מקורפוס לקורפוס

רותו של ספר משלי בספרות התנאיםהתע

ה של ספרות החכמה הישראליתעל רקע תולדותי

לפילוסופיהדוקטורחיבור לשם קבלת תואר

:מאת

ציון הורוביץ-בן

ט האוניברסיטה העברית בירושליםאהוגש לסנ

2011אוקטובר

II

יר ודל עיניו איש עש .)יא, כח משלי( מבין יחקרנוחכם ב

לאשתי אהובתי לאירית

" שלה הוא–שלי ושלכם : "עליה יכול אף אני לומר

)א"נדרים נ ע(

עבודה זו נעשתה בהדרכתו של פרופסור

נאןאביגדור ש

III

שלמי תודה

.רצוני להודות למספר אנשים יקרים על עזרתם הרבה בהכנתה והשלמתה של עבודת מחקר זו

היה לי , שלבד מהיותו לי עוגן ומצפן אקדמאי, וא מורי ורבי הפרופסור אביגדור שנאןראש וראשון לכולם ה

בתמיכתו ובעידודו , בהערתו המחכימה,בעצתו הנבונה, בשאלתו הנוקבת, במאור פניו, ברוחו הטובה–לחבר

.ושכרי הרבה מאד, שבע שנים עבדתי בו. הבלתי נלאים גם בשעות קשות שעברו עלי

, על עצותיהם מאירות העיניים– חזון אסתרר"הפרופסור יאיר זקוביץ והד, יעצת הועדה המיתודתי לחברי

תודה מיוחדת .החל מאישור נושא המחקר ועד לבקרתו הסופית, ידם המכוונת והטורח שטרחו לאורך הדרך

רכה ושבח ובצד ביטויי הע, חיוו עליה דעתם המלומדת, לחברי צוות השופטים שקראו ברוב עיון את עבודתי

תודה . דיוקים שמצאו בה- לנקותה מכשלים ואי בכדי הערות חשובות והציעו מספר תיקונים עליההעירואף

על האכסניה האקדמאית שנתנו לעבודת , )הצופים-הר(לנשיאות ולסנאט האוניברסיטה העברית בירושלים

' מיוחד לראש המחלקה הגבתודה גם לנשות הרשות לתלמידי מחקר וב; מחקר זו לאורך שבע שנות כתיבתה

אליסון קלס על עזרתה ' ותודה לידידתי הגב; יבענייני על טיפולן המסור טירנובראלקה' לגבו טובה גוטסמן

.Abstract-בתרגום ה

שלא , התעניינותם בי ובמחקרי על תמיכתם ו,מוקירי- ולחוג ידידיהאחרים לבני משפחתי , לילדיתודה חמה

.אף לרגע ופסק

ותודה כפולה ומכופלת

,אירית ,לאשתי אהובתי

, ועל העידודתמיכהעל ה

,על ההתעניינות ועל הסבלנות

, הויתורעל , על הסליחה

.על אהבה ללא שיור

מי אני ומהו, על שבלעדיך

:יכול אף אני לומרעליך ש

"! שלה הוא–שלי ושלכם "

IV :תוכן העניינים

VI' עמ רשימת טבלאות

VII' עמ רשימת קיצורים וראשי תיבות

VIII 'עמ הקדמה

מקראית-ספר משלי וספרות החכמה בתקופת המקרא ובתקופה והבתר –חלק א

12' עמ סקירה כללית ודגשים–ספר משלי : פרק א

בחיים המושב . ג; )14' ע (התפתחותו של המשל העממי. ב; )12' ע(ל במקרא ותרבויות עמי קדם בכל'משל'מהותו של . א

רעיונות מרכזיים בספר משלי . ה; )16' ע (חלוקתו לקבציו ומבנהו של הספר. ד; )15' ע (היוצר של ספר משלי-ובית

' ע (מאפייניו הספרותיים של הקובץ הראשון ממשלי. ו; )19' ע ()ט-פרקים א(והשקפת העולם של מחברי הקובץ הראשון

זמן חיבורו והקאנוניזציה , ייחוס ספר משלי לשלמה. ח; )24' ע (סופוטמיהזיקתו של ספר משלי לחכמת מצרים ומ. ז; )22

).26' ע (שלו

28 ' עמ בין בית ראשון לשניספרות החכמה המקראית: פרק ב

; )31' ע (קיצור תולדותיה של ספרות החכמה המקראית. ב; )28' ע (מאפייניה העיקריים של ספרות החכמה המקראית. א

. ד; )34' ע (הראשון והקאנון הפסאודונימי של ספר דברים- המקראית על ספרות הביתספרות החכמה של השפעותיה. ג

האסכולה הכרוניסטית וספרות . ה; )41' ע (המיזוג בין אוניברסאליזם הומאני ולאומיות דתית בספרות החכמה המקראית

;)45' ע (החכמה בשלהי תקופת המקרא

50 ' עמ ראיתמק-ספרות החכמה הבתר: פרק ג

'זיהוי החכמה עם יראת ה) 2. א ;)52' ע (םזניחת הפסיאודוני) 1. א; )51' ע (סירא-ספר משלי בן. א; )50' ע (מבוא לפרק

ספרות החכמה של כת . ב; )57' ע (סירא-דמותו של שלמה המלך בעיני בן) 4. א ;)56' ע (החכמה הנאצלת) 3. א; )53' ע(

ספרות ) 4. ב; )62' ע ('משכיל'ה) 3. ב; )61' ע ('רז נהיה'סוד ה) 2. ב; )59' ע ('שתי הרוחות'תורת ) 1. ב; )59' ע (קומראן

מקראית וספרות - בין ספרות החכמה הבתר:סיכום ביניים. ג; )64' ע(והפרשנות לכתבי הקודש החכמה הנאצלת, הפשרים

) 2. ד; )71' ע( ח בספרות התנאים"מסכת אבות כמייצגת את סה) 1. ד ;)69' ע (החכמה בספרות התנאים. ד; )67' ע( ל"חז

האומר דבר בשם אומרו ' :סוף האנונימיות) 4. ד; )75' ע (שרשרת הקבלה והמסירה) 3. ד; )72' ע (זיהוי החכמה עם התורה

.)79' ע (סיכום פרק ג ;)78' ע (התורה-דמותו של החכם בן) 5. ד ;)77' ע( 'מביא גאולה לעולם

81' עמ אודות הקאנוניזציה של המקראאחדים דברים : פרק ד

סיכום . ג; )87' ע ('טומאת ידיים' של יבנה ו'סינוד'ה. ב; )81' ע ( הבעיה המתודולוגית–מהו קאנון ומהי קאנוניזציה . א

).94' ע (...ספר משלילקאנוניזציה של ובאשר ; )92' ע (דבר

יםתנאמשלי בספרות ה ספר –חלק ב

96' עמ הסקר ממצאיו וגבולותיו, תכנית עבודת המחקר: פרק ראשון

.)103' ע (התפלגות הציטוטים מספר משלי ושאלת גניזתו ;)98' ע(עיקרי הממצאים

109 'עמ ים תנאדרכי המדרש של פסוקי משלי בהלכות ה: פרק שני

טיבן של . ג; )112' ע( כהוראתו בחיבור זה'מדרש הלכה'. ב; )111' ע( ?ראיותאסמכתאות או . א; )109' ע(מבוא לפרק

הלכות הנלמדות באופן ישיר מפסוקי . ה; )113' ע ('קרבה הלכתית'שונות הצעה כמדד לל .ד; )112' ע (ראיות מן הכתוב

'תומכי הלכה'הלכות המצטטות פסוקים . ז; )129' ע( 'על זה נאמר' ו'זכר לדבר'הלכות הנלמדות על דרך . ו; )119' ע (משלי

.)150' ע(השני ומסקנות סיכום לפרק ; )137' ע(

V 154 'עמ את ספר משלי ומדרשו באגדההתנאיםדרכי הלימוד של : פרק שלישי

לושאלת מקורו של הגיבוב לאור תופעות מדרשיות קרובות. ב ; )154' ע ('מדרשי הגיבוב' שיטת הלימוד לפי נושאים ו.א

).174' ע( סיכום ומסקנות לפרק השלישי; )164' ע(

177 'עמ מקורותיה ותולדותיה–פרשנותם של מדרשי החכמה : פרק רביעי

מדרשי .ג ;)180' ע( ביסוס הזהות שבין חכמה ותורה .ב; )177' ע( מאפיינים נוספים של קובץ א ממשלי ודרכי מדרשו. א

סיכום ; )191' ע( דימויים נוספים של התורה. ה; )188' ע( האישה הזרה ואשת הנעוריםמדרשי . ד; )183' ע( עץ החיים

.)192' ע( לפרק הרביעי

194 'עמ ן פרק א והשלכותיה" באדרק"מש ספריהמסורת על גניזת: פרק חמישי

ן פרק א"שתי הנסחאות של אדר דיון ב:'הוו מתונין בדין'. ב ;)194' ע( ?והאם נגנזו ספריו של שלמה המלך? מהי גניזה. א

זמן חיבורן של . ו; )211' ע( א"גירסתה של נו. ה; )203' ע( ב"גירסתה של נו. ד; )201' ע( השערת הפולמוס. ג; )198' ע(

' ע (סיכום לפרק החמישי ;)227' ע(חזרה אל השערת הפולמוס . ז; )224' ע( ק"ב במעשה גניזת ספרי מש"נו-א ו"גירסאות נו

232.(

235 'עמ בכל מקום) במשלי( ראש המדברים –יוחאי -רבי שמעון בר: פרק שישי

' התורה-חכם בן'דמות ה. ג ;)238' ע( המקראי'החכם'דמות . ב; )235' ע(על מטרתו של הפרק הזה ובעיותיו המתודיות . א

פסוקי משלי .ו; )247' ע( ' ובנו במערהי"רשב '.ה ;)244' ע( ל"ספרות חז ב'איש החכמה'י כ"דמותו של רשב. ד ;)239' ע(

.)270' ע ( מבנהו ומאפייניו–הספרי דברים . ז; )261' ע (י ודרשותיו עליהם"המצוטטים בפי רשב

274 'עמ במדרש בראשית רבאתנאיםציטוט פסוקי משלי בפי : פרק שביעי

).283' ע(סיכום ומסקנות לפרק השביעי ; )277' ע (מדרשים על פסוקי משלי בבראשית רבא המובאים משמם של תנאים

285' עמ סיכום ומסקנות

נספחים

290 'עמ בחינות נוספות–הקאנון של ספר דברים : נספח א

ספרי משלי שנמצאו בקומראן קטעים מ: נספח ב

296 'עמ כתבי הכת בממשליים וציטוט

298 ' עמ ה הנוצריתיות הכנסי משלי בכתבי אבפסוקי: נספח ג

300 ' עמ טבלאות נוספות של ממצאי הסקר: נספח ד

309 ' עמ רשימת קיצורים ביבליוגראפיים

iv-xvii 'עמ )ABSTRACT(תקציר אנגלי

VI

רשימת טבלאות

.69' עמ לפי מוצאם מבתי המדרש השוניםהתנאיםמדרשי : 1' טבלה מס. א

.101-100' עמ בחתכי הבדיקה השוניםהתנאיםציטוט פסוקים ממשלי בספרות : 2' טבלה מס. ב

.106' עמ המצטטיםהתנאיםציטוט פסוקי המקרא ביחס לאיזכור שמות : 3' טבלה מס. ג

.152' עמ משלי בהלכה פסוקי ציטוט : 4' טבלה מס. ד

.179-178' עמ לפי קבצי ספר משלי,התפלגות הפסוקים מצוטטים ממשלי: 5' טבלה מס. ה

.231' עמ )בהערת שוליים (ה, עמדות החכמים הנזכרים במשנה ידיים ג: 6' טבלה מס. ו

.272 'עמ ב ביחס לספר דברים"סד-מבנה ה: 7' טבלה מס. ז

.308-300' עמ טבלת החכמים המצטטים ממשלי; טבלת הציטוטים השלימה–נספח ד . ח

* * * *

VII

:תיבות-רשימת קיצורים וראשי

בראשית –' בר

שמות –' שמ

ויקרא –' ויק

במדבר –' במד

דברים –' דבר

יהושע–' יהו

שופטים–' שופ

' שמואל א–א "שמ

שמואל ב–ב "שמ

מלכים א–א "מל

מלכים ב–ב "מל

ישעיהו–' ישע

ירמיהו–' ירמ

יחזקאל–' יחז

חבקוק–' חבק

תהילים–' תהל

שיר השירים –ש "שה

עזרא–' עזר

נחמיה–' נחמ

דברי הימים א–י א "דב

דברי הימים ב–י ב "דב

*

תוספתא–' תוס

תלמוד ירושלמי–' ירו

מסכת בבא בתרא–ב "ב

מסכת בבא קמא–ק "ב

מסכת ברכות–' ברכ

מסכת כתובות–' כתו

מסכת זבחים–' זבח

מסכת חגיגה–' חגי

מסכת חולין–' חול

יבמות מסכת – 'יבמ

מסכת מגילה–' מגי

מסכת מנחות–' מנח

מסכת נדרים–' נדר

מסכת סנהדרין–' סנה

מסכת עבודה זרה–ז "ע

מסכת עירובין–' עיר

מסכת פסחים–' פסח

מסכת קידושין–' קיד

מסכת ראש השנה–ה "ר

מסכת שביעית–' שבע

מסכת שקלים–' שקל

מסכת תרומה–' תרו

ת אבות מסכ–א "מ

*

מכילתא דרבי ישמעאל–י "דר' מכיל

מכילתא דרבי –י "דרשב' מכיל

יוחאי- שמעון בר

ספרי במדבר–מ "סב

ספרי זוטא במדבר–ב "סז

ספרי דברים–ב "סד

ספרי זוטא דברים–ד "סז

מדרש תנאים לדברים –ב "מתנד

נתן אבות דרבי –ן "אדר

)ן"לאדר( נוסחה א –א "נו

)ן"לאדר( נוסחה ב –ב "נו

בראשית רבא–ר "בר

שמות רבא–ר "שמ

במדבר רבא–ר "במ

ויקרא רבא–ר "ויק

כהנא' פסיקתא דר–כ "פסדר

תנחומא–' תנח

*

סירא - בן–ס "ב

בית שמאי–ש "ב

בית הלל–ה "ב

)כרוניסט(ימי - דברי–י - ד

הלכה –' הל

ך" לתנ70- תרגום ה– 'ע'-ה

כנסת הגדולה–ג "כנה

יד-כתבי/ יד - כתב–י "כת

לספירה–' לס

לפני הספירה–ס "לפנה

מסכת–' מס

)דויטרונומיסט( משנה תורה –ת -מ

קהלת-ש"שה- משלי–ק "מש

נוסח המסורה–מ "נוה

ספרות החכמה–ח "סה

עמוד–' עמ

)בתלמוד בבלי( עמוד א –א "ע

)תלמוד בבליב( עמוד ב –ב "ע

פרשה/ פרק–' פ

פיסקה–' פיס

פסוק–' פס

*

BETL – Bibliotheca Ephemeridum

Theologicarum Lovaniensium

HUCA – Hebrew Union College Annual

JBL – Journal of Biblical Literature

JBR – Journal of Bible and Religion

JQR – Jewish Quarterly Review

JSP – Journal for the Study of the

Pseudepigrapha

HTR – Harvard Theological Review *

:רשימת מהדורות למקורות

, דפוס וילנה–משנה

, מ"ב, ק"ב(נזיקין , נשים, מועד, זרעים –תוספתא

-ו" תשט,ניו יורק, מן ליבר' מהד:)ב"ב

.ח"תשמ

, שבועות, מכות, סנהדרין(נזיקין

, קדשים, )הוריות, עבודה זרה, עדויות

,ירושלים, צוקרמאנדל' מהד:טהרות

.ה"תשל

, דפוס וילנה–תלמוד בבלי

.ג" ונציה רפ דפוס–תלמוד ירושלמי

.ל" תש,ירושלים, רבין- הורוביץ'מהד –י "דר' מכיל

.ט"תשל, ירושלים, אפשטיין'מהד –י "דרשב' מכיל

.ב" תרכ,הוינ, ווייס'מהד –ספרא

.ך" תש, ירושלים,יץו הורו'מהד –מ "סב

.ו" תשכ, ירושלים,יץו הורו'מהד –ב "סז

.ג"תשס, ירושלים, כהנא' מהד–ד "סז

.ט"תשכ, ניו יורק, מהד פינקלשטיין–ב "סד

.ג"תשכ, תל אביב, הופמן' מהד–ב "מתנד

.ט"תרפ- ג"תרס, ברלין, בקאל' מהד–ר "בר

.ח"ירושלים תשי, מרגליות' מה–ר "ויק

.ח"צ וילנה תרל"ד, ירושלים–ר "במ

.ב"ניו יורק תשכ, מנדלבוים' מהד–כ "פסדר

,ח"ירושלים תשי :הורש' מהד–תנחומא

.ה" תרלהצ ורש"ד

.ה" וילנה תרמ,בובר' מהד

*

VIII הקדמה

נהיה הוא לבריות קרקע לנעוץ בה קלשוני פרשנותם ולהפוך , משעה שנתגבש הקורפוס המקראי ונתקדש

עד היותה לסלע מחלוקת שזרמים וכיתות ודתות חדשות , נתקשתה הקרקעים פעמ. 'דכולי בה' –בה ולהפוך

בעתות שכאלה היו חכמי הדורות מציבים את פרשנותם שלהם לכתבי . כדי ריב ומדון ושפך דם, נתפלגו ממנו

אך לרוב היתה קולחת לה . הקודש כחומת מגן לסכור בה רעיונותיהן והשקפותיהן של קבוצות מתחרות

או אז בקשו החכמים לתת מענה . ידי רוחות הזמן המשתנות- עלתוושה, פיקים נינוחים יותרהפרשנות בא

התאספה , במעלה הדורות, אט-אט. על צרכי השעה או צוק העתים, בפרשנותם על חידושי הזמן והמקום

הם שאף, עד שהיתה אף היא לקורפוס עצום ורב הכולל בתוכו מגבשים ואסופות רבים, ונתגבשה הפרשנות הזו

פסוקי חלק מהדרך אותה עשו . לצד הקורפוס המקראי המקודש מדורות, החלו נושאים חותם של קדושה

, ל" אל תוך הקורפוס של ספרות חז– נים והמטרות לשמן השתבצוהאופכן ו–שתבצו ההמקראי עד שהקורפוס

. עבודת המחקר המוצעת בזהי נושאםה

, מאידך. משליהוא ספר , להדרש אלא רק לספר מקראי אחדלא יכולתי, במסגרת מחקר צנוע זה, כמובן

והטעם הוא כמובן ההיקף – בלבד םיתנאי לספרות הל צמצמתי את לימוד"גם מצד הקורפוס של ספרות חז

אך ; שרירותיתשלא לומר, אקראית, במובן ידוע, בחירתי בספר משלי היתה. העצום של החומר הספרותי

, אין הוא ספר גדול ואף לא קטן מדי, ראשית: תה זו בחירה מוצלחת מכמה בחינותבדיעבד יכולני לומר כי הי

ועם זאת לא יסבול המחקר ממחסור בדוגמאות או בבסיס נתונים , כך שאפשר להקיפו במסגרת מחקר סביר

ראשונים שעשיתי במחקר עלו כמה נקודות מעניינות ביותר מבחינה הצעדים כבר עם ה, שנית. צר מדי

. על כך אעמוד פירוט להלן– יםתנאספרות ההנוגעות לתהליך התערותו של הספר אל תוך , היסטורית

*

ו וסדר הדיון בהןמסגרתהשאלות העיקריות אשר ידונו ב, מבנהו של המחקר. א

; להצגת טיבו הספרותי של ספר משלי: עיקריים נושאיםלשלושה יוקדש, חלקו הראשון של החיבור

למן , )שספר משלי הוא נציגה המקראי המובהק( הישראלית )ח"סה (ספרות החכמהסקירת תולדותיה של ל

של ספר משלי זו בשאלת הקאנוניזציה המקראית בכלל ולדיון ו ;יםתנאלתקופת ה התקופה המקראית ועד

שהוא עיקר העבודה –ופרקי החלק השני שלה , משמש גם כעין מבוא לעבודה כולה) הראשון(חלק זה .בפרט

באשר אין ;כהוראתו הרגילה של מונח זהמבוא אין זה ואולם. ענים ברב או במעט על הנאמר בחלק זה נש–

אלא שכורח הדברים דחק בי לכלול בו גם כמה פרקי , בלבד– נתוני יסוד וסקירות מחקר –בו הצגת דברים

ספרות החכמה בשאלת טיבה ותולדותיה של: ל"דיון בשאלות הנוגעות לשנים מבין שלושת הנושאים הנ

לא שואמשמעיים דיים - המחקרים הקיימים אינם חד, בשתים אלה. הישראלית ובשאלת הקאנון המקראי

תשובות חדות יותר בשני הצריכושאלות שונות הנוגעות ישירות לנושאי המחקר הזה . הניחו את דעתי לגמרי

IXאף דנתי בהם , לואחקר בנושאים ולצד הצגת סיכומי המ, על כן נכנסתי לעובין של קורות.ללוהנושאים ה

במסגרת , ואת הדיון בהןלולהשאלות ה את,זאת-בכלהשארתי . יותרוהשתדלתי לחתור למסקנות ברורות

אלא , זהנושאי מחקרי האימננטיים שללמעגלי הדיון אינן שייכות ישירות ש משום נפרדת ממסגרת הדיון העיקרי

:הדברים והדיון בהם במסגרת פרקי החלק הראשון כך יהיה אפוא סדר הצגת . בלבדמשיקות להם

ספר .עריכתו והקדשתו, מבנהו, תולדותיו, סקירה מקפת על ספר משליתבוא – החלק הראשון מן אבפרק *

מורכב מכמה מגבשים אשר עברו שלבים , )ל"ככל הנראה כך הכירוהו גם חזש (כפי שמונח לפנינו היום, משלי

יזכה לסיקור נירחב יותר מאחרים בגלל )ט-פרקים א, 'קובץ א'( של הספר חלקו הראשון.שונים של עריכה

. של מחקר זהנושאיוהעניין המיוחד שיש בו ל

ספר . טח הישראלית בפר"ושל סה) אנר ספרותי'כז(ח בכלל " אסקור את טיבה ומאפייניה של סה– בבפרק *

לתיאור תולדותיה בתקופת כך- פיל דשח המקראית והפרק השני יוק"משלי נחשב להיות נציג מובהק של סה

ם מעמדו המיוחד של יוצג ויידון פרק זהבמרכזו של. המקרא י ר ב ד ר פ ס , ח המקראית"בהקשרה של סה

.בתקופת יצירתו ובתקופות שלאחר מכןעליה וההשפעות שהיו לו

- פה הבתרשיוקדש לתיאור תולדותיה בתקו, החלק הראשון מן גח הישראלית תמשך בפרק " על סהההסקיר*

ספרות , סירא- והם ספר בן– שלושה תמרורים בדרכה –כאן אציג שלושה נציגים בולטים שלה . מקראית

אשתדל להראות כיצד כל תמרור בדרך מהווה המשך של מה .ומסכת אבות מן המשנה, החכמה של כת קומראן

.שקדם לו ומבוא לקראת מה שיבוא אחריו

שאלה . זו של המקרא בכלל וזו של ספר משלי בפרט– הקאנוניזציה יוקדש לשאלתהחלק הראשוןד מן פרק *

, ) עבריהניסיון הראשון לייסד קאנוןאולי אשר כפי שאבקש לטעון היה ( נעוצים בספר דברים השורשי, זו

השירים - שיר, הלא הם משלי, אלת מעמדם של הספרים המיוחסים לשלמה המלךבש העליונים נוגעים הוענפי

את שהיא-כלח המקראית תוחמים בדרך " כי תולדותיה של סה, לכאורה, אפוא נראה).ק"ספרי מש(וקהלת

אף כי למסקנות חדות וברורות לא ו, עניין זה יעלה במסגרת הדיון כאן. שאלת הקאנוניזציה של המקרא בכללו

אנון של הדיון בשאלת הקאנון בכללותה ובשאלת הק. נו חסר ערךי א בוזאת עצם הדיון- בכל, הצלחתי להגיע

ק "ספרי מש מעמדם הקאנוני של ת ואילו את הדיון בשאל;חלק הראשוןבש ספר דברים יהיה במסגרת פרק זה

במסגרת הדיון בדרכי התערותו של ספר משלי בתוך ספרות וא יערךוה, אדחה לחלקו השני של המחקר

.כל אלה יתפסו מקומם בחלקו הראשון של חיבור זה .יםתנאה

*

על . יםתנא החיבור יוצגו תחילה נתוני סקר שערכתי על תפוצת פסוקי משלי בספרות הבחלקו השני של

לברר את דרכי התערותו של ספר משלי אל , כמובןשתכליתן, גבי ממצאים אלה אציג את שאלות המחקר שלי

מספר להציג, כמיטב יכולתי, לאחר מכן אדון בממצאים ובשאלות העולות מהם ואשתדל. יםתנאתוך ספרות ה

: וכך יהיה מבנהו ותוכנו של החלק השני.השערות ומסקנות שניתן להפיק מהם

X

,נבדקו בו. למחקר כולו" Data-base"-סקר זה על ממצאיו מהווה את ה. בפרק הראשון יוצגו הסקר וממצאיו*

ות תפוצתם של פסוקי משלי בספר): פירוט נרחב יבוא בראש הפרק כמובן( הפרטים הבאים ,באופן כללי

כאן שאלת גניזתם כמו כן תוצג. ולאילו צרכים דרשוהו, ים את פסוקי משליתנאבאילו דרכים דרשו ה; יםתנאה

עוד יתבררו מספר שאלות מתודולוגיות . שאלת הקאנוניזציה שלהם–ק והנגזרת ממנה "של ספרי מש

.הקשורות במחקר זה

; ה הצבתי בראש סדר הדיון מפאת חשיבותו הרבהנושא ז. הפרק השני יוקדש לשימוש בפסוקי משלי בהלכה*

. ים לספרתנאכיוון ששימוש בפסוקי משלי בהלכה יש בו כדי ללמד על מידת החשיבות והאוטוריטה שייחסו ה

וכיצד היא נלמדת מן הפסוקים עליהם , כגון מהי הלכה, נוספותבמסגרת הפרק יועלו ויתבררו שאלות מתודיות

כגון השימוש בלשונות , הגדרתי מספר כלים מתודולוגיים, ר השאלות הללו ואחרותלצורך בירו. היא מתבססת

. הללו מוצגים בתחילתו של הפרק–ההצעה של הפסוקים ומשמעותן של לשונות אלה

כאן אציג עוד כמה אבחנות . ים בפסוקי משלי באגדהתנאבפרק השלישי יבוא דיון בדרכי השימוש של ה*

.ים את ספר משליתנאל ומסקנות העולות מהן באשר לאופנים בהם למדו ה"כנהנוגעות לדרכי השימוש

כאן יבוא לידי . ים מפסוקי משליתנאאציג את הנושאים המרכזיים אותם דרשו ה, בפרק הרביעי, בהמשך לכך*

, םיתנאצוג הנכבד ביותר בספרות היכחטיבה שלה הי) ט-פרקים א(ביטוי מעמדו המיוחד של קובץ א ממשלי

.חלקיו של ספר משליכל מבין

מקיף של לימודי "זה יעשה עדבר . הפרק החמישי יוקדש לדיון נרחב בשאלת הקאנוניזציה של ספר משלי*

- במרכזו של הדיון ניתוח ספרותי אינטנסיבי של שתי הגרסאות. ק"המסורות אודות גניזתם של ספרי מש

. דרבי נתן על שתי נוסחאותיו במדרש אבותותכפי שבא, נוסחאות של סיפור הגניזה

הוא החכם שמשמו מסור לנו מספר –יוחאי -של רבי שמעון בר!) הספרותית(בפרק השישי אעסוק בדמותו *

האם , כאן תבחן השאלה. אחרתנא רב באופן בולט וחריג בהשוואה לכל ;הציטוטים הרב ביותר מספר משלי

בכדי להסביר את התופעה החריגה , מן המסורות אודותיו כפי שמצטיירות,י"יש בדמותו ובתכונותיו של רשב

.על טיבן של המסורות הללו, נתונים הסטטיסטייםהתבחן השאלה מה יכולים ללמד , מן הכיוון האחר.הזו

י בו מספר תנאהוא החיבור השאף , י"מיוחס לרשבה, יבחן גם טיבו ומעמדו של הספרי דבריםקשר לכךב

.ים האחריםתנאבהשוואה לחיבורי ה, מעבר לכל קנה מידהדולגוא ציטוטים ממשלי הה

בדקתי , י על ספר בראשיתתנאמאחר שאין בידינו מדרש : 'קבוצת ביקורת'פרק שביעי ואחרון ייוחד למעין *

ממצאיו של סקר זה . )באופן דומה לבדיקת הסקר הנזכר (רבא- את תפוצת פסוקי משלי במדרש בראשית

.מנו יוצגו בפרק השביעיוהמסקנות העולות מ

נספח אודות ספרי משלי ;לאחר כל אלה יבוא חלק הנספחים ובו נספח אודות הקאנון של ספר דברים*

וכן מבחר טבלאות נתונים ; יה הנוצריתינספח על ספר משלי בכתבי אבות הכנס; שנתגלו בספריית קומראן

.יםתנא משלי בספרות ה את סיכומי הסקר אודות תפוצת פסוקי,באופן מפורט, המציגות

*

XI ותרומתה של עבודת מחקר זומצב המחקר בנושא. ג

מחקר המתחקה אחר דרכי , לאמור, למיטב ידיעתי לא נעשה עד היום כל מחקר דומה לזה המוצע כאן

להשוותה עם בדוקהמידה-שאין בידי אמת, מכאן. ל"התערותו של ספר מקראי מסויים אל תוך ספרות חז

החלק אשר אדרש אליהם הן בפרקי , רב המחקר העוסק בנושאים משיקים והיקפיים, ם זאתע. הצעתי זו

הן , זה נחקר ונלמד רבות–ספר משלי עצמו , ראשית .פרקיו של הדיון המחקרי שבחלק השני והן בהראשון

, גרינץ , סקוטכאן ראוי להזכיר את המבואות והקומנטרים של. ח"של סהאנר הספרותי 'מצד עצמו והן מצד הז

דרכי במה שנוגע ל. סקירתי אודות ספר משליעליהם ביססתי את , ואחרים ,ופק'שצ ,פוקס ,וויבריי, כהנא

, סנדרס יש להזכיר את מחקריהם החשובים של ,ך בכלל ושל ספר משלי בפרט"הקנוניזציה של ספרי התנ

כמו כן . האסופה המקראיתשל הרן על הקאנוניזציה שלובעיקר את ספרו המקיף ; אחרים וליימן, יילדס'צ

-בעיקר אותם ספרים שיש להם זיקה ל. רבים שנעשו אודות ספרות תקופת הבית השניהלמחקרים נדרשתי

, על יהדות בית שניטרופר ואחרים, קולינס, קרנשאו, פלוסרמחקריהם של. בכלל ולספר משלי בפרטח"סה

ניצן , אשל, קיסטר,ליכט שלאודות כת קומראן מחקרים ה ;סירא- על משלי בן ובינטחססגל; חכמיה וספרותה

– כמובן ל" ספרות חז,ולבסוף .מוש רב ותובנות חשובות הפקתי מהםילה עשיתי ש אף בא–ורבים נוספים

; כאן יש להזכיר את המבואות החשובים של אלבק ואפשטיין למשנה. ית ותקופתהתנאובעיקר הספרות ה

אורבך על של היסודיים הםלצד מחקרי, חלוציים והחשובים של באכרמחקריו ה; המבוא לתוספתא של ליברמן

בויארין על שלם רבות במחקריה עוד נעזרתי. ושל כהנא על ספרותםל"דעותיהם ואמונותיהם של חז

רשימת . ועוד רבים רביםי דברים על הספרהמר ופראדהשל ; המאפיינים הטקסטואליים של ספרות המדרש

, ה של פיסקה זובשולי, אשוב ואדגיש עוד .בדפיו האחרונים של חיבור זה, כנהוג,ואספרות מחקר מלאה תב

שאלות המחקר היוצאות של ספרות העוסקת במישרין בחסרונה ואת בזהאת ראשוניותו של המחקר המוצע

.במשנה זהירות כאשר אבוא לסכם את דברי ולהסיק את מסקנותי, עובדה זו תחייב אותי בוודאי. ממנו

, תיאור של תהליך מסויםיש בה. ית לפי טיבהריאועבודת המחקר המוצעת כאן היא עבודה ת: סיוםלו

למה שקדם לתהליך כל הנוגע ב, בה סיכוי להביא לתובנות חדשות גם טמון כאלהכטיבם של תיאוריםו

ם גלגלו והפכו ה. ל כחומר ביד היוצר"ך כולם שמשו את חז"ספרי התנ .המתואר ובאשר למה שנתהווה לאחריו

ורוחם , פסוקי המקרא שמשו להם כאבני בנין. בהם ודלו מתוכם תובנות ורעיונות שלא נודעו קודם לכן

נוסד בניין ספרותי כביר שבין כתליו אצור עולמה , במלאכת הדורות, כך. היוצרת היתה להם כמלט המלכד

כיצד הרכיבון זו , כיצד סיתתו ולטשו אותן, םחכמים את אבניההכיצד בחרו . הרוחני של היהדות עד ימינו אלה

.ל ואת עולמנו אנו"ב להבין את עולמם הרוחני של חזנטי, ככל שנטיב להבין סודות אלה–גבי זו - על

.24.7.2011 זרע-בית, צ הורוביץ"ב

* * * *

חלק ראשון

משל וספרות החכמהרספ

:מקראית-בתקופת המקרא ובתקופה הבתר

ספר משלי :פרק א

בין בית ראשון לשניספרות החכמה המקראית : פרק ב

מקראית-ספרות החכמה הבתר : פרק ג

אודות הקאנוניזציה של המקראאחדים דברים : פרק ד

12 : פרק א

משלי כללית ודגשים–ספר סקירה מיוחדים

1 במקרא ותרבויות עמי קדם בכלל'משל'מהותו של . א

גם אם על קצה המזלג ובאופן , יש אפוא צורך לברר. הינו אוסף של דברי משל, לפי הוראת שמו, ספר משלי

עלינו לשים לב למשמעויותיו , כשאנו באים לברר מהותו של המשל במקרא. מהותו של מושג זה, כוללני משהו

'משל' הוא כנראה הראשון לתרגם את המונח המקראי 'ע'- תרגום ה. מונח בהקשריו השוניםהשונות של ה

אפשר שמכאן נולד חוסר בהירות מסויים בכל הנוגע למשמעותו של המונח בספר משלי ובמקרא parable'.2'כ

מעותו ומש, 'Proverbs' שנתן לספר את שמו הלטיני 'proverbium'מקבילו הלטיני של המונח הוא . בכלל

4,אולי בהשפעת סיפורי האוונגליונים, מאוחר יותר3.'הדבר שבא במקום הדיבור הנכון': המילולית של מונח זה

והוא מלמד לקח 5,אדם-שגיבוריהם הם בני, על סיפורים אלגוריים קצרים) 'parable' ('פראבולה'הוחל המושג

שגיבוריה הם חיות ) 'fable' ('פאבולה'יתים את המזכירים לע' פראבולה' לצד ה6.שמעבר לעניין המסופר עצמו

, במקרא'משל'אינם מקיפים את מלוא מרחב המשמעויות של המונח , אולם המונחים הללו לעצמם7.וצמחים

את משמעויותיו של המשל המקראי לשתי ) או נכון יותר לדחוס( פוקס מתאמץ לצמצם 8.כפי שנראה מיד

מטשטשים , והכללה זו, ואולם צימצום זהSaying.(9 ('אמירה' וה)Trope ('מליצה'ה: קטגוריות בלבד

'היות ללעג', 'היות דוגמה'מכליל פוקס את המשמעות , למשל, כך. ומעלימים גוונים ורבדים רבים של משמעות

כולל פוקס רק אמירות 'אמירה'מאידך בקטגוריה . 'מליצה'בקטגוריה האחת של ) ראה להלן ('קינה' ו'חידה'ואף

, כדא"שמ( 'מרשעים יצא רשע'; )יא, יא"שמ( 'הגם שאול בנביאים', רות ושנונות שהפכו למטבעות לשון כגוןקצ

. ודומיהן)מד, טז' יחז( 'כאמה בתה'; )יג

, כהנא ; משל, הרן; 201-199' עמ, תכנים וצורות, אוכמני: ספרות מחקרית אודות המשל במקרא ובספרות העמים ראה 1

; 147-145' עמ, כרך ב, תולדות האמונה, קויפמן; xxx-xxvi' עמ, משלי, סקוט; 56-54' עמ, ט- משלי א,פוקס; 7-5' עמ, משלי .ואצלם הפניות נוספות; 14-12' עמ, משלי, ופק'שצ; 31-23 'עמ, המשל, שטרן; 437-419' עמ, מבוא, רופא

.22' עמ, המשל, שטרן 2 .5' עמ, משלי, כהנא 3 .שם, שם, שטרן 4' עמ, משל, הרן: והשווה; אך זוהי הגדרה מצמצמת מאד לדעתי, )200' עמ, תכנים וצורות ('משלי מלכים'אוכמני מכנה אותם 5

549. ראה עוד , אינה נזכרת שם'משל'למרות שהלשון , הוא דוגמה מקראית בולטת למשל מסוג זה) יבב"שמ(משל כבשת הרש 6

.להלן .הוא דוגמה מקראית מובהקת למשל מסוג זה) ט' שופ( משל יותם .'משלי שועלים' נהוג לכנותם 7כשבאו לתאר את המשל , 'פאבולה' ו'פראבולה'כלל לא נזקקו למונחים , ופק ואחרים'שצ, פוקס, בהם קויפמן; חוקרים אחדים 8

.המקראי וסבורני כי בדין עשו כן .55-54 ' עמ, ט-משלי א, פוקס 9

13: יוצא בסופו של דבר על מספר לא קטן של משמעויות ובהן, בצורותיו השונות במקרא. ל.ש.השורש מ

המביעים דעה כללית –) ביטוי מליצי(או מכתם ) אמירה קצרה ושנונה, במשמע( פתגם עממי; ממשלה וממשל

דברי ; דברי לעג שנונים; נאום נבואי או דידקטי; )של דבר אחד לדבר אחר(הדמיה והשוואה ; בעניין מסויים

כחלק מן התיאור או . ל.ש.שהיא של השורש מ-בכל העניינים הללו באה צורה כל. קינה ותחינה ודברי חידה

: י שבפסוק כגון אלוהחיוו

10; ממשל– )כג, ח' שופ( : בכםימשל ' ה בני בכםימשל אני בכם ולא אמשלויאמר אלהם גדעון לא

;)מליצה(מכתם / פתגם עממי – )יב , א"שמ( : הגם שאול בנבאיםלמשלעל כן היתה

;הדמייה, השוואה– )ה, מו' ישע( : ונדמהותמשלוניני ותשוו למי תדמיו

; נאום נבואי– )ד, יד' ישע( : הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבההמשלונשאת

; לעג– )לז, כח' דב( :ים ולשנינה בכל העמלמשלוהיית לשמה

; קינה– )ב-א, איוב כט( :מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני : ויאמר משלוויסף איוב שאת

. חידה– )ו, משלי א (: ומליצה דברי חכמים וחידתםמשללהבין

והם פתגמים , יוצא עליהם. ל.ש.ומטבעות לשון רבים במקרא שאין לשון מעם זאת ישנם וודאי מאמרים

:כגון, עממיים קצרים שוודאי משלים הם אף שלא נאמר זאת עליהם

; השוואה או הדמייה– )ט, י' בר( 'העל כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני

; מכתם– )יד, כב' בר( יראה'האשר יאמר היום בהר

; חידה– )יד, יד' שופ( מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ויאמר להם

; הדמייה– )כא, ח' שופ (כי כאיש גבורתו

; פתגם עממי– )ח, הב"שמ( על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית

11.ועוד, השוואה– )יא, כא"מל( ל חגר כמפתחדברו אל יתהל

כן - על': הקשורה לדיבור כגון, שהיא-אופייני הדבר כי לפני הביטויים שהובאו כאן מובאת מילת הצעה כל

12. וכדומה'דברו', 'ויאמר להם', 'אשר יאמר היום', 'יאמר

אך לא אשתמט מלהעיר בשולי , כךאין זה המקום להאריך ב. הוא וודאי דבר האומר דרשני'שלהממ' ו'משל' היחס בין 10

[...]. ההוראה השניה של השרש משל היא מעניין ממשלה : מעיר, בבארו את הערך משל באנציקלופדיה המקראית, הרן: הדבריםשאצורים בהם , ידי אנשים כבירי רוח-לפט המובע עיש היוצאים אפוא מהוראה זו ומנסים לבאר את משמעו הראשוני של המשל כמש

מספק לנו רמז או קצה , )כד-כג' במד(אפשר שסיפורו של בלעם בן בעור ). 549' עמ, שם (כוחות השפעה ושלטון על המאורעותמציאות בכדי להשפיע על מציאות קיימת וליצור : במילים אחרות. בלעם נקרא בכדי לקלל את עם ישראל. חוט להבנת היחס הזה

כפי ). כג, כא, כ, טו, ג, כד; יח, ז, כג' במד (וישא בלעם משלו ויאמר: מציין הכתוב, בכל פעם שהוא נושא דבריו, והנה. אחרת על 'כוחות ממשל'מבקש להפעיל , בלעם בדיבורו, משמע. תכונתו הנוקבת ביותר של המשל הינה היותו נאמר בקול, שנראה מיד ). 552-551' עמ, משל, הרן: ראה(לשנותה בה ו'משול'כדי ל, המציאות

.550' עמ, שם, הרן 11הגם שאול 'אנו יכולים לראות בגלגוליו של המשל הידוע , המראה את מהלך התפתחות המשל ומקורו העממי, דוגמה אופיינית12

ויען איש משם : זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאיםויראו והנה עם נבאים נבא ויאמר העם איש אל רעהו מה :'בנבאים

14 'משל החוח והארז', )יג, א"מל( ' כבשת הרשמשל', )ט' שופ( 'משל יותם'אף יחידות רחבות יותר ונאומים כגון

למרות 13)בהשפעת העברית המאוחרת ('משלים' אלה מכונים בפינו היום – )ה' ישע( 'משל הכרם' או ) ידב"מל(

. משום תכונותיהם המיוחדות, זאת ראוי לראות בהם משלים-ובכל, נזכר בהם'משל'שאין השם

–? מהן אפוא תכונותיו של המשל המקראי

אך קיימת , מנם אין תמימות דעים גמורה בקרב החוקרים באשר למכלול תכונותיו של המשל המקראיא

לעולם הוא נועד להיאמר : שהמשל הוא תופעה רטורית, ראשית: הסכמה רחבה למדי על המאפיינים הבאים

ון של אומרו המשל להקל על הזיכר'מבקש', מתוך שהוא נועד להיאמר, שנית. בקול בפני שומע אחד או רבים

, אמירות קצרות ושנונות–ולכן יש במשלים שימוש אינטנסיבי באמצעים רטוריים המקלים על הזיכרון

; את הרעיון המופשט וממחישות אותו'מציירות'ה, מטאפורות; )'תקבולת'(הנאמרות לרוב בשתי צלעות

אלא מספרות סיפור המדבר , ד ציור בלב'מציירות'ואז הן אינן , לעיתים מתרחבות המטאפורות לאלגוריות

במשלים ; ותבניות מספריות) אליטרציה(מצלול , חריזה, עוד מתאפיין המשל לרוב במשקל; בשפת הסמלים

מן השימוש האינטנסיבי , שלישית). חיל-מזמור אשת, כגון משלי לא(משוכללים במיוחד נמצא גם אקרוסטיכון

לבטא באופן מילולי דבר או דברים שביסודם הם מעבר משתמע כי לעתים בא המשל , במטאפורות ובאלגוריות

חינוכית יש לו למשל :באחת. רעיון או ערך, ניסיון חיים, חוויה: למילים עצמן , יש לו לקח. ידועהמגמה

14.שהדובר מבקש להטמיע בשומעיו ולהשפיע עליהם לשנות צדדים שונים בהשקפותיהם ובדרכי התנהגותם

**

15ממיהתפתחותו של המשל הע. ב

הם ככל , המנוסחים כפתגם בן שורה אחת, ההנחה כי המשלים הקצרים16מקובלת על רוב החוקרים

אפוריזמים בעלי ). לעיל12הערה (ומקור יצירתם בקרב פשוטי העם , יותר'נטייםתאו'ה, הנראה הקדומים

נחשבים , )הקודםשנזכרו בסעיף (ודומיהם , 'מרשעים יצא רשע' או ,'כאמה כבתה'כגון , שורה אחת בלבד

פתיהם של ש-בת, שכן הם מבטאים לרוב את התבונה העממית; האותנטיים, באמת'עממיים'להיות המשלים ה

מכאן גם הדעה כי מקורם של המשלים נעוץ בהוויית חיי הכפר . זקני השבט ואבות המשפחה הגרעינית

. מתוארת הסיטואציה ממנה נולד המשל, תחילה). יב-יא, יא"שמ (ויאמר ומי אביהם על כן היתה למשל הגם שאול בנבאים

עתה בא המספר ומעיר כי '?הגם שאול בנביאים': לה שלו ומגיבים בפליאהמכיריו של שאול משתאים לנוכח התנהגות בלתי רגינעשה שימוש במשל זה כדרך השימוש הרגיל , ולבסוף'?הגם שאול בנביאים, על כן היתה למשל': מאמירה זו נולד המשל

מן . ל.ש. השורש מואז נשמט; ללא קשר למקורו הראשוני, במקום אחר ובסיטואציה אחרת, כאשר הדובר משתמש בו, במשליםויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערם כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו הגם שאול : הפסוק ).כד, יטא"שמ (בנביאם

.548' עמ, שם, הרן 13 .הרעיון אודות ממשל באמצעות משל, בדרך מעודנת, ויבכך בא לביטגם אפשר ש 14: סקירת המחקרים אודות התפתחות זו ראה אצל. 399-396' עמ, מבוא, על תהליך זה ראה בהרחבה ובבהירות אצל רופא 15

.32-25' עמ, מחקרים, וויברי . לעיל15- ו1 אשר הזכרתי בהערות 16

15במקום בו האב היה , בחוג המשפחה על מקורם שההעובדה כי רבים מהם עוסקים בחינוך הבנים מעיד. והשבט

אף הוא דבר הקושר אותם לחיי 17,בספר משלי מצויים משלים רבים בעלי רקע חקלאי. מופקד על חינוך בניו

מוסכמת גם ההנחה כי אפוריזמים בני שתי צלעות ויותר מעידים על רמת )16הערה (על הרוב . העם הפשוט

אבני 'י משלים בעלי מבנה משוכלל כזה הם מאוחרים יותר מכ, ומכאן. עיבוד ושיכלול ספרותי גבוהה יותר

כך בספר - המרובים כל, עוד מוסכם ומקובל להניח כי המכתמים בני שתי השורות ויותר. מהם נוצרו'הבנין

הם פרי למדנותם של חוגי חכמים שפעלו בדרכים , גבוהה יותר, המשקפים כאמור דרגת פיתוח שניונית, משלי

בשורה העליונה מצויים המשלים 18.הוראתם ופיתוחם, לימודם, יסוף המשלים העממייםא: שונות למטרה זו

הכוללים לרוב הוראות 19,בהם מצטרפים זה לזה מכתמים ומטאפורות לכלל נאומים, המפותחים ביותר

מאוספי המשלים שהלכו . אלגוריות שתכליתן דומה20)פואמות(וכן ושירות ; ואזהרות בתחומים שונים

תולדותיה . 'ספרות החכמה'המכונים בהכללה , עלתה וצמחה משפחה שלימה של כתבים, ם השניםונתגבשו ע

.חלק הראשוןיתוארו בהרחבה בפרקים הבאים של ה, בתקופה המקראית ולאחריה, של ספרות זו

**

היוצר של ספר משלי-המושב בחיים ובית. ג21

–נראה כי זו עיקר תכליתו של הספר , מעשהל. ספר משלי הינו האסופה הגדולה ביותר של משלים במקרא

עובדה זו עולה גם מבין 22.לדברי משלים של חכמים שונים בני תקופות שונות, או מאסף, להוות אכסניה

הא תהא אשר ת. )א, כה( גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה: שורותיו של הספר עצמו

.טז ואחרים, לא; כז-כג, כז; לא-ל, כז, כד; ח-ו, ו; ה, משלי ו 17שיש להם צלע אחת זהה ושניה , עשר צמדי פסוקים במשלי- עדות מאלפת למהלך פיתוח זה אנו יכולים למצוא באותם שלושה 18

; עבה אף כי בזמה יביאנוזבח רשעים תו: כז, כא, ובן זוגו; ותפלת ישרים רצונו'הזבח רשעים תועבת : ח, טו: כגון אלו, שונה :ד, יא; ב, וכן הצמד י; קרץ עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט / חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט: י, ח, וכגון הצמד י

ההשערה הרווחת בין . ועוד; לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות / לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממותי יד-להחוקרים היא כי הצלע המקבילה היא הפתגם המקורי ושתי הצלעות השונות מייצגות פיתוחים שונים שנעשו לאותו פתגם ע

.395-391' עמ, מבוא, רופא: ראה.ליפות ולעדן את הפתגמים המקוריים, במטרה לשכלל, חכמים שוניםלשכנע , השומעים במטרה להטיף לרעיון מסויים/ובה פניה אל השומע, רטורית-הוא יחידה ספרותית, לפי הקשרו כאן, נאום 19

לשון הנאום . לרוב נוספת גם אזהרה מפני התוצאות החמורות של הימנעות מן הדבר המומלץ. בנכונות הדבר נחיצותו וכדאיותוובהרחבה יתרה אצל ; 45-44' עמ, ט-משלי א, פוקס: ראה. היא לרוב פרוזה שקולה ושזורים בה מליצות ודימויים לרובבמשלי .שם הוא מתאר בפירוט את מבנהו של הנאום במשלי, 615-614' עמ, תפיסות של חכמה, פוקס

היא התבנית (ב בתקבולת הצלעות שירית המתאפיינת מחד בשימוש נרח-כוונתי ליחידה ספרותית) פואמה( במונח שירה 20השירה נבדלת מן . ומאידך היא בעלת מבנה רטורי חופשי למדי ואינה כבולה לכללים מסויימים, )הבסיסית של השירה המקראית

עושה , כמו הנאום. כאדם המשיח אל נפשו, הנאום גם בכך שלא תמיד יש בה פניה אל קהל כל שהוא ואז נאמרים דבריה בעלמא .401-400' עמ, מבוא, רופא: וראה גם; 618-616' עמ, תפיסות של חכמה, פוקס: השווה. ימוש במליצות ודימויים לרובגם השירה ש

, משלי, טוי; מחקרים, וויברי; משלי שלמה, גרינץ; משלי, גרינץ; משלי, אחיטוב: למבואות וספרי מחקר על ספר משלי ראה 21; משלי, פרדיו; תפיסות של חכמה, פוקס; ט-משלי א, פוקס; xxv-xL' עמ, משלי, טסקו; 26-7' עמ, משלי, כהנא; v-xxx' עמ

.משלי, ופק'שצ; 408-400' עמ, מבוא, רופא; משלי, קליפורד .אדון בכך בסעיף האחרון של פרק זה; לשלמה המלך, פי המסורת-על, אמנם הספר כולו מיוחס 22

16

- עסקו בדרך כלס"לפנה 7- ברור מהקשרו של הפסוק כי אנשי מלך יהודה במאה ה23,'העתיקו'משמעות המילה

עוד נזכרים 24.ואין לנו כל סיבה אמיתית לדחות את עדותו של הפסוק; שהיא במשלים שייחסו לשלמה המלך

). לןראה לה(שאף להם מיוחסים חלק מהמשלים , בספר שמות של חכמים וחכמים ללא שם

לרוב בנות שתי שורות או (רובו של החומר הספרותי במשלי נחלק לאמירות קצרות , כפי שתואר קודם

השבט , חלקן לקוחות מרקע חיי המשפחה. המביעות דעה או עמדה כללית על העולם וכל הרוחש בו) יותר

אף נקשרים למציאות וחלקם25,יש בספר משלי גם משלים רבים בעלי רקע עירוני, ואולם לצד אלה; והכפר

המציגות לרוב את מעלותיה של ) פואמות( כן יש בו נאומי הוראה ואזהרה ושירות אליגוריות 26.של חצר המלך

, בסביבה למדנית) לוקטו, שכן-כל(הדברים הללו מעידים כי לפחות חלק מן המשלים שבספר נוצרו . החכמה

מקובלת ההנחה כי )ראה הערות קודמות( החוקרים על רוב27.כזו שהיתה קיימת בחצרות מלכי ישראל ויהודה

ואילו ; שתוארו למעלה'כפריים- עממיים' כוללים בעיקר את הפתגמים ה28,)ל-י(פרקיו המרכזיים של ספר משלי

אך וודאי כי גם (הוא בחוגי החכמים והסופרים המקורבים לחצרות המלכים , ט ופרק לא- מקורם של הפרקים א

למרות אופיים העממי של רבים מן , וכך). הסופרים-י חוגי החכמים'קובצו ועובדו ע, נאספו'עממיים'המשלים ה

מכוון אותן למעשה לכל , המביע את משליו בלשון מטאפורה, הנה הסגנון המליצי המיוחד לו, המשלים שבספר

ת כדוגמת הוראו(בכך הופך ספר משלי בכללו מקובץ הוראות ואזהרות לקבוצת תלמידים מצומצמת . אדם

לעיל ציינתי כי למשל הבודד יש 29.בכל זמן ובכל מקום, עיון ולימוד לרבים, לספר הנחיה, )החכמים המצריים

הנה מתברר כי זוהי . וכי הוא מבקש להשפיע על שומעיו ולכוונם לדרכי פעולה מסויימות, לרוב מגמה חינוכית

אלא גם ובעיקר להיות , לדברי חכמים לא רק להיות מאסף –למעשה גם מהותו ומגמתו של ספר משלי כולו

.ספר חינוך

**

חלוקתו לקבציו ומבנהו של הספר. ד

, שדי היה בכל אחד מהם לבדו, עובדה זו ניכרת ממספר גורמים). אנתולוגיה(ספר משלי הינו מאסף , כאמור

המייחסות, )א, א( בתוך הספר מצויות כמה כותרות משנה לבד מכותרתו הראשית –ראשית . כדי ללמד עליה

. ואילך199' עמ, פרק חמישי, חלק ב, להלן. ותיו של פסוק זה ומילה זו בגוף המחקר יוקדש פרק נרחב לעיסוק במשמעוי 23 .המסכם שם דעתם של רבים, 20-19' עמ, מחקרים, וויברי: ראה 24 .יא ועוד רבים, יח; ג, יז; לב, טז; יא, יא; טו, י; יד, ט; ג, ח;)כולו (פרק ז; כא-כ, א: כגון 25בשום צורה , כי אין פסוקיו של משלי מתארים, פוקס מציין ובצדק, ואולם. כט ועוד, כב; לא, כא; טו-יב, י, טז; לה, יד: כגון 26

.57-56' עמ, ט-משלי א, פוקס: ראה. לא של שלמה ואף לא מלך אחר–מציאות כפי שיכולה להשתקף מעיניו של מלך , שהיאעמדה זו ). הנרטיב של יוסף, ראד-פון: למשלראה. (ראד היה הראשון להציג טענה זו וחזר עליה בכמה חיבורים שלו- פון 27

; 401-400; 392-391' עמ, מבוא, רופא; xiii' עמ, טוי; xxx-xxxii' עמ, משלי, סקוט: וראה גם, נעשתה מקובלת מאד במחקר . ואחרים27' עמ, משלי, ופק'שצ .ןראה להל. שאופיו שונה, הוא הקובץ השלישי ממשלי; כב, כד–יז , להוציא הקטע כב 28 .35-34' עמ, מחקרים, וויברי: והשווה גם. 2' עמ, משלי, קליפורד 29

17 :ואלה הן. חלקם בעלי שם וחלקם אנונימיים, את המשלים שתחתיהן לחכמים שונים

).יח, ט–א , א(היא הכותרת לקובץ א ; )א, א( משלי שלמה בן דוד מלך ישראל*

).טז, כב–א , י(היא הכותרת לקובץ ב ; )א, י( משלי שלמה*

).כב, כד–יז , כב(היא הכותרת לקובץ ג ; )יז, כב( ושמע דברי חכמיםהט אזנך*

).לד- כג, כד(היא הכותרת לקובץ ד ; )כג, כד( גם אלה לחכמים *

ץ ההיא הכותרת לקוב; )א, כה( גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה *

).כז, כט–א , כה(

).יד-א, ל(היא הכותרת לקובץ ו ; )א, ל ( אגור בן יקה המשא דברי *

).ט- א, לא(היא הכותרת לקובץ ח ; )א, לא( דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו*

מקובל על רוב , ם בראשן הן עומדותהתוחמות ומגדירות את קבצי המשלי, לבד משבע כותרות אלה

מחלוקת הפסוקים בגירסת , בין השאר, דבר זה נלמד30;'לעלוקה' –לג -טו, החוקרים לקבוע חלוקה גם בפרק ל

כן ישנה חלוקה ברורה ומוסכמת על רוב מכריע של . לד-כג, ידי כד-על, יד- א, ל-לפיה מופרד הקטע דנן מ, 'ע'- ה

למרות שאין כותרת , קטע זה. 'מזמור אשת חיל' –לא -י, לבין ל, )מואל מלך משאדברי ל(ט -א, החוקרים בין ל

והן משום השלמות , )אקרוסטיכון(הן משום מבנהו המיוחד ; וודאי הוא שונה ונפרד מקודמו, בראשו

אוספי –על שבעת הקבצים . כמזמור הלל ושבח למעלותיה של אשת החיל, הספרותית אותה הוא מקיף

:עלינו להוסיף אפוא עוד שנים, ניתי למעלה שמ–המשלים

).לג-טו, ל(היא הכותרת לקובץ ז ; )טו, ל(' וגו לעלוקה שתי בנות הב הב*

).לא-י, לא(היא הכותרת לקובץ ט ; )י, לא(' וגו אשת חיל מי ימצא*

: מסדר את הקבצים האמורים באופן אחר'ע'-הנוסח , כפי שציינתי קודם

).יח, ט–א , א( קובץ א –דוד - משלי שלמה בן) 1

).טז, כב–א , י( קובץ ב –משלי שלמה ) 2

).כב, כד–יח , כב( קובץ ג –דברי חכמים ) 3

).יד, ל–כז , כט( קובץ ו –דברי אגור בן יקה ) 4

).לד-כג, כד( קובץ ד –גם אלה לחכמים ) 5

).לג-טו, ל( קובץ ז – 'לעלוקה') 6

).ט-א, לא( קובץ ח –למואל מלך משא דברי ) 7

מכל . או שהיא נושא המשפט בפסוק טו, )שמא אישה חכמה( מחלוקת חוקרים היא אם יש לראות בתיבה זו שמו של חכם 30

: השווה. שלטת בהםלג עומדת כקבוצה לעצמה ומתאפיינת במשלים שתבנית המספר-מקום וודאי הוא כי קבוצת הפסוקים טולעומתם פרדיו . 2' עמ, משלי, קליפורד; 26-24' עמ, משלי, ופק'שצ; 405-203, מבוא, רופא; 243' עמ, משלי שלמה, גרינץ

וכך עולים בידו חמישה ) 'אשת חיל'- ו'לעלוקה', 'גם אלה לחכמים', 'דברי חכמים'(מתעלם מהחלוקות שאין שם מפורש בראשן .2' עמ, משלי, פרדיו. קבצים בלבד

18 ).כו, כט–א , כה( קובץ ה –גם אלה משלי שלמה שהעתיקו אנשי חזקיה ) 8

).לא-י, לא( קובץ ט –מזמור אשת חיל ) 9

ומוצאים את הגיונה בכך ; כמובן, מ'מעדיפים את גירסת נוה) ברית- בעיקר מבני ( הנזכריםרוב החוקרים

לבסוף מובאים הקבצים המיוחסים . לשלמה, במפורש או במשתמע, יוחסיםשתחילה הובאו בספר משלים המ

ושישה הפסוקים הבאים אחריו ככותרת )א, א( 'משלי שלמה בן דוד' כן מציינים את הפסוק 31.לחכמים אחרים

שני : רופא מציין32.ורי נשגב' מהווה את חתימת הספר באקורד מז'מזמור אשת חיל'בעוד , וכמבוא לספר כולו

נכנס בין שני הקבצים 'דברי אגור'השינוי האחד הוא ש. מ'לעומת נוה ניכרים ]'ע'- השל נוסח [יים עיקריים שינו

אבל היא . 'ע'-האת שיטת , כמובן, מתוך שאינו מוצא דוחה רופא33.ואינני מוצא את הסיבה לכך, 'החכמים 'של

הדעת נותנת כי כך מצא המתרגם , )מ'ה לעומת נו'ע'- השל (אם אין כל סיבה נראית לעין לשינוי זה : הנותנת

כמקורית יותר בגלל העובדה 'ע'- ההמעדיף את גירסת , זוהי עמדתו של טוי. את הנוסח לפניו ולא העז לשנותו

כי עובדת , מעיר רופא נכונה, עם זאת34).'הגירסה הקשה' ('Lectio difficilior'פי העיקרון -הנזכרת ועל

מלמדת כי בשעה שנעשה התרגום כבר נחשבו כל חלקיו של הספר להיות פרי 'ע'-ה של נוסח 'המוזר'הסידור

ועוד , זהו דבר בעל חשיבות בקביעת זמן עריכתו של הספר וקביעתו בקאנון המקראי35.רוחו של שלמה המלך

.אשוב לדון בכך בהרחבה

השיטין של הוא המשתמע מבין , הגורם השני אשר מלמד על היות הספר מורכב מאוספי משלים שונים

, מ' שמצאנו בנוהן חידות טקסטואליות את אות'ע'- העצם הדבר שאנו מוצאים בנוסחו של : הפסקה הקודמת

יחידותמלמד כי היו אלה לכתחילה , בסדר שונה הן באותף אם א36, על אותו רצף פסוקיםות שומרןוה

. בדרכים שונותןסידרו אות) וכנראה גם בתקופות זמן שונות(או מסדרים שונים , עורכים. ו מזו זותנפרד

הוא טיבם – ואף הוא בעל חשיבות למחקרי הזה –והגורם השלישי המעיד על אופיו האקלקטי של הספר

במצע, בנושאים בהם הם עוסקים, בלשונם ובסגנונם, הללו שונים זה מזה במבנה שלהם. השונה של הקבצים

אך גם הוא נדחק להודות . לבין חכמי העמים האחרים לבסוף, רופא מרחיק לקבוע כי יש בזה הפרדה בין חכמי ישראל תחילה 31

של פרקי הקובץ ) ראה להלן ('אישה הזרה'כי הצבתו של מזמור אשת חיל בסוף הוא סידור תימאטי המציג את אשת החיל כניגוד להגם שהוא מכיר בחלוקת הקבצים , פוקס). 404-400' עמ, מבוא, רופא( את המבנה שבנה במו ידיו בכך סותר רופא; הראשון –האוגדנים הראשון עד החמישי ): ובכך הוא נותן טעם לסידורם בספר(בדרך הבאה , מציע לקבץ אותם לשישה אוגדנים, הנזכרת

מכיל את ) 'Appendices' ('נספחים' מכתיר פוקס בכותרת אותו, ואילו האוגדן השישי, )לעיל(י החלוקה והסידור המקובלים 'עפ ).5' עמ, ט-משלי א, פוקס(ט –הקבצים ו

.211-210, 36' עמ, מבואות, ופק'שצ; לא, כג-כב' עמ, משלי, גרינץ 32 .405' עמ, מבוא לספרות, רופא 33 מייצגת נוסח 'ע'- המעיר טוי כי גירסת , 'ע'-העם שהוא מונה ומציין את הפגמים שבנוסח . xxxiii-xxxii' עמ, משלי, טוי 34

אין לשער כי סידור זה הינו תוצאה של קפריזה של : ובאשר לסידור הפנימי הוא מציין כי; יותר של הספר) כך מקורי-ולפי(קדום ).שם, שם (המתרגם ליוונית

.שם, שם, רופא 35 ).המשנה מעט את רצף הפסוקים, 'דברי אגור' 4רור ראה עמוד קודם ספ( להוציא וריאנט קטן בראשיתו של קובץ ו 36

19

37. שלהם'קהל היעד'וב, הרעיוני המונח ביסודם

**

)ט-פרקים א(רעיונות מרכזיים בספר משלי והשקפת העולם של מחברי הקובץ הראשון . ה

תחילה על : לפי כך ארחיב את הדיבר עליו; יעמוד במרכזו של אחד מפרקי הדיון של מחקרי, קובץ א ממשלי

חוקרים יש וודאי צדק בדברי . ובסעיף הבא על מאפייניו הסגנוניים והצורניים, הרעיונות המרכזיים שבו

ובו עצות מועילות במגוון רחב של Hand-Book'38'מעין , המציגים את ספר משלי כמעין מורה דרך לחיים

ספר : פוקס מדייק ומעיר. הוא הרבה מעבר לכך, במלוא רוחב יריעתו, שספר משלי, אבל אין ספק. תחומי חיים

,Wisdom itself –אלא ב , וד הראויותולא רק בדרכי הלימ, משלי בכללותו עוסק לא רק בכללי התנהגות נבונה

the human intellectual power… The book of Proverbs is not only about doing; it is about knowing

מבקש , במרבית חלקיו מציג ספר משלי שורה של תכונות אנוש אותן הוא משבח, כן א39).הדגשה במקור(

החיפוש אחר , לימוד והוראה לדור הצעיר40,לב- אומץ, נאמנות, נותהגי, יושר, חריצות: לקדם ולחנך לקראתן

, לשון הרע, עצלנות–מאידך הוא מגנה ומזהיר מפני היפוכן של תכונות אלה . האמת והתעמקות בחכמה עצמה

, ומפתות תשומת לב מיוחדת ניתנת לאזהרה מפני נשים זונות .חבירה אל הרשעים והפושעים וכדומה, סיכלות

בין (41הניגודיותהנה מתברר כי במשלים רבים שולטת . תשבחות לאשת הנעורים הנאמנה והחרוצה –וכנגדה

באמירה , ניגודיות זו מוצגת לרוב בתמציתיות). בין החרוץ לעצלן וכדומה, בין החכמה לכסילות, הטוב לרע

. רוב המשלים במשליכך דרכם של .)יט, כח (:רישעבד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע : חדה וקולעת כגון

או אז מקבלת גם 42.כפי שאמרנו, מתרחבים המשלים לכלל נאומים או שירות, ואולם בחלקים אחדים בספר

לניגוד שבין שני , קונקרטיים והיא הופכת מניגוד בין שני עניינים, עליו מדבר פוקס, הניגודיות מימד נוסף

שרשו הפיזי של הניגוד המטאפיזי הוא ניגוד 43.בין שני עקרונות מטאפיזיים: יז ולומרואף אפשר להע, עקרונות

ניגוד זה בולט . 'דרך השקר והשאול' והאחרת נכנה 'דרך האמת והחיים'האחת נקרא לה ; בין שתי דרכים

.אתעכב עליו מעט יותר, ומפאת חשיבותו להמשך מחקרנו, בעיקר בקובץ הראשון של משלי

*

יש שהוא שיר הלל ושבח; )קובץ ג(ויש הפונים אל ציבור בוגר ; דוגמת קובץ א, 'בנים' או ה'בן'כגון שיש הפונים אל ה 37

ם הללו ראה סיכום נאה של ההבדלי). קובץ ו(ויש שהוא מסה אודות טיבו המסתורי של העולם ; )קובץ ט(לדמות אנושית ידועה .245-243' עמ, משלי שלמה, גרינץ: אצל

.7-6' עמ, ט-משלי א, פוקס; 100-89' עמ, אישה זרה, פורטי 38 .613' עמ, תפיסות של חכמה, פוקס 39 ...ישפוט הקורא). xiii' עמ, משלי, טוי ('זרה לרוח היהודית' טוי מכנה תכונה זו 40 .3-2' עמ, משלי, קליפורד 41 . לעיל20-19 הערות 42 .שם, שם, קליפורד; 633-629' עמ, תפיסות של חכמה, פוקס 43

20 'האישה הזרה' ו'אשת כסילות' 'תחכמו'

הצמד האחד הוא הצדיק : הניגוד בין שתי הדרכים מוצג בקובץ א בעיקר באמצעות שני צמדי פרוטוטיפים

הוא ) אותו אציג תחילהש ,המורכב יותר(והצמד השני ; בדרך המעקשים שלוודרכו הישרה ולעומתו הרשע

ובמידה ידועה ( מורכבותו של הצמד הזה 44.ה ומדיחהפתהמ, 'האישה הזרה'ומתה אשת הנעורים הנאמנה ולע

הלשונית ותימאטית הקיימת , ולקרבה המושגית, נוגעת לדמיון הרב) אף בלבול המושגים הנובע ממורכבות זו

בעיקר בין השתים – מאידך 'הכסילות' ודמות 'האישה הזרה'ו; מחד'החכמה'בין אשת הנעורים ודמות

, בקובץ א, בתור שכזו היא זוכה. של ספר משלי'נושא העל'החכמה עצמה היא , קסכפי שלמדנו פו. האחרונות

ואני אכנה אותה כאן הגברת ; 'Lady Wisdom'שזכתה במחקר לכינוי , לתיאור פרסוניקטיבי בדמות אישה

Lady' ('אשת כסילות'היא , אף היא מתוארת בדמות אישה– הכסילות – ניגודה של החכמה 45.'חכמות'

Folly'הנה דמיון , )ולמעשה בספר משלי כולו (46ואף שתיאור זה בא רק פעם אחת בקובץ א). בלשון החוקרים

גרם לכך שכבר פרשנים ראשונים החלו לזהות את השתים הללו זו , 'אשת כסילות'זה שבתיאור האישה הזרה ו

אין ספק שבספר משלי , אמנם48.'חכמות' מכאן גם נגזרה גזירה שווה אל זהות בין אשת הנעורים ו47.עם זו

שהוא כולו –כגון בפרק ח , עצמו ישנה משמעות אליגורית לדמויות הנשיות המייצגות את החכמה והכסילות

, וכגון פרק ט; ליד שערי העיר ונושאת קולה אל העוברים ושבים, הדרכים- העומדת על אם'חכמות'נאום של

את לבם , כל אחת לפי דרכה, והן מנסות למשוך'ילותאשת כס' ו'חכמות'המעוצב כמין ויכוח פומבי בין הגברת

מציגה עצמה כמי שיש בכוחה להעניש את הכסילים שלא הולכים 'חכמות'ולא עוד אלא ש. של השומעים

מוצגת לרוב כמי שבפיתוי קסמיה 'האישה הזרה', לעומתה50. וכשותפה לאלוהים בבריאת העולם49;בדרכה

. )לפחות כמטאפורה(ומכאן שגם לה כוחות אל אנושיים , וןהאבדהשקריים מוליכה את האדם אל השאול ו

מוטיב שנבנה סביב דמות אלילית כנענית או 'האישה הזרה'חוקרים לא מעטים בקשו לראות במוטיב , ואכן

51.אישתרהקשור לפולחן האלה , 'האישה בחלון' לבין מוטיב 'האישה הזרה'לרוב קישרו בין . מסופוטמית

.כז-ה, ז; כו-כד, ו; יד- ג, ה; יט-טז, ב–המפתה -האישה הזרה: * להלן הפסוקים מקובץ א המתארים את הדמויות האמורות 44 *).נזכרת בכמה מקראות בספר משלי ה'אשת מדנים' זהה ל'האישה הזרה'אין ; כח- כז, כג: ועוד פעם נוספת שלא בקובץ א(

, ד; יח-יג, ג; יא-ה, ב–הצדיק ודרכו . * טו-יב, ו; יט, יז-טז, ד; טו-יב, ב; יט-י, א–הרשע ודרכו . * כא- טו, ה –האישה הנאמנה . כז-כה, יח, טו-יא, ופק'שצ: והשוה. (אני לכנותהוכך בחרתי אף ) א, ט; כ, א( לתיאורה של גברת זו 'חכמות' ספר משלי עצמו נוקט במונח 45

.ז-א, ט; לו-א, ח; כ-טו, ה; לג-כ, א: בקטעים בקובץ אגברת זו מוצגת). 35-34, משלי ).יג, ט( היא מכונה שם ךוכ; יח-יג, ט: מוצגת בקטע'אשת כסילות' 46 .93-92' עמ, פורטי: והשווה; יח-יג, ג למשלי ט"עזרא ורלב-איבן, י" ראה פירושי רש 47 .ופרשנים אחרים בעקבותיהם; כ, עזרא למשלי ה-פירוש איבן; יח, י למשלי ה"ראה פרש 48 .כח-כד, אמשלי 49 .לא-כב, חמשלי 50 אך יושם אל לב כי הדובר .וחוקרים אחרים שהיא מצטטת שם, 34-32' עמ, משלי, ופק'שצ. (ו, בהתאמה נוחה עם משלי ז 51

אכן מדגישה כי הדמויות הנשיות הללו והאלגוריה , פורטי אשר שוללת עמדה זו). ובפסוק אינה האישה הזרה אלא החכם עצמהמדמה את יחסי האלוהים , כך אתה מוצא בפי הנביאים את הדימוי הנפוץ. המיוחסת להן יש להן שורשים עמוקים בתרבות ישראל

כן העיר ירושלים; )הושע ב; ב' ירמ(כיה שבנעוריה היתה אישה נאמנה וברבות השנים שרכה דר, ועם ישראל ליחסי בעל ואישה

21כשם שאין זהות ; 'אשת כסילות' ובין 'האישה הזרה'זהות בין , בספר משלי, ורים כי איןואולם דעתי עם הסב

ממצרים המכונה 'הוראות' נמצאת גם בקובץ 'האישה הזרה' אזהרה מפני 52.'חכמות' ובין 'אשת הנעורים'בין

דברי אחיקר החכם וכן ב53;'האשה הזרה אשר לא ידעוה בעירה'המזהיר מפני ) 'הוראת אני'או . ('תורת אני'

דמות זו היא 54.סירא ובאוסף הכתבים החכמתיים של כת קומראן- בןבספרו של, מאוחרות יותר'מהדורות'וב

והוא כנראה . בכל מקום ובכל זמןח"סה-האופייני ל, 'הוראות'אנר ה'אפוא חלק מן המוטיבים הנפוצים של ז

במהלך הרצאת . אשונה בחייו בפיתוי החזק של המיןהנתקל לר, נורמטיבי ונחוץ במהלך חינוכו של הנער המתבגר

וכנגדו הזיהוי של ; עם התורה) או החכמה עצמה ('חכמות'של הגברת כי הזיהוי , אטען ואשתדל להראות,דברי

. אלה מתקיימים רק ברובד הספרותי של מדרשי התנאים ולא קודם לכן– עם העבודה הזרה 'האישה הזרה'

*

'רשעה' והכסיל 'הצדיק'התם

) אך לא תמיד, הוא לרוב נזכר ביחיד(הצדיק , התם, בין דרכו של האיש הישר, הניגוד השני הוא כאמור

האישה ' כשם ש– הרשעים אורבים לו לצדיק התמים 55).כמעט תמיד בלשון רבים(לעומת דרכם של הרשעים

כאן יוצא . ו ובעיקר את תומתוכדי לגזול ממנו את רכוש, כדי להדיחו מדרך הישר– אורבת לנער התמים 'הזרה

הניגוד בין , יש לדייק ולומר. החכם לעזרה ובעצותיו הוא מאפשר לצדיק להיחלץ מן הסכנות האורבות לו

. מצוי לרוב בכל חלקי הספר) המזוהה תמיד עם הכסיל והעצל(לבין הרשע ) המזוהה לעיתים עם החכם(הצדיק

; שמע בעצתי וייטב לך–רצונך : רמכאו; כעין תיאור מצב, ירוב בלשון חיוו- פי- עצותיו של החכם נאמרות על

שיש בהם גם מידה של הפצרה , 'ראותהו' לעומת זאת נאומי ה56. עליך האחריות לתוצאות הקשות–אם לא

57.אלה מצויים בעיקר בקובץ א; רצון לשכנע את השומעים

וכל אישה זונה, מכאן קצרה הדרך לזהות כל אישה נאמנה עם תורת ישראל). כג ועוד' יחז, ב' ישע(מוצגת פעם ככלה ופעם כזונה

).93-92' עמ, אישה זרה, פורטי(עם עבודת אלילים לא מצאנו בספר משלי זהות מפורשת שכזו בין , אמנם). הערה קודמת(ופורטי ; 262, 141-134' עמ, ט-משלי א, פוקס 52

יח לבין - יג,לה שנעשה בין תיאור החכמה בפרק גבהקב, מה קרוב לכך מאד אפשר לנו למצוא-אך דבר. 'אשת הנעורים'החכמה ו; רבת משמעותצירופי לשון וביטויים רבים משותפים לשני התיאורים הללו ויוצרים ביניהם זיקה ). לא-י, לא ('מזמור אשת חיל'

: טו, ג; ורחק מפנינים מכרה :י, לא = יקרה היא מפנינים :טו, ג; טעמה כי טוב סחרה :יח, לא = כי טוב סחרה: יד, ג: כגוןעץ חיים היא למחזיקים :יח, ג; שחק ליום אחרוןות: כה, לא = ארך ימים בימינה: טז, ג; בחפץ כפיה :יג, לא = כל חפציך

יתכן שזיקה זו שבין תיאורי הנשים תרמה לביסוס . 'וכו. קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה: כח, לא = בה ותמכיה מאשר. 'אשת כסילות' ו'אישה הזרה'חר מכן נבנתה הזהות בין ניגודן של אלה בולא, 'חכמות' והגברת 'אשת הנעורים'הזהות שנבנתה בין

.11' עמ, משלי, ופק'שצ: השווה גם .135' עמ, ט-משלי א, תרגום אנגלי של מזמור זה ראה אצל פוקס. 152' עמ, סיפורים, ראה תרגומו לעברית אצל גרינץ 53 . ראה להלן פרק ג מן המבוא 54ואולם בדיקה , תמיד הצדיק ביחיד והרשעים ברבים, קליפורד מציג זאת באופן נחרץ יותר לאמור. 3' עמ, משלי, קליפורד 55

.מדוקדקת של הטקסט מעלה שאין זה כך .יג ועוד רבים כאלה-ו, כגון פרק י 56על שדה איש עצל : לד-ל, יוצא מן הכלל המעיד על הכלל הוא הנאום הקצר בפרק כד. יט ועוד- י, ד; טו-יב, ב; יח-י, פרק א 57

-אך אין אנו מוצאים בו את ההפצרה האופיינית כל, אמנם כאן לפנינו מעין נאום קצר, ובאמת. ' וגועברתי ועל כרם אדם חסר לב . כך לנאומים שבקובץ א

22ים של ספר משלי ואף לו החכם מתקשר מושג נוסף שיש לו יצוג וחשיבות במערכת המושג- אל הצדיק

את'הוא המושג , חשיבות לענייני מחקרי ר זוהי אחת ממעלותיהם החשובות של , לפי ספר משלי. ' 'ה י

לרוב . אך אין הוא זהה עמה לגמרי, מושג זה וודאי שיש לו קרבה למושג החכמה במשלי. הצדיק ושל החכם

אך בפסוקים אחדים 58. של הצדיק והחכםנעשה שימוש במונח זה בכדי לתאר את תכונותיהם ויתרונותיהם

אך לא , אנו למדים על קרבה בין המושגים, כאמור, ואז'; ה נעשה נסיון לקשור בין החכמה עצמה לבין יראת

- החכם וניגודו הרשע-ונאומי הצדיק) 'גבירות'ה( להבדיל משירות החכמה וניגודה הכסילות 59.על זהות ממש

61.מצוי לרוב גם בחלקיו האחרים של הספר' ה הרי מושג יראת60,אהמצויים כמעט אך ורק בקובץ , הכסיל

**

מאפייניו הספרותיים של הקובץ הראשון ממשלי. ו

תכניו ומאפיינים אחרים , אפרט עתה את מבנהו, לאחר שעמדתי על הרעיונות המרכזיים של קובץ א ממשלי

כלל באחידות -ים האחרים מצטיינים בדרךהקבצ. קובץ א הוא המורכב ביותר, מבין תשעת הקבצים שבספר. שבו

לרוב , מהווה אוסף של פתגמים קצרים, )טז, כב-פרקים י, 'משלי שלמה'(למשל , קובץ ב. רבה של צורה ושל סגנון

והם מסכמים בלשון קצרה ותמציתית את דעתו של אומרם על עניינים שונים , בעלי שתים עד ארבע צלעות

'היראת ; )ב, יד ( ונלוז דרכיו בוזהו' הבישרו ירא הולך ; )ז, ג ( וסור מרע'האל תהי חכם בעיניך ירא את : כגון 58

היא תתהלל'השקר החן והבל היפי אשה יראת ; )כז, יד ( מקור חיים לסור ממקשי מות'היראת ; )כז, י (תוסיף ימים .ועוד רבים כאלה) ל, לא(

הפסוקים הללו ; )י, ט ( ודעת קדשים בינה'התחלת חכמה יראת : וכן; )ז, א( ראשית דעת חכמה'היראת : ן כגו 59בעקבות , פוקס. כעין תנאי הכרחי אך לא מספיק להשגת החכמה) 'יראת ה(משל היתה זו ', מלמדים כי החכמה ראשיתה ביראת ה

, פוקס: ראה. ואפשר שלכך הם מתכוונים', ר כי בעל ספר משלי מבקש להגדיר את החכמה באמצעות יראת המבאר ואומ, ראד-פוןאך זהו מופע . הן יראת אדני היא חכמה: כח, אנו מוצאים באיוב כח' זהות מפורשת בין חכמה ליראת ה. 70-69' עמ, ט-משלי א

.יחידי ויוצא דופן : כגון– המכתם בעל שתי הצלעות הניגודיות –רק מעטים כמותם ובסגנון האופייני לקבצים הללו בקבצים האחרים מצויים 60

אל תקנא באנשי רעה ; )כח-כז, כג ( אף היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסף :כי שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריהאל תתחר במרעים אל תקנא ; )ב-א, כד ( כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה :תאיו להיות אתםואל תתאו ת

).כ-יט, כד (כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך :ברשעים. ח-ה; ג-בעיקר בקבצים ב, מצאו בכך ראיה לשלב ידוע של עריכת המשלים בספר, ספיםובעקבותיו מלומדים נו, וויברי 61

והם כביכול , באים לרוב לפני ובצמוד למשלים שעניינם דומה או קרוב) 'Yahweh-proverbs' (' 'ה-משלי'וויברי הראה כי פרק טו ב: הנה כמה דוגמאות. מתי הארציאו מבליטים את עליונות העיקרון האלוהי על העיקרון החכ, את האחרונים'מתקנים'

:נאמר דרך רשע ומרדף צדקה יאהב'ה תועבת )ט( : מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות)י(

פסוק ט בא . פסוק י מדגיש את המוסר והתוכחה האנושיים שמקורם בחכמה האנושית ואת אחריתו המרה של מי שלא ינהג לפיהםאנו קוראים פסוקים אודות פרק יח ב, ועוד. מתעב את הרשע וזוהי הסיבה לנפילתו' ה: ומקדים לו את העיקרון האלוהי ואומר

:כוח ובטחון אישי, עושר בו ירוץ צדיק ונשגב'ה מגדל עז שם )י( :משכיתו הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה ב)יא(

, לא העושר הוא משגבו של האדם: 'מתקן'בא פסוק י ו. לפי פסוק יא האדם העשיר יכול לסמוך על עושרו ועל רכושו ביום צרהוייברי טען כי סידור זה . ועוד רבים; יז- טז, טו;ג-ב, יד; כג-כב, ג-ב, יב; כא- כ, יאפרק, וראה גם. השומר על הצדיק' אלא שם ה

. ושאף להראות את עליונותה על החכמה האנושית הארצית' ה- עורך שסידר את הקבצים שהיו לפניו ברוח דתהינו מעשה ידי . 57-56' עמ, מחקרים, וויברי-וחזר על עיקרי הדברים ב; אמירות, וויברי: וייברי הרצה טענתו זו באריכות במאמרו

23מהווה אסופה של הוראות הנאמרות , )כב, כד– פרקים כב יז 'דברים חכמים'( ג קובץ. מכל שטחי החיים, ומגוונים

קובץ ד הוא ; '...אל תעשה כך וכך'; '...עשה כך וכך': והם נאמרות לרוב בלשון) או מורה לתלמידו(מפי אב לבנו

לעומת כל 63.נושאים כולם סימני אחידות פנימית רבה יחסית, וכן כל שאר הקבצים62;נספח לקובץ שקדם לו

או (יש בו גם נאומי אזהרה . הן מצד תוכנו והן מצד הרכבו הספרותי, מתאפיין קובץ א דווקא בגיוון רב, אלה

ראה (שככל הנראה שורבבו אל בין שורותיו , ויש בו גם אמירות או פתגמים קצרים, כפי שתיארתי קודם) 'הוראות'

אשת ' ו'חכמות'הצמד גברת , כפי שצוין, ים המרכזיים בהן הןשהנושא, רחבות יריעה) פואמות(יש בו שירות ; )להלן

אזהרות כנגד הרשעים , כאמור, וכן; ונאומי שבח לאשת הנעורים'האישה הזרה'יש בו נאומי אזהרה נגד ; 'כסילות

64:פסוקיו של הקובץ הראשון מתחלקים באופן הבא. החכם-הנבלים ותשבחות לצדיק

.יא כותרת הספר כולושה, כותרתו של הקובץ: ז-א, א. 1

. מוסר האב ותורת האם ובהם אזהרה שלא לחבור לחטאים–נאום ראשון : יט-ח, א. 2

מזהירה מפני התוצאות המרות של , החכמה משדלת את הפתאים והלצים–פואמה ראשונה : לג-כ, א. 3

.כסילותם

).בעיקר מן האישה הזרה(החיים שאין כמותם להציל מפגעי ', בשבחי החכמה ויראת ה–נאום שני : כב-א, ב. 4

.ואהבת החכמה מביאים להצלחה' יראת ה–נאום שלישי : יב- א, ג. 5

. אשרי האיש מצא חכמה–פואמה שניה : יח-יג, ג. 6

הם פסוקים דוקסולוגיים שככל הנראה נתחבו אל מקומם בין הפואמה שלפניהם לנאום , כ-יט, הפסוקים ג–

65.שאחריהם

ריחוק , סידרה של עצות טובות שבמרכזן הגינות כלפי הזולת–נאום העצה הטובה , ביעינאום ר: לה-כא, ג. 7

אך שלא כמותן הן מצטרפות לרעיון , עצות אלה קרובות בנוסחן לעצות של קובץ ג. 'ה-מרשעים ובטחון ב

. מרכזי אחד

דרך , צדיקים אורהדרך: לאמור, נאום האב המעביר לבניו את תורת אביו שלו–נאום חמישי : יט-א, ד. 8

.רשעים באפילה

66. תורת האב מבטיחה חיים–נאום שישי : כז-כ,ד. 9

.ונראים דבריה, 166' עמ, משלי, ופק' כך שצ62 .245-243' עמ, משלי שלמה, גרינץ: ראה, וממצה של הקבצים ומאפייניהם לתיאור שלם63. אני מוצא שהאופן בו ניתח וחילק קליפורד את פסוקיו של הקובץ היא מדוייקת וראויה ובמידה רבה אני הולך כאן בעקבותיו64

לעומת . אך כוללני יותר, בץ באופן דומהאשר מחלק את פסוקי הקו, vi' עמ, משלי, טוי: והשווה גם; 1' עמ, משלי, קליפורד: ראהוחמישה ; )'lectures'(או הוראות , נאומים10-מחלק את הקובץ הראשון ל) 633-613' עמ, תפיסות של חכמה(פוקס , שני אלה

מה הן שייכות לרובד מוקדם יחסית והחכ. אנר החכמה'ההוראות הן נציגות מובהקות של ג, לשיטתו). 'interludes'(קטעי ביניים שייכים לרובד ספרותי , )החופפים לפואמות של קליפורד(לעומת זאת קטעי הביניים . תועלתנית-המיוצגת בהן היא חכמה אנושית

הדיוקים של . הקרובה ברוחה ובמאפייניה לחכמת יוון, קונטמפלטיבית, ובהם מיוצגת חכמה עיונית, ככל הנראה מאוחר יותר, אחר .אינם נחוצים במסגרתה של סקירה כללית זו, םעם כל העניין הרב שיש בה, פוקס

חוקרים אחרים סבורים כי פסוקים אלה היו פעם . קליפורד מכליל פסוקים אלה במסגרת הפואמה השניה ולדעתי אין זה כך65 .48' עמ, משלי, ופק'שצ: השווה). 14להלן סעיף (חלק מן הפואמה השלישית שבפרק ח

24

. אזהרה בעניין האשה הזרה ודבקות באשת הנעורים–נאום שביעי : כג-א, ה. 10

הישמר מפני העצלות ; )ה-א( מה תעשה אם נכשלת במתן ערבות –ארבע עצות , סיכום ביניים: יט-א, ו. 11

67).יט-טז(' שבע שנאות ה; )טו-יב(מאיש הבליעל התרחק ; )יא-ו(

.איש- אזהרה מפני ניאוף באשת–נאום שמיני : לה-כ, ו. 12

.איש-המוצגת פעם כזונה ופעם כאשת, אזהרה מפני האישה הזרה– 68 נאום תשיעי–כז -א, ז. 13

עולתה כעוזרתו של האל ועיקר פ, המציגה עצמה בגוף ראשון, נאום החכמה– פואמה שלישית –לו - א, ח. 14

.בבריאת העולם

).בדמות נשים המזמינות את השומע לסעוד בביתן( נאומי החכמה והכסילות –פואמה רביעית : יח-א, ט. 15

עם זאת יכולים אנו לציין בו שני מאפיינים . הקובץ הראשון במורכבות רבה, כאמור, כן מתאפיין- הנה כי

–השני ; יחסיתוארוכות י רובו ככולו יחידות ספרותיות מורכבות הוא בנו, מצד מבנהו–האחד : בולטים

עוד מצאנו בו ייצוג נכבד . שבחי החכמה ואזהרה מפני הניאוף: שני עניינים מתבלטים בו בעיקר, מצד תוכנו

אטען ואדגים , בחלק השני של העבודה, ןובמהלך הדי. ובררנו את קרבתו למושג החכמה' 'ה יראת'למושג

יצרו התנאים במדרשיהם זהות , למעשה. ו התנאים את שבחי החכמה וגזרו מהם את שבחי התורהכיצד דרש

רתמו התנאים לצורך ביצורה וחיזקה , שבספר משלי' 'ה יראת'אף את המושג . גמורה בין החכמה לבין התורה

היא נוצרה . ל"עתם של חזיסוד מוסד בתוד, כידוע, היא'חכמה' ו'תורה'הזהות המושגית בין . של זהות זו

. השתמשו הללו בעיקר בפסוקים מספר משלי לביסוסה, ונטבעה בבתי המדרש של התנאים וכפי שנראה להלן

או , איש- האזהרות הנשנות מפני ניאף באשת–עוד נראה שם כיצד רתמו התנאים לעגלתם את הנושא האחר

. ודרשו באמצעותו את לימוד התורה–פיתויי האישה הזרה

**

זיקתו של ספר משלי לחכמת מצרים ומסופוטמיה. ז

כיום יש הסכמה כמעט מלאה בין החוקרים אודות הזיקה הקיימת בין משליו של ספר משלי לבין אוספים

'הוראות' עיקר הדמיון הוא בסוג המשלים אותו הגדרנו כ69.חכמתיים דומים ממצרים העתיקה וממסופוטמיה

מסופוטמיה היו עצות והוראות אלו מכוונות בעיקר אל נערים שנתחנכו לתפקידי הן במצרים והן ב. 'עצות'ו

המביע את ההוראות והעצות הללו בלשון , אבל הסגנון המליצי המיוחד של ספר משלי; ממשל וכהונה

יט ' אני מעדיף כאן את חלוקת המסורה הקובעת פסקה אחר פס. כז-כ, יט-י, ט-א: נאומים קליפורד מחלק את פרק ד לשלושה66

.בלבדזהו פתגם מספרי מובהק שכדוגמתו מצויים בקובץ . מי שימנע עצמו מהן יזכה לרוב טובה– שבע השנאות הן עצות במשתמע 67

).לג-טו, ל ('לעלוקה'השביעי כאשר הדובר שם את הדברים בפיה של , )כ-יד' פס(משתנה סגנונו לסגנון שירה קטע זה מתחיל כנאום הטפה ובמהלכו 68

.אך אין ספק כי הקטע כולו מהוה יחידה ספרותית אחת; דברי הטפת מוסר ואזהרה–סופו של הנאום כתחילתו . האישה המפתה ; 18-14' עמ, מחקרים,וויברי, סקירה נרחבת של מחקרים בעניין זה ראה אצל. 23-19' עמ, ט-משלי א, פוקס 69

25

לרוב מקובלת הדעה כי חכמת מצרים השפיעה על 70.לכל אדם למעשה, כפי שאמרנו, מכוון אותן, מטאפורה

בין קובץ ) עד כדי זהות לעיתים(דוגמה בולטת לכך הוא הדמיון הרב . ראל יותר מזו המסופוטמיתחכמת יש

רבות נכתב אודות חיבור זה 71.'הוראת אמנמאפה'יא לבין החיבור המכונה , כג–יז , המשלים שבמשלי כב

עתו סערה בקרב המסמך חולל בש72.'באדג. א. אידי-לע, 1923 ופורסם בשנת 1888שהתגלה בשנת

לא חדלו חוקרים לענות בו ובקשריו הממשיים או , שנה70-ובמשך למעלה מ, מאז. אגיפטולוגים וחוקרי מקרא

היתה נטייתם של החוקרים הראשונים. עם הקטע הנזכר ממשלי–האפשריים , אך מכל מקום–המדומים

אחרים נקטו . לראות בחיבור הוכחה לחוסר המקוריות של תרבות ישראל ותלותה בתרבויות המזרח הקדום

שהניחו מקור משותף , והיו כמובן. 'הוראת אמנמאפה'ישראלית על מחבר - עמדה הפוכה וטענו להשפעה שמית

. רי והן על זה הישראלי שהשפיע הן על החיבור המצ–מסופוטמי -והיו שאמרו סורי, כנעני, היו שאמרו–

אשר גם בהם שליט , התפרסמו חיבורים מצריים רבים נוספים, 'הוראת אמנמאפה'בשנים שלאחר פירסום

ועד לראשית התקופה ס"לפנהזמנם של חיבורים אלה נע בין אמצע האלף השלישי . 'הוראות'דפוס ה

, אפה לבין משלי אינה דבר המוכח כללכך נוטה היום הכף לצד הסבורים כי התלות בין אמנמ-לפי. ההלניסטית

ח"סה-שהוא רווח ב ('הוראות'לפי כללי דפוס ה, וכי אפשר ששני מחברים שונים כתבו את החיבורים הללו

האשה ' מוטיב נוסף הקושר את חכמת מצרים עם זו של ספר משלי הוא מוטיב 73.ללא כל תלות ביניהם, )בכלל

כי שרשיהם של , חיזקו את ההנחה, מצאים אלה והמחקרים אודותם מ74.שכבר הזכרתי למעלה, 'המפתה-הזרה

.אולי אף מלפני תקופת המלוכה, חלקים נכרים מספר משלי נעוצים בעבר הרחוק

מציינים חוקרים גם את הדמיון של , לבד מן הזיקה המוכחת של חלקים מספר משלי לחכמת מצרים

שהוא חיבור ; למשלי אחיקר) ים לפי המסורת לשלמהסהמיוח, ה-בעיקר מקבצים ב ו(חטיבות משלים נכבדות

הדמיון ניכר גם בצורת המשלים וגם . המעוצב גם הוא כספר הוראות של אב לבנו, חכמתי ממקור מסופוטמי

שיעסוק , הישראלית אביא בפרק הבאח"סה- פרטים נוספים אודות הזיקה בין חכמת עמי קדם ל75.בתוכנם

.ח"סהבתולדות

**

.י שםיהערות ו16-15' עמ, ראה לעיל 70למרבה . שתוארו באגיפטולוגיה שכנע אותי לנקוט בשיטתו, )כז' עמ, משלי( כתיב השם המצרי כאן הוא לפי שיטתו של גרינץ 71

.כתיב משלו-סלל לעצמו דרך, כמעט כל מלומד שכתב על עניין זה, המבוכה72 E.A.W. Budge, Second Series of Facsimiles of Egyptian Hieratic Papyri in the British Museum,

London, 1923, Plates I-XIV .16הערה , 6' עמ, מחקרים, וויברי: פי-מראה מקום זה מובא כאן על. .14-6' עמ, מחקרים, וויברי: ראה, יא, כג– ויחסה למשלי כב יז 'הוראת אמנמאפה' לסקירה מקיפה אודות המחקר על 73שם נזכרת ('הוראת אני'הרי באשר ל; שעל זמן חיבורה נטוש ויכוח, 'הוראת אמנמפה'שלא כבמקרה של . 53הערה , 21' עמ 74

. 22-21' עמ, ט-משלי א, פוקס; סג' עמ, משלי, גרינץ: ראה. ס"לפנה 11-14קיימת הסכמה שזמנה בין המאות ) 'האישה הזרה' .17' עמ, מחקרים, וויברי; 562-561' עמ, משלי, אחיטוב 75

26 שלוזמן חיבורו והקאנוניזציה, פר משלי לשלמהייחוס ס. ח

על מסורת , ככל הנראה, מסורת זו מיוסדת. מסורת ישראל מייחסת כתיבת ספר משלי כולו לשלמה המלך

. ובמשליא"מלעתיקה שייחסה לשלמה חכמה מופלגת ואשר מצאה ביטויה בכמה קטעים ופסוקים בספר

ושאין לייחס לשלמה כתיבתואולם דעת המחקר הביקורתי היא כי וודאי ל ו כ ר פ ס ה יש חוקרים .

76.הסבורים כי אפשר לקבל מקצת מעדותם של הפסוקים הללו ולייחס לפחות מקצת המשלים שבספר לשלמה

אף 77.)טז, כב–משלי י (קליפורד סבור כי אם אכן חיבר שלמה משלים הרי הם אלה המיוחסים לו בקובץ ב

בדעה . מחזקת את התובנה הזו, משלים שהעתיקו אנשי המלך חזקיהו אודות)א, כה(עדותו של ספר משלי

או שלפחות ליקט וערך , ט כתב שלמה- הסבור כי אף את הפרקים א, מרחיקת לכת עוד יותר אוחז גרינץ

לעומתם עומדת דעתו של פוקס הסבור שאין למצוא בכל ספר משלי אף לא מכתם אחד שניתן לזהות 78.אותם

את ששלמה המלך לא כתב וכנראה אף לא קיבץ או ערך, את התובנה הזו79.ךבו נקודת ראות של מל ל כ

אי אפשר להתעלם לגמרי , עיקר טענתו היא כי אמנם80.המשלים שבמשלי ביסס באופן משכנע למדי סקוט

אך גם אי אפשר ,המתארים את חכמת שלמה, )יד-י, הא"מלבעיקר (מעדותם של הפסוקים מספר מלכים א

–המגמתי - יים האגדילהתעלם מאופ

ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן :ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים

:ת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף וידבר שלש :וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב

וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש

: את חכמת שלמה מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו ויבאו מכל העמים לשמע :ועל הדגים

.)יד- י, הא"מל(

גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי : א ומעיד לפי תומו, עומד הפסוק הנזכר ממשלי כהלעומתם

מסקנתו . מקום להקנות לעדות זו מידה רבה יחסית של אמינות יש ,אומר סקוט, כך-לפי. חזקיה מלך יהודה

היתה קיימת ) ס" לפנה8סוף מאה (כי בזמנו של חזקיה המלך , היא81)ושל אחרים שהלכו בעקבותיו(של סקוט

מסורת זו ייחסה לו חכמה מופלגת ואף חיבור 82.מסורת עתיקה ומבוססת אודות חכמתו הרבה של שלמה

: א"מלשמסורת זו נשענה על מציאות אמיתית שעיקריה אף הם מתוארים בספר אפשר מאד . משלים רבים

המקדש וחצר המלכות ובעיקר קשריו ההדוקים עם מצרים -בניית בית, פיתוח ושכלול המנגנון המדיני והצבאי

.85-84' עמ, שלמה, סקוט: ראה רשימת מחקרים ברוח זו אצל 76 .4-3' עמ, משלי, קליפורד 77 .ידו-כולם אכן נכתבו על) ה, ב, א(שלושת הקבצים שהכותרת שלהם מיוחסת לשלמה , לשיטתו. צ-פב' עמ, משלי, גרינץ 78בספר קהלת אנו מוצאים לא מעט פסוקים אשר לפחות מנסים : ודעתי נוטה להסכים עמו; 57-56' עמ, ט-משלי א, פוקס 79

.במשלי אין אף לא פסוק אחד ברוח זו ובסגנון זה. י ועוד-א, ב; יז-טז,יג-יב, א): ?שלמה(י מלך 'להתחזות ככאלה שנכתבו ע .102-91' עמ, שלמה, סקוט: ראה גםו; xxxii-xxxv' עמ, משלי, סקוט 80 .6' עמ, ט-משלי א, פוקס, ראה 81 . שם236והערה , 405' עמ, אמונות ודעות, יפת, השווה 82

27מתוך שילוב כוחות ומוחות , אפשר שלא יעשו מתוך מחשבה ותיכנון-מהלכים כאלה אי. ושאר ארצות האזור

ח"סהמגמות אלה ומאפיינים אלה עולים בקנה אחד עם מאפייניה של , וכפי שנראה להלן; שים רביםשל אנ

8-במאה ה, אין להכיר ראשיתה של ספרות חכמה ישראלית לפני זמנו של חזקיה, אומר סקוט, עם זאת. בכלל

תי בחכמה הונחו ביהודה היסודות לעיסוק שיט83,או מעט לפניה, נראה אפוא כי בעת ההיא. ס"לפנה

ספר , שנודעה לימים בשמה, אז גם החלה ראשית התגבשותה של האסופה החכמתית. כדיסציפלינה לעצמה

מאידך הרעיון כי שלמה הוא שכתב את כל ספר משלי הוא וודאי מאוחר בהרבה ואין להקדימו . 'משלי שלמה'

שנלמד מספר משלי , ררעיון זה מתקשר ליסוד ספרותי אח. ס" לפנה5-במאה ה, לפני התקופה הפרסית

םהוא , ך"ומספרים אחרים שבתנ י נ ו ד ו א י ס פ . הנטיה ליחס חיבורו של ספר לאישיות נערצת קדומה– ה

התרחבה במהלך הדורות והוחלה כמעט על כל חיבור בעל , בכללהח"סהשאף היא מאפיינת את , נטיה זו

אשר כפי הנראה הושפע , בספר דברים, היא קיימת באופן המובהק ביותר, מבין ספרי המקרא. מגמות קאנוניות

עניינים . יאשיהו, עמוקות מחוגי החכמים שהחלו להתקבץ בחצרו של חזקיה המלך ועוד יותר מזה אצל נינו

כי כך מקובל לראות את , לפי שעה אציין. ולתולדותיהח"סה- אשר יוקדש ל, הללו ואחרים ידונו בפרק הבא

ההשקפות , טיבם השונה של הקבצים המרכיבים את הספר, וכפי שנאמר. ראשית התגבשותו של ספר משלי

כל אלה מאלצים אותנו להכרה כי הספר התגבש ונערך , אמוני המוצאים בו ביטוי-השונות והמצע הרעיוני

. של ספר משלי'זמן חיבורו'כך שאין לנו למעשה אפשרות ממשית לקבוע את . לאורך תקופת זמן ארוכה למדי

באשר לגמר . ס"סוף מאה שמינית לפנה-ומר כי האסופה החלה להתגבש באמצעלכל היותר אנו יכולים ל

, הינו המאוחר יותר מבין הקבצים כולם) ט- פרקים א(מקובל היום לחשוב כי קובץ א , סידורו ועריכתו, חיבורו

ישנם סימנים ברורים למדי לכך 84.מבוא ומעין מדריך קריאה לשאר חלקי הספר, לפי שהוא מהווה כותרת

ומכאן שזהו גבול 85ואולי אפילו ראשית התקופה ההלניסטית, בץ זה לא חובר לפני סוף התקופה הפרסיתשקו

.הזמן העליון לגמר עריכתו

. הראויה לברכה משל עצמה, זוהי שאלה סבוכה לא פחות–באשר למקומו של הספר בקאנון המקראי

ואילו שאלת הקאנוניזציה של ספר משלי החלק זשל ) פרק ד(שאלת הקאנוניזציה בכלל תידון בפרק האחרון

. תידון בהרחבה יתרה בפרק החמישי שבחלק ב, )הקשורה קשר הדוק לטיבו הפסאודונימי הנזכר(

* * * *

אבל . כי אפשר שהיו עוד משלים שיוחסו לשלמה לפני אלה, משמע. ' וגואלה משלי שלמה גם: א אומר, הפסוק ממשלי כה 83

.כך איננו יודעים דבר על –? משליהאם הם חלק מהמשלים הכלולים בספר? האם היו כלולים בספר או בקובץ כלשהו .20-19' עמ, משלי, כהנא; 6' עמ, ט-משלי א, פוקס 84 .שם, שם, פוקס 85

28

:פרק ב

בין בית ראשון לשני המקראית ספרות החכמה

על שתי קצותיה המחקר זניצב , )ח"סה ('ספרות החכמה'המכונה ) אנר'ז(מן האספקט המיוחד של הסוגה

ספר 1.תספרות התנאיה מספר חיבורים מןמצידה השני ו מצידה האחד ספר משלי המקראי:של קשת אחת

ח"סה של להיות נציגים מובהקים2ידי רבים-נחשבים על ,הספרות התנאית ןנציגים מאותם וכמוהו , משלי

.אסקור את דמותה ותולדותיה של קשת ספרותית זו, בפרק זה ובבא אחריו. העברית

3מאפייניה העיקריים של ספרות החכמה המקראית . א

די המחקר יל, רניים הם מונחים מוד'ספרות החכמה' ו'סוגה'בפתח הדברים עלינו לזכור כי המונחים

של היצירות 'המכנים המשותפים', 'תווי ההיכר', 'מאפיינים'מכאן שגם ה. 19-הספרותי שראשיתו במאה ה

גם הם מושגים בני זמננו ונדרשת מידה של זהירות כשאנו באים להשליך אותם על , הכלולות בסוגה זו

כיוונו את דבריהם למטרה , 'ח"סה'ות המכונה יוצרי הספר, אין ספק שגם הקדמונים, ואולם. היצירות הקדומות

'פנים-תווי'ואפשר שמשום כך יצאו תחת ידיהם יצירות בעלות ) או צבר של מטרות מסויימות( מאד מסוימת

טרופר מצטט . אחת המטרות המאד מסויימות הללו היא עיסוק מכוון ומודע בחכמה עצמה. דומים למדי

במקרא מצויות בספרים 'חכמה' של המונח תעלה ממחצית ההיקרויואשר מציין כי למ, מדבריו של קולינס

סירא -מצוי מאות פעמים בספרים חכמת בן) Sophia ('סופיה'בעוד שמקבילו היווני , משלי קהלת ואיוב

it appears that the…: מסיק את המסקנה המתבקשת) טרופר( והוא 4;מקראיים- וחכמת שלמה הבתר

authors of these five works were consciously involved in an activity called Wisdom.5 העיסוק הזה

יתרונו של ; מעלותיה של החכמה וגנות הכסילות, כגוןםאופייניימצא את ביטויו בשורה של נושאים ומוטיבים

תשבחות מול , אזהרה חמורה מפני אישה זרה ומפתה; העצלן והנמהר, לעומת הכסיל6,'שקט'ה, השקול, החכם

העיסוק : באחת; האב המורה את בנו ומדריכו לחייו ברוח הנושאים הקודמים ועוד; לאישה המסורה

, בהרחבה, על אלה; כוונתי בעיקר למסכת אבות שבמשנה ולמדרש התנאים ספרי דברים, מן ההיבט המיוחד של מחקר זה 1

.בפרק הבא .אציין שמות נוספים של החוקרים האוחזים בדעה זו, פרק ג מחלק ראשון, וכן גם בפרק הבא; הלן בהערה הבאה ראה ל 2; מחקרים, וויברי; משלי, גרינץ; מורשת של חכמה, ברייס: לסקירה מקיפה על ספרות החכמה בכלל והמקראית בפרט ראה3

, פרדיו; ט-משלי א, פוקס; הנרטיב של יוסף, ראד-פון; 102-84' עמ, שלמה, סקוט; xxv-Lii' עמ, משלי, סקוט; חכמה, סיני-טור; ואילך379' עמ, מבוא: רופא; חכמה בברית הישנה, קרנשאו; חיפוש החכמה, קליפורד; הלניסטית-חכמה יהודית, קולינס; משלי .על מחקרים אלה ואחרים מיוסדת הסקירה שלהלן. 31-24' עמ, משלי, ופק'שצ

.1' עמ, הלניסטית-הודיתחכמה י, קולינס 4 .57' עמ, מסכת אבות, טרופר 5, בין השאר, הוא מכוון לאדם החכם המתאפיין. 'קר'ויש המתרגמים אותו גם כ, זהו מונח רווח בכמה חיבורים חכמתיים מצריים 6

.22-21' עמ, ט-משלי א, פוקס. בדיבורו השקט ומנהגו הצנוע

29

, נראה אפוא7.'מכנים משותפים'ו' תווי היכר'האינטנסיבי בנושאים ומוטיבים דומים יצר ספרות שלנציגיה יש

ר באשר לספרי חכמה המצויים וכשם שכך הדב. כי יש צידוק להגדרת החכמה כסוגה ספרותית העומדת לעצמה

.כפי שיתואר בהמשך, כך הוא הדבר גם בספרות עמי קדם האחרים, מקראי-בקורפוסים המקראי והבתר

משותפת גם מגמה ) שהוא יוצא דופן במובן שאציינו מיד, להוציא איוב(כי לספרים הנזכרים , עוד מתברר

ומכוונים ) 'תלמידים'ואפשר אף במשמע , 'בנים'ונה לרוב קהל המכ(ספרים אלה פונים אל קהל : פדגוגית ידועה

אין הם מטיפים , אף לא מוסרית, אין לספרים הללו מגמה דתית. אותם להצלחה במעשיהם בסביבות שונות

הרי התשובה ? ואם נשאל חינוך למה! לחנך. אלא מגמתם פדגוגית; מוסר ואינם באים לקבוע חוקים ונורמות

, ביחסים עם אנשים אחרים, בפרנסה, בחברה, במשפחה–להשתפר ולהצליח , להיות טוב יותר, היא כאמור

, פניה אישית אל האלוהים לא בבקשה) להוציא איוב כאמור(אין בספרים הללו , מאידך. עם הרשויות וכדומה

אבל אין שום שיח בין האל לבין בני , יש איזכור של האל באופנים שונים, אמנם. לא בתפילה ולא כיוצא באלה

.השיח הוא אנושי בלבד. האדם

השתמשו יוצרי החיבורים הללו גם בשלל צורות ספרותיות וסגנונות , כי מתוך שמגמתם דומה, נראה הדבר

כך אנו מוצאים בהם שימוש נרחב בפתגמים ומכתמים . צורות וסגנונות המשרתים את מטרת חיבורם–דומים

אנו מוצאים שימוש במטאפורות ובדימויים שבכוחם ; שסגולתם להביע בתמצית ובדייקנות רעיון מסויים

ובאקרוסטיכון , )אליטרציה(במצלול , שימוש נרחב בתבניות מספר8; ולהמחיש את הרעיון המופשט'לצייר'

ידינו -השימוש באמצעים הללו איננו ייחודי אך ורק לספרים המכונים על, כמובן9.המקלים על הזיכרון וכדומה

ראשונים ואחרונים –משלים מצויים גם בספרי הנביאים , צויים גם בספרי התורהפתגמים ומכתמים מ. ח"סה

רק 10.ואין השימוש בהם עושה את הספרים האמורים לספרי חכמה, וכמוהם תבניות מספר ואליטרציות–

ולא פחות מכך , שילובם של האמצעים הצורניים הללו בספרים שמגמתם הכללית היא כזו אשר ציינתי למעלה

כאשר המספר מתאר אירועים דומים הוא משתמש בסט של מוטיבים : הסיפור המקראיאנר' אפשר שדבר דומה קרה בתוך ז 7

בסיפור המקראי מוכרות סצינות . 'קונוונציות'או , 'דפוס-סצינות'באופן זה נוצרו מה שמקובל לכנות במחקר הספרות . דומיםובספרות ( גורמת לסיפורים מסויימים במקרא עובדה זו. ועוד'הצעיר החכם', 'הולדת הגיבור', 'העקרה הניפקדת', 'האירוסין'

,אלטר: לעניין זה ראה. ביניהם, או אפילו קשר כלשהו, אף שאין בהכרח קשר ישיר; זה לזה'דומים'להראות ) העמים בכלל .דפוס-סצינת

ומובניו 'משל'ל הע. 'משל' בכינוי הכללי – הן במקרא והן מחוצה לו –מכונים לרוב , המליצה והמטאפורה, המכתם, הפתגם 8 .15-12' עמלעיל ; חלק ראשוןהשונים ראה בפרק א מ

אותו הוא מוצא בספר , מונה את המאפיינים הצורניים הללו ועוד מוסיף עליהם את הדיאלוג) 154' עמ, פרקי אבות( גוטליב 9אלא שורה של , דיאלוגים כהגדרתםמשום שאפילו באיוב אין למצוא ; סבורני כי בכך הרחיק גוטליב לכת יתר על המידה. באיוב

אך בסופו של דבר גם הנאום הוא . נאומים קצרים אכן קיימים בספרי החכמה האחרים ובעיקר במשלי. נאומים ונאומים שכנגד' עמ, על ספר משליפרקב, לעילדבריי לתיאור התהליך הזה ראה . פיתוח שכלול והרחבה של פתגמים קצרים שצורפו זה לזה

.י שםי והערות16-14, ראד-פון(חלקים מסיפורי יוסף , )אסתר, טלמון(כגון מגילת אסתר , ח סיפורי מקרא שונים"סה- ישנם חוקרים המשייכים ל 10

.J.W- וH.W. Wolfוייברי מזכיר את החוקרים (ואף קטעים שונים מספרי הנביאים עמוס וישעיהו , )הנרטיב של יוסףWhedbeeסקוט :גם סקוט אוחז בדעה כזו וראה; שם103, 102והערות , 27' עמ, חקריםמ, וויברי: ראה. כבעלי עמדה זו ,

, לדבריו. 2006בשיעורו אשר שמעתי בשנת , אשר שלל דעות אלה, אך סבורני כי הצדק עם פוקס). 267-266' עמ, שלמה .כדי פירורה לחלוטין-עד, ח"עמדתם של המלומדים הללו מותחת יתר על המידה את ההגדרה של סה

30ט נ י א תה ו י ב י ס ניסח , בלשון קולעת. ח"סההיכר של -הופכים אותם לסמני, של השימוש באמצעים הללונ

The features of aphorism, riddles, numerical sayings, dialogue and metaphor: זאת גוטליב כך

drive home the point that literary style is not an accessory to wisdom but its very essence.11

; הנערים ותיאור דרכי החינוך היעילות והמוצלחות יותר- הם כאמור חינוך הבניםח"סה- נושאים הרווחים ב

הנאמנה וגנות - שבחי האישה המסורה; שבחי החריצות וגנות העצלות; שבחי החכמה מול גנות הכסילות

'Sitz-im-Leben'- מית שכן הנושאים אלה מקובל להניח כי ראשיתם בחכמה העמ .המפתה- האישה הזרה

. לצדם יש נושאים שהרקע להם הוא וודאי חצר המלך והגורמים שסביבו. שלהם הוא חיי המשפחה והשבט

וכיצד , עצות כיצד לכבד ולרצות את האלוהים והמלכים; כאלה הן ההוראות והעצות לדיינים היושבים למשפט

.עולם כולו והבריות המאכלסות אותווכן תובנות ומסקנות לגבי ה; להתהלך עם הבריות בכלל

לבין ספרות , שאת מאפייניה ונושאיה המרכזיים מניתי זה עתה, 'הפדגוגית' ח"סהמקובל להבחין בין

מבקשת לברר את האמת על העולם ובתוך כך את היחס הקיים בין , זו12.העיונית, 'הספקולטיבית'החכמה

הספקולטיבית הם היחס ח"סההנושאים המעסיקים את . תאין מטרתה לחנך או להשיא עצו. האל לבין האדם

ושאלת ) שאלת הצדיק הסובל של איוב(מקומו של האדם בעולם ויחסו אל האלוהים , בין האלוהים והעולם

– 'הפדגוגית' –על בני החבורה הראשונה . )13'אשבח לאל החכמה'בקהלת ובחיבור הבבלי (טעם הקיום בכלל

חכמה שלמה וחיבורים אחדים , סירא-ספר חכמת בן; המקראיים, ם אחדים מקהלתנימנים ספר משלי ופסוקי

יש , 'הספקולטיבית' ח"סהבין חיבורי ). על אלה ראה להלן בהרחבה(מקראיים - של קומראן הבתרח"סה-מ

14.מרבית פרקיו של ספר קהלת ומזמורי תהילים אחדים, למנות את ספר איוב

ח"סה- כמשתייכים ל, לציין את מרבית החיבורים החכמתיים המצרייםבין תרבויות עמי קדם האחרים ניתן

אף הם יצירות , המסופוטמיים'עלילות גלגמש'וקטעים אחדים מן האפוס , ספר משלי אחיקר. 'הפדגוגית'

הן בספרות המצרית והן , 'הספקולטיבית' ח"סה כן ישנם חיבורים שניתן לשייכם לקבוצת 15.'פדגוגיות'חכמה

יש סימנים ברורים למדי לכך שגם אצל עמי המזרח הקדום האחרים קיים היה זרם 16.טמיתבזו המסופו

םאחד מעמי קדם אלה הוא . שהוא- אלא שהוא לא הותיר אחריו חיבור כתוב כל, חכמתי ו ד אשר נבואה , א

גם הוא אחד , שאת משליו הזכרתי בפרק הקודם, אפשר שגם בלעם בן בעור17.קדומה מיחסת לו חכמה יתרה

.154' עמ, פרקי אבות, גוטליב 11 .19-17' עמ, ט-משלי א, פוקס 1213 'Ludlul-bêl-nimêqi' .132' עמ, חכמה, סיני-טור: ראה. .צ ואחרים, עג, מט, לז, כגון המזמורים לג 14 .21-20' עמ, משלי, ופק'שצ; 2' עמ, משלי, קליפורד; ) לעיל13הערה ( טור סיני 15 .23-19' עמ, ט-משלי א, פוקס: אודות יצירות אלו אצל סקירה תמציתית 16 .ח, עובדיה א; ז, ירמיהו מט): בשינויי גרסה קלים( ראה 17

31

איתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע : יא, הב"מל אף יש הסבורים כי האישים שנמנו בפסוק 18.חכמי קדם הללומ

שנודעו , 'בני קדם' כל אלה חכמים מ– )א, משלי לא(למואל - ו)א ,משלי ל(וכן החכמים אגור בן יקה ; בני מחול

כן צריך לציין רמזים למסורת חכמתית בעמי כנען 19.ו ונשכחואבד) אם היו כאלה(אך יצירותיהם , בעבר

20. רמזים המצויים לרוב בכתבי אוגרית– ופניקיה

נודע שמם בכל העמים והנושאים , העוסקים בה: יאוניברסלמצויה אפוא במימד ה, בכללהח"סה

ים לכנות תכונה זו המחקרי נוהגרגון'בז. הם נושאים אנושיים כלליים, כפי שראינו, שמעסיקים אותם

. לרוב אינה מתעניינת באלוהות ולא בדרישות שזו מציבה בפני האדםח"סהכוונת הדבר לומר כי ; 'חילוניות'

אין בה את הקפדנות והנוקשות של , היא נעדרת את הברקים והרעמים המאפיינים את הספרות הנבואית

לא העם בהיקפו . באדם היחיד, כמעט תמיד,היא מתמקדת. מתעניינת בפולחן) כמעט(אין היא , ספרות החוק

עניינת בהיסטוריה הקדומה גם אינה מתח"סה, כפועל יוצא מכך. האינדבידום, אלא היחיד, הרחב מעניין אותה

.הלאומית של העם או ביסודות ובסמלים אחרים של הלאום

כפי שאתאר , קדומה יותר וצמחה מן החכמה העממית'הפדגוגית' ח"סהמקובלת במחקר ההנחה כי

ואף על כך 'הפדגוגית' ח"סהיה זה של ימקראית חלו התפתחויות שונות באופ- בתקופה הבתר, אמנם. בהמשך

החלה להתפתח בשלהי התקופה 'הספקולטיבית'לעומת זאת מקובל להניח כי החכמה . אעמוד בפירוט

21.תבהשפעת הסופיסטיקה היווני, יש אומרים–) בערךס"לפנה 4אמצע מאה (הפרסית

**

קיצור תולדותיה של ספרות החכמה המקראית . ב

, אותה אמירה חדה– צמחה מתוך החכמה העממית ויסודה במשל העממי ח"סהכי , מקובל אפוא להניח

מזוהה ולא , ברובד העתיק ביותר שלה, דמות החכם. דורות רבים- חריפה המסכמת במשפט קצר וקולע נסיון

אלה האנשים שרוב שנותיהם שיקף גם את רוב נסיונם בחיים . זקן העדה זקן השבט או– 'הזקן'במקרה עם

בעל המלאכה המומחה , 'ןמאו' כמשמעו בתקופות הקדומות היה קרוב ל'חכם', מאידך. על כל מורכבותם

התהווה עם הזמן מעמד של חכמים מסוג , בקרבת חצרות המלכים, בממלכות הקדומות של המזרח22.לדבר

קרנשאו מציין כי חוגי החכמים במצרים סבבו לרוב בחצרות . הסופרים והמחנכים, ציםהחכמים היוע: חדש

.בלעם, לוינשטם 18 .21' עמ, משלי, ופק' שצ 19 . 18-16' עמ, מחקרים, וייברי; 132' עמ, חכמה, סיני- טור 20 .6' עמ, ט-משלי א, פוקס 21 חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את כל 'הועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן : ד- כגון שמות לג א 22

יש ממלאכתו אשר ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש איש א [...].:'המלאכת עבדת הקדש לכל אשר צוה .המה עשים

32בעוד שחבריהם ממסופוטמיה היו סמוכים אל חוגי הכהונה ומרכזיהם היו , הפרעונים ועסקו בחינוך ילדיהם

החל להיווצר ולהתבסס מעמד של חכמים , כך גם בישראל, כמו בעמים האחרים23 .במקדשי האלים

הראשונים שאנו פוגשים בחצרו של דוד 'חכמים'ה. במקביל להתבססותו של השלטון המלוכני, 'יםמקצועי'

ואולם שתי תכונות מתבלטות בהם . חכמת הזקנים, המלך קרובים עדיין במאפייניהם לאנשי החכמה העממית

ה הם אמני –שילכו ויעשו דומיננטיות עם חלוף הדורות ק י ר ו ט ר ם וה; חכמת הדיבור והשכנוע, ה

ם י ט ס י נ ו ט ר ו פ ו השיקול העיקרי המדריך אותם בעצותיהם היא התועלתנות ולא ערכי , היינו. מובהקיםא

אותם מניתי , ח"סהבכך הם משקפים נאמנה את מאפייניה של . שבטית- או הנאמנות המשפחתית, המוסר

ב"שמ(יו כאלה הם שלושת החכמים שאנו פוגשים במעשה אמנון ותמר ובמרד אבשלום שבא בעקבות. למעלה

וכזה הוא אחיתופל המתבונן בדוד ; חברו של אמנון המייעץ לו לאנוס את אחותו, כזה הוא יונדב: )יז-יג

על חושי הארכי , לעומת שני אלה. אך הימורו נכשל לבסוף, 'הסוס הצעיר'ובאבשלום בנו המורד ומהמר על

אין , מאידך גיסא. ו את נאמנותו לדודאפשר לומר שהצלחותיו הראשונות של אבשלום לא סינוורוהו ולא מחק

בשעה שלמעשה הוא יושב בחצרו כמרגל וכמי שהוטלה , הוא מהסס לשקר לאבשלום ולהציג עצמו כנאמן לו

להמר 'חושי פשוט ידע , שבניגוד לאחיתופל, ואפשר. עליו המשימה החשובה להפר את עצת אחיתופל הטובה

היא הסיבה 24,והשכנוע מתאפיינת בחכמת הדיבור ) ידב"שמ(גם האישה החכמה מתקוע . 'על הסוס הנכון

.בבקשו להחזיר את אבשלום הבורח, שבגללה שלח אותה יואב אל דוד

התחולל שינוי ערכים תרבותי , המלך- הסמוכים לחצר'מקצועיים'בבד עם היווצרותו של מעמד חכמים -בד

25.ידי המלך ואנשי החצר-ם שייצגו עלשבמהלכו נזנחו מסורות וערכים שבטיים לטובת ערכים וסמלי, מקיף

שיהיו – ם אדמיניסטראטורי–תחילה היה זה בוודאי הצורך השלטוני להצמיח ולאמן דורות של אנשי חצר

מתמטיקה , רטוריקה, קריאה וכתיבה: בקיאים במלאכות שמאוחר יותר הפכו להיות מזוהות עם החכמה

ס"לפנה 8- בסוף המאה ה(לעת הזו . וונו לתכלית זונוצר אפוא צורך לפתח כלים וטכניקות שכ. וכדומה

לאסוף – היו אלה מן הסתם סופרי המלך –קבוצה מסוימת מבין אנשי החצר , החלה ככל הנראה26,)בערך

מצוין ללמד 'חומר גלם'מחד היה זה : ששימושם היה כפול, ולסדר קבצים של משלים עממיים עתיקים

ין יהמשל עצמו הווה אבן בנ, מאידך; ריאה כתיבה ורטוריקהבאמצעותו את הטכניקות היסודיות של ק

הלכות , הלכות החצר, הנסיון שנצבר עם הדורות, העצות המועילות–משובחת לבסס עליה את תכני הלימוד

.56-55, 28' עמ, חכמה בברית הישנה, קרנשאו23התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה : איפיון נוסף של אותה אישה שהיא גם יודעת להתאבל יפה 24

הנשים . אומנים-חכמתה האחרת של אותה אישה שהיא חכמת, ככל הנראה, זוהי). ב, ב יד"שמ (בלת על מתזה ימים רבים מתאהתבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות : טז, ט'ירמ: השווה. בתחומן'חכמות' נחשבו אף הן ל'המקצועיות'המקוננות

.שלחו ותבואנה עד מאד בתיאוריו את השינוי הערכי שעבר על החברה הישראלית ראד מפליג- פון.76-75' עמ, הנרטיב של יוסף, ראד-פון 25

) עיונית(הוא מבקש לראות בעת ההיא את ראשית החשיבה הקונטמפלטיבית . בעת המעבר מן התקופה השבטית לתקופת המלוכהאני סבור שהוא מרחיק לאחור יתר על , כפי שארחיב ואפרט להלן. והדתיתבישראל ואיתה את ראשית ספרות החכמה העיונית

. והתפתחויות אלה אין לראות בישראל לפני תקופת בית שני, המידה .27-26' עמ מחלק ראשוןראה בהרחבה בפרק א , )ס" לפנה726-696( בימי מלכותו של חזקיהו מלך יהודה 26

33השפה העברית משקפת הן את התהליך הזה והן את המציאות , ובאמת. המשפט והלכות השלטון בכלל

כתוצאה מפעולתם זו של סופרי 27.'ממשלה' ובין 'משל'נטי המשתרע בין בשדה הסמ,שנתהוותה בעקבותיו

פותח ושוכלל לתבנית לשונית משוכללת , בעל הצלע הלשונית האחת, התפתח המשל הבסיסי העממי, החצר

, 'נאום'צירופן של מספר תקבולות שעסקו באותו נושא יצר את ה. יותר שבמרכזה התקבולת בת שתי הצלעות

יבאופים ) בין היתר( היסוד העממי נשמר 28).'פואמה' ('שירה'או ה מ י נ ו נ א קרוב להניח כי . של המשליםה

הותירו את היסוד הזה על כנו ולא ייחסו את מאמרי החכמה , 'מקצועי'אף שעסקו בחכמה באופן , החכמים

29.יימיםמשלים עממיים ק, כאמור, או שפתחו, למרות שללא ספק הרבו לחבר משלים בעצמם, זאת. לעצמם

יה השמרנית האופיינית לספרות יוהן מתוך הנט, הן מתוך יחס של כבוד למסורת החכמה, אפשר שעשו כן

כחכם )כח ג(דנאל הנזכר אצל יחזקאל . שם-כבר מימים קדומים ביותר יוחסה חכמה לאנשי, עם זאת. החכמה

18- מן המאה ה, 'נוח השומרי' –שתם אתנפ. ס"לפנה 14- מן המאה ה, מוכר ככזה גם מכתבי אוגרית, מופלג

דנאל ואותנפשתם הם . בא לשמוע עצות ממנו, הגיבור האגדי, לגמש בחכמתו וג הוא נודע גם– לערך ס"לפנה

אבל אוספי משלים ודברי חכמה המיוחסים . דמויות אגדיות שספק אם איזו דמות אנוש ממשית מאחוריהן

מוכרים ממצרים העתיקה כבר מראשית האלף השני –שית שהיה ככל הנראה דמות ממ–לחכם ידוע

יתכן שייחוס המשלים לחכם זה או . ס"לפנה וממסופוטמיה מן המאות הראשונות לאלף הראשון 30,ס"לפנה

עדות לכך מצויה בספר ). אירגון הקבצים בתוך אוסף נתון, למשל(אחר נבע בתחילה מצורך טכני כל שהוא

; ) כג,כד; טז,כב' מש(גם משלי חכמים סתם , ן המשלים המיוחסים לשלמהלבד מ, שם נזכרים, משלי עצמו

משלי למואל ; )ל א(משלי אגור בן יקה ; )כה א( אנשי המלך חזקיה ויוחסו לשלמה המלך ידי- למשלים שנאספו ע

ו שמכוחה יוחס, או שמא היתה אף זו קונוונציה31 .) טו,ל( 'עלוקה' ויש אומרים אף משלי ) א,לא(מלך משא

בהן אוספי , מכל מקום אנתולוגיות רבות מוכרות לנו מתרבויות המזרח הקדום. משלים אנונימיים לחכם ידוע

32.והם מיוחסים למחבר קדמון יחיד, ידי מחברים שונים ובזמנים שונים-שוודאי חוברו על, משלים

**

שם הבאתי השערתם של חוקרים אודות יחידי סגולה שיש . 10 הערה 13' עמ, ראשוןמחלק ראה הערותי בעניין זה בפרק א 27

הדברים שכתבתי כאן רומזים לקשר אפשרי בין מחברי ). דוגמת בלעם(בכוחם להשפיע על המציאות בכוח משלים שבפיהם ול את סברת החוקרים אין דברי אלה באים לשל. לאנשי השלטון ולהשפעה שיש לראשונים על האחרונים) החכמים(משלים .ואף הם אינם יוצאים מגדר השערה סבירה; אלא להוסיף עליה, האחרים

.20-19הערות , 15' עמ, מחלק ראשוןראה פרק א , 'פואמה' ו'נאום' על 28 .399-390' עמ, מבוא,רופא 29 .13' עמ, מחקרים, וייברי 30 .30הערה , 17' עמ, מחלק ראשון השווה פרק א 31 .2' עמ, משלי, קליפורד: ראה. ספר ישעיהו ועוד, ספר דברים, אנומה אליש, יפורד מציין בהקשר כזה את עלילות גלגמשקל 32

34 י של ספר דבריםהראשון והקאנון הפסאודונימ- המקראית על ספרות הביתח"סההשפעותיה של . ג

הגיעו גם , )ס"לפנה 722(גולים אשר נפוצו לאחר חרבן שומרון . נפל דבר בישראלס"לפנה 8-בסוף המאה ה

חודית אשר יגם השקפה דתית י, ביחד עם מסורות הצפון, שהביאו אתם, היו ביניהם אנשי דת ודעת. לירושלים

ם להוראה האופיינית ל, כוונתי כמובן .חוד הפולחןיאת רעיון י, מתוך האמונה בייחוד האל, גזרה י ר ב ד ר פ ס

נראה 33 . אלהיך לשום שמו שם'המקום אשר יבחר באך ורק ' ה-לקיים את הפולחן ל, והרווחת בו לכל אורכו

שביניהם ישבו ופעלו אנשי , הדבר שהמזיגה אשר נוצרה בין אנשי אסכולה זו לבין אנשי החצר הירושלמית

- המשנ' או ה'הדויטרונומיסטית'היא אשר הולידה לימים את האסכולה המכונה , כאמור לעיל, ולת החכמהאסכ

סיכומים . תולדותיו הסבוכים של ספר דברים הם עניין רחב ועמוק ואין כאן המקום להאריך בו). ת-מ ('תורתית

להלן 34.נים האחרונות שנוצרה במרוצת מאתים השהענפהמפורטים אודותיו נתן למצוא בספרות המחקר

ת , לאמור, יחס לאותם פרטים שהם בעלי חשיבות לנושא אותו אני מבקש להציג כאןיאת ע ד ו נ ה ה ק י ז ה

ה מ כ ח ה ת ו ר פ ס ל ם י ר ב ד ר פ ס ן י שהקדיש שנים רבות לחקר , עמד עליה לראשונה ויינפלד, זיקה זו. ב

וכן על , ברי על נושא זה כאמור להלן ארחיב ד35 .ספר דברים בכלל וסיכם את מסקנותיו בשורה של פרסומים

ר כוונתי לשאלת ; נושא נוסף אשר משיק לו והוא בעל חשיבות רבה לעצמו פ ס ל ש י נ ו נ א ק ה ו ד מ ע מ

ם י ר ב סיכמתי דיון , ינים אחרים הנוגעים למחקרייגם לענ, מפאת חשיבותה של שאלת הקאנוניזציה בכללה. ד

אדון בשאלת , להלן בפרק זה. זהחלקשל ) דפרק(בפרק האחרון , ואת עמדתי בה, נפרד בעיקרי שאלה זו

.ח"סה-הקאנון רק בהקשרה לשאלת הזיקה שבין ספר דברים ל

*

נעשה נסיון ראשון ליישם את רעיונותיה של 36תחת שלטונו של המלך חזקיהו, ס"לפנה 8כבר בסוף מאה

כן שכשלונו של חזקיהו ית. ד- ב יח א"נסיון זה מתואר בקצרה במל. ספרפי-לשלא ע, ת החדשה-האסכולה המ

בספר ) ריכוז הפולחן(ורתם המיוחדת היה בין הגורמים אשר עוררו את אנשי האסכולה לנסח את דבר בש

של נינו 18- השנים שבין מלכות חזקיהו לשנתו ה75- כי ספר דברים נכתב ב, אין כוונתי בזה לומר. מיוחד

אבל . תות ספרותיים לזמנים מוקדמים בהרבהעבו, תולדותיו המורכבים של הספר מושכים כאמור. יאשיהו

, ויינפלד: ראה, עמדו כבר חוקרים רבים, שמקורן בממלכת שומרון, על הזיקה הרבה בין ספר דברים לבין מסורות צפוניות33

הנחשבת היום , חוקר חשוב המציג גישה אחרת. 70-67' עמ, מבוא, רופא; 30-23' עמ, דברים, ראד-פון; 57-44' עמ, יא-דברים אואין למצוא בו הרכבה של ) לג-להוציא פרקים לב(הסבור כי ספר דברים הוא אחיד לכל אורכו , הוא קויפמן, כבר למיושנת .112-81' עמ, כרך א, תולדות האמונה: קויפמן: ראה. מקורות שונים

. ואצלם הפניות למחקרים נוספים; ודמת ראה הערה ק34' עמ, הלניסטית- חכמה יהודית, קולינס: וראה גם; דברים וחכמה, ויינפלד; יא- דברים א, ויינפלד; הדויטרונומיסט, ויינפלד 35

של כי יש הבדלים משמעותיים בין החכמה של ספר דברים לבין החכמה , אשר מציינו קולינס, אמנם נכון הדבר. ועוד;17-16י של אוניברסלבניגוד לרוחה ה, כגון זו שספר דברים מגלה רוח לאומית מובהקת. למשל, ח כפי שבאה לידי ביטוי בספר משלי"סהאך אין בהבדלים אלה כדי לבטל או לעמעם את הזיקה . ח פונה אל האדם היחיד"בעוד סה, וכן שהוא פונה אל העם כציבור; ח"סה

). ואילך41' עמ(ח בכללה וראה על כך ביתר הרחבה בסעיף ד להלן "סה-רבת המשמעות של יוצרי הספר לגם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה : שנאמר, 'אוהב חכמה' במשמע 'פילוסוף' שגם הוא היה מעין 36

.אמשלי כה –

35ם היינו צורת , קרוב בעיני לשער כי צורתו המיוחדת של הספר ו א ינ נ ו ד ו א י ס פ זו נתהוותה במרוצת , םה

פעם -אך ספק בידי אם נעשה אי, טיבו הפסאודונימי של ספר דברים כבר צויין במחקרים רבים. השנים ההן

דומני שלא ארחיק אם 37.המקרא ולאחריהפרות ישראל בתקופת מחקר מעמיק על מהות זו והשלכותיה על ס

ללא מסגרתו (ר דברים ספ38:תופעה יחידה במינה בספרות המקראית הינה צורה זו, אומר כי בתור שכזו

מוצג לקוראיו כנאום הפרידה של משה מעם 39,) לד–כז ; ה-א א' דב, הנתונה בקטעים, העריכתית המאוחרת

מזכיר להם את אירועי העבר , וא מתאפיין בכך שמשה פונה אל ישראל בגוף ראשוןמבחינה צורנית ה. ישראל

כהצגה ראד מגדיר דרך הצגה זו- פון. ציות מוחלט לחוקי האל המפורטים בו, בשם העבר הזה, ודורש

כפי שיוברר , א בעל משמעויות רבות נוספותואלא ה, תבנית ספרותית בלבדו שאינמסווה אבל 40;'מסווה'ב

אך 41,) ד–פרקים א (ניכרת בעיקר בקטעי הנאומים של הספר ה ספרותיתפיקציה זוהי מעין כן כי- פשר אםא. מיד

שוכח לשרבב אותה כפעם בפעם בכדי לחזק את )'משה'המציג עצמו כ ( אין המחבר) כו–יב (גם בפרקי החוק

42.לעם במסעותיו ומסותיומציג עצמו כשותף , משום כך הוא שב ופונה אל קהל ישראל בגוף ראשון. אמינותה

כמעט שלא זכתה לתשומת , אשר בלי ספק לא נעלמה מעיני החוקרים, תכונה זו של ספר דברים, למרבה הפלא

: ראד נתן ליבו לדבר וכך כתב- אך פון. לא משמעויותיה ולא השלכותיה, לא היא. לב מצידם

It is surely a very interesting fact that the Israel of the later period of the monarchy saw

itself in the guise, which had become almost canonical, of the Israel of the Mosaic period.

This is far removed from a freely chosen literary artifice. It is the form in which Israel

presented itself before God, in which it understood itself as the recipient of his plan of

salvation and of his instructions.[...] The conception of the Israel called in person of their

forefathers, addressed solemnly at Sinai, and then led through the desert with fulfillment

in view, had already become 'canonical'. Thus every subsequent generation [...] if it

wished itself to be understood as Israel and as the 'people who were Yahweh's possession'

[...] thought of itself as strictly analogous to the Mosaic Israel. [...] this recent Israel

.ומיד אציג עמדתו בהרחבה, ו על ספר דבריםראד בקומנטר של- אך ראה דברי המבוא של פון37 . קרובה לה רק מגילת קהלת38כשם , הם מן החומר המקורי של ספר דברים או קדום ממנו) לג–לב ( אני נמנע מלעסוק בשאלה אם פרקי השירה והברכה 39

חשובות בלי , שאלות אלה, אחרי הכל). 33הערה (כפי שציינתי למעלה , שאני נמנע משאלת הרכב מקורותיו של הספר בכלל .אינן מעלות ואינן מורידות לצורך הדיון אותו אני מבקש לפתח כאן, ספק

).להלןוראה הציטוט במקורו (28' עמ, דברים, ראד- פון40 ;)יט, א(... בר הגדול והנורא ההוא את כל המד ונלך מחרב ונסע;)ו ,א( ... בחרב לאמראלינו אלהינו דבר 'ה : כגון 41

. ועוד רבים)לז, א( . לא תבא שם אתה לאמר גם בגללכם'הי התאנף ב גם ;)כב, א(... י כלכם ותאמרו אלותקרבון 'ה יקים לך כמני מאחיך מקרבךנביא ;)ח, יב( .היום איש כל הישר בעיניו עשים פה אנחנולא תעשון ככל אשר : כגון42

, יח( .נו ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצו כמוךנביא אקים להם מקרב אחיהם [...] :אלהיך אליו תשמעון ).ט-ח, כד( . בדרך בצאתכם ממצרים למרים אלהיך' הזכור את אשר עשה[...]. השמר בנגע הצרעת : ואף; )יח,טו

36

should understand itself as being still between the promise and the fulfillment, but yet

already very near to the fulfillment.43

נשמעים במונחים ה'גאולה' וה'תעודה'ה, 'הבטחה'ומדבר על ה, ראד מפליג בתיאורים אלה- אף אם פון

- אבחנה נכונה של מצב, למיטב הבנתי, זאת יש בהם- בכל, לקוחים מן הטרמינולוגיה של התיאולוגיה הנוצריתכ

:והוא ממשיך. הלאומי של אנשי יהודה בעת ההיא) 'state of mind'-ה(הרוח

...it cannot be overlooked that [...] Deuteronomy is intended to be at least something in

the nature of a 'complete course of instruction', an attempt to embrace the sum total of

revelation of Yahweh's will with all that this involved. [...] Deuteronomy is unmistakably

on the way towards working out a canon, towards delimiting those traditions which

possess authoritative significance for Israel. […] ...if not precisely as a canon, yet as a

regula fidei,44 laid down in writing.45

, 'חיבור במסווה'היותו : ראד על שתי תכונות חשובות של ספר דברים-מעמיד אותנו פון, הנה במשפטים אלה

י והיותו 'יפסיאודונימחיבור ', או כפי שכיניתי זאת אני נ ו נ א - פון. חיבור השואף להיות קאנוני, למצער , אוק

למיטב . הוא עושה זאת בהיסוס מהאף ש, חסו לטיבו ולמגמתו של הספרי בהתי'קאנון'ראד נוקט כאן לשון

היה אקדמאי יהודי אלמוני בשם , את ספר דברים כקאנון,בלשון גלויה וברורה, ידיעתי הראשון שהגדיר

אשר גם הם עמדו על מגמתו הקאנונית , חוקרים אחרים46. שנה80- שעשה זאת כבר לפני למעלה מ, ולפנזון

. 'קאנון'מה לנקוב בשם - משום) ?או נרתעו(ותר אך נמנעו תיארו אותו ככזה באופן מפורש בי, של ספר דברים

:מתאר רופא את מגמתו של הספר, למשל, הנה כך

שיקבל מעמד של משפט המדינה על ידי הסנקציה , היתה בלי ספק להעמיד קובץ משפטי מקיף מגמתו

פשר וא. ושיחליף קבצי חוקים קדומים או את המשפט המנהגי הקיים, המלכותית שעמדה מאחוריו

47.שהדבר באמת עלה בידו בדור שלאחר החורבן

הרווחת (ובהנחה , במשמעותו המקובלת'קאנון'הגדרה מדויקת למדי למונח , במילים כאלה או אחרות, זוהי

אלא שרופא אינו נוקט לשון זו בשום מקום .כי קיימת זהות בין חוק המדינה לבין החוק הדתי) בספר דברים

.29-28' עמ, דברים, ראד- פון4344 Rule of Faith –חוק האמונה . .30-29' עמ, שם, ראד- פון45ברובד המקראי , וקבע כי הקאנון היהודי הכיל(!) ולפנזון הסיק מהגדרה זו מסקנה קיצונית ומופרכת. אימפליקציות, פנזון ול46את המשכו של הקאנון היהודי מצא ולפנזון רק . וכי הנביאים והכתובים אינם שייכים לקאנון, רק את חמשת חומשי התורה, שלו

. ששמו נשמט מרוב ספרי המחקר שבאו לאחר מכןאפשר שזו הסיבה לכך. במשנה ובתלמודים .273' עמ, דברים, רופא47

37אף הוא כותב על מהותו ומגמתו של ספר . קויפמן, אים גם בדבריו של רבו של רופאדבר דומה אנו מוצ. בספרו

ביטוי בלנקובאך גם הוא נמנע מ, דברים במילים שאין ברורות מהן להגדרת הקאנון ולאופיו הקאנוני של הספר

:'קאנון'המפורש

ספר מפורשת להיותשמטרתו ה, דברים ספר' אבל לא נכתב לפני ס, נכתבו בישראל גם לפנים'ספרים'

48.' הנותן לעם את יסודי אמונת ה) הדגשה במקור( עם

:ובהמשך הוא כותב עוד

שבו נתגבש דבר , במובן ספר, אלא ראשית ספר התורה, דברים איננו אפוא ראשית ספרות התורה' ס

49.השאיפה ללמד את העם את תורת אלוהים וחוקיו...] וכן[...האלוהים ושהכל חייבים להגות בו

50.'קאנון' המפורש כינויולא ידעתי מדוע מנעו חכמים אלה את נפשם מלנקוב ב! אכן דברים מפורשים

ם סבורני שאין כל מניעה לעשות זאת ויש לנו יסוד רחב ויציב להניח עליו את הקביעה כי י ר ב ד ר פ ס

ל א שר י ב ן ו ש א ר ה ן ו נ א ק ה ת ו י ה ל ן ו ו כ ת בר אפשר שבאמת עלה הד': וכפי שצוטט רופא לעיל51,ה

יפסיאודונימהיותו –ששתי תכונות אלה המתגלמות בספר דברים , דעתי היא52.'בידו בדור שלאחר החורבן

וודאי נזקק לסנקציה , כספר חוקים מחייב, הקאנון. משלימות זו את זו ותומכות זו את זו– והיותו קאנוני

אין , ה הדתית והמוסריתאך את הסמכות והאוטוריט. 'מורא מלכות'המלכותית אשר תקנה לו תוקף של

,היינו, בלבד)'מסווה'זו הבאה ב (אלא רק הסוגסטיה הפיקטיבית, הסנקציה המלכותית יכולה להקנות

מקנה לקאנון את תוקפו 53,'העבר המיתולוגי'בדמות מופת מן , רק ההיתלות באילן גבוה! הפסיאודונים

המדבר , משה. ר מקנה לפיקציה את אמינותההמעמד הקאנוני הוא אש, ומאידך. האוטוריטטיבי הדתי והמוסרי

אלא הוא מדבר קודם כל אל אנשי יהודה של המאה , אינו מדבר אל בני דורו כלל, אל קהל ישראל בספר דברים

רק מתוך אמונה זו . גם אל כל הדורות הבאים אחריו– זו שאיפתם של יוצרי הספר –ולאחר מכן ; ס"לפנה 7- ה

קול , מאידך. להסכין עם סמכותו של הספר ולקבל את הכתוב בו, ס"לפנה 7-במאה ה, יכולים אנשי ישראל

משום שהוא נשמע דרך גרונו ושופרו של המלך , הקדומים של משה נשמע צלול ואמין באזני בני הדור ההוא

.110' עמ', כרך א, תולדות האמונה, קוימפן48 .111' עמ, שם49ראיה , כמובן, זוהי. ך כולם" כמקיף את כל ספרי התנ'קאנון' יתכן שהמנעות זו נבעה מכך שאותם מלומדים התיחסו אל המונח 50

משום כך אינני מסכים . שאינה מביאה בחשבון את תפיסתם של מחברי ספר דברים את ספרם שלהם, מאוחרתמתוך פרספקטיבה .עם השקפה זו

אלא שביוצרם את הספר התכוונו בו למה שאנו . 'קאנון'כי יוצרי הספר לא הכירו וודאי לא השתמשו במונח (!) אך נזכור 51 .מתכוונים היום במונח זה

אך הוא מבליע , )31-30' עמ, האסופה המקראית, הרן(, בהקשר לספר דברים'קאנון' ט במונחבאמת נוק, הרן, מלומד נוסף52כן אין אני יודע כיצד להבין בדיוק את עמדתו בשאלה -על. כך שב ושולל את דברי עצמו-זאת בתוך ענין אחר ודפים אחדים אחר

. חלק זהראה להלן פרק ד ב, זוובקורתי על שיטה, על שיטתו של הרן בשאלת הקאנוניזציה. זו . 50' עמ, האסופה המקראית, זהו מינוח של הרן בספרו53

38להשליט את , ס"לפנה 7בראשית מאה , הזכרתי למעלה את הנסיון שנעשה בזמנו של המלך חזקיהו. יאשיהו

שנה חלפו בין נסיון הנפל של חזקיהו 75-כ. שלא בחסות ספר קאנוני ואת כשלון הנסיון הזה, חןחוד הפוליי

שמא היה זה לקח שלמדו אנשי אסכולת , ואנשיו לביו הרפורמה המוצלחת של יאשיהו ומחשבה עולה על הלב

ורש כאן גם כוחאלא נד, אין די בחסות ובסנקציה מלכותית בכדי לחולל רפורמה דתית שכזו: יחוד לאמוריה

רשאים אנו לומר אפוא בלשון ברורה כי הבשורה . הספרותי בכדי להגשים אותהמסווההסוגסטיבי של ה

י זה היה בוודאי הגילוי–הגדולה של ספר דברים לא התמצתה ברעיון ריכוז הפולחן בלבד נ ו צ י ח הבולט ה

י אבל הבשורה הגדולה באמת היתה –ביותר שלה נ ו נ א ק ה ר פ ס נרשם באופן מוסמך רצון בו, עצמו ה

ובאמת לא חידשתי בזה . למלא אחר רצון זה, הנדרשת מכל אזרח בתוקף צו מלכות, והמצווה המוחלטת, האל

: שנה כתב בספרו75-לפני כ, הנה גם קויפמן, דבר!) כמעט(

הוא אחד מצורותיה של אמונת, הסופרים–בחוגי הנביאים, כמו שראינו, רעיון אחדות הפולחן לא נולד

[...] הרעיון נולד כנראה בזמן חזקיהו והלך והתגבש בזמן שבין חזקיהו ויאשיהו [...] עממית - הכהנית' ה

ר אלא, אולם לא רק אחדות הפולחן הוא חידושו. דברים' פרי התסיסה הזאת הוא ס פ ס ן ו י ע ר ם ג

ה ר ו ת ה ד ו מ י ל ן ו י ע ר ן כ ו י מ מ ע ר פ ס ר ו ת ב ה ר ו ת כ יסוד מיסודות "שנעשה אח, ה

54..)ה. ב–דגשה שלי ה (היהדות

-ובטרם ארחיב עוד על זיקתו של ספר דברים ל, על מהותו זו המיוחדת של ספר דבריםנומשעמד, עתה

עליה כבר הערתי בקצרה , ת- אנשי האסכולה המ, אגע עוד קלות בשאלת זהותם של כותבי ספר דברים, ח"סה

המגמה הפסאודונימי מחד ומסווה ההיינו, זהותם של יוצרי הספר בתבניתו המיוחדת: ואדגיש, למעלה

ואולי אף ; ח"סהנאמר לעיל כי יוצרים אלה היו מקורבים לחוגי . מאידך) או המתכוונת להיות כזו(הקאנונית

טענה בעלת חשיבות רבה להמשך דיוננו אודות , כן- זוהי אם. של אותם ימיםח"סההיו הם אנשי חוג , יש לומר

ראוי על כן שסקור . רות הבית הראשון וספרות הבית השני גם יחד בתולדות ספח"סהתפקידה המכונן של

:בקצרה דעותיהם של חוקרים שונים בשאלת הזהות הזו

, 'מיליטנטי'הוא מבסס טענתו בעיקר על אופיו ה. ראד סבור כי מוצאו של ספר דברים מחוגי הלוויים-פון

כי מוצאו , מוכרת במחקר, בנויה על טענה הנחה זו 55.של הספר וזיקתם של הלוויים לצבא וצבאיות, לדבריו

לדעת 56.ואל חוגי הכוהנים' שאנשיו הסתפחו ברבות השנים אל מקדשי ה, של שבט לוי משבט לוחמים קדמון

התמעט חלקם , עת שהתכווצה ממלכת יהודה תחת עולה של אשור, ס"לפנה 7החל מראשית מאה , ראד-פון

).1937הספר ראה אור לראשונה בשנת . (110' עמ, כרך א, תולדות האמונה, קויפמן54 .27-23' עמ, דברים, ראד- פון55הם הסיפורים המקראיים על , מוצאו זה של השבטהדים ספרותיים ל. לוויים-לוי, ליכט: על שבט לוי מוצאו וגלגוליו ראה56

' במ(וכן סיפור קרח ועדתו ; )לב' שמ(מעשה העגל בחורב ומקומם של הלוויים במעשה זה ; )לד' בד(תפקידו של לוי במעשה דינה .בו רואים חוקרים נסיון מרד שיצא משבט לוי כנגד מעמדו וסמכותו של משה, )טז

39או שלא , שלא יכלו להרשות לעצמם לקיים צבא מקצועי(של הלוחמים המקצועיים בצבאות מלכי ישראל

.עממי-וכתוצאה מכך שבה ועלתה חשיבותם של הלוויים כגורם צבאי) מלכי אשורידי-להורשו לכך ע

אין הוא מבהיר במדויק למה כוונתו . 'הכהונה העממית'את כתיבת ספר דברים לחוגי , רוזכקויפמן מיחס כ

שהיו ' נראה שכוונתו היתה לכוהנים ששרתו במקדשי ה. מכהונה אחרת ובמה היא שונה'כהונה עממית'ב

ואין כאן מקום , קויפמן מיסד השקפתו על מגוון רחב של שיקולים. בסמוך לערי השדה, פזורים ברחבי הארץ

וספר דברים ) כ"ס(כהנים - בין ספר,שהוא מוצא, אציין רק כי דעתו מבוססת בעיקר על קווים מקבילים. לפרטם

57 .המקום הנכבד שתופסים מעמדות הכהנים והלוויים בספר דבריםוכן

ת -מציג תחילה עמדה עמומה למדי בשאלת זהותם של אנשי האסכולה המ, במבוא שלו לספר דברים, רופא

רופא מזהה בספר דברים חלקים שלדעתו נאספו אליו ממקורות שונים ומגוונים וכך הוא מסכם . כותבי הספר

:שם את דבריו

של כארבע מאות תהיסטורית והגותי, נראה שספר דברים אוצר בתוכו יצירה משפטית, סכם אפואאם ל

הכהונה וחכמת , המורשה הזאת באה מחוגי הנבואה. מן המאה העשירית ועד השישית, שנה בערך

58.נאום המטיף והמשדל: וכל אלה תרמו לצורה הסופית המיוחדת של הספר, החצר

של ספר דברים הושפעה במידה רבה ) או הכמעט סופית(ופא כי צורתו הסופית במקום אחר מציין ר, אמנם

יוצרת ספר , תורתית-נמצא שהאסכולה המשנה: ובספרו האחרון הוא מעיר59. שפעלו בחצר המלךח"סהמחוגי

60.בקרב השרים ופקידי הממלכה[...] התפתחה ושגשגה , דברים

ויינפלד מביא מגוון רחב של ראיות המביאות 61.נתי למעלהאותה כבר ציי, עומדת דעתו של ויינפלד, לבסוף

אופיו המיוחד של , לדבריו. ח"סהת שיצר את ספר דברים היה מקורב אל חוג -אותו אל המסקנה כי החוג המ

שלפחות רובדי העריכה האחרונים , כל אלה מצביעים על כך62,מגוון רעיונותיו והשקפת עולמו, לשונו, הספר

.עה מובהקת של חוגי החכמים שבחצרות מלכי יהודה ואולי אף בידיהם ממששלו נעשו תחת השפ

קויפמן שולל את הדעה המקובלת לפיה . ספר ויקרא, פי התיאור המקובל במחקר-על, ו נוצר שממנ הספרותיכ הוא המקור" ס 57את הפרטים המקבילים ). המקור של ספר דברים(ד "כ וס"וכן הוא שולל כל קשר או תלות בין ס; כ מקורו בתקופת גלות בבל"ס

, תולדות האמנה, ראה קויפמן. ד"כ לס"סה את הוא מפרש לפי שיטתו המקדימ– כגון אחדות הפולחן ומוצא הלוויים –ביניהם .70-60' עמ, מבוא, רופא: ראה, סיכום ממצה של טענותיו של קויפמן וכן של חוקרים אחרים בשאלה זו. 142-113' עמ, כרך א

.273' עמ, דברים, רופא58 .315' עמ, שם59 . ראה להלן–חנה הזו בהערת שוליים שם מודה רופא לויינפלד על האב. 68' עמ, מבוא, רופא60 .35 הערה 34' עמ 61תועבת 'הביטוי : * ולמשלי ורק להםהמשותפים לספר דברים, צירופי הלשון הבאים בין השאר מציין ויינפלד את הנושאים ו 62כו ועוד , טו; ט, טו; כ, יא; א, יא; טז, ו; לב, משלי ג>< טו , כז; טז, כה; יט, כג; ה, כב; יב, יח; א, יז; לא, יב; כה, ז' דב (' 'ה

יז , כז; ג, יט' דב(האזהרה שלא להסיג גבול ) * י, משלי כ>< טז -יג, כה' דב(האזהרה לשמור על המשקלות והמידות ...) * רבים, משלי ל>< יא , יז; א, יג' דב(ולא לגרוע ממנה ' שלא להוסיף על מצוות ה) * כה, טו]: ובהיפוך כיוון[; י, כג; כח, משלי כב>< האיסור ) * ד- ג, והשווה גם קהלת ה. כו, כב; יג, משלי יב>< כד -כב, כג' דב(תשלום נדרים -אזהרה מפני נדרים ואי * )ו-ה

את ההקבלה באשר לדרכי , )וגם לא חוקרים אחרים(מה לא ציין ויינפלד -משום). י, משלי ל>< טז , כג' דב(ניו להסגיר עבד לאדו

40פירכתן מציצה אלינו מבין דפיו של ספר דברים . וודאי שיש לדחותן, שתי הדעות הראשונות שהוצגו לעיל

, הגר, האמה, אם נזכור את כל אותם פסוקים מספר דברים בהם נזכר הלוי בנשימה אחת עם העבד. עצמו

. הרי נבין כי הללו ראיה להתמעטות מעמד הלוויים ולהחלשותו ולא לתחייתו המחודשת63,למנההיתום והא

הרי חוקי ספר דברים מקיפים את כל מעגלי החיים של ישראל ובתוך . איננה יציבה כלל'צבאיות'גם טענת ה

כי גם 64, איתניםשביסס את דבריו על יסודות ארכיאולוגיים, וכבר הראה ויינפלד; כך גם את ענייני המלחמה

כיוצא בזה . אין לה על מה לסמוך, על צבא שאיננו מקצועיס"לפנה 7הטענה בדבר השענות מלכי יהודה במאה

קשה לזהות מיהם אותם חוגים אליהם , כאמור. 'הכהונה העממית'יש לומר על שיטתו של קויפמן אודות חוגי

ולרוב גם , הצטיינו דווקא בכך שהיו מובדליםכוהני כל העמים . 'עממיותם'מתכוון קויפמן ובמה ניכרת

ובסופו של דבר 65.לא חרגו מהנורמה הזו, כנראה, מן העם הפשוט וכוהני ישראל בתקופת המקרא, מרוחקים

'הכהונה העממית'כיצד יתכן שדווקא חוגי , לא עלה בידי קויפמן לתת הסבר מניח את הדעת לתמיהה הפשוטה

ולעת מימושו , שמעצם מהותו פוגע במעמד הכוהנים, עיון ריכוז הפולחןיוציאו תחת ידם ספר שבמרכזו ר

66. בעיקר מכוהני ערי השדה–בפועל אף קיפח את פרנסתם של רבים מהם

הולך ומתקרב אל דעתו של, מסויימתכי בהססנות - אף, ראינו שהוא, באשר לדעתו של רופא הנזכרת

הזיקות הלשוניות התימאטיות. ית בעיני המשכנעת ביותרזו נרא, מבין כלל הדעות שהוצגו, ואכן. ויינפלד

מלמדות היטב על הרקע , אותן חשף ויינפלד, והאידיאיות בין ספר דברים לספר משלי ולספרות החכמה בכלל

אודות אחדות האל שממנה נובעת , עיוני-הפילוסופי, הרעיוןקרוב בעיני להניח ש. החכמתי של ספר דברים

ן .ון שאינו מתאים לא לחוגי הכהונה והלוויה וודאי לא לשכבות העממיותהוא רעי, אחדות הפולחן ו י רע הו ז

לים המשכי החכמה אנשי י ג בחו לד ו השפעה חזקה , המשכילים, ת-ומשעה שקנו אנשי החוג המ. שנ

–יכלו לממש את רעיונם הזה הלכה למעשה ובכך הוסיפו עוד צלע למשולש הזהב הזה , מספיק בחצר המלך

אשר עדות מוצקה לו מצאנו בספר , רעיון כתיבת הפסיאודונים. ום פולחן אחד ועתה גם ספר אחדמק, אל אחד

דברים , ויינפלד: אך ראה. ג-א, משלי ז>< יט -יז יח; ט-ו, ו' דב(בדוק לזיכרון ולימוד ובעיקר הדגשת השינון כאמצעי , הלימודעוד ואתייחס אליה בחלק השני של ו, אין ספק שגם זו הקבלה בעלת משמעות רבה). ושם דברים קרובים לזה, צא' עמ, וחכמה

- יח, כא' דב(רר והמורה ובבואתו שבספר משלי כן אפשר לציין את חוק הבן הסו. ]142' עמ, )8-7 .פרק שני סעיף ז[העבודה : * ח"סה- לדבריםעוד מציין ויינפלד את העניינים הבאים המצביעים על זיקתו המיוחדת של ). לה-כט, כב-כ, משלי כג>< כא

בקיאותו את ). * ח, א' עוב; ז, מט' ירמ: 'הש ('ארצות החכמה'שנודעו כ) כח, כג' דב( למצרים ולאדום דבריםיחסו המיוחד של מעמד האישה ומעמד , את מגמתו ההומאנית הבאה לידי ביטוי בחוקי השבת* ;הרבה בהיסטוריה של עם ישראל ושל העמים בכלל

כפי שהדבר בשאר (ולאו דוקא אנשי אמונה או כריזמה ) יג, א' דב ('חכמים ונבונים'איפיונו את מנהיגי העם כאנשים * ; העבד .קח-פט' עמ, דברים וחכמה, וכן ויינפלד ; 65-62' עמ, יא-דברים א, פלדויינ: ראה. ועוד) ספרי התורה

כל אלה מובאות מחטיבת החוקים שבספר דברים ויש הסבורים כי , אכן. יג-יב, כו יא; יד, יא, טז; כט-כז, יד; יט-יח, יב' דב63די לי . ההרכב הספרותי של ספר דבריםאין אני נכנס לעומק שאלת , כפי שכבר הערתי. צריך להפריד אותה מחלקים אחרים שבו

.ת-סוף יצאה תחת ידי היוצר המ-סוף, אף אם משוקעים בה מקורות עתיקים, בזה שיש ראיות רבות לכך שגם חטיבת החוק .ושם מראי מקומות למחקרים ארכיאולוגיים רלוונטיים. 67-66' עמ, יא-דברים א, ויינפלד64 . עלי סיפור בני–יז -יב, א ב"שמ: השווה65 בכמה מקומות בספרו מנסה קויפמן להמעיט מחשיבותו של רעיון ריכוז הפולחן ולטעון כי הבשורה הגדולה של ספר דברים 66

.אבל אינו משכנע. אלא המלחמה באלילות בכלל, אינה דווקא זו

41

והרעיון הקאנוני משרתים זה את םהפסיאודונירעיון . גם בספר דברים, לפנינו אף ביתר שאתף נחש67,משלי

ראה ( ב החוקריםכיום מוסכם על רו. כפי שבררנו למעלה, זה ותומכים זה בזה בדרך להשגת מטרתם המשותפת

כלומר , זכו להיכלל בקאנון המקראי בזכות ייחוסם לשלמה) וקהלתש"שהוכמוהו ( כי ספר משלי )הערה קודמת

7ספר דברים ניסה לממש את צמד הרעיונות הללו הלכה למעשה כבר בראשית מאה . בזכות הפסיאודונים

.'לאחר החורבןאפשר שעלה הדבר בידו בדורות ש', וכפי שניסח זאת רופא, ס"לפנה

*

'חכמה' בין הל"חזאציג ואראה את הזהות הקיימת בתודעתם של , בשלביו המאוחרים יותר של מחקר זה

ר היותו כתוב ברוח החכמה ומעל לכל היותו , 'ספר תורת משה'היות ספר דברים מזוהה כ. והתורה פ ס

ד ו מ י : ואף זאת נראה. ים את החכמהבתפיסתם של התנא, כפי שעוד נראה, כל אלה מצאו את ביטויים– ל

מצאה את ביסוסה העיקרי בין דפיו של אוסף המדרשים התנאי על ספר דברים , כי זהות זו שבין תורה וחכמה

.דברים- הספרי–

**

יזם הומאני ולאומיות דתית בספרות החכמה המקראיתאוניברסלהמיזוג בין . ד

נתנה בחוג , ת- שיצרה את החוג המ, לת הייחוד הדתיתהמזיגה בין אסכולת החכמה המסורתית לבין אסכו

אפשר מאד ; ואפשר שהוא תולדה לא רק של השילוב בין חכמה ודת, הזה עוד תו היכר שלא נודע קודם לכן

את כוונתי . פוליטיים ואחרים שהשפיעו על היווצרותו, שהיו עוד גורמים ן י המובהק המאפי לקו הלאומי

המ החוג של עם 68. חותם את מבואו לספר דברים בנספח ובו ביקורת על שיטת ויינפלדרופא. ת- יצירתו

- זאת יש לרופא כמה שאלות- בכל, שהוא מקבל את הקביעה כי ספר דברים הושפע עמוקות מספרות החכמה

אבל , גם קטונתי מלהשיב לרופא תחת ויינפלד, לא אמנה כאן את כולן. השגות להפנות אל ויינפלד בנוגע לכך

משום שהן נוגעות ישירות לנקודה זו שהעליתי עתה ויש להן , זאת אציין כאן ואתייחס אליהן-בכלשתים מהן

שהרי ; של ספרות החכמהתיאוניברסלההרוח , בספר דברים, לאן נעלמה, רופא שואל. חשיבות להמשך הדיון

וקא ברוח הלאומית ואילו ספר דברים ניכר ד; הקלאסיתח"סהמסימני ההיכר המובהקים של , כפי שציינתי, זו

היכן היא , כספר חכמתי, במובן מסויים, אם ספר דברים צריך להחשב, ועוד שואל רופא. שבכנפיוהחזקה

, סבורני ששתי שאלות אלה הן למעשה שתי פנים של שאלה אחת69. שבאה לאחריוח"סההשפעתו על

. היוכשאשיב אל האחת ממילא תתברר גם השני

; י עם הלאומיאוניברסלחודי של היאכן ניכר בשילוב י, את יוצרי ספר דבריםהזרם ההגותי החדש שמאפיין

- יש בספר דברים חוקים שרוח הומניסטית, מחד גיסא. עם הדתי) ח"סה של 'חילוניותה'במשמע ('חילוני'וה

. שםי והערותי27-26' עמ, סעיף ח, חלק הראשוןסוף פרק א מן ה, ראה למעלה 67 .323-315' עמ, ויינפלד. ביקורת על ספרו של מ: נספח ג, דברים, רופא 68 .318-317' עמ, שם 69

42 חוקי העבד והאמה ובהם גם הציווי שלא להסגיר עבד אל אדוניו והחוק – מפעמת בהם תיאוניברסל-'חילונית'

וכן חוקים שיש בהם משום ; המעשר'חילול'חוק שחיטת החולין ו; המצווה יחס דומה אל האמה כאל העבד

ישנם חוקים המצווים מלחמת השמד גמורה נגד האלילות על כל , ומאידך גיסא. ומהצער בעלי חיים וכד

יזם אוניברסליזם והומנ, מצד אחד יש בהם דעתנות: באופן דומה גם הנאומים הרבים שבספר דברים. גילוייה

האזהרות החוזרות , הבקיאות בהיסטוריה של ארץ ישראל והעמים הסובבים אותה, למשל! בניגוד לדעת רופא(

אזהרות חמורות שלא ללכת בדרכי הגויים ואפיונו של עם , ומן הצד האחר; )'על שמירת זכויותיו של הגר וכד

– כמין סינתזה בין קצוות – כן- יתר עלועוד .לשל אלוהי ישראישראל במה שהוא שומר על חוקיו ומשפטיו

י נעשית , כמי ששומר את חוקי האלוהים,יחודו של ישראלימצד אחד הבלטת נ י ע ד ג נ ל א ק ו ד

ת ה ך ו ת מ ו ם י מ ע םיה ה י ל א ת ו ס ח העמים למצב תגובתו ; ולא כקביעה מוחלטת העומדת לעצמהי

: ומקנה לו משנה תוקף וחשיבותיחוד זה מעצימה אףהזה

ושמרתם ועשיתם כי הוא :[...] אלהי לעשות 'ה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ראה

י הגו חכם ונבוןלעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עםחכמתכם ובינתכם

.)ו- ה, ד' דב( :הגדול הזה

: שוב לעיני העמים האחריםדיימדעונשו שיבוא , אם חלילה יחטא ישראל ויעזוב את חוקי האלוהים, ומצד שני

בו את על אשר עז ואמרו:ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה' על מה עשה הואמרו כל הגוים

.)כד- כג,כט' דב( :אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים' ברית ה

אינה שלילת העמים , כי שלילת ספר דברים את אמונתם ופולחנם האלילי של העמים, אנו למדים אפוא

םאף לא את ; עצמם ה ל ד ח ו י מ ה ן ח ל ו פ בו מתנהגים , וי ובלתי סבירהבלתי רא, אלא את המצב; ה

אלא , אין זו התעלמות מן העמים. ישראל באופן לא חכם ולא נבון ואוחזים במנהגי העמים האחרים ופולחנם

אנו שומעים לראשונה על זיקה , בפסוקים שצוטטו לעיל, זאת ועוד. הקצאת מקום מיוחד לישראל בתוכם

70: התורה–ל האל שבין החכמה לבין חוקיו ומשפטיו ש) שלא לומר זהות(

תכם הוא[...] ' ה כאשר צוני ומשפטים חקיםלמדתי אתכם ינ כמתכם וב [...] לעיני העמיםח

בוןואמרו רק עם נ ... הגוי הגדול הזהחכם ו

המסורה לעם , אל אחד ולו תורה אחת: ומיסטניסוח זה ממצה באחת את יסוד השקפת עולמו של הדויטרונ

לא זו בלבד שהוא , האלוהית) החכמה(=ובשמרו את חוקי התורה ; והתורה היא החכמה. המיוחד בספר אחד

של ספר דברים היא 'חוקים ומשפטים' לבין ה'חכמה ובינה'בין , או הזהות כביכול, אין מקום לטעון כי הזיקה: עלינו לדייק 70

במקומו , אדון בענין זה בהרחבה. רחב בהרבהל הוא "מושג התורה של חז. ל בין החכמה לבין התורה"כאותה זהות שגזרו חז .וכן בפרק השני מחלק ב) ל"ח אצל חז"סה(בפרק הבא מן המבוא

43אלא שבכך מבטא עם ישראל את ערכיותו המיוחדת לעומת כל , מתגלה לעיני כל העמים כעם חכם ונבון

71.העמים האחרים ובתור שכזה הוא זוכה להערצתם

: י – פרקים הב"מל פרפורי המלך שלמה בסינתונה לנו בס, בבואה ספרותית מדויקת למצב עניינים זה

ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני : שלמה זוכה למתת החכמה וחכמתו עולה על חכמת כל העמים שהיו לפניו

פרק (ר מכן הוא ממלא את חובתו הדתית ומקים את בית המקדש מיד לאח; ) י, הב"מל( קדם ומכל חכמת מצרים

בעשותו כן זוכה שלמה להערצת כל העמים . שהוקם לפי מצוות הספר האחד– הוא מקום הפולחן האחד – )ז

, שם, שם( לשמע את חכמת שלמה ויבאו מכל העמים: אשר מקבלת את ביטויה השלם הן באופן ישיר בכתוב

.)פרק י(והן בעקיפין בתיאור בביקורה של מלכת שבא ; )יד

כוונתי לאופן , על מיוחדות מסוימת הקשורה בה דוקא, ראוי להעיר כבר כאן, בהקשר לחכמת שלמה

תוך האזנה , ידי הלימוד- קונה את חכמתו עלח"סה- ב'רגיל'החכם ה. המיוחד בו קבל שלמה את חכמתו

–הנחה עליו ' ה- כרוח, הוא זוכה לחכמתו כמתת אלוה: לא כן שלמה. והפנמת דברי חכמים שקדמו לו

לפי שעה אציין כי . שאף הוא אחד מגילוייה של החכמה, 'החכמה הנאצלת' להלן אדון עוד במושג 72.ככריזמה

, מיזוג זה. מיזוג ידוע בין תכונות החכם לבין תכונות הנביא, השארבין , חכמתו הכריזמטית של שלמה מבטאת

, להלן. בין אסכולת הייחוד ואסכולת החכמה, אף הוא תואם היטב את המזיגה עליה דברתי קודם, כך אני סבור

נמצא כי גם בדמות זו מצוי מימד אחר , ל"חז בתקופתם של 'התנא-החכם'כשאבוא לתאר ולדון בדמותו של

73 .ואיש התוכחה והמוסר מאידך, החכם המלומד ובקיא מחד: תו שילובשל או

, ובכן. בהשפעת ספר דברים על ספרות החכמה שבאה לאחריו, כזכור,הצד האחר בשאלתו של רופא נוגע

, יחוד של עם ישראליאנושית והדגשת ה-בין הומאניות כלל, יזם ופרטיקולריזם לאומיאוניברסלאת השילוב בין

הדוגמה . אנו מוצאים גם בספרות החכמה היהודית המאוחרת, נו בנאומים שבספר דברים ובחוקיואשר מצא

אין חולק על ; סירא ומעט אחריו ספר חכמת שלמה וספרות החכמה הקומראנית-המובהקת לכך הוא ספר בן

שר לספר כן הדבר גם בא. אף אין חולק על הגוון הלאומי הניכר בו; סירא ספר חכמתי- היות ספר משלי בן

שגוון לאומי מובהק טבוע , אף הן יצירות חכמתיות בלי ספק–חכמת שלמה ולחיבורים החכמתיים מקומראן

הישראלית רק בשלהי ח"סהיזם ולאומיות הבשיל והתגבש בין דפי אוניברסלשילוב זה בין , אמנם74.בהן

.380-379' עמ, מבוא, רופא. א: השווה גם 71 בהקבלה גמורה לשני ביטויים –) יב' פס ('חכם ונבון': יושם אל לב הביטוי האופייני בו משתמש שם הכתוב. טו-ה, ב ג" מל72 .שצוטט לעיל' ד' ה הנזכרים בקטע מדבכאל

אמנם ם"הרמב. בכתביו הפילוסופיים–הקודש - החכמה בזיקתה לרוח–ם בסוגיה זו " יעסוק הרמבךכ-ר מאות שנים רבות אח73 תנאי הכרחי –אבל השגת החכמה היא בעיניו תנאי הכרחי להשגת הנבואה , הקודש והנבואה גבוהה מן החכמה- ראה את מעלת רוח

).פרק לב, מורה נבוכים חלק ב, ם"הרמב(משום שמעלת הנבואה ניתנת לנביא רק ברצון האלוהים ; א מספיקאך ל .אדון בהרחבה בפרק הבא, סירא וספרות החכמה של קומראן- על ספר משלי בן 74

44רפל במידה תעים ני בין השנ עד שהקשר הישיר–ת - מרחק כעשרים דורות מן המקור המ–תקופת הבית השני

.אבל כפי שאנו רואים קשר זה אכן שריר וקיים, רבה

תדפוס אחר שאפשר למתוח ממנו קו לאחור אל ספר דברים הוא דפוס הכתיבה י מ י נ ו ד ו א ס פ דפוס . ה

, בדרך הטבע, אשר זכתה, זה היה רווח ביותר בשלהי תקופת הבית השני ומשפחה שלימה של ספרים נוצרה אז

שמחבריהם , כמובן, קו ההיכר המובהק ביותר של קבוצת ספרים זו הוא. 'אפיגרפית-הספרות הפסאודו'לכינוי

. נתלים באילנות גבוהים ומציגים עצמם כדמויות מופת מן העבר המיתולוגי של ישראל, מרחיקים עדותם

אגרת , שעיהועליית י, עליית משה, צוואת השבטים, צוואת אברהם, ספרי חנוך, כאלה הם ספר אדם וחוה

לעבר הקאנון העברי 'קריצה'ואפשר שמחברי ספרים אלו עשו כן גם מתוך . תפילת מנשה ועוד רבים, ירמיהו

ספר , כפי שראינו! גם את הדפוס הזה מצאנו לראשונה בספר דברים, והנה. שהיה אז בשלבי גיבושו האחרונים

. אין כל סיבה שלא יחשב על המשפחה הזואפיגרפי ו-דברים עונה על כל קריטריון אפשרי של ספר פסאודו

יאין כל סיבה שלא יחשב , אדרבא ב א כמו בשאלת השילוב בין , גם במקרה זה, אמנם. המשפחה הזוכ

אנו מוצאים את הבשלתה של השפעת ספר , לבין הדגשת הלאומיות הישראליתח"סהיזם של אוניברסלה

אי אפשר לשלול את האפשרות , א עומד וקייםאבל מאחר שהופיע והו; דברים עשרות דורות לאחר הופעתו

- על יוצרי הספרות הפסאודו– במודע ושלא במודע –שהמודל שהציב ספר דברים היה גורם שהשפיע

זאת ישנה חוליית - הרי בכל, אם מדברים אנו בספרות חכמתית, זאת ועוד75.אפיגראפית של שלהי הבית השני

דעה מקובלת . היא מגילת קהלת, פרות הבית השני המאוחרתחיבור אחת בין תקופתו של ספר דברים לבין ס

אף חיבור זה הינו בעל , והנה76.ס"לפנהאו אמצע המאה השלישית , במחקר היא כי מגילה זו חוברה בראשית

'קהלת' – מסתורי ובלתי מוכר םפסיאודוניואף שמחברו מסתתר מאחורי . אפיגרפית בלי ספק-מסגרת פסאודו

77. עם שלמה המלךמכוונים את הקורא לזהותוה מספר ציונים בולטים בכל זאת הוא מציב–

המסורתית לטובת היא זניחת האנונימיות, ח היהודית"המגשרת על מאות שנים בתולדות סה, עוד דוגמה להשפעה מאוחרת כזו 75

אבל פריצת הדרך שלו ננטשה למשך מאות . סירא-היוצר החכם הראשון שזנח את האנונימיות היה בן. 'האומר דבר בשם אומרו'קרנשאו טוען לקיום זיקת המשך בין רעיון שרשרת המסירה . במסכת אבות, שנים וחזרה והופיעה רק בסוף המאה השניה לספירה

לבין מסורת החכמה המסופוטמית העתיקה שאף בה מצוי רעיון מסירת החכמה מן , במסכת אבותשל החכמה שהוא דומיננטי ' עמ, מסכת אבות(את הדעה הזו דוחה טרופר ). 6-5' עמ, חכמה בברית הישנה, קרנשאו(האלים אל דורות החכמים בני האדם

מתרדמה בת לפתענעור, ח המקראית"ולדות סהשלא היה מוכר לאורך כל ת , שאין זה סביר להניח כי רעיון זהוטוען) 61-60מעלות את הצורך , בפסקה זו לפחות, יתכן שהנקודות עליהן הצבעתי, עם כל ההגיון שיש בטענתו של טרופר.קרוב לאלף שנים

ארחיב על נושא זה במקומו כשאדון במסכת אבות ומקומה ברצף ספרות . לבחון מחדש וביתר עמקות את הרעיון של קרנשאו .מההחכ

.408' עמ, מבוא, רופא. א; 68' עמ, קהלת, גורדיס 76מרומזת , הראשונה: דונים של ספר משלי לזו של ספר דבריםואי למען הדיוק יש לציין ולהעיר על הבדל ידוע בין כתיבת הפס 77

לו השניה נזכרת שוב ואי; ואין לה כל רמז בתכניו של הספר, משמשת בכותרתו של הספר ובשתי כותרות נוספות בתוכו, בלבדכגון מגמתו , אפשר למנות כמה סיבות לדבר). 42-41הערות , 35' עמלעיל(ושוב ומעורה היטב בתוכנו של הספר לכל אורכו

טיבו האקלקטי של ספר משלי ; לאומית של ספר דברים-דתית-לעומת מגמתו המדינית, פקטיקולרית של ספר משלי-הדידיקטיתשאיננה קיימת כלל במשלי , הפרטנזיה הקאנונית מראש של ספר דברים–ובעיקר ; של ספר דברים) יחסית(לעומת אחדותו הרבה

, מאדבשגם היא אחדותית , קרובה יותר מגילת קהלת לספר דברים, משתי הבחינות האחרונות הללו. (או שקיומה הוא בדיעבד אולי מתוך כוונה לזכות כך בחותם הקדושה'האילן גבו'ב, (!)במפורש , ונתלית, מחבר יחידידי-עלחוברה ככל הנראה

45 של ימי ח"סהכי , הנראית עתה מסתברת בהחלט, השיקול הזה אל ההשערהגם כן מוליך אותנו -הנה כי

: השפיעה באופן ניכר ומכריע על זו של תקופת הבית השני, על דפוסיה ומאפייניה המיוחדים, הבית הראשון

והנושאים המרכזיים בהם היא ) 'עצות' וה'הוראות'ה( כגון סגנונה הלשוני והצורני –יה הדקים בקוויה ובפרט

בהשקפת העולם ובתשתית –ואילו בקוויה הארוכים ; ניכרת השפעתו של ספר משלי בעיקר–עוסקת

. ניכרת היטב השפעתו של ספר דברים–האמונית הבאות בה לידי ביטוי

**

ת וספרות החכמה בשלהי תקופת המקראהאסכולה הכרוניסטי. ה

נוכל עתה לצרף אל שלל העובדות והשיקולים שהוצגו עד הנה גם , מאחר שחזרנו שוב לדבר בשלמה המלך

הוא , ת מילאה תפקיד מרכזי ומכריע בעריכתם של ספרי נביאים ראשונים-שהאסכולה המ: את הדברים הבאים

ת נעלמה -כי האסכולה המ, עוד מקובל להניח. ך להאריך בזהודומני שאין צור, מושכל מקובל ורווח במחקר

אז באמצע התקופה הפרסית ותיכף לאחריה החלה לפעול בירושלים אסכולה -מעל הבמה ההיסטורית אי

היא האסכולה ) ת ובמובנים אחרים רחקה ממנה-שבמובנים מסויימים המשיכה את דרכה של המ(חדשה

י -רוב החוקרים מסכימים כי האסכולה הד 78 ).'ימית-דבר'ה(י -דהכרוניסטית אותה אכנה כאן בקיצור ה

- על(הימים - ויצירותיה מובהקות הם ספרי דברי, ת- המשיכה את מפעל הכינוס והיצירה בו החלה האסכולה המ

י לעיצוב השקפת העולם - במסגרת תרומתו המיוחדת של החוג הד79.וספרי עזרא ונחמיה) שמם היא נקראת

גם לא מעטיםלפאר ובמקרים , את נטייתו המובהקת לרומם, נוכל לציין בין השאר, ההמקראית בשלהי ימי

מעניין , לענייננו80.ולהעלים מעשים בלתי כשרים שעשו, דוד- בית, לנקות את שמו של בית המלוכה היהודאי

א והנה נדמה שדווק. ב בכל הנוגע לתיאור חכמתו של שלמהי"דב- וב"מללהשוות את גרסאותיהם של ספר

אבל אין הוא , אמנם וודאי שאין הוא מעלים את חכמתו של שלמה. מסוימת'רשלנות' ב י"דבבפרט זה מגלה

.ב"מלטורח להדגישה כפי שטורח סופר

: ג מבקש שלמה לעצמוב"מלב, הנה

;)ט' פס(. לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע

:ובתגובה לכך נותן לו אלהים

–אודונימיות ובעיקר יהן פס) משלי ודברים(ועדיין עומדת על עומדה העובדה הבסיסית כי שתי היצירות הללו ). והקאנוניזציה

.חכמתיות .פתואצלם גם סקירת ספרות מחקר נוס; 166-148' עמ, מבוא, רופא; 65-60, 39' עמ, האסופה המקראית, הרן78המביא , 182-181' עמ, מבוא, ראה רופא. אינם אלא אחד, ב עזרא ונחמיה-י א' דבה–כי למעשה ארבעת הספרים , יש סוברים79

הסבור כי אין קשר ואין ) 606-604' עמ, דברי הימים( עמדה שונה מציג מזר .צ סגל בשאלה זו'ל צונץ ומ'שם מחלוקתם של יט .תלות בין הספרים הללו

.603' עמ, דברי הימים, מזר: וראה גם; 469-455' עמ, כרך ד, לדות האמונהתו, קיפה בעניין זה אצל קויפמן סקירה מ80

46 ;)יב' פס(. אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך ונבון הנה נתתי לך לב חכם

:הלב החכם והנבון הוא העיקר ורק כהשלמה למתנה עיקרית זו מוסיף אלוהים, היינו

.)יג' פס. (בוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיךוגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כ

:שלמה מבקש, ב א נשמעים הדברים כךי"דבלעומת זאת בגרסת

;)י' פס( ...עתה חכמה ומדע תן לי

:והאלהים נענה

ן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד את

.)יב' פס(. יהיה כן

כלוויית חן לדבר האמיתי שהוא , כדבר מובן מאליו, אלה ניתנים כמעט כבדרך אגב81,חכמה ומדע, כלומר

ג על הלב החכם ב"מל- מוסבות ב'םאשר כמוך לא היה ואחריך לא יקו': המילים: ודוק. העושר הכבוד והנכסים

אולי אפשר לטעון שהם , הבדלים אלה82.יב על העושר הנכסים והכבוד, ב אי"דב-ואילו מקבילותיהן ב; והנבון

לחלוטין מתיאורי חכמתו המרשימה של י"דבאבל הם מצטרפים לעובדה שבהמשך מתעלם סופר , קלי ערך

, ואף לא הסיפור העממי הססגוני אודות שתי הנשים הזונותלא התיאור הנאדר זה . יד- י, הב"מל-שלמה שב

אין להם שום הד , אשר בא להמחיש את חכמתו של שלמה הלכה למעשה, )כח- טז, גב"מל(הילד המת והילד החי

טורח לציין ב"מלבעוד , כך גם האופן בו מסכמים שני המקורות את שנות מלכותו של שלמה. י-בספרו של הד

:סיכום שלואת חכמתו במשפט ה

תו ויתר דברי שלמה וכל אשר עשה מ כ ח .)מא, יא( הלוא הם כתבים על ספר דברי שלמהו

: ב מתעלם מכך לגמרי ומסתפק במשפט כוללני וסתמיי"דב

.)כט, ט(... על דברי נתן הנביאושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא הם כתובים

. אנו יכולים רק לשער השערות, ב להשמיט את הקטעים האמוריםי"דבעל הסיבות אשר הניעו את מחבר

אפשר להסביר הסבר סביר אם נניח כי אופיו העממי מדי של הסיפור 'משפט שלמה'את השמטת הסיפור על

אבל מתמיהה במיוחד השמטת . י-כטעם לפגם בעיני העורך הדועיסוקו של שלמה עם נשים זונות נראו

.אבל זו אינה מעלה או מורידה לענייננו, הוא וודאי בעל משמעות'חכמה ומדע' לבין 'לב חכם ונבון' השינוי הסמנטי בין 81אך סבורני כי גם חלוקת הטעמים תומכת בפרשנותי המוצעת ? א מגמתית ושמא אפשר לטעון כנגדי כי קריאתי את הפסוק הי 82 .'החכמה והמדע נתון לך'האתנח בפסוק מופיע אחרי הביטוי : כאן

47ת היה עניין -בעוד שלעורך המ: שאין לה הסבר מניח את הדעת אלא זה, יד-י, הב"מל-הפסוקים המרהיבים מ

לא חלק אותה מידה של , י לעומתו-הרי העורך הד; גדול בחכמה בכלל ובחכמתו של שלמה בפרט שבכלל

בכל אותם , ובאמת. אלא החשיב יותר עניינים אחרים כגון כנכסים וכבוד, התעניינות בחכמה ובמסריה

כגון הסיפור על (ב"מל ב את חכמת שלמה הרי גירסתו תלויה לחלוטין בגירסת ספר י"דבמקומות בהם מזכיר

ל ב איזכור יתר על זה שי"דב-במקום האחד בו נזכרת חכמת שלמה ב, מאידך). ב טי"דב= י ב"מל, מלכת שבא

:נמצא שחכמת שלמה אינה אלא חכמת בנאים וחרשים והיא שווה לחכמת האומן בן האישה הדנית, ב"מל

ם אלהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן'הויאמר חורם ברוך כ ח

י ר ש א ה ינ וב ל כ ש ע ד תיו י ב ה נ הועתה שלחתי איש : ובית למלכותו'ה- לב ינ ב ע ד יו ם כ ח

בן אשה מן בנות דן ואביו איש צרי יודע לעשות בזהב ובכסף בנחשת בברזל באבנים :לחורם אבי

יך ן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל פתוח ולחשב כל מחשבת אשר ינתן לו עםובעצים בארגמ מ כ ח

י מ כ ח ).יג-יא , בי"דב (.אדני דויד אביךו83

ת וסידור ספרי יכולים אולי להצביע גם על כך שהרעיון אודות כתיב, וסיבתם המשוערת, הבדלים אלה

רעיון זה גם הוא בצבץ עוד בחוג היצירה –ידי משה - בדומה לכתיבת ספר חוקים על–ידי שלמה - חכמה על

ידי -שכל הכתוב בספרי משלי וקהלת על) 'התפיסה המסורתית', שלא לומר(הרעיון : אך יש לדייק ולומר. ת-המ

אבל התמונה שיכולה להצטייר אודות ; ת-המהוא ככל הנראה רעיון מאוחר לזמנה של האסכולה , שלמה נכתב

אלא גם שלמה המלקט את , 'חמישה שירים ואלף' ו'שלושת אלפים משל'לא רק על חיבור , שלמה הטורח

ציור זה המציג את שלמה כאבי –) ' וגו'גם אלה משלי שלמה': דוגמת הכתוב(אמרי החכמה ומסדרם בספר

אם נכונה השערה זו הרי היא מחזקת את . ת-ו בחוג המאפשר שגם הוא מקור, ספרות החכמה הישראלית

, על כל תשעת קבציו, היה כבר ספר משלי, י בשלהי התקופה הפרסית-ההנחה שלעת כתיבתם של ספרי הד

.מאוחר יותר, אף כי ייחוסו השלם של הספר לשלמה הוא כאמור; חלוט וגמור

*

בבית הנתיבות ההיסטורי בין הספרות המפגש שנתרחש: אפשר אפוא לסכם נקודה זו בדיון ולומר

) או מעט לפני כן (ס"לפנה 7-שהחל בראשית המאה ה, ההיסטוריוגרפית של ישראל לבין ספרות החכמה שלו

עם , מפגש זה הגיע לשיאו ולגמר בישולו במרוצת תקופת גלות בבל ובראשית שיבת ציון, ת-בחסות החוג המ

נראה שספרות החכמה פנתה . כאן והלאה שוב נפרדו הדרכיםמ. השלמת עריכתם של ספרי נביאים ראשונים

בהן הכתיבה . כאשר היא נושאת עמה השפעות חדשות שלא היו בה קודם לכן, לה שוב לנתיב משל עצמה

במרוצת מאות השנים של התקופה . הצביון הלאומי והעיסוק בהיסטוריה של עם ישראל, ודונימיתיאהפס

י עיקר "פי ספר דה-על: והיא מסכמת זאת כך) 406-403' עמ, אמונות ודעות, יפת( דברים ברוח דומה כותבת יפת בספרה 83 ).406, שם. ( הוא ביחס לבניין בית המקדשחשיבותה ומשמעותה של חכמת שלמה

48 בזו יותר ובזו – לעולם עוד כמה יצירות שבהן ניכרות ח"סההביא חוג , הפרסית וראשית התקופה ההלניסטית

ועד גבול ידוע אף ספר , מגילת קהלת, ספר איוב84,אלה הן מגילת אסתר. המגמות החדשות הללו–פחות

שהחלה בייחוס ספר דברים למשה , נראה שהנטייה לייחס יצירות מקראיות לדמויות מופת מן העבר85.דניאל

התחזקה והתרחבה בתקופה מאוחרת יותר והפכה במרוצת , ייחוס ספרי החכמה לשלמה השתרשהונמשכה ב

–כיים 'כיות למחברים תנ'בראשונה יוחסו רק חלק מן היצירות התנ. תהדורות לתפיסה דתית פונדמנטלי

ם ייחוסם של אלה הוא וודאי קדום ואנו לומדי. תהילים לדוד, ש וקהלת לשלמה'משלי שרה, התורה למשה

על סיפה של ( ניתן ללמוד כי לעת סידורו ועריכתו 'ע'- מתוך עדותו של תרגום ה. זאת מן הכתוב המקראי עצמו

על ייחוסם של שאר ספרי הכתובים ידוע לנו בדיעבד . יוחסה מגילת איכה לנביא ירמיהו) התקופה החשמונאית

.א"ע, ב יד'מן הרשימה המפורטת בתלמוד הבבלי ב

מים לדעה כי בסוף התקופה הפרסית ובעשורים הראשונים של התקופה ההלניסטית רוב החוקרים מסכי

ההתרחש חלקו העיקרי של מהלך י צ ז י נ ו נ א ק עוד מקובל 86. ובתוכם גם ספר משליך"תנ של ספרי הה

, וכלל זה (ימת לדמות מופת מן העברייחוסה של יצירה מסוכי אחד העקרונות שעיצבו תהליך זה היה , להניח

נראה שהשקלא והטריא שהצעתי כאן תומכים . )חל על ספר משלי כבר משלהי ימי בית ראשון, וכפי שראינ

: ואף זאת87.'קאנון' לבין 'כתבי קודש'אף כי לדעתי לא תמיד היתה זהות בין , בהנחה זו ומאששים אותהאפוא

לדמויות מופת חוסם י יידי-על כתבי קודש 'לייצר'הדעת נותנת כי במרוצת אותה תקופה נעשו נסיונות

שללא ספק כללה ספרים , דוגמאות בולטות מתהליך זה אפשר לראות בספריה של כת קומראן. קדמוניות

88.צוואת השבטים ועוד, ספר חנוך, ובהם ספר היובלים, בני הכתידי-עלשנחשבו למקודשים

אך יסודות חכמתיים וודאי אפשר , הבעתי דעתי כי אין לראות במגילת אסתר בכללה חיבור חכמתי) 10הערה , 29' עמ( לעיל 84

בין אנו לזהות זיקה לשונית מרשימה ומוטיבים משותפיםיכולים אכןו). מא-לט' בר(כן הדבר באשר לסיפורי יוסף . למצוא בהל שמו לבם לדמיון "וכבר חז; פסוקים מן המגילה25-יש בהם הקבלה לכ, לא פחות משמונה פסוקים מסיפור יוסף: השנים האלה

נסן רחל של בניה אמר בנימין' ר בשם יודן' ר, יום יום יוסף אל כדברה ויהי...: זה ועמדו על ההקבלה הרעיונית בין שני הסיפורים [=] אליה שמע ולא, )אסתר ח (ויום יום אליו באמרם ויהי ) [=]לט' בר (יום יום יוסף אל כדברה ויהי :והש נסן, שוה וגדולתן שוה יוסף יד על אותה ויתן ;)ח אסתר( טבעתו את המלך ויסר [=] )מא בראשית( טבעתו את פרעה ויסר :שוה וגדולתן ;אליהם שמע ולא

.המשך מפרט המדרש עוד מקבילות לשוניות כגון אלהב). פז' פר] וילנה[ר 'בר(' וגולמרדכי ויתנה[=] והוא נציג מובהק של ; של ימי בית שני, ח המאוחרת"סה-ח ואפילו מ"אנר הרגיל של סה'ספר דניאל אכן רחוק למדי מן הז 85

שמו : ניםאודוימאפיין הפס, ראשית. ח"יש גם בספר דניאל כמה יסודות המקרבים אותו אל סה, עם זאת. הספרות האפוקליפטית ואף שאין הספר מיוחס )33' עמ, לעילראה (הוא כשמו של חכם קדמון שהיה מוכר בתרבויות המזרח , דניאל, של הגיבור הראשיזאת נעשה כאן שימוש בשמו של החכם ההוא וקרוב לוודאי אין -בכל) מובהקמיאודונייולכן אין זה חיבור פס(לאותו חכם קדמון

הוא עולה בחכמתו על כל שאר , הוא יועץ למלך: דניאל שבספר היא בלי ספק דמות החכם הקלאסידמותו של , שנית. זה מקרי דניאל בחצר נבוכדנצר הוא כיוסף בחצר פרעה –באחת . הוא יודע לפענח צפונות שאיש מלבו אינו מסוגל לפענח, החכמים

).ראה הערה קודמת(וכמרדכי בחצר אחשוורוש וכן הפניות ביבליוגרפיות נוספות ; וההפניות הביבליוגרפיות שם94-93' עמ, ן החלק הראשוןמפרק ד , להלן בפירוט ראה 86

.2 הערה 81' עמ ראה להלן, הקאנוניזציהבנושא .87-85' עמ, מן החלק הראשון ארחיב עוד בסוגיה זו בפרק ד 87כי בעוד שהרן , יש להעיר כאן ולומר. 141-139' עמ, המגילות המקראיות, טלשיר; 100' עמ. האסופה המקראית, הרן88

. מטילים ספק בכך) טלשיר ועוד(הרי חוקרים אחרים , משוכנע כי לכת קומראן היה קאנון משלה

49כרת גם במקום היתה ני) ולא רק עליה(י על הספרות המאוחרת של בית שני -אולם השפעתו של החוג הד

תרמה להרמת קרנו של 89,שעל מאפיין מרכזי שבה עמדתי למעלה, נראה שיצירתו הספרותית של חוג זה: אחר

. עד למימדים אגדיים ממש, שלמה המלך ולהאדרת דמותו בעיני העם ובחוגי המשכילים של שלהי הבית השני

של ,הערצה זו לשלמה. ות התקופה ההיאעל הערצה זו כבר נאמר הרבה והיא עולה מעדויות לא מעטות מספר

. והשלכותיה יעמדו באחד ממוקדי הדיון בהמשך מחקרי,בני הדורות האחרונים לתקופת בית שני

* * * *

. שם80והערה , 47-45' לעיל עמ 89

50

:פרק ג

ספרות החכמה הבתר מקראית

: לפרקמבוא

כיצירה , )ס"ב(סירא -בן) ישוע(בולט בעיקר ספרו של שמעון , מתוך היצירה הספרותיות הבתר מקראית

היא אף מחדשת בה מספר חידושים . ח המקראית ומושפעת ממנה"חכמתית שלימה ומקפת הכתובה ברוח סה

ס אפשר לציין מספר חיבורים קצרים "לצידו של ספר חכמת ב. יחשובים שאעמוד עליהם בהרחבה בהמשך דבר

פרק יג מצוואת לוי שבספר צוואת 1,פרק ג מספר ברוך: ח והם"סה-ל, באופן מובהק, יותר המשתייכים גם הם

ח המקראית כגון שניכרים " כל אלה מקיימים מאפיינים בולטים של סה3. וכן החיבור חכמת שלמה2;השבטים

כן ניכרים . מרכזיותה של החכמה ועוד, השימוש הנפוץ במכתמים ובמשלים, שון האופייניותבהם תבניות הל

- והחכמה העיונית, התועלתנית, החכמה המעשית–ח המקראית "בהם שני זרמיה המרכזיים של סה

מן העבר 'אילנות גבוהים'התולים עצמם ב, עוד ניכרים הם בהיותם חיבורים פסאודונימיים. קונטמפלטיבית

הם אנונימיים לחלוטין וחסר בהם החיבורים החכמתיים אשר נתגלו בקומראן . מיתולוגי של עם ישראלה

מאפיינים אחרים שבהם בהחלט מציבים אותם בשורה אחת עם חיבוריה של ברם 4.המאפיין הפסאודונימי

ופרק ג שבו ) שנד-שנ' עמ, שם(שני -קצר לאחר חורבן ביתספר ברוך חובר ככל הנראה זמן . שנט-שנח' עמ, ספר ברוך, כהנא 1

מתלונן על כך שהעם לא נהג , אלוהיו-המחבר המקונן על חורבן עמו ובית: היינו; הוא מעין נאום על החכמה הבא על דרך השלילה, מהופכות כאמור, יש בפרק זה כמה הקבלות לשוניות ומוטיביות. כן בא עליו החורבן-בחכמה ולא הלך במצוות אלוהיו ועל

מרשימה ורלוונטית לענייננו . כולם פרקים העוסקים בחכמה ובגילוייה השונים–ולאיוב כח , ח-למשלי ג ו, לדברים פרק ל .סירא-בהמשך דברי על ספר בן, ראה על כך עוד. ההקבלה בין החכמה לתורה הנרמזת בפרק זה כמו גם בדברים ל

חיבור זה הוא ככל הנראה מימי שיאה של ממלכת . 780-775' עמ, צוואת השבטים, קי; קסו' עמ, צוואת השבטים, אוסטירזיצר 2). 778' עמ, קי; קמד' עמ, אוסטירזיצר–שני המהדירים מציינים כאפשרות סבירה את שנות שלטונו של יוחנן הורקנוס (חשמונאי

באשר היא טובה יותר מעושר , ללמדו חכמההמזרז את איש ישראל לחנך את בנו ו, פרק החכמה שבו הוא צרור קצר של עצותיוסף , לשיטתו של מחבר הצוואה. עצות ברוח ספר משלי באופן מובהק–היא מביאה כבוד לבעליה בכל זמן ובכל מקום ; ומשררה

.הוא הדוגמה האידיאלית לאיש החכמה) אחיו הצעיר של לוי(השנים ). שלושה חיבורים שונים, לדברי המהדיר(ושה חלקים חיבור זה יש בו של. ד"תקי-ג"תס' עמ, חכמת שלמה, שטיין 3

מתאמץ להוכיח לקוראיו כי יש ) ה-פרקים א(הראשון . 'נאום תשובה לקהלת'ישנה איזו זיקה ביניהם והייתי מגדירם כ, הראשונים, ברמיזות עבות, ברמציג עצמו המח) א,יא-פרקים ו(בחלק השני . דין ויש דיין בעולם וכי יש שכר לצדיקים ועונש לרשעים

א כיחידה בפני עצמה המתארת את קורות העולם , יא–בתוך נאום זה עומד פרק י . כשלמה המלך המהלל ומשבח את החכמה. יעקב ויוסף ומסיים במשה ויציאת מצרים, אל אברהם, עובר דרך נח, מתחיל בבריאת העולם ובאדם הראשון: ואבות עם ישראל

טרופר עושה . (מנחה אותם בדרכיהם ומעשיהם ומצילה אותם מכל פגע וצרה, עומדת לצידםכל אלה מתוארים כאשר החכמהוטוען כי מטרת שתיהן להוכיח לקורא את העיקרון החכמתי ) ראה להלן(סירא -של בן' שבח אבות עולם'הקבלה בין נאום זה לבין

אך ; )ה-משניות א(שבמסכת אבות פרק ה ' יתשלד של סקירה היסטור'הוא אף מצרף לכאן את מה שהוא מכנה . השולט בעולםוודאי שמקומה של , קשה מאד לראות במשניות אלה איזו סקירה היסטורית: סבורני שבעניין זה הפליג טרופר יתר על המידה

, רטרופ: ראה. הינו דומיננטי בעולמנו' 10'לכל היותר יכול הקורא להתרשם כי המספר . אינו מרכזי בהן) היא החכמה(התורה בלשונו ובתכניו מן השנים , שונה מאד באופיו) יט-ב,פרקים יא(החלק השלישי מחכמת שלמה ). 59-58' עמ, מסכת אבותספר חכמת שלמה כתוב . והוא תוספת מאוחרת על שני החלקים שקדמו לו, זהו למעשה מדרש על סיפור יציאת מצרים. הראשונים

).א"תע-תע' עמ, שם, שטיין(ס " לפנה130בסביבות שנת , אשית התקופה החשמונאיתכולו ברוח חכמת יוון והוא נערך ככל הנראה בראפשר שאף בכך בקשו אנשי . שנועדו לצרכי הכת, יתכן שיש ליחס עובדה זו לכך שרוב החיבורים הללו הם חיבורים כיתתיים 4

.ראה עוד להלן. הכת להבדיל את כתביהם מכתבי זרמים אחרים ביהדות זמנם

51 מאפילת ס אשר יצא"עומד ספר חכמת ב, וכפי שאסביר מיד הרחבה, לעומת כל אלה. מקראית-ח הבתר"סה

.והרי הוא מביא את דבריו בשם אומרם) ות שבאה תחתיהמיניואודיאו הפס(האנונימיות

אסיים את הסקירה בדברים . ח של קומראן"ס ועל סה"בסקירה שלהלן ארחיב את הדיבור על ספר חכמת ב

רי דברים היא נציגתה המובהקת ולצידה אציין את מדרש ספ) א"מ(ל שמסכת אבות "ח של חז"קצרים על סה

ארוך אבל –ישנו קו מחבר , כפי שנראה. שחלקים ממנו ומאפיינים חשובים שלו כתובים ברוח החכמה, )ב"סד(

כל אחד מן החיבורים שציינתי עתה מקיים את מאפייניה . מקראית-ח המקראית לזו הבתר" בין סה–חד וברור

להלן לא אתעכב על. תם או כולםמרבי, ח המקראית אותם הצגתי למעלה"הצורניים והתוכניים של סה

במסגרת מבוא זה . ם אלה אלא אעיר ואפנה אל מחקרים אחרים המציגים זאת בפירוט ובהרחבהימאפיינ

אתעכב וארחיב את הדיבור בעיקר על החידושים שהביא כל אחד מן החיבורים הנזכרים אל בין שורותיה של

.ח"סה

**

5סירא-ספר משלי בן. א

בהירות - קיימת אי. ח הישראלית"ווה חולייה רבת חשיבות בשרשרת הדורות של סהס מה"ספר משלי ב

שחי , הוא היה יהודי ירושלמי, מכל מקום; אם היה שמעון או יהושע, באשר לשמו של החכם שכתב את הספר

ס "ספג ב) וככל הנראה מקורבת לשלטון(כבן למשפחה מיוחסת . ס"במחצית השניה למאה השלישית לפנה

. גם את היסוד היהודי המסורתי וגם את התרבות ההלניסטית הכללית והיה מעורה היטב בשתיהןבחינוכו

אשר אותם , ס את דברי הגותו" ערך ב–ס " לפנה180 ככל הנראה בסביבות שנת –בהיותו כבר קשיש למדי

ה ס זכ"ספרו של ב. במשך מספר עשרות שנים וכרך אותם בספר הנושא את שמו, על פי ההשערה, כתב

באופן זה הגיע הספר . נכדוידי-עללאחר מותו אף תורגם הספר ליוונית ; כנראה כבר בחייו–לפופולריות רבה

, וכך זכה להישמר ולהיכלל) בעיקר באלכסנדריה(לתודעתם של קהל דוברי היוונית הן בארץ והן מחוצה לה

ס נשמר בכמה נוסחים "וע כי ספר במתוך עדי נוסח רבים יד. 'ע'-באסופת כתבי הקודש של ה, בסופו של דבר

דבר המעיד בוודאי 6,ל"ס אף מצוטטים בכתבי חז"פסוקים רבים מתוך ספר ב. 13-לפחות עד למאה ה, בעברית

אך עותקיו המקוריים והשלמים של הספר אבדו ברבות . ידם-על ההערכה הרבה והאוטוריטה שיוחסה לו על

עם . ים ובתרגומים לועזיים אחרים שהותקנו מן התרגום היווניהשנים והוא נשמר בשלימות רק בנוסחיו היווני

נעשו נסיונות להחיות את הספר והוא תורגם חזרה מן 18- התעוררות התחייה היהודית הלאומית במאה ה

ובו סיכום עדכני של (אשרי ההוגה בחכמה , בינטחס; בן סירא, אקדמיה ללשון העברית: ס ראה"ות מחקר על ספר בלספר 5

' עמ, מבוא, רופא; 79-23' עמ, הלניסטית- חכמה יהודית, קולינס; סירא- בן, סגל; סירא- בן, וויברי; )המחקר על הספרמהדורת האקדמיה ללשון העברית אינה . חים ממהדורתו של סגלס לקו" כל הציטוטים שיובאו להלן מתוך ספר ב.416-411

באותן מקומות מועטים בהם . (מרחיבה מעבר לזה ואף הטקסט העברי שהיא מביאה מיוסד כמעט באופן מלא על השחזור של סגל ). של סגללצד העיבוד, מביאה מהדורת האקדמיה את הטקסט המקורי, התגלו קטעי טקסט עבריים שלא נודעו בזמנו של סגל

.ועוד רבים ;ב"ע, קי'כתו; א" ע, יג'חגי; ב" ע, ק' סנה;א" ע,ב קמו"ב ;ב" ע,צב ק"ב בבלי 6

52 והידוע שבהם הוא זה של יצחק זעקיל פרענקיל שנעשה אזכמה תרגומים כאלה נעשו. היוונית אל העברית

. ס בעברית" נתגלו בה שרידים של כמה עותקים מספר ב1864הגניזה הקהירית בשנת עם גילוי . 1885בשנת

, ס"ערך סגל מהדורה עברית חדשה של ספר ב, על יסוד קטעי הגניזה וכתבי יד של מספר תרגומים, 1953בשנת

כמה , ידיןידי-לע, למאה הקודמת התגלו במערות קומראן ובמצדה50-בשנות ה. 1959אותה עדכן שוב בשנת

על יסוד מהדורתו העברית של סגל והקטעים מקומראן 7.ס"קטעים מעותקים עבריים קדומים של ספר ב

הוא הנוסח , ס" האקדמיה ללשון העברית מהדורה מדעית וקונקורדנציה של ספר ב1973הוציאה בשנת , ומצדה

8.גם הקרוב ביותר לנוסח המקורי של הספר, ולדעת המלומדים, המוסמך ביותר

. המהווה חוליית המשך חשובה ברצף מסורת החכמה הישראלית, ס הוא ספר חכמתי מובהק"ספר ב, ורכאמ

קיימת הסכמה . ס לספרי משלי וקהלת הן ברורות ובהירות"הצורניות והתוכניות של ספר ב, הזיקות הלשונות

ס אינו בלבד שותה " אבל ב9.ס בעת כתיבת ספרו"רחבה בין החוקרים על כך שספר משלי היווה מודל עבור ב

עם היותו ממשיך דרכה . אלא ככל יוצר כשרוני הוא גם מוזג יין חדש אל תוך הקנקן הישן, מכוסם של ראשונים

ח " יש בספרו כמה עניינים שהם בבחינת פיתוח ושכלול התבניות הישנות של סההנה, ח המקראית"של סה

רצוני , נגיעה וחשיבות לנושא המחקר שלישיש להם, על עניינים אלה. ואחרים שהם בבחינת חידוש גמור

:לעמוד עתה

*

ם זניחת הפסיאודוני) 1. א

, מצוי בסגנונו של הספר והוא, עניין שהוא בבחינת חידוש גמור, העניין הראשון המזדקר לעיניו של הקורא

האומר דבר אל אורת–רפיה אפיג-יאודוהפס, או למצער–ס מוציא את החכמה מאפלת האנונימיות "ב-במה ש

או אחר , 'דברי חכמים'מבלי להסתתר אחר כינוי אנונימי כגון , ס מביא את משליו בשמו שלו"ב. בשם אומרו

שאפיינה אפיגרפיה-הפסיאודוס מן הזרם המרכזי של "בתור שכזה חורג ב. הנתלה באילנות גבוהים'עט-כינוי'

האומר דבר בשם : ל שהיו אומרים"ספרות חזוהרי הוא כמבשר את בואה של , כך את ספרות בית שני- כל

. הבה נזכור כי הפסיאודונים הינו למעשה צידה האחר של האנונימיות10.)ו, א ו"מ( אומרו מביא גאולה לעולם

.סירא-מגילת בן, ידין7 .יל לע5הערה אך ראה 8אך אין חולק על כך שספר משלי ; ס השפעות גם מספרי חכמה אחרים וכן מכמה מזמורי תהילים"אפשר לראות אצל ב, אמנם9

.414-412' עמ, מבוא, רופא; 22-16' עמ, סירא-בן, סגל: ראה. ס את ספרו"היווה מעין מודל לפיו יצר ב, קרבעי' הוא מיוסד על גרסה קצרה יותר הנמסרת משמו של ר, אמנם. יש מידה של אירוניה בכך שדווקא מאמר זה הינו אנונימי10

אומר שהיה אומר דבר בשם אומרו כענין שנאמר ותאמר אסתר יאשיה ' ר: קנז' בספרי במדבר פיס) 4תנא מדור (יאשיה ). לפחות10-מן המאה ה, א הינו מאוחר"מ-נזכור כי פרק ו מ(וזו כנראה גירסה מקורית יותר ; )כ, אסתר ב (למלך בשם מרדכי

יהושע בן ' ור) אמשנה(מאיר ' ר–עוד יש לציין כי בראש קבוצת המשניות הפותחת את אבות פרק ו נזכרים שני חכמים בשמם אבל זו . ל"נאמרו כביכול מפיו של ריב, לכאורה כל המשניות הבאות לאחר מכן. לתנאים4- שניהם בני הדור ה–) משנה ב(לוי

ה עניינן -ד-ג-אמנם משניות ב). בה ניזכר המאמר דינן(ולא רק מפני הריחוק שבין משנה ב למשנה ו , טענה שקשה להעמידה איתן

53תלו את , אבל בכדי לזכות בהכרה על חכמתם, כפי שראינו, חכמי המקרא אמנם הקפידו על האנונימיות

שהפסיאודונימיות שלו מכוונת לחיזוק , הו המצב גם בספר דברים כז11.דבריהם בשמות חכמי קדם ידועים

. אם אפשר להתבטא כך– 'אנונימיות בעלת שם'הפסיאודונים הינו . ולביסוס האוטוריטה שלו בתודעת העם

כי סבור היה שהאוטוריטה שלו חזקה , משמע, ס מן האנונימיות והביא את דבריו בשמו"כאשר חרג ב, ובכן

ואולם הוא . ונראה שאף צדק בכך – ושדבריו יתקבלו על דעת שומעיו, 'חכמת מסכן בזויה'ה שחכמתו אינ, דיה

אולי משום שהוא לא חיפש . בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, נותר יוצא דופן יחידי בתקופתו

רפיים אפיג-נזכור כי כל אנשי השם בהם נתלו מחברי ספרים פסיאודו. אוטוריטה שהיא מעבר למימד האנושי

ומשה ואפילו שלמה , וכזה אברהם ויעקב ובניו, כזהו הוא חנוך–בעלי זיקה אל האלוהות , כך או אחרת, היו

.במימד האנושי בלבד, נשאר כאמור– למרות האוטוריטה שלו –שספרו , ס"לא כן ב. ודוד

אם (ו אך מעט טרח, שעובדה זו בוודאי עמדה לנגד עיניהם, ס"מפליא הדבר שחוקריו הרבים של ספר ב

סירא יצאה החכמה לחלוטין מן -שעם בן, הלא דבר הוא: כך היטב רופא- אך לאחרונה עמד על. להדגישה) בכלל

אף 12!בן דוד) או קהלת(אפיגראפיות של ייחוס הדברים לשלמה -ומן הפסבדו' דברי חכמים'האנונימיות של

, נראה אף האנונימיות של דברי החכמיםפיה וכפי האפיגר-שהרי הפסיאודו(עט בניסוחו אם הגזים רופא מ

מגמה אשר תגיע ; ס כמבשר מגמה חדשה"זאת אפשר לראות את ספר ב-בכל, )עמדו בתוקפן עוד דורות רבים

.א מן המשנה"מ- ומבעה המובהק ימצא לנו ב; לגמר בישולה במאות הראשונות שלאחר הספירה

*

'ה זיהוי החכמה עם יראת) 2. א

הוא היסוד הלאומי , ס להארה והדגשה מחודשת"אך זוכה אצל ב, בחינת חידוש גמורהעניין השני אינו ב

שאחד מסממניה הוא , 'יותאוניברסל'ח המקראית מתאפיינת ב"סה, כזכור. ס"הנשזר בכתיבתו של ב

ס אנו מוצאים כבר ניצניה "אצל ב. ההתעלמות מן הפן הלאומי והימנעות מעיסוק בהיסטוריה של עם ישראל

תפיסת , או אם תמצא לומר–שאפשר לכנותה תפיסה לאומית , חדשהשל תפיסה אל חוזר הוא הרי

דברים ספר .החכמה של

: תפיסה זו ניכרת בשלושה סממנים

: עם ישראל כעם המתיחד מעמים אחריםחסות אליהתי –האחד

שבאף אחת מן , ועוד זאת; )המידות הטובות של תלמידי חכמים בכלל(אבל משנה ו כבר עוסקת בעניין אחר , השבחי לימוד התור

נוסח קצר : ועל כל אלה נזכיר שוב מה שכבר אמרנו. 'הוא היה אומר'א "מ-לא בא הנוסח המקובל ב' המשניות שלאחר משנה ב .יאשיה' נמסר משמו של ר, )וכנראה גם מקורי יותר(יותר

).טז, פרק ט( אמרה קהלת – וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים 11 .412' עמ, מבוא, רופא12

54 .) יד,יז( וחלק יי ישראל לכל גוי הקים שר

.) כט,לז( אין מספרוחיי עם ישראל ימי חיי איש מספר ימים

13.) יא,לו( ישראל בכור כיניתה רחם על עמך נקרא בשמך

דבר זה ניכר . ס בהיסטוריה של עם ישראל"של ב, האינטנסיבי באופן יחסי, הוא עיסוקו–הסממן השני

ית חטיבה זו מכילה מעין סקירה היסטור. )24 נ – 1ס מד "ב( 'שבח אבות עולם'בעיקר בחטיבת הפרקים המכונה

הוא מתחיל 14.ס"שהיו למופת בעיני ב, המתארת ומעריכה את פועלם של אישים מרכזיים בתולדות ישראל

בתוך רשימה זו בולט מקומם של . 15)המזוהה לרוב עם שמעון הצדיק(בנח ומכלה בשמעון הכהן הגדול

מקומם של ; איםוכן של הנבי) הסוגר את הרשימה כולה, אלעזר ושמעון הכהן-פנחס בן, אהרון(הכוהנים

.צנוע בהרבה, לעומת זאת, המלכים

אלא שבתור שכזו , ולא עוד'; ה-ס את החכמה עם יראת"הוא מה שמזהה ב, והסממן השלישי והוא העיקר

ס על יסוד פסוקים " שיטה הגותית זו מפתח ב16.אף ניתנה החכמה לעם ישראל להבדילו מעמים אחרים

:במשלי נאמר. ממשלי ומספר דברים

.) ז,משלי א( ...ראשית דעת ' את היר

.) ה,משלי ב( ודעת אלהים תמצא' אז תבין יראת ה

. ) י,משלי ט( ודעת קדשים בינה' תחלת חכמה יראת ה

. סיתיתכן שהם שייכים לשכבה עריכתית מאוחרת יח, גם פסוקים אלה ממשלי17,כפי שכבר הערתי למעלה

תכף להצגת , ס ממשיך ומפתח את הקו הרעיוני הזה כשהוא כותב בפסוקיו הראשונים של ספרו"מכל מקום ב

:'יראת יי'ויוצר הקבלה בינה לבין , החכמה כבריאתו העליונה של אלוהים

רק ) באופן שטחי ידוע(אלא מציין , שאפשר היה לדלות מהם עוד משמעויות רבות, אינני נכנס לכל עומקם של ציטוטים אלה13

.עיקרי הדבריםהמזמורים , ואולם). קו; קה; מזמורים עח(רים ההיסטוריים שבתהילים אל המזמו' שבח אבות עולם' במובן זה קרוב 14

מטרה . אלה הם בראש ובראשונה מזמורי שבח והלל לאלוהי ישראל. ההיסטוריים נעדרים את האופי החכמתי ומגמתם אינה כזוגם במזמורים הללו , אמנם. נוספת שלהם היא לתאר בשיר ומליצה את קורות העם למן תקופת האבות ועד ימיו של דוד המלך

. אך הם מוצגים כבחיריו של האל ולא כמי שעיצבו את פני האומה, )פנחס ודוד, משה, יוסף, האבות(נזכרים אחדים מגדולי האומה מציין את מקומם בין חכמי הדורות ומתאר אותם כמי ', שבח אבות'מזכיר את שמם של האישים שהוא מונה ב, ס לעומת זאת"ב

.ו את פני דורםשבכוח חכמתם עיצבואת זמן עריכתו הסופית של ; ס"ס למחצית השניה של המאה השלישית לפנה" על יסוד זיהוי זה קבעו חוקרים את זמנו של ב15

).6-3' עמ, סירא-בן, סגל(ס " לפנה180ספרו לסביבות שנת סימן , כפי שנראה, הוא. הדרך עד סופהס את "אבל בעניין זה לא הלך ב; ומצוותיה' מכאן אך כפסע לזיהוי החכמה עם תורת ה 16

, אך המהלך כולו; )ראה להלן(אנשי קומראן והוסיפו את הגוונים המיוחדים שלהם ) בדרכם המיוחדת(אחריו הלכו , את הכיוון .כפי שנראה בהמשך, ל נעשה"ידי חז-על, לזיהוי גמור בין החכמה לבין התורה וההלכה

.שם 59 והערה 20-19' עמ, פרק א במבוא 17

55 [...]כל חכמה מאת יי ועמו היא לעולם

גבה שמים ורחב ארץ ותהום וחכמה מי יחקר

---

...יראת יי כבוד והדר

...יראת יי משמחת לב

...יראת יי תיטב אחריתו

).יב- א,א( ...ראשית חכמה יראת יי

ס צעד נוסף הלאה ומבסס זיקה הדוקה בין "הולך ב, )פרק כד( 'שבח החכמה' הקרויבפרק, בהמשך ספרו

:המקדש-ים ובית ירושל–לבין עם ישראל וסמליו הלאומיים ' יראת ה/החכמה

.ובתוך עמה תתפאר החכמה תהלל נפשה

.ולפני צבאו תשתבח בקהל אלהים תפתח פיה

:]אומרת החכמה[ ---

.ובנחלת מי אשכן בכל אלה מנוחה בקשתי

.ויוצרי הניח משכני אז צוני יוצר הכל

.'ובישראל תירשי ביעקב שכני': ויאמר

.כן בציון התיצבתיוב במשכן קדש לפניו שרתי...] [

.ובירושלים ממשלתי בעיר אהובה כמותי נחתי

.)יג- א,כד( בחלק יי נחלתו ואשריש בעם נכבד

:)ט-לב ח' דב(לשירת האזינו ' החכמה'שרומזים דברי , ואם לא די ברמז

: בני ישראלבהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר

. עמו יעקב חבל נחלתו' כי חלק ה

: בצטטו מתוכה פסוק שלם'זאת הברכה'ס עצמו ומפרש את הקשר ל"בא הפסוק הבא מפיו של ב

.)לג ד' דב= ס כד כח "ב( תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כל אלה ספר ברית אל עליון

אלא , ובכך מבדילה אותו מעמים אחרים, ס כי החכמה היא לא רק נחלתו של עם ישראל"כן מפרש ב-יהנה כ

:תורתי לאמור-ושוב מהדהד כאן הרעיון המשנה. עם התורה שנתן אלהים למשה בסיני, במשתמע, היא גם זהה

האלה ואמרו רק עם חכם החקים לעיני העמים אשר ישמעון את כל חכמתכם ובינתכםהוא

הזאת התורה צדיקם ככלחקים ומשפטיםומי גוי גדול אשר לו [...] :ונבון הגוי הגדול הזה

אשר אנכי נתן לפניכם היום .)ח-ד ו' דב(

56, הוא בבחינת חידוש, ועם תורת ישראל' ה- ס את החכמה עם יראת"הה בכי הזיהוי שמז, ואם כתבתי למעלה

ס ממשיך את דרכה של מסורת החכמה הישראלית שאת "ב! הנה נגלה לנו עתה כי שום חידוש באמת אין כאן

. 'היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים': אשר אף היא מכריזה ואומרת, ראשיתה כבר זיהינו בספר דברים

18?ח שבאה אחריו" על סה– כספר חכמתי –היכן היא השפעתו של ספר דברים , את ויינפלדואם שאל רופא

משך מספר מאות שנים ולא נשמע קולו , כבוש היה מסיבה כל שהיא, אלא שרעיון זה! הנה היא כאן, התשובה

הנה ועתה. ציון והתקופה הפרסית ומאה השנים הראשונות של התקופה ההלניסטית-לאורך כל תקופת שיבת

19.סירא-שמעון בן-בזכותו של איש ירושלים ישוע, צף ועלה אל פני השטח, שב

ס את החכמה עם התורה עדיין רחוק מרחק ניכר מן הזיהוי "הזיהוי שמזהה ב: ואולם אל לנו לטעות בדבר

ס קיום מצוות התורה מתמצה" עבור ב20. כפי שנראה בהרחבה להלן–ל את השתים הללו זו עם זו "שזיהו חז

שמירת כללי הפולחן , כיבוד אב ואם, בקיום נורמות מוסריות כלליות כגון שמירה על טוהר המשפחה

אף לא , ס יורד אל דקדוקי המצוות ופרטיהן"אין ב. שמירה על נורמות של מסחר הוגן וכדומה, הנאותים

.באותה מידה בה הן מפורטות בחומש

*

החכמה הנאצלת) 3. א

מבין השיטין של כתביו מבצבץ . ס"יש בדברי ב, רענון רעיון ישן: שמא נאמר שובאו , ועוד חידוש מעניין

הנשען על רעיון עתיק , ס" הנה מצאנו בדברי ב21.תורתי אודות החכמה הנאצלת-שוב ועולה הרעיון המשנה

ס לוקח את הרעיון הזה "אך נראה שב. שהחכמה ניתנה לעם ישראל כדי להבדילו מעמים אחרים, מספר דברים

:עד נוסף הלאה כשהוא אומר כךצ

.ועם נאמנים ברחם נוצרה ראשית חכמה יראת יי

.)יג- יב,א ( ועם זרעם תאמן עם אנשי חסד מעולם תקנה

תה י נולדים א– 'נאמנים' ה–ואלה שזכו בה ; 'גנטית'משתמע מדברים אלה כי החכמה הינה תכונה מעין

ומעלת ''ה יראי'ס מכוון בזה ל"מסתבר שב, ) לעיל54' עמ(ודם לכן פי פסוקים הנאמרים מעט ק- על. מרחם אמם

מכאן עולה האפשרות שגם . חסד אלוהי הניתן להם עוד ברחם אמם, החכמה שהללו זכו בה היא מעין מתת

ת המתארים כך את מתנת -בתורתם של חכמי האסכולה המ, נעוץ כאמור, שרשו אף הוא, ס"רעיון זה של ב

:ה המלךהחכמה לה זכה שלמ

.42-41' עמ, סעיף ד, לעיל פרק ב מחלק ראשון18 .1 הערה 50' עמראה לעיל . גם מבין שורותיו של ספר ברוך פרק ג, רעיון זה מבצבץ כאמור 19אף מושג התורה המקראי אינו זהה עם של מושג . וכן דיון נרחב בפרק הרביעי מחלק ב; ואילך69' עמבפרק זה ' סעיף ד 20

.הגם שהאחרון וודאי נשען על הראשון, ל"התורה חז . שם73-72והערות , 43' עמ, לעיל פרק ב מחלק ראשון21

57 .)ב ג יב"מל( אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך ונבון הנה נתתי לך לב חכם

היה ככל הנראה רווח בקרב חוגים , אודות החכמה הנאצלת מן האל על בני אדם יחידי סגולה, רעיון זה

, מציאותה של השקפה מקראית המכירה בקיומה של חכמה אלוהיתטוען לאף 22רופא. שונים בעולם העתיק

ודניאל )ב- לו א; ו-לא א' שמ(בצלאל ואליאב , )מא לח' ברא(אלה הם יוסף . אשר נאצלת על בני אדם יחידי סגולה

סוג זה של חכמה מקרב את החכם שזכה לה למעלת נביא ודוגמה אחת מובהקת לדבר . )ה יא ועוד; טו, ד ה' דנ(

כיוצא בו ).כד טז' במד( שומע אמרי אל ויודע דעת עליון: בעור האומר על עצמו- בלעם בן–וקא נביא זר הוא ד

. ועוד24'רוח אלהים קדושים' הביטוי וכן23,יקה- הנאמר על דרך השלילה בדברי אגור בן'דעת קדושים'המושג

נראה לי כי . לא ידעתי מדועבין שלל הדוגמאות שמביא רופא אין הוא מונה את חכמתו הנאצלת של שלמה ו

ולפי האמור , ב ג מעמיד גם את שלמה בשורה אחת עם אותם אישים שזכו למתת אלוהי זה"מל-ל מ"הפסוק הנ

אף בתפיסת עולמם , ובעוצמה רבה, רעיון זה מתגלה, כפי שנראה בהמשך . אף בראש השורה הוא עומד–בו

שעיקרה האמונה כי האל לא גילה את , ים שלהםכפי שבאה לידי ביטוי בספרות הפשר, של אנשי קומראן

שרק הם ) היה אחד מאלה, מיסד הכת, 'מורה הצדק'(אלא רק ליחידי סגולה בלבד , ניסתרותיו אף לא לנביאים

.ביכולתם להבין את המסתורין שבדברי הנביאים ולפרשם נכונה

*

סירא- דמותו של שלמה המלך בעיני בן) 4. א

יחס . ס כלפיו"והוא יחסו הבוטה של ב, ס אף הוא נוגע לשלמה המלך" לנו בספר בשיש, מיוחד, עניין אחר

אל שלמה 'עולםהאבות 'במהלך סקירתו את , ס"כאשר מגיע ב. הנזכר'שבח אבות עולם'זה בא לידי ביטוי ב

הם מנה את תכונותי, האישים הנזכריםעלס "עד כאן דיבר ב. חל שינוי מעניין בסגנון הרצאת דבריו, המלך

הפסוק : ס את התיאור בדרכו הרגילה"מתחיל ב, בהגיעו אל שלמה. הטרומיות וזכר את מעשיהם הגדולים

אס"אך בפסוקים שלאחר מכן פונה ב; והוא נאמר בלשון נסתר, הראשון מתאר את קבלת השלטון מידי אביו ל

הפסוקים. שהיא-שמעות כל ותפנית סגנונית זו נראית לי בוודאי כבעלת מ25,שלמה ומדבר אליו בלשון נוכח

זו הדרך המקובלת לתארו . מתארים את ימי נעוריו ובחרותו המזהירים, ס אל שלמה"הראשונים בהם פונה ב

.30' עמ, משלי, ופק'שצ: והשווה גם. 442-440' עמ, מבוא, רופא22דעת ] ולכן[חכמה לא למדתי ': ביטוי זה יכול להתפרש לשתי פנים). ג, משלי ל (ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע 23

ובאמת יש פרשנים המפרשים כך ויש ' !דעת קדושים אדע] אבל למרות זאת[לא למדתי חכמה '–וכנגדו ?' אדע] כי[קדושים .עומד בפני עצמו, על משמעויותיו, בו אנו עוסקים' דעת קדושים'הביטוי , מכל מקום. המפרשים כך

). ד ה' דנ (ודי רוח אלהין קדישין בה 24ואינני יודע מה סוד הזיקה . כאשר הוא פונה ומדבר אל אליהו הנביא, ס סגנון דומה"נוקט ב' שבח' רק עוד פעם אחת במהלך ה25ס "בין התייחסותו השלילית של ב, תהומי ממש, עוד שישנו הבדל-מה; ס"בתודעתו של ב, בין שלמה לבין אליהו– אם ישנה כזו –

.בין התייחסותו החיובית והמעריצה אל אליהול) ראה להלן(אל שלמה

58ס להאשמות ממש שהוא "אבל בפסוקים האחרונים עובר ב. חכם מכל, נערץ, מלך גדול–בעיני בני התקופה

:מטיח בשלמה

הנקרא על ישראל נקראת בשם הנכבד

.וכעפרת הרבית כסף כברזל זהבותצבור

.ותמשילם בגויתך ותתן לנשים כסליך

ותחלל את יצועך תן מום בכבודך]ת[ן

.) כ- יח,מז( ואנחה על משכבך אף על צאצאיך] להביא[

ס עושה "אך ב, ס וודאי הם מצלצלים בפעמוניהם של כמה פסוקים מקראיים שמיד אציינם"פסוקים אלה של ב

, כז-כו, א י"מל-לכתוב ב, לכאורה מרמזים פסוקים אלה26.מעט מוליך שולל את קוראיוזאת באופן מתוחכם וכ

פסוקים אלה ). ולתוצאות העגומות שהיו לעניין ריבוי הנשים המתואר בפסוקים שלאחר מכן(ג -א, א יא"מל-ול

אבל אם נבדוק . ואיני צריך להרחיב בזה– 'חוקת המלך' –יז - וודאי שהם בעלי זיקה גם לכתוב בדברים יז טז

או , יא-א י"מל- ס אינן משתלשלות באופן ישיר מחטאי שלמה הנזכרים ב"נמצא כי האשמותיו של ב, בדבר

אם אין זה ברור לגמרי , ובאשר לריבוי הכסף והזהב! ס כלל"חטא האלילות אינו נזכר אצל ב. יז' דב-הנרמזים ב

ס " הוא החטא הכבד והנורא אותו מונה ב– אלא חטא הזימה והתאווה המינית. ס זוקפם לחובתו של שלמה"ב

: ס"ובוודאי שיש לקרוא שורות אלה בצמוד לשורות אחרות משל ב; בשלמה הזקן

:וקצתי מאד בחייהם שלושה מינים שנאה נפשי

.)ד- ג,כה( ]חסר מדע[וזקן מנאף דל גאה ועשיר מכחש

, ניאוף וכלפי רדיפת נשים בכלל, זימהדברים אלה מצטרפים לביטויים רבים נוספים המבטאים תיעוב כלפי

לא בספר , חטא הניאוף אינו נמנה כלל בין חטאי שלמה: נדייק בדבר, ושוב27.ס"המצויים לרוב בספרו של ב

אבל מטיח בו בחריפות , ס אינו אומר זאת במפורש על שלמה"גם ב. ך"מלכים ולא בשום מקום אחר בתנ

, כך מסתבר, זוהי28.'זקן מנאף חסר מדע'ורא להרהר באותו ומניח לק, ובהדגשה את חטאי הזימה והתאווה

עצמו את שראה , ס"אין זאת אלא שב. ס באסוציאציות של קוראיו"מניפולאציה מחושבת ומכוונת שעושה ב

, התקומם בכל ישותו נגד התנהגות זו של שלמה, נושא מורשת החכמה המקראית ודוברה העיקרי בתקופתוכ

אשרי ההוגה , בינטחס, בתוך, Solomon in Unfavorable Light, הדברים הבאים מיוסדים על דבריו של בינטחס במאמרו26

דות מגדל גדול שאין בו צורך ממשי על יסו, לדעתי, הבונה(ואף כי יש מה להשיג על דבריו של בינטחס . 141-137' עמ, בחכמה .זאת יש בהם גם יסוד נכון וראוי-בכל, )רפים מדי

.י ואילך ועוד-ה, כו; כז-כד, כג; יב-א, ס ט" ב27בכדי להשלים את : סגנוני ידוע- יש כאן בוודאי גם צד לשוני–'? חסר מדע'ס להצמיד לזקן המנאף גם את התואר " מה ראה ב 28

אחרי אלהים אחרים ולא רק לבבו-הטו אתמה הזקן שנשותיו הרבות האין כאן רמז לשל, אבל מעבר לכך. משקלו של החרוז

?אלא הטו את לבבו מדרך החכמה, )ד, א יא"מל(

59 התנהגות אשר גם בספרים ;ס"כפי שהבין אותם ב, קרונות החכמה והמוסראשר עמדה בניגוד גמור לע

כך , ס"ב-ל במסגרת הדיון שבהמשך אשתדל להראות כי היו לו29.המיוחסים לשלמה היא מגונה בכל לשון

שותפים אשר ככל הנראה יצרו את המסורת אודות גניזתם של , שותפים להשקפתו זו על שלמה המלך, נראה

המתייחסת כך אל שלמה , ס"זמנו של ב- בת, מכל מקום אין בידינו כל עדות כתובה נוספת.ספריו של שלמה

.נועז במיוחד על רקע ההערצה הרבה לה זכה שלמה באותה תקופה. חידוש נועז שלו, ככל הנראה, וזהו

**

30ספרות החכמה של כת קומראן. ב

ם המעמידים אותה בקטגוריה אחת עם ח שנמצאה בקומראן גם היא מקיימת מספר מאפיינים ברורי"סה

. קונטמפלטיבית-ח עיונית"וס, יומית- יום, ח מעשית"ס – אף היא נחלקת בעיקרה לשני סוגים:ח המקראית"סה

הן במבנה התחבירי ובשימושי לשון ) בעיקר למשלי(ח המקראית "סה- לקירבהמוצאת בה ביטוי , לבד מכך

זוהי ספרות שעיקרה מתן עצות : רוצה לומר. ה הרטוריי באופיוהן, הן במוטיבים בהם היא עוסקת, מסוימים

ספר משלי וספרו של לבדומה . עצות שמטרתן להדריכו אל המועיל והטוב אשר יבחר לו בחייו, לאדם הנבון

, גם החיבורים החכמתיים מקומראן כוללים עצות מתחומי חיים שונים כגון ענייני כספים והלוואות, ס"ב

לא נפקד בהם אף מקומן של האזהרות האופייניות כנגד ; ענייני משפחה וחיי אישות, נסהענייני חקלאות ופר

ני יניתנות גם עצות בעני, אלה'ארציות'לצד עצות מעשיות ו. התנהגות בחברה בכלל וכדומה31,'האישה הזרה'

ובים בכתבי על כל אלה הוסיפו וחידשו סופריה החכמים של כת קומראן גם מספר חידושים חש32 .רוח ואמונה

.ועליהם אעמוד עתה, החכמה שלהם

*

'שתי הרוחות' תורת ) 1. ב

- היא האמונה הדטרמיניסטית, בהשקפת עולמה של כת קומראן אכן שולט חידוש גדול מרכזי אחד

: רוח האמת ורוח העול– השולטות בעולם 'שתי הרוחות'דואליסטית אודות

. ועוד; קהלת ז כו; פרק ז; לב, כט, כו, משלי ו29השלימה שנתגלתה מגילת הסרכים (; מגילת הסרכים, ליכט; הוראות, טנצר: ח בקומראן ראה" למחקרים ומאמרים אודות סה 30

להלן . 7-3' עמ, ראה אצל ליכט. 4QSa, Sb, Sc… Sj – מסומנות 4 מקבילותיה ממערה 1Qs.-מסומנת במחקר כ, 1' במערה מס; תפילת קומראן, ניצן; הוראת ליחיד, ניצן; )סרך הברכות= ב "סה, סרך העדה= ע "ס, סרך היחד= י "ס: נקטתי בסימניו של ליכט

. על מחקרים וקומנטרים אלה בעיקר מבוססת הסקירה שלהלן. חכמת קומראן, קיסטר; מוסר למבין, סטראנגל והרינגטון .האישה הזרה, אלגרו וגורדון 31 .וראה עוד בעניין זה להלן; 100-95' עמ, הוראת ליחיד, ניצן32

60

ובהיותם לתעודותם כמחשבת | . הכין כול מחשבתם 34ם ולפני היות33מאל הדעות כול הויה ונהייה

וישם לו שתי רוחות | ברא אנוש לממשלת תבל )והוא(= והואה [...]35.כבודו ימלאו פעולתם ואין להשנות

37.)19-15שורות , 3י דף "ס( האמת והעול| הנה רוחות 36להתהלך בם עד מועד פקודתו

יאולוגיה שלימה אודות שלושה עקרונות יסוד השולטים שורות קצרות אלה מבטאות בלשון תמציתית ת

, )דטרמיניזם ('הגזירה הקדומה'הוא עיקרון , האל קבע מראש את כל אשר היה ואשר עתיד להיות) א: (בעולם

עבור בני האדם קבע האל ) ב(; ובתוך כך גם את יעודו ומעשיו של האדם אשר אין לשנותם ממה שקבע האל

רוח ' ו'רוח האמת'הן ) 'שתי רוחות להתהלך בם'(ם ומהם נגזרים שני אפיקי פעולה שני מחנות להשתייך אליה

בו תגבר רוח האמת על רוח העול ועמה יגבר מחנה האמת על , )'מועד פקודה'(עתיד לבוא יום ) ג (–כי ; 'העול

ליות שהסיקו אריסטוט- וודאי הוא שתיאולוגיה זו מושפעת עמוקות מתורות פילוסופיות יווניות. מחנה העול

'אהורה מאזדה'ומתורת זרתסותרא הפרסית אודות האל הטוב ; את העיקרון הדטרמיניסטי בדרך הלוגיקה

גנוסטיות שפרחו במרחב השמי - וכן מתורות אפוקליפטיות; הנאבקים ביניהם בעולם, 'אהרימן'והאל הרע

נושות לשני מחנות שיריבות נצח ביניהם כך חלקו אנשי קומראן את הא. 'יום הדין'שני וציפו ל- בשלהי ימי בית

וציפו ליום ביו יקחו ; )'חושך-בני' כל האחרים והם – הם אנשי הכת עצמם ובשני – 'אור-בני'במחנה האחד (

. השוררים לעת הזו בעולם'חושך-בני' את נקמתם מ'אור-בני'

האל ניכר קודם כל בכך , ר כלומ38.'אל הדעות' היא העובדה כי האל מתואר כאן כ לענייננובעלת משמעות

זאת בניגוד לאל 39.יודע את עברם ואת עתידם, (!)יודע את נפש בריותיו ואת כל מעשיהם מראש: שהוא יודע

) או החובה(אל המעמיד בפני בני האדם את האפשרות , ך כולו"ושל התנ, של ספר בראשית פרק א'הטוב'

אם איננה , ח המקראית"סה, בהתאמה לכך. על הרעמבטיח להם שכר בעד הטוב ועונש, לבחור בין הטוב לרע

) םשלא לומר ניהיליז(ואם אינה שוקעת ליאוש , בעולם כאיוב) הצדק-או אי(תוהה אחר דרכו של הצדק

לעומת , וכך). ברובו( כדרכו של ספר משלי –המועיל והיעיל , 'עכשיו' וה'כאן'הרי היא הולכת אחר ה, כקהלת

ובלבו אך אמונה בצדקת , על מקורו וטיבו של הסבל האנושי, ו שאלות בלבדבפי, איוב הניצב מול העולם

באים אנשי קומראן ; הרואה את כל המתרחש בעולם והוא בעיניו אך הבל, ולעומת קהלת המיואש; הבורא

.פי מהדורתו של ליכט-על, ביאור זה והבאים אחריו. כל מה שקיים, כל היש 33 .יות הנבראים כולם לפני ה 34אפשר לשנות -על פי מה שנועד להם ימלאו את יעודם ואי, כאשר נהיו הנבראים: שיעור הכתוב– ואין להשנות [...] ובהיותם 35

.יעוד זה .פי תפיסתה של הכת הוא היום בו תשרור רוח האמת בעולם-על) יב, ח' ירמ ('עת פקודה'או ) ג, י' ישע ('יום פקודה' בדומה ל 36 . כך גם אצל ליכט–מציינים את תחומי השורות (/) הקווים האלכסוניים . 91-90' עמ, מגילת הסרכים, ליכט 37חנה אכן היא דמות - דמות האל הניבטת אלינו משירת.נתכנו עללות) ולו(ולא ', כי אל דעות ה: ג, א ב"שמ-פי הכתוב ב- על 38

, ליכט(אפשר שכתוב זה הווה אסמכתא מקראית להשקפותיה של הכת בכלל , ולדעת ליכט, האל המכוון את כל שמתרחש בבריא ).90' עמ, מגילת הסרכים

.היא המחייבת וקובעת את מעשיהם של הברואים. 'הגזירה הקדומה', בין השאר, ידיעה זו היא 39

61 כך ,התיאולוגיה הקומראנית יצקה, ובאמת. של קהלתוומציבים תשובות נחרצות לשאלותיו של איוב ולייאוש

כי אופיים הכיתתי של , מעיר על כך קיסטר ואומר. ח"כנים ומשמעויות חדשים במושגיה של סהת, נראה

וודאי השפיעו על תכניה ומגמותיה של , והשקפת העולם המיוחדת של הכת, החיבורים החכמתיים מקומראן

ואולם . כת ניזכר רק לעיתים רחוקות בחיבורים החכמתיים של ה'חכמה'המושג , למשל, כך. ח הקומראנית"סה

אלה שכיחות למדי –. ל.כ.תושיה ונגזרותיו של השרש ש, בינה, דעת, כגון, מילים מקבילות או קרובות לה

משמעות המשקפת את אמונתה , אלא שלרוב הן מקבלות משמעות שונה מזו הרגילה במקרא. בחיבורים הללו

המשוערת של המושגים הללו כי קיים קושי גדול בהבנתם, כאן המקום להעיר40.והשקפת עולמה של הכת

זאת בשל מצבן המקוטע והשחוק . וכן קושי בהבנת רעיונותיהם והשקפותיהם של אנשי הכת בכלל; ואחרים

בהשקפת עולמה של הכת , של אותם כתבים העוסקים בחכמהיהאניגמאטשל המגילות וכן בגלל ניסוחם

חוקר המבקש לעמוד על . הבינן בדרכים שונותדרך קריאתן של מילים רבות היא מסופקת וניתן ל. ובאמונותיה

אלא גם להישען על השערות , השקפותיה ואמונתה של הכת נדרש לא רק ללקט שברי רמזים מכאן ומשם

.מא על הוודאיוסברות לרוב ולהודות לא פעם כי במסקנותיו רב הש

*

'רז נהיה' סוד ה) 2. ב

ה'ח הקומראנית הוא הביטוי "סה-ות ביניים ורבי המשמעיהאופ, אחד הביטויים הנפוצים י ה נ שנידון , 'רז

סוד 'או , 'הסוד המתגלה בדבר המתהווה' רוב החוקרים מסכימים שמשמעו של הביטוי הוא 41.במחקרים רבים

שצוטט 'מאל הדעות כול הויה ונהייה' יתכן שיש לביטוי זה קשר עם הביטוי 42.'הורוסקופ'מעין ; 'ההוויה

לפי כתבים אחרים של . קשור קשר הדוק להשקפת העולם המיוחדת של אנשי הכתיהוהר, ואם כך43;למעלה

ח הקומראנית "סה- מאידך הביטוי הרווח ב44;האל מגלה את סודותיו ליחידי סגולה שבין אנשי הכת, הכת

כגון זה המופיע בחיבור החכמתי , מופיע גם בקטעים שלפי טיבם מופנים אל כלל אנשי הכת'דרוש ברז נהיה'

:'מוסר למבין'

ישיבכה לכבודכה התהלך [ ] גבולכה ואם | אל תתאו זולת נחלתכה ואל תתבלע בן פן תסיג , אביון אתה

... [...]נחלתו ובצדק תתהלך | היה דרוש מולדיו ואז תדע ]נ[וברז

ובצרוף לבכה ובר[ ] אדרוש דעת בכל מוסר הבא שכמכה ובכל | ] א[אביון אתה אל תאמר רש אני ול[...]

45.)14-8שורות , 4Q416 ( ...מחשבותיכה רז נהיה דרוש והתבונן בכל דרכי אמת | בינה

.301' עמ, חכמת קומראן, קיסטר 40 .ושם ציונים ביבליוגראפיים נוספים, 107-106' עמ, הוראות ליחיד, ניצן; 303-302' חכמת קומראן עמ, קיסטר: ראה 41 .305' עמ, שם, קיסטר 42 . 106' עמ, הוראות ליחיד, ניצן 43 . ראה להלן– 'משכילים'אפשר שאלה הם המכונים בחיבורים אחרים . שם, שם, ניצן 44 .96' עמ, מוסר למבין, סטראנגל והרינגטון 45

62מזרז , מאידך. ודורש ממנו להסתפק במה שהנחיל לו האל) 'רש'(אל אדם פשוט ועני , ככל הנראה, קטע זה פונה

שהיו , תכן אפוא י46.למען ידע את דרכי האמת, אותו הכתוב ללמוד ולהכשיר את עצמו בחכמה כמיטב יכולתו

היו באים אליהם – והם כנראה הרוב –בעוד שהאחרים , 'רז נהיה'בכת יחידים שתפקידם היה לחשוף את ה

מכאן לא רחוקה המסקנה כי אנשי הכת ראו . שלהם ונדרשו לפעול בהתאם לו'הורוסקופ'כדי לשמוע את ה

.'רז נהיה' לבין ה–וה כפי שהם פירש–בין מצוות התורה ) אם לא זהות ממש(קרבה מסויימת

: נכתבו שורות אלה'מוסר למבין'במקום אחר בחיבור

רע [ואז תדע בין טוב ל | [...]ת ]ואול[| יומם ולילה הגה ברז נהיה ודרוש תמיד ואז תדע אמת ועול חכמה

48.)9-6שורות , 4Q417 (.ומעשיה 47פרש את אושה| אל הדעות סוד אמת וברז נהיה )כי(= כיא]הם [מעשי]כ

– והגית בו יומם ולילה( כדרך שהמקרא דורש להגות בתורה 'רז נהיה'כאן נדרש האדם להגות יומם ולילה ב

; 'אל הדעות'אף כאן מכונה האל . בין חכמה ואיוולת ובין טוב לרע, כדי לדעת להבחין בין אמת ועול) ח, א' יהו

יש 'רז נהיה'והדרישה ב; ם כי האל עצמו הוא האמת והסודניתן להבין מן הדברי, פניהם-אלא שעל, ולא עוד

קשה לדעת אם הכתוב מכוון לכל אדם מאנשי , ושוב. בכוחה לגלות את הסוד הזה והאמת הזו לבני האדם

ברור מן הכתוב כי לשיטתם של אנשי , בין אם כך ובין אם כך. או שהוא פונה אל אנשי סגולה יחידים, הכת

רז ' וכי היכולת להבין ב'רז ניגלה'ותיו ואת נסתרות העולם לבני האדם באמצעות האל מגלה את נסתר, הכת

שיש ביכולתם להשיג יכולת זו בדרך הלימוד – לפחות אחדים מביניהם – היא סגולתם של בני אדם 'ניגלה

).'דרישה'ה(

*

'משכיל' ה) 3. ב

מקרב ) או אולי בעלי מעמד מיוחד(עולה בקנה אחד עם תיאורם של בעלי תפקיד מסוים , המסקנה הקודמת

ם'אשר נקראו , אנשי הכת י ל י כ ש 'שתי הרוחות'אודות , מתוך סרך היחד, הקטע הראשון שצוטט לעיל. 'מ

:מתחיל במילים אלה, השוררות בעולם

לכול מיני רוחותם באותותם למעשיהם | למשכיל להבין וללמד את כול בני אור בתולדות כול בני איש

49.)15-13שורות , 3י דף "ס( .קצי שלומם| ודת נגיעיהם עם ולפק| בדורותם

ניתן להבינם גם , 'נחלה', 'רש', 'אביון'קיסטר מצביע על האפשרות כי המושגים . 105-104' עמ, הוראות ליחיד, צן ני 46

, קיסטר( הרוחני של האדם 'משקל'לכך נקשרת גם משמעותו של ה. 'עניי הרוח'כגון הביטוי הנוצרי ; רוחנית-במשמעותם הערכית . להלןעוד ראה ו; )306-305' עמ, חכמת קומראן

).308' עמ, חכמת קומראן, וראה גם קיסטר. 105' עמ, מוסר למבין, סטראנגל והרינגטון: לפי. ( יסודותיה– אושה 47 .104' עמ, שם, סטראנגל והרינגטון 48 .90-89' עמ, מגילת הסרכים, ליכט 49

63ואת דבר , ללמד את כל בני הכת את תולדות בני האדם בכלל, 'משכיל'מתפקידו של האדם הנקרא כאן , כלומר

, כפי שבאו לידי ביטוי וגילוי בדורות העבר וכפי שעתידים להתרחש בקץ הימים, שתי הרוחות השולטות בהם

בהמשכו של סרך היחד באה הוראה מפורטת יותר המתארת 50.קבלו שכרם והרעים את ענשםכאשר הטובים י

: ואת הדרך בה עליו לעשות זאת'המשכיל'של תפקידיו השונים של

... ' וכו52 ולמשקל איש ואיש 51אלה החוקים למשכיל להתהלך בם עם כול חי לתכון עת ועת

53.)26-12שורות , 9י עמוד "ס(

כתבים אלה 54. משתמע לנו מתוך קבוצת הכתבים המאגיים שנמצאו בה'משכיל' מעניין נוסף של התפקיד

אנשי הכת לשימושם ידי-עלשנכתבו , היינו, החוקרים כחלק מספרותה המקורית של הכתידי-עלמאופיינים

קרבה רבה והם מגלים, בכתבים אלה לא ניכרת זיקה ברורה לספר משלי כבחיבורים החכמתיים. ולצורכיהם

מגרש ' שימש גם כמעין 'משכיל'מקטעים אחדים שבכתבים אלה עולה כי ה. יותר למזמורי תהילים מסויימים

:כך הוא בקטע הבא. של הכת'שדים

ת (לילי) כול רוחי מלאכי חבל ורוחות ממזרים שד אים| ] הל[ואני משכיל משמיע הוד תפארתו לפחד ולב

55 .)6-4שורות , 1קטע 4Q510 (...' וכואוםהפוגעים פתע פת| ] ציים [אחים ו

ראוי לציין כבר עתה קטע , רוחות ומזיקים, בהקשר זה של התמודדות עם שדים. וכן הדבר בעוד מספר קטעים

:אחד אשר בו נזכר שמו של שלמה המלך בהקשר זה

|א [ויקר[ ]ה שלומה[ ]| [ שם[ ]

...מה ]ר המשט[דים וש]הש[אלה [ ] | [ והשדים [ ]חות] הרו[

)11Q11 56.)4-1שורות , 3 קטע

נקב בשמו של שלמה ) או אחר'משכיל'ה(קיטועו של הטקסט אינו מאפשר אלא לשער כי האדם שאמר אותו

לשיטתם , הוא השר הממונה– 'שר משטמה' ידוע הנקרא כמי שיש ביכולתו לשלוט ברוחות ובשדים ואף בשד

57.'בני חושך'על כל , של אנשי קומראן

.306' עמ, חכמת קומראן, קיסטר; 90' עמ, שם, ליכט 50רוח 'שוררת בעולם ) בימיה של הכת(פי השקפתה של הכת בעת הזו -על. דוד את העיתים השונות לציין ולמ– לתכון עת ועת 51

).פי ביאורו של ליכט על אתר-על. ('רוח האמת'אך לעתיד תשרור , 'העול . זה'משקל' רוחני מסויים ומחובתו לפעול בהתאם ל'משקל'לכל אדם יש , לפי השקפת הכת– למשקל איש ואיש 52 .199-195' עמ, שם, ליכט 53 –פרק שמיני , תפילת קומראן, ניצן: ראה עניין זה בהרחבה אצל; 11Q11; 4Q510-511המגילות , בין השאר, ביניהם54

.205-165' עמ–השירה המאגית .171-170' עמ, 510/4קומראן , ביילט 55 .216' עמ, 11/11קומראן , וודה- דר-ואן–טיגשלאר– מרטינז56, ספר היובלים, גולדמן(שני ומוזכר לרוב בספר היובלים -מוכר היטב מן הספרות האפוקליפטית של סוף ימי בית שר משטמה 57 ;149-145' עמ, אבלי ציון, ארדר. י: ראה לעניין זה. שם הוא מזוהה כשר הרוחות הרעות; )ועוד] רמו' עמ[יא , ה, יא; ]רמג' עמ[ח , ט

.207-199' עמ, האמונה בשדים, אשל: ל שלמה באמונה בשדים ובגירושם ראהעל מקומו החשוב ש. הנסיך משטמה, ארדר

64במהלך טקס חגיגי שטיבו , והוא לברך את בני העדה ואת ראשיה'משכיל'יש לו ל, נכבד ביותר, עוד תפקיד

–גולת הכותרת של התפקיד הזה היא לקדם את פניו ולברך את נשיא העדה אשר . לא פורש

. כול עדתו ובריתו לעד יחדש לו להקים מלכות עמו לעולם)ראש(= עמוד באחרית הימים ברואשי

58.)22-20שורות , 5הב דף "ס (

עם ניצחונם , בקץ הימים, יתבצע בעתיד, לפי אמונת אנשי הכת, אלא, זהו תפקיד שאינו מבוצע בהווה, כלומר

.'חושך-בני' על 'אור- בני'של

ואם היוו בכלל קבוצה או מעמד , 'משכילים'מה היה מעמדם החברתי של ה, נכון-אנו יודעים אלאין

גם איננו יודעים באילו אמצעים ודרכים ובאילו נסיבות מימשו את . המאופיינים ומאובחנים משאר חברי הכת

60;ותיו על חבריוהעולה במידותיו ובידיע, חבר הכת היחיד: במילים'משכיל' ליכט הגדיר את ה59.תפקידיהם

: ניצן מתארת אותו כך. ואילו בInstructor ;61- כ'משכיל'תירגם את המונח , DSSRהמתרגם של סידרת

מעין שליח ציבור להשמעת דברי שיר ]משמש[...מקפיד במצוות ו, כמחונן בדעת ...]ידוע[...המשכיל מקומראן

, עולה דמות בעלת סמכות רוחנית גבוהה, 'משכיל'מתוך שלל התפקידים המיועדים ל, מכל מקום62.וברכה

על )52 הערה 63' עמ(לעיל הערתי ). דרישה(בדרך של לימוד , ככל הנראה, אשר קנה את מעמדו, מעין מדריך רוחני

איתו הוא נולד ואשר ממנו ניזגר גם מעמדו 'רוחני-מטען גנטי'מעין , רוחני'משקל'אמונת הכת כי לכל אדם יש

ולא רחוק ; רב ביותר'משקל' וודאי נחשבו בעלי 'משכילים'כללא יכולים אנו לשער כי המ. הכלכלי והחברתי

. של כת קומראן'חכמיה' הללו הם 'משכילים'בעיני לשער כי ה

*

והפרשנות לכתבי הקודשהחכמה הנאצלת 63, ספרות הפשרים) 4. ב

היה נקוט 'פשר'המונח . רק לה, וככל הידוע, אנרים המיוחדים לכת קומראן'ספרות הפשרים היא אחד הז

ויחודו בכך 64;לתאר בו סוג מיוחד של פירוש לדברי הנביאים בעיקר, יוצרי הפשרים, בפיהם של אנשי הכת

רמזים שלא גילה ולא פירש , שמחברי הפשרים בקשו לגלות בדברי הנביאים רמזים למציאות זמנם שלהם

ואולם ; השני- ותי אין לפשרים אח בכל ספרות הביתמבחינת סיגנונם ומבנם הספר. האלוהים לנביאים עצמם

. משתלבים הם יפה במגמתה הכללית של ספרות התקופה וביחוד בספרות האפוקליפטית, מבחינת מהותם

.543' עמ, אחרית הימים, ורמן: השווה גם. 288' עמ, מגילת הסרכים, ליכט 58 .120-107' עמ, על הרכבה החברתי והמעמדי של הכת ראה שם. 191' עמ, מגילת הסרכים, ליכט 59 .שם, שם 60 . 'שכילמ', אבג וקוק, ויס 61 .172' עמ, תפילת קומראן, ניצן 62ואצלם ציונים ; היסטוריה, אשל; פשרים, ניצן: ראה, מטרותיה והמחקר אודותיה, איפיוניה, סקירה ממצה על ספרות הפשרים 63

.לספרות מחקר נוספת .173-172' עמ, שם, צןני: ראה. אך קיימים גם פשרים לפרקים בודדים מספר תהילים ולפסקים בודדים מספרי התורה 64

65מחברי הספרים האפוקליפטיים בקשו אף הם למצוא מסרים אלוהיים אשר יגלו לאנשי התקופה את סוד

בעליות , )חזון עזרא, חנוך, דניאל(זים הללו בחלומות וחזונות את הרמ) ואף מצאו(אלא שהם חיפשו ; הגאולה

, צוואת השבטים(בצוואות פיקטיביות מאת אבות האומה , )עליית משה, חנוך(השמימה ומסעות שמימיים

המסעות השמימיים והצוואות בכך , החזונות, שיטת הפשרים שונה מן החלומות. וכדומה) צוואת אברהם

אך משותפת לה ולשיטות האחרות ההנחה כי כתובים ; ל פירוש ייחודי לכתבי הקודשע, כאמור, שהיא מיוסדת

65 .אלה כוללים מסר אלוהי הנוגע לזמן בו חיים יוצרי הפשרים עצמם

קרוב לו המונח . )א, קהלת ח( מי כהחכם ומי יודע פשר דבר: ך פעם אחת בלבד" מופיע בתנ'פשר'המונח

ועוד רבים בהמשך סיפורי ; ח, מ'ברא( חלום חלמנו ופתר אין אתו: לרוב במשמע של פתרון חלומות המופיע'פתר'

מאן הוא חכימא דיכיל : בעל התרגום הארמי לקהלת מתרגם את הפסוק הנזכר באופן זה, ואמנם66.)יוסף

ולדעת ' מי הוא החכם שיכול לעמוד לפני חכמת ה (א בנביאיאלמיקם קביל חוכמתא דיי ולמידע פשר מילי

תרגום זה יש לו על מה . דברי הנבואה של הנביאים) פשר(לדעת את פתרון , כלומר; )פשר הדברים בנביאים

–בתיאור הכתובת המפורסמת שהופיעה על קיר היכלו של בלשאצר נכתב , )כח-כה, ה(דניאל בספר : שיסמוך

: דנה פשר מלתא מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה :כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסיןודנה

: פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס : תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר

: ותרגומו

רזה . 'מנא מנא תקל ופרסין': ה הכתב שנחקקוז ב ד ה ר ש 67:פ

.מלכותך והשלימם] ימי[מנה אלוהים את = מנא

.נשקלת במאזנים ונמצאת חסר= תקל

.את מלכותך ומסרה למדי ופרס] אלוהים[שבר ) = 'פרסין'(פרס

נם חוקרים הסבורים כי יש. לא כן ספר דניאל; התרגום הארמי לקהלת וודאי הוא מאוחר לפשרים של קומראן

שהרי לפנינו אותו 68;פסוקים אלה שצוטטו לעיל הם הבסיס המושגי והטכני לספרות הפשרים של אנשי הכת

כתובת נבואית שכל מילה או ביטוי בה מתפרשים –עיקרון עצמו שהפעילו אנשי הכת בכתבי הפשרים שלהם

ידי אנשים שונים - הפשרים חוברו על. הפרשןכרמז לפרט או אירוע המתרחש במציאות היסטורית בת זמנו של

מנהיג הכת בעשורים הראשונים , 'מורה הצדק' ידי- עלהראשונים חוברו ככל הנראה . מקרב חברי הכת

.6-3' עמ, ממסורת לפרשנות, פראדה; 173' עמ, תפילת קומראן, ניצן 65 .4' עמ, שם, פראדה; 174' עמ, שם, ניצן 66 ! תירגום מילולי של הביטוי מקהלת– פשר הדבר 67 . ושם הפניות למחקרים נוספים176-174' עמ, שם, ניצן 68

66

- על אך וודאי הוא כי מרבית הפשרים חוברו 70. כך לפי עדותם של אנשי הכת עצמם בפשר חבקוק69.לקיומה

הוסיפו אנשי 'מורה הצדק'גם לאחר מותו של . 'מורה הצדק' הסתם בהשראתו של-מן, חברי הכת האחריםידי

אולם הם חדלו מכך במרוצת המחצית השניה של מאה 71.קומראן לחבר פשרים ובוודאי גם למדו ולימדו אותם

כי התחזיות הקונקרטיות שחזו הפשרים והאירועים אשר ציפו כי , כנראה בשל ההכרה מאונס– 72ס" לפנה1

.או שהתרחשו באורח שונה לגמרי מן הצפוי, ללא התממשו כל, יבואו

יוסף : מעלה על הדעת את המחשבה הבאה, ופתרון החלומות'פשר'הקרבה המילולית והמושגית בין ה

וחכמת ; ידי בני זמנם- שניהם נחשבו לחכמים ביותר על. ך"ודניאל הם פותרי החלומות המובהקים של התנ

אף שלמה . שנאצלה עליהם ממקור השראה אלוהי ולא בדרך הלימודחכמה , היינו'חכמה נאצלת'שניהם היתה

ס שב וניסח את הרעיון הזה בדברו על "ב. אלא כמתת אלוה ממעל, המלך זכה לחכמתו שלא בדרך הלימוד

ה להם ולזרעם עוד ברחם אמם נאשר החכמה נית, 'נאמנים' ה' 'היראי 'ו; הזוכים למתת החכמה'אנשי חסד'

הבאה לביטוי , 'מורה הצדק'השקפתם של אנשי כת קומראן אודות סגולתו המיוחדת של . )57-56' עמלעיל (

–כפי שאנו רואים , אשר שרשיה, ס"עולה בקנה אחד עם השקפה זו של ב, את דברי הנביאים'לפשור'ביכולתו

רעיון אודות נראה אפוא כי ה. ס מרוחקים זה מזה מרחק דור או שנים"ב-מורה הצדק של כת קומראן ו. במקרא

, רופא. היתה השקפה מוכרת באותם ימים ומקובלת בחוגי חכמים, הנתנת ליחידי סגולה, החכמה הנאצלת

אפיין אותה כענף מיוחד באסכולת החכמה 73,הנאצלת ליחידי הסגולה, אשר כתב על החכמה האלוהית

מבסס את החכמה הנבדל מן הזרם החכמתי המרכזי אשר מדגיש את חשיבות הלימוד ואינו , המקראית

: בין ההשקפות הללוי כלשהזיגה מהס נוצר"כי כבר בימיו של ב, נראה הדבר. ומורשתה על השראה אלוהית

הוא , עם זאת. ס החשיב ביותר את הלימוד והוא ממליץ עליו ומכוון אליו את קוראיו במקומות רבים בספרו"ב

, 'רז ניגלה' אנשי קומראן עסקו בחכמת הגם. בעלי החכמה האלוהית–משאיר מקום גם לחכמים מסוג אחר

אך עם זאת החשיבו גם את ההארה המעין נבואית כפי שבאה . כפי שראינו, למדו ולימדו אותה בדרכים שונות

. לכל אדם אלא ליחידי סגולה בלבדכסוג מיוחד של חכמה שאינה נגלית, לידי ביטוי בספרות הפשרים

מקראי -ת הקשורה במעמדו ותפקידו של החכם הבתרבתוך כך הולכת ומתבהרת לנו תובנה נוספ

אך לפי ' חכמים'אנשי קומראן שעסקו בכתיבת הפשרים לא נקראו בשם . בחכמתו, היינו, שלו' פרקיטיקה'וב

אך , ואולי נקראו בשם אחר' משכילים'אולי היו אלה . הדעת נותנת שנחשבו להיות כאלה, מה שביררנו

, אשל: ראה. בסוף העשור השני לקיומה, ס" לפנה175להנהיג את הכת בסביבות שנת אשל סבור כי מורה הצדק החל 69

.193' עמ, היסטוריה. פשרו על מורה הצדק אשר הודיעו אל את כל רזי דברי עבדיו הנביאים' למען ירוץ הקורא בו ')ב, ב' חב (ואשר אמר 70)1QpHab .(169' עמ, פשרים, ניצן: השווה.

.5' עמ, פרשנותממסורת ל, פראדה 71 .206' עמ, היסטוריה, אשל 72 .446-438' עמ, מבוא, רופא 73

67העיסוק , מכל מקום. מה בדומה לה- או דבר', החכמה הנאצלת' למתת לשיטתם הם אותם יחידי סגולה שזכו

. לנסתרות שבכתבי הקודש הוא דבר שיש בו משום חידוש רב) 'פשרים'( כתיבת ביאורים –בו התגדרו להם

איש , החכם המקראי המאוחר. 'דבר האלוהים'החכם המקראי הקדום לא עסק כלל בנסיונות להבין ולבאר את

אך גם הוא לא עסק ) כאיוב וכקהלת(ביקש להבין את משמעות המעשה האלוהי בעולם , החכמה העיונית

' אוחזי התורה'לאורך כל התקופה המקראית היו אלה הכהנים שהיו . בפרשנות לכתבים העתיקים והמקודשים

הוא ו74,שאיננו בהכרח כהן, עתה אנו פוגשים בחכם מסוג חדש. 'דבר האלוהים'והמוסמכים לבאר לבריות את

אמנם יודעים אנו מעט על הפרקטיקה . מתיימר להבין ולבאר את דברי האלוהים שהושמו בפי נביאיו

, מכל מקום .אנו יודעים שלא כל אחד היה מוכשר ליצירת ביאור שכזהאך 75;באמצעותה נוצר הביאור הזה

תפקיד אותו , ל" חזנטלו לידיהם צעד חשוב אל אחד התפקידים המרכזיים ש,כמדומה, עניין זה מקרב אותנו

76.להלןש )3. על כך ארחיב בסעיף ד. והוא פירוש התורה ודברי הנביאים, הפקיעו מידי הכהנים

**

ל"מקראית וספרות חז- בין ספרות החכמה הבתר–סיכום ביניים . ג

כל אחת מהן כרוכה בשובל –ח הבתר מקראית "שתי נציגות חשובות של סה, מה- בהרחבת, סקרתי כאן

חדשים אל בין ותפקידים ועם זאת כל אחת מביאה בכליה גוונים ורעיונות ; ח המקראית" של סהמסורתה

והנה מסתבר כי כמעט כל החידושים הללו מצאו להם הד והמשך בספרות . ח הישראלית" של סהשורותיה

.כפי שעוד נראה, ל"חז

הוא אף אינו תולה את דברי ; בהסרת מעטה האנונימיות מעל כתביו החכמתיים–ס "חידושו המובהק של ב

: שהיו אומרים, ל בכל רבדיה"מאפיין מאד את ספרות חז, דבר זה כידוע. חכמתו בדמות מיתולוגית מן העבר

שהיא הנציגה , בה אדון בהמשך, א"מ-בעיקר בולט הדבר ב. 'האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'

או , זאת זוכה להדגשה והבלטה-חידוש גמור אבל בכלעניין נוסף שאינו . ל"ח בתקופת חז"המובהקת של סה

ומקרב בכך את מה '; היהוי שהוא מזהה את החכמה עם יראת הוא הז, ס"אצל ב, לרענון, כפי שניסחתי זאת

, 'חכמתכם ובינתכם) התורה(היא ': כבר בספר דברים מצאנו כתוב, אמנם. ל את החכמה עם התורה"שזיהו חז

הדבר . ל"עם החכמה הגיע למלוא בשלותו ומיצויו בספרות חז, לי"משמעה החזב, אבל וודאי שזיהוי התורה

פטרון החכמה –אל שלמה המלך (!) ס הוא יחסו המיוחד והשלילי"השלישי אותו ציינתי במשנתו של ב

אפשר . בה זכה שלמה המלך דוקא להערצה רבה, ס"יחס זה בולט במיוחד על רקע תקופתו של ב. הישראלית

אך וודאי הוא . גם אנשי הקבוצה הגרעינית הקרובים לו כאלה היומנהיגה הראשון של הכת היה כהן וכמסתבר', מורה הצדק' 74

, מגילת הסרכים, ליכט: והשווה; 200-195' עמ, היסטוריה, אשל: ראה.שברבות השנים נספחו עליהם אנשים מכל שדרות העם .9-8' עמ .187-182' עמ, פשרים, ניצן: על טכניקות פרשניות שונות של יוצרי הפשרים ראה 75 . ואילך75' עמ 76

68כך נבט בדמות ניסיון שנעשה לגנוז את הספרים המיוחסים לשלמה -ך את הזרע ששנים אחרס זרע בכ"ב- ש

. אדון בכך בהרחבה בפרק החמישי שבחלק השני. ובהם ספר משלי

לא תלו מחברי , ס שקדם להם מעט"ב- אפיגרפיים בני זמנם ואף שלא כ-אדוישלא כמחברי הספרים הפס

אף לא ציינו את שמם על ; את כתביהם באילנות גבוהים, אןהכתבים החכמתיים ומחברי הפשרים מקומר

כפי שהיה , החזירו את ספרותם אל צילה של האנונימיות) ?'משכילים'ה(אנשי החכמה של קומראן . חיבוריהם

או שמא יש לתלות את הסיבה לדבר , שהיא- האם פעלה כאן מגמה רגרסיבית כל. הדבר בתקופה המקראית

– 'קומונה' הקרוב למה שאנו מכנים היום –חייהם של מחבריהם - בים ובאורחבאופיים הכיתתי של הכת

; תשובה וודאית על כך אין? חיים אשר מעצם טיבו מצניע ומטשטש את אישיותו של הפרט בתוך העדה- אורח

ל היא ששררה בסופו "ס אל חז"ב-המגמה ההולכת מ) האנונימיות כנגד זהות המחברים(אך מאחר שבעניין זה

. של הכת הוא שהעלים את שמות מחברי הכתבים מקומראן'קומונארי'הרי הדעת נותנת כי אופייה ה, דברשל

ואת 'רז ניגלה'בחנתי את מהותו של המושג , באשר למהותה של החכמה וזיהויה עם תורת ישראל

'ברז ניגלה'מצאתי כי במובנים רבים נקראים אנשי הכת להגות ולעסוק . מרכזיותו בהגותם של אנשי הכת

לבין 'רז ניגלה'בין ה) לפחות(אפשר להסיק מכך על קרבה . ך על קוראיו להגות בתורה"בדומה למה שמצוה התנ

מתאר לרוב את סודות היקום 'רז נגלה'נמצא גם שהמושג , מאידך. בתודעתם של אנשי קומראן, התורה

כפי שזה נתפס , בינו לבין מושג החכמהומכאן אפשר להסיק גם על קרבה מושגית ; את רזי האלוהים, והקיום

וכפי שנתפס ; )למשל, אשר תארו אותה כשותפה לאלוהים במעשה הבריאה(ידי חכמים בתקופת המקרא - על

ההבשלה הסופית , ושוב יש לומר). בתודעת יוצרי ספרות האפוקליפסה וההיכלות(בדורות מאוחרים יותר

ראינו את זיקתה – באשר לספרות הפשרים 77.ל"ם של חזוהגמורה של הזהות בין חכמה ותורה התרחשה בזמנ

. המקראית'חכמה הנאצלת'ראינו כי שורשיה של זו נעוצים ברעיון ה: או שמא אף נאמר; 'חכמה הנאצלת'אל ה

והן משום יסוד , הן משום שרוב הפשרים נכתבו על ספרי נביאים; יש לה זיקה עמוקה אל הנבואה, מכל מקום

את שרידיה של , אף לא ברמז, ל כבר לא נמצא"ולמרות שבספרות חז. יבור הפשריםההתגלות הנלווה אל ח

הנה בכל זאת ; תלמיד מפי רבו) היא החכמה(ועולמם של חכמים מתרכז בלימוד התורה , חכמה נאצלת זו

ככל שהמילים שאנו : מביע טענה זו לאמור, )1915התפרסמה באוקטובר (גילוי וכיסוי בלשון , במסתו הידועה, נ ביאליק" ח 77

ומשום כך הן מכסות יותר ויותר . כך הן מתרחקות ממקורן אשר בחוויה שהולידה אותן, בהן מדויקות ומפורשות יותרמשתמשים, נאכל וכחן הנפשי פג או נגנז ורק קליפותיהן .)ה. ב–של המילים ( תוכן: ובלשונו של ביאליק. על המהות האמיתית שמאחריהן

עומדות בלשון ומשמשות אותנו שמוש רפלקטיבי ומרושל בגבולות מצומצמים של עדין, שהושלכו מרשות היחיד לרשות הרביםכי מושג התורה המקראי , לאורך דברי עד הנה הטעמתי. הגיון ומשא ומתן חברתי בתור סמנים חיצונים והפשטות לדברים ולמראות

אך ; הוא קרוב ללשון הוראה. כמעט אמורפי, מושג התורה המקראי הינו היולי למדי ובמובנים רבים. ל"אינו זהה לזה שבפי חז תורת: לדברי הנביאים זו; )ז, ד'דבר (חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת: בספר דברים אלה הם –? מהי הוראה זו

: ואילו בספר משלי הרי זו; )כו, ז' יחז; יח, יח 'ירמ (כי לא תאבד תורה מכהן : שאוחזיה הם הכהנים, )כד, ה 'ישע ( צבאות'ה, ל"לא כן אצל חז. ועם זאת נשאר מושג התורה המקראי היולי ומופשט במידה רבה –) יד, יג משלי (תורת חכם מקור חיים

רחק מושג התורה של , 'ביאליקי'במובן ה. על כל דקויותיו ודקדוקיו, פרטיו-הללו פרשו את מושג התורה לכלליו ולפרטיו ולפרטיבעוד מושג , ובאמת. קרה אותו דבר עצמו, כנראה שאף למושג החכמה המקביל לו. 'כוסתה'ל ממקורו ומהותו האמיתית "חז

ל "נאלצו חז) הבריאה(הרי לעניין זה , )איוב כח ועוד, משלי ח(לתיאור הבריאה , בין השאר, החכמה כפשוטו משמש במקרא . וכדומה'עליונים ותחתונים', 'מעשה מרכבה'כגון , מקרוב באולהשתמש כבר במושגים חדשים

69ראשית במה ששתיהן : ל"אפשר למצוא את השפעותיה של ספרות הפשרים על ספרות המדרשים של חז

שונים של פרשנות לכתבי הקודש ושתיהן רואות בכתבי הקודש מצע להפיק ממנו תובנות לגבי מייצגות סוגים

במה ששתיהן פונות אל קהל יעד של תלמידים המצווים ללמוד את הפרשנות , שנית. זמנם של המפרשים

ת סבורני כי יש מקום להנחה שספרו–על דרך השלילה , ולבסוף78.האמורה ואף ליישם את לימודם בחייהם

ל למדו "חז, רוצה לומר. ל למדה היטב את לקחה ההיסטורי של ספרות הפשרים של קומראן"המדרשים של חז

ואף לחזות , אשר בקשו לראות בתוך כתבי הקודש את אירועי זמנם, את לקח כישלונם של אנשי קומראן

סיבה לכך שספרות ה, ככל הנראה, זו היתה. העתידות שחזו הפשרים לא התממשו. מתוכם את עתידם הקרוב

או (ל זנחה לגמרי את האפיק הנבואי "ספרות המדרש של חז. הפשרים שקעה וחדלה עוד בזמן קיומה של הכת

או ; כבמדרשי ההלכה, תיאורטית, הקונקרטי של ספרות הפשרים ועסקה אך רק בפרשנות כללית) מעין נבואי

קוראים את המשנה הראשונה במסכת כשאנו, ועם זאת. בפרשנות אידיאולוגית וערכית כבמדרשי האגדה

אל , בשרשרת המסירה של התורה, ל קשרו עצמם" אנו מוצאים כי חז–' וגו'משה קבל תורה מסיני' –אבות

–את משמעות הדבר אנסה לברר בסעיף הבא של פרק זה . או אל הכהנים, הנביאים דווקא ולא אל החכמים

. י"שיעסוק בדמותו של רשב, ק ב ובמהלך הדיון בפרק השישי שבחל–ל "ח של חז"סה

**

79החכמה בספרות התנאים. ד

מהם'מדרשי התנאים'

האוצרים בתוכם , כהוראתו במחקר זה מכוון לשמונה אוספי מדרשים קדומים'ספרות התנאים'המונח

דר: ישמעאל ואלה הם' עקיבא ור' מדרשים שמקורם בבתי המדרש של ר מכילתא , ישמעאל' מכילתא

ברש' דר י, סיפרא, יוחאי- מעון וספר י פר לבמדבר- ס י, זוטא וספר י פר לדברים - ס זוטא

לדברים 80).המכונה גם מדרש תנאים לדברים (והמכילתא

:1' טבלה מס, החלוקת המדרשים לפי מוצאם מבתי המדרש הנזכרים נתונה בטבלה הבא

דברים במדבר ויקרא שמות מכילתא דרבי שמעון עקיבא'י ריב

יוחאיבר ספריעיקר ה פראירוב הס

וספרי זוטא וספרי זוטא ספריעיקר ה

)ב"מתנד(מכילתא לדברים ספריחלקים מ פראיחלקים מהס מכילתא דרבי ישמעאל ישמעאל'י ריב

. במדבר ודברים, ויקרא, את פרקי החוק של ארבעת החומשים שמות, באופן כללי, מדרשים אלה דורשים

.5' עמ, ממסורת לפרשנות, פראדה 78ל במלוא "כי אין אני עוסק בספרות חז, ובהדגשה, אציין כאן ולהלן שוב. חליפות'ל"חז' ו'תנאים' להלן אשתמש במושגים 79

.אלא בספרות התנאים בלבד, היקפה על מיוחדותו יוצאת VI' עמבראה ברשימת הקיצורים וראשי התיבות , קר בקיצורי השמות של המדרשים להלן אשתמש בעי 80

.פרקים ראשון ושני, בחלק ב, ארחיב את הדיבור במקומות הרלוונטיים) מדרש תנאים לדברים(ב "הדופן של מתנד

70

ואולם אין להתעלם מכך שחלקים נכבדים מהם אינם 81.'מדרשי הלכה'ותם בשם מטעם זה יש המכנים א

מדרשי ' לכנותם כאן 82,בעקבות חוקרים אחרים, אלא באגדה ומן הטעם הזה בחרתי, עוסקים בהלכה כלל

).'מדרשי אגדה'שאותם נוהגים לכנות גם , המאוחרים מהם, להבדיל ממדרשי האמוראים ('התנאים

אאים נמנים גם שני חיבורים גדולים וחשובים נוספים הםעל ספרות התנ ת פ ס ו ת ה ו ה נ ש מ ה שנים .

המשנה והתוספתא.אלה נבדלים מן האחרים בכמה הבדלים חשובים שהבולט בהם הוא דרך עריכתם וסידורם

הכל לפי –' ו וכ ופרקיםלמסכתות ו לסדריםהם נחלקים: לפי העניינים הנידונים בהםמסודרים כידוע

,פי סדר הפסוקים בספרי החומש אותם הם מפרשים- מדרשי התנאים מסודרים על,לעומתם. העניין

לפסקאות שבמקרים אחדים הלכו אחר החלוקה לסדרי הקריאה השבועיים , ככל הנראה, היתהםחלוקתו

וזו , שנתיות-בכתבי יד מאוחרים ובדפוסים נהוגה חלוקה לפי פרשות השבוע החד (83 .שנתי- במחזור התלת

כראוי , כמן כן לשונן של המשנה והתוספתא היא בדרך כלל קצרה ותמציתית יותר). ודאי אינה מקוריתו

שאלה מתודית רבת 84 .ואולם גם בהן מצוי חומר אגדי לא מבוטל; לחיבורים שעניינים המרכזי הוא ההלכה

תא ולבין שאר היא שאלת היחס בין המשנה והתוספ– הנובעת בין השאר מן ההבדלים שצוינו – חשיבות

זה עם זה את ) כולל המשנה והתוספתא(עד כמה חולקים מדרשי התנאים כולם : וביתר פירוט; מדרשי התנאים

דרשות רבות התגלגלו ומצאו מקומן בחיבורים : ל כולה" כך הוא המצב בכל ספרות חז85.החומר המדרשי

בחיבור שני ואף ) בשינויי נוסח מסויימיםלרוב (דרשה מסויימת ניתן למוצאה בחיבור אחד ומקבילתה . שונים

העתקותיה בחיבורים -מניה וביה עולה השאלה מהו מקורה של הדרשה ומהן השתקפויותיה. שלישי ורביעי

ושאלת המקור והשתקפותו , חומר הלכתי רב מצוי הן במשנה ובתוספתא והן במדרשי התנאים. האחרים

. היא לעיתים קרובות סבוכה ביותריה תשובה עלה ברם ;בותבהקשר זה היא בוודאי שאלה מעניינת ורבת חשי

הגיעו לכלל , הגם שראשית התהוותם בדורות הראשונים לתנאים, אחת הסיבות לכך היא שמדרשי התנאים

86. שנה לפחות לאחר חתימת המשנה50-כ, עריכה סופית וחתימה לא לפני מחצית המאה השלישית לספירה

אף (רה באפשרות שכשם שחומר מן המדרשים עשה דרכו אל המשנה והתוספתא עובדה זו מאלצת אותנו להכ

, כך תתכן האפשרות כי חומר מן המשנה ומן התוספתא הועבר אל המדרשים, )אם זכה לעיבוד במרוצת הדרך

.או לפחות השפיע עליהם

*

.6-4' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא 81 .3-2' עמ, ספרי דברים, המר, ראה למשל 82ואצלם , נאה סדרי קריאה; שנתי-המחזור התלת, היינימן: שנתי ראה-על מחזור הקריאה התלת. 95' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא 83

.הפניות נוספותאשר אין ספק כי הם מיוסדים על , 'מסכתות קטנות' לבד מעשרה החיבורים שנזכרו לעיל קיימים עוד מספר חיבורים המכונים 84

זאת יעמוד במרכזו של -אחד מהם שבכל. ואולם חיבורם הוא ככל הנראה מאוחר ואין כאן מקום להרחיב בזה;חומר קדום יחסית .אותה אתאר בהרחבה במקומה, )ן"אדר(דיון נרחב בהמשך הוא מסכת אבות דרבי נתן

.44-35' מע, מדרשי ההלכה, כהנא; )87-40' עמ(פרקים שלישי ורביעי , מבוא למשנה, אלבק, ראה בעניין זה 85 .63-60' עמ, מדרשי התנאים, כהנא86

71 ח בספרות התנאים" מסכת אבות כמייצגת את סה) 1. ד

שבמשנה את הנציגה ) א"מ(כי יש לראות במסכת אבות , קריםקיימת הסכמה רחבה למדי בין החו

מיוחדותה . כפי שיבואר בהמשך, אך לא בלעדית, נציגה מובהקת– 87;ל"ח בתוך ספרות חז"המובהקת של סה

ואם , אלא היא אוסף של אמרי חכמים, קודם כל במה שאין כלולים בה דברי הלכה כלל, א בולטת לעין"של מ

, דבר בשם אומרו, המכתמים והמשלים שבפי החכמים מובאים, הפתגמים. רי חכמה אוסף דב–תמצא לומר

, לרנר במאמרו. 'אבות', בשמה של המסכת, שנית .כמסכמים באחת את השקפתו ואמונתו של כל חכם וחכם

יש הרואים בשם זה צורה קצרה של 88:'אבות'מביא דעותיהם של חוקרים שונים בשאלת פשרו של השם

זהו גם כינוי נפוץ בפי חכמי התלמוד לכנות בו את חכמי 89.ס"כפי שראינו גם אצל ב, 'אבות עולם'הכינוי

האבות ': פירוש אחר. שהדברים הכלולים במסכת זו הם יסוד לקיומו של העולם כולו, מכאן90.המשנה

והעבירו את בני הדורות הראשונים אשר מסרו, שם המדגיש את היות החכמים הנזכרים במסכת– 'הראשונים

משמעות זו אכן הולמת את הכרזתה הכללית של המסכת הנאמרת . פה לדורות הבאים- חכמת התורה שבעל

משמעות זו גם מדגישה את האוטוריטה . ' וכו'משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע': תכף בתחילתה

ואשר , המשמעות השלישית המובאת אצל לרנר. בזכות ראשוניותםהמיוחדת המיוחסת לאבות ראשונים אלה

שם הוא מסביר . נמשכת אחר פירושו של המאירי בבית הבחירה למסכת אבות, אותה הוא מעדיף על האחרות

כזו היא משמעות המילה . 'שורשו של דבר', 'תמצית', 'עיקרון יסודי' במשמעות 'אב' כנגזר מ'אבות'את השם

וודאי ששמה של , כך או אחרת. וכדומה'בניין אב', 'אב טומאה', 'אב מלאכה'ה כדוגמת ל כול"בספרות חז

נזכור כי ממאפייניה הבולטים של החכמה המקראית היא המגמה . המסכת נושא עמו הרבה מאפייה החכמתי

.להנחיל את עצמה לדורות הבאים ומשמעות זו אכן מגולמת יפה בשם זה

א את רוב "מ-מונים ב) רופא, טרופר, גוטליב(יה החכמתי יפורש באופהחוקרים אשר עסקו במ, ובאמת

מצלולים , תבניות מספר, שימוש נרחב במכתמים ופתגמים, ח המקראית כגון"הסממנים הספרותיים של סה

אבל שימושיה הם חכמתיים כאמור ולאורך כל המסכת ניכר 91,ל"א היא לשון חז"אמנם לשונה של מ. וכדומה

מסכת , טרופר; מסכת אבות, דינור; פרקי אבות, גוטליב; מבוא לאבות, אלבק: ראה, על מסכת אבות כספרות חכמה ובכלל 87

.ביקורת הטקסט במסכת אבות, שרביט; 418-416' עמ, מבוא, רופא; 272-267' עמ, מסכת אבות, לרנר; 58-57' עמ, אבות .264-263' עמ, שם, לרנר88 . שם14 והערה 54' עמ, לעיל 89דף מז [א " פרק ג ה' שקל'רוי... (' וכומאן אינון אבות העולם תנא רבי יונה קומי רבי ירמיה רבי ישמעאל ורבי עקיבה 90

ל בריית שמים וארץשמעון בן יוחי תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמי ובית הלל ע' אמר ר ;)ומקבילות] טור ב ). פרשה יב,ר"בר... ('וכובתוך אמרות החכמים שובצו פסוקי מקרא , אמנם. שהשתדל לחקות את לשונו של ספר משלי, ס למשל" בשונה מלשונו של ב 91

מספר–ואולם במקום אחד הובא ציטוט . וכדומה'ככתוב', 'שנאמר'כשלפניהם מילות הצעה מקובלות דוגמת , מספרים שוניםרבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר : כאילו הוא חלק מדברי החכם עצמו, ללא מילת הצעה–משלי דווקא

ושהיא תבוא אחריך שחביריך יקיימוה בידך תשען אל בינתך במקום . ה, הציטוט הוא ממשלי ג]) טו[יד , א ד"מ. (אל תשמח שמואל הקטן אומר: מילת הצעהאף הוא ללא , אחר הושם בפי החכם פסוק שלם מספר משלי אל אויבך בנפול

ה יראה פן לבך יגל אל אפו' ובכשלו ו מעלי והשיב ו בעיני ). יח-יז, משלי כד] = כ[יט , א ד"מ (ורע

72א חופפים ברובם "מ- גם הנושאים בהם עוסקים דברי החכמים שב. פתה גוון מליצי ונשגבהמאמץ לשוות לש

ומתוך , כך אתה מוצא תחילה. אף כי מתוך דגשים שונים92,)ובעיקר בספר משלי(ח "סה- לנושאים המקובלים ב

בות הדגשה יתרה על חשי, ח המקראית"סה- בדומה ל, וכן; הוראות לדיינים ולפוסקי ההלכה, הדגשה יתרה

עוד אתה . ל את החכמה עם התורה"הזיהוי הגמור שזיהו חז, וכפי שכבר נאמר למעלה בקצרה; לימוד התורה

אמירות המביעות ; א עצות והמלצות הנוגעות ליחסים עם הבריות בכלל ועם פקידי הרשויות בפרט"מ- מוצא ב

או (תו היתרה של הרגש הדתי בהקשר לכך ראוי לציין את מרכזיו. השקפת עולם ועצות כלליות לחיים טובים

באופן צנוע –ולבסוף . ח המקראית" שהוא מאפיין החורג כבר מעבר למאפייני סה93,)השקפת העולם הדתית

94. אמירה המביעה הסתייגות מסויימת מן הנשים–ס "ואצל ב, הרבה יותר מאשר במקרא

; ל את החכמה עם התורה" הזהות הגמורה שמזהים חז:ח הם שלושה"סה-א ל"החידושים שמביאה איתה מ

האחרון . 'האומר דבר בשם אומרו'רעיון שלשלת הקבלה והמסירה ונטישת האנונימיות והפסיאודונים לטובת

נזקקים זה לזה ומשרתים זה , אך כל השלושה אחוזים היטב זה בזה. השנים הראשונים כן; אינו חידוש גמור

. אהדדיהקושרת אותם להלן אציג אותם אחד לאחד ואצביע על הזיקה . את זה

*

זיהוי החכמה עם התורה) 2. ד

אינה מפורשת כלל בכל משניותיה 95,המקובלת כמושכל יסודי במחקר, אבל עובדה זו, מפליא ככל שישמע

אלא היא משתמעת מבין השיטין של דברי חכמי המשנה ולמעשה. ואף לא בשאר מסכתות שבמשנה, א"של מ

:כגון דברים אלו. יו שאינו נזקק לא לראיה ולא להוכחה מכל סוג שהוא היא בעיניהם דבר המובן מאל

במדרשי ההלכה ישנה חשיבות ומשמעות רבה למילות ולנוסחי ההצעה הבאים , )פרק שני, חלק ב(כפי שנראה בהמשך המחקר

משום כך יכול העדר לשון ההצעה לעורר עניין ושאלה לגבי משמעותו של העדר . המובא לשם ראיה מן הכתוב, קלפני ציטוט פסוההקשר כאן הוא לחלוטין לא הלכתי ומשמעות לשונית הנגזרת מהקשר , ראשית. אבל לעניות דעתי אין זה המקרה שלפנינו. זה

פסוקי מקרא בחמשת פרקיה 31מצוטטים , א" המיוחד של מבמסגרתה ובהקשרה, שנית. הלכתי אינה בהכרח תופסת גם כאןמובאים בלוויית מילת ההצעה ) 27(רוב מוחלט מן הפסוקים הללו ). כך בהמשך-פרק ו הינו יוצא דופן ואעיר על(הראשונים

ם בנוסחי הצעה שני פסוקים מובאי). 269' עמ, מסכת אבות, לרנר: השווה(ויתכן שזה סגנונו של עורך המסכת ; 'שנאמר'השכיחה באשר לפסוקו של רבי . ללא מילת הצעה כלל, ל"והשנים הנ; )ח"מ, ג" פ– 'תלמוד לומר'; ז"מ, ג" פ– 'הוא אומר... וכן '(אחרים , לפני הפסוק המצוטט בו, 'שנאמר'שכן מבחינת תוכנו וסגנונו יכול המשפט לסבול הוספת מילת , יתכן שיד המקרה בדבר, נהוראי

ונראה שאף פרשנים ראשונים שמו ; משפטו של שמואל הקטן עומד אפוא כיוצא דופן יחידי בקרב אחיו. מותומבלי שתיפגם של: הביניים וברבים מהם נשאלת השאלה-מביא מדבריהם של עדי נוסח ופרשני ימי, א על אתר"מ-במהדורתו ל, שרביט: לבם לדבר

חרון אפו ...: עוד מובאות שם הערות פרשניות כגון. ב"יו וכמה חידש בו שמואל הקטןאו ; מה בא להשמיענו שמואל הקטןראוי עוד לציין את , לבסוףו). 170-169' עמ, אבות, שרביט(' וכו עוונותיו מלמד שמוחלין לו על כל....לא נאמר אלא אפוס איש יבנה רבי לויט): ללא מילת הצעה(המובאים ממש באותו אופן בו מובאים דברי שמואל הקטן , דבריו של רבי לויטס

).17, ז(סירא -והוא ציטוט כמעט מדוייק מדברי בן; )ד, ד, א"מ (מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה אומר . xviii 'עמ, משלי, טוי: והשווה גם; 161-160' עמ, פרקי אבות, גוטליב 92 .268' עמ, מסכת אבות, לרנר 93תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו ואל [...] יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר 94

).ה, אבות א. (חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום .84הערה לעיל ראה פירוט 95

73 יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם

.)ד, אבות א (

בר הם חכמי התורה ודבריהם כי החכמים עליהם הוא מד, יועזר בהקשרם- ברור לכל הקורא את דברי יוסי בן

המקרבים אותנו עוד יותר לתובנה כי , דברים מפורשים יותר. אלא הם דברי תורה, סתם'דברי חכמה'אינם

:אנו שומעים בדברי אבטליון, קיימת זהות בין חכמה ותורה בתודעת הדובר

ים וישתו אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרע

.)יא, שם, שם ( התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל

הוא שחושף את , לבין דברי החכמים שיש להיזהר בהם, העלול להתחלל חס וחלילה, שמים-הזיקה בין שם

ברים ידי ד- ששיבושה וסירוסה על; לבין התורה– 'החכמה' היינו – 'דברי חכמים'הזהות שרואה אבטליון בין

אבל עובדת הזהות הזו אינה מתבארת ואינה נאמרת . שמים- עלול להוביל חלילה לחילול שם, בלתי זהירים

ברובד הספרותי המשנאי בו אנו , למעשה. אף לא במשנה כולה; א"מ-לא כאן ולא בשום מקום אחר ב, במפורש

מחצבתה -היכן הוא אם כן כור. איהדבר המובן מאליו שאינו זקוק עוד לר, זהות זו היא כפי שאמרנו, עומדים

בתי המדרש של התנאים הווה אומר ב–? ל"והשתרשה כה בתודעתם של חזהיכן התגבשה ? של הזהות הזו

לבין 'חכמה' את התהליך המדרשי המסיק את הזהות שבין עלינו לחפששם ; ובמדרשי התנאים שנוצרו בהם

מהלך מדרשי שלם המסיק משום ש. יק רק בדרך אינדוקטיבית להודות כי מסקנה זו יכולני להסעלי אך. 'תורה'

מאידך מצאתי לא . מהלך כזה לא מצאתי–מדרכי המדרש המוכרות , באחת או יותר,את הזהות הזו המבוקשת

ואף בין המדרשים הללו ניתן לזהות ; מעט מדרשים שניתן לראות בהם תמך וסיוע לביסוס הזהות האמורה

יש מדרשים שבהם המאמץ הדרשני : לשון אחר. 'תורה' לבין 'חכמה'רשית בין של זיקה מדמדרגות שונות

הזהות הזו כבר מונחת ביסודו – כפי שראינו למעלה –ואחרים בהם ; לתמוך בזהות הזו הוא גדול יחסית ורב

מדרשים בהם מונחת הנה שלוש דוגמאות ל. של המדרש בלא שהדרשן חש צורך לבסס את דבריו אודותיה

:אך הדרשן אינו מסתפק בהנחה זו ומתאמץ לבסס אותה עוד, ת בין החכמה והתורהאמנם זהו

אילו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להם לא שלטה בהם אומה ומלכות ואין , לו חכמו ישכילו זאת )א

.)כט, שכגב"דס( וזאת התורה אשר שם משה) מד, ד'דב( זאת אלא תורה שנאמר

ושש אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן ]הוליך הוא ת[נוהג שבעולם כל זמן שהקול ויהי קול השופר ב )ב

' או[וא א]וכן ה[ליך הוא מתגביר כל זמן שבני תורה הולכין דעתן מתישבת ]שהקול הו[אלא כל זמן

.)יט, יטי"רשב ד'מכיל( ) יב,איוב יב( שישים חכמה]בי

74ר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מנין אתה אומ, אשר אנכי מצוה אתכם היום) ג

דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא ) יא,קהלת יב( מפי חכמים שנאמר[...]

.)יג, מא ב"דס( חיים לבעליה כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום

הדרשן דורש את . לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם :לב, כט' המדרש הראשון דורש את הפסוק דב

שיעור הכתוב העולה מן . )מד, ד( ומביא ראיה למדרשו מפסוק אחר מדברים 96, שבפסוק על התורה'זאת'מילת

י המדרש השנ. שחכמה ותורה חד הן, הא שמעת; היו מחכימים, אילו היו ישראל מבינים בתורה: המדרש הוא

, )יט, יט' שמ( 'הולך וחזק'שהיה , הוא גוזר גזירה שווה בין קול השופר שנשמע בעת מתן תורה: מתוחכם אף יותר

ושוב משתמעת מכאן אותה זהות . שככל שהם מזקינים כך הולכים ומחכימים–לבין דעתם של בני התורה

תורה בלי - הינו דבר'טן שבישראלק' אותו שומע אדם מפי 'דבר'ה, ואילו במדרש השלישי. שאנו מדברים בה

מה זה מכוון את הפרה : הינם כמלמד הבקר'דברי חכמים': עובדה זו מתבררת מן המשל שבסוף המדרש. ספק

וכמעט מבלי שהרגשנו . מכוונים את האדם לדרכו הראויה בחייו– דברי התורה –כך אלו , לתלמי השדה

. תורהדברי= דברי חכמה : הבלענו שוב את המשוואה

זהות בין חכמה ב תומכיםה, בספרות התנאיםש, שלושת המדרשים הללו הם שלושה מתוך שישה מדרשים

רלתורה י ש י ן פ ו א בהקבלה מיידית זה לזה , חכמה ותורה, שאתה מוצא בהם את שני המושגים, היינו. ב

ם שלושה אלה . תוך שהאחד מפרש ומבאר את השני נ י מן הרביעירק בפ. מבוססים על פסוקים ממשליא

שיש בהם (ובמדרשים נוספים הקרובים להם , אציג ואדון בעוד מדרשים כאלה, החלק השני של המחקר

זאת ראוי לציין -בכל. והם מיוסדים כולם על פסוקים ממשלי, )אך לא באופן ישיר, הקבלה בין תורה לחכמה

או שיש , )איוב וקהלת(כמתיים כי גם המדרשים שלעיל מיוסדים על פסוקים הלקוחים מספרים ח, כבר עתה

ב הוא "סד- ה, ובאמת. ב"סד-כי שנים מן השלושה לקוחים מה, עוד אציין). ספר דברים(ח "סה-להם זיקה ל

ועובדה נוספת בעלת . העוסקים בזהות שבין חכמה לתורה, החיבור התנאי שבו מספר המדרשים הרב ביותר

כוב מצוי "סד- חשיבות יתרה למחקר זה היא כי ב י מספר ר תר ו י ב ל ו ד הג קים הפסו טי טו צי ז

י ח "א הינה וודאי נציגה מובהקת של סה"כי מ, על יסוד שתי העובדות הללו יכול אני להציע כבר עתה. משל

דה,בספרות התנאית חי י גה צי נ נה נ אי אך או , ב הינו נציג חכמתי חשוב בספרות התנאית"סד- אף ה!

מתוך כך יכולים אנו לקדם השערה בדבר מצע חכמתי משותף . הוא חיבור המגלה פנים בחכמה, מקום-מכל

ח "סה-ב בזיקתו ל"סד-כשאדון בהמשך העבודה בייחודו של ה, אבחן את ההשערה הזו. ב"סד-לספר דברים ול

. בספרות התנאים

*

' עמ, ספרי דברים, המר; 13-10' עמ, כהמדרשי ההל, כהנא: ראה'Y אלא Xאין 'על סוגי מדרשים שונים ובהם מדרשי 9615-10.

75 והמסירה שרשרת הקבלה) 3. ד

בהבלטה יתרה כבר במילים רעיון זה מוצג . א"מסירה הוא החידוש השני של מ והרעיון שרשרת הקבלה

: הראשונות של המסכת

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת

.הגדולה

אינו עולה בקנה אחד עם הידוע , כפשוטה, אבל האמור במשנה זו. כמובן, מסירה היא התורה-מושא הקבלה

והללו אינם נזכרים , מפרשיה ומלמדיה היו הכהנים, שומריה, הם נושאי התורהלפי, ך"לנו מספרים רבים בתנ

נידון ונתברר במאמר , ל"של הכהנים משרשרת המסירת התורה אליבא דחז, העדר זה. כלל בשרשרת המסירה

הודחו ממנה בכוונת , יותר משהם נעדרים מרשימת המסירה, טענתו המרכזית היא כי הכהנים97.ד הר"מאת מ

או כפי ; מחוסר ברירה, 'ברירת מחדל'הובאו שמה כ, כי הנביאים שבאו תחת הכהנים, בנוסף הוא מציין. ןמכוו

נכנסו כדי למלא את החלל שנוצר עם הוצאתם של , יותר משנכנסו נביאים בזכות עצמם: שניסח זאת הר

סים שהתרחשו מוצא אותו בשני פולמו, מסירה-המבקש לברר את מקורו של רעיון הקבלה, הר98.הכהנים

) Terminus a-que(הפולמוס המציין את הזמן המוקדם ביותר , מחד: במאות הראשונות שלפני ואחרי הספירה

הוא הפולמוס שבין פרושים לצדוקים שהתלהט בראשית המאה הראשונה , לניסוח רעיון המסירה כפי שהוא

את ) ל ממשיכי דרכם"או חז(רושים הביעו הפ, מאחר שהצדוקים היו מזוהים עם חוגי הכהונה. לפני הספירה

המייצג את , הפולמוס השני. ידי שהוציאו את הכהנים משרשרת מסירת התורה- עמדתם השלילית כלפיהם על

דור –הוא הפולמוס נגד הנצרות שהתעורר בסוף המאה הראשונה , )Terminus a-quem(הזמן המאוחר ביותר

החלו חכמים מדגישים את העובדה שאין כי לעת הזו ) רבךבעקבות או(בא הר וקובע . או שנים לאחר החורבן

תחת ( ומאחר שאל בין חוליותיה של שרשרת המסירה הוכנסו הנביאים 99.לנבואה כל מקום בקביעת ההלכה

שהוא כפי , הרעיון אודות שרשרת המסירה. הרי אין מקום לשער שזו נוצרה ונכתבה לאחר מועד זה, )הכהנים

אז בין ראשית המאה הראשונה -אי, לפי דבריו של הר, נוצר אפוא, כמי המשנהשאמרנו חידוש גמור של ח

קביעה זו התקבלה על דעת רוב החוקרים ואין כמעט מי . ס לבין סוף המאה הראשונה שלאחריה"לפנה

כי הכהנים לא סתם נעדרו מן , רוצה לומר; וודאי שהיא נכונה, אף אני סבור כי ביסודה. שמערער עליה

ל לא הכירו "שהרי לא יעלה על הדעת שחז. וודאי שדבר זה נעשה במכוון, ממנה'סולקו'פשוט הם , הרשימה

המיוסדת על שיקולים שמיד , אולם לעניות דעתי. את הכהנים ואת תפקידם כמחזיקי התורה בתקופת המקרא

יגוד בנ–הראשון : ל מתארת ומקיפה את התמונה כולה וזאת מפני שני טעמים"אין הקביעה הנ, אפרטם

.שלשלת המסירה, הר 97 .48' עמ, שם, שם 98 . ואילך1' עמ, הלכה ונבואה, והוא מייסד דבריו על אורבך. שם, שם99

76אני סבור כי מקומם שם הוא בעל , למשקל המועט שמייחס הר להכנסתם של הנביאים אל שרשרת המסירה

התנאים באשר -הוא נוגע לשינוי הערכין שחל בתודעתם העצמית של החכמים; משמעות וחשיבות רבה

נובע ממה –והשני . שומריה ומלמדיה של התורה, ותפקידם כנושאיה, למקומם ותפקידם בחברה היהודית

שרשרת , זיהוי החכמה עם התורה–ח "סה-שלושת החידושים שהכניסו התנאים ב: שטענתי למעלה לאמור

כפי , נובעים זה מזה ומשרתים זה את זה, שלושה אלה אחוזים זה בזה–המסירה ואמירת דבר בשם אומרו

.שאסביר מיד

לבד מהם לא היה שום גורם . דיה ומסביריהמלמ, ך היו הכהנים שומרי התורה"לפי המקורות השונים בתנ

לא זו בלבד . ל לפירוש המקרא היתה כמובן שונה בתכלית" גישתם של חז100.אחר שהיתה לו הסמכות לכך

הבאים , בקיאים בתורה, שהם הפקיעו את הסמכות לפירוש התורה מידי הכהנים ומסרו אותה בידי למדנים

הם ביססו את פירושיהם לתורה ולמצוותיה בדרך חדשה : אתאלא אף ז; )הם עצמם, כלומר(מכל שדרות העם

. מן הנביאים ומן הכתובים, מן החומש–על פסוקי מקרא מן המרחב המקראי כולו , )היא דרך הדרש(ומקורית

מקבליה בזמנם ומוסריה לבאים –להיות אוחזי התורה , ל"בעיני חז, במצב עניינים זה אין ראויים יותר

אף אחדים מן המלכים היו נביאים , השופטים היו נביאים, שהרי האבות היו נביאים. ם מן הנביאי–אחריהם

הסמכות שניתנה לנביאים . הנביאים עצמם–ירמיהו וחבריהם , ישעיהו, עמוס, וכמובן) שלמה, דוד, שאול(

. יתבכדי לקיים את שיטתם הפרשנ, ל"נחוצה להם לחז, מלמדיה ומוסריה, לדורותיהם להיות אוחזי התורה

. ל לתורה"אף הם מן היסודות האוטוריטטיביים עליהם הושתתה פרשנות חז, שבכל דור ודור, דברי הנביאים

התגלגלה דמות החכם המקראי , וגם מן הידוע והמוכר, כפי שכבר עולה מתוקף דברינו עד כאן, יתרה מזו

ל שינוי בדמותו זו של " חזחל בזמנם של, וכפי שאתאר מיד ביתר הרחבה; בדמות החכם איש התורה התנאי

החכם שאחד מסימני ההיכר הבולטים שלה היא המזיגה המיוחדת בין איש החכמה לבין הנביא המטיף

כן אף מצד זה התאימו הנביאים להיות החוליה בשרשרת המסירה אשר תחליף את חוליית - כי-הנה. והמוכיח

קה הסיבה לסילוק הכהנים משרשרת מתחוורת לנו לעומ, כאשר אנו מביאים בחשבון כל זאת. הכהנים

הסיבות העיקריות והעמוקות למהלך הנדון , אלה הן לדעתי. תחתם–! דווקא הם–המסירה והצבת הנביאים

.ולא רק הפולמוס הפוליטי שבין הפרושים לצדוקים בשעתם

רת הקבלה שרש. אף בנוגע לציון זמן הולדתו של רעיון שרשרת המסירה סבורני שאין לקבל שיטתו של הר

מקראית ובוודאי שלא בזו -ח הבתר"סה-לא מצאנו דוגמתה ב. כפי שאמרנו, היא לכאורה חידוש גמור, והמסירה

לא מצאנו , אותו ציינתי כספר המושפע מחוגי החכמה וכתוב ברוח החכמה, אפילו בספר דברים. המקראית

ה היסטורית הבאה ללמד על רצף של שהוא מעין סקיר, 'שבח אבות עולם'ס קראנו את "בספר ב, אמנם. כמותו

, דכ' ויק: או פירושים לדברי התורה, אותם אפשר להבין כהסברים. ש.ר.פ-ו. ר.א. במספר מקומות במקרא באים השורשים ב100 .או משה, מפרש הוא כהן/ב בכל שאר המקומות המבאר, ב' חבק-לבד מ. ח, ח' נחמ; ב, ב' חבק; ז, כז; ה, א' דבר; לד, טו' במד; יב

77

ה אבל אין שם כל מעשה 101,)ואולי אף קיימו את העולם(אנשי חכמה שהיו בעולם ר ב ע ה ו ה ר י ס מדור מ

א מקורה "הסבור כי שרשרת המסירה של מ, למעלה הערתי על דעתו של קרנשאו. לדור ומחכם לחכם

וראינו גם את ביקורתו של ; האדםבהשפעת המסורת המסופוטמית אודות מסירת החכמה מן האלים לבני

לראות ברעיון שרשרת המסירה השפעה של , ונראה לי שהצדק עמו, טרופר מציע102.טרופר על רעיון זה

מתוך כך ומתוך שיקולים נוספים . שתפיסה זו היתה מאד יסודית ורווחת בה, מסורת האקדמיה ההלניסטית

א ואין "רשרת המסירה הינו פרי הגותו של עורך מכי מוטיב ש, ושוב סבורני כי הצדק עמו, מסיק טרופר

, כך אני מבקש להוסיף- על103.בימיו של רבי יהודה הנשיא, להקדים את זמנו לפני סוף המאה השניה לספירה

בכל זאת אי אפשר שלא להבחין בהעדרו של מוטיב שרשרת , 'אין ראיה מן ההעדר'כי אף שמקובל להניח ש

אבות דרבי נתן הינו המדרש הראשון בו נזכרת שרשרת . י התנאיםמכל ספרות מדרש, א"המסירה של מ

.א ולמשנה כולה"מ-המסירה מחוץ למשנה והוא וודאי מאוחר ל

*

'האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' : סוף האנונימיות) 4. ד

. כמים בשמם זיהוי הח–באופן דומה עלינו לראות גם את החידוש השלישי של מסורת החכמה התנאית

אינה יכולה להתקיים אם אין אפשרות 'שרשרת מסירה'. המביאה גאולה לעולם'דבר בשם אומרו'הבאת

אל מקור , מכיוון שהזיהוי הזה הוא שמאפשר לחבר את ההלכה במישרין ובאופן מוסמך; לזהות את חוליותיה

. פה גם יחד- שבכתב ושבעל–אל בו ניתנה תורה לישר, סיני-אל מעמד הר, האוטוריטה של כל ההלכות כולן

נותקה 'חכמים משתמשים בו באותם מקומות בהם , ביטוי זה. 'הלכה למשה מסיני'קיים אמנם המושג

אין אנו יודעים , הלכה זו אין אנו יודעים מה מקורה': כביכול היו אומרים; 'אין ברירה' וכמוצא של 'השרשרת

כאותן הלכות , בכל זאת חזקה עלינו שהלכה היא. יתמוך בהוגם אין לנו ביסוס מדברי הנביאים ש; מי אמרה

לא באחריו כל פסוק , ל בהם מופיע ביטוי זה"ובאמת בכמאה מקומות במקורות חז. 'שנאמרו למשה בהר סיני

אפילו מה ', מאידך104. ממש כפי שיש לנו לצפות מעצם טיבו ומשמעותו של הביטוי–כדי לאששו או לסומכו

רוצה . שהוא צידה האחר של אותה מטבע105'להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסינישתלמיד וותיק עתיד

ואפילו תהיה –אם יודעים אנו מקורה של הלכה מסויימת ומי אמרה , אם ידועה לנו שרשרת המסירה': לומר

ש כל הלכה , כלומר. 'כאותן הלכות שנאמרו למשה בסיני, הרי היא שוב–בחינת חידוש גמור ו ד י ח ל כ ו

.58' עמ, מסכת אבות, טרופר 101 .75 הערה 44' עמ, פרק ב במבוא, לעיל 102 .107-102' וביתר הרחבה בעמ, 61' עמ, שם, טרופר 103והרי , הלכה למשה מסיני שכותבין בדיו על גבי העור: נמצא ניסוח הקרוב להבאת ראיה מן הכתוב להוציא אחד בו 104

מסכת סופרים הוספה ב (ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו, המקרא מסייע ).א' הל, והשווה גם מסכת ספר תורה פרק א. א' הל, פרק א

.ומקבילות) דף יז טור א(ד "ה, רק ב פאה פ'ירו 105

78ב הש כ ל אם ידוע מה מקור ההלכה ומי , יכול למצוא את החיבור הנחוץ אל מקור האוטוריטה העליוןה

.אמרה

) החידוש(מצאנו את שרשי השינוי , כך גם בעניין נטישת האנונימיות, כמו בעניין זיהוי החכמה עם התורה

הפן , כפי שראינו, שהוא(אולי בכדי לברוח מן הפסיאודונים , ס נטש את האנונימיות"ב. ס"ל אצל ב"של חז

ל נטשו אותה בכדי לשוב "חז; אך בעיקר משום שבטח באוטוריטה שלו עצמו106,)האחר של האנונימיות

םולבסס את האוטוריטה ה ל .שהתגלה לעיני ישראל כולו בהר סיני, ולקשור אותה עם מקורה האלוהיש

*

107התורה- דמותו של החכם בן) 5 .ד

חלו כמובן שינויים גם בדמותו , בתפיסת החכמה שחלו בזמנם של התנאיםבמקביל לחידושים ולשינויים

. יומם ולילה–התנא בתורה -כך הוגה החכם, כשם שהחכם הקדמון היה הוגה בחכמה: התורה-של החכם בן

רואים עצמם עילית , כן החכמים ותלמידי החכמים בני המאות הראשונות שלאחר הספירה, כמו חכמי המקרא

וכדרך שהיו החכמים . הם מזהים זה את זה ומזדהים זה עם זה במושא חכמתם הלוא היא התורהחברתית ו

התנאים לא - כך מחשיבים ומקדישים עצמם החכמים, תלמידיהם-הראשונים עוסקים בהוראת החכמה לבניהם

מאחר : בתוך כך מסתמן החידוש. להוראתה, אלא במדרגת חשיבות לא פחותה מזו, רק ללימוד התורה בלבד

הרי פירושה של אותה תורה הוא מעתה אחד מעיסוקיהם , ל עם מושג התורה"שמושג החכמה התמזג אצל חז

וכשם שהחכמה עבור החכם המקראי היא דרך חיים במובנים . המרכזיים של החכמים ונושא מרכזי בהוראתם

. היא דרך החיים– ההלכה –ופירושה המעשי של התורה ; 'עץ חיים'ל התורה היא "הרי עבור חז, רבים

שרשרת מסירתה . כפי שבררנו, ל"התורה היא מקבילתה של החכמה ומזוהה עמה בעיני חז: זאת ועוד

הראשונים למעמד החכמים , ל"שהם בראייתם של חז(המתחילה בהר סיני ומגיעה אל אנשי כנסת הגדולה

פה המקראית היוו את הקוטב הם הנביאים שבתקו–דרך הנביאים , עוברת מתוך כוונה רבה, )בזמנם שלהם

ל נוצרה כעין מזיגה מיוחדת בין דמות החכם "בזמנם של חז, למעשה. כפי שציינתי, הנגדי למעמד החכמים

הרואה , שליח האל אל העם, איש הרוח והאמונה, ולבין הנביא; הלמדן, החקרן, איש החברה הגבוהה, המקראי

.עצמו כממלא יעוד בשליחות חברתית ודתית

כאשר אבוא לדון בפרוט . ינות הדיון אציין שוב כי דברי סיכום אלה נאמרים על דרך ההכללה בלבדלשם תק

.התנא- יותר בכל האמור בדמותו של החכם, כמובן, אדייק) פרק שישי מחלק ב,למטה(י "בדמותו של רשב

*

)58-57' עמלעיל (ס משלמה המלך " ושמא יש לתלות את הדבר בהסתייגותו החריפה של ב 106 .244-239' עמ, גסעיף , בחלק ב פרק שישיראה למטה , התורה ומראי מקומות במחקר- עיון מופרט בדמותו של החכם בן 107

79בעלת , רותית אחתא כאל יחידה ספ" בכל דברי עד הנה התיחסתי אל מ:הערה חשובה לסיומו של פרקועוד

שאינם גורעים מן התמונה , דיוקים מסויימים-שיש בה אי, כמובן שזו הכללה. צביון אחיד פחות או יותר

א המונחת "מ-ב: אבל על דיוק אחד שומה עלי לעמוד במפורש. ונשהיא החשובה לעניינ, א"הכללית של מ

. ה מנתה המסכת חמישה פרקים בלבדכך שבמקור- ואולם אין חולק על; לפנינו היום כלולים שישה פרקים

מכל 109.אל המסכת בתקופת הגאונים, לדעת רוב החוקרים, נסתפח108'קניין תורה'הפרק השישי הנקרא

הציטוטים ממשלי . וודאי שפרק זה אינו ממקור תנאי ומשום כך לא כללתי אותו בתחומי המחקר שלי, מקום

.ה בלבד- נלקחו מפרקים אהבאים במסכת אבות אשר נלקחו בחשבונו של מחקר זה

**

:סיכום פרק ג

החל מן התקופות הקדומות ועד לזמנם של התנאים , ח"ערכנו מסע ארוך המתאר את תולדותיה של סה

-מן הפתגם הקצר המסכם נסיון, ראינו את צמיחתה של זו מן החכמה העממית. במאות הראשונות לספירה

רפוס שלם של חיבורים חכמתיים שחלקם עוסקים במתן עצות חיים באמירה שנונה וקולעת ועד ליצירת קו

עיון ודיון מפורט הקדשתי . לחיים טובים וחלקם עוסקים בשאלות הקיום בכלל והקיום האנושי בעולם בפרט

העלית את ההשערה כי ספר דברים אינו רק , וינפלד. בעקבות מ. למקומו של ספר דברים ביצירה החכמתית

בכך שהוא ביקש , בין השאר, ייחודו. אלא אפשר שהוא ראשיתה של ספרות זו, יתח המקרא"סה- חלק חשוב מ

- בתוך כך הקדשתי עיון לתפקידה של האסכולה המשנה. לקאנון–להפוך את חוק התורה לחוק הממלכה

ח "סה-בעיצוב הקאנון המקראי בכלל ו) הכרוניסטית(ימית - וממשיכת דרכה הדבר) הדויטרונומיסטית(תורתית

'חילונית'על היותה ; ח"עוד התעכבתי על תכניה ועל מאפייניה הספרותיים והרעיוניים של סה. בפרטבתוכו

שהסתתרו , ועל האנונימיות של יוצריה; )שהיא מכוונת אל האדם וענייניו הארציים, במשמע ('יתאוניברסל'ו

–ראית כולה יוחסה לו ח המק"סה-בהקשר לכך צויין כמובן שמו של שלמה המלך כמי ש. מאחרי הפסיאודונים

זו ממליצה ומדגישה את ערכו (ח עצמה " סהידי- על 'מומלצת'למרות שאת חכמתו קנה בדרך שונה מזו ה

עמדתי גם על ). 'החכמה הנאצלת'כדרך , וזה קבל את חכמתו כמתת אלוה ממעל; וחשיבותו של הלימוד

, יך לעילית חברתית מסוגרת למדיעל היותו משתי, מאפייניה המרכזיים של דמות החכם בן תקופת המקרא

בענייני הדת והפולחן ובחייהם של ) שכן מעורבות-כל(שעסוקה בעיקר בעצמה ובענייניה ולא גילתה עניין רב

שענייני דת וחברה , אפשר למצוא בדמות הנביא המקראי, כך ציינתי, את ניגודה של דמות החכם. פשוטי העם

.'כאש בעצמותיו'היו

על הרוח : מקראית-ח בתקופה הבתר"החידושים ועל השינויים שחדרו לתוך סהבהמשך עמדתי על

ואשר הפכה להיות מרכיב , שאת משביה הראשונים מצאנו כבר בספר דברים, הלאומית שהחלה לנשב בה

שמים , תורה קנין אחד: ה קנינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הןחמש: במשנה יא, על שום האמור בסופה 108 . בית המקדש קנין אחד, ישראל קנין אחד, אברהם קנין אחד,וארץ קנין אחד

תקופה שיש –בתקופה שבין פסח לשבועות , ש"א במוצ"מ- יתכן שסיבת הדבר נעוצה במנהג הרווח מאז ועד היום לקרוא ב 109 .274' עמ, מסכת אבות, לרנר: אהר. בה שש שבתות

80

על הזהות שהחלה מתגבשת בין החכמה לבין ; סירא ומחברים חכמתיים אחרים בני זמנו-זהות מרכזי אצל בן

תורה : ועתה יש לדייק (ל"בזמנם של חז ס ושהבשילה לזהות גמורה בין החכמה והתורה"באצל ' ה- יראת

ח מן האנונימיות ומן "על יציאתה של סה; )במשמע הפרשנות לתורה שבכתב, ע"שבכתב עם תושב

-צוואת השבטים ושאר חיבורים פסיאודו, חכמת שלמה, קומראן(וחזרתה אליהם ) ס"שוב ב(הפסיאודונים

ס ופותח ואף זכה ליישום מעשי "שנרמז תחילה אצל ב, 'החכמה הנאצלת'על הדגשת מרכיב , וכן; )םאפיגראפיי

). וספרות הפשרים'רז נהיה'ה(בהשקפת עולמם ואורחות חייהם של אנשי קומראן

, התבלטו ביותר שלושה חידושים, ל את מקומם על בימת ההיסטוריה של העם היהודי"כאשר תפסו חז

נובעים זה מזה , חידושים אלה אחוזים זה בזה. ל"שורשיהם בדורות שקדמו לחז, גם הם, ואשר כפי שראינ

שרשרת המסירה ונטישה , פ"הזהות הגמורה בין החכמה ובין התורה שבכתב ושבע: ומשרתים זה את זה והם

ל "תה לחזראינו כי הזהות בין חכמה ותורה נחוצה הי. 'האומר דבר בשם אומרו'סופית של האנונימיות לטובת

נחוצה בכדי לקשור , שרשרת המסירה; מפרשיה ומלמדיה, בכדי להסס את מעמדם וסמכותם כאוחזי התורה

הלכותיה ודקדוקיה ' – שם ניתנה תורה, אל מקור הסמכות שלה במעמד הר סיני) ע"התושב(את ההלכה

שכל , שרת המסירהואילו נטישת האנונימיות חיונית לביסוסה של שר; לישראל ולחכמיו – 110'ופירושיה

כיוצא באלה גם באשר לדמותו של . מוכרות וידועות ושואבות את סמכותן זו מזו, חולותיה מזוהות בשמן

גם בתוך חברתם האינטימית של אנשי ; ס עדיין היה החכם איש האצולה האליטיסטית"בזמנו של ב: החכם

אך עם עלייתם . מהותית מזה של חבריהם לכתשונה , מקום מיוחד) 'המשכילים'(קומראן עוד נועד לחכמים

מתוך מודעות גדלה , אלא גם מעורבים בתוכו ומשרתים אותו, נהיו החכמים לא רק מנהיגיו של העם, ל"של חז

ל בין "הזהות שראו חז, בלי ספק, תרמה לכך .והולכת לצרכי הקיום היומיומי של כל איש ואיש מישראל

–המדקדק בכללים , הלמדן, כך נוצרה אותה מזיגה בין החכם המשכיל. החכמה ובין התורה וההלכה שלצידה

ומה .החי מקרוב את הוויית החיים המלאים והתוססים של העם הפשוט; איש הרוח והדת, לבין הנביא

ואין יותר . כל החפץ יבוא וילמד: פתוחה מעתה לכל אחד, תורה/ הדרך אל החכמה–שחשוב לא פחות

אלא כל איש ואיש לפי מידת . צא באלה רוחני וכיו'משקל'לשייכות מעמדית או או , שיבות לייחוס אבותח

. גדולתו בהךכ, שקידתו ובקיאותו וחשקו בתורה

שהוא אולי הספר המקראי , בין ספר דברים המקראי, רמזתי על זיקה לכאורה שנתגלתה לנו–ולבסוף

זיקה זו אברר . הספרי דברים–נאים לבין מדרשו של ספר זה בספרות הת, הראשון שנוצר ברוח החכמה

ב יכולים אנו לראות "סד- אולם כבר עתה רצוני לומר שגם ב; )פרקים ראשון ושביעי, חלק ב(לעומקה במקומה

.ח בתוך הקורפוס הנרחב של ספרות התנאים"נציג חשוב של סה

* * * *

.ב' פר, סיפרא בחוקותי 110

81

: פרק ד

הקאנוניזציה אודות המקראדברים אחדים של

שלו ; ל קשורה קשר הדוק לשאלת מעמדו הקאנוני"שאלת התערותו של ספר משלי אל תוך ספרות חז

במעלה הדיון בשאלת . השירים וקהלת- שיר–עצמו ושל שני הספרים הנוספים עמו המיוחסים לשלמה

לגנוז את ספריו של שלמה , ככל הנראה, כוונה שהיתהאעסוק בהרחבה במשמעות שיש לייחס ל, המחקר

עלי לבחון תחילה , אך בכדי לברר את מכלול השאלות הקשורות במעמדם זה של ספר משלי ואחיו1.המלך

אין כוונתי לדון כאן בשאלת . כמה נקודות יסודיות בשאלת הקאנוניזציה בכלל וזו המקראית בפרט

בחיבור זה , אין מקום. שאלה זו רבת פנים היא וסבוכה ביותר. מקהך בכל רוחבה ועו"הקאנוניזציה של התנ

נחוץ לבחון ולדון בשלושה היבטים של שאלת , לי. לשטחה לפני הקורא על כל פניה וענפיה, וגם אין צורך

אודות התערותו של ספר משלי בספרות , הנוגעים באופן משמעותי בשאלת המחקר שלי, הקאנוניזציה

השלבים המאוחרים של תהליך , כי בפרט" מהותו של קאנון בכלל והקאנון התנ:ואלה הם, התנאים

אשר משרים כתבי הקודש על קורא'טומאת הידיים'שאלת , ובצמוד לכך; 'כתובים'הקאנוניזציה של ספרי ה

אבל לאמיתו שלדבר עומדת מאחריה שאלה , על פי דרך ביטויה היא טכנית לכאורה, שאלה זו. בהםהנוגע

שיהוו , ספר משלי, אסיים פרק זה במשפטים ספורים אודות מעמדו הקאנוני של נושא מחקרי. ביותרמהותית

.הקדמה לדיון רחב יותר בהמשך

הבעיה המתודולוגית–מהו קאנון ומהי קאנוניזציה . א

הסיבה לדבר נעוצה כפי הנראה . 'קאנון' למונח מוסכמתקשה למצוא בספרי המחקר הגדרה ברורה חדה ו

הניסיונות . מקורו בנצרות אשר הגדירה באמצעותו את אסופת הספרים המקודשים שלה' קאנון'שהמונח , בכך

משום ; נתקלו מיד בקשיים ובעיוותים רבים, למשל, אשר נעשו להחיל את המושג הזה על הקאנון היהודי

- ובכל. ר לגבי זה המוסלמיבין הקאנון הנוצרי לבין הקאנון היהודי וכן הדב, בכל מובן שהוא, שקיים שוני גדול

קאנון : אפשר לי לומר בערך כך' קאנון'אם אנסה למצע את השקפות החוקרים בשאלת מהותו של , זאת

מקודשים כתבים אלוהי, הינו אוסף ממקור להיות דתית , הנחשבים עדה מעבירה באמצעותם

אמונתה עקרי הפולחן שלה, מסויימת את וערכיה, דרכי חוקיה לדורמדור, מערכת .2

בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו 1

. ואילך194' עמחמישיפרק , בהרחבה בחלק ב ראה. פרק א' א א"ן נו" אדר.אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם, סנדרס; קאנון, ליימן; 9-7' עמ, מבוא לקאנון, הרינגטון; האסופה המקראית,הרן: למבואות ומחקרים אודות הקאנון ראה2

האסופה (היטב עמד הרן על הבעיה הטרמינולוגית האמורה כאן . 79-77' עמ, מבוא לברית הישנה, ילדס'צ; 839-838' קאנון עמ' קאנון'בדיונים שלנו ישמש המושג ...: במשמעו הנוצרי דוקא'קאנון'לדידו משמש המונח והטעים כי; )26-24' עמ, המקראית

).25' עמ, שם (')ונתונים בהשגתו של כל אדם(רשימת ספרי קודש המכילים את עיקרי האמונה 'כנסיתית כ-במשמעותו הנוצרית

82

המונחת לפנינו הינה , אנתולוגיה קדושה, מתי אנו יודעים שספר? להיות קאנון, מתי הופך אוסף כתבים

:בכדי שקאנון יחשב לכזה עליו למלא אחר שלושה עקרונות בסיסיים, באופן הפשוט ביותר–? קאנון

).השראה אלוהיתאו שנכתבו ב, ממקור אלוהי: כלומר(שהכתבים הכלולים בו הם מקודשים ) א

.'קאנוניים'הכריז עליהם בפומבי שהם מקודשים ושהם , בעל סמכות, שגורם כל שהוא) ב

. אין להוסיף על הכתבים הכלולים בו ואין לגרוע מהם; 'חתום'הקאנון הינו , שמשעה שהוכרז על כך) ג

ובע שספריו של מעיקרון הקדושה נ: משלושה תנאים בסיסיים אלה מסתעפים תנאים וכללים נוספים

מאחר שהקאנון הינו ספר שיש : ועוד. הקאנון יהיו נכתבים בדרך מיוחדת וכן נקראים ונשמרים בדרך מיוחדת

ומאחר שעיקרי האמונה וכללי הפולחן הם חלק אימננטי מן הכתובים הנכללים , לקרוא בו וללמוד ממנו

יה יוכלו בני הדורות החולפים לפרש את פ-על, חיוני שתצורף אליו מערכת ידועה של כללי פרשנות, בקאנון

מצוי כבר חלק מן הפרשנות באגרותיו של פאולוס , בנצרות; ע"ביהדות הרי היא התושב. הכתובים הכלולים בו

בהמשך צורפו לפרשנות זו גם הדוגמות ; בין כתבי הקאנון עצמו, כלומר, המפרש את בשורות השליחים

, בחלוף הדורות. של חכמי הדת) צווי ההלכה(עה והפאתואות ואילו באיסלאם אלה הן השרי. הכנסיתיות

הקאנון : 'מדרגות בקודש'ומתוך כך נוצרו ; לבין הקאנון עצמו, היטשטש הגבול הדק שבין המערכות הפרשניות

ניתן , כי גופו"בתוך הקאנון התנ. ומערכות הפרשנות הן ממעלת קדושה פחותה, עצמו נחשב למקודש ביותר

, היא המקודשת ביותר'תורה'ה): אף כי אין מדובר במערכת פרשנות פנימית(מעלות קדושה כן לזהות -גם

גם בכך שונה הקאנון המקראי מן 3. הם ממעלת הקדושה הפחותה ביותר'כתובים' וה'נביאים'פחות ממנה ה

.הקאנונים הנוצרי והמוסלמי ושוני זה יעסיקנו בהמשך

, אירוע מסוים שקרה במקום ובזמן מסוימיםהיינו, לה מוגדרתמעיקרון הפומביות נובע שיש לקאנון התח

ספריו ואיגרותיו הוכרז לראשונה בפומבי 27על , כך הקאנון הנוצרי. 'קאנון'י הגוף המסוים שהכריז עליו כיד- לע

קרה באיסלאם , אף כי קצר ונמרץ בהרבה, וכך מהלך דומה4. לספירה325בסינוד הידוע של ניקאה בשנת

מאן איבן עפאן להעלות על הכתב את כל דרשותיו של מוחמד והכריז 'ליף עות' ציווה הח650/1נת כאשר בש

שמשעת ההכרזה הקאנון , מצטרף לכך גם העיקרון השלישי). הספר שיש לקרוא ('הקוראן'כעל על אסופה זו

.אפילו אות אחתהוא חתום וסגור ומכאן והלאה אין להוסיף עליו ואין לגרוע ממנו ואין לשנות בו

ובעיקר מן ; אנו גוזרים מתוך הידוע לנו על ספרי הקאנון המוכרים לנו, יש לומר, את המאפיינים האלה

בבואנו לבחון את הקאנון היהודי לאורן של הגדרות אלה אנו נתקלים , אך כאמור. הקאנונים הנוצרי והמוסלמי

אבל לא נביאים . ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים, מניחין ספר תורה על גבי תורה: תא שמע 3

ועוד ביטויים רבים כיוצא בזה המבטאים את מדרג ; )א" כז ע'בבלי מגי (ולא חומשין על גבי תורה, על גבי חומשיןוכתובים .הקדושה

, 1443 ורק בשנת ,גם לאחר הסינוד של ניקאה רבו מחלוקות בעולם הנוצרי הצעיר באשר להיקף הקאנון ותכולתו, אמנם4על שלבי התהוותו של הקאנון . ספרי הברית החדשה באופן סופי27שתם של כל אישררה המועצה האקומנית של פירנצה את קדו

. הוא גם המקור ממנו לקחתי את הנתון הזה; 37-28' עמ, האסופה המקראית, הנוצרי ראה סיכום ממצה אצל הרן

83

חסר בו , ההכרזה, העיקרון השני. קרון הראשוןך שלנו מתקיים בבירור רק העי"מסתבר שבתנ. מייד בקשיים

כפי , מאידך5.לחלוטין ועיקרון החתימה הנובע מעקרון ההכרזה מתקיים בו רק בדיעבד ומתוך עמימות רבה

הינו בעל חשיבות , המרכיב הפסאודונימי בייחסו של הספר, זאת באריכות בפרק הקודםותיארתי תי הטעמש

– חשובה שבספר מהווה חוליה מחברתמימשום שהמרכיב הפסאודוניזאת . רבה במהלך הפיכתו לקאנוני

וכוח: במילים אחרות). ההכרזה(לבין העיקרון השני , )הקדושה( בין העיקרון הראשון –כמעט חיונית

הוא המקנה תוקף של קדושה דתית לסנקציה המלכותית של , המוצקאודונימייהפס מסווההסוגסטיבי של ה

; כפי שראינו הספר הראשון שנעשה בו מהלך כזה הוא ספר דברים. אף חסרהוברהמעומעמת ול, ההכרזה

– 'תורת משה' הם ספרי –נחשבו גם שאר ספרי התורה , ונראה הדבר כי בהשראתו ובהשראת ייחוסו למשה

מעשה זה של הקניית מעמד 7. ומכאן החל להתבסס מעמדם הקאנוני6;לספרים שחותם הקדושה מוטבע בהם

בשלהי תקופת ) 'דויטרונומיסטית'ה(תורתית -יים לספרי החומש מיוחס לאנשי האסכולה המשנהקאנוני מסו

, אף כי עקיפה, עדות ראשונה8.בראשית תקופת שיבת ציון) 'כרוניסטית'ה(ימית -או לאסכולה הדבר, גלות בבל

זה מקביל במידה נוסח . יכולים אנו למצוא בנוסח התורה של השומרונים, למעמדם הקאנוני של ספרי התורה

ושינויים בולטים ; להוציא שינויי נוסח קלים שניתן להסבירם כשגיאות העתקה(רבה ביותר לנוסח המסורה

כגון נוסחם לעשרת הדברות של ספר , יותר שהם ללא ספק תוספות הרמוניסטיות או אידיאולוגיות מאוחרות

השומרונים נבדלו ). מ לדברים פרק כז"נוההשווה – המוסיף את הציווי להקים מזבח על הר גריזים, דברים

המצאות נוסח התורה על כל חמשת 9.ס" לפנה4בשלהי מאה , סופית מן היהודים בסוף התקופה הפרסית

למעמדה הקאנוני של התורה ) terminus a-quo(מהווה אפוא ציון זמן תחתון , ספריו בידיהם כטקסט מקודש

כי בעת 10,חוקריםהמכאן מסיקים . את ספרי הנביאים או הכתוביםאין הקאנון השומרוני מחזיק, מאידך. כולה

שנתפרדה עדה זו מן הזרם המרכזי של היהדות טרם נתגבש וטרם נתקדש אוסף הנביאים וודאי שלא

את המספר !) בעקיפין( המקור הרבני הראשון המציין :מכאן והלאה מטשטשות מאד העובדות. הכתובים

תחילת המאה זמן עריכתו הוא ש11א"ע, תענית ח, ך הוא התלמוד הבבלי"עשרים וארבעה ביחס לספרי התנ

אך כאשר ). 54-48' עמ, האסופה המקראית(פיה הוא מגדיר את תהליך יצירת הקאנון - הרן יוצר טיפולוגיה משוכללת למדי על5

הוא מותח ומגמיש את גבולות הטיפולוגיה שלו עד שהם יכולים להקיף כמעט כל יצירה , הוא בא לדון ביצרתו של הקאנון המקראי .ספרותית

מובהקות זו באה לידי ביטוי בכך שמשה הוא . מובהקמימבין ספרי החומש רק ספר דברים הינו ספר פסאודוני: יש לדייק 6ואולם משייחוס זה התבסס בתודעת העם הפכו . רק כתיבתם יוחסה למשה ורק בדיעבד, שאר ספרי החומש, לעומתו. בספרהדובר

. קאנוניים–כל ספרי החומש למקודשים ולאחר מכן של הקאנון– אבנספח וראה דברים נוספים בעניין זה . 31-30' האסופה המקראית עמ. 'קדושה פרוטוקאנונית' הרן מכנה זאת 7

.295-290' עמ, למטה –ברים ספר ד .49-48' מבעיקר ע, מחלק זהפרק בסוף בלמעלה , ראה דברי בעניין זה 8 .283-281' עמ, השומרונים, תדמור 9

. בפרק זה2הערה , לעיל 10, יותרד עומקורות מאוחרים. רב אדא בר אהבה מסדר מתניתיה עשרין וארבע זמנין כנגד תורה נביאים וכתובים 11

. ר יב"קה; יא, ש רבא ד"שה; טז, רבא יג' במד: הם ,המזכירים זאת

84

לא על הזמן בו קרה הדבר , אין להקיש ממנו על התהליך בו הוכרו העשרים וארבעה כקאנוןו; פירההשישית לס

מזמנם של התנאים ישנם הדים על , מתקופה מוקדמת קצת יותר. ואף לא על הגורם המוסמך שהכריז על כך

יעמוד כמובן – משלי –אחד מהם . בדבר קדושתם של ספרים מסויימים וספריו של שלמה בכלל זהמחלוקות

כל שיש בידינו הם רמזים ושברי רמזים כגון עדות , מסוף ימי הבית השני12 .באחד ממוקדי הדיון בהמשך

קי הקאנון וכגון רמיזה אפשרית לשלושת חל13,בספרי הנביאים) הפטרות(לקיומן של קריאות ליטורגיות

אלה 16. ומכתבי קומראן15, ובדומה לו רמזים אחדים מן הברית החדשה14,בתרגומו היווני של ספר בן סירא

אך וודאי שטרם התגבש(כבר החל להתהוות , שבמרכזו ספר תהילים, 'כתובים'מרמזים לאפשרות כי קובץ ה

, שמו של החלק השלישי. איהנה לפנינו ראשיתו של הקאנון המקר, ומכללא אנו יכולים לומר, )סופית

ב יד "ב(ך לפי סדרם רק בתלמוד הבבלי " ומניין כל ספרי התנ17גם הוא מופיע לראשונה רק בתוספתא, 'כתובים'

או 19, ושל אבות הכנסיה18 של יוספוס פלאביוסיהם ספרים בספר22כיוצא בזה אפשר לציין את מניין . )ב"ע

במאות הראשונות שלפי , דמות הקאנון היהודי– באחת 20).עיעזרא הרבי( ספרים בספר חזון עזרא 24- רמיזה ל

שלושה ספרים ). או שלא, 'מטמאים את הידיים'על היותם (השירים וקהלת המחלוקת נסבה על דבר קדושתם - באשר לשיר12

לכן בקשו חכמים לגנוז . לים בהםעוררו מחלוקת וספקות בלב החכמים בשל תכנים מסויימים הכלו, איוב ומשלי, יחזקאל, נוספים .כפי שנראה להלן, מאשרת ומוכיחה את קדושתם'גניזה'אבל דוקא לשון . אותם

, ויהי אחר קריאת התורה והנביאים. ויבואו אל בית הכנסת ביום השבת וישבו[...] ויצאו פולוס והאנשים אשר אתו 13תיאור זה מדבר על אירועים . )דליטש. פ: תרגום. 15-13פסוקים מעשי השליחים(' וגו...וישלחו אליהם ראשי הכנסת לאמור .אך ניכר ממנו כי מדובר במנהג המושרש כבר דורות רבים, שקרו באמצע המאה הראשונה לספירה

ביטוי זה מכוון ככל . 'הספרים האחרים'הנביאים ו, מזכיר בהקדמה את תורת האבות, סירא-י נכדו של בן" התרגום שנעשה ע14 .א' הערות להקדמה עמ, סירא-בן, סגל: ראה. שבזמנו עוד לא באה לכלל גיבוש'כתובים'ה לאסופת ההנרא

. בנביאים ובתהילים, עד שלא יקויים בי הכתוב בתורה... : לאחר שקם לתחיה, שם אומר ישו לחסידיו, 44לוקס כד : כגון 15 .)דליטש. פ: תרגום(

). 10שורה , חלק ג', מקצת מעשי תורה'מגילת (]ד[ביאים ובדוי]י הנ[בספר]ו[בנו אליכה שתבין בספר מושה ]ואף כת[ 16 בהקשרים הללו הם כינוי 'תהילים'). הערה קודמת(בדומה למה שנכתב בלוקאס , מתיחס ככל הנראה לתהילים']ד[דויוב'הכתוב

.139' עמ, המגילות המקראיות, טלשיר: ראה. אפשרי לכל ספרי הכתובים כולםאבל מהקשרה , במשמע קבוצה של כתבי קודש'כתובים'באה המילה , ה, גם במשנה ידיים ג, אמנם. יב, ש ב"רה; יב, ב' ברכ 17 . דוקאך"קובץ השלישי של התנל הכוונהאין ו נראה שכוונת הדובר היא לכלל הכתבים המקודשים כולםשםאלא שהוא רק , ך" ספרי התנ24ו של פלאביוס כולל את כל קשה להכריע אם מניינ. יד' עמ', ח' א, קדמות היהודים, פלאביוס18

או ; )'ע'-ך בתרגום ה"כפי שהוא הדבר בגירסה היוונית של התנ(איכה + ירמיהו ; רות+ כגון שופטים –סופר אותם אחרת רים גיא דרשן ד ספ"ב או הכ"לאחרונה עסק בשאלת הכ. שבמניינו זה באמת חסרים עדיין שני ספרים שהוכנסו לקאנון לאחר זמנו

) 22(ב העברי "א-ונגזרו ממספרי האותיות ב, ד הם טיפולוגיים"ב או כ"טענתו המרכזית היא כי המספרים כ). ד ספרים"כ, דרשן(, מגילות24-כל אחת מהן ב, כי המקור לכך היא דרך סידורם של האיליאדה והאודיסיה של הומרוס, עוד סובר דרשן). 24(והיווני

רבים ידי-עלשכתבי הומרוס נחשבו , כחוקרים אחרים שהוא מביא מדבריהם, אף שדרשן סבור. ולם ההלניסטיבספריות ברחבי הע אסופות של הן קשה להסיק מכאן כי עצם סידור נראה ליזאת-בכל, ושהיו המסד והטפחות לחינוך ולתרבות ההלניסטית, לקאנוניים

.חותך להיות האסופות הללו קאנוניותהוא לעצמו סימן מכריע ו, ספרים24 או 22בתבניות בנות אוריגינס , )פירה לס2סוף מאה (מילטוס מסרדיס : ב ספרים באסופת ספרי הקודש של היהודים"ארבעה הם המונים כ 19

אבל אין הסכמה ביניהם ). 420-342(והירונימוס בעל הוולגטה ) 373-296(אתנסיוס מאלכסנדריה , )251-182שנת (מקיסריה כך יש מהם . ואף לא באשר לתכולתה של האסופה) שופטים+רות, כגון( צירופם של מספר ספרים לספר אחד לא באשר לדרך

השירים וקהלת בתוך -שיר, כולם מונים את משלי, אגב. אגרת ירמיהו וספרי המכבים, המונים בין ספרי האסופה גם את ספר ברוך ).10-6' עמ, ד ספרים"כ, דרשן: י"עפ. (האסופה

, שהשתייך בוודאי לחוגי האפוקליפסה בשנים האחרונות שלפני החורבן, הסופר. תרנג' עמ, 45' פרק יב פס, זון עזראח, כהנא 20 שהאלוהים הכתיב לו 70 ספרים ועוד 24במקום הנזכר הוא מציין בלשון רמזים . מציג עצמו כעזרא הסופר הרושם את זכרונותיו

להמוני העם על , היינו ('לראויים ולשאינם ראויים' ציווה עליו האל למסור 'יםהגלו' הספרים 24את . ביד חמישה חכמים נוספים

85

ומצב עניינים זה מאלץ אותנו להודות כי אין אפשרות לדבר על הקאנון ; היא מעורפלת לגמרי, ואחרי הספירה

אפשר למדוד אותו -ואי; באותם מונחים בהם מדברים על הקאנון הנוצרי או המוסלמי, של אותם ימיםהיהודי

:אשר אני מבקש להציע להלן, גם מעלה מספר שאלות ומספר תובנות, מצב עניינים זה. דהמי- באותם קני

יכולים ספרי , האם למשל? קודשהלגבי אבחנה אפשרית בין ספרי קודש לבין ספרי , אולי יש מקום לשאול

התשובה? קודשה ספרי אותם שיכונובעוד שבתוך הקאנון ימצאו רק, קודש סתם להימצא מחוץ לקאנון

יכולה כמובן להתבסס על אבחנה , פ בפרט"ל בכלל ושל התורה שבע"מתוך האספקלריה של ספרות חז, בדיעבד

ל ספרי קודש אשר לגביהם חלות "אם הגדירו חז: כלומר. בין ספרי הקודש השונים– אם נעשתה –שנעשתה

הרי נוכל , )ונייםהם הספרים הקאנ, 'עשרים וארבעה'הם ה(קודש ההלכות אחרות מאלו החלות על ספרי

אין אנו מוצאים הלכות המיוחדות . ל"למיטב ידיעתי אין אבחנה כזו בדברי חז, ברם. לענות על שאלה זו בחיוב

21.ולצידן הלכות המיוחדות לספרי קודש סתם, שהם ספרי הקאנון, )ל" בלשון חז'כתבי הקודש'(קודש הלספרי

אבל ההלכה , 'שאין קורין בהן' וספרי קודש ' בהן)וראיםק(שקורין 'מאידך ישנן הלכות המציינות ספרי קודש

שקורין ' ממש כבספרים 'שאין קורין בהן'יש לנהוג בספרים : כלומר, לגבי אלה ואלה היא אותה הלכה עצמה

המסקנה העולה מכאן היא כי לעת גיבושה הסופי של ההלכה המשנאית . ומשמע מכאן שקדושתם שווה22'בהן

כי לעת ההיא היו ספרי , ומשמע מינה; )הקאנוניים(י קודש סתם לבין ספרי הקודש לא היתה אבחנה בין ספר

להלן אדון בהרחבה יתרה –? אך האם עלינו ללמוד מכאן שכך היה מעולם ומאז. הקודש גם ספרי הקאנון

כאשר , ברם. ובמשמעויות העולות ממנו'כל כתבי הקודש מטמאים את הידיים'לי "במשמעות הביטוי החז

האם פירוש הדבר באמת שהם מתכוונים לכתבי , 'כל כתבי הקודש מטמאים את הידיים': ל"ים חזאומר

ן ו נ א ואם כן ? ל"היתה קיימת בתודעת חז) כפי שאנו משתמשים בו היום(האם מהותו של מושג הקאנון ? ק

שאחד , ון ובין מושג הקאנ'כתבי הקודש' נוצרה זהות בין אכןנראה שבמרוצת הדורות, כפי שאמרתי? ממתי

או אפילו מתקופת ? אבל האם כך היה מימים קדומים23. הספרים הכלולים בו24ממאפייניו הבולטים הוא

כי מתחילה לא היתה זהות ) ודעתי אף נוטה להסכים עם השערה זו(יתכן בהחלט . בכך אין כל וודאות–? יבנה

יש . אלה ימסרו רק לחכמים מביני סוד ורמז, שהם ספרי חכמה נשגבה, הספרים האחרים70ואילו ; )המשכילים וההדיוטות שבהם

30שנת ( כבר בזמנו של המחבר אשר קיימת, לאסופת ספרי המקרא– כמעט מפורש –חוקרים הרואים בקטע זה רמז ברור ואולם לדעתי זהו זיז צר מאד . שהמחבר מקווה לראותה, אפוקליפטית-סודית, ולצידה אסופה מקודשת אחרת; ) בערךפירהלס

אין כל בטחון לאילו ספרים התכוון הכותב ויתכן שהמספר שנקב כולל ספרים השונים מאלו שנכללו בסופו של דבר . להאחז בו .בקאנון היהודי

אמר להן רבן : יט, ידיים ב' פעם אחת בתוס: ל כולה"בא רק שלוש פעמים בספרות חז) א הידיעה"ללא ה ('כתבי קדש' המונח 21כתבי 'מופיע הביטוי ) ו, ידים ד(אבל במקבילתו של ציטוט קטע זה במשנה . 'וגו יוחנן בן זכאי כתבי קודש חיבתן טומאתן

פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים ' צדוקים קובלין אנו עליכאומרים : ונראה כי הוא עיקר'קודשהפעם שניה בא .' וגו כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן [...] ר יוחנן בן זכאי"וספרי הומריס אינו מטמא את הידים א

ובשלישית ; ע תיבות אחדות לפניו המופי'כתבי הקדש'אך גם שם ברור כי זהו חילוף מן הביטוי ; הביטוי בתנחומא קרח סימן א .והיא הלכה המכוונת לכתבי הקודש בכלל, המדבר בהצלת כתבי קודש מאבדן או הפסד, ה המוצא"ד, במדרש שכל טוב שמות טז

.ומקבילות) א, משנה שבת טז (כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן 22 11הערה (, 'תורה נביאים וכתובים'כנגד ) אלה'זמנים'כך מהם -ואין זה משנה כל( זמנים 24 בר אהבה מסדר כאשר רב אדא 23

.אף אם לא כונה כך בפי חכמים; על תודעת המושג קאנוןו, אנו יכולים להסיק כמעט בוודאות על קיומו של קאנון) לעיל

86

תה של המאה השניה לספירה שררה הרומזות בבירור כי עד ראשי, ישנן כמה עדויות נכבדות, אדרבא. כזו

הבה נבחן . 'קאנון' ו'כתבי הקודש'ולכן עלינו להיזהר מליצור זהות מלאכותית בין המושגים , מציאות אחרת

הספרייה של קהילת קומראן –והשניה ; ך" תרגום השבעים לתנ–האחת , שתים מן העדויות שהזכרתי

.ז ועד היום והולכת וחושפת את צפונותיה מא1947שנתגלתה בשנת

24,ס" לפנה3- באמצע המאה ה, הסברה המקובלתפי-לע, נוצרהחל להיווצר )'ע'- ה(ך ליוונית "תרגום התנ

ך ומוסיף עליהם עוד מספר ספרים שאינם כלולים בו "תרגום זה מקיף את כל ספרי התנ. בעיר אלכסנדריה

שונה מאד מסידורם בנוסח , )פרי התורהלבד מס( סדר הספרים בו 25).'הספרים החיצוניים'או , 'אפוקריפה'ה(

החל מבריאת , בראשון ספרים היסטוריים: המסורה ומקובל להניח שהאסופה כולה מחולקת לשני חלקים

, מנוסח התרגום ברור: זאת ועוד26.ובשני כל היתר והם ספרי הנבואה וההגות; ציון- העולם ועד שיבת

שונה ואפילו שונה מאד מן הנוסח המוכר לנו , מיםשבהרבה מקומות היה נוסח המקור שהונח לפני המתרג

אי אפשר היה לקיים ן י עדי'ע'- די בעובדות אלה כדי לומר לנו כי לעת עריכתו הסופית של ה. 'נוסח המסורה'כ

אם לא , לפחות רובם–וודאי שהספרים שנכללו בו , מאידך. מושג הקאנון כפי שהגדרנוהו למעלהאת כלל בו

המתאר את מלאכת , דבר זה עולה בבירור הן במישרין מאגרת אריסטיאס. מקודשים נחשבו להיות –כולם

והן בעקיפין מדבריהם של היסטוריונים בני 27; של היהודים'כתבי הקודש'התרגום ומזכיר במפורש את

גוף הטקסט היחידי . 'ע'- ומכוונים לספרים הכלולים בתרגום ה'ספרי קודש'התקופה המדברים גם הם על

המקודש ביותר , שתיאור מעמדה, לומר עליו שרכש כבר מעמד המתקרב למעמד קאנוני היא התורהשניתן

. ובהכללה ניתן לומר כי נחשבה כבר לקאנונית; מובא בהבלטה רבה באיגרת אריסטיאס, בקרב יהודי התקופה

י היהודים אלא בעיקר מכך שהכותב מדגיש כ, 'ספרי קודש'מסקנה זו משתמעת לא רק מכינוי ספרי התורה

כאשר הכותב מציין את , ופעמים בעקיפין28דברים אלה נאמרים פעמים במישרין. מנהלים את חייהם על פיה

שהרי מה טעם לתרגם את ; הזיקה שבין מעשה התרגום לבין הצורך לשחרר את היהודים העבדים במצרים

הקאנוני של התורה תיאור כמו כן מעידים על מעמדה29.פיה- התורה אם אותם יהודים לא יוכלו לחיות על

31; תיאור מגילות הקלף עליהן נכתבה התורה30;ובעיקר דיני כשרות המאכלים והמשקים, טעמי המצוות

150- ספרי הנביאים והכתובים תורגמו בהדרגה במרוצת כשאר. בראשונה תורגמו ליוונית חמשת חומשי התורה בלבד 24

.כל אחד בתורו אל הקודקס, השנים הבאות וצורפו .מכבים ועוד, יהודית, מזמורי שלמה, תפילת מנשה, סירא- כגון משלי בן 25ן היסטוריים לפי טיבם או מעי, טוביה ומכבים הם ספרים היסטוריים, כגון שספרי יהודית, אף כי גם בחלוקה זו יש חיספוסים 26

.ולכאורה היו אמורים להיכלל בחלק הראשון .עא-א' עמ, אריסטיאס, כהנא 27 .טז, סימנים ה, שם 28 .סימן טו, שם 29 . קסט–סימנים קכח , שם 30 .סימן קעו, שם 31

87

הכולל שבחים לעושיו מחד ומאידך קללות למי שיעז , ולבסוף תיאור הטקס בו התקבל התרגום לאחר השלמתו

32.תוספות או השמטות, להטיל בו שינויים

ספרים מקודשים המטופלים 24 המקיף ,'קאנון' לבין 'כתבי קודש'זהות בין - ב זה של איעדות נוספת למצ

מצבה של זו מלמד כי אפילו במהלך . יכולים אנו לראות מספריית קומראן,משמעיים-פי כללים ברורים וחד- על

עצם הגדרתו הראשונה לפני ואחרי הספירה עדיין לא נוצקו הדפוסים הקבועים והמחייבים הנובעים מותהמא

ואף לא למספרי העותקים 33,אין כוונתי בזה רק להעדרה של מגילת אסתר מספריית קומראן. של הקאנון

אלא בעיקר . מספרים שאינם משקפים את מעמדם וחשיבותם של הספרים–שנתגלו מספרי המקרא האחרים

במקומות שונים בתוך כל אלא פזורים היו במערות שונות ו, כוונתי לכך שהספרים לא נתגלו במקום אחד

המצאות הבדלי נוסח בין עותקים שונים של ; היות הספרים כתובים חלקם על קלף וחלקם על פפירוס; מערה

אין ספק שלפחות חלק מן , עם זאת34.ועוד) רק חלק מן ההבדלים ניתן להסביר כטעויות העתקה(אותו ספר

דבר זה אנו למדים . למקודשים בעיני אנשי הכת נחשבו–או אף כולם , אם לא מרביתם–הספרים שנמצאו

שהיא בלי ספק אחד הגילויים המרתקים של ספריה זו ושל הכת אשר יצרה , בין השאר מספרות הפשרים

מתוך ספרות הפשרים אנו למדים שאנשי הכת קראו בספרי הנבואה שנוצרו מאות שנים לפני זמנם . אותה

כי , פירושו של דבר. את עצמם ואת אירועי זמנם) פנים מיוחדת מערכת פיענוח צידי- לע(שלהם ומצאו בהם

ללא צל , ומכאן וודאי. מתגשמים בימיהם שלהם, אשר גילה סודותיו לנביאים, אנשי הכת הבינו כי דברי האל

שוודאי היתה להם , עוד אפשר ללמוד זאת מתוך מנהגי הכת35.שדברי הנביאים הם דברי הקודש, של ספק

ניכר , עם זאת. אותם למדו בוודאי מספרי התורה, והחשיבו ביותר את מנהגי הטהרה, םהלכה מיוחדת משלה

בדרכי שמירתם והקריאה , בכל האמור לציטוט מהם, כי גם בדברי התורה נהגו אנשי קומראן בחופשיות יתרה

37.אנוןעדין יש לנו להזהר מלכנות את ארון הספרים של קומראן בשם ק, מכל הטעמים הללו, משום כך36.בהם

*

'טומאת ידיים' של יבנה ו'סינוד'ה. ב

ראינו אפוא כי מאפייניו של הקאנון היהודי במאות הראשונות שלפני ואחרי הספירה הינם מעורפלים

יתכן שמצב עניינים מעורפל זה השפיע על רבים מחוקרי המאה הקודמת לראות . ודיפוזיים במידה רבה

שכל כתובים קודש ושיר השירים קודש : בי עקיבא בהכרזתו הידועהבה יצא ר, באסיפת החכמים בכרם דיבנה

.סימן שיא, שם 32עובדה המעידה על כך שחסרונה של . מועדיה של הכתאינו נמנה על , 'יום מרדכי', או בשמו הקדום, נמצא שגם חג הפורים 33

. יום364שנה בת , דב-בן: ראה. החוקרים במקום-מגילת אסתר בספריית קומראן איננו מקרה וגם לא נובע מקוצר ידם של החופרים .141-139' עמ, המגילות המקראיות, טלשיר: ראה 34 .פשרים, ניצן 35 .139' עמ, המגילות המקראיות, טלשיר 36 .אך דעתי כאמור שונה. 100' עמ, האסופה המקראית: אחד שכן עושה זאת הוא הרן 37

88

ומתוך רצונם להתאים את הקאנון היהודי לדפוסים המוכרים ; 'הסינוד היהודי' את ,)ג ה, משנה ידיים(הקודשים

נקבעה מעין , ולמשך מספר עשרות שנים, מאז. להם נזדרזו לומר כי באותו מעמד נחתמה האסופה המקראית

400הקאנוניזציה של ספרי התורה התרחשה בסביבות שנת : ברה מדור מלומדים אחד לשני לאמורנוסחה שע

וזו של ) סירא-תקופת בן(ס " לפנה200הקאנוניזציה של הנביאים סביב שנת ; )תקופת עזרא ונחמיה(ס "לפנה

ספריית קומראן וביותר לאחר גילוי , עם חלוף השנים, ואולם38. לספירה90הכתובים בכינוס של יבנה בשנת

39.עדין אוחז בהשהעוסק בסוגיית הקאנוניזציה של המקרא , נדחקה דעה זו וכיום אין כמעט חוקר, ופיענוחה

ההיפך מזה . באשר לתהליך הקאנוניזטורי של המקרא, בין המלומדים, כי עומדת כיום הסכמה, אין להבין מכאן

.אמרה עליו המילה האחרונהשנוי במחלוקת וטרם נ, תהליך זה נותר עלום. הוא הנכון

הוא הפירוש הנכון לביטוי , שיש לו נגיעה ישירה וחשובה לעניינו של מחקר זה, אחד ממוקדי המחלוקת

:'כתבי הקודש מטמאים את הידיים'לי "החז

יהודה אומר שיר ' ר.כל כתבי הקדש מטמאין את הידים שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים...

קהלת אינו מטמא את הידים ושיר )יוסי אומר' ר(=א "דים וקהלת מחלוקת ריהשירים מטמא את הי

בן )שמעון' אמר ר(= ש"ה אר"ש ומחומרי ב"קהלת מקולי ב )שמעון אומר' ר(=א "השירים מחלוקת רש

ע בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאים את "א ב"ב זקן ביום שהושיבו את ר"עזאי מקובל אני מפי ע

חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים שאין כל ע"הידים אמר ר

קודש קדשים ואם )שיר השירים( ה"ה לישראל שכל כתובים קדש וש"העולם כלו כדאי כיום שניתן בו ש

.ע כך נחלקו וכן גמרו"ע כדברי ב"ר יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת א

משתמעות , 'הסינוד של יבנה'אשר שימשה אבן הפינה לתיאורית , זו ממשנה ידיים פרק ג משנה הפיסקה

ממנה בעליל הן המחלוקת באשר לקדושתם של ספרים מסויימים והן הקביעה וההכרזה הסופית כי אכן אלה

אבל ). 'שיםכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש הקוד'( אות מובהק הוא לקדושתם – 'מטמאים את הידיים'

טיבו ומטרותיו של הכינוס המתואר , המלומדים חלוקים באשר למהותו. כך- אין הדברים פשוטים כל, כאמור

במסגרת זו 40.'כתבי הקודש מטמאים את הידיים'על משמעות הביטוי , כמובן, ועיקר המחלוקת נסב; כאן

הוא שפרסם ) 1891-1817(גרץ .המלומד היהודי צ. ואצלו הערות וציונים ביבליוגרפיים רלוונטיים נוספים, קאנון, סאנדרס38

–באותה שנה עצמה נפטר מלומד יהודי גדול אחר ). 'יהודיהסינוד ה'(' הכינוס של יבנה'את הרעיון אודות , 1886בשנת , לראשונהמעיר צונץ בשאלת , )20' עמ(הדרשות בישראל , בספרו המונומנטאלי. מחלוצי חכמת ישראל) 1886-1792(ל צונץ "יט

חר מעט לא, דניאל בראשית התקופה הסלווקית' כי האסופה המקראית באה אל השלמתה לאחר חיבור ס, הקאנוניזציה של המקרא' כינוס של יבנה'אין צונץ מתיחס כלל ל. ס"שלושה עשורים אחרונים למאה השניה לפנה-בשנים, לאמור. סירא הנכד-ימיו של בן

.כאירוע משלים של מלאכת האיסוף וכמאורע מכונן של הקאנון היהודי .יםואצלם ציונים ביבליוגרפיים נוספ; 10-9' עמ, מבוא לקאנון, הארינגטון; יבנה, לואיס39' ספר ראשון פרק ד עמ, האסופה המקראית, הרן: ראה, לתיאור מלא ומעמיק של המחקר בעניין זה והמחלוקות התלויות בו 40

275-201.

89

הגדול והמקיף , המחקר האחרוןשהוא בעל , אציין רק ראשי הדברים ואנסה להתעמת עם מסקנותיו של הרן

.בדבר טומאת הידיים המושרית מכתבי הקודש, בשאלת הקאנוניזציה של המקרא

ניתן לחלק לשלוש קבוצות על הרצף , את דעות החוקרים בשאלת טומאת הידיים המושרית מכתבי הקודש

בחנה קטגורית בין ספרים אותם הסבורים כי הביטוי מציין איזו א, בקצה האחד: שבין קצותיה של קשת דעות

לעומת אלה שאינם כן והם בבחינת ספרי !) ומכאן שהם ספרים קאנוניים(נכתבו ברוח הקודש -אשר נאמרו

בסעיף הקודם , אמנם. כפי שאפרט ואבהיר עוד בהמשך, דעתי שלי מסכימה באופן כללי עם דעה זו 41:חולין

אלא שדבר זה נכון עד לתקופה . היותו קאנוניהבעתי את דעתי כי אין זהות בין היות הספר מקודש לבין

כי לעת הוויכוח אודות , להלן אסביר את עמדתי. היסטורית מסוימת שאיננו יודעים לתחום אותה במדוייק

כך שלמעשה ספר המטמא את הידיים הרי הוא , טומאת הידיים כבר ציין גבול הקדושה גם את גבול הקאנון

. קאנון זה טרם הוגדרה סופית שלאף אם מהותו, כבר שייך לקאנון

ומעברה האחר של 42.ו"דעתם של אלו שבחרו להשאיר סוגייה זו בתיק, שבמרכז הקשת, בקבוצה השניה

שוללים שניהם. ליימן והרן–קשת הדעות עומדים בעיקר שנים מאת הידיים המושרית ואת הזיקה שבין ט

ליימן סובר שספרים : חד מהם עושה זאת מטעם שונה כל אאף כי, לבין מעמדם הקאנוני, כתבי הקודשידי- לע

הוא מגיע להשקפה זו 43. לחוד– והם המטמאים את הידיים–קאנוניים לחוד וספרים שנכתבו ברוח הקודש

בראשית ,סירא-מפני שהוא מבקש לקיים את זמן חתימתו הסופית של הקאנון המקראי בתקופה שלפני בן

סבור כי הספרים הקאנוניים הם , בשונה מליימן, הרן. )פני הכינוס ביבנה שנה ל300-כ, היינו (ס" לפנה2מאה

כתבי הקודש 'משום שגם עבורו הביטוי , אך הוא נוקט עמדה דומה לגבי טומאת הידיים; אכן כתבי הקודש

: מהווה מכשול לקיום שיטתו לפיה, במשמעותו המקובלת'מטמאים את הידיים

שכל , הקאנון הדתי של העדה, כלומר, וונה להיות כתבי הקודשהמתרחבת נתכ] המקראית[האסופה ...

וכל אחד , כל אחד מן הספרים הללו נתקדש משעה שנתחבר] -- - . [הווייתה תהא מתבססת על הנאמר בו

ה. [...]מהם נתחבר על מנת להכנס לאסופה המקראית י ה א ר ק מ ה י ר פ ס ל ש ם ר ו ב י ח [...]

הם של ה י צ ז י נ ו נ ק . .)ה. ב–הדגשה שלי (44 .ה

ואצלם ציונים ביבליוגרפים ; 79-78' עמ, מבוא לברית הישנה, ילדס'צ; 841' עמ, קאנון, סנדרס; 15' עמ, משלי, פרדיו41

. נוספים . יצגים היטב עמדה זוימ, )9' עמ, קאנון(והרינגטון ) 132' עמ,יבנה( לואיס 42בין ספרים ) 85' עמ( יושם אל לב כי בכך מקיים ליימן את אותה הפרדה שציינתי למעלה .120-119' עמ, קאנון, ליימן43

.בתקופת יבנהאלא שלשיטתו הפרדה זו התקיימה גם בתקופות מאוחרות יחסית וודאי גם ; מקודשים לספרים קאנוניים . 38] --- [6' עמ, האסופה המקראית, הרן44

90

אין ספק שהרן 45.אשר קובע את גמר איסוף וכתיבת הקאנון המקראי לסוף התקופה הפרסית, כך סבור הרן

! ?כיצד יתכן שספרי הקודש ישרו טומאה: ל"מתאר נכונה ומדגיש את המצב הפרדוכסלי המשתקף ממאמר חז

כי טומאת הידיים , וטועןועונה הרן. ותשובה נחרצת עליה מצריכה מידה של תעוזה, אכן זו שאלה מטרידה

הקודשמקורה, שמשרים כתבי הקודש בספרי שנעשה בשימוש ציבוריים, בעלי ידי- על, באירועים

טהרו ה רי שלא אין זה סביר בעיניי .איננה מקרבת אותנו להבנת העניין כלל, כך סבורני, תשובה זו46.ק

היוצא מן , ינם מטמאים הוא עניין טכני לאלה שא'מטמאים את הידיים'בין ספרים הכי אבחנה זו , כלל

– מקודשים ושאינם מקודשים – שכל הספרים כולם זאת מן הטעם הפשוט 47;הפרקטיקה של השימוש בהם

!... של בעלי קרי אשר לא הטהרולידיהם, כך או אחרת, עלולים להגיע

המקודשתלדעתי אין לנתק את שאלת טומאת הידיים אפשר להתעלם אי. של ספרי הקאנוןממהותם

שמהם עולה התאמה גמורה בין טומאת , ל"ספור מקראות מפורשים מספרות חז- או לפטור במשיכת כתף אין

מקורה בגורם שלגמרי , כך נראה בעליל,והתאמה זו; הידיים שמשרים כתבי הקודש לבין מהותם המקודשת

אשר כבר , אך אסתפק באחד48,םאפשר היה להביא כאן מקראות רבי .אלא הוא גורם של מהות, איננו טכני

: לדעתי–והוא המובהק שבהם , פגשנו אותו קודם

פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידיים וספרי ' אומרים צדוקים קובלין אנו עליכ

ר יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד הרי הם "הומריס אינו מטמא את הידיים א

ור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים אמרו לו לפי חבתן היא טומאתן שלא אומרים עצמות חמ

יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן וספרי

).ד ו, משנה ידיים (.הומריס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידיים 49

שאם רצונך לקבוע כי , והיא הנותנת; גם בפרט זה אין ליימן והרן רחוקים זה מזה, כפי שמתברר. 65-64' עמ, שם, הרן45

ן הידיים הבאה מממילא אינך יכול לקיים את התלות בין מושג טומאת , בתקופת יבנה כבר היה הקאנון המקראי סגור וחתום .עדיין נתונה בוויכוח, בהקשרם של ספרים אחדים, טומאת הידיים,שהרי ביבנה; הספרים לבין קדושת כתבי הקאנון

.242-239' ובעיקר עמ, 251-201' עמ, שם, הרן46ל דרכי השימוש את מקור הטומאה על העניין הטכני ש, בסופו של דבר, גם ההסבר התלמודי לטומאת הספרים מעמיד, אגב47

שבתחלה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר : אמר רב משרשיא? מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה,וספר: בהםהרן ). א"ע, בבלי שבת יד (.גזרו ביה רבנן טומאה, כיון דקחזו דקאתו לידי פסידא. האי קדש והאי קדש: ואמרו, תורה

אבל הנה הוא בתורו נדחק לתת הסבר שאף הוא נשען על הפרקטיקה של . צודקהוא, אני מודה, דוחה את ההסבר הזה ובכך .השימוש בספרים

ע חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים שאין "אמר ר : הנה כמה אחדים בכל זאת 48גליונים וספרי ה; )ד ה' משנה יד (ה קודש קדשים"ה לישראל שכל כתובים קדש וש"כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו ש

שמעון בן ' ר; .המינין אינן מטמאות את הידיים ספרי בן סירא וכל ספרים שנכתבו מכאן ואילך אינן מטמאין את הידייםמנסיא אומר שיר השירים מטמא את הידיים מפני שנאמרה ברוח הקדש קהלת אינה מטמא את הידיים מפני שהיא

הרי , אמר ליה? מגילת סוטה מהו שתטמא את הידיים: לוי בר סיסי בעא קומי רבי; )יד- ב יג'יד' תוס (מחכמתו של שלמה; )סוטה ב ד' ירו (!?כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידיים לא מפני קדושתן, אינה שאילה, אמר רבי יוסי. זה שאלה . ועוד רבים

.כתבי קודש חיבתן טומאתן שלא יעשה אותן שטיחין לבהמהאמר להן רבן יוחנן בן זכאי : ב יט, ידיים' תוס, השווה 49

91

בתחילה הוא מקנטר . צדוקים לטענתו שלו כלפיהםז מסבה לאחור את תשובתם של ה"תשובתו של ריב

הרי הם מטהרים את עצמות החמור , ראו כמה חוסר הגיון יש בעמדותיהם של הפרושים בכלל': אותם

לפי חבתן ' –יש הבדל גדול ועקרוני בין אלו לאלו : עונים לו הצדוקים בהגיון. 'ומטמאים עצמות אדם

עתה . ובכדי שלא יעשה בהם שימוש המבזה את המתים50,ה טומאתןומתוך חיבתן בא, בגלל: כלומר. 'טומאתן

אף . הספרים) קדושת(=המת ובין טומאת ) קדושת(=ז וגוזרת גזירה שווה בין טומאת "באה תשובתו של ריב

כך , כשם שיש הבדל מהותי בין עצמות חמור לעצמות אדם, ואומר'במטבע שלהם'הוא בא ומשיב לצדוקים

51.'חיבתן טומאתן) מתוך(=לפי '; כתבי הקודש לבין ספריו של הומרוסיש הבדל מהותי בין

עדין : ...אינו מקבל עדותםאך הוא כמדומה . ודאי עמדו גם לנגד עיניו של הרן, מקור זה וכל האחרים אתו

שהרי לאחר , לא הוסבר כיצד זה נתהפכה רוח הקודש השורה על הספרים לטומאה התלויה בגופי המגילות

אמנם ביטוי הוא 'כתבי הקדש מטמאים את הידיים' 52.שר להכחיש שקדושה וטומאה אינן היינו הךאפ-הכל אי

המחטיא, כך סבורני, אך תשובתו לפרדוכס! קושיא–והרן ומצביע נכונה על הפרדוכס וקושייתו ; פרדוכסאלי

תשובתו של . ריבמהותם המקודשת של הכתבים ולא בבעלי הק ,כאמור ,פתרונו של זה נמצא. את לב העניין

היינו , על שום קדושתם, חיבה יתרה נודעת להם לכתבי הקודש: ז מעמידה אותנו בדיוק במקום הנכון"ריב

אין בידי ,בנקודה זו עלי להודות שאף אני. ולא מפני שימוש זה או אחר שנעשה בהם, מתוך מהותם המיוחדת

אני . )ה, ידיים ג(ל "מזים גם הם מצויים במשנתנו הנוהר. אלא רק רמזי דברים, תשובה שלימה לקושייתו של הרן

טומאת המת . לבין טומאת הידיים המושרית מכתבי הקודש, משער שיש קשר כלשהו בין טומאת המת הנזכרת

שהקדיש לנושא , קויפמן. י. זוהי טומאתו של הטאבו; אך איננה טומאה מזיקההיא טומאה חמורה ביותר

איננה מעיר כי הטומאה המקראית בכלל, יתרו תולדות האמונה הישראלהטאבו המקראי דיון מקיף בספ

. אלא מהותה בכך שהיא פוגמת בקודש, אין היא עלולה לגרום נזק כל שהוא לאדם. או דימונית, טומאה מזיקה

בו בצורה טמונה – סכנת חיים –סכנה ממשית כאשר מטפלים של הקודש כוחו בעצמת אך ורק

מו בלתי או ראויה אפשר לשער כי בתקופות קדומות היה יחסם של 53..)ה.ב, הדגשה שלי( סמכתבלתי

תנאים . שאיסורי טאבו שונים היו כרוכים בהם, הבריות אל כתבי הקודש כיחסם אל חפצי קודש אחרים

, המסור לידיו של כל אדם מישראל, אשר בימיהם כבר היה השימוש בכתבי קודש למעשה יומיומי, ראשונים

לפחות תתריע מפני הסכנה הכרוכה בשימוש בלתי ראוי בכתבי או , צריכים היו למצוא דרך אשר תנטרל

. אלא הבדל של איכות ושל מהות שונה, אין כאן הבדל של כמות. 'לפי גודל חיבתן'ולא . להבין את הדברים, לדעתי, כך יש 50

) 'פי הבאר' כמו ' דרכופי'(חנוך את הנער בתחילת דרכו : שמשמעו) ו, משלי כב (חנוך לנער על פי דרכו: כיוצא בו פירוש הפסוק .כפי שיש המפרשים זאת בטעות, ולא לפי גודל ומידת הבנתו

וברחבי העולם ההלניסטי נחשב הומרוס , מן המפורסמות היא כי כתבי הומרוס היו חביבים על רבים גם בקרב העם היהודי 51, ד ספרים"כ, דרשן: השווה (אלים ממש- י רבים לדברידי- עלו נחשבו וכתבי, אלא אף לפילוסוף ולנביא, לא רק למשורר בלבד

מסתבר . רחוק לשער כי יהיה נחשב לכזה גם אצל היהודים, ם" אולם היא הנותנת שזה אשר נחשב לנביא אצל עכו).15-14' עמהזהרו שלא להרחיק לכת יתר על המידה ': מול פני הצדוקים ולומר להם'להעמיד מראה'ז באים "יותר בעיני כי דבריו של ריב

.'שלא תחשיבו אף אתם אותו לנביא, יבתכם להומרוסבח .202' עמ, האסופה המקראית, הרן52 .הציטוט שלעיל הינו ציטוט חופשי. ובעוד מקומות457-455' עמ, חלק ב, כרך שני, תולדות האמונה: קויפמן53

92

: ומאותת'נהור-סגי'מונח המרמז בלשון , 'איפכא מסתברא' מונח לשוני שהוא מעין , אפוא הם יצרו54.הקודש

. 'עליך לנהוג בו במידה ראויה של זהירות ושל כבוד, ספר זה הינו חפץ קדוש, אתה המשתמש בספר, שם לב'

אך ; עליה מצביע הרן בשאלתו, 'ניגמהא' ה–או כפי שאני מעדיף , כך בולטת- הכל'אנומליה'קור ליתכן שזהו המ

55.שיש לדחות, כך אני חושב, את תשובתו עליה

*

:סיכום דבר. ג

עולה כי בשעה שדברים אלה – ' כתבי הקדש מטמאין את הידייםכל' –ביטוי הדיון שדנתי עתה במן

על כך אין בידינו –? אבל מתי בדיוק קרה הדבר. 'ספרי הקאנון' ו'ספרי קודש'ין נאמרו כבר נוצרה הזהות שב

שאם בזמן , אנו יכולים לומר, וכדבר מתוך דבר, רק במשתמע שמן המשתמע. לתת תשובה חד משמעית

- ואם בשנות בחרותו של בן, שנבנתה ספריית קומראן היו גבולותיו של הקאנון דיפוזיים במידה רבה ביותר

56בשאינם מייחסים להם טומאת ידיים, קבלו צדוקים על הפרושים שהם מקפחים את ספריו של הומרוסזכאי

החלה , 'ספרי הקאנון' לבין 'כתבי הקודש' הנה כל שנוכל לומר הוא כי הזהות בין –שאין בהם קדושה , היינו

שהביאה את חוקרי הבעיה המתודולוגית .כלומר במרוצת המאה הראשונה לספירה, להתגבש באותן שנים

הסבה את תשומת הלב מחדש אל שאלת כתבי הקודש , 'הסינוד של יבנה'ראשית המאה העשרים אל השערת

, הוצף ועלה מחדש, שמשך דורות רבים נטו להתעלם ממנו, הפרדוכס הטמון בביטוי זה. המטמאים את הידיים

, הוליד כיווני מחשבה וחקירה חדשים'בנהתיאורית י'אף שהערעור על -על. אך עדין לא בא על פתרונו השלם

אני סבור . זאת לא באה עדין שאלת התקדשותו של הקאנון המקראי אל פתרונה השלם והמוסכם- בכל

, המקראית'הקדושה המדבקת'חר מושג פרידמן הולך א. ההולך כמדומה בדרך זו, טומאת ידיים, ראה גם מאמרו של פרידמן54

אך גם פרידמן אינו . והוא משתמש בו כמשל לטומאת הידיים המושרית מכתבי הקודש, אשר יוחסה בימי קדם למשכן ולחפציו .ל"מציע תשובה ברורה להיפוך המושגים האניגמטי שחל בלשונם של חז

קהלת מקולי , שמעון אומר' ר(ות טומאת הידיים של קהלת ה אוד"ש וב"מתעכב הרן על מחלוקת ב, במקום מסויים בספרו 55ה אומרים היפוכו "ב-ש אומרים כי קהלת אינו מטמא את הידיים ו"ב-הרן מסיק מכאן ש). ה, משנה ידיים ג– ה"ש ומחומרי ב"ב

. ר איננו מקודשאם פירושו של דבר כי הספ, בכך שספר אינו מטמא את הידיים'הקלה'ותוהה הרן כיצד אפשר לראות . של דברשמעון בדבריו ' למה התכוון ר, זאת יש ספק בדבר-בכל, הגם שכך מקובל לפרש את המובאה הזו). 228' עמ, האסופה המקראית(זה אשר מתיחס אל ! היא הנותנת: מכל מקום אני אומר–? או להיפך, מתכוון לומר שאינו מטמא את הידיים, 'ש"קולי ב' האם –

. והשווה גם ח. 'כתבי קודש'זה אשר מחמיר ביחסו אליו הוא הרואה בספר . יננו מחשיב אותו כמקודש וודאי שא'קלות'הספר ב .אלבק בפירושו למשנה על אתר

יהודה אומר שיר השירים מטמא את ' ר – המחלוקת בדבר טומאת הידיים נשמעת לראשונה בזמנם של הלל ושמאי 56ש ומחומרי "קהלת מקולי ב א"ת הידיים ושיר השירים מחלוקת רשקהלת אינו מטמא א א"הידיים וקהלת מחלוקת רי

) אם לא כל(והיו מקובלים ככאלה על רוב , נתקדשו כברש, הנתונה בתחום כתבי הקודש זוהי מחלוקת .)ו, משנה ידיים ג (ה"בתם של הפרושים מחלוקלעומת זאת). וגם בספריית קומראן'ע'-הימצאותם גם בין ספרי ה: ראיה לכך. (קהילות היהודים

. לספח אל כתבי הקודש גם ספרים שנוצרו מחוץ לעולם היהודי, ככל הנראה, מבטאת מחלוקת מול גורמים אשר בקשווהצדוקים הן במישור הספרותי הפנים יהודי והן במישור הספרותי , כי הוויכוח על גבולותיו של הקאנון התנהל במקביל, יתכן אפוא

. ראה להלן.'חיצוני'ה

93

פני תקופת זמן ארוכה מאד - שמהלך הקאנוניזציה של המקרא התרחש בכמה שלבים ועל57כחוקרים אחרים

מידות שקומותיו - לבניית בית המקראיצירת הקאנוןמדמים את י) הרן למשל(בשעה שחוקרים אחרים . יחסית

אני מעדיף ; העליונות מונחות על התחתונות מתוך תיכנון ומחשבה מראש והוא נבנה בתנופת בניין אחת

חדרים , כפעם בפעם, ושחליפות העיתים דחקו ועוררו את דייריו להוסיף עליו, להמשילו לבית שתחילתו מצער

עד שצורתו הסופית מצריכה חקירה מאומצת ודמיון רב בכדי לעמוד על , ומרפסותגג -עליות, חצרות, נוספים

.מבנהו המקורי

אף הדיון שקיימתי . חוקרים רבים מסכימים כי התורה קבלה מעמד קאנוני כבר מימי שיבת ציון, כאמור

ורות שהללו קבלו את חותם קדושתם במרוצת הדנראה הדבר –באשר לנביאים . כאן העלה אפשרות כזו

–? אבל האם בכך ניתן להם גם מעמד קאנוני. חלקם אולי אף במהלך גלות בבל–הראשונים של הבית השני

, אלא ספרי הנביאים תפסו את מקומם בקאנון בתהליך הדרגתי וממושך, דיוננו העלה שכנראה לא כך היה

קל –בי הנביאים כך ואם לג. שראשיתו בהטבעת חותם של קדושה עליהם ורק לאחר מכן הכללתם בקאנון

את הקאנון 'חתם'אפשר לדבר על מהלך קאנוניזטורי אחד אשר - כי אי, מסתבר אפוא. וחומר לגבי הכתובים

, גם עמדתו של הרן כי ספרי המקרא נאספו; 'הסינוד של יבנה'כדרך שתיארו זאת חסידי תיאוריית , המקראי

למעשה . עמדה זו אין לה על מה שתסמוך, חילהמנת שיהיו נכללים בקאנון לכת-נערכו וחלקם אף נכתבו על

י יש בידינו רק עדות היסטורית אחת לקיומו ר ש פ א זהו – של ספר קאנוני שנכוון להיות כזה מלכתחילהה

, מטושטשת למדי, לאחר מכן מצויה לנו עדות נוספת. )כג-ב כב"מל(ספר דברים שעלה מן הרפורמה של יאשיהו

עדות זו היא נסיבתית בלבד ונתמכת רק מצד הדמיון . אנון בזמנו של עזראסד קינוסף לילנסיון ותעל אפשר

אין אנו יודעים אל נכון אילו ספרים נכללו בקאנון המשוער הזה 58.שבינה לבין מעמד הקאנוניזציה של יאשיהו

ון ממנה עולה כי בקאנ–אבל ברורה למדי , אמנם עדות עקיפה–ועומדת לנו רק עדותו של הקאנון השומרוני

ת בספרי נביאים -טביעות אצבעותיהם של אנשי האסכולה המ. של עזרא נכללו לכל היותר ספרי התורה בלבד

כך גם לגבי כל . אך לא על הדרך בה הוכללו בקאנון, ראשונים מלמדות רק על דרך הווצרותם של ספרים אלה

ון וכל נסיון לתאר זאת יהיה אין לנו כל עדות ממשית על הדרך בה נאספו ונתגבשו לכלל קאנ, שאר הספרים

אנו מוצאים קטעי עדות ורמזים מהם למדנו , ס וממנה והלאה"רק מאמצע המאה השניה לפנה. דמיוני בלבד

אך . החל מתגבש) 59'תהילים'או (כבר נתקדש וקובץ הכתובים ) ראשונים ואחרונים(על כך שקובץ הנביאים

מאד אפשרי הדבר . אין כל בטחון בדבר–? ובעיני מי? האם פירוש הדבר שהוא נחשב כבר אז לקאנוני, שוב

להגיע ) או שלא זכו בכלל(שלאורך תקופות ארוכות למדי היו ספרים שנחשבו למקודשים אך לא זכו עדיין

כגורם שיש בו כדי , בנקודה זו ראוי להזכיר שוב את היסוד הפסאודונימי בספרות המתקדשת. למעמד קאנוני

שזה 'שלאחריו ספרים , אבל רק עד גבול היסטורי מסויים, מסתבר שגורם זה פעל.להקנות קדושה לספר ידוע

.41הערה יל לע57 .הקאנון של ספר דברים: ראה נספח א 58 .16-15הערות , לעיל 59

94

דברים כיוצא באלה יש . למרות ייחוסם לדמויות מן העבר המיתולוגי, לא זכו לחותם הקדושה'מקרוב באו

אין ספק שבשלב כל שהוא היה מטבע לשוני זה סימן . ל אודות טומאת הידיים"לומר על הויכוחים של חז

לי לגבולותיו של הקאנון "הקודש ומכללא ניתן לומר שזהו גם הציון החז- ללת ספר מסויים בכלל כתבילהכ

משום שהגבול שבין קודש לקאנון הינו מטושטש , אבל אמירה זו אנו יכולים לומר רק בדיעבד. היהודי

בנה אודות אבקש לטעון כי הוויכוח שהתנהל בי, במהלך הדיון שיבוא בפרקים הבאים. כאמור, וחמקמק

ספרי ' ו'כתבי קודש'יכול לתת בידינו אינדיקציה לכך כי הזהות בין , טומאת הידיים של שיר השירים וקהלת

.או שהתקרבה לכך מאד, כבר הגיעה לכדי הבשלתה באותה עת'הקאנון

*

...ובאשר לספר משלי

אף שכבר , של חיבור זהלדבר קדושתו ומעמדו הקאנוני של ספר משלי אייחד דיון נרחב בחלקו השני

בנקודה זו אומר אפוא בקצרה מה שיפורט בארוכה 60.פרק א מחלק זהכתבתי על כך מספר דברים בפרק

כאשר אבוא לדון במעמדו 61.ישנה עדות מעורפלת על כוונה שהיתה לגנוז את ספר משלי. מאוחר יותר

הדיון . בפרט'ספרים גנוזים' בכלל ו'גניזה'כן לברר תחילה משמעותה של - אצטרך אם, הקאנוני של ספר משלי

בשלב זה אציין כי . ליים בהם מדובר על גניזתם של ספר משלי ושל ספרים נוספים"בשאלה זו יקיף מקורות חז

. נאמרת כמעט אך ורק על עניינים שבקדושה'גניזה'לשון ; 'קדושה' לבין 'גניזה'יש זיקה סמנטית הדוקה בין

טומאת 'יש זיקה סמנטית ברורה בין , ועוד זאת ראינו. נחשב לספר קדושומכאן שספר שנגנז משמע שהיה

אינו 'על ספר משלי עצמו לא נאמר בשום מקום ש, והנה. שמשרים ספרי הקודש לבין עצם קדושתם'הידיים

מתוך נתוני , כן-יתר על. ל על דבר קדושתו"מעולם לא היה עירעור מצד חז, לשיטתי, היינו, 'מטמא את הידיים

יתברר כי השימוש שעשו התנאים בספר , )אשר יוצגו בפירוט בפרק הראשון של החלק השני(קר שלי המח

כאל חבר , שכבר בדור השני או השלישי לתנאים היה יחסם של חלק מן החכמים אליו, מצביע על כך, משלי

םהקודש - נכבד במשפחת כתבי י י נ ו נ א ק ם של שלמה אולי בגלל זיקתו אל שני ספריו האחרי, עם זאת. ה

יתכן שהיה נסיון לערער גם –ששניהם היו נתונים במחלוקת אודות קדושתם , השירים וקהלת- שיר–המלך

שיש לה כמה גרסאות וכמה (על כך מעידה ברייתא אחת ממסכת אבות דרבי נתן . על מעמדו של ספר משלי

עם שני ספריו האחרים של שבה מתואר נסיון שנעשה לגנוז את ספר משלי יחד, )בבואות במקורות אחרים

ומכל מקום אין הרי גניזה . מן החלק השניחמישיתעמוד במרכזו של דיון מפורט בפרק ה, ברייתא זו62.שלמה

.27-26' עמ, למעלה 60 .ומקבילות) ב"ע, בבלי שבת ל (שהיו דבריו סותרין זה את זה, ואף ספר משלי בקשו לגנוז 61ן נכתבין עמדו אנשי חזקיה ש וקהלת גנוזין היו שהיו אומרים משלות הן ואינ"בראשונה היו אומרים משלות שיה 62

).ה בראשונה היו"הוספה ב לנוסחא א פרק א ד, ן"אדר (ג ופירשום"יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנה מלך

95

, מימים קדומים) 'קאנוני'אף אם לא (וברור מלשון זו כי ספר משלי נחשב להיות מקודש , כהרי פסילה ודחיה

63. זהב מחלקכפי שביארתי בסוף פרק

*

. ם הפרק הזה אשוב וציין את זיקתו של ספר משלי לספר דברים עליה הרחבתי בפרק השני של המבואלסיו

ח והשני הושפע "הראשון הינו נציגה המובהק של סה: המישור בו נפגשים שנים אלה הוא המישור החכמתי

ת מאפיינת מיהכתיבה הפסאודוני. מייעוד משותף לשנים אלה המימד הפסאודונ. כפי שראינו, ממנה עמוקות

אף , מיוחסים לשלמה)אף כל הספר כולו, ומזמן מסויים והלאה (חלקים ניכרים ממשלי. כפי שבררנו, ח"את סה

מסווהה. ך" המובהק של התנמיאודוניספר דברים הינו הספר הפס, מאידך.שלא הוא כתבם בעליל

הקנתה לו את מעמדו הקאנוני את כותביו בכדי לבסס את האוטוריטה הדתית שלו ובכך שימשמיהפסאודוני

שהקנה לו , של ספר משלימי הפסאודונימסווההשוב כנראה ה זדורות אחדים מאוחר יותר היה. מלכתחילה

.אל הקאנון המקראי המתגבש והולך כרטיס הכניסהאת

* * * *

: הערה

2012ני עודכנה לאחרונה ביו)320-309' עמ(הרשימה הביבליוגרפית שבסוף העבודה

.49-48' עמ, למעלה 63

חלק שני

:ספר משלי בספרות התנאים

תהמתודה המחקרי ו הסטטיסטיממצאה: פרק ראשון

משלי בהלכות התנאים: פרק שני

דרכי המדרש באגדה: פרק שלישי

מדרשי החכמההפרשנות ב: פרק רביעי

תיוהשלכו ו'מעשה הגניזה': פרק חמישי

דברים ומשלי-יר ספ, י"רשב: פרק שישי

רבא-משלי במדרש בראשית : פרק שביעי

96

:ןפרק ראשו

המחקר עבודת הסקר– תוכנית וממצאיו – גבולותיו

י : שאלת המחקר המרכזית העומדת ביסודו של מחקר זה היא ל ש מ ר פ ס ל ש ו מ ו ק מ ה מ

ת ה ת ו ר פ ס םנב י ה,א כ ו ת ל א ב ל השת ו ה ר ע ת ה ד צ י כ ה י ל ע ו י ת ו ע פ ש ה ן ה מ ו ,

ה מ כ ח ה ת ו ר פ ס ל ש י א ר ק מ ג י צ נ ערכתי סקר ובו , סד נתונים רחב ויציב למחקרלשם בניית מ. כ

האחת : הגבלתי את הסקר בשתי מגבלות מתודיות. יתתנאבחנתי את כל המופעים של פסוקי משלי בספרות ה

' המכילתא דר, התוספתא, המשנה,כפי שציינתי, שהםיים המובהקים תנא הסקר הקיף רק את הספרים ה–

הספרי זוטא לבמדבר ודברים , דבריםלהספרי לבמדבר ו, )רת כהניםתו(הספרא , י"המכילתא דרשב, ישמעאל

פניתי ונעזרתי גם במקורות , כאשר עלה הצורך במהלך הדיון המחקרי, עם זאת1.ים לדבריםתנאומדרש ה

שהסקר עוסק אך ורק בציטוטים מפורשים ממשלי , המגבלה השניה היא .ומדרשי האגדה, התלמודים: נוספים

ולא ברמיזות או ) וכדומה'על זה הוא אומר, 'ואומר', 'שנאמר': ם תבוא לרוב מילת הצעה כגוןהללו שלפניה(

וההנחה כי מחקר ; החשש מפני פיזור והרחבת יתר מחד: הטעם לשתי המגבלות גם הוא כפול. בפראפרזות

הקושי .ךראשוני שכזה ראוי לו לעמוד איתן על ממצאים בדוקים וודאיים ולא על רמיזות והשערות מאיד

שיתכן ואינני רואה את התמונה במלוא היקפה ומכאן מצוות , כמובן, המתעורר עקב מגבלות אלה הוא

במפתח : ית השתמשתי בשני כלי מחקר עיקרייםתנאלשם איתור פסוקי משלי בספרות ה .זהירות נוספת

'ת"רוייקט השופ'ובתוכנת החיפוש של תקליטור ; ספר התורה הכתובה והמסורה,הפסוקים של היימן

2.אילן- בהוצאת אוניברסיטת בר

:נחלקות לשלוש קטגוריות יסוד, אשר עליהן ועל תשובותיהן מיוסד מחקרי, הצגתי לעצמישהשאלות

והן , 'כמה' וה'איפה'שאלות ה, אשר אכנה אותן, שאלות העוסקות בבסיס הטקסטואלי של חומר המחקר–א

:כגון

?יתתנאפרות ה כמה פסוקים ממשלי מצוטטים בס-

?המצוטטים מספר הפעמים הרב ביותר, אילו הם הפסוקים המועדפים-

?יים מצוטטים ונדרשים פסוקים מספר משליתנא באילו חיבורים -

, ואני). כאן9הערה , וראה עוד להלן8הערה , 4' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא ('מכילתא לדברים' כהנא מכנה מדרש זה בשם 1

ב הוא יוצא דופן בתוך חבורת "מתנד-ה. ת"משתמש בכינוי הנקוט בתקליטור השו, שלא מצאתי את הכינוי הזה בשום מקור אחר ראה רשימת קיצורים – גם שאר החיבורים יכונו להלן בקיצוריהם .)99' עמ(סביר זאת מיד בהמשך א. מדרשי ההלכה התנאיים

.VI 'בעמוראשי תיבות של ) hyperlinks(כי לא הסתפקתי במערכת הקישוריות , עודאעיר . 'ת"תקליטור השו' :להלן, )2008 (┴16גירסה 2

בדרך זו גיליתי חוסרים לא . ת מפתח וביטויים מן הפסוקים עצמםאלא ערכתי את החיפוש באמצעות מילו, התקליטור בלבד .מעטים במפתח של היימן

97

ביחסי או (או שישנם חיבורים בהם רב , ייםתנא האם נדרשים פסוקי משלי במידה שווה בכל החיבורים ה-

?שוואה לחיבורים אחריםהשימוש בפסוקי משלי בה) במוחלט

הן שאלות ; יתתנא שאלות שענינן המצע הרעיוני והתכלית האידיאולוגית של מדרשי משלי בספרות ה–ב

:ובהן שאלות כגון, 'למה' וה'איך'ה

? ים את ספר משליתנא כיצד היה לימודם של ה-

פי - או על, אתה בציבור ותרגומהפי סדר קרי-כגון לימודם את התורה על, האם היה זה לימוד רצוף ושיטתי-

? נושאיםפי-לע, למשל, כגון, שיטה שונה

ממנו ) או נושאים(או שהיו חלקים , האם למדו או השתמשו חכמים במידה שווה בכל חלקי ספר משלי-

?אחרים) או נושאים(פני חלקים - שהיו עדיפים בעיניהם על

יים בהם תנאהאם ישנם חיבורים ? סוקי משלי מהו היחס בין מדרשי אגדה ומדרשי הלכה המצטטים את פ-

? מאשר בחיבורים אחרים, המצטטים ממשלי)ביחס לאגדה(רב יותר מספר מדרשי ההלכה

או אידאה מרכזית העולה מן המדרשים הנשענים על פסוקי , האם ניתן להבחין באיזו השקפת עולם-

?ומהי ההשקפה? משלי

ל על " משלי השפיע באיזה אופן על המדרשים שהשעינו חז של ספר'חילוני'ה, האם אופיו החכמתי-

?פסוקיו

האם כל חלקי הפסיפס הללו מצטרפים לכלל תמונה משמעותית כל שהיא ואם כן מהי ומה , ולבסוף-

?משמעותה

, 'מתי' וה'מי'הן שאלות ה; יתתנא שאלות העוסקות בחכמים ששמם נקשר במדרש פסוקי משלי בספרות ה–ג

:כגון אלה

? מי הם החכמים המצטטים מספר משלי בלימודם ובדרשותיהם-

? האם יש להם איזה מכנה משותף-

? מה היה זמנם-

?ומה יכולות להיות הסיבות לכך? האם ישנו חכם המתבלט יותר מאחרים בדרך זו או אחרת-

:מן השאלות הללו גזרתי חמישה פרמטרים לבדיקה בביצוע הסקר והם

, אלו הם הפסוקים המצוטטים: כלומר, יים ושכיחות הופעתםתנאצוטטים בחיבורים ההפסוקים ממשלי המ) א

3.ציטוט בהקשרו המדרשיכל מקבילים מצוי תנאייםבאלו מקורותו, יםמצוטטהם באלו חיבורים

.או אם ישנה איזו שיטה אחרת להבאתם; אם קיים כזה–רצף הפסוקים המצוטטים ) ב

ומהן , מהו המדרש המקורי: שאלה שקשה לעיתים קרובות להכריע בהזו הרי , מאחר שאנו עוסקים רק בספרות התנאית3

אלא 'מקבילות' וכל ה'מקורות'ון את כל הכמובן שבמסגרת מחקר זה לא אוכל לבח. השתקפויותיו והכפלותיו במקורות מקבילים .ואעיר על הקושי המתודי הזה כאשר אתקל בו, רק דוגמאות מיצגות בלבד

98

כאן כוונתי בעיקר למילות ההצעה המקדימות את הציטוטים ולדפוסים (ם הפסוקיםדרכי המדרש בהן נדרשי) ג

.)רטוריים ולשוניים המאפיינים את הדרשות בהן מצוטטים פסוקי משלי

.4'אגדה'תוכנם של המדרשים המתבססים על פסוקי משלי ואם נדרשים הם לצורך הלכתי או לצרכי ) ד

.סוקיוהחכמים המצטטים ממשלי ודורשים את פ) ה

**

עיקרי הממצאים

לשלוש הקטגוריות הראשיות שהוצגו , פחות או יותר, בהקבלה, להלן עיקרי הממצאים שעלו מן הסקר

.אדון בשאלות הנוספות העולות מן הממצאים ובמסקנות היוצאות מהן, בפרקי הדיון, לאחר מכן5.למעלה

מתוך , פסוקים ממשלי177כי , נמצא. קרהקטגוריה הראשונה בוחנת את היסוד הסטטיסטי של נושא המח

לכל תשעת הקבצים של ספר 6. בקירוב20%-כ, היינו ;יםתנאמצוטטים בספרות ה פסוקים915סך כולל של

אך נראה כי קיימת העדפה ברורה מאד לפסוקים מן הקובץ הראשון של ; יםתנאיצוג בספרות הי יש 7משלי

מתוך סך 27%- המהווים כ פסוקים69- מהם מצוטטים לא פחות מ,)ט- פרקים א'דוד-משלי שלמה בן'(משלי

14 –קבוצת הפסוקים הכלולה בפרק ג היא המועדפת ביותר , מבין אלה. פסוקים שבקובץ א256כולל של

הפסוק החביב ביותר על הדרשנים . 40%-כ, כלומר, פסוקים35מתוך סך כולל של , פסוקים מצוטטים מתוכה

בהמשך העיון אנסה לברר 8.ות שונות דרששהנדרש בש, למענהו וגם רשע ליום רעה'הל כל פע : הוא טז ד

מהו המייחד את פסוקי הקובץ הראשון אשר עשה , ובעיקר; ולמצוא איזו סיבה או סיבות להעדפות הללו

.יםחכמאותם לחביבים יותר מאחרים על ה

החיבור אשר בו . יים כולםתנאבכל החיבורים ה, ה זו או אחרתבמיד, כי פסוקי משלי מצוטטים, עוד מצאתי

המצוטטים , פסוקים שונים75- בו מצוטטים לא פחות מ, דב"ס- הנעשה השימוש הרב ביותר בפסוקי משלי הוא

, ב"סד-בנקודה זו עלי להעיר על בן לוויתו של ה). דרשות שונות משמשים בכמה אחדיםפסוקים (דרשות 82- ב

האופן בו . הם מושגים הטעונים הגדרה והבהרה'מדרשי אגדה' ו'מדרשי הלכה' צריך להקדים כבר כאן ולהעיר כי גם המושגים 4

מדרשים שמתוכם נגזרת הלכה הינם : כלומר, הוא פונקצינאלי ביסודו, 'גדהא' ומדרשי 'הלכה'אשתמש להלן במושגים מדרשי מצאתי כי , ואולם)112' עמ, ראה על כך עוד בפרק הבא (.'מדרשי אגדה' ומדרשים שאין נגזרת הלכה מהם הם 'מדרשי הלכה'

כשאבוא לדון , הרצאת הדבריםבמהלך. 'מרחיבי הלכה'או , 'מדרשים תומכי הלכה'אותו כיניתי , ישנו גם איזה תחום ביניים אבאר את חשיבותו ואביא דוגמאות אשר ימחישו את, אפרט יותר על סוג מיוחד זה, הנשענים על פסוקי משלי'הלכה'במדרשי התומכי 'נמנו מדרשים ) 101-100' עמ( המובאת להלן 2' בטבלה מס. ) ואילך134; 119-117' עמ, ראה בפרק הבא (דברי אלה

.'מדרשי ההלכה' ביחד עם 'הלכה . 'ומתי-מי', 'ולמה-איך', 'כמה-איפה' 5 .308-300' מע, ראה נספח ד, מצוטטיםהם פירוט מלא של כל הפסוקים והמדרשים בהם 6 . אינה בעלת משמעות רבה ולרוב היא טכנית בלבד,כידוע, חלוקה זוך א; פרקי הספר31 וכן לכל 7הוא ככל הנראה , ככל שהוא נראה מסקרן לכאורה, פרט זה. י"דרשב' ואחד במכלב"סד-שנים ב, שלושה מהם בתוספתא8

.לא הצלחתי לגלות איזו סיבה בעלת משמעות מיוחדת לעובדה זו, ככל שהשיגה ידי לחקור בדבר. לא-קוריוז ותו

99

9.צ הופמן"שהינו אוסף משוער ומשוחזר פרי ידיו ומחקריו של ד, )ב"מתנד-ה(ים לדברים נאת הוא המדרש

ב מצאתי "מתנד- ב10.ישנם ספקות בין החוקרים באשר לטיבו של מדרש זה ומידת האוטנטיות שיש לייחס לו

– ן מהותחדא, ואולם; ב"סד- כמעט מדויקת ב, יש מקבילהןלרוב. דרשות66-מצוטטים בה ממשלי פסוקים62

.ב ובאלה יש עניין למחקרי"סד- מסורת עצמאית שאינה תלויה בות מגל– ציטוטים ממשלי ןובה

ואולם . עשרה בלבד–מן העבר השני עומד סיפרא עם המספר המועט ביותר של פסוקים מצוטטים

שה מדרשי יחמ –מבחינת היחס בין מדרשי הלכה למדרשי אגדה מציג דוקא הסיפרא את היחס הגבוה ביותר

- לשנוסחו המשוחזר פורסם ע, עוד אציין את הספרי זוטא לדברים 11!50%– מדרשי אגדהכנגד חמישההלכה

זאת נמצא מצוטט פסוק -בכל, שניתן היה לשחזרם, והנה גם בין קטעיו המועטים של מדרש זה12;י כהנאיד

.אות שבנספח דהפסוקים המצוטטים ראה בטבלכל התפלגות נתונים מלאים על13.אחד ממשלי

: הממצאיםואלה ; יםתנא נדרשו פסוקי משלי בספרות ה'איך' ו'למה'הקטגוריה השניה שהצגתי שואלת על

ן ומקבילותיהןואם אמנה את כל כפולותיה. עשרה-ותשע מאתים – על פסוקי משלי ות הנשענדרשותסך כל ה

4הערה ( כמדרשי הלכה ןשאפשר להגדיר דרשותסך ה. יםלוששו הרי שלוש מאות !)מספרות התנאים בלבד(

מכאן שהיחס בין מדרשי ההלכה למדרשי האגדה ). שוביחד עם המקבילות שלושים וש( עשרים וארבע )לעיל

אך בהתחשב בעובדה כי מבין החיבורים ; זהו יחס מתון למדי, לכאורה14. בקירובשמונהעומד על אחד ל

בכדי ללקט בהם דברי לכתחילהאשר נוצרויבורים הינם ח– המשנה והתוספתא –יים רק שנים תנאה

יחס. אף יחס שכזה ראוי הוא לציון ולעיון16,במובן שהגדרנוהו, 'חילוני' ואילו ספר משלי הינו ספר 15,הלכות

ללמד על דרכי הלימוד שלמדו חכמים את ספר משלי ועל , בין השאר, אגדה יכול למדרשי בין מדרשי הלכה,זה

תיאור ודיון נרחב לשאלה זו ולשאלות נוספות העולות מן ,כאמור, יוקדשהבאבפרק . תכליתו של לימוד זה

. הממצא הזה וכן למסקנות שאפשר להסיק מהן

.)1868(ח "תרסלין בבר. י בית עקד הספרים" כ,מלוקט מתוך מדרש הגדול ,מדרש תנאים על ספר דברים, צ האפפמאן" ד 9

שנוספו לו קטעי גניזה אשר , ב של הופמן"מתנד-אשר לדבריו מיוסד על ה, 'מכילתא לדברים'מזהה מדרש בשם , כהנא כאמור .'ת"פרויקט השו'מתוך התקליטור , אלא נוסחו של הופמן, נוסח זה לא היה תחת ידי). ל לעי1הערה (ידי שכטר וכהנא -פורסמו על

.ושם הפניות נוספות, 4' עמ, ההלכהמדרשי , כהנא 10 ביחסך א. הלכות13 – מצוי בתוספתא , על פסוקי משלי, הרב ביותר מספר מדרשי ההלכה, מבחינת המספרים המוחלטים 11

.הבאבפרק ראה דיון מפורט במדרשי ההלכה . בלבד25%-הם כ, )51 (פסוקי משלי המצוטטים בתוספתאשל הכללילמספר .וטא לדבריםמדרש ז, כהנא12 .אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו: כ, משלי כג13 .מסך כל המדרשים) 219/24 (12%- מדרשי ההלכה מהווים אפוא כ. מדרשי אגדה195 מדרשי הלכה לעומת 24 14 . מצויות אגדות לרוב,כידוע, אף כי גם בהם15 .31' עמ , מחלק אפרק ב, ראה למעלה16

100

מתברר כי רוב ברור של הציטוטים . בקטגוריה השלישית שאלתי לזהותם של החכמים המצטטים ממשלי

החכם 20).פירוט חלקי בטבלה שלהלן (.יםתנאל 19, והחמישי18, הרביעי17 ,השלישיבאים מפי חכמים בני הדור

עשר מדרשים שונים -שניםמשמו מניתי ; יוחאי-שמעון בן' הוא ר, באופן בולט יותר מכל אחד אחר, ששמו נזכר

אשר משמם נמנים רק ארבעה, החכמים בני הדור השנימן. פסוקים ממשליאחדבהם ציטוטים מעשרים וו

לא נמצאו ציטוטים , י החכמים בני הדור הראשון והדורות שלפני החורבן ומפ21.ציטוטים מספר משלימובאים

האחד הוא הלל הזקן איש הדורות האחרונים שלפני : דופן בולטים- שני יוצאילהוציא, כללמפסוקי משלי

מפי כל אחד מהם מובא ציטוט אחד . ס"יה לפנהיבן המאה השנ, שטח-והשני הוא שמעון בן; חורבן הבית

הבאההטבלה . ללא ציון שם החכם הדרשן– 'סתמא'ן שרוב המדרשים על פסוקי משלי באים מן הכמוב. יחידי

:ל"מציגה את עיקרי הממצאים שפורטו בהתאם לקטגוריות ולפרמטרים הנ

ציטוט פסוקים ממשלי בספרות התנאים בחתכי הבדיקה השונים– 2' טבלה מס

.תשעה חכמים אשר משמם מובאים מדרשים הכוללים ציטוט ממשלי 17 . ארבעה עשר חכמים הנזכרים בשמם18 . שמונה חכמים נזכרים בשמם19 ).וראה עוד להלן, 308' עמ, טבלת החכמים המלאה ראה נספח ד 20אך סבורני כי במה שנוגע ; םל לחכמים אלה ואחרי"בעייתיות מסויימת בייחוס מאמרים בספרות חזבוודאי קיימת , אמנם21

, מכל מקום. ובמקום שישנה מסורת טקסטואלית אחידה ובדוקה ניתן בזהירות לעשות שימוש גם בממצא זה, לספרות התנאים .כך במפורש-במקומות בהן התעוררו ספקות באשר לזהות החכמים הערתי על

). שם108הערה ו 79' עמ, פרק גחלק אראה (א "מ-וחרת לתוספת מא, כזכור, פרק זה הינו. 'קניין תורה' –' ללא פרק ו22

י"דרשב' מכיל י"דרמכילתא תוספתאמשנהספר משלי החיבור/ העניין

25 38 51 16 177הפסוקים המצוטטים' מס/ הלכות / משניות ' מס

בהן מופיעים דרשות

ציטוטים

- 18 59 41 26

םערכים מקסימאליי

= קובץ א

' פס69

='פרק יג'

' פס14

=22אבות

משניות6 'ציט 21= בשלח ' פר ' הל10='סנה

=טו רק פ

'ציט 10

23אגדה/ מדרשי הלכה

)הבא בעמוד הערהראה( 24='א 2='ה 41='א 0='ה 46='א 13='ה12='א 6='ה -

החכמים הדורשים את

24משלי

)הבא בעמוד הערהראה(

עקיבא' ר -

ש "ר; ישמעאל' ר

ש בן "ר, בן יוחאי

י בר "ר; מנסיה

ש בן "ר; אילעי

אלעזר

' ר; עקיבא' ר

ש בן "ר; ישמעאל

; א בן יעקב"ר; יוחאי

ביר; י בר אילעי"ר

101

:אינם מוצגים בטבלה מסיבות טכניות ואלו הם, 'איך' וה'למה'הנוגעים לשאלות ה, שלושה עניינים נוספים

אם ה, היינו; למעלה שאלתי האם יש בנמצא רצף מדרשי של פסוקי משלי: בנוגע לרצף המדרשי, האחד

. או שמא יש כאן שיטה מדרשית אחרת, בזה אחר זה המובאים, כמה פסוקים רצופים ממשלינמצא במדרשים

אם נמצא רצף מדרשי העוקב אחר רצף : אף הוא יכול ללמד על הדרכים בהן למדו חכמים את משלי, דבר זה

לשער במידה סבירה של נוכל , ) לתורה'רבות'כדוגמת הרצפים המצויים בחלק ממדרשי ה(פסוקים ממשלי

לבד , ואולם. הלכו נלמדו קטעים שלמים מספר משלי פסוק אחר פסוקבמ, שהיה כאן לימוד שיטתי,בטחון

גם באותם . ייםתנאלא נמצאו רצפים מדרשיים כאלה באף אחד מן החיבורים ה, מכמה יוצאים מן הכלל

רווחים , מאידך25.הוא מתקיים עבור פסוקים עוקבים שעניינם אחד, מקרים בודדים בהם מתקיים רצף כזה

שהובאו לעיתים מפרקים שונים מספר משלי ולעיתים ממקורות , נדרשים מספר פסוקיםבהם, ביותר מדרשים

.נושאיםלפי משתמע מדפוס זה כי דרך הלימוד הרווחת היתה לימוד 26.וכולם באותו עניין ,מקראיים אחרים

לעיתים קשה ואף בלתי אפשרי לקבוע מהוא מקור ומהי , כאמור. המספרים המובאים בטבלה זו מונים את כל המקבילות כולן23

.152' בעמ 4' השווה גם טבלה מסו ;לעיל 99' עמב 14הערה ראה גם .330, סך כל הדרשות כולן הוא כאמור.מקבילהיש לזכור כי מרבית המדרשים מובאים מן . הבאים משמם עולה על שלושהכל המדרשים הובאו שמותיהם של חכמים שסך 24 .ללא שם הדרשן, 'סתמא'ה

, משלי ו (: את כל הון ביתו יתןונמצא ישלם שבעתים :לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב : כגון צמד הפסוקים25אבל המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה אף על פי שנקרא [...]רבי שמעון בן יוחאי אומר : וזו דרשתו; )לא-ל

, שנאמר,וישלם שבעתים לסוף נמצא מתמנה על הצבור,לא יבוזו לגנב כי יגנוב ,ועליו הוא אומר, גנב הרי זה זכה לעצמואמרות יי אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ ) יב ז'תה( שנאמר, ואין שבעתים אלא דברי תורה,ת כל הון ביתו יתןא

).ה שנים ישלם" יג ד'דנזיקין פר' מס,י משפטים" דר'מכיל (.מזוקק שבעתיםינר ואוכלו ואחד מצרף רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף ד: כגון זו26

דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר

ספרי זוטא ספרי במדברספרא החיבור/ העניין

לבמדברספרי זוטא ספרי דברים

לדברים

ב"מתנד

הפסוקים ' מס

המצוטטים10 15 12 75 1 62

בהן הדרשות' מס

מופיעים ציטוטים10 15 12 82 1 66

םמקסימאלייערכים = קדושים ' פר

' ציט6

'; ציט6= נשא

6= בהעלותך

'צי

4 –ו ' פס

'ציט

35= עקב ' פר

;'ציט

= האזינו ' פר

' ציט18

19= יא ' רפ

'ציט

0='ה 5='א 5='ה 23האגד/ מדרשי הלכה ='א

15 ='ה

1 ='א

11 5='ה

='א

80 =ה

1 0=א

='ה

3

='א

63

החכמים הדורשים את

24משלי ש בן יוחאי"ר

; ישמעאל' ר

; ש בן אלעזר"ר

;א בן יעקב"ר

ש "ר; עקיבא' ר

י "ר; בן יוחאי

בר אילעי

; עקיבא' ר

רבי

102

.השלישיתתואר ותידון בהרחבה בפרק דרך לימוד זו

נמצא כי לשונות ההצעה . לדרך הצעת הפסוקיםבעיקר כוונתי בזה . העניין השני נוגע לדרכי המדרש

'דכתיב' ,'שנאמר' ,'הרי הוא אומר' ,'ואומר': הן מגוונות למדי כגון,במדרשי התנאים, ונוסחאות ההצעה

אין '; '... תלמוד לומר – "ב" שהוא "א"-מניין ל': המדרש- כן רווחות תבניות לשוניות האופייניות לבית. וכדומה

במקרים בודדים . ודומים לאלה'... שנאמר–... ומה תלמוד לומר'; '... שנאמר –? מניין לי"ב", "א"לי אלא

ראויה זאת-ל לשון הצעה אחת בכ27.כהמשך ישיר לדברי הדרשן, מובא הפסוק ללא מילת הצעה כל שהיא

מדרשי ' כיניתי אותם, ביותר בסוג מסויים של מדרשיםביטוי זה רווח. 'ואומר' היא לשון, כבר כאןלציון

אתאר בהרחבה לשונות הצעה אלה ונוספות ואדון , להלןהשלישי והשניבמסגרת הפרקים . 'גיבוב

28.במשמעויותיהן

אם מדרשי הלכה –באשר לטיבם . הנושא השלישי והאחרון אשר שאלתי לגביו היה תוכנם של המדרשים

יוקדש לעניין זה דיון נרחב , וכאמור, להאף הערתי על כך למע, דבר זה מוצג בטבלה–הם או מדרשי אגדה

י באשר ל. בהמשך ט ר ק נ ו ק ה ם נ כ ו , כאן פרוסה קשת רחבה ומגוונת ביותר של נושאים–של המדרשים ת

המשך בדברי אגדה ומוסר בעניני 30, דרך דיני עבודה זרה במרקוליס29,החל משאלות הלכתיות כטהרת הספינה

מבין כל אלה בולט במיוחד נושא 32.יציאת מצריםסיפורי ו ארץ ישראלשבחי וכלה ב31,צדקה ושלום הציבור

הוא לימוד התורה ומעמדם של החכמים ותלמידי –כך מפתיע - ובאופן לא כל–החוזר ונשנה יותר מאחרים

, הנשענים על פסוקי משליהתנאים נושא זה הוא דומיננטי ובולט במערך הכללי של מדרשי . החכמים

תי ניציכפי שכבר . עיקר על פסוקים הלקוחים מן הקובץ הראשון של משליוהמדרשים אודותיו נשענים ב

פסוקי הקובץ הראשון זכו למספר הרב ביותר של מדרשים בהשוואה לפסוקי הקבצים האחרים של , למעלה

האם ריבוי המדרשים בנושא התורה ? האם יתכן איזה קשר בין שתי העובדות הללו, ועתה עלי לשאול; משלי

ושמא ישנה סיבה ? או אולי להיפך? שהביא לשימוש הנרחב בפסוקי הקובץ הראשון ממשליולימודה הוא

.אשתדל לתארו ולעמוד על טיבו, ואם אכן קיים קשר כזה, אשתדל לברר שאלה זוהרביעיבפרק ? אחרת בדבר

**

וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני על יד ירבה וקובץ )משלי יג יא( זמן ועליו הוא אומר

)ד, משלי כ( ואומר, אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש )משלי י ה( שונה נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר ).ה כי"ד, מחב"דס (.שומר רוח לא יזרע )קהלת יא ד( ואומרמחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין

רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחביריך יקיימוה : יד" מד"משנה אבות פ כגון 27 שעטרת 'לעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמי' משמת ר: ג, תוספתא סוטה טו, וכן; )ה, משלי ג (ואל בינתך אל תשען בידך . שם91הערה ו, 71' עמ, חלק הראשון שכתבתי בעניין זה בפרק ג מן הוראה דברים). כד, משלי יד (עשרם' חכמי

. ואילך112' עמ, סעיף ד, בפרק השני ראה בעיקר 28 .ט, משנה שבת ט29 .יח-טז, ז ו"ע' תוס30 .יא, ד" יומא פ' תוס31 .ועוד רבים כדוגמתו; פרק פב, בהעלותך, ב" כגון סד32

103

התפלגות הציטוטים מספר משלי ושאלת גניזתו

למדנו כי על ציר , יםתנא פסוקי משלי בספרות המן הממצא הסטטיסטי שעלה מן הסקר על תפוצתם של

ממשלי 33 המתארת את כמות החכמים המצטטים'עקומת פעמון'ים קיימת מעין תנאהזמן של דורות ה

לא נמצאו חכמים שציטטו , יםתנאמבין חכמי הדורות הקדומים והדור הראשון ל: יםתנאבהתאמה לדורות ה

עולה מספר החכמים המצטטים בדור השלישי ; ארבעהני נמצאו מן הדור הש34;מספר משלי כמעט בכלל

ובדור החמישי שוב ; חמישה עשר חכמים מצטטיםעד: הי מגמת העליהתחזקהבדור הרביעי ; לתשעהיממשל

שאלה ראויה היא מה יכולות היו להיות . חכמים הנזכרים בשמם כמצטטים פסוקים ממשליעם תשעה , ירידה

מה היו הגורמים האפשריים שעיכבו את השימוש בפסוקי משלי עד לדור . נים זההסיבות שהביאו למצב עניי

אך תחילה יש ; זאת אנסה לברר בפרקים הבאים. השלישי ומה קרה לאחר מכן שהביא להרחבת השימוש בהם

-אנפין של תמונת- האם יתכן כי תמונת המצב המתוארת כאן אינה אלא זעיר: מתודית קודמת לזולברר שאלה

םהאם מצב העניינים שתואר כאן באשר לציטוט הפסוקים, במילים אחרות? בה וכוללת יותרמצב רח ש ב ,

בכדי ? ים לדורותיהםתנאבספרות ה, משקף למעשה את תמונת המצב של ציטוט פסוקים בכלל, מספר משלי

ה ראשונית אף שבדיקה זו הית. לענות על כך בדקתי את מספר הציטוטים הכללי של חכמי הדורות הראשונים

זאת נראה שבקוויה הכלליים היא משקפת את תמונת -בכל, ולא ירדה לעומק פרטיהם של הציטוטים, בלבד

אכן דומה , בספרות התנאים והנה התברר כי תמונת הציטוטים של כלל פסוקי המקרא35.המצב האמיתית

ישנם ) הזוגות(ומים מן הדורות הקד: בקוויה הכלליים לתמונת הציטוטים מספר משלי שתיארתי קודם

מפי –מן החכמים שקדמו לחורבן . שמידת האוטנטיות שלהם מוטלת בספק, ציטוטים בודדים ואקראיים בלבד

אף לא ציטוט – מפי שמאי 37; ועוד שנים מסופקים36 להטיל בו ספקסיבההלל הזקן ישנו ציטוט אחד שאין

, מדור החורבן40.נא סגן הכהנים ציטוט אחדחני' ומפי ר39; ציטוט אחד מסופק– מרבן גמליאל הזקן 38;אחד

מקדימה את הציטוט מילת , כאמור, לרוב. בתוך דבריו של חכם הנזכר בשמו, להבאת פסוק מקראי כוונתי 'ציטוט בשם' במונח 33

). וכדומה'על זה נאמר', 'ואומר', 'שנאמר': כגון(או נוסחת הצעה ר הציטוט משמו נמסר בסיפו, ש"באשר לשב. 'הזוגות' שמעון בן שטח והלל הזקן מן : שני יוצאים מן הכלל הזהציינתי, כזכור 34

אף לציטוט . שהוא סיפור אגדה מובהק ומידת המהימנות של הציטוט היא נמוכה ביותר) ח, משנה תענית ד(הידוע על חוני המעגל .בשל ריחוקו מן המקור, יש להתייחס בחשדנות) כד, ו' ברכ' תוס(הנמסר משמו של הלל הזקן

אם אכן נאמרו על מפיו או רק :ים משמו של חכם מסויםיש להתייחס בהסתייגות ידועה לדברים הנמסרש וודאי הוא ,אמנם 35צורך לברר לעומקה שיש מכאן . או שנפל שיבוש בקריאת שמו של החכם, או עורכים מאוחרים, חכמים אחריםידי-על, יוחסו לו

סבורני כי ,)21הערה , 100' למעלה עמ( כפי שציינתי אך. כל מובאה הנמסרת משמו של חכם זה או אחר ודבר זה לא נעשה כאן לעשות שימוש גם בממצאים , ושיקול דעתזהירותמתוך , ניתן,יציבהובמקום שישנה מסורת טקסט , ספרות התנאיםתחומי ב

ראה ( מחקרים אחרים ידי-עלהיא אמינה למדי ואף אושרה , בתוך תחום סביר של טעות, התמונה שתתואר להלן, ואכן .הללוכך במפורש -בכל מקום בו התעורר ספק באשר לזהות החכמים הערתי על, טוטים ממשליבמה שנוגע לצי, בכל אופן). בהמשך

. וציינתי אפשרויות זיהוי אלטרנטיביות .ג, סוכה ד' תוס 36 .ג"כלה רבתי פ; )ובו הציטוט ממשלי(כד , ו' ברכ' תוס 37. ובה ציטוטים ממקראות רבים'ה תורתך קבעעש': על דברי שמאי'גמרא'שם מובאת . ה"פ, א"נו-הוספה ב ל, ן" אך ראה אדר 38

.אך אין ספק שזהו מעשה עורך

104

את רבן 41; ציטוטי פסוקים8משמו מובאים , זכאי-אפשר למנות את רבן יוחנן בן, ים הראשוןתנאהוא דור ה

' וכן את ר42;שמעון בן גמליאל הראשון שמשמו נשתמרו מספר אמרות אך לא דרשות על פסוקים מן המקרא

אנו מוצאים מספרי , דור יבנה, מן הדור השני43.יםתנאט אחד במקורות הדוסא שמשמו נשתמר ציטו- חנינא בן

יש מהם שמספר הציטוטים המובאים –מי הדור ההוא כאבל לא עבור כל ח, ציטוטים גדולים באופן משמעותי

משמו של 44; ציטוטי פסוקים אפשריים9מרבן גמליאל השני מנינו : משמם רב ואחרים שמספרם מועט ביותר

אליעזר בן הורקנוס לא ' ומשמו של ר45; אחד מהם ממשלי– ציטוטים 25ע בן חנניה מסורים לפחות יהוש' ר

דורם - משמו של בן, לעומת שני ראשי המדברים הללו46.שנים מהם ממשלי, ציטוטים מן המקרא30-פחות מ

48. ציטוטים8 ומשמו של רבן שמעון בן גמליאל השני 47; ציטוטים בלבד3אלעזר בן ערך מצאתי ' ר, הצעיר

, ציטוטים100-למעלה מ, עקיבא' ר- ל: בכמות הציטוטים מן המקרא'קפיצת מדרגה'בדור השלישי מתרחשת

- אלעזר בן' ולר; ציטוטים מן המקרא50יוסי הגלילי מונה לפחות ' רגם ; 50- למעלה מ–ישמעאל ' משמו של ר

שלא אכחול ושלא אפקוס ושלא אתקשט ושלא ,אין יכול להפר מפני שבינה לבין אחרים[...] : א' הלז " פ' נדר'תוס 39

ת הכוס אין צריך להפר שלא אציע ושלא אדיח לך רגלך ושלא אמזוג לך א,אשמש לך מטתי הרי זה יפר מפני שבינו לבינהקיים בלבול רב במקורות השונים המביאים דבריהם של . לא יחל דברו' יפר משם שנ' רבן גמליאל אומ,כופה אותה על כרחה

את הציטוט האמור . גמליאל-שלושה שכונו רבן גמליאל ושני רבן שמעון בן, שהיו כידוע– שמעון וגמליאל –צאצאי הלל הזקן וכך גם , )בערכו, אנציקלופדיה, השווה מרגליות(הזקן על שום היותו ידוע בפסיקותיו המתונות ביחס לנשים ג "אפשר לייחס לר

. חסר כאן'זקן'ם התואר ש , מאידך. במובאה זושהוא כשלעצמו מקור מסופק במידה , ן"לקוח מאדר, וכן עוד מהללו שיובאו להלןה זציוןיושם אל לב כי . ז"ב פ"ו נן"דרא 40

. לעניין ציטוט הפסוקים ממשלי לא הבאתי אותו בחשבון המקורות התנאיים, בין השאר, מסיבה זו). אפרט זאת בהמשך (ידועה .הוא מספר מקסימום המביא בחשבון גם מקורות מסופקים, האמורים בהקשר הנידן כאן, מניין הפסוקים המצוטטים: אמור מעתה

י"דר' מכיל; מסכתא דבחדש פרשה יא, יתרוי"דר' מכיל; תא דבחדש פרשה א מסכ, יתרוי"דר' מכיל; לא"ב פ"ו נן"דרא 41, מכילתאב"מתנד; ח, ספרא קדושים פרשה י; מסכתא דנזיקין פרשה טו, משפטיםי"דר' מכיל; מסכתא דנזיקין פרשה ב,משפטים

. פרק כגב"מתנד; דהיא כאמור קשה ) בן הדור הרביעי לתנאים(השני ג " רשב–ג הראשון לבין אלו של נכדו " האבחנה בין דבריו של רשב 42

השווה (ג יש לייחס לזה השני "דעה רווחת בקרב המלומדים היא כי רוב הדרשות המסורות משמו של רשב. לעיתים ומוטלת בספק ).בערכו, אנציקלופדיה, מרגליות

. כב" פ,א"ן נ" אדר 43 ;יא" פב"ז ס;ה" פב"ז ס; א' ספרא צו פר; יז, בים יד' תוס; ל,ק ט" ב' תוס;ז י,ח' זבח' תוס;ה , י'משנה פסח; א, ט 'משנה זבח 44 350- השם רבן גמליאל נזכר במקורות התנאים לא פחות מ. גם באשר לשמו של חכם זה יש מבוכה בין המקורות. רסג'ב פיס"סדג הזקן וכך הוא מובחן מן "ונה ראשר לרוב מכ(ג הראשון "מיעוט שבהם מכוון לר; ג השני"רובם אכן מתייחסים לר. פעם

.עיל ל42- ו39הערות ראה גם . בנו של רבי יהודה הנשיא, ג השלישי"ומיעוט שבמיעוט לר) האחריםי "דר' יל מכ; יד' דפסחא פר' מס,י בא"דר' יל מכ;א , ט' משנה זבחה, השם, שם ;ב ,משנה סוטה ה: אמנה כאן רק מקצתם 45

, ספרא ויקרא;טו" פי"דרשב' מכיל ;יב" פי"דרשב' מכיל ;ג" פי"דרשב' מכיל !)יטוט ממשלישם צ ( דויהי פתיחתא' מס,בשלח פעמים 650-ח נזכר במקורות התנאים למעלה מ"שמו של ריב . רמח'ב פיס" סד; לח'ב פיס"סד; יד" פב"ז ס; יב'דבורא דחובה פר

). לעיל40הערה ( כולל במקורות המסופקים –י "דר' יל מכ; א'פר, י בא"דר' ילמכ; !)ציטוט ממשלי(כד , ב' חול'תוס; ]… [ ה, ג' משנה נז; ד,משנה שבת ו ;ו , ו' משנה תרו 46; נב'מ פיס"סב; א'ספרא שמיני פר; ד'ספרא צו פר; ג'ספרא צו פר; יד' דפסחא פר'מס, י בא"דר' יל מכ; יג' דפסחא פר'מס, באא נזכר "שמו של ר. ועוד רבים; רכח'פיס ב"סד; קמ'פיס ב"סד; נו'פיס ב"סד; יד" פב"זס[...] ; !)ציטוט ממשלי ( פה'מ פיס"סב

.התנאיםכאלף פעמים במקורות . פעמים בלבד23ע "נזכר שמו של ראב, בהתאמה לכך. יז" פב"מתנד; ב' זבים פר'פר ספרא מצורע;ג" פי"דרשב' מכיל 47' ילמכ; יח' הלשם, שם; יז'הל דרך ארץ פרק שלום'מס; ו"א פ"ו הוספה ב לנן"אדר; מא"ב פ" נן"אדר; יז, א משנה אבות 48 .ל לעי42הערה שובראהו – יד" פי"דרשב' מכיל; א' דעמלק פר'מס, י יתרו"דר' ילמכ; ב' דויסע פר'מס, י בשלח"דר

105

אילעי -יהודה בר' ר: ת גם בדור הרביעי מגמת העליה במספר הציטוטים נמשכ49. ציטוטים14 לפחות –עזריה

70.50- יוסי בן חלפתא למעלה מ' לרו; 70מאיר לפחות ' לר; 120-י למעלה מ"לרשב; ציטוטים220-עם למעלה מ

ים שוב אנו עדים לירידה משמעותית במספר הציטוטים הנמסרים משמם של תנאובהגיענו אל הדור החמישי ל

.חכמי הדור ההוא

קורלציה הגיונית ומובנית בין מספר הציטוטים הנמסרים משמו של חכם מסוים , כמובן,הבאופן כללי ישנ

ומשמע מינה כי קיימת גם קורלציה בין כמות החומר הספרותי ; לבין מספר הפעמים ששמו נזכר במקורות

51.לבין מספר האיזכורים של שמו ולבין מספר הציטוטים הנמסרים משמו, שנשתמר משמו של חכם מסוים

- בכל, אינם מדויקים באופן מוחלטשאף ו; שבעמוד הבא מציגה את הנתונים הללו במספרים3טבלה מספר

באופן כללי נתן לומר כי כמות החומר הספרותי הקיים במקורות : זאת התמונה העולה מהם היא ברורה למדי

ר הראשון שלפני ואחרי הדו(היא מועטה מאד בדורות הראשונים , אותו ניתן לייחס לחכם מסוים, יםתנאה

מזנקת באופן משמעותי בדור השלישי ; דור יבנה–כמות זו גדלה כשאנו מגיעים אל הדור השני , )החורבן

דור חתימת , לעומת זאת בדור החמישי. ומתגברת עוד יותר בדור הרביעי – 52'אסכולות' דור ה–ים תנאל

ראוי לציין כי ). איזכור שמות וציטוטים (שוב מתמעטת כמות החומר הספרותי בשני הפרמטרים, המשנה

ההלכתי חן את כמות שב53,נתונים אלה עולים בקנה אחד עם נתונים דומים אותם מציג כהנא החומר

גילה את אותם הממצאים והגיע , בתוספתא ובמדרשי ההלכה, ים במשנהתנאשל דורות ההמסור משמם

.לאותן המסקנות

גם בחלקיו האחרים . רים בזה מתייחסים לספרות התנאים ולה בלבדאשוב ואדגיש כי כל הנתונים האמו

אלא אם , הכוונה היא למקבילות במקורות התנאיים בלבד, כאשר צוינו מקורות ומקבילותיהם, של מחקר זה

.כן צוין אחרת במפורש

שמספר הציטוטים , כמים אחריםמצויים ח, )כמו בקרב חכמי הדור השני(גם בקרב חכמי הדור השלישי , לעומת חכמים אלו 49

. 4 לפחות –חנינא בן תרדיון ' ור; 5עזאי גם הוא עם לפחות -בן; ציטוטים5לפחות –טרפון ' הנמסרים משמם מועט באופן בולט ר שבעמוד 3' שהחומר הספרותי שנשתמר מן החכמים הללו הוא מועט יותר בהשוואה לזה של האחרים וראה גם בטבלה מס, נראה .הבא

.אלעזר בן שמוע אף לא ציטוט אחד' אך לעומתם לר 50 . שבעמוד הבא3' כפי שנתן לראות בטבלה מס, אף כי היחסים ההדדיים בין מספרי הציטוטים ואיזכורי השמות אינם עקביים 51 .ישמעאל' בית רבי עקיבא ובית ר 52 .34' עמ, מדרשי התנאים, כהנא 53

106

: ציטוט פסוקי המקרא ביחס לאיזכור שמות התנאים המצטטים– 3' טבלה מס

0דור ' מס

ציטוטים

' מס

1דור איזכורים' מס

ציטוטים

' מס

2דור איזכורים' מס

ציטוטים

' מס

איזכורים

1000 30 אליעזר בן הורקנוס' ר 101 8 זכאי-רבן יוחנן בן 25 6 חנינא סגן הכהנים' ר -כ

650 25 יהושע בן חנניה' ר 100 0 ג הראשון"רשב 40- כ 1 הלל הזקן

350 9 רבן גמליאל השני 13 1 דוסא-חנינא בן' ר 20 1 רבן גמליאל הזקן

23 3 אלעזר בן ערך' ר 21 0 שמאי

3דור

4דור 483 100 עקיבא' ר

5דור 2254 220 אילעי-יהודה בר' ר 252 50 ישמעאל' ר

146 16 שמעון בן אלעזר' ר 1274 120 יוחאי-ש בר"ר 268 50 יוסי הגלילי' ר

62 13 יצחק' ר 1120 70 מאיר' ר 177 14 עזריה-ר בןאלעז' ר

44 6 י"ש בן יהודה משם רשב"ר 567 70 יוסי בן חלפתא' ר 201 5 טרפון' ר

14 3 ר יוסי"ישמעאל ב' ר 400 8 ג השני"רשב 91 5 בן עזאי

1 1 פלימו 13 0 אלעזר בן שמוע' ר 14 4 בן תרדיוןנינאח' ר

על פניו נראה הדבר שהממצא המסקרן אותו –? בחינת הציטוטים ממשלימה משמעות הממצאים הללו מ

והשימוש האינטנסיבי בו , חכמי הדורות הראשונים נמנעו כביכול להידרש לספר משלי: ציינתי קודם לאמור

נובע מתמונת למדי באשר הוא נראה עתה טריביאליממצא זה , החל רק אצל חכמי הדור השלישי והרביעי

אבל למרות כוח השכנוע הרב של . יםתנאבספרות ה, המתארת את ציטוט פסוקי המקרא בכלל,המצב הכללית

בכל זאת דבר , העומד איתן על הממצא הסטטיסטי ואשר חוקרים אחרים כבר נתקלו בו ועמדו עליו, הסבר זה

וגעות לציטוט הנ, יותר'מקומיות' ו'קטנות'הסבר טוטאלי זה אינו מותיר בתוכו מקום לתופעות . מה חסר בו

המרכז לתוכו מספר חריג של – ספרי דברים –י אחד תנאכגון זו שישנו חיבור ; הפסוקים מספר משלי דווקא

שבשמו –יוחאי -שמעון בר' ר–וכגון זו שישנו חכם אחד ; בהשוואה לחיבורים האחרים, ציטוטים ממשלי

וכגון זו שמספר החכמים 54;חכמים אחריםבהשוואה ל, מעבר לכל קנה מידה, נקשרים ציטוטים רבים ממשלי

' גדול לאין שיעור ממספר החכמים המתייחסים לבית ר, עקיבא' המצטטים ממשלי והמתייחסים אל בית ר

י באופן "אילעי גדול כמעט פי שנים מזה של רשב-יהודה בר' ספר הציטוטים הכללי של רמ: דלעיל וראה3' עיין בטבלה מס 54

י באופן "מאיר קטן כמעט פי שנים מאלו של רשב' ואילו מספר הציטוטים הכללי של ר; מוחלט ובאופן יחסי למספר אזכורי שמוי מסורים לא " ואילו שמשמו של רשב2מאיר ' של ר; 6א מספר משלי הוא "מספר הציטוטים של ריב, לעומת זאת. מוחלט ויחסי

. מדרשים שונים12-ב, ציטוטים ממשלי21-פחות מ

107

כאשר אנו מתבוננים בתמונת הציטוטים ממשלי ברמת : במילים אחרות55.ישמעאל המצטטים מספר משלי

. של תמונת הציטוטים הכללית ברמת המאקרוענפין-זעיר בדיוק אין זואנו מוצאים כי , המיקרו

אשר יכולים אנו לצפות כי תבואנה לידי ביטוי בציטוט פסוקים מתוך ספרים , ישנן עוד תופעות: זאת ועוד

ובמקרה ; ל"תבואנה לידי ביטוי בדרכי השימוש בספרים מסוימים בדרשותיהם של חז, או ליתר דיוק, מסוימים

ועה לנו מחלוקת אם יד. ם המיוחסים לשלמה המלך בכלל ובספר משלי בפרט בספרי–המיוחד של מחקר זה

,או על מגמה שהיתה לגנוז את ספריו, באשר לקדושתם של הספרים המיוחסים לשלמהיתה בקרב חכמיםישה

האם אפשר . ל באותם ספרים"הרי אפשר לנו לצפות כי מגמה זו תמצא ביטוי כל שהוא בדרך בה השתמשו חז

ונת המצב שתארתי באשר לציטוט פסוקי ספר משלי היא אחת מגילוייהן של אותה מחלוקת ושל כי תמ, אפוא

י יותשובות; קים החמישי והשישיאנסה לענות בפר, על שאלה זו ועל אלו שהעליתי קודם לכן–? אותה מגמה

מוסיף הסבר שאיננו שולל את התשובה הקודמת אבל– תהיינה אף הן הסבר לתמונת הציטוטים ממשלי אלה

.עליה

, אציג את שאלות המחקר המשניות העולות ממנו, משהתוודענו אל ממצאיו העיקריים של הסקר, עתה

:שאלות אשר תתווינה את דרך הדיון שלי במחקר זה

?ים לדרוש בהן את פסוקי ספר משליתנא בהן השתמשו ה56המדרש- מהן דרכי. 1

ומה יכול זה ללמד על תפיסתם של , מקומם ומשקלם מה–מדרשי ההלכה הנשענים על פסוקים ממשלי . 2

?התנאים את ספר משלי כמקור סמכות הלכתי

?ומה משמעותו של מעשה זה; מה ערכם של המקורות המעידים על ניסיון שנעשה לגנוז את ספר משלי. 3

ותומהי משמע ?זיקתם אל הקובץ הראשון מספר משליבהמדרשים על התורה מהי מהותם המיוחדת של . 4

? בזיקה לפסוקי משלי, ובלימודההעיסוק האינטנסיבי בתורה

בהקשר של 57 ,הספרי דברים המיוחס לוויוחאי -שמעון בן' רמהם ייחודם של : בהמשך לשאלה הקודמת. 5

?השימוש האינטנסיבי שעשו בפסוקי משלי

- שבמדרש בראשיתםהתנאיאבדוק את מדרשי , ים לחומש בראשיתתנאומאחר שלא קיים מדרש , לסיום. 6

. אחריםהתנאיםואבקש לראות אם יש בהם שוני עקרוני מאלה של מדרשי , רבא

ש בן "ר, אילעי-יהודה בר' ר, ש בן מנסיה"ר, יוסי בן חלפתא' ר, מאיר' ר, י"רשב, ש בן עזאי"ר, ע עצמו"ר: ע" מבית ר 55

60-משמם מסורים למעלה מ, נחמיה ועוד' ר, דוסתאי בן יהודה'ר, ש בן יהודה"ר, א בן יוסי הגלילי"ר, א בן יעקב"ר, רבי, אלעזר . ציטוטים בלבד6משמם מסורים , יצחק' נתן ור' ר, י עצמו"ר: י"מבית ר. ציטוטים מספר משלי

).98' עמ, השווה. (דרשות בהן מצוטטים פסוקי משליל האופיינייםציטוטים ולדפוסים רטוריים ל ההצעה נוסחאות כוונתי ל 56, סתם ספרי רבי שמעון, סתם ספרא רבי יהודה, סתם תוספתא רבי נחמיה, רבי מאיר סתם מתניתין: ר רבי יוחנןאמ 57

).א"פו ע' בבלי סנהד (וכולהו אליבא דרבי עקיבא

108

ואדון בהם לפי ; לדיון נרחב בשאלות שהתעוררו בעקבותיהם, אפנה עתה לעיון בממצאים אשר העליתי

:אך לפני כל זאת אשוב ואדגיש. הסדר אשר פורט בזה

- הרי שאין בידי כל קנה, שהוא-יעמיד במרכז דיונו ספר מקראי כלאשר , מאחר שטרם נעשה מחקר דומה לזה

בספרים היטבמעוגנים , הממצאים שהוצגו לעיל. השערותי ומסקנותי, מידה אחר להעריך מולו את ממצאי

היא השערהואף אם ה. השערה בלבדלשאך הפרשנות להם היא לעיתים עניין ; ובנתונים הסטטיסטיים

נשארת , היטב את העובדות אלו עם אלוהגיונית וסבירה ומיישבת ו דרה מג וצאת י נה נ אי א הי ן י עד

על יסוד זה ; אנסה עתה לברר את העובדות באופן הברור והבהיר ביותר, בכפוף להסתייגות זו. ההשער

אשתדל להסיק את – ועם כל הזהירות הראויה –ומהן ; אבקש להציע את ההשערות הסבירות ביותר

.המסקנות המוצקות ביותר

* * * *

109

:פרק שני

התנאיים בהלכות משלי פסוקי של המדרש דרכי

:מבוא לפרק

האחת –משתי סיבות , לי נקודת מוצא לדיון כולו ישמש,יםתנאפסוקי משלי בהלכות ה, נושאו של פרק זה

מפני חשיבותם של מדרשי ההלכה להבנת מקומו ותפקידו של ספר משלי , האחת: השניה טכנית, עקרונית

משום שלצורך הצגה ראויה והבנה נכונה של מדרשי ההלכה בהם אדון , השניה. יםתנא של הבעולם הלימוד

.יהיה עלי להגדיר מספר הגדרות ולאפיין מספר איפיונים אשר ישרתו אותי גם בפרקים הבאים, להלן

*

אמצעותו אם ההלכה קדמה למדרש או המדרש הוא הכלי ב, ואין לה והכרע , קיימת מחלוקת בין המלומדים

ורק מאוחר ,פ הביאה איתה הלכות שמקורן בימים קדומים"האם התורה שבע: במילים אחרות. הופקו הלכות

או שמלכתחילה היווה מדרש הפסוקים כלי פרשני ; ראיות מן הפסוקיםידי-עלל ביסוס "יותר חיפשו להן חז

1,י דבריםה זו בתרגומו לספר המר אשר נדרש לשאל . שנועד להפיק באמצעותו הלכות מן הכתוב המקראי

טוען , ואולם, הטוען לאפשרות כי שתי השיטות נוצרו ושימשו בו זמנית2,אורבך. א.מביא את עמדתו של א

כי היו בוודאי הלכות שהגיעו אל שולחנם של 'בגופו'מעיד , 'הלכה למשה מסיני'כי הביטוי הנפוץ , בצדקהמר

. 'הלכה למשה מסיני'כן זכו לכינוי -שעל, נמצא להם ביסוס בכתוביםל מימים קדומים ואשר מלכתחילה לא "חז

ך את כל פסוק כדי לאשש או לסומ לצידולא בא, ל בהם מופיע ביטוי זה"ובאמת בכמאה מקומות במקורות חז

, מאידך בכל המקרים האחרים3.יש לצפות מעצם טיבו ומשמעותו של הביטויאכן כפי ש –ההלכה המדוברת

הן , אנו מוצאים מאמץ מכוון ואינטנסיבי מצד חכמים לסמוך את דבריהם, ל"וחבה של ספרות חזלכל אורכה ור

, הנה במשנה אנו מוצאים חלוקה שלהן, ובאשר להלכות לבדן. על פסוקים מן המקרא, בהלכה והן באגדה

:שם שנינו. לפי דרגת סמיכותן אל הכתוב המקראי, לשלוש קטגוריות

ואין להם על מה שיסמכו הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים היתר נדרים פורחין באויר

התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש

.)ח, א' משנה חגי( להן על מי שיסמכו הן הן גופי תורה

שרק , וטענו שאין להבינו כפשוטו לאמור, 'רההן הן גופי תו'טרחו פרשנים לעגל את הביטוי , בדורות מאוחרים

אלא גם ; 'גופי התורה'רק הם , ו עליושיסמכ] קרא[ש להן מישי, הטהרות והטומאות ועריות, והעבודותםהדיני

.4-2' עמ, ספרי דברים, המר 1 . ואילך254' עמ, ל"חז, אורבך2והרי המקרא , הלכה למשה מסיני שכותבין בדיו על גבי העור: להוציא אחד בו נמצא ניסוח הקרוב להבאת ראיה מן הכתוב 3

, רים הוספה ב פרק אמסכת סופ (.ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו, מסייע ).א' הל, והשווה גם מסכת ספר תורה פרק א. א' הל

110

4.בחשיבותןשוות וכולן 'גופי התורה' אלה ואלה הן –יר וואף אלה הפורחות באו, ההלכות התלויות בשערה

שלגביהן הלכותישלפחות מבחינה זו ש. לא כל ההלכות שוות, לאמור'לאו' שומע אתה'הן'אלא שעדיין מכלל

יציבות ויכולים אנו לשער מכאן שלפחות בזמן מן הזמנים נחשבו להיות . 'יש להן על מי שיסמכו' שנאמר

במדרוג ומה טעם ? טעם בחלוקה המשולשת שבמשנהמה, שאם לא כן; בהשוואה לאחרותומבוססות יותר

– ראיה גם מכאן?שיש לו על מי לסמוך, ועד היציב והמבוסס ביותר, וירוהפורח בא, מן הקל ביותר, בההכלול

שאלו מהן שאפשר למצוא , לחשיבות שהחשיבו חכמים את הביסוס המקראי להלכותיהם–לפחות במשמע

.כן ומעמדן שונהבעוד האחרות אינן , כדברי תורה ממש– 'גופי תורה'כביכול הרי הן , להן סמך בכתובים

שאינם , מקראפסוקי: באופן אנלוגי למיון ההלכות שבמסכת חגיגה אנו יכולים לגזור משוואה הפוכה ולומר

או לפחות , תורה ממשהאפשר שהיו שקולים בעיניהם לדברי , בהם מצאו חכמים תמך להלכותיהם,מן התורה

אנו , על פסוקים מספר משלי, ו או אחרתבדרך ז, כשאנו מוצאים הלכות המתבססות, ומכאן. כךקרובים ל

בהמשך דברי אתאר ואסביר כיצד 5.ל"יכולים ללמוד מהם על חשיבותו וערכיותו של הספר בכללו בעיני חז

: אך אומר כבר עתה, בין פסוקי משלי לבין ההלכות הנתמכות על ידם, 'קרבה הלכתית'סולם של קבעתי

על פסוקים ) 'יש להן על מה שיסמוכו'כהקבלה לביטוי (6מצאתי כי מספר ההלכות הנסמכות באופן ישיר

כמובן שקשה לבסס איזו מסקנה מחקרית סבירה על בסיס צר . שש למען הדיוק–ממשלי הוא מועט ביותר

המשתמשות בפסוקי משלי בדרכים , רבות יותר, ואולם לצד הלכות מועטות אלה ישנן הלכות נוספות. כך- כל

יהיה אז תחת רגלי יסוד רחב יותר , כאשר אצרף את כל הפסוקים הללו יחדיו. כפי שאבהיר להלן, שונות

התואמת את , ל בקובעם מדרגות של יציבות הלכתית"וכדרך שעשו חז. להסיק ממנו מסקנות מוצקות דיין

,כפי שאמרתי, אוגם אני לקבוע שלוש מדרגות של יציבות אנסה, מידת הקרבה שבין ההלכה לכתוב המקראי

.שלי לבין ההלכות הנתמכות על ידםבין פסוקי מ, 'כתיתקרבה הל'

. עלי לציין ולהבהיר עוד כמה עניינים מתודיים בעלי נגיעה וחשיבות לענייננו, בטרם שאמשיך הלאה בדברי

אשר יבחן את דרך התערותו של ספר , דומה לזה, מאחר שאין תחת ידי מחקר אחר(!): ברם יאמר מיד ויודגש

, הרי שכל האבחנות הפילולוגיות ומלאכת הטיפולוגיה שיעשו להלן, תוך ספרות התנאיםשהוא אל-מקראי כל

מעניין יהיה להשוות את , אכן. הן נכונות ותקפות בכל הנוגע ציטוטים מתוך ספר משלי בלבד, יש לומר

ם הללו שיעלו ממחקר אשר יבחן בעתיד את התערותו של ספר מקראיעהממצאים והאבחנות שאציג להלן

. אחר אל ספרות התנאים

**

.ע ברטנורא ושאר מפרשים"ם פירוש למשנה על אתר ובעקבותיו הר"וראה גם הרמב; כך כבר מן הגמרא בבבלי למשנה זו 4 .י עסקינןאלא שבספר משל, ך"אלא בכל אחד מספרי התנ, וודאי שעיקרון זה אינו אמור בספר משלי בלבד 5 . ומהו שאיננו כן'אופן ישיר'אגדיר מהו גם להלן 6

111

? אסמכתאות או ראיות.א

את המונח שנבהיר לאשורו גם מצריך, בהקשר ההלכתי הנזכר'מי שיסמוכו/יש להן על מה/אין' הביטוי

תא' כ מ ס הוא נפוץ למדי 'מן הכתוב/ אסמכתא בכתוב ' הצירוף ,אכן. בדיון שלנוהאם יש לו מקום ו,'א

האנציקלופדיה התלמודית מגדירה . בהוראתו מספיק לא תמיד מדייקים, ב הבנתימיטלבספרי ההלכה והמחקר ו

שחכמים הסמיכו על פיה דין ידוע , דרשה שאינה עיקרית. )דרשה (אסמכתא: בלשון זו'אסמכתא'את המונח

די לי בהוראה, אך באמת; פירוט רב של הרחבות וסייגים באנציקלופדיה לאחר הגדרה כללית זו בא7.להפסוק

שבדיון שאפתח משום . עתהכללית זו כדי לומר עליה מיד כי לא זו היא כוונתי במלאכת הטיפולוגיה שאעשה

מדרשי ההלכה בהם אדון : במילים אחרות. טפלות לדבר אחר הדרשות אשר יובאו בו הן העיקר ואינן, להלן

ומשמע מניה . העיקראלא הם ; שונה מהם, אין הם טפלים לאיזה עיקר אחר, וככל שדעתי מגעת, להלן

אין : למען הסר ספק אטעים ואומר. אינו שייך לדיוננו כלל,ככל הנראה, כהגדרתו הנזכרת'אסמכתא'שהמונח

אלא ; של האנציקלופדיה התלמודית, הקולעות, או להרהר אחר הגדרותיה הלמדניות, אני בא לערער חלילה

היינו הספרות התלמודית ומה שבא , ים לו בתוך המרחב הסמנטי המתא'אסמכתא'שזו מגדירה את המונח

. יםתנא בספרות ה–בשדה סמנטי צר הרבה יותר , כזכור, ואילו אני מתגדר; אחריה

הוא מופיע לראשונה בתלמוד אלא ,יתנאההלשוני רובד ל כלל שייך איננו ,כך מסתבר, 'אסמכתא'המונח

מן התלמוד הירושלמי וממדרשי האגדה , ייםאתנ לחלוטין מן המדרשים ה'אסמכתא'נעדרת ה ךכ 8.הבבלי

בכך מבחינים האמוראים בין .'אסמכתא בעלמאוקרא ' :צירוףתוך הבא המונח בלרוב , בבבלי.הארצישראליים

. כהגדרתה של האנציקלופדיה התלמודית–לבין מה שנוסף עליה כתוספת משנית , מה שהוא עיקר הדרשה

ים ויתכן שאף תנאראתו בתלמוד הבבלי לא היה קיים בתודעתם של ה כהו'אסמכתא'כי מושג ה, מסתבר אפוא

היו ,לדרשותיהם בבואם לבקש סמך בכתובים, הללו. הראשונים לא היהארץ ישראלבדורות אמוראי

או בביטוי הקצר והשגור , 'עליו הכתוב אומר', 'הרי הוא אומר' ,'דכתיב': משתמשים בלשונות הצעה בלבד כגון

. להביא ראיה מן הכתוב לדרשותיהם–ואולם אין להטיל ספק בכך שזו היתה כוונתם . ו ודומי'שנאמר'כך - כל

לדבר זכר "אע': מרבים להשתמש בנוסחהשהם , בין השאר ובעיקר מכך, עובדה זו מתבררת ראיה ן שאי פ

כדי לומר , זאת. שהיא- ולאחריה באה לשון הצעה כל, יםתנאה פעמים בספרי 55-המופיעה לא פחות מ ,'לדבר

ומוצאים זאת הם מבקשים -בכל, למרות שלא נמצאה ראיה מובהקת וישירה לדרשתם בפסוק מתאיםלנו ש

ים תנא ומאחר שמתחילה הגבלתי עצמי לעסוק רק בספרות ה9. מפסוק אחר– אף אם ברמז בלבד –ביסוס לה

התחייבות : 'קניין מותנה'או יותר נכון , 'קניין' במשמעות של 'אסמכתא'לבד מהוראה זו מצוי המונח . 2טור , קה' עמ' כרך ב 7

וממנה , ואפשר שזוהי הוראתו המקורית).שם, שם (בלי גמר דעת, התלוי בתנאי ידוע, שאדם מקבל על עצמו על צד הספק, לחברואיננו ) 'קרא'( ממנו משתמע כי הכתוב 'וקרא אסמכתא בעלמא'דבר זה מסתבר ביותר על רקע הביטוי הנפוץ . הושאל אל המדרש

.וראה להלן; נספח לענין העיקרי, אלא תלוי בדבר אחר, עומד לעצמו . ב, להוציא היקרות אחת מסופקת במסכת כלה א 8 ראיה לדרשה מדמות או מקדים פעמים הוא 4). היקרויות5(אית נעל דרך החיוב הינו נדיר בספרות הת ' ראיה לדבר'ביטוי ה 9

.ורק פעם אחת הוא מסמיך פסוק מקראי לדרשה מחפץ מן המקרא

112

תאמיין ואדון , אגדיר: ין זה אשאר בתחומי האמוריהרי גם בענ, בלבד ו י א ר שמביאים !) לא אסמכתאות (ב

.ים למדרשי ההלכה שלהם מפסוקיו של ספר משליתנאה

**

כהוראתו בחיבור זה'מדרש הלכה' . ב

בעבר נהוג היה לכנות את כל . הם טעונים הגדרה והבהרהאף, 'מדרשי אגדה' ו'מדרשי הלכה'המושגים

. 'יםתנאספרות ה' –ח המונח הכוללני יותר רוונעשה בשנים האחרונות . 'מדרשי הלכה'ית בשם תנאהספרות ה

מדרשים : כלומר, הוא פונקצינאלי ביסודו, במושגים מדרשי הלכה ומדרשי אגדהאני שתמשאהאופן בו

ועדיין קיימת 10.שמתוכם נגזרת הלכה הינם מדרשי הלכה ומדרשים שאין נגזרת הלכה מהם הם מדרשי אגדה

אם מדרש –ההכרעה באשר לטיבו של מדרש מסויים .לכהשאלה לא פשוטה באשר לטיבם של מדרשי הה

יש והיא נשענת יותר על תובנתו ותחושתו . משמעית תמיד-איננה ברורה וחד, הלכה הוא או שאיננו כן

, במצבים כאלההכרעה ; יותר מאשר על מדדים ברורים אובייקטיביים ומוסכמים, האינטואיטיבית של הפרשן

אותו , כי ישנו גם איזה תחום ביניים, במהלך חקירתי מצאתי, יתר על כן. לוקתוודאי יכולה להיות שנויה במח

מדרשים אלה אינם נופלים בתחומה של ההלכה באופן .'מרחיבי הלכה'או , 'מדרשים תומכי הלכה'כיניתי

יתר באגדיר.] 5) בסעיף ד[ בהמשך דברי בפרק זה .אך אינם רחוקים מכך וקשה להגדירם כאגדה בלבד, מובהק

מדרשי : כךאגדיר – שהם עניינו המרכזי של פרק זה –אך באשר למדרשי הלכה . למה כוונתי במונח זהדיוק

ם הם , הלכה כמשמעם במחקר זה י ר ז ג נ ם ה מ ם י ש ר ד םמ י ב י י ח מ ת ו ג ה נ ת ה י נ פ ו ל א ש

ר ו ב י צ ה ל ש ו א ד י ח י . אף הגדרה זו אינה חדה לחלוטין, אמרתיכבר רמזתי וכפי שו; ה

**

ות מן הכתוב טיבן של ראי. ג

, הוכחה–משמע , ראיה. 'ראיות'אלא חיפשו להן , לדרשותיהם'אסמכתאות'ים לא הביאו תנאה: אמרתי

ית הלכתלבין המסקנה ה, או הרעיון המובע בו, ביסוס לשוני או לוגי היוצר זיקה בין לשון הפסוק, סימוכין

את מידת הקרבה בין הפסוק לבין ההלכה בכך אני רואה את אמת המידה העיקרית למדוד בה . הנובעת ממנו

:והיא נבחנת לדעתי בשתי השאלות הבאות; ידו-הנתמכת על

האם ניתן למצוא את , במילים אחרות; האם הפסוק מבסס את ההלכה באופן ישיר או בעקיפין בלבד) 1(

נוכל לומר כי , אם נמצא כזה? בין הפסוק לבין המדרש ההלכתי הנתלה בו– לשוני או לוגי –אותו קשר ישיר

אם , אם לא. הפסוק מבסס את ההלכה באופן ישיר וקיימת קירבה רבה בין הפסוק לבין ההלכה הנלמדת ממנו

, בכלל'מדרש אגדה'למהותו של המושג עוד . ואילך107' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא; 16' עמ, דרכי האגדה, פרנקל: השווה10

.ושם הפניות למחקרים נוספים בנושא, 206-203' עמ, מדרשת הפסוק אל האגדה, ומאיר עיניים אצל שנאןממצהראה סיכום

113

או אז ; או על רמיזות אסוציאטיביות וכדומה, )או פסוק אחר( מעניין אחר דמיוןמדרש הפסוק מתבסס על

. נאמר כי מידת הקרבה היא שניונית

מהו , ואם ישנם כאלה?אם ישנם לצידו פסוקים נוספיםהאו , א הביסוס היחידיהאם הפסוק הנתון הו) 2(

אם בין הפסוקים המובאים ישנם פסוקים מחמשת חומשי –? סדר הקדימות שלהם לביסוס ההלכה הנידונה

ואם לצידם ישנם פסוקים מן הנביאים או ; את המקום הראשון בסדר הקדימויות, כמובן, יתפסו הללו, התורה

אך מה עלינו להבין על מעמדו וחשיבותו של פסוק שאינו 11.יהיו הללו וודאי משניים בחשיבותם, תוביםמן הכ

נהיה רשאים לומר כי , באין פסוק מן התורה לסמוך עליו, במקרים כאלה–? מן התורה והוא מובא יחידי

לה או קרובה לזו השקו, מידת חשיבות ואוטוריטה, מן הנביאים או הכתובים, החכם המפרש מייחס לפסוק

.שהוא מיחס לפסוק מן התורה

**

'קרבה הלכתית' לשונות הצעה כמדד ל.ד

יש , משמעית תמיד-פיהן איננה ברורה וחד-ואשר האבחנה על, בנוסף לשתי אמות המידה שהצבתי למעלה

לשם בה השתמשו חכמים, הוא לשון ההצעה, להיעזר באמצעי אבחנה נוסף– ואף שומה עלינו –באפשרותנו

המשמש את – מילה או נוסחה לשונית –שהוא -לשון ההצעה הוא טרמין כל. הבאת הראיה מן הפסוקים

שלשון ההצעה יש בה גם , נמצא. הדרשן כדי להציע בעזרתו את הפסוק אותו הוא מביא כראיה למדרשו

; אבל לא רק זו בלבד, כלי בפי הדרשן בכדי לגוון ולהעשיר בו את מדרשו–רטורי -ממהותו של אמצעי אומנותי

אותן שוזר , מסויימותמשמעויות ) או לפחות לרמוז על(להעביר , אלא הוא משמש לעיתים קרובות ככלי סמנטי

טענות אלה תתבררנה ותתבהרנה לאור הדוגמאות .אגב הבאת ראיה מן הכתוב ובהקשר אליה, הדרשן בדרשתו

באכר . ז.בתחום זה עשה לפני שנים רבות ב עבודת מחקר חלוצית .שאביא להלן ודרך הדיון שאדון בהן

שו ופרסמה בספר ר ד מ י כ ר :ר לספתו וכך כתב בהקדמ;ע

כמו שהיא נמצאה ) ערכי המדרש(והיא הטרמינולוגיה של המדרש [...] אבל יש אלמנט במדרשי התנאים

עכשיו לפנינו ושעליה אפשר לחשוב בבטחה שהיא נתפתחה לאט לאט יחד עם אמנות הדרשה בתוך

להוציא את – 'מכם, ' לרבות את הגרים– 'אדם') ג(: אנו קוראים, ג, פרשה ב, בספרא ויקרא: הנה דוגמה לדבר 11

אחר שריבה הכתוב ; להוציא את הגרים– 'מכם, ' לרבות המשומדים– 'אדם ': אמור? ומה ראית לומר כן;המשומדים יצאו המשומדים שאינן מקבלי ,אף הגרים מקבלי ברית, מה בני ישראל מקבלי ברית.'בני ישראל' תלמוד לומר –? מיעט תלמוד –? ני מקבלי ברית יצאו הגרים שאינם ב, אי מה ישראל בני מקבלי ברית אף המשומדים בני מקבלי ברית!ברית

) בני( יצאו המשומדים שאינן ! אף הגרים מקבלי ברית,אלא מה ישראל מקבלי ברית ו הא אל תאמרי ועכש.'מכם'לומר ).ג, ב' פר, דבורא דנדבא (ברית שהרי הפרו ברית וכן הוא אומר זבח רשעים תועבה] מקבלי[

אבל המדרש כולו נסב על . בח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנוז :כז, בסופו של המדרש מצוטט הפסוק משלי כא, אמנם ברור . ומצטט קטעים מתוכו' וגו 'ה-דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן ל :ב, פסוק מספר ויקרא א

ר ויקרא ואילו תפקידו של הפסוק ממשלי להוות תמך בלבד לסייפא של ההלכה אפוא כי ההלכה נלמדת כאן מן הפסוק שבספראה גם ניתוח מלא של מובאה זו . בהמשך הדברים אנסח ואגדיר את מידרג החשיבות הקיים כאן. ומכאן שהוא משני בחשיבותו

.14) סעיף ז147-146' עמלהלן

114

לעדות , ואותה צריך לחשוב למצבה נאמנה של הדרשנות הקדומה[...] יבה של חכמי ארץ ישראל הסב

12.הכי חשובה של התחלת המדרש

לבב לכסיקון עדכני ומשוכלל יותר של לשונות הצעה המשמשות בספרות -אליאס בר. לאחרונה בנתה ל

מגוון לשונות ההצעה הוא . יות של באכר שיש בו הרחבה רבה ותוספת דיוק על הגדרותיו הראשונ13,יםתנאה

אסתפק רק באבחנות . גם אין צורך בכך–רחב למדי וכמובן שלא אוכל להקיף את כולו בתחומי מחקר זה

איעזר . המצטטים מספר משלי בלבד, ייםתנאובהגדרות של לשונות ההצעה המשמשות במדרשי ההלכה ה

תוך שאציין ואעיר על אותם מקרים ומצבים בהם , מיבמחקריהם ובאבחנותיהם של קוד, לצורך זה כמובן

.הגדרותיהם נראו לי דורשות חידוד או הבהרה נוספת

'שנאמר' )1 .ד

ילשון ההצעה הרווחת ביותר ל ש מ י ק ו ס פ ר ו ב והשניה בתפוצתה , ים בפרטתנא שבהלכות הע

לבב מגדירה - אליאס בר14).' 'שנ' ו' 'שנא'או בקיצוריה הנפוצים ('שנאמר'היא מילת , ים בכללתנאבספרות ה

: כך'שנאמר'את המונח

בעיקר מן , הוא מקדים ראיה מקראית [...] מונח זה מופיע יותר מאלפיים פעמים במדרשי התנאים

רק מיעוטן במדרשי , רוב ההקרויות הן במדרשים אגדיים. אך לעיתים מהנביאים ומהכתובים, התורה

15.'ד לומרתלמו'שבהן משמש בעיקר המונח , הלכה

:לבב ואתעכב עליהן לרגע מפאת חשיבותן להמשך הדיון-מספר השגות יש לי על דבריה אלה של בר

, שנית16;(!) גדול בהרבה והוא קרוב לחמשת אלפים'שנאמר'שמספר ההיקרויות של המונח , ראשית

בהתאמה לאופיים – פעמים ורובן המכריע בהלכה 1000-שבמשנה ובתוספתא לבדן מופיע מונח זה למעלה מ

לשון ההצעה ,כאמורוהוא , נפוץ יותר) 'ל"ת' ('תלמוד לומר'אמת כי המונח , ושלישית. של חיבורים אלה

אבל כאן ראוי לשים לב להבדל חשוב בדרכי השימוש בין שני הטרמינים . יתתנאהשכיחה ביותר בספרות ה

.III' שם עמ 12 .125-58 'עמ, י"מכילתא דרשב, לבב- אליאס בר 13 . פעמים בספרות התנאים6500-המופיעה כ) 'ל"ת' ('תלמוד לומר' לשון ההצעה הנפוצה ביותר היא 14החוקרים כבר עמדו על כך [...] :לבב כך-בהמשך הדברים כותבת בר. 119-118' עמ, י"מכילתא דרשב, לבב- אליאס בר 15

מובא בהם ללא מילת הצעה .)ה. ב–הדגשה שלי ( והפסוק הנוסף, זהשכתבי היד הטובים של לשון חכמים ממעיטים בשימוש במונחושם ) 82' עמ, שם ('ואומר'לבב למונח - משפט זה ממש מופיע בהגדרתה של בר:סבורני כי טעות נפלה בדבר). 119' עמ. (כלל

ע את הפסוק הראשון או שלעולם הוא מצי, 'שנאמר', מה שאין כן במאפייניו של המונח בו עסקינן. הוא באמת מתאים ומסתבר .היחידי המובא במדרש

ואין לכך ' ', שנא' ו'' שנ', במלואו ולא את צורות הקיצור שלו'שנאמר'לבב כללה במנינה רק את המונח - יתכן שאליאס בר 16 .הצדקה לדעתי

115

אופייני יותר להרצאת 'שנאמר' הרי המונח 17, משמש לרוב במהלך דיון לימודי'תלמוד לומר'בעוד ש: הללו

שהחכם , יוצא מכאן). כי יש גם יוצאים מכלל זה- אף(שאין בה שאלות ותשובות , דברים שוטפת וישירה

ינקוט לשון , האינטואיטיבי והישיר ביותר, באופן המידי, ברצותו להביא ראיה מן הכתוב לדרשתו, הדרשן

משמע מינה כי , 'שנאמר' פסוק המובא כראיה בלשון אנו מוצאיםשכאשר: להדגיששהוא הדבר שי. 'שנאמר'

. לעיל) 1) ( בסעיף גנו זאת כפי שבברר– הפסוק מהווה ראיה ישירה ומידית בפי הדרשן לבסס עליו את דרשתו

'כגון דכתיב'; 'דכתיב' )2. ד

אף שבמרחב הציטוטים , בכל הקשור לציטוט פסוקים ממשלי) נקרה פעם אחת בלבד(מונח זה הינו יחידאי

לבב את המונח הזה -שהיא לא כללה בר-מסיבה כל). היקרויות430-כ(ים הוא נפוץ למדי תנאהכללי בספרות ה

משתמשים , כתוב שבו הרבו להשתמש בתור שם עצם, במקום בינוני פעול: מגדיר כךבאכר . ברשימה שלה

בקשר עם האות ד – [...] 'כתיב'תרגומו הארמי )ב= (על פי הרוב את .)ה. ב–לשם הבאת פסוק (= אצל הבאת פסוק

מתוך הקשריו הרבים עולה כי מונח זה קרוב בהוראתו ובשימושיו , ובכן18.''דכתיב '–המשמשת בארמית

מכאן צורך . זוהי כאמור לשון יחידאית, במקרה המיוחד של הציטוט ממשלי המוצע בלשון זו19.'שנאמר'למונח

נוכל , ואם לא תמצא סיבה לשלול זאת, באין לנו עדות אחרת, מכל מקום. ממנובזהירות בעת הסקת מסקנות

קלומר גם על ביטוי זה שהוא מהווה ו ס פ ה ן מ ה ר י ש י ה י א . אל ההלכהר

'על זה נאמר' ) 3. ד

לבב לא כללה ביטוי זה כדיוקו -אליאס בר. 'על זה נאמר': לכלל הנוסחה'שנאמר'לעיתים מורחבת לשון

עליו ' וקרוב לו 'עליהן הוא אומר': שאותם היא מכלילה כאחד, אלא שני ביטויים דומים, בלקסיקון שלה

לנושאמהווה לדעת הדרשןהיא מציינת כי פסוק המובא בלשון זו . 'הכתוב אומר איור שנדון קודם לכן

גמאות מן הדו, כפי שנראה בהמשך20.רוב מוחלט של הקרויותיו הן בהקשר אגדיוכי ; .)ה. ב–הדגשה שלי (

גם אף שהקשרה יכול להיות , או תיאור ציורי היא נכונה, 'איור'הגדרת הנוסחה כמאפיינת , שאביא להלן

איננו נקשר ישירות אל נושא הדרשה אלא , בלשון זו המובא כראיה,הדוגמאות תראינה כיצד הפסוק. הלכתי

גם אולי י דרך עקיפין זו נרמזת כ, עוד נראה לי לומר. כדרך שנקשר איור אל הטקסט ומעטר אותו, בעקיפין

כביכול היה , אלא מושך את הביטוי ומאריך אותו, 'שנאמר': אין הוא אומר בלשון קצרה. בלשון ההצעה גופה

. אופיינית לדיון לימודי שהיא נוסחה'... תלמוד לומר–? מניין ליX ,Yאין לי אלא ': לרוב הוא מופיע כחלק מן הנוסחה 17 ). ומבחר הדוגמאות שהיא מביאה שם60-58' עמ, י"מכילתא דרשב, לבב-השווה אליאס בר(

.61-60' עמ, ערכי מדרש, באכר 18 .'דכתיב ' ='שכתוב'או ' שנכתב'שניתן להמירו ב'; שנאמר'למונח העברי ) מילולי ממשגם אם(אינו אלא תרגום , ובאמת 19 .116-115' עמ, י"מכילתא דרשב, לבב- אליאס בר 20

116

גורם של 'מעידה אפוא ורומזת על מציאותו של , לשון הצעה זו. את עדותו של הפסוק מעטמבקש להרחיק

.הנגזר ממנו העומד בין הפסוק המצוטט לבין המדרש 'הרחקה

21'זכר לדבר, אף כי אין ראיה לדבר' ) 4. ד

....שנאמר[...] זכר לדבר , אף כי אין ראיה לדבר: נוסחה זו, 'שנאמר'מצטרפת למילת , לעיתים קרובות

גם כאן נוכל לעמוד על משמעותה של . לשון זו מופיעה תמיד בהקשר הלכתי, בהקשרם של פסוקי משלי

שימשה לנו נוסחה זו הוכחה לכך שהפסוקים המצוטטים משמשים את , כזכור. ריאהנוסחה בדרך השקלא והט

כי שלא , אנו יכולים לומר במידה של בטחון, בנוסף לכך22. כראיות מן הכתוב לביסוס דרשותיהםיםתנאה

, יפה היא בוודאי לשון עק'זכר לדבר'לשון ; שהיא הבאה ישירה ומידית של ביסוס מן הכתוב, 'שנאמר'כמילת

משמעי ויציב כמו -ומכאן שהביסוס אותו מספק הפסוק הבא לאחריה איננו חד, יותר'הססנית'שלא לומר

גורם ' קודםאבל נצמד אליה מה שכינתי , 'שנאמר'בסוף הנוסחה מופיעה התיבה , אמנם כן. במקרה הראשון

ועל כן , ו הוא עומד לצטטאו מעדיף שלא להישען במישרין על הפסוק אות, הדרשן איננו יכול. 'של הרחקה

נוכל אפוא לומר כי נוסחה . המורחבת, ורומז לכך באמצעות נוסחת ההצעה הארכנית'מרחיק את עדותו'הוא

. על מהותה'מעידה בגופה'זו

*

... זכר לדבר, אף כי אין ראיה לדבר' ו'על זה נאמר', 'דכתיב', 'שנאמר'–ארבעת נוסחי ההצעה הללו

ללא פסוקים נוספים מן , כולם במדרשי הלכה בהם פסוקי משלי משמשים כראיות יחידות מצויים – '...שנאמר

אשר 'וכן הוא אומר'מצאתי את נוסח ההצעה , מבין מדרשי ההלכה המובהקים, במדרש אחד בלבד. (התורה

'שנאמר'נמצאות מילות , מבחינת מדרג טיבן של הראיות, ]לעיל) 1(סעיף ג [כאמור לעיל ). אדון בו מיד

–ואילו השתים האחרות ; במיקום ראשוני והן מבססות זיקה ישירה ומידית בין הפסוק לבין המדרש'דכתיב'ו

או , משהו 'רופפת'נמצאות במיקום שניוני והזיקה שהן יוצרות בין הפסוק למדרשו , 'זכר לדבר' ו'על זה נאמר'

ראיות יחידאיות , צעים בלשונות אלההמו, מבחינת היות הפסוקים, ואולם. במידת מה'מרוחקת'נכון יותר

מורכבותו של . הרי מתקיים בכל הארבע התנאי המציב אותן במיקום הקדמי ביותר, )]2(סעיף ג [למדרשיהן

, מסתבר. לנו היטב כאשר נבוא לבחון לעומקן את הדוגמאות שיובאו בהמשךותבררי, הממצא הזה ומשמעותו

מתבססות על פסוקן , 'שנאמר'ומשתמשות בלשון ההצעה , ונהכי אותן הלכות המצויות בדרגת הקרבה הראש

ה רקבאופן ישיר ר ו א כ משום שכאשר אנו בודקים את מקבילותיהן של הדרשות ברובד ספרותי , לכאורה! ל

. 'על זה נאמר' ו'זכר לדבר'כאותן הנלמדות על דרך , הן מתגלות אזי כנמצאות במדרגת הקרבה השניה, אחר

מתגלגלת בלשון ישירה , הנקוטה במשנה או בתוספתא, 'שנאמר' לשון הצעה ישירה תופעה זו מתרחשת כאשר

.לבב לא כללה ביטוי זה בלקסיקון שלה- אליאס בר 21 .111-110' עמ – אסמכתאות או ראיות –סעיף א , לעיל 22

117

שהניסוח ההלכתי , יתכן אפוא. ייםתנאהמצויות במדרשי ההלכה ה, במקבילות של ההלכה הנידונה, פחות

ברובד , שהתגבש במשנה ובתוספתא הבליע או העלים שימוש ההססני במידת מה שנעשה בפסוקי משלי

. הנשקף אלינו ממדרשי ההלכהשימוש, של הגיבוש ההלכתימוקדם יותר

עשר מהם מובאים - אחד. כזכור, דרשות24-ב, פסוקים ממשלי הנדרשים בהקשר הלכתי29 מצאתי להכ-בסך

אשר מבססים את 'שנאמר' וחמישה בלשון 'דכתיב'מובא אחד בלשון , עשר- מבין האחד. כראיה יחידה להלכה

חמישה . 'הן הן גופי התורה' על דרך האנלוגיה אומר עליהן ש–ק ביותר לכאורה ההלכה באופן ישיר והדו

הררים התלויין ' ל אפואהללו משולים. 'עליהן הוא אומר' ו'זכר לדבר'פסוקים נוספים נדרשים בלשון

פסוקים תומכי ' ה–אותה אציג בסעיף הבא , ה הנותרים מהווים קבוצה לעצמשמונה עשרה 23.'בשערה

.'פורחין באוויר'כביכול –פי האנלוגיה הנקוטה כאן -ם עלשה; 'ההלכה

*

'תומכי הלכה' ופסוקים 'וכן הוא אומר' ) 5 .ד

המבטאות שתי מדרגות של קרבה בין הפסוק לבין ההלכה , לצד ארבע נוסחאות ההצעה שנמנו למעלה

ניתן לכנות נתלים בהם את המדרשים הובה פסוקים ש, הרחוקה ביותר, מצויה מדרגה שלישית, הנשענת עליו

מן , אין ההלכה נלמדת מהם לא באופן ישיר ולא באופן עקיף אלא מפסוק אחר, פסוקים אלה. ' הלכהיתומכ'

מובאים כעין הרחבה סמנטית – הפסוקים ממשלי – והם; אשר לרוב נזכר במדרש גופו או בקרבתו24,התורה

וק תומך ההלכה מובא בהקשר הלכתי ברור הגם שהפס, זאת ועוד25. להרציהאו כאילוסט, נוספת להלכה

; לעיל הגדרתי מדרש הלכה ככזה המגדיר אופני התנהגות מחייבים. הרי אין זה הקשר הלכתי מובהק, למדי

המלצה : אלא קרוב יותר לומר, ואולם בחלק מהמדרשים בהם מצויים פסוקים תומכי הלכה אין זה חיוב ממש

ולכן , מדרשים אלה הקשרם הברור הוא הלכתי בסופו של דברגם , מכל מקום. או נימוס המשתמעים מהם

נראה בעיני לכלול גם אותם במסגרת הבדיקה שאני עורך כאן ולהביא גם את עדותם שלהם בחשבון

26.יימסקנות

.ואני משתמש בה כאן כאילוסטרציה בלבד, איננה מדוייקת כמובן, ח, אנלוגיה זו למשנה חגיגה א 23 . לעיל11הערה ראה דוגמה ב 24 .הגדרתועזרתו ועל ) 'תומך הלכה'מדרש ( תודתי למורי הפרופסור שנאן על מונח זה 25מתקרבים כבר אל התחום האפור שבין , אלה וההלכות הנתלות בהם'תומכי הלכה'ים מדרשכי , עוד אעיר בשולי הדברים 26

ואפילו מרובים (ם המצטטים ממשלי ישנם מספר מדרשי, ובאמת. ואולי אף גולשים לתוכו, עליו הערתי למעלה, הלכה לאגדהיתכן . מחמת הספק, אשר היה לי ספק באשר להגדרתם כמדרשי הלכה ובסופו של דבר החלטתי שלא להביאם בחשבון) יחסית

:ה שנינו, במשנה ברכות ט; כללתי בחשבונילאהנה דוגמה אחת אותה . שחוקר אחר היה נוהג אחרת התקינו שיהו אומרים מן , משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד;רים מן העולםברכות שהיו במקדש היו אומ כל חותמי...

והנה בעז בא מבית לחם )ד, רות ב( שנאמר, והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם;העולם העולם ועד אל )כב, משלי כג( ואומר;עמך גבור החיל' ה)יב, ו'שופ( ואומר;'ויאמרו לו יברכך ה עמכם' ויאמר לקוצרים ה

118

המצטטים מדרשים13 – תומכי ההלכה גדולה יותר בהשוואה לשתי הקבוצות הקודמות מדרשיםקבוצת ה

: ולפעמים בדרך הקיצור ('וכן הוא אומר': זו היא ת ההצעה השכיחה ביותר בקבוצהנוסח. משלימ ם פסוקי18

:לבב מגדירה מונח זה כך-בר). ''וכן הוא אומ'

פעמים . [...] פעם470הוא מופיע בערך [...] מונח זה נפוץ מאד בספרות התנאים –' כן הוא אומר'

. 'כיוצא בו'תפקידו דומה לזה של המונח . 'וכן הוא אומר'ו החיבור בראשו "רבות הוא מופיע עם וא

לעיתים הוא מופיע במקום , עם זאת[...]. הוא מציע דוגמה מקראית נוספת הדומה למקרה הנדון

27.כפסוק ראשון' שנאמר'

לאך ; )הן בהלכה והן באגדה(זהו באמת מונח נפוץ מאד , לפי מה שמצאתי אני כ המקרים בהם הוא ב

הוא בא לבדו או , וברוב מכריע של המופעים; ו החיבור"הוא מופיע עם ו, ממשלימופיע כלשון הצעה לפסוק

וכך': יש לדעתי להבינו במשמעות, ובהתחשב בהקשרו במופעיו השונים, כך-לפי. ראשון בסידרה של ציטוטים

ה אין זו נוסחה הבאה להוסיף ולרבות על מ, בנסיבות אלה, כלומר). 'הרי כך אומר הפסוק' (='הוא אומר

חיזוק לעמדתי זו אני מוצא בכל אותם מקרים בהם . אלא היא מציגה פסוק חדש בעניין הנדון, שנאמר קודם

מילת ידי- עלמצטרפים לרוב , הפסוקים הנוספים. כאמור, גוררת אחריה הנוסחה פסוק או שנים נוספים

בשםאני מכנהואשר , יוחדמ מדרשיבכך מתקרב הדפוס הדרשני הזה בכללו לדפוס . בה דנתי למעלה, 'ואומר'

ב' ו ב י ג ש ר ד להלן אזדקק עוד . לרובד מוקדם של עיבוד החומר המדרשי, ככל הנראה,שייך הדפוס ז .'מ

. וידון בהרחבהדפוס המדרשי הזהובפרק הבא יוצג ה; למונח הזה בהקשר למדרשים שיובאו בפרק זה

לא רק משום . עליו דברתי קודם'קהגורם ההרח' מקיימת את 'וכן הוא אומר' כי גם נוסחת אני מוצא

, פסוק אחד: שהיא יוצרת) 'השדה הסמנטי'(אלא גם בשל הסביבה הלשונית ; מרובת מילים, היותה ארכנית

כביכול אין בכוחו של האחד להוות ראיה מספקת ולכן נדרשים עוד . שלישיאף הגורר אחריו פסוק שני ו

– 'הרי הוא אומר'ו; 'ואומר': הם'תומכי ההלכה'שים נוסחי הצעה נוספים בהם משתמ. פסוקים נוספים

.ובמקרה בודד אחד מובא פסוק ללא מילת הצעה כלל. 'וכן הוא אומר'הקרוב בהוראתו לנוסחה

*

חשיבותם של מדרשי ההלכה הנשענים בדרך זו או אחרת על פסוקי משלי היא במה שיש בהם כדי , כאמור

באשר לפחות חלקם יכולים , ואולם משנה חשיבות נודעת להם. ל"ללמד על חשיבותו של הספר בעיני חז

נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות ' ר.הפרו תורתך' לה עת לעשות)קכו, קיט'תהל( ואומר;תבוז כי זקנה אמך

.סליק מסכת ברכות :'לה. ה כתובים שונים לדברארבע ראיות מארבעואף מובאות '; משנה זו עוסקת בתקנה שהתקינו חכמים שיברך אדם את חברו בשם ה

מן 'שיהיו כל חותמי ברכות במקדש מברכים ואמרים , ממש כמו בתקנה המקדימה את זו, הדברים ברורים בהחלטלכאורה נראיםשמדרש הלכה הינו זה המגדיר אופן התנהגות , לפי מה שהגדרתי, ראשית: אבל הספקות עולים מכמה כיוונים. 'העולם ועל העולם

נימוס ראוי אך בלתי , או שזוהי המלצה בלבד מה באמת מחייבת תקנה זווכאן אין זה ברור עד כ) 112' עמ סעיף בלעיל(מחייב . ' וכו'' ה-עת לעשות ל'הכרוכה במצב מיוחד המוגדר בביטוי , או אם זו תקנת שעה, אין זה ברור האם זו תקנת קבע, שנית? מחייבמשמשים ) תהילים, משלי(נוספים הם ראיה לתקנה גופה בעוד השנים ה) רות ושופטים(רק שני הפסוקים הראשונים , ולבסוף

.12 הערה 156' בעמ, ראה דברים נוספים על מדרש זה.' העושה שימוש בלתי מקובל בשם ה,הנהגת התקנהב שינוי הכרוךכהנמקה ל .91' עמ, י"מכילתא דרשב, לבב- אליאס בר 27

119

באחדות . ל בפסוקי משלי"ללמדנו באופן ברור למדי על דרך הלימוד ההלכתי ועל אופני השימוש שהשתמשו חז

.אשתדל להראות את דרכי הלימוד הללו ואת אופני השימוש שנעשה בפסוקים, מן הדוגמאות שאביא להלן

**

דות באופן ישיר מפסוקי משלי הלכות הנלמ.ה

גם מתברר הקשרם ההלכתי . תוספתאהמשנה ומן הכולם , בקטגוריה זו שישה פסוקים לששה מדרשי הלכה

שההלכה הנידונה נלמדת באופן חשובה העובדה ולענייננו ';מדרש הלכה'עונים לאופן בו הגדרנו מצד היותם

מילת ו ,הפסוק ממשלי הוא פסוק יחידי המובא כראיה: כלומר. מן הפסוק ממשלי– כפי שהגדנו אותו – ישיר

המלמדת על הסתמכות מידית וישירה של , )' 'שנ'או ('שנאמר'החוזרת בארבעה מהם היא , ההצעה השכיחה

אשתדל להראות כיצד , בדוני בכל אחד מן המדרשים הללו, שביארתי קודם לכןכפי, ואולם. הדרשן על הפסוק

, מכסה על גישה דרשנית עקיפה והססנית יותר, הנתונה במשנה או בתוספתא, 'שנאמר', הלשון הישירה

שהיא מעצם טיבה , 'וכן הוא אומר'במדרש אחד באה לשון ההצעה . מתאימה לה יותר'זכר לדבר'שנוסחת

שהיא , 'כגון דכתיב'ובמדרש נוסף באה לשון ; את עדותו של הפסוק, המרחיקה כאמור, לשון פחות ישירה

סדר הבאת הדוגמאות הולך אחר סדר הפסוקים בספר . כפי שהסברתי למעלה,ור פסוקי משלייחידאית עב

.הפסוק ממשלי מובא יחידי לביסוס ההלכה, כאמור, אבל בכל המקרים.משלי

:משלי א כא, על הפסוק)1 .ה

:בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר

:כת מגילה פרק גתוספתא מס

' למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנאלא אין פותחין פתחי בתי כנסיות : כב'הל

.והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה ) לח,ג' במד(

תקרא'אין בונין אותן אלא בגבוה שבעיר שנ: כג'הל הומיות בראש .

הראשונה בהן נסמכת היטב על . אורה שוות בצורתן ובדרך הבעתןהנראות לכ, לפנינו שתי הלכות סמוכות

ערך תונראית לכאורה שוו, יה נסמכת על פסוק ממשלייהשנ. פסוק מן התורה וזוהי ראיה מובהקת בלי ספק

שתי , לפי פשוטם של דברים. ככל הנראה–שלכתחילה לא היה הדבר כן , עיון מדוקדק מלמד. לראשונה

הכנסת הינו -בהלכה כב משוקעת המסורת המוכרת כי בית. כנסת-כי בנייתם של בתיההלכות הללו דנות בדר

29.הכנסת- וכשם שפתחו של ההיכל היה מכוון למזרח כך צריכים להיות פתחי בתי28;'מקדש מעט'בחינת

.א"ע, כט'י בבלי מג– אלה בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל: אמר רבי יצחק. טז, יא' יחז28ואלה , ואולם עובדה ארכיאולוגית מוכרת וידועה היא כי בתי הכנסת בארץ ישראל ומחוצה לה היו מכוונים לירושלים29

כנסת בתקופה -על בניית בתי. 'הלכה ואין מורין כן'ולפיכך ההלכה שלפנינו היא בבחינת ; שבירושלים מכוונים היו אל הר הבית .41-40' עמ, בתי כנסת, פרסטר; 17-15' עמ, כנסתבית ה, לוין. י: הנדונה ראה

120

פי-לשע(המתאר את חניית השבטים לפני אהל מועד , לח, ג' על הפסוק במד–הלכה זו יש לה על מי שתסמוך

אנו למדים כי פתחו של אוהל מועד לפני אוהל מועד מזרחהומן הלשון ) ורת הינו בבואה לבית המקדשהמס

.מכוון היה למזרח

הכנסת במקום הגבוה ביותר בעיר וכסימוכין לדבר מובא פסוקנו - הלכה כג קובעת כי יש למקם את בית

בראש המיות תקראת הביטוי אבל כאן כבר נדרש מאמץ פרשני רב בכדי לבאר את כוונ. כא, ממשלי א

, לא במשנה או בתוספתא–כג אין להן מקבילות בשום מקום -הלכות כב. כמכוון למקום הגבוה ביותר בעיר

בכל ו 30,כמה מדרשים נוספיםעוד בואולם הפסוק המצוטט ממשלי נדרש . לא במדרשים ולא בתלמודים

תקראהמקורות הללו נדרש הפסוק המיות תרונה : יחד עם הפסוק הקודם לו בבראש בחוץ חכמות

קולה תתן את האנלוגיה ולשער לפרשלפי זה ניתן . כביטוי לקריאה או לימוד התורה בפרהסיה, ברחובות

– קריאה בתורה ולימודה – 'תקרא'. הפרהסיה, רחובות העיר, במשמע– 'רחובות' כנגד 'הומיות' –הבאה

מקום הקריאה – 'בראש המיות תקרא': אל הפירוש ההלכתי לפסוקנומכאן . מקום הקריאה והלימוד, במשמע

הניסוח , כן- כי- הנה. במקום הגבוה ביותר בעיר– 'בראש'צריך להיות , הוא בית הכנסת, בתורה ולימודה

כיצד : מעמיד בפנינו תהיה, אשר לכאורה גוזר את ההלכה ישירות מן הפסוק ממשלי, ההלכתי הנתון בתוספתא

אל , 'בראש המיות תקרא'כיצד דילג מן הביטוי המקראי ; מסקנתו ההלכתית מן הפסוק הנתוןגזר החכם את

. חידה זו מוצאת את פיתרונה במעקב שערכנו אחר שורשיה במדרש–? 'בגבוה שבעיר'המסקנה ההלכתית

אין במקרה דנן : במילים אחרות. באמצעותו יכולנו לשחזר את המהלך הפרשני שהוביל מן הפסוק אל ההלכה

ההפסוק הנתון לעצמו משמש ר י ש י ה י א אף שאין ראיה 'בבחינת , אבל הוא מספק לה את הרמז, להלכהר

של , הישיר, הניסוח ההלכתיידי- עלטושטשה ) שהפסוק הוא רמז בלבד(עובדה זו . ' זכר לדבר–לדבר

31.אך נתגלתה לנו מחדש דרך הניסוח האגדי של המדרש, התוספתא

*

:טו, לי גמש על הפסוק ) 2. ה

: מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה>מפניים<יקרה היא

: י'הל, תוספתא מסכת הוריות פרק ב

משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים ומרובה בגדים קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם

' קו' לאמרכל ואמ' אב קובית ' לסגן וסגן קודם לראש המשמר וראש המשמר קודם לראש בית אב ור

קודם ' קודם לממזר וממ' וישר' קודם לכהן הדיוט וכהן הדיוט קודם ללוי ולוי קודם ליש' לגיזבר וגיזב

לנתין ונתין קודם לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה הממזר תלמיד חכם

.ז' פס, יג"פ) בובר(מדרש אגדה לויקרא ; בחוקותי ד) בובר(' תנח; ז' פס, יג"ב פ"מתנד; פז"פ, ב ראה" סד 30 !אף הוא ממשלי, ועדיין יש לנו להעיר כי גם הפסוק האחר ממנו נרמזנו על השתלשלות המדרש 31

121

מפנינים' הארץ שנוכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם הוא לכהן גדול עם היא יקרה

.מכהן גדול הנכנס לפניי לפנים

, היינו ראיה ישירה ומבוססת, )'שנאמר'(' ' שנ'הפסוק ממשלי הוא יחידי והוא מוצע בלשון , גם כאן

וההליך המדרשי הוא חמקמק הרבה מעבר לפשט הכתובחורג , ברור כי מדרש הפסוקעל פניו , ברם. לכאורה

ו,יא התורה ה'יקרה': ומורכב גם ה בהכמו ק י המחז כל . 'מכהן הנכנס לפני ולפנים' – 'מפנינים' יותר,

מלשון'לפני ולפנים' כאשר הוא מבאר) של אליטרציה(וודאי שהדרשן משחק כאן משחק לשוני אליטרטיבי

, דרש זהמ .הממזר המחזיק בהעם 32)התורהכלומר ( 'יקרה' זיהוי הך לא פחות מרחיק לכת הוא עצםא. 'פנינים'

אלא מתוך עצמו , לא מצאתי לו מקבילות בספרות התנאית כולה ואין לנו דרך אחרת להתחקות אחר שורשיו

לא נוכל אפוא להיעזר במדרשי תנאים אחרים כדי לברר אם היה למדרש מפולפל זה מקור פחות נחרץ . בלבד

י ע " כתפי- לט למעלה הינו עכי נוסח התוספתא של צוקרמנדל המצוט, כאן יש להעיראך . משמעי- וחד

, 'מכהן גדול הנכנס לפניי ולפנים': חסרה הסיומת המבארת, )ונציה(ובדפוס ראשון ) וינה(י ב "בכת). ערפארט(

.אבל הציטוט ממשלי מובא גם בהם

, אבל כשהיא מגיעה אל הסיפא לשונה כמעט זהה. מקבילתה של הלכה זו מן המשנה לאקונית הרבה יותר

: על ראיה מן הכתוב'מוותרת'שאין המשנה מצטטת את הפסוק ממשלי והיא , בולט אחדלהוציא הבדל

אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם

.)ח, ג' הור( לכהן גדול עם הארץ

גם עורך המשנה היה ער אחת מהן היא כי 33.על הסיבה שכך נוהגת המשנה אפשר רק לשער השערות

כי , עוד יש להעיר. מכל וכלתר עליהי ולכן וו; כפי שמובאתלהפלגה הדרשנית הכרוכה בהבאת הראיה דנן

במקורות הללו המדרש הוא 35. ובתלמוד הבבלי34מדרש אליטרטיבי זה מצוי עוד רק במדרשים מאוחרים

א בר חנינא שהיה אמורא ארצישראלי מן אח' שם הוא מיוחס לר,חוץ מאשר בבבלי, כמו בתוספתא, אנונימי

מצוי , 'מכהן הנכנס לפניי ולפנים'ביחד עם העובדה כי המדרש המבאר , עובדה זו). ' לס290-320(הדור השלישי

משם ; מצביעות על אפשרות כי מדרש זה הינו מאוחר מעיקרו ושייך לתקופה האמוראית, י ע בלבד"רק בכת

.ספתא עקב שיגרת העתקהי ע של התו" אל כת'לאחור'נתגלגל

*

. מוקדש דיון נרחב בפרק ד להלן לזיהוי החכמה עם התורה 32 .מתגלית גם כאן נטייתה של התוספתא להאריך ולפרט הרבה מעבר לנוסחה של המשנה, אין ספק כי בין השאר 33 .א', ברא)ורשה(' תנח; א, ר ו" במ 34 .א"ע, הוריות יג 35

122

:ח, על הפסוק משלי י) 3 .ה

:חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט

:יט, תוספתא מסכת ערכין פרק ב

שמעון אומר הקטר חלבים כשרין למוצאי שבת אמרה תורה ידחו את השבת בזמן ואל יקרבו ' ר

ללמוצאי שבת בלא זמנו וכן הוא אומר חכם מצות יקח : העושה מצותו מצוה– ב

לכך גם מכוון הפסוק המובא בה כראיה ומעיד על . להבליט את ערכו של הידור מצווההתכוונהלכה זו

הקטרת החלבים של עולת השבת ראוי לעשותה במוצאי השבת 36:י"שבאומר ר. 'חכם'וה שהוא והמהדר במצ

בין ק ממשלי מובא כראיה יחידה וגם זיקה לשונית הפסו.והוואפילו עוד טרם צאת השבת משום הידור מצ

שלא , המפליא בדבר הוא שדברים אלה נוגדים. )אף כי טעונה עדיין הסבר(הפסוק ומדרשו נראית כאן לעין

גורם 'ואפשר שזו הסיבה לשימוש בנוסחת הצעה שיש בה ;)להלן ( משנה מפורשת אחרת,לומר סותרים

וודאי שלפנינו מדרש , מכל מקום. דברי עוד אשוב ואתייחס לכךשךבהמו 37. למעלהישביארתכפי ', הרחקה

:שנינובמשנה ברכות , ובכל זאת.המקבל את ביסוסו המקראי באופן ישיר מפסוק ממשלי, הלכה

ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואברים

38.הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחרמצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל

רלפי המשנה מותר : כלומר ח א , זמנם של קרבנות אל תוך הלילה ואפילו עד שיעלה עמוד השחראת ל

י הקדמתה יד-לוה עואבל נראה שהמנהג להדר במצ. וודאי שאין צריך להקדים ולחלל את השבת בגין זה

מכל מקום היתה זו דעתו ; יםתנאמצא לעצמו תומכים בקרב ה, למוצאי השבת ואפילו אל תוך השבת עצמה

:הנה כך אנו קוראים בגמרא. רים כבר הפך להלכה חלוטהחי שבדורות מאו"של רשב

שהרי הקטר חלבים , בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה: אמר רבי שמעון, תניא. 'והקטר חלביו וכו

39. עד שתחשךואין ממתינים להם, ואברים ופדרים כשרים כל הלילה

:אתרהי על "ומבאר רש

ואף על פי , על מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול להקטירן כל הלילה) ו'ויק ( כדכתיב- כשירין כל הלילה

עולת שבת בשבתו על ) כח'במד (כדכתיב, כן אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן

, אנציקלופדיה לחכמי המשנה והתלמוד, רגליותמ. מ, ראה. יוחאי-הוא רבי שמעון בן, במשנה ובתוספתא, סתם'רבי שמעון' 36

.בערכו .118-17' עמ) 5. סעיף ד, כאן 37 כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים זה הכלל :ו, ב " פ'מגימשנה : וראה גם; ג, א"פ' משנה ברכ 38 . דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה,בר שמצותו ביום כשר כל היוםד

.277-276' עמ, תוספת ראשונים, ליברמן: והשווה. א"עב ע' בבלי מנח: ובאותו עניין. ב"ע, סח' פסח בבלי 39

123

. עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה

: ו'ד הל"הלכות מעשה הקרבנות פם ב"ן מבאר גם הרמבוכ

, זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום...'וכו כל היום כשר לסמיכה ולשחיטה ולמליקה להקטר

.ואף על פי כן זריזין מקדימין למצות, ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה

הנה קנה לו מהלכים , בזמן מן הזמניםאף אם היה שנוי במחלוקת , י"כי מדרשו של רשב, למדים אנו

לא עקבותיו של לימוד גם ו, יםתנאבמדרשי הלמדרש הזה לא מצאתי מקבילה ,אכן .ושביתה בדורות מאוחרים

י כדעת "התוספתא מביאה ברייתא זו של רשבש ,כן- אם, יתכן. י בשאלת זמנו של הקטר חלביםתנאאו ויכוח

גם מיקומה של ברייתא זו במסכת . נדמו, ברובד התנאי–אם היו בכלל –סביבה שהדי הפולמוס , יחיד חריגה

, כמוכח מן הגמרא,י אף שהתקבלה לבסוף"אין ספק כי עמדתו של רשב, בכל אופן40.ערכין אינו מוחוור דיו

אמרה': עוד יותר מזה מפליאים דבריו שהוא אומר. סותרת לכאורה את המשנה ברכות שציטטנו למעלה

ה ר ו ובאמת לא מצאנו היכן בתורה נאמר כדבר . 'השבת בזמן ואל יקרבו למוצאי שבת בלא זמנוידחו את ת

מאשרים בדיעבד את עמדתה של המשנה , ויקראספר והפסוק שהוא מביא מ, י"אף ביאורו של רש. הזה

ות: אמר שלמה המלך–? אלא מי אמר כדבר הזה41.ברכות צ מ יקח לב זה , י" ולפי פירושו של רשב!חכם

י מייחס לפסוק ממשלי אותה מידה של "רשב: לן-משמע. המהדר במצווה: היינו, ושה את מצוותו מצווההע

באשר הוא מוצא בהם סמך לעמדתו כי אפשר לעבור ; )ואולי אף יותר מהם(אוטוריטה אשר יש לכתבי החומש

בהמשך עוד נראה .בכדי לקיים את ערך הידור המצווה החשוב בעיניו יותר, ברכותמסכת בשעד דבר ההלכה

- ויתכן שקו אידיאולוגי; עקיבא' ר–י "חסות כזו אל פסוקי משלי מציינת גם את רבו הגדול של רשביכי התי

עובדה הכי , לציין כבר עתהים אנו יכול:ועוד זאת. עקיבא'רבו של ר, אליעזר'פרשני זה נמשך עוד מזמנו של ר

העובדה , יםתנא מן הסקר אודות פסוקי משלי בספרות ה עולה בקנה אחד עם ממצא אחר העולה,כאןשחשפנו

לבין המקיים 'חכם'י בין ה" הזהות שרואה רשב42.י הינו החכם המצטט ממשלי יותר מכל חכם אחר"כי רשב

.היא כנראה אחד היסודות של תפיסת עולמו, מצווה ומהדר בה

ועל המעשה – 'וכן הוא אומר' –אעיר על לשון ההצעה של פסוקנו בתוך המדרש אשוב ולסיום דיון זה

לעיל ציינתי כי לשון זו משמשת לעיתים כחוליה ראשונה בשרשרת פסוקים בדפוס . המדרשי המשתמע ממנה

, ראה. מסכת ערכין מתאפיינת בכך שהיא מאספת אל תוכה משניות ודינים רבים שאינם קשורים כלל לנושא המרכזי שלה 40

.195-193' עמ, ערכין, למשנהפירוש ,אלבקובשר זבח תודת שלמיו ביום : יח-טו, י על סמך הכתוב בויקרא ז"חוקה להסביר את עמדתו של רשב יש אולי אפשרות ד41

ל מבשר זבח ואם האכל יאכ : והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף [...] :קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקרמדברים אלה משתמע . שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא

ואין לה , אבל זוהי סברה בעלמא. ים מותרשלהקד) 'סייג לתורה'על דרך עשיית (כי לאחר את הקרבן אסור ואפשר ללמוד מזה .י תולה את דרשתו בהידור מצווה ולא בעשיית סייג לתורה"רשב: תימוכין בכתוב ועוד יותר מזה

. להלן ובהרחבה יתרה בפרק השישי; ובהערות שם106-105, 100' עמ ראה פרק קודם 42

124

, את מהותו של הדפוס המדרשי הזה, בפרק הבא, כאשר אסביר בהרחבה.'מדרשי גיבוב'מסויים אותו כיניתי

המהלך , כפי שציינתי, כאןוהנה . ב קדום של המדרש משקף שלאסביר גם מדוע אני סבור שלפי טיבו הוא

הגם שהוא ,'העושה מצותו מצוה', י"לבין מסקנתו ההלכתית של רשב, 'חכם לב יקח מצות'הפרשני בין הפסוק

קדוםיתכן אפוא כי לפנינו שריד. איננו נהיר כל צרכוזאת- בכל', מצוה'נתלה בזיקה הלשונית שבתיבת

ע ט ו ק מ כפי שראינו בדוגמאות שהבאתי בשני , באגדה) ואולי אף עיקרו(ששורשו , ותרשל לימוד מפורט י ו

כאן אנו רואים אותה גםיתכן ש, במילים אחרות. להלןש בדוגמאות מכךעוד יותר נראה ו, הסעיפים הקודמים

הניסוח החד והישיר של התוספתא מכסה על ניסוחים פחות חריפים שהתקיימו : לאמור,תופעה שתיארתי

. במדרשים מוקדמים יותר)אולי(

*

:יד, לפסוק משלי יז ) 4. ה

:פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש

43:תוספתא סנהדרין פרק א הלכה ו

פעמים אל יבצע אדם כיצד שנים שבאו אצל אחד לדון עד 44פעמים יבצע אדם' שמעון בן מנסיא אומ' ר

ואם מששמע את דבריהם ואינו יודע להיכן הדין נוטה רשאי שיאמר להם צאו שלא שמע את דבריהם

אבל מששמע את דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה אינו רשאי שיאמר להם צאו וביצעו כגון 45וביצעו

נטוש' דכת הריב התגלע ולפני מדון ראשית מים עד שלא נתגלה הדין אתה רשאי לנוטשו פוטר

.רשאי לנוטשומשנתגלה הדין אין אתה

הפסוק המדרש וש ('מעין הלכה'הן מצד שההכרעה לגביה אם הלכה ממש היא או , זוהי דוגמה גבולית

'כגון דכתיב'והן מצד לשון ההצעה שלה ; יכולה להיות נתונה בויכוח) ' הלכהכיתומ' כו בה יוגדרכיםהתומ

בקיאותו של –צד העניין הנדון מגם . שהינה נוסחת הצעה יחידאית בסביבת הפסוקים המצוטטים ממשלי

ועיתים שהוא מסור ללבו , לא תמיד יכול להיות נמדד באופן חד משמעי, דבר זה–הדיין בדין המובא לפניו

זאת הכרעתי לשבצו בקבוצת הלכות זו משום שההוראה - בכל. ולמצפונו של הדיין אשר לפניו מובא הדין

אינו רשאי להתעלם ממנו ואינו , את הדין והדין נהיר לומשעה ששמע, הדיין: משמעית- הנשמעת כאן הינה חד

, אפשר להמירה, לשון ההצעה יוצאת הדופן והייחודית). 'לבצע'(רשאי להציע למתדיינים שלפיו לעשות פשרה

דוקא . בלא שיהיה איזה שינוי משמעותי בתפקיד הסמנטי שהיא ממלאת'שנאמר'במילת , כפי שאמרנו

.ה לא תגורו"ד, ב יז"סד: מקבילה 43 .דיין ושופט, ן היושב בדי– 'אדם' 44 בדין אתם רוצים או :מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה ): הלכות סנהדרין פרק כב הלכה ד, משנה תורה(ם " מבאר הרמב 45

וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר משפט שלום שפטו , אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה?בפשרה . הוי אומר זה ביצוע?ו שלום אי זהו משפט שיש עמ.בשעריכם

125

הדרשן שינה מעט את הקריא של 46.אומר הפסוק' נטוש–לפני התגלע הריב ': מדיהמעשה המדרשי כאן נהיר ל

.ובכך התאים את הפסוק לסיטואציה הנידונה' התגלה': וקרא' התגלע'מילת

*

:י, משלי כגעל הפסוק ) 5 .ה

:אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא

:הלכה ז, תוספתא נדה פרק ב

47.אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא' ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו משום שנלא

שיש להם צלע אחת , י הוא אחד משלושה עשר צמדי פסוקים במשלי, משלי כג. נתחיל מגופו של הפסוק

באשר בהלכה מן התוספתא מצוטט הפסוק במלואו ומשום כך אין שום ספק 48.זוגה- והאחרת שונה מבתדומה

מצוטט בשני – אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך : כח, משלי כב–י , אך בן זוגו של משלי כג.לזהותו

. אל תסג גבול עולם – ושם מובא רק חלקו הראשון של הפסוק) ראה להלן(מקומות במשנה מסכת פאה

ואולם אין שום , כח ולא את פסוקנו, כבהמסורת הפרשנית קובעת כי משנה פאה מצטטת דוקא את משלי

דבר זה יש לו השלכות לגבי הבנת הפרשנות של . מניעה עקרונית לקבוע כי דוקא פסוקנו הוא המצוטט שם

50. המדבר ביחס אל העניים49 לפי פשטומשנה פאה אכן מפרשת את הפסוק, כפי שנראה להלן. לפסוקל"חז

ין השני העושה את דיוננו יהענ. נוטה לכאורה אל צד האלגוריה זה שפרשנותו של מדרש, לא כן התוספתא דנן

: המקור בו מצויה מקבילה זו–וביתר שאת , למורכב וסבוך הוא המקבילה האחת והיחידה למדרש זה

:מדרש תנאים לדברים פרק יט פסוק יד

עוקר תחומו ל לא תסיג מלמד שכל ה"לא תגזול ומה ת )יט יג' ויק( לא תסיג גבול רעך והלא כבר נאמר

מדבר ' עקיבה אומר בנושא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הכת' ר [...]'וכושל חבירו עובר בשני לאוין

תבא'שנ אל יתומים ובשדה עולם גבול תסיג אל .' מפני מה כי גואלם חזק ה

. ב"מתנד-ישנן הסתייגויות בין המלומדים באשר למידת האוטנטיות והסמכות שיש לייחס ל: יאמר מיד

צ " מידי- עלהוא לוקט ונערך . לא בשלמותו ואף לא קטעים ממנו, לא נמצא בשום מקום, כידוע, מדרש זה

להלכה ) קודמתהערה (ם "אך נוכל לראות כי פרשנותו של הרמב. מדרש הפסוק מתרחק במעט או הרבה מפשטו של הכתוב 46

. את רוח הפסוקיותרתואמת .קיו בלבד ניתוח הלכה זו על הפסוק המשמש לה ראיה הינו מורכב למדי ולא אוכל לפרט ולהרחיב כאן אלא לדון בראשי פר 47 .18הערה , 15' עמ, מחלק ראשון ראה פרק א 48 .135-134' עמ) 3. סעיף ולהלן , אדון בענין זה בהרחבה במקומו. אף שהיא משנה את דרך קריאתו49, משלי, כהנא(עניים =עולים: המבאר על יסוד השוואה ללשון הערבית, כהנא לפסוקנו. והשווה גם פירוש א.82הערה , םש 50 ). קח'עמ

126

לוקטו , רוב הקטעים שליקט הופמן ושיבצם במדרש התנאים שלו. 19- אשר יצר אותו בסוף המאה ה, הופמן

. מן העיר עדן שבתימן המיוחסת לרבי דוד עדני 13- מן המאה ה, שהוא יצירה מאוחרת, מתוך מדרש הגדול

רק בקטעים בודדים . לזו של הספרי דברים, אף כי מורחבת, מסורת מקבילהב"מתנד- מגלגל ה, ברובו הגדול

כל אשר . והמקבילה שלנו היא אחד מאותם קטעים; מסורת מדרשית שונה ועצמאיתב"מתנד-בלבד מציג ה

שערות והמסקנות הנובעות מן הדיון במקבילה הה: לאמור,צריך אפוא להבחן מן האספקלריה הזו, יאמר להלן

אין כמקבילה זו בכדי להאיר ולהבהיר , מאידך. מת ומתוך זהירות רבהיש לומר אותם מתוך הסתייגות מסוי, זו

משום שהוא מלמד אותנו מספר דברים חשובים ; מן התוספתא נידה) אלגוריאו אולי (יהאניגמאטאת המדרש

, '...אל תסיג גבול עולם'ב אינו דורש בתחילה את פסוקנו ממשלי "מתנד-דרש ב מתברר כי המ,ראשית: אודותיו

דברים –) הוא ככל הנראה הפסוק עליו נשענת גם ההלכה ממסכת פאה(אלא הוא לומד תחילה פסוק אחר

נדרש הפסוק , בסוף המדרש, ורק לאחר מכן'; וגו לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך : יד, יט

, להבנה עמוקה יותר של המעשה הפרשני שבהלכה מן התוספתא, בכך מקרבת אותנו מקבילה זו 51.ממשלי

, עקיבא'אנו למדים כי בעל מדרש ההלכה הזה הוא ר, שנית . כשהיא מעמידה ההלכה זו בהקשרה המלא יותר

כל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני ' שולא הסתפק במדרש הפשטני, שהיה דורש כל קוץ וקוץ שבתורה

. דרש שתי הלכות שונות לחלוטין זו מזו'לא תגזול' ו'לא תסיג גבול רעך'אלא מתוך הכפילות שבין ; 'לאוין

מתייחס אליו כאל מה שאנו מכנים ) ובעקבותיו את הפסוק מדברים( עקיבא את הפסוק ממשלי 'פירושו של ר

שדה ' פירושו 'גבול עולם', ומכאן. ה חוזרת ומפרשת את הראשונהיניהיינו שצלעו הש, 'תקבולת נרדפת'

אמנם אין –? 'יתומים' אצל 'עולם'אך מה ל; הם מושגים שיש איזו השקה ביניהם'שדה' ו'גבול'. 'יתומים

-עול' מלשון 'עולם'עקיבא פירש ' אבל ישנה אפשרות שר, בנמצא שום מסורת כתיב שתתמוך בהשערה הבאה

'מעוברת'הרי התקרבנו צעד חשוב לקראת ה, ואם צודקת הנחתי זו53,'עולים' –רבים -ובצורת נפרד 52'ימים

וכיצד נבין ; 'לא תסג גבול רעך': עקיבא בא לפרש את הפסוק מדברים'נזכור כי ר: אך בכך לא די. 'מינקת'וה

להבין זאת עלינו לשוב אל בכדי? חברך'מינקת' חברך ו'עוברת' אל מ'גבול רעך'את המהלך הפרשני המוליך מ

על דרך . או המקום בו נובט הזרע, שדה כמקום הזרע–במשמעותו הרחבה ביותר ) 'גבול'הוא ה(מושג השדה

עקיבא ' ומכאן אל פרשנותו המלאה של ר54. מעין זה'שדה'המטאפורה אנו יכולים לראות את רחם האישה כ

דברים , ויינפלד( וחשיבותו לביסוס הזיקה בין ספר דברים וספר משלי עמד בהרחבה ויינפלד '...אל תסג גבול' על הביטוי 51

. שם62והערה , 39' עמ , מן החלק הראשוןוהערתי על כך למעלה בפרק ב) צה-צג' עמ, וחכמה .כ, סה' ישע ...א ימלא את ימיולא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר ל 52במשנה פאה ) כח, משלי כב ('עולם' השערה זו יש בה בנותן טעם למה שנראה כשיבוש בלתי מובן בקריאת חכמים את התיבה 53 .423' עמ, מבוא, והשווה גם רופא. 'עולים'עקיבא שקרא כאן ' אולי בעקבות ר– 'עולים'כשקראו אותה , ו, ה

רית כרתי לעיני ב) א(: איוב פרק לא אנו מוצאים ב, אל חלקת שדה ונחלה, )בתולה(המסמיך אישה , ן ומוטיב דומה רעיו 54שאיוב השביע את עיניו , ומבאר כהנא על אתר. ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים) ב( :ומה אתבונן על בתולה

, כהנא–] יד, משלי יט [והלשון חלקת שדי הוא כמו נחלת אבות(כך אינו נותנן בנחלתו של אחר , שאינו נותנן בבתולהשכשםוהשווה . כי גם סיפורה של רות המואביה סובב כולו על הציר המחבר בין אישה לחלקת השדה, ואף נמצא לומר ).קסו' עמ, איובואל תתן / בעוז נעוריך הישמר בריא , בני: והוא מסיים זאת כך. שה המסורה לבעלהובהם דברי הלל לאי; יח-סירא כו יג-בן: גם

127

וכאשר נשווה דברינו ! מדברובחבירו ומניקת חבירו הכתבנושא מעוברת ...לא תסיג גבול רעך: לפסוק מדברים

:ניווכח שכונו לדעת גדולים, ם בסוגיה זו"אלה עם דבריו של הרמב

, וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואף על פי שהזרע ידוע למי הוא

יקה שמא יתעכר החלב והוא ומנ, מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו

55.אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילין לחלב כשיתעכר

מכסה על לימוד ארוך , הישירה שבתוספתא'שנאמר'לשון : שוב אנו שמים לב לתופעה החוזרת–ולבסוף

).'שנאמר'אף כי במקרה זה גם הוא מציע את פסוקו בלשון ( יותר המצוי במדרש מורכבו

*

:יט, משלי לפסוק ל)6 .ה

:דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה

:משנה שבת פרק ט משנה ב

ים מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר בלב אניה ...'וגו ;דרך

ועל פניו זהו , המצוי במשנה)ישירות מפסוקי משליהלכות הנלמדות (זהו מדרש הלכה יחידי מקטגוריה זו

התשובה תוניתנ 56'...ש... מניין ל': שאף היא שכיחה בספרות ההלכה, נשאלת שאלה: מדרש הלכה מוצק ביותר

משנה זו מצויה בתוך קבוצה של ארבע משניות בעלות מבנה . משלי המשמש ראיה לתשובהמסוק פ ידי- לע

קבוצת משניות זו . עקיבא'וכולן נמסרות משמו של ר; להלכות השבת, לא עקיףואף, אין להן קשר ישיר, דומה

נקטע בפרק ח 'המוציא'רצף הלכות . 'המוציא'העוסקות בהלכות השבת בשאלת , קוטעת רצף משניות אחר

מאיר הנוקט ' במשנה ז מפרק ח מובאים דבריו של ר. משנה הטומתחדש שוב בפרק ) סוף הפרק(משנה ז

מצוי בתוך אותה קבוצת , עקיבא' רצף המשניות של ר, כלומר (זכר לדבר, פי שאין ראיה לדבר-ף עלא: לשון

מכאן עד סוף משנה ד סודר קובץ מאמרים עם ראיות : על כך מעיר אלבק). מאיר' משניות הפותחת בדברי ר

' עמדתו של רסבור כי אני , דעתי אינה כן57.היינו שהראיות אינן ראיות ממש אלא זכר לדבר, בדרך האסמכתא

מביא כאן עקיבא' שראין ספק ו; ה דייהברורבכל זאת היא , אף שאיננה נאמרת במפורש, עקיבא בהלכה זו

, 'שנאמר'ומשתמש לשם כך במילת ההצעה , מן הפסוק במשלי, לקביעתו ההלכתית!) ולא ברמז(ראיה ישירה

; דרכה להיות בלב ים, ספינה– ך ספינה בלב יםדר , מן הפסוק–? מניין אני יודע שספינה טהורה': המקובלת

שם (זרע זרעך שלך לתולדותיך/ השדה - בקש חלקה טובה מכל).אל תתן לנשים חילך: פראפרזה על משלי לא ג(חילךלזרים

).כ-יט .א"ע, הגמרא בבבלי יבמות מבהמיסד את דבריו על; הלכות גירושין פרק יא הלכה כה,משנה תורה, ם"רמב 55 .קרוב למחציתן בהלכה, הקרויות של המונח הזה104לבב מציינת -בר' א. 111' י עמ"מכילתא דרשב, לבב-אליאס בר, השווה 56 בעירוביה וסבורני 'ראיה' ו'אסמכתא'הנה כאן משתמש החוקר במונחים . 39' עמ, הקדמה לפרק תשיעי, פירוש למשנה, אלבק57

.כפי שבררנו, איננו מצוי ברובד המשנאי'אסמכתא'שכן המונח ; ו מטשטשת את האבחנות הנחוצותשדרך ז

128

וחכמים מיעוטין זה היתה דעת י עקיבא בענ' אלא שכנראה דעת ר.'אף הספינה טהורה, ומה הים הזה טהור

פסוק אלא באשר ל – על כך היתה הסכמה בוודאי, לא באשר לטהרת הספינה–אחרים לא קבלו את דעתו

: הנה כך נאמר בגמרא בירושלמי. ראשר נראה להם מיות, ראיהשהוא מביא כ

מה השק – ? ולא מן השק למדת;מה ים טהור אף הספינה טהורה – 58?ולא מן הים למדת/ ב"ה/

.משמשת בים ואינה משמשת ביבשה ספינה;משמש בים ומשמש ביבשה

]).דף יא טור ד. [ב' הל, ט'שבת פ' ירו(

, עקיבא לטהרת הספינה' שדעתם לא נחה מן הראיה של ר,כאמור, משתמעמשאלתם של חכמי הירושלמי

לדידם טהרת הספינה נלמדת לא . 'מה ים טהור אף ספינה טהורה': מן הים ישירותשעל כן הם לומדים אותה

היא, פשיטא :כן אתה מוצא בנוסח הבבלי המקביל. מן הפסוק אלא מן הים עצמו ומהשק ים בלב !ספינה

היא והרי וודאי שהספינה בלב ים , היינו. אלא פירוש למתניתין, ו פירכא היאלא: י שם"ומבאר רש. )ב"ע, שבת פג(

הם ו.מכל וכלבמשנה ם מה הובא הפסוק וש לע ,תמהים אמוראי הבבלי ולכן ! טהורה כמותו–היא כים

עקיבא שימש 'כי אליבא דר, מסתבר אפוא. משיבים מה שמשיבים אודות ספינה של חרס וספינת הירדן

דעתם לא היתה נוחה מכך והם דחו את הפסוק , הפסוק ממשלי ראיה ראויה ותקפה ואולם חכמים אחרים

. מן הים–ומצאו לטהרת הספינה סימוכין ממקום אחר

*

שש הלכות ושישה פסוקים אינם . הנגזרות במישרין משישה פסוקים ממשלישש הלכות, כן-אם, ראינו

זאת אתחיל לרקום -ובכל. יחס בזהירות לכל מסקנה שתעלה מהםיויש להת, מרתיכפי שא, כמות רבה ביותר

י כבר בנקודה זו ובהמשך הדיון אשתדל להראות כיצד הלכות ופסוקים נוספים נארגים יפה יאת חוט מחשבות

, נשענות במישרין על הפסוקים ממשלינו כי ההלכות הנידונותהעיון המדוקדק גילה ל. אל תוך המסכת הזו

, יםתנאכאשר בחנו את ההלכות הללו דרך מקבילותיהן במדרשי ה. ל רק ברובד המשנאי או התוספתאיאב

בכל אחת מן המקבילות . 'לדבר) או רמז(זכר ' אלא רק 'ראיה לדבר'מצאנו כי ברובן הפסוק ממשלי אינו מהווה

הפסוק לדרגת ראיה המרחיק כביכול את עדותו של, 'גורם של הרחקה'מצאנו איזה ) חוץ מן האחרונה(

דומה כי קיימת היתה איזו רתיעה אצל חכמי הדורות הראשונים . או לדרגת אילוסטרציה להלכה גופא, שניונית

והם מרחיקים מעט את עדותו ומציבים את פסוקיו , להישען במישרין על פסוקי ספר משלי, )לפחות בחלקם(

. כך ארחיב את הדיבור בשלב מאוחד יותר של הדיוןעל הסיבות האפשריות ל. 'ראיה לדבר' ולא כ'זכר לדבר'כ

, 'שנאמר', אנו מוצאים את אותם פסוקים מובאים בלשון ישירה, כאמור, במשנה ובתוספתא, לעומת זאת

אפשרות אחת היא –? ינים זהיכיצד אפשר להסביר מצב ענ. חסות אליהם היא כאל כראיה גמורהיוההתי

נזיר : וכן'; וגו? ולא מן המדבר למדת: ה"ט ה" לשון זו לשון שאלה היא ומצאתי כדוגמתה רק בירושלמי וראה גם ערובין פ58אף הוא , )ב"ברכות פ( המצוי כמה פעמים במשנה ' רבינולא למדתנו'ודומה לו הביטוי ' וגו? ולא מן הנבילה למד: ב"ז ה"פ

.בשאלה

129

אשר היו , יםתנאשייכת לדורות הראשונים של ה) 'זכר לדבר'(ר כי צורת ההתנסחות המתונה יות, להניח

בעוד הניסוחים שבמשנה ובתוספתא משקפים את , מסויגים יותר באשר למידת האוטוריטה של ספר משלי

הנחה זו יש . תקופה בה הוכרעה כבר שאלת האוטוריטה של הספר, השכבה העריכתית המאוחרת של ההלכות

אנו מוצאים את , יםתנאהמסכמות את תקופת ה, ה שדוקא במשנה ובתוספתאבדובה כדי להסביר את הע

בה ) טהרת הספינה(נקודת התורפה של הנחה זו היא במה שמצאנו בדוגמה האחרונה . הניסוח הנחרץ יותר

. את עדותו של הפסוק ממשלידוחים עקיבא ו'דוקא חכמי התלמוד הירושלמי דוחים את ניסחו החד של ר

קודש 'שהיה אומר עליו שהוא , עקיבא בקשר לחיבור אחר של שלמה המלך' עמדתו של רמוכרת, ואולם

ויתכן שאת עמדתו זו החיל אף על הספרים האחרים המיוחסים לשלמה ודרש את פסוקי משלי , 'קודשים

כי , יכולים אנו לומר במידה של וודאות, בכל אופן. ])3 .סעיף ה[וכבר רמזתי לכך למעלה , כדברי תורה ממש

.מה- אף אם מוגבלת במידת–יחסו אל ספר משלי כאל מקור בעל סמכות נורמטיבית יים אכן התתנאדורות ה

**

'על זה נאמר' ו'זכר לדבר' הלכות הנלמדות על דרך .ו

בסעיף הקודם ראינו שש הלכות הנלמדות מפסוקי משלי ומקושרות אליהם באמצעות מילת ההצעה

,ונקי זה- קב, כי ניסוח הלכתיעלתה את ההשערהחקירתנו ה. שי הלכה רביםהאופיינית למדר, 'שנאמר'

ית אשר השימוש שהיא עושה תנאשורשיו במסורת לימוד , 'גופי התורה'המעמיד את פסוקי משלי כשווים ל

אלא היא משתמשת בפסוקים שימוש עקיף וכאילוסטרציה , משמעי-באותם פסוקים ממשלי אינו כה ישיר וחד

לשון ההצעה שלהן גופה מלמדת שההתייחסות אל הפסוק שהן מצטטות , ההלכות שאמנה להלן .בדלהלכה בל

מכסה לשון המשנה והתוספתא שאף בהלכות אלו, עוד יתברר לנו. 'זכר לדבר'אלא , אינה בבחינת ראיה גמורה

ים את פסוקי אתנ לימוד החושף באור בהיר יותר את דרכי הלימוד של ה;על לימוד עומק המצוי במדרשים

הניסוחים : לאמור,במובן זה מצטרפות הדוגמאות שלהלן ותומכות במסכת ההנחות שהנחתי לעיל. משלי

לימוד שיסודותיו אינם , מאחורי חזותם ההלכתית, ההלכתיים הנתונים לנו במשנה ובתוספתא מסתירים

ללא פסוק נוסף –ות יחידות פסוקי משלי המובאים בהלכות שלהלן מובאים אמנם כראי. אם באגדה- בהלכה כי

וכן הוא ' 'על זה נאמר', 'זכר לדבר' אך לשון ההצעה שלהם משתמשת בנוסחאות המרחיקות כגון –מן התורה

אשר מהווה – לרוב מן התורה –כי ברקע ההלכות הללו מצוי פסוק אחר , שוב נראה אף כאן. וכדומה'אומר

- משלי למדרגה שניונית והוא הופך להיות מה שאליאס ברעובדה זו דוחקת את הפסוק מ. את היסוד להלכה

.ר הפסוקים בספר משלידאחר ס, עוקב סדר הדוגמאות, אף בסעיף זה. ההלכתי'איור לנושא'לבב מכנה

*

130

:כו, על הפסוק משלי ו) 1. ו

:כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד

59:הלכה ב, תא מסכת סוטה פרק אתוספ

אי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה שניה זו עדות טומאה וכמה היא טומאה כדי ביאה וכמה היא

כדי ' יהושע אומ' ר61כדי חזרת דקל' ליעזר אומ' וכמה היא כדי העראה ר60כדי ביאה כדי העראה

יהודה בן פתירה ' כדי לצלות ביצה ר' א אומעקיב' כדי מזיגת הכוס לשתותו ר' מזיגת הכוס בן עזיי אומ

חנן בן פנחס 62כדי שיקשור גרדי נימה' לעזר בן ירמיה אומ' כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו ר' אומ

פ שאין "כדי שתפשוט ידה ותטול ככר מתוך הסל אע' כדי שתשוט אצבעה לתוך פיה פלימו אומ' אומ

ע'ראיה לדבר זכר לדבר שנ זונה אשה בעד כי לחם ככר .ד

אין התוספתא מביאה בפנינו את העניין כולו אלא . הלכה זו עוסקת באחת מדקויותיה של פרשת סוטה

שאינם נזכרים לא , הפסוקים המקראיים הנתונים ברקע הדברים. מעירה ומבהירה מספר נקודות מתוכה

63:יד-יא, במדבר ההם , בהלכה זו ולא בזו שקדמה לה

: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל :ה לאמר אל מש 'הוידבר

:ועד אין בה והוא לא נתפשה ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה

.'וגו...ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה

המגדירה 64;הוא מעין תקציר ההלכה המצויה במשנה סוטה פרק ו משנה ג, הרישא של הסוגיה שבתוספתא

ן בהלכה ואילו עיקר הדיו65. עדות טומאה–ומהי עדות שניה , עדות סתירה–מהי עדות ראשונה ) בעקיפין(

כדי , חד אשת איש עם גבר זר בסתריבשאלת משך הזמן בו תתי, וביתר דיוק, שלפנינו עוסק בהגדרת הטומאה

אין עדות ישירה , פי התיאור הנתון בחוק המקראי- משום שעל, זוהי שאלה קריטית. שיחשב הדבר שנטמאה לו

עובדה זו יש בה כדי . ות עליונהאלא זוהי עדות נסיבתית בלבד ולכן גורם הזמן הוא בעל חשיב, לטומאה

שהראשון בהם הוא בן , משמות החכמים הנזכרים. להסביר את ריבוי החכמים המביעים את דעתם בסוגיה

.ב ואילך"ע, בבלי סוטה ג; ]ב" ה,א"פ [סוטה דף טז טור ג' ירו; )ראה בהרחבה להלן(יג , ד ה"סז: מקבילות 59 ).א "ע , סוטה דבבלי: י"רשפ (כדי העראה דהיינו נשיקת אבר באותו מקום 60ניעתו של הדקל ברוח , היינו, חזרת דקל ברוח): י, ר ט"במ(ולפי נוסח אחר . א"ע, סוטה ד בבלי – הקפת גזעו של דקל 61

.ממצב זקוף לכפוף וחזרה . כדי שיקשור האורג חוט דק62 אין זה דבר חריג לא בתוספתא ולא במשנה אשר אינן מביאות את פסוקי המקרא העומדים במרכז העיון ההלכתי במסכת 63

.ום בו נדרשת אסמכתאאלא רק במק, הנתונה, צבי-רוזן: וראה גם ניתוח מקיף ומעמיק בסוגיית הסוטה בכלל אצל; )609' עמ(על אתר , תוספתא כפשוטה, ליברמן: השווה 64

.23-22' עמ, ראה שם–' טומאה'וה' סתירה' סוגיית ה–ובמה שנוגע לענייננו כאן . הטקסעדות טומאה היא עדות . ה של אשת איש ביחידות עם גבר זר במקום מסתורהיא עדות על המצאות) לשון סתר( עדות סתירה 65

.היינו ששכבה עמו, על כך שאותה אשה אכן נטמאה לגבר הזה

131

יכולים אנו ללמוד כי סוגיה , בן הדור החמישי) פלימו(והאחרון בהם ) אליעזר בן הורקנוס(ים תנאהדור השני ל

ההלכתי הזה נשמעים אלינו מן ) הויכוח( הדיו של הדיון 66.ה דורותזו היתה נתונה בויכוח שהתמשך על פני כמ

67:פיסקה ה סימן יג, המקבילה של הלכה זו שבספרי זוטא לבמדבר

. זו שהתרו בה: 'אותה'. בהמהידי-עלאינו מקנא אותה , איש הוא מקנא אותהידי- על: 'ושכב איש'

ונסתרה '. 'ונעלם מעיני'ל " ת–? ה כל בני אדםמנין אני מרב, אין לי אלא מאישה: 'ונעלם מעיני אישה'

כדי –? כמה היא סתירה! כדי שכבת זרע הוי אומר–? איני יודע כמה אמרת שכבת זרע: 'והיא נטמאה

כדי –? כמה היא הערייה! כדי הערייה–? כמה היא ביאה! כדי ביאה–? כמה היא טומאה! טומאה

בן עזאי . יהושע אומר כדי לשתותו' ר. כדי מזיגת כוסאליעזר אומר ' ר. ישמעאל' דברי ר, חזרת דקל

יהודה בן בתירה אומר כדי לגמות שלש ביצים ' ר. עקיבא אומר כדי לגמעה' ר. אומר כדי לצלות ביצה

פלומו אומר כדי שתושיט . אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גרדי את הנימה' ר. מגולגלות זו אחר זו

לחםי שאין ראיה לדבר זכר לדברידה ותטול ככר מן הסל אף על פ ככר עד זונה אשה בעד כי .

זאת יש בו - בכל68;ולמרות שוודאי גם הוא מעשה ידי עורך; על הבדלי הנוסח בינו לבין התוספתא, קטע זה

הצגת שאלות , בדרך של ציטוט המקור המקראי, מובאים הדבריםבאופן בו: ן הניחוח של בית המדרשהרבה מ

יותר עוד בתוך כך מובלט כאן 69.דרך המשא ומתן ההלכתי המובהק, תן התשובות עליהןעל המקור הזה ומ

'זכר לדבר'ואף לא , אין זו ראיה להלכה גופא: מעמדו של הפסוק ממשלי המצוטט משמו של החכם פלימו

כל עם , שאלה שאחרי הכל; 'טומאה'אלא רק תמך לעמדתו של פלימו בשאלת משך הזמן המגדיר , ההלכה גופא

אבל תפקידו של , הדיון הוא אפוא דיון הלכתי והקשרו הלכתי בלי ספק. היא משנית להלכה גופא, חשיבותה

עוד ראוי לשים . אלא להוות מעין איור לעמדתו של החכם בסוגיה הנידונה, הפסוק ממשלי אינו לבסס הלכה

טענתו העיקרית. עוסק בהרחבה ובעמקות בשאלת הסוטה בכלל וטקס הסוטה בפרט) בעמוד קודם64הערה (צבי - רוזן 66

הוא למעשה תיאור , המתואר במשנה, טקס השקיית הסוטההיא כי ) 'וכו' היההטקס שלא' (וספרם המוצאת ביטוי נאמן בשהוא נועד לצרכים ). 6' עמ, שם( בלבד שעצם קיומו בלימודו 'טקס טקסטואלי' אלא הוא ;פיקטיבי של טקס שלא התנהל מעולם

זהו . וייה המאיימים של האישהתיבפ) בלבדהיפותטיתאם גם (מתן ביטוי לשליטה גברית מוחלטת הוא מטרתו עיקר ו, מגדרייםצבי -של רוזן בכל ספרו שלא מצאתי, זאת אציין-בכל. נוגע כלל לעניינו של המחקר הזהשאינו , כמובן נושא רחב וחשוב

מפני שלעניות , הדברבעינייותמוה . לא היא ולא מקבילותיה–התייחסות מפורשת למובאה מן התוספתא בה אנו עוסקים כאן אים בשאלה ננראה הדבר כי לא בכדי עסקו חכמי דורות הת : צבי-תו המרכזית של רוזןטענזו סימוכין חשוב לדעתי יש במובאה

שם מסיים אותו רב אשי ) מז גם בירושלמינרו(ורש בגמרא בבבלי פחוסר הכרעה זה מוצא ביטוי מ! הנידונה ולא הכריעו בהנטייתם והיא , המצויה אף בהלכות נוספות, ולכים החכמים אחר מגמהבכך ה. יתכן שהוא דבר מכוון, הכרעה זו-אי. רבתי' תיקו'ב

מדי 'מרחיקת לכת' במקרים בהם המקרא עוסק בדיני נפשות בצורה שנראתה להם ,להציג דרישות המצמצמות את חלות הדיןנטייה . ]10 הערה 23' פרו בעממציין נטייה זו בסאף צבי -רוזן. 137-135' עמ,)5-4. סעיף וכאןראה ; 'בן סורר ומורה'כגון דין [

ממילא אין מקום להביא את הסוטה לפני ' סתירה'שהרי אם לא מוכרעת שאלת ה; מקבילותיהבזו ניתן לראות גם בהלכה שלנו ו .בספרולהראות צבי -וזן הוא הדבר שמבקש ר–! הכהן ואין להשקותה ואין טקס

. .)ה.ב(והם משקפים את הבנתי את הקטע הזה , הם מעשה ידיאלא , )כמובן( סימני הפיסוק בקטע שלהלן אינם במקור 67 ).לעיל(הן ציטוטים מן המקור המקראי בספר במדבר ) ' וכו'אותה', 'ושכב איש'(המילים הנתונות בגרשיים

. שהרי גם כאן מובאים דברי החכמים שאינם בני דור אחד וודאי שלא ישבו יחדיו אל אותו שולחן68 .אך כאן מודגש ומוחש הדבר הרבה יותר, מצוי גם בנוסח התוספתאמשהו מזה , אמנם69

132

ו אותם אלמנטים המצויים בדברי שיש ב, לא בכדי נבחר פסוק זה דוקא: הזה'איור'לב לעיצוב הספרותי של ה

מתייחדת (שאותה אישה העושה כך: ויש בו גם בו גם אמירה ערכית ברורה– האישה וככר הלחם –החכם

! הרי היא כזונה,)בסתר עם זר

*

:יז, על הפסוק משלי ט) 2 .ו

:מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם

: כה בתוספתא מסכת סוטה פרק א הל

סוטה , ומה נדה שחייבין על ביאתה כרת בעלה נאמן עליה: בעלה נאמן עליה מקל וחומר' יהודה אומ' ר

הואיל ואין חייבין על , וכל שכן: אמרו לו? אינו דין שיהא בעלה נאמן עליה, שאין חייבין על ביאתה כרת

, לזה התר אחר איסורהאם אמרת בנדה שיש, 'לא': דבר אחר! ביאתה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה

ימתקו' וכן הוא אומ–! ?תאמר בסוטה שאין לה היתר לאחר איסורה גנובים .' וגומים

הקשרה מעט ומתוך כך מתערפל ] )1 .לעיל ספרור ו[הלכה זו מהווה המשך הדברים שנאמרו בהלכה קודמת

:משנה ג' זאת אנו יכולים ללמוד מן האמור במשנה סוטה פרק אעל . המדויק

כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך

.רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה

אלא אנסה לברר רק את תפקידו המדויק של הציטוט ממשלי , לא אכנס לכל פרטיה ודקדוקיה של הלכה זו

כדי לאמת חשד ). שכבה עמו(עם גבר אחר ונטמאה לו מדובר בבעל המקנא לאשתו וחושד כי בגדה בו . בהלכה

המשנה . המקדש- הכהן הגדול בביתידי- עלהמתבצע , )פרק ה' במד(זה יש לבצע באישה את טקס המים המרים

אם –עד שתוכח ( והיא אסורה לו 'שמא יבוא עליה בדרך'קובעת כי אין הבעל יכול להוליך את אשתו לבדו

כנגד פסיקה זו מובאת . כדי שישגיחו עליהם בדרך, ם אליו שני תלמידי חכמיםלכן מתלווי). חפותה–תוכח

70;אלא בתלמודים בלבד, יתתנאאין להלכה זו מקבילה בספרות ה. 'בעלה נאמן עליה' יהודה הסבור ש'דעת ר

, יהודה' ומהם אנו יכולים לעמוד על מובנו המדויק של הקטע ועל דברי תשובתם של חכמים לטענתו של ר

מסכת הבה נבחן את הדברים בעזרת נוסחו המקביל של התלמוד הירושלמי. הם משובץ הציטוט ממשליב

:גהלכה סוטה פרק א

, ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה.תני רבי יודה אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר

היתר לאחר אם אמרת בנידה שיש לה! לא: אמרו לו?זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה

.א"ע, בבלי סוטה ז; ג' הל, סוטה פרק א' ירו 70

133

ימתקו' ואומ!? תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה,איסורה גנובים מים אמר להן רבי ' וגו

.']ם[אמרו לו ובלבד בעדי' וגו )טו, ה' במד( הכהן- אל, אשתו- והביא האיש את: יהודה גזירת הכתוב היא

מאידך . יהודה' ר של 'קל וחומר'הסותרת את טענת ה, ים הטענה הנגדיתהושמטה מתשובת החכמ, הנה כאן

הנשענת על , 'גזירת הכתוב היא': י" ונוספה עליו טענה אחרת מפי ר71 מן התוספתא'דבר אחר'מובא נוסח ה

אין דומה ! לא: ואומרת. 'קל וחומר'תשובת החכמים שוללת את עצם השימוש בטענת ה. פסוק מן התורה

ולכן אין ; )הנידה(יש היתר לבעל לבוא אליה לאחר תקופת האיסור , הראשונה. מקרה הסוטהמקרה הנידה ל

וכאן מובא הציטוט ; הרי היא אסורה לבעלה עולמית, אשר אם תתברר אשמתה, ללמוד ממנה על הסוטה

שאם; אסר הסוטה לבעלהי והוא אכן מתחבר היטב אל אותו איסור אפשרי שת'מים גנובים ימתקו' –ממשלי

, לכאורה יכולנו לומר72.ועלול הוא להתפתות ולבוא אליה בדרך, הרי היא עבורו כמים הגנובים, אכן יקרה כך

ואולם מדברי ההמשך בירושלמי אנו למדים כי פרשנות זו . הנה כאן משמש הפסוק ממשלי ראיה של ממש

דברי עולה בקנה אחד עםאינה זוודוקא משום שפרשנות; יהודה' היתה וודאי מוכרת גם לר, שפירשנו עתה

שהרי יכול היה להביא ('קל וחומר' את טענת ה–הוא נדחק להביא טענה אחרת , )טו, ה' במד( הכתוב המקראי

כי הפסוק ממשלי אינו , שוב יוצא אפוא. אלא שגם זו נדחתה כפי שראינו!) עוד קודם לכן'גזירת הכתוב'את

שהיא היסוד ) אסר עולמית על בעלהישהאישה ת( אפשרית לאותה סיטואציה'איור'אלא מהווה , מבסס הלכה

נתמכת גם מצד לשון , עובדה זו שבררנו עתה באשר לתפקידו של הציטוט ממשלי. לדעת החכמים בסוגיה

'וכן הוא אומר'אלא בלשון ההצעה , האופייני לראיות ישירות, 'שנאמר'אין הוא משתמש בביטוי . ההצעה שלו

מעין רמיזה להמשך דברים שכביכול נאמרו כבר ; ש בה כעין הרחקת עדותו של הפסוקשי, )'ואומר': בירושלמי(

73.כפי שבררנו, קודם

*

).612' עמ, תוספתא כפשוטה, לברמן (תרכובת של מקורות שוניםהסובר כי בנוסח התוספתא יש , השווה דברי ליברמן על אתר 71 נראה דהאי ואומר פירושו הכי כלומר מאי תלי בהכי -ואומר מים גנובים : א" ע,בבלי סוטה זב השווה דברי התוספות 72

ת לא "שאין היתר לאיסורה חדא דיצרו תוקפו מאחר שאין היתר לאיסורה אין מתון בדבר אם לא עכשיו אימתי וא פירושו 'ואומר' זה הנראה כי: ובלשון פשוטה יותר( .מים גנובים ימתקו ]לזה נאמר[יתקפנו יצרו על אשתו הואיל ובעלה כבר

, מאחר שאין היתר לאיסור] דוקא[ואחד שיצרו תוקף אותו ]. של הסוטה[תלוי הדבר בכך שאין היתר לאיסורה , כלומר: כך

הרי לא יתקפנו יצרו על אשתו הואיל ': ואם תאמר'? אימתי, ]אבוא אליה[אם לא עכשיו '] לעצמוואומר[אינו מרסן עצמו

.).ה. ב– ]כבר אסורה, אולי, קודם היתה מותרת לו ועכשיו! ['מים גנובים ימתקו', נאמר על זה–. וכבר בעל אותה מובא למצב בו הפסוק ממשלי,יוצאת דופןו יחידה , בשולי הדברים אעיר על האפשרות כי הלכה זו מציבה לפנינו דוגמה 73

ר)יהודה' הדוחים את דעת ר(כראיה ישירה לפסיקת החכמים ו פ מ א ר ק מ ל ד ו ג י נ ב : לכאורה הווה אמינא. מספר במדברש בחרתי להשאיר את האפשרות הזו במסגרת הערת שוליים משום שאין , בכל זאת. 'את הפסוק מן התורה" מכריע"הפסוק ממשלי '

תנאי -שהוא כבר מקור בתר, אלא חייבים היינו להיעזר לשם כך בהלכה מן הירושלמי, אפשר ללמוד אותה מן ההלכה שבתוספתא . מחוץ למסגרת הדיון הישיר שלנוומצוי

134

:כח, משלי כב על הפסוק ) 3 .ו

:אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך

:משנה פאה פרק ה משנה ו

פועלים על מנת שילקט בנו אחריו מי המוכר את שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את ה

שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה

עוליםגוזל את העניים על זה נאמר גבול תסג אל .

74:משנה פאה פרק ז משנה ג

ל מידו לארץ ונפרט הרי איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים נפ

הוא של בעל הבית המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים על זה

.נאמר אל תסג גבול עולים

, ראשית: לכן אדון בשתיהן כאחת, וענייניהן קרובים זה לזה, שתי משניות אלה מצטטות פסוק אחד

מסורות . 'עולם' תחת 'עולים': ניות מצטטות את הפסוק בסירוסיושם אל לב כי המש: באשר לגירסת הכתיב

י קאופמן "מבין כתבי היד של המשנה כת: חלוקות, יים ובתלמודיםתנאהכתיב של ציטוט זה בחיבורים ה

במשנת 76.'עולם'ומינכן גורסים ' י קימברידג" בעוד כת75'עולים'גורסים ) ג, ז; ו, לפאה ה (138רוסי -ופרמה די

:אבל בגמרא שם נאמר, 'עולם'כן - ו נכתב גם, לפאה ה) דפוס ונציה(מי הירושל

כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל ' כן גוזל עניים פועל שעש' בעל הבית שעוש]…[' מתנית' הלכה ה

עולםזה נאמר גבול תסג אל צרים וחרנה אמר אלו שירדו מ עוליורב יוסף חד אמר אלו רב ירמיה

.א צווחין סגיא נהוריאמנכסיהן לסמי

בעקבות מחלוקתם של רב ירמיה ורב יוסף הלכו מרבית הפרשנים המאוחרים ופרשו אף את דברי משנה

דברי רב –או בעניים שירדו מנכסיהם ; ירמיה' לשיטתו של ר, י מצרים הכתוב מדברל בעו: לאמור, באופן דומה

ולא את הכתיב של 77 גורסים את הכתיב של המשנהשני האמוראים הללו, מכל מקום, אם כך ואם כך. יוסף

רסה שונה לכתיב ישמא יש בנמצא איזו ג, רסת הכתיב במשליילגבי עצם ג, יכול להתעורר ספק מכאן. הפסוק

גבול ': רסתם לאמוריכל כתבי היד ונוסחי התרגומים של המקרא במקום זה אחידים בג! אבל אין–של הפסוק

פי- לע. ית ולא בזו המקראיתתנאיש לחפש בשכבה ה, רסה והגורם לוישינוי הגכי את , נראה לי לכן. 'עולם

.ה לא תפאר"ד, רפד' ב פיס"סד; ה פרק ג"ד, ספרא קדושים פרשה א: מקבילות 74 ! שני כתבי היד הללו מנוקדים 75 .ג לא קיימת גירסתם עקב השחתת הדף, עבור פאה ז. ו, למשנה פאה ה 76 .אבל אין כאן המקום להרחיב בזה, 'עולם'י של המשנה קיים גם הכתיב " ועדיין ראינו כי בין כת 77

135

ואולם מילים אלה בדיוק חוזרות גם . כח, המסורת הפרשנית הפסוק המצוטט במשניותינו הינו משלי כב

עקיבא ' הערתי על האפשרות שר78,דהכאשר דנתי למעלה בפסוק זה ובמדרשו בתוספתא ני. י, במשלי כג

אם וכאשר הגיעה לידיהם . 'עולים' –רבים - ובצורת נפרד79'ימים- עול' שבפסוק מלשון 'עולם'תיבה פירש את ה

'עולים' יכלו הללו לקרוא בה – אשר נכתבה בינתיים –עקיבא ' של רב ירמיה ורב יוסף גירסת הקרי של ר

80. ומכאן לגלוש למחלוקתם האמורה'עולים'תחת

עולה , מן הניסוח הקזואיסטי שלהן, כבר מלשונן של אלה–נו במשניות באשר למקומו ותפקידו של פסוק

ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא : תמונה המציירת את החוק המקראי

להרחבות 'איור' מהווה כאמור ואילו פסוקנו שלנו; וברור כי פסוק זה הוא היסוד להלכה המשנאית81;תלקט

, ושוב82.)'עולים'ה( מזהיר מפני גזילת זכויות העניים 'אל תסג גבול'כאשר הביטוי , הנוספות המובאות במשנה

.' וגו'על זה נאמר': ניתן למצב זה ביטוי נוסחאי גם בלשון ההצעה של הפסוק, גם כאן

*

:כא-כ, משלי כג ם לפסוקי) 4-5 .ו

:כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה: אי יין בזללי בשר למואל תהי בסב

:משנה מסכת סנהדרין פרק ח משנה ב

.י שםי והערות125' עמ, )5. ספרור ה 78 .כ, סה' פי ישע- על 79ראה ו ;עקיבא' לפירושו מרחיק הלכת של רבניגוד, יתכן שיש בזה נסיון להחזיר את משמעו של הכתוב אל פשוטו, מאידך 80 . להלן82רה הע .ט, יט' ויק 81המנוסח בשני , וודאי צופה גם הוא אל החוק המקראי– אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך –כח , הפסוק ממשלי כב 82

):בעיקר אל הראשון מביניהם(מקומות בספר דברים .'וגו לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך : יד, דברים יט

:ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן : יז, דברים פרק כזאך ברור , אין הם מציינים כי הגבול האמור הוא גבולו של העני דווקא– 'ניטראלית'שני נוסחים אלה אומרים את דברם בלשון

, כה' ויק( גם חוק הגאולה דברים ברוח זו משמיענו). כרם וכדומה, שדה(מנוסח החוק שהוא מדבר במפורש בגבול של טריטוריה כי ימוך אחיך ומכר :אלא ששם כבר ברור לנו מלשון החוק שהנחלה נמכרה לזר בגלל מצבו הכלכלי הירוד של בעליה; )נא-כה

על נחלותיהם , בחינת הסוגיה בספרי הנביאים והכתובים מגלה גם היא כי חוק זה התפרש לרוב). כה, שם, שם (מאחזתו :העניים, העם-ויותיהם של דלתוזכ

: וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו: ב, מיכה ב :!?קרב הארץוהושבתם לבדכם ב ; םהוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקו: ח, שעיהו הי

:היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי :י, הושע ה : וידעיו לא חזו ימיו>וידעו<מדוע משדי לא נצפנו עתים : ד-א, איוב כד

חמור יתומים ינהגו :רעוגבלות ישיגו עדר גזלו וי :יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ :אלמנה שור יחבלו

: ויצב גבול אלמנה'הבית גאים יסח : )'איפכא מסתברא'על דרך ה ( כה,משלי טו עניינו נוגע ביותר , 'ניטראלית'למרות לשונו ה, )הוא המצוטט בפסוקנו ממשלי(אמור בדברים יט מן העיון הזה עולה כי החוק ה

. העם-לעניי

136

מאימתי חייב משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין אכל

אכל ( שני בירושלם אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים בחבורת מצוה אכל בעבור החדש אכל מעשר

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא ) טבל

עבירה אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל

תהי וסובא ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמרזולל )א" כ'דב( בשר וישתה יין שנאמר אל

למו בשר בזוללי יין .בסובאי

אף על ': מובאה זו מדגימה באופן בהיר ביותר את ההליך הפרשני והעיקרון שנובע ממנו המתבטא בנוסחה

מים שעמדתם ל עשו מאמצים ניכרים בכדי לנטרל חוקים מקראיים מסויי"חז. 'זכר לדבר, פי שאין ראיה לדבר

עניינה 83. הוא דוגמא מובהקת למגמה זו)כא-יח, כא' דב(חוק בן סורר ומורה . המוסרית היתה בעיתית בעיניהם

אלא , שהרי זה מפורש היטב בספר דברים ואף מצוטט בדברי המשנה, המרכזי של משנתו איננו החוק גופו

מערכת ההגבלות שהטילו חכמי . וומגמתם האמורה ליטול ממנו את עוקצ, ל לחוק זה"פרשנותם של חז

. כך נפתלת ועמוסה עד שהיא מרוקנת את החוק מכל תוכן מעשי-המשנה על הגדרת הבן הסורר היא כל

אשר , מערכת הגבלות מקבילה לזו. ההגבלות שבמשנה נוגעות בעיקר למנהגי האכילה והשתיה של הבן הסורר

84 :ואמרו )כ(ה " ריט ד'ב פיס"סד-נו מוצאים בא, והדייניםנשענת בעיקר על מצבם הפיזי של הורי הבן

היה אחד . מלמד שאם מת אחד מהם אינו נסקל,זהו שלקה בפניכם, 'ואמרו אל זקני עירו בננו זה'

ולא 'ותפשו בו' שנאמר , אינו נעשה בן סורר ומורה– מהם גדם או חגר או אלם או סומה או חרש

ולא 'איננו שומע בקולנו' , ולא סומים'בננו זה' ,ולא אלמים 'ואמרו' , ולא חגרים'והוציאו אותו' ,גדמים

חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם .מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו. חרשים

ואף על פי , זולל בבשר וסובא ביין'זולל וסובא'. זהו שלקה בפניכם'בננו זה' שנאמר ,שלשה הראשונים

למו, לדברשאין ראיה לדבר זכר בשר בזוללי יין בסובאי תהי אל וסובא , זולל כי ואומר

נומה תלביש וקרעים .יורש

מוטב לה שתהיה נשענת על פסוקי מקרא , פרשנות מרחיקת לכת כזו שאנו מוצאים במשנה ובמדרש

אל הוא כיחסו של איור, יחסו של הציטוט ממשלי אל החוק מדבריםואילו; כךידועים וכאן דוגמה יפה ל

בננו זה סורר ומרה איננו , בתיאור שבספר דברים אומרים ההורים: דברהבה נעיין ב. הטקסט אותו הוא מעטר

בכדי . עיקרה של טענת ההורים ועיקרו של החוק הם בכך שהבן הינו סורר ומורה. שמע בקלנו זולל וסבא

זולל '; על דרך השלילה– 'איננו שומע בקולנו': י הבהרותלהמחיש את דבריהם לדיינים הם מוסיפים שת

.66 הערה 131' עמ, השווה 83 .כ, ב לפרק כא"וכן מקבילה במתנד; )318-316' עמ, ספרי זוטא דברים, כהנא(ד " ראה מקבילה במדרש המשוחזר סז 84

137

הבן ו שלעל דבר סרבנות, ב"סד- ב–ל נאחזה בשתי ההבהרות הללו "פרשנותם של חז. על דרך החיוב– 'וסובא

שהוא , ברור אפוא כי הציטוט ממשלי אינו ראיה לחוק עצמו. ובמשנה על מנהגי האכילה והשתיה שלו; להוריו

ית להישען תנאיכלה הפרשנות ה, למעשה. ל" להרחבות הפרשניות של חז הוא מכווןאלא, ורהמפורש היטב בת

–אבל בכדי להוסיף לה משנה תוקף והמחשה הובא גם הפסוק ממשלי ; כולה אך ורק על הפסוק מדברים

–ין נקודות החיבור הלשוניות בין החוק לבין הפרשנות ההלכתית הן שתיית הי. כאיור הממחיש את הכתוב

אל תהי בסבאי יין בזללי בשר שתים אלה נשענות היטב על הפסוק ממשלי ; דווקא–ואכילת הבשר , דווקא

הרי יש לה זכר מפורש , יםתנאאף שאין ראיה גמורה מן התורה לפרשנות ההלכתית של ה, כן-כי- הנה. למו

.בפסוקנו

תנא מן הדור , יוסי בן חלפתא' הוא ר, לכה זו ולציטוט זההבעוד ראוי לתת את הדעת לחכם ששמו נקשר

כבר פגשנו למעלה בהקשר לציטוטים נוספים ) ע"ר(את שמו של זה . הרביעי שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא

אשר מייחס לספר משלי סמכות הלכתית , אידאי- שהולך ומסתמן כאן קו פרשני,ממשלי בהלכה ונראה הדבר

.ובר מרב לתלמידו דור אחר דורקו הע, או כעין הלכתית

י במבוא ובמקומות אחרים בחיבור זה עמדתי על הזיקה ההדוקה שבין ספר דברים לספרות בדברי, ולבסוף

יש רגלים לסברה כי חוק בן סורר ומורה הוכנס לספר דברים לא מעט . החכמה בכלל ולספר משלי בפרט

, האחד: ח באים לידי ביטוי בחוק הזה"ל סה שני ערכים חשובים ש85.בהשפעת ערכיה של ספרות החכמה

המזוהות כתכונותיהם של הכסיל , שלילת הזללנות והגרגרנות, והשני; נאמנות הבן לאביו ולאמו והציות להם

ל ומשתמשים דווקא בכליו של ספר משלי "באים חז, הנה: ערמת ההיסטוריה היא. נות תכלית גנאיוהעצלן ומגו

...ח"המבטא את ערכיה של סה, שבספר דבריםבכדי לרוקן מתוכן את החוק

**

'תומכי הלכה' הלכות המצטטות פסוקים .ז

המקורות הנמנים על קבוצה זו מצויים על הגבול החמקמק שבין 86,פרק זה לסעיף ב שכפי שכבר ציינתי ב

. הגדרתי הלכה כציווי נורמטיבי על אופן התנהגות מוגדר ומחייב של היחיד או של הציבורשם. הלכה לאגדה

בכל זאת יש בהם איזו חריגה מן החיוב , אף שבחלקם הם תואמים להגדרה הזו, ואילו המקורות הבאים להלן

עניין ; מוחלטאף שאיננו חיוב , הנורמטיבי והם קרובים להיות מעין המלצה על אורח התנהגות מקובל וראוי

גם הפסוקים המצוטטים , באותו אופן. קיים קושי לאכוף אותו, המסור ללבו ולמצפונו של האדם ומכל מקום

אלא הם , לא באופן ישיר ולא באופן עקיף, בכל אחד מהם אינם מובאים כראיה לביסוס נורמה מסוימת

פסוקים ה זו הגדרתי פסוקים אלה כמסיב. הנידונההלכה ההמוסרי והרעיוני של , משמשים ראיה למצע הערכי

.צו' עמ, כמהדברים וח, וינפלד: השווה 85 .112' עמ, לעיל 86

138

םהמשתייכימספר הפסוקים . על הגבול הדק שבין הלכה לאגדה, כאמור, והם עומדים; 'תומכי הלכה'

ך פסוקים בס18 –הוא רב יחסית בהשוואה לאלו אשר בקטגוריות הקודמות ) 'וירופורחים בא'ה(לקטגוריה זו

, אלא אסתפק בדיון בכמה מהן בלבד, הדוגמאות שלהלןמסיבה זו לא אדון באופן מפורט בכל אחת מן. הכל

עוקב סדר הבאת הדוגמאות אחר סדר הפסוקים , אף כאן. בעוד שאת האחרות אציג באופן תמציתי וכללי

.בספר משלי

*

:כט כד; יד, יא- על פסוקים משלי א י) 3-2-1 .ז

גורלך תפיל [...] :ה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם אם יאמרו לכ :בני אם יפתוך חטאים אל תבא

:חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד : כדמשלי כט :בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו

87:לא) יד(י פרק כ פסוק "מכילתא דרשב

רצח ] 'מהן סופו לפרוץ בכולן מנ[מגיד שכולן תפושין זה בזה פרץ אדם באחד [...] שת א לא תחמד א"ד

יפתוך ' לו' תל–? אדם סופו לנאוף אם א[בני תבא אל יא]חטאים ל[ם אתנו]מרו ' וגכה

תפיל ועם ' מה כת)יח' נ' תה (אם ראית גנב ותירץ עמו' לו' לגנוב תל[נאף אדם סופו ' ומנ. ' וגגורלך

נפשו 'די שבועת שוא שנ]גנב אדם סופו לבוא לי[אם ' מנ. )שם ( חלקךמנאפים שונא גנב עם חולק

יגיד[אלה ולא .]ישמע

ההקשר הוא וודאי . אודות הגבול הדק שבין הלכה ואגדה, לסעיף זההקדמתי שםקטע זה מדגים היטב דברי

יות המשמשות כאן אופייניות גם התבניות הלשונ. שהם היסוד לחוקה המקראית, עשרת הדברות–הלכתי

ואין צריך לומר שגם המקור המקראי אינו מציב כאן נורמה ,אבל העניין הספציפי אינו כן. לדיון ההלכתי

עניין שהוא כל כולו מסור למצפונו –? 'לא תחמוד'שהרי כיצד ניתן למדוד את , התנהגותית חדה וברורה

נקל לשער כי החכם בקש לעגן . יכול לשער מה בנפשו) מיםוזולת היושב במרו(ולהכרתו של הפרט ואין זולתו

כולם תפוסים 'והגה את הרעיון ש, שאיננו ניתן למדידה, כנורמה התנהגותית גם את הדבר הבלתי מוגדר הזה

סופו שגם יעבור על ,'לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח' – ומי שעובר על האיסורים המוגדרים והברורים 'זה בזה

ספר משלי באופיו . הפסוקים אשר נבחרו לביסוס הרעיון הזה אכן משרתים יפה מטרה זו. 'לא תחמוד'

או רשימה אנתולוגית של חטאים , מעמיד כאן לרשותו של הדרשן כעין לכסיקון קטן, ובמבנהו המיוחדים

88.הנכרכים זה בזה והיא מתאימה היטב למטרתו הדרשנית

*

. ספרא קדושים ראש פרשה ב– וללא הציטוט ממשלי –אבל קרוב לו , לא מצאתי מקבילות כל שהן לקטע זה 87 .נראה עוד דוגמאות כגון זו, ל את פסוקי משלי"הדן בדרכים נוספות בהן למדו חז) פרק ג( בפרק הבא 88

139

: ד, משלי פרק ג לפסוק ) 4. ז

.א חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדםומצ

89:משנה מסכת שקלים פרק ג משנה ב

ל רבי ישמעאל אומר "ת גימ"ף בי"בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב בהן אל

א אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא "א גמל"א בית"יונית כתוב בהן אלפ

לין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכהבתפי

והייתם )כב, לב'במד(העשיר לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר

ואדםומישראל ואומר' נקיים מה אלהים בעיני טוב ושכל חן ומצא .

. בין חלקה ההלכתי לזה שאיננו כן,בהשוואה לדוגמה הקודמת, יותרהלכה זו מצריכה אבחנה דקה אף

אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ': וחלק-נקבעת כאן נורמה מחייבת חד. הרישא הוא לכאורה הלכתי בלי ספק

: אבל ההמשך כבר מתערפל מחמת ההנמקה הניתנת לנורמה! 'ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע

, ואף אם תמצא לומר שגם מראית העין היא דבר בעל חשיבות'...שמא יעשיר ויאמרו; ... ויאמרושמא יעני'

לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך ': הנה באה ההנמקה הנוספת ומרחיקה אותנו מדברי הלכה עוד יותר

מת אותו ולהגדירו שאין לו שיעור ואין דרך למדוד או לכענייןוהרי זהו וודאי . 'שצריך לצאת ידי המקום

מספר , האחד. מעניין הוא תפקידם של שני הפסוקים המובאים כראיה. 'אל תעשה' ו'עשה'במונחים של

: אז נשבע להם משה, גד וחצי המנשה בעבר הירדן מזרחה, סיפור התנחלותם של שבטי ראובן–במדבר לב

י משרת בלי ספק ובאופן ברור למדי את הפסוק ממשל. ממשלי, והשני השייך לענייננו. ' וכו'והייתם נקיים'

אבל הפסוק הראשון . ולא פחות מזה בעיני הבריות, אדם צריך למצוא חן גם בעיני האל: המסר של המשנה

, המשכו של סיפור התנחלות השבטים הוא בספר יהושע פרק כב:מרמז גם לעניין עמוק יותר) מספר במדבר(

שם גם . 'ה- שאז האשימו אותם השבטים האחרים במעילה ב, ירדןה- בני שבטי עברידי- עלסיפור הקמת המזבח

,רמזנ המצוי ברקע הדברים מעילת עכןסיפור . )פרק ז' יהו( מעשה עכן שמעל בחרם –מוזכר מעשה מעילה אחר

רק . אדם הנכנס אל חשכת הלשכה והוא שם עם עצמו ועם קונו: סיטואציה המתוארת במשנהגם ב ,בלי ספק

לכן בא הפסוק . ואם ימעל בתרומה שום אדם אחר לא ידע על כך; ה עובר בראשו ומה מעשיוהאל לבדו יודע מ

שמקומו וודאי ,מכל מקום 90.וכעין תמרור אזהרה הוא מרמז לסיפור מעילת עכן שבספר יהושע, במדברספר מ

ישמעאל ' עקיבא ור' מחלוקת ר(ה שמור ושמעת "עט ד' ב פיס"סד: ובהקשר שונה; ב' הל, ב"פ' שקל' תוס: מקבילות 89

. 90הערה , ראה עוד להלן). בשאלה היא כי הוא נגרר לתמיהה זותשובה אפשרית . על תפקידו של הפסוק ממשליתמוה על רקע הדברים האלה בוודאי יש מקום ל 90

הקושי אבל . ) ובהרחבה בפרק הבא118' עמלעיל (ינת את מדרשי הגיבוב אגב המאפי-או אולי כגררת; לכאן לצורך מליצי בלבד מדרשי הגיבוב אינם מצויים כי )2(; דרכה של המשנה להביא דברי מליצה בעיקר בסופי מסכתותכי ) 1: (כפולשבתשובה זו הוא

המקבילות יכולה לבוא מכיוון, תשובה אחרת. אינם תואמים את משנתנוהאלהמקרים ושני ה, ים בלבדתנאבמשנה אלא במדרשי ה :בשולי הדברים, ואעיר על כך בקצרה בלבד; )89רה הע ( לעילשצויינו

140

ין י לענאין הוא נוגע. הוא משני) 90-89 ות ראה הער.ב"סד-בכנראה מקורוש(הפסוק ממשלי ל שותפקידו

שוב מצאנו כי גררת שגרה של העורך חושפת בפנינו כפעם בפעם לימוד ואולם91. אלא בעקיפין בלבדההלכתי

.יםתנאעומק המתגלה לנו במדרשי ה

*

:כו, פרק ז; ח, משלי הים לפסוק) 5-6. ז

:י רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה כ [...] :הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה

92:כד' הל, תוספתא מסכת חולין פרק ב

:ב אומר כך"סד-המקור הנזכר מן ה

שמעת ו ר י .כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה, שמו כ אנ אשר האלה ברים הד כל את ך ו י. כמצוה חמורה שתהא מצוה קלה חביבה עליך, מצ ה ו ב הטו תעשה י הטוב , )כח, יב, דב( שרכ

מצא בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבה וכן הוא אומר י ו נ י ע ב ב טו ל שכ ו ן חאדם ו .רבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים. )ד, משלי ג( אלהים

טוב ': ל והאדםבשאלת הסדר הנכון של העמדת הדברים בין הא, ישמעאל' עקיבא ור' ר, זוהי מחלוקת למדנית בין שני גדולי הדורכח , יב' דבר: ע מסיק את עמדתו משני פסוקים"נראה בעיני כי ר. י"דברי ר, או להיפך; ע" דברי ר– 'בעיני שמים וישר בעיני אדם

ובצורה מפורשת יותר מן הפסוק ממשלי האומר ; ) בעיני אלוהים'טוב'ולכן , וודאי שהאל קודם לאדם ('ישר' ל'טוב'המקדים אלא על דרך , י אין מובאת ראיה כל שהיא ואין לנו דרך לשחזר את דרך הדרש שלו"לעמדתו של ר. 'יני אלהיםטוב בע'מופרשות

:זו לשונהש פי נוסח המקבילה שבתוספתא-זאת עלו, ההשערה והרמיזה המעורפלת במקצתנכנס לתרום את הלשכה היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה ומדברין עמו משעה שנכנס עד שעה שיצא

מה' לקיים מה שנ ם י קי נ תם י הי שראל' ו מי ב ' ואו)כב, לב'במד( ו הטו ו שר הי ת עשי ו ה י נ י ע אף הישר רישמעאל אומ' ר.'עקיב' הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר)יח, ו' דב( 'ב

ואדם'בעיני שמים ואומ אלים י בעינ טוב ושכל חן ומצא הכריעו חכמים .!)בשיבוש; ד, משלי ג ( ה' ישמעאל שנ' דברי רלקיים י נ י ע ב שר הי תעשה י אל ' ואומ';טוב'ואין כאן )כה, יב' דב ('כ

ה ם י דע' אל י א הו שראל י ו ע ד ו י א .)כב, כב'יהו (הווהוא ) יח, ו' דב( 'ועשית הישר והטוב בעיני ה: האחד, אל בין הפסוקים המצוטטים השתרבבו עתה שני פסוקים נוספים

. הדומה לו מאד, )כח, יב, דב( כי תעשה הטוב והישרכאן אולי בטעות ואולי בהשפעת הפסוק כנראה טפל ומיותר והשתרבב לונראה ; )כה, יב' דב ('כי תעשה הישר בעיני ה: הוא הפסוק–והוא החשוב , והוא לדעתי העיקר–והפסוק השני אשר נוסף כאן

).ע את מדרשו שלו"וק עליו ביסס רזהו היפוכו של הפס: דוק. (י את מדרשו"בעיני שהוא הפסוק עליו ביסס ר' כי תעשה הטוב והישר בעיני ה: כח, יב' והפסוק שלו הוא דב' הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם': ע אומר"ר: הבה נסכםושניהם מביאים גם את הפסוק . 'כי תעשה הישר בעיני ה: כה, יב' דב–ופסוקו ' אף הישר בעיני שמים': י אומר"ר. אלהיך

המובא בשני המקרים כאילוסטרציה או כתוספת משנית ,חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ומצא :ד, סף ממשלי גהנוהטוב והישר 'או אולי גם ' הטוב בעיני אדם' אם –י על ההיבט האנושי של הסוגיה "אין אנו יודעים מה אמר ר. (לפסוק העיקרי

.ותיבה של המחלוקת בין שני החכמים ואלה הפסוקים המשמשים להם ראיזהו ל, מכל מקום). ואולי לא זה ולא זה'; בעיני אדם משום שלעניין התרומה !שאין מחלוקת זו מעלה או מורידה דבר, עלינו להודות, במה שנוגע לשאלת הלכות התרומה ואולם

נראה אפוא כי .) כב, לב'במד( ומישראל' והייתם נקיים מה: ידי משה לבני ראובן גד וחצי המנשה-קובע מה שנאמר על, י"ע ור"את מחלוקתם של ר) אולי בהשפעת הפסוקים המצוטטים בה לראיה(עורך התוספתא שירבב אל תוך סוגיית התרומה

גם מן הציטוט השגוי של הפסוק , )יח, ו' דב(עירבוביה זו ניבטת אלינו גם מן הפסוק המיותר . ועירבב בכך מין בשאינו מינוהקוטעים , ולא פחות מזה גם מדברי החכמים שבסוף ההלכה; י"לל כיצד הוא מהווה ראיה לדברי רשאין זה ברור כ, ממשלי

מתקשר היטב אל סוגיית התרומה ויש לו ) מיהושע(פסוק זה . ומשבשים את רצף הדברים ומרחיקים מאד את הפסוק מיהושע, כל זאת אני אומר. (ל"י הנ"ע ור"למחלוקת ראך אין לו שם משמעות בקשר ; כפי שביארתי למעלה, משמעות עמוקה בקשר אליהאו , כדברי התוספתא, הסבור כי המחלוקת האמורה בתוספתא היא האם יש לפשפש בכליו של התורם, בשונה מדעתו של ליברמן

אנו מוצאים את הדיה הרחוקים של מחלוקתהנה , ובכל זאת ).677' עמ, ליברמן תוספתא, ראה. כדברי המשנה, שאין לעשות כן .אשר נקשר כפי שראינו למחלוקת זו, מביאה את הפסוק ממשלי, שהרי אף היא בסופו של דבר; י גם במשנה"ע ור"ר

ושוב אנו .ישמעאל' במחלוקתו עם ר, קיבאע' הוא משמש סמך לעמדתו של ר,כפי שהראיתי בניתוח שבהערה הקודמת 91 !תו ומתחזקת ההכרה כי זו דרכו בכל מקום בו הדבר אפשריקיבא משתמש בפסוק ממשלי להבאת ראיה לעמדע' רמוצאים את

141

עקיבא ' נכנס ר[...] היה מצטער שנתפס על דברי מינות [...]אליעזר שנתפס על דברי מינות ' מעשה בר

מינין אמר לך אומר לפניך דבר שמא אין אתה מיצר אמר לו אמור אמר לו שמה אחד מן ה' ואמר לו ר

דבר של מינות והנאך אמר השמים הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך באיסתרטיא של ציפורי מצאתי

יעקוב איש כפר סכנין ואמר דבר של מינות משום ישוע בן פנטירי והנאני ונתפסתי על דברי מינות

חללים שעברתי על דברי תורה רבים כי ביתה פתח אל תקרב ואל דרכך מעליה הרחק

.אליעזר אומר לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור' שהיה ר' וגולה הפי

המאות הראשונות –מצד המציאות ההיסטורית המשתמעת ממנו , ראשית: מיוחד מכמה בחינות, מדרש זה

מצד האישים , שנית; לידתה של הנצרות והתעוררות הפולמוס היהודי עמה, של השלטון הרומי בישראל

אין כאן , לעניננו יש לומר, אך לפני הכל. שהם כולם דמויות בעלות חשיבות היסטורית רבה, בים בוהמעור

ובכל זאת הבאתי אותו כאן משום השימוש 93.אלא זהו הוא סיפר אגדה מובהק, ין הלכתיילכאורה כל ענ

עד כמה . משמעות וחשיבות לשאלת המחקר שלי, להבנתי,אשר יש לו, המיוחד שנעשה בו בפסוק ממשלי

יחסות מפורשת אל פסוק ממשלי יית בו יש התתנאזהו הביטוי היחידי בספרות ה, שעלה בידי לבדוק את הדבר

, מכל ספרי הנביאים והכתובים, שמצאתיולמען האמת זהו הפסוק היחידי; ממש'דבר תורה'תוך הצגתו כ

מעיד על עצמו שעבר על , יםתנא דור שני ל,אליעזר' הגדול רתנאה: ראוי לשוב ולעיין בדבר94.המובא בדרך זו

הסיטואציה ידי-עלחריפותו של הביטוי מועצמת גם . ' וגו'הרחק מעליה דרכך': דבר התורה הוא. דבר תורה

כאשר עלה בזכרונו , אליעזר' ריש לנו רשות להניח כי . אחר דבר מינותאליעזר' ר תעייתו של –המתוארת

שכן הליכה -את כל אותן הלכות האוסרות מגע עם המינים כל, לנגד עיניוהעביר באחת , אותו אירוע רחוק

אלא עניין , ולא בדברי נימוסים גרידא, ומשמע מכאן שאין המדובר בחטא מוסרי בלבד. בדרכיהם ואמונותיהם

את אליעזר' רהאם באמת אמר , מותר לפקפק במהימנות פרטיו של הסיפור, אמנם. הלכתי ממש לפנינו

מותר לנו לפקפק במהימנות גם . זאת אין ביכולתנו לדעת–האם בזו הלשון בדיוק , ם אמרםוא, הדברים

ו דבר מינות שהסב הנאה כה רבה ושם מפורש גם מה היה אות. א" יז ע-ב"ז טז ע" השווה מקבילתה של ברייתא זו בבבלי ע 92 .אליעזר' לרמשמעותה , ים אודות אגדה זולמחקר. אך קרוב לוודאי שיש לסיפור זה רקע היסטורי ידוע. במובן זה שאינה הלכה, אגדה 93

, רוקח; 32-29' עמ, ישו הנוצרי, קלאוזנר: ראה– יעקב איש כפר סכנין וישוע בן פנטירי –ההיסטורית וזהותם של שני האישים .יעקב איש כפר סכניא, רייסקין; סטדא-בןרבי חנינא בן : כתובים כגון אלו לפסוק מן הנביאים או ה'י תורה/דבר'יש מדרשים רבים המסמיכים את הביטוי , אמנם 94

משנה ( ' וכו ובמושב לצים לא ישב)' א'לתה(תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמרבראש הומיות ' חכמות בחוץ תרנה וגו) כ, אלימש( אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא וכן הוא אומר; )ג, ג" פא"מ

כי לקח טוב נתתי לכם תורתי ) ב, דלימש(אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר, יערף כמטר לקחי; ) פז'ב פיס"סד (.'תקרא וגו שמע בני מוסר אביך ) ח, אלימש( קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר) י, חלימש(אל תעזובו ואומר

אבל בכל המקרים הללו מובאים הפסוקים המצוטטים כראיה . גון אלה ועוד רבים כ.) שו'ב פיס"סד (' וגוואל תטוש תורת אמךבו אין לשון הצעה הממצעת בין , לא כן במקרה שלנו. ידי לשון הצעה כמקובל-והם מוצעים על, או כמשל לו) 'דברי תורה'(לביטוי

. )יט, ד, א"מ ( ושמואל הקטן)יד, ד, א"מ (ואין מקרה זה דומה לפסוקי משלי המצוטטים בפי רבי נהוראי. הביטוי לבין הפסוקגם הקשרם והמסגרת ; 'דברי תורה'אך אין הם משווים את פסוקי משלי ל, א אמנם מובאים ללא מילת הצעה"מ-הציטוטים הללו מ

).91 הערה 71' עמ) 1. סעיף ד, מחלק ראשוןפרק ג , מעלהראה ל(המדרשית בה הם נתונים שונים לחלוטין

142

אך ). לעיל92ראה הערה (אליעזר אותה עבירה ' אם באמת עבר ר–ההיסטורית של עצם המעשה המתואר

ת י ת ו ר פ ס ה ת ו א י צ מ וזאת .ומשמעויותיה לגבי פסוקי משלי המצוטטים בה, היא נושא הבדיקה שלנוה

כך , כך נרשם הדבר בתודעתם של מספריו; שמקורו של הסיפור הוא תנאי: ר לומר במידה רבה של ביטחוןאפש

עקיבא ותלמידו ' לעיל כבר ציינתי לא אחת את גישתם של ר.הציגו אותו בפני עצמם ובפני דורות לתלמידיהם

עתה נוכחים . לספרי התורההרואה בהם שווי ערך , י לספרים המיוחסים לשלמה המלך וגישתם הפרשנית"רשב

היה תלמידו עקיבא' רש, אליעזר' רל מיוחסת כבר חינוכית זו- אנו לדעת כי ראשיתה של מגמה פרשנית

נאמנות התלמיד לרבו ושל שניהם גם יחד לערכיה ועקרונותיה של החכמה . תלמידו-תלמיד, י"המובהק ורשב

. מגילוייה המפתיעים של נאמנות זוכאן נחשף בפנינו אחדשודומה . היא אחת מאבני הפינה שלה

*

:ד-ג, משלי ז ים לפסוק)7-8 .ז

:אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא: קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך

95:ושננתם) ז(ה "ספרי דברים פיסקא לד ד

שכשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם בו אלא תהא , בתוך פיך שיהו מחודדים,)ז, ו' דב( ושננתם לבניך

תקרא,אומרו לו מיד וכן הוא אומר לבינה ומודע את אחותי לחכמה אמור קשרם , ואומר,

לבך לוח על כתבם אצבעותיך .'וגו, חציך שנונים)מה ו' תהל( ואומר, על

96.ת נוספות המשתלשלות ממנהמהווה יסוד למצוות קריאת שמע והלכו' וגו'ושננתם לבניך'הפסוק

שהרי אין אפשרות לכמת או , אלא מעין המלצה כפי שהגדרתי למעלה, במובאה שכאן אין דבר הלכה ממש

גם מטעם זה נראה בעיני לכלול את המובאה הזו בין המוגדרות ). שינון דברי התורה(למדוד את הנושא הנדון

לשון ('המגבב'הבה נתן דעת לאופיו : נוספים שיש כאןאך לא פחות מכך גם בשל מאפיינים; 'תומכות הלכה'כ

ולאחריה שתי לשונות 'וכן הוא אומר' ראשונה להן – הבא לידי ביטוי בלשונות ההצעה 97)'מדרש גיבוב'

בהם אין התפתחות , להבדיל ממדרשי הגיבוב האופינייםאך . המציעות שלושה פסוקים בזה אחר זה– 'ואומר'

הנה כאן אפשר לעקוב אחר איזה רעיון המתפתח והולך מפסוק 98,פסוקים המצוטטיםשהיא בין ה- רעיונית כל

ובתוך כך על הדגשת , ח ולספר משלי בפרט"סה- על הזיקה שבין ספר דברים ללא אחתכבר הערתי . לפסוק

: בספר דברים מבוטא הרעיון בשני מקומות99).המזוהה עם החכמה(השינון כאמצעי בדוק לשמירת התורה

.ז' פס, ב פרק ו"מתנד: מקבילה 95 .ב ועוד רבים, סוכה כה; ב, יומא יט; א, ב' בבלי ברכ; ג, א' משנה ברכ 96 .118' עמ, לעיל 97 .כל זאת יוצג וידון בהרחבה בפרק הבא, כאמור 98 .62הערה , 40-39' עמ, פרק ב, חלק א ראה ב 99

143

יתכן שהמדרש בו . )יט- יח, יז' דב(ובחוק המלך ) שהוא היסוד למדרש דעסקינן(ז ' פס' הישיר שבפרק ו פסבציווי

עובדה זו נרמזת מן . אנו עומדים משמר יסודות של לימוד אשר באמת קשר את ענייני המלך והשינון יחדיו

מזמור מה . )ו, מה 'תה( ך יפלו בלב אויבי המל חציך שנונים עמים תחתיך –הפסוק האחרון המצוטט במדרשנו

היה 'חיציך שנונים'הביטוי . יתכן שחובר לכבוד הכתרתו של אחד ממלכי ישראל, כולו הוא מזמור תהילה למלך

ב לו את משנה וכת לבין החיוב והיה כשבתו על כסא ממלכתו –בפי הדרשן לגשר בין הכתרתו של מלך

'חיציך שנונים' לבין דרשה העומד בראש ה'ושננתם לבניך'הדרך מ, אך הנה. )יח, יז' דב( התורה הזאת על ספר

מבקש תחילה הדרשן , דרשהמצד היסוד המטפורי של ה? ומדוע כך. ד- ג, עוברת דרך פסוקי משלי ז, השבסופ

. 'אחותי את' האומר לחכמה – כאחיה של החכמה 'חודדים לו בפיומ'שדברי התורה , להציג את התלמיד החכם

'קשרם על אצבעותיך') זו גם הדרך להסביר את השינוי בסדר הפסוקים(מכאן הוא חוזר אל הפסוק הקודם לו

כבר בשלב זה נוצר ). 'ושננתם' > 'שנונים'(המרמז בלשונו אל הפסוק מדברים , ומסיים בפסוק מתהילים. 'וכו

:כך אנו למדים גם מהמשכו של המדרש, ובאמת. מלך= תלמיד חכם –שומע הקישור האסוציאטיבי בתודעת ה

'תה( ואומר, עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך) ו, מה'תה( מה שכר לזה, חציך שנונים ) מה ו'תה( ואומר

מלא את אשפתו אשרי הגבר אשר) ה, קכז'תה( מה נאמר בהם, כחצים ביד גבור כן בני הנעורים) ד,קכז

.)שם, ב"דס( .מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער

; חכם הרי הוא כמלך: אנו למדים כאן על המשוואה הקיימת, כנס יותר מדי לעמקו של המדרשימבלי לה

: אנו מוצאים בגמראאת השלמתו של הדימוי הזה. של מלךהם כחיצים באשפתו, תלמידיו

שעוסקין בתורה בשער , הרב ותלמידו, האב ובנו' אפי: י חייא בר אבאאמר רב? מאי את אויבים בשער

100.)ב-א"ע, ל' בבלי קיד( ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, אחד נעשים אויבים זה את זה

הרי אין כאן לימוד , ובאשר לטיבו ההלכתי. הנה עמדנו על מימד העומק שבלימוד שביסודו של מדרש זה

. 'תומכי ההלכה'זו הסיבה שהצבתי אותו בצד המדרשים . אלא לימוד עיוני וערכי, כפי שאמרתי,הלכתי לשמו

*

:י, לפסוק משלי יא)9 .ז

:בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה

:מדרש תנאים לדברים פרק יג פסוק יז

.ב"ע, ז' והשווה גם בבלי סנה 100

144

ל ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מה "ח תאלהיך שומע אני ישרפנה בראש המזב' א כליל לה"ד

ומה אני מקיים כליל בעיר הנדחת אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו : העיר במקומה אף שללה במקומו

רנה'מן העולם שנ רשעים ובאבד קריה תעלץ צדיקים בטוב .

- ביל של הב הוא עצמאי ואינו תלוי בנוסח מק"מתנד- אחד הבודדים בהם נוסח ה, אף הוא, מדרש זה

: ו, י'משנה סנהאבל סבורני כי מדרש זה צופה אל הכתוב ב. ואף מקבילות אחרות אין לו101 ,ב"סד

)שם, שם( ולא ידבק בידך מאומה מן החרם [...] ' ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו)ג" י'דב (שנאמר

. אף מן העולםשכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון

מי הם , )כך הלכתית- כל-הלא(פרק י ממשנה סנהדרין הינו פרק שרובו הגדול דברי אגדה ודן בשאלה , אמנם

, אבל דוקא משנה ו יש בה מרכיבים ברורים של דברי הלכה. שאין להם חלק לעולם הבאמי הם שיש להם ו

ניחוח של 'עובדה זו נותנת לפחות . ביהדחת ובתושיומה לא לעשות בעיר הנ, המגדירים היטב מה יש לעשות

. אף לפסוקנו– כפסוק תומך הלכה –ובתוכו , גם למדרש דנן'הלכה

*

:יג, לפסוק משלי יא)10 .ז

:הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר

102:משנה סנהדרין פרק ג משנה ז

ינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדי

ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי על

סוד לא תלך רכיל בעמך ואומר )ט"י' ויק (זה נאמר מגלה רכיל .הולך

מנין לכשיצא אחד '( שלה 'קודה' אף האלא, בדוגמה זו לא רק גופה של הלכה מיוסד על דברי התורה

פסוקנו ממשלי הוא אפוא תוספת ). 'לא תלך רכיל בעמך'(יש לה ראיה מן התורה ) ' וכו'הדיינים לא יאמר

103.ונראה לי לומר כי השתרבב לכאן אגב גררא ממדרש גיבוב שעסק בנושא הרכילות; מליצית

*

.אשר אף הוא מצטט את פסוקנו, וידבר) קיז(ה "מ קיז ד"תלוי בנוסח הסב' וגוונוח למקום שיאבדו מכעיסי אבל הביטוי 101 .ו, סיפרא קדושים ב: מקבילה 102 . ראה בפרק הבא–והסידור לפי נושאים אופייניים למדרשי הגיבוב ' ואומר' מילת ההצעה 103

145

:כח, לפסוק משלי יד)11 .ז

מלך ברב עם הדרת

: דבורא דנדבה פרשה ט- ספרא ויקרא

אם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונות לא יביאנה בשני כלים , הא. שלא יביאנה חציים– 'והביאה'

מלךוכך הוא אומר , אפילו הן רבואות– 'אל בני אהרן', אלא בכלי אחד הדרת עם 'הכהנים וקמץ' .ברב

.' וגו מלמד שהקמיצה מצות כהונה–

:ב מצווה, ב ראוב בויקהכת

והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם : סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה'ה-ונפש כי תקריב קרבן מנחה ל

:'ה- נתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ל מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לב

104:ב"מ, מנחות פרק יבומלמדת המשנה

הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד והביא בשני כלים בשני כלים והביא בכלי אחד מה שהביא ...

רונים להביא בכלי אחד והביא בשני כלים אמרו לו בכלי הרי עלי שני עש[...] .הביא וידי חובתו לא יצא

הרי עלי שני עשרונים להביא בשני כלים והביא . הקריבן בכלי אחד כשרים ובשני כלים פסולין!אחד נדרת

: נתנו בכלי אחד כשתי מנחות שנתערבו; הקריבן בשני כלים כשרים!בכלי אחד אמרו לו בשני כלים נדרת

; דיני מנחות המובאות בעקבות נדר שנדר אדם: אפשר לחלקם לשני גופים, לענייננודיני המנחות הנוגעים

ודבר זה עולה בבירור , של הנדר, המשנה המצוטטת למעלה דנה במקרה הראשון. ודיני מנחות המובאות כנדבה

כלים פסילת המנחה המובאת בשני . ' וכו'בכלי אחד נדרת: אמרו לו'ו, 'ידי חובתו לא יצא': מלשון המשנה

ואם חילק את המנחה , הרי יש לקמוץ מן המנחה קומץ אחד בלבד, שאם נדר להביא בכלי אחד, מוסברת בכך

דבר דומה עולה מן !והקמיצה אינה מצוותו של הנודר אלא של הכהן, לשני כלים אין אפשרות לקמוץ ממנה

. בכדי שלא לפסול אותה')חצאים(=שלא יביאנה חציים ': בו אנו עוסקים, הניסוח של המדרש מן הספרא

תחילה מצוטט : ניסוחו של המדרש מן הספרא אופייני לאווירת בית המדרש ולדיון הלימודי המתרחש בו

שנלמד מן הכתוב 'יםילא יביאנה חצ'לאחר הכלל , וכך. ולאחריו הלימוד היוצא ממנו, קטע מן הפסוק המקראי

וכיצד ; והרי בני אהרון רבים הם– 'אל בני אהרון'שאל שאלה לגבי המשכו של הכתוב ייכלה לה; 'והביאה'

מן ) ראיה( ומביא נימוק '!אפילו הן ריבואות': הירבשב המדרש ומ? יביא להם הנודר את מנחתו בכלי אחד

מלך מלכי –המלך : כך טיבם של דברים בבית המקדש, הא למדת. 'ברוב עם הדרת מלך': הכתוב במשלי

.ב, יב' מנח' תוס: השווה גם 104

146

- פי-על- ואף; 'ברוב עם הדרת מלך'משום , זו הסיבה שהם רבים. הם משרתיו בביתו והכהנים'שרוי' –המלכים

.'יםילא יביאנה חצ'כן

; ראשית משום שהוא וודאי טפל לפסוק העיקרי מויקרא, 'תומכי הלכה'את הציטוט הזה סיווגתי בין

אותו כאיור אשר מציב, 'אפילו הן ריבואות' –משום ההגזמה המופלגת בביטוי הנסמך על פסוקנו , ושנית

105 .להלכה ולא מעבר לכך

*

:כח, לפסוק משלי יז)12 .ז

:גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון

הלכה ב, תוספתא פסחים פרק ט

להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה מיכן יפה שתיקה ' להן ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמ' אמ

חכם מחריש ' גם אויל מחריש חכם ייחשב ואין צריך לומ' חומר לטפשים וכן הוא אולחכמים וקל ו

.ןאטם שפתיו נבו

. ושלחה אחד מהם לחפשו ונמצא לאחר זמן, הנושא ההלכתי הנידון הוא חבורה שקרבן הפסח שלה אבד

ורה עד כמה אחראי הפרט האחד לחבורה וכמה החב, השאלה ההלכתית העקרונית שברקע הדברים היא

בוודאי דבר ) ' וגו'אמר להן ואמרו לו'(ראשיתה של הברייתא , אף כאן106.לעניין אכילת הפסח, אחראית כלפיו

.פסוקנו ומשום כך הינו תומך הלכהאבל סופה דברי מוסר ונימוסים ובהם משתבץ ; הלכה

:דברים אלה כוחם יפה גם לגבי הדוגמה הבאה

*

:כז, לפסוק משלי כ)13 .ז

שמת אדםנ ' נר ה

והפסוק המצוטט ממשלי מובא ; מאחרוני התנאים– לרבי חייא 'אפילו הן רבואות'מיוחס המאמר ) ו, ג' פר(ר " במדרש ויק 105

לאחר , משתמע מכך כי המדרש בסיפרא שייך לרובד ספרותי מאוחר יחסית. י"מן הדור הראשון לאמוראי א, יוחנן' משמו של ר . כפי שבארתי,הלימוד הנשקף אלינו מן המדרש משקף היטב את ההלכה במשנתנו, ובאמת. חתימת המשנה

חבורה שאבדה פסחה ואמרה לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו : ט, ט' השווה משנה פסח 106 אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו משלו ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן והוא ;ושחטו

הלך ומצאו ושחט והן לקחו ושחטו אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי . ופטורין מלעשות פסח שני[...]' כואוכל משלו ו אוכלין אמר להן ואמרו לו . ופטור מלעשות פסח שני[...]' כואם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ו

אינן אמרו לו לא אמר להן ולאכולם מן הראשון ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה :אחראין זה לזה

147

107:רק א הלכה אפתוספתא מסכת פסחים

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר אין בודקין לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא לאור הנר

פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם "לפי שבדיקת הנר יפה מרובה אע

אדם'בנרות ואו נשמת אלים נר .

. 'כאור הנר'שהדברים ברורים , ואין צורך להרבות כאן בהסברים, בבדיקת החמץ, בהלכות הפסחשוב אנו

שהוא בבחינת חובה , תיאור מעשיו של אדם מישראל ערב הפסח–אף כאן הרי הוא יוצא מדבר הלכה מובהק

ככל הנראה במה הסיבה לדבר היא . ואגב עניינים שבהלכה הוא גולש גם לדברי מוסר ומליצה; ברורה ומוגדרת

כוחה , 'אור קטן'שאינו אלא , כיצד יתכן שבדיקה לאורו של נר: שהברייתא באה להסביר דבר שקשה להסבירו

יפלא אפוא שהדרשן אינו מוצא י לא 108. אליבא דכולי עלמא'אור איתן'יפה אפילו מבדיקה לאור החמה שהיא

השני , שני פסוקים ברצף: מדרש גיבוביתכן שיש כאן אף שריד של . בלבד'זכר לדבר'ראיה לדבר אלא

. האופיינית'ואומר' מילת ידי-עלמצטרף ) המיותר(

*

:כז, כא לפסוק משלי)14 .ז

:זבח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנו

:ג, דבורא דנדבה פרשה ב- ספרא ויקרא

– 'אדם' : אמור? ומה ראית לומר כן;ם להוציא את המשומדי– 'מכם', לרבות את הגרים– 'אדם'

בני ' תלמוד לומר –? אחר שריבה הכתוב מיעט; להוציא את הגרים– 'מכם', לרבות המשומדים

אי ! יצאו המשומדים שאינן מקבלי ברית,אף הגרים מקבלי ברית, מה בני ישראל מקבלי ברית.'ישראל

–? יצאו הגרים שאינם בני מקבלי ברית,מה ישראל בני מקבלי ברית אף המשומדים בני מקבלי ברית

אף הגרים מקבלי , אלא מה ישראל מקבלי ברית109)??(ו הא אל תאמרי ועכש.'מכם'תלמוד לומר

רשעים ברית שהרי הפרו ברית וכן הוא אומר] מקבלי) [בני( יצאו המשומדים שאינן !ברית זבח

.תועבה

.אך הפסוק ממשלי אינו מצוטט במקור זה. יז, י יב"דרשב' מכיל: מקבילה 107עיקר עניינה הוא הפרדה בין , הבדיקה לאור הנר היא אחד הסממנים של מנהגי החמץ המלמדים כי ההיבדלות מן החמץ 108

שטעמה נשכח בחולף הדורות , מטרת ההפרדה). ז, יג; כ-טו, בי' שמ(לבין זו של השנה הנכנסת , התבואה של השנה היוצאתלשם כך אף הבדיקה לאור הנר . היתה שלא להעביר מזיקים שהתפתחו בתבואה הישנה אל זו החדשה, ושכלול אמצעי האיכסון

.כמקובל היום, שוודאי נעשתה במקומות הנסתרים והחשוכים בפאתי הממגורות ולא בחצרות הבתים או בסלון הבית ... אולי טעות העתקה 109

148

ר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן דב : ב, אראמדרש למדני זה לומד את הפסוק ויק

הלכה של ממש אין . ומבקש להקיש ממנו על מעמדם של הגרים ושל המשומדים בהשוואה לישראל' וגו 'ה-ל

יר את הפסוק מסיבה זו נראה לי להגד. אבל יסודות ערכיים ואידיאולוגיים להלכות הרבה יש כאן בוודאי, כאן

.המצוטט כתומך הלכה

*

:כג- כב, כב משליים לפסוק)15-16 .ז

: יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש'הכי :אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער

:ז, פרק ג, ספרא קדושים פרשה א

–? יכול אפילו השירה אותן הרוח.תמרים במכבדות, עמיר הנח תבואה בקשה תלתן ב, לפניהם'תעזוב'

מנין .כשם שזכו בהם כך זכו בעיציהם – ? הפרישם ואחר כך השירה אותן הרוח.'אותם'תלמוד לומר

' לעני ולגר תעזוב אותם אני ה'תלמוד לומר –? ספק פיאה פיאה, ספק שכחה שכחה, שספק לקט לקט

עני פשות שנאמר אני איני גובה מכם אלא נ;'אלהיכם תדכא ואל הוא דל כי דל תגזול אל

ה וכן הוא אומר,בשער כי נפש' קובעיהם את וקבע ריבם .יריב

: י, יט ראויקהמדרש לומד את הפסוק

: אלהיכם'הוכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני

אף היא ' וכו' שכחה–ספק שכחה , לקט–ספק לקט ': והקביעה שבסופו, וד בעל אופי הלכתי מובהקזהו לימ

איני גובה מכם אלא ': אבל ההנמקה לקביעה זו כבר חורגת מגבולות ההלכה. קביעה הלכתית או מעין הלכתית

ב כי נדרשים כאן שני נשים ל. לכן הראיה המובאת ממשלי אינה יכולה להיות אלא תומכת הלכה. ' וכו'נפשות

איני גובה מכם ': דווקא הפסוק השני תומך היטב בהנמקה האמורה. אבל שניהם באותו עניין, פסוקים ברצף

אלא שלשון זו אינה ; 'שנאמר'נשים לב ללשון ההצעה הישירה . 'וקבע את קובעיהם נפש': שנאמר'אלא נפשות

.ידנו כתומך הלכה בלבד-זה יוגדר על ולכן גם פסוק – כפי שהגדרנו –תומכת בהלכה של ממש

*

:כו, כג לפסוק משלי)17 .ז

: תצרנה>תרצנה< תנה בני לבך לי ועיניך דרכי

110:פרק ב הלכה ז תוספתא ראש השנה

. ללא ציטוט הפסוק–ז , ה ג"משנה ר: מקבילה 110

149

רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת וכן חולה שהיה מוטל אחורי בית הכנסת ומי שהיה ביתו סמוך

פ שזה שמע וזה שמע "סת ושמע קול שופר או קול מגלה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אעלבית הכנ

זה כיון לבו וזה לא כיון לבו זה שכיון לבו יצא וזה שלא כיון לבו לא יצא שאין הכל הולך אלא אחר

תצורנ 'תכין לבם תקשיב אזניך ואו )יז, י' תה( 'כונת הלב שנ דרכי ועיניך לי לבך בני .התנה

ן הנתון ללבו ולמצפונו של האדם ואין יכולת ימשום שמדובר בעני, הגדרתנופי-לע, אין כאן הלכה של ממש

אף . משום כך גם פסוק זה ממשלי הינו תומך הלכה. של הזולת'כוונת הלב'אובייקטיבית למדוד או לכמת את

משום שההלכה איננה , מן הכתוב שאיננו ממש ראיה)מתהילים (מציעה פסוק, הישירה'שנאמר'לשון , כאן

: האחרונה שבאמתחתי–דברים אלה נכונים גם לגבי הדוגמה הבאה . ממש הלכה

*

:יא, כו לפסוק משלי)18 .ז

:ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו

111:תוספתא יומא פרק ד הלכה טו

התודות עליהן ליום הכפורים הבא אלא אם כן דברים שהתודה עליהן ביום הכפורים שעבר אין צריך ל

שב ' מ על זה נא– לא עבר עליהן והתודה עליהן, עבר עליהן צריך שיתודה עליהן;עבר עליהן ככלב

קיאועל .'כי פשעי אני אדע וגו' הרי זה משובח שנ' ליעזר בן יעקב או' ר.

משום כך מקומה . דם לעצמו ולמקוםאף זו הלכה מסופקת העוסקת בדברים שבין א, כמו בדוגמה הקודמת

ההכרעה להציבה מעברו הזה של . לבין מה שאינו כן, לפי משמעה במחקר זה, בסמוך לגבול הדק שבין הלכה

משעה שגמלה ההחלטה בלבו של אדם להתוודות באמת : הגבול נבעה מאותו טעם שציינתי בדוגמאות קודמות

א פחות מכך ברור ומפורש הגינוי המשתמע עבור מי שאינו ל112.הרי ההלכה לפניו מפורשת וברורה, על חטאיו

מאחר שאין איסור , זאת-ובכל. אף שאין איסור מפורש על הווידוי של עבירות דאשתקד–נוהג לפי ההלכה

עלי לומר כי פסוקנו האמור , 'על זה נאמר'מפורש כזה ומתוך שאני מביא בחשבון את לשון ההצעה המרחיקה

. הינו תומך הלכה

**

י שבתוספתא "ואילו דעת ראב; א בן יעקב"מובאת עמדת הסתמא שבתוספתא משמו של ר, ב, במקבילה במדרש תהילים לב 111

.כמו בבריתא שלפנינו) ב"פו ע, בבלי יומא; ]דף מה טור ג[א "ה, ח"פ, יומא' ירו(אך בתלמודים ; )'רבנן'(מובאת משם חכמים . לעיל124' בעמ) 4. ף הי השווה סע 112

150

: ומסקנותהשניסיכום לפרק

היא הערכתי כי שימוש בפסוקי , הסיבה העיקרית בעבורה יצאתי למסע החיפוש אחר פסוקי משלי בהלכה

ל את הספר ומידת "יכול להוות מדד למידת החשיבות שהחשיבו חז, ספר משלי כראיה לביסוס הלכות

כי הציטוטים ממשלי במדרשי ההלכה , היאהטענה אותה בקשתי להטעים ולהוכיח. האוטוריטה אשר יחסו לו

ים את הספר תנא לחשיבות שהחשיבו ה'ניר הלאקמוס'מהווים את , )ך"כמו גם ציטוט מכל ספר אחר מן הנ(

על מעמדו של הספר בקאנון דבר זה יכול ללמד כמובן גם. ואת פסוקיו כשווי ערך לפסוקי התורה'דבר תורה'כ

הקושי . )על מעמדם של שני הספרים האחרים המיוחסים לשלמה המלך גם, אולי, ומכאן להקיש( המקראי

היא צווי 'הלכה'כי , לצורך מחקר זה, קבעתי. 'הלכה'המתודי הראשון שעמד בפנינו הוא עצם הגדרת המושג

אף הגדרה זו היא , וכפי שראינו(של הציבור ואשל היחיד מסוימת פעולה או אוסר אוטוריטטיבי המחייב

. בהתאם לכך קבעתי אבחנה בין שתי דרגות קרבה בין ההלכה לבין הפסוק המבסס אותה). עמיםתית לפיבעי

יה פסוקים המבססים אותה יובשנ, כראיה ממש, במדרגה האחת ציטוטי פסוקים המבססים הלכה באופן ישיר

ב שעזר לנו מדד חשו). 'הררים התלויים בשערה' כנגד 'גופי התורה'(בעקיפין בלבד ומשמשים לה כאיור בלבד

אם ניסוחה הוא ישיר וחד כגון מילות –הוא לשון ההצעה של הפסוק , באבחנה בין שתי קטגוריות אלה

עוד . 'אף שאין ראיה לדבר זכר לדבר', יותר ועקיפה כגוןרוחקתאו שהיא מתנסחת בלשון מ; 'דכתיב' ו'שנאמר'

החיבור בו , היינו, מקומה של ההלכהמצאתי כי אחד הגורמים המבדילים בין שתי הקטגוריות הוא לעיתים

כי ברוב המקרים הניסוח , בקשר לכך נמצא. יםתנא אם במשנה ובתוספתא או אם במדרשי ה–היא נמצאת

ים תנאמשמעי במדרשי ה- ניסוח עקיף ופחות חדמחליף, הישיר והחד משמעי של המשנה והתוספתא

בין ההלכה לבין , במדרגת קרבה שלישית. לעילנזכר ובהתאמה לכך גם השימוש שנעשה בלשונות ההצעה כ

אלה הן ). 'וירופורחות בא'הן ה ('אגדה' ו'הלכה'מצויות הלכות המהלכות על גבול הדק שבין , הפסוק המצוטט

אותן , עם זאת. אלא הן בבחינת המלצות ונימוסים נאים בלבד, הלכות שאינן גוזרות נורמת התנהגות מחייבת

במילים . אשר ממנו נגזרות הלכות אחרות, מוסרי או אידיאולוגי, שום התווית קו ערכי יש בהן מ'מעין הלכות'

הרי גם , מתוך שאין אלו הלכות של ממש. אלו מהוות מצע רעיוני ומוסרי להלכות גופן'מעין הלכות', אחרות

ם תומכי פסוקי'לכן הגדרתי אותם כ. חשב כראיות הלכתיות ממשיהפסוקים התומכים בהן אינם יכולים לה

. הערכי והרעיוני להלכות אחרות, ורצוני לומר בזה שפסוקים אלה מבססים את המצע המוסרי'הלכה

פסוקים התומכים – אבקטגוריה: פי החלוקה הבאה- מצאתי שימוש בפסוקי משלי בהלכה עללהכך בס

פסוקים – בוריה בקטג; .)מ.מ.ל=ללא מניין המקבילות( שישה פסוקים בשש הלכות –בהלכה באופן ישיר

– 'תומכי הלכה' פסוקים – גובקטגוריה ; )מ.מ.ל( חמישה פסוקים לחמש הלכות –הלכה בעקיפין מבססים ה

מילת ,אבקטגוריה : לשונות ההצעה האופייניות הן). מ.מ.ל(הלכה -מעין- מדרשי13- פסוקים המצוטטים ב18

. 'וכן הוא אומר' ו'על זה נאמר', 'זכר לדבר, ראף על פי שאין ראיה לדב'הנוסחאות – בקטגוריה ב; 'שנאמר'

151

'שנאמר'החל ממילות הצעה ישירות כגון , מצאנו לשונות הצעה המתפרסות על טווח רחב יותרגבקטגוריה ו

נוסח ההצעה השכיח ביותר . ודומים להם'וכן הוא אומר', 'על זה נאמר'ועד נוסחי הצעה עקיפים דוגמת

אשר במקרים אחדים גורר אחריו פסוק או שנים נוספים , 'הוא אומרוכן ': בקטגוריה השלישית הוא

במקרה אחד . הנזכריםומתקרבים לפיכך לדפוס של מדרשי הגיבוב , 'ואומר' מילת ידי-עלהמצטרפים

113;ל" שלא מצאתי כדוגמתה בכל ספרות חז'כגון דכתיב'מצאתי לשון הצעה יחידאית ) בקטגוריה הראשונה(

ולא עוד אלא שפסוקי משלי שם , מצאתי ציטוט ללא מילת הצעה כלל) השלישיתבקטגוריה(ובמקרה אחר

והם מהווים ; הלכות ומעין הלכות24- פסוקים המצוטטים ב29 בסך הכל נמצאו 114. ממש'דברי תורה'הוגדרו כ

הפסוקים 29מתוך . יםתנא אחוזים מסך הציטוטים הכללי של פסוקי משלי בספרות הלמעלה משמונה

וכמחצית מהם מצוטטים בלשון ישירה , עשר מצוטטים במדרשים שהם מדרשי הלכה מובהקים-אחד, האמורים

.ומהווים ראיה ישירה להלכה

האם ? ים עשו שימוש בפסוקי משלי כשם שעשו בפסוקי התורהתנאהשהאם די בנתונים הללו כדי לומר

מ הםאאפשר לנו לומר כי אותם שישה פסוקים שמצאנו בקטגוריה א ב והללו 'גופי התורה'בבחינת ת

עשר הפסוקים הללו כי - על סמך אחד, האם נוכל לומר: לשון אחר? 'הררים תלויין בשערה' הם בשבקטגוריה

אפשר שתהיה תלויה , תשובה לכך–? ים החשיבו את ספר משלי כספר קאנוני שווה ערך לספרי התורהתנאה

ואף , תם פסוקים ממשלי המשמשים כראיות של ממשנראה לי כי או, באשר לי. גם בהשקפתו של המשיב

יותר עודואם לדייק, התנאיםאכן מלמדים על יחס כזה לפחות מצד חלק מן , 'תומכות הלכה'ראיות עקיפות ו

. עקיבא' לפחות מאותו חלק השייך לאסכולה של ר–

ים ששמותיהם נקשרו החכמ. משמות החכמים ששמם נקשר בציטוטים ממשליגם בעניין זה יש לנו ללמוד

ישמעאל 'ר, עקיבא' ר, )תנאיםדור שני ל(אליעזר ' ר): לפי סדר הדורות(בפסוקים ממשלי במדרשי ההלכה הם

ממצא ). דור החמישי(שמעון בן מנסיא ' פלימו ור, )דור רביעי(יוסי בן חלפתא ' ר, יוחאי- ש בן"ר, )דור שלישי(

פרק בסקר הנזכר , דנו תואם את הממצא שמצאתי בתחילת הדרךזאת עו-בכל, למרות מיעוט הפריטים שבו, זה

מבני : שם מצאתי כי מספר החכמים המצטטים ממשלי בכלל מתחלק בין הדורות באופן זה. זהמחלק הראשון

–ומהדור החמישי ; עשרארבעה –מן הדור הרביעי ; תשעה–מבני הדור השלישי ; שלושה–הדור השני

בולט לעין כי מבין ששת החכמים : אף זאתוזאת . כמצטטים מספר משלי חכמים הנזכרים בשמםשמונה

י "יוחאי ולצידו ר- ש בן"ר, עקיבא' ר, אליעזר' תלמיד והם ר-ארבעה מקיימים קשר משמעותי של רב, הנזכרים

מצאנו ציטוטים המשמשים כראיות ישירות , י"עקיבא ורשב' ר, אלא שמפי שנים מהם, ולא עוד. בן חלפתא

אבל שם אין , א"ביטוי זה כלשונו מצוי רק עוד פעם אחת בבבלי מגילה כז ע. ] לעיל124' עמ) 4. דוגמה ה[ו , א' סנה' תוס 113

.הוא משמש כנוסחת הצעה ואין ציטוט פסוק אחריו .לעיל 142-141' עמ, )6-5. דוגמה ז; כד, ב' חול' תוס 114

152

. יחס אליהם ממש כךי ואף מת'דברי תורה'מכנה את הפסוקים ממשלי , אליעזר' ר, בעוד השלישי, להלכה

ניווכח לראות ממצא נוסף , ייםתנאכאשר נבחן את פריסת ציטוטי משלי בהלכה על פני החיבורים ה, ועתה

הלכה שיש מציגה את מספר מדרשי ה שלהלן4' מסטבלה . העולה בקנה אחד עם העובדות שציינתי זה עתה

לפי קטגוריות –ונתונה בה עוד חלוקת משנה נוספת ; החיבורים בהם הם נזכריםפי-לע, בהם ציטוטים ממשלי

, המשנה והתוספתא הועמדו כאן במדרגת ייחוס נפרדת. שלה) הציטוט(הקרבה בין ההלכה לבין הראיה

ם לצידיים שתנא שבחיבורים ה'ומקהע- זרמי'כביטויים הלכתיים מגובשים המצויים ביחס דיאלוגי מסויים עם

המספרים הנתונים בסוגריים מציינים 115.ב- הוא הדבר שהתברר לנו בעת לימוד הדוגמאות שבקטגוריות א ו–

, פחות מהם במשנה ובודדים בלבד, המצויים רובם בתוספתא) ולציטוטים(את מספר המקבילות למדרשים

116:במדרשים, שאין להם מקבילות

:טוט משלי בהלכה צי– 4' טבלה מס

כ"סה ג' קטג ב' קטג א' קטג

6 2 3 1 משנה

)1 (12 )1 (5 2 5 תוספתא

0 - - - י"מכדר

)1 (1 )1 (1 - - י"מכדרשב

)2 (3 )1 (3 )1( - ספרא

0 - - - מ"סב

)1( )1( - ב"סז

)4 (1 )2 (1 )2( - ב"סד

)1( - )1( - ב"סזד

)2 (1 )1 (1 - )1( ב"מתנד

)12( 24 )6 (13 )5( 5 )1( 6 כ"סה

. חלק זהפרק הראשון משהצגתי ב) 2' מס(תואמת טבלה זו את הטבלה הראשית , בקוויה הכלליים

מצויות )א' קטג (כי לשונות ההצעה הישירות, מובלטת ביותר העובדה אשר ציינתיהזו באמצעות הטבלה

- ב' קטג (לשונות עקיפות יותר או פחותים האחרים משמשות חיבורבעוד ב, כמעט אך ורק במשנה ובתוספתא

.' וכו'זכר לדבר, פ שאין ראיה לדבר"אע': וראיה עקיפה בלשון; 'שנאמר' ראיה ישירה בלשון 115מדרש אשר מופיע במשנה או , היינו. המשנה והתוספתא עומדות כקטגוריית ייחוס למנין המדרשים: הבהרות נוספות לטבלה 116

הקרבה 'באחת משלוש קטגוריות (האחרים יצויין ללא סוגריים במשנה או בתוספתא בתוספתא ויש לו מקבילה באחד המדרשים במקרה אחד : למשל. המקבילה שבמדרשים תצויין בסוגריים בשורת המדרש בו היא מצויה; ) שבעמודות האנכיות'ההלכתית

לכן בשורת ] לעיל)4 .עיף זס. ב, ב' שקל' תוס= ב , ג' משנה שקל[ישנה מקבילה בתוספתא להלכה שבמשנה ) בקטגוריה ג(בא הציון ' בספרא קטגוריה ג: ועוד דוגמה. 'אחד המקביל למשנה+ חמישה מדרשים ' ,שפירושו, ')1(5' : הציון באהתוספתא

יש בספרא שלושה מדרשים שאין להם מקבילה בשום מקום אחר ועוד מדרש נוסף המקביל ' מקטגוריה ג': פירושוו. ')1(3'מהם ; ) פסוקים29-ל( מדרשים 24כ "סה: שורת הסיכום מציגה את הנתונים שכבר צויינו למעלה. 'וספתאלמדרש שבמשנה או בת

.12המקבילות הוא ' מס. בקטגוריה ג13-ו, בקטגוריה ב5, בקטגוריה א6

153

יהיה עלינו להודות שהבדל , אבל אם נעיין בדבר. לכאורה אפשר היה לטעון כי זהו הבדל שבסגנון בלבד. )ג

ים תנא החיבורישבין המשנה והתוספתא מזה לבין , משקף בסופו של דבר גם את ההבדל שבמהות, סגנוני זה

ניסוח החד והישיר של הבאת הראיות במשנה ובתוספתא מכסה על ה, וכפי שטענתי למעלה. האחרים מזה

קצת (ובתוספתא ) בעיקר(אין זאת כי במשנה . ניסוחים פחות ישירים והססניים משהו בלשונם של המדרשים

, ככל הנראה, הגיעו המדרשים ההלכתיים לכלל גיבוש תוכני ולשוני סופי ואילו במדרשים אנו עדים, )פחות

בירור פסוקי הראיות לפי , לאמור, המתודה המחקרית שהוצעה כאן. יותר של תהליך זהלשלבים מוקדמים

על וגם ; על דרך הלימוד ההלכתי גם שיש בה אפוא כדי ללמד,מידת קרבתם אל ההלכה אותה הם סומכים

דבר . )תאבמשנה ובתוספ ('ישומיי'ה-'הלכתי' אל ה)במדרשים ('אגדי'ה- 'תיאורטי'לימוד מן הההאופן בו התגלגל

, והמודל המתודי שהצבתי כאן באמצעות חקר פסוקי משלי. זה נכון מן הסתם גם לגבי ספרי מקרא אחרים

.אפשר שניתן ליישמו גם על ספרי מקרא נוספים, ואופן השתלשלותם במדרשי ההלכה

' עוד מובלטת בטבלה זו העובדה שרוב הציטוטים ממשלי מצויים בעיקר בחיבורים המיוחסים לבית ר

מתוך כך מתחזקת 117.ים לדבריםתנאספרי דברים וככל הנראה אף מדרש ה, ספרא, י" מכילתא דרשב–עקיבא

עקיבא ותלמידיו אל ספר משלי היה כגון זה 'נראה הדבר שיחסם של ר: ההשערה שהצעתי קודם לכן לאמור

דש ושיר השירים קודש שכל הכתובים קו' – על מגילת שיר השירים עקיבא' רהמתבטא באמירתו הידועה של

' ר– עקיבא מרבו שלו 'פרשני הזה ירש ר-אף ראינו כי קיימת אפשרות שאת היחס האידיאולוגי; 'קודשים

.אליעזר בן הורקנוס

הן מן הממצא הסטטיסטי והן , הנה גם דבר זה התברר לנו עתה. 'לאו' אתה שומע גם 'הן'מתוך ה, ועדיין...

עקיבא ' שהיו בוודאי חכמים שחלקו על ר. זו לא היתה נחלת כולםשגישה פרשנית: מניתוח הדוגמאות

, עקיבא' נראה שבדורות תלמידיו ותלמידי תלמידיו של ר, מכל מקום. ותלמידיו בעניין סמכותו של ספר משלי

כי נראה שהויכוח אודות , זהר ולומריועדין יש לה. כבר היו פסוקי ספר משלי שגורים על שפתי רבים

ו ת ו כ מ מבין השיטין של , הנה כך. מעט לאורך הדורות- ר משלי עוד נמשך שנים רבות וזו הוכרה מעט של ספס

– 'כרם של יבנה' יתכן שעוד ב–יתה בין חכמים ידברינו עולה ומתאשרת שוב הטענה בדבר המחלוקת שה

!) גהמסוי, או למצער(ושמא יחסם השלילי . באשר לטיבם וסמכותם של החיבורים המיוחסים לשלמה המלך

, מג-נבע מיחסם השלילי את דמותו של שלמה כרב, יותר משנבע מתוכנם, של חכמים אל החיבורים הללו

כמו גם לרבותיו שלו , עקיבא וסיעתו' יש לנו להכיר טובה לר, בכל אופן? המושל בשדים וברוחות, מכשף

.על דבקותם בחיבורים אלה שאולי אף מנעה אותם מתהום הנשיה, עצמו

* * * *

חקרי זה ואזכיר עוד כי במ,126' לעיל עמ, ב זה"מתנד- ושוב אזכיר את הספקות באשר ל.69' עמב, 1' עיין טבלה מס 117

.ב"סד-ב שאינם תלויים ב"מתנד-הבאתי בחשבון רק אותם חלקים ב

154

:י שלישפרק

הלימוד משלידרכי ספר את התנאים של ו באגדה מדרשו

ומדרשי הגיבובשיטת הלימוד לפי נושאים .א

כוונתי בזה . אחד המאפיינים החשובים של ספרות החכמהקצרה שלסקירה דברי בפרק זה באתחיל

אינה ח" סה.ים היטב ערוכה לפי נושאים מוגדרים ומאובחנ–חלקים נכבדים ממנה , מכל מקום–להיותה

אלא מרצה את רעיונותיה , אינה רוקמת עלילות נפתלות ואינה מסלסלת בנרטיבים ארכניים,יוצרת מיתוסים

אמנם יש ומכתמים אלה . השקפת עולמה רעיונותיה ואתבצורת מכתמים קצרים יחסית המבטאים את

1.פסוקים הים או שלושנשעל יותר מם יאך לרוב אינם עול, מצטרפים לנאומים או שירות ארוכים מעט יותר

דבר זה בולט . רוב ערוכים מכתמים אלה באשכולות או קבצים שיש להם איזה מכנה משותף-פי- על, ואולם

אך , )ספר חכמת שלמה ואחרים, חכמת קומראן, סירא- ספר חכמת בן,משלי אחיקר(ח המאוחרת "סה-יותר ב

בין הנושאים הרווחים בספר . לזהות מאפיין זה ללא קושיגם בספר משלי ובחיבורים המצריים הקדומים ניתן

- הנושאים על מעלותיה של החכמה והאזהרות מפני האשה הזרה- את המוטיביםמעלהמשלי ציינתי כבר ל

שבחי החריצות וגנות 2;עוד אפשר להוסיף ולמנות עליהם את שבחי החכם לעומת גנות הכסיל; המפתה

. ועוד5רכים להתהלך עם מלכים ושועים הד4; חינוך הבנים והנוער3;העצלות

בבואה ,בין השאר, טעם רב בטענתם של חוקרים המסיקים כי עריכה זו וסידור זה הינם, לדעתי,יש

לימודל לא רק שהוא מתבקש מן , דבר זה6.יוצרי ספרות החכמה, יתה נקוטה בחוגי החכמיםי שהשיטת

ערוכים , כאמוראשר רבים מהם, מתוך גופי הטקסטיםאלא הוא עולה בבירור 7 ,הפרדיגמה של הלימוד עצמו

יש לדייק ולהבחין היטב , אמנם. נושאים המאובחנים יפה ומוגדרים ביחס לפסוקים או לקטעים אחריםפי- לע

, ואם נצא מתוך ההנחה המקובלת,כך- ים אינו גדול כליאבל גם המרחק בין השנ, בין איסוף ועריכה לבין לימוד

הרי יש , ופת המקרא נהגו לא רק לאסוף ולערוך משלים אלא גם לחבר וללמד אותםכי בחוגי חכמים בתק

בחינת מאפייני הציטוטים , והנה . שונים נושאיםפי-על, בין השאר, מקום להנחה האמורה כי לימוד זה נעשה

ודם של מצוי גם ביס, 'שיטת הנושאים' כנה אותוני מאאשר , כי דפוס זה, ים מראהתנאמספר משלי בספרות ה

ובכדי , ראך בטרם אגש לפרט את הדוגמאות לדב). ולא רק בהם(מדרשים רבים המצטטים מספר משלי

טיפולוגיה של עלי להקדים כמה משפטים אודות , י ואת עמדתי בענייןלהבהיר עוד יותר השערותי

.16-14' עמ, ג-סעיפים ב, חלק הראשון בפרק א מן ההרחבהיתר ב ראה 1 .ועוד) כולם פתגמים בגנות הכסילים(יב -א, כו; )שרובו אוסף פתגמים ומכתמים קצרים שזהו נושאם(פרק י ; ט-ז, טי משל 2 .טז-יג, כו; לד-ל, כד; יא-ו, ומשלי 3 .יז, טו, כט; יד-יג, כג; טו,ו, כב; כד, יגמשלי 4 .ח-א, כג; כט, כבמשלי 5 .ושם הפניות לספרות המחקר, 22-15' עמ, ה-סעיפים ג, חלק ראשון ראה בפרק א מ 6 . בכל מקום ובכל זמן–המיון והקטגוריזציה מצויים למעשה בבסיסה של כל דיסציפלינה ושיטת לימוד 7

155

רת הענין היא נחוצה לשם הבהזאת- לבכ, ואף אם תארך מעט ההקדמה זו ואולי גם תכבד במקצת .מדרשים

.והבנתו

*

;פרי רוחו של חכם בודדשהיא בדרך כלל –הבודדת הדרש הן לציון יחידת, משמש ברגיל8'מדרש' מונחה

השפעתו ורוחו היוצרת של גם בהם ניכרת ש רבותדרשוהן לציון אוסף גדול של מדרשים המורכב מיחידות

מצוי דפוס , !)אך לא רק ממנו (יטוטים ממשליבהם נמצא ריכוז גדול של צ, רביםיםתנא במדרשי 9 .העורך

גיבובמדרשים'מיוחד שנראה לי לכנותו בשם של נמנים לרוב על הסוג הראשון אותו אלהמדרשים .'

חכמים ממקורות שונים וכולם ואימרות יחד פסוקים ותמעין אנתולוגיות קצרצרות המאספאלו הן .ציינתי

או , הדרשן רעיוןתחילה מציג : נקלה אופייני אותו ניתן לזהות ב הגיבוב מבנמדרשיל. אחדנושאממוקדים ב

ריאנטים ואשר חוזר ונשנה בו, )'נושא'הוא ה(שורש או מונח לשוני מסויים עלאשר נשענים, טענה כל שהיא

ומיד ) ממשלי,כאמור, לרוב מן הכתובים ובמקרים רבים(טענתו מביא הדרשן פסוק - לשם ביסוס רעיונו.שונים

באותו , )ולעיתים אף יותר (ים נוספיםימביא הדרשן פסוק או שנ, כביכול לא די היה לו בפסוק האחד, לאחריו

כמבקש לחזק ולאשש עוד ; ומגבב אותם על גבי הפסוק הראשון, ועם אותו ביטוי לשוני במרכזם,עניין עצמו

כל פיתוח ם שאין בה,וא הגיבוב והמדרשי קו אופי נוסף של לכך מתוסף .רעיונו המקוריאת את טענתו או

בהם הדרשן מביא פסוקים שונים בזה אחר זה בכדי , )מידשדוגמתם נראה ( בהבדל ממדרשים אחרים !רעיוני

סחור סחור סביב ים סובבםה. או פיתוחאין כל התקדמות , הגיבובבמדרשי, כאן, לגלגל ולפתח רעיון מסויים

אם נצרף את .ינו יוצר כל פיתוח או התקדמות רעיוניתוגיבוב הפסוקים הנוספים א, הנושא האחר הנדרש בהם

ה מעין על, למעשה, עומדים הגיבוב מדרשינוכל לומר כי , שני המאפיינים שמניתי עתה זה עם זה פ ו ס א

ה)ולוגיהתאנ( ר י ע ז ם י ק ו ס פ ל ש לרוב מצוי , כאמור .או שיסוד לשוני ידוע עומד במרכזם, שעניינם אחד

אשר 10,פרי רוחם של חכמים אינדבידואלייםהנראים לכאורה כ, המקוריים, ייםנידפוס הגיבוב במדרשים הגרע

במקרים בודדים מצאתי את דפוס הגיבוב מתקיים גם . לעיתים נזכרים בשמם ולעיתים נותרים אנונימיים

יש גם מקרים בהם .שהם וודאי מעשה ידי עורך, היינו באוספי המדרשים הגדולים, ברמת העריכה המדרשית

, כאשר מופיע הגיבוב במדרש גרעיני,אך ככלל; כך-משמעית כל- בין שני המצבים הללו אינה חדהאבחנה

באוסף מדוברכאשר ואילו . מתייחס מעשה הגיבוב לפסוקים מקראיים בלבד, של חכם יחידלכאורה יצירתו

, נושא באותו כולןאף הן . באימרות חכמים המובאות בזו אחר זוגם הגיבוב נעשה ויש , מעשה עורך, מדרשי

-ב, גיבוב רווח ביותרה דפוס. עורך המדרשידי-עלאו כווריאציה לטענה או לרעיון המוצג , ראיהוכולן באות כ

במידה ). רוב מכריע של הציטוטים מספר משלי,כאמור, בשני אלה גם מצויים (ב"מתנד- היתו י ובבן לווב"סד

.33-11' עמ, פרק ראשון, הסיפור הדרשני, מאיר: ראה'מדרש' ו'דרש' לבירור מקיף וממצה של המונחים 8, 'רבות' בהם מדרשי ה–ומדרשי האמוראים המאוחרים , 'מדרשי ההלכה'המכונים גם , וקדמיםכאלה הם מדרשי התנאים המ 9

.1הערה , 4' עמ, מדרשי התנאים, כהנא: והשווה; מדרש, הר: ראהין זהי בענ מפורטיםראה דברים .הפסיקתות ואחרים .אנסה לשער את המהלך הלימודי בו נוצרו מדרשים אלה, בסיכומו של פרק זה 10

156

לפני הפסוקים , לרובמובאת, כמקובל.ב"סז-ב ומ"סב- ב, י"דר' אלה גם במכיל מדרשים יםפחותה מצוי

מילות ההצעה . לעיתים רחוקות מובאים הפסוקים ללא כל מילת הצעה רק.שהיא- מילת הצעה כל,המצוטטים

כן רווח . וכדומה, 'וכתיב', 'כתיב', 'ואומר', 'וכן הוא אומר', 'שנאמר'הרווחות עבור הפסוקים המצוטטים הן

מילת . ואת פעולת העורך בהםמדרשיםהאוספי את המאפיין )'א"ד' ('דבר אחר' במדרשים הללו ביטוי המעבר

ת רווחת עד כדי אפשרות לומר כי מילה זו–ההצעה הרווחות ביותר ברוב מדרשי הגיבוב נ י י פ א מ את

מדרשי 18-בכ פעמים 42 מילה זו מופיעה 11.''ואו' או בקיצור המקובל 'ואומר' הינה מילת –המדרשים הללו

במדרשי הגיבוב יש לה משמעות תחבירית 'ואומר'מילת . המצטטים ממשלי,מן הספרות התנאית, בגיבו

אך בכמה מדרשים תפקידה שונה והיא משמשת כמילת חיבור . וכדומה'וגם', 'וכן'מעין מילת , פשוטה מאד

ת הפסוקים לעיתים קרובות מקדימה את שרשר12.בונה רצף רעיוני מסוייםאשר בתוך שרשרת של פסוקים

אחריו בא פסוק 13',אומר) הכתוב(הוא , דבר זה, כך'שמשמעה , 'וכן הוא אומר' –המגובבים לשון הצעה אחרת

: הנה דוגמה לדבר.ואחריו השלישי וכן הלאה) בראשו'ואומר'עם מילת ( הראשון ולאחריו השני ראיהה

כי חיים הם למוצאיהם ) כב,משלי ד( ואומר' עץ חיים היא למחזיקים בה וגו) יח,משלי ג( וכן הוא אומר

אורך ) טז,משלי ג( , עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא ) ט,משלי ד( ,ואומר תתן לראשך לוית חן בעולם הזה

.)ב מח"סד( ימים בימינה לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה

לכל היותראלא, פתח מפסוק לפסוק אינו מתרעיון זה. הוא כי התורה נותנת חיים וכבודהרעיון במדרש זה

.דברכמעט אך אינם מוסיפים עליו , מכיוונים שונים הפסוקיםמאירים אותו

בנוסף על הפסוק שהופיע קודם לכן , הוא מציע פסוק לראיה על המדרש: כך'ואומר'לבב מגדירה את מילת ההצעה - אליאס בר 11החוקרים כבר עמדו על כך שכתבי היד , עם זאת[...] ונדיר במדרשים העוסקים בהלכה , הוא מאפיין מדרשי אגדה. 'תלמוד לומר'ב

מכילתא , לבב-אליאס בר (והפסוק הנוסף מובא בהם ללא מילת הצעה כלל, בשימוש במונח זההטובים של לשון חכמים ממעיטים ;)15הערה , 114' עמ, השווה לכאן דברים שכתבתי בפרק הקודם. 81-82' עמ, י"דרשב

יע פירוש ותפקידן הוא להצ, היא פירוש אחר' דבר אחר'משמעותן הלשונית של התיבות : לבב כך- בר כותבת'דבר אחר'על הביטוי ).75' עמ, שם. (נוסף על זה שכבר ניזכר קודם לכן, אחר לביטוי המקראי הנדון

: ה, ט' משנה ברכ: כגון. ת רעיוניהתפתחותרצף של בהם אין , של מדרשי גיבובגדרם אנו כבר חורגים מ,כפי שאמרנו, ואז 12 עמכם' ז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים הוהנה בע )רות ב( שנאמר,והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם...

עת ) קיט'תה ( ואומר; אל תבוז כי זקנה אמך )משלי כג ( ואומר;עמך גבור החיל' ה ) ו'שופ( ואומר ;'ויאמרו לו יברכך ה' עטיה הפכה הברכה בשם ההדרשן רצף רעיוני הבא להסביר השתלשלות עניינים שבבמדרש זה יוצר . הפרו תורתך' לה לעשות

, הוא צועד לאחור. כאשר ברכה זו היא כבר מעשה יומיומי מקובל, מברכת בעז לקוצרים, הדרשן מתחיל מן הסוף. לדבר מקובלהסבר לברכה . ומביא דוגמה מן המלאך שפנה כך אל גדעון)!ולתורתו(שעת צרה לעם ישראל , אל ימי החרום של תקופת גדעון

שלפי הפירוש המקובל מכוון לתורת ישראל המשתכחת ונזנחת בעתות ', וכו'אל תבוז'ך ניתן בפסוק ממשלי החריגה שבפי המלא ' 'את לעשות לה'מתהילים ומסתיים ההסבר בפסוק) בון-יוסי בר' דברי ר–ה ' ברכות פרק ט הל' ירו: השווה(חירום ומשבר

משמשת כאן כחוליית קישור משמעותית בין חוליותיה של 'מרואו'מילת , תיציינכפי ש. שהוא הנותן טעם לכל המהלך כולו .דרשנית-השרשרת הרעיונית

ותפוצתו בין חיבורי [...יים בעיקר בחלקים האגד, מונח זה נפוץ מאד בספרות התנאים: לבב מתארת נוסחה זו כך-אליאס בר 13וכן הוא ': ו בראשו"פעמים רבות הוא מופיע עם ו.). ה. ב–אם עקיביאני או ישמעאליאני ( נוגע לחלוקה לבתי מדרש אינו...]התנאיםלעיתים הוא מופיע , עם זאת. שיש בה ללמד על הנושא המקומי, הוא מציע דוגמה מקראית נוספת הדומה למקרה הנדון [...] 'אומר

).91' עמ,י" מכילתא דרשב,לבב-אליאס בר. (כפסוק ראיה ראשון' שנאמר'במקום

157

, ואף כי כולן אנונימיות)הגרעיני ( שלהלן מייצגות את מדרשי הגיבוב מן הסוג הראשון הבאותהדוגמאות

אשר מהווה מסד –או ביטוי , ש מילה שור– בהן ביסוד הלשוני כירנקל לה. נראה שהן פרי רוחו של חכם יחיד

בדוגמה הראשונה בונה . ראיה פסוקים לשם שלשלאחריו בא גיבוב, לפיתוח רעיון מסויים או הצגת ערך ידוע

.'ר'ס'יבעל המדרש את השקפתו אודות חינוך הבן על השורש הלשוני

מדרש תנאים לדברים פרק כה פסוק ג )1 .א

עד שלא .משלקה הרי הוא אחיך' הר' והיה אם בן הכ' ד שלא לקה הרי הוא נקרא רשע שנע )ג, כה' דב( א ונקלה אחיך"ד

)ב, שם, שם (' חביבות המכות שהן מכפרות על החטאים שנ:לקה את נוהג בו בבזיון משלקה אין את נוהג בו בבזיון

בשמים כדי רשעתו כדאי הן המכות לכפר על רשעתו חביבות המכות שהן מאהיבות את האדם לאביו ש

ויאמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בבית מאהבי המכות הללו גרמו )יג ו' זכר( 'שנ

מעדנים )משלי כט יז, והוא אומר(= א" שבשמים וה)אבא(= לי לאהוב את אבה ויתן ויניחיך בנך יסר

תקוה)משלי יט יח( לנפשיך יש כי בנך יסר דרכ)משלי כב ו( פי על לנער חנוך חושך )משלי יג כד(ו

מוסר שיחרו ואוהבו בנו שונא לא )משלי כג יג(שבטו בשבט תכנו כי מוסר מנער תמנע אל

תציל)משלי כג יד(ימות משאול ונפשו תכנו בשבט אתה .

ב ומקיים נוסח עצמאי "סד- של הזה מוהיא אחת הבודדות בהן חורג נוסחגם ב "מתנד- מובאה זו מן ה

(!) בזה אחר זה מובאים שישה : דוגמה זו מציגה היטב את מעשה הגיבוב. א מובאת כאןומסיבה זו הי, משלו

, ואמנם; שהרי די היה באחד מהם בלבד ובכל זאת מובאים כולם, לכאורה ללא צורך ממשי, פסוקים ממשלי

אך , ות נושא זה אכן מוצג בדרכי ביטוי שונ.מדרש זה מרכז לתוכו את כל פסוקי משלי שעניינם חינוך הבנים

לציון בעיני כן ראויה . אין זה אלא אוסף של פסוקים שעניינם אחד. אין כאן כל פיתוח רעיוני, י שצויןפכ

אינו ,המקדים את שרשרת הפסוקים ממשלי) א"וה ('והוא אומר'לבד מן הביטוי , העובדה כי מדרש גיבוב זה

.אנתולוגי כי לפנינו גיבוב פסוקים ק עוד יותר את התחושהז דבר המח,בכל מילת הצעה שהיאעושה שימוש

*

אך כאן מרחיב הדרשן את היסוד , פחות מובהקתאף כי בצורה , גלה עיקרון הגיבובמתבדוגמה הבאה שוב

:'שמח לאיד לא ינקה' –הלשוני לכלל ביטוי שלם

:ה ויהי בחצי"דפסחא פרשה יג ד' מס- מכילתא דרבי ישמעאל בא )2 .א

בויין מה חטאו אלא שלא יהו השבויין אומרים יראתנו הביאה עליהם את הפורענות קשה יראתנו עד בכור השבי וכי ש

א ללמדך שכל גזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל " דשעמדה על עצמה קשה יראתינו שלא שלטה בנו הפורענות

ינקה'היו השבויין שמחין בהם שנא לא לאיד שמח תש וכתיב ) ה,משלי יז( אל אויבך מחבנפל

' וכתיב לכן כה אמר יי ) ב, כו'יח ('וכתיב בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח וגו ) יז,משלי כד(

158

ולא שבויים בלבד אלא )ג , כו'יחז( צבאות הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו

.אפילו עבדים ושפחות שנאמר עד בכור השפחה

ן בפסוק אחד בלבד כדי להוכיח את טענתו כי השבויים במצרים שמחו לאידם של לכאורה די היה לו לדרש

, אבל הדרשן אינו מסתפק בפסוק אחד. כן נענשו גם הם במכת הבכורות- במצרים ועל הסובליםבני ישראל

מן אחר הדרשן מקרה מביאחלקו השני של המדרש ב. במקרה זה אף הוא ממשלי, ומביא פסוק נוסף, כאמור

צור לעגה ושמחה לאידה : 'שמח לאיד לא ינקה' התקיים העיקרון ומראה שגם בויה של עם ישראל בוההיסטור

ולבסוף שב הדרשן אל בני ישראל שבמצרים ומחזק . של ירושלים ועל כן ניבא לה הנביא ענש מאת האלוהים

לאידם של בני נענשו העבדים הזרים והשבויים שבמצרים על ששמחו ' עד בכור השפחה': את טענתו לאמור

אפשר לטעון שאת עיקרון הענישה שמבקש הדרשן להראות בשבויי מצרים קשה ללמוד מתוך , אמנם. ישראל

עדיין אנו רואים לפנינו אוסף מרשים למדי , זאת-ובכל. סיפור מכות מצרים בלבד ולכן מובאת הדוגמה מצור

כשאדון . שאפשר היה להסתפק בפחותבשעה, זה על גב זה' מגובבים'של פסוקים שכולם באותו עניין והם

.אשתדל להראות שגם מדרש זה יכול היה להיווצר באותן נסיבות, להלן בנסיבות בהן נוצרו מדרשי הגיבוב

*

כל שאר מדרשי . זוהי דוגמה יחידאית, אמת. חשיבותה של הדוגמה הבאה הוא במקורה ההלכתי המובהק

זאת המאפיינים המיוחדים של מדרשי הגיבוב-ובכל; אגדיהגיבוב אשר איתרתי מצויים בקטעים בעלי אופי

:מצויים כאן בשלימות

:פרק ב הלכה ז תוספתא ראש השנה )3 .א

רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת וכן חולה שהיה מוטל אחורי בית הכנסת ומי שהיה ביתו סמוך

פ שזה שמע וזה שמע " לא יצא אעלבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגלה אם כיון לבו יצא ואם לאו

זה כיון לבו וזה לא כיון לבו זה שכיון לבו יצא וזה שלא כיון לבו לא יצא שאין הכל הולך אלא אחר

דרכי )כו, משלי כג( 'תכין לבם תקשיב אזניך ואו )יז, י' תה( 'כונת הלב שנ ועיניך לי לבך בני תנה

.תצורנה

אין הכל 'אינו מסתפק בפסוק אחד לשם ביסוס טענתו כי , לכהבעל הה, אף כאן אנו מוצאים כי הדרשן

אך אלה מקורות , משני מקורות שוניםראיהבמקרה זה מובאים שני פסוקי ה. 'הולך אלא אחר כוונת הלב

בשני הפסוקים אתה מוצא את היסוד הלשוני , כמובן, וכן; באותו נושאמדבריםקרובים באופיים ושניהם

. 'תן לבך/הכן', יחדיוהמאסף את שני הפסוקים

*

159

ניכר כי היסוד הלשוני והרעיון – בהמשך ואלה שעוד יובאו –מתוך התבוננות בדוגמאות שהובאו עד הנה

למעשה יכולים אנו להשתמש ביסוד זה . המדרשי הנקשר בו הם גורמים דומיננטיים ביותר במדרשי הגיבוב

אלא הוא יכול אף לשמש , 'מדרש גיבוב'סיווגו ככאמת מידה לא רק לבירור זהותו הראשונית של המדרש ו

. הנגזרים מן היסוד הלשוני האמור, של מדרשי גיבוב הערוך לפי נושאיםלקסיקוןמעין ליצירת לשם אותנו

. 'ר'ס'הנגזר משורש י, 'חינוך הבא בייסורים' אפשר להכתירה בכותרת ) ג, כהב"מתנד(הדוגמה הראשונה שהובאה

. 'כוונת הלב' – )ז, ה ב"ר' תוס(והאחרונה ; 'שמחה לאיד וענשה' – )יג' י בא דפסחא פר"דר' מכיל(הדוגמה השניה

שתי הדוגמאות האחרונות שמניתי מתרחקות כבר מן היסוד הלשוני הבסיסי ומקיפות רעיון רחב יותר , אמנם

של היסוד אך הדוגמאות שאראה להלן חוזרות ומבליטות את מרכזיותו; הנגזר מביטוי לשוני ולא משורש

להלן הציג רק עם הכותרות – הבאים 'סיקונייםקהערכים הל' –את הדוגמאות הבאות . הלשוני הראשוני

:ללא ניתוח מרכיביהם, שלהם

14:')חכמה(חינה של תורה '

15 כי) כב(ה " ספרי דברים פיסקא מח ד) 4 .א

חן )ט, משלי א (מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף שנאמר לוית כי

לגרגרותיך וענקים לראשך חן )ט, משלי ד( ואומר' וגוהם לוית לראשך תתן נמשלו דברי תורה

. ומתוקים מדבש ונופת צופים)יא, יט' תה( בשמן ודבש שנאמר

*

ומרפא' :'רפואה

ה ויאמר אם "דויסע פרשה א ד' מס- מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ) 5 .א

ה למשה אמור להם "רופאך אמר לו הקב' ל כי אני ה"ומה ת' שמתי במצרים וגוכל המחלה אשר

הם ) משלי ד כב( 'לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנ חיים כי

מרפא בשרו ולכל לעצמותיך )משלי ג ח( ' ואו למוצאיהם ושיקוי לשריך תהי .רפאות

*

ישראל' 'השם שומר

16דבר פיסקא מ ספרי במ) 6 .א

יומם השמש לא יככה וירח)ו, קכא' תהל (דבר אחר וישמרך שלא ישלטו אחרים עליך וכן הוא אומר...

.ל אדון בהרחבה בפרק הבא"ם החכמה בהשקפת חז על זיהוי התורה ע 14 .ב, שם לב; כב, ב יא"מתנד: מקבילות 15לבד ממה שהוא נסב סביב פסוקי מזמור קכא , מדרש זה מקיים את כל המאפיינים של מדרש גיבוב. כב, ו, ב"זס: מקבילה 16

.מתהילים ואין בו פסוק ממשלי

160

צילך ' שומרך ה' ה) ה, קכא' תהל ( הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואומר)ד, קכא' תהל( בלילה ואומר

.ישמור צאתך ובואך' ה)ח, קכא' הלת(ואומר ישמרך מכל רע' )ז, קכא' תהל (על יד ימינך ואומר ה

*

רשע' של יפול'; 'גמולו בה שחת 'כורה

17' ה ויאמר ה"דויהי פרשה ו ד' מס- מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ) 7 .א

וישובו המים על מצרים על רכבו ועל : אין הים עומד לנגדך ולא ישנה בדבורך, אל משה נטה את ידך על הים' ויאמר ה

הם חשבו . שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני דנןם הגלגל ויחזור עליהם זדונםיחזור עליה, פרשיו

בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל )יז-טז' ז' תהל( ' שנלאבד את בני במים אף אני איני נפרע מהם אלא במים

יפול)כז, משלי כו (ואומר ישוב עמלו בראשו ואומר בה שחת כורה חופר גומץ )ט-ח, יקהלת (ואומר' וגו

איש )יד, משלי יב( בו יפול ואומר מסיע אבנים יעצב בהן וכן שלמה המלך עליו השלום אומר פי מפרי

לו ישיב אדם וגמול בטנו כעל גמולות כעל )יח, נט' ישע( הנביא עליו השלום אומר' וכן ישעיתשבע

וכן ירמיה ' ומדותי פעולתם וגו )ז, הס' ישע( ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם ואומר

גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש )יט, לב' ירמ( הנביא אומר

השמיעו על בבל רבים כל דורכי קשת חנו עליה סביב אל )כט, נ' ירמ( כדרכיו וכפרי מעלליו וכן הוא אומר

וכן יתרו אמר למשה זדה ואל קדוש ישראל' אשר עשתה לה כי אל היהי לה פליטה שלמו לה כפעלה ככל

מכל האלהים מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבדבר שחשבו ' עתה ידעתי כי גדול ה)יא, שמות יח(

.כי בדבר אשר זדו עליהם' מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם שנ

*

לב' גבהות 'ענווה מול

ה ומשה נגש "דבחדש פרשה ט ד' מס-מכילתא דרבי ישמעאל יתרו )8 .א

מגיד הכתוב שכל מי שהוא . והאיש משה ענו מאד)ג, יב' במד( שנאמר, ענותנותו, מי גרם לו. ומשה נגש אל הערפל

כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו )טו, נז' ישע( 'שנ, סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, עניו

ואת )ב, סו' ישע( ואומר', אותי לבשר ענוים וגו' אלהים עלי יען משח ה' רוח ה)א, סא' ישע( ואומר, 18'וגו

גורם , וכל מי שהוא גבה לב. זבחי אלהים רוח נשברה)יט, נא' תהל( ואומר ,19'כל אלה ידי עשתה וגו

וכל גבהי ; לא אוכל גבה עינים ורחב לבב אותו)ה, קא' תהל( 'לטמא את הארץ ולסלק את השכינה שנא

ה)ה, משלי טז (שנאמר, לבב קרויים תועבה תועבת לב' גבה .כל

.כו, י יד"דרשב' מכיל: מקבילה 17מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים : זו לשונוו הוא נוגע לעניינו של המדרשכו של הפסוק המש 18

.ולהחיות לב נדכאים .ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ...: ל"כנ 19

161

מצויים חלקים חשובים של הגיבוב בקטעי פסוקים שאינם מצוטטים בטקסט דוגמה זובנשים לב כי

שחלקים אלה מן לשערבעינייקרוב . לשם נוחות הקריאה השלמתי את הפסוקים בהערות השוליים. שלפנינו

הושמטו בשל שגרת הכתיבה הקצרנית המאפיינת ש סביר מאד לומרוקים היו חלק מן הטקסט המקורי והפס

. אך מצויה בעוד כמה מדרשי גיבוב בולטת מאד כאן,כאמור, תופעה זו. דרך הכתיבה המדרשית

*

ים מן מדרש. יצירתו של חכם אחדהנראים להיות , 'מקוריים'רוב מדרשי הגיבוב הם , כפי שציינתי למעלה

יחס אליהם במידה של ייש להתלכן . עורך מאסף מצאתי למעשה רק שניםידי-עלשנוצרו , 'עריכתי'הסוג ה

נושאו של המדרש . אחרטיפוס מדרשיאלא , אפשר שאין לפנינו מדרש גיבוב כהגדרתו. וספקנותזהירות

ן'הוא ) כבר ראינו לעיל, קרוב לו, אחדש(הראשון מן השנים יסורי ן :'חביבי

*

20:ואהבת: ה"ה ד, ספרי דברים פיסקא לב ) 9 .א

ועוד יהא אדם שמח ביסורים יותר מן הטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מעון שבידו

ה)משלי ג יב( רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר. ובמה נמחל לו ביסורים יאהב אשר את כי '

ירצה בן את וכאב רבי מאיר אומר הרי הוא . רצה לאב הוי אומר אלו יסוריםמי גרם לבן שי, יוכיח

ה) ה, ח'דבר( אומר בנו את איש ייסר כאשר כי לבבך עם וידעת מיסרך' אתה ולבך ,אלהיך

רבי יוסי ברבי . יודעים מעשים שעשית ויסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי עליך

' ה )שם, שם (ל על מי שיסורים באים עליו שנאמריהודה אומר חביבים יסורים ששמו של מקום ח

מיסרך רבי נתן ברבי יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר . אלהיך

מיסרך' ה ה ) ז, ח'דבר( ואומר, אלהיך טובה' כי ארץ אל מביאך רבי שמעון בן יוחי . אלהיך

ם לישראל שאומות העולם מתאוים להן ולא נתנו חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו לה, אומר

לדעת ) ב,משלי א( תורה מנין, להם אלא על ידי יסורים ואלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא

ומוסר תלמדנו) יב, צד'תהל(ואומר , חכמה ומתורתך יה תיסרנו אשר הגבר אשרי ארץ .

ה) ה, ח'דבר( ישראל מנין ה' כי מיסרך מבי' אלהיך טובהאלהיך ארץ אל העולם הבא מנין. אך

מוסר) כג,משלי ו( תוכחות חיים ודרך אור ותורה מצוה נר כי אי זה הוא דרך שמביאה האדם ,

.לעולם הבא הוי אומר אלו יסורים

לפנינו אוסף של אימרות , ראשית: מכמה פנים בולט לעיןדבר זה. מדרש זה הוא וודאי מעשה ידי עורך

בשינויי נוסח קלים (מדרש זה , שנית. והם בני דורות שונים ובאים מבתי מדרש שוניםחכמים הנזכרים בשמם

.י' פר, מסכתא דבחדש, י"דר' למכ: מקבילה 20

162

עוד מסימניה של פעולת העריכה הניכרת בקטע 21. ואין וודאות בדבר מי נטל ממיי"דר' לימכגם ב מצוי )בלבד

ברי אנו מוצאים בדוגמה זו את הגיבוב מתקיים בד, כפי שציינתי22.הזה היא מבנהו הספרותי המחושב

ות לדברי ראיכאשר הם מובאים כ, גיבוב פסוקים מתקיים כאן ברמה השניונית. ולא בפסוקי המקראהחכמים

י הוא "למעשה מאמרו של רשב. י"שבבדבריו של ר – רק בשולי הדברים נמצא גיבוב פסוקים לעצמו. החכמים

פייניו העיקריים של מדרש מא, עם זאת. מדרש גיבוב בתוך מדרש גיבוב: מדרש בתוך מדרש וביתר דייקנות

ואחריה שורה של דברי ; 'חביבים יסורים' –מוסרית מסויימת -ישנה קביעה אידאולוגית: הגיבוב נמצאים כאן

מבטאים היבטים שונים של הקביעה דברי חכמים ה, או במילים אחרות ( לקביעה זוראיהחכמים המשמשים

שהוא שורש הקביעה האידיאולוגית –ו הלוך ושוב שהעורך מגלגל'ר'ס' שרש י–שנו יסוד לשוני י23;)הזו

. שימוש רב יחסית בפסוקי משלי–וכמובן . הנזכרת

*

, ) חכם אנונימיידי-עלשנאמרו , היינו ('מקוריים'יה מציגה שורה של מדרשים קצרים הנראים כיהדוגמה השנ

שורש ה –סוד לשוני אחד אף כאן שליט מעשה הגיבוב הנע סביב י. אשר נארגו ביד עורך לכלל יחידה אחת

נושאו של ). 'דבר אחר'אחת פותחת ב-כל, לשם הדגשת מעשה העריכה חילקתי את המדרש לפסקאות (.'נ'נ'ח

וחנינה' –המדרש : 'חן

24:יחונך, ה ויחונך" ספרי במדבר פיסקא מא ד) 10 .א

).יט, לג' שמ( ארחם יחונך במשאלותיך וכן הוא אומר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ,ויחונך

את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר ' ויהי ה )כא, לט' בר(א יתן חנך בעיני הבריות וכן הוא אומר "ד

ויתן האלהים את )ט, א' דנ ( ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה ואומר)טו, ב' אס( ואומר בית הסוהר

ומ)ד, משלי ג (דניאל לחן ולחסד ולרחמים ואומר ואדם אלהים בעיני טוב ושכל חן .צא

.א ויחונך בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה"ד

חן )ט, משלי ד( א ויחונך יחנך בתלמוד תורה וכן הוא אומר"ד לוית לראשך כי )ט, משלי א( ואומרתתן

לגרגרותך וענקים לראשך הם חן .לוית

ולאחריהם דברי החכמים , מובאים תחילה דברי החכמים שהיו תלמידיו,ישמעאל' שמקורם בבית ר,נהוג להניח כי במדרשים 21

- מן ההיבט הזה מציג המדרש שלפנינו תמונה שאינה חד).40-35' עמ, מדרשי התנאים, כהנא(וכן להיפך , תלמידי רבי עקיבא, אילעי-יהודה בר' יוסי בנו של ר' אחריו נזכר ר; עקיבא' הינו תלמיד מובהק של ר, מאיר' ר, חכם הראשון הנזכר כאןה: משמעית

– עקיבא' רישמעאל וסוגר את הרשימה תלמיד נוסף של ' תלמיד של ר, נתן' אחריו נזכר ר. עקיבא' רשהיה אף הוא מתלמידי אין לשלולברם . נטל ממנו וכי המכילתא העקיביאניב"סד-ינו אכן מקורו ב להניח כי הקטע שלפנמותר לנו זה- לפי.י"רשב

ולפנינו הרכבה של דרשות שבאו קרוב לוודאי שפעלה כאן ידו של עורך, אם כך ואם כך. האחרת את האפשרות לחלוטין .ממקורות שונים

ומסיים ;הוי אומר יסורין... 'וכורם לבן לרצות מי ג – ולאחריו שאלה רטורית ותשובה 'אמרת'כגון שהוא פותח בביטוי רטורי 22יונתן כפתיח או מבוא ' וכגון שהוא מעמיד את מדרשו של ר; יסורין, הוי אומר... 'וכואיזוהי הדרך , אמרת: באותה תבנית עצמה

.'י וכו"למדרשו הרחב של רשב ). והערותי שם166-165' עמלהלן (ב פיסקה לה "סז- בהורוויץ על המדרש . השווה דבריו של ש 23 .פיסקה ו, ב"זס: מקבילה 24

163

הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה )ב, קכג' תה (א ויחונך יחנך במתנת חנם וכן הוא אומר"ד

חננו כי רב שבענו בוז' חננו ה)ג, ג"קכ' תה( אלהינו עד שיחונינו ואומר' אל יד גבירתה כן עינינו אל ה

.חנינו לך קוינו' ה)ב, לג' ישע( ואומר

חין בבירור ניתן להב, עם זאת25.'דבר אחר'הצירוף העריכתי ניכר גם בשימוש החוזר ונשנה בביטוי

הדרשן בא לבאר מילת : ובהם כל הסממנים האופייניים) המודפסים באות גדולה(בשלושה מדרשי גיבוב

אלא , מפסוק אחדראיה ולאחר שהוא מציע את פירושו אין הוא מסתפק ב)כה, ו' במד( שבברכת כהנים 'ויחונך'

אף כאן אנו מוצאים . רה שלא לצורך לכאו–אוסף ומגבב עליו עוד אחד או שנים או שלושה פסוקים נוספים

הייצוג הרב שיש בקרב הפסוקים –ושוב ; המשורבבת בין הפסוקים'ואומר'את מילת החיבור האופיינית

.לספר משלי, המצוטטים

*

סבורני שדי בכך בכדי . מניתי עד הנה עשרה נושאים רעיוניים הנגזרים משורשים וביטויים לשוניים שונים

אך ישנם נושאים נוספים . יבם של מדרשי הגיבוב ואין צורך לגבב עוד דוגמאות נוספות את טהציג לקוראל

. יצוג מרשים לפסוקי משליי ישנו ,כך אנו רואים, גם במדרשים הללו.הנמנים להלן בהבאת מראי המקום בלבד

):ובתוכם מספר הפסוקים ממשלי בסוגריים צויין מספר הפסוקים המגובבים בכל מדרש(

). ממשלי4; ' פס5. ()כב, ב יא"דמתנ(= ה כי אם שמור תשמרון"ד, ב מח"ד ס– 'וץ והעצלהחר'. 11

).ממשלי' פס2. ()ח, ב טו"דמתנ(= ה שלושה דברים נתנו"ד, י יתרו דעמלק ב"דר' מכיל– 'עשיר ועני'. 12

.) ממשלי2'; פס4 (ב נג"ד ס– 'הרשע והצדיק-הכסיל'. 13

). ממשלי1', פס4 (.)יז, ב יג"דמתנ(= אל אהרון' ה וידבר ה"ד, זמ קי"ב ס– 'צדיקים ורשעים'. 14

). ממשלי' פס2(. ה דבר אחר כי אם שמור"ד ב מח"ד ס– 'בן חכם שמחת אביו'. 15

). ממשלי' פס4 (.)כב, ב יא"מתנד(=ה אשר אנכי מצוה "ד, ב מח"סד – 'לימוד מאריך חייו של אדם'. 16

.)מתהלים' פס6 (מ פד"ב ס– 'שראלה הם אויבי י"אויביו של הקב'. 17

ב "דמתנ; יב, ב מ"דס; יא, י טו"דרשב' מכיל(= ה בארץ מצרים"די בא דפסחא א "דר' מכיל– 'ה בעולם"עיני הקב'. 18

). ממשלי1', פס2 (.יב, יא

לשורת הנושאים,כמובן, אינם מוגבלים, ים בכללתנאבנקודה זו אציין כי הנושאים הנידונים במדרשי ה

משה ; ארץ ישראל; ברכה וקללה; הטוב והרע: נוספים כגוןלבד מהללו אפשר למנות עוד נושאים . ל"הנ

. המקדש וכליו ועוד ועוד; מועדי השנה; הקרבנות; הקודש-נביאים ורוח, נבואהה; עם הבחירה ישראל; ואהרון

אלה לבדו, נושאים ישראל לעם מיוחדים רובם מש, אשר ספר מפסוקי נדרשים . ליאינם

.לעיל 156' בעמ 11' מס ראה הערה 25

164

שומר ' )6. אלהוציא[ 'אוניברסאליים'הם ברובם , הנושאים הנדרשים ממשלי אשר מנינו למעלה, לעומתם

אך אינם מצטטים ממשלי אלא , שאמנם הם מדרשי גיבוב'; ה"אויביו של הקב') 17. א- ו; 'השםישראל

פרות החכמה בכלל ועוד של ספר משלי ושל ס'אוניברסאלי'עובדה זו עולה בקנה אחד עם אופיו ה. ]מתהילים

.אשוב להידרש לנקודה זו בהמשך

**

תופעות מדרשיות קרובות לולאור מקורו של הגיבוב שאלת . ב

ספרות המחקר שבדקתי אינה מתארת –? כאןאשר הוצגהשל תופעת הגיבוב , 'גידולה-בית', מהו מקורה

בויארין חקר לעומקם טקסטים . ד : לגמריואך לא זהות עמ, הגיבובמדרשאלא שתי תופעות קרובות ל

. ובעיקר התמקד בתפקידם של ציטוטי הפסוקים בתוך המדרשים26 ,שונים מן המכילתא דרבי ישמעאל

'ציטוט פאראדיגמטי וציטוט סינטאגמאטי'מה שהוא מכנה , בויארין מגדיר ומאפיין במחקרו

)Paradigmatic and Syntagmatic Citation.(27 מהותו של הציטוט הפאראדיגמטי מדגים ומסביר את הוא

ציטוט ממקור ידי-על, ממדית-אינו מסתפק בהצגתו החד, הדרשן הבא לדרוש בעניין מסויים: כך) לקסיקוני(

ולכל אחד מהם הוא מביא ציטוט או שנים , אלא הוא מאיר את הנושא הנדון מאספקטים שונים, אחד

:הנה דוגמה לדבר. ברבדים נוספים של משמעויותאחד מזוית שונה ומעשירים אותו - המאירים את הנושא כל

:איש' ה ה"דשירה פרשה ד ד' מס- בשלח י"לתא דרמכי ) 1 .ב

יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה מגיד שנגלה עליהם ' ר, שמו' איש מלחמה ה' ה

נגלה , ל ירך גבור חגור חרבך ע) מה ד'תה (ה בכל כלי זיין נגלה עליהם כגבור חגור חרב שנאמר"הקב

) נט יז'ישע( 'נגלה עליהם בשריין וכובע כגבור שנ', וירכב על כרוב ויעף וגו) יח יא'תה( 'עליהם כפרש שנ

לנוגה ברק חניתך ואומר) ג יא'חב ('נגלה עליהם בחנית שנ', וגו .)ה. ב– 'שריוןכ'ל "צ( וילבש צדקה כשריין

יח 'תה ( עריה תעור קשתך ואומר) ג ט'חב( 'ליהם בקשת ובחצים שננגלה ע', והרק חנית וסגור וגו) לה ג'תה(

החזק מגן ) לה ב'תה( 'ואו' צנה וסוחרה אמתו וגו) צא ד'תה( 'נגלה עליהם בצנה ומגן שנ, וישלח חציו)טו

.שמו' איש מלחמה ה' ל ה"שומע אני ולא שהוא צריך לאחת מכל המדות האלו ת. וצנה

.38-26' עמ, קריאה במדרש, בויארין 26במיוחד מילים בעלות משמעות קרובה (וני של המילים קסיק לציון ערכן הל'פרדיגמה' בדיסציפלינה הבלשנית משמש המונח 27 –Συνταγµατος מן היוונית , syntax( מורה על היחס התחבירי ביניהן 'סינטגמה'וד שהמונח בע; )'מיטה וכו, כסא, שולחן: כגוןדאגתו , למשל(חסים כולם אל אותו נשוא ישל פסוקים המתי, במונח זה מכנה בויארין שירשור בזה אחר זה). קונסטיטוציה, חוקה

הלקוחות מסיטואציות או מטאפורות , מעויות רחוקותאבל הם בעלי מש, ) שלמעלהמכילתאבדרשה מן ה ,של אלוהים לבני ישראלשאינו מצוי באף אחד מפסוקי המקור לבדו , מדרשי חדש-תוך כדי יצירת רצף הפסוקים בונה הדרשן רעיון סיפורי. שונות

).28-27' עמ,קריאה במדרש, בויארין(

165

' בכדי לתאר את ה, סיקוניתקלכעין רשימה ל, מצטרפים כאן בזה אחר זה, אריןמסביר בוי, פסוקי המקרא

לעיתים –הדרשן מביא פסוקים מכאן ומשם . כאיש צבא המצוייד בכל כלי הנשק וכישורי הקרב הנחוצים

: זאת ועוד. בכדי להמחיש ולבסס את האספקטים השונים של התיאור הזה–ים או יותר באותו עניין ישנ

הרי זה מקרא ': לאמור, ל"מעמיד אותנו על עיקרון חשוב בדרכי הפרשנות של חז, יהודה בר אילעי' ר, הדרשן

דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום 'כי , מובלעת באמירה זו ההנחה. ' וכו'עשיר במקומות הרבה

בחון אותו ולהבינו אלא יש ל, הספציפי בלבד המקומילעולם אין הכתוב מצוי רק בהקשרו: לשון אחר28.'אחר

ההבנה . בלבדמקומיהפסוק הבודד הוא דל ומוגבל כשהוא נתון בהקשרו ה. ברבדים שונים ובמשמעויות שונות

29.ומתוך קשת רחבה של משמעויות, המלאה והשלימה של הכתוב תתכן רק מתוך הקשר בלתי מסויים

: וזו לשונו30 ,איםנ לספרות הת מתאר כהנא באקדמותיו, קרובה למדרשי הגיבוב, ית אחרתמדרשתופעה

אשר רק , ה האינטרפרטציה המדרשית הבסיסית בדיון נרחב בנושאים הלכתיים או אגדייםו לפעמים מלו

שםכהנא מציין . .)ה. ב–הוא הפסוק עליו בנה הדרשן את דרשתו (בעקיפין מקושרים אל הפסוק המקורי

:על מובאה זו) הורוויץ. ש(הערתו של המהדיר ואת 32, מובאה מן הספרי זוטא במדבר31הערת שוליםב

נפשו ן ההורג לדי השייכים כל הסעיפים כאן והולך מונה שהדורש הזה 33.]הנידון[ נראה

מוסיף , )למנות פרטים רבים בעניין המקושר רק בעקיפין אל הפסוק המקורי(בהקשר לנוהגם זה של דרשנים

:כהנא את הדברים הבאים

,)שם, שם( המדרש אסופות של הלכות שאינן נובעות מן החוק המקראי הנידוןמביא במקרים נדירים

:ולהדגמת דבריו הוא מביא את המדרש הבא

.ד, ש ג"רה' ירו 28 .27-26' עמ, שם, בויארין 29 .8-7' עמ, יםאנמדרשי הת , כהנא 30 .21הערה , שם, שם 31למטן מגיד ששיערו ' כאן צדיה ולמטן צדיה מה צדיה שנ' נא, או השליך עליו בצדיה וימות: ה כב"ד, לה' פיס, ב" סז 32

כן מגיד ששיערו את ' את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית אף צדייה שנמות יומת המכה יכול ' שנא)לפי(=לפה . ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמיתההשלכה ואת המכה

מות יומת המכה יכול כל המכים מתים קטן שהיכה ושוטה שהיכה ' מיתה וכל מיתה אמר ומת כדיי שימות לפה שנ פרט לשוגג איש פרט )יד, אכ' שמ( כי יזיד' והמלמד סופרים והמלמד תינוקות והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה א

אך אם יום או יומים יעמוד לפה שאמרתה בבלי דעת. לקטן על רעהו פרט לחושב להורגו שנתכוון לו בערמה פרט לשוטה

והמכה מכות מרדות והמכה .)ה. ב–תינוקות : ל"צ( פרט למכה שלא בדעת והמלמד סופרים והמלמד סופרים ) מב,ד' דב( יכול אף השוליח להכות אמרת מות יומת המכה לא )יט, יט' דב(לאחיו ' כאשר זמם לעשועשיתם לו' לפה שנ. מאהבה

השוליח ממעט אני בשוליח להכות מכה שאינה כדיי למכה והכה לא אמעט בשוליח להכות מכה שהיא כדיי למכה והכה קל אני בעבד אחרים ל מות יומת המכה מ"אמרת מות יומת המכה לא השוליח מקל אני באלו לא אקל בעבד אחרים ת

...'וכו ל מות יומת המכה"לא אקל בעבד עצמו ת .333' עמ,ספרי במדבר, הורוויץ 33

166

ה ואל בני "ספרי במדבר פיסקא קלד ד ) 2 .ב

הוא בכולם. אין לי אלא לשעה לדורות מנין תלמוד לומר ואל בני ישראל תדבר לאמר) ח,כז 'במ( ואל בני ישראל תדבר לאמר איש

מנין שהאב . אומר ונתתם וכאן הוא אומר והעברתם רבי אומר אין לך מעביר בנחלה אלא בת מפני שבנה ובעלה יורשים אותה

מפני הבת מעביר והעברתם את נחלתו לבתו) ח,כז 'דבמ( יוסי אומר הרי הוא אומר' ישמעאל בר' קודם את האחין בנחלה היה ר

ומנין שהאיש יורש את אשתו תלמוד לומר ממשפחתו וירש ... ...]'וגו[ים אתה את האב ואי אתה מעביר מפני האח

וכל בת יורשת ) ח, לו'במ( ישמעאל אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר' ר. עקיבא' דברי ר )יא, כז' במ( אותה

, לו'במ (אל מטה ואומר[ ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה ) ז, לו'במ( נחלה ממטות בני ישראל ואומר

וכי מנין היה לפנחס ' ואלעזר בן אהרן מת וגו ) לג, כד'יהו (למטה אחר ואומר] ולא תסב נחלה ממטה )ט

' י א"דה (כיוצא בו. בהר אפרים מה שלא היה לאלעזר אלא מלמד שנשא אשה מבנות אפרים ומתה וירשה

היה ליהודה בארץ הגלעד וכי מנין[ ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד ) כב,ב

. שנשא אשה מבנות מנשה ומתה וירשה] אלא

ועניינים , )כז' במד(היוצאת מסיפור בנות צפלחד , בדוגמה זו בא תחילה דיון הלכתי בשאלת ירושת הבנות

כולם ו, בסופו של דיון זה בא גיבוב של ארבעה פסוקים מספר במדבר, והנה. נוספים המשתלשלים ממנה

–אתה מוצא תחילה הצבת עיקרון ) בדומה למדרשי הגיבוב(אף כאן . )בדומה למדרשי הגיבוב (ןבאותו עניי

- לאחר מכן מובאת עמדתו של החכם בר; ראיה פסוק מתאים כידי- על הנתמך –הבעל יורש את אשתו

ן דיולפנינו: וביתר פרוט. המבסס את עמדתו שלו– שכולם באותו עניין –הפלוגתא ועמה גיבוב פסוקים

שאלות הלכתיות אלה, ובאמת .הלכתי נרחב בשאלת ירושת הבנות ושאלות הלכתיות המשתלשלות ממנה

: נידונה שאלה חדשה,מקוריהבשלהי הדיון , הנה כאן35 . כדברי כהנא34,מתרחקות מן הפסוק המקוריהולכות ו

אחריה 36;פרקמיוסדת על פסוק מן ה, עקיבא' של רראיהתחילה מובאת ה? מניין שאיש יורש את אשתו

שהרי כנגד מקראות מפורשים רבים , עקיבא' רשל , זוראיהאין צורך ב: ישמעאל הטוען' מובאת עמדת ר

בא הגיבוב –בהם מדובר על ירושת הבת , ממקומות שונים נמצאים מקראות אחרים המוכיחים כי – ועתה

בדבריו שצוטטו , ליו עמד הורוויץמדרש זה מדגים יפה את העיקרון הדרשני ע. היו בעלים שירשו את נשותיהם

כביכול מבקש להקיף את הנושא המשפטי הנדון מכל , הדרשן מביא ומגבב מובאות רבות בעניין הנדון: לעיל

: י בר אילעי" של ראגדי- זהו גילויו ההלכתי של העיקרון הדרשני, או אם תמצא לומר. צדדיו והיבטיו השונים

ציטוט ' אפשר לומר כי ה)גם אם הכללה גסה מעט(בהכללה , באמת ו37.'הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה'

.ח, כז' במד 34אלא רק את תחילתו ואת הקטע , את כל המדרש כולוי לא הבאת)32ערה ה(למעלה שב"סז- מבציטוט. 31-30לעיל הערות 35

.בכדי להבין את דבריו של כהנא לאשורם ראוי לקרוא את המקור בשלימותו. חהרלוונטי לעניין אותו אני מבקש לתאר ולנת .יא, כז, 'במד 36להוציא מקור . 'מקראות רבים' אינו שכיח ביותר במקורות ולרוב משמעותו 'עשיר במקומות הרבה' / 'מקומות הרבה' הצירוף 37

בכל שאר המקראות מופיע הביטוי בהקשר אגדי , משמעי-חד שגם בו ההקשר ההלכתי של הביטוי אינו –א , מסכת גרים ד–אחד

167

כהנא והורוויץ מאפיינת ידי- על בעוד שהתופעה שתוארה , של בויארין אופייני למדרשי האגדה'הפרדיגמטי

.יותר את מדרשי ההלכה

זה יש בהם מן הדמיון לשתי התופעות שתארו בויארין מ, כפי שאפיינתי אותם למעלה, מדרשי הגיבוב

הדיון ההלכתי ' של בויארין ו'הציטוט הפרדיגמטי'אבל ישנו הבדל יסודי וחשוב בין . הורוויץ מזה- וכהנא

שולטת בהם מגמה ידועה , ם הראשוניםיהשני. אידך מ'מדרשי הגיבוב'לבין , חדהורוויץ מ- של כהנא'המורחב

להעמיק , ו של מושג מסוייםהציטוט הפרדיגמטי מבקש להרחיב את השדה הסמנטי של ביטוי א: של הדרשן

ואילו ההרחבה ההלכתית נועדה להקיף ולהכליל את ; כחלק מן הרטוריקה הדרשנית, ולגוון את משמעויותיו

של ) אם ניתן להתבטא כך ('השדה היורידי'בכדי להרחיב את , מירב המקרים הנוגעים למקרה משפטי מסויים

; 'הולך לקראת'אין הוא , אין בו כל מגמתיות, ממדי- וחדלעומתם מדרש הגיבוב הוא ניטראלי. ההלכה הנידונה

המדרש המגבב הינו אוסף ש, מסתבר. או הביטוי האחד שבמרכזו, אלא הוא סובב סחור סחור סביב הנושא

הציטוטים המגובבים חוזרים עוד . שיש להם מכנה משותף כלשהו ותו לא, פסוקים גרידא של ציטוטיאנתולוגי

ביחד עם מאפיינים אחרים , עובדה זו. לי כוונה לחדש בו דבר שלא היה בו לכתחילהועוד על אותו עניין ב

של 'גידולה- בית' ויכולים לשרטט לנו תחילתה של תשובה לשאלה שהצגתי בדבר מקורה, שצויינו קודם לכן

יסודות הלושש ןת בתוכו המאגדשתי דוגמאותאביא עוד , שאשיב על שאלתי זוטרם אך . תופעת הגיבוב

הלימוד ןמ ןיש בהו, מן הגיבובןה יש ב:בפרק זה ועל השלישי בפרק הבא עמדתי על שנים מהם– רשייםמד

הוא , היסוד השלישי אלה מצטרפים לכלל מדרש שלם הנושא מסר רעיוני ברור אודות ם ושני, נושאיםלפי

דרשי הגיבוב כפי דוגמאות אלה אכן חורגות כבר אל מעבר לתחום הפשוט של מ. ערכיותו של לימוד התורה

אבל ; וכן ניכר יסוד הלימוד לפי נושאים, עקבות הגיבוב עדיין ניכרים בהן. שהגדרתי וכפי שהצגתי למעלה

עין לשמש לנו כדוגמאות אלה יכולות משום כך . פיתוח נוסף אל עבר התחום הרעיוניכבר רואים אנו בהן

ו וד של דרכי הלימאת , בהיר למדי באופן,ראותלו אשנב להציץ דרכו מ צ ע י ל ש מ ר פ ס בבית מדרשם של

. יםתנאה

*

ה שנים ישלם " מסכתא דנזיקין פרשה יג ד- מכילתא דרבי ישמעאל משפטים ) 3 .ב

נפשו )כד, משלי כט (רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר שונא גנב עם משלו משל למה , חולק

אמר , מה אתה עושה, מצאו חברו ואמר לו, יםלאחד שהיה יוצא מביתו של חבירו טעון כל, הדבר דומה

משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון , לאחר זמן בא בעל הגניבה ואמר לו, לו טול חלקך ואל תגד לאדם

ועליו הוא אומר, הרי זה מתחייב בנפשו, שבועה שאיני יודע מה אתה מדבר, אמר לו, כלים יוצא מביתו

' תנח; ה, ר ו"במ; ג' פס, טו"י פ"דרשב' מכיל; יח' דנזיקין פר, שם משפטים; ד' דיוהי פר, י בשלח"דר' מכיל: השווה.בלבד

.סימן י ועוד רבים, בשלח) ורשה(

168

נפשו שונא גנב עם גנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה אף על פי אבל המת'; וגוחולק

יגנוב )ל, משלי ו (ועליו הוא אומר, שנקרא גנב הרי זה זכה לעצמו כי לגנב יבוזו לסוף נמצא , לא

יתן )אל, משלי ו (שנאמר, מתמנה על הצבור וישלם שבעתים ביתו הון כל ואין שבעתים אלא , את

. יי אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים אמרות) ז, יב'תהל( שנאמר, דברי תורה

אולם אין זה מדרש גיבוב פשוט,ים מוצאים בו לימוד לפי נושאאנואמנם :מדרש זה מיוחד בכמה מובנים

מפני מה , כן- אם. ובלתי שגרתיהמפתח קו רעיוני מחוכם, אלא מדרש למדני משוכלל,ואף לא מדרש גיבוב כלל

זאת אני רואה במדרש הזה עקבות - מפני שבכל, מחד: שני טעמים לדבר–? הובא מדרש זה כאן מכל וכל

יש במדרש זה כדי לאפשר לנו ,וזה העיקר, ומאידך; )שאמנם עבר עיבוד ידוע(ברורים למדי של מדרש גיבוב

: אפוא אל דברי המדרשנפנה . הצצה בהירה למדי לדרכי הלימוד של התנאים את ספר משלי

כפי שעוד , שהוא נושא שכיח למדי של המדרש הוא ערכם הגדול של לימוד התורה והוראתה האחדנושאו

והוא נושאו השני כאן שימושבו שנעשה , שלא לומר תמוה, מאד לא שיגרתיהתיחכום מתבטא בדימוי . נראה

;שריד הגיבוב המצוי כאן, להבנתי, השונים הואובגיזרוניו' ב'נ'השימוש המרובה בפועל ג. הגנב– של המדרש

, הוא משל פשוט וישיר, זה הדורש את משלי כט כד, חלקו הראשון של המדרש. לא יותר משריד, כאמוראבל

, )או שמא יש כאן שני מדרשים שצורפו יחדיו ( של המדרש חלקו השניזאת לעומת .ובו מדובר על גנב ממש

וזו . ההולך אחר חברו כדי ללמוד תורה, )או כל אדם שהוא( תלמיד חכם 'נבג'י מכנה בשם " רשב:הוא התמוה

לא ' גם השימוש בביטוי 38?מחמת איסור בלתי ברור? זאת בהסתרשמא הוא עושה? 'מתגנב'מדוע הוא : חידה

. כך- יש לשבחו על, אדרבא? וכי מה יש לבוז ללומד התורה. בהקשר של לימוד תורה הוא מוקשה מאד'יבוזו

מכוון למה 'את כל הון ביתו יתן, ישלם שבעתיים'ברור שהביטוי . כך- של המדרש כבר אינו חידתי כלסופו

כל הון 'ועתה הוא מפזר את , היה למורה הוראה, שלמד אותו תלמיד שבסופו של דבר התמנה על הציבור

המפתח . נותר סתום הגנב המתגנב שאין לבוזדימויאבל . היינו את כל התורה שלמד הוא מפיץ ברבים; 'ביתו

ל מצוי לדעתי בהבנה נכונה של דברלהבנת ה ש ם שר ק מה ם י ק ו ס פ ה ר פ יס ל ש ואם צודק אני ; מ

אלא , הרי יש בכך כדי להבין את לא רק פשר השימוש בדימוי הגנבידי -עלבהנחותי ובדרך הפרשנות המוצעת

.י"שו של רשבמדר- ולעמוד על דרכי הלימוד של ספר משלי בביתהתבונןל, כפי שאמרתי, אף

מיד , לא מפרק ו במנותק מן ההקשר הטקסטואלי הכללי בו הם נתונים-אם נפרש את צמד הפסוקים ל

לכאורה אם אמנם נפרשם כעומדים לעצמם נמצא מיד כי קיימת סתירה. יעורר הדבר קשיים פרשניים רציניים

: לא' ל לפס' בין פס

: ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן :א נפשו כי ירעבלא יבוזו לגנב כי יגנוב למל

. בולט כאן ביותר'גנב'משום שהשימוש בפועל ובשם , ה סתם אינה סביר'מסתרח ' פירושו 'מתגנב' האפשרות כי הפועל 38

169

למעלה מן התעריף –מדוע עליו לשלם פי שבעה , יחס בהבנה אל הגנב שהיה רעביהרי אם שומה עלינו להת

מניין לו לעני זה , לכאן' ביתוהון'מה עניין , ואם מדובר בגנב שאין לו מה לאכול והרעב דוחפו39;הקבוע בחוק

- ומתרגםטמחליק מעט את הטקסהנוסח ובחרו ב שמו לב לקושי הזה כבר'ע'- מתרגמי ה, באמת ו? בביתו'הון'

: כךמבאר

א ל פ ת ה ל ן י ' וכו אם יתפס הגנב שיגנוב כשהוא רעבא

40:משליובדרך זו הולכים גם הפשיטא ותרגום

.ןיפ כ ל ד טויה מ ש פ ע נ ב ש ת ב ד נ ג א ד ב נ ג ל רומ ד ת מ א ל ל

41.שתשבע נפשו בגלל הרעב] כדי[לא תתפלאו על גנב שיגנוב : ותרגומו

42. את צמד הפסוקים הללו בהקשרם הכללי בו הם נתוניםפרשכבר פרשנים ראשונים הכירו כי יש לואולם

ובתוך . ישה הזרה ומפני חטא הניאוףעוסקים באזהרות מפני פיתויי האו לה המסיימים את פרק - פסוקים כד

:'הגנב הרעב והסימפטי'לא המתארים את - הרצף הזה בא צמד הפסוקים ל

היחתה איש אש בחיקו ובגדיו ) כז( :כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד) כו(

כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה ) כט( :ם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינהא ) כח( :לא תשרפנה

ן ונמצא ישלם שבעתים את כל הו) לא( :לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב) ל( :כל הנגע בה

:נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה) לג( :נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה) לב( :ביתו יתן

: תרבה שחדלא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי) לה( :כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם) לד(

:ן זהיג קולע ביותר לעני" של רסבאורומוצא אני את

וכן , אומרים מדוע לא יבוזו לגנב, .)ה. ב–לא -ל, משלי ו (רבים מבני האדם נבוכים בשני הפסוקים הללו

אלא , שלא אמר החכם לא יבוזו לגנב ושתק, ואני אומר כמו שתרגמתי. היאך נתחייב לשלם שבעתים

כלומר ששתי הפעולות הללו מגרעות הזנות , בוזו לגנב כי יגנוב כמו נאף אשה חסר לבאמר לא י

האחת שהאכילה , שמכת הגנב בהם יותר קלה מן הנואף, ואינו אלא תיאור שני מצבים... והגנבה

והשנית שהגנב פעמים ירצה . והשתיה צרכים שאי אפשר לדחותם כמו שאפשר לדחות תאות המשגל

אבל הנואף אינו יכול להשיב מה , ובעיני בני אדם' ממונו ברצונו והוא יפטר לפני הלשלם הרבה או כל

.ח-ב, כב' שמ 39 . שהוא למעשה תעתיק של הפשיטא 40 .כט' עמ, משלי, לפי כהנא 41המעמיד את הנואף , לב' ובעיקר פירושיהם לפס;ם ואחרים"מלבי, ע"ראב, י" פירושיהם על אתר של רש, למשל, השווה 42

, ופק'שצ(ים אתה מוצא התייחסות רפה בלבד לעניין מהותי זה אחרונאצל חלק מן הפרשנים ה, לה לעומת א.ל הגנבבהשוואה א ).המביא גם מדבריהם של חוקרים נוספים, 35-30 ,משלי ו, קיין-מק( התייחסות כלל לכךאו שאינך מוצא, )65' עמ, משליספר

170

43.'פתו לא תמחהרוח'שכבר עשה ולא לתקן מה שקלקל כאמרו

בסיס להשוואה ולהנגדה עם הפסוקים האחרים ואאלא ה, ו עומד אפוא לעצמואינ, צמד פסוקי הגנב

: פסוקי הגנב, לכאורה,מעורריםשפן זה נפתרים הקשיים באו. בפיסקה זושהם העיקר, המתארים את הנואף

כך האיש הנואף , מה גנב רעב גונב בכדי לספק את רעבונו. הכתוב עורך השוואה בין האיש הנואף לבין הגנב

ואפילו יש מקום ; יש מקום להבין את מניעיו של הגנבאך בעוד ש. את אשת רעהו כדי לספק את יצרו'גונב'

ים בא'הון ביתו' ו'שבעתיים ישלם'הביטויים (יענש בכל חומר הדין יתפס הרי יאם י, זאת- בכל,להבין את מניעיו

אין כל הצדקה ואין כל הבנה לא למעשיו ולא , 'גנב הסימפטי'הרי בניגוד ל ;)בהקשר זה כהגזמה מליצית בלבד

,ו רוחשים כלפי הגנב הרעבהבוז שאנ-שלא כמו אי. 'משחית נפשו' ה'חסר לב'לכן הוא .הגבר הנואףשל למניעיו

אף , תפס יוכל לכפר על מעשהו בתשלום כופריכאשר י, ואם הגנב. 'לא ימחה'הרי הגבר הנואף קלונו וחרפתו

. או שוחד'לא ישא כל כופר' ו'לא יחמול ביום נקם'בקנאתו הרי הבעל הנבגד, אם גבוה מאד

ל לתיאור "מטאפורה ביד חז הופך להמפתהשה הזרה ו בהן מוטיב האיים דוגמאות רבות יש במדרש,ועתה

בין האישה המפתה , הניגוד המצוי בקטע דנן44. לתורההלוולעומתה האישה הנאמנה היא מש; העבודה הזרה

45, לבין הגנב המייצג כאן את הקוטב האחר,) ממשליהמרכזיים והחשובים בקטע, כאמור, שהם( והאיש הנואף

, ותלמידיוי"רשבכי , יכולים אנו לשער אפוא). ניגודב (אפורי שבו גם את הצד המטמזמין את הלומדים לראות

. בו תיאור נרחב של הסכנות הכרוכות בחטאי הניאוףו מצא, ממשלי את חלקו האחרון של פרק וכאשר למדו

ה חמורהאזהרכ ו,עבודה זרהב ידם בדרך המקובלת כמשל לסכנות הכרוכות- התפרש על בוודאיתיאור זה

, מן הסתם, משך אותםקטע ממשלי הניגוד הקיים ב.]141-140' עמ)6-5 .סעיף ז, הפרק הקודםהשווה [ מפניה

האישה – אבל היפוכה של זו . היפוכה של העבודה הזרה–למצוא בו גם את היפוכה של האישה המנאפת

הישנ ,בפרק ו, פסוקים אחדים קודם לכן, אמנם !... לא נמצא שם– המשמשת מטאפורה לתורה, הנאמנה

ת חסרה גם שם אבל46, אל התורה ומפורטתהתייחסות מפורשת י ש נ ה ה ר ו פ א ט מ ה , ולכן .)האנושית(

באופן מקורי , לתלמידיוי" רשבציגה, לה-שבפסוקים כד, הוא העבודה הזרה, כנגד המטאפורה של הניאוף

אבל , גרתיתזוהי אמנם מטאפורה מאד לא שי. ללמוד דברי תורה'מתגנב'את המטאפורה של הגנב ה, ומחוכם

ממש כשם , את מטרת הלימודיפהמטאפורה זו משרתת ומאידך , זהו הניגוד היחידי המצוי בקטע, מחד

. בכתוב המקראי משרת את המסר ואת האזהרה כנגד הניאוף'הגנב הסימפטי'שהניגוד בין

.לא-ל, ומשלי, ג" רס 43 .21-20' על מוטיב האישה הזרה והאישה הנאמנה בספר משלי ראה לעיל עמ . הבאפרקב הדיון הללו יעמדו באחד ממוקדי 44סוף מדובר כאן בצמד - שהרי סוף, 'חיובי ושלילי' ואפילו לא ניגוד שבין 'טוב ורע' אי אפשר להגדיר ניגוד זה כניגוד שבין 45

. אומר דרשני'גנב'חכם ל-י המדמה תלמיד"המשל של רשב, זאת-ובכל. נואפים מחד ובגנב פשוט מאידךבהתהלכך תנחה ) כב( :קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך ) כא( :נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך ) כ ( 46

:י נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסרכ ) כג( :אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך

171

,תהאח: הן בעיקר שלוש מכאן לגבי אופן הלימוד של הטקסט המקראי ממשלי ות לי העולותהמסקנ

דבר זה אני למד מכך שהניגוד הקיים בקטע . כיחידה אחת,ככל הנראה, לה נלמדה- כד,שחטיבת הפסוקים ו

אלא אף , כעניין לעצמו) הניאוף(הם לא השאירו רק את הקוטב האחד שלו . 'דרשני'הזה אמר ללומדים אותו

כי מסקנה זו צריכה הסתייגות , עלי לומר מיד). הגנב( השני וטרחו לבאר באופן מקורי ויוצא דופן את קוטב

בסופו , שנותר בידינו מן הלימוד הזה הואכל שהרי :על גבי השערהמשום שהיא בנויה על השערה , מסוימת

קוטבו , של הלימודקוטבו האחרבשעה ש. תלמיד חכם הנמשל ל'גנב'והוא ה הגלוי, רק קוטבו האחד,של דבר

.ניאוףומתוך התייחסות לפסוקי ה, כחלקכנראה הגנב נלמדו מיוסד על ההשערה שפסוקי,שאינו גלוי לעיננו

את מה שכבר ראינו , אף היא, המסקנה השנייה היא כי דרך הלימוד הניבטת אלינו מן המדרש הזה מחזקת

לימוד שגרר מן הסתם דיון . לימדם של חכמים את משלי נעשה ככל הנראה לפי נושאים מוגדרים: לאמור

. מוליך ללימוד יתרונו של לימוד התורה'ניאוף'הנה כאן לימוד סכנות ה. ים להםבנושאים קרובים או משיק

כאשר אנו מוצאים . פרשנות אלגורית) לפחות בחלקה(יא ה במשלי לכתובנה שניתרשנותהפש, ושלישית

כיוצא בזה האישה הנאמנה כמשל ; יאליווטרי) כמעט(המנאפת כמשל לעבודה זרה הרי זה /את האישה הזרה

כבר חורג הרחק מן המקובל –לתלמיד חכם המשול – גנבל פירוש אלגורי כזה הניתן כאן ךא. לתורה

אים להבין כמטאפורות גם מרכיבים אחרים של הטקסט של ניאלי ומלמד על מאמץ אפשרי של הת וווהטרי

.דוגמאות נוספות לכך נראה עוד בפרק הבא. ספר משלי

*

47כי) בכ(ה "ספרי דברים פיסקא מח ד )4 .ב

לפי שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, )כב, יא' דב( כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת

תלמוד לומר כי אם שמור –? שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה)יג, שם שם(

.יאבד מגיד שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא .תשמרון

רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו [...]

ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו

ם בשבת נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקי

ירבה )יא, משלי יג (שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומר יד על וקובץ

וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו

מביש )ה, משלי י (הוא אומר בן בקציר נרדם משכיל בן בקיץ מחורף )ד, כמשלי (ואומר, אוגר

ואין בקציר ושאל יחרוש לא על )לא-ל, כדמשלי ( שומר רוח לא יזרע ואומר ) ד,קהלת יא( ואומרעצל

עברתי עצל איש קמשונים' וגושדה כולו עלה והנה על שדה איש עצל עברתי זה שקנה ' וגו

.כב, ב יא"מתנד- מקבילה ב 47

172

יש וקרוי אדם שדה כבר ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי א

למה נקרא עצל וחסר לב שקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים

בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו

נהרסה)שם,שם( ועליו הוא אומר, חרולים ו י נ אב גדר ו יושב מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא

מה ענשו של זה בא שלמה ופירש עליו , מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים

. ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות באות עליו ) ח,קהלת י( בקבלה

וכמותם דבריו , )כאןעליהם דילגתי ( דברי החכמים הנזכרים בו48.מדרש זה וודאי הוא מעשה ידיו של עורך

מגיד ': ידו בתחילת המדרש-מתחברים אל הרעיון ואל המסר הערכי אשר נוסח על, י המצוטטים כאן"של רשב

י נחלק " של רשב מדרשו .'שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד

את הירושה שהניח 49שהיו משמרים יםהראשונה הינה המשל אודות שני האח: לשתי יחידות טקסטואליות

המסתיים באזהרה ', וכו'על שדה איש עצל': לא- ל,והשניה הינה מדרש על הפסוקים משלי כד; להם אביהם

משל שני האחים מכניס אותנו באופן מאד ספציפי אל נבכי . 'גדרם של חכמים'רבת משמעות נגד פריצת

והציבור אליו מכוון המשל הוא בלי ספק –י "אליבא דרשב כפי שצריכה להיות –הפרקטיקה של לימוד התורה

, בכל שבוע הרחב את הקטע לכלל פרק שלם, למד בכל יום קטע קטן: וכך הוא אומר. ציבור של תלמידי חכמים

כך אתה נמצא חוזר ומשנן בכל פעם מחדש את מה שלמדת קודם ומוסיף . בכל חודש הרחב את הפרק לפרשיה

נמצא 'וסופו , מבלי שיחזור על תלמודו הקודם, ד שדרכו ללמוד בכל פעם דבר חדשלא כן התלמי. עליו עוד

י את הפסוק "מביא רשב) או אולי כאילוסטרציה(כראיה למשלו אודות התלמיד הנוהג כהלכה . 'ואין בידו כלום

מיד לאחר . ' וכו'אוגר בקיץ'לתלמיד האחר מובא הפסוק ) אילוסטרציהאו ( וכראיה לעומתו;'קובץ על יד ירבה'

, וכן(חשב כגיבוב של פסוקים שנושאם המשותף הינו הניגוד בין החרוץ לבין העצל ימכן מובא מה שיכול לה

בעוד . בהרכבת המשל ונמשליו'חיספוס'אבל כאן גם מתגלה לפנינו ). בין המשכיל לבין הכסיל, בהקבלה

הרי הפסוק שלאחריו מציג , ערכיחד-חד, הפסוק הראשון אכן מאייר את התלמיד החרוץ באופן קוהרנטי

כי כאן נמצא קו התפר בין משלו של , יתכן אפוא. גם החרוץ וגם העצל–לפנינו את שני הטיפוסים גם יחד

: ואולם גם אפשרות אחרת באה בחשבון50.ביד עורך הספרי, לבין הרחבתו של המשל והפיכתו למדרש, י"רשב

אלא שפסוקי החרוץ והעצל , מגלה מהרה כי לפנינו לא גיבוב סתם, עיון מדוקדק יותר בגיבוב הפסוקים האמור

, באים בסדר מחושב ומוליכים אותנו בשרשרת של ביטויים ומוטיבים ממשל שני האחים אל מדרש שדה העצל

אלא מעשה , בכעין מסדרון מהוקצע היוצר את הרושם ומוליד את התובנה כי אין זה גיבוב פסוקים בעלמא

.105' עמ, ממסורת לפרשנות, אדהרפ, השווה 48 .'סגל' ערך ,ספר מילים, יאסטרוב,ראה 49 קו התפר הוא לאחר הפסוק ולדעתו, מחלק גם הוא את החטיבה כולה לשתי יחידות)107' עמ, סורתמפרשנות למ(ראדה פ 50

.שומר רוח לא יזרע: ד, קהלת יא

173

חשיבותו הרבה של לימוד התורה בקרב תלמידי אחרגל את רעיונותיו בנתיב ההולךחושב של יוצר המגל

אזהרה שהלימוד המשובש עלול להביא לידי הכרעות הלכתיות משובשות באהדרךבסופה של ה .החכמים

:הבה נתבונן. גדרם של חכמים–ועד פריצת גדרה של ההלכה ) 'מטהר את הטמא ומטמא את הטהור'(

, הלומד כהלכה, המתאר את התלמיד הנבוןוקבץ על יד ירבה :יא, בסידרה הוא משלי יגהפסוק הראשון

משום שהוא , התאמתו אל הנמשל איננה חלקה כאמור, הפסוק השני. שתלמודו הולך ומצטבר ומתקבץ בידו

מאידך הוא . )ה,משלי י( ציר בן מבישאגר בקיץ בן משכיל נרדם בק התלמידים גם יחד -מתאר את שני הבנים

נזכרת גם , בפסוק זה השני. לעניין האגירה שבמרכז הפסוק הראשון, בקשר תמאטי ,קודמואל מתקשר היטב

>ישאל< מחרף עצל לא יחרש: וזו משמשת בתורה חוליית חיבור אל הפסוק השלישי; הקיץ– הקציר תעונ

והוא המקשר אל צמד הפסוקים המסיים 'העצל' הנה בפסוק זה נזכר במפורש .)ד, משלי כ( ןושאל בקציר ואי

אלא שכאן מתאזן החשבון שבתחילה , ולא עוד. ' וגו)ל, כד( על שדה איש עצל עברתי את שרשרת הפסוקים

ומעל לכל . לבדו'העצל' ועתה מתואר רק, בלבד'החרוץ'באשר הפסוק הראשון תאר את , נראה כבלתי מאוזן

והנה הוא ,'כרם דיבנה'המעלה במחשבתנו את , 'כרם'לא ובה -ל, המטאפורה המצוירת בצמד הפסוקים כד, זה

'כרם ההלכה' הוא המצב הנורא אליו עלול – כמעין חורבן סמלי –כולו חרולים וקמשונים וגדרו פרוצה

בסופו של המדרש באה האזהרה . ת פרקם בהלכהלהידרדר אם לא ינהגו תלמידי החכמים ואם לא ילמדו א

אזהרה זו חורגת . הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות באות עליו ופורץ גדר ישכנו נחש: החמורה

ומכריעים 'עושים שבת לעצמם'זו אזהרה מפני מצב בו חכמים . אל מעבר לתחומי הדיון אודות דרכי הלימוד

, וכן המסר הכללי אודות חשיבות הלימוד וסדר הלימוד,אזהרה זו. הרובהכרעות הלכתיות בניגוד לדעת

51.להשקפותיו אודות חשיבותו של הלימוד והקפדתו ללכת תמיד בדרך הרוב המכריע, י"אופייניים מאד לרשב

גיבוב יתה י אפשר שהאלא מדרש שראשיתו, דבר זה מחזק את האפשרות כי לפנינו לא רק מדרש גיבוב בעלמא

הופך הגיבוב למלאכת )י"רשביתכן ש( תחת ידיו של דרשן חכם ומוכשראך, בנושא החריצות והעצלות פסוקים

.רעיוני חריף וברור שזירה מחוכמת של פסוקים המצטרפים זה אל זה בכדי לגבש מסר

ד היה בין דרכי הלימו'מדרשי גיבוב' באמצעות 'שיטת הנושאים'כי לא רק הלימוד לפי , נמצאנו למדים עתה

אשר נלמדו בדרך , אלא אף חטיבות טקסט גדולות יותר, ל כדי ללמוד את ספר משלי"בהם השתמשו חז

בהקשרו של , י דוגמאות בלבדתאך יש כמובן להעיר ולהזכיר כי אנו מדברים עתה בש. הפרשנות האלגורית

.ולכן גם המסקנה שהסקתי עתה יש להגבילה להיקף זה בלבד; ספר משלי

**

.267-266' עמשם , ה זמדרש ודיון נוסף ב258' עמ )6 .הסעיף , השניחלק ה מיישהש ראה דיון נרחב על כך בפרק 51

174

:השלישי לפרק נותסיכום ומסק

ומגובשים סביב אנתולוגיהם בעלי אופי , מדרשי הגיבוב הם בעלי מבנה פשוט ובסיסי ביותרלמדנו כי

הם מצויים , ולבסוף. ממדיים מבחינה רטורית-או חד, עוד ראינו את היותם ניטראליים ;נושאים מוגדרים היטב

בהנחה כי , לדעתי, ל העובדות הללו תומכות כ.הן ברמת המדרש הבודד והן ברמת האוסף המדרשילפנינו

נראה כי , כלומר. ככל הנראה ,הרי תכליתם אינה מדרשית, אף שהם עוטים לבוש מדרשי, מדרשי הגיבוב

, לקסיקוגרפית מעיקרה שהיאנועדו לכתחילה לתכלית, לבאר ולפרש, יותר משנועדו להסביר, מדרשי הגיבוב

, ברמת המדרש הבודד, וכך. דועים ושיוכם לקבוצות רעיוניות ידועותשביסודה איסוף ומיון פרטים לשוניים י

וברמת האוסף המדרשי אנו מוצאים אוספי אמרות , אנו מוצאים אוספי פסוקים בעלי מכנה לשוני משותף

אלה ואלה נועדו לשמש כלי קיבול לפסוקים ולביטויים שיש להם שייכות ואף זהות . בעלות רעיון משותף

. אחתלשונית ורעיונית

מגיד'בו מתבקשים התלמידים להביא מירב פסוקים בהם , יכולים אנו לדמות בנפשנו שיעור בבית מדרש

כחלק משיעור שנושאו 52 ,)דבחדש פרשה ט' מס, יתרוי"ר ד'מכיל( דברי ענוה וצנעה כנגד גבהות לב 'הכתוב

האחר ; טו, ד מצטט מישעיהו נזהתלמיד האח. ' שכינה עם האדם בארץ משרהזההרי ו כל שהוא ענ ': המשוער

הרביעי מביא בזה אחר זה שני פסוקים מתהילים והאחרון ; ב, שלישי מצטט את ישעיהו סו; א, מישעיהו סא

שאולי גם נוצר , מניה וביה נוצר לנו גיבוב פסוקים שעתה ניתן לחברו אל לימוד אחר. מקנח בפסוק ממשלי

, בהזדמנות אחרת. 'והאיש משה ענו מאד' מספר במדבר ד את הפסוק"בעת שלמדו בביהמ, בנסיבות אחרות

ובקש החכם מתלמידיו להביא ציטוטים '; וגו'וישמרך' יברכך ה') במדבר ו(למדו התלמידים את ברכת הכהנים

נויאף כי בשי(קם תלמיד וציטט את מזמור תהילים קכא כמעט כולו . בהם מדבר הכתוב על ההשגחה האלוהית

אשר לבסוף מצא מקומו בתוך שורת מדרשים קצרים שעניינם פסוקים שוב נוצר גיבוב והנה53;)סדר הפסוקים

לאחר שהפלגנו אחר דמיוננו אל בתי המדרש , אך לאחר כל זאת. שקיבץ עורך הספרי במדבר''שומר ישראל ה'

ו לאמת ורק מחקרים מקבילים נוספים יוכל, דבר בהשערות עסקינן לעלינו לזכור כי בסופו ש, איםנשל הת

.לאשורה תמונה זו

- חוסר'מעין מסתברת בעיני ההנחה כי הללו נוצרו מתוך מצב של , באשר למדרשי הגיבוב שברמת העריכה

כאשר נותרו בידי , ולרוב אופיינית לשלביה הסופיים, בעת פעולת העריכה, תופעה שכיחה היא למדי. 'ברירה

ת וסתמי, ותאחרסידור ת יויפנה אזי אל אפשרו, ב יותרהעורך קטעים שאין בידו לשבצם בתוך מארג רעיוני רח

כל אחר פי איזה סדר אסוציאטיבי - או על,מכנה המשותף להםאיזה פי - ויסדר את הקטעים הנותרים על, יותר

פרשת יתרו מסכתא (לפחות במקרה של המכילתא , והנה. לפי נושאם המשותף– במקרים שלפנינו 54;שהוא

).8 . ספרור א160' עמ, לעיל 52 .)6. א' ס דוגמה מ160-159 'עמ, לעיל 53שולט בסדר האמרות עיקרון , בפרקים הראשונים, תחילה: סידור אמרות החכמים במסכת אבותת דוגמה בולטת לכך היא צור 54

בפרקים האחרים שולטים , לעומת זאת. ] ואילך75' עמ)3. סעיף ד', פרק גחלק ראשון ראה –שרשרת המסירה [רצף המסירה

175

: ובלשונו הוא אומר'חביבין יסורין'נסח איזו אידאה העומדת מאחרי הביטוי טרח העורך המאסף ל55)דבחדש

אינו נמחל לו מן העבירות , שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, שיהא אדם שמח ביסורין יותר מהטובה, ועוד

.הוי אומר הייסורין, ומי מוחל לו העבירות, שבידו

ה מן הדפוס הרגיל של מדרש חורג במידה רב'הנושאיםשיטת ' הלימוד בבהן, שתי דוגמאותראינו , לבסוף

מגיע המדרש למדרגה גבוהה , נשמר בו) 'החרוץ והעצל' ו'הגנב' ינושא ('שיטת הנושאים'ועם שעיקרון . גיבוב

טכניקה אפשרית בה ל כן מצאנו גם רמז .של שכלול ותחכום בכדי לשרת את הערך החשוב של לימוד התורה

.'גנב'התלמיד החכם כ –אל דימוי אחר , 'אישה נאמנה' התורה כ–הועתקה מטאפורה מקובלת

אליהם מדרשי 'מושכים' מדוע ,בהיבט של מחקר זה והיא בעלת חשיבות רבה, שאלהאפנה עתה אל

מדרשי הגיבוב אינם , כפי שראינו: היא זוינייתשובת אפשרית בע. בה פסוקים מספר משלי דוקאהגיבוב כה הר

טיבם . תרגילים בלקסיקוגרפיה–או אם תמצא לומר , סיקוניותקא מעין רשימות לאל, מדרשים של ממש

- בית היוצר שלהם הוא ככל הנראה בית. כפי שניסיתי להראות–מדרשים אלה בולט לעין - הלמדני של מעין

יש באפשרותי להוסיף נדבך נוסף למערכת , עתה. שעת הלימוד,כמסתבר, ושעת לידתם היא, המדרש

הרי שהללו פותחים בפנינו , אם שיערתי נכונה באשר לאופן היווצרותם של מדרשי הגיבוב. הזוהטיעונים

בין ,ומסתבר שדרכי הלימוד הנבטות אלינו מצוהר זה היו מיוסדות; צוהר נוסף אל דרכי הלימוד של התנאים

האפשרות על, כבר הערתי בפתיח לפרק זה.על אדני הלימוד שנוצקו באסכולת החכמה המקראית, השאר

הנה בספר משלי אנו מוצאים לא אחת מקבצי . ל"הסבירה כי ספר משלי היווה מודל לדרכי הלימוד של חז

ווצרותם י דרך העל בתחילת דברי אף הערתי56;פסוקים המתרכזים סביב נושא אחד וכבר עמדתי על כך לעיל

דובר שם על דרך , כזכור 57.רתה שיש להם צלע אחת זהה ואחרת השונה מחב,בספר משלי, של מכתמי חכמים

אחת ) שורה(צלע אשר נטלו פתגם עממי קצר בעל, חכמי המקראפיהפיתוח והשכלול של פתגמים עממיים ב

צמדי פסוקים שיש להם צלע לא מעטבדרך זו נוצרו. המרחיבה ומעשירה את הראשונה, וצירפו לו צלע נוספת

דרך זו התאימה ! 'פתגמי גיבוב' –כולנו לכנות זאת ישכמעט . והאחרת שונה מחברתה) זהה(אחת משותפת

על כל , כאשר הקאנון המקראי, ל"בתקופת חז. שעה שאפיקי היצירה פיכו עדין, כמובן לתקופה המקראית

אף אם עדין נותרו פה ושם מחלוקות באשר לקדושתם של ספרים (היה נתון כבר בשלימות , שלושת חלקיו

והנה אף כאן אנו . ל התלמידים נבחנת קודם כל בבקיאותם בכתוב המקראיהיתה זריזותם ש) אלה או אחרים

ת מן ראיודוגמאות ו את החכם המלמד מציג לתלמידיו נושא ידוע והללו נדרשים להביא לו מדמים לראות

מהיותו מאגד , )וקרוב לו בענין זה ספר תהילים(ספר משלי . וכל המרבה ומוסיף הרי זה משובח,הכתובים

' עמ, אבות, לרנר; 31-28' עמ, אבות, רופרט, ראה. שהמשותף לכולם הוא הסידור לפי עיקרון אסוציאטיבי, עקרונות אחרים

267-265. . לעיל52הערה 55 .154 'עמ 56 . שם18הערה ו 15' עמ בחלק הראשוןפרק א 57

176

נדה 'אין לו נרטיב ספרותי או אג, ומאידך, מחד נושאיםפי-לשי משלים ומכתמים הערוכים עבתוכו מגב

כך - אפשר שזו הסיבה לכך שאנו מוצאים ייצוג נכבד כל. מתאים למטרה זו ככפפה ליד, אידיאולוגית מסויימת

מצד אופיים של –חיזוק וביסוס לסברה זו אנו יכולים למצוא מכוון אחר . לפסוקי משלי בקרב מדרשי הגיבוב

כאפיו של ספר משלי –רובם בעלי אופי אוניברסאלי , כפי שראינו, הנושאים הנדרשים במדרשי הגיבוב שהם

אינם זוכים לגיבובי , דתי- בעלי אופי לאומי או פולחני, נושאים אחרים, לעומתם. ושל ספרות החכמה בכלל

יכול אני אפוא להסתכן בהשערה זהירה 58.פסוקים באותה מידה ואין בהם אותו יצוג נרחב לפסוקי משלי

כפי , יתכן שהיא המשך לדרך הלימוד של אסכולת החכמה המקראית, ל"כי אף דרך לימודם זו של חז, ולומר

.שבאה לידי ביטוי בספר משלי ובספרי חכמה נוספים

* * * *

גם הם – ומקהלת מאיוב, גם לפסוקים מתהיליםת לשם הדיוק אעיר בשולי הדברים כי במדרשי הגיבוב יש יצוג גדול יחסי 58

.מכל מקום פסוקי משלי רבים עליהםאך , חכמה המקראיתנציגים מכובדים של ספרות ה

177

:יק רביעפר

התנאיתפרשנותה החכמה ב מקורותיה–מדרשי ותו דותיהל

מחלק זה הצגתי בהרחבה את ממצאי הסקר שערכתי לגבי תפוצת פסוקי משלי בספרות שוןאהרבפרק

הדגשתי כי מתוך מגוון הנושאים בהם עוסקים המדרשים המתבססים על 1.אים ודרכי השימוש בהםנהת

. נושא לימוד התורה ומעמדם של החכמים ותלמידי החכמים– אין זה מפתיע ו– דבולט במיוח, פסוקי משלי

, מצוי לרוב כהנחת יסוד במדרשי התנאיםל את החכמה עם התורה"כי הזיהוי שזיהו חז, ועוד זאת ציינתי

כיצד הסיקו ? ושאלתי היכן הוא המקור להנחת היסוד הזו; כמושכל ראשוני שאין צורך לבארו באופן מיוחד

סירא ואפילו -אמנם ראינו את ראשיתו של המהלך הזה כבר אצל בן. כמים את הזהות שבין חכמה ותורהח

התורה , היינו, ל את החכמה עם תורתם שלהם"ואולם כיצד זיהו חז; בספר דברים מצאנו שורשים לדבר

נו מוצאים גם בשאר מדרשי התנאים א. ביסוס דרשני כזה לא מצאנו במשנה ואף לא בתוספתא. פה-שבעל

דבר מה המתקרב למהלך דרשני , ובכל זאת דבר מה קרוב לכך. אך לא מוכחת, לרוב את הזהות האמורה מונחת

לעיל כבר הראיתי שלושה . המסיק את הזהות בין חכמה ותורה אנו יכולים למצוא באחדים ממדרשי התנאים

ייחודם של . חרים מן המקראאלא מספרי חכמה א, שאינם מיוסדים על פסוקים ממשלי2מדרשים כאלה

הוא בכך שהדרשן מעמיד באופן מפורש וישיר את ) הנוגע לעניין הזהות שבין חכמה ותורה(מדרשים אלה

התנא היא כי -הנחתו של הדרשן: במילים אחרות .כבנות המרה זו לזו, החכמה והתורה זו לצד זו כשוות ערך

- אם, בפרק זה אמשיך. כפי שהוא עצמו מבין אותה' ורהת'בספר משלי כוונתו היא ל' חכמה'כל מקום בו נאמר

כולם –אך הפעם , באופן דומה' תורה'ו' חכמה'המציגים , את המהלך הזה ואציג עוד מדרשים כאלה,כן

יש ייצוג בולט מן הקובץ הראשון של משלימצוטטיםפסוקים ה כי להראיתי עוד .מיוסדים על פסוקים ממשלי

פסוקי לייצוגם של בהשוואה– בפרט שבכלל עם תורהחכמההמזווגים למדרשים ו–ים בכלל תנאבמדרשי ה

האם ריבוי המדרשים בנושא ? האם יתכן איזה קשר בין שתי העובדות הללו, אשאל ועתה 3.הקבצים האחרים

ושמא ישנה ? או אולי להיפך? התורה ולימודה הוא שהביא לשימוש הנרחב בפסוקי הקובץ הראשון ממשלי

?ת בדברסיבה אחר

אשתדל לתארו ולעמוד על , ואם אכן קיים קשר כזה, זוהשאלה הר ולבר, תחילה ,יוקדש אפואפרק זה

כולם מצטטים אשר, התורהעם החכמה המזהים אתאת המדרשים , כאמור, אציג ואנתחכךאחר .טיבו

אשרלימודה ה ומדרשים נוספים שעניינם התורעוד ראה אציג ואבהמשך. פסוקים ממשלי לשם מטרה זו

מדרשים שניראהא וכן; לעץ החיים) התורה(=המדמה את החכמה , הרווחת במשלי,מטאפורהנשענים על

. ואילך98 ' עמ, למעלה 1 .74-73' עמ, )2. סעיף ד, הראשוןחלק ה מגפרק 2 .99-98' עמ, מחלק בראשון בפרק 3

178

4 ממשלי'האישה הזרה'זו של : שתי מטפורות נשיותשעניינם, משפחת מדרשים גדולה יותר המיצגים,נוספים

עבודה הזרה ל למטאפורה זו, נאים תחת ידם של הת ,ות שתים אלההופכואראה כיצד ל אשת הנעורים וזו ש

יובאו עוד בסיומו של הפרק .המסמל גם הוא את התורה, למטאפורה של מעין מים חייםוזו , ם"אמונת עכולו

.התורה, כלומר–מספר מדרשים ובהן יוצגו מטפורות נוספות בהן מיוצגת החכמה

**

מאפיינים נוספים של קובץ א ממשלי ודרכי מדרשו .א

ית מקורם בקובץ הראשון תנאאם יש קשר בין העובדה כי מרבית הציטוטים ממשלי בספרות הה, שאלתי

כי יתכן , השערתי אומרת. ובין העובדה כי מרבית המדרשים על פסוקי משלי עניינם התורה ולימודהשל הספר

.עתה אנסה לברר זאת. במאפייניו הספרותיים של הקובץגם שהקשר הזה נעוץ

החכמה והאישה – מרכזיים פסוקים רבים מן הקובץ הראשון עוסקים בשני נושאים, בואכפי שהצגתי במ

זאת ודרשו כפי שפירשו– )המזוהה עם החכמה ( אל התורה נושאים אלה מתקשרים וכפי שנראה להלן5.הזרה

ע מכך יכולים אנו אפוא לומר במידה סבירה של בטחון כי ריבוי הציטוטים מן הקובץ הראשון נוב. יםתנאה

התורה ולימודה – במיוחדחביב עליהםשהיה עם נושא , היטיב, ל"שחלקים נרחבים ממנו התחברו להם לחז

מתברר . ואולם בחינה מעמיקה יותר של הנתונים הסטטיסטיים מעלה שאין זו התשובה כולה. ומעמד החכמים

ועתה אשוב ואדגיש אותה6שכבר תיארתי אותה קודם, כי קובץ א ממשלי מצטיין בעוד תכונה חשובה אחת

יש בו : הן מצד תוכנו והן מצד הרכבו, בהשוואה לקבצים האחרים, הקובץ הראשון מתאפיין בגיוון רב: לאמור

ים רכיבהדבר המשותף לכל המ. וגם אסופות פתגמים המצטרפים לעניין אחד) פואמות(גם שירות , גם נאומים

כהללו הוא היותם מצטרפים ו ר א ת ו י ת ו ר פ ס ת ו ד י ח י תל י ס ח י ת 15-ראינו כי הקובץ מורכב מ. ו

כאשר . ואף הקצרה מכולן אורכה שישה פסוקים; פסוקים כל אחת17-שאורכן הממוצע הוא כ, יחידות תוכן

בספרות כמה פסוקים מצוטטים מן הקובץ,כלומר, בדקתי את שאר קבצי ספר משלי לפי הפרמטרים הללו

. 5' ומצאתי את הנתונים הבאים המפורטים בטבלה מס,פסוקים בכל הקובץ כולוה לעומת מספר התנאים

). מן הרב אל המועט– ביחס לסך כל הפסוקים בקובץ, סדר הבאתם לפי כמות הפסוקים המצוטטים(

:לפי קבצי הספר, בספרות התנאיםמצוטטים ה, ממשלי התפלגות הפסוקים – 5 'טבלה מס

יםזאחוב ... ל1 יחסבץוקים בקופסטיםמצוטוקים פס הקובץ

27.0% 3.7 256 69 ט- פרקים א : אקובץ

25.7% 3.9 70 2218 כד - 17פרקים כב : גקובץ

.21-20' עמ ,א מחלק ראשוןפרק ב והשווה דברים שכתבתי בעניין; אף הם לקוחים כולם מן הקובץ הראשון של משלי 4 .ראה הערה קודמת 5 .24-22' עמ, שם 6

179

יםזאחוב ... ל1 יחסבץוקים בקופסטיםמצוטוקים פס הקובץ

25.0% 4.0 12 343 - 23פרק כד : דקובץ

22.2% 4.5 9 92 - 1פרק לא : חקובץ

21.4% 4.7 14 143 - 1פרק ל : וקובץ

21.1% 4.8 19 334 - 15פרק ל : זקובץ

17.4% 5.8 138 24 כט- ים כה פרק: הקובץ

13.6% 7.4 375 1653 כב -פרקים י : בקובץ

9.1% 11.0 22 312 - 10פרק לא : טקובץ

19.2% 5.2 915 178 בספר משליכ"סה

יכשבחנתי את , והנה ת ו ר פ ס ה ם ב כ ר נמצא שוב אותו מתאם בין הרכבם זה לבין כמות , של הקבציםה

באופן (ככל שהקובץ מורכב מיחידות ספרותיות ארוכות יותר כן גדולה : אמורל, הציטוטים היחסית מתוכם

עובדה זו בולטת במיוחד כשמשווים את כמות הציטוטים בקבצים א . כמות הפסוקים המצוטטים ממנו) יחסי

ולעומתם ; כפי שתארתי, יש בהם יחידות ספרותיות ארוכות) ג, א(שני הראשונים . ב- אל מול קבצים ה ו, ג-ו

,ז, ו, ח, קבצים ד. שאין קשר ואין רצף ביניהם, הם אוספים של פתגמים ומשלים קצרים) ב, ה(ני האחרונים ש

נשמר העיקרון שהצבעתי , בסופו של דבר, אבל גם בהם, הם קצרים יחסית וטווח השגיאה בהם יכול להיות גדול

כי הקשר שמצאנו בין הציטוטים , מר אפואיכולים אנו לו. דופן- לעומתם קובץ ט הוא אכן חריג יוצא7.עליו עתה

הזיקה : האחד: קשר זה נסמך על שתים, )התורה ולימודה(הרבים מקובץ א לבין המוטיב המרכזי הנדרש מהם

ים את תנאהעדפתם של ה: השני ו;)התורה( מהם קריים של הקובץ לבין הנושא הנדרשיהמדרשית בין תכניו הע

הקיים בקובץ , כי השילוב המיוחד, נראה אפוא.ו על פני הקצרות שבהןהחטיבות הארוכות שבספר משלי בכלל

: פני קבצים אחרים ממשלי- עלהתנאיםידי -בין תכניו המרכזיים לבין מבנהו המיוחד אכן תרם להעדפתו על, א

כניגוד שבין התורה התנאיםמרכזיותן של החכמה ושל הסכנה הכרוכה באישה הזרה פורשו על ידי , מחד

ומאידך הרצפים הטקסטואליים הארוכים יחסית של מוטיבים אלה 8; העבודה הזרה וסכנותיהוביןותיה ומעל

9.בניית דרשות משוכללות ומגוונות בנושאים החביבים עליהם, כך נראה, איפשרו לדרשנים, בספר משלי

**

מבין שנים עשר פסוקיו השבעה הראשונים הם משלים . היטב את העיקרון שנחשף כאן קובץ ד למרות ממדיו הזעירים מבליט 7

ואילו חמשת פסוקיו האחרונים הם נאום קצר ) נים משפטיים או כעין משפטייםירובם עוסקים בעני(שאין קשר ביניהם , בודדיםואילו ) 1:7יחס (ובץ מצוטט אחד בלבד מבין פסוקיו הראשונים של הק. ומהווים יחידת תוכן שלימה בפני עצמה, נגד העצלות

). 1:2.5יחס (מחמשת פסוקיו האחרונים מצוטטים שנים .171-167' עמשם . המשול לתלמיד חכם'הגנב'י בפרק הקודם אודות י השווה דבר 8 גם:רותבמילים אח. זאת לא מצאתי דרשות על רצף שלם של פסוקים עוקבים-כי בכל, בשולי הדברים, אך אשוב ואזכיר 9

בזכות נושא בדרשות זה לזהשהצטרפו, פסוקים בודדים, הטקסט הארוכות של הקובץ הראשון ממשלי נפרסו לפרוסות קטנות .כפי שתארתי בפרק השני מחלק ב, משותף

180

ביסוס הזהות שבין חכמה ותורה.ב

את הדיבור על הזהות שהלכה ונבנתה לאורך הדורות הרחבתים השני והשלישי מן החלק הראשוןבפרקי

י של ספרות טענתי כי ברובד המשנא , ל"פרק שעסק בספרות החכמה בזמנם של חזב. בין החכמה לבין התורה

10.ל כבר עומדת זהות זו במלוא בשלותה והיא כדבר המובן מאליו שאינו זקוק עוד לשום ראיה ותימוכין"חז

המציגים את התורה כאקוויוולנט ,הזו באופן מפורש וישיר את הזהות ציגיםמעוד הראיתי כי המדרשים ה

שהתבססו באורח לא והצגתי שם שלושה מדרשים כאלה;יםתנאמצויים במדרשי הלו מדרשים א ,לחכמה

מדרשים עתה אוסיף ואציג עוד שלושה. איוב וקהלת, דברים–מפתיע על פסוקים מספרים חכמתיים

המדרשים שלהלן , אדייק שוב ואומר.כולם מתבססים על פסוקים ממשליו, האמורהים את הזהות ציגהמ

פסוק או פסוקים , כלומר. יהימבססים את הזהות שבין תורה לחכמה באשר הם דנים באחת בצמוד לשנ

ן ובהמשך הדי. מובאים כראיה לטענה הנאמרת בפי הדרשן על התורה, העוסקים במפורש בחכמה, ממשלי

.אך אינם דנים ישירות בחכמה, ים נוספים העוסקים בתורה ונתמכים בפסוקים ממשלינראה עוד מדרש

.סדר הבאת המדרשים הולך אחר סדר הפסוקים המצוטטים בספר משלי

.להבין אמרי בינה לדעת חכמה ומוסר: ב, על הפסוק משלי א

):דבחדש פרשה י' מס- בי ישמעאל יתרו מכילתא דר (= עקיבה' ה ר"ד, לב' ספרי דברים פס ) 1 .ב

חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל שאומות העולם , רבי שמעון בן יוחי אומר

תורה מנין, מתאוים להן ולא נתנו להם אלא על ידי יסורים ואלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא

ומוסר) ב,משלי א( חכמה לדעת ,

שם גם הסברתי עמדתי על כך שהוא . בהקשר אחר ומאספקט רחב יותר בפרק הקודםדנתי בו , מדרש זה

וכן הערתי בשולי הדברים כי סביר ; ' יסוריןםחביבי'לקבוצת מדרשים נוספים שעניינם , ככל הנראה, צורף

מובלט העניין, בהקשרו הצר יותר, כאן11.י שאל ממנו"דר' ב וכי המכיל"סד- להניח שמוצאו של המדרש מן ה

מבקש ה ,י" רשב12.לעם ישראל מאלוהיוכמתנה שנתנה , הזהות שבין החכמה והתורה– אנו עוסקים עתה וב

הטרמין המדרשי . אגב כך זיקה מדרשית בינה לבין החכמהיוצר, תנה ביסוריםילהוכיח טענתו כי התורה נ

–? התורה נקנית ביסוריםנדע כי ) 'מניין'(כיצד 13. שהוא טרמין שכיח למדי'?מניין'המשמש כאן הוא מילת

החכמה באה : כרוצה לומר; 'יסורין' :זר בדרך מדרשיתוממנה גו, שבפסוק'מוסר'י מכוון מדרשו למילת "רשב

.72-70' עמ )2. סעיף ד, שם 10 . שם20' והערה מס161' עמ,)9 .סעיף א, פרק שלישי, חלק ב 11לאחר מכן הונחלה ; תחילה נתנה תורה ליוצאי מצרים: ל" לשיטתם של חז'היסטורי'תנות הולך אחר הרצף ה נראה כי סדר המ 12

.לעתיד לבוא יזכו לחיי עולם הבא; הארץ לצאצאיהם . הקרויות של המונח הזה104לבב מציינת - בר'א. 111' עמ,י" מכילתא דרשב,לבב-אליאס בר 13

181

כי עובדה ה ראויה לציון בעיני14.נקנית ביסורים) שהיא אקוויוולנט לחכמה(אף התורה : ומכאן נגזר. ביסורים

בו השלם הרצף המדרשי ,כפי שהראיתי בפרק הקודם, אמנם.אנו עומדים כאן בפסוקו הראשון של ספר משלי

אך 15.)' יסוריןםחביבי'המצטרפים כולם סביב הנושא ( נדרשים בו גם פסוקים רבים אחרים, שלנומצוי הקטע

עם יחד ונערךורק בשלב מאוחר יותר נאסף, עצמופני בי" של רשב זהואם נניח כי ביום מן הימים עמד מדרש

הרי כשהוא לעצמו כביכול מכריז , אם נניח זאת,' יסוריןםחביבי' שעניינה, חבורה אחתל ,אחרים כמותו

.הוא בבחינת דברי תורהש ,ל ספר משלי כולוע ,המדרש

*

:כא- כ, על הפסוק משלי א

:אמריה תאמר ערים בעירתקרא בפתחי ש , בראש המיות: תתן קולה, ברחבות; בחוץ תרנה, חכמות

פז 'ספרי דברים פיס )2 .ב

יכול כשם שאין מעידים זה .לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידים זה לזה ) טז, כד'דב( מכלל שנאמר

, בן אמך. זה אחיך מאביך, אחיך. כי יסיתך אחיך בן אמך, תלמוד לומר–? לזה כך אין מסיתים זה את זה

או . זו נשואה, חיקך. זו ארוסה, או אשת! בתך מכל מקום–? או בתך! בנך מכל מקום–? או בנך, אמךזה בן

,משלי ז( מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר וכן הוא אומר, בסתר. זה אביך, אשר כנפשך. רזה הג , רעך

משלי ( וכן הוא אומר,סיאבנשף בערב יום באישון לילה ואפילה אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרה )ט

תרנה)כא- כ,א בחוץ חכמות תקרא ;'וגו הומיות .' וגובראש

החכם דורש את פרטי . הדורש את חוקי המסית והמדיח מספר דברים כד16'מעין הלכתי'לפנינו מדרש

תלמוד?כך אין מסיתים זה את זה יכול כשם שאין מעידים זה לזה: ריםדב' ההלכה כולם מן הפסוק שבס

גם אותה דורש – 'בסתר' –וכן גם באשר לתיבה הנדרשת מפסוקי משלי . ' וגו כי יסיתך אחיך בן אמך:לומר

אין הוא מסתפק אך ; מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, בסתר: דבריםתחילה החכם מן הפסוק ב

למצוא את תנאנראה כאילו מבקש ה. נוספיםהוא מבקש לעצמו ראיה מפסוקיםכמקובל ו, בקביעה זו לבד

והוא מוצא אותו להלכה הנידונה) אחיזה בנרטיב המקראי, ספרותי'sitz im leben'מעין ('רקע הנרטיבי'ה

זהו ללא ספק הפשט ש( ההדחה לדבר עבירה גםשיש בו מן, 'בסתר' המדבר על דיבור ,ט, בפסוק ממשלי ז

שיבליט , מיד את ניגודו של הדברחפשמהוא , ולאחר שמצא את מבוקשו) נדרשהוההקשר הנכון של הפסוק

על רקע תקופת חייו אך הם מסתברים למדי; ו להיווצר בתקופות שונות בחיי העם היהודימדרש כזה ומסקנה כזו יכולים הי 14

.כוכבא ומוראותיו ותקופת השמד שבאה לאחר מכן- מרד ברבימי צעירותו התחוללוש, י"של רשבסעיף , בייחוד שםו; ואילך154' עמ , מחלק בשלישיפרק , לעיל, של התנאים'שיטת הנושאים'י אודות הלימוד פי י ראה דבר 15 .162-161' בעמ) 9.א

.מחלק בהשני ון בפרק בהרחבה בדיעמדתי) 'תומכי הלכה'או ('מעין הלכתיים'מדרשים ו, 'מדרשי הלכה' על 16

182

חכמות : כא-כ, אואף מוצא אותו בפסוק אחר ממשלי ,מחפש .עוד יותר את העיקרון אותו הוא מבקש להוכיח

, ברובד המקראי שלהם מתארים את החכמה, פסוקים אלהשני . 'ו וג בראש הומיות תקרא;' וגובחוץ תרנה

מה חכמה : על התורה לאמוריםסבומהם , ברובד הפרשני, הדרשןביד. המכריזה על עצמה בראש חוצות

הרי . אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא: אף התורה כן, מכריזה על עצמה בראש חוצות ובפרהסיה

מובאים כראיה ממשלי הפסוקים על החכמהשהרי, בין חכמה לבין תורההקיימת על זהות למדת מכאן

בין ,אותו כבר פגשנו בפרק הקודם, בר מבצבץ כאן הניגוד המטאפוריוכבדרך אגב כ. לתיאורה של התורה

ל את "המגלמת בפרשנותם של חז, )היא הגורם המפתה במשלי ז(לבין האישה הזרה ; היא התורה–החכמה

.העבודה הזרה

אישה = עבודה זרה בסתר : המבנה הניגודי הכפול:עוד יכולים אנו להתרשם מן המבנה המיוחד של המדרש

.החכמה המכריזה על עצמה בראש חוצות= התורה הנאמרת בפרהסיה : לאלהמקביל וכניגוד ; רה מפתה בסתרז

למשליו כך-להניגודיות האופיינית כ) 'הולכת אחר' לומר ואולי אף יש( הדרשן תואמת היטב יניגודיות זו שבדבר

.י מבנה של תקבולת ניגודיתהם בעל) יחוד אלה העוסקים בחכמה ובכסילותיב(של ספר משלי שרוב משליו

*

בהשוואה 'חד'הוא פחות , האחרון בסדרת המדרשים המזהים את התורה עם החכמה, המדרש הבא

- מתבצע כאן באמצעות מושג'תורה'ו) 'דברי חכמים' או ('חכמה' ים המושג שהקישור וזיהוילקודמיו משום

עץ חיים היא : יח, גמשלי הוא , הזהות ביניהםהמקשר בין השנים ומעיד על הפסוק . 'עץ החיים'הוא , מתווך

נזכרת ה, )17 התבונהזוגתה- ובת( אשר מדובר בה היא החכמה 'היא'ה ,ואכן .למחזיקים בה ותמכיה מאשר

במדרש זה 'יםעץ החי'תפקידו של . תבונה ואדם יפיקחכמהאשרי אדם מצא : יג' בפס, במפרש מעט קודם לכן

זיהוי החכמה עם התורה כבר מובלע , ייבפתח דברתי ציינ וכפי שכבר ;ראיה לפסוק אחרלשמש ,אפוא הוא

18:כאן כדבר המובן מאליו

19: יא'תוספתא סוטה פרק ז הל )3 .ב

מה דורבן זה מכוין את ,)יא, קהלת יב (דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים 20,ועוד אחרת דרש

יא' להביא חיים בעולם אף דברי תורה אינן אלא חיין לעולם שנהפרה ה ים י ח ץ .'וגו ע

.46-42' עמ ,חלק הראשון מן הפרק בראה , בהקשרו במחקר זה, 'חכם ונבון', על הצירוף 17 . והערותיי שם177' לעיל עמ 18 .) סעיף ג,74 'עמ, חלק ראשוןראה בפרק ג מ (מא, ב"סד-ב, ציטוט ממשליהללא , למדרש זה לא זהה מקבילה 19לעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד ' יוחנן בן ברוקה ור' מעשה בר): שם, שם(ראשיתו של מדרש זה בהלכה ט . אלעזר בן עזריה' ר20

' יה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמיהושע מה חידוש ה' להם ר' בפקיעין אמ' יהוש' והקבילו פני ר .' וגולעזר בן עזריה היתה' להם אי אפשר שלא יהא חידוש בבית המדרש שבת של מי היתה אמרו לו של ר

183

שוב יוצר . על התורה,)מלמד הבקר(דרבן המשולים ל, )'חכמה'הם דברי ה (דברי החכמיםמדרש זה מקיש מ

קומות כשם שהדרבן מכוון את הפרה אל מ. אדם–פרה ; תורה–דרבן /חכמה: הדרשן משוואה כפולהכאן

או (אבל הדימוי . כך התורה מכוונת את האדם אל מקורות חיותו שלו, המרעה ומביאה למקור חיותה

מלמד הבקר מכוון את . הזה אינו נעצר בשדות המרעה אלא חודר אל רובד משמעות עמוק עוד יותר) המשוואה

ה לבני האדם ימקור מחיאלא מה שהיא משמשת , כלומר לא רק חייה שלה עצמה, 'להביא חיים בעולם'הפרה

אלא , אינה מכוונת את האדם לתכלית קיומית ראשונית בלבד, כך התורה. בעבודתה בשדה, בבשרה, בחלבה–

פרי צדיק עץ : שנאמר, של יצירה ושל רוחניות, של נתינה, אל חיים של משמעות–גם אל מה שמעבר לה

)ל, משלי יא( חיים . לסביבתו) מקור חיים(=הם עץ חיים ) תוצאות מעשיו( פירותיו ,החי לפי התורה, הצדיק– 21

*

דית את הזהות שבין יבדרך מדרשית ישירה ומי, כאמור, שלושת המדרשים בהם עסקנו עתה מבססים

. י עוד אשוב ואדרש לעובדה זויבהמשך דבר; ב"סד- נשים נא לב כי שנים מתוכם מקורם ב. החכמה והתורה

המשוואה . אף נובעים ממנה, וכמסתבר, הם בעלי קרבה רעיונית אל הזהות הזוהמדרשים הבאים להלן גם

נתונה כבר כדבר המובן , כאמור, אלא היא, כבר איננה עומדת במרכזם, תורה= חכמה –אותה הכרנו קודם

המזוהה , 'עץ החיים' המטאפורה של –מעמידים המדרשים הללו במרכזם שתי מטאפורות , תחת זאת. מאליו

. המזוהה עם העבודה הזרה'האישה הזרה'והמטאפורה של ; כמהעם הח

**

מדרשי עץ החיים. ג

מוכר היטב מסיפור 'עץ החיים'הביטוי והמושג . 'עץ החיים' בדימוי שלהמדרש האחרון בו עסקנו משתמש

להעניק חיי המסופר שם סגולתופי- לוע; 'עץ הדעת טוב ורע'זוגו ומשלימו של -שם הוא בן) ג- ב' בר(הבריאה

זיקתו 23. במקרא רק עוד ארבע פעמים וכולן בספר משלי'חיים/עץ ה'מופיע הביטוי , לבד מסיפור זה22.נצח

היותו בן זוג לעץ הדעת ואיזכורו המיוחד : כן משתי העובדות הללו כאחת-של עץ החיים אל החכמה עולה אם

הרי בספר משלי , בו מסוגל להעניק חיי נצחשוהעץ העדן הקשרו מיתולוגי - ואולם בעוד סיפור גן. בספר משלי

משלי (פסוקנו זה . דוקא חיי נצח- ביטוי לדבר המעניק חיים בכלל ולאו– כמטאפורה בלבד 'עץ החיים'משמש

בארבעה מדרשים שונים שאחד מהם ראינו זה , יתתנאבספרות ה, נדרש) ' וכועץ חיים היא למחזיקים: יח, ג

כפי שראינו וכפי , כולם עוסקים בהיבטים שונים של התורה ולימודה וכולם. אציג מיד להלןעתה ויתרם

.אוחזים במשמעות המטאפורית הרווחת בספר משלי, עודשנראה

*

. תוספת זו אינה מצויה במקור21 ).כב, ג' בר( פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם 22 .ד, טו; יב, יג; ל, יא; יח, גמשלי 23

184

24:יה אשר אנכ"ספרי דברים פיסקא מח ד )1 .ג

.ר תשמרון כי אם שמו)שם, שם( למה נאמר לפי שנאמר,)כב, יא' דב (אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה

, תלמוד לומר לעשותה תשובתה לעשותה?שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה

למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה

ישיבה שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאיקרא חכם בשביל שאשב ב, )שם, שם( לאהבה.הימנו

וכן הוא , למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבוא, תלמוד לומר לאהבה?בשביל שאאריך ימים לעולם הבא

ץ ,)יח', משלי ג (אומר יא ע ה ים י יםח יק ז ח מ ה ל כי חיים הם למוצאיהם ,)משלי ד כב( ואומר 'וגו ב

משלי ג ( ;בעולם הבא תפארת תמגנךעטרת )שם, שם( ,בעולם הזה תתן לראשך לוית חן ,)משלי ד ט( ואומר

.בעולם הזה בשמאלה עושר וכבוד )שם, שם( ,לעולם הבא אורך ימים בימינה )טז

כי אם שמר תשמרון את כל המצוה :כב, יאה בא לברר כמה סוגיות העולות מן הפסוק בדברים זמדרש

למרות, כאןאף . אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו'התה לאהבה את הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעש

הנה – אלוהים לישראל ציווהמצוות שהלשמור ולעשות את , הציווי ללמוד– ברור ומפורש הפסוקנושאש

לפי תפיסתם – 'תורה'אבל לדרשן אין שום ספק שאכן מדובר כאן ב. כלל לא נזכר בו'תורה'בכל זאת המושג

השומע אני כיון ששומר אדם דברי : שהרי כך עולה בבירור מדבריו–ל את המושג הזה "של חז ר ו '; וכות

ה למד אדם ר ו . לעשותה... כי אם שמור תשמרון: יה הן בכלל הציווי עצמוישמירה ועש. ' וכוהרי בידו מצוהת

לאחר מכן עולות עוד כמה שאלות . ש ללמוד תחילה בכדי לשמור ולעשות י:מצוות הלימוד מתבררת במשתמע

האם יכול אדם להסתפק בכך : הנפרש לפנינו כעין דיון לימודי של שאלות ותשובות, המפורטות במדרש

:התשובהו? יעשהכיוון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא :שיקיים רק חלק מן הציוויים האמורים

עד שלא יעשנה בפועל , ימוד לבדו ואף לא בלימוד ושמירה לבדן יכול להסתפק לא בלן אדם אי–! לעשותה

!אין למעלה ממנוהמדרש אומר עליו –? למד ושמר ועשהועם . ממש

האם יכול אדם לעשות כל : והוא מפרש? למה נאמרהלאהבה המילה: עודשואל המדרש. אבל בכך לא סגי

או לשם אריכות ימים , או לשבת בישיבה, 'חכם'בכדי לזכות בתואר : היינו, אלה לשם מטרה שאינה לשמה

וכל , בכל זאת עליו ללמוד תורה, גם אם לא יזכה בכל אלה– 'לאהבה'לשם כך נאמר : ועונה? בעולם הבא

המשמשים – כולם ממשלי –מנקודה זו מתחיל שרשור פסוקים !שאר הכיבודים סופם להגיע מתי שהוא

25.הבטחה זו שסוף הכבוד לבוא-ראיות להנחה

*

כב' ב פרק יא פס"מתנד: מקבילה 24, שכן גילגול הפסוקים מגלגל גם קו רעיוני מסויים, )בו עסקתי בהרחבה בפרק הקודם ('גיבוב'ואין ברצף בפסוקים הזה משום 25

.כאמור לעיל

185

26:ה ויצעק אל"דויסע פרשה א ד' מס-מכילתא דרבי ישמעאל בשלח )2 .ג

יהושע אומר זה ' ר. 'וגו )כה, טו' שמ( עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט' ויורהו ה

יהושע בן קרחה ' ר, אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית שאין לך עץ מר יותר מעץ זית' ר, עץ של ערבה

' ויראהו ה, עץ' שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' ר. ומר זה עץ הרדופניא

זה עץ ' נתן אומ' ר, ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך ) ד,משלי ד (עץ אינו אומר אלא ויורהו כענין שנאמר

ברי תורה שנמשלו לעץ דורשי רשומות אמרו הראהו ד28 , ויש אומרים עקר תאנה ועקר רמון 27קתרוס

.' עץ חיים היא למחזיקים בה וגו ) יח,משלי ג (שנאמר

עץ 'שהיא ,לבין התורה, 'עץ' בין ה29הרמנויטית- את הזיקה הדרשנית, באופן מובהק ביותרבססמ דרש זהמ

לב כי נשים, ראשית. הוא מעמיד בפנינו מספר בעיות מבניות ולשוניות המצריכות בירור מוקדם, ברם .'חיים

את חלקה הקטן ונראה , תופס מבחינת היקפו הטקסטואלי,שהוא הרלוונטי מבחינתנו, אותו חלק בדרשה

השליך משה אל מי המעין שדרשה עוסק בזהות העץ העיקר, לכאורה. בלבד משניממבט ראשון כאילו הוא

שלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק עץ וי 'ה ויורהו 'הויצעק אל :כה, שמות טולפי הפסוק , המרים

. לזהות בהם את העץ בו נעשה נס המתקת המיםחכמים שונים מציעים מיני עצים שונים .ומשפט ושם נסהו

בעוד הללו עוסקים בשאלה . מהצעותיהם של החכמים האחריםתי שונה מהותי" של רשב'הצעתו' אבל

לכך עוד נשים לב?' 'ויורהו'מהו 'אלא , 'מהו העץ'לא : רעיוניתלשונית וי בשאלה "עוסק רשב, ניתבוטאה

שב ועוסק בשאלה , נתן' ר, שכן החכם הנזכר אחריו, י קוטעת את רצף דברי החכמים"שדרשתו של רשב

י "ר שמו של רשבלא נזכ, י"דרשב' להוסיף כי במקבילה מן המכילאפשרכך -על(. הבוטאנית בה עסקו קודמיו

י" שהיא קרובה במהותה לדרשתו של רשב'דורשי הרשמות' חותמת את השרשרת הזו דרשתם של 30.)כלל

שהיו לכתחילה נפרדים ) שתי דרשות(לפנינו הינו הרכבה של שני נוסחים שהנוסח יתכן אפוא כי . )להלן(

דורשי 'צמוד לדרשתם של י תבוא ב"ראוי היה שדרשתו של רשב, ומכל מקום. שונים זה מזה במהותםו

31 .ולא כאובייקט בוטאני כמטאפורה'עץ'חסות אל הישהן דומות במהותן ההרמנויטית ושתיהן מתי, 'הרשמות

.כה' טו פס"י פ"דרשב' מכיל: מקבילה 26 .בערכו, ספר מילים, יאסטרוב: ראה). cedar(ארז ): והוא עיקר, קדרוס: י"דרשב' ובמקבילה במכיל(וס קתר 27 והיה צריך היאויתכן ששגיאת מעתיק . ויש אומרין אף עיקרי תאנה ועיקרי רמון: נוסח הואה י"דרשב' מן המכיל במקבילה 28

.יח, השווה גם תנחומא בשלח. ' וגו'ואיקרי רמון, תאנה) נקרא(=ויש אומרים אף איקרי 'להיות , מטיף–ומדרש הומילטי ; מסביר, מדרש מבאר–להבדיל ממדרש אקסגטי ; )פרשני(מדרש אינטרפרטיבי , מדרש הרמנויטי29

.מוסרני ).155' עמ, רבין-הורוויץ' ראה מהד. (י במקום זה"י נזכר שמו של רשב"דר' י של המכיל"בכל כת, ואולם 30, בויארין(בויארין הקדיש מאמר למדני ומפורט לבירור משמעותו של הכינוי . במקצתחמקמק הינו מושג 'ורשי רשומותד' 31

בעוד ). האלגוריסטים הקדומים(שקטעים נרחבים ממנו מוקדשים לדחיית שיטתו של לאוטרבך בעניין זה , )דורשי רשומותקובע בויארין כי דורשי , פרשנית עיקרה ורובה פרשנות אלגוריתרשמות היו פרשנים ששיטתם ההשלאוטרבך סבור כי דורשי

אכן קטונתי מלפסוק בין שני . שדרשו מקראות סתומים במקרא, )ומים מהםדואולי אף ק, תנאים לפי זמנם(הרשומות היו חכמים מתקרבות זו לזו במידה םאך סבורני כי לא אטעה אם אומר כי לפחות במדרש שלפנינו שיטותיהם של שני המלומדי, גדולים אלה

186

,מעט מרושלתהנראית כבצורה ,נראה שבשלב כל שהוא של עריכת המכילתא צורפו שתי הדרשות הללו

: הרי הוא אומר,י"ולעצם דבריו של רשב). 'בוטאנית'-אקסגטיתה(לדרשה האחרת

עץ אינו אומר אלא ויורהו כענין שנאמר' ויראהו ה, עץ' דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה

לבך ) ד,משלי ד( דברי יתמוך לי ויאמר ויורני .

הא למדת כי האלוהים לא הראה בעלמא . 'אלא ויורהו, אינו אומר–עץ ' ויראהו ה': י מדייק מן הכתוב"רשב

, ומכאן שאין מדובר כאן בעץ כפשוטו; 'עץ'ם הנקרא ימה מסוי-דברלימד את משה , ) הוראהמלשון (הורהאלא

, המתקת המים סיפור נסלאחר, שם. הפסוק הבא מספר שמות לוודאי צופה גם א מדרש זה .אלא במטאפורה

:וכן, כי האלוהים שם חוק ומשפט לפני בני ישראל ושם אף ניסה אותם לראשונה נאמר עוד

אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל 'המר אם שמוע תשמע לקול ויא

. )כו, טו' שמ( רפאך ' ההמחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני

ונראה , ם האלוהים לפני ישראלאל עניין החוק והמשפט ששהיטב נקשר , י"דורש רשבעניין ההוראה אותו

אבל 32.היא התורה, פטשהיא הוראת החוק והמ, י" ההוראה אותה דורש רשב:במילים אחרות. אף נובע ממנוש

לנו אך חסרה33'ויורהו' למילת ראיהשכן הוא מביא , דרשנית הדרך עד סופה שלמגיעאינו י "מדרשו של רשב

–י כבר מונחת "ביסוד מדרשו של רשב: במילים אחרות.'תורה' כדי לפרשה במשמעות 'עץ' למילת ראיהעדיין

עץ 'בדמות , )הזהה בעיניו עם התורה(המציירת את החכמה , יח, המטאפורה מספר משלי ג–כהנחה מוקדמת

אשר משלימה 'רשומותהי דורש'של דרשתםנאמר מפורשות ב, י"ומה שמובלע בדרשתו של רשב. 'החיים

הראהו דברי תורה : ממשלי והפסוק שלנומרה מספר שמות-יסיפור מ את החיבור השלם בין ומביעה במפורש

המדרש הזה מבאר גם את הכתובים הבאים בספר שמות : ותן דעתך. ' וגועץ חיים היא, שנמשלו לעץ שנאמר

י איזה חוק ומשפט נתן משה לישראל:תהאמור מע –' וגושם שם לו חק ומשפט: לאמור נ פ ל –? מתן תורה

מים שהיו קודם לכן מרים ;שהושלך אל המים שמהם שתו בני ישראל, 'עץ החיים', 'עץ'הרי זה ה, הווה אומר

.'מים חיים'ועתה הם

מגלים .)ה. ב–הציטוטים ממשלי שבמדרשנו ( סביר מאד בעיני שהם: בויארין כךכותב לקראת סוף מאמרו הנזכר

ידי השוואתה לשימושים -שבה נפתרו הבעיות הספרותיות הבולטות של פרשת מרה על, לנו מסורת

הייתי משנה רק מילה אחת במשפט קולע זה , אם יורשה לי. )35' עמ, שם( המטפוריים על התורה שבמשלי

, הנה בסוף מאמרו מייחד בויארין דיון למדרש בו עסקינן ואף הוא מודה כי פרשנותם של דורשי הרשמות לפסוק שמות טו. רבה ).35' עמ, שם, בויארין (עושה שימוש במטאפורה הלקוחה מספר משלי, )'ויורהו עץ' (כה ).34' עמ, שם (פסוק של ברכות וקללות הבאות בסוף ברית כלשהיכו הינו , טו' שממציין נכונה כי הפסוק) הערה קודמת( בויארין 32 אל תורתי,כי לקח טוב נתתי לכם: תורת האב – 'תורה' אף היא נשענת על ,ויורני ויאמר לי: ד, הראיה ממשלי ד: תן דעתך 33

).ב, שם, שם (תעזבו

187

וזיהויה של זו עם , כמהסוף בח-כי ספר משלי עוסק סוף, בל נשכח. 'החכמה' הייתי אומר 'התורה'ובמקום

.התורה הוא פרי הגותם של התנאים

*

:ה דבר אחר"ספרי דברים פיסקא מז ד )3 .ג

וכן הוא ;שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, )כא, יא' דב (ץדבר אחר כימי השמים על האר

שמים וארץ שלא נבראו והלא דברים קל וחומר ומה' כי כאשר השמים החדשים וגו )ישעיה סו כב(אומר

אלא לכבודם של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא

ואין עץ אלא תורה ,) כב, סה'ישע( כי כימי העץ ימי עמי ,רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר, העולם

ב ,) יח,משלי ג (שנאמר ים יק ז ח מ ל יא ה ים י ח ץ ע והלא דברים קל וחומר ומה התורה שלא ה

נבראת אלא לכבודם של ישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם

.נברא העולם

'הלמען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע : כא, דברים יאהמדרש שלפנינו מיוסד על הפסוק ב

בא המדרש ללמוד מן הפסוק הזה על חייהם ועתידם של :לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ

הארץ ו ומניין שהשמים 35!כך יהיו הצדיקים קיימים לעולמים, מה השמים והארץ קיימים לעולמים34:הצדיקים

'ההחדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם כי כאשר השמים : מן הפסוק–? קיימים לעולמים

חיים וקיימים לעד והוא למד ) עם ישראל(והרי ברי לו לדרשן שישראל . ) כב,ישעיה סו( כן יעמד זרעכם ושמכם

שיהיו (קל וחומר הצדיקים , דוע מה השמים והארץ שנבראו לכבוד ישראל קיימים לעולם : מכאן קל וחומר

מה התורה : י מן התורה"אותה מסקנה עצמה מסיק רשב. שהרי לכבודם נברא העולם כולו) קיימים לעולם ועד

ד וע קל וחומר הצדיקים יהיו קיימים לעולם , אינה נבראת אלא לכבודם של ישראל והיא קיימת לעולם ועד

על הפסוק מישעיהו : משלו על שני פסוקים- משעין את מדרשוי"רשב .שהרי לכבודם ועבורם נברא העולם כולו

הנביא המשיל את ישראל . 'למחזיקים בה) התורה(כי עץ חיים היא 'ועל הפסוק ממשלי ; 'כי ימי העץ כימי עמי'

ארציתה הורפאמטה תמשל זה של הנביא ישעיהו מצוי ברמ. בעץ ולמד מאורך חיי העץ על אורך חיי העם

י והמטאפורה " רשב שללוש מ . לו חיים ארוכים ובהקבלה לכך יהיו לישראל חיים ארוכיםהעץ יש: פשוטהה

מרמתו הפשוטה למעלה, משלו של הנביאאת ) או להגביה(להעמיק כביכול מבקש , משתמש הוא בהממשלי

הרעיון י במשלו מבקש להגיע אל הביטוי ואל"רשבואילו , שום עץ אינו חי לנצח, בסופו של דבר, שהרי.הזו

. ראה שם– זהו הנושא המרכזי של פיסקה מז כולה 34או שמא כוונתם , שאלה בלתי מיותרת היא אם כוונת הדברים לקיומו האישי של כל אחד ואחד מן הצדיקים אשר יחיה לעד 35

אין כאן . 'עולםיסוד 'ו הצדיקים שהם "או אולי לפנינו איזה ניצן מוקדם לרעיון המאוחר אודות ל, שהצדיקים יתקיימו לעולם הבא, י" שבמרכזו ניתוח דמותו של רשב, השישי שלהלןבפרק של שאלה זו מסוייםטאשוב ואדון בהיבאך ; מקום להרחיב בזה

.שהמדרש דנן מיוחס לו

188

עץ חיים 'י את הפסוק ממשלי "לשם כך מביא רשב. מימד המטאפיזיב כבר מצויה, 'דיימים לעולם ועחיים וק'

.המרמז לעץ החיים המיתולוגי מספר בראשית, 'היא למחזיקים בה

*

משתמשים –י "שנים של רשבו, ב"סד- מן השנים מהם – שראינו 'עץ החיים'שלושת מדרשי : נסכם אפוא

אך כפי ; משמשת בספר משלי כמשל לחכמה, נזכור, מטאפורה זו. כמשל לתורה'עץ החיים'רה של במטאפו

מוצנעת היא בין . כדבר המובן מאליו, במדרשים אלה, הזהות שבין החכמה והתורה כבר נתונה, שאמרתי

–נוספים והיא משמשת עתה יסוד כדי לבנות עליו מטאפורות ומשלים , 'עץ החיים'של ) או ענפיו(שורשיו

, ועץ המעניק חיי נצח;למים חייםוהופכם מים מרים הממתיקעץ ; אורך חיים לתלמיד החכם העוסק בתורה

.כבראשיתו של העולם אשר ברא אלוהים לעשות

**

: ואשת הנעוריםהאישה הזרהמדרשי .ד

רווחים שני )ח בכלל"ושל סה (עמדתי על כך שבעולם המושגים של ספר משלי, חלק ראשוןבפרק א מ

ודמות אשת ; 'כסילות' וניגודה הגברת 'חכמות'דמות נשית המכונה : ם דמויות נשי של– שני ניגודים – םצמדי

, בין השאר, הערתי שם.המפתה והמדיחה לדבר עבירה, 'האישה הזרה'וניגודה ; אשת החיל, הנאמנה, הנעורים

'כסילות'ובין ; מחד ואשת הנעורים'חכמות' בין, שלא כהלכה, נטו לזהות שוניםעל כך שחוקרים ופרשנים

המקראי,ב או לזהותאין זה נכון לער , כפי שהוסבר, ואולם36. מאידךוהאישה הזרה הטקסט במישור את ,

ואולם. 'חכמות'כפי שאין זה נכון לזהות את אשת החיל עם ; 'כסילות'מוטיב הגברת עם 'האישה הזרה'מוטיב

, כשהם נדרשים כמשל לעבודה הזרה, ממשלי'האישה הזרה'לרוב את פסוקי אים אנו מוצאים נבמדרשי הת

פסוקי אשת נדרשים, 'אישה הזרה' וכניגוד ל, לכךבמקביל. כהיפוכה של התורה המשולה לחכמה, היינו

לא , זאתככל שעלה בידי לברר, מאידך. כפי שנראה מיד, אף כי במודולציה מסוימת37,הנעורים על התורה

. בכל דרך שהיא בספרות התנאים נדרשים38'כסילות'וקי הגברת פסאת מצאתי

דוגמה אחת אביא מתוכן 40. נדרשים שישה פסוקים בחמש דרשות שונות39'האישה הזרה'מבין פסוקי

:בא אחד התיאורים האפיניים של האישה הזרה, ו-א, במשלי פרק ה .אופיינית

.י שםי והערות21-20' עמ, חלק ראשוןא מפרק ראה 36 את המשוואות חפשנראה שמצב עניינים זה גרם לפרשנים ולחוקרים ל, )הערה קודמתראה (הנזכרפרק וכפי שהערתי ב 37 . המקראיטקסטלו גם בהל) הזהויות(

.יח-יג, משלי ט 38 .44הערה , 20' עמ, פרק א חלק הראשון ב הפסוקים פירוט ראה 39

189

כי נפת תטפנה שפתי זרה :לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו :ט אזנך בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי ה

ארח :רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו :ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות :וחלק משמן חכה

: תפלס נעו מעגלתיה לא תדעחיים פן

:תאור מאיים זה מסתיים במתן עצה להתרחק מאשה זו ושורת אזהרות על הסכנות הצפויות ממנה

:בהקשר לפסוק זה מסופר הסיפור הבא. )ח' פס, שם( .הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה

:כד' לין פרק ב הלתוספתא חו )1 .ד

היה מצטער שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו לנחמו [...]אליעזר שנתפס על דברי מינות ' מעשה בר

אומר לפניך דבר שמא אין אתה מיצר אמר לו אמור אמר לו שמה ' עקיבא ואמר לו ר' ולא קבל נכנס ר

פעם אחת הייתי מהלך אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך אמר השמים הזכרתני

באיסתרטיא של ציפורי מצאתי יעקוב איש כפר סכנין ואמר דבר של מינות משום ישוע בן פנטירי

תקרב )ח, המשלי ( והנאני ונתפסתי על דברי מינות שעברתי על דברי תורה ואל דרכך מעליה הרחק

ביתה פתח הפילה)כו, משלי ז( אל חללים רבים כי מר לעולם יהא אדם אליעזר או' שהיה ר' וגו

.בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור

- הלשונישם עמדתי בעיקר על הצד ;'דבר תורה'בדיון אחר במעשה זה עסקתי במשמעות הציטוט ממשלי כ

' ר: 'האישה הזרה' עתה נבחן אותו מן הזווית של מטאפורת 41.'דבר תורה'המציג את פסוקי משלי כ, הנורמטיבי

אליעזר ראה ' מן הלשון הזה ומן הסיפור כולו משתמע כי ר.'תורהשעברתי על דבר ' :אליעזר מעיד על עצמו

המכונה כאן , בעבודה זרה) מה הקרוב לעיסוק-או לפחות דבר(עצמו כמי שעבר עבירה חמורה של עיסוק

', וגו'הרחק מעליה' – שנושאם הוא האישה הזרהשני פסוקים עליה ו מיד שיאמר'זוכה' )המינות ( וזו.'מינות'

בעוד שבמישור הטקסטואלי :עולה מכאן ברורהה פוריתאמט- המשמעות ההרמנויטית.' וגו'כי רבים חללים'

האישה ' הרי בהקשרו של סיפור זה משמשת 42,ארתייכפי שב, המקראי מכוונים פסוקים אלה אל אישה ממש

שמתוך שהם , עילאיים מפתה את האיש בדברי חלקות לתענוגות)האישה הזרה (מה זו: כמטאפורה'רההז

צחותב, בחריפותה, בשנינותה–אליעזר ' גורמת הנאה לר)העבודה הזרה (הנה זו, אסורים הרי שסופם מר

. אסורה ולכן סופרה מרהיאו, 'דבר של מינות' אך בכל זאת היא נשארת –ה להלשון ש

*

אשת : זוהי דרשה בעלת מגמה הפוכה(ד , שמה"ב פ"סד-נדרשים ב, כט- כז, משלי ו; כד"ב ה"פ' חול' תוס-נדרש ב, ח, משלי ה 40

, משלי ז; ) עמה'נואף'וכביכול מ הרוצה לנכס לעצמו את התורה "הוא עכוהאיש הנואף , האיש היא התורה ואישה הוא עם ישראל .ב"ה, א"סוטה פ' תוס-יז נדרש ב, ט משלי;)שני מדרשים שונים(ב , שו"ב פ"סד-וב, כד"ב ה"פ' חול' תוס-בכו נדרש

.142-140' עמ, פרק שנישני ראה חלק 41 . שםראש סעיף ד בעמוד הקודם והערותיי, י למעלהי בדבר 42

190

, בהמשך לתיאורים הללוו, 'שה הזרהיהא' של מוטיבכשם שראינו את שלילת העבודה הזרה נשענת על ה

רים באמצעות מטאפורה ובהמשכו של פרק ה ממשלי מתוארת אשת הנע: אנו מוצאים גם את היפוכו של דבר

:כבאר המפיקה מים חיים, אופיינית ורווחת

יהיו לך לבדך ואין : מים יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי :שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך

.)יח-טו, ה. ( יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך :לזרים אתך

: מהםמקבץ אחדלהלן ; ב"סד-שרובם מצויים ב, זכו לכמה וכמה מדרשים, )' וגו'שתה מים'(טז - פסוקים טו

:)כב' מדרש תנאים לדברים פרק יא פס= (כי ) כב(ה "ספרי דברים פיסקא מח ד )2 .ד

רבי יהודה אומר תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא

מים ,)טו, משלי ה (רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר. צרכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי שתה

היתה ,) יד,משלי לא( וכן הוא אומר,ש בכל מקוםפר בעיר ואחר כך המך ה ממי שע נ ש ' וגו מבורך

סוחר מבורך,)טו, משלי ה (רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר 43.כאניות מים שתה שתה ,

, שם (רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר. מימיו שבראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עם דברי מינים

מבורך,)שם מים שתה להוציא טיפת מים מאליו לא היה אלא מה שבתוכו באר מתחלתו אין יכול,

בארך,כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד מתוך ונזלים דומה , )שם, שם (

,משלי ה('לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמדים הימינו וכן הוא אומר

מעינותיך ,)טז יפוצו למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם נמשלו דברי תורה,'וגו

למוצאיהם ,) כב,משלי ד( שנאמר הם חיים כי .

משתמשים בדימוי באר המים כדי להמשילו לתורה ה לפנינו שוב אסופת דרשות של חכמים שונים

כאן. רים למטאפורה ממשלי המכוונת לאשת הנעו פרשנות הרמנויטית רווחת,כאמור, זו44.וללימוד התורה

לדבר אף ראיהוה'; וגו'נמשלו דברי תורה למים': זה בדברי הסתמא המסכמיםמתפרשת המטאפורה הזו

הרי הוא ': בן מנסיאמעוןש' ת דבריו של רנוספראויים לשימת לב ). כב, ד(היא נשענת על פסוק ממשלי

. ' ותמשך עם דברי המיניםשבראך ואל תשתה מים עכורים] של מי[ שתה מימיו –' שתה מים מבורך, 'אומר

אלא שהמטאפורה כאן היא באר מים , אליעזר שנתפס למינות' סיפורו של ר,אולי, בדברים אלה מהדהד

והוא משנה מילת '...אלא ... אל תקרי'בכדי להגיע אל מטרתו משתמש הדרשן במדרש על דרך . ולא אישה

לבין האשה , היא התורה–יגוד שבין אשת הנעורים כשם שראינו למעלה את הנ, וכך. 'בוראך ' ל'בורך '

.פרק לאמשלי מ'אשת חיל'היא , כאן רמז לאשת נעורים אחרת 43 .המביא גם דוגמאות ממקורות ומאספקטים נוספים, 'אין מים אלא תורה, 'מאמרו של שנאןב בעניין זה עוד ראה 44

191

הם דברי , הם דברי תורה–מים חיים : כך אנו מוצאים עתה; היא העבודה הזרה ודברי המינות–הזרה

ושוב נזכור כי פסוקי משלי .המיניםדברי הכפירה של , הם דברי המינות'מים עכורים'וכנגדם ; הבורא

ה וכי הזהות בין החכמה והתורה כבר מושרשת היטב בדברי המצוטטים כאן נאמרו כולם על החכמ

.הדרשנים

**

דימויים נוספים של התורה . ה

זהות ש, עודראינו. הזהות בין חכמה לבין תורה,התנאים בתודעת , ונשתרשהראינו אפוא כיצד נרקמה

ממנה עץ חיים המטפורה של החכמה ככזוהי .ן שאוב מספר משלירובזו נשענת על מספר מטאפורות ש

או דברי ( ראינו את החכמה כיוצא בו . אולי אף כעץ בכלל– נגזרה המטאפורה של התורה כעץ חיים

נגזרה המטאפורה של ו המכוון את הבהמה למלאכתה וממנ)שעיקרו עץ (מלמד הבקר, כדרבן) החכמים

עוד .מרה- את מי הפלאי בו המתיק משה'עץ' וכן ה.התורה המכוונת את האדם לאורחות חייו הראויים

של אשת , ך מטאפורה אחרתמטאפורה שעברה דר(ראינו את המטאפורה של החכמה כמקור מים חיים

על , משנקבעה זהות זו, עתה. ממנה נגזרה המטאפורה של התורה כמקור מים חיים45,)הנעורים

פות המתארות הנה נפתחה הדרך בפני הדרשנים לצייר מטאפורות נוס, בתודעה, המטאפורות הנלוות אליה

, צהאלא על מושגים קרובים לו כגון ע , מטאפורות שאינן נשענות יותר על מושג החכמה.את התורה

– להלן כמה דוגמאות. כתר מלכות ודומיהם, אבנים טובות, ואף רחוקים יותר כגון קניין; לקח, מוסר

:סוקים ממשלינשענות על פ, כמובן, הן- אף–אלא אציגן בקצרה בלבד , שלא אכנס לפרטיהן

46יערףה "ד ב ,ספרי דברים פיסקא שו )1 .ה

תורתי ) ב,משלי ד( אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר, יערף כמטר לקחי לכם נתתי טוב לקח כי

תעזבו כסף ) י,משלי ח( ואומראל ואל מוסר ) ח,משלי א( ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמרקחו

תטש ואל אביך מוסר בני אמךשמע ואל ) לג,משלי ח( ואומרתורך וחכמו מוסר שמעו

תרף ) יג,משלי ד( ואומרתפרעו אל במוסר החזק ...'וגו

, החכמה כבר איננה נזכרת כאן. 'מוסר' ול'לקח טוב'היא משולה כאן ל. נושא המדרש הוא כמובן התורה

דרש מכוונים את דבריהם ים במצוטטשהרי פסוקי משלי המ, אבל אין ספק שהיא מצויה ברקע הדברים

:והנה דוגמאות נוספות. אליה

ואין . ה לעבודה זרהיתה למטאפורי שה,'האישה הזרה'בדמות , מטאפורה זו גם היפוכהל נצמדה וכאילו כדבר המובן מאליו 45

.אני בא כאן לקבוע איזו מהן קדמה לחברתה .אותו תארתי בפרק הקודם, במדרש זהלב גם עניין גיבוב הפסוקים הקיים - יושם אל 46

192

כי ה "ד כח ,ספרי דברים פיסקא שכב )2 .ה

רבי יהודה דורשו כלפי ישראל רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם רבי יהודה , כי גוי אובד עצות המה

לי ) יד,שלי חמ(ואין עצה אלא תורה שנאמר , דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם

ותושיה .' וכו ,עצה

*

ה עד יעבור " מסכתא דשירה פרשה ט ד- מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ) 3 .ה

דרכו' ה ) כב,משלי ח ( 'התורה נקראת קנין שנ ראשית .קנני

*

כי ה "ד כב ,ספרי דברים פיסקא מח ) 4 .ה

היא ) טו,משלי ג( כך דברי תורה אין להם דמים שנאמר... מפניניםיקרה .'וגו

*

ה אני חלקך "ספרי במדבר פיסקא קיט ד ) 5 .ה

שמעון ' היה ר...' וכונמצאת אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה

מי גדול הממליך או המולך הוי אומר הממליך העושה שרים או העושה שררה הוי אומר 'בן אלעזר או

בי ,)טז- טו,משלי ח( א"ני כתרים הללו אין באים אלא מכחה של תורה וכההעושה שרים כל עצמן של ש

ימלכו ישרו'וגומלכים שרים בי . וגו

*

שהרי –אבל אין ספק שברקע עומדת עדין החכמה , התורה היא המשולה בכל הדברים הללו: ושוב אומר

וכן עוד , כך אני סבור, ורות אלהמטאפ. עליה) בספר משלי(כל הדימויים וכל הביטויים הללו נאמרים במקור

. בין החכמה ובין התורהיםתנאהמוסבות על התורה מכוחה של אותה זהות שיצרו , רבות המשתלשלות מהן

**

:רביעיהפרק לסיכום

47.תורתית- ביצירותיה של האסכולה המשנה; ברובד המקראיכבר , כפי שראינו,תורה נרמזת- הזהות חכמה

'חכמה' אף הוא שלב בדרך לגיבוש הזהות בין – ''יראת ה' ובין 'חכמה'ות גמורה בין סירא מצאנו זה- אצל בן

ים תנאבמדרשי ה. ה ובמדרשים המאוחרים אנו מוצאים את הזהות הזו במלוא בשלותהואילו במשנ ; 'תורה'ו

ולקבע הזו את הזהותבססהרמנויטי ל- את המאמץ הפרשני–מצאנו את השלב שקדם לכך ) ב"סד- ובעיקר ב(

על דרשות לפסוקים הלקוחים מספרי החכמה לרוב מאמץ זה נשען . אותה בתודעת השומעים והלומדים

זהות זו הבשילה בבתי – 'תורה' ו'חכמה'ל בין "הזהות שראו חז: אמור מעתה. המקראיים ובעיקר מספר משלי

.ו, ד' דב– ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים 47

193

זהות זו היא אחד מפירותיה של . ככל הנראה במרוצת המאות הראשונה והשניה לספירה, יםתנאהמדרש של ה

זהות ונתמסדה הלאחר שעוצבה .וספר משלי הוא הכלי העיקרי באמצעותו עוצבה זהות זו, ח לדורותיה"סה

בתודעתם של הבריות נעזרו בה חכמים והתבסס ועליה בכדי ליצור מערכת ענפה של מטאפורות לצייר בהן

,באופן כמעט ישיר הם אימצו את מערכת המטאפורות: ה אל המוכן בעניין זהתנאיםבאו , למעשה. את התורה

החל מן הדימויים הבסיסיים של . והעתיקו אותה אל התורה,צייר בהן את החכמהכדי לח "ששימשה את סה

והיפוכה ( והלאה אל דימויים כגון אשת הנעורים 'מים חיים'תורה כ/המשך בחכמה, 'עץ חיים'תורה כ/החכמה

. וכתר מלכות ואף דברים פשוטים וקיומיים יותר כמלמד הבקר, וחפצי ערך כפניניםחפצי נוי , )'אישה הזרה'ב

במלמדיה ובאוחזים , בתלמידיה, המשילו התנאים בתורה, ועוד אחרים נוספים עליהם, את כל הדברים הללו

לתו שמתוך לימודו האינטנסיבי ומתוך קב; נמצא בסיס איתן בספר משלי, כאמור, ולכל אלה. בה וחיים לאורה

לעיל ציינתי את דעתו של בויארין .כאוטוריטה ניתן היה לבסס ולמסד את לימוד התורה והפצתה ברבים

, משמות טו, מרה- אירועי מיעלמות הסיפור וה סבירות לקיומה של מסורת פרשנית לפיה התפרשו סתהרוא

אותו מדרש מן , ולראיה(יש בה יסוד נכון אף ש, אני סבור כי דעה זו48.פי המטאפורות של ספר משלי- על

- סיפור מי:דייקנות שבהה משוםבעיקר; מרחיקת לכתמעט היא דעה זו,)המכילתא שהוצג והוסבר למעלה

שרק חלקן (במגוון הדוגמאות שבדקתי , י אניתלפי מה שמצא. המטאפורות של ספר משלי דווקא, מרה דווקא

אמנם ספר משלי והמטאפורות שלו . ר בויאריןמשע נראה לי כי הדברים היו דיפוזיים יותר ממה ש,)הוצגו כאן

אתה ם של אלה אבל לציד.ראינו כפי ש,הם רווחים ביותר במדרשי התנאים העוסקים בתורה ובכל הכרוך בה

ורי ממז, כאיוב, ח המקראית"מוצא לא מעט מטאפורות ופסוקים המצוטטים לראיה גם מנציגים אחרים של סה

על כל , ח"סה: התמונה המסתמנת למולנו היא ברורה למדי, מכל מקום49.קהלתמתהילים מסוימים ובעיקר

. היתה המסד עליו כוננו התנאים את הזהות שבין החכמה והתורה– וספר משלי בראשם –נציגיה המקראיים

בראש , כפי שאני משער, אלא, או בהשקפת העולם, כדבר שבאמונהזהות זו היתה נחוצה להם לא רק

כיורשיהם , התורה המוסמכים שללבסס את מעמדם ואת האוטוריטה שלהם כמפרשיה שלובראשונה בכדי

פשרה היא אי, הזהות הזו ונקבעה בתודעהמשהתבססה, בהמשך 50.של הכהנים בעניין זה בתקופת המקרא

.מצידה פיתוחם של כלים פרשניים נוספים כפי שתואר בפרק זה

* * * *

.187-185' עמ למעלה 48אים נשל מגילת קהלת בתוך מדרשי הת (!) זאת יכולני לומר כי ייצוגה היחסי-בכל, אף שבדיקתי את הדבר היתה בלתי שלימה 49

.אינה רחוקה מזו של ספר משלי .78-75' עמ ,מחלק ראשון שלישיפרק ב ייהשווה דבר 50

194

: פרק חמישי

משלי גניזת באדר"שה המסורת על וקהלת והשלכותיה"ש א פרק ן

ואת התפלגות הציטוטים ממשלי , מחלק זה הצגתי את ממצאי הסקר עליו נשען מחקר זהראשוןהבפרק

של ספר ) האפשרית( השאלה בדבר גניזתו ,בין השאר, מתוך הממצאים הללו צפה ועלתה. בספרות התנאים

בשל צרכי דיון ). 'ק"מש'(השירים וקהלת - שיר–ם שני חבריו הנוספים המיוחסים לשלמה המלך משלי יחד ע

עתה אגש לבירור טיבם ומשמעותם של , קודמים עסקתי עד עתה בשאלות קודמות הנוגעות לממצאי המחקר

לים לשחזר ככל שאנו יכו( מהי המציאות :ק"המתארים את הכוונה לגנוז את ספרי מש, ל"הביטויים מספרות חז

ח " ומה אנו יכולים ללמוד מכך על מקומם של ספר משלי ושל סה?העומדת מאחורי הביטויים הללו) אותה

?בכלל בספרות התנאים

? והאם נגנזו ספריו של שלמה המלך?מהי גניזה . א

ה של נבהיר תחילה מהות, )או הכוונה לגנוז אותם(לפני שנעיין בשאלת גניזת הספרים המיוחסים לשלמה

על כלי בית: על ארבע קטגוריות של חפצים ומושגים ועליהן בלבדיוצאת ,ל" בספרות חז',גניזה'לשון . גניזה זו

סכיני , אבני המזבח, חצוצרות הכסף, צנצנת המן, ארון הברית, אוהל מועד וכליו(המקדש וחפצים שבו

מטפחות , תפילין ומזוזות, דשספרי הקו(על ספרי קודש ותשמישי קדושה ; )הקדשים וכדומה, השחיטה

בארה של (ועל ישויות אגדיות שחותם קדושה עליהן ; על אוצרות המלך וגנזכיו1;)ומעטפות של כתבי קודש

היה , שכל דבר או חפץ שנגנז, משמע מכאן). 'נשמות גדולי האומה והצדיקים וכד, אור שבעת הימים, מרים

באשר . וקדושה זו פקעה מסיבות שונות) רך רב ביותראו מכל מקום בעל ע(לכתחילה בעל ערך של קדושה

מטמא את 'לי "הוא הביטוי החז, קיים בידינו עוד סממן לשוני נוסף המציין זאת, לקדושתם של ספרי הקודש

הסברתי ונימקתי את עמדתי הרואה בביטוי זה אות לציון קדושתם של , חלק הראשוןבפרק ד מן ה. 'הידיים

, מהווה ביטוי זה, לדידי מכל מקום2.ם של כמה חוקרים הסבורים שאין הדבר כןזאת בניגוד לדעת, הספרים

: ובדיעבד נאמר גם(ת ספרי הקודש ציון מובהק להכללתו של ספר מסוים באסופ, בכל מקום בו הוא נזכר

.להלן אשוב ואדרש לאבחנות אלה במהלך הדיון. או לדחייתו מתוכה, )הכללתו בקאנון המקראי

*

משלושת הספרים המיוחסים לשלמה ) שלא לומר הסתייגות(נחת -ל המביעות אי"ב אמרות חזמוכרות היט

ואם יש לנו , ידי שלמה-ל סברו כי שלושת הספרים הלל אכן נכתבו על"לית מאן דפליג שחז. ק" ספרי מש–

הנה עולה מהן כי הגורמים , ל על טיבם של חיבורים אלה בלבד"מה מגופן של אמרות חז- ללמוד דבר

לחפץ , ידי חכמים-על, הדעת נותנת שאף הוא נחשב). ט, ד' משנה פסח( ספר הרפואות שגנז חזקיהו – חריג אחד מקבוצה זו 1

.עד לזמנו של חזקיהו, קדוש .אילך ו87' עמ, ראה שם 2

195

םל "מפורשים לדחיה קשורים אך ורק בפגמים שמצאו חזה הספרי של כנם ולא מחמת איזה פגם , בתו

השמיעו חכמים , ק"לצד דברי המחלוקת אודות טיבם של ספרי מש: וצריך לדייק בדבר. באישיותו של שלמה

בשום מקום אך4. כשם שהיו חכמים שלמדו עליו זכות3,רבים גם דברי ביקורת נוקבים כלפי חטאיו של שלמה

רק בתכנם , כאמור, או ההסתייגויות מהספרים בחטאי שלמה המלך אלא, ל מנמקים את הספקות"אין חז

האדם לעולם מועד ! 'לפתח חטאת רובץ': זוהי עמדתה המובהקת של מסורת ישראל, והטעם לכך ברור. בלבד

אם –... דוד המלך חטא 5,שמואל חטא, משה חטא, אבות האומה חטאו. לכשלון ונופל לחטא כפעם בפעם

, המידה לקבוע לפיה מקומם של ספרים בכלל כתבי הקודש ספק אם היו בידינו ארבע ספרים-היתה זו אמת

להלן אבקש . אפשר שהטעם הזה אין תוכו כברו, ק"אבל במה שקשור לספרי מש! וודאי לא עשרים וארבעה

, אלא אולי, נה נובעת רק מתוכנם בלבדאי, ק"ל כלפי ספרי מש"לבחון את האפשרות שהדחייה שמבטאים חז

אבקש לבחון את הסברה . כלפי מחברם שלמה המלך) לפחות אחדים מהם(גם מרגשות דחיה שחשו , זאת- בכל

כפי , נשענה בין השאר על דמותו של שלמה המלך, ק"כי התשתית האידיאולוגית למגמת הדחיה כלפי ספרי מש

וככל שהשתנו , וככל שתדמית זו השתנתה. ורית מסויימתשהצטיירה בעיני ציבור החכמים בתקופה היסט

6.ק"כך השתנה יחסם של חכמים גם אל ספרי מש, הנסיבות ההיסטוריות

אני מונה אותם כאן לפי (והם שלושה , ק"ל בתוכנם של ספרי מש"הבה נראה מהם הפגמים שמצאו חז, ובכן

מטמאים 'לכן הם אינם , נאמרו ברוח הקודשמכאן שלא; 'מחכמתו של שלמה'שהם ) 1): (סדר חומרתם העולה

נוטין לצד 'שדבריו ) 3 (8;' סותרין זה את זה)של שלמה(שדבריו ') 2 (7. ואין מקומם בין כתבי הקודש'את הידים

.יג ומקבילות, ר יא"במ; ו ומקבילות, ב' סנה' ירו 3 .קבילותב ומ, בבלי שבת נו 4שהיא אבק , אשמה, אף שאין מדובר כאן מפורשות בחטא של שמואל. הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך : ה, א ח" שמ 5

, ויש אבות שנתגנו בבניהם[...]. יש בנים מתגנין באבותיהם: תולדות סימן א) בובר(תנחומא השווה . של חטא וודאי יש כאן וראה גם פירוש . ולא הלכו בניו בדרכיו,ואף שמואל נתגנה בבניו שנאמר, שנאמר ובני עלי בני בליעל, גנה בבניועלי נת

.]ה. ב–לשמואל [ עליללווזו קללה ק ' כ נתקיימה הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו"ואעפ: א ,מכות יאי לבבלי "רש .כה יעשה לך כמו שנעשה לי שאין בני מהוגנין

' עמ, מלך והדיוט, ששון(ל "לאחרונה נגע ששון בשאלה זו במחקרו העוסק בדמותו הקונטרוברסלית של שלמה בעיני חז 6גייס ששון לצורך בירור , ל בדבר הכוונה לגנוז את ספריו או לדחותם מתוך כתבי הקודש"את אמירותיהם של חז). 107-73

תב ווכך כ. ם אודות חטאיו של שלמה והתייחסותם של חכמים לחטאים האלהכשברקע מצויים הכתובי, יהםדמותו של שלמה בעינ ניתן ללמוד על האמביוולנטיות של חכמים בעלי הדעות השונות לשלמה עצמו, מהדיון על ספריו של שלמה: כמו עניין זהבסששון דבר זה לא .וונתם לגנוז את ספריו על כ, אודות חטאיו של שלמה,ל"טענתי היא כי אין ללמוד מדברי חז). 107' עמ, שם(' וכו

3-4הערות (ל באופן ישיר לגמרי "את יחסם האמביוולנטי אל שלמה ביטאו חז. בשום מקום, ולא במשתמעבמפורשלא ,נאמרכי יחסם השלילי של חכמים אל דמותו , אני אהפוך את סדר הדיון ואטען. בחטאיונתליתוהכוונה לגנוז את ספריו אינה , )לעיל

הוא המפתח להבנת המגמה , )שהוא דבר ידוע ומוכח מעדויות ספרותיות והיסטוריות רבות(תקופה היסטורית מסוימת שלמה ב .ספריו מבין כתבי הקודשלדחות את

קהלת אינו מטמא את הידים )יוסי אומר' ר(= א"יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת רי' ר 7שמעון בן מנסיא ' ר; )ו, משנה ידיים ג (ה"ש ומחומרי ב"קהלת מקולי ב )שמעון אומר' ר(= א"ושיר השירים מחלוקת רש

אומר שיר השירים מטמא את הידים מפני שנאמרה ברוח הקדש קהלת אינה מטמא את הידים מפני שהיא מחכמתו של ת הילל קוהלת אין מטמא את שלשה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בי' שמעון אומ' ר; )יד, ידים ב' תוס (שלמה

). ז, עדויות ב' תוס(' וכו מטמא את הידים' הידים דברי בית שמאי ובית הילל אומ

196

. אבחנות בקשר למשלי, כמובן, ראוי שנדייק ונעשה מספר אבחנות בקשר לפגמים הללו ועיקר להן9.'מינות

. שלא היתה מחלוקת אם מטמא הוא את הידים או לא, ק"הינו היחיד מבין ספרי מש, ילגבי ספר משל, ראשית

משמעות הדבר כי מעולם לא היתה שאלה לגבי קדושתו של הספר והוא הוחזק כמקודש ככל , כאמור, לשיטתי

בהמשך , שנית10.ס"יה לפנהיומכל מקום לא מאוחר מאמצע המאה השנ, הנראה למן התקופה הפרסית ומעלה

שהמחלוקות או הספקות לגבי ספר משלי הינם מועטים ביחס למחלוקות והספקות שהיו , ברים הקודמיםלד

שהיו דבריו )ב"ע, ל(הביטוי היחידי של דחיה כלפי משלי מצוי בבבלי שבת , למעשה. ש וקהלת"שה-בקשר ל

ם אלה נאמרו וקשה להימלט מן התחושה שדברי. ובמקורות המאוחרים הנסמכים עליו ,סותרין זה את זה

וכיוצא בהם גם התיאור כיצד פתרו חכמים , ת הדברים שנאמרו קודם לכן על קהלתאעל ספר משלי כעין בבו

פסילת ספר כל שהוא מבין ספרי , אחרי הכל. ואין זה דבר שיש לו עמידה בפני עצמו11,את הסתירות הללו

12,אשית מצאנו סתירות בסיפורי הבריאהבספר בר. אינו דבר מצוי כלל, בגלל סתירות פנימיות שבו, הקודש

אולם שערי הפירוש . ועוד דוגמאות רבות14 בחוקי התורה מצאנו סתירות בחוקת הפסח13;ובסיפורי יוסף

מכאן שהכוונה . פתוחים תדיר ועל דעת איש לא עלה לפסול ספרים אלה בשל סתירות מפורשות שבהם

כניסיון בלתי ; נשמעת תלושה ומאולצת, מצאו בוכביכול לגנוז את ספר משלי בגלל הסתירות לכאורה שנ

מוצלח של מי שכבר אינו מכיר סיבתה האמיתית של תופעה כל שהיא ומנסה לנמקה בנימוקים שאינם ממין

כי אמוראי בבל כבר לא הכירו את הטעם האמיתי לכוונה לגנוז את ספר משלי ומצאו , נראה אפוא. העניין

הסבר שהוא –כעין בבואת הסתירות שמצאו בקהלת , ת שנמצאו במשליהסבר דחוק ומלאכותי אודות הסתירו

15.רחוק מלהניח את הדעת

בלשון (פסוקים רבים מתוכן מביעים חוסר צניעות , אכן. ש וקהלת"לא כן הדבר באשר למגילות שה

ותכנן של שתים אלה . יהיוסקפטיציזם הגובל בכפירה בשנ, באחת!) המעטה ט ו ש פ ה רצינית ימעמיד בע, כ

אלא אם כן תמצא לו –הפרישות והאמונה התמימה באל הן ממידותיו הטרומיות , שהצניעות, בפני אדם

בתכנן של . כפי שאכן קרה לבסוף, הרחק מן הפשט-מערכת פרשנית שתרחיק את מובנו של הכתוב הרחק

שהיו דבריו סותרין זה , ואף ספר משלי בקשו לגנוז ... בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה 8

.ומקבילות) ב"ע, בבלי שבת ל (את זה .ומקבילות) א, ר כח"ויק (בר לוי בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שנוטין לצד מינותר בנימן "א 9

טומאת 'אין לבלבל בין : יש לדייק ולהעיר, ושוב. והערותיי שם49-48' עמ, סוף פרק ב, ראה דבריי בענין בחלק הראשון 10 . שמשמעה שהספר כבר נחשב למקודש, ) לעיל8הערה (ה לגנוז אותו לבין הכוונ, המעידה על עצם קדושתו של ספר מסויים'ידיים

לת לא עיינו הספר ק, אמרו[ .הכא נמי ליעיינן? ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא: אמרי-ומפני מה לא גנזוהו 11

עיינו חכמים , מתואר בהמשךכ, ובאמת). שם, בבלי שבת (]גם כן נעיין )משלי' בס( כאן? )של הסתירה ופירושה( בו ומצאנו טעמה . שבספר משלי'הסתירה'ופתרו אף את

. כגון שלפי הסיפור בפרק א האדם אחרון לבריאה ובפרק ב ראשון לכל הברואים 12 .ולפי פרק לט קנהו מיד הישמעאלים; שלפי הכתוב בסוף פרק לז קנה פוטיפר את יוסף מיד המדינים 13 .ז יש לאכלו מבושל, ולפי דברים טז; הפסח צלוי באשט יש לאכול את - ח, שלפי שמות יב 14משרשיא כי מקור הטומאה הוא ' ההסבר של ר. ל על הספרים" דבר דומה מאד קרה גם להסבר אודות טומאת הידים שגזרו חז 15

אסופה ה, הרן: השווה(אף הוא רחוק מלהניח את הדעת , )א"ע, בבלי שבת יד(במכת העכברים שפגמו בספרים שבבית המקדש . שם47 והערה 90' עמוראה דברים שכתבתי בעניין בפרק ד שבחלק הראשון , )255' עמ, המקראית

197

שורש הכוונה ונראה שזהו , לכפירה ולמינות, של הידרדרות לפריצותסכנהש וקהלת טמונה אפוא "מגילות שה

ספר . עדות מסייעת לכך אנו יכולים למצוא בדברים שנאמרו על הכוונה לגנוז את ספר יחזקאל. לגנוז אותן

, דבר המעיד על השתייכותו לכתבי הקודש, וודאי שלא היתה מחלוקת על היותו מטמא את הידים, יחזקאל

:אבל היתה כוונה לגנוז אותו משום סכנה שהיתה בו

אין מוסרין סתרי : אמר רבי אמי [...] .אבל מוסרין לו ראשי פרקים: תני רבי חייא. ידולא במרכבה ביח

'יחז( עד: רבי אומר? עד היכן מעשה המרכבה: מיתיבי [...]' וכותורה אלא למי שיש בו חמשה דברים

והא ההוא ינוקא דדרש ? ומי דרשינן בחשמל [...].עד החשמל: רבי יצחק אומר, וארא בתרא )'א

זכור אותו , ברם: אמר רב יהודה 16.שאני ינוקא דלאו מטי זימניה! בחשמל ונפקא נורא ואכלתיה

. שהיו דבריו סותרין דברי תורה, אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, וחנניה בן חזקיה שמו, האיש לטוב

היה מעשה בתינוק אחד ש: תנו רבנן. וישב בעלייה ודרשו, העלו לו שלוש מאות גרבי שמן? מה עשה

וביקשו לגנוז ספר . ויצאה אש מחשמל ושרפתו, והיה מבין בחשמל, קורא בבית רבו בספר יחזקאל

.) א, יג'בבלי חגי( ? הכל חכמים הן-אם זה חכם : אמר להם חנניה בן חזקיה. יחזקאל

קאל אך מסופו ניתן ללמוד בבירור כי הכוונה לגנוז את ספר יחז17,יתכן שנפל בו שיבוש מסוים, קטע זה

ובא חנניה . למות בשל עיסוק בלתי זהיר בתוכנו של הספר18 תינוק'התחשמל'יצאה מאותו מקרה טראגי בו

יש בה מקומות הרבה , מגילת קהלת לעומת זאת. בן חזקיה הזכור לטוב ותירץ מה שתירץ והתיר את הספר

. ש בו הרבה חוסר צניעותי, ש שתוכנה כפשוטו"וכיוצא בה מגילת שה, כאמור, שדבריה סותרין דברי תורה

שהרי התורה , הסכנה הטמונה אפוא בין דפיהן של שתים אלה שקולה כנגד הסכנה שבסתרי התורה שביחזקאל

ומכאן גם שיש טעם ואמת בכוונה . מתחייב בנפשו, וזה אשר מסלף אותה או פורץ גדרותיה'תורת חיים'היא

לשם בירור שאלה זו עלינו ליחד ? גנוז את משלי ואולם מה טעם בקשו ל19.ש וקהלת"לגנוז את מגילות שה

והוא לדעתי גם המקור החשוב , ק כולם"תחילה דיון במקור הקדום ביותר המדבר על גניזת ספרי מש

. אבות דרבי נתן פרק א–והמשמעותי ביותר להבנת העניין כולו

**

.שלא הגיע זמנו, שונה הדבר בתינוק – ?! והתינוק ההוא שדרש בחשמל ויצאה אש ואכלתו–? וכי דרשנו בחשמל: תרגום 16תורה )של יחזקאל(שהיו דבריו , דברי רב יהודה 17 דברי ן ' מנח; ב"ע, שבת יג(מצוטטים בעוד שני מקומות בגמרא סותריאמר רבי : ונראה הדבר שמקור זה השתבש מחמת דמיון דברים שנאמרו ברישא. אך קרוב לוודאי שכאן הוא מקורם, )א"ע, מהתורהאין: אמי סתרי ן מוסרי נתחלף לו , 'מוסרין סתרי תורה'ונראה שהצירוף . ' וכו אלא למי שיש בו חמשה דברים

ברם זכור אותו האיש לטוב: ואולי כך היו דבריו של רב יהודה. ומכאן התגלגל השיבוש הלאה'סותרין דברי תורה'למעתיק בתורהשאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל ... 'וכו סתרי ו דברי ו .' וכושהי ... תלמיד צעיר במשמע 18 זה עולה הן מן הלשונות הרבים של ספק ודחיה האמורים דבר. קהלת הינו וודאי הספר שהספקות לגביו היו המרובים ביותר 19

אין . והן מן המקורות הרבים הדנים בכך) שעליו נאמרו כל ארבע לשונות הדחיה שנזכרו לעיל, ק"מספרי מש, הוא היחידי(בו צאו בו דברים שמ, ועליו בלבד, לא לחינם נאמר עליו. של קהלת, שלא לומר הציני, ספק כי עובדה זו נעוצה באופי הסקפטי

אינו 'לא נאמר עליו דבר מכל זה אלא רק ש, למרות תוכנו הארוטי, ש"מאידך יש וודאי עניין לברר כיצד זה שה. מטין לצד מינות .אבל אין להאריך בזה כאן. ואף אין בידינו עדות למקורה הרבני של עמדה זו, 'מטמא את הידים

198

ן פרק א" דיון בשתי הנסחאות של אדר: 'הוו מתונין בדין' . ב

כלל בין המסכתות -הממוקמת בדרך, ן"מסכת אדר. אין לה כידוע גמרא בתלמודים, שבמשנהמסכת אבות

אחר ) פחות או יותר(היא עוקבת . גמרא למסכת אבות'תחליף'משמשת כמעין , הקטנות של התלמוד

חלוץ המחקר של מסכת 20.מבארת ומפרשת אותם ומוסיפה עליהם דברי הגות ומדרש, א"משניותיה של מ

המשקפות שתי מסורות , שעמד לראשונה על כך שמדרש זה מצוי בשתי נוסחאות שונות21ה שכטרן הי"אדר

חיזק והעמיק את מסקנתו של , אשר אישש22,ידי קיסטר- ן על" אדרהבאופן מקיף ומעמיק ביותר נחקר. שונות

כי צמחו אף שיתכן , המייצגות שתי מסורות שאינן תלויות זו בזוסכת של המהשכטר בדבר שתי נוסחאותי

היא כנראה ) ב"נו(' כי נוסחה ב) ואף הוא מניח כן(כי אף שמקובל להניח , עוד מטעים קיסטר23.ממקור אחד

. ב"מצויים גם לגבי נו, התוספות והחסרונות, תהליכי העיבוד והשחיקהזאת - בכל, קדומה וקרובה יותר למקור

- בכל, שבצורתו הנוכחית המדרש הוא מאוחר וכי אף24;א נשמרו הרבה פרטים מקוריים יותר"נו- ב: וכן להיפך

.מן התקופה התנאית, זאת שרשו קדום ביותר

גם 25; בשתי הנוסחאות גם יחד– בתבניתה ובעיקרי פרטיה –ק מצויה "הדרשה העוסקת בגניזת ספרי מש

מעמדת יצאו לרוב , חוקרים שעסקו בסיפור מעשה הגניזה .ההבדלים בין הנוסחים ניכרים ומשמעותיים ביותר

ומנוסח זה גם הקישו על , הם השתדלו לסלק את הקשיים שבה בדרכים שונות. א"המוצא של גירסתה של נו

דרך זו גרמה לשיבושים ולקשיים רבים בהבנת מגמתו , כפי שאשתדל להראות, ואולם26.ב"גירסתה של נו

ואת דרך הניתוח שלי אתחיל להרצות את שיטתי: בכוונתי שלי להפוך את סדר הדיון. ומסריו של הסיפור

של ,המורכבת יותר, ב ועל יסודות דיון זה אשתדל לבאר את גירסתה" של נו,הפשוטה יחסית, דוקא מגירסתה

היא –ב בכללותו "נו- כ–ב "משום שגירסתה של נו, כפי שנאמר, הראשון: שני טעמים עיקריים לדרכי זו. א"נו

לטענתי כל אחת מן הגירסאות מספרת : השני הוא זהוהטעם . ככל הנראה קדומה ומכאן שגם מקורית יותר

א מספרת כיצד הוצאו ספרי "ואילו נו; ק מלכתחילה"ב מספרת מפני מה נגנזו מש"נו. סיפור שונה בתכלית

. מן המוקדם אל המאוחר כך ונמצא שגם בדבר זה אני הולך;ק מן הגניזה בה היו נתונים"מש

א "נו. אך יש בה רמיזה ברורה למדי לעברם, ותם של הגונזיםב אינה מצביעה במישרין על זה"נו, אמנם

כי יש בה רמז והתייחסות לשאלה מדוע נעשה - אף(אינה עוסקת כלל בשאלה מי גנז את הספרים , לעומתה

א "לעניין היחס בין מ. ן"שאין כאן מקום לרדת כלליה ופרטיה של אדר, מדה- הגדרה זו היא כללית וחסרת דיוק במידת 20

.5-4' עמ, ב"ן נו"אדר, סלדריני; ה-ד' עמ, מבוא, פינקלשטין; xvii-xviii' עמ, ן"אדר, גולדין: ראה ן"ואדר .ן"אדר, שכטר 21: ן ראה"קרים ותרגומים נוספים לאדרמח. אקדמות מילין, קיסטר-חלקים נרחבים ממחקר זה פורסמו גם ב. עיונים, קיסטר 22

.מבוא, פינקלשטיין; ב"ן נו"אדר, סלדריני; ן"אדר, נוזנר; ן"אדר, גולדין; סינופסיס, בקר וברנר .8' עמ, אקדמות, קיסטר; 9-3' עמ, עיונים, קיסטר 23 .143' עמ, עיונים, קיסטר 24אך , ב"נו- סימן א והיא קרובה יותר ל, פרשה כה, )בובר(לי מקבילה למקור זה מצויה במדרש מש. 3-2' עמ, ן"אדר, שכטר 25

.א"מצויים בה גם סממנים מסוימים של נו .ובהערות שם, 29-27' עמ, ב"ן נו"אדר, סלדריני; 152' עמ, קיסטר עיונים: ראה 26

199

עלועיקר מעיניה מופנים להסביר כיצד נגאלו הספרים מן הגניזה, )הדבר כנהידי - אותם היא ,ג"אנשי

ממקום 'העברה', 'הזזה'מלשון ('העתקה'ב עומד נושא ה"במוקד דיונה של נו, ךבהתאמה לכ .מזהה במפורש

'תמתינו'א במוקד עיונה את נושא ה"ולעומתה מעמידה נו. אשר מבאר את גניזת הספרים מלכתחילה, )למקום

ן הקטע דבר זה אני למד בעיקר מ. ק מן הגניזה"ולאורו מסבירה את הוצאתם של ספרי מש) דין ובפירושב (

זאת אסביר באריכות בשלב . ק"שבו מובאים ציטוטי פסוקים משלושת ספרי מש, המרכזי בשתי הגירסאות

ב ולאחריה בזו "אתחיל לדון קודם בגירסתה של נו ו בהערות מקדימות אלו, לפי שעה,אסתפק .מאוחר יותר

השיבושים שהזכרתי קודם יש בכוחה להתגבר על קשיים ו, סבורני כי דרך זו. מהסיבות שמניתי, א"של נו

ואחר ; את שתי הנוסחאות זו בצד זו תחילהאציג הדיון ובהירותלשם נוחות. ולהעמיד את הדברים על מכונם

. כל אחת לגופה וגם מתוך התיחסות הדדית זו אל זו,אדון בהן

)! מצוי בעמוד הבא31-32 לב כי תכנן של הערות השוליים מושי(

27:ה הוו"ד פרק אב"אבות דרבי נתן נו

שכן מצינו באנשי חזקיהו א הוו מתונין בדין"ד

) ומתישבין( מלך יהודה שהיו מתונין בדין

את הדין 28]ומישבין[

.) א,משלי כה( שנאמר גם אלה משלי שלמה

אלא שהיו מתונין בדין 29]ל גם אלה"מה ת [

.ומישבין את הדין

)שם( אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה

?אמרלמה נ

אלא שאני אומר במשלות ושיר השירים –

) ככתבן(וקהלת גנוזים היו עד שהן

30.]בכתובים[

27 :א הוו מתונים"ה ד"ד פרק אא"אבות דרבי נתן נו

מתין בדין שכל מלמד שיהא אדם מ?הוו מתונים בדין כיצד

שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו < הממתין בדין מיושב בדין

>מיושבין בדין31

שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה

.)'משלי כה א(

;ולא שהעתיקו אלא שהמתינו

. אומר לא שהמתינו אלא שפירשו אבא שאול

32ם וקהלת גנוזים היובראשונה היו אומרים משלי ושיר השירי

שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד

;שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם

.ן"אדר, י שכטר"עפ, ת"מתוך תקליטור השו, )כמו רוב המקורות האחרים( הטקסט הועתק 27פ המשך הדברים "הגהתי ע: מובאות אצל שכטר בלוויית הערה סתומה) בסוגריים העגולים והמרובעים(ורות הכתיב שתי צ 28

י וותיקן " מקורו בכתומתישביןמהשוואה עם הסינופסיס של בקר וברנר אני למד כי הכתיב . ואין אני מבין מה כוונתו בזה; לקמןונראה כי שכטר נמנע מלהכריע בין ; )317' עמ, סינופסיס, בקר וברנר (327רוסי -י פרמה די"מקורו בכתמישבין והכתיב , 303

.' וגוגם אלה משלי שלמה' וכן מצינו באנשי חזקיה שנ: במקום זה קטועה ומשובשת222י מינכן "גירסתו של כת. הגרסאות, פרק ט, מתאר אותו במבואהוא עד נוסח בו השתמש שכטר והוא, נוה שלום (=ש"פ הנו"הגהתי ע: הערת שכטר על אתר 29וגירסת '; וגוגם אלה שהיו מתונין בדין' ל'מה ת: גורס327רוסי -פרמה די: י"נוסח זה מצוי בעיקרו גם בשני כת). xxx' עמ ).שם, שם, ברנר-פי בקר-על (גם אלה אלא שהיו מתונין בדין' ל'מה ת: 222י מינכן "כתי " מתבסס ככל הנראה על כת'ככתבן'הכתיב . אה שלא יכול היה להכריע ביניהן גם כאן מביא שכטר שתי צורות כתיב ונר 30

ואילו ). מפתח קיצורים, שם, בקר וברנר; קריאה קשה או בלתי וודאית= ?ב ('תבן?כב'אבל בקר וברנר גורסים כאן . 303וותיקן י "פי כת- הוא עלבכתובים: הכתיב. ןעד שנכתבי –) לעיל25הערה (ובמדרש משלי כה ; נכתבין: 327רוסי -י פרמה די"בכת

.על סוגיה זו ארחיב את הדיבור להלן). 317' עמ, שם, בקר וברנר (222מינכן

200

הומיה היא וסוררת –? במשלות מה הוא אומר

;)א י,שם ז(

צרור המור דודי לי –? ש מה הוא אומר"בשה

בין שדי (בין שדי ילין אשכול הכופר דודי לי

.) יג,אש "שה( )ילין

שמח בחור בילדותך–? ה הוא אומרבקהלת מ

:)'א ט"קהלת י(

א אשר העתיקו אין העתיקו אלא שפרשו"ד

אין צריך ) ח, יב'ברא (שנאמר ויעתק משם ההרה

:) ה,איוב ט( לומר המעתיק הרים ולא ידעו

והנה אשה ] 'וגו[שנאמר וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב

בביתה לא ישכנו הומיה היא וסוררתלקראתו שית זונה ונצורת לב

ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות

ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי

מרבדים רבדתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך

ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מור אהלים וקנמון לכה נרוה

דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך

.)כ- ז,משלי ז( חוק צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתומר

וכתיב בשיר השירים לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה

לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן

.) יב,זש "שה( את דודי לך

ויטיבך לבך בימי בחורותיך שמח בחור בילדותךוכתיב בקהלת

בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים והלך

.) ט,יאקהלת ( במשפט

.) יא,זש "שה(וכתיב בשיר השירים אני לדודי ועלי תשוקתו

33

:הוי לא שהמתינו אלא שפירשו

**

מובא גם , סינופסיס, אצל בקר וברנר). 152' עמ, קיסטר עיונים. (44ותיקן - ו25יורק -י ניו"פי כת- כך מהדיר קיסטר על 31 שכן מצינו באנשי : י זה מובאת התוספת"גם בכת). 'Epstein' – 'אפשטיין'(יים ידם בסוגר- המכונה על10484יורק -י ניו"כת

שהיה יסוד 'י אפשטיין"כת'ואין אני יודע אם זהו אותו ]. מיושבין: 25יורק -י ניו"בכת [כנסת הגדולה שהיו מיושבים בדיןואולם . לפחות בהערות השוליים, גירסתוי היה שכטר מביא את"הדעת נותנת שאם היה זה אותו כת. למהדורתו של שכטר או אחר

.ואף קיסטר עובר על כך בשתיקה, אין לכך כל רמזהם: אבל בשנים. י" כך ברוב כת 32 .יגנזו: א"ובנוסחת הגר). 'אפשטיין'-10484יורק -ניו; הלברשטם-אוקספורד (גנוזים

הגהות , אתרוג. ('ועמדו וגנזו'כ "א יתכן אמרם אחדמשמע שכבר היו גנוזים ואם כן ל: וטעמו, ומעיר העורך שזוהי הגהת הגאון .וראה להלן דברים נוספים בעניין זה; )י' עמ, א"הגר

הועתק , יא העומד בראש קבוצה זו, ש ז"הפסוק שה: ש התפצלה מסיבה כל שהיא"שה- נראה שחטיבת הפסוקים המצוטטים מ 33ה כ ל ה כ א ל סברה זו עוד תתחזק . יתכן ששיבוש נפל כאן. ת קהלתלאחר הציטוט ממגיל, אל סוף שרשרת הפסוקים כולה, ש

.לאור הניתוח והפרשנות שאציע להלן

201

השערת הפולמוס. ג

סבורני כי הוא ניכר ו–לשון ותוכן , יחס של מבנה–ציינתי למעלה את היחס ההדדי בין שתי הגירסאות

מצד שתי , ציינתי גם את מה שיכול להתפרש כנקיטת עמדה. היטב באופן בו הוצגו השתים זו מול זו

)כך אני מקווה ( שתתברר לנותיעתה אפרש ואפרט עוד את השער. ק"בויכוח אודות טיבם של מש, הגירסאות

–העומד לפנינו " פאזל'מספר חללים בהשערה שבכוחה להסביר כמה קשיים ולמלא ; ה ביותריכסבירה ופורי

.ק"היא השערת הפולמוס העומד ביסוד שתי גרסאותיו של סיפור מעשה גניזת מש

חלקה , א למעשה הגניזה"שגרסתה של נו, ל"ניכר גם בקטעים הנ, כפי שמצאו וכפי שניסחו זאת החוקרים

על היות , Lectio Difficiliorי הכלל לפ, דבר זה מעיד לכאורה, ובאמת. ב"וסדורה יותר בהשוואה לזו של נו

אינה אלא ) א"של נו(כי הגירסה האחת , יכול אף להתקבל רושם. ב מקורית ואוטנטית יותר"גירסתה של נו

שכל אחת דעתי היא, כאמור. אך אני אשתדל להראות שאין הדבר כן, עיבוד מאוחר והרמוניסטי של האחרת

שתיהן שומרות ,זאתלמרות ,ואולם. עה למסקנה פרשנית שונהמהגירסאות בוחרת לה נתיב פרשני אחר ומגי

הוו מתונין ' השאלה מהו –שתי הגירסאות יוצאות מאותה נקודת מוצא : על מסגרת ספרותית כמעט זהה

בנקודה זו . כל גירסה לשיטתה–המשמש ראיה לפרשנות , א, לאחר מכן מובא הפסוק ממשלי כא? 'בדין

וכל אחת מהן מבארת אותו באופן , )אנשי חזקיה מלך יהודה ('אשר העתיקו'וי מתמקדות שתי הגירסאות בביט

שתיהן ; ק בעבר" ומציינות במפורש את דבר גניזתם של ספרי מש'לאחור'עתה פונות שתי הגירסאות . שונה

מובאים , כביטוי וכראיה לשיטות הפרשנות השונות הנקוטות בידן, בהמשך. עושות זאת בלשון דומה ביותר

ב את פירושה המיוחד לביטוי "לבסוף מציעה גירסת נו! אף הם זהים ברובם–והנה , ק"וטים מספרי משציט

א את מסקנתה בשאלת העתקת "מסכמת גירסת נו, ולעומתה; אשר מבאר את מעשה הגניזה, 'אשר העתיקו'

מחדשק במשמע כתיבתם "ספרי מש ן הרב בין מתוך הדמיו, ניכר אפוא. לשם הוצאתם מן הגניזה, ופירושם

, על גבי עובדות אלו. כי ישנה וודאי איזו זיקה יסודית ועמוקה ביניהן– הלשוני והמבני כאחד –הגירסאות

: ולא עובדה מוחלטת, אף שהוא בבחינת אפשרות סבירה בלבד, אבקש להניח עוד פרט בעל חשיבות רבה

ואולם בהמשך , א"נו- ותר בהשוואה לב היא המקורית ומכאן שגם קדומה י"כי נו, כאמור, אמנם מקובל להניח

ולאפשרות שזמן יצירתה של אנסה להראות כי יש סבירות רבה נ סת ר י ג הינו קרוב ביותר לזמנה של א "

מקום מתוך סמיכות זמנים -או מכל, קרוב עד כי ניתן לשער שהשתים נוצרו באותו פרק זמן ממש. ב"גירסת נו

'שחוק יותר בדרך כלל, א מעובד יותר"נו'מדברים על כך ש, וחוקרים נוספים, קיסטר: שוב עלי לדייק. רבה

א "אל מכלול הטקסט של נו, כמובן, דברים אלה מכוונים. כך גם מאוחר יותר באופן משמעותי- ולפי34',וכו

בדברי על סמיכות זמנים אפשרית בין, ואילו הדבר שאני מכוון אליו35.ומאספקט זה וודאי שזוהי טענה צודקת

.143' עמ, עיונים, קיסטר34א " נו–מעיר קיסטר על אפשרות סבירה לקיומו של מקור משותף לשתי הוורסיות , ן"אדר- בדברי ההקדמה למהדורת שכטר ל 35 שיחייבו אותנו להניח מגע של השפעה טקסטואלית בין שתי הורסיות, משכנעיםלא מצאתי מקרים , הוא כותב, ואולם. ב"נו-ו .כפי שאראה בהמשך, אך סבורני כי במקרה שלפנינו שני). 8' עמ, אקדמות מילין, קיסטר(

202

ת ו א ס ר י ג אני סבור שיש בידי להראות כי במקרה . ק בלבד" הוא האספקט הצר של מעשה גניזת ספרי מש,ה

אפשרות סבירה לסמיכות זמנים בין זמן יצירתה המשוער של , בכל זאתקיימת, ק"בסיפור גניזת מש, דנן

.יםשבין השת הגישה י הבדליכולה להסביר את, בהקשרה הנכון, ועובדה זו. ב"א לזו של נו"גירסת נו

וסמיכות הזמנים , במגמה הפרשניתהשונות, הלשוני ו המבניהדמיון –שלושת הגורמים שציינתי

א נוצרה על "נראה כי גירסתה של נו: השערה הבאה הלא מובילים אותי, האפשרית ביצירת שתי הגירסאות

רסה מתקנת לגירסת א נוצרה כמעין גי"גירסת נו: ואם לדייק עוד יותר; ב וכמעין תגובה לה"יסוד גירסת נו

ו על כך ששתי הגירסאות , בסבירות גבוהה, אם צודק אני בהנחותי האלה אזי יכול כל זה להעיד! ב"נו ד ל ו נ

ס ו מ ל ו פ ך ו ת אם באמת כך הדבר הרי מסתבר שהפרשנויות השונות שנוקטות שתי הגירסאות בשתי 36.מ

של הפולמוס אודות כשרותן של ) האחרונים כנראה(משקפות למעשה אחד משלביו , ן"נוסחאותיו של אדר

מסבירה את הסיבה ) ב"נו(הגירסה האחת , כאמור37.המוכר לנו ממסכת ידיים שבמשנה, ש וקהלת"מגילות שה

, א"כי בגירסתה של נו, יש להעיר. הוצאתם מהגניזהמהלךמתארת את , )א"נו(לגניזת הספרים בעוד האחרת

ההנחה , ככל הנראה, מובלעת, ק מן הגניזה"וצאת משבאופן בו היא מציגה את המסר העיקרי שלה בדבר ה

בכלל הגנוזיםכי ספר משלי !) הסמויה( 38 לעיל.אינו , ל"המצויים בספרות חז, ציינתי את ביטויי הדחיה

עוד ציינתי כי ביטויים כאלה כמעט אינם קיימים . המעידים על כוונה לפסול את קדושתם, ש וקהלת"כלפי שה

נראה כי בויכוח אודות מעמדם של . 'מטמא את הידיים'נאמר בשום מקום שאינו לאאשר עליו , כלפי משלי

על , א"עמדתה הנזכרת של נו. ש וקהלת"ק נטתה דעת רבים לקבל את משלי אך לשלול את שה"ספרי מש

: זויכולה להיות מועילה ביותר מול אותם חכמים הנוקטים עמדת ביניים, ההנחה הסמויה המובלעת בה

אם מקבל , ממה נפשך': א"כביכול אומרת להם גירסת נו. ש וקהלת"אך שוללים את שה, שלימחייבים את מ

משום שכל השלושה אחוזים ; ש וקהלת"ממילא עליך להודות גם בקדושתם של שה, אתה שספר משלי מקודש

א "נו- בדוקא הוא מוצג , קהלת, הספר הבעייתי ביותר, וכפי אשתדל להראות להלן. 'זה בזה ומפרשים זה את זה

. באופן המתון ביותר ולאורו מתבארים ביטויים קשים המצויים במשלי דוקא

לא רק את מכלול , אם תוכל להסביר בדרך מוצלחת, כמובן, מבחנה של כל מערכת השיקולים הזו יהיה

אלא אף אם , א"ב לזו של נו"בין גירסתה של נושהלשוניות והפרשניות המצויות בתווך , הבעיות הספרותיות

ם וגם אם היה מוכח באות ובמופת כי פער שני. פולמוס אידיאולוגי יכול להמשך עשרות ואף מאות בשנים: הבה נדייק שוב 36

ואולם העובדה כי יש בידי . זאת אפשר היה עדין לטעון כי שתיהן משקפות פולמוס ידוע-בכל, גדול מונח בין שתי הנוסחאותמחזקת , ששתי הנוסחאות נוצרו בסמיכות זמנים, )אותה אציג כמובן בהמשך(סמך ראיה שאינה קשורה בפולמוס כלל -על, להוכיח

. הפולמוסעוד יותר את ההנחה כי צור מחצבתן הואהמקיימים יחס מעין זה , 'סיפורי בבואה'אותם הוא מכנה , מראה כי ברובד המקראי מצויים סיפורים, )מקראות( זקוביץ 37

סיפורים כאלה יכולים לשקף . טמון מסר מסויים, בשוני, ובו; קווי הדמיון ביניהם מבליטים דוקא את השוני: לאמור, האמור כאןהמחייב , מגילת רות: אשר ממנו צמח צמד סיפורי בבואה, פולמוס על הנשים הנכריות בעת שיבת ציוןה, כגון, גם פולמוס ידוע

יתכן שדבר דומה ). 27-23' עמ, שם, זקוביץ(השולל אותם ) לח-ל, יט' ברא(ומעשה בנות לוט ; נישואין עם בנות עמון ומואב .ק"בויכוח התנאי אודות מעמדם של מש, מתקיים גם כאן

.196-195' עמ, כאן 38

203

את מהכלול הבעיות והקשיים הקשורים בויכוח התנאי אודות קדושתם , באור בהיר יותר, יהיה בכוחה להאיר

. אלהילשם ביסוס דברי, אפנה עתה לדיון יסודי בשתי הגירסאות. ק"של ספרי מש

**

:ב"גירסתה של נו. ד

לא –א "גירסתה של נוב פרשו אותה לרוב בדרך דומה לזו שפרשו את "חוקרים שעסקו בגירסתה של נו

את דבר ) גם היא(ב מבארת " לפי פירוש זה גירסת נו39.ב"נו-א ל"נו-מעט בהשראתה ותוך כדי הקשת דברים מ

. א"נו- כפי שהדבר ב–ק מן הגניזה והמעשה הזה מיוחס לאנשי חזקיהו מלך יהודה "הוצאתם של ספרי מש

את תוכן הספרים , הוציאו, במשמע שהעבירו, ק" אנשי חזקיה את ספרי מש'העתיקו' הנזכריםלדעת החוקרים

והתוכנייםבכך נפתרו הקשיים הטקסטואליים. סמלית או אליגורית, מפושטו הכתוב והקנו לו משמעות חדשה

הוו 'מן הביטוי , כמובן, יוצאת פרשנות זו 40.המצויים בספרים הללו ונפתחה הדרך להכללתם בין ספרי הקודש

את דבר ,לכאורה, ישבת יפהי היא מךכ. 'המתן', 'חכה', 'משוך והארך את הזמן' אותו על דרךמבארת ו'מתונין

שהוא נקודת המוצא של , ג" של משלי שלמה עם עניין ההמתנה האמור בדברי אנשי כנההשהייתם- העתקתם

את , פחות או יותר, מיישבתגם עוד שהיא - מה, בפרשנות זו, יש בה וודאי מידה של סבירות. המעשה כולו

אין ' ש מספר בעיות טורדות דרך פרשנות זו מצד שני מעוררת,ברם .כאמור, א"ב עם דברי נו"ה של נודברי

41.ק מלכתחילה"מדוע נגנזו ספרי מש, שאינה פותרת ואינה מציעה כל הסבר לשאלה, ראשית: 'שווה להניחן

ה סביר שיבוא ללא כל גניזתם של ספרי קודש הוא וודאי עניין רגיש וטעון ואין ז! אין זה דבר קל, ובאמת

אך שיטתם זו של החוקרים מונעת ,ב"נו- גם בלצפות לקיומו של הסבר כזהאפוא רשאים אנו 42.הסבר ונימוק

! וגם אינה יכולה לתת–אינה נותנת , החוקרים הנזכריםידי-לפרשנות זו המוצעת ע, ובאותו עניין, שנית. זאת

וכפי , כפי שכבר ציינתי. ב" בגירסת נוק"ושת ספרי מש הסבר סביר לתפקידם של הפסוקים המצוטטים משל–

ומן היחס ההדדי , ב"נו-א ו"ציטוטים אלה מהווים חלק מן החומר המשותף לגירסאות נו, שעוד אראה בהרחבה

, ב במשיכת כתף"נו- אפשר לפטור המצאות הפסוקים ב- איןלכ. הנוסד על החומר המשותף הזה, בין השתים

המניח את , ביאור זה, שלישית. לחלוטין אינו ברור, ב"נו-תפקידם ב, רשנות הנזכרתאך לאור הפ. ללא כל הסבר

הגורסת כי , א"עומד בסתירה עם גרסתה המפורשת של נו, ק מן הגניזה בידי חזקיהו ואנשיו"הוצאת ספרי מש

.ובהערות שם, 29-27' עמ, ב"ן נו"אדר, סלדריני; 152' עמ, קיסטר עיונים: ראה 39מלך , ששון; )הערה קודמת(קיסטר ; 24הערה , 29' עמ, ב"ן נו"אדר, סלדריני; הערה כ, )3(ב ' עמ, ן"אדר, כך שכטר 40

, ראה למטה. א"כשאדון בגירסת נו, הרחבה במקומהיתר את שיטתם של החוקרים הללו אתאר ב.ואחרים; 99-98' עמ, והדיוט .נוספים למחקריםשם גם מראי מקומות, ואילך 211' עמשבה אפילו , ב"אך לא כן נו; שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים: לדבר הגניזה מרומז מציעה הסברמנםא א"נו 41

. לפי כל שיטות הפרשנות הנזכרות–רמז כזה אינו קיים . ובהערות שם196-195' לעיל עמ; ש וקהלת"שה' גניזת'נימוקיהם של חכמים ל, למשל, השווה 42

204

שהרי ברור 43,ג"אין מקום ואין טעם לטעון לזהות בין אנשי חזקיה לבין אנשי כנהו. עשו זאתשג הם "אנשי כנה

מקומם בשרשרת המסירה אחרי הנביאים חגי זכריה , ג"כי אנשי כנה, א בכלל"ן ושל מ"מגופי התוכן של אדר

ממה , ויש לתמוה על אותם חוקרים הנוקטים עמדה זו ולשאול44.וודאי מאוחרים הם לאנשי חזקיה, ומלאכי

מדוע תדחה את גירסתה , 'העתיקו'ילת א בשאלת הפירוש הייחודי למ"אם אתה נשען על גירסתה של נו: נפשך

גם שבשום מקום לא נאמר דבר -מה? שהוציא את הספרים מן הגניזהאנשים של הםכזהות, בענין מהותי יותר

מיד . ב"נעוץ בגופי הטקסט של נו, קושי נוסף! שאנשי חזקיהו הוציאו את הספרים מגניזתם–זה במפורש

אך אקדים ואומר כבר עתה כי הביטוי , ב"ת שמעמידה נואציג בהרחבה את מכלול הבעיות הטקסטואליו

ידי- ל אינו מתבאר באופן מניח את הדעת לפי הפירוש המוצע ע'בכתובים/נכתבין/עד שהן ככתבן'המוקשה

אשר ': שהוא לשאלה שנשאלה לפניו-נותר משפט זה תלוי באויר ואינו מציע מענה כל, לשיטתם. החוקרים

לדעתו אנשי . עומדת דעתו של ליברמן אשר בחר בדרך פירוש שונה מעט, נםאמ... ?'למה נאמר... העתיקו

עשו – במשמע שיישנו והשהו 'העתיקו'אלא , ק ואף לא גנזו אותם"חזקיהו לא פירושו מחדש את ספרי מש

, פרשנות זו חורגת מן הקו הפרשני שתואר קודם). ראה עוד להלן( את ההחלטה לגבי גניזתם – 'עתיקה'ל

עשו , העתיקו', כך-ולפי; 'שהיו מתונין בדין ומישבין את הדין': פה לאור הרישא של הטקסטומתבארת י

כך עוקף ליברמן את הקושי שבהפקעת תפקידם של אנשי . 'משכו את הזמן, חיכו, המתינו' משמעו 'לעתיקים

ליקויים הב אבל בסופו של דבר סובלת גם פרשנותו זו מרו. ג כמי שהוציאו את ספרי שלמה מן הגניזה"כנה

משמעי - אשר מציג פירוש חד, ב"הפירוש שאני עומד להציע נסמך על הסייפא של נו. שמניתים קודם לכן

'העתיקו'ואין אחד מהם שלאורו אפשר לבאר מילת ; ומביא שני פסוקים כראיה לפירוש זה'העתיקו'למילת

כפי שהוא הדבר , מקום למקום והוא מלשון הזזה והעברה מ'העתיקו'לשיטתי . בדרכים שהציעו החוקרים

.על כך ארחיב בהמשך. ב"בפסוקים הנזכרים המובאים לראיה בסוף גירסת נו

נגנזו ב להודיענו"נוגירסת באה , לשיטתי, כן- אם מדוע גם מי הם אנו במשתמע למדים . ק"ספרי מש

בגלל חוסר צניעות , כפי שיוברר, והסיבה לגניזת הספרים. והם אנשי חזקיהו מלך יהודה, האחראיים לגניזה

זאת מבארת ומיישבת - בכל, הגם שאיננה נקייה לגמרי מקשיים, להלן אשתדל להראות שעמדתי זו. שבהם

.ב בפנינו"נוגירסת הטקסטואליות והלשוניות שמעמידה , בצורה הסבירה ביותר את הבעיות התוכניות

*

ג במסכת "על מאמרם של אנשי כנה, יובשתי נוסחאות, ן" של אדר'גמרא'השאלה הראשונה ששואלת ה )1. ד

כאן ? 'הוו מתונין בדין'מה משמעו של , או'?כיצד, הוו מתונים בדין' – 'מתונים בדין'מתייחסת למושג , אבות

הצעת פירוש , היינו; 'דבר אחר'ב פותחת את השאלה במדרש "נו: כבר ניכר הבדל מסויים בין שתי הנוסחאות

.19 הערה 27' עמ, ב"ן נו"אדר, ושל סלדריני; קסט' עמ, הערות, כסברתם של ליברמן 43 .כבוד על דעתו הנזכרת של ליברמן-שם משיג זר; 15הערה , 56' עמ, גנוזים, כבוד-זר, השווה 44

205

הוו 'הביטוי , ובאמת). א פותחת באופן שונה כפי שנראה"בעוד נו( לכן נוסף לביטוי אשר נדרש כבר קודם

: ב כבר בסוף הפסקה הקודמת"נו- נזכר ב'מתונין בדין

דברים ' ג והם היו אומרים ג"וחגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנהנביאים מסרו לחגי זכריה ומלאכי

ת הדין ומוציאו על אפניו שנאמר תפוחי שכל מי שהוא מתון בדין הוא מישב א. 'הוו מתונים בדין וכו

.)א"ה י"משלי כ(זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו

:היא דרך אופיינית למשא ומתן הלמדני; ב נעשה בדרך הצגת שאלות ותשובות עליהן"נו- דיונו של בעל ה

)דבר זה, כך(= שכן :בדין א הוו מתונין"ד נין בדין מצינו באנשי חזקיהו מלך יהודה שהיו מתו45

. גם אלה משלי שלמה ) א,משלי כה (שנאמר את הדין 46]ומישבין) [ומתישבין(

?]ל גם אלה"מה ת[ –

. אלא שהיו מתונין בדין ומישבין את הדין –

?למה נאמר )שם (אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה –

...' וגו אלא שאני אומר במשלות –

הוו מתונים 'מה פירוש . 'הוו מתונין בדין'לביטוי ) פירוש אחר, ומרכל ('דבר אחר'פותח הדרשן ומציע

מתונים 'מעשה המהווה דוגמה להיותם ; מעשה שעשו אנשי חזקיהו מלך יהודה, למשל, כגון–ותשובתו ? 'בדין

- כפי שהדבר כן אף ב(כי הדברים מופנים אל דיינים היושבים בדין , מתשובה זו אנו שומעים קודם כל. 'בדין

שמשפט אשר נעשה מתוך מתינות הוא ; משתמעת הדרישה שלא להיחפז בחריצת הדין, שנית). א עצמה"מ

בהכללה אך , כך באשר לשופטים היושבים בדין. גם משפט ראוי ונכוןשהוא ן אכמו, שקול ומדוד, 'מיושב'

. ביעת נורמותם בקעיסוקש, גורמים רשמיים כל שהםיכולים להיאמר כלפי שדברים אלה , יכולים אנו לומר

; שתפקדו לא רק כשופטים בדין, ג"היבט זה בולט גם בפיסקה הקודמת שהזכרתי למעלה אודות אנשי כנה

. שוודאי לא היו שופטים אלא בעלי שררה באופן כללי, כשמדובר באנשי חזקיהו מלך יהודה, ובוודאי כאן

הנורמות –ב ניכר בכך שהחלטותיו הפועל כשהוא מתון ומיוש, אוטוריטטיבי כל שהוא-שכל גוף רשמי, מכאן

ת יוצאות ברורות ומדודות ושקולות –שהוא קובע ו נ ו כ נ .ו

:ב שתי שאלות"נו-עתה מציג בעל ה

?'גם אלה'מה תלמוד לומר

? למה נאמר' אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה' -ו

ראה .118' עמ, שםסעיף ד ובייחוד , שניהחלק ן ה מהשנילמעלה פרק , נוסחי הצעהאודות השווה דבריי .'...בגלל ש'א ול 45

.213' עמ, ה זו למטהעוד על לשון הצע . וההערות שם,)הטקסט הסינופטי( 200-199' עמראה לעיל , כאן ולהלן, לטיבם של הסוגריים השונים 46

206

שפעולתם זו של : רוצה לומר, הדיןשהיו מתונין בדין ומישבין את את השאלה הראשונה הוא פותר על הביטוי

לאו דווקאוכבר ביררנו ש; מתינות ויישוב הדין נעשתה, אשר העתיקו את משלי שלמה, אנשי המלך חזקיה

–? בדבריו אלה הדרשן למה בדיוק מכוון. אלא בעניינים נורמטיביים באופן כללי, בעניינים משפטיים מדובר

, ואולי גם לפסוק משלי י(' וכומשלי שלמה בן דוד –ספר משלי סבורני שהוא מרמז כאן לפסוקו הראשון של

הו, אלה': כרוצה לומר, )'וכומשלי שלמה : א ל א ם פי סדר -על, את כל אלה סידרו אנשי המלך חזקיה– 'ג

לפחות (את כל המשלים הכלולים בקבצים הנושאים את שמו של שלמה , רוצה לומר. מתוקן וראוי, נכון

כדי להבין לאשורה את התמונה שמצייר כאן הדרשן 47. להם הראויבאופן אנשי חזקיה העתיקו-סידרו!) אותם

:א, אנו יכולים להיעזר בדרשה אחרת לפסוק משלי כא

[...] ,וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה לבקרו

ישב לו רבי אליעזר ,אמר להם רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני, חביבים יסורים, רבי, אמר לו רבי עקיבה

וחמשים , בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו) א,ב לג"דהי( אמר לו הרי הוא אומר, אמור עקיבה:אמר לו

גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך ) א,משלי כה( ואומר, וחמש שנה מלך בירושלם

ה וכי עלת על לב שחזקיהו. יהודה ר ו ת ד מ ל א ל ו נ ב שה נ מ ל ו ל א ר ש י ל כ ל ה ר ו ת ד מ ל

.)ב"ע-א"ע, קא' ומקבילה בבבלי סנה; ה רבי עקיבה" ד,ה, לבב"דס( ...'וגו

. חכם חזקיה לימד תורה לכל ישראל-התלמיד-משתמש רבי עקיבא בפסוקנו כדי ללמוד ממנו שהמלך, הנה כאן

אלא גם , לימד חזקיה– 'תורה' בבחינת –ר משלי יכולים אנו להבין שלא רק את ספ) 'גם אלה' ('גם'ממילת

כי , כן-אם, מסתבר48).זכה כאן למעמד מיוחד, בזכות הפסוק האמור, אלא שספר משלי(ספרים נוספים לימד

ם החשיבו, ב"סד-בסביבתם הלמדנית של יוצרי ה אילו היו 49.את משליו של שלמה המלך לדברי תורה ממש ג

- מפני, יתכן שלא היתה מתעוררת כלל השאלה, ן"אדר- מב"נו-דנית של יוצר הכך פני הדברים גם בסביבתו הלמ

ב היתה כנראה עמדה שונה "נו- אך מסתבר שבסביבתו הלמדנית של בעל ה!מה נגנזו ספריו של שלמה המלך

שהיו מתונין בדין ומישבין ': הוא עונה לשאלתו ואומרמיד שהרי . מאד באשר לסידור ספריו של שלמה המלך

'? וכו'היו מתונין'ב על אנשי חזקיה "נו-ומהו אפוא הדבר אשר בגינו אומר בעל ה. 'יןאת הד

: דבר זה מתברר לנו מתוך השאלה השניה שהוא שואל על אותו פסוק–

...? למה נאמר–' אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה'

וודאי אחז גם הוא בדעה , לספירה3- או ה2-בן המאה ה, אך נזכור כי דרשן זה. ינימליסטית כמובן אני נוקט כאן עמדה מ 47

ל כי שלמה כתב את, המקובלת בימיו כ ; לא רק אותם המצויים בקבצים המיוחסים לו שמית, המשלים הכלולים בספר משלי .ודבר זה ניכר גם במדרש שיובא מיד להלן

.זכה ספר משלי לא רק בזכות הפסוק הזה, מסתבר שבבית מדרשו של רבי עקיבא, קודמים כפי שכבר ראינו בפרקים ה 48ודברים שכתבתי על כך ', וכוהרחק מעליה דרכך, שעברתי על דברי תורה: אליעזר' דברי ר–כד , ב' חול' תוס, השווה 49

. ן"אדר-ב מ"נו-המביע עמדה דומה בקשר ל, 27' עמ, ב"ן נו"אדר, סלדריני: וראה גם142-140' עמלעיל , השני מחלק זהבפרק .ואסביר זאת מיד, ב היתה עמדה שונה מכפי שסבור סלדריני"ואולם דעתי היא כי ליוצרי נו

207

ומהתשובה שניתנה ) '?'אלהגם 'ל "מה ת'( מהמקום בו עצרה השאלה הקודמת , בלי ספק,שאלה זו ממשיכה

להבין זאת יש, לשיטתי? מהי הסיבה לכך שהעתיקו, 'אשר העתיקו'מה טעם הכתוב : שואל הדרשן. עליה

ו –? למה הסירו ממקומם? למה הזיזו, במשמע ז נ ג ה מ . אנשי חזקיהו את משליו של שלמה המלך– !?ל

נאמר שהיא פעולה עליה, )הגניזה(לה זו כי על פעויוברר לנו, ואם אכן צודק אני בדרך הבנתי את הכתוב

פרשנות . שנעשתה מתוך יישוב הדעת ויישבה את הדיןהיא הפעולה; ' בדיןיםמתונ' עושיההמתאפיינת בהיות

אין '(כאשר יביא הדרשן ראיות נוספות לצורת פירוש זו , זו תתברר לנו ותובהר אף יותר בסופה של הדרשה

, נוכל לראות כי פרשנות זו מסתברת גם מתוך דברי הדרשה הבאיםאבל כבר עתה; )'העתיקו אלא שפרשו

– '?למה נאמר... אשר העתיקו': שהם התשובה לשאלה שנשאלה

*

.]בכתובים) [ככתבן( ושיר השירים וקהלת גנוזים היו עד שהן 50אלא שאני אומר במשלות – ) 2. ד

הן , שתשובה זו מרובת קשיים ומעקשים היא,עקא-דא. ב לשאלה הנזכרת"נו-כן תשובתו של בעל ה-זוהי אם

: שהיא נראית כמשפט תשובה בלתי גמור; והן מצד מבנה התחבירי– בכך אעסוק תיכף בהמשך –מצד לשונה

. אבל התשובה אינה מסתיימת במענה ברור, '...אלא ש': המשפט אמנם מתחיל כמעין תשובה לשאלה שנשאלה

משלות שיר 'כיצד עונה המשפט ? אזי היכן היא התשובה'? וכו'ואשר העתיק'למה נאמר , אם השאלה היתה

!? לשאלה הזו'בכתובים/השירים וקהלת גנוזים היו עד שהן ככתבן

אותו חלק שהכיל את –היא בהנחה כי המשפט השתבש וחלק ממנו , תשובה אפשרית אחת לקושיה

: משהו מעין; מה היתה תשובה זו אם כך הדבר אנו יכולים רק לשער 51. נשמט ואבד–התשובה המבוקשת

עד שבאו אנשי חזקיה המלך –אלא מחכמתו של שלמה , משום שלא נאמרו ברוח הקודש, ק גנוזים היו"מש'

כהצעתו של –' אותם בגניזתם ושימרו אותם עד שימצא להם גואל) יישנו, השהו, עשו לעתיקים(=והעתיקו

אנשי חזקיה לא מיהרו לפסוק שמשלי שלמה ישארו :יו את מעשיהם של חזקיהו ואנש כךליברמן אשר מסביר

ואין לה , אבל זוהי השערה בעלמא52.השהו והזקינו את הדין עד שיבוא מי שיפרש אותם, אלא העתיקו, גנוזים

שאז , ועוד בעיה נוספת מזומנת לנו אז בהמשך דרכנו. כל ביסוס בטקסט אלא במחשבתו ובהגיונו של המשיב

מהו תפקידם במדרש ולשם מה הובאו הפסוקים המצוטטים , ושיה שכבר הצגתי לאמוריקשה עלינו להסביר ק

?לאחר מכן

וכן הדבר במקבילות ) ' וכובמשלות מה הוא אומר: השווה המשך הדרשה(ב את ספר משלי "נו- כך מכנה בעל ה'משלות' 50

–א , בבלי סוכה כח: השווה. בלשון חכמים רווח מונח זה ככינוי למשלים בכלל). עיל ל25רה הע(לסיפור הגניזה במדרש משלי . ועודשלוש מאות משלות שועלים –ב , לח' סנהד; משלות שועלים, משלות כובסים

. ספותשם עוצב משפט זה מחדש ושורבבו לתוכו שתי תו. א"שכזה נמצא בגירסתה המקבילה של נו) היפותטי( דוגמה למשפט 51 .)217' עמלהלן ראה (' וגושהם היו אומרים משלות מפני –? מפני מה נגנזו הספרים: אחת מהן היא בדיוק תשובה לשאלה זו

המכבים במקום !) 'גנזו', במשמע(שהניחו , אפשר שלנגד עיניו עמדה דוגמת אבני המזבח המחולל. קסט' עמ, הערות, ליברמן 52 ).קיז' עמ, מו, חשמונאים א ד, כהנא (הורות עליהןעד בוא נביא ל, מיוחד בהר הבית

208

כפי , כיצד הוא– למרות הקושי –האפשרות האחרת היא להישאר צמודים לטקסט שלפנינו ולנסות להבין

ין לנו דרך א, 'העתיקו'כי מילת , אם נאחז בדרך זו אזי נאלץ לומר. מהווה תשובה לשאלתו של הדרשן, שהוא

:דרשמאחרת להבינה זולתי כהוראתה בסוף ה

אין צריך לומר המעתיק הרים ולא ; ) ח, יב'ברא (שנאמר ויעתק משם ההרה אין העתיקו אלא שפרשו

:) ה,איוב ט( ידעו

, כראיה כאן המשתמעת ומתבקשת במפורש מן הפסוקים המובאים)'הפרישו'כמו ('יקות ע ה 'משמעות מילת

- על- יתר53.ואין לדעתי מקום לפירוש אחר', שים רווח בין דבר לדבר', 'הרחק', 'הזז'במשמע ' העתק'א לשון הי

מתוך משמעות זו אנו יכולים לעמוד בדרך טובה וסבירה יותר על משמעות הפסוקים המצוטטים מספרי , כן

:והוא המשפט הסתום, הזה הקשה ביותר בטקסט 'אגוז'אבל לפני כן עלינו לתת את הדעת ל. ק בהמשך"מש

*

54.]בכתובים[ )ככתבן(גנוזים היו עד שהן ... )3. ד

אין הסכמה באשר למשמעות השורה הזו ורובם משאירים אותה , בין החוקרים והמפרשים שהזכרתי קודם

פירוש שלעניות דעתי מאיר , מתוך גישתי שלי אני מבקש להציע פירוש אחר למשפט סתום זה55.ו"בתיק

.יר אותו רב יתר ממה שהוצע עד כהומבה

נוכל רק ; כנראה לא נוכל להגיע אף פעם, שאל פתרונו המוחלט, האחד גראפי, שנים הם הקשיים שבמשפט

'הן' ה–? 'עד שהן'מה משמע , השני הוא תחבירי כלומר. להשען על השערה שתתברר כסבירה יותר מאחרות

הוא שכיח למדי ויש לו כמה 'כינוי גוף+עד ש'הצירוף ;כןק שנמנו קודם ל"האמורים הם בלי ספק ספרי מש

מציין מצב או תהליך המתרחשים '...עד ש'הצירוף . מה מובנו בהקשר שלנו, כמובן, השאלה היא. מובנים

או שהגיע למצב או למקום , תהליך או מצב ששרר עד לזמן ידוע–לרוב משמעו של הביטוי . במימד של זמן

:מה אחר- התרחש או השתרר דבר, מצב או מקום,ומאותו זמן, מסוים

עד מגיע לצפון הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שביניהן ]הכהן הגדול[ מהלך

.)א, משנה יומא ה (' וגו מגיע לארון הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדיםשהוא

:'...לפני ש' או '...ום שבמק' תחת '...עד ש'במקרים אחרים בא הביטוי

ע "ראה למשל פירוש הראב(מלמד באופן חד משמעי כי כך הדבר , מבראשית ומאיוב, עיון בכל הפרשנים לשני פסוקים אלה 53

).שם הוא מזכיר גם פסוק דומה מאיוב; ח, יב' לברא .30 הערה 196' עמ על צורות הכתיב השונות ראה שוב למעלה 54 Until they were included in the writings, Proverbs, Song of Songs and Qoheleth (were: סלדריני מתרגם 55

regarded as worthy) to be suppressed.אבל בהערת שוליים הוא מפרט מיד את כל הקשיים הגלומים בטקסט העברי , .20הערה , 27' עמ, ב"נון "אדר, סלדריני. קשיים שתרגומו בעצם פוסח עליהם

209

שאל עליו אם ראוי לבא , אתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו עד ש:ל דואג האדומי"א

.)ב, בבלי יבמות עו (בקהל אם לאו

:'...כל זמן ש'בהם בא הביטוי במשמעות , הגם שמועטים יותר, וישנם גם מקרים

אלא יקצר ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק

.)ה, משנה ברכות ג( תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא עד שלאולקרות

בחוץ ויצאה ענן הקטרת והרתיע את כל הביתעד שהואשכבר היה מעשה בביתסי אחד שהקטיר

.)ח , יומא א'תוס(

.)י, מסכת שמחות ד (ם וקובר עומד בתוך הקבר מקבל מאחרי עד שהוא,היה עומד וקובר את מתו

: עומדות לפנינו האפשרויות הבאות56פי גרסאות כתבי היד- ל ע– המעשה שלנולא נחזור

. צירוף שבוודאי נפל בו שיבוש וקשה לעמוד על משמעותו–) תבן?כב: או (היו גנוזים עד שהן ככתבן) 1

שזהו משפט נכון מבחינה . ד שכתבו אותםק היו גנוזים ע"ספרי מש, כלומר– היו גנוזים עד שהן נכתבים) 2

.אבל אין לו שום מובן הגיוני, תחבירית

ן ק היו גנוזים"ספרי מש: לאמור– היו גנוזים עד שהן בכתובים) 3 מ ז ל כ 57.'כתובים'שנחשבו להיות בין ה

זקוקה 'כתובים'באשר תיבת , גם הוא מעורר קושי; עלי להודות כי גם פירוש זה הוא בעייתי במידה מסויימת

כיצד יכול ספר : גמריגם הסיטואציה המצטיירת מן הביטוי אינה ברורה ל. )ומיד אסביר (להסברגם היא עדין

סבורני שאת הקשיים הללו נוכל ליישב במידה של . ולהיות גנוז בעת ובעונה אחת''הכתובים'בין 'להיות

שכל כתובים ': עקיבא במאמרו הנודע כדרך שהיא נאמרת מפיו של רבי'כתובים'סבירות אם נבין את תיבת

אלא בכתבי , ך" מן התנ'כתובים'כאן אין מדובר בקובץ ה. )ה, משנה ידיים ד ('קודש ושיר השירים קודש קודשים

חלק הראשוןבפרק ד מן ה. וכך אני סבור יש להבין זאת גם במקרה שלנו. כתבי קודש באשר הם, קודש בכלל

בסוף תקופת הבית השני שרר מצב בו היו בידי העם כתבים שנחשבו שמסתבר הדבר ש, הבעתי דעתי לאמור

ק "אם נניח כי המסורת אודות גניזת מש. אך לא הוכללו עדין בקאנון המקראי ההולך ומתגבש, לקדושים

שנחשבו ) 'כל זמן': או(ק נגנזו מפני "מש': להבין את המשפט שלנו כךיהיה אפשר , שייכת לאותה תקופה

.30 הערה 199' לעיל עמ 56 ,)55 הערה כאןראה( של סלדריני למשפט הזה תרגומויכולה לסבול גם את , ידי בזה-כי שיטת הפרשנות המוצעת על, אמת 57

ללו בקובץ ועד אשר נכ;)בגלל פגמים שנמצאו בהם(ידי סיעתו של חזקיה -ק נגנזו על"ספרי מש': ואז יהי שיעור הכתוב כךאלא סלדריני עצמו הסתבך בפירוש זה מאחר שסבר כי אנשי חזקיה הם שהוציאו את . 'נחשבו להיות גנוזים, ך" שבתנ'כתובים'ה

כפי , והוא דבר שאין לקבלו, ג"לזהות את אנשי חזקיה עם אנשי כנה, יחד עם פרשנים אחרים, הספרים מן הגניזה ונדחק .הלן הוא עדיף מן הטעמים המפורטים ל כאןידי-ירוש המוצע על שהפסבוראני , מכל מקום. ארתיישב

210

'גניזה'אין לשון ש ,לאמור ,בראש פרק זה, יתוכבר הסברתי עמד'; למקודשים) ויימיםלפחות בחוגים מס(

. דבר שיש בו קדושהל אלא ענאמרת

*

לפי מה : ק"הם אלה האחראיים לגניזתם של ספרי מש-כה הבנו עתה מי-מתוך השקלא והטריא עד )4. ד

עדין . וגנזו אותם)'כתובים'ה(הקודש כתבי שהעתיקו אותם ממקומם בין , שבררנו הרי הם אנשי המלך חזקיה

; ק"לענות הפסוקים המצוטטים מספרי מש, לדעתי, על כך באים. לא בררנו מה היתה הסיבה לגניזה זו

הדעת - משום שהם מטין לצד קלות–ל "ובלשון חז, ק נגנזו בגלל אופיים הבעייתי"ספרי מש: ותשובתם היא

:והמינות

;)א י, זמשלי( וסוררת הומיה היא –? במשלות מה הוא אומר

;) יג,אש "שה( )בין שדי ילין( צרור המור דודי לי בין שדי ילין אשכול הכופר דודי לי –? ש מה הוא אומר"בשה

.)'א ט"קהלת י( שמח בחור בילדותך–? בקהלת מה הוא אומר

מדגימות - זרותוהן חו; משלושת הספרים המיוחסים לשלמה המלך, שלוש דוגמאות מובאות כאן בזו אחר זו

וודאי שהדרשן ! ק והיא הסיבה שבגללה נגנזו" אופיים הבעייתי של ספרי מש–שוב ושוב אותו עניין עצמו

סבורני כי זוהי האפשרות הסבירה . הבולטים בדרך הביטוי הקשה שלהם– דוקא אלו –בחר פסוקים הללו

אין להבין מדוע , או כיוצא בו, הבלעדי הסבר ז; ביותר להסביר את נוכחותם של הציטוטים הללו בדרשה

או , אין הדרשן מצטט אלא את ראשי הפסוקים בלבד: נשים לב גם לאופן הבאתםו. הובאו הפסוקים מכל וכל

העובדה כי הפסוקים המצוטטים כאן הם גם בולטת 58.שהוא-אותם חלקים בהם המביעים ביטוי קשה כל

–שכנראה איננו מקרי , נשים רק לב להבדל אחד. א"נו- ב) אף כי בהרחבה יתרה(אותם פסוקים המצוטטים

ב בחר פסוק בוטה יותר בהשוואה לזה "מסתבר שמחבר נו. א"נו- ה כאן מזה המובא בש שונ "שה-הציטוט מ

באשר הוא מדגיש את איבריה , ב" פסוק זה קולע היטב למטרתו של בעל נו59.א"שבחר מחברה של נו

א מצטט פסוק "נו-בעוד בעל ה, ף לאופייה הבעייתי של המגילההמוצנעים של האישה ומציג זאת כביטוי נוס

.אותה נברר בסעיף הבא, בהתאם למגמתו, מעודן יותר

*

– ק נגנזו"לשיטתה ספרי מש. ב מציגה את גירסתה בדרך פשוטה וישירה"נו: אסכם בנקודה זו את דברי כך

) באמצעות הפסוקים המצוטטים(תי שלהם ב מסבירה מדוע נגנזו הספרים ומצביעה על התוכן הבעיי"נו. נקודה

ב עוסקת "אין נו. אנשי חזקיה מלך יהודה–בעקיפין היא מצביעה לעברם של אלה שגנזו אותם . כסיבת הדבר

מתוך הנחה כי הקורא ידע להשלימו , לרוב את תחילתו, לצטט רק חלק מפסוק, אמנם דרך מקובלת היא ברוב המדרשים 58

ך זו של ציטוט מקבלת דר, א"ועל רקע ההשוואה שנעשה עם דרך הבאת אותם פסוקים בגירסת נו, אך דומה כי כאן. בכוחות עצמו .'ערך מוסף'גם איזה

לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את 59 .) יב,זש "שה( דודי לך

211

ג נזכרים בה ואינם משחקים בה "אין אנשי כנה, בין השאר, מסיבה זו. כלל בשאלת הוצאת הספרים מן הגניזה

שבו כן , ב"לא מעט בגלל ההקשר הרחב בו נתון סיפורה של נו, יני הקוראעובדה זו נעלמת לרוב מע. כל תפקיד

ן על דברי " של אדר'גמרא' הוא חלק מן ה–ב " גם בגירסתה של נו–סיפור הגניזה , כזכור. ג"נזכרים אנשי כנה

ה והשימוש הרב בנוסח, ב בקטע זה"ואולם דרכה המדרשית של נו. הוו מתונין בדין: ג ממסכת אבות"אנשי כנה

ובכדי לעמוד לאשורה על גירסתה של , משום כן. מעידים בלי ספק על מעשה העריכה שיש כאן, 'דבר אחר'

חשוב דוקא לבודד את הסיפור מן ההקשר הרחב של המדרש ולבחון אותו לגופו , ב בנוגע למעשה הגניזה"נו

בין סיפור גניזת ספרי אין קשר, זאת ניסיתי לעשות בדברי הקודמים וכך יכולתי להראות כי באמת. בלבד

ב אין מדובר כלל "נו- מאחר שב: במילים אחרות ומכיוון אחר אפשר לומר זאת כך. ג"ק לבין אנשי כנה"מש

מקומם , מאידך. ג"אין מקום ואין תפקיד לאנשי כנה, הרי שבהקשרו הצר של הסיפור, בהוצאה מן הגניזה

הנה , אף שאין הדברים נאמרים במפורש. יפורותפקידם של אנשי חזקיהו מלך יהודה הוא רב ומשמעותי בס

ק ממרום "את ספרי מש) 'העתיקו'( היו הם אלה שבפעולתם הרחיקו – ואין כל קושי שישתמע –במשתמע

היה , היינו. 'מתון ומיושב בדין'מעשה זה מוצג כדוגמה וכמופת למעשה שהוא , ולבסוף. קדושתם וגנזו אותם

משום שבספרים הללו . שנקבעה מתוך ישוב הדעת וגילוי של אחריות, הבכך משום קביעת נורמה נכונה וראוי

, לכן. וחלילה-פריצות מגונה ואף מינות חס, ישנה בוודאי סכנה גדולה של הטייה לצד קלות ראש בלתי ראויה

ואף שזכו להיחשב , ידי מלך גדול ונערץ כשלמה-אשר נכתבו על, של הספרים'מוצאם המיוחס'למרות

.ל זאת ראו ומצאו לנכון לגנוז אותםבכ, למקודשים

**

:א"גירסתה של נו. ה

אקדים ואומר את עיקרי הדברים כבר , במלוא הבהירות, א"נו-בכדי להציג את שיטת הפרשנות שלי ל

אפרט עוד את כלליה , ואת הקשיים העולים מהןותעם שאציג את דעות החוקרים השונ, בהמשך. בפתיחתם

יש . ק"א אין חשיבות רבה לשאלה מי גנז את מש"לפי גירסתה של נו: ייקרי דברואלה עי; ופרטיה של שיטתי

ה חשיבות לעצם מעשה א צ ו ה ה פירוש אשר ; ידי מתן פירוש מיוחד לספרים-דבר זה נעשה על. מן הגניזה

, 'העתק' ו'המתן'המוצג בדרשה בלשון , פירוש זה. של הספרים הללו) לפחות בחלקו(נטל את עוקצם הבעייתי

של העתקה מלשון חריפה ללשון , בדרך זו. ק"מש-את הביטויים הקשים שמצאו חכמים ב) הפך למתונים(ן מית

מן האופן , כן- על-יתר. מעודנת יותר התאפשרה הבנה חדשה ושונה של הספרים ובכך נסללה הדרך לגאולתם

ק תלויה "של ספרי משמבין הקורא כי הבנתם הנכונה , א את דרך הפירוש הנזכרת"נו-המיוחד בו מציג בעל ה

. כל אחד מהם מבאר את זולתו ומראה את הדרך הנכונה להבנתו: בהיותם נסמכים זה לזה וצריכים זה לזה

י משפחת ספרלנה כאן הנחה סמויה כי אם התקבל אחד מהם אוטמ, הקודמיםייוכפי שכבר הערתי בדבר

הוא כיצד , א לספר לנו"נוגירסת ה עיקר המעשה שבא: נאמר שוב. ממילא יש לקבל גם את האחרים, הקודש

212

, בתחילת הדרשה, אמנם. ודבר זה מוסכם על רוב החוקרים, ק מן הגניזה בה היו נתונים"הוצאו ספרי מש

. ואפשר שמסיבה זו התקשו פרשנים רבים אף בהמשכה, זהותם של הגואלים מן הגניזה אינה ברורה כל צרכה

הם ולא איש , ג" הדרשה כי הגואלים מן הגניזה הם אנשי כנהלהלן אראה כיצד יכולים אנו להבין גם מראשית

.א לסיפור הגניזה" גירסת נובפרטיה שלנפנה אפוא עתה לעיין . מלבדם

*

:'הוו מתונים בדין'א "מ- על דברי המשנה ב'גמרא'א אף היא השאלה ששואלת ה" נקודת המוצא של נו)1. ה

שכן מצינו < בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין מלמד שיהא אדם ממתין?הוו מתונים בדין כיצד

>באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדין

, אך גם כאן. אלא היא באה תיכף לאחר דברי המשנה, 'דבר אחר'אין דרשה זו פותחת ב, ב"שלא כבגירסת נו

הבאה כדרך והתשובה , השאלה שנשאלתידי- עלנשמר בתחילה האופי הלמדני של הדרשה , ב"כמו בגירסת נו

כי , ב"נו- ב, כפי ששמענו קודם, מדברי התשובה אנו שומעים שוב. ' וכו60'...מלמד ש' –הלימוד ההלכתי

; )או הנורמה(נשמעת הדרישה שלא להחפז בחריצת הדין , אף כאן. הדברים מופנים אל דיינים היושבים בדין

61.ראוי ונכון) או נורמה( גם משפט ולכן הוא, שקול ומדוד, 'מיושב'שמשפט אשר נעשה מתוך מתינות הוא

- בעוד שהסגנון אותו ראינו ב:הוא הסגנון, כך- כלשאינו בולט, אחד מהם: מכאן והלאה נראים הבדלים נוספים

א נוטשת מכאן והלאה את הסגנון הזה "הנה גירסת נו, ב הינו למדני ומיוסד על שאלות ותשובות לכל אורכו"נו

גלוי , הבדל שני. שאין בה שאלות ותשובות, פרשנית- רשה ההרמנויטיתולהלן תרצה את דבריה בסגנון הד

קודמת ה הם אינם נזכרים אלא רק בפיסקה ב"נו- בעוד שב, ג"א מדובר באנשי כנה"שכאן בגירסת נו, ומפורש

היו מיושבין 'ג שנהגו מנהג מתונים ו"בתשובה לשאלה שנשאלה מובאת ראיה מאנשי כנה. הגניזהמעשהל

היה ) 44וותיקן ( שרק אחד מהם 62מצוי בשני כתבי יד, )' וכו'שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה'(ה משפט ז. 'בדין

וגם 63גם משום שהיה במיעוט, ככל הנראה, אך הוא התעלם מגירסתו. לפני שכטר בעת שהכין את מהדורתו

קסט כפי שנראה ן הטעם שמשפט זה יוצר חיספוס בטמגם שואפשר ). להלן(י זה "בגלל אופיו הבעייתי של כת

והיטיב קיסטר לעשות כאשר החזירו אל גוף , א"יש לו למשפט חשיבות רבה להבנה נכונה של נו, ברם. מיד

כך - ולפילפעילות שהיא מיושבת בדין, א"עבור בעל נו, ג משמשת אפוא דוגמה"פעולתם של אנשי כנה. הטקסט

, הלכהאם כראיות לדבר : ללשונות ההצעה של פסוקים יש חשיבות רבה להבנת מעמדם ותפקידם במדרש, כפי שכבר למדנו 60

118-114' מע, ראה למעלה בפרק השני מחלק זה. (או אילוסטרציה בלבד לעיטור הדיון המדרשי, או תמך לרעיון במדרש אגדה. מקדים את המסקנה ההלכתית בלימוד מילולי מן הפסוק: כך'...מלמד ש'לבב מגדירה את - אליאס בר). והדוגמאות המובאות שם

).109, י"מכילתא דרשב, לבב-אליאס בר( .211-ו, 205' י בעניין בעמי דברהשווה 61 . לעיל31 הערה 62 .9-8' עמ, סינופסיס, בקר וברנר: ראה, י אינם מכילים משפט זה" רוב כת 63

213

זאת - יש להודות כי בכל, אך עם זאת). רנוכפי שאמ, או בקביעת הנורמה(היא דוגמה להיותם מתונין בדין

משום , ) הנזכר'חיספוס'בהירות הנוגעת ל-אי(בהירות מסויימת בקשר לזהות הנפשות הפועלות -נוצרת כאן אי

:נזכרים גם אנשי חזקיה מלך יהודה, ג"שתיכף לאיזכורם של אנשי כנה

*

.י חזקיה מלך יהודה גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנש,)'משלי כה א( שנאמר )2. ה

;ולא שהעתיקו אלא שהמתינו

. אומר לא שהמתינו אלא שפירשו אבא שאול

בהערות הפרשניות הללו . ולאחריו באות שתי הערות פרשניות, הפסוק ממשלי מובא כעין ראיה מן הכתוב

: ג היא"מאנשי כנה, נשים לב כי הראיה: בהירות הנזכרת- איאותהר את היאך תחילה נב, אעסוק תיכף בהמשך

מונח זה הינו לשון הצעה נפוצה . 'שכן מצינו'היא מובאת בלשון ההצעה ) 2(; אינה ראיה מן הכתוב המקראי) 1(

אליאס . המאשש את הראיה הראשונה– ראיה מן הכתוב –כלל יבוא אחריו פסוק נוסף - לפי טיבו בדרךו, למדי

:ה כךמגדירה את המונח הז, במילון המונחים שלה, לבב-בר

או , לקח מוסרי, המאששת הלכה, המונח מקדים ראיה מן המקרא, ברוב מוחלט של ההיקרויות...

לעיתים . אלא רעיון העולה מן המקרא, הראיה אינה מובאת מן המקרא. פרשנות לסיפורים המקראיים

או אבל ברוב המקרים ראיה זו זקוקה לאישוש ולאחריה מובא ציטוט מקראי , הראיה ידועה ומובנת

64.מדרשי המסביר אותה

, א, כי הפסוק ממשלי כה, מסקנתי העולה מכאן היאו ;דומני כי המקרה שלפנינו תואם בדיוק את ההגדרה הזו

. ומאששת אותה, ג"זו המדברת באנשי כנה, משרתת את קודמתהראיה ההוא אלא , אינו ראיה העומדת לעצמה

שאלמלא כן היינו מתקשים להבין את ; חשוב עד מאד,במקום בו נזכרו, ג"איזכורם של אנשי כנה, אדרבא

ומכאן אני מגיע להבנה . עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופרשו אותם...: המשכו של הכתוב בפיסקה הבאה

–וכולה מתייחסת למה שלפניה , כי כל הפיסקה שבראש הדף הזה היא מעין מאמר מוסגר של המספר

שבעל , לשיטתי, הסיבה לכך היאו; אותנוסחמצוי בשתי ה, ממשליהפסוק , אמנם. ג"למעשיהם של אנשי כנה

ומן (ראיה מן העברכ ממשליב שימש הפסוק"אך בגירסת נו. ב"א באמת ייסד את גירסתו על זו של נו"נו

א בפסוק הזה "ואילו כאן השתמש בעל נו; ג לא נזכרו בה כלל"אנשי כנהבעוד , לעצם מעשה הגניזה)הכתוב

אינו משמש ,א, שלי כהפסוק מה :במילים אחרות .ג" למעשה העיקרי שעשו אנשי כנה65.ד בלב'איור מבאר'כ

לנושא המרכזי הנידון בדרשה ותוספת ביאור למעשה בלבדאילוסטרציההוא מהווה אלא , ראיה לעצמהאן כ

. 118-117' עמ, י"מכילתא דרשב, לבב- אליאס בר 64, לעיל פרק שני מחלק ב. 'איור מבאר'ועל מהותו של , 'על זה נאמר'אודות נוסחת ההצעה , לבב- ראה דבריה של אליאס בר 65

.115' עמ ,)3. סעיף ד

214

משך אבל זה יאמר מפורשות בה, זאת באמת לא נאמר עדין–ג "מה עשו בדיוק אנשי כנה. ג"שעשו אנשי כנה

המבנה הספרותי הנגלה לעינינו הוא .אך בל אקדים את המאוחר; ג ופרשו אותם"עד שבאו אנשי כנה: שהמעה

:את הקביעה) בעקבות המשנה(תחילה העמיד הדרשן : אפוא זה

מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין

:ג"ממעשיהם של אנשי כנה, לאחר מכן הביא ראיה לקביעה זו

כן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדיןש

:א, ראיה הנסמכת על הפסוק ממשלי כה, ג"כביאור נוסף למעשיהם של אנשי כנה, עתה הוא מביא

שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה

שיש בזו מה שאין –אף מסייעת את הראיה הראשונה בדרך נוספת , ממפעלם של חזקיה וסיעתו, ראיה זו

. אך לא צוין המעשה הקונקרטי שעשו, ג נאמר שהיו מתונים בדין ומיישבים את הדין"על אנשי כנה: בזו

ואף מדברת באותו עניין עצמו אליו רוצה בעל ; הדוגמה מאנשי חזקיה מלך יהודה הינה קונקרטית מאד, מאידך

!) אתה אמור ללמוד מכאן(אתה למד מכאן הרי . הם העתיקו את משליו של שלמה המלך: א להגיע"נו- ה

ואף ) כך- וזה יאמר על ידו במפורש אחר(ג עסקו במשליו של שלמה המלך "שהדרשן מכוון לכך שגם אנשי כנה

ולפי שעה לא ; זה הוא דבר השנוי במחלוקתו'העתיקו'מובנו של , אמנם. שהיא- אותם בדרך כל'העתיקו'הם

.בהמשך הדיון, אך אשוב ואדרש אליו במקומו, ד הנהאוסיף עוד על מה שכבר אמרתי עליו ע

ולא ': תחילה הערה אנונימית. א שתי הערות פרשניות"נו-מוסיף בעל ה, על גבי הפסוק ממשלי, עתה

לא שהמתינו אלא ', האומר66ולאחריה הערה הנמסרת משמו של אבא שאול; 'אלא שהמתינו, שהעתיקו

: קיסטר לקרוא הערות אלו על דרך הנוסחה הפרשנית השגורהמציע, י ועדי נוסח"על סמך כת. 'שפירשו

אבל . סבורני שהצדק עמו68.'פירשו' אלא 'המתינו'ואין ; 'המתינו' אלא 'העתיקו'אין , כלומרY'67 אלא Xאין'

אני . הם טועים, אני סבור, קיסטר ופרשנים נוספים מבינים דברים אלה כמוסבים על חזקיה ואנשיו ובכך

שהם , ג" כמכוונות אל מעשיהם של אנשי כנההללואת שתי ההערות גם מבין –ד אבאר כיצד ומי–לשיטתי

מתוך שהפרשנים הנזכרים מבינים את הערות האלה : זאת ועוד. הנושא של הפיסקה כולה, כפי שכבר הבנו

,'ןמשוך והארך את הזמ'; 'עתיק' מלשון 'העתיקו'הם מתאמצים לבאר מילת , כמוסבות על חזקיה וסיעתו

אכן אפשר לראות את ההערה , כי מבחינת מבנה ותחבירה של הפיסקה, יש להודות, אמנם69.'המתן', 'חכה'

באופן זה אף תיווצר זיקה סמנטית מיוחדת במינה. כמוסבת על אנשי חזקיה'אלא שהמתינו, ולא שהעתיקו'

).' לס160-120(רביעי - תנא מדור שלישי 66 .15-10' עמ, ספרי דברים, המר; 13-10' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא: ראה'Y אלא Xאין 'מדרשי על 67 .152' עמ, עיונים, קיסטר 68 ;)ט' עמ, א"הגהות אגר, אתרוג(א "ובנוסחת הגר, )2' עמ, ן"אדר(של שכטר המצוטט בהערות למהדורתו , ץ"ריעב- כך החל מ 69

215

גם היא ', וכו'אבא שאול אומר' :אתה נדחף לומר שגם ההערה השניה, בהמשך, ואז. 'המתינו' ל'העתיקו'בין

לא זו בלבד שהם , משום שההולכים בה, ואולם שכרה של דרך פרשנית זו יוצא בהפסדה. מכוונת לאנשי חזקיה

אלא אף נאלצו לעקור כמה מילים חשובות , )המתינו= העתיקו (נשענים על משוואה סמנטית יוצאת דופן

העד שבאו אנשי 'לגרוס בהמשך הדברים את דברי הדרשה ו'לתקן'כגון שנדחקו , ממקומן י ק ז ופרשו ח

ה בתוך כך הלכו דבריה ומגמת71.ג" או למצער לטעון לזהות בלתי סבירה בין אנשי חזקיה ואנשי כנה70;'אותם

.א והשתבשו לגמרי"הכללית של נו

א מבארת אבל סבורני כי הי; של חזקיהו ואנשיו'מדלגת מעל ראשיהם'ידי אמנם - דרך הפירוש המוצעת על

אני . א בכללו ומיישבת היטב את כל הקשיים שמניתי"טוב יותר הן את הפיסקה הנידונה והן את סיפורה של נו

; ג"כהערה המוסבת על פעולתם של אנשי כנה, 'לא שהעתיקו אלא שהמתינו'להבין את הביטוי , כאמור, מציע

ת כפירוש המבאר את י נ ו ר ק ע ה ת ו ע משמ וכך . 'המתינו'א בבחינת שהמעשה שעשו הו–של פעולתם ה

הערה זו מכוונת. 'לא שהמתינו אלא שפירשו': הנמסרת משמו של אבא שאול, יש להבין גם את ההערה השניה

י ט ר ק נ ו ק ה שה ע מ עד שבאו אנשי כנסת ': מעשה שיאמר במפורש מאוחר יותר, ג"שעשו אנשי כנהל

מעשיהם של חזקיהו ואנשיו משתלבים , כפי שביארתי בעמוד הקודם: קצרו של דבר! 'הגדולה ופירשו אותם

הוא ג"ואילו המעשה של אנשי כנה. ג"למעשיהם של אנשי כנה, בלבדא כאילוסטרציה "אל גירסתה של נו

שכל -תבונה ושום, כוונה נכונה, שנעשה מתון מתוך כובד ראשמעשה זה. העיקר בפיסקה שבפתח המדרש

) 'מתון'פירוש , אם תרצה(שקול ונכון , פירוש הולם מתן–מעשה של פירוש היה ) 'מתונים בדין'כאשר הם (

אלא , יכול להתפרש לא רק כהוראה לדינים היושבים למשפט'היות מתונים בדין' שוכבר ראינו. ק"לספרי מש

, זו שנאמרה'העתקה' כגון ;גם כהנחיה לכל בעלי שררה העוסקים בנושאים שיש להם עניין לכלל הציבור

וכגון ; )'ולא שהעתיקו אלא שהמתינו': א"נו- העיר בעל ה,כאמור, עליהםש( ג"נהכ על אנשי ,אמנם בעקיפין

כפי שנאמר בהערה שהובאה משמו של אבא , וכובד ראשדעת - הנעשה מתוך שיקול, מתן פירוש נכון וראוי

.'לא שהמתינו אלא שפירשו': שאול

אף כי לטעמי לא , י שליי לדבראציין עוד דבריהם של שני חוקרים בהם מצאתי קרבה, בטרם אמשיך הלאה

אשר סבורני כי גם , א"הנה תרגומו של גולדין למשפט הפותח את נו: את הדרך עד סופהאלההלכו חוקרים

:אליה אני מתכוון, 'הוו מתונים'הוא מכוון למשמעות

. מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין?הוו מתונים בדין כיצד

:מתרגם גולדין

אבל אוחז גם הוא ברעיון של , המתרגם בדרך מעט שונה, וגולדין; שאת דבריו כבר הבאתי לעיל, )קסט' עמ, הערות(ואצל ליברמן ).5' עמ, ]א"נו[ן "אדר, גולדין (It is not that they copied them out, but that they took their time: משיכת הזמן

.שם, גולדין 70 .203 'עמראש , ראה לעיל 71

216

Be deliberate in judgment what is that? This teaches that a man should take time in rendering

judgment; for whoever takes time in rendering judgment is unruffled in judgment.72

):המשקף את הבנתי שלי כמובן(ובתרגום חזרה לעברית

בעת את הזמן מלמד שאדם צריך לקחת –? מה כוונתו ]ך כוונהעשו זאת מתו[ במשפט שקוליםהיו

.במשפט ]מתון= רגש נשאינו , רגוע[ ול ש הינו, זמן במשפט שכן כל מי שלוקח; את הדיןעושהשהוא

משום שמשיכת (היא מעט מוגזמת , )'לקחת זמן'(אף שאני סבור כי ההדגשה שמדגיש גולדין את משיכת הזמן

אני סבור כי הוא תפס נכונה את שני מונחי המפתחזאת-כלב; ) היא איננה המטרה,אמצעיההזמן היא

חוסר , השלווה, כובד הראש, כאשר ההדגשה היא על שיקול הדעת; שלווים ושקולים= מתונים : במשפט

יהא ( כאשר העתיקו 'מתונין בדין'אנשי חזקיה פעלו כאפשר שגם ! 'מתינות' כל אלה שפירושם –ההתרגשות

וזה –ומצד זה ; בתבונה ומתוך שיקול הדעת, פעלו בשום שכלש, כלומר. את משלי שלמה) שו אשר יהיהפירו

73.ג דומה לפעולתם של אנשי חזקיה" היתה פעולת אנשי כנה–! בלבד

של הנזכרת יכול אני לראות את פרשנותו – 'אשר העתיקו' –ובאשר לעצם המעשה של אנשי חזקיהו

השהו , אלא העתיקו, אנשי חזקיה לא מיהרו לפסוק שמשלי שלמה ישארו גנוזים :כאשר הוא מבאר, ליברמן

שפירושו של , לאור הנחות היסוד והפרשנות שהצעתי, סבורני. והזקינו את הדין עד שיבוא מי שיפרש אותם

; יזהאין הוא אומר שאנשי חזקיהו אחראיים לגנ, מחד: 'מחצית הדרך'אלא שגם הוא הולך רק , ליברמן הוא נכון

, )כסברתם של חוקרים אחרים(ק מן הגניזה "אין הוא רואה בהם את הגורם אשר גאל את ספרי מש, מאידך

א אינו מדבר עוד "נו- גם בעל ה, מעבר לכך, ואכן. ו"אלא הוא משאיר את תפקידם של חזקיה וסיעתו בתיק

במשתמע שמן המשתמע אלא רק , באשר למעשיהם אין הוא נוקט עמדה ברורה .בפעולתם של אנשי חזקיהו

74 .אתה יכול להרמז על עמדתו בדבר זה

א סובבת סביב משמעותו של "נו-הפיסקה הראשונה של המדרש ב: כן ונסכם את דברינו עד כאן-נשוב אם

אך עדיין איננו מפרט את (ג " מביא הדרשן מאנשי כנה,בפיושראיה למשמעות הביטוי . 'היו מתונין בדין'הביטוי

את הפסוק ממשלי , וכראיה נוספתעין מאמר מוסגרכב, על גבי ראיה זו הוא מביא). עשוהמעשה אשרעצם

.5' עמ, )א"נו(ן "אדר, גולדין 72שלא יהא אדם קפדן ולא , א הוו מתונין בדין"ד): בשתי הנוסחאות(א "ן פ" השווה לעניין זה את המשכו של המדרש באדר 73

, איש אשר רוח בו: ב"זס- כפי שבא במדרש ב'המתונים'וכזה גם הביטוי ). שם, םש, ב"נו. (' וכויהא נכנס לתוך דברי חברו 'נים/קפדן' בניגוד ל'נים/מתון'הנה אף כאן ). יח, פרק כזב"זס (:שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן

.והוא קרוב בהוראתו לדברים שאני מכוון אליהםהיינו ; כי גם פעולת ההעתקה של אנשי חזקיה יכולה לקבל משמעות של פירוש, ח לומרזאת פת-יש בכל, לכאורה, הנה74

ה, ג"ופעולתם של אנשי כנה. אלא אף פירשו את משליו של שלמה, שאנשי חזקיה לא רק העתיקו ז ן ב ו מ ב ם היתה הליכה , גכגון הסבר נפתל לשאלה מפני מה , בושומה עלינו להוסיף לטקסט דברים שאין, אך בכדי לטעון טענה כזו. בעקבות אנשי חזקיה

וכיצד . 'משלי שיר השירים וקהלת גנוזים היו'ש, לאחר תיאור מעשיהם של אנשי חזקיה, שהרי נאמר בהמשך. ק"נגנזו ספרי משלחילופין יהיה עלינו לזהות את ? זה יגנזו הספרים אם כבר חובר להם פירוש שיכול להוציאם מידי פשוטם ולמנוע את גניזתם

. כפי שהסברתי, אך גם אפשרות זו יש לדחות; )כדעתם הנזכרת של חוקרים אחרים(ג "שי חזקיה עם אנשי כנהאנ

217

ולא ': גם הערות הבאות לאחר מכן. 'איור מבאר' לו כהמשמש, א אודות מעשיהם של חזקיה ואנשיו, כה

על גם הערות אלה מוסבות ', אבא שאול אומר ולא שהמתנו אלא שפירשו'ו'; שהעתיקו אלא שהמתינו

כנההמעש אנשי של , ג"כנה פועלם של אנשי – אל הנושא המרכזי שלו הדרשןחוזר, סוף-סוף, עתה. ג"ה

...ואנו בעקבותיו ; ק מן הגניזה"אשר חילצו את ספרי מש

*

שהם היו אומרים משלות ואינן בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו )3. ה

תם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותםועמדו וגנזו או הכתובים מן

לשוניים –גם היא עמוסה קשיים לעייפה , ברם; פיסקה זו היא בעלת משמעות רבה בשתי הנוסחאות

להציע דרך קריאה חדשה אשר , אנסה שוב, זאת- ובכל. עד שקשה לעמוד על מלוא משמעותה–ותחביריים

ראשית נעמוד על אותם חלקים ממנה שיש . ושל משמעותהלהבנה נכונה של תוכנה , לדעתי, מקרבת אותנו

הם היסודות , דבר זה יוסיף ויחשוף בפנינו את היסודות המשותפים לשתי הגירסאות. ב"נו- בהקבלותלהם

הם ללוהחלקים אשר נוספו על היסודות המשותפים ה, ולעומתם. ב"א מגירסת נו"נו- שלשיטתי נטל בעל ה

ב "נו- בקטע המקביל ב, ובכן. א" אל הנתיב אותו רוצה להתוות מחברה של נואשר מכוונים את הפיסקה דנן

:נכתב כך

.]בכתובים) [ככתבן(אלא שאני אומר במשלות ושיר השירים וקהלת גנוזים היו עד שהן

:נקל להבחין בחלקים המקבילים בשני הנוסחים של פיסקה זו

ב"נו / א"נו

אלא שאני אומר / בראשונה היו אומרים

במשלות ושיר השירים וקהלת גנוזים היו/ משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו

]בכתובים) [ככתבן(עד שהן / ואינן מן הכתובים

של לשון ואף של , זיקה של תוכן–א "נו-ב ו"ההשוואה הזו מדגימה בפנינו שוב את הזיקה הקיימת בין נו

ובעיקר , ב הוא משנה מעט את ניסוח הדברים"על יסוד גירסתה של נו: א"רכו של בעל נוומסתבר שכך ד. מבנה

על יסוד : כך ראינו בפסיקה הקודמת וכך גם כאן. המשנות את פני התמונה, מוסיף פה ושם תוספות אחדות

הראשון הוא ההערה . ב"נו-א שני איברים שאינם ב"נו-החומר המשותף בשתי הגירסאות הוסיף בעל ה

'שהם'. 'ועמדו וגנזו אותם': תוספת משונה במקצת האומרת–והשני ; 'שהם היו אומרים משלות': למדניתה

משום שהיו : ללמד מדוע נגנזו הספרים לכתחילה, מן הסתם,וההערה בכללה באה. ק"מכוון בוודאי לספרי מש

) לדעת מי שגנז אותם(ך זאת לא היה די בכ- בכל, שאף אם דברים נאים הם, כתובים בהם דברי משל ומליצה

218

'שהם היו'שבו הביטוי , מסקנה זו אנו למדים מתוך מבנה המשפט. בכדי להקצות להם מקום בין כתבי הקודש

: יתרה מזו. מצב זה של היותם גנוזיםכהסבר וכתירוץ ל, 'ש וקהלת גנוזים היו"משלי ושה'עומד כנגד ' וכו

משתמע בלי ספק כדרך שנשמעים דבריו של , בו נאמרוההקשר המיוחד , 'היו אומרים משלות הםש'הביטוי

אקהלת אינה מטמא את הידים מפני :אומרשהיה שמעון בן מנסיא ' ר י ה , ידיים ב' תוס( מחכמתו של שלמהש

זאת מביעים שני המקורות האלה אותו רעיון עצמו ואותה - בכל, גם אם אין הם משתמשים באותן מילים .)יד

חשב ככתבי קודש משום שהם י דברים שאמר המלך שלמה אינם ראויים לה:אמורל. תפיסה עומדת מאחוריהם

מנסיא הוא תנא מן -שמעון בן. ולא מרוח הקודש'מחכמתו של שלמה'שנאמרו , דברי משל ומליצה– 'משלות'

אודות טומאת הידיים של , ודבריו נאמרו בשולי המחלוקת) דור חותמי המשנה', לס2סוף מאה (הדור החמישי

ככל ,י המסורת התרחשה ביבנה בשנים שלאחר החורבן שייכתפ-לאשר ע, מחלוקת זו75.ש וקהלת"מגילות שה

בוא נבטרם , עתה76.ק וספר משלי כבר אינו נזכר בה" לשלב האחרון של הפולמוס אודות ספרי מש,הנראה

תבונן קודם באיבר נ, א"לתהות על מקומו ותפקידו של האיבר הראשון הזה שנוסף במסכת דבריו של בעל נו

. לפתור את שניהם כמכלול אחדנראה כיצד ניתןהנוסף השני ובמשמעותו ולאחר מכן

כי הוא נובע מן , וכן אני סבור; במקצתמשונהאמרתי עליו שהוא , האיבר השני שהתוסף אל הפיסקה דנן

עמדו 'בסוף הוא אומר ו, 'גנוזים היו'ק "משום שבתחילה נאמר שספרי מש, מתמיה. האיבר הראשון ותלוי בו

פניה נראית תוספת זו -על! ?אם כבר היו גנוזים מדוע יש לשוב ולגנוז אותם? מה טעם, ובכן. 'וגנזו אותם

אבל כל . או דומה לזה, כמיותרת ומפתה למדי לפטור אותה בתירוץ שאינה אלא כעין גלוסה שגלשה אל הפנים

מוזר שרוב הפרשנים . לינו למצוא אפוא תשובה אחרתע! כתבי היד אחידים כאן בעדותם והיא מצויה בכולם

:התייחס לחיספוס זה והגיה כך, א בנוסחתו"אלא רק הגר, עברו על תמיהה זו בשתיקה

ובראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת ז נ ג י שהם היו אומרים .)ה. ב–הדגשה שלי (!

77.ועמדו וגנזו אותם הכתובים משלות ואינן מן

אבל ; ן"אדר-או דפוסים עמדו לנגד עיניו של הגאון כאשר כתב את מהדורתו ל, יד- יודעים איזה כתביאין אנו

אשר גירסתו הייחודית לקטע בו אנו 44י וותיקן "בקשר לכך כדאי להפנות את הדעת גם אל הנוסח של כת

:עומדים נכתבה בלשון זו

משלות הן ואינן נכתבין עמדו ' יו אוממשלות שיר השירים וקהלת גנוזין היו שה' בראשונה היו אומ

ופירשום' הגד' אנשי חזקיהו מלך יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנס

.ה, משנה ידיים ד 75אתיחס לכך ביתר הרחבה בסיכומו של . 'בתוך הקונצנזוס' נראה שבזמן בו התרחש אותו ויכוח ביבנה היה כבר ספר משלי 76

.פרק זה .32רה הע,200' עמ ראה לעיל 77

219

אינו נלמד מאף אחד מכתבי היד האחרים של , הרעיון שאת מעשה הגניזה יש לייחס לאנשי חזקיהו מלך יהודה

נראה אפוא כי ייחוס . המצוי בכולםהוא דבר , ג"המיוחסת לאנשי כנה, אך לעומת זאת הגאולה מן הגניזה; א"נו

מסתבר הדבר 44.78י וותיקן "של כת) 'המעבד'או שמא (מעשה הגניזה לחזקיה ואנשיו הוא מדעתו של המעתיק

י זה ומצא גם הוא דרך דומה לישר את "הפריע גם למעתיק של כת, שאותו קושי שהפריע לגאון מווילנה

הנכון בעיני . אי הן ניסיונות להרמוניזציה של הנוסח ואין לקבלןווד, שתי הגירסאות הללו, כך או כן. ההדורים

את משמעותן של שתי , נברר אפוא. מן האיבר הראשון ותלוי בו, כפי שאמרתי, הוא כי איבר נוסף זה נובע

. התוספות גם יחד

, וס נסבוהפולמ; נולדו מתוך פולמוס, ק"השערתי אומרת ששתי הגירסאות של סיפור גניזת ספרי מש, כזכור

כי שתי הגירסאות נותנות כל אחת , עוד טענתי. אודות כשרותם של ספריו של שלמה המלך, ההשערהפי- לע

זאת עוד , אם היתה שם גניזה הלכה למעשה או רק משל היתה. העומד במרכזן, פרשנות שונה למעשה הגניזה

מקיימות יחס –בלי ספק , אינו כפי שכבר ר– לפי שעה אציין שוב ואדגיש כי שתי הגירסאות ;נברר בהמשך

רוצה ! והנראה בעיני הוא כי יחס זה הוא כיחס שבין אובייקט לבבואתו במראה מתקנת. ביותרהדוקהדדי

את מה שנאמר אבל בשנוי ותוך כדי נסיון לתקן ) ב"נו(משקפת את חברתה ) א"נו(הגירסה האחת , לומר

: מתקנת ומבהירה, א אחריה"באה נו, ק" של ספרי משב באה להסביר ולתרץ את גניזתם"נו-בעוד ש. בקודמתה

ננסה עתה . ג"אנשי כנה בעקבות פעולתם המבורכת של, אבל לאחר זמן הוצאו מגניזתם, ק אמנם נגנזו"ספרי מש

: עצם אל עצמו, לבחון את הפיסקה בה עסקינן לאור הנחות אלה ונראה כיצד היא מתיישבת

וללא , ב" זו שיש לה הקבלה לגירסתה של נו– א"נו של מגירסתו המקורית הנשקפת אלינו שורהה

: )או בדומה לכך (כךלערך נראתה –התוספות

כתובים בואינן גנוזים היובראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת

: לנומשפט המוכר והוסיף עליה ויצר את השינה מעט, א"בא יוצרה של נו

ת גנוזים היוים וקהלתבראשונה היו אומרים משלי ושיר השיר ו משל ם י ר מ ו א ו י ה שהם

תם הכתובים ואינן מן ו א ו ז נ ג ו ו ד מ ע .ו . .

מוסיף אףאלא , ב"א לא רק יוצא מאותה נקודת מוצא משותפת לו ולבעל נו"מחברה של נוש ,דומה הדבר

םומצטט כביכול מפיהם של בני הפלוגתא שלו ומביא את ההסבר ה ל ]ק"ספרי מש[ שהם': למעשה הגניזהש

זוהי טענתם של הטוענים לשלילת הקדושה של ספרי – ' אינן מן הכתובים]ומכאן שהם[ היו אומרים משלות

עובדה כי הלהנחה זו מצטרפת היטב א. מעין ציטוט מדברי המתנגדים, כן-התוספת הראשונה היא אם. ק"מש

יא מעין ציטוט מדברי א להב"חבר נוממה שמאפשר ל', בראשונה היו אומרים': המשפט כולו מתחיל במילים

א "ן נו"אלא לקט אגדות מאדר, ן במובן המדוייק של המלה"אין זה כתב יד של אדר: כותב קיסטר44י וותיקן " על טיבו של כת78 .9' עמ, אקדמות מילין, קיסטר. יד מבולבל ומסורס-יד זה מתוך כתב-שהועתקו לכתב) וכנראה גם מעוד מקורות(

220

ועמדו ': לאמור העניין כולולכל א"נו-מו של בעל הסיכהיא כבר ה יהתוספת השנילעומת זאת . הללו' אומרים'ה

ומשום שהללו הן תוספות שנוספו .ק בין הכתובים"הסבורים כי אין מקומם של ספרי מש, הם– 'וגנזו אותם

באמת כי , יכולנו לטעון, לחילופין. כפילות דברים,ולכביכ, נוצרה כאן, על גבי המשפט המקורי שבפיסקה

גם כדי לחזור להדגיש זאת , וא טרח להוסיפ" אבל מחבר נו;'ועמדו וגנזו אותם'אפשר היה לוותר על הביטוי

בין דבר הגניזה, שלו התוספת הראשונהידי-לע, וגם משום שביקש לגשר בכך על המרחק שנוצר, שוב

ו לבין )שבמקור( ל ש ת י ש י ל ש ה ת פ ס ו ת :שהיא החשובה והמשמעותית מכולם, ה

. . תם. ו א ו ש ר י פ ו ה ל ו ד ג ה סת נ כ י ש נ א ו א ב ש ד ע

נושאת היאהיא המסר הגדול והחשוב אותו. א כולה" של נוraison d'être-ה, תוספת זו היא כאמור

הם שהוציאו את ג "אנשי כנה שבדברים אלה משום קביעהאין זאת -בכלש, מי שיאמר, יכול לומר. לקוראיה

בראשונה היו 'אין לי ספק כי משמעות המשפט . אך סבורני שאין טעם רב באמירה שכזו, ק מגניזתם"מש

לא יכולה 'עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם[...] אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו

כנה: להיות אלא זו מש"אנשי פירשו את אותם מגנ"ג הוציאו ובכך יש פרשנים המתקנים !יזתםק

לקבל שנגרם כאן אין : אבל אין לקבל זאת79', וכו'עד שבאו אנשי חזקיהו': א וגורסים" את דבריה של נוגם כאן

אנשי , אדרבא–הן משום אין שום גורם סביר שיביא לידי טעות שכזו , שיבוש עקב העתקה בלתי זהירה

והן משום שגירסת –ג רק בפיסקה הקודמת "ילו אנשי כנהחזקיה דוקא הם נזכרים תיבות אחדות קודם לכן וא

גם אין מקום לטעון לזהות . ' וכו'ג"עד שבאו אנשי כנה'וכולם גורסים , כל כתבי היד כאן היא אחידה ויציבה

ממעשיהם כי בראשית הדברים הובאה דוגמה, עוד נזכור80.כפי שכבר ביררנו, ג"בין אנשי חזקיה לבין אנשי כנה

אלא אף בקביעת הנורמות , לא רק בדין'מתונים'כך גם - ולפי'היו מיושבים בדין'ג אשר "נהשל אנשי כ

מכל הסיבות הללו . ק בפרט"החשובות של עם ישראל וביניהן גם זו הנוגעת לכתבי הקודש בכלל ולספרי מש

ם עם חוג מסורות יציבות יש לזהותפי-לאשר ע, ג" אנשי כנה,א" לשיטתה של נו,גם יחד עלינו לקבל כי

.ק מגניזתם"הם הם אשר גאלו את ספרי מש, החכמים ואנשי הדת שסבבו את עזרא הסופר וממשיכיהם

*

הוא הגדול וינת כמות הטקסט הכלולה בחשמב, א" נובגירסת הסיפוראני בא עתה לדון באותו חלק מ )4 .ה

ל אך ורק ציטוטים משלושת ספרי הוא מכי– וזה דבר מעט יוצא דופן –ומבחינת תכנו הוא ; והמפורט ביותר

עובדות אלה מצביעות בוודאי על איזו חשיבות ועל איזו כוונה מיוחדת שהתכוון ושהחשיב יוצר . ק"מש

שוב נשים לב כי הדרשן בחר כמעט את . יש וודאי טעם לנסות ולברר מהי כוונה זו ומה חשיבותהו. הגירסה

, אתרוג(ן "אדר-א ל"וכמו שפירש בעל פירוש מאורי אור לגירסת הגר. שם176' עמ ב22 והערה 5' עמ, ן"אדר, גולדין 79

, למעלה). י' עמ, א"הגהות הגר .י שםי והערות204-203' עמלמעלה 80

221

כאן הוא דוקא מפרט , אך שלא כמו בגירסה ההיא; ב"אותם גופי טקסט מקראיים המצוטטים גם בגירסת נו

שוב אנו נוכחים . ומאריך בציטוטים ואינו מסתפק בהבאת ראשי הפסוקים או קטעים קצרים מתוכם בלבד

תוך שהוא מכניס בהם שינויים , ב"א משתמש בחומרים מקבילים לאלו של נו"לראות כי היוצר של גירסת נו

, את השקפתו, על כך שהוא מבקש לעמת את הגירסה שלו, כפי שכבר אמרתי ולדעתי, דבר זה מצביע. ידועים

היחס ההדדי שהם , א"ת נוסהציטוטים הארכניים של גיר. ב"נו- שלו מול אלו של בעל ה'נדה'אג'את הו

ן עצמם ,ב ועוד יותר מזה"מקיימים עם הציטוטים של נו לבי בינם מקיימים שהם ההדדי , היחס

מסר זה מתקשר בלי ספק אל האמור בפיסקה . ר בעל חשיבות רבה טמון בהםמלמדים לדעתי על כך שמס

רשו ג "עד שבאו אנשי כנה... משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, בראשונה היו אומרים': הקודמת פי ו

משהו : כלומר'לא שהמתינו אלא שפירשו, הווי' –וכן גם אל המשפט החותם את הדרשה כולה ; 'אותם

ק"ג את מש" של אנשי כנה המיוחדתפירושםדרך על ,כנראה ,של הבאת הפסוקים הללו מצביעבאופן המיוחד

) אשר כבר רמזתי עליה(כדרכי אציג תחילה את עקרונות השיטה . פירוש שאיפשר את הוצאתם מן הגניזה–

.כך ארד לפרטיה- ואחר

אשר , ג"י אנשי כנהיד-לעה ק הוצאו מן הגניז"באופן מפורש מטעים הדרשן באזני שומעיו כי ספרי מש

מקדם ) של דבריו'טקסט-סאב'ב: בלשון מודרנית נאמר(במובלע ובמרומז . פירושו אותם בדרך שאיפשרה זאת

אלא הם , לא רק שנאמרו מפי חכם אחד. 'אגודה אחת'ק הינם " את המסר האומר כי משא"יוצר גירסת נו

רק כאשר .ן להבין את האחד ללא הארתו של האחראי. יחידה שכל חלקיה אחוזים זה בזה וצריכים זה לזה

ולאחר שקוראים את אלה ואלה לאורם של , ש"קוראים את פסוקי משלי לאורם של פסוקים מקבילים משה

, באופן מעט יוצא דופן. רק אז אפשר לעמוד על מלוא משמעותם וכוונתם הנכונה, מקהלתהפסוקים מקבילים

ידי ציטוט הפסוקים האמור ומניח לקוראיו -אלא מדגים אותו על, רש מביע את הרעיון הזה במפואין הכותב

, בכדי להבהיר ולהדגים את דברי אלה. הנבונים לעמוד על משמעותם ולהסיק את מסקנתם בכוחות עצמם

ואנסה להראות , בדרך שתעמיד את קבוצות הפסוקים המצוטטות זו לצד זו, א"אציג שוב את גירסתה של נו

לשומע להתמודד לקורא והמאפשר , קים מאירה את קודמתה ומציגה אותה באור הנכוןכיצד כל קבוצת פסו

:אף עם הביטויים הקשים והבוטים ביותר ולהפיק גם מהם את הכוונה האלוהית שמאחוריהם

שכן מצינו < מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין?הוו מתונים בדין כיצד

גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו )'ה א"משלי כ( שנאמר> יו מיושבין בדיןבאנשי כנסת הגדולה שה

.אנשי חזקיה מלך יהודה

;ולא שהעתיקו אלא שהמתינו

. אומר לא שהמתינו אלא שפירשו אבא שאול

222

בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן

; עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם,ותם ועמדו וגנזו א,הכתובים

:הוי לא שהמתינו אלא שפירשו

המשותף לשלוש הקבוצות הוא . קבוצה לכל ספר–ק " מתוך ספרי משמובאותלפנינו שלוש קבוצות של

המתודה שאני עומד פי-על. כאשר כל אחת מהן מציגה זאת מתוך אספקט אחר, והיא- העיסוק ביחסי הוא

קונטקסט , ידי שהיא מכניסה אותה לקונטקסט אחר- על, מאירה כל מובאה ומבארת את קודמתה, להציע כאן

והן הולכות , מעין מטמורפוזה, כל אחת בתורה, באופן זה עוברות המובאות. 'אורתודוכסי'שאפשר לכנותו

ל אחד מין המוטיבים המתפרשים בגופן הדגשתי כ, למען נוחות ובהירות התיאור. ומזדככות משלב לשלב

הם אשר , בתוך כל מוטיב הדגשתי בגופן עבה את המילים או הביטויים הדומים בכל קטע. ובצבע רקע שונה

.מפרשים אחד את השני ומקנים זה לזה עומק ומשמעות שונה

ה ומדיחה המפת, מתארת בצבעים וביטויים עזים את האישה הזונה, ממשלי, הראשונהקבוצת הפסוקים

) איש- אישה: נכון יותר(אישה -יחסי האיש. את האדם הפתי ומושכתו בחבלי קסמיה אל עומק החטא

שוב קוראת , בקבוצה השניה. שאין מאחריה כל רגש אחר זולתה, המתוארים כאן מתאפיינים ביצריות בוטה

.200' עמ, לעיל33הערה ראה 81

,) ט,יא( וכתיב בקהלת

שמח בחור בילדותך

ויטיבך לבך בימי

בדרכי והלך בחורותיך

ודע כי עיניךבמראהלבך ו

האלהים יביאךעל כל אלה

.במשפט

) יא,ז( וכתיב בשיר השירים

)בשינוי המקום(81,

תשוקתואני לדודי ועלי

לכה ,) יב,ז( ] השיריםוכתיב בשיר[

השדה נלינה בכפריםנצא דודי

אם פרחה נראה לכרמים נשכימה

שם הרמונים הנצו הסמדר פתח הגפן

.דודי לךאתן את

,)כ- ז,ז( >במשלי <שנאמר

וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב

והנה אשה לקראתו שית זונה ] 'וגו[

ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא

רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ישכנו

ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו

ותאמר לו לו העיזה פניהונשקה

על כןנדרי זבחי שלמים עלי היום שלמתי

ואמצאךלשחר פניך לקראתך יצאתי

מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים

לכה מור אהלים וקנמוןנפתי משכבי

עד הבקר נתעלסה באהביםדודיםנרוה

אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק כי

יבאצרור הכסף לקח בידו ליום הכסא

.ביתו

223

אכן , הנערה! ודמתאבל מה רב ההבדל בין קריאה זו לבין הקריאה הק, האישה לאיש לרוץ ולבוא אחריה

אלא משיכה של , אבל אין כאן לא פיתוי ולא יצריות, לאהובה) יהא מובנם אשר יהא(מבטיחה את דודיה

כבר הוצאה האישה לחלוטין מן , מקהלת, בקבוצה השלישית82. הטובלת בתיאור ציורי מחיי הכפרזכהאהבה

דע ': האזהרה הצדקנית הרועמת–בסופה ו; תענוגות האהבה נרמזים ברמז דק בלבד. נשאר רק האיש, התמונה

לא רק שכל אחד מן הקטעים מפרש , כפי שאני מבקש לטעון, ובכן 83!'כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט

:הבה נרד לפרטים. ממתן את קודמו ו'מזכך' אלא אף עושה זאת תוך כדי שהוא ,את משנהו

, תחילה: מתחלק בעיקרו לשני חלקים, הציטוט הארכני ממשלי המתאר את פיתוייה של האישה הזרה

ולאחר מכן הדברים שהיא אומרת אל ; תכונותיה והרגליה הפסולים, בא תיאורה של האישה, כמעין מבוא

): וכנגדם סומנו ארבעה צבעי רקע וארבעה גופנים שונים(בחין ארבעה רבדים ניתן להבדבריה אלה . הנער

המדריכה את מעשיה ובה היא מבקשת להדביק התשוקה מודגשת בה, הפניה הראשונה של האישה אל הנער

יציאתה מתארת האישה את כך-ראח. לו תוך עזות פניםנושקתידי שהיא אוחזת בו ממש ו-על, את הנער

מתארת בפירוט אתבתוך כך היא . ואת ההכנות שעשתה לקראת מפגש האהבים שהיא מתכננת עבורולקראתו

לאחר מכן בא תיאור מטרים של . אהלים וקינמון, מור –מה את משכבה הבשמים היקרים והאקזוטיים בהם ביש

כביכול כבר היה הנער שותף . לכה נרווה דודים: מעשה האהבה עצמו המודגש בביטוי הלשוני המציין הדדיות

.יבואליום הכסא ] רק [כי אין האיש בביתו: תיאור זה בא אל סיומו בהבטחה המרגיעה. מלא למעשי האישה

הם מתורגמים כאן , אך כפי שאמרתי, מצויים בה אותם מרכיבים עצמם, ש"שה-באה השניה מהמו

הופכת כאן לאמירה קצרה , המתפרצת של האישה ממשליתשוקהה: לביטויים שונים ולהקשר שונה מאד

איננה לשם פיתוי אלא , יציאת האישה לקראת האיש; תשוקתו עלי: ומרומזת המכסה יותר משהיא חושפת

הבשמים . ' וכו השדה נלינה בכפריםנצא: תבארת ומקבלת את הקשרה הנכון בקריאת הנערה אל אהובההיא מ

ומעשה האהבה ; הפשוטים והעממיים– הסמדר והרימון, הגפןמתורגמים כאן לריחות , האקזוטיים, היקרים

מרומזת בלבד , אבל היא מעודנת ומרוסנת, הופך לקריאה שאמנם יש בה ארוטיקה, שבמשלילכה נרווה דודים

. שם אתן דודי לך ... לכה דודי –

מגמה זו של טרנספורמציה לשונית וקונספטואלית הולכת ומתפתחת עוד כשאנו מגיעים אל הציטוט

ש "שה-התשוקה ושמחת האהבה ממשלי ו. נעלמה כליל מן התמונה,כאמור, האישה. השלישי והאחרון מקהלת

השדות הכפרים , היציאה החוצהמוטיב . ויטיבך לבך... שמח בחור: תמתפרשות כאן בלשון כללית בלבד ומרומז

צות הפסוקים הראשונה בשתי קבו: ב"א לאלה של נו"נו- בין הציטוטים ב, אבל משמעותי, לב להבדל קטן לכאורה- שוב נשים 82

, אבל בקבוצה השניה, )ב"נו-אף כי בלשון קצרה ב(מובאים בשני הנוסחים אותם פסוקים עצמם , ממשלי וקהלת, והשלישית .210' עמלעיל , ב"בדבריי על שיטתה של נו, נראה הדבר שאין זה מקרה וכבר הערתי על כך. מובאים פסוקים שונים, ש"משה

.כנראה שאין זה מקרה, ושוב; טט חלקו הזה של הפסוקולא צ, ב" של נובגירסתה, כפי שראינו 83

224

, לכה נרווה דודים: יסוד האהבה שנאמר תחילה בבוטות. עיניךמראהוהכרמים נרמזים קלות בביטוי הכוללני

בדרכי [הלךועבר בקהלת סובלימציה גמורה ומיוצג בפועל , שם אתן דודי לך... לכה דודי: כ בעדנה וברמז"ואח

על דרך האיפכא , הוחלפה כאן, ההבטחה המרגיעה של האישה הזרה ממשלי, אך לעומת כל אלה. בלבד] לבך

.במשפט האלוהים יביאךדע כי על כל אלה : באזהרה חמורה, מסתברא

בלשונו . א לבטא בדבריו"נו- ומתבהר הרעיון אותו מבקש בעל גירסת ה, כן מתבררת בפנינו התמונה- הנה כי

וראינו שאין זה בדיוק מעשה של פירוש ; 'עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם': שלו הוא אמר

ביטוי להכללת משמעויות חדשות , בין השאר, פרשנות היא. בהחלט שכן–אבל פרשנות . כהוראתו הרגילה

ה הדרשן ואילו היה משנ ! זהו מדרש–והקשרים חדשים בטקסטים שמלכתחילה נאמרו מתוך הקשרים אחרים

ו עד שבאו אנשי כנסת הגדולה': ניסוחו אך במעט ואומראת ש ר ד ו וודאי היה זה מתקבל על לבנו – 'אותם

. מדרש פסוקים באמצעות פסוקים אחרים: אבל ביסודו של דבר זה מה שנעשה כאן. בקלות רבה יותר

אותנו סוגרת את המעגל ומחזירה, 'הוי לא שהמתינו אלא שפירשו', א"נו-ואמירתו המסכמת של בעל ה

.'מתונים בדין'ובכך נהגו מנהג , הוציאו אותם מגניזתם, ק"דרשו את ספרי מש- ג פירשו"אנשי כנה: לראשיתו

**

ק"ב במעשה גניזת ספרי מש"נו-א ו"זמן חיבורן של גירסאות נו. ו

כי שתי ,טענה מרכזית במסכת טענותי היא. בטרם אמשיך בדיוני, עוד שטר אחרון עומד עלי לפרעון

. ק לבוא בקהל כתבי הקודש"סאותיו של סיפור הגניזה נולדו מתוך הפולמוס אודות כשרותם של ספרי משגיר

כפי שהראיתי עד , יחסות שתי הגירסאות זו לזוימהאופן בו מת, כך אני סבור, עצם טענת הפולמוס נלמדת

סבירה קיימת גם כי,אך טענתי עוד. הנה וכי אם , נים רבה ששתי הנוסחאות נוצרו בסמיכות זמאפשרות

. עתההציגדבר זה אני מבקש ל. אפשרות זו אכן נכונה אזי היא מחזקת את השערת הפולמוס

כבר נאמר כי . ב"א מאוחרת הרבה מזו של נו"כי גירסתה של נו) ואולי אף להוכיח(לכאורה קל יותר להניח

היכר כללי והן בהקשר לסיפור בו הן כסימן –ב "נו-א מציגה פנים חלקות והרמוניסטיות יותר בהשוואה ל"נו

כי מגמתה , עוד נאמר. ב"נו- א בהשוואה ל"עובדה זו מצביעה לכאורה על איחורה בזמן של נו. אנו עוסקים

ב מבקשת להסביר "בעוד גירסת נו, ק מן הגניזה"א היא לבאר הוצאתם של ספרי מש"הפרשנית של גירסת נו

ודאי פעולת הגניזה שו ,א"ב ולאיחורה של נו"מותה של נו הרי זה טיעון נוסף לקד–את גניזתם מלכתחילה

ואולם מהו ; א"ב קודמת בזמן לזו של נו"סת נוגירכל אלה מצביעים על כך ש. קודמת לפעולת ההוצאה ממנה

רמז ברור למדי לציון , בהקשרה המעט רחב יותר, ב עצמה"למרבה המזל מספקת לנו נו? ב"זמנה של גירסת נו

אלא לסיפור , ן"אדר- בב בהיקפה הכללי"כי דברי אלה מכוונים לא אל נו, ייק כאן ואדגיששוב אד. זמן חיבורה

):בהשמטות מסוימות (ו אף למדרש הקודם לו אשר זו לשונ,נראהכפי ש ו,ק בלבד"גניזת ספרי מש

225

ה שנאמר אלה החקים "ה הקב"משה קבל תורה מסיני לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי ממ

' וכוזקנים מסרו לשופטים . [...]' וכו יהושע מסר לזקנים. [...]' וכו משה מסר ליהושע .[...]' וכו והמשפטים

נביאים מסרו . [...]' וכו] שמואל מסר לנביאים. [...]' וכוועלי מסר לשמואל. [...]' וכושופטים מסרו לעלי. [...]

דברים הוו מתונים ' יו אומרים גג והם ה"לחגי ולזכריה ולמלאכי וחגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנה

ב שכל מי שהוא מתון בדין הוא מישב את הדין ומוציאו על אפניו שנאמר. 'בדין וכו ה ז י ח ו פ ת

ו י נ פ א ל ע ר ו ב ד ר ב ד ף ס כ ת ו י כ ש מ .)יא, משלי כה( ב

שכן מצינו באנשי חזקיהו מלך יהודה א הוו מתונין בדין"ד :אנו דנים בו ב" של נובהמשך בא סיפור הגניזה

מהווה לרוב ) 'א"ד' ('דבר אחר'נוסחת החיבור , כפי שכבר הסברתי באריכות, אמנם ...' וגושהיו מתונין בדין

באשר היא משמשת בקטעים המצטרפים זה לזה ממקורות שונים ולרוב אף בני , סימן היכר לפעולתו של עורך

אבל מיד , דיהם של מחברים שוניםתחת י, יתכן מאד שאף במקרה שלנו יצאו שני הקטעים הללו. זמנים שונים

סבירה מלמדת כי, המצטרפת אל מערכת השיקולים, נראה כיצד עובדה נוספת אפשרות (!)קיימת

תפוחי זהב במשכיות הוא בן זמנו של הקטע המצטט את הפסוק , ק"ב אודות גניזת ספרי מש"נו-המעשה שבש

.א למעשה הגניזה"שניהם כאחד חוברו כנראה זמן קצר לפני חיבורה של גירסת נוי כו. כסף דבר דבר על אפניו

צג 'פרוהיא מצויה במדרש בראשית רבה ; ישנה מסורת תרגום ופירוש קדומה למדי, יא, לפסוק משלי כה

:)אלבק' לפי מהד( ה תפוחי זהב"ד

ן :תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו י ר ו ז ח ס ל י ק ע ם ג ר י ו ת ג ב ב ה ד ד

ף ס כ ד ן י ר י ק ס י י כך היו דבריו , דבר דבור על אופניו מה האופן הזה מראה פנים לכל צד, ד

.שליהודה נראים לכל צד בשעה שנדבר עם יוסף ויגש אליו יהודה

מבלי . עקילס הגר–מיוסד על תרגום הנושא את חותם בעליו , 'מה האופן הזה מראה פנים לכל צד'הפירוש

ומתוך 84,שאלת הזהות או השוני בין עקילס ואונקלוס והתרגומים המיוחסים להםלהכנס עמוק מדי ב

כי תרגום זה , במידה סבירה של הכללה ושל דיוק, לומרם אנויכולי, ידיעותינו הכלליות אודות שני אישים אלה

לעברית נסה לתרגם את תרגומו של עקילס חזרה נאם , ועתה. מקורו בתקופת הדור השני או השלישי לתנאים

: ים אומרוהרינ

; 'דיסקה של כסף/ חרוזי זהב בתוך קערה '

דיסקית ('דיסקה' והן כ'קערה'הן כ מתרגמת 'דיסקרין' משום שהמילה! ונמצא שהתרגום עצמו צריך לפירוש

ך ליוונית ואילו התרגום המיוחס לאונקלוס הוא כידוע תרגום התורה " התרגום המיוחס ברגיל לעקילס הגר הוא תרגום התנ 84

תרגום לארמית של שפת המקור כי נוסח התרגום כאן הוא , ומבאר אלבק, כאן לפנינו תרגום ארמי לפסוק מן הכתובים. לארמית: ראה אצל, עקילס ואונקלוס, בירור מעמיק בשאלת הזהות והשוני בין שני האישים). 1152' עמ, בראשית רבא, אלבק(היווני

. אונקלוס-עקילס, סילברסטון

226

מה ': ר באמת נקט באפשרות זו"בר- ובעל המדרש ב 85.גלגל, שאפשר להבינה גם כאופן,)דיסקוס, גדולה

ן פ ו 86.' וכו'אה פנים לכל צד זה מרא

: י לפסוק ממשלי גופו"אבל קיימת גם מסורת אחרת לפירוש התרגום של עקילס והיא מצויה בפירוש רש

. מבוססת ומיושבת בקרבי)טז, תהלים פח (הנ פו ודוגמתו נשאתי אימיך א;ו על כנ-יו נ פ דבר דבור על א

ים ולא יפול בו נ פ א כמו האו"ח תחת הפ"אלו כן היה נקוד פתש )כז, כח' ישעי (ן וגלגלפ ואין זה מגזרת או

.נקודת חטף קמץ

אבל . י"לא הצלחתי להתחקות אחר עקבותיו של פירוש זה במקורות קדומים יותר ויתכן שהוא מדעתו של רש

שו אונקלוס כמו גם את פירו/ואין כל ספק שהכיר את תרגומו של עקילס, הולך בדרכי ראשונים, י כידוע"רש

ואם לא קבל . ר"בר-י אפילו מתפלמס עם פירושו של ה"רש-מתוך דבריו נראה ש, אדרבא87.ר"בר-של התרגום ב

י מבאר אפוא "רש. לפחותהדעת נותנת כי היה לפניו מקור אחר שווה לו בערכו, י את סמכותו של המדרש"רש

עבתוך , 'על מכונם'כדרך שחרוזי הזהב מונחים , 'דבר דבור על אופניו' הק .ר

דבר דבור על ' כ כולםק"כי האפשרות לפרש את ספרי מש, הנה מתברר לנו באופן מפתיע, ולאחר כל זאת

, ל שיש לו נגלה ונסתר" ר,בעל שני פנים', ם"שהוא כדברי הרמב; כדבר שיש לו פנים לכאן ולכאן– 'אופניו

'כו בערך אל גלויו כזהב אצל הכסףצריך שיהיה נגלהו טוב ככסף וצריך שיהיה תוכו טוב מנגלהו עד שיהיה תו

ב האפשרות הזו עולה בקנה אחד דווקא – ר ו ב י ח ה ל ש ת י נ ש ר פ ה ו ת מ ג מ ם ו- ע בעוד !א"נ

דבר המונח על –י "מתאים יותר לזהות אותה עם פירושו של רש, כפי שראינו, ב"נו- מגמתו של בעל החיבור ב

. שאין להזיזו ממקומו, באופן יציב, מכונו

חאמנם : ורן של שתי הנוסחאותבאשר לזמן חיב ר כ ה ן י א קרוב " להניח כי זמן חיבורה של גירסת נוא

ן בכללו הנו "אדר- מאחר ש. ואולם זוהי הנחה סבירה והגיונית יותר מאחרות, ב"לזמן חיבורה של גירסת נו

85 ∆ισχάρτον / ∆ισκος .סוקולוף מתרגם ערך זה , אמנם. ערך דיסקרין, ספר מילים, יאסטרוב: ראה)∆ισχάρτον (קערה'כ' )saucer ( בלבד)ערכי של -ר מצביע לטובת תרגומו הדו"בר-ואולם אין ספק שבמקרה זה נוסח ה; )146' עמ, מילון, סוקולוף

.יאסטובאמר החכם תפוחי זהב במשכיות :בפתיחה למורה נבוכים, 'משל'ם למונח " מעניין להשוות לכאן את ביאורו של הרמב 86

ל "ר, ושמע ביאור הענין הזה אשר זכרו כי משכיות הם הגופות המפותחים בפתוחים משובכים. כסף דבר דבור על אפניו ואמר כי משל[...].ונקראו כן מפני שיעבור בם הראות . אשר בהם מקומות פתוחים דקי העינים מאד כמעשה הצורפים

זה המשל בתאר המשל המתוקןוראה מה נפלא . תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאד הוא הדבר הדבור על אפניוםוזה שהוא אומר שהדבר שהוא, .)ה. ב–המתאר משל כתיקונו (= י נ פ י נ ש ל ע ב ל שיש לו נגלה "ר .)ה. ב–הדגשה שלי (

צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף וצריך שיהיה תוכו טוב מנגלהו עד שיהיה תוכו בערך אל גלויו כזהב אצל הכסף, ונסתר

).ח' עמ, מורה נבוכים, ם"רמב( . נוספיםם ושם ציונים ביבליוגראפיי75-70' עמ, פרשנות, גרינברג: ך ראה"י בפירוש התנ" על דרכו של רש 87

227

השוואה ב הינו קדום ב"אפשר גם לצאת מן ההנחה כי מעשה הגניזה לפי נו, יצירה שידי עורכים רבים היו בה

אם נקבל את דעת , מכל מקום. ' וכו'משה קבל תורה מסיני' הקטע המבאר את המשנה –לקטע שבא לפניו

סביר לומר מכאן כי ; התקופה התנאית תוםב כולה לפני"שאין להקדים את זמן חיבורה של נו, החוקרים כולם

נו את הדי תרגומו של עקילס בטקסט הנה מצא, מצד שני. ב לא חובר לפני כן"גם מעשה גניזת הספרים לפי נו

להקדיםומשמע , א דוקא"של גירסת נו ן עוד יש . אף את זמן חיבורה של זו אל מעבר לתקופה האמורהשאי

ספר משלי הינו למעשה כבר מחוץ לוויכוח אודות , כי בתקופה בה אנו דנים, להוסיף אל מערכת השיקולים

ב איזכור שמו של ספר "נו-כי אליבא ד, יוצא מכאן88.ש וקהלת"והוויכוח נסב רק על טיבן של שה, ק"ספרי מש

המספרת על הוצאתו , א"אך אין הוא אנכרוניזם מצד נו (משלי בתוך הספרים שנגנזו הינו בבחינת אנכרוניזם

תוכניות, זיקות לשוניות, כפי שראינו, שקיימותומאחר. !)כבר בתקופת עזרא, עם שני אחיו, מן הגניזה

והואיל ומאותה ; המעידות על כך שהאחת נוצרה מתוך התיחסות לשניה, ב"נו-א ו"ת בין נוומבניות עמוקו

והואיל ועמדתה של ; ש וקהלת כאמור"תקופה אנו מכירים גם את הפולמוס אודות כשרותן של מגילות שה

רו כי שתי הגירסאות חובנותנת כך הדעת - לפי–א מחייבת "נו-ק ו"ב בשאלה זו שוללת קדושתם של מש"נו

א "זאת קדמה לגירסת נו-ב בכל" אף סביר להניח כי גירסת נו.יהיככל הנראה בסמיכות זמנים אחת לשנ

א חוברה זמן רב "אין מניעה להניח כי גירסת נו: ושוב אדגיש.ארתיייה הינה תגובה לראשונה כפי שביוהשנ

.רה יותראבל עצם היתכנותה של האפשרות האחרת עושה אותה לסבי, לאחר התקופה הנידונה

**

חזרה אל השערת הפולמוס. ז

ל כי אזכורם של, ציינתי זה עתה כ משום , הינו אנכרוניזם, ב"ק שהיו גנוזים בגירסת נו"שלשת ספרי מש

כאן שוב באה –? כיצד ניתן להסביר אנכרוניזם זה. שלעת חיבורה של זו היה כבר ספר משלי מחוץ לוויכוח

אלא , ולא עוד. הכרוכה בו, על שתי גרסאותיה, ק ומסורת הגניזה" משהשערת הפולמוס אודות ספרילקראתנו

באשר לסיבה האמיתית שבעטיה קמה , שהשערה זו נותנת בידינו גם מפתח לתובנה נוספת ומעמיקה יותר

ך בשל "כי פסילת ספרים מן התנ, טענתי למעלה, כזכור. או המגמה לפסול את ספריו של שלמה המלך, הדרישה

זאת לאור העובדה כי המסורת מצאה דרכים יצירתיות ביותר ; י הוא תירוץ לא משכנע במיוחדתוכנם הבעיית

ב בספרה על "אין להתעלם מכך שגירסת נו, עדיין89.כדי להכליל בין כתבי הקודש טקסטים בעייתיים לא פחות

אמנם היתה תוכן כי הסיבה לגניזה , מקום במשתמע ובמוחש-גם אם לא במפורש מכל, מציינת, גניזת הספרים

השערת הפולמוס שהוליד את –? כיצד אפשר להסביר וליישב מצב עניינים זה, כן-אם. הספרים ולא דבר אחר

.מעשה גניזת הספרים יכולה להסביר זאת

. שםי והערותי197-195' עמ, ראה דבריי בראש פרק זה 88 .196' עמ, למעלה בפרק זה 89

228

אבל , אין פירוש הדבר שהם נחשבו כבר לקאנוניים, כפי שבררנו90.ק מקודשים"מתחילה היו ספרי מש

אז במחצית השניה של התקופה - קדושה זו הוקנתה להם אי91.וע בהםכבר היה טבחותם של קדושה

אין ספק כי חותם הקדושה הוטבע בהם מתוקף ייחוסם לשלמה . ס" לפנה4-3הפרסית לאמור סביב מאות

לא זו , ומאוחר יותר משאר ספרי החומש שייחוסם למשה) ב כג"מל(דבר זה למדנו תחילה מספר דברים . המלך

כפי שלמדנו מן התיאור בספר נחמיה פרקים –אלא אף הקנה להם מעמד קאנוני , יםבלבד שעשעם למקודש

מלאכתם , היתה זו קרוב לוודאי. בזכות ייחוסו לדוד, כך גם זכה ספר תהילים למעמדו המיוחד, ללא ספק. ט-ח

את אשר העריצה , חלק הראשוןעליה הרחבתי את הדיבור ב) 'כרוניסטית'ה(ימית -של אנשי האסכולה הדבר

הערצה זו יש בה כדי להסביר לא . סביבם'פולחן אישיות'דוד וטיפחה מה שהיינו מכנים היום -המלכים מבית

על כל –ש וקהלת "אלא אף את מגילות שה, רק את הכללתו של ספר משלי בלבד במסגרת כתבי הקודש

אבי החכמה ,תחילה ראו אנשי הדורות ההם בשלמה את האיש החכם מכל אדם. הפרובלמטיקה שבתכנן

החלו הבריות לייחס ולהחשיב דווקא תכונות , וככל שגדלה הערצה זו, בהמשך92.וספרות החכמה הישראלית

הפכה , ובנסיבות אשר אעמוד עליהן מיד, עד אשר קם הגולם על מושא הערצתו, אחרות לאישיותו של שלמה

תייגות ודחיה אלה תורגמו לשפת אם רגשות הס, נכון- אין אנו יודעים אל. ההערצה להסתייגות ואף לדחיה

לבד מן –אין בנמצא כל עדות היסטורית שתתמוך בכך . ק בזמן מן הזמנים"המעשה ואם באמת נגנזו ספרי מש

אין טעם לשער כי גניזת : ועוד. 'גנוזים היומשלות ושיר השירים וקהלת 'ן "האמור בשתי נוסחאותיה של אדר

על פי ההשערה התקדשו הספרים , מפני שאז, קופה הפרסיתבמהלך הת, אם התרחשה, ק התרחשה"ספרי מש

או בתקופה , יכול היה מעשה זה לקרות רק במרוצת התקופה ההלניסטית, אם כך. הללו כפי שציינתי

הגורם היחידי שיכול , בתנאים הפוליטיים והתרבותיים של התקופה ההלניסטית או החשמונאית. החשמונאית

מצד אחד ממלכי , מאוחר יותר, היה יכול לבוא או מחוגי הכהונה הגדולה אוהיה לצוות על מעשה חריג כזה

אין לתאר שמי ממלכי מבית חשמונאי היה מעלה על דעתו לגנוז ספריו של מלך נערץ כשלמה . חשמונאי-בית

, אף קשה לתאר שיוזמה שכזו יצאה מחוגי הכהונה93. דבר שהיה מערער בוודאי את הלגיטימיות שלו עצמו–

אין ספק שהיה מעשה כזה משאיר רושם ועקבות הרבה יותר ברורים ונחרצים בהיסטוריה של , יה כןשאם ה

הסבירות שמעשה הגניזה אכן התרחש בפועל היא קטנה ביותר וקרוב לוודאי שעדותו של : באחת. התקופה

טעם לשאול עדיין יש. פיקציה ספרותית ולא עובדה היסטורית–ן היא משאלת לב של יוצרו "אדר-הסיפור ב

בחוגי , י הוא שרעיון זה נולדיוהקרוב ביותר בעינ. ומי יצר את הפיקציה, ולברר מיהו בעל משאלת לב זו

.החכמים של ירושלים בשלהי התקופה ההלניסטית

.195-194' עמ, לה בפרק זה למעכאמור, נאמרת אלא על דברים הנושאים חותמה של קדושה'גניזה' שאין לשון 90 .86-85' עמ, למעלה, )הקאנוניזציה (ראשון ראה הדיון בפרק ד מחלק 91 .49-45' עמ, פרק ב מחלק ראשון, ראה 92על שאלת הלגיטימיות של מלכי החשמונאים . דוד-מחמת שלא היו מצאצאי בית, שממילא היו שקראו תיגר על מלכותם 93

.89-75' עמ, אגדות, ימןראה אצל היינ, ל"בספרות חז

229

ס "עמדתי בהרחבה על יחסו השלילי והבוטה של ב, סירא- בסקירה על ספר חכמת בן, חלק הראשוןלמעלה ב

ס מבקר את שלמה בעיקר על חטאי הפריצות ותאוות "ב-חבתי את הדיבור על כך ש הר94.כלפי שלמה המלך

שכן חטאים אלה , ס עצמו"כן ציינתי כי אלה הם אינטרפרטציה וחידוש של ב. הבשרים אותם הוא מייחס לו

עתה כשאני בא לשאול למקור אפשרי אשר יצר את 95.אינם נמנים בין חטאיו של שלמה בשום מקור מקראי

ס "ב-עולה מניה וביה האפשרות ש, אודות גניזתם של הספרים המיוחסים לשלמה) או משאלת הלב(ה הפיקצי

ס זכה להערצה רבה הן מצד בני דורו "ב-אין ספק ש. או אנשים מחוג תלמידיו ומעריציו הם המקור הזה, עצמו

כן הציטוטים הרבים ו, ספרו אשר זכה למהדורות רבות ותורגם ללשונות הרבה. והן מצד דורות רבים אחריו

; אבל בעלי מעמד והשפעה, היו אלה חוגים בלתי רשמיים. ל הם עדות מוצקה לכך"ממנו הבאים בספרות חז

והאפשרות כי מחוגי תלמידים ומעריצים אלה יצאה הדרישה לגנוז את ספריו של שלמה מתבררת כאפשרות

קנתה לה מהלכים , רישה או השאיפה לכךהרי עצם הד, אף אם בפועל לא נגנזו הספרים מעולם. סבירה ביותר

כי בקרב חוגים אלה נוצרה אותה , אני משער אפוא. בעיקר בקרב המשכילים אנשי חוג החכמה; ותומכים

ב למסורת "תמך יציב להשערה זו אני מוצא בגופי הטקסט של גירסת נו. ק"מסורת המדברת על גניזת ספרי מש

היא מביאה ציטוטים נבחרים , ביר את הסיבה לגניזת הספריםב להס"תן דעתך כי כאשר באה גירסת נו: זו

. דווקא הם ובמיוחד הם נבחרו למטרה זו, פסוקים שיש בהם ביטוי למיניות ותאוות יצרים. בעלי אופי מיוחד

ב,והנה חס י י מ ו ת ו א א ט ח ה ק ו י ד ב ו ה ז ה " מ של ל אינו נמנה בין חטאיו , שכאמור, חטא–ס

.המקראיים

ממשיכיו לתפול על שלמה חטאים שהמקרא אינו מונה אותם - ס ותלמידיו"מה ראו בבנקודה זו יש לשאול

אלא עוד השערה שתוכיחה עצמה כטובה יותר מאחרות לפי , וודאי שאין בידינו תשובה מוחלטת, ושוב–? בו

והשערתי היא כי מעשה זה היה בבחינת תגובת נגד . מידת התאמתה לפרטי התמונה הכללית הפרוסה לפנינו

לא . שלפי הידוע הלכה וגברה במאות הראשונות שלפני הספירה, ערצה שהעריצו בני הדור ההוא את שלמהלה

ההערצה זו . אלא לא פחות מכך ואולי אף יותר מכך יכולותיו המאגיות, רק תכונת החכמה יוחסה אז לשלמה

הגיעה עד , נילשלמה המלך והאדרת דמותו בעיני העם ואף בחוגי משכילים מסוימים בשלהי הבית הש

די עם אזכיר . כבר נכתב הרבה עליה והיא עולה מעדויות רבות מספרות התקופה ההיא. למימדים אגדיים ממש

שכותב בהערצה בלתי מסויגת על שלמה ועל , סירא- בן דורו הצעיר של בן, כאן את ספרו של יופולמוס

ואת מעשיו במלכות באופן חיובי אביוס המתאר גם הוא את שלמהל את עדותו של יוספוס פ96;מפעלותיו

וכן עדותו האישית אודות מגרש השדים שעשה שימוש בשמו של שלמה ובטבעת שהכילה 97;ואוהד ביותר

.59-57' עמ, ראשון פרק ג מחלק 94 .המציין גם הוא עובדה זו, 138' עמ, אשרי ההוגה בחכמה, בינטחס: השווה 95 .196-151' עמ, יופולמוס, וכהולדר96 .286-267' עמ, 189-1סימנים , ספר שמיני, קדמוניות, פלאביוס97

230

מסתבר שגם הם החשיבו ; כן יש לציין את יחסם של אנשי כת קומראן אל שלמה98.סממנים שרקח שלמה

מאגיים של הכת בהם נזכר -טים מאנטייםדבר העולה מטקס, והעריצו אותו כבעל כוחות מאגיים מיוחדים

, מעידים על הערצת בני הדורות ההם לשלמה, אך יותר מכל אלה99.שלמה בקונטקסט של השבעת רוחות

מזמורי שלמה וצוואת , חכמת שלמה–אפיגראפיים בני התקופה המיוחסים לו -אודויהחיבורים פס

, הרגיזו ואף הדאיגו חוגי חכמים מסוימיםשתופעות וגילויים אלה, מאד מתקבל אפוא על הדעת101;100שלמה

לגנוז , רעיון שהיה משאת נפשם, בהם נולד כמשוער. סירא הזקן- לחוג תלמידיו של בן, כמשוער, שהיו מקורבים

עד , מפה לאוזן מן הסתם,שהלכה והתגלגלה, 'מסורת'מן הרעיון הזה נולדה . את הספרים המיוחסים לשלמה

מתוך שחוגי החכמים הללו ייחסו לשלמה את חטאי תאוות . ב"נו- לנו מ בגירסתה המוכרת לבשה צורתהש

שמתחילה התקדשו , הספרים. חיפשו הם וגם מצאו זאת בספריו, הבשרים והרדיפה אחר הנאות העולם הזה

כדרך . ידם לגניזה-לעדות מרשיעה כנגדו ונידונו על, הפכו תחת ידיהם של חוגי החכמים, בגלל ייחוסם לשלמה

הם תלו את הדבר בחזקיה מלך , בכדי להקנות גושפנקא מכובדת לשאיפתם זו לגנוז את הספרים, הימים ההם

103 וכיתת את נחש הנחושת102,שהרי גנז גם ספר הרפואות, מלך שלפי המסורת ידו רב לו במעשי גניזה, יהודה

מו עדות וראיה אלא אף מצאו בתוך ספר משלי עצ, ולא עוד. אף זו פעולה שיש בה אחד בשישים מן הגניזה–

הרי לך ראיה מתוך ספר משלי . ' אנשי חזקיה מלך יהודה104אף אלה משלי שלמה אשר העתיקו': בכתוב, לכך

!ש וקהלת"קל וחומר שה, ואם משלי כך. גופו על דבר גניזתו

. פה בלבד- זו בעל'מסורת'כי במרוצת עשרות השנים הראשונות ליצירתה התגלגלה , כאמור, יתכן מאד

-וודאי שלא זכתה ליצוג רשמי או להכרה רשמית מצד בעלי שררה כל. מעולם לא הועלתה על הכתביתכן שאף

בהם עברה מפה , נחלתם של אותם חוגים מצומצמים יחסית בוודאיהיא נשארה. כריזו עליה ברביםישהם ש

, רהאת עקבותיה אנו מוצאים שוב בשלהי המאה הראשונה לספי. כמעין שמועה מימים רחוקים, לאוזן

:ש וקהלת"במחלוקת בית הלל ובית שמאי אודות כשרותן של מגילות שה

א קהלת אינו מטמא את הידים "יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת רי' ר

.])ו[ה, גמשנה ידיים (.ה"ש ומחומרי ב"א קהלת מקולי ב"ושיר השירים מחלוקת רש

אודות ) אף כי חריף(גם תיאור קצר , שפלאביוס שילב בסוף דבריו על מלכות שלמה, יש להעיר . 271' עמ. 45סימן , שם98

, פלאביוס: על סיפור טבעתו של שלמה המלך ראה גם). 287-286' עמ, 197-190סימנים , שם(אחריתו המבישה של המלך מדרש תהילים ; א"ע, בבלי גיטין סח;עח, )שוחר טוב(מדרש תהילים ; א"ע, בבלי גיטין סח; 271' עמ, 48-45סימנים , קדמוניות

.הנס של אלעזר, וראה גם מאמרו של דולינג; עח, )שוחר טוב( .63' עמ, פרק ג,חלק ראשוןכאן 99

אך רוב החוקרים מסכימים כי הגרעין . בערך' בן המאה הרביעית לס– למעשה החיבור צוואת שלמה הוא מאוחר יותר 100ראה על כך . לכל המאוחר' הוא בן המאה הראשונה לס, כבעל יכולת שליטה בשדים וברוחותהמציג את שלמה, המאגי של החיבור

.91-88' עמ, צוואת שלמה, דולינג; 108-105' עמ, צוואת שלמה, קאון-מק, אצל באשר לדמותו של. מלך והדיוט: ל ראה אצל ששון"שני ותקופת חז- סיכום ממצה על דמותו של שלמה בעיני בני תקופת בית 101

.202-199' עמ, האמונה בשדים, אשל: שלמה כמגרש שדים ראה . א פרק ב ומקבילות נוספות"ן נו"אדר; ט, ד' משנה פסח 102 .ד, ב יח" מל 103 .גנזו= הרחיקו , הסירו, הזיזו ממקומם: ב כמובן"באותו מובן בו דיברתי בנתחי את גרסתה של נו, העתיקו 104

231

אינם מחשיבים את , מקילים ראש, היינו'מקילים'ך שבית שמאי מקובל להניח כי הכוונה בדברים אלה לכ

מחשיבים אותה כמטמאה את , בית הלל לעומתם. מגילת קהלת כמטמאה את הידיים ומכאן שאיננה מקודשת

אך , ולא על הלל ושמאי עצמם, שמאי-הלל ובית- אמנם דברי המחלוקת נאמרים על בית105.הידיים ומקודשת

שמאי ) בית(הלל ו) בית(המחלוקת בין : זאת ועוד. שני חכמים אלה נחלקו בדבראין זה מן הנמנע כי גם

אך ניתוח דברי שאר החכמים ; ש"אין אנו יודעים את עמדתם לגבי שה. נתפרשה על מגילת קהלת בלבד

דבר אחד נעלה מכל 106.ש"המצוטטים במשנה ידיים מלמד כי רבים מהם נטו לשלול את קהלת ולקבל את שה

מכאן ראיה שבזמן ההוא כבר היה ספר משלי נחשב למקודש . משלי נעדר מן המחלוקת לחלוטיןספר : ספק

.אליבא דכולי עלמא

אף בקרב חוגי החכמים וממשיכי דרכם , ק החלה אפוא להיסדק ולהתפורר" ספרי מש'גניזת'המסורת אודות

, כפי שבררנו, דורות מאוחר יותרמרחק שנים או שלושה . בדורות האחרונים שלפני חורבן הבית, של הפרושים

נוצרה גירסת –פי ההשערה - על– וסמוך לאחריה; ן לסיפור הגניזה"אדר-ב מ"הוא זמן כתיבתה של גירסת נו

וייצגה , פה- בנוסח הקרוב ביותר למסורת המקורית שבעל, ב הועלתה על הכתב"כי נו, קרוב לשערעוד . א"נו

מאחר . ק"ש ומתחדד אודות טיבם וקדושתם של ספרי משאת עמדתם של שוללי הספרים בפולמוס המתחד

, אנו יודעים בוודאות כי אין מחלוקת באשר לספר משלי– דור שני או שלישי לתנאים –שבתקופה האמורה

אפשר להסביר אנכרוניזם זה כמעין קו . ב הינו אנכרוניזם"נו- ב'גנוזים'הרי יש להבין כי איזכורו בין הספרים ה

קל , בעבר אפילו משלי היה גנוז, הנה': האומרים כביכול, ש וקהלת"מדת השוללים את שההגנה אחורי בע

א אשר מאמצת את " נו,לעומת זאת. ''מטמאים את הידיים'ואינם , ש וקהלת שחשובים הם כגנוזים"וחומר שה

בונה את דרכם הנ–משתמשת בה כדי לטעון בהמשך ולהוכיח את היפוכו של הדבר , ב"עמדת הפתיחה של נו

92-87' מ עראשוןוראה גם דברים שכתבתי בעניין בפרק ד מחלק ; 482-481' עמ, אלבק פירוש למשנה על אתר. ח 105

. לקדושתו של הספרל" בפי חזציוןכ 'מטמא את הידיים' בביטוי דן בהרחבהשם אני . והערותיי שם : הבאה6' ה באמצעות טבלה מס, ניתן להציג ולסכם את עמדות החכמים הנזכרים במשנה ידיים ג 106

לתקה ש"שה החכמים מטמא ידיים מטמא ידיים תנא קמא

מחלוקת ידייםמטמא יהודה' ר ידייםאינו מטמא מחלוקת יוסי' ר

:שמעון אומר' ר )מטמא(מחמיר ? בית הלל )אינו מטמא(מקל ? בית שמאי

ידייםמטמא ידייםמטמא )?סנהדרין( זקנים 72 :עזאי אומר-ש בן"ר תמחלוק !וודאי מטמא :עקיבא אומר' ר

מחייב את ) אך זהו וודאי מספר טיפולוגי, זקנים72מפי , אמנם(עזאי -ש בן"רק קולו של ר, נמצאנו למדים כי לבד מן התנא קמאיוסי יש מחלוקת ' לעומת זאת רק לפי ר. קדושתה של קהלת בעוד לפי האחרים היא שנויה במחלוקת או שאינה מטמאה את הידיים

היחידי מבין החכמים הנזכרים שאינו תלמידו –יוסי ' מאידך יושם אל לב כי רק ר. קדושתהש בעוד כל האחרים מחייבים"שה-בעובדה זו אפשר שהיא בעלת . בעוד קהלת ודאי אינו מטמא את הידיים לשיטתו, ש" מציין מחלוקת לגבי שה–עקיבא ' של ר

בכדי להסיק מסקנות , אך שוב. ש בפרט"הש-ע ביחס לכתביו של שלמה בכלל וביחס ל"ר-משמעות בכל הקשור לעמדתו של בית .ש וקהלת"שה-מבוססות יש צורך במחקר משלים אשר יתמקד ב

232

ק מן הגניזה "דרך שאיפשרה את הוצאתם של מש, ק"ג כשבאו לדרוש ולפרש את מש"של אנשי כנה) 'מתונה'ה(

לפיה ספר משלי אכן , א"עוד ציינתי את ההנחה הסמויה המונחת ביסוד גירסת נו. והחזרת עטרתם ליושנה

דוקא משום כך נוח , הנה. ה אחתק כיחיד"משום שלפי גירסה זו יש לראות את כל ספרי מש, איננו בין הגנוזים

כך - המתארים בציוריות רבה כל, א להציג במלואם את הפסוקים הבוטים מספר משלי דוקא"לו לבעל גירסת נו

ודוקא , ידי חכמים רבים לבלתי ראוי- אשר נחשב על, ומן העבר השני עומד קהלת. את האישה הזרה המפתה

א את טענות השוללים לאחור " זו הודף בעל גירסת נובדרך מחוכמת. על ספר משלי'מלמד סנגוריה'הוא

ש ואת קהלת "שה- אתם מפקפקים ב; קבלתם את ספר משלי ואתם מודים בקדושתו': וכביכול אומר לפניהם

כך -באו וראו כיצד דוקא קהלת זה מעמיד באור הנכון ובהקשר הנכון את הפסוקים הקשים כל, דחיתם לגמרי

שאין ; 'אגודה אחת ומכפרים זה על זה'שכל השלושה הם , כאמור, כאן הואוהעיקרון שהוא גוזר מ. 'ממשלי

ממילא חייבים אנו לקבל גם את השנים , האחד יכול בלי חברו ואם התקבל האחד אל האסופה המקודשת

ש "בידם של המצדדים בכשרותן של שה, כפי שאנו יודעים, טכניקה זו של פירוש דרשני אכן שימשה. האחרים

ולרבי עקיבא ; אליגורי איפשר לחכמים לנקותן מכל רבב של מינות ופריצות-ושן המדרשישפיר, וקהלת

.'קודש הקודשים'איפשרה אף להכריז על שיר השירים שהיא

השערה –ועדיין ... מגדר יוצאים הללו הדברים ן , כפי שראינו, השערה פוריה ביותר– ובכל זאת !אי

שתי יות בדוקות ומיישבת את רוב קושיותיהן וקשייהן של שכן היא משתלבת היטב עם ידיעות היסטור

. דבר דבור על אפניו– ן"אדר-גירסאות סיפור הגניזה מ

**

:חמישיסיכום לפרק ה

שיערתי כי קווי הדמיון בין שתי . ן"אדר- ק מ"בחנתי את שתי גירסאותיו של מעשה גניזת ספרי מש

כי זיקה זו מבטאת שתי מגמות , מצאתי. זיקה הדדית הדוקהמעידים על , כמו גם ההבדלים ביניהן, הגירסאות

, משקפת בנאמנות את המסורת, ב היא כמשוער"גירסת נו: בקשר למעשה הגניזה, שונות ומנוגדות, פרשניות

של מבצעי המעשה והם אנשי המלך חזקיה אשר העתיקו , כביכול , של הספרים ומרמזת לזהותם'גניזתם'על

הסיבה לגניזה היא ככל הנראה בשל . את ספריו של שלמה המלך מבין ספרי הקודש)במשמע הזיזו והרחיקו(

א מסבירה לקוראיה באופן מפורש וברור מי וכיצד הוציא וגאל את "גירסת נו, לעומתה. תוכנם הבעייתי

בכך הם . אשר בדרך מדרשית פירשו פירוש חדש את הספרים, הלא הם אנשי כנסת הגדולה; הספרים מן הגניזה

דבר זה הוכח מן השימוש המושכל . והדברים הכתובים בהם הם דברי קודש, אין תוכם כברם, או כי הספריםהר

233

ק אשר מדגימים בפועל כיצד מעשה הפרשנות "א בפסוקים המצוטטים משלושת ספרי מש"נו- שעושה בעל ה

ירסאות לא רק כי שתי הג, עוד ביררתי את ההשערה. המיוחד מציג את הפסוקים באור חדש ובהקשר מתאים

השערה זו נסמכת על ניתוח תרגומו של עקילס . אלא אף נוצרו בסמיכות זמנים, מקיימות זיקה הדוקה ביניהן

'משכיות'תרגומו של עקילס לתיבה . )יא, משלי כה( 'דבר דבור על אופניו, תפוחי זהב במשכיות כסף'הגר לפסוק

; צג כפי שמפרש בעל המדרש בבראשית רבא–שתי פנים שיש לו , גלגל, יכול להתפרש הן כאופן'דיסקרין' –

מכן הראיתי כי האפשרות לפרש את - לאחר. י" לפי פירושו של רש–שחרוזי הכסף מונחים בתוכה , והן כקערה

י לפסוק תואמת יותר "בעוד הפרשנות של רש; ר"א תואם את פירושו של הבר"פי גישתה של נו-ק על"ספרי מש

, באתי למסקנה כי סביר להניח ששתי הגירסאות חוברו בסמיכות זמנים זו לזומכאן . ב"את גישתה של נו

מתחזקת עוד לאור ההנחה ששתי הגירסאות משקפות , השערה זו. ב"נו- א באה כתגובה מתקנת ל"כאשר נו

מחלוקת , כזכור, אבל. ש וקהלת" של מגילות שה'טומאת הידיים'בעצם את הפולמוס התנאי הידוע אודות

ן "ואילו גירסאותיה של אדר, ש וקהלת לבדן"ל אינה כוללת את ספר משלי אלא את מגילות שה" הנהתנאים

בעיה זו נתבררה כאשר חזרתי אל השערת הפולמוס . מדברות על גניזת כל שלושת הספרים המיוחסים לשלמה

יכלה מסורת כזו באילו נסיבות ומתוך אילו חוגים חברתיים , בקשתי לברר מתי. שהווה מקור לשתי הגירסאות

שנית הראיתי כי בחוג החכמים . כי גניזה בפועל כנראה לא היתה שם, ראשית בררתי. על גניזת הספרים לצמוח

, צמחה ככל הנראה ביקורת חריפה נגד שלמה המלך, ס"יה לפנהיבאמצע המאה השנ, סירא- המקורב לבן

ביקורת זו צמחה כמסתבר על רקע . שלא ייוחסו לו במקרא, ביקורת אשר ייחסה לו חטאי תאווה ופריצות

החשיבו את , אשר יותר משהחשיבו את חכמתו, ההערצה העצומה לה זכה שלמה בעיני בני הדורות ההם

צמחה , בתוך חוגי חכמים אלה כמשוער. אשר ייחסה לו המסורת העממית, טבעיות-העל, סגולותיו המאגיות

ככל הנראה לא , אך כאמור; לבם של האוחזים בהאשר שיקפת את משאלת , ק"מסורת אודות גניזת ספרי מש

כבר – הלל ושמאי – 'הזוגות'בדורו של אחרון , באמצע המאה הראשונה לספירה. מומשה בפועל מעולם

ש וקהלת "הוויכוח בחוגי החכמים באותה עת נסב על שה, ומכל מקום; התפוררה מסורת זו במידה מסוימת

במהלך המאה השניה , כמאה שנה מאוחר יותר. ליבא דכולי עלמאספר משלי זכה בעת ההיא בהכרה א. לבדן

נוצרה גירסה , לעת הזו ככל הנראה. ש וקהלת לשלב של הכרעה"לספירה הגיע הויכוח אודות כשרותן של שה

ומיד לאחריה וכתגובה ; ן"ב של אדר"נו-המוכרת לנו מ, ק"כתובה של המסורת הישנה אודות גניזת ספרי מש

המראה , אשר הדגישה את הפרשנות המתונה, א"נו-נוצרה הגירסה המוכרת לנו מ, המתפלמסת ומתקנת ל

.כאופן זה המראה פנים לכאן ולכאן, ש וקהלת"ומאירה פנים שונות בטקסטים הבעייתיים של שה

האם באמת , כבר התבררה לנו שאלה חשובה נוספת אותה הצבתי בתחילת דרכנו לאמור, בתוך כל אלה

מפאת פגמים ) ש וקהלת"את שה, או בגירסה מאוחרת וממינורית יותר(ק "וז את ספרי משבקשו חכמים לגנ

מצאה המסורת היהודית דרכים , כידוע(ומתברר אכן כי התוכן הבעייתי היה תירוץ משני בלבד ? שמצאו בהם

קרית הסיבה הראשונה והעי). יצירתיות מאד להכליל קטעים בעלי תוכן בעייתי לא פחות בקהל כתבי הקודש

234

למגמה לגנוז ולהרחיק את הספרים המיוחסים לשלמה המלך היתה הסתייגותם הקשה של חכמים מדמותו של

, מאג- דמותו של רב–שלמה כפי שצמחה והצטיירה בעיני בני הדורות האחרונים של תקופת הבית השני

, לחשים, פורסמתלא בכוח חכמתו אלא באמצעות טבעתו המ, השולט בשדים וברוחות ובשאר כוחות טמירים

תוך שהם עוקפים את הכתוב , לכן. עם דמות שכזו לא יכלו אנשי חוג החכמה להשלים. השבעות ומעשי כישוף

אבל מזדווגים , חטאים שהמקרא לא ייחס לו–ייחסו לשלמה את חטאי הפריצות ותאוות הבשרים , המקראי

הסיבה , ככל הנראה, זוהי. עצמו ומצאו לכך רמזים בתוך כתביו של שלמה –הם יפה עם להטי כשפים

.ק"האמיתית למגמה ולדרישה לגנוז את ספרי מש

הצגתי את ממצאי הסקר שערכתי אודות תפוצת פסוקי בחלק זהבפרק הראשון: ועוד הערה לשם סיום

המתארת את תמונת הציטוטים ממשלי ואת 'עקמת הפעמון'הראיתי שם את . ספר משלי בספרות התנאים

ועיקרו בכך שלאורך ציר הזמן של , הסבר שזכה לאימות במחקרים נוספים, ף שניתן לעקומה זוההסבר המקי

ישנה קורלציה מובנית בין כמות החומר הספרותי שהגיע לידי עורכי הקורפוס התנאי ולבין , תקופת התנאים

גם להסברים יש מקום , אף ההסבר הגורף הזה- עוד ציינתי כי על107.מספר הציטוטים מספרי המקרא בו

במה שנוגע לציטוטים מספרים , ספציפיות יותר, יותר'מקומיות'אשר יסבירו תופעות , מכיוונים נוספים

בקשר לספר משלי וכך גם , בפרקים הקודמים, כך ניסיתי לעשות בדברי עד הנה. אלה ולא אחרים, מסוימים

מסקנות אליהן הגעתי אודות מעשה ההשערות שבאו בעקבותיהם וה, סבורני כי הממצאים שהעליתי: בפרק זה

מוסיפים נדבך נוסף וחשוב להבנת תמונת הציטוטים ממשלי ולאופני השימוש בפסוקיו , ק"גניזת ספרי מש

לא זו בלבד מסבירה את מציאותה , הסתייגותם של חוגי החכמים מדמותו של שלמה המלך. בדורות התנאים

אלא יכולה גם , )לא התממשה זו הלכה למעשה, ל דברבסופו ש, אף אם(של המסורת אודות גניזת ספריו

ההסתייגות –אפשר שגם סיבה זו : להבהיר פן נוסף להימנעותם של חכמים לצטט מתוך ספריו בדרשותיהם

היתה בין הגורמים שהביאו למיעוט הציטוטים ממשלי בדורות הראשונים של –מדמותו של שלמה המלך

. ?'מקום שנוי במחלוקת- או מכל, תמך על פסוקים שמקורם מפוקפקלהס, החכם, מה לי, 'בבחינת, התנאים

–כי עד שלא יהיה בידינו מחקר דומה אשר יציב במרכז עיונו ספר מקראי , ואולם שוב עלי לסייג מיד ולומר

ין זה י לא נוכל להסיק מסקנות ודאיות ומוצקות בענ–מבין ספריו האחרים של שלמה או כל ספר אחר

.'ודאי' על ה יהיה רב'שמא'וה

* * * *

. ואילך98' עמ, חלק שני פרק ראשון 107

235

:פרק שישי

בר שמעון המדברים –יוחאי - רבי ראש מקום) במשלי( 1בכל

על מטרתו של הפרק הזה ובעיותיו המתודיות . א

וביתר 2דבר זה הצגתיו בפתח דברי בדיון. היא עובדה מוחלטת, מספר משלי'ראש המצטטים'י הינו "שרשב

לנוכח השוואת מספר הפסוקים עובדה זו עוד מקבלת משנה תוקף. מחלק זההרחבה בראש הפרק השני

בין כה וכה מתעוררת השאלה מה יכולות 3.לעומת חבריו האחרים!) פסוקים21(י "ממשלי אותם מצטט רשב

מה שורש החיבה , או במילים אחרות. להיות הסיבות לפער כה גדול במספר הציטוטים ממשלי בקרב החכמים

להלן אשתדל להראות כי . בהשוואה לחכמים אחרים, י לספר משלי והעדפה זו שהעדיפו"היתרה שרחש רשב

מפסיקותיו ומן האימרות המיוחסות , ל"כפי שעולה לנו מן הסיפורים אודותיו במקורות חז, י"אישיותו של רשב

.י את ספר משלי" שחיבב רשב זו באשר להעדפה זו ולחיבה יתרהמסוימתמאפשרת לנו לבסס תובנה , לו

ת מה ', דייקתי בלשוני וכתבתי ו ל ו כ , יאמר מיד, י את משלי שכן" להעדפה שהעדיף רשב'להיות הסיבותי

כל שנותר לנו ממנו הם . י אינו יוצא מגדר השערה בלבד"כל שנוכל לומר על אישיותו והשקפותיו של רשב

, מקורות אלה. ל"פסיקות וסיפורים הפזורים זעיר פה זעיר שם במרחב הגדול של ספרות חז, כאמור אימרות

מעלים ספק לגבי מידת האוטנטיות , הרב שעבר מאז יצירתם ותהליכי המסירה והעריכה שעברו עליהםהזמן

או לכל חכם אחר (י "ומכאן יכולה לעלות שאלה הן לגבי עצם המעשים המיוחסים לרשב. והאמינות של עדותם

בפני כל :בה והבהרהעניין זה דורש עוד מעט הרח. והן לגבי אמירות שאמר ופסוקים אשר ציטט, )שנזכר בשמו

. ניצבת בעיית מקורותיו, חוקר המבקש לתאר דמותו ואישיותו של אדם מסויים מתקופה היסטורית רחוקה

הנה לרוב המקורות העיקריים לתיאור אותו חכם הם המקורות , ל"כאשר הדברים אמורים באחד מחכמינו ז

גבלותיהם של המקורות הללו מוכרים מ. הרבניים של אותה תקופה וכמעט אין בידי החוקר כל מקור אחר

במובן המקובל של –שמקורות אלה לא התכוונו לכתוב לא היסטוריה ואף לא ביוגרפיות , נתחיל מכך: וידועים

שהיא - שאף הן אינן מסופרות בדרך שיטתית כל, החכמים-הדבר הקרוב ביותר לכך הן מעשיות. המונחים הללו

אלא שלרוב כוונתן של המעשיות , ולא עוד. ליים השונים" החזאלא פזורות זעיר פה זעיר שם בחיבורים

לצד . להעצים את הדמות אותה הם מתארים ומתוך כך נראה שהם נוטים או להגזמה או להרמוניזציה

שאף הן אינן מובאות , אלה הן אימרותיהם של החכמים– והם הרוב –המעשיות מצוי סוג אחר של מקורות

' מנח; ב"שבת לג ע; ב"סג ע' ברכ. (אילעי-יהודה בר' על הכינוי שהוצמד בתלמוד הבבלי לר, כמובן, היא פראפרזה כותרת זו 1

על משמעותו . אחדות מן המחלוקות הללו תשמשנה רקע לדברים שלהלן. י"פלוגתא של רשב-יהודה היה בן דורו ובר' ר) ב,כג ע .רבי יהודה ורומי, שלום-בן: אה ר'ראש המדברים בכל מקום'ההיסטורית של הכינוי

.107-105' עמ, פרק ראשון, חלק שני 2נתונים נוספים . א" ציטוטים כ6שמעון בן אלעזר ורבי ' ר, יהודה' לר; ציטוטים ממשלי7שמעון בן מנסיה ' עקיבא ולר' לר 3

.מוצגים בטבלאות המסכמות שבנספחים

236

לפי העניין –אלא מצוטטות בהקשרים הלכתיים ואגדיים שונים , של החכםבדרך המכוונת לתיאור דמותו

שמות רבים : אחד מהם הוא שמותיהם של החכמים: בקשר לכך מתבלטים מיד קשיים נוספים. הנידון במקור

חוזרים על עצמם בדורות שונים ולפעמים קשה מאד לקבוע אם אימרה או מעשה מסויימים יש לייחסם לחכם

שהם , סוג אחר של קשיים נובע כאמור ממוצאם של המקורות הללו. ששמו זהה או דומה, אחרזה או לחכם

על כך יש . יצוג לרבדים ולחוגים חברתיים אחרים זולתםימן החוגים הרבניים בלבד וכמעט אין בהם שום

מאירים שהמקורות הרבניים הללו נוטים לעיתים קרובות להעתיק זה מתוך זה ומשום כך אין הם , להוסיף

הרי , ואם קיימים הבדלים בין גרסאותיה השונות של מסורת מסוימת. זוויות שונות של האישיות המתוארת

או שלעיתים הם ; הם לרוב משום שנעשה בה שימוש משני שנועד לשרת את מטרותיו של עורך מסויים

, בורים התנאייםלפחות במה שאמור בחי, יתר על כן. תוצאה של טעויות או חוסר הבנה של המעתיקים

ועוד עלינו לזכור ולהביא . יקשה על החוקר מאד לדעת מהו מקור ומהו עיבודו, המגלגלים מסורות מקבילות

ואם , אם מרצונם ותחת ידיהם של הכותבים–כי המקורות הרבניים האלה עברו לעיתים צנזורה , בחשבון

; בעלי משמעות בתיאור מעשיהם של החכמיםדבר זה הותיר לפעמים פערים . מתחת ידיו של גורם סמכותי זר

בעבר נטו חוקרים להתעלם מחלק גדול מן .טעויות ועיוותים, ופערים אלה היו אף הם מקור לשיבושים

בתוך כך שיחזרו החוקרים את . ליים"וקבלו כמעט ללא פקפוק את עדותם של המקורות החז, הבעיות הללו

, מוניזציה וניסיונות חוזרים ונשנים ליישב בין מקורות שוניםהביוגרפיות של החכמים מתוך מידה רבה של הר

חס במידה רבה של ביקורתיות אל י כיום נוהגים החוקרים להתי4.אף אם אלה היו סותרים זה את זה

הן מן ההיבט ההיסטורי –כאשר אחד המימדים ששמים אליו לב יותר הוא מימד הזמן , הטקסטים הרבניים

כיום נוטים חוקרים לתת משקל רב יותר לתהליכים היסטוריים : וצה לומרר. תיתרבווהן מן ההיבט ה

של ראייה דיאכרוניתיש לדעתי מקום וטעם גם ל, מאידך .ולהשפעות חיצוניות על הטקסטים הרבניים

יש מקום להביא בחשבון גם התפתחויות ושינויים בדעותיהם ובהשקפותיהם של חכמים , כלומר. המקורות

: כפי שניסח זאת אורבך,וכן ממצבי רוח שנגרמו כתוצאה מסיטואציה מסויימת ,לאורך ציר הזמן

אלא הן , אסור לנו להתעלם מן האפשרות שעדויות שונות וסותרות אינן בהכרח מבטלות זו את זו...

חריפות . יכולות להסתבר על רקע של ניסיונות שונים בתקופות רחוקות זו מזו בחייו של אותו חכם

ות קשים של התרסה אינם לעיתים קרובות אלא סימנים מובהקים לתגובות שהזמן ההתבטאות ולשונ

5.ולא לעמדות יסוד, גרמן

ל "בהם הראה כי במקורות חז) מסורות, נוזנר(בסדרת מאמרים אותם ריכז לספר , עבודה יסודית ביותר בתחום זה עשה נוזנר4

, רובנסטיין: וראה גם. למעשיהם ולאמירותיהם, בהתייחסותם לחכמים ידועים, הסותרים זה את זה, מצויים הרבה תיאורים .אשר מביא שם דוגמאות נוספות, 8-4' עמ, מסכת אבות, טרופר, וכן; 15-1' עמ, סיפורים

.539' עמ, ל"חז: אורבך 5

237

- אך אם רצוננו בכל. בדרך הספקנות הגמורה לא נוכל אלא למלא פינו מיםנבחר ללכתאם : קיצורו של דבר

ים שתביא בחשבון את מגבלות עלינו לנקוט באיזו דרך ביני, י" על דמותו של רשבזאת לומר איזה דבר של טעם

י אחריו "אילו השאיר רשב, כמובן. הידיעות המונחות לפנינו מאידךטיבהחומר אותו אנו חוקרים מחד ואת

; ך הם פני הדבריםאבל לא כ. עלינו מאדהיה הדבר בוודאי מקל , סירא-בן-דוגמת ספר משלי, איזו יצירה משלו

ולכן הדבר אותו . הרצה באופן שיטתי את דעותיו והשקפותיושבו, שהוא-י לא השאיר אחריו חיבור כל"רשב

י בעיני יוצרי "הצטיירה דמותו של רשב, באופן זה, כך'אנו יכולים לומר במידה של סבירות והיגיון הוא כי

ת אלא', היסטורית' לא בדמות כן-םדנים אנו א. 'המונחת לפנינו, ספרות התקופה י ת ו ר פ ס ה אתה ו ב ב ב

, ובכן. הנרשום לפנינו את שאר הפרטים והנתונים הידועים לנו עלי, דענו את המגבלה הזווביו. של אותה דמות

; הוא רב לאין שיעור בהשוואה לחכמים אחרים, י"יודעים אנו שמספר הציטוטים ממשלי המיוחסים לרשב

מיוחס גם י דברים כי אוסף המדרשים המכונה ספר , עוד אנו יודעים. זוהי עובדה מוצקה, ומבחינה סטטיסטית

!)לא היסטורית (וגם זו עובדה ספרותית 6;סתם ספרי רבי שמעון : רבי יוחנן תלמידולפי שאמר, י"הוא לרשב

ב הינו החיבור התנאי בו מצוי הריכוז "סד- מתברר כי ה: משמעית-והנה עוד עובדה סטטיסטית חד. מוצקה

דרשות 82- וקים ממשלי הנדרשים ב פס75-מצוטטים בו לא פחות מו ;הגדול ביותר של ציטוטים ממשלי

תשובה על שאלה זו –? ב"סד-י ב"של רשב' טביעת אצבעותיו'כי מצאנו את עתה האם נוכל לומר 7.שונות

. אבל זוהי בוודאי בהחלט השערה סבירה למדי; ואף לא מסקנה הכרחיתבבחינת וודאות גמורה, כמובן, איננה

לשפוך אור מן הסתםיכולות , כשהן מצטרפות זו עם זו, עתה שתי העובדות הסטטיסטיות שצוינו:כן-על- יתר

באשר .הקמה לעינינו, י"של רשבאודות הדמות הספרותית ' העובדות הספרותיות'על ' אובייקטיבי'מעט יותר

נטייה זו באה לואפשר ש: יכול אני לשער את הדבר הבא, י לעיסוק בספר משלי"לנטייתו המיוחדת של רשב

אלא שאף ; 'החכם' בדמות ותו אוי רא"רשבשלא רק מעצבי דמותו של אפשר ; תי של הספרמשום אופיו החכמ

זו בוודאי . בין פסוקיו של הספר החכמתי,מצא לו כר נרחב להתגדר בוו , ראה עצמו ככזה–י " רשב–הוא

ף א: סירא- ישוע בן/שמעוןמבדוגמה המוכרת מסויים יכולה למצוא לה תמך אך היא, מרחיקת לכתהשערה

שמא זהו המפתח להבנת – 8היה נר לרגליו, רעיונותיו ודרכי ביטויו, על משליו, הוא חכם מובהק שספר משלי

השערה מרחיקת לכת ולא אתיימר לנסות , כמובן, אך זוהי...?י לפסוקיו של ספר משלי"של רשב' חיבתו'

לבין דמותו ' דמות החכם'ן אשתדל רק להראות את הקורלציה הקיימת בי, במסגרת צנועה זו. להוכיח אותה

כך וכך ': י בלשון ישירה"אדבר ברשב, ולשם נוחות ובהירות הדיון, מכאן והלאהואף כי . י"הספרותית של רשב

ועוד כאן יזכור נא הקורא את הסתייגויותיי שנאמרו ,וכדומה' אלה ואלה השקפותיו ונטיותיו; הן תכונותיו

.אחזור עליהן ושכמותן בהמשך

.ארחיב בסעיף האחרון של פרק זה, ב ומאפייניו"סד-על ה. ב"סד-היא ל" ספרי"הכוונה ב. א"ע, פו' בבלי סנה 6 .98' עמ, חלק ב פרק ראשון, ממצאי הסקר , למעלה 7בכל : יה המתודולוגית מן החרכיםמציצה אלינו הבע, והנה שוב. וההפניות שם56-52' עמ, ראה דברי בפרק ג מהחלק הראשון 8

.י"מה שאין כן בדברינו אודות רשב. פחות או יותר, ס יכולים אנו להתבסס על ספרו ולומר עליו דברים ברורים"ב-האמור ב

238

, ח המקראית"זה הניבט אלינו מספריה של סה, הבדלים ניכרים בין דמות החכם המקראי, ובןכמ, קיימים

סירא וחכמי דורו לבין דמות -וכיוצא באלה הבדלים נוספים בין בן; סירא- לבין דמות החכם בן דורו של בן

. ף הדורות נותרה בעינה גם בחלו'החכמתית'שהמהות : אבל היא הנותנת. י"א בן זמנו של רשבנהת -החכם

לעומת דמות , בן דורם של יוצרי ספר משלי, כאשר נברר מהן התמורות שחלו בדמות החכם המקראי, ועתה

ואם יעלה בידנו להראות כי קווים ותמורות אלה ניכרים ודומיננטיים ; לספירה2- בן המאה ההתנא-החכם

בהשקפותיו , בתכונותיו, תו המיוחדתי באישיו"שרשב, כך אני סבור, כי אז נוכל להראות, י"בדמותו של רשב

.אמנם יאה לו ומתאים לו לעסוק באינטנסיביות בספר משלי, ובדרכי ביטויו

**

9 המקראי'החכם' דמות .ב

תלקבוצה אקסקלוסיבי, או משייך את עצמו, החכם המקראי ניכר קודם כל במה שהוא משתייך

. משרתת את עצמה) ואולי לשם כך(ואגב כך , המשרתת את דרגי השלטון והאצולה הבכירים, ואליטיסטית

אשר מכוחה הוא יכול לשרת מלכים , החכם המקראי רואה עצמו נעלה על הבריות בזכות החכמה שקנה

. מכוחה הוא יכול לבחור לעצמו ולחבריו הקרובים לו דרך חיים שתבטיח לו הצלחה כלכלית ואישית, ורוזנים

וכן לטובתם של הקרובים לו והללו שהוא חפץ , קודם כל, יתיש ביכולתו לנצל את חכמתו לטובתו האיש

, בהשוואה לעיסוק בחכמה, יותר'נמוך'אבל רואה בה עיסוק , החכם המקראי אינו בז למלאכת הכפיים. ביקרם

משכלל , הוא הוגה בה. בחכמה עצמה,כמובן, עיסוקו העיקרי שלו הוא; והוא מעדיף להשאירה לאחרים

, שיכלל והשתכלל, ולאחר שלמד וחקר. וחוקר בעזרתה את סודות העולם ונפש האדם,באמצעותה את כישוריו

; 'בנים'להוראת החכמה לתלמידיו אותם הוא מכנה לעיתים קרובות בכינוי , בין השאר, הרי הוא מקדיש עצמו

ופס עניין גידול הבנים וחינוכם ת, בכלל. הם אשר ימשיכו את שושלת החכמה וימסרוה הלאה לדורות הבאים

בספרות החכמה של כל עמי קדם הוקדש מקום נרחב לחינוכם של . מקום נכבד בחשיבתו של החכם הקדום

מגנה החכם , מנגד). בעיקר בלימוד וברכישת החכמה(להקניית המידות הטובות ובראשן החריצות , הבנים

.תכלית גינוי את העצל והסכל

–או יותר נכון , היא האישה, חיי המשפחהאשר מתקשר גם הוא אל , מוקד נוסף במחשבתו של החכם

אשת 'ביטויים חיוביים ביותר כלפי בפי החכם אנו מוצאים , מחד. היחס האמביוולנטי שהוא מגלה כלפיה

והביטוי המובהק לכך במקרא הוא מזמור , המסורה לבעלה ולמשפחתה, החרוצה, האישה הנאמנה, 'הנעורים

זו אשר מדיחה , 'האישה הזרה'המקראי באזהרות חמורות כנגד מאידך יוצא החכם . שבמשלי לא'אשת חיל'

מוטיב זה גם מצוי , כפי שראינו). כגון משלי ז(לניאוף ולבגידה , לאהבה אסורה) לרוב את הצעיר(את האיש

האשה הזרה אשר 'המזהיר מפני , המצרי'תורת אני'כגון ב, בספרות החכמה של עמים אחרים בעולם העתיק

וראה , )מקראית-ח הבתר"סה-ח המקראית ו"סה, על ספר משלי(ג במבוא -ב ו, הדברים שלהלן מיוסדים על דברי בפרקים א 9 .ת לספרות מחקר בנושאשם הפניו

239

אנו מוצאים שהחכם המקראי מרבה לעסוק , במישור אחר11.ס ובכתבי קומראן" וכן אצל ב10;'לא ידעוה בעירה

'היסטוריים' ובמזמורים ה12דבר זה בולט בספר דברים(של עמי האזור האחרים ובהיסטוריה של עמו

ו ובמיוחד באל, אף שלעיתים(אינו מגלה אותה מידה של עניין במיתוסים האליליים מאידך אך 13).שבתהילים

.כשם שאינו מגלה עניין רב בדת על כל גילוייה; )האבחנה בין השנים היא קשה לעיתים, הישראליים

הרי עניני החברה הממשית ומדוחי , טיפים אנושיים ידועים-לעומת העיסוק האינטנסיבי בחכמה ובפרוטו

חברתי או פערים שאלות הנוגעות לצדק ). אם בכלל(החיים הממשיים מעניינים את החכם המקראי אך מעט

ידו כחלק מסדר -נתפסים על, חס אליהםיבמידה שהוא מתי, פערים מעמדיים; אינן מעסיקות אותו, חברתיים

החכם מכבד את . עניין לענות בו, עבורו,הגר היתום והאלמנה אינם סועדים על שולחנו ואינם; העולם הראוי

גם . שאלות הפולחן ודרכי עבודת האלוהיםלרוב אינו מתעניין בו, האלוהים כדרך שהוא מכבד את המלך

אינן שאלות , יחסם של ישראל אל הגויים ולהיפך, שאלות לאומיות כגון גורלו המיוחד של עם ישראל

היה , )כמעט(אם היינו צריכים להעמיד מול החכם המקראי את ניגודו הגמור , באחת. העומדות על סדר יומו

הרב את ריבו של האל , הנוקד או בולס השקמים, הזועם והמוכיחהאלוהים -איש, עלינו להציב שם את הנביא

.מחד ואת ריבם של החלכאים והנדכאים מאידך

החכם המקראי אכן עוסק בקשר שבין המידות האלוהיות ובין , לעומת זאת בכל האמור בעיון התיאורטי

גם לאחר , איוב. עיוןספר איוב הוא דוגמה מובהקת לסוג זה של . המציאות הקשה לפעמים בה נתון האדם

הוא . אינו מוותר ואינו חדל לחפש על משמעותם של הדברים, שאיבד בזה אחר זה את כל נכסיו החומריים

הכוונה והחיפוש אחר המשמעות הם המניעים . מבקש להבין את הכוונה האלוהית שמאחורי האבדנים הללו

. הקשורים בהם יותר מן הגופים הגשמיים והמעשים שבפועל–החזקים ביותר שלו

**

'התורה-חכם בן'דמות ה .ג

אך בכל זאת נותרו בה . השתנתה שינוי ניכר, איש התורה וההלכה, חלפו עד כאלף שנים ודמות החכם

סירא אנו מוצאים את ראשית הזיהוי -החל מזמנו של בן. סממנים ברורים מדמותו של החכם המקראי הקדמון

. 153' עמ, סיפורים, גרינץ 10. אלא אישה ממש, ח המקראית האישה איננה משל ולא מטאפורה"סה-בנקודה זו בדיוננו חשוב להדגיש שוב ולהבהיר כי ב 11

החרוצה , ל שבה נדרשים פסוקי האישה המשכילה"לא כן הדבר בספרות חז. ומתוך כך נבין כי כזו היא בעיני החכם המקראידנתי בכך בהרחבה בפרק הרביעי . ם בכלל"והנאמנה על התורה ואילו פסוקי האישה הזרה נדרשים על עבודה זרה ועולמם של עכו

היחס האמביוולנטי אל האישה מוסיף ומתקיים גם בחשיבתם של , עם זאת). 191-188' עמ(אודות מדרשי החכמה , שבחלק ב .כפי שנראה, ל"חז .41-34 'עמ, פרק ב מחלק א ספר דברים וספרות החכמה עמדתי בהרחבה ב על הזיקה בין 12כמעט ) ובדומה לה חכמת מצרים ומסופוטמיה(החכמה העממית הקדומה . בעניין זה חל שינוי כבר במרוצת התקופה המקראית 13

יש בו , וצרה על ברכי החכמהאשר אף הוא יצירה שנ, אך ספר דברים. חלק הראשוןכפי שציינתי , שאינן נוגעות בשאלות הלאוםאך לעומת שני חיבורים אלה הנה . כך גם בחלק ממזמורי תהילים. כבר עיסוק נרחב ומעמיק בשאלות הלאום והמיתוסים הלאומיים .31-30 'עמ, חלק הראשוןראה פרק ב מן ה. ספרי איוב וקהלת שוב נמנעים מן השאלות ומן הנושאים האלה

240

כך הוגה , וכשם שהחכם הקדמון היה הוגה בחכמה. קופה התנאיתשבא לשלמותו בת, של החכמה עם התורה

כן החכמים ותלמידי החכמים בני המאות הראשונות , כמו חכמי המקרא. יומם ולילה–התנא בתורה -החכם

רואים עצמם עילית חברתית והם מזהים זה את זה ומזדהים זה עם זה במושא חכמתם הלוא , שלאחר הספירה

כך מחשיבים , תלמידיהם- היו החכמים הראשונים עוסקים בהוראת החכמה לבניהםוכדרך ש. היא התורה

, אלא במדרגת חשיבות לא פחותה מזו, התנאים לא רק ללימוד התורה בלבד- ומקדישים עצמם החכמים

עץ 'ל התורה היא "הרי עבור חז, וכשם שהחכמה עבור החכם המקראי היא דרך חיים במובנים רבים. להוראתה

. היא דרך החיים– ההלכה –ופירושה של התורה ; 'חיים

אעיר עוד הערה מתודולוגית ואך בטרם אלך ואמנה אותם אסייג ; מכאן והלאה ניכרים בעיקר ההבדלים

שהיו בעלי אישיות , שהיו חכמים רביםמשום ; אחת אחידה וקוהרנטית' תנא-חכם'קשה לצייר דמות : נוספת

ואין ציור אחד ויחיד , סבר ומקלים כהלל- והיו רכי, חמורים וקפדנים כשמאיהיו. נטיות והשקפות שונות, שונה

אלא ממילא יובן כי אנו עוסקים כאן במידה 14.'אנהחכם הת 'שיכול להקיף את כלל תכונותיו ואישיותו של

את התכונות המשותפות של מרבית – עד כמה שהדבר ניתן –המבקשת להציג , רבה למדי של הכללה

בכפוף .אותן תכונות וקווי אופי שאפשר לעמת אותם עם מקביליהם מן התקופה המקראית, ובעיקר. החכמים

בחלקם אף –שבמעלה הדורות התחוללו בהם שינויי דגשים , אציין תחילה שלושה ענייניםלהסתייגות זו

מנם אצל א. הראשון הוא היחס האמביוולנטי אל האישה. בהשוואה לדמות החכם המקראי, שינוים מפליגים

כדי להלל את ) כופרק (והוא מקדיש פרק שלם בספרו , אנו מוצאים בעיקר את הדפוס המקראי, סירא-בן

, וכפי שהערתי לעיל; 'םהעינייעזת 'האישה , השיכורה, ולהזהיר מפני האישה הרעה; האישה הטובה והמסורה

ביחס אל האישה מצוי גם אותה דואליות. ס היא אישה ממש"ח המקראית ואצל ב"סה- האמורה ב'אישה'ה

יחסים אל האישה במידה רבה של חשד וחשש שמא יל המת"מצויים מאמרים רבים של חז. ל"במחשבת חז

: אומר יוסי בן יוחנן איש ירושלים15:תדיח את הגבר לכלל עבירה

ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם ...

.)ה, אבות א( יחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנוםמרבה ש

:חכמי הבבלי פיתחו מן הרעיון הזה מכלול שלם של איסורים ואזהרות

כל הצופה בנשים: רבי אחא ברבי יאשיה אומר. שסופך לבא לידי ניאוף, אל תרבה שיחה עם האשה...

וממצה אודות חכמי ישראל בעת ההיא ראה אצל מפורטלתיאור . ין זה ואין כאן מקום להרחיב כבר נכתב הרבה אודות עני 14

.וראה עוד להלן. 584-465' עמ– עם ישראל וחכמיו –פרק ששה עשר , ל"חז, אורבך .בעיקר בפרק האחרון, הטקס, צבי-רוזן: ל ראה" על היבט זה במחשבת חז 15

241

16.)א"ע, כ'נדר( 'וכו הויין לו בנים שאינן מהוגנין-בעקבה של אשה וכל המסתכל , סופו בא לידי עבירה

זכות ' מעין –מקנה ההלכה זכות מיוחדת לאישה , חכם-מאידך אפילו בצומת בו נפגשים האישה והתלמיד

:ב"ע, סב' כדברי הברייתא בבבלי כתו, ויש ביכולתה לעכב את בעלה מללמוד מעבר למידה ידועה– 'ווטו

.שנים שלא ברשות' וג' ת ב"התלמידים יוצאין לת: ם אומריםאבל חכמי

ומוכר לנו המעשה ברבי עקיבא ואשתו ששלחה ; כי מעבר לכך חייבים הם לקבל רשותה של האישה, הא למדת

שנה שמע אותה אומרת לשכן שמצידה יכול הוא להמשיך ללמוד עוד 12 וכשחזר לאחר 'בבי רב'אותו ללמוד

, שזו כאמור( באשר לאפשרות שהאישה עצמה תלמד תורה 17.)א"ע, סג – ב"ע, סב,'קיד(עשה שנים נוספות וכך 12

אליעזר ראה ' עזאי ראה בכך חובה ואילו ר- בן: כך נחלקו הדעות- על–) ל"המעלה האנושית העליונה בעיני חז

' וברוריה בת ר;קפאה המחלוקת) דור שני לתנאים(אך דומה שבדורם של אלה . )ד, משנה סוטה ג(בכך גנאי

18.היא בבחינת יוצאת מן הכלל המעידה על הכלל, אשת רבי מאיר, תרדיון- בןנינאח

רעיוני כאן אנו עומדים בפני - כארכיטיפ ספרותי'אישה'אך באשר ל. אישה ממש, כך באשר לאישה בשר ודם

, אשת הנעורים, בההאישה הטו: הפכה למטאפורה ממש'אישה'באשר ה, שינוי שהוא בחינת סובלימציה גמורה

, המנאפת, 'האישה הזרה'וכנגדה ; לאוחזים בה'עץ חיים' לתורה ולמצוותיה והיא ל" בפי חזמשולה, החיל- אשת

בה אשר לא אדון ( ושאלה רבה היא 19.'דרכי מות'ם ודרכיה הם "לתרבות עכו, היא משל לעבודה זרה, המדיחה

ל אל הנשים שבחייהם מן המטאפורות שבנו סביב "עד כמה הושפע יחסם של חז) כאן וודאי לא אכריע בה

.הנשים שמן המקורות

השאלה העיונית בדבר הכוונה היא, ל"בו מצאנו שינוי רב בין השקפת חכמי המקרא לחז, הדבר השני הוא

והוא (האחד . ל לשני ענפים"העיסוק בשאלה זו התפצל בזמנם של חז). שאלתו של איוב(האלוהית שבעולם

שהוא בעל אופי , והשני. 'מעשה המרכבה'או , 'כבשונו של עולם'הוא שאלת ) אך אינו מענייננו כאן, העיקרי

האם המעשה הגשמי : מה חשוב יותר–הוא הוויכוח אודות הכוונה העיונית והמעשה , הלכתי יותר- ארצי

מובהק בו הביטוי הספרותי ה. או הכוונה העיונית והמשמעות שמאחורי המעשים, והעצמים הקשורים בו

: התנסחה מחלוקת זו הוא כזכור

לא יתייחד אדם עם שתי נשים: יב, ד' משנה קיד: והשווה גם. ב ומקבילות נוספות"ע, ה'חגי; ב"ע, נג' עיר, בבלי: השווה 16וראה עניינים קרובים לאלה ; )ב"ע, פ' קיד. (נשים דעתן קלה עליהןהמסבירה את הדבר בכך ש, והגמרא בבבלי על אתר' וכו .132' עמ) 2. ספרור ו, שניפרק , חלק ב, כאן' עמ', אין מים אלא תורה, ' שנאן:עקיבא באופן שונה מאד ראה' מספרות את סיפור תחילתו של ר על מסורות ארצישראליות ה 17

37-34. ' פ, סוטה' ירו(מאיר ' אף הסיפור אודות האישה שחשקה נפשה לשמוע דרשותיו של ר. ב"ע, סב' פסח; ב"ע, נג' עיין בבלי עיר 18כל המלמד בתו אליעזר שאמר ' בעלה של האישה נוהג לפי שיטתו של ר,אדרבא. אינו חורג מכלל זה]) דף טז טור ד[ד ' הל, א

מאיר יוצא על מה שנראה בעיניהם כביזוי רבם ולא על ' וקיצפם של תלמידי ר; )לעיל, משנה סוטה (תורה כאילו לומדה תיפלות .עלבונה של האישה

.191-188' עמ, שנימחלק ין זה בפרק רביעיידיון בענה ראה 19

242

עקיבה אומר גדול ' טרפון גדול מעשה ר' נשאלה שאלה זו לפניהם מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר

.) ומקבילותיג, ב מא"סד( תלמוד ענו כולם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה

, נטו באופן מוחלט אחר העיון והכוונהויכוח שכזה לא היה מתעורר בוודאי בתקופה המקראית שחכמיה

היא מסימניה , ל קיים וויכוח בשאלה"העובדה שבזמנם של חז. את המעשה) אם בכלל(והחשיבו הרבה פחות

.של התקופה והיא עדות לשינוי הערכין שהתחולל במרוצת הדורות בתפיסה החכמה ובדמותו של החכם

החכם . הוא ההתעניינות בהיסטוריה של העמים, מורשבו חל אותו שינוי דגשים הא, והעניין השלישי

, בשלהי תקופת המלוכה, פינה מקומו, שהמיתוסים הלאומיים לא היו במוקד התעניינותו, הקדוםהמקראי

,כפי שראינו, מגמה זו נמשכה20.ת שעסק בנושאים אלה באינטנסיביות רבה למדי-לחכם איש האסכולה המ

ם בנושאים אלה התעניינותש אנו מוצאיםל" בתקופת חזוהנה .ס" לפנה2-בן המאה ה, סירא-גם אצל ב

ל עוסקים בהיסטוריה של העמים וביחסיהם עם "חז, כלומר . אל המישור התרבותי והערכי בעיקרההועתקה

באופן זה . כמה שהם מייצגים תפיסות תרבותיות וניגודים תרבותיים בין העמים לישראל-ישראל בעיקר עד

תיו קורואו ; ס" לפנה5-כך עניינו את הרודוטוס במאה ה- שכל, יוון העתיקה למשל של שבטי תולדותיהם

ל "כל אלה עניינו את חז, שנה מאוחר יותר450- ומעשיו של השלטון הרומי שהעסיקו את יוספוס פלאביוס כ

21'מטרוניתא'אותם הציגו בדרך כלל בדמות , ת יוון ורומייוהרבה פחות מאשר המושגים והערכים של תרבו

.העומדת בויכוח עם אחד מחכמי ישראל, אחת

*

חלו שינויים מהפכניים , לעומת שינויי דגשים אלה הרי במאפיינים האחרים אותם מניתי בדמותו של החכם

הרי , 'אומנותם-חכמתם'אשר התפרנסו היטב מ, שלא כדרך החכמים הקדמונים: ל"ממש בזמנם של חז

אין הם עושים תורתם . קרוני ליטול שכר בעבור הוראת התורההפרושים וראשוני התנאים סרבו באופן ע

22. ממגוון גדול ורחב של עיסוקים– מי ברווחה ומי בדוחק –והם מוציאים את פרנסתם , 'קרדום חפור בה'

ל חדל להיות מעמד "משמעותם של שני העניינים שציינתי עתה היא כי מעמד החכמים בתקופת חז

חוג החכמים אינו יותר מעין . 'חכם'נחשב להיות , ם למד והתגדל בתורהא, למעשה כל אדם; אקסקלוסיבי

הפצת התורה ולימוד התורה הם האידיאל , אדרבא. לחבריו בלבד'סודות המקצוע' ואין הוא שומר את 'גילדה'

הרי הם מעורים בחיי , מהיותם באים מקרב שכבות העם השונות, החכמים: זאת ועוד. הראוי בעיני החכם

למצוא תשובות – כאליטה משרתת –ירים מקרוב את בעיותיו ומצוקותיו ורואים לעצמם חובה מכ, העם

באופן זה הם פועלים לעיצוב דמותו של הדור ברוח התורה אותה הם . לבעיות הקיומיות המובאות בפניהם

.237' בעמ12הערה עיל ל ראה 20 . המייצגת תרבות זרה'האישה הזרה' הנה גילוי נוסף של מוטיב 21 .פועלים ואומנים, איילי: על מלאכות ועיסוקים מהם התפרנסו חכמים ראה 22

243

הידוע בא לידי ביטוי מובהק במאמר, שינוי זה באופן ראיית מעמד החכמים את עצמו ותפקידיו23.מלמדים

:הפותח את מסכת אבות

םמשה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים י א י ב נ ו ם י א י ב נ ל מסרוה לאנשי

.כנסת הגדולה

שרשרת מסירתה המתחילה בהר סיני . כפי שבררנו, ל"התורה היא מקבילתה של החכמה ומזוהה עמה בעיני חז

עוברת , )הראשונים למעמד החכמים בזמנם שלהם, ל"חזשהם בראייתם של (ומגיעה אל אנשי כנסת הגדולה

. הם הנביאים שבתקופה המקראית היוו את הקוטב הנגדי למעמד החכמים–מתוך כוונה רבה דרך הנביאים

, החקרן, איש החברה הגבוהה, ל נוצרה כעין מזיגה מיוחדת בין דמות החכם המקראי"בזמנם של חז, למעשה

הרואה עצמו כממלא יעוד בשליחות חברתית , שליח האל אל העם, ח והאמונהאיש הרו, ולבין הנביא; הלמדן

:אורבך מסכם את הדברים הללו במילים קולעות שראוי להביאן גם כאן. א24.ודתית

ושתוארו כחוליה שקדמה לאנשי כנסת הגדולה בשלשלת , שדבריהם צורפו לדברי תורה, הנביאים

מעשיהם הסמליים , שבפיהם' דבר ה [...] מעמד חברתילא היו קשורים בדרך פעולתם לשום , הקבלה

כולם היו מכוונים לתיקונה של החברה על כל חלקיה בתחומי –חוויותיהם האישיות , םוהאקסטאטיי

המוסר והמשפט ולחינוכם של הבריות לראיית הקשר שבין דרך חייהם והתייחסותם למצוות , הפולחן

]ובוודאי[... שלאנשיה מסרו הנביאים תורה', כנסת הגדולה' . [...]בהווה ובעתיד, ולגורלם בעבר' ה

על כל פנים . ולא נשגה אם נכנה אותם בשם חכמים, לא היו נביאים, לפחות ברובם, שאנשים אלה

', ועשו סייג לתורה, והעמידו תלמידים הרבה, הוו מתונים בדין'המאמר הקדום ביותר המיוחס להם

שמהם עשויים , בהתקנת תקנות וגזירות ובריבוי תלמידים, מורה שעניינם היה בשיפוט ובדרכיו

25. חכמיםלהיות

*

אך סבורני שדי – בכדי שלא לקפח את עיקרו של הדיון –אכן נאמרו מתוך הכללה מסויימת , י שלעילדברי

עתה אפנה אל . התורה מן המאות הראשונות לספירה-בהם כדי להציג קוויה הכלליים של דמות החכם בן

י נכנס אין אנ. 539-530' עמ,לעניין המעורבות החברתית ראה שם; 502-501' עמ,ל"חז, אורבך: לעניין לימוד התורה ראה 23

על . אלא עוסק בתיאור כללי מאד של תופעה כללית, 'עם הארץ'כאן כלל לשאלת יחסם של חכמים אל החוגים המכונים בפיהם , לוין. י, לעניין זה ולשאלת מעמדם של חכמי המשנה בכלל ראה גם. נכתבו מחקרים רבים'עם הארץ'שאלת יחסם של חכמים אל

.89-8' עמ, מעמד החכמים .78-72 'עמ, מחלק ראשוןל כך בהרחבה בפרק ג ראה ע 24מכן מייחד אורבך דברים לשתי דמויות חכמים מן התקופה -בעמודים הבאים לאחר. 505-504' עמ, ל"חז, אורבך 25

המייצגים שני קטבים באישיותו , מבחינות מסוימות מהווים שנים אלה שני ניגודים. שטח וחוני המעגל-הם שמעון בן, החשמונאיתנתפצלו , מציין אורבך, בתקופה החשמונאית). חוני(ואיש הניסים מאידך ) ש"הוא שב( איש התוכחה מחד – הנביא המקראי של

דברים אלה של ). 510-509' עמ, שם(ונתגלמו בשני אישים שונים , התכונות הללו שמתחילה היו מאוחדות בדמות הנביא המקראימשנה (ש למעשה זה " חוני להוריד גשמים בימי בצורת ותגובתו השלילית של שבאורבך מיוסדים על האגדה הידועה לפיה נתבקש

עליך ': כה, כגש כלפי חוני נחתמים בציטוט ממשלי"הסתם יותר ממקריות גרידא בכך שדברי התוכחה של שב-יש מן). ח, תענית ג .'ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך : הכתוב אומר

244

אנסה להציב את דמותו של . כפי שעולה לנו מן המקורות, י"המרכזי של הדיון והוא דמותו של רשבנושאו

. ואברר אילו מסקנות אפשריות עולות מן ההשוואה הזו, כפי שתוארה למעלה'החכם'י מול דמות "רשב

**

ל"ספרות חזב 'איש החכמה'י כ" דמותו של רשב.ד

ל אורבך אודות הצורך בראיה דיאכרונית של המקורות המתארים בעמודים הקודמים הבאתי את דבריו ש

מסורת ישנה . י"דברים אלה הם בעלי משמעות מיוחדת כשבאים לדון באישיותו של רשב. דמותו של חכם ידוע

מסורת זה יש לה כמה מקבילות ארצישראליות . 'י ובנו במערה"רשב' שנהוג לכנותה בשם אגדת ,ידועה

; י"במרכזן של כל הגירסאות עומד שינוי עמוק שהתחולל בנפשו של רשב. ד הבבליומקבילה אחת מן התלמו

לא כל המסורות מסכימות ביניהן על טיבו של השינוי ולאילו כיווני חשיבה והשקפה הוביל אותו שינוי , אמנם

יבהמשך דברי. ן התרחש שם שינוי עמוקכאך וודאי כי במישור הספרותי בו מתוארת דמותו א; י"את רשב

, מכל מקום .י"של רשב!) הספרותית(ואשתמש בה כדי להאיר את דמותו , אתייחס בהרחבה אל מסורת זו

וכאשר ; נו כפי שכבר בירר– שיש צורך להתייחס במידה ידועה של ספקנות לעדותם של המקורותנוחזקה עלי

לגבירק, משום כך. בחשבון להביא זאת כמובן נועלי, דעותיו והשקפותיו, י"בוא לבחון את תכונותיו של רשבנ

אוכל לשער , )ולא רק במקור יחיד (שימצא להן תמך במגוון מקורות, י"של רשב, דעות והשקפות, תכונות

י בסבירות "רשבדמותו של ניתן לייחסן ל, דעה אחרת או תכונה פלונית, במידה של ביטחון כי אכן השקפה זו

, י"דעות והשקפות שאברר מדמותו של רשב, ותן תכונותיהיה עלי לעמת את א, כזכור, לאחר כל זאת. גבוהה

י " של רשב'חיבתו'אודות , אלו מסקנות בקשר לממצא אשר העליתי- בכדי להסיק אי, 'החכם'עם דמותו של

ועל , תחילה החכם המקראי הקדמון( את תכונותיו של החכם ,בהכללהאף כי , הבה אסכם תחילה .לספר משלי

:ב הקודמים-בסעיפים א וכפי שמנינו אותן ) השניה בן המאההתנא-גביו החכם

26.'עליה- בן'י "ובלשונו של רשב, החכם רואה עצמו כמשתייך לעילית חברתית ידועה*

.'דרך חיים'החכמה עבורו היא ; חוקר את צפונות העולם ונפש האדם, )היא התורה(החכם עוסק בחכמה *

. הוראתה לתלמידי החכמיםהתורה ואת-החכם מחשיב ביותר את לימוד החכמה*

.החכם מתאפיין ביחס אמביוולנטי אל האישה*

עבור –אבל נחות ביחס , הכרחי–נמנע ממלאכת כפיים ורואה בה עיסוק ) מקראי-המקראי והבתר(החכם *

27.מי שאינם מסוגלים ללימוד עיוני

. ראה להלן'בן עליה'ת הביטוי על משמעו 26) קדר(היוצר , הצורף, רועה הבקר–סירא מתאר במידה של אמפטיה את תכונותיהם וכישוריהם של בעלי מלאכה שונים - בן 27

ואולם ). מב-מא, לח ('ובאשר יגורו לא ירעבו/ בלעדיהם לא תשב עיר : ואיש במלאכתו יחכם/ כל אלה בידיהם יאמנו ': ועוד ומסכםובעמקי / וחכמת כל ראשונים ידרוש : נותן נפשו ומתבונן בתורת עליון'הוא מציין כי מעל כולם נמצא החכם אשר ) לט(ק הבא בפר

).יד-יג, ב-א, שם(' וכו'ועד עולם לא יכרת שמו/ יהללו בינתו רבים ... מליצות יבוא

245

ק ביחסי ישראל ותרבותו עוסהתנא-החכם; החכם המקראי בקיא בהיסטוריה של עמו ושל עמים אחרים*

.לעומת העמים האחרים ותרבויותיהם

. רואה עצמו כאליטה המשרתת את עמה על רבדיו השוניםהתנא- החכם*

. הינו בעל תוכחההתנא- החכם*

28. מחשיב את הכוונה יותר מן המעשה– 'אזיל בתר כוונה' התנא - החכם*

היה . שהוא בגליל- הוא נולד בכפר כל29.עטים למדי הפרטים הביוגרפיים אודותיו מו–י "ובאשר לרשב

לפי עדות אחת אף למד בצעירותו לפני 30.ברק- שנים בבני13-ועשה עמו כ, מצעירי תלמידיו של רבי עקיבא

אפשר . רבי מאיר, קידם רבי עקיבא דוקא את חברו, למרות חריפותו וחיבתו הרבה לרבו31.חכמי יבנה

לתקופה שלאחר . כוכבא-עד מרד בר, כנראה, שם ישב ולימד32, לצידוןי את מושבו"שמסיבה זו הרחיק רשב

נראה שבעקבות תקופת 33.שלפי אחד המקורות מקומה היה בפקיעין, הנזכרת'המערה'המרד שייכת אגדת

אחד גם שיתכן ). להלן(שהתבטא במספר אמרות שלו , י"הבידוד במערה התרחש שינוי עמוק בנפשו של רשב

34.מדרש ושם למד אצלו רבי יהודה הנשיא-שם הקים בית, לתקוע, ה נדידתו דרומהת הימביטויו של השינוי

.יש המסיקים מכאן כי זה היה גם כפר הולדתו. י בכפר מירון" המסורת נקבר רשבפי- לע

, י"השקפותיו ודעותיו של רשב, ניתן ללמוד רבות על אופיו, המועטים הללוםלצד הפרטים הביוגראפיי

בכפוף , ל" שלו כפי שעולות ממקורות חז'חכם'אבחן עתה את תכונות ה. ם הרבים המיוחסים לומתוך המאמרי

. שוב אקדים מספר הערות מתודיות לדרך החקירה המוצעת בזהאך 35.מקודםלכל ההסתייגויות אשר סייגתי

וחד של שאין בהם סדר מי( שהוצגו למעלה 'תכונות החכם'חרתי להציג מסכת זו לא בסדר העוקב אחר ב

זו הנראית בעיני כמייצגת ביותר את מכלול , י"מכל המעשיות המסופרות על רשב: אלא בדרך הבאה, )חשיבות

מסורת זו ראשיתה בשלהי המאה הרביעית לספירה . הנזכרת' במערה36י ובנו"אגדת רשב'הינה , תכונותיו

את הגירסה הנתונה בבבלי בחרתי להביא כאן 37.וגרסאות שונות שלה התגלגלו עד שלהי המאה התשיעית

. זוי בשאלה"את עמדתו של רשב, כמובן, להלן נבחן. 'מעשה'לבין ) כוונה ('תלמוד'למצוא איזו סינתזה בין , כזכור, ל בקשו" חז 28 .י"בערכו של רשב, אנציקלופדיה, מרגליות; 48-45' עמ, אגדות התנאים, פי באכר-על, הללו המובאים להלן 29 .פרשה צה) ו"כי(ר " בר 30 .א"ע, כח–ב "ע, כז' בבלי ברכ 31 . כב' פיסכ" פסדר 32 .יא' כ פיס" פסדר 33 .א"ע, צא' בלי עיר ב 34 .238-235' עמ 35יש לו תפקיד , מאידך. י"נפקד מקומו של אלעזר בן רשב) 'שבע' ירו(רק באחת ) ראה להלן( מבין כל גרסאותיה של האגדה 36

י שיובאו "כן יש לו מקום נכבד גם במעשיות ומאמרות אחרים משל רשב-כמו. נכבד בגירסה הבבלית אשר תהווה בסיס לדיון כאן . הלןל

; )טור ד, לח(א ' ט הל"פ' שבע' ירו: אלה הן גרסאותיה של האגדה. רבי שמעון, לוין: ראה; 13 או 12 ויש אומרים אף מאות 37. יג, מדרש תהילים יז; ח, קהלת רבה י; ז, אסתר רבה ג; טז, ויהי בשלח–יא ' כ פיס"פסדר; ב"ע, בבלי שבת לג; עט' ר פר"בר

246

היא נראית בעיני – ואולי דוקא בגללם – 38משום שלמרות זמנה המאוחר יחסית ומוצאה הבבלי, ב"שבת לג ע

כפי שנתפסה בעיני דורות , 'חכם'י כ"כמייצגת באופן השלם והמלא ביותר את מכלול תכונותיו של רשב

י מייצגים " מהם אנו למדים על דמותו של רשבחלקם של המקורות, עלינו לומר מעתה .החכמים שבאו אחריו

עדותו של הממצא הסטטיסטי , מאידך. י"בוודאי את האופן בו תפסו דורות האמוראים את דמותו של רשב

. לתקופה התנאית, לפחות ברובה, היא עדות השייכת, י מספר משלי"בדבר מספר הציטוטים הרב של רשב

זאת קיימת גם - בכל, או ניסיון להוכיח את המבוקש, מעגליותולמרות הסכנה שיש כאן בגלישה אל טענות

את תפיסתם של האמוראים לגבי דמותו של גם מאשש ומבסס , שהממצא הסטטיסטי אשר מצאתי, האפשרות

אלא בבבואתה ההיסטורית של אותה , כי אנו עוסקים כאן לא בדמות היסטורית ממשית, נזכור. 'חכם'י כ"רשב

גם , הרי ככלות הכל; ית והתקופה האמוראיתנא מטשטש מאד הגבול בין התקופה התומבחינה זו כבר . דמות

מאחר שאנו עוסקים בדמות ספרותית: כן-על- יתר. חיבורי התנאים נערכו ברובם בראשית התקופה האמוראית

ומאחר שאנו מנסים לעמת את הדמות הפיקטיבית הזו עם ממצא ; במובן מסויים שהיא מעין פיקציה –

מאחר שכך אולי נוכל אף לראות שבמקרים מסוימים , מסוייםבמובן שהוא בעל מימד ריאלי –ידוע טיסטי סט

ית בדמותו נא את מה שהחסירה ההשקפה הת: במילים אחרות. משלימה ההשקפה האמוראית את זו התנאית

מרשה לעצמי זו אני גםמסיבה .ית ומשלימהאבאה ההשקפה האמור', מודל החכם'בהשוואה ל, י"של רשב

מקור !) בעניין זה בלבד(לחרוג מעט מגבולות הדיון שקבעתי לעצמי בתחילת המחקר ולהעמיד במרכז חקירתי

.אמוראי ולא מקור תנאי

כי אינני מייחס חשיבות יתרה למקור , י"עלי להעיר לעניין השימוש במקור הבבלי של אגדת רשב, עם זאת

שיוצרי , משום שאני מוצא בו ריכוז גדול של תכונות, כפי שהסברתי, ודוהשימוש בו הוא טכני ביס. זה דווקא

אך , נוסח האגדה מן הבבלי שבת ישמש לי אפוא כמעין סולם לעלות בשלביו. י"הסיפור מנו באישיותו של רשב

תחילה : זו תהיה אפוא דרכי עתה. פני המקורות האחרים-אין השימוש בו מקנה למקור זה חשיבות יתרה על

39.מאיר. לצורך זה איעזר ואשען בעיקר על תרגומה של ע. את נוסח האגדה הבבלית ואת תרגומהאביא

הנשקפות אלינו מן האגדה ואביא מקורות נוספים התומכים 'תכונות החכם'בהמשך אצביע על כל אחת מ

השעין לשיש ביכולתי, תייחס רק לאותן תכונותשתדל להא, כזכור.ומאששים את מאפייניה של אותה תכונה

.על מקור אחד בלבד אלה הנשענות ולא מקורות מספראותן של

**

; סיפור רבי שמעון, מאיר; דה ורומירבי יהו, שלום-בן: אגדה זו אשר אדרש אליהם בהמשך הםמאמרי מחקר נוספים אודות

.136-105' עמ, סיפורים, רובנסטיין' עמ, סיפורים, והשווה גם רובנסטיין; 154' עמ, סיפור רבי שמעון, מאירומסכימה עמו . 24' עמ, רבי יהודה ורומי, שלום- בן 38

120-110. .154-153' מע, שם, מאיר 39

247

40)ב"בבלי שבת לג ע ('י ובנו במערה"רשב' .ה

פתח . ]איתם [= יהודה בן גרים גבייהו] וישב[= ויתיב, רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון )שישבו (=דיתבי

רבי . תקנו מרחצאות, תקנו גשרים, וקיםתקנו שו: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: רבי יהודה ואמר

-תקנו שווקין , לא תקנו אלא לצורך עצמן-כל מה שתקנו : נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר. יוסי שתק

הלך יהודה בן גרים וסיפר . ליטול מהן מכס-גשרים , לעדן בהן עצמן- מרחצאות , להושיב בהן זונות

-שמעון שגינה , יגלה לציפורי- יוסי ששתק , יתעלה- לה יהודה שעי: אמרו. ונשמעו למלכות, דבריהם

. יהרג

כי תקיף . כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא

. אזלו טשו במערתא. דילמא מצערי לה ומגליא לן, נשים דעתן קלה עליהן: אמר ליה לבריה, גזירתא

כולי , והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, והוו משלחי מנייהו. ו חרובא ועינא דמיאאיתרחיש ניסא איברי לה

איתבו תריסר שני . והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, יומא גרסי

מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל : אמר, וקם אפיתחא דמערתא41אתא אליהו. במערתא

כל מקום ! מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה: אמר, חזו אינשי דקא כרבי וזרעי. ונפק? גזרתיה

! חיזרו למערתכם? להחריב עולמי יצאתם: יצתה בת קול ואמרה להם. מיד נשרף-שנותנין עיניהן

יצתה בת קול . שנים עשר חדש-משפט רשעים בגיהנם : אמרי. איתיבו תריסר ירחי שתא. הדור אזול

די , בני: אמר לו. הוה מסי רבי שמעון-כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר , נפקו! ו ממערתכםצא: ואמרה

ורהיט בין , בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא. לעולם אני ואתה

וחד , חד כנגד זכור-? ותיסגי לך בחד- . לכבוד שבת: אמר להו-? הני למה לך: אמרו ליה. השמשות

שמע רבי פנחס בן . יתיב דעתייהו! חזי כמה חביבין מצות על ישראל: אמר ליה לבריה-. נגד שמורכ

הוה , חזי דהוה ביה פילי בגופיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, יאיר חתניה ונפק לאפיה

אשריך : לו אמר - ! אוי לי שראיתיך בכך: אמר לו. וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה, קא בכי

דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן . לא מצאת בי כך- שאילמלא לא ראיתני בכך , שראיתני בכך

לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר , הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי-יוחי קושיא

. הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי- קושיא

שלם : ויבא יעקב שלם ואמר רב)יח, לג'בר( דכתיב, איזיל אתקין מילתא- ל ואיתרחיש ניסא הואי: אמר

ושמואל , מטבע תיקן להם: ויחן את פני העיר אמר רב )שם, שם( .שלם בתורתו, שלם בממונו, בגופו

-? איכא מילתא דבעי לתקוני: אמר. מרחצאות תיקן להם: ורבי יוחנן אמר, שווקים תיקן להם: אמר

: אמר. ואית להו צערא לכהנים לאקופי ]א"לד ע[ ,איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה: אמרו ליה

השוואתו עם נוסחאות ). פלוס (16' ת גיר"המצוי בתקליטור פרוייקט השו) וילנה(פי נוסח הדפוס - הנוסח שלהלן הוא על 40

.מעלה הבדלי נוסח קלים שאינם משמעותיים עבור הדיון כאן) מינכן וותיקן(כתבי היד .ל המעתיקי ותיקן אין מופיע שמו של אליהו ונראה כי זו השמטה ש" בכת 41

248

. כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה: אמר ליה ההוא סבא? איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה

יהר ט: אמר ההוא סבא. צייניה-וכל היכא דהוה רפי , טהריה- כל היכא דהוה קשי , עבד איהו נמי הכי

יפה אתה -ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו , היית עמנו) לא(אילמלי : אמר לו-! בן יוחי בית הקברות

? תלמידי חכמים לא כל שכן, זונות מפרכסות זו את זו: יאמרו, עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו. אומר

נתן בו ? יין יש לזה בעולםעד: אמר, חזייה ליהודה בן גרים, נפק לשוקא. ונח נפשיה, יהב ביה עיניה

.ועשהו גל של עצמות, עיניו

42:תרגום החלק הארמי

כאשר . כל יום היתה אשתו מביאה להם לחם וקנקן מים ואכלו. המדרש- הלך הוא ובנו והסתתרו בבית

הלכו . אותה ותגלה אותנו] יענו[/שמא יצערו , דעתן קלה עליהן, נשים: התחזקה הגזירה אמר לו לבנו

והיו פושטים את בגדיהם והיו יושבים עד . נברא להם חרוב ומעין מים: התרחש נס. ערהוהסתתרו במ

וחזרו פשטו בגדיהם כדי שלא , התכסו והתפללו, בעת התפילה התלבשו. כל היום למדו צווארם בחול

יוחאי -מי יודיע לבר: בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר. ישבו שתים עשרה שנה במערה. יתבלו

מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי : אמר. ראו אנשים חורשים וזורעים. יצאו? ר ובטלה גזירתושמת הקיס

להחריב את עולמי : יצתה בת קול ואמרה להם. מיד נשרף–כל מקום שנותנים עיניהם בו ! שעה

–משפט רשעים בגיהנום : אמרו. ישבו שנים עשר חדשי שנה. הלכו וחזרו! חזרו למערתכם–? יצאתם

היה –אלעזר ' כל היכן שהיה מכה ר. יצאו. צאו ממערתכם: יצתה בת קול ואמרה. שר חודששנים ע

ראו אותו זקן שהיה מחזיק ,ערב השבת, לעת ערב. די לעולם אני ואתה, בני: אמר לו. שמעון' מרפא ר

. שני צרורות הדסים ורץ בין השמשות

?אלה למה לך: אמרו לו

.לכבוד שבת: אמר להם

!?ר ותסתפק באח–

. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור–

].דעתם[/נחה דעתו . ראה כמה חביבות מצוות על ישראל, בני: אמר לו

ראה . בבשרו]מרפא [/הכניסו לבית המרחץ והיה מטפל. פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקראתו' שמע ר

אוי לי : )י"פנחס לרשב' ר (אמר לו. צועק)י"רשב (היה בוכה ונשרו דמעות עיניו והיה. שהיו סדקים בגופו

, שמתחילה. שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאתי בי כך, אשריך שראיתני בכך: אמר לו. שראיתיך בכך

לסוף ; ]תשובות[/פנחס בן יאיר שנים עשר תירוצים ' היה מתרץ לו ר, י קושיה"כשהיה מקשה רשב

.בעה תירוציםי מתרץ לו עשרים ואר"היה רשב, פנחס בן יאיר קושיה' כשהיה מקשה ר

'ויבוא יעקב שלם': שכתוב]. מה-[אלך ואתקן דבר, הואיל והתרחש נס: אמר

, בסוגריים עגולים. הוספה לטקסט במקרים של אפשרות תרגום אחרת או השלמת הטקסט המקורי– בסוגריים מרובעים 42 .בתרגום יש גם חזרה על משפטים מן המקור הכתובים עברית. הסברים לשם תוספת ביאור

249

מטבע תיקן : אמר רב– 'ויחן את פני העיר'. שלם בתורתו, שלם בממונו, שלם בגופו: ואמר רב

.מרחצאות תיקן להם: יוחנן אמר' ור. שווקים תיקן להם: ושמואל אמר, להם

יש מקום שיש בו ספק טומאה ויש לכהנים צער : אמרו לו? ריך לתקנוהיש כאן דבר שצ: )י"רשב (אמר

-כאן קיצץ בן: אמר לו זקן אחד? יש אדם שיודע שהיתה מוחזקת כאן טהרה: אמר. להקיפו] טירחה[/

. ציינו–וכל מקום שהיה רפה . טיהרו–כל מקום שהיה קשה . עשה גם הוא כך. זכאי תורמוסי תרומה

ואפילו היית , אילמלא לא היית עמנו: אמר לו! טיהר בן יוחאי בית הקברות:)התרסהב (אמר אותו זקן

זונות מפרכסות זו את : יאמרו, עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו; יפה אתה אומר–עמנו ולא נמנית עמנו

. נתן בו עיניו ונחה נפשו–! ?שכן-תלמידי חכמים לא כל, זו

. נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות–? ין יש לזה בעולםעדי: אמר, ראה את יהודה בן גרים, יצא לשוק

אני כמובן אגביל את עצמי להיבט האחד של תכונות 43;חוקרים רבים עסקו באגדה זו ובהיבטיה השונים

בנפשו ובהשקפותיו !)פי הסיפור- על (עם שאעיר בקצרה על עניין השינוי שהתחולל; החכם העולות מן אגדה

בהקשר לכך ראוי לשוב ולהזכיר את דבריו של אורבך שצוטטו . יון שהתנסה במערהבעקבות הניס, י"של רשב

אינם אלא תולדה של נסיבות הזמן , יש שאמירות או מעשים הנראים כסותרים זה את זה: לאמור, למעלה

.פי סדר הסיפור- על,והדיון בהם) י והשקפותיו"תיו של רשבמידו(סדר הצגת הדברים להלן יהיה .שהשתנו

*

התנא מכיר את תרבות העמים ומעמת אותן עם תרבות ישראל- החכם)1 .ה

המעשה פותח בשיחה המתגלגלת בין . נושא זה עולה בעוצמה מבין השיטין של תמונת הפתיחה של אגדתנו

הכוונה . 'מעשיהן של אומה זו'אודות , בנוכחות שני חכמים אחרים, י"אילעי ורשב-רבי יהודה בר, שני הרעים

, תקנו שווקים' –רבי יהודה משבח את המעשים . שליטי הארץ באותה עת, למעשיהם של הרומאיםכמובן

יש לו , ויכוח זה. י שולל כל זאת בנחרצות"ואילו רשב; הכל לתועלת הכלל– 'תקנו מרחצאות, תקנו גשרים

אים ונכונים שראוי י מצדד בגישה האומרת כי גם בתרבות הרומית יש יסודות ברי"בעוד ר: גוון תרבותי מובהק

י מדגיש לא את עצם " רשב44 .י היא שלילית מראש כלפי כל מה שקשור ברומי"עמדתו של רשב, לאמץ אותם

תםאלא את , הקמת המתקנים הציבוריים הנזכרים נ ו ו ראה עוד ( של הרומאים העומדת מאחורי מעשה זה כ

כדי להושיב בהן –השווקים : רומאית כוונה שהיא תולדה של תפיסת העולם הרומאית ושל התרבות ה–) להלן

, התא המשפחתיאשר מחשיבה את , הגישה הרבנית. הללו היו מוסד כמעט רשמי בתרבות הרומאית–! זונות

מאז חורבן בית –! כדי לגבות בהם מכסים–הגשרים . את הזנות ואת מה שהיא מייצגת, בדרך כלל ,שוללת

שלום -רובנסטיין ובן, וכן מאיר; 5-10ערות ה10' עמ, רבי שמעון, ןלוי: ראה ציוני המרכזיים שבהם ומחקריהם אצל 43

.38הערה , שציינתי למעלה .114-110' עמ, סיפורים, רובנסטיין: השווה 44

250

הממומנים מן , כל צרכי השלטון. בצילו של ממשל נוכריחיו היהודים , ראשון ואבדן העצמאות המדינית

כל , משום כך. לא עמדו בראש מעייניהם של מנהיגי העם לדורותיו מאז ועד הקמת מדינת ישראל, המיסים

עידון –! כדי לעדן את עצמם–המרחצאות , ולבסוף45. לפחות'עוכר ישראל'מוכס וגובה מיסים נחשב להיות

ולעומתם מחשיבה היהדות הרבנית את ; גם הם יסוד חשוב בתרבות יוון ורומי, ההגוף ותרבות הגוף בכלל

.טיפוח הלימוד והחשיבה

כזהו . קיצוניות אף יותר, י בעניין זה אנו מוצאים בעוד אמירות נוספות שלו"את גישתו הקיצונית של רשב

:מאמרו הבוטה

46.)א' פר, בשלחי "דר' מכיל(. רצץ את מחושמעון בן יוחאי אומר טוב שבגוים הרוג טוב שבנחשים ' היה ר

:ידוע גם מאמר אחר שלו המבטא גישה הפוכה ממש, אמנם

ש בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב " ר. שלא נשקו בכל לבו,נקוד עליו ) ד, לג'ברא (וישקהו

47.) סט' פיסמ"בס( אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו

שהוא אחד המסרים , י" שחל ברשב שבין האמירות מבטא את אותו שינוי ערכים דרמטיואפשר שניגוד זה

) הלא רבים(כי עניין זה בו דנתי עתה הוא מן הנושאים , אעיר עוד 48.החשובים של אגדתנו בנוסחה הבבלי

מה חוג החכ: לאמור, וכבר עמדתי על כך במובא; ל לעומת זרם החכמה המקראי"בהם שינה זרם החכמה של חז

החל לפנות בתוכו מקום גם לחכמה בעלת , שהתאפיין בחשיבה אוניברסאליסטית מובהקת, המקראית הקדומה

ל היתה מגמה לאומית זו "בזמנם של חז. ת יוצר ספר דברים"מ-שניכר היטב בחוג ה, גוונים ומגמות לאומיים

. השונות את ההבדלים בין התרבויות ואף להקצין מכאן גם המגמה להבליט.למגמה שלטת

*

כאילו אמרתי בזה שמנהיגי היהודים וראשי הקהילות בגולה לא החשיבו את צרכיהם החומריים של , אל יבין מכאן הקורא 45

.בזה ליחסם אל השלטונות הנוכריים ונציגיהםאלא כוונתי . ההיפך מזה הוא הנכון; אנשיהםבמכילתא . ובמדרשים מאוחרים יותר'; הל, טו"סופרים פ' מס; )דף סו טור ב(א ' הל, ד"פ' קיד' ראה גם מקבילות בירו 46ר רק נזכ–ביסס הורוויץ את מהדורתו , בין השאר, שניהם מקורות עליהם–) 'מ'(ובמדרש חכמים ) 'ד'(בדפוס ראשון , )לעיל(

דפוסים ועדי נוסח בהם השתמשו הורוויץ , י"בשאר כת). 89' עמ, הורוויץ' מהד ('בר יוחאי' ללא ציון ייחוסו 'שמעון'השם להלן לא אציין ). וכדומה, יוחי, כגון יוחיי(מופיעות לרוב גרסאות שונות של השם יוחאי , ומהדירים אחרים שנוסחיהם יובאו להלן

. ק במקומות בהם יש לכך חשיבותאלא ר, חילופי גרסאות אלהובדפוס ראשון ובשאר עדי נוסח , )'ר'(י וותיקן "אבל בכת; י"חסר כל הקטע הזה המביא את דברי רשב, )'ל'(י לונדון " בכת 47

.65' עמ, הורוויץ' דראה מה. הוא קייםמתרחש שינוי בנפשו של ) ר"בר-ובבירושלמי ( בשולי הדברים יש להעיר כי גם לפי הגירסאות הארצישראליות של האגדה 48

זהו שינוי מסוג . י ואולם זהו שינוי הנוגע לתובנה פנימית עמוקה יותר שהתחדשה בו בעקבות צפייתו בלכידתה של ציפור"רשבי בחריפות כל סממן של התרבות "לפיה בתחילת הדברים מתנגד רשב, אחר לגמרי מזה הנרמז בין השיטין של האגדה בבבלי

.ראה על כך עוד להלן. ומתקן דרכים ושווקים, ופה הוא משתמש ונרפא בבית המרחץהרומאית ובס

251

'רבי שמעון דאזיל אחר כוונה' )2. ה

כבר .י הניבטת אלינו מסיפור המערה היא נטייתו של החכם להחשיב את הכוונה"התכונה הבאה של רשב

; העומדת מאחורי מעשיהם, י מתייחס בעיקר לכוונתם של הרומאים"ציינתי בסעיף הקודם את הדבר שרשב

המביא 49,מבאר הרב יעקב קורצמן, י בויכוח" על עמדתו של רשב:םואוסיף על כך גם את הדברים הבאי

:'אבני נזר'בעל , וב'אברהם מסוכוצ' מדבריו של ר

גילה את דעתו שלא המעשה 'לא היה אלא לצורך עצמן'שמעון שאמר שכל מה שתקנו הרומאים ' שר

50.והולך הוא לשיטתו שדבר שאינו מתכוין מותר, הוא העיקר אלא הכוונה והרצון

פני המעשה -י להחשיב את הכוונה על" היחידה המבטאת את נטייתו של רשב, כמובן, איננהדוגמה זו

שמצאה לה ביטוי , י את נטייתו זו לכלל שיטה הלכתית שלימה"למען האמת פיתח רשב. המוחשי- הגשמי

כוונה: מפורש בגמרא בתר דאזיל שמעון דרבי , מרו הנזכרבמא, קורצמן. )ב" ע,כה' בבלי פסח (אליבא

אך . במסגרת מחקר זה סבורני שדי בדברים אלה בלבד. עוסק בעמקות בעניין זה ומביא לכך דוגמאות רבות

ההלכה , ואמנם; י היתה שיטתו ההלכתית שנויה במחלוקת"אמנם בזמנו של רשב: אפשר להוסיף גם זאת

ולים במעלה הדורות ומגיעים ואולם כשאנו ע; אחר המעשה ולא אחר הכוונה, בסופו של דבר, בכללה הולכת

אנו מוצאים שגם הוא חושף לפעמים את עמדתו כי הכוונה , ם"הרמב, אל גדול חכמי ההלכה בימי הביניים

למרות , כי הקו ההגותי הזה, דבר זה מלמד לדעתי51.שאחר קיום המצווה חשובה יותר מעצם עשייתה בפועל

.ממשיך והולך לאורך הדורות, סיביהיותו קו רצ

*

היחס האמביוולנטי אל האישה)3 .ה

המדרש אנו פוגשים באחת מדמויות המשנה - בבית, כאן. היא בבית המדרש'המערה'התחנה הבאה בסיפור

י אל "לפני שנבחן את יחסו של רשב. י כלפיה הוא אכן מורכב"והיחס שמגלה רשב; היא האישה–של הסיפור

ות זו מופיעה אך ורק בגירסת הבבלי של הסיפור והיא נעדרת נתן דעתנו לכך שדמ, אשתו שלו ואל נשים בכלל

עובדה זו מעלה בסבירות גבוהה את האפשרות שאלמנט זה שבסיפור אינו שייך . מכל הגרסאות האחרות

.שיטות, קורצמן 49 .23 הערה 80' שם עמ 50והיה המנהג המפורסם בעולם כלו שהיו אז רגילין בו : ם"פרק לב כותב הרמב, ג"במורה נבוכים ח. אביא לכך דוגמה אחת 51

בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים )חיים-בעלי (=ח"קריב מיני בלה, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה להניח מיני העבודות נוו יצ לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו ש [...],ולהשתחות להם ולקטר לפניהם

והיה דומה אז, גלכפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למור, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו, ההם כולם ולבטלםכאלו יבא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת השם ויאמר השם צוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו

ומפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם והעתיקם , אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה, תשועתו בעת צרההדגשות שלי . מ' עמ, ג"ח, מורה נבוכים, ם"הרמב. (' וגו,' לשמו יתהםת לתו שאין אמ מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים

.263-262' עמ, הגות פילוסופית, סיראט: וראה גם.). ה. ב–

252

והוא משקף בוודאי את האופן52,שמקורו כאמור בבלי, אלא הוא עיבוד מאוחר, הארצישראלי, לרובד המקורי

.ביארתי בפתח דבריי בפרק זה כפי ש–י " את דמותו של רשבבו ראו יוצרי הנוסח הזה

ניחא . ואולם לב בעלה אינו בוטח בה לגמרי; אישה זו מכלכלת את בעלה ואת בנה במקום מחבואם, ובכן

אבל ההנמקה ). של חקירה או אף של עינויים(למי שיאמר כי הוא חושש שהיא עלולה להישבר תחת לחץ

, סיפור זה:נאמר שובו 53. ומסיבה זו אין לבטוח בהן'נשים דעתן קלה עליהן': חרי מגלה גם יחס א"שבפי רשב

אם אכן היו אלה מילותיו ומותר לנו להטיל ספק, פרי עיבוד מאוחר של הסיפור המקוריוודאיהינו , בלשונו זו

', חכם' הי"בכבר נתפסה דמותו של רש, כי בעת שנוצרה גירסה זו, מותר לנו להניחאך . י"של רשבהמדויקות

ממקורות אחרים ידועים שני סיפורים . כמי שיחסו אל הנשים הוא כפי העולה מן הסיפורידי יוצרי הסיפור- על

.י אל נשים והוא דוקא יחס חיובי בעיקרו"נוספים בהם מתגלה יחסו של רשב

מבין . תגרשי כדי לה"המעשה הראשון מספר באישה שלא ילדה משך עשר שנים ובאו היא ובעלה לפני רשב

יחס המתבטא במעין שיתוף ; י כלפי האישה"השיטין של מעשיה זו אפשר לעמוד על יחסו החיובי של רשב

ויזם סיטואציה אשר , שכנראה הכיר את מעלותיה, י"פעולה סמוי בין האישה הנבונה והפעלתנית לבין רשב

: המחייבת גירושין54למרות ההלכה, אפשרה לה להישאר עם בעלה

בן יוחי ' שמעו' אתון לגבי ר, ן באחד שנשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדהמעשה בציד

,שמעון בן יוחאי' להם ר' א. כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, לה' א, למשתבקה

, מה עשת. כשם שנזדווגתם מתוך מאכל ומשקה כך אין אתם פורשין זה מזה אלא מתוך מאכל ומשקה

בחצי הלילה . גדולה ושיכרתו יותר מדיי ורמזה לשפחתה ואמרה להון טלו אותו לבית אבאעשת סעודה

לא כך אמרתה כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו , אמרה לו, איכן אני נתון, אמר להן, ניעור משנתו

ם נתפלל עליה, שמעון בן יוחי כך' כיון ששמע ר. וכדון הוא אין לי חפץ טוב ממך, ולכי לבית אביך

55.) כב' פיסכ"פסדר(. ונתפקדו

.לעיל 38ערה ה 52הבא כאן , כלפי האישה' מנמיך'מדגיש מאד את היחס ה, בהתייחסו לקטע זה שבסיפור, )112-111' עמ, סיפורים(רובנסטיין 53

איננה כשירה ללימוד תורני , )'simplemindedness'(מהיותה בעלת יכולת חשיבה פשטנית בלבד , האישה, לדבריו. ילידי ביטו המתחברת אל צרכי הקיום )'law culture'(' נמוכה'ה, והיא מייצגת את התרבות הבסיסית, )כמו הבן למשל(בדרגה גבוהה

את ישירות בכל זאת נזהר רובנסטיין מלייחס.י ובנו"מייצגים רשבאותה , תרבות התורנית הגבוההל בניגוד זאת. הבסיסיים' עמ, שם(אחרים מן התלמוד הבבלי להשפעת מקורות ) רובנסטיין(ומייחס זאת , י"לרשב, 'נשים דעתן קלה עליהן': הביטוי החריף

. שם16- ו14 והערות 241-240' דברי לעיל עמ גם ראה ו).112 .ו, ו' משנה יבמ 54, בוחר) הבשר שברוח(בויארין . א נגילה ונשמחה"ב ד: ה"ד, א' פר) וילנא(שיר השירים רבה , ש רבא א"ילה בשה מקב 55

הוא ו; ויתכן שבשל כך אף נשתבשה, אשר נראית בעיני ארכנית ונפתלת יותר מדי, דוקא בגירסה זו, לצורך הניתוח הספרותי; תה של האישהקחומת את מוטיב פ דבר המעמעם במידה מסוי– תוכרוממנה על קיום יחסי מין בין האישה ובעלה בשעת ש מסיק

ונראה ; י"תפקידו של רשב, במשהו, בתוך כך גם נפגם. בגופה–באשר היא עושה כך שימוש לא רק בחכמתה אלא עוד יותר מזה .47-44' עמ, שמונה סיפורי אהבה, וכן צימרמן ;61-60' עמ, ראה שם. לי שאין צורך בכך

253

:י עצמה"המעשה השני מסופר באשתו של רשב

עקיבה בבני ברק ועשו שם שלש עשרה ' שמעון בן יוחיי הלכו ללמד תורה אצל ר' נניה בן חכיניי ורח

חנניה בן חכיניי לא הוה , שמעון בן יוחיי הוה משלח כתבין לבייתיה והוה ידע מה בבייתיה' ר, שנה

56.)פרשה צה) ו"כי(ר "בר(. 'וכו ,ין לבייתיה ולא הוה ידע מה בבייתיהמשלח כתב

בניגוד , הרי הוא מתואר כאן, )שבמרכזו חנניה בן חכיניי(י הינו דמות משנית בסיפור "למרות שרשב

הכינוי . היה יודע מה בביתו– 'והוה יודע מה בבייתיה': כבעל המקפיד לשמור על קשר עם הבית, לחברו

כאן אפשר בהחלט לזהות כפל 57.'אישה'בלשון חכמים בא לעיתים קרובות במשמעות ) ביתו ('בייתיה'

. י היה מתעניין ויודע גם מה קורה בביתו וגם מה שלומה של אשתו"רשב: משמעות בשימוש במילה זו

58.י מתיחס אל אשתו בכבוד ובהתחשבות"שרשב, מבין השיטין אנו למדים, ושוב

נוכל לומר כי בסיפור האישה מצידון , ושת הסיפורים הללו על רצף אחדאם נעמיד את של, ועתה

, הזוג- י ומדבר אל שני בני"רשבלכאורה פונה . 'אשת חיל'שהיא , מתגלה יחס של הערכה רבה אל האישה

הוא פונה אל האישה ואל ערמתה ומאפשר לה ליצור , !)והיא הנותנת(בעקיפין וברמז בלבד , למעשהךא

ניתן להגדירו , בסיפור על חנניה בן חכיניי היחס אל האישה. ר את הנישואין על כנםסיטואציה שתשאי

, המערה הבבלי ואילו בסיפור59;י פועל ביחס לאשתו לפי הכללים והנוהגים המקובלים"רשב: 'נורמטיבי'כ

ר אפש. י כלפי אשתו"אין אני מדבר כאן על רגשותיו של רשב: ודוק. נוטה לשלילי) לפחות(היחס הינו

, בסופו של דבר, אבל האופן בו הוא פועל ומדבר כלפיה הוא המשקף; בהחלט שהוא אוהב אותה בכל לבו

י אל הנשים אנו "רשבדמותו הספרותית של של ה נמצאנו למדים כי ביחס. את יחסו והערכתו כלפיה

שתיארנוה כפי, אליהן'החכם'את אותה אמביוולנטיות המאפיינת את יחסו של ) לפחות בקירוב(מוצאים

60.למעלה

.58ראה להלן הערה ו; ב"ע, סב' בבלי כתו:מקבילה 56 'בית'על סמליות האישה כ. ' וגולא הספיקה ביתו לראותו: וכן בסופה של האגדה דלעיל). א, משנה יומא א (ביתו זו אשתו 57

.סא-נד' עמ, סמלי האשה, נאכט: ראהר חנניה בן "בר-לפי נוסח ה. ר"בר-ן הנוסח של השונה בפרטים רבים מ) ב"ע, סב' בבלי כתו(בבלית לאגדה זו הגירסה ה 58

לפי ; האישהכך הוא נענש במות -ולפי" ולא היה יודע מה בביתו"חכיניי חוטא בכך שאינו שומר על קשר הדוק מספיק אם אישתו שתי . וכך אכן קורה– והוא אף מתפלל ומבקש מאד על נפשה של אשתו שתשוב כך-להבבלי חטאו זה של חנניה אינו חמור כ

גירסאות אלה מבליטות היטב את השוני ביחסם של חכמי ארץ ישראל לעומת חכמי בבל בשאלת האיזון הנכון בין לימוד תורה , י"השלימה של רשב' חכם'דמות ה). 161-160' עמ, הבשר שברוח, בויארין: השווה. (כלפי אישתו) התלמיד חכם(וחובת הבעל

. אמביוולנטיות המצויה ביסוד שתי ההשקפות השונות הללוידי אותה-על, בין השאר, באה לידי ביטויי אכן נוהג "ורשב; י אל אשתו"מרבה לשבח את יחסו של רשב) 108-105' עמ, עיונים, פרנקל(בניתוחו לסיפור הזה , פרנקל 59

י "רשב: ג ולהזכירועוד יש לסיי. יותר) הרבה(אבל גם לא , לא פחות מכך–כפי שמצופה מתלמיד חכם היושב בבית רבו שינהג .ואין המספר מבאר ומפרט את מכלול הקשרים שביניהם; הוא דמות משנית בסיפור!) שכן אשתו- כל(

י עליה דברתי " מציג בפנינו באופן בהיר וחד את המורכבות שבציור דמותו הספרותית של רשבבו עסקנו עתה עניין זה 60כפי . ניכר משתרע ביניהם שמרחק מקום וזמן, שונים ספרותייםמקורותאין ספק שלפנינו תמונה המורכבת מ: במבוא לפרק זה

בעיניי , ציירוכך , חכמי התלמוד הבבלי: יכולנו לומר. מצוי בעיקר במקור הבבלי, המרכיב השלילי ביחס אל האישה, שראינו

*

254

לימוד התורה והוראתה)4. ה

זו שבצד הנגלה של הסיפור היא לצורך , התכלית המידית. י ובנו למערה"מבית המדרש עוברים רשב

האינטימיות שבין . י אל לימוד התורה ואל הוראתה"מתגלה כאן יחסו של רשב, ברובד העמוק יותר. הסתתרות

וכן ; ביטוי באופן בו הם פושטים את בגדיהם ומתכסים בחול בעת הלימודתלמידו באה כאן לידי - החכם לבנו

- השנה השלוש–עשרה שנים במערה ולאחר מכן עוד שנה נוספת - המבודדת למשך שתים, בשהייתם הארוכה

י וחברו חנניה בן חכיניי שהלכו "ראינו לעיל את הסיפור על רשב. יתכן שאינם מקריים, מספרים אלה. עשרה

- על רבי עקיבא עצמו ישנה מסורת המספרת על לימודיו שתים61.עשרה שנים אצל רבי עקיבא-לושללמוד ש

וקיימת גם גירסה אחרת 62.עשרה שנים נוספות- עוד שתים, בהרשאה נוספת מאשתו, ולאחר מכן, עשרה שנים

:עשרה כמספר שנות לימודיו-למסורת זו המוסרת את המספר שלוש

בן ארבעים שנה הלך : ות אלא אומרים להם מפני שזכתה רחל אשתווהלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנ

.)א פרק ו"ן נו"אדר(. ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים

אפשר שמוטיב זה . נשים לב לעובדה כי כל הסיפורים הללו קשורים כך או אחרת ברבי עקיבא ובתלמידיו

ומסורת זו עניינה להציג את התלמיד כראוי ; י רבוחכם ההולך בדרכ-בא לשרת את האידיאל של תלמיד

, במקרה המיוחד של סיפור המערה. עשרה שנים-עשרה או שלוש- להוראה בתום תקופת הכשרה בת שתים

כל שאמרתי עתה באשר לתקופת ההכשרה של התלמיד יכול להיות נכון לגבי : מתוסף לכך יסוד רעיוני נוסף

הרי אין להניח כי כאשר נכנסו הוא ובנו למערה עדין לא ? י עצמו"רשבאך מה באשר ל. י"בנו של רשב, אלעזר

ובמיוחד השנה –י מהווה תקופת ההכשרה הזו "אלא סבורני כי באשר לרשב. י את תקופת הכשרתו"סיים רשב

והיא הגורם המניע שמאחורי תהליך ההשתנות ; 'חכם' במעלתו כ'עליית מדרגה' מעין –) להלן(עשרה - השלוש

63.יו בהמשךשעובר על

. חלקן קיצוניות למדי, י ללימוד התורה ניכרת עוד בשורה ארוכה של התבטאויות"החשיבות שהעניק רשב

' ר–אך תלמיד אחר שלו , י ובנו את לימודם לצורך תפילה"בגירסתנו לסיפור המערה אמנם מפסיקים רשב

יוחי כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן : מעיד לפי תומו את הדבר הבא–יוחנן

.])דף ג טור ב[ב "א הל"פ' ברכ' ירו( אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין

לעומתם המקורות . י"כרשב' חכם'צריכה להיות דמותו של , הם סברו, כך: או נכון יותר; י"דמותו של רשבאת , רוחם

, מתוך הצירוף הזה נוצר אותו יחס אמביוולנטי. של יחס מתון ואף אוהד כלפי האישה, הארצישראליים מציגים דווקא חזות שונהת האופייני לדמות י ת ו ר פ ס .ממש כפי שהוא הדבר בספר משלי'; חשדהו'וגם מן ה' כבדהו' בו מן ה יחס שיש– 'חכם' ה שלה

. שתים עשרה שנים–) לעיל56הערה (' כתוב ובמקבילה מן הבבלי 61 .ע ומקבילות רבות"א, נ', נדר; ב"סב ע' בבלי כתו 62בנוסחים אלה אין כל הד . יש לה משמעות שונה מאד בהקשרם של הנוסחים הארצישראליים של האגדה, זו'עליית מדרגה' 63

גה שלו היא עוד שלב נוסף בדרך אל שלמותו כחכם בעל ועליית המדר. י או כלפי עמדותיו והשקפותיו"של ביקורת כלפי רשבי ודרכו "כנגד רשב) גם מרומזת וגם גלויה(בו מופנית ביקורת חריפה , אין כן הדבר בנוסח הבבלי. סגולות ויכולות יוצאות דופן

הביקורת כלפי עניין ל. זהנושאאין אני נכנס לדקויותיו של , מאחר שאין אני עוסק כאן בניתוח ספרותי של האגדה. הקיצונית ).היציאה מן המערה(ראה עוד בסעיף הבא ו; 136-105' עמ, סיפורים, רובנסטיין: ראהי"רשב

255

: י הדברים הבאים" מובאים משמו של רשב, שםבהמשך

הוינא ' דרבי שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה לישר

. וחד דעביד ליה כל צורכיה' רי לבר נשא תרין פומין חד דהוה לעי באוריתדיתב' מתבעי קומוי רחמנ

.)שם, שם(

:ותרגומו

הייתי מבקש מלפני , אילו הייתי עומד על הר סיני בשעת מתן תורה לישראל: שרבי שמעון בן יוחי אמר

.אחד שהיה לעיסוק בתורה ואחד לעשות לו כל צרכיו; המקום שיברא לאדם שני פיות

י כי מחלות "באמונתו של רשב, בין השאר, ין לימוד התורה והעיסוק בה התבטאהי הקיצונית בענעמדתו

:מסויימות באות לו לאדם בשל התרשלות בלימוד תורה

מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעים

קה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר אמר לו רי. ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא

ת ח נ שה ,ה"לו יפה עשה לך הקב אמר. אמר לו הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. גידופין

64.)מא, א"ן נו"אדר(. דברי תורה והיית מתעסק בדברים בטלים

: אנו עוסקים בה'מערה'הה אגדת דברים אלה מתקשרים אף אל הסוגיה בבבלי שבת ממנה מתחיל

נשאלה . כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון, תא שמע

נענה רבי יהודה ? מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה.)ה. ב–אסכרה ( מכה זו: שאלה זו בפניהם

פה -ולשון מחתך , ולב מבין, אף על פי שכליות יועצות: ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר

: נענה רבי שמעון ואמר. [...].מפני שאוכלין בה דברים טמאין: נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר. גומר

65.)ב"בבלי שבת לג ע(. ' וגובעון ביטול תורה

*

היתה כי , )ראה בפתח פרק זה(?' מעשה או תלמוד–מי גדול 'י בויכוח " מסיפור אנקדוטה זה מסיק אורבך כי עמדתו של רשב 64

.543' עמ, ל"חז, אורבך. קיצוני אף יותר מרבו עקיבא, כלומר; )א, משנה פאה א (תלמוד תורה כנגד כולםמסופר כי בעקבות הלימוד הממושך במערה העלה גופם , )ר עט"בר'; שבע' ירו( בגרסאות הארצישראליות של אגדת המערה 65

דוק מפצעים גופו ס, י לטבריה"אך בהמשך הדברים מסופר כיצד הגיע רשב, יסוד זה חסר בנוסח הבבלי. י ובנו חלודה"של רשבודבר זה נלמד בגרסת ; אלא רק בנוסחים הארצישראליים, בנוסח הבבלי לא נזכר שמה של טבריה כלל(והוא נזקק לטיפול רפואי נראה לי כי יסוד זה , י בענייני רפואה ובריאות הגוף"למיטב הבנתי ועל רקע דבריו הקודמים של רשב). הבבלי מכללו של דבר

שלשיטתו מחלות ופגעי גוף , י זה"רשב: כאומר; י במהלך שהותו במערה" המהפך שעבר על רשבאף הוא ממחיש את, שבסיפורבכל זאת נמלא גופו , במשך שלוש עשרה שנה–! ורק בה–למרות שעסק בתורה , הנה הוא, שונים מקורם בהזנחת לימוד התורה

או (עמדתו הקיצונית בעניין לימוד התורה . ם לכןאותו גינה קוד) המרחץ(פגעים ונזקק היה לטיפול רפואי ודוקא באותו מקום .הוכחה לו אפוא כמוטעית) ביטול תורה–הפכו

256

תובנה עמוקה או חזרה למציאות–היציאה מן המערה ; התרחקות מעבודת הכפיים) 5 .ה

לפי . סיפור קיים הבדל ניכר ומשמעותי בין הגרסאות הארצישראליות לבין גרסת הבבליבנקודה זו שב

הוא מתישב . מה בעולם-י מן המערה הינה פרי החלטתו לבדוק האם התחדש דבר"יציאתו של רשב, הראשונות

–) משוחרר, פטור ('דימוס': קול האומרת-הוא שומע בת. על פי המערה ורואה צייד ציפורים במלאכתו

ציפור מבלעדי השמים (נשא-כל שכן בר, ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא: י"מסקנתו של רשב. והציפור נמלטת

הוא כביכול . של המציאות, עמוקה יותר, י איזו תובנה חדשה"עתה נולדת ברשב). שכן בנאדם-כל, לא תאבד

נה הזו הוא עוזב את המערה ועם התוב; 'מה שמעבר'לראות ולהבין את , ביכולותיו השכליות'עולה מדרגה'

:מאיר בהתיחסה למוטיב זה שבסיפור. היטיבה לנסח זאת ע. וחוזר אל מקום הישוב

מובנת לו עכשיו כהתנסות שנועדה , ).ה. ב– י"של רשב (השהות במערה שנתפסה כפרי החלטתו שלו

ההתגלות ו, י יוצא מן המערה אדם שונה מזה שנכנס אליה"רשב. להעמיק את תודעתו בסדרי עולם

66.שזכה לה מעניקה לו ביטחון ועצמה

היציאה בנוסח הבבלי , )והנוסחים הארצישראלים האחרים(פעמית שבנוסח הירושלמי -לעומת היציאה החד

להעצים את מומט הביקורת המופנית כלפי , לעניות דעתי, שובמהלך ספרותי זה נועד. מתרחשת בשני שלבים

היציאה . ואל גישתו האליטיסטית אותה נראה להלן) בה כבר נגענו(תורה י וגישתו הקיצונית אל לימוד ה"רשב

אליהו בא וקורא על פי : אלא התערבות משמים, י"הפנימית של רשב) או ראייתו(הראשונה אינה פרי החלטתו

כאילו רצה לומר שהישיבה במערה . בטלה– גזירת השלטון –המערה ומודיע כי הסיבה המידית לישיבה בה

אלבד לא זו ב ל בניגוד לגרסאות (י ותובנותיו על העולם " שיפרה את ראייתו הפנימית של רשבש

עובדה . באשר ניתקה אותו ואת בנו מן המציאות לחלוטין, אלא אף שיבשה אותן עוד יותר, )הארצישראליות

ל שורפים את העולם ומגורשים מיד חזרה א, זו נחשפת במלוא חריפותה כאשר יוצאים השנים מן מהמערה

, 'מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה': י"הביטוי שבפי רשב. כמי שלא למדו את פרקם כהלכה, מערתם

:מהדהד היטב גם במאמרים אחרים מפיו כגון אלו

ה אם אני מביא "ה דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר אמר הב"א כל שכן לא הביאן הקב"ד

הו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה אלא אקיפם עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשד

רבמדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן היה מכאן שמעון '

המ לאוכלי אלא לדרוש התורה ניתנה לא אומר יוחאי 'כו וןבן

.) פתיחתא,בשלחמסכתא דויהי , י"דר' מכיל(

טה אינם מיועדים אלא למי התורה ולימוד, רוצה לומר ם נ י מכל או , רודים בשאלות הקיום היומיומיותשא

ניסח יותרעוד באופן קיצוני .להן ולהתעלם מצרכיו היומיומיים עבור מי שיכול להתעלות מעל, מקום

.149' עמ, סיפור רבי שמעון, מאיר 66

257

:י את עמדתו זו במאמר הבא"רשב

טוב אשר לא מלאת ובתים מלאים כל )דברים ו יא( שנאמר, אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם

שעכשו באת , האת ל והלא בידוע שלא מ , רבי שמעון בן יוחי אומר. ובורות חצובים אשר לא חצבת

כרמים )דברים ו יא(, שעכשו באת לארץ, והלא בידוע שלא חצבת, ובורות חצובים אשר לא חצבת, לארץ

, חצבת, וד לומר מלאתמה תלמ, שעכשו באת לארץ, והלא בידוע שלא נטעת, וזיתים אשר לא נטעת

מה,נטעת ר ג ש א י ה ך ת ו כ ז היו אנשי , וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר.

כדי שיבואו , בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל הארץ

.)יא, לח, ב"סד( אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה

: עוד יותראפילו נית ובצורה מפורשת וקיצו

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שומע אני ) א ח'יהו( למה נאמר לפי שנאמר, דבר אחר ואספת דגנך

דרך ארץ דברה תורה דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בן יוחי אומר ' תלמוד לומר ואספת וגו,כמשמעו

עת הרוח אימתי אדם למד אין לדבר סוף קוצר בשעת קציר חורש בשעת חריש דש בשעת שרב זורה בש

67.)יד, מב, ב"סד( 'ווכ אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים?תורה

:ולא רחוקה מביטויים אלה היא אמירתו הידועה

המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב

. )ז, שנה אבות גמ( כאילו מתחייב בנפשו

מכאן אתה יכול להבין את המקור לכעסו הגדול של . י בנידון"ויתכן שזהו שורש עמדתו והשקפתו של רשב

בין , לעיל ציינתי. 'מניחים חיי עולם הבא' ו'עוסקים בחיי שעה'י כשהוא רואה אנשים חורשים וזורעים "רשב

שהוא , )או בתורה(יסוקו האינטיסיבי בחכמה ואת ע, מעבודת הכפייםואת הימנעות, תכונותיו של החכם

בשורה של , י"רשב. שהחכמה עבורו היא דרך חיים; מתעמק בה וחוקר בעזרתה את צפונות העולם ונפש האדם

68.מציב את עצמו בעמדה קיצונית מאד בעניין זה, שרק חלק מהם הובא כאן, ביטויים חריפים

*

.ב"לה ע' בבלי ברכ: השווה גם 67ר אמרותיו אחלהתחקות רק עד כמה שעיסוק זה מסייע בידיאלא, אינני עוסק כאן בניתוח ספרותי של המקורות: שוב אומר 68

, י"משום כך אעיר רק בשולי הדברים על דבר הביקרות המשתמעת מן המקור הבבלי בגין תכונה זו של רשב. י בלבד"של רשבמשום , וחידה היא בעיני. אם לא מתפעלים ממנה ממש, בשעה שהמקורות הארצישראליים לכל היותר עוברים עליה בשתיקה

יתכן שהסיבה לכך נעוצה בקרבת הזמן שבין . תיו דוחקים הרבה יותר מאשר בבבלשדוקא בארץ ישראל היו צרכי הקיום ודאגוכבר יכלה והרשתה לעצמה לבחון את , המרוחקת, בעוד שהמסורת הבבלית, י"המסורת הארצישראלית לזמנו ולאישיותו של רשב

.אישיותו מתוך פרספקטיבה עמוקה יותר ומכאן גם ביקורתית יותר

258

התנא הינו בעל תוכחה- החכם) 6. ה

-או קו, מתקשרת גם לתכונה נוספת, 'מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה'י "ו הנזכרת של רשבאמירת

היא מאפיינת את החכמים , כלומר, 'חדשה'תכונה זו היא . 'בעל תוכחה' היותו –בדמותו של החכם , אופי נוסף

זו מצאנוה בנביא תוכנה. ואין אנו מוצאים כמותה בחכם המקראי, והלאה) שטח- שמעון בן(מדור הפרושים

וכחלק מראייתם את , כחלק משינוי הערכין שחל בדמותו של החכם בזמנם, ל" חזידי- להמקראי והיא אומצה ע

גם , י ולרוב"תכונה זו מתגלה ברשבאף 69.גם לחנך את העם, בין השאר, שתפקידה, עצמם כאליטה משרתת

: הירושלמי מסופר המקרה הבאבמקור המקדים את אגדת המערה בנוסח. מתוך קיצוניות רבה, היא

רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמא חד מלקט שביעית אמר ליה ולית אסור ולאו ספחין אינון

אמר ליה ולא את הוא מתירן אמר ליה ואין חביריי חלוקין עלי קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן

.)טור ד, דף לח, א"הל, ט"פ' שבע' ירו(. הוות ליה

70:וםתרג

.שביעית] פירות[רבי שמעון בן יוחאי היה עובר בשנת שמיטה וראה אחד שמלקט

?ולא ספיחים הן? ]הדבר[ולא אסור : אמר לו

71?ולא אתה הוא המתיר אותן: אמר לו

!?ואין חברי חולקין עלי: אמר לו

.וכן היה לו )ח, קהלת י( ופורץ גדר ישכנו נחש )י על אותו אדם"רשב( קרא עליו

אלא קודם כל על חומרתו ועל הקפדתו , י"דוטה זו לא רק מלמדת על כוחות טמירים המיוחסים לרשבאנק

. יסוד התוכחה בולט ביותר בסיפור זה. אפילו במקרה שנפסקו בניגוד לדעתו, היתרה על קיום הלכות התורה

ופר על שני מס, ה המערה על כל גירסאותיאגדת בסוף .וכיוצא בזה אף בהמשך הדברים במסכת שביעית

י בדברי "על כך השיב להם רשב). טיהור טבריה(י "אנשים שהביעו התנגדות בלתי הוגנת כלפי מעשיו של רשב

72.שאף גרמו למותם, תוכחה חמורים

לפי שעה אציין . בה אדון בהמשך, נקשר גם לתכונתו האליטיסטית, אנהת -עניין זה של תוכחתו של החכם

-י קושר קו"להלן נראה כיצד רשב. אל דמות הנביא המקראי,כאמור, אותושוב כי מידה זו שבחכם מקרבת

.אחיה השילוני, אופי זה בו עצמו ובדמותו של נביא התוכחה המקראי

*

.502-501' מע, ל"חז, ראה אורבך 69 .146' עמ, י במערה"רשב, מאיר. י ע" עפ 70כל הספיחין )וחכמים אומרים(א "וחכ [...] שמעון אומר כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב' ר: א, ט' משנה שבע 71

.אסורין .147-146' עמ, סיפור רבי שמעון, מאיר: ראה 72

259

'די לעולם אני ואתה, בני' ) 7. ה

לבל ימשיך לשרוף את , בכדי להפיס את דעתו, י אל בנו"מכוונים דברים אלה של רשב, במקורם שבאגדתנו

הד לאותה תפיסה אליטיסטית של החכם הרואה עצמו כמשתייך לעילית גם ואולם אני שומע בהם . םהעול

, בני' –קרוב בעיני לשער כי הסופר אשר ניסח את המשפט . 'עליה-בני': ל"המכונה בלשון חז, חברתית ידועה

א מדרש בראשית רב גם בהמצויים, דברים הבאיםה) בזיכרונוואו שעל( לנגד עיניו ועמד, 'די לעולם אני ואתה

:בלשון זו

פרט לשני דורות לדורו ' יודן לדרת כת' לדורות עולם אמר ר 'ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו) יב (

חזקיה מוציא דורן שלאנשי כנסת הגדולה ומביא דורו ' ר, שלחזקיהו ולדורן שלאנשי כנסת הגדולה

שמעון בן יוחי אין בעי אברהם ' ירמיה כך אמר ר' חזקיה בשם ר' ר [...]. ' וכושמעון בן יוחי' שלר

יואין לא בעי יצטרף, מקרבה מגביה ועד גבי ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחה נ ו ל י ש ה ה י י ח א

שמעון בן יוחי אין ' ירמיה כן אמר ר' חזקיה בשם ר' ר, עימי ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא

אם עשרים אינון אנא , ין אינון אנא וברי תריין מנהוןאין תלת, העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם

אם , אם חמשה אינון אנא וברי תריין מנהון, אם עשרה אינון אנא וברי תריין מנהון, מנהון[וברי תריין

.)יב, לה' ר פר"בר(. אם חד הוא אנא הוא, אינון] תריין אינון אנא וברי

):לחלק הארמי(תרגום

73הרי הוא מכפר, אברהם] יתפלל[אם יבקש : שמעון בן יוחאי' כך אמר ר, ירמיה' חזקיה בשם ר' רעל (

יצטרף אחיה השילוני , ואם לא יבקש; ואני מכפר ממני ועד המלך המשיח, ממנו ועד אלי )כל הדורות

.עמי ואנו מכפרים מאברהם ועד המלך המשיח

אם . אין העולם חסר משלושים צדיקים כאברהם: בן יוחאישמעון ' כך אמר ר, ירמיה' חזקיה בשם ר' ר

אם ; אני ובני מהם–אם עשרה הם ; אני ובני מהם–אם עשרים הם ; אני ובני מהם–שלושים הם

74. אני הוא–אם אחד הוא ; אני ובני הם–אם שנים הם ; אני ובני שנים מהם–חמישה הם

אך בו נזכר הביטוי , קצרה יותרלשוןאמנם ב 75,ה לקטע זהב מצויה מקביל"ע, בתלמוד הבבלי מסכת סוכה מה

:'בני עליה' –אותו אני מבקש לברר

אם יתפלל : ונראה לי נכון להבין את הדברים במשמעות זו לאמור. מקריב, א קרבןמבי, בין השאר, ופירושו; 'מקרב': במקור 73

אם : המבאר, ח אלבק על אתר" והשווה גם ביאורו של ר.'בעד כל הדורות וכו) מכפר: כלומר(אברהם הרי הוא מביא קרבן כביכול ).329' עמ, שית רבאברא, אלבק(' וכולהציל מן הדין הדורות מזמנו ועד זמני' ירצה אברהם לקרב כלו

' בר( קרוב בעיני לשער כי סיפור עמידתו של אברהם לפני האלוהים טרם ירידתו לסדום ולעמורה והפיכתו את הערים הללו 74. א: ל בקיומו של מספר מינימום של צדיקים בזכותם קיים העולם ראה גם"לענין אמונת חז. ר"בר-עומד ברקע הדברים שב, )יח

.432' ל עמ"חז, אורבך .ב"ע, צז' ובבבלי סנה; )דף יג טור ד(יג ' הל, ט"פ' ברכ' ומקבילות נוספות בירו75

260

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין : ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי

י ראיתי: ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי[...], מיום שנבראתי עד עתה נ ב

ה י י ל . אני ובני הן-אם שנים הן , אני ובני מהן-אם מאה הם , אני ובני מהן-אם אלף הן , והן מועטין ע

מכוונים בביטוים אלה, 'בני עולם הבא'נוקטת בכינוי ה ) לעיל75הערה (ירושלמי מן ה המקבילה וכןמקור זה

אם ננסה , ועתה!). ואולי רק שניהם בלבד (י ובנו"חבורה אקסקלוסיבית ומיוחדת במינה אליה משתייכים רשבל

סבורני כי אפשר , לסכם את טווח המשמעויות של כל הביטויים המתארים את אותה חבורה אקסקלוסיבית

76.שכן לאחר מותם- כל, ה אף בחייהם"בני החבורה הינם צדיקים הראויים לעמוד לפני הקב: לנו לומר כך

.ם כולוצדיקים אלה זכותם עומדת ומקיימת את העול

שמוכרים לנו נביאים רבים אחרים שנבואות התוכחה שלהם היו , אמת–ובאשר לאחיה השילוני הנזכר

. אינה יוצאת דופן78 אף תכונת ראייתו הפנימית77.רבות יותר וחריפות יותר משתי נבואותיו של אחיה השילוני

ה בסופו של דבר לאחד השינויים שהביא, אולי עמדה לנביא זה העובדה שהוא מגלם במקרא דמות דומיננטית

הכוח המניע מאחורי , כך מסופר, הוא היה. מרחיקי הלכת ביותר במבנה החברה והמדינה הישראלית הקדומה

המהפכה השלטונית שהביאה לקריעת הממלכה המאוחדת מידיו של רחבעם בן שלמה וחלוקתה לשתי

לאחר , ובהמשך; לנאום תוכחה כנגד שלמהנבט מוקדש-חלק ניכר מנבואתו של אחיה אל ירבעם בן. ממלכות

ל "בספרות חז. לא היסס אחיה לצאת בנאום תוכחה ונבואת זעם גם כנגדו, נבט שירך דרכיו- שגם ירבעם בן

לעומתו תלמיד . אך תלמיד זה סרח79,נבט היה תלמידו-ירבעם בן. מוצג אחיה השילוני גם כמורה הוראה ותיק

.רכיו והיה נביא זועם ומוכיח אכן הלך בד80,אליהו, אחר של אחיה

ויתכן אף עומדים , י רואה את עצמו ואת בנו כמשתייכים לאותה חבורה מופלאה"כי רשב, מצאנו אפוא

כמי שביכולתו לכפר על כל העולם ,י"לצידו של רשב, איזכורו של הנביא אחיה השילוני בתוך החבורה. בראשה

שמכוחה הם משפיעים על , תוכחה-ו גם חבורה של בעליי רואה בחבורת צדיקים ז"כי רשב, לדעתי, מעידה

מדרש נוסף המבטא את השקפתו . על החברה בה הם חיים ובדרך זו הם משפיעים על העולם כולו, סביבתם

81.ם ומעמדם בעולם אביא ואנתח בהמשךי על הצדיקי"של רשב

*

י: מגדיר כך, שושן- אבן 76 ). 524' עמ, מילון, שושן-אבן. (בידיעות וכדומה, אנשים מעולים ומצויינים במעשים, עליה- בנ

.ב"ע, צז' וסנה; ב"ע, ה בבלי סוכה מ–ל בא כינוי זה בשני המקומות הנזכרים למעלה "בספרות חז .טז-ה, שם יד; לט-כט, א יא" מל 77 .ו-ד, שם, שם 78 .ב" קא ע'נהסבבלי 79 ).דף כב טור ב(א ' הל, ה"פ 'ו עיר'ירו 80 .)19-18-17. ספרור ו,268' עמ, למטה 81

261

, ובאופן בולט למדי, את כולם. 'החכם-אנהת 'אופי המאפיינים את - תשעה קוי, ציינתי למעלה תשע תכונות

, האופי הללו- ישנם עוד חכמים רבים שניתן לזהות בהם חלק מקווי, וודאי. י" ברשב במסורות העוסקותמצאנו

יכולתי להוסיף עוד ולבחון . כך-אפשר למצוא בהם את כולם ובצורה מובהקת כל, אם בכלל, אבל מעטים בלבד

כגון לשונו , )ות שהבאתי וחלקם יבצבצו מן הדוגמאות שלהלןשחלקם בצבצו מבין הדוגמא(היבטים נוספים

אולם . ועוד82את השימוש הנרחב שהוא עושה במשלים הרבים המיוחסים לו, סיגנונו הבוטה לעיתים, החריפה

, ומכאן; מובהק'חכם'י כ"בכדי לבסס בתודעתנו את דמותו של רשב, סבורני כי די בדברים שהובאו עד עתה

י יש בו כדי להסביר את מספר הציטוטים הרב מספר משלי "העליתי כי אופיו זה של רשבלבסס את ההשערה ש

. השערה סבירה–זאת - ובכל, כי אין דברים אלה יוצאים מגדר השערה בלבד, עלי לשוב ולהזכיר, ועדיין. שבפיו

**

י ודרשותיו עליהם" פסוקי משלי המצוטטים בפי רשב.ו

בה בררנו את הסיבות האפשריות למספר הרב של הציטוטים ,הקודמתכהמשך מתבקש של הדיון בסוגיה

הפסוקים ממשלי אותם מצטט אחדו אביא ואמנה בסעיף זה את כל עשרים ,י"ממשלי שמצאנו מפי רשב

גם ממרבית הדרשות האלה ניבטת , כפי שנוכל לראות. את הדרשות בהן מצוטטים הפסוקים, כמובן, י וכן"רשב

מצוין ה הפסוק קטע. סדר הפסוקים במשליפי- לסדר המובאות הולך ע. י" של רשב'כםהח-התנא'אלינו דמות

.הקטע המצוטט במדרש שאחריו הוא , בראש כל סעיףבאות מודגשת

*

.לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה : ב,משלי א: הפסוקים)2-1 .ו

.ר ודרך חיים תוכחות מוסרכי נר מצוה ותורה או : כג,משלי ו

83ה רבי אליעזר" מסכתא דבחדש פרשה י ד- מכילתא דרבי ישמעאל יתרו

ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין , חביבים יסורים, שמעון בן יוחאי אומר' ר

דכתיב, תורה מנין.תורה וארץ ישראל והעולם הבא, ואלו הן. ולא נתנו להם אלא בייסורין, להם

בינה אמרי להבין ומוסר חכמה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ) יב,תהלים צד( ואומר, לדעת

אלהיך ' כי ה ) ז, ח'דבר( אלהיך מיסרך ואומר' ה) ה, ח'דבר( דכתיב, ארץ ישראל מנין. ומתורתך תלמדנו

ודרדכתיב , העולם הבא מנין. מביאך אל ארץ טובה אור ותורה מצוה נר תוכחות כי חיים ך

.אלו יסורין, הוי אומר, אי זו היא דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, אמרת. מוסר

להבדיל –י "מדרשו של רשב. הוא מוטיב שכיח למדי ולא מעט חכמים עוסקים בו'חביבין יסורין'

.96-91' עמ, אגדות התנאים, באכר: לעניין זה ראה 82 . עקיבא'ה ר"ד, ה, ב לב"סד- מקבילה ב 83

262

שלושה עניינים מרחיב ומחיל את מושג היסורים על84,ממדרשיהם של חכמים אחרים הנזכרים באותה פיסקה

מושג היסורים החביבים מקבל כך . והעולם הבא–ישראל - ארץ–התורה : שונים ויוצר זיקה עמוקה ביניהם

י אל מה שמעבר למושג עצמו ומגלה את הזיקה הנסתרת הקיימת בין " כביכול צופה רשב:רובד משמעות חדש

בכך . מים כולם ולא רק ישראל לבדוולא עוד אלא שהוא משרבב אל מדרשו את הע. דברים רחוקים לכאורה

אשר אינה מסתפקת לא בקונקרטי ולא בפרטיקולארי , 'חכמתית'י דפוס חשיבה אופייני לחשיבה ה"מגלה רשב

.לבדם אלא מפליגה אל האבסטרקטי והאוניברסאלי

*

.ר ותמכיה מאש עץ חיים היא למחזיקים בה : יח,משלי ג: הפסוק)3 .ו

ה דבר אחר "ספרי דברים פיסקא מז ד

כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר ) כב, סה'ישע( רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר

בה למחזיקים היא חיים והלא דברים קל וחומר ומה התורה שלא נבראת אלא לכבודם של עץ

. לצדיקים שבעבורם נברא העולםישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר

מבין 85.שעסקתי בו בהרחבה במקום אחר, 'עץ החיים'המוטיב הרווח של התורה כ, במרכזו של המדרש הזה

המקיימים , בעולם– 'בני העליה' –י אודות הצדיקים "השיטין מבצבצת כאן תפיסתו האליטיסטית של רשב

י בראש רשימת "את מקומו של רשב, ונזכיר כמובן. ורםהעולם כולו נברא בעב, כאן. אותו בזכות צדיקותם

.הצדיקים

*

86. שמר מצותי וחיה וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך : ד,משלי ד: הפסוק)4 .ו

ה ויצעק אל " מסכתא דויסע פרשה א ד- מכילתא דרבי ישמעאל בשלח

שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ' ר [...] )הכ, טו' שמ( ויורהו עץ' ויצעק אל ה

לבךעץ אינו אומר אלא ויורהו כענין שנאמר' ויראהו ה, עץ' ה דברי יתמוך לי ויאמר ויורני .

משום שסופו יוצר את הזיקה , אך סופו חשוב אף יותר, המדרש מצטט רק את ראשיתו של הפסוק

י בין "הקישור האסוציאטיבי שיוצר רשב. היא התורה' לבין מצוות ה, למשה' ה ה שהרא'עץ'המדרשית בין ה

ועוד ). במשלי( לשון הוראה –. ה.ר.י-י מסב אותו ל"שרשב, )בשמות. (ה.א. בנוי על הפועל ר, לבין התורה'עץ'ה

.162-161' עמ, בפרק השלישי מחלק ב, ראה דיון במדרש זה בהקשר אחר 84 .188-187' עמ, פרק רביעי מחלק ב, לעיל 85 .187-185' עמ, שם: והשווה ראה 86

263

ם גם הסביבה ברקע הדברי. 'עץ החיים'מעלה את האסוציאציה של ) במשלי ('חיה'-ו) בשמות ('עץ'הצירוף , זאת

כל זה מתקשר 87.שגם הם משולים לתורה במשלים רבים; המים–הפיזית בה מתרחש האירוע המסופר

.י"אל מעמדה של התורה בעולמו של רשב, כמובן

*

. ונזלים מתוך בארך שתה מים מבורך : טו,משלי ה: הפסוקים) 6-5 .ו

. ממרחק תביא לחמהאניות סוחרהיתה כ : יד,משלי לא

)כב, ב יא"מתנד (=כי) כב(ה "ספרי דברים פיסקא מח ד

מבורךרבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר מים שתה שנה ממי שעמך בעיר ואחר כך ' וגו

סוחר בכל מקום וכן הוא אומר 88הפרש כאניות היתה .

הלימוד . והוא סדר הגיוני וראוי ונכון; בסדר זה– התורה ואת הוראתה מדרש זה מעמיד במרכזו את לימוד

ואילו ההוראה משולה לאוניית ; ) ראה הערה קודמת–וכבר פגשנו לרוב משל זה (משול לשתיית מים מן הבאר

הלימוד –לפי מדרש זה שני הערכים חשובים באותה מידה . סוחר הפורקת את מטענה בנמלים שונים

. הוא מוקשה'היתה כאניית סוחר'י "הדימוי שבפי רשב, זאת-ובכל). 'ול לימוד שמביא לידי מעשהגד'(וההוראה

ממרחק תביא ' –אלא היפוכו של דבר , אינו מתאר אוניית סוחר הפורקת מטענים ממשלי הפסוק השלםכןש

הוא מדבר על עלינו להבין כי גם, ילות הפסוק והמטאפורה שבומכל ראם נלך בעקביות אח, כלומר. 'לחמה

במקום אחר מצאנו , ובאמת! כמוה כהבאת הלחם ממרחק, שתיית המים מן הבאר: לימוד בלבד ולא על הוראה

:אף כי בסדר הפוך, על אותם שני הפסוקים, מדרש אחר

אלא לך אצל . אם למדת מרב אחד נמצאת בו את כל דבריו שלא תשב לך ותאמר דיי,אמר רבי עקיבא

לחמה הלכות אגדות שנאמראחר ולמוד ממנו מדרש תביא ממרחק סוחר כאניות היתה יכול .

מבורךל " ת–? כ ילמוד מן הקרוב"שילמוד מן הרחוק ואח מים .) פרק יח,ב"ן נו"אדר(. שתה

חשיבותו של : מדרש על אותם שני פסוקים ולשניהם אותה משמעות ואותה מגמה, י"בפי רבו של רשב, הנה

י " כי רשב,יתכן. סמי מכאן, ואילו הוראה– )ומקבילות; דב מא"ס( '!גדול תלמוד: שרבי עקיבא אומר' –הלימוד

במקום בו מצא רבי עקיבא את חשיבות . 'צעד אחד הלאה'נטל מרבו את מדרש הפסוקים הללו ולקח אותו

. באותה מידה של חשיבותואת הלימוד וההוראה זה לצד ז, י"מוצא תלמידו רשב, הלימוד בלבד

*

.191-188' עמ, ראה פרק רביעי מחלק ב 87 .למד לאחרים, לאחר שלמדת: וכוונתו; פזר, הוצא= הפרש 88

264

. למלא נפשו כי ירעבלא יבוזו לגנב כי יגנוב : לא- ל,משלי ו: הפסוקים)9-8-7 .ו

. ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן

. אלה ישמע ולא יגידחולק עם גנב שונא נפשו :כד, משלי כט

ה שנים ישלם " מסכתא דנזיקין פרשה יג ד-א דרבי ישמעאל משפטים מכילת

נפשורבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר שונא גנב עם חולק , משלו משל למה הדבר דומה,

אמר לו טול , מה אתה עושה, מצאו חברו ואמר לו, לאחד שהיה יוצא מביתו של חבירו טעון כלים

משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים , בא בעל הגניבה ואמר לולאחר זמן , חלקך ואל תגד לאדם

ועליו הוא אומר , הרי זה מתחייב בנפשו, ]מה אתה מדבר[שבועה שאיני יודע , אמר לו, יוצא מביתו

נפשו שונא גנב עם אבל המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה אף על פי '; וגוחולק

יגנוב ועליו הוא אומר ,שנקרא גנב הרי זה זכה לעצמו כי לגנב יבוזו לסוף נמצא מתמנה על , לא

יתןשנאמר , הצבור וישלם שבעתים ביתו ן הו כל 'תהל( שנאמר, ואין שבעתים אלא דברי תורה, את

.אמרות יי אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים ) ז,יב

. וכאן אחזור רק על עיקרי הדברים89הרחבה למעלהכבר עסקתי בו ב. מדרש זה מיוחד בכמה וכמה מובנים

ועל דרכי , י"אל דרכי הלימוד בבית מדרשו של רשב, בהירה למדי, עיקר חשיבותו במה שהוא נותן לנו הצצה

עם 90'מדרש גיבוב'וגם עקבותיו של ; 'לפי שיטת הנושאים'יש בו גם מן הלימוד . הלימוד את ספר משלי בפרט

:הגם ששכיח למדי, קו רעיוני מחוכםמפתח המדרש הזה , ני יסודות דידקטיים אלהעם שהוא נשען על ש, זאת

בהם מצאנו , שלא כבמדרשי החכמה האחרים.כם הגדול של לימוד התורה והוראתהנושאו של המדרש הוא ער

המפתה היא עבודה , האישה זרה; החכמה היא תורה, האישה הנאמנה–את הסימבוליקה הישירה והפשוטה

, כפי שהסברתי שם באריכות. הגנב כדימוי לתלמיד חכם–כאן מופיעה סימבוליקה בלתי שגרתית 91,זרה

מאידך מוטיב . וכן גם מוטיב הניאוף באשת איש; מצויים במשלי פרק ו בשפע, ביטויים ודימויים של החכמה

הגונב כדי להשביע דימוי של גנב) לה- ל, משלי ו(תחתיו מצוי בקבוצת פסוקים זו . האישה הנאמנה נעדר ממנו

מצא בו תיאור נרחב של , בלימודו את חלקו האחרון של משלי פרק ו, י"רשב. כניגוד לגבר הנואף, רעבונו

בפסוקים , אמנם. 'האישה הנאמנה'אך לא מצא שם את , המשול לעבודה זרה, הסכנות הכרוכות בחטאי הניאוף

כנגד , לכן. המטאפורה חסרה בהם, כאמור,יחסות ישירה את החכמה אבליישנה הת) כג-כ(קודמים בפרק

ללמוד דברי 'מתגנב'את המטאפורה של הגנב ה, באופן מקורי ומחוכם, י"העמיד רשב, המטאפורה של הניאוף

ממש כשם שהניגוד ;אבל משרתת היטב את מטרת הלימוד, מטאפורה מאד לא שיגרתית, כאמור ,זוהי. תורה

. את המסר ואת האזהרה כנגד הניאוף בכתוב המקראי משרת'הגנב הסימפטי'בין

.171-167' עמ, רק שלישיפ, חלק ב 89 . ראה שם 90 . שם 91

265

לא רק ביחידות קטנות של , לימדו את ספר משלי) וכנראה גם חכמים אחרים(י "נמצאנו למדים כי רשב

מסקנה זו עולה גם . בדרך הפרשנות האליגורית, אלא אף יחידות טקסט גדולות יותר נלמדו משלים בודדים

].)16 – 12 .וספרורים [מעוד מדוגמה נוספת שתובא להלן

*

. ושעשעי את בני אדםמשחקת בתבל ארצו: לא, משלי ח: הפסוק) 10 .ו

והיה עקב ) לז(ה "ד, ספרי דברים פיסקא לז

ארצורבי שמעון בן יוחי אומר תבל זו ארץ ישראל שנאמר . תבל זו ארץ ישראל בתבל למה , משחקת

שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו אבל ,שהיא מתובלת בכל, נקרא שמה תבל

. לא תחסר כל בה) ט, ח'דבר( שנאמר, ארץ ישראל אינה חסרה כלום

ויש לה נציגים רבים ; 'ישראל-שבחי ארץ'שייך לקבוצה לא קטנה שנהוג לכנותה , מדרש זה שלפנינו

ב ראוי גם כן להימנות בין "סד-שה) אוחר יותרשאדון בה מ(ומתוך ההנחה , בתוך כך92.במדרשים ובתלמודים

בניגוד לאופיה האוניברסאלי של (ספרות זו הוא משקף נאמנה את הגוון הלאומי של ,ל"ח של חז"נציגי סה

המעשה המדרשי . י בתוך המגמה הזו"ובוודאי משקף היטב את עמדתו של רשב; )ח המקראית הקדומה"סה

וכך דרכם של (אף שאין כאן דיוק פילולוגי . 'תבלין' מלשון 'תבל'ש מילת י דור"רשב: גופו כאן הוא פשוט ושכיח

.יש כאן דרשנות לשונית מקובלת ושכיחה כאמור, )ל בכל ספרות המדרש"חז

*

. ואויל שפתים ילבטחכם לב יקח מצות : ח,משלי י: הפסוק) 11 .ו

93 יט'תוספתא מסכת ערכין פרק ב הל

מעון אומר הקטר חלבים כשרין למוצאי שבת אמרה תורה ידחו את השבת בזמן ואל יקרבו ש' ר

מצותלמוצאי שבת בלא זמנו וכן הוא אומר יקח לב חכם . העושה מצותו מצוה

. 'חכם'נחשב ל, המהדר במצווה: היינו, זה העושה את מצוותו מצווה, י לפסוק"לפי פירושו של רשב

י סותרת למעשה הלכה מפורשת "יינתי את העובדה כי הלכה זו משמו של רשב צבמסגרת הדיון במובאה זו

, שנז-ובקבוצת הפיסקאות שמב) נב-לז(קבוצת הפיסקאות של פרשת עקב ב ב"סד- רוב מנינם של המדרשים הללו כלולים ב 92

; ב"ע, לו' בבלי ברכ; )ומקבילות(א ' פ, ספרא בחוקותי: אך ראה גם. בהן נדרשים פסוקיה של פרשת זאת הברכה מספר דברים .ג ועוד רבים' הל, ז"פאה פ' ירו; ב"ע, קיא' בבלי כתו

. והערותיי שם124-122' עמ, פסוקי משלי בהלכה, פרק שני, ראה דיון נרחב במובאה זו בחלק ב 93

266

, י מייחס לפסוק ממשלי אותה מידה של אוטוריטה אשר יש לכתבי החומש" ופירוש הדבר שרשב94;אחרת

שהרי הוא מוצא בהם סמך לעמדתו כי אפשר לעבור על דבר ההלכה בכדי לקיים את ערך הידור המצווה

י לייחס משמעות רבה יותר " דברים אלה עולים בקנה אחד עם נטייתו הנזכרת של רשב.החשוב בעיניו יותר

חשיבות מועדי הקרבנות היא : כך אף כאן. המצווהכל פרטיה ודקדוקיה שלמאשר ל, לכוונה שמאחרי המצוות

שגם פסיקתו ,נראה הדבר. 'ולכן מותר אף לחלל עליו את שבת וכו; עצמו פחותה ביחס לחשיבות הקרבן

. הולכת אחר נטייתו זוזכרת למעלהבעניין הנידון בהלכה הנ

*

.אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש : ה,משלי י: הפסוקים) 16-15-14-13-12 .ו

.וקבץ על יד ירבההון מהבל ימעט :יא, משלי יג

. ושאל בקציר ואין>ישאל< לא יחרשמחרף עצל : ד,משלי כ

.על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב : ל,משלי כד

.והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה :לא, משלי כד

)כב, ב יא"מתנד (=כי) כב(ה "ספרי דברים פיסקא מח ד

לפי שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, )כב, יא' דב( כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת

תלמוד לומר כי אם שמור –? שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה)יג, שם שם(

. להזהר בתלמודו שלא יאבד מגיד שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך.תשמרון

רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו [...]

ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו

ביום שנים שלשה פרקים בשבת נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים

ירבה )יא, משלי יג (שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומר יד על וקובץ

וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו

ב )ה, משלי י (הוא אומר בקציר נרדם משכיל בן בקיץ מבישאוגר מחורף )ד, כמשלי (ואומר, ן

ואין בקציר ושאל יחרוש לא )לא-ל, כדמשלי ( שומר רוח לא יזרע ואומר ) ד,קהלת יא( ואומרעצל

עברתי עצל איש שדה קמשונים ' וגועל כולו עלה על שדה איש עצל עברתי זה ' וגווהנה

שדה וקנה כרם וקרוי איש שקנה שדה כבר ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה

וקרוי אדם למה נקרא עצל וחסר לב שקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם מנין שסופו להניח שנים

שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא

נהרסה )שם,שם( ועליו הוא אומר, שנאמר כסו פניו חרולים ו י אבנ גדר ראה שלא עמדה מתוך שו

. 122' בעמ38הערה וראה . ג, א' משנה ברכ 94

267

מה ענשו של זה בא שלמה , בידו הוא יושב מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים

ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות ) ח,קהלת י( ופירש עליו בקבלה

.באות עליו

מדרש זה הוא . בלבד על עיקרי הדברים ואחזור כאן95,גם מדרש זה כבר עסקתי בו באריכות בפרק קודם

דברי כל החכמים . 'מגבב'אף בו ניכרת שיטת הלימוד לפי נושאים וכן ניכר בו אופיו ה. מעשה ידיו של עורך

-מתחברים אל הרעיון ואל המסר הערכי אשר נוסח על, י המצוטטים כאן"וכמותם דבריו של רשב, הנזכרים בו

. 'ם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבדמגיד שכשם שאד': ידו בתחילת המדרש

הראשונה הינה המשל אודות שני : נחלקים לשתי יחידות טקסטואליות, י"הדברים המסורים משמו של רשב

על ': לא- והשניה הינה מדרש על הפסוקים משלי כד ל; האחים שהיו משמרים את הירושה שהניח להם אביהם

משל שני האחים של . 'גדרם של חכמים'המסתיים באזהרה רבת משמעות נגד פריצת ', ו וכ'שדה איש עצל

כפי שצריכה להיות אליבא , מכניס אותנו באופן מאד ספציפי אל נבכי הפרקטיקה של לימוד התורה, י"רשב

בכל , ןיש ללמוד בכל יום קטע קט: והציבור אליו מכוון המשל הוא בלי ספק ציבור של תלמידי חכמים; י"דרשב

כך נמצא . בכל חודש להרחיב את לימוד הפרק ללימוד פרשיה, שבוע יש להרחיב את הקטע לכלל פרק שלם

כראיה וכמשל לתלמיד הנוהג . התלמיד חוזר ומשנן בכל פעם מחדש את מה שלמד קודם ומוסיף עליו עוד

לתלמיד ) אילוסטרציה(יה וכרא; 'קובץ על יד ירבה'י את הפסוק "מביא רשב) או אולי כאילוסטרציה(כהלכה

כי אין זהמגלה , עיון מדוקדק בגיבוב הפסוקים המצוי כאן .' וכו'אוגר בקיץ'הוא מביא הפסוק , שאינו נוהג כך

, בשרשרת של ביטויים ומוטיבים,אלא שפסוקי החרוץ והעצל באים בסדר מחושב ומוליכים, גיבוב סתם

אלא של דרך , בלבד של לימוד התורהלא רקחשיבותו בכך מתבטאת. ממשל שני האחים אל מדרש שדה העצל

אזהרה שהלימוד המשובש עלול להביא לידי ונוספה כאן . בקרב תלמידי החכמיםהלימוד וסדר הלימוד

גדרם של –ועד פריצת גדרה של ההלכה ) 'מטהר את הטמא ומטמא את הטהור'(הכרעות הלכתיות משובשות

אזהרה זו חורגת אל , ' וגוופורץ גדר ישכנו נחש: בסופו של המדרשההאזהרה החמורה הבא, יתרה מזו. חכמים

ומכריעים 'עושים שבת לעצמם' אזהרה מפני מצב בו חכמים והיא; מעבר לתחומי הדיון אודות דרכי הלימוד

אודות אופיו הקפדני של , בקנה אחד עם דברים שראינו קודםהיא עולה .הכרעות הלכתיות בניגוד לדעת הרוב

96.לדרכי הלימוד ולקבלת דינם של חכמים, בכל הנוגע ללימודי "רשב

אכן תואמים , ובעיקר האזהרה החמורה שבסופו, על משליו ונמשליו, מדרש זה, ולומראפוא לסכם אפשר

גם מדרש זה מהווה , כמו כן. קודםבאוי כפי שכבר ראינו בדוגמאות הרבות שה"היטב את תכונותיו של רשב

.י"מדרשו של רשב- דרכו אל פנים ביתלהציץ, עבורנו אשנב

*

.173-171' עמ, פרק שלישי, חלק ב 95 . שם71והערה . 258' עמ ראה לעיל 96

268

. בדרך צדקה תמצאעטרת תפארת שיבה :לא, משלי טז: הפסוקים)19-18-17 .ו

.ותפארת בנים אבותםעטרת זקנים בני בנים : ו,משלי יז

.קנים שיבה והדר ז תפארת בחורים כחם : כט,משלי כ

הלכה ח, תוספתא מסכת סנהדרין פרק יא

שמעון הנוי והכוח והחכמה והעושר והשיבה והכבוד והתפארת ' משום ר' אומ 97שמעון בן יהודה' ר

שיבה'ובנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם שנ תפארת עטרת בנים' ואומ בני זקנים עטרת

כוחם' ואומ בחורים .)כג, כד' ישע( כבודונגד זקניו' ואומתפארת

'סממני המעמד'י הולך ומונה את "המדרש הנמסר משמו של רשב. 'מדרש גיבוב'אף כאן דוגמה מובהקת ל

. אלא רק בחלקם, הללו'סמלי המעמד'ק אחר המובאים לראיה אינם עוקבים במדויהפסוקים . של הצדיקים

שר כינס את פסוקי תפארתם וכבודם של הזקנים א, קיים'מדרש גיבוב'דבר זה מעיד לדעתי על שימוש משני ב

כאשר בחנתי את , את מוטיב תפארתם של הצדיקים כבר ראינו למעלה. שלושה מספר משלי ואחד מישעיה–

באה לידי ביטוי ראייתו, במדרש זה, אף כאן98.'י במערה"רשב' הבאות לידי ביטוי באגדת 'החכם'תכונותיו של

הזיקה העמוקה ). 'נאה להם ונאה לעולם'(יקים ומקומו המיוחד בעולם י את מעמד הצד"המיוחדת של רשב

.מוצאת לה ביטוי ברור אף במדרש זה, אשר מודגשת היטב באגדת המערה, תלמידו-שבינו ובנו

*

99. להרג אם תחשוךהצל לקחים למות ומטים : יא,משלי כד: הפסוק) 20 .ו

הלכה יח, פרק ותוספתא מסכת בבא מציעא

כספו לא נתן ' אומ' אותן בריבית עליו הכתו.)ה.ב, מלווה( כל שיש לו מעות ואין מלוי' שמעון אומ' ר

זה איני יודע מה היא 101 מטמוט.הא למדת שמלוי ריבית מתמטמטין והולכין מן העולם 100.בנשך

לק' כענין שנ ומטים' הצל ' וגולמות

עושה ' –. ט.ו.שר לפירושם של שני ביטויים הנגזרים מן השורש ממדרש זה מציג התלבטות פרשנית בא

הבעיה נוצרת מן ההקשרים השונים . )יא, משלי כד( 'מטים להרג את תחשוך'ו; )ה, טו' תהל( 'אלה לא ימוט לעולם

כמעשה של , והשני עניינו הוצאה להורג; 'נשך'המכונה גם , הראשון עניינו הלוואה בריבית. של שני הביטויים

.ש בן מנסיא"מובאים הדברים בשמו של ר, ח, במקבילה ממסכת אבות ו 97 . למעלה261-259' עמ 98 . יח, ומ"ב 'תוס 99

).ה, טו' תה. ( לעולם ימוטכספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא 100 .תמוטטות ונפילה לשון ה–. ט.ו.מן השורש מ= מטמוט 101

269

הרי משמע מכאן , 'לא ימוט לעולם'שאם מי שאינו מלווה בריבית , י מסיק מן הפסוק מתהילים"רשב. דין-בית

, ענשו של המלווה בריבית הוא עונש כרת). 'מתמטמטין והולכין'(כי מי שכן מלווה בריבית סופו להתמוטט

, לעומת זאת102.'נשך' שעניינם כך עולה מכל הפסוקים המקראיים. דין- אין זה עניין לענישה של בית. משמים

-אף אנשים חפים, ולפי הקשרם של הדברים, אדם הנלקחים אל הגרדום-הפסוק ממשלי מדבר לכאורה בבני

והפסוק קורא לאדם שלא לעמוד מן הצד ולעשות כל מאמץ בכדי לפדות אנשים ; )?אולי שבויי מלחמה(מפשע

כי תאמר הן לא ידענו זה הלא :)יב, משלי כד(וק הבא בפסשהאזהרה גם מכוונת ,בלי ספק, לכך. אלה ולהצילם

מתהילים – העמדת שני הפסקים הללו 103.תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו

, ם הוא העונש עצמו הא–. ט.ו.כן סתירה מביכה באשר למובנו של השורש מ- יוצרת אם, זה לצד זה–וממשלי

: כן מודה החכם- שעל; 'מטים להרג'כעניין , או שהוא תיאור מצבו של ההולך למות, 'לא ימוט לעולם'כעניין

104.'איני יודע מה היא'

; הנה גילוי אחד של ענווה, י לא מעט"רשבעל כמותם מסופריםמצאנור שא ,לעומת גילויי גבהות הלב

.'אינני יודע' מתבייש לומר שאינו, 'החכם'שאף היא ממידתו של

*

.טוב שכן קרוב מאח רחוק [...] ורע אביך אל תעזב >ורעה<רעך : י,משלי כז: הפסוק) 21 .ו

הלכה יגתוספתא מסכת פסחים פרק ח

[...]אילו דברים שבין פסח מצרים לפסה דורות : יא'הל

.מה שאין כן בפסח דורות' וא ושכנו וגובו ולקח ה' פסח מצרים נאמ: יב'הל

כן וכל כך למה כדי שלא יניח אדם שכנו הקרוב ' אני אף בפסח דורות נאמ' אומ' שמעון או' ר: יג'הל

רחוק' אל ביתו וילך ויעשה פסחו אצל חברו לקיים מה שנ מאח קרוב שכן .טוב

.יג, יח' יחז; כ, כג' דב; לז-לו, כה' ויק; כד, כב' שמ 102 .קיג-קיב' עמ, משלי, כהנא: השווה ביאורו של כהנא על אתר 103וגם כעונש שהוא , עונש כרת, גם כעונש משמים–ישמש בשני המובנים . ט.ו.כי שורש מ) לפחות תיאורטית( ישנה אפשרות 104

ונקי וצדיק אל : ז, כג' וכנגדו שמ; וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב: כג, כב' שמ: השווה. (ג.ר.מה לשרש הבדו; דין-מעשה ביתהוא שם מציע פירוש ). 245' עמ, סדר נזיקין, תוספתא, ליברמן(ש ליברמן "ואולי לכך אף התכוון ר). ועוד דוגמאות רבותתהרג

'ומטה ידו עמך'והנה כתוב , ויש להתפלא ממאמרו שיראה שלא בא בתורה פירוש זאת המילה... ' יני יודע מהוא': אחר וזו לשונו, וכאן אין כוונתו שאינו יודע פירוש המילה, ופליאתו תמוהה... ' וכו, )ו, י' תהי( 'אמר בלבו בל אמוט', ובזה הספר, )לה, כה' ויק(

ומביא ראיה מן הפסוק שהכוונה גם לנפשות. או גם לנפשות, )א"ע, עא]מ"ב[כמו בבבלי (אלא שאינו יודע אם כוונתו למיוט בממון עושה אלה לא ימוט לעולםמן הפסוק : שהרי דברי התוספתא בהירים דיים, אבל מתקשה אני בפירושו זה של ליברמן. 'וכו

. איני יודע מהו: עליו הוא אומר, יא, לי כדואילו על הפסוק ממש; מלווי בריבית מתמטמין והולכין: י מסקנה חדה"מסיק רשב ,כפירושו של כהנא(כי הראיה לענין הנפשות צריכה להתפרש על האדם העומד מן הצד , לשיטתו של ליברמן, ואם תמצא לומר

רמן אף ליב, מכל מקום. ' וכותוכן לבות הוא יבין הלא, כי תאמר הן לא ידענו זה: הרי היה לו לצטט את פסוק יב, )103הערה : מודה)ליברמן ( הוא אףובהמשך הדברים'; וכויש להתפלא ממאמרו שיראה שלא בא בתורה פירוש זאת המילה: עצמו אומר

שהרי ; י"נראה לי שפרשנות זו מחטיאה את כוונת הפסוקים ואת כוונתו של רשב, כך או כך. 'תמוהה) י"של רשב(פליאתו 'ש !כהצעתו של ליברמן, כך-רוש הוא פשוט וטריויאלי כלאם הפי, 'איני יודע'באמת אין טעם לאמירתו

270

כאוטוריטה , ו של ספר משליי את סמכות" מלמד היטב עד כמה החשיב רשב105הלכתי זה- מדרש מעין

, כפי שכבר הראיתי לא אחת במחקר זה. מזו של ספרי התורה) מכל מקום אינה נופלת הרבה(שאינה נופלת

מדרשו של רבי עקיבא ולמרבית -היתה אופיינית לבית, גישה זו אל ספרי הכתובים ואל ספר משלי בכלל זה

106.תלמידיו

*

הוא נציגה ספר משליש ,ח" החכמה ואל סהי אל"דת של רשבאת זיקתו המיוח, בפרק זההצגתי עד כה

י מיוחסים ציטוטים מספר "משום הסבר לממצא הסטטיסטי המראה כי לרשב, יש בה לדעתי, זו זיקה.המובהק

אולם פרק זה לא . בהשוואה לציטוטים ממשלי המיוחסים לחכמים אחרים, מעבר לכל יחס, משלי רבים יותר

המיוחס לפי המסורת , המראה כי במדרש ספרי דברים, נוסףהסטטיסטי הלממצא יהיה שלם אם לא אתייחס

ב "סד- בנמצא כי. מצוי הריכוז הגדול ביותר של ציטוטים ממשלי בהשוואה לשאר ספרי התנאים107,י"לרשב

מאששים ותומכים , והרי לכאורה. מדרשים שונים82- פסוקים ממשלי הנדרשים ב75-לא פחות ממצוטטים

ההופך אותו , ב"מה מיוחד בו במדרש סד, ולוא בקצרה, ראוי אם כן לברר108.מצאים הללו זה את זהשני המ

.אכסניה למספר כה רב של ציטוטים מספר משלי

***

מבנהו ומאפייניו– הספרי דברים .ז

נקוטה כאן משום שנהוג לצרף את המדרשים על ספרהזוגילשון . בארמית'ספרים' פירושו 'ספרי'השם

. 'מדרש לספרים במדבר ודברים, ' לפי כך תהיה'ספרי'משמעות השם . לחיבור אחד, במדבר וספר דברים

שלפי המסורת העביר ) תלמידו של רבי(על שמו של רב אבא , 'ספרי דבי רב'במקורות ראשונים מכונה הספר

ובכך נבדל משאר , בפי כולם) 'בי רב'( או שהיה שגור בבית המדרש 109.מישראל לבבל את הספרים הללו

קיימת הסכמה רחבה בין החוקרים על כך שמרבית 110.ישמעאל 'מדרשים שהיו שגורים רק בפי תלמידי ר

הדורש ומפרש את פרקי החוק של ספר דברים וכן חלקים נוספים מן החומר האגדי שבו , ב"סד-החומר מן ה

ו חלקים אחרים מן החומר האגדי ואיל, עקיבא' רת מדרשו של מקורם בבי,)ומכאן שמרבית החומר בכלל(

- אף ה, איםנ כמו כן ישנה הסכמה מלאה על כך שכשאר מדרשי הת 111.ישמעאל' רת המדרש שלמקורם בבי

.118-117' עמ, שם) 5. ובעיקר בסעיף ד; ראה דברי בפרק השני מחלק ב 105 .128-122' עמלמעלה ). 6-5. ה-ו ) 3. ספרור ה, ראה בעיקר פרק שני מחלק ב 106 .א"ע, פו' בבלי סנה. ' וגוסתם ספרי רבי שמעון[...] דאמר רבי יוחנן 107 האחרים 13-ה. ב"סד-שמונה בלבד מצויים ב, י" הפסוקים ממשלי אותם מצטט רשב21 בעניין זה יש לציין כי מכלל 108

".סתמא"ב הם מן ה"סד- לעומת זאת רוב הציטוטים ממשלי אשר ב).6(י "לבין המכילתא דר) 7(בין התוספתא : מתחלקים .'יד החזקה'ם בהקדמתו ל" כך לפי עדותו של הרמב 109 .א"סו ע' י לבבלי חול" השווה פירש 110 .97-96' עמ, ל"ספרות חז, כהנא; 7-5' עמ, ספרי דברים, המר 111

271

) מהדורות, או שמא נאמר(אף כי יש סימנים ברורים לעריכות , ב נערך סופית במחצית המאה השלישי"סד

112.מוקדמות יותר שלו

שפרסמה בברלין חודש לפני פינקלשטיין. א.ידי א-ל ע1933ה בשנת ב התפרסמ"סד-מהדורה מדעית של ה

, והסטנדרט המדעי הראשוני הטבוע בה, אף שיבושים שיש בה-על, מהדורה זו. פרוץ מלחמת העולם השניה

אשר לא הביאו להסכמה לגבי הרכבו 113,ב למספר מחקרים"מאז זכה סד. היא הנוסח המדעי התקף עד היום

ב בבית מדרשו של רבי עקיבא "סד- הדעה כי יסודו ומקורו של ה,כאמור, ללה מקובלתאף כי בכ, של המדרש

גם כאן , באשר למגמותיו וקהלי היעד שלו. ואולם אין ספק כי חלקים אחדים ממנו מקורם בבית רבי ישמעאל

אין יודעים מהו הקריטריון לפיו בחר עורך המדרש לאסוף את': כהנא מחווה דעתו כי. חלוקות הדעות

אשר , ב הם דברי מוסר והטפה"ממנה משתמע כי מגמתו המרכזית של סד, ואילו האמר מביע דעה114,'מדרשיו

להביא מזור ותקווה לעם בתקופה הקשה , מאידך; נועדו לבסס את הקיום היהודי על יסודות ההלכה, מחד

115.כוכבא- שלאחר החורבן ומרד בר

ב הינו חיבור שנועד בראש ובראשונה עבור "כי סד, ה וטועןמביע פראד , דעה קרובה לזו וספציפית יותר

פראדה מבסס מסקנתו על יסוד ניתוח שורה 116.תלמידי חכמים, היינו, קהל של לומדי תורה בבית המדרש

אלא יורדות , ב ומראה כי הללו אינן מדברות בלימוד תורה במישור האידאי בלבד"סד- ארוכה של מובאות מן ה

ביחסי התלמידים עם עמיתיהם ועם מוריהם , בשיטות ההוראה, יסוק בדרכי הלימוד לע–לשרשו של הדבר

ב "סד- אמנם אין ספק כי ה. להוראת התורה ולשמירתה, של המורים ושל התלמידים, ובאחריותם המשותפת

ב "סד-וודאי הוא כי עיסוקו האינטנסיבי של ה, ואולם; כולל גם קטעים אחרים שמגמותיהם שונות מאלו

כפי שהראיתי בדוגמאות רבות מתוך אלו שהוצגו – התורה ובהוראתה הוא דבר בולט ומודגש ביותרבלימוד

.במהלך עבודה זו

בעלות אורך , פסקאות357-הטקסט נחלק ל: ב מעלה את התמונה הבאה"סד-בחינת הרכבו של הטקסט ב

פסקאות 357. בודדות בלבדם מיליוקצרות שבהן עשרות, אלף מילים ויותרעד כארוכות שבהן מונות ; שונה

: שבעמוד הבא 7' לפי החלוקה המוצגת בטבלה מס, אלה דורשות את רובו של ספר דברים

.8-7' עמ, שם, המר 112: וכן אצל; 103-95' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא; 21-1' עמ, ספרי, המר: ראה החשובים שבהם ואצלם הפניות נוספות 113

.ממסורת לפרשנות, פראדה .95' עמ, שי ההלכהמדר, כהנא 114 .20-15' עמ, סיפרי, האמר 115 . ואילך19-18' עמ, ממסורת לפרשנות, פראדה 116

272

:ב ביחס לספר דברים"סד- מבנה ה– 7' טבלה מס

. ב את הטקסט המקראי של ספר דברים לששה רצפים"סד-מחלק המדרש ב, כפי שניתן לראות מן הטבלה

- לפי מחזור הקריאה התלתסדר -הוא גם פסוק של ראש, כל אחד מן הפסוקים הנדרשים בראש כל רצף כזה

אין יודעים 120.עד מאה יג לספירה, שהיה נהוג בארץ ישראל ובקהילות שונות בסביבתה, שנתי הארצישראלי

ו שריד ורמז , אולי , שיש בזהנראה לי נכון לשער אך 121,ב"סד-את הסיבה לחלוקה זו של ה ד מ ל ה ב ך ר ד ל

ו ב ש ם י ש ר ד מ ה אם אמנם נכונה השערה . ה בעבר הרחוקאת פרשיות התור) ולמדו( כדרך שבה קראו ,את

כספר לימוד אלא אף שימש, ב לא רק שימש כמאסף לדברי דברי חכמים"סד-הש רמזת לכךמגם זו הרי היא

של פראדה אודות קהל היעד אליו מכוון זכרת עולה בקנה אחד ותואמת את מסקנתו הנ גםהשערה זו. ממש

פראדה עלתה לו מכיוון חשיבה אחר ומתוך מערכת שיקולים ולא עוד אלא שמסקנתו של. ב את מדרשיו"סד- ה

, כדי לחזק ולאשש עוד את מסקנתו של פראדה, לדעתי, ודבר זה יש בו; מאלו שכיוונתי ושקלתי אני, שונה

והוראה"סד- נראה שה: לאמור לימוד וגם פרקי ללומדים הנחיות גם כספר שבו שימש ולא רק ,ב

.כאנתולוגיה לדברי חכמים

ישנו רמז לאפשרות אך. חלוקה מאוחרת,כמובן, זוהי. בדפוסים נהוג לחלק ולציין את הפיסקאות לפי פרשות השבוע 117

).ראה להלן(דום שנתי הארצישראלי הק-שהחלוקה המקורית היתה לפי נוהג הקריאות התלת הפסוקים האחרונים של 15ב דורש אפוא רק את "סד. כה, יב ומסתיימת בפרק יא' מתחילה בפרק ז פס'והיה עקב' פרשת 118

.הפרשהאתם נצבים היום : 328י ברלין "בכת (אתם ניצביםב באות בראש פיסקה שד המילים "סד-ברוב כתבי היד של ה 119

ואולם הפסוק ). 117הערה , פי החלוקה המאוחרת-על(פרשת ניצבים בי פיסקה שד פותחת מלמד כ; )ט, כט' דבר– כולכםפינקלשטיין . השייך כבר לפרשת וילך', וכואל משה הן קרבו ימיך למות' ויאמר ה: יד, לא' המצוטט בראש הפיסקה הוא דבר

וכל , ות שראשיתן בפרשת אתם נצבים היוםשמא נשמטה מכאן ואבדה חטיבה של פסקא. אינו מעיר על כך דבר ואיני יודע למהלפרשות השבוע ) המאוחרת(לאחר שהחלוקה , היינו, הרי שזו אבידה מזמן קרוב, אם אכן כך? שנשאר ממנה הוא הכותרת בלבד

.הונהגה כבר .ואצלם הפניות נוספות; ה סדרי קריא,נאה; שנתי-המחזור התלת: היינימן:שנתי ראה-על מחזור הקריאה התלת 120 .מציין עובדה זו ללא כל פרשנות או נסיון להציע לה הסבר, 95' עמ, מדרשי ההלכה, כהנא 121

סודר של ' מס הרצף

)ראה להלן(

פרקים –ספר דברים

ופסוקיםפרשת 117השבוע

- הפסקאות ב

ב "סד

כה-א דברים ל-א, א: פרק 1 ל-כו א, ד–כג , ג: פרקים 2

ט-ד, ו: פרק 3 ואתחנן

לו- לא

נב-לז 118עקב כה-י, יא: פרק

קמג- נג ראה טז, טז–כו , יא: פרקים

רי-קמד שופטים ט, כא–יח , טז: פרקים

רצו-ריא כי תצא יט, כה–י , כא: פרקים

4

שג- רצז כי תבוא טו-א, כו: פרק

)וילך(צבים ני !)אחד' פס(יד , לא: פרק 5 שה-שד 119

שמא- שו האזינו נב-א, לב: פרק6

שנז- שמב זאת הברכה יא, לד–א , לג: פרקים

273

ב מרבה לצטט מספר משלי יותר מכל "סד-אשר הראה כי ה, הממצא הסטטיסטי העולה מן המחקר שליאף

ב הוא ספר "סד-המסקנה כי ה, כלומר. אף הוא יכול לספק תמך נוסף לשיטתו של פראדה, מדרש תנאי אחר

סים בו מקום באשר נושאי לימוד התורה והוראתה תופ, חכמים- לימוד הפונה בעיקר אל קהל שרובו תלמידי

ב את מדרשיו ואת "סד- מסקנה זו מקבלת ביסוס נוסף גם מצד החומר המקראי עליו משעין ה–כך -מרכזי כל

כך יאה להם לדרוש וללמוד מתוך ספר ) בתורה, כלומר(מה הללו תלמידי חכמים שעיסוקם בחכמה : הוראתו

.שעיקר עניינו הוא החכמה, משלי

כול אני להוסיף גם את הממצא האחר שמצאתי ותיארתי בפרק הרביעי י, אל השקלא והטריא הזה, ולבסוף

ל בין החכמה "לזהות שדרשו חז, המלא והשלם, נמצא הביסוס המדרשי) בעיקר בו(ב "סד-כי ב, מחלק זה והוא

,אשר מצטרפת אל שורת מסקנותיו של פראדה לאמור, כל הדברים הללו מובילים אותי למסקנה. לבין התורה

. ח בקורפוס הגדול של ספרות התנאים"הינו נציג חשוב של סה, לצד מסכת אבות מן המשנה, ב"סד-כי גם ה

גם מצד מבנהו ; ח בכלל"שהוא גם ממאפייניה הבולטים של סה, א"יה המכתמי של מיאמנם חסר הוא את אופ

הוא תואם את אין –על פסוקיו של ספר מן התורה , אים האחריםנכדרך מדרשי הת , שהוא מיוסד–ועריכתו

'תלמידים' ל'הוראות'ה, מצד הנושאים שבו, כפי שאמרתי, ואולם. ח"הסטרוקטורות האופייניות של סה

כל אלה תואמים היטב את מאפייניה –) בתורה במשמע(המרובות שבו ומעל הכל עיסוקו האינטנסיבי בחכמה

.לי"בוודאי בלבושה החז, ח"של סה

. היסטורי ידוע-מעמיד אותו כסוגר מעגל הגותי, ח"ציג ראוי של סהב נ"סד-היות ה: ועוד הערה לסיום

ם בראשית דרכנו בררנו כי י ר ב ד ר פ ס שזכתה לגיבוש , ח המקראית"הינו אחת היצירות הראשונות של סה

–הינו היצירה החכמתית ) ספר דברים(ואפשר גם שהוא ; ולהכרה כבר בשלהי תקופת המלוכה הקדומה

שמעיקרו הוא מדרש הבנוי בתבניתם , ב"סד-והנה ה. מה ביותר שנוצרה בישראל הקדו–השלימה והמגובשת

העוקבים אחר פרטי הטקסט של ספר –כאשר אנו יורדים לפרטיו , הנה בכל זאת, התנאיםשל שאר מדרשי

.את עקבותיה הנושנים של ספרות החכמה המקראית, ללא קושי, אנו מגלים בו –דברים

* * * *

274

: שביעיפרק

רב במדרש בראשית תנאים בפי משלי פסוקי אציטוט

מצויים בידינו היום מדרשי , וכידוע; ים בלבדתנאהגבלתי את עצמי במחקר זה לעיסוק בספרות ה, כזכור

העדר זה הביא 1.י לחומש בראשית אינו בנמצאתנאמדרש . ים רק לארבעה מתוך חמשת חומשי התורהתנא

הוא המדרש הקדום ביותר על – אדוק את מצב הציטוטים ממשלי גם במדרש בראשית רבאותי לנסות ולב

.ים מתקיים גם בותנאמה מכל אשר מצאתי במדרשי ה- שמא דבר– 2ספר בראשית המצוי בידינו

באופן אינטנסיבי בדקתי .והם רבים למדי, ר"בר- בדקתי באופן אקסטנסיבי את כל הציטוטים ממשלי ב

הטקסט לקבועמאפשר ככל ש– תנאמשמו של באופן מופרש, ותם מדרשים בהם מובא הציטוטולמדתי את א

רובם המכריע מפי ;ר"רב- פר משלי מופיעים ב ציטוטים מס 200-כ: ביותראינן מפתיעות ותהתוצא. זאת

, יםנאת ר לעומת אלו ממדרשי ה"בר- המבדיל בין הציטוטים ב, תו היכר בולט למדי.אמוראים ארצישראליים

קיים ,כפי שראינו, בעוד באחרונים; רבים מאד הם הציטוטים המובאים ללא כל מילת הצעה,הוא שבראשון

יתר 3.שהן בעלות משמעות באשר לתפקידו של הפסוק במרקם הכללי של המדרש, מגוון גדול של מילות הצעה

יםמעטהואילו . כלליםנאת טטים במדרשי הואינם מצ, ר"רב-משלי המצוטטים במ םפסוקירוב ה ,כן- על

מדרשים רק , מתוך מיעוט זה . לגמריותת שונות מדרשיומציגים לרוב מסור, המצוטטים גם בזה וגם באלה

: כגון הדוגמה הבאה;יםתנאמדרשי הלאחיהם מ משיקים ברעיונות ובמוטיבים,ר"רב-מן ה, בודדים בלבד

.שמאולה עשר וכבודארך ימים בימינה ב :טז ,משלי גהפסוק

: באופן זה )ה אשר אנכי"פיסקא מח ד(ב "סד-נדרש ב

תחילה פרסם מרסקי את עיקרי שיטתו ואת . 'ים לבראשיתהתנאמדרש ' כינה וים אותתנא מירסקי אסף וערך קובץ מדרשי 1

מאוחר יותר ) קטו-צז ' עמ]1996[קיח ; קכח-צז 'עמ, ]1991[קח (סיני בכתב העת , םבשני חלקי, הדוגמאות אשר אסף וערךשלום בהקדמה -מ איש"שיטתו מבוססת על עיקרון שקבע הר). מדרש לבראשית, מירסקי(פרסם זאת בספר הנושא אותו שם

כגון (רה והשני מאוחר ממנו האחד מוקדם בתו, שם הוא מציע כי מדרש מסויים הנאמר על שני פסוקים, למהדורתו למכילתאבמקרה , )והוא נדרש על פסוק מספר שמות) או ווריאנט שלו(מופיע אותו מדרש עצמו , מדרש על פסוק מבראשית ובמקום אחרכשבידו מפתח זה בחן מירקסי שורה של מדרשים מן . כמקורי יותר) מבראשית ('מוקדם'כזה יש לראות את המדרש על הפסוק ה

ל קבע כי זה המצטט מספר "ובכל מקום שמצא מדרש העונה לתנאי הנ, להם מקבילות במדרשי התנאיםשיש, הבראשית רבאאבל כל השיטה הזו מיוסדת על בלימה ובאמת . על ספר בראשית'מדרש תנאי'באופן זה יצר מירסקי . בראשית הוא המקורי יותר

כהנא אינו . 13 הערה 6' עמ, מדרשי ההלכה, ין זה אצל כהנאראה עוד בעני. שיטתו זו של מירסקי לא קנתה לה מהלכים במחקר .לא הגיע לידינו, שלדבריו, פעם אלא-היה בנמצא אי, על ספר בראשית, שולל את האפשרות העקרונית כי מדרש תנאי כזה

.ת"השו בתקליטור שהוא גם הנוסח , בראשית רבא,אלבק-מ ר שלהלן הן"בר-כל המובאות מ 2 .119-113' עמ, וביחוד סעיף ד שם, מחלק בשניפרק , ודות לשונות הצעת הפסוקים ושימושיהן השונים למעלה ראה דברי א 3

275

כי חיים הם למוצאיהם ) כב,משלי ד( ואומר' עץ חיים היא למחזיקים בה וגו) יח,משלי ג( וכן הוא אומר

ימים , עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא) ט,משלי ד( ,ואומר תתן לראשך לוית חן בעולם הזה אורך

וכבוד ,לעולם הבא בימינה עושר . בעולם הזהבשמאלה

:באים דברים אלה )ה ארך ימים בימינה"פרשה נט ד(ר "רב- ואילו ב

בימינה ימים וכבוד , לעתיד לבוא ארך עושר באה שהיא אפילו , בעולם הזה ובשמאלה

י " ושמרו דרך י) יט,יח 'ברא (בו' על ידי שכת, מאברהם, ממי אתה למד, עושר וכבוד 4להשמאיל לאדם

. צדקה ומשפט זכה לזקנה ואברהם זקןלעשות

ר "רב-לראות כי בעל המדרש בנקל . תורה באשר הםהל לומדי לב נאמר על כ"סד-המדרש האנונימי מן ה

כדוגמה ומופת , ב ועיטר בו את ראשו של אברהם אבינו"סד-נטל את סופו של המדרש מן ה, )או שמא עורכו(

ר "בר- נטל ה: או אם תמצא לומר.כן- היה גדול בתורה גםוודאי של "שבראייתם של חז, נערצתלדמות ארכאית

ו ב"סד-את המדרש מן ה ת ו א ש ר ד ו .על אברהם אבינו

:והנה דוגמה נוספת

.רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך : ח, גמשלי הפסוק

:באופן זה )ה ויאמר אם" א ד מסכתא דויסע פרשה,בשלח(י "מכלדר-נדרש ב

ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם "רופאך אמר לו הקב' ל כי אני ה"ומה ת

תהי ' ואו ) כב,משלי ד (כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא' לכם חיים הם לכם שנ רפאות

לעצמותיך ושיקוי י מה הם צריכין רפואה אלא הא אם אין בהם מחלה מפנ' יצחק אומ' ר. לשריך

.רופאך בעולם הבא' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בעולם הזה ואם אשים כי אני ה

: באים הדברים הללו)ויהיה אחר] כב כ[ה "דפרשה נז ( ר"רב- ואילו ב

לעצמותי [...] ושיקוי לשרך תהי ' יצחק אם רופא את תהא לך מה טע' ברכיה בשם ר' ר.ךרפאות

שעד שעומד בהר המורייה נתבשר שנולד זיווגו שלבנו הנה ילדה מלכה ?רפאות תהי לשרך )מה טעם(=

.'וגו

-כל (ש" וכ)יש (יכאאאורך ימים ) בתורה (למיימינים בה: אלבק מביא כאן מספר פירושים שעיקרם זה – אדםל להשמאיל 4

פירוש נאה אחר ). 631' עמ, בראשית רבא, אלבק. ()אין (ימים ליכאאורך , אלמשמאילים בה עושר וכבוד איכ; עושר וכבוד) שכן נותנת ]מכל מקום[ ליתן לו שכרו שלא בעין יפה – אדםל להשמאיל): ר נפתלי כץ"יששכר ב' ר( בעל המתנות כהונה מצאתי אצל

פירוש דומה לזה גם אצל אלבק ו; )123' עמ, בראשית רבה, מתנות כהונה (.ב"לו עושר וכבוד בעולם הזה ועיקר שכרו שמור לעהאך מכללא אתה , אלה נותרו עדין סתומים במידת מה– 'משמאילים בה', 'מיימינים בה', 'להשמאיל לאדם'אמנם הביטויים ).שם(

.שכן אם הוא שמור גם לעולם הבא-כל, גם אם ניתן בעולם הזה בלבד– טוב בכל מקרה רלמד כי שכרה של תורה הוא שכ

276

, לכאורה. להיות דק וחמקמק,יות ואמוראיותתנא בין מסורות ,כמה יכול הגבול- מלמדת היטב עדדוגמה זו

וכמו בדוגמה ;ר"בר- אל ה,כך או אחרת, ה דרכהיצחק מן המכילתא מצא' של רשאלתו הדרשניתנראה כי

באשר , ראשית. שאין הדבר כןאלא שעיון מדוקדק יותר מראה מיד. על אברהם אבינוזו גם 'נדרשה'הקודמת

ובשאר (ר "בר-המצויה לרוב ב, היא הפתיחתא, נשים לב לצורת הפתיחה האופיינית שלה, ר"בר- לדרשה מן ה

כי העיון המדוקדק יראה מיד, לגופו של עניין, שנית. ואינה מצויה במדרשי התנאים כלל5,)מדרשי האגדה

הא אם : 'המחלה'יצחק מן המכילתא שאל על ' ר: היא שאלה שונה הנשאלת בכל אחד מן המדרשיםהשאלה

; )'?רפואה'אם אין בני ישראל חולים מדוע הם נזקקים ל: כלומר( ?אין בהם מחלה מפני מה הם צריכין רפואה

)מה טעם(=' יצחק אם רופא את תהא לך מה טע' ברכיה בשם ר' ר :'הרופא'ר שואל על "בר-יצחק מן ה' ואילו ר

ובכן מה טעם נאמר ; לעצמך, הנך רופא הרי תהיה רופא גם לך6]אברהם[אם אתה : כלומר( ?רפאות תהי לשרך

ה מפיו בא,ר"בר-ב, שאלה זומשום ש: אבל בכך לא די. ומשיב שם המדרש מה שמשיב– )?רפאות תהיה לשרך

ברכיה דור רביעי לאמוראי ' ים ואילו רתנאיצחק דור רביעי ל' והרי ר. יצחק' ברכיה המביאה משמו של ר' של ר

נראה כל המכאן שכ 8.רבו-ואף לא מדברי רב, מצטט כאן מדברי רבו ברכיה'רש זה מסתבר ביותר ואין 7י"א

מובא הפסוק ממשלי רק , מכילתא ועל כל אלה נוסיף כי במדרש מן ה9.יצחק אחר' מדובר כאן בר

כל המחלה אשר שמתי : הוא על הפסוקומדרש העיקרי ל 10)יםתנאכדרכם של מדרשי ה (כאילוסטרציה וכגיבוב

השאלה ישירות על הפסוק נשאלת ר "בר- בלעומת זאת. )כו, טו'שמ( רפאך ' הבמצרים לא אשים עליך כי אני

וודאי שמדובר כאן במסורת שונה ואין : כללו של דבר. לדרשה) 'פתיחתא'( פתיחה ,כאמור, המשמש ממשלי

בשניהם מצוטט אותו פסוק עצמו ממשלי ובשניהם שלמרות , ר"בר-ל זה שבעלהקיש מן המדרש במכילתא

י והן נאת בהם מצוטט אותו פסוק ממשלי הן במדרש –מקרים כאלה , ומכל מקום.'יצחק' ר' בשםנזכר חכם

.כאמור, הם מועטים ביותר –ר "בר- ב

**

זו תבנית. קריאה בפרשת השבועהמשמשת כמבוא ל – מעין דרשה קצרה –ספרותית מיוחדת - רטוריתתבניתה פתיחתא הינ 5

לרוב מן ('רחוק'עיקרה של הפתיחתא בכך שהדרשן פותח בציטוט פסוק . ידי יוסף היינימן וחוקרים אחרים-על, נחקרה רבותעד שהוא מגיע אל הפסוק הפותח את סדר קריאה , אותםתוך שהוא דורש , וממשיך ממנו ומגלגל פסוקים נוספים) הכתוביםרובם של פסוקי הפתיחתא נבחרו לא רק מן : בקשר לכך מעיר היינימן הערה שיש לה חשיבות ועניין לנושא מחקרי. השבועית

החכמהאלא מספרים מסויימים בעיקר , [...]הכתובים בכלל ספרי וקהל, משלי: והם וכן; .)ה. ב–הדגשה שלי (תאיוב ). 46' עמ, פתיחתות, היינימן. (שאף בו מצויים לרוב פסוקים המעלים רעיון בעל משמעות כללית בניסוח קצר וקולע, מספר תהילים

ראה סוף (דברים אלה מהדהדים לעומת ממצא מרכזי שמצאתי אני במחקרי והוא ריבוי פסוקים מאותם ספרים גם במדרשי הגיבוב קרוב במהותו להסבר ששיערתי אני , ההסבר שמביא היינימן לתופעה זו בפסוקי הפתיחתותומוצא אני כי). פרק שלישי מחלק ב

למחקרים . 'המעלים רעיון בעל משמעות כללית בניסוח קצר וקולע'פסוקים רבים , בספרים אלה, שיש בהם–במדרשי הגיבוב .נוספיםלמחקרים מראי מקומות ושם ;פתיחתות, היינימן; ואילך12' עמ, דרשות, ראה היינימןאודות הפתיחתות

וראה פירושיו . ומכוון לאברהם אבינו'רופא את' ונראה שהוא דורשה כ; שבפסוק ממשלי'רפאות' המילה דורש אתברכיה ' ר 6 .613' עמ, בראשית רבא, אלבק, של אלבק על אתר

.יהםבערכ, אנציקלופדיה, מרגליות: ראה 7 .שם, ראה מרגליות. יהודה בן סימון' אבא בר כהנא ור' ר, לוי' וכן הוא מוסר משמם של ר, חלבו' ברכיה היה ר' רבו המובהק של ר 8 .בערכו, שם, ראה מרגליות. אמורא ארצישראלי מדור שני, יצחק נפחא' אולי ר 9

. ראה דברי בענין בפרק ד מחלק ב 10

277

תנאיםהמובאים משמם של על פסוקי משלי בבראשית רבא םמדרשי

נא מובאים משמם שלאשר, ר"רב-במדרשי הים פסוקי משלי המצוטטמבין םת החופףאין אף לא אחד , י

בליווי –ה במספר שמונ – להלן אציג את המדרשים הללו.יםתנאבמדרשי הלמי מן הפסוקים המצוטטים

אף .לפי סדר הפסוקים בספר משלי, כנהוג במחקר זה, סדר הבאת המדרשים.הערות קצרות לגופם של דברים

.המילים מן הפסוק המקראי המצוטטות במדרש מודגשות באות עבה, כאן

. ושתו ביין מסכתילכו לחמו בלחמי :ה, משלי טהפסוק . 1

11ונתן לי לחםה " ד–פרשה ע אשית רבברא

ואוהב גר ' אליעזר אמר לו הרי כל שבחו שלגר שנ' ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש עקילס הגר נכנס אצל ר

אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט בו זקן ונתן לי לחם לאכל !?) יח, י'דבר( לתת לו לחם ושמלה

ו 'יהושע התחיל מנחמו בדברים לחם זו התורה שנ' ר נכנס אצל !?ובא והושיטה לו בקנה' וגו כ ל

י מ ח ל ב ו מ ח .' וגו,זכה אדם לתורה זכה למצוה, שמלה זו טלית, ל

האם כל מה שיכול אלוהי : )בן הורקנוס (ליעזרא' אל ר – כמעט טרוניה – 12אכילס הגר בא בתמיהה

האם קל הדבר : בנזיפהאליעזר' רנה לו ועו!?)יח, י' י הכתוב בדב"עפ(ר הוא לחם ושמלה העברים להעניק לג

ויקבל הכל בקלות 14 ואתה סובר שיבוא הגר הזה13,התחבט בדבר זה ממש) 'זקן'ה(והרי יעקב אבינו ? בעיניך

והוא מבאר לו ; הוא פייסנית ונינוחה)החנינ-בן (יהושע' גישתו של ר,אליעזר' ר לעומת קפדנותו של !?כזו

: מן הכתוב במשלי–והראיה . אלא טלית, שמלה אינה שמלה סתם; התורהלחם אלא סתם לחם אינו : לעקילס

י מ ח ל ב ו מ ח ל ו כ .ל

מטאפורות . יתנא ושייך לרובד היהושע' ראכן נאמר מפי שנוי ה , מקוריהוא ולפי טיבו אפשר ש; מדרש נאה

וסק במדרשים על הע, הרביעיבפרק , ראינו לרוב למעלה, טובין שוניםהממשילה את התורה ב, דוגמת זו שכאן

תלמידיו ותלמידי ,אליעזר' רים מצאנו דווקא את תנא כי במקומות רבים בספרות ה, לציין גם מעניין15.התורה

בר , יהושע' ר זהווכאן . שהם מרבים לצטט ממשלי–מנסיה - שמעון בן' ורשמעון' ר, עקיבא' ר–תלמידיו

מן הסקר אודות תפוצת הציטוטים ממשלי בספרות : ועוד זאת אעיר. מצטט ממשליה ,אליעזר' רהפלוגתא של

. המדרש בהירה שם יותראך כוונתו של, ושם לא בא הציטוט ממשלי; ד, ר יט"שמ: השווה גם 11 .802' עמ, בראשית רבא, על אתר ראה גם פירושיו של אלבק 12ידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד : כ, כח' ברא 13

עד כדי כך שהוא נודר , עבור יעקב אבינו היו רבי משקל, אותם הדברים עליהם קובל עקילס שהם קלי ערך: ה לומר רוצ.ללבש .נדר לאלוהים בעבורם

. והכוונה היא לגר שבא להסתפח לישראל' והושיטו לו בקנהזהובא ': בדפוסים הנוסח כאן הוא 14 .192-191' עמ ,סעיף ה, מחלק ברביעי לעיל פרק 15

278

, נטית אם אכן לפנינו ציטוט או16.ים הינו מועט ביותרתנאים עלה כי מספר הציטוטים מבני הדור שני לתנאה

.יםתנאהרי זו תוספת נכבדה לנציגות פסוקי משלי שבפי בני הדור השני ל

*

.ו והון אדם יקר חרוץה צידלא יחרך רמי : כז,משלי יב: הפסוק. 2

ה ויחרד יצחק" ד פרשה סז אבראשית רב

שמעון ציידא היך צדוך פכיר תרעייה היך תרעך פכיר ומקלק ' לעזר בר' אמר ר, )לג, כז' בר (הוא הצד ציד

צידו ד"הה רמיה יחרוך זר בנו ליע' ר .ה לרמאי ולא לצידו"ך לא יאחר הקבלא יארו' רבנין אמ, לא

יהושע בן לוי כל אותו היום היה ' ה לרמאי ולצידו דאמר ר"יוסי הגלילי לא יארוך לא יאחר הקב' שלר

ן –? ובא מלאך ומפריחן כל כך למה 17עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן עופות ומסרסן הו

חרוץ יקר .ו כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות שהוא עקרו שלעולם חרוצות ל! אדם

:תרגום החלק הארמי

איך נשברה דלתך , )לשם שוד( השובר דלתות! איך צדו אותך, הוי צייד: אלעזר בן רבי שמעון' אמר ר

צידו :זהו שאמר הכתוב. והושלכה רמיה יחרוך לא יארוך: ים אומריםחכמ. לא לא יאחר )כלומר(

.' וגו.לצידו ]יזכה[ לרמאי ולא]שלהביא ענשו [ ה"הקב

גנבהועשו ובא יעקב בעצת אמו לתיועדשהיתה מ, למדרש הזה הוא פרשת גניבת הברכה של יצחקהרקע

יוחאי - בן שמעון בראלעזר' ר. בדרכים שונותכן מנסים חכמים לתרצה - שעל.פרשה מביכה לכל הדעות. ממנו

א אחיו במירמה ב, מה עשו רמאי ושודד: במידה כנגד מידהלמעשהשכוונתו לומר כי עשו נענש , ממשיל משל

אבל הפסוק גופו זקוק להסבר לא . אל המשל הזה מסמיך החכם את הפסוק ממשלי. ממנו ברכתותוגזל א

לשון ?אלעזר בן שמעון' רמבהיר את משלו של מאייר ו וכיצד הוא ? מה משמע– 'לא יחרוך רמיה צידו': פחות

. מחמת עצלותו–' העצל את בשר צידו) ה באשיצל(=לא יחרוך ' ולפי זה 18. עצלותעניינו בספר משלי 'רמיה'

:י את פסוקנו" ולכך פירש רש'הרמאי' משמע 'רמיה') ונראה שכך גם במדרש שלפנינו(בתרגומים אבל

חריכה שהציד המצליח צד את העופות וחורכן באש' ציד נופל בו ל' ר בלב ולפי שד ;לא יצליח בתרמיתו

שהוא רמאי , עשו: לאמוראותוומבאר , אלעזר בן שמעון' רלו של פירוש זה אכן עולה בקנה אחד עם מש

אבל פירוש זה מותיר עדין מידה של יוזמה ואחריות .י אחיו כפי שבארנויד- לנענש במידה כנגד מידה ע, ושודד

. מכל אחד מצאתי פסוק אחד מצוטט ממשלי–אליעזר ושמואל הקטן ' ר, יהושע' ר 16 .754' עמ, בראשית רבא,ראה גם אלבק על אתר. וזה מסתבר בעיני יותר. את כנפי העופות– 'ןכ ס כ ס מ 'י " בכמה כת 17תכונת . עצל-החרוץ והכסיל-בין החכםהוא הניגוד , שבקובץ השני ממשלי , יג– עיקרה של חטיבת הפסוקים שבפרקים יב 18

.102' עמ, משלי, ופק'שצ: וכן ;נח' עמ. על אתר,משלי, כהנא, השווה. מיוחסת כמובן לעצל, כשאר תכונות שליליות, הרמאות

279

. מבקשים לנקותו אף ממידה זו– 19יהושע בן לוי' ר ובהם – וחכמים אחרים, בידיו של יעקבמעשה התרמיתל

פירוש זה אף .ובא גם פירוש אחר המבאר כי ענשו של עשו בא לו משמים ולא מיוזמתו ומידיו של יעקבלכן מ

, הצדיק(שכרו של האיש היקר , רוצה לומר– הון אדם יקר חרוץ: חלקו האחר של הפסוק ממשלימשלים את

אלא , ל יעקב ולא גניבהואין כאן לא מירמה מצדו ש. גזור וקבוע מששת ימי בראשית! חרוץ–) 'היקר בעיני ה

.קבלת דבר שהיה מזומן לו מקדמת נדא

ים תנאכמבדילים בין מדרשיהם של ה, סבורני כי לא רק הגורמים שמניתי קודם לכן, לגופו של ענייננו

אלא גם ; )שונההמדרשית המסורת ה, שונים ממשליהפסוקים ה, רוצה לומר(ר עומדים כאן "בר- למדרשיו של ה

ים בהם מצאנו עימות בין ערכיו של העם היהודי מול ערכי תנא שלא כבמדרשי ה:ש כאןסדר יום שונה י

חשבון פנימי של החכם היהודי עם ערכיו שלו , מה שנראה בעיני, כאן אנו מוצאים20,רומית-התרבות היוונית

לו כבלתי י אבותיו הנראים יד- למעשים שנעשו ע, כיים"תוך קריאה במקורותיו התנ, כאשר הוא מגלה; עצמו

.מוסריים בעליל והוא נדחק לבקש להם הצדקה

*

.שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב: כג, הפסוק משלי טו. 3

ויאמר אלהים) ג, א(ה "ד פרשה ג אבראשית רב

במענה :שמעון בן יוחי פתח' ר לאיש טובפיושמחה מה בעתו ודבר ה"שמחה לאיש זה הקב,

וירא אלהים את , ודבר בעתו מה טוב, ויאמר אלהים יהי אור, במענה פיו, ) טו ג'שמ ('י איש מלחמה וגו"י

. האור כי טוב

וכפי , נאמרשאך כפי ; יתנאר וגם במדרש "בר-המצוטטים גם ב, זהו אחד מן הפסוקים הבודדים ממשלי

.יתנאבמדרש ההוא מייצג כאן מסורת דרשנית שונה לגמרי מזו ש, שנראה מיד

:ה דבר אחר קראנו"ד, ב מח"סד- ב

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כהנים ) ד, לג'דבר( מגיד שהכל שוים בתורה וכן הוא אומר...

אתם נצבים היום כלכם מה )ט, כט 'דבר(וכן הוא אומר , לוים וישראלים אין כתוב כאן אלא קהלת יעקב

לא היתה תורה משתכחת מה אילו לא עמד שפן בשעתו עזרא אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל

טוב בשעתו רבי עקיבה בשעתו לא היתה תורה משתכחת ואומר מה בעתו דבר שאמר זה ודבר

.שקול כנגד הכל

. על סיפה של התקופה האמוראית, בסוף התקופה התנאית העומד 19 .250-249' עמ, שם) 1.הובעיקר סעיף , מחלק בשישי ראה פרק 20

280

מפימובא הפסוק ) ר"בר-מן ה(בראשון : השוואת שני המדרשים מראה לנו היטב את ההבדלים ביניהם

הוא מובא כראיה מן הסתמא) ב"סד-מ(, בשני21.ק משרשרת של פתיחתאות שהיא חל'פתיחתא'כ, י"רשב

- ב: תוכנם של המדרשים שונה בתכלית. יםתנא בדרך האופיינית למדרשי ה',ואומר'וקודמת לו מילת ההצעה

ר "בר- ב. חייבים בלימוד התורה/ב הוא מדרש שנושאו מי הם הזכאים"סד- ב; ר זהו מדרש על בריאת האור"בר

דוגמה זו מדגימה לנו היטב את : בקצרה22.מקורי-גרעיניב זהו מדרש "סד-ב; ממדרש עריכתי מובהקזהו חלק

ר וגם באחד ממדרשי "בר- בהם מצוטט פסוק ממשלי גם ב,אותם מקרים בודדיםש: שאמרתי בפתח הדברים

. משקפים לרוב מסורת מדרשית שונה לגמריהםהרי , יםתנאה

*

. ושפתיו מוקש נפשוי כסיל מחתה לופ : ז, הפסוק משלי יח. 4

ה פן נפוץ" ד פרשה לח אבראשית רב

לושמעון בן חלפותא ' אמר ר )ד, יא' ברא( פן נפוץ על פני כל הארץ מחתה כסיל .פי

: באחדים מכתבי היד(שמעון בן חלפותא ' ר. מדרש קצרצר המהווה אילוסטרציה לפסוק העיקרי מבראשית

האופן בו משמש בפיו הפסוק .יהודה הנשיא' והיה מבאי ביתו של ר, חמישי מן הדור התנא הינו )'תאחלפ'

ללא כאן מובא הפסוק ףא; אופייני למדי לאופן הבאת פסוקי משלי כאילוסטרציה לדרשה העיקרית, ממשלי

23.אלשון הצעה כל שהי

*

. ובמקום גדלים אל תעמדאל תתהדר לפני מלך : ו, הפסוק משלי כה. 5

ה והאלהים נסה" דפרשה נה אבראשית רב

, בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם יהושע' אמר ר)א, כב' ברא(ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני

תעמודה "אמר לו הקב אל גדולים ובמקום מלך לפני תתהדר אברהם אמר הנני הנני , אל

, קי'תהל (י ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק"זכה לכהונה נשבע י, לכהונה הנני למלכות

.) ה, כג'ברא (זכה למלכות נשיא אלהים אתה בתוכנו, )ד

: איםנ מבליט ביותר תופעה שהיא שכיחה למדי במדרשי האגדה אך אינה קיימת כלל במדרשי הת מדרש זה

. ם הפסוק ממשלי בפיו של האלוהים כביכולשמו, ט מילת הצעה המקדימה ברגיל את הפסוק המצוטתחת

. לעיל5הערה 21 . שם9- ו8והערות , 155 'עמ , שלישי מחלק בפרק, ראה למעלה, על ההבדלים בין זה לזה 22 .358' עמ, בראשית רבא, ראה אלבק–) חלפותא/ חלפתא ; ש"ר/ שמעון ' להוציא חילופי ר( כך הנוסח בכל כתבי היד 23

281

התואם מן הסתם את הסיטואציה , דרמטי בפי הדרשן-למעשה אין כאן מילת הצעה כלל אלא אמצעי רטורי(

24אמנם מצאנו כמה מקרים בודדים בהם מובא פסוק בספרות התנאים ללא מילת הצעה). בה נאמרה הדרשה

דבר זה מעמיד בספק את .כפי שבררנו, יםתנאאין זו דרך אופיינית להבאת פסוקים ממשלי בספרות האך

25?החנינ-ולא בבן, יהושע אחר' ואולי מדובר בר; יהושע' המובא משמו של ר, ר"בר-מקוריותו של המדרש ב

.יםתנאשוב אנו מוצאים מסורת מדרשית שונה מאד מזו המצויה בספרות ה, מכל מקום

*

.נסו ואין רדף רשע וצדיקים ככפיר יבטח: א, הפסוק משלי כח. 6

וישב יעקב) א(ה "ד פרשה פד אבראשית רב

יבטח ככפיר וצדיקים רשע רודף ואין ערק רשיעא דלא רדפין וילך אל ארץ מפני יעקב .נסו

ככפיר ,ן לוי אמר מפני הבושהיהושע ב' ר, לעזר אמר מפני שטר חוב' ר ) ו, לו'ברא (אחיו וצדיקים

.'וישב יעקב בארץ וגו, יבטח

אבל הנחתי לו ; ים הנזכרים בותנאאין בטחון שהציטוט ממשלי שייך למי מן ה, כלומר, זהו מדרש מסופק

גם דרשה זו היא ככל הנראה פתיחתא המקדימה ומכוונת אל , פי תבניתה-על . והבאתיו'להינות מן הספק'

'ערק רשיע'הביטוי הארמי : אבל יש מקום להסב תשומת לב לתופעה מעניינת שכאן. 'וישב' פרשת הפסוק של

. 'ואין רודף, ברח הרשע' = 'נסו ואין רודף': ממשליחלקו הראשון של הפסוקל תרגום ובאור למעשה הוא' וכו

אך . ראשית המדבר בומיד לאחר מכן מובא הפסוק מב, אכןו, כמובןפי פרשנותו של הדרשן מדובר בעשו- על

דבר מעין זה . נשים לב כי הדרשן משתמש בפסוק ממשלי בכדי לדרוש ולבאר בעזרתו את הפסוק מבראשית

'עץ'בפסוק ממשלי בכדי לבאר בו את מהותו של ה) י"רשב(שם משתמש הדרשן , י בשלח"דר' פגשנו במכיל

.סוק ממשלי אף כאן אנו רואים שימוש דומה בפ26.שהראה האלהים למשה במי מרה

: המילים הראשונות של פרשת וישבכדרך הפתיחתות מוליך אלחלקו האחר של פסוקנו מוסב על יעקב ו

. וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען

ונראה הדבר כי (אף כאן אין כל מילת הצעה לפני ציטוט הפסוק ממשלי, תו הקודמאותנו בדוגממצאכפי ש

.יםתנא בשונה מן הנהוג והאופייני במדרשי ה– ) הוא סגנונה של הפתיחתאכך

*

הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחביריך יקיימוה רבי נהוראי אומר :יד, משנה אבות ד, כגון 24

תשעןבידך אל בינתך ואל .91הערה , 71' עמ, ראשוןחלק וראה פרק ג מ; )ה, משלי ג ( ' עמ, ראה שם. יהושע' אחרי השם ר'קרחא' או 'בן קרחה' לדעתו נוספו המילים ודפוסים רבים בהם בי ידאלבק מציין כת, אכן 25

589. וההערות ,187-185' עמ, ראה דיון במדרש זה בפרק הרביעי מחלק ב. ה ויצעק אל"ד, א' פר, דויסע' מס,י בשלח"דר' מכיל 26 .שם

282

.עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע ריש: יט, משלי כח: הפסוק. 7

ויהי בהקשותה ללדת) יז(ה "דפרשה פב אבראשית רב

פגע בהם איסטרטיוט אחד משומד , שע שינו עטיפתם בשעת השמדיהו' שני תלמידים משל ר' ויהי בהקשותה בלדתה וגו

, אמרו לו בניה אנו ועליה אנו נהרגין, אמר להם אם בניה אתם תנו נפשכם עליה ואם אין אתם בניה למה אתם נהרגין עליה

נצב אמר להם כתוב אחד אומר, אם תשיבום הרי מוטב ואם לאו הריני משמד אתכם, שאלות אני שואלכם' אמר להם ג

ה דן את "אמרו לו בשעה שהקב, )יואל ד יב ( וכתוב אחר אומר כי שם אשב לשפט את כל הגוים)ישעיה ג יג ('י וגו"לריב י

אמר להם לא כך דרש , ולאומות דן אותם מיושב מאריך ומדקדק בדין, ישראל דן אותם מעומד מקצר הדין ומפשר הדין

ה דן את האומות מיושב מדקדק בדין ומאריך ואחרכך " מדבר שהקביהושע רבכם אלא אחד זה ואחד זה באומות הכתוב

, הוא עומד ונעשה אנטידיקוס כנגדן

לחם 'אמר להון מהו דכת ישבע אדמתו עובד אמרו לו מוטב מי שהוא חוכר שדה אחת נרה ', וגו

בד אלא עו, אמר להם לא כך דרש יהושע רבכם, ומזבלה ומעדרה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומבירן

ריש,אלהים ואדמתו ישבע מלחמו שלעולם הבא ישבע ריקים ומרדף אילו אומות העולם שהן

,מרדפין ריק אחר עבודה זרה שלהם

ה י ח ל אמרו לו כך ממסמסין נפשה ש ' וגו] ותאמר לה המילדת אל תיראי[ויהי בהקשותה בלדתה ' אמר לון מהו דכת

אמר להם לא כך דרש יהושע רבכם אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו , ילדתואומרין לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר

.כההיא דאמר אבה חלפו בר קורייה תאומה יתירה נולדה עם בנימן, עמו

ולפי מה (יהודי משומד , שר צבא אחד: אתאר רק בקצרה, פרטיה של אגדה זולא ארד ואכנס לכל

בפרשנות לשלושה , ה בן חנינהושעי' ם מתלמידיו של רבוחן את בקיאותם של שני, !) גם מלומד–שמשתמע

פסוקים מציגים התלמידים פרוש אחד - בכל אחד מן המקרים. השני בהם הוא פסוקנו ממשלי, פסוקים

מהו ' כאן דוקא מופיעה וחוזרת נוסחת ההצעה .והמשומד המלומד סותר את פשרנותם ומציג פירוש אחר

בין שר ) 'המבחן'(שיח - ולפי מהותה כאן היא חלק מן הדו27,יםתנאאין זו נוסחה שגורה בספרות ה. 'דכתיב

.יםתנאסיפור זה אין לו מקבילה ולא רמז בספרות ה, מכל מקום.ח"הצבא ותלמידיו של ריב

*

. ואם זמות יד לפהאם נבלת בהתנשא : לב, משלי ל: הפסוק. 8

ה אם נבלת"ד פרשה פאאבראשית רב

בהתנשאאם נבלת , אם ניבלת עצמך בתורה סופך להתנשא בהם' עקיבה בן עזיי א' בן עזיי ור' וגו

לפה יד זמות מי גרם ' עקיבה א' ר, אם נזדמזמו אחריך דברים יד לפה חד ידע תרין לא ידעין ואם

.לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת עצמך בהם

.לבב אינה נזכרת- ובלקסיקון של אליאס בר 27

283

בן עזאי . לוקים ביניהם בשאלת פירושו של הפסוק ממשליעזאי ח- שמעון בן28חברו-רבי עקיבא ותלמידו

סופך , בשת ונבלתיאם יגעת עצמך בתורה עד כדי כך שהתי': לשון נבילה וקמישה ומפרש– 'ניבלת 'קורא

מה ': ןאכמ ו29; לשון נבלה– 'נבלת': רבי עקיבא דורש היפוכו של דבר. 'שתתנשא ותתגדל בזכות תורה שבך

לא הובא ). עשית תורתך קרדום לחפור בוש, כלומר (' בדברי תורהת והתגאי שהתנשאת– ?גרם לך להיות נבל

.פירושו של רבי עקיבא לחלקו השני של הפסוק ויתכן שעליו לא נחלקו השנים

ועל רבי 30;משמת בן עזאי בטלו השקדנים: על בן עזאי נאמר: שני הפירושים הללו נושאים חותם בעליהם

עקיבא מתגאה ' אין ר, כלומר 31.שלי ושלכם שלה הוא, שבקוה: הידוע המסתיים במיליםעקיבא מסופר הסיפור

אין . שהכבוד מגיע לאשתו) ומכיר כך תודה(בתורתו שלו ואף לא בתורתם של תלמידיו אלא מודה בצניעות

) ילהאו רמז למקב, מקבילה(אלא שלא נמצאה לו שום אחיזה . כל סיבה לחשוב שמדרש זה איננו אותנטיאפוא

.יםתנאבספרות ה

**

: לפרק השביעיסיכום ומסקנות

:את הנקודות הבאותמבין ממצאי הבדיקה והלימוד נראה לי לציין בעיקר

מספר . הולכת ומתרחבת ככל שאנו עולים בסולם הזמן במדרשנראה כי מגמת השימוש בפסוקי משלי. א

).244(ים כולה תנאציטוטים בספרות המשתווה כמעט לסך כל ה) 200(ר "בר-הציטוטים ממשלי ב

ואף מבין ; בבראשית רבא הינו מועט ביותר באופן יחסי, המובאים בשם תנאים, מספר הציטוטים ממשלי. ב

.המעט שמצאתי לפחות שנים הם מסופקים מאד

ואת ביטוימוצא , ראים שלאחריהוים לבין ספרות האמתנאבין ספרות ה, ספרותי הברור- קו התיחום הפרשני. ג

.גם מן האספקט המיוחד של מחקר זה ומשתקף היטב במערך הציטוטים מספר משלי

:בעיקרים לספרות האמוראים מתבטא תנאגבול זה בין ספרות ה. ד

;יםתנאכלל מאלה המצוטטים אצל ה- בציטוט פסוקים השונים בדרך)1(

.ב' הל, ג"פ' שקל' ירו 28 . כך גם לשון הפסוק וכוונתו 29 .טו ומקבילות רבות, משנה סוטה ט 30 .א ומקבילות"ע, סג' בלי כתו ב 31

284

ר אף "בר- למעשה לא מצאתי ב( הים אלמדרשים הנשענים על פסוקהמשוקעת ב שונה במסורת מדרשית)2(

'השפעות' או 'עקבות'לכל היותר מצאתי . המצטט פסוק ממשלי,יתתנאמקבילה למדרש מן הספרות ה

;)דרשים כאלה במספר מועט של מקריםשל מ

.בדרך שימוש מינימליסטית ושונה במילות ההצעה של הפסוקים) 3(

קרה אחד מצאתי שימוש בפסוק ממשלי בכדי לבאר במ– בשונה משלושת הסעיפים הקודמים –) 4(

אף כי , שימוש דומה לזה מצאתי במדרשי התנאים). לעיל6' דוגמה מס(בעזרתו פסוק מספר בראשית

לרוב השתמשו התנאים בפסוקי משלי בכדי לעטר בהם רעיונות . גם בהם שימוש כזה אינו דבר שכיח

זו ראויה לה שתזכה לחקירה !) מעניינת( שימוש מכל מקום דרך. כפי שראינו, כלליים ומופשטים

.מעמיקה יותר

הציטוטים ממשלי בספרות כי בכדי לומר דבר של טעם על מערך, הברורהמכל זה עולה המסקנה

כלי המחקר הטיפולוגיים והפילולוגיים שעיצבתי נראה ש. שייוחד לשם כך אחר יש צורך במחקרהאמוראים

אפילו לא לגבי ציטוטים – בגבולותיה של ספרות האמוראיםישום-ברים אינם יתנאלצורך המחקר בספרות ה

.המובאים בשם תנאים בבראשית רבא

* * * *

285

ומסקנות סיכום

האם העדיפו , כמה למדו אותו- עד:יםתנאבקשתי ללמוד על דרכי התערותו של ספר משלי אל תוך ספרות ה

.הםזה צרכים השתמשו בולאיאת פסוקיו באילו דרכים למדו ,פני חלקים אחרים-חלקים מסוימים ממנו על

ומשום כך הקדשתי שני פרקי עיון , המקראית) ח"סה(ספר משלי הינו נציג מובהק של ספרות החכמה

ולמקומו של , ח המקראית"סה- אחד הוקדש לפרק . למהותה ולתולדותיה של זוחלקו הראשון של חיבור זהמ

ם בתוך כך נתבררו מספר סוגיות חשובות בקשר למקומו של; ספר משלי בתוכה י ר ב ד ר פ ס בשורת חיבורי

כאן הרחבתי את הדיבור על שלושה נציגים . תמקראי- ח הבתר"סה-השני הוקדש להפרק . ח המקראית"סה

בפרק זה . ומסכת אבות מן המשנה, ח של כת קומראן"סה, סירא- ספר בן:ח מן התקופה ההיא"בולטים של סה

ח נשמרו והלכו למן התקופה "סה- אילו יסודות ב, הווה אומר, הושם דגש על בירור שאלת השימור מול השינוי

מאחר ששאלת : ואף עוד זאת. וכיצד השתנו, ואילו יסודות השתנו בה תנאיםהמקראית ועד זמנם של ה

גם בשאלת התקדשותו של הספר ומקומו , בין השאר, תלויהיםתנאההתערותו של ספר משלי אל תוך ספרות

לשאלת הקאנוניזציה בכלל ולשאלת הקאנון החלק הראשוןהקדשתי פרק עיון נוסף מן , בקאנון המקראי

אלא , ח המקראית"ך כך התברר כי ספר דברים יש לו מעמד מיוחד לא רק בגבולה של סהבתו. המקראי בפרט

נבדקה העיון במאפייניו ובתולדותיו במסגרת –אף בקאנון המקראי יש לו מקום בעל חשיבות מיוחדת

השערה זו נתבררה כסבירה ; ההשערה כי ספר דברים הינו למעשה הספר הקאנוני הראשון שנכתב בישראל

נמצא כי שורשה של הקאנוניזציה , אם אכן כך הוא הדבר.)306-301' עמ, ראה עוד על כך בנספח א (ביותר

שהוא כזכור מחוגי החכמה של שלהי , מצוי בחוג יוצרי ספר דברים, מדיני- דתי-כפנומן ספרותי, המקראית

ומתעוררת אגב . ואילו צמרתה בחוגי החכמים של המאה השנייה לספירה) או מקורב אליהם(תקופת המלוכה

הם אשר הגו , אשר יצרו את ספרות החכמה לדורותיה, האם אפשר הדבר כי חוגי החכמים: כך שאלה מעניינת

תשובה על כך מצריכה כמובן חקירה רבה –? ואף מימשוהו) שכמובן לא כינוהו בשם זה(גם את רעיון הקאנון

. אך וודאי לא לתת לה תשובה,ושאלה זומקפת ומסגרתו הצנועה של מחקר זה יכולה רק להעלות

*

אודות תפוצת פסוקי משלי הצגתי את ממצאי הסקר שערכתי,בפרק הראשון, בחלקו השני של חיבור זה

באופן נעשה אינטיסיבי למדי וים הואתנא בספר משלי בספרות ההשימוש כי עלהן הסקר מ.בספרות התנאים

, האחת: לדברסיבות שתי. בפסוקיו מרובה יותרת השימוש ככל שאנו עולים במעלה הדורו, כלומר.מעריכי

ככל : ייםתנאה עורכי החיבורים לרשות שעמדה הכללישמצב זה משקף למעשה את כמות החומר הספרותי

כל פרמטר ספרותי למעשה ו ;ולהיפך הספרותי כמות החומר קטנה יותרכך, שמדובר בתקופה קדומה יותר

של ספר 'ייחוסו' ל,ככל הנראה, נוגעתיה יהסיבה השנ. אותה תוצאה, ופן כללי בא, יגלהפן זהואבאותו נבחן

ידוע לנו ממקורות רבים כי בשלהי תקופת הבית . משלי שלמה המלך חיבור ספרהמסורת מייחסת את. משלי

286

שהתנגדו אחריםהיו . שייחסו לו בין השאר תכונות מאגיותו, השני גברה הערצת ההמונים לדמותו של שלמה

הדבר שעקב נראה. סירא- הבולטים בהם היה בן האנשיםשאחד, חוגי משכיליםזו והםהערצה ריפות לבח

עירעור מתוכם יצא,והדחייה שחשו אנשי החוגים הללו כלפי דמותו הפופולארית של שלמה המלך, התנגדות זו

טומאת 'ים אודות תנא ההדים לכך נשמעים בויכוחי. )ק"שמספרי (ועל קדושתם של הספרים המיוחסים ל

כביכול התרחשה ק ש"אודות גניזת ספרי מש) פיקטיבית ככל הנראהה(ש וקהלת וכן במסורת " של שה'הידיים

עדייןהיו, להניח כי בדורות הראשוניםלכןאפשר ). ן פרק א"אדר( הוצאו הספרים מן הגניזה שלאחריה, בעבר

חרת של קבוצה א, מאידך. ו להשתמש בו או ללמדוחסו בהסתייגות מסוימת אל ספר משלי והיססיים שהתיתנא

הרבו לצטט מהם ואף דרשו מהם , צידדו בקדושת הספרים, עקיבא' רת מדרשו שלביכפי הנראה רובם מ, חכמים

. מן החלק השניחמישיה ובפרק החלק הראשוןן בפרק ד מ בעניינים אלה דנתי באריכות.דברי הלכה ואגדה

*

התברר . הכולל נאומים ופואמות שבמרכזם החכמה, בקובץ הראשון של משלייםתנאעניין מיוחד היה ל

לבסס את – נועד בעיקר למטרה מרכזית אחת ים בפסוקיו של הקובץ הראשוןתנא של השהשימוש האינטנסיבי

פני שהחשיבו את התורה ואת לימודה זהות זו היתה חשובה להם לא רק מ. הזהות שראו בין החכמה לבין התורה

היתה חשובה בראש ובראשונה מפני שסייעה היא – דרך שחכמי המקרא החשיבו את החכמה ואת לימודה כ–

שסמכותם זו העברה אליהם בשרשרת הדורות החל , לבסס את מעמדם כמפרשיה המוסמכים של התורהםביד

ם את הכהניהמסירהל השמיטו משרשרת "רבת משמעות היא העובדה שחז. ממשה שקבל את התורה מסיני

אלא גם כממשיכי דרכם , ל ראו עצמם לא רק כאנשי החכמה"משום שחזזאת , והעמידו את הנביאים במקומם

חלק מ עניינים אלה נידונו בפרק ג.של העם בכללוולגורלו למוסריותו ,של הנביאים בכל הקשור בדאגה לחינוכו

. מחלק בהרביעיפרק בוצגו ונידונותורה והמסקנות העולות מהם ה- המדרשים העוסקים בחכמה.א

*

נודעת חשיבות יתרה ,פרשנותם של התנאים לתורה ולחוקיהמן ההיבט של זיהוי החכמה עם התורה ו

הבפסוקי משליהללו לשימוש שעשו כ ל ה ב . מן החלק השניהשני בפרק עמד במרכזו של הדיון זה נושא .

יכול להוות , קיימות לביסוס הלכותות כראיאו, כדי ללמוד מהם הלכותשימוש בפסוקי משליהתי כי ערכ ה

הטענה אותה בקשתי . את הספר ומידת האוטוריטה אשר יחסו לויםתנאהמדד למידת החשיבות שהחשיבו

לחשיבות שהחשיבו 'ניר הלאקמוס' מהווים את כי הציטוטים ממשלי במדרשי ההלכה, היאבססלהטעים ול

ולבחון ניתן להחיל, כמדומה, טענה זו (וי ערך לפסוקי התורה ואת פסוקיו כשו'דבר תורה'ים את הספר כתנאה

על מעמדו של הספר בקאנון ללמד כמובן גם ,מצידו, דבר זה יכול. )ך"נ- ציטוטים מכל ספר אחר מן הלגבי

אם ניסוחה הוא ישיר וחד כגון מילות – הוא לשון ההצעה של הפסוק המסייע בקביעה זומדד חשוב . המקראי

אף שאין ראיה לדבר 'ו 'וכן הוא אומר' ,או שהיא מתנסחת בלשון מרוחקת יותר ועקיפה כגון; 'תיבדכ' ו'שנאמר'

. כי כעשרה אחוזים מכלל המדרשים המצטטים מפסוקי משלי הם מדרשי הלכהתיהכל מצא- בסך. 'זכר לדבר

287

וסמוך לו שימוש ישיר וחד משמעיהינו במשנה ובתוספתא מדרשי ההלכהכי ברוב המקרים ניסוח, נמצאעוד

הןנמצא כי , יםתנאבמדרשי השהלכות לאותן מקבילות ב לעומת זאת. במילות הצעה קצרות וישירות

בהן נעשה שימוש באותן מקבילות בהתאמה לכך גם לשונות ההצעה . משמעי- ניסוח עקיף ופחות חדמנוסחות

) בעיקר(במשנה ד על האפשרות כי מלדבר זה מש, לדעתי, יתכן . לעילשצויינוהינן מן טיפוסים העקיפים

הגיעו המדרשים ההלכתיים לכלל גיבוש תוכני ולשוני סופי ואילו במדרשים אנו , )קצת פחות(ובתוספתא

ים החשיבו תנאהשהאם די בדברים הללו כדי לומר .לשלבים מוקדמים יותר של תהליך זה, ככל הנראה, עדים

אפשר שתהיה תלויה גם בהשקפתו , כך לע תשובה –? תורהאת ספר משלי כספר קאנוני שווה ערך לספרי ה

, אני בדעה כי כלל הפסוקים ממשלי המשמשים הן כראיות ישירות להלכות והן כראיות עקיפות. של המשיב

בית לפחות מאותו חלק השייך ל–ואם לדייק יותר , אכן מלמדים על יחס כזה לפחות מצד חלק מן החכמים

. עקיבא'של רמדרשו

* האגדהבמאפיינים שלון הדי מדרשי נעשה בפרק , יםתנאשבספרות ההנסמכים על פסוקי משלי ,

הוא מדרש גיבוב .'מדרש גיבוב' אשר קראתי לו בשם , התבלט ועלה דפוס מדרשי מיוחדכאן. השלישי מחלק ב

וסיפים דבר אינם מאך , מעין אוסף פסוקים שעוסקים כולם בנושא אחד והם מובאים ומגובבים זה על גבי זה

, לצידם; בדפוס זה נעשה שימוש מרובה ביותר בפסוקים ממשלי דווקאכי , מסתבר. על מה שנאמר בקודמיהם

השערתי היא כי דפוס . איוב ותהילים, פסוקים מחיבורים חכמתיים נוספים כגון קהלת, ובמידה פחותה מעט

אשר , תלמידים בבתי המדרשידי-לעשנוצרו במקורן , מייצג למעשה שרידי אסופות קצרות של פסוקים, זה

- אסופות מעין נאספובשלב מאוחר יותר . אספו אותם ומיינו אותם לפי נושאיהם השונים לצרכי הלימוד

אם נכונה השערה זו הרי היא חושפת בפנינו טפח משיטות . רשימות אלה ושובצו בתוך מדרשים קצרים

ב ובמידה פחותה "סד- הגיבוב אופייני במיוחד לדפוס מדרשי .יםתנאהלימוד וההוראה בבתי המדרש של ה

.למכילתא דרבי ישמעאל

*

עיקר הדיון נסב אודות המדרשים המזהים את . הפרק הרביעי מחלק ב הוקדש כאמור למדרשי החכמה

אלא , מדרשים נוספים שנבחנו כאן אף הם מדרשים אודות התורה. אותם הזכרתי למעלה, החכמה עם התורה

, אלה הן המטאפורות של עץ החיים. אף הן לקוחות מספר משלי, שת באמצעות מטאפורותשזו מוצגת ומתפר

כן הוצגו בפרק זה . והמטאפורה של האישה הזרה המשולה לעבודה הזרה; בהם נמשלת התורה, והמים החיים

עיסוק אינטנסיבי זה בתורה . כולן מייצגות בדרך זו או אחרת את התורה–מספר מטאפורות נוספות

בכמה . אך מצוי במידה ניכרת גם בחיבורי התנאים האחרים, ב"סד- צעות דימויים ומטאפורות רווח מאד בבאמ

שהתנאים עשו בהן שימוש כבדי לבאר באמצעותם פסוקים , מקומות אף מצאתי מטאפורות הלקוחות ממשלי

).187-185' לעיל עמ. באמצעותו המתיק משה את המים המרים במרה'עץ'דוגמת ה(סתומים מן התורה

*

288

כי גניזה , ומסקנתי מעיון זה היתה, ק"לעיון בשאלת גניזתם הנזכרת של ספרי מש, הפרק החמישי הוקדש

י אל ספר " זיקתו המיוחדת של רשבהקדשתי לבחינת מן החלק השניהשישי פרקה אתואילו ; לא היתה שם

מעבר , פר משלי רבים יותרם מס י מיוחסים ציטוטי" הסבר לממצא הסטטיסטי המראה כי לרשבחיפשתי .משלי

'י ובנו במערה"רשב'על יסוד אגדת . בהשוואה לציטוטים ממשלי המיוחסים לחכמים אחרים, לכל יחס

בחנתי תכונות , י"ותוך השוואתה למקורות נוספים המספרים אודות רשב, )ב" ע,בבלי שבת לג( המפורסמת

יתי עם תכונות החכם כפי שמוכרות וו השפיינים אלהתכונות ומא. חכם זהאצל ומאפיינם שונים שניתן לזהות

לבין , ותכונותיוי "של רשבאופיו מצאתי כי במידה רבה ניתן לראות התאמה בין . לנו מספרות החכמה בכללה

בבבואה הספרותית אחזור ואדגיש כי עסקתי כאן. 'הקלאסי'דמות החכם באופן בו , י" רשב דמותו שלשל

מן המחקר היא כי יוצרי , בסבירות גבוהה ,להומסקנה שע. ל ועורכיה"ספרות חזידי יוצרי - נתפס חכם זה על

כי )הסטטיסטית במהות ( הסבר לעובדהצאתמכאן יכול לו'; החכם'י עם דמות "הספרות הזו אכן זיהו את רשב

, ב"סד- את טיבו של הגםאלה בחנתי הבהמשך לדברים . משלי בפסוקיו של ספר יוחס לו גם שימוש אינטנסיבי

בהשוואה למדרשי , ב מרבה מאד לצטט מספר משלי"סד- הגם , י"כמו רשב. י"פי המסורת לרשב-המיוחס על

- חובשי ספסלי בית, ב הינו ספר המיועד עבור קהל תלמידי חכמים"סד- כי ההראהה פראד . ים אחריםתנא

ב "סד- כי ה, בוהה מראים בסבירות ג,אודות מדרשי הגיבוב ומדרשי החכמה, גם ממצאי מחקר זה. המדרש

פרקי ספר שיש בו גם.מאסף לדברי חכמיםככספר לימוד ולא רק ) לפחות במהדורותיו המוקדמות(שימש

אף ,י" של רשבובדומה למסקנה שהסקתי מריבוי הציטוטים מפי, ושוב. ללומדיםהנחיותוגם לימוד והוראה

אודות טיבו של ותמסקנתמוך בליכול , ב מרבה לצטט מספר משלי"סד- כי ההמראההממצא הסטטיסטי

תמש בספרי שראוי לו לה, כך-כל מקום מרכזי ונושאי לימוד התורה והוראתה תופסים בש, מה ספר זה :הספר

העולה בקנה אחד עם המסורת , מסקנה זו. נלמדות ממנו ובוההחכמה המקראיים כמצע עיוני לדרשות

ח"סהכנציג חשוב של , צידה של מסכת אבות ל, חיבור זהמעמידה, י"ב לרשב"סד- המייחסת את יצירת ה

.יםתנאבקורפוס הגדול של ספרות ה

*

בדיקה זו נעשתה . ר"י בקשר לציטוטים ממשלי במדרש ברהצגתי באופן תמציתי את ממצא, אחרוןהבפרק

תפרוסת הראו כי הממצאים . לממצאי הציטוטים ממשלי במדרשי התנאים המובהקים'קבוצת ביקורת'כמעין

משתמש במסורות ר"בר- ה שכמו כן נמצא. יםתנאר שונה מאד מזו שבמדרשי ה"בר- הציטוטים מפסוקי משלי ב

כי אין להקיש מן הממצאים והמסקנות , לכןמסקנתי מכך היא .של קודמיומדרשיות שונות מאד מאלו

כללה ניתן ובה(ר "על הציטוטים ממשלי במדרש בר, שמצאתי ושהסקתי מציטוטי משלי בספרות התנאים

. יש צורך במחקר נוסף, בכדי לעמוד על משמעותם של ציטוטים אלה). אף לא על יתר מדרשי האגדה, לומר

* * * *

נספחים

הקאנון של ספר דברים

ספרי משלי שנמצאו בקומראן

ספר משלי בספרות אבות הכנסיה

טבלאות

290

:א נספח

דברים הקאנון של בחינות נוספות–ספר

ניתן ,)ך"אופיו החכמתי של ספר דברים והקאנוניזציה של התנ ( המבואמן ד- ו ים בפרקבבהמשך לדברי

ספר ךהאם המהלך ההיסטורי שדרכו הפ: לגבי עצם מעשה הקאנוניזציה את השאלה הבאה לשאול) וגם צריך(

בתוך הקאנון גופו את דבר הכרזתו והכרתו או שמא נתן להבחין; ונבדל ממנוול" חיצוני" לקאנון הוא מקודש

חוקרים של רוב ה, תשובתם במפורש ובמשתמע? שהוא קאנון" יודע"האם הקאנון : במילים אחרות. כקאנון

תחילה היו , לפי המודל הנוצרי, שהרי; ותשובתם זו מובנת בהחלט. היא שאין הדבר כן1,שעסקו בנושא

ממילא אין כתבי ; והוכרזו באופן רשמי כקאנוןתבים אחרים מכ נבררולבסוף ורק כך נתקדשו-אחר, תביםהכ

חיצוניים , אלא גורמים אחרים. ההקאנון רואים את עצמם כקאנוניים ובוודאי שאינם מציגים עצמם ככאל

מציינים חוקרים אחדים , ך" ככל שהדברים אמורים בתנ,והנה .האל ככםלספרי הקאנון הם המגדירים אות

כי , אותם חוקרים טוענים. על מידת האנונימיות את הקפדתם של יוצרי המקרא, ומדגישים בפליאה מסוימת

ואם משתוממים המלומדים על 2.בדל רמז באשר לזהותם אפילו עשו כן במתכוון וטישטשו כל ך"התנ יוצרי

המקראיוודאי יש להם להשתומם על יוצרי, יוצרי המקרא הקאנון סופיתאותם חוגים אשר קבעו, היינו,

היינו , אם נלמד מן המודל הנוצרי, שהרי שוב3. האסופה המקראית ונתנו לה תוקף של קאנון גבולותיה שלאת

אשר , )אף אם היו מי שחלקו עליו(הוא איזו הכרזה הרשמית של גורם בעל סמכות ש- צריכים למצוא בשלב כל

- התברר כדבר" הסינוד של יבנה" ואפילו אבל זו כידוע איננה. נוןהכריז על היות אסופת כתבים מסויימת קא

4".סינוד"רק לא , מה אחר

נבין גם 5,י את הקאנון העברי אשר בו המשלת,"הבית הקטן" את מודל לנגד עיננושאם נראה, סבורניברם

וגם נראה ביתר קלות את קווי המתאר של !) שהמודל הנוצרי אינו נותן בה טעם ( שהצגתיאת הטעם לשאלה

כלל כי אשר נראה , לפי מודל זה החל הקאנון המקראי את דרכו כגרעין ספרותי קטן באופן יחסי.הזה" הבית"

או למצער ,כג נותן בידינו תיאור של מהלך קאנוניזטורי-ים כבספר מלכים ב פרק. תחילה את ספר דברים לבדו

כספר שיש לנהוג לפיו – הוא ספר דברים –" הברית/ספר התורה"יש כאן גם הכרזה על : יסודות של מהלך כזה

הוא מעשה , ויש כאן גם תיאור של מעשה מלכותי הבא ליישם את הכתוב בספר הלכה למעשה; מעתה ולהבא

אשר גם הם עמדו על מגמתו הקאנונית , חוקרים אחרים. ס" לפנה622בשנת , המלך יאשיהוריכוז הפולחן של

. 'קאנון'מה לנקוב בשם - משום) ?או נרתעו(תיארו אותו ככזה באופן מפורש ביותר אך נמנעו , של ספר דברים

.ד מן המבוא-ב ו רשימות מחקרים בפרקים 1 .79-78' הישנה עממבוא לברית , ילדס'צ; 838' עמ, קאנון, סנדרס 2הוא אפוא מפעלם של , כאסופה מקודשת של ספרים, המקרא: במיליםמקראידיונו בשאלת התהוות הקאנון האת הרן מסכם 3

ם חוג ו ל ם- ע .).ה.ב, ההדגשה שלי– 63' עמ, האסופה המקראית ( של סופרים בימי בית שניש .90-86' עמלעיל , ראה הדיון בפרק ד מן המבוא 4 .91' עמ, עיל פרק ד מן המבוא ל 5

291

המתארים –קויפמן ורופא , ראד-פון – הבאתי מדבריהם של שלושה מלומדים בעלי שם 6, המבואפרק ב מןב

לבד את ספר דברים ואת מקומו בהיסטוריה של עם ישראל ואומרים עליו כמעט כל מה שניתן לומר על קאנון

שהוא בעל גישה מקורית לשאלת הקאנוניזציה המקראית ,הרן, לעומת שלושה אלה. בשם זהמעצם כינויו

רואה כל סיבה מדוע לא לכנות את אינני , באשר לי 7.בהקשר לספר דבריםגם " קאנון" אכן נוקב בשם ,בכלל

אין אני רואה כל סיבה מדוע לא . או ספר המתיימר להיות קאנוני, ספר קאנוני–ספר דברים בתואר היאה לו

אולי ו(נסיון ראשון בתולדות עם ישראל , יוצרי ספר דברים, ת- מ- נראה בנסיונם הנועז של אנשי האסכולה ה

לאחר .יעברוודאי שעם הנסיון הזה לא נחתם ולא נשלם הקאנון ה .יסד קאנוןי ל) כולהבתרבות המערבאף

כל . ציון ותקופת הבית השני והלאה-ולאחר אלה שיבת; הקאנון של ספר דברים בא חורבן הבית וגלות בבל

יכולה לבוא טענה כנגדי מכיוון זה ,אמת. תקופה הוסיפה ככל הנראה נדבכים משלה לבנין הצנוע שהלך וצמח

. סגורה ומוגמרת שממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף–" חתומה" אנו רואים בקאנון אסופה ברגיל: לאמור

את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם : על יסוד הפסוק, בתקופת המשנה אף הפכה תפיסה זו להלכה חלוטה

ככל שהדבר הנוגע לקאנון כי סבורני, ברם). יג א' דב (אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו

, הרי מי שכתב את הפסוק הזה רצה. טענה הנזכרתתקיפותה של ה- פסוק זה ממש הוכחה לאימהווה ,המקראי

שממנו אין לגרוע ועליו אין ; ושאחריו לא יבוא עוד דבר, שספרו שלו הוא הספר האחרון, דימה בנפשו, קיווה

אף שכמובן לא השתמשו " (קאנונית"וא כי יוצריו של ספר דברים אכן ראו את יצירתם כמסתבר אפ. להוסיף

. ב כב גם הכריזו על כך בפומבי"אשר לפי המסופר במל, זאת המלך יאשיהו ואנשיוווכך גם רא) עדיין במונח זה

יוסיפו לה והדורות שיבוא אחריו עוד , אינו אלא דירת חדר קטנהואשר בנ" בית" שהם בנפשו לא דימםה

שנה לאחר הנסיון 40-פחות מ. רצה אחרת' שר ההיסטוריה'אבל . עליות גג ומרפסות, חצרות, חדרים נוספים

.ניחת עליו אסון החורבן, להשליט קאנון בישראל

מפני מה טרחו יוצרי הקאנון המקראי להישאר , ניתן גם למצוא בהשערה זו תשובה לתהייתם של החוקרים

ת, הוכרז כבר" קאנון" והשמאחר; באלמוניותם פ ס ו נ ה ז ר כ ה ל ם ו ק מ ן י א א ל י מ עם אבל מאחר ש!מ

הישן " בית"מספר חלונות ופתחים ב" לקרוע" ממילא היה צורך , לחלוטין חייו של העם תנאינשתנוהחורבן

וכפי –המעשה הראשון שנעשה בכוון זה . ובתוך כך ניתן כבר היה להוסיף עליו עוד ועוד חלקים נוספים

של עזרא ונחמיה בעת שיבת המעשההיה – מתוך זיקה ברורה למדי למעשה הקאנוניזציה הראשון, שנראה

.כאשר הוסיפו אל ספר דברים עוד ארבעה ספרים נוספים שכתיבתם יוחסה למשה, ציון

*

.37-33' עמ 6הספר נתחבר . [...] מבין מקורות התורה שקדמו לו, ספר דברים למעמדו הקאנוני המיוחד' נבחר'לא יהיה זה נכון לדמות כאילו 7

את . 31-30' עמ, האסופה המקראית, הרן. וחיבורו הביא לעולם קאנון של ספר אחד, מעיקרו על מנת שיהיה במעמד של קאנון . אך בעניין זה אני מודה שהצדק עמו, בפרק ד מן המבוא,בקורתי על שיטתו של הרן פרשתי למעלה

292

?האם היה ניסיון נוסף ליסד קאנון בזמנו של עזרא

יש לוו, ) הנסיון הראשון ליסד קאנון בישראל שנה לאחר180- כ( שנה לאחר החרבן 140-כמעשה זה התרחש

כוונתי כמובן למעשה חידוש הברית בימיו של . קווי דמיון רבים למהלך הקאנוניזטורי של ספר דברים,כאמור

עדותו של הכתוב בענין זה אינה ברורה וחדה כזו , אמנם. בספר נחמיה פרק ח) בעיקרו(המסופר , עזרא הסופר

את ניתן לראות כמה קווי דמיון מעניינים בין שני המעמדות ואציין אותם כאן זה אך בכל ז, של ספר מלכים

:לצד זה

)כג-ב כב"מל(הברית והרפורמה של יאשיהו

המלך שומע על דבר מציאת ספר התורה ולשמע *

.)יא-כב י(הכתוב בו קורע את בגדיו

לונציגיו פונים א' המלך מצווה לדרוש את ה*

.)יד-יג, שם(חולדה הנביאה

אך המלך עצמו , הנביאה מנבאת חרבן לממלכה*

.)כ-טו, שם (ישכב עם אבותיו בשלום

לשמוע את , המלך מכנס את כל העם לירושלים*

דבר הברית הכתובה בספר ומשביע את העם לשמור

.)ג-כג א(את המצוות הכתובות בספר

שעיקרה , המלך מצווה על ביצוע הרפורמה הדתית*

' ה- ולחנות הזרים והשבתת הבמות להשמדת כל הפ

.)כ-ד, שם(

. עם גמר הרפורמה חוגגים כל העם את חג הפסח*

הכתוב מדגיש כי לא נעשה כפסח הזה מימות

.)כג-כא, שם(השופטים

)ט' נחמ/ י -ח' עז(הברית והרפורמה של עזרא

עזרא שומע על דבר הנשים הנכריות ולשמע הדברים *

.)ג- ט א' עז(ית קורע את בגדיו ויושב בתענ

.)טו-ה, שם( 'עזרא פונה בתפילה ובקשה אל ה*

בל א, רבן שהיהועזרא מרבה להזכיר בתפילתו את הח*

.)שם, שם( גם את שארית הפליטה שניצלה

עזרא מצוה על גירוש הנשים הנכריות והדבר נעשה *

כאן קיים חיספוס בטקסט [ .)עזרא פרק י(באופן חלקי

המשך תיאור גירוש . הדבריםושיבוש אפשרי בסדר

].יג-הנשים בא בספר נחמיה פרקים ט ו

מקיים טקס , עזרא מכנס את כל העם אל ירושלים*

התורה ומחדש הברית בין עם ישראל קריאה בספר

.)ג- א,יג; ח-ח א' נחמ(ואלוהיו

...]גירוש הנשים כמוהו כרפורמה דתית[*

ם את חג עזרא מצווה לקיים שני ימי חג ולאחריה*

מימי , הכתוב מדגיש כי לא נעשה כחג הזה. הסוכות

8 .)יח- ט, שם(נון - ןיהושע ב

לראשונה ש עתה להדגיש דבר פלוני מתרח,כפעם בפעם, בשנים הראשונות לקיום מדינת ישראל היו דובריה הרשמיים טורחים 8

!מזה אלפיים שנה

293

:שאלה הם עיקריה, קונוונציה: או אם נמצא לומר, מצירוף שני התיאורים הללו ניתן לשחזר תבנית אופיינית

.המנהיג שומע דבר הגורם לו זעזוע) 1

מעין הודאה באשמה וקבלת הדין לצד " (שארית"בא נזכרים גם העונש וגם ה, מתקיימת תפילת תחנון) 2

).בקשת מחילה

.המנהיג מכנס את כל העם אל ירושלים לקיום עצרת לשם חידוש הברית עם אלוהים) 3

ה לאחר הקריא. כאשר המנהיג ניצב במקום מוגבה, בשיאו של הטקס מתקיימת קריאה בספר התורה) 4

9.בהתאם לכתוב בספר, נשבעים כל העם אמונים לאלהים

.במימד הלאומי, בהוראת המנהיג נעשה מעשה של טיהור) 5

10.עם גמר הטיהור נחוג חג בן שבעה ימים) 6

: ותשובה אפשרית מסתברת לשאלה היא? קונוונציה של מה, הרי יש לשאול, אם אכן לפנינו קונוונציה

המתאר מעמד ,דפוס ספרותילפנינו ": נוצריות"ו מוטב לנסח זאת במילים פחות א; קונוונציה של יצירת קאנון

. אותו מפרסם השליט ברבים שעיקרה נתון בספר,של הקניית תוקף מחייב לתחיקה דתית

ספק עם בכוחם להקים קונוונציה , שני מקראות בלבד, אך בכל זאת11;"על פי שנים עדים יקום דבר: "כתוב

גם אין להתעלם מכמה ". צריך עיון"ל ולהעמידם ב"ריך אני למהר ולסייג את דברי הנועל כן צספרותית

:כי לפחות לאחדים מהם אפשר לתת הסבר סביר- אם; הבדלים בין שני המעמדות המתוארים

ואילו בנחמיה מכונה ; "ספר התורה", אותו מפרסם המלך ברבים, מכונה הספר' בספר מלכים ב:שם הספר) א

: אפשר שלפנינו עדות לשינוי שהתרחש במרוצת השנים שחלפו בין שני המאורעות". תורת משהספר ", הספר

ובשני כבר יוחסו והוכרו כל ספרי ; והוא לבדו יוחס למשה" ספר התורה"בראשון הוכרז ספר דברים לבדו כ

".תורת משה"החומש כ

ול על דבר הספר ולהתפלל בעד המלך יאשיהו שולח את נציגיו אל חולדה הנביאה לשא:תפילת המנהיג) ב

לקבל את הסברו בכךהבדל זה יכול . שליחידי-לולא ע, עזרא הוא אשר מתפלל בעצמו, לעומתו; המלך והעם

.עזרא עצמו הוא כהן ולפי כך בעל גישה ישירה אל הקודשש

משמע היתה חשיבות רבה לעצם הבנת , ן התרגום לאלו שהשפה העברית כבר נשכחה מהם במעמד הברית של עזרא מודגש עני9

.הנקרא ולא רק לשמיעת הנקראאלא אחד מן הפסטיבלים הגדולים , נבט בשעתם וכפי שעשו המכבים בשעתם-כפי שעשו שלמה וירבעם בן, אין זה חג לשעתו 10

.ןוראה עוד להל; פסח או סוכות–העתיקים של עם ישראל .יז ו' דב= ו ג , משנה סוטה 11

294

מנו של עזרא בזמנו של יאשיהו זוהי עבודת האלילים ועבודת הבמות ובז: )הרפורמה הדתית(מושא הטיהור ) ג

ך הנשים הן הנושאות "במקומות רבים בתנ! הבדל כמעט שאין–כאילו יש הבדל . הנשים הנוכריות–

12.העיקריות בעול עבודת האלילים ואף מטות את לב האנשים אל העבודה הזרה

אצל המלך יאשיהו תחילה קריאת ספר התורה בפומבי וחידוש הברית עם האל : שינוי סדר הפעולות) ד

או שהמקורות , שיד עורך בלתי זהיר היתה בדבראך יתכן. אצל עזרא הסדר הפוך; חריה מעשה הטיהורולא

נמסר )ח' נחמ( שם, רצף הסיפור נקטע בין עזרא י לנחמיה ח. נחמיה היו משובשים-שהיו לפני מסדר ספר עזרא

)ב' פס( ר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהםויבדלו זרע ישראל מכל בני נכ : ענין גירוש הנשים ברמז

13.ג-שם בפרק יג א, ותיאור דומה נוסף

לפי הכתוב החל , אמנם. סוכות–ובזמנו של עזרא , החג שנחוג בתקופת יאשיהו הוא פסח:פסח מול סוכות) ה

אבל וודאי ששתי . מגילוי דבר שלא נודע קודם לכןשנבע , מעשה הטיהור מתוך פרץ רגשות דתיים ספונטאני

נראה הדבר שמבצעי הרפורמה . שתיהן היו מעשה רב שהצריך תיכנון והכנה מרובים, הרפורמות המתוארות

, עובדה זו מעידה על התיכנון המוקדם. מועד החגסמיכות לחישבוה וכיוונוה כך שמעשי הטיהור יסתיימו ב

מדוע בחרו יאשיהו ועזרא לסיים זה בפסח וזה בחג , ין בידי הסבר נחרץא. זמנים מדוקדק-הכולל גם לוח

סיבות או שמא נמצא לומר , עצם סיום הרפורמה בחג גדול יתכן שנבע מסיבות חברתיות, מקום מכל 14.הסוכות

שבלי ספק , או למתן את התחושות הקשות שנלוו למוראות הרפורמה, כדי לכסות עלכאשר החג בא , "נפשיות"

. לרביםה חוויה טראומטיתהית

*

? או יותר מכך? או שמא פחות מזה, של עזרא את כל חמשת חומשי התורה" ספר תורת משה"האם הקיף

קיימת . הדעת נותנת שלפחות ספר דברים במהדורה מחודשת היה שם15. ברורה על כך אין לנו ידיעה–

נמשכה ואף , ר יצרו את ספר דבריםאש, ת-הסכמה רחבה בין החוקרים שפעולתם של אנשי האסכולה המ

. ועוד רבים–יח , ז' ירמ; ג-ב, א יא"מל; ד-ג, ז' דב; ג- א, כה' במד; טז-יב, לב' שמ 12הוא התיאור המקביל , לה–י ב לד "הוא מצביע על עדותו של דב: )71-69' עמ, יא-אדברים ( עמדה שונה מציג וינפלד 13עוד הוא מעיר כי . 'הרפורמה' שנים לפני 6-כ, 12- על מעשה טיהור שעשה יאשיהו בשנתו ה כג ומציין כי שם מסופר–ב כב "למל

בעוד עצי האשרה והבמות ניצבים על הר הבית , לא מתקבל על הדעת שיאשיהו יקיים את טקס הברית לפני מעשה הטיהוראלא מסיבות , הספר ולא בהשראתומכאן הוא מגיע למסקנה שככל הנראה מעשה הטיהור אכן נעשה לפני מציאת . בירושלים

אבל גם עמדתו זו של וינפלד אינה . לפי שיקול זה יוצא כי התיאור בעזרא ונחמיה נכון יותר מבחינה היסטורית. פוליטיות ואחרות .נקיה מקשיים ואין כאן מקום להאריך בזה

בו היה נהוג לקיים טקסי חידוש , ב ביותרשמימים קדומים היה זה החג הנכבד והחשו, במובן ידוע יש עדיפות לחג הסוכות 14של שנת " הקהל"ומנהג " שמיני עצרת"של " מקרא הקודש"בתקופות מאוחרות יותר היה המנהג לקיים בו את . ברית עם האל

.השמיטה .81' עמ, פרק ד מן המבוא, לעיל– אף כי עומדת לנו עדותה של התורה השומרונית 15

295

גיבשו וערכו את , הם אשר סידרו וערכו את יתר ספרי החומש. התגברה והתרחבה במרוצת שנות גלות בבל

, ויש לכך תמך ממקורות רבים, הדעת נותנת. ספרי נביאים ראשונים ולפחות חלקים מספרי נביאים אחרונים

. עברה שידוד מערכות ערכי וקונספטואלי עמוק, ן לציוןכי החברה היהודאית שהלכה בגלות ושבה לאחר מכ

שינוי . אחד השינויים הבולטים המעידים על כך הוא העדר מוחלט של עבודת אלילים בדורות שלאחר החורבן

, שינוי שמצא ביטוי מובהק בדברי הנביאים. כרוך בתפיסת מעמדו של האדם היחיד מול האל, נוסף שהתרחש

: עממיהמצטטים כפי הנראה משל

כי אם איש בעונו ימות כל האדם . בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה

16.האכל הבסר תקהינה שניו

פיינים הבולטים של הם מן המא, ביטולה של עבודת האלילים ומעמדו של האדם מול האל, שני השינויים הללו

על זיקתו היתרה של .ת בדורות שלאחר החורבן- ומעידיים עדות רמה על השפעתו של החוג המ17ספר דברים

.ח עמדתי בהרחבה במבוא"סה-ת לחוגי החכמה ול-החוג המ

* * * *

-והשקפת העולם ההומאנית, המשל מחד: ח"הנה לנו עוד שני סממנים אופייניים לסה. ד-ח בי', יחז= כט -לא כח', ירמ 16

.פרטיקולרית מאידך .קח-פט' עמ, זיקתו של ספר דברים לחכמה: וינפלד 17

296

:ב נספח

וציטוספרי בקומראן שנמצאו משלי ממשלי ט הכתבים כתבי

מובא כאן לשם שלימות תמונת הדיון בספרות קומראן אלא, נספח זה אין לו שייכות עניינית לנושא המחקר: הערה(

)בזיקתה לספר משלי

). 4QProvb- ו4QProva (4שניהם במערה , שרידים של שני עותקים מספר משלי בקומראן נמצאוך הכלבס

בעותק השני נשמרו . א, ב–מן העותק הראשון נשמרו שני פרגמנטים קטנים ובהם הטקסט ממשלי א כז

הטקסט בקטעים אלה תואם בדייקנות את . לא-טו יט; טו ח–יד לא ; יג-יב, י-יד ה; ט-פרגמנטים מפרקים יג ו

העתקה או כתיב מלא מול כתיב המסתברים כטעויות, ערך- להוציא הבדלים מעטים וקלי–נוסח המסורה

או לפחות פרפראזות על פסוקים ממשלי בתוך כתבי , לבד מממצאים אלה נמצאו גם כמה ציטוטים 1.חסר

:חלקם כתבים כתתיים מובהקים וחלקם בעלי אופי כללי יותר; הכת

: ז-הפסוקים משלי טז ו

: דרכי איש גם אויביו ישלם אתו'הברצות : ע סור מר 'הבחסד ואמת יכפר עון וביראת

: בשורות הבאות מתוך סרך היחד2מהדהד לדעת חוקרים

לוא יזכה בכיפורים ולוא יטהר במי נדה ולא יתקדש , בעין תמימים לוא יתחשב, וחושך יביט לדרכי אור

מואסו במשפטי אל לבלתי התיסר טמא טמא יהיה כול ימי. בימים ונהרות ולוא יטהר בכל מי רחץ

[כיא ברוח עצת אמת אל. בעצתו עוונותיו3]ברצות אל כול איש יכופרו דרכי להביט באור

.)6-3שורות , 3' עמ, י"סה( ...החיים

: ג, הפסוקים משלי יז

: 'המצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות

: כא, משלי כז-ו

: וכור לזהב ואיש לפי מהללומצרף לכסף

:נתנו ככל הנראה את ההשראה לכתוב במגילת ההודיות

עובדה זו מצטרפת למסכת הראיות המעידות כי ספר משלי כבר נחשב מקודש בתקופה מוקדמת יחסית וודאי שהיה כזה בעת 1

.בסוף פרק ב ובסוף פרק ד, עיין בדברים שכתבתי במבוא. שהספריה בקומראן היתה פעילה .89' עמ, יהדות, פלוסר; 79' עמ, מגילת הסרכים, ליכט 2 .בהערותיו לפסוקים על אתר, ראה שם. ל ממשלי"י הפסוקים הנ" ליכט עפשל הוא השלמה נתון בסוגרייםהקטע ה 3

297

במצרבאביון ותביאהו| הפלתה כז[ אש וככסף מזוקק בכור]ף נופחים לטהר הב במעשי

4.)16-15שורות , 5' עמ( שבעתים

:הפסוק משלי טו ח

, שרים רצונוותפלת י ' זבח רשעים תועבת ה

יתכן כי הבדלים אלה נובעים . מ"אך נוסח המגילה שם שונה בפרטיו מנוה". ברית דמשק"צוטט כנראה ב

מעירים כי גם טעות מעתיק יכלה לגרום 5יםהחוקראך , מנוסח שונה של משלי שעמד לפני הסופר בקומראן

.להבדלים אלה

:ו-א' הפסוקים משלי א

...' וגומשלי שלמה בן דוד

:3-1 שורות 1' פרגמנט מס4Q525-מהדהדים ב

7..[ם להוסיף [ / ]להשכיל, ]סר[ת חכמה ומו]לדע / -ל 6ים[ר בחוכמה אשר נתן לו אלוה]אשר דב

:יב, משלי ז

.פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב

:9-12שורות , 1 פרגמנט 4Q184-כנראה מצוטט ב

ה אשמות פשע ]תי[עול ונתיבו/ כיא דרכיה דרכי מות ואורחותיה שבילי חטאת מעגלותיה משגות ...

א במסתרים ]י[ישובון וכול נוחליה ירדו שחת וה]ל ]ו[כ] / לה[שעריה שערי מות בפתח ביתה תצעד שאו

8...ברחובות עיר תתעלף ובשערי קריות תתיצב [ ]כול.[ ] / תארוב

* * * *

שהצדיקים מתנסים , מקובל במגילות לניסיוןהוא סמל) ה.ב; כור הצורף(=מצרף ": מעיר שם כיוהוא .102' עמ, הודיות, ליכט 4

' עמ, יהדות, ומסכים עמו פלוסר". כדי להיות טהורים באמונתם.) ה. ב–היא התקופה בה חיים אנשי הכת (' קץ הרשעה'ב, בהם100.

. 596-594' עמ, ך העתיק"התנ, אולריך-פלינט-אבג: ראה5 .' וכומשלי שלמה בן דוד: א' כאן רמז לשלמה הנזכר בפס6 .246' עמ, האישה הזרה, אלגרו וגורדון 7ומקטעים נוספים מן ' מושפע עמוקות ממשלי זWiled of the Wicked Womanהמכונה , כל הקטע הזה. 284' עמ, שם8

).כח, כג; ה-ג, ה; יח, ב:ההשוו (הר את האישה הזיםהמתארהספר

298

: ג נספח

הכנסיה אבות בכתבי משלי הנוצריתספר

היווה כידוע מנוע רב עוצמה לתהליכים שונים , בראשיתההדתי עם הנצרות- העימות האידיאולוגי

בין שאר הדברים בקשתי לבדוק את האפשרות כי 1.ל"שהתרחשו בתוככי העולם היהודי ובספרותו בתקופת חז

אחת ההנחות אשר .ל כלפי השימוש בפסוקי משלי"ישתם של חזגם גורם זה עמד ביסוד השינוי שחל בג

או עצם , האם אפשר שריבוי השימוש בפסוקי משלי בדורות השלישי והרביעי לתנאים, בקשתי לבדוק היתה

כל לא מצאתי , ככל שעלה בידי לבדוק את הדבראך . היה תגובה כל שהיא לעימות האמור ,השימוש בהם בכלל

בין אגרות הברית החדשה ישנם ציטוטים אחדים ורמיזות לפסוקים אמנם. אלהלהנחות ממשייםסימנים

לא עשו הללו. בכתביהם של אבות הכנסיה ציטוטים ממשלי המצויים לא פחותאך לענייננו חשובים 2.ממשלי

והן בדרך של יצירת ;כהגדרתו במחקר זה, ישירברור והן בדרך של ציטוט , אחת שימוש בפסוקים ממשלי

בין אבות הכנסיה המצטטים . )ראה ניספח ב(דוגמת מה שראינו בספרות קומראן , זה על פסוקים ממנופרפרא

תיאופילוס 3;"הדיאלוג עם טריפו"את יוסטיניאנוס מרטיר בחיבורו הגדול במיוחד ממשלי אפשר לציין

ם בפני הקורא בפורש, והלל. שלוStromata5- וקלמנט מאלכסנדריה בAd- Autolycum;4 בספרו מאנטיוכיה

עץ (בסמליה ובמושגים נוספים המצטרפים אליה , "חכמה"מציינים ומשתמשים ב, את משנתם התיאולוגית

או מרמזים , בתוך כך הם מצטטים. כמאפיינים ומתארים את ישו, ) בריאה וכדומה,ראשית, קניין, אור, חיים

).מנאום החכמה שבפרק חו ,"עץ חיים היא: "יח, בעיקר ממשלי ג(לפסוקים ידועים מספר משלי

ן"ק על שתי נוסחאותיו באדר"סיפור גניזת ספרי משאודות ,בפרק ה, לאחר העיון והדיון שערכנו, ואולם

והשימושים השונים שעשו משליספר ים בתנאשל השאלת עיסוקם אני סבור כי , ובמסקנות העולות ממנו

של ספרי שלמה כפי " כשרותם"י אודות תנא- הפנים יכולה להיות מוסברת מתוך יישוב הפולמוס ,בפסוקיו

כך , נעשתה זמן רב לפני הולדתם של אבות הכנסיה, ההכרה בקדושתו של ספר משלי, כפי שראינו. שבארתי

.ועוד רבים; יהודות, פלוסר; המקרא ומדרשו, הירשמן; התהוות הכנסיה, אפרון: מחקרים רבים נעשו בתחום זה ואציין אחדים 1; 6, דלד באגרת יעקב , משלי ג; 6-8יב , יב באגרת אל העבריים-יא, משלי ג: ציטוטים מפורשים ממשלי ישנם שלושה בלבד 2

רבים " רמזים" מצויים עוד ביבליה פטריסטיקה-יש להעיר כי לפי ה. 20-19, כב באגרת אל הרומיים יב-כא, משלי כהאך הללו משקפים לרוב את הבנתם של הפרשנים ואין בהם ; על פסוקי משלי בחלקים נוספים של הברית החדשה" פרפראזות"ו

).95 'עמ, ראשוןפרק , חלק בלעיל (ו עדות מוצקה לציטוט מן הכתוב כהגדרתו בעבודה ז3 Iustinus (Justin) Martyr . לפרטים .165והוצא להורג בזירה ברומא בשנת ) שכם( בניאפוליס 100נולד בסביבות שנת

, יוסטיניאנוס: ראה, על הספר ותרגומו ולפרטים ביוגראפיים נוספים; 95-93' עמ, 8כרך , אנציקלופדיה קתולית: ביוגראפיים ראה . יוסטיניאנוס, רוקח; 28-53' עמ, המקרא ומדרשו: הירשמן: ראה"דיאלוג"למחקרים נוספים אודות ה. דיאלוג

4 Theophilus Antiochenusאנציקלופדיה : לפרטים ביוגראפיים ראה.177נפטר בשנת , נולד בשליש הראשון למאה השניה .אוטוליקום-אד, תאופילוס: ראה, טים ביוגראפיים נוספיםעל הספר ותרגומו ולפר; 933-933' עמ, 13כרך , קתולית

5 Clement of Alexandria, 215-150עמ, 1כרך , אנציקלופדיה קתולית: לפרטים ביוגרפיים נוספים ראה. לספירה ' .סטרומטה, קלמנט: ראה, על הספר ותרגומו ולפרטים ביוגראפיים נוספים; 799-797

299

. יםתנאשוודאי שאין השפעה ישירה של הציטוטים שהם מצטטים ממשלי על עצם השימוש בספר מצד ה

.מחקר נפרד, כאמור, ד לשם כך יש לייח–ש ולקהלת "באשר לשה

שאפשר לראות בהם הקבלה , ב"סד- במכילתות וב, בתוספתא ישנם כמה מדרשים המצויים,עם זאת

, "קניין" בעוד אלה האחרונים מתארים את ישו במושגים –וקלמנט תאופילוס , של יוסטיניאנוסבריהםלד

יתכן 6.ים במושגים הללו לתיאור התורה וישראלתנא משתמשים ה,וכדומה" בן", )עדן-גן/דעת/חיים" (עץ"

אודות ראשית הבמה שנוגע לשאל, מכל מקום.ואולי אף הד של פולמוס, שאפשר לראות בזה השפעה הדדית

מסתבר שלא היתה , יםתנאים והתרחבותו בדורות השלישי והרביעי לתנאהשימוש בפסוקי משלי בדרשות ה

.מי בתוך חוגי החכמים עצמםאלא מהלך פני, כאן השפעה חיצונית

* * * *

.ב מח"סד; ב מז"סד; כה, י טו"דרשב' מכיל; א' פר, י בשלח" דר'מכיל; יא, סוטה ז' תוס 6

300

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

ביתרו בחדש פ"י.ואתחנן פ"לב.

חהאזינו פ"שו.פ"לב פס' ב.

פ"יא, פס' כב; פ"לב פס' ב.

האזינו פ"שו; עקב פ”מח.

טנשא פ"מא.

יפ"כ פס' יד.

איאפ"כ פס' יד.

ידפ"כ פס' יד.

כראה פ"פז.פ"יג פס' ז.

כאמגי' פ"ג ה"כד.

9לאפאה פ”א ה"ג.דעקב פ”מח.פ"יא, פס' כב.

פ"טו פס' א; פ"טו פס' יא.

בשלח דשירה א; בשלח דשירה ח.

ו

ב3זפ"יט פס' יא.

דשקל' פ"ג מ"ב.שקל' פ"ב ה"ג.פס"ו כהנשא פ"מא.ראה פ"עט.

האב' פ"ד מ"יד.

חבשלח דויסע פ"א.עקב פ”מח.

טיתרו בחדש פ"ח.פ"כ פס' יב.קדושים פר' א.

יאיתרו בחדש פ"י.ואתחנן פ"לב.

יביתרו בחדש פ"י.

גטוהור' פ"ב ה"ז, ה"י.עקב פ”מח.פ"יא פס' כב.טזעקב פ”מח.

יזפס"ו כו

יחסוטה פ"ז ה"ז.בשלח דויסע פ"א.פ"טו פס' כה.עקב פ"מז-פ"מח.

יטבשלח דשירה אפ"טו פס' א.

כבשלח דשירה אפ"טו פס' א.

כופס"ג כדנשא פ"מ.

14לדבשלח דויסע פ"א.

301

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

עקב פ"מג; האזינו פ"שו.

באב' פ"ג מ"יד.בא פסחא פ"טז.פס"י לב

גבהעלותך פ"פד.פ"יד פס' א.

דבשלח דויסע פ"א.

חהאזינו פ"שו.פ"לב פס' ב

עקב פ”מח; האזינו פ"שו.

דטפס"ו כהנשא פ"מא.

יהאזינו פ"שו.

יחראה פ"נג.

יטראה פ"נג.

עקב פ”מח; האזינו פ"שו.

כבבשלח דויסע פ"א.פ"טו פס' כו.

9חחול' פ"ב ה"כד.

עקב פ”מח; האזינו פ"שו.

בשלח דויהי פ"ד; פ"יד פס' יט.בשלח דשירה פ"ו.

טו

עקב פ”מח; האזינו פ"שו.

הטז

4יזאחרי פו.ואתחנן פ"לד.והאזינו פ"שו.

חהאזינו פ"שו.

כבאחרי פו.ואתחנן פ"לד.

בשלח דויהי פתיח'; פס"ו כהנשא פ"מא.ואתחנן פ"לב. יתרו בחדש פ"י.

כג

כוסוטה "פא ה"ב.פס"ה יג.

וכזברכה פ"שמה.

כחברכה פ"שמה.

כטברכה פ"שמה.

לב"ק פ"ז ה"יג.משפטים נזיקין פ"יג.

10לאב"ק פ"ז ה"יג.משפטים נזיקין פ"יג.

302

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

גואתחנן פ"לד.

דואתחנן פ"לד.

זטראה פ"פז.פ"יג פס ' ז.4כוחול' פ"ב ה"כד.האזינו פ"שו.פ"לב פס' ב.

יהאזינו פ"שו.

ידהאזינו פ"שכב.

טוקרח פ"קיט.

טזקרח פ"קיט.

אב' פ"ה מ"יט; עוקצין פ"ג מ"יב.

חכא

עקב פ"לז; האזינו פ"שט, פ"שיז.

כבבשלח דשירה פ"ט.פ"טו פס' טז.קדושים צא.

כגעקב פ"לז;

כועקב פ"לז;

לאעקב פ"לז.

10לגהאזינו פ"שו.פ"לב פס' ב.אסנה’ ספ"ח.

בסנה’ ספ"ח.

טגסנה’ ספ"ח.

דסנה’ ספ"ח.

חדברים פ"א.

6יזסוטה פ"א ה"ב.העקב פ”מח.

זבא פסחא פ"טז.

סוטה פ"ד ה"ב; בשלח דויהי פתיח'פ"יג פס' יט.ערכ' פ"ב ה"יט.

יח

4כהבשלח דשירה פ"א.פ"טו פס' א.

303

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

יסנה’ פ"ד מ"ה.סנה’ פ"יד ה"י.קרח פ"קיז.

יגסנה’ פ"ג מ"ז.קדוש' פ"ב, ד.

יאכבבהעלותך פ"צט.כדברכ’ פ"ו ה"כד.

5לאראה פ"נד.פ"יא פס' כז.פ"יא פס' טז;

פ"טו פס' ט.יביעקב פ"מג.

2ידבשלח דויהי פ"ו.פ"יד פס' כו.יגיאעקב פמ"ח.פ"יא פס' כב.

2חמשפטים דנזיקין, י.אסנה’ פ"ח ה"ט.

דעקב פ"מג.פ"יא פס' טו.

ידכדסוטה פ"טו ה"ג.4כחויקרא נדבה י.פס"י לא

גבא פסחא פתיח'.פר' טו, יאעקב פ"מ.פ"יא פס' יב.

טויזפ"כג פס' ו.3כגעקב פ"מח.פ"יא פס' כב.

אבשלח דשירה פ"ז.פ"טו פס' ט

ביבמ' פ"א ה"יא.

עקב פ"מט; ראה פ"יא פס' כב.פ"נד.

ברכ’ פ"ד ה"א; פ"כג פס' כט.שבת פ"טו ה"יז;

יומא פ"ב ה"ו.

טזד

היתרו בחדש פ"ט.פ"יא פס' כז.

לאסנה’ פ"יא ה"ח.

6לבאב' פ"ד מ"א.

304

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

אפ"כג פס' ו.

הבא פסחא פ"יג.

וסנה’ פ"יא ה"ח.

יזיאבשלח דויהי פ"ו.פ"יד פס' כז.ברכה פ"שנז.פ"לד פס'ה.יגפ"כג פס' ה.

ידסנה' פ"א ה"ו.דברים פ"יז.

יזבשלח דויהי פ"גפ"יד פס' טו.האזינו פ"שיב.פ"לב פס' ט.

8כחפסח' פ"ט ה"ב.

גסוטה פ"י ה"א.

חפס"יא א.בהעלותך פ"פה; דברים פ"כד.פ"א, כז.

פ"יא פס' כז; פ"כב, פס' יט.

יחכאדברים פ"נד.

4כגפס"יא יא.ואתחנן פ"כו.פ"ג פס' כג.יטידב"מ פ"ג ה"כה.

2יחפ' כח, ג.דעקב פ”מח.

טוהור' פ"ב ה"ז.

ככזפסח' פ"א ה"א.4כטסנה’ פ"יא ה"ד.

ביבמ' פ"א ה"יא.פס"כז טז.

כפ"לד פס' ט.

כאכאפ"טז פס' כ.כבפ"לד פס' ט.

5כזויקרא נדבה ב.פ"יג, פס' יז.

305

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

פ"א פס' יז; פ"טו פס' ח.

ביתרו עמלק פ"ב.

דפ"כג פס' טו.

ופ"כה פס' ג.

כבכבקדושים פ"א ג,ז.דברים פ"ט.פ"א פס' ט-י.

כגקדושים פ"א ג,ז.דברים פ"ט.פ"א פס' ט-י.

פאה פ"ה מ"ו; קדושים פ"א ג,ב.האזינו פ"רפד.פאה פ"ז מ"ג.

כח

6הבשלח עמלק פ"א.פ"י פס' ח.עקב פ”מח.פ"יא פס' כב.

ינדה פ"ב ה"ה.פ"יט, פס' יד.

יגפ"כח פס' ג.

ידפ"כח פס' ג.

טועקב פ"מח.פ"יא פס' כב.

כגכסנה' פ"ח מ"ב.פ"כג, כ.תצא פ"ריט.פ"כא פס' כ.

כאתצא פ"ריט.פ"כא פס' כ.

כבברכ' פ"ט מ"ה.ברכ' פ"ו ה"כג.

כגעקב פ"מא.פ"יא פס' יג.

כהתענ' פ"ג מ"ח.

11כור"ה פ"א ה"ה.יאב"מ ספ"ו.

יזאב' פ"ד מ"יט.בא פסחא פ"יג.

יחאב' פ"ד מ"יט.

כדכראה פ"נג.פ"יא פס' כו.פאה פ"א ה"יג; ב"ב פ"ט ה"יא.

כו

לעקב פ”מח.פ"יא פס' כב.

7לאעקב פ”מח.פ"יא כב.

306

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

איתרו דבחדש י.ואתחנן פ"לב.

טזחגי' פ"ב ה"ב.

יזיומא פ"ד ה"יג.

כהכאעקב פ"מה.פ"יא, פס' יח.

כבעקב פ"מה.פ"יא, פס' יח.

6כהעקב פ”מח.ע"ז פ"ו

ה"טו,טז,יז,יח.ח

יאיומא פ"ד ה"טו.

יחסוטה פ"ו ה"ו.

כוכבפס"יא א.בהעלותך פ"פה. דברים פ"כד.פ"א פס' כז.כגב"ק פ"ז ה"ט.משפטים נזיק' פ"יג

כוסוטה פ"ג ה"ה.

7כזבשלח דויהי פ"ו.פ"יד פס' כו.זעקב פ"מח.פ"יא פס' כב.

חחגי' פ"א ה"ח.

כזיפסח' פ"ח ה"יג.פ"יב פס' ד.בהעלותך פ"עח.יאעקב פ”מח.פ"יא פס' כב.

5יחפנחס פ"קמ.פ"לג פס' ט.יגתענ' פ"א ה"ח.

כחיזיומא פ"ד ה"יא.3כזפ"טו פס' ח.

307

(את עמודות הנתונים בטבלה יש לקרוא משמאל לימין)פסוקי משלי בספרות התנאיםנספח ד:סה"כ פסוקיםמשלימשנהתוספתאמכ' דר"ימכ' דרשב"יספראספ' זוטאסיפריספ' זוטאספרימד' תנאים

מצוטטיםפרקפסוקתו"כבמדברבמדברדבריםדבריםלדברים

יגיתרו עמלק פ"ב.פ"טו פס' ח.

כטיזפ"כח פס' ג.3כדב"ק פ"ז ה"יג.משפטים נזיק' פ"יגפ"כ פס' יד.

אהאזינו פ"שכב.פ"לב פס' כז.

דב"מ פ"ג ה"כה.

וידיים פ"ב ה"ו.

לטופ"כא פס' כא.יזפ"כג פס' ח

יטשבת פ"ט מ"ט.

7כזבשלח דויהי פ"א.פ"יד פס' ה.בבהעלותך פ"פד.פ"יד פס' א.

ידעקב פ”מח.פ"יא פס' כב.

לאלתענ' פ"ד מ"ח.

4לאתענ' פ"ד מ"ח.16 פסוקים51 פסוקים38 פסוקים25 פס'10 פסוקים12 פסוקים15 פסוקים1 פסוק75 פסוקים62 פסוקים18 משניות59 הלכות41 דרשות26 דרשות10 דרשות12 דרשות15 דרשות1 דרשה82 דרשות66 דרשות

6682115121026415918סך פסוקי משלי מצוטטים בספרות התנאים177

סך כל הדרשות, כולל מקבילות.330

308 באגדהטבלת החכמים המצטטים בהלכה : דנספח

;ונה מן הטבלה הקודמת בש– נספרו כאן לאדרשות מקבילות ; על חלק מן הפסוקים יש יותר מדרשה אחת( )שהוא-ללא איזכור שם חכם כל, הדרשות נמסרות מן הסתמארוב

; שבעה חכמים– 5דור ; חכמיםעשר-אחד – 4דור ; חכמיםשבעה – 3דור ; חכמים ארבעה – 2דור .שני חכמים –) חריגים(קדומים דורות

הדוברים הראשיים

.פסוקים 6 –אילעאי -יהודה בר' ר .פסוקים 7 –ש בן מנסיא "ר .פסוקים 21 –י "רשב .פסוקים 5 –ש בן אלעזר "ר .פסוקים 6 –רבי .פסוקים 7 –עקיבא ' ר

פרק במשלי

פסוקים מצוטטים

מספר דרשותה

מדרשי ההלכ

מדרשי אגדה

המצטטים החכמיםהמספר . משמעו כי משמו של החכם הנזכר נמסרו שני ציטוטים2*הציון

.סימן שאלה מציין ציטוט לא וודאי. םבסוגריים מציין את הדור אליו שייך החכ )4 (2*י"רשב 6 2 8 9 א ).4) (עכו(יהודה איש כפר עיכוס 4 0 4 3 ב ג

14 21 2 19 אלעזר ; )4(אליעזר בן יעקב ; )5(רבי ; )3(אלעזר המודעי ; )4(נהוראי ).3(בן עזאי ש"ר; )4(יצחק ' ר; )5(בן מנסיה ש"ר; )2(בן עזריה

ד9 18 0 18

;)5(בן אלעזר שמעון ; )3 (2*יהודה בן בן בתירה; )3(2*עקיבא )מעבר(בניה ; )5(בן מנסיא ש"ר; )3(אלעזר המודעי ; )4(י "רשב

ה4 8 1 7

בן ש"ר; )4(י "רשב; )4(יהודה בר אילעאי ; )2(אליעזר בן הורקנוס ; )5 (2*דוסתאי בן יהודה; )3(2* עקיבא 'ר; )5(מנסיה

])4[?נתן' ר(; )4 (2*י"רשב; )2(יהושע בן חנינא ; )4 (2*מאיר 8 1 9 10 ו ;)2(אליעזר בן הורקנוס 3 2 5 4 ז ח

10 14 0 14 ;+)1(לוי -יהושע בן; )5(שמעון בן אלעזר ; )4(יהודה בר אילעאי

).4(י "רשב; )3(יוסי הגלילי ).4(יהודה בר אילעאי ; )3(יוחנן בן נורי 2 1 3 6 ט ;)5(רבי ; )4 (2*י"רשב 3 1 4 4 י יא

5 8 2 6 ; )1מאה (הלל הזקן ; )3(ישמעאל ' ר; )5(זר שמעון בן אלע ).5( יוסי הגלילי 'אליעזר בן ר

).5(רבי 3 0 3 2 יב ).4(י "רשב; )3(ישמעאל ' ר 3 0 3 2 יג --- 4 1 5 4 יד ).4(נתן ' ר; ])4[??אלעזר בן צדוק( 4 0 4 3 טו טז

6 9 0 9 שמעון ' ר; )5 (יוסי הגלילי' אליעזר בן ר; )3,4(עקיבא ' אחא בשם ר' ר

).3(בן זומא ; )4,5(י "בן יהודה משום רשב יז

8 8 2 6 ; )5(בן מנסיא ש"ר; )4,5(י "שמעון בן יהודה משום רשב' ר; )4( נתן' ר )???(חנניה בן חלניסי' ר

).4(אליעזר בן רבי יוסי הגלילי ' ר). 4/2] (?בן יעקב) [?(אליעזר ' ר 4 0 4 4 יח ;)4(יהודה בר אילעאי 2 0 2 2 יט ;)4,5(י "שמעון בן יהודה משום רשב' ר; )4(י "רשב 3 1 4 4 כ ).4(אלעזר בן שמוע 4 1 5 5 כא ).5(פנחס בן יאיר ; )5(רבי 9 2 11 6 כב ; )ס" לפנ2מאה (בן שטח ש "ר; )5(בן מנסיא ש"ר 9 3 12 11 כג ).4( בן חלפתא יוסי; )2(שמואל הקטן ; )4 (2*י"רשב 6 0 6 7 כד ).4(יוסי בן חלפתא ; )3(עקיבא 'ר 5 0 5 6 כה ).4/2] (?בן יעקב) [?(אליעזר ' ר; )3(ישמעאל 'ר; )5(שמעון בן אלעזר 9 1 10 7 כו כז

5 7 0 7 ; )4(י "רשב; )4(יהודה בר אילעאי ; )5(2* שבן מנסיא"ר ;)5(יוסי ' ישמעאל בר' ר

).5(רבי 3 0 3 3 כח ).4(י "רשב; )5(רבי 5 0 5 3 כט ל

7 7 1 6 ;)4( יהושע בן קרחה ; )4(יהודה בר אילעאי ; )3(עקיבא ' ר

) .5(ש בן מנסיה "חבריו של ר ).5( שמעון בן אלעזר ;)4 (2*י"רשב 4 0 4 4 לא

195 24 219 177 כ"סה

309

םרשימת קיצורים ביבליוגראפיי

M. Abegg (jr.)–P. Flint–E. Ulrich, The Dead Sea Scrolls Bible –ך העתיק "התנ, אולריך–פלינט–אבג

The Oldest Known Bible, New York 1999.

.ד"ירושלים תשל, שושן- מילון אבן–מילון , שושן- אבן

.1957תל אביב , תכנים וצורות, אוכמני. ע–תכנים וצורות , אוכמני

. ואילך1' עמ, ז"תרביץ יח תש, "הלכה ונבואה", א אורבך. א–הלכה ונבואה , אורבך

.ג" תשמירושלים, פרקי אמונות ודעות, ל"חז, אורבך. א. א–ל "חז, אורבך

. א: בתוך, "מתורגם מיוונית עם מבוא וביאור, צוואת השבטים", אוסטריצר. י–צוואת השבטים , אוסטירזיצר

, ספר א, כרך א, הספרים החיצוניים לתורה לנביאים ולכתובים, )עורך(א כהנ

.רטו-קמב' עמ, ך" תשתל אביב

.566-553' עמ, 1968ירושלים , כרך ה, באנציקלופדיה מקראית"משלי"ערך , אחיטוב. ש–משלי , אחיטוב

.1987גבעתיים , ל"זאכתם ומעמדם בספרות חמל: פועלים ואומנים, איילי. מ–פועלים ואומנים , איילי

פירוש חדש עם מבואות , סדר נזיקין, אלבק. ח: בתוך, "מבוא למסכת אבות", אלבק. ח–מבוא לאבות , אלבק

.351-347' עמ, ג"אביב תשי- תל–ירושלים , הוספות והשלמות

.ט"אביב תשי-תל, מבוא למשנה, אלבק. ח–מבוא למשנה , אלבק

, מפורשים בידי חנוך אלבק ומנוקדים בידי חנוך ילון, דרי משנהששה ס, אלבק. ח–פירוש למשנה , אלבק

.)1955(ו " תל אביב תשט-ירושלים

י בריטיש מוזיאום עם שינויי נוסחאות "י כת"עפ, מדרש בראשית רבא, אלבק. ח–בראשית רבא , אלבק

.ה" תשכירושלים, מבוא ופירושים, משמונה כתבי יד אחרים ומדפוסים ראשונים

J.M. Allegro & N. Gordon ed, "4Q184-185 (4QWiles of the Wicked –האישה הזרה , רדוןאלגרו וגו

Woman)" [DJD V 1968], in: DSSR part 4 – Calendarical and

Sapiential Texts, ed. D.W. Parry & E. Tov, Leiden-Boston 2004,

pp.284-285.

אומנות הסיפור : בתוך,"מקרא וחשיבותה של קונוונציהדפוס ב- סצינת": אלטר. א – דפוס- סצינת,אלטר

.77-61' עמ,ח" תשמל אביב ת,במקרא

בין יצירה ערוכה –) פרשת נזיקין(י "מכילתא דרשב, לבב-אליאס בר. ל–י "מכילתא דרשב, לבב-אליאס בר

, עבודת מחקר לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה–לעריכה יצירתית

.ו"ירושלים תשס

310

New Catholic Encyclopedia, prepared by an editorial staff at the Catholic –לופדיה קתולית אנציק

University of America, Washington D.C. 2002 .

.ז"ירושלים תשט, אנציקלופדיה תלמודית לעניני הלכה, )עורכים(זוין . י.ש, בר אילן. מ–אנציקלופדיה תלמודית

.2006אביב -תל, התהוות הכנסיה הנוצרית הראשונית, אפרון. י–יה התהוות הכנס, אפרון

בידי ך וער(, תוספתא ומדרשי הלכה, משנה: מבואות לספרות התנאים, אפשטיין-הלוי. נ. י–מבואות , אפשטיין

. ז"אביב תשי-תל, ) מלמדעזרא ציון

, המקור–ספר בן סירא , ) המחברללא ציון שם( האקדמיה ללשון העברית –סירא -בן, אקדמיה ללשון העברית

.ג" ירושלים תשל,קונקורדנציה וניתוח אוצר המילים

, לתולדות חלופה ליהדות הרבנית: ומגילות קומראןהקראים , אבלי ציון, ארדר. י–אבלי ציון , ארדר

.2004] אביב- תל[

Y. Erder, "'The Prince Mastema' in a Karaite Work", In: M. Bar-Asher and –הנסיך משטמה , ארדר

D. Dimant (ed.), Meghillot - Studies in the Dead Sea Scrolls I, Jerusalem-

Haifa 2003, 243-246..

, ר"חיבור לשם קבלת תאר ד, האמונה בשדים בארץ ישראל בימי בית שני, אשל. א–האמונה בשדים , אשל

.ט"ירושלים תשנ, האוניברסיטה העברית

. מ: בתוך, "ההיסטוריה של עדת קומראן וההיבט ההיסטורי של ספרות הפשרים", אשל. ח– היסטוריה, אשל

.208-191' עמ,ט"ירושלים תשס, חלק א, מבואות ומחקרים–מגילות קומראן , )עורך(קיסטר

.א"ברק תשס-בני, א"ן עם הגהות הגר"מסכת אדר, )עורך(אתרוג . ז. מ–א "הגהות הגר, אתרוג

.ב"ברלין תרפ-ירושלים', רבינוביץ. ז.א, מתרגם, אגדות התנאים, באכר. ז. ב–נאים אגדות הת, באכר

.ג"אביב תרפ- תל, )רבינוביץ. ז.א: תרגום(, )תנאים ואמוראים(ערכי מדרש , באכר. ז. ב–ערכי מדרש , באכר

Biblia patristica, Index des Citations et Allusions Bibliques dans–ביבליה פטריסטיקה

la Litterature Patristique, Paris 1975.

.35-23' עמ, )ח"תשמ ( ג,שבע- באר, "דורשי רשומות אמרו", בויארין. ד–דורשי רשמות , בויארין

D. Boyarin, Intertextuality and the Reading of Midrash, Indianapolis –קריאה במדרש , בויארין

1990.

תל אביב , אופיר. ע: מאנגלית, שיח המיניות בתלמוד–הבשר שברוח , ריןבויא. י–הבשר שברוח , בויארין

.ט"תשנ

.1915] תל אביב[, גילוי וכיסוי בלשון, ביאליק. נ. ח–גילוי וכיסוי בלשון , ביאליק

311

M. Baillet (ed.), "4Q510", in: DSSR, part 6: Additional Genres and– 510/4קומראן , ביילט

Unclassified Texts, ed. D.W. Parry & E. Tov, Leiden-Boston 2005 .

P.C. Beentjes, Happy the One who Meditates on Wisdom: Collected –אשרי ההוגה בחכמה , בינטחס

Essays on the Book of Ben-Sira. Leuven 2006.

, )עורך(קיסטר . מ: בתוך, "ונית יום בקומראן ובספרות החיצ364השנה בת ", דב-בן. י– יום 364שנה בת , דב-בן

.468-463' עמ, ט"סירושלים תש, כרך ב, מבואות ומחקרים–מגילות קומראן

.24-9' עמ, )ד"תשמ(ציון מט , "רבי יהודה בר עילאי ויחסו אל רומי", שלום- בן. י–רבי יהודה ורומי , שלום-בן

טיבינגן , מהדורה סינופטית של שתי הגירסות :אבות דרבי נתן, ברנר.ק- ובקר . י.ה –סינופסיס , בקר וברנר

.)מבוא בגרמנית ומקור עברי( 2006

G. E. Bryce, Legacy of Wisdom, The Egyptian Contribution to the–מורשת של חכמה , ברייס

Wisdom of Israel, Lewisburg-London (n.d.).

I.B. Gottlibe: "Pirqe Abot and Biblical Wisdom Literature", Vetus–פרקי אבות , גוטליב

Testamentum 40 2 April 1990, pp. 152-164

J. Goldin, The Fathers according to Rabbi Nathan, New Haven 1967 –ן "אדר, גולדין

הספרים החיצוניים לתורה לנביאים , )עורך(כהנא . א: בתוך, "ספר היובלים", גולדמן. מ–ספר היובלים , גולדמן

.שיג- רטז' עמ, ך"תל אביב תש, ספר א, כרך א, לכתוביםו

-R. Gordis, Kohelet – The Man and His World, A Study of Ecclesiastes, New –קהלת , גורדיס

York 1971.

.2001ירושלם , פרקי מבוא–פרשנות המקרא היהודית , גרינברג. מ–פרשנות , גרינברג

).1979(ט "ירושלים תשל, פרקי מבוא, פר משליס, גרינץ. מ. י–משלי , גרינץ

משלי ' בירורים בשאלת היחס שבין שלושת הקבצים בס", משלי שלמה, גרינץ. מ. י–משלי שלמה , גרינץ

.243-269' עמ, )ט"תשכ(ד /לשוננו לג, "המיוחסים לשלמה

.1975ירושלים , סיפורים מזמורים משלים מספרות מצרים העתיקה, גרינץ. מ. י–סיפורים , גרינץ

D.C. Duling, "The Eleazer Miracle and Solomon's Magical Wisdom in –הנס של אלעזר , דולינג

Flavius Josephus 'Antiquitates Judaicae' 8, 42-49", HTR 78 1-2 (1985),

pp. 1-25.

D.C. Duling, "Testament of Solomon: Retrospect and Prospect", JSP 2 –צוואת שלמה , דולינג

(1988), pp. 87-112.

312

.32-11' עמ, ג"ירושלים תשל, עם מבוא ופירושים, מסכת אבות, דינור. צ" ב–מסכת אבות , דינור

.22-5' עמ, )ח"תשס( אתרביץ עז, "ב ספרים והקורפוס ההומרי"כ, ד ספרים"כ", דרשן. י–ד ספרים "כ, דרשן

.ז"לייפציג תרע. ספרי על ספר במדבר וספרי זוטא, הורוויץ. ש. ח–ספרי במדבר , הורוויץ

, על תורה נביאים וכתובים, ספר התורה הכתובה והמסורה, היימן. א–ספר התורה הכתובה והמסורה , היימן

.1979תל אביב , עם הוספות ותיקונים, ב' מהד

.1974ירושלים , אגדות ותולדותיהן, היינימן. י–אגדות , היינימן

.ב"ירושלים תשמ, דרשות בציבור בתקופת התלמוד, היינימן. י– דרשות, היינימן

.362-368 'עמ ,)ד"תשל ( תרביץ לג,"ולוח השנה' שנתי-תלת'המחזור ה" ,היינימן. י –שנתי -המחזור התלת, היינימן

ותהקונגרס העולמי למדעי היהד, "מקורן ותפקידן, הפתיחתות במדרשי אגדה", היינימן. י–פתיחתות , היינימן

.47-43 'עמ, )תשכט( 2 4

.1992תל אביב , ל לאבות הכנסיה" בין חז–המקרא ומדרשו , הירשמן. מ–המקרא ומדרשו , הירשמן

,R. Hammer, Sifre: A Tannaitic Commentary on the Book of Deuteronomy–ספרי דברים , המר

Translation and commentary, New Haven – London 1986.

לבירור ההיסטוריוגרפיה המקראית , הרצף בשלשלת מסירתה של התורה", הר. ד. מ– שלשלת המסירה ,הר

.56-43' עמ, 1979 )ספר הזכרון ליצחק בער( ציון מד, "ל"בהגותם של חז

M.D. Herr, "Midrash", in: Encyclopedia Judaica, vol. 11, Jerusalem 1971, pp. 1514-1507 –מדרש , הר

,D.J. Harrington, Introduction to the Canon, The New Interpreters Bible –מבוא לקאנון , הרינגטון

Nashville 1994.

תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה : האסופה המקראית, הרן. מ–האסופה המקראית , הרן

.ו"ירושלים תשנ, עד מוצאי ימי הביניים

.553-548' עמ, 1968ירושלים , כרך ה, באנציקלופדיה מקראית"משל"רך ע, הרן. מ–משל , הרן

,R.N. Whybray, Yahweh-Sayings and their Contexts in Proverbs 10:1 – 22:16 –אמירות , וויברי

in: K.J. Dell and M. Barker (eds.), Wisdom, The Collected Articles of Norman

Whybray, Burlington (USA) 2005, pp. 153-165.

R.N. Whybray, Ben-Sira and History, in: N. Calduch-Benages & J. Vermeylen –סירא -בן, וויברי

(eds), Treasurs of wisdom – Study in Ben-sira and the Book of Wisdom, Leuven

1999, pp. 137-145.

313

– R.N. Whybray, The Book of Proverbs, A Survey of Modern Study, Leiden –מחקרים , וויברי

New-York – Köln 1995.

M. Wise, M. Abegg, and E. Cook (trans.), in M. Baillet (ed.) "4Q510 –" משכיל", אבג וקוק, ויס

(4QShira)", (DJD VII), in: DSSR, part 6: Additional Genres and

Unclassified Texts, ed. D. W. Parry & E. Tov, Leiden-boston 2005, p.

170-171.

,L.B. Wolfenson, "Implications of the Book of Ruth in Editions –אימפליקציות , ולפנזון

Manuscripts and Canon of the OT", HUCA 1 (1924), pp 151-178.

M. Weinfld, Deuteronomy 1-11, A New Translation with Introduction and –יא -דברים א, ויינפלד

commentary, The Anchor Bible, New York 1991.

.M. Weinfeld, Deuteronomy and the Deuteronomic School, Oxford 1972 –הדויטרונומיסט , ויינפלד

ובל ספר הי, )עורך(הרן . מ: בתוך, "זיקתו של ספר דברים לחכמה", ויינפלד. מ–דברים וחכמה , ויינפלד

.קח-פט' עמ, א"תשכ] תל אביב[, ליחזקאל קויפמן

-B.Z. Wacholder: EUPOLEMUS – A Study of Judeo-Greek Literature, New –יופולמוס , וכהולדר

York – Los Angeles – Jerusalem 1974.

– מגילות קומראן ,)עורך(קיסטר . מ: בתוך,"אחרית הימים בהגות עדת קומראן", מןרו. כ –אחרית הימים , מןרו

.549-529' עמ, ט" ירושלים תשס, חלק ב,מבואות ומחקרים

מחקרים ביהדות ספר היובל , )עורך(ראבילו . מ. א: בתוך, "ספרי שלמה שהיו גנוזים", כבוד-זר. מ–גנוזים , כבוד-זר

.54-59' עמ, 1975 ]תל אביב[, לדוד קוטלר

.ה"אביב תשמ- תל, אותמקראות בארץ המר, זקוביץ. י–מקראות , זקוביץ

,C.H. Toy, A Critical and Exegetical Commentary on The Book of Proverbs–משלי , טוי

Edinburgh 1899.

.133-127' עמ, ח"ירושלים תשי, כרך ג, באנציקלופדיה המקראית"חכמה"ערך , סיני- טור. ה. נ–חכמה , טור סיני

S. Talmon, "Wisdom in the Book of Ester", in: S. Talmon, Literary Studies in the –אסתר , טלמון

Hebrew Bible, Jerusalem-Leiden 1993, pp. 255-290

, )עורך(קיסטר . מ: בתוך, "המגילות המקראיות ממדבר יהודה", טלשיר. צ–המגילות המקראיות , טלשיר

.141-109' עמ, ט"סירושלים תש, חלק א, מבואות ומחקרים–מגילות קומראן

314

S. Tasnzer, "4Q424, Instruction-like B", in: DJD XXXVI, Qumran Cave 4 –הוראות , טנצר

XXVI, Oxford 2000, pp. 333-346.

A. Tropper, Wisdom, Politics and Historiography – Tractate Avot in the –מסכת אבות , טרופר

Context of the Graeco-Roman Near East, Oxford 2004.

M. Jastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and –ספר מילים , יאסטרוב

Yerushalmi, and the Midrashic Litrature, New York – Berlin – London,

1926.

.ה"ם תשכירושלי, השלמות ופירושים, עם מבוא–סירא ממצדה -מגילת בן, ידין. י–סירא -מגילת בן, ידין

Justin Martyr, The Dialogue with Trypho, Translation, introduction and notes –דיאלוג , יוסטיניאנוס

by Lukyn, A.Williams, London – New York 1930.

ירושלים , אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, יפת. ש–אמונות ודעות , יפת

1977.

, )עורך(כהנא . א: בתוך, "מתורגם מיוונית עם מבוא וביאור, אגרת אריסטיאס", כהנא. א–אריסטאס , הנאכ

.עא-א' עמ, ך"תל אביב תש, ספר א, בכרך , הספרים החיצוניים

הספרים , )עורך(כהנא . א: בתוך, "ספר ברוך מתורגם מיוונית עם מבוא וביאור", כהנא. א–ספר ברוך , כהנא

.שסא-שנ' עמך"תל אביב תש, ספר ב, כרך א, לתורה לנביאים ולכתוביםהחיצוניים

הספרים החיצוניים לתורה לנביאים , )עורך(כהנא . א: בתוך, "חזון עזרא", כהנא. א–חזון עזרא , כהנא

.תרנג-תרז' עמ, ך"תל אביב תש, ספר ב, כרך א, ולכתובים

הספרים החיצוניים לתורה לנביאים , )עורך(כהנא . א: בתוך, "'ב-ו' א מקביםיספר", כהנא. א–מקבים , כהנא

.רלא- עב' עמ, ך" תל אביב תש, ספר א,בכרך , ולכתובים

.ח"תל אביב תרפ, י אברהם כהנא"ספר איוב מפורש ע, כהנא. א–איוב , כהנא

.ט" תרפאביב- תל,י אברהם כהנא"מפורש עספר משלי , כהנא. א–משלי , כהנא

.M. I. Kahana, "The Halakhic Midrashim", in: S. Safrai, Z. Safrai, J–לכה מדרשי הה, כהנא

Schwartz, P. Tomson (eds), The Literature of the Sages, Assen 2006. pp.

4-105.

.ג"סירושלים תש, מובאות ממדרש תנאי חדש– םספרי זוטא דברי, כהנא. י. מ–ספרי זוטא דברים , כהנא

J.Z. Lauterbach, "The Ancient Jewish Allegorists in Talmud –יגוריסטים הקדומים האל, לאוטרבך

and Midrash", JQR 1 (1910), pp. 291-233.

315

מחקרים בקבלה , )עורך(אורבך . א.א: בתוך, "הערות לפרק א של קהלת רבא", ליברמן. ש–הערות , ליברמן

.ח"תשכירושלים , ובתולדות הדתות מוגשים לגרשום שלום

.ט"ירושלים תשנ, ב- חלקים א, תוספת ראשונים, לברמן. ש–תוספת ראשונים , ליברמן

.ח"תשמ- ו"תשט נויארק ,באור ארוך לתוספתא :תוספתא כפשוטה, ןליברמ. ש– תוספתא ,ליברמן

.J.P. Lewis, "What Do We Mean by Yabneh?" JBR 32 (1964), pp. 125-132 –יבנה , לואיס

. א, אופנהיימר. א: בתוך, " אופיו והתפתחותו–בית הכנסת בתקופת בית שני ", לוין. י– הכנסת בית, לוין

.ח"ירושלים תשמ, קובץ מאמרים–כנסת עתיקים -בתי, )עורכים(רפפורט . א, כשר

.1985ירושלים , מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד, לוין. י–מעמד החכמים , לוין

, "היסטוריה ומסורת, עצמות מתים וטיהורה של טבריה, רבי שמעון בר יוחאי" ,לוין. י–רבי שמעון , לוין

.42-9' עמ, )ב"תשמ (22קתדרה

.134-133' עמ, 1954ירושלים , כרך ב, באנציקלופדיה מקראית"בלעם"ערך , לוינשטם. ש–בלעם , לוינשטם

.S.Z. Leiman, The Canon and Masorah of the Hebrew Bible, New York 1974 –קאנון , ליימן

. 478-460' עמ, 1962ירושלים , כרך ד, באנציקלופדיה מקראית, "לוויים, לוי" ערך ,ליכט. ש. י–לויים -לוי, ליכט

.1957ירושלם , מגילת ההודיות, ליכט. י–הודיות , ליכט

.ה"ם תשכירושלי, מגילת הסרכים ממגילות מדבר יהודה, ליכט. י–מגילת הסרכים , ליכט

M.B. Lerner, "The Tractate Avot, in": S. Safrai (ed.), The Literature of the –מסכת אבות , לרנר

Sages, Assen 1987, pp. 263-276.

.1993תל אביב , הסיפור הדרשני בבראשית רבה, מאיר. ע–הסיפור הדרשני , מאיר

.160-145' עמ, )ט"תשמ( 26עלי שיח , " בן יוחאי במערהשמעון' סיפור ר", מאיר. ע–סיפור רבי שמעון , מאיר

.2000ירושלים , מדרש תנאים לבראשית, מירסקי. א–מדרש לבראשית , מירסקי

, כרך ב, באנציקלופדיה מקראית, "ספר דברי הימים, דברי הימים"ערך , )מייזלר(מזר . ב–דברי הימים , מזר

.606-596' עמ, 1954, ירושלים

. C.C. Mc Cown, The Testament of Solomon, Leipzig 1922 –את שלמה צוו, קאון-מק

,W. McKane – Proverbs, A New Approach, Old Testament Library – 35-30, משלי ו, קיין-מק

London, 1980, pp. 330-331.

.1964ירושלים , אנציקלופדיה לחכמי המשנה והתלמוד, מרגליות. מ–אנציקלופדיה , מרגליות

F.G. Martinez, E.J.C. Tigchelaar, A.S. Van der – 11/11קומראן , וודה-דר- ואן–טיגשלאר–מרטינז

Woude, "11Q11", in: DSSR, part 6: Additional Genres and

Unclassified Texts, ed. D.W. Parry & E. Tov, Leiden-Boston 2005 .

316

, י דפוס וילנה"צילום עפ' מהד, למדרש רבה על ספר בראשיתפירוש , כץ. י–בראשית רבה , מתנות כהונה

.1957ירושלים

.167-187' עמ,)ט"תשנ(תרביץ סז , "עיון מחודש – ישראל-סדרי קריאת התורה בארץ" ,נאה. ש –סדרי קריאה , נאה

.ט"תל אביב תשי, סמלי האשה, נאכט. י–סמלי האשה , נאכט

J. Neusner, The Fathers according to Rabbi Nathan :An Analytical Translation and–ן "אדר, נוזנר

Explanation, Atlanta 1986.

,J. Neusner, The Rabbinic Traditions about the Pharisees before 70 (3 vols.)–מסורות , נוזנר

Leiden, 1971.

דיאמנט . ד, אשר-בר. מ: בתוך, "הוראת ליחיד בספרות החכמה מקומראן", ניצן. ב–הוראות ליחיד , ניצן

.95-109' עמ, ג"חיפה תשס-ירושלים, )א(מחקרים במגילות מדבר יהודה , מגילות, )עורכים(

מבואות –מגילות קומראן , )עורך(קיסטר . מ: בתוך, "מגילות הפשרים מקומראן", ניצן. ב–פשרים , ניצן

.190-169' עמ, ט"ירושלים תשס, כרך א, ומחקרים

.ז" תשנירושלים, תפילת קומראן ושירתה, ניצן. ב –פילת קומראן ת, ניצן

.ג"תשי, ירושלים, סירא השלם-ספר בן, סגל. צ. מ–סירא - בן, סגל

M. Sokoloff, A Dictionary of the Jewish Palestinian Aramic of the Byzantine –מילון , סוקולוף

Period, [Ramat-Gan] 1990.

J. Strungell & D. Harrington, 4Q415-418, 4Q Instructions –מוסר למבין , סטארנגל והרינגטון

("Musar Le Mevin"), [DJD 34 1999], in: DSSR part 4:

Calendarical and Sapiential Texts, ed. D.W. Parry & E. Tov,

Leiden-Boston 2004, PP. 84-189.

.A. E. Silverstone, Aquila and Onkelos, Manchester, 1931 –אונקלוס -עקילס, סילברסטון

.1975, ירושלים, הביניים-הגות פילוסופית בימי, סיראט. ק–הגות פילוסופית , סיראט

,A.J. Salderini, The Fathers according to Rabbi Nathan (version B), Leiden –ב "ן נו"אדר, סלדריני

1975.

.J.A. Sanders, Canon, The Anchor Bible Dictionary, Vol. 1, New-York 1992, pp –קאנון , סנדרס

838-852

R.B.Y. Scott, Proverbs & Ecclesiastes, introduction, translation and notes, The–משלי , סקוט

Anchor Bible, New York, 1965.

317

R.B.Y. Scott – "Solomon and the Beginning of Wisdom in Israel", In: Stusies in –שלמה , סקוט

Ancient Israelite Wisdom. ed. J.L.Crenshaw, New York 1976, pp. 84-102.

T. Forti, "The ISHA ZARA in Proverbs 1-9: Allegory and–אישה זרה , פורטי

Allegorization", Hebrew Studies 48 2007, pp. 89-100.

.G. Von-Rad, Deuteronomy - A Commentary, London 1966 –דברים , ראד-פון

G. Von-Rad, "The Joseph Narrative and Ancient Wisdom", in: From –הנרטיב של יוסף , ראד-פון

Genesis to Chronicles, ed. K.C. Hanson, Minneapolis 2005, pp. 75-81.

M.V. Fox, Proverbs 1-9, A New Translation with Introduction and–ט -משלי א, פוקס

Commentary, New York 2000.

.M. V. Fox, "Ideas of Wisdom in Proverbs 1-9", JBL 116 4 (1977), pp –תפיסות של חכמה , פוקס

613-633.

.א"יורק תשי-ניו, מבוא למסכתות אבות ואבות דרבי נתן, פינקלשטיין. א. א–מבוא , פינקלשטיין

ירושלים –יורק -ניו, עם חילופי גרסאות והערות, ספרי על ספר דברים, א פינקלשטיין. א–ב "סד, פינקלשטיין

).1993(ג "תשנ

.1967תל אביב -ירושלים. שליט. א: מתרגם ועורך, קדמוניות היהודים, פלאביוס. י–קדמוניות , פלאביוס

, נגד אפיון/ קדמות היהודים , )יוסף פלויוס(מתיתיהו -כתבי יוסף בן, פלאביוס. י–קדמות היהודים , פלאביוס

. ט" תשיתל אביב, שמחון. נ.י: מתרגם

).1979(ט "תל אביב תשל, יהדות ומקורות הנצרות, פלוסר. ד–יהדות , פלוסר

S. D. Fraade, From Tradition to Commentary – Torah and its–ממסורת לפרשנות , פראדה

Interpretation in the Midrash Sifre to Deuteronomy, New York

1991.

L.G. Perdue, Proverbs, Interpretation, A Bible Commentary for Teaching and –משלי , פרדיו

Preaching, Louisville 2000.

S. Friedman, "The Holy Scriptures Defile the Hands", in: M. Brettler and–טומאת ידיים , פרידמן

M. Fishbane (eds.), Minhah le-Nahum, Sheffield 1993, pp. 117-132

.1991אביב - תל ,דרכי האגדה והמדרש, פרנקל. י–דרכי האגדה , פרנקל

.1992תל אביב , עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, פרנקל. י–עיונים , פרנקל

318

בתי הכנסת , )עורך(ספראי . ז: בתוך, "בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל", פרסטר. ג–בתי כנסת , פרסטר

.ו"ירושלים תשמ, בתקופת המשנה והתלמוד

.1974ירושלים , אלבק. ח: מתרגם, הדרשות בישראל, צונץ. ל.ט. י–הדרשות בישראל , צונץ

. B.S. Childs, Introduction to the OT as A Scripture. Philadelphia 1976–מבוא לברית הישנה , ילדס'צ

.1982תל אביב , שמונה סיפורי אהבה מן התלמוד והמדרש, צימרמן. ד–ורי אהבה שמונה סיפ, צימרמן

).1967(ז "ירושלים תשכ, בארבעה כרכים, תולדות האמונה הישראלית, קויפמן. י–תולדות האמונה , קויפמן

,J.J. Collins, Jewish wisdom in the Hellenistic Age–הלניסטית -חכמה יהודית, קולינס

Edinburgh 1998.

' עמ, )ט"תשס (174 שמעתין, "לבירור שיטתם של רבי שמעון ורבי יהודה", קורצמן. י–שיטות , קורצמן

83-77.

,H.C. Kee, "Testament of the Twelve Patriarchs", in: J.H. Charlesworth (ed.) – צוואת השבטים ,קי

The Old Tesrament Pseudepigrapha, vol. 1, New York 1983, pp. 775-828.

–מגילות קומראן , )עורך(קיסטר . מ: בתוך, "ספרות החכמה בקומראן", קיסטר. מ–חכמת קומראן , קיסטר

.320-299' עמ, ט"ירושלים תשס, חלק א, מבואות ומחקרים

.ח" ירושלים תשנ, נוסח עריכה ופרשנות–עיונים באבות דרבי נתן , קיסטר. מ–עיונים , קיסטר

.ז"יורק תשנ- ניו,ן" אדר,לשכטר: הקדמה ל, קיסטר. מ-דמות מילין אק, קיסטר

.ב"ירושלים תרפ, ישו הנוצרי, קלאוזנר. י–ישו הנוצרי , קלאוזנר

.R.J. Clifford, Proverbs. A Commentary, Louisville 1999 –משלי , קליפורד

,R.J. Clifford, The book of Proverbs and our search for wisdom–חיפוש החכמה , קליפורד

Milwaukee 1995.

,Clement of Alexandria, Stromateis (book 1-3), Translation: J. Ferguson –סטרומטה , קלמנט

Washington D.C. 1991.

J.L. Crenshaw, Old Testament Wisdom: An Introduction, Atlanta–חכמה בברית הישנה , קרנשאו

1981.

Jeffrey L. Rubenstein: Talmudic Stories – Narrative Art, Composition, and –סיפורים , רובנסטיין

Culture, London, 1999.

.ח"תשס ירושלים ,מדרש ומגדר במסכת סוטה, מקדש: הטקס שלא היה, צבי-רוזן. י–הטקס , צבי-רוזן

.ו"ירושלים תשס, מבוא לספרות המקרא, רופא. א–מבוא , רופא

319

.ח"ירושלים תשמ, מבוא לספר דברים, רופא. א–דברים , ארופ

.18-9' עמ, )ל"תש(תרביץ לט , "פנטירה הוא-סטדא בן- בן", רוקח. ד–סטדא -בן, רוקח

.ט"ירושלים תשנ, יוסטיניאנוס מרטיר והיהודים, רוקח. ד–יוסטיניאנוס , רוקח

פשר אגדה – אליעזר ויעקב איש כפר סכניא' דו שיח בין ר", רייסקין. ש–יעקב איש כפר סכניא , רייסקין

: גליון אלקטרוני(, 13מעמקים : בתוך, "יז-במסכת עבודה זרה טז

http://www.daat.ac.il/daat/mimaamakim/index.asp(,1/08 ,ח" שבט תשס.

שלים ירו, תיבון-שמואל איבן' ר) תרגום(בהעתקת , מורה נבוכים, רבי משה בן מימון–מורה נבוכים , ם"רמב

.ט"צ ווילנא תרס"ד, ך"תש

תרגם , ]כתאב טלב אלחכמה[משלי עם תרגום ופירוש , רבנו סעדיה בן יוסף פיומי–לא -ל, משלי ו, ג"רס

.סז-סו' עמ, ו"ירושלם תשל, קאפח. ר ד"יוסף בכה: לעברית ובאר

כהנא . א: בתוך, "מתורגם מיוונית עם מבוא וביאור, ספר חכמת שלמה", שטיין. מ–חכמת שלמה , שטיין

, ך"תל אביב תש, ספר ב, כרך א, הספרים החיצוניים לתורה לנביאים ולכתובים, )עורך(

.תקיד- תסג' עמ

.1995תל אביב , )עמנואל. י: תרגם(, ל"סיפורת ופרשנות בספרות חז; המשל במדרש, שטרן. ד–המשל , שטרן

.ז"ווינא תרמ, תמסכת אבות דרבי נתן בשתי נוסחאו, שכטר. ז. ש–ן "אדר, שכטר

, " נהרות ובארות מים בסיפורים על חכמים–' אין מים אלא תורה'", שנאן. א–' אין מים אלא תורה, 'שנאן

.37-25' עמ, ח"ירושלים תשנ, ל" על המים במקרא ובספרות חז'כאפיקים בנגב'

פרק בתולדות הסיפור –ת הפסוק אל האגדה החופשימדרשת", שנאן. א–ת הפסוק אל האגדה ש ר ד מ , שנאן

.220-203' עמ, )ד"תשמ(מחקרי ירושלים בספרות עברית ה , "המקראי המורחב

.1996אביב -תל, מבואות ופירושים–ספר משלי , ופק'שצ. נ–משלי , ופק'שצ

.ד"ירושלים תשס, מסכת אבות לדורותיה, שרביט. ש–אבות , שרביט

.S. Sharvit, "The Textual Criticism of Tractate Avot", in: S–ביקורת הטקס במסכת אבות , שרביט

Safrai (ed.), The Literature of the Sages, Assen 1987, pp.

277-281.

חיבור לשם קבלת , ל לשלמה המלך" יחסם האמביוולנטי של חז–מלך והדיוט , ששון. ג–מלך והדיוט , ששון

.ד" תשס]רמת גן[, ר"תואר ד

,Theophilus of Antioch, Ad Autolycum, Transtator: R. M. Grant –טוליקום או-אד, תאופילוס

Oxford 1970 .

320

ההיסטוריה של ארץ , )עורך(אפעל . י: בתוך,"השומרונים ונסיבות התבדלותם", תדמור. ח–השמרונים , תדמור

.1984ירושלים , כרך ב תקופת המקרא. ישראל

.2008רמת גן , אילן- אוניברסיטת בר, ┴16גירסה " ת" השופרוייקט" תקליטור –ת "תקליטור השו

* * * *

xviii

מקורפוס לקורפוס

החלק האנגלי

**

From Corpus to Corpus

The English Part

xvii

which can be identified in the figure of Rabbi Shimon. I compared those characteristics to those

which are typically drawn to the "classic" wise-man, of biblical and post-biblical times. I found

that there is a significant match between the two sets of features and characteristics. This fact

could imply that Rabbi Shimon indeed saw himself as a wise-man in the biblical sense. From

here an explanation can be surmised to the extensive use he made with the words of a book

which is so identical with the "the wisest of all mankind". In addition, I examined more deeply

the nature of S.D. which is traditionally attributed to Rabbi Shimon. Like Rabbi Shimon, the

S.D. is also often quotes a lot from B.P. comparing to other Tannaic Midrashim. S.D. Fraade had

shown that the S.D. is a composition that its target audience is, no doubt, an audience of

seminary students ( תלמידי חכמים" ). This fact collaborates with some of the conclusions of this

research, such as the "Piling Midrash", the vast number of midrashim about the Torah, and

especially those which make the analogy between Torah and Wisdom. All these findings highly

indicate that the S.D. is not merely an anthology of commentaries on the book of Deuteronomy,

but probably it has also been used as a learning book – presumably – in the school house of

Rabbi Shimon. And again, as has been shown in connection to Rabbi Shimon, the fact that this

book uses verses so extensively from B.P. can support effectively the previously mentioned

conclusions, that is to say: 'no other biblical book, which elaborates Wisdom so much, better

suits the purpose of being a model of the learning book, for which the sages dedicated their life

in learning the Torah, that is identical to Wisdom. This conclusion, which is inconsistent with the

tradition that attributes S.D. to Rabbi Shimon, places the S.D. side by side with Tractate Avot as

an important representative of W.L within the corpus of the T.L. and may I say an even more

genuine one.

The last chapter (chapter seven) represents, in a concise manner, some data and findings I

discovered, concerning quotations of verses from B.P. in the Amoraic midrash Genesis Rabba.

These findings show that the distribution of quotations from B.P. in G.R. is very different from

that in the T.L. it has also been shown that G.R. probably uses other midrashic traditions, much

different than those of the T.L. Hence, in order to understand the meaning and the ways of using

those quotations, another research is needed.

Ben-Tzion Horovitz * * *

*

xvi

it uses a short proposition term; while the parallel Halakha in other Tannaic Midrasim, when

quoting the same verses, generally use the long proposition terms. It is my assumption that this

indicates the possibility that, in some cases while in the Mishnah (in particular) and in the

toseftah (little less) the Halakhot midrashim has reached their final formulation stage, in the

Tannaic Midrashim we can find the early stages of this process. Are all these details enough to

conclude that the Tannaim had considered the B.P. as a canonical book equal to the Pentateuch?

The answer might depend on the perception of the one who replies. My opinion is that the verses

from B.P. which serve as proof – direct as well as indirect – to Halakhot, indeed teach such

attitudes, at least from the part of some of the Sages; to be precise, to those who belong to the

school of Rabbi Akiva.

The third chapter from the second part dealt with the characteristics of Aggadah midrashim in

the T.L. and quoted verses from B.P. Here a certain pattern stood out which I called "Piling

Midrash". This pattern is a compilation of quotations (verses) which are all dealing with the

same topic. The quoted verses are seemed as being piled on one another, and actually do not add

anything new on what had been said (or proven) before. This pattern makes very extensive use of

verses of B.P. in particular. Verses from other wisdom books, such as Ecclesiastes, Job and

Psalms, are also being used, but not that extensively. It is my assumption that this pattern might

represent the remains of collections of biblical verses, gathered originally by students at the

seminary ( "בית המדרש" ), who collected those verses and sorted them by their topics, for some

didactic reasons. Later on, those collections – those sorted lists of biblical verses – were inlaid

into short midrashim, and thus found their way to the Tannaic Midrashim. If my assumption is

correct, it might expose to our eyes a beat of the didactic methods held in the seminaries of the

Tannaim. The "Piling Midrash" pattern is very typical to the S.D. and to the Mekhilta de-Rabbi

Yishmael.

The sixth chapter of the second part is dedicated to the examination of the unique attitude of

Rabbi Shimon Bar-Yochai to the B.P. I searched for an explanation to the statistic finding that

the number of quotations from B.P. attributed to Rabbi Shimon is far more – beyond any

comparison – than any other Tannah. On the basis of the well-known legend about Rabbi

Shimon and his son in the cave (T. Bavli Shabbat, 33 b) and by comparing it to other rabbinic

sources, which tell about Rabbi Shimon, I have examined varied features and characteristics

xv

The Tannaim have had a great interest in the first collection of B.P. (chapters 1-9), that holds

some lectures and poems in which Wisdom plays a central role. It turned out that the intensive

use the Tannaim made of the verses of the first collection was aimed mainly for one objective –

to establish the identification, they saw, between the Torah and Wisdom. This identification was

important for them not only because they admired the Torah and those who learn (and teach) it –

in the same way the wise-men of biblical time admired Wisdom. It was important to them mainly

in order to establish their status and authority as the only legitimate interpreters of the Torah,

which was handed down to them from Mount Sinai by Moses, by means of "the chain of

transmission" through all the generations. It is also very meaningful, from this aspect, that they

(the Sages) omitted the biblical priests from "the chain of transmission", and replaced them by

the prophets. That is because the Sages saw themselves not only as men of wisdom, but also as

followers of the biblical prophets in all that concerned the care for the faith of the Israeli people,

their education and morality. These issues are dealt with in chapter three from part one (preface);

the midrashim about the Torah and its identification with Wisdom, and the conclusions drawn

from them are dealt with in chapter four from part two.

From the aspect of identifying Torah with Wisdom, and the interpretation of the Torah, a

great importance is known about the usage the Sages made of verses of B.P. in the Halakha. This

issue is at the center of the discussion in the second chapter from part two. I assumed that the use

of verses from B.P. in Halakha can be an indicator to the importance the Sages saw in the book,

as well as the extent of authority they attributed to it. The claim I wanted to stress and to prove

is, that the quotations from B.P. in Halakha, are a "litmus paper" to the importance the Tannaim

applied to the book as "a Saying of Torah" ( "דבר תורה" ), and its verses as equal to verses of The

Pentateuch. (This claim can be, seemingly, claimed about any book of the Prophets and the

Hagiography). This also indicates the status of the book as a part of the Biblical Cannon. A

significant factor that can help in this determination is the "proposition term" (the term used by

the preacher to "propose" the verse in his oration). It turned out that a short term indicates a

strong and direct linkage between the Halakha and the verse, while a long, indirect term

indicates, mostly, a secondary link between them. It has been found that a little more then ten

percent of all the quotations from B.P. are involved in Halakha midrashim. It has also been found

that in most cases, when a Halakha in the Mishnnah or in the Toseftah quotes a verse from B.P.

xiv

research is needed. It seems that the inquiry tools I defined for this research are not applicable in

the arena of the Amoraic Literature.

6. Sum-up and conclusions – my intention was to learn about the ways which verses from the

B.P. were integrated into the T.L. From this aspect, I tried to find out in what ways the Tannaim

learned the book, which parts of it, and to what extent they preferred them over the others, and in

which ways and for which purposes they used its verses. On the first chapter of the second part

of this research (the discussion part), I represent the findings from the survey I made in the T.L.,

from which I learned that Tannaim used verses from B.P. quite intensively, and that their usage

increased along the passing generations. Two reasons to explain this situation: (1) It reflects the

amount of literary material that was available for the redactors Tannaic compositions: the earlier

in time, the less the material and any literary aspect that will be tested will show more or less the

same results. (2) Concerning the nature of the material, or better to say – its attribution: the

Jewish tradition attributes B.P. to King Solomon. As we know from historical and other literary

sources, in the end of the Second Commonwealth, the popular admiration for Solomon turned

almost to worship. He was admired not only because of his wisdom, but mainly because of

supernatural powers people believed he possessed. One the other hand, there were some circles,

probably of scholars and sages – among them we can surely point out, old Shimon Ben-Sira –

who despised this popular worship. It is very probable that from those circles a disputation came

out on the holiness status assigned to the books attributed to King Solomon (P.S.E.). This dispute

still echo's within some pages of the Sages Literature, that bear witness to a long last argument,

between sages, over the question of whether Song of Songs and Ecclesiastes "defile the hands"

or not. Another testimony to that dispute can be found in a legend from Abot de-Rabbi Nathan,

which tells about the suppression of the book P.S.E. and how and by whom the suppressed books

came to light again. So, it is likely that in early generations of the Tannaim, some sages still

refrained from using verses from B.P. while others (most of them, seemingly, from the school of

Rabbi Akiva) were in favour of the books and quote from them extensively, in Aggadah as well

as in Halakha. These matters I discussed profoundly in the fourth chapter of the first part of the

research (the preface) and in the fifth chapter of the second part.

xiii

two metaphors signify the Torah. On the other hand, the foreign woman is a metaphor for all

kinds of foreign worships.

A Talmudic tradition (Sanhedrin 86 b) attributes the compilation of the S.D. to the school of

Rabbi Shimon Bar-Yochai. This fact echoes louder in the light of the two statistic data, now

mentioned for the third time, that Rabbi Shimon the Tannah who quoted from B.P. most and far

beyond any other Tannain and that within the S.D. there are many more quotations from B.P.

than in any other Tannaic Midrash. In this research, among other things, I have also found that

the figure of Rabbi Shimom Bar-Yochai, that emerges from many Rabbinic traditions, fits quite

accurately to the image of the "classic" wise-man, that can be seen from the W.L. through all

generations: a figure of a solemn-strict elitist, a man of rebuke and exhortation, that his approach

to the learning of the Torah (i.e. Wisdom) is extremely pedant and stiff. Along with other facts

mentioned above about Rabbi Akiva's school attitude to the books P.S.E., it is very likely that,

under the influence of his own rabbi, Rabbi Shimon Bar-Yochai had the tendency to identify

himself with the mythological wise-men of biblical times; and from here comes his tendency to

use, so frequently, the words of the one who is considered to be "the father of Israeli Wisdom" –

King Solomon.

One last examination made in this research was a comparison between all the findings and

data from T.L., mentioned above, and some data I found in a parallel survey I made in Midrash

Genesis Rabbah (G.R.). This Amoraic midrash is more than 250 years later than the time of the

T.L. The usage, made in G.R., with verses from B.P. is bigger beyond any proportion than that

made in the T.L. (some 200 quotations in G.R. alone, vs. 244 quotations in the whole T.L.). On

the other hand, the number of quotations transmitted in the name of Tannaim, within G.R. is very

little – eight only! More than that: excluding some isolated-exceptional cases, there are almost no

parallels between Tannaic Midrashim quoting B.P. veses, and midrashim from G.R. quoting

from it. This means that, as far as quoting from B.P. is concerned, the midrashim from G.R.

represent almost completely different traditions than those found in the T.L. This is correct even

in relation to the eight midrashim, from G.R., which are given in the name of Tannaim. The

mere, clear conclusion that emerges from this, is that in order to say something wise and

reasonable about the pattern of quotations from B.P. in the Amoraic Literature, another specific

xii

Among Aggadic midrashim which quote from B.P. I saw a unique literary pattern, which I

called "The 'Piling' Midrash pattern". These midrashim are of a very simple, basic structure: the

preacher proposes a certain idea or issue, accompanied by two, three and even more verses

(frequently from B.P.), which all are dealing with the same issue; and they are all 'piled' on one

another, seemingly with no reason. The midrashim themselves are rhetorically of one dimension,

or neutral, that is to say, there is no narrative or ideological development. My assumption is that

the "Piling Midrashim" were basically not for an interpretive or exegetic purpose, but for a

didactic, or – to be precise – a lexicographic one. That purpose was, basically, to collect and to

sort certain linguistic items and then to associate them to specific groups defined by their topics.

Now, a question is to be asked: why does "Piling Midrashim" attract so many verses from B.P. in

particular, along with verses from other wisdom books? A possible answer, in my eyes, is that

B.P. became a model, to the didactic ways of the learning of the Sages. Hence, on one hand, we

can find in the B.P. many groups of verses which were gathered under a certain topic; while on

the other hand, it does not have specific literary narrative or a certain agenda. As mentioned

before, these two characteristics characterize the "Piling Midrashim" as well. Further support to

this view can be found within the nature of the topics, dealt in the "Piling Midrashim"

themselves: they are all of a universal nature – exactly like the nature of the B.P. and the W.L. as

a whole. In contrast, other topics, of national or religious character, are not characterized by

piling verses to the same extent, and do not have the same representation of B.P. verses in them,

such as we found in the typical "Piling Midrashim". Last note about "Piling Midrashim": they are

typical especially to the S.D. and a little less than that – to the Mekhilta de-Rabbi Yishmael.

The most outstanding topic among the Aggadic midrashim, which quote the B.P. verses, is the

Torah and its teaching. I have mentioned above that the Sages saw complete identity between

Wisdom and the Torah. This identification has been firmed and crystallized within the school-

houses of the Tannaim, probably during the first and second centuries C.E.; and the interpretive-

hermeneutic effort to establish this identification we find mostly in S.D. There are other

midrashim which put the Torah in their epicenter, not comparing it to wisdom but to "the wife of

one's youth" ( "אשת נעורים" ), and from the opposite side – the foreign-tempting woman. The

motif of the good wife is often woven into the motif of the well of the water of life, and these

xi

result of the debate, mentioned above, about the legitimacy of P.S.E. as canonical authoritative

scriptures, that caused the sages (at least some of them), to refrain from dealing with B.P. at all.

The decision made at the time of Rabbi Akiva was shown, among others, in the increasing

number of quotations of verses from B.P. As mentioned above, the most outstanding sage who

quotes from B.P. far more than any other sage is Rabbi Shimon Bar-Yochai. Accordingly, the

Tannaic Midrash which bears many more verses from B.P. is S.D., which is attributed to Rabbi

Shimon. The number of quotations from B.P. in S.D. is nearly a half of the total number of

quotations in the whole T.L. But quotations from B.P. can be found in all Tannaic Midrashim.

Most of them are in the Aggadah; while little more than 10 percent of them are in Halakhic, or

"quazi-Halakhic" midrashim. In spite of the neat proportioning of the two sections, these 10

percent, and more, are something of great importance: It teaches basically that the Sages found

an autocratic base to their Halakhot (i.e. the religious law) in what is considered to be a "secular"

book. (It also means, of course, that in their time the book was not considered "secular" any

more!). In the scope of Halakhic Midrasim, there is another important factor that should be taken

into consideration- the "proposition term", that is to say, a word, or an expression, that comes

before the quotation itself, as if it represents ("proposes") the quotation. The most common

proposition terms, that signifies Halakhic midrashim are "it was said" ( "שנאמר" ), "it is said"

( "ואומר" ) "it is written" ( "דכתיב" ) and such like. Other proposition terms are more complex, such

as, "and so it says" ( "וכן הוא אומר" ), "on him it is said" ( "עליו נאמר" ), and the most complex term:

"even there is no evidence to it, there is a clue to it" ( "זכר לדבר, אף שאין ראיה לדבר" ). The

importance of these terms is that they signify the measure of affinity between the Halakh and the

verse(s) it leans upon – the shorter the term is the strongest is the affinity. What seems rather

meaningful to me, is the phenomena I found, that in many cases, a certain Halakha which is

written in the Mishnah or in the Toseftah (the Tannaic law books), quoting a biblical verse (from

B.P. or else), uses a short proposition term; while the same Halakha that appears in other Tannaic

Midrashim, quoting the same verse, uses a longer proposition term. My assumption is that (at

least) in some of these cases, the formulation of the Halakha in the midrash, represents an earlier

phase – hence is a less decisive and a less conclusive formula of the Halakha, compared to the

one known from the Mishnah or the Tosseftah.

x

were very aversive about the personality-cult surrounded the figure of King Solomon. My further

conclusion is that this assumption is very reasonable.

From the aspect of assembling the Hebrew Cannon, the mentioned debates on the holy nature

of P.S.E. require some further inquiry. The Sages had stamped the expression: "The Holy

Scriptures defiling the hands". It is a common view among researchers that this expression

defines the holy status of the scriptures, and their place in the Hebrew Cannon in the eyes of the

Sages. A further study on this issue, from the unique aspect of the books P.S.E., raised some

more evidence in favour of this view. It also turned out that there was no question at all, about

the holy status of B.P. and its place in the Cannon. Debates were only about the status and the

place of Song of Songs and Ecclesiastes. More than that: it seems very likely that Rabbi Akiva's

position, which he expressed in his famous réplique: "All scripture are Holy and Song of Songs

is Holy of Holies" (Mishnah Yadaim, 3:5), is not an exception or extra-ordinary saying on his behalf.

Because the statistic finding that came out of my research shows that Rabbi Akiva, and even

more so, his disciple, Rabbi Shimon Bar-Yochai, had quoted verses from B.P. far more than any

other Sage. Rabbi Akiva and many of his disciples had also used verses from B.P. as

justifications to their Halakhot. It seems therefore, that Rabbi Akiva and many of his disciples

recognized the holiness of P.S.E. and were in favour of including them in the Hebrew Cannon.

5. Ways of study and ways of usage of the B.P. by the Tannaim – How was the B.P. studied

by the Tannaim and in what ways did they use its verses? To be able to answer this question we

need to take the deductive way, and try to conclude the most reasonable conclusions, on the

ground of the findings and data we can collect from the Tannaic Midrashim. The first and

seemingly outstanding fact is that the use of B.P. verses in the Tannaic Midrashim increases as

time goes by. From the first and second generation of the Tannaim (40-110 C.E.), there are very

few quotations; with the third generation (110-135 C.E.) the number of quotations dramatically

increases; in the fourth generation (135-170 C.E.) the number grows even bigger. Only in the

time of the fifth generation (170-200 C.E.) the number of quotations slightly decreases. This

situation can be explained by two assumptions: (1) It reflects the status of the bibliographic

material, preserved by the redactors of the T.L.: Naturally, the amount of material left from older

times is less than what remains from more recent times. (2) It might be (at least partially) the

ix

4. The attitude towards King Solomon and the question of the Holiness of the books

attributed to him – The tradition of Israel attributes to King Solomon the writing of three

biblical books – B.P., Song of Songs and Ecclesiastes (Kohelet) (P.S.E. ff). This attribution is the

basis for including these books in the Biblical Canon, as mentioned. King Solomon gained a

great deal of admiration as a prominent wise-man already in the biblical period. This we know

from the Bible itself – from the description of Solomon's regime in 1st Kings, and from one verse

in B.P. which says fully: These are also proverbs of Solomon which the men of Hezekiah king of

Judah copied out (25:1). From here we can understand that, in Judea of the 8th century B.C.,

certain collections of proverbs were already assigned to Solomon, due to his famous wisdom.

This admiration for Solomon grew even greater during the exile and the pharisaic periods. It was,

probably, the influence of circles of priests, authors and other administrators, known today as

"The School of Chronicles" which composed at that time the books of Ezra, Nehemiah and

Chronicles. In the same time the corpus of the Hebrew Cannon began to take form, and the book

of P.S.E. (at least, the B.P.) gained glamour of holiness. There is much evidence, from the

beginning of the Hellenistic period, that proves that at that time, the admiration for Solomon

came to its utmost; He was thought not only to be a very wise man and the author of P.S.E.; but

also to master supernatural powers that gave him the ability to master the Demons and even The

Devil him self. One wise man, who despised all these "Devil-dances", was Simon Ben-Sira, who

also gave a very sharp expression to his feelings in his book. Some 300 years later, a certain

tradition was known, which tells about suppression of P.S.E. Along the lines of this tradition

there are some records of debates between the Sages about the holiness of Solomon's books. This

research examines the data through profound study of the ancient tradition of the suppression,

that is embedded in the two versions of Avot de Rabbi Nathan. These two versions represent one

fictive story; each one of them tells the story from a different point of view, and has a different

approach to the story of the suppression: One of them explains the reason why those books were

suppressed – because of their problematic nature; while the other one tells why and in which way

those suppressed books came to light again and were returned to the collection of the Holy

Scripture. My conclusions are that there never was a genuine suppression; but that there were

certainly debates. I also examined the assumption that the source of the suppression tradition is

in the circles of students and admirers of Old Ben-Sira (and perhaps even Ben-Sira himself), who

viii

The next link in the chain of W.L. lies in the scope of the Literature of the Sages (L.S. ff.).

The most typical representative of the genre in the L.S. is the Tractate Avot (T.A. ff.). Another

composition to mention here is the Midrash Sifre to Deuteronomy (S.D. ff.) as it will be

explained later on. T.A. is characterized by its unique language – yet, not trying to imitate

biblical language (as it is in the case of Ben-Sira, for example), it is still a relatively "high"

language, using many metaphors and aphorisms. Also the way this tractate is compiled and

constructed is very unusual, since it does not contain any Halakhic material but only sayings and

maxims of the Sages. T.A. brings in three major innovations – three that are dependent, yet

support each other. The first is the complete identification that the Sages identified Wisdom with

the Torah – to be precise: the Torah as they perceived it, namely: 'the Halakha'. The second one

is the 'chain of transmission' of the Torah (i.e.: Wisdom), from Mount Sinai, by the hand of

Moses to all generations of Torah holders up to the Sages themselves. And the third one is

ceasing the usage of the pseudonymous in favour of "saying a word in the name of its utterer"

( "האומר דבר בשם אומרו" ). The purpose of these innovations was to establish in the minds of the

people the notion that the Sages are the only legitimate bearers of the Torah, and their

interpretation of it is the only legitimate one. Being a class of wise-men who are also 'Sons-of-

Torah' ( "תורה-בני" ) made it necessary to identify Wisdom with Torah. In order to establish and to

strengthen their status and authority as legitimate interpreters of the Torah, they created the

'chain of transmission'` and in order to properly identify the specific links along this chain, they

ceased using, as far as they could, anonymity or pseudonymous. But T.A. is not the only

representative of W.L. in the L.S. Apart from it; one can note the Midrash S.D. as mentioned

above. This is for several reasons: First, the linguistic and conceptual establishment of the

identification between the Torah and Wisdom is made mostly within the midrashim of S.D.

Second, the subject of learning and teaching the Torah (i.e. Wisdom) uses a great deal of S.D. –

much more than in other Tanaic Midrashim. And the third (which becomes most likely in the

light of the first two) is the statistic fact that no less than 87 quotations of verses from B.P. are

found within S.D. which is more than a third of all quotations from B.P. in the entire L.S. (244

quotations).

vii

origin. Indeed, at later times, the attribution to a great figure, from the Mythological Past of the

nation, became a necessary provision for a book to be included in the Cannon – The Holy Bible.

In the second half of the post-biblical period (from the end of the Persian period to the

beginning of the Roman period) some other important wisdom compositions have been

composed. The most outstanding is no doubt the book "Wisdom of Ben-Sira" ("Ecclesiasticus").

It is well accepted between scholars that Simon (or Yeshua) Ben-Sira wrote his book inspired by

the B.P. This fact can be recognized by all linguistic, formative and literal parameters. Only two

main differences can be observed in the two books: first, Ben-Sira is not hiding behind any

pseudonym, but writes his proverbs in his own name. Secondly, the well defined nationalistic

position that Ben-Sira takes, and his great interest in the history of Israel – contrasts with the

'universalistic' nature of the B.P. In my view, Ben-Sira is following the same worldview here,

which is so intensively expressed in the Book of Deuteronomy, as well as identifying the Torah

with Wisdom in this book.

Other wisdom compositions that were written at the end of the Second Commonwealth are the

"Wisdom of Solomon", the 3ed chapter of "The Book of Baruch" and chapter 13 of the

"Testament of Levi" (from the book "The Testament of the Twelve Patriarchs"). In each of these

books, one can find many characteristics of the biblical W.L. such as attribution to a

mythological figure; the main division between didactic-utilitarian W.L. and contemplative W.L.

and other linguistic and literal characters. The Sapiential Texts from Qumran have their own

special place. Most of them are written in the 'instructions' and the 'advice' style; and like the

biblical W.L. they also aim to teach and instruct the members of the sect to its special worldview

and unique way of life. A special rank in the social order of the sect was held by some people

who are called "Instructors" ("Masskilim"). It's seems that those Instructors were in some ways

the Wise men of the group. Among other things they were in charge of teaching the group

members all they need to know about the sect worldview and its way of life, as mentioned above.

Hence, it is quite probable that they also were the writers of the sapiential texts of the sect. Other

types of texts from Qumran are the texts of "Pesharim". They are not wisdom texts in the

commonsense: their language is different and so is their purpose, which is to solve the mysteries

of the old prophesies of Israeli prophets. In some ways and some sense they are close to the

imparted wisdom (see above).

vi

God's leadership in it, and also questions concerning the individual and his relationship with

God. The outstanding representative of this section is the Book of Job and also certain songs

from the Book of Psalms. Both sections are characterised similarly by viewing the Wisdom as a

Godly creation, emphasizing the usefulness and importance of Wisdom in man's life; and by the

mentioned fact that W.L. approaches and is interested in the individual and his faith and not in

cult and national history. A special kind of Wisdom can be found in certain sections and biblical

narratives in which the wise man is not a scholar who gained his wisdom by learning, but

received it as a gift from God. This kind of wisdom ascribes to Josef, who is depicted as wise

and intelligent, Solomon who received his wisdom as a heavenly gift, and Daniel. The wisdom

of these three Men is there for imparted wisdom, and its distinctive sign is their ability to

understand and to solve dreams.

The old parts of the B.P. are probably from the oldest compositions of the Israeli W.L. Other

Wisdom compositions – Job, Ecclesiastes and some wisdom songs from Psalms – are of later

origin. But to our research there is much importance in another book which was composed in

proximity to the beginning of the B.P. Already at the beginning of the previous century, scholars

paid attention to profound links between the B.P. and the book of Deuteronomy: some ideas,

motifs and substantial worldview elements, are corporate in these two books and in them only.

Apart from this, the unique link between Deuteronomy and W.L. comes to light and is expressed

by two other features: first is the identification, expressed in Deuteronomy, between the 'Torah'

(i.e. the Law included in it) and Wisdom: See, I have taught you statutes and rules, as the LORD

my God commanded me […] Keep them and do them, for that will be your wisdom and your

understanding… (Deut' 4:5-6; English Standard Version); and the second one is the pseudonym

writing. That is to say: the author of the composition presents himself in the guise of Moses. But

while The B.P. is 'only' attributed to Solomon; in Deuteronomy Moses 'himself' is talking to the

People of Israel. The pseudonym writing, like attributing itself to a Great Man, is typical to W.L.

everywhere in the ancient era. The main purpose of this way of writing is to intensify the

'authentic nature' and the authority of the book. This purpose has another aspect in Deuteronomy.

The pseudonym writing of Deuteronomy is aimed to give the book the status (and the authority)

of a Cannon. That is to say, from the beginning, the Book of Deuteronomy was meant to be a

Holy Scripture that comprises the Law of the state, which is considered to be from Heavenly

v

A number of generations after the beginning of the collecting project by King Hezekiah and

his men, a great shock fell upon the kingdom of Israel – the destruction of the First

Commonwealth and The Babylonian Exile. The court people – authors, clerks and certainly the

people of the wisdom circles (whom are often referred to as the School of Deuteronomy, and

later on, the School of Chronicles) were among the exiled. They expanded and deepened the

project of collecting old maxims and producing new ones of their own, while in exile. Not only

proverbs and maxims were gathered and kept, but the general collection of spiritual creations of

Israel as a whole, began to take form in this period. To the first compilations of The Book of

Proverbs, other compilations have been added. Some of them bear the name of the wise man

who create the maxims or compiled them: Agur the son of Jakeh, King Lemuel and others. The

influence of the Priests was not excluded from the compilation that was becoming steadily more

substantial, and besides the earthly and universal Wisdom maxims, some religious characteristic

maxims were added. Some extensive and important sections of the B.P. became doctrinal, while

preaching the belief in the God of Israel. Still, the B.P. remains complete in the context of the

individual life; it's main concern is the wisdom itself and the advice and instruction given to the

individual. The book is divided into nine different parts, each bears different characteristics.

Three of them relate to King Solomon and five to other sages, as previously mentioned. As time

passed, and seemingly influenced by scholars of the Chronicles, the Israeli tradition began to

attribute the whole book to King Solomon and glamour of holiness, as a book written in the Holy

Spirit, attached to it. During the Persian Period and at the beginning of the Hellenistic Period, the

Biblical Cannon was formed. It seems that because of its holiness and attribution to King

Solomon, The Book of Proverbs was also included in the Cannon.

3. The Israeli W.L. and its greatest creations between the 1st Commonwealth and the

Mishnaic Period – It is accepted between the scholars to divide the W.L. into two main

divisions: the didactic and utilitarian W.L. and the contemplative one. The main characteristics

of the former are its intensive use of 'advice' and 'instructions' and its conservative world-

perception which in its midst is the existing social order and the traditional family at its

foundation. The outstanding representative of this section is the B.P. alongside single parts of the

Bok of Ecclesiastes. The latter section is characterized by its contemplation of the world and

iv

From Corpus to Corpus – An Abstract

1. Background – The purpose of this research is to follow, investigate and to understand the

manner in which verses, motives and ideas from the Book of Proverbs (B.P. ff.) found their way

into the Tannaic Literature (T.L ff.). Although citing verses from the Bible in the literature of the

Sages as a whole is imminent to this kind of literature, an assumption is embedded here that

citing verses, particularly from the B.P. in the T.L., cannot be taken for granted. There for,

another aim of this research will be to understand how the Tannaim perceived the B.P. (and the

one who is considered to be its author – King Solomon), how did they exegete it's verses and for

what purposes.

2. The Book of Proverbs and its place in Wisdom Literature – The B.P is considered to be

the distinct biblical representative of the genre of the Wisdom Literature (W.L. ff.). This genre is

well-known and encompasses all the cultures of the Ancient World. Didactic by its nature and

universal by its contents, this genre represents a certain stream of the human thought, which is

aimed at the education of youth in general values such as: scholastic studies, diligence,

utilitarianism, honesty, fairness and also for the upholding of the foundation of family and

society. The wisemens' sayings are aimed towards the individual; they are not aimed at national

values, nor are they aimed at cult and religious values – which are public by their nature. These

qualities are often characterized as "universalism" and "secularism" – and from here the question

can be raised, as to the citing verses from the B.P. in the T.L. According to its quality and

essence, The B.P. is a collection of maxims. The maxim, whose origins are in the ancient popular

wisdom, is the foundation stone of W.L. everywhere, including the Bible. The B.P. probably

began as a collection of maxims which has been edited by the men of King Hezekiah of Judea,

towards the end of the 8th century B.C. It seems that already at that time, this was attributed to

King Solomon who was already considered to be a man of ultimate wisdom. This was not an

unusual did, in the ancient world cultures – also in Egypt and in the Mesopotamian Kingdoms

there were many circles of wise men in the kings' courts and it was there that they created their

literature. Indeed, mutual influences of the Egyptian, Mesopotamian, Canaanite, Israelite and

some say even the Greek W.L. can be identified.

iii

CONTENTS (Hebrew Part):

List of Tables VI

List of Abbreviations VII

Preface VIII

PART 1 - INTRODUCTION:

Chapter 1: The Book of Proverbs – A General Overview and Underlined Issues 12

Chapter 2: The Biblical (O.T.) Wisdom Literature 28

Chapter 3: The Pos-Biblical (O.T.) Wisdom Literature 50

Chapter 4: Some Remarks on the Canonization of the Bible (O.T.) 81

PART 2 – THE BOOK OF PROVERBS IN THE TANNAIC LITERATURE

Chapter A: Plan of Research, the Survey – its limits and Findings 96

Chapter B: The Ways of Midrash: Verses of Proverbs in Tannaic Halakhot 109

Chapter C: The Ways of Midrash: Verses of Proverbs in he Tannaic Aggadah 152

Chapter D: The Homiletic Exegesis of Wisdom – its Origins and Outcomes 173

Chapter E: The Tradition of the Suppression of the Books of King Solomon 191

Chapter F: Rabbi Shimon Bar-Yochai – Chief of the Speakers in the Book of Proverbs 232

Chapter G: Quotes from Proverbs in the Genesis-Rbbah Midrash 270

Conclusion and Deductions 281

APPENDIXES

Appendix 1: The Canon of the Book of Deuteronomy 290

Appendix 2: Fragments of Scrolls of Proverbs

That had been Found in Qumran 296

Appendix 3: Quotes from Proverbs in the Writings of the Fathers of Christianity 298

Appendix 4: Detailed Data Tables (of the Survey) 300

Least of Bibliographic Abbreviations 309

ii

This work was carried out under the supervision of Prof.

AVIGDOR SHINAN

From Corpus to Corpus –

The Integration of the Book of Proverbs into the Tannic Literature,

against the Background of the History of the Israeli Wisdom Literature

Thesis submitted for the degree of “Doctor of Philosophy”

By

Ben-Tzion Horovitz

Submitted to the Senate of the Hebrew University

October 2011