ה ר י צ ר י פ ס

מסודר כשלימות על פי נוסח הקדוש האר״י אשכנזית הנוסח / אליהו.מווילנא דל אשד בירד א פירוש הגד״א מהגאון ד הנ״ל (מבל נסחאות הם*י הרבות שהיו לפניו) לסדר פירושו בבמה אופנים. סודר והוגה מבי״ק הגד״א ז ״ל והושלמו ההשמטות, גם פירוש מעשה בראשיתרה ועוד ליקוסימ יקדים ונפלאים, בהוספת צי שפירש על פי• יסודות י ס פרי י

ביאורים והגהות מתלמידו המקובל מוהדמ״ש דל

ונלוה קלחי ספד פרי יצחק מחגאין המקובל מוהד״ר יצחק אייזיק זע״ל אבד״ק מאחליב

בקהגדח ספד באד יצחק קל תיקוני הזהר אשד יסוד ביאות בגוי קל פי הקדמות האר״י־ ו״ל

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע״י היים תשס״ז

ם ירושלים ד זזוצאת ספרים ״לויךאפעזטיך ב

» • © • • • • a * ® • • • • ft ft + • » • ® • • • • • • ® * • «

ד ״ ס ב

ספר זה נ0רק ונעבד ע״י "יודאיקה אימג' אוצרות התורה בע״מ".

ניתנת רשות ל״היברא בוק0" שע״י חיים רוזנברג" להכניסו לאתר ולהפיצו לצורך שימוש אישי בלבד.

וזאת למודעי אין רשות לאף אחד להדפיסו או להעתיקו

בכל אופן שהוא או בכל אמצעי שהוא בין בחינם בין בשכר בין ליחיד בין לרבים

ניתן להשיג עותק מספר זה ועוד ספרים

v המשולבת v וכן התוכנה

( • 1 ק ס ו פ ר ה צ ו (בשלוב א אצל:

בית ספריית מורגנשסרן רחוב רבא 14 ת.ד. 3620 אשדוד

0 8 - 8 6 6 - 5 0 5 טלפון 08-866-0821 פקס 9

O T Z R O T H A T O R A H THE MORGENSTERN LIBRARY

14 R A V A H STREET P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEL

Email- kidosheypolin@bezeqint.net

This sefer has been provided by Judaica Image OTZROT HATORAH for individual use only. All rights reserved by Judaica Image OTZROT HATORAH.

Permission is only granted to Hebrew Books Org. No Permission is granted (in any form to distribute these books)

to anyone else even if they don't sell them.

בס״ד

הצעת המסדרו י ת ו י נ ש ם ו ו י ק ר ת פ ק ו ל ח ר ו פ ס ת ה ו ל ל ו כ ר ב א ו ב י ו

ת ו ש א ר הספר יצירה המוזכר כש״ס ומדרשים וס׳ הזוהר, הוא הראשון והקדמון לכל ספרי קודש, כי כבר כפנו כל י ה, ואם שיש מייחסים אוהו לר׳יע (וככר כהב הפרד״ס ש״א פ״15 ם י ק נ ע ם הגדול ב ד א ת ה לדו שזה הספר הוא תו

שאין דעה זו מוסכמת), כוונתם רק על סידורו וחלוקת פרקיו, אכל עצם עקרי ושרשי יסודותיה אין חולק כי הם מקובלים מאיתן האזרחי נשיא אלהים ראש המאמינים, אשר אם צי א: לא למדו ורב לא היה לו נעשו שני כליותיו כשני רבני©* והיו נוכעים נהרי נחלי עדנים מי התבונה להצמיח ולהשקות נטעי נטמנים באשל הספר הקדוש הזה, [כמ׳׳ש גזןה״גן* ו מ / ופירש הרמ״ז שהכוונה על הס׳ יצירה שיסד]. אשר בצלו יחסו כל הבאיני * (וירא) אילנא נטע אנרהם כו׳ וכההוא כו ולחסות תחת כנפיו ית/ (כמ״ש ח״ל ע״פ ואח הנפש וגו׳ שהכניסן כוי), ויזכו לחיי עד כל הטועמים מפריו, הנחמדים

להשכיל ע״י בהכרת יהודו, [אשר עליו השליך א׳י׳א נפשו באור כשדים], וסובים לעיניס לראות ע״י כגאון ס׳ אשר יצהלו־ כל כרואיו, הן כעולם, הן כשנה, הן בנפש. אשר בכולם רשומים הל*ב נתיבות וכ״ב אותיות, וכלם יעידון ויגידוך, וע״י אור הספר הקדוש הזה נדחה כל חשכת התהו אשר שימש כעולם עד ימיו, ונגלה אור חדש ה׳ אחד ושמו אחדרה, לא לבד לפי צורתו שמדכר בסודות היצירה, כ״א גם לפי תכליתו, כי ע״י יוצר לכ טהור־ צי בנפשות, [ולכן נקרא ספר י. ולק היה א״א תכלית הבריאה (כמ״ש על בהבראם) ועליו נאמר־ [ ורוח תדשה לכל המעיינים ומשכילים בו, לדעת את ה׳, והוא כי כיל הספר בנוי ומשוכלל אך על יסוד פנין ם יהי אור ויהי אור . והנה אחד היה אברהם על כן כל דכריו אחד ה אבן הראשה מהמשנה הראשונה המדברת מהל״ב נתיבות שהם ע״ס וכ״ב אותיות ג׳ אמ׳יש ז׳ כפולות י״ב פשוטות (וכמר התוה״ק שכולה כלולה בפ׳ הראשון כמ״ש הגר״א ז״ל בספד״צ פ״ה ע״ש): בפ״א ביאר ענין העשר ספירות וחלסם לי״ד ששניות (וכל משנה מבארת מה שצפניה, כמ״ש המפרשים ז״ל): בפ״ב ביאר הכ״ב אותיות, וחלקם לו׳ משניות ד בפ״ג ביאר האוחיוח מג׳ אמ׳יש, וחלקם לש׳ משניות: בפ״ד ביאר הז׳ כפולוח, וחלקם לכו״ז משניות: בפייה ביאר הי״כ.

פשוטות, וחלקם לי׳ משניות: ובפ״ו סידר כללות כל הענינים והתקשרותם זה בזה (כידוע שהששי הוא הכולל והמקשר)4 וחצקם לז׳ זשניוח [ובנ״א הפ״ג הוא ח׳ משניות, ופ״ד ט״ו משניות, ועי׳ ס׳ חסד לאברהם שכתב שס״ה ס׳ משניות בס"•, .למען יהיה שמא דמחריס: ׳ •צירה. נגד ס׳ מסכתות, עיי״ש עוד]. וסיים מסדר הספר במשנת וכיון שבא אברהם אבינו כו

[דספרא] התום עליה:

והנה לפי רוכ קדמות הספר הקדוש הזה ויושנו ועתיקותו, כן הרכו בו מעתיקיו בכל שנות דור ודור שינוי נוסחאותיו־ וסדריו, [ואחריהם המדפיסים הרכו עוד כו שיכושים רכים], מהם קיצרו והשמיטו הרכה, (כמו דפוס הוראדנ£ תקס״ו, ואחריו הדפיסו ע״פ סידורו בלבוב תר״כ, נשמט כמה משניות שלימות, וכן בפירושיו נשמט הרכס מאד), ומה$ האריכו הרבה, עד שילאה האדם למצוא כנוסחא האמתית ולא ימצא. ועי׳ בהחדמת ספד״צ כמה הצטער אותו צדיק הגר״א ז״ל למצוא ולכרר לו נוסחא הישרה כס״י מן העשר נוסחאות שהיו לפניו, והוא ז״ל קבע פירושו על נוסח ס׳ יצירפ מהאר״י ז״ל אשר כירר. והמדפיסים הנ״ל קבעוהו על נוסחא אחרת אשר אין פירושו הולמתו, גם השחיתו פירושו עיי ענני אופל השיבושים אשר כסו כמעט את כל אורו הגדול, כידוע. וכבר העירוני רבים ושלמים מגאוני הזמן׳ המקרים וצמאים לביאורי הגר״א, ובפרט בן דודי הגאון הרד״ל ז״ל לתת יין קדימה בעמלי בהדפסה, להוציא לאוד/ מני חשך הטעוהיס שעלו בו בדפוס. אך עד כה יראתי לגשמ. ׳ העלומה ולגלות עמוקות ביאור הגר״א והמפרשים על הס אל הקדש, פן לאשמת המדפיסים, אשר בלתי אל הריוח עיניהם, 'בל אוכל להוציא הגהתי [בספר הקדוש הזה הבנוי עצ.

סוד האותיות, אשר צריך לשקול ולהתבונן בהגהת כל אות ואות] לאור, כרצון יראיו אשר דרשוני:

ועתה אודה ואברך להמרומם על כל ברכה ותהלה, אשר כרוממותו ענותנותו, לחונן את דכא ושפל כמוני, להיות גוא. קרוב לחיבורי כ״י הגר״א ז״ל בנגלה ונסתר להצילם משן העת, ולהוציאם למור, ועוד הפליא והגדיל תסדו עלי־ להשלים רצון יראיו (אשר זה כל האדם, וכל העולם לא נברא כוי) להוציא מתעלומה אור הספר הקדוש הזה ולהדפיסו־, אשר נתן נפשו ומאודו על הגהת הספר הזה [ככחו הגדול בזה] בדפוס הנעלה של הה״ג מוהר״י גאלדמאן נ״י

וסידורו והידורו, ואין קן״לכל עמלו לילות כימים ממש, למנות ולשקול כל אות ממנו. [ובפרט בהרל״א שערים שבחובו כמד עשר פעמים במפרשיו], למען יצא כנוגה אורו, ובכל עוז ידו התאמן להוסיף בו ציצים ופרחים, [ע״ד משארז״ל כל מהל אוצר ה׳ ומהגאון בעל פריי ע ב שאתה יכול לקבוע בו אבנים טובות ומרגליות קבע כוי], לבד מה שהוסיף הפירוש מ, וליקוטי הגר״אז״ל(שהשיג מאתי) השייכים להס״י, עד אשר עלה בידו בעמלו ובעוז ש ו ד ק , ומכל'כתבי האר״י ה ק ח צ י

. [בהתאמצות כבוד הרב החכם ה..רים דגל כבוד רז״ל ומפענח צפונותיהם, המוקד י נ ידו להשיג גם את ספר החכמו. יהי משכורתו שלימה, וחפן ה׳ בידו יצלח: [ י ר ל ע ב א ה ב מ ל והמבקר כש״ת מוהר״ר ש

ואני תפלה, יראה וירצה לפניו יה׳ עמלי והשלכת נפשי על החיבור הקדוש הזה, ומעמל נפשי אזכה גם אני וצאצאי ליהנויו? לאורו ליגדול, ולטעום חפירותיו הנחמדים, להשכיל ביראתו, ויהי מעמו עלינו ומעש״י יכונן, ולא ימוש סה״ת וגו׳ 3

שמואל לורי^

א ב 8 ״ י ג ה א ה נ ש ס א מ ר ספר יצירה פי שמוה נ' הם הג* דעח המתפשט והן ב׳ מעי דעה כידוע והם ע״ג ספרים דלקמן וע׳ הנשארים הם שבעים שמוה הידועים שנקראים תפארת וכן [ע׳ שמוח למט״ט] ששמו כשם רבו / והן שקראו שכל ומשכיל ומושכל ומושכל כלול מן שכל ומשכיל והן באדם תלת חלליד ה דגולגלתא שנים מלפניו ההס כידוע, ונקרא מאחוריו כנגד »י חכמה כח מ״ה שהוא שקיו דאילנא מלגאי וכ״ח הוא מלוי דמלוי רמ״ס כמי-ש נקמן בארוכה. והל״3 נתיבות הוא כלול באל״ף שהוח כהר שלכך נקרא פליאות כילל כשתחלק הוא״ו שבתוך האל״ף לשנים שפל אמצעי הוא כלול כשנים יבא י״ו למעלה י״ו למפה, והן ביגולם מיס עליוניםם דכורין ומ״ן, ובאדם ל״ב שיניס י׳׳ו למעלה י מ ק ומים תחתונים ו א למטה כי סוף החכמה הוא בחייך כידוע, והן בשם יו״ל ו״ו [והוא ת״ת דעהיק שהוא מתלבש בקרומא דאוירא שהוא יו״ד,ו״ו והוא משם ב״ן כי עתיק הוא מלכות עילאה] כשעולה הו״ו לכתר להשלים, כמ״ש לקמן והם מילוי השם דחושבן כתר כמ״ש בזהר והן יו״ד ה״א ו. החקיקה הוא האותיות ק ק למילוי עם הפשוט כמו שיתבהר: חי על הלוח ועדיין הוא מחובר הכל וכולם הם בהעלם: יה ונו׳ עי. כולם הם כינוים לחכמה זו והם כ״ב תינות כנגד א ו וקדוש ה כ׳׳׳ב אותיות. ועוד עשר מבאר הספר בסוף המם׳ אלו הן כ״ב וכו* וברא את עולמו כמ״ש כולם בחכמה עשית: ופליאות חכמה. כמ"&. ת ו א ב : יה יהוה צ ׳ והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה ט כל הכנוים אלו בחכמה כמ״ש בהגיגה מלך אל וכוי שוכן עליהם בערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה וכוי והוא הכמה כמש׳ץ ונאמר כיה שמו הרי י״ה בחכמה והי׳ ידוע וה״א מצד הנן בחכמה כלול בינה בחכמה י״ה: יהוה. בחכמה ג״כ כידוע כהוא כלל כל השפירות שלכן הוא יו״ד שבשם כמ״ש מה שמו ומה שם בנו ששניהם הן שם הייה והן במילואן בשמא מפרש גי׳ מ״ה זהו מה ומה כוי שופרא דיעקב מכין שופרא דאדם חכמה ועד״א: צבאות. שהוא שם הזרע שלכן הוא בנו״ה בכליות שוחקים מן לצדיקים מבשלים הזרע מפיק

ממוחא, ועיקר השםבחכמהג שלכן התפללה חנה בתפלתה ה׳ צבאות• שמשם כל צבאות ישראל, וז״ש והתפלל חנה' על ה׳ שאמרו על ה׳ ממש שהוא רוכב שמיס עד״א כמ״ש רוכב שמים בעזרך ואמרו ג״ה. כמו אלהי אלהים כמ׳׳ש שהוא שוכן בערבות כנ״ל: אלהי ישראל. שנקרא אלהיס ל״ב אלהים למעשה ם י י בני בכורי ישראל: אלהים ח בראשית ל״ב נתיבות חכמה, ובו החיים משכן החיה והחכמה תחיה

בעליה יי״׳ הכוכב לאלכסון טשר, סייגי ממג 3עיגול נקרא אלפסי! וכל שיש ברהכו

ח א בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה נ ש םת אלהי ישראל אלהים חקק יה יהוה צבאו הייש ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכןת עולמו עד וקדוש שמו פרום וקדוש הוא וברא א

בשלשה ספרים בספר ופפר וספור«

. כמו שמפורש במשנה ב׳ עשר ספירות וכוי ם י ת ש ושלשים ו ועשרים ושתים. והם במספר הקו הסובב לאלכסון עשרא *גסלק לעשר וכ״ב לפי שמחלק העשר של האלכסון לג׳ אמות ח׳ם ד א ת, ולשבע ההיקף הוא כ״ב ולג׳ ההיקף עשר. והס ב כמצו

קקומין במוח שהוא חכמה ונחלקיםגמס השדרה ונשלחים בהל הגוף - כידוע כמו שהכתוב לקמן שמהן כא ההרגש לכל האיברים (עי׳ פי׳ ברסב״ד), והם בספירות החכמה ׳קדומה שהוא מוחא כהימאה מהפשס לחכמה ומשם לחכמהת ל״ב אלהים ו מ ש f , והס ב f n

למעשה בראשית של ששת ימים עד ויפילו. ושלשה אלהים שכויכולו p שלשה כפרים דלקמן ונקראים אלהים לפי שכהן גנוז גכורהק, ולפיכך נקרא בוצינא דקרדוניהא שכה מדד משההא ועשה דפהילם תחילתן ברוח ומתפרשין במים [שהוא •הכל כמ׳׳ש בץהר. והן בעו. כמ״ש ובמים ת ו ב י ת ׳מכסה] ומתפששין לו׳ קצוות העולם: נ •מים נתיבה. ועיקרן הן במים שהוא חכמה ונקרא מים עזים שבו-גנח גבורה לעתיק. ולפי שבו כ״ב אותיות שהן ב׳ פעמים רל״א ׳כמס שכתוב לקמן פרק ב׳ והן מנין נתי״ב והן במכין כ״ב פעמים. לפי שמלבר ת ו א י ל &הי״ה לפי שבכאן נקראים אהיה כידוע: פ עכשיו בכתר והוא נקרא פלא כילוע וכן אמרו במופלא ממך והן כקן בכתר מופלא בתכלית ההעלם ומהחכמה מהמילין להתפרש ?ובגופא להתחלק, ובחכמה נקראים נתיבות כמ״ש ובמים וכו׳, והן •בעולם סתומים ברוח ומתפרשין במים, ובאלס הן סתומין באוירא ״מולנלהא ומתפרשין במוח, והן בשם סתומים בקוץ של יו״•־ ומתפרשין. הוא יו״ד שבשם שנקרא גולם שמוק לקבל צורת ה מ כ כיו״ל: ח •>ל האותיות וכן החכמה הוא מוכן לכל הנבראים כמ״ש כולם •בהכמה עשית, וחכמה גימטריא גל״ם כמנין ע״ב השני מד׳ ע״ב ;״הוא ס״כ עם עשר אותיות הפשוטים ולפי שבו גבורה דעתיק כנ״ל •bm בשם ס״ג וכן אמרו ביו״ל דס״ג ;ברא העולם, ובעולם המים יהו6 מוכן לכל צורה וכן אין לבר בלא מים, וכאלם החכמה הוא ׳מה שבשכלו להשיג כל לבר והוא מוכן להשיג כל לבר ומתפרש בבינה כהוא מצייר בשכלו איך להשיג הלבר והוא כגל דבר ולבר השגה •כפני עצמו ולפיכך הצ־ור הוא בבינה מקרא ציר״י בנקורות והכתר קע״ן ששם סתומים הל״ב נתיבות והחכמה פת״ח שבו מתפהחין כנ״ל והבינה ציר״י כנ״ל. וכן הוא הכל בעולם ובאלם כנ״ל, ובלעת הוא השגה הדבר והוא מהפשט אח״כ בנוף כשעושה אח״כ הדבר ולכן אמרו

לעתי ממלה הכל היה הצמצום בכוד טגול לכן אמר בל׳׳ב שהוא במספר כ s s s ' 9 ?

; ׳ עשני יש בהיקפו ליב כמ׳׳ש סרמבים (מהרמיש): ב כי׳ מריש כונן ובחיאל (פיל): ג ע׳זסיק כל־! קנ״א כ

פרי יצחק שעדיין הם רק בסוד זרע טיפה המומר האותיות ואינם הס בהוד פרצוף סמדפ יאה׳יכ געיבור הבינה הגדילה סגויפס ינטשה גוף ס-לד שעומד סמו־ר מקופל במעי אמו ראשו בין זרועותיו וגופו ועל זרועותיו וגופו מכסים הירניס כלו והוא עגול ככדור מקיפל גג׳ קפלים והיינו כי בעיבור הבינם היה ו״א רק בסוד ג׳ כלילין בג׳ כסוד מסיי שיו היו מלבישים לחגית טלו ולא נגלה עיקר בו רק נהיי שלו כי מגית שלו היה רק בכה ולא בפיעל ומכיש מביד המומין שלו הס היו בכה ולא בפועל מהיי הס נקראים בגי.שמות אלו.י״ם ידו״ד צבאוית יסוד נקרא בשם י״ה כמו מכמה כי• צדיק יסוד העולם הוא..׳ בדיוקנא דהכמס בסיד וס׳ נתן הכנוס לשלמה •גריה שלום שלם ה׳ כמ׳׳ש זה י במי׳ ס׳ט דף קייד עיב ע״ש ועיין ג״כ •בעיה בדרוש רפ״מ ניצוצץ הנועם

ש;קרא יהוד בשם י״ס וניס שה0 בשוד הרי פלגי גופא ואין סוי׳ה גמורה: 3כל

׳בשלשים ושתים נתיבות וכו׳ . בזוהר באדיז דף ריצ עיא כהב זיל האי חכמה שירותא לכולא מינה מתפשטין תלתין ותרי שבילין ואורייתא כהי אהכלינת ג;״ב אהוון ועשר אמירן. כי נודע מפיח כי תיקון !'א סוד כילם שבכתב הוא נא מתהילה מטיפת הזרע האב סוד הכמה שנתן באימא נינם והטיפה היא כלולה ממומר וצורה, המומר הוא מסוד כיב האישיות •יהנורס הוא מהוד עשר הנקודות ט׳ נקודות קמין ופתיח וכו׳ וטס נקודות כ!1״ף קמין שנג׳י נאמרים שמניעיס האותיות הס בחי׳ רוח לאותיות כמ״ש ׳כסיייימ דף ליה ע״ב דאתוון אינון לגגינקודיןכגופא לגבי רומא ועשר נק־דות וכיב אותיות הס סוד ל״ב נתיבות פליאות כחכמה הנמשכים ממנו כי במכמה היוה רק גרשמיס רשימות דקות כקרני מגבים אמנם כשבאו סס בבינה שס נצטיירו הת בסוד וייצר שהוא ציריי שהוא קווה הבינה אלא דו או prac^ סאוסיוח ו

4 פירוש ספר יצירה פ״א מ״א •הנר״א

אותיות בא״כ הן כפולות כי מלוי למלוי של ה״א אחרונה הוא. כ&ו! בה״א ראשונה ואל״ף שכסופה הוא א׳ שבאמצע המלוי של וא״ו שהוא

אל״ף של אמי שמשם מתחלת מלכות ולכך הוא נעוץ סופן בתחילתן ,׳/ כי י״ה הן בחו״ב הן ב׳ יזים הנ״ל והג׳ ספרים הנ״ל הן יו״ל ה״א ו וא״ו הוא בלעת תפארת ו׳ בלעת ו׳ בת״ת שהוא ו׳ קצוות א'׳ ספרים הם ל״כ שבתוך וא״ו הוא היכל הקודש באמצע לכך מ כמכין שם הנ״ל והן ג׳ אמות ללקמן וא׳ ו׳ הנשארים הן שבע כפולות בהצטרף ו׳ שבלעת שמתפשט בגופו והן י״ב פשוטות הב׳ ואוי״ן כי האל״ף הוא להיכל הקודש שהוא אל״ף של אלני המחחלה באמצנג כנ״ל. ולכן אמרו מכוון באמצע והרי בג׳ אותיות יו״ד ה״א וא״ו נברא הכל והן הג׳ ספרים ויתבאר לקמן הכל, והל״ב הוא ג״כ כ״ח דמלוי המלוי בב׳ ידים כנ״ל ובמכריע הוא הוי״ה פשוטה * הוא כדעת כידוע, והן באותיות של א״ב כ״חכנ״ל ועול ד׳ אותיות אהו״י שהן כוללים כל האותיות כי הן ני׳ כ״ב והן תחילת העשר וסופן ואמצען ולכן בא מהם שמות העצם ולכן הם נחים נסתרים. וכל

השלשה ספרים נכללים במוחא סתימאה כי תלת חללי דגולגלתא המתפרשים בז״א שהם הנ׳ ראשונות הן נכללים כאן בחללא חלא והכל נקרא הכמה שכולן נכללין בה שהם גולגלתא ומ״ס וקרומא לאוירא שבהן חג״ת לעתיק שהן הג׳ ראשונות כנ״ל וכן נכללים באוירא לגולגלתא כי הוא המכריע והוא ג״כ נקרא הכמה כילוע שהוא מוחא =. לגולגלתא ולכך מתחילין כ״ב אותיות לקמן (משנה י׳) ברוח מרוח, ובאוירא כלול כל הג׳ מוחין חב״ל כילוע רק בהעלם גלול ובה מתחילי! הל״ב נתיבות רק בהעלם גלול כנ״ל והוא הנקרא רוח לקמן וע״ז נאמר וברוח פיו כל צבאם כי הוא ת״ת לעתיק ונכלל בפיו ששם גנוז לעת לעתיק ונברא בה העולם בהתלבשו במוחא סתימאה . והל״ב נתיבות הנ״ל הס מפורשים כל שם ושם בהראב״ל ז״ל וכן מקומות התחלקה בגוף הנ״ל כי הם ג״פ עשר ספירות שהן גג׳ תיקונים שהם גולגלתא טלא קרומא לאוירא שהם נכללים במוחאל לג׳ שנכללים הכל מ סהימאה ועול ב׳ צינורות מתיקון א׳ לב׳ ו

. וכן באוירא סתימאה הכוללסי:״ ה ב

ב, קו המלה משחחא לכ5 ספירס ביניהם משחתא כו׳ והוא ביו״ד

אופן. הוא ׳ כשלשים ושתים ופו בעצמה וכ״י צינורות

חכמה והוא כלול מג׳ יולי״ן קוצא ונזעא ושבילא וב׳ המחברות ב' פרגולים . וכן בכל עולמות וכפירות •כי הכל נכלל"בג׳. וז״ש בשלשה ספרים. וכן אמר לקמן ספ״ו אלו הם עשרים ושתים כו׳ ועשה מהם שלשה ספרים וברא כו/ והעניןשהכל נחלק בג׳ כי אמ״ש נחלק בג׳ וכן ז׳ כפולות וי״נ פשוטות כמש״ש שלשה כ״א כו׳ שבעה שלשס-

מול « וכ׳מ בס׳ הפליאה וזיל המחשבה נקראת שדי ועיש: ב ודנתי לפגי מו״ר המחבר 1'ל כנפי לייא איזו ידים מלבישין כחו״ב דאיא חדרבס חויב לאצילות מלבישין אה־ סירים דאיא , והודה לדברי ואמר שצריך להגים שחויב דאצילות מלבישץ את הידיס דאיא שבהם כשר וספר: ג וידוע דדעת דאיא הוא בין שדין בחפץ דילים, איכ הלשון הוא הדעת סניל מהששנו גיכ בב׳ סידיס דא״א, ומובן סוא: ד עוד שמעשי מהרב המחבר שאמר לי פא״פ בשפר וסיפור וספר כי הבריאה היה צריך מחשבה דבור ומעשה . וזיש בראשית הוא מחשבה ואחיה ויאמר הוא סיפור ואח״כ ויהי הוא מעשה ואחיכ וירא אלהיס כי סוב פירוש שראה שאינו מסר כלום כיא כילו במילואו וטובו. וזשיס אז ראה ויספרם הכינה וגס חקרה, וכן בשפר תורם צריך ספר ממס לכתוב ואחיכ לזמר גפיו ואמי*

לכחוג ואחיכ לראות ולהגיה :

בעליה, וכן בעש״נ כמש״ל, וז״ש כה אמר רם ונשא כו׳ שהוא הכמה׳ כמ״ש למה נמשלה תורה למים כמש׳׳ל להחיות רוח שפלים ט שמנחת מקום גבוה והולכת למקום נמוך והחכמה נקראת חיים כמש״ל וזהו להחיות כו׳ וכן אמרינן בגמרא הנ״ל אל חי כו׳: ומלך. מ״ל בגמ׳ אל חי כו׳: ל . כמ״ש בגמרא הנ״ל מלך אל כו׳: א ם ל ו ע שדי. .שאמר לעולמו די, בוצינא לקרלינוחא הכמה מדל משחהא אע״פ שאלהים חיים ומלך עולם אל שדי ג״כ בבינה כידוע הוא מצד. הוא שם רחום ן ו : רחום וחנ א הבן בחכמה והכם בבינה כנ״ל מל אותן שצריכין לחמים יתומים ואלמנות כמ״ש סולו לרוכב בערבותד •כו׳ אבי יתומים כו׳ אלהים במעון קדשו: רם ונשא שוכן ע. כמ״ש כה אמר רם ונשא שהוא א ו וקדוש שמו מרום וקדוש ה חכמה כמ״ש בגמרא הנ״ל וכתיב רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון כו׳ ונקרא רם ונשא שהוא רם על כל רמים שלמעלה ממנו אין השגה והוא ראשית, שוכן עד על בינה שנקראת פד כמש״ל, וכן קדוש בחכמה כידוע, וכן בחכמה שהוא אצילותת קדשו. שנקרא הבמה יו״ד שבשם ברא כל העולמות: וברא א. בי״ע שהן ג׳ אמ״ש נגד ראש בטן גויה ם י ר פ ה ס ש ל ש עולמו ב בינה שכולל הראש וז״א גויה חג״ת ומלכות בטן מייל שהן כוללין ג׳ עולמות הנ״ל שמקננין בהן, וכן אויר ומים אש בג׳ עולמות:ת עולמו בג׳ ספרים כוי. כמ״ש, והם כלולים כולם במ״ס: א א ר ב ו. הן חכמה ובינה ודעת שכהן נברא העולם ר ו פ ס ר וספר ו פ ס ב כידוע והס ג׳ אותיות אמ״ש שבהן נעשה חב״ד כמ״ש לקמן וכן הן בעש״נ. ספר וספר הן ח״ב שעליין הוא בשכל לבל . וסיפור הוא קלעת שמוציא השכל מהכח אל הפועל כמו הסיפור והן בשתי יליםדם מלכישין חכמה בינה לאריך אנפיף ולשון הוא המנח ולשון כ׳ י שמזווג חיך וגרון שהוא חכמה כינה והוא יסול לעתיק כילוע שכל !יסוד] שלמעלה הוא לעת שלמשהג וכשתי הילים הן כל האותיות >ע׳ מאמר קלישין להאריי ז״ל) כי כ״ז אותיות הם ועול א׳ בסופן להשלים לאלף כמ״ש נעו! סופן כוי הרי כ״ה וכהן נכרא העולם לפיכך שיתא אלפי שנין הוי עלמא שהוא כמנין אותיות הנ״ל עם ה״א שבה נברא העולם שכל האותיות יוצאים ממנה והיא מלכות של עולם ללעילא . ואם תחשוב אותן למאוס שהוא מספר הגלול יהיו ששים רכוא אותיות לחורה וישראל, והכ״ח אותיות הן בב׳ ילים .בי״ל פרקין שלכן נקרא י״ל והן כמו שתי לוחות, וספור הוא לשון שבו נקבעו כל האותיות לפי שכל מכריע הוא כלול משניהם, ובילים הן בכתב כמ״ש וביל כל אלם כו׳ והן בכתב הלוחות ולכן נקרא. ובלשון הוא כלכור והוא מאמר פשרת הדכרות לישראל ולכן ר פ ה גקרא ספור. וכן העולם נברא בשתי ידים כמ״ש אף ידי יסדה ארן/ והכ״ח אותיות הן כ״חדמילוי ו וימיני כו׳ ובלשון כמ״שבדבר ה׳ כ המילוי י״ד של י״ה ביל ימין וי״ל של ו״ה כיל שמאל ולכך ה׳

פרי יצחק גי׳ כחיב גגית נהיים כדי לרמוז שאפילו בעת עיבור זיא היה גו כלול פצ: המדוש נכח אנא שלא היה בפועל רק נה׳י שלו ווהו שאמר אחר כך אלסי• ישראל זיא הוא א1סי ישראל ומפרש דבריו אחר כך מי הוא שחקק בשלשיםי ושתים נתיבות פליאות החכמה השמות הנזכרים יאמר אלהיס חיים ומלך עול0־ אל שדי רחום והנון רס ונשא שוכן ער וקדוש שמו מרום וקדוש הוא» כ«

שמות

ככל ספירה אלא הוי״ה אחד בשניהם הס נקראים בשס ידויד צבאות עיין גזסו פ׳ ויקרא דף י״א שכתנ שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון עיש שמשמע שקאי על נויה ושם הוייס הוא שייך בכל ספירה כמ״ש בתי׳ ע׳ דף קכיח ע׳א הימ ט׳ זימנין הוייס בכל ספירה וספירה נקודה דיליה וכזי עיש גם ייסו צנאיש ג,י׳ 88 גכולל ישראל שהוא ו״א הנקרא בשם ישראל וישראל חי י

•פירוש ספר יצירה פ״א כ1א הגר״א

והוא־ ־רוח השנה; וחוס מניסן הוא. נשמה כמ״ש לקמן הכל. וזה מחלוקת רבי אליעזר וליי ואלו ואלו דברי א״ח רק:שבריאת העולםי ידוע שבריאת האדם בתשרי כמי׳ש זה היום כ ם ל ע מניסן הוא נ תחלת מעשיך, רק שאנו מונין בהר״ד לשנת תהו בשביל ה׳ ימים שקדם.לאדם כידוע, אבל עיקר המכין משכה יצירה ומתשרי מנין השנים כמ״ש למבול כר״א. אבל לתקופה כר״י שבתחילת ליל ל' מנין התקופה והוא ניסן שנת תהו וכן החום הוא רק במחשבה, ונפש שיתופא לגופא נגדו הארץ בעולם שממנו הגוף׳ וכן הנפש מדי יסודות כידוע שע״ז נאמר •תוצא הארץ נפש חיה ואמרו נפשו של אלה״ר. וכן למעלה ארץ העליונה. וכן בשנה ימות הגשמים ואד יעלה מן הארץ והשקה את כוי וייצר ה׳ אלהים את האדם עפל. וכלל העולה כי חלק הטעמים בכולם נעלם וכן ׳ מן האדמה כו הכתר נעלם שנקרא אין לרוב העלמו ובריאת• העולם מהחיל מהכמה כמ״ש כולם בחכמה עשית וכן בראשית ברא אמרו בת״י בחוכחתא ברא כו׳ וכמ״ש בזוהר ותיקונים והוא נקרא ראשית, שבו מתחיל׳ היצירה ומלוי לכן אמר ג״כ כאן בל״ב נתיבות הכמה חקק ט ושם מ״ה שמא מפרש הנ״ל •• מתחלק י״ג מדות בכתר ששם י״ג מכילין דרחמי כידוע שהן שרש הכל שע״ז אמרו שקודם שברא הקב״ה את העולם היה הוא ושמו אח״ד בכתר כי שם כל השם נכלל בקוצו של יו׳׳ד באחדות גמור, ומחכמה.ולמטה :מהחלק לד* אותיות לד׳ פרצופים ושם הוא אחד בי״ג מכילין דרחמי ונשארין ל״נ נתיבות בחכמה כלל כל הספירות והעולמות ובהן העולם מתנהג וכן שנה ונפש כמ״ש לקמן, והן י״ג טעמים בכתר כמ״ש בתז״ת דף ע״ט ע״ב ע״ש באריכות, ול״ב נתיבות הן עשר נקודות וכ״ב אותיות, שחו״ב כלולים זה בזה בסוד הבן בחכמה וחכם בכינה כמ״ש למטה ולכן כל הל״ב נתיבות ג״כ בבינה ל״ב אלהיס דעובדא דבראשית , ואף האותיות יצאו מחכמה רק שנתגלמו בבינה מנ״ש בז״ח שה״ש, והן מ״ה זיני נהורין דאתפליג עלמא בשמא מפרש, והנקודות הן ע״ס פנימיות שנקראו ספירות כמ״ש בה״ת כמה פעמים והן עשר אותיות דשמא מפרש הנ״ל כמ״ש שם ״ וכ״ב אותיות הן גוף של עשר ספירות וכלים שלהן והן ד׳ אותיות הוי״ה עצמן כמ״ש בה״ח ושם הוא חשבון המספר יה״ו הם כ״א מחכמה ולמטה וקוצו של יו״ד הוא אחד הן כ״ב וכמו שאהד ראשית המספר ואינו רק שרשן והמספר מחחיל מב׳ וכן הכתר אינו רק = שרשן שלכן. התורה מתחיל מפ׳ ובו נברא העולם כלם בחכמה עשית כנ״ל וה׳ אחרונה של הוי״ה הן ה׳ אותיות מנצפ״ך שהן כפולות: וכן ה׳ זאת היא כפולה וידוע שלית לה מגרמה כלום שלכן עיקרן כ״ב ויתפאר לקמן ענין ה׳ כפולות בפרטות אי״ה, ואותיות הן תיקונין דספירות כנ״ל וז״ס הורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף כי הנקודות מחכמה ששם עטרא דחסד ואותיות יהן הורי זהב מבינה ששם עטרא דגבורה וזהו ל״ך נש״ב, וע״ס הפנימיות הן עשר נקודות כנ״ל, וע״ס החיצוניות הן כ״ב וענין . כ״ב בע״ס וכן מה שבפנימיות הן עשר אותיות המלוי ומתחיל

מכתר ובחיצוניות בד׳ אותיות הוי״ה מתחיל מחכמה ,'המנץ כמ״פ האר״י ז״ל ״בחיצוניות הספירות אין הכתר ממנינם רק שרשם ־׳והדעת .משלימה .ובפנימיות אין נמנה ׳הדעת כי הוא פנימיות ז״ס

תתאין יצחק

שד׳׳י ובינה גמה יניקיזה שד׳׳י לשון שדים ואיל היינו ייא׳״י מילוי שס ס״ג ומדעת הוא עיקר יניקה בשוד בדטה חדרים ימלאון, רחום במסד דגינה,וחנוך בגבורה דבינה חנון עם האותיות גי' במוכ״ן רמז לחלוף אלהיט שנתחלף הדין לרחמים כי. גבינה הגבורה שלה ג״כ רחמים, רם. בת״ה יבינה כי ת״ת דכינה :הוא.בסוד כתר לו״א וכתר הוא שייך׳ לקרות. בשם רס שהוא רס נול כולא

m5 שלשה בו׳ ושנים עשר שלשה כו׳ הכל כשלשה גס השבע כפולות( ?״א נכלל בשלשה. כמשי״ת בסוף .זה הפרק בירר שלשה): וכן עשר . •ספירות בשלשה לספירה ראשונה מקול ורוח ודבור וג״ר אמ״ש וששה •כ״א מג׳אמ״ש כמש״ש בירר שלש .:אותיות מן הפשוטות בסוד כו׳ חמש כו׳ בירר ג׳ אותיות ר״ל שהן אמ״ש סוד חכ״ד כידוע •והן. ואלו ג׳ מן הפשוטות הן מחשכה דכור ׳ •מתפשטים ככל ז׳ תחתו •ומעשה •כמש״ל כפ״ה והן כוללין כל אמ״ש כידוע, וכן הם כאדם

־שכל המעשה כולל בברית שלכן הן שתי בריתות כרית הלשון וכרית.-המעור נגד הורה ומצות שקיום כל ההורה תלוי במילה כמ״ש בז״חח א׳ וש״מ והלב והפה, והן בג׳ ראש בטן גויה וכ״ה ברית ״ ס ת ו ל באלו הג׳ כמ״ש ומלתם את ערלה לבבכם והוא מלמטה למעלה באור

חוזר י׳ המעשה כוי:

אופן ג׳. ידוע כי כל ׳ בות פליאות חכמה כו ־בשלשים ושתים נתי/ וכל השמות והתורה ת ההורה הוא שמו של הקב״ה י-הכל בשם הוי״ה ב״ה והוא שם המפורש, והוא, כלל כל העולם וזה-כל.האדם והוא קוטב הקף של כל השנה שנה אחר שנה, וע״ז הולך כל הספר הזה ג׳ חלקים עולם שנה נפש כמ״ש בפרקים שלפנינו, •וכן הכל על ההורה ונקודותיה וטעמיה בכל הג׳ חלקים בין בכללות •ובין כפרשות ככל אכר ואכר של האלם ובפרשות של האיברים וכן •בעולם וכן בכל רגע ורגע מחלקי הזמן כמ״ש לפנינו, והכלל כי שס •הוי״ה וכל האותיות של הורה הכל אחל ובהן נברא ג׳ חלקי העולם.-ואמר בפ׳ בראשית לף נ״א ע״ב ובפ׳ פקולי לרכ״ח ע״ב בארבעין-וחמש זיני נהורין אתפליג עלמא כו׳ והוא הוי״ה כמילוי אלפי״ן שהוא שם המפורש כמ״ש בתז״ח בהרבה מקומות רבו מלספור והוא שקיו לאילנא כמ״ש בהת״ז ובו נברא הכל והוא עשר אותיות.בע״ס שהן פנימיות הספירות כמ״ש בהת״ז והן נקראות ספירות כמש״ש, , •והתורה מתחלקת לג׳ חלקים אותיות נקולות וטעמים והן נר״ן, כןעמיס בכתר ונקורות בחכמה ואותיות בבינה ואח״כ מהפשט מעמים.בבינה שהיא כוללת נ״ל ונקורות בז״א ואותיות במלכות,ושם *נושב נר״ן, וכן הוא כאלם בראש ובטן וגויה, ובשנה חום ומיה •וקור, ובעולם בשמים ואויר וארץ, והטעמים נעלמים, שהן בכתר ׳והוא נעלם במופלא ממך כו׳ וכן בהתפשטותו בג״ר שכלג״רוכן בעולם השמים שמיס לה׳ שלכן לא נזכר במקורן נעלמים. •מבריאת שמיס כלום בתורה כמ״ש בפ׳ בראשית. וכן באדם הנשמה :נעלמת מאל ועיקר חיותו של האלם הוא הרוח והוא האלם המקבל שבר ועונש כילוע והוא המרגיש והוא כל כחותיו וחושיו והנשמה הוא השכל המלמל לאלם לעת והוא מזלו של האלם ומלאכו כילוע. •והיא בשמים רק ניצוצות מתנוצצים ממנו על האלם להנהיגו ולהשכילו, ׳ולכן נשמה באלם נגל שמים בעולם והתחלת אלם מרוח והוא. ונגלו בעולם האויר שממנו ת עיקרו ובצאת הרוה מסלם הוא מ, ח ו חי האלם וא״א להתקיים בלתו אפי׳ רגע אחל ונקרא •ג״כ ר , :וכן מקולות באותיות שבלתם אין תנועה לאותיות כגופים בלאח. וכן בשנה התחלתו העיקרי מתשרי שהוא רויה כמ״ש לקמן •לו

פרי :שמוה אלו מרמזים על הבינה על פשר ספירות שלה, חלהיס חיים בחכמה •מינה כי החכמה תחיה בעליה, ומלך עולם הוא בינה דבינה שהיא מלך על '׳העולם שהוא מששה קצוות שהם מעלה ומנוה וארבע רוחות שהם סוד ז״א-לגינה מכולל הו׳ קצוות והחחלהם מסוד מסד כמ״ש עולם ׳חשד יבנה, אל שדי ,־•&דמת רכינה.הי דעת שהוא כולל משדים וגבורות בהם ע״נ רי״ו והוייס גי׳

6 פירוש ספר יצירה פ״א ין״א ועד׳יא

ע״ש כי מנצפ״ך הוא בדעת ושם שורש י״נ החומץ כנ״ל והן ככ5 ע״ב והן ע״ב פרקי גופא. כ״ה פרקי האצבעות של הילים וכ״מ של הרגלים ופה וצואר וב׳ עימם הם שחין פרקין ועם הי״ב פרקים של היליס והרגלים ג׳ פרקין בכ״א שהן מנהיגי כל הגוף והם י״ב בקר שהים עומל עליהם וכן בכסא כילוע הן ע״ב פרקין שמנענעין כל הגוף ועיין בז״ח שה״ש, וזהו רתיכא תתאה חג״ס עם מלכות, ורתיכא עילאה חג״ת עם בינה הוא שם מ״ב כמ״ש0 בזוהר פ׳ תרומה וברע״מ פ׳ יהרו יעו״ש. והענין כי הג״ה ה א״ב כ״ב אתוון כנ״ל ועם עשר נקודות כפולות הוא מ״ב ועיקרן מ׳ כי הס רק ח״י נקולוה רק עם ב׳ אולנין ללבא הם מ״ב כמ״ש בסתרי אותיות בז״ח דנ״ו ואילין אינון מ׳ דקיימין ברזא לבראשית לתתא כרזא לשמח קדישא ותרין אזנין לאחלא בימינא ושמאלא כו׳ יעו״ש ושרשן כ״ר עיינין וי״ח משחתין וכן פשונין ומלואן ומלוי מלואן כילוע. ושם י״ב הוא י״ב שבלעת ועיקר שרשן בכתר כנ״ל וכמ״ש בא״ז. והנה שם יי״ב הוא ג׳ הזיות ה׳ מלך כוי בניקול מלך כילוע והנה הס מעידן על אני ראשון ואני אהרוןס ומבלעלי אין אלהים וכמ״ש בתיקונים. והנה הוה והיה ויהיה הpi.V'?• ה נקולתס 9לןז ^ ה הייי י ! אותיות ג׳ הרות וכן ה שנתחלף ראשון עם אחרון בסול נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן והן עשר אותיות ע״ס והן י״ב כי המלכות מקומה בג׳ מקומות בשלש ראשונות ואמצעיות ואחרונות רביעית לכל תלת כמה שכתוב בתז״ח בסול יפה כלבנה בג׳ אחרונות ברה כחמה בג׳ אמצעיות איומה כנלגלות בג״ר, והן ג׳ יולי״ן בג״ם ימיניס ג׳ ההי״ן בגי .שמאליים ג׳ ווי״ן בג׳ אמצעיות ג׳ ההי״ן במלכות וכמי׳ש בתז״מ לף ע״ת ע״ג כגוונא לא י׳ י׳ י׳ כו׳ יעו״ש באריכות. וכן הוא• מלך מלך ימלוך כמ״ש בפ׳ בראשית דל״ל ע״מ ר׳ אחא אמר ה׳ מלך לא עלמא עילאה דאיהו עלמא דאתי ה׳ מלך דא תפארת ישראל ה׳ ימלוך דא ארון הברית, והוא כנ״ל כי עלמא דאהי כוללת. ג״ר, ות״ת כולל ג׳ אמצעיות, ומלכות כוללת נה״י ששם מקומה כידוע שלכן כל הע״ם מתחלק לתלת שמות אהי״ה הוי״ה אדנ״י. וכן מתחלק הכל לתלת תלת ומלכות רביעית לכולם ושורש הכל בכתר כמ״ש בא״ז (דרפ״ח ע״ב) בתלת עשר מכילין דרחמי השתכח ביין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע/ והן ג׳ הויו״ת כידוע ושרשן ג׳ יודי״ן של שם ם״ג שהוא בכקר ו כ ועם עשר אהוון שלו הם י״ג מכילין והוא שרש י״ג וכמ״ש בתז״ח דע״ו ע״ב ואיהי שמא דכתר עילאה דאיהי חכמה קדומה להט סליק חכמה לחושק שמא קדישא עס עשר מהוון בכללא דאינון יו״ד כו׳ דהצזן תלתא יודי״ן כו׳ דאחמר ביה בג׳ יודי״ן דסגולה אני ראשו! ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים כו׳ והאי אבנא חדא יו״ד בחושבנא עשר וחית לה קוצא לעילא וקוצא להתא ונקודה. באמצעיתא דכלא ומחמן קרא למשה עד״א בי״ג מכילין דרחמי, וכן שס ס״ג ג׳ יודי״ן וא׳ שבו שהן שורש שם ס״ג כידוע הן שרש

לל״ב נתיבות חכמה והא׳ נעלם והנשאר ג״כ ל״ב כי הנתיבות הן כפולות כידוע, והענין כי הנקודות כפולות וכן האותיות כי כ״ב. בחג״ת וכ״ב במלכות כנ״ל, וזה השם י״ב הן י״ג פרקי גופא המנענעים כל הגוף ופרקי המרכבה י״ב אנפי מיוון שהם ג״ס:

ג׳ יצהק

דחכמה, שמו שם את ו' זעירא,מרום במלכות דבינה במד יעקב משמש בנוקבא׳ כמיש ב!הר פ׳ היי שרה דף קליג ע״א וזיל ובגין כך יעקב משמש במרום הנינן מאי במרום כמא דאת אמר ואתה מרום לעולם ה׳ עיש. וקדיש הוא כתר דבינה שהוא מא״א ונקרא בשש נעלם הוא והוא קדוש מוםרש לפעמיס• להיות נתרא ב־ס א׳ס, ו־שיב גיכ הכתר דבינה לעשר ספירות דבינה ט ילוננ

חתאין רק הכתר ממנינם ע״ש, שלכן כאן מתחיל מכתר וכאן מחכמה וה׳ כפולה של הוי״ה משלים מנין כ״ב כי הדעת הוא ה׳ אותיות מנצפ״ך בוצינא דקרדינותא כמ״ש לקמן והדעת כולל ה״ח וה״ג שמתפשסין בה״ס מחסל על הוד בז״א ובמק׳ וכללותם שהיא בהי׳ ששית ביסול דזו״נ והן י״ב והוא במקום הכתר שבו י״ב מכילין לרחמי וכללותם במזל תיקון י״ג כמ״ש בא״ר והן י״ג שעמים הנ״ל

/ והן עשר שלכן כאן כ״ב אותיות עשר וי״ב כמ״ש לקמן במתני' ב של עשר ספירות וי״ב של הדעת שהן י״ב חחומין בת״ת וביסוד ומלכות י״ב בקר י״ב פרקי המרכבה י״ב איברים פנימים באדם ויתבאר הכל לפנינו אי״ה, וכל השמות הלויס בשם הוי״ה ואותיות ונקודות כנ״ל, ועשר נקודות הראשון הוא נעלם והוא נתיב הראשון .של ל״ב נתיב לא ידעו עיש וכשסדין ט׳ נקודות הידועין שה! מהחלקין בספירות _של ז״א מכתר עד יסוד ונשאר מלכות דלית לה מגרמה כמו בספירות העקודים, וט׳ הנקודות הן ח״י נקודות ש״ט של מעטרו״ן שלכן אמר בתז״ח ט׳ נקודות כפולין שורש אור יכר ואור חוזר כי קמ״ן מורכב מב׳ נקודות ופת״ח מנקודה אחת (כמ״ש בז״ח שה״ש דכ״ח ע״א ע״ש) וציר״י ב׳ נקודות וסיו״ל ג׳ נקודות זשור״ק קטן ג׳ נקודות וכן שור״ק גדול כידוע ושב״א ב׳ נקודות וחול״ם וחיר״ק כ״א נקודה אחת ק ת״י נקודות והן ת״י עלמין •שהן בחכמה שהן החיות שורש ח׳׳י עלמין של יסוד כידוע ח״י אלפים עולמות (עז״ח ד״מ ע״א) שהקב״ה משתעשע בהן סוד הזצוג כילוע שמתפשט ממוח דרך ח״י חוליין. וז״ש רבותיים אלפי שנאן ס״ת שכהן אלא שאינן, ר״ל שעשר נקולות כפולים הן רבותים רק אלפי שאינן •שהן נעלמים כנ״ל לפי שנקולה הראשונה הוא בכתר "ששם נעלם ונק׳ אין וזהו שאינן, וח״י אלף עולמות הנ״ל הן ח״י משתקין שבין כ״ל עייני״ן של שם הוי״ה וזהו בחכמה ששם הוא בסו־ נקולות, וכאן הוא שרש שם של י״ח שהוא ממונה על גשמי רצון ברכה ונדבה, ובבינה הס שמות של מקולות שהן קמ״ץ פת״ח כו׳ שהן כ״ח אומיות כ״ח אתוון לעובלא לבראשית שבה עשייה של בראשית כמ״ש בזוהר ובתיקונים, והן כ״ח אותיות של בראשית ברא ושל וילבר אלהים וסולן בשם הוי״ה כ״ח אקוון למלוי המלוי כילוע וממנה יוצאין עול כ״ב אותיות כנ״ל ואלו הן נ׳ שערי בינה וזה! הכ״ב אותיות בג׳ קוין חג״ת כמ״ש כפ׳ סור רופלג , ומתחלק, בראשית לט״ז ע״ב ע״ש ואח״כ נכללין עול במלכות כמש״ש לש״ו פ״ב ע״ש רק ששם למפרע כמ״ש בז״ח שה״ש לנ׳׳ב ע״ל עש״ה.. ומהן ב ולכן שם ע״ב הוא ברתיכא לחגת״ם וזהו סול שם ע״, ב ׳וצחין ע״ב מלאכים שסובבין הכסא כמ״ש בז״ח שה״ש לנ״ל ע״ והגירסא משובשת והנוסחא האמיתית כמ״ש הרמ״ק זללה״ה שמצא גוכחא ישנה קלמונית בלוקה מקולס ל׳ חיות ארגמ״ן ואח״כ כ״ח מחנות של הנקולוח ואח״כ א״ב ביושר ולמפרע ואין ארגמ״ן בכלל היל״י:. וא״ה הא אמר ע׳ ובפרשן אתה מוצא ע״ב, הענין א׳ כי פרש[ בת״ת ע׳ ע׳ שמות כילוע ועם ב׳ זרועות ע״ב וכן ע׳ נפש >1ס יעקב והן ע״ב עם אברהם ויצחק וכן ע״ב אומות עם עשוז עייני״ן ״ ה כ ״ י ן וישמעאל כמ״ש גמ״א באריכות, ושרשם בשם ה, והן שתין אהוון למלוי הכ״ב ע ו ל בג׳ תגין וכן במלוי יולי״ן ט אתוון ועס י״ב אתוון למלוי מנצפיך הם ע״ב כמ״ש בז״ח שה״ש

פרי כמ״ש בזוהר פ׳ וישב דף קפ׳א ע״ב וזיל ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל קשוריןוכו׳ ונשא מסטרא דאברהס וכו׳ ובפ׳ ויצא כתב וירום אלהי ישעי דא טלמא עלאה דאיהו רם ונשא רם על כולא וכו׳ עיש, ונשא מצח דבינה שהוא קו החסד מסטרא דאגרהס, שוכן עד כסוד דבינס עיד גי' אכדטיס שהוא ג׳כ חילוף אלהים, וקלוש שמו יכול לבינה בכו סמיד כורה אות ברית קודש

פירוש ספר יצירה פ״א מ״א הנר״א

הדעת במקום הכחר שבהו״ב נברא העולם וכל היחוד הוא בכשר והתפשטותו למסה שהוא סוד הדעת מזלא קדישא כידוע וז״ש את תהא ראש לכל אתוון והתחילה התורה באל״ף (ר״ל עשרת הדברות), והן כלל הכל ב׳ וא׳ ספר וספר וספור. וכן בבריאת העולם אף ידי יסדה ארץ וימיני שפחה שמים שהן שני ספרים הנ״ל קורא אני אליהם יעמדו יחדיו סוד הספור קורא ומזווג יעמדו יתדיו וזה סוד המתקלא (בריש ספד״צ) דעד לא הוה מתקלא לא הוו משגחין אפין באפין כנ״ל בעולם [הההו] שלא היה סול הדעת מזלא קדישא התפשטות הכתר. ואמר שם עד רישא דכיםופא דכל כיסופין לבושין דיקר אתקין והוא מזלא קדישא לבושיה כתלג היור כמ״ש בספד״צ ע״ש, סוד הספור, וכן בבריאת העולם שני אלפים ההו עד ההורה סוד הספור כנ״ל ואז הציע השמים ושמי השמים על האר! סוד קורא אני אליהם יעמדו יחדיו כנ״ל ואז וידבר אלהים כו׳ כ״מ אתוון ב״פ י״ד אותיות וכן בראשית כנ״ל סוד ג׳ ספרים כנ״ל. וזש״ה בחכמה יסד ארן כונן שמיס בתבונה ב׳ ספרים בדעתו תהומות נבקעו סוד הזווג שבוקע ופותח רחמה סוד התהום וזה סוד מאמרם ז״ל בההומות שאמרו (תענית כ״ה:) האי רידיא כו׳ לתהום עילאה אמר השור מימיך לההום תתאה אמר אבע מימיך, מיין דוכרין ומיין נוקבין. והן ג׳ אותיות יה״ו כידוע וכמ״ש בספד״צ פ״א ע״ש. וזש״ה לקול צנוריך שהוא ו׳ הדעה , כל משבריך ה׳ שנשבר מהי״ת ונעשה ה׳ סוד הלידה פטר־, וגליך זה יו״ד ( רחם ה׳ למצה כידוע (ע׳ זהר פ׳ פנחס רנ״ב א׳ כידוע, יומם יצוה כו׳ עטרא דחס7/ ובלילה שירה שיר של לוים עטרא

דגבורה, תפלה לחבר לאל חיי סוד הזווג:

אופן ד׳ם . כמ״ש למטה אותיות ונקודות והן בעש״נ. כשלשים ושתים ע״ס כנ״ל וג׳ שמיס וארן ואויר הכוללין הכל ל ו ע ב וז׳ כוכבים וי״ב מזלות והן מלמטה למעלה וע״ס דלמטה למעלה

ה עשר מועדים שבתורה (שבת ור״ח) כוי וחום כו׳(ג׳) נ ש מהם. בש ראש כו׳ (ג׳) הכוללין הכל והן פ נ ושבוע (זי) וחדשים (י״ב). ב כלים לאיברים ראשים מ׳ל׳ך׳ והנקבים(זי) והמנהיגים(י״ב). ועוד ג׳ יסודות שבו אש כו׳ וז׳ חכמה כו׳ וי״ב חושים וע״ס דרוח פנימי.ת ג׳ אד״ם (ר״ת אדם דוד משיח) וז׳ רועים וי״ב שבטים רו ובדו יע״ס עשרה שליטים. והתבונן במחנה גדעוןב וכן הוא בכ״ד אף באבן דומם . ע״ס תוהו (א׳) ובוהו (בי) והומר ג׳ יסודות (גי) וצורתן (גי) הרי שמונה ואחר כך (ט׳) הומר וצורה העפר שבאים באחרונה יחד כמו הפה שאינו אלא אהד וההרכבה (י׳). וכ״ב ג׳ עומקין ו״ק עם נקודה הפנימית וי״בגבולין, וע״סהנ״ל הן. בדומם וכל דבר והוא נפשם אבל אינה נפש באמת, ועליה ג׳ נפשות של צח״מ והן ג׳ צחצהות שעל גבי הכתר דלא אהידע שהן נעלמות מאד ובהן הוא י״ג, ובאמת אינן אלא ע״ס ע״ס של פנימיות של ע״ס הנ״ל שבכל א׳ יש פנימי המקיימן והן י״ג של הטעמים שבמ״ה זיני נהורא אהפליג עלמא כנ״ל. וכ״ה בנר״ן שבנפש הוא לעולם כ״ב וברוח עשר ובנשמה י״ג, וכן בספירות, וכן בכח״ב טעמים ונקודות

ואותיות שהיה בהוזלה כסיה ל׳׳ב אליף •

ג׳ הויוי׳ת דמלך מלך ימלוך כידוע וכל השמוה הנ״ל הן כלם בעובדא מראשיה כמ״ש בריש הזוהר. וכן שם כ״ב בת״ת שבו כל כ״ב. שחכמה נק׳ ה מ כ ת ח אתוון שכולל חג״ת כמ״ש שם: פליאו פלא כמ״ש בזוהר על פ׳ ויקרא שמו פלא וכל הנתיבות נק׳ פליאות וכן בבינה נק׳ פליאות ל״ב עם ה״י הנ״ל נש״ב נ׳פלאות נ׳ פלאות כמ״ש בז״ס בס״א יעו״ש וזהו נתיבות כפולות בחו״ב כנ״ל. וכל הל״ב הס בקוצו התחתון של יו״ד כי ביו״ד הם תלת קוצץ קוצא וגזעא ושבלא, קוצא קון העליון וגזעא גוף היו״ד ושבילא קון התחתון, ושם הוא ל״ב שבילין והוא בבינה שבחכמה בסוד הבן בחכמה שהוא שבילא הנ״ל כמ״ש בזוהר ויקרא ד״י ע״ב יו״ד דשמא קדישא אתקשר בג׳ עלמין כוי יעו״ש כל המאמר . וזה השביל הוא קוטרא בגולמא נעין בעזקא בתוך הבינה שלכן הוא נקרא פלא בסוד זה השביל כידוע . ולכן הם בסוד ל״ב אלהים שבבינה, וכן הוא בקוצו העליון של ה״א בסוד חכם בבינה כידוע., א״ש] שהן יו״ד בקוצו של ׳ והן נ׳ פלאות (י״ה הי) [צ״ל י״פ ה ה׳ מאחוריו והן נ׳ פלאות ושרשן במ״ס בכתר ששם במופלא ממך כוי כמ״ש לקמן. וכל ג״ר נקראין פלא הנסתרות לה׳ אלהימ, ועיקר ההפתחן בחכמה דז״א ומשחלחין בקו האמצעי בחוט השדרה לכל הגוף ששם ההדגש-לכל האיברים וכבר כתבתי(באופן ג׳) סדר ההחלקן. כי החקיקה היאא כמ״ש לקמן חקקן חצבן ׳ ק כו ק בפרטות: ח צרפן שקלן והמירן: י״ה ה׳ צבאות. כבר כתבתי (באופן א׳) שהן כינויין של החכמה והן כינויין לל״ב נתיבות והן כ״ב תיבות ועשר ספירות יתבאר שמותן בסוף הספר כמ״ש לקמן: וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וכפור. כבר כתבתי(באופן בי) שהן קב״ל כמ״ש בזוהר תרומה ובז״ח בראשית ובג׳ דברים אלו נברא, וכן המשכן ואמלא אוהו ׳ העולם כמ״ש ה׳ בחכמה יסד ארן כו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעה, וכן ההורה נהנה בהס חכמים נבונים וידועים, והן ב׳ ידים ולשון כף זכוה וכו׳ כמש״ש באריכות ושם חב״ד הו״ב בידים כמ״ש בתיקונים חכמה נחיה בימינא כו׳ בינה נחית בשמאלא כו׳ ודעת בלשון כמ״ש בספד״צ פ״א אחתא ומו־עתא כלילין כו׳ שתא נפקין כוי לישן דא סתים בין י״ה כו׳ ע״ש ושם פ״ב ו״ו אתפתח באחרא דכתיב הולך לדודי למשרים. והענין כי העוצם נברא במעשה ובאמירה ׳ בבןצינא דקרדימהא כו ובמעשה נברא בחו״ב והוא מכתב אלהים כמ״ש מעשה אצבעותיי כן׳ ואמרו הראשונים כל הכ״ב אותיות בהכוכבים וכן הוא בכל דגר כמ״ש לקמן שבכל מעשה הוא כ״ב אותיות במכתב והכל נברא שנים שנים כמ״ש כל מה שירא הקב״ה זו״נ נבראו וזהו ספר וספר וכן בלוחות שני לוחות חמש כנגד חמש כמ״ש לקמן (משנה גי) והאמירה הוא הדעת בלשון שבו נאמרו עשרת הדברות כולל ב׳ ספרים וכן באדם כל כ״ח אהוון מאל״ף עד אלף (שנעוץ סופן בראשן) כנ״ל(באופן א׳) בכ״ה פרקי ידים ה׳ נגד ה׳ כמו שני ספרים וכולם בלשון נקבעו הוא הספור, וענין ב׳ ספרים הם זו״נ וספור הוא הדעה שבו הזווג ומחברם כא׳ שלכן כינוי הזווג ראוה מדברה שע״י הדעת הוא הזווג בין למעלה בין למטה וזהו סוד שנברא העולם בב׳ שהן זו״נ ואמר הקב״ה לאל״ף אע״ג דאת בי״ת בה איברי עלמא לית בי יחודא אלא בך והוא סוד

j !*נלאה שמשר איזה שיבות. וע״ל כאונז! א׳ משיש בזה, א״ש: בפירוש

פרי יצחק בפועל רק בכה לכן אהר לידת ז״א שהוא שוד עולם מששה קצוות ברא אותו בריה הדשה שיהיה לו המוחין בפועל שנתן לו המותין רגועות .ונעשה אז בפרצוף שלם וכתב האריי זיל כי בעיבור ז״א נקרא בשם עשיה וביניקה יצירה והגדלות ומוחין נקרא בריאה והמוחץ לגדלות חביד שנתן לו סם הו־ שלכה

כפרים

גי עימר ז״א היה גיכ ע״י h'h אלא שהיה העיבור במעי דבינה עיין בעיח מסור עיבור ז״א עיי איא ותבין היטב:

וברא אח עולמו כו׳. פירוש כי אחר עיבור זיא שהיה בסוד ג׳ כלילי! בגי נוללו ונתפשטו לששה קצוות ולא היה עדיין חכי־ המוחין שלו

פ״א מ״א דזגר״א

נעלם ומקומן הוא כפלא העליון ולכן נקי פלאות בסוד קוצא וגזעא ושבילא, והן כשכילא שלכן הוא שבילץ והוא כהכן כחכמה ולכן הוא אלהים דבראשיה בסוד כוצינא דקרדימתא וז״ס כמים עזים נתיכה / וג׳ של היו״ד שהוא שלשים ובי התחברות הם ל״ב וכולן כלולין. ר״ל נתיבות של פליאות של הכמה, והתחיל ה מ כ בשביל שלמסה •־ ה

הספר מחכמה כמו התורה מבראשית, אבל הי״ג של כתר נעלמות שהוא קוצא שלכן ל״ק אלא פליאות והכמה גזעא ושבילא ובקוצא י״ג מדות הידועים ש׳ ודי החן כוי לחודא אסהמכון בנוק׳ שהם ו״ד עם הראש של וא״ו והד׳ הם בלא שערות ב׳ ארחין ותפוחין ופה וז״ס אחד א״ח ד׳ והן ש׳ בשמים ש, גלגלים וד׳ בארץ ד׳ יסודות והן,סוד האופנים וחיות סוד שם י״ב שהן ג׳ בכל חיה שאדם של כל א׳ הוא בתוכן מדובק א׳ אל א׳ והן כולן א׳ משא״כ ג׳ הנשארים ,הן פרודות והן דבוקות באדם לבד לכן באדם הוא סוד זו״נ והן כולם י״ג וגי חיוה בשמים ושם כל מרכבה אינה אלא ג׳ כמ״ש כז״ח שה״ש (נ׳ כ׳) אכל כארץ ד׳ של הרביעית (שהיא אדם) ובה ד׳ פרצופין ובאדם שלה נכללין פל ג׳ אדם העליונים. וכן באופנים י״ג גלגלי המרכבה י״ב ג׳ בכ״א וא׳ באמצע לכל וז״ס אופן א׳ בארץ וז״ס ד׳ יסודות בארץ ויסוד הרביעי כלולה מד׳ ד״פ, ולכן אדם בארץ הוא התכלית ובו הלוי היחוד כמ״ש כל מה שאתם מקלסין כו׳ וז״ס שנא״ן כסדר שפני אדם של הימנית הוא שור ושל אמצעיה נשר. כ״ב כינויין ולקמן עשרה ׳ ׳ וכן בכל צד שהולכין: חקק כו ט שמות . והשמות הן בגוף והן שבעה שמוח שאינן נמחקין אהיה אל כו׳ צבאות שד״י אדנ״י והן כוללין כל השמוה, וכן כלל הספירות הן ז׳ שלכן ז׳ ימים כוללים הכל., ושמוה הוי״ה הן בנשמה והוא בג׳ דרגין הוי״ה א׳ כוללת כל ע״ס בפשיטותה בנפש ובמילואה ברוח ועשר הרוח ממקדות בנשמה, וכינויין המורץ עליו ית׳ חנון כו׳ בלבושא כמו הלכוש שמצייר לאדם [הוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו]. וכינויין אחרים כלחם כו׳ בהיכלא, והן כל ההורה והן ד׳ דרגין והכל. הן חב״ד ׳ ר כו פ ס יוצא משם הוי״ה נמצא כל ההורה הוא שמו: ב כמ״ש כזהר פ׳ תרומה ובז״ח והן כוללין הכל כמ״ש באי׳ז דעייל בכל גופא וכו׳ וכן אמ״ש כוללין כל גופא וכן יה״ו והכל א׳ וכמ״ש ה׳ בחכמה וכו׳ וכמש״ל ארץ ממים כו׳ שמים מאש ואמר בדעתו כו׳ שהוא האויר שנתהלקו מים עילאין מתתאין ובמקומן האויר, והן ב׳ ידים ולשון כמ״ש אף ידי יסדה ארץ וימיני בו׳ בדבר כו׳ וכמ״ש ויאמר אלהים יהי אור ויעש כו׳ והן ג׳ ספרים שנפתחים כו׳ וכמש״ל כף כו׳ וכף כוי ולשון כו׳ ובהן נכללים כל הל״ב ע״ס חמש אצבעות חמש כנגד חמש וכולן בלשון בנקודות, וכ״ב עם כפולחן הוא כ״ח בסוד שיתא אלפי שנין הוי עלמא והן בכ״ח פרקין שבהן וביד כל אדם כו׳ וכן הוא בלשון שהוא כלול שניהם יושב אהלים, והם ג״כ נחלקין בעשר ה׳ מוצאות וה׳ כפולות, וכ״ה בכ״ד זו״נ ושוהף הג׳ אביו נוהן ה׳. וכן בספירוה נ׳ שמוה המיוחדין ׳ דברים וכו׳ ושוהף השלישי השי״ת י אהי״ה הוא שוהף הג׳ ומילואן ל״ב כמש״ל. וכ״ה בלוחות ה׳ נגד ה׳ ספר וספר וניתנו ג״כ במאמר כל העשר וסודן שנברא העולם בב׳ לכן הכל זו״ג (וכן נבראו שמו״א שנים) ויחודן בא׳ כמ״ש כל יחודי כו׳ ובך אתחיל׳ ושם היהוד, כי שמים וארץ נתייחדו שם ע״י השי״ת כמ״ש אנכי ט רז״ל שהרכין השמים וכו׳ וכ״ה בכל דבר והיא המתקלא ומתנהג העולם בהד״ר ולכן מרע״ה ואנשי כנה״ג לא אמרו אלא ג׳ הגדול׳ והתחלת כל דבר בג׳ דאזדרע בג׳ נקודין חש״ק והן אמ״ש בסול ט

ההו״ל יצחק

נחקקים גה להכיר לכל והסיפור בדעה שהוא שורש ו׳ קצוות שבהר השיפוי מותר כמיש זה בספר 1

עש

3 פירוש ספר יצירה

ואותיות. וספר יצירה הוסד על אתוון ונקודות לבד לכן מתחיל בל״ב כו׳ ולכן [בטעמים] הדבור אין בהם. וכ״ה במשכן דמות העולם ע-״ס ס׳ כלים ג״פ ג׳ והמשכן(י׳), וכ״ב ק״ק(א׳) והיכל(ב׳) והצר (ג׳) הכוללין הכל ומנורה(ז׳) והשולחן(י׳׳ב חלות), וכן בכל מצוה, תפלה ג׳ ברכות של ק״ש ז׳ ג״ר ואחרונות עם בלכת המינין שהיא היכל הקודש כתר דנוקבא וי״ב אמצעיות. וכן בתפילין ג׳ כריכות וז׳ וי״ב תפירות. וכן בציצית ל״ב חושין, ובקדושין ג׳ דרכים וז׳ ברכות. וכ״ה בהפלה עצמה ג׳ ק׳ וז׳ ברכות ׳ וי״ב מתנות שכנגדן ששון כו. וכ״ה בכל מצוה ומצוה ובכל אבר א וה וי״ב אמצעיות שהן י״ב מתנ ואבר ובכל פרש ופרש. ול״ב נתיבות הן החיות והן יוצאין בי״ח חוליות י״ח והי וגפ״ג שפ׳ דנוק׳ מתחברין בי״ח דדכורא כ״ז אתוון. וה׳ שממנה יצאו שבראה את העולם, ובהן נחתם התורה תהילתה וסופה, . וכן העולם אלהים דבראשיה (שהן ל״ב אלהים). והכל בשם המיוהד כ״ב מספר הפשוט עם הקוץ וה׳ כנגד ה׳ כפולות; וע״ס הן דשמא מפרש, והתחלקותן יו״ד בג״ל ה״א בח״ג ה״א בנ״ה שהן עמודי שש ו׳ פרקין וכן בח״ג וא״ו בת״י ומל׳ א׳ בהיכל הקודש באמצע ו״ק בין חג״ה לנה״י ושם אצילותה ומקומה ב׳ ווי״ן ידועים בת״ת ויסוד וזהו ל״ב, ונש״ב הוא כ״ח דנקודין באתוון קמ״ץ וכו׳ וכ״ב אתוון. וכן ג׳ שמות המיוחדין וכוללין הכל והן בסוד אמ״ש במילואן ל״ב ועם שם ם״ג הוא מ״ב והן עשר אמירן ול״ב אלהים ובמ״ב נברא העולם והן שרש לשם מ״ב (ועי ת״ז ס״ע). וע״ב הוא עם תשר״ק והן ע״ב דודיך מיין כו׳ וכן הן ע״ב דאותיות עם י״ב דמנצפ״ך ובו שם י״ב דסלקין באוירא והן ע״ב פרקי המרכבה נ״ו הידועים וראש, וס״ה דאדני הוא בנקודין י ו ועינים ופה וי״ב פרקין אחוריהם כ של ע"ב אהוון הנ״ל ומספרן תר״ב בסוד ותרב הכמת שלמה כו׳ ששם הנקודץ במספרן בסוד גימטריאות פרפראות לחכמה עילאה וכשהיא גשלימותא דירתא כל הנקודין אז והרב וכו׳, ומ״ב הן ל״ב עם עשר אמירן דבראשית [ומ״ה עם הטעמים כנ״ל], ושם דתמניסר על הגשמים הוא ח״י נקודין (ט השור״ק ג׳׳כ ג׳ נקודין) ונקודה עשירית ככול ג״כ ונעלם והוא נתיב הראשון לא ידעו עיט. וזהו רכב כו׳ אלפי שאינן, ולפי פשוטו רכב הוא כ״ב אלף כמ״ש כ״ב אלפים מרכבות והוא של אותיות רכב לנקודוה. וכל אחד מהל״ב כלול בעשר ואחד אץ שהוא דבק באין והנשאר הוא י״ש ולכן נהירו. כמ״ש הנותן כו׳ ובמים כו׳ והוא ת ו ב י ת דחכמהא הוא א״ל: נ כבוד עילתה וההאה והוא שבילין וארהין למעלה שבילין ולמטה • ארחין, וא״ב פנים ואחור הוא נהי״ב והן מתחלקים ההרגשות בגוף׳ ובסוד וזהו נתיבות . ומהן החיים לכל הגוף כמ״ש והחכמה החיה ט מים חיים ובסוד היה (מנר״ן ח״י) וכן ד׳ חיות נקראו ע״ש חיה הראשונה, כדרך המקרא הדשא הארץ דשא ותדבר מרים כי בהם בהמה ועוף ואדם. והראשונה הוא אות ראשון מהשם ולכן נקראו חיוה, וכן נקראו חיוה השדה ע״ש מלכם האריה וכן היה שלמטהת . שגייר הן במופלא וכן נש״ב היא החיה כו׳ [חכמת שלמה]: פליאו נקראו נ׳ פלאות ומ״מ מ״ט נגלו למרע״ה אבל הנ׳ לא נגלה לשוס בריה כמ״ש ונעלמה וכו׳ וכמ״ש וקראתי כו׳ לפניך שהן לפניך כך עלה כוי רק אדם [הראשון] הוכן להשיגה שהוא בדרגא דילה ובהטאו ויגרש כו׳ וישכן כו׳ כי הוא חיים כנ״ל וכיון שהוכן למות א״א להשיגה וז״ס כי לא יראני כו׳ שבקש הראני כו׳ כבוד״ך כי החכמה החיה כוי וזה א״א עתה ואף שער נו״ן מנש״ב שהוא דבוק בהכמה

א עי׳ כלקונןיו ויל שחישבס כשדר אתה הונן חכמה וכו׳ 1

פרי ספרים בספר וסופר וסיפור ספר הוא הכמה כי כמו שבספר נרשם הכל כמו כן בחכמה נרשמו הל״ב נתיבות' ובינה היא סופר כי כמו סופר הוא המבאר ומוציא לאור תעלומות הספר כך בינה הוציאה לפועל נתיבות החכמה להיות

פירוש ספר יצירה פ״א מ״א ב׳ הגר״א

ב עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות ״ מת ושבע כפולות ושתים עשרה יםוד שלש אמו

ת: טו פשו

החו״ל (פ׳ תז״ח). והן מחשבה ודבור ומעשה. ספר במחשבה וזהו, וספר המעשה ויעש נו׳ והן בחו״ב סומר ב ו וירא אלהים כי ס ועושה, וסיפור ויאמר, וז״ס ש״ם ש״ם ובשניהם חק משפס וש״םבזהא . והן אוירא וניצוצא ורעותא עלאה ג׳ אוירים ה׳ אלהימ ה׳ נסהו

ה׳ קו המדה אלהינו הוהמא לגושפנקא ובהן שם חו״ל גבול לים ובהן ארבה ימים ג׳ וז׳ וכ״ב ולכן הכל בג׳ והוא שם י״ב ה׳ אחרונה בג׳ מקומות וסולן מלך מלך כו׳

ובאותן נקודות ג״כ ההויות אלא שנתחלף ראשן בסופן היה כו׳ והן י״ב דמנצפ״ך שמספרן בפשיטותן מלך כו׳:

״ט. והל״ב נתיבות הם נתיב א׳ בין פרק הצואל לחוליא• הרי י הראשונה והוא נהינ הראשון לא ידעו עיש ול״א הגשארין הם ח״י נתיבות בח״י פרקין שבין י״ת הוליות וה׳ נתיבות בסוף חוליא י״ט יוצאין כאחד ומתהלקין לה׳ ואח״כ יוצאין עוד ב׳ נתיבות ובעגבוה יוצאין ג׳ מב׳ עגבות ואח״כ יוצאין/ וח״י נתיבות הראשונות נגל עוד ג ח״י ברכוה שהן בצדיק ח״י עלמין וברכות לראש צדיק שבו נכללין ש׳ ספירות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה שהשדרה אמרו דומה ללולב שהוא יסוד וה׳ נתיבות [שבהוליא י״ט] הוא נגד ברכת המינין שהוא נגד כתר דנוקבא, שבנוקבא יש בה ב׳ בחינות א׳ ה״א אחרונה שבשם וא׳ שם אדנ״י, והמבין כי ד׳ אוהיוח אדנ״י הוא בה מהכמה ולמשה כמו שם הוי״ה שבזעיר אנפץ כידוע וה׳ אחרונה שבשם הוא בכתרה שהוא עטרת הברית שמשמש לכתרה ולמלכות של עד״א כמו בכל כתר כידוע שלכן נקראת עטרה שלכן ה׳ נתיבות נגד כתרה וקבועין בסוף ח״י נתיבות שבשדרה ובי נתיבות היכף אחריהן נגד חו״ב דיצה םמוכין לכתר ואחר כך ג' ואח״כ עוד ג׳ נגד חג״ת נה״י לילה שמתחלקין ג׳ ג׳ כנ״ל ומלכות דילה ל״ל מגרמה כלום ועלייתה למעלכ שנגדה אמר אבן מאסו

הבונים כוי כידוע לכן נגדה נהיב לא ידעו עיט למעלה כנ״ל אשת. חיל עטרת בעלה. א״כ במלכות י״ד נתיבות נגד י״ד אותיות של השם פשוט עם המלוי שכלולין בה. וכל הל״ב נתיבות כפולין חון מנתיב הראשון נגד שם ס״ג שבחכמה שבו כמ״ש בהי׳ זוהר תי׳ מ״ח י׳ י׳ א׳ י׳ שבו הידועים כמנין א״ל הוא נגד הכפולים והשאר ל״ב נגד הפשוטים, וז׳ נתיבוח שבראש נגד ז׳ שערים שבראש כמ״ש לקמן שכלל כולם הן ע׳ ע׳ אנפץ של התורה שנגדן סידר רשב״י ע׳ תיקונים על בראשית שהיא חכמה כידוע ראשיה חכמה ע׳ שמות של הקב״ה (מבוארין בבעה״ט פ׳ אספה לי) וע׳ נפש ליעקב. ואמר בשלשיס ושהים שהן הכפולים כנ״ל והן מתחלקין בעולם ובשנה ובנפש כמ״ש לקמן עשר ספירות וכ״ב אותיות בעש״נ: וברא אה עולמו בג׳ ספרים . שנגדן בכל הספירות גי' כלים וגי אור הפנימי וג׳ מקיפין וכן החחלקן •לגי קוין וג׳ שמות כוללין כנ״ל אהי״ה הוי״ה אדנ״י וכן כלל כל הגוף ראש בטן וגויה וכן בנשמה נר״ן וכן בשנה כלל כולם חום וקור ורויה. ביהי׳ו נברא העולם כי הה׳ ת ו ב י ת וכן בעולם אמ״ש: *) בל״ב נ אחרונה כלולה מכולם ולכן אמרו שבדצ״ח בכ״א כ׳ייא מאות מינים בכ״א כמנין אר״ץ שארץ כלול מיה״ו וכ״א כלול ממאה כידוע לכל הספירות כלולין מעשר ובה סלקין למאה בסוד מאה אדנים בסוד אדנ״י וס״ה אדני החצר גי׳ אדנ״י במלכות ומאה בנקודה הפנימית

ששם מאה ברכות שלכן באהל מועדי: מ״ב עשר כו׳. הוא פי׳ היאך נמצאים ל״ב ואמר עשר וכו׳ ועשרים. הנה במפפר" אין יותר מעשר ס ״ ושתים כוי הרי ל״ב: עם הן עשר י ע ב ט ב שאח״כ מתחיל אחד עשר וכן במאות ואלפים. ו

*) גס זה נמצא בלקומיו: סוגי א ר״ל כי שם שם גימטריא ספר ספר, ושם בגי׳ ספור, וכ״ה ברכינו בחיי (שיל): ב גי׳ איל הוייה . ואין וה סוחר למיש נוהר מזבח הפנימי הוא אמא, כי באמת יסוד אמא מסתיים בת׳ת כידוע: ג [נ״ל מ״ש, שלכן נטשו ממראות הצובאות שהעמידו צבאות הרבה , כי נו״ה נקראו צבאוה וכן הן תרץ ביטין. והבן]: ד ציל היו מאס אדני כסף(ש״ל): ה [אמר לי הרב המחבר בעיפ שנקראו ספירות עיש שהמספר אינו בריאה רק במחשבה , כי אף אס תספור אנשים או מינים בדר־ א' ב׳ ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ וכו׳, כשיתפרדו איה סופר ויעמד והנה איננו ואינו ניכר בחוצות מי הוא הא׳ ומי הוא הב׳,׳ כי אינו דבוק בעצם. וכיה הספירות רק במחשבה וכשם שהמספר אץ לו סוף כי תוכל לספור כמה שתרצה כשתגיע ליי שהוא סוף מספר האחדים תוכל לומר ולספור י׳ פעמים י' ע־ איס p העיס

אץ סוף ואין תכלית לכן נקראו ספירות. סרמ״ש] :

פרי יצחקב עשר ספירות בלי מה . פירוש המלה נגזרת מן לשון עדיו לבלום וראוי לבלום פינו במהותם כי הספירות הס בלי מהות מושג, והוא גיכ מלשון ״ ם שהוא לשון סתימת פס בלום פץ מלדבר בהם כי הן מכוסות ונעלמות הפסוק תולה ארן על גלימה על תוהו הדבר המתהא שבלתי מושג. או אפשר

לפרש

אופן ה'. הן ג׳ שמוה אהי״ה הוי״ה אדנ״י ת ו ב תי בשל שים ושתים נ שכוללין כל האצילות [ר״ל שמילואן ל״ב אתוון כמש״ל באופנים הקודמים] א״א ז״א מלכות כי או״א גניזין תחות מזלא לכן לא הזכירום בא״ר, וכן ג׳ אלו השמוה יב״ק שהם יחוד ברכה קדושה שכוללין הכל ואלו הג׳ הנ״ל הן כלולין בג׳ אותיות אמ״ש ראש בטן גויה כמ״ש לקמן פ״ג, והם ג׳ ספרים אמ״ש שכוללין כל הל״ב נתיבות, וכן יב״ק כלולין באמ״ש כמ״ש בפ״ג אמ״ש יסוד כף זכוה כף חובה כוי שהן יב״ק ג׳ קוץ כידוע וכ״א מאלו ג׳ שמות מהפרצופים כלול מעשר ובין כל אהד פרגוד והם ב׳ פרגודין פרגוד אחד הוא סוד פרוכת המבדלת בין קדש הקדשים שהן סוד ג׳ ראשונות דכלולין בהיכל הזי שנקרא קודש הקדשים שלכן נק׳ ק״ק קודש חד קדשים הרין הרי ג׳ ובין הקודש שהוא ו״ק דז״א ופרגוד שני בין קודש למצר אהל מועד ששם נוקבא כי היא מתחלת כנגד שני שלישי התחתונים לז״א ועיקר בניינה נה״י דז״א ושם קומתה כי ב׳ השלישים דת״ת הן כחרה שהן ב׳ בחינות שבכתר שלכן ט׳ הכלים נגד ט׳ ספירות מתחלקין ג׳ ג׳ בק״ק ארון וכפורת כרובים שהם כח״ב ארון בינה כמ״ש בתי׳ כפורת חכמה כרובים כתר לכן הם ב׳ כנגד ב׳ בהי׳ שבכהר. ובאהל מועד מנורה שולחן מזבח נגד חג״ת כידוע (בע״ח שער ציור עולמות), מנורה בדרום ושולחן בצפון ומזבה באמצעב מכאן ואילך לבר מגופא נה״י ושם הנוקבא, בחצר אהל מועד כיור וכנו ומזבח החיצון כיור וכנו נ״ה ב׳ כליות ששם מים ולכן כיור על כנו כי הן נקי מעלה ומטה רום ותחתי־ כדלקמן ומזבח יסוד נגד מזבח הפנימי כי יוסף דמות איקונין דומה ליעקב גוף וברית חד הוא אלא שיסוד לבר מגופא לכן נקרא מזבח החיצון, וכן באדם ב׳ הפרגולים בין ראש לגוף והצר הכבד, הרי ג״פ עשר ובי פרגודין ל״ב נתיבות כולל ין בג׳ ספרים, וכל הל״ב נתיבות כלולין במוח ומתחלקין בחוט השלרה לכל הגוף שמהן יבא ההרגש לכל הגוף כירוע. שכל

ההרגש בא מן המוח כיצר ח״י חוליות בשררה שנגלם תקנו ח״י ברכות נעול חוליא קטנה בסוף השלרה שנגלה תקנו ברכת המינים

הרי

פירלש &פר יצירה •מ״א מ״ב הגר״א ו 11

כמ׳יש לקמן שהם בינה ת״ת יסוד) והן מוחין לחו״ב עצמן כמ״ש בא״ז ירותא לאו״א ותלין גניזץ והוו גניזין בגוייהו שהן ל׳ בתי תפילין שאלו שני מוחין לאו״א נוטל יסוד העיקרן כמ״ש במהני• בסוף סז״ח דף צ׳ ע״ב עאל לאינון חמש מאה עלמין כוי לבתר לגבי או״א וממה דיהבי ליה כוי ע״ש והן י״ב, וכולן הם בת״ח ששם י״ב גבולי אלכסון י״ב צרופי הוי״ה ושם י״ב בקר י״ב היוון רברבין כמ״ש בפז פקודי שהם הי״ב פשוטות לכאן כמ״ש במ״א. והם י״ב מנהיגים כמ״ש לקמן. והמכין כי שבע היכלות אימן כפולות כמ״ש בזהר שבעה ושבעה מוצקוה וכן אמר כאן שבע כפולוה ואמר שם פ׳ פקודי שהיכל רצון כולל שיה היכלין. וכאן הם י״ב פשוטות החסדים לעצמן והגערות לעצמן משא״כ בז״ס שכ״א נכלל מהו״ג שלכן נק׳ כפולות, ושלש בחי׳ במלכות בסוד חול״ם שור״ק חיר״ק, ע״ג ובאמצע ותחתיו כידוע. ובע״ם היא למעלה כמש״ל אחת כו׳ ובז׳ כפולות היא באמצע כמש״ל והיכל הקודש מכוון באמצע כו׳ ובחי׳ למטה ידוע , ולכן התחלקות ז׳ כפולות וי״ב פשוטות ג״כ בג׳ מקומות אלו ז׳ כפולות בראש וי״ב פשוטות בבטן וגויה כמש״ל, וסדר התחלקות כאן אינו כמו בספירות ששם ג״ר בראש וז״ת בגוף וכאן ז״ת בראש וג״ר בראש וכל הגוף שהם בטן וגויה אלא שהם עיקר הגוף ראש ובטן וגויה כמ״ש בז״ח שה״ש והשאר אינן כ״א מנהיגי הגוף לכן נקי

שלש אמות:

אופן נ׳.מפרש מה ק הל״ב נהיבוח והךע״ס שהן מ״ש עשר ספירות. בסוף הפרק והן יו״ד נקודות שבתורה והן הפנימיוה.וכ״ב אתוון הכלים שהן גוף בכ״ד, ומפרש מה י הן כ״ב ג׳ אמוה כו׳ והן שמא מפרש אלא שי״ג הוא לעילא וכנגדן י״ג מדוה דהלכה. לפנימיות ה ול״ב דאגדה במ״ה נהורין אהפליג עלמא: בלי מ נקי ספירוה והחיצוניות אותיות ושניהן אינן רק במחשבה שאינן רק סימנין לדברים אלא שהאותיות ניכרין יותר משא״כ במספר כי אינן לק מחמת המצב ואם ישתנה המצב ישתנה מספרן ונעשה ראשון אהרון וכן בכולם ואינן רק במצב , וכל דבר שהוא במקרה הן בשרשם בעצם לכן האותיות והמספר הוא למעלה בעצם, וז״ש ע״ם בלי מה ר״ל שאינם בנושא וכן אמר על האותיות יסוד יסודן של אותיות למטה שהן בנושא. ואמר באותיות יסוד לפי שהן בנושא מקרה דבוק קצת מ״ל משא״כ במספר כי אין רק מחשבה בלבד, ולכן אמרו כי אחדותן הוא אתד אמיתי לכן הם למעלה ג״כ בלי מהות שהן אורות שאין נתפסץ משא״כ באותיות שהן כלים כנ״ל: שלש אמות. שמהן נולדו כל האותיות כמ״ש בפ׳ הלוה, וכנגדם ג׳ ראשונות שמהן נולדו ז׳ כפולות שהן ז״ת והן כפולות שבהן ה״ח וה״ג וכללותן ביסוד ה״ח לבד וה״ג לבד ואח״כ כללותן במלכות ה״ח וה״ג יחד בסוד ה׳ הוא האלהים שלכן צריך'לב׳ כללות בתחילה ה׳ אחד ושמו אהד ואה״כ ה׳ הוא כוי כנ״ל, וי״ב פשוטות •הוא בדעה ששם כ״א בפ״ע ה״ח וה״ג וב׳ מוחין שלבן הם כ׳׳ב עשר צליס

־ וכלי יצחק

עשרה פשוטות הויז חטיי לנ׳׳ס עציק יפוין שנים עשר גבולי אלככון גכול מזרחית דרומית כי מאחר שוי׳ התחתונות שהם כפולים סס עצמש נשרשיס בתית אחיכ נצרכים להיות שם מצויירים בציור גכוליס ואלכסוניס כי חלק א׳ גבול א' שבו יהיה נוטה באלכסון כנגד ספירת החסד וחלק גבול הב׳ כנ.דו יהיה עומד ונוטה לנוכח ספירת הגבורה וכן עד״ז טלם כדי שאלו י׳׳ב חלקי הת׳׳ת יהיה פניהם נוטים כנגד ז׳ הספירות שסם השרשים לאלו הייב חלקים שבתית לינק מהם כי הרי בחי׳ החסד שבת״ת צריך שיהיה בקו הימין הת״ת בראשית הקו ויהיה נחלק לשני חלקי3 כפולים מש ורפה ובסוף קו הימין

רת״ת

מפרש שקיו לאילנא מלגו וכ״ב אותיות הן ע״ס שנק׳ עשר תיקונין, וכ״ז בע״ס של ז״א וכמ״ש למטה כי בג״ר אין שם אותיות כלל כי האותיות לא אהילימו על צאתן מאימא מילאה כמ״ש בזהר בראשית ובז״ח שה״ש (הסר) שגם ספירות וסידורן הוא על הפנימיות כמ״ש בה״ת. ואמר ספירות כי הן במחשבה כי הם דרגא דחכמה כמ״ש בתיקוני זוהר לע״ג ע״א אדם הגדול חכמה ועשר חכמות איתקריאו ע״ס מסטריה. והמכין כי כל האצילות הוא ע״ש יו״ל חכמה כילוע ובחכמה נאצלו כמ״ש כולם בחכמה עשית וכמ״ש בחכמה לא״ק כידוע , ואף בבריאה שאימא מקננת שם ונקראת ע״ש בינה מ״מ הספירות שבה הן ע״ש חכמה, כי בכל עולם ל׳ עולמוה, הספירות שהן פנימיוה ע״ש הנשמה הוא חכמה יו״ל, והתקונים שהם גופא לספילין הם בבינה ובאותיות שיצאו ממנה כנ״ל, ולבושין והיכלות יצירה ועשייה וכן בכל העולמות כילוע, ולזה אמר בלי מה שחכמה נק׳ בלי מה שחכמה תתאה מלכות נק׳ מה שילוע מהותה אבל חכמה עילאה לא יליע כמ״ש והחכמה מאין המצא לא ילע אנוש ערכה כוי, ואץ ידוע רק מציאותה ולא מהוהה כידוע ולכן לא נק׳ רק יש, וזהו. וזה שאמר ספירות תולה ארן על בלימה כמ״ש ה׳ בחכמה יסד ארן כי ידוע כי אין דבר שהוא במחשבה לבד רק המספר שאין לו מציאות בפועל כלל רק במחשבה ולכן אחד של המספר הוא אחד אמיתי ואיננו מתרבה ולא שוס מקרה. והן יו״ד נקודין מפקין מחכמה כמ״שות שהן תי - בזוהר ובחקוניס ובחז״ח כמה פעמים והס ע״ס. ואמר או אות וסימן על הדבר כמו הגידו האותיות לאחור וכאן גלוי יותר, ובאותיות כל אות מורה על מספרו חם נמצא הב׳ לבד אני יודע כי הוא במספר השנים כידוע שהם בעצמם מורים על מספרם משח״כ בנקודות שאינם במספר רק ,כשהם ביחד. ואמר יסוד כי ההקונין והנוף נברא מהרבה אותיות כמ״ש לקמן פ״ב רל״א שערים רק שכ״ב אותיות הם יסוד של כל רל״א שערים כי לכל כ״א שערים אות א׳ הוא יסוד שלו כמו בכ״ב אותיות עצמן הכלל שלהם כ״א כמכין אהי״ה בינה שממנה יצאו ואל״ף אינו במנינם רק שרש שלהםס יה״ו של השם במספר עם ה ו / ע ו ד י שלכן החחיל התורה בב׳ כ קוצו של יו״ד שהוא שרשם נגד האל״ף כנ״ל שלכן נקרא אל״ף כידוע וה׳ אהרונה ה׳ כפולות לכן היא ה״א כפולה בשם כמש׳׳ל:. הם נגד כח״ב שהן אמוה לכ״ד שהן מתפשטין בכל ת ו מ שלש א ז״ת כמ״ש באל״ז דף רפ״ט ע״ב איהגליף האי חכמתא כו׳ יעו״ש. ודעת נגל כהר כמש״ל שהוא מזלא קלישא שממנו תרין עטרין, וכן שם בלף רצ״ב ע״ב בחללא לגולגלהא נהירין כו׳ ומתפשטין בכל

ת. נגל ז״ת שבהן תרין עטרין לחו״ב כמ״ש בא״ז לו ע כפו ב ש גופא : ו שהן ה׳ הסלים וה״ג כמ״ש באל״ר שמהפשטץ בה׳ ספירין וכללותס ביהוד וממנו מקבלת מלכות לכן הם כפולים כמ״ש לקמן פ״ל כפולים. הס בלעת עצמו ת ו ט ו ש צלגש ורפה שהן חו״ג: ושתים עשרה פ המתפשט ה״ח וכללותם וה״ג וכללותס (והם ו״ו ו׳ בתפארת ו׳כמ״ש בזוהר שה״ש כלולין מי״ק . ועיקר ה״ה וכללותה בת״ת ביצול: ועיקר ה״ג וכללותס ביסול כמ״ש בתיקונין לת״ה נטל לימינא ויסוד נטל לשמאלא. וגי אמ״ש הן בג׳ מקומות בגוף, בראש, בטן, וגויה,

פרי ומדין לרחמים כי יש גהס דין ורחמים שהוא אור ישר ואור חוזר שהם בחי׳ עצמו ובחינת המלכות שבכל אחד ואחד לכן סס כפולות אנל ג׳ ראשונות אץ בהם לץ אלא סס רחמים גמורים ואותיות סויז חטיי לניס עציק הס שתים עשרה פשוטות שאינם כפולים להיות סס מתהפכים מדגש לרפה ומרפה צלגש 1הים בספירת איה לבדה שהוא אחד מזי כפולות עצמן נחלקות ג״כ לי״ב חלקים שהם ייב פשוטות כי יש בו ייב שרשץ של ו׳,התחתונות שהם כפולות והס י״ב ונכללין בת״ת שהוא הגוף דאדס עליון שנכללין כל הו׳ קצוות הגוף ג1 ואלו היינ ששומות הס נקראים י׳ב גבולי אלכסון כמ׳ש בפרק ה׳ שתים

יא כו״ב ג י"הגר״א 12 פירוש ספר יצירה פי ששניהם ברית־ הן, ונקראו יחיד שקו האמצעי הוא בסוד יחוד, כידוע בסוד יב״ק, וה״ח מיחד בין או״א ויסוד בין זו״נ ועוד בין ב׳ הצדדים חו״ג מיחד המחלוקת ח״ה. ובין נו״ה יסוד ושם נעשים,א׳ ות״ת ויסוד הן ג״כ אחד• כידוע גוף• ובריח כחדא חשבינן.:ואמר מכוון באמצע כי הן בקו האמצע; ומלת מ׳כ׳ו׳ו׳ן׳ נ״ל כי הן על. ה״ס שהן בקו האמצעי. מ׳ מלכות כ׳ כהר ו׳ ו׳ הן .דעת ות״ת כידוע ן׳ הוא יכו ד הנקרא..כל > ושהי הבריתות הנ״ל הן הממלאים •את •הבאר מל׳ כידוע והוא באמצ״ע גימ׳ באייר. ואמריחי״ד שהוא׳ בגימ׳,ל״ב שבק כלול כל הלי׳ב כנ״ל. ובספירות ה׳ נגד ה׳ ה״חשק כ״ח •חה״נ וה״ג. שהן ב״ג הי״מ ודעה הוא ברית כנ״ל שהוא, הלשון והמעור כנ״ל, והוא שקיו לכלהע״ס, ובשם •העצם במלואו ה׳.:נגד ה׳ הן ה׳ דמילוי יו״דהי׳א נגד ה׳ דמלןי ואיו ה״א וברית כוי הוי״ה פשוטה. ובמספר '.יק ה״ה שקצוות [ה׳ הראשונות] הן א״ה נגד ה׳ אחרונות שקצווה הן ו״י שק..אהו״י וברית יחיד הן ה״ו כמ״ש רז״ל ה״ו זה שמו.של הקב״ה, והן ברית הלשון וברית המעור שהוא •העטרה זו״נ כמ״ש אות ברית אות הוא דכורא בליה ׳הוא נוקבא •ובוא״ו.נכלל ה״ח ובה׳ נכלל ה״ג והס מייחדים.ומחברים באמצע. ובחלשים 'הן ה׳ חושים חיצונים והי חושים,פנימיס והמוח כוללם

(ע׳ ליקוט סוף הספר סי׳ א׳):

אופן ב׳ עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות. כל.הפרק הזה מפרש ע״ס וכל מתני׳ מפרשת אס ׳שלפניה., ובפרקים אחרים מפרש כ״ב אותיות: חמש כנגד המש ובריה יהיד מכוון באמצע במילת •הלשון ובמילה המעולה הן ה״ח. וה״גכמ״שבאד״ר,דף קמ״ב ע״א גבורה דא לכלול המש גבוראן והאי: הסד כליל .המש חסדים חסד ימינא •גבורה. שמאלא. ולפיכך בכל יד ה׳ אצבעות בימין. ה״ח . ובשמאל ה״ג וכן ברגל כק״ש למטה, ובי עטרין האלו שק חסל לכליל. ה״ח וגבורה לכליל •ה״ג הן גנוזין באו״א כמ״ש בא״ז לף רצ״א ע״א מסטרא לאבא הוה גנח בגויה חל עטרא לאיתקרי חסל ומסטרא. לאימא חד עטרא :ראיהקרי. גבורה •גו׳ יעו״ש, ובדף רצ״ב ביכר אחהברו אבא ואימא כו׳ וביה.אהגניז האי אוירא ומכליל לגוצינא מפיק מבוצינא לקרלינותא לגניז במעוי לאימא כו׳ יעו״ש. וידוע שאו״א מלבישין, הילים לא״השהם כלל פרצוף האלם וזהו עשר אצבעות חמש .נגלחמש ואח״כ ירית ז״א אלו ב׳ עטרין ונותן לנוקבא . עטרה : לגבורה• ולעצמו נוטל עטרה: ...לחסל כילוע וכמ״ש שם (רצ״א א׳) בגין להאי• בן. נטיל.. סימנים - לאבןי ואימיה ואיקרי לעת לאיהו סהלוהא להרוייהו כו׳ ירותא לאו״א יריה מאי ירוהא לא הרין ממרין י. להוי גניזין בגווייהו ואחסינו •לק לא מסשרא לאבא לו׳/ כנ״ל, והאי בן ירית לברהא כו׳ יעו״ש. ובסד״ר דקמ״א ע״ב תנא האי ת״ת כליל ברחמי וכליל בדינא

ואתפש?,.

יצחק - .׳:;••• כלי אומנותו של הקניה והאצבעות הם עשר א״כ נמצא שהספירוחיישבהשהיתס בריאת העולם הם עשר והם גייכ חמש כנגד חמש ה׳ .ספירות כתייר חכמיה חסיד תשאי״ת נצ׳ח סם נוטים אל צד ׳החסד שהוא; אל.צד הימין;כי תיתןאף שהוא קו האמצעי מ״מ מיקרו 4־הסד מודע ~שהו6 ־נוטס'"יושר, אל'צלזיהססד אל ימין מבשמאל וחמש ספירות ניניה גבור״ה הו׳ד" יסייד,מלכו׳ת הם נומיס אל צד הדין אל שמאל כי ביינה מתייחס לדין בבחינתה שנקראת פויעל

גבורות

וכלי הדעת משא״כ באותיות (בנ״א באורות) שאין שם לעת רק שרשי המוחין. .ושלש אמות כוללין הכל שכח״ב משפשטין. בכל והן הכל וכמ״ש בא״ז אשתכח לכולא הוא עהיקא כוי וכן הג׳ יסולות אמ״ש ראש ובטן וגויה שמים וארן ואויר. וכן.בי״ע ג׳ לרגין

לע״ס אהי״ה הוי״ה אלנ״י tי ואמר בלי מה בל״י שם מ״ב שבו נברא העולם.והןל״ב נתיבות וי׳ מאמרות שהוא ע״ס לנשמה ומ״ה הוא עם ג׳ מוחין שבאין לו חלשות. כי ו״ק שלו הן ע״ס כי.עשרה

מאמרוח נכללין בו׳ ימים ואח״כ באין לו ג״ר ג׳ אלהיס לויכולו שהן ג״ר ביום הז/ וזה מ״ה, והג״ר כוללות כל המ״ה כידוע שכל .

עליון כולל כל התחתון t וכנגד ל״ב נתיבות עם השלשה שהן ל״ה אלהים יש בויכולו ל״ה תיבות שהן ל״ב נתיבות וג׳ אלהיס ונגד עשרה מאמרות יש בו ג״כ עשרה מאמרות ויבולו/ ויכל, .עשה, וישבה, עשה, ויברך, ויקדש, שבת, ברא, לעשות . וז״ש בלי מה שעדיין אינן מה עד בא ג״ר והן בכתר ג׳ רישין וכאן מתחיל מחכמה שלכן אינן רק ע״ס כנ״ל. וז״ס שמות השבתא שבמ״ב נברא העולם ובשבת נשלם עוד ג׳ שהם ג״ר ולכן שם ג׳ אלהים להשלים המ״ה וג׳ יום השביעי להשלים ע״ס שלא היו רק ו׳ ימים ועוד ו׳ לילות שהן א׳ שבה הכל לאהד הן ז׳ ונשלם שמא מפרש ביו״ד אותיות ומספרם מ״ה וז״ס שכמ״ה באין ג״ר ע״ש ב״ן כידוע:

מ״ג עשר םפירות וכו׳. עכשיו הוא מבאר הע״ס עד. סוף הפרק ובפרקים אמרים .'הוא מבארכ״ב אותיות וכנגד..העשר ספי׳ הן עשרה מאמרות עמ״ש בזוהר סוף מלק הראשון וכן יו״ל. כי. אצב״ע ת ו צבע דברות ויו״ד הלולים: במספר עשר א בגימ׳ שם אהו״ה במלוי יודי״ן והוא חותם שנבראו בו שמיס וארן כדכהיב "אה ״השמים ״ואת ״הארן: חמש כנגד וכוי. והן ה״ח המתלבשים בימין • וה״ג המתלבשים בשמאל. ויוצאין באצבעות והן ב׳ ספרים הנ״ל ובהן כלל כל הל״ב בכל יד שלשים פרקים וקנה. הוא הספר הגי ן והזרוע: וברית יחיד וכו׳ במילת הלשו שהוא הספור שהוא הלשון והוא דעה דא״א מכריע בין חו״ב. ר ו המלבישים ב׳ הידים שבו כלול כל העשר: ובמילת המע שהוא יסוד דעהיק כנ״ל. ועוד הלשון הוא ת״ת מכריע בין הידים שהן חו״ג, והמעור יסוד מכריע בין אצבעות הרגלים שהם נו״ה והן כ״ב, והן כנגד לוחות הראשונוה והשניות. והן היו בכהב בשני לוחות ה׳ כנגד ה׳ נגד שני הספרים כתובים באצבע אלהים ועוד היו כולן במאמרו נגד ספור שהוא. ברית הלשון. והראשונות נגד הידים והשניות נגד הרגלים , כי נה״י שבפרצוף העליון הן . הב״ד של הפרצוף שלמטה ג״כ ג׳ ספרים ולכך אמרו שהלוחות הס נו״ה שעד שם מגיע הבינה בנ׳יתרעין. ואמרו מ״םוסמ״ך, שבלוחות שהן ע״ס של בינה כידוע בנ״ס היו עומדין דהיינו נ״ה שק,חמישית וששית לבינה. וכן בידים דאריך שהם נגד הראשונות הס מלבישים נו״ה דעתיק, ונקראו ברית שההורה בלשון שהוא ת״ת ומילה ביסוד

א ריל אהי״ה יהיו שהם בגי׳ מיב שמות סמרגלא כידוע י . י: פרי לת״ח יהיה בו 3׳ חלקים הנצח וכן כיוצא בזה בשאר וט״כ הס י״ב פשוטות כי ו׳ הכפולות הס עצמם' נעשים י״ב לכן י הייב אינם כפולות רק פשוטות

בלבד י:ה מיש הוא מבואר בע״ח עיש: ־ מ״ג עשר ספירות וכו׳ . פירוש כי מבשרי'אחזה אלוה שהספירות הס עשר כי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו׳ הרי הכתוב מעיד בי בריאת שמיס וחייליסס הש עיי אצבעות שהם כנוי אל הספירות שהם היו

ג עשר מפירות בלימה במספר עשר אצבעות חמש ״ מ כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת ״

הלשון ובמילת המעור i •י

פירוש. כדג הגר״א 13

מילאה. .והאי, אמה הסד הוא לאתקרי ותלי בהאי פוס אמה ולא, א:קרי.הסד.עד. דאתגלייא יו״ל לפום אמה ות״ח ללא אתקרי אברהם. שלים בהאי מסד עד דאחגלייא יו״ד לאמה וכיון דאתגלי אקרי.,שלים יהה״ל.׳התהלך־ לפני.והיה׳ המיס חמים ממש, להמים הוא הסד כמ״ש י בזוהר ע״פ הצור המים פעלו דאההדר הצור למיעבד פעלו דתמיס, הנ״ל גבורה אתהדר הסד כמ״ש המוציא לך מים מצור החלמיש; וכתיב ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני. מאי קא׳ מיירי רישא וסיפא אלא כל לגלי האי יו״ד ואסתמר דלא עייל ליו״ד ברשותא אהרא להוי שלים לעלמא לאהי ולהוי צריר בצרורא דמיי •מאי ברשותא אחרא דכתיב ובעל בת אל נכר ובגין כך יכתיב ואהיה תמים לו, ר״ל ואהיה הוא בינה עלמא לאתי צרור החיים כידוע. לטון להוא' תמים בגלויא דיו״ל ואשהמרה מעוני וכיון דאמפשט אמה לא ־. ,אתפשט סמר גבורה מאינון גבוראן בשמאלא לנוק׳ ואשתקע. במק׳ באתר הד וארשים בערייהא כסוהא דכל גופא לנוק׳, לפי שההסדים עושין רושם בבלימה והגבורות בשקיעה כמ״ש. צדקהך. כהררי אל משפטיך.ההוס רבה ויסוד דנוקבא נקי ההוס כידוע.וללכורא נק׳ הר ציון כמ״ש כשל הרמון שיורד על הררי ציוךוז״ש כהררי אל שהוא חסד, ונק׳ כסותא לכלי גופא לפי שבהם י נכללים כל איברים ללטרא ולנוקבא כנ״ל ארכיה דההוא אמה מאתן וארבעץ והמניא עלמין. ודנוקבא הם שס״ה היכלין כמ״ש. בסוף תז״ח ובפ׳ בראשית לנ״א. ע״ב תחות אלין תלת מאה: ובההוא אתר אקרי עמה דכלה אתר . ׳ ושחין וחמש גידין ט לא5נעא.לההוא אמהילאקלי הסד בגין לאהבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן ׳בהאי'מסלי לכליל בחמש הסדיסט׳ עד מחיה חסד עילאה ואמקיימו ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד כו׳ ע״ש,. ואמר שם ותאנא חמש ערייתא אהגליין בה בסטרא ללינץ ה׳ ודיניןה׳ אהפשטוט׳ יעו״ש, והן ה״ג נמצא כי בברית המעור כלול ה״ח וה״ג.וזהו הזווג .והמכריע שהוא. המזווג צריך להיות כלול משניהם, וכ״ה בברית הלשון הן עשר נקודות שהן ע״ס כנ״ל והן. חמש. כנגל חמשה״ח וה״ג כמ״ש בתז״ח דע״ח ע״ל והמשכילים עשר נקולין דקיימין לאנעא ממש מימינא וממש משמאלא .אורחא לאלץ לקבל אלין המש אימן רברבין בהאי גוונא זעירין. ואמר שה׳ ת״ג ימיכא וה׳ ה״ק שמאלא • אחכלילו אלין באלין יעו״ש. ובן באותיות כ״ב אותיות הן בנץ גופא לז״א הסד והי. אותיות מנצפ״ך הן גבורות. בנין. גופא דנוקבא וכולן נקבעו בלשון, וכ״ב אותיות הן ה״ה בה׳ מוצאוה הפה כמ״שבס״י בפ״ב והי אותיות מנצפ״ך '.הן ה״ג כידוע וה׳ מוצאות כסדר הן ה״ס מהסד עד הוד כידוע ולכן מנצפ״ך התחלתן מחיך ונשלם . גבורות הססד בשפה שם ב׳ אותיות ממנצפ״ך והוא בוציכא דקרדינותא שאמר בספד״צ בפ״ב ו״ו אתפתיח באחרא דכתיב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדינותא למכסיאי.1פחחא, ר״ל וא״ו הוא לישן הדעת ואתפתח בפומא בבוצינא ששם עטרא לנמרה ושם וחכך כיין הטוב שהוא יין לבינה עיט׳ דגבורה כידוע הולך לדודי למישרים שהם ה׳ אוהיוח מנצפ״ך כמ״ש בז״ח שה״ש לף נ״ב ונ״ג וכל לא בגין מגילה. ונשמחה בך עשרין ותרץ אהוון כשימין עילאין ולא הוא ב״ך ורזא לא אסר

׳ י נשבעת • ־ . ־ « ' • ;

יצהק הימיניס או מוזר הדין ונאמר שהם טשרים) להן בא לפרן !ה ואמר וברית יחיד מכוונת באמצע ריל כי מאחר שבין ממש לממש מנינו ימוד ברית י סמייחדם נמצא שחמש סימינים וחמש השמאלים הס דבר אחד שכללה עשר .כפירות. מה שלא מצינו כן בין.עשר שבידיס לעשר שברגלים עד שיראה שהסב' מערכות כל אחד מעשר וזו צל ולבוש לזו והמכריע בין חמש לחפש שמייחדםהוא ברית לשון׳ מכריע בין אצבעות של ידים וברית מעור בין אצבעות שנרגליס ונרית הלשון.היינו הלב שהוא באמצע נץ ירים כי הלב שהוא חישג

סמששבס

ואח3(שמ רחמי גלכוךא. ואהעבר ונקיב לס״א והקץ מעוי לנוקפא בסטרא ללינא ואתתקנו מעהא/ שמכנים״ בלעת אתתקמ כמ׳ישיבפ׳ משפטים, והן ה״ח וה״ג ואמר ישם תאצא אתתקן לכורא • בספרא במאתן' ותמניא וארבעץ תקונין לכלילין ביה מנהון לגו מנהון ׳לבר מנהון רחמי מנהון דיכא כולהו ללינאאתאחלו בלינא לאחורוי לנוקבא אתפשטת סמן ואחאחלו ואהפשטו בסטרהא כו׳ אהבסס דא בדא ואיקרי אדם כלול מתריןסטרוי כו׳יעו״ש. וידוע שזו״נ

מלבישים ב׳ רגלים דא״א כלל הפרצוף אדם ילק ברגלים צ״כ •עשר י אצבעות.חמש כנגד ממש כנ״ל. וזווג או״א הוא :בדעתי. שהוא. הלשון

כמ״ש בספד״צ פ״א לישן'לא סחים ביןיו״ד וה״אכו׳ לישן דא סתיס,' לאימא יכו/ וכן בפ׳ משפטים (קכ״ג א׳) דעת.גניז בפומא ט ובכמה מקומות כידוע. ויסוד הוא זווג של זו״כ וז״ש כאן וברית ימיד. מכוון. באמצע י במילה. .הלשון בין ב׳: ידים;שהוא עד הידים כידוע ומזווג בין או״א. ובמילה המעור בין ב׳,רגלים ומזווג בין זו״נ ושניהם נקראים ברית, הלשון הוא ברית ההורה, שנק׳ בלית והמעור הוא ברית המילה וע״י אלו הב׳. בריתות הן' קיום כל.העולם כמ״ש אם לא בריהי.יומם.:. ולילה. חקות: שמיס וארץ לא שמתי שדרשו על ׳ברית ההורה', ועל.,בלית המילה. .וזווג או״א ע״י הלשון נק׳ נשיקין שהוא זווג של בריאת,הננלאכים:שהם ־' רוחניים לפי שהזווג הוא רוהני. וזווג זו״נ שהוא ע״י יסוד שהוא גופני הוא זווג של נשמוה'ב״א שהוא גופני. וכן הוא באדם ע״י זווג גופני מוליד אדם וע״י ההורה כל הבל נעשה מלאך כידוע, וכן אמרו כל דבור. ודבור שיצא מפי,:׳.הקב״ה: נברא ••ממנו מלאך. ,וסלו:שני בריתות משניהם נולד.אדם ערל עד שמל אותם. כמ״ש יימול בשר ערלתו ואצל הלשון נאמר ׳ערל. שפתים. וכמ״שיבתז״מ כבד פה באורייתא דבע״פ וכבד לשון באורייתא דבכתב ור״ל. הת״ח שבדרא בהראה שהן •נגדנו בשניהם :בגלות הזה ומרע״ה מהלבש בכלהח״ח. ומילת הלשון שמהייגע בהורה עלשנהגלל בשניהם שאדם פרא יולד,גיכ רוחני;:.וברית-המעור ז ולפי שהבריה הזה רוחני לפיכך, מילתו; גשמי, מילתו ג״כ גשמי• בחתיכת הערלה . וכמו כברית..הלשון כולל זו״נ פה ולשון כמ״ש בתיקוני יז״ח שם הורה .שבכתב ושבע״פ והן שתי מילוה כן במילה הבריה המעור מילה: ופריעה• זו״נ כמ״ש בזוהר בהרבה מקומות . וז״ש כאן במילת הלשון ובמילה המעור ולעולם הברית; כלול שניהם ה״ה : וה״ג במכור י יסול ללטרא כולל ה״חיויסול לנוקבא טללת;:ה״ג שע״י׳שניהם הזווג והוא מכין הברית כמו אות ברית ביני ובין בני. ישראל שהוא זווג קוב״ה עם ישראל.וכן ברית הקשת ולוחות.,הברית וכהן. כולל חו״ג ץאהבסמו •יהל כמ״ש באל״ר (קמ״בא׳);'ותאנא בצניעותא לספרא אתפשט לכורא ,ואתתקן בתיקונוי אתתקן היקונא לכסוהא לכיא. והאי הוי אמה לכיא. ואמר לכיא לפי. שהייה נק׳ אוירא לכיא כמ״ש בזוהר בא״ז, אלכיה לההואאמה מאהן וארבעין והמניא עלמין וכולהו הליין בפומא •לאמה לאתקרי• יו״ר, והן רמ״ח מ״ע ככולן הךמסטרא לחסר כמ״ש בזוהר ותיקונין ותליין בקמא לאמה ששם • הברית . וכיון לאתגלי־ יו״ליפומיה לאמה אחגליהסל עילאה, הנ״ל עטרא 'לחסל ולפי שהאמה• הוא ג״כ נקי. חסל כמ״ש שם לצן אומר חסל

י י פ ' י יי ״ 7 . ' : . • "'V" ׳'־..:,• י ״'-'X-^.V':..,.':

גבורות :'כי דינין מתערץ ממצה וישוד אף שהוא •קו האמצעי מימ עיקר נטייתו לצד הגבורה כנודע אבל אמנם שלא תאמר שאין זה הכרח מאצבעות ל6יות עשר ספירות כי אדרבה כשתחשוב אצבעות ידים עם רגלים יהי כולם מגיעים למספר עשרים מה תאמר. שעשר אצבעות:שברגלים הם רק צל. ומלבוש ודמיון,; אל עשר שבירים כי..עשר שברגלים הס• •מרמזים אל עשר ספירות שבבריאה שהם צל ולבוש. אל .עשר שבאצילות •ונעול; סס אינם אלא עשר ־ספירות, א״כ נאמר שלעולם, אינם אלא ממש: וחמש סשמאלים סם צל אל החמש

14• פירוש ם2ר יצידה £״א מ״ג ד׳ וזגד׳א

ע״ש, וזהו בפרשות אבל בכללות נקודות הן לוח ה״מ ואותיות ה״ג, וז״ס הקשרה קח לך סמים הן יקשט !קלופה חו״ב, נשף כתר, ושחלת וחלבנה יסוד ומלכות, סמים ה׳ סמים מור וקציעה נרד וכרכום וקנמון ה״ח ה״ק פרסה מחסל על יסול, ולגונה זכה או״מ, ויסור מקבל מוחין דאו״א כמ״ש בסוף תז״ח ולאבא הן מ' נקודות שא׳ כללי ולאמא כ״א אותיות כנ״ל ולכן מרית כרשינה תשעה קבין ששפין בה אה הצפוד שתהא נאה מצל החסד כי נאה לעולם מצל המסל ועזה מסט׳ לגבורה יין קפריסין מצל הבינה סאין תלתא וקבין תלתא כ״א קבין שתהא י עזה מסטרא לגבורה, ועול חו״ג על כל הקטרת מלח רבע הוא חסר שממתקת הבשר מעלה עשן כל שהוא מסטרא דנבורה שעולה כעשן כילוע, ולכן כ״ש ולכן היה מתמר והולך כמקל כילוע בבול הגבורות, ונכללו כל הל׳ מוחין מהן זה מצל חסל וזה מצל גבורה ולק אמרו שמלח על השולחן מנין מן היסורין מג״ש נאמר ברית במלה וברית ביסורין מה מלח ממתקה כו׳ ועל שניהם נאמר ברית כי

שניהם נכללו בברית כנ״ל:

אופן ג׳ש כוי. כי פשר ספירות ק מ ח ׳ ו כ ר פ ס מ עשר ספירות כו׳ ב ה״ח וה״ג ומחגלין באצבעות בימין ושמאל חו״ג וכן ברגלים, והעני! כי ב׳ עלמין הן עלמא עילאה ועלמא תהאה הנסתרות והנגלות כו׳ והן הו״ב עילאין וזו״ן תתאין הו״ב הן מתגלין בילים, וז״ס ז״א ה״ח באבא וה״ג באימא וכן זו״ן ברגלין איהו בנצח פו׳ שנק׳ חם שכולל הכל ונק׳ שם הוי׳׳ה כי הג״ת שכולל ג״ר חב״ד לעת במקום הכתר שכולל כל הע״ס חו״ג וכן הוא ת״ת מיה פולל זו״ן ויסול שניהם וז״ש במילת הלשון שהוא דעה כידוע ומעול מסול וכלל כולן הוא כ״כ והכריתות אינן נחשבין בפ״ע שאינן אלא כלל הקצוות לפיכך שם הוי״ה אינו אלא ל׳ אותיות או״א וזו״ן. וכן ח״ג נו״ה. ואינו לומה כלל הלעת לכלל היסול שלעת כולל חו״ג ביחד והן חמשה אבל ביסול נכלל כולם לאחל וילוע שאמצעי נוטה לימין ונכלל בו לכן השם הוא הוי״ה היו״ל כולל הלעת והוא״ו כולל

היסול כנ״ל:

משנה ד עשר ספירות בלימה עשר ולא כו׳ (עי׳ ליקוט סוף הספר סי׳ ב׳). אמר שאע״פ שכאן הוא בחכמה אל תאמר שהתחלתן הוא מחכמה ולא מכהר שהוא מלכות של עולם שלמעלה ממנו וע״ז .אמר אליהו כתר מלכות ויהיו רק תשע, ועול כי כתר שבאריך נמלק לשנים גולגלתא וקרומא וגולגלתא הוא מלכות שלמעלה והוא שורש עשל הפילות וקרומא הוא כתר של מטה וכן הוא בכתר של עשר ספירות הכללים שנחלקין לעתיק וא״א ולכן מחלק לקמן הרוח לשתים רוח ורוח מרוח, אל תחשוב כי הבחינה הראשונה אינה נחשבת כי התחלת הל״ב נתיבות שבהן הותחל לההפרש הע״ם הוא בחכמה כמ״ש בל״ב נתיבות כו׳ וכן בא״א שנק׳ מכמה קלומה לעתיק וכן בקרומא שנק׳ גם כן חכמה

לגולגלתא

ע עשר ולא ש Y עשר ספירות בלימה עשר ולא ת D נה בחון ת עשרה הבן בחכמה וחכם בבי ח א בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר

: ו נ על מכו

נשבעת להם בך, ר״ל שאלו כ״כ אחוון נכללו בחג״ת כללא לז״א כמ״ש בפ׳ בראשית לט״ו וש״ז וסול השבועה הוא שבעה כילוע והם ג׳ פעמים ז׳ שנתחלקו בחג״ת כמ״ש שם לט״ז ע״ב וא׳ כללא לכולהו בת״ת בו ח׳ אותיות כמ״ש שם והן אבהן, נזכירה לוליך

מיין כיון מתחבר כהלא כו׳ מסטרא לההוא יין לסלי כולא מישרים אהבוך מישרים אינון שאר אהוון לאשהארו ומאן איכון מנצפ״ך ללית בכל אהוון דאיקרון מישרים בר אינון ואיכון לאתכפלו

מישרים אלין באלין כו׳ ע״ש, ואמר שם להא עשרין ותרץ אסמן כללין בך אינון דאשתארו לאינו! מישרים אהבוך לאתכללא עמך כאינון עשרין ותלין אתוון. ור״ל שאלו כ״ב אותיות חסדים נכללו בז״א וה׳ אותיות מנצפ״ך שהן גבורות נשהארו ונכללו בנוק׳ והן רוצין להתכלל ולהתבסס- בכ״ב אותיות חסדים כנ״ל באד״ר לאהבסמא, ואמר שם אלין מישרים אינון אהוון טמירין גניזין גו ׳ ולאתכללא כו עלמא עילאה כו׳ שהוא עערא לגבורה גניז במעוי לאימא, ואמר שם והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת מישרים והכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כולהו כלזא דאלין אתוון דאקרון מישרים ואלין שהוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אימן כו׳ כיון למטו לההוא אתר דאיקרי אתה כדין אתתקנו מישרים, והענין כי אתה נק׳ מלכות כי א״ת הוא כ״ב אהוון מאי עד הי״ו כמ״ש בפ׳ בראשית דט״ו ע״ב א״ת כד נטיל אתוון כולהון כללא דכולא אתוון אינון רישא וסיפא לבתר אתוסף לאתהברא כולהו אתוון בה״א ואהקרי אהה וע״ד ואהה מהיה את כולם, ור״ל דאתחבר בה׳ . אותיות מנצפ״ך מ״ל, והוא סוד הוי״ה יה״ו הוא בז״א כידוע והוא כ״א ועם קוצו של יו״ד כ״ב וה׳ בנוק׳ ה׳ אותיות מנצפ״ך ושם אתתקמ מישרים והן ה׳ נגר ה׳ והן עשר אותיות דשמא מפרש, ואמר שם בשה״ש ועל דא תיאובהיה לאתחברא באינון אסמן למהוי כולא שמא שלים כו׳ יעו״ש, ואמר שם וכדין ירתא שמא דא את כמראה דבשמא קדישא לאהקרי אוף הכי ברוך כו/ כידוע, כדין כולא איהו שמא שלים כו׳ עש״ה, נמצא כי כלשון ג״כ ה״מ וה״ג כלולין בה״ח כנ״ל משא״כ כמילת המעור ששם כלולין ה״מ וה״ג ביחד, וז״ס שם יקו״ק י״ק באו״א ו״ה בזו״נ כי או״א הן ממש כנגד ממש ודעת המש מכריע הן י״ה וזו״נ הן חמש נגד המש ויסוד (וי״ב של מנצכ״ך וגס שרש של י״ב בריתות של הדעת כמש״ל) מכריע הן ו״ה ה׳ דידה וה״א שלו ויסוד ששי ובו כלול יסוד מוקבא לכן בו ו׳ ובמקבא ה׳ לבל. וכאן בס״י אין מדבר לק כזווג עליון נשיקין אצילות זו״נ שהם נאצלו בידים ע״י או״א כמ״ש אף ידי יסדה ארן וימיני טפחה שמים שהן ה״ח וה״ג שככ׳ הידים כמ״ש כי אלאה שמיך מעשה אצבעותיך והן ב׳ עטרין דגניזין באו״א דאהסינו לזו״נ וז״ש אף ידי כו׳ גבולות לנוק׳ וימיני כו׳ חסדיה לז״א קורא אני אליהם יעמדו יחדיו שהוא הזווג לאהבסמא לא בדא כנ״ל, ועל ענין זה הולך כל ס״י ומבאר הכל ע״י אוהיוה ההורה כל האיברים וכן שמים וארץ והזמן כמש״ל, וגוף וברית א׳ שהן ב׳ הבריתות כן או״א וזו״נ כולם, וז״ס שם הוי״ה שהכל אחד לא אבא בעיר כידוע ה׳ א׳ ושמו אחל כמ״ש בתז״ח

ע״ש פרי יצחק

טיפה העובר נכח והוא מוציא אחיכ םטיפה מכח אל הפועל טיי המקנא שהיא מעור שלו מלשון כמער איש ולויות והוא גיכ מלשון המערה מכלי א1

כלי כי הזכר מערה השפעתו אל הנוקגא:. פירוש שלא שאמר מאחר שהכתר נקרא ׳ מ״ד עשר כפירות בלי טה ופי

נשש

המחשבה הוא מוציא הדיבור מכח אל הפועל עיי הלשון שהוא ג׳כ באמצע הפה בין החיך והגרון על כן נקרא על שם הלשון ורש כמילת לשון כמילת המעור כי מילת הדיבור באה אל לשון עיי הלב שהוא חו־ב מילת הדיבור מחילה ומעלה מלתו אח״כ על לשונו וכן עדי! סנרית מילה נו מצנןייר תחיצס

פ״א מ״ך הגר״א ח 15 המקילה כמ״ש בזהר לקיימא לשאלא ולא בה עצמה כי שאל נא לימים ראשונים וכו׳ אל הז״ס היוצאים ממנה, ולכן אמר מהן, והן יוצאין מה׳ שהוא ל׳ על ו׳ שלעולם עיקר גלוים בנוקבא לכן ביו״ד הם במלוי ובה׳ באוה שרשיה וביו״ל הקלים ו׳ לל׳ ששם הוא בזכר הקלים הו׳ ובאן בנוק׳ הקלים ל׳ לו׳, ומפרש ואזיל העמד לבר. לבר הוא המלכוה כילוע . והושב יוצר. הוא ו״ק ו על בורי שנקרא יוצר כילוע והוא מקנן ביצירה, והקלים לבר ליוצר ני עקר. ואמר על בוריו שהוא ו״ק ל׳ על ׳ הגילוים בבינה ששם ל׳ ע״ג ו ו׳. ואמר על מכונו שהוא מלכות ו׳ על ל׳ כ״א כפי שרשו כי ו״ק שרשו בחכמה ומלכיה שרשה בבינה. ובמספר אמר על הא׳ אע״פ שהוא שרש המספר מ״מ הוא בכללם כנ״ל ועל ב׳ וג׳ אמר הבן וכו׳ שנכללין כי אב״ג מספרן ששה ואם חחלקס על ב׳ הלקים יהיה כל מלק ג׳ ועל זה אמר הבן בחכמה ואם תחלקם על ג׳ יהיו ב׳ וזהו וחכם בבינה, ואמר בחון כוי ע״י שאר ז׳ מספרים שהן הל׳ וששה הנותרים שהן ל״ו שנכללין בהם . ואמר בחון היינו בב׳, והקול ׳ שאם תכפול אותו בעצמו יהיה ר׳ ואם הכפול בג׳ יהיה ו בג׳ שאם תחבר אוהו אל א׳ יהיה ל׳ ואס תחבל אותו ג״כ בב׳/ ולכן יוצא מג׳ אותיות הנ״ל הל׳ והו׳ אותיות שאחריהן יהיה ו ולכך הקלים לבל ליוצר ולכן בספירות ל׳ הוא אחת וו״ק הם ו״ס, ואם תצרף אב״ג יהיה ו׳ ואח״כ ל׳ וזהו יוצר.על כמו במספרא מכונו וזה שורש ע״ם שלכך נכללין בל׳ אותיות וו׳ אותיות הנשארים הן אחר ל׳ וזהו לבר על בזריו וזהו סול השם כסלל איג״ל הם י׳ ואח״כ ה׳ ואח״כ ו׳ ול׳ הנשארים הם סול ה׳ אחרונה שבשם שהיא בסול ד׳ ללית לה מגרמה כלום וכשהיא מקבלת מן ו׳ אותיות הראשונות נ9שיה ה׳ ל׳ על ו׳ אבל בשם סן, ובאב״ג נכללין כל המספרים העשר כילוננ שבכל ג׳ ׳ וא״ו על ל הראשונות נכללין השאר כנ״ל שלכן נק׳ ג׳ אמנת כיצד כי העשר נחלקין לעשר ולארבע כנ״ל וכן במרובע הא׳ והגי הן יו״ל, ובמרובע הב׳ הוא ל׳, וכן בהצבורפם הן י״ל ל׳ אותיות השם

ומלואו לכן חו״ב נכללין בילי״ם;

אופן ג׳ עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע כו׳. ילוע שמספר מורה על עשר ספירות ולכאורה המספר מסיים בתשע כי העשירי הוא אחל של העשירות וכן מאה ואלף ולעולם, אעפ״כ הוא סופו, וא״כ מאמר שהאחת עשרה ׳ של האהלים וכן במאה ואלף וכו

הוא יצחק

נשכיל שהיסוד אין אורו מתכסה תמיד נוכל למנות אותו במשנון ס2שירומ. והשב יוצר על מכונו פירש והשב הכתר שהוא יוצר בראשית סוד החכמה על מכונו על כנו לקשור העלה בעליל להחשיב הכתר במשכון הספירות . עוד יש לפרש כל הנזכר באופן אחר עשר ולא תשע יכו' ביאורו כנגו שכהנ כמשנת חסידיה מסכת בריאת אדם קדמון פרק א' משנה ב׳ ז״ל כת״ר ההמיה בינ״ס חסידגנור״ה תפארית נצ״ח הויד יסו״ד ומלכוית הרי הם עשר ומפני שלעולם הכתר היא בחינה אמצעית הקושרת הע;יון עם התחתון כי הוא בפנימיותו יש לו הבחינה עליונה של התחתון ובחיצוניותו יש לו ערך הבחינה תחתונה של העליון משאיכ שאר הספירות שלמשה ממנו שחיצוניותה ופנימיותם שוה שהוא מבחינת עצמם ולא מבחינה עליונס לפיכך אין סדר מנין וה אלא מצד פנימיות

הס:יר׳ השוה בכל העשר אבל כאשר ימנו העשר ספירות מצד חיצוניותם 'אין' ראשית מנינם אלא מחכמה שאין חיצוניות הכתר בערכיה אלא הוא שרשם ומי שלקח חיצוניות הראוי נכתר מבחינתם הוא ישלימם לעשר ווה הוא אשר נקרא דעת שחיצוניותו הוא ,חיצוניות הראוי לכתי מבחעת שאר הספ^׳ח ודעת 5ה נמנה קורס סחסי לפי שפנימיותו הוא שורש הפנימיות של השבע ספירות

שממנו

פירוש ספר יצירה לגולגלתא וכן לקמן בחושבן הע״ס הזכיר הכ״ב אותיות בספירה השניה, מ״מ ספירה הראשונה בכללם, וידוע שמלכוח האחרונה נוק׳ דא״א לא השיב בכלל. הע״ס כמו שיתבאר לקמן רק נכלל בבחינה ראשונה של כתר לכן אמר שאל תחשוב מלכות נוק׳ ויהיו אהה עשרה, וכ״ה בספירות הפרטיות של כל פרצוף שמסתיים ביסור ומלכות נוקבא היא עטרה בעלה שעולה עמו ואינה יורדת. אבל בע״ס הכללים עמק אינו מן המכין אבל מלכוה נוקבא לז״א היא המשלמת לעשר., ולכך אמר עשר ב״פ עשר ולא ט׳ בפרטיות עשר ולא י״א בכלליות וכן להיפך כי מ״מ מלכות ספירה אהת היא או למעלה נחשבת או למטה. וכן שלא החשוב כי היא אינה בחשבון כי היא נכללת מכולם וכן למעלה היא שרשית של כולם אעפ״כ היא במספרם. ובמספר ג״כ אל החשוב שעשר הוא חוזר לא׳ כי הוא אחר של עשירית ועשרים שנים וכן במאות ואלפים והוא כלל כל האחדים. וכן שלא החשוב שאהל אינו בכלל המספר כמו שחשבו בעלי המספר כי הוא שרש כלמספר ויסולו ולכן אמר ולא תשע. ואמר ולא אחת עשרח הואיל ועשר אע״פ שמשם מתחיל. אחלוה העשיריות אעפ״כ נחשב עמהם לא חהשוב ג״כ האהה עשרה אע״פ שמשם מתחיל האחלוח העשרים מ״מ החשוב עמהם. ובגופים שאל החשוב מקולה הנושאת שהיא שרשה וגס כללות הגשם ויהיו אחת עשרה. או שלא .תחשוב. שניהם כי מקולה שרשה והגשם כללות ולכן אמר ולא כוי כי. שניהם הם אחל כמ״ש לקמן נעוץ סופן בתחילתן וליה בספירות כנ״ל, ועיקר מה שנהפרש בכאן שהכתר אע״פ שהוא שרש מ״מ הוא בכלל הע״ס בין בקרומא ובין במוהא סתימאה ששם־ גלוי הע״ס וכ״ה באו״א ששרשם קל״א ומ״ס שכתר של כללוה שהוא א״א בכלל. הוא מפרש כל וכן באו״א עצמן הן ע״ס: י הבן בחכמה כו׳ הע״ס, היאך נכללין בהן. 'הבן בחכמה וחכם בבינה פירוש שלא תאמר שבחכמה אין שם ספי׳ בינה וכן להיפך לכן אמר הבן וכוי. כי מלוי היו״ד הוא ו׳ ל׳ שנעשה ה׳ בינה וכן מלוי ה״י של בינה הוא י׳ שהוא הכמה וע״כ נחלקים לשנים או״א וישראל סבא ותבונה או״א הוא יו״ל של השם ונכללה אימא בו״ד וכאן הבן בחכמה ויש״ס והבונה הן ה׳ של שם ונכלל יש״ס במלוי ה׳ שהוא יו״ל וכאן הכם בבינה ולכן נקי רעין ללא מהפרשין וכן בקל״א ומ״ס. ע״כ פירש . ג״ס הראשונות היאך הן בהן שבהן אסור הבחינה והחקירה ועכשיו ••מתחיל לפרש ז״ס אחרונות שבחו״ב. ואמר בחון בהם (עי׳ ליקוט סוף הספל סי׳ נ׳) פי׳ באו״א ששניהם הן חכמה הבחון בהם היאך יוצאים הז׳ ספירות כי מלוי היו״ל הן ו״ל שהן ו״ק ומלכות. וחקור מהן שהן יש״ס והבונה ששניהם הן בינה שבהן מותר

׳ מספרים: אפי׳ שהד׳ היא אחת בא״ב ואחיכ עד יז״ד הםו פרי בשם אין שאין לו מהות כלל כמו החכמה שנקרא בשם יש אס כן נחשב הוא בשם איס ולא הוא בחשבון הספירות לכך אמר עשר ולא תשע שלא להוציא הכתר מן הספירות. אבל שלא תאמר איכ שהכתר הוא נחשב במגבון הספירות .נמצא עם ספירת הדעת יהיה חשכץ מנץ הספירות אחת עשרה לכך אמר עשר ולא אחת עשרה כי הדעת אינו נחשב במנין הספירות הי היא אינה ספירה בפני עצמה אלא הוא מזווג לחכמה ובינה. אבל שלא תאמר א״כ מטעם 1ה לא יהיה נחשב ג״כ היסוד במנין הספירות כי הוא ג'כ מזווג לו״א ומלכות יפן לתר,־ זה אמר אח״כ הבן בחכמה וחכם בבינה, פירוש הבן לשון בינה בחכמה שכלולה בה יחכם לשון חכמה בבינה שכלולה בה שלעולם סם כלולים זה בזה בשביל שסם ריעיס דלא מתפרשץ לעלמין לכן דעת הוא לעולם באתכסיא ולא נוכל למנות אותו מפני העלמת אורו ובמופלא ממך אל תדרוש י לא כן יסוד סמזווג לויא ומלכות שנקראים דודים והזווג אינו בתמידות ול;ס משיים אח׳כ ואמר בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו וכו׳ פירוש כי דבר צדק המלטת צריך להעמיד אותה על בוריו.לשון תרגום של משענתו על צדיק יסוד עולם כי זווג המלכות עם זיא אינו בתמידות כמו החכמה עם הגינה לק

16 פירוש ספר יצירה פ״א בדד ה הגר״א נר״ן והן באין בהוספה שעמהן הן י״ג(מדוש) שאמרו הגאונים שהן ג׳ צחצהות שע״ג הכתר שבכלל הספירות הוא רישא ללא אתיילע וע״ס שבז״א הוא ג׳ פרצופים הראשונים הן לו בתוספת שמתפששץ בג׳ מוחין והן מתפששות בין בא״א בין בז״א לנר״ן ואינן. בחשבון הע״ס שהן עצם לבוק בחומר.אינו.עשר שאין להם.סוף נפרל מחומר וז״ש למעלה עשר טדתןק ולא כו׳ שלא.החשוב כלל הנפש מ ן ע ב ו ו ק ט מ ן ת ע י ר ן ך א

ב ג״כ לההה חו לח.המשוב ג״כ כח ר ע מ מ ן ע ה ו ר ן ק מ מ ן ע

״, הרהשון כח ההרכבה שלכחורה ״. . . ' ׳ ״ ׳ . י ״י הוא ג״כ כח פנימי כמו שאר;ג׳ מ א ל נ איי! יחיד אל «ד ״ . הנפשוה , אמר הבן כו׳ בחון ד ע ד ע l ע t n P בהם . כוי. ותמצא בכח כולם כח הראשון מכא״כ כאלו שהן. בתוספת משם מ״ה החלש שהן י״ג ועשר

וכ״ב כנ״ל (משנה א׳):. לפי שע״כ פי׳ שחו״ב כלולין ׳ ה עשר ספירות בלימה כו ״ מ. כמ״ש ן ת ד מכל ע״ס עכשיו מפרש שכל ע״ס כלולין מכולן: מ בזוהר לבוצינא לקרלינותא מליל משהתא שכולם .נבראו בה,כנ״ל במשנה ראשונה והיא קו המלה לפיכך כל הספירות נקראו מלות:ף. פי׳ שכל אהל כלול מעשר ועשר מעשר עשר שאין להם סו על אין סוף כמו האותיות של חורה שהן מחמלאין במלוי.,ומלוי המלוי על אין סוף, וכל זה ,לפי שאין סוף מהייהל בהם ,להוא ואימן הל .כמ״ש אליהו . וכך הם בכל הנבראים ; והיצורים והנעשים לפי שהוא שליש בכולם ע״י.שם קדשו, ותראה שאפילו בגשמיים יתחלקו לשטחים אין הקר והשמחים לקוים אין חקר והקויס לנקודות אין תקר ואין יכולת באלם לשום. מכלית למספרם. וכן במספר שתכלית המספר ־ הוא העשר אעפ״כ אין הקר ותכלית .למספר שהעשר• יתחלקו עול.לעשר .והן מאה. והמאה נעשה אחל וחוזר ומהחלק. לעשר והן אלף. והאלף נעשה אחל ״ וחוזר. ומתחלק לעשר וכן. על אין תכלית. ולהכיל הוא במקרה אבל בע״ס. .שם קלשו הוא.בעצם: עומק . הוא לבר שיש לו. שלשה רחקים .ואין ;יכל לבר פחוחימממ בגשמיים, וברוחניים יש להם שלשה רחקים '.והן ג׳ אוהיוה.,אמ״ש שהן אמות כל.לבר כמו'שיתבאר..'־לקמן., והן במספר אב״ג שהן ההחלה כל. מספר שהא׳ 'השרש והב׳ ההחלה הזוגות והגי התחלה הנפרליס . ובספירות הן.הב״ל שבהן ברא כו׳ "מ״ל במשנה א׳ והן יה״ו שבשם .ובכ״א הוא שים ע״ב. כידוע ג׳

ע״ב

הוא ג״כ בכללם ><חר שהוא התחלה של אחלים של עשרים ואמרנו 'שהמחלה' הוא סופו של ראשון אמר ולא אהה עשרה, כי: לוקח ^מסופו של כלל ראשון להתחלה של כלל שני מאחריות. למאות אבל לןז מפרט אחל להבירו. וכ״ה בספירות שמלכות של עולם אח­

. הוא . כתר של חבירו. וכןה עשר ספירות בלימה ״ ס מ ״ ע \ ל כ י • א י י ב ק י ל מ ף א י צ י & מ • ו עומק ראשית ועומק י ' ב ח ס ל י ' ל * כ ל ' ת ־ ש י י ט ר ? ;

L M I . » ״ י י י - י L .... והטעם כי בכללוה הוח . חינו כןכ ׳ / א ש לקשר«ל0 יפרציף לחבירי • מ

י עומק צפון ועומק דרום ר כ ן צ ש א״ ׳ של פרצוף אחל שה מושל בכולם ממעון ר י פ כ ס ״ א ש מ ם ק • ל ן ע ^ מ

;בחבירו שאינן אלא לאחר התיקון:

. מפרש והולך שכל הע״ס קשורים זה כזה. וחו״כ ׳ '.הכן כחכמה כו של כל לכר הוא הומר הראשון היולי שעליו נאמר גלמי כו׳ וכן היו״ל, הוא גולם כל לבר והוא ,בכל האותיות וכל האותיוה כו ככח וה׳ צורה הראשונה־ שלכן נק׳ ציר״י וייצר כו׳ והן קשורים זה בזה בקשר גמור לעולם כהלא שריין וכהלאינפקין ולא כו׳ כירוע שלא היה לעולם.חומר בלא צורה וצורה בלא חומר וכח החומר בצורה וכןכח הצורה בחומר וז״ש הבן וכוי. ואח״ב באין עליהם חומר ג׳ ;

;יסודות העליונים שהיה בהן בכח והיהה הצורה הראשונה מעוברה מהם מהחומר הראשון והם ג׳ אבות תג״ת ואח״כ באין ג׳ צורות י יסודות ההן.והן יוהר בנגלה והן נה״י. ולכן מייהסין נה״י לבינה נביאים מבינה מלכא דשלמא ךיליה. וז״ש חקור מהם על החומרים .'ובחון בהם על הצורות , 'ור״ל שתחקור ותבחין בחומר וצורה 1ראשונה ותשכח. בהן מומר וצורות של היסודות כמו שהבן בכר.

.באב..ואם ואח״כ בא החומר והצורה של היסוד הרביעי שהוא יסודי העפר ביחד שלעולם הנוק׳ באה כל בהי׳ ביחד ובאה .באחרונה אחר שנשלם .בחי׳. הדכורא וכן. בעקודים אורות אוזן,הוטס פה .ואח״כ נקודים וכ״ה בכל עולם ועולם. וז״ש והעמד,דבר יסוד '׳האחרון'שנק׳ לכר על בוריו אחר שנשלם דכורא'שממצה נבנית ואח״כ בא כח ההרכבה ••שהוא 'המשלים אותם׳ והוא הכחר והוא הנקרא אין וגבוה' מערך הספירות מאל כי הוא כח פנימי המתפשט בכולם ואינו חומרי, וז״ש והשב יוצר על מכונו והוא המלכות מכון של כתר שאין ע״ק נגלה על לאשהלים זו״נ. ועליה ג״ר לרלל״א שהן נעלמין מאל מעיני כל מי והן נפשות שלש שאחר כח ההרכבה

נר״ן פרי יצחס

ולמטה נז׳ המתונות : עוד יש לפרש בחון בהם, מלשון ••חנן •גוחן. הנאמר בישעיה (כ״ח) שפירושו לשון מבצר וחו!ק כמו שפירש רש״י שס, או מלשון ה' צדיק יבחן .הנאמר בתסליס (י״א) שהוא יבחן ביסורים והיינו כי התורה ומעשים שאדם עושה ומתחזק בהם עיי היםורין צריך להעלות אוחס לחכמה ובינה להיות להם למ״נ כדי לחקור מהם המשכות שפע המוחין חב״ד לז״א 'להתפשט בוי להיות בסוד גדלות ואז הוא ראזי לזווג וזהו והעמד.דבר על בוריו. פירוש הן כח חשובה בינה לז״א ו נ כמ״ש לעיל: והושב יוצר על מכו הנקרא בשס יוצר ואז מבינה יצאו נביאים נצח והוד ח״א שסם מכונו כנו שלו כי ידוע מע׳ח כי כשבאים מוחין דגדלוח לז״א עיי נהיי רכינה א! מח.'ת דזיא נעשה מסס חב״ד כלו ועלו נה״י ונעשה מהם הגיח שלו משאר .זיא בלתי נהיי ומהארס החסדים והגבורות שביסוד דבינה שנתגלה בהזה דויא נתפשט אורס של נה״י דזיא ונגמרו ונתקנו ע״י הבינה בסוד מבינה נביאים:..:

מ״ה מדחן עשר שאין להם סוף. פירוש כמיש בהקדמת ת״ז דף ג׳ עיי וזיל דעשר ספירות דאצמות מנכא בהון איהו חד .בהון׳ מה ללאו

הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו איכון ואיסו חד:. עשרס עומקים מזכיר כאן. כנגד עשר ספירות והם י ט עומק ראשית ו נקראים בשם עומק מלשון ועמוק עמוק מי ימצאנו.שאץ להם סוף. עומק

י י ראשית • י ; י" •י׳ י

שממנו ולמטה המתחילים מחסד ולפיכך איני נמנה כמכין פנימיות הספירות כי אין לו פנימיות פרטי לו כשאר השפירות אלא שורש פנימיות כאמור נמצאו שהספירות הס עשר ולא תשע מחיצוניותס כי הדעת משלימה עשר ולא אחת עשרה

מצד פנימיותם.כי אין הדעת בכללם ט הוא משונה מהם עכיל:נה. בספר עיח כתב עיז וזיל דע כי הנה ב׳ הבן בחכמה וחכם בבי אותיות ראשונות של שם סוי״ה סס בחינת חכמה ובינה אבל באות יויר '׳בלבד שהיא חכמה שם יש בחינת בינה כי יו״ד במילואו אות י׳ היא מכמהאותיות ויד נעשים צורת ה׳ כזה ה שהוא צורת דיו והיא נקראת בינה •י ובי: עילאה וזהו סוד הבן בחכמה ואות ס׳ ראשונה דשם הוי״ה היא תבונה. וכבר הודעתיך בדרוש התפילין בענין כתיבת שס הוייה שצריך לכתוב צורה י׳ בקרן !ויש של סי" והיא בחינת חכמה של זאת התבונה וזו החכמה נקרא ישראל

סבא וזהו סוד וחכם בגינה: בחון בהם וחקור מהם. פירוש בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וגו׳ ולמקצה השמים ועד ק־ה השמים כי בג׳ ראשונוש אסור לחקור בהם לק החקירה הוא רק בשבע־חקירות בז׳ ספירות התחתונות אבל בג׳ ראשונות אץ מותר נהם רק הבחנה להבחין בהם בינם לא״ס ברוך הוא וזיש וחקור מסס ולא אמר וחקור גסס כמו שאמר בחון בהם כי החקירה הוא רק מגיר

פירוש ספר יצירה פ״א מ״ה הגי״א

המספר כנ״ל: עומק טוב.,.הוא כהר כי הוא הקרא א״א דשס וותרנותא לכולא בכל הזי׳ תיקונים, ר״ג תיקונים הוא רחמים על,. הוא מלכות אע״פ שאין ע חין קץ שאין שם לין כלל: ועומק ר׳ מ״מ רגליה יורלות שם רע כלל ה״ו כמ״ש אני ה׳ לא שניהי ט כו׳ וכל מאני כו׳ וכן אמרו בגמ׳ בא לול והוריק לארן שנאמרpv,לא יגור במגורך כוי והיא ראש לשועלים לעלמא דפרודא במספר העשיריות היא ראש לעשיריוה שהם נפרדים אפ״פ שהיא. הוא הול ת ח . הוא נצה: ועומק ת ם 1בכלל אחדים: עומק מ

כמ״ש והקרנים גבוהות כו׳ וכן ברצועות כמ״ש בזוהר.- עומק מזרח. הוא תפארת כמ"ש: והוא כחהן יוצא מחופהו ממזרח:. הוא יסוד שבו מהערבין כל הספי׳ והוא נק׳.גל ב ר ע ועומק מ ולכן אמרו שהשכינה במערב: עומק צפון..הוא,גבורה כמש״ה מצפון תפחח הרעה ושם הוא .גיהנם ושם הוא מלול. המזיקים ומשם באה השובה לעולם כי אור החסד גנוז וא״א לקבלו ושם הזהב וכן אמר מצפון זהב וכו׳ וכן אמרו הרוצה להעשיר וכוי: ועומק דרום. הוא הסל כמ״ש ויסע אברם כו׳ הנגבה והן ששהלס. קצוות הילועים: אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בפו אמר אע״פ שהזכרתי לך עישר עומקים, אין פירודח״ו ביניהם כי אלון יחיל הוא א״ס מושל בכולם והוא מייחדם. וכן אמר אליהו ומאן לאפריש כו׳ וכל הכינויים שהזכירו ח״ו לאו על מהוהו אלא ע״ש מלותיו כמש״ש אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא, והזכיר חמשה כינוים. אלון, נגד המלכות כי כשא״ס מייחלם נקי אלון. יחיל, נגל •ז״א שהוא בסימנא לכורא כילוע כמ״ש פני האלון ה׳ יחול כל הספירות כילוע ובו כל הנחלים הולכים אל מקום אחלאל, הוא בינה בסול ' . ׳ וכן יקוו המיס כו׳ בשלישי בסול יב״ק כו אל עליון כילוע [ובסוד י׳ י׳ א׳ י׳ לס״ג שבבינה גימ׳ א״ל. נ״ל מ״ש] . מלך, הוא הכמה מלכא עילאה כידוע. נאמן, הוא כתר שהוא אמון מופלא והוא אומן של מ״ב ועליו נאמר ואהיה אצלו אמון. והחחיל ממשה למעלה לפי שאמר מושל בכולם והוא ממלה. עכשיו. מפ; ש כסלר ד המלכוס ממעון י קדשו עד עדי ע התייחלו. ממעון, הוח כהר שאור א״ס גנוז בכהר ומשם ואילך הכל

על יצחק

קצוות שהם כסוד'אליה מאלהים משיב קורם להחכמה ונינה שהם בסוד מיי אלהיס כי אותיות אניה מאלהיס הס קודמים לאותיות מ״י מאלסיס : ,׳. אדון יחיד וכזי. הוא אין סיף שהוא יחיד ואין שני לו הוא מושל בכולם בעשר .ספירות והיינו הוא הארת ז׳ תחתונות דמלכות דאדם קדמון שהם מתלבשים בעשר כפירות דאצילית כמיש בע״ח כי כל מלכות:נקרא בשם אדון שס 'אדנ״י. כי עתיק ואריך הס שניהם כתר דאנילות כי לעולם. הכתר יש בו בחינה תחתונה של עליון הוא עתיק ובחינה עליונה של החתונה הוא אריך שהוא עליון שבכל האצילות ולמעלה מן הכתר הכל נקרא בשם א״סישהוא יחיד בלא שיתוף כמיש בזוהר פ׳ בראשית וזיל דאית אחד בשיתוף כגון דכר ונוקגא ואתמר בהון.כי אמד קראתיו אבל איהו חד בלא חושבן ולא שיתוף ובגין דא אמר ואין אלסיס עמדי, כי בספירות נתגלה בהם בחינת נוקבא הנקרא בשם אלהיס דסיינו אויא זוינ ואפי׳ באריך ועתיק שהם נאור.'כהר ואין להם בחינת י פרצוף נוקבא נכרת נהם. בפני עצמו מ״מ יש בהם שתי גחינו׳ ימיה ובין שהם בסוד דכר ונוקבא נעתיק צד פנים שלו דכורא וצד אחור בוקבא ואריך צד ימין דכורא וצד,שמאל נוקבא כמיש. !ה בע״ח שער יעתיק פרק ב' עיש ותבין וכולם הם בסוד; אחד סוד איח ד׳ שהוא סוד דו״נ כנודע מה שאין כן במה שלמעלה מן הכתר שהוא. איס הואי חדיבלא. חושבן ולא שיתוף,' ועל ז׳ תחתונות דמלכוש דאדס קדמון אמר כנגדם ז׳ שמותי אלואדו״ן יחייד א״למל״ך נאמ״ן מוש״ל בכול״ס: כי, מלכות ,דלית לה נהורא מגרמא והיא מקבלת מכולם הוא מרומז בתיבת נטלם בעצמה ושייכות לאלו יכל השמית לי׳יספירות התחתונות הוא כך, אדון הוא מסיד כי כולם חסד יבנה', יחיד הוא גבור׳׳ה כי היתול הוא מצל סגבולס בשוד מורי צפון ובואי תימן, אל

ננ״ב של שם ג׳ מלואין ומהם גי ע״ב של ויסע ויבא ויכו שהן רי״ו גי׳ עומיק, ואמר שלכל: ג׳ הרסקים של העומק א״ס, ועכשיו מפרש העומקים של צל הע״ס שבכולם א״ס, ואע״פ שהזכיר מלתן היינו לפי המקבלים יאבל בעצם אין מלה ח״ו ואין גוון ולאת. הוא מכמה שהיא ראשית שם ידיעולא חל״ר: עומק ראשי כמש״היראשית הכמה לפי שכ״ע אע״פ שהוא ממנין אינו רק שורש הע״ס והוא במינה •תחתונה שלמעלה כנ״ל והוא מייחל להון מלגאו וכן,אין שום השגה בכתר כמ״ש במופלא ממך כו׳ שכך אמר לעיל בחון.בהם אבל בכחר. אף בחינה אסור, אבל בהכמה אף שכתוב והחכמה .מאין.כוי לא ידע,אנוש ערכה נחיב כו׳ .מ״מ הבחינה מותר .כנ״ל שלכן נקי יש שמושגת מציאותה בשכל, וכן היו״ל הוא ראשית.לכל.האותיות. שאין אות בלתי אם קדם לה נקודה והנקודה היא שרשם וחיותם כמ״ש. דנקודין אימן• ממין לאותיות והנקודין מהכמה, טלוע והיא נקי היה ולכך. אמר י כי רוח החיה באופנים דאינון אותיות. וכן בעולם,,המים. קדמו לכ״ל והן. קולם לכל תולדות שא״א להיות דבר בלי מים אפי׳ דבר שגמרו בידי אדם לבשל המחלק הוא ממים ואבאר לקמן. ובמספר הוא ב׳ כי האל״ףת. היא הבינה שהיא אינו מספר כי הוא ברשם: ועומק אחרי אהריה כל דבר וכן היא שבת אחרית הימים של השבוע. והיא אחרית כל דבר להגמר שחחלהן הוא מיס וסופן•להגמר באש וכן גידולן של כ״ד בשמש כמ״ש וממגד הבואוה שמש שהוא מאש.שמיס נבראו מאש וכן השמש כמ״ש.לקמן, והיא אחריה כל דבר שאליה ישובון הכל שהוא העוה״ב, וכן.הכסא'ששם צרורין נפשות הצדיקים דאימא מקננת בכורסיא והיא יובל הגדול שאז ישוב הכל,אל. השרש כידוע, וכן [בעולם] הוא אש הגשמי שהוא סבה לבשל ולגמור כ״ד והוא סיבת הפסדו ובו ישוב כ״ד לשרשו, וכן אש הבע״ח. הוא סיבת חיוהו ומומו • וכן אש היסודי. הוא סיבת גמר כ״ד והפסדו ואליו ישוב נפש ,היסודי וכן אמר הכהוב והרוח תשוב .אל. האלהיס והוא סוד הקרבנוח לחמי לאשי וידוע למבין, ובה נברא העןה״ז כמ״ש כי ביה ה׳ צור עולמים נברא ב׳ כו׳ ועדיה ישובון: ובמספר ג׳ הוא תכלית המספר כי מרובעו הוא ס׳ שהוא תכלית

: • , פרי ראשית כתר.ועומק אחרית מלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון אניי אותיות איין הכתר׳שנקרא בשם אין שאין לו מסות כמו.החכמה שנקראת גשם יש ומלכות נקרא בשם,אני גי׳ שם בין וט׳ אותיות שלי שסזא במלכות. עומק צןוב חשד,לי קונ,ס'לכל ומטינ חסדו' אפילו צרשעיס. ועומק רע גנורס כי

.״;׳:היא תמורת: הטוב של" החסד: י עומק •ירום ועומק' תחת סס .סוד נצח והוד. ביידועשהס שחקים רחים העליונים שטוחנים מןלצדיקיס ב׳רחים העניונה נ״; ותחתונה סוד. יאפשר לומר׳ עוד בדרך אחר. עומק ראשית ועומק אחרית קאי על חכמה ובינה ועומק רום ועומק תחת קאי על כתר ומלכות, ועיין במשגה ייג פרק זסמיששס מזה העני! :ותבין•. .עומק מזרח תפארת הנקרא בשם שמש.היוצא ממזרח ועומק מערב •יסוד בסוד שכינה במערב כי ביכוד מתנדבים יכל הכמות. עומק צפון ועומק.דרוס בינה יחכמה צפון בינה [ודרום חכמה] בסוד הרוצה להחכים ידריס והרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתס. ובעל ספר יצירה חשב הששה קצוות קודם' לחכמה .ובינה'לפי שהוא חושב ומונה הספירות עיד.כיד הנאמר בכתוב אני ראשון ואני. אחרון ומבלעדי אין. אלהיסלכן אחר שחשב הכתר ומלכות .בסוד. אני ראשון."'.ואני 'אחרון חשב שאר הספירות עיר סוד ומבלעדי אין אלהיס כי נודע מזוהר כהקדמה שלו דף ב' ע״א וגפ׳ משפטים. דף י קיה ע״א .כי שם אלסיס הוא בסוד מיי אל״ה אלה לוא בוי קצוות.שכל יקצה .כלול .מכולם ושש פעמים ו׳ גימטריא אליה ומ״יי הוא בסוד הכמה ובינה י׳ הוא בחכמה. ומיס .כתומה היא בבינה בסול. המיס סתומה של. להרבה' המשלה שבה .סחו ס,אור החכמה וכשנהיי ד חכמה ובינה שבהם המוחין הביד ככנסיה בי׳ קצוות חיא ומתחנריס נהם" או נשלם שם אלהיס בשוד מיי אלים עיכ הששה

18 פירוש ספר יצירה פ״א נדה ו הגר״א בהם, אמר ודברו הוא מלבות דא״ק, נהם בספירות, ברצוא ושוב שאין יכולת להשיגו, וע״ז אמרו בזוהר מצוי ולא מנוי וכן בעתיק של כל העולמות שכן אמרו בזוהר והחיות צו, רצו״א בנוריא״ל

ושו״ב במט״ט פי׳ שגימ׳ רצו״א הוא נוריא״ל וגימ׳ ושו״ב מטטרו״ן שגימ׳ שד״/ והענין שד׳ חיות הן ד׳ אותיות הוי״ה שביצירה שהן ד׳ פרצופין ומש״כו הוא על גבם מסטרא דכתר והוא נחלק לשתי בחינות אחת מצד א״א ואחת מצד עתיק ומצד א״א הוא ג״כ בסוד ארגמ״ן ומצד עהיק הוא שמי פי׳ מלכות לבריאה בקרב״ו דארגמ״ן נק׳ צוריאל ומסטרא דבריאה רבו ולכן אמרו וההיוה רצוא מסכירא

עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק 'מ״ו ותכליתן אין להם קץ ודברו בהן ברצוא ושובים : ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כםאו הם משתחו

ב׳ בחינות [נ״א בבחינה היוה] נעלם מהם ושם הוא בסוד כי

והוא שם שד״י ומסטרא נקרא מס״ש ששמו כשם

דנוריאל ששם יכולין להשיגו ושוב מסשרא דמט״ט כי אין יכוצין להשיגו, ורצוא ושוב שניהם גי׳ תרי״ג (ר״ל עם התיבות) כי מסטרי׳ באין תרי״ג מצוה שהור ושמא כידוע ואם תוסיף ז׳ מצות דרבנן כנגד ז׳ תחתונים דעתיק שמתלבשין בוא שנקנ-אץ דרבנן שהן מסטרא דמלכות יהיה בגי׳ כת״ר והן תר״ך עמודי אור שבכתר שהכתר הוא אור כדלקמן: ולמאמרו כסופה ירדופו. פי׳ ולמאמר של א״ק שהם ו״ק של א״ק ששינו בהם אף ברצוא ושוב רק שהן רודפין אחריו להשיגו כמו מלכות דא״ק שרודפת אחריו כמו שידוע בכל מלכות של העולמות כמ״ש שימני כהוחס וז״ש כסופה שהיא מלכות סוף כל דרגין בסוס׳ ה׳ שהיא ה׳ אחרונה של הוי״ה שבה נברא העולם, וסופה גי׳ קנ״א אהי״ה דההי״ן שהיא במלכות ולפי שהיא מתלבשה בהן רודפין אחר מאמרו וכן עושין אנחנו כשהשכינה מתקשרת בנו קודאין אנחנו להקב״ה כמ״ש בזוהר וזהו שאמרם. פי׳ כסאו הוא בינה י ו כסופה: ולפני כםאו הם משתח דא״ק שכל כסא הוא בבינה כידוע דאימא מקננא במרסייא, הן משתחוין מצד שאין יכולה להשיגו כלל כמ״ש ע״פ ואראה ואפול

על פני, ואמר ולפני כסאו שהוא הכמה דא״ק שהוא פני כסאו בי בבינה יש קצת השגה בשאלה כנ״ל משא״כ בסכמה רק משיגים. מציאותה והן משחהוין לו כי הוא עילהס כי א״ס ע״י התלבשו בחכמה דא״ק האציל ע״ס שבאלילות ולכן הן כולן במחשבה לבד ונקראין ע״ש יו״ל שבהוי״ה, וע״י התלבשו בבינה לא״ק וחוזר ונתלבש בבינה לאצילות ברא ע״ס לבריאה ולכן נקי ננ״ש ה׳ שבשם, וע״י התלבשו בו״ק דא״ק ודאצילות ודבריאה יצר ע״ס ליצירה ונקראו ע״ש וא״ו של השם, וע״י התלבשו במלכות דא״ק ואצילות ובריאה ויצירה עשה 'ע״ס דעשיה ולכן נק׳ ,ע״ש ה׳

אחרונה של הוי״ה ב״ה: ט״ו

יצחק שמפזר גפת שהוא פסולת הזיתים בכירה שהוא מתלהט נמהרה ומעלה להג ועולה ויורד הלהב כמיש רש״י ביחזקאל וכך הספירות כל אתת צופה ועולה תמיד לחברתה שלמעלה ממנה להיות נהנה ומסתכל באורה ומתוך פחדה מאור גדול שלמעלה מיונה תיכף ומיד היא יורדת למעה. וכוונת בעל ספר יצירה גזה הוא כדי שלא יאמר מיו שמנין עשר ספירות סס כגדר המנץ בעלי תכלית הגשם שסם נפרדים זה מזה בלתי התקשרות ואחדוא בהם כלל לכך אמר שהספירות צפייתן כמראה הבזק שמורה גזה שהספירות הס בהתקשרות אחדות אחד מממת שהם צופות ומביטות זו בזו אבל מפני שנפייתן הס כמראה הבזק שתמיד צפייתן בדרך עליה וירידה ע״כ הס נכנסים בגדר המנץ מצד היותם עלות ועלולים שכל ספירה היא עלה לספירה שתחתיה והיא עלולה לספירה שלמעלה ממנה מקגלת ומשפעת וזיש אחיכ ותכליתן אץ לסם .קן כי אעיפ שהספירות הס נקראים בשס מדות כמו כעלי תכלית אעפיכ אמס נמסי6

י "י י 3מנץ

על ילי ההלבשות כילוע. קדשו, היא חכמה שכל קדש היא בחכמה, הן בינה ו״ק מלכות כסדר, כי על הוא כידוע. על עלי על מלכות כמש״ה על ערב לפי שע״כ הוא מגיע היחול, ועל שני נק׳ בינה ט על שם מותר הסתכלות ט נק׳ מי אף שבעצמה אין

רשות לשאול מ״מ ע״י היוצאין ממנה מותר, ולכן מלכות נק׳ מה שבה מותר השאלה על מהוהה והיא נקראת מי כמו מבק מיכו׳ ואמר אם ידעת בינה מי שם וכו׳ ר״ל שואל על המעשה מי עושה

את הלבר הזה, והם ב׳ שמות אלהים המחחלפים בשם ע״ל כידוע, ועליה נאמר מן העולם ועד העולם ממשה למעלה. ועלי, הוא ת״ת כהוא מגיע מן העולם ועד העולם כמ״ש בזוהר, והוא בתוספת יו״ד שאחוז הוא בב׳ ההי״ן כמ״ש מקצה השמים ועד כו׳ וע״ז אמר בטחו בה׳ עלי עד. ולפי פשונץ עומקים הן דבר שאין יכולת באלם להשיגו. עומק ראשית ואחרית הן קולס בריאת העולם ואחריו, עומק טוב ורע הן להשיג היאך הן בבורא ית׳ קשורים על •תכליתו, עומק רום כו׳ ער סוף הן חוץ לעולם מו״ק, וע״ז אמרו רז״ל בפרק ב׳ דתגיגה כל המסתכל בד׳ דברים כו׳

וכל שלא כו׳ , מה למעלה מה למטה הן עומק רום עד עומק מערב [פי׳ כמ״ש התום׳ שם], מה לפנים מה לאחור הן עומקן עומק טוב ורע ואמרו בגמרא ה ' י ו ראשית ואחרית, וכל שלא כ

זה העובר עכירה כו׳ ר״א אומר זה המסתכל בקשת וד״ל:

. כל ק ז . מ״ו עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הב המשנה הזאת הוא פירוש על המשנה שלמעלה: צפייה) וכו׳ הוא פירוש על מה שקראן עומקין, פירוש צפייהן שאדם צופה להשיגו כמו הבזק שאין יכולת לראותו רק ברגע אחד וחוזר לאחור כמ״ש במשנה ח׳ בלום פיך כו׳, ואמר צפייהן שצופה הוא לכר שרואה מרחוק ולכן הנביאים נקראו צופים שרואין את ה׳ מרחוק כמ״ש מרחוק ה׳ נראה לי וכן לרשו בגמרא(סוטה י״א) ותתצכ אחותו מרחוק ע״ש החכמה, והספירות הן כולם בחכמה כמש״ל:. אמר אע״פ שא״א להשיגם אל חחשוב ץ ותכליתן אין להם ק לפי שרחוקים הן ממנו לכן אמר ותכליתן אין להם קן שהם מחייחדץל "&י1 ״קץ שאין שום דבר פנוי מהם כמ״ש דלית בכל העולמות ע אתר פנוי ללא 'אית ביה הוי״ה, ואמר במשנה שלמעלה שאין להם סוף הוא למעלה עד אין סוף ב״ה ואמר כאן ותכליתן כו׳ הוא. למטה וכן אמרו למעלה עד א״ס ולמטה עד אין הכליה: ודברו הוא חוזר על מה שאמר אדון יהיד אמר ודברו בהם ברצוא, פי׳ אע״פ שאמר לעיל כי א״ס מצד המלכות דא״ק מתייחד ב שו ו

» ליל מל׳ דגריאה נעשה עתיק בראש עולס היצירה * בהם פרי

גתית שהוא נוטס יותר לצד האשך שנקרא בשם אל, מלך בצציח בסוד איהו גנצח, נאמן גהויד כי איהי בהוד והאמונה אזור חלציו וכו׳ מיין בזוהר פ׳ בלק דף קצ״ת לניב גמאמר ר׳ חזקיה פתח והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור־ חלציו דסא צדק היינו אמונה וכוי עיש, מושל גיסוד כסוד וכי הוא מושל ככל:. כסס מרומז כל העשר ספירות דאצילות, מעון ד ממעון קדשו עד עדי ע הוא הצתל בסוד מעונם אלהי קדם ומעון היא לשון מקום צמו מעון אתה היית לנו וכן עליון שמת מעונך. קדשוגחכמה, ועד הוא גכינה מיד גי׳ אכדטיס חילוף אלהייס שהוא בגינה .. עדי עד מתחילת הכנין ועד סופו כל ז׳ ספירות תחתונות בסוד בטחו כה׳ עדי עד וגו׳ כמיש גזוהר פ׳ וארא דף כיכ

עיא וזיל מהו עדי עד וכו׳ אתר דאחיד לכל סטרץ וכו׳ עיש:ק. ר״ל הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו fa צווייחן כמראה חבז בזו הצפייה ההיא תמיד כמראה הבזק כזה שגוזק גפת בכירה ר״ל כמי

ה פ״א ם״ז ח הגר״א ר י צ ר י פ פירוש ס

מרחוק אל הגחלת והיא בוררת מן הגחלת ני?וצין של אש היסודי וכן כל הד׳ יסודות ושוזרין לשרשם, וכן עושה מלכות בסוד ומלכותו בכל משלה והיא מבררת ע״י מוחא עילאה כידוע הוא

סוד הזווג והבן. והיא חכמה ששם השמן לכך צריך פתילה לשמך וזה סוד כל המצות והכוונות וסוד מיין לכורין מיין נוקבין, וז״ס לעבדה ולשמרה, וכל זה שאמרנו שעתיק פעמים נחשב במכין היינו בבחי׳ המלכות של הספירות שבת מתייחד עתיקא סתיהאה וע״י מתייחד בכלהספירו׳, והיינו שאמר במשנה ד׳ עשר ולא י״א ופירוש משנה שאחריו עשר העמקים ואמר אבל אדון יחיד פירוש עתיק יומין שנקרא אדון הוא מושל בכולם ואינו ממנינס, והזכיר אדון יחיל מלמסה למעלה מ״ל שעיקר יחודו הוא במלכות ועל ידה מתייחד בכולם, וכן אמרו בזוהר ללא נחיתעלוי עד דאפיק בת זוגיה, ולכן אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי כוי, ופירש במשנה ו׳ שאע״פ שמתייחד בהס מ״מ הוא נעלם מהם ולכן אינו במניינם, וחזר ופירשן לו שגי, יפי' ד ואי חי ן י ו כאן שא״א לומר שהוא במניינם שאד כי א״א להמס במספר רק דבר שיש לו שני נקרא הוא אחד אבל דבר שאין לו שני א״א לקרותו אחד כידוע לכל חכם וא״ק א״א לומר שס חיו כלל שה שני ועליו אמרו בזוהר אני אני הוא ואין אלהיס עמדי דל״ל שותפו דתניינא, שאע״פ שאמרנו חכמה ובינה וכל הספי׳ בא״ק היינו בבתי׳ שפעו בתחתונים והכל לשבר האוזן כידוע לפיכך א״א. אמר ר פ ו ס ה ת ד מה א ח י א לומר שהוא בכלל הספירות: ולפנ כאן שא״א לומר שיש מספר בא״ק כיון שכתר הוא אהד וא״ק ע״כ הוא לפני התחלת הספירות היאך יוכל לומר שס שוס מספר כמו

שאין יכול לומר שים מספר לפני אחד:ך מלדבר ולבך ה בלום פי מ י ל ת ב רו ה עשר ספי ״ מ, לפי שהמאמר מתחלק לה׳ חלקים רצון ומחשבה מלהרהר

והרהור

ן ת ל ח ת ן ו ת ל ח ת ץ סופן ב עו ה נ מ י ל ת ב רו ר ספי ש ן ע ף $ , הוא חוזר למעלה שאמר עשר ולא כו׳ שאין לתשוב ן פ ו ס ב גחינה ראשונה שבכתר וגס מלכות, כ׳״א נחשוב בחי א׳ שבכתר א״צ לחשוב מלכות כי נעוץ סופן בתחלתן ואם תתשוב מלכות נעוץ

ת ב ה ל ש החלתן בסופן כר: כחלת, שבהס יתראה ה בג י ו ש ק היאך נעוץ סופן בתחלתן, כי חמשה אשות הן בשלהבת, א־ גוון תכלת שסביב הפתילה נגל מלכות והוא חשמיל מתוך האש. והשני גוון חיור שסביב לה נגל ו״ק והוא נקרא אש, והג׳ כמו נוגה סביב ׳האש שאינו נראה אלא בסתימו :לעיינין נגל בינה ללא קיימא

:לאסתכלא והוא הנק׳ נוגה סביב. והד׳ הזוהר המאיר משלהבת שאין יכולת להשיג איך בא האור משלהבת והיא בעצמה אינה שם ובהעתק :השלהבת מעתיק ג׳׳כ האור נגל חכמה והיא נקי זוהר ולכן קראו בתיקונים בהקלמה כל ספי׳ זוהר כי הן בהכמה כנ״ל. והה׳ .היאך נאהזין בגלגל האש והוא גוון שתור ועליו נאמר ישת הושך התרו, וכל הגוונים ללעיל מ״מ מושג משא״כ בגוון הלא שאינו מושג כלל והוא נגד א״א שנקרא חושך כנ״ל, והאש היסודי בעצמו הוא שרש של כל הגוונים הנ״ל וכולס קשורים בו והוא נגד עתיקא סתימאה ;נ׳׳א ע׳׳י) ובנחלת ע5מז יש בו בחי׳ אש יסודי שכלא׳׳ה לא היה האש נאחז בו ובו התקשרות גוון תכלת ובו נאחז האש היסודי וע״י באין כל הגוונין וז״ש תחילתן בסופן, וכן גוון התכלת שבו האש היסודי נאהז בגלגל האש וע״י כולן נאחזין ׳שאם תכבה האש שצריך להסתלק, האש התכלת מן הגחלת תוזר למקומו וכל הגוונין עמה, וכן הוא במלכות שכולן עולין לכתר מ״י ושס נק׳ כתר מלכות וז״ש סופן בתחלחן, והגחלת הוא בתי׳ העולמות התחתונים שמלכות יורדת ומתקשרת בהן ולכן גוון ,התכלת הוא סביב הגתלת משא״כ בשאר הגוונים שכולם מאירים

מרחוק

ן ת ל ח ת ה נעוץ סופן ב מ י ל ת ב רו ן עשר ספי ף ^ חלת רה בג ת קשו ב ה ל ש פן כ ן בסו ת ל ח ת ו: פר ה סו ת ה א י אחר מ י ולפנ ן לו שנ ד ואי חי ן י ו ד א שר ולבך ב ד ל ך מ ה בלום פי מ י ל ת ב רו ן עשר ספי ך מ״ך לדבר ולבך להרהר אם רץ פי מלהרהר וא ו ות רצ ר כיחזקאל א׳) והחי מ א ך נ כ ל ם ש ב למקו שו

: ת י ר ת ב ר כ ה נ ב ועל דבר ז ושו

ק ח צ פרי יז נעוץ סופן בתחלתן. הכתר ממעה למעלה של הספירות הוא סופן גמצץ כגדר המנץ בעלי תכלית הגשס כי ותכליתן אין להס קץ אלא שלגבי מ״ ;סא״ס נקראים הספירות בשם מדה אף כי אין בהם מלה וע״כ צריך לומר ושרשם ונעוץ אותו בתחילתן בחכמה שהוא התחלת! של הספירות

שהס קבלו המנץ מצד שצפיית! כמראה הסק בסול עלה ועלול: לחשוב הכתר למשכון עשר הספירות ולא לחשוב אותו כשם הא״ס כמ״ש .דברו בהם ברצוא ושוב . ר״ל כשתלבר אתה בהספדות לקרות להם בשם למעלה במשנה ל׳ עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה: ז

תחלתן בסופן. כי המלכות אף שהיא מקבלת מכולם ללית לה נהורא מלות צריך אחה ללבר פרצוא ושוב לחזור ולומר שאין נהם מלה כי ו ׳הכינוי המלה שלהם אינס אלא לגבי הא״ס אבל אין בהם מלה ובזה מ׳׳ש מגרמה והיא סוף הספירות לא תפריל אותה ג״כ מחשכי! עשר תבין הבלל והפרש בץ משנס זו למשנה של מעלה כי למעלה אמר אץ להס הספירות כי תחילתן של הספירות חכמה נעוץ בה בסול בחכמה יסל ארץ.ת קשורה בגחלת • שלהבת יה החכמה שנקרא בשם י״ה היא ב ה ל ש סוף ואילו במשנה זו אמר אץ להם קץ, כי כל לבר קצוב שיש לו מלה נאמר ב גו קץ ולהיפך בלבר שאין בו מלה שייך לומר בו אץ לו קץ אבל למעלה מלבר קשורה במלכות הנקראת בשם גחלת אש הגבורות שיש בה וכן שעשר ספירות לאצילות מלכא בהון איהו חל בהון מה ללאו הכי בעשר כשלהבת שאץ בה ממש היא קשורה בגחלת שיש בו ממש כן הכתר שנקרא בשם

:ספירות לבריאה לכן אמר בלשון אי! להם סוף כמו אין סוף עצמו ׳ או א9שר אץ שאין לו מהות כלל הוא קשור בחכמה הנקרא בשם יש שיש לו מהות קצת:•-. ר׳׳ל כי אע״פ שהכתר הוא נקרא כשם אין - י ן יחיד ואין לו שנ ו ד א לפרש ודברו בהם בלצוי/ ושוב כבתדבר בספירות יש לך רשות ללבל אמנס ש

גרצוא ושוב כאשר תגיע לג׳ ספירות הראשונות שוב מהם בסול כי שאל צא שאין לו מהות כלל ואעפ״כ הוא נחשב בחשבו! הספירות מ״מ אץ לימים ראשונים וגו׳ ולמקצה השמים ועל קצה השמים בז׳ ספירות התחתונות סוף ברוך הוא לא הוא בחשבון הספירות כי הוא יחיל ואין לו שני שהוא חד מותר אתה לשאול וללבר מהם אבל כג׳ ראשונות שלח תשלח את האס ממחשבתך בלא חושבן ולא שיתוף ולא כמו האחל שיש לו חשבון ושיתוף לו השני, כי הכתר

למשאל אלא ואת הכניס תקת לן כמ״ש זה כזוהר פ׳ יתרו לן< צ״ג ע״א ע״ש: אע״ת שיש לז ג״כ ש0 האתל הוא אחד כשיתוף כמ״ש במשנה ס׳ מהזוהר ע״ש.ו בסופה ירדו&ו. פירוש לחכמה שכולם בחכמה עשית הוא זוהו ולפני אחד מה אתה סופר כי לפני הכתר הנקרא ג״כ בשם אחד אין שייך לטאמר ו

מאמרו בסוד אומר ועושה וכל הספירות כסופה רוח סערה בו שס מספר כי אץ מספר אלא מאחד שיש לפניו שיתוף השני:ח בלום פיך מלדנר ולבך מלהרהר. פירוש אע״פ שהספירות הס י מוק מרון ושוב יררפו לו לקבל אורו. ולפני כסאו הס משתחויס [ילא״ס] ט שהוא לפני הכתר שהוא כמו כסא לא״ס הס משחחויס לו להוריי השפפ נכנסים במל המט! מ׳״מ בלום פיך מלדבר זלבך מלהרהר להשיג במהותן

ממנו להם כי הכל צריכץ לו שכולם נתהוו ממנו והוא מושל בכולס כמו כמו בגלר המנץ בעלי תכלית הגשם כי מנץ שלהם אינו אלא מצל שהם.: ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר ״ שאמר במשנה של מעלה מושל בכולס ממעון קדשו ועד עדי עד: בסוד עלה ועלול כמיש במשנה ף

2 פירוש ספר יצירה פ״א מ״ה ט הגר״א 0

שכורה ממנו דבר הדבוק לו וגוחן לו, וכן הוא הקשח מהוא דבר מאצלו יתברך, ונשתבשו בו כל הפילוסופים והמפרשים הנמשכים אמריהם לפי שהוא דבר למעלה מן השכל, וכן היא ההורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית׳ ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיגו בעצמו ית׳. וכן היו צריכין ישראל במשכן ומקדש לאמצעים כמו ארון וכרובים ונקרא ארון הברית הכל לפי שא״א להשיגו רק ע״י אמצעים. ולבן אמרו עד״ז נכרת ברית [בליקוטיו ז״ל כ״י ממש. שלכך נאמר כו׳ ועד״ז כוי, ברית כמו ברית מלח שהוא דבר קיים, כן ספסין שריקין פהחין וסגרין, וז״ש ברית

כרהי לעיני]: מ״ט עשר ספירות בלימה אחת כוי. עכשיו הוא מפרש סדרןים, היא ספירה ראשונה והוא של ע״ס, אחת רוח אלהים חי כמשל האדם המנפח בכלי זכוכית לעשות כלי ומוציא רוח ממנו, יש שם עשרה דברים א' הרוח שבקרבו ואח״כ כשיוצא הוא מתחלק לרוח ומים הוא הרכיבות שברוח ואש הוא החמימות ומח״כ נתפשמ לו״ק של הכלי, כן הוא בנמשל בו יה׳ שורש הרוח שבקרבו ית׳ והוא משי ולא משי ברוח ומים ואש שמהחלקין ממנו אח״כ שעל זה נאמר ורוה אלהים מרהפה על פני המים כדבר שנוגע ואינו נוגעלם. ובשנח הוא גלגל והוא רוח שעל המים שעל הרקיע, זהו בעו השכל. ובנפש הוא השכל שבין הגלגולת לקרום העליון. ובגוף הוא גולגלתא ומסתיים בפה בסוד נעוץ חחלתן בסופן ועליו נאמר מלכות. ובספירות הוא עהיקא קדישא שהוא מלכות דא״ק שהוא ׳ פה כו בסוד א״ס והוא חיוה של כל העולמות ובו אין רמז לא ביו״ד ולא בקוצו של יו״ד וכל הספירות הם גלוייו ונקראין שמו ית׳ והוא דבר קודם לרצון וע״ז אמרו בזוהר בריש הורמנותא כוי: ברוך ומבורך . ברוך הוא ע״י עצמו והוא מלמעלה למשה ומבורך ע״י הצדיקים ממשה למעלה: שמו של חי העולמים. הן כל הספירות. שנאצלים ממנו כנ״ל שהוא שקיו של כל האצילות.. ובסוד כל חעולמות. הוא אויר קדמון שהוא אמצעי בין המאציל הראשון ובין כל העולמות, שעל האויר הקדמון א״א לומר אדם אפילו לשבר את האוזן ולא שם, והרוח היוצא מהאדם ׳ וכנוי וע״ז נאמר וברוח פיו כל צבאם כו כולל בהליכתו קול והוא הנגרר על הקנה והרוח הוא הרוה שבאמצע הקנה ודבור הוא הפנימי ויוצא אח״כ בחיתוך אותיות והם שרשים לחו״ב וז״א ונוקבא, כי הרוח הראשון הוא שרש החכמה שבה נברא הכל , וקול הוא שרש הבינה שהוא קול גדול כידוע, ורוח הואj שרש ז״א כידוע דומה לחכמה, ודבור הוא שרש מלכות דומה לבינה

וז״ש

ת רוח אלהים חיים ח ת בלימה א רו מ״ט עשר ספי ברוך ומבורך שמו של הי העולמים קול ורוח

ודבור והוא רוח הקודש:

והרהור וקול ודבור . הרצון הוא התחלת הרצון לדבר, והמחשבה הוא שמחשב מה לדבר אבל אינו מצייר דיבור, והרהור הוא שמצייר דבור בהרהור, וקול הוא בגרונו קודם שיורד לפה , והדבור הוא חתוךהאותיוה, והרצון הוא בנפש, והמחשבה הוא במוח,

והרהור הוא בלב, וקול ודבור הוא בגרוןופה, והן כנגד ה׳פרצופין, וע״כ אין יכולת באדם להשיג רצון הנפש אבל המחשבה משיגין שע״כ היה צריך למחשבה אבל אין משיגין מהוהה אבל ההרהור אף

שבעצמה אין משיגין ממנה מ״מ ע״י הדבור משעין ציור הדבור והוא ההרהור. והקול דומה למחשבה שהוא פשוש והדבור הוא דומה להרהור רק שמוציא אל הפועל והן כלל ופרש ע״כ הה״א כפולה שהוא ענין אהד משא״כ בקול אף שהוא דומה למחשבה מ״מ הוא ענין אמר כי המחשבה הוא בבהילו וברגע א׳ ולכן הוא בצורת, וכבר בארהי שהספירות י והקול הוא באריכות לכן הוא בצורת ו הן במחשבה לכך בלום פיך שהוא כלול קול ודבור, ולבך מלהרהר, וכאן פירש שלכן נקראו בלימה ואף ע״ס שבד׳ עולמות כולן נקראו בלימה לפי שבכל ד׳ עולמות יש ד׳ עולמות אבי״ע, הספירות הן אצילות, והכלים הן הכסא מקום מחצב הנשמות, והלבוש מקום מחצב המלאכים, וההיכל הן העולם. עצמו בסוד עשרה גלגלים

ורקיעים וארצות ומוירים וכל מה שביניהם וכולם הם בסוד מחשבה והרהור וקול ודבור: ואם רץ. פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום, הידוע. והוא שנאמר הנה מקום אתי כו׳ פי׳ מקום שהוא. אצלי שם תשיג לפי שהוא בסוד הרהור אבל כבודי לא יראני כו׳ ואמר למקום פי׳ כ״א למקום הידוע, הדבור למקום הדבור וההרהור. פירוש ב שו למקום ההרהור: שלכך נאמר והחיות רצוא ו החיוה הן בסוד ד׳ מוחין ששם משכן החיה שהיא החכמה כידוע בסוד יחידה היה נר״ן כמ״ש והחכמה החיה בעליה הן ברצוא ושוב שהמחשבה הוא בבהילו ברגע וחוזרת לאחור, ועל ראשם רקיע הוא הקרום שע״ג המוח, ועל הקרום אבן ספיר הוא קד״א כמו ספיר דמות כסא, ועל הכסא דמות אדם הוא הנפש, ע״כ יש לך רשוה מכאן ואילך במופלא ממך הוא השכל שע״נ קרוס העליון שאין יכולת להשיג אף מציאותו משא״כ בנפש שמושג מציאותו.־ ועד״ז נכרת. אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ת י ר ב • ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א״א להיות אצלו נותן לו דבר שכל

כי הכמה נקרא גשם קודש כנודע מזוהר, וגס יסוד מזמני* נקרא אופ שריש קודש;

מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע״י הדבר ההוא אע״פ שנוטל ממנו אה הדבר מ״מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון בריה הוא הבטחה שע״י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה

שכירת פרי יצחק

שוב למקום. ריל אעיפ שאין אתה מדבר או מהרהר במהותן רק שפיך וכו׳ ואי תימא עלמא דאתי איקרי ברון זלגך רן לדבר ולהרהר בהם סתם במדתס איך כל העולם מתנהג עיי מדות פעולתם מ״מ שוב למקום שלא לדבר ולהרהר אלא גמקומו של העולם גששה קצוות העולם של מעלה סוד עולם חסד יבנה מספירת החסד ולמטה ממנה מותר אתה לדבר ולהרהר במדתס אבל ״גג׳ ראשונות למעלה מן המקום שלח, וז״ש ׳ השלח את האם מממכגהך אלא ואת הבנים תקח לך כמ״ש במשנה ו אח״כ ועל דגר זה נכרת גרית דהיינו גרית מ״ש כתורה , שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב כי החיות הם רצים לזקוף קומתן לראות מס. שלמעלה. ממקומם והואיל שהם מכירות שאינם עושיס כראוי הס שביס מיד וכן יעשה האדם כמותם: מ״ט אחת דוח אלהים חיים. דיל החכמה נקרא רוח של הבינה הנקרא אלהים חיים כנודע שנאמר רוח אלסים בחכמה וגס חכמה נקרא חיים

כמיש והחכמה תחיה בעליה : ברוך ומבורך כו׳ . דיל חכמה נקרא ברוך רוח הקודש

לאו הכי דהא גקודה עלאה איה1 דכר עלמא דאתי איקרי נוקבא איהו ברוך ואיסי ברכה, וידוע כי יסור אגא מתפשט עד יסוד זיא הנקרא הי העולמים וזהו ומבורך שמו של חי העולמים• וגס בינה נקרא חי העולמים: קול ודוח ודבור וכו׳ . ר״ל כי יסור החכמה המתפשט בכל האצילות עד מלכות דאצילות סוד עטרת וסוד זיא הוא כסודי קול ורוח ודיבור, בבינה הוא בסוד קול כי בינה נקרא לפעמים בשם גרון שהקול יוצא ממנו כמיש בזוהר פ׳ שמות דף ג׳ עיא וו׳צ דהא לית קול בלא דיבור..וליה דיבור בלא קול וטי תשורי מראש אמנה דיא איהו גרון דמתמן נפקא רוחא לאשלמא כולא עיש ובמקדש מלך מה שפירש שם וכשמתפשנו יסוד החכמה בז״א הוא בסוד רוח כי זיא נקרא בשם רוח כנודע ובמלכות: והיא הוא בסוד דבור כי מלכות נקראת דבר ה׳ הוא גילוי סז״א הנקרא ה׳

כמיש כזוהר פ' תרומה דף קס״ב וז׳׳ל ורזא דא ברוך דא רזא לנקודה עלאס

פירוש ספר יצירה פ״א מ״י יא הגר״א יא 21

קרומא דאוירא, והוא בםפי׳ א״א, ובעולמות אבי״ע א״ק והו*. ה קוצו של יו״ד שבשם, והוא בגוף קרקפתא: חקק וחצב ב מקק הוא הקיקה האותיות על הלוח ונושל את הוכן. הצכ שנופל האותיות מן הלוח כמו חוצב אכניס מן ההר כמ״ש שמשנה שלאחריו: כ״ב אותיות יסוד.. הן כ״כ אוחיות הידועים ונקראים: יסוד כנ״ל' יעיל לשי שהן נמלקיך בספירות ונכללין כולם ביסוד•ת שלפיכך כקרא כ״ל: שלש אמו. ת ו ט ושבע כפולות וי״ב פשו הן הכ״כ אוהיוח ויחכאר לקמן. בפרטות, וכאן הוא התחלת הספירות: בעצם אע״פ שהתהלהן קודם ברוח; אלהים אינן אלא לפי שהוא שרע והוא במקום מלכות שעד כאן הוא עלייתה וכאן כוללין הע״ס, והן עשר נקודין הידועין והן ל״ב הנ״ל ומחחלקין בע״ס ג׳ בכ״>א שהן ג׳ כלים בכ״א כידוע ובי פרגודין א׳ בין ג׳ ראשוניה לז׳ אחרונות והוא הפרוכת שבין קדש לק״ק והוא הקרום שתחת המות ופרגוד שני קודם התחלה הנוקבא והוא מסך הפרוכת והוא חצר. פי׳ שהרוח הזה הוא א׳ מאותיות שלא ן ת מח ח הכבד: ורוח א תאמר שהיא אינה מן המכין אלא בה נהקקין אלא גם היא מהם שהיא אות א אויר כמ״ש בפ״ב ולכך א׳ בראש האותיות הוא כולצא צורתו- כל הספירות, והאותיות שאחר הא׳ הן כ״ו עם הכפולות ו יו״י שהוא גי׳ כ״ו והן ג׳ אחדים בסוד ג׳ אותיות אמ״ש, וכן מילוי•. האל״ף (זה ג״כ ראיה שכל האותיות נכללין באל״ף) לפי שהאל״ף הוא ראש של אותיות הגרון שהיא הראשונה שבתוצאות. והלמ״ד• הוא אמצעות אותיות הלשון שהוא אמצעי שבמוצאוה, והף׳ הוא סוף אותיות השפה שהוא סוף המוצאות, ושני רוחות (פי׳ רוח אלהיט הנ״ל שהוא עתיק, ורוח זה שהוא א״א נכללים שניהם בשם כתר) הן א׳ והוא כהר ובכללו המלכות, והוא בארס גלגולה ופה, והכל. בסוד אין כמו הרוח שאינו נתפס ועליהן אמרו במופלא כוי• ובמכוסה. מופלא על א״א בסוד פלא, ומכוסה עתיק שהוא

מכוסה בא״א :

מי״א שלש מים מרוח . הוא המים שעל הרקיע שבו כצ הגלגלים והכוכבים והוא החח רוח, זהו בעולם . ובשנה, גלגל המזלות שבהן היות העוה״ז. ובאדם הן המוחין ובו משכן החיה. והן בעולמות אצילות קדשו יה׳, ובםפירוח חכמה: חקק וחצב בהן כ״ב אותיות . כאן התחלת גלויים שלכך נקראת־׳ ראשית כנ״ל ובה מהמילין להתפרש הל״ב נתיבות ולכך נקראה: י״ש שכל נתיב כלול מעשר ונתיב אחד לא ידעו עימ והנמצאין בשכל.. עכשיו מפרש בריאר ט טי הן במכין י״ש: מתחו ובחו רפש ו הארץ שהיא נבראת ממים כמ״ש בפ׳ ג׳, והן ד׳ דברים שהן במים• תהו ובהו נגד חו״ב רכש ושיש ק בתהום נגד ו״ק ומלכות, רפש הוא רקק שבו נברא עוף השמים וסיס בו נבראו חיות הארץ (ר״צ

השמים

מ״י שתים רוח מרוח חקק והצב בה עשרים ושתים אותיות יפוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים

ת מחן : ח עשרח פשוטות ורוח א מי״& שלש מים מרוח חקק וחצב בחן *כ״ב אותיות מתהו ובהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגחיבה ויצק עליהם חצבן כמין הומה פיבבם כמין מעז שלג ונעשה עפר שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ:

*ניא עמודים מתהו יכו׳:

. דיל הוא סוד הדעת. ן ה ורוח אחת כ המכריע בין חכמה ובינה ומיימד חותם כמדע :

. ר׳׳ל הס סוד מימי החשד כמיש ישב רוחו־ ׳ ״א שלש מים מדוח וכו מי יזלו מיס והוא סוד ורוח אלהיס מרחפת על פני המיס רוח אלהים• זו כראשונה פני המיס זו השניה המיס !ו השלישית : חקק וחצב בהן תהו- ובהו וכוי. ריל אותן המיס של מעלה שנאנלו מתחילה מהס הובדלו מק ת מן המים להיות למטה אשר סם שמרים של המיס העליונים ודרכן של השמרים שאעיפ שהן במרים עדיין יש בהם קצת מיס צלולים והשמריה עצמן ם*

נקראים

וז״ש קול ורוח ודבור [בליקוטיו כ״י ז״ל ממש כתב שצ״ל רוח וקול ודבור, ורות הוא קול גדול דלא פסק קלא פנימאה, והן כוללין כל ע״ס רוה ג״ר וקול ודבור זו״נ, והן ג׳ קשרין חו״ל, אבל כאן הבל בקשרא עילאה אלא שכוללת הכל בסוד בן י״ק], והן שרש

רוח מים אש שנהפשש ממנו יה׳ וז״ש כדבר ה׳ שמיס כעכו וכרוח פיו כל צבאם שהן קול ורוח ודבור כי דבר ה׳ הנאמר בפסוק כולל ג״כ קול הרי קול ודבור וברוה פיו הוא רוח, והוא בפפי׳ ד׳ במינות מאדם קדמון מהכמה עד מלכות מתלבשים במלכות דא״ק לפי שאצילוח שרשם מחכמה דאדם קדמון כני׳ל, ובעולם׳ הוא הרוח

אלהים שכולל רמ״א שלמשה ממנו והוא האור של מעשה בראשית כמ״ש במע״ב, ובאדם הוא השכל שבגלגולת שכולל הגי'מוחין כידוע. לפי שהוא אמצעי בין הבורא ש ד ק וכן בשנה(חסר): והוא רוח ה ובין הנבראים והוא אור הגנוז שבה יכולין לראות מסוף העולם עד סופו וגנזה לצדיקים כי ברוה״ק יכולין להשיג מסוף העולם ע״סלם, ובשנה הוא גלגל השכל שקראוהו שכל הפועל, ובאדם זהו בעו הוא השכל והוא׳ ניצוץ אלהי ששורה באדם והוא רות של נביאים שנאמר ורוח נשאהני. והוא אלהים שנאמר אצל הנביאים ויעל מעליו אלהיס והוא המתייחד בישראל שנקרא אלהי ישראל וכן אלהי אברהם

לפי שהוא מלכוה שלמעלה ממנו :

אופן ב׳ אחת רוח אלהים חיים כו׳ ב׳ רוח מרוח כו׳ ג׳ מים מריה כוי. כי הע״ס שחשב הכל בז״א כנ״ל, וכל הס״י מדבר בסוד הנשיקין בענין הקול ודבור מפיק מגרון ממעי הבינה ששם הן ע״ס כמ״ש בתז״ח במאמר רזא דטעמים כי מתחילה אתעביד רוח בחשאי בגרון ואח״כ כשמגיע לחיך כמיל ושני לה בתלת גוונין רוח, והן ע״ס תחילה בגרון ׳ מים' ואש ואמר כך כשמגיע ללשון נעשה ו והוא כתר שהוא מאימא בינה שהוא בגרון ושם הוא רוח אלהיס חייס כמ״ש כפ׳ נח, ואח״כ בתיך הוא הב״ד ג׳ גוונין אמ״ש כנ״ל והן רות מרות שכתהילה רק רוח לכד ואח״כ מתחלק ממכה לג׳ אחרים רוח מים אש , ואת״כ ו״ק בלשון כמ״ש בס״א שית סמכין באגוזא לשית םשרין, והן ע״ס והכל יצאו מבוציכא לקרדיכותא, ולכן יצאו ככולם האש למעלה ואח״כ האויר ואח״כ המים וזהו בסשרא דאותיות אבל כאן שהם בספרא דנקודות יצאו מים קודם שהכקודות

מסשרא דחסד כידוע:

מ״י שתים רוח מרוח. הוא הרוח שעל פני המים שהרוח אלהים מרחפה עליו והוא הרוח שמתחלק מן הרוח שבפיו והואה גלגל היומי, ובאדם הנפש שבין ב׳ הקרומים והיא בשנ

קרומא פרי יצחק

מ״י שתים דוח מרוח וכוי. ריל בינה נקרא ג״כ בשם רוח בסוד רוח בה על ב׳ הבחינות שהיו בהם ה׳ החו״ג היוצאין מיסוד בינה ומתפשטין בזיא הנקרא ה׳ ובבינה בה נחקק ונחצב כיב אותיות התורה שהם ג' אמות וז׳ כפולות וייב פשוטות כמ״ש זה במשנה ב׳ עיש ובמשנה א׳ מיש ותבין, ובתיקוני זוהר סיף תי׳ ה׳ כתב ג׳׳כ אתזון מסטרא עלאה דאימא ע״ש . ואמר ח ,ק וחצב בה בב׳ בחינות חקק לפי דקותם של אותיות וחצב לפי גסותס של אותיות וג׳כ כי בחכמה 3יו האותיות רק נרשמים רשימות דקות כקרני חגבים אמנס כשבאו הס ככמה שם נצטיירו האותיות כמיש לעיל במשגה א׳ עיש, לכן אמר חקק וחצב

:22 פירוש ספר יצירה פ״א םי״א יב הנד״א כי המים שעצ הן מיפה מוח נקיה האין הן מכמה של

הארץ כמ״ש :. הוא גלגל האש שחחח הרקיע והוא ם י מ ארבע אש מ בסוד הבינה ולכן החסד נקרא מיס שהוא מחכמה וגבורה כקרא אש שהוא מבינה והרקיע שבינתיס הוא הדעה המכריע ובו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שהן חיוה כל העולם כלו כמו הדעת

?י״ו

שבו חדרים מלאים כל שוב כמ״ש ובדעת כו׳ שהוא פנימיות שבע הספירות וחיותן והוא משש ומים במקום שנפגשין יחד שמשם נמזג הרקיע כמו שהוא בכל שני יסודות במקום שנפגשין צריך דבר ממוצע כנ״ל וכן הוא בדצמ״ס האלמוגים והידעוני והקוף, ו מ״מ עיקרו הוא מאש וזה האש הוא מגיע עד למעלה ומתחבר במים

ולכך קודם בינה לדעת בסוד חב״ד, והן .בא״א מים מוחא' סתימאה וסיומו בהיך, ואש.בגרון וסיומו בלב וע״ז אמרו בזוהר בינה ליבא, והלשון הוא הדעת המכריע בינתים ולכן הגשמיםה גלגל יורדין בגבורה שבמ״ס גנוז גבורה דעתיק, והוא בשנ שבתאי שאין רצונו להיוה בישוב העוה״ז רק בעוה״ב והוא סלק של הפרושים והשוכנים במדבריות כידוע. והוא בעולמות עולם הבריאה שהוא כסא הדין והוא עוה״ב ולכן אמרו דבינה דינין מתערין מינה אבל היא בעצמה היא מקום רחמים כמו אש היסודי

שכל

מי״ב ארבע אש ממים חקק וחצב בה כסא הכבוד שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות

משרתיו אש לוהט ן

ל לברים הן גימשריא תרי״א ־השמים ו״ק והארץ מלי), ור״תשל ה ׳׳שהוא גימש׳הור״ה שהן מן כ״ב אותיות של המים. והתורה מתפלת. ה ג כבי״ת ומסיימת בלמ״ד נגל ל״ג נתיבות: חקקן כמין ערו ׳היא חקיקת האותיות כנ״ל במו שזורע מיני זרעים בערוגה כ״א

לבל וכולם קבועים בערוגה כמ״ש •כפ״ב: חצבן כמין חומח . יהיא חציבת האותיות כנ״צ (עיין סוה״ס ליקוש מכ״יז״ל ממש), כמין זןןמה הוא הרל״א שערים פנים ואחור שקבען בגלגל כמין חומה

בה. שעשאן אחר כך כמי י כמ״ש בפ״ב: םיבבן כמין מעז מרובע שעשאן כ״ב בתים ובכ״א כ״א שערים כמ״ש לקמן והקיף ־פנים ואחור יהד כמ״ש לקמן וכ״ז הוא בסוד מיין נוקבין: ויצק. הוא מיין דכורין שהוא נקפא משא״כ במים מקבץ -עליהם שלג. הוא ר פ כמ״ש בזוהר והוא מן החכמה שהוא במוח: ונעשה ע מה שכתב לקמן ארץ נבראת ממיס דאבא יסד ברתא: שנאמר כי. שכן הוא בירידת המסר שעולין מיין ץ ר •לשלג יאמר הוא א *וקבין מן הארץ בעבים ואח״כ יורד בעבים מים העליונים שעל

הרקיע שהם דכורין ובה מתברכין מים ההמחונים ויורדין לברכה, תענית ו׳ בי) משיצא חסן כו׳ ואמרו וע״ז אמרו (ברכות נ״ס ב׳ >חננית שם) ממרא בעלה דארעא ואמרו (שם) מאי רביפה בו/ והמים

העליונים הם שיפת מוח הזכר כי סן בחכמה והמיס תחתונים־ הן

כמו נקודת סגל יצק עליהם להתפשט ט נה״י יכינה לעשות לו מוחין מדלות ואו ג״כ עיי !'א נעשה עפר המלכות שנקראת כשם עפר יקוד ד׳.מד׳ יסודות ארמיע שבחגתים כי או המלכות היא במילואה כשלימות קומתה עיי מוחין דחכמס ובינה שמתפשטין בס עיי 1״א ושמות אחוריים דע״ב סיג.שבחכמה ובינה שהם קפיר קס׳ו הס גי׳ עפר שהמלכות מקבלת מהם וזהו שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארן כי מלכות כשהיא כשלימות קומתה אז יש לה !מוג

שמקבלת מהרצון ואז היא מרינה פירותיה כמיש כהקדמת זוהר דף ייב מה: דהוות יבישה אתעביד ארן למעבד פירין ואיבין וכו׳ ע״ש ובע״ח שער טנתיא פרק ס׳ כתב שלש מיס מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו וכו׳ שזה קאי על כ״כ'אותיות וזיל, והנה מתחילה מזריע האב הוא מכמה טיפת החומר היא האותיות שעליה נאמר והארן היתה שסו ובהו כי מעכירת המיס יצא החומר הראשון הנקרא תהו כנזכר בספר יצירה שלש מיס מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט עשאן כמין חומה וכו׳ הרי כי חומר האותיות מן סמים שבחכמה יצאו ותחילה נעשו תהו, ואחיכ בהו ואחיכ נרשמו ונעשו ונצטיירו ויש אותיות עגולות כמין חומס ויש פרוסות וארוכות כמין מעזיבה ויש של בית קיבול כמו הערוגה ששותה המיס בשוכה וזים כי לשלג יאמר הוא ארן ונמצא מעכירת המיס שבחכמה יצא חומר הראשון הנקרא תהו ואחיכ נתן בבינה ונצטיירו במעי אימא עיי החומר שלה גיכ שהוא האפר של האש כי סמים מימין שהוא בחכמה וממנו יצאו מעכירותו הכיב אתוון ובהם ה' חסדים של מנצפיך הפשוטות הראשונות ונעשה עפר לובן מעכירת השלג שבלבנון שהוא מכמה בסוד כי לשלג יאמר הוא ארן א־ אש שבבינה מעכירוסה ושמריה יצא חומר הנוקבא אודם והס האותיות מנצפ׳ך הכפולות שהם ה׳ גבורות בגי׳ אפר כי האפר עטרת שמר* האש הוא ואז נצטייר גוף הולד ז״א במעי אימא מכין

אותיות כיב זכרים וה׳ נוקבין ומסש נוצר הולד וכו׳ עיש:״ב ארבע אש מגזים חקק וחצב וכו׳. ר״ל כח הגבורה הנמשך מן מי החסד נמשל לאש שהוא מן המיס וכן יש י בכח המיס להוציא מהם האש בזוהר השמש ובכח האש חקק וחצב כסא הכבוד ושאר הבנין, כי מלכות שהיא סוד כסא הכבוד עיקר בניינה מן האש הגבורה כנודע ובמלכות שבה נתגמ האש הגבורה בנההקכיס עולמות בייע שבהם אופנים ושרפים וחיות• הקודש ומלאכי השרת וכל הנחצב הוא דוגמא מן: הדבר החוצבו: ומשלשתם יסד מעונו וכו׳. ר״ל אעיפ שעיקר כל העולמות בדין האש והגבורה בראם מימ משלשתם מרוח ומיס ואש יסד מעונו, הוא כי כל סעולמות אץ מתקיימים אלא

גמדה

פרי יצחק ־נקראים בשם תהו כי תהו הוא דבר שאין לו צורם זכות ומיס צלולים סיוצאין-מהשמרים סם נקראים בשם בהו שהוא דבר שיש לו נורה זכות והשמריס בעוד לשהס לחים מחמת מיס שנתערב בהם ואין בסס רק קרישה יקראו בשש רפש ״ואחר שהם נעשים יבישיס קצת נקראים בשם טיט, וסוד ענין הדבר כי מימי-החסד שמהם מתחילים עולם הבנין בסוד עולס חסד יבנה מהס לבד מתגלים השמרים שורש הקליפות שהוא רצועת מלקות לעולם להעניש בהם רשעי-עולם בסוד כי מאברהם שהוא בחשד יצא ממנו ישמעאל אבל בג׳ ראשונות •שסם למעלס מן עולם הבנין אין כסס שרש להקליפות להתאחז בסס ותהו ־ובהו רפש וטיט הס ד׳ שרשים של הקליפות שהם ד' כנגד ד׳ מדות שבקדושה [חגת״ם] שהם גיכ בסוד תהו ובהו רפש וטיט, תהו בחסד שהוא נוהג בחסדו •מסי כל בריותיו אפילו עם רשעים וזה ובר המתהא לבני האדם למה דרך •רשעים צלחה ובהו בגבורה שהוא דבר ברור להיות דין כעולם רפש בתית .•כי הוא דבר המתערב עפר עם לחות מים כן ת״ת הוא מעורב בו ח:ד ודין *עיט הוא במלכות כי הוא דבר שיש בו קצת יבישות שאין ניכר בו המיס כן •מלכות אין נכרת בה מימי החסד כי עיקר המלכות שדינא דמלכותא דיכא

ובקליפה ה;יימ הוא סוד שרש קליפ׳ טיט היון:. ריל כי ידוע מהאר״י ו״ל נספר הליקוטים כי ׳ וחקקן כמין ערוגה וכו נהיי דבינס שמתלבשים בסס המוחין דז״א מתלבשים תחילה בחסד ז־זיא להיות לסם לבוש ואחר התלבשות נה״י דבינה גו אז מכס מתפשטים סנסיי מינה בכל הו׳ קצוות ח״א וכמיש בהקדמת זוהר דף ב׳ עיא ואתלבש כלבוש יקר מהיר וברא אלה עיש ובמקדש מלך מה שפירש שס וכנגד נסיי רכינה שמתלבשיס תחילה בחסד זיא הזכיר כאן בג׳ בחינות כמין ערוגה כמין תומה כמין מעזיבה, כנגד יסוד דגינה אמר כמין ערוגה כי יסוד בינה הוא כמו ערוגה שבס נזרעים הזרעונים דיסוד החכמה, וכנגד הוד דבינה אמר כמין מומה כי המלכות שמקומה בהוד כנודע נקראת בשם חומה בסוד השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה נקבה תסובב גבר וסימן אני חומה לכן כל הוד נקראת, וכנגד נצח דבינה אמר ה כשם שאלה בשם חומס על שם המלכות שעומדת ג כמין מעזיבה לשון ויעזבו ירושלים עד החומה כי נצח שבו מקום הדכר כנודע והוא למעלה מהוד הוא כמו מעזיבה עליו ועיי: הדכר מתחזק הנוקבא להיות כחומה והגן היטב: ויצק עליהן שלג ונעשה־ עפר וכוי. ר״ל כי אמר .׳שנתלבש נהיי דגינס כמימי חשד ח׳׳א כנזכר אז ז״א שהוא גסוד שלג לגן •?שלג שהוא נוטס.לצד הסד וגס שלג אותיות שגל כי חג״ת ונהיי שלו סס

:23 y ב יג הגר״א ״ י פירוש ספר יציית £״א מ

בדעח מיל והדעח נתפשט &חר כך בו ק5וומ חה שאמר וקבען־ בשמו הגדול וחתם בהם ששה קצוות : חמש חתם וכו׳, הן ו׳ קצוות הידועים שחתומים ביה f שג׳ אותיות בונות ששה בתי* כדלקמן. והתחיל בל!ם צפי ששם הוא כסדר יה״ו. וסדר בנין הבתים שני הבהים שהתחלתן ביו״ד הוא בחסד ונצה שהן מימין כי יו״ד הוא בחכמה, והודv וגבורה ההחלהן בה״א שהוא בינה ות״ס ויסוד התהלתן בילדי שהו* בדעת , וכן בב׳ הבתים של כל אות ואות התם כסדר מזרח קודם למערב ורום ותתת הם קדומים לצפון ודרום לפי שאיהו בנצח ואיהי בהוד ולכן נקראים רום; והחת והן מתעלין בהחעלותן על הכחל. והן באדם הידים (דרום וצפון) והרגלים (רום ותחת) גוף (מזרח) וברית (מערב) והן רוח האדם. ובעולם הן ששה קצוות העולם שבהן הוא האויר כמ״ש לעיל. ובשנה 'הן שאר הששה: כוכבי לכת(פי׳ הון משבתאי). ובעולמות הוא יצירה שהוא ממו״כו ששה סלרי משנה. וכל הח״י אותיות שככשה שמוה הנ״ל כלולין ביהוד שלבן נקרא ה״י עלמין בסוד ה״י ברכות וברכות לראש צדיק ומלכות; נוקבא דז״א .אינו חושב כאן רק כוללה בספי׳ הראשונה, וגס מלטת: שהיא עשרת היסוד אינו חושב כי היא נכללת ביסוד וגם בכתר שלכן

נקראת עשרה :

אופן בם בהם ששה קצוות, וזהו שעשר ספירות אלו כוללין כ״ב אוחיומ ת ה ו דנכש לפי שבאלו ששה הוא י״ח הרי כ״ב, והנה הוא״ו הוא עצם הוא׳י׳ו קצוות והן ששה ווי״ן בסוד שם מ״ב כידוע וי״ה ק־ חו״ב מוחין שהן י״ב פשזשות דדעת והן יי׳ב פשיעות דאותיות. והווי״ן הן כפולות הו״ג ב׳ לילה כמ״ש בז״ח שה״ש נ״א ע״א ולכן הן ז׳ כפולות נגדן כידוע שהשביעית אינה כפולה בעצם רק מיהדהו והוא א׳ שבתוך הוא״ו והן ששה אלפי״ן שהוא וי״ו בה״א אחרונה:

שהוא מ״ה כצל הכל והן נש״נ (עמ״ש באופן כ׳ על מ״ל דפ״ד, ש״ל) מי״ד

יצחק דרוס הוא נצח צפון הוא הוד ובכאן כהכרח יש לנו כומר שרו6 והמה קא*י־ על הכתר ו«לכות כי אה תמצא לומר שרום ותחש קאי על נצח וסוד בכור ט הס סוד שמקים רחיים העליונים דטיחגיס מן לצדיקים ב׳ רימייפ העליונה- נצח ותחתונה הוד כמ״ש זה בכתבי האריי זיל איכ דרום וצפון על מה הם- מרמ:יס כי על החשד והגבורה ככר אמר וזכר ממיזילה שלש מים מרומ ארכע אש ממיס וגס אי אפשר למצוא ייס אלא עם הכתר ומלכות ואע'8 שדרוש וצפון הס מרמזים על נצח והוד שהמוחץ הם קשורים בהם הם מרמזים גיכ׳ על החסד והגבורה שרשם של נצח והוד שהם ענפים םמחפשנוים מהם כי: המוחין סבאיס מג׳ הראשונות הס מתפשט,© וקשורים בכל הו׳ ספירות: התחתונות וג׳ רא2ו>ות שהן חשובין כאחת סם כולם כאחד מרומוים במ״ש־ חתם מס כי נס בינה נקרא בשם רום כי היא גיכ גכוד כתר לזיא, ועיין במשנה א׳ מ״ש מזה הענין וצירוף אותיות של שש [יהיו] שבהם חתם ס:ש׳* קצוות סס ע״ד 6שה צירופים שבששה קצוות הנענועים דלולב כ«״ש זה במ״ת,- מסכת ימי מצוה וסוכה פרק ו׳ עיש ותבין אלא שבכאן המלכות שאיהי בהוד שהוא צפון נטלה הצירוף של הוד שהוא הי׳ו וההוד נטלה צירוף הגבורה שהוי!•׳ סויי. ובזה מיש תבץ שאין צריך לשבש נוסח הספרים שלנו, ובספר מנחת יסור*-/ דף קעיז ע׳כ כתג ג׳כ זיל, דע 5י המשנה שואת נמלקיז לשני מייט פרק י

מלקי©

מי״ג בירר שלש אותיות טן הפשוטות בסוד שלש אמות אט״ש וקבעם בשמו הגדול וחתם בהםש התם רום ופנה למעלה וחתמו מ . ח ת ו ו צ ששח ק. א ה ת ופנה למטה וחתמו ב ח . שש חתם ת ביה״וע חתם מזרח ופנח לפניו וחתמו בוי״ה. שכונה ב שע חתם ש התם מערב ופנה לאחריו וחתמו בוח״י. ת״ה. עשר חתם צפון ו דרום ופנה לימינו והתמו בי

ופנה לשמאלו וחתמו בהו״י ן

שפל האשוח השורפות נמשכין ממנה אבל היא בעצמה אינה שורפת. ד ו ב כ ה כסא ה ולק היא הוי״ה ברקוד אלהים: וחצב ב/ ה׳ דברים נגד ה׳ ו [בליקוטיו ז״ל כ״י ממש כפא הכבגר ס של שפ והיא כסא לכבוד זג& «קננ& בכורסיא] , כידוע שאימא

מקננא בכורסיא והיא נקראת כסא כי הכסא גימ׳ אלהים והיא כסא לכבוד שהיא חכמה שבה ל״ב נתיבות גימש׳ כבו״ ד וכן הבריאה לאצילות שג״כ נקרא כבוד כידוע: שרפים. הם מבינה כידוע ולכן נקראו שרפים. ולכן כתיב עומדים ממעל לו והם בבריאה : ואופנים והיותא ומלה״ש. אף שהם דש הקו כיצירה ועשייה שהן בו*ק ומלכות

מ״מ בריאת! מכינה דמקמא בכורסיא רק הרפים הם מבינה שבבינה וחיות מת״ת שבבינה ואופניה הן ממלכות שבכינה (וכן בינה ו״ק ומלכות שבבריאה), וכ״ז הוא ג״כ באש היסודי שש© הוא ג״כ כנ״ל

ולכן נאמר אשר ירד עליו ה׳ באש ולכן גלוי השכינה וכ״ד שהנהגתו ע׳י׳י רצונו ועל המזבח הכל באש, וכן הוא ד׳ חיוה הקודש בד׳ רוחוה שבאויר־ העולם שק מקבלים הפלה ישראל ועיין בזוהר . ולכן נאמר והארץ שהיא כולל כל הנ״ל כמ״ש במעשה בראשית הדום. ג״ר נקראים מעונו שע״כ העלם ו נ רגלי: ומשלשה{ יסד מעו כבודו ומעולם לא ירדה שכינה למשה: שנאמר עושה מלאכיו רוהן״ת משרתיו א׳״ש לוהט. ומסיים פסוק המקרה במי״ש עליותיו. והמיס והאש הן בסוד י״ה של השם ובסוד המלואין והוא כמו וגו׳

הם ע״ב ס״ג:ג בירר שלש אותיות [בליקוטיו כ״י ממש, בירר שלש ״ י ־ ם, שג״ר מהפשכיין בכל הו״ק כמ״ש אותיות כו׳ אמ״ש כו׳ נא״: אתגלף האי הכמהא ואתעביד כו׳ ונ״יי געש״ן כי ס״א בלא הג׳ יסודות אמ״ש, אלא שבג״ר הן פשועות כ״א לבדו ובו״ק בכ׳׳יא מורכב כל הג׳ אמ״ש ואינן חלוקין זה מזה אלא בסדרן כמש״ו]. הן «ל׳ו שהי מן י״ב פשוטות: בסוד שלש אמות אמ״ש. כנ״ל

שהשלש אמ״ש הס בסוד הב״ד שהכתר והדעת הן זה בסוד מיצוניות וזה במד פנימיות כידוע והן יה״ו שבשם וכולן נכלציג

ן • בדעת 3 ה / ו , ל ׳ ע ך ך, ר ו ה א 3 1 י כאן ה » והקדים אופנים למיוה כ פרי

נמדת רחמים שהות כלול מכוד אמ׳׳פ לכן שתף בהם גיכ מדת רחמים שהוא כלול מסוד 6מ״ש: שנ8מר עושה מלאכיו דוחות משרתיו אש לוהט . ר׳ל כי מן המזמור ס!ס יתבאר כי כת אמ׳ש ביום יסד מעוני מכל הנמצאים אשר בו, כי כח מיה נאמר במזמור זה מתחילה המקרה במים עליותיו וגם כי כח המיס הוא בא מרוח כמ׳ש שלש מיס מרוח ע״כ היא נכלל גמ׳׳ש עושה

מלאכיו רוחות בלשון רבים לא כמיש משרתיו אש לוהט בלשון יחיד: מל״{ בירר שלש איתיות מן הפשוטות בסוד עלש אמות אמ״ש וקבעם בשמו הגדול וחתם בהם ששה קצוות. ריל אותיות הפשיטו׳ הם הוי; מעיי לגיס עציק ?בידר מםס ג׳ איתיזס סס אותיות יהיו שהם במוחין חב״ד דזיא הבאים מג׳ ספירות הראשונות שבהם ג׳ איתיות אמ־״ש שהם אמות יסודות אל הז׳ כפירות התחתונות שבהם שאר האותיות מכ״ב אוחיוח כמ״יש לעיל במשנה ב׳ עיש : וקבעט בשמו הגדול. ריל כי המוחין הס מתלבשים בנה״י דבינה שכה שס אהי״ה שהוא גדול משם הוי״ה שבז׳׳ח. וחתם בהם ו׳ קצוות, ריל כי המוחין סם הסומים קשורים בי׳ קצוות, כי הזתה יאמר ia הקשר העליונה כמו שאמרו ח״ל חותמות שבקרקע מתיר אגל לא מפקיע ול6 חותך ושבכלים מתיר ומפקיע וחותך : חמש חתם רוש. ריל רוס הוא כשר ותחש הוא מלכות ומורח הוא ס״ש ומערב הוא יהוד ׳ ו נ ו

ד הגר״א ״ י א מ י ׳ ה £ ר י צ ר י ע 2 פירוש פ 4

/ ומשיב מכון למעלה ו הוא ההד שבו כתות כו׳ שנאמר יומם יצוה נ ממעון שהוא בעשייה ששם בסוד הדינין וכן ארקה ששם הגיהנם אחר תבל. ערבות היא נינה שגו צדק כו׳ השיב עשרה דברים מגל ע״ס הכלולים נה כנ״ל ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש

׳ ומלה״ש וכםה״כ כנ״ל י. מלך אל ׳ וחקק כו

הוא חכמה כידוע. חושך

ד׳ אש כו׳ הי וקיים ענן וערפל מקיפין הוא הכתר בסו­ ג׳ רישין שהן אין מהלצשין והן מקיפין גולגלתא ומ״ס וקד״א . וכן הוא בז, היכליו לבריאה וממרין דיצירה והן ידועין בכתבי מהרח״ו לק הראשונים כתבו שלבנת המסיר הוא מלכות ועצם השמיס יסוד וכנגדו הוא כוכב החמה שהוא ספלא דחמה ולכן נקלא עצם

השמים. ונוגה הוא נו״ה וכנגדו כוכב נוגה :W בפרק הזה מבאר הכ״ב אותיות ופרשן: שלש D פ״ב אמות אמ״ש הן ג׳ מיס רוח אש והן ג׳ ספרים הנ״ל שמהלבשים בידים ולשון כנ״ל. ח״ש יפורן כף זכות שהוא־ יד ימין וכף חובה שהוא יד שמאל ולשון חק מכריע בינהים הוא הלשון והוא כמו מאזנים ששני כפות הלוין והלשון באמצע וע״שם. הוא הדבר בשוה גתי כך נקרא כפות: ולשון תק מכריע בי ואינו לא יותר ולא מעט כמו ואכלו אה חוקם כו׳ הטריפני לחם חוקי, והן יסוד שמהן מחפשטין לכל העולמות הכל בסוד ג׳ קוין מד״ר, ופרטן של אמ״ש בכל הדברים יתבאר לקמן פ״ג: מ׳. שהיא מן השפה ואין בה תנועת הלשון והקול וכן ת מ מ ו ד הדבור הוא בנחת בפרש בלי קול וכן מדת החסד סובל הכל ושותק וכן הם המים שבמקומם נחים: ש' שורקת. שהיא מהלשון בשיניםק והיא שורקת יותר מכל האותיות וכן הקול וכן מדה״ד שצועקת ו האש שאינה נחה אפי׳ רגע, וכן שורפת כל דבר: א׳ אויר רוח. שהיא 'בפתיחת הגמל ברוח לבד בלא לשון והוא כנגד הרוה וכן

הוא מדה׳׳ל: מ״ב

יצחק אליו ווה מושך אליו אבל עמודא דאנמעיתא חיה שהוי} רחמים מעורב עש חסד ודין הוא מכריע ביניהם לפעמים עושה חסד אף עם רשעים ולפעמים עושה דין אף עס הצדיקים וזהו ולשון חק מכריע בינתים ר״ל •לשון מאזנים מכריע בינתים בין ב׳ הכפות להיות שניהם מכוונים באמה ועמודא דאמציעחא ת׳ת נקרא בשם ולשון מק בשוד כי חוק לישראל וכל קו האמצעי נקרא בשם לשון על פס לפון הפה המכריע בין החיך והגרון שהם סוד חכמה ובינס ודעת המכריע במתים כנודע זה מע״ח וכל חוק ומשפט כולם יצאו על פי הלשון כי מצד הזכות החיים ומצד החובה המות והמות והחיים ביד הלשון כי מרפא לשון ען חיים: מ׳ דוממת. היא חכמה שהוא קו החסד יסוד סמים וצד טבע החשד שהיא שוקטת ומנהיג בנחת לבריותיו ושיין שהוא בבינה קול הגבורה יסוד אש אש הגבורה היא שורקת משמעת קול צעקה בעילם לעשות גהס דין ומשפט, ונשון שורקת הוא מלשון שרקו ויחרקו שן, כי אות מ״ס שהיא מן אותיות בומ״ף היוצא מן השפתיס היא דוממת בלא קול אס יסגור פיו והשפתים ידובקו אין כריך רק עיקר לפתוח שפתיו לאות מ״ס אבל שיין שהיא מאותיות ו״ס שר״ן היוצא מן השיניס היא שורקת משמעת קול יציאת השיניס ואין צריך לפתוח שפתים כולי האי כמי באותיות מיס ונאמרת היא אפילו בסגירת שפתים מעט ולכן אמר לשון שורקת מלשון שרקו ויחרקו שן כי עיקר אות שי״ן יוצא מן השינים : א אויר רוח ־ סוד הדעת נינתיס שהוא מכריע גינתים כי הוא מאותיות אחה״ ע היוצא מן הגרון שאין

צריך דוקא לשפתיו ולשיניפ אלא עיקר הוא מהגרון : מ״ב

מי״ד אלו עשר ספירות בלימה (אחת) רוח אלהיםתחת חיים רוח מרוח מים מרוח אש ממים רום ו

מזרח ומערב צפון ודרום ן

׳ מ״א עשרים ושתים אותיות יסוד שלש ב י אמות ושבע כפולות ושתים עשרהת. שלש אמות אמ״ש יסוד! כף זכות וכף חובה טו פשו ולשון חק מכריע ביגתים. שלש אמות אמ״ש מ׳ דוממת

ש׳ שורקת א׳ אויר רוח מכריע בינתים ן

. [אחת, ל״ג] וכל זה הוא בז׳׳א ׳ ו :מי״ר אלו עשר ספירות כ אבל מקבא דז״א כוללת כל הספירות ג״כ ע״ס והיא •התחלת משליש השני של תפארת דז׳׳א כידוע, וכן באדע שאשתו •נכלל בו בה ג״כ ע״ס. ובשם היא ה״א אחרונה שבשם. ובעולמות

׳היא עשיה. ובשנה היא גלגל לבנה שכוכב נוגה הוא כולל נו״ה שהן יקרי פלגי דמפא כידוע ולכן ׳פעמים הוא כוכב השחר ופעמים •הוא כוכב הערב וכן כוכב שהוא ייסוד שהוא מכריע פעמים הוא >בקר ופעמים הוא בערב והואידוע. ובעולם הוא הארץ ועשל 1

יספירוה שלה רוח ורוח מרוח הוא ־־שני מלקים התחתונים מן האויל כנ״ל שהתחלתה בשליש השני שבת״ת, ׳ולכן האויל נחלק לשלשה אוירים

כידוע, ושם הוא וילון והוא הפלגוד הנ״ל והוא משמש לה ג״כ שהוא למשיחה והמים שעל האלץ הוא הכמה שלה, ובאלן ז׳ אלצוה ׳העליונה היא הבל ובה ג״ע מקום הצדיקים והוא בסוד הבינה ׳עוה״ב ותחתיה אש מקול הגיהנם שעל האלקא דמינה דינין מהעלין :ותחתיה שש ארצות נגד ו״ק ולגליה יולדות כו׳ שהן ד׳ קליפין תהום שבהם טיט ורפש. ותהו ובהו וחשך שהן מדרגות מלמטה

•למעלה וכ״ז הוא בסוד מלכות לעשייה אבל בע״ס לעשייה וילון עם יכל שתחתיו הוא מלכות וע״כ'אינו משמש כלום דל״ל מגרמיה כלום מלא נכנס וכו׳ בסוד והקם בעוד לילה וכו׳. והלקיע עם כל י •הגלגלים הוא יסוד לעשיה כי הלקיע הוא בסוד יסוד כידוע והוא. שחקים ׳ דעה של המל׳ כי כל יסול שלמעלה הוא דעת שלמטה כו •הוא נו״ה שהן שוחקות מן לצדיקים כי הן מבשלות הזלע לצדיק וצדק. זבול הוא ת״ת כידוע והארץ בכללה שהוא מלוח אלהיס כו׳ יעד סוף כל דרגין הוא נוקבא דעשייה והתחלתה האור שמגיע עד •זבול כמ״ש שמש ירה עמד זבולה והוא בת״ה. מכון הוא גבורה שבו אוצרות שלג ואוצרות כו׳ ודוד בקש והורידן לארץ כי כל מאני ־זיינין ?ליה בידה מסדין והוא לדון העולם במדה״ד הרפה. מעון

הוא פרי

י יהלקיש האחד לפי סדר היסודות והשני לפי סדר הרוחות ונזה מתחיל מהחכמה כי היא נקראת רוח אלסים חיים ולא התחיל מהכתר מפני שהוא מתחיל לפי •כדר היסודות והחכמה היא הרוח והבינה רוח מרוח ומה שאמר רוח אחת מהם רמ)ז על התפארת כי אבא ואימא אולידו ברא דא הנקרא רוח אע״פ •שהוא כלול׳ מכל היסודות עיקרו הוא הרוח ואומר אחיכ מים מרוח רומז על ׳החסד וכמים כלול העפר ולזה אמר תהו וכהו רפש וטיט ואחר כך אמר ארבע אש ממיס וכו׳ רמז על הפחד, הנה בכאן נשלמו סדר הארבעה יסודות ׳ועתה מתחיל סדר בפני עצמו בענין הו׳ רוחות ולזה הזכיר בהס לשין חתימה •מה שלא הזכיר במדות הארבעה מפני כי בשמות של יה״ו ושל אמ״ש חתם

הששה ק.וות וכו׳ ע״ש :. ר״ל כי אותיות אמיש מכ״ב ק י ס יפ״ב מ״א שלש אמות אמיש י אותיות סס בג׳ כפירות הראשונות שהם יסודות אל ז' ספירות ״תחתונות והס אס לכל האותיות שבז׳ כפירות התחתונות מלשון כי אס לבינה תקרא כמיש במשנה ב־ פרק א' עיש וגי אותיות אמיש הס יסוד אויר מיס אש הנשרש ככח הגי הראשונות כי חכמה הוא כח המיס קו החשד ובינה הוא כמ לאש קו הגיורס ודעת המכריע ביניהם הוא כח אויר רוח שיש גי ליחות-מיס וחמימות אש כנודע והוא קו הרחמים התית עמודא דאמינעיתא המכריע .•ניניהם רחמים אותיות רח ומיס ריח גי' יצחק גבורה מיס חסד כף זכות וכף . חובה זכות היא חכמה קו החסד חובה הוא בינה קו הגבורה והחסד רוצה •לוכוש כנריופ וסגבורס רוצה לחייבם והמה כמו ב׳ כפות המאזנים שזה מושך

פירוש ספר יצירה פ״ב מ״ב ג ף הגי״א

כזה אי׳ג וכן עם כל האותיות וכן ב׳ עם כל האותיות (וכן ככל האותיות), והס תס״ב שערים רק שהם כפולים א״ב ב״א שהם הכל מא׳ עם ב׳ וכן בכולם ולא יבאו מאותיות שונים רק הציים שהוא רל״א שערים ומציין יבאו בהיפך שהוא אתור ו9ל מה שיבאו האותיות כסדר הא״ב נקרא פנים ולמפרע נקרא אהור וכולן יבאו בגלגל זה כמד זה רק שתשמור הסדר כזה שהצטרף הא׳ עם כל האותיות שאחריה כסדר והן כ״א צירופים ואח״כ הב׳ עם כל האותיות שאחריה והן ע׳ צירופים וכן הולך ומתמעט עד שהשי״ן אין לה צירוף אלא א׳ והתי״ו אין לה צירוף כלל בפנים שהוא אחור של כל •האותיות ובאחור הצטרף התי״ו עס השי״ן ואין להתי״ו צירוף קרוב יוהד אלא השי״ן ואח״כ הצטרף ההי״ו עם הרי״ש והשי״ן עם הרי״ש ויש לרי״ש ב׳ צירופין וכן הולך ומהרבה על שלאל״ף יש כ״א צירופין ולא׳ אין להאחור כלל צירוף כנ״ל ובפנים

הולך ומתמעט דשארי בפרודא וסיים בחיבורה ובאחור הולך. ומהרבה להיפך דשארי כו׳ ולכן כל ריבועי השמות נקראו אחוריים וכל הלחשים הולכין ומחמעטין כמו שבריר״י בריר״י ריר״י יר״י ר״י וכן בכל הלחשים שכל הלהשים שליטהן הוא באחוריים ולא בפנים וכשמזכירין הפנים הם מסתלקין ולכן מסיים בב׳ אותיות שהוא צירוף האחרון. ואמר ואל תתמה שהאותיות בעצמן שהם בפנים והן באחור וכאן הן זכוה וכאן הן חובה ועוד שצירוף הא׳ יבא בפנים למעלה והוא בפנים עליונים ובאחור הוא באחוריים התחתוניםבה כוי. נגע וענג פכ״כ יתהפכו ולכן אמר וסימן לדבר אין בטו

הן האותיות עצמן רק שהן מההפכין: מ״ה

יצחק ב׳ סס כיב וכאשר נעשה צירוף האותיות נדרך סאלפ״א בית״א לא נמצא אלמ רליא שעריס. חור הגלגל פנים ואחור רצה לומר גלגול האותיות פנים ואחור כמו שנאמר בדמיון רמ״ה כן הוא הפנים חזר סגלגל ויהיה מסיר וזהו אחור וזהו הסימן שלקח בעל ספר היצירה הוא להשכיל האדם ההבדל שיש בין פנים ואחור בחזרת הגלגל ריל כאשי האותיות מתגלגלות וזה סימן לדבר אין בטובה למעלה מענג ואין גרעה למטה מנגע פירוש טובה ורעה הה שני הפכיים ומעלה ומטה סס שני הפכים כנגד הטובה שהוא קבין לקח מעלה ועכג וכנגד הרעה שהוא העדר לקח מטס ונגע אס כן האדם המושכל בזאת החכמה יש לי להבין שאופן השמושים ישמשו באופן זה ואס השמיש הוא בשועל טוב יפעל גהיפך כשישתנה כדרך שהוא עושה במלת ענג ונגע וזה אמר לשרש פניס ואחור עכ״ל, וזה גיכ לשון הראביד והנס מכפרי האלפ״א בית״א הן רליא אלפ״א ביתוית הקבועות ובולטות בגלגל. וחזר הגלגל פירוש כגלגל חוזר ומקיף והאותיות קבועות ואינן זזות ממקומן האותיות אשר הציבן כמין חומה וקבען בגלגל חזר גלגל מצד החסד לבריאתו ואחור מצד סדין והגבורה לסתור ולהחריב וכל פנים מצד הרחמים ואחור מצד הדין שלמטה וכן ארז״ל שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין וברא את העולם. ודע כי סדרי האותיות של צד פנים הס הפוטת בצד הדין הנקרא אחור והמשל בזה אש תמצא בשל פניש אל תמצא בצד הדין הנקרא אחור לא וכן כולם . הנה מכאן נתבאר לך כי יש אותיות קבועות והס כגלגל ויש אותיות חוזרות ומתגלגלות והס באויר הגלגלים של הספירות ויש סדר לבריאה ויש סדר הפו־ לחרבן וסימן לדבר פל תמורה כוי הנה אותיות ענג הן אותיות נגע ו מ ע הוא צער ואין בטובה חסד למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע וכולם אותיות אחדים הס אלא בשינוי סדרם ישתנה ענינס מרעה לטובה, מכאן יש להבין כי אותיות הפניס ואותיות אשר

לאחור

מ״ב עשרים כו׳ חקקן חצבן כו׳. כמ״ש בפ״א הקקן כמין. פירוש שצירף שתי אותיות יחד ערוגה חצבן כמין כו׳: צרפן. בכף זכות. והוא רל״א כמו א׳ עם ב׳ וכן בכלם וצרפן: שקלן פנים: והמיר!.. בכף חובה רל״א אחור ואח״כ כללן בלשון וברא

בהן אח כל העולם כמ״ש בדברה׳ת כל : וצר בהם א ׳ שמים כור. שבהן נברא כל דבר צו הי כמ״ש בראשית שהיא ההורה נברא העולם וכן כולם בחכמה עשית כנ״ל שבה כ״ב אותיות: ואתד לצור. שהכל נבראו כל העתי בששת ימים כמ״ש ואין כל חדש התת כו׳ רק שמוציאן מהכח אל

הפועל: מ״ג עשרים כו׳ חקקן בקול כו׳ [ג״כ ט״ס וצ״ל הקקן ברוח מצבן בקול, ומ״ל. כ״ה בכ״י ממש]. הוא נגד ג׳ אמ״ש כנ״ל:

. הוא- מ״ש בפ״א קבען כמין ערוגה: בחמשח מקומות ן ע ב ק. הוא ה׳ שבשם. וכן שרש האותיוה הוא מרוח אלהים ח פ ב ש

ר\א מל׳ דא״ק): שהוא ה׳ (כי׳. לפי שחוזר פנים טה Y עשרים כו׳ קבען בגלגל כמין הו D ואחור והן זה כנגד זה פנים של הא׳ כנגד האחור של הא׳ וכן בכל האותיוה והן מחוברין הפנים והאחור וזה א״א לצייר אלא בגלגל ועוד שחוזריי מלילה כמ״ש לקמן •י ברל״א י שערים [בליקוטיו כ״י ממש. ברל״א שערים, ז״ש (בזוהר) בפ׳ בראשית בא ״ב דר״א וסי׳ א״ך ב״ך א״ל, שכ״ב שורות הן ובכ״א כ״א בתים והן רל״א, ומ״ש א״ל הוא האמצע א״ל ב״ם שהוא כללם] וחוזר הגלגל פנים ואחור. הוא כמו שמפרש במשנה שאחריו שצירף הא׳ עם ב׳ בזה א״ב וכן עם כל האותיות והוא שער אמד. וכן א׳ עם ג׳

כזה פרי

ז: ב עשרים ושתים אותיות יסוד . עיין בפרק א׳ משנה ב׳ מ׳׳ש שם ע׳ ״ פ. עיין בפרק א׳ משנה י׳ מיש עיז, והרמב״ן זיל כתב חצבן חקקן חצבן הוא שחצב להפריד זו מזו: צרפן שקלן והמירן. במשנה ה׳ בפרק זה מפרש אח״כ ואמר כיצד צרפן שקלן וסמירן א' עם כולם וכוי עיש מיש שס: וצר בהם כל היצור וכוי. ר׳׳ל כל הנשמות שבעולם הזה והנשמות שסם עתידים להתחדש כעולם סבא כי כ״כ אותיות סם יסור ושורש לכל הנמצאות כל אופן הבריאה

נכלל בכיב אותיות:

מ״ג עשרים ושתים אותיות יסוד חקוקית בקול חצובות ברוח קבועות בפה . ריל כיב סס יסוד של כל העולמות וחקוקות בקול סוא סוד בינס שנקרא לפעמים בשם גרון שהקול יוצא ממנו כמיש בפרק א׳ משנה ט׳ ע״ש ובינה הנקראת בשם קול גדול קלא דלא פסק זיווג חכמה ממנה כמיש בזוהר פ׳ ואתחנן דף רסיא ע״א ו!״ל ה׳ עלאס קול גדול ולא יסף דלא פסקי מבועוי לעלמין ע״ש ונמצא חקוקות בקול מרמז גיכ על החכמה וג״כ חכמה בסוד קול בשביל שהוא מתפשט בפנימית האצילות ובסוד כולם בחכמה עשית כמ׳ש בפרק ח׳ עיש: חצובות ברוח . הוא סוד ז׳א: קבועות בפה.

הוא מלכות שהיא בסוד פה דבר ה׳ :

ד עשרים ושתים אותיות קבען בגלגל כמין חומה ברי״א שערים ״ פ וחוזר הגלגלים פנים ואחור וכוי. ר״ל בנין האותיות שהם מתגלגלים גרליא שעריס נקרא גשם גלגל וגס האותיות קבועות בגלגלי הספירות . וכתב הרמיב זיל וז״ל וקרן חזות אחזה פירוש רבינו סאי ז״ל גספר הנקרא קול ה׳ גכח, כיב חפצים הם שהם גוף אחד ר״ל עשרים ושתים אותיות הס יכאשר גצרף ונחבר אל״ף עם כי״ת וגימ״ל עם דלית הס י״א זוגות כי ייא פעמים

מ״ב עשרים ושתים אותיות יסוד חקקן חצבן צרפןת כל היצור ואת בל שקלן והמירן וצר בהם א

ר; ד לצו העתי מ״ג עשרים ושתים אותיות ימוד חקקן בקול הצב! ברוח קבען בפח בחמשח מקומות אחה״ע בגרון גיב״ק בחיך דטלנ״ת בלשון זםשר״ץ בשינים בומ״ף

בשפתים :Y עשרים ושתים אותיות יסוד קבען בגלגל.כמין D חומד, ברל״א שערים וחוזר הגלגל פנים ואחור וסימן לדבר אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה

: ע ג נ למטה מ

26 פירוש ספר יצירה פ״ב כדה ו הנר׳ייא ע״ב לבדו ויכא השם י״ה על אותיות א׳׳ל ב״ם כוי עד כ״ה ואח״כ שאץ בצירופים אותיות מא״ל ב״ם גס השם י״ה לא יבא בהם, ובאחור יבא מילואי מ״ה ב״ן ושם ו״ה באמצעם והן הולכין מלמשה עד למעלה ומתמעטין והולכין רק שאין מתחילין אלא מצירוף השני לפי שצירוף הראשון הוא בסוד מלכות למל' דל״ל

מגרמה כלום וכן מלוי של ב״ן ל״ל אלא ט׳ אותיות משעם זה, והוא דוקא מצד אחוריים אבל מצד פנים יש לה ג״כ והן הוליכין משמאל לימין. וכן ו״ה משמאל

לימין הכל להיפך וכן האלב״ם יבא להיפך משמאל לימין וממשה למעלה כמו הצירופים של האותיות שהן הכל להיפך, ואם תרבע הפנים לאחור דהיינו שהשי״ן של אחור יהיה בצד ב׳ של פנים וכן בכולם עד שהב׳ של אחור יהיה בצד שי״ן של פנים יהיה כמין מרובע וז״ש לעיל כמין מעזיבה רק לאל״ף ותי״ו לא יהיה בן זוגו, וז׳׳ש שבה שהיא פנים עליונים לכולם כוי ואמר הקב״ה כ״י שהיא התי״ו יהיה בן זוגך והוא בסוד א״ת ב״מ ביושר כ״ז שהאלב״ם הולך ביושר וכשמלך למפרע גם הא״ת ב״ש הולך למפרע רק שא״ת ב״ש הוא בקצוות ואלב״ם הוא באמצע דהיינו הא״ת ב״ש הא׳ בימין ותי״ו בשמאל וכשורה ב׳ הב׳ בימין ושי״ן בשמאל וכן בכולם ומחציו הוא למפרע ואלב״ם הוא באמצע כל הכ״ב אותיות זה כנגד זה וכן השם י״ה ו״ה זה על זה רק שהשם ו״ה הוא לאחור שהוא באחור. והן כנגד ע״ס ביושר עם עתיק שהוא שרשם הוא י״א ולכן בצירוף הראשון שהוא כנגד ע״ש (ר״ת עתיקא סתימאה) אין שם אחור כלל והאהור הוא בסוד בי״ת באור מוזר ומלכות דאחור הוא היפוך והשם הוא מתגלגל כ״א פעמים כ״א שהן אהי״ה פעמים אהי״ה והם כ״א אזכרות שבתפילין והן גימט׳ אמ״ת ולכן חותמו הוא אמת ונמצא כל הרל״א שערים

: הוא מתגלגל וז״פ כל היצור וכל הדבור יוצא משם א׳. כידוע שתהו ובהו וחשך הם כח״ב למפרע, מ׳י׳ו יצר ממש כו׳ כי תהו קו ירוק הוא בינה כידוע שמקיף את כל העולם שממנה יוצא חשך לעולם כנ״ל בסוד נקודות אלהים, ובהו כנגד מכמה שהן אבנים מפולמוה שהן יו״ד המשוקעות בתהום דאבא יסד ברהא שמהם מים יוצאין לעולם, וחשך כנגד ־הכשר שנאמר ישפ חשך סתרו מ״ל, ובהן שלש אמוח אמ״ש כנ״ל שהארץ כלולה מכולם כידוע, ומפרש כאן יצירתה מכולם כנ״ל בפ״א במשנה (י״א) שלש

וכו׳ יצחק

הוא כשהחליפן וכמירן זה שהיה בראש להיוה בסוף וזה שסיה בסוף להיות ברחש וז״ש אל׳ף עם כולם וכולם עם אליף בי״ת עם כולם וכולם עס ביית וכן עד״ז וחוזרות חלילה לכל כיג אותיות ונמצאות ברל׳׳א שערים.־ ונמצא בל היצור וכל הדבור יוצא משם אחד. ר״ל כל מי שיש לו צורה אעיפ שאין לו דבור וכל מה שאדם יכול להוציא בדבור נצטייר באותיות של רל׳׳א שערים שסם מתגלגלים כשם הוייה ושם סוייה כהס כי ידוע שסמלביש העליון שנארג מרליא שערים פנים זמרליא שערים אמזר נארג גיכ מד׳

אותיות הוי׳ס וזהו יוצא משס אחד: מ״ן יצר ממש מתהו ועשה מאינו ישנו. ר״ל מבינה הנקרא בשם תהו כנודע בסוד כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים ועד קנם השמים כי בג׳ ראשונות אין יכול האדם להתבונן שם בסוד שלנז תשלח את האס ממחשבתן שלא להתכונן שס כמיש זה כזוהר פ׳ יתרו דף ציו. ע״א ע׳ע

עיכ

מ״ה כיצד צרפן שקלן וחמירן. עכשיו הוא מפרש הרל״א/ כנ״ל והם פנים שערים: א׳ עם כולם וכולם עם אלם. פירוש עם הנשארים עליונים ואחור תמהונים: ב׳ עם כו. ׳ שא״א לחשוב ב׳ עם א׳ שכבר כלל כולן עם א׳ וכן וכולם עם ב

וכן בכל האותיות . וכל זה הוא בצירוף בב׳ אותיות. אבל אס חרצה לצרף כל האותיות יחד יהיה הרבה מאד כמ״ש בפ״ד מכאן ואילך כו׳ אבל כל הצירופים הן . כולם סעיפים של הרל״א שערים והרל״א כוללם כי בכל ב׳ אותיות מהם שתצטרף כגר הן נרל״א שערים כי בכל הצירופים א״א לשנות רק ב׳ אותיות להיפך כמו אליהו אליוה שבב׳ הצירופין אלו הם שדן רק ה״ו הן מתהפכין

וכן בכל צירוף וצירוף ולכן בכל שער ושער יש כמה צירופים מכ׳ אותיות הנשארים רק שהן כלולין כנ״ל וז״ש וחוזר חלילה לכן קראם שערים כי לא יחשוב רק ב׳ אותיות הראשונים מכל

צירוף שהן שער הצירוף אבל בכל א׳ פרטים רבים כנ״ל: ונמצא. פי׳ כל חיבה ד ח כל היצור וכל חדבור יוצא משם א שהרצה לדבר בכל לשון שיהיה אפילו התיבה יהיה מאותיות הרבה יוצא משם א׳ ר״ל יהיה הוראת התיבה לחסד או להיפך או ממוזג או נוטה לצד זה או לצד זה או נוטה הרבה או מעט הכל לפי ההיפוך של האותיות לפנים או לאחור ואיזה פנים ואחור העליונים או התחתונים או האמצעים או לפי קירובם לעליון או לחחהון ולפי רבוי האותיות והיפוכן, ובזה תבין סוד השמות וצירופיהם, וכן כל היצור נוצר מן כל הכ״ב אותיות ואם נחסר אהד מהם הוא בעל מום והן נוטין לחסד ולהיפך וכן כל הנ״ל כפי צירוף האותיות א׳׳ב והיפוכן כנ״ל וע״ז אמרו (ברכות נ״ה א׳) יודע היה בצלאל. וידוע שכלם נבראו בשם ׳ לצרף האותיות שבהן נבראו וכו הוי״ה ית׳ והוא כי ל״ב נתיבות הן עשר ספירות שהם בסוד השם מ״ל וכ׳׳ב אותיות, ועשר ספירות שהן השם הוא פנימיות האותיוה בסוד נקודות שהוא החיות של האותיות ובהשם יש ד׳ מלואין . הידועין ע״ב באות יו״ד ס״ג באות ה״א מ״ה באות וא״ו ב״ן באות ה״א השניה והוא מתייחד באותיות כסדר י״ה עם הב׳ מלואים ע״ב ס״ג בפנים ושם י״ה באמצע בין ע״ב לס״ג והן כ״א כי י״ה נחשב לא׳ והן על כ״א צירופים של הא׳ והולך השם ומהמעט בכל אות ואות מאות אל״ף על שבצירוף השי״ן יבא יו״ד של השם

ע״ב פרי

לאחור אחרים הם אלא שסדרי האותיות אשר לאחור הפוכים בסדרם מסדרי האותיות אשר לרחמים עכ״ל*:

רל״א שערים אלפיא ביתויח של פנים ואחור מפירש היטב ססדריס שלהם בספר ויקהל משה בפרק טי׳ דמאמר אדם דאצילות עיש ותבין y ולשון שער הוא צירוף ג׳ אותיות כאחד נקרא בשם שער כי שיער איזה אות יתחבר

וישתוס עס חבירו:. ר״ל צרפן הוא מ״ה ביצד צרפן שקלן והטירן אל׳ף עם כולם וכו׳ כשמצרף האותיות על סדר כל האות לא ת הסמוכה אצלה דהיינו אליף עם בי״מ וגימיל עם דלית וכן כולם עדיז אבל כשמצרף האותיות שלא כסדר בדילוג דהיינו אליף עם גימיל וכן אל״ף עם שאר האותיות וכמו כן בי״ת עם דלית ושאר אותיות וכן כולם עדיז הוא שקלן ביחד להתחבר זו עם זו ^סיוס שניהם שקולים מתקרבים הן ביחד אעיפ שהיו רחוקים זו מזו, וסמירן

* עי׳ בכיף ישפר סדר סרליא שערים פנים ואחור מהמחבר ז״ל.

מ״ה כיצד צרפן שקלן והמירן א׳ עם כולם וכולם עם א׳ ב׳ עם כולם וכולם עם ב׳ וחוזרות חלילה ונמצאות ברל״א שערים ונמצא כל היצור וכל הדבור

יוצא משם אהד :ת אינו ישנו וחצב ם״ו יצר ממש מתהו ועשח א עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש וזה סימן א׳ עם כולם וכולם עם א׳ צופה וממיר ועשה את כל היצוראת כל חדבור שם אהד וסימן לדבר עשרים ושתים ו

חפצים בגוף אחד %

פירוש ספר יצירה פ״ג מ״א ב הגר׳׳א יד 27

ה״ש שהוא א״כ בא״ת כ״ש והשני של השנים מ״ג והשני של אהוריס וכו׳) ובכל שער מן הרל״א שערים נצרפים אחריו כ׳ אוהיוח הנשאלים כל כך פעמים כמנין בתים שהתיבה של כ׳ אותיות עושה כדלקמן, ולא משב כאן אלא ב׳ אותיות הראשונות אבל הנשאר כולן כלולין באלו הרל״א שערים כמו בשער הא׳ שהוא א״ב והצירוף הראשון של השער הזה הוא א״ב כסדר יש בו כ״א שערים. השער השני ממנו ב״ג הוא כלול בשער הראשון. השער השלישי ג״ד הוא מאות ב׳. ' כלול בשער הראשון מאות ג ישער הרביעי הוא דייה הוא כלול בשער הראשון מאות ד׳ וכן כולם כלולין בשערים הראשונים של האותיות והשאר כמותיות אחרים, וכשהצטרף כל השערים יהיו כל כך אלפי׳א ביתו״ה כמו שתיבה אחת של כ״ב אותיות בונות בתים ובהם תמצא כל הדבור מכל תיבה שבעולם ומכל לשון שיהיו בעולם וכן כל היצורים שהתהפכו בהם הא״ב כולם׳ תמצאם . בכאן ופרשי היצורים הן כפי הבתים של כ״ב אותיות, ואלו הכ״ב' אותיות הן הספירות הכלים שלהם כמ״ש לקמן ונקודות הן פנימיות הספירות דנקודין אל האותיות הן כרוח לגופא כמ״ש בזוהר שהן עשר נקודין תמש ת״ג וחמש ת״ק. והן ממש מגד המש שאמר בפ״ק והאותיות עם הנקודות הם ל״ב נתיבוח חכמה ששם שה׳ תנועות גדולות הן ה׳ חסדים וה׳ ת״ק הן ה״נ לכך בא אחריהם דגש או שב״א שהן מגבורה כמ״ש לקמן ועוד ה׳ שואין שוא נע ושוא נח ג׳ .חשפין והן ג״כ כנגד ה״ג אלא שאלו הן גבורות שאינן ממותקות והראשונית הם ממותקוה דינא קשיא ודינא רפיא נגד ב״פ מנצפ״ך כידוע, לכן הח״ק נחטפות שאין להאריך בהם והשואין נחטפים יותר עד שא״א לשב״א בלא תנועה אחרה ולכן הת״ק נכללות בתנועות הגדולות וכל׳ - ן ׳ חית כ ן ׳ דלית כ ן ״ל אלף כ ר ג ( ״ ק ה ב ן א ש - ן י ק ן א א ס צ ן מ

ת אמ״ש יסודן כף זכות ת J ס״א *שלש אמו ף 2 בה ולשון הק מכריע ביגתים ן « וכף חו ם״ב שלש אמות אמ״ש סוד גדול מופלא ומכוסהת ויצאו מהם אויר מים וחתום בשש טבעו

; ת ו ד ל ו ת ומאבות ת אש ומהם נולדו אבו ממשנה זו כפולה לעיל רפיג נדרך אגב וכאן עיקר מקומה; (שיל).

וכו׳, ואמר יצר ממש מתהו ליצירה הוא מבינה בסוד כונן שמים. פירוש המלכות הוא אין בסוד נעון ו ת אינו ישנ וכו׳: ועשה א צו׳ ועשה שהיא בסוד עשיה עשה ישנו מסט׳ דבהו שהוא הכמה הנקראת יש. ואמר שפירש יצירה ועשיה של הארז פירש העמודים של

האק מהיכן הס. ואמר והצב

רוחות רוח ורוח מרוח מנש שלמעלה הוא אור וכאן הוא החושך. ואמר וזה סימן כו׳, שאל תקשה לך שהולך בהפוך תהום על תהו כו׳ וכן היצירה של הארץ הכל הוא בהיפך לפי שהוא כאן באחור. ואמר וזה סימן א׳ עםר. כולם ובולם עם א׳. באחור והוא אחור התחתון: צופה וממי פירוש שהמרתו הוא פנים העליון נגד אחור תחהון ופנים הב׳ נגד אחור הב׳ מתחתון כאשר תראה בהמרובע הנ״ל, ולכן אמר צופהת כל היצור ואת כל הדבור שהוא מרחוק כנ״ל. ובזה עשה א, שהוא המרובע הנ״ל, והן כ״ב י״א בפנים נגד יו״ד ד ח שם א אצבעות הי דים וברית הלשון שהוא גוף ת״ת מכריע בינתים וי״א באחור נגד יו״ד אצבעות הרגלים וברית המעור מכריע בינתיס, וזהו שאמר שכולם הם שם אחד וסימן לדבר כ״ב חפצים בגוף אחד שהן הידים .והרגלים הגוף והברית [בליקוטיו ז״ל, הכלל בצירופים רל״א פנים ואחור א׳ עם כולן וא״כ אותיוה השניוה בפנים של האל״ף הוא מכ׳ עד ת׳ ככ״א כהים והן א״כ א״ג עד א״ת, באחור כולן עם א׳ והוא כדרך תשר״ק עד כ׳ והשניוה הם אלפי״ן ת״א ש״א כו׳ עד כ״א, והן כשני שנויים מהופכים דשם כדרך א״כ ג״ד וכאן בדרך השר״ק ושם האלפי״ן כאות הראשון וכאן כאוה השני ושם הוא פנים העליונים וכאן אחור התחהונים וכן הוא ב״ב ב״ג ב״ד כו׳ ב״ה, ה״ב ש״ב כו׳ וכן ג״ג כו׳ וכן בכולן]. והרל״א שערים הם כמכין השם הוי״ה בד׳ מלואין ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן (עוד תראה כי כל הקצוות של כ״ב א״ב הן א״ה ב״ש שבשורה הראשונה א׳ בקצה הימין ובקצה השמאל ת׳ וכן בכולם על חציו ומחציו ולמטה להיפך. ועול הכלל כי השערים של הפנים ואחור הן שוין זה לזה בא״ת ב״ש כיצד שער הראשון של הפנים הוא א״ב ושער הראשון של אחור הוא

ת״ש

עמודים גדולים מאויר שאיגו נתפס . שהוא בכתר בסוד קרומא דאוירא ששם הר״ך עמודים וכן ?מרו בגמ׳ הארץ כו׳ על העמודים והעמודים על המיס והוא הההום ועליו התהו, מים על ההרים והוא/ וההרים כו אבנים המשולמות ו

על הרוח והרוח בסערה הן שני הוא

יודי כו׳ בסוד ) כידוע פיתוחי חותם׳/ ר

פ״ג חמות,

מ״א שלש אמות אמ״ש יסודן וכו׳. פירוש בכל מקום שנמצאות ג׳ קוים חד״ר יסודם מאלו ג׳ אותיות. שלש , פרישית לעיל שלכך קראן אמות שהן עיקר תולדות שמים וארן:

זכות. פרישית לעיל: לשון. דברהנלושוהמעורב: מ״ב שלש אמות אמ׳׳ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום. פירוש כי כבר אמרנו שהשלש אמות שרשן ת ו ע ב בשש ט בספירה הראשונה נפי׳ ע״ק כנ״ל בפ״א] שהוא רוח אלהים חיים

והם פרי יצחק

ר״ל כיכ אותיות שמהם נעשה כל הפן שכעולס הם כגוף אהד שכל אוה ואות מתחברים זה עס זה ונעשים כגוף אחד בשם אחד בתיבה אחת אעיפ שהן מחולקים למנין כיב אעפיכ הס נעשים כגוף אחר כן כל הנמצאים שבעולם אעיפ שסס מחולקים סס כגוף אחד כולם מיוסדים כשם אחד מד׳ אותיות

שם הוי״ה: פ״ג מ״ב שלש אמות אמ״ש סוד גדול מופלא ומכוסה. ר״ל שלש ספירות הראשונות כח״ב הס נעלמים שאין אדם יכול להתבונן בהם כמיש זה לעיל בכיף פרק ג׳ ובפרק א׳ עיש מ׳ש ועליהם אמרו רז׳ל במופלא ממך אל תדרוש וכוי. וסוד גדול הוא כנגד כתר, מופלא כנגד חכמה, ומכוסה כנגד בינה : וחתם בשש טבעות. ר׳׳ל סם הו׳ קצוות בכם נחתם שלא להתבונן בג׳ ראשונות בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וצמקצם השמים ועד קצה השמים בששה הקצוות מותר אתה לשאול לדבר מסם אבל בגיר שלח תשלח את האס ממחשבתך למשאל אלא ואת הבנים הקח לו כמ׳ש זה בזוהר פ׳ יתרו דף ציג עיא עיש . ונקראים הו׳ קצוות בשם עבעות כי כל המציאות שבעולם כולם מוטבעות בהם סוד הנובע שלהם ובתיז בתי׳ סינז

עיכ אדם תוהה בו שלא יכול להשיג שם וממנו יצר צורה של ממש של בהו הו׳ קצוות של זיא שהוא בסוד יצירה, ועשה מאינו מג׳ ראשונות הנקראים בשם אין כמיש בתיז תי׳ ע׳ דף קכ״ו ע״א זיל אי׳׳ן א׳ כתר עלאה י׳ חכמה ן׳ גינה , ישנו ר״ל מדבר שהיה אין עשה יש ואמר בכפל לשון כדי לרמז גיכ על התפשטות של מלטש שהיא בסוד עשים ולכן אמר בלשון ועשה : וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס. ריל ז׳ הקצוות עליונים שסם ז׳ עמודים גדולים כמיש בסס חצבה עמודיה שבעה חצב אותם להיות עמודים גדולים בסוד סגדלת ז״א ע״י אויר סוד סדעת סמתפשנו בפנימות זיא בסוד ובדעת חדרים ימלאו: וזה סימן אליף עם כולם וכולם עם אליף . אליף הוא אויר הדעת המתפשט בפגימות זיא: צופה וממיר. ריל צופה מראשית עד אחרית מי ראוי להיות ראש ומי ראוי להיות סוף, וממיר האותיות זה שהיה ראש להיות סוף וזה שסיה סוף להיות ראש: ועשה את כל היצור ואת כל הדביר שם אחד . כי כל סנמצאיס שבעולם בנוי ומיוסד משס הוייה שהיא שם אחד בסוד א״ח ד׳ אליף פלא כתר ח׳ ח׳ ספירות מחכמה עד מלכות. ד ח !מלכות היא בשוד די: וסימן לדבר עשרים ושתים חפצים בגוף א

א ״ ר 28 פירוש ספר יצירה פ״ג נדב ג ת גוללו תולדות וכ״ה לקמן ברפ״ו וכמ״ש ששכל ג׳ עש״נ האמ״ש ר אבוח וההוללוח בעולם שמים וארן ואויר, ובאלם ראש ובטן וגויה ובשנה חוס כו׳ וכן בהבבות חמר המליך אות כו׳ אות מ״ם בממ כו׳ וצר בהן ארן בעולם כו׳ המליך כו׳ ועיין לקמן לפ״ו ויצא

והם תויר מים י׳

מהם שלשה

שלש אמות אמ״ש הקקן הצבן צרפן שקלן מ״ג והטילן וצר בהם שלש אמות אמ״ש בעולםת אמ״ש בשנה ושלש אמות אמ״ש בנפש ושלש אמו

זכר ונקבה :

ומ:/ וכן הו! ו ומאבות תוללות כ בכל הכ״ב אותיות מ״ש המלץ הוא האבות כמו בפ״ד ב׳ במכסי והוא האב ז׳ המתנות וכן בפ״י י״ב החושים והם הנסהריכ והאיברים ז׳ שערים וי״ב מנהיגים הס התולדות, וכן בעולם שנה

וכן באמ״ש ג׳ יסודות שבגוף שהן מנהיגי הגוף הן האבות, ומש״נ לפ״ו וז׳ כוכבים וצבאוהיהן הוא ט״ס וכצי׳ל וששה רוחות ונושאיהן

ושנים עשל וכו׳ והן היסודות כמ״ש בפ״ד ופ״ה:. בכ״ב אותיות והן כאן ׳ מ״י שלש אמות אמ״ש חקקן כו. כל ו׳ צירופים כמ״שלקמן: שלש אמות אמ״ש בעולם ט׳ הספל נחלק לג׳ עש״נ והן עולמות בי״ע, עולם הוא בריאה כמ״ש עלמות אהבוך נערות למטרוניתא היכלות דבליאה אל תקרי עלמות אלא עולמות, שנה ביצירה כי שנה הוא ע״י השמש ושמש ביצירה עד״א שמקנן ביצירה, ונפש בעשייה נפש מלכות שמקנן שם כידוע, וז״ש במתני׳ שלפניה סוד גדול כו׳ עד ו׳ טבעות ע״ס לאצילות כנ״ל, סוד בעתיק, גדול מופלא ומכוסה בכמ״ב, וחתום בו׳ טבעות ו״ק, ויצא מהם אמ״ש בבליאה, ויצאו מהם אבות ביצילה כי הבריאה נקלא אימא (ל״ל לכן ג׳ אמוה אמ״ש בבליאה) שאימא מקננת שם ויצילה אב שז״א מקנן שם, ומהם יצאו תולדות בעשיה. י וענין אמ״ש ג׳ שמות אהי״ה הוי״ה אדנ״י שכוללין כל הע״ס של כל העולמות כמ״ש לקמן: זיר ונקבה . קאי על נפש שבין זכל ובין נקבה כלם נבנים בסוד אמ״ש אלא שהלוקים בצירוף האותיות כמ״ש לקמן. וכן בעולם ושנה ג״כ הוא זכר ונקבה כמ״ש (פסחים נ״ו אי) מנחי כופרה מכרה לנוקבסא , והמרו במדרש (ב״ר פמ״א) באילן שלא היה מוציא פילות וחמל דקלי אחד שדקל זכר הוא לומה ביריחו ומתאוה לו ובאו והרכיבו אותו בה ועשתה פילות הלי שכולם מבקשים תפקידן וכן בכל דבל כמ״ש (ב״ב ע״ד ב׳) כל מה שבלא הקב״ה בעולתו זכר ונקבה ואף לויתן זכל ונקבה וכו׳ ובמזלות שש״א מק״ד זכרים והנשארים נקבות , ובי״ב הויו״ת ו׳ זכרים המתחילים בי׳ !׳ ו׳ נקבות המהחילים בה/ וכן בהוי״ה עצמו י״ו זכמיס ה׳ ה׳ נקבות וכן בשנה וכן יום ולילה וכן בי״ב שעות של יום כפי י״ב צירופי הוי״ה בכל שעה שולט הוי״ה אחד וכן, וכן אמרו יש אלן מגדלת גבוהים ויש בכוכבים קצתן זכרים פו׳ מגדלת הלשיס והיא אלן זכל מגדלת גבולים ואלן נקבה מגדלת חלשים וכן בכל דבר אלא שבכולם בהעלם ובנפש בגלוי. וכן שלשה חלקי האותיות כולם זו״נ אמ״ש כסדר צירופם כמ״ש לקמן זכר

באמ״ש יצחק

וכבן הי;׳ב מיש . ויש גורטין כך וממנו יוצאים אויר מיס אש מתחלקים :כד ונקבה, ר״ל מיסוד אמ״ש סמכו מג׳ ראשינמז שהס סוד ג׳ המוס אמ׳׳ש ממנו יוצאים יסוד אויר מים ואש שסם מתחלקים בזכר ונקבה זכר בחמ׳ש ונקבה באש״ס כמו שמפרש אחיכ בזה הפרק כי ידוע בעולם עליון סוד הזכר נבנה מהחסרים וסוד הנקבה נבנה מהגבורוה וידוע כי הגדול באמצע לכן בזכות שהוא נבנה מהחסרים כח המים המיס הוא באמצע בין אל״ף ושי ין כי בו כח המיס הוא גובר מכוצס לכן הוא באמ״ש והנקבה שהיא נבנית מהגמרות. כח אש לכן השי״ן אש הוא באמצע בין אליף ומים כי בה כח אש הוא.גובר מכולם ולכך היא באשים והכלל כי הנקבה יותר ממה בתולדת־ מהזכר מחמסן ל , ר׳׳ל כל ימי המי כ ברא ה ריבוי הדם שבה שהוא חס בעבע: ״שמהם נ

. אצילות א ״ ׳הוא עיפ נ

והם כלולים בספירה הראשונה שבה בהעלם גדול ואת״כ בג׳ הספי׳ הראשונות שבה מתחלקין שהן כח״ב ואח״כ מהחלקין בששה קצוות בכ״א הג׳ אמ״ש כפי הבתים (ר״ל שהם ו׳ בתים אמ״ש אש״ם כוי) של שלש אותיות כדלקמן, .והס ג׳ בחי׳ מהחלה כלולין ביחד ואח״כ

מתחלקין לשלשה ואח״כ לששה הצירופין ו׳ קצוות ויסוד כלול מכולן שהן ת״י אותיות שלכן נקרא ה״י עלמין וכל אלו הבתי׳ עדיין הם כולם בהעלם גדול עד שאין בהם אלא החקיקה לבד, וכ״ז בספירה

הראשונה הנ״ל, וז״ש סוד שהוא ספירה הראשונה של רוח אלהים, גדול מופלה ומכוסה הן ג׳ ספילות לתשומת כחייב של לוח אל5;ים, גדול הוא הבעה כמ״ש קול גדול שופל גדול, מופלא הוא בסוד פליאות חכמה, ומכוסה הוא הכתר שהוא מכוסה בספי׳ כידוע. וז״ש במופלא ממך שהוא מכמה אל הדרוש להשיג מהותה רק מציאותה. ובמכוסה ממך אל תחקור שאפילו החקירה בו אסור. והשום בשש טבעות הן ו׳ קצוות שלה כנ״ל שבהם מתגלגלים ג׳. והן כח״ב של ש חותיות יה״ו כנ״ל: ויצאו מהם אויר מים א. הן חג״ת שנקראו ת ו ב העשל ספילות כנ״ל: ומהם נולדו את. הן נה׳׳י שנקלאו בנים כידוע. ובאדם לדו אבוה: ומאבות תו סוד גדול כו׳ עד בשש טבעות, הוא בקד״א ששם משכן השכל שהכל נכלל בה , ויצאו מהם אוימ מיס ואש הן גולגלחא ומוחא ולבא גולגלתא אויר ששם אויר בקד״א ומוחא מיא כנ״ל ולבא אש כמ״ש בזוהר דהוא נור דליק ששם משכן אש היסודי והן ג׳ ספירות הראשונות, ומהם יצאו אפוה הן הידים והגוף שהן עוזרי הגוף כי משם ואילך הן לבל מגופא , ומאבות תוללות הן הלגלים והברית כי הן דמיונם גוף ובליח כחדא השבינן כמ״ש בזוהל והידים והרגלים כנ״ל. ובעולם הכל מתחילה ברוה אלהים, ואה״כ באמ״ש, ואח״כ נולדו אבות שמים וארץ ואויר כמ״ש לקמן במפנה ד׳ והן נבראו בג׳ ימים הראשונים, ומהן יצאו תולדות בג׳ ימים אחרונים והן נגד .מג״ה נה״י. וכן הוא בשנה. עוד מאמ״ש נולדו אבות ז׳ כפולות כי אמ״ש התום בשש טבעות שהן ו׳ קצוות והיכל הקודש באמצע כוללן שהן ז׳ כפולות כמ״ש לקמן ומאבות ז׳ כפולות יצאו תולדות י״ב פשוטות כי עיקר הז׳ כפולות הוא ו׳ כנ״ל והן י״ב פשוטות ושביעית של ז׳ כפולות הוא י״ג של י״ב פשוטות הכוללם כמ״ש לקמן ׳כמו שהז׳ כוללן והן בעולם ושנה ונפש כמ״ש לקמן שבכולם

נ' אמות וז׳ וי״ב:

. כמ״ש דג׳ אמות אמ״ש חתמן בשש י u נולדו אבות ט , טבעות ויצאו מהם שלשה אבות והס אויר מיס אש ומאבות

גוללו פרי דף ק״ג טיב כשב כל ספירה וספירה אתקריאת גלגל יע״כ נקראים בשם טבעת שהיא עגולה כמו גלגל: ויצאו מהם אויר ומים ואש ומהם נולדו. ריל כי ג׳ ראשונות שסם סוד ג׳ אמות אמ״ששרש ת ו ד ל ו ת ת ח ומאבו ו נ אא שסם בסוד אויר י כח אמ״ש אויר מיס אש מהם יצאו הגי מוחין הביר ח מיס אש ואז עיי נתגדל ה! יא ונעשה בו הגיר שהס בסוד ג׳ אבות כי חגית ונה״י הם בסוד בניס להם כמיש זה בסהיכ על ומביא גואל לבני בניהם גואל הוא יסוד לבני בניהם הם ניה בני חג״ת הנקראים בניס לאבוס הראשונים שסם חכ״ד וכשיש בזיא הג׳ מוחין ־גדלות שסם בסוד אבות או מהם יצאו מולדות בעולמות כי ידוע כל זמן שז״א הוא בבחינת קטנות שאין לו המוחיןמק רגילות אז הוא אינו ראוי לזזזג לס! ליל סוללות דהו מאבות סולדות ו

פירוש ספר יצירה פ״ג בדג ד ה ו הגי׳א טו 29

ע״ס כלולין בגי אותיות אמ״ש וכ] כל הכ״ב אותיות נכללין כהן שהן בג׳ מקומות של אמ״ש בין בעולם בין בשנה בין בנפש כמ״ש בפרקיה- הקודמים שלכן נקראו אמות ובהן קבועין ז׳ כפולות וי״ב פשוטות שאמ״ש הוא כלל וכפולות ופשוטות הן בפרט כמ״ש לפנינו והם

. חום מרוח

ובטן

תמת

מ״ו

הג׳ ספרים של מתני׳ ראשונה שמהן נברא הכל, וכל הל״ב נתיבות נכללין כנ״ל יוגי אמ״ש הן כחייב של חיצוניות שהכ״ב אותיוח בחיצוניות כנ״ל ובהן כלולין כל הע״ס וכן

הב״ד שדעת במקום כהר גנוז:ה שלש אמות אמ״ש • ״ מ בשגח חום קור ורויה וכוי. שהחדשים מתחילין מניסן וכן המזלות לקמן. רויה הוא בין ימות הממה לימוק הגשמיס לא קור ולא חום. וגם כאן כל אחד מג׳ שבקור וחום ששה זמנים כמ״ש זרע וקציר וקור וחום. ש א וקין וחורף ורויה מכריע שכולל משניהם: חום נברא מ משמש שהוא האש כמ״ש ולהט אותם היום הבא וכו׳ האי שמשא. ימות הגשמים, וכל אחד הולך ם י מ סומקא היא : קור נברא מ לשרשו זה חס ויבש וזה קר ולה. והן ג׳ אמ״ש הקדומים כי חום משמים וקור מארן וכן הגשם מן הארץ ואד יעלה כו׳ שלכן אומרים מוריד הטל בימות הממה כי טל מן השמים כמ״ש ממגד שמים מטל ובימות הגשמים מוריד הגשם שהוא מארץ מתהום י רובצתם. וכולל שניהם כידוע לכן נתי ורויח מרוח מכריע בי

אומרים משיב הרוה בימות החמה ובימות הגשמים:. וכ״א כלול מג׳ ראש כולל כחייב ש פ נ ג׳ אמות אמ״ש ב בטן נה״י ומלכות וגויה חג״ת וכ״א כלול מאמ״ש כי המוח שבראש הוא מים כנ״ל ועל המוח קרומא דאוירא דמות כסא אויר ועל הכסמ כמראה אדם כעין חשמ״ל כמראה אש כי הנשמה נקראת אש שהיא מבינה אש והיא משמים שבינה כולל גייר וכן חוס וראש ושם אמ״ש כסדר שחשב כאן, וכן בגויה לב אש נור דליק כידוע וריאה מים ורוח דנשיב הוא רוח ונקי׳ ע״ש הרוח כי שם משכן הרוח, וכן בטן כולל משלשתן ונק׳ ע״ש מים כי שם משכן הנפש שהיא מארץ כמ״ש תוצא הארץ נפש כו׳ שאמרו נפשו של אדם הראשון ממלכות מיס כנ״ל, והן ג׳ פרצופים בינה ה״ה ומלכות שכוללין הכל וכן ג׳ עולמות בינה בתלה ספירין מקנן בכורסיא ו׳ קצוות ביצירה מלכות בעש יה והן אמ״ש כסדר שחשב כחן וכולן נכללין בכח״ב כי כתר נקרא גלגלתא הכמה בלב כמ״ש בלב נבון

תנוח יצחק

נכראח מן המיס כסוד כחכמה שהיא קו החסד כח המיס יסד ארן ולפי הפירוש הזה סוד אמ׳ש כעולם ממש כמו סוד אמ״ש כנפש שאמר אח׳׳כ:

מ״ה שלש אמות בשנה חום קור ורויה . רויה הוא זמן כינוני שהוא לא חוס ביותר ולא קור ביותר עיין ברש״י זיל פרשת נח על פסוק וקור

וחום וקין וחורף וכוי והבין: מ״ן שלש אמות אמ״ש בנפש וכו׳ ראש נברא מאש ובטן נברא נזמים וגויה מרוח מכריע בינתים . ריל סראש שיש בו בטבעו חמ־מות אש עיקר יסודו מיסוד האש שהיא למעלה מיסוד הרוח ומיס וכן הראש הוא למעלס משאר סגוף ובטן שיש בו בטבעו ליחות המים עיקר יסודו מיסוד המיס שהוא למטה וכן הבטן הוא למטה משאר הגוף וגויה הגוף שהוא מתווך .בין סראש ובגין וסיא מלשון מן גו יגורשו שפירושו מתוך וכן תרגום של תו־ גו והוא מרוח כי הלב שהוא באמצע הגוף גו משכן הרוח סמתפשט בכל איברי סגוף ועיין בתוי״ט כמסכת נגעים פרק ו׳ משנס ז׳ שכתב שם שהגיד אמה

לא

מ״ר

ה ד נ

א שמים ש שלש אמות אמ״ש בעולם אויר מים אואויר מרוח נבראו מאש וארץ נבראת ממים ב

.. מכריע בינתים :ח חום קור ורויח שלש אמות אמ״ש בשנה הי נברא מאש קור נברא ממים ו

ם: נתי מכריע בית אמ״ש בנפש זכר ונקבח ראש מ״ו שלש אמו

ונויד,. ראש נברא מאש ובטן נברא ממים וגויה: ם תי נ י מרוח מכריע ב

יר, (ש״ל): א אולי צריך להוסיף שמים ארץ ואויר: באציל ורוח מאו כלול

באמ״שכו׳. וכן בז׳ כפולות תבנית גבורים וחלשים כמ״ש לקמן וכאן הוא יותר בגלוי. וכן שם בדבור ובהמורה דבור הוא בזכר •ותמורה בנקבה, י״ב פשוטות הוא בגלוי כי י״ב עיקרן ו׳ כנ״ל ונחלקו לי״ב זו״נ וא׳ מכריע ביניהם הי״ג שכוללם כמ״ש לקמן ובזי

הז׳ מכריע ובשלש אמות אל״ף מכריע ביניהם, וג׳ אמות אמ״ש הן בספירות דעת ות״ה ומלכוה שיצאו מכה״ב שהן ג׳ אמ״ש העיקרין דעת מאש ות״ת מאויר ומלכות ממים וזהו שלפעמים עד״א בשם שמים ולפעמים בשם אויר אלא שזה בסוד הדעה וזה בסוד ת״ת זה מלבר וזה מלגאו משה ויעקב, וכס״ב הן אמ״ש היסודי ועיקרן כתר רוח סכמה מים בינה אש כנ״ל בע״ס כי סכ״ב אותיות

בחיצוניות שכללם הוא עשר ׳כמ״ש לקמן ועשר ספירות הוא בפנימיות שהן נקראין ספירות כידוע:

. הוא פי׳ ש מ״ד שלש אמות אם״ש בעולם אויר מים א על אמ״ש ר״ת ואמר מהו אמ״ש אויר מים אש: שמים כו׳ זארץ כוי. כמ״ש(פר״א פ״ג) שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנא׳ עוטה אור כוי וארן מהיכן נבראת משלג שתחת כסה״כ, ואור הוא בבינה מאורי האש ה״פ אור של מעשה בראשית ה׳ ראשונה של השם כידוע, ושלג הוא מים בחכמה הרי שנברא שמים מאש וארץ ממיס, והענין כי מים דוכרין לבן נקפאיס כשלג ומים נוקבין ׳אדומים כאש כמ״ש (נדה ל״א א׳) אביו מזריע לובן כו׳ אמו מזרעת ׳אודם ואבא יסד ברשמ שנאמר ה׳ בחכמה יסד ארץ ואימא ברא שנאמר כונן שמים בתבונה. והענין כמ״ש (נדה שם) איש מזריע תחלה כו׳ ואשה מזרעת כו׳ שנאמר אלה בני לאה ואת דינה במו. ־והקושיא שהקשה על שמים וארץ ולא מל ש״ד כי שמים וארץ חנו הם השמים וארץ הפרטים שנברא בשני ובשלישי כמ״ש בפ׳ בראשיה :ובכל מקום שנאמר ברא הוא יש מאין ובכ״מ שנאמר יהי יש מיש ונאמר ביום ב׳ יהי רקיע כוי והוא שמים שהזכיר כאן המכריע בין אש ובין מים דעת כמש״ל וכן בארץ לא נאמר בריאה וזה שמים הוא דעת וארץ מלכות ואויר ז״א והן נבראו מג׳ ראשונות כת״ב אמ״ש וכל אהד כלול שלשה שמים כלול מכח״ב שהדעת כוללם כידוע ואויר מהג״ת שת״ח כוללם לכן הם ג׳ אויריס הם קר בינוני נגד חג״ת כידוע וארץ כוללת נה״י שמלכות כוללת חותם כידוע שהם בנינה וקיומה [נ״א וקומתה] וכמ״ש והארץ הדוס רגלי. הרי כל

ע״ס פרי ׳אצילות הס אבות לבייע שהם עולמות סנפרדיס מאצילות לכך אמר לשון בריאה

ולא אצילות שמסס נברא הכל כמו זה כתב הרמב׳׳ן ע״ש :ם. ר״ל בסוד כונן מ״ד שמים נבראו תחלה מאש וארץ נבראת ממי שמיס בתבונה שהיא קו הגבורה כח האש ובחכמה יסד ארן.בחכמה שהיא קו החשד כח סמים בה יסד ארן ולכן מן השמים הרד אש ומן סארן •יזובו סמים והבן היטב מיש: והאויר מרוח מכריע בין האש והמים. ריל יסוד שהוא מתית הנקרא בשם רוח הוא מכריע בין־ אש ונין המים ריל בין שמיס וארן הנבראים מאש ומיס בסוד כי כל בשמים ובארן שתיא דאחיד •גשמיא ובארעא יסוד נקרא בשם כל שבחיי עצמותו נעשה מכללות כולם עטרה שלו לית לה מגרמה כלום ולכך הוא נקרא בשם אויר שהוא מלא רוח שאין בו ממשות, אינ והאוירמרומ מכריע גין האש והמים הוא קאי על ו״א שהוא מכריע בין תית דתבונה שנעשה כתר שלו והוא סוד שמים שמאש נבראו &חילה מתבונה שהיא קו הגבורה כח האש ובין מלכות הנקראת ארן שהיא

30 פירוש ספר יצירה פ״ג נדו ז ח ט הגר״א כידוע וכטן קור כנ״ל וגויה רויה מכריע הום הט3עי. t£n אמויו אמ״שהן כח״ב ראש מאש בינה בשן ממים חכמה גויה מרוח ההר כמש״ל פ״א. ראש מאש לכן שם שערות הראש והזקן ואשהינדהה

r החום למשה בדמים ואין לה זקן •י מ״1 המליך כו׳ ר״ל ג׳ צירי&י© שבכל צירוף האות הזה ראשון וזהו וקשר לו כתר וכן גכלם, והכלל שהנקבה בה הדינין והיא חם יותר מהזכר כידוע ולכן:בא. האש על המים ואויר (היינו בבבא. א׳ דנקבה אש על המיס ובבבא ב׳ אש על האויר ובבבא ג׳ עצ

המיס ואויר): ם״א שבע כפולות כוי. ר״ל דגש ורפה משא״כ בשאר אותיות שאינו ניכר דגש ורפה בהן, והן בשבע תחתונות שאמ״ש בג״ר שהן רחמים• וז״ת בחוי׳ג כידוע נמצא כי א׳י בכתר התחלת האותיות וסופןת רך וקשת י נ ת׳ במלכות: תב

כו׳

פ־

ר לו כתר ש א מ״ז (בבא א׳) המליך אות א׳ ברוח ו וצרפן זה בזה וצר בהם אויר בעולם ורויה בשנה

וגויה בנפש זכר באמ״ש ונקבה באש״ם 1 מ״ךן (בבא ב׳) המליך אות מ׳ במים וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ארץ בעולם וקור בשנה

ובטן בנפש זכר במא״ש ונקבה במש״א : מ״ט (בבא ג׳) המליך אות ש׳ באש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם (אש) שמים בעולם וחום

; א ״ מ ש ה וראש בנפש זכר בשא״מ וגקבה ב בשנ

ת ו הנ פר5 ך מ״א שבע כפולות בג״ד כפר״ת מתנ, נ״ג) ד״ד, כ״כ, ב ״ י בשתי לשונות בהלש: ת רך וקשה נבור ו י נ . תב ת ״ , ר״ר, ת פ פ״ מ״י שבע כפולות בג״ד כפר״ת יסודן הכמה עושר זרע

: ן ה חיים ממשלה שלום ו

הנוח חפ235 והוא ס׳*ח שבארון ובמן בינה כמ״ש מבכין מי יצא כו׳:. והן נר״ן ׳ (עוד בליקוטיו). שלש אמות אמ״ש בנפש ראש כו ביי׳ע שמשם נר״ן ולכן הוא באדם;ראש נשמה ששם הנשמה בטן הנפש בכבד וגויה הרוח מכריע בינתים רוח בלב, וכן' בעולם נפש

בארן כמ״ש הוצא הארץ נפש היה ואמרו זו נפשו של אדם הראשון רוח באויר כי הוא תיותו של

אדם משם הרומא כידוע ונשמה ברקיע כמ״ש בתי׳ ז״ח(ס״א ע״א), והס מעמים ונקודות ואותיות בינה כולל גייר ו״ק מלכות כמ״ש שם והמשכילים אימן כו׳ יזהירו כזהר אלין כוי ברקיע דאיהו על ארעא ככהרא ואהוון כו׳ עד סוף המאמר יעו״ש והוא ראש מאש וכן שמים דנשמתא היא אש שורפת ולולי האדים היורדין מן הבטן בקרירותם היפה שורפת כסא 'הכבוד תכלת אש שורפת כידוע ולכן כשאדם מתענה שורפת את האדם שאין אדים יורדין מבטן

כידוע

׳ זהו רומו אומ׳כ בש׳ רויאל ר׳ ראש התיבה של רוח שרוח אדם בראשו ומשם יוצא שבי נפחה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים וכתיב ורוח אצהים מרחפת ט של אדם, כי חי תתק״ל כמנין רויח במ לואו ריש ויו חיית גי׳ תסקיל, (שיל)••

־) פרי יצחס של א לס התחיל צירופו באמ״ש וחלק באות המיס בין אות האל׳׳ף לאות• השי״ן לברוא הזכר אבל הנקבס נבראת באש״ס ולכך סמך השי׳ן שהיא רומזע אל האש לאות האל״ף שסיא רומזת אל סאויר ומס שיתואר כחוס הוא האש והאויר וכל זה ללמדנו שתולדת סאשס יותר חם מן האיש לפיכך סמך השיין לאליף והיינו אש אויר. סמליך אות מים במים וקשר לו כשר ריל בו התחיל

לעשות הצירוף וברא ארן בעולם דהיינו תולדות מיס וקור בשנה ,ובמן בנפש ריל קרא בטן בעבור זיבת מי רגלים יכל זה בא בעבור משתס שבבטן ורבינו פירש ובטן בנפש לרמוז אל אבר הטחול כי הוא משכן השחורה והשחורה היא:. ובעיח שער ל ' קרה מצד הטחול עצמי הוא מטבע השחורה עכ׳ל רביני האי ! טנתיא פרק ז׳ כתב זיל והנה האותיות סס כחות האצילות מעצמות הספירות וסוד המלות והצירופים שבספר יצירה הענין הוא כי כל -הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצירופם אל מקוריהם ואו ישפיעו אליהם שפע רב וחזק לשיוכלו הס לפעול פעולתם בחוזק וזיס המליך אות פלונית כי יחדה וקשרה אל שרשם ואז הוציא פעולה אחת ממנה ועשר אותיות מן כיב אותיות סם אמיש בגיד כפרית הס בסוד ייס כסדרן מלמעלה למטה יייב אותיות פשוטים הם כייב נבולים באלכסונן וסוד אמ׳ש וי״ס הס ג״ר וטעה הקדמת א׳ באמיש הוא כי גם שכל סדברים מורכבים עיי אש ומים וריח עיקר הכל הוא עיי רוח שהוא אות א׳ לכן כזכר וייס רוח מיס ואש כי הרוח עולה על הכל שהוא א׳ אויר ו׳ ואחריו סמים שהוא חסד ואחריו האש שהוא דין וזהו אמיש והנקבה להיפך ממטה למעלה באה אשים והיי וכשסמליך אות מים תחילה הזכר מא'5ן וסאל״ף קודם השיין והשם יויה והנקבה משיא יהיו וכשהמליך השיין הזכר שמיא סייו אמנם לשעיקרו השיין שהוא דין הקדים מיס לאליף להיות כי המיס־ סוא רחמים גמורים מן הרוח שהוא ממוזג לכן הקדים מ״ס לאליף אך הנקבה•

שאים הו״י עכ׳ל. ובזה תבין מיש כאן הכל:א שבע כפולות בגיד כפר״ת מתנהגות בשתי לשונות. ריל ״ פ״ד מ אלו האותיות משתמשות בדגש ורפס שהם בזי ספירות התחתונות שהם מתהפכים מרחמים לדין ומדין לרחמים כי יש בהם דין ורחמים לכן סם כפולות כמיש זה בפרק א׳ משנה כ׳ עיש לכן מהם באו כל סדבריס ותמורתם: תבנית רך וקשה. ר׳ל מי שהוא רך בטבעו ומי שהוא קשה כטבעו סכל הי£ לפי שרשו אס הוא מצד הרחמיר או מצל סדין: חכמה ועושר וודע וחיי*

וממשלה

לא נקרא ב־ם גויה כלל אבל נקרא ראש הגויה לפי שהוא בולט ויוצא מן הגויה וזה הוא ראיה שהגויה קאי על הגוף כמו שכתב הרמ׳ב והראביד זיל

בפירושם ולא כמיש הרמבין זיל וגויה מרוח ראש הגויה והיא מרוח לדחות הטיפה המצטיירת בכח הרוח דא״כ למה אמר וגויה ולא אמר וראש הגויה כמ׳ש במסכת ניעיס וזה יכול ליישב שאמר וגויה ולא ראש הגויה כדי לכלול גיכ על נפש הנקבה שלא שייך בה לומר ראש הגויה אבל לשון מכריע בינתיס אין יכיל ליישב לפי פירוש סרמב׳ן זיל כי מכריע בינתיס משמע שקאי על ראש יגטן שהגויס מכריע בינתים. יבעיח שער טנתיא פרק ששי כתב זיל והנה נאמר גכפר יצירה כי אמיש הס באופן זה כי ג׳ ראשונות הם ג׳ קוי השיין כי ראש נברא מאש והא׳ כוללת ג׳ אמצעיות גויה נבראת מרוח וסם ח״ג ב׳ מדיין דא׳ והוא בסוד שמיס שמאש נברא תהילה ות״ת גאמצעישא כנזכר בזוהר במקומות רבים מיס פתיחס יסוד בכללות ג׳ תחתונות כי בטן נברא ממים עכ׳ל. וסוד סענין שהראש הוא מאש כי ידוע כי כל עשר ספירות סם בחינת אדה א' כחיב סס סוד ראשו חגית הם סוד גופו וידיו נסיים הס כוד רגליו וברית ועטרה שלו נמצא הראש שהוא בסוד כחיב והם חשובים כאחת ובינה שהיא קו הגבורה כח האש היא מתגלית ביותר בסוד הראש מכתר והכמה כי היא למטה מהם וכל כח המתגלה ביותר הוא גובר תמיד להיות ניכרת לעין כל לכך הראש טבעו שחמימות יסוד האש גובר בו משאר יסודות ובטן שיש בו ליחית המיס הוא בשוד מלכות סנקראת בשם בטן בשביל שמקימה נגד הבטן גבחי׳ שליש התחתון דתית זיא וגס בטן גי׳ שם בין יט׳ אותיות שבמלכית יבת״ז בתי׳ ייח דף ליב עיב כתב ז״ל מסטרא דאימא עלאס אתקריאת שכינתא בטן הסיד מבטן מי יצא הקרח וכו׳ עיש ומיש בספר ־באר יצחק שלי על ת״ז ומלכות שהיא בסוד והארן הדוס רגלי בחכמה שהיא קו החסד כח המים בס יסד ארן שנבראת ממים כמיש לעיל משנה זו וגויה שהוא

מרוח הוא ז״א אויר שמכריע בין הראש ובטן שהם סוד שמיס וארן: מ״ז המליך אות א׳ בדוח וקשר לו כתר וצדפן זה בזה וכו׳. כס3 הרמ׳ב זיל משם רבינו האי זיל המליך אות האל״ף כמו האליף שהוא בראש כיב מפצים כיב האותיות כן בזה השמיש התחיל בה הבורא ית׳ לצרף כמו אמיש יאשים יעשה הצירוף שש פעמים כדאמרינן לקמן ג׳ אבנים בונות ׳ששה כתיס והיינו הכתר שקשר לאות האל״ף באמיש כשרצה לברוא אס רוחו

״ הגר״א מז 31 ד ג ב ״ מ ד ״ פ r r f צ פירוש ספר ץ

מ״ך מעלה כוי. ר״ל כמו בכל גשם יש שכה ששחים ונקודה ־ הפנימית שנושאת הכל שממנה כולם יוצאים כן למשל בפפי׳ רק עד״א ו׳ הפדות כידוע כמ״ש לעיל בפיק א׳ ושכינה היכל הקדש באמצע שמקומה בין ת״ת לימד• בין חג׳׳ח לנה״י כמ״ש בה״ש נקודה דאמצעיתא דא אדם כגוונא דא ה׳ כליל תלת לעילא ותלת לתתא ע״ש ונקרא היכל כמ״ש מוהר היכ״ל גימ׳ אדנ״י הקדש כי יסודה בחכמה שנקרא קדש הקדש בתוספת ה׳ ונק׳ קדושה בהוספת וא״ו כשהתמלא מכל ו׳ קצוות שהיא

כוללת כולן והיא־ נקודה פנימית. דםיהרא כמ״ש בתיקונים תי״ח והוא הכסא כמ״ש בתז״ח כרסיא חמן שכיכתא ואדם עליו מלמעלה עד״א שכולל ו״ק וזהו נושא את כולם וכן ה׳ אחרונה• שבשם היא שלימו דכל ו׳ צירופין של הו״י ה״י התוו{ סובבים את ה׳ שלק נקראת תי״ה וכן בכל התיקונים דלקמן

במתני׳ ו׳ היא באמצע ונושאת את כולם;

אופן ב׳ שבע כו׳ מעלה כו/ והוא יסוד בעולם הפנימיות שכוננ הכנ כמו ז׳ יסודות שבמשנה ב׳ ייסודן מכמה כו׳ והן האבות ומהן נבראו ז׳ בעש״נ כמש״ל המליך אות ב׳ בחכמה כו׳ וצרפן זה •בזה וצר בהן כו׳ והכמה הוא האבות ומק ע״י צירופן נוצרו כו׳ וכ״ה לקמן פ״ה במשנה א׳ יסודן שיחה כוי ובמשנה ב׳ שנים עשר גבולי אלכסון ובפ״ג אע״פ שלא ביאר הוא מבואר שהן ג׳ עומקים: והוא נושא את כולם. כבר ביארתי שהוא אל״ף שבאמצע הוא״ו שש כפולות הן ב׳ ווי״ן והשביעית ,הוא האל״ף הנושאן, וכבר ביאר בס״א שמקור הוא״ו הוא האל״ף והוא הארן בין ו״ק שלמעלה ולמכה בין ששה מזלות למעלה ולמעה ובו׳ קצוות שהן ששה ווי״ן הן׳ ד ל ששה אלפי״ן והוא ו״ו א׳ נושא את כולם שהוא משליםלמ״ה ו

שבב׳ ההי״ן הן נש״ב ו״ק שמהן הוא״ו

מ״ה שבע ולא שמונה • שלא תחשוב בינה ג״כ בכלל אע״ג לדינין מינה מתערין מ״מ בעצמה היא רחמים פשוטים, וכן.

שבע

מ״ג שבע כפולות בגיד כפר״ת בדבור ובתמורה . תמורת •חכמה אולת תמורת עושר עוני תמורתת זרע שממה תמורת חיים מות תמורת ממשלה עבדו

ת שלום מלחמח תמורת הן כיעור? ר ש ה

T שבע כפולות בג״ד כפר״ת מעלח ומטח מזרח D ומערב צפון ודרום והיכל הקודש מכוון באמצע

ת כולם: והוא נושא א

ה שבע כפולות בג״ד כפר״ת שבע ולא שש ״ מ שבע ולא שמונה בחון בהם וחקור בהם

; ו נ ו והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכ

•5ו׳. רך רפה דגש קשה: גבור וחלש. שניהם בדגש אלא שזה דגש חזק וזה דגש קל. וזה דוקא באלו הז׳ אותיות משא״כ באותיותודין תחרות שאין בהן דגש ורפה. וסן בספירות ד׳ מדרגות.חסד:׳ אותיות שבשם אע״ג זבדגש ורפה ג׳ הקשה רחמים ודין הרפה י

y p n מדרגות הן [ה יכו דגש• דגש קל., ורפה מ״מ ג׳ מחחלקין לד׳ כידוע וכן כאן הרפה מתחלק

׳לשנים נגד ב׳ מיני דגש רפה & כל .; אחד וזהו רך וחלשא :

ם״ב שבע כו׳ יסודן כו׳. כסדר י- ז״ת חכמה בחסד כמ״ש בזוהר דחצמס שריא בחסד נחית. בימינא כו׳ ועושר בגבורה כמ״ש מצפון זהב יאתה. כוי והוא-מספורא דבינה ברכת .־ה׳ היא תעשיר [נ״ל״בסוד ,וךב ׳תבואות בכת שור, שור דימרכבה] כידוע, וזרע בת״ש כמ״ש, ואנכי כו׳ זרע אמת זרע

יעקב. ותיים מצת כמ״ש נעימות בימינך נצח למתקשר בימין וכתיב אורך ימים בימינה ונאמר והחכמה חמיה בעליה. וממשלה •בהול שהיא \ בשמאל ששם העושר וכתיב בשמאלה עושר וכבול, וכבול הוא הממשלה וכן כתיב עשיר ברשים ימשול ונאמר ונסן עליו הוד מלכות. ושלום ביסוד כידוע וכי׳ה ברכה אחרונה

י: שבתפלה. והן במלכות כמ״ש וההי אסתר נושאה. הן וכו׳: מ״ג . שבע כו׳ בדבור ובתמורה . ר״ל רפה ודגש ־שהוא היפוך הרפה וכן כאן וכן בספירות זה לעומת זה והן מתחילץ נגד ז״מ כידוע, כמ״ש. שממית בידים תתפש ובכ״ל יש ׳אמצעי כמ״ש (ברכות ל״א ב׳.) לא הכם ולא טפש ויש שנוטה לזה ^ו לזה זהו.הכל לפי הצירופים כפי מה שמתהפכין, כי כל צירוף שהוא ביושר הוא טוב ולהיפך הוא בתמורה וכפי הנטיה של הצירוף הוא הנטיה ג3כ לטוב או לתמורה וזהו רך וקשה גבור וחלש או •כולה בטוב או כולה ••בתמורה או נוטה לזה או לזה והנטיה לטוב «,ר6 ג״פ קוב וכן להיפך, והן ליח .עתים שאמר בקהלת-י״ז לעובה .וי״ל להיפך והן כ״ח מחנות הלבנה־שמהלכתבכ״מ ימים חצים במלואה וחצים בחסרונה שהיא בה שבע כלילא מז״ת וכ״א ל׳ מתיוס הגי״ה כמ״ש בהקדמת תיקונים זמנין איתקריאת כו׳ כ״ח

; ׳ , . התוון כו׳ ובאלי! כו׳ בת שבע כו י' י ׳. י מ״ג

/ (יאי׳ל): י *•ג״לשז״סהחזק כוצו הרפה המעין הזח יום רב כי הז׳ אומות הן כצר הזי' כפולות• כידוע ובין כולם כיח כחי׳ בכור כיח מעשיו כו׳ לתת לסס כ

פרי יצחק הוד מזרח ת״ת מערב יסוד שבו מתערבים כל סכמות צפון גבורה ודרום חשד ובעל ספר יצירה מונס הו׳ קצוות ממעה למעלה לכן אמר צפון קודם דרוס ומזרח ת״ת שהוא הפנים אמר קודם מערב יסוד שהוא אחור: והיכל הקודש מכוון באמצע וכו׳. ריל המלכות ניקבא דז׳׳א שהיא היכל חיא כיתו זו אשתו וסיכל גי׳ שם אדני שבמלכות והיא נקראת בשש היכל -הקודש בסוד כחכמה שהיא נקראת קודש יסד ארן והיא מכוון באמצע כי מלכות מקוש קומתם מבי שליש תית ונה׳י דז״א בסוד והארן הדוס רגלי: והוא נושא, את כולן. כי כל המשכת שפע העליונה מכל המדות נמשכין לה להשפיע

בכל העולמות כולן: מ״ה שנע כפולות בגיד כפרית שבע ולא שש שבע ולא ש דונה. ריל בעל ספר יצירה בא לפרש מיש מתחילה והיכל הקודש מכוון וכו׳ באמצע שלא תטעה לומר שהיכל הקודש מכוון באמצע קאי על עצם המלכות רז׳׳א סוד עטרס של בלית קו רש לכן אמר שבע ולא שש כי העטרה אינה

בחשבו!

. ר׳׳ל אלו סז׳ הדברים הנפעלים בעולם הם באים מז׳ חן •:ודמשלה שלום ו ספירות בנין העולם שהם חגית נהיים חכמה מצד סחסד כי הרוצה להחכים •ידריס ועושר מצד הגבורה כי הרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתה וזרע מצד התפארת בסוד ותפארת בניס אבותס וחיים מצד הנצח בסוד נעימות כימינך נצח כי נעימות סחייס הנצחיים הוא מצד ימין כי חיים גי׳ חכם •החכמה הוא בצד ימין קו החסד ונצח וממשלה מצד הוד כי הוד בסוד הוד וכדר תשוה עליו וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך שלוס מצד יסוד .שהוא עושה שלום במרומיו המטיל ש;וס בין איש לאשתו לזוינ הוא יעשה שלום עלינו וחן מצד המלכות בסוד ונח מצא חן בעיניה׳ עיין גי׳ קיל בסוד

דעתן של נשים קיל: מ״ד שבע כפולות בגיד כפרית מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום וכו׳. ר״ל מעלה ומטס סס נצח־ וסוד כי ידוע .שסם-סו־ $מקיס רהיס, כעליונים לטוחנים מן לצדיקים 3׳ ריחייס העליונה נצח ותחתונס

ח הגר״א ז ו 32 פירוש ספר יצירה פ״ד נדד ה והאר! הוא היכל הקודש משלמה לשבעה): לבנה בעולם. הסד שלכן היא למה כי חוורא הוא בחסד וכאן הוא סדר יצירתן כמ״$5 בתיקונים ת״ע חוורא לבנה סומקא מאדים ירוק חמה אוכם שבתאי הכלת צדק ואימן כגוונא לחסד גבורה ת״ת יסוד ומלכות ני׳ה לקבלייהו נגה כוכב כגוונא דססרא דדכיוהא ז׳ כו׳ איכון ז׳ כפולות וכו׳ ואינון דינין ורחמין והכי חינון כוי. שהן ד׳ דרגין שאמרתי למעלה בדבור ובתמורה ולכן באי€ בתמורה נגד ס״א ובכ״א ב׳ דרגין כמ״ש למעלה: .יום ראשון כוי. ז׳ ימי השבוע הוא בז״ת כסדר כידוע ושבת נקודה פנימית עליה־ נאמר מחלליה כו׳ שעושה הנקודה חלל והיא נושאת כולם לכל הימי© מתברכין משבת וכ״ה בכל התיקונים:. כי המינים הן ׳ ועין ימין ט יו״ד שבשם ואזנים ה׳ יהומם ו׳/ וכן ל׳ חושים שבהם כילוע ופה ה בכמה מקומות והן כפולות חון מהפה כי ב׳ מרכבות הן חג״ת יה״ו ומלכות ה׳ משלמת וכן נה״י יה״ו ומלכות ה׳ משלמת כמו שכתוב בתיקונים שמלכות באמצע בין הג״ת לנה״י כו׳ וכן הם סלורים כאן עין ואזן נחיר ימין בתג״ת יה׳׳ו וכן עין שמאל אזן נמיר שמאל בנה״י יה״ו ופה באמצע בין ימין ושמאל הי. והעינים והחזנים מלוקות בשני מקומוח כי בין חסל לנצח הגוף מפסיק וכן בין הול לגבורה אבל בין גוף לברית אין הפסק וכך אמרו גוף וברית חשבינן חל ולכן אין הפסק בין הנהירים, וכל אלו התיקונים הן בראש שהיא,בינה שנקראת שבע כמ״ש ויבנהו שבע שנים כילוע

ואע״פ יצחק

שאפילו גגינה צריך אתה לשלה מחשבתך ממנה למשאל לזכר גה א״כ זכר שנעלם מחשגה לדגר גי איך יכול ממר גו דגר מה שיש גו דין ורחמים אלא הכל הוא דגר.פשוט הנעלם שהכל הוא אור פשוט רחמים גדולים: והעמד דבר על בוריו והישב יוצר עלי מכונו. זה מגואר טיפ מיש כמשנה ד דפי אי

שאמר שם כמו כאן ועיש מ״ש ותגין היטב כאן:

ט״ו שבע כפולות בגיד בפר״ת יסוד חקקן צרפן שקלן והמירן וצף בהם וכי׳. כי כל סוכרים שככל העולמות נצטיירו כאותיות ועיי צירופיו וחילופין ככל מיני חילופיו הן עיי שיקול אותיות או מה שהיה ראש להיות כסוף ומס שהיה בסוף להיות כראש כמ״ש כסוף המשנה דפרק ג׳ עיש מיש כסם נחתמו ונצטיירו ונתחלפו מעוצם לעולם כחוסס המתהפך כנחתס עד שנחתמו שרשים סעליונים געולס השפל הזה. וכעיס שער טנת״א פרק ו׳ כתכ. זיל אותיות כגיד כפרית הם גי׳ נקבי הראש אות כ׳ אזן ימין חכמה ג׳ און• שמאל כינה ד׳ כ׳ ג׳ עיינין.נצח סוד פ׳ ר חוטם דעת שיש גו.3׳ נקבים ת' פס• מלכית שגראש עכיל. ולפי זס צריך להיות כספר יצירה הסדר של ז׳ נקביי הראש לפי אותיות כג״ד כפרית כמו ע״פ הסדר שכתג כעיח מתחילה כ׳ אזניס ואחיכ ג׳ עיניס וג׳ נקגי חוטם ופה. וגם השכעה כוככים גאותיוין גגיד כפרית של ז׳ גגות שהמליך אות כמו שא:!ר אחיכ צריך להיות ג׳׳כ גס״י כשדר הזה שגתי צדק מאדים חמה נוגה כוככ לכנה כמיש מתחילה כי כן כתג געיה וגמיח במש׳ המלאכים והרקיעים וכמשנס ו׳ בסדר סזס כמשיש.

עיש ותבין:

מ״ח המליך אות ב׳ בחכמה וכו׳ ״ הוד הענץ המליך הוא מגואר כפו!: ג׳ עיש מיש ותבין כאן

פטיו

שבע כפולות בג״ד מ״ו צרפן שקלן והטירןה בעולם שבעה ימים בשנ

ם׳ז

כפר״ת יםוד חקקן חצבן וצר בהם שבעה כוכביםה שערים בנפש זכר ע ב ש

נקבה ן ו

ה כוכבים בעולם שבתאי צדק מאדים ע ב שה ימים בשנה ע ב . ש ה נ ב ה נוגה כוכב ל מ ה. שבעה שערים בנפש זכר ונקבה ע ו ב ש ת ימי ה ע ב ש

שתי עינים שתי אזנים שני נקבי האף והפה :

מ״ךן(בבא א׳) המליך אות ב׳ בהכמה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם לבנה בעולם יום ראשון

: קבה נ ה ועין ימין בנפש זכר ו בשנ

ת נ׳ בעושר וקשר לו כתר (בבא ב׳) המליך או וצרפן זה בזה וצר בהם מאדים בעולם יום שני

: קבה נ ה ואזן ימין בנפש זכר ו בשנ

נדט

שבע ולא שש שלא תוציא מלכות מהן פמ״ש בפ״א: בהון בהם וכו׳. כמ״ש הכל בפ״א (מ״ד) כי מכמה בחסל ובינה בגבורה כידוע, ובחסד ובגבורה ת״ת ומלכות ד׳ אותיות השם שבהן כלולין כל ז״ת כי נצח אתקשר במסד והוד בגמרה וגוף וכרית חדא הוא

תלת כלילין בתלת . וכאן כתיב וחקור בהם כי כאן מותר החקירה

בבינה כידוע:ד. ליל מ״ו שבע כו׳ יסו שיסוד הוא ז׳ אותיוה אבל לפי הצירוף מתחלקין לכמה אותיות כמ״ש בסוף הפרק וכן בפרק ב׳ כ״ב אותיות יסוד: חקקן חצבן וכו/ כמש״ל בפ״א ובפ״ב וצירופם הוא באלו הז׳ אותיות לבד ולא בכל הכ״ב אותיות, וכן לעיל בג׳ אמ״ש ששה צירופים. וכאן הוא ה' אלפים יומי צירופים כמ״ש בסוף הפרק: שבעה שערים. שבעה נקבים שבראש כמ״ש במשנה מ׳ והן שערים כמ״ש בזהר משגיח מן החלונות וכו׳ אלין נוקבי עיינין ואודנין וחוממא ופומא שנכנסין דוצאין בהם החושים מן המוח :

. כסדר עמידהן בגלגל מלמעלה למשה ה כוכבים כו׳ ע ב מ״ז ש וסדר [שימושן] מפרש לקמן(ז׳ וכו׳):

. ו׳ אותיות ה ז ח המליך וכו׳. כנ״ל בפ״ג: וצרפן זה ב ״ מ הנשארות שהן תש״ך צירופים כמ״ש בסוף הפרק ש״ס צירופי פנים וש״ס צירופי אחור שהם ש״ס מעלות הגלגל שהולך כל כוכב וכן החמה כל יום (וש״ס לאחור שהולכין באמצען בהקיפן לאחור ממערב למזרח, והנה השמים מו״ק ובהם תש״ך צירופים ש״ס וש״ס,

והחד; פרי

כמפבלן בפני עצמה כי היא אינס מזה בפני עצמה רק היא מכללות כילם דלית לה מגרמה כלום ע״כ היא נכללת בששה קצוות ולא בפני עצמה . וג״כ שלא יאמר שהיכל הקודש מכוון באמצע קאי ג׳כ על הכינה שנה״י שלה מתפשטים בתוך פגימות הששה קצוות דזיא והוה היא כנקודה עצמית הפנימית אשר ממנס יוצאים הששה קצוות והיא שביעית להם שאעיפ שהיא למעלה היא באמצע מאחר שהיא פנימית להם איתפשטס בהם וזסו מכוון באמצע וסיא סיכל הקודש שהיא סיכל לחכמה הנקראת קודש וכמיש כי ידוע עיקר התפשטות נינה בששה קצוות דזיא הוא מלכות שלה סוד התבונה שמקומה בנהיי דבינה ומלכות היא נקראת בשם היכל גי׳ שם אדני שבמלכות לכן אמר שבע ולא שמונה כי כשתיחשוב הבינה עם שבע כפולות שהם בזי ספירות התחתונות עם מלכות נוקבא דזיא שהם •מתהפכים מרחמים לדין ומדין לרחמים אז יהיה שמונה. אבל כדי שלא תאמר מעיקרא דדינא פירכא יהיה באמת שמונה עם בינה או לא נחשוב רק שבע עם בינה ולא עם מלכות נוקבא דזיא לכן חזר ואמר אחיכ בחון בהם וחקור בהם וכו/ ריל בחון בהם שהוא מלשון ה׳ צדיק יבחן הנאמר בתסליס (י״א) שהוא יבחן ביכורים מנד הדי! שיש בהם בז׳ ספירות בנין העולם ובבינה אין בס דין רק רחמים גדולים שאינם מתהפכים מרחמים לדין ומדין לרחמים ואין שייך בה האותיות הכפולות המשתמשות גלגש ולפה שהם מרמזים על דין ורחמים שיש בסס. ומ׳מ כדי שלא תאמר גאמס בבינה ג״כ יש בה דין מפני שהיא קו הגבורה לכך אמר גיכ וחקור בהם ריל כי בשבע הכפולות יש בסס חקירה ז׳ חקירות בסוד כי שאל נא לימים דאשוניש למקצה השמים ועד קצה השמים בזי ספירות התחתונית מותר אתה לשאול לדבר מסם אבל בג׳ ראשונות שלח תשלח את האס ממחשבתך למשאל אלא ואת הבנים תקח לך כמיש בזוהר פ׳ יתרו דף צ׳ג עיא עיש א״כ מאחר

פירוש ספר יצירה פ״ד מ״י יא יב יג T טו הגריא יז 33

ולא תראינה כוי. וכן קחשיב הזוהר ש״ו לורוה מאברהם על שלמה שהיה סיהרא במילואה שזול הוא לור י״ל גי׳ לול שהן י״ל פרקין ליל ימין שלכן נקרא השכינה י״ל וחסרונה י״ל פרקין ליל שמאל שהן כ״ח עהים כ״ח מחנות שכינה ויל הוא הט״ו הכוללם ובימי שלמה נתמלאה וחרב כו׳ כילוע ומרחבעם החחיל למסור עד ימשיהו שהוא הש״ו לרחבעם והמתין לו בשביל הפלתו עד בנו צלקיהו כמ״ש ונאספת אל עמך כו׳ שלא ראה מרבן בית המקדש בימיו; ומימות יאשיהו עד ההרבן נ״ג שנים תחסר מה״י נשאר שנ״ז שנים וכ״ז מתחלת בנינו שהחשבון מת״פ שנים ליציאת מצרים כמ״ש רז״ל (בע״ז) תחסר ז׳ שנים של בנינו נשאר. ש״ן שנים שבעה יובלות: והיכל הקרש עם. ו״ק כנ״ל, ובכלם השביעי חביבי [ובסט״א להיפך שש הנס וגו׳ ושבע תועבת נפשו] בעולמות היכל ק״ק כמ״ש בזוהר דהיכל ק״ק הפריש הקב״ה לעצמו ע״ש וכן ערבוה ששם כסא

הכבוד כו׳ מלך אל מי וכו׳ וכן י תבל בחר לעדתו וכן ים הגדול וירדן ומדבר סיני שנתן התורה והוא השביעי. מדבר איתם חסד ושם נבקע הים בימין כמ״ש מוליך לימין משה בוקע מיס כידוע שס ע״ב ויס״ע ויבי׳א וי״ט כמנין חסד כידוע. מדבר שור גבורה שור שבחיות לכן שם ויבאו מיתה ושם שם לו חוק ומשפט כו׳ וז״ש דינין במרה כוי. מדבר סין שם ניתן לחם מן השמים ת״ת כידוע. מדבר סיני מלכות בתוספת יו״ד זעירא הכמת שלמה כידוע ושם הוא הפה של הארץ והוא באמצע הז׳ מדבריות . מדבר פארן נצח בו והקע כף ירך יעקב ושם קבעו להם בכיה לדורות חרבן הבית באלף רביעי נצח. מדבר צין שם ויקדש בם הוד דמשה נפל שם ויך אה הסלע במטהו באלף החמישי דלא נפקו אלא טיפין טיפין וביה משה נהיה מנבואה ליליה שלקחו ממנו אה המטה כמ״ש וירד אליו בשבט ויגזול את החנית כו׳ כידוע. מדבר קדמות שם לקו בברית ופנחס זכה בו, וכן בכולם לקו בכ״א בדרגא דיליה דוק. וכן ירדן הוא באמצע ג׳ מקיפים אה העולם תג״ת שהן עולין לבינה שמקפת את העולם וג׳ אה א״י נה״י את מלכותי וירדן באמצע והוא המעבר לא״י ובו עבר יעקב בשובו כמ״ש עברת׳ אה הירדן הזה והוא מעבר יב״ק והוא ידוע, ים הגדול במערב שכינה במערב והוא אחרון והוא אמצעי כמו הפה. ז׳ ימי, גישין ע״ז א׳) הד ׳ השבת שביעי ורביעי כמ״ש (פסחים. ק״ו א

בש65

מ״י (בבא ג׳) המליך אות ד׳ בזרע וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם חמה בעולם יום שלישי

ח וגחיר ימין בגפש זכר ונקבה 5 בשנ״א (בבא ל׳) המליך אות כ׳ בחיים וקשר לו כתר מי וצרפן זה בזה וצר בהם נוגה בעולם יום רביעי

: קבה נ ה ועין שמאל בנפש זכר ו בשנ מי״ב (בבא ה׳) המליך אות פ׳ בממשלה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם כוכב בעולם יום

נקבה: בשנה ואזן שמאל בנפש זכר ו מי״ג (בבא ו׳) המליך אות ר׳ בשלום וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם שבתאי בעולם יום

ה ינהיר שמאל בנפש זכר ונקבה : ששי בשנך (בבא ז׳) המליך אות ת׳ בהן וקשר לו כתר וצרפן ׳ י מה ת בשנ ב זה בזה וצר בהם צדק בעולם יום ש

ופה בנפש זכר ונקבה : מט״ו שבע כפולות בג״ד כפר״ת שבהן נהקקין, ת ו צ ר א ע ב , ש ן י ע , שבעהרקי ת ו מ ל ו ע ה ע ב שה ע ב , ש ת ו ת, שבעה מדבר שבעה ימים, שבעה נהרון, ם, שבע שמימי י ת, שבע שנ עו ימים, "שבעה שבות ב א ב ת, והיכל הקדש. לפיכך ח בלו ו ה י ע ב ש י

: ם י מ ש ת כל ה ה השביעיות ת

ואע״פ שצירוף וסלר ז׳ כוכבים במקום אחר אינו כן ובן התחלק ?סיומן אינן מז״ת הכל לפי צירוף האותיות וצירוף הוי״ה כמ״ש בזוהר ובתי׳ י״מ תרין הויוה כנ״ל. ובכלל זה תתרן לכל הסתירות

שבזוהר ודעהו:ת. הן למו מט״ו שבע כו׳ עו שבעה היכלות שנקראו ז׳ נערות עולמתין דמטרוניהא שנאמר עלמות אהבוך א״ת עלמות אלא עולמוה והן ממטה למעלה לבנת הספיר עצם השמים נוגה זכות אהבה רצון קדש הקדשים והן כפולות היכלין דדוכרא והיכלין דנוקבא שבעה ושבעה מוצקות כידוע. וכן ברכת ק״ש דשחרית וערבית, וכן הן בתמורות כידוע ז׳ היכלין דס״א נגדן כמ״ש בתיקון ע׳ והכא אינון ז׳ תרעי דגיהנם וז׳ היכלין ותליין כו׳ וכן הרקיעים וארעהין כולם הן בס״א נגדן כמ״ש ועלייתו איתמר כי רמים כעשן נמלהו והארץ כו׳ וכיכביא דלהון עלייהו איתמר ונמקו כו׳ וכן בכל

מה שחשב במשנה זו: שבעה לקיעין. וילון רקיע שמקים זבולע ב מעון מכון ערבות כנ״ל: ש. ארץ אדמה גיא נשיה ת ו ארצ ציה ארקא הבל: שבעה ימים. של שבריא ושל סדום ושל הילת ושל הולתא ושל סבכי ושל אספמיא וים הגדול ואינו ים חוקינוס שמקיף את

כל העולם כי הוח כוללם ומינו במנינם / והוא במדרגה בינה שכולל כל השבע , וכן הוא בכל ז' ועלי׳ נאמר קו ירוק שמקיף אה כל העולם. ירדן וירמוך וקירמיון ופוגה וג׳ נהרות של ת הרו כידוע: ז׳ נ ארבעה ראשים פישון גיחון חדקל ואינו חושב פרה שהוא כולל כולם כמ״ש (בכורות נ״ה:) הני סולמי דפרת נינהו וחלו מקיפין אה א״ית. שיהלכו בהן ואלו את העולם בסוד חג״ת נהי״ם: ז׳ מדברו ישראל במדבר. מדבר אימם, מדבר שור, מדבר סין, מדבר סיני, מדבר פארן, מדבר צין , מדבר קדמות t והוא שכתב במדבר אשר על פני מואב ממזרח שמש. וזהו קדמות מקדם ונקרא מדבר מהנהת. עו והוא כנגד ז״ס, דוק ותשכח: ז׳ ימים. כנ״ל: שבעה שבו. יובל שנת החמשים כולל ן מי ספירת העומר: ז׳ שנים ז׳ שמי כולם יובל בינה כנ״ל: ז׳ יובלות . שעמד בית ראשון שהיה מסטרא לבינה כידוע כי בל״ו ליובל נחרב הבית תחסר אותן מת״י שנים שעמל בית ראשון נשאר שע״ל שנים והן ז׳ יובלות שלמין שמנו. וכן כשהחשוב חורבן הבית מימות יאשיהו שבימיו היה בבניינוא ראוי כמ״ש הנני מביא כו׳ ואל מלך יהולס כו׳ יען רך לבבך כו׳

ולא

H פירוש כי בנין הבית התחיל בליו ליובל ע״ה לא נחשב הניד שנים ראשוניה שלתכלוס היובל הא׳

ר״ל מלכות שהיא היכל הקודש תחח כל השמיס יסוד !'א הנקרא כל השמים:

ממיז

פרי יצהק מט״ו והיכל הקודש . ר״ל עטרת יסודי ברית קודש הוא נחקק ונצטייר בז׳ כל השמים

אותיות הכפולות כגיד כפריה כי כל האותיות אלו נחתמו בו כי הוא מכללות כולס ולית ליה מגרמים כנוס והבן ; לפיכך חבב השביעי תחת

ש פפר יצירה פ״ר מט״ז וזגד״א ו ר י 34 פ שמהן.יצאו כל הכ״כ אותיות הכפולין והפשוטוה: [ליקוט, י״ב ששומות. והן כסוד ג׳ הויוה דה׳ מלך כו׳ כידוע כל איה ג״פ והומ כי כו׳ כח״ב הוא יה״ו שדעה במקום כהר ו׳ וחג״ת יה״ו וכן נה״י ומלכות ה׳ אחרונה משלמת לכולם שהיא רביעאה. לכל תלת בסוד ברה כחמה כו׳ כמ״ש בהי׳ ז״מ דע״נן

ע״ג וגולהו אתרמזין בהויין בנונא י דא יי״י תלת יודי״ן כו׳ ע״ש עד סוף הענין, וכן הן ג״פ ההי״ה שנשמר למשה כמ״ש בהי׳ ז״ח שם הה״ה שכינהא כו׳ דרמיזו דלהון אהי״ה כו׳ ויאמר אלהים אל משה.״ והן ג׳ שמות אהי״ה הוי״ה אדנ״י' שכוללין כל הע״ס כידוע. ור״ה של הג׳ שמות ג״כ י״ב] •י יסודן שיחד• כוי. שאין בהם המורה כי בכל דבר צריך להיות כל הכהות ואף אם יש מרש או סומא ושאר החסרון של הי״ב דברים אין חסר רק הכלי שב• יצא מכח אל הפועל כי י״ב אלן הכהות אינם תלויס באיברים שלהם כמ׳׳ש במשנה ז׳ בהבנות יעו״ש, ועוד אין שייך חמורה רק על שהתמורה ג״כ מושא אבל כאן חסרון אלו הכחות אינו רק ההעדר כי אינן במועט ובמרובה: יסודן שיחה. י״ב חושים שהן בכל חי מדבר ועשרה מהן מיוחדים בכל בע״ח ושנים מהן רק באדם הרהור שחוק כי שנים עשר מזלות הס כלס בע״ח רק ב׳ מהן 'אדם תאומים בתולה . והחילוק בין יסוד של אמ״ש בנפש ובין כפולות ובין פשושוה, כי יסוד של אמ״ש הוא עצם בנפש שהן אויר מים אש ויסוד י״ב מושים הן מקרה דבוק בעצם כי א״א בלעדס ויסוד ז׳ כפולות שהן חכמה כו׳ הן כנקלה שאינו דבוק כי אפשר בלעדם, וי״ב הן במלכות שעומדת על י״ב בקר כידוע מהולקיךלג׳ בכל רוח כמ״ש ג׳ פונים וכו׳ לכן מחלק י״ב אותיות לנ׳ ד״פ והן י״ב גדפי החיות מילוי הדנ״י י״ב אותיות כל חוה ג׳ אותיות במילואו וכן י״ב אנפי המיות ג׳ שמות הוי״ה של מלך מלך ימלך שם של י״ב אותיות ג׳ יודי״ן וכן כל אות, והן ו״ק באור ישר ו״ק באור חוזר כמ״ש בתז״ח שית מחסד עד יסוד ושית מיסוד עד חסד והן ו״ו ו״ק כלולין בתפארת ו״ק כלולין ביסוד ו׳ זעירא ומלכות באמצע אל״ף שבתוך ב׳ ווי״ן וכן י״ב מזלות ו׳ למעלה מן הארץ ו׳ למטה תמיד ויתבאר לקמן: [ליקוט, יסודן. והגה בשבטים ראובן שמעון לוי ויהודה הן ד׳ חושים כסדרן כו׳ בראש, ויששכר וזבולן שמח זבולון בצאתך ויששכר וגו׳ תרין ממנין של

מיכאל חד לאורייתא וחד למהך בשוקא וכן הוא הנהגת העולם ליבעי רחמי כו/ ויוסף ובנימין חשמישי של רחל הלילה וישכב עמה אשכבה ואישן, דן ונפחלי ורגז ושחק ב׳ המנהיגים הגוף עה״ד שו״ר ב׳ של רוח ונפש סוב כעס משחוק, ושל גד ואשר עושה ואוכל יגיע כפיך כי תאכל כו׳. והנה בתי׳ זוהר אמר ח׳ חושים נגד ב׳ שמות השם ככהיבהם וקריאהס ל׳ בראש וד׳ בגוף והנה כאן נגד גי• שמות אהי״ה והן ח׳ כראש בכל כלי שנים וד׳ בגוף. והנה כל כלי

החושים

ם, שלש אבנים מט״ז שתי אבנים בונות שני בתי, ארבע אבנים בונות ם י ת ה ב ש בונות שנות מאה ש אבנים בו מ , ה ם י ת ארבעה ועשרים בת ועשרים בתים,. שש אבנים בונות שבע מאות אלפים ש ט , שבע אבנים בונות ה ם י ת ועשרים בן ואילך צא וחשוב מה שאין א י , מ ם וארבעים בתי

הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולח לשמוע :

, ח׳ ׳ ה מ״א שתים עשרה פשוטות ה׳ ו׳ ז/ יסודן / ע׳ צ׳ ק / ל׳ נ׳ ס 1 ט׳ י

/ תשמיש ה ש ע , ראיה שמיעה מ ך ו שיחה הרהור הלק; ה, רוגז לעיטה שחו נ ריח שי

נשבא הלי בשבא הלתא בשבא בסר שבתא ד׳ ה׳ ומעלי שבתא מקמי שבתא, וכן בז׳ שבועות בשבוע ז׳ באו להר סיני ונאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו׳ באמצעי שבו בד׳ .־ ובשנים ושמיטין. וחשב כמן ׳ שמישה ויובל ובו״ק היכל הקדש וז״ש לפיכך חיבב כו

י״ב שביעיות, שבז׳ תלויין י״ב כמ״ש לקמן בפ״ו ז׳ ע״ג י״ב וכולםבב סדוקים וכוי: לפיכך חיות וכו׳. חנוך שביעי ת השביעי א לאדם, יוסף ז׳ לסדר השבטים, משה שביעי לאברהם, דוד הוא השביעי, תשרי שביעי להרשים, אלף השביעי הוא שבת כי שבעת

אלפים שנה ז״ה כסדר כו׳: מט״ז שתי אבנים כוי. אבנים . ר״ל אותיות ובתים תיבות כמ״ש בהקדמת התיקונים יעי״ש. ה״״ל בונות כו׳ צירופי ב׳ אותיות יכול להתהפך ב׳ צירופים פנים ואחור לבד. ג׳ ששה צירופים אותיות הנשארות ב׳ צירופים שתשליך אות א׳ מהן וחצרף ב

כנ״צ נמצא בג׳ אותיות ו׳ צירופים. וכן בד׳ מותיות בכצ אות שתשליך ו׳ צירופים הרי כ״ד וכן בכלם הוא כ״כ אותיות שבו כן פעמים צירופים כמו במספר שלפניו. וזה הכלל כשתרצה לידע מאיזה מספר אותיות צירופים שבו הכפול כל המספרים מא׳ עד המספר ההוא ביחד. ד״מ ד׳ אותיות הכפול א׳ עם ב׳ הוא ב׳ הכפול אותו עם ג׳ הוא ו׳ תכפול אותו עם ד׳ הוא ליד וכן ס׳ או יותר. וזה כשתעשה צירוף מכל האותיות שבו אבל אם תעשה רק מב׳ אותיות שגו אז הכפול המספר עם המספר שלפניו לבד כמו ד׳ אותיות הכפול ד׳ עם ג׳ הוא י״ב צירופים ו׳ צירופים פנים ו׳ צירופים אחור וכן בכלם. לכן בכ״ב אותיות יש רל״א שערים פנים רל״מ אחור כמנין כפל כ״ב עם כ״א. ואם תעשה צירוף מג׳ אותיות אז תכפול ג״כ עם מספר שלפני פניו כמו בה׳. וכן אם ׳ אותיות תכפול ה׳ עם ד׳ הוא כ׳ תכפול עם ג׳ הוא ס תצרף עם ה׳ או עם ו׳ אותיות תקח מספרם מקצה האהלון ומכפול יחד כנ״ל. וכ״ז עד מספר ב׳ אבל מספר ב׳ לבד או עם .ק׳'שלין כי מספר הנכפל עם א׳ נשאר המספר בעצמו, כמו תיבה של ד׳ אותיות אס תצרף ג׳ אותיות ממנה או כל הד׳ יחד שוין כ״ד צירופים . והתחיל בשתי אבנים שאי! תיבה מאות ממת, וכן בא׳ א״א לבנוה כלל כי הכלל שתכפול אותו עם הקודם וקודם לו: 0 (ר״ל מל) א׳ פעם 0כשאר 0 וכן א״א לומר בניין באבן א׳. וחשיב עד ׳ ם, כצ״ל: מכאן ואילך צא וחשוב כו וארבעי שבע לפי שכאן צריך לצרוף של ז׳ בג״ד כפר״ת צרפן שקלן כו׳ שבכל הז׳ הנ״ל הוא צירוף של ז׳ (ע׳ סוף הספר ליקוט

מס׳ הד״ק): T מ״א שתים עשרה פשוטות כו׳. שאין בהם דגש ורפה. ואע׳׳ג לגם שלש אמות הן פשוטות, הן אמות ל ״ מ

שמהן

סכלע כן סאוסיוה נחקקו ונמצבו משם ס׳ סלעי צורי ועיי כל כיב אותיות התורה נצטיירו כל סדבריס שבכל העוצמות :

D״n מ״א שתים עשרה פשוטות הו״ז חמ׳׳י לנ״ס עצ״ק יסודן ש־הה הרהור הלוך ראיה שמיעה מעשה תשמיש ריח שינה

; ו ׳ רוגז לעיטה שחוק. עי׳ בפי׳ סראב״ד זיל מיש ע מיב

פרי יצהק מט״ז כיצד צרפן ב׳ אבנים בונות ב׳ בתיס וכו׳. ריל הב׳ אותיות בצירוף אינם יכולים לבנות בהם אלא 3' בתים ב׳ צירופי גלגולים כמו אב הפך זס בא ושלש אותיות מתהפך לששה צירופי גלגולים כמו אמש אשם מאש משא שמא שאס, וכמו עדיז בכל מה שמרבים האותיות כן מתרבים צירופי הגלגולים. ונקראו האותיות בשם אבנים כי כמו שהאבנים נחצבו מסר

פירוש ספר יצירה פ״ה מ״א ב ג הנר״א יח 35

תפליה רק שקראן גבולין לפי המלות: עד עדי עד כוי. ר״ל מקצה השמים ועד קצה השמים מבינה שכולל גייר עד מלכות כמי׳ש. שמלק הארן לי״ב חלקים ולי״ב נשיאים ׳ בפ״א מ״ה: והן הן כו דס״א נגד י״ב שבסים כמ״ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וז״ש הן הן גבולות עולם. והן בכל גשם וגשם י״ב גבולין שלו כנ״ל ונמצא בכל גשם כ״ב אותיות ג׳ אמ״ש בג׳ רחקים שלו וז׳ בג״ד כפר׳-׳ת בו״ק ונקודה האמצעית וי״ב פשושות בי״ב גבולי אלכסון. וכן בספירות כ״ב צינורות ג׳ ברוחב א׳ מחכמה לבינה והוא הראש וא׳ ממסד לגבורה והוא הגויה וא׳ מנצח להוד והוא הבשן וז׳ באורך ביושר מכתר לת״ח ומחכמה לחסד ומחסד לנצח ומבינה לגבורה ומגבורה להוד ומת״ת ליסוד ומיסוד למלכוה והמקבלין מהצינורות הן ז״ת. וי״ב הן אלכסונן ועיין בציור שציירתי (ע׳ בציור סוף הספר). ו׳ צינורוה הן בז״ה שהן ו׳ קצוות ו׳ צינורות מחו״ב לכתר ולמו״ג ולת״ה וצריך לקרוא אותן ג״כ בשם ו״ק שהן מתערבין בת״ת כמו ו״ק שמתערבין ביסוד שע״כ נקרא מערב וכן נק׳ ג״כ ת״ת מערב וכתר מעלה וחו״ג ממה (אצ״ל וכתר מזרח וחו״ג מעלה ומסה, ש״ל) ומו״ב לרום וצפון ותמצא בכל רוח ל׳

גבולין ובהצסרפם י״ב גבולין • כנ״ל מ״ג שתים עשרה כו׳ הקקן כו׳. כאן הצירוף מי״ב אוהיות ובכל תוש מלך אות א׳ וכנ״ל: וצר בהם כו׳. כולם בסוד י״ב צירופי הוי״ה הראשון הוי״ה כסדר ואח״כ כסדר הצירוף ותקופת ניסן כל הויו״ת מחמילין ביו״ד ותמוז בה׳ ותשרי בו׳ וסבת בה׳ שהן נחלקין לדפ״ג וכן החדשים והמזלות וכן י״ב צירופי אהי״ה אלא שזה בסוד המקיפים וזה בסוד הפנימיס וכן י״ב שבסים י״ב צירופים הנ׳׳ל. ואמרו רז״ל כי הי״ב החושין הנ״ל מיוחסין לי״ב שבטים ראיה לראובן כמ״ש כי ראה ה׳ בעניי ,, ריח ללוי כמ״ש ישימו קסורה שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה׳ באפיך וכליל כו׳ ועולה ג״כ ריח כמ״ש אשה ריח ניחוח, שיחה ליהודה כמ״ש הפעם אודה אה ה׳ ואמרו לאה מהזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב״ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כוי והכל מיהודה, הרהור ליששכר כמ״ש יששכר ממור גרם כו׳ בתורה והמכין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליוהיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש״ל , כמשה״כ אף לילות יסרוני כליותי. שחוק לזבולן כמ״ש שמח זבולון

בצאתך

/ / ל׳ נ׳ ס / ה׳ ט׳ י ם״ב שתים עשרה פשוטות ה׳ ו׳ ז, יסודן שנים עשר גבולי אלכםון, גבול ׳ ע׳ צ׳ ק מזרחית רומית נבול מזרחית צפונית נבול מזרחית, גבול דרומית רומית גבול דרומית מזרחית ת י ת ח ת, גבול מערבית רומית גבול ת י ת ח נבול דרומית ת, גבול צפונית ת י ת ח מערבית דרומית גבול מערבית ת, ת י ת ח נית ת רומית נבול צפונית מערבית נבול צפו ומתרהבין והולכין עד עדי עד והן הן נבולות עולם;

החושים הן כפולים ואף הפה פה ולשון, והנה העינים הם רואות ומוזות ביום ולילה כמ״ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו פתחון וסגרו! והם בב׳ עיניס אלא שהם כלולים. ולכן שינה כלול בעינים עם הראייה וכמ״ש שינתא בחוריהון וכמ״ש אם אתן שנת

לעיני לעפעפי תנומה. וכן באזניס ב׳ שמיעוה הן א׳ בלא הבחנה

/ / ל׳ נ׳ ם / ה׳ ט׳ י מ״ג שתים עשרה פשוטות ה׳ ו׳ ז/ יסודן חקקן הצבן צרפן שקלן והמירן ע׳ צ׳ ק וצר בחם שנים עשר מזלות בעולם שנים עשר חדשים

בשנה שנים עשר מנהיגים בנפש זכר ונקבה :

וא׳ בהבחנה והוא ההרהור כמ״ש בא״ז פ׳ האזינו וכמ״ש כי אזן מלין תבחן, אשר לא תשמע לשונו, והוא סוד חו״ב שכלולים כחזנים כידוע והוא מ״ש להקשיב לחכמה אזנך הסה כו׳ והוא ההרהור שכלול באזניס , ולפי שהעין הוא ימין לק עיקר בו הראיה, ואזן הוא שמאל לכן עיקר בו השמיעה, ואף בו הרוגז כידוע שלכן נק׳ אף והוא אשה ריח וכמ״ש בפרשת פנחס וברע״מ שם, ובפה הוא הדבור והאכילה פה ולשון, ובגוף בגרון שהוא התחלת הגוף הוא

השחוק. ובברית וידים ורגלים חושים הידועים בהן השמיש ומעשה והילוך ותלייתן הוא באיברים אחרים וכן כל החושים כמו הדרת פנים בביצים וכידוע (ע׳ בליקוט שבסוף מאמר קדישין): עוד בליקוטיו. יסודן שיחה הרהור ראיה שמיעה ריח דבור, הן בראובן ושמעון ולוי ויהודה כמש״ל והן ד׳ חיוה שבמרכבה כמ״ש בהז״ה דע״ה ע״ב וע״ד ע״ש ובתיקונים תיקון ע׳ דקכ״א ע״ש שהן בד׳ היון בד׳ אותיות הוי״ה כי ד׳ תיון הם ד׳ אותיות הוי״ה כידוע וכן ראובן שמעון לוי יהודה ימינא ושמאלא ועד״א ושכינה ד׳ אותיות הוי״ה כמ״ש בזוהר פ׳ משפסיס דס״ד ראובן ירכא דימינא שמעון שמאלא כוי לוי היבורא דכולא כו׳ יהודה נוקבא כו׳ ע״ש ובתיקונים הנ״ל וכ״ה בד׳ יששכר זבולון יוסף ובנימין וכן ד׳ בני השפחוה שהן ג׳ הויו״ת הנ״ל והוי״ה אהי״ה אדנ״י כ״א בד׳ חושין

כמ״ש בסז״מ שם אדנ״י הילוך וכו׳:. כמו בבית שיש לו ן מ״ב י״ב פשוטות כו׳ גבולי אלכסו ששה שטחים ו״ק כנ״ל במקום שמגיעים ב׳ קצוות ביחד נקרא גבול ששם גבול הקצווה והן ד׳ בכל שטח ושטח וששה שטחים היה ראוי להיות כ״ד גבולים רק כי גבול א׳ משמש לבי ששחים הוא י״ב , ולקח מד׳ גבולים של ד׳ רוחות א׳ לכל רוח וכן מגבולים שלמעלה ומטה לקח אחד מלמעלה ואחד מלמטה לכל שטח מד׳ רוהוה הרי לכל רוח ג׳ גבולין. והחחיל ממזרח שהוא קדם והולך לימין כמ״ש כל פינוה שאהה כוי והן ג׳ לכל רוה ד״פ כנגד י״ב: א גדפין כנ״ל. וכל קו המיותר נק׳ אלכסון כמו יתר היותר גדולן כוי. לא כמו בגשם שהוא בעל תכלית כי בספירות אין ומתרחבי

תכליה׳ פתוחס חסו שנברא העולם 53 כמין אכסדרה, עכ״ל: a ומצאתי במ׳׳א בכתבי הרב המחבר!״ל. והנה כל רוח הוא כקצוותיו צורת ב 3ג׳ גבוליס ורוח ז

פרי יצחק פ׳ וארא דף כיב ע״א על פסוק בטחו בה' עדי עד דל מהו עדי מד וכו׳ אתר דאחיד לכל סטרין וכו׳ עיש כי בשית שבו סוד י״ב גבולי אלכסון כמ״ש בפרק א׳ משנה 3׳ עיש הוא אתר דאחיד לכל סטרין שבו נכללין כל הששה קצוות ועיין בפ׳ ויחי דף רמ״ו עיב על פסוק בבקר יאכל עד וגוי שס משמע שעד קאי על המלכות ובינה כמיש שם סמקדש מלך פירושי עיש ועיין בפרק א׳ משנה ה׳ שם ו!״ש כאן עד עדי עד עד מלכות עדי עד זיא ודוק והבן

׳ עיש ותבין: מיש. ומכאן ועד סוף הוא מבואר מעצמו עיפ מיש בפרק י״ מ

ב שתים עשרה פשוטות וכו׳ שנים עשר גבולי אלכסון וכו׳. עיין ״ מ בפרק א׳ משנה ב׳ מיש שם מע״ח מסוד שנים עשר גבולי אלכסון: ומדחיבין והולכין עד עדי עד והש זרועות עולם. ריל כי אלו י״כ גבולי אלכסון שבעולם השפל הגשמי מקום שרשם הוא למעלה למעלה וכל עוד שיתקרבו אל שרשם הרוחני למעלה יתרחבו ויתגדלו יותר ומתרחבין יסולכין עד עדי עד: והס זרועות עולם . ריל עד ששה קצוות העליונים שהם זרועות עולם שהם ימי בנין העולם של כל העולמות והם בסוד עדי עד כמ״ש בזוהר

ה הגר״* ז ו 36 פירוש ספר יצירה פ״הנדד ה כשמאל כנ״ל. שמיעה בכוליא שמאל כי החכמה ע״י שמיעה פמ״ש להקשיב להכמה אזנך הסה לבך לתכונה שהכליות יועצות והלב מבין וז״ש להקשיב כו׳ ואח״כ הטה כו׳ שמע בני וחכם כו׳ אזן שומעת כו׳ וכיוצא בהרבה מקומות, שמיעה יותר גשמיות שנהפס בקול משא״כ הרהור לכן הוא בשמאל. מעשה ביד שמאל.•כנ״ל״ השמיש במרה כמ״ש על מטה׳ שההא נהונה בין צפון לדרום ור״ל לא בקרירות הרבה ולח בחום הרבה, כי נטיה לאלו הקצוות שניהם רעים כי מום הרבה יוליד כעסן

״ מ

וקור הרבה יוליד טפש ולכן ברוב ממה רוב כעס לכן אמרו כל ממזר הוא פקח שבא מטיפה חמה, אלא בעת ממוזג ולכן זמן הזווג בחצי הלילה שהוא ממוצע כידוע ולכן ההשמיש בהשרי שהוא רויה כמ״ש לעיל בין חום לקור. וכן במאזנים (ר״ל מזלו של השרי) כף זכות כו׳ מכריע בינהים. ובן ארבע ליחות באדם מרה לבנה שהיא הריאה קר וכבד מם ומרה ממוצע ריאה מראה לבן וכבד אדום ומרה ירוקה ממוצע בין הגוונים כידוע לכן בו השמיש. ריח בדקין ידוע כי כל אלו האיברים הן במרכבה העליונה כמ״ש ברע״מ פרשת פנחס בסול האלם כל איבריו כנגל המרכבה והלקין הן האוכלין החלבים ע״ג המזבח וכרס ג״כ בכלל הלקין לכן אסרה התורה מלב שע״ג הכרס ושעל הדקין. והקטרת החלבים ע״ג המזבח הוא לשם רימ כמ״ש בזבחים שנאמר והקטיר כו׳ משה ריח . שינה בקיבה,. רוגז בכבל, כמשרז״ל(סוף ברכות) קיבה ישינה טוחן טחול שוחק. וכן התקשרות ההושים באלו החדשים, שיחה בניסן סיפור יצ״מ והגדת לבנך וכל המרבה לספר כוי, הרהור באייר שבו התאוו האוה ולפי שהוא־ בגבורה כנ״ל לכן מזלו שור ופני השור מהשמאל לכן לקו בחוש שבו שהוא מקום הפרצה כידוע ולח יכלו לעמוד בו, ראייה בסיון וכל העם רואים כו׳, הילוך בתמוז בו ותקע כף ירך יעקב נצח כמ״ש בפ״ד שהלכו בו המרגלים לא״י ובו לך רד בגלות כמ״ש בר״מ לך רד בגלוה שהוא באלף רביעי, שמיעה באב ששמעו אל המרגלים ובו מהו כל הדור אשר שמעו כו׳ שהיו שומעין בת קול בכל שנה לחפור מערות ובו שמועה שמענו כו׳ בחורבן בהמ״ק באב ובאלו ב׳ חדשים לקו כמ״ש (ברכות ו׳ א׳) הני ברכי דרבנן לשלהי מינייהו נו״ה כידוע והן מן ב׳ החדשים לסט״א שולט, מעשה באלול בו פסל לך שני לוחות וכתבתי והלותות מעשה כוי, תשמיש בתשרי רויה כנ״ל שחום המלה בימות הממה ואח״כ קור בימוה״ג כמ״ש בפ״ו אש למעלה וכו׳ ותשרי מכריע ביניהם לכן בו מאזנים, ריח בחשוון בו וירמ ה׳ וכו׳, שינה בפסליו שבו היהם•

חנוכת

1נים עשר מזלות בעולם טלה שור תאומים

ת גדי ש פרטן אריה בתולה מאזנים עקרב ק דלי דנים :

ה ניסן אייר סיון תמוז ה שנים עשר חדשים בשנ * מ: ר ד ט א ב ת ש ב ב אלול תשרי חשון כסלו ט אגים בנפש זכר ונקבה שתי ידים ץ שנים עשר מנהי י מד קורקבן ב שתי רגלים שתי כליות מרה דקין כ

ל ן ה טחו ב ק

הה וקשר ת ה׳ בשי ן (בבא א׳ מהראשונה) המליך או ״ ם לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם טלה בעולם: (בבא ב׳ ה ב ק נ ה ורגל ימין בנפש זכר ו וניסן בשנת ו׳ בהרהור וקשר לו כתר מהראשונה) המליך או וצרפן זה בזה וצר בהם שור בעולם ואייר בשנה וכוליא ימנית בנפש זכר ונקבה ? כבבא ג׳ מהראשונה)ת ז׳ בהלוך וקשר לו כתר וצרפן זה בזה המליך אוה ורגל שמאל וצר בהם תאומים בעולם וסיון בשנ

בנפש זכר ונקבה :ח (בבא א׳ מהשניה) המליך אות ה׳ בראיה וקשר ״ מ לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן בעולםנקבה: (בבא ב׳ מן ה ויד ימין בנפש זכר ו ותמוז בשנ השניה) המליך אות ט׳ בשמיעה וקשר לו כתר וצרפןה וכוליא זה בזה וצר בהם אריה בעולם ואב בשנ שמאלית בנפש זכר ונקבה ; (בבא ג׳ מן השניה) המליך אות י׳ במעשה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצרה ויד שמאל בנפש בהם בתולה בעולם ואלול בשנ

; ה ב ק נ *בר ו

לעיטה בקורקבן, שחוק בטחול, (אף ניעור) כבד כועס קורק

בצאתך שיהיה מרויח בפרקמסיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר״י ז״ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב. מנשה והכל א׳ שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר״י ז״ל שמח זבולון בצאתך וירכהו

על צידון נפתלי שבע רצון הוא '-שמוק], רוגז לדן כמ״ש יהי דן, הילוך לנפתלי ׳ נחש עלי דרך כו כמ״ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו, מעשה לגד כמ״ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביל שמאל כמש״ל שם הגבורה למלחמה כידוע , לעיסה לאשר כמ״ש מאשר שמנה לחמו, השמיש ליוסף כמ״ש בן פורח יוסף כוי וילגו כו׳ יסול כילוע, שינה לבנימין- כמ״ש ובין כתפיו שכן והוא חלר המסוה הנה מסתו

שלשלמה :ץ שגים עשר כו׳ דקין קיבה י מז המליך כבד כצ״ל: מ״. כי עיקר ׳ ת ה׳ בשיחח כו או האותיות הם כמושים בין בעולם ובין בנפש בין בשנה כי כלל העולם הוא שיעור קומה וכן בשנה ובההושים הן אות פשוטה בלא צירוף וז״ש ה׳ בשיחה ואח״כ צרפן זה בזה וצר בהם כו׳ וכן בג׳ אמ״ש יסודן באויר מיס מש שבעולם נפש שנה ואח״כ צרפן כו׳ וכן בז׳ כפולות יסודן בחכמה כו׳ וצרפן כו׳. ומ״ש ז׳ בהלוך ורגל שמאל צ״ל בראיה ביד ימץ,ואח״כ בבבא א׳ מהב׳ צ״ל בהלוך ורגל שמאל והשאר הכל כסדר כי סדורו קו ימין תחלה ואח״כ קו שמאל כמ״ש ׳בפ״ד עין ואזן ימין ונחיר ימין

ואח״כ של שמאל וכן כאן ממטה למעלה. וסדר החדשים מניסן עד תשרי ו״ק באור ישר תקופת ניסן חג״ת ותקופת המוז נה״י ניסן בחסד ואייר בגבורה סיון בה״ה לכן ניהן בו ההורה וחג״ת בימין ונה״י בשמאל כנ״ל בפ״ד בז׳ שערים כי נה״י לבר מגופא כמ״ש בתי׳ י״ח דרועין לדרום רגלין לצפון וכן מתשרי עד ניסן באור חוזר שנכלל ביסוד כנ״ל. והתקשרות אלו החושים באלו האיברים לא שבהן כלי מעשה של הלה ההושים אלא שבהן כח החושים אלו. שיחה ברגל כמ״ש והולכי על דרך שיחו ואמרו המהלך בדרך ושונה ומפסיק כו׳ ואמרו שנים שהיו מהלכין בדרך ואין ביניהם ד״ת ראויין לישרף שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה כו׳ ובזוהר בהרבה מקומות צריך לאנהרא אורחא באורייהא. הרהור בכוליא כמ״ש כליות יועצות שנאמר אף לילוה יסרוני כליותי שהוא זמן הרהור. ראיה ביל כי הראיה אינו נופל אלא על המעשה והמעשה ביל כמ״ש ראה את כל מעשה ה׳ וכו׳ ראיתי שת כל המעשה וכיוצא בזה הרבה וכל אלו הן בימין שהם חושים מחניים כי ימין טמיר וגניז אור הגנוז וכן אבא טמיר יתיר וגניז ;;אימא כע״ש כזוהר. הלוך כרגל שמאל חושים שהם יותר גשמיים

כשמאל

פירוש ספר יצירה פ״ה מ״ט י הגי׳א

הראש והריאה הגויה הכרס הוא הכטן, ולא קא חשיכ לכ שהוא מלך על הכ״ב איברים וחושים כמ״ש בפ״ו ויחבאר שם, ויש עוד איברים קנה וושט וחצר הכבד ואמה וביצים ובית הרעי ושאר האיברים אבל כולן נכללין באלו קנה נכלל בריאה וושט בדקין חצר הכבד בכבד ואמה וביצים בכליות שמשם משך הזרע ולכן נמשך ע״י ההרהור כי שם ההרהור מייל וכן כולם. ואלו הי״ב הן בו׳ קצוות ו׳ פרקין בהו״ג ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש (שי׳ בהרי שש כמ״ש בתי׳) כידוע וככללין בת״ת ו׳ פרקין בנו״ה שוקיו עמודי שש ונכללין ביסוד. לכן נחלקין לד׳ סקופוה השגה וכן המזלות ב׳ ידים ב׳ רגלים ונחלקין ג״כ לב׳ צפונים ודרומים ימות הממה וימות הגשמים כמש״ל שני ווי״ן הנ״ל א' באור ישר וא׳ באור הוזר וז״ש (תענית ה׳: ב״מ פ״ה־) קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא וכן אין ישוב בדרום שהשמש מהלך

מתשרי עד ניסן;

בה. ר״ל מ״י עשאן כמין ערי כמו כסא שקבעו בעריבה (כלים פכ״ב מ״ד) רק שכסא הוא עם רגלים ועריבה בלא רגלים ור״ל שסדרן זה אצל זה וקאי על י״ב מזלות שבעולם: סדרן כמין. קחי על ה מ ח ל חומה . קאי על י״ב חדשים בשנה: ערכן כמין מ

י״ב מנהיגים בנפש כמ״ש בפ״ו משנה ד׳ הלי בעולם כו׳ גלגל כו׳ לב כו׳ ישם יתבאר:

מ״ט (בבא א׳ מן השלישית) המליך אות ל׳ בתשמיש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם מאזנים בעולםנקבח: (בבא ב׳ מן ותשרי בשנח ומרח בנפש זכר ו השלישית) המליך אות נ׳ בריח וקשר לו כתר וצרפןה ודקין זה בזה וצר בהם עקרב בעולם וחשון בשננקבה: (בבא ג׳ מן השלישית) המליך אות בנפש זכר ות ש ם׳ בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ק

; ה ב ק נ ה וקבה בנפש זכר ו בעולם וכפלו בשנ מ״י (בבא א׳ מן הרביעיה) המליך אות ע׳ ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם: (בבא ב׳ מן קבח נ טבת בשגח וכבד בנפש זכר ו ו הרביעית) המליך אות צ׳ בלעיטח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש זכר ונקבה 1 (בבא ג׳ מן הרביעית) המליך אות ק׳ בשחוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם דגים. עשאן קבה ג בעולם ואדר בשנח וטחול בנפש זכר ו

: ה מ ח ל כמין עריבח סידרן כמין חומד, ערכן כמין מ

ימנוכת המשכן, וכן בימי השמונאים ששם השינה הדר המטות כנ״ל, רוגז בטבת שבו סמך מלך בבל על י ירושלים והוא הקשה •מג׳ חדשים הקשים , לעיטה בשבט בו אכלתי יערי עם דבשי שבו ד״ה לאילנות, שמוק באדר משהה ושממה ליהודים כו׳ וכן

הגאולה באלף הששי. שבו עתיד •הקב״ה לעשות מהול לצדיקים כוי. וכל החושים והאיברים הן במרכבה •ובספירו׳ שהשם מתואר בכולם, ג׳ אמ״ש כי ה׳ אלהיך אש, רומ יה׳ עלי במראה וברומ אלהים,

כגשםIt

לנו ורומו כנמל זיבת שוטף, ר כפולות מכם לב כו׳ •(מכמה), היד ה׳ תקצר (עושר), •בנים אתם לה׳ אלהיכם (זרע), אלהים מיים (מיים), ואהה מושל •בכל (ממשלה), ה׳ שלום השפות (שלום), כתפוח כו׳ בצלו המדהי (הן). י״ב פשוטות וידבר ה׳ (שיחה), חשב ה׳ (הרהור), וירא •ה׳ (ראיה), אשר הלכו אלהים (הילוך), וישמע ה׳(שמיעה), את כל מעשה ה׳ כוי־(מעשה), ואנכי בעלתי בכם (השמיש), וירח ה׳ >רימ), עורה למה תישן ה׳(שינה), ויחר אף ה׳(רוגז), אש אוכלה

הוא (לעיטה), יושב בשמים ישחק (שחוק). הן מדות לפי פעולות, והתקשרות החדשים

החמה וכולן מתקשרות בחושים האיברים וחושים וחדשים במזלוח וכולן ע״י י״ב צירופי הוי״ה כנ״ל

כאן המוח והריאה והכרס לפי שהן עיקר של ג׳ מימ״ש המוח הוא הרמש

וכן כל האיברים והכל במזלות ידוע כפי הלוך בחדשים כנ״ל ולא קח חשיב

פרי יצחק ושנים עשר מנהיגים כנפש והשנים. עשר כחוה הפעולות שנעשים כנפש האדם הס ג'כ כנגד השתים עשרה פשוטות שמהם נמשכות כהות הפעולות אלו שחשכ בעל ספר יצירס וכולם ממקור א׳ הס יונקים . וכתב עוד כלית פ׳ ויצא זיל גם תדקדק כי מזל טלה הוא בחסד ושור בגבורה ותאומים הוא בת׳ת כי הוא כולל ב׳ סקויס בו סרטן בנצח הגדל במי החשד אריה הוא בהוד כתולה יסוד גן נעול אחיכ מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים כסדר הזה דגים ביסוד דנוקבא אור חוזר בני יוסף וידגו לרוב וכו׳ עכיל. ודע כי סייב טחות הפעולות שנעשים בנפש סאדס סם ג׳יכ עיד המדות העליונות של אצילות הנכללים בתית שממנו הם נמשכים. כח הראיה הוא מצד בחי׳ סחסד שבו כי ראית עין תלויה בחכמה כנודע שהוא קו החסד ועיין בת״ז תיקון ע׳ דף קכ׳א ע״א שכתב זיל ואריס דא ראיס ואתמר ביה ופני אריה אל הימין וכו׳ והפך אריה ותשכח ליה ראיה ואיהו לימינא דחסד וכו׳ ראובן דאיהו לינצינא על שמיס אתקרי אור בן עיש ובדף קכ׳׳ט עיא כתב שס ראיה היא כסא למזרח וכו׳ עיש וידוע הי מזרח הוא בת״ת, שמיעה הוא מצד בחיי הגבורה שבתית כי שמיעת און תלויה בבינה כנודע יבת״ז בתי׳ הנזכר דף קכ״א עיא שמיעה לשמאלא ועליה אתמר ופני שור מהשמאל ובדף קכ״ט כתב שמיעה לקבל שלחן בצפון וכוי יאזן דמות אניף דאתמר אלף בינה וכו׳ עיש . ריח הוא מצד כחיי הת״ת שבת״ת כי סריח התלוי בחוטם סוא בסוד תית אות ו׳ שנתגלה בחוטם כנודע ובתיז בתי׳ הנזכר כתכ ריחא תמן אנשי אמת וכוי עיש. שיח־ הדיבור התלוי בפס סוד המלכות הוא בא עיי ב׳ שפסים שסם סוד ניה כנודע כמ״ש בת״ז בתיי י״ט דף ל״ח עיא תרץ שפוון דאתקרין אפיקי מיס ומאן ניהו נצח והוד כי המלכות שמקומה בניה דז״א מסס באים הארת המוחין למלכות ע״כ סס נקראים בשם ב׳ שפוון כמו.עיי כ׳ שפוון יוצא סדיגור ובגבל ונסתם

סדבור

בן״י עשאן במין מריבה וערכן כמין מלחמה. ר״ל כי ייב חדשים שבשנה וייב מנהיגים שבנפש כל אחד אינו דומה לחבירו בפעולותיהם שנפעלין כסס והכל תלוי במזל כל אחד לפי מזלו ושרשו למעלה באצילות ולכן לפי שאין •דומי ן זה לזה בפעולותיסס הויין הם כמין מריבה עשאן ביניהם וכן וערכן כמין מלחמה כי כשמזל שרשו של זה עולה להתנהג העולס על ידו אז מזל

שרשו של אחר יורד שלא להתנהג על ידו והוה כמו במלחמה כשזה קם זה •גופל. ולפי ספרים אחרים שגורסין ג״כ סידרן כמין חומס ריל סידרן סדר שלהן להיות כל אחד מתחוק לעשות הנהגת פעולתו והכל על הסדר שלהם כל אחד כמו שנתמנה להיות כפי שעתו ומזלו של מעלה הראוי להיות באותו הזמן לפי סדר האצילות של מעלה וזהו כמין חומה שהוא מזק ומסודר בשיה הבנין שלו. •וסוד הייב מזלות ידוע כי הם סוד ששה קצוות הנכללים בתיה הנקרא ויו והס ייג בסוד אור ישר ואור חוזר שית מעילא לתתא מחסד עד יסוד ושיה מתתא לעילא מיסוד עד החסד כמ״ש בפרק א׳ משנס ב׳ ע׳ש וכולם סס בתית וממנו כולס נזלו וירדו ביסוד הנקרא רקיע כי ס!׳ כוכבי לכת סס מאור שבע ספירות ממש עצמן מחסד עד מלכות וסם ג״כ נכללים ביסוד הנקרא רקיע ועיין בל״ת פ׳ ויצא מ״ש שס מענין זה ישם כתב גיכ כי הי׳ב חדשים •הס מניסן ועד אלול הוא הקיז זכרים מעילא לתתא חגית נה״י וסיון בו ניתנה תורס תית ומתשרי עד חודש אדר גבורות גשמים אור חוור נוקבא והבן זה היטב. ובזה תבין אלה תולדות יעקב יוסף שכל תולדות של ייג שבטים שבת״ס העליון כולם סם ביוסף שהוא יסוד רקיע ולכן נקראים גיכ בשם שבטי ישראל כי כולס הס מן ישראל שהוא הת״ת שבו ייב שרשים של הרשה קצוות שהם כפולים בסוד אור ישר ואור חוזר הנכללים בו ובו הם ייב אותיות 3ששונווש שמסס נצטיירו כשנים עשר מולות בעולם ושנים עשר חדשים בשנה

33 פירוש ספר יצירה פ״1 ס״א הגר״א ג׳ אמ״ש כידוע ויסע ויבא ויש כמ״ש בתז״ח, ושם של.מ״ב הוא בז׳ כשולוה כידוע ז׳ שמות בז״ה וכל אחד כלול מו״ק שלכן נקראו [כפולות] כי בשם ע״ב הוא כל שם מג׳ אותיות וכאן כל

/ ושם של י״ב, ובשם הוי״ה במילואו יו״ד ג׳ אמ״ש ו שם מ והן ג״ר י׳ כהר ו״ד דו פרצופין הו״ב ובהן אותיות שלימים שהן אמות כו׳ ה״א הוא ו״ק ועם א׳ שבתוך הוא״ו הוא ז׳ כפולות כמ״ש בהז״ח ובשם ב׳ ההי״ן שהם ב״פ ו״ק כמש״ל וא׳ משלמת לשניהן לכן הן כפולות , ו״ו הן י״ב פשושות ונק׳ אלו פשוטות כי הוא עם מלואו אבל בפשוטה אין בשם רק ו׳ אחד אכן ה׳ כפולה ועם י׳ אות זח של השם הוא ל״ב , וכן בספירות החיצוניות הוי״ה פשיעה כ״ב והפנימים במילואו ע״ס ל״ב כנ״ל, וכן בכ״ב אותיות נפש בשיתופה דגופא והיא הנשארת בגוף ונקודות עשר נקודין הרוח כמו שאין תנועה לגוף ונפש בלא רוח כן לאותיוה .עם נקודות, וכן בכל גשם יש בו פנימיות המקיים אותו בגדרו וכלול מע״ס והוא נפשו בסוד השם המתפשט בכולם כמ״ש ואתה מתיהת אה כולם •• ויצאו מהם שלשה אבות אויר מים אש ומאבות. כן הוא בעש״נ, ובעולם קודם אמ״ש יסוד כ״ ד שכוללין ו לד תו ברוח ואס״י אויר מים אש הפרטים שהם רוח מרוח כו׳ והן אבות ואחר כך תולדות שחים וארן ואויר מכריע בינתים כמ״ש בפ״ג משנה ב׳ ויצאו מהם וכו׳ והס. וכו׳ ומאבות וכו׳, וכן בשנה, וכן בנפש, ,׳ המ״ש השרשים ואויר מים מש שבאדם וראש ובטן וגויה כי מכל דבר נולדו ב׳ דברים רוחני וגשמי מאמ״ש אויר וכו׳ וראש כו׳ וז״ש בפ״ג המליך אות א׳ ברוח וכו׳ וחתם בהן אויר בעולם ומיה גשנה וגויה בנפש וכן ב׳ בחכמה ועין ימין בנפש וכן בכולם. וז״ש שלשה אבות ותולדותיהן ושבעה כוכבים וצבאותיהם שהם ג״כ אבות ותולדות וכן בנפש כנ״ל וכן בגבולי אלכסון שיחה ברגל ימין כו׳ כנ״ל: וראיה לדבר. .שהכל נהלק. כמ״ש ע״פ שנים עדים או נ גג׳ וז׳ וי״ב עדים נאמנים בעש״ שלשה כו׳ שלפי הפשט שע״י ג׳ מהקיים יוסר והס נקראים עדים נאמנים וכן נאמר טובים השנים מאחד כוי וההוט המשולש כוי ובכ״ד אמרו דאחהזק בתלתא זמני וז״ש מס מהקיים העדוה בשנים כו׳ ליתן שכר כו׳ וכשם כו׳ ומנין שאפילו מאה, דה״א דוקא ג׳ שמתקיים העדות יותר בהם כנ״ל, וז״ש כאן עדים נאמנים בג׳

עדים יצהק

לאלם שינס מצד סההד שהוא טוב לכל ומצד זה כאס כוד שינה לעולם שאין מתעוררים בהשובה והוי כמו שינה כמיש עורה למה הישן.

וזה הסדר של סייב כחות ספעולות כמ׳ש בספרים אחרים מצאתי זם הסדר שנדרתי והוא נכון כמיש , ובכפרים שלנו כתוב בסדר אחר שאיני יכול ליישב הסדר על הנכון כפי הסדר של המרות העליונות ושיבוש וטעוש

נפלה בספרים שלפנינו: S׳Y מ״א אלו הם שלש אמות אמ״ש ייצאו בהם שלשה אבות והם אויר מים ואש. ריל גיר שהם אס יסוד לאויר מים אש הנשרש בהם בכח ומהם יצאו חגית שהם ג׳ אבות וסם אויר מיס אש: ומאבות תולדות. דיל מחגית יצאו נהיים שסס ־תולדות להם וכמים בפרק ג' עיש : שלשה אבות ותולדותיהן ושבעה כוכבים וצבאותיהם ושנים עשר גבולי אלכסון. ריל כי מחגית נהיים שסם ג׳ אבות ותולדותיהם כנגדם השבעה כוכבים העליונים שבאצילות סנעשיס מאור שבע ספירות עצמן מחשד עד המלכות ונכללים ביסוד הנקרא רקיע וכן וצבאותיהם סם אותן ז׳ כוכבים

סנעשיס

א אלו הם שלש כוי. והן כלל כל הספירות ג׳ ״ S׳T מ אמ״ש בכח״ב ובינה כולל אותם כידוע והוא בסוד הראש, וז׳ כפולות בז״א ו״ק עם עט׳ הבריח ז׳ והוא כנגד הגוויה ששם הלב ת״ת , י״ב פשוטות במלכות עומדת על י״ב בקר

י״ב שבטים דילס י״ב שערי ירושלים ג׳ בכל רוח דפ״ג כנ״ל והוא כנגד הבטן שנקראת בטן בטנך ערימח חטים כו׳ ושם בנינה. ובכ״א יש בו כל הכ״ב אותיות וע״ס, כי במוח ל״ב נתיבוה כידוע עפר ספירות כולל הרחש כידוע וכ״ב אותיות ג׳ אמ״ש מים במוח אויר בקרומא דאוירא סשז בנפש היושבת על הכסא,

ז׳ כפולות בז׳ שערים כנ״ל, י״ב פשוטות בי׳׳ב נימין שהן י׳׳ב מזלות וכל השערות הן כל הכוכבים כמ״ש בתי״ח מנהון בנימין דאינון ככוכביא ומזלייא דל״ל הופבנא ועוד נימא הכולל כל

׳״ב נימין התלי כמ״ש לקמן, וכן י״ב הרהין בראש י״ב ארחין שעושה החמה ברקיע והראש הוא רקיע כמ״ש במ״ב, וכן בלב ישבו ל״ב נתיבות כמנין ל״ב אלהים דמעשה בראשית וכולל כל הע״ס ויש בו כ״ב אותיות ג׳ אמ״ש אש ליבת נור דליק מים ריל,ה רוח דנשיב בכנפי ריקה רוח, וז׳ כפולות ו׳ פרקי .ידים וגופא ובשם הלב ת״ת], יי״ב פשוטות ו׳ כנפי ריאה עם וורדא כמ״ש בזוהר שהוא דוגמת היסוד זעירא לכן גניז בכיס וד״ל ו׳ עיזקאין דקנה זהו בגוויה, ובבטן נ״כ כולל ע״ס שראש גויה בטן הן בינה ת״ת ומלכות שבכ׳י׳ס ע׳׳ס והן ג׳ שמוה אהי״ה הוי״ה אדנ״י וג׳ אמ״ש כבד בו אש הטבעי וקורקבן בו מים לס היי• מבשל והמכס רוח בו יתילדו רוחות בבטן כידונו וז׳ח ו׳ פרק־ן של הרגלים וגריח, וי״כ פשוטות י״ג מנהיגיה ו ל ו פ כ

כנ׳יל וז״ש הארן על י״ב עמודים עומדת הקרן הוא הבטן כמ״ש בפ׳ ג׳ ארן בעולם ובטן בנפש ועל י״ב מנהיגים עומדת וי״א על ז׳ עמודים הן ו׳ פרקי הרגלים עם ברית וי״א על עמוד אחד וצדיק שמו בריה שבק הוא מלכוה והיא עומדת על הבריה עטרה הברית אשה היל עטרת בעלה כידוע, נמצא כל אחד כילל בחבירו אלא דחשיב בכ״א עיקרו שלו בראש אש וכן בכולם. ואלי הכ״ב הן בכ״ד כי בגשם ג׳ מרחקים ג׳ ממ״ש, וששה שטחים, ובצינורות ל ״ ׳ונקודה הפנימית ז׳ כפולות, וי״ב גבולי אלכסון מ כ״ב כנ״ל ג׳ וז׳ וי״ב ובעש״נ ובספירות, ובשמות שם ע״ב הוש

ג׳ פרי

הדבור כמו כן גס נ׳הידז׳א פעמים עיי יוצא הדבור דהיינו כשנעשים מוחין .למלכות או מתגלה סחרת הדבור לחון אבל חיו כשמכתלקין המוחין אז נגבל

ונסתם כדיבור עיכ כח השיחה שייך מצד הנצח ועיקר השיחה הוא בננח כי ידוע איסו כנצח ואיהי בהוד שעיקר השיחה הוא עיי סדמ בסוד מגיד לאדם מה שחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו. והלעיטה הוא בהוד שגה סנוקבא שבה תכי.ת תשמיש כמי שכתוב אכלה ומחתה פיה(משלי לי) ואמר בלשון לעיטס מצד סוד כסוד והודי נהפך עלי למשחית (דניאל יי) כי יניקת סיס הנאמר בו הלעיטני נא וגוי הוא עיקר מצד הוד קו הגבורה שהוא אדום וכבן. השמיש הוא ביסוד . ועד הנה חשב כחות הפעולות הנמשכים מצד הששה קצוות• דאור הישר שנכללין בת״ת ואחיכ חשב כחות הפעולות הנמשכים מצד הששה קצוות דאור חוור הנכללין בתיה ואור החוזר סוא נוקבא ויסוד זילס סוא בסוד מעשה שמעשה הוא בנוקכא כנודע. רוגז בהוד שבה רוגז הדין נתחזק. הלוך ברגל ועיקר הליכה ברגל ימין סוד נצח . שחוק הוא בתית בסוד *זשכ נשמיס ישחק. הרהור מצד יראת הדין מהגבורה נאה הרהור תשובה

3£Hכ״א אלו הם שלש אמות אמ״ש ויצאו (ת והם אויר מים י מהם שלשה אבות ותולדותיהם ת, שלשה אבו ו לד אש ומאבות תו ושבעה כוכבים וצבאותיהם ושנים עשר גבולי. ראיה לדבר עדים נאמנים בעולם שנה נפש ן אלכסו- ושנים עשר חק ושבעה ושלשה פקדן בתלי ונלנל

ולב 5

פירוש ספר יצירה פץ פרא ב הגי׳א י 39

מהנהגין כל האיכרים והוא נעלם בתוכם וע״י יצאו וע״י יכאו, וכך מהירות האיברים ואימורם וכל הנ״ל הכל ע״י הלב כמ״ש משבתי דרכי ואשיבה רגלי כו׳ משהי כו׳ ואמרו איזה לרך ישרה כוי איזה דרך רעה שיתרחק כו׳ רואה אני כו׳ והן א׳ שבתוך הוא״ו בתוך י״ב מזלות ב׳ ווי״ן בתוך י״כ מנהיגין כמ״ש בתיקונים ו׳ ת״ת. ל לג ג ו׳ יסוד א׳ בינה ליבא: ו אינו גלגל הכוכבים רק היקף הממה שע״י נעשית השנה וע״י היקף הממה עושין לפעמים י״ג עם החמה והוא ג״כ א׳ הנ״ל, וכנגדם הם י״ג הקוני דיקנא וי״ג קוצי דשערי וי״ג נימין וי״ג אורמין וי״ג מדה״ר וי״ג מדות שההורה נדרשת בהן וע״י הי״ג נעשין כולם אה״ד שהוא בגי׳ י״ג, וכן מחייהדין ע״י שבעה ושלשה, ובכולם הוא מכריע בג׳ אמ״ש הגויה ששם הלב ובז׳ שערים הפה כי פומה וליבא חדא

מ״ב שלש אמות אמי׳יש אויר מים אש אש למעלה ומים למטה ואויר רוח חק מכריע בינתים וסימןם, מ׳ דוממת ש׳ שורקת א׳ ת חמי לדבר האש גושא א

ם: תי נ אויר רוח הק .מכריע בי

הדשים להשלים

עדים בעש״נ: ושנים עשר חוק ושבעה ושלשה. ר״ל כי אף חם יתחזק דבר אחד. תלתא • זימני מ״מ לא יתחזק בשאר אבל אם יתחזק ג׳ דברים אז בודאי יחחזק וז״ש ושנים וכו׳ ג׳ דברים שכולם מכוונים הוא ראיה שהשאר כמו ע״ס וכן איברים הפרשים

שכולם זה כנגד זה בעש״נ כידוע שלכן נקרא עולם קטן וכן בש״ל כולם הם כמו בספירות ובמלאכים ובכל היכלות ועולמות ואף ביסודות הפשוטים ובלצמ״מ אלא

נינהו ולכן כל המדבר אחד בפה ואחד כו׳. בכולם בעולם שמיס למעלה ה ל ע מ מ״ב ג׳ אמות וכו׳ אש ל

ובשנה החום ניסן למטה ואויר כו׳

ובנפש הראש, וכן• וסימן לדבר 1 ״

ים כ בכולם מ י1

דיה לחד: מים הוא כן

המים גושא את האש כצ״ל. ר״ל הם תרצה לידע את הדבר הזה ראה במים ואש שלנו שאין להם שלום וכששופכין מים ואין יכולין להיות יחד כי הם שני הפכים יורד המים למטה והאש• למעלה וזהו כבוי שעולה לשרשו ונשאר המים ואם היה מים למעלה מאש היה להיפך ובהיפוך מש״א מים ע״ג אש וזהו מש© שמשא הוא היפך של נושא שא״א לסבול כמ״ש בזוהר משא דבר וכו׳ מטולא לביש , וכך הן שאדם קר הוא רחמן כו׳ וחס הוא י כעסן שרחמן יכול לסבול אה הכעסן אבל בהיפוך לא כמ״ש (ר״ה, תענית כ״ז א׳) עלוב ושאינו עלוב מי נדמה מפני מי ׳ כ״ט א כו׳ ולכן אמרו הקב״ה שהוא בתכלית הרחמים משא הכל: מי׳ם דוממת שי״ן שורקת. כי בומ״ף הן אותיות השחיקה: בסגירת הפה והמ״ם יותר מכולם וזסשר״ן הם אותיות השריקה והשי״ן יוחר מכלם ואחה״ע הוא בפתיחת הפה אבל לא בשריקה ואי יותר מכולם קל וזהו מכריע, ולכן נבחרו חלו האותיות, וכן י

יצחק חותס כי השרניס העליונים שנחתמו למעלה מתהפכים למגיה בסדר אהד וסכן• זג״כ ידוע כי יכוד האש שלמטה בעמם השפל הוא נעלם ודק וזך עד שלא: נראה לרוב זכותו כידוע לחוקרים והוא יותר דק ונעלם משאר יסודות ריח: ומיס ועפר ויכו־ סרוח הוא יותר דק ונעלס מיסוד סמים ועשר יכן יסוד המיס הוא יותר דק מיסוד העפר והם שרשם כסדר העולמות אצילות ובריאה יצירה ועשיס כאצילות הוא יותר נעלם מהבריאה יבריאה הוא .יותר נעלם: מיצירה ויצירה הוא יותר נעלם מעשיה וזיש בע׳ח בשער קליפת נוגה בפרק י״א ז״ל אמנס דרך כלל יהיה כי אצילות יסוד אש ובריאה יסוד רוח ויצירה: יסוד מיס ועשיה יסוד עפר והיינו כמ״ש שארבעה יסודות שלמטה בעולם השפל סס כערך ארבעה עולמות אצי-וה בריאה יצירה עשיס. וגס כן אפשר לומר בדק־ אחר כי אפילו באנילית עצמו היה שרשו של יסוד האש למעלה משאר• יסודות והיינו כי ידוע בז׳ ימי הבנין עולס של האצילות בסוד עולם חסד יבנה היה המרות בדרך סוד המזיגה כמיש סאריי זיל כי זיא יש בו ששה• כלים וכשבא לו רוח מאבא חסד דרוח נכנס בכלי הגבורה וגבורה דריח נכנס. בכלי החסד ולכן מהדרום יוצא החמימות בעולם ומהצפון יוצא הקרירות והיה: ראוי להיות להיפך כי צד הדרוס שהוא בימין שהוא החסד כי הימין הוא מצד סחסד יהיה מהראוי שיתחדש שם קרירות לסבת קרירות שורש יסוד סמים־ שבחסד וכן בצפון שהוא בשמאל מצד הגבירה היה מהראויי להיות בא ממנו החמימות אבל מנד המזיגה שיש במדות סעליונוס שבחסד יש גו בפנימית של1

גבורס

שבהן בכח כמו טיפת הזרע כ. אלו הם כו׳ ותולדותיהן ו האדם בו בכת: נעוד בליקוטי וששח רוחות ונושאיהם , כצ״ל: ראיה לדבר כו׳. שהכל

בג׳ ג׳ בין באורך בין ברוחב עש״נ אמ״ש וז׳ וי״ב בכולם והן עצמם מחולקים ג״כ בג׳ ג׳ כמש״ל שלש אמות אמ״ש כו׳: *) מ״ם דוממת כנ״ל וכן הוא בעש״נ בהראש הפה שורקת ומדברת בקול והבטן דוממת אין בה רוח כלל והגויה בה קלא דלא פסיק ונהר יוצא רות מכריע בינהים, וכן בעולם הארץ דומיה כו׳ יורדי דומה והשמים מספרים כבוד אל תמיד וכמ״ש בפי ויקהל אלמלא לבני עלמא אטימין ליבא וסתימין עיינין לא יכלין למיקס מקל נעימותא דגלגלא דשמשא כו׳ וכן אמרו בגמרא. ובאויר בעה״ז רוח מכריע כו׳ קלא פנימאה אינו נשמע וג״כ אינו תמידי, ובשנה מום כולם מהלכים ומרגשים ובימות הגשמים נחה גדודיה וביד כל אדם יחתום (פי׳ מבלי לצאת מפני הגשמים), וכרוח רויה מכריע. שהן ב ל יש כו׳ וכ״ה בכולם]: ושלשה ופקדן בתלי וגלגל ו מנהיגין את כולן להורות שהכל יוצא משורש אחד וכן אמר לקמן במשנה ה׳ א׳ ע״ג ג׳ ג׳ כו׳ וכ״ה בכ״ר שא׳ כוללם והוא ע״ג. הוא התנין במזלות שע״י יצאו כל המזלות וע״י י ג׳ וג׳ כו׳: תל יבאו וע״י כל החילופים במהירות ובאיחור ועמידת הכוכבים והילוכם לאחור והוא כולל כולם ולפי שלא ידעו בו הפילוסופים והתוכנים נשתבשו במהירות וקימור הכוכבים וכל הנ״ל וש״ד וגזרו שהגלגל מוזר ומזלות קבועים ונצרכו לגלגל הקפה וליוצא מרכז ודברים זרים והכחישו דברי רבותינו ז״ל במלוני רקיע אבל ע״י התנין במזלות יתורץ הכל והוא נעלם כמו לב, וכן לב ע״י

, . , . , , מהנהגין , , *) הוא ליקוט על מיש במשנה כ׳ לסלן: 1 , פרי הנעשים ברקיע בעולם השפל שלמטה יכן וי״ב גבולי אלכסון שבעולם השפל הגשמי שרשם מששה סקצוות שסם כפולים שניס עשר בשוד אור ישר ואור חוזר הנכללים כה״ת שסם סוד שנים עשר גבולי אלכסון העליונים שמהם יצאו השנים עשר גבולי אלכסון שבעולם השפל הגשמי: ראיה לדבר עדים נאמנים בעולם שנה נפש חק שנים עשר ושבעה ושלג ה . ריל וכל זה להעיד על אחדותו יתברך כי כצ מה שיש בנפש תמצא בשנה בעולם בכל אחד מסס כי חק שנים עשר ושבעה ושלשה הוא בכל אחד מסס ר״ל חק שנים עשר שהם סוד שנים עשר גבולי א־.כסין ישנים עשר מזלות ושנים עשר חדשים ושנים עשר מנהיגים הס בעולם שנה ונפש וכן ושבעה שבעה כוכבים שבעה ימים שבעה שערים הם בעולס שנס ונפש וכן ישלשה שלש אמ״ש אויר מיס אש הם בכולה שנה ונפש וזה הכל הוא עדיס נאמנים שממקור אחד יצאו כולם: ופקדן בתלי וגלגל ולב . ר״ל הממונים של עולס ושנה ונפש שסם פוקדים וזוכרים לכל דבר ודבר הן לטוב או לרע הס בתלי וגלגל ולב שהס סוד בינה ות״ס ו!'א עצמו כל הששה קצוות שלו כמו שאפרש אחיכ במשנה ד׳ תלי בעולם

וכו׳ עיש : טייב וסימן לדבר האש נושא את המים . ר״ל כי האש שואבת המים בתוכה יזה סימן שיסוד אש הוא למעלה בעולם שאנחנו בו כי אע״פ שבעולם האצילות יסוד האש שלו הוא למטה מ״מ בעולם השפל הזס יסוד האש בוא למעלה כי בהכרח דבר החותם יתהפך גנחתס שנאמר תתהפך כחומר

ש ספר יצירה פ״ו מ״ג ד הגר״א ו ר י פ

פלולין זה בזה שאף בעולם ושנה דומה למלחמה שני אוהבים ושונשים ומחיים וממיסים כמש״ל שגם הם מד׳ יסודות אינן רק כפי מבע השפעתם למשה, וכן כלולין כולם זה בזה כי גם הלב כמלך על כסאו כי ממנו יצאו חיים אל כל האיברים ואליו יבואו שבלילה בשינה כולם נאספים אליו מ״מ רובו במלחמה הוא צריך לשמור עצמו שלא יחגברו השונאים

והממיחיס עליו : מייד גם את זה לעומת זה וכו׳ . כמו שי״ב מזלות בדכורא ו״ו כנ״ל כן בנוקבא י״ב בקר לכן. י״ב צירופי הוי״ה בעד״א כ״ד צירופי אדנ״י במלטה שבה כלולה שלו ושלה כ״ד ספרים, וז״ש אה זה לעומת זה י״ב שלו נגד י״ב שלה ז״ה בגי׳ י״ב לעומת ז״ה ג״כ י״ב שלכן נקראו שניהם זה בדכורא כמ״ש בזוהר זה וזאת וכן נוקבא ג״כ נקראת זה זה השער כמ״ש בתי׳ , וי״ב מזלוה נתלקין לד׳ מדרגות נגד ד׳ אותיות הוי״ה וד׳ אוהיוה אדנ״י שהן בחגת״ס, הסד סוב וגבורה רע חע״פ שאין רע למעלה מ״מ למסה מתעורר הרע וכן ת״ה סוב מסוב נמשך מחסד ומלכות רע בסט׳ יראה רעה , ועשה אלהים זה לע״ז בזווג פנים נגד פנים שאז החסד דידיה נגד גבורה דידה וזהו טוב לעומתב , וזהו רע וגבורה דידיה נגד הסד דידה וזהו רע לעומת טו, ולכן בארן בדרום הוקף החמימות ג ו ו סוד מיתוק הגבורות ס מאש שבשמים כו׳ ובצפון קר יותר ממים שבשמים ושם הישוב אבלב רע ו ט ב מ ת״ת ומלכות דידה נגד ת״ת ומלכות דידיה וזהו טו

מרע

יצחק נקבה הסובב גבר ועיין בזוהר פ׳ פנחס דף נ׳ מיש שם והכין . יששיס ימים של שנח החמה הוא סוד כי כל ספירה מהששה קצווה דז״ה הוא כלול מי׳ שהם ששים וכל קצה כלול מכולם הס שש פעמים כשים שהוא מנין שיס והי הוא סוד עטרת יסוד ז״א שהיא ה׳ אחרונה דשם הוייס והיא מכללות כולם ונכללת בששה הקצוות לסצטרף עמהס אבל לא כחשבון שלהם כחשבון עשיריות אלא בחשבון אחדות כנודע שחשבון אחדים לבד הוא במלכות עטרת יסוד וחשבון עשיריות הוא בו׳׳א וגלגל בשנה הוא כמל־ במדינה מה שהוא חפן לעשות הוא עושה כך גלגל השמש עושה בשנה לפי הנהי׳תס פעולות הפכים בימות החמה הוא חוס ובימות הגשמים קור וכמו כן תית חיא שהוא סוד גלגל בשנה הוא כמלך במדינה שהקצוות היא מתנהגים ע״י כפי השרשיס שלהם שנשרשו בו וסס מסתעפים ומתפשטים מהם כמ״ש בת״ז בתי׳ י׳ג דף כ״ד ע׳א ויל ערקין דלבא איכון כחיילין בתר תלככון ורזא דמלה דא אל •אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו הכי מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוח כגוונא דעלאין ועיקר הלב הוא בת״ת שהוא סגוף דאדם עליון ועיש מים ביאורו עין בספר באר יצחק שלי והבין היטב: לב בנפש כמלך במלחמה . ריל כיהלכ הוא המלך על כל איברים של הנפש ועיי הרצון הטוב שבלב שמתגבר היצר טוב שבו על יצר הרע בזה עושה מלחמה כו להנהיג כל האיברים לטוב וכמו כן גם למעלה ויא עם מלכות ז״א הוא כמו הלב של המלכות הנקראת בשם נפש כי הוא כסוד בל איש שורר בביתו והוא כמלך בבית מלכותו לעשות מלחמה להשיג מלכותו אליו ויהיה מלך על כל הארן. ועיין גיכ בשפר שפע נזל שמאריך

בביאורו על זו המשנה: מייד גם את זה לעומת זד, עשה אלהיט טוב לעומת רע וכו׳. ר״ל. ר״ל הקדושה מצד הטוב ססיא כנגד הקדושה : טוב מטוב רע מדע והחסד והרע הס״א מצד הדין. והיינו צד הטוב שבעולמות בי״ע שבנס סביב רשעים יתהלכון כי באצילות נאמר. בסם לא יגורך רע: הטוב מבחין את הרע . שיודע כי צריך הרע בעולם לעשות משפט ברשעים : והרע מבחין אתב. שיורע שצריך גיכ לעשות חסד כעולם כדי להאריך אף שמא יחזרו בתשובם המו

ולכן :

ה במלך מ״ג תלי בעולם כמלך על נסאו גלגל בשנ; ה מ ה ל מ נה לב בנפש כמלך ב *במדי

ת זה לעומת זה עשה אלהים טוב לעומת מ״ך־ נם אב רע מרע הטוב רע רע לעומת טוב טוב מטות הרע והרע מבחין את הטוב טובה שמורה מבהין א

לטובים ורעה שמורה לרעים: *ניא על חומה.

וכן מים דוממים ומה שהמים מרעישין בים הוא מכח הרוח •שבקרבו והאש שורקת ומתנענע תמיד י ורוח ממוצע, וכן מדת י הדין שורק המיד וצועק ומדה״ר שותק ומעלים עין ומשפט שהוא .-ממוצע מכריע, וכן מי שטבעו הם כעסן וצועק ורחמן. סובל

•הכל ״ ושותק ובינוני הוא מכריע, י.׳.וכן בנפש הבטן לא קול ולא •לבור ובראש הדבור ובגויה הקול מכריע , וכן בשנה ימות הגשמים •שוקטים כל הדרכים והבריות וכן

בכולם יכ7ג תלי בעולם וכו׳. שהוא קבוע וכולם הוזרים ובאיםה אליו ומשההוים לו •־ נלנל בשנ כמלך (על הומה) [במדינה].

לשמור העיר כן הוא שומר עתותי השנה קיץ וחורף וזרע וקציר כל. כמ״ש לקמן (במשנה -הקופה השנה: לב בנפש כמלך במלחמה •ה׳) וי״ב עומדים במלחמה כו׳ כמ״ש שם, והם ג׳ מינים א׳-שהוא והמדינה יושבים שלויס ושקטים והוא מלך על כסאו, ב׳ ,שהוא שומר המדינה ומשגיח על צרכם, ג׳ שסבבם למלחמה וצריך י להלחם על עצמו. והן עולם שנה נפש נגד אמ״ש, עולם שהם :שמים כולם שלוים ושקטים וא״צ לשומרם ששם אין השתנות, ב׳ •שנה אויר שם השהנוה קיץ והורף וכל העהיס וצריך השגהה על •הנהגתם, ג׳ ארץ שם נפש כל ההתהפכות וכל השינויים וכל המלחמות ופגעים, וכן בנפש התאווה והכעס וכל הד׳ מרות ״ימליים ומכולם אין מגיע הצער כמו ללב שהוא המלך וכל-המלחמות .בעדו, וכל הלו סג׳ בראש ובטן וגויה ואף שכולם

כלולין

פרי ׳גבירה דרוח ובגבורה יש בו בפנימית שלה חסד דרוח והפנימית הוא עיקר •לכן בא מהדרום החמימות ומהצפון הקרירות ונמצא מטעם זה גיכ למטה •בעולם השפל בח יסוד האש למעלה מן יסוד המיס כי מצד הסמזגית המדות •>ח יסוד האש מצמע;'ה מיסוד המיס כי בחסד שהוא למעלה מה.;בורס יש בי •בכנימות שלו השורש של יסוד האש שהוא העיקר ויסוד הרוח אויר שמכריע-כין האש ומים הוא ג׳׳כ מחמת שרשו ת״ת המכריע בין החסד והגבורה והוא מהמצע בי,יסס להתקשר ולמזגס ביחד ומפני כן גיכ למטס יסוד הרוח אויר מסמצע בין יסוד סאש ומיס והוא למעיה מן סמים: מ׳ דוממת ש׳ שורקת

וכו׳. עיין בפרק 3׳ משנה א׳ מיש שם עיז ותבין היטב:. ריל בינה היא כנקודה אמצעית •.-מ״,; תלי בעולם כמלך על כסאו וכו׳ אשר עליה סובבים ששה קצוות עולם הבנין העליון ושל האצילות ובה •סם תלוים והיא אינה נראית לעין כל כנקודה אמצעית שעליה מככבים כל סגלגלים ומולות וכוכבים שבעולם של מגיה וגס היא נקראת תלי בסוד תל שהכל פונים־ אליה כי כולם בחכמה עשית בבינה והיא כמלך על כסאו שיושב-גבית מלכותו ואינו נראה לעין כל ירצוני נעשה ע״י ציויו כך בינה היא מלך-העולם שהיא יושבת על ו״א שהוא כמו כסא אליה וזהו כסאיו ככא של ו׳ זיא .שהוא בסוד אות ו׳ של שם הוייה והיא יושבת עליו בבית מלכותם מלכות ־שהיא בית והיכל לזיא ביתו זו אשתו וסיכל גימ׳ שס אדניי שבמלכות: גלגל-בשנה כמלך במדינה . ר׳ל ת״ת דזיא שבו י״ב צירופי הוייס של ששה קצוות ראוי ישר ואור החוזר הצכללין גו הוא כמו גלגל בשנה ז״א הנקרא בשם שנה כנגד סמלכות שנקראת בשם חודש שהיא מתחדשת ועולה למעלה תמיד וג״כ->מו גלגל השמש שעליה מסבב כל השנה כולה של שםיס ימים כך התית דזיא '״שהוא גלגל השמש הנקרא בשם שמש עליו מסבב כל הקצוות דזיא הנקרא בשם .שנה כי כל הקצוות מסתעפים ומתפ:טיס ממנו ולכך נקרא בשם תפארת שהוא ^מהפאר בכל הקצוות ועיין בזוהר פ׳ בראשית דף ז׳ שכתב זיל מאן תקופתו דא •קצה סשמיס לתתא דאיהי תקופת השנה דאסחרא לכל שייפין וכו׳ משמע משם #ו'א ינקרא בשם שנה ומלכות היא תקופת השנה שהיא מקפת לזיא בסוד

פירוש ספר יצירה פץ מ׳ד ה הגר״א כא 41 ולהיפך אבל בעוה״ב סונה שמורה כו׳ א״צ ב״ם וזהו אה זה לעו״ז כנ״ל שימינא ושמאלא מהנהגים העוה״ב וכאן הוא בהיפך המוב מבחין כו׳ וא״ל ב״ם בעוה״ב וכל שהוא יותר צדיק יותר נבמן ואברהם אע״ה שהוא ראשית דרגא לחסד נבחן יוהר מכל וכמ״ש בב״ר(פנ״ה) משל לשתי פרות וכ״ה ברשעים להיפך ונבוכדנצר יוכיח ולכן נגד האי הוא התי״ו וב׳שי״ן ובאחור להיפך אבל בעוה״ב גגל הא׳ הלמ״ל ונגר הב׳ המ״ם כו׳

וכן באחור:

. ׳ כו מ״ה שלשה כל אחד ו עכשיו מפרש ג׳ וז׳ וי״ב עניינם היאך קשורים זה בזה כ״א לבלו, בנפש -רמש ע״ג גויה וגויה ע״ג בסן זה על זה וכן בעולם ושנה כנ״ל: ז׳ ג׳ מול ג׳ כוי. ר״ל עין ואזן ונמיר ימין נגל שמאל. ופה באמצע מכריע בינהים וכן בספי׳ הסד נצה ה״ה נגד גבורה הוד יסוד ומלכות מכריע אבל ג״ר כולם רחמים גמורים, וכן הן זעג״ז בא״א כידוע. שהן נחלקין לד׳ חלקים כנ״ל וכ״ה בשנה ונפש: ושנים עשר. ם י הב בד׳ אותיות הוי״ה שכל א׳ כלול מג׳ כנ״ל: שלשה אונאים. ה׳ בינה דמינה יו״ד מכמה וכן הסד דבה נמית מכמה: שו דינין מתערין וכן גבורה לבה נמית בינה כל.אהבה הוא ממלת המסדם. ו׳ ת״ת אילנא דמיי: י וכל שנאה הוא ממלת הדין: מחים. ה׳ מלכוה כנ״ל וב״ה בחלנ״י במילואו שכל אות מג׳ תי ממי אותיות. ואוהבים ושונאים הוא בעוה״ב שלכך יצהי׳ר נקרא שונא אם רעב שונאך כי תצא על אויביך והרבה פעמים וכן להיפך, מחיים וממיתים בעוה״ז כמש״ל: ג׳ אוהבים הלב והאזנים. שהן כלי ההורה כמ״ש להקשיב לחכמה אזנך תעה לבך לתבונה וכיוצא בו והוא כלי חכמה והבונה כי החכמה הוא לבר שמקבל ושומע מאחרים והבונה הוא שמבין לבר מהוך לבר וז״ש בהחלה להקשיב, ע״ז י״מ א׳) לעולם ילמול ואח״כ הטה כו׳ כמ״ש (ברכות כ״ג ב׳ אדם ואח״כ כו׳ כי הלב לחשוב ולהנהיג א״ע והוא בא ע״י השמיעה כמ״ש בפייה כמ״ש לב נבון כו׳ ואזן חכמים וכמו שהלב עיקר כל הגוף כן האזניס ולכן אמרו (ב״ק פ״ה ב׳) מרשו נותן. כל ההאוה בכבד ן דמי כולו: ג׳ שונאים הכבד והמרה והלשו כידוע כמ״ש במדרש הנעלם ויאמר עפו אל יעקב הלעיטני נא כוי הכבד אל הלב כוי עי״ש, ומרה כל הקנאה תלוי בה כידוע וז״ש

ב״מ יצחק

ולא היה בהם אהבה וחיבה ולכן לא יכלו לסבול הכלים אלו האורות ומתו וכמיש חבור עצבים חפרים הנח לו, וזיש בעל הפר יצירה כאן שבעה חלוקים, ומתחילה אמר שלשה כל אחד לבדו עומד ר״ל כי השלש ראשונות הס אינם חלקים נפרדים 1ו מזו אלא כל אחד לבדו עומד כדרך קוין העמודים אבל הים בסס התקשרות ביחד זו כזו עיי הא׳ המכריע בינתים וזה הנזכר היה בעת תחילת האצילות השבעה מלכים שמתו אבל אחיכ בעת התיקון סיו ג״כ כדרך קוין העמודים הקשורים זה כזה כיחד והם נעשו אחר כך שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתיס ריל מג״ס מול נה״י ואחד חק ר״ל חק המלכות שבה גזירת סדינים וגס ידוע שמקומה נרשמת נחקקת בת״ת ז׳׳א כסוד כי חוק לישראל היא מכריע גינסיס בין חגית ונהיי ודוק והבן היטב מיש: שרשת אוהבים העינים והאזנים והלב, כציל. וכך כתב הרמיב זיל שלשה אוהבים העיניס מאירים לגוף להנהיגו סאזנים משיניעוש ולב מחשב להנהיג את הגוף בין בטיב ובין גרע ושלשה שונאים הלשון מדברת רע לעשות רע אל הגוף

םכבל

. עכשיו מפרש הפעולות של הד׳ דרגין ן י ב מבח מרע \ הטו ואמר הסוב דידה מבחין את הרע שלו והרע מבחין את הטוב שלו כי כשם שא״א לקבל רוב רעה כן א״א לקבל רוב שובה כמ״ש כעסת עליהם אינן יכולים לקבל השפעת אינן כו׳ ולכן

היא ממתקת את הסוב והרע שלו בנסיה מעט שלכן אמרו במלכות ב״ד הרפה דינא רפיא, יאח״כ בת״ת ומלכות טובה שמורה וכו׳ שמשם החיים והמות ת״ת חיים ומלכות אילנא וכו׳ שת״ת ומלכות מנהיגין את העולם כמ״ש את המאור הגדול לממשלת היום ואה המאור הקסן לממשלת הלילה שאף שת״ת ומלכות זה לימין וזה לשמאל מ״מ שניהן מכריעין הס אלא שזה נוסה ייתר לימין וזה יותר לשמאל לכן בא ע״י כי שניהם

הס ממוצעין כ־נ״ל [בליקוטיו, זה לעומת זה. וכן בס״א כל הל״ב עשר כתרין וג׳ קסירין צאן ועבד ושפחה וז׳ היכלין דס״א ז׳ מדורי גיהנס ז׳ רקיעין ז׳ ארעאין דלהון ז׳ כוכבים בס״א וי״ב נשיאים]:. כמש״ל פ״ב וסימן אין למעלה ׳ , גם את זה מ ו [עוד בליקוטי מענג כו׳ וכתב בפ׳ בראשית באתוון גליפין דר״א כו׳ וסימן א״ך ב״ך א״ל והוא במ״ש במ״א כי הן כ״ב בהים מלמעלה למסה וברוחב הן א״ך ואמצעיהא הוא א״ל ב״ס וזהו א״ל, והנה ידוע בסוד

סליק ונמית והנה הקצוות הוא א״ת ב״ש עד חציו ומשם ולמעה . הוא בהיפך וכ״ה באלב׳׳ם, והנה הימין הוא מסד דסליק ושמאל להיפך וז״ש בפ׳ נח בא לפני באחוון גליפין כו׳ להוא אמור האחרון ולהיפך פנים הראשון אב הרחמים וזהו סוב לעומפ רע וכחציו התחתון ג״כ כזה אלא לפי שמתחיל ל״כ מ״י וסלרן כ״ל י״ם והוא משמאל לימין לפיכך אומר רע לעומת סוב ובאלב״ם למעלה הוא סוב לעומת סוב להכל בסליקו ומחציו ולמסה בהיפך והן ל׳ רגלי המרכבה וכמ״ש לימינא ושמאלא מתחלפים משא״כ באמצע כמש״ש, ואמר הסוב מבמין בו׳ סובה שמורה כו׳ כי ד' במי׳ ב׳ האמצעים ו״ה הן המתנהגים בעוה״ז ו״הגל ה״ארן י״ה ימינא ושמאלא הן מנהיגי עוה״ב ג״ע וגיהנם אבל בעולם הזה השפעת כו׳ כעסת כו׳ והן ממוזגים כידוע וכמ״ש כי המים והאש הן מנהיגי עוה״ב גן עדן בנהר וגיהנס באש וכאן בחיים ומות רוח ועפר ובעוה״ז הוא בהילוף הטוב מבתין את הרע ר״ל שבוחן לרשע ונותן לו סובה וצדיק להיפך והוא הנסיון כידוע וזהו א״ת ב״ש כו׳

ולהיפך פרי

ולכן שיתף מדת הרחמים למדת הדין כדי להתקיים סעולם על ידם: טובה שמורה לטובים ורעה שמודה לדע־ם. ריל עיקר הטובה והרעה היא שמורה לבא אחיכ כי סיום לעשותם ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם והרע והטוב שבעולם הזה אינו טוב ורע כעצם כי הטוב שהוא לרשעים הוא כדי לשלם לשונאיו אל פניו והרע שהוא לצדיקים הוא כדי ליטול שכרם משלם

להתכפר על חטאים שלהם : מ״ה שלשה כל אחד לבדו עומד אחד מזכה ואחד מחייב ואחד מכריע בינתים. עיין גפ״ג מ״א מיש שם מזה הענין : שבעה הלוקים שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בעתים. ר״ל כי ידוע מעיח שער כמלכים סרק ס׳ כי ג׳ ספירות הראשונות היו כתחילת האצילות אפילו כעת שגעה המלכים שמתו בדרך ג׳ קוץ עמודין וכולם קשורים זה בזה ביחד אבל י שבע התחתונות יצאו כולם מתחילה נפרדות זו מזו שלא בדרך קוים רק זו על גגי זו כי לא סיס גסס אחדות והתקשרות כדמיון אנשים נפרדים איש לדרכו

מ״ה שלשה כל אחד לבדו עומד אהד מזכה ואהדם. שבעה שלשה גתי מחייב ואחד מכריע בים. ושנים עשר נתי מול שלשח ואחד חק מכריע בי עומדין במלחמה שלשח אוחבים שלשח שונאיםם. שלשה אוהבים חלב תי שלשה מחיים ושלשה ממי והאזנים שלשה שונאים הכבד והמרה והלשון שלשה מהיים שני נקבי האף וחטחול ושלשה ממיתים שני הנקבים והפה ואל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו, שלשה על גבי ה ש ל . אחד על גבי ש ד עד עדי ע: ח ז , שבעד, על גבי שנים עשר ובלם אדוקים זח ב שבעד.

׳42 פירוש ספר יצירה פ״ו גדה הגר״א כהנהגת העולם בד׳ יסודות כל תאוה ואהבה בסוד המים כמ״ש חכמי המחקר וע׳ בס׳ הישר וכ׳ נמשך אהריך כמים, וכל שנאה וקשמה וכעס מצד האש, והחיוני ברוח רוח חיים באפיו,, ומיתה בעפר וכן ואל עפר, וכן בד׳ רוהוה העולם, ב׳ הם משמשים בעוה״ב וב׳ כאן, אהבה ושנאה שם חיים ומות כאן, ושם הוא ג״ע וגיהנם והנה ג״ע הוא כל הצחצהות הוא בנהרt וגיהנם באש וכאן ברוח ועפר וכ״ה בד׳ רוחות ג״ע בדרום גיהנם בצפון כידוע, ממזרח החיות במזל הצומח מהאופק והמות בו שקיעה כידוע ויאסוף רגליו כו׳, וכ״ה במזלות אהבה ושנאה כו׳ דפ״ג שכנגדן הוא המלחמה כידוע לחכמי ההזיון, וכן בד׳ היםודוה שלכן מים ואש הם מחנגדים וכן רוה ועפר שהם הפכים אהבה ושנאה כו׳ ונקשרים זה בזה ע״י חיבור כולם כמ״ש בר״פ וארח . שלשה אוהבים כו׳ וכ״ה בכל הז׳ הלקים0 בעולם כסף הוא אוהב שהוא מצוי לכל והוא קל בהוצאה וזהב שונא שאינו מצוי כ״א למקנה או למבחן או צפון לרב סוב הצפון ג׳ לרגין לצפון מצפון זהב וג׳ דרגין ביה נציץ כדהבח או סומקא או חשוכא והן ג׳ לרגין לזהב שניתן לאלם והכל בלין או מה רב טובך אשר כו׳ וכמ״ש בספר הבהיר הובא בזוהר סוף ח״א בעמול האחרון לי הכסף ולי הזהב כו׳ שם של כסף בימינו ושל זהב שם בשמאלו אמר זה יהיה מזומן וקל להוצאה ועושה

דבריו נהירו

ות שבהן חקק אהי״ה תי ם עשרים ושתים או מ״ו אלו הת י״ה יהו״ה אלהים אלהים יהו״ה יהו״ה צבאום שלשה ה עשה מ י ו ת אל שדי יהו״ה אדנ ו א ב אלהים צל ת כ ם א ה ת כל עולמו וצר ב ם א ה ספרים וברא מ

ד לצור : ת כל העתי א היצור ו

, וזה״ב הוא ימי קריאת ההורה להיפך (ומ״מ ׳ בנחה כו דז׳ מאיר לה״ב משא״כ בלא ז׳ הוא השיך והן כפולים כוללים זה בזה והן שתי בנות הב הב כו׳ ב׳ בנות דלוט ב׳ דמעות שמהם הדין מהספירות אבל זהב מאיר כנ״ל) והן אהספירות לשמאל ושבת הוא מלכות דסליק לנינה כידוע וכס״ף הוא בא״ב כסדר וענ״י הוא אותיות הקודם לכסף למפרע כל הדוחק כו׳ ונחשת הוא החיים נמש נמשה וראה אוהו וחי וברזל הוא הממית כו׳ וז״ש לא הניף כי הברזל נברא לקצר והמזבח נברא להאריך ולכן נקרא מזבח הנחשח ונחש הוא ג״כ החיים חיויא דחייא והוא אליהו ז״ל קנא קנאתי לכן חי לעולם אלא שהנחש נחהפך ולכן כל המקנא אין מה״מ פולט עליו וכן בד׳ חיות שבדניאל אלא ששם הזהב (קפד״ם) [צ״ל קודם, ש״ל] כמדהו ובו היה בהמ״ק קיים] •. וא׳ הוא ההלי וגלגל ולב שע״י השי״ה עושה ה ש ל אהד ע״ג ש נפלאוה אדון הנפלאות והוא מטה משה שהיה מסור בידו והוא

הנהפך והסימן ה׳ מלך הג״ל הארץ:. ע״ס שפעלו על ילי כולן מ״ו אלו הן כו׳ שבהן חקק כו׳

שהן

(ב״מ ק״ז ב׳) מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שהיא מחלה •כל גופו של אלם כמ״ש ורקב עצמות קנאה לא ממלה כו׳ ופת •שחרית כו׳ t והטעם כמ״ש שם למטה פת שמרית מוציא את הקנאה •כו׳ וכן כל הי״ג מלוח ששה הכל ענפי הקנאה שמבטלן. והלשון

כו הלוי כל הגאוה והכבוד להתפאר עצמו ולגנות אחרים ולהחכבד̂בקלון הבירו והן שרשי כל המלות החלוץ בלשון, ואלו ג׳ דברים הצ״ל הקנאה והתאום והכבול מוניאין את האלם מן העולם ר״ל מן עוה״ב והן ג׳ מדות של בלעם הרשע עין רעה קנאה, ורוח

: שלשה ׳ •גבוהה כבוד, ונפש רהבה האוה שתלמידו יורשין כו. כמ״ש אשר נשמת רוח חיים באפו. ף א -מחיים חטחול ונקבי ה-והטחול כל העוה״ז הכל בטמול כמ״ש השעה משחקת לו בטחול •והיא משחקת לרשעים בעוה״ז שבו חרמוש כל חיתו יער אלו-רשעים כו׳ הטחול הוא לילה זהו לרשעים ולצדיקים הוא שמחה של מצוה שהוא נר מצוה בלילה וביום והורה אור: שלשת ממיתים ב׳ נקבים . הם גדולים וקטנים. והפה שאם יסתם וכן עצירה הנקבים וכן המאכל כפה מאכלים רעים שהכל בא ע״י מאכלים ךעים וכן אם יחסר לחמו על פת להם יפשע גבר וכן בשנה ועולם באין מג׳ ג׳ אוהבים וז״ש שלשה כ״א כו׳ ז׳ כו׳ וכולם אדוקיםק הוא בשם שא׳ כולל הכל הוא שם הוי״ה שכולל בא׳ כידוע, ז נ׳ אותיות יה״ו ג׳ אמ״ש, ו׳ צירופים (של יה״ו) וה׳ אהרונה באמצע ז׳ כפולות, וי״ב צירופי הוי״ה , וע״ס מילואו. וכן במשכן אמ״ש ק׳׳ק ואהל מועד וחצר המשכן, ז׳ כפולות ז׳ נרות של ממרה [וי״ב הן י״ב חלוה כמ״ש המהבר פ״א], וכן בכלה ג׳ קדושין האשה כיקנית וכו׳ וז׳ ברכות וי״ב דברים של יחוד התן וכלה נגד י״ב •לברים שאמרו השרוי בלא אשה וכלל כולן הן ל״ב, ושרשם במלוי *1״ה שי״ג הוא בכתר גי׳ אח״ד שהוא אל״ף וכן בכולם כידוע, וכל. זה שבכל אבר לבד צריך לכמה צירופים והכל לפי הצירוף וכולן כלולין ואדוקין זה בזה. [עוד בליקוטיו שלשה כ״א לבדו עומד. , שהם זה על זה כנ״ל כפ״ג והוא בסוד שלש נקודות חש״ח . ושנים יעשר עומדין כמלהמה שאין להם מכריע רק התלי׳ שמנהיג אה

־הכל כמ״ש למטה אחד ע״ג כו׳ והכל כג׳ ג׳ שלשה אוהכים כל. ׳ . ג׳ שונאים הקנאה כו ׳ יזכו׳. ג׳ אוהבים להקשיכ לחכמה כו ג׳ מחיים אשה ריח נימוח אשה ריח בב׳ דחוטם כמ״ש בפי פקודי ־וכנ״ל וטמול נימוה שהוא מקור השממה ואלו ג׳ מחיים הרוח וריח ממוגמרים שעל האש שהוא בנקב השני ללב ושממה הוא ענין בפ״ע/ והנה כ״ה ו ־*אינו מי״ביהמנהיגים, ג׳ כו׳ מהר צועה להפתה כ

בהנהגת. ש״ל) ׳ 8 (ריל ה׳ 3׳ מזס׳׳ב הן הספירות דשמאל ריל הוד וגבורה שהן יוס ה׳ ויום כ׳ וז׳ חסב הוא שכת מלכות כו

יצחק הנזכרות עמהם הם נמשכים גיכ כי בעולה התהו היו המיתה והשנאה ובעולם התיקון היו החיים ואהבה ולכן מזכיר כאן אחר שאמר מתחילה שבעה חלוקין שלשה מול שלשה וכוי שהוא מרמז על עולם התהו ועולס התיקון כמיש ורוק והבן הינוב מיש: ואל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו עד עדי. עיין בפרק א׳ משנה ה׳ מיש ע״ז ותבין זה: אחד על גבי שלשה . ד ע ריל בחי׳ א״ס הוא על גבי שלשה כח׳ב: שלשה על גבי שבעה סס כחיב על שבע התחתונות: שבעה על גבי שנים עשר הס שבע התחתונות על גבי ששה קצוות אור ישר ואור החוזר הנכללים בת״ת שהם שרשים שלהם, אינ הם סוד שנים עשר בקר שהים העליון עומד עליהם, ועיין בזוהר פ׳ וימי

דף רמיא עיא מיש שם עין: מ״ו אלו הם עשרים ושתים אותיות וכו׳ ״ פירוש כיאור משנה זאת כפירוש

משנס

פרי יסכבל עומן המאכל בחומו ומגרה המאכל והמשתה המרה מרגזת ומכעסת .־ומסמא ומחרשה: שלשה מחיים שני הוטמי האף . מנשימיס ומריחים: הטחול . מקרר חוס רתיחת סקרבייס ומגרה השחוק לשמח הגוף : שלשה ממיתים. שני נקבים התחתונים הנקב אחד המוציא את הצואה והמוציא מי רגלים הוא נקב אחר ואלו סשני נקבים אס יסתמו לרוב או אם יפתחו לרוב סס ממיתים את סאדס והפס גיכ אס יסתם לרוב אי אפשר לחיות. ושתים טשרה בחי׳ הפעולות אלו הנזכרות סס כנגד שתים עשרה פשוטות סוד הו׳ קצוות 1אור הישר ואור החוזר סנכללין בתיה שמהם סס נמשכים כי אור ישר הוא סוד חיים ואהבה ואור החוזר הוא סוד מוח ושנאה ובעל הס״י שמזכיר כאן ז1קא אלי שתים עשרה הפעולות כוונתו לפי שגיכ געולס התהו בעת השבעה מלכים שמתו עס עולם התיקון שהיו אחיכ היו י׳ב בחינות הפעולות אלו

פירוש ספר יצירה פ׳יומ״ז הגי״א כב 43

׳ והוא ע״ס הפנימיות / ואמר וקשר כוי. וגילה לו מ ו כ כין ו שהן ל״ב והוא סוד ה׳ ליראיו ככריה שם הכין כידוע והם•. כצ״ל והן־ ׳ ו כלולים זה כזה: רעשן ברוה שערן בשבעה כ השבעה שערים וי״ב מנהיגים כמ״ש . והנה בפ׳ בהעלוהך בז׳

קשרים והן כ״א וחו״ב כא׳ משבינן•j דכמדא שריין כו׳ ולא מתפרשין והנה כ״ב צינורות ידועין כ׳ צינורוה וב׳ צינורוה הוסיף עוד

ז י מ

הרמ״ק דלא כמ״ש בפרד״ס והו* מהכמה לגבורה ומבינה למסד וקצה מ׳ כן בזוהר שם אבל לפי׳ אצילוה המלכות דנה״י משחקיא: מינה המלאך הגואל יכרך את הנערים והשקהו והאמר כו׳ הוא• ג׳ צינורות ממלכות לנה״י והוכו־ מכוון וכבר כתבתי במ״א שי״כ גבולין לפי זה הוא מכוון שחו״כ ויו״מ שהם ב׳ הזווגיס הם מעצה ומשה ג״כ ועוד דרך אמר שהדעה באמצע ומלכוה למשה והנה. מכתר ג׳ צינורות למב״ד וממו״ב לכל א׳ ב׳ צינורות מזה למסד ומזה לגבורה ואמד לדעת ומדעת ג׳ צינורות למג״ת ועוד צינור אמד מהכמה לבינה ומהג״ת לנה״י כסדרן והכל כסדר, והדעת הן* ברית הלשון [ויסוד, כצ״ל] הוא ברית המעור כי הוא הלויתן ועושה הגוף וברית א׳ כמ״ש בפ׳ תצא ואלו נ׳ הבריתות הן יסוד הכל. זה להוליד בגוף וזה להוליד הרוה וכמ״ש (ב״מ ל״ג אי) לרבו קודם לאביו שזה כו׳ ולכן זה הברית במעשה וזה בדבור שה! כוללין ההורה והמצוה ועליהן נאמר אם'לא בריתי כוי וברית. כולל תרי״ב מצות והוא הכוללן. [בליקוטיו, כשבא אברהם אבינ1. ז׳ לשונות ז׳ ימי הבנין שבהן מוהר ההסתכלות: ׳ ע״ה הביט כו ואת הנפש. כמ״ש ושמרתם ועשיתם כו׳ שאמרו (סנהדרין צ״ס־. כ״א בזאת יתהלל כוי שכולן הן בי) כאלו עשה ההורה: מיד כו׳ בג׳: וגילה כו׳ כמ״ש סוד כו׳ ביסוד כמ״ש סוד ה׳ כו׳ ובריתו. הם ג׳ וז׳ וי״ר. ׳ כו׳ שבלשון ובמילה כלולין כולם : משכן כו׳ ששבעה קבועות בראש ושמים ששם אש וכו/ י״ב במנהיגי© שערן ט

בנפש כנ״ל:

ט וראה והבין בשבא אברהם אבינו ע״ה הבי וחקר וחקק והצב ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן מיד ננלח עליו אדון הכל יתברך שמו לעד וחושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם. וכרת לו ברית שנאמר והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר. וקשר עשרים לה ת רנליו והוא ברית המי אצבעות סורו ושתים אותיות התורה בלשונו וגילה לו א משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה

נהגן בשנים עשר מזלות ;

שהן כ״ב אותיות כמש״ל, וחשב עשר שמות של עשר ספירות, [אהי״ה י״ה הוא כ״מ] יה״ו אלהים הוא בינה כמו שכתב בזוהר סוי״ה בניקוד אלהים ואמר יה״ו שהוא בינה שכולל יה״ו, אלהים גבורה, יהו״ה מסד כמ״ש הוי״ה אלהיס מדת הרממים ומדה״ד

ומשיב גבורה [קודם כמו ברקיעים מעון ומכון], אל שדי יסוד, הוי״ה, ר״ל ׳ ו ת״ח: ועשה מהם כ מכ״ב אותיות אמ״ש וכפולות ופשוטות: וצר. הוא צורה הדבר: [בליקוטיו. אלו הם עשרים כו׳ יה״ו אלהים יהוה כן/ הוא מוטעה, ואל שאתר צבאות צ״ל בין ב׳ אלהים- ואלהים שאתר יה״ו והוי״ה שאמר שדי הן אינן במשכון ואינם באים רק להורות על כללוהן שיה״ו שבבינה הוא מנוקד בנקודת אלהיט וכן אדנ״י מנוקד בניקוד הוי״ה קע״פ שנקוד במ״פ הוא לפי

קריאתו אבל הוא רק בניקוד הוי״ה והוא מסוה משה בב׳ צדדין, והן רק עשרה שמות והן בכללן תשעה שם י״ה (צ״ל נ״ה) שם אמד

כוללן צבאות כמ״ש בפ׳ ויקרא והן ל״ב אותיות:

ט כוי. ז׳ לשונות נגל ז״ת שעל כה ס״ז כשבא אאע״ה הבי הביט ומקר ועלתה בידו הבריאה במלכות שבה הבריאה:. בג״ר וז״ש והושיבו כו׳ ונשקו כו׳ וקראו כו׳ ׳ ד נגלה כו מי אוהבו ובחירו במו״ב והן ד׳ בתי תפילין והושיבו ונשקו וקראו ב׳ כאחל ב׳ לדעת והוא סוד קורא אני אליהם כו׳ ואמ״כ מהפשטים במו״ג, וג׳ בריתות בסול וא״ו ברית הראשון במלכות וז״ש והאמין בברית הלב, ואמר וכרת לו ברית שהוא הקשר שבין ע׳׳ס כמש״ל

־בפ״א משנה ג׳ בריה הראשון בין הבתרים לו לירש הארץ והוא בכרית ההורה כלשון וכמ״ש והאמין בה׳ כו׳ וצדקה ההיה כו׳ ושם נאמר שכרת לו הכרית ואמ״כ כברית המילה כרת לזרעו להיות לך׳ והוא כנפש שימופא דגוף לאלהים ולזרעך כו׳ וז״ש וכרה לו ט וכרוח כעוה״ז וכעוה״כ כמ״ש כתיקונים דתורה וכרית כ׳ מגינים לאדם אמד בעוה״ז ואחד בעוה״ב כו׳ ע״ש וז״ש וכרת לו כרית

ן ע י י ס א ד נ מ ח ך ר י רה בר צי ר י פ ל ס א ע ר״ ש הג רו ק פי י ד פל ״ ס ב

פרי יצהס היכן נתאצלו העשר ספירות מא׳ס כיה ולכן איור בעשר כחי׳ לשומה ש5&$ והכיט יראה יכו׳ עד יעלת? כנגד העשי ספירוה אכל ולא השיג מסעשי ספירות כולם רק עלתה בידו הבריאה היא מלכות דא\לית שהיא ירדה לבריאה: והיתה שס ראש לשועלים ונעשית עתיק לבריאה בשוד נשמה לבריאה יזיש ואת: הנפש אשר עשו בחרן צנון חרון אף שיש בבריאה כי באצילות נאמר בסם לא: יגור־ רע ועיין גיכ בזוהר פ׳ ויצא מיש שם ע׳! הפסוק ייצא יעקב מבאר־ שבע וילך חמה ותבין. וכאשר השיג המלכות ועלתה בידו אז ג׳׳כ נגלה עליו אדון הכל יכוד הנקרא הכל וקראו אוהבי כי קשר לו החסד של י״א להיות מרכבם אליו: שנאמר והאמין כה' ייחשכה לו צדקה . עיין ב:וסר פ׳ וילך דף צ׳ שכתב שש וזיל ד״א ויחשבה לו נדקה דקשיר קשרא עלחה בתתאס לחבר אצלו כחדא ריל שקשר והמשיך ז״א הנקרא בשם צדקה על שם ם' חסדים שגד גמלכות הנקראת בשם צדק ואז היא נחשבת גיכ בשש צדקה: וכרת לו כרית: בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון וכו׳ . עיין יסרק א'משנה ג׳ מ״ש שם והכין כאן.־ וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשומ ״ ר״ל שגילה לי כל צירוף וחיבור האותיות כמ״ש רו״צ אמלא אותו רומאלהיפ<

יודע

משנה א׳ דפרק א׳ אלא שבכאן שנה דר־ כלל שמכיב אותיות שהם בגוף הספירות מהם נתיסד הכל ומיש וצר בהס את כל היצור יאת כל העתיד לצור עיין בפרק ב׳ משנה ב׳ מ״ש שם עי!. ודע כי ספמוח שחשב בעל סיי כאן נ׳׳ל, וכן מצאתי בספרים אחרים הקדמונים דס״י גיכ כמ״ש בפרק א׳ משנס א' ובספרים שלפנינו יש שגורסין שמות אחרים כאן לא כמ״ש בפרק א׳ משנה א׳ וסדר השמות ציל כך אהי״ה י״ה יהו״ה אלסי״ס איל אלהי״ם יהויה יהו׳ה צגאוית אלהי״ס צכאו״ת א״ל שד״י אדנ״י וכפי זה הסדר הוא מכוון ע״פ העשר ספירות כמיש בזוהר פ׳ ויקרא דף י״א ט״ש יתבין ולפי זה סגירםא צ״ל מ״ש ועשה מסס שלשה ספרים וכוי ריל הג׳ קוים של הספירות שזה מזכה לצדיקים וזה מחייג לרשעים וזה גינוני לבינוניס וכל הספירות נקראו בשם ספר מלשון ספיר ונסיר ולכך גיכ נקראים בשס ספירות על שם דנסרין כזוהרא דספירא כמ״ש בזוסר פ׳ בראשית דף ח׳ ע״א על פסוק סשמים מספרים כבוד אל ע״ש: מ״ז וכיון שצפה אברהם אבינו עיה והביט ודאה יהבץ וחקר וחצב וכיון וצירף ויצר ועלתה בידי הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן וכוי, כצ״ל. ריל שחקר נחקירות הרכה אחר יחוד אלהית

44 פרי יצחק דאמצעיתא וכו׳ מ״ש מיש בספר באר יצחק סלי והבין: בעדן בשבעה . סם סוד שבע אותיות הכפולות בגיד כפר״ת שהס מתהפכים מדגש לרסס ומרשה לדגש והס בז׳ התחתונות בסוד אור ישר ואור חוזר שבהם ומצד אור המוזרלות. הוא סוד ששה קצוות שבהם הס בערן באש: נהגן בשנים עשר מז של אור ישר ואור חוזר הנכללים בתיס הנקרא ויו ומכולם השפיע הש׳י נבואתו

על אברהם אבינו עליו השלום זכותו יגן עלינו. אמן: סליק בסיד

יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמיס וארן: משכן במים. *•׳ל אותיות סתורה משך אותם בספירת החסד הנקרא בשם מיס ולכך מצד «חסד סתורס נמשלת למיס שנאמר הוי כל צמא לכו למיס: דלקן באש. הוא גבורה כי מצד אש הגבורה נמשלת סתורה לאש שנאמר מימינו אש דת >מו: רעשן ברוח . ריל בתית כמיש בתיקוני זוהר מי כ׳ דף מיה עיב זיל יוסי סטיל רוח גדולה אל סיס דאיסו רוח סערה רוח ס׳ וכו׳ דאיכו עמודא

בהשלמת הספר יאמר

הדרן עלך ספר יצירה והדרן עלך דעתן עלך ספר יצירה ודעתך עלן, לא נתנשי מינך ספר יצירה ולא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי:

ואח״כ יאמר

ה הוא היודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אשר הם אינם בדאים לעמוד לפניך ת רבש״ע א לשרתך כי זכיתי לבי מי יובל שית כל שכן נעלב כמוני אנוש מלא עון בושה וכלימה טפה, ע ר ם. אבל רצית שבח טבריה כזו ובראת תורה תבלין ליצרגו ה ת וחטאי סרוהה ומלוכלכת באשמו לכן אנכי באתי בדברך להתנפל לפני כסא כבודך שתסלח ותמחול לרוע מעללי בזכות •הספר הקדוש .הזה ובזכות מתברו אשר על ידו גלית דבריך אלו בעולם ותטהר נפשי רוחי ונשמתי מכל טומאהת שפגמתי בהם בכדי שאוכל להבין סודות הצפונים בתורתך ה ותמלא כל השמו והלאה שנדבק ב

: (הועתק מס׳ הקלוש ברית עולם) ן , אמן כן יהי רצו הקדושה

ליקוטי הגר״א דל לספר יצירה כח״ב והן נעלמים והן נר״ן של הכל כידוע שכח״ב אינן בגוף

כמ״ש - ההיכלוה והן נגל גלגל והן נגל ג׳ עולמות בי״ע. וכלל העולם בכללו הוא מלכות וז״ש במספר ואמר בלימה :

ב (מ״ד) עשר ולא תשע כו׳. הענין הוא כי הע״ס שאמר שם מהמילין מכהר לז״א וכן י׳ שמהן כמ״ש בזוהר פ׳ ויקרא ופי׳, האר״י ז״ל. והן ס׳ לבד כי לבורא ביסוד אסתייס וז״ש ולא ט כי המלכות מק׳ דז״א משלמה לי׳. ויש בחי׳ אמרת שע״ס בז״א כי עשרת 'היסוד משלים לעשר וא״כ הרי י״א עם מל׳ נוק׳ דז״א לכן אמר ולא י״א כי פרצוף הנוק׳ הוא הלק עשירית מכל ע״ס מכל ספי׳ וספי׳ דז״א כמ״ש בזוהר. והן עשר ולא ש׳ בפרשות הספי׳ שבכל ספי׳ ש׳ הלקים ומלכות משלמת לעשר ועשר ולא י״א

בכללות הע״ס כמ״ש : ג (שם) סוד בחון בהם. הוא אמסנתא דאו״א. ומקור מהם הוא הרין גניזין ללהון שהן ל׳ מוחין והס נכנסין בחג״ת לז״א כידוע והן ד׳ בחינות כי ת״ת מקבל ב׳ חלקים וע׳-בז״ש שה״ש נ׳ ע״ב וא׳ הוא במקום הדעת שהוא השלום הכתר הרי כחייב הגיית. והעמד דבר על בוריו, ר״ל על הוקפו.והשב יוצר על מכונו. סוד יוצר הוא יסוד שהוא יוצר בראשית. ושני עמודים -יכין ובועז הן נו״ה כידוע . ויסוד הוא על נצח ויושב

עליו. ומל׳ עמידתה על הוד וזהו בוריו ומכונן:. להסהכל בהן אבל התפששותן שין קן קרוב מכל ׳ (מ״ו) צפייהן כו

קרוב ורחוק מכל רמוק : . ד (מי״א) מצבן כמין מעזיבה סיבבן כמין מומה כצ״ל. שסיבוב שייך במומה, והן א׳ מקיקת האותיות והב׳ בסדרן לכ״ב ח״ב כ״ב פעמים מ״ב ומרובע כמין מעזיבה ואח״כ בגלגל כמין מומה

מסולליס

:א (פ״א מ״ב) עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות וברית . ימיר כוי. הנה עשר אצבעות הוא הוראה על ע״ס שנא׳ מעשי,אצבעותיך כו׳ וכהיב אף ידי יסדה מרן וימיני כוי. והוא ג״ח כשמים וה״ג בארן נוקבא כידוע. והנה אף שלכאורה י״ל שמספרם הן עשרים נגד כ׳ אצבעות עם של הרגלים אמר שאין הדבר כן שברית ימיד כו׳ ליימד ב׳ הידים וכמ״ש כף אמת עשרה כמ״פ בפ׳ יתרו וכן ברגלים. וברית יחיד אינו בחשבון כי הוא הדעת. כלל ופרש וכלל. והן ב׳ כללים א׳ בלשון במקומו ואי׳ ברית המעור ב׳ בריתות שבתורה מקומות של הדעת. וב׳ מיני יצירות, א׳ בעולם שמים וארץ דכורא לנוקבא שהן עולם והן ע״ס ורוח הן אויר מכריע בינתיס בריח יחיד, וב׳ תולדוה שמים וארן והוא באדם זו״נ ובכ״א ה׳ כי כלל הגוף הוא ה׳ כי קו האמצעי הוא א׳ ראש וגוף שהן מהוברין כא׳ משא״כ בידים ורגלים שלכן ינק׳ עד״א י בריח התיכון וידים ורגלים ד׳ וכן בנוק׳ ה׳ וברית יחיד מחברם ונק׳ יחיד לפי שהן ב׳ פלגי דגופא והן כפולים .. נק׳ יחיד קו האמצעי באדם עצמו קו ימיני ושמאלי כפולים *3׳ ;יליס . ורגלים משא״כ באמצעי ומ״מ כפולבדו״נ משא׳יכ ברית יחיד. וזהו יעשה שלום לי שלום יעשה לי ב׳ שלומות דת״ת ג״כ נק׳ שלום ויחיד כנ״ל. והן נגד הג״ת נה״י ו״ק שהן כלל הכל כי העולם הוא אב״ ואלה תוללות׳ •השמים והארץ. ושמים וארן יהן ׳מעשי ידיו אף ידי כו׳ וימיני כו׳ ורוח מכריע בינהיס והן קיימין עלי התורה כמ״ש אם לא בריתי יומם ולילה כו׳ וכמ״ש נוגעין. ותולדות הן, נגל נו״ה רוח להולכים בה ומומלץ ׳ בעדותן הן כו •'צנ״י ברית המעור פריה ודביה וכן ע״י הברית קיומם של ישראל

$ה| נה״י• וע״ס בעצמם שהן למעלה מהכל הוא נגד הראש ג׳

ל לספר יצירה כג 45־ האמצעית הפנימית הכוללם שאליו תשוב הכל שהוא כלל העמקים• והקצוות והגבוליס והוא כלל הוי״ה. וכלל האותיות של הי׳ אותיות הנ״ל הן ס״ש אותיות וכלל הכוללם הנ״ל הן ע׳ ואם תחשוב הוי״ה כללית שהן ד׳ אותיות וד׳ ב׳(צ״ל שצ״ל וס״ש) הנ״ל עם הכללית ק• ע״ג אותיות הכמ״ה ע״ג ע׳ וג׳ אמ״ש ג׳ טיפין שבהן נברא העולם כמ״ש במע״ב (ר״ל בריש מדרש בונן). והנה הי״ב גבולים באמת־ היה להם להיות כ״ד גבולים ל׳ לכל ששה אלא שהן כפולים כי­ ב׳ קצוות של ב׳ שמחים מחוברים בגבול א׳ לפיכך כל גבול כפול: הוא . וכן בי״ב בתים של הוי״ה שהן כ״ד אלא שהן כפולים ולכן׳ י״ב שעות ביום וי״ב שעות בלילה. וכל שעה תתר״פ מלקים־ ה׳ פיתוחי חותם ועוד הסגו״ל או השו״א והן ל״ו פעמים למ״ל/. וביום השם קודם לאל״ף ובלילה האל״ף קודם [ולכן אינן כפולות־ כי אין נ״מ אם האל״ף קודם או השם] וזהו ביום. ושלשים ימים

בתודש שו׳ הויו״ת בנקודות ו״ק והיא שביעית בלא נקודות כוללת• כולם ועם ד׳ אלפי״ן היא שלשים מעלות שהמלכות יום נקנית בה© ועוד שא׳ בה׳ כפולות חדשי החמה וחדשי הלבנה' אלא שבה- נכללין כאחד כידוע. וי״ב חדשים י״ב בתים שלה בלא כקולות

וזהו שנה והן י״ב בקר דילה שלשה פונים כו׳ נגד י״ב גבולי־ אלכסון ג״כ מחולקים ד״פ ג׳ כמ״ש בס״י ג׳ לכל רוח הוא כצורת ב׳ פתוח לשמאל שלכן נברא העולם בב׳ וכן בדגלים ובתקופות־ וכיוצא. 'וששת אלפים שנה הוא בדעת שנים קדמוניות שהן כוללי(•

וממלאין הכל ושם בסוד .אל״ף: ובמ״א מ״כ וז״ל. עמ״ש בענין ג׳ וז׳ וי״ב בשם הוי״ה. בצירופים. וזהו ענין דאיהי רביעית ושביעית ועשירית.. וכן שלשה עשר וזאת, אבל הוא בעצמו ענין עשיריה כי פני אדם•

אינון כולן חד ד׳ יסודות אשר בארן וסי גלגלים בשמים לאופן קורא־׳ גלגל וד׳ אופנים בחרן הם חופן אחד הנה הס עשרה והיא עשירית לון ״ וכן רביעית ושביעית כנ״ל שהיא נקודה אמצעית המשלמת לכל. וכליה־ מיוסדים ג״פ הראשונים דשה״ש, שיר כו׳ ד׳ תיבות, ישקני כוי ז׳׳ תיבות, לרית כו׳ י׳ תיבות והן בכלל כ״א וזהו אהי״ה אשר אהי״ה.־־ מ״ש בפ״ה בבבא ג׳ מהא׳ אות ז׳ בהילוך וסיון בשנה ורגל,. שמאל בנפש זו״נ. והגיה הרב המחבר ז״ל שצ״ל בראיה ויל

ימין ע״ש מלתא בשעמא. כתב ע״ז הרב המקובל מו״ה משם- תלמידו של הרב המחבר ז״ל וז״ל. ונראה לפע״ד אסקופה הנדרסת ונרפסה לאליהו לקיים גירסת הספר שמייחס אוה ז׳ בהילוך וסירן בשנה ורגל שמאל בנפש זו״נ. והטעם הוא כי הז׳ מיוחס לרגל

שמאל כי המרב שהוא זיין מוגרים על ירך שמאל וכה״א מנור- מרבך על ירך גבור הול״ך הולך דייקא שהוא ירך שמאל. ועיין בזוהר וימי דף ר״מ ע״ב ע״פ זבולון וכו׳ וירכתו וכו׳ פתנ1 מגור מרבך כו׳ ד״א מגור מרבך מאן_ מפיק באורמא כוי ויזדרז בהאי צדק מרבא עילאה כו׳ ת״מ זבולון נפיק חדיר לשבילין ואורמין ואגמ קרבין ואזדרז בהאי הרב עילאה עש״ב. והנה־ יששכר וזבולון הם ירך ימין וירך שמאל• גם לך וראה במתני׳״ דסוף תז״מ מיימס אות ז׳ להוד עש״ב. ולפי זה שייך שפיר בסדר ההדשים סיון בשנה כי הייר שהוא הודש זיו הוא ביסוד כמ״ש־ בזוהר במדבר קי״ז ב׳ א״כ סיון הוא בהוד ובקשו מה״ש אשר

תנה הודך. ומזלו האומים כי נו״ה הם הרי פלגי גופא תאומי• צביה הנאמר על משה ואהרן שהם בנויה שעל ידיהם קבלו ההורה. וארז״ל ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים ושניהם־׳ מרומזים בז׳. ספר הצבה עמודיה שבעה, וסייף הוא זיין בסיני בחודש סיון ונזדיינו בתיקון זיין ששם המפורש הקוק עליה־ כמשרז״ל. וכן ה״א ע״פ אה עדים מהר תורב ית תקון זיניהון מטורח דהורב. ולפי זה הדרך מסדר החושים ממש כסדר ר-יגלי©

דהיינו

ליקוטי הגדא ז מסודרים כל פנים כנגד אחור טלו, והן בג׳ קשרים הו״ל, בלשון כמין מעזיבה שהוא בצורה מעזיבה ג״כ ובמגדל השן כמין חומה בצורתו נ״כ כחומה וכן מסודרים הא״ב וכנ״ל. וכ״ז במים נקבות ממוח בינה. ואמ״כ יצק עליהם שלג ממוח [חכמה] ונעשה כונס אחד שזרע הזכר מקפיא זרע הנקבה שהיא מפוזרת כדרך. וכ״ז בסט׳ ׳ הדינין ונעשה כל הרל״א אחד גוש אחד וז״ש ויצק כו דמים שמשם ההורה כל צמא לכו למים, ועוד הוא באש של הבינה כסא ושרפים כו׳ כמ״ש לקמן. ועוד ברוח כ״ב אותיות כלילת הכל שהוא מקור הכל וכמ״ש למעלה . וכ״ז הוא פרט הרוח שנכלל מגי' אמ״ש בקשרא קדמאה. ואח״כ בקשרא תניינא הוא ו״ק בסוד אמ״ש ת״י אותיות כמ״ש למטה ההם כו׳ והוא בקול בקשרא תניינא. ואח״כ כ״ב אותיות בקשרא תליתאה.בדבור מגדלא תקיפא כו׳ , כלל הכל ל״ב והכל הוא בדבור האדם. ראה כמה כולל הדבור והוא כלל הכל. וז״ס בדבר ה׳ וע״ז מיוסד כל הספר. וע״ז אמר קהלת הבל הבלים שהכל תלוי בהם, וז׳ הבלים ו״ק של קול ושביעית של דבור ועליה אמר הכל הבל שהיא נק׳

ל: כלה כ:. אמר ׳ ה (פ״ב מ״י).יצר ממש מתהו ועשה כו׳ וזה סימן מ בפ״א בענין האותיות ממים שהן בג׳ דברים חקקן כמין כו׳ חצבן כו׳ סבבן כו׳ והן ברוח וקול ודבור ושרפן בא׳ מג׳ רישין רוח מח״ס וזהו יצר ממש שהוא רוח מתהו קו ירוק שמקיף כו׳. ׳ והוא ישת חשך סתרו סתרא דסהרין שהוא מ״ס לית דידע כו ועשה אה אינו שהוא אוירא עילאה שנק׳ אין וכן גלגלהא ע״ש אוירא ישנו שהוא הקול. וחצב עמודים גדולים שהוא מגדל השן מאויר שאינו נהפס ידוע שהוא רדל״א כמ״ש בז״ח שה״ש . והן ג׳ הויו״ת כ״א מד׳ כמש״ל מההו ובהו וכו׳. ואל תקפה שהוא מלמטה למפלה להיפך רוס ממ״ס כו׳ לזה אמר וסי׳ לדבר א׳ עם כולן וכולן כו׳ ר״ל שהפנים נהפך להיפך באחוריס א׳ עם כולן והוא פנים העליונים שאין בו אחור כלל ובאהורים הוא להיפך אחוריה האחרונים לגמרי וכן בכולם, .ושל זכר הוא כמו נשמה נתתם באחוריס שהוא נקבה הגוף לכן בגוף האדם הוא מקבל נשמה העליונה מכולם וכן כאן. ואמר צופה וממיר בגלגל צופה בפנים וממיר באסורים זה לעומת זה כנ״ל, וז״ש צופה שהוא ברחוק כי הם רחוקים לבד הפנים האחרונים עם אהוריהם. ואמר ועשה׳ ז״ש למעלה שיצק שלג ונעשה הכל אח״ד, ואמר וסי׳ כ״ב ט, ר״ל שחשב לקמן רב״ג וז׳ שערים וי״ב מנהיגים: ׳ חפצים ט ז׳ כפולות בז״א. וי״ב פשוטוה בנוק׳. וכ״ה במ״ס וגלגלתא ז׳ תיקונים וי״ב תיקונים שהן י״ג. וכ״ה באו״א שמן וקטורת מנורה ושלהן ה׳ תיקונים ויי-ג תיקונים הוד והדר. וי״ב הן לד׳ סטרין וז׳ הן לו׳ סטרין ו״ק והיכל הקדש נושא את כולן. והן ו״ל ד״ו פרצופים. וכן מ׳ וס׳ שבלוחות בינה ותבונה ב״ד שלמעלה

, והן עיגולא וריבועא ׳ ס׳ וב״ד שלמטה מ׳ י״ג פעמים ג שהעיגולא יהר על ריבועא הילהא. וכן בהיכל לבנה ב׳ נהורין חד לו׳ סטרין וחד לד׳ סטרין וכן השמים עגולים והארץ מרובעת עיגולא רהיט וריבועא לא רהיט וג׳ אמ״ש כוללם. (עיין בזה

בליקוט שמובא בפי׳ הנדפס על זוהר שלה ד״ה מ׳ וס׳ כוי): ענין ג׳ וז׳ וי״ב שהן כ״ב בשם הוי״ה הכל בצירופים. וידוע שע״ס הן כ׳ מלגאו וי׳ מלבר והכל בשם הוי״ה ב״ה . והוי״ה בריבוע י׳ י״ה יה״ו יהו״ה הן עשר. ובצירופיס י׳ אין לו אלא צירוף א׳ י״ה ב׳ צירופים והן ג׳ עומקים. יה״ו ו׳ צירופים והן ו״ק. יהו״ה י״ב צירופים והן י״ב גבולי אלכסון. וי״ה לא. והן ג׳ דרגין דכלילין הכל לכן ג׳ אמ״ש מהפרשין לכן הם כא׳ בג״ר כידוע. ו״ק בז״א, י״ב ההומין בנוק׳ י״ב בקר ונקודה

ליקוטי הגר״א דל לספר יצירה ובזה יובן ג״פ אומרו להלן ולא הוזכר אש ואויר ואם חפץ גסי׳׳• הנין מעמו עכ״ל. נראה ג״כ משום שכנר הזכיר מהו הוא, אש. וחשך הוא אויר, והבן. וראיה לדבריו מצאחי כז״ח פ בראשיה ש׳ א׳ וז״ל מקום יש בכרכי הים שקורין לאש ההו כו׳

ובהו וחשך הם המיס וכוי: מ״ש שם וכן החשך הוא דבר יש עכ״ל. אמר לי פא״פ בזה״ל. החשך אינו העדר כמ״ש המינים אלא הוא בריאה נפלאה. ומה שהביאו ראיה מופהיה מביה סהום מאין בא לו המושך, או שאנו רואים שמדליקץ נר נניח קטן מאיר בכל הביה וכשמכבים חושך בבית מחין בא החושך הס הבית סחוס כמקדם, אלא ש״מ שהחושך הוא העדר וכיון שנעדר האור ממילא הוא חשך; ע״כ פענהס , אבל לא דברו נכונה כי באמה גם החשך הוא בריאה כמש״ה יוצר אור ובורא חשך, ור״ל שמלת בריחה הוא יותר דק מיצירה וכ״ש מעשיה שיצאה לפועל המעשה, והנה יוצר אור היינו שנתן צורה לאור וציירו עד היכן יהפשס, אבל חשך לא ציירו שיצא לפועל צורה כי חין לו צורה עד היכן יתפשט כי יכול לההפש* בכ״מ לבד במקום האור אין לו רשות להתפשט וזהו ויבדל בין האור ובין החשך כוי. והוא דוגמת האויר שהוא מלא העולם והנה כשעומד אדם או שום דבר במקום זה אין שם אויר כי כך ברא שיתרחק ויק מקום לדבר, וכיון שזז האדם או הדבר ממקומו נתמלא היכף המקום מהאויר. ע״כ היתה דברוה קדשו אש. ומובן

ג״כ כאן:

לקוטי הגר״א ז״ל מספר הדרת קדש כ״י י״ב שעות היום הס נגד י״ב צירופי הוי״ה ובכל הוי״ה יש תתר״פ תיבות נגד תתר״פ חלקים שיש בשעה והן ו׳ נקודות ה' ת״ג ושב״א בכל אות משם הוי״ה מצורף עם אות א׳ ובכל נקודה ו׳ הרי ל״ו כמ״ש בפרד״ס כזה י״א י״א וכו׳ וכן כה״א וכן בכולם וחושכין רפ״ח האותיות קודם אותיות הוי״ה וקדם חשבונם תתר״פ וזהו י״ב שעוה היום וכן הוא י״כ שעות הלילה אלא שהוא בסוד פנים ואחור שסוד היום והלילה בסוד זכר ונקבה שהנקבה איבריה בהיפך משל הזכר •וכן הוא למעלה שימני כהותם וכן הוא בסוד א״פ ב״ש והוא כזה א״י א״ה וכו׳. ביאור ע״ז (נראה שהוא מהרב מהרמ״ש תלמידו ז״ל) מ״ש בענין י״כ שעות וכו׳ והוא סתום מאד לכן מבחרנו קצת. והוא כי יש ה׳ תנועות גדולות שסימנם פיתוקיה א_א א א א א c ועוד יש נקודה שב״א והס ן׳ אלפי״ן כז y ׳ n

הצרפם עם י׳ של הוי״ה שהוא נקוד מולם כזה י$ יא• וכו׳ הרי ששה יודי״ן וששה אלפי״ן ואח״כ צרף כולם עם י׳ של הוי״ה הנ״ל שהוא נקוד קמ״ץ יהיה גם כן ו׳ יו דיין ו׳ אלפי״ן ועד״ז צרפס עם יו״ד הנ״ל מנוקד בכל הנקודות הנ״ל ויעלה בידך ל״ו יודי״ן כי ו׳ פעמים ו׳ הם ל״ו וכן ל״ו אלפי״ן כנ ל אה״כ צרף כולם ע״ ד הנ״ל עם ה׳ דהוי״ה ויעלה בידך ל״ו ההי״ן ל״ו אלפי״ן וכן עם ו׳ דהוי׳׳ה וכן עם ה׳ אחרונה דהוי״ה ויהיה בידך ל׳יו הויו״ת שהן בצי׳ ההקל״ו ועוד יש בידך קמ״ד אלפי״ן מצירוף הנ״ל ועס תתקל״ו דהויו״ת גי׳ תתר״פ שהוא שעה והנה הם י״ב צירופי הוי״ה הרי י״ב פעמים

ההר״פ הרי י״ב שעות היום. וי״ב שעות דלילה הס בהיפך אי וכו׳ כי הס סוד פנים ואחור ובזה יובן כל הנ״ל. וכן תצרף על אותיות אבג״ד וכו׳ עם הוי״ה כנ״ל. והנה כבר כתבתי כי כל אותיות א״ב עם הכפולים ואות אל״ף לאחר כל האותיות שהוא אלף הם ששה אלפים שהוא שיה אלפי שנין דהוי עלמא ולצרף הכל עם הוי״ה ע״ל יעלה בידך כל השעות שמבריאת העולם עד סוף שית חלפי שנין שעוה היום מהפנים ושעות הלילה מהאחור כנ״ל. זה

שמעתי מהרב בהלוייתי אוחו בעבורה של העיר :ד סו

4 G

דהיינו ג׳ הושים ראשונים שהם שיחה, הרהור, הילוך, הוא לדגל ראשון שהם יהודה שיחה, יששכר הרהור, זבולון הילוך, לכן ייהודה ראשונה יסעו כמשרז״ל כי עקר אינש כרעיה כרעא

דימינא עקר ברישא והוא רגל ימין:; סש למעלה ומים למשה כוי וסימן לדבר ם מ״ש בפ״ו משנה ג 1 האש נושא אה המים . והגיה הרב המחבר שצ״ל המים נושא &מ האש ע״ש בפירושו במשנה הנ״ל. ונ״ל לקיים גירסת המשנה האש נושא את המיס והוא כי מיתה בזוהר פ׳ פקודי רמ״ב א׳ השתכח דכל מאן דמיהו בדרגא עילאה איהו נטיל למאן מטיל ליה ק״ת דארון מיהי הזה נשיל למאן דנשיל ליה אוף הכי חיוה איכון נטלין לאופנים עכ״ל. וכן מצינו ותעל שכבת הטל, ר״ל •נגד השמש הרי שהשמש שהוא אש נושא אה הטל שהוא מיס דכל מאן דאיהו בדרגא עילחה מיהו נטיל למאן מטיל ליה והוא סימן

וראיה שהאש למעלה והמיס למטה: ׳D£?D . קריאת שם ישראל וישורון. והוא כי יש מלאכים באל כמו מיכא״ל כוי ויש מסיימין בו״ן כמו מטטרו״ן סנדלפו״ן כו׳ דש מםיימין בי״ה כמדע . כי אותן שיניקהן בימין מסיימין בחל. ואותן שבשמאל מסיימין בו״ן כי הה״ג מחהלקין לה״פ נ״ו כידוע . ואותן שיניקתן מקו האמצעי מסיימץ בי״ה. וזהו שמנו שומרים מין. ומס ישראל ׳ כא״ל ה״י נ״ו על דרך מי כמוכה באלים ט

•יניקתם מב׳ הצדדים לכן נק׳ ישראל מצד הימין וישורון מצד שמאל וכן שבטי י״ה, ובזה יובן חוממו כי מאהבתך שאהבת בסוד אהבת מסד, ומשמחחך מצד שמאל כל השומע יצחק לי שהוא שממה ע׳

בתרגום אונקלוס קראת את שמו ישראל וישורון:ץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. פי׳ תהו מקיף ר א ה ו * ' את הבהו ואמ׳יכ הוא התהום ואמ״כ הוא המשך. דמיון האגוז כי החלה הוא קליפתו הירוקה והוא תהו קו ירוק כמשרז״ל

ואח״כ קליפתו הקשה כאבן והוא בהו אבנים משולמות כמשרז״ל •ואח״כ הללא לאגוזא והוא התהום כמ״ש בזוהר תהום חללא דאגוזא ואח״כ קליפתו הדקה המקפח את האוכל והוא החשך. ולכן תהו ובהו בטעם מפסיק שלא לקרות תהו ובהו וחשך הכל ע״פ תהום:

יעוד שמעתי ממנו משרז״ל. בעשרה מאמרות כו׳ ומה״ל והלא. והוא כי אחדותו הפשוט ׳ . במאמר אמד יכול להברחות כו ׳הוא פועל בהשוואה אחה הגמורה בסוד וחנותי את השר אחון אע״פ שאימ הנק כוי ושזה לפניו צדיק ורשע ולא היה שכר ועונש. לק בי׳ מאמרות נברא כדי להפרע כוי וליתן שכר טוב כו׳, והבן:

•מ״ש בפי׳ מע״ב וזש״ה בדבר ה' שמיס נעשו והם נבראו כולם בכלל הסרן כי׳. ר״ל שמ״ש נעשו היינו התפשטית והויה שיצאו מהכל£־אל הפרט . וצ״ל ששמים אלו הנז׳ בפ׳ זה בדבר ס׳ שמים כו׳ הם השמים שתחת שמיס עליונים הנז׳ בפ׳ בראשית ברא. ואמר שבאר! יצאו ה׳ לברים תהו ובהו •כוי וכן בשמים ה׳ כליל היינו שמיס העליונים הס ה׳ ערבות כו׳ [ואפשר שז״ש בזוהר נפתחו השמים דא מינון ה׳ רקיעין דיומא קדמאה. והיכן מצינו

ביופ א׳ ה׳ רקיעין ואפשר שנתכוונו לזה]: זט״ש שס ועוד יש שלא נזכרו בפרק זה והס עמודי הארץ׳ וכן למטה מחשך רוח ורומ סערה והוזכרו בגמ׳ ט ונודע טעם למבין עכ״ל. נראה כי תהו ובהו הנז׳ כאן הם בינה וחכמה כנז׳ בס״י. וחושך מזי כאן הוא כתר כנ״ל ישה חשך סתרו והוא הוא הרומ ורוח סערה שהם אהה רוח אלהים חיים ׳־וחח מרוח הנין׳ בס״׳. וכן עמודי הקרן ג״כ מכתר בסוד ומצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס הנזכר בס״י ומושך נזכר

בפסוק. והבן: *) ליקונןים ששממ מד מתלמידיו ממנו!'ל כעיפ 1

ליקוטי הגר״א זיל לספר יצירה כד 47 הצורות המוחשות גס כלתי מוחשות וגס מרכינ צורות אשר לא תהיינה. ואח״כ כח המחשבי שמוציא הולדה מה שמינו מושג בחוש ששופט במחשבה שפלוני הוא שונאו או אוהבו מתוך דברו כך או צורתו ובזה מתיירא כבש מזאב ונע״ח מאדם וכיוצא דברים הרבה. ואחריו כח הזוכר והוא השומר המחשבה וכ״ד שהשיג במחשבה והוא אמורי המוח והמחשבי באמצע המוח, והן ה' חושים נסתרים. וכח המתעורר ובו ב׳ כמות בכלל המאוני והכעסני ובהם כל המדות אך כללן ו׳ בתאוני אהבה ושנאה חמדה וגיעול הנאה ועצב. וברמני ה' חומלת ייאוש יראה אבירות וכעס. וכח המניע ובו ג׳ כהות מיישיר ומצוה והשלים הצווי. והמיישל יתחלק לג׳ באדם אל הדמיון והמחשבה והשכל המעשי ובנע״מ. . וכן המצווה ג׳ באדם תאוני וכעסני ושכלי ובבע״ח ב׳ רק ב׳ והמשלים הוא המפפשט בכל האיברים והכלי הראשי הוא הלב והשניים הס העצבים והדופקים. והשכלי באדם לבד נחלק לשנים מעשי ועיוני. והמעשי ג״כ נחלק לשנים, א׳ מלאכותי לעשות מלאכה ב׳ מחשבי היאך לעשות . ועיוני ללמוד החכמות כולם וכ״ז נקרא שכל היולאני והוא הומר לשכל הנקנה. והן ג׳ נפשות באלם צומחת תיונית שכליה וקודם להם הוא הטבעי שהוא 'בדומם ונקי. ההרכבה ותחילתו חומר הראשון וצורה ראשונה והעדר ואח״כ חומר וצורה פרשיית של ד׳ יסודות ואח״כ ההרכבה במתכות ובכ״ל והיה נק׳ הבלא דגרמא, והשכל הנקנה היא נשמה לנשמה שהוא שכל היולאני והיא מן׳ חיה שהיא לבד היה אבל כל הראשונים מתים עם כליון כליהם אבל שכל הנקנה אין לה בנוף, ומבמה״נ פ׳ בראשית. אבל בזוהר ובס״ק משמע שכלם חיים אלא שהיא נצררת בצרור החיים שהיא ד׳ של יו״ד של השם כמ״ש בפי אח״מ. ואף שאמרנו ה׳ נסהרים רוב החכמים אמרו שהמשותף והשומר והמדמה י הכל כח א׳ ומוח א׳ להם וקראוהו חכמה ולמחשבי בינה ולהזוכר דעה, אבל האמה שהשומר והזוכר במוח א׳ וזהו ב׳ דעות שדעת משתתפת לחכמה ובינה וז״ש אל דעות ב׳ דעוח כידוע, והמשתתף ומרכיב במוח א׳ של חכמה והמרכיב הוא מ״ש הבן בחכמה שהוא מרכיב ומבדיל והוא דומה קצת למחשבי. ובמחשבי ג״כ ב/ א׳ שהוא מחשב והוא דומה לההושים הנראים בעת ראייתן ואח״כ כח שבו ישובו כל המחשבות יהד והוא כמו כה המשתתף והוא חכם בבינה, ועול כח א׳ מזכיר שמביא אל הזכרון מה שנשכח ממנו ומשוטט מדבר לדבר עד שנזכר ומביא אל הזכרון וגס הוא דעת כידוע . והכלל כי י״ב כחוה במוח בכל כח ד׳ כמות ג׳ הויו״ת וא׳ כוללם ומהם באים י״ג תיקוני דיקנא ונימי! וממרין ועליהם אמרו בס״י חכם. והתנועה הדבקה אל כל נפש היא תנועת כו׳ בחון כו׳ והעמד כו׳ הצומחת למעלה בגדלו ותמורתו למטה במיעוטו וירידה. ותנועת החי לפנים אל תאותו ותמורתו בכעסני לאחור. ותנועת השכל לימין כמ״ש כל פינות כו׳ ותמורתו [פוי] כמ״ש לב חכם לימינו ולה כו׳ הרי בשלשה הנפשות ו״ק והיכל הקודש באמצע הוא הנקודה שעליה סובב הכל והוא הרצון והוא הכולל י״ב כמות

שכמומ ג״כ:

י להגר׳׳א ז׳׳ ל ד רמז ״ ת ע י ש א ר ה ב ש ע רוש מ ן פי כ תו: ה ר י צ סד ע״פ הספר י ו המי

. 3׳ של כראשית. ידוע שהאדם עולם קטן והכל רמוז בו כראשית כמו עם ור״ל עם ראשיה כרא הכל. והוא ראשית מכמה במ״ש כולם בחכמה עשית: אלהים. ל״ב נתיבות שבו כתיב ל״ב אלהיט כמ״ש בס״י בשלשים ושהים כוי: אה השמים ואת הארץ. הראש והגוף כמש״ש אש בעולם שמים בנפש ראש. מים

שכ׳׳ו, (איש): ב נדפס כאד״א כשישובים: בעולם

ם1ך אויר מיס אש שהם בראש בטן גויה כי המוח בסוד הכמה אע״פ שיש בו מכמה ובינה הוא בסוד הבן בחכמה ולבא הוא כינה כמ״ש בהקדמת תיקונים מוחא חכמה בינה לבא ע״ש וברע״מ והן הנסתרות שהן בראש וגוף וגרון הוא התפשטות ו׳ קצוות לבינה והוא השופר שאמרו קול מפיק משופר וסיומא דהכמה הוא המוח מם (ס״א עד) המיך וזהו זווג מיך וגרון יסודות דאבא ואמא ומבינה נפיק תמיד קלא דלא פסיק בחשאי בגרון ההבל כידוע, והוא קול גדול ולא יסף, והפה והלשון הוא הדעת לישן ממלל רברבן וכמ״ש לעת גניז בפומא דמלכא וז״ש בדעתו ההומות נבקעו ועל ידי הלשון הוא זווג או״א חו״ב וזהו סוד ברית הלשון ועל ידי יסול זווג זו״נ י והוא ברית המעור וזווג בה׳ הסדים וה׳ גבורות ולק הם מכריעין ברית יתיד בין אצבעות ידים ורגלים וזה דעת עליון הנעלם ואח״כ דעה המתפשט הוא במעיס תחת הקרום וכמ״ש מעוי בדעת אחחקן והן ג׳ דרגין הב״ד זה על זה ובין כל אמד קרוס ג׳ דרגין למשכנא ופרכה בין כל אהד ואהד ולמעלה מקרום העליון כתר והוא נעלם והתחלה הגילוי הוא מחכמה מוחא, ושאר ו׳ קצוות הס ג״כ האיברים הפנימים קנה וושט הם חו״ג כמ״ש במקום אחר וחוט השדרה ת״ת ב׳ כליות נצח והוד והם מקום ה׳ חסדים דדכורא

וכן בנוקבא:ה שוב מנין הצירופים, ע״ש שהאריך למצוא חשבון כמה מיני צירופים ל ימצא בכל תיבה לפי מספר• אותיותיה וכמה יעלה מספר הפנים והאחור, ומסיים שם (בתיבת בראשית שהיא בת ו׳ אותיות מ״ל היוגה מזה שכל הצירופים של פנים ואחור של• סיבה בתו׳ אותיות הס י״מ מאות ונ״ו צירופים, ואתן לך כלל על זה, אם תרצה לידע כל הצירופים פנים ואחור מתיבה בת שש אותיות תאמר כך, א׳ פעם ב׳ הוא ב׳ ועם ב׳ עצמו הרי ל׳ ואח״כ הכה ג׳ עמו ותאמר ג״פ ד׳ הרי י״ב ועם ג׳ עצמו הרי ט״ו ואח״כ החמר ל״פ ט״ו הרי ס׳ ועם ד׳ הרי ס״ל ואח״כ ה״פ ס" ד הוא ש״כ ועם ה׳ עצמו הרי שכ״ה ומח״כ תאמר ו׳ פעמים שכייה הוא י״ט מאות ונ׳ זעם ו׳ עצמו הרי י״ט מסות ונ״ו וכן עד״ז תמנה על א״ס, ועם זה הבין סוד גדול ונורא כי הזעיר אנפין הוא ו׳ שבשם והמלכות הוא ה׳ שבשם וכהוב בזוה״ק וזי״ל עד דלא קבילה דכר נקראת נער *ימ׳ ש״כ ומדקבילת דכר נקראת נערה לכן ה׳ יש לה ש״כ צירופים ועם ה׳ הרי שכ״ה שהם כמותיה כנ״ל אבל ו׳ יש לו ו׳ פעמים שכ״ה, ותראה כשנרצה לצרפם כסדר החלה הוא ה׳ פעמים סי״ד שהוא ה׳ פעמים לי״ן דאדנ״י הרי שיי׳כ ועם ה׳ הנוספת הם שכייה וזה סוד ומלקבילה לכר הס שכייה ה׳ אלפין הממתיקין את הש״כ ואח״כ ו׳ שהוא הזעיר אנפין הוא ו׳ פעמים שכ״ה, ואמ״כ ז׳ הוא הבינה שבע שנים כידוע הוא.ז׳ פעמים ו׳ פעמים שכ״ה שהוא מ״ב פעמים שכ״ה ועם ז׳ הנוספיםא הרי מ״ט פעמים שכ״ה וזה סול שם מ״ב שנבראו בו מעשה בראשית שמאלו השכ״ה נתקן העולם ומלואו לכן מתחלה התורה בבראשית ו׳ אותיות שבהם ו׳ פעמים שכ״ה והבן, נגד אלו המ״ב יש מ״ב הויות בתפילין המממיקין את המ״ב שכ״ה בסוד נושא עון הנזכר באד״ר בסוד והד חשוך

אסחחי וכו׳: נר״ן התחלתו מצומחת ובו ג׳ כמות זן ומגלל ומוליד. וכזן כח המושך ומחזיק ומעכל ודומה ומבדיל מה שצריך למזון והן בכללן ז׳ כמות ועוד כח אחד משנה המזון לדם ומדבקו חל החיגרים עד שמשנה לטבע הניזון ואפשר שהוא בכלל המבדיל. והחיוני הראשון ההרגש ובו ב׳ הרגשות החיצון והפנימי ובכ״א המשה שהן ה׳ חושים ואח״כ ה׳ כללים , הראשון המשוהף אשר בו ישובו כל

ההרגשוח והוא בהדר ראשון מחדרי מוח אצל המצח. ואחריו השומר הצורות לאחר הרגשן והסחרם . ואח״כ המדמה והוא משיג

, וציל שכוונתו באמת ו׳( א וצ׳ע הלא מקודם צריך להוסיף גס הו׳ עצמו

48 ליקוטי הגר״א דל לפפר יצירה דחסד נגנז כו׳: ויעש אלהים כוי. כי כל כ״ב אותיות נעשים בהם ב׳ דברים א׳ כה רומני ואי גשמי ולכן נאמר בכל אהד ויהי כן. כמו ׳ והוא רומני ונאמר ויעש כו׳ והוא הגשמי: מעל לרקיע כו שיש הבדל בין הרקיע למים התמהונים כן כו׳ ודעהו: ויקרא•. ושמים שנבראו ביום א׳ הוא המוח ומעשיו ׳ אלהים לרקיע ט לא נאמר שהוא המחשבה כמש״ל וכמ״ש כך עלה במהשבה (ועמ״ש בפ׳ בראשית במע״ב שלו) והן שמיס ושמי השמים שאמרו בהגיגה ב׳ רקיעין הן ור״ל אמר ז׳. שרקיע זה בו דבוק וילון שרקיע הוא יסוד ווילון הוא עטרה היסוד כידוע ולכן לא פרטו הכתוב. ובשמי השמים כלולין ה׳ רקיעין (כמש״ש). וילון הוא הקרום שסביב לגלגולת דבוק בגלגולה וז״ש וילון אינו משמש כלום אלא נכנע. והענין כי כל ההרגשים באים ממות מקרום שעליו אל הלב ׳ ט והלב משלת בכל הגוף .ובלילה סותם הקרום הדבוק בגלגולה ואוסף המומ כל הרגשותיו אליו וכן כל הנפש כולה נאסף ללב ואז הוא ישן וכח המדמה הוא פועל אז והס״א סובב מומו ומתפשט בו כמ״ש בזוהר שלכן צריך נט״י. וכן אמרו בגמ׳ האי מאן דבעי. וכן הוא בעולם, שהוילון מתפשט וכל כתות ׳ למידע להו ט השמים מהאספין אל השמים כמו שכל המלאכים מתכנשין להיכלי׳ ותרעין דג״ע אסתהמו וכל הנשמות שמהפשטין בין ההיים מתכנשי5 אליו כמ״ש בזוהר . ושמים הוא הראש וג״ע הלב כמש״ש וס״א מהפשט בו הרמוש כל מיהו יער וזהו ממור נוער הכפירים שואגים, וזהו הכלבים צועקים על מזונומם מפדרים דאתבטלו כידוע ׳ כו ונכנס שהרית ואז מעיר האדם. ואע״פ שלפעמים מעיר האדם קודם היום מ״מ אין נשמתו תחרת בו עד היום כידוע כמ״ש מדלו לכס מן האדם תשר נשמה באפו עד היזם ע׳ זוהר שם. ודיש וממדש בכל יום כו׳ כמ״ש מדשים לבקרים כו׳ שממדש בכל יום׳ שהוא דוק קרום נשמתו הדשה לו כידוע שנאמר הנוטה כדוק ט הנ״ל. רקיע שבו כו׳ הוא הרקיע שנאמר כאן כמו שכתב ביום הרביעי, וה׳ שמיס כלולין במומ שמים עליונים שבו נאמר ה׳ פעמי© אור ביום ראשון אור דמומא דנהיר בליבא כידוע והן ה׳ הרגשים במות שמהפשטיס ממנו ה׳ מושים הידועים והן ה׳ ספי׳ מבינה עד הוד מ״ה תרי פלגי גופא ונכללים כלהו, בגלגולה שבו יוצא ה׳ חושים אל הפועל כידוע שכלהו נכללין ביסיד ולכן נאמר בו ה״פ רקיע והן נ׳ תרעין דבינה כידוע. שחקים שבו רחיים כו׳ הן מ״ה ששומקין הזרע לצדיק והוא כולל מש המישוש׳ ומקריב עליו קרבן. שעיקרו בתשמיש כידוע . זבול שבו ט ת״ת והוא הוש הטעם שבו את קרבני לתמי וכל כלי האכילה הן׳ וטללים כלי קרבן כמ״ש ברעי׳מ פ׳ פנמם. מכון שבו אוצרות שלג ט רעים וסערה ודלתותיהן אש כו׳ הוא חוש הריח במוטם בגבורה שבו ליחות רעות ותננא ובו ויהר אף ובו ישימו קשורה באפיך לבטל מותנא. ופריך הני ברקיע איתנהו הני בארעא כו׳ כמ״ש בזוהר דב׳ נוקבין בהוטמא מחד תננח ואשא דסליק מליבא ומחד רוחא דנמית ממוחא, ואמרו בא דוד כו׳ וז״ש תוס׳ שם אוצרות שלג כו׳ יש מהן כו׳ שהן ב׳ נוקבין דחוטמא ימינא ושמאלא ולכן כל הקדשים שחיטתן בצפון לעשות ריח ניחוח לבסס כידוע. מעון שבו כו׳ חסד בו חוש השמיעה בו ואשמע את קול כנפיהם ובו לימוד ההורה כמ״ש בס״י וז״ש כל העוסק כו׳ אר״ל כל הפוסק כו׳ זהו לין שכלול בחסד וכן חסד בדין יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב ב׳ נוקבין דחוטמא וכן ב׳ אזניס כנ״ל, והקדים מעון למכון שחוטם מתהיל גבוה יותר מאזנים. ערבות כו׳ בינה והוא חוש הרמות׳ שרפים כו׳ ואראה החיות ואראה שם ואראה את ה׳ יושב על כסא ט, וכל ההרגשות והנה אופן אחד כו׳ וז״ש שם׳ אופנים ושרפים כו׳ ע״י הקרוס הדבוק בהם והוא ההכמה שהיא תיות כל אדם כמ״ש

והחכמה

בעולם ארץ בנפש בטן. ששם כל מנהיגי הגוף כמש״ש: והארץ. הוא כלל הכל אף האויר עד השמים כידוע לכן נכלל בו גם. ד׳ ליחות שבו ד׳ מרוה. תהו הוא קו ׳ הגויה: היהה תהו ט ירוק מרה ירוקה. בהו מרה חוורא. חוורא דאגוזא טינרא שבריאה אבנים המפולמות שמהן מים יוצאים וזה רימה ששם המים. וחשך מרה אוכמא הוא טהול: עי׳פ ההוס. מרה אדומה בכבד שבולע כל המאכלים •־ ורוח אלהים מרחפח. הוא הרוח דנשיב •בכנפי . ריאה ששם המים. וכל אלו אינם באיברים כי עדיין לא נוצרו רק הליתות והרוח והמים עצמן: ויאמר. י׳ אמירן ע״ס שהן מ״ב, ל״ב שבילין וי׳ אמירן. כ״ב אותיות וי׳ נקודין. אותיות נפש ונקודין רוח ע״ס הס ל״ב ובהם טעמים נשמה שמנהיג אותן והוא י׳ אמירן. וזהו שם מ״ב עד ב׳ דובהו שבהם נברא העולם כידוע. ל״ב נתיבות במוס שבהן ברא אלהים בינה בי׳ אמירן והוא רוח דליבא: יהי אור . אור דנהיר במומא וליבא. כי מוחא וריאה מיס ובקד״א שם אור כמ״ש בזוהר י׳ אויר . וכן ריאה מים ובליבא אור. וז״ש יהי אור ויהי אור. ועיקר נאמר על אור דליבמ כי בריאח חלקי הראש לא נכתב כאן. כמ״ש מכלי בשמים פתח ברישא מ״ש דחשיב מעשה ארץ. כי המותח סחוס ולא נגלה למשה רק בבינה ואף שער האחרון לא נגלה לו. ובינה רותא לליבא הוא ברא את העולם כמ״ש חמשיס שע״ב כו׳ בחכמה כמ״ש בתורה נתייעץ הקב״ה וברא אה העולם ותורה הוא חכמה. וכן הלב מתייעץ בכל מעשיו במוח כידוע שלכן אמרו כל ארוך שוטה: וירא וגו׳ ויבלל וגו׳, הוא טרפש הכבל מבדיל בין לב לשתול: ויקרא אלהים לאור יום וגו׳. כי העוה״ב לומה ליום והעלה״ז ללילה. ולב בו הרוח שכוסף לעוה״ב וטחול העוה״ז*. ואור זה אש נור דליק, והן אמ״ש. ורו״ח אלהים מרחפה ע״פ המי״ם ויהי או״ר . וכ״ז שאמרנו באור וחשך הוא מסטרא דעה״ד סו״ר אבל נשמהא דאיהי מאילנא דהיי כל איברוהי לטב ברא כמ״ש בר״מ פ׳ פנמס. ואור ומשך שהן יום ולילה הכל כמ״ש כתיב ושבחתי את השממה וכ׳ ולשממה מה זה עושה ל״ק כאן בשממה ש״מ. וכאן ב כאן כו׳ וללמדך שאין השכינה שורה כו׳ וכן לדבר הלכה הוא יסודין אמ״ש שנברא ביום א׳ וביום ב׳ וג׳ כלים של אמ״ש כמ״ש לקמן וכן הכפולות ופשוטות באלו ו׳ ימים כ״ב אותיות. !ע״ס שבתוכן הן נכללין בז׳ כמו ברקיעין בו׳ רקיעין נכלל ז״ת עטרת ביסוד וברקיע הזי נכלל ג״ר והן כפולים נגד הז׳ כפולים ז׳'בז׳ מוצקות כידוע והן כאן י׳׳ד ימים ובששי נכלל מלכות ביסוד וזהו תוספת ה׳ הששי והן ז״ת וביום השביעי ג״ר שלכן נאמר בו ג״פ השביעי והן כפולים ערב ובקר. וערב נכלל ביום דנוקבא נכללת בדטרא ונקי בשם דכורא כידוע וזהו ערב ובקר יום. ףדוע כי הנפש נפשט ימעט מעט בולד עד שנגמר כל הולד ולכן נכנסין הע׳׳ס של הנפש שהן ז׳ ימים כל א׳ לבד מעט מעט בולד עד שנגמר כל האיברים שהן הנעשין בו׳ הימים. וז״ש אחר בריאת תהו כו׳ יום א׳ ואחר הרקיע יום ב׳ וכן בכולם ואחר שנגמר בא שכלו בג״ר ז״ש ויכלו השמים כו׳ כמש״ל. וכל הי״ס נכללין בזו״נ ביום ולילה בלב וטחול לכך והגית בו יומס ולילה:

. הוא גלגולת של הראש [יום P ויאמר אלהים יהי רקיע כו׳ המקיף את כל הראש סביב סביב על הגרון והוא מבדיל בין מים העליונים שהוא המוח ובין מים התתתונים שהוא הריאה שעדיין לא נעשה להם כלים כמש״ל: ויהי מבדיל כו׳. שיהיה הפרש ביניהם כמ״ש במ״א. וכאן החחיל אמ״ש א׳ מ׳ ונגמר בשלישי שלכן לא נאמר כי טוב עד שנגמר בשלישי אבל מעשה יום ראשון הכל דברים גנוזיה כהות נפשיות לכן אמר בזוהר

a עיי באדיא : ב עיי אדיא:

ליקוטי הגר״א דל לספר יצירה כה 49 והחכמה החיה בעליה ונקרא היה כידוע, וז״ש עוד רקיע א׳ השכל אור מהיר בליבא מ״ס שאדם מסחכל בו ומשיג בו אח כל למעלה כוי ועליו כאבן ספיר דמות כסא קד״א כידוע. ועל דמות העולם והוא אור הננוז לע״ל שאז ותמלא הארץ דעה : להאיר על כו׳ כמראה אדם כו׳ היא החיה והוא נשמת האדם והכל הוא הארן. להתנהג בו גבולות עמים שהם למספר ב״י י״ב מנהיגיכי חכמה מכאן ואילך הוא כתר. וז״ש עד כאן כו׳ מכאן ואילך את הארץ הגוף אבל ליבא ישראל אין מזל לי%אל שהן למעלה מן במופלא כו׳ וזהו מלכות דסליק לכתר שכתר דבוק בוילון כסוד ה״יבע ומהנהג באור דנהיר בה: ויעש כו׳ אה שני המאורות. כנ״ל: הגדולים. המה ולבנה הם ב׳ עינים שהם עיקר המאורוה שמאירץ ׳ נעוץ סופן כו׳, וכולם בראש שנקרא שמים: ויהי ערב כו לאדם כרואה בם כמ״ש ועינינו מאירות כשמש וכירח וכמ״ש בה״ת [יום ג] ויאמר, אלהיס יקוו כוי. שהיו מהפששים בכל הגוף : אע״פ שסדר יצירתם אינם כן כמ״ש בס״י: את המאור הגדול כו׳ ־ אל מקום אהד. הריאה וכאן בריאהו ובו י״ג עין ימין ועין שמאל וע״י מהנהג הלב כמ״ש עינא סרסורא כוי׳ משם מ״ה ונשאר ל״ב ללב כמ״ש בס״י והן ו׳ עזקאן לקנה ו׳ כנפי והלב כולל ימין ושמאל ששמאל בעהול לב כסיל לשמאלו וזהו לממשלת ריאה והריאה עצמה גי׳ אח״ד זהו אל מקום אמד: והראה היבשה . כו׳ עין ימין מתנהג לב ימין וזהו המאור הגדול לממשלת היום זהו הכרס שכולל כל הבטן שהיא ארן הפרטית. וכאן נגלה האויר ובשמאל השמאל וזהו אה המאור הקטן וז״ש שוריינא דעיינא בליבא בעולם וכן בנפש והוא מקום לנפיהח הריאה ברוח משיב בגויה תליא : ואת הכוכבים. הן י״ב מזלות ושאר הכוכבים והן שערות. כאן בריאת הראש כמ״ש בת״? הי׳ כ׳ בנימין דרישא שהן כוכביא ומזלא לל״צ ׳ והוא הגויה בנפש: ויקרא אלהים ליבשה ארץ כוק י״ג נימין וי״ג ארחין דשערי שהן י״ב מזלות ותלי . ר״ל מקום המים מושבנא ו ׳ הארץ הפרטי ובטן כנ״ל: ולמקוה המים כו כמ׳׳ש במ״א והוא הריאה והן ז׳ ימים וז״ש ימים (ר״ל לשון הכולל אותם כמ״ש בס״י ושאר השממה שאר הכוכבים והן מ״ג זי׳ רבים) והן הריאה ושית כנפי ריאה שסובבים לא״י ליבא נור דליק השערים כמו המזלות וכוכבים שהן עלגל הח׳ ע״ג r׳ הכוכניס כמ״ש מי יגור לנו אש אוכלה משכן השכינה וההורה והריאה עצמה וז״ש (ברכות נ״ג) חזאי עיני משקי אהדדי א״ל fp על אחותי שהיא האומה הוא למטה סוף הריאה למערב כי הראש מזרת כמ״ש כמ״ש פתהי לי אמותי רעיתי כו׳ כמ״ש בת״ז והיו הכרובים שימכ מראש מקדם וכן ים הגדול סוף א״י במערבו וכאן נגמר מלאכת שהן הו״מ הכרובים כרובי עינא פורשי מפיס גדפי טינא כן גזמו. דמסחכלין באורח מישור ופניהם איש אל אחיו ימוד בזו/ ונזמנא ׳ אמ״ש וז״ש כאן וירא אלהיס כי טוב: ויאמר אלהים תדשא כו באן החחיל בריאה י״ב מנהיגים שהן בארץ בבטן והן כלולין בט׳ דלא מסחכלין כו׳ נחש עקלתון כו׳ כי המות יפריד כו׳ שהוא ס״א ב׳ ידים בא׳ ב׳ רגלים בא׳ ב׳ כליוח בא׳ והן גפ״ג והן נבראו דמפריד היחוד כו׳ ערוה ער ו״ה כידוע וזהו אסור להסתכל' בג׳ ימים יום שלישי חמישי וששי בכ״א ג׳ וביום ל׳ ז׳ שערים בעריות וזהו בעה״ד טו״ר אבל באילנא דחיי שנאמר בכל לבבך

: ׳ / והן ג׳ כלי שני המנהיגים ופניהם כו ר כמש״לוכאן הס ג׳ מינים, דשא, עשב, עץ פ. הן היליס והכליות והרגלים האכילה קיבה וקורקבן ודקין שאלו ג׳ מינים הנז׳ ניתנו לאכילה [יום ה] ויאמר אלהיס ישרצו כו׳ כמ״ש לקמן ביום הו׳ הנה נתתי לכס כו׳ והן ג׳ כחוה בנפש שעיקרן שני ביצים שלכן נקראו נו״ה שהקים הצומחח שבא ע״י אכילה כח המגדל וכח הזן וכה המוליד השוחקים מן כנ״ל וזהו שרץ נפש חיה הכליות וביצים שהן ממים של בדומה והן נגד ג׳ מינים הנ״ל ולכן נאמר אצל פץ פרי למינו כו׳ הריאה שהן מבשלים הזרע כמ״ש בר״מ פ׳ פנחס והדין כליין כוי׳. האמירה נגד ג׳ חושים דמבשלין הזרע דנהיה מן מומא ומבפלין מיא דמקבלין מן כנפי ׳ שהוא המוליד בדומה: והוצא הארץ כו שבג׳ האיברים הנ״ל ועשיה נגד ג׳ איברים עצמם מייל ונאמר הריאה וכן הביצים וכאן כוללם יחד: ועוף יעופף כוי. הן הידים כאן אצל עשב גיכ למינהו כמ״ש שנשאו ק״ו בעצמם והוא הזן שהן הגרפים שמעופפים בהן כידוע וז״ש ועוף זה מיכאל יעופף/ זה גבריאל שהן מו״ג ב׳ ידים כידוע: על הארץ. באויר בגוף שג״כ זן למינהו כמ״ש רז״ל אבר מחזיק אבר: ועץ עושה פרי פו שהזרע כלול מכל האיברים ומכל אבר נעשה אבר וז״ש אשר זרעו בגויה: על פני רקיע השמים. שמעופפים על פני רקיע שמגביה כו׳ וכן הן ג׳ נפשות הצומחת והחיונית והמשכלת נר״ן וכלם הידים עד הראש רום ידיהו נשא: ויברא אלהים את כוי. עכשיו ניזונין ע״י האכילה שהן נגד ג׳ כחות הנ״ל המגדל נגד הצומחת פרטן. התנינים הגדולים הן ב׳ הרגלים שהן גדולים והן לויתן נחש שמגדל. האיברים והזן נגד המיוניח ששומר רומ האדם בקרבו ע׳׳י ברימ ונמש עקלתון כמ״ש כל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר ונקבה שזן את האיברים והמוליד בדומה נגד המשכלת שמוליד ג״כ בראם ואף לויתן כו׳ והן הב׳ ביצים ואלמלי מזדווגים זה לזה היו בדומה שמבין לבר מחזך דבר והשכל הוא עץ החיים לממזיקים מטשטשין את כל העולם שכל האיברים עושין פעולתם תמיד הון ואוהביה ,יאכל פריה נוצר האנה כו׳ מפרי פי איש השבע בטנו בטן מן הביצים כ״א ע״י מחשבה וזהו סירסן כו׳ שהן מצוננים בעצמן פו׳ וז״ש שלא יהא שכלך עקר : שלבן אמרו (נדה י״ג) מוהר לסייע בבצים מלמטה והאמה כוללן {יום ד] ויאמר אלהים יהי מאורות כו׳ . הן ז׳ שערים בנפש וז״ש לויתן זה יצרת לשחק בו כמ״ש הבאת לנו כו׳ לצחק בי כו׳ שהן נגד שבעה כוכבים כמ״ש בס״י : ברקיע וז״ש (ע״ז פ״ק) י׳׳ב שעות כו׳ ג׳ ראשונות כו׳ שי״ב נחלקים דפ״ג השמים. בגולגולת הראש כנ״ל והן ז׳ כפולים וזהו להבדיל שע״י כמ״ש בס׳ יצירה בד׳ אותיות הוי״ה וז״ש ג׳ הראשונות יושב ועוסק ניכר האותיות להוזים בכוכבים וכן ע״י ז׳ שערים אלו כמ״ש בתיז בהורה מימינו אש דת למו שניות יושב ודן כו׳ בשמאל שלישית תיקון ע׳ בעיינין בקריצין דעיינין בהוטמא בקמיטו כו׳ באודנין כו׳ יושב וזן כו׳ בת״ת ואהה מחיה את כולם וזהו ליו כל״ח נגד שם בשומא כו׳: ולמועדים. שק נגד ז״ת כמ״ש בז״ח ונגד ז׳ כוכבים הוי״ה שכלול..בתימ רביעית יושב ומשחק עם לויתן זהו הזווג עם כילוט וכן נגד ז׳ שערים: ולימים. שהיום י״ב שעות היום וכן מל׳ וז׳׳ש ־מיום שחרב בהמ״ק אין שחוק כו׳ ברביעית מה עביל. הן ׳ ו י״ג שעוה הלילה והן ע״י י״ב מזלות בדכורא ובנוק׳ כמ״ש בס״י כו׳ שאין זווג בזמן הגלות יושב ומכלכל: ואת כל נפש כ •וכן הן בראש כמש״ל: ולשנים. ג״כ י״ב חדשים נגד י״ב מזלות כליות : ואה כל עוף כו׳. הן ידים כנ״ל: ויברך אוהם כו׳ פרו. כי מן הכליוה וביצים פו״ר וזהו שנהברכו זרעו של יוסף ׳ . והקשו בגמ׳ אור ביום ראשון ורבו כו ׳ ו כמ׳ש שם : והיו למאורות כ נברא וסכחיצ ייתן אותם כו׳ כדר״א אור שנברא ביום ראשון אדם וידגו לרוב כו׳ יוסף הוא הצדיק מה דגים אין העין שולטת כו׳ 5ותמ גי כי׳ כיון כו׳ עמד וגנזו כו׳ שאור הראשון הוא אור שהם מחופים בבשן והן ב׳ שבסיס שיצאו מיוסף כי י״ב שבטים

׳״ב

ליקוטי הגר״א דל לספר יצירהק משנטלו הקרמוח ואלולי האכילה אש המוח שורף כל הגוף ו/ וזהו לחמי לאשי אש שבמוח בשמים ו הקרמוח אין לך יום כ אריה נחיה שהוא מוחא על מזבח ששם ליבא והשאר משלח ההמציה: והגה טוב מאד. ארז״ל טוב זה יצ״ט מאד זה המוס יצה״ר ׳ ט שהוא באדם לבא כנ״ל זכה כו׳ ועיקר העבודה בו ולכן נאמר. ׳ . ראש וגוף והולדוהיו : ויכל כו ׳ בו מאד: ויכולו השמים ט חרז״ל מה היה הסר מנוחה כו׳ והוא בינה בג״ר ג״פ השביעי ג״ס כלל כל הנתינות ג״פ אלהים ואין בו מעשה לשבה יצרה: וישבות. יחוד: ויברך. ברכה : ויקדש. קדושה הרי יב״ק נג״ר: ויכל.

הכליה מלכוה. וכאן נשלם ע״ס שכלל הכל ל״ב נתיבות :

. בכל גשם מרובע יש ששה ששמים וי״ב עמודים (שהם) ט ו ק י ל י״ב גבולי אלכסון וח׳ נקודים בין גבולי האלכסון שהם בנוים כולם על היו״ד שהוא נקודה קו ושטח (ר״ל י נקודה ו קו ד שטח וכן הוא יה״ו של הוי״ה) וזה שהשם כולו בנוי על היו״ד כמ״ש בפ׳ ויקרא והוא כי חשבונם כ״ו ועם הגשם שכוללם והוא אות הד׳ שבהויה הם כ״ז כמכין אותיות שבתורה ונגד חושק השם

הוי״ה עם הקוץ כמ״ש בס׳ יצירה :

ט. שס ע״ג הוא בי״ב גבולי אלכסון והוא כי כל גבול אע״פ קו לי שהוא אחד מ״מ יש לו ב׳ קצווח שהרי הוא מהבר ב׳ שטחים שזהו צירופי שם אדני כ״ד וששה פעמים י״ב הם .ע״ב שלכן בחושן היה י״ב שבטים ובכל אהד ששה אותיות, אבל חבורס הוא ד׳ קצוות למשל בין מזרח לדרוס הס ב׳ קצוות וב׳ הנקודים של קצוות העמוד שהוא מעלה ומטה של העמוד הן מ״ח צורות. ד׳ פעמי*

י״ב כלל שם מ״ב:

ם י ש ד ח ד ה םו

ליקוט. חדשי החמה מלמטה למעלה. ניסן במלכוח, אייר חדש זיו [יסוד] ששם נמנו ישראל, ועיין בזוהר ריש פרשה במדבר. סיון מ״ה [הלוחות] שניתנו לישראל, וכן במזלות. ניסן. סיון ׳ . אייר שור בכור שורו יוסף ט ׳ טלה [קרבן] פסח כרחל ט תאומים הריי פלגי דגופא. תמוז ת״ת. אב גבורה מזל אריה גיי׳ גבורה ובו היה מה שהיה. אלול כולו רהמיס כידוע והוא דרגא דחסד, וששה חדשי הגשמים סוד דדכורא מלמעלה למטה, אבל הכל במק׳ כי החדשים בנוק׳, ולכן ניסן ראשון לחדשים אבל שנים בסטרא דדכורא ולכן מונין מתשרי. וידוע שז׳ הוא בדכורא ר״ב

במק׳ ולכן שנים הס בסוד שבע וחדשים בסוד שנים עשר:

50 . שהן ב׳ מוחין ׳ י״ב מנהיגים בגוף כמ׳׳ש בס* : והעוף ירב כו שמהלבשין בב׳ ידים וחו״ג בה׳ אצבעות הימין וה׳ אצבעוח השמאל

כמ״ש חכמה נהית בימינא ובינה נחיה בשמאלא וכל ברכה שרימ׳ והי־יס צריכים לברכה כמ״ש בידים כמ״ש ביעקב וישת יד ט

ולברך את כל מעשה ידיך ואמרו איזה מעשה ידיו של אדם כו׳:j [יום ו] ויאמר אלהיס הוצא הארץ וגו׳. הן מרה כבד טחול בהמה. מרה שהוא גיהנם כמ״ש בזוהר ובר״מ׳ והוא שור המזיק שהוא כלחוך השור. בזוהר מרה דאיהו גיהנם ט פ׳ בלק דאגלים בדיוקנא דשור וכל כו׳ לאעלא בגיהנם לחיך לון כו׳ •־ ורמש, כבד עם יותרת שיותרת הוא נחש כמ״ש בזוהר בהרבה מקומות : וחיתו ארץ. טחול זוחלי עפר, וכ״ז בנשמתא דטו״ר כמ״ש בר״מ אבל בנשמתא דאילנא דחיי כל זה הוא בסכירת דקדושס. רוחניים וגשמיים כנ״ל וכאן נשלם ג׳ וז׳ ׳ כמ״ש שם: ויעש ט. ליבא שהוא כלל האדם והוא ׳ ו וי״ב: ויאמר אלהים נעשה אדם כ: -בצלמנו כדמותנו. דוגמת המוח בזה ל״ב ׳ א׳ ע״ג שלשה ט נתיבות 'ובזה לב שלם שלכן נק׳ לב בזה נשמה ובזה רוח ובמוה אש שורפת וכן לב מר דליק וכן הוא יצלמו כנז׳ ואמרו בצלמנו דכורא כדמותנו מקנא כי ב׳ בתי ליבא דכורא ונוקבא יצ״ט ויצה״ר ואמרו בזוהר זכה נעשה לו עזר. בכל לבבך, ועיקר העבודה ביצה״ר כידוע והוא בעץ החיים . לא זכה בעץ הדעת טו״ר כנגדו והוא בצלמנו כדמותנו שמות כולל תוי׳ב זו״נ: וירדו בדגת הים כו׳. שהן כל מנהיגי הגוף וכן נאמר למטה הנה נתתי כוי שלב׳ רואה אני כוי מושל בכולם למשוך לרצונו כמ״ש איזה דרך ט ואמרו זכה רודה בכלם לא זכה. ירוד שכולן מושלים בו שליבא ביניהם בדוחקא בצערה וימררו אה חייהם כו׳ וידוע בהרבה מקומות : ויברך כוי פרו ורבו כו׳ . חיבור ב׳ הבהים של הלב ומהן כמה ענפים מתפשטים כל המדות טובות שכליות ומעשיות וכלם לטוב בזמן שהם מסכימים לדעח אחד ופניהם חיש אל אחיו כנ״ל.־ וכבשוה. אמרו ז״ל וכבשה כתיב איש דרכו לכבוש. ׳ ׳ מסט׳ דימינא והיא נכללה בו: ויאמר אלהיס הנה נחחי ט ט כלי האכילה לזון אח כל האיברים ומברירו דכולא נטיל לבא והשאר משלח לכבד ולשאר איברים (והמובחר זן החיונית והמשכלה וזהו אח׳ ואת כל עץ כו׳ ולשאר האיברים) שהן ולכל חית כל עשב ט. ׳ השדה כוי־ הצומחת כנ״ל: וירא אלהים את כל אשר עשה כו וכלם נכלל באדם שהוא עולם קטן וזהו אה כל כו׳ שכל הבריוה שנבראו בו׳ ימי המעשה נכלל בו וזהו בצלמנו כו׳ כמ״ש במ״א והכל נברא בשבילו וכן בלב שהכל נכלל בו ובשבילו וזהו בצלמנו בצלם כו׳ וכן בעולם שאדם הוא לב העולם, והוא נוטל שפירו לכולא ומובחר שלו משלח למוח שהוא נשמתו שבשמים . וז״ס

ם ל ש נ ם ו ת

סדר הרל״א שערים לפי דעת הגר״א ז״ל כו 61 במרובע הזה הקצוות הס א״ת ביש א׳ בימין ובשמאל ת׳ ״ וכן ככולן עד הציין, ומשם ולמעה הילוך הא״ת ב״ש להיפוך.

וכל הא״ב בפגים הוא באחור להיפר:

אט אנ אם אע אפ אצ אק אד אש את בנ בם בע בפ בצ בק גר בש בת תש גם גע גפ גצ גק גר גש גת תר שר דע דפ דצ דק דר דש דת תק שק רק הפ הצ הק הר הש הת תצ שצ רצ קצ וצ וק ור וש ות תפ שפ רפ קפ צפ זק זר זש זת תע שע רע קע צע פע הר הש הת תם שם רם קם צם פס עם טש טת תג שג רג קג צג פג ענ סנ ית תט שט רט קט צמ פט עט םמ גט תל של רל קל צל פל על םל יגל מל שב רב קכ צכ פכ עכ םכ גב מכ לב רי קי צי פי עי סי גי מי לי כי קט צט פט עט םט גט מט לט כט יט צה פה עה םה גה מה לה כה יה טה פז עז םז גז מז לז כז יז טז הז עו םו גו מו לו בו יו טו הו זו םה גה מה לה כה יה טה תה זה וה גד מד לד כד יד טד הד זד וד הד מג לג בג יג טג הג זג וג הג דג לב בב יב טב הב זב וב הב דב גב בא יא טא הא זא וא הא דא גא בא

אב אג אד אה או אז את אט אי אכ אל* בג בד בה בו בז בה בט בי בכ בל במ

גד גה גו גז גת גט גי גכ גל גט גג דה דו דז דה דט די דכ דל דט דג דם הו הז הה הט הי הכ הל הט הג הם הע ח ות וט וי וכ ול וט וג וס וע ופ זח זט זי זכ זל זמ זג זס זע זפ זצ

הט הי הכ הל המ הג הס הע הפ הצ הק טי טכ טל טט טג טס טע טפ טצ טק טר יכ יל יט יג ים יע יפ יצ יק יר יש כל כט כג כס כע כפ כצ כק כר כש כת למ לג לס לע לפ לצ לק לר לש לת תכ מנ טם טע טפ טצ טק טר טש טת תי שי גס גע גפ גצ גק גר גש גת תט שט רט םע ספ םצ םק סר ם ש םת תה שה רה קת עפ עצ עק ער עש עת תז שז רז קז צז פצ פק פר פש פת תו שו רו קו צו פו

צק צר צש צת תה שה רה קה צה פה עה קר קש קת תד שד רד קד צד פד עד סד רש רת תג שג רג קג צג פג עג סג גג

שת תב שב רב קב צב פב עב סב גב טב תא שא רא קא צא פא עא םא גא טא לא

* בכל הכ״בא״ב היה רשום על בל העשרה בתים שעד האמצע מימ־ן וכן בעשרה שמשמאל, כסדר עשר אותיות שבשם יו״־ ה״י !י״ו ה״י: כל בית באורך מלמטה למעלה הוא א״ב, והוא זוג א׳ של הא״ב, ויש כאן כ״א זוגות וסודן אדי״ד אשר אדי״ד א׳ כלול גחבירו, והוא סוד מ״ב שבו נברא העולם, וכ״א הוא באל״ף, וכ״א בשאר מותיות, ומה שחסר בפנים משלימים באחור מלמטה, ומ״ב הנ״ל הם סוד ל״ב שבילין ועשר אמירין. ואף בכל אות יכול לעשות כ״א בתים שהם בכולם רל״א שערים, מ״מ כאן אינן אלא באל״ף, לפי שאין חילוק אלא שהראשונה כולה בפנים, והשאר קצתן באמור, משא״כ בשאר האותיות שכולן קצתן באחור. ועוד שהאל״ף כולל כולם:

ק; ׳ י ת הר״ז הט״י לנ״ם עצ׳ ו ט ו ש ב פ ״ י , ו ת ״ ר פ ד כ ׳ י ג ת ב ו ל ו פ ״ ש, רז׳ כ ט ' א ת נ ו י ת ו ב א ״ כ ר ח ו צי; ל ״ א ז ר״ ד הג ״ פ ס ל נ ו אלכס ת ו ו ר י פ ס י ה ם בקו ך ה י א

ה בפירושו בפ״ה בא הציור הז ו ה ו

שמלכות היא בין ה״ח ליסוד יבא* ג״כ הי״ב נבולים על נכון בלא הבי צינורוה דמחכמה לגבורה ומבינה להסד עש״ה. וז״ל בליקוטיו כ״ב הצינורות בהן י״כ גבולי אלכסון, ועי׳ בציור הרמ״ק (בפרדס). אבל לשי שמלכוה היא בין ת״ת ליסוד א״צ למה שנדחק הרמ״ק והוסיף מחכמה לגבורה ומבינה לחסד וכמ״ש הוא בעצמו בפרדס ע״ש, וכמ״ש בחיקונים דהיא משקה לנה״י ותמלא כדה ט/ וזה הכלל כי חו״ב נקרא מעלה ומטה וכן יסוד ומלכוין שהן ב׳ הזיווגים וגדולה וגבורה דרוס וצפון וכן מ״ה, וכתר הוא מזרח, והפארח בהשפיעו לנו״ה נקרא ג״כ מזרח ובקבלו לחו״ב ומו״ג נקרא צד מערב. ועתה יבואו כל הי״ב גנו לים

על נכו!

ו?״ל תלמידו הרמ״ש ו״לה הציור נמצא בסוף פירוש ם׳ ז יצירה מהרב הגאון המחבר נ״ע , ואנחנו כמו שמצאנוהו העחקנוהו , וה׳ יזכנו להבין כוונחו העמוקה, כי הוא מצייר י״ב גבולי אלכסון בציור חדש: ואנכי בער ולא אדע איך הסה, אח״כ מתיישבים לפי ציור ז מצאתי בילקוטי רבינו ז״ל זה הציור ופירשו ז״ל שהוא בהחשב גס הדעת , ובזה יבואו על נכון כל הי״ב גבולית , וא״צ למה שנדחק הרמ״ק ז״ל בפרדס והוסי׳ מהכמה לגבורה ומבינה לחסד, יעיין בפנים בפ״ה מפרש שם רבינו דל לפ״ד הרמ״ק ז״ל , (וציור הרמ״ק תמצא מבואר בפירוש על המאמר קדישין מהאר״י ז״ל). ועוד מצאתי במ״א בליקוטיו אופן ג׳ שכתב, לשי

סדר הרל״א שערים מבעל פרי יצהק והנה אציג לפניך כאן רל״א שערים דאלפ״א ביתו״ת של פנים ואחור רק מן ד׳ פרצופים של כהר הכמה בינה דעת 5ל אהד ואחד מפנים ואחור דהיינו הצי מלבוש עליון של כל פרצוף הוא פנים וחצי מלבוש ההחהון הוא אמור, ובחצי מלבוש עליון של פנים יש בו שם הוי״ה של ט״ב וס״ג, ובחצי מלבוש החחהון יש בו שם הוי״ה של מ״ה וביין, והמרכז שבאמצע של כל ד׳ פרצופים אלו בפנים הם ע״ד א״ל ב״ם ג״ן ל״ם, ובאחור הם מההפכים מא״ל לל״א מב״ם למ״ב מג״ן לנ״ג מד״ם לס״ד, וכשהעיין בשכלך הוכל לשער מעצמך שארי רל״א שערים דאלפ״א ביתו״ת שיש בפרצופים מהספירות מחסד עד מלכות, ודרך משל פרצוף חסד מחהיל מלבוש עליון הפנים מן ה״ו ז״ח ט׳ ומלבוש החחחון אחור ע״פ צ״ק וכו׳ וכן ע״ד זה בשאר פרצופים עד המלכות, והמרכז האמצעי שבהם הם ג״כ ע״ד א״ל

ב׳׳ם דהיינו בחסד הוא במרכז האמצעי ה״ע מא״ל ב״ם בפנים ובאחור הוא ע״ה וכן ע״ד זה כולם עד המלכות 4 ועיין זה בספר עמק המלך ובויקהל משה, והבין הכל מ״ש:

ל״א חצי מלבוש תחתון פרצוף כתר אחור 53׳

י למ גס עפ צק רש תא גג דה וז חט יכ ו לג סע פצ קר שת אג גד הו זח טי כמ­ ד לס עפ צק רש תא גג דה וז הט יכ מגג גד הו זח טי כמ גס• ה לע פצ קר שת א א לפ צק רש תא גג דה וז הט יכ מג סעג גד הו זה טי כמ גס עפ ו .לצ קר שת א א לק רש תא גג דה וז הט יב מג סע פצג גד הו זח טי כט גם עפ צק ו לר שת א ה לש תא גג דה וז הט יכ מג סע פצ קרג גד הו זח טי כמ גם עפ צק רש א לת אא גג דה וז הט יכ מג סע פצ קר שת m לג גד הו זח טי כמ גס עפ צק רש תא י לג ו לג דה וז חט יכ מג סע פצ קר שת אג ד לד הו זה טי כמ גס עפ צק רש תא גג גד ה לה וז הט יכ מג סע פצ קר שת א ה לו זה טי כמ גס עפ צק רש תא גג דה ו לז הט יכ מג סע פצ קר שת אכ גד . הו ו לה טי כמ גס עפ צק רש תא גג דה וזג גד הו זח ה לט יכ מג סע פצ קר שת א ה לי כמ גם עפ צק רש תא גג דה וז הט לכ מג סע פצ קר שת אג גד הו זח טי

ם״ב פרצוף הכמה אחור מלבוש תחתון

י מג סע פצ קר שת אב גד הו זח טי כל ו מס עפ צק רש תא בג דה וז הט יכ לג ד מע פצ קר שת אב גד הו זח טי כל גס ה מפ צק רש תא בג דה וז הט יכ לג סע א מצ קר שת אב גד הו זח טי כל גס עפ ו מק רש תא בג דה וז הט יכ לג סע פצ א מר שת אב גד הו זה טי כל גם עפ צק ו מש תא בג דה וז הט יב לג סע פצ קר ה מת אב גד הו זה טי כל גם עפ צק רש א מא בג דה וז הט יכ לג םע פצ קר שתב גד הו זח טי כל גס עפ צק רש תא ה מ ו י מג דה וז הט יכ לג םע פצ קר שת אב י מד הו זה טי כל גס עפ צק רש תא בג ד מה וז הט יכ לג םע פצ קר שת אב גד ח מו זה טי כל גס עפ צק רש תא בג דה ה מז הט יכ לג סע פצ קר שת אב גד הו ו מת טי כל גם עפ צק רש תא בג דה וז ו מט יכ לג םע פצ קר שת אב גד הו זח ה מי כל גם עפ צק רש תא בג דה וז הט ה מכ לג סע פצ קר שת אב גד הו זח טי מל גס עפ צק רש תא בג דה וז הט יכ

נ״ז

א״ל חצי מלבוש עליון פרצוף כתר פנים

אב גד הו זח טי כל מג סע פצ קר שת יב ו אג דה וז הט יכ למ גס עפ צק רש ת אד הו זה טי כל מג סע פצ קר שת בג דב גד ה אה וז חט יכ למ גס עפ צק רש ת או זח טי כל מג סע פצ קר שת בג דה י אז הט יכ למ גס עפ צק רש תב גד הו ו אח טי כל מג םע פצ קר שת בג דה וז יב גד הו זח ו אט יכ למ גס עפ צק רש ת אי כל מג סע פצ קר שת בג דה וז הט ה אכ למ גס עפ צק רש תב גד הו זה טי י אל מג סע פצ קר שת בג דה וז הט יכ יד, אמ גם עפ צק רש תב גד הו זה טי בל י אג סע פצ קר שת בג דה וז הט יב למ ו אם עפ צק רש תב גד הו זה טי כל מג ד אע פצ קר שת בג דה וז הט יכ למ גם ה אפ צק רש תב גד הו זה טי כל מג סע י אצ קר שת בג דה וז הט יכ למ גם עפ וב גד הו זה טי כל מג סע פצ א אק רש ת אר שת בג דה וז הט יכ למ גם עפ צק ו אש תב גד הו זה טי כל מג סע פצ קר ה את בג דה וז הט יכ למ גס עפ צק רש י

ב״ם פרצוף הכמה פנים מלבוש עליון

בג דה וז הט יכ למ נם עפ צק רש תא י בד הו זה טי כל מג םע פצ קר שת אג ו בה וז חט יכ למ גס עפ צק רש תא גד ד בו זה טי כל מג םע פצ קר שת אג דה ה בז הט יכ למ גס עפ צק רש תא גד הו י בת טי כל מג םע פצ קר שת אג דה וז ו כט יכ למ גס עפ צק רש תא גד הו זה י בי כל מג סע פצ קר שת אג דה וז הט ו בכ לט גס עפ צק רש תא גד הו זה טי ה בל מג סע פצ קר שת אג דה וז הט יכ ים גס עפ צק רש תא גד הו זה טי כל יה ב בג סע פצ קר שת אג דה וז הט יכ למ י בם עפ צק רש תא גד הו זה טי כל מג ו בע פצ קר שת אג דה וז הט יכ לט נס ד בפ צק רש תא גד הו זה טי כל טנ םע ה בצ קר שת אג דה וז הט יב לט גם עפ י בק רש תא גד הו זח טי כל טג סע פצ ו בר שת אג דה וז הט יכ לט גס עפ צק א בש תא גד הו זה טי כל טג סע פצ קר ו בת אג דה וז הט יכ לט נס עפ צק רש ה בא גד הו זח טי כל מג סע פצ קר שת י

נ״נ פרצוף בינת אחור מלבוש תחתון

גס עפ צק רש תא בג דה וז חט יכ לט גע פצ קר שת אב גד הו זח טי בל מס נפ צק רש תא בג דה וז הט יב למ סע נצ קר שת אב גד הו זה טי בל מס עפ נק רש תא בג דה וז חט יכ למ סע פצ נר שת אב גד הו זח טי כל מס עפ צק נש תא בג דה וז הט יכ למ סע פצ קר גת אב גד הו זח טי כל טס עפ צק רש גא בג דה ה חט יב לט סע פצ קר שת נב גד הו זת טי כל מס עפ צק רש תא נג דה וז חט יכ לט סע פצ קר שת אב גד הו זח טי כל טס עפ צק רש תא בג גה וז הט יכ לט םע פצ קר שת אב גד גו זה טי כל טס עפ צק רש תא בג דה נז הט יי למ סע פצ קר שת אב גד הו נח טי כל טס עפ צק רש תא בג דה וז נט יכ למ סע פצ קר שת אב גד הו זח ני כל מס עפ צק רש תא בג דה וז חטי למ סע פצ קר שת אב גד הו זה טי נ גל מס עפ צק רש תא בג דה וז הט יכ גמ סע פצ קר שת אב גד הו זה טי כל

ס״ד פרצוף דעת אחור מלבוש תחתון

סע פצ קר שת אב גד הו זח טי כל מג ספ צק רש תא בג דה וז הט יכ למ נע םצ קר שת אב גד הו זח טי כל מג עפ סק רש תא בג דה ה הט יכ למ נע פצ םר שת אב גד הו זה טי כל מנ עפ צק ס ש תא בג דה וז חט יכ למ נע פצ קר פת אב גד הו זח טי כל מג עפ צק רש םא בג דה וז הט יכ למ נע פצ קר שתי נד הו זח טי כל מנ עפ צק רש תא ס םג דה וז חט יכ למ נע פצ קר שת אבד הו זח טי כל מנ עפ צק רש תא בג כ םה ה הט יכ למ גע פצ קר שת אב גד םו זה טי כל מנ עפ צק רש תא בג דה םז חט יפ למ גע פצ קר שת אב גד הו םה טי כל מנ עפ צק רש תא בג דה וז סט יכ למ גע פצ קר שת אב גד הו זח סי כל מג עפ צק רש תא בג דה וז חט םכ למ גע פצ קר שת אב גד הו זה טי סל מנ עפ צק רש תא בג דה וז הט יכ םמ נע פצ קר שת אב גד הו זח טי כל םג עפ צק רש תא בג דה וז חט יכ למ

54 .ג״ן פרצוף בינה פנים מלבוש עליון גד הו זה טי כל מנ סע פצ קר שת אב י י גה וז הט יכ לט נס עפ צק רש תא בד ו ו גו זה טי כל טג סע פצ קר שת אב דה ד ד גז הט יכ למ נס עפ צק רש תא בד הו ה ה נח טי כל מנ סע פצ קר שת אב דה וז י א גט יכ למ נם עפ צק רש תא בד הו זח ו ו

גי כל מג סע פצ קר שת אב דה וז הט י או גכ למ גס עפ צק רש תא בד הו זה טי ו

גל מנ סע פצ קר שת אב דה וז הט יכ ה ה גט נם עפ צק רש תא בד הו זה טי כל י א

גן סע פצ קר שת אב דה וז הט יכ למ יה וה גם עפ צק רש תא בד הו זה טי כל מג י יו גע פצ קר שת אב דה וז הט יכ למ גס ו גפ צק רש תא בד הו זה טי כל מג סע ד ד ג צ קר שת אב דה וז הט יכ למ נם עפ ה ה גק רש תא בד הו זה טי כל מג סע פצ י ה גר שת אב דה וז הט יכ למ נם עפ צק ו ו גש תא בד הו זה טי כל מנ סע פצ קר א ו

גת אב. דה וז הט יכ למ גס עפ צק רש ו ה גא בד הו זה טי כל מנ סע פצ קר שת ה ה

גב דה וז. חט יכ למ גם עפ צק רש תא י

ס פרצוף דעת פנים מלבוש עליון ״ ד

דה וז הט יכ למ נס עפ צק רש תא בג י י דו זה טי כל מג סע פצ קר שת אב גה ו ו דז הט יכ למ נם עפ צק רש תא בג הו ד ד דת טי כל מג סע פצ קר שת אב גה וז ה ה דט יכ למ נם עפ צק רש תא בג הו זח י א די כל מג םע פצ קר שת אב גה וז חט ו ו דכ. למ גס עפ צק רש תא בג הו זח טי י א דל טנ סע פצ קר שת אב ג ה וז הט יכ ו ו

דמ נם עפ צק רש תא בג הו זה טי כל ה ה דנ ם ע פצ קר שת אב גה וז הט יכ למ י א

פ עפ צק רש תא בג הו זח טי כל מנ יה וה ד דע פצ קר שת אב גה וז הט יכ למ גס י י דפ צק רש תא בג הו זח טי כל מג סע ו וד דצ קר שת אב גה וז חט יכ למ נם עפ דה דק רש תא בג הו זה טי בל מנ סע פצ ה דר שת אב גה וז הט יכ למ נס עפ צק י הו דש תא בג הו זח טי כל מג סע פצ קר וו דת אב גה וז הט יכ למ גס עפ צק רש א דא בג הו זה טי כל מג סע פצ קר שת ו ה דב גה וז הט יכ למ נס עפ צק רש תא ה ה

דג הו זה טי כל מג סע פצ קר שת אב י

כח 55! דב נתיבות מבעל פרי יצחק אור החכמה מנין לעשוה מזה אור הציור מעשה ונח המעשה נכללים נח״ח ומלכוח, א״כ כח הציורים שהם אורוח של העולמות וצורתה נשרשו נחכמה שהם י״ם אור והם עשר נתינות הראשונים. ואפרשי-

אחת אל אהה נעז״ה: הנתיב הראשון שכל מופלא, שהוא כהר של הכמה דהכמה. חפ• הכתר הוא מן הכתר עצמו ונקרא מופלא באין השגה נו מרוכ העלמו. וזה נקרא אור קדמון שהם שלש אורות אור צח אור מצוחצח אור קדמון נגד הכהר שהוא דנוק נמאציל ואור

המאציל בתוכו: נתיב ב׳ שכל מזהיר, נגד הכמה של הכמה דהכמה ונקרא אור צמ׳ על שהוא מאיר מעצמו ומחלק אור לכל הספירות ולכל

העולמות ונותן להם הכמה: נתיב ג׳ שכל מקודש(כ״א מושכל/ נגד בינה של הכמה למכמה ונקרא? שכל מושכל לשני טעמים, אחד שזאת הבינה לא קבלה מן החכמה שהיא עצמה חכמה ואין משכלת הכמה מזולתה והיא עצמי!, התורה ושרשה ולה אנו מבקשים להשפיל היא התורה ושס נשרשה:־ נתיב ד׳ שכל קבוע, נגד חסד של חכמה דהכמה לפי שמממן מהאצלים הכחות הרוהניוח כי שורש רוהניוח הספירות

שם נגלה ונותן להם רוח ונשמה משם : נתיב ה׳ שכל מושרש, והוא גבורה של מכמה לחכמה ששם נשרשו

העולמות והספירות: נתיב ף שכל נבדל, תפארת של הכמה דהכמה, וזה השכל הנא׳

נבדל מעצמו וגס כל הרוצה לדבק בו ית׳ ידבק בו: נתיב ז׳ שכל נסתר, והוא נצח של חכמה דמכמה שהוא אור ושכל

פנימי לספירות: נתיב ח׳ שכל שלם, שהוא נגד ההול ואע״פ שהוא דין בכ״ז הוא

שלם ונותן שלימות לספירות:׳ שכל טהור, נגד היסוד ונקרא טהור שהוא מטהר ומזהיר נתיב ט

הספירות בכח המאציל:. נתיב י׳ שכל מתנוצץ, נגד המלכות מפני יושבו על כסא נוגה, ופירוש שמקיר למלכות : כל אלו הס אורות של הכמת אבא והס כולם שורש אורות ונקודים, מכאן ואילך מהמילין אורות של בינת אנא הוא מור מצוחצמ על שם שכולל חור מכמה וסור בינה, ועתה,

מהמילין אורות של בינה של אבא שהס שורש כולם וכוי:א שכל מצוחצח, נגל כתר של בינה לחכמה, וחמר המפרנו: ״ נתיב י שנקרא עצם הפרגול שהיא סול הבינה שהיא פרגול לפני עילת העילות. ויכול להיות שמשם יוצא אור לכלים ומצהצחס ־. נתיב י״ב שכלבהיר, נגד חכמה של בינה לחכמה שנוק זהירות

ובהירות לכל הדברים •• נתיב י״ג שכל מנהיג, נגד בינה של בינה לחכמה שהיא מנהגתכ3r ההנהגות והוא ע״י בינה י נתיב י״ד שכל מאיר, נגד חסד של בינה דהכמה שמאיר מאור מסדו לעולמות. וזהו אור שברא הקב״ה שמאיר מסוף־

העולם ועד סופו: נתיב ט׳יןי שכל מעמיד, והוא גבורה של בינה דהכמה הנותנת/

קיום והעמדה לכולם: נתיב ט״ז שכל נצתי, נגד הת״ת של בינה דמכמה שכל הדבק שפ,

קיים ונצתי לעד: נתיב י״ז שכל ההרגש, נגד נצה של בינה לחכמה הנותן כמ ההרגשה:: נתיב י״ה שכלבית השפע, נגד הוד של בינה דמכמה כי משם

יורד שפע לכולם: נתיב י״מ שכל הפעולות , נגד יסוד של בינה דמכמת המשלים

הפעולות י

ב M׳ be מופלא, ב׳ שכל מזהיר, ג׳ שכל מקודש, ד׳ שכל י ת נ קבוע, ה׳ שכל מושרש, ו׳ שכל נבדל, ז׳ שכל נסהר, ח' שכל שלם, ט׳ שכל טהור, י׳ שכל מתנוצץ, י״א שכל מצוהצח, *״בשכל בהיר, י״גשכל מנהיג, י״ד שכל מאיר, ט״ושכלמעמיד, «״ו שכל נצהי, י״ז שכל ההמש, י״ח שכל בית השפע, י״ט שכל הפעולות, כ׳ שכל הרצון, כ״א שכל המפץ המבוקש, ב״ב שכל הנאמן, ב״ג שכל קיים, כ״ד שכל דמיוני, כ״ה שכל נסיוני, כ״ו שכל מהולש, כ״ז שכל מורגש, כ״ח שכל מוטבע, כ׳יט שכל מוגשם,

ל' שכל כללי, ל״א שכל המילי, ל״ב שכל נעבל:ו הנתיבות צריכין פירוש רחב על פי הדרושים והתקדמות. וה׳ ל א ז יסיר עינינו במאור תורתו, ואכתוב בהם מעט מזער ממה

שקבלתי בעזרה האל יתברך:ן כי המאציל א״ם יה׳ האציל ממנו אור אהד פשוט, וזה האור ן ך >אנו מכנים אוהו בשם שכל פשוט, ויש הפרש בינו ובין המאציל, שהוא משכיל עצמו ולזולתו כי נכללים בו כלם. אבל זה העלול שנאצל •ממנו בהיותו משכיל עצמו אינו משכיל לזולתו כי א״ס יה׳ תוץ ממנו •סנל 15שכיל כל התחתונים ממנו וא״ס ית׳ נקרא מושכל וא״כ השכל לבוק עם מושכלו ונעשה המשכיל והמושכל אהד ודבק בו ית׳ ולכן אק בו השגה, אבל העלול היוצא ממנו מזה השכל הנבדל צריך שישכיל כ״כ את המשכיל הראשון ואינו דבק עם המושכל הראשון כי אם עם השני, ובזה יש לנו יותר השגה בו, וכשיוצא שכל אחר שהוא שכל שלישי m צריך שישכיל המושכל הפני ואה המושכל הראשון כדי שיכיר אה כמאצילו וא״כ כפי זה השכל הראשון כל התחתונים היו כלולים בו בלקות גדול ובהשכיל המאציל ית׳ הוא משכיל כל התההונים אך היו כלולים בו בדקות גדול, ג״כ השכל השני אינם כלולים בו אלא כל הדברים שלמטה ממנו, והשכל השלישי כלולים בו כל התחתונים ובהשכיל את שני השכלים שלמעלה ממנו אז ישכיל אח החחתונים. השכל הראשון אנו קוראים אוהו חכמה ולא נקרא הכתר כן בי ידוע שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד הוא א״פ ושמו הכפר שכלולים בו כל הספירות בתוכו היה בכח המאציל וכשברא את העולם הוציא אוהו לפועל כי הוא אור וכח הוי״ה הוציא אותו מן קכמ לפועל והוא אור אין סוף שהיו בו נשרשיס כל הספירות •והכהות הוא הכתר שהוציא אוהו מן הכת לפועל, אבל הכתר אין לנו בו השגה מרונ העלמו, ועדיין השרפים והכפירות היו נו נכח ולא בפועל והיה דנק נמאצילו והוא אור אמצעי נין מכמה למאציל א״כ השכל שיצא לפועל הוא החכמה ומקושר עם הכתר קצה אמד והאורות של כל העולמות נצטיירו לשם בהיותו ככל נפרד מן המאציל תבל דבק מס המאציל באמצעות הכתר הדבוק בו בעצם כי הוא שכל והכתר מושכל(ר״ל משכיל), אבל הכתר אף כי אין לו דמיון וערך עם המאציל ואין לו השגה בו כמ״ש באידרא רישא דלא אתי דע ופירש •הרב זללה״ה דלא ידע האור שבתוכו עכ״ז דבק הוא בו בעצם והוא נ״כ משכיל חת האור שלמעלה ממנו ע״י הכמה שבו וגס החכמה דבקה עם החכמה העליונה של כהר ונקרא הוא משכיל אור א״ס בלי אמצעי אף כי. הכתר משיג אותו יותר והוא אמצעי להכמה להשיג אור המאציל עצמו וההכמה משכיל אור א״ס והוא מושכל ומכמה דבקה עם המאציל והכתר אמצעי לה וקצה הראשון של מכמה לנוק •עם הכתר והוא כהר של הכמה ונקרא חכמת החכמה, וראה שהסכמה צייר העולמות ונהן צורה לכל דנר שיעשו כדמיון זה והצורה ראויה •לזה הנו קוראים למי שידע לצייר דנר אחד חכם שיש לו חכמה של •הציור ואמר שעשהה מכמה הציורים היא הכמה שנה כח כל הציירים

ואלו הצייורים עושה על מומר אמד וזה המומר שרשו מן הנינה . •וכשנכללים שניהם מרניצים שורשם בת״ת ומלכות וכשבא ויצא מן החכמה ומתקן זה המומר מצד ציור המכמה לק נקראה נינה שמכת

ד יצדק 5r ל״ב נתיבות מבעל פ נתיב ל״א שכל תמידי, הוד מלכות הכמה ל&י שהוא מסמיד

ומוליך השמים ושבעה כוכבי לכת : נתיב ליב שכל נעבד, יסוד מלכות חכמה:

זה מה שמצאתי כחוב בספרים וכחבחים לחקור בם. אמנם מה שנוציא מכאן הוא שהם ל׳יב נתיבות אורות שנשרשו שם כ3 הדברים אבל הם בתכלית הסתום ולכן נקראים נתיבות. והם בסוד עשרה סתומים שהוא החכמה, והם כלולים בסוד השם ולכן במכמה סוד הוי״ה ביודי״ן שסתומם שם בסוד יודי״ן ועולה הס״ד שעל ידי החסד מתפשטים אלו הל״ב נתיבות בסוד המכמה, וכל הדברים שם נשרשיס הנקודוה והאותיות אבל הס בסוד ׳נקודות. אמנם כשיצאו אלו הל״ב נתיבות והאירו בבינה עצמה אז נעשה מאמר שנכללו האורות והאותיות במקום אחד ועשו מאמר שנתגלו שם סוד האותיות . עד כאן מצאתי כתוב מתלמידי האר״י ז״ל. דבר זה העתקתי מספרי

פני מלך שחיבר המקדש מלך: ונ״ל לפרש עוד קצת בזה כי מה שפירש בת״ת ומלכוח דחכמה פ3 אבא רק מהסד עד יסוד ששה ספירות, כי ידוע מתחילה ת״ת ומלכות היו שניהם שוין להיות מששה קצוות שניהם משתמשין, בכתר א׳. ודי בזה הערה למבין דבר מתוך דבר כי הכל היו נרשמים מתחילה בחכמה. ומ״ש בלשונו בלמון הזה סדר הסליפ וגבורות ת״ת למלכות, היינו משוס כיז״א הוא נבנה מחסרים, ומלנ;&

מ גבורות, ודוק ותבין מי׳ש י•

נתיב ב׳ שכל רצון, נגד מלכות של בינה לחכמה שהיא תבונת היצורים ותשלום הרצון: ע״כ ביצת חכמה של אבא,

ועתה צריך לפרש סדר החסדים וגבורות של ת״ת ומלכות: נתיב ב״א שכל החפן, נגד חסד של ת״ת מצד החכמה. ונקרא בשם זה שחפן העולמות בו שמשפיע שפע לעולמות: נתיב כ״ב שכל נאמן, נגד גבורה של תפארת מצד החכמה שהוא

נאמן לעשות: גתיב כ״ג שכל קייס, נגל ת״ת של ת״ת מצל החכמה שהוא קיים: נתיב כ״ך שכל למיוני, נגל נצח של תית מצל החכמה, ואמר

המפרש שהוא למות לכל הדמיונים:ה שכל נסיוני, נגל הול של ת״ת מצר ההכמה שבו מנסה: נתיב כ״ נתיב ב״ך שכל מחודש, נגד יםול של ת״ת מצל החכמה שבו מהלש כל הדברים: ע״כ ששה של ת״ת, מכאן ואילך הם

של מלכות : נתיב ב״ז שכל מורגש, חסד של מלכות הכמה שממנה נברא

ההרגש בעולם: נתיב כ״ח שכל מוטבע, גבורה של מלכות הכמה, שנשלם בה טבע

כל הנמצאים: נתיב כ״׳ט שכל מוגשם, ת״ת מלכוח מכמה שהוא שורש הגשם:

•נתיב ל׳ שכל כלל/נצח מלכות הכמה הנותן שכל כללי:

פירוש מהאר״י ההיוש זצ״ל ״הארץ הוא כף השמאל הוא ג״כ י׳׳ד אותיות וזהו שאמר וברית ירד באמצע הוא ו׳ של "ואת מן יהו״ה הוא אדון יהיד המושל ככולכ* הוא סול האי״ן סו״ף בסול היסו״ד של הצי מלבוש העליון. ולגירסא. ברית יחי״ל גי׳ ל״ב הוא כח הא״ס כתר שבכתר. והנה לכל הגירסאות. רצונו הוא כי כה הא״ס פוה בכולם, במלת לשון ובמלת מעור המתקלא ש׳ בחי׳ הפעולוה אל המהקלא. הא׳ הוא הלשון דהיינו הדיבור שהוא. כלא מפומא הוא הנהגת העולם של הבריא׳ כענין חיים ומות ביל הלשון. והב׳ פעולוה המתקלא בענין יתור פעולות במעשיות אל הבריא׳ וזהו זכר ונקבה בראם ובמציאות הפעולות הנזכרים בהם יש. צל ולביקות בעולם הקליפות והערלות שהם בעולם היצירה והעשיר אבל בעולם התה״ו הברית אשר הוא מכוון באמצע וכל הפעולות המיוחסות אל דברים אלו במילה כולו ערלה מצד סוד אדם קדמו״ן, כללא דמלתא ענין העצמות והכלים בעולם התה״ו היינו ספי׳ עצמות. במינות י׳ נקודות אתפשטות מצד הטהירו סהם כענין האוירא דכיא וסוד אויר הוא מתיקון או״ר י׳ ברשימו של התמתון והוא י׳ של שם סייג בימודשם ב״ן עם שםס״ג בקיפול המלבוש. והיינו אות י׳ בסוד המלבוש היה׳ נקודה אמת בתוך העיגול כעין סמ״ך סתימאה ונקוד׳• בתוכה כזה ס ואח״כ נפסק המלבוש כעין רוח פסקניות לשני חצאין. חצי התחתון נהקפל בעליון ונשאר רשימו למטה בצורה פ״א כזה פ: דהיינו חצי העיגול ונקודה בתוכו. וכל הגילוי זה הוא בסוד עיכוב. אור האין סוף בסוד אור המקיף, ואור החיצון הוא מצד החסד כי עיכוב האור זה הוא סיבת הדין שהוא סגולת החסד ושרשו כי אם: לא הי׳ העיכוב הזה הי׳ אור הההפשטות עד א״ס ולא סי׳ החסד ניכר בעולם והעיכוב הזה הוא ברבוע של שם אלהי״ס העולה ר׳

כלומר ר׳ של ספר. והנה בחחלה פירש וביאר אות ם ואח״כ אות פ.. ואח״כ אות ר וכל זה הוא שם בתיקונים תיקון כ״ז וע״ש. ונמצא כי הטהירו מה שהוא אוירא דכיא אורות של הנקודה נחפשט לעשר נקודות שהם עשר ספי׳ אשר כל נקודה מהפשט בכלי שלו והם הי*

מאמרות

פ״א כ״א עשר ספירות בלי מה. פירוש י׳ ספירות של עולם הנקודות אשר מטהירו סהס הנקרא עולם הההו וזה הוא בלי מ״ה כי הוא אינו נקרא מהות רק שהוצרך להרהיבו. וזה העולם בבניינו הוא תהו בסוד אד״ם הה״ו וסיבת תורבנו הוא הסיבה אל הענין ותיקון הבנין ובה״ו הוא החיקון בעצם חל סוד • האדם בענין סוד המתקלא בעצם אשר זכר ונקבה בראם שהוא הזעיר ונוקביה כף הימין וכף השמאל ויקרא שמם אדם דהיינו הלשון מכריע בינתיים שהוא המתקלא, ואמר במאמר אשר בעולם ההה״ו אין שם התבוננות אל המתקלא רק אל סוד המספר של הי׳ נקודות כמ״ש הרב מוהר״ם קורדיווירא זלה״ה שם בשער כ״ף בענין שם העצם בהתפששותו במילוי ע״ב אשר אין בו השגה כי אם בשיעור התפשטות אל מספר העשר. ומ״ש מספר עשר אצבעות בא לגלות במשנה זו בענין האדם ההה״ו טעם אל המספר השיווי אשר אין בו בחי׳ המתקלא אלא העשרה שליטים הם כולם שוים בממשלה כענין אצבעות הידים אשר בהם כ״ח פרקים שויס כמו כן הספי׳ של הה״ו הם משר כולם שוים אל כח הא״ס אשר יש בהם סוד אדם קדמאה בענין הטהירו סתם וכל זה הוא נרמז בפסוק של בראשית וגו׳. וז״ש מספר עשר אצבעות כי כאשר נתגלה אדם לבריא׳ הנקר׳ א״ק ונתגלה מלכותו הנקרא אלהים ונתגלה אז הגושפנקא אצבע אלהים וכ״ח אותיות אשר בפסוק בראשית הם הכ״מ פרקים אשר בהם והוא כמ האין סוף בשיווי אל כל העשר ספירות בלי מ״ה. וסוד אדם תה״ו הוא נרמז במלת א״ת היינו הכולל אה הכ״ב אלפ״א ביהו״ת אשר ברל״א שערים פנים ואמור אשר היו בשיווייס אל מספר עשר אצבעות בסוד א י׳ למעלה י׳ למטה ו׳ באמצע רומז אל השיווי עשר ספירות בלי מ״ה בעולם התהו. ועוד רמז אל א׳ מן שם אהו״ה בר״ת ״את ״השמים ״ואת ״הארץ, ומ״ש במאמר חמ״ש כנגד ממש ר״ל נגד ה׳ שבמלת ״השמים דהיינו בראשית ברא אלהים הוא י״ד •אותיות כנגל י״ל פרקים אשר בכף הימין של המהקלא וכן ה׳ של

פירוש מהאר״י ז״ל כט 57 כתר לז״א בהוד ההגין שעל האותיות וככר ידעה לי נפש יהירה היא

׳ כנזכר בפ׳ פנהס: כתר בראש ז״א בסוד כתר יתנו לך ט ועתה נבאר עניינם. דע כי הכלים שהם הגוף לז״א הנקרא עולם הם במי׳ האותיות ובהם נכללים ההגין שהם הנפש. ואמנ6 מן הכ״ב אתוון נעשה הגוף כולל עשרה שלישים הם נקראיהכמ״ב חג׳׳ת נהי״ס כנזכר דף י״ג בהקדמה שניה וכן בדף ס״ג ע״ב זז״ל בדף י״ג וכמה גופין תקינת לון לאתקריאו גופא לגבי לבושיך דמכסיין עליהון ואתקריאו בתקונא לא הסד דרועא ימינא וכו׳. ואמ״כ מבאר איך הכ״ב נעשים עשר תיקונים. והנה להיות שהתנין משתתפין באותיות לכן נכללים נפש וגוף ימד בכ״ב אהוון וכולן נקראים כ״ב במי׳ והנקודות הם עשר כמ״ש בע״ה והן בתי׳ הרומ והן הן נקראים י״ס באמת כסוד השמים מספרים כי הנמים הוא ז״א במי׳ רומ כולל י״ס המספרים. ומזהירים למלכות הנקרא כבור אל כנזכר בפ׳ תרומה דף ק״ל ע״ב מאי מספרים כו׳ אלא מהרין ונציצין בנציצו לנקודה עילתה כו׳ הרי כי הספירות הם מכמה נקודה עילאה . גס ילעת מפ׳ מונה מספר לכוכבים (צממ בליקומיו) מספר הוא יסוד ע״ש ה׳ מסדים וה״ג העולה מספר ועתה נדרש בה״ת כי הוא כולל אותם כי הת״ת נקרא מספר והוא רומ. וז״ש דף ׳״כ וקרינן לון י״ס ואת״ב אמר לבושין תקינת לון וכו׳ וכמה גופיך תקינת לון כוי הרי כי הי״ס הס העצמות שהם הנקודות שבתוך האותיות •הנמשכות.מהכמה עילאה (צמת אבא כנז״ל) הנקרא נקודה עילאה ג״כ ועל שמה נקרא נקודוה. וז״ש אה״כ מלגאו מיהו מ״ה וזהו לאיהו נארה אצילות. וידוע כי שם זה בגי׳ אדם הרומז במככה כי הי״ם הן הן י׳ אותיות לשם מ״ה כמ״ש בע״ה, וז״ש נדף ע״א ע״ב זוהר והמשכילים אלין אתוון לכלילן ננ׳ לכראשית ראשית• נקולה בהיכליה ט׳ נקולין הליין מינה ואתקריאו י״ס בלימה . וידוע כי.ב׳ היא בינה למינה אתוון ראשית לא מכמה למינה נקולין והס י״ס. .והנה מהמילה מזריע האב הוא מכמה שיפה המומר היא האותיות שעליה נאמר והארץ היתה תהו ובהו כי מעכירת המיס יצא תומר ראשון הנקרא תהו כנזכר בס״י שלש מיס מרוה חקק ומצב בה תהו ובהו ורפש וסיס עשאן כמין חומה וכו׳ הרי כי מומר האותיות מן המים שבחכמה יצאו ותחלה נעשו בהו ואמ״כ תהו ואמ״כ נרשמו ונעשו ונצטיירו ויש אותיות עגולות כמין חומה ויש פרוסות וארוכות כמין מעזיבה וכו׳ ויש של בית קבול כמו הערוגה ששותה המיס שמחכמה יצא חומר הראשון הנקרא תהו ואח״כ נתן בבינה ונצטיירו במעי אימא ע״י המומר שלה ג״כשהוא האפר על האש כי המיס(מימין) שהוא בחכמה• וממנו יצא מעכירוחו הכ״ב אהוון

ובהם ה׳ חסדים של מנצפ״ך הפשוטות הראשונות ונעשה עפר לובן י מעטרת השלג שבלבנון שהוא חכמה בסוד כי לשלג־ יאמר הוה ארץ-, אך אש בבינה מעכירותה ושמריה יצא מומר הנוקבא אודם והם אותיות מצצפ״ך הכפולות שהם ה׳ .גבורות בגי׳ אפ״ר כי האפר עכירת שמרי האש הוא ואז נצטייר גוף הולד זעיר במעי אימא כצ1׳ והאותיות כ״ב זכרים והי נוקני ומהם נוצר הולד וגס בכ״ב אותיות דכורין יש בהם נקבות כי גם מכמה .יש. בצד שמאל שכולו נוקב׳ כגון בינה גבורה הוד מלכות ולכן יש בשאר הכ״ב במי׳ נקבה אך בערך ה׳ כפולים נקראו. כולם .זכרים. ובזה הבין כי כל הרמ״ח איברים שהם במי׳ רמ׳׳מ עצמוה כולם מהזכר המזריע לובן אך מאודם׳ אך כל העצמות האשה אינו רק שמור שבעין והדס שבתוך הגידין ט שהם שרשי רמ״ח אברים הס מאבא. והנה באותיות אלו משותפת. הנפש הס התנין והיא. מאימא כי אין הנפש נכנסת במומר רק אחר שנזרע שהוא במעי אימא. אך אבא לא נתן בו רק מומר הכ״ב אהוו)

שהם שורש העצמי׳ אך בהכרה היו בתוכן הבל לגרמי והם םילי: /השיך כיצוצין לנפקי מחכמה דהיינו אבא כנולע אצלנו כי זהו מחבר

. חיבור

•מאמרות הס הכלים בשיוויים במלת ויאמר שהוא אויר מ׳ פתוח׳ וכל קוד נקוד׳ הוא בסול אוירא לכיא מתפשטת במ׳ פתוחה חוץ מן בראשית שמא נקולה ראשונה נמי מאמר ובאה מם סתומה מצל •רבוע אלהיה עיכוב האור ואח״כ בנקוד׳ חלקה ם סתומה ונעשה ב מקול׳ בתוכה וי׳ היא ו׳ אותיות לבראשית,והנקוד׳ משר בתוך הב׳ היא הנקוד׳ אשר נתפשט׳ אליה. ובא מאמר זה בלשון ליבו״ר כמש״ה •בלבר ה׳ שמים נעשו שהוא קשה הרמז אל כלי הראשון שהוא העיקר •lb עיכוב האור ושאר בל התשעה הם ויאמר על צל המס״ל שאינו •עיכוב כל כך והמה יה״י הוא השלה אשר נזרעו בו עשרה גרגרים

ונרקבו תחלה קודם גידולם ועשר האצבעות הס העשרה אהויה: (ע״כ מלמודי האריי ז״6: ו1ה מ״ש עוד מהאר״י ז״ל על ס״י:

:הגה העולם הוא מו׳ קצוות שהם מעלה ומטה וד׳ רוחות •והוא סוד ז״א הכולל ו׳ קצוות וחחלתם מחסד כמ״ש הכחוב •אמרתי עולם מסד יבנה הרי כי עולם מחסד ולמטה יען היות-העולם כגוף אל הראש שלש ראשונות המתלבטות בסוד מוחין דז״א בתוך מוחוהיו. והנה הבורא עולם זהו חכמה ע״י שמזדווג עם בינה ואבא נותן בה הטיפה שהיא כלולה מחומר וצורה וצריך שהחומר וצורה כל אמד מהם יכלול עשר ט אין דבר פחות מעשר. וז״ס זרע יעבדנו שמשעה שנזרע ניתנה בהם הצורה שכלית:שהיא׳. הנפש אשר בכמה מצטייר המומר ונעשין איברים שהם בית קבול ׳אל הנפש דוגמת האומן שמנפח בכלי זכוכית ועל ידי הרומ שנכנס בתוכו מהפשט מומר הזכוכית ונעשה כלי. וז״ס ויפה באפיו נשמת קייס כאומן המנפח בנפיחה •תוך העפר והמומר, ולכן הנפש משעת ההזרעה אינה נפרדת לעולם מן החומר ואף כי אחרי מוחו ונפשו עליו תאבל על תחית המתים. וז״ס בתיקונים לף כ״ז ע״א ונפשא ל/יהו כללא לאתוון ואיהו שיהופא לגופא רומא איהו כללא לנקולי לנהלי בעיינין. והענין הוא וגם בזה יובן ענין מאמר התיקונים כי פעא אומר.שאותיות הס גופא כנזכר שם וז׳יל יזהירו אלין נקולין דנהרין באהוון וכולהו נהילין בעיינין לגופא בגינתא לעלן וכן בתיקון לף ט״ז ול״ה ע״ב אמר לאהוון איהו לגבי נקולי כגופא לגבי רומא ובמקומות אמרים מצאנו כי האותיות. נפש והנקולות רומ כנזכר לף ע״בוי״ז ע״נ."ולהבין הענין ג״כ נלקלק באומרו לאתוון לגבי כקולי כגופא לגבי רומא והרי הנפש היא מלרגה ממוצעת בין הגרף והרות וא״כ הל״ל כגופא לגבי נפשא. אך הענין לע כי לטעמים הן מן הכתר והנקודות מן המכמה ותגין מגי ראשונות $7נינה והאותיות ז״ה שבה וגס בזו״! ונמצא כי י האותיות אמר שהםא הנקראת גוף יען הס כללות ז״ת של עולם האצילות בכללו א״כ ז 1 האותיות נקרא גוף לעולם שהם ־הכלים • והתנין הס בסי׳ ג״ר דאימא והם נפש של האותיות, וכמו שהנפש אינה נפרדת לעולם מן הגוף כך ההגין אינם נפרדים מן האותיות בס״ת לעולם משא״כ בנקודות וטעמים שאינם בס״ת רק ע״י קריאת.האדם בס״ת והבן זה. וז״ש לעיל ונפשא איהי כללא דאסוון ומיהי שיתופא לגופא, והענין כי התגין הם משתתפים ומתמכרים בעצמות האותיות שהם הגוף והתנין הס כללות האותיות כי ג״ר דאימא הס כוללים ז״ת שהם האותיות וכללית ז״ת נשרשיס ונכללים בג״ר שהם התנין •ובעבור זה אין הפגין

מנןזים. ונזכרים•,בתיקונים. יען כי הס והאותיות משתתפים. יחל,־ ולכן לזמנין •;קראים האותיות גופא כי כן הוא האמת ולזמנין נקראים נפש בבתי׳ ההגין שבהם והנקודות הם רוח האותיות וז״ש לעיל 7ף.ל״ה ע״נ דאהוון לגבי כקודא כגופא לגבי רומא והו״ל כאילו ממר כגופא ונפשא לגבי רומא כי בהזכיר את הגוף ממילא הנפש בפנל. משותפים כנזכר. ויובן ב״כ מ״ש בדף ק״ז ע״ב כי אהוון מבינה ולוא מז״ת שנה אך ההגין נפשא והםמג״ר שבה ולהיות התגין במי׳ *פש:וכלנפש היא במלכות לכן אמר כס דף נ״ט ע״ב למלכות מתעניד

זאר״י ז״ל שהוא זכר. וז״ס בידך אפקיד רוחי כי הרוח עולה כסוד מ״נ למפלט

: ף ו ג 'אך הנפש נשארת למשה עם ה אטנם מה שהיתה הנפש מתפשמ תוך שסי׳ה גידים שהוא דם בסוד כי הדס הוא הנפש עתה מסתלק משם ונאמר אני ישנ״הן של דם הס מן הנקנה הנקראת אנ״י ד י גימ׳ שס״ה כי השס״ה גן למה י והם הישנים ומסתלק כל כח הנפש בתוך הלב לבדו ונזה תנ אין מתעורר האדם תיכף בתוך שנתו כי אין הנפש יכולה לדפוק ע״י הדס בשאר האיברים ואז האדם צועק ואינו יכול להקים מאליו עד שיקראוהו ויעוררו נפשו להחפשמ באיבריו בחוזק בכה הקריאה וז״ש בפ׳ פנחס דף רכ״ב כי בלילה חרעין דג״ע דאיהו עייניץ ללבאמן הס סגורין ונעשה כתיבת נח דכל נהורין סגירין בגווה ואי מלאכין דמיתפשמן בכל איברי גופא כלהו סתימין גו לבא כי הכפע יש בה אחיזה בקליפות ובהיותה בלי רוח בסוד גס בלי דעת נפש:t לא שוב ולכן נסגרת היא וכהותיה תוך הלב מפני מי המבול «ן המזיקים . והענין כי בהיותה מחפשכות נאחזים בה ובהסגדה אי מי שיוכל לינק משם בסוד גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין התו© ותבן זה בסוד חותם בתוך חותם שצריך ליין כדי שלא יחנםך והבן איך קרא לכהות הנפש מלאכים והם ורידי הדם שהם שלוחי הכפ;! להחיות הגוף והס בחינת האותיות כנזכר בתיקו׳ ז׳ ב׳ מלאכין אית

דמשמשין לאלין נקודין ואינון אתוון: והנה כמו שהי״ס נעשים ז׳ היכלות כי הראשון הקה״ק כולל שלה עליונות כן אלו הי״ס של רוח שהם הויות הס עשר הוימוf בנקודת מחולפי׳ כנז׳ בתיקונים קכ״ה ולפעמי׳ נק׳ ז׳ הויות ע״ר ! היכלות והס קולות דנפקי מלבא דז׳ הגיות דמזמור הבו לה׳ בני אלינו ז׳ הבלים דנפקי מלבא והס בהי׳ אמירן כי הנפש בהי׳ דבור והרות בהי׳ אמירן ולכן נקראו אלו הי״ס דבחי׳ רוח י׳ אמירן הנזכרי״ ברף כ״ז ע״ב בסוד אומר ועושה אומר אבא בסוד הויות ועושה אימא בסול אלהיס כנזכר בדף ק״ו ע״ב ע״ש בב׳ הנוסחאות ותמצא בהגה״ה כי ש0

מ״ב הוא ל״ב אלהיס ועשר אמירן שהס הויות: הכלל העולה כי כ״ב אותיות הם רמ״ח איברים של הגוף ותמכו מנצפ״ך הוא הדם שבו שורה הנפש שהם תגין ועיקר ישינתה נל״נ והרוח הם נקודות וגס הם נקבות כנזכר כי הס אור הוזר והמעמיס הס נשמה זכר. והל״נ נתינות הוא כללות גוף ונ«1 ועשר אמירן הם יסוד דרוח והנה הנקודות אינם רק ש׳ לפי שכבר ידעת כי הז״א אינו רק ש״ס כמנין א״ח והמלכות אין כה נקירה כי היא בחי׳ נפש לבד ואמנם המעמיס צריכין להלק לעשר הלקים וכן האותיות אע״פ שהם כ״ב נחלקים לי״ס כי הכחר של רוח כקולות יש לה אות א׳ שהוא כלי שלה וכן כל שאר י״ם דרוח כל א׳ יש לה אותיות ידועות שהם גוף וכלי להם . ויש ספי׳ שיש לה אות א׳ וינ4נ וז״ל ספי׳ שיש לה ב׳ אותיות וכנזכר בפ׳ אחרי מות בדף ע״ת ע״ אר״ש לר׳ אליעזר ת״ה הני כ״ב אתוון כלהו מתפישן בהני עשר אמירן כוי ע״ש ושם נאמר כי הא גליפנא לון כל אימן אתוון לרשימין וידיעין בכל כתרא כתרא ואנו לא זכינו בהם . אמנם ממוצא לבר

נוכל להבינן מספר יצירה ומזהר שה״ש כמ״ש בעז״ה:w ש הס באופן זה כי ג׳ ראשונות ״ מ והנה נאמר בס״י כי א שלש קוי ש כי ראש נברא מאש, והא׳ כוללת שלש אמצעיומ גויה נבראת מרוח . והס הב׳ יולי״ ן דא׳ ו׳ ת״ת באמצעיתא כנוכרן מ פתוחה יסוד בכללות ג׳ תחתונות כי מ , ם י ב בזוהר במקומות רת אותיות(ג׳ ראשונות ביה) בוי נקבי ״ ר פ ס. וכך בג״ד כ נברא ממי,פ״ר ן י נ י כ עי ״ נה, ד הראש, ב׳ אזן ימין הכמה, ג׳ אזן שמאל בי׳ פה מלכות שבראש: שנים עשר פשועות ו׳ בתשר הועס דעת , ת ו׳ בגבורה ב׳ שני הידים וכן על ל״ז כל הי״ב פשוסות בו״ק הגוף שהם י״ס אינם בסדר הכלים כי החסד של הרוה הוא בכלי ש1

הגבורה

*5 פירוש כ חיבור גמור בעצמות עד אחר המיתה אך הנפש שהיא מגד אימא 08ופפת עליהם מלמעלה בסוד נפשו עליו תאבל עליו דייקא כי כמו ישמהזרע יצא החומר עם ההבל דגרמי משותפות יהד כן לעולם אינם *פרדים אך הנפש באה אחר כך מאימא וחופפת על ההבל ואז בבשן «אשה נכנסת הנפש בתשלום ע׳ חדשים מעש מעש וכשנגמר נולד מלכן גס אחר המיתה חופפת על העצמות ולא בתוכן כמו ההבל :לגרמי דאשחאר בחיבורא גו גרמי כנז׳ פ׳ שלח לך קס״מ ק״ע ואע״פ ,שנדף ק׳׳ע קאמר זה על הנפש הכונה על ההבל דגרמי ע״ש, ואולי דג״ש ורפ״ה הם הבל לגרמי שאינם לא עעמיס ולא נקודו׳ ולא חגין ־׳כנזכר בתיקונים סוף תיקון ה׳ ע״ש ולא קבלתי זה ממורי זלה״הן במה שחסר בסוף תיקון כ״ה של כתיבת יל שאמר שם כי לג״ש י מי ו 1רפ״ה הה נפש ואפשר שהוא הבל לגרמי שהו׳ מכלל הנפש ועיין שם״ן י -היטב ענין האותיות דג״ש ורפ״ה והנקורות והמעמיס שהם גוף נ י,ופגה הנקודות הם יו״ד ספירות שבתוכן והם בהי׳ רוח והרי הכ״ב אותיות והי״ס הס ל״ב נתיבות נמשכות מחכמה שבהם נברא העולם >שהוי< זעיר וז״ש בל״ב נתיבות פליאות תכמה חקק עולמו וכו׳ והם «״& בלי מה וכ״ב אותיות יסוד כר ונק׳ יסוד לרמוז כי הס מפות ׳עומר הזכר שהוא ראשון ויסוד שהם העצמות ואה״כ מצמייר באימא ננס׳ אותיות מנצפ״ך הנקרא מפות אודם והבן זה למה נקרא תמיל

: ד סו בספר יצירה כ״ב אותיות י *והנה אלו הל״ב נתיבות הס זכרים מהכמה וניתנים באימא בתוך מנצפ״ך שהם, נ׳ שערים שבה כי כל א׳ כלולה מעשר הרי ולכן נק׳ שערים יען הס פתוחים ונקבים של אימא הנקר׳ נקבה •כי הנקבה שעריה פחוהיס לקבל בתוכן נתיבות הכמה . ובזה תבין ?המת המש גבורות מנצפ״ך נקבות וגבורות הש״ך ניצוצות שהם הבל. והנה יש שתי בחי׳ של י״ס והס אס בהי׳ של י״ם של נפש /לגרמי 1אס בחינת י״ס של רוח והנה כשאנו רוצים להזכיר האותיות שהםן כלי הנפש נמצא כי הנפש הס י״ס שלהם ובין כולם הם ל״ב פי ו ^ג מתיבות שהם ל״ב אלהיס כי כבר ידעת כי הכלים והנפש הס כולם׳ אלהיס לקטנות אך •יש הפרש כי העשר אלהיס שתם כנגד הנפש עתי «9ס יותר מעולים ונזכרו בתיקונים כת״י החסיד מ״ד ע״ב והכ״ב >מתרים הס כנגד הגוף שהם כי׳ב אתוון ומאלו הל״ב אלהיס מתקבץ ׳הארתם בצאתם מן החכמה שהוא מוחא לגבי לבא ונעשה ל״ב כמנין ל״צ נתינות . ולכן הל״ב הוא אש שורף כי הוא אלהיס דקמנות אך שהקול שכתוכו הוא שם הוי׳׳ה שהוא נתינת הרות השורה נל״נ שהם נקודות המוציאים דפיקו ככת הנקודו׳ כנזכר כדף ס״מ וכד ייתי מ־זתא לגני לנא דתמן נפשא אתמר ניה קול דודי דופק והכן זהלנ זה רוח וזה דם כסוד כי הדם והיטב כי הנפש והרות שניהם נוקכא. והכלי הוא הנשר של הלנ עצמו ׳הוא הנפש מפת אודם דנ שהוא אותיות ונבוא הרוח אז הם הויו״ת דגדלות ולא אלהים דקמנות. 1הנה אז נשלם שם מ״נ שהם לנ וגוף ונפש ועשר אמירין שהם י״ם 6דרוח דגדלות כנזכר בדף כ״ה ע״ב ע״ש הימב איך הנקודה והחומם ל״ב שבילין ותנא דעלייהו הרי מ״ב והוא סוד י״ס הרוה שהם ה t״p באמת י״ס אך י״ס דנפש הוא שם מושאל כי עיקר י״ס הסח והוא שס מ״ה ונודע כי שס ב״ן נפש ומ״ה רוח (צמח ונתינת ו ד ;בלימה נרמז מ״ב ומ״ה כנזכר). כנז׳ בדף י״ג כי מלגאו איהו שם ;מ״ה . ובזה מבין מ״ש בדף נ״ז ע״ב וכד אית בישראל משכילים •בחכמ׳ דאיהי מחשבי עלאה ידעין לזרקא לה להאי אבנא כו׳ והמכין כי כשעולים זו״ן בסוד מ״ד ומ״נ לגבי או״א ז״א באבא ונוקביה ־באימא אין עולה רק בחיי הרוח שבהם שהם אלו הנקודות שהם •־י״ס דרוה כי הגוף והנפש שלהם נשארים במקומם לעולם ולהיות כי &לו הנקודות שרשס מחכמה כמ״ש שם ידעין לזרקא לון לההיא אתר דאתגזרא וידוע כי הנקודות נקבות אור חוזר אף שהוא בחינת ז״א הוא אור חוזר שבו ולכן נקרא אבנים נקבות עס־ שהס בחינת זעיר

פירוש מהאר״י ז״ל יפשוכיוח כי ז׳ כפולוה הם י״ב פשוטוה וע״צ הייב אינם כפולוי1, אותיוח אופ אלא פשוטות נלכל. הכלל העולה כי י״ס יש בהם י א׳ בכל ספירה והם על סלר אמ״ש בג״ד כפר״ת א׳ כהר שהו* ראשון והיא אות ראשונה מן אלפ״א בית״א ת׳ במלכות שהינ1י אחרונה וכן אות ת׳ היא אות אהרונה באלפ״א בית״א ונמצא כי אולו ל׳ היא בת״ת ובתי׳ה הזה יש בו י״ב אותיות פשוטות שהם בחי׳ 1* אותיות ב״ג כפר״ת כפולות ועתה הם י״ב פשוטות וזהו מ״ש בעי׳י פקולי בהיכל הרצון שהוא כולל ו׳ היכלין אחרנין בנוה שהם נ# כפולות והם י״כ בסול ו׳ ו׳ כי הת״ת נקרא ו״ו כדכתיפ לעיל בערן: ו׳ כפולות וי״ב פשוטות האותיות הם הכהות שצולים מעצמות הספי* וסוד המלכות והצירופים שבי״ם הענין הוא כי כל הכחות נא יפעל1 אלא בסוד חזרהס וצרופס אל מקוריהם ואז ישפיעו עליהם שפע רב וחזק לשיוכלו הס לפעול פעולתם בחוזק וז״ש המליך אוח פלוני כי יחדה וקשרה אל שרשה ואז הוציא פעולה א׳ ממנה ועשר אותיות־ כוללות כל הכ״ב והם אמ״ש בג״ד כפר״ת בסוד י״ם כסדרן מלמעלה, למטה. י״ב פשוטות הם י״ב נבולים וסוד אמ״ש ויה״ו ואי״ן הם ג' ראשונוה. וטעם הקדמה א׳ באמ״ש הוא כי גם שכל הדברים מורכבים ע״י אש מים רוח עכ״ז עיקר הכל הוא ע״י הרוח שהוא אות א׳ ולכן בזכר וי״ה רוח מים אש כי הרוח עולה על ׳הכל ואחריו מיס שהם חסד ואחריו האש שהוא דין וזהו אמי׳ש והנקבה להפך אש״ם כי באה ממטה למעלה אש״מ וה״י. וכשהמליד אופ ט׳ תתלה הזכר מא״ש והא׳ קודם לש׳ יו״ה והנקבה מש״א יה״ו וכשהמליך הש׳ הזכר שמ״א כי להיות שעיקרו ש׳ הקדים מ׳ לת? הי״ו אמנם להיות כי החסד הוא רחמים גמורים מן הרוח שהוא ממוזג לכן הקדים מ׳ לא׳ אך הנקבה אשים וה״י. אמנם למטה. בעז״ה בקר סדר או״א ומציאותם ושם נאמר כי חו״א כולל מי״פ וכן זו״ן כלולה מי״ס. והנה כמו שז״א הנקרא ישראל הוא כולל י״פ ונחלק לשנים כנגד לאה ורחל כמבואר אצלנו ונמצא כי רגלי לאה• עד שליש ת״ת של ז״א ומשם ולמטה מתחיל ראש רחל כן הענין באו״א כי כל אחד מהם נחלק לב״ח ב׳ חצאים העליונים של או״א נקרא או״א עלמין ושני חצאים התחתונים נקרא יש״ס ותבונה וכאשר נאריך כל זה בבתי׳ א׳ נמצא כי ראש י״ס ותבונה הס בחזה .בבחינת ת״ת דסו״א עלמין ועיש בתשלום הדרוש. ונחזור לענין ונאמר ענין ירידת סדר ז׳ כלים של המלכים איך נשברו וירדו והנה לעיל אמרנו כי החלה יצאו כל הכלים ואח״כ יצאו כל האורויו כלולים בכתר ואח״כ כלם בחכמה ואח״כ כלם בבינה ונבאר ענין: יציאתה הנה נתבאר לעיל כי אדה״ר ע״י מעשיו גרם תזרת זו״ן כניפ־ בפנים כי קודם שנברא אדם היה זו״ן אמור באחור . ודע כי א״ג!! לעולם לחדש שום זיווג פירוש בבחי׳ אחור באמור אלא ע״י מצות ומעשים טובים של התחתונים ואמנם קודם בריאה אדה״ר בעפ החצילות היה בהכרה שתוהה הפעם הראשונה תהיה מאליו הזווג שלא ע״י כי עדיין אדם אין עד אתר הזווג ההוא אמנם לא היה אלא בבחי׳ אחור באחור. וכשנולד אדה״ר ע״י הזיווג החזיר* פנים בפנים ואז כל הבחי׳ ואפילו בחי׳ זווג אחור באחור ע״י כמ״ש: אצלנו בסדר ברכת אבות והגה כל זה אינו •אלא בז״א אבל באו״* לא הצריכו מעשה אדם כי ע״י עצמם מאליהם שלא ע״י ארה״ר חזרו פנים. והנה זה הזווג הראשון ערם שנברא אדה״ר עליו נאמר בסה״ז פעמים רבות ה״ל כד סליק ברעותא למכרי עלמא פירוש או לא היה עדיין התעוררות התתתוניס אלא מאליו סליק הכי כרעותיה: וזה היה להכרה כי אדם אין ולכן היו האורות תחתונים עולים׳• למעלה בסוד מ״נ תמורת מה שעושים נשמות הצדיקים עכשיו שהם העולים בסוד מ״נ וז״א כד סליק שהוא העלאת מ״נ כי ifr היד

עולים שלא ע״י מעשה התחתונים : ע״כ

ה וגבורות הלוח הוא בכלי המסד וי״ס ההכללות שמאלא ר ט מ בימינא וימינא בשמאלא כנזכר בכל הזוהר ובתיקונים לף ס״א בהגה״ה ע״ש וכן בריש פ׳ ויקרא בדף כ״ד ובסוף שיר השירים בסוד הנקודות 3&׳ יהי רקיע בהוך המיס וזכור זה ונמצא כי הם ב׳ בחינות שהם אי 1' רוחות לרום צפון מזרח מערב בחי׳ שניה ל׳ יסודות ארמ״ע והם ב׳ בחינ׳ רוח וגוף ולרום חם ויבש ובו מים קרים ולחים pi כלס ע״ל סלר זה. גם לע כיון שכללוח זעיר אינו רק ו״ק בכחינ׳ נופו אלא שכמי׳ הרוח נשלם לעשרה לכן כנ האותיות אינם לק בו׳ קצוות ולכן אות א׳ מתחיל בחסד כנז׳ בפרשת תרומה דף קנ*מ נס בזוהר שיר השירים גכי הביאני המלך תדריו וז״ל תנינא כ״ב אמון מפפשטן ישריין לאתנהרא מרישמ דנהורא קדמאהכו׳ כי כבר ילעת כי רישא דמלכא במסד ובגבורה אתתקן כמ״ש פ׳ משפטים >קכ״ב ע״ב ונמצא הכ״ב אתוון הם בי״ס ועצמותיהם אינם רק בו״ק ונמצא כי האוהיוה הם נפש ואז זו״ן הם שמות אלהים ולכן הם ד״ו פרצופין נדבקין יהד אלא שזה אתור וזה קדם אך בבא ההויו״ת שהם :דונו והם־סוד המוהין דז״א כנודע אז נגדל ז״ח ונעשה בן י״ס גמורות א^ בבמינ'׳ הכלים. ואז מסרת הנקבה ממנו והדינים של אלהים לוקההם הנקבה וההויו״ת הזכר ואז נקרא ה׳ אלהים שמא סצים ולכן ננסירת ממנו כי ההויו״ת דוחין אההאלהים וניתנין לנקבה .ומה שאנו אומרים תמיד חיצוניות העולמות הוא הכלים האלו גוף :ונפש ופנימיות העולמוח הס י״ס דרוח שהם מלגאו באורח האצילות נמכר בדף י״ג כי הנשמות הם אדם ובאים מזה אדם דאציצות :שהם מיס דלגאו הנקרא י״ס והמלאכים מן החיצוניות הם גוף ונפש :תה הנוף של אלהים יורד לפעמים בבי״ע ושם מהלבשה ומתקשטה >אוסם הלבושים לההנאוה בהם בפני בעלה לומר ראה גלולים שגדלתי. והנה להיות הנקודות אור חוזר לכן עולה המיל בסול זרקא כו׳: וזה מכת״י הרב זלה״ה ומזכיר בו הדרוש דלעיל אמי׳ ש .בנ״ד כפר״ת וכו׳ הנה נודע מן הכתוב לעיל כי אמ״ש הם ג׳ •ראשונות שהם יסודות אל ז׳ תתתונות ובג״ד כפר״ת הס ז׳ תתתונות ־יפן יש בהם דין ורהמיס שהוא.אור ישר ואור חוזר שהם בהי׳ עצמן ובחינת המלכות שבכל אחד ואחד לכן הם כפולות . י״ב פשיטות הס . ספי׳ הת״ת לבדה שהיא א׳ מז׳ כפולות עצמן נתלקת לי״ב הלקים שהם י״ב פשוטות והיותם י״ב הוא כי כל ז׳ תחתונות נשרשים בגוף שהוא ת״ת והז׳ כפולות עם הת״ת עצמו יהיו י״ד אך הו׳ תתתונות זולת הת״ת בהיותם כפולות הס י״ב ונמצא כי הת״ת בעצמו ב׳ בחינות שהוא אות ד׳ דבג״ד כפר״ת והוא כפולה. ועוד יש בה-י״כ שרשיס של ו׳ תחתונות שהם כפולות והם י״ב ונכללין בת״ת-:ואלו הי״ב פשוטות נקראו י״ב גבולי אלכסון בס״י כי מאחר שהם עצמה בתי׳ ר תחתונות כפולות אשר נשרשיס בת״ת אח״כ צריכין להיות שם מצויירים בציור גבולים ואלכסונית כי תלק א׳ גבול א׳ ־שבו יהיה ניטה באלכסון כנגד ספירות החסד וחלק וגבול הב׳ יהי-עופל ונוטה לנכח ספירת הגבורה וכן עז״ה כלם כדי שאלו י״ב •תלקי הת״ת יהי פניהם נוטים כנגד ו׳ ספירות שהם השרשים לאלו היע חלקים שבת״ת לינק מהם כי הרי בהי׳ החסד שבת״ת צריך שיהיה בקו ימין הת״ת בראשית הקו ויהיה נחלק לב׳ חלקים כפולים מ״ש זרפ״ה ובסוף קו הימין הת״ת יהיו בו ב׳ חלקים הנצת וכן ׳כיוצא מה בשאר . ודע בי גם ביסוד יש בו בהי׳ י״ב גבולי אלכסון אלו כי כל ז׳ תחתונות צריך שיהיו נשארים בו בסוד אלה תולדות יעקב יוסף והוא סוד וקרא ז״ה אל ז״ה י״ב בי״ב בת״ת ויסוד. אלו הי׳״ב גבולי אלכסון שביסוד הם במי׳ י״ב מזלות עצמן ובחי׳ ז׳ •כוכבי לכת הז׳ תחתונות מפאת עצמן ולא בתי׳ הכללות ן ביסוד ־!עני! היותם י״ב פשוטות הוא שהרי הם בחינת ז׳ תחתונות הרמוזות :גיו״ת או ביסוד בהיותם כפולות ולכן עלו בחשבון י״ב ועל פן הם

ת י נ כ ל ת י ל 60 כ י ז״ל * , כולל בל שרשי ספר יצירה.

״ח ט״י ל״נ ס״ע צ״ק ספר ה״ו ז

ה ביד ימין בזרת בפרק פנימי, והולך בצינור מכתר לחכמת וניתן ליהודה ומולך בדבור וברא טלה בעולם וניסן בשנה

ורגל ימין בנפש, והוא מן האחדים: ן ביד שמאל בזרת בפרק פנימי, והולך בצינור מכתר לבינה וניתן ליששכר ומולך בעיון וברא שור בעולם ואייר בשנה

וכוליא ימין בנפש, והוא מן האחדים: ן ביל שמאל בקמיצה בפרק פנימי, והולך בצינור מחכמה לגבורה וניחן לזבולן ומולך בהילוך וברא תאומים בעולם וסיון בשנה

ורגל שמאל בנפש, והוא מן האמליס: ח ביל שמאל באמה בפרק פנימי, והולך בצינור מחסד לת״ת ומולך על הראיה וניתן לראובן וברא פרטן בעולם ותמוז

בשנה ויד ימין בנפש, והוא מן האתלים: ט ביל שמאל באצבע בפרק פנימי, והולך בצינור מחכמה לת״ת וניתן לשמעון ומולך על השמיעה וברא אריה בעולם ואב

בשנה וכוליא שמאלית בנפש, והוא מן האהלים: י ביל ימין בגולל בפרק אמצעי, והולך בצינור מת״ת לנצח וניתן לגד ומולך במעשה(נצוח) וברא בתולה בעולם ואלול בשנה

ויד שמאל בנפש, והוא מן העשיריות: ל ביר ימין באמה בפרק אמצעי, והולך בצינור מהוד ליסוד וניתן לאפרים ומולך על התשמיש וברא מאזגים בעולם ותשרי

בשנה ומרה בנפש, והוא מן העשיריות: ינ ביל ימין בזרת בפרק אמצעי, והולך בצינור מנצח ליסוד וניתן למנשה ומולך על הריח וברא עקרב בעולם וחשון בשנה

ודקין בנפש, והוא מן העשיריות: ס ביל שמאל בזרת בפרק אמצעי, והולך בצינור מת״ת להודנה ונרא קשת בעולם וכסלו וניתן לבנימין ומולך על השי

בשנה וקיבה בנפש, והוא מן העשיריות:ה נ י y ביד שמאל בקמיצה בפרק הב׳ האמצעי, והולך בצינור מבת ב ט לת״ת וניתן לדן ומולך על הכעס וברא גדי בעולם ו

בשנה וכבד בנפש, והוא מן העשיריות: צ ביד שמאל באצבע בפרק אמצעי, והולך בצינור מגבורה לת״ת וניתן לאשר ומולך על האכילה וברא דלי בעולם ושבט

בשנה ואצטומכא בנפש, והוא מן העשיריות: מ ביל ימין בגודל בפרק חיצוני, והולך בצינור מבינה לחסד וניחן לנפתלי ומולך על השחוק וברא דגים בעולם ואדר בשנה

וטחול בנפש, והוא מן המאות . (ע״כ מהאר״יז״ל):

תמונת היל התחלתו מגולל ימין ואחריו אצבע אמה נו׳ לימין ואחריו זרת קמיצה אמה אצבע גולל לשמאל, באופן שכ״א מאצבעות כלול מיחילות עשיריות ומאות (ר״ל אי״ק בכ״ר כו׳). וגורל שמאל הוא מספר הכלל/ הי׳ סוף מספר האחלים כולל יפ״̂א

והוא ראש העשיריות, הק׳ כולל יפ״י והוא ראש המאות, אל״ף כולל המאות יפ״ק הוא אלף, לומר אני ראשון ואני אחרון:

ע״פ מאמר האריז״ל שצריך להראות כל האותיות ביליי שהם כמו ספר, נראה לענ״ל שז״ש ניהולה• ידו רב לו יררז״ל לא הוי ילע למשרח בשמעתא התפלל משה ואמר ידו רב לו, ולהיפך על הרשעים נאמר מפיר מחשבות וכו׳ ולא תעשינה יליהם חושים 0.

שישכח ם, מצאתיו בכיי בגנזי אוצרות סכיי שהיו ם״י סגריא ויל, (שיל).

ר א ש ה ו ן מהרב הקד ר קדישי מ א א מ הו

אמרו חז״ל אין חמלת לינו של אלם אלא מל ל״ת שנאמר פושר מים ראשית מדון, ר״ל ראשית דינו של אלם שואלים אותו פשרת עצמך מן התורה שנמשלה למים, ר״ל יצאת ידי חובתך בעסק התורה . וטרם כל לבר שואלים אותו אס יודע הא״ב, וחייב להראות באצבעותיו כצ אות מכ״ז אותיות שבא׳׳ב, וידוע שאין שם לא ספר ולא פנקס אלא כל האותיות רמוזות בפרקי אצבעותיו ועל שלשים פרקים שבאצבעותיו נאמר זה ספר תולדות אדם מפני

שבאצבעותיו רמוזים y בסלר הזה: כשאדם פותח יליו ומקימן זו אצל זו ופני יליו מגל •פניו נמצא גולל ימין ראשון לעשר אצבעותיו וגולל שמאל אחרון. נמצא כשפותח פותח כמו ספר וכשהוא סוגר יליו כסוגר ספר ונמצא

זרת עם זרת וקמיצה עם קמיצה: וסן הכ״ב אותיות עשה הקב״ה ג׳ ספרים. מן ג׳ אותיות אמ״ש, וספר ב׳ מן שבע אותיות בג״ר כפר״ת, וספר ג׳ ׳ ספר א

מן י״ב אותיות פשומות אלכסונות, הו״ז מס״י לנ״ס עצ״ק:

ספר אמ״ש א בגולל ימין בפרק פנימי והולך בצינור מן חסד לגבורה t וניחן לכתר ומולך באויר וצר בהם אויר בעולם וחיה בשנה וגויה

בנפש, והוא מן האהלים: ס קמיצה ימין בפרק אמצעי והולך בצינור מנצח להוד וניחןם, וברא ארץ בעולם וקור לחכמה ומולך על יסוד המי

בשנה ובטן בנפש, והוא מן העשיריות: ^ אמה ביר ימין ,בפרק תיצוני ויורר בצינור מחכמה לבינה, וברא שמים בעולם וחום ש א וניתן לבינה ומולך על ה

בשנה וראש בנפש, והוא מן המאות:

ספר בנ״ד כפר״ת ב ביל ימין אצבע בפרק פנימי והולך בצינור מחכמה לחסד ומולך בחכמה וניתן לאברהם וצר בו לבנה בעולם ויום

ראשון בשבוע ועין ימין בנפש, והוא מן האהלים:נה לגבורה נ נאמה של ימין נפרק פנימי, והולך בצינור מבי ומולך בעושר וניהן ליצחק וצר נו מאדים נעולם ויום שני

בשנוע ואוזן ימין ננפש, והוא מן האחלים: ך ביד ימין בקמיצה• נפרק פנימי והולך נצינור מכתר לת״ת ומולך בבנים וניתן ליעקב וצר בו חמה בעולם ויום ג׳ בשבוע

ונחיר ימין בנפש, והוא מן האחדים: כ באצבע ימין בפרק אמצעי, והולך בצינור מחסד לנצח ומולך בחיים וניתן למשה וצר נוגה בעולם ויום רביעי בשבוע

ועין שמאל בנפש, והוא מן העשיריות: פ באמה ביד שמאל בפרק האמצעי, והולך בצינור מגבורה להוד ומולך על הממשלה וניתן לאהרן וברא כוכב בעולם ויום

חמישי בשבוע ואזן שמאל בנפש, והוא מן העשיריות:ת ליסוד וניתן ף באצבע ביד ימין בפרק חיצוני, והולך בצינור מת״ ליוסף ומולך על השלום וברא שבתאי בעולם ויום ששי

בשבוע ונתיר שמאל בנפש, והוא מן המאוח: ת בקמיצה ביל ימין בפרק חיצוני, והולך בצנור מן יסוד למלכותת ב וניחן לדוד ומולך על התן וברא צדק בעולם ויום ש

בשבוע ופה בנפש, והוא מן המאות:

*) המאמר הגפלא הזה מהאריי זיל שהובא בספרי המקובלים ולא נדפס מ

מאמר קדישין להאר״י זי׳ל 61׳.־,:ספר והסשס ׳ :שישכח ולא יוכל להראות בידיו ההורה שנקראה חושיה כמשרז״ל על כמ״ש האריז״ל שבה׳ אצבעות יש ה׳ שמוח שהם מי דואג ג׳ מלאכי חבלה נזדמנו לו א׳ שישכח תורתו כו׳ , משא״כ בצדיקים ע״ב וס״ג עם י׳ אותיות׳ ושם מ״ה (עם הפשוט) ושם ריבוע ידו״;/

•וספ! ה׳ בידו יצלח . ומ״ש כשפותח ב׳ ידיו הם ,כמו ספר,, הוא שהם.ד״פ ע״ב עם שם ב״[ גי׳ ספ״ר:

; ה ״ ה ל ל ר יעקב תטרליש ז הר״ ד מו י ס ח ש ה ו ד ק ה ר מ מ א מ ר ה או י כ

, וכנגדן f׳ הפה לול, וכנגדן ב׳ עינים ב׳ אזנים ב׳ נחירי האף ו: מתנות, חכמה עושר בנים סיים שלום ממשלה חן

ק , אלכסון וםפר י״ב אותיות אלכסון ה״ו ז״ח ט״י ל״ג ס״ע צ״. הב׳ צינור ׳ הא׳ צינור מכחר לחכמה ימין ושם מקום ה. הג׳ צינור מחכמה לגבורה מימין ׳ מכתר לבינה שמאל ושם מקום ו/ הה׳ . הל׳ צינור מחסל לת״מ ושם.מקום ח ׳ לשמאל ושם מקום ז. הו׳ צינור מא״ת לנצח ושם ׳ צינור מהכמה לת״ת ושם מקום ט. הת׳ צינור מנצח ׳ . הז׳ צינור מהוד ליסוד שם מקום ל ׳ מקום י. הי׳ צינור ׳ . הט׳ צינור מת״ת להוד שם מקום ס ׳ ליסוד שם מקום נ. הי״א צינור מגבורה לת״ת שם מקום ׳ מבינה לת״ת שם מקום ע, וניהנו לי״ב שבטים ^ ׳ . הי״ב צינור מבינה לחסד שם מקום ק ׳ צ וכנגדן י״ב מזלות בעולם, י״ב חדשים בשנה, י״ב חושים בטבע 1

. יהודה טלה ניסן וחוש שנים עשר איברים באדם, וזה סדרן הדיבור ורגל ימין. יששכר שור אייר וחוש העיון. וכו-ליא ימין. זבולון האומים סיון חוש ההילוך רגל שמאל. ראובן סרטן חמוז חוש הראיה ויד ימין. שמעון אריה אב הוש השמיעה כוליא שמאל. גד בהולה אלול הוש המעשה יד שמאל. אפרים מאזנים חברי. מנשה עקרב מרחשון חוש הריה לקין.-בנימין חוש ההשמיש מרה. אשר קשת כסלו הוש השינה קיבה. דן גדי טבת הוש הכעס כבד

דלי שבט חוש האכילה אצטומכא . נפתלי דגים אדר חוש השחו>4: ל ו ח ט

א ז״ ל ״ ר נ ח ט מ ו ק י ל שנים עשר הושין בסוד י״ב שבטים והן כסדר הדגלים וסדר דגל הב׳ שהוא בסוד הגבורה כי ד׳ דגלים הן ד׳ רגלי המרכבה הידועין והבעלי גבורה הן בעלי עיינין כידוע בהיכלות ושם מעיינין על כל מעשי בני אדם כמ״ש בפ׳ פקודי שם שאמרו עין רואה ואזן שומעה וכל מעשיך כוי, והוא כסדר החושים בדגל הזה ראיה שמיעה מעשה, אבל בסדר הבבות יד ימין קודם לרגל שמאל יד בסיון רגל, ונ״ל יד לתורה שניתנה מיד ליד (וימין דייקא כימ״ש מימינו ז בתמו אש דה), ורגל להילוך שבו הלכו המרגלים, ונאמר בי עיניו.על כל דרכי איש, עיניך בשדה.כו׳ והלכת אתריהן, ואמרו הלך אחר, והן כסדר מלמטה למעלה הרגל והכליות והידים, (ולענ״ל ו י נ עי נראה טעם למה יד לסיון, כי ארז״ל הקול קול יעקב והידים וגו׳ 4

ר״ל שאם קולו של יעקב מצפצף אז גם הידים שלו, וק״ל):

פירוש מהלך אותיות מהצינורות וענין החלוקה אמ״ש למוד ובג״ל כפר״ת לחול וי״ב פשוטות האלכסונית לחוד דהיינו הו״ז ׳חט״י לנ״ס עצ״ק, תראה ותבין הציור מהעמדת הספירות באופן זה . כתר, למעלה באמצע וחו״ב למטה ממנו, חכמה משוך לימין ובינה משמאל, ותההיהם מו״ג חסד לימין מכוון נגד חכמה וגבורה בשמאלןג׳ מכוון. נגד בינה, ותחתיהם מלמטה ת״ת ויהיה עמידתתג״ת כעי\ ולמטה •מהם נצה מכוון חמה הסד והוד מכוון ..נקודות סגו״ל • תמת גבורה, ויסוד למטה מהם באמצע מכוון בקו ישר תתת. ת״ת

. וכתר, ומלכות תמת יסוד מכוון: יובזה הבין והשכיל שאין אתה מוצא מהלך שוה וישר ברומב רק ג׳ הנקראים יסודות וכנגדן ס׳ אמ״ש . ואין אהה מוצא מהלכי צינורות שוים מלמעלה למטה מספירה עליונה לספירה שתמתיהת מקבלוה דגש ורפה מורים ״ ר פ ד כ ״ ג רק ז׳ והן נגד אוהיוה ב, ובהעלוהן ה על החסדים, בהשפעתן מלמעלה למשה בסוד אור ישר רפ מלמטה למעלה בסוד אור חוזר דגש. וכנגדן ספר בג״ד כפר״ת, וכן לא תמצא מהלכים בצינורות האלכםונין רק י״ב וכנגדן ד למו

הו״ז מט״י לנ״ס עצ״ק:

וזה םדרן &פר אמ״ש, א׳ הוא בקו ישר אמצעי בשטמ שוה ממסד לגבורה,ד, ש׳ בקו מ׳ בקו ישר אמרון צינור ההולך בשוה מנצה להו •ישר העליון בשטח השוה בצינור ההולך מהכמה לבינה, וג׳ אותיותה, שמים י קמ״ש, הן נגד שלש יסודוח אש מיס אויר, חום קור רו

ארץ מיס , ראש בטן גויה:

, מהלך הראשון הישר מלמעלה למטה צינור ת ״ ר פ . יספר בג״ד כ, מהלך השני ׳ ב .. היורד מהכמה לססד בימין ושם מקום ה/ ג הישר מלמעלה למטה צינור היורד מבינה לגבורה ושם מקום ה מהלך השלישי הישר מלמעלה למטה הצינור היורד מכתר לח״ח ושם׳ t מהלך הרביעי הישר ההולך מלמעלה למטה צינור היורד מקום הד. מהלך החמישי הישר היורד ׳ כ מחסד לנצח מימין ושם מקום ה, י פ מלמעלה למטה צינור ההולך מגבורה להוד משמאל ושם מקום ה מהלך. הששי הישר מלמעלה למטה צינור ההולך מת״ס ליסוד באמצע. מהלך השביעי הישר ההולך מלמעלה למטה מיסוד י ר -ושם מקום ה. מהלך הז׳ אוהיוה הס נגד הז׳ כוכבי לכת וז׳ ׳ ת למלכוה ושם מקום ה •ימי השבת, וניתנו לז׳ רועים אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף

ס מנטובא (שגרנ ו פ ד דר ב ו א מס ו ה י ש פ ח הספר יצירה כ ס ו ם נ י ג ת ס פ ד ה ה כ א ל מ ת ה ו מ ל ש ל: ה״ה ר׳ שבתי דונולר ם ה י ש ו ר י ם פ י נ ו ש א ר ם ה י ש ר פ מ ו ה ע ב ו ק י ר על ש , א ו פ ו ס ) ב ב ״ כ ש

: ד ו ע הראב״ד, רם״ג, ור״אמגרמיזא, ו

לפניו וחתמו בוי״ה. שמנה חתם מערב ופנה לאחריוע תתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו״ד,. ש וחתמו בוה״י. תר ש עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בהו״י. אלו ע ספירות בלימה אחת רוח אלהים חיים שתים רוח מרוחמערב ת מזרח ו ח ת שלש מים מרוח ארבע אש ממים רום ו

צפון ודרום:ת ושבע פ״ב מ״א עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמו. וכולן חקוקות ת ו ט ו ש כפולות ושנים עשר פת ו תי ה קבועות בפה בתמש מקומות, או ת בות ב בקול תצון אהה״ע, גיב״ק, דטלנ״ת,־זםצר״ש, בומי׳ף, קשורות בלשו כשלהבת קשורה בגחלת , אחה״ע משמשת בסוף הלשון. בומ״ף בין השפתים ובראש הלש: . עה ת הבלי ובבי. דטלנ״ת בראש ת ת ר כ גיכ״ק על שלישיתה של לשון נן הלשון משמשת עם הקול. זםצר״ש בין השיניים ובלשות עו ו חה: מ״ב עשרים ושתים אותיות יסוד קב שכובה ושטו בגלגל ברל״א שערים וחוזר הגלגל פנים ואחור, וסימן לדבר אם בטובה אין למעלה מענג ואם ברעה אין למטה מנגע % מ״ג עשרים ושתים אותיות . הקקן חצבן שקלן והמידן א׳ עם כולן וצרפן וצר בהם נפש כל היצור ונפש בלד לצור? מ״ד כיצד שקלן והמירן אל״ף עם כולן העתי וכולן עם אל״ף ביית עם כולן וכולן עם בי״ת וכן כולם וכולן חוזרות הלילה ונמצאות יוצאות ברל״א שערים

: ד ח ונמצא כל היצור וכל הדיבור יוצא משם אם י חצב אבנ מ״ה יצר מתהו ממש ועשה את אינו ישנו ו

תפם: גדולות מאויר שאינו נ פ״ג מ״א שלש אמות אמ״ש יפודן כף זבות וכף חובהת ו מ : מ״ב שלש א ם י ת ע ולשון חק מכריע בת ו ע ב אמ״ש סוד גדול ומכוסה ומופלא וספון בששה ט. דע קבה נ ויצאו מהם אש מים ורוח ומתהלקים זכר ו וחשוב וצור שהאש נושא מים: מ״ג שלש אמות אמ״ש.ץ י תולדות השמים אש ותולדות אויר רוח ותולדות אם תי נ . אש למעלה ומים למטה ורוח הק מכריע בי ם י מת ו מ : מ״ר שלש א ל ומהם נולדו אבות ומהם נברא הכאש, שמים נבראו מאש וארץ־ אמ״ש בעולם רוח מים ו נבראת ממים ואויר מרוח מכריע בינתים • מ״ה שלש, חום נברא מאש קור ה י מ אמות אם״ש בשנה חום וקור ות ו מ : מ״ו שלש א ם י ת ע ה מרוח מכריע ב מי גברא ממים ו אמ״ש בנפש ראש בטן וגויה, ייאש נברא מאש ובטן נברא.ת אט״ש׳ : מיז שלש אמו ם י ת ע ממים וגויה מרוח מכריע ב חקקן חצבן צרפן והתם בהם שלש אמות אמ׳׳ש בעולםנקבה 5 ח ושלש אמות בנפש זכר ו ושלש אמות אמ״ש בשנח וקשר לו כתר וצרפן ות­ מ מ״ךן המליך אות אל״ף בה גויה בנפש ה בשנ י בזה וצר בהם אויר בעולם מנקבה. המליך אות מ״ם במים וקשר לו כתר וצרפן: זכר וה ובטן בנפש זה בזה וצר בהם ארץ בעולם וקור בשנ. המליך אות שי״ן באש וקשר לו כתר וצרפ3 קבה נ זכר ו

!5*א מ״א בשלשים ושתים נתיבות פליאות הכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חייםת . וברא א ו אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמ בעולמו בשלשה ספרים בספר וספר וםפור. עשר ספירות-?בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד : מ״ב עשר ספירות :במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יהיר: ר ו ע פ מכוונת באמצע כמלת הלשון בפה וכפלת הע עשר ולא אחד ש :•?מ״ג עשר ספירות בלימה עשר ולא תנה בהון בהם והקור עשר הבן בחכמה וחקור בבי ::בהם דע וחשוב וצור והעמד דבר על בוריו והשב יוצרונו כי הוא יוצר ובורא לבדו ואין זולתו ומדתו עשר ־על מי: מ״ד עשר ספירות בלימה בלום, לבך ף :ואין להם סי •מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקוםj ״שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית ?מ״ה עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתהלתן ותהלתן. דע וחשוב וצור ת ל ח ג בסופן כשלהבת קשורה בן יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני אהד מה אתה ו ^אד ועופר יי מ״ו עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם יםוף עומק ראשית ועומק אתרית עומק טוב ועומק רעת עומק מזרח ועומק מערב עומק ה :עומק רום ועומק ת צפון ועומק דרום אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם :ממעון קדשו עד עולמי עד •י מיז עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ ודברו בהם ברצוא ושוב ולטאמרו כסופה ירדופו ולפני כםאו הם . ^משתחוים 1 מ״ה עשר ספירות בלימה ועשרים ושתיםד. שלש אמות ושבע כפולות ושנים עשר סו ת י ו תי או: מ״ט עשר ספירות בלימה ן :;פשוטות ורוח בכל אחת מה ?אחת רוח אלהים חיים נכון כםאו מאז ברוך שניו של חי ':־העולמים תמיד לעולם ועד קול ורוח ודיבור, ודיבור זה הוא דוח הקודש, לראשיתו אין תחלה לאחריתו אין תכלית :-ט״י עשר ספירות בלימה אחת רוח אלהים חיים שתיםת ארבע אש ממים ורום מ רוח מרוח שלש מים מת מזרח ומערב צפון ודרום: מי״א שתים רוח מרוח ח ת ו חקק וחצב בהם ארבע רוחות השמים מזרח ומערב צפון: מי״ב שלש מים מרוח חקק ן ה ,זדרום ורוח בכל אחת מ יזחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט, עשאן כמין ערוגה הציבן במין הומה םככן כמין מעזיבה ויצק עליהם שלג וגעשה עפר שגאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ. תהו זה קו ירוק •::המקיף את כל העולם, בהו אלו אבנים מפזלמות משוקעות *בתהום ומביניהם המים יוצאין: מי״ג ארבע אש ממים יחקק וחצב בה כסא הכבוד שרפים ואופנים ותיות הקודש במלאכי השרת ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיוהט: מי״ד המש התם רום בירר :לדוחות משרתיו אש לו ״שלש אותיות מן הפשוטות וקבעם בשמו הגדול יה״ו ותתםש קצוות ופגה למעלה והתמו בהי״ו. שש התם •בהם שם מזרח ופגה ת ו״ה. שבע ח ת ופנה למטה וחתמו בי ח ת

ספר יצירה נוםחא ישנה לב 63ד ח , והעמידם א א י ד ארץ נ ל ה ה ה צי ל נשי ב ה ת מ ד א

: ה ד ב ה ל ה שנ ד ב פש ל . עולם לבדו נ ו ד ב ד ל ח א. נוצר עם ת ד כפר״ מי״ד שבע כפולות בגים . נוצר ע ת ו פה חיים מ ת ו ב י ש א ת ב ב שם . נוצר ע ע ת עין ימין שלום ר ב ש ג צדק א׳ בם . נוצר ע ת ל ו ה א מ כ ת עין שמאל ה ב ש ד מאדים ב׳ בם . נוצר ע י נ ו ת אף ימין עושר ע ב ש ה ג׳ ב מ כ חם . נוצר ע ה מ מ ל זרע ש א מ ת אף ש ב ש וגה ד׳ ב פ נם . נוצר ע ר ו ע י ת אזן ימין הן כ ב ש כב ה׳ ב ו ר כ, והן בג״ד ת ו ד ב ה ע ל ש מ ת אזן שמאל מ ב ש ה ו׳ ב ת לבנ

ת: כפר״ו ז״ח ט״י ל״נ ס״ע צ״ק ת חי טו א שנים עשר פשו ״ פייה מש י מ ש חה לעיטה ת ה שי י עה י יסודן ראיה שמינה • מ״ב שנים עשר ה שי ה כ הלוך רוגז שחוק הרהור ש, יסודן י״ב ולא י״א י״ב ק ת ה״ו ז״ה ט״י ל״ג ס״ע צ״ טו פשולא י״ג שגים עשר גבולי אלכפוגין מפוצלין לששה סדרים וח, גבול מזדהית רומית נבול מזרחית מופםקין בין רוח לרו, גבול דרומית רומית גבול ת י ת ח נית גבול מזרחית ת צפות , גבול מערבי ת י ת ח דרומית מזרחית גבול דרומית ת, ת י ת ח ת ת ת דרומית גבול מערבי רומית גבול מערבית י נ ת גבול צפו ת מערבי י נ ית רומית גבול צפו נ גבול צפות עולם": ד עדי ער והן הן גבעו ת ומתרהבין והולכין ע י ת ח ת, חקקן ק ״ ת ה״ו ז״ח ט״י ל״נ ס״ע צ טו מ״ג שנים עשר פשו הצבן צרפן שקלן והמירן וצר בהם י״ב מזלות, ה ב ק נ פש זכר ו ה י״ב מנהיגים בנ נ ש בעולם י״ב חדשים בי יועצים שני עליצים, והם ים, שנ י עליזים שני לועז שנבה י ירים, ושתי רגלים, עשאן כמין מרי ת קורקבנין שנים, שד שלשה ״ : מ ה מת ז (צרפן) ערכן כמין מלהטה זה לעואחד ב ו י אחד מחי ד מזכה ו ה מד א אהד אהד לבדו עוה ואחד ש ל ה שלשה מול ש ע ב ה ש ״ ם: מ תי נ י מכריע ב. שלשת ה מ ח ל מ . ושנים עשר עומדין ב ם תי נ י מכריע ב. ם י ת י מ אוהבים שלשה אויבים שלשה מחיים ושלשה מד ב כ ב והאזנים והעינים. שלשה שונאים ה ל שלשה אוהבים ה. שלשה מחיים שני נקבי האף והטחול . ן והמרה והלשו. ואל מלך נאמן מושל ה פ ה ם ו י י ק נ ושלשה ממיתים שני ה. ה ש ל ד ע״ג ש ה : מ״ו א ד בכולם ממעון קדשו עד עדי עה ע״ג שנים עשר וכולם אדוקין ע י . ש ה ע ב שלשה ע״ג ש: ש״ז ואלו הן ד ה ם וגוף א זה בזה וסימן לדבר כ״ב חפצי׳ כליות כבר מרה טחול ׳ ירים ב׳ רגלים ב י״ב מנהיגים ב

הה וקשר ת ה׳ בשי ך או : מ״ה המלי ה ב י המסם קורקבן קה לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם טלה בעולם וניסן בשנ׳ בהרהור ת ו ו ך א : ט״ט המלי ה ב ק נ פש זכר ו ד בנ ב כ ור וצרפן זה בזה וצר בהם שור בעולם ואייר ת וקשר לו כת ז׳ בהילוך ו ! ט״י המליך א ה ב ק נ פש זכר ו ה ומרה בנ נ ש בם תאומים בעולם ה ה וצר ב ר וצרפן זה בז ת וקשר לו כא המליך אות ״ י פש זכר ונקבה ג ט ה וטחול בנ וסיון בשנר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן ת ה וקשר לו כ ׳ בראי ח

: ה ב ק נ פש זכר ו המכס בנ ה ו בעולם ותמוז בשנעה וקשר לו בתר וצרפן זה ׳ בשמי ת ט ך או מי״ב המליה וכוליא בזה וצר בהם אריה בעולם ואב בשנת י׳ במעשה וקשר נקבה: מי״ג המליך או פש זכר ו ימין בנלה בעולם ואלול ם בתו ה לו בתר וצרפן זה בזה וצר ב: מי״ד המליך ה ב ק נ ש זכר ו פ נ ל ב א מ ליא ש כו ה ו נ ש ב

אות

ש פ נ ה וראש ב נ ש ם בעולם והום ב ם שמי ה ?ה בזה וצר בש מש״א, צד צרפן אמ״ש אש״ם, מאי נקבה : ט״ט כי ?כר ול . ראשו ש ם , אויר דוה, ארץ מי ש ם א . שמי א ״ מ שא״ם ש

, לבו רוח ן ם י ו מ אדם אש, בטנם ש. נוצר ע ת אמ״ ז שלש אמו י מם . נוצר עם נתי ק לשון בי ה אויר רויה גויה ח א מם . נוצר ע ת ו ב ף ז מ מים ארץ קור בטן כ

: ש ״ מ , זהו א ה ב ו ש שמים חום ראש כף ח ש א

לות בג״ד כפר״ת יסודן חיים שלום ע כפו ב פ״ ד מ״א שת ו הג ה ועושר וזרע וחן וממשלה מתנ מ כ ח בשתי לשוגות שהן כפול של תמורות ב״ב ג״ג דייר כ״כ, ת ו ר ו מ ת רך וקשה גבור וחלש והן ת י נ ב ת ת ״ פ ר״ר ת פ״רת זרע רת עושר עוגי תמו לת תמו ת חכמה או ר ו מ תרת ת תמו ו ד ב ח ע ל ש מ רת מ ת תמו ו רת חיים מ ח תמו מ מ שע כפולות ב ר: טיב ש עו רת חן כי •שלום מלחמת תמוה מכוון נ מ ה ולא ש ע ב ה ש ש ה ולא ש ע ב בג״ד כפרית שת וששה סדרים והיכל הקדש מכוון באמצע ש צלעו שמו של עולם ואין העולם ד ה׳ ממקומו הוא.מקו ך כבו ברוד ע כפולות בגי ב : מ״ג ש ן ל ו ת כ , והוא גושא א ו מ ו ק מם ז׳ ה ת יסוד הקקן הצבן צרפן שקלן והמיר! וצר ב כפריה ע ב פש ש ה ז׳ שערים בנ נ ש כוכבים בעולם ז׳ ימים ב, ם י ת ות שני ב נ : מיד כיצד צרפן שתי אבנים בו ה ע ב ש ו, ם י ת ת כ״ד ב ו נ ׳ אבנים בו , ד ם י ת ת ו׳ ב ו נ ג׳ אבנים בות ו ת ז׳ מא ו נ , ו׳ אבנים בו ם י ת ת ק״כ ב ו נ ׳ אבנים בו הת אלפים וארבעים ש מ ות ח נ , ז' אבנים בו ם י ת ועשרים בה יכולח פ ה שאין ה א וחשוב מ . מבאן ואילך צ ם י ת בת י י ת ב ו ך א : מ״ה המלי ע ו מ ש לדבר ואין האזן יכולה לי ם שבתא ה ה וצר ב ה וקשר לו בתר וצרפן זה בז מ כ ח בו המליך ״ : ט ה ב ק נ ש זכר ו פ נ ה ופה ב נ ש ת ב ב ש בעולם ום ה ה וצר ב ת גימ״ל בעושר וקשר לו כתר וצרפן זה בז ו אה ועין ימין בגפש זכר נ ש ת ב ב ש ד ב ה ק בעולם יום א ד צת דלי״ת בזרע וקשר לו כתר ך או : ט״ז המלי ה ב ק נ ות ב ש ם מאדים בעולם יום שני ב ה ה וצר ב וצרפן זה בזת ו : מ״ה המליך א ה ב ק נ פש זכר ו ה ועין שמאל בנ נ ש בה מ ה וצר בהם ה ר וצרפן זה בז ת כ״ף בהיים וקשר לו כ: נ ״ ו פש ז ה ואף ימין בנ ת בשנ ב ש בעולם יום שלישי בה ת פ״א בממשלה וקשר לו כתר וצרפן ז ו ך א מ״ט המליה נ ש ת ב ב ש בזה וצר בהם נוגה בעולם ורביעי בת רי״ש ו ך א נקבה ג ט״י המלי פש זכר ו ואף שמאל בנכב ו ה וצר בהם כ בשלום וקשר לו כתר וצרפן זה בז: נ ״ ו פש ז ה ואזן ימין בנ נ ש ת ב ב ש בעולם יום חמישי בח ר וצרפן זה בז ת ת תי״ו בהן וקשר לו כ ך או מי״א המליה נ ש ת ב ב ש ה בעולם יום ששי ב ם לבנ ה וצר בה רקיעין ע ב ב ש צ . ובהן ה ה ב ק נ פש זכר ו ואזן שמאל בנת ה מדברו ע ב ע נהרות ש ב ה ימים ש ע ב ת ש ע ארצו ב שת טו ע שמי ב ע שנים ש ב ה שבועות ש ע ב ה ימים ש ע ב שעי לבל הפץ ב שבי צ ש לפיכך ח ד ק ה יובלות והיכל ה ע ב שי צדק ה כוכבים בעולם שבת ע ב : מי״ב ש ם י מ ש ת ה ח תה ז׳ ימי ה ימים בשנ ע ב . ש ה נ ב כב ל ו וגה כ ה נ מ מאדים הי עינים פש זכר ונקבה שת ה שערים בנ ע ב . ש ע ו ב ש הה רקיעים ע ב : מי״ג ש ה פ ה שתי אזנים שני נקבי האף ו. שבעה ארצות ת ו ב ר ן מכון ע וילון רקיע שהקים זבול מעו

ספר יצירה נוסהא ישנה. מן הג׳ יםד מעונו וכולם תלויים ועומדים ׳ ונ׳.ע״ג ז באחד, םימןלאהד אין לו שני ומלך יחיד בעולמו שהוא, ז׳ כובשים ת ותולדותיהן אהד ושמו. אהד : מ״ג ג׳ אבו, וי״ב גבולי אלכםון ראיה לדבר עדים נאמנים וצבאותיהן: מ״ר עולם ספירתו בי׳ וי״ב אש.רוח ש פ עולם שנה נ מים ז׳ כוכבים י״ב מזלות. שנה ספירתו בי׳ וי״ב קור הוםם. נפש ספירתו בי׳ וי״ב ראש דויד. ז׳ ימים י״ב חדשי

גויה בטן ז׳ שערים י׳יב מנהיגים? מ״ה הק עשרה (צ״ל כ״ב) ג׳ ז׳ י״ב פקידין בתלי גלגלה לב. תלי בעולם כמלך על כםאו גלגל בשנ ו: מ״ו כללו של ה מ ח ל מ כמלך במדינה לב בגפש כמלך ב, אלו דבר מקצת אלו מצטרפין עם אלו ואלו תמורות אלו כנגד אלו ואלו בגגד אלו ואם אין אלו אין אלו וכולםת כל חפץ זה לעומת לב: מ״ז גם א אתקין בתלי גלגל ו זה עשה אלהים טוב לעומת רע רע לעומת טוב טובת ב מבחין את הרע . והרע מבחין א ב רע מרע חטו מטוה וכיון ״ בה גנוזה לטובים ורעה גנוזה לרעים : מ הטוב טוט וראה והקר והבין וחקק שבא אברהם אבינו ע״ה הבי וחצב וצרף ויצר וחשב ועלתה בידו ונגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבו וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם והאמין, וקרא עליו כבוד ה׳ דכתיב בטרם ה ק ד בה׳ ויחשבה לו צת . וכרת לו ברית בין עשר אצבעו ך י דעת אצרך בבטן י ידיו והוא לשון הקדש. קשר עשרים ושתים אותיות, משכן במים דלקן . והקב״ה גילה לו את םודן ו נ בלשו באש רעשן ברוה בערן בשבעה כוכבים נהגן בי״ב מזלות:יה, ארץ ה גו י ה ח מ״ט שמים אש חום ראש, אויר ת. ה ת פ ב מים קור בטן זהו אמ״ש : מ״י שבתאי ש. ל א מ צדק א׳ בשבת עין ימין. מאדים ב׳ בשבת עין ש. ל א מ ת אף ש ב ש . נוגה ד׳ ב ן מי ת אף י ב ש המה נ׳ בת אזן שמאל ב ש . לבנה ו׳ ב ן מי כוכב ה׳ בשבת אזן י זהו בג״ד כפר״ת: מי״א ואלו י״ב מזלות (י״ב חדשים י״ב מנהיגים) טלה ניסן כבד ראיה סטיות שור אייר מרה שמיעה חרשות (כו׳ כדלעיל פ״ה מב״א) יי מי״ב ג׳ אויבים. ג׳ אוהבים עיגים אזגים לב . ג׳ מחיים לשון כבד מרה. נ׳ ממיתים ב׳ נקבים תהתוגים ופה : ל שיגים חוטם טחו. ג׳ שמועות ו טמ ג ג׳ אינם ברשותו עיניו אזניו חו ״ י מת לאזן ברכח שמועח טובח קלוס . ג׳ ראיות בו טו. נ׳ ראיות טובות ת ד ג רעות עין גואפת עין רעה עין מ. ג׳ רעות ללשון דבור רע ת נ מ א ת עין טובה עין נ ש ב. ג׳ טובות ללשון ב ל והמלשין והמדבר אהד בפה ואתר ב

: ת מ שתיקה ושמירת הלשון ודבור א

04: ת ל׳ בתשמיש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם או: קבה נ ה וקורקבן בנפש זכר ו מאזנים בעולם ותשרי בשנ מט״ו המליך אות נ׳ ברית וקשר לו בתר וצרפן זה בזה וצר בהם עקרב בעולם ומרחשוון בשנה וקיבהנה וקשר לו נקבה: מט f המליך אות,ס׳ בשי בנפש זכר וה כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנ: מי״ז המליך אות ע׳ ברוגז ה ב ק נ ויד ימין בנפש זכר וטבת וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם ונקבה: מי״ה המליך אות ה ויד שמאל בנפש זכר ו בשנ צ׳ בלעיטה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם דלי

: ה ב ק נ י בעולם ושבט בשנה ורגל ימין בנפש זכר ו מי״ט המליך אות ק׳ בשהוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם דגים בעולם ואדר בשגה ורגל שמאלת העדים והעמידן אהד א ה צ ח בנפש זכר ונקבה? מ״כ ה

: ה ד ב אהד לבדו עולם לבדו שנה לבדה נפש ל מכ״א י״ב פשוטות ה״ו ז״ה ט״י ל״נ ס״ע צ״ק. י נוצר עם ה טלה ניסן כבד ראיה םמיות . נוצר עם ו שור אייר מרה שמיעה חרשות . נוצר עם. נוצר עם ת ו ר ת ת ז תאומים םיון טהול ריהה ו ה סרטן תמוז המםם שיחה ואלמות . נוצר עם. גוצר עם ן ו ב ע ט אריה אב כוליא ימין לעיטה ר י בתולה אלול כוליא שמאל מעשה וגדמות • נוצר עם ל מאזגים תשרי קורקבן תשמיש סריסות. נוצר עםת. גוצר עם נ עקרב מרהשון קיבה הלוך הגרו. גוצר עם ד ב ם קשת כסלו יד ימין רוגז וגטול כ. גוצר עם ל ו ת יד שמאל שחוק ונטול הטח ב ע גדי ט. גוצר עם ב ל צ דלי שבט רגל ימין הרהור ונטול ה ק דגים אדר רגל שמאל שינה נעור. זהו י״ב פשוטות ה״ו: ב ל ז״ה ט״י ל״נ פ״ע צ״ק, וכולן אדוקין בתלי וגלגל ו פ״1 מ״א ג׳ אמות אמ״ש ז׳ כפולות בג״ד כפר״ת י״ב פשיטות ה״ו ז״ת ט״י ל״ג ס״ע צ״ק. אלו הם י״כ אותיות שבהם יסד י״ה ה׳ צבאות אלהי ישראל. ב׳ אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו שמות י״ה ידו״ד, צבאות שהוא אות בצבא שלו. אלהי ישראל. אלהים חיים ג׳ נקראו חיים אלהים תיים מים ל ״ שר בפגי אים. אל קשה . שדי שעד כאן די. רם שהוא חיים עץ ההי יושב ברומו של עולם ורם על כל רמים. וגשא שהוא נושא וסובל במעלה ובמטה שבל הגושאין הם למטח, הוא נושא ה ט מ ומשאן למעלה והוא למעלה ונושא לת כל העולם כולו. שוכן עד שמלכותו עדי עד וסובל א. וקדוש שמו שהוא קדוש ומשרתיו קדושים ואין לו הפסק ולו אומרים קדוש קדוש קדוש: מ״ב י״ב למטה וז׳ ע״ג

סליק ספר יצירה הקדוש, בעזר שמו יתברך ויתעלה: