Hebrewbooks Org 52062

it restores the soul. The Torch of Hashem is complete — PSALMS 19:8

THE ESSENTIAL ז> » s ׳»1

4 tT- ~ -י יי

/ V A \ •T•mm | \ ׳•l-v f in ' ו

' י V / ־* י י ־1 י , P;

« ז י 1 •י • י I • • י

, r , - י י׳׳״׳, י - ׳

! ? < י ־ ן י / ג י . / ׳ , י"? / ! , ו S I / י > / I ־ י.

V ' ^ I 1 י I i ' ־ ׳ ; / / 4w— *י ^ i,. .4, ^ •׳א .*י a— L׳•״**-.

by Harav Boruch Halevi Epstein

Translated and elucidated by SHRAGA SILVERSTEIN

ױ ב ר ז ד א ב , ר י ד י ג ד כ

MEGILLATH ESTHER

0 F E L D H E I M P U B L I S H E R S

Jerusalem / New York

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ב"י חיים תשע"ע

הועתק והוכנס לאינטרנטw w w . h e b r e w b o o k s . o r g

ע״י חיים תשע״ב

THE ESSENTIAL

T O R A H T 6 M 1 M A H

ר ת ס ב א ר י ד י ג ד ב

MEGILLATH ESTHER

v / m ב ר ב י ג ע ה מ 7 כ י 7 ב ב י ר ב ה ר ד ו ב ד תהילים יט:ח

על פי קביעות וחבור דרשות ומאמרי חז״ל בהלכה ואגדה אשר בש״ם בבלי וירושלמי׳ ספרא׳ ספרי׳ תוספתא ומבילתא, אדדן ומסכתות קטנות ובי׳ [ולחמש מגילות גם קיצור הדרשות ממדרש רבה]׳׳ ב ת כ ב ה ש ר ו ת סמוך ונראו? לכל אות ומלה המתיחסוח בעגיגן ב עם באור ארוך לפרש ולבאר מוצא טעם הדרשות על פי יסודי דרכי התלמוד ומשפטי הלשון, ועם חרושים ובאורים בברור ההלכה והמאמר,

והכל בדרך קצרה ובסגנון קל ולשון צחה.

, , ת , פרשתי ובארתי, בחפדי ה׳ א אספױי וחברתי

ץ מפינגק • י ט ש פ ױ ע ל ך ה ו ר ב

נ! אנא טי• ד.גאי1 יב• יחיאל מיכל הלוי ״V״ *-"י יק׳ נאווהרדק ־*"י.

מגילת אסתר

6 הוצאת ספרים פלדהיים

ירושלים / ניי יורק וזש׳ץ

First published 1990 • ISBN 0-87306-531-X Copyright © by Shraga Silverstein

All rights reserved. No part of this publication may be translated, reproduced, stored in a retrieval system or transmitted, in any form or by any means, electronic, mechanical, photocopying, recording or otherwise, withour prior permission in writing from the publishers.

Philipp Feldheim Inc. Feldheim Publishers Ltd. 200 Airport Executive Park POB 6525 Spring Valley, NY 10977 Jerusalem, Israel

Printed in Israel

Acknowledgments

To Manuel Sand, for his sage and gracious counsel. To Rebbetzin Zippora Bromberg, for her devoted work and expert workmanship. To Yaakov Feldheim, for his vision and his good offices in the publication of The Essential Torah Temimah series. Above all, to my wife, Tova.

Shraga Silverstein Yerushalayim 5750

Dedicated

To Tova

Introduction to the Megilloth

As a kind of "dessert" after the main course, I have included within the scope of this work [The Torah Temimah'"'], the five Megilloth, which are generally appended to the books of the Torah. And I have also included (in addition to the relevant derashoth f rom the two Talmuds [Bavli and Yerushalmi]) the essence of the derashoth f rom Medrash Rabbah and other aggadoth. This, for two reasons: first, because, as all know, derash and aggadah is profuse and elemental in them, being the very source of their vitality; and, second, because of the great difficulty of assimilating all of the derashoth of the Medrash Rabbah on these Megilloth by reason of their great length and myriad convolutions from theme to theme, verse to verse, section to section, and Megillah to Megillah, and because of their adventitious windings into areas entirely outside the realm of the Megilloth (as is the manner of aggadoth). So that almost no one is to be found who can complete the study of each Megillah on its respective festival. It is, indeed, rare to find one who is not lost in the twistings and turnings of this vast work, who emerges with a clear, sequentially ordered picture of the derashoth of chazal on the verses of the Megillah.

The derashoth themselves — how beautiful and noble they are! Stirring heart and sense, igniting soul and spirit with the holy brand of the L-rd's flame, and illuminating the exaltedness of soul and the breadth of intellect of the sages of the aggadah — their insights into the history of the people of Israel from their very beginning as a nation, their

perception of the causal chain linking periods of calm and upheaval, their exemplification and epitomization of the highest and purest virtues of Israel and mankind. All of these they reveal as grandly displayed and subtly intimated in verse and nuance. By juxtaposition of verse and derashah-essence, they shine forth as bright stars in a pure sky ...

Boruch Halevi Epstein

The Essential Torah Temimah XVIII ESTHER

MEGILLATH ESTHER

The Revelation of the Hidden

/

{Exodus 19:17): "And they stood at the foot of [lit., underneath] the mountain": R. Avdimi b. Chamma b. Chassa said: We are hereby taught that the Holy One Blessed be He lifted Mount Sinai over their heads like a wine-barrel and said to them: "If you accept the Torah, all good and well; if not, there [under the mountain] shall be your graves." R. Acha b. Yaakov said: This serves as a "great defense" against the Torah [Rashi: If they are accused in judgment: "Why did you not fulfill what you accepted?" they can answer that they accepted the Torah under duress]. Rava said: Notwith-standing this, they accepted it again [willingly] in the days of Achashverosh, as it is written (Esther 9:26): "They fulfilled and they accepted" — They fulfilled [willingly] what they had accepted in the past [under duress]." (Shabbath 88a)

The questions are obvious: H a d Israel not already proclaimed: " W e shall do and we

shall h e a r ! " [whatever the L־rd commands (see Tosafoth, Ibid.)]! W h a t need, then, is there to force upon them what they had already accepted?

XVIII ESTHER The Essential Torah Temimah

Is it to be understood that all the Jews who lived before the days of Achashverosh (when the Torah was accepted willingly) really have the above " d e f e n s e " against the To rah?

And what is it, indeed, about the days of Achashverosh which created willing acceptance whereas in the past there had been only enforced acceptance?

The key to all of these questions is provided by the Maharal [see Gur Aryeh on Exodus, Ibid.] who understands the above passage as being explained by that which immediately follows it, viz. (Shabbath, Ibid.)•.

Chizkiah said (Psalms 76:9): "From the heavens, You caused judgment [i.e., Torah] to be heard; the earth feared and it was still" — If it feared, why was it still? And if it was still, why did it fear? — In the beginning [before the Torah was accepted], it [the earth] feared [that the Torah might not be accepted (in which instance the earth would cease to exist)]; and in the end [after the Torah had been accepted], it was "still" [i.e., calm, in the assurance of its continued existence]. As Resh Lakish said (Genesis 1:31): "And it was evening and it was morning the sixth day" — Why the superfluous heh ["Aashishi" (as opposed to all the other days, which are not preceded by the definite article)]? We are hereby taught that the Holy One Blessed be He made a condition with the creation, telling it: "If Israel accepts the Torah [{"the sixth" alludes to the sixth of Sivan, when the Torah was given)], you [heaven and earth] shall endure; if not, I shall return you to formlessness and void."


The Maharal sees the holding of Mount Sinai over the heads of Israel as the visual representation of this great principle: "If there is no Torah , there is no w o r l d " — "If you do not accept the Torah , there shall be your graves ." [Compare the Meshech Chochmah on Leviticus 26:3-4: "I f you walk in My statutes ... then, I shall give you the rains in their times, e t c . " — "If you walk in My laws, then the laws of heaven and earth will operate in kind, for all the paths of nature are at tuned to and aligned with those of T o r a h . " (As goes Torah , so goes nature, Torah being the blueprint of the universe — (Bereshith Rabbah 1:1): " H e looked into the Torah and created the w o r l d " ; (Jeremiah 33:25): " I f not for My covenant [of T o r a h ] , day and night, the laws of heaven and earth, I would not have m a d e " ) ] . There is no complete acceptance of Torah without acceptance of the idea that Torah must be accepted — perforce — that if there is no Torah , there is no world! Certainly, Israel had already said: " W e shall do and we shall hea r . " Certainly, that was acceptance. But that acceptance was not an aff irmation of the " T o r a h - N a t u r e " tenet, but , primarily, of hakarath hatov [grat i tude] — We were slaves in Egypt ; You freed us miraculously, with awesome wonders, f rom the Egyptian bondage and we acknowledge our perpetual indebtedness to You. We owe You our love, our fear, and our allegiance — " W e shall do and we shall h e a r " : We shall do anything You ask of us, whether we understand or not. We were slaves and You freed us — that is enough for us. [This accounts for the ascription "zecher liyetziath Mitzrayim" ( " in remembrance of the exodus f rom Egyp t " ) to many mitzvoth, which, ostensibly, have no connection whatsoever with the exodus. But, it is as we have said. The "grat i tude ra t iona le" for the acceptance of Torah links all mitzvoth to the exodus.] And, certainly, on the level of "hakarath hatov" there was never a "defense against the T o r a h , " even before the days of


Achashverosh — a breach of Torah always constituting a breach of gratitude. It is just that in the days of Achashverosh, a new dimension of accountability was added, a breach of Torah f rom that time on constituting a recognized undermining of the foundat ion of the universe, a recognition which did not obtain before then, the idea having been forced upon Israel by visual representation, but not having been assimilated by them as an understood truth. And to the extent that it was not thus understood, they could not be held accountable for its violation. This is their "great de fense" : We were "wine-barre led" into the admission that Torah governs nature. We do not see i t ; and, until we see it, we are not accountable for it! In the days of Achashverosh, they did see it, and " they fulfilled [in their understandings] what they had accepted [pe r fo rce ] . " What did they see?

II

(Megillah 7a) : Megillath Esther was written with ruach hakodesh [the "Divine Sp i r i t " ] . [A series of proofs follows]. Shmuel said: H a d I been there, I would have said something more conclusive [as a p roo f ] than all: It is written (Esther 9:26): "They fulfilled and they accepted" — They fulfilled above [i.e., in Heaven] what they accepted below, [i.e., How could it be known that they "fulfil led a b o v e " without ruach hakodesh!] Rava said: "Al l [the p roofs ] can be refuted, except [the proof o f ] Shmuel, which cannot be r e fu t ed . " But had not the same Rava explained this verse [see above] as: "They fulfilled [willingly] what they had accepted in the past [under coe rc ion ]"? How, then, can he concur with Shmuel 's formulat ion? There is only one possible solution to such a quest ion; namely, that there is no substantive difference


between the two formulat ions: they express essentially the same idea. And what that idea is, we have already seen. It is the idea that Torah governs nature: "They fulfilled willingly what they had accepted under coerc ion" — the idea that Torah governs na ture ; "They fulfilled [i.e., confirmed, triggered, set into operat ion] above what they [Israel] had accepted b e l o w " — the idea that Torah governs nature. [See the queries of Tosafoth (Shabbath 88a and Shevuoth 39a) , which are hereby resolved]. In the days of Achashverosh, Israel saw the idea. Wha t did they see?

They saw a series of entirely natural events: a banquet , a marital dispute, a beauty contest, the exposure of an assassination plot, the aggrandizement of a Jew-hater , the casting of lots, a tyrant 's genocidal decree, his insomnia, his "d i scovery" of Mordecai as his savior, H a m a n ' s abasement, the building of the gallows, Esther 's banquet , the compromising " f a l l " of H a m a n onto Esther 's couch, the king's wrath, the consigning of H a m a n to the gallows, the revocation of the decree, the revenge of the Jews, the elevation of Mordecai and Esther — the festival of Purim. They saw these things happening before their eyes. There was nothing "mi racu lous" about any one of them. They were all perceived as happenings within the course of na ture ; and, in the beginning, they seemed entirely unrelated to each other. But, in the end, the Jews were able to look back and see every happening as a link in a great chain — " the chain of the salvation of Israel ." In retrospect, they could say: "Now I know why the king could not s leep" — " N o w I know why just that page was read to h i m " — " N o w I k n o w " — " N o w I know — " N o w I k n o w ! "

And not only do I know•, I know why \ The " w h y " is Mordecai — his unflinching, uncompromising, unqualified commitment to the absolute rule of Torah . When all others were saying: "Mordecai , you shall bring ruin upon us all by


not bowing down to Haman , and you have a heter [a halachic dispensation] to bow d o w n , " Mordecai was saying: " I want no heterim \ I want Torah! I want it letter and spirit! Torah does not ' r u in ' ; Torah does not kill. Torah is life — "You shall live through them [the mitzvoth]\" Mordecai was exemplifying in word and deed the tenet that categorical Torah observance cannot possibly lead to natural calamity, because Torah determines na ture ; Torah governs nature.

And in the days of Achashverosh, all of Israel saw that absolute commitment to Torah assures the absolute commitment of nature to the chain of Israel's salvation. They saw that Torah governs nature. Certainly, in the past, the Jews had seen miracles performed for Israel, but they had never before, in their entire experience, seen nature " p e r f o r m e d " for Israel. Under Sinai they had accepted its occurrence as an article of fa i th ; on Purim they witnessed it as a manifest revelation. They witnessed the kaleidoscopic resolution of the "blue, and white, and gold, and linen, and purp le" of the king's banquet (1:6) — through the cunning artifice of nature — into the "blue, and white, and gold, and linen, and p u r p l e " of the climactic resplendence of Mordecai (8:15). — Nature ' s palette and Torah ' s hand!

And it is this very idea which, according to our sages, is conveyed by the name "Megil lath Esther" itself. "Megil lath Esther" — " the revelation of the h idden , " the revelation of the guiding hand of Torah in the heretofore hidden processes of nature. (Chullin 139b): Where is Esther alluded to in the Torah? In (Deuteronomy 31:18): " A n d I haster astir [ 'hide shall I h ide ' ] ... " " E s t h e r " is "hiding"•"Megil lath Esther," " the revelation of the h idden . " W h a t is hidden the entire year — indeed, what had been hidden throughout history — was revealed on that glorious first Purim — Torah governs nature!

The Essential Torah Temimah ESTHER

III

(Maimonides, Mishneh Torah, Hilchoth Megillah 2:18): All the books of the Prophets and all the Writings are destined to become defunct in the days of the Messiah, except Megillath Esther, which shall endure as the five books of Moses and the Oral Law, which never become defunct. [(Esther 9:28): "and their remembrance (i.e., Megillath Esther) shall not end from their seed" (Yerushalmi Megillah 1:5]. And though all the remembrance of the afflictions [undergone by Israel] will be forgotten — as it is written (Isaiah 65:16): ["For he who blesses himself in the earth will bless himself in the G-d of Amen, and he who swears in the earth will swear by the G־d of Amen ]; for the former troubles will be forgotten and they will be hidden from My eyes" — the days of Purim will not be forgotten, as it is written (Esther, Ibid.): "And these days of Purim shall not pass away from the midst of the Jews [(Midrash Mishlei): We are hereby taught that though all the other festivals be annulled, the days of Purim will never be annulled], and their remembrance shall not end from their seed."

The commentators explain the " l aps ing" of the Prophets and the Writings in the days of the Messiah as the natural consequence of their raison d'etre — to exhort, to chastise. Exhortat ion and chastisement are necessary only in this " f a l s e " world, where G-d ' s t ruth is hidden. But, " in the days of the Mess iah ," when the truth will be manifest — [(Zechariah 14:9): " A n d the L-rd will be King over all the ea r th ; on that day the L-rd shall be One, and His name shall be O n e " ; (Succah 52b): " I n time to come (i.e., in the days of the Messiah) , the Holy One Blessed be He will slaughter the evil inc l ina t ion"] — what need shall there be of exhortat ion? Why belabor the obvious? But Megillath Esther

X V I I I ESTHER The Essential Torah Temimah

cannot be superfluous in the days of the Messiah, for the simple reason that it is " the days of the Mess iah" itself! — a microcosm of the macrocosm; not an exhortation to the t ruth, but a manifestation of G-d ' s t ruth in action, of Torah governing nature. T o speak of the Messianic age as displacing Megillath Esther is to speak of it as displacing itself!

" A n d though all the remembrance of the afflictions will be forgotten, the days of Purim will not be fo rgo t t en . " H o w are we to understand this ostensible non sequitur"? Why would we even expect the forgetting of afflictions to result in the forgetting of Purim that Maimonides need apprise us to the contrary? And why will the remembrance of the afflictions be forgotten in the first place? The answer is implicit in the verse quoted by Maimonides in confirmation of this very apprisal: " F o r he who blesses himself will bless himself in the G-d of Amen, and he who swears in the earth will swear by the G-d of Amen׳, for the former troubles will be forgotten, e t c . " The Gemara (Berachoth 60a) epitomizes the status of blessings at the present time [before the advent of the Messiah]:

One recites the blessing [Baruch dayan ha'emeth ("Blessed be the true Judge")] over an evil in which good inheres — as when his fields are flooded. Though [in the long run] good will result from the increased fertility of the soil, right now it is evil [in that the present crop is lost (so that he cannot recite with complete conviction: "Baruch hatov vehametiv" — "Blessed is He who is good and does good")] . And he recites the blessing [Baruch hatov vehametiv] over a good in which evil inheres — as when he finds something of value. Though [in the long run] evil might result, for if the king hears of it he may seize it


from him, right now it is good [(so that he can recite the blessing with complete conviction, the remote evil not dampening his immediate joy)].

The criterion for blessing is conviction. One must feel what he is saying. It is not enough for him to know that the flood will benefit his field in the long run. In such an instance, he can say "Baruch hatov vehametiv" with his mind, but he cannot say it with his heart — he cannot "bless in the G-d of Amen." "Amen" connotes steadfastness and conviction. It is the root of the word "emunah" — " f a i t h " ; not theoretical faith, but feeling, certain faith. [Thus, {Exodus 17:12): " A n d his hands were emunah (i.e., steadfast) until the setting of the s u n " ; and, in Megillath Esther itself (2:7): " A n d he omein (raised, ' suppor ted ' ) H a d a s s a h . " ] Today, we cannot bless [for f looded fields, for deaths, and the like] in the G־d of Amen. The best we can manage for such things today is "Baruch dayan ha'emeth," the tone of which is, in essence: " I know tha t everything the L-rd does is for the good, though I may not feel i t . " But, in the days of the Messiah, when the truth shall be present to our senses and not only to our ratiocinations, every Baruch dayan ha'emeth shall be converted to Baruch hatov vehametiv {Succah 50b) . We shall feel as being good what we formerly only knew to be good. We will bless in the G-d of Amen — a new kimu vekiblu: confirmation by the senses of the intellect's acceptance. We shall bless in the G-d of Amen, " f o r the former troubles will be fo rgo t t en" — not as facts, but as troubles! Before the dawning of the truth of the Messianic age, when they were felt as " t roub les , " their proper blessing was Baruch dayan ha'emeth"•, in the light of that t ruth, they are felt as positive goods, for which Baruch hatov vehametiv is the appropriate blessing.


"Though [in the days of the Messiah] all the remembrance of the afflictions will be forgotten [so that there will no longer be cause to celebrate festivals of release f rom affliction (what was regarded as "a f f l i c t ion" in the past being " f o r g o t t e n " as such in the days of the Messiah)] , the days of Purim will not be fo rgo t t en" — there will still be cause to celebrate Purim. For Purim is not a celebration of release f rom affliction, but a celebration of the very idea that affliction is a fiction! — that it is, in reality, the flood enriching the field, the decree of H a m a n resolving itself into the redemption of Mordecai!

IV

(Megillah 7b) : Rava said: One must drink on Purim until he does not know the difference between Arur Haman ["Cursed is H a m a n " ] and Baruch Mordecai ["Blessed is M o r d e c a i " ] . It is the same Rava who states this enigmatic halachah, who enunciated the great kimu vekiblu ["fulfi l lment-accep tance"] principle elaborated above, so that we should not be surprised to find that very principle serving as the substratum and rationale of the enigma itself. We have it by tradition that the relationship posited in Rava 's halachah is such a p rofound and pervasive one as to be reflected in the very numerology [gematria] of the expression itself, Arur Haman being the numeric equivalent (502) of Baruch Mordecai. So that not only must we drink until we do not know the difference, but , in reality, there is no difference — Arur Haman = Baruch Mordecai!


The key to the mystery is the primal 502 gematria in Genesis 25:23 as formulated by the Ba'al Haturim in conjunction with the Talmudic parallel, viz.: Shnei goyim bevitnech — "There are two nations [Yaakov and Esav] in your [Rivkah 's ] w o m b . " (Avodah Zarah 11a): "Shneigoyim bevitneich" (502) — "zeh Rebbi Yehudah veAntoninus" (502). ["These (i.e., the ' two nat ions ' ) are Rebbi Yehudah (R. Yehudah Hanassi, the descendant of Yaakov) and Antoninus ( the Roman emperor, the descendant of Esav ) . ' ] The historic destinies of these two nations follow immediately upon the heels of the gematria•. "Shnei goyim bevitneich" (502), ushnei leumim mimeayich yiparedu, uleom mileom ye'ematz, verav ya'avod tzair" [ " T w o nations are in your womb, and two peoples will depart f rom your innards; and one nation shall grow stronger than the other nation, and the elder (Esav) shall serve the younger ( Y a a k o v ) . " ] Through all the vicissitudes of time, through all the risings and fallings of these two brothers, we are assured that the ultimate resolution of this great drama shall be verav ya'avod tzair — " the elder shall serve the younger . " The fates of these two brothers cannot be read separately; they are inexorably interlinked. The ultimate fall of the elder must signal the eternal reign of the younger. (Megillah 6a [on "uleom mileom ye'ematz"]): " I f someone tells you that Casesaria [i.e., Rome, Esav] and Jerusalem [Israel, Yaakov] have been destroyed, or that Caesaria and Jerusalem have been settled, do not believe him. If he tells you that Caesaria has been destroyed and Jerusalem settled ... believe h i m . " Arur Haman [ the descendant and incarnation of Esav] = Baruch Mordecai [the descendant and incarnation of Yaakov] . When H a m a n is cursed, Mordecai is blessed — !502 ־־ 502

As epitomized by my revered and sainted Rosh Yeshiva, Harav Yitzchok Hutner , zatzal (Pachad Yitzchak, Purim 23):

ESTHER The Essential Torah Temimah

This is the essence of the words of the GRA (the Gaon of Vilna): ["One must drink on Purim until he does not know the difference between Arur Haman and Baruch Mordecai"] — "until he does not know the difference between the miracle of the downfall of Haman and the miracle of the exaltation of Mordecai." For it is precisely the recognition of the oneness of these two miracles which highlights the perception that the culmination of the effacement of Amalek [Esav, Haman, etc.] marks the transition from a world where there is room for the dominion of dayan ha'emeth to one where hatov vehametiv reigns alone.

But what does drinking have to do with all this? Drinking to achieve a " recogni t ion"? Does not drinking blur distinctions ...? Precisely! Tha t is precisely the task in this instance: not to see the difference because there is no difference! T o blur the distinction between Arur Haman and Baruch Mordecai! They are not two; they are one\ 502 = 502! The directive here is: " D o not lose the forest of Geulath Mordecai for the tree of Arur Haman\" This is the clarion cry of the G R A : The miracle of the downfall of H a m a n is the miracle of the exaltation of Mordecai! Enlarge your historical perspective! Blur the tree into the forest!


(Esther 8:15): " A n d Mordecai went out f rom before the king in royal apparel of blue [ tcheleth] and white, with a great crown of gold, and with a wrap of fine linen and purple; and the city of Shushan exulted and rejoiced."

Shoshanath Yaakov

"Shoshanath" [(an allusion to Shushan)] of Yaakov [when Yaakov (Mordecai) achieved the ascendancy over Esav (Haman)] exulted and rejoiced when they saw as one the tcheleth of Mordecai. [(The Jews saw the "tcheleth of Mordecai" twice; this time [as described in the above verse], and, before (6:7-14), when Haman, in abject humiliation, led Mordecai, donned in the royal tcheleth, through the streets of Shushan. But at that time, they were still under the interdict of death, so that they structured what they saw, not as Baruch Mordecai (the redemption of Israel), but only as Arur Haman (the abasement of Haman). When they saw the "second tcheleth," however, they realized in retrospect that "tcheleth one" was really "tcheleth two"\ That the first had been blending and merging all the time, through the subtle, hidden processes of nature, into the second! The tree had "blurred" into the forest. They saw as one the tcheleth of Mordecai! ] ... [They saw that] Arur Haman asher bikesh leabdi ["Cursed is Haman, who sought to destroy me"] = Baruch MordecaiHayehudi ["Blessed is Mordecai, the Jew"] ... and "Charvona" (7:9) [an allusion to the churban (the destruction of the Temple)], too, shall be mentioned for the good!

X V I I I ESTHER The Essential Torah Temimah

V

It is the same Rava , who enunciates the great kimu vekiblu principle, who propounds the ad delo yada [ "non-di f ferent ia t ion"] Weltanschauung, who rules (Megillah 7b) : " O n e who eats the Purim feast at night has not fulfilled his obl iga t ion" — the very same idea fleshed out in halachah. The Purim feast is the celebration of the emergence into light of the normally hidden processes of Torah-governed nature, the celebration of the ultimate resolution of the myriad darknesses of our national experience into the crystalline light of Baruch Mordecai. Purim is a celebration of daylight! (Megillah, Ibid.): " D i d the master not hear Rava's ruling: 'One who eats the Purim feast at night has not fulfilled his obligation'? The other asked: 'Did Rava really say this?' 'Yes, he did. ' He asked that it be repeated to him forty times until he had it in his 'hip pocke t . ' " Forty times for one of the gigantic intellects of Chazal to learn a simple one-line halachah? The question should not deter us. We are not speaking here of " learning" a halachah, but " l iv ing" it, " fee l ing" it — Amen-wise. I learned this halachah under Sinai; on Purim, I must feel it. I must feel the light of Purim as I feel the light of day — it must break upon me like the morning star.

(Yoma 29a): (Psalms 22): " T o the chief musician, a psalm for [Esther] ayeleth hashachar [ the morning s t a r ] " ... Why is Esther compared to the morning star? ... " (Yerushalmi Berachoth 1:1):

R. Chiyya Rabbah and R. Shimon b. Chalafta were once walking together in the valley of Arbel towards daybreak when they saw the morning star break through, whereupon R. Chiyya Rabbah said to R.


Shimon b. Chalafta: "Noble one, thus appears Israel's redemption, barely visible in the beginning, growing little by little, and gathering greatness as it grows, as it is written (Micah 7:8): 'Though I sit in the darkness [of exile and affliction] the L-rd is light to me' [the process of redemption being likened to the "progress" of that light]: In the beginning (Esther 2:19): 'And Mordecai sat in the king's gate'; then (6:11): 'And Haman took the robes and the horse, etc.'; then (6:12): 'And Mordecai returned to the king's gate'; and, in the end (8:16): 'For the Jews there was light, and joy, and rejoicing, and glory.'"

Though I sit in the darkness of the destruction of the Temple, of the exile, of H a m a n ' s genocidal decree (compounded with the "ha l f -darkness" of Arur Haman not yet comprehended as Baruch Mordecai), of the Inquisition, of the pogroms — yes, even of the holocaust — " the L-rd is Light to m e . " N o t : " H e will be L igh t , " bu t : " H e is L igh t . " In His world, the light of the redemption of Israel is there and has always been there, since the creation. I am waiting for it to span the light-years of intervening darkness and come " t o me" in the full resplendence of its glory. On Purim, a glimmer of that light did reach me. Esther is the morning star.

And the " d a r k n e s s " in this instance is not merely intervening space. It is the conductor, and projector of the light itself! (Micah, Ibid.): "Ki nafalti kamtv, ki eshev bachoshech Hashem Or / ן " — "Because I have fallen, I shall rise; because I sit in darkness, the L-rd is Light to m e ! " (Bava Kamma 60b): " I lit a fire in Zion — (Lamentations 4:11): ' A n d He has lit a fire in Zion, and it has devoured its foundat ions ' — and I shall rebuild it with fire" — (Zechariah 2:9): 'And I shall be to it [Jerusalem] a wall of


f ire; and Glory shall I be in its midst . 5" Maharsha: "Wi th that which He smites shall He heal ... as the paytan has it: ' H e shall fashion the bandage f rom the wound i tself! '" Jerusalem will rise, not from its ashes, but by its ashes! The fire of its destruction is the fire of its re-construction!

(Yerushalmi Ta'anith 2:2): R. Avduma of Sepphoris asked R. Manna: "Where [in the Amidah] shall I include: 'For by fire did You destroy it and by fire are You destined to rebuild it, as it is written: "And I shall be to it a wall of fire, and glory shall I be in its midst '"?" R. Manna responded: "Are you still in doubt about this? Did not R. Yirmiah say in the name of Rav: Anything which is [a request for something] in the future is recited in the avodah [the section of Retzeh, which is itself a request]; anything which is [an expresssion of thanks for something] in the past is recited in the hodayah [the section of Modim (" thanks")]?" [And the above is clearly a request for the rebuilding of the Temple in the future]

R. Manna is puzzled by R. Avduma 's doubt in the face of a halachah which is common knowledge. But the nature of R. Avduma 's doubt should be clear to us. It is not the halachah of which he is in doubt , but its application! H o w am I to regard this formulat ion? As a petition for the rebuilding of the Temple or as an expression of thanks for its already having been rebuilt by the very fire that consumed it! "By fire did You destroy it, and by [ that very same] fire shall you rebuild i t . " The light is already there and streaming down to us — Esther is the morning star!

And R. M a n n a rules [in accordance with the "feel ing" criterion for blessings]: It belongs in the avodah section. We


may know it to be an accomplished Heavenly fact in the process of donning its visible earthly vestments; but , until the investiture has actually materialized, we do not feel the reality — and blessings demand feeling. Today, it is not a consummation, but an aspiration. But the time will come (speedily, in our days,) when " g a m Charvonah zachur latov," when the churban [the destruction of the Temple and Jerusalem] itself shall be mentioned for the good — "Blessed is the good and the doer of g o o d " — when every "Baruch day an ha'emeth" will be t ransformed to "Baruch hatov vehametiv," when every blessing made on this earth shall be " in the G-d of Amen!"

Shraga Halevi Silverstein

XXVI The Essential Torah Temimah ESTHER

א 1 ר 200

ו 6 ר 200

ה 5 מ 40

j o ן

502

ב 2 ר 200

ו 6 ך 20

מ 40 ר 200

ד 4 כ 20 י 10

502

ש 300 נ 50 י 10

ג 3 ו 6

י 10

ם 40

ב 2 ב 2 ט 9

נ 50j o ך

502

ז 7 ה 5

ר 200 ב 2

י 10

י 10

ה 5 ו 6 ד 4 ה 5

ו 6 K ו

נ 50 ט 9 ו 6

נ 50 י 10

נ 50 ו 6

ס 60

502

THE ESSENTIAL

T O R A H T E M I M A H

ר נ ר ו ד א כ . ר י ד י ג ד ב

MEGILLATH ESTHER

2 רש־׳י אסתר א

ע ו ר ו ^ ח א א א(א) ויהי בימי אחשיייש. א * ויהי בימי אחי&ווזע ת־ ־ י ' J ד ־ ' 1־ ־ ' מלך פרס היה שמלך ־• ־' ־ ־

החח טרש לסיף שבעים ש:ה של גלות בבל: הוא אחשוריש . הוא נרשמו מתחלחו ומל סו®:

חורה חמימהrow ו מאנשי נ ת י ת נ ר « . א״ר לױ ואתיסא ר׳ יונתן, דבר זה נ מי א (א) ויהי בי, ודכוחה רהי נימי הגדולה כל מקום שנאסר ויהי בימי אינו אלא לשק צער

. [ ׳ אחשודוש — הוי המן") [מגילה •׳ נ, הדא הוא דכתיב יהי ײהי י.י0י אחשורוש. [רב פתח למגילה זו] ױהי ביסי אחשורוש וי ו

(»׳ תנא) והתמכרתם שם לאױביך לעבדים ולשפחות ואק קונהב) [or •״א אי]. ויהי בימי אחשירוש. רבי יצחק פתח למגילה ד בפסוק זה (e*3 •beo) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם — בשער. שהצדיקים נוטלים גדולה — חדוה ושטחה, ובשעה שהרשעים טפלים גדולה — וי ואנחה וחדק אף בעולם , הדא הוא ( בעולםג

. [VDS *יוי0ת«] (דכתיב ויהי בימי אחשודש — ר שמלך אחשידושי , אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אתיו של ראש — של גבוכדנצר ב . אש־ ר ש ו ר ו ש ח א, ובן גילו ( ׳ ת הוא רישא די דהנאי אנ ( ׳ הרשע שנקרא ראש, שנאטף (n׳*S נ( ׳ ג, הוא החריב והוא ביקש להחריבי), שנאמר (עיי״ י של ראש היא הרג והוא ביקש לדרו.[ תבו ששגה על יושבי יהודה וירושלים') [nV-10 י«א »׳ ובמלכות אחשורוש בתחלת מלנוהו נ, אחיו ש א , *חשודוש — שהיה אחיו של ר ה נ . אשר רב תחליש* בר בר ח ש ו ר ו ש ח א, אלא זה בטל י י ד ו חיה והלא זה בשדי תה מ ת של נבוכרנצר, וכי אא הוא דכתיב (Sro• י׳״ח) י , ה מלאכת ניהט״ק תה החריבו, לפיכך ר,שוד. אותם הכתוב כאחדת, זה גבוכתצר שהשחית את ניהמ״קײ) [0״ר]; נם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחי, ה r פניהם של ישראל נימיו כשולי קחד t ו ו אחשורוש. שמואל אמר אחשורוש — שהר, כל שזוכרו אופר אח לראשי0), יד׳ דנינא אמר שהכל נעשין וד׳ יוחנן אסר

, [ ׳ ), שנאסר רשם המלך אחשורוש 'פס [פנ־ייה •״» א רשק בימיו,

•) odd הלנר לכל ויה• נימי איט אלא לשון צער ו כתט המפתים משום לכיון דמייימ הכיווב איז הימים לאלם אחל כאלו הימים לו לנח ס0 ולא לכל נאי שלם וסוליל ױהי במלון אחשיריש, אלא ולאי משים שהם ימי צרה, ומאת הקנ״ה לא ת5א סרעות לכן חלה הרעה נאיזשירוש. ב) כנראה נסמן מל הכתיב ואלו לכנל׳ס ולשפחות נמכרנו מורשתי, למשמע שכנר היו מתרצים בזה אלא שלא to חלם) וכמי נימי לקמתם « ורש״י פירש נענין אחר. נ שלמה לכהינ •הילה וישראל רנים כיויל וגוי •ש החת נפנו וחיזת חאנתו, ונימי מרלכי לנתיב ליהודים היחה אורה ונו׳, ומפרש נרטת לשק נחלה כמי ורנוחא ױקרא(לניאצ ה׳ ••ח), על כל ת ביתו, ועיע לקמן) ילי׳ש ייס• מסויקון ד היה נ' ס״ו ויד 0״ו. יw אחשירוש. ויחק של להכינה כסי בלרשם i שנסמוך, כל היכרי $מר אח לראשי, מחנ הצער) פירש*• ן שהיו לחיו פ״• גזירת המן. ה מי ו אייו של ראש כלומר ממה לו, פכ״ל. וכנראה פירש ק משים לאי אפשר לפרש אתיו ממש, שהר• לא הי׳ אליי של נטכלנצר וכנלרשה הנאה, אבל מרשי•נ ג׳ סנואר שהיה לפניו הנירסא כאן אח סנהלק ק' וראש! יירש אח — רשע, ונמו שדרשו שם נשם אחאב 6ת לשמים—ת לשמים, [<ר״צ את מלשק

#י ייללה, ועי בסמוך אוח סי] ומניא רשיי לדוגמא לישה « אח וראש, כלומר רשע וראש. ומיש אווי' ונן נילי, •יל ני ההשתווח אשר יורה עליו ט השם אח שידם סנה: א) במעלותיהם החיצוניות, ג) במחתיסם הפנימיות, חסי שאמרו אודי של ראש נמה שהיה מלך כנטכמצר — והיינו המשלה החיצונית,ינו שנם נמחתייה־עית היה חמס יק גילי של ראש י לנטכלנצר שזה הרג וזה נקש להרוג, ומק נדרשה הסמוכה ואל זס •נון רשי• נמ״ש ק נילי, ק מזלי שנק לעת אחת היה להן. י) היל שיסד יריננל נניח המקדש נימי טרש לפני אחשורוש כמבואר בעזרא לי. ז) ולכן נקרא בן גילו עיש שסו נלעה אחת נמנע לישראל וניהמיק. מיקר טעם לרשם «ו והנאות אחריה נשם אחשירזש •תכן לומר למליייץ סז״ל מה ללא כתינ דה• נימי המלך אחשיריש,ילכן0"ל דהשס אחשיריש אינו שמו העקר• רק תואר, ולא יונח מיש התואר שם מלך, ולק כל אוזל מהלירשים [כאן ינהמשך הלרשוח] חרשים כינת שם תיאר זה. חולת וה רנילק יחיל לדרושm , וכתבנו מזה כים n t כל שם שהיא ייתר משלש בחיית. ״) היינו ממק לרשם סלץלמת ובשני• לשוןעק . עדה״כ (יחזקאל וי) ואמר אח אל כל ו היפנית רעות נית ישראל, ופרשו המכרשיס אח מלש ץ׳ לעיל אות סי. י) סרוג מסים וארנונ׳וח, אף ייללה, מ

ועיץ

XVIII The Essential Torah Temimah ESTHER

ESTHER

1:1 And it was in the days of Achashverosh; he is Achashverosh, who rules f rom H o d u until Kush, seven, and twenty, and one hundred provinces.

And it was in the days ־ R. Levi (others say R. Yonathan) said: We have received this as a tradition from the men of the Great Assembly: Wherever "And it was in the days" is written, affliction is connoted, viz.: "And it was in the days of Achashverosh" — enter Haman (Megillah 10b).1

And it was in the days of Achashverosh ־ [Rav opened (his discourse on) this book with] "And it was [vayehi] in the days of Achashverosh" — " Vay" [Woe! ] "Vayehi." This is what is alluded to in (Deuteronomy 28:68): "And you shall be offered there to your foes as man-servants and maid-servants, but no man shall buy you" (Ibid. 11a).2

And it was in the days of Achashverosh - R. Yitzchak opened [his discourse on] this book with (Proverbs 29:2): "In the increase of the righteous, the people will rejoice, but in the reign of the wicked, the people will sigh": When the righteous are aggrandized, there is happiness and joy in the world, but when the wicked are aggrandized, there is woe and sighing and anger in the world. And this is the intent of "Vayehi in the days of Achashverosh" — "Vay" [Woe!] that Achashverosh reigned (Petichta to Medrash Rabbah).14׳

Achashverosh - the brother [ach\ of the "rosh" [head], and the [planetary] coeval of the "rosh " — of the wicked Nebuchadnezzar, who was called [rosh] o fgo ld" ; and the [planetaiy] coeval o f theRosh :He [Nebuchadnezzar] killed, and he [Achashverosh] sought to kill; he destroyed, and he sought to destroy, viz. (Ezra 4:6): "And in the reign of Achashverosh, in the beginning of his reign, they wrote a condemnation of the inhabitants of Judah and Jerusalem" (Megillah 11a).57־

4 אסתר א רשי׳י

ה המלך. ־מלך מעצמו ולא א מ ם ו י ר ש ג ע ה ג ־ ע ד ג ו ת ד ה הפילןז־ מי היה מזרע המלוכה: מהח י. המולך על מאה ועשרים ישבע מדטת כמו שמלן מהדו ומד טש שעומדים זה אצל ׳ גו ועד סש ו

חודה תמימה אחשורוש. ד׳ ברכיה אופר, אחשודוש — שהכחיש ראשן של ישראל• בצום ובתעניות, ר׳ לוי אסר — שהשקה אותן ראש ולענה, יד׳ יהודה ביר סיפון אופר שביקש

לקעקע במתן של ישראל,*) [ס״י]. אחשורוש. ר׳ לוי ורבנן, ר׳ לוי אשר, איושידוש הוא ארתחששתא, ולסר. נקרא אי־תחששתא שהיה מרתיח ותש'נ', ורבנן אשרי, שכל סי שזוכרו חושש

.[or] (*'את ראשו הוא אתשורוש. [סחו הוא אחשורוש] — הוא ברשעו מהחלתו ועד םופויי) [«<nS יי* »׳] . הוא אחשורוש. ר׳ יהודה ח־׳ נחמיה, חד אסר, אחשורוש — שהרג את אשתו ספני אוהבו, הוא אחשידש — שהרג את אוהבו ספני אשתו, וחד אסר, אחשורוש —

שבטל מלאכת בית המקדש, הוא אחשורוש שגזז* עליו שיבנה®) [ם״ד], הוא אחשורוש. ר׳ מחק ורבנן, ר' מחק אשר, אחשורוש — שבאו כל הצתת כיסיו, שנאסר אבל גחל ליהודים, הוא אחשורוש — שבאו כל הטובות כיסיו, שנאשד ששחה וששון ליהודים, ורבנן אסרי, אחשודוש — עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא

אחשודוש — כשנכנסה אסתר אצלו 6« היה בועל נתת0,) [0#]. השק־. אשר רב, שמלך פעצסו',), אשרי לה לשבח — דלא הוי אינש דחשוב לסלכא מתיה, ואשרי לה לננאי — דלא הוי חיי לסלכותא ושסונא יתירא יהב וקם [מגילה י״א א׳].

המלך. השלך ועדיין לא סלךיח) [סיר]. מהדו ועד כיש . רב ושמואל, חד אשר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד א* הורו וכוש גבי הדדי הוו קייסי, וכשם ששלך על הודו וכוש כך סלך מסוף

העולם ועד סופו,®) [«־nS י* *׳]. שבע ועשרים ומאה. פנדי כתיב מועדו ועד בוש לפה לי לשכתב עוד שבע ועשרים וסאה מדינה ״ אלא לחושה, בחחלה מלך על שבע ולבסוף סלך על עשרים ולבסוף

מלך על פאר, [«0 «»]. שבע ועשרים וסאה. רנ״ב אפרכיות בעולםנ) ואחשותש שלט בחציין, א״ב לפה נאסר קביז פרעות והלא קכ״ו הן, אלא אטד לו חקב״ה, אתה נתת עליה אחת לביתי

. י") ביצתן — שרשן /עי• נירה י יעי משכיל אות ו «p , יעי מש*כ צכ< אוח ז' ומשרש אחשורוש מלשון) ר״צ טח למיס נהי שכתוב יקצין ג שורש. 'י גסש״פ ס , מס מש מ ו מזלו מ6װ ממתו נערה נ ישו מוח המלך, ותמח המלך שמס. *)כבדדשה, ו1׳ משנ״ל אוי! 1 . יי) רק חינח המצס ל י ללק ל מתה, י י שלא סתנה מאז מ סיא מל לנ באחשיחש מצעו רשעתי בתחלת פלטתי שממד לשסן גישיאל למות ניהמיק ג׳מטאר מורא ל׳ ובמלכות אתשיייש בחמלת מלסתו נחס שסנם 0ל •סודהל מ א ל ה ( יחשליס, יאח״נ מעשה סמן. " מלאכיו ניסמיק ממאי נלרשיח הקשנזות. חס שנור עליו שינגס •*ל רשיל כמיל לאתשיייש הוא כייש, ינטרש כתיב (עזרא אי) שאמר ס• נכש מכל עסו הי ס' אליי ממי ייעל. "') ר״ל שמאהביוו לאסתרא שמרם m גדה. יי) •״ל י לא מקק לזילתס י למל״ק מללא כתיב סיא אחשוריש סמצך, [למשמע

המזס בהאי זה ם פילס •השכימי עליי] וסלשץ סמולן משמע לי׳ כמו ומתליה מולכת (מ״ב •יא) שממנה שמלכם מחקה מל T שאנדה כל מ הממלכה.ס למק לשת הסולן מ ק מש*כ באיח הקודם מ ) מ ״t כלומר סמוצן וסולן דחק הכונס ומליץ לא סלן ת שקרס מי*רמ זי שבמגילה ז6ת על״ן לא שאז מה אצא אח״כ נמשך סומן, ומשיב מ מלן סל קכ״ז מר המולך היא שבעת שסללו כתיבת סמנילס או מ, וק משמע מלישה ממוך נתיזצס מלך מל ן מל שנע ולנסיף מל עשרים ולנשוף על מאס. C אסשר לומר דלא פליני במציאות סלנר! ישת׳ הלעוח אמת,ו סמיכות לסד׳ד רק מאיזה מעצור לא היו ם ס מז הקצים, אלא סמ צריים י •סלים לנא מזו לי מ, ולק זס חשינ ע נ לסבב מצל השני השחוח סביב ס סמיכתם במציאות, לסיו בהלל*, חם חשיב חטים ע״ם אששחת נואם מזי לזו, לסו• לרך אוזכה) אסרני א היא ממשלה שיש בה ע״נזש ירבה. ג

ה מ ה


Achashverosh - R. Tachlifa b. Bar Channa said: "Achashverosh" — the brother of the "rosh," Nebuchadnezzar [see above]. Now was he his brother? Was not he [Nebuchadnezzar] a Kasdi, and he [Achashverosh] a Mede? But because one [Achashverosh] halted the construction of the Temple, and the other [Nebuchadnezzar] destroyed it, Scripture likens them to each other, as it is written (Proverbs 18:8): "He, too, who slackens in his work, is a brother to the destroyer" — to Nebuchadnezzar, who destroyed the Temple (Medrash Rabbah).8

Achashverosh - Shmuel said: "Achashverosh" — [He was so-called] because the faces of Israel were blackened [hushcharu] in his days as the bottom of a pot. R. Yochanan said: All who mentioned him said: "Ach" [Woe!] to his head [rosho]. R. Chanina said: All became impoverished [rashin] in his days, viz. (10:1): "And the king Achashverosh imposed a tax, etc." (Megillah 11a).'10׳

Achashverosh - R. Berechiah says: "Achashverosh" — He made haggard [hikchish] the heads [roshan] of Israel with fasting and affliction. R. Levi says: He made them drink [hishkah] gall [rosh] and wormwood. R. Yehudah b. R. Simon said: He desired to root out [lesharesh] the "eggs" [i.e., the roots (sharshan)] of Israel (Medrash Rabbah).11

Achashverosh ־ R. Levi and the Rabbis [comment on the name]. R• Levi said: Achashverosh and Artachshashta are one and the same. Why was he called "Artachshashta"? Because his anger would boil [martiach] and subside [tash]. The Rabbis said: All who mentioned him would ache [choshesh] in his head [rosho] (lbid.).n׳n

He is Achashverosh - [What is the intent of "He is Achashverosh"?] He persists in his evil from beginning to end (Megillah 11a).14

He is Achashverosh - R. Yehudah and R. Nechemiah [interpret this differently]. One said: "Achashverosh" — He killed his wife [Vashti] because of his lover [Haman]; "he is [the same] Achashverosh" — who killed his lover because of his wife [Esther], The other said: "Achashverosh" - He halted the building of the Temple; "he is [the same] Achashverosh" — who decreed that it be rebuilt (Medrash Rabbah)."

6 אכחד א

חודה חמימה אח־שותש. ז* ברכיה אופר, אחשיחש — שועחיש ראשן של ישראל. בצים ובתעניות, ו* לוי אשד — שהשקה אותן ראש ולעד., וד׳ יהודה ביר סיסון אוכל שביקש

לקעקע ביצתן של ישראלי") [ס״י]., אחשזדוש הוא ארתחששתא, ולמה נקרא אחשורוש. ר׳ לוי ורבנן, ר׳ לוי א* איתחששתא שהית פרתיח ותש'נ), ודבנן אשרי, שכל פי שזוכרו חושש

.[or] (*,את ראשו הוא איזשודוש. [שחו הוא אחשותש] — הוא כרשעו טתחלתו ועד סופויי) [nS-jo >״* »׳] . הוא אחשורוש. ר׳ יהודה יד׳ נחשיה, חד אסר, אחשודוש — שהרג את אשתו «גי אוהבו, הוא אחשידש — שחוג את אוהבי ספני אשתי, וחד אמר, אחשידוש —

שבטל פלאבת בית המקיש, הוא אחשודוש שגזר עליו שיבנה*) [מיי]. הוא אחשודוש. ר' מחק ורבנן, וי מחק אסר, אחשורוש— שבאו כל הצרות כיסיו, שנאסר אבל גדיל ליהודים, תא אחשודוש — שבאו כל הפוכות בימיו, שנאסר ששחה וששון ליהודים, ורבנן אסרי, אחשה־וש — עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא

אחשד־וש — כשנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נתתייי) [#ס].'ז), אשרי לה לשבח — דלא הוי איגש דחשוב לסלכא כוהיה, המלך. אשר רב, ששלך סעצ ואשרי לה לגנאי — דלא הוי חי לסלכיחא ושפונא יתירא יהב וקם [פגילח •״» «׳].

השלך. המלך ועדיין לא פלךיח) [סאי] . מהדו ועד כיש . רב ושסואל, חד אשר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אשד הות וכוש גבי הדת הוו קייפי, וכשם ששלך על הודו יבוש כך סלך נ»ף

העולם ועד »«־•) [0ג*י׳ י* »׳]. שנע ועשרים ופאה. פבדי כתיב סהודז ועד כיש לפה לי לפבתב עוד שבע ועשרים וסאה סדינח, אלא לדרשה, בחחלה סלך על שבע ולבסוף סלך על עשרים ולבסוף

מלך על סאה [״>״־־]. , נ, , _ , שבע ועשרים וסאה. רגיב אע־כיות בעולמי) ואחשותש של® בחציק, א״כ לפה נאסר קביו סריגות והלא קביו הן, אלא אמר לו הקניה, אחה נחת עליה אחת לביתי

. י") ביצתן — שרשן,עי• ניח» ׳ ועי משכילאמזp , ש׳ מש״נ לעיל אױז ז׳ ומשרש אחשוריש מלשון » נ> ר״ל טח למיס כ® שכתיב רק5ין> שירש. 'י כמשיג ס , וגס תש מ ו rum r נפרה נ i n המלך כשן תמת המלך, וחמת המלך שככה. *) כגודש סק מגס המלה . יי) י דלגיל, י1' משכיל אות י סיא על לנר שלא סמנה מאז ועד מתה, וכן נאימיחש מציט רשעי* נחחלת מלכותו שעמל לשפןאר בעזרא ל׳ ממלטת י נישראל למות להפיק מנחס שנונה על •סודה אלקירזש במחלת מצסיי נל מ . •י) סא ל ק ייישלים, 1את*כ במעשה מ מלאכת ניסמיק מטאו• מרשות החלמית. וזה שנזר, ש ר עליי שענה •יל לסיל כמיל לאחשיחש הוא מw ונכירש כתינ (עזרא א׳) שאמר מ• נכם מכל •הי ה'אלהמ סמי ויעל. •י) ליל שמאהנתו לאשמר <א מקק לזולתס י׳יא שמרה m נדה. יי)«״לא אחשורוש המלן t [למשמע י נ ס למל״ק מללא ט

prro בתאר זה ט סלם ׳השכימו עלױ] והלשון המולך משסע צי׳ פסו ועחליס מוצפת (סיב ייא) שעינם שמלכם ניתקה מל T שאכלס כל n הממלכה. יי׳) מ״ן משיכ באית היץדם נמפם למק לשון המולך כלומר המולך וסילך רתק הכינה וסל״ן לא סלך / שאז געת שקרה מאירע v שבמגילה זאח סלק לאה אלא איויג נמשך סימן, ומשיב מ מלך סל קכיז מר ת המגילה אז מ נ י המולך סיא שממ שסללו טק משמע מלרשס נסמוך נחחצם מלו סל מלך, י שבע ולנ»ף סל עשרים ולבסוף סל סאה. י*) אהשרf לומר ללא סליגי במציאות הד כר! ושתי סלעות אמת לגם םיו סמיכות להלד• רק מאיום מעצור לא 0יו יסלים לבא פזו לזו בדרך הקצרה, אלא סמ צױטם, ולק זה תשיב ע נ לסבב פצל השי ה0»ח סניב ס סמיכתם נסצי^ח, להוי בהלל•, וזה משיב מטרם פיה אששחת סאס מזו לזו, להו• לרך ארוכהס סייייפ ) אשרכיא היא ממשלה שיש נ ורנה. ב

ם מ ה


He is Achashverosh - R. Yitzchak and the Rabbis [interpret this differently], R. Yitzchak said: "Achashverosh" — All afflictions came in his days, viz. (4:3): "Great mourning for the Jews"; "he is [the same] Achashverosh" — in whose days all good arrived, viz. (8:17): "Joy and rejoicing for the Jews." The Rabbis say: "Achashverosh" — [who fornicated with menstruating women] before the advent of Esther; "he is [the same] Achashverosh" — who would not live with menstruating women after Esther's coming (Ibid.).16

who rules - Rav said: He imposed his rule. Some say, in commendation — No one was worthier to rule than he; others, in disparagement — He was not fit to rule, but "bought" the throne (Megillah 11a).17

who rules ־ "who rules" [at the time of the writing], but who had not yet ruled [over this entire domain at the time of the events recounted herein] (Medrash Rabbah).x%

from Hodu until Rush - Rav and Shmuel differ on this, one saying: Hodu was in one end of the world and Kush in the other, and the other saying: Hodu and Kush were next to each other, and just as he reigned [with "tight" authority] from Hodu to Kush, so he reigned from one end of the world to the other (Megillah 11a)."

seven, and twenty, and one hundred - Let us look into this. If it is written that he ruled from Hodu until Kush, why need it further be written that he ruled over "seven, and twenty, and one hundred provinces"? For exegetical purposes, viz.: First he ruled over seven; then, over twenty, and, in the end, over one hundred (Ibid.).

seven, and twenty, and one hundred - There were two hundred and fifty-two provinces in the world, and Achashverosh ruled over half of them. If so, why is it written "one hundred and twenty-seven provinces"? Should it not be one hundred and twenty-six? But [the explanation is that] the Holy One Blessed be He said to him: You added an "ascent" to My house from yours by saying (Ezra 1:3): "Whoever is among you of all His people, let his G-d be with him, and let him go up to Jerusalem " — I, too, shall add an ascent to your house from Mine — and He added one province to the number (Medrash Rabbah):20•2,

ר א ז מ רש״י אע ז ו ו ע ח ך א ל מ ת ו ה נ ע ם כ ד ם ה מי ; נ בי ה נ י ך זה וק(מלים א 0> ט ®א מ

״ . U « ־ . ״ . A ־ c ״ - .» T K K m V X I TOtown

ועד עזה שהיה רודה בכל עבר מהר כמו שהוא רודה מתששח פד נמה: (ב) כשנת המלך איזשורהוגוי• חודה חמימה

משלך, שאשרת (nv »') סי בכם סכל עסו יחי אלהיו עסו ויעל אף אני גוחן עלית תופפת אחת משלי, שהוסיף לו סדיני. אחת גחשנוף•) [0״י].

שנע ועשרים ומאה. ר׳ יהודה זד' נחמיה, ו׳ יהודה אוסד , כבש שבע שהן קשות כעשרים, כבש עשרים שהן קשית כמאה, ודי נחמיה אסר, נטל אונלסין סשבע

וכבש עשרים, נטל אוכלסין מעשרים וכבש םאהננ) [׳*>] . שנע ועשרים ומאה. דרש ר׳ עקיבא, מה זכתה אסתר למליך על קניו מדינה, אשר הקב״ה, תבא אסתר בת בתה של שרה שחיתה קכ״ו שנה ותמלוך על קניו

מרינה") [«״] . מדינה. מכאן רכל מקום שנאמד מדינה היא אפרביא0־) J •ם].

(ב) בימים ההם. זד, אחד p ועקומות שהיו מלאכי השרת סרדין *תקין לפגי הקביהיײ) שהיו אוסרים לפניו, רבש״ע, ביהמ״ק חרב ורשע זה משב ועושה מחיחין°) אסר להם, תנו יפים בנגד ימים, הדא הנא דבתיב (נמנית ייג) ביטים ההמה ראיתי

ביהודה חרכים גיחות בשבת") [׳*י]. ביטים ההם. [מהו ביסים ההם]3"). אסר רב ביני, הד. לאותן חיטים, חיך סח דאת

אשר (r״<ty <*) הילילו הה ליום״) [«״]. כשבת המלך. ובישראל הוא אוסר (׳•״*י״ •״») בשבת ישראל בחשבון, לפי שישיבת

אוהיע אינה ישיבה, אבל ישיבת *Wit ישיבתי) [׳•0], כשבה המלך. וכתיב בתריה בשנת שלשלסלכו [הא כתמר], אשר רב*, מאי כשבת —

לאחר שנתיישבה דעתזי") [«nV י״» בי]. המלך־ אחשורוש. אסר ר׳ יוחנן, כל מקום שנאסר במגילה זו סלך אחשורזש — בטא־, אחשידוש הכתוב פרבר, יכל מקום שנאמר פלך סתם משמע קודש

Stfl־) [פיר .0יק ם'] .

C ר*ל כן אמר הקנים למרש, •פן כי וכדססרש. יי) מוי פחח — גת• משתה, זמנש״נ הינם. 3)פ® ק <ה נחמיה אמרו שהיה נימי מנד נ לץ הוספת לחוק הפליה לאי• כמשמעות הלשין ocs משתה. ג,ן לו ארחחששחא שמא אחשורזש כמטאר נפסיק הקודם, ' אלהיי עמו רעל לח מסי ס י «• ננס וני' יה אמו •תירה על סחשנון, ואחריי סלן אנקירש, ירי( פכיין שענרו ישראל על סשטתס גשמו לק מ כס ושלום. «׳) ר״ל ללשון נ ו ו. כך פרשו מופרשים, אבל שטוו ונחי איס״ע מ סר׳ מנוין המספר קניג רה• נימי. י הדוחק נר6ה סניף הדרשה שפתח נאחביריש מדם זה ממחר טלי , להא נבר מ) ולריש היא בססייקין הה ליום. יי) ריל w , אלא אמי לו הקניה [לטרש] יסר• יה עיקר חכר ילק •יתר נטן לפרש ײרשה י סטינת למיל״נסיר לאיהיפ עובל• טננים הלוי הצלחתם נמול, ילק אץ) *נליסין «א w מלחה נצחיח, •ק לכשהמזל פולס ביזם ננהי לטרש היא אתשיריש, ייחאסכל. ע משנים שסיולו לאנשי מיל, יסל״ק מללא כתב מאה או עייל היא להשפל, וכמשיב לפני שנר נאין, יעשי״ם ישנע, ננהמ בכימ, אלא נחנ הסדר להפך. ילק נס כשסם בשלוחם אין שלוחם שלוס, משא״כ) •חק בעקר פעם הדרשה פיס מיש מרכות •׳נ ישראל סם למעלה מן סמול וכפיש (שמו קניי א׳> » ק שני• שם שי• לשרה, במחלה טחה שר• אץ מול לישראל, אלא הקניה בעצמו משגיח עליהם, ע א׳ נ לאימתס ואחר ק• מיחס שרה לכל ®עילם, ינם ילק סי הצלחתם imto [אם (א נשסר׳ס מירן 9' נאימוחש אמרי שמלך פל רונ מגולם, יק־ מלבם ימוסאים]. ושט אלה העמים מרומים בלשון כשנת,ה ואסתר, נשבח, לכשמו סירס רקפללסיון ישיבה ולא ישיבם ר • p m ולא מצי® •חרון , י י 0 6 «0 מספר שט ח״ שרה המסיג׳ם נאמנה ימיחלפמ, משא״כ בשנת. י") שמתחלה הים ן ופיל הרפו ממי* שמא יצאי ישראל מחלות ילי וכשנשלמי שנעים שנם י ) ממשלם י י . י ק ל למספר ספלמוח שמלכם אשחר ס שיש בם פיירית הרבה, יפיץ ישי• סיס קמא לגלית to מיישבם ד®*, שאמר שוב לא •צ* . למטת. <=") ריל כמו שילין סתקאית כטטל ר״ל ט נאיוה מקומית אפשר לרמז השם מלן פ1, סקניס, ימט שדרשו נלילה ההזא נדדה שנת המלך — ק מ י להקניס, כלומר שהיו מתאימים רע מ

מלט


seven, and twenty, and one hundred - R. Yehudah and R. Nechemiah differ on this, R. Yehudah saying: He conquered seven as formidable as twenty, and then conquered twenty as formidable as a hundred, and K. Nechemiah saying: He took the population of seven and conquere twenty, and then took the population of twenty and conquered a hundred (Ibid.).21

seven, and twenty, and one hundred - R. Akiva expounded: Why did Esther merit reigning over one hundred and twenty-seven provinces. Let Esther, the descendant of Sarah, who lived one hundred and twenty-seven [righteous] years, come and rule over one hundred and twenty-seven provinces (Ibid.).23

provinces [medinah] - From here it is derived that wherever "medinah' is written, a province is intended (Ibid.).2*

1:2 In those days, as King Achashverosh sat on the throne of his kingdom, which was in Shushan, the capital,

In those days - This is one of the places where the ministering angels "sent missives" to the Holy One Blessed be He, saying: "L-rd of the Universe, the Temple is in ruins, and this wicked one sits and revels in his debauches!" ־Whereupon He answered: Juxtapose "days" [hereJ with "days," viz. (Nechemiah 13:15): "In those days, I saw in Judan treading of the winepresses on the Sabbath " [i.e., the one is the cause o the other] (Ibid.):25י2־

In those days - [What is the intent of "In those (hahem) days*"?] R• Bibbi said: "Hah " [Alas! ] for those days, as it is written (Ezekiel 30:2). "Howl, alas! [hah] for the day [yom]" [so that "hahem" is acronymic for "hah leyom"] (Ibid).2*•29

as the king sat - And, in respect to Israel it is written (Judges 11:26). "while Israel sat in Cheshbon" — for the "sitting" of the nations is not [permanent] "sitting," [thus (here): "as [i.e., like] sitting" (but not really "sitting")], whereas the sitting of Israel is [permanent] sitting (Ibid).10

as the king sat - [This would seem to connote his just assuming power] But afterwards it is written(3);"in the third yearofhis reign"! [How is

10 אסתרא

ןל במן מלכותו אשר בשושן הבירה :7 נ בשנת ש$ט למלכו" עשה משתה לבל־־

* » V I • JT r f ז ן I T < • 1 ועבדיו שריו •ATT II*

ומדי חילו פרס- T

הפרתמים

רש־־יח י כשני<7יס המלטת נ ורבותינו פירשיהי כמנין איור במסנח מגילה • (ג) רשוהמיס. שלשונים

הודה תמימה על כסא טלמתו. כתיב כי לה׳ השלוכה ואתה אומר על כסא מלכותו, אלא לשעבר

היתד. מלכות בישראל, וכיק שחטאו נטלה מיזם יגתנת לאוה״עײ) [סיר], על כסא מלכותו. רבי עזריה איטר, על כסא מלכותו כתיב, לפי שבא לישב על כסא

, [or] (שלמך. ולא הניחוהו עמד ועשה לו כסא משלו בדסותולי אשר בשושן הבירה, איר חננאל, אמר ליה הקניה, כורש ייחס שם מדינתי ושם אפרכיא שלי, שאמר (עיי* «׳) בירושלים אשר ביהודה, אף אני אייחס שם מדינתך

ושם אפיכיא שלך, שגאשד אשר בשושן הנידו• [«ס]. (0 כשנת שלש למלכו. לסד. בשנת שלש, ד יהירה אומר, בשנת שלש למלאכת הכסא שגמר טלאנתה, וד׳ נחסיר. אישר , בשנת שלש לנטול מלאכת בייט״ק"',

ור׳ שמואל נר איטי אשר, לפי שעשר. שלש שנים נלא נתר ונלא נסא") [״־] . פרם וטדי. ולהלן (י׳ נ׳) נתיב לסלני טדי ופיס , אשר רבא, אתנויי אתני נהדדי, אי

מינן מלכי טגייכו אפיכי, ואי טנייכו סלכי סינן אפרנילי׳) [«>nS ייב אי]. פרם ומרי. פ־נשיס מקדים פרס למדי ופעשיס מרי לפרס (* ני), לפי שכשהשלכות במדי

פרס טפלה לר.׳ וכשהמלכות כפרס טדי טפלה לתל•) [ש״ד],p אותן פרם ומדי°), פרס — שקבלה את המלכות פיוסות, אחד בימי p פרס ושדי. למה תרדה ואחד כיסי אררנואז ואחד לטתיד לבא®,), סדי — דהוו טידי להקביה,

מלט של עילם,pi וחמת סמלו שנכס, ועיי. ל*) ייל ט פלטתי של סקניס תליי נמעשיהס של ישראל יכמיש נאגדות כשישראל עישין רצונו של מקים הם, וק לעתיי היא ׳ מי ס שין ננירס ככת של מפלס זנו לנתינ ופלו מושיעים נסר ציון ונו׳ — ואו יסיחס לה' המלוכה. לי) מנת סקישיא ילשק כסא מלטתו משמע לסמלוכה שלו, אצא סוצ״ל על ftcs המצמח, ומשם לנא לרמו שעשה לו כסא כנשא שלמה t אנל על נשא שלמס לא הטחיהו לישב, ולא נחנאר מי לא הניח אוי*, ואול• המרינה נעצמס בעת שמנוסו למלן, ויש נאנחת שמיות שנכסא שלמס לא הניחוהו, וצ״ע. ליי) כדניאל מ' נענין טרשorס, וכאן לא ״ בשושן סגירה אשר נעילס סמדנ שישן לעילם, יעל!ס אמר, ללק שם ננורש ״תשי •השליש י ק , לסי שהוא, מרש, •יחס את מ צארן •הולס, משא״כ כאן נאחשורוש, וצפי״ו צריך לנריס כאן שנאמר אשר בשושן סטרה אשר כעילם המלינה , וקאי על איתי הפסוק ליניאל . זק צריך לנריש בלשון המליש אף אני 6״יק שס מלינתוק ושם אפרטא שלו, כלימר של מרש . לי) פ מלאכת הכסא מ״ן בלישה ילעיל על כסא מלכיתי,, ונמלטת ׳ ולנר גיפול ניהמיק ממאי נעורא י אחשוחש נתחלת מלנותו כתט שפנה על •ושט •הייה, נאדין נפלת מטלת טח אלהא ו נ וירושלים ו לטרושלם. יי• לדש למלט כמו למלאכתו ויינ לדש למלכי — מלשון התטנגות וחרפה ונמו יימלך

ק נכמס מקומות ונמלך נ פלי לני, יכסו נלפין יto מלוה• וכלימה. י לי) כמש1כ כשנח סמלך על מלטי*, א"כ פי עתס לא סיס לו כסא מלוכה ,. ודריש למלט על סמשך י יסיל ינלא כסא אין כח פעולת סייסיות מלטחו. ליי) אפרט הם שרי המלך טישנים ראבינה ימלמת, וממיא "5יק לישה «ו במלית ייל «־0 ימי• הסרתמיס, ופירש,, נסיק המשיא, חיל, סמך פרתגדם אצל מיי«, ד יכתיב למלט מיי יסרס, כאן סמך מלטת אצל ס עכיל, וכתב מהרש״א ווי• , ועול •יל [ננתח הקושיא] סיהקחם פעם אחת את מי• לפרש ושפם פרש למדי, עכיל, ולפלא שלא הפיח שק היא מפירש בסיר כמונא לסמי כדרשה סנאס, ימה שמציין ממרא המלה ספרתידם לאו לוקא סיא, יאיל• נם מיותרת <hr, ובאמת בשיש כחי• חפרה. ל®) ט היו שת• מיינות א סלם w ינכק מ, אך טח המצמח היה לפעמים ביי חי שנחאחיי י ילפעמים w , ונכל פת שנאוחה המחנה היה יךם בית המלכות היחה המלינה השטה ספלה לה, יעי® נלישות הנאות. ע לרך מיל נעלמא לירושי למל״קו שמית, כנולע. ולענין שם פרש •״ל ש ח>*ל ע״פ מיש טומא •י א׳ ישם יירם מוכר גנט •סח נסי נח היא פרש, ומפרש למה נשתנה שמו לשם פרם. »•) יחש פרס מעטן שנירה ופריסה, מלש ץ הלא פריס ליענ לחמך, מנא מגא מקל, יק חלה פרישה, יריל שקנצה אח ופרטן

המלטת


this to be resolved?] Rava said: What is the intent of "as he sat"? After his mind was at rest [from anxiety over the prospect of losing his Jews J (Megillah l ib).3 1

King Achashverosh - R. Yochanan said: Wherever "King Achash-verosh״ is explicitly mentioned, he himself is intended; wherever "king" is mentioned, unqualified, it may be holy [i.e., "the King ] ox profane (Medrash Rabbah).32

on the throne of his kingdom ־ It is written (Psalms 22:29): "For the kingdom is the L-rd's;" and you say: "on the throne of his kingdom • In the past, the kingdom was in Israel; when they sinned, it was taken from them and given to the nations of the world (Medrash Rabbah)•

on the throne of his kingdom ־ R. Azariah says: It is written: "on the throne of his kingdom" [rather than "on the throne of kingdom ] because, seeking to occupy Solomon's throne, and not being permitte to do so, he made for himself a replica of it (Ibid.).*

which was in Shushan, the capital ־ R. Chananel said: The Holy One Blessed be He said to him: Koresh specified the name of My city and the name of My province, viz. (Ezra 1:2): "in Jerusalem, which is in Judah — I, too, shall specify the name of your city and the name of your province, viz.: "which was in Shushan, the capital, etc." (Ibid.)•

1:3 In the third year of his reign, he made a feast for all his officers and his servants, the host of Paras and Madai ; the nobles, and the princes of the provinces before him.

In the third year of his reign - Why in the third year? R. Yehudah says: The third year of the fashioning of the throne [See commentary 34 above], in which year it was completed. R. Nechemiah says: The third year after the building of the Temple had been halted. R. Shmuel b. Aimi said: He had spent three years sans crown and sans throne (Ibid.).36•37

Paras and Madai - But further it is written (10:2): "the kings of Madai and Paras" [i.e.,in reverse order]! Rava said: They stipulated with each other: If the kings are ours, the rulers of provinces shall be yours; and a the kings are yours, the rulers of provinces shall be ours (Megilio״ I2a).3 '

אסתר א רשיי נלשון פיס:(ד)ימי0 יניס. nfen המדינות לפנװ: יבהךאתו את־עשרi כבוד מלכותו־ ואת־יכך גחלתו שים רבים עמ1;ים ומאת ן1ם

_ דנ« אוד So*פוס _ מה דה תמי חו

דאשר וי חייא־בר אנא, פלכי פדי תשיסים היו ואין להקב״ה עליהם אלא עבורה זרת ששסרו לדם אבותיהם30) [ס״י].

הפרתטים. ר׳ אליעזר איפר, פרתשים אלו שני לגיונותיו של פלך, שאין השלך נקרא. [or] (*קיסר עד שקוראים אותו הם תחלה

ץ ערכאות שהשלו ת פר, נ . [כיצר היו לפניו]®"), ר׳ אליעזר אי ו י י השדינות לפנ ד ש וד נחמני אשד, , ור׳ ששואל בי ץ י א יושב לדין סלפעלה וכל העם יושבים לפניו על ה• I 0 כהדין פלטין גדולה שהסלך יושב בססבי וכל העם שטוחים על פניהם לפניו [״, דבי ר׳ . בהראותו את עושר כבוד פלכותו ואת יקר תפארת גדולתו י ג ו ו ח א ר ה ) ב י ) ינאי וחוקיה אשרי, ששה אחידות היה פותח וסראה להם בבל יום5™), ודי, ודי יהודה ב״ד סישון אשר סעודת ארץ , פיני יציאות הראה להם*) חייא בר אבא אשר

ישראל הראה להם®) [׳*>] .ה, כתיב הבא •קר תפארת נ א, פלסד שלבש בגדי כהו נ י . א״ר יוסי בר חג ך תפארת כ י

וכתיב בבגדי בהינד,(«׳ ח«יה) לכבוד ולתפארת10׳) [פגלר, •יב »׳] .ם — ד צ , ורכותה(1' «»ת) רד,י ביפים הרבים ההם משת פלך מ . ישים של צער ימים רבים,

. [ י י מ ] ( יפים של צער*,ום. סלפד שיום אחרק היה כיום ראשון') [שם]. שמונים ומאת י

המצמח צא שציוה נמו שהל!, אצא חתימת חתיכות ו) הסנה נמ״ש נמצץ ייג ני עוניי זנדטפוש. « ©כניס שנחו״( צא• סונד• עטלת מכניס הם אצא מעשה אסתיסם נידהם, ואף הנא הסנה שהם נמצמש אנשים חמימים, יצא מתש שניסי הם עינליס עטיח סנטס אצא רק עיש ההרג(, ממסייח אטת,ח ציייש ק י נ ) מ <זה נצ המגרעת שצהס. * משים ישרתמיס היא לשון שרדזח וחשיטת, ואי) להלשין י אפשר לכל מזיל כילו יהיי שרים. י לפניו משמע שכל המסיטה TO נראים לעיניי, ומציירי שהיי נראים גזה נאיזס אופן וסיר w •ישנים סה על ששה סלם. «׳) מטאר טלקיס להמין נ שמות התואריס שנכאן עושי כמי מצטתו •קרק הראית עניני מפארת נדזצחו. רתק לומר נכלצ מ כטל וגמלה משוה יכפי המטאר נלנ׳א: ח' לשושןת עילם, כמשיכ מ הגירה היא עיר היירה של מ שש כשושן.הטרה אשר נמיצם הממנה, ואיחא בקדושין מיס נ׳ עשרה קנץ גשי ת הרוח יירה לעילם •משעה נשלה עילם, יא״כ טה ממנע מ• הממס להתנאות ולהתפאר, והמלך על טצה. °י) חשטן מצאת טחו ושכר שריי יענימ, ירטה « , וזה עירה סל גולל עשח וגדולת הממנה. נײ) נילקיס איתא לכל תכלית הסעודה סיתה נעצת סמן כלי להכשיל אח ישראל, ולכן השתיל להכין מ צרט סעודה ממאכל• אי• כל׳ לשמח לנם, וכתנ סרי״ל דסנדן נזם סל סלשון ואת •קר עיש מה שדרשור איכה גני ציון סיקדס * על •קרת כנודם נסדר• * »

) •מק הנאור עיש הירשה לצעיל נפסיק סעולס. «׳ק, יטה מתגאה נוה, הוא אחשוריש שהחריג את טהמיד כסוכה שרכש לו, שהש היי ג ימאחו הראה איו ני י •יועים לכל טקר ערכם. ונראה לסיש שלנש מ כהונה לאי מקא שלנשם ללכת וצנו״ל נהם, לאין זה מן ממיס למצכיס, אצא רק שששיזס והראם צכצ, וכמי שהיא נמיר כאן , ואולי לנשס לרגע שיוכלו לראותם ׳80 , וראיה ל׳ס, שהר• לקק; ששיק ס׳ ירשי שנס ושתי נסנס נסעולתה נעלי כהונה ומלאי היא לא לישה איחס , להוי לחיכא, אצא רק שהתפארה נס היא נהם. לריש •תור לשו; •מים רבים. ודדש שמשנת הצער'של אוחם הימים נחשט לתיש אף ט, וסגץ הנמר יהכא על האמת לא to יניס כל ע מטאר נילקוש שהדאז להם כלי ניהמיק ש־וכם נעמ שהחייט ונצמסרו ישראל מאל על זה. ג) לקמן' העריך הכתונ קיש יום בחרשים, ששה :שרשה נפק המור וששה חרשים ננשמיש, וקשה צי י!הים נ, וידש ינא לרמי ס י נ למה הסיד כאן את ה»ן ט ממלת העושר טיס האחרון היתה כערך מלילה טיס הראשון, והנהוג סיא שטוס הראשון משכללים את המשתה נאוק היותר נעלה ונמשך סינים שוחיו יהילך ערך השאר, וכאן טה •ים אחרון טיס ראשין., לס־א נמשכיז ו רש צמסיף עול ני»ר בלישה ז ומושנת להמשו לשון pveo הנא שמשה משתה למגליל ועל קשן, יה״נו נמשך הקיש •מיס עשהי סעודה מקודם לגדולים ואחיכ נגמלה שיזותה ע שלנשיף עשה לשני קשי ישיוחי המעלה, וקמ״ל

הכחונ


Paras and Madai • Sometimes [as here] Paras precedes Madai, and sometimes [as in 10:2] Madai precedes Paras. For when the seat ot kingdom was in Madai, Paras was subservient to it, and, vice versa (Medrash Rabbah) J9

Paras and Madai • Why are they called "Paras and Madai"? "Paras" — Because it assimilated the kingdom piece-meal [perusoth], part in the days of Tardah, part in the days of Adreboaz, and part in later generations. "Madai" — They acknowledged [modi] the Holy One Blessed be He; as R. Chiyya b. Abba said: The kings of Madai were innocent [in their faith], the Holy One Blessed be He holding against them only the idolatry they inherited from their ancestors [and which they served by rote, but not from conviction] (Ibid.).*0'*2

the nobles [partemim] ־ R. Eliezer says: "Partemim " — These are the two royal legions, the king not being called "Caesar" until they so designate him (Ibid.).*1

and the princes of the provinces before him - [How were they positioned before him?] R. Eliezer says: As in those courts, where the king sits in judgment above, and all the people sit before him on the ground. R. Shmuel b. R. Nachmani says: As in a great palace, the king sitting on his couch, and all the people prostrated on their faces before him (Ibid.).**

1:4 When he showed them the wealth of the honor of his kingdom and the splendor of the glory of his greatness, many days, eighty and one hundred day(s) .

When he showed them, etc. ־ "When he showed them the wealth of the honor of his kingdom and the splendor of the glory of his greatness • The school of R. Yannai and Chezkiah said: He opened and showed them six treasures [intimated by the six terms: "wealth, honor, etc. J every day. R. Chiyya b. Abba said: He showed them his expense accounts. R. Yehudah b. R. Simon said: He showed them a feast in the manner of Eretz Yisrael (Ibid:).**י*־

the splendor of the glory - R. Yossi b. Chanina said : This teaches us that he donned the priestly vestments, it being written here: * the

14

אסתר א רש־׳יx להם מבמה: (ד.) גנת - c יובמלואת • וגמלאות ק׳ הימים האלה ¥ע£ה הטלןד

ן הביךחלמנדול ז ^ כל-העש ־הנמצאים ב יnytry2p n בחצר גנת ביתן n f p תד־ך^ן

המלך:

(ח) ובמלאות וגוי. רב וששואל, חד אשי, מלך פקח היה שהקדים הרתוקים לבני עירו. דבני עירו כל אימת שיחנה יפייסם"), וחד אמר מלך טפש היה דאבעי ליה

לקרב בני עירו ברישא, דאי מרת ביה דגך הגי הוי קיימי בהדי׳ננ) j«׳nS •״ב «׳] . משחה שבעת יסים. רב י ושמואל, חד אסר שבעד, חוץ טמאה ושמונים, וחד אמר שבעה

עם מאד. ושמונים3') [0״ר],־ בחצר עת ביתן. רב ושמואל, חד אשר, רדאר לומד — לחצר, הראוי לניני. ־ לגינה, הראוי לניתן — לניתן, וחד א®• הושיבן בחצר ולא החזיקתן, מיגר. ולא

החזיקתן, עד שהכניק לביתן והתזי^זף־) [nSvo י*נ א׳]. נחצר גנת ניתן. בטתניתא תני, הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים, אחד לגינה

ואחד לניחןני,) [«ם «•) , בחצר גנת ניתן. ניצד היו, ר׳ יהודה אימר, געה טנחוץ וחצר סנפגים, וי•' נחמיה אושר גיגה מבפנים וחצר סנחוץ, איר פינחס, מקיים אני את דברי שניהם, נשדדה רוצה היד. פורש את הוילון ועושה אותו חצר, וכשהיה רוצה היה קופל את הױלק ועושה

אותה גינה") [פ״י].• M ("בחצר נגת ביתן. דבר אחר נחדד נינת ביתן השלך — שעמדה לו בדפים תיבה . f (י) חור. סהותר, רב אסר חדי חיי"׳), ושמואל אשר כילת לגנה הציע להםנ0> [סג-לח •ינ ״׳

חור . ר׳ יצחק אשר , חור — בגדים שבני חורין אבשיף) [פידין. כרפס. מתו כרפס, איר יוסי בר חגיגא, כרים של פסי טל*) [פג^ח ייב *׳] .

הכתוב כ• גס לפני אלה האחרונים 0פ»תים עשה יפליג• מלים שם סשום לא*נ אתה משיל קנאה ברןהםפודס כמו לפני הגחלים ימננחס הראשיים בספירה, •פויש. וליין נס כאן קשה לפרש ק כלי שטו נייס הראשון, יוה מורה על הפלגת פושר שלא ימס מ«ל קנאה p7ltC3 . ני) ש•׳ נייון עייןא יום אחרון כיום יאשק . נאות הקילם . ») ריל כשיהיה פורש את טילון ת מ * w ,מ ו ססע ינס •יל נפעם הלרשס , למוך «! הצשון ונמצאת נץ חצר צגינם או נקרא הח>-ר חצל צגל, וכשהיה טמים האלה, למשמע ליה שסלם טי מצאה נשוה מקטל יפפג את מיצואיז והיי נראים הצמידה וטרקות) 0"ל לתינת המצך מיםנ על גמעלחם וגחלתס. <") ילק סקחס לשי׳ המחנות או נקר* נינה. ״I אוזל ואחל, על חצר ועל גינה ועל ניתן Jr> טא ס׳׳ל מלם •ל (a והחיל שטו ממקומות שירם וחזקים. 1 גיכ כהדורש לעיל נפסוק סוא המוצר למלך מעצמו, כלומר שכילם טי מצוינים נעשירות טל סמלך, יעלו יסטאר עור שם שהוציא t*v הרנס שיחי! יאיכ סי״ל מלס בלמים הרנה, גי׳) •חק להפ>׳ סוא מלשוןר מלשק 8) לחש מ ם מקנים נמעשה אירג. י ח לתיש צמרילה. פעם פצוגתפס בהקח יסכתיב מ. ל א ט למים טקדם מ , יר״ל כצי מ י י י ממצת ונמצאות, נ• הקרי ינמצאופ יהכתינ ובמציאת, יח6 חור מצשץ י«ח הארז, שחם ירחמם . ימאן לאמי שנעה pn מקיש לחש הקרי יבמלאױו, °) י להיט לאחר הקיש עשס מוי ו׳ ימים, ומאן יאמר °א) כחס של מש•, יפעם ורשה » ככלל •תבאר שכעס עם קיס יחש סכתיב ונמלואח, כשהניע לו׳ עסי• משיכ כעל• סלשון שאין שורש נלשון הקויש' אותיות, יעל סמרונעים והמחומשים , וייל שבתוך •יתר מ '» •גרם למליאת סקיס •מיס עשה י סקיס •מיס היי נהה ו׳ מיש שנהם פשה משתס לכל •אמר סנחור (טף מאמר יי) שסם מלשונות אזרוח,י)גינה טאמקים וחפה ויש *מחם שהם מורכנים, יכט הנראה היפה סעס הנמצאים בשושן. נ/ , שק מצ׳נו לסם ו וניחן מיזם מדעת פרחים ושושנים, דיל ילא מחא הזאת האחרזנס קבצו גם ח ליה להחיש הזה כהרייש סקולס הראי׳ יכו' פסי• כמס וכמס לרש ויו עפיי סיכמו מלים אחיות מועם סמטא בסמוך פסוק ו' מפיח זהי וכסף רגם שם אחת מרובעת ומממשת, וכמי שירשו(יומא כיח ני) לפח חל מיל סראו• לכסף צנשף הראו• לזהב לזהב, למשק — חלם ומשקה,(3*3 ל׳ אי) אנין — נא

ייו


splendor of his glory," and, in respect to the priestly vestments (Exodus 28:2): "for honor and glory" (Megillah 12b).48

many days - days of affliction [for the Jews, Achashverosh displaying the vessels he had looted from the Temple]. Similarly, (Exodus 2:23): "And it was in those many days that the king of Egypt died " — days of affliction (Medrash Rabbah).*9

eighty and one hundred day - This ["day" instead of "days"] caches us that the final day was just as the first [in magnificence] {Ibid.).

1:5 And at the consummation of these days, the king made for all the people who were found in Shushan the capital, f rom great to small, a feast for seven days in the courtyard of the garden of the orchard of the king.

At the consummation, etc. ־ Rav and Shmuel differ on this, one saying he was wise in feasting his more distant subjects first because he could conciliate the people of his city whenever he wished; the other saying he was foolish in doing so, that he should have granted precedence to the people of his city, so that if the others rebelled, these would come to his aid (Megillah 12a).5'52׳

a feast for seven days - Rav and Shmuel differ on this, one saying seven days in addition to the one hundred and eighty; the other, seven days within the one hundred and eighty (Medrash Rabbah)."

in the courtyard of the garden of the orchard - Rav and Shmuel differ on this, one saying: those for whom the courtyard was appropriate, in the courtyard; those for whom the garden was appropriate, in the garden; those for whom the orchard was appropriate, in the orchard — the other saying: He placed them in the courtyard, but it could not contain them; in the garden, but it could not contain them; until, finally, he placed them in the orchard, which did contain them (Megillah 12a).54

in the courtyard of the garden of the orchard ־ In a baraitha it was taught: He placed them in the courtyard, and opened two gates tor them, one to the garden; the other, to the orchard (Ibid.)."

רש־י אסתר א

(ו) ייר נרסש והכלה. מיני עדם ° צבננוניס פרש להסלמצטה י• י חור ו כרפס ותכלת אחת אח״ינ״נלי ״ז,ארגמן •

תורה תמימה, (ח) ובמלאות וגו׳. רב ושמואל, חר אסר, סלך פקח היה שהקרים הרחוקים לבני עירוח רבני עירו כל אישח שיחנה יפייסםנ*>, וחד אשר סלך טפש היה ראבעי לי

) [«׳ns י״ב »־] . נ נ ׳ לכךב בני עירו ברישא, ראי טרדו ביה הנך הני הױ קיימי בהריה שבעת יסים. רב• ושמואל, חד אפר שבעה חוץ ממאה ושפונים, וחד אשר שבער. 1 ש מ

עם סאת ושמונים״) [ם״י].- אר לניני׳ ־ \ , הראוי לחצר — לחצר, ד . רב ושמואל, חד אמר ת ביתן בחצר ע, וחד א:*• הושיבן בחצר ולא החויקתן, בגינה ול» ן ת י לגינה, הראוי לביתן — לב

, עד שהנגיסן לביתן והתױקתןײי) [nVjo י״נ »׳] . , החדקתןם, אחד לגינה , ועשיבן בחצר ופתח להם שני פתחי י ג , בטתניתא ה ת ביתן בחצר ע

ואחד לביתן™) [«ם ״0] . ,ם, וי• נחטןה י , ר׳ יהודה אוסר, גינה סבחוץ וחצר מבפנ ו י . כיצד ה תן ת בי בחצר עיײ נחס, מקיים אני את דברי שניהם, כשו ץ, א״ר פי אושר גינה מבפנים וחצר מבחו, וכשהיה רוצה היה קופל את הױלק ועושה רוצה היה פורש את הוילק ועושה אותו חצר

r . אותה גינה") [ס׳׳י]. .. דבר אחר בחצר גינת ביתן השלך — שעמדה לו בדפים הרבה ( י•*®.] * בחצר גנת ביתן. ) • י נ . מהו חור, רב אסר חרי חרייי׳), ושמואל אשר כילת לבנה הציע לר,סנט: [פג־ליז • ד ו (י) ח

.| . ר' יצחק אשר , חור — כגרים שבני חורין לובשין®) [0"י' ר ו ח, כרים של פסים״,") [מנמיח •'נ אי], א ע נ , מהו כרפס, איר יוסי בר ח ס פ ר כ

הכתוב ט גס לשני אצה האחרונים הפמחיה עשה נפליג• עציה ש0 משוס לא״כ אחה מנדל קנאה כדךהסעומ כמו לשני סנדוליס ומכניס הראשונים בשעורה, יעויש. ילפי״ו גס כאן קשס לפרש ק כײ שסו גיוס הראשון, ווה מורס סל הפלגת עושר שלא •היה מ«ל קנאה נסעזלה. גי׳) כ• ניתן ע ו הסעודה, Arw vm •ום אתרזן כיוס ראשון. נ<*ח סקויס . ״) ר״ל כשיהיה שורש את ©•ט? ונם •״ל בשעה היישה , לשמך «i סלשק ונמצאת בין חצר לנימז אז נקרא החצר <*ד צגל, וכשהיה טעים האלה, למשמע ליה שטלם וזו מלאה נשוה מקטל ומסג את מילו6ת והיו נראים הצמידם ויייקוח. ״•) 1לק הקדם לשד המייטת או נקראו נינה. <י) 0*ל לתינת המצך «ו« עב w i B W ( אתל ואחל, על חצר ועל נינה ועצ ניתן, J 3 ) היא היל טלס « ג והחיל שהיו ממגמות שויס וחזקים. נ

גיכ כהלורש לעיל נשפוק ה!א סמיצך למלך מעצמו, כל1מר שכילם יזו מצױניס משירות כיל סמצך,, ני׳) יתכן להש> מלו מנשק ה נ ל 0 נדמ,0 ה j 0 j»w יג(ל, , W)0 0זמטאד עװ שם שהוציא ע״ו הרנ למש למחלה. ») שעם סלוגחתם נהקד והכתיב יודם ונקנים כמעשה א1רג. נט)לדשיורמעק חמצת ומלאות, ט סקרי ונמלאום והכתינ ונמלואת, וייר, ור״ל כל• מש• לגנים סיקדם מתל.״ י ײ ײ 1 זסא! לאמי שנעס חין מקיש לדש הקרי וגמלאױז, לדש חור סלשק מר הי׳יז« ש דס״ט לאחר סן״ש עשה עול ז׳ ימים, וסאן לאמי 0א) נדם בל מש•, ושעם דרשה זו גכצצ יתנחי שנעה פס קיש יריש הכידנ ונמלואח, כשהניע לוי עש•• מש*כ בעל• הלשון שאין שורש גצשון הקולש״ •ניס למלואת הק״ש •מים עשה וגוי, יי״ל שבתוך יותר מני אוחיות, וסל סמרוכע״ם ™ מיש מיס היו נהם ז׳ ימים שבהם עשה משתה לכל •אמי הבחור (טף מאסר לי) שהססלנומחאחיוח,« cue ממצאים בשמן. ני) נינה הוא מקום זדעה ויש *מדם שהם מורכנים , ונפי סגראס ײ׳mL 1 SL? 0 . י 01 י״״3 ׳ וטחן ממס נסיעת פריים ושושט® י ייל יל* ג״א ^ 69*י® ^

" מ T״/ נ ײ w ה t r ה " מ , ״ י ליה להלויש הוה כסלויש הי\י0 הראי, "יי ״®** ״ סמטא נשמור פסוק וי משות ׳הי. וכפף ינם שם אחת מרונעח וסוזמשח, יכמי שימי(יי״״ ,1

מת תל מיל הראו• לכסף לכשף סראד לזהב לזהב, למשק — יולס ומשקה, (ביב ל א׳) אגיז


in the courtyard of the garden of the orchard ׳ How so? R. Yehudah says: The garden on the outside; the courtyard, on the i n s i d e . K. Nechemiah says: The garden on the inside; the courtyard, on tne outside. R. Pinchas said: I can reconcile these views: When he wishe: , he would draw the curtain and make it a courtyard; and when ne wished, he could fold up the curtain and make it a garden (Medrasn Rabbah).™

in the courtyard of the garden of the orchard ־ Another interpretation: "in the courtyard of the garden of the orchard of the king" — ™ey were all costly, [worthy of "the king"] (Ibid.)."

1:6 Chur, carpas and blue, hung with cords of fine linen and purple on rods of silver and pillars of marble; divans of gold and silver on paving of bahat, and shesh, and dar, and sochareth.

Chur - What is "chur"! Rav said: "chari,chari" [with many holes i.e., woven], Shmuel said: He spread out white [chiver (similar to chur)] wool for them (Megillah 12a).5859־

Chur - R. Yitzchak said: "Chur" — clothes worn by free-men [benei chorin (i.e., princes)] (Medrash Rabbah).60

carpas - R. Yossi b. Chanina said: karim [pillows] of pasim [stripes] (Megillah 12a).61

on rods [lit., "rollers"] of silver - R. Chiyya Rabbah and R. Shimon b. Chalafta differ on this, one saying that they were rolled, as the curtain of the ark; the other, that they were folded, as the sail of a boat (Medrash Rabbah).6263׳

and pillars of marble ־ R. Levi said: This quarry [from which marble pillars could be made] was revealed to no one, but only to that wicked dynasty. And though it is written in respect to [the Temple of] Solomon (I Chronicles 29:2): "and stones of marble in abundance," [the meaning is that ] Solomon placed gems on either side, and stones of marble in the middle (Ibid.).6*


מיוקמים בפתילי בץיאממן ואתמן על־־גלילי כסה ועמודי שט מטותj • Aו ־׳• ״ v>v - y 1 ITT 1-1 V 1 ״ '1 , v

m — n n • ר p פרס להם טל גללי ד r p־< ומל ממור שש: מסית בהט—ושש ודר •ו ו -י רצפת .על

p לישב עליהם » . ף ס כ זהב ו. ולפי משמעת ט י ת ט לסעודה: על רצפת . קרקעית של כהת ושש ונו׳מיט אבנים נױטת כן פירשו ר

תודה תמימה על גלילי כקש. ר׳ חיי א רכה ור׳ שמעון בן חלפתא, חד אסר נגללין חיו כדלק זד. של

ארק20), וחד אסר, נקפלין היו כקלע זו של ספינה") [0״י]. ועמודי שש. איר לד, המחצב הוד, לא נגלה לכל כריה אלא לטלכוח הרשעה הזאת, ואעיפ דכתיב בשלמה (י״ח *' נ׳ם) ואבני שיש לרוב, אלא שלמה היה נותן

. [or] (מרגליות מכאן ומכאן ואבני שיש באמצע®־ - ב ה מטות זהב וכפף. רבי יהודה אומר, דראוי לשל בסף — של ככף, והראוי לשל ו של זהב , אסר ליה ר׳ נחמיה, א"כ אהה ממיל קנאה בסעודה, אלא רם של ככף וציפוײןזהב, ודבי תחליפאבר בר חנה איטי, של והב היו והיוסחושקים בככף, ושמיאל

. [or] (•אמר, הכרעין החיצונים של זהב והפנימי של כםף°י על רצפת וגוי. אמר רב גחמן, בוא ודאה שלותו של אותו רשע פה הוא, שד,יד. ביתז

רצוף באבנים טובות ומרגליות בהט ושש ודד וסחרת [«0]. בהט. איד אסי, אבנים שמתחוטטות על בעליהן, וכן הוא אומר (זנרייו «׳) אבני גור

מתנוססות על אדסתו״י) [«nV ־״ב *׳] .

ושש. זו טרגלית שאהובה על בעליה0,) [טיי]. ודד. רב אשר דרי דרי0"), ושמואל אסר, אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצדדים. דבי ר' ישמעאל תנא, ש<ךא דרור לכל בעלי

סחורה00) [nS'jo י״נ אי].

ל — בדין ופיק, (נרטת מ ין(שם פיס ני) כ ל' אי) תלפיות — תל שפיות פויה אליי, (עירונין״א א 1 תלתלים — תלי חלים, (מה א פיה בי) ' , (נלה סיא כי) ל מחסהש — נמות פל סס • שעמנו — שוע סו• ונח, והרנה נהנה, ואף הנא) מלילי בסף סייט כמין י לדש פסי• נלל וה . 0 פריסת המסך הפרושות פל הפחח מרוקסות נייפי, ונקרא גלילי מסט שננללין פל הפחח מלמפה סף : ) ס״ל למעלס מצל pn לצר פנים או להפך . מ שהיי נמק קלעים הפרושים מקצה לקצה, וכשרוצים מקפלץ ימחברץ קצותיהם כקלפ של סספינס הפריס, שנסורלתו סקפצק ומקססץ אותו. °י) פיקר סלרש הזה נסמך פל«ה / לוה הפפם הראשינה בכל המקרא שם עמולי שש, ולק לרש לנאמת לא נתגלו מלכה.) ריל הכרעין שלצד הניח כיו של והב ואשר לצד י י! ומסי איתא ק של כפף ותליכן ף ס הקיר w של י של והב, יגראס שמכרן ללישת סמלרש, אלא שנא הלשון בקציר . °י) ה׳ מתחלפת נח׳ מפני שהם, ס ממוצא אחל, ומילים יחיל לליוש עסי• חלוף וק ממוך פרשה ל' פסוק ס׳ יתקרא אסתר להתך, ו ועייש שהנאס כסה לוגמות לזה. וננאור הלשון מתחוססות טרשי• שעשה להם רצפה באנטם ולפסוח, כלומר שלא נא ליד אום,אלא עיי סורח שמחססיםי שמוצאין אותן נימים• ומחזיר ים נעליהם אתריהם ס •קיים » עכיל. והנה לני ?שי הנאור אינו מטאר

נצל הראיה מהפסוק אנט נ״רסתניססיח, ינכיירייז כחב מהחופסות כסי סחסיאית נעליהן, כלומר! כל מי שנמצאת אצלו מחח״ב למלטת ספני שאיק ר^יותס, ולק בעליק נסים וטריזים* ולטי! •סר» להדו הראיה מלשון מתנוססות נמו מטכות, מבריתות ,י •פיייש, וכמס יחוקיס ופרוד׳ ס כל סינרים. ואמר מ, וקרוב לימי דיש כאן אך ' הי*״ש כמיר מאיר שי סיס קל, ולפיט •תפרש הלשון והעק כמק סומר,׳ חחת נ והוא כ׳ נמקום סתחופסוח צ״ל מחמפסות [ס שרשו נרחנ מן החי], והנאור הוא , ט השם מ, ועניט מאיר ומנייק ! כמו ס נ , אט נ ס נטר הוא בשחקים(איוב ליו כ״א> , וחרניס נ י אלנססי בפיס סוא נשחקיא , ונניס סיס ב׳ תר• מסס• [או טסיסי] מורא , ופירש,׳ טצוצית, 1א'כ סר שם •ם נריף עם שם 0ש, oca , ולט״ו יטם הנאור שמחטססות על בסליהן — שמצהירים יסנױקים ע3 בעליהן, כלומר, שמתק להם ק וחסארת ױוס•, משנין לויח חן לראשן, ומקביל לסלשון והסק אנני, ואשספיק הכתוב מעשת נזר מתטסשות סל אימתו של אישוחש שטתם ניתו מרוצף באנטם סומיזימח, יטה־ הכל עולה •פט כאלה, וכנירשס סקו, ז קמי נ דש שש נשיין שמאל• ו ומטאר היסנ. ®י) ו. co מלשץ ששון, והייט שאהובה על נעליה ישש ) שורות מרות סנינ . ריל שקרא ירוד *׳ לסוחרים מתשלומי מכש , הדיש וה נשתוף המלט

mnm


divans of gold and silver - R. Yehudah says: Those for whom silver was appropriate, silver; those for whom gold was appropriate, gold. Whereupon R. Nechemiah said to him: This would be injecting envy into the feast. Rather, they themselves were of silver, and their gilding, of gold. R.Tachlifab. BarChannah says: They themselves w e r e of gold, and they were jointed with silver. Shmuel said: Their outer legs were of gold, and their inner ones [towards the wall], of silver (Ibid.).**

on paving, etc. - R. Nachman said: Come and see the tranquility enjoyed by that wicked one! His [entire] house was paved with precious stones and gems, bahat, shesh, dar, and sochareth (Ibid.).

bahat - R. Assi said: Stones which glitter [mitchotetoth (similar to bahat)] upon its wearers, viz. (Zechariah 9:16): "stones of a crown, glittering over his land" (Megillah 12a).66

and shesh - This is pearl, which is beloved by those who own it [sasson (happiness - similar to shesh)] (Medrash Rabbah).67

and dar - Rav said: "dari , dari" [row upon row]. Shmuel said: There is a precious gem in the islands of the sea, "darah" by name, which Achashverosh placed in the middle of the feasting area, which it "brightened as the afternoon." The school of R. Yishmael taught: He declared "dror" [freedom (from taxes)] for all the merchants (Megillah 12a).68•69

and dar - R. Yochanan said: This is pearl, which releases its owners [from bondage (to debt)] to freedom, yiz. (Leviticus 25:10): "And you shall call out freedom" [dror (similar to dar)] (Medrash Rabbah).10

and sochareth - So-called because it is universally negotiable, as in "over lasocher" [passing (easily) with the merchant] (Ibid.)."

1:7 And the drinking was in vessels of gold, and in vessels of different kinds, and royal wine in abundance, as the king's hand.

And the drinking was in vessels of gold - R. Pinchas said in the name of R. Yitzchak: Now does a man's soul not recoil from drinking in vessels of gold! They were, rather, vessels of fine glass, which reflected one's

20

אסתר א רשי׳י ומחרת: י והשקות בכלי זהב וכלים מכלים המקרא כך«יס: (י) ימקיש• »V>—י••* . « ־ U,« J> י • " • « I T T J V • ו " T R T : - 1 1

ל"™!^ * שולם. משונים זה מזהק ודהיהס שוטח. ורבוהיט ו. הרבה. ורבותינו אמרו שהשקה אותם כל אחר וא׳ יין שהיא זקן ב ר6: רץ מלטת ר דרשו מה שו

תורה תמימה ודר. ר׳ יוחנן אמר, זו מרגלית שמוציאה את בעלה לחירות, כמשיג וקי-אתם דרור׳ז)[סיר],

וסחרת. שיוצאת בכל פרקסטיא, כמשיג עובר לסוחר5*) [שט]. (0 והשמות בכלי זהב. איר פינחס בשם ר׳ יצחק, והלא נפשו של אדם ײתה לשתות בשל זהב, אלא אלו כלי זכוכית משובחים שמאין צל פניהם בהם והם יפץ

. [or] (ויקרין ככלי זדעענ וכלים מבלים שונים. מכלים משונים טבעי ליה, אמר רבא, יצתה בת קול ואמרה להם,

ראשונים כלו ספני כלים נאתם שונים בהם׳») [»ילח י״ב «׳] וכלים מבלים שונים. הניא כליו וכלי עילש*־), נמצאו שלו יפין משל עילפיי•), הביא כליו וכלי ביהמיק ונמצאו נאץ ויפין מכליו, וד׳ תחליפא אמר, כלים שצורתן םשתנית לימים קלים*) זדי שמואל ביד נחמן אמר, כלים שהן טבלים למשתכשץ בהם , סי גרם לבלשאצר שתתקעקע ביצתו מן העולם — זד. שנשתמש בכלי ביהמיק׳גי) [ס״י].* רב, שלמר שלכל אחד ואחד השקוהו יק שגדול ממגו דין מלכות רב. א

בשניםעי׳) [מגילת •״a אי].) [0״ר], 0 ? ך ל מ כיד המלך. מהו כיד המלך — כמסת יד ה

) ר״ל שמובאה אח נעלה לחירות וסוחרת. י סחיטחיו, לט שמיי יקרותה הוא טלה פנורס כסף רנ ומשלם לנישיו ונפשה נן מרין משפטליו ושעלול») ריל כל נעלי סחירה מתרצים לקנלה . ׳ י ט נ ג גמר,יר סחירחס, וזהו פעם הראיה מל׳ עונר לסוחר / אנל זולת כונה וו אץ מן הצירך להניא ראיה למלת וסוחרת שהיא מלשין סוחר עב) הלשון חתה מקוח מלשין יוני, שנינו קצה, נופל נפש, וכיה נירושלמיק השאלה והלא פיח לתרומות . ולא נתנאר כלל מ נפשו של אדם חותה [קצה] לשתוח בשל והב, והלא מעשים בכל מס לשחות ננלי והנ במשתאית גלולות . ונס מציני בשלמס (מיא •י) יכל משקה כל• המלך והב, דחק לומר למלייק הלשון והשקות שמא פעל ייי-א /t (ס׳ ת״)ונס נמליך אשקה ־ , א וכמי סשקי:• נ ומשמע שהיי אנשים משקים את האירחים , ואץ זסג כלל, א!א הוליל והשהיה t והמשתה נכל• ו מז זהב. חולת וה הנה לגט פשיחחו הנסחה של אחשירוש שחשב נפסיק הקולם שוב אץ כל חיליש ורטתא לספי שטו שותץ במסות והב, שיה לנר מצי׳ מאל לכל איש אמיל, ולכן לדש להטנה כאן לא על נוף השתיה שבכלים אשר על השולחן, הכוסית והנטפים, אלא סל הכלים שטו מחזיקים בהם היי; לתת מהם על, ואחד נ ה ו נ*נ של ז השולחן, כמו החטהץ, ט שארכה המשתה ק״ס יום והכינו יץ בחניתץ של זהב, !ה הי• נאמח רטתא מזילוש 'לכל משך אותי הזמן, וילי״ק לטי! גס הלשון והשקות; פחה מפטמת נ זהייט מס.שטי המשרתים משקים, כלומר סדקים

ומזמינים ץ אל השלחנוח. והנה איחא בתפנית ז׳ א׳ שה״ן המשומר בכלים של זהנ מתקלקל וגפצם t ופריך מס , לאחד באתם המשחה ק*פ מס איך מינו, יסלא נמשך •מן הנ והחזיקו •ץ לכל אותו הימן בנלי ז כזה נפגם על שנפשו של אלם קצה לשתיח מהס, ימשניטטח יקדם. **) לשון שגס אותן הכלים טי כל• ׳ קצר היא , יציל סראשוניס כלו מפני כליש שלי, ונסמך על מיש נלרשה הנאה סי גרס לנלכאי.ר שתתקעקע טצתו מן העולם לא עיי שנשתמש בכלי ניהסיק, ףליף זס שם •מפסוק, ובלרשה הנאה מטאר ששתמש נכלי טהמ״ק, ולזס אמר שהראשוטם כלו על זס וסוא שינס ברשעתם. "י) ריל מכל מחנות נילס שהיא היתה מחנחס של שושן, כמטאר נמיאל ח' בשושן סטרה אשר נעילם המחנס. עײי. וטי סט' וכלים מכלים שיטס, שכלים אחרים משתטן [לגדעותא] מסט כלמ שלו. ריל כלש, ט נימים מפסים שהם משתנים מתר מכלים אהד ס צורתם משחטת עיי סחיתיתן, וסם נחהב לק או כל• זמטח פ* שנירה. עי) עיץ משיכ לפיל אות עיג. ע״) ריל •ין •שן מאל, ומחיק משוס ללט סשוסו טל״ל p מלכות הרגה, להוה משמע להרט• סיס בנמוח סיץ ומלכת? רב משמע להרמי סיס באימתו דהי״ט שטה טץ ישן מהשותה, ופלסיג ורב יענל צעיר. ע®) מנשק הכתוב (סיס ראה) כמ0ח ילך, ומפרש בזה הלשק טל המלך — כהשגת יל המלך. ולפנים נמיר הניסחא כניסות ניד המלך, ועמלו מאל המפרשים ננאירס אנל פשיס ט סיס היא וציל

כמו


face, and which were as beautiful and precious as vessels of gold (Ibid.).12

and in vessels of different [shonim] kinds - Should it not be written: "vessels meshunim" [instead of "shonim," which connotes repetition]? Rava answered: A Heavenly voice came forth and said: "the first ones were destroyed because of these vessels, and you repeat the offense!' [See commentary below] (Megillah 12a).73

and in vessels of different kinds [mikelim shonim] ־ He brought his own vessels and those of Eilam [his entire province], and his were found to be more beautiful than those of Eilam. He brought his own vessels and those of the Temple, and those were found to be more beautiful than his. R. Tachlifa said: Vessels whose shape changes [ mishtaneth (similar to shonim)] after a few days. R. Shmuel b. R. Nachman said: Vessels which destroy [mechalim (similar to mikelim)] those who use them. What caused Belshazzar's "egg" [i.e., descendants] to be uprooted from the world? His use of the Temple vessels (Medrash Rabbah).1*- 11

and royal wine in abundance [lit., "greater"] - Rav said: This teaches us that each one was given wine to drink that was "greater" than he in years (Megillah 12a).78

as the king's hand ־ What is the intent of "as the king's hand"? According to the "royal reach" (Medrash Rabbah).19

*

1:8 And the drinking was according to rule; there was no constraint. Fo r thus had he ordained for every lord ( in) his household, to do according to the will of (each) man and man.

And the drinking was according to rule ־ According to which rule? According to the rule of Torah. Just as in the Torah's regimen, there is more eating than drinking, so, in the banquet of that wicked one, there was more eating than drinking (Megillah 12a).80

And the drinking was according to rule ־ According to which rule? According to the rule [i.e., the practice] of each place, there being some

22

רש״י אסתר א ממנו: (ח) כיה. לפי חוהישתיה כדת אץ אנס בי־כן• יסד המלךj * .על כל־רב מתו nto jfo כרצון״איעד־זאיע: ׳ס H J S - S

ויש שאיט יטל לשתותו ט אס ביץשי אבל כאן אין אונס: יסד. לשין ינוד כלומר p תקן וצוה: על כל רב ביתו. על כל שרי הסעודה שר האופים ושר הטכידס ושר המשקים : לעשות כרצון איש ואיש. לכל אחד ואחז רצונו:

תורה תמימה, מה רת של תורה אכילה מרובה משתית ה ר י ת של ת ד ת — כ ד . מהו כ ת ד <״) והשתין*, כ

. [ ׳ ) [nVx י״נ א ה' אף סעודתו של אותו רשע אכילה טי־וכה משחית כל מקים ומקום , יש מקימות שאיכלק ואח״כ שותק ד ת — כ ד . מהי כ ת ד , כ ד והעתית כל אומה ד כ — ת ד , דבר אר»־, והשחית כ ן לי נ ויש מקימות ששותיןוא־ויב או) [ס״ר]. מה, כדגי כותאי שאין שותק שיין השמור בנאדות הכיאו להם יק מכריש״, או ו

. [ , מלמד שכל אחד ואחד השקוהו יין מדינתו"3) [ם;ילה ייב *׳ ר ז ע ם. א״ר אל נ ן או י א, ר] ה בעל ברחו™) [סי ) אק אונס בשתי י ^ ס , אץ אונס ביין נ ( ״ י . אין אונס ביין ח ס נ ן או י אי מלכות שיהא בל אחד ואחד רשאי לצחק עם בניו ועם מל נ . לעשות ל ו ת י ל כל רב ב ע

. [ w בני ביתוי") [

, אני איני יוצא מירי בי־יותי, בנוהג שבעולם שגי בני ה ש. אמר ליה הקב״ אי ה איש ו צ ר נ, ובי יכולה היא להנשא לשניהם , ואתה אישר לעשות ת ח א ה ש א א ש י ארם מבקשים ל, ב י ו א , איש יהודי ואיש צר ו ן י ד ש, לשחר באים לפניך שני בני ארם ב אי כרצון איש ו

. [ ם ע ] { , ה מרוטש לזה וצולב לזה' ת א , אלא ש הם י ה לצאת ידי שנ ת וכי יכול אה ב בי , דכתי דשן , ו י ד ו ה ב ביה איש י , מרדכי רכתי השן . כרצק מרדכי ו ש י א ת איש ו צ ר כ

. [ ׳ איש צר וארב™) [«־nS י״נ א

ת נחרגים מ כמי שמתקני כמסת יד סמלך , וק מ ראשון כמסת ידא למלכא. ״) שירש״• כדת של תורס אכילת מוכת מרונס משתייתו, פר ושלשת, עכ״ל. ונשם ן משמנים סולת ונסן חצי הטן ״ הגריא מויילנא נתפרסם השי׳ ע״ש המשנה דאנות כך היא דרכה של חירה שת נמלת מאכל ומיס במשורה תשהה« סרי דלאטלס לא נתן מדה וקצנ כמי לשתיה, ולדעתי טחס יותר טרשי• משוס דלשירושו שייך לומר שנ« כסעודחו עיש מנהג קיימים נניח המקדש , וכמטאר לעיל נפסיק, משא״נ לטי ק מי י שהחפאר כעמים השייכים לכ סגר״א איט מיכן מה שעם נהג נסעודחו פיס מדם כזו מהמה נמתיגע על סתורה וחי ח״ מוט וצער, וצ״ע. ועיקר שעם דרשה זו והנאות אתריה גצשק זה, לק בודאי ת הוא לטין ללא טרש סכתינ כאי* ר יש. ט איוז כונס, ולק משרשיש שנהג עיש איזה נמיס ומנהג קדומים. *"1 עיין מש*כ בסיף אות, כד• שלא ישכרהו הקורם. ר״ל יין שרגיל מ) שאים מזוג, למי ולא ישתהו אצא לט רצונו. * שרצה ביין מזוג גהס צו כזה, ונא להוציא שלא נהג כמנהג הפרסיים שהיי מפין את אורחיהם נסעירה) ליהודים, לשתות ק ח• כמניאר נמיר כאן. •י צ״ל יס״ל להרורש סזס כרשני• נמגיצס •*נ •א' משני מה נתחייט ישראל שבאותו המר כליס ײפנ• שהשתחוו לצלמן כל ננוכהצר ולא כרעת תלמידו

משט שנהט מדנדם האסידם שנסעודת אתשירוש, ולק דדש כאן שלא נכשלו ביין נסך. ®יי) יתנאר עיש מיש טצקיש נשם מדרש אנא גוריון ניהיל, א״ר ליי, כך כיס סכסיס [מנס:] של אנשי סרס,ס גדול מחזיק ארבעים שחצמת [מין מדה] ה להם ט ט, אשיצו מת אטלו וסמ משקיש ט לכל אתד ואתיה שותהי, אנל באתשיחש לא סיס מנסג משחנע טס. •י) מדייק לאס טתה הכונה ששישה שציה גס י סמצך על כל שד טתו שיעשו כרצון איש ואיש, מליל, ומלכמיג עצ כצ רב לדש שצוס ו ת כל כל רני ט על כל שר שאס ירצס יטה טחו עמו , אשתו וכמו, ט •ש ששמחתם שלמה רק נמשכת בני טתס וכפי ימשמע מלשון סתורס ושמחת אתה וניתך, ונתט' ולכן א:ה חיינת נשמיח סחוס׳ ונעסימ נריס ו' נ החג אע״ש שהיא מציה שסומן גרסא שנשים ששוחח ו אן משני שא• אפשר להנמל לקיים שממש נלערה,) מטא משל זה לרטחא, לאע״ס שעין ז י1ו*ש. פ זה בכלל אפשר לטות, שהד אששר לקרב אותם מד שניהם, . אל זס ולעשות שלום ביניהם ועם זס לצאת י, ם ד נ ולא כציור סקידס משיאי אשס אחת לשט נס ביכלתו לזה סוא בכלל מן הנמנעות, יאפים לא טד שניהם וכלמשרש. •יי) יתבאר של אחשוחש לצאת ימא לנית ישראל (1'ש התרנים, למעני נרעות ג וכרעות נברא יכל אומה ולשון, ועיקר הכונס לעשות כרצון ישראל וכר'.ון שארי האימות, וחלה ענין זם

בשם


places where eating precedes drinking, and others, where drinking precedes eating. Another interpretation: "And the drinking was according to rule" — according to the rule [i.e., the practice] of each nation, so that Kuthites, for example, who do not drink from wine preserved in skins, were brought wine from pitchers (Medrash Rabbah)."

there was no constraint ־ R. Elazar said: We are hereby taught that each one was served wine from his country (Megillah 12a).82

there was no constraint • There was no constraint [in causing one to drink of] "live" [undiluted] wine [if he preferred not to]; there was no constraint in wine used for [idolatrous] libations; there was no constraint in compelling one to drink (Medrash Rabbah)."'85

for every lord, his household ־ to provide for all the lords of the kingdom that each of them be permitted to [bring along] and to regale himself in the company of his children and the other members of his household (/bid.).'6

according to the will of (each) man and man - The Holy One Blessed be He said to him: I cannot satisfy all of my creations. It sometimes happens that two men desire to marry the same woman. Now can she marry both? And you ordain " to do according to the will of each man and man!" Tomorrow [i.e.. In the future] two men will come before you with a claim, "a Jewish mann\ [Mordecai] and "a man (who is) an oppressor and a foe" [Haman], Will you be able to satisfy both of them? [Certainly not,] but one of them you will elevate, and the other, you will crucify! (Ibid.)."

according to the will of (each) man and man - according to the will of Mordecai and of Haman. Mordecai, of whom it is written (2:5): "a Jewish man"\Haman, of whom it is written (7:6): "a man (who is) an oppressor and a foe" (Megillah 12a).88

1:9 Also Vashti the queen made a feast for the women in the royal quarters of King Achashverosh.

Also Vashti the queen - "Also" connotes "in addition to ," viz.: Just as he [Achashverosh] displayed six treasures, his expense accounts, an

24

ר א ז ט א ט גם ועתי המלכה עעןתה מעתה נעים בית המלכות אשר למלך

hv/v • w ־״ ־ - ו ד« A" * J ן vr I י ו - u ז ־ j ״ ״ T »־־ -

תורה תמימה (ם) נם רשתי המלכה. אין נ0 אלא רבוי, טי. הוא בששה איצרות ובניני יציאות ובסעודת

ארץ ישראל ובבגדי כהונה גדולה אף היא בכל אלד,*6) [0*י],נמש/ גם ושתי השלכה . גם — הגיע וסנה של ושתי לגמם, להבצר, להדרך, לפות, ו

) ותקת ספריו ותאכל ותת! גס לאשה וגו׳*) [׳»] . ׳ ברא״ײ׳ • ) , איר.יהושע בן קרחה, טה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של גם ושתי השלכה. חני

. [or] ("»ושתי — כדי להודיע לאיוו שלוה אסתר נכנ0ז עשתה פשתה נשים. הגי, מיני גבאים האכילה אותן, רבי מחק אמר, מיני מתוקים

. M (האכילה אותן*ב בית המלכות. בית הנשים מבעי ליה, אמר רבא, עניתם לדבר עבירת נתכוונו, והיינו

ראשיי איגשי, איהו בקרי ואתתיה במצעי") [«nV י׳ג »׳] . בית המלכות. בית הנשים מבעי ליה, אלא מלמד שנתנה אותן בבתים םרװחץ מפני שדרכה של אשת מצויה לקלקל״"), דבר אחר בית המלכות — שנתנה אותן בבתיםח מלאכול עגלים י ר טצרירץ, דא״ר אבין, רוצה אשת בבגדים nra״p ובבתים מת שאם מפוטמים*"), דבר איד בית השלכות — שנתנה אותן בבתים הפניטים שלה, כ

ימרוד בעלה של אחת מהן תהא אשתו נתונה מבפנים ולא ימדוד**) [0״ר].

נשם מרלט והמן שהם היו נליצי האומה נישראל ונעמיס, וסמיך«ה is הלשק איש איש לנחיב בשטהם ומיותר היא היני לטזיג השם משורש, וכמשיב נחו״ת ר*פ •מרו נפסיק וישאלו איש לרעהו, אצא צר® על מפלרוס וחשעוחם, ומלשון חויל טומא י״יו, והוא משים לשרש שם איש סוא מל א' אישי כהן ג יש [וכמו משק חרמם היא מחותם אית] ולק •ונח שם וס נס מל מלאך , כמו ראנק איש ממי ירשו, ונמיאל ל׳ והאיש ננריאל, ושל סרנה. ' מלאך הגתו תי׳ •8י) כל אלה נתנארו לפיל נפסוק ל׳ נהי, א מיץ סשיכ שם לעין מל• נסונס. *) הנאור ט

E לאלו היה כתונ ײשתי ומי שכיס או מוסיף על 0 ראשק והיה כמשמע שלתכלית נחלת המשתה

א משתה, אבל מכמן לנתיב אחשורוש עשתה נם ט, מורה שהוא מנץ בסט עצמו, ומרמו שמשהה ס נ טא משתה לתכלית שלה שיצאה משנת המשתה שלה, כנס־זנב היבי שנהרגה, וע״י רמו וסמך יחש נס מלשון כרמה וקציצה, כמו איל^ שממם (שניע״ח שיא פיח) ונפ״ב מיל יכלאים נימס עי סיזת מספח, ובנטחת ליו א׳ חופץ החיצוטות שעממו, ונחולץ ציב ב׳ ניממי עם השיט, וסול הרנה, ור״ל הניע זמנה שתסקר הייתה בפולס, וכן הלשין להבצר להלרךו אצשון נם מלשון טמא, שירך הנצירה והויינה י מ, והוא כפל « לרות למר p «1 והכ נה מ , ר ט נ, והראיה ק ומתן גם לאישה חמו ו מלוח נענץ אח להממאר בחורה למתונה י גומה מיתה בעולם,ס טכר כיכ ס. *») ולולא הוועס «ו לא ט כסיה אפשר לומר שנלקחה ט נחלת אסתר נהמליכה, י לן רק לטיח לי צעינג, אנל לא שלקחה חלק בהנהגת

ך סיס הנהוג במלטתו שהמלכה סמלוכה, משוס מ לא חחערב בסניט הממלכה, אנל מניון שנראס מחלת ושת• שנהנה מחלה וכמי בהפרכת משחה, ועל מקומה נאה אסתר, הרי מנואר שאסתר ה י נ לק י ) ו נ נכנסה לשלוה ונחלם וכמי מלטם. ז מולא כתיב משתם לנשים אלא משתה נשים משמע משתהו שהאכילה הסיומות ומטגלת למדם, ומפרש יזו מיp [וריק i i אותן מאכלים קלים הטייס לממס לחיך , א , חהי גרט נמאיס מלבק הנמיאיני נ [ ם נ*כ הלשון גv לנשים. r ירי •צחק מפרש נדט מחיקה שוס מקונל • קרי הס ילועץ גחלות וטציט—קפנית, ״)טרשי כלומר באותו מץ עצמו היא אומר להראות יפיס ונסא לכך נתמנה שיהיו מסתכלץ בה, מכיל. ומעם ט ורשה י מילא כתיב בית מנשים שה״ה במשמע שפירשו הנשים לעצק בטח מזחל, אלא טח המלטת,, ובחשינח מהרי• מיק סי' ק* *וגיא ו ח מלס ט בשם תיס' שגיז אי® בקרי בססלים נחלים מכסים אותם ואמות׳, נבוציט שהמלים קפטס ואינם מכטםא סונה נסרהטא ימהר אותה, כלומר, עיי ט) כשמשבח צטפה וחזקה רגילה להתקלקל י סמנו. •") ט נח המומה בנשים מתר ממנרים, בנחש. י והמרים המצויירים הס טחנות מקים לנח המומס, ולק נהמת ט משים ביותר. «י) גרץ לעיל בפסוק א׳ בורשם הסולן־ — שמלך מעצמו מי• שוחו, וטה חשש שימרח ט השחם, חה ראתם ושתי למפרע, ולק הישיבה את נשי השחם במים ספטמיס, יאם •רצם אחל מהשרים למחל במלכות נשפת'הסעיוה יוסר שאשתו •ושבת בבתים ססטמים ינץ כה אפשר למקם ממנם , חס •סצרסי מלכתו .

לדיש


Eretz Yisrael feast, and the vestments of the high priest [See commentaries on 1:4)], so did she (Medrash Rabbah).i9

Also [gam] Vashti the queen - "gam" — The time had come for Vashti to be "cut o f f" [legamem (similar to gam)], to be "plucked," to be trodden down, to die, viz. {Genesis 3:6): "And she took of its fruit, and she ate, and she gave gam ["cutting-off" (death)] to h e r h u s b a n d , etc.' (Ibid.).90

Also Vashti the queen - It was taught: R. Yehoshua b. Karchah said: To what end did Scripture highlight the feast of Vashti? To show the grandeur which awaited Esther [upon her becoming queen] (Ibid.)•9'

a feast for the women [lit., "a women's feast"] — It was taught: She served them different types of delicacies [gemaim (similar to gam)]• R• Yitchak said: She served them different types of sweets (Ibid.).92

in the royal quarters - Should it not be "the women's quarters"? Rava said: They both contemplated transgression [licentiousness — f° r

which reason the men and women were not separated]; as people say׳• "He, with the old pumpkins; his wife, with the young ones" (Megillah 12a).93

in the royal quarters - Should it not be "the women's quarters"? We are hereby taught that she placed them in spacious quarters, because cramped quarters sometimes cause premature menstruation. Another interpretation: "in the royal quarters" — She placed them in figured chambers, as R. Avin said: Women prefer figured clothing and figured chambers to fatted calves. Another interpretation: She placed them in her inner chambers, so that if the husband of one of them contemplated rebellion, the thought that his wife was closeted well within the palace would act as a deterrent (Medrash Rabbah).9*'96

1:10 On the seventh day, as the heart of the king was good with wine, he said to Mehuman, Bizeta, Charvona, Bigtha, Avagtha, Zetar and Charcas, the seven eunuchs who attended the presence of King Achashverosh,

On the seventh day, as the heart of the king was good, ־ Was his heart not "good with wine" until then? Rava answered: That day was the


. רטתיט אחיםורועז 1 י ביום הטביעי כטוב לב־המלןד י פ י נ .י) ביום מ

לפי שפרחה בה ליפת כיי זתר וכרכס עזבעת הסריסים המ^יחדס את־

™ * - ת S פני ־ה^ך ״״להביא א J i / S S nfiarb מושה כהן מלאכה בשי.מ המלכה לפני הטלוו בכתר מלכזת

י - . - • * M ^ . . J C Z J — ה מ ו ר נגזר סליה שהפשס ע

הע?ךס והשרים ארד־י^ה כשטובת מראה היא: יבותמאן ה$לכה ועתי לבוא בדבר הטלך א£זר בת־ הבאסים

A* •1T - Jr ו vv ג־ tv v - J - I • » • I י j t i t - I - t I ן ־• חודה תמימה

ו יום ח ו א א ב , אשר ר א ר ס ח ו ב ב ב ל י ט א ה א ל ת ש ד ה י ע נ . א י ג ב ו ו ט י כ ע י ב ש ) ביום ה (יי ת ש . ו חד ד שהי ש ל , ס ו ן ל ד טח־די ־ ח ם ט ד א ה ש ד ש ב ) ש " ה י ת ה ב י ש ע י ב ש הך צוד. כ י פ , ל ת ב ש ק שלאבד. ב ה בז ש ו ע ג*ת ו ן ערו פ י ש פ ס ל ו א ר ש ת י ו נ ה ב א י ב ה מ ע ש ר ה

. [ ' n י״» נ V » ה ערומה*") [ ת ו א א י ב ה לע י ה ו א י ש פ , ל ה ב י ה נ נ י א ה ו ב ו ב — ט י ג א כ ל ב בא; א י ת * ב אין כ ג . ב ך ל מ ב ה י ב ל ט נל א ר ש ל י ן ש ת ב ו ל ט ב , א ׳ ו ע ת ש ר ה ל י ה א י ב ל י ט ) ו 'n nSrp) ב י ת ב , ד ה ב ו ם ט ה אין ל. [ ר י ס ] ( " ׳ ו ג ה ו ב ו ט ל ה ל כ ב ע ל

בי טו ם ו י ח ש ם ש ה י ל ה א ) וילכו ל * חי י ס ) ר ש א נ , ש ה ש ל ש ה ב י פתו ין אחרי ל הי ם ע י ר ח א מ י ל ו י אב נ י ל י או ס ) ל ! י + ג * 6 ב ( י ת . כ ן י י ב השלך ב כטוב לש י ר פ ך ה ם כ י י , לח חד ק מי ש ב י ר ו ה מ ן ז ו ה צפע נ1ריש, מ י י ע ע פ צ כ ך ו שו ש י ח נ כ, ן י י ך ב ל מ ב ה ב ל ו ט י כ ע י ב ש ם ה ו י ב ב י ח כ א ד ו א ה ד , ה ת ג י ר ה י ל ת ש ש א ר ו ש ח ק א ק ב י ח

. [ 0 » ה [ נ ו ח ה ו י ל ף ע צ ך ק ך כ ו ת £ שי א , מ ( י ר נ ו כ ת ה נ ר י ב ר ע ב ד ם ל ה י נ , ש ר ר ש פ א , ד י א ו א ה ת ו צ י ר י פ ד ב . מ י ו ג (*) ותמאן וא ת י נ ת מ , ב ( " ? ה ע ד צ ה ה ב ח ר פ ד ש מ ל , מ א נ י נ ר ח י Y יוסי ב , א י א ת א א ל א ש ע ט

. [ ׳ נ נ n ״ V * ] ( * ב ג ה לד, ו ש ע ל ו א י ר ב א ג , ב י ג תי —סשטעיסמיוחורחס, והיא •ים ע ט *״)לריש מ« מרומז מנץ זם השנס . *י׳) אמנס לא נמבאר 6יי ד ו ל מ , אף ט אמגסהלשק נסמוך פלנל ה ק ז פ נ טל הסריסים מורס שהיסה טלם איזה שקולה ילאל, ז»לי סמט זס על סלשק ו נ מזשרשס ס0מ םנ, ט סלשק להניא היא לשק י ס שאמי להטא 6ת ה גס לט סרך גמל המלכה, ומא סירס להניאהרי שחיחוח מנול, אלא סיל״ל שתנא, ולק ירשי י נ* לא האנס ללטו ד שצוה להניאה ערומה ואו מ מרצונה ולק צוה להטאה [ונסאי טנא דרשו נסנילסנטלו לסטא no הסן מלמל שהניאוהו ס״ז א׳ ו ננהלה, ויל למרייק גיכ מה רלא כתינ דנטלו להסן לנא אלא הוא מ«• שסטאוסי שלא לרצוט ללט לא הלך. או אחר משתה, אוי• םמאװע שלולט ואחר מיחס נ!» ואחר ננואת אשי* עם מי ואיסטו ט <0ל חסל ים' כמטאי *>] • מרקר שסם סלנר שצום להניאה ק •יל משיס שנשי סגראסס ה ט י 0ס»ק «ס לסראוס סמנים יסשנ׳ם אח • סחםאר גיטה הרגם, וטה י1שש שאס חבאמלונשחג •אמרו שהמט סלטח ניטס אמה t ט מלל ס מ אין ראיה 0י*אר ספנים שאששר לי<»י« עי• טולו 6ילא גחל ולא שרק ושרק [וכסיש נכלזטת י

ויעלת חן משמע ימחל ישיק אפשר למיטה ולמצוא חן] ולק צום להניאה מרוסס« ואח כל הנוף אץ מהנץ לנחול ולשרוק ויחט ניוט סגוף סל •וסי טשמם ט •וט מנעי הוא. ונשרר״א 0מ״0 •תא שכך טס מנהגן של מלט מל• ממולה שטי שוויסם משחקװז ומרקלוח לשניהם וסי. «°) וחסוזן מוניזם השלמה נראה ממעשה זי לאחשיריש, שהרי כל כך טה לט סוג מליו ולנטף נמריה שמחיז ממא־רע לושחי שמרים a וחמי* נמרם • . נם 6ששר לשרש סיס שנאינו למיל סט ק ב׳ הדרשה כשנת המלך שישיבת אוהיע אינה ישעה, ®״*6 לשמם אות ל' וצרף לכאן. P) לטל נפסוק ס'גירשה טת המלטת. ק״) טרשי• יטרושלמי •ליף «ס מז״ש למיג נס ואת אשר מזר סלים (ל אי) וטזיג בעיי מ (ליה ב' נ״ו) ט מזר מטח ס' מס להלן צרמס [לק מטרש 00] אף כאן צרעת, מכיל. ww טרזשלמי לא, רלזע ט לגזמז מסר סרנה נמצאם לרשם י מירושלמי שטים לשני סראפונ״ם, ויזמר מזה גדאס מסר כירושלמי מנילה, ט סכל סאנזוח למגילת אסתרה טרזשלמ•« 0 א m o 0 שבגמרא ומדרשים לא גא ff דלדול נשר •יירם, וסמשיכ נפרזך מל לנר שסוא •מר נקרא זנב, דש להישיף גול *הוא תואר

לחזימ


Sabbath [this being the intent of "the seventh day"] . "As one metes it out, so is it meted out to him." Vashti, the wicked one, would bring Jewish girls, strip them, and force them to work for her on the Sabbath — for which reason it was commanded that she be brought forth naked [to the king's feast] (Megillah lib).97•98

as the heart of the king was good ־ It is not written: "when" [his heart was good], but "as", [connoting a similarity, viz.:] good, and not yet good. For the nations of the world possess no real good, as it is written (Koheleth 8:13): "And there shall be no good for the wicked." But the good of Israel is a perfect good, as it is written (I Kings 8:65): "And they went to their tents happy and good of heart over all the good, etc." (Medrash Rabbah).99

as the heart of the king was good with wine ־ It is written (Proverbs 23:29): "Who cries'Woe!'? Who cries ,Alas!'?... Those who l inger over the wine ...In the end, it [the wine] bites like a snake; it sunders as a viper" — Just as a viper sunders [the bond] between death and life, so wine sundered [the bond] between Achashverosh and Vashti, [dispatching her] to death. This is the intent of: "On the seventh day, as the heart of the king was good with wine, etc.," this being the cause of his subsequent anger with her and her execution (Ibid.).

1:11 T o bring Vashti, the queen, before the king, with the crown of kingdom, to show the peoples and the princes her beauty ( for she was of a beautiful appearance) .

1:12 And Queen Vashti refused to come at the word of the king by the eunuchs. And the king was extremely wroth, and his wrath burned in him.

And she refused ־ But was she not a brazen woman — as the master said: They both contemplated transgression [See commentary 93 above] — Why, then, did she not come? R Yossi b. R. Chanina said: We are hereby taught that she suddenly erupted in leprosy. In a baraitha it was taught: Gabriel came and put a tail upon her (Megillah 12b).'00102־

אסתר א רשיי

t ^ v f t ג*$י 1 ם י ניכןצף המלך מאד -?W־ ?.עיי 9 : ו£לך לחכמים ן1־עי הרגתים כי־כן דבי הםלר

לפני כל־ידעי דת ורץ: יי והקריב אליו כר^נא בכל«שפמ לשוס את הדבר• m M ~—, I- ״ ׳ ז " *•ין' T- J»T-I •ו 11« 1 י ו ' (יד) והקרב אליו. לערוך

הורה תמימה, בר אהוריירא ה י , שלחה ל א ב , אמר ר י . אמאי דלקת ביה כולי הא י ט רקצף המלך ו, ה י , וההוא גברא אשחטי בחטר י ו ר א שתי ולא ר ע דאבי אבא לקבל אלפא ו

מיד וחמתו בערה בו*) [סגילה ייב בי].— שיודעק לעבר ם י ת ע ז , יודעי ! ן — רבנ ם י מ כ . מאן ח ׳ ו ג (*) ויאטו־ המלך לרגמים ו, ניבא ד י ב ע , היכי נ , אמרו י , דיינוה ל ו ה )׳ אמר ל שנים ולקבוע חדשים?יתא, ו , קא מולזלא בטלנ ה ק ב , ש ה י , גימא ל ן נ , למחר פסק ליה חמרא ובעי לה מי , קטלה ה י ל, מיום שחרב ביהמ״ק וגלינו מארצנו נטלה עצה מטנו ואין אנו יודעק לדק דיני ו אסרו ל, זיל לגבי עמון ומואב דיתבי על דוכתייהו כחמרא על דורדיא?1), מיד — והקרוב ת ו ש פ נ

אליו כרשנא שתר וט׳ [שס ׳•ם]., מדד. טובה היתד. באותו האיש שלא היה עושה דבר מי . איר שמואל בר אי ך כי כן דבר המל. [ ׳ peeג י ] קי) [ס״ m הדא הוא דכתיב כי כן דבר המלך לפני כל יודעי] , מלך עד שנ), כרשנא - אמרו . איר לױ, כל פסוק זה על שם כךבנות נאמר?' י ט (יי) כרשנא שתר וה , כלום הקריבו רע לפניך כרים בני שנ ע מלאני השרת לפגי הקב״ה, רבש״p , אדמתא — כלום ו ך, שתר — כלום הקריבו לפניך שתי ה י ים ישראל לפנ כדרך שד,קי(m»n ׳«)דכתיב בוע , ה נ ו ה , תרשיש — כלום שמשו לפניך בבגדי כ ה מ ר ט לפניך מזבח א ב

לחתיכת נשר שאץ נס תמונס ופרצוף והוא מספר,ק ה' אח ונפק שאמרו נפירונץ ניא ב׳ מהיס ד הצלע חל אמר פרצוף יחד אמר זנב ולא פליני, אצאp שהיה חחינת נשר, ומר ס״ל יכיה 3 e רשניהש בה צורה ופרצוף ומר פיל ללא היה בה כל צורה ו ומכונה זנב, זנהכותב הונאה ירשה מירושלמי, כתיב משת•(נ׳ אי) ואת אשר כנזר עליה וכהיב בשיא (פי) וירס המנח את השוק והפליה , מה עליה לסתם 1« [נמקוס אליה נחלוף אהחיע] אף פליס יכאן זנב., ועיין ו והנה בירושלמי שלפנינו לא נמצאס ררשס ז משינ נאות סקויס. 3P) נר אהוריירא הוא שומר המסיס, וכונה לנצשאצר שמסירש נו .(רניאצ הי) ששחה יק מול אלף שריי כמו סלס «חל, וכנחס אותי נשה אהוחירא לפי ערן משרחי אצל נבוכינצר וקנה, ולכאורה אינו ממאי עיקר השאלה אמאי ילק: ניס כיל• האי, יהא מפורש בכחוב סנת הקצף, מפניף הפסיק וחמתו שמאנה לבוא, וציל יסמן• פל ט, ופריו ז ג נערה ט למשמע ט מנסטם שלא נ<ה מ, ימשג׳ ששלחה ט למה וה ללקה ט מנסים בסתר לס מלהניי ואת, ולק , והיה ג י ט לי בר אהיר״רא ו, ומיי״ק לטיז סוס לשין ם י פ נ נערה חמתי ט מ, ולא סיס נמה שפתח הירשה מיי וחמתו במרס ט ויקצוף סמלו. קי) •תק יסי״ק ילשין מחלת הפסיק איס מקטל לסופו לפתח מזנמים •וימים זסײס ט p לנר המלך לפני כל יומי ית מתי

ורק, והרי חכמת יחעת סעתיס פנק אחר הוא כלל, ונס איט מטאר הלשון כל ן י י מחכמת יטפח רת ון וה לא רצה ס מעט י יורע׳, מהי כל, ולכן ר לשאול אח שר• סרס ומט אולי מאיוז נסיה •סו היק, ושאל לני אומות אחרות, רען כי התואר •ורע• המתים מצעו בישראל יכתיב ומנט ישכר •ויפי טנה לעחים, לכן יריש ששאל אצל חכמי ישראל, ורמו הפסיק שאל •פלא שפנה .בוס אל חכמים אשר לאי המלו — להטת — אל נ סנט אנוינתי, •ען נ• ק י, ק י ת ו ח ולין, כלומר, אל כל •ורע• י כל •ורעו י •סיס מאיום עם ואמונה שיסיס, אס או סוא מרע, וכאן מצא לננק לפנות אל חכמי ישראל. ק י ית ו PP טין על שמריו, ששוק נמטחה, יסמן מס על הפט ק לירמיה מיח שאק מואנ מנעוריי ושוקס היא אל שמדי על כן עמי פעמו ט ידי* לא נמר, ורמזו לו נ׳ה שמסנת ממחתם •חט לו עצה ויעה. קי) במיר לא נסמן מאמר זה פל זה ת נ מג, ולק ה הפסיק, וכנראה ל• לסיו זה מפסוק ו קנפט ירשה זו כאן והנאניה במוסגר לרפת ט לא סצגק המירש הוא ט אס חושפת משלט. קי) נראה למוסב על אמו הזק שהטל סמן פיר, והמצאטם פמח לסגן על ישראל לפני הקביה כמבואר באנחת יספט כסי סמטאר כאן, ילטמן ורמו סמלו חויל פנק זה פל לשק ׳ה הפסק אפיס שכתוב שלא במקום

, כירכם בקייש, ועיק משיב נר ק פ אמו ס ס׳


And the king was extremely wroth, etc. ־ Why was he so incensed? Rava said: She sent to him: "The groom [Belshazzar] of my father's father [Nebuchadnezzar] could drink wine over and against a thousand [of his officers] without getting drank, and that man [Achashverosh] is stupefied by his wine!" — whereupon: "and his wrath burned in him" (Ibid.).*01

1:13 And the king said to the sages, the knowers of the times, for this was the way of the king, to take counsel of all knowers of ordinance and judgment ,

And the king said to the sages, etc. - Who are "the sages"? The Rabbis, '"knowers of the times" — knowing how to intercalate years and fix the new-moon. He said to them: Judge her for me. They said: What shall we do? If we tell him to kill her, the next day, when he "sobers up ," he will ask us for her. If we tell him to pardon her, this would cheapen the king's rule — whereupon they said to him: From the day our Temple was destroyed and we were exiled from our land, counsel was taken from us and we are incapable of adjudicating capital cases. Go to Ammon and Moav, who have sat in their places as wine on its lees — immediately whereafter: "And the closest to him: Carshena, Shethar, etc." (Ibid).104105׳

for this was the way of the king ־ R. Shmuel b. Aimi said: That wicked one possessed a good attribute — to do nothing before asking advice. [This is the intent of: "for this was the way of the king, to take counsel of all knowers of ordinance and judgment"] (Medrash Rabbah).106

1:14 And the closest to h im: Carshena, Shethar, Admatha , Tarshish, Meres, Marsena, Memuchan, the seven princes of Paras and Madai , who attended upon the king, who sat first in the kingdom,

Carshena, Shethar, etc. - R. Levi said: This entire verse alludes to the sacrificial offerings, viz.: "Carshena" — The ministering angels said before the Holy One Blessed be He: L-rd of the Universe, did they sacrifice before You one-year-old lambs [karim], as Israel did? "Shethar" — Did they sacrifice before You two doves [shtei torin1\־

30 רשיי אסתר א

מריו לפניהם אלי הס כרשנא ?טבעת ערי ו פרס ומדי ראי פני המלך הכזבים? מדדלע^־ת במלכת ה נ י ראישנה ב^בות: ט לחכמים: (שי)™ה. ל=י1 ועתי.על ו אשר לא־עעתה את־מאמר המלך

IVJV- -י « ־1:־ מוי• ליז)כיי5אדנררמלרה י * jv «1 -•. ->7 ד אח^נרוע ביד הפריקים: סטיױאמר מומכן ־טיק ידי לפני המלןז והגרים לא.על־ד^לך לבדועותה״ועתי ה9לכת כי על־־כל־־הערים י ועל־כל־־העמים ratev־־ בכלי־־מדעות" המלך

I 7 ״ •י ־ » I » • 1 V ן I ' " ץ J ־ * * ״* ״ * ״ T י 1

אהיםורוע: יז כײיצא דבר־המלכה על־כל־הגעים להבזות בעליהן7k» t ^ i - / 1 - 1 • T - T י • T I - - - I *" ־ I •1-1 • ז־

תודה תמימה תרשיש ושהם רשפה, סרססרסנא — כלום סרסו לפניך בדם ובמנחותקי׳), םטוכן — כלונ»

הכינו שלחן לפניךייי) [«nV י*נ בי]., ולאומה קדושה שלא כדת אל» ת ד ת מה לעשות. איר יצחק, לחוירתא כ ד («) נ

. [ י באכזריות?) [מי. [ » במלכה ושתי. על אחת כסה וכמה במלכה שאינה ושתייי") [

, ממוכן זה הסן, ולמה נקרא שסו ממוכן — שמוכן לפורעניות? ־> י (טי) ויאמר מסוכן. תנ C.S'jd] •״נ ני].

e» cr] . א, מכאן שההדיוט קופץ בראשייי) [ ויאמר מסוכן. אמי• רב כהנל ויאמר ממובן. מה ראה מסוכן לקפוץ בעצה תחלה, פליני ג׳ אמוראים, חד אבר ע שהיתה מסטרתו בסנעלה על פניו, שאמר לא על הסלך לבדו עותר. ושתי המלכתקיי)״ר וחד אמר על שלא הזמינה את אשתו לסעודת הנשים, שאסר כי יצא דבר המלכה על כ הנשים לועזית בעליהןיי*), וחד אמי שהיתהלו בת והיה מבקש להשיאה למלכות, שאמו"

. [0J*1 (10?ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובח ממנה • W (י יצא דבר המלכה. [וכי לשלוחין היא צריכרי]קיז (יי) נ

ס׳ בראשית גשסוק ויצו ה׳ אלהים על האלם, וצרף איחס, ולפא צ״ל ילא סיל כירשה שלפטט לממוק זיז לכאן. די) מיני מטלות בקדשים. P®) יש לשרש סמן. P',) שהרי סכתוב מנה אוחו לבסיף אלמא) כלומר לא י סכינס למיסב מל שלחן ספנים [מס לחם הפרס] לנס קנון סיס מסלם יקסן לעטת נראם. י לחם ספנים, טא קדשי מזנח כמו קרנן, יסילורי רק אה המלו מתה(יזה סיס עינה) ט אס גס את כל נקרא נתירם נשם מערכם דסייט סננה. ועיין נמיר השרים ונס איי* נכלל, יהלשק מסשרמו על פטד כאן שמי נוסחאות נאנדה זו. CP הנמה שמתמה נמנעלה אולי«א עיד השחת סכזיון, וכן מציט ננ*ר סל רשעות נפשו של אחשורוש, שלחן את ושתי שאל ס׳ מיה שפחתו נקורדיקון [כ״ט מנעל] סל שניו 4 ליודטים אין לדונס כדת, ולאומס שלמס, לישראל, ונאיניר ש׳ רנתי סס שפח לי׳ סל דשים נסנדליה. רצס לדון עיש נקשת סמן מכלי חיץר כלל אס סוא ?0י) דױש הלשון ט •צא דנר סמלכס על כל סנשיס 0 כדת או לא, וקרי לושתי חזירתא, כמו שהחזיר יש ט כלא משים שטו שם איק צריכות סוד לדנר לו טמן שהרס ברגלו שמפרים שרסה, ע סראתס המלכה ושקודתה, ט הלא ראי מה שראו, אלא נא טא סימן מהרס גמלים, כלומר טמן צימוח, לרמי שמר סמלכה •צא סל כל המיס אטלז לאלו) ר״ל שלא טו אז נאותו מעמד, ודריש ט משני שבלבו " שלא רצתה לילו כדנר סמלו אחשורוש. י שאינה מזרע המלונה, והגונה לאסתר שנאה אל היה לו שינא סליה מל שלא סימינס איז אשתו, לכך סמלו מנלי קרואה, ונמו שאמרה ונק אבוא אל מסס הלשון מסק סחשנת לנו. קי") זס לרה המלך אשר לא כרת, ולולא חסלי ה׳ לחת את מנה יען ט אין ק הנמוס הוא אשר נעמ שחוקרץ ומין, ט הלא שט עמים ק , ק ח ש לשטו, אז מל אתת ס״נ שטחם נסנשס סול יותר ליני נסשות •חקרו נj prrra שעומד ובעוז שסחדים נענץ זה אץ נאות למר (S'P .והיא לא ידע עוד את עמה , * ש מ לטות חלף, רתק לרוסז להשסיק נס סנם המן אלא משט שמזמות לט היו ס״ל 9תו להשיאה לסלסת,, לעצמי, וסי לקמן לא •טל להתאסק מגלי להטע תינף את סזימוחיו אשר הנץ לי ידישינן שם לו סטןtirx ,יש לשרש סטנם שאמר לו CP .ריש סרןס נ'במינוס ראשון דלא* שזכר סמלו את גרמי ושמי ולי קצף על שבעת שדי שייעציהי לסרנס וסרג מאמר, ט אש לא תוציא ושח• בכתב פיזיס לנצ

9נשי0


"Admatha" — Did they build before You an altar of earth [adamah]? "Tarshish " — Did they minister before You in the priestly vestments, in respect to which it is written (Exodus 39:13): "tarshish [emerald], shoham, and jade"? "Meres, "Marsena" — Did they stir [mares] before You the blood and the meal-offerings? "Memuchan " — Did they arrange [hechinu] the table [of the show-bread] before You? (Megillah 12b).107109־

1:15 By ordinance, what to do with the queen, Vashti, for not doing the bidding of the king by the eunuchs.

By ordinance, what to do - R. Yitzchak said: "For this swine [Vashti], 'by ordinance,' and for a holy nation, not by ordinance, but by dire cruelty!" (Medrash Rabbah).110

with the queen, Vashti - How much more so [was the situation fraught with danger] for a queen [Esther] who was not Vashti [i.e., not of the royal line, but a Jewess]! (Ibid).1 1 1

1:16 And Memuchan said before the king and the princes: Not against the king alone did Vashti sin, bu t against all the princes and all the peoples which are in all the lands of King Achashverosh.

And Memuchan said - It was taught: "Memuchan" — this is Haman. Why was he called "Memuchan"? Because he was "readied" [muchan] for punishment [i.e., hanging] (Megillah 12b).112

And Memuchan said - From here it is derived that "the commoner, [in this instance, Memuchan, who was enumerated last (14)] jumps to the head [of the line]" (Ibid.).1"

And Memuchan saw — What did Memuchan see, which made him " jump" first with this counsel? Three amor aim differ on this. One says: It was because she "slapped his face with her sandal" [i.e., He felt that she had insulted him personally], viz.: "Not against the king alone did Vashti sin, etc." Another says: It was because she had not invited his wife to the women's feast, viz.: "For the act of the queen shall go forth

32

אסתר א רשי׳י בדיניהן באמרם המלך אהעו^ט אמר להביא על כל הנשים. זה שנזההv c x ! ל ח ^ את מילר ״ל. נ . י ה א ב - ^ ל ך ן י נ פ את־זעתי המלכה ל: ״ ! 4 - להבזות אף הן את נעליהן ! ״ ! ! • ־ !•« •ה תאמתהו^רות פ-ס־ומדי א£ר עמעו את־ (ייו) תאמרנה שרית פיס ת דבר המלכה לכל &ר'י המלך וכרי בזיון וקצת: ™?י׳ • לנלשך המל!. את הזכר הזה והרי יה מקרח ו ד ו v ״ד ! IVAV- J-T •!; 1 . ־- M ־ יט אם־^ל־המלך טוב יצא דבר־מלכות מלפניו קצר: וכוי בזיון. ויש

י JVJV •• • ן • ן ץ ץ

המלטל! ־ 0״) מרנ * ־ ! W רבוע בלתי פרסזמדי ולא , תבא ועתי לפני המלך אחעזורו׳ט ומלכותה ית ן גזירת מלטת של• קמל

ד מ ו S W המלך לרעותה הטובה ממנה: נונעמע ק המלכות: ולא יעבור. מ זה מביניהם שיהא זה חוק ודת לכל הבתה את בעלה: אשר לא הביא ושתי. ולכך נהרגה :

תורה תמימה, את , כדי הבדק הוה לקציפה ז נא, רב אמר י (׳") ובדי בדק וקצף. רב ושמואל ור׳ חנת הקצף לבדק זהיר״), ור׳ חנינא אמר, כדאי הבויק שביוה ושמואל אמר, כ

. אביה את כלי ביהמ״ק לקצף שקצף עליהק׳0) [ט״ר]ה, אדוני המלך, דבר אתה מוציא מפיך ואני מכניס את י לי מ ת. א א דבר מלכו צ (י®) י

ראשה בדיסקוסקנ) jשם]., כתיב («יינ הי) כי הוא יכאיב . איר תנינא בדיה דד׳ אבהו ה ג ה הטובה ספ ת ו ע ר לו תרפינה — בלשק שנטלה המלכות טוקנה שאמר לו שביאל ת , ימחץ ד ש ב ח ר, בו בלשק חורה לו המלוכה, הדא הוא דכתיב ומלכותה ך מ ס ב ו ט (׳»״*ס״י) ונתנה לרעך ה

יתן המלך לרעותה הטובה טמגהקנ״) [שם],תם לשמוע טוו שנכנסה למלכות, ל אגו עתי ח . ר׳ לוי אמר, פתגם ג ך ע פתגם המל מ ש נ (נ) ו, פתגם גדול — שמחוז וששון ר פ ל ליהידים, ור׳ יצחק א ת מהו — אבל ג

ליהודים?") [שם] .

ה, ולק נר ו משיש להנווח נעליהן או לא יחשרסס ו!ה, אלא לא כ; מא , ימנע חיצאת שקידתה ווי נ אצא נס ממילא ישמע ויתסיסם הדנר, ט כי ורך משיש לשמוע ילסשמי! לזילתס כל ונר נעים, ויט שאמר וט לשצוטס סיא צריכה לסרשיס ונר וס. n'P) יש צפרש וצא הליני, ושניהם נאי לספעיס צשק זה שהכונס שנא ממוק להסטר צפני אחשורוש כמס נוול סביון שעשתס ושת•, ואל •קל ואת נעיניו, מסן מאי שכצ כך קצף עציה המלך, יכינתו טתה נזהד הטית שצא יתקרר קצפו עציה, ומפרש רנ שאמר כ היה לקצף כזה, ט אמנם נוול מאי הנזױן, ושמואל אמר שטק בלשק ום ט אמנם כלאי מאל קצף גוול, וטיט ג״כ הט0ה בהנ׳יק גדול מאל. ה לנדון ט B'P) מיסב על נניכונצר שחרג ביהס״ק וביוה אותו, ומה שנפשה טא נעון אטה, •יל מיס המטאר בסיר נסמיך דש פרשה נ׳שטא לא הטחה לאחשורושק, שאמרה אנויי החריט לתת רשיון לבטח טהמי, ולט לישה ה ואתה חננה , לק נשקל כליה עין ז זאת צ״ל והלנרים וכד ביין וקצף לבי• הכחוב הם

ד ממיק. 3P) ליסקוש הוא מץ מסנה נ ולא ל טו כשמכטסין ראשו של אדם נתונה היא נתתן מעצמו, והיא מיתה• קלה ויפה« ונה ממיחץ השדס הידינק, ואמר לו, שאל ימוש שיתקוממו כננלו קרומה ומיורעיה להו:יא מירחו, אצא לו רק •צאנר מלטת ומיו יוציא היא ונרי ל*ר. ?C3 ט ו אסתר היתה ממשפחת גאול המלך כמניאר בפרשםב) מיייקיס מה שלא אמר וישמיע, הנאה. קנ אבל ונשמע — משמפ שיטה נשמע מאליו, ומסיש׳ ונא הנתונ לרמו וכל סיקר מאורע וו היה לתכלית שישמע סחנס גדול לישראל, י׳ש״ל ומשמע פיזגס אצמעלה קאי, סל רעומה הסונה ממגה, היא אסתר, כלומר שעללה ישמע סתנם נרול, ומר מפרש הפתגם הראשק אנל נחל ליהווים, וס״ל חה היה סיקר הכונה מהקנ״ה שיח׳רו נתשונה על שחפאו טמי אחשורוש [לרפת חי מיל ממרא שהשתמו לצלםץ מנילה ו שנהמ מסעיית אחשירוש פ ולדעת חו מי י״ב אי] וסר מפרש הסחנם השט שמחה וששון ליהודס לום טס תכלים הנס מכל המ^רס.

פיק


to all the women [even those who were not present, such as his wife] to demean their husbands." The third says: It was because he had a daughter which he wished to make queen, viz.: "and let the king give her royal estate to another, who is better than she" (Medrash Rabbah)."4'ui

1:17 For the act of the queen shall go for th to all the women to demean their husbands in their eyes, saying: King Achashverosh bade that Vashti, the queen, be brought before him, and she would not come.

For the act of the queen shall go forth - ["Does it require special messengers!" (i.e., One woman tells another)] ( Ibid. ) . u l

1:18 And this day the princesses of Paras and Madai who heard of the queen's act shall relate it to all the princes of the king, and shame and anger are warranted.

And shame and anger are warranted - Rav, Shmuel, and R. Chanina interpret this variously. Rav: This shame warrants this anger [of the king]. Shmuel: This anger is warranted by this shame. R. C h a n i n a : The shaming by her father [i.e., her grandfather, Nebuchadnezzar] of the Temple vessels warrants this anger being unleashed against her (Ibid)."%,u9

1:19 If it finds favor with the king, let the king's word go before him, and let it be written in the ordinances of Paras and Madai , not to be revoked, that Vashti not come before King Achashverosh, and that her royal estate be given to another , who is better than she.

let the king's word go before him ־ He said to him: Your majesty, the king, just say one word, and I shall place her head in the diskus [a decapitation device] (Ibid.).120

to another, who is better than she - R. Chanina the son of R. Avahu said: It is written (Job 5:18): "For He wounds and He binds up; He

34

רש־י אסתר אא י ה ה ב ספה המלך אשר־יעשה בכל־מלכותו כי ר <כב) ™בר כלשון ™.

L . * i יי ן־ VT י* - A , ' ! . , - ״ -י>«• . - , ד ;ךךלבעליהןלמגתלועד־כןטן: nfr אשתו ללמד אי. לשיט אס י . ו ^ rci ת היא נ

m ־אױיטב סיבר בעעי המלך והערים המלך כרבך ממוכן: נ־ ויעלה ספרים אל־כל־מדינות המלך אל־ מדינה שדינה ככתבה ואל־עםועם כלעונו להיות"כל־אייע עררjm • t «11* A * י י '1' ז

בביתו ומדבר כלעון;נמו:

תורה תמיסה ונשמע פתגם המלך. איר יהודה ביר סימון״ תשמע שתגם מלך מלכי המלכים הקדוש

ברוך הוא, שאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק5)") [ס״ו]. כי רבה היא. רב ושמואל, חד אמר , הדא מלכותא רבה להדין חטא, וחד אמר, הדי;

. [or] (חטא רבה להדין םלכוהאקט־ cr] . (טי) וייטב הדבר וגו׳. נזר להפנים ראשה בדיסקוסקט־•) [ M)) כל איש שרר בביתו. אסר יבא, אלסלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהם

של ישראל שריד ופליטי), אסרי, מאי האי דשדר לן, להיות כל איש שורר בביתו, פשיטא, אפילו קרחה בביתיה פרדשבא להוי?") ייב ני].

ב (") אחר הדברים . רבנן משוס ר׳ יוסי בן וטיא אמרי, כל מקום שנאמר אדרי — סמוך, אחר — מופלג") [סיר].

כעך חמת המלך.. איר יוחנן, כל איתן השנים משעה שנהרגה ושתי ער שנכנסה אסהר לא שככה חמתו של אחשורוש, אסרו ליה, והכתיב כשך חמת המלך, אמר להו,

בשך אין כתיב כאן, אלא כשך — שכיכה שאינה שכיכהנ) [or סיף גי]. אשר עשתה ונו׳. ואת אשר עשתה ואת אשר נגור עליה — כשס שעשתה כך נגזר עליה, [היא עשתה טלאיה בבנות ישראל ערומות לפיכך נגזר עליה שחבא ערומה —

ונהרנהן) [0נילה ייב נ׳). אשר עזר עליה. עיין לפנינו לעיל פרשה הקודמת פסוק י״ב בדרשה זהמאן המלכה

באית קיא וקיב.

י נ , וסוף 00יק וה ז 12P) ע״ן מש״כ נאות הקו לס מסלק מתחת סשמיס, חסו ככל מלכותו — מלכות שמיס. קני) ריל חי אמר כי אעיפ שאפשר להתנצל כי סחנוא כשהוא לעצמי אינו ניול כל כך, אנל מכיון שהמלכות [המדינה] רנה וגדילה יגיע מזה מזק לאנשים הרנה, לק ראייס להענש מסמס« על סימא י •ס, יחי אמר, נ• רנה סיא — ס שהיא לעצמו גחל וראייה לסענש סציס. 3P") כדנרנר מלכות(׳׳יש) וכסי הנדרש סמוק לעיל נפסוק יצא י שס, יעייש. P") ר״ל אלמצא האגרות ראשונות* שהוחזק שיסה לניט העמיס, כרמפרש, לא סי נשתייר משונאיסס 6ל ישראל [לשון נקיה נקש] שדר המלך נאנחת נ י וסליס שהיו ממהרין להרגם נ, אלא ילסי האמצעיות ולא היו ממתיק ליוס הניסי שחשט אותי לשושה והפנפך חשני" שאילי עוי יומר

ת י (הוית אסחי) ב

) קרחה היא שפל א;שיס כמש״כ החוס׳ . קכי ט בשיש רנכורות וכינתיכ(מ״נ ני) עלה קרח, וזוהי

שפותו ומאי קמ״ל נסקולתו זאת. «) י״ל רחוק בזמן מענינו של מעלה, ונא הנתונ להוחת לאלים שכנר עבר זמן רנ מהמאורעדה י ו הקורמת נכיז לא שכנה כל חמתו, יכמניאר נ) יהלשון נשו־ כנאה נשיך ולא נשוך, יעו״ש. גק על ומיין של שטכה , ולא בכיף הדמיון מורה יף שדשה ז׳ נשטק סל שכיכה מוחלפת, וע״ע לקמן ט) עיין מה ששייך ורמת סמלו שננה ומש״נ שם. ג לדרשה זו לטל נפרשה סקומלח נפטק (יי) נמס השניעי כשונ לב המלך. ויהק למלייק סמליס אשרדה, ולא טרש מה משחה, כ• הלא 9אוניז 0 ש יה רק נשנ ואל תמשה, ולק לנא לפני המלך טם גננית ישראל ת ש מפרש סל סמלאנה אשר מ

ערומות


strikes and His hands heal" [with the ingredients of the blow itself]• With the same words by which the reign was taken from her ancerstor [Saul], Samuel telling him (I Samuel 15:29): "And it shall be given to another, who is better than you" — with the same words, the reign was restored to him [in the person of Esther], viz.: "and that her royal estate be given to another, who is better than she" {Ibid.).121

1:20 And the edict of the king shall be heard, which he shall proclaim throughout his kingdom, for it is great, and all the women shall accord honor to their husbands, f rom great to small.

And the edict of the king shall be heard - R. Levi said: We are destined to hear a great edict by reason of this one's [Esther's] being elevated to the monarchy. And which is that? (4:3): "Great mourning for the Jews." R. Yitzchak said: "a great edict" — (8:17): "Joy and rejoicing for the Jews" (Ibid.).'22

And the edict of the king shall be heard - R. Yehudah b. R. Simon said: There shall be heard the edict of the King of kings, the Holy One Blessed be He, viz. (Exodus 17:14): "For I shall utterly wipe out the remembrance of Amalek" (Ibid.).m

for it is great - Rav and Shmuel differ on this, one saying: This kingdom is great for this sin [i.e., Though Vashti's offense may be relatively small, so many people stand to be affected by it that she cannot go unpunished]; the other, saying: This sin [in and of itself] is [too] great for [the good of] this kingdom (Ibid.).x24

1:21 And the thing found favor in the eyes of the king and the princes, and the king did according to the counsel of Memuchan.

And the thing found favor, etc. - He decreed that her head be placed in the diskus [See commentary 120 above] (Ibid.).i2>

1:22 And he sent letters to all the provinces of the king, to each province according to its writing, and to each people

36

אסתר ב רש׳י

ב (א) וכר את ושתי. את

ב א אחר הזיבריס האלה כ^ך חמת המלך אחשוךוים זכר את־ו/טתי ואת איטר־^תה ואת אער־נגזר $ליה: ב ױאםרז נערי־המלך

תורה תמימה ונשמע שתש המלך. איר יהודה ביר סימון ״ ונשמע שתגם סלך פלכי המלכים הקדוש

ברוך היא , שאמר כי מחה אפתה את זכר עמלק5!") [ם״ו]. כי רבה היא. רב ושמואל, חד אמר , הדא טלכותא רבה להדין חטא, וחד אמר, הדין

or].] (חטא רבה להדין מלבוהאקני . [cw] (3)יי) וייטב הדבר וגו׳. גזר להכניס ראשה בדיסקוסיייז

(") כל איש שרר בביתו. אסר רבא, אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר מעונאידם של ישראל שריד ופליטי?1), אמרי, מאי האי דשדר לן, להיות כל איש שורר

בביתו, פשיטא, אפילו קרחה בביתיה פרדשכא לתי?נ') [nV:c ׳״ב ב׳]. כ 00 אחר הדברים . רבנן משום ד׳ יוסי בן ומרא אמרי, בל מקום שנאמר אהרי —

סמוך, אחר — מופלג") [מיי]. כשך חמת המלך.. איד יוחנן, כל איתן השנים משעת שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשירוש, אמרו ליה, והכתיב כשן• חמת המלך, אסר להו,

בשן־ אק כתיב באן, אלא כשן* — שביכר. שאינה שכיכה3) [or סוף nrie גי]. אשר עשתה וגו׳. ואת אשר עשתה ואת אשר עזר עליה — כשם שעשתה כך ננור עליה, [היא עשתה מלאבד. בבנות ישראל ערומות לפיכך נגזר עליה שתבא ערופה —

ונהרנהן) [nVjo י״נ נ׳]. אשר נגזר עליה. עיין לפנינו לעיל פרשה הקודמת פסוק י״ב בדרשה והפאן המלבה

באית ק״א וק״ב.

. קכז) קרחה היא שפל אנשים כמש״כ סחוס׳ ו נ נפיפ מכורות וניכחינ(מ״נ נ׳) שלה קרח, וזוהי

שפותו למאי קמיל נפקודחו זאת. ״) ר״ל רחוק בזמן מפנינו של ממלה, ונא הכתע להורות ראע״פ שכנר פנר זמן רנ מהמאורפ הקורמת נכי! לא שכנה כל חמתו, וכמניאר נדרשה הנאה כשוך וצא נשוך, יעי"ש. ב) להלשון נשוך מ"ף הדמיון מורה רק פצ למיין של שכיכה, ולא פל שנינה מוחצפת, ופ׳׳ע צקמן סוף פרשה •י נפסיק) פיין מה ששייך ורמת המצך שככה ומש״כ שם. ג לדרשה יו לעיל נשרשה הקודרת נפטק (יי) ניוס השניפי כסיב לנ המלך. רהכן למלייק המלים אשר ע ש ידה, יצא פירש מה פשתה, כ׳ הלא ?אינה צנא צפני המלך היה רק נשנ ואל תעשה, ולקה נמית ישראל ת ש מפרש פל המלאכה אשר ע

פרומות

P") פיק מש״כ נאות הקילס, יטיף פסיק זה זכר עמלק מתחת השמים, חהו בכל מלכותו — מלכות שמיס. C^P ר״ל חל אמר ט אע״פ שאפשר להתנצל ט סחסא כשהוא לעצמי אינו נלוצ כצ כך, אנל מטין שהמלכות [סמלינה] רנה ונמלה יניע מזה טזק לאנשים הרנה, לכן ראייה להענש מסמס זה, וחל אמר , ני רנה היא — מיסי על היזפאה) כדבר שהיא לשצמו נחל וראויה להפנש פליס. קנ ממיק לעיל נפסיק יצא דנר מלכות(י״ס) וכט הנדרש שם, יפייש. ?3י) ר״ל אלמלא האגרות ראשונות שהוחזק שיסה לפיט הפנים, כדמפרש, צא טה נשתייר משונאיהם של ישראל [לשין נקיה נקס] שדל ופליס שטו ממהחן לסרגם כרנר המלך נאנחת האמצעיות ולא היו ממחינץ למס סנופי, אלא ולט שחש מ אותו לשיסה והפכפך תשני" שאולי עוי יחוור

ת י (היית אסתר) ג

XVIII 63 The Essential Torah Temimah ESTHER ESTHER

according to its tongue, that each man rule in his house and speak according to the tongue of his people.

that each man rule in his house ־ Rava said: If not for these first letters, there would remain not a trace of "the enemies of Israel" [a euphemism for the Jews]. The people [upon receiving them] said: What is this that he is sending us? That each man rule in his house? Even a common weaver is " law" in his house! [Thinking him to be a trifle unbalanced, they hestitated in acting upon his next missives ordering the destruction of the Jews, fearing that he might undergo a change of heart] (Megillah 12b).126.127

2:1 After these things, as the wrath of King Achashverosh abated, he remembered Vashti, and what she had done, and what had been decreed upon her.

After [achar] these things - The Rabbis say in the name of R. Yossi b. Zimra: Wherever "acharai" is written, a short passage of time is connoted; wherever "achar" is written, a long passage is connoted, [in spite of which his wrath had not entirely abated (see below)] (Medrash Rabbah).1

as the wrath of the king abated - R. Yochanan said: All those years, from the time of Vashti's execution until Esther's accession to the throne, the wrath of Achashverosh was not quenched — whereupon he was asked: But is it not written: "as the wrath of the king abated"? He answered: It is not written: "when" [it abated], but "as" [connoting diminution as opposed to termination] (Ibid.).2

what she had done, etc. ־ "and what she had done and what had been decreed upon her" — As she had done, thus was it decreed upon her. [She forced Jewish girls to work for her naked; it was, therefore, decreed upon her that she appear naked, and, [refusing], she was executed] (Megillah 12b).3

what had been decreed upon her ־ See commentaries 101 and 102 above

2:2 And the young men of the king, his servants, said to h im: Let there be sought for the king maidens, virgins, of beautiful appearance.

38 רשיי

יפיה ונעצב: (ג) ױסקדהמלך פקידים. לסי שכל פיןי ופקיד ידועות לו נשים היפית שכמדינתו: חמרוקיהן. הן דברים המצחצחץכמו ומורי! ושוטף . שמן פרג ומינו מזנים ובשמים המטהרין ומעדנץ את הנשר: (ה) איש יהוד. טל שנלה טס גלות יהודה כל אותן שגלו מס מלט יהודה היו קרויס יהודים בץ הטיס ואפילו משגס אחר

אסתר ב מכרתיו יבמעו למלך נערות בתולות טובות

׳ .»׳ י ן י י • י י י ״ ׳ • V 4׳ ׳ ׳ ׳ ־ » «ז» • מראה: נ ויפקד המ£י פקידים בכל־־מדינות

י , ז ן י י P I I/Jv I-I t IV I -

מלכותן ויקבצו את־כא^רה־־בתולה טובת מראהאל־עזען הבירה אל־בית הניטים אל־ת־ק' תמרל,יהן'. ו נ ^ו ׳ הגא סמס המלך שמר הנ ד והגברה אער תיטב בעיני המלך תמלך תרח ועתי 5"וייטב הדבר בעינן המלך ױעע בן: ס י איע יהודי היה בפועלי הבירה"ועמו מרדכי

־ I I T J 1 A I W ־ י • F י I J •

תורה תמימה (<) את כל נערה בתולה. אמר רב, סאי דכתיב(0*<*• י״נ) בל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד, דכתיב (סי* אי) ויאסרו לו עבױו יבקשו לאדוני השלך נערה בתולה, כל סאן דהוי ליה ברתא אייתה גיהליה, וכסיל יפרוש, כל סאן דהוי ליד. ברתא איטשרה אולת, זד, אהשורוש דכתיב ויפקד הסלך פקידים תו׳

. [ ׳ טיניהי) [«׳nS י״נ נ (י) איש יהודי. איש — טלמי שהיה סרדכי שקול בדות כמשה בדורו, דכתיב ביה והאיש משה עניו מאד, סד. משה עםד בפרץ עסו אף סרדכי דנתיב ביה (י׳ גי) דורש טוב לעסו ודובר שמם לכל זדעו, וסד. משה לסד תורה לישראל אף טרדכי דכתיב

ביד, (פי S׳) דברי שלום ואסת, וכתיב (Sro• ב״ג) אמת קנה ואל תסכורי•) [0״י] . איש יהודי. למה נקרא שטו יהודי והלא ימיני הוא, לפי שייחד שסו של הקב״ד. כנגד כלי

.[or] (באי עולם, לפיכך נק־א יהודי לומר — יחידיי איש יהודי. עיין בסמוך בדרשה איש יפיני.

היה. א״ר יוחנן, כל סי שנאסר מ היה הוא תחלתו והוא סופו'/ ומרדכי היה מתוקן.[or] ("לגאולת

ה. רבי לוי אסר, כל סי שנאסר מ היה ראה עולם חדש, וכן במרדכי, אתמול וילבש הי. [or] (®שק ואפר, ועכשיו — יצא טלפני המלך בלבוש מלכות וגו׳

ושטו מרדכי. בכל מקום הצדיקים שמם קודם להם, וכן הנא ושטו מרדכי ולא ומרדכי, ל מדה ע ר עליה מדה נ ז ג ר נ ש א ערומות ו ואולי נזה שמה חמח המלן ט ראה שמאת ההשגחהה רק שליחה, לענשה כמיתה ו טתה זאת, והוא ט ונזה נבין מה שמניא כאן את זכירת ושתי וענשה ו שלנאייה אין להס עטן כאן למאמר משרת• המלך ו אבל לט דנריני אתי שטר, ט זכר כאן את הינרים האלה, יען ט המה היו השנה לשניכת חמתו, ינמ״ר) ריל דוד לא נקש כאן הדרשה באופן אחר. ין נל אדס הראה לשלוחיו את נתו אולי אלא אחת לטנ, הכל ן ניהם, ואיקוחש צוה לקק את טל ג מי שי י •ייעץ שלא הא אצא אחת ואת סלן •חלל, ולק כל אחד חשש אולי •חלל את שלו, וצק כל אחד סמן את, ועל ק הוצרך להפקר שקידם ממחדים על זה ו ח נ שיחפשו וימצאו, וזהו הטרוש •פרש אולת שעם שקורתו את הפקידם ננל המדנה פרש את אולתו לרעת סנת הרנר. ה)עיין משיכ ננאור התואר איש לעיל נפרשה הקודמת כסי־ ח' נדרשה לעשות

כרצון איש ואיש, וצרף לנאן. י) הא דייהד שמו הוא נזה שלא השתמה להמן מפני שטחה צורח ענידת מכנים חקוקה על לט כמטאר נריש שרשה הנאה נפסיק ומרדכי לא •כרע! •עו״ש . ומה שדרש יהוד כמו •הודי היא מסנ• דה״א מתחלף נחי מפני שק ממוצא אחד, וכמו שירשו נשרשה הנאה פסיק ה׳ ותאמר אסתר להתך, התך זה דניאל ולמה נקיאק ד מלכות נחתנק על שיו ן ו נ שמו התך, שכל ד מפורש נירושלמי שנת ש״ז ה״נ לא מתמנעין רנקפסק קודש לדרוש p ה' לחי, ונתו״ח ס׳ קדושים נ הלולים הנאס נמה מגמאות לזה, ועי נסמוך נדרשה. י) ריל ד י ה איש ימיני עוד ירשה נשם איש •ה בצדקתו תחלי* וסי® שיץ, מי שהוא צדק ט מתחלתו ועי סוסו ומי שהוא ישע הוא ברשעתו) ר״ל סתחלת מדיחו נקרא . ח ו מתחלתו ועד סס לתכלית גאולת ישראל, יעי גירשה הנאה. °) נראה, להוא לא שיל כסרורש הקודם ו באור ירשה ז

בלרשה

ESTHER The Essential Torah Temimah 39

2:3 And let the king appoint officers in all the provinces of his kingdom to gather every maiden who is a virgin and beautiful in appearance to Shushan, the capital, to the house of the women, to Haigeh, the king's eunuch, keeper of the women, to provide their ointments.

every maiden who is a virgin - Rav said (Proverbs 13:16): "All who are prudent act with knowledge, but a fool lays bare his folly": "All who are prudent act with knowledge" — as David, viz. (I Kings 1:2): "Ana his servants said to him: Let there be sought for his majesty a maiden, a virgin." All who had daughters brought them of themselves, knowing that only one [hopefully, their own,] would be selected, and the others not abused; "but a fool lays bare his folly" — This is Achashverosh, of whom it is written: "And let the king appoint officers, etc." Whoever had a daughter hid her. [By appointing officers to bring them, he indicated that he expected resistance, thus "laying bare" his intent] (Ibid.).4

2:4 And the maiden who finds favor in the eyes of the king shall reign in place of Vashti. And the thing was good in the eyes of the king, and he did so.

2:5 A Jewish man was in Shushan, the capital, and his name was Mordecai the son of Yair the son of Shimmi, the son of Kish, a man of [ the tribe o f ] Benjamin.

A Jewish man ־ " m a n " — This teaches us that Mordecai in his generation was as Moses in his generation, viz. (Numbers 12:3): "And the man, Moses, was exceedingly humble." Just as Moses "stood in the breach of his people," so, Mordecai, viz. (10:3): "seeking the good of his people and speaking peace to all his seed." Just as Moses taught Torah to Israel, so, Mordecai, viz. (9:30): "words of peace and truth," and it is written (Proverbs 23:23): "Truth [i.e., Torah] acquire, and sell it no t" (Medrash Rabbah).5

A Jewish man [lit., "a man of Judah"] - Why was he called "a man of Judah "? Was he not of the tribe of Benjamin? Because he asserted the

ױצרי אסתרב: איש ימיני. מבנימין בן יאיר בךשמעי בךקיש איש,ימיני: ז אשר ס ה

היז.יר 5״לי: ייטתיט דגלה מירושלים עפ־הגלה אשיר הגלתה עםT J • t • * • ־ « :־ «» « ו : « ~ i t > VJ .דרשו מה ש

תורה תמימה שמו, ולמה כן, לפי שדוטין לבוראן, דנתיב ניה(י"» יאיא) וששי ה׳ לא מדעתי להם־) [ם״י],. [or] (",רשמו מרדכי. מה סיר ראש לכל הבשמים אף מרדכי ראש לכל מריקים בדודו ושמו מרדכי. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמו למרדכי מן התורהמניין, אמר להו, דכתיב

(nwr <״) מר דרור ומתרנמינן מירא דכיאי,1*) [s"Sp !•Sin ני],, אלא י בן יאיר ונו׳. מאי קאמר, אי ליחוסיה קאתי, ליחסיה וליול עד בנימין, ופאי שנא מ כדתניא, כולן על שמו נקראו, בן יאיר — ב! שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן. [ ׳ נ ג ״ ה י ״ י ־ ג מ שמעי — בן ששמע אל תפלתו, בן קיש — שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לויב) [ איש יסיני. היכי דמי, קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא פבנימין קאתי, איר יוחנן, לעולם מבנימין קאתי, ואטאי קרי ליה יהודי על שם( י 1 נ ׳ א י נ י שכפר בעבודת כוכבים, שכל הכופר בעבודת כוכבים נקיא יהודי, כדכתיב (

איתי טברין יהודאיף) [or י״ג *׳]. [or or] ((י) אשר הגלד. מירושלים. אמר רבא, שגלה מעצמויי

[נירשה הקיהות] לכל מי שנאמר ט היה היא תחלמו. אצא רק מי שנאמר ט היא הוי תחלתו ט והיא ®, אנל היה יש מ ״ נ ישישו שיין, שכן ירשו נגמרא נ בי שינוי נין תסל־.ו ונין שזנו, אך א"נ קשי איו־ שייך צומי שהיה נמררני שינו• וצא היה בצדקתוה נענין מתחלה ומי סיף, צנן יריש יהשינו׳ ט ט אחר, אתמול וילבש שק ואשר והיום •צא נלביש מצניח, יעל זה נא לרמז הלשון היה שמורה על שינוי., ושמו י) יכן ושמו קיש, ושמו ישי, ושמו נועז אלקנה, ולא כמי הרשעים שירן• הכתינ לכתוב השם העצמי קורס, נלית שמו, כבל שפי, שנע נן נכרי(ס׳ ויצא), ן ס נצנן נחינ ישמו לנ שסו, ואשיג מ אך הזס •ש ירשה מייחית עצ זה שמצינן נרשעוח. י") ווטא הר כמי לצדיקים שמא נענרית — סהור., ט י ר ונראה נפעם הדרשה שהוכרח לדרוש שם מ׳ מנואר יפיקר שמו סיס משוס וננמרא מנילס י׳ נ, ימפרש טס פפס ט ו ר פתחיה ורק נשתנה לשם מ, למה נשתנה, מש:׳ שהיא ראש לכל הצחקיס שנחרוט פל שם זה כרמפרש. וע״ע מש״כ נתויח פ' מו ו) פירש״• מנק לגאולת ," . י י ח תשא. נפסוק מד י, יקרי ליה ראש א ט מרלט דמתרנמיק מירא י לנשמיס לצדיקים לאס׳ כנה״ג, פכ׳׳ל, והמרים׳ נחטס נאור, ונראה פיס האנלה למגילה י׳ ניחש שס על הפסוק חשעיה ניס תחת סנפציז ו, •פלה נחש זה , תמת הנעציז זה המן ש ח •עלה נ מרוט שנקרא ראש לכל הנשנים שנאמר נשיים ראש, ע"כ. יריל שהצחקים א י כ וסתרננינן מירא י מטניס נשם נשנים עיש הכתונ נשהיש נרי• נתןא ראש לצחק• הריר ההיא, m , ומרוט ט

וכמשיב נאות סיץוס. אך לולא טרשי• היה נראה לפרש ומנת הגמרא מיסנת לעק אחר, והוא לפי המטאר נגמרא

, ה פחח• ה ט ט ומגילה שהנאנו וסיקר שמו של מרו א״כ קשה למס שינס את שמו הפנר׳ נשם שאץ לו מקור, ופיו לשם שהוא •יתר נוסה לשמוח האומות, ת ח נ ע נ, ומפרש וגס שם מריכי יש לו רמו ך ו ח כמו מי נענחח ופ״ס סתרגוס נתורס, והוא מלשון מר ירור שנשתנה שמו הוא מפני מ כמטאר, יעיקר סעס ה, וכמשיב נירשה ח ו ו נ שטא ראש לצדיקים ש הקודמת. יע״ן פור משיב נתוית ס' נצנים נפסוק' ן נ ) יהיה מונן השם , ב ואנכי הסתר אסתיר. י, ק מות, כלומר ת מ מל אלה כמו גן אוני, ק ה, ועיץ משיכ נתויח י ׳ ששמע ד' ט איש שהאיר טרן חזיל לירוש שמוח, יחמז כאן למה י ריס שלח נ, ונשקליס ר ניירת המן מ ששמע הקנ״ם את חפלתו נ, ולמה נקרא שמו ט ד ר פ״ה מ״א איחא שהחיה זה מנחס ודורשן, ולט הדרשות סחחיה שטס טתח בוה אפשר לפרש שנקרא פתחיה שנפתח לו יהכא ט פתח יה דהיינו שפח רחמים כווחש כאן שהקיש) סמפרשיס עמלו נ על שערי רחמים ינפתי* לו. 'א מכוונת לסורשה ט ננאור ורשה «ו, ולי נראה י ולעיל נמיר *ש •הוח, והלא *ש •מיני הוא אצאי כל נא• עוצם [נמס מ צט שיחו שמו שצ הקניס כת מכניס שלא השתחיה להמן שהיתה צלם של עטוח לומר •חוו• מ חקוקה על לני] לטכך נקרא י [נחלוף אותיות אהח״ע], יעויש, וליה מטין גס נא; שכל המשי נענוית מכנים נקרא •הוח על שסה, ונאה ירשה וו י טחו ד שמ״חו שמו של הקנ, ונסמכת על הדרשה הנזכרח. וועת נקצרה כאןי נגמרא מקרא יהוח מסנ• שאמו מיהודה, י חי מ יייל ולא ניחא ליה ליי יוחנן נירשס וו משוס יק״יל משפחת אם אינה קררה משסחה; ילא שייך צ״חסי סליה. יי! יהייל לכתוב נקצרה אשר סגצס פס •כניה, יוריש וסם גלי סם יכניס נעל כרחם ע״י

נטכיגצי


unity of the name of the Holy One Blessed be He before all mankind [by refusing to bow down to Haman, who had an image engraved on his heart], he was called "Yehudi , " that is, "Yechidi" [ "One"] (Ibid.).6

A Jewish man ־ See commentary 13 below

was [hayah] - Whoever is characterized by the term "haya" is understood to be of a singular quality from beginning to end, and Mordecai "haya" the instrument of redemption (Ibid.).1•*

was [hayah] ־ R. Levi said: Whoever is characterized by the term "haya" saw a new world; and so it was with Mordecai. Yesterday (4:1): "He clothed himself in dust and ashes"; today (8:15): "He went forth from the king in royal robes, etc." (Ibid.).9

and his name was Mordecai - In all places, the righteous are preceded by the term "name" ; and so it is here: "and his name was Mordecai," and not: "and Mordecai was his name." This, because they are like their Creator, of whom it is written (Exodus 6:3): "And My name, 'the L-rd,' I did not make known to them" (Ibid.).10

and his name was Mordecai - Just as myrrh [mor ] is the chief of all the spices, so A/ordecai was the chief of all the righteous in his generation (Ibid.).11

and his name was Mordecai - Some Paphunians asked R. Mathnah: Where is Mordecai alluded to in the Torah? He answered: It is written (Exodus 30:23): "mar dror" [pure myrrh (see above)], which the Targum renders "mira dachya" [similar to "Mordecai") (Chullin 139b).

the son of Yair, etc. - Why is this mentioned? If to trace his genealogy, why not trace it all the way back to Benjamin? Why mention just these names? As was taught: All the names allude to him [Mordecai]: "the son of Yair" — the son who enlightened [ha'ir] the eyes of the Jews by his prayers; "the son of Shimmi" — the son whose prayer was heard [shama]; "the son of Kish" — He knocked [hekish] on the gates of mercy, and they were opened for him (Megillah 12b).12

a man of Benjamin [Yemini] - How is this to be understood? He is called "Yehudi," which would indicate that he came from the tribe of

42 t אסתר ב

pfc יבניה מלך־יהודה אשר הגילה נבוכדנצר טלזי בבל: י ויהי I - • 1 IV T tor* K ־ - V I ן - 1 11v yr* AT I I ו V I V J T : T |

ן לה אב ואם והנערה את־־הדפה היא אסתר בת־־דדו בי א יפת־־תאר וטובת' מראה ובמות ""אליה ואטד" לקתה מרדכי

I I ו I I T I T I I • I T • T < 1 V I J ־ T ד - ו , תורה תפימה

ם . על ש ה הדסי ט , ולמה נקרא ש ה פ , אסתר ש טר , ר׳ מאיד אי א י נ . ת ה ס ד ת ה (י) א, בן , ובן הוא אושר(זכייה א׳) והוא עוטר בין ההדםים*) ם י ס ד הצדיקים שנקראו הה הדסה , לפי שהיתר, לא ארובה ולא קצרה אלא בינונית ס , לפיכך נקרא ש סר עואי או. [ ה •״ג *׳ ל י ג מ ה איטר אסתר ירקרוקת היתד, [כהדס,-,]6י•) [ ח ך , ר׳ יהושע בן נ ה ס ד ה כה ריחה מתוק ומעשה ס י , מה ה ה ס ד , ולמה נקרא שמד. ה ה מ , אסתר ש א י נ . ת ה ס ד ת ה א

. ר] , כך היתד. אסתר מתוקה למרדכי ומרה להשןם') [סי ר מה אסתר על שם מ , ולמה נקרא ש ה מ , הדסה ש ר מ י א אסתר . תניא ׳ ר׳ יהודה א י ה, לפי מר , ור׳ נחמיה או דת את עמד. , שנאמר אין אסתר מנ ה י ר ב תה מסתרת ד שהי

, [ ) [מגילת •״ג אי ' שהיו אוה״ע קורין אותה בשס אסתהר,. אמר הקב״ה לישראל , אתם בביתם ואמרתם (איכה הי) יתומים חיינו ואין ם א ב ו ץ לה א אא ד , ה ם א י עתיד להעמיד לכס במדי לא יהיה לו אב ו כם, אף הגואל שאנ י , חי ב א

ב כי אין לה אב ואםיי׳) [נד׳י]. הוא דכתיל עוד ובמית י , מה ה ם א ב ו . וכי מאחר שנאמר כי אץ לה א אמה ה ו וכמות אביה ת ת אביה וכשנולדו־. מ , ללמד דכשעברתה אמה מ א ח , א״ר א ה מ א ה ו אבי

. [ אמה'®) [מגילה י״ג אי

ננוכינצר, אנל הוא גלה עמהס מעצמו, וכמי 5היס ירמיס גלה מעצמו. °י) נין סצריקיס שגלו צננל,) המלה כהדסה המיסנרת ונשכינה משתעי קרא. «• נץ שט חצאי מרונע נמצאת ק נש״ס כ״י, והוא, ונגמרא סס נכין, ט נס הוא מוסיף פעם לשם הי מסיים [אעפ״כ] חיס שצ חסו משין עליס. ייונא לקמן נפסוק ותשא חן וחסו(י״ז) ושם יחנאר מקיר. m> הנ^ר ל*תה ורשה ימה ששייך לורשה זו סוא משים ומסנע כאוס אם הוא נעצם פוב הוא שינ לכל, יאס הוא נמנעו רע הוא רע לכל, וכמיש נמיד, והנה אשחר סיחס תופסת שחי א ני:א לא הוי סנ הקצוות, סיחס סונה מאז למררט ירעה מאד להמן , ומפרש נזה שהיתה נדמיח נזה להדסה, שיש נה ניכ מפץ שת.׳ קצוות כאלה, מתוקה נריח ומרה נפעס. יי) טרשי• ירח יפה כלננה, [כט הנראה מפרש אסתהר משרש סהר, והיא כמי ללבנה נכתונ]« יציע שנאיונ ל״א כיו על הפסוק אס אראה אור ט יהל פרשו המפרשים [ובכללם רש״י] חמה נתקופת נטרחה, תרגומי אץ אחמי אסתהר, הרי ישם זהק מוכרח מפסוק ניטה יזה כנױ לחמה ילא ללננה, יף לשין הלשין אס אראה אור קאי על השמש, שק ט הפסוק ררח יקר הולך, הר• ומקוים איירי נשמש. יי״ל. י") ינא גזה לנחמם ט אץ חסרון אב מעכב מלעשות נסים וגאולה להש, שהרי גס עיי אסתר נפשו נטה וגאולה, ועיע בורשה הנאס ומשיכ שם. ונם יש לפרש כוונת בלל הדרשה פ״פ מיש נמירחט פיס נח כל מקים שנאמר אץ לה הי לה, ו

שט עקרה אין לה ולי — והיי לה, ינמ״ר אינה כיס ציין היא וירש אין לה — והד לה ונא לצץ גואל, אין לה מנחס — והוי לה, אנט אנט הוא מנחמכם, ופיו הרנה. ולפי״ז יהיה הנאור כאן אףי אל שאני סחיר להעמיד מכס גמדי לא יהיה לו מ אנ ואס כדכתינ נ׳ אין לה אנ ואס — ואעפיכ ט•י מ׳ שעמד לס נמקוס אנ ואס, והוא לס, כלימר ט, כך אתם ח נ , וכמשיב לקחה מרדט לו ל ט ד ר מ אע״פ שתתאונמ יתומים ה״מ ואין אנ אפ״ה יהיהי אני , יהיא ט א נ לכם מי שיעמיר לנס נמקי ס א היא אטכם מרחמכס. י") עיין נירשה הקיימתא לאשמגמן ואפיס נ ומשיב שס, רש לטסיף עוו ו ועיפ הסנע היתה נמצנ בזה פצונה ושפלה [וכמשיבת, טתומיס נפשם שפלה י פ סרמנ״ם נסיו ס״י סו מאו ורוחם נמוכה ואפיס שהם נעלי ממון ואפילו יתומיו של מלך] ואין הקניה סשרס שטנתו על עצט רוח כמיש טעקנ ותת• רוח יעקב ששרתה סליו, יפייש, אפיה זכתה י כה רוהיק שנפלס ממנו סד שתתגלגל סל ייה תשועה אסתר לנחלות רנות כ

גדילה לישראל.ט הנראה ל:י קצת. והנה אנחנו הרחנט לשין הקושיא כט אץ לה אב יאם , , י מ מסנגון מסחתנו מ־ ה;א ונמות אטה ואמה, למה ציי, ומשמע יהחיד היורש האי% נ מסיף הכתוב, א!־ לטיז אינו ממק י, איפה מרומז זסנכתוג. אך נניסחיו ' ללמר מא, שים כיי ליחא להמלות ״למה ליי ופיקר הוייק הי ואחר• ונתיב ובמוח אביה ואמה אין כל צורך עוי


Judah, and he is called "Yemini," which would indicate that he came from the tribe of Benjamin! R. Yochanan answered: He came from the tribe of Benjamin. Why was he called "Yehudi"? Because he denied idolatry. For all who deny idolatry are called "Yehudi," viz. (Daniel 3:12): "There are men, Yehudain" [who refuse to serve idolatry] {Ibid• 13a).13

2:6 W h o went into exile f rom Jerusalem with the exile which was exiled with Yechanyah, king of Judah , which was exiled by Nebuchadnezzar, king of Bavel.

Who went into exile from Jerusalem - Rava said : He did so voluntarily (Ibid).1*

2:7 And he had raised Hadassah, she is Esther, his uncle's daughter , for she has no father and mother . And the maiden was beautiful of form and beautiful of appearance, and when her father and mother had died, Mordecai had taken her for himself as a daughter .

Hadassah - It was taught: R. Meir says: Her real name was Esther. Why was she called "Hadassah "? Because the righteous are called "hadasim," viz. (Zeehariah 1:8): "And He [the Shechinah] stood among the hadasim" [the righteous who had been exiled to Bavel]. Ben Azzai says: She is called "Hadassah " because she was not overly tall and not overly short, but of middle-size, as a myrtle [Hadassah]. R. Yehoshua b. Karchah says: Esther was "greenish" [as a hadassah] (Ibid. 13a).1515׳*

Hadassah - It was taught: Her real name was Esther. Why was she called "Hadassah "? Just as a myrtle has a sweet fragrance and a bitter taste, so, Esther was sweet to Mordecai and bitter to Haman (Medrash Rabbah)•16

she is Esther - It was taught: R. Yehudah says: Her real name was Hadassah. Why was she called "Esther"? Because she hid [mastereth] her words [i.e., her identity ], as it is written (2:20):" Esther did not reveal her people." R. Nechemiah says: Because the Persians called her "Istahar" [(beautiful as) "the moon"] (Megillah 13a) . ״

44

רעדי אסתר בftrn יט ©ירשי א לבת: ח ויהי בהשמע דבר־־המלןד י רבו (0לי לבת.

ן הבירה א־^ך ^ ־ ל ובהל^ מ;רות רבות א משל כילן: הראױהזלהקלה. הגי ותלקה אשתו־ ^ל־־בית המלןד אל־יד הגי

שטר הנעים: ט והיטב" הנערה בעיניז ותשא חשד״לפניו ױבהל את-V ־ ־ » ״ ־ I VJV, JT • - JT ( T | - - R T ׳ " -

תמרוסיה ואת־מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת־להWT V | T J \ L|T rx -

w - JV "1 T YJT T V IT V I T r<» 1

חורה רטיטה לו לבת, תני משום ר׳ טאיר, אל תקרא לבת אלא לביתנ) nV»J י״« »׳] .

(«) שבע הנערות. אמר רבא, שהיתר. מונה בהן ימי השבתנ") [•ם ״״].

, וצק קאמר [ לומר כי אין לה אנ ואש [ונ״ה נמיר נאןא צלסמו, למיזס הולדה לא היה לה לא דהנונה ט אנ ולא אס, והוי כמו שלא היו לה אנ ואס גלל ,, אן> ר נ י וזאת היא מנת רש יי כאן שהאריך לבאר סס נכלל , ^־ הנאור ס ן ת דנריו לא שירש כ י מ י נ פ— ויש לסעיר כי הלשון ויס• אימן שנראש . א ו נכין ס סנתונ ג״כ מסייע להירש ס סזאת , כי השם סזס הונס על המפסל ננרול •לי קשן יונק שי• אמו, נמוי ל כאשר ישא האומן את היונק, ותקח נעמי את ט) כפי הנראה נסמך על הדרשה ותה• לו לאוסנת. כ׳ נאשר כיתה נאמנה אתו שסונלת לקמן סטק נ דושנת נתיקו של מרדני והייט שהיתה לו לאשה, ודריש כאן לקחס מעלן קדושין מלשון ט •קח איש אשס' אי)! יכמיש דנןחה סוא קטן של קיישץ (קחשק נ לטיז לדש לנח כמו לטח סיס הדרשה טדועה דהאשה׳ 0 טח(שנת יןח נ׳),יטתו 1ו אשתו(יומא נ סמנה « אי), אן עם כיז לא נחנאר המרת מורשה זי נכלל,ל ו י והלא הלשין יחס• לו לנת ?נח כסדיסי סל מי יסטטך, וגמיש (סנסירץ יימ ני) כל הסגול •תום רתומה גחון טחו מעלה עליז סכתי נ כאלי •לק, וסם אישה ההכרח להוציא המלה צנת מששסה ולירשה

כ® שיורש . ואפשר לומר דמצא סלורש רמז לענין זה שלרשסטק גיס•׳ אשר לט סשוסו לא •סלה נ 0נט0 יפה, ט ק זה ששום שסנח לעחת מרלט *חס אלץ סוא מסט שנייחסס מאג ומאס, וסנתא מסט טותס •סח תואר לקיחתה אל נית המלך מ ר0ת מראה, יאיכ קשה שונא למה הקלים הכתוגלט משני טיתה •שית לספר סגת לקיחתה אל מיס ױסת מראה, כאלי אשר מ לא טתס •פיח לא טס צריך להסמיך סנה זו ט לוקחה לו, ונאמח ט ת ס אל המל* רע.מלק חתה אל טי! סמלו אשר שם הסנה, . ילק לריש לאמנס ק י א אך זה שטחה •פת חיט לגולה ולאמנה ל י למלטתה •פית ויפיס לקחה מק ל / ה ז , ואחר• ללגחל• נס אין שייך התואר ה ו ל

הטנס שלקיום לגדלה לו לאשה.

ודבר קיצור הלשין לנח סן לטין סניאו טסרא שק מצינו נמשל אורים ונח שנס דנתינ ומזיקו תש« ויזה• לו ננת והי ימ לניח. [וסתם מונרחק סם לסרש לנית, יסן לאי* שייכות לשנינת ט, ס . ונכלל לא לסלא הוא נתינ יקר• ט ת] תואר נ, כמי ן מ ס •סן שק מציט כאותיות אהייי מסג ח (פי שמית) ותתצג אחותו נמקוס וחתיצג, ירושלם נסקום ירושלים, ונסמוס (ה׳ש״ז) הו מ נמקים סוי, ר ו א , ושם (חי חי) וטלחס נאור נמיץס ט ׳ סו) לחש " וסינס כהנס, ואף סכא לנח נמקים לטח. נ יתור לשין הראויות לס, ורומז לגדרשה שנתרגוס שכל נערס היחס משמשה יום אחי מימי השנוע, ולכל אחת קראה נשם •ים אחי מימי השטע, ולזו ששמשה לפניה טוס השנת קראה גשם שגת והיחס

ס הוא שנת. מיטת שאותי טיס ה אמא נחתים ראשון פרסי שמית נסריתיס ט מת משמשא נחל נשנחא, הלשין, ח ו ל ת א מא נחלת ח י ו נ א נתרין נשנחא, נ נ ח י ס ק ו רח א ח שי ו א נארנס נשנתא, ר ת י ר ו ה נשנחא, נא ח י ע ו ג א גשיחא, ר ת י ש ר ו גיזמש נשנחא, ח, ואנחנו אמרנו להניאס הנה נ ' טומא ישנחא, ע ילנארס, יאול• תצא סזס אחי חועלח לששתט. ח ו ל ת א, ט י סנייאס ש מ י [טוס הרא&ון] על שם חחלת ו עיל הכחונ (חסליס צי) יתחולל ארן ותנל, או עלם א [נשט] י ע ו ק שם שהוא ראש ץ לימוח החול. רא ת י נ ו נ י עיש הרקיע שנברא נשט בשנת. ג [בשלישי] סל שם גינה של ירקות ועצים שנניאו טיסא [ברביעי] על שם המאורות ת י ר ו ה השלישי. נא [נחמישי] ח י ש ח ו הנחלים שנחלי גרניט•. רי הלשין י ] ע א [קשי ו י י פ ר י ע׳׳ש ישרצי סמים. ח׳ בחז״ל(תענית ג' ני) הא בחרט הא באפלי < ט, ובסנהלרין ס׳ ב' «ק ץ נ נ בקלמותא סרס ימן ה אחר•®, כלומר קלסו, וזה תואר ציום השש• שהוא קולם יום הנוער מתכלית הבריאה, •וס השנת,י ח א [נשנת] ו ע נ וכהלשק הרגיל פךנ שנת. ל. , והענץ פטאר על שם המניחה והסר טע שנו

שי


she has no father and mother - The Holy One Blessed be He said to Israel: You wept and said (Lamentations 5:3): "We are orphans; we have no father." As you live, the redeemer, too, that I am destined to raise up for you in Madai will have no father and no mother, viz.: "She has no father and mother" (Medrash Rabbah).18

and when her father and mother had died - Now if it is already written: "for she has no father and mother," why need it be written further: "and when her father and mother had died " ? R. Acha said: To teach that when her mother conceived, her father died, and when she was born, her mother died (Megillah 13a)."

for himself as a daughter [lebath ] - It was taught in the name of R. Meir: Read it not "lebath ײ but "lebayith" [lit., "as a house," i.e., a wife] (Ibid.).20

2:8 And it was, when the king's edict and his ordinance were heard, and when many maidens were gathered into Shushan, the capital, to Haigai, that Esther was taken to the house of the king, to Haigai, the keeper of the women.

2:9 And the maiden was good in his eyes, and she found favor before him, and he rushed to provide her with her ointments and her appointments, and with the seven maidens allotted her f rom the king's house, and he t ransformed her and her maidens to the best in the harem.

the seven maidens - Rava said: He would count the days of the week by them [i.e., Each one was named after a different day (the day on which she was in attendance)] (Ibid.).21

and he transformed her - What is signified by "and he transformed her"? Rav said: He fed her Jewish foods. Shmuel said: He fed her

י אסתר ב דש׳ מביח המלך וישגה ןאת־נ?גרותיה לטוב בית לשרתה יק עישין לטלן.- ורטתיט ורשומה שדרשו: ת JffBfen י לא־־הגידה אסתר א: (י) אשר * י וישנה. שינה *תה V ! 5 ־,.'v ׳ . ״ ^ -

י ״ v-1 ד -! ־!׳•« y׳\;1 * י ־י יץ ״ • • « ז: ה ב ס י ק י ח י מ ו י הגשים 3מגת את־שלום אסתר ומדדיעשה בה j המלך ה. זה ה י ־ ־ ־" w 11 (יא) ומה יעשה ב v J י , * . ו שנאמר (שמואל א ח) נס את הארי גם 6יזו משט צדיקים שניתן להם רמז ישועה דוו ומרוט . ה

תורה חסימה וישנה. מהו וישנה — רב אמר שהאכילה מאכל יהודי, שמואל אשר שהאכילה קדלי דחויריבב), ודי יוחנן אטד, זרעונים האכילה, וכן הוא אוסר (תיאל »׳) ויהי

המלצר נושא את סח בנס עותן להם זרעונים") [פגמיה •"ג H׳] . (י*) מרדכי מתהלך ונוי. מרדכי הוא אחד מאלה שניתן להם רמו מן השמים וחשו, אמר׳ וכי אפשר לצדקת יו שתנשא לערל, אלא שעתיד דבר ניול שיארע על ישראל ועתידים להנצל על ידה, הדא הוא דכתיב ובכל יום ויום טרדכי מתהלך

לפני חצר וט׳ני) [ם״ר]. הצר בית הגשים. לשאול על כתסת ועל נרותה™) [«ס],

. [or] (את שלום אסתר. שלא יעשו לה כשפיםט את שלום אסתר. אמר ליה הקב״ה, אתה דרשת שלום נפש אחת, חייך שסופך לדרוש שלום אומה שלמת, הדא הוא דכתיב (י׳ ני) דורש טוב לעמו ודובר שלום

לכל זרעו") [«י].

' בעחו שמא פשב הצומח על ראש חורת ו ) ט ג נ

והוא מאנל שרים, ופיין פוו משיב נאות סבא.י א ו ט , משוס ו ו ק מחלוקת ז ) יש לפרש סל מ ״

גס לגו אשתר נתקבצו סרנה בתולות יסודות פיסו ט נ גירת סמלטח, ואין ספק שסתנמו סמסס בס מוכן מאכל יבחשי, ופל ק קרוב לומר שלמפנן ט כשר ליהוריס, כמו לבטח פמיס אחריס שאר מאכלים.ה את עמה ובמצאס ח; נפיג• ז או אשתי אשר לא הגס לאטל מסוג טת סנפים ו סני נתן את הנחירה טטה אין אינם [וטס ניחח־ מה שתיכף אשר ייפב מי אחר זה מניו הכתוב אין אשחר מנוח מולרחה וגו/ כלומר ולק לא סוקנע לפניה מאכל מיוחדי לפסס , רב מיוחי]. ומל זס יסנו פלונחת החכמים מ סנאי את התואר וישנה לסיב — פליסנװנ המוסרי,! ושמואל מפרש שהציפ ם י י מ ח י מאכל כשר פיס י לפטה מאכל סיב בחומריותו < וטא קול• יחזיר•, שפל זה אמח (מלץ י״ו אי) שטראת הפסיק (פ׳ ואתחנן) ובתים מלאים כל ס ו נ זו קול• [או כתלי]ה, ור' יוחנן וחזירי, אע״ס שלא אנסה לאכול מז מפרש חי אי סוב פל התופלת טוצא מאותו המאכל, והס זרפוטס, שמציט בוניאל יחנידו שאכלו זרפוטסטה מראיהם מתי סוב מנט גילם א: ר אכלו וברים וו וקול• ח פ סוטם. ולשי״ו אין צריו למה שפי׳ נא יין פשב, ופשיס הינר ־הכריחו לפרש יסיר• «, ה ר אכלה י ק ולא כסשיסו משוס ולא •תכן שא ד

ם, אלא נכלל אנל לט שכחנמ נאמת לא אכלם י מצעו לסטס מאכלים שוטס וגס זס נכלל ופס כל *םו ים על סלשון י מ ) י לא אנסים לאכול ו ווו״ק. 3יי שעחיו נ ו ! כלומר מה היא ה ס ומם •עשה נוה• ויתכן ומשרש היורש את הלשון להעשיר על י, וכמו נחנון ת ו נ י י מתהלו מעטן מחשנה ימלוך ה ויחסלו חסן את סאלטס, ונאנרהס התהלו לסט,ק פ ונאלסע (מ״נ ו׳) לא לני סלך, שטרושו סט מחשנ והונה , ויריש שטה מרי ץ י מ מחשנה וה, וכימפרש. 3י׳). הדיש חצר טח הנשים ק ז ע נ׳ ה י״ו נ י בלשון נקים על עסק• כתמים וכס״ש מ משל משלו חכמים נאשם סחיר וכוי ט סיתס משחולת לטות עם אחשורוש בסהרחה, ועיע השייך. וסעס ורשה זו •יל ומוייק ׳ לורשה זו לקמן ססוק כ והלא בייאי חפש אחר מקורים שוטס לרעת משלומה, וא״כ למס פרס את סליכתו לפי סחצר, ומליל בקיצור שטה משתדל ליפת את שלומה מס יום, ולק ירש הלשון) מקנאת ו משל ולשון נקיה כימסרש. מ י בומק רהוא פ יתר הנשים והכחולות על שנשאז חן ביותר ושינו אותה. גי) יתק בסעס החיײש לסוב •תר על מלןי שעטרה זכה רט את שלים אסתר ע והרטתא מו למה שזכה כומפרש, ט מחנאר שבכל ייס דיסה ם, וקרוב שזה ט היה מחהלך לסט חצר טח משי, אן מסט חפצו לועת כלום אסתר ח ט לא לט כ, ומטר זס קיבל ו ד ומה •פשה בס לא קפד על כט

שנר


bacon. R. Yochanan said: He fed her vegetable seeds, viz. (Daniel 1:16): "Then the steward took away their food ...and he gave them vegetable seeds" (Ibid.).22•"

2:10 Esther did not reveal her people or her kindred, for Mordecai had commanded her not to do so.

2:11 And every day Mordecai would walk in the courtyard of the harem to know how Esther fared and what was being done with her.

Mordecai would walk, etc. ־ Mordecai was one of those who was given a hint by Heaven and "took it." He said: Is it conceivable that this righteous one [Esther] is to marry this uncircumcised one [Achashverosh]! It must be that something momentous is in store for the Jews and that they are destined to be redeemed through her. This is the intent of: "And every day Mordecai would walk in the courtyard of the harem, etc." (Medrash Rabbah).24

the courtyard of the harem - to be available to rule on blood-stains and other questions pertaining to the menstrual state [Esther abiding by these halachoth even in her relations with Achashverosh] (Ibid.).2>

how Esther fared - He was solicitous that she not be subjected to witchcraft (Ibid.).26

how Esther fared - The Holy One Blessed be He said to him: You were solicitious of the welfare of a single soul? As you live, you are destined to solicit the welfare of an entire nation, viz. (10:3): "seeking the good of his people and speaking peace to all his seed" (Ibid.).21

2:12 And when there arrived the turn of each maiden to come to King Achashverosh, after the expiration of twelve months according to the ordinance for the women, for this was the complement of the days of their anointing, six

48 רשיי ק י אפתי ב

לוה m 990 פמץ א®• יב ובהגיע תו־1.עךה ונערה לבואו אל־־המלךS ™שורוש מקץ" היו™, כדת דגשים שניםזעשר J & ^ J p* מרמי אמר לא אירע ח1ש כי כ ז ימלאו ימי מדוקיהן ששה חדשים

i•,-;ג ״ , ^ i A י ^ ^ לציידי י שתגקח למשכב 55יי יי הנשים: ע ובזה הנערה באה אל-המלך את כל־ אלא שעגיךה לרץם בשמן המד וש#ה חדשים בבשמים ובתמחקי מ לישראל לשיני היה מ

- ל ; ׳ ׳ י ־ : י ה ס י ס ^ ב י י ה לי™ מ) בלאשר א שר תאמר עת ן לה לבוא עמה מבית דגשים r <יג) הל. :(: עד־בית המלך: יי בערבו היא באה ובבקר היא י «י י מי &אמר. כל שייק י

J• Tv - » r J• ״ • - /•ו* ו י ז - ׳ ־ , .(יד) אל כיה הנשים שיי ־

w שבה אל־בית הנשים שני אל־װ־ שעשנז סרים

הםלךשמר הפילנשיםילא־ת^עוד אל־המלךכי אם־חפץ בדלס^ןי ונקראה בשם: ®יובהגיעתר־אסתר בת־אביחילו ד1 מרדכי אשר

v -: - I 1 T J ק• J- -J - J- 1 V I . - ׳ • ־ ' I ' י - .»׳ a

לקדמז לבת לבוא אל־המלך לא בקשה דבר כי אש את־^שר יאמר הגי סריס־המלךשמרהנש\ם ותהי אסתר נשאת חןיבעיני כל־דאיה:

תודה. תמימה ('ג) כשמן הסר. מאי ששן הסוד,* ר׳ חייא בר אבא אשר — סמכתי"), ורב הינא אטד, שסן דת שלא הביא שליש, ולסר. סכין בו, לפי שהוא משיר את השער

ומעדן את הנשר״) [«nV י״נ »׳]. (יי) ובבקר היא שבה. איר יוחנן, טננותו של אותו רשע למדנו שבחו, שלא היה משמש

. [ o r «0] (סטתו ביוסי . [ o r «0] ;*בעיני כל ראיה. איראלעזו, סלסד שלכל אחד ואתר נדסת לו כאומתוי (») בעיני כל ראיה. ר׳ יהודה אוסר, כאיקונקהוד. שאלף בני אדם מביטין בה והיא ערבה

על כולסי8) [0״י]. בעיני בל ראיה. רבנן אשרי, בעיני כל רואיה — בעיני עליונים ובעיני תחתונים, כסש״נ

. [ » j ((ס״לי גי) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדםיי

. ט ר ח מ ו סיר לירוש שלום אומה שלמה שזהו לשי מק שיתא ירחי י ת 3יי) מק שמן סוב ונתתים כאן מ

נשנ0ת, ונילקוש כת״• כאן מירסא אסרססון ע') יניס במחלוקת זו למיין המיר משק M . ס י ד סמוי למר אגזר בשמן סשכח [אסרסמון] ולמר נשק שלא הניא שליש. לו והשבח נוה •יל ע״ש מישם « בכל האנשים שמא מ בניס יי) א' נססם מי מנוגה ותתגנס סליו והתורה אמרה נ אה נס י י ׳ך, ומיין נמיר 0רשם א' ססוק ג׳ ואהנח לרפך נסו׳ מלות פונות שטו נאתשויוש, יציע שלא תשיג יה עיש מיש . ל") יש לפרש הרמז מ ה « יזשינ מי נסנהירין קיח א׳ אף סל נח נחתך נזר p המטל, והנאור י ס' כמשיכ ונח מצא חן ט אצא שמצא ק נ, ס דשם חן •ונח סל לגר שמל סאמת אין סרס נ וזו נם מנת הירשם נגרסת ז' אי וחניתי את אשרי ס׳ נשא נסשי ו , , אחון — אסיס שאינו ראוי לכונך — טחן לך מתנת יונס וזו היא נם מנח דרשו מו

מסת נרהמיו סץ את ססולם נולו ננזיט גחן נחסר ונרחמיס — קנן את כל סיני הויתור, ולסי״ז אחרי שסכחוג מסיי 0סיחה ישח תואר ומונח מראה איכ הלא נאמת ר*יס שיטחה טלם לסוג, ואיב לא יונח סל יס לשק חן [ומסעם וס לדש ר' יהושס p קרחה נסמוך ססוק י׳יז שירקרקת טחה ורק מצאה p , אנל, אחרי שספסוק מעיל ה ז להדורש סזס לא מחא ליס נ משורש שהיחס יש״יו ומונח מראה], ולק לריש שנדמתה לכל אחל כאומתו, וזה ולאי לנר שאינו, שהרי רק מאומה אחת היא, אלא ודא• מסט שמצאה) איקונין הוא ציור ימות אדם, והנאור . ײ קי קשס שיהיה ני נשנס כל א, ט למוח אלם י סוט וסנוסס, ולק א״א שיטק רצון כל אלם, ו שלמות טט י סשאינ סאיקיק שאששר לצייר נם נל שצמום טו ה«תה אסתר נ והמעם, לק חטק רצון מנל« ו מצו״נה נכל. לג) ולסייז לא א״רי נאן גחן ומט השנים אלא מועם ושהרת סמלות, ט נס גמעלות

אלו


months with oil of myrrh and six months with spices and with the women's ointments,

with oil of myrrh ־ What is "oil of myrrh"? R. Chiyya b. Abba said: stacath. R. Huna said: Oil of olives which have not yet achieved a third of their growth. Why is this used for anointment? Because it removes the hair and softens the flesh (Megillah 13a).2829׳

2:13 With this, the maiden would come to the king. Anything that she asked for was given her to take with her f rom the harem to the house of the king.

2:14 In the evening she would come, and in the morning she would return to the second harem, to Sha'ashgaz, the king's eunuch, keeper of the concubines. She would not come again to the king unless the king desired her and she were called by name.

and in the morning she would return ־ R. Yochanan said: From the obloquy of that wicked one we garner his praise — he would not cohabit in the daytime (Ibid.)?0

2:15 And when there arrived the turn of Esther, the daughter of Avichayil, the wife of Mordecai , who had taken her for himself as a daughter, to come to the king, she requested nothing, but only what Haigai, the king's eunuch, the keeper of the women, had said. And Esther found favor in the eyes of all who saw her.

in the eyes of all who saw her ־ R. Elazar said: This teaches us that to each one she appeared as one of his people (Ibid.).3i

in the eyes of all who saw her - R. Yehudah says: As a portrait, which is gazed at by thousands and is admired by all (Medrash Rabbah)?2

in the eys of all who saw her - The Rabbis said: "in the eyes of all who saw her" — in the eyes of the celestial beings and in the eyes of the

רש״י אסתר ב מי ותלקח אסתר אל־המלך אחשור1& אל־בית השני: (טז)בחושהעשירי.

מלכותו בחדשתגשיױהוא^ז^טבתבשנת־ל שבע למלכותו: יז ױאהב המלך את־אסתר מכל- נוי לחבבה עליו: (יז) מ^ הנשים. הבעיליה ־אף נשי־ ^ ־ ^ ^ ] } T i t o M ם י $ ה

וישם כתר־מלבות בראויה וימליכה תחת*ושתי: יחױעש המלךIV V - p I - ־ T\V • I ײ T I 1 - V IV V<T-

תודה תמימהא יהיב מאה דינרין ועליל עסה ודין אבר . מתעלה בלקוחין p אמד אנ י ת מ («) והלקח א

. [ י י מ ] ( א יהיב תרתין סאוק ועליל עמהײ• אנ. [ ח •'ג אי ¥ » ף [ ו . ידת שבו נהגה גוף מן ת ת ב ש ט ד א ח ו ה

, שהמתין ש י א בה היתד. באותו ה , טרה טו י ט . א״ר שמואל בר אי בשנת שבע למלכותו. [ ׳ ד שמצא אשר. ההוגנת לויי) [ט׳׳י •mn א׳ •פוש ג ד׳ שנים ע

. ר] ת הביאו לפניו™) [סי ו א ו ש < מלמד שנם ת מ ל . איד ח ם י ש ל ת כ (יי) מם בתולה ע ב ביקש לטעום ט . מכל הנשים ומכל הבתולות — אמר ר ׳ ו נ ם ו י ש ל ת כ מ

ם בעולה טעם [«nV י״ג «׳] . ע , ביקש לטעום ט ם ע טסר, אסתר ירקרקת היתר. וחוט של חסד היה , רבי יהושע בן קדחה או א י נ . ת חסד ן ו ח

. [ o r •0] (משוך עליה׳יי מת, כיון שנשא את אסתר י ד שהמליכו את אסתר היתד. איקונין של ושתי קי . ע י ת ש ת ו ח ה

. [ י י מ ת ושתי") [ ח , הדא הוא חכתיב וימליכה ת ר ת ס , תיחות ושתי ותיסק א ר מ , א ר ת ס , תיחות ושתי ותיסק א ר מ א

״ק מונתינ מו אלו ישיקו רצון אנשיס. A•) יחק ו וחלקח [ולשון w שייך רק נשעה שלקחוה ממחה, אנל לא עתה שכנר היתה נניח ׳ כמו שהוא נפשו־, סנ גנה ונשאר המלך] ולאכתינ ותנא (כמו ונתי השרות—לנוא אל המלך) ולכן וחש ו ת ל ק ח מלשון מקח וקנין(ואין קיחה אלא נכסף), כלומר כל אחר. ו הזכות ללוחה א ל ס מ ל ן ע מפן לפזר כסף מלא נ והלשון יעליל עמה אולי צ״ל ועיל עמה, ונזה הראו כלם כי יקרה היא מאו בעיניהם, חיש מתעלה בלקוחץ, עי׳ המשא ומתן ביה נתכנוה ונתעלתה) והמאורע י . י א0תר. יפיץ מוי בנייר סז מי עס שתי היחס נשנת שלש למלכותו. ואע״פ ט קינון הנשים והבתולות החלה מיו 6תר נפילת ושתי , צ״לי ל'שים. ס נמהר לגמור הלקױיןפי פנו מכונה שלא ט יײ) ציע הא הפקויה סיתה להניא רק בתולות כמש/ ויקנצו את כל נערה בתולה, וקשה לומר שנו* מעצק.ו יקריב לומר שעיס הפיץ רה להניא נערית נתולות ט, p כמה מהבתולות משחממות עצמן באמתלא שנשיאות ולק טון שלא •כלו לנרר כאמת הניאו נם הנשואות. ^) עיץ «ש*כ לעיל אות ל״א [נמוסנר] נסעס ורשה, ותיאריס אלו יונחו סל » ויליף ק מלשץ ק וחסור פעל האמת אינו ראר לזה ואם טתה יסה נאמת נ ו לא שיין• חן וחסל•, יעו*: . וע׳יס לעיל נפסיק אתי •הישע יירקרקת י הרסה נא עוו פעם נדעתיס ו, וצ״ל ס ו ה , ללטש שמה הרסס יריקה כ ה ח טנח הלרשה שלפניט סיס שבארנו סוא רק לירוש מו

ענץ מטעת •ופיה, ואותה ירשה והיסה נאז לדרוש ולא רק שלא היתה יפה אצא עור ירקרקת היחה.א עיס והא וכתינ והנערה •פית יסונח מראה ט, וכהא• נינא טרשו נשסמ״ק לנהימה ו ס התיס של י י*1 א׳ סל מיש שם טצי מרקp לפט הכלה אימריס כלס גאה והטווה יאטלי אס מכוערת היא נ״כ רשאי, ואץ נזה משוס שקר, לט שא! חוס של ן לומר כ חפו משיך עליה, ולק אומרים וחסירס מלשין הסי לכלול גם את זו שאי« נאה. ינס ׳*ל והוורש סזהנ״נ י״ו א׳ ר' יטשע ק קרחה, אזיל צשיפתיס נה, ונאױנ כתינ ולא נמצאו לאיונ ניני אחשייוש סי נשים יפות כמות איינ, יא״כ קשה למה לא נשא אחת מנטת איוב, צק לרש לאת א=הר לקח לא מסט •טתס יען ט נאמת לא טחס יפה אצא חוס של חסו משוך עלים. <& מלייק יחור לשק דמיינהי נאמר וישם כתר מלכות נ כ תחת ושת•, אחרי ו בראשה, יוריש שנתן איקינץ פלס תחת •קונץ של יושת•, ונזס תם כל זכר מושתי. ױש לפרש פני; הסרח וגינת האײץנין נכלל, פיס הנהוג גס במיז שאיקיק של המלך תלייה נכל הנת• וי;ץ וכרכאװז אשר נמוינה לאות כטר ואימת המצנוח, ימטאר נאנסת שלישתי טתה חלק נהנהנת המליכה נמו לאחשירוש וכהוראח סצשין שאמר אחשורוש פר חצילטת, וא״כ טחה חלױס גס איקונץ שלה, ועתה מי גשנשא את אסתר עם כל זטוח כמלכה הקיימת,

נתן סקויה לחלות את איקונץ כל אסתר ולהטר• את


terrestrial ones, as it is written (Proverbs 3:4): "And find favor and goodly understanding in the eyes of G-d and man" (Ibid.)."

2:16 And Esther was taken to King Achashverosh, to his palace, in the tenth month , the month of Teveth, in the seventh year of his reign.

And Esther was taken - She "rose in value," one saying: I would give a hundred dinars to sport with her; another: I would give two hundred (Ibid.)."*

the month of Teveth - the month in which one body derives pleasure from [the warmth of] another (Megillah 13a).

in the seventh year of his reign - R. Shmuel b. Aimi said: That man possessed a good quality. He waited four years to find a wife suited to him [Vashti having been executed in the third year of his reign] (Medrash Rabbah).3*

2:17 And the king loved Esther more than all the [o ther ] women. And she found favor and grace before him more than all the virgins. And he placed the crown of kingdom upon her head, and he made her queen in place of Vashti.

more than all the women ־ R. Chelbo said: We are hereby taught that the married women, too, were brought before him (Ibid.).35

more than all the women, etc. - "more than all the women ...and more than all the virgins": Rav said: If he wished to savor the "taste" of a virgin, he did so; of a non-virgin, he did so (Megillah 13a).

favor and grace - It was taught: R. Yehoshua b. Karcha says: Esther was "greenish " in appearance, but a "thread of grace " hung upon her (Ibid.).36

in place of Vashti - Until Esther was made queen, Vashti's portrait remained hanging. Once Achashverosh married Esther, however, he said: Take down Vashti's and put up Esther's. And this is the intent of: "And he made her queen in place of Vashti" (Medrash Rabbah).3י

52 אסתר ז ח משתה גדול לכל־שריו ועבד־יו את משתה אסתר והנחה ?מדינות ןנ$ח ױתן משאת בידהמ^ך. יטובהקבץ בתולות' שניתי ומרדכי ישב בשער־ המלך: כ אץ אסתר מגדת מולדתה ואת־עמה כאשר צוד. עליה מרדכי ואוד־מאמר מרדכי- : at t ן v -ן:־ -> T : ו -ן:־ // wnr? ז

אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו: סq I • VT t T I yT t|T ». ן;י- . T J״־ | V

כא בימים ההםומרךכי יושב בשער־המלך כןצן2^ י ב ױ ף ס ז ע ר מ ש מ ך ל ^ לשאחייר במלך אהשורוש: נבױודע הדבר

T I־ : •״ •: fwv - T - J t י תורה תמימה

(יי׳) משחה גדול וגו׳. עביר משתה ולא גליא ליה [ותחת למדינות] דלי כתא ולא גליא ליה, [דתן משאות] — שדד פרדיעני ולא גליא לירי") [מגילי• •״ג K׳] .

(י0) וכהקבץ וגו׳. [מהו ובהקבץ בתולות שנית], אלא אזיל שקול עצה ממרדכי,־), אמר ליה, אץ אשת מתקנאת אלא בירך חבירתה [לפיכך קבץ בתולות שנית], ואפילו הכי לא גליא ליה, הדא היא דכחיב ובהקבץ בתולות שנית אץ

. [or or] (®אמתה מנדת מולדתה (נ) אין אטתר מגדת. מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל וקנתה ועמדו כל גדולי זרעה בשתיקה. רחל ראתה סבלוניתיה ביד אחותה ושחקה וכשאיל בן בנה כתיב

(ע׳׳א י׳ 0״ז) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו [ם״ר]. מאט־ מרדכי וגו׳, א״רירמיה, שוץתה מ־אה רם נדה לתנמים0,,)[מגילח •׳״נ נ׳].

באמנה אתו. אסר רבה בר לימא, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת מושבת בחיקו של מרדכי10) [or ״0] .

(נא) מצף בנתן ותרש. א״ר יוחנן, הקציף הקב״ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק. [or or] ומנו מרדכי30•), דכתיב ויודע הדבר למרדכי

קצף בגתן וחרש. על מה קצפו — על שהעביר אותם והושיב את מרדכי בסקומםםג)[ם״י].

רש׳י: (יח) והנחה ן ב הבעולות ק למריטת עשה. לכבודה הניחק להס מן המס שעליהם: ר משאר.. שלח וירימת להם והבל כדי לשתותה אולי קניו מולדתה. ואעס״כ (כ) אין אסתר מנות אה מולדתה. לסי שמרדכי יושב נשער המלך: p המזרזה והמרמזה על (כא) לשלח יד . להשקותו סס המות : (כב) ויודע הדבר למריכי. שטו מספרים דבריהם לפניו בלשון טורסי ואין יודעים שהיה מרדכי

. <"ח) ר״ל חזר מל נמה את איקונין של מתי מינים לטיסה נדי שתגלה לו אח מולדתה ולא היעיל/ ומפרש מה נסייטת על לשון הכתיטס לפסוק אץ אסחר מנדת מולדתה, ודר׳ש שעשה משתה לכטדה ועשה נשמה מחה ממטס ושלח דורונות לשדס נשמה, ומס גל אצה אין אסחר מנדת מולדתה. איו •סיב הדנר שתגצס צי. ואע״ס ימרדט נעצמו ציה עציה שצא תניד, ואיך יה יפן עצה שתגיד, אך היא חשב שאס אמנם ימצא לו אחשורוש אחרת הלא אין סונ מיס, ימס הלא נם רצין אסתר שהר טא נלקחה נפל כרחה ינמש״נ ותצקח אסתרי למשמע מלשונה נאשר אנדת׳ אנדת׳. כ , ו ' תו ושייך מעם סלרשס שלקח עצם ממרלט •״ל דמריק ילריש המשך ושייטת הלשין ונהקנץ נחוצות שנית ומרוט ױשנ נשער המלך, מה ש״נות ספיר ישינת מרמי נשמר המלך לענץ קינת הנתולות שית, ולכן לדיש למק זה מהקיבוץ השני גיה מעצת מרוט

שהיה יושנ נשמר המלך ימקורנ לו ונפל עצה ממט כרמפרש. וריש יחוי נל לשון זה, ויש שייכות לורשה זו פס הורשה ולעיל סטק י״א וככל יום ויום מרוט מתהלך לפני חצר נית הנשים — לשאול על כחמה ופל נרוחה, וכאן מוסיף ציריש ששמסה) המפרשים טישו ורשה יי a לו נכל צווח. 0 נענץ אישות, וכנראה סמנו לפרש ק פ״פ הורשה דלעיל פסוק ז׳ לקחה מרדני לו לנח, אל תקרא לנח אלא לטח, כלומר, לאשה, ואמנם אפשר לפרש עוו מטן דרשה זו דמכוץ לענץ החולץ שהיה מרדט אוכל על סהרת הקודש והיתה פונלת כד שלא תסמא אותי נישינתה אתו סמוך לו כדרך הדינה נייק. אך מהדרשה שנסמוך וכאשר אבדתי אנדת׳ מתנאר) וק פרעה קצף על • כט׳ סמפרשיס, .״ויש. «) טלקיס ענייו לעפות נם לצחק ומס •וטף. « מבואר פנץ יה נאריכס, שאסרה אסתר לאחשורוש צמה אץ אתה עושה כירך שטו המלטס סראשוטס

עישים


2:18 And the king made a great feast for all his princes and his servants, the feast of Esther, and he granted a [ tax] remission to the provinces, and he gave gifts according to the hand of the king.

a great feast, etc. - He made a feast [in Esther's name], but, still, she would not reveal it [her birth-place, her people, etc.]; [He granted a remission to the provinces,] exempting them from the head-tax [in her name], but, still she would not reveal it; [He gave gifts,] sending farewell gifts [in her name], but, still, she would not reveal it (Megillah 13a).38

2:19 And when virgins were gathered a second time, Mordecai sitting in the king's gate,

And when they were gathered, etc. ־ [What is the intent of: "And when virgins were gathered a second time"?] Achashverosh went to take counsel of Mordecai [on how to break down Esther's resistance (see above)], and Mordecai told him: "A woman envies only her rival's (thigh)" [whereupon he gathered the virgins again]. And even so, she did not reveal it, as it is written: "And when virgins were gathered a second time ...Esther did not reveal her birth-place, etc." (Ibid:).394°־

2:20 Esther did not reveal her kindred and her people, as Mordecai had commanded her ; and the word of Mordecai , Esther obeyed , .as she was in being reared by him.

Esther did not reveal - She adopted a policy of silence, as Rachel her ancestress had done, and as all of her illustrious descendants did after her. Rachel saw her nuptial gifts in her sister's hand, and she remained silent. And of Saul, her descendant, it is written (I Samuel 10:16): "But of the matter of the kingdom, he [Saul] did not tell him" (Medrash Rabbah).

the word of Mordecai, etc. ־ R. Yirmiah said: She would present questions of menstrual blood to the rabbis (Megillah 13b).41

אסתר ב רש* למרדכי ויגר לאסתר המלכה ותאמר אסתר מטר בשנעיס לשונות שטה• «• I V - v I - ATI nwm ---I Jr ן v l - , ן ז וש J (נג) ויכתב בנמר דברי ן כ ב ך • ױ ^ ? ? ה שעשה נ ויתלו שניהם על־־עץ ויכתב בספר דברי הימים. מו

. « 1 - י 1 י י " *׳ א T I ״ י "' — J T ו - KV ־ . "

הימים לפני המלך: ס ״יײ למלו•IVI •״, ־ י | • V »•־

תורה תמימה (») כשם טרדבי. איד חנינא , כל האוטו־ דבר בשם אושרו כביא גאולי. לעולים, שנאפו־

ותאשר אסתר לשלך בשם מרדכי®־) [nS>10 ס״ו *׳] , (») רבקש הדבר דטצא. [כיצר נסצא], איר יוחנן, בנתן ותרש שני טרסיים היו והיו מספרין בלשון טור0י°יי) ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שנה בעינינו"),, והלאאק משמרתי ומשמרתך שוהי"), אסר לו, בא ונטיל ארס בספל כדי שיטות, אסר לו אני אשמור מעטרתי ומשמרתך, והם לא היו יודעק כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה ויודע« ׳״ג ב׳]. j ("0בשבעים לשון, והיינו דכתיב מבוקש הדבר וימצא — שלא גמאו בטשסרתם ב בספר. איר לוי, ומה ספרו של בשד ודם כך, לכשיבא ספרו של הקב״ה דכתיב ביה ת נ ר. [V0] (00(ס^ני נ׳) ויקשב ה׳ וישמע רכתב ספר זכרון לפניו — על אחת כמה וכטה ג(א) אחר הדברים האלה. מאי אחר"), אטר רבא, אחר שברא הקב״ה רפואה למכה, דאסר ר׳ לוי, אין הקב״ה סבה את ישראל אלא איב בודא להם רפואה תחלה

שנא£־ (רו׳מ ו׳) כרפאי לישראל יעלה עון אפרים5) [סגילח ׳״ג ב׳], וינשאהו, כתיב (תהל״־ם *״ב) בפרוח רשעים כסו עשב וגו׳ מה כתיב בתריה להששדם, ושוב בתיב (איוב י"נ) משגיא ילגױם ויאבדם, מלסד שאויבי הקב״ה עדי עד לספלתן ת טתגדלק, וכן בהסן כתיב וינשאהו ישם את כסאו מעל כל השרים ואת״ב

ויתלו את הםןג) [0״י].

עושים שהיו סושיניס אדם צדיק צמר סמצן שאס •ניע לסם לנר טו מנידים לו ונמו ננוגדנצר שהושיב את לנ׳אל נמשינ ולטאל נחרש מלכא, אמר לה, מרת אח •הודי נשיר, אמרה ליה, יש כאן אדם נשל וצליק ושמו מרדני, והסדר סמלו את מתן וחרש והושיב את מרמי נשער סמלו סל מקומם וסי, וסטון סטן יה ללשון הפטק טסים ההם ש י מק ותרש, מניאר ומרד מ יושג נשפר המלך קצף מש שייכות לקצישתס טס ישיבתו נשער המלך . אמנם י. י נמצך ס׳ ל* לריש לבר הקצף במק צח סי) למסגה וו נסתמה משלת המן וגמלת מרלט, שמצא המלךכז^נ « נסשר. והרייף הקשה מגיל כלל זה בכל ונר װ^סא טא רק נסטן מה מהצלת מלך, אנל י״ל להטלה ששישה, שמכל ינר הנאמר בשם אומרו אפשר ט במשך הזמן יסתבג איזה לנר נכבל אשר אין לשטר ולר*ח מראש . ותפס בסל המאמר את הלשון ,,נ^להיעיש המאורע כאן. סי•) יתכן לרייש והרש נסו וחושי ממלינח תרשיש ותרגומו סרטס (חהליס סיגס ק מדינתו, ולכן טו אמונים זליז «׳) ומתן ט ולא היי ראיס לשנס פצה כזו. °י) ט טס מטייל

ומשוחח עמה הרנה, וע״ן טרשי•. °י) שאש טחה משמרתן שיה טחו היס אחר יכול לשמור שס והשט •נול לילך להניא הארס ממקוס שהיה, אנל טון שאין משמרתי ומשמרתך שוה נאחר ההא משמרת• נסיה נעת• שאט הילך להניא את הארס וירגישו. 0י,) לאין לפרש שמצאו סספל סם הארס, י נ ל נ לאין זה מוסת הכרחי שהם עשו זאת ולפחות לא שניהם •תל , משא״כ בחליפת המשמרות מנר היו ששניהם טו נעצס אחת. °®)ר״ל ומס ספרו של נשר ודם אין אנק למי שננחנ ט ליכרון נמנואר, מכשיכ לכשינא ספרז טי נפרשס ו' ימצא נתונ ו של הקנים, מלא• שהכל •מצא ט ולא יאנל לגר ממט. יעיע דש שרשה ו' נפסוק ױמצא נחוג. *) למשמש שיש שייכות לנרולת סמן עם המנץ שעל, ונאמת הלא אין כל שייטת זליז, ולק קאמר ה נ אחי הלניים שנלקחה אסתר אל המלך — סיטאה, נאה המנה — מעשה סמן. ב)ר״ל ואחיה יננלם עונש אסיים, וכן תרגם סונקליס לשץ סוס •שא(סי) ױ״ל מועם סינר כלי קרהױס) מטי •קנל. ג התפרסם טותר גלילי* של הקניה ומס שעושס למעןr י*6ל


in being reared by him - Rabbah b. Lima said: She would arise from the " lap" of Achashverosh, immerse herself, and sit in the " lap" of Mordecai (Ibid.).*2

2:21 In those days, when Mordecai sat in the king's gate, Bigthan and Teresh, two of the king's chamberlains, of the keepers of the door , were angered, and they sought to assassinate King Achashverosh.

Bigthan and Teresh were angered - R. Yochanan said: The Holy One Blessed be He angered servants against their master in order to perform a miracle for the righteous one, Mordecai, viz.: "And the thing became known to Mordecai" (Ibid.).42*

Bigthan and Teresh were angered - Why were they angered? Because the king discharged them and put Mordecai in their place (Medrash Rabbah)."

2:22 And the thing became known to Mordecai , and he told Esther, the queen; and Esther told it to the king in the name of Mordecai.

in the name of Mordecai - R. Chanina said: Whoever repeats something in the name of the one who said it brings redemption to the world, viz.: "And Esther told it to the king in the name of Mordecai" [this ultimately resulting in the redemption of the Jews] (Megillah 15a).44

*

2:23 And the thing was sought out and it was found, and both of them were hanged on a tree. And it was written down in the book of chronicles before the king.

And the thing was sought out and it was found - [How was it found?] R. Yochanan said: Bigthan and Teresh were two Tarsians, who spoke to each other in their native language. One of them said: From the day this one [Esther] arrived, our eyes have not seen sleep. Let us place some poison in the king's dish and kill him. The other responded: But are we not on different watches? [so that if either one of us leaves to get the

רש* אסתר

, ,> י , , ג(א) אחר היבריס האלה. . ג א אחר ו הדברים האלה גדל המלך אחשורוע שנבראת רפואה זו להיותfe^SS -את־המ ן בװ־מדתא האגגײיגשאת ו^־את בםאומעל כל־השרים אשר אחו: ב וכל־עבדי רפואה למכה! של ישראל

M J ^ ן ן ן / V "J V T • T | •

חורה תמימה (נב) בשם מרדכי. איד חנינא, כל האוסר דבר בשם איפדו פביא גאולי-לעילם, שנאמר

ותאפר אסתר למלך בשם מרדכי®־) [סנילי! מ׳יו *׳] . («) רבקש הדבר דמצא. [כיצד נמצא], איד יוחנן, בנתן ותרש שני מרסייס היו והיו מספרין בלשון טורפי®־,) ואיכרים מיום שבאת זו לא ראינו שנה בעינינו®), בא ונטיל ארם בספל כדי שינזת, אמר לו, והלא אץ משטרתי ומשמרתך שוהי"), אפר לו, אני אשמור משמרתי ומשטרחך, והם לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת ועדת היה מודע.[ ׳ בשבעים לשון, והיינו דכתיב מבוקש הדבר וימצא — שלא נמצאו בטשמו-תם®׳) ׳״< נ ויכתב בספר. איד למ, ומה ספרו של בשד ודם כך, לכשיבא ספרו של הקב״ה דכתיב ביה (סייאכ• ג׳) מקשב ה׳ משמע מכתב ספד זכרון לפניו — על אר»ת כמה ובמה0ם)[0״י]. ג(«) אחר הדברים האלה. מאי אחר"), אמר רבא, אחר שברא הקביד. רפואה למכה, דאמר ד׳ למ, אין הקב״ה מכת את ישראל אלא א״ב בורא להם רפואה תחלה

שנא:*•(ימת י׳) כרפאי לישראל ונגלה עון אםריםי) [«nV ••ג נ׳],ב (trtnn «'נ) בפרוח רשעים כסו עשב וגו׳ מה כתיב בתריה להשמדם י ת רנשאחן י כ עדי עד, ושוב כתיב (איוב ••נ) משגיא לגמם מאבדם, טלטד שאויבי הקב״ה למפלתן p טתגדלין, וכן בהסן כתיב רנשאהו רשם את כסאו מעל כל השרים ואחיי

ויתלו את ד&ןנ) [מיי•].

שישים שהיו מושיניס אדם צדיק ממר הפלו שאם •נ״ע להם לנר היו מנידים לו וכמו ננינונצר שהושיב אח מיאל כמשיכ ודניאל נתרפ מלכא, אמר לה, מכרם אח יהויי כשיר, אמרה לים, יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי, וספניר סמלו אח מחןני נשער סמלו סל מקומם וכי' י וסרש ומשיג אה מי יפו״ש, ומכוון עני; !ס ללשון סג׳טק נימים ההםק וחרש, מנואר ופריט יושב נשמר הפלו קצף מ דיש שייכות לקופתה פס ישיגהו נשער סמלו. אמנם. חר ק י ס נר הקצף נ נ®*,־ ס׳ ל* יריש ו, ט י י טי) ימסנס וו נסחגגס מפלת סמן ונמלח מ. יסרייף הקשה מגיל כלל ר פ שמצא המלו כחיב!ה ע זה נכל ונר ודילמא טא רק נפנין כזה מהצלת מלו, אכל •יל יהטנס ®יפה, שמכל ונר הנאמר בשם *מרוי אשר אץ אפשר ט נמשך ס!מן יסזננ איוה ונר מב לשפר ולראיס מראש . וחפש נעל כמאמר את הלשון ,גאולה'עיש ספאורע כאן. °ײ) יהק דדחש והרש נמו וחרשי ממלינח חרשיש יחתימו סרטם (תהליס סיבס ק מלינתו, ולכן היו אמונים יל״ז ק ט מ «׳) ו. °י) ט טס מטיל י ולא היו ראיס לפנס פצה ט

ומשוחח פמה הרנס» יעץ טרש״י. °י) שאם טתס משמרת; שוה טחו היה אחי יכול לשמור שם והשני יכול לילו להניא הארס ממקום שהיה, אנל טון שאין משמרתי ומשמרתך שוה כאחר ההא משמרתי נרים נעת־ שאני הילך להניא את הארס וירגישו. 0יי) ואץ לפרש שמצאו הספל פס הארס, ר נ ו נ ואין זה מוסת הכרחי שהם עשי זאת ולפחות לאו שניהם •חי , משאיכ נחליפח המשמחת מכר טל ומה ספרי 6ל ״ ר . ת ח ששניהם טו נמצה אק למי שנכחנ ט ליכרץ כמטאר נשר ודם אין אנ נפרשם ו' וימצא כתונ .וטי, מכש״כ לכשינא ספרונר ה, טלאי שסכל •מצא נו ילא יאני ו י של הקנ ממט. יפיס חש פרשה י' נפסוק ימצא כתיב. C למשמע שיש ש״ מת לגחלת סמן פס הפנץ שפל בה, ונאמח הלא אץ כל שייטת זליי,ולכן קאמר אחר הינרים שנלקחה אסתר אל המלך—סרטאה, נאה המכה — מעשה המן. a)ר״ל ואוזינ ומלם סינש אפחם, וכן חמם אונקליס לש ץ עוט •שא(סיח ם הינר י ע ) דיל מ קוושיס) חוט׳ •קנל. נ שיתפרסם טותר נחל* של הקניה ומס שפושה למס!r שיאל•


poison, he will be missed] The first replied: I will cover both watches. Unknown to them, Mordecai was one of those who sat in the chamber of hewn stone [the Sanhedrin], and who was thus conversant in seventy tongues. And this is the intent of: "And the thing was sought out and it was found" — They were not found in their regular watches (Ibid. 13b).4548־

And it was written down in the book ־ R. Levi said: Now if this is so with the book of flesh and blood — when there shall be opened the book of the Holy One Blessed be He, concerning which it is written (Malachi 3:16): "And the L-rd listened, and He heard, and it was written down in a book of remembrance before Him" — how m u c

4 9

more so [will everything be found recorded there! ] (Medrash Rabbah).

3:1 After these things, King Achashverosh elevated H a m a n the son of Hamda tha , the Agagi, and he exalted him, and he placed his seat above [that o f ] all the officers that were with him.

After these things ־ What is the intent of "After"? [i.e., What follows is seemingly unrelated to "these things"] Rava said: After the Holy One Blessed be He had created the cure [Esther] for the malady [Haman], as R. Levi said: The Holy One Blessed be He does not smite Israel without first creating their "cure," viz.: (Hosea 6:11): "When I [create the] cure [for] Israel, the sin of Ephraim is revealed" [and punished] (Megillah 13b).12׳

and he exalted him - It is written (Psalms 92:7): "When the wicked flourish as the grass, etc.," followed by: "it is so that they shall be destroyed forever." And (Job 12:23): "He raises nations and destroys them." We are hereby taught that the foes of the Holy One Blessed be He are elevated for their downfall. And thus it was with Haman: "And he exalted him, and he placed his seat above all the officers," followed by (7:10): "And they hanged Haman" (Medrash Rabbah).1

3:2 And all the servants of the king, who were in the king's gate, bowed down and knelt to H a m a n , but Mordecai would not bow down, and he would not kneel.

מדי אסתר ג יד <ךס שיביא המכהעליהם: הפלך אעזר־בשער המלך כרעים ומשתחוים

לא יכרע ולא ישי׳™ : ^זתחוה: נ מאמת עבדי המלך אשר־בעוערJ l - r י * י . ' ־«״«• ־ . י י ־י ׳ / ^ ״ ״ ׳ J c L ' (ד) היעמדו דברי מרוט • -

המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המי^ך:יױהי באסרם כאשים יד א^יו;ום ןיום ןלא שמע אליהם ױגידי להמן לדאות היעמדו דברי מרדכי כי־הגיד להם אשר־הוא יהודי:

r ו j v ־ : « / ז • I ו ־ •ו • T J - , - ו • 1 ן - ־ F 1 ו | י ז ז ו

ה ױרא המן כי־אין מרדכי כרע ומשתחוה לו ױמלא המן חמה:IT - LIT ו • ׳ R — A V ״ » ־ T R ־ , ־, ו י ו ־ " י ו I J ז - • I T T U ־ ~

י ויבז בעיניו לשלה יד במרדכי לבדו בי־ועידו לו את־־עם מרדכיAT I • T > V V / י r י I I I V ו T - « I • T I VJ* ־

חודה תמימה (נ) ומרדכי לא יכרע. ובי קגתרן חיה ועוכר על גדרת השלך, אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להק, חקק עבודת בובבים על לבו ונתבוין שישתחוו לעבודת

כוכביםי) [ס״ר •־׳•ח ב׳ **ק ו!׳], (י) יום רום. איד בנימין ביר לוי, בניה של רחל נסן שוד., הדא הוא דבתיב (•׳ י״נ) דהי כדברה אל יוסף יום ויום, וכאן כתיב רהי באשרם אליו יום רום וגוי") [0״י].

רו להסן. אשר להם הסן, הנידו לו, הלא וקנו השתחוו־. לזקני, דכחיב ואחר נגש תי. [w] (יוסף ורחל רשתחוו, אסר להו, ועדיין לא נולד בניסיןי

אשר הוא יהודי. אפר להם, משח רבינו הזהיר לנו בתודה אחד האיש אשר יעשה פסל ומסכה ורשע זה עושר. עצמו עבודת כוכביט,) [״«].

(י׳)וירא השן ונו׳, איר איבו, חחשכנת עיניהם [של רשעים] מראות (תח^ס D״B) לפי שמראית עיניהם מורידות אותם לגיהנס, וכה״א וירא הסן כי אין מרדכי כורע

וסשתחוהלו וגו׳") [«ס]. (י) ויבז בעיניו. בזד בן בזוי, להלן כתיב דבי עשו את הבכורה וכאן כתיב דבז

בעיניו®) [׳•ם]. במרדכי לבת. אסר רבא, בתחלה בסרדבי לבדו ולבסוף בעם סרדכי ופנו רבנן.

ולבסוף בבל היהודים') [מגילח י״ג נ׳]., ט אינו יומה גפילת איש פחות הערך לנפילת סראלמה הכל •דגרו ישימו וממילא •שמ נחל, כ• נ שר ו) נגמרא מגילה ׳״ס א׳ י לה׳ ולישראל. י ט נ׳ מניאר שעשה המן עצמו אלוה, וסנהדרין סיא נק משמע מלשון המיר נסמוך פסוק לי ורשע וה יח , וצדן נאיר לנוץ פ ס ט כ פושה עצמו פטרת ט זה מלל ולהשוות פס לשק זה שלשנינו שנתטין, וצ״ל , למשמע ולא לו ה ט נ שישתילו לעמדת סא שרצס כמן לסרות שהעטלת טנניס להסנס ט מסרה לו גת שיהא הוא «שטע לגני אלס צרטהס,, להורות ו ס על לג ט נ ולאות על זה חקק עמדת ט ט היא ועטרת טנניס חד הוא, ולטי! שט המגינים מנוונים, למס שחקק עגולת טגניס על ל0 פשה עצמי אליה. ״) ר״ל ט עם כל סשצרות ופתרון דניים יום יום שאדי גניו נאמונתס, •יסף נפלנו ימרלט נענינו. וקרוב לומר לסלשוז נסן שמאןס שוס לעמול מסיק ענינו נסיין, ריל שנשטסם ט

. י) כמטאר ל מ יום יוס. או להוא מלשץ <ס ו גמנילס •״ו א' שאחר אותה סנישס מיעקג עם עשו נא יעקנ לסכוח ושסס שם י״ח חלשים ואחיכ טליס אז ננימץ עול, מי לא ט עי נטמץ, הרי לאפי לו נ, ייש נײסין נמיץס ד מ ע י שטס אז נ נ יסמן ס הפשוק ואחר מש מסף ורחל — וישתיי ארצם שגע׳ ססיק סי . יעיין לעיל פרשם נ פעמים וקאי פל יעקנט מנטמץ הוא. י) עיין ל י יסשתלשלית יחיסי של מ, וסשיס ליייש תנל״ת ' ׳ ל*ת ל משיג לעיל נשסוק נ, כלומר יפן ט יהירי ופ״ס י י סו סמלם אשר הוא י דת סיהודיס, או חורת משם אסור לסשתחוות לעגולת) ומראיה וו מתחלה קשידא שלי ונסחנט . ח ס י נ נ ט. •) נראם הנונם פיס ה ע י העטטס מד שנשל נ, וכן נעשו וסמן שמשט ל ס מיש גל הפוסל גמימי ט שםמ נייייס לק סי לוולחס. י) מדייק ׳היי הלשוןה לנסונ ט , ללי ט ט ל ר ט הגילו לו אח מם מ הגיח לו אשר סוא יהירי, חדיש נכל מם מרלט

מנו


but Mordecai would not bow down - Now was Mordecai a "provocateur" that he flouted the king's decree? [Indeed, not,] but when Achashverosh commanded that all bow down to Haman, he [Haman] engraved an image on his heart, intending thereby that all bow down to idolatry (Ibid. ).*

3:3 And the servants of the king in the king's gate said to Mordecai : Why do you transgress the king's command?

3:4 And it was, as they said it to him day by day, and he would not pay heed to them, that they told it to Haman , to see if the words of Mordecai would s tand; for he had told them that he was a Jew.

day by day - R. Binyamin b. R. Levi said: The descendants of Rachel [Joseph and Mordecai] were put to similar trials [of mounting pressure, and both prevailed], viz.: (Genesis 39:10): "And it was, as she [the wife of Potiphar] spoke to Joseph [(Rachel's son) to live with her] day by d f , y ' e

xt c • " ; a n d h e r e : "And it was, as they said to him day by day, etc."

1 Jnin 1 '

that they told it to Haman - whereupon Haman said to them: Ask him: Did not his ancestor [Rachel] bow down to mine [Esav], as it is written (Genesis 8:7): "And afterwards, Joseph and Rachel drew near [to Esav] and they bowed down"? Mordecai responded: Binyamin [his tribal progenitor] had not yet been born [and thus, did not bow down] (Ibid.)."

that he was a Jew - He said to them: Moses our teacher exhorted us in the Torah (Deuteronomy 27:15): "Cursed be the man that makes a carved or molten image," and this wicked one makes himself an idol! (Ibid).

3:5 And H a m a n saw that Mordecai did not bow down and kneel to him, and H a m a n was filled with wrath.

And Haman saw, etc. ־ R. Aivo said [of the wicked] (Psalms 69:24): "May their eyes be darkened from seeing!" For what they see takes

אכחד ג רש׳י ויבפש המן להשמיד ארדכל־־היהודים אשר האומר שלא ישהייה פולמית1« . . ״ ך ך, , , . , «... n י •ו •י :־ ײ V »• ו - f ( r T ו ד — r

ל י ״ פ ה « ״ ־ 0 ט 5 ל ח ו בכל-מלנות אחשותש עםמרךכי: י הראשון הוא־הדש ניסן בשנת שתים עשרה סור. הפיל מי שהפיל ולא

3 י $ ל ו י י ״ ^ ־ ^ י מרל הפיל המז מיום ו ליום ומהרש לחו״ש שנים־־עשר ומהו הפור הוא«ו" מורל באיזה חרש יצליח: י י י"י " י י " , ;* . ־ י ״ • ״ ' / ' ז ז _ : ס מיום ליוס. באיזה יוס י י בחוש שיצליח הוא־־ח1*ש א

תורה חמימה ויבקש הטן להשמיד. אשר הקביה להמן, א׳ שיטה שבעילם אני אפרתי להשמידם ולא יכולתי כביכול, שנאמר (חד,ליס ק״י) ויאפר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ

. [ ר י ס ואתה אומר להשמידם, חייך שראשן• תחת ראשיהם ") [, כיץ שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמד , נפל (י) הוא חדש אדר. חני. r׳a לי פור בירח שמת משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד משה [םגױייו«״ג (ח) ישנו עם אחד. אשר ליד. לאחשודוש, תא נכלינהו, אמר ליה, טמתפינא מאלהיו דלא לעביר בי כדעבד בקמאי, אמי ליה, ישנו מן המצות'3), אמר ליה, אית בהון

. [«r 0»] (אטר ליה, עם אחד וקיג , ן מ ד ישנו עם אחד. אי*• ליה, אותו שנאמר בו ה׳ אחד ישן לו סעמויי), אסר הקב״ה, אני אץ לפני שינה, שנאםי הנה לאיגום ולא יישן שומר ישראל ואתה אמרת ישן אני, חייך שמתוך שעה אני טאבדך [הדא הוא דכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך ונו׳] [ס״י]. ישנו עם אחד. דבר אחר ישגו עם אחד, שניהין רברבן, אוכלין ושותץ ואומרים עונג שבת עונג יו״ט, שהן מכניסץ פחת כממונו של עולם, להם שבתא, ריש ירחא, פס־ו, עצרת, ריש שתא, וצומא רבא ודע הסכות, אמר ליה הקביח, רש7ג, עין רעה אתה מטיל במועדיהם , הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך —

. [w] סי כפיל מחתה לו (י׳יט •Sro) דכתיב mn אלו ימי הפורים , הדא מפזר ומפרד. אמר ליה, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך — טפוורים הם בין העטים, ושמא תאסר אית הנאד, טיגייהו — מפורדים הם כפרידה יו שאינה עושה

. [ ׳ פירותי") [«•*! י״ג ג

, יוריש פס מלשק פמיח ורפ, כלומר פס ק מנו מ, ויחק שכיס כופס ק נ ט י י ט <י שהוא מיזחנר, וו פל החכמים, מ«י שיסנ ואחרי כפנץ נחל י י י נ הוא מה שמרדכי פושה מס שאיט משתייה לו שפוני, נוואי לאסחליס סיבר היה ה סל ״מצות סמלו מ ממצמו אצא סייע; פס סחכמיס והס הטאוהו מזה. גס ייל ומחחצס חשנ ט אך ירך .מרים הוא,ס ט ואחיכ חשנ ט f ירך חיח הוא« ולנסוף סו ק נם ירך כל העם. י") יש לטץ הלשון והסק

, שאמר אפיס שאמנם חסאי ישראל י מ ן שראשו ו ײיר גחל נ וצייטם כפרס תהיה אתה כשרחס, ט ור מחיית סמלק כמש״ג ט מלחמה נ הוא להקניה וס , ואחרי ט יעשה הקניה ס ד ד ח ח לה׳ נפמלק מה. ר ז ה לישראל שננלצם ולרנלם נא מ יחס״ס מ) ייל משנץ מצוק או ישים מן המצות, כלומר ב ' שאץ סקיימץ אותן בשום לב ט אם ברטון יחס כמו

ן לחוש שמא •נקים סי נקמתם, ימי״ין היש;, ולק •) ר״ל היא שאלו ג לשין •שנו מילא כחינ •ש. י שמא יש נהם ת״ח שיניט פליסס נחירתם ומחירם אנוט מגנא ומצלא, והשינ לי פס אחו מ כלומרrb . r rn שאץ נסם , ם טלם כאחי המון פס סי סן סמצות, כלומר יש וסטנס שאמר סמן ^ למצוא פצם אין להפנירס פל המצות ולשטתם לעטרp שהמן , , והיא פ״ס שאמרו במורש כאן ה י י נ פק היה, אמר ליה אחשיחש , ו ח ט פצה לסכשילס מ, כמו ' , שלא •חמס לפטר אח ט מ איח. בטן רבק, מחונרים ס , איל סם אחי ה ט ו ר שנאמת סיטחס מיעה אחת ולא •שמעו לעצת מוחהס. יי) מחיק נ, והלשון עם לפצמו מורה פל פם י ח יתיר הלשץ א״ס, ונמו סס ב סל הקנ ס ו , ומסינ הטיה מ ו מ א, יוחש ישן לו מסמי שפ«נ איחס יאיט ו ח של א) ריל משגיח סליהם סוי חה מצוייר נלשץ שינה. *

שאי;


them down to Gehinnom, viz.: "And Haman saw [(this being the beginning of his undoing)] that Mordecai did not bow down and kneel to him, etc." (Ibid.).1

3:6 And it was demeaning in his eyes to send his hand against Mordecai alone, for they had told him [ o f ] the people of Mordecai ; and H a m a n sought to destroy all the Jews in the entire kingdom of Achashverosh, the people of Mordecai.

And it was demeaning [Vayivez] in his eyes ־ "Bazui" son oi"Bazui"\ In one place it is written (Genesis 25:34): "And Esav [Haman's ancestor] demeaned [Vayivez (similar to Bazui)] the birthright," and here: "And it was demeaning [Vayivez] in his eyes" (Ibid.).9

against Mordecai alone - Rava said: First, "against Mordecai alone"; then, against "the people of Mordecai," the sages; and, finally, against "all the Jews" (Megillah 13b).10

and Haman sought to destroy - The Holy One Blessed be He said to Haman: Ignoramus! I thought to destroy them, and I could not do so (viz. [Psalms 106:23]: "And He thought to destroy them, if Moses His chosen one had not stood in the breach, etc.") — and you seek to destroy them! Upon your life, your head for theirs! (Medrash Rabbah)."

3:7 In the first month, the month pf Nissan, in the twelfth year of King Achashverosh, he cast the pur — that is the lot — before H a m a n , f rom day to day, and f rom month to month , to the twelfth month, the month of Adar .

the month of Adar - It was taught: When the lot fell out in the month of Adar, Haman was overjoyed, saying: The lot has fallen for me in the month of Moses' death! What he did not know was that on the seventh of Adar Moses had been born! (Megillah 13b).

3:8 And H a m a n said to King Achashverosh: There is one people scattered and dispersed among the peoples in all

62 א0תר נ

ח ױאםר המןי למלך אחשורוש ישנו עם־אחד מפזר ומפרד בץ העמים

תודה תמימה ויבקש הטן להששיד. אשר חקכ״ה להטן , א• שיטה שבעילם אני אפרתי להשסירם ולא יכולתי כביכול, שנאמר (תהלים ק״ו) ויאפר להששידם לולא ששר. בחירו עטר בפרץ

ואתה אוסר להשםירם, חייך שראשך תחת ראשיהם ") [נדי]. (ז) הוא חדש אדר. תני, כיון שנפל פור בחודש אדר ששח ששחה גדולה, אסר , נפל לי פור בירח ששת פשה, ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד משה [«׳nS י״ג 0׳] . (ח) ישנו עם אחד. אשר ליה לאחשודוש, תא נכלינחו, אמד ליה, טסתפינא סאלהיו דלא3), אשר ליה, אית בהון לעביד בי כדעבד בקמאי, אטד ליה, ישנו p המוחי

רבנן, אשר ליה, עם אחד וק'נ) [«» •ם]. ישגו עם אחד. אסר ליה, אותו שנאשר בו ה׳ אחד ישן לו מעטויי), אסר הקב״ה, אני אק לפני שינה, שנאמר הנה לאיגום ולא יישן שומר ישראל ואתה אמרת ישן אני, חייך שפתיך שינה אני טאבדך [הדא הוא דכתיב בלילה ההוא נדדה שגת המלך וט׳] [ס״י]. ישנו עם אחד. דבר אחר ישגו עם אחד, שניהין רברבן, אוכלין ושותין ואובדים עונג שבת עונג יויט, שהן סכניסין פחת בממונו של עולם, להם שבתא, ריש ירחא, פסח, עצרת, ריש שתא, וצוסא דכא וחג הסכות, אטד ליה הקביה, רשע, עין רעה אתה מטיל בסועדיהם , הרי אני טפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך —

. [» אלו ימי הפודים , הדא הוא דכתיב (Sro• י״ס) פי כסיל מחתה לו [ מפזר וספרד. א®• ליה, שסא תאמר קרחה אני עושה בסלכותך — טפוורים הס בקה טינייהו — מפורדים הם כפרידה זו שאינה עושה א העטים, ושמא תאטי אית ת

פירות״) [סגיי׳ו־ י״ג ג׳] .

, ודריש פס מלשק פמייז ורע, כלומר פס ק נ י ר » , ויתכן שכיס מעם ק נ 0י שהוא מתחנר, יהיינו י לחול פל החכמים, מ«י שי0נ לאחר• שפנץ גליל הוא מה שמרדכי עושה מס שאיס משחיזה לו שעוני גזה סל־מצות המלך, גול* לאסחליס הלכר סזם מעצמי אלא הידען עס החמים והס הניאיסו מזה. נס •יל למתחלה חשג כי אן לרך מרלכי היא, ואיזיג חשנ ט ל^ לרך ת״ח הוא, ולנסוף סלע כי ק נס לרך כל הפס. י*) ס לטין הלשון וסעק

יייך שראשו וכוי, שאמר אע״ס שאמנם חשאי ישראל וצריטס כפרס חטה אתה כפרתם, כ• לנר נמל הוא לסקניה לנר מחיית עמלק כמש״כ ט מלחמה, ואחר• ט יעשה הקנ״ם סם ר לסי נפמלק מחר מ יחש״ס נזם לישראל שמללם ולרנלם נא לנר זם.) ר*ל משק מצוק * •שים ק המצות, כלומר ב ' שאין מק״מין אותן גשום לג ט אם נרטק ידם כמו

ן לחוש שמא ינקים ס׳ נקמתם, ומדייק , ולק • טשן לשין ישנו מללא כתיג •ש . *) ריל סוא שאלו שמא •ש נהם ח״ח שיגיט עליהם בתורתם לסתורם אניט מגנא ומצלא, והשיג לו עם אחל p כלומר, שאין נסם חית. * ס סלם נאחל סמק פס ס להטנה שאמר המן ^יני ק המצות, כלומר יש למצוא עצם איך להענירס על המצוין ילשמחם לענודp שהמן , מנירה, והוא פ״ס שאמרו נמלרש כאן, אמר ליה אחשורוש ה ק ט , ו ו פצה להנשילס סטי, נמו ׳ , שלא יחמם לעטר את ט ה ק נ אית. נהין ר, איל עם אחל הם, ממכרים שנאמח היטחם מרלט בלעה אחת ולא •שמעו לעצת מודהם. •י) מד״ק •תור הלשון אוזל, להלשון עם לפצמי מורה «ל פס, ונמו פס ה י אחל, ומסיג הסנה למוסג על הקנ של אחל, ולריש ישן לו מעמו שפז נ 6וחס ואיני) י״ל משגיח עליהם פול חם מצייר בלשון שינס. *

• שאיי


the provinces of your kingdom; and their ordinances are different from [those o f ] any people, and the ordinances of the king, they do not observe, and the king gains nothing by abiding them.

There is [Yeshno] one people ־ He said to Achashverosh: Let us destroy them. Achashverosh replied: I am afraid of their G-d, that He not do to me as He did to my predecessors. Haman answered: They are "sleeping" [yashnu (similar to Yeshno)] from mitzvoth [i.e., They are not observing them, and their G-d will not protect them.] Achashverosh: But there are sages among them [in whose merit their G-d may protect them]. Haman: They are "one people" [i.e., They are "one" in their non-observance of mitzvoth] {Ibid.).12•"

There is [Yeshno] one people - Haman said to Achashverosh: He of whom it is written: "The L-rd is one" is "sleeping" [yashen (similar to Yeshno)] from His people — whereupon the Holy One Blessed be He said: Of Me, before whom there is no sleep (viz. [Psalms 121:4]: "Behold, He does not slumber and He does not sleep, the Guardian of Israel") — you say that I am sleeping! Upon your life, it is from the midst of sleep that I shall destroy you [viz. (6:1): "On that night, the sleep of the king wandered, etc."] (Ibid.).14

There is [Yeshno] one people ־ Another interpretation: "Yeshno one people" — "Their teeth [shineihon (similar to Yeshno)] are large": They eat and drink and say "Oneg Shabbath!" "Oneg Yom Tov!" ["for the joy of the Sabbath!" "For the joy of the festival! " ] , a n d they deplete the world's wealth! For they have the Sabbath, the New Moon, Pesach, Sh'vuoth, New Year, the Day of Atonement, and Succoth! — whereupon the Holy One Blessed be He said: Wicked One! Are you envious of their festivals? I shall cast you down before them, and they shall add yet another festival in celebration of your downfall — the days of Purim. And this is the intent of (Proverbs 18:7): "The mouth of the fool is destruction for him" (Ibid.).

scattered and dispersed [meforad] - Lest you [Achashverosh] say that [Haman] would be creating a "bald-spot" in your kingdom [by exterminating the Jews] — "They are scattered among the peoples." And lest you say that we derive benefit from them [that we would lose

א0תר ג בכל מדינות מלכות ף וזיתיהם שנות מכל־עםo ולמלך ^יך־שיה f ואת־דתי המלך אינם ע להניחם: טאם־על־המלך טוב יכתב?אבדם #&ךת אלפים ככר־כםף אשקול עלץדי עשיי המלך : י ױסר המלך ז המלאכה להביא אאנ את־טב^תוהעלזידו ױתנה להםןבךה^תא

חורה תמימה בכל מדינות טלכיחך . אמד, שמא תאמו־ איכא מדיגתא כינייהו״) — בכל מדינות

מלכותך Con [«>nS י״ג נ׳]. ודתיהם שנות. ולא אכלי מינן ולא נפבי טען ולא מנסבי לן'") ן«ס ••] ,

דתי המלך אעם עשים. דמפקי לכולי שתא בשבת היום roe היים,0) [«פ •ס]., [ ר ד נ דזתיהשלך אינם עשים. אין משטרים לא קלנדס ולא סטדנילא ושבוים מועדיךנ) [

ולמלך אין שוד. להניחם. דאכלי ושתו ומבװ לטלכא, ואפילו נופל זבוב בכו® של אחד טהם זורקו ושתהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד בהם וזבטו ביךקע

/ ב׳]. ואינו שותהו") [nVjc י (") ועשרת אלפים. אשר תש לקיש, גלוי וידוע לפני סי שאמר והיה העולם שעתיד הטן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליחם לשקליו, והיינו דתנן

. [or ״ם] ("באחד בארד טשטיעין על השקלים ועשרת אלפים. 0אי דבתיב אם יתן איש את בל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו — זח

הטן שנתן עשרת אלפים להכחיד את ישראל״) [0״י].. אסר רבא, משל דאחשורש והסן לטח הדבר רומה, לשני בני (־) ויסר המלך וט׳ אדם, לאחד היה תל בתוך שדהו ולאחד ת־יץ, בעל החריץ אסר טי •תן לי זד, ברטים, ובעל התל אסר סי יוזן לי זה בדסים, ליטיס נזדווגו זה א*ל זה אסר לו בעלטו ודד׳יץ לבעל חתל טבור לי תלך, אטד b•, טול אוחד. בחנם, ולואי, ורכותה — י

י ני]. הטלך את טבעתו מתנה להמן0") [«׳S» י

רשיי (ח) ואש דחי המלך. להת מש לעבודה המלך:»ןשוה.אין חשש כלומר אץב5ע:(מ)יכהב לאנוש. יכתב ספרים לשלוח לשרי המדמה לאבדם : (י) יסר המלך את נובעחו.ק כל דבר גדול שישאלו הוא מ מאת המלך להיוש מי שמובעת בידו שליט בכל דבר

שיין מסמם!מעניקים להסלוכה ולהמדנה. י") שהםן אוחו סמקיס. ה נחל כמו מדנס וחס סל מרנ נ ק C יא״ג יוסרינס לא יסיס טפי במאומה. •יי) •חק שאמר לו, שמא מאמר אסשר לסחקרב לסם וילס בדרכט ױטי כמוט, דנר זה אי אששר לסיוח, שסי•, דלא אכל• מינן ולא ק ו ח מרוחקים מסס מכלית ד, תליי שט אלם סינרים אי אסשר ס מחחחנים נ !סחקרנ ק־רונ נאמן ומוחלש. י8) דיל נשנירשיס לפנידח ססלסח ®מריס עצמן נשטתת סיום שאסורים) יקשס לשרש יחי סמלו ויקי כמדינה נמלאנס • נם ס חץ שענה דאסשר לקנוס ד 'ש*ן עושים , ח סקייים ישוסדם, שישנייז למלאױז וזנות הסדנה וסמלכוח « לק משרש סל דנרים שנלנ ונחשאי ואייםסדם, דהנזוי הוא בלב י כס י ן נעץ מ ז ם מ ד נ ט) לא נחנאר במשיב(ש״ב ו׳ סי!) ותנו לו גלנה. « אישה מרומו 9 בלשון ולמלן־ אין שוה לסטחס, וקרוב לומר והכונס יעל כה לנר נמנע לחסרוטחיהס גסנ׳ט סמליכס וססדינם וחגרת האדם, וסתה שנ 9י*ק אח van , ט נם למולו נעצמו, כאשר הוא

ן הוא אדס נכלל« גיכ אץ שיה להניחם ׳ •סן דנל נ נסה נעימהס עד שאם •נע ננוסם ייזנסיט נקריןפ ולא ישתוהו, ווה סדיק מלשין ולמלך אץ שוס, דל*ק סיל״ל pfr שוס להניחם, כלומר לתכלית פ ה) ועיץ נתיס' ס״ו א' כתט שעשרה M .ה הסדנ אלט ככר יסף שלין חצי שקל לנל אחי מישראל שטו שש יאות אלף כשיצאו ממצחם, ואמר שית; לאחשויוש כל פליונס, עכ״ל, וסיש חצי שקל סיסא וצ״ל חמשיס שקלים [ונשתנש מרית חיש], והוא ס) ףיוסרש י p שטם. ע סרך ס«ר סנן עשדם עמק אח כל הון טחו נאהנם המשך הלשון נאותי הנה — שאיהנ מ א , נ ת י כמי שנירש שם גסדרש ח הקב״ס אח ישראל. דיל סוד יסמיך לוחש וס סל לשק איש פיס המבואר לסיל שרשה א׳ סטק ח' לעשות כרצון איש ואיש, יסמן מכונס בשם איש עיש) ריל ממם שמץ י המזוג איש צר וארב ונו׳. נ לו השבעת מסף על רשיוט טכר שהוא מלא וצק, וזה הוא מעץ ירשם הנאה מנהגי של עילם ה מז, סיייש. מ למטף י ס לוקח מיק עירטן למוכר ו

בא*•


by destroying them] — They are "meforad , " i.e., they are like a mule [pered (similar to meforad)], which is not "fruitful" (Megillah 13b).15

in all the provinces of your kingdom ־ Haman said: Lest you say that they constitute a province in themselves [whose loss would be unseemingly conspicuous] — They are "in all the provinces of your kingdom" (Ibid.).16•"

and their ordinances are different ־ They do not eat our foods, they do not marry our women, and their women do not marry our men (Ibid.).18

and the ordinances of the king, they do not observe - They exempt themselves [from the king's service] the whole year under the pretext of: "It is Sabbath today; it is Pesach today"! (Ibid.).19

and the ordinances of the king, they do not observe - They observe neither the calends nor the Saturnalia, and they demean your festivals (Medrash Rabbah).20

and the king gains nothing by abiding them - For they eat and drink and shame the king. Even if a fly falls into the goblet of one of them, he picks it out and drinks; but if your majesty the king would touch the [wine] goblet of one of them, he would cast it to the ground and refuse to drink (Megillah 13b).21

3:9 If it pleases the king, let it be written that they be destroyed, and ten thousand talents of silver shall I deposit with the doers of the work to bring to the treasuries of the king.

and ten thousand - Resh Lakish said: It was "revealed and known" to Him who spoke and brought the world into being that Haman was destined to give shekalim for [the extermination of] the Jews; He, therefore, put His shekalim before those of Haman, as it was taught: On the first of Adar the shekalim collection is proclaimed (Ibid.).22

and ten thousand - (Song of Songs 8:7): "If a man gave all the wealth of his house for love, it would be utterly scorned" — This can be applied to Haman, who gave ten thousand talents of silver to destroy the Jews (Medrash Rabbah).2i

אסתר נ רש״י האגני צרר ודהוךים: ״ױאםר הפלך אזמן המלך:

ן והעם לעשות בו כטוב בעיניך: הכסף נתון ל יבױפןראו ספרי המלך בחרש הראשון בשל&הה המן אל ו ^ ^ א ל כ ־ יום ב$ ױכתב כ ^ ^חשךךפ^י־המלך ןאל^הפחות אשר ו על־מרינה

ומרינה ואל־שרי.עם ו$נם מדינה' ומךינה ככתבה ועם ועם בלשונום בטבעת המלך:' י בשם המלך אחשו^ נכתב ™

תורה תמימה ױםר הטלך את טבעתו • איר אבא בר בהנא , גדולה הסרת טבעח זו יותר םם׳׳ח נביאים ת׳ נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכולם לא החויתם למוטב, ואלו הסרת טבעת —

החזירתן למוטב™) [מגילה י״ג *׳] . לסר המלך את טבעתו. רבנן אטרי, אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עילם אקח מתן עירבון למוכר והבא דג׳ובי• נותן ערבץ, כמשיג וי©•

חמלו את טבעתו רתנה להטן וגוי") [ס״י]..[or] ("הכסף נתון לך. הכסף בגמטריא העץ (*)

(ינ) ככל אשר צוה המן. תניא, טאי דכתיב (איבת ג׳ י"׳) סי זה אמר ותהי ה׳ לא צוד,, מי צוה, המן צוד. להשמיד וגו׳, והקביה לא צור•, אלא ישוב

מחשבתו הרעה") [סיר]. (*) טף ונשים. איר אי, ארורים הם הרשעים שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל וכל אחד מהם איפר עצתי טובה מעצתך, אמר רטן, שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, וכי לא ידע שהמית נשואות פרות ודבותנ°) אני איני

ק נס אחשודוש שניכם ם מ נאור נמשל זה להכונס מי לאנל את היהוליס ולחת סה נפל זה, המן — מ את כספו, וסמלו — אח מנעתו, יהליוק מלכת־נ שני הפסוקים דוסשרת אלפיס ודויסר ממלך את מנעתו תכופים or ליס, ונאמת אחר הפסוק לועשרת אלפים היה ציצ הכחינ ויאמר המלך הכסף נחון לן יא־ז״נ ייסר המלך את מנעתו, ולכן הניאו את המשלס הזה. 3ײ) שעשו השונה, וי״ל ללק חלה מ מ נזירה זו נהסרת סנעת פ*פ הלרשה הקולמת למן הסרת ונתינת הפנעת ניכר שהיה אחשוריש מלא רצון, מזה, ולולא ק סיס עול מיץס לחשונ שיחזור ט יאיי לא סיתס סחשונה חשונס נמורס ונלנ שלס,ק שר* פיס הסרת הסנעת שאחשורוש עשה י אנל מ זאת ברצון נמל לאגו מאל יעשו תשונה נלנ שלם.) הנ*ר טא עיס מיש מרכות ה׳ א׳ נטסג ט

שנפולס אלם מוכר חפן לחטרו, מוכר עצב ולוקח שמח, ולכן הנהוג שהלוקח נוח; ערנק כיי שלא יחזור נו המוכר, וכאן נתן אחשוחש שמא המוט־ אח הסרטן ומבואר מזה שאיזשיריש שונא ישראל מ־ר

מהמן יצק היה היא שמח נזה וגחן ערנין להמן צהחזיק המטרה, וכהאי נינא לרשו נלרשה 6ל) רמז בעצמא הוא שנפצ לט- מעלה, יעייש. ״ נטי שהפץ שיכץ יהיה נתק לו , ומדייק מלשין, , שהרי הנסף היה עדיין כיד המן ו הכסף נתון ל, ולק לרשי שמרומז גיס והו״ל לומר הכפף יטה לו, ולרמז יסיק הדבר שינתן לי עגור זה והות הפן סמך זס על שיד המספר נזה יניס • ™) יש לסרש הנאיר למלייק מה דצא כא«נ ככל אשר צום םמלך. אך הנה מניאר נמגיצה ייג א׳ לכצ סיקר נזירם זו דהמן צא יצאה מהקנ״ה ט אס צפנים נדי שיעשו ישראל חשונה אבצ צא שחשנ נאמת צכציחם חציצה, יעויש . ומטאר נמשלי כ״א פלגי מיס לג מלך טל, וצק כל היוצא מאת סמצן הוא כמו ברצון ס׳ ׳ ס וצק אין מן הכטד לייחס למלך דבר אשר נשיקת ובתחצחי לא חשנ הקניה למציאי לאיר, ילק חצה הכחינ זה עצ שם סמן, וזהי שאמר ה׳ צא צוה,) אץ זה סטאר ם וצק מהיחס הצתי עיש הנק. נ להא נאיול סזכריס צא חכמה הנמת אנצ סאמח

למיס


3:10 And the king removed his ring f rom his hand, and he gave it to H a m a n the son of Hamda tha , the Agagi, oppressor of the Jews.

And the king removed, etc. ־ Rava said: To what is this interchange between Achashverosh and Haman analogous? To that of two men, one having a mound in his field; the other, a rut. The second says: "I wish I could buy that mound [to fill my rut with]; the first: "I wish I could buy that rut [to (dump) my mound in] ." Some days later they meet. The rut-owner says to the mound-owner: "Sell me your mound." The latter replies: "You can gladly have it for nothing!" — "And the king [(the owner of the "mound," Israel)] removed his ring from his hand and he gave it to Haman" [(the owner of the " ru t " ) ] (Megillah 14b).24

And the king removed his ring - R. Abba b. Kahana said: Greater "the removal of the ring" than the forty-eight prophets and seven prophetesses who prophesied for Israel; for the latter did not turn Israel to repentance, but the removal of the ring did (Ibid. 13a).25

And the king removed his ring ־ The Rabbis said: Achashverosh hated the Jews even more than the wicked Haman. It is customary for the buyer to give a pledge to the seller [so that the seller not "back out"] ; but here, the seller [of the Jews, Achashverosh,] gives the pledge [to the buyer, Haman], viz.: "And the king removed his ring from his hand, and he gave it to Haman" (Medrash Rabbah).16

3:11 And the king said to H a m a n : The silver is given to you, and the people, to do with it as you wish.

The silver [hakesef] is given to you - The gematria [numerical equivalent ] of "hakese f (165) is "ha'etz" ["the tree " (on which Haman would be hanged)] (Ibid.).27

3:12 And the scribes of the king were called on the first month , on the thirteenth day thereof, and it was written according to all that H a m a n had commanded to the satraps of the king and to the governors of each province and to the princes of each people; each province according to its

68

אסתר ז ח רש׳י (ע) ינשליח 0פריס. ויהיו נשלוום ספריסאישטריא סרמי״ש בלע״ז א) והוא מנזרת (שופטים יא כה) אס( ו ס נ נליזוס נלחם(שמואל א הנגלה עליתי (הושע י כז) נדמה נדמיתי: בשלשה עשר

יג ונשלוח ספרים במ־ הרצים אל־כל־מךי;ות המלך• להשמיד להרג ולאבד את־־כל־ היהודים מנןןרועחכןן טף ונשים מום אחד בשלושה ^2[ר לחדש

. «) *•גערשיקם װערדען תורה תמימה

ױסר הסלך את טבעתו• איר אבא בר בהנא. גדולת ה0־ת טבעת זו יותר סס״ח נביאים רז׳ נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכולם לא החירום למוטב, ואלו הסרת טבעת —

התוירתן לטוטבנ״) [«׳nS י״ג אי]. ד0־ המלך את טבעתו. רבנן אמרי, אחשורוש שונא את ישראל יותר מהסן הרשע, מנהגו של עילם אקח טחן עירבק למוכר והבא הכזוכי נותן ערבק , כמש/ רט־

. [ ר ״ ס חםלךאת טבעתו מתנה להסן וגו׳") [.[w] ((י*) הכסף נתק לך. הכסף בנטטריא העץנז

(יב) ככל אשר צוד. הסן. תניא, מאי דכתיב (*•נח ג׳ <"ז) מי זה אטד ותהי ה׳ לא צוד., טי צוד., הטן צוד. להשמיד וגו׳, והקב״ה לא צוה, אלא ישוב

. [ ר י ס מחשבתו הרעה™) [ (י) טף ונשים. איר לוי, ארורים הם הרשעים שהם סתעסקים בעצה רעה על ישראל וכל אחד מהם איטר עצתי טובה סעצתן־, אסר הסן, שיטה היה פרעה שאמו• כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, ובי לא ידע שהבנית נשואות פרות ורבותנם) אני איני

ס המן נס אחשורוש שטהס נאור נמשל«ס דהכונס מ רצו לאנד את טהורים ולתת מה במד זה, המן —, והמלך — את מנעתו, והדוק מלכחיג את נספו שני הסשוקיס מעשרת אלפיס ודויסר המלך את מנעתו תספיס זה לזס, ובאמת אחר סשסיק מעשרת אלפים היה 5״ל הכתונ ויאמר סמלו הכסף נתון ל1 ואח״כ ויסר המל־ אח מנעתו, ולכן הניאו את המשל) שעשו תשונה, וי״ל דלק חלה ה הנמרץ הזה. נ נירה זו נהסרת מנעת עיש הדרשה הקורסת רסן הסרת ונתינת הסנעת ניכר שהיה אחשורוש מלא רצון, מזה $ ולולא ק סיס עול מקוס לחשונ שיחזור ט וא״< לא היחה החשונה חשונה נמורה ובלב שלם, אבל מסק שר* עיש הסרת סשיעת שאחשורוש עשה זאת ברצון גדול דאנו מאל ועשו תשונה בלב שלס. 3י) הנאור הוא עיש מ״ש מרכות ס׳ א׳ נטסג

שנעולס אדם מוכר חפן לחנירו, מוכר עצנ ולוקח שמח, ולכן הנהוג שהלוקח נותן ערנון כדי שלא יחזיר נו המוכר, וכאן נתן אחשוריש שהוא המוכר את סערכון ומנואר מזה שאתשיחש שמא ישראל •ו־ר

מהמן ולק היה היא שמח נזה ונתן פרנק להמן להחזיק המטרס, וכהאי גונא דרשו נדרשה של) רמז נעלמא הוא שנפל דנר מעלה, יעו״ש. ״ נטו שהעז שינק יהיה נתק לו , ומדייק הלשץ, , שהרי הכסף היה עדיין ניד סמן ו הנסף נתון ל, ילק לרשו שמחנה נזה וסו״ל לומר הכסף יהיה לו הדנר שינתן לי עכור זה והוא העץ, ולרמי וסימן) יש לשרש r a • סמך זה על שוף המספר בזה ינזס הנאור למרייק מה דלא כת*כ ככל אשר ציה המלך. אך הנה מניאר במגילה י״ב א׳ יכל עיקר נזירה זו דהמן לא יצאה מהקנ״ה ט אס לפנים נדי שיעשו ישראל תשונה אנל לא שחשב נאמת לכלותם חלילה, יעייש . ומנואר במשלי נ״א פלגי מיס לג מלך טל, ולכן נל היוצא מאת המלך הוא נמו ברצון ם' ׳ ה וצק אין מן הכנול לייחס למלך לנר אשר נעיקרו ונתחלחו לא חשב הקניה להוציאו לאור, ולק תלה, וזהו שאמר ה׳ לא ציה, הכתוב זה על שם המן) אץ זה מטאד , ולק מהיחס הציו• עיש הסן. ״נדם לא תפרינה מנות אבל האמח יהא באיור ה׳

יפיס


script, and each people according to its tongue. In the name of King Achashverosh was it written, and it was sealed with the king's ring.

according to all that Haman had commanded ־ It was taught (Lamentations 3:37): "Who is he that says, and it comes to pass, if the L-rd did not command it?" Who commanded? Haman c o m m a n d e d "to destroy, etc.," but the Holy One Blessed be He d i d not c o m m a n d it, so that (9:25): "His wicked scheme shall return [upon his own head"] (Ibid.).2i

3:13 And the letters were sent by couriers to all the king's provinces; to destroy, to kill, and to annihilate all of the Jews, young and old, little children and women, in one day, on the thirteenth day of the twelfth month , the month of Adar , and to plunder their spoils.

little children and women ־ R. Levi said: Cursed be the wicked! They take evil counsel against Israel, each one saying, "My scheme is better than yours!" Haman said: Pharaoah was a fool in saying (Exodus 11:22): "Every son that is born, you shall cast into the Nile." Did he not realize that the daughters would marry and have children? I shall not do so, but: "to destroy, to kill, and to annihilate all of the Jews, young and old, little children and women, in one day" (Ibid.).19

3:14 The pathshegen of the writing, to be promulgated as an ordinance in every province, manifest to all the peoples, to be in readiness for this day.

the pathshegen of the writing - What is the "pathshegen of the writing"? A copy of the letter (Ibid.).30

to be in readiness - R. Levi said: The prophecy of the nations is concealed, viz.: " to be in readiness for this day," it not being specified whether to kill or to be killed; but the prophecy of Israel is explicit (8:13): "that the Jews be in readiness for this day to take revenge of their foes" (Ibid.).31

אסתר ג ד שנים־־?גשר דזא־הו־ש אדר ושללם לבוז : ייפתשגןהנתב להנתן דתבכל־םךעהומדינה גלוי לכל־העמים' לדדות עתידים' ליום הזה: טי הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה

1-1/ IV V , - J ו • • ו < : 1 - » • T | »

בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתותv - f » • • k**.׳l ו J 11' I T T • ו r נ

והעיר שושן נבובה: ס ד א ומרדכי י ידע את־־־בל־־־אשר נעשה

T V JV T ־ T ־ | | T

רש׳י לחדש שנים עשר . ביוש שלשה עשר לאוחו חדש שהוא שנים עשר לחושי השנה : (יד) פתשגן. לשון ארמי ספור הכתב דוישמאנ״ס בלע׳׳ז <f) : למתן וין. ציוױ הכהב שהי׳ אומר להנהן חוק גזרההמלן: גלוי לכל העמיס. ובר זה: (טו) והדת נתנה בשושן. מקום שהיה המלך ש5 ניתן החוק ט ביום

. היהודים שבה: ה כ ט להיות עהיויס ליום שלשה עשר לחדש אור לכך. והעיר שושן נ ד (א) ומרדכי ידע . בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים על כך לסי שהשתחוו לצלם בימי

. ם » י ר ר ע ע ם ו י י א ה נ י ר א ע «) ד תורה תמימה

, [ ר סי עושה כן, אלא להשמיד לדרג ולאבד מנער ועד וקן טף ונשים ביים אחד [. [w] (פתשגן הנתב, םר\ פתשנן הכתב — אנטיגרפין דאגרתאי (T)

להיות עתרים. א״ר לוי, אוה״ע נבואתן סתומה, להיות עתידים ליום הוד. ואינם יודעים אם להרוג אם ליהיג, אבל ישראל נבואתן מפורשת (ח׳ י״ג) להיות היהודים עתידים

ליום הוד. להנקם מאױבירם ״) [׳»פ], ("0 ישבו לשתות. אמר להם הקב״ה לשבטים, אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות [שם]. והעיר שושן נבונה. רבא פתח לה למגילת אסתר טחבא (םשליניט) ברבות צדיקים ישטח העם ובמשול רשע יאנח עם, דרמת צדיקים — יד, מרדכי ואסתר, ישמח העם — כדכתיב ומרדכי יצא מלפני הבלך בלבוש מלכות וגו׳ ליהודים היתד, אורה ושטחה וששון ױקרי1נ), ובמשול רשע יאנח עם, זה הטן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות

והעיר שושן נבוכה [מג מיה יי׳א אי], והעיר שושן נבוכה. היה אחד מישראל יוצא לשוק ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק תה הפרסי חונקו ואומר לו, למחר אני הורגך ומבובו את ממונך, לפיכך נאפי

והעיר שושן נבוכה") [ט״י]. ד (») ומרדכי ידע. טנא ידע — אליהו הנביא הודיעו") [ס״ר 6י׳»ה ו׳ 0•׳ י״ח],

רטת, ור״ל ס טא יציל שהגגות נשאית ופרות ו סי ו שתנשאיגה גס לאינם יהירים ויהיה נם נן שאריתו הנא פל נח ישראל פנ לישראל, ונס ט נכר• וו מתיחם אחריה, וניס הגירסא נמ״ר ס׳ אמור טצ סישס כ*ז. יי) המה הפתקות הכתג העקר• ש נעתקו הרנה ממנו ונשלו* לכל מרי המדינה, והיא מצה יונית, ונאורה נצשומו הפתקה [קאפיא]. יי*•) הלשון. ן ת א נניאתן כאן מלשון נינ שפתים, ואולי צ״ל מ או דהנונה ננואתן ממש, והוא כמיש נריח כרותה לשפתיס, וכן טהם הכשילם. יי3) מפרש נרטתכטד, מלשון ירט המלך(׳רמי׳ מ״א), מפיץ גדולה וק לשון רננות — שררה והוא שם , י ם י מ רנתי נ) מדיין הלשון ננוכה ווה נידף פס ונמשיל. * •ונח על מנוכה ומהומה הנאה נשעה שהצרה כנר נאה, משא״כ כאן הלא לע״ע לא נאה ילא ש״ך ממכה כ״א צער ועצנ יהיל״ל עצינה, ולק דר׳ש

, וכדמפרש שמיד שיצאה הפי\דה התהילה ממכה

*) לכאורה לפי הדרשה הקודמת קשה סונא השאלה מנא ידע , אחרי כי כפי המניאר שם היו כל יסוד שושן יודעים מיה. וצ״ל והדורש היה ס״ל ט׳ משמעה כאדם המצה ננוכס שנפסוק סקודס ט הנבוך ומבולבל מאיוי •דימה נלח• נרורה המטצס עציו, וע״כ צ״ל ט עצם הג׳רה לא אימים ולא •דע מה היה גלוי לנל כ״א להאחשדרסניס ולהפחות, כמבוארק המלים להיות בכתוב, והדבר הגלוי לכל סיס י עתידס ליום היה, כמבואר נ*כ בכתוב, והדברים האחחטם הסחומיס האלה בהודעם בעיר, הטאו מנוכה רנה נץ •ושניה, ט לא ידעו אל מה ואל מ• עונו הדנריס האצה , יטחוד היו עיניה היהודסא צורר היהודים, (ואצ זה שידעו ט משנה המצך ט איצי חמץ הדרשה הקודמת) אך מרדט ידע — עי•ה — ױצבש שק ת ך ד נצו• אליהו — את הגירה כ ונוי ויזעק ונוי ויפרסם את הדנר נין נ:״• צמען ידמו ט הגירה מגעת אצ נפשם רעשו חשונה. יגיה עיצים

י יפה


3:15 The couriers rushed out at the king's word, and the ordinance was given in Shushan, the capital, and the king and H a m a n sat down to drink, and the city of Shushan desponded.

sat down to drink - The Holy One Blessed be He said to the tribes: You sold your brother [Joseph] in the midst of eating and drinking; I shall do the same to you. This is the intent of: "and the king and Haman sat down to drink" (Ibid.).

and the city of Shushan desponded - Rava opened [his discourse] on Megillath Esther from here (Proverbs 29:2): "In the rise of the righteous, the people rejoice; but in the reign of the wicked, the people sigh ": "In the rise of the righteous" — Mordecai and Esther; "the people rejoice," as it is written (8:15): "And Mordecai went out from before the king in royal robes... For the Jews, there was light, and joy, and rejoicing, and glory " ; "but in the reign of the wicked the people sigh " — Haman, as it is written: "And the king and Haman sat down to drink, and the city of Shushan desponded" (Megillah 11a).32

and the city of Shushan desponded - If a Jew went to the marketplace to buy a litra of meat or a bundle of greens, a Persian would seize him by the throat, saying: Soon I shall kill you and take all of your money — "the city of Shushan desponded" (Medrash Rabbah)."

4:1 And Mordecai knew everything that was done, and Mordecai tore his garments and clothed himself in sack and ashes; and he went out in the midst of the city, and he cried out a great and bitter cry.

And Mordecai knew - How did he know? Elijah the prophet informed him (Ibid.).1

and Mordecai tore, etc. ־ Benjamin caused his brothers to tear their garments [in grief (when Joseph's goblet was found in Benjamin's sack)], as it is written (Genesis MAI): "and they rent their garments"; it, therefore, was exacted of his descendant [Mordecai] to tear his garments (Ibid.).1

אסתר ד ר׳ש-י יקרע מךרניי את־בגדיו ױלבש שק ואפר ויצא נטכדנצי הנהנו מסעודתI \ L ( ב בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה:*ב ױבוא ^ירישג (ח לבוא . אי דרו א א ט ! ״י ל י ו , » י ״ , ן r • ו ״: pc עד לפני שער־המלך כי אץ לבוא אל־שער אל שער המלך בלטש המלך בלמים שק: גובבל־מדינהיומדעה ממום 2 ײי הײלי יי״י•י כשהשליחים נושאי הספרים . י ז ׳ , י - J T , 1 יי > ז ! י יי י י י י •״יי • : אשר דבר־המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים עוכרים שם נתנה הומ בעיה

T V*•• - • ~ T I |V<V • t V "8 - ן • תורה חמימה

, לפיכך ס ת ו ל ס ג מקרעי ש תם, כמשי . בניסין גרם לאחיו לקרוע שטלו ל ג ע סררבי ו ר ק י ו נפרע לבניו לקרוע בגריוי) [פייר].

ב וישם שק בסתניו ת השק רכתי , משתפס יעקב אבינו א בו . אייר אי אפר ט שק ו לבי י ו) [׳»־] . , ו שוב לא זז מבני

, גבר מלכא ר ס . א רוש, ושסואל אמר ה השן טאחשו כ , נ ויזעק סאי אשר, רב אשר, אמר*! 0״ו »׳] . «׳ עילאה סשלבא תתאר,י) [

, שנאמר (»׳ חולדות) ויצעק *עקה . זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו ה ר ס ה ו ל ת זעקה נמרה, ללסדך שאין , שנאשר ױזעק זעקה גדולה ו שן ה ושרה ונפרע לו בשו ל ת נ

. [ י ס״ ותרנות לפני הקב״הי) [, וסר. שק שאינו מאים ולפני מלך ו י ת סק . רקיקה אסור בהר הבי י ט י אין לבוא ו ) נ ב ) א מאוסה ולפני , רקיקה שהי ק ׳ ש י מ ל ב כי אין לבא אל שער השלך ב בו״ד כתי

, [ י ) [ניכות ס*נ נ ה וכמה, ס הקב״ה — על אחת כ, אלא לפי שבנװזנ שבעולם כל האבלים ( י י . וכי יש אבל גדול ואבל קםן ל דו ל ג כ ) א נ ) ה שהולך הוא שתגבר, , כל מ ן מ ה , אבל זה ד ש ד ו ד ייב ח אבלן סתשעט והולך ע

ט לא ידעו ישה הכיוונים והעיר שישן נבוכה , () ואע״ש שהוא לא . נ ׳ העיקר) אן מרדט ידע תו! לתן נשקי עיי יוסף, י נ א:סמאימה נזה , :הרי מ אך ענ״ש מדנתנלנל על ידו צער להאחיס נפרע לנניו מעין צער נזה. ויש לשס־ף נאור לענין הקרימת ננדיס דהכא היה מעין אותו מנין לקריעת הננדס• של האר,׳ס, והוא עפ״י מייל נמנילה ׳״נ א׳ לכל עיקר גוירת המן לא נאה מהקב׳ ה ני אם לפניר , לדייני לצערם שיעשו ישראל תשונה, אנל לא שנאניתק הקרימה תשנ לכלותה! ישי":. ולפייז כיתה נל ע למרדט רק צא״: ולצער אותם, וכך היתה הקריעה של האידס שכל כינת 'יסף היה רק לצערם לשעה ונ(מ״א כ״א) וישם שק י ) וכן נאזאנ כי כמדע. נ, וניורם בנו כתיב '(מ״ג וי) וירא העם על בשח והנה השק על נשרו. והנמה צא זז מגניו, ט על ידו והחשונה סס נושעים טעקנ אנינו, יכאחאג, וכמ״ש, וגיורם, כי חדל סרענ י ו יען ט נכנע אתאנ מפני נ׳ שאין אדםתשונ רשאי אח״כ, וכמ״ש בתענית ׳*ד נ׳ יעו״ש. לתנור שק אלא א"כ נענה טורם נן אחאב מה שינאו הדנדס ) רב סיל ט צעק בלשון מ י לא־ושיחש , אילי •תנתם ניאותו כ• כל כך נפל המן מלולה לעצמי מתר מאחשיריש , ושמואל ס״ל שצעק כביכיל באזני הקב״ה ואמר נבר מצכא עילאה ממלנא תתאה, ופירש'• כנד היא להישך בצשין נקיה,ם ד נ ומהר: "א הקשה לא*כ הצא מלח מרלט י

הצפי מעלה, יל׳ נראה להכונה שצעק שכך יאמר המן * אומות סעילס, וכעץ שאמר משה למה יאמרו, מבלתי יכולת ה׳ ונוי, וכן לול אמר לנוס יאמרו ונו׳ מויס איה אלהיהס, ונא לשון זה קצר. ויש לומר׳ נצשין זס רמוז מנין תפלס שהתפלל להקגיה שיל, נ שלא •אמרו כך וכך, וסמך מל מ״ש נספר, ר״ש יאהחנן לזעקה היא אחל מעשרה לשונות של תפלס. •C ר״ל ללא נימא כאע״פ שציער יעקב את משו אז בקבלו סנרנה נכיז ויתר לו הקב״ה, אלא לא כ; היא ששלם הקנ״ה זעקה מו נדילס ומרה, לבניו אחריו. י) ומשמע מכאן דנם נשק אסיר צנא להרל מצך נייד מרינה על כנוי ו , ללא יהא מ ח ט ה שמיס! אבל לא משמע ק מעניניה וחזקיהו המלך רכתינ ניה מפורש (מיג י״ס) ױתנס נשק וינח טחק יאימ מאוס כמפורש כאן אררנה ט , וצ״ל י ׳ ה הוי זס יותר רצו• לסקנ״ס ונמ״ש נמיר ס׳ צו ס׳ זי, ההרייס היה אס משמש נכלים שטדס גנאי הוא לו אנל הקניה כלי תשמישו שטריס שנאמר קרונ ה׳ לנסנד לב, זגט אלהיס רוח נשנרס לנ נפנר, ואת לכא ושפל רוח, והלנשח שק מורה על כל אלה, ולכן אץ ללמוד זה מירכי מלן־ נשר ולס. ועיין מה שכתנג׳ הש״ו לזה בתורה חמימה ס׳ וישלח בפשוק. טי והסהרו וגייס צו נפמק ופשס את נגדו ו יי) יתק ימד״ק משוס ונמױזת יעקב מצוייר כמות האנילות נשם אנל כנד (סיס דחי) .


and he clothed himself in sack and ashes • R. Aivo said: Once Jacob adopted the wearing of sack [as an expression of grief], viz. (Genesis 37:34): "and he placed sack on his thighs," the practice did not depart from his children (Ibid.).'

and he cried out - What did he say? Rav said: "Haman is greater than Achashverosh!" [hoping that this would provoke the king to envy Haman and to revoke the decree]; Shmuel said: "The Heavenly King has overpowered the earthly one!" [a euphemism for the opposite] (Megillah 15a).4

a great and bitter cry - Jacob caused Esav to utter one cry [when he took Isaac's blessing from him], as it is written (Genesis 27:34): "And he cried a great and bitter cry," [which was here exacted by Esav's descendant, Haman, from Jacob's descendant, Mordecai], whereby we are taught that there is no "overlooking" on the part of the Holy One Blessed be He (Medrash Rabbah)?

4:2 And he came before the king's gate, for one did not come to the king's gate dressed in sack.

for one did not come, etc. - Spitting is forbitten in the Temple mount, a fortiori, viz.: Now if sack, which is not repugnant, vis-a-vis a king of flesh and blood, it is written: "for one did not come to the king's gate dressed in sack" — spitting, which is repugnant, vis-a-vis the Holy One Blessed be He, how much more so [should it be forbidden! ] (Berachoth 62b).6

/

4:3 And in every province, wherever the king's edict and his ordinance arrived, great mourning for the Jews, and fasting, and weeping, and wailing; sack and ashes covered the multitude.

great mourning - Now is there "great mourning" and "small mourning"? [The intent is that] normally, the intensity of mourning diminishes progressively during the twelve-month mourning p e r i o d ; but in this mourning over Haman's decree, the intensity progressively increased, for with each passing day they would say: We are another

74

אסתר ד וצום ובבי ומספר שק ואפר לרבים: יותבואינה ותבאנהק־ינערות אשתך וסריסיה * וינידו' לה'ותתחלחל המלבה מאד ותשלח בגרים להיביש את־מךדכי ולהסיר שקו מעליו ולאקבל: י ותקרא אסתר להתך מסדיני המלך אשך העמידי'לפניה ותצות.על־מךדכי לדעת מודזה ועל־מה־זה: י ױצא התך'אל־מךךכיי אל־ךחוביהעיר אשך לפני שער־־המלך: י ויגדילו מרדכי י את כיל־־אשר הרהו ואתו

. ׳ ו 1v ׳.J T J v— r : - ״\ ד ר זה* : ״4 תורה חמימה

שכל יום היוצא היו אומרים בבי יצא יום אחר מחיינו, לכך נאשר אבל נתל,) [ס״י]. אבל נתל. ר״א, אבל ניול , לשי שיאבל דעלמא כשמת לו בן אומרים לו יחיה בנך האחר,.[or] (ואם לא היה לו אחר אומרים לו הארך ימיך אתד, אבל כאן — הכל לקוחים למיתחײ

(י) ותתחלחל השלכה. מהי ותתחלחל — אמר רב, שפרסה נדה®) [«־nS ס״ו *׳],[ ר י י פ ותתחלחל המלכה. רבנן אמרי, מהי'ותתחלחל — שהפילה עוברה') [

(י) ותקרא אסתר להתך. התך זה תיאל, ולמה נקרא שטו התך, רב אמר, שחתכיוע כגדולתו'"), וששואלאמי, שכל דברי מלבות נחתכין עלפיו'נ)[םגמ"ר כרו א׳]. מד, זה ונו׳. אמיר. לו, לך אפור לו, מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת שמא כפרו ישראל בוה אלי ואנוהו, ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהו(«׳ ״׳»*) מיה ומוה הם כתובים,') [ס״י]. (י) אשר קרהו. אסר ליה להתך, לך אמור לה, בן בנו של קרוע בא עלינו, הדא הוא

.[or] (דכתיב אשר נךך בדרךיי

י) וטי השי׳ אכל גדול — שהולך ומהנדל משט ההקרנותי להזק הנועד, ועיין נאוה היא. ח) נירשה הקודמת פירש הלשין אנל גיול — גחל באיכות, שננל יוםמתגבר, וכאן מפרש גדול • — נכמוה, מנלי, כדמפרש . ם) וממרא איתא פיד השאיר שדד ירשה מפין זה , ויתנאר ע״פ מ״ש נסיסה ל״ו א׳ ומסיע האדם שמחמת השחד יתפתחו נקני הנוף וכמ״ש ננדה ס״ו א' איל געתה ונפל ממנה חררת, ודריש ותתחלחל מלשון ' ׳ נ דם, יעץ סימה נ חלולים חלילים, [או דדריש ותתחלחל מלשון פחד ואימה נפחה, ככל מלות כפולות, אדמים, ירקרק, שפירישו תוקף האדמימות, תוקף הירקון, וה״ג תוקף הפחד], ועל דרך זה יתפרש לשון הכתוג כיחזקאל ז' נענין פחד מלחמה וכל נרמס תלכנהם, והייני כמש״כ, וכמ״ש נםיפם מ״י נ׳ שמע קיל י נ קרטת ממלחמה ומיס שותתין לו על ברכיו, וטרש•׳, והמפרשים ה א ר מיס שותתין ס׳ תלים מפט ט טרשו יכל ברכים• חלמה מיס שיחלו ויחלשו הרגלים, מלשין יטו למיס, ואין האמת אלא כמש״כ, אחד דמטאר נכ״מ שנן ס נע האיס, ולמה לנו לפרש To מליצה רחוקה. י) פיין מש׳׳כ נירשה סקורמת דש לצרף הנאור לכאן. ויתכן רירשי ותחחלחל מלשון חלה נס יליה (ישעיה ס״ו). י") נימי אחשויוש, שהרי נלשאצי יידיש השלימו אותו וק מרש כמנואי נשי דניאל, וכשמלך אחשוהש חתכהו מגדולתו, כלומר העניח מגדלתו, ודרש ההך כמי חתך נחלוף

ס' נחי מפני שהן ממיצא אוזר וכל אותיות שממיצא אחי מתחלפות וכן מצוי הרנה נחי״ל ונמו ננרנות ל' נ׳ נהדרת קודש אל תקרא נהדרת אלא נחריח, ושם ל״ה א׳ קודש הלולים — נמו חלילים, ינשנח ל"נ נ׳ אל חקרא נהלה אלא נחצה, ויפסהיס פ״ס א' ירשי מהיות משה נמו מחיוחי׳ ישה, ובריש מו״ק נ׳ א׳ משקץ ביה השלחין מפרש בגמרא טת השלחץ לישנא יצחותא היא יכהיב ואתה פיף ויגע ימחינמינן, וביומא נ״ד א' ח׳ ואה משלט ופירש״י ס׳ מתחלף נ דרשו כל הדיה — כל חדרס ובמנחות נ"נ א' מצם תהיה— חמיה, ינכריתות י״א א' וממאי יהאי נחרפת לישנא רשמיי היא יכתיב יחשפח עליה הדפות, ובירושלמי פאס ס״א ירשו כבי את ס', ונירושלמי שנת פ״ז ה"נ סינון ו י מהויך — מחי לל׳׳ס מלאכות אלה הרנריס, א׳—חי ל׳—תלחץ, ח'—חמייא, הד ל״פ, וסיימו על זה לא מתמיפין רבנן ליחש p ה' לח׳. ונפטקחא ינחי סמ״א דרשו הפסו־ יתהליס הצמח כל זונה ממו — כמו כל זונח נ מך, ופיו הרנה, ונפי נראשית בפי ט אנ המין גייס פרשנו פ״פ כלל זה אנוה ונרכוח י״י א' הרואה הסהו נחלום, יעי״ש. יי) טא סיל דכמו דהמצניה הקודמים לאהשוחש השלימו את דניאל [פיץ נאות הקודם] כך עשה גס הוא, ודריש נ״כ ה' דהתך נחלוף ח' מפני שהן ממוצא אחד וכמשיב בארוכה באות הקידם. יי) ועיין מש״כ באות הכא. יי) וגורשה הקיימת מביאר ששאלה איחו אסשי

ענרו


day closer to the end of our lives. This is the import of "great mourning" (Medrash Rabbah).6*•י

great mourning - Another interpretation: "great mourning": for in a usual instance of mourning, one is consoled for the loss of a son by [expressions such as]: "Your other son will carry o n " ; or, if he has no other son, he is told: "May you live long and carry on " — but here, all were condemned to death! (Ibid.)}

4:4 And the maidens of Esther and her eunuchs came and told her ; and the queen was greatly shaken, and she sent garments to clothe Mordecai and to remove his sack f rom him, but he did not accept them.

and the queen was greatly shaken - What is the intent of: "and she was shaken"? Rav said: Her menses began (Megillah 15a).9

and the queen was greatly shaken ־ The Rabbis said: What is the inent of "and she was shaken"? She miscarried (Medrash Rabbah).10

4:5 And Esther called to Hathach, one of the eunuchs of the king, whom he had set before her, and she dispatched him to Mordecai to know " w h a t is this and for what is t h i s ? "

And Esther called to Hathach - "Hathach " — This is Daniel. Why was he called "Hathach"? Rav said: Because he [Achashverosh] had cut him off [chatchuhu (similar to "Hathach")] from h i s f o r m e r greatness. Shmuel said: Because all affairs of kingdom were decided [nechtachin] by his word (Megillah 15a).11•12

what is this and for what is this - She said to him: Go and say to him: Such a calamity never befell Israel. Is it possible that Israel disavowed (Exodus 15:2): "This is my G-d and I shall glorify Him," or the tablets, of which it is written (Ibid 32:15): "On this [side] and on this they were written"? (Medrash Rabbah).11

4:6 And Hathach went out to Mordecai to the city thoroughfare before the king's gate.

אסתר ד רש״י. פיריש ף ס פרשת הכסף א&ר אמר המן לשקול על־ננזי (י) פרשה מ3 ™ ™ י ן ^ ר פ ־ ח א ם י״יי;>' לאבדם: * ו י י ד י המלך ב כתב־־הדת אש!—נתן בשושן להשמידם נתן כי) יהיה:א=ר דמיתי. אל״ . ״ _ I ~JT u _ ז • : • ז , I *ז : I ״ * v ־: T - , T 1. ל 0 להמלט ביום ההריגה בבית ת ^ 1 ו ח ו י. צ ת ל ו א ל ה , ^ ^ ל

?בואאל־המלך להתחנךלו ולבקש מלפניך 2ל־ המלך כאין את ריצה לסכן ;ימה:"• [יבוא לזיתך ױגך לאסתר את" דברי

־ (יד) ומי יודע אס לעת כיאה ל ! א ן ה ן צ ת ך ן ת ה מרדכי: יותאמר אסתר ל1 K i S V ל ^מלך^עם מדיניות המלך. ? ב ^ כ ״ א : י י דכ מי

להמית לבדמא&ר יז־שיט־לו המל־ את־שןביט הגעת למלכות. אם ״יעי הזהב ורדה ואני לא נקראתי לבוא אל־המלך זה שלושים י1ם: יב ויגידו למרדכי את דברי אסתר:'ע ױאמר מרדכי להשיב אל־איסתר אל־ו^דמי'בנפשך ״להמלטי בית־המלך'מבל^היתדיס: יד כי אמ- ס,סכש תחריש~ בעת הזאת רוח והצלה;עמוד ליהודים ממקום אחרת: ואת ובית־אביך תאבדו ומי ייודעיאם־לעת כזאת הגעת למלבו

1 1 - V I V I I י׳־ ״ - • : -V- • T J- • ־ ' « תורה תמימה

אשר קרהו . דבר אחר אשר קרהו — בחלום, סלסד שהזכיר לה את החלום אשר חלם בזה°י) [ם״ר] .

('נ) וינידו לסח־כי . ואלו התך לא אזל לגביה, סבאן שאין כשיבין על הקלקלה*) [«nV •יו אי] ,

(יי) החרש תחרישי. מהו החרש תחרישי, אטי־ לח, אם תשתקי עכשיו שלא ללסד סנגוריא על אוסתך סופך לשתוק לעתיד לבאיי) [סיר] •

עכרו ישראל על הלוחות יכהיכ נהו מזה ומזה סס נתוניס, ילט״ז לא נתנאר מה חשונה על זה נן גני של קרהו נא עלינו, ולמה צא השינ לה על שאלתה,ק לומר עיש מיש נסנהירין ק״י א׳ עה״ש ױבא ח ד עמלק וילחס עס ישראל נרפיייס מאי רשיייס שריפי, [כלומר מקייס התורה והמצה, ה ר י מ י נ עצמן מי נ״מ ננמרא וכרשיי]. כלומר יעל עין זה נא פלי הסס ט גן נ עמלק. ומעתה ייל דמה שאמר נאן מרי של קרהו נא עלינו טון נתשונתו יאמנס ק הוא; ואשי על נן נא ק ננו של קרהו, ר״ל מאותה כנה שנא זקט, ובאמת איתא נגמיא שישראל שנאוהו הדור חשאו שנהנו מסעוית אחשירוש, ואמנם על שאלהה הראשונה שמא כפרו נהי לא השיג, ימן ט, ואף ני איתא ננמרא מגילה ה ז נאמת לא נסרי ננ א' שהשתחוו לצלם נימי נטנינצר אן מנואי ' •

ה זה רק לפנים מחמת יראה, יעויש. ט התם י, רתק יראה •י) נלומר נענץ הדומה לגזירת המןמד ליחש כן משום ירשה ליה הלשון אשר קרהו ג למשמע ירק לי לנרו קרה מקרה והלא מירס כללית, ומליל אשר נקרה, ולכן יריש אשר קרהו א טגר, והוא חואר לחלום שהיא מעץ נניאס הנא מנ. י ס בחזיון לילה ויונח לשון מקרה ונמו דקר אלטש וק מציט הלשין קרה ניהס לחלום נמענה אליסז ו (איוב יי) גשעיניס מחזיוטת לילה ננפיל חרימה. י") ר״ל דמשני שלא ׳ על אנשים פחי קראני ונו קנלה אסהר נקשת מרדני לנא אל המלך לטכך לא השיג התך נעצמו תכונה מקולקלת זו והוייעה לו על ירי אחרים. יי) ר״ל נעת שתנא ליין כטס על מעשיה זאת תשתוק ט לא יטה לה נמה להתנצל, ואץ לך פתחון פה למה ר י מ ק טים נ פצמס, י

שאח

The Essential Torah Temimah ESTHER 77

4:7 And Mordecai told him all that had befallen him, of the sum stipulated by H a m a n to be deposited in the king's treasuries for the destruction of the ־Jews.

that had befallen him [karahu] - He said to Hathach: Go and tell her: The descendant [Haman] of "karahu" [(an epithet for Amalek)] has come upon us, viz. (Deuteronomy 25:18): "who [Amalek] accosted you [karecha (similar to karahu)] upon the way" (Ibid.),1*

that had befallen him - Another interpretation: "that had befallen him" — in a dream. He related to him the dream with which he had been visited in this regard (Ibid.)."

And the copy of the writ of ordinance, which had been issued in Shushan, he gave him to show to Esther, and to tell her, and to charge her to come to the king to make supplication of him and to entreat him for her people.

And Hathach came, and he told Esther the words of Mordecai.

And Esther said to Hathach to relate to Mordecai :

And the servants of the king, and the people of the king's provinces know tha t any man or woman who comes to the king, to the inner court, without being bidden, his penalty is one — to be killed (unless the king hold out to him the golden sceptre, that he may live), and I have not been called to come to the king these thirty days.

4:12 And they told Mordecai the words of Esther.

And " they" told Mordecai - But Hathach himself did not go to him [because Esther had not done as Mordecai had asked] — whence it is

רש׳־י אסתר דו : « ותאמר אסתר• להשיב אל־מרדכי:« לך כנוס לנחלה שאת בה עמי

ם בשולטן ןצומו/עלי י א צ מ נ / ם י ך מ י ס ^ ת <״><*־ א ומדרש אגדה אשי לא כית ואל־תאכלוואל־תשתו שלשת ימים לילה ױוס

נפ־אני ונ^תי אצו־ם כן' ובבן אבוא אל־המלך וכאשר התחלתי לילו לאטי אשר לא־כדת וכאשר אבדתי אבדתי : יו ויעביר

V *•(-1 • ־IT T • >V- T JV -U- ן T - I J••• ״״. ..״״.» דA. . u ,

$תי?י״ מרדכיױעש כבלאשר^תה?גליו •אסתר: שמעכשיו שאני ברצון נבעלת (עובר כוכבים אני אסורה

: (יז) ויעבר מריכי . על דה להחעטת ביוס שוב ראשון של פסח שהתענה י״ר ברסן ומי׳ו וט״ו ן ל שהרי ביוס י״ג נכתט הספרים:

חורה תמימה (®י) שלשת יפים. אלו ק , י״ג, י״ד, וט״ו בנים;, שלח לה, והלא בהם יום א׳ של פסח, שלחה לו, זק שבישראל, לםה הוא פסח, סיד שטע מרדצי והודה

לדבריה'") [ס״יז. אשר לא כדת. מאי אשר לא כדת, א״ד אבא, שלא כדת כל יום, עד עכשיו הייתי

באוגם ועכשיו אני ברצון״) [«-nS •״! *׳] ,. [or or] (3וכאשר אבדתי אבדתי. כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך

(יי) ויעבר מרדכי. מוץ תעבור, רב אסר, שהעביר יום ראשון של פסח בתענית",),. [cr n»)(ושמואל אמר, שעבר ערקומא דמיאננ

ה («) ויהי ביום השלישי. למה ביום השלישי, לפי שאץ ישראל גהונץ בצרה יותר משלשה ימים, וכן ביוקש תוא אימי־(rp° 'e) ויאסוף אותם אל משמר שלשת יטיס, וכן ביונה תא אומר דחי יוגד. במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, וכן לעתיד

תא אומר (הי׳מ ו׳) ביופ השלישי יקימנו ונחיה") [ס״י]. ותלבש אסתר מלכות. בגדי מלכות מבעי ליה, איד חנינא, שלבעתה רוח הקודש,

שאת יטלה לעשות עונה נימין ולא עשית. י") ריל שאמרה לו אם התקיים גזירח הסן אשר על זה אגו מים איב הלא אין פסח נלל. ומה שטנחה אותו באן בשם זקן שנסראל, אוצי היתה מנתה לאסיצו אס אשור להתענות נשניל זק ניו״ס [שאפשר 1.ח*ת סתענית], אנל סלא אתה זקן שבישראל, ראש וחכם/ וטלו לעשות לנר צהוראת שעה אף שצא מן הדיןי נ י חכמים צעקור ד יך שעה יש כח ט וכמיש ימי. ׳ א ס' נ י י מן התירה בשב ואצ מעשה ועיי ס' יה ט למשמע מגסי ינמוח קכ״א ג׳ ט דע ט נ ו מענית הגי ימים אלם רצוטס יום ולילה, אנל׳ ניב איתא לאי אפשר לחיות נמלרש שוחיס טו ספסיקין נלילס, יעו״ש נסעניוח ג׳ מעליע וכאן ט, וצ״ל דאפילו לדעת ס י ר והטא זה סר״ן ספ״ק י הגס׳ אע״ס שאפשר נחיות אנל עכ״ס אינא משש, וראיה שהרי אפילו לעגין מעמת יוהכ״ס ר נ ד סכנה נ׳ ימים ואמרי ייש יש שטו רוצץ להנטג להתעמת נ, כמנואר טרושלמ• חלה ס״א היא ה חשש סכנה מ׳ חרכ״י ס״ק י״ב, והובא בנאוח הגריא לאויח ט ימכשיב נ׳«מיס. י®) ר״ל סכשיו הצא אצן מסצמי

) נסמך סל אליו, וחרון טויתי לו כסו ברצון. י הדרשס סקודמת ער עכשיו נאיגם ועכשיו נרצון, וטייל אשת ישראל שנאגסה מותרח לנעלה, מרצון אסירה, וא״ב אסירה אני לך, ומוסנ סל הירשסט לו לנח אל תקרא ' פסיק «׳ לקחה מרו שנפרשה נ׳ ף ס' נ צנח אצא לנית, כלומר לאשה, ועיץ לעיל טא צו. , וא״כ אסורס ט פטק כ׳ נירשה נאמנה אתוC נירשה יצעיל נפסוק סקיוס שלשת ימים, ודייק 3

י לט סשיסו, מה « ט שאין לו נ הלשון ויפטר מרוי המים צמקוס שהיו ) מענ נ ענר וצאן מנר. נ וריס שם היהווים נשישן, ומווייק הצשון ככל אשר צותה עציו אסתר, והיא צותה לך כנוס את כל טהורים הנמצאים נשישן. ועם יה מיויק הצשיןם, ויענה נתיך ויענר שיונח טותר על מענר נמי, ומיה י״ל פעם הירשם ן הים, ויענרז אח הירו נמיר ריס וירא, והנה שלשה אנשים לקראתו — שנדמו לו כססניס, יטינו משים שאמר לסם ואחר

, ולא חצם. ה נ ע ת ״) הראי' מפסוק יה מיום השליש• יקימנו ימים, ס י אינה מוכרחת כמו הראיות מהפסוקים הקו מ

דהתס


derived that one should not become an emissary for an unfavorable communication (Megillah 15a).16

4:13 And Mordecai said to return [answer] to Esther: D o not think to yourself that you can escape in the king's palace more than all the other Jews.

4:14 For if silent, you shall be silent at this time, relief and deliverance shall arise for the Jews f rom another place, and you and your father 's house will go lost. And who knows if next year at this time the king will receive you.

silent, you shall be silent • What is the intent of "silent, you shall be silent"? He said to her: If you are silent now, and you do not plead the cause of your people, you are destined to remain silent for all time to come (Medrash Rabbah).17

4:15 And Esther said to return [answer] to Mordecai :

4:16 Go , gather all of the Jews that are found in Shushan, and fast for me. D o not eat and do not drink three days, night and day. Also I and my maidens shall fast thus. And thus I shall come to the king, not as wonted; and as I have gone lost, I shall go lost.

three days ־ Namely: the thirteenth, the fourteenth, and the fifteenth of Nissan — whereupon he sent her: But do these not include the first day of Pesach [on which fasting is forbidden]? She responded: "Old one of Israel!" Of what avail is Pesach [if the decree materializes]? Immediately, Mordecai concurred and acknowledged the justice of her words (Ibid.).1*

not as wonted - What is the intent of "not as wonted"? R. Abba said: Not as had been the case in the past. Until now I had gone in under constraint; this time, I shall be doing so voluntarily (Megillah 15a).19

80 רעדי אסתר ה

ה» ויהי ו ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות- - ו I V « - ! • - • • 1 - J - J • I י - י

ת. בגד פלטת ורטהיט אמרו שלבשתה רוח הקדש במה דאת אמר(דבר• הינרם א יג יס) ה (א) טלכו

חודה תמימה, י״ג, י״ד, וט״ו בניסן, שלח לה, והלא בהם יום א׳ של («) שלשת יפים. אלו ק פסח, שלחה לו, וקן שבישראל, למה הוא פסח, מיד שמע פרדצי והודה

לדבריהיח) [סיר]. אשר לא כדת. מאי אשר לא כדת, איד אבא, שלא כדת כל יום, עד עכשיו הייתי

nS 0״1 א׳]. < » באעס ועכשיו אני ברצון־0) [ וכאשר אבדתי אבדתי. כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך3) [׳m ׳•ס].

(יי) ויעבר סרדכי. מהו ויעבור, רב אסר, שהעביר יום ראשון של פסח בתעניתגא),. [« ) [nr ׳ נ ושמואל אסר, שעבר ערקוטא דםיאנ

ה (*) ויהי ביום השלישי. למה ביום השלישי, לפי שאין ישראל גתוגץ בצרה יותר משלשה ימים, וכן ביוקז תוא אומר(«׳ מקץ) ויאסוף אותם אל משפר שלשת ימים, ובן ביתה הוא אוסר דחי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, וכן לעתיד

א אומר (הי״ע ו׳) ביום השלישי יקימנו מחיה") [ס״י]. ת ותלבש אסתר סלכות. בניי מלכות מבעי ליה, איר חגינא, שלבעתה רוח הקודש,

שאת •טלס לעשות נדנה טמין ולא פשית. י") ייל שאמרה לו אס התקיים גזירת המן אשר מל זה אנו מים א״ב סלא אץ פסח כלל. וסם שטנתה אותו כאן נשם זקן שבישראל, אולי המם טנחס ואטלו אס אשור להתפנות נשטל זה טו״ס [שאפשר 1.רטת סתמטת], אבל סלא אתס זקן שבישראל, ראש וחנ0« וטלו לעשות לנר להוראת שסה אף שלא ק הרץ וכמיש ומורך שפס יש כח טל חכמים לעקור לנר. ' ק סתייס נשב ואל חעשס ועי' ס' וייא ס׳ נ ודע ט כפי ומשמע מגסי •נמות קכ״א ב׳ טס תענית הגי •מים אלס רצוטס •וס ולילה, אנל במורש שוחיס ט׳ כ״ב איתא ואי אפשר לחיות בתעניות ג׳ סעליס וכאן טו מפסיקץ נלילס, •פו״ש וסטא זס סר״ן ספ״ק וריס, וצ״ל ואפילו לועת הנס׳ אעיפ שאפשר לחיות אגל עכ״ס איכא משש סננה ביבר, וראיה שהד אפילו לעק חעטח יוהכ״ס ס שטו רוצץ להנטנ להחעמת נ' •מים ואמרו דש, כמטאי טרושלמי חלה ס״א היא משש סכנה מה ומגא בבאוד הגריא לאויח ט' תרכיר א״ק י״ב, ומכש״כ נ׳ •ניס. •ם) ר״ל עכשיו הלא אלן מעצמי

) נסמן סל אליו, וחוץ מדת• לו נמו ברצון. נ סורשס סקוומת עי מנשיו גאונם ועכשיו ברצון, וטייל אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, מרצון, ומוסב מל הורשה ®ורה, וא״נ אסירה k6 לן שבפרשה ב׳ פסוק ו׳ לקחה מרוט לו לבת אל תקרא לבת אלא לטח, כלומר לאשה, ועיץ לעיל טף ס׳ ב׳ סטק כ׳ בורשה באמנה אתו, וא״נ אסורס טא לו. נ") כורשה ולעיל בפסוק סקווס שלשת •מיס, ודיק

הלשון ויעטר מרוט שאץ לו באיי לט סשימו, מה) מעבר המים למקום שהיו ב עבר ולאן עבר. נ ודס שם היהווים שישן, ומיוייק הלשון ככל אשר צותה עליי אסתר, והיא צותס לו כניס את כל טסודס הנמצאים בשושן. ועם •ה סודק הלשין רענר שיונח מותר על מעבר במים, ױענרו בתוך סיס, יענדו את הירדן, ומיה •יל מעם הירשם נמיר ריס ױרא, וסנה שלשה אנשים לקראתו — שניסו לו נספגים, יטינו משים שאמר להם ואחר

. ס ל , ולא ח תעגרו *) הראי׳ מפסיק זס יטוס השליש• •קימט ומיס, ס י מ ו אינה מוכרחת כמו סראמת מהפסוקים סק

דהתכ


and as I have gone lost, I shall go lost - As I have gone lost from my father's house, I shall now go lost from you (Ibid.).™

4:17 And Mordecai crossed, and he did according to all that Esther had charged him.

And Mordecai crossed - What did he cross? Rav said: He "crossed" the first day of Pesach with a fast [See commentary 18 above]. Shmuel said: He crossed a body of water [to relay her message to the Jews of Shushan] (Ibid.).u•22

5:1 And it was on the third day, that Esther clothed herself in royalty, and she stood in the inner court of the palace, opposite the king's chamber. And the king was sitting on the royal throne in the king's chamber opposite the chamber door.

And it was on the third day - Why on the third day? For Israel is not steeped in affliction more than three days. Similarly, in respect to Joseph, we find (Genesis 42:17): "And he put them [his brothers] in custody for three days." And, in respect to Jonah (Jonah 2:1): "And Jonah was in the fish's maw for three days and three nights." And so it will be in time to come, viz. (Hosea 6:3): "On the third day, He shall raise us up and we shall live" (Medrash Rabbah).1

that Esther clothed herself in royalty - Should it not be written: "that she clothed herself in royal robes" 1 R. Chanina said: [The meaning is that] she was invested with the holy spirit, it being written here: "that she clothed herself," and, elsewhere (I Chronicles 12:19): "And a spirit clothed Amasai" — whence it is derived that Esther was a prophetess (Megillah 14b).2

that Esther clothed herself in royalty - [Should it not be written: "that she clothed herself in royal robes"?] [The meaning is that] she clothed herself with the majesty of the house of her [fore-] father [Saul] (Medrash Rabbah).3

5:2 And it was, when the king saw Queen Esther standing in the court, that she found favor in his eyes, and the king

אסתר ה ותעמד בחצר בית־המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך על־כסא למלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית: ב רדד כראות המלך את־־אסש* המלכה עמדת בחצרי נ&אהי חן בעעיו ויץשט המלך לאסתר את^רביטיהזהב אשר בידו ותכןרב אסתר'ותגיעי בראש השרביט: ניױאמר לה המלך מיה־לך אסתר המלכה ומה־

בלןשתך עד־חצי המלכות וינחן ותאמר אסתר אס־על־המלך תורה חמימה

כתיב הבא ותלבש וכתיב התם (י״ח א׳ י״ג) ודוח לבשה את עטשי, סבאן לאסתר שנביאי. ד.יתהנ) [טנילח י״י נ׳] ,

ותלבש אסתר סיכות. [מגדי סלכוח טבעי ליה] אלא שלבשה סלכות בית אביה,) [סיר •י יירא •רמה נ״ו].

) ויהי כראות השלך וט׳. איר לוי, ביק שהגיעה לבית הזילסיס נסתלקה טמנה שבעה, (נ אשרה, אלי אלי לסד. עזבתני [סיד] דהי כראות המלך את אסתר נשאה חן

. [ י ו ב בעיניו וגרי) [פג-ייח סי נשאה חן בעיניו. איר יוחנן, ג׳ מלאכי השרת נזדסנו rh באותה שעה, אחד שהגביה. [or or] (את *וארה ואחד שמשך חוט של חסר עליה ואחד שמתח את השרביטי׳ (ג) עד חצי המלכות. עד ח*י המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי

.[or or] (ניהו — בנק בית הסקדשי

רש־׳י ורוח לבשה את ממשי: (נ) מד חלי המלכות. דבר שהיא באמצע ובחצי המלכות הוא ביס המקדש שהתחילו לבטהו נימי טרש וחזר בו ולוה לבטל המלאכה ומ־זבורוש שעמד אחריו גס הוא ביטל המלאכה ופשוטו של מקרא אף אם תשאלי ממני חצי

: ן המלטת אתן ל

דהתס מוכרח זה המעשים שהיו סשא״כ כאן אין זה אלא פרן חשלס t תיץס, וצ״ל יהכונה היא נאמחא, דאחרי לחזינן דהישועה נאה ניוס שלישי ק הו לכן נקוס כי גיוס השלישי יקימט ונחיה, וענץ יוסק הניח נ השלישי ההיא משל להנאוצה השלישית ב השלישי. מסם מעלת יום השלישי ננלל מנואר נסיר ס׳ וירא פרשה <f דסוא בוטח יוס השלישי דפתן, ונס ן חורה שהיו שרו״ס נצמר פשרישוח ררך אר) אינו ממאר לשייז . ג ו האניס לשמוע לנר סי ט שייטת שם מלטה לרוהיק, אנל יתנאר מיס מישח יקודשא ׳ מלטת דא ח ר ס' שלח קסיס נ ס מר עולם מוטח סי להוא מלטי! שמיא. ורע ט נ לנביאה טתה מהא לכתינ ותכתוב אסתר, ואחרי ללא ניסן לכחונ לצירוף כתט הקולש ל8ו שלא מניאס והכחוב מיחס הכחינה אליה, שימ שכתבהר לישה ) המשרש ים נדחקו מאי . ג טאה בחח נה, י ת אנ . ילי נראה סשוס ילנשחה מלטת ט » ׳ נשי איש יהירי שהוא שאול, כמטאי לעיל פרשה נ למשאול נצ>5 ונמו לשאול נמסר לנר אנין עמלקח זה להאניד את המן ק־ לנשתה עסה אסתר ח, ונמטאר שמסרת מאה עתה למלך לנקש ך י ל מ מק לשועל נאשר ע את המן אל המשהה למציא כל ה) מרץ נמהרשיא משיב נטעם . י ס נאמת ק ט, להלשון ווזעמול כחצר איט פנואר כל ?ך, דלשה «

לסא טלאי שס לא לנשס את הנגד׳ס וא״נ טל״ל ותנא ותעמיל, ולק לישו [נררשס ללעיל] ותלנב אסתר מלכות שלנשס רוח סקילש , ומטין שעמלה, והלשון ותעמוי הוא ה נחצר פסקה מסנה רוה״ק ז, ומפרש הסנה שססקה ממנה ת י צ כמו וחעמוי פ משי שהניעה לטח הצלמים. ואמנם יש לפרש נסשיסות ט מלשין הכתונ משמע שלא מצאה לנ ללנת ועמיה נחצר, ווה היא מסי שנסתלקה ממנה שכינה לסנה) אפשר . ה ק ז ח שמשרש, יאיקוחש ראה אותס מ, ימילא נחיג ק ט ס לשרש ימצא היורש רמז לזס נ מצאה ק כמו בעלמא, אלא נשאה, משמע ליה, ולאשר שנעשית נס אתו פעולה לחכלית מציאת החן ט הציאר הוא סמל היוט של ניף סאלס, כמו שלרשוי צוארך מה הצואר הזה במדרש חזית עסיס כמגדל ח מיו והשארתו של אדם, וטא היחס נפשה סוערת אז ולא תשנה לעשות ק מעצמה, כלומר למטה הצואר, לק נא מלאך יהנטה צוארה, ומלאן אחי שמשך' סמק ל יסיל כמיל לעיל פרשה נ ס של חסל י מ י*ז למתולדחה טסה אסתר ירקרקת אלא שחוש שלד כאן מלאך להמשיך נ*ס י הסד משוך עליה, והיה צ, ואחי שמתח את השרניס, מפני שמרו נ פחדה ה ז לא צעדה סמוך לאחשיריש אלא ממדה נחצר ולא כיה גאסשר לה לגעת נראש השרניס, ונא מלאך ומחת, . י) נראם לשתי לרשות ק י סמוך לה * אוחי ע י י


held out to Esther the golden sceptre which was in his hand, and Esther drew near, and she touched the head of the sceptre.

And it was, when the king saw, etc. - R. Levi said: When she reached the house of the idols, and the Shechinah departed from her, she said (Psalms 22:2): "My G-d, my G-d, why have You forsaken me," whereupon: "And it was, when the king saw Queen Esther...she found k v o r m his eyes" [the Shechinah having returned to her] (Megillah

she found favor in his eyes - R. Yochanan said: Three ministering angels were dispatched to her at that time: One raised her neck [to enhance her beauty]; one hung a "thread of grace" upon her; and the other elongated the sceptre (Ibid.)?

5:3 And the king said to her: Wha t troubles you, Queen Esther, and what is your request? Until half the kingdom, and it shall be given you.

Until half [chatzi] the kingdom - "Until half the kingdom," and not all the kingdom, and not that which would cause divisiveness [chotzetz (similar to chatzi)] in the kingdom. And what is that? The re-building of the Temple (Ibid.)?

5:4 And Esther said: If it finds favor with the king, let the

king and H a m a n come today to the feast tha t I have made for him.

Let the king and Haman come - Why did Esther see fit to invite Haman? R. Eliezer says: She laid a trap for him thereby, as it is written (Psalms 69:23): "Let their table become a snare before them." R. Yehoshua says: She learned to do so from the house of her [fore-] father [Solomon], as he wrote (Proverbs 25:21): "If your foe is hungry, feed him bread, etc." R. Meir says: So that he not take counsel and rebel [against the king (with the attendant possibility of his gaining absolute power)]. R. Yehudah says: So that they not suspect her of being Jewish. R. Nechemiah says: So that the Jews not say: We have a "sister" in the king's palace, and be diverted from soliciting Divine mercy. R. Yossi says: So that he be "available" all the time [for her

84

רש־׳י אסתר ה 0־) יבוא המלך והמן • טוב יג£* המלה־ והמן ודוס אל־המשתה אשר־

^™;•הפלד סהף V r - f ; S ' S t ' S

י « ״ R « ״ ן • f י • » ן 1 • • • ^ . ן • ״ י

ת ן לך י™ סטלרסרבים: (ה) אל לאסתר במשתה היין מה־שאלתך ת1at 1 r ״ K - T 1 , - 1 - ־ - • , -ע - , - < v המשתה. כל סעודה נקראת «

נתק ז י ^ ת פל ש0 היין ש*א ™J• : ומדדבכןשתך.ער־הצי המלבות ו אסתר ות**מר שאלתי ובל)שתי": 50• הס«• ניפסיי,״ ״ אס־מצאתי חן בעיני הםלךואםש^המלךטוב לתז את־שאלתי ולחשות את־בלןשתי:בוא

תורה תמימה (י) יבא המלך ורטן. ת״ר, מה ראתה אסתר שושנה אח הפן, ר׳ אלעזר אופר, פחים טשנה לו, שנאמר (תד!לים 0*מ) יהי שולחנם לפניהם לפח. ר׳ יהושע אופר, מבית אביה למרה, שנאמר (ט״לי נ״י.) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו׳'/ ר׳ מאיר. וימרוד"). ר׳ יהודה אומר, כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. אומר, כדי שלא יטול מדם מן הרחמים. ר׳ יופי ח די נחמיה אוסר, כדי שלא יאמרו אחות לגו בבית המלך ױםיחו ת אוסר, כדי שיהיה מצוי לה בכל עת"). ר' שמעין בן מנסיא אומר, אולי ירגיש המקום ייעשה לנו נסי). ר׳ יהושע בן קרחה אומד, אמרה, אסביר לו פגים כדי שיהרג הוא והיא'"). רבן גמליאל אומר, מלך הפכפך היה'ב). ר׳ אלעזר הטורעי אוסר, קנאתו במלך קנאתו בשרים'ג). רבה אמר, דכתיב (n> *m) לפגי שבר נאוןיי). אמי ורבא ראפרי חרווייהו, דבתיב (ייםיי• ני״) בחומם אשית את משתיהם ונו׳8,), אשכחיה רבה בר אבוד. לאליהו,, אמר .ליה — ככולוע הגאי וככולהו ה, כמאן חרא אסתר ועבדה הבי אמר לי

. [c׳r B0J (״ אמוראי,

י חצי המלכות ולא נל החלמת, ולרשם צחכה להחק> לרשפ וירחם עלים. י") שיהא מזלן לרשם אחת ע, •סן ט לש• החוקים חושים ממנו ױהיזנ את שניהם < וק״יל לכי ניר• שניה לא ניחא לה לירוש ק שקבע איקיחש מכנר להמת כל איש שורר נטתו אי גירחא ונדת חל מיטיהו נמלה לס נדרתא (תעניתטרו מהר, יאמרה י ) שהיה חחי ג כ אפשר שתוכה אשס נם בחצי המלטת, ולק יחש חצי כ*מ אי) . י מלשון חציצה וכרמפיש יהוא מין טהמיק שהים •ירא אולי אוכל לפתותו עליו להורגו ואס צא •היה מזומן. יי)ר*צ ' ונתחלת מלסת אחשורוש נאותה שעה חעטר השעה ויחזור מ ממס וכמשיב נמזרא י

כמט שמנה סל •ושט •הורס וירושלים, ומנואר שם שהמלך •קנא אותו כיה שטא ממשנתו כמלך, מיימנהק יקנאו ט יתר השמם כלא , אותי ניחר עם המלך, י ז להשמנה טתה לנמל מין טהמ״ק שהיה נכון א ואיימי עצױ מהסכנה המרחשת סל סמלטם סי• שיהיו זמנה נס איתם ױהױ מלם שונאים אותו ואילי חצמת, מזה ישועה. יי) ילק רצתה להנטהו במעלה יותר ם ישראל משנים למזח על ארמחס שמראי ימררו נ) עצ גלשאצר יסיעתי נאמר יעויש. ואל יה תדז כאן אחשיייש צבי מענק יה גטהה כח שינא שנח . ״ן טסמיק שאפשר לחון נמל טחו חס לא יתכן. ים בשובם מן המלחמה שנלחם עם יחיש ונירש שטו מי יל ונלחם נצשאצר באותו טוס w חמים י) יסמיך ליה ט נחלים אתה חוחה סל ראשו וסי ישלם צרים סל מסת , לך, ויזשיחש היא, ט נזכרו המאכל והמשקה שנתת וסיטם ישט לשתות ונשחכח ונא™! הלילה נ לו תשרפנו כאלו נחלים שורטס לראשו יישמר מעשית ואף אסתר אמרה מתיך משתיהם של רשעים פירעניית. ייל ימסרש והי ישלם לך והי ימסרמ *תו נאה עליהם. ונם י״ל ט ממנע חום המשתה להתרגש מה לך ו לך, יהי א מלשק ארמית, כמי יהי המירם (האיים) ולסחספל לרחמים או צחגז, וחשנה שאילי יחוס המלךה . , סליה אי שיחתי על ממן נאשר נאמת כן ט יה׳ אשלמטן, ונחנינה ם' א' ומשליט ליה לחמהר שרצחה להמחיו נסעילה , "י)ר״ל שמנה מעין מחשטח כל אצה הלעות. י ר ( " . ה נ הר י ו ע ול שטונה להפטן ה רשעתיה מצלחת שמא טן כך ובשם הנריא מווילנא שמעתי חי ט שטחה •ראה יר שאמח נפשיים קי״א א׳ מ• ט תר• ימצעא נ •מחל נמלטת. •)*ל• תיכל להכשילו נשום יל שיראה הקנים נצערה שהיא להו אשה נרה אס חחלת נלתה היא נהרג אחל מהם )רי לשני המלך. '

ואם


plotting against him]. R. Shimon b. Menassia says: So that the L-rd possibly "feel for her" [in being thus constrained to flatter Haman], and perform a miracle on our behalf. R. Yehoshua b. Karcha says: She thought to herself: I shall pay Haman attentions [and arouse the king's jealousy] so that he kill us both [the death of Haman automatically nullifying the decree]. R. Gamliel says: Achashverosh was a capricious king [Esther hoping, in view of this, to "seize the moment" (Haman being present) to turn the king against him]. R. Eliezer Hamodai says: [By inviting Haman, she would arouse] against him the jealousy of the king and the jealousy of the other ministers [, and hopefully, bring about his death]. Rabbah said: She was acting upon (Proverbs 16:18): "Pride goes before the fall." Abbaye and Rava both say: She was acting upon (Jeremiah 51:39): "When they [the wicked] are heated, I shall make feasts for them" [to their ultimate undoing], Rabbah b. Avuhah found Elijah and asked him: According to whom [of the above] did Esther see fit to do this [i.e., to invite Haman]? He answered: According to all the tanaim and all the amoraim (Ibid.).1'16

5:5 And the king said: Hasten H a m a n to do as Esther bids. And the king and H a m a n came to the feast which Esther had made.

5:6 And the king said to Esther in the feast of the wine: W h a t is your petition, and it shall be granted you. And what is your request? Until half the kingdom, and it shall be done.

5:7 And Esther answered, and she said: My petition and my request:

5:8 If I have found favor in the eyes of the king, and if it pleases the king to grant my petition and to do as I request, let the king and H a m a n come to the feast that I shall make for t hem; and tomorrow I shall do as the king bids.

86

אסתר ז ח רש׳י המלך והמן אל־הפשתד. אשר אעשה להם (ח) ומיי אעשה ניגרם המלך. מה שבקשת ממני ן י א ך^ן ב צ ױ ומהר אעשה כדבר המלה•: ט* I'rV כל הימים לגלות לך את עמי < ״ • ־ , _ * J ; ׳ ״ . ! _ , ־׳ J ^ / L I u . ..!=-'-

ױשלהיױבא את־^וזבױ ואתגרש אשי*: יא ױספר לוט המן את־בבוד זעשךו ורב בנין וגי׳. אמרו רטהיט שהיה ואת כל^א׳טך גדלו המלךאשרנשאועל^השריםועבדיהמלך: יב ייאמר המן אף לא־הביאהיאסתר/המלכה עס־המלך אל־המשתה אשר־^שתה כי אס־אותי וגס־למדך אני הןרוא־לה עם־המלך :תי אשר אני ראה את:מךךכי"היתךי ו * וכל־זה איננו שוך. לן בכל

. גען _ «) זיף פעסי _ _ חורה תמימה

, שלשים, עשרה סתו ועשרה נתלו ועשרת סחזרץ (י*) ורב בניו. וכמה הם, רב אט־ על ד&תחיס, ורבנן אמרי— אותם שסחזרים על תותחים שבעים הוו, רבתיב (׳*״א בי) שבעים בלחם נשכרו, אל תקרא ןז3.עים אלא ׳})גןעים, ורמי בר אבא אמר,

כולם מאתים ושמונה הוו, רכחיב ורב — בניספריא ר״חיי) [פגמיה 0־ו ב׳]. (ינ) אף לא הביאה. המן הוא אחד מאלה שפתחו באף ואבדו באף'") [נרי].

(*) וכל זה. [מד1 וכל זה] — מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקיז על לבו, ובשעה שרואה את שירכי יושב בשער המלך אסר, וכל.זה איננו שוה לי,") [פגילח ס״ו ני], וכל זה ונו׳. איר חנינא, בשעה שראה הטן את מרדכי יזשב בשער המלך אמי, כל זה איננו

ה ניניהם, וכאן ף נימה היא נעשה מדנ ואס סו מ מנואר שנארנמס ימים מקורם סרס? ניה [כמי שי נשרשס מקוימת ססוק ל׳ עס׳׳ש ותתחלחל סמלכה], וכיתה להחמצע ביניהם, ואס כס או כה יס״ה יש חקיה לנסל הנ׳ירכ. C כל מיקר לרשה זו מופלאז, אישה מרומז שטו לו נניס יחי מל עשרה ושמתו ITOCT׳P סל ססחייס, ואף ט ׳"ל משוס למספר עשרה אינט הרנה כ*כ ער שישפרו ימס, ולרטם ישו צריך רמז ליה נקרא . ױתק לומר ס, מ״ •ותר מז עיש מיש נפסטס ס״י ב' אין הפסח מחש אצא בגי כחוח של שלשים שלשים נג• ארם, ומתבאר שס ומעםנר משוס יכתיב ברוכ עם סירת מלך, וצט״ז סי מטאר לסלשק נרונ יינח לא פחות מעל שלשים, יאיכ מטק לכתיב הכא ורוב כניו משמע ליה לרנv n שהיו שלשים, ומלצא נחלי רק עשרה לריש העשרים מהם מתי ומהם מחירים על הפתחים, וסמל מה נ״כעל הפסוק שבעים נלחם מכרו [עיש תרג* שם לקא• מל בניו של המן], ורבק ורמי בר אנא ירשו מרוצחי של הנק טתה רבה מאל וה מאיל, ו נ נ נכרך מ ' וסמט ליחש במספר בטי נ וירשו ברמים שיים. י") שעם הליוק מללא אלוי

, ומרמז ניס למ״ש נרית נחתה לששתים, ס ג ומראמר בלשון אף עורי נזה את אט של הקניה נניכול ולק נאכר נאף ובחמס וקצף נמנואר בהמשך השרשה הנאה. וכן אירע עס הנחש שפתח נאף , אף ט אמר אלהש. ושר האוטם, אף אני בחלומי.. ורחן ואטרס, אף לא אל אוץ זנת חלנ ויבש וגו׳ י®) יתבאר עיש המניא.־ נכ״מ נחלמיי ילשין,זהיר באצבע, כמו בסוף נ מורה על ההוראז על איזה ו, עייל הקניה לעשות מטל לצייקיס ׳ תענית ל״א א וכל אחר מראה עליו נאצנע שנאמר יאמר הנה אלטנו זה , ונמנחות ניס א׳ יליף לשלשה ינריש שהראה אותם הקניה למשה כהוו״תס מצשק ,זה״ יכחינ, יעו״ש. ונייושלמי סוסה ס״א סיח ירשו נטלהו אנל to זה למצרים (ס׳ דחי) מלמר שהראו נאצנע, ונמטלתא ס' נא נעטר זה עשה עקנ על ארוני של י ה' לי ירשו נענור זה לא אמרתי אצא נשפה שמצהד , וטיט סעמא נ ק ל ו ומרור מונחים לפניך על מ שיהיה באששר להורות עליהם באצנע, ועיר הרנה מקומית , ואף הכא מלאמר וכל זה משמש שהורםנר היה, וירשו על אחה רבי באצבע , ופרשו איזה יי חקיקץ על לבי, כלומר מצר• ריס * שכל נניי ט

מפורשים


5:9 And H a m a n went out on that day, happy and glad of heart. But when H a m a n saw Mordecai in the king's gate, neither rising nor stirring before him, H a m a n was filled with wrath against Mordecai.

5:10 But H a m a n restrained himself, and when he came home, he sent, and had brought to him his loved ones and Zeresh, his wife.

5:11 And H a m a n recounted to them the glory of his wealth, the abundance of his children, and all of the king's exalting him and raising him above the [o ther ] ministers and servants of the king.

and the abundance [verov] of his children - How many were there? Rav said: Thirty. Ten died, ten were hanged, and ten were reduced to beggary. The Rabbis said: There were seventy of the latter, viz. (I Samuel 2:5): "The sated [seve'im] have hired out for bread": Read it not "seve'im," but "shiv'im"[seventy], Rammi b. Abba said: All told, they were two hundred and eight, it being written "verov," — the gematria [numerical equivalent] of which is two hundred and eight (Ibid.)."

5:12 And H a m a n said: Also, Queen Esther did not bring with the king to the feast that she made anyone but me ; and tomorrow, too, I am invited by her with the king.

Also [af] she did not bring ־ Haman is one of those who opened with "af [also meaning "wrath"] , and was destroyed with "af (Medrash Rabbah).1*

5:13 And all this is worthless to me whenever I see Mordecai the Jew sitting in the king's gate.

And all this ־ [What is the intent of: "And all this" (which connotes pointing to a specific object)?] We are hereby taught that all the

ו כ רש׳ אסתר ה9 לי שמר שמכר פצעי יושב בשער המלך: ייזר&מר b זרש אימתו 6 »

״™ וכל־אהביו.;עשדעץ גביה המשים אמה ובברך.• אמר למלן ױתלו את־מךךכי &יו יב* עם־ ^ ^ ^ י יש *מריס שם המלך אל־המשתה שמח ױיטב הדבר לפני י . ה י נס ה

לבי טל שזמנה אסתר את הט ן ױעש העץ י: סk ־־׳־״ י י 1 1 « , ן « r T המן שמא נתנה עיניה מ , . !

י ו א בלילה ההוא נדדה שנת המלך ױאמר להביא פ ייהמהי: להביא את ס

הז:ריטת. דרך המלכים את־ספר הזכרינות דברייודמים ויהיו נקיאים>.• ! » r 1/ •7- • ז • j ־ i • ! • - v כששינק נילדח ^מריס

לפניהם משלים ושיחות עד בשנתם חוזרת עליהם . ורטתיט אמרו מתוך שנתן לט על המן ואסתר צמר צי אפשר בנא ידע ארס שהוא אוהבי עצתם וינלס לי וחזר ואמר שמא עשה לי ארס עונה

ולא נמלתיו ואין חוששין שד לי לפיכך ױאמר להביא צס ספר הזכרוטת : תורה חמימה

שור. לי, זה נא בפרווכולי ווה כפרוובוטי, וקרו ליד. עכדא דטזדבן בטלםיכ) [nS'10 מיי *׳ ני]. ו (*} נדרה שנת המלך. רבי תנחום אומר, נדדה שנת המלך — שנת מלכו של עולם,

ורבנן אמרי — נדדו• עליונים נדדו תחתונים,,) [שם or גי]. . נדדה שנת המלך, למה נדדה — נפל ליה טילתא בדעתיה, אמר, מאי רקמן דוסינתיה אסתר להם!, דלטא עצה קא שקלי לטקטלי, הדר אסר, וכי לא היי גברא דרװם, הדר אמר, ז־״למא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיו, משים לי דהוי מודע לי

הכי ממגעי אינשי ולא טנא לי, טיר — ויאמר להביא את ספר הוברונות [מם ש0]. גדרה שנת המלך. למה נדדה — לפי שראה בחלומו את המן נוטל סייף להרגו ונבהל

והקיץ טשגתוכ) [ס״ר].ו ב׳]. י nV 6 » ויהיו נביאים. מלמד שנקראו מאליהם*) [

מפורשים, והראה עליהם על לט נאצנע ואמר וכל. ( י ) ככר צחש חרנ״י פוצמא דלחמא (ס״נ י «ס. כ «מיץ נניסץ ליו א׳ טלי הוא מצשץ פשירוח וכמשינ נסי נחקתי ושגרתי אי. נאזן ®וכס, ודרשו אלוt טלאות [עשירים] שניטדה, וטסי — מלשן עניות מאן ספי׳ זס נא נסרוזמל׳, מרמי נא נמענת סושי והיא ע״ס המנואר נאנחת שקנה את המן לעני והמן בא נספנת פוט שמפני שמכר עצמו נככר לחם הוא טש לראותו נכל פעם ױשנ לפני שער ה:•,לן ואיני משתייה לו שמס סוטר לו את שפלותו לפנים., פעם אתת נתן ו ונילקיס סנואר סנת מטרם ז סמלו לסם ממון ושנרם נראשי גייסות לכנוש את המדינה נסל סמן מסין שלו יאכלו, י ולא נשתייר לו מכספו מאימה, ונשנא להוציא על עניני מלחמה לא, ח ח בלום, אבל מרדט המו חצי הממון ט ס ט ט, אמי לים אין ן ואמר לו הסן הלווני מממון שטר, וקנל ד מליון־ אלא א״נ חממר סצמן לעני לי א

סל עצמו וכתנ לו p , ועל מאורס v קוו ליה סנוא דמוק נסשיה נסלמא [נככרלחס]. ונ׳ה הלדשה

שלפנינו ממארת.r f n רט תנחום סמן־ סל הירשה נמיר לעיל (» נר, s מיל!* סתם — במלו הקניה סי J , j o j שנאמי

מס אע״פ ולא שיד נהקנ״ה שינה ואפילו נלשון ו, אך ו מליצי וכמש״נ לפיל (ני חי) נסי ישמ עם אח נ® המתנאר ממ״ר כאן (ריש פרשה יי) המנם שעושה הקניה עצמו כביכול כישן, והייט כמטח, ' , וכמשינ נתהליס (עיח סיה) מקן טשן ה ת ס ו שטרישו שעי אוחו טמן סחחש טשן. ורננן ורש׳, שהיו ו י ו נ וסמלו קאי על אחשורוש, ומפרש סנת ס סמלאכיס מנהילץ אותו ואוסרים לו, כפױ סינס וי , ויש עי ט] שלם מונס למי שעשאס [רמזו למרור יה נמו כור: ה נ ם ו ) ייל מ זה. ג טרישיס נק שציה להניא את 0פר פ הקוומת וריש מהמשו הו ל׳ מיטמא י ענ הזכחנות שאמר אולי איכא איש ו. ן מ ולא פרפחיו ולק אץ מנלים לי עתה מחשנת הס הסן מומי ק שאמח לו מ נ ונמיר מטאר עוו יר שראיתי נחצוסי, לא נא מ נחצר, אמר, סוא ה, ועל כן ט ר ק זה אצא להרגני, וטחה חי* סי ער נחק י ( ק זה. ג החליש לעשות את אשר עשה נכל ע, והלשון ק יסויל לומר ױקראיס לפני המלו ״ י מ וו נקראים משמע ליה שלא ברצון. יהפנץ בכלל ט י

, וכי מזי ל •חנאר סיס משיב נתינים שני כאן מהיי מ שמשי ספרא [ומלכא, ס׳ נאות הסמיך] •ת מה ו. והרש סוי מהפן• •ת סציני [אח ט סל מתן מרו

טם סו


treasures of that wicked one were "charted" upon his heart, and whenever he saw Mordecai sitting in the king's gate, he [pointed to this "chart" and] said: "And all this is worthless to me" (Megillah 15b).19

And all this, etc. - R. Chanina said: When Haman saw Mordecai sitting in the king's gate, he said: "All this is worthless to me" — This one [Mordecai] came with his "writ of wealth" [in which Haman had been indentured to him as a servant], and the other [Haman] with his "writ of poverty," being called "a servant who sold himself for a loaf of bread" (Ibid, a, b).20

5:14 And Zeresh, his wife, and all his loved ones said to h im: Let them make a gallows fifty cubits high, and in the morning, tell the king, and let them hang Mordecai on it; and come with the king to the feast in gladness. And the thing found favor with H a m a n , and he made the gallows.

6:1 On that night, the sleep of the king wandered, and he asked that there be brought the book of chronicles; and they were read before the king.

the sleep of the king wandered ־ R. Tanchum says: "the sleep of the king wandered" — the sleep of the King of the universe. The Rabbis said: The celestial realms "wandered" [i.e., were agitated]; the terrestrial realms "wandered" (Ibid, b).1

the sleep of the king wandered - Why did it "wander"? A thought occurred to him: Why did Esther invite Haman? Can it be that they are conspiring to kill me? But then he thought: But if that were so, would none of those close to me inform me of it? And then: But perhaps someone rendered me a service and was not rewarded for it, for which reason others refrain from informing me — whereupon: "and he asked that there be brought to him the book of chronicles" (Ibid.).

the sleep of the king wandered - Why did it "wander"? Because in his dream he saw Haman drawing a sword to kill him, whereupon he was "jarred" from his sleep (Medrash Rabbah).2

90 אטתר^ו

לפני המלך; ב וימצא כתוב אשר הנד מודעי על־בגתנא וחרש שני- H ו I TJT ן • W I I r י • • V ־: o T J- T I V |V ־ | •

פ-יסי המלך משמרי הם ף אשר בקשו ?שלחך במלך אח^וךוש: ג״ױאמר״ המ^ך מה־נעשהיןרך ונדונה למרדכי.עלזה ר^מיי' ממל המלך משרת? לא־ועשה עמו דבר: י ויאמר המלך מי בחצר רהט ןIjt 1 ז••* ! ן זv .יו vw יי ז יו "י! י• ״• y -׳T aו י .,״ hi ו Iv » - באלחצרבית־המקד החיצונה לאמר למלןד לתלות את־מךךכי מלי ה#ץ אש^הכין ל1: הױאמתנ^רןיהמלך אליו הנה המן עמד בחצר ויאמרהמלך;בוא:יױבואהמן'ויאמר לו המלך מה־לעשות באיש אשר המלך חפץ ביכןרו ויאמר המן' בלבו למי:חפץ המלך לעשות יקר יותר ממניי: ו ויאמר המן *אל־זזמיךיאיש אשריהמלך חפץI •י ׳ I v w • 'V ד • l • V Kt T V yי /1 ־ /« I vTt

iwSs -r» r n ruma rr'0• תורה תמימה

) [«-nS ט״ו בי]. י ב ת ל ^ א י ד ג , אלא טלםד ששמשי מוחק מ ב סבעי ליד, ת . כ ב ו ת א כ צ מ (נ) רב שלםטת שלזכותן של ישראל ת , ופר. כ ש רבי שילא איש כפר תשרתא ד . ד ב ו ת א כ צ מ י ו

. [ ׳ « י ' ) [׳•פ « י נ ב שלמעלה לא בשי ת , כ ק ח ש ז נ אע, שכל סי שהיה עושה בו ש י א בה היתד, באותו ה , מדר, טו חס נ . א״ד פ ׳ ו נ ב ו א כתו צ מ י י. [ ' י ג " י " ׳ י ״ י • י ״ ט ב וימצא כתוב אשר הגיד טרדכי [ י בה היה כותבה, ד,רא הוא דכח טות , לא ספני שאוהבין את מרדכי אלא ספני ששוגאין א א ב . א:*• ר ר ב ה עטי ד ש ע א נ (נ) ל

. [ ׳ השןי) [«׳nS סיז «, ועליו נאשר ולו הכין כלי מות חציו ן י כ א לו ה נ , ת [ ל לו . [סד, תי ו ר הכץ ל ש ) א (י

. [ י ס״ ת יפעל [ ח ש ה ויחפרהו מפול ב ר , בור כ פעל לדולקים יל ב , אשר נ , וכן ויאשר עשו בלבו ם ב , הרשעים ברשות ל א י נ . ת ו ב ל ד השן ב פ א י (י) י, אבל הצדיקים לבם ברשותם ״ג) א י ׳ (ס׳ סישיס] יספרא ולא סר צבי למיקר•, וסר רעוא מן וכמשיב ויכתנ בספר, וא״פ סי״צ כאן צומי רמצא בלבו(״trSn י־י) ויאשר ירבעם בלבו, כלומר שנמצא *תו מערכת סכתב, אנל כתוב ב ^ קיס מרי עצמא ואתגוללו סצמיא מאליהן והוו מתקרין כ מליא מן ט שצימיא קרס מלכא, ע״כ, וכססס אין משמע רישוס בעצמא, חס צא יתק נמ<*רע נכברה סשק שלוה מנה ירשה * , או להתתוס מפרש כן כזו. וא־ט ממה להלשון כתוב שהבאט למעלה, 7ש0

לשק ורשה*. והמפרשים יש שלא פרשו מאימה דש איירי בכתיבת טסי החוקים.י זה וגבריאל המלא,־ כתכי נ . ונערוך [ערן נקרא-ן] איחא ודריש ששמשי מוחק י חל שפרשו בדוחק נ, ועץ מחיש, ושמש• היא סיפר המצטס מימי שסיפרי המצך וקיראי ספריו היו גני המן, ובימיו ׳ ) כתב מרש ושונא ישראל היה וכמש״כ בעזרא י . י ׳ מש״כ ב!ה לקמן שרשה ח׳ פסיק ס, ומיין ק ״ מ ה ט ק י , וכתוב משמס שכתוב וכן בימיאחשורוש כחכשסנה על נ משמע •שטה כתוב מכנ מחיש, כד טרש" , אנל א־נו •מנואר כלל יהא משיכ נאות הקויס. ומה שסמכו כתינה זו נמלאך הלשון וימצא כתיג הוא צש־ משפנו הלשון וחוקיו. ננדאל יחק עיש שנאמר ט כיס נס׳ •ח׳קאל האיש) ומיץ לעיל 0>ף שישה ונס מס שכתב לכתיב משמע שכתינ מחיש סוא סצא, אשר קסת סטסר נמחניו. ה שסר• ק מטרש הלשון ניס נמקרא נענין כתנים ג׳ ס1ק כ״ג נירשה ױכתנ נסשר. י) צא נחנאר, כאשר rt : מרומז ענין יס, אם שאי; נל ססק שכלס TO שונאים ל) י •שנים, רמצאו כתוב בחורה (נחמיה ח׳ •י אך אישה מרומז בכתוב, ט אמת ק ה s ואוצי למ־יט טמד 5 כתוב בתורת משה (לניאצ ס׳) והרנה כסב [ננ״ף שוא׳ 0 משנאתם צהמן הלא עליהה לסניל האמת, ואששי לומר ת מנת היץשיא יהו״ל צומי וימצא נ, יבאמח תכף איורי המעשה רמתן ק א ובחייו קמיצה] , ונאור הענק כמו שנהוג עי.ה ל:טנה טה, ננהיג, , נשם המלך, על ז נמשפשי המרינה, ט נמקיה אחה מאורע נכנלה וחרש הולו את סררט, ט ס ט שרכים סשיזדיס זכרון בססי תעויס, כתג אמנה, והמלך שאל כאן, אם נעשה לו יקר ונמצה ב, יסויל להשיב ן , כומוכח ממששה לואח״נ עי• המ ל א ק * ט * י , או פ ט ק ונקרא בלשוטת העמים אי והגלילה, והס עט ק * שנירע מחשבתם לסמלך ט לא נעשס לו עור ט והנה בעת המאורע מננתן וחרש א שחשנו על המלך נוראי נערך כחג אמנה כזה, ט לא נעשה עסו לנר בלל, ובזס חפצי להרגיז את


and they were read - We are hereby taught that they were read of themselves [i.e., without the king's having commanded that that specific section be read] (Megillah 15b).3

6:2 And it was found written what Mordecai had related of Bigthana and Teresh, the two eunuchs of the king, of his chamberlains, who sought to assassinate King Achash-verosh.

And it was found written [connoting "recently written"] - But should it not be: "that it had been written " [in the relatively distant past ]? We are hereby taught that Shimshai [the king's scribe] would erase it [being favorable to Mordecai] and Gabriel would restore it (Ibid.).*

And it was found written - R. Shila of KfarTamreta expounded: Now if the terrestrial script in the merit of Israel is not erased [see above], how much more so the celestial script! (Ibid. 16a).5

And it was found written, etc. ־ R. Pinchas said: That man [Achashverosh] had a good quality. Whenever someone did him a good turn, he would record it, viz.: "And it was found written what Mordecai had related, etc." (Medrash Rabbah).

6:3 And the king said: W h a t glory and greatness has been accorded Mordecai for this? And the youths of the king, his servants, said: Nothing has been accorded him.

Nothing has been accorded him [the connotation being that something should be accorded him] - Rava said [They spoke thus] not because they loved Mordecai, but because they hated Haman (Megillah 16a).6

6:4 And the king asked: W h o is in the court? And H a m a n had come to the outer palace court to tell the king to hang Mordecai on the gallows that he had prepared for him.

that he had prepared for him - [What is the intent of "for h im"?] It was taught: He prepared it for himself, as it is written (Psalms 7:14):

92

רש,, ^ אסתר ו כא (ט) ונתין הלטש יהסס טל ביקף: ח יביאו לבוש מלכות אשר לבש־בו

r % המלך וסוס אשרךכבזעליו המלך ואשר נתן ^ ' l l י כתר מלכות בראשו: ט ונתון הלבוש והסוס_על־ ה נ רעה על שאמר שימי ה

בראשאדס: יד־איש משרי' המלך הפךתמימ והלבישו את־

ש ואת־הכוס כאשר דברת ועשה־כן למרדכי היהודי ו ב ל ה מהר סח וו ו ז ו ן *j • ־ ן - - ״ ן ן T י • • jv ־ -ן:־ v ן > ו - v IJי •״ ״

תורה חמימהד ו , רשם דניאל על לבו(״•»<" אי) ויאמר ד ה ב (״"א אי) וחנה היא מדברת על ל נ ׳ כמש׳. (ש״* נ״י) ודומין לבוראן שנאמר (t"a ברא׳ית) מאמר ה׳ אל לבוי) [סיר] אל לבו, [ י י סימני למה ל , כל ת ך ל מ . [למרדכי היהודי.היושב בשער ה ׳ ו נ י היהודי ו כ ד ר מ (י) ל, י ד הו , הי ה י , אטד ל י , מנו טררכ ה י , אסר ל עשה כן למרדכי י ליה ו מ אלא א. [ ׳ , אמד ליה — היושב בשער המלךי׳) [םגיליח ט״ו * הודאי בא מרדכי איכא בי , טו ה י אמר ל, ה י / אמר ל 0 א ר ה , פגי ליה בחד דיסקרתא אי נטי בחד נ ן מ . אמר ליה ה ר ב ל תפל ד א

הא נטי הב ליה, הדא הוא דכתיב אל תפל דבר טבל אשר דברת [שם שם]. (יא) ויקח הטן מוי, אזל לגביה דטרדכי, אשכחיה דיתב• רבנן קטיה ומחיי יהי הלכותp שביהט״ק היה קיים, סאן o ,קסיצהי), אמר לד* במאי עמקיתו, אמרו ליה דמנדב מנחה טייתא טלי קומצא רסולתא ומכפר ליה, אמר לוע, אתא מלי קומצא קמח*

. [or or] (*,דירכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דירי ב («׳ טיח) , התם כתי ה ו יה של רחל גדולתן ש , בנ י ו . א״ר בנימין בר ל ׳ ו ג א לפניו ו ר ק י וש כ ונתק הלבו י ת , וכאן כ ך ר ב ה אשר לו ויקראו לפניו א ג ש מ מרכב אותו במרכבת ו

t nr׳] . ie ב) [0״ו והסוס ונו׳ ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש ונו׳', [ ) [םג־!ייז ס״ז *׳ ' ב לשקו ולתעניתו, ש , ש ת ש ב ש . אמר ר י ט ב מרדכי ו ש י (יג) ו

לנ סמלו מל ראש מנהיגי המלונה שרק ניליל עת שיקוים דנר המל!־, ולזרזו מחינת לשמור מ הנמל למרדט , ומהסוססה הזאת נראה ט לאו אוהנים אותו) אלא משנאתם מאסנתמרלט(שלא ט, ט ה לסמן, ועי׳ נחא״נ. ז) הסנרא והחליק ט הרשעים לנס מישל עליהם, והלב ידוע להוא סרסור לעבירה (ירושלמי נרטח פ״א ס״ה) ולכן אינם יכולים לההננר על ׳חפצי לנס, אנל הצדיקים סם מושלים על חפצי לבם. יי) ט לנר שאין מחא לו לאדם לא, מחה יתנם בנקל להאמין, ונדמה לו אולי צא ׳נין נ וכהאי גונא דרשו(שנהדר׳; פ״ס ני) נאנרסם כשאמרת את מ לי סקנ״ס קח גא את בנך את יחידך אשר א, יפן לנשאמר לו את יצחק כל הגי סימני למה לי בנך אמר ליה שני נניס יש ל• [יצחק וישמעאל], אמר ליה, את יחילו, אמר ליס, זה יטל לאמו

וזה יחיל לאמי, אמר ליה אשר אהנת, אמר ליט שניהם אהיניס ל•, סל שאמר לו את יצחק. ם) ר*3 שאמר למלך שאין ראוי מרלט לנטלה כיי לסלנישיס המלך יסג׳ ליתן לו• נלנוש מלכות ולהרטנו טל ט כסר אחל או מכס נהר אחר, ועל זה השיג לו אל תפל לנר וגוי נין מה שאמרת נראשונה ומה שאמריז באחרונה זיל הכ ליה. י) טרשי• בהלטח עומר, נמטאר בהמשך סן ה ס*ז מי מסמא טימא שאז ט הפרשה הקודמת [ועיין נסמוך אות ׳״נ]. יאנונט מהמשך הלשון מאן דסנדב מנחה וטי משמע דבקומן, או כנראה הכריט לפרש כן א דסהס מנחה ט משים לבמלרש איתא מטרש למחפשק• בעומר,' וצי׳ע. יא) ועיין משיב לעיל פרשם ג׳ פסיק ס) וע״ע לקמן דש סרשסח׳ נסי ג ועשרת אלפים. 'ם, ומט )יום ג' לחעניתו הי ג ומרלט יצא וגר. '

שקרא


"He has created for himself the instruments of death ;his arrows, for his pursuers has he wrought" (Medrash Rabbah).

6:5 And the king's youths said to h im: Behold, H a m a n is standing in the court . And the king said: Let him come in.

6:6 And H a m a n came in, and the king said to him: W h a t should be done with the man whose glory the king desires? And H a m a n thought in his hear t : W h o m does the king wish to exalt more than I?

And Haman said in his heart - It was taught: The wicked are thralls to their hearts; and thus we find (Genesis 27:41): "And Esav said in [i.e., in thralldom to] his heart"; (Psalms 14:1): "The cur says in his heart"; (I Kings 12:26): "And Yeravam thought in his heart." But the righteous are the masters of their hearts, viz. (I Samuel 1:13): "And Channah spoke upon her heart"; (Daniel 1:8): "And Daniel confirmed upon his heart"; (I Samuel 27:1): "And David said to his heart" (Ibid.).1

6:7 And H a m a n said to the king: The man whose glory the king desires,

6:8 Let there be brought the royal robes wherein the king is clothed, and the horse whereon the king rides, and let the royal crown be placed upon his head.

6:9 And let the robes and the horse be handed over to one of the most noble princes of the king, and let them apparel the man whose glory the king desires, and let them ride him on the horse in the city thoroughfare , and call out before h im: "Thus shall be done with the man whose glory the king desires!"

6:10 And the king said to H a m a n : Quickly, take the apparel and the horse, as you have spoken, and do thus to Mordecai , the

94

אסתר ז ח רש׳י

(יב) ויסב מרוט.

היושב בשער המלך אל־תפל דבר מכל אשר דברת: יא ױפןה המן את־ הלבוש ואת־הםוס וילבש את־מךךבי וירביבמ ״ בךחוב העיר* ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אישר המלך הפץ ביקרו; יאיױשב מרדבי אל-

v v ו ו ^ז ז ז • T r 11 ז Iwv ~ ׳v ־־: • T JV ז « ״•ויד< T T ו

תודה תמימהד ו *S *׳) ויאשר ד »׳ ) ו , דשם דניאל על לב ה ב בשש״נ(ש׳׳א אי) וחנה היא מדברת על ל. [ י י ס ] ( י מ ' אל ל (שיא נ״ז) ודושק לבוראן שנאמר (B'D ברא r־n) ראמר ה אל לבו, [ י , כל הני מימני למה ל .היושב בשער השא־ . [למרדכי היהודי ׳ ו ג י היהודי ו כ ד ר מ (י) ל, י ד הו , הי ה י , אמר ל י , מנו מרדכ ה י , אמר ל אלא אמר ליה ועשה כן למרדכי, אמר ליה — היושב בשער המלך") [«׳nS ם״ו *׳] . בא מרדכי איכא ביהוראי , מו ה י אמר ל, ה י , מגי ליה בחד ריםקרתא אי נשי בחד גרידא0), אשר ל ן מ . אשר ליה ה ר ב ל תפל ד א

. ( to 0«ל אשר דברת [׳ צ ל דבר נ פ ב אל ה , הדא הוא דבתי ה י ב ל הא נשי ה, אשכחיה דיתב׳ רבנן קמיה ומחיי להו הלכות י , אזל לגביה דמרדכ ׳ ו נ ת הטן ו ס י (יא) וס, מאן י ה קי ס שביהט״ק הי י , ב ה י , אמרו ל ו ח , אסר להו בטאי עסקי ( צה' קמיא טלי קומצא קמח* ת , אשר לד1, א ה י ה טייתא טלי קומצא דסולתא ושכפר ל ח נ ב ט ד נ מ ד

. [o r or ] (* דירכו ודחי עשרה אלפי ככרי כםפא דידי,ב (6׳ מקץ) ס כתי ח , ה ה ו יה של רחל גדולתן ש , בנ י ו . א״ר בניטין בר ל ׳ ו ג א לפניו ו ר ק י וש ב ונתק הלבו , וכאן כתי ך ר ב ה אשר לו ויקראו לפניו א ב אותו במרכבת המשנ כ ר י

nr «׳] . ie ם״י] ( נ ' ה יעשה לאיש וגו׳ כ והסוס וגו׳ ויקרא לפניו כ. [ ב לשקו ולתעניתו'*) [מגילי! ם״ז א׳ ש , ש ת ש ב ש . אסר ר י ט י ו דכ (יי) וישב ט־

לנ המלך על ראש מנהיגי המלוכה שרק נירו לשמיר ננל עין שיקיים דנר המלך, ולזרזו ננתיגיו הנמר למרדט , ומההוספה הזאת נראה ט לא מאהבת מרדכי(שלא היו איהנים אותי) אלא משנאתם, ט ה להמן, יעי׳ נחא״נ. P הסנרא והחליק ט הרשעים לבם מושל עליהם, והלב ילוע להוא סרסיר לעבירה (ירישצמי ברמת שיא היה) ולכן אינם יכילים להתגנר על ״חפצי לנס, אנל הצדיקים הס מושלים על חסצי לנס. ")כי דבר שאין מחא לו לאים לא, טחס יחננו מקל להאמין, ינימה צו אוצי לא ינץ נ ונהאי גונא דרשי(סנהדרין סיס ני) נאנרסס נשאמרת את מ לי הקניה קח נא את ננך את יחידך אשר א, ימו דנשאמר לי את יצחק נל הני סימני למה לי ננך אמר ליה שני נניס יש לי [יצחק וישמעאל], אמר ליס, את יחידך, אמר ליה, ׳ה יחיד לאמי

וזה יחיד לאמו, אמר ליה אשר אהבת, אמר לי®, עד שאמר לו את •צחק. ר*3 שניהם אהיניס לי שאמר למלך שאין ראוי מרדט לנמלה ניו להלנישרס סמלו יסני ליתן לד נלנוש מלכות ילהרכיט על ט כפר אחד או מכס נהר אחד, ומל זה השיג לו אל תפל דנר וגו׳ נין מה שאמרת נראשונה ומה שאמרת באחרונה זיל הנ ליה. י) טרש״י נהלמח שמרה ס״ז נניסן, נמטאר בהמשך מענינא דיומא שאז ט הפרשה הקודמת [ועיין נסמוך אות י״ג]. ואמנס מהמשך הלשון מאן דמנדנ מנחה ומי משמע דנקומך, אך כנראה הכריחו לפרש כן א ם מנחה ט ד מ משוס דנמדרש איחא מטרש דמחעסקי נעימר,' יצי׳ע. י") ועיין משינ לעיל סרשס ג׳ פסיק ס ועשרת אלפים. יי) ועיע לקמן דש סרשסח' נסיס, ומה ם ג׳ לתעניתו הי י י ( . ע ד ג ומרדט יצא ו

שקרא


Jew, who sits in the king's gate. Let fall nothing of all that you have spoken.

to Mordecai, the Jew, etc. ־ ["to Mordecai, the Jew, who sits in the king's gate" — Why all these signs?] When the king said: "Do thus to Mordecai," Haman asked: "Who is Mordecai?" Achashverosh answered: "The Jew." Haman: "There are many "Mordecai's" among the Jews." Achashverosh: "Who sits in the king's gate" (Megillah 16a)8

Let fall nothing - Haman said to him: "One village or one river-tax suffices for him." Achashverosh: "Give him that, too" [in addition to everything else] — "Let fall nothing of all that you have spoken" (Ibid).9

6:11 And H a m a n took the robes and the horse, and he appareled Mordecai , and he rode him through the city thoroughfare , calling before h im: " T h u s shall be done with the man whose glory the king desires!"

And Haman took ־ Haman went for Mordecai and found him teaching the halachoth of kemitzah [the fistful of the meal-offering] to the rabbis gathered around him. Haman asked: What are you talking about? Mordecai: When we had a Temple, one who pledged a meal-offering brought a fistful of fine flour, which atoned for him. Haman: Your fistful of flour has made naught of my fistful of ten thousand silver talents [See commentaries on 3:9] (Ibid.).10 "׳

calling before him, etc. - R. Binyamin b. Levi said: The descendants of Rachel are equal in greatness, viz. (Genesis 41:43): "And he [Pharaoh] had him [Joseph (Rachel's son)] ride in his second chariot, and they called before him:'Avrech ' ["Bend the knee!"]; and here: "And let the apparel and the horse be handed over...calling before him: "Thus shall be done to the man . . . " (Medrash Rabbah).12

6:12 And Mordecai returned to the king's gate, and H a m a n hastened to his house, mourning, and with covered head.

And Mordecai returned, etc. - R. Shesheth said: He returned to his sack and his fasting (Megillah 16a).13

96

אסתר ז ח רש׳י שער המלך והמן נדחף אל־ביתו אבל והפוי לשרץ ולחעמחו: אבל וישיר ב נ ה ו י ב ה א ־ ל כ ל ו ו ת ש א ש ר ז ל ן מ ראש:יגױספר ה, במסכה מנילה: (יג) אשר " - : J ! י ײ !0 ן ! ז - ז ־ ! « ־. אמרה ׳ ו נ פלו את כל־־אשר קרהו ויאמרו לו חבמץוזרש החלות לנ^ ^ ילעסר י כשהס יורױש ױרדם י א 5 ד ר ם מ י ^ ^ / C ^ W K לנפיל לפניו לא־תוכל א כי־נפול תפול לפנין; עד למ«• יככהס עיליס עיליסן עד לרקיע יעד הכי־ביס: ע ׳ ״ ם ^ ^ ־ י ^ ך ! ? £ ל 1 ד ע י

ױבהלו להב;א את־־המ| ״ אל-המשתה אשר־־עשחה אסתר : הלי לנישה

הורה תמימהל וחפוי ראש. כי הוי נקים ואויל עם םרדכי בשבילא דבי הסן, חויתיה ברתיה דהוי כ א קאיס אאינרא, סברההיא, האי דדכיב אבוהא הוא והאי דמסנא קטיה— סרדכי, שקלא עציצא דביהכ״ס ושדיהיה ארישיה דאבוה, דלי עינה וחויא דאבוהא הוא, נפלה מאינרא לארעא ושתה, והיינו דכתיב והכן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו

. ( ׳ ז * ״ ה ם ל י כ מ ] ( י י וחפוי ראש על כה שאירע א (*) ראמדו לו חכמיו. קרי לוז אוהביו וקרי לתו חכמיו, א״ד יוחנן, כל האומר דבר חכמה

) [שם *0] , אפילו בעובדי כוכבים נקרא חכם', ואס כשבט ה אש מורע היהודים. אמרו ליה, אי מעאר שבטים קאתא מרדכי יכלת א, יהודה — דכתיב ירך בעורף אויביך, אינך— יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת אה

, [ דכתיב בהו(תהליס »׳) לפני אפרים ובנימין ומשה עוררה את גבורתך®,) [שם «, אומה וו נפרלתפול. דרש ר׳ יהידה ביר אלעאי, שתי נפילות הללו למה, אמרו לו טשולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהם יױױן ױרדין עד לעפי וכשהן עואן עואן

עד לכוכבים',) [שם שם]. ייבהלו. מלמד שהביאיהי בבהלה'") [שט שם],

שקרא ה:חונ ליום אתמול שלישי כלנתינ ויט ניוס השלישי ותלנש אשחר מלסח—יים שלישי לשילוח הרצים היה. ומשם הדרשה מלשון דשנ מרדני נראה\ים משים ילשון השנה משנה! אל המ5נ שהיה נו י, ומפץ הירשה וזשינ את הנזילה — כשין ו למאורע ז שנזל! ואידי למקורם לזה כיה בשקו ונתעית וכתינס אנל על ר ו וישנ מטאר ששנ לזה. יי) יתכן י נחו מלשון נרחף.אל ניתו אנל, אל טתו נסנת טחו, וכמו(ש1נ כ״א) אל ש*ל ואל טת הדמים, •עויש,ר נ ונס ט אץ א:ל אלא נקרוניס•, ומי יחסו — י הפציצא, ט לא היה עול להתמהמה עיי נחין . °י) והרנר חכמה שאמרו הוא העני; סמנואר נירשה הנאה. 6י) מפס ירשה זי פשט, יא ט מטאר כלל מה שאמרו נלשון סשק אס מזרע היהודים מרדני, האס נסתפגץ נתיצאת נזע מרדט, תם לשון היהודים בה׳ היויעה איט מנואר, ילק ירשו אס מזרע טהורים,

היהיוים המצו״ניס, ונרמסרש. ועיץ נטרשיי נחהלים נפסיק שהינא כאן, לפני אפדם וננימץ ומנשה, טרש, חיל, כשיטו ציי טס לתשועתך אפיס שאינם כראי עוירה נטרחך <הם , עכיל. ומשמע מיניי! יכש״נ לשאר שמיס

•עיר הקניה ננירחו, ילכאירה פלא היא , שהמנין סותר לאגדה שלשניט שמניאר יא!״ ירק אלה סשנמים מינסטס נעזרו של הקניה מפני גדולתם ומעלתם.י י וציל יהכונה כאן ישאר השנפיס אין יכולים חנה ׳שריל מל נ , ט מורע פ לנפוח טשועת הי התירס טמי אתשורוש, וכשאינם כראי לא יהיס ה' לעיר לסם יאיכ אתה יכלת ליה, משאינ אלה הארנעס שנמיס נפוחים נכל איפן נישועת ס׳ ואטלי אס אינם. יי) צריך נאור מה שיד «ס להשחי נטלוח ט י נ, וצי ל יכונתם יעיך הנפילה חטה לעומת ן המ ו העליה, יכמי שהעלים של מרוט חטה למעלה ראש,, ה ל ט תת מ ף מי י ט כך נטלתו פל סמן הטה ע וטיט נפל חטל — סוף נטלם. יי׳) מדייק מילא כתינ דנטלי להמן לנא, דהלשון להטא היא לשק נס לט פרו אס מנונד, אלא מסני שהנטלוהו לנא שלא ברצונו, והסנה ליה מסני שלט לא הלו מתה אחר משתה ושמחה , אחרי המאיר! שלו עם מררט ימיתת נחו ונטאת אשתי ואיהנין, ועײןמש״כ כעץ רױק כזה נלשון להניא את ושת• המלנס [עיל סרשה א' כסוק יי נורשה טוס השטני]. דחק ט לא

קר*מ אל המשתה ט אם בהצוהו לנא סתם.

?c


mourning, and with covered head - When Haman passed with Mordecai through the courtyard of his house, Haman's daughter, standing on the roof, caught sight of them. Assuming the rider to be her father, and the groom, Mordecai, she deposited the contents of the privy pail on her father's head. When she looked, and saw it to be her father, she jumped to the ground and died. This is the intent of: "And Haman hastened to his house, mourning, and with covered head" — "mourning," over his daughter; "with covered head," literally {Ibid.).1*

6:13 And H a m a n related to Zeresh, his wife, and to all his loved ones all that had befallen him. And his sages and Zeresh, his wife, said to h im: If of the seed of the Yehudim is Mordecai, before whom you have begun to fall, you shall not prevail against him, but fall, shall you fall, before him.

And his sages said to him - They are called "his loved ones," and they are called "his sages"! R. Yochanan explained: Whoever utters something wise, even if he be a gentile, is called a sage (Ibid.).l>

If of the seed of the Yehudim - They said to him: If Mordecai comes from one of the other tribes, you can prevail against him; but if he comes from Yehudah, Binyamin, Ephraim, or Menasheh, you cannot prevail against him. Yehudah — as it is written (Genesis 49:8): "Your [Yehudah's] hand on the nape of your foes." The others — as it is written (Psalms 80:3): "Before Ephraim and Binyamin and Menasheh, stir up Your might" {Ibid).16

fall, shall you fall ־ R. Yehudah b. R. Ilai expounded: What is signified by these two "fallings"? They said to Haman: This nation [Israel] is compared to dust, and it is compared to the stars. When they fall, they fall to the very dust; and when they rise, they rise to the stars [and your falling shall be commensurate with their rising (a "double " falling, as it were)] (Ibid.).17

6:14 While they were yet speaking with him, the king's eunuchs arrived, and they hurried to bring H a m a n to the feast that Esther had made.

98

ז ר ת ט א

ז א ױבא המלך והמן לעתות עס־אסתר המלכה: ב ויאמר וזמלך'לאסתר גם ביוםהשױ במשתהI J הילן מה־שאלת ך אסתר המלכה ׳ ומדדבר)שתךעדץןןד המלכותותעש: נותען אסתרי המלכה ותאמר אס־מצאתי' הן בעיניך המלך ואכד־על־־המלך טובי תנתן י נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: י כי נמבךנוי אני ועמי להשמיד להר־וגיולאבד/אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אץ הצר שוה בנזק המלך: ס

RV |V - L Y - L W >T - I - • R• ץ • L-^T י VIIV- ן

ה ױאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכהAT ו - - v 1 ו v v- •y - ־: IVJV - v

מי הוא זה ואי־זה הוא אשר־מלאו לבו ל;ןשות כן:' י ותאמר אסתר >איש צר ןאויב המ ן החן הזה והכו ן נבעת מלפני המלך והמלבה:װהמלך

IV v - ו ו זן ן I v w , - / - | - • • ו י • IJT ו ז *v -

5ןס. בחמתו ממשתה הײן אל־־ננת הבית ן והמן J מד לבר)ש עלץפשו מאסתר המלכהבי ראה בייבלתה אליו הרעה 'מאת המלך':

lv r.• • *־ - VT TIT , rt - י /T !,IT • v T T

ס ת הביתן אל־בית ו משתה ל נ ח והמלך שב מ חודה תמימה

ץ הצר שור, ונו׳. אמרה לו, *ר זה אינו שוד. בנזק של מלך, איקני בה בושתי ז (י) א וקטלה, השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי") [ממיר ns »׳].

(י) ראטר וגו׳. יאמר השא־ אחשורוש ויאשר לאסתר המלבה, ויאמר ויאשר למה לי, איד אבוע, בתחלה עיי סתודנק, ביק דאשדה ליה בת מלכים אנא, מבית

שאול קאתינא, סיד ויאשר לאסתר המלכד, [«ם ״=]. (י) רטן היע הזר.. איר אלעזר, טלטד שהיתר. מחוה כלפי אחעורוש ובא סלאך וסטר ירה

) [ש0 ש0]. כלפי הקכ (יי) והמלך שב. ולשעלה כתיב והמלך קם בחשתו. מקיש שיבה לקימה, מה קימה נחיטהק צהריג את ושתי. אף שיבה בחישה, דאול ואשכח למלאכי השרת דאדסו ליה כגברי וקא *) הלשין אין הצר שיה טרושו שאיט חישש. והדיוק ממוק, להוא המן, והיא י הוא מוצא כתיב כנזק המצונה או המרינה , ט 3)מדייק יתור לשון המן הרעהזה, להויל צומי איש אבק עם רנ נזה יניא מי:רת נם נאוצר המצינה רש צר ואויב הזה וצמה הנסיקה את ינריהצומר המן עיי העיר סננסתס ונס יהיה מזה קלקול וחסרון הרע הזה, ונס צמה הזנירה נצל את שם המן אחרי נמשא ומתן מי המוינה נמוק, ואחיי ינתיג נמק ימרמזה סליו נננױ ״סזהי, וצק יריש ימסני שבלבה המלך, משמע ירמיה לו על המק המיוחל הנוגע היתה ממסת על אחשורזשעל סחזוחו ושנאתי להסניס יק למלו לנח, ולק וריש צר זה אינו שוה [ר׳׳ל אינו לגזירת המן, כיתה חפצה נחס לנה נאמרה *ש צר מתן שים ערן ושמי] לנזק המלך, ני לא אינסת ליה ואױנ לרמז על אחשורוש, אך נא מלאו וסטר ייס נלסי נזה ונל מנתו הוא רק למלא תאות נסשו ורצונו, איקני המן, ועיי זה הנירה את שגגת חשצה ואמרה נכ-יריש כה נושתי יכו'. ונסמך על הורשה נשרשה א׳ ראמר . המן הרע הזה. וכיה נש״ס כיי וכשה את ילה

ואמרה

רש־י) סנחן לי נפשי. שלא ג ) ץ אהרג בשלשה עשר נאור שגזרת גוירס הריגה על עמיק לי נ ומולדתי: ועמי. י בבקשתי שלא יהרגו ואם חאמר מה איכפת לן ט איככה אוכל וראיתי ונו׳ : (ד) ט אץ הצר שוה בנזק המלך. אינט חושש בנזק המלך שאילו רדף אחר הנאתך היה לו לומר מטר אותם לעבדים ולשפחות וקנל הממון או החי׳ אותם להיות לך לעבדים הס וזרעם : (ה) ויאמר המלך אנזשורוש דאמו לאסתר המלכה . כל מקום שנאמר ראמר ויאמר שני פעמים איט אלא למדרש ומדרשו של זה בתחילה היה מדבר ממה על יד שליח עכשיו שידע שממשפחס מלכים היא דבר עמה הוא בעצמו: (ז) ט כלמה.ה הרעה השנאה עמי

והנקמה:


and they hurried [vayavhilu] - We are hereby taught that they brought him in a flurry [behalah (similar to vayavhilu)] (Ibid.).n

7:1 And the king and H a m a n came to drink with Queen Esther.

7:2 And the king said to Esther also the second day of the feast of wine: W h a t is your petition, Queen Esther, and it shall be granted you ; and what is your request? Until half the kingdom, and it shall be done.

7:3 And Queen Esther answered and she said: If I have found favor in your eyes, O king, and if it pleases the king, grant me my life as my petition, and my people as my request.

7:4 For we have been sold, I and my people, to be destroyed, killed, and annihilated. And if we had been sold as man-servants and maid-servants, I would have kept still; but the oppressor takes no account of the king's loss.

the oppressor takes no account, etc. - She said to him: This oppressor is indifferent to the king's loss. He was envious of Vashti [See commentaries on 1:16] and he had her killed ; now he is envious of me, and wishes to have me killed (Ibid.).1

*

7:5 And King Achashverosh said, and he said to Queen Esther: W h o is this, and where is he, who has presumed to do thus?

And he said, etc. - "And King Achashverosh said, and he said to Queen Esther": Why these two "sayings"? R. Avahu said: In the beginning, he addressed her through an interpreter; but when she said: I descend from royalty, from the house of Saul,"he said to Queen Esther" (Ibid.).

100 אסתר ז

והמן נפל על־המטה אשר אסתר עליה ויאמרv J - T V T J - J V J V *J T • י 9 ״ T 1 *ן

הפלך הגם לכבוש את־המלבה. עמי בבית הדבר הנא מפי המלך ופני המן הפו:«ויאמר

V J* IT K* • / , ' «*1, ו ז ץ י ? T T p

חרבונה אהד מךהפךסים לפני המלך גם הנה־ ה^ץ אשר־^שה המן למרדכי אשר דבר־טוב

J V • »v ו - ד « T IT T ז ,יןו, v . , IJ*־ על־המלךעמד בבית הp גבה המשים אמה

A T ־ J ־ • • T I T T J ^ ־ : " I . : .

: ו י & * י ל ת ך $ ה ר מ א ד

רש׳י (ח) והמן נפל. המלאך דחפי: על המסה אשר א0הר עליה. דרק היה לישב בסעודה על p5 על נבי .המעות כמו שנאמר בראש הספר מטות זהב וכסף לבני המשהה :א הנס לכטש. לשץ הימה ט לכבוש לאטס בחזקה כמו (במדבר לב כב) ונכבשה הארץ: (ט) נס הנה העץ. נס רעה אחרת עשה שהכיו הען לחלית אוהבו של מלך שהציל את המלך מסס המות:

תורה חמימה, דפקדינן הםןג) [נעילה 0׳׳« *׳] , ה א, ואטד לחו מאו עוברייכו, אמרו א עקרי לאילני דביסתנ

. [or or] (טלטד שבא טלאך והפילו עליהי , ר י , איר אלע ה י . נפל טבעי ל ל פ p נ ־ n . איר אלעזר, אף חרבונה רשע באותה עצה הידר־), וכיון שראה שלא ה נ ו (ם) ויאמר חרב, והיינו דכתיב (אייב נ״ז) וישלך עליו ולא יחמול ח ר נתקיימה עצתו מיד ב

. [or or] (מידו בדוח יברחי , אחת של מלכו של עולם ואחת של . שתי שכיכות הללו למה ה כ כ וחמת המלך ש

. [or or] (ת של אסתר ואחת של ושחיי ח , ואמרי לה א ש ח ו ש ח א, בניה של רחל גדולתן שוד., התם י . איר בנימין בר לו ו ת ע ב ח (נ) ויסר המלך את טד יוק» וכאן כתיב (•׳ «?ן) רפד פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על ית מבעחז &שר העביד מהמן ויתנד. למרדכי") [ס״י *•nr ג׳ pec »׳] . ב ויסר המלך א כתי

ואמרה המן הרע הזה. ג)מדייק יחוד הלשון אלן לנחינ לעיל והמלך ק0 בית משחה היין, דהא מ ממשחה היין לא הו*צ לומר כאן אצא המלך שב, ילק לריש דמקיש שינה צניח המשחה ליציאתו משם מה יציאתו ניזמה כדכחינ יםמצך קם נחמחי אף *נהו נידמה, ומלכתי נ עוד מגינת הניחן שגם ים טױתר להא כנר כחינ שיצא לשם, וטון לשנ משימא למשס שנ, לק לריש שהשינה נחיט־ טהס מילה אפוא ממיס למגנת נהיראת ט י ק גינת הניתן, [ מ בשנ< כמו משל עניים(תסליס יינ)] — נשטל ממעשה שנעשה נגנת מיתן שב תכף אל טח משתה היץ, ט לא מצא שם המקום לשכך חמתו ועול טסף לו שם, וכמו שמפרש. י) מסל ן ו לבר להגדיל חמתו סל מ משמע לשון נופל והולך, טפל חמיל, רו6ס לןיץף! לסרלט, ) די( במצה להכנת מ ומצאן־ פטלו. ה, ומטיק ׳ ט מנשיה יאמרו לו חכממ וטי ימשו פן ו זה משוס לאליה מנק ילע שהמן מחיק מנהו ומשים אמה, יאס רק סיס השמועה לבל לא מליל זה נלשץ ווא• למלך ש*ל• אץ הינר מטון ייתסס

, ונפרס שאץ ערך הגונה מוכרח למק שרצה נלאי ביס. י) טרשיי שם נאױנ נן פצחו שטה מס״עזח כשלונז ס נחחלס ינרח מידי כלומר מסיור ידו מ' כלשק כאן כסי שעשה חרמנה להמן מכיל, ימי ט מיי נרח—נרח מפייר ילו נשעח כשלים, ומךנמה היה אחי משנעת הסריסים הנזכי׳ם לעיל נפרשה א' ורמו של ממוכן שהוא ממן ומניו ניעה על איותט. י) נסמך על המנואר נסוף פרשה נ' כשוך מרי׳ אי) נשיו אין כחינ כאן אלא כשיך, נ ) .חמת המלו שטכה שאינה שכיכה ואימתי שככה חמתו כשנצלנ, הלא טא רכידנ ױתלו את המן וחמת המלך המןמה שהחצה לשכך אחר הרעת שככה, כלומר »חה מי. ושתי ממרס סחה טווי עם השטכה מחמתו על המן ומיש שחי שטמת הללו למה, י״צ לסלייק מילא כחינ וחמת המלך שנה׳כמוסי אשי חשינחמח איזן•(נראשית כ*ו)ינתינ שככה שהיא מן השרשיס הכפולים [המודם לרנ על כפל הפעילה ומיקה], משמע דלהירות גאה,

ט נם השטכה טחס כטלס וכמו למפרש.׳ למרלט משנס נדמץ נא . *) וסטאר נפרשה נ

ומיץ


7:6 And Esther said: A man who is an oppressor and a foe, this wicked H a m a n ; and H a m a n was confounded before the king and the queen.

this wicked Haman - R. Elazar said: We are hereby taught [by the "abruptness" of "this wicked Haman"] that she began to point to Achashverosh, when an angel supervened and struck her hand towards Haman (Ibid.).2

7:7 And the king arose in his anger f rom the feast of wine to the palace garden, and H a m a n stood to beg his life of Queen Esther; for he saw that evil had been determined against him by the king.

7:8 And the king returned f rom the palace garden to the house of the wine-feast; and H a m a n was fallen on the bed where Esther lay. And the king said: Did you also come to vanquish the queen with me in the palace? The word went for th f rom the king's mouth , and H a m a n ' s face was shrouded.

And the king returned - And above, it is written: "And the king arose in his anger." "Returning" is being likened to "arising." Just as the arising was in anger, so the returning. For he went and found angels in the form of men uprooting the trees of his garden; and when he asked them: "What are you doing?" they replied: "Haman's orders" (Ibid.).3

i and Haman was fallen ־ Should it not be: "and Haman/e//"? R. Elazar said: We are hereby taught that an angel came and pushed him upon her (Ibid.).*

7:9 And Charvonah, one of the eunuchs, said before the king: Behold, too, the gallows which H a m a n made for Mordecai , who spoke in the king's behalf, standing in H a m a n ' s house, fifty cubits high. And the king said: H a n g him upon it!

102 אסתר ז ח רש׳י

י ויתלו את־המן על־ העץ אשר־דעץ למרדכי והמת המלך שככה: ס ח י״ מוס ההוא נתן המלך אהשור^ט לאסתר

המלכה את־בית המן צ:רר ח(א) מה היא לה. איר היא ומךךכיבאיל־צייה^ך^ײמיךהאסתרמההוא־לה: בױסרהמלך

תוהה תמימה) [«׳6־. ם*ו«׳] , , דפקדינן הקג ה עקרי לאילני דביסחנא, יאמר לרו באו עובדייכו, אמרו א

,[or or] (נפל. נפל מבעי ליה, איר אלעיד, מלמד שבא מלאך וד&ילו עלירי p r o («) ויאמר חרבונה. איר אלעזר, אף חרבונה רשע באותה עצה היולי), וכיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח, והיינו יכתיב (איוב כ״ז) וישלך עליו ולא יחמול

מידו ברוח יברחי) [or •ס]. וחמת המלך שככה. שתי שכיכות הללו למה, אחת של מלכו של עולם ואחת של

. [or or] ('אחשורוש, ואסרי לה אחת של אסתר ואחת של ושתי ח (ב) ויסר המלך את טבעתו. איד בנימין בר ליי, בניה של רחל גדולתן שוד., התם כתיב («׳ ®rf) ױםר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וכאן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביד מהמן ויהגה למרדכי") [סיר «־nr ג׳ p®t »׳] .

ה. 1)מדייק יתור הלשון 6ל ואמרה סמן הרס הזג לעיל והמלך קם י ח , יהא טין מ ן י נ׳ת משחה ט, ל לומר כאן אלא ולמלך שג 0משחה טין לא טי ילק לריש ומקיש שינה לניס המשחה ליציאתו משםנ וסמלו קם נחמתי אף הי נ י מה יציאתו נידמה נ שינתו נחימה, ומלנתיב של מנעת הניתן שנס זה ייוחד להא כנר נתינ שיצא לשם, וטק ישנ סשיסא, לק יריש שהשינה נחימז היה ס מיל למשס שנה אשיא המיס למגנת נטראת ט י סגין גינת הטלק, [ גשטל כסו משל עניים (תהלים י'נ)] — נשניל המעשה שמושה נגנת הניתן שנ מכף אל טח משתה היק, ט לא מצא שם המקים לש ע חמתו ועול ט?ף לו שס) מסל , ונמו שמשרש. י ר לסנדל חמתו סל המן מ משמע לשק נישל והולך, מסל חמיל, rtn לזקוף) ריל נעצה להכמז המן למרדכי, . ה •מלאך מטלו, ומלייק י ט כמש״כ יאמרו לו חכמיו ומי •עשו טך ו זס משוס יאליס מנץ ייע שהען מחיק בנבמ חמשיס אמה, לאס רק סיס סשמועה לני לא הולילי מטון ויתסס . זה נלשון ודאי למלן ש*ל• אין הלנ

, ונסרס שאץ ערך הנוגס מונרח למק שרצה נראיה. י) טרשי• שם נאיונ נן עצתי שטה מטיעו ז נ נתחלה ינרח מיי! כלומר מעזור ידז נשעח כשלונון י ׳ הלשון נ כסו שעשה חרנינה להק מכיל, וט• ט, ויזךטנה די נרח — נרח מפ׳ור ירו נשעת כשלו ס נ היה אחי משנעת הסריסים הנזנדם לעיל גסרשה א'עה על אחת י ק שהוא המן וחנרו נ מ ורעו של מ. י) נסמך על המטאר נסוף שרשה ג׳ נשוך ט מרו ,חמת המלך(נ׳ אי) נשוך אין כתינ כאן אלא נשוך, ש טכס שאינה שכיכה ואימת• שככה חמתו כשנצלנא וכחינ ייחלו את סמן וחמת המלך , הוא ט ן המ שככה, בלומר »חס מזימה שהחלה לשכך אחר הריגת. ושת* נגמרה עחסניחל עם השטכה מחמתו על המןת סללו למה, ייל למל״ק מללא כתיב ומיש שתי שמו וחמת המלך שבה,כמועי אשי תשוב חמת אחיך(בראשית כיז) יכתיב שככהשטא מן השישים הכפולים [המודם, אה לרג עלכסלהסעילהוחווקה], משמע ולטרוח ג

ט נם השכינה טחה נטלה וימו ומשרש.ט משנס ננימץ נא . ' ומרו *) ומטאר נסרשה נ

הדין


And Charvonah said - R. Elazar said: Charvonah, the wicked one, too, was party to that counsel [to build the gallows for Mordecai], but when he saw that the plot was foiled, he immediately fled. And this is the intent of (Job 27:22): "And when he [the evil-doer] is pelted mercilessly; from his presence, he [his accomplice] shall hastily flee" (Ibid.)?*׳

7:10 And they hanged H a m a n upon the gallows that he had readied for Mordecai, and the king's wrath abated.

and the king's wrath abated [shachachah] - Why these two "shechichoth" [connoting two abatements]? One [wrath] of the King of the universe; and the other, of Achashverosh. Others say: One [abatement of wrath] in respect to Esther; the other, in respect to Vashti [See commentary on 2:1] (Ibid.).''

8:1 On that day, King Achashverosh gave Queen Esther the house of H a m a n , the oppressor of the Jews; and Mordecai came before the king, for Esther had told him what he was to her.

8:2 And the king removed his ring, which he had taken f rom H a m a n , and he gave it to Mordecai ; and Esther placed Mordecai over the house of Haman .

And the king removed his ring - R. Binyamin b. Levi said: The descendants of Rachel were equal in greatness. In respect to Joseph [Rachel's son], it is written (Genesis 41:42): "And Pharaoh removed his ring from his hand, and he placed it on the hand of Joseph"; and here: "And the king removed his ring, which he had taken from Haman, and he gave it to Mordecai" (Medrash Rabbah)?

and Esther placed, etc. - R. Abba b. Kahana opened his discourse on Megillath Esther with (Koheleth 2:26): "To the man who is good before Him, He gives wisdom, and knowledge, and joy " — This is Mordecai, the righteous one; "and to the wicked one, He gives employment to gather

104 רש׳י אסתר ח

קי״ לה־ את־טב^תו אשר העביר מהמן ױתני׳ למרדכי מצחו הרפה: (י) הנה בית -״ד^ אסתריאת־מרךב; על־בית המן: ג ותוסף המן וני׳. ומפתה «ל אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו׳ - ו.** ־ ! י י ' • • ־ <-<• ־ •,׳•י ־ . . - ־ « ־ ״ « • רואים שאכי מפז בכם ויל ׳ מה שתאמרו יאמיט הכל י-^ל יתתקנךלו להעביר את־רעת המן האגגי

שמאיי הוא לפיק־ אין ואת מחשבתו אשר השב על־היהודים: י ויושטי ׳ L ׳י׳ י־* ־ ־• ־׳ ״ י; י ! . pn5 אתם להשיבם אלא '

יס כסוב המלך לאסתר את שרבט הזהב ותקס אמתר כתט ספרים א «ףכס: w אץ להשיג • ותעמד לפני המלך: ה ותאמר אס־על־המלך

• ־* י אץ נאה להשיט ולעשות כתב ׳r: •י •׳־׳ ־••״•' ,־. ׳ המלך נזייף: <ט) ככתבה. טוב ואמ־מצאתי הן לפניו ובשר הדבר לפני באותיות שלה: כל™. י*א המלך וטובה אני בעיױוי יבתב"להשיב את: מספרים מחשבת המן בךהמדתאי^אגגי אשר כתבי?אבר את-

• "V - -ו• - י | - JY -. •T-:|Tp T TI ז y I <T T V V ־־.I־ ! * ,

היהודים אשי בבל־מדינות המלך: י בי איככה אוכל וראיתי בתנה אשרץמצא את־עמי ואענה אוכל וראיתי באבדן מולדתי: ס זףאמרI K ־V L , 1» 1 י . - T T I • * TI ־ <T T ן•• I V J¥ I • » .

המלך אחשירש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית־המן נתתי לאסתר ואתו תלו ע^־העץ £ל אשר־שא־ו rr בװזודײם יתיר י"׳: ״ ואתם כתבו על־זדהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי־יכתב אשר־נכתב בשס־המ״לך ונחתום בטבעת המלךיאמ

I w V - I ־ ־>־ ־ I plv V « , 1 ־1 ־ « JT ן • v -t T | 1• IVAV -

להשיב:« ויקראו סיפרי־המלך בעת־ההיא בחדש השלישי הוא־ « ז I If |T— r• ן I - ־־ T .-ו - • - V - ו י •

הדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתבככל־אשר־צוה מרדכי אל-V •1־ I I T Jt• , V ו T,l ו - י I • ן w VI JT ן • — ז t • ו. •י

הןהוךים ואל האחשךךפנים ןהפחות ושרי המדינות אשר • מהדז ועד־כוש שבע ו״עשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה"הנם

7- | . ז ז . י ו * י > י T י י J י 1•> , - ז ו • ז

ועם ?לשנו ואל־היהוךם ככתבם וכלשונם: י ויכתב בשם המלךIVJV - - ו ו IT ן י * ו ז ז ו ז - ן • י i » ו T « ז

חורה תמימהא פתח לה לסגילת אסתר מהי א (nSnp ני) לאדם ת והשם אסתר ונוי. רבי אבא בר כ שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה — זה טרדכי הצדיק , ולחוטא נתן ענץ לא»ף, לתת לטוב לפני האלהים — אלו מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר ולכנוס — זה המן

. [ ׳ לח י׳ * י את מרדכי על בית המן3) [סגם ובלשונם. תניא, רבי שמעק בן אלעזר אומר, כתב עברי לא נשתנה כל ב ת כ (פ) כ עי<$־, שנאמר ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה אף

כתבם לא נשתנה*) [סנהדרין כיב אי].

ועיין לעיל פרשה ו' הסיק י״א נירשה רקראס מסנהדרין נמנואר ) מרדני ט לפניו כנה. ב, וא״כ היה מצויץ נחכמה ועל •ח ' נמנחות ס׳׳ל נק לאטף נאה ישתה ישמחה לישראל, ולמשא נחן מ ולמיס יה המן כמש״כ אח כנוי עשה, וטף הפינה) נא לאפיקי ממאן יאמר באס למריט ואסתר. ג

ינער מירא נשתנה כחנ מנרי לכתנ אשורי, וכחנד היא כתנ של מי מנר הנהר, והיא ס׳׳ל ולא נ ע ק הוא, אלא ממונח הנתנ שהיה מתחלה מא נהוג, ונמו לשונס לא נשחנה שהרי נל ספרי ס ו ו ט פד סיסים נתונים נלהיק כן הכחנ הוא זה שטס נ ו לעולניס וסחס. וננאור רחנ נסנץ ים נתנמ נחווה

חנימס


and to heap up [wealth ] " — This is Haman; "to give it to the good before G-d" — These are Mordecai and Esther, as it is written: "And Esther placed Mordecai over the house of Haman" (Megillah 10a).2

8:3 And Esther spoke once more before the king, and she fell at his feet, and she wept, and she pleaded with him to annul the evil of H a m a n the Agagite, which he had plotted against the Jews.

8:4 And the king held out to Esther the golden sceptre, and Esther arose and she stood before the king.

8:5 And she said: If it please the king, and if I have found favor before him, and the thing be right before the king, and I be good in his eyes, let it be written to return the letters, the plotting of H a m a n the son of H a m d a t h a the Agagite, which he wrote, to destroy the Jews in all the king's provinces.

8:6 For how can I bear to see the evil that is to befall my people, and how can I bear to see the destruction of my kindred?

8:7 The King Achashverosh said to Queen Esther and to Mordecai the Jew: Behold,־ I have given the house of H a m a n to Esther, and him have they hanged upon the gallows because he set his hand against the Jews.

8:8 And you, write about the Jews as it is fit in your eyes in the name of the king, and seal it with the king's r ing; for the writ which is written in the king's name and sealed with the king's ring cannot be revoked.

106 אסתר ח רש׳י

: (י) כיי הרצים. ר י נ ד אחשוו־ש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים הS f l W K S ; ^ ^ ? ־ ם י צ י ״ ה י ד : ?

בני הרטבים: יא אישר נתן המלך ליהודים! אשר הממהרים ליו!: (יא) ישללס; לבת. כאשר נכתב בראשוטת . I L J — ^ U «.״:״, , ־ ' T ^ י, ־

בכל־־עך ועיר להקהל ןלעמל 2ל־־נפשם והם עזה לא שלי! אח ידםג נס״ס כיי ולהרוג נוי״ו וננקא מינה ללינא שהראו לכל שלא נעשה לשם ר ה ד ל י מ ע ה ל

; r"n ולאבד את־על־חיל ?ים ומדינה הצרים אתם טף , » IT vT T ונשים ושללם לבוז: יבביום אחדיבבל־מדינות I א I

המלך אחשורוש בשלושה עשר לחו־ש שנים-f ן VJ ן > T T /T I » A-X ־ -J Ivjv -

עשר־הוא־חדש אדר:|T ־: V / VT T

תורה תמימה, שנאמר וכלשונם^) א צ ם או בכל לשק לא י ו ת ח המגילה ח וכלשונם. [הקורא א

[׳״nS*» •oStr »'ב היא] ., ברבות צדיקים ישפח עם ובמשול א כ ה ח למגילת אסתר מ ת . רבא פ ׳ ו ג («) ליהודים ו, ישמח עם ר ת ס א ת צדיקים זה מרדכי ו ע יאנח עם (STD- כ״ט) ברבו ש רחח -אורה , ליהודים הי י ו ג ת ו ב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכל כדכתי, ובן הוא אוסר והשלך והמן ישבו ע יאנח עם זה השן ש וששחה וששון דקרי׳), ובמשול ר

, [ י ת והעיר שושן נבוכה [«nV י״א א לשתוה ורבי שטיעון בר חלפתא היו מהלכין בדרך וחיו אילת השחר ב . רבי חייא ר ׳ ו ג ם ו י ר ז ד י לן של ישראל ת ל ח ך היא נ , כ ק ע ט , א:*־ ליה ר׳ חייא לד׳ ש ה ר ו שבקעה אי ב (סיכה זי) נ , דכתי א ס ע , מאי ט לכת הו ה ו ב לכת היא ר ה שהו , וכל מ א ע מ י קיסעא קת ך בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך ואח״כ רקח הסן א ב כחושך ה׳ אור ליי) כ ש אך ומרדכי יצא טלפני המלך בלבוש מלכות תו׳ הלבוש ואת הסוס וגוי ואחר כ

תמימה פ' שוססים נפסוק וכתג לו את משנה התורה הואת.

ויש לדייק נצשון פסיק יה ויקראו ®שרי המלך נעת ההיא, דהלשק נעת ההיא מיותר דפשיטא הוא ו ונמו שדייקו ננ*מ נגמרא ונאת אל השיפנו אשר יהיה נימים ההם, וטחעלה על דעתןשילו להשופש אשר, דיל לשי [ ׳ לא יהיה נימים ההם [עיץ ריה נ״ה א מש״נ לעיל שרשה ו׳ ש׳ א' נשם הערוך דסופרי, ואשמעיק הכתו נ כאן דאחר כמלך היו מי הסן מאורע זו מחצית המן הוסרו נטו מסקירת סופרי

המצך, ווה מרומז בלשון מפרי המלך [אשר] נמת ההיא, כלומר כיסרים אחרים צא אצה שהיו עד כה.) לפנינו ניחשלמי כלשון קטוע ומשונש, ונס סי' י הקרנן עדה גלח׳ מטאר כלל וכנראה נס ט הרנרים מסוכסטס, ואנו העתקט כסי הנאות לענין וחכליח המנוון, ואיירי שאין מנין אותו סלשק שהוא קורא, רכן משמע הלשון נלשונס נמו לשונם [המדונר ט) ומפרש נרטת ניניהם] ששומעים ומנינים אוחו. ח מלשון כטד וגדולה, כמו רני כמלך, על נל רנt ניתז. י) נלומר הגלות היא החושך והגאולה אורה

וכשם


8:9 And the king's scribes were called at that time, in the third month , the month of Sivan, on the twenty-third day thereof. And it was written according to all that Mordecai commanded to the Jews, to the satraps, to the governors, and to the princes of the provinces f rom H o d u until Kush, seven and twenty and one hundred provinces, each province according to its script, and each people according to its tongue — and to the Jews, according to their script and according to their tongue,

according to their script and according to their tongue - It was taught: R. Shimon b. Elazar says: The Hebrew script remained entirely unchanged, as it is written: "and to the Jews, according to their script and according to their tongue." Just as their tongue did not change, so their script did not change (Sanhedrin 22a).3

and according to their tongue - [One who reads the Megillah in the Targum or in any language (with which he is not familiar) has not fulfilled his obligation, it being written: "and according to their tongue"] (Yerushalmi Megillah 2:1).4

8:10 And he wrote in the name of King Achashverosh, and he sealed it with the king's seal, and he sent letters with couriers on horseback, riders of war-horses, bred f rom the stud-mares,

8:11 Tha t the king allowed the Jews in every city to congregate and to defend their lives, to destroy, kill, and annihilate, the powers of any people or province that oppressed them, even young children and women, and to take their spoils.

8:12 On one day, in all the provinces of King Achashverosh, on the thirteenth day of the twelfth month , the month of Adar .

108 רש״י אסתר ח

(יג) פהשגן. אגרת מפורש : (יד) מנהלים . ממהרים אותם לעשות מהרה לפי שלא היה להם פנאי שהיה להם להקדים רצים הראשוניםת ן להעבירם: (טי) והכרז ביז. נ ה ב ל א כ ל ה ג ^ ת יג פ• 1׳־-י מעטה בוז מלית העשוי , י , , ! ־ ״ יי•*• ־ י י

דת בכל־־מךינה ומדינה גלוי לבל־־העמים ולהיות הידזדיים יהיר ירי עתוךים עתידים קי־י ליום הזה להנכןם מאןביהםי: ח־ הךצים רכבי הרכ& האחשתרנים ;צאו מבהלים ודחופים בדבר המלך והדתינמה בשושן הבירה: ס טויומךךכי יצא ו מלפני המלך״בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן (העיר שי׳טן צהלה;ושמחה': טי אהודים ה:תה

תורה תמימה וכלשונם. [הקורא את המגילה תרגום או בכל לשק לא יצא, שנאמר וכלשונםך)

נ ה״א] . ״ ח • ל ג [oSinv• מ (םי) ליהודים ונו׳. דבא פתח למגילת אסתר מהבא, ברבות צדיקים ישמח עם ובמשול רשע יאנח עם (S»n• כ׳׳פ) ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר, ישמח עם כדכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגוי, ליהודים היתח ־אורה ושסחה וששק ויקרי•), ובמשול רשע יאנח עם זה הסן, וכן הוא אוסר והמלך והסן ישבו

לשתות והעיר שושן נבוכד, [«nV י״א »׳] . ליהודים װו׳. רבי חייא רבה ורבי שטיעון בר חלפתא היו מהלכין בדרך וחזו אילת השחר שבקעה אורה, אסר ליה ר׳ חייא לדי שמעון, כך היא גדולתן של ישראלה ז׳) ני נ קיסעא קימעא, וכל מה שהולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא, דכתיב (פי אשב בחושך ה׳ אור ליי) כך בתחלה ומרדכי יושב בשער הסלך ואח״כ ױקח הסן את הלביש ואת הסום תו' ואחר כך ומרדכי יצא טלפני המלך בלבוש מלכות תו׳

תמימה ס' שופסיס נפסוק ונהג לו את משנה התורה הזאת.

ויש צד״ק נצשון פסוק יה ויקראו סוסרי המלך נעת ההיא,דהלשוןנעת ההיא מיותר דפשיסא הוא, ונמו שדייקו ננ״מ ננמרא ונאת אל השושש אשר יהיה נימים ההם, וטחעלס על דעתןשילו להשושש אשר], וי״ל לפי לא יטה נימה ההם [מיץ ר״ה נ״ה אי «ש'נ לטל פרשה ו' ש׳ א' נשם הערוך לסו פריי המן, ואשמעיק הנתונ כאן דאתר כמלך טו נ׳ ו מאורע * מתצית המן מסרו גניו משקידת מפ

המלך, הה מרומי בלשון סושר׳ המצך [אשר] נעת. ה ההיא, נלומר טפרים אחרים לא אלה שטו שד נ' י) לסבינו ניחשצמי הצשון קמיע ומשונש, ונס ט הקרנן עדה נצחי מנואר כלל וכנראה נס נו הדנריס מסוכסכים, ואנו העתקט כסי הנאות צענין ותכלית המנוון, ואיירי שאץ מנין אותו קלשון שהוא קירא 0 , רכן משמע הלשון כלשונם נמו לשונם [המדונר ניניהם] ששומעים ומנינים אותו. ה) ומשרש נרטת מלשון כטד וגדולה, כמו רט המלך, על נל רנ ניתו. י) כלומר הגלית הוא כחושך והגאולה אורס ו

ונשם


8:13 The copy of the writing to be promulgated as an ordinance in every province, manifest to all the peoples, and tha t the Jews be ready against that day to avenge themselves upon their foes.

8:14 The couriers, riders of war horses bred for speed, went out in a frenzy at the king's charge, and the ordinance was promulgated in Shushan, the capital.

8:15 And Mordecai went out f rom before the king in royal apparel of blue and white, with a great crown of gold, and with a wrap of fine linen and purple ; and the city of Shushan exulted and rejoiced.

8:16 For the Jews there was light, and joy, and rejoicing, and glory.

For the Jews, etc. - Rava opened [his discourse on] Megillath Esther with (Proverbs 29:2): "In the increase of the righteous, the people will rejoice, and in the reign of the wicked, the people will sigh." "In the increase of the righteous" — Mordecai and Esther; "the people will rejoice" — viz. (15): "And Mordecai went out from before the king in royal apparel of blue ...for the Jews there was light and joy, and rejoicing, and glory"; "And in the reign of the wicked, the people will sigh" — Haman, viz. (3:15): "And the king and Haman sat down to drink, and the city of Shushan desponded" (Megillah 11a).5

For the Jews, etc. - R. Chiyya Rabbah and R. Shimon b. Chalafta were walking along the road when they saw the morning star break through, whereupon R. Chiyya Rabbah said to R. Shimon b. Chalafta: Thus appears Israel's redemption, barely visible in the beginning, growing little by little, gathering greatness as it grows. Whence is this derived? From (Micah 7:8): "Though I sit in the darkness [of exile], the L-rd is light to me" [the progress of Israel being compared to that of the light]. Accordingly, in the beginning (2:19): "And Mordecai sat in the king's gate"; then (6:11): "And Haman took the robes and the horse, etc.";

110 רשיי אסתר ח ט

להתעטף: (יז) מתיהייס. אורה ושמחה וששן וילך: יז ובכל־־מדינה

ם ומתנהובכל^ץעירמקוםאיםרךבר־המלך ן י ו א > טי ודחו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה רום י שהיו ממולם לעשות צ

J טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים1 בי־נפל פחד־זדהודים ע$יהם ןןר חדש הוא־חדש אדר *בשלובהזעשר" יום בו א&ר ט א ובשנים ן מיעיךבר־המלןד וךתז־ להגשות'ביום א(טר שבח א;בי היתדים לשאט בהם ונהפוך"הוא'איטר ישלטו היהודים יהמהיבשנאיהס: בנקהלוהיתדים'בעריהם בבל־מדינות המלך״אחשורושלשלח יד

. ״ J I • י - I ־ ־ : IVJV ״ ן ־־ J O T : V ״ \ X •1 * » - •:!«•

במבכןשי רעתם ואיש לא־ןגמך בפניהם כי־נפל פחדם.על־בל־העמים: 1וכל־שרי' 1המדינות והאחשךרפנים^הפ^ת ועשי המלאכה אשר

למלך מנשאים את־היהודיםיבימפל פחד־מךךכי עלידם: ייכי־גדול מךךכ; יבבית־המלזי ושמעו הולך' בכל־המדינות כײהאיש מרדכיי " I I I י / A • I « 1 ״ J » ו I J ~ , " ו ז J ־ « H ו " I ־ I I T

הול ך וגדול: י׳ ויכו היהודים בכל־^יביהם מכת־חרב והרג ואבד ןLA*TL ־ I י YVV » VJV - - V ״ I J • I • J • * T I I ן — ״ ׳ "

ני^שו בשנאיהם כרצונם: י ובשושן הבירה הרגו ה;הוךים ואבדש » י ן שירת האזינו ונלף אוזל לנרי א ת איש נרא: הדף ועשרת נסופה וצריך לכיחנם מי ו א ש מ מ ח

נ״» בלט"ו פ״ש תורה חמימה

ואח״כ ליהודים היתה אורה ושסחד. וששק דקרי) [ירושלמי גיטת «׳n ה״*] ,ד, שטחה זה , וכן הוא אושר(סש׳יי ו׳) ותורה אי דה ה ושטחה וגו׳. א״ר יהודה, אורה זו תו ד ו אויט, וכן הוא אופר ושטחת בחגך, ששק זה טילה וכן הוא איפר(תהלים יז׳׳ט) שש אנכי י, דקר אלו תפלץ וכן הוא אופר (8׳ חנ») וראו כל עטי הארץ כי שם ה׳ נקרא ( ח על א£-תך

. [ ׳ r נ e 1&n] (®ותניא. רבי אליעוד הגדול אוסר אלו תפלק שבראש , ך פ עליך ױראו ט וכשם שהאור נשחר נא מפפ מעס וכולן ומחרנה כן גאולתן של ישראל נכל עת. ז) מפרש המאורע מישינת מרדכי נשער המלך ומהולעו ממתשנת מתן?a,וחרש כדמיון לאילת השחר שאן החצה להתנקע טתה חחצת הרשיאה להצפר הנא, ושינ המאורע מהענרת המן את מרדם נרחונ העיר הוא למיוןטא תחלת הזריחה, ושונ הא דמרדכי לפלות השחר י יצא מלפני המלן נלטש מלסת — למיץ ליציאת השמש פל האיץ שהיא הוף זריחה, וליסודם טתה אירה —

היא תיקף איר השמש נצסריס.' להמזמיר נחהליס למנצח סצ ועיין נמגילה ש״ו נ אילת השחר אמרתו אסתר, משום לנתי נ שס אלי אלי למה עזנתג׳ [והונא לעיל ריש פרשה ה', וטימא ניס א׳ לישו נפנים שונים למה [ י פסיק נ נמשלה אסתר לאילת השחר, יעי״ש. רש להעיר למה 5א לרשו ע״ס הלרשה שננאן שישיעת ישראל נעת ההיא היתה נערך אילת השחר וכמו שנאמו , מילרק נאילח השחר, קימעא משיםדנכללכל הגאולות י

, וא״נ אין ׳ י כ קימעא , כמ״ש נך היא גױלתן ו יתרון מה לגאולת אסתר על כארי הגאולות. יי) פירשיי אמרתן זו מיצה שניתנה נמאמר ולא נדנוד שנאמר ויאמר אלהיט אל אנרס ואתה את נריתי חשמור, ומציט ששמח דיי עליה ואמר אירס למנצח עצ השמינית (תהציס וי) נשטה נא לנית סממזן וראה מצמו עמס נצא מצוח נלא ציצית נלא תכלין כיון שנזכר נמיצה שמח. וטרוש«ס דאמריז־ זו ניצה, לכמה א סיס שמתנה נאמייה — כמה דחוק ט וכמה מצוח נתט נצשץ טה . ואפשר צומר משוט לאיט המה מטת מילה לכל המצות , ני נעיי שכצ המצות אין נאות לו לאלם אלא מתון פנילס ומעשה להשיגם הנה מצות סיצס כשנתגול סאלם הוא מוצא אותה כנר מומס לסנמ, וטי זה למיין למוצא של(!ב* f שנא לי נלא עמל ויגיעה, ומלהשוה אמירה [מצוה למציאת שלל רנ לק סמן לדדיש יה סל מצות מילה. B) שכתונ נהםרונ השם, שייןויל״ת, ישיד שם סי

. ה נקרא עליו, יפ״ן מש״כ נתוית ס׳ תנא נפנזק ז אדח


then (8:15): "And Mordecai went out from before the king in royal apparel, etc."; and then: "For the Jews there was light, and joy, and rejoicing, and glory" (Yerushalmi Berachoth 1:1).6•7

light and joy, etc. - R. Yehudah said: "Light" — this is Torah, viz. (Proverbs 6:23): "and Torah is light." " Joy" — this is yom tov [the festival], viz., (Deuteronomy 16:14): "And you shall have joy upon your festival." "Rejoicing" — this is [the mitzvah of] circumcision, viz. (Psalms 119:162): "I rejoice over your word" [i.e., G-d's "word" to Abraham to observe the covenant of circumcision], "and glory" — this is tefillin, viz. (Deuteronomy 28:10): "And all the people of the earth shall see that the name of the L-rd is called upon you, and they shall fear you," concerning which R. Eliezer Hagadol taught: This refers to the head phylactery [on which the greater part of G-d's name appears] (Megillah 16b).89׳

8:17 And in every province, and in every city, where the edict and the ordinance of the king arrived, joy and rejoicing for the Jews, feasting and festival; and many of the people of the land became Jews, for the awe of the Jews fell upon them.

9:1 And on the twelfth month , the month of Adar , on the thirteenth day therein, on the day that the king's edict and his ordinance came into effect, on the day that the foes of the Jews hoped to prevail against them, and it was overturned, the Jews prevailing against their foes,

9:2 The Jews congregated in their cities in all of the provinces of King Achashverosh to set their hands against those who sought their evil; and no man stood up against them, for their awe had fallen over all the peoples.

9:3 And all the rulers of the provinces, and the satraps, and the governors, and the king's officials exalted the Jews, for Mordecai 's awe had fallen upon them.

112

אפתר ט רש-יי המן. ז ואת ו פךשנדתא ואת ן דלפון ואת ו אספתא: המלך: (י) משיח מ ״ ואת ו פורתא ואתו אדליא ואתוארידתא. ראיתי בשה• ®לס אלוי׳* י שנתט שענה מל יהווה י ז • ״ v •••> י V - - ו••! : ט^את ן פרמ׳ןתא ואת ו אריסי ואת ו ארידי ואת! ירושלים כמש״כ בספר עזראS S ןןחתא: יעשרת־בניהמן בן־המדתאי צרי 2 היהודים הרגו וגנזה לא שלחו את־ידם: מל יושבי יהודה. ררושליס.׳ ומה היא המזנה לבטל העולים י י ¥ ״ י ATT v ־ ״ י " נץ הגולה נימי טרש שהתחילו לבטח את הבית והלשיט עליהם הכותים והחדילוס וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנץ ושליז גשם אחשורוש לשױ מבר מהר לבטלן: ובבזה לא שלחו את ידס. שלאק המלך עין צרה בממץ : י

' יכתי וזי ועיר* . p ועיר*. ו r .*ת' זעיר תורה תמימה

ט (י) ואת פישנרתא ונו׳. חרש ר׳ שילא איש כשר תסרתא, כל השירות נכתבות ארית על גבי לבינה, לבינה על גבי אריח, חוץ משירה יו ומלבי כנען שהם אריח עיג אריח ולבינה ע״נ לבינה"/ מאי טעמא, כת שלא תהא תקומה למפלתן3) [«»enS׳1 ב׳], זאת ויותא. א״ר יוחנן, ו׳ דויזחא צייךלםםתחיה ביקיפא כסורריא רלברות, מאי טעמא,

.[or ׳•פ] (כולהו בחד זקיפא איורקיפו3 עשרת בני הסן. איר אחא דמן יפו עשרת בני המן ועשרח *ריך למסרינד\ בנשימה

,[or ס*] (אחת טאי טעסא, בולהו בהדי הדרי נפקי נששתײהוי .[or or] (•מלסד שבא מלאך וסטרו על פיוי , ע ט ) ומה שאלתך. אמר ר׳ א נ (י

׳ רניחהו א חצי לנינה (ועי טצה ל״נ נ *) אמרו ט דרי ח״א נפל לה אריזא נחמרא טומא טנא). זנהשאלה לצורת הנהג המשילו אריח לשורה קצרהס ופירוז ולנינה לשורה ארוכה נמי שנתונה שירת ט, ואמר רכל השירות כתונות ( ה (שופטים הי ר ט י נמית אריח ע״ג לנינה חין משירה וו ומלכי כנסן ](׳הישע ׳*נ) שנכתט אריח על גט אריח ולטנה ע״ג לנינה, וה״ט ואת ואת שומת קצרות זו למעצה מזו ,כ זה למעלה ' זצטנה קורא לשמות שהן ארוטס והס נ, י ט , וצ״צ דמה שאמר כצ השירות נכתנית ו ה מוק אריח ולבונה, אנל נאמת ' נל השירות שה נ הפי הלא שירת האויס טלה משורית ארוסת ישר זו ע״גא שאץ להם תקומה נמו )ר״ל רמז ט . ג » ששמותיהם נכחנ השירס אין להם מיץם רחנ חחחס.

) לנרות שס הנהר ומורדיא היא המן שדיייזס ט ג

' שצריו לממתח ו׳ רױזיתא כמן הםטנה^ ונערוך ט, דויזתא ן ע פשוט וא־וך טקיפא ותליס שעושץ מ נתלה למעלה מכולן נעץ ההוא כמפורש נתרנוס ,׳ ארוכה מלמעלה למסה, שנעץ אסד ארוך נתלו ט ו נילם, למעלה ויזתא ואחריי ליומה זה חחת זה עד סרשנדתא האחרון, ויש שפירשו שצריך להאריך ממס) ריל בקריאתו וצא יחשוף. וע״ע נדרשה הנאה . י בסמיכות המצה עשרת לשמותיהם מרמזין ט טצם) שהתחיל יצאו נשמתן כאחד, יעיע באות הקורס. הק מחבאר ממה שחזר מל לדנר נלשק כעס, ד, והיא ן מספר הסרוגים בשושן ועל חלית מי המד דטר כאומר נרמזה רב לך, ד׳ לך, ינכיז תוך נד, וטיט כמו החל צדנר בצשון רנה מס שאלתך עו

שגא


9:4 For Mordecai was great in the palace of the king, and his fame spread through all the provinces, for the man Mordecai grew ever greater.

9:5 And the Jews smote all of their foes, with sword stroke, and slaughter, and destruct ion; and they did as they pleased with those who hated them.

9:6 And in Shushan, the capital, the Jews killed, and they destroyed, five hundred men.

9:7 And Parshandatha , and Dal fon , and Aspatha,

And Parshandatha, etc. ־ R. Shila of Kfar Tamratha expounded: All the songs [in Scripture] are written, writing above space, space above writing, except for this one [in celebration of the downfall of Haman's family] and the one [celebrating the downfall] of the Canaanite kings [Joshua 12], which are written writing above writing, space above space. Why so? So that there be no rising from their fall ["their feet," as it were, being cut off] {Ibid.).1•2

9:8 And Poratha, and Adalya, and Aridatha ,

9:9 And Parmashta , and Arisai, and Aridai, and Vaizatha,

and Vaizatha ־ R. Yochanan said: The vav of "Vaizatha" must be drawn out as a rudder on the Livruth [river]. Why so? For they were all hanged on one long pole [one above the other, Vaizatha on top, down to Parshandatha] (Ibid.).3

9:10 The ten sons of H a m a n the son of Hamda tha , oppressor of the Jews, they killed; and they did not stretch forth their hands to the spoils.

114

רש׳׳י אסתר ט

יא ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלין:ע ויאמר המלך'לאסתר המלבה בש^ן הבירה הרגו היהודים ואיבד המש מאות איש ןאתיעשרת בני־המן בשאר מדינות המלך מה ןג״שו '™שאלתך* וינתן״לך וטודבכןשתך ?גיד זתעש: עןתאמר אסתר אס־על־המלך טוב ןנתן גם־מחר לןהוךים אשר בשושן ל^שות כדת

t ^ T ^ i l :היום ואתיעשרת' בני^המן יתלו על־העץ ' י ••׳ • טל העז . אותן שנהרגו: !••< !••ו • ! י י

ייני^מרהמלך להןןישות כן ותנתן דת בשושן (T) ותנתן רח. נגזר יעי! ואת עשרת בני־המן תלו: טי ויקהילו ד»יהודיים יתייי׳ אשר־בשושןIT ו v ן־ jt ו - -:I IT— ו ו k t ן ״ן ו v/v ד » - 1

תורה תמימה. נבחנות אריח ט (י) ואת פישנדתא רגו׳. דרש ר׳ שילא איש כפר תסרתא, כל העדתי על גבי לבינה, לבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען שהם אריח עיג אריח ולבינה ע׳׳ג לבינה"!, טאיטעמא, כדי שלא תהא תקומת למפלתןנ) [0ני<יד,0־«ב׳]. זאת ויותא. א״ר יוחנן, ו׳ דרזתא צריך לממתחיה בוקיפא כטורדיא דלברות, מאי טעמא,

כולהו בחד זקיפא איזרקישוג) [or ׳»0]. עשרת בני הסן, א״ר אחא דמן יפו עשרת בני השן ועשרת צריך לטסרינהו בנשימת

אחת מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נשקי נששתײהוי) [w ״ם].. [or or] (•(ינ) ומה שאלתך. אמר ר׳ אבוע, פלשו־ שבא מלאך וסטרו על פיוי

׳ וניתהו *) אריח היא חצי לנינה (יעי ניצה ל״ג נ' חייא נשל לה ארחא נחנירא טומא שנא). י י זנהשאצה לצורת הכתב המשילו אריח לשורה קצרה ולבינה לשורה ארונה נמו שנתונה שירת ידם ושירת, ואמר לכל השירות בחונות ( לטרה (שופמיס הי נמרח אריח ע״ג לנינה חין משירה וו ומלכי כנעןל אריח ולגונה ע״ג !יהושע ׳*נ) שנכתט אריח על ג לנינה, וה״ט ואח ואת שוריח קצרות מ למפלה מוי, זלנינה קורא לשמות שהן ארוטס והם ג״כ מ למעלה, וציל למה שאמר כל השירות נבחנות וטי / ה מוק אריח ולמנה, אנל נאמת הפי' נל השירות שיש נ הלא שירת האוימ סלה משורות ארונות ישר זו ע״גא שאץ להם הקומה נמי ) ר״ל רמו ט . ב » ששמותיהם נכתג השירה אין להם מקום רחנ חחחם.

ר ומורליא הוא העז שדוחקים ט ה ג•) לברוח שם מ' שצריך למנותח ו' לױויחא כעץ השטנה ^ ונערוך ט, לויזחא ן ע פשוש וא־וך סקיפא וחלים שעושץ מ נתלה למעלה מכולן בעז ההוא כמפורש בתרגום , והו׳ ארונה מלמעלה למסה, שנע! אטד ארוך נתלו כילם, למעלה ויזתא יאחדו למסה זה תחת זה מל פרשנלתא האחרון, ויש שטרשו שצריך להאריך מעס בקריאתו ולא יחשוף. וע״ע נלרשה הנאה . י) ר״ל בסמיכות המלה עשרת לשמותיהם מרסוץ ט סלם, יעיע נאות הקודם. יי) שהחחיל יצאו נשמתן כאחי לרנר נלשק כעס, רכן מתנאר ממה שחזי סל, ומא ן מספר ההרוגים נשושן ועל חלית נט המ, ונכין תוך כלי למר ו כאומר ברונזה רב לך, ל׳ ל, וטיט כמו י ו החל לימי בלשון רכה מה שאלתך ע

שנא


The ten sons of Haman - R. Acha of Yaffo said: The [names of the] ten sons of Haman and "asereth " ["The ten"] must be read in one breath. Why so? They all expired at the same moment (Ibid.).*

9:11 On that day, the count of those killed in Shushan, the capital, came before the king.

9:12 And the king said to Queen Esther: In Shushan, the capital, the Jews killed and destroyed five hundred men and the ten sons of H a m a n . In the other provinces of the king, what did they do? Now, what is your petition, and it shall be granted y o u ; and what , fur ther , is your request, and it shall be done.

Now what is your petition • R. Avahu said: We are hereby taught [by the sudden transition into this offer] that an angel supervened and struck him on the mouth, [abruptly diverting him from recrimination to conciliation] (Ibid.)?

9:13 And Esther said to the king: If it pleases the king, let the morrow also be given to the Jews in Shushan to do according to the ordinance of this day, and let the ten sons of H a m a n be strung up on the gallows.

9:14 And the king ordered that this be done, and the ordinance was promulgated in Shushan, and the ten sons of H a m a n were strung up.

9:15 And the Jews who were in Shushan also congregated on the fourteenth day of the month of Adar , and they killed in Shushan three hundred men, and they did not stretch for th their hands to the spoils.

116

אסתר ז ח גם ב*ם ארב#ה,עשר לחדש אדר ױהו־גו בשושן שלש מאות איש ובבזה לאישלחויאת־^ם*: מיז ושאר האהודים אשר במדינות המלך נקהלו ו ו?גמד על־נפשים(In^prr'y^prfi בשונאיהם המשה ושבעים אלת ובבזה'לא שלחו'אוד־ידם:

|TT v V I |T 4 T ״ - I VAT V I ״ I I t • ־J

יו בױם־שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה<TT I " I ־ I AT •J » 4 | V ן T r I י . ו ד* «

,עשר בו rtojg אתו מים משתה ושמחה :ןןינכןהלו בשלושה זעש'ר'בו ובארבעה ץיןדדהודײם יתיי י אשר־בשו ןןשר בו ונוח בחמשה זעשר בוי תגשה'אתו' י\םימשתה ושמחה: יט על־בן הןהודים הפרוזים הפרדס יד הישבים "בערי הפחות ע$ים את לט ארבעה,עשר״לחךש אדר שמחד.'ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות אישלךעד1^נױבר1ב מרדבי את־הךברים הא£ה וישלח ספרים אהי־־בל־הןתדים אשר בב^מדינות המלך אחשורוש הכןרובים ןדןךחורןים:' נאלר^ם עליהם להיות ע$ים" סאת יום ארמןה זעשר: ה נ ש ן ״ ה נ ז « כ ש אדר ואת ;וים־׳חמשה״ ןןז&־ בו ב ד #

תורה חמימהה במ״ו ל י מ ח ה p א i p ת סיפוח יהושע בן נון ם (י•) היהודים הפריים . כרכין המוקפין תת יוס ארבעה עשד לחודש ם עושים א י ח פ ב על כן היהח־ים ה , דכתי ר ד א בח עשיר., ובירה כנלןי), אטד קרא (נ״ר) כ ש , א ו ״ , סדפרזים בי״ד — סוקפים בט ר ד א, אתי פרזי פרזי ק ם, איתקש זכירה לעשיר.. ומגלן דתלי ביטוח יהושע בן נ עשי נ נזכרים ו p לבד סעדי הפרד (•׳ יניים) מד, התם טיסות יהושע בן גון אף הבא טיסות יהושע

p נקי) [nVjo נ׳ ני] .ו לחזור י ת ת. בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר"), אם ע ו הישביס בערי הפרז, דבתיב על כן ד ״ ד לחזור בליל י , והוא שעתי א ב . אסר ר ו מ למקומו קורא כמקו, ומדפרוז ז ו , דפרוז בן יוטו נקרא פר ל ת, הא קט״ ו היהודים הפרזים היושבים בערי הפרז

ךא »tp•) [«0 יי• »׳]-, ג בן מסו נ<$־א פרח מוקף בן יומו נ

רש׳ים. י ט)הפרז י !מאתהמלך: ( .שאינם יושבים בערי חומה בארבעה פשר ומוקפץ יזמין והיקף זה צריך ש בס״ו מ שיטה מימוח יהושע p מן p דרשו ולמוו רטהינו : ומשלח. סם ובר כמו משמר משמע לפיכך השי״ן נקווהא ט. ט : (כ) דכתב מרו י רפ המגילה הזאת כמות שהיא:

שנא *צאן ישפרו על טו שיד נר רטח אן> שלא לרצונו. י)ר*ל קריאת המגילה. ״)טאור מ סענין ונאורי דרשות הנאות נפרשה זו נענין זה הוא, מה טסיויה אשר נשושן ואשר , מ ו המחנאר ממגילה ז נסרי הפחית לא נחו מאיינ׳ההטוהאחי, שהמחיהל ואשר נשושן מ1 נסיו לחיוש, ומשו מאליהם ! טי מן כשקנסי בל אחו טיס פנוי** משתה ושמחה, לטנ. סליהם •י״ס לחרות קנסוהו לנל אחו טים שנח מיטל לנס ואמנם רצו לעשות •נר טלם ננל העולם נ שגעשה נשישן שאף לאחר ההריגה שעשו ג' ימיםה להם מנוחם מהם טים ס f ולא נקמו באויטהם ט מהם האוינים, ומוהיחה שושן מוקפת טסה מעיי

אחשורוש לק רצו לתק שנל עיר המוקפת או נשושן, ושונ כ:ראי שמיי מקנה v לא ו י ס •קראו נה נ לגמו •היה לאת ישראל שטו אז נל עדה מדנים ושוממיה, לק תקס שנל המוקפים מעת ישינת.אי•p ש , לומר בהן נחירננם חשיק נ ו י ס יקראו נ ושאר פ״רוה נחפארתן, ומוטה יהושע נן מן הראש ק שלחם נכמלק ראש למשפחת ממן ימסור ומגטל אז חחימי איי ועריה, לכן קנפו זמן המוקטן פל שמו,, נומפרש. י ח ומצ<* רמז לזה נמקרא נגו״ש פחי פי שהלן לסיר ״ t ריל 0 סיר פחי שזמנו לקרות ט n

, מורשה הקוומת. ו סי p נ i p מוקפת מומה ששם •) וטרישלמי סינ סוף הלכה ג׳ הלשון, לנתע פל

P


9:16 And the remainder of the Jews, which were in the king's provinces, congregated and stdod up for their lives, and gained respite of their foes, and killed of their enemies five and seventy thousand, and they did not stretch forth their hands to the spoils.

9:17 On the thirteenth day of the month of Adar , achieving respite on the fourteenth day thereof, and they made it a day of feasting and joy.

9:18 And the Jews who were in Shushan congregated on the thirteenth day thereof and on the fourteenth day thereof, achieving respite on the fifteenth day, which they made a day of feasting and joy.

9:19 Therefore, the Jews of the outlying towns, those who live in the unwalled cities, celebrate the fourteenth day of the month of Adar with joy and feasting and festivity, and with the sending of portions, one to another.

the Jews of the outlying towns • Those cities surrounded by a wall from the days of Joshua the son of Nun read the Megillah on the fifteenth of Adar, it being written: "Therefore, the Jews of the outlying towns ...celebrate the fourteenth day of the month of Adar." The unwalled cities, celebrating the fourteenth, the implication is that the walled cities celebrate the fifteenth. So much for celebration. Whence is the same derived for commemoration [i.e., the reading of the Megillah]? From (28): "commemorated and celebrated," commemoration hereby being likened to celebration. And whence is it derived that it is all dependent on [the status of the cities in the days of] Joshua the son of Nun? It is derived "perazi" [(unwalled) here] -"perazi" (Deuteronomy 3:5): "aside from the unwalled cities." Just as there, [perazi] from the days of Joshua the son of Nun; here, too, from the days of Joshua the son of Nun (Megillah 2b).67׳

118

אסתר ט ע כימים אשר־נחובהם היהודים מאיביהם והדגיש אשר נהפך להס- מיק לשמדור. ומאבל ל?ם'טוב לעשות'אותם )ימי משתה יןשמהה

הורה תמימה, איר לי ), בנא דגי כי , בטין, ד ״ , בי ״ג ״ב, בי . כגילה נקראת בי״א, בי ם י מ י כ ( " ) , כיסים — לרבות י״א , אסר קרא, כיסים אשר נחו וגו׳ י שמואל בר נחמנ"), ואימא טיז וי״ב. ואירא לרבות ייב ױ״ג — י״ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך לרבו״,

. [ , נ) — ולא יעבור כתיב(6׳ נ־ז)'ג) [nVx ג׳ א וי״ז'. סעודת פורים שחל להיות בשבתיי) מאחרץ ולא םקריטין0°, אבל ׳ ו ג ת אור״ס ו ו ש ע לה ושכחה — ת ש , דכתיב לעשות אוהם ימי כ א מ ע , מאי ט ת ב ש אין עושין אותה ב, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שסיםיײ) [ירו*%טי מנילה •י* װיר] . ן את ששמחתו הלויה בבית די, דכתיב א ס ע , מאי ט ( ' , כל החודש כשד לקריאת המגלה, תן ׳ נ והחדש וגוי. תני בשפרלא יעבר , מאי טעסאו ו והחודש אשר נהפך להם וגו׳'") ובלבד עד חסשה עשר ב

כתיב (p»r נ"ז)יט) [«ס em •״* ו.״*] .י משתה ושסחה. א״ר יוסף, [אפילו למאן דאשר ביויט או כולו לה׳ או כולו לכם], בפורים פ י, ימי משתה ושמחה כתיב בהו3) [•סחים סייח בי], א מ ע , מאי ט הכל מודים דבעינן נטי לכם, אבל ת, שטחה — מלמד שאסור בהספד י משתה וששחה. משתה — מלמד שאסור בתענ

. [ ׳ , יו״ט לא קבלו עלייהונא) [סגילח ״׳ נ א מ ע במלאכה מותר, מאי ט

נן היכולים הפרזיס, סרח היה נאוחו שפה, וגונחא נאלי הצנונית אחת היא. י) ריל צסעמים טי וצשעמיס ני״ג נו וכי', לנסי המתנאר סררשה לצעילד הפחות קורי; נייר ומי עיירות המוקפות גני ע, ועשו מר.ה צנני הנסרים שימו מקלימץ הומה נס״ו צקחת ציים הכניסה , וה״נו לפי שנני הכשרים אינםר, י נקיאיס נקריאה וקורא להם אחי מנר מנ נשמתכנסין נשני וגחמישי למששנו לסי שנ״י ױשניןם נשני ונחמישי כתקנת עורא, ולק קוראץ נו מ יאק ססריװן אותם לחוור ולנא לקרוא נייר [ולקמן, ששיק נ״ח תנא ירשה מניץ סמנו להם חנמיס וס] וצפי״׳ אם חל י*י נשצישי 4 נרגיע• בשנת כפרים מקלינ:ץ ליום המיסה , ריל לשני נשנת שהוא יום י״ג [נשחל י״ל נשלישי] אי י״נ [נשהל«*י נרניפי] וכשחל ניוס א' נסרים מקרימין ליום חמישי נשנתא. י") ר״ל ׳״ג א'צ י סמוקים לו שמא יום יס מה ט שנו לרנד• שיהא ראוי לקראה שעיקר מ נקהלו למקסמארניהם נץ כשושן נץ נשאו מדינות. י3) שנמקום שגני הנסרים מקייבץ קיים י״ר וסיול לייא ולי״נ •איירו לאחר סיו לסיי ולייו. ״)רי לאחר ס״ו שוב אין מענירץ את הזק ואין מאחרין אותו. ועיין לקמן פשק ל״א נירשה נזמניהם נאה סול ירשה נענץ יה. יי) נפש שהיו מקישץ ע*סה אששר שיחיל ייס •יי נשנת, אגל מהיי הלאיס מג כנת . נ יוזל •והניס נסי י א אי אסשר, משוס ינ שנת אנל עי •י) ייל אעיס לקוראי! את המגילה נ, דיל השע& גוה משוס ס י הסעיר? אץ עהין ט ט דכשיאכלו לשגעס גהסעויה נסרב שנת לא •אנלו לח אמן נסכודת ליל שנון דמה ביס סטתוח המול׳ ליל את ששמחתו תלדה נגיד אימין לשנת. •י, •לא שגת יקנסו ריח איר ויט« נוטס נייד מ

י ואין נינר שקינעין אותה לשמחה ״ שא״צ קיריש נ שנצא״ה יום שמחה הוא. יסעס סנונ הלשוו סוס לגיל ייל לסל״ק •חור הלשץ לעשות אוחם •מי, יסא ננר נתינ נסםוק כקולם לטוס עושים י ט ו את יום וגו׳, ולק לריש לעשות אוחס ימי שמחס, מי שטח לעשות דגייט נ״י יעשו יוס טסף נשנס לשמחה, יצא יום השנת מלא מעשה הגיל מצ>

יום שמחה. והנה משמע מכאן משרש ישנת נקרא or שמחה ומחוינ נשמסס [לני מנוח עונג יוקראתש הם נמנואר ר לשנת עונג, לעונג ושמחה שט מ נשנח סיב גי] וסאחיייס חקרי נזה ולא העירו מכאן, ואנחנו הרחנט היטר טס נהיית 0' נראשית. ש י נפסוק דמך אלמם את יום השניע׳, ש יי) מון סמסרש יהיוצא• נשיירא ואיט מוצא מגילה למניל עמו, ומימ אס אחיה מימן לו מגילם מזר. י") ס״ל ילשין ימזייש וגי' מיסנ י ״ וקורא נץ על כל עין השרשה וגם סל הקריאה. י") ע׳ חרסית סיז» . יע״ן נ#״ח ט נ ' משיב לעיל אות ׳ המשרש ניס מייצא נש״יא יאיט מוצא מגילס להילץ־, ואס אי ס נ ו עמו •קראנה ביינ או טיב דיא בלא ני •מיס הללו •יא*שקורא אפילו אפשר לסמהץ סי <מנ. מ מחחלת החורש, ובחג על זה הרסיא ור ומנץ שאיט מצוי מ וציע נלשון זה שלא ש״ן מנהג נ. ׳ כמשינ הטסקיס, ועץ נשיו ליויל ריש טמן א) מה שנקש נל הלשון ימי משתה ממחה חשינרא נ

, אנל נאמת ציל ימי משתם כתיב , א ללשון הנתונ מ לאלו משמחה אין לאיה, שהר• נס טויס נתינ שמחם ונכיז •ש מי יסיל טלו לה' וענין סשמחס אפשר לומר למא שמחת הנסש מלמול סחורה ועטלת ס' במשיב סקול• 0' סריס משמחי לג. '•") ומיס זה

•ש


who live in the unwalled cities • An unwalled-city dweller who goes to a walled city; or a walled-city dweller who goes to an unwalled city — If he intends to return to his city [for Purim], he reads according to the practice of his place. Rava said: This is on condition that he intends to return on the night of the fourteenth [before dawn], it being written: "Therefore, the Jews of the outlying towns [perazim], who live in the unwalled cities [perazoth]," implying that a "one-day-paruz" [i.e., one who lives in an unwalled city for one day] is called a "paruz" [an unwalled-city inhabitant]. And, a one-day-paraz being called a "paruz," it follows that a one-day-mukaf [walled-city inhabitant] is called a " m u k a f ' (Ibid. 19a).•9׳

9:20 And Mordecai wrote these things, and he sent letters to all the Jews in all the provinces of King Achashverosh, the near and the far .

9:21 T o take it upon themselves to celebrate the fourteenth day of the month of Adar , and the fif teenth day therein, year by year,

9:22 As the days in which the Jews gained respite f rom their foes, and the month which was t ransformed for them f rom sorrow to joy, f rom mourning to festivity, to celebrate them as days of feasting and joy, and the sending of port ions one to another and gifts to the poor .

As the days - The Megillah may be read [as necessity dictates] on the eleventh, the twelfth, the thirteenth, the fourteenth, or the fifteenth of Adar. Whence is this derived? R. Shmuel b. Nachmani said: From: "As the days in which they gained respite, etc." "As the days" — to include the eleventh and the twelfth. But perhaps it is meant to include the twelfth and the thirteenth! [This is not so, for] the thirteenth was a time of congregation for all [to take revenge of their foes] and thus requires no [special derivation for] inclusion. But perhaps it is meant to include the sixteenth and the seventeenth! [This is not so, for] it is written (27): "and [the fifteenth] not to be passed by" (Ibid. 2a).1013־

120 אסתר ט

הורה תמימה. כגילה נקראת בי״א, בי״ב, ני״ג, בי״ד, בטיו'), בנא דגי כילי, איר ם מי י כ ( " ) שמואל בר נחמני, אמר קרא, כימים אשר נחו וגו׳, כימים — לרבות י׳יא ר״ב. ואיבא לרבות ייב וייג — י״ג זק קהלה לכל היא ולא *ריך לרבוײי*), ואימא טיז

וי״ז'נ) — ולא יעבור כתיב(6׳ נ״ז)'ג) [:*•nS ב׳ אי], לעעות אותם וגו׳. סעודת פורים שחל להיות בשבתיי) טאחרץ ולא מקדימיף), אבל אין עושין אותה בשבת, מאי טעמא, דכתיב לעשות אותם ימי כשהר. ושכחה — את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים״) [ימשכני«׳nS •״* יזיד] ״ והחדש וגו׳» הגי בשטר׳ גחן, כל החורש כשר ל^־יאת המגילה,'), מאי טעמא, דכתיב והחודש אשר גהפד להם וגו׳',׳) ובלבד עד חמשה עשר בו, מאי טעמא ולא יעבר

כתיב (פסוק ג־ז),®) [or tw •״» ו,״»] . ימי משתה ושמחה. א״ר יוסף, [אפילו למאן דאמר ביו״ט או כולו לה׳ או כולו לכם], בפורים הכל מידים דבעינן נטי לכם, מאי טעמא, יפי משתה ושסחה כתיב בהו3) [noe׳o 0״n בי], משהה ושמחה. משתה — מלמד שאסור בתענית, שטחה — מלמד שאסור בהספד, אבל

במלאכה מותר, מאי טעמא, יו״ט לא קבלו עלייהונא) [«nV וי ני].

נן היהודים ספרייס, פרוז ריס נאומו שפס, ונוגח הלשונית איזה היא. י) ר״ל לפעמים ני״א נאירי הממנאר מדרשם רלפיל ולפעמים ני״נ נו ופו', מפ מי פרי הפחות קורץ ני״ר ומי פײרומ סמוקפימ׳ו, ופשו כני.ה לנר הכפרים שיהיו מקדימין הומה נפ׳ לקרות ל״ס הכניסה , והייני לפי שמי סכסיים אינם נקיאיס נקריאה וקורא להם אחי מנני סעיר, כשמחכנסץ נשני ונחמיש• למשפט לסי שנ״י יושנין, ולק קוראין ט ניום א י נשני ונחמישי נחקנח ש ואין מסריחין אותם לחוור וצבא לקח א נייד [ולקמן, ס] סטק כ״ח תנא ירשה מניין סמכו לסם חכמים וח כפרים נ ילט״ז אם חל י״י נשלישי » נרניעי ק מקליג:ץ ליום המיסס , ר״ל לשני נשנת שהיא יום ׳״נ [כשחל ייל נשלישי] או י״נ [כשחל •יל נרנימי] וכשחל נמס א' כסייס מקיימין ליום חמישי נש נח סמוקים לי שטא יום י״א. ־") ר״ל •"נ א״צ לרנדי שיהא ראוי לקראה שייקר הנס טה ט שט נקהלו להנקה מאויניהס נץ מישן נץ נשאר מדיטת.) שנמקוס שנני סכפריס מקויבץ קייס י״י ומיי נ ' לייא ילי״נ יאמרו לאחר מיו למ״« !{•״ו. *) ריל לאחר מיי שינ אץ מענירץ את סימן ואין מאחרין איחו. ועײן לקמן פטק ל״א נירשה טמגיהם נאהל ירשה נענץ זה. יי) נעת שהיו מקיש ץ ע*פ טס אפשר שיחול יים י״י נשנח, אנל מהיז הראיס ט. ת נ נ כ עי ל •והכיס נ אי אסשר, מטם יאיכ מנ שנת אנל מי •י) ריל אעיפ יקויאץ את המגילה נ, דיל סמע6 נ׳ס משוס ס י הסעיי? אץ עושין ט ט משיאנלו לשנעה נהסעולה נערנ שנח לא יאנלי לתאנון נסבולת ליל שנת ױטה נזה סטתוח הננויל אימין ״ לשנת. «') ר*ל אח ששמחתי תלויה מW0 יצא , •קנסו ריח איר ויהי• גורים נייל ט

בא״צ קיייש נ״י ואץ ניכר שקונסץ אותה לשמחה שנלא״ה יום שסחה הוא. וסעס סניג הלשון הזה לנ״ל •״ל לסל״ק •חור הלשון לטשות אותם •מי, להא כנר כחינ נפטק הקולס לסייח טושים ׳ ט ו את יום ונוי, ולק לחש לעשות אותם ימי שמחה, מ• שנימ לעשות לה״ט נ״י יעשי יום טסן> נשנהא לשמחס, יצא יום השנת לנלא מעשה הניל ט

יום שמחה. והגה משמע מכאן מפורש ישנת נקרא מם שמחה וממינ נשמחה [לני מטח עינג יוקראת לשנת עונג, ועונג ושמחס שט לנרש סם כממארנ ני] יהאחחים חקרו נזה ולא העירו ' נשנח ס מכאן, ואנחנו הרחנט הימר ניה נתו״ת ס׳ נראשיחד אלהיס את יום השטע׳, יפויש. י נ נפסוק יץ סמסרש וטיצא• נש״רא ואימ מוצא מנילה יי) ט, ימיט אס אחיג נזימן לו מגילם חוזר לטניל פסו. י") פ״ל ילשין וסחווש וגו׳ מיסנ ל ד וקורא נ על גל ענץ הפרשה ונם סל הקחאס. י«) פיץ׳ מרפיח פיו 4 . ועיץ נ*״מ ט נ י משיג לעיל *ת י סמפרש נים והיוצא נש״רא יאיט מוצא מנילה להילק•/ או ני*נ ר״א נלא נרכס, ואס אי י עמו •קראנה נ אפשר צסמחץ פל ימים הלצי ׳יא f שקורא אפילו מחחלת החודש, ונחנ טל זה הרס״א וכט•נמג.p שאים סציי m ינר וצ*פ נלשון יה שלא ש״ו ממג נ. ' כמשיג סטסקיס, ומק נשיךליו״י חש סימן א) מה שנקס גל הלשץ •מי משתה שמחה אשעוא s

ללשון הכתונ הוא, אנל נאמת צ״ל ימי משחה כתינ ,נ שמחם ט לאלו משמחה אין ראיה, שהרי גס טייס נ ונכ״ז •ש ס• לס״צ טלו לה' ועגץ השמחה אפשר לומר לטא שמחת הנפש מלמול סחורה ועמלת 9'j . «») ועי) !9 j !נמשיג סקול• ה׳ •שרים משמח

יש


to celebrate them, etc. ־ If the Purim feast falls on a Sabbath, it is put forward [to Sunday ], and not back [to Friday]; but it does not take place on the Sabbath. Why so? For it is written: "to celebrate them as [lit., "to make them"] days of feasting and joy" — a [day of] joy which is dependent upon the determination of beth-din, to exclude [a day of] joy, which is fixed by Heaven [i.e., the Sabbath] (Yerushalmi Megillah 16־14.(1:4

and the month, etc. - It was taught in the name of R. Nathan. The entire month [of Adar] is kasher [fit] for the reading of the Megillah. Whence is this derived? From: "and the month which was transformed for them, etc." — so long as it be [read] by the fifteenth. Why so? [i.e., Why this imitation?] For it is written (27): "and [the fifteenth] not to be passed by" (Ibid. I).1719־

days of feasting and joy - R. Yosef said: [Even according to the view that a festival may be devoted all "to the L-rd," or all " to you"] , in respect to Purim all agree that a measure of "to you" is required. Why so? For it is written: "days of feasting and joy" (Pesachim 68b).20

feasting and joy - "feasting" — this teaches us that [on Purim] fasting is forbidden; " joy" — this teaches us that a eulogy is forbidden. But labor is permitted. Why so? For they did not take it upon themselves as a festival (Megillah 5b).2 '

and the sending of portions, etc. - R. Yosef taught: "and the sending of portions one to another" — two portions to one man; "and gifts to the poor" [lit., "the poor ones"] — two gifts to two poor men (Ibid. 7a).22

9:23 And the Jews accepted what they had begun to do and what Mordecai had written to them.

9:24 For H a m a n the son of Hamda tha , the Agagite, oppressor of all the Jews had plotted against the Jews to destroy them, and he had cast pur, the lot, to confound them and to destroy them.

9:25 And when she came before the king, he said with the letter tha t his evil scheme which he plotted against the Jews, be

122

רשײ י א0תר טק המדתא. משב ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאנינים: ו ל <:!־) ני מ

r m ^ w m b 5 « לק?~לייד1ױם S S ? 5 S S 3 אמי עם השפן • אייי«ילו אשר־כתנ מרדכי אליהם: כיני המן בױהמדתא

״ י י ״ ' י ־ ׳־׳< ־. י ז ־ ג ז 1 י ג • י ׳ ־ 1 • ' בפיו ולוה לכתוב ספרים 2

ב מחשבתו הרננה האגגי צרר כל־-היהודים חשב _על־־ד\הודים ו ש ת ש

ביאשי: (כי) על ק על יל לאידם והפל פור הוא הגורל להמם ולאנדם :

, ! - j י 1 , VT 1 T ™ ft 1 j דברי האגרת הזאת. נהכעו » ־ י«* ,״< • י kMtlfe MtkMta•••* tlUi* wkkAM kktkC י ידמ,ס האלה ולכך נכינה כה ובבאה לפני המלך אמר עם־הספר ;שוב לי.™ יירית הבא־ס:ײף מחשנתו הרעה אשר־חשנ על־היתדים על־

« v *־- . . T v -. ״ t i t t ראו. עושי המעשים האלה ־!:• - ו

ן נ ־ ל ע שעשאוס: ומה הגיע אליהם. ראשו ותלו אתו ואת־בנץ על־העץ: מ

ש ,קראו לימים האלה פורים על־שם הפור על־כן מ י י ט ״ ש י מ י מה יאה א

על־כל־דברי האגרת" הזאתיומה־ראו על־ככה ומה הגיע אליהם:IV ־ ״ W • .T T T -i T T A - 1 ־ VJV * IT \ " T י 1

תורה הטיפהת לאיש אחד, ומשלח מנות וגו׳. תנא רב ױםף, ומשלוח סנות איש לרעהו — שתי מו

ומתנות לאביונים — שתי מתנות לשני אנשים33) [מגלח ז׳ *׳] . (כי) אמר עם הספר . אמרה טבעי ליה, א״ר יוחנן, אסיה לו יאשר בשה מה שכתוב

, [ י ) [שש 0*ז נ 1 3 בספר (ני) ומה דאו וגו׳. מהו ושה ראו — מה דאת אחשורוש שנשתסש בכלים של ביהמיקט״),

ת מה שנפסיק זה נתינ ומתנות מ יש לטין דיוק נ לאניוניס , משא״כ לעיל נפסוק ׳׳׳ם חסר הפרס מן ומחמת לאביונים, אך הנס נפסוק ההוא כתיב׳ דמשמם שמחה ומשחה דום סונ וק״״ל מיצה ס׳׳ו נ יו״ט צריך לשליח מטת לעניים כדנתיג בעזרא ושלחו מטת לאין נכון לו, ולכן לא היה צריך לפרש ומתנות לאביונים נשןיל ®חס טון דנלאיה שולחים ביו״ס , משא״כ כאן דצא כתיב •ו״ס משים יצא קנילועל״הוה צריך להוסיף הפרס ומחמת צאניוניס בשביל ט) עיין משיב במרה חמימה ס' ב ס, ולויק. נ «רי תציה בפסיק ולגט אהרן תעשה כתמת ונס׳ ויצך

בפסוק תקרא את התורה נאוניהה. ועיץ באויח ס״ס תרצ״ס שנם אשה חיינח במשלוח מנות יצא ישלח איש לאשה ואשה צאיש כדי שלא •נא איש לשלוח לאלמנה וינאו ליד סשק קדושץ,׳ שיאמת שזהו סנלונות ונתנ המג״א, וז״ל, ט וטששין לקדושין, עכיל. ויש להעיר לט משינ אייו •טסקיס דלשנלוטת אי; חוש:ץ במיני מאכל ומשחה לטון דעתידץ להתקלקל אינה מקנצת זאת לשם סיצוטת וקדושי;, [כמבואר בשו״ת מהרייס חלק׳ כ״ח וכ׳׳מ בשי״ח מהד״ק שורש קע״א], אה׳׳ע ט ומשצוח מטת הלא אך ורק ננינ• מאכל ומשחה ,ט ציה נראה ) נאור הקושיא אמרה מנ וציע. ע דקשה ליס, שהרי הצשין ישיג מתשנתו הרפה ונוי לא אמר נלל המלך עם הסשר, שהרי הוא אמר ואתם כתט על טטדים כשינ נעינינם» ולשון זה סא מלשון

אסתר, כמטאר לעיל ח׳ ס׳ ותתחנן לו להשיג את הס:רים מחשנחיהמן ונוי, וא״נ היצ״ל נאן ונטאה לסט סמלו אמרס עם סססר [נלומר סס תיק השנת הססדם שיהיה הוכן עניט ישינמחשנתו]< ולק דרישו י שאמרה לו לאחשיריש שלנד ש נחוג נספר לנר מנ מהשנת הספדם ומחשנת המן עוד יאמר זה נס נפל פה.ה, מפני שחששה שמא עוד יחוור ז ואילי טחה כונתה נ, ולק מכתטו אצה כמי שחזר עתה מכחטי עיי המן, ה רצתה לחזק הדנר עיי שישמיע דנריו נס נעל ס מתוך נך יטה קשה לו לחזור. ומראה דריש למקראה, וששרו — ומואס לסני המלך קצר הוא פטק ז אמרה לו לאמר [נעיס] סס הספר. וכמה מקראות קצרים •ש נמקרא כמו שהנאס הרנה נתירה תמימה פ׳ יירא נפסיק ויהי נאשר התעו אוחי יניייעויש. ונש״ס. י ט נחי• הנירסא, אמרה לו מקשה ממך יאמר נסה ו ודשיי כאן מחק הצשון אמרה לו, וטרש דרשה זו* נצל, שנא לרמז שיאמר נפה לקרות ק א פ נ עם הספר, נצומר שיטו קורץ את המגילה מתוךר איך •כלכל מ , ולנד שתמוה ה ה המניצה ולא נעל פ עמן זה את כמשך לשץ הפסוק ננצל, א!* הגה הנירסא, ונירסת ש״ס נתיי ,ננקשה ממך' ו אמרה ל מסייעת מאד לטרושני. תם קשה הרנה לסימשו צמה לא יליף נימרא •״ח א׳ לענין איטר קריאת, וצעיג. ח] המגילה נמל פה מכאן [ע׳ צהצן ם׳ כי) נמנואר לפיל פרשה א׳ ססוק ד' נדרשה יקר י 3

תפארת ונשחק ז' מרשה וכליש מכלים שונים. שגתחלת


turned back upon his head ; and they hanged him and his sons upon the gallows.

he said with the letter - Should it not be: "she [Esther] said"? R. Yochanan explained: [The meaning is that] she asked him to say verbally what was written in the letter (Ibid. 16b).23

9:26 Therefore, they called these days " P u r i m , " because of the pur" [the lot] . Therefore, [this day was celebrated], because of all that is contained in this letter, and what they saw by reason of this and what transpired with them.

and what they saw, etc. - What is the intent of "and what they saw"? What did Achashverosh see that he allowed himself to make use of the vessels of the Temple? "by reason of this" — because he [erroneously] counted seventy years [from the beginning of the Babylonian exile] and saw that the Jews had not been redeemed [as foretold, his error being that the seventy years were to be reckoned not from the beginning of the exile, but from the destruction of Jerusalem]; "and what transpired with them" — his killing of Vashti (Ibid. 19a).2426־

9:27 The Jews fulfilled and they accepted upon themselves and upon their seed, and upon all those who joined them, not to be passed by — to celebrate these two days, according to its writing and according to its time, year by year.

They fulfilled and accepted - Rava said [Though the Jews originally accepted the Torah (under duress), Mount Sinai being held over their heads "as a wine-barrel"], they subsequently accepted it [voluntarily] in the days of Achashverosh, as it is written: "They fulfilled and they accepted" — They fulfilled [voluntarily] what they had already accepted [under duress] (Shabbath 88a).27

They fulfilled and they accepted ־ Shmuel said: Megillath Esther was written through [the mediation of] the Holy Spirit, viz.: "They fulfilled and they accepted" — They fulfilled above what they accepted below (Megillah 7a).28


נו מימן וקבל וקבלו קיי היהודים עליהם! ועל־ בנלימץדשומהמימאליהם{ ? r j ! s * .Sc״• 5 קהיות ע&ים את־שני הימים האלה ?כתבם מתקנא במריגי ומה«י«

: ב״ וממים האיה ה # וכזמנם בכל־שנה ו ולא ישתיווה ומה ראתהם הגנתידם לההנייי: ככתבם . שההא המגילה ד אסתר שזימנה להמן: (כו) מלויס מליהס. ג

תורה תמימה על ככה— משום דחשיב שבעים שגץ ולא איפרקי®׳), ומה הגיע אליהם — דנ$£ל

ושתי®) [nSoc י״« אי] . («) קיטו וקבלו. אטד רבא [אע״פ שמתחלה קבלו ישראל את התורה בכפיית ההר כגעית] אפילו הכי הדר קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קיטו וקבלו — קיטו מה שקבלו

. [ ׳ ח B״n א נ • ׳ ] ( " ר ב כ קיטו קבלו. אסר שסואל, אסתר ברוח הקודש נאסרה, דכתיב קיטו וקבלו — קיטו

לסעלה טה שקבלו לטטה3") [סגילח ו׳ א׳]. ולא יעבר. [תני, אעיפ שכל החודש כשר לקריאת המגילה, אפילו הכי אץ טאחרין טי״ד

, [ ה י ׳ 0Wm• טגילה tn ה « ׳ 6) [מגלח נ א ולא יעבר כתיב]3 ט ע , מאי ט ו ב ככתבם. [סלטד שמגילת פירים צריכה להיות כתובה אשורית],1) [nV:D •ים א׳].

ככתבם. הקורא את הטגילה על פה לא יצא, מאי טעטא, ככתבם כתיב׳,")נ וו*א]. ' [ידושייסי םנ־זיח «

ככתבם ובזמנם. [הקודא את המגילה למפיע לא יצא. ®יטעטא, דכתיב ככתבם.[or or] (וכוטנם, פה זמנם למפרע לא אף כתבם לכפרע לא]יב

בכל שנה ושגה. רבן שמעון בן גמליאל אוסר, קראי את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורץ אותה באדר השני, מאי טעפא, דכתיב בכל שנה ושנה, פה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן, ואימא מה כל שנה ושנה אחד הסמוך

.[ ׳ לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט, מסתברא, פסמכינן גאולה לגאולהײ) [מגילה י' נ 0») והימים האלה. אץ קורץ את המגילה אלא עד שיעץ החמה, דאמר קרא והימים

האלה נזכרים ביום אץ בלילה לא [or כ׳ א׳]..[or or] (והימים האלה. כל היום כשר לקריאת המגילה, דאמר קיא והימים האלה נוכממיי

) שנהחלת מלכותו הים דואג שמא יצ# ישראל ״ כ

מתחת שענו ח ואח״כ כשראה ששלמו שנעים שנה לגלות ננל ולא נגאלו אמר שונ לא יגאלו. ומעה מה שחשב מסשי השנים מעת שגלו ישראל ונאמין סיה לו לחשנ מחירנן ירושלים הייס מייא שנה שאתר מלות נעת גלות צוקיהי ושרפו את הסיר, וכמשיב מפורש ניניאל (ס׳ ני) למל»ת לחרטת ירושלם) היורש היה ס״ל כהורשה דלקמן י שנעים שנה. נו וחכתו נ אסתר ומרדני את נל תוקף — / ®זק כם תקפו תקפי של אחשירוש ומפרש נזה שנאת מחנ של אחשיריש וראשית נסינת הנ*לה סי• שהרג לושיזי) יחק ומיײק שסי• ק נסתננ שלקח את אסתר. ״ קומות הלשון קימו לקנלו, ולפי ההניץ Yi להיפן קנלו וקימו, שהיי איאששי לקיים קורם שמקנלים,I / m והוא כפץ המאמר געשה ונשמע ש6מרז בשעת והכא במגילה קנלה היחהבמאי קיים לקיומה, ולק

חש קימי. מה שקנלו כנר נשפת מתן תורה, חס י נראה נם פעם ירשה הכאה. 3יי) יתכן בממס הורשה ומדייק כמשיכ נאױז הקיום והול״ל קנלוק גיסיה הלשץ פל א וקימו, •סו״ש, לק וריש נק ז מ ה זי כמלה נפנינה לגיל נ ש ר ו ( הסור. "ס וגירשה והשיש, ישם נחנארה י נ נירשה מ ' נ 7י צרכה. ^)ייל בכתב אשיר• ובלשון היץדש, יעיין לעיל פרשה ח' פסוק ס' נירשה וכלשונם. ^*) יממרא שלט יית א׳ •ליף זה מורשה אחרת [תינא נס»ק הסמיך] דיל ולא נירא ליה נירשה «•, ן מירושלמי משים ומנסן אין הראיה מוכרחת כל ג ד״ל וככחנם קאי סל סיר נפי שהיא בחונה ולא להקויס המאוחר ולארי המיקום. ׳^) ריל מה זמנםו אף נתנם f קוום י t למסוע לא, לאי אפשר שיהא למסיע לא, שלא לקרוא קייס הפרשה המאיחרי..sfs (ויל נאילח מידם לג^לת מצדם . ייי (A

הכלי


not to be passed by ־ [It was taught: Though the entire month (of Adar) is kasher (fit) for the reading of the Megillah, it may not be read later than the fourteenth day thereof. Why so? For it is written: "and (the fifteenth) not to be passed by" ] (Yerushalmi Megillah 2:1).29

according to its writing ־ [We are hereby taught that Megillath Esther must be written in Ashurith (Hebrew) type (See commentaries on 8:9)] (Megillah 19a).30

according to its writing - One who reads the Megillah by heart has not fulfilled his obligation. Why not? It is written: "according to its writing" (Yerushalmi Megillah 2:1).31

according to its writing and according to its time ־ [One who reads the Megillah out of sequence has not fulfilled his obligation. Why not? It is written: "according to its writing and according to its time": Just as time is not non-sequential, so the writing may not be read non-sequentially] [Ibid.).11

year by year - R. Shimon b. Gamliel says: If the Megillah were read on the first Adar, and the year was intercalated [i.e., declared a leap year], it must be read [again] on the second Adar. Why so? For it is written: "year by year": Just as each year, Adar precedes Nissan, here, too, [it must be read on] the Adar preceding Nissan. But why not: Just as each year Adar follows Shevat, here, too, [it must be read on] the Adar following Shevat! Logic dictates that we juxtapose redemption [that of Purim, in Adar,] with redemption [that of Pesach, in Nissan] (Megillah 6b) . "

/

9:28 And these days are commemorated and celebrated in each and every generation, each and every family, each and every province, each and every year. And these days of Purim shall not pass away f rom the midst of the Jews, and their remembrance shall not end f rom their seed.

And these days - The [daytime] reading of the Megillah does not take place until the sun has risen, it being written: "And these days are commemorated" — the day, and not the night (Ibid. 20a).

126

רש־י אסתר ט« 5« א»יית : ?זכרים מע^ים בכל־־־דזר ודזד מ^פחה » י מ ך ר י S ומשפחה' 4מלמה 'וםדינהי ן^יר ^ 3 . 9 ויום «3 לחת הפורים האלה 6* יעברו מתוך' היהודים m

« > ־׳ ן J י יי י ־ T X - .שחס ,מש^חס ש : מ

p קבלו עליהם שימי ההורים לא יעברו: i מהאססין יחו ואוכלים ושוהים יחו

תודה חמימהא, אתיא וכירה וכירה, נזכרים. קרא את המילה בעל פה לא תיא, מגלן, אסר רנ כתיב הכא והי0ים האייה ניכרים וכתיב התם(0•• נ״לח) כתוב זאת וברק בםפר,

פר. להלן כספי• אף באן בספי־ײ׳) [מגילה י״ח אי]. נזכרים ונעשים. הקורא את ומגילת לטפרעלי) לא יצא, ואפר קרא והיפים האלה נזכרים ונעלים, איתקש זכירה לעשיר., מה עשיר. לפפרע לא, אף זכירה

למפרע לאיי) [or •״ז א ] . נזכרים ונעשים. מהו גזברים ונעשים, נזכרים ביציאה ונעשים בסעורהי") [ייחילם1

מגילה 0'א ה*א] . נזכרים ונעשים. ד1בא לעיל בפסוק י״ט בדרשה היהודים הפרוים.

משפחה ומשפחה. ללומד על משפתות כהונה ולרה שמנטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא עילה״8) [מגילה ג׳ א׳].

משפחה ומשפחה. [מכאן ספכו רכסים לומר שהכפרים מקדימץ לקריאת המגילה ליום רגניסד,]0) [׳רועלט׳ נעילה «"א 0יו הלנה אי] .

מדינה ומדינה. לחלק בץ הערים הטוקפין ו*טה פיסות יועשע בן נץ למוקפץ תטה מימי אחשודוש®,) [מגילה נ׳ ני].

.[or » עיר ועיר. לחלק בין שושן לשאר עיירות1,0) [t יעברו וגוי. אמר רב מסף , אהתר ברוח הקודש נאמדה, שנאמר וי0י הפורים האלה o לא יעברו מתוך היהודים, ורב גחמן בר יצחק אטד מהבא, הכרם לא יטיף

מזרעם*) [or «׳ א׳], לא יעברו ונו׳. מלמד שאפילו אם כל המועדים יחיו בטלים אבל ימי הפודים לא

. [ י יבטלו*) [סדר* מל

נר שסצותו ניום נשר כל סייס . הכלל כל ו) ציע כלא יציף פנין זס מסורשס ולעיל נפסיק ײ ביס אמר סס השפר יאמר בפה סס שכתיב נספר, וסירש״י שתסא סמנילה כתובה לסניהם בשסת קריאה, והיי® לא בעל סה . לי) שהקדים הפרשיות הסאוחרות . לי) עיין סש״כ לעיל אית ל״ב.ץ ננלל, יהא לא וסי ואמנם איס מטאו• ממיסטה למפרע חכירה, לגט זכירה הסיק למפרע ו סא החהפכיח הסיר לקרא מטפה לראשה, ונניק בהקום הזמן. ואולי •יל הטוה סשיה המי ק הוא יy למפרע צא כלומר פשית המירה לא •תכן p מה נה סיר המאכלים לססרע לאסל נתחלתף ססעיוה וק לטפך ט הסעודה מה שנהוג לאכול נ\וס כסעויס וסיפרת [יכפיש ננתזת פרסרח הנאה י שלאחד הספיוה] p הזכירה, כלימר הקריאה לא ליז) סשימ ומר״ק שלא שיין

תהיה נהסך הסדר.ק וריש י , ו ה ס ט לשין סשיה מיף טיס שאין נו ח, טינו שיעשו eft לקיים ס י זדסשו ט לגר מסרן ט 9• משתם ושמחה, ובהאי גמא לישו במכילתא סי

תשא המזק ושמרו נני ישראל לעשות את השנת נמונא ימטאר לסניני גחורס מסימה שס. ל®) ר*צ שאפילו ענוות מונח ניטח מפגי מקרא מג״לה.ק זה לפיל נפכוק כ"נ נדרשה 0) עיץמש״כ ננאמ״ פ טסים אות יי. °")ע״ז מש״כ לפיל נפסיק •*ס כרישה טסיייס הסרים אות וי בנאור סרסי מעם זו. 53)ר״ל לאשים לכט סמחנאר לעיל פסק •*ס (אית זי) לסריס פחות שא״ק מוקפות טסהא ננ״ז ל אנל שישן אפיס שנכלל פרזות ט י קורים ט קורץ נה נס f . וממי כאן מפרש הססס משוס מעשה•, והיינו שניחן להם נם גיוס המחרת לעשות ם נה מ כוח טיס להרוג שינאיהס שר •מים ועל כריזן לא) והלשין ק קנעוה לחרות. « , ו ו י סי נחו כ, משמע שמא המסה שכן יטה ף « (א מ ה נ לא סק ירפו שכד •היה אס צא במסיק. ®י) כט־ מ ו למשמע סרמניס סוף הלטת מנילה הר 0פי' ש<חן, י ו הצרזת מכל מייפו•© •טי בסלים שלא יזכרו מן י כמשיג נ• נשכחו הצרות הראשונות, אנל יכרון סא נקנל« , ואם קנלה ט ם ד פורים לשלם •שאר י

ומט


And these days - The entire day is kasher [fit] for the reading of the Megillah, it being written: "And these days are commemorated" (Ibid).34

commemorated - If one read the Megillah by heart, he did not fulfill his obligation. Whence is this derived? Rava said: It is derived: "commemorate"-"commemorate," it being written here: "And these days are commemorated," and, elsewhere, [in respect to the eradication of Amalek ]: "Write this as a commemoration in a book ": Just as there, in a book; here, too, in a book (Ibid. 18a)."

commemorated and celebrated - One who reads the Megillah out of sequence has not fulfilled his obligation, it being written: "And these days are commemorated and celebrated": Commemoration is hereby being likened to celebration. Just as the celebration cannot be non-sequential, so, the commemoration (Ibid. 17a).36•37

commemorated and celebrated - What is the intent of "commemorated and celebrated"? "Commemorated" by reading [the Megillah] and "celebrated" by feasting (Yerushalmi Megillah 1:1).38

commemorated and celebrated - See first commentary on (19)

each and every family - We are hereby taught that even the priestly and Levitical "families" suspend their [Temple] service to come to hear the reading of the Megillah (Megillah 3a).39

each and every family - [From here the sages found support for the practice of the villages' advancing the reading of the Megillah to "the day of gathering" (i.e., the market day before Purim)] (Yerushalmi Megillah 1:1).40

each and every province ־ to differentiate between those cities which were walled from the days of Joshua the son of Nun [these celebrating the fifteenth of Adar] and those which were walled from the days of Achashverosh [these celebrating the fourteenth] (Megillah 2b).41

each and every city - to distinguish between Shushan [which celebrates the fifteenth, though it is unwalled], and other cities (Ibid.).41

shall not pass away, etc. - R. Yosef said: Megillath Esther was written through [the mediation of] the Holy Spirit, it being written [(as a


חברם לא־יסוף מזרעם: ס 193יתכתב אסתר״־״כרס. קריאת מגילה: לאױ 8 יטיף. הרגיס של יתיס ו ה המלכה בת־אביחיל ומרדכי הי® ׳ דמהתם עד תום עד ו » v v ! ׳ ־ • ! ! • י » - • ־ : - ! ״ . תמה למים ארדאגרת הפרים הזאת השנית: יא״א לומר להייי. מגזית

» / V r ״ •״ w ״ V I / / 1 1 1• / a י, ־ (בראשית יט נױ) פן חששה ומנזרת (שמואל א כז א) עתה אספה •יום אחד שאס כן י\ה לו לכתוב לא יפשה מזרעם: (כט) אה כל הקף. הוקפו של נס של אזשורוש ושל המן ושל מרדכי ושל אשהר : השנית. לשנה השנייה חזרו

תורה תמימה׳מיס•«nV 6״* ה״ה]. . ױברם לא יסוף. טלסד שעלת אם־״ר לעולם לא תבטל5™) [ירו

הכרם לא יסוף. מכאן קבעו לה חבסים מסכת0,) [«פ ם״נ po• מינח ר׳]. (כט) והנתיב אסתר . מגילת פורים אץ יוצאים בה עד שתהא כתובה על הספר ובדיו,(vS ייס־ה)מנלן, אתיא כתיבה כתיבה, כתיב הבא ותכתוב אסתר וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את בל הדברים האלה ואני כותב על הספר

בריוםז) [«nV י״ט אי].. [w or] ("0אמה תוקף — תקפי של אחשורוש . ^ ת כל ת א

אגרת הסרים. אשר רב, מילת פירים נקי־את איגרת, לומד, שאם הטיל בד. שלשה. [ o r «0] ('חוטי נידין כשרה80), אמר רב נחמן, ובלבד שיהיו משולשים

אגרת השרים וגו׳. א״ד ששואל בר יהודה [מאי דכתיב אגרת הפודים הזאת השנית], מלמד שבתחלה קבעוה בשושן ולבסיף בכל העולם",) [׳»0 ז׳ א׳].

השנית. מה היה כתוב בה, לפי שכששלחו מרדכי ואסתר להגולה לקיים עליהם שני ימים הללו בכל שנה, שלחו להם, לא תינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו צרתו של המןע), חזרו וכתבו להם באגרת שניה, אם מזה אתם

ומשי אנא מארי שליש״א שמעתי לפרש דסכונה היא דניה תציק נס שירים מנסי שאר המועדים, יציאת, לנעול שסם מצרים, מתן תורם וענני כניד נסכו ת, הנס נס ®ריס ם ס היו נסים נלוים שאין להסתסק נ אע״ס שהכל סיס מאת ס' אעיס כן סיה כל עניט נדר!־ השגע נאושן שמי שלט חלק מאמונת ה' יכולע, וזהי שאמר אס גם נטש לפרש הכל נדרן הסנל המועדס •פסקו, א:ל נסים הכמוסים גלויים כמו מ נדרט השנע לעולם לא יבטלו ונפי שיראה גכל דיר ומר המסתכל בהליטת עילם בכלל ובחיי ישראל בסרט. ®-•)למעלה מזה איתאטחשלמי שהנביאים והכתובים עתילץ להבשל לעתיד לבא [לנד מחמשה חומשי תורה] , משוס דכיון שאיק אצא לתומזת ולעתיד טלס ידעו את ה' ולא •צסרט לתוכחה, [ונראה דזה מנוק נכלל הרעיון למ״ש נגררים כ"נה ניתן להם אלא חמשה ב׳ אלמלא חשאו ישראל לא ט חומשי הורס יספר יהושע בלבל משוס דערנה של א״י, שלא כיו צריטס לתימות ר כ ז א ווה ג״כ מסעם מ מה, למגילה מביאים טון שצא חשאו], ואפר בז, ס אסתר לעילם לא חבסל משוס נודצ ערן מ וכמשמעות הלשון לא •סוף מזרעם. °י) ריל מסכת בשני עצמה, שיהיה לה שס בסר עצמה, ואע״ס שאין דיניה מרי טס והיה אסשר לכלכלם באייה מסכת מסדר מועד וכמו דני חנוכה [ובאמת מסג• מעוס

ענינה מסי® לס דנים אחרים כדי שלא תהיה וישרת•מט® לה הרבה עניט אנדה לא כמו , ו ן כל כ בחנוכה], ונם ט לא מציט זולתה מסכת שתמס מיוחדת למצוה שלא בא עיקרה בחורה שבכתב, אן למק שיוסיף ענינה להשחרש בלב ישראל ולא יסיף זכרה קבעו לה מסכת מיוחדה על שמה. ®י) על הספר—ר״ל על סקלף, ובדי — שחורה שמתק״סן מש״כ לעיל פסוק כץ ) טי שחרותו על הקצף. «׳ל שקילה לעק זס מס״ת שצריך י ד ( 6 אות כ״י. 0) שירש•• שתהא תפירה טלה מלמשה למעלה. נד כממט י שישא מראש התפר עד מקים תטרח מד השני, וסן השי לשלישי כמשלישי לסוף י ופד מ, ל מקום החסר הראש ק ט החסר, עכ״ל. ולא מ׳ ולולא דבריי יש לשרש בפשיסות שימו מחילקין מ נידן נא־רן מריעה לחצקים שױס < וכהאי טנא טרש״י בפרשה מרימה(כיי נ״י) ועשית בריחים חמשה, להכנס לתיק שח• סבעות לכל קרש ׳ לקרש• וגי משולשים נסוך עשר אמוח של גונה הקיש חלק אחל מן הסנעת העליונה ולמעלה יחלק אחל ק התחתונה, ואלי ׳ ט ניע אורך הקרש ו א י ילמסה יכל חלק מכ כזה, ומש״כ מראש התפר ' נס כונת רש״• כאן נה נ ) n« השיח ששלי? פ א שניט מראש הסמול. נ שניה לקטע חונה לרורות בכל העולם, וע״ע מרשה) שיאסרו האומות שאט שמחין נמסלתן, ג הנאה. נ

ישתדלו


prophecy)]: "And these days of Purim shall not pass away from the midst of the Jews." R. Nachman b. Yitzchak derives it from: "and their remembrance shall not end from their seed" (Ibid. 7a).43

shall not pass away, etc. - We are hereby taught that even if all the other festivals are annulled, the days of Purim will never be annulled (Medrash Mishlei).44

and their remembrance shall not end - We are hereby taught that Megillath Esther will never be annulled (Yerushalmi Megillah 1:5).

and their remembrance shall not end - This verse serves as the basis for the sages' devoting an entire tractate to the Megillah (Ibid 2:4).

9:29 And Queen Esther, the daughter of Avichayil, and Mordecai the Jew wrote, with full authority, to fulfill this second letter of Purim.

And Esther wrote ־ One has not fulfilled his obligation with respect to the Megillah of Purim unless it be written in a scroll, in ink. Whence is this derived? It is derived: "writing" - "writing," it being written here: "And Esther wrote," and, elsewhere (Jeremiah 36:18): "Then Baruch answered them. He dictated all these words to me, and I wrote them in the scroll, in ink" (Megillah 19a).47

with full authority - Which authority? The authority of Achashverosh (Ibid.).4t

the letter of Purim - Rav said: The Megillah of Purim is called "a letter," so that if he tied it with three tendon threads [as a letter], it is kasher [fit], R. Nachman added: So long as they are separated by [spaces of] thirds (Ibid.).49•50

the letter of Purim, etc. ־ R. Shmuel b. Yehudah said: [What is the intent of: "This second letter of Purim"?] We are hereby taught that they instituted it first in Shushan, and then, throughout the world (Ibid. 7a).51

the second ־ What is written therein? When Mordecai and Esther wrote the exile to fulfill these two days every year, they sent back: Are we not

130 רעדי אסתר ט י

הליי ספרים שיעשו הודס: ל ויש^ח מורים אל־־כל־־היהוךים אל־&מנה מלבות אהשוח־ש דברי מ (לב) ימאמי 06־יי T® ועשרים ומאד• מי •,׳־׳» י ־ ־ ׳ י י י v ־»<• י ׳ - / . אסתר בקשה מאת » י ו ג ו חכמי ™י לקימה ולכתוב שלום ואמת: לא לעם את־ימי הפרים האלה־ v י - ־ \ • ז « , v ף 1־^־־ r/vnv v ־ t r " י ״״ י "׳

®*י זה בזמגיהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודיו • - < - i i t » *י• - r v , ר - v - - « וזהו ונכתב בספר: •

ואסתר המלכה וכאשר קיטו מל־־נפשם ועל־ זרעם דברי הצומות'וזעקתם: לב ומאמר״אסתר הדם דברי הפרים

v \ ־ • ־ י • " I V ןד •צ- l r t l - J -1 k ׳ ־ ־ -ATI • ו

האלה ונכתב בספר: ס י א וישם המלך אהשרש אײ״יײ קיי *מס על־־הארץ ואיי הים:

IT- J~ ' l I VVT T , jr- 1-1 י , -Iv V - V T :־ ־

ב וכל־מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך- 1 1 ו ' ן ו ״ ו ז J j ז \ ־ ז - ו ן י י ז : * ־1: ~> ז 11 ו j ז .

הלוא־־הם כתובים על־־ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס :ITT r i X " l ־ l י T - J-I • V - I J" י

תודה תמימה מתייראים הרי היא כתובה בארכיוס שלהם, הדא הוא דכתיב הלא הם כתובים על ספר

דברי היסים למלכי סדי ופרםנג) [nV» «0Srw «*» ה״ה]. (<*) דברי שלום ואשת. איר תנתס ואשיי לה אמר ר׳ אסי, מלמד למגילת אסתר שצריכה

nV 0״ו ני]. » שרטוט כאסתר. של תוחלי) [ דברי שלום ואמת. ובחורה כתיב (0׳W> ניג) אמת קנה, מלמד למגילת אסתר שהיא כאסתזד של תודה, מה תורה נתנה להדרש אף היא נתנה להדרשיי•) [0S»rr» מגילה»״* ח״»]. (׳י״) בזמניהם. סגילח נקראת בי״א, בייב, בי׳יג, בייד , בשיו באדר, מנא הגי טילי, דאטר קרא בזמניהם — זטגים דיבה תקנו להם חכמים , ואיכא ט״ז

וי״ז — ולא יעבר כתיב («pt כ״ז)") [0ג*ח ב׳ אי]. (׳ינ) דברי הצומות וזעקתם. וסמיך ליה ומאמר אסתר קים — מאמר אסתר אין, דברי

הצומות לאני) [or •״ז ב׳], ונכתב בספר. אשר רב, מגילת פודים נקראה ספר, לומר שאם תפרה בחוטי פשתן

פסולה״) [«ם >* א׳].) ר״ל ו6״כ אין מול ג והחילו לעורר גירה המן. נ היגר חלש לסס, קוב לא ישיטו לב ולא סול ייזעוירז Cb , ועיין מגלי מגילה וי א׳ נא מנץ זה בקיצור pro• , ובלשון זה שבירושלמי יתבאר הלשון שנננלי.ל. ) סי רש יי כאמתה של הורה נסית עצמה, עגי י יי באור , אבל האמת נראה רירשה זי ס מ וזה פ, וציל כמו שהיא בשלמותה טרישלמי סיא חשרה כאן, נאסר כאן לגרי שלום ואמת מאמר בתורה א י ה (משלי כיג) אמת קנה הרי היא כאמתה של מורה,, ולפייו ט ו מ ה שרסיש אף י צריכה ש מ מה זו צ הוי כמת כלשון הרי היא כאמתה של מורס — כסחורה *קראת אמת, ריל כ»חו הססוק לכהיבa m ה, וכטרשי•. ™) ר״ל שלא ה אמת קנ ר בסשיר לגרים בעלמא אלא לחש ללקלק גס כסו ברברי סתורה, יעיל בא בירושלמי כאן מה * צריכה שישוס אף זו וטי וכבר גא יס מרשה הקולמת .« ץ ירשם זו כסול לנדל סנזקכיב בדרשם מ נ ע ( י

) ריל , יעויש וצרף לכאן. ״ ושם נתבאר כל צרס ענין הצום ג׳ •מיס שצמו אז באותה השנה לא קבלונ ' כp מהנץ להתענות מס י ז עליהם למרוח, ורק ל באיר. יאעיס לקיייל במגילת מענית לאע״ס ינכלל בסלה מגילת חמנית אבל חנוכה וסוריס לא בסלו, וא״ג לכאורה אסירים בתענית נס לשניהם ולאחריהם, כמי יקיייל יבכימ שנאסר ילא למסשי גהץ אמרt ג ס לסתעטמ טי י מ גס לסניהס ולאחריהם, אסים מף ס שלהם מו ר ס לענץ ד משוס להא ללא נטלו טי הימים ללא להתענאה וללא למסשל גסס עצמן, אבל. ' , ועיין גתוס' חערמ ייח ב י ל ם שלמיהם מ י ד ב, ואמנס אם אץ נידן סוג •ומר ן ד י )רק מ ׳ " לתפרה בפשתן מאשר להרמה בלתי מסורס, ואץ ירשה י סותרי! למס שירשו למעלה פסיק כיסא ה ומגילת מריס נקראם איגרת, להכוונה י והא נקראת, ומינו שיש לה מעלות שבאיגרת

ומעלות שבספר • טרשי•


visited with sufficient afflictions that you desire to add to them afflictions [similar to those] of Haman [by antagonizing our rulers with such letters]! They wrote back in a second letter: If this is what you are afraid of, they [the matters mentioned in our letter] are already recorded in their archives, [so that they cannot be regarded as "a Jewish fabrication"]. And this is the intent of (10:2): "Are they not [already] written in the book of chronicles of the kings of Madai and Paras?" (Yerushalmi Megillah 1:5).

9:30 And he sent letters to all the Jews, to seven and twenty and one hundred provinces, the kingdom of Achashverosh, words of peace and truth.

words of peace and truth - R. Tanchum (Others say: R. Assi) said: We are hereby taught that Megillath Esther requires ruling, as does the " t ru th" of Torah [i.e., They are both referred to as " t ru th" and just as the Torah scroll requires ruling, so does the Megillah] (Megillah 16b).54

words of peace and truth ־ And in respect to the Torah it is written (Proverbs 23:23): "Truth acquire." We are hereby taught that Megillath Esther is comparable to the truth of Torah. Just as the Torah is susceptible of exegesis, so, the Megillah (Yerushalmi Megillah 1:1).55

9:31 T o fulfill these days of Purim in their times, as instituted for them by Mordecai the Jew and Queen Esther, and as they fulfilled in themselves and in their seed, the words of the fasts and their outcries.

in their times ־ Megillath Esther may be read [as necessity dictates] on the eleventh, the twelfth, the thirteenth, the fourteenth, or the fifteenth of Adar. Whence is this derived? From: "in their times," the sages hereby approving several times. But perhaps the sixteenth and the seventeenth are intended! [This is not so, for] it is written (27): "and [the fifteenth] not to be passed by" (Megillah 2a).56

the words of the fasts and their outcries - followed by: "And the word of Esther, he instituted" — the word of Esther [to celebrate Purim], but not the fasts [i.e., her three days of fasting] (Ibid. 16b).57

132

אסתר ז ח רש׳י0 לרוב איוו. ולא לכל <בי<םרךבי היהודי מ#נה למלך אחעורוע ( וגוזל ליהודים ורצוי לרבי אחיו דז־עז So לעמו מייד LZS!״5יי ״״״* -> !•* מקנה סנהדרין גסי שנעשה ! v , ״• , י t i • ׳ ד ־ י ח־בר DTO לכל־זרעו: קרוב למלכית והיה בסל" מהלמודו:לכל זרעו. מיסב T ־ 1 * י י • ־

: ן על עמו לכל זרע עמו ן ץ ך ך I חסלת מגילת אסתר

ז וחן! יס וחרו י ו ה • ל א ם י י מ י י ל א י ? P י" ! 0 ' 0 י ײ י » « ׳ .םבופ •סוק• מגילי! אסתר 0*ה זעע־ם ו

ך ז א ^ , והפיס! ב ד ר , ו»רקױ; מ ה נ ו ט ב ה ה וס־סנח ײיי ג מ ס *סחר ותאסר , וסדריה ח

, סלסד שפרשו סמנו 0ק*ת ו . לרוב אחיו ולא לכל אחי ו י י לרוב אח י (ג) ורצו מהדרין") [מגילח פ*ז בי] ,

. עיין לעיל פרשה ב׳ פסוק י״א בדרשה לדעת את שלום אסתר. ש טוב לעמו ר ד

״) פירש"י לפי שבסל ק החורה ונכנס לשררה, פכ״ל. יציל ומרצוני החפשי נכנס, ואלי מפפם. ומבואר פוו בגמרא ונחל א המלטה הלא נירה ט תלמיו תורה יותר מהצלת נפשיח, ואלו מקורס [כשהיה מרמי שסק נתירה] סיס נחשב נפסוקק כתינ שס ומורא (ני) לאחר ארנפס שמות, ו, ט ו # עס זרוננל ישוס נחמיה שריה רעליה מר אשר נ ולכסוף לאחר כל עניט של מרוט נמגילה זי ושנכנס לשררה וניטל מחית נוס נ לאחר חמשה שמות וכתיב (מגיס 1) הנאים עס *־ובבל ישיע נחמיה עזריה

ט. ועיס פנק זה אששר לנאר מה רעמיה נחמני מרו שמציט נקה״ר סיז חשינ שם גוולי ירושלים ק ציציח הכסת ונקדמין גן טריק ונן כלנא שטע, וננימין נ״ו א׳ חשינ גיכ שמות אלי [לעק א*] וחשינ את ק ציצית הנסח לאחרונה, יצריו מפה ו t״ ננמרא שם מניאר שטחה כסתו מיסלת נץ גדולי רומי, וה״מ כפגץ ומרוט שנכנס לשררות, ולט״ז י״ל ונמירש חשינ אװ״ קווס שנכנס לגדולה, והגמרא —״ת, וכפץ שחשבו ו לאחר שנכנס לגדלה וניעס נ

סכתוניס את מרדני פיס מצנ פניניי כמטאר.


9:32 And the word of Esther, he instituted, these matters of Pur im; and it was written in a book.

and it was written in a book - Rav said: The Megillah of Purim is called "a book," for which reason if it were sewn together with threads of flax, it is unfit [to be read from, a book not being sewn in that manner] (Ibid. 19a).5'

10:1 And King Achashverosh levied a tribute upon the land and upon the isles of the sea.

10:2 And the entire account of his authority and his strength, and the setting forth of the greatness of Mordecai, who was exalted by the king, are they not written in the book of chronicles of the kings of Madai and Paras.

10:3 For Mordecai the Jew was vice-regent to King Achashverosh, and great among the Jews, and in the good graces of most of his brethren, seeking the good of his people and speaking peace to all his seed.

and in the good graces of most of his brethren - "most of his brethren," but not all of his brethren — whereby we are taught that some of the members of Sanhedrin disassociated themselves from him [because of his (relative) neglect of Torah study attendant upon his rise to greatness] (Ibid. 16b).1

seeking the good of his people ־ See 2:11, commentary 27

Documents

Hebrewbooks Org 52062