ירחוןמכון מופ"ת 32

עם סיום הלימודים בתכנית מ.ב.ע - מצוינים בונים עתיד באחוה, המכללה

האקדמית לחינוך מורן כהן � בוגרת התכנית בשנת תשס"ח

רציתי לרשום משהו שונה.

רציתי לרשום משהו שונה, לא משעמם ובעיקר קצר.

רציתי לספר איך בשיעור הפדגוגיה הראשון, כששאלו אותי למה בחרתי להיות מורה, עשיתי הכול כדי להתחמק ולא לספר שאני בעצם לא באמת יודעת. כי איך יכולתי, בחדר של בנות אוהבות ילדים וחדורות מוטיבציה להגיד שזה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. לא שאני להניח ושסביר מפחד מתה שאני להגיד יכולתי איך

אחזור לשיעור הבא אחרי שהתלמידים יסקלו אותי באבנים.

ועכשיו? כשאני עומדת מול כל כך הרבה אנשים, אני יכולה לשקר ולהגיד שאני יודעת את התשובה לשאלה: למה את כאן?

אז אני יכולה להגיד שאני רוצה לתרום. אני יכולה גם להגיד שאני רוצה להוביל ולעזור. ואם אני באמת רוצה להיות יפת נפש אני אני האמת? אבל העולם. את לשנות רוצה שאני להגיד יכולה

עדיין לא יודעת.

אני לא יודעת אם אצליח לשנות. אני לא יודעת אם אצליח לעצב ולהדריך. אני לא יודעת אם יקשיבו לי ואני לא יודעת אם יהיה

להם אכפת. האם בחרתי נכון? זמנים יגידו.

אז רציתי לרשום משהו שונה.

אבל אז חזרתי מגרמניה. חזרתי מברלין, והדבר שעדיין אינו עוזב את ראשי זה איך זה שבארץ הירוקה, מלאת המים והיפה הזו קרה כזה דבר? וכסטודנטית להוראה בתכנית מצוינים שספגה אמונות וערכים מהרגע שרכזת התכנית שלי פתחה את הפה, לא יכולתי

שלא לחשוב איפה היו המורים.

משוואות לימוד על נוסף אמורים, שהיו המורים היו איפה ו-presnet perfect, להחדיר בתלמידים שלהם קצת ריבועיות

את דגלם על לחרוט אמורים שהיו המורים היו איפה ערכים. היו איפה החיים. וחשיבות האדם כבוד השונה, קבלת ערכי המורים שהיו אמורים לדאוג לכך שהתלמידים שנכנסו אל בית

ספרם יצאו עם קצת יותר....

אני איפה יודעת אני אבל ההם המורים איפה יודעת לא אני עכשיו. אני יודעת איפה אנחנו עכשיו.

אנחנו לפני דרך ארוכה וסביר להניח שאינה קלה. העבודה שוחקת השכר לא משהו אבל...

אבל יש משהו בחיוך של ילד שמבין משהו בפעם הראשונה.

יש משהו במבט של תלמיד שרואה שההשקעה שלו הניבה פרי.

יש משהו בכך שכל האנשים שעזרו לך והדברים שאספת במהלך התואר מתחילים להוות אבן דרך, מגדלור שמראה לך את הדרך

הנכונה או את הכיוון הנכון.

היה לי הכבוד והתענוג להיות חלק מהתכנית הזאת. יש לי הרגשה שגם לכם. תודה. �

הקל, והכי משתלם כלכלית, בעידן שבו היוקרה והזוהר נקבעים לפי קריטריונים חיצוניים - יופי וכסף, והרצון שוטף חיצונית, הנוצץ - המעלה רם ב"כיסא" לשבת למגבלות, ליכולות, העצמית המודעות את ומכסה נתבע שכזה בעולם שלנו. האמיתי ולייעוד לכשרונות בתוכו האמת את לחפש כדי פנימה להתבונן האדם ולא מחוצה לו. רק אדם המודע למצוי ולרצוי שבו מתוך שיקולי אמת, מתוך שיקולים פנימיים ולא חיצוניים, רק

הוא יוכל להיות מצוין בחייו!!!תכנים של למגוון הסטודנט את חושפת ...התכנית

והאמונות הדעות ולעיצוב למחשבה אותו המעוררים החינוכיות שלו. היא עוזרת בבניית האני מאמין החינוכי שלו. היא מביאה ערך מוסף מעבר לידע התאורטי שירכוש ויעביר לתלמידיו. היא תורמת לבניית אישיותו על מנת

שיוכל להשפיע על אישיותם ואושרם של תלמידיו..

ולסיכום דברים שכתבה אורית בסדנת הליווי של התכנית:מעצים מאוד דבר הוא מיוחדת ממסגרת חלק להיות המחייב תחום החינוך, בתחום לעסוק המתעתד לאדם יחסי אנוש טובים ומגע אנושי חמים.... ובנימה קצת יותר

פשטנית, כיף להיות שייך... �