פרנסיסקו - 1746גויה )1828 )

צייר ואמן הדפסים ספרדי, מגדולי אמני

אירופה בזמנו. ביצירתו המוקדמת אפשר

למצוא עקבות להשפעת

הניאו-קלאסיקה והרוקוקו, אולם את

שאר יצירתו, שהשתנתה רבות

במהלך שנות פעילותו, קשה מאוד לשייך

לקטגוריה מסוימת. ניכרת בעבודתו אף

השפעה מאמני הבארוק.

x 285 cm, 1778 269העפיפון -  שטיח קיר

גויה נחשב לאחד הרומנטיקנים הראשונים.

הוא עסק בביקורת פוליטית- ישירה יותר

וישירה פחות- חשף את חולשות המלכים וביקר

את הכנסייה. חוקרים מסוימים רואים בו את

מבשר המודרניזם, אחרים מייחסים את

תואר זה לצייר אדוארד מאנה, שהושפע ממנו

רבות.

פרנסיסקו - 1746גויה )1828 )

התקבל כחבר 1780ב-באקדמיה המלכותית

באותה שנה במדריד.התמנה להיות צייר

החצר של המלך קרלוס .4 ואחריו קרלוס ה-3ה- חלה במחלה 1792ב-

קשה והתחרש. חוקרים רבים ספורים כי הייתה למחלתו השפעה רבה

על התמורות שחלו ביצירתו במהלך השנים.

בסוף ימיו עזב את ספרד והיגר לצרפת

ושם נפטר.

פרנסיסקו - 1746גויה )1828 )

אתה שאינך מסוגל, 1797-8)קפריצ'וס(

תחריט ואקווטינטה 15x21ס"מ

היא "לוס קאפריצ'וס"סדרה של הדפסים על לוחות תחריט. "קפריזה", משמעו

מצב-רוח קיצוני, שגובל בשיגעון וקשור

ביצר. בסדרה הזו אפשר לראות מצד

אחד ביקורת חברתית נוקבת ומצד

שני הומור, פנטזיה, אימה, עיסוק

בשאלות פילוסופיות ועוד.

אתה שאינך מסוגל, 1797-8)קפריצ'וס(

תחריט ואקווטינטה 15x21ס"מ

גויה מתאר את מעשי האיוולת הרבים מספור

של בני האדם. המצב הוא כזה בו המרמה,

השקר, ההרגל, הבורות, תאוות הבצע והאינטרסנטיות הפכו

לדבר שבשגרה. התחריטים הוחרמו

לאחר כמה ימים בגלל חשש השלטונות

מביקורתו של גויה.

ביצירה נראים שני אנשים שעל גביהם

רכובים חמורים. החמור נחשב חיה

טיפשה, הוא מסמל את אנשי הכנסייה

ואנשי המעמד העליון, שהם כמו מטען על

גב האנשים. גויה מעביר ביקורת על

מצבו הקשה של העם הספרדי תחת נטל

השליטים המתנשאים והטיפשים.

אתה שאינך מסוגל, 1797-8)קפריצ'וס(

תחריט ואקווטינטה 15x21ס"מ

המאחה העירומה 1804שמן על בד,

ס"מ95 על 190

ציור עירום לא היה מקובל בתקופה ההיא

בספרד. בשתי הגרסאות נראית

אותה בחורה באותה 1815התנוחה. ב-

הוחרמו שני הציורים, על ידי האינקוויזיציה

הספרדית

המאחה הלבושה1805-1798שמן על בד

ס"מ90 על 195

מאחה זו מילה שאינה ניתנת לתרגום, היא

קשורה לנוהגן המטורזן של הנשים

והנערות ממעמד הפועלים שהתהווה זה

עתה במדריד. נשים אלו לבשו לבוש צועני ססגוני וראוותני ונחנו

בגאווה רבה. מנהגן ולבושן הפכו לאופנה

ושימשו מקור חיקוי לגבירות

מהאריסטוקרטיה.

1538טיציאן, ונוס מאורבינו, 1863מאנה, אולימפיה,

1935הנרי מאטיס, הערומה בורוד, 1804גויה, המאחה העירומה,

ולסקז- לאס מנינס 1656שמן על בד,

ס"מ280 על 336

גויה מתאר את המשפחה המלכותית ומקור ההשראה שלו

הוא היצירה של ולסקז, "לאס מנינס"

המתארת משפחת פיליפ הרביעי.

משפחת המלוכה עומדת בשורה

במישור הקדמי של התמונה והצייר

מופיע ברקע מאחוריהם מצד

שמאל, כשהוא ניצב בצללים ליד כן הציור.

משפחת קרלוס הרביעי1800שמן על בד,

ס"מ280 על 336

דיוקנאות משפחת המלוכה של גויה מתאפיינים בדו

משמעות של סגנון ומסר. מצד אחד מוצגות הדמויות בצורה מעודנת

כמקובל, ומצד שני הבעות פניהן מביעות

קטנוניות, שחיתות, סכסוכים, סטיות וזימה. כמו ברבות מעבודותיו

האחרות, מחיה כאן גויה אב טיפוס של ציור שהיה מקובל אך מעניק לו מגע

מודרני וחתרני.

משפחת קרלוס הרביעי1800שמן על בד,

ס"מ280 על 336

זהו דיוקן קבוצתי בגודל טבעי. שעל פי פרשנויות

שונות טומן בתוכו ביקורת פוליטית. במרכז

מוצגים קרלוס ואשתו, משמאל בנם המבוגר

ומאחור שורה של טיפוסים. הפנים

התמימות של הילדים הצעירים מעידות על כך שלא הושחתו עדיין על

ידי אמם. תנוחת המלכה מזכירה את תנוחת

הילדה בציורו של ולסקז, אך תוך הדגשת אופייה

הבוגדני.

משפחת קרלוס הרביעי1800שמן על בד,

ס"מ280 על 336

מאחורי הקבוצה תלויה תמונה שצייר גויה, המספרת את

סיפור בנותיו של לוט, אשר גרמו לו

להשתכר ושכבו איתו. תוספת זו

נתפשת כהערה על מוסריות חצר

המלכות.

ישנו ניגוד בין הביגוד הרשמי והמהודר

לבין הדמויות הנלעגות,

השמנמנות והנבובות.

משפחת קרלוס הרביעי1800שמן על בד,

ס"מ280 על 336

גם גויה עצמו מופיע ביצירה, בתנוחה

שדומה לתנוחה של ולאסקז, הצגת דמותו ביצירה

הופכת אותו לחלק מהמשפחה ואולי גם

לשווה ערך אליה במעמדו, אך

הפרדתו והעמדתו בצל מעיד על הבוז

שהוא רוכש להם

משפחת קרלוס הרביעי1800שמן על בד,

ס"מ280 על 336

המלכה נמצאת במרכז והיא גדולה מהמלך,

בניגוד למקובל.

סגנון הציור הוא ריאליסטי, אך אינו

קפדני וקווי כמו בניאו-קלאסיקה.

סידור הדמויות בחזית וחסימת העומק

מאחור הופכים את התמונה למעין מסדר

זיהוי.

, 1808 ענק,שמן על בד

120 על 100ס"מ

\ הקולוסוס, הענק 1808-12שמן בד

ס"מ116 על 105

לציור יש כותרת משנה: אימה. האנושות

במנוסה, מתפזרת כנחיל נמלים מפני ענק אימתני.

יש הרואים ביצירה גילוי דעת ברוח הרומנטיקה

על מקומו של האדם בעולם, העומד חסר

אונים בפני כוחות אדירים שלעולם לא יוכל להם. גורלו נחרץ על ידי

גורם על-אנושי שאינו נותן את הדעת על קיומו.

\ הקולוסוס, הענק 1808-12שמן בד

ס"מ116 על 105

חוקרים אחרים מעדיפים לראות את

העבודה כאנלוגיה להרס שזרתה

המלחמה.

הטכניקה שומרת על ריאליזם תיאורי אך

ניתן לזהות בה משיכות מכחול

מהירות ואקספרסיביות,

כתמיות לא מעודנת, ושימוש בטכניקת

אימפסטו.

זוועות המלחמה

פלשו הצרפתים בראשות נפוליון בונפרטה לספרד, 1808בשנת והדיחו את קארלוס הרביעי מכס המלכות. גויה נשאר צייר החצר,

ותיאר את זוועות "מלחמת חצי האי" בסדרת תחריטים וביצירות חזרו הספרדים לשלטון, 1814"השני במאי" ו"השלישי במאי". ב-

ופרדיננד השביעי הניח לגויה לשמור על מקומו בחצר המלוכה. ס"מ(, מתארים הוצאות 20/15התחריטים הקטנים )בסביבות

להורג, גופות מרוטשות, ראשים משופדים על עצים ועוד זוועות מלחמה. הם נוצרו ברישום קווי שנעשה מהזיכרון ולעיתים אף על פי

סיפורים, ולא מהתבוננות ישירה. הסדרה עוסקת באובדן צלם האנוש, האכזריות וחוסר ההיגיון

שבמלחמה. זהו נושא חדש באמנות: אמנות מחאה – בעלת מניע פוליטי. לעומת ההרואיות )תחושת גבורה( שמתוארת במלחמה בזרם הניאו קלאסי )כמו נפוליאון חוצה את האלפים(, מתוארת

המלחמה על תוצאותיה האכזריות, חוסר ההיגיון שבה. אין זה שיר הלל למנצחים, אלא הדגשת חוסר התועלת של המלחמה. כותרות רב התחריטים אינן מביעות חרטה או זעזוע אלא השלמה ופסימיות

)"ככה זה", "זה גרוע יותר"(.

,תחריט1812, מתוך זוועות מלחמה, זה גרוע יותר

1812, זה גרוע יותרזוועות המלחמה, תחריט

ס"מ15 על 20

התמונה מתארת אדם כרות ידיים משופד על

גבי גזע עץ כרות כשברקע חיילים

עוסקים ברצח ובאונס. דמות האדם מתוארת בדיוק רב המגביר את

האימה, כמו גם הבעת פניו ופיו הפעור. העצים

מאחור נראים כחלק מההתרחשות, כשעלי

העץ מתמזגים עם שערותיו וכמו עוטפים

את גופו.

1815הן אינן רוצות זוועות המלחמה,

15 על 21תחריט. ס"מ

מה רומנטי בציורים של

גויה?

(, 1818-1817רפסודת המדוזה תיאדור ז'ריקו )שמן על בד

עבודת מכחול חופשית יחסית

עיסוק במראות אימים וחזיונות זוועה,

בסבל, כאב, רע אנושי, אכזריותו של

הגורל.

פנייה למחוזות ההזיה, הטירוף

והפנטזיה.

ביטוי לרגשותיו של האמן.

האמן כמבקר חברתי

14, מלך לואי פיליפ ה-1832אנרה דומייה,

מבחינה היסטורית גויה חלוץ, שכן הוא מביע בגלוי

ביקורת אישית על זוועות ההתנהגות האנושית. קודם

לכן אמנים נהגו לצייר את המציאות על פי בקשת

הפטרונים. מלחמות תוארו בפאתוס גדול, בהתאם לדרישות המנצחים, אם

הייתה לאמנים ביקורת, היא נרמזה בסתר.

מסיבה זו ואחרות נחשב גויה, שנדרש לא פעם לתת

הסברים בפני ראשי הכנסייה, לאחד ממבשרי

המודרניות.

העבודות השחורות על קירות ביתו של

האמן, מעט לפני מותו1819