החכמה" "ים מכוןחכם" "תורת ישיבת שע"יוהנסתר הנגלה ללימוד

תובב"א ירושלים

זעירא תרעא

עולםמזמור לאור בצאת לאדוננו היום גדול כי ה'ארץ כ'ל ל'הוי"ה ה'ריעו לתודה

שרים, חפרוה באר החכמה, ים שו"ת יקבנו שמו שלפנינו, הק' הספר

אשר הלכה, של אמות בד' חיים מקור חכ"ם תור"ת יקירין מילין חיים, מצא מוצאו

זו ה' דבר לשואלים להשיב שליט"א הגה"ק מרן כ"ק הגדולה רוחו בעים ידו הניף

שמעתתא לאסוקי ובסברא, בפלפול תורה, של במלחמתה וליתן לישא הלכה,

דא הכלולה הכלה לקשט ולעילא לעילא רוח נחת עולה וכדין דהלכתא, אליבא

הלכה של אמות ד' הנקראת עילאה הכלה)שכינתא שלים(אתוון ביחודא ולייחדה ,

חייא רבי דאמר והיינו דאורייתא, בפלפולא דחדי הוא בריך קודשא דא דודה עם

בעולמו הוא ברוך להקדוש לו אין המקדש בית שחרב מיום דעולא משמיה אמי בר

הלכה של אמות ארבע ע"א)אלא ח' .(ברכות

והלכהועל דהתודה יען העולם, והיה שאמר למי ולשבח להודות עלינו ודאי דא

רבינו בדברי וכמבואר ולעולם, לעד קיימים ושניהם אהדדי, סמיכי תרוייהו

זיע"א הק' פ"ד)האר"י הזמירות שער פרע"ח ק', סימן תהלים 'כל(שעה"פ 'לה' 'הריעו דר"ת

של אמות ד' בעולמו להקב"ה לו אין חז"ל שאמרו מה אל רמז הלכה, הוא 'הארץ

בטלים הקרבנות כל כי חז"ל שאמרו מה אל לרמוז לתודה מזמור אליו וסמיך הלכה,

הארץ בכל קיימים שניהם וההלכה התודה כי באופן, תודה. מקרבן חוץ לעתיד

המלכים מלכי למלך ולפאר לשבח עלן רמיא חיובא כן ועל לעולם. בטלים ואינם

מוה"ר האלהי המקובל כתב וכבר עולם, לאור הספר זה להוציא זיכנו כי על הקב"ה

גבאי בן פ"א)מאיר ח"ד הקודש וכו'(עבודת באומה המקובלת האמיתית "החכמה

ודור דור בכל כי וכו', האומה מן עברה לא ובייחודו, האל בידיעת תנאי להיותה

לחבר ומקבליה אנשיה לב לעורר תסור ולא סרה לא אשר וכו' ההשגחה נפלאת

ואמרו עיש"ב. וכל", מכל חכמינו חכמת אבדה שלא עצמית סיבה וזו ספרים, בה

ע"ב)חז"ל ט"ו כי(חגיגה מפיהו יבקשו ותורה דעת ישמרו כהן שפתי כי דכתיב מאי

מפיהו. תורה יבקשו צבאות ה' למלאך הרב דומה אם הוא, צבאות ה' מלאך

ההלכותהזמן לייחד ענינה שעיקר לפ"ק, תש"ע שסימנה שתא בהאי גרמא

דמשיח נפש דאינון הנסתרות עם דוד בן דמשיח ונשמה רוח דאינון הנגלות

דוד בחינתבן שהם הנגלות דההלכות ספירים, מעולפת שן עש"ת מעיו בסוד ,

רצון עת לעילא מתעורר ובזה כספירים, להאיר גדול לאור נתהפכים שן, עש"ת

ע"ת בגימטריא עולה יש"י ב"ן דו"ד ונפ"ש רעות"א, בגימטריא דתש"ע ורחמים,

עם ונשמה הרוח בחינת שהוא דוד בן משיח דא משיחין תרין בהתכללות רצו"ן,

ברחמים גלותא מן ליפוק נפשנו, ופדות גאולתנו לעורר הנפש, שהוא יוסף בן משיח

עי"ש. תש"ע, - החכמה ים לספר שליט"א מרן בהקדמת באורך וכמבואר גדולים,

הדפו'סוהנה מזבח על ועלו קרבו כבר החיבור, בזה הנדפסים התשובות אלו

כבר ובס"ד בשנה, שנה מדי עברו בשנים לאור שיצאו החכמה' 'ים בספרי

רבנן בפום מדרשא בבי ואיתבדרו רבנן, מלכי מאן מלכים שולחן על עלו

אחד בפונדק כולם ובאו נקבצו כי לקדשם, שנית שבנו שעתה אלא ותלמידיהון,

זו ה' דבר לבקש להמשוטטים להועיל מפואר, בכלי מפוארה תורה אחת, ובכריכה

יתר את גם הדפוס על להעלות בקרוב שנזכה מייחלות עינינו ה' ואל הלכה,

כ"י. וכהנה כהנה בכתובים עמנו אשר התשובות

הגה"קאלא מרן כ"ק בקולמוס נתקדשו לא התשובות אלו כי למודעי, דזאת

עליהם הקודש עבודת אשר התלמידים ידי על הכתב על עלו אלא שליט"א,

עליהם עומד והוא במלאכתו, המלך עם נטעים וישבי היוצרים המה ישאו, בכת'ב

גם כי עקא, דא ברם, ובדיו. הספר על כותבים והמה אליהם יקרא מפיו מלמעלה

הכתובים, הגליונות על בקורתו שבט מרן הניף לא הכתיבה מלאכת כלות אחר

יהלוכו לפידים מפיו כאשר שכן ומכל רבו, דעת על עומד אדם דאין נודע וכבר

כן על יבין, מי שגיאות בודאי אז כי הבזק, כמראה דאשא וביעורין דנורא זקוקין

אלא השליט, מלפני היוצאת כשגגה ולאו מוגהים, כבלתי הדברים בעיניכם נא יהיו

לבד. אחריותם ועל לשרת העומדים הכותבים מלפני היוצאת כשגגה

לאעוד אינם התשובות אלו כל כי להודיע, שליט"א מרן כ"ק מפ"ק נצטוינו זאת

רב מאמר ולקיים לימודו, בדרך המעיין לעורר אם כי למעשה ולא להלכה

ע"א)חסדא ח' ה'(ברכות אוהב יעקב, משכנות מכל ציון שערי ה' אוהב דכתיב אהא

מדרשות. ומבתי כנסיות מבתי יותר בהלכה המצויינים שערים

דבשמיא,ובצאתנו אבוהון קדם מן רעוא יהא ותפלה, רינה נשא הכרך מן

רבנן שולחן על ויבוא יעלה יתייצב, מלכים לפני הדין קדישא דספרא

ואורך חיינו הוא אשר הקדושה התורה בעסק הלבבות לעורר ותלמידיהון,

חוטר ויצא פדיום, עת להחיש דודים עת למעלה ויעורר תש"ע)ימינו, מגזע(בגימ'

אמן. דידן במהרה יפרח משרשיו ונצר ישי

עניינים 7מפתח

עניינים מפתח

מן[א] וגילוי קול בת עפ"י הלכה הכרעת בענייןהקבלה טעם עפ"י או יזהשמים עמ'

השמים מן שו"ת עפ"י ההלכה להכריע דאפשר החיד"א שיטת שיטת�א. ב.

הכרעה על אף בשמים לא דתורה מההכרעה�הרמב"ם הרמב"ם על הקושיא ג.

הרמב"ם) על מה"ט החולקים (והראשונים הב"ק ע"פ כב"ה חידוש�לפסוק ד.

עפ"י ההלכה להכריע אפשר סנהדרין עפ"י ההלכה להכריע שא"א דבזמן החיד"א

רוה"ק�רוה"ק ע"י אפשר המציאות ביאור האלוקי�ה. באור דהסתכלות הגדר ו.

התוה"ק באותיות גילוי�הגנוז ע"י כהכרעה הוי הקבלה עפ"י דהכרעה נימא אם ז.

כהחיד"א דקיי"ל מוכח א"כ לא�משמים תורה בכלל אי"ז הקבלה עפ"י הכרעה ח.

בזה) הזוה"ק (וכח שיטת�בשמים במח'ט. מכריע שהאריז"ל ודעימיה החיד"א

טעמם וביאור דדברי�הפוסקים בהא האג"מ כדברי דלא ודעימיה החיד"א שיטת י.

יכריעו קבלתינו)�קבלה ג"כ (שהיא הספרדים חכמי שביד האמיתית הקבלה יא.

זל"ט מאליהו האריז"ל דברי האריז"ל�דכל דברי לתוקף מודה זי"ע הגר"א אף יב.

הסוד פנימיות והלא�בעניני קבלה עפ"י להכריע אפשר איך ב' קושיא תירוץ יג.

דא"ח הספרדים�או"א חכמי גדולי כשיטת דלא ומוהרנ"ת רביז"ל שיטת יד.

הסוד�הנ"ל עפ"י הפוסקים במח' להכריע מותר לרביז"ל אף כמה�טו. טז.

הסוד עפ"י חדשים דינים הספרדים חכמי שמחדשים על�דוגמאות תמיהה יז.

בתורה הלכות הרבה ישתנו דא"כ ספרד חכמי סוד�שיטת עפ"י חידוש בכל יח.

נגלה עפ"י גם ביאור להיות המפיל�צריך ברכת בענין נגלה עפ"י הביאור יט.

חצות דהיא�לאחר הראב"ד שיטת עפ"י די"ל המפיל ברכת בענין הביאור כ.

המעביר) ברכת מ"ש עפ"ז (ותי' דעת�רשות דהועתקה י"ל הלק"ט לדעת כא.

בשו"ע אף רשות�הראב"ד ברכת היא המפיל שברכת מפורש קדמון מקור כב.

בזה� הנכון והתי' הקן משלוח בפטור נגלה עפ"י ביאור לסמוך�כג. בענין כד.

ההלכה להכרעת החלום משמים�על עונשים מסימני ההלכה להכרעת הוכחה כה.

הזה בזמן התכלת מצות לג[ב] עמ'

נגנז התכלת האם בזה"ז�א. תכלת להטיל שייך לשיטתו והאם ז"ל האר"י דעת ב.

התכלת� המצאות מקום בענין החלזון�ג. הימצאות במקום הסתירות ישוב ד.

הסוד יאיר"�עפ"י ה"חוות בשיטת עיונים על�ה. להביא שרוצים הראיות ו.

עניינים מפתח 8

עליהם שקשה ומה הנ"ל מראדזין�החלזון האדמו"ר לשיטת בנוגע הערות ח.�ז.

התכלת מציאות בבירור רוה"ק על לסמוך אפשר חדש�האם שרץ בענין ט.

שנתגלה

התכלת[ג] למצות הינטינה חלזון מזבענין עמ'

פורפיראא.�הקדמה הנקרא השם תחת כלולים מינים ג' - פורפירא נקרא תכלת

גופוב.� סימני - ינטינה הנקרא המין בעניןג.�מהות והפוסקים חז"ל מדברי

הנ"ל טפיד.�הסימנים עדיף בפועל תכלת מצות בזה"ז לקיים שאפשר באופן

ויחודים כוונות ע"י לתכלתה.�מלקיימה כשר חלזון מין כל האם הראשונים פלוג'

מסוים מין דוקא דבעינן נקראו.�או להיותו בדיעבד המורעקס להכשיר שיש אפשר

חלזון הארגמןז.�בשם מן היוצא התכלת להכשיר שיש נראה הסוד קידושח.�ע"פ

העליון רחמי מצד התעוררות - ר"זט.�החמה גימט' או"ר מחזור החמה קידוש

סת"ם בעניני תשובות סב[ד] עמ'

- א' הכתיבהענף מעשה גמר לאחר הכוונות להתיר מקום יש סגאי עמ'

לאחרםא. ולא המצוה למעשה הכוונות להסמיך ראוי עובדאב.�לכתחילה

הסופר שחיסר הכוונות להשלים יכול דהמניח משינאווא ביןג.�מהגה"ק לחלק

דלבא ורעותא יחוד הנקראת להמדרגה כוונה הנקראת התשובהד.�המדרגה ענין

והזמן המקום מגבולי למעלה הנ"ל�– להחלוקה ראיות כמה ה.

- ב' הכתיבהענף מלאכת גמר אחר הכוונות חזרת ע"י קדושה עבהוספת עמ'

גבוההא. יותר מדרגה ממשיך פעם ובכל פעמים כמה אחת כוונה לכוין ב.�יכול

והזמן המקום מן שלמעלה הכתר למדרגת נפשו בפנימיות מקושר אדם ג.�כל

האמור היסוד ע"פ זולת ביאור להם ואין כסדר שלא הנמשכים כוונות מיני �כמה

עלה. הכוונות כל לכוין היודע האמתי הצדיק ידי על דוקא נעשה העליון הזווג

הדור�אמיתתן לצדיק ההתקשרות ענין ולוחוו.�ה. ראשונות אחרונותלוחות ת

הברז.� שור דבחינת וצדיקים לויתן דבחינת ביחודיםח.�צדיקים חדש דרך

רביה"ק שגילה

- ג' רבאענף דשמושא התגין צדבענין עמ'

דשמוש"רא התגין להוסיף חלילה הרש"ש דעת לפשטות דמרןב.�. ונימוקו טעמו

שמורים� מצת הרב מדברי לזוז שאין חכם התורת רבינו דעת בכמהד.�ג.

רבו דברי סותרים התו"ח דברי נראים קבלתוה.�מקומות ליישב ז"ל האר"י דרך

הראשונים קבלת דלאו.�עם דבריהם ליישב יוכל תבונות איש האמיתי 'המעיין

מתכווניםז.�פליגי' אחד לדבר כולם ההשגה עצם פנימיות כוונתח.�מצד עומק

העומר בימי הכוונות בהיתר למאןט.�התו"ח אלא אינם דשמוש"ר התגין היתר

הפרטות ברזי למיעל דידע

עניינים 9מפתח

- ד' הלמ"דענף שע"ג תגין השני קידבענין עמ'

הסוד ע"פ או ההלכה מצד הוא אם הנ"ל עוקצין הב' חיוב הרש"שב.�א. דעת

ל' שע"ג התגין הנ"ל.ג.�בענין התגין בענין חכם התורת רבינו דעת

- ה' דהוי"הענף אחרונה ה' דאות השמאלי רגל קכבצורת עמ'

לבר פסיעה עם ו' כצורת שתהיה צריכה ראשונה דה' השמאל רגל צורתב.�א.

לבר פסיעה בלתי ו' כצורת הרז"ל דעת - אחרונה דה' השמאל המ"חג.�רגל דעת

י' כצורת לבר�- פסיעה עם ו' כצורת - שולמל הר"ש דעת מנהגה.�ד.

מקור לו אין ימין לצד פסיעה עם ו' צורת שעושין בזה"ז הסופרים

ימין בצד המרובע ר' אות בענין קכז[ה] עמ'

דר'א. והמנהיג, ורי"ו והמאירי ר"ת בשם והמרדכי והרא"ש הריטב"א דעת

תג לו יש דהד' ר', הוי שדיב.�מרובע שמשמע אלא ס"ת, בהל' ברא"ש וכ"מ

חד קטן בתג מרובעתג.�לד' בזוית די ואין ממש תג לד' שצריך הפוסקים דעת

האות לד'ד.�מימין תג שצריך הרב שו"ע דעת לפרש מדיוקה.�הכרח כ"מ

תג צריכה דד' ר' באות שאלתו.�דבריו צריכה או כשרה מרובעת ר' אי דעות

חדהז.�תינוק זוית לה שתהיה עד פסולה אינה מרובעת דר' משמע ח.�במ"ב

לתינוק להראות יש ישרה דבזוית הסופר המשנת החת"סט.�פסק שי' ביאור

ד' הויא מרובעת ר' שאות לומר משיטתו להוכיח אין ועכ"פ היו"ד, עוקץ �לגבי

הפוסקיםי. כל דעת נגד הוא אך ד', הוי תג בלא מרובעת דר' הסופר ספקות דעת

ראיותיויא.� כל לדחות ויש ד', הוי מרובעת דר' שלמה יריעות דעת יב.�וכן

מרובע להיות עצמו התג שצריך ר"ת, שליג.�דברי מעוקץ איירי יו"ט המעדני

קטן תג כעין שהוא תגיד.�הד' לעשות שיש משמע הטור מלשון וכןטו.�ואף

שיטתו היפך משמע מנחות ראייתוטז.�מתוס' היפוך לר"ת, ס"ת מהל' �וכ"מ

פירושויז. היפוך הוא הראשונים כל דברי פירוש מהרי"ליח.�וכן מדברי ואף

תג דצריך משמע מציורו ואדרבה ראיה, איןיט.�אין שאמר ברוך מדברי

הראשונים כל נגד תג צריכה שד' מדבריכ.�להכריח ראיותיו כל לדחות יש וכן

והלבוש הרדב"ז מוכחכא.�הרוקח, וכן להיפך, ראיה להביא יש הט"ז מדברי וכן

הפמ"ג ונקי,כב.�מדברי קב ומספר וממ"ב חת"ס משו"ת ראיותיו לדחות יש וכן

השלחן וערוך קודש, מקראי סופרים, עיני מאיר סופר, שיח הסופר, כג.�לשכת

כך לשם כלשהו תג שצריך וודאי תינוק, בקריאת תלוי הכל מהרש"ג �לשיטת

תינוקכד. שאלת לפי ד' הוי בליטה בלא ד' שאות כהן, דעת דברי כה.�פירוש

לפסוק ומנהגינו להדיא הפוסקים שדברו במקום הנכתבים מס"ת ראיה להביא ואין

הספריםכו.�כמותם מן הספיקות לפשוט שלא אייגר רע"ק דעת נחרצת וכן

הפוסקים נגד והואכז.�הכתובים בד', תג לכתוב שיש הסופר מלאכת פסק

לעיל הספריםכח.�כדברינו מכתיבת לפסוק שאין אמת דברי בספר אמר �וכן

עניינים מפתח 10

קטןכט. תג כמין ממנו שבולט היינו חדה דזוית יו"ט ממעדני הלכהל.�ראיה בס'

הפוסקים מכל כן ומוכיח הדל"ת, בימין תג או עוקץ שצריך כדברינו פוסק ברורה

ואחרונים אותלא.�ראשונים לענין ממש"כ צדק הצמח מדברי הראיה לדחות יש

האות מגוף אלא הד' תג מן דיבר שלא מקומותלב.�כ', שאר מכל להוכיח ואין

האות לגוף אלא לד' ממש דומים שאין עקב, להם ואין דל"ת כמין מהאלג.�שהם

כלל ד' אינו תג בלא דד' מוכח תינוק, על לסמוך הפוסקים כל פירות�דכתבו

לדינא הנושרין

ראש של תפילין קשר מקום קמג[ו] עמ'

מעכב ואם מסיני למשה הלכה הוא הקשר הנחת מקום האם תפילין�א. האם ב.

באמצע להיות צריכים תפילין של בגובה�וקשר הקשר הנחת מקום בענין ג.

תפילין�הראש קשר לעניין הגולגולת סוף נקרא מה ד.

השיטו[ז] ובירור דת"תליקוט דאו' מצוה בקיום תדוקא בפה בדיבור או בהרהור אף הוא קנטהאם עמ'

בפה תורה דברי הוצאת על מקראי חז"ל דרשות הגר"א�א. עם הפוס' רוב מח' ב.

ברה"ת ללא בד"ת ההרהור מותר או�האם דאו' מצוה הוי אי והגית במצוות ג.

לתורה) עיתים קביעת במצוות גם למעשה (ונפ"מ קבלה מדברי שיטות�מצוה ד.

תורה בדברי בהרהור מה"ת מ"ע שמקיימים והאחרונים תוספת�הראשונים ה.

הנ"ל לשיטות אף בפה הוצאה לחיוב וליקוט�מקורות בזה הרב השו"ע שיטת ו.

בפה הוצאה מדאו' שמעכב כוותיה שס"ל שמשמע שיטת�השיטות במקור ז.

שבציונים) בהמקור הגירסאות ב' (עפ"י הרב ה"עקבי�השו"ע בעל של חידושו ח.

דבריו ודחיית מהלכה) הרב השו"ע (לדחות ה�חיים" דרך בעלט. בשיטת א'

הרב�התניא השו"ע בשיטת ב' דרך הרב�י. שו"ע שיטת בביאור ג' דרך �יא.

הרב שו"ע שיטת בביאור ד' דרך רבינו�יב. לפי עיון בזמן לדבר ענין יש אם יג.

התניא למעשה�בעל הלכה בענין יד.

הקברות[ח] בבית תפילה קצובענין עמ'

ותפילין טלית ולהניח הקבועות התפילות להתפלל מותר מדוע לבארקברות בית שם שהיה במקום זי"ע מברסלב מוהר"ן ציון להיכל מחוץ

לקבר בסמוך ותפילה ק"ש דין בדיעבד�א. גם או לכתחילה הינו הנ"ל הדין האם ב.

קברים� לשאר צדיקים קברי בין לחלק יש האם ג.

והלילה[ט] היום חצות זמן רבבעניין עמ'

זמניות שעות בשש היום חצות זמן זמניות�א. השעות מחשבים האם ב.

השקיעה עד מהנץ או צה"כ עד השחר היום�מעלות דחשבון השיטה להבין ג.

דר"ת צה"כ עד השוו�הוא השעות שיטת השעות�תד. מחשבים כיצד ה.

עניינים 11מפתח

שוות�השוות דשעות השיטה בהבנת המחלוקת בעומק ביאור כמה�ו. ז.

השוות השעות בשיטת דר"ת�מנהגים צה"כ זמן עפ"י היא המהרש"ל שיטת ח.

דאורייתא� בדין הדחק בשעת יחיד אדעת סמכינן האם ט.

החמה[י] קידוש ריזבענין עמ'

שמואל ותקופת אדא ר' תקופת מתלתב.�א. לבר אדא ר' כתקופת נקבע המנהג

אדאג.� ר' תקופת בצינעאד.�מקור אדא ר' ותקופת בפרהסיא שמואל תקופת

שמואלה.� כתקופת נקטינן החמה ברכת מציאותו.�לענין כפי ר"א תקופת

בחיצוניותז.�העולם או העולמות בפנימיות - החמה החמהח.�ברכת ברכת

רשות או מצוה לעת"לט.�- דוגמת דעתיק לז"ת זו"ן עליית - לבנה י.�קידוש

שלים ביחודא ויחודם דעתיק לז"ת זו"ן עליית - החמה נשעןיא.�'קידוש' "והוא

ידי" לתתאיב.�על מעילא החמה קידוש לעילא, מתתא לבנה עתיג.�קידוש

אדה"ר חטא לתיקון לברךיד.�רצון הנשים נהגו שלא התחלתטו.�הטעם בכל

בעולם נראים רבים מופתים ולבנה דחמה שויים

הכוונות לסדר הצדיקים:הקדמה שקבעו דקידוש�המזמורים המזמורים עיקר

לשם�החמה גם רומזים החמה מ'עשה�בקידוש ע'ושה הברכה ליישב�נוסח

יציב דברי בעל הגה"ק הסדר�תמיהות כפי החמה קידוש בעת המזמורים סדר

בפנים המבואר

והמסתעף לתרועה שברים בין הפסק בענין רמג[יא] עמ'- א' ביןענף בכוונות להפסיק שנהגו אל בית חכמי דעת ליישב

בתשר"ת לתרועה רמגשברים עמ'

אל בית ק"ק מנהג תרועה�א. השברים להתכיף יש אי הראשונים מחלוקת �ב.

הרמב"ם לדעת להפסיק שרשאי השיעור לתרועה�ג. שברים בין הרבה שהה ד.

המחבר לדעת בדיעבד כשר שלא�אי כל לתרועה שברים בין הפסיק אם אף ה.

אבהו ר' תקנת ביטל לא ביניהם אחר קול פעמים�הפסיק הראשונים בדורות גם ו.

בקצרה ופעמים בארוכה הכוונות באים האמור�היו מן העולה ז.

- ב' הרובענף אחר ההליכה בענין חקירות רמטכמה עמ'

כלל הפסק מבלי לשברים התרועה להסמיך אל בית ק"ק דמנהג המעיד אחד �עד

דעות רוב בתר ביה אזלינן במנהג התלוי דבר כל - רמ"א דאיתא�א. רובא ב.

קמן דליתא ורובא מגזה"כ�קמן הוא קמן דאיתא ברובא רוב בתר דאזלי' טעמא ג.

בירור מכח הוא קמן דליתא דאיתא�וברובא רובא בגדרי דהראשונים פלוגתא ד.

נמי�קמן הפוסקים במחלוקת רוב בתר אזלי' אי והרדב"ז דהרשב"א פלוגתא ה.

הנ"ל בחקירה הכריע�תליא פוסקים רוב בתר אזיל דלא הגם שהב"י הטעם ו.

הוראה עמודי שלשה מתוך ולכן�כשנים אומדנא מכח היא הב"י הכרעת עיקר ז.

בטעות הוראה הוי לא ביה דהדר להרמב"ם ימצא כאשר התוס'�גם דעת ח.

עניינים מפתח 12

בירור מטעם הוא קמן דאיתא ברובא להטות רבים אחרי תורה שאמרה דטעמא

ר� בתר דאזלי' מודו תרוייהו וב"ה ב"ש אוט. כמות רוב בתר אזלי' אי ופליגי ובא

איכות להטות�רוב רבים אחרי תורה שאמרה דמה והחינוך האי רב דעת י.

בירור מטעם הוא קמן דאיתא האומר�ברובא קצירת יא.

- ג' מנהגענף עדות רעטדין עמ'

בירור או התורה הנהגת הוא דעות רוב בתר אזלי' עדות דבפסולי הרמ"א מש"כ א.

עדים� הרבה שצריך או עדים בשני סגי אי מנהג עדות ע"ד�ב. העדות בענין ג.

משום או גזה"כ משום דהרמ"א טעמי' אי תליא לתרועה שברים בין להפסיק המנהג

הכוונות�אומדנא לצורך בדיעבד שהתירום דברים כמה דהעדים�ד. היכא ה.

עדים אב' מנהג בעדות דסמכינן שמואל המשפטי מודה לדייק וידעי בדיני בקיאי

דקמן� העדות בגוף ריעותות כמה בעדות�ו. אי והרמ"א דהמחבר פלוגתא ז.

רוב בתר אזלי' דממונא דררא בה דלית הגדה�מנהג בעינן אי מנהג על עדות ח.

דין בבית

בפרט[יב] שובבי"ם ופדיון בכלל תעניות רצהבענין עמ'

להתענות לנו ראוי האם התניא בעל שיטת בקרבת�א. החפץ נפש בעל בענין ב.

פטור�ה' אם ת"ח ובענין ז"ל האר"י דברי כנגד הם התניא בעל דברי האם ג.

ז"ל�מלהתענות האר"י של תעניות התיקון עצם בענין של�ד. השיעור בענין ה.

היום תענית הספרדים�פדיון חכמי ומנהג נוספות שיטות איש�ו. הבן שיטת ז.

בפדיון כמו הכסף לסדר שצריך הפדיון�חי ביום להתענות חייב אם ט.�ח.

הספקות אלו בכל למעשה בי"ד�הכרעה מעונשי מצלת אינה דתשובה הטעם י.

מטה תעניות�של כאלפי חשובה לצדיקים התקרבות יא.

ומכשף[יג] מעונן הלכות לקט

למעשה מהם היוצאים שהודינים עמ'

דקוסם לאו בענין [יד]

אחד" "מח הנקראת רפואה לעניין מכך שכוהמסתעף עמ'

קוסם איסור קוסם�א. איסור בהבנת שיטות ג' השיטות�ב. בהבנת הרחבה ג.

לבדד.�הנ"ל הקוסם על רק או בקסמים השואל על ג"כ הינו קוסם איסור �האם

הרמב"םה. שיטת מעשהביאור ע"י המדמה בכח השתמשות איסור ו.�בגדר

טבעי כח נקרא ומה דמיון נקרא מה המדמה כח מהות ראיה�בענין יש האם ז.

לאנשים ועוזר מצליח שהוא כיוון קוסם מעשה לקוסם�להתיר לשאול מותר האם ח.

פקו"נ או חולי (הנקראת�במקום הגוף שרירי דרך שאלה של החכמה בענין ט.

אחד") אנרגיה�"מח של בכוחות השתמשות בענין י.

עניינים 13מפתח

נעלמים כוחות ע"י רפואה בעניין שמה[טו] עמ'

נחלשו הטומאה שכוחות בזמננו וקוסם כישוף במיני להשתמש היתר יש האם �א.

שעבר מה לידע קוסם איסור יש האם המהרש"לג.�ב. שיטת לפי בקוסמים שאלה

והרמב"ן) הרמב"ם שיטות והשכלד.�(ובירור המחקר שעפ"י טבעית רפואה בגדר

וסגולי רוחני רפואה לדינאה.�לעומת הנושרין הפירות

החדשות[טז] והרפואות האמורי דרכי שנחבענין עמ'

האמורי דרכי וגדר כישוף גדר רפואהב.�א. במקום היתר בכישוף יש �האם

והרשב"אג. החינוך ספר רפואותד.�שיטת מיני כמה לענין מש"כ מכל הנפ"מ

שבזמנינו

הנ"ל בענין מכתב שסט[יז] עמ'

מצוה[יח] לצרכי מעשר בכספי שעהשימוש עמ'

בפוסקים הענין שורש זה�א. בענין עצות ב' ב'�ב. עצה על המפקפקים דעת ג.

ודחייתם התנה�הנ"ל שלא במי מדוחק נדרים והתרת דהחת"ס התנאי עצת ד.

מתחילה כספי�התנאי בלי אותה עושים שהיו במצוה אף מהני החת"ס עצת ה.

ודחיית�מעשר זו לנסיעה ממעש"כ ליקח רביז"ל לתלמידי האוסרים דעת ו.

הרב�דבריהם צרכי דהוי כאן יש רבו דכבוד חיוב דחוקים�ז. לאנשים ח.

החת"ס תנאי ללא אף להתיר מקום יש ממעש"כ מעיקה"ד למי�הפטורים ט.

דוקא ת"ח לעניים המע"כ ליתן יש בידו הפוסקים�שהיכולת לשונות העתקת י.

החת"ס)�בזה סתירת (וישוב המהרי"ל בדעת והחת"ס הבאה"ג מח' אי�יא. יב.

ממנה נהנים אחרים שאין במצוה אף נראה�שרי הש"ך סתירת מישוב יג.

צדקה בה שאין אף זה למצוה המתיר למצוה�דלשיטת אף הערוה"ב היתר יד.

הנהגתו בתחילת תנאי ללא אף שמתיר והאופן הערוה"ש�לעצמו שיטת טו.

לעצמו במצוה והערוה"ש�לאסור הערוה"ב במח' הפנימיות ע"ד ביאור טז.

והמנ"ח[יט] החינוך ספר עפ"י פו"ר מצות שפובענין עמ'

פו"ר מצות מקור פו"ר�א. מצות טעם במצוה�ב. חייב מאימתי האם�ג. ד.

זכרים בב' י"ח טומטום�יוצא בענין אנדרוגינוס�ה. דיני קטן�ו. הבן היה אם ז.

סריס בממזר�או פו"ר י"ח יוצא אם ח.

/

/

החכמהשו"ת ים א יזסימן

א סימן

או השמים מן וגילוי קול בת עפ"י הלכה הכרעת בענייןהקבלה טעם עפ"י

הכנה"גשאלה: דברי ידועים הנה

ומובא א' אות הפוסקים (כללי

סקמ"ב) כ"ה סי' שישבמ"ב שבמקום

קבלה דברי הפוסקים בין פלוגתא

שמתקשים שיש ושמענו עכ"ל, יכריעו,

בתרתי. בזה

איך במח'א] ולפסוק להכריע אפשר

התורה בנגלות הפוסקים

לנו שנתגלו העליונים הגילויים עפ"י

מהנעשה שגילו הקבלה חכמי ע"י

קיי"ל לכאו' הרי עליונים, בעולמות

היא בשמים לא ע"ב,תורה נ"ט (ב"מ

ע"א) ט"ז שא"אתמורה שכמו י"ל וא"כ

או קול בת ע"י בתורה במח' להכריע

ע"י בזה להכריע א"א כך רוה"ק ע"י

וצ"ע. הקבלה, גילויי

גם אפשרב] איך ביאור צריך

פי על ההלכה להכריע

כידוע והלא הקבלה גמ'טעם (עפ"י

ע"ב) ג' בתורהחגיגה במח' ענין שבכל

וא"כ חיים, אלוקים דברי ואלו אלו

יש בהלכה ודעה שיטה שלכל בודאי

איך כן ואם סוד, פי על וביאור מקום

הפוסקים במח' ולהכריע לפסוק אפשר

גם בודאי יש והלא קבלה, דברי עפ"י

השיטה להסביר קבלה פי על אחר סוד

האחרת.

תשובה:

א.

להכריע דאפשר החיד"א שיטת

השמים מן שו"ת עפ"י ההלכה

הנה השואליםא] שקבעו הכלל עצם

היא בשמים לא דתורה דקיי"ל

גילוי ע"י בתורה במח' להכריע וא"א

אינו גופא זה ענין הנה וכו', משמים

ות וכמופשוט ראשונים, במח' ליא

אחרונים כו"כ זה בענין שהאריכו

בעיקר בזה כאן נביא ואנו בספריהם.

דעתו שכתב זי"ע החיד"א הרב מדברי

הגדולים בספריו מקומות בכמה בזה

ובשם פ"ב, סי' אומץ יוסף בשו"ת [ה"ה

רכ"ד אות י' מערכת ח"א הגדולים

מקומות)בהגה"ה בשיורי(ובעוד והועתקו ,

סי' יוסף ברכי הספר שעל המלוקט ברכה

תקפ"ט].

דןבשו"ת פ"ב סימן דידיה אומץ יוסף

השו"ע מח' בענין החיד"א

ברכה לברך יכולות נשים האם והרמ"א

בשו"ע המחבר שפסק שהז"ג, מ"ע (סי'על

שבתחילהתקפ"ט) שם וכתב יברכו. שלא

לברך שנהגו הנשים אלו על מערער היה

קבלנו שאנו טעות, מנהג שהוא מעצמן,

שלא שפסקו והב"י הרמב"ם הוראות

מן שו"ת הספר לידו בא אח"כ אך לברך,

מן שואל שהיה ממרויש לר"י השמים

שהרשות כתוב ושם לו, ומשיבים השמים

החכמהשו"ת ים א סימן יח

לומר החיד"א נהג מאז וע"כ לברך, בידן

דאילו ודאי ד"נראה משום לברך, לנשים

הקדושים עיניו מאור שלטו ז"ל מרן

פוסק היה כך ודאי השמים מן בשו"ת

היא בשמים לא שייך לא הא ובכי ומנהיג,

ס"ל בפוסקים גדולים דהרבה דכיון

כיון כמותם לפסוק לן אהניא דיברכו,

והיינו ע"כ. משמיא". סייעתא להו דאית

ולמעשה להלכה החיד"א מורה וכן דס"ל

הפוסקים במח' ולפסוק להכריע שאפשר

כסברתו [והיינו השמים מן גילוי עפ"י

ראשונים כמה דעת הוא שכן (תוס'דלהלן

וראב"ד) ].ורשב"א

ב.

בשמים לא דתורה הרמב"ם שיטת

הכרעה על אף

החיד"אאמנם מאריך הנ"ל בשה"ג

בהקדמתו הרמב"ם דמדברי

שהכלל שסובר מוכח המשניות לפי'

הכרעה על אף הוא היא" בשמים ד"לא

הרמב"ם וכמש"ש הפוסקים, במח' בלבד

הנביא ויאמר סברא כשיסבור "שהנביא

לא אמת שסברתי אלי אמר הקב"ה כי

אילו החכמים אמרו וכן וכו' אליו תשמע

בפומיה נון בן יהושע בנבואה)אמרה (היינו

וכו', מיניה שמענא ולא ליה צייתנא לא

אלי אמר שהקב"ה הנביא יעיד אם וכן

כך פלונית במצוה סברתשהדין וכי

אמתפ שהואלוני ההוא, הנביא יהרג

היא בשמים ולא כמ"ש וכו' שקר נביא

הנביאים מן ללמוד הקב"ה הרשנו ולא

והדעות, הסברות אנשי החכמים מן אלא

ובאת אלא וכו' הנביא אל ובאת אמר לא

עכ"ל השופט ואל הלוויים הכהנים אל

בפ"ט החזקה ביד וכ"פ בפיה"מ, הרמב"ם

הכס"מ דברי [וידוע ה"ד. (פ"במיסוה"ת

ה"ט) צרעת טומאת לפסקהל' בנוגע

ללבן, קדמה בהרת בספק הרמב"ם

מעלה של ופמליא הקב"ה (בב"משנחלקו

ע"א) יכריעפ"ו נחמני בר שרבה ואמרו

פוסק ובכ"ז שטהור רבה והכריע

שסובר הכס"מ ומבאר שטמא, הרמב"ם

בשעת זאת רבה שאמר שכיון הרמב"ם

שאין מלמעלה כהכרעה כבר הוי מיתתו

וסתם ת"ק דברי נגד בה מתחשבים

דמטמאים]. משנה

ג.

מההכרעה הרמב"ם על הקושיא

הב"ק ע"פ כב"ה לפסוק

על מה"ט החולקים (והראשונים

הרמב"ם)

קשהאך לכאו' דבאמת החיד"א מביא

התוס' מהוכחת הרמב"ם שיטת על

בש"ס דוכתי יבמותבכמה ע"א, נ"ב (ברכות

ע"ב) נ"ט ב"מ ע"א, דהכריעוי"ד מהא

קול, בת עפ"י ב"ש כנגד כב"ה דהלכה

בת עפ"י במח' להכריע שאפשר וחזינן

הרמב"ם. לשיטת וקשה השמים, מן קול

תירץומביא דהפר"ח החיד"א

דקיי"ל הא דלהרמב"ם

הב"ק מחמת כלל אינה כב"ה דהלכה

וקיי"ל רבים, ב"ה שהיו מחמת אלא

כשהמיעוט אף הוא להטות רבים דאחרי

שם ומקשה מפלפל אך טפי. מחדדי

בש"ס שבכ"מ הפר"ח ו'בדברי דף (עירובין

ועוד) קי"ד כב"הפסחים דקיי"ל דהא מוכח

לכאו' וא"כ דווקא, הב"ק מחמת הוא

החכמהשו"ת ים א יטסימן

הרמב"ם דלדעת לדוכתא, קושיא הדרא

כב"ה. לפסוק הב"ק על סמכו איך

דאה"נובתחלה לומר החיד"א מצדד

זו ראיה כב"הדמכח (דקיי"ל

הב"ק) עלמחמת ראשונים כמה חלקו

מדברי שם שמביא וכמו הרמב"ם,

רוח הופיעה כבר שכותב הראב"ד

וסומך וכו' מדרשינו בבית הקודש

על לדינא לחלוק הרוה"ק על הראב"ד

שואל שהיה ממרוי"ש הר"י וכן הרמב"ם,

כמו למעשה עושה היה ובודאי משמים

התוס' שיטת הוא [וכן לו, עונים שהיו

לזה ומסמיך הנ"ל, בש"ס דוכתי בכמה

הרשב"א שיטת את עוד (מנחותהחיד"א

מדבריהםמ"ה) שמוכח ראשונים ועוד

כל ולהכריע לפשוט יכול הנביא שאליהו

שאפשר והיינו שבש"ס, והתיקו הספיקות

שאינם בדברים ולהכריע לפשוט

זל"ט. אליהו נבואת ע"י בהלכה מבוררים

שיפשוט שי"ל דוחה זו שראיה אלא

ולא הרמה בחכמתו הספיקות אליהו

רבוואתא הני דכל והיינו נבואה)], בדרך

במח' ההלכה להכריע שאפשר ס"ל

ודלא מהשמים אמת גילוי עפ"י הפוסקים

כהרמב"ם.

ד.

שא"א דבזמן החיד"א חידוש

סנהדרין עפ"י ההלכה להכריע

רוה"ק עפ"י ההלכה להכריע אפשר

נוסף,אך תירוץ החיד"א מתרץ הדר

בין פלוג' דליכא לומר דאפשר

המה דגם רבוואתא, הנך לכל הרמב"ם

הקב"ה הרשנו דלא הרמב"ם לדברי יודו

פלוני דסברת לומר הנביאים מן ללמוד

שקר נביא הוי כן והמתנבא אמת היא

חידוש שמחדש אלא היא, בשמים דלא

מן גילוי עפ"י להכריע דאסור דהא גדול,

להכריע אפשרות כשיש רק זהו השמים

רוב ע"י למטה ההלכה ולברר

שנחלקו באופן אך וכדו', הסנהדרין

ואין במחלוקתן ועמדו הסנהדרין

ורוח קול לבת שומעין בזה מכריע,

שאין שמכיון בהלכה, שאמר הקודש

בדרכי הסנהדרין ע"י להכריע אפשרות

גילוי עפ"י להכריע אפשר התורה

שהיה וב"ה ב"ש במח' ולכן משמים,

להכריע הצליחו ולא ולכאן לכאן פנים

על לסמוך אפשר הסנהדרין רוב עפ"י

בימינו שכן וכל לכו"ע. להכריע הב"ק

כנפות ד' על התפזרו ישראל שחכמי

באופן החכמים כל לומדים ואין הארץ

"זכו אם הרי וכו' ביחד קיבוץ של

איהו הדור גדול על הקודש רוח והופיע

תשמענה אזניו שומעניה, שפיר גופיה

אלקים נגע אשר וכל משמים יורו כאשר

דאין מאחר לסמוך, אמרו באלו בלבו,

הדין וגם להכריע הדור בחכמי בידינו

פנים לה יש ההיא והסברא ההוא

בהלכ ה".מסבירות

מותרוהיינו דבימינו החיד"א דדעת

גילוי ע"י ההלכה להכריע לכו"ע

פנים ההיא וסברא לדין כשיש משמים

דאין מיושב ובזה בפוסקים. מסבירות

מחבר ממרויש לר"י הרמב"ם בין מח'

איך מובן ובזה השמים, מן השו"ת

מספר הלכות פסקי פוסקים כמה העתיקו

שאפשר כנ"ל דס"ל השמים, מן שו"ת

החכמהשו"ת ים א סימן כ

כשאין מהשמים תשובה עפ"י להכריע

בארץ להכרעה ברורה (אלאאפשרות

נראה רבא גברא אי דמיהו החיד"א שם שמסיים

יכול ההלכות, וכללי התלמוד מתוך להיפך בעיניו

היא) בשמים דלא .לחלוק

יש[ואמנם דהחיד"א זה חידוש על

בזה"ז שאף וס"ל החולקים

מהשמים, גילוי ע"י ההלכה להכריע א"א

מקומה כאן שאין אריכות בזה (שכלויש

וכדלהלן) בענינינו להשאלה כ"כ נוגע אין ].זה

ה.

רוה"ק ע"י אפשר המציאות ביאור

בסוףודרך החיד"א שם מציין אגב,

המציאות בירור שלענין דבריו

הדין) בירור סי'(ולא או"ח בברכ"י האריך

מפורשות מגמ' ראיות להביא (ברכותל"ב

ע"א, ג' מגילה ט"ו, פסחים ק"ח, שבת ע"ב, ל"ה

מקומות) הרבה הראשוניםועוד משיטות וכן

ע"א, ס"ד מנחות תוס' י', סי' הרשב"א (שו"ת

ועוד) ע"ב ל' ביצה לכו"עותוס' שאפשר

מאליהו נבואה דברי על בזה לסמוך

את שיגלו נביאים משאר או זל"ט הנביא

נבואה ע"י חביבהמציאות בן כמהר"ם (ודלא

בזה) אף .שאוסר

כו"כועפ"ז שנהגו מה ולבאר להוסיף יש

תשובות לענות זי"ע צדיקים

בעניניםבר אף המציאות לבירור וה"ק

לדעת כגון והיתר, איסור לעניני שנוגעים

לא או כשר המאכל דבריםאם (ועוד

דבבירורואכמ"ל) כנ"ל וההסבר ,

לא דתורה החסרון ליכא המציאות

בשמים.

ו.

האלוקי באור דהסתכלות הגדר

התוה"ק באותיות הגנוז

ששמענוונציין חידוש זה בענין עוד

מקלויזנבורג האדמו"ר כ"ק בשם

רש"י)זי"ע בחומש הקבועים שביאר(בשיעוריו

מאוחר, מתפללים שהיו הצדיקים דרך

האור מתוך ברוה"ק כן שהשיגו משום

מי והיה כן, לנהוג שעליהם בתוה"ק הגנוז

שאם הנ"ל דברים את לפרש שרצה

האלקי האור ע"י השגה משיג הצדיק

כתורה נחשב לא התוה"ק באותיות הגנוז

האור ע"י ההשגה שבא מכיון משמים

השגה שמשיג באופן ורק בתוה"ק, שנגנז

ולא גרידא משמים קול ובבת ברוה"ק

כתורה נחשב שבתוה"ק האלקי מאור

ספרי בתוך שהסתכלו והצדיקים משמים,

האלקי באור ברוה"ק צפו הרי הקודש

התוה"ק באותיות הבעש"טהגנוז (כדברי

בראשית פר' עה"ת בעש"ט בזה, הידועים הק'

כ"ז בשמיםאות לא תורה בכלל אי"ז ולכן ,(

אור בכח נאמרו שדבריהם היות היא

התורה כדברי כח זה לגילוי יש התוה"ק

ממש.

גדולאמנם חידוש הוא זה דבר באמת

מסתבר, אםואינו לבדוק (ויש

שמועה ואם לאו, אם היא נכונה בשמו זו שמועה

כביאור שלא דבריו לפרש נראה הרי היא נכונה

כדלהלן) אלא האדמו"רהנ"ל, דכונת ונראה

האלקי באור שהסתכלות היתה זצ"ל

מהשמים דגילוי גדר לה יש שבתורה

להכריע הנ"ל החיד"א לשיטת שאפשר

כמה יש והלא הפוסקים במח' ידה על

זה בענין בפוסקים יחידאות שיטות

החכמהשו"ת ים א כאסימן

כבר בזה שכתבנו כמו מאוחר דתפלה

השחר) תפלת פרק ריש תשס"ח החכמה ים (בספר

מ"מ כוותייהו בסתם קיי"ל שלא ואף

או ברוה"ק שמשיג אמת צדיק

שרצון שבתורה האלקי באור בהסתכלות

יכול מאוחר שיתפלל בפרטות ממנו ה'

כדעות עצמו עבור להלכה להכריע עפ"ז

להכריע שמותר כנ"ל והיינו אלו, יחידות

משמים, אמיתי גילוי עפ"י הפוסקים במח'

שכותב זי"ע הד"ח בעל זקינו כדברי וזהו

כ"כ) מפורסם שאין שהצדיקים(במכתב

שהתפללו זי"ע הק' בעש"ט תלמידי

עברו ולא בהלכה פנים לזה יש מאוחר

וההסבר עכדה"ק, ההלכה על מעולם ח"ו

כנ"ל. י"ל בזה

ז.

הוי הקבלה עפ"י דהכרעה נימא אם

א"כ משמים גילוי ע"י כהכרעה

כהחיד"א דקיי"ל מוכח

הכרעהוהנה לגבי דברינו היו הנה עד

ממרום. גילוי ע"י הפוסקים במח'

האם הנידון עיקר לענין נבוא וכעת

גילויי ע"י הפוסקים במח' להכריע אפשר

אשכחן בזה לכאו' הנה הקבלה. תורת

הכנה"ג דברי א'להדיא אות הפוסקים (כללי

סקמ"ב) כ"ה סי' במ"ב שישומובא שבמקום

קבלה דברי הרי הפוסקים בין פלוגתא

השואל כסברת נימא אם והנה יכריעו,

להכרעה דומה קבלה דברי ע"י שהכרעה

שסובר [והיינו השמים מן גילוי ע"י

גילוי בבחי' הם הקבלה שדברי השואל

הוא הקבלה ענין שכל מלמעלה, והארה

התורה שמעל האצי' מעולם הארה

דבריאה, תורה שבבחי' (כדאי'הנגלית

אלקינו ברוך בכוונת הרש"ש ובסידור מהאריז"ל

לנו שניתנה תורה על דקאי באש ר"ת שבראנו

תורה היא והקבלה דבריאה, תורה שהיא באש

כגון מקומות, בהרבה האריז"ל כמש"כ דאצי',

מקרא בענין ד"ה ואתחנן פר' תורה בליקוטי

תלמוד) הכנה"גמשנה מדברי חזינן א"כ

התוס' כשיטת דקיי"ל שסובר הנ"ל

והרשב"א ממרויש והר"י (כנ"לוהראב"ד

במח'מהחיד"א) להכריע דאפשר דס"ל

ודלא משמים, גילוי ע"י התורה בדיני

דהחיד"א ב' לתירוץ [או הרמב"ם כשיטת

להכריע אפשר דבזה"ז הכנה"ג סובר

ממרום]. גילוי ע"י ההלכה

ח.

הקבלה עפ"י בכללהכרעה אי"ז

הזוה"ק (וכח בשמים לא תורה

בזה)

מודואמנם דכו"ע בזה נראה האמת

בדיני במח' להכריע דאפשר

הקבלה, תורת גילויי ע"י התורה נגלות

במח' יכריעו קבלה שדברי הכנה"ג ודברי

דתורה לענין שייכות להם אין הפוסקים

אף קבלה דדברי היא, בשמים לא

האצי' מעולם מהאריז"ל)ששרשם (כנ"ל

התוה"ק מחלקי היא הקבלה סו"ס מ"מ

בפרד"ס מסיני למשה לשוןשניתנה (וזה

איש בקבלה שבתורה"ק הזה חלק שעבר 'קבלה'

מסיני) משרע"ה עד איש לכלמפי יש וא"כ

התוה"ק כח הקבלה שהארכנודברי (וכמו

ואכמ"ל) זה בענין נפרדת ולאבתשובה .

להדיא המבוארים הדברים על מבעיא

על חולק שאינו בדבר הזוה"ק בספר

דברי הרבה ידועים כבר שבזה התלמוד

בנימין משאת ס"ב)השו"ת בתוך(סי' וז"ל

החכמהשו"ת ים א סימן כב

אחר לילך השני "הדרך הארוכה תשובתו

הזוהר ספר לפניך הרי ובנין מנין רוב

שאחרי המחברים מכל יותר שקול שהוא

המחברים כל יהיו ואם התלמוד חתימת

לבדו הזוהר וספר אחת מאזניים בכף

והרי כולם את מכריע שניה בכף יעלה

ואמנם עכ"ל, ובנין" מנין מרוב עדיף הוא

מכריע לבדו שהזוהר להמ"ב דס"ל הא

הוי התלמוד שאחרי המחברים כל את

וכמה כמה עליו שחלקו חידוש דבר

סי'(ואכמ"ל)אחרונים החיים בכף ועיין ,

הלוי ומהר"ש שהב"י בזה ע"ה אות כ"ה

כולהו בנימין משאת ושו"ת יוחסין וספר

כנגד הזוהר כדברי דנקטינן כנ"ל ס"ל

בדרכי אך התלמוד, שאחר הפוסקים

ב')משה אות קמ"א הב"י(סי' על בזה חלק

ואף הפוסקים מדברי לזוז דאין וס"ל שם

וכו' עליהם חולקים הזוהר דברי היו אם

ואכמ"ל) כד"מ דס"ל דעות עוד אך(ועיי"ש ,

במח' להכריע ביה שאיירינן דידן בנידון

ודאי בזה הרי הזוהר דברי עפ"י הפוסקים

חז"ל, דברי דהוא להכריע הזוהר חזי

החולקים בהם חוזרים שהיו שודאי שי"ל

יודעים היו אילו שכנגדם לדעה ומודים

שהוא בזוהר כדעהדמבואר חז"ל דברי

וכן ל"ו, תשובה בחכ"צ [וכ"כ דכנגדם

בשם כן החכ"צ הביא ע"ד בתשובה

אחרונים]. ובעוד הרדב"ז

ט.

שהאריז"ל ודעימיה החיד"א שיטת

וביאור הפוסקים במח' מכריע

טעמם

מדבריאלא שנראה עוד לדעת יש

י"א)החיד"א ס"ק מ"ו סי' (בברכ"י

בעקבותיו הלכו הפוסקים מגדולי [וכמה

ד') סי' לחזקיהו מכתב בשו"ת חמד שדי בעל (ה"ה

דידיה לי' 'אור ס"ט)ובשו"ת וסי' מ' וכן(סי'

פעלים רב בשו"ת חי איש הבן דעת הוא

י"ב) סי' או"ח הנ"ל(ח"ב החיים כ"הוכף (סי'

ע"ה) לואות יש האריז"ל רבינו שאף דס"ל [

הפוסקים. במח' להכריע זה כח

דעתואף על תמהו אחרונים שכמה

דתורה והקשו בזה החיד"א רבינו

היא בשמים נראהלא היה האריז"ל (שגילויי

בלבד) משמים כגילוי דכללהם נראה ,

רבינו דברי שכל שסברו משום קושייתם

בלבד, ורוה"ק השגה בבחי' הם האריז"ל

בשבחי כמש"כ הברורה האמת אך

השגותיו שכל באריכות האריז"ל

יגיעתו אחרי הם דהאריז"ל הנוראות

קיבל אח"כ ורק הזוהר, בהבנת הנוראה

בפרטות והשגה פי' כל על הסכמה

האמיתי לפירוש שכיון זל"ט מאליהו

דברי שכל מובן זה ועפ"י הזוהר, בדברי

השמים מן תורה כדברי אינם האריז"ל

בדברי האמיתי הפי' הם דבריו כל אלא

מקומות בהרבה מצינו והלא הזוה"ק,

מהזוהר הלכות שמביא ובב"י בשו"ע

שהם האריז"ל דברי כל לגבי ה"נ וא"כ

הזוהר. דברי המה

שםוזו בברכ"י החיד"א במש"כ הכוונה

דעת הב"י רבינו יודע היה שאם

הארי מדבריו,רבינו חוזר היה הוא גם ז"ל

לחיד"א מנ"ל אחרונים כמה בזה שתמהו

הוא הב"י שהלא כנ"ל וההסבר זאת,

הפוסקים מכריע שהזוהר ס"ל בעצמו

וכנ"ל) קמ"א בסי' גילויי(כמש"כ כל והלא

קודם ע"ז שיגע מה הוא האריז"ל רבינו

החכמהשו"ת ים א כגסימן

דברי להבין ונוראה עצומה ביגיעה

עמלו בכח שזכה אחרי ורק הזוה"ק

אליו נתגלה הזוה"ק דברי להבין הנורא

דבר כל על בפרטות לו וגילה זל"ט אליהו

הזוהר בדברי זו בהבנה לאמת כיון האם

הסוד שיבין עד עוד להתייגע שצריך או

וא"כ האריז"ל, בשבחי זה כדאי' לאמיתו,

כלל שייכות להם אין האריז"ל דברי כל

כל אלא היא בשמים לא דתורה להא

שבזוה"ק, חז"ל לדברי פירוש הם דבריו

גם מוסכמים האריז"ל דברי שכל שאף

אחר רק זה זל"ט אליהו ומפי משמים

קניני בדרכי הדבר מקודם שהשיג

רבינו דברי שכל ומכיון התוה"ק, והשגת

הזוהר לדברי האמת פירוש הם האריז"ל

דברי להכריע האר"י רבינו יכול

הפוסקים.

י.

דלא ודעימיה החיד"א שיטת

קבלה דדברי בהא האג"מ כדברי

יכריעו

דלאומדברי נמצא הנ"ל החיד"א

האג"מ ג')כמש"כ סי' ח"ד (או"ח

הנ"ל הכנה"ג דברי על הפשוטה מסברתו

הפוסקים) במח' יכריעו קבלה שהם(שדברי

דברי על ולא הזוהר דברי על רק נאמרים

ושאר החיד"א על זו בסברא וחולק האר"י

בעקבותיו שהלכו הנ"ל עולם גדולי

במח' להכריע שיכול האריז"ל לדברי (שהחשיבו

וכנ"ל) אםהפוסקים אף אז הנ"ל ולביאורינו ,

היינו קבלה דדברי האג"מ סברת נקבל

דברי שכל מכיון בכ"ז הזוהר, דברי

וכו"ע הזוהר, דברי לפרש המה האר"י

טוב יותר הזוהר הבין שהאריז"ל מודו

יש א"כ לזוהר האחרים המפרשים מכל

כמו הפוסקים במח' להכריע האר"י בכח

האחרונים שאף מובן ובזה הזוהר, דברי

דתורה בדין החיד"א חידוש על החולקים

בזה"ז שאף לאחרונים וס"ל בשמים לא

בכ"ז היא, בשמים לא דתורה האיסור יש

שנתגלו הקבלה לדברי שייכות לזה אין

האריז"ל רבינו ע"י ונתפרשו הזוה"ק ע"י

שניתנה שבתורה חז"ל דברי הם שהם

ע"י מסיני בקבלהלנו ועבר משרע"ה

וכו'. הרשב"י עד לדור מדור

יא.

חכמי שביד האמיתית הקבלה

קבלתינו) ג"כ (שהיא הספרדים

זל"ט מאליהו האריז"ל דברי דכל

הספרדיםובאמת וחכמי החיד"א שיטת

עפ"י היא בעקבותיו שהלכו

שמעיד בידם שהיתה האמיתית הקבלה

במכתבו זי"ע התניא בעל נ"ועליה (אגרת

דורו) ובני התניא בעל אגרות דבריבספר שכל

והיינו זל"ט, אליהו מפי הם האריז"ל

הסכמה כולם על שקיבל הנ"ל לפירושינו

האמיתי לפי' לכוין שזכה זל"ט מאליהו

כנ"ל. שבזוה"ק חז"ל בדברי

התניאמשא"כ בעל שם למש"כ

לנו שידוע שם באגרתו

כן אינו זי"ע הגר"א שדעת גמור בבירור

בכללה האריז"ל בקבלת מאמין ואינו

מעט רק ז"ל אליהו מפי כולה שהיא

מחכמתו והשאר ז"ל אליהו מפי מזעיר

עיי"ש, וכו' מדבריהגדולה גם זה (והוכיחו

דהגר"א מובהק תלמיד זי"ע מוואלזין הגר"ח

שם שמעיד לספד"צ, הגר"א לביאור בהקדמתו

מפני דהגר"א גופיה כל שארתע איך שראה

החכמהשו"ת ים א סימן כד

ונדבר נאמר "מה ואמר האריז"ל קדושת תפארת

ומעת כמוהו ונורא קדוש אלקים דורש ה' מקדוש

השגתו הוגדל פעמים זל"ט אליהו לגילוי זכה אשר

שעל לשונו מדיוק וחזינן להפליא" למעלה למעלה

היה לא הגר"א בעיני האריז"ל של גדלותו כל אף

כדברי והיינו זל"ט אליהו מפי קבלתו שכל סובר

שחלק הא מובן ובזה הנ"ל, באגרתו התניא בעל

רבינו דברי על והנהגות דברים בכמה הגר"א

חלות ובי"ב פסח, דליל בקערה כגון האר"י

משום כח, ליעף הנותן בברכת וי"א בשב"ק,

האר"י בתורת דברים שיש הגר"א שסבר

הסכמה עליהם קיבל ולא הרמה מחכמתו שחידשם

הנ"ל אג"מ השו"ת שיטת טעם וזה מאליהו,

וכו') האריז"ל לדברי הזוהר דברי בין אךשמחלק ,

התניא בעל כמש"כ כן אינה קבלתינו

האר"י לדברי דיש ודאי ולדידן זו באגרתו

כדברי הפוסקים במח' להכריע כח

הזוהר.

יב.

זי הגר"א דבריאף לתוקף מודה "ע

הסוד פנימיות בעניני האריז"ל

עדייןואמנם יש זי"ע הגר"א בדעת אף

שאפשר שמודה ולומר לדון

דברי עפ"י הפוסקים במח' להכריע

תלמידי כתבו באמת דהנה האריז"ל,

זי"ע שבוהגר"א והלשם והרד"ל חבר (הר"י

מקוםואחלמה) בשום מחולק הגר"א שאין

האריז"ל הגר"אעל מדברי לזה ראיות להם (ויש

להדיאעצמו) אשכחן הלא ולכאו' עכ"ד,

מקומות בכמה האריז"ל על הגר"א שחלק

הבנת על היתה שכוונתם וצ"ל וכנ"ל,

על חולק אין שבזה הסוד פנימיות

בכמה האריז"ל על חולק אלא האריז"ל,

שעפ"י חיצוניות בהנהגות רק מקומות

מודה הגר"א שגם והיינו הסוד,

הסוד הבנת לעמקות ירד שהאריז"ל

חיצונית הנהגה שבענין אלא בשלימות

דשבעים ענין יש הסוד מעומק היוצאת

בחיצוניות)פנים התגלות לתורה,(בחי'

בזוהר פירושים עוד לפרש ואפשר

שמש"כ מובן ולפ"ז ההנהגה. בחיצוניות

מאמין שאין בבירור שיודע התניא בעל

אליהו מפי האריז"ל תורת שכל הגר"א

שחלק הגר"א שסבר היינו וכו' ז"ל

עומק עפ"י ההנהגות של החיצוניות

מחכמתו האריז"ל שהשיג מה זה הסוד

לכל עדיין נתונה הרשות ובזה הגדולה

פירוש עוד ולגלות לחדש אמיתי חכם

בחיצוניות ולנהוג הזוהר בדברי נוסף

פנים ששבעים כפירושו ההנהגה

לתורה, חכמיאמיתיים עליו נחלקו (ובזה

אחרי חכם שאין שס"ל החסידים וחכמי הספרדים

בזוה"ק האמת פי' עוד להשיג שיכול האריז"ל

כפי' לאמיתה אמת דרגת באותו הפי' שיהא

למעשה בהנהגה לחלוק יוכל שיהא עד האריז"ל

קיבל שהאריז"ל היא קבלתינו שהרי האריז"ל, על

ופירושים זל"ט, מאליהו שלו פירוש כל על הסכמה

מאליהו הסכמה שקיבלו לנו ידוע לא האחרים

היהזל"ט) זי"ע הגר"א דגם יתכן זה ולפי ,

במח' להכריע שאפשר דידן בנידון מודה

האריז"ל דברי עפ"י הפוסקים בדברי

כהאג"מ ודלא כנ"ל ודעימיה החיד"א (וכדעת

מההנ"ל) עם שייכות זה לנידון אין דהלא ,

פירוש לומר הוא שיכול הגר"א שסבר

כפירוש ולנהוג הזוהר בדברי מחודש

האריז"ל, פי' כנגד במקוםעצמו שסו"ס

הסוד לשרשי הנוגע סוד האריז"ל שפי'

מהאריז"ל סוד איזה להבין גדול חכם לזה (וצריך

הסוד) בשרשי חולק,נוגע שום עליו אין בזה

החכמהשו"ת ים א כהסימן

הפי' הוא האריז"ל שפי' התקבל ובזה

תוקף לדבריו ויש הזוהר בדברי האמיתי

הזוה"ק. כדברי

יג.

אפשר איך ב' קושיא תירוץ

או"א והלא קבלה עפ"י להכריע

דא"ח

להכריעוהנה דאפשר שביארנו אחר

וליתא הקבלה דברי עפ"י ההלכה

היא, בשמים לא דתורה החשש בזה

ב' שאלה לבאר עלינו שומא אכתי

בהלכה שיטה לכל דהלא השואל, ששאל

להכריע אפשר ואיך סוד עפ"י ביאור יש

הקבלה. עפ"י ההלכה

שביארנוויש מה עפ"י בזה לבאר

יש בעצמה הקבלה שבתורת במקו"א

ובאמת הסוד, ועמקות הסוד פשטות

כל לפרש ודרך מקום יש הסוד בעמקות

של הענין מתגלה ושם ושיטה שיטה

כלל בדרך הסוד פשטות אך דא"ח, או"א

וביארנו מהשיטות, לאחת יותר נוטה

צריכה כלל בדרך למעשה שההנהגה

שההנהגה הסוד, פשטות עפ"י להיות

המלכות לספי' קשורה ('הכלה'למעשה

'הלכה') אותיות המלכות בבחי'שהיא שהיא

הסוד, יודעיםפשטות עליה מבני צדיקים (ורק

עמקות עפ"י הכלל מן יוצא באופן לנהוג יש מתי

וכו') הסוד דההכרעהופנימיות מובן ובזה ,

טעם עפ"י הפוסקים במח' שמכריעים

הסוד, פשטות עפ"י דוקא היינו הסוד

אלו שהלא להקשות אין בזה וממילא

רק נוטה הסוד פשטות שסו"ס דא"ח, ואלו

לדעת [ויש מהפוסקים, אחת לשיטה

דפשטות ההבנה משתנה שלפעמים

לפי משמים נעשה וזה לדור, מדור הסוד

וכן לתקן, שצריכים הבריאה תיקוני

הסוד דפשטות ההבנה להשתנות יכולה

לפסוק צריך אחד וכל למקובל, ממקובל

עפ"י הוא שכן לו שנראית ההבנה כפי

הרי שבנגלה שכמו והיינו הסוד, פשטות

אלא לדיין אין בכ"ז דא"ח ואלו שאלו אף

מכריע ופוסק רב וכל רואות, שעיניו מה

לדעתו ומובן שנראה מה לפי ההלכה

יש זולתו של לצד שגם שיודע אף יותר,

הכח התורה נתנה בכ"ז וטעמים, סברות

הנראה לפי ההלכה להכריע לו,לפוסק

לפי להכריע שיכול שבדרגה מי ה"נ

לו אין הרי הסוד בפשטות שמבין ההבנה

ההבנה לפי רואות שעיניו מה אלא

עפ"י יוצא שכן להבין הש"י שזיכהו

הסוד לפרשפשטות שאפשר שיודע (אף

אחרת) בצורה הסוד ].פשטות

יד.

דלא ומוהרנ"ת רביז"ל שיטת

הנ"ל הספרדים חכמי גדולי כשיטת

פסיקתואמנם של הנ"ל בענין לדעת יש

ששיטת שאף הסוד עפ"י הלכה

לנהוג היתה הנ"ל הספרדים חכמי גדולי

טעם עפ"י בהלכה חידושים ולחדש כן

עוזינו גאון שיטת בפשטות מ"מ הסוד,

הלכות לקוטי בספה"ק זי"ע (יו"דמוהרנ"ת

ט') אות ג' טהורה בהמה בכור הלכות בשםח"ב

וז"ל כן, אינה זי"ע הלקו"מ הק' רבינו

מכוונות, דין שום ללמוד אסור זה ומחמת

עפ"י והנהגה דין איזה לו שיצא דהיינו

ששמעתי וכמו גדול איסור זה כי הכונות

צריכין התורה דיני כי וכו', ז"ל מרבינו

בגמ' ז"ל רבותינו דברי עפ"י רק לבררם

החכמהשו"ת ים א סימן כו

דין שום להוציא חלילה אבל ופוסקים,

בתורה ודורש שמחדש סברות עפ"י

שאי הכלל הקבלה, וסודות דרש בדרך

עפ"י והנהגה דין שום להוציא לנו אפשר

אפילו הקבלה וסודות בכונות סברתינו

נאמר וע"ז י"א)לחומרא, י"ז, לא(דברים

אפילו כי ושמאל ימין וגו' הדבר מן תסור

וכו' אסור ולהוסיף להחמיר דהיינו לימין

עכ"ל. עיי"ש,

טו.

במח' להכריע מותר לרביז"ל אף

הסוד עפ"י הפוסקים

ישאך לרביז"ל שאף לומר נראה באמת

עפ"ילהכריערשות הפוסקים במח'

מקום שבכל כנ"ל בפוסקים וכדאי' סוד,

ורק יכריעו, קבלה דברי הפוסקים שנחלקו

דברי עפ"י בהלכה לגמרי חדש דין לחדש

רביז"ל. לשיטת אסור הקבלה

גדליהוכן ר' הגה"צ בשם קבלה יש

שאמר המאמר בביאור זצ"ל קעניג

שמ"ג)לרביז" אות מוהר"ן שיש(חיי שאחרי

הכרעות ספר לחבר א"צ בעולם הלקו"מ

הכוונה נראה [שבפשטות השו"ע בדיני

התורה התנוצצות של הגדול שהאור

כבר כוללת שבלקו"מ סתימאה דעתיקא

הפרד"ס כל את בתוכה בהעלם

מנה, מאתיים בכלל יש בבחי' שבתורה,

דהיינו] הנ"ל הגה"צ בשם י"א אך

עפ"י הפוסקים במח' להכריע גם שאפשר

וחזינן בלקו"מ, המתבאר הענין סוד

לשיטת שאף ג"כ הנ"ל הגה"צ מדברי

הפוסקים בדברי להכריע מותר רביז"ל

הסוד. עפ"י

טז.

חכמי שמחדשים דוגמאות כמה

הסוד עפ"י חדשים דינים הספרדים

לחדשוהנה אפשר האם הנ"ל בנידון

להם שאין לגמרי מחודשים דינים

הנה בקבלה, סברות עפ"י בפוסקים מקור

בין במח' ששנוי דבר הוי שכנ"ל אף

בכ"ז רביז"ל, דעת לבין הספרדים חכמי

חכמי בדעת חידוש לחדש נראה

בזה ולעשות זאת, שמתירים הספרדים

כדלהלן, מסוימת כ"כהגבלה יהא לא (ועי"ז

בזה) רביז"ל לדעת הספרדים חכמי דעת בין ,מח'

שהבן מקומות כמה לדוגמא לציין ונקדים

זיע"א חי הרש"ש)איש רבינו משמעות (עפ"י

פסקי מחדשים החיים הכף בעל הגאון וכן

אף הסוד של והסברא הטעם עפ"י הלכה

הפשט משמעות כנגד שנראה באופן

לגמרי.

מפהוכגון פורס לעשות שאין בענין

דשרי, הש"ס פשטות נגד ומקדש,

החיים הכף כ"ו)כמש"כ אות רע"א סי' ,(או"ח

הלילה חצות אחר המפיל ברכת בענין או

שמי"ע עד שב"ק)ומר"ה ובלילי העומר (ובימי

הסוד עפ"י המפיל בהם לברך שאין

סי' ישרים בסוד ח"א פעלים ברב הבא"ח (כמש"כ

פסחי"ד) בליל שבע מעין בברכת וכן ,

הרש שפסק שבת בליל להיות "ששחל

ע"א) ל"ב דף נגד(נה"ש לאמרו, סוד עפ"י

לאמרו, שלא שפסקו והשו"ע הראשונים

השמיטה בשנת הקן שלוח בענין וכן

השמש הגהות לשון מפשטות שמשמע

ע"ד) ע"ו דף פ"ג ט"ו שער הזיווגים שער חיים (עץ

שילוח מצות הסוד עפ"י לעשות שאין

השמיטה. בשנת הקן

החכמהשו"ת ים א כזסימן

יז.

ספרד חכמי שיטת על תמיהה

בתורה הלכות הרבה ישתנו דא"כ

איךולכאו' גדול, פלא הוא באמת

גדולים חידושים לחדש אפשר

והלא הש"ס, סתמות נגד לבד קבלה עפ"י

ישראל גדולי דברי מעיקרי היה זה

שר"י השבור צבי מאמיני כת נגד שלחמו

שהם הטמאים מעשיו ותירצו שהצדיקו

סוד עפ"י כביכול וגדולי(עפ"ל)מתאימים ,

עפ"י לנהוג שאין קדקדם על הכו ישראל

ובפרט וכו', ולבנינו לנו הנגלות נגד הסוד

הסוד עפ"י הלכות דקביעת זו דבדרך

בהרבה הלכות לשנות ח"ו יכולים לבד

דעפ"ימהמצוות למשל דוגמאות ב' (ונציין

קטן, בטלית תכלת להטיל מקום אין לכאו' הסוד

עפ"י וכן לט"ג, ט"ק בין חילוק מצינו לא ובנגלה

ועוד תש"י להניח צריכה היתה אשה לכאו' הסוד

שאכמ"ל) בכה"גדוגמאות אסור בודאי והרי ,

מפשטות ולשנות הסוד עפ"י לנהוג

איך צ"ב וא"כ הפסוקה, וההלכה התורה

הנ"ל הספרדים חכמי גדולי חידשו

לבד. הסוד עפ"י חידושים

יח.

להיות צריך סוד עפ"י חידוש בכל

נגלה עפ"י גם ביאור

ישונראה כזה מקום שבכל לחדש

עפ"י גם ביאור למקובלים

הסוד, טעם שעפ"י הביאור מלבד נגלה,

מעין דבברכת בענין למשל וכדחזינן

יו"ט וז"ל הרש"ש שם שכותב שבע

ברכת צ"ל בשבת להיות שחל שפסח

בשבת להיות שחל יו"ט כשאר ז' מעין

כ"ד דף שבת בתלמוד שהוזכרה כיון וכו'

ואותו יו"ט, לשאר פסח בין חילקו ולא

עכ"ל, מסברא הוא הר"ן שכתב חילוק

עפ"י טעם על סמך שלא להדיא וחזינן

ממשמעות הצירוף גם כשיש רק הסוד

שאר בכל צ"ל וכן הש"ס, סתמות

וכדלהלן זה דרך על בכלהמקומות (וכן

נוסיף ואי"ה זה, תירוץ ולמצוא לחפש צריך כה"ג

במקו"א) בזה .עוד

יט.

ברכת בענין נגלה עפ"י הביאור

חצות לאחר המפיל

אחרונראה המפיל ברכת שבענין

כמה בו שכתבו חצות,

ע"ב)מקובלים ס"ד דף שלום שאין(דברי

שסתמות אף חצות, אחר המפיל לברך

ללאחר חצות לפני בין חילק לא הש"ס

העולם דרך הש"ס שבזמן י"ל מ"מ חצות,

הלילה, בתחילת מיד לישון ללכת היה

של הראשון בחצי היה השינה זמן ועיקר

טבע מצד עדיף ג"כ הוא שכן הלילה,

חי איש הבן כמש"כ וישלחהבריאה (פרשת

א') אות ראשונה קאישנה דגמ' סתמא וע"כ ,

שלא ואף דהלילה, הראשון חצי שינת על

שלא כמו הלא להדיא, בגמ' זאת נכתב

המפיל מברכין שאין להדיא בגמ' נכתב

הפוסקים הבינו ובכ"ז היום, שינת על

ה"נ בלילה, רק היא שינה שסתם

השחר ברכות לענין שס"ל להמקובלים

הלילה, מחצות מתחיל שזמנם וכו'

כן על ס"ל היום, התחלת נקרא דמחצות

הראשון. בחצי הוא דגמ' שינה שסתם

החכמהשו"ת ים א סימן כח

כ.

די"ל המפיל ברכת בענין הביאור

רשות דהיא הראב"ד שיטת עפ"י

המעביר) ברכת מ"ש עפ"ז (ותי'

הרש"שאמנם מדברי צ"ב (נהרעדיין

ע"ב) ל"ח דף לברכתשלום בנוגע

בזה שנשאר שמ"ע עד מר"ה המפיל

שלא פוסקים החיים והכף והבא"ח בצ"ע,

שלא הש"ס סתמות נגד ודאי וזה לברך,

[ונראה ליום, יום בין בהמפיל חילקה

שכל בתשובה האבנ"ז דברי בזה לציין

הוא לא או דקרא טעמא דרשינן אי המח'

בטעם אך הנגלה, הפשוט בטעם רק

והאר"י הרשב"י של סוד שעפ"י האמיתי

וא"כ דקרא, טעמא שדרשינן יודו כו"ע

טעמא שדרשינן להרש"ש שס"ל י"ל

חידוש עדיין זה אך הקבלה, עפ"י דהש"ס

שצ"ב]. גדול

עלוי"ל בזה לסמוך להרש"ש שס"ל

הראב"ד ברכותשיטת (בהשגותיו

הרי"ף) מדפי ע"א סי'מ"ד בב"י המועתק ,

השבח הברכות שכל שס"ל רי"ח,

הם הרואה בפרק המוזכרות וההודאה

נעקרות שהם משום הרשות, ברכות

צדיקים כמה נהגו וכן עיי"ש, לפעמים

למעשה שהקילו זי"ע הבעש"ט מתלמידי

וברקים כרעמים הראיה הברכות בכל

גם י"ל אולי וא"כ הראב"ד, וכשיטת וכו'

שיכול באדם תלוי הוא שגם המפיל לגבי

בלילה לישון ילך שלא ע"י לעקרה

ואף להראב"ד, הרשות ברכת נחשבת

הרי בשו"ע נפסקה לא הראב"ד ששיטת

קבלה מבעלי היה שהראב"ד ידוע

האר"י רבינו עליו שהעיד כמו אמיתיים

המה שדבריו ומובן הע"ח, בהקדמת

הרש"ש עליו שסמך י"ל ולכן קבלה, דברי

הראשונים שרוב המאירי)אף וכל(מלבד

עליו. חולקים הפוסקים

רק[ובזה מדוע שקשה מה לתרץ יש

שלא ובא"ח לרש"ש ס"ל בהמפיל

מאותו והלא שמ"ע, עד מר"ה לאמרה

לכאו' להם היה הסוד שעפ"י הטעם

שינה המעביר ברכת לגבי גם כן לסבור

הסוד לאותו ומכוונת קשורה שהיא וכו',

אתא הנ"ל עפ"י אך המפיל. דברכת

ברכות כל האר"י עפ"י שהלא שפיר,

אם ואף עולם, של מנהגו על המה השחר

וא"כ אותם, מברך בהם נתחייב לא

אף חובה היא שינה המעביר ברכת

נעקרת אינה שהלא הנ"ל, להראב"ד

אותה מברך ישן בלא שאף לעולם

טעם על הרש"ש סמך לא ולכן להאר"י,

מר"ה אותה לעקור לחדש לחודיה הסוד

שכשלא המפיל בברכת ורק שמ"ע, עד

היא וא"כ לכו"ע, אותה מברך אין ישן

הרש"ש סומך להראב"ד, רשות ברכת

הסוד]. עפ"י מסוימים בימים לעקרה

כא.

דעת דהועתקה י"ל הלק"ט לדעת

בשו"ע אף הראב"ד

ברמ"אויש גם דמצינו עוד (סי'לציין

ס"א) תשובותרכ"ג שעפ"י שמביא

רמ"ה)הרשב"א סי' שברכת(ח"א שכתב

המנהג נתפשט מזה רשות היא שהחיינו

באלו, כיוצא ההודאה ברכות בכל להקל

המג"א הרמ"א(סק"ג)והנה בדברי מפרש

שהחיינו דרק נכון, הזה המנהג דאין

שאר ולא רשות הוא הרשב"א בה דמיירי

הלכות בשו"ת מצאנו אך הודיה, ברכות

החכמהשו"ת ים א כטסימן

הוכיחקטנות שכן שם שכותב א' תשובה (בח"ב

ועיין שלו, והב"י השו"ע פי' שהוא הפנים לחם בס'

בתשובה ובח"ב רס"ד תשובה בח"א גם שם

ס"לקפ"ט) אלא כהמג"א דלא שסובר

שהחיינו ברכת דווקא לאו שלהרשב"א

הוו הודיה ברכות כל ה"ה אלא רשות

קטנות דהלכות לשונו ופשטות רשות,

הצדדים לב' רשות אםדהוי לברכו (רשות

רוצה) אין אם לברכו שלא ורשות ואולירוצה ,

שס"ל הרשב"א בשיטת הלק"ט לומד

הרי להלק"ט וא"כ כהראב"ד, להרשב"א

להקל שהמנהג הרמ"א שכתב מה

דתשובות נכון מנהג הוי אלו בברכות

ההודיה ברכות כל על קאי הרשב"א

רשות, הם שכולם לפעמים שנעקרות

צבי הר בשו"ת מצינו קי"ט)וכעי"ז סי' (ח"א

וא"כ הלק"ט, בדעת כן שמפרש שנראה

כדעת בשו"ע נפסק הלק"ט לשיטת

ע"ז. לסמוך הרש"ש יכול ושפיר הראב"ד

ההלכות[ואמנם דברי לפרש מקום יש

שכוונתו אחר, באופן קטנות

אף ההודיה ברכות ולומר להוסיף שרשות

דהוו כוונתו וזה חז"ל חייבום שלא מתי

לומר חז"ל שתיקנו מתי אך רשות,

דהלק"ט וראייתו חובה, הוי הודיה ברכות

חובת חז"ל תיקנו שלא משהחיינו היא

דחז"ל חדתא, קרא על שהחיינו ברכת

כדאי' חדשים כלים על רק שהחיינו תקנו

מ"ג)במשנה פ"ט טפי(ברכות שחשובים

חדש פרי סתם על ס"לולא חדשים (ובכלים

שהחיינו ברכת דהוי שם בתשובה להרשב"א

חדשים כלים על שגם שס"ל כרבותיו ודלא חובה

עיי"ש) רשות לברךהוי הרשות ובכ"ז ,

בגמ' כדאי' חדתא קרא על גם שהחיינו

ע"ב) מ' מברך(עירובין היה יהודה שרב

שלא אף חדתא קרא על אף שהחיינו

הלק"ט לומד ומזה חז"ל, זה חייבו

ריבנו את הרב והמוציאלברכות והגומל

דאף הנ"ל) בתשובות בהו (דמיירו

הרשות מ"מ חובה דאינם באופנים

בהל' הב"ח דברי כעין וזהו לברכם,

כ"ט)תפילין חוקיו(סי' לשמור ברכת לגבי

דומה ושיטתם עיי"ש, לברכו, שהרשות

זי"ע הקאמרנער הטהורלשיטת שולחן (עיין

ד') אות זהב בזר ו' להוסיףסי' שהרשות

רקברכות, זה והלק"ט דהב"ח לדידהו (אך

או שהחיינו כגון שלה הנוסח חז"ל שתיקנו בברכה

עיי"ש וכו' ריבנו את הרב או חוקיו לשמור

ודו"ק) קטנות, ].בהלכות

כב.

שברכת מפורש קדמון מקור

רשות ברכת היא המפיל

כלואמנם לדחות מקום יש לכאו'

הראב"ד דאף ולומר דברינו

היא אלא המפיל, ברכת על קאי לא

הקבועות הברכות כל כמו חובה ברכת

יום כל לאמרם בחובה חז"ל שתקנו

הראיה ברכת לגבי רק מיירי (והראב"ד

אך וכו'), מזומנים לעתים שבאים וכדו'

מקור עוד אח"כ שמצאנו שמחנו שוב

היא המפיל שברכת שס"ל מפורש קדמון

ספר [שהוא המנהגים בספר והוא רשות,

של רבו מטירנא אייזיק יצחק לרבי קדמון

אשכנז] מנהגי אבי יוםהמהרי"ל של (מנהג

וזמןחול) שם וז"ל קרשעהמ"ט במנהגי

צאה"כ משעת מיטתו שעל קר"ש

קאי שדבריו גדול, חידוש בזה יש [ודרא"ג

ותפלה שק"ש שס"ל ר"י לשיטת אף שם

החכמהשו"ת ים א סימן ל

שם וכמש"כ המנחה מפלג ערבית של

קרשעהמ"ט לדידיה ואף הקודם, בקטע

שיעלה עד ואכמ"ל] מצאה"כ, רק הוא

ויהי ראשונה פרשה רק קורין ואין עה"ש

השינהנועם, ברכת יוסיף והמוסיף

ולישועתךהמפיל הגואל המלאך ופסוקים

ג"כ שס"ל ומוכח עכ"ל, שירצה מה וכה"ג

וא"ש הרשות ברכת היא המפיל שברכת

בה שהקילו והצדיקים המקובלים הנהגת

כנ"ל.

כג.

משלוח בפטור נגלה עפ"י ביאור

בזה הנכון והתי' הקן

בעניןוכן השמיטהי"ל בשנת הקן שילוח

שהכוונה הרש"ש את מפרשים שיש

נזדמן אם אך קן, אחרי אז לחפש שאין

ולקיים האם את לשלח מחוייב קן לפניו

הרש"ש בדברי נפרש אם ואף המצוה,

לפניו קן נזדמן אם גם האם לשלח שאין

שמצות הסוברות השיטות עפ"י בזה י"ל

הבנים ליקח כשרוצה רק היא הקן שילוח

האם, מקודם לשלח עליו מצוה ואז לעצמו

שום אין בבנים כלל עתה חפץ כשאין אך

האם לשלח ס"זמצוה בסי' חו"י שו"ת (עיין

ואכ"מ) ועוד, ק' סי' קןוחת"ס המוצא וא"כ ,

לשלח חיוב שום עליו אין השמיטה בשנת

בבנים חפץ כשאין נגלה עפ"י האם את

שלא הסוד על לסמוך אפשר וממילא

הקן. שילוח אז לעשות

התירוץועוי"ל הרי הקן שלוח שבענין

מש"כ ע"ד הוא בזה הנכון

ספיה"ע, בימי הכוונות לגבי התו"ח

הרש"ש כתב ע"א)שכידוע ל"ב שאסור(דף

בזה וכותב ספיה"ע בימי כוונות לכוין

ההיזק מגודל וחמורים חריפים דברים

ועם הספירה, בימי הכוונות ע"י שנגרם

התורת רבינו הגדול תלמידו בא זה כל

ופירש זי"ע ע"ב)חכם וקנ"ב ע"ב קמ"ז (תו"ח

על רק נאמרו הרש"ש רבינו שדברי

מגלה אך בכוונות, מסוימות בחינות

ודאי שבהם אחרות בחי' שיש התו"ח

בימי הכוונות כל כרגיל לכוין צריך

הרש"שהספירה, רבינו דברי מסוף זאת (ומדייק

ע"ד) ל"ב דף התו"חנה"ש תלמידי נהגו וכן ,

העומר. בימי לכוין

הקןוה"נ שלוח מצות לגבי לומר נראה

השמיטה ובשנת הספירה בימי

זהו הקן שלוח לעשות שלא הקפידא שכל

אם אבל השנה כל של הכוונות עם דווקא

האחרים בבחי' הכוונות את בהדיא מכוין

הרי ספיה"ע ימי לגבי התו"ח כמש"כ

לבעלי הנגלה בעלי בין חילוק אין בכה"ג

שום הביאו לא שהפוסקים שכמו הנסתר,

שנת בין הקן שילוח במצות חילוק

עפ"י גם כן ה"ה השנים, לשאר השמיטה

לגבי רק החילוק כל אלא הקבלה,

בבחי' המצוה לקיים שמחויב הכוונות,

ומיהמסוימות התו"ח, רבינו שגילה

ע"ד המצוה יעשה הכוונות יודע שאינו

האמיתיים רבינוהמכוונים ע"ד (ובפרט

[וידועהתו"ח) כלל. לחשוש לו אין ואז ,

בכוחה הקן שלוח שמצות מהזוה"ק

נחוץ וזה ישראל, על רבים רחמים לעורר

שנים משאר ביותר השמיטה בשנת

פקידת לעורר שמסוגלת שנה שכל בספה"ק (כדאי'

שביעית שבמוצאי השמיטה שנת וכמו הגאולה

ע"א) צ"ז סנהדרין בגמ' כמובא הרינגאלים

החכמהשו"ת ים א לאסימן

וכמו להיפך הענין שיתהפך ח"ו עלול

פקידה זמני בכמה הטעם)שהיה ,(ואכמ"ל

מקיום ח"ו להמנע שאין בודאי וע"כ

השמיטה]. בשנת הזאת הגדולה המצוה

כד.

להכרעת החלום על לסמוך בענין

ההלכה

בוויש שפתחנו בענין להוסיף עוד

על לסמוך אפשר האם ולברר

בזה ונציין ההלכה, ללמוד החלום

בפוסקים שיטות כמה (הגה"משמצאנו

של"ג סי' חו"מ בש"ך המובא שכירות מה' ה' פרק

סי' בש"ך המובא ע"א ט' ב"ק והמרדכי כ"ה ס"ק

מ"א סי' ג' פרק ע"ז אשר"י הגהות וכן סק"ב, של"ו

תוקףועוד) לחלומות שיש הסוברים

ג"כ וזהו הלכה, מהם וללמוד להכריע

שיש הנ"ל החיד"א לשיטת ראיה

עפ"י בהלכה בשאלות להכריע אפשרות

ס"ל ולכן קול, ובת כרוה"ק מהשמים גילוי

על גם לסמוך שאפשר הנ"ל לפוסקים

בנבואה מס' א' הוא דחלום (ברכותחלום

ע"ב) הש"ךנ"ז (ובכללם פוסקים הרבה אך ,

דדברי וס"ל חולקים הנ"ל) במקומות

גם [וחזינן מורידין ולא מעלים לא חלומות

לשיטת שמסכימים החולקים מדברי

להכריע דאפשר הדין בעצם החיד"א

ולא משמים אמיתי גילוי ע"י הלכה

אלא היא בשמים לא דתורה אמרינן

גילוי בגדר אינם חלומות דדברי דס"ל

הם גם לכאו' (אך קול ובת כרוה"ק אמיתי

דלסמוך החיד"א בו דמיירי בענין מודו

תשובות שהם שאף השמים, מן שו"ת על

חלומות הם הרי חלום, ע"י שניתנו

בתור משמים שמתקבלים אמיתיים

ש לשאלות הידועתשובות (באופן נשאלו

לשיטתם אף נאמר לא וע"ז ח"ן) ליודעי

וכו')]. חלומות דברי

שהדברואמנם להדגיש הצורך מן

שאי"ז בכותחא כביעתא פשוט

הדור וצדיקי לגדולי המסור דבר אלא

ד'בלבד אות לעיל שהעתקנו החיד"א (וכלשון

וכו') הדור" גדול על הקודש רוח והופיע ,"זכו

שאנשים חלומות דברי מסתם ולאפוקי

שום להם ליתן שאין חולמים פשוטים

"וחלומות לכו"ע נאמר שע"ז מציאות,

ידברו" ב)השוא י, חלומות(זכריה ו"דברי

מורידין" ולא מעלין ע"א)לא ל' .(סנהדרין

זי"ע הצ"צ מדברי לדברינו (המובאוראיה

עז מגדל בספר וכעי"ז ל"ח עמ' אבות נחלת בספר

רס"ב) החלומותעמ' בדבר ששאלוהו

זה כי וענה עליהם להתענות חז"ל שצוו

הראשונים החכמים בדור היה

אך לנבואה קרובים היו שחלומותיהם

בס' אי' וכן ידברו, שוא החלומות בזמנינו

שבת סק"י)תורת רפ"ח שאין(סי' שאצלינו

שיהיו בקדושה עצמינו מנהיגים אנו

חלומות דברי עלינו מיושבים חלומותינו

והנהגות בדינים אי' וכן וכו', מעלין לא

ד')מהחזו"א אות ובא(פ"ה מורה שהיה

חלום תענית להתענות שלא לשואלים

אנשים על נאמר שזה אמר ופ"א היום,

והרי שלנו, דורות על ולא מדרגה בעלי

האנשים שא"צ לקולא נאמרו דבריהם

הנפסקים חז"ל דברי לקיים הפשוטים

וכ"ש החלומות, על לצום שיש בשו"ע

הוראה שום ללמוד שאין לענינינו בנוגע

מי [וראינו אנשים, סתם של מחלומות

הנ"ל הצ"צ לדברי סתירה כעין שהקשה

החכמהשו"ת ים א סימן לב

למוהרש"ב קנ"ג)מאג"ק עמוד שמביא(ח"א

יצטרכו שלא עצה המוהר"ש אביו בשם

מהד' השינה קודם שיחשוב ת"ח לצום

אם אף ואזי עליהם לצום שיש חלומות

שתולין לצום יצטרך לא עליהם יחלום

השינה, קודם בהם שהרהר מחמת שבאו

צריך היה העצה שללא מדבריו ומשמע

כדברי דלא זה ולכאו' בימינו אף לצום

המוהר"ש שעצת וי"ל הנ"ל, הצ"צ

שחלומותיהם עליה ובני לצדיקים נאמרה

צריכים והם שוא דברי ואינם אמיתיים

ודברי וכו' השינה קודם זו עצה לעשות

האנשים ורוב סתם על נאמרו הצ"צ

כנ"ל]. שלנו שבדורות

מהריב"שואף מעשה (מובאשמצינו

קכ"ח) ח"ד אליובתשב"ץ שהגיע ,

העם את לעורר שיש שחלם פשוט אדם

הריב"ש התייחס ולא בתשובה, ולהשיבם

וכשהגיע ע"ז שנענש ראה ואח"כ לדבריו

העם והשיב לדבריו התייחס שוב אליו

שיש מזה חזינן ולכאו' בתשובה,

התם פשוט, אדם של לחלום אף להתייחס

היא התשובה מצות באמת שהלא שאני,

בלא"ה שהיה וודאי תמידית עשה מצות

הריב"ש גם בהם שהרגיש לדבר רגליים

בתשובה, לשוב הקהל שצריך בעצמו

צריך היה בעלמא סניף בתור ולכן

פשוט אדם של לחלום אף להתייחס

התשובה. דברי על שמעוררו

כה.

מסימני ההלכה להכרעת הוכחה

משמים עונשים

העניןועוד זה ולגמור להסמיך יש

להביא אפשר האם בבירור

מסימנים ההלכה להכרעת הוכחה

דברי בזה ואשכחנא משמים, ועונשים

שדן י"ז) סי' י"ג פרק (יבמות היש"ש

סס"י (אבהע"ז הרמ"א לפסק בנוגע

שנה י"ב מבת לקטנה שאפשר קנ"ה)

עשה וכן בזה"ז אף בקידושין למאן

כל עליו שחלקו אף בימיו ז"ל פולק מהר"י

ממאנת בת שאין ואמרו אשכנז גדולי

הדבר ויצא בהו אשגח לא מ"מ בזה"ז

עכ"ל כלל גט בלא לאחר וניסת בהיתר

והאריך שם, ובד"מ בשו"ע הרמ"א

למאן האוסרין טעמי להביא שם ביש"ש

ובסוף מהטעמים), אחד (ודוחה בזה"ז

פולק יעקב דר' מעשה מביא דבריו

"אבל לאחר ונשאת למאן שהורה

לכך יפה עולה היה לא שזיווגן שמעתי

שלא הקדמונים לגזירת אני מסכים

המהרש"ל כוונת ולכאו' עיי"ש, למאן"

כדעת שתהא בהלכה ההכרעה לחזק

משמים, שנענשו מדחזינן האוסרים

עונש שגם למהרש"ל דס"ל והיינו

שאפשר משמים כגילוי נחשב משמים

(וכדעת ההלכה להכרעת ממנו להסתייע

הנ"ל). החיד"א

שפשוטאמנםו בזה, להבהיר יש

מח' שהוי בדין שדווקא

מיאון בענין וכמו הוכרעה שלא הפוסקים

היתה לא למהרש"ל שכנראה הנ"ל

אפשר ובזה זאת, במח' ההכרעה ברורה

גוונא, כהאי מילתא בסימנא להסתייע

שברור למי או המח' שהוכרעה אחרי אך

ז"ל פולק יעקב לר' (וכגון ההיתר לו

לזוז לו אין ההיתר) לו ברור שהיה בעצמו

וכדו' עונשים של סימנים מחמת מדעתו

החכמהשו"ת ים ב לגסימן

כרוה"ק משמים גילוי כאן אין סו"ס שהלא

מחמת היה שהעונש לנו שמגלה וב"ק

מסוג הלכה להכריע א"א ולכו"ע זה, חטא

כזה. גילוי

משמיהויש דמטו מה בזה לציין

הא על זצ"ל מבריסק דהגרי"ז

תר"ו) רמז רות (ילקו"ש בחז"ל דאי'

רות את שנשא אחרי יום נפטר שבועז

דהע"ה על לחולקים ערעור מקום והיה

ונשא שעבר על משמים עונש שזה לומר

מימרא עם זאת לקשר ויש מואביה,

לא שהגואל שמבאר הגרי"ז של נוספת

לא שבזמנם משום רות את לשאת רצה

עמונית ולא דעמוני דההלכה ידוע היה

עד דור מדור המקובלת הלכה היא וכו'

דרש בגדר רק היתה אלא משרע"ה,

נדרשת, דהתורה מדות בי"ג המקרא

הגדול בי"ד לבוא עדיין שיכול חשש ובזה

אחר באופן הפסוק ולדרוש אחר בדור

שרצו י"ל וה"נ זרעו, את ולפסול

ממה להוכיח דהע"ה על המערערים

לחפש יש שבאמת תיכף בועז שמת

שאין דכיון אחר, באופן הקרא לדרוש

אף להוכיח מקום יש מקובלת ההלכה

עד ממהרש"ל), (כנ"ל שמים מעונשי

מבית מקובלני כך והכריז עמשא שבא

ולא עמוני הרמתי שמואל של דינו

הלכה כאן דיש כיון וממילא וכו' עמונית

תו משגחינן לא המקובלת ברורה

בכה"ג ואדרבא שמים, דעונשי בסימנים

להיפך הוא הענין מבוררת הלכה שיש

ובאמת כעונש בחיצוניות שנראה ממה

דבועז זה בענין וכגון טובה, כולו הוא

חיי ימי על ימים והוסיף האריך שהקב"ה

לעשות שיזכה עד הדור גדול בועז

רות את שישא בחייו שלו העיקרי התיקון

מלך דוד מהם ויצא בקהל לבא ויכשירה

ויגאלינו יבא במהרה וקיים חי ישראל

אמן.

ב סימן

הזה בזמן התכלת מצות

א.

נגנז התכלת האם

הברכהאיתא וזאת בפר' (שנ"ד)בספרי

היתי אחת פעם יוסי ר' "אמר

אחד זקן מצאתי לצור מכזיב מהלך

פרנסתך לו אמרתי בשלום ושאלתיו

א"ל מצוי ומי א"ל בחלזון א"ל במאי

בים מקום וגורסהשמים בים מוחק (הגר"א

הריםיש) בין יששמוטל מקום (ולהגר"א

בהרים) אותושמוטל מכישות ושממיות

ניכר השמים אמרתי במקומו. ונמק ומת

ע"כ. הבא", לעולם לצדיקים שגנוז הוא

החכמהשו"ת ים ב סימן לד

עה"פ הברייתא ממשיכה ואח"כ

חול" טמוני ל"ג)"וׂשפוני זה(דברים שפוני

חלזון.

ללמודוהנה יש לכאו' אלו חז"ל מדברי

למד באמת וכך התכלת, שנגנז

יהושע ר' הגה"ק בשם התכלת עין בספר

דבזמן בגמ' שמצינו ומה מקוטנא.

תכלת מטילים היו ורבא אביי האמוראים

במנחות מ"ג)כמבואר (דףוסנהדרין(דף

אחרוניי"ב) בימי נגנז הנראה לפי ,

בשנת שנפטר רבינא בימי האמוראים

בעל ושיטת החמישי. באלף רל"ד

היא מראדזין האדמו"ר התכלת

קושי מחמת הבה"ג בזמן נפסק שהתכלת

ומוכיח נגנז, לא הוא אמנם הגלות ועול

בתשובותיו הרדב"ז מדברי (שו"תכן

תרפ"ה) ח"ב דעדרדב"ז דאפשר שכותב

אותו, מכירים שאין אלא מצוי הוא היום

ואחר וכו' בים מצוי "החלזון הרדב"ז: וז"ל

ואפשר וכו' עולה היה לא ישראל שגלו

מכירים שאין אלא מצוי הוא היום שעד

אינם כי גם לצודו, יודעים שאין או אותו

מצוי לתכלת הדומה שצבע לו צריכים

ניל בערבי הנקרא איסטיס דהיינו הרבה

שאינו האומנות באופן אותו וצובעים

ומשמע עכ"ד. גיהוץ", ע"י אפילו עובר

שנשכח רק נגנז אינו שהתכלת מדבריו

להם שיש בצביעה שעסקו הגוים אצל

במשך נשכח ישראל כלל ואצל ניל, צבע

מפורש ובאמת בגולה. שהלכו השנים

בשו"ת מהרי"ל ירושליםבדברי מכון (דפוס

ב') אות ה' מצויסימן אין והאידנא וז"ל:

הדבר יחזור שמא היא וסברא וכו' תכלת

מצוי. תכלת שיהא וכו'

ב.

לשיטתו והאם ז"ל האר"י דעת

בזה"ז תכלת להטיל שייך

האריז"לוהנה מר"ן בכתבי איתא

מענין ד' דרוש הכוונות בשער

ע"ב)ציצית ט' מיני(דף שני כי ודע וז"ל:

בזמן ר"ל והלבן התכלת הם ציצית

הלבן עם תכלת חוט היה קיים שבהמ"ק

ושניהם וכו' לבן אם כי יש לא הזה וזמן

אלא מאבא ולא לבד דאימא ממוחין

דאימא מחכמה היא דתכלת שציצית

דחכמה מלכות שהיא כותב דבריו (בהמשך

דאבאדאימא) בינה היתה בתחילה אשר

קיים היה שביהמ"ק בזמן היתה ולכן

מבחי' הוא הלבן ציצית אבל החילוף בסוד (פירוש

דבינה) לשון.הבינה שינוי בקצת עכ"ד ,

מאיר הזה בזמן שגם הרב ממשיך ואח"כ

של האור דהוא דאימא החכמה אור

הוא וכן ידינו. על שאינו אלא התכלת

פ"ה)בפע"ח ציצית תמיד(שער (דףובעולת

ע"א) הלשוןכ"ג הרב מוסיף ששם אלא

אנו אין כי תכלת להטיל כח בנו שאין

ועיין ע"כ. דאימא, בינה עד רק משיגים

עובדיה ר' מהגאון עבדי ישכיל בספר

ד')הדאיה סימן הרב(ח"ז לשונות שלפי ,

שיערה עד בפועל להמשכו כח בנו אין

אפשר אי ולפיכך ממרום רוח עלינו

הזה. בזמן תכלת שנטיל

הגאוןובתשובה מאריך דעתא להאי

האדמו"ר צי"ע הקדוש

התכלת עין בספרו דפוסמראדזין תי"ז (דף

מדבריחדש) ראיה להביא שאין ומוכיח

היה שכן כלל תכלת להטיל שאין האר"י

החורבן, לאחר האמוראים בימי מצוי

החכמהשו"ת ים ב להסימן

נמשך באמת שהאור הרב שכתב ומה

של בתפילין גם הרי ידינו, על שלא רק

של מהרשימו האור נעשה כידוע ראש

טעם מה וא"כ מאליו ונעשה שעבר היום

ראיה מביא ועוד תפילין. מניחים אנו

חצות תיקון שער חיים עץ פרי מספר

היו לא ביהמ"ק דבזמן שכתב פ"א

לומר וח"ו ולתפילה ידינו למעשה צריכים

ומסיק מצוות. עשו ולא התפללו שלא

המצוה מעשה שודאי שע"כ ת"ח בדף

עצמו ובמעשה הכוונות מכל גדול

יכולה הכוונה ואין הכוונות כל נכללים

שבזמן רק ח"ו, המעשה מקום למלא

האור להמשיך יכולים אנחנו אין הגלות

והאדם מאליו. נמשך והוא כוונותינו, ע"י

שהפעולה אף מצידו לפעול תמיד צריך

שלמעשה כיון אמנם מעצמה. נעשית

לאחר שנשכח נגרם מעצמו, נמשך האור

העולם, לכל התכלת מציאות החרבן

חייבים התכלת ימצא שאם בודאי אבל

מעצמו נמשך שהאור רק להניחו

ונמשיךוכש תכלת נניח ביהמ"ק יבנה

תל"ג ובדף הזה. האור ידינו על ממש

ויצא מהזהר ע"א)מביא קי"ז "ובשנת(דף

תרעי יתפתחון לשתיתאה מאה

לתתא דחכמתא ומבועי לעילא דחכמתא

נש כבר בשביעאה לאעלה עלמא ויתקן

שמשא ערב מכי שתיתאה ביומא דמתקן

התכלת בעל והוסיף בשבתא. לאעלא

בהכרח זה, זמן עבר שכבר שכיום

כוונתו ולכ' הזה מאור רשימא שתהיה

וכו'. וביהמ"ק משיח של לאורו היא

מוהרש"בוהנה להאדמו"ר גם מצינו

קנ"ח)במכתביו שמביא(באג"ק

להמשיך אפשר אי החורבן לאחר כי דאף

לומר א"א מ"מ דאימא מבינה כ"א

שהיא תכלת ממצות יפטר כן שמשום

לקיימה ביכולתנו ואם תמידית מצוה

שמה ומפרש לקיימה. שצריכים נראה

היום צריכים שאין בפע"ח שכתוב

היא הכונה החרבן לאחר התכלת למצות

הבינה בחי' להשלים לתכלת צריך שאין

דהתנאים די"ל עוד ומוסיף שבאימא.

המשכה המשיכו עצמם הם והאמוראים

שמוכן מקדש בבחי' היו שהם אמיתית

לא בתוכו בחז"ל שמובא כמו ית' לשבתו

ואחד אחד כל בתוך בתוכם, אלא נאמר

שאולי ומוסיף זו. במדרגה היו בודאי והם

גזירה איזו משום התכלת שבטלה הטעם

איך הק' בדבריו קצת וצ"ע בדבריו. ע"ש

לנו גילו שלא כזו גזירה שהיתה שייך

חז"ל.

רובומסקנה דדעת היא דמילתא

היא והמקובלים הפוסקים

חיוב יהיה תכלת ימצא באמת שאם

להניחו שלא היתר ואין תכלת להניח

זו הארה מאיר לא קבלה שע"פ בשביל

הזה. בזמן ידינו על

ג.

התכלת המצאות מקום בענין

בעניןהנה בחז"ל גדולות סתירות ישנן

התכלת. מציאת מקום

במס'ראשית הגמרא דברי הג'ש

הפסוק על ד"ו מגילה

חול" וטמוני ל"ג)"ושפוני שזבולון(דברים

הרים לו שנתנו הקב"ה לפני אמר

פחותים שהם וטען ונהרות ימים גבעות

החכמהשו"ת ים ב סימן לו

השבטים, לשאר שנתנו ושדות מכרמים

לך יצטרכו כולם הקב"ה לו ואמר

שנמצא מכך ומשמע החלזון, בשביל

שבת במס' ועיין זבולון. בנחלת החלזון

ע"א) ש(כ"ו שלדמשמע סולמות בין הוא

הגדול. בים שנמצא היינו וחיפה, צור

סוטה בגמ' ע"ב)ואילו ובסנהדרין(מ"ו

ע"א) הוא(י"ב וכן בלוז שנמצא משמע

ועיין ט"ו. פרק זוטא אליהו דבי בתנא

תרומה פר' ע"ב)בזוה"ק קמ"ט שהוא(דף

בזהר הוא וכן כנרת, בים מצוי

ע"ב)ובשלח(ק"ז)בהעלותך ועיין(מ"ח .

ציצית בהל' ה"ב)ברמב"ם שהוא(פ"ב

על וברדב"ז המלח. בים נמצא

ליה דלית ד"ה ה"ב פ"ז שבת הירושלמי

סוף. בים שנמצא כותב צידה

האדמו"רוהנה הרה"ק של בספרו

חול" טמוני "שפוני מראדזין

הם המלח דים הרמב"ם כוונת מפורשת

הימים לאפוקי מתוקים שאינם הימים כל

לפי לכ' וא"כ מתוקים שמימיהם הקטנים

כותב הוא וכן הגדול. לים הכונה פירושו

מ"ג דף תכלת פתיל בספרו בפירוש

וגם הגדול. לים היא הרמב"ם שכונת

תרומה פר' קדומים נחלת בספר החיד"א

התכלת שנמצא הרמב"ם בשם כתב

הגדול. בים

לכ'וכדי הנ"ל הזהר שיטת להבין

הקשו שכבר גדול עיון צריך

אצל היה לא זבולון ששבט המפרשים

אצל היה מזבולון חלק ורק כנרת, ים

מראדזין האדמו"ר ובאמת הגדול. הים

על עמד חול" טמוני "שפוני בספרו

תכלת פתיל ובספרו זו מ"ג)קושיה (דף

היא החלזון בריאת ששורש תירץ

לים שבא אלא כנרת בים באמת

הקרקע מתחת סילונות ע"י הגדול

מיירי הנ"ל והזהר הגדול, בים וניצוד

ואילו כנרת, בים שהוא יצירתו משורש

אצל שהוא צידתו ממקום מדבר הש"ס

פירוש ועיין הגדול. בים זבולון נחלת

פר' בשמות הנ"ל הזהר על הרמ"ז

חדש)תרומה דפוס ר"נ שהקשו(דף

שמקור משמע דבזהר הראשונים

שהוא גנוסר של באגמה הוא התכלת

ולא נפתלי של בחלקו ונמצא כנרת

זבולון. של שבחלקו הגדול בים

הק'והביא הרמ"ק של תירוצו את שם

הגשמי בים מדבר לא שהזהר

מלכות. בחי' שהוא מעלה של בים רק

גנוסר נקרא למה הרמ"ז עוד והקשה

היה לא החלזון שבאמת הוא גם ותירץ

ימה שהוא כנרת בים רק הגדול בים גדל

ביהושע שמתרגם כמו גנוסר ג')של (י"ב

מנחלת היתה לא גנוסר שבקעת ואע"פ

כדכתיב שלו היתה גנוסר ימת זבולון

ישכון" ימים י"ג)"לחוף מ"ט ימים(בראשית

שאמר דמגילה פ"ק ועיין משמע. טובא

נתת ולאחי ונהרות ימים נתת לי זבולון

וים בימים היתה שממשלתו הרי ארצות

מזרחו עד שהרי היה גדול כנרת של זה

ככתוב בחו"ל שהוא גד של חלקו מגיע

ע"כ. הרמ"זביהושע, דעת לפי לפרש (וצריך

נחלת בתוך שנכנסת זבולון של רצועה איזו שיש

בפירושנפתלי) ז"ל האר"י כתב וכן .

והוא כנרת בים גדל שהחילזון ספד"צ

- שמאל ירך בסוד זבולון של בחלקו

הוד.

החכמהשו"ת ים ב לזסימן

ג"כולמעשה תלויה זאת קושיה

נמצא החלזון האם בחקירה

במגילה דברש"י ביבשה. או ו'בים (דף

אילן)ובב"מע"א) קלא ד"ה ע"ב ס"א (דף

אבל ליבשה, ועולה בים שנמצא משמע

ועולה)במנחות ד"ה ע"א מ"ד רש"י(דף פירש

נו"ב בשו"ת ועיין הארץ. מן (מ"תשעולה

לכאורה) אך ד"ה ג' סימן שםאו"ח שכתב מה

רמש הוא החלזון שבאמת הנו"ב של בנו

תולדת ואינו לדג דומה שהוא רק הארץ

כלל. המים

המקורולפי שפיר אתי הזה המהלך

עוד ועיין בלוז. שנמצא שכתב

בתשובות תרפ"ה)ברדב"ז סימן (ח"ב

והיו ליבשה מהים עולה היה שהחלזון

שגלו ואחר מהיבשה אותו מלקטים

דעתו לפי וא"כ עולה, היה לא ישראל

הנ"ל הקושיה לתרץ כדי לדחוק יש אולי

זבולון, שבט של בחלקו לא כנרת שים

ממש זבולון שבט היה שלא שאע"פ

החלזון עולה היה כנרת לים סמוך

זבולון. למקום מהכנרת

ד.

הימצאות במקום הסתירות ישוב

הסוד עפ"י החלזון

במקוםהנה הסתירות שרבו אע"פ

מן חזקות הינם והקושיות החלזון

בישוב מהלך כאן אביא מ"מ התירוצים,

פעם ששמעתי מהלך ע"פ השיטות

ציור נעשה שאם והוא, נופך. בתוספת

רואים שאנו הארץ צורת לפי א"י של

איך הקבלה ע"פ לפרש נוכל היום

שלם פרצוף בסוד היא ישראל שארץ

א"י בראש נמצא שזבולון נמצא וממילא

נוק' של הזו"ן הראש במקום שהוא

ואנוהכללי הכללי נוק' בחי' היא שא"י (היינו

הכללי) נוק' של הפרטי מזו"ן ונמצאמדברים

הפרצוף בראש נמצאת זבולון שנחלת

במקום הוא כנרת וים הפנים לצד

מקום המקובלים בלשון שנקרא הדעת

לוז.

כשהיאוהירדן המלכות סוד הוא

כל כנגד באח' אח' עומדת

וים למטה ממעלה השדרה חוט אורך

הנוק' מקום הוא עומדתהמלח כשהיא

סוף וים באחור ג"כ הנה"י מקום כנגד

תחת קטנה נקודה כשהיא הנוק' הוא

לבי"ע. יורדות שלה וט"ס היסוד,

במדריגהולפ"ז היו ישראל כשכלל י"ל

אז בפנים פנים בבחינת עליונה

בים מלכות בחי' שהוא התכלת נמצא

זכו וכשלא בפנים. פנים בבחי' הגדול

וכשהזווג באח', אח' בסוד הזווג היה

כנרת בים נמצא לאה בסוד היה

היה רחל בסוד וכשהיה לוז במקום

בזמן האחרונים ובדורות בירדן נמצא

למקום עד השכינה ירדה הרמב"ם

המלח. בים שהוא בספרהנה"י (עיין

ישראל התפארת בהקדמת הרוכלים" "כיפת

בים בריות ישנם שא"כ שאומר מועד לסדר

"התכלת" בספר ועיין המוות ים שנקרא המלח

בזה) עוד שציין מה ל"א שכתבעמ' ומה

לאחר היינו סוף בים שנמצא הרדב"ז

לבחי' המלכות ירדה הגלות אריכת

היסוד, תחת קטנה נקודה והיא בי"ע

ואכמ"ל.

החכמהשו"ת ים ב סימן לח

ה.

יאיר" ה"חוות בשיטת עיונים

שידועבענין מה הנה - התכלת צבע

מראדזין שהאדמו"ר הוא בעולם

האחרונים בדורות שגילה הראשון הוא

לפניו באמת אבל החלזון במהות סברה

בספרו יאיר" ה"חוות בעל גילה כבר

בזמן רק שנדפסה סברה חיים" "מקור

ממש ס"ב)האחרון י"ח וז"ל:(סימן

שבו חלזון דדם כתבתי "בחידושים

בלו"א אינו תכלת כחולצובעים (היינו

דגבלה"ק) מדם שנעשה פורפר צבע רק

מובא וכן ע"כ. פורפר", הדג שנקרא

"שלטי שנקרא האחרונים מספרי באחד

החכמהשו"ת ים ב לטסימן

הרופא אברהם לר' גיבורים"

בשנת במנטובה שנדפס פורטיאליאוני

המקדש עניני על ספר והוא לפ"ק שע"ב

ע"ט) הזאת(פרק "והמלה וז"ל: כותב

כפי משמעויות שתי לה יש בלאטה

רוצה לאטינו בלשון כי הלשונות הפרש

רוצה יון ובלשון הבגד האוכל עש לומר

והוא פורפורא הנקרא הים רמש לומר

עכ"ל. התכלת", בו שצובעים החלזון

ש"יוהנה לר' התכלת" "לולאות בספר

יון שבלשון מביא טייטלבוים

המים שרץ לאיזה קוראים שבימינו

צבע ממנו להוציא ויכולים פורפורא

ארגמן צבע ממנו עושים ובאמת ארגמן

שרץ מאותו לעשות דרך שיש מצאו ועוד

בעל כשיטת והיא כים כחול צבע הים

ללמוד נרצה אם אמנם יאיר". ה"חוות

יאיר" ה"חוות כשיטת אתבאמת שהביא

להשתמש צריכים אולי הפורפורא דג

שהרי ממנו שיוצא הארגמן בצבע דוקא

בלו"א אינו התכלת שצבע היא שיטתו

להיות(כחול) צריך ומ"מ מדבריו כנ"ל

הוא שצבעו וצ"ל חז"ל, כדברי לים דומה

צבע(סגול)פערפל מתרגמים אנו ובאמת

וואל" "פערפל נהגוארגמן זה שמדג (וכידוע

ארגמן) צבע קשהלהוציא יהיה לפי"ז אמנם .

מילת פירוש מהו יאיר" ה"חוות על

מה לפי ארגמן אינו תכלת שכן ארגמן

בכתובים בארץשמובא היום שיש כמו (ולא

שהרי כאדום ארגמן במילת שמשתמשים ישראל

פערפל הוא ארגמן על תמיד מקובל שהיה מה

סגול) עזראהיינו שהאבן מצאנו אח"כ אך .

ד')בשמות שארגמן(כ"ה פירש באמת

יאיר שהחוות ויתכן אדום כדמות הוא

מתרגמים, שהעולם כמו ולא כמותו לומד

שהעולם שני תולעת של צבעו מהו קשה זה (ולפי

כאדום) .מתרגמים

אדומהמ"מ פרה בהל' הרמב"ם רבינו

ה"ב) היא(פ"ג שתולעת ביאר

כלי ובהלכות ביותר, האדומים גרגירים

י"ג)המקדש צבע(פ"ח הוא שארגמן הביא

העולם שמפרשים כמו ולא אדום צבוע

פערפל לומר(סגול)שהוא נוכל ולפיכך .

והרמב"ם יאיר החות שיטת לפי דלפי

פערפל יהיה התכלת צבע עזרא והאבן

רויט(סגול)בלעז יהיה (אדום)וארגמן

רויט שטארק יהיה שני (אדוםותולעת

בלעז.ביותר)

דגוהנה שמשייכים היום אנשים ישנם

היום שנקרא לדג הפורפורא

הפורפוראמורקס דג הוא אם לדון יש בזה (וגם

בהמשך) בזה ונדון הפוסקים, בספרי ,שמובא

בפורפורא שמשתמשים היום יש ובאמת

בעיקר משתמשים אבל תכלת לעשות

בצבע ולא ממנו שמוציאים הכחול בצבע

שיטת(סגול)הפערפל לפי נכון זה ואין

שיעשה מי ראינו לא ועדיין יאיר, החוות

כשיטת פערפל, בצבע הדג מזה תכלת

ממש. יאיר החוות

באוהנה שהתכלת הזה החידוש בעצם

פורפירא שנקרא הזה ים משרץ

גדולי בספרי מקום בשום מפורש לא

והאחרונ הןהראשונים ורבות ים.

שיטה על הראשונים מלשונות הקושיות

לאחת: אחת בעז"ה ונפרטם זו

הגמ'א] כנגד היא זו שיטה לכאורה

"ת"ר הגמ': וז"ל מ"ד, דף במנחות

החכמהשו"ת ים ב סימן מ

דומה ובריאתו לים דומה גופו זה חלזון

ובדמו שנה לשבעים אחד ועולה לדג

יקרים", דמיו לפיכך תכלת צובעים

רש"י מקובצת)ופירש השיטה גירסת (לפי

והכוונה לים. דומה גופו מראה - גופו

וכן תכלת, הוא החלזון גוון שעצם היא

ה"ב פ"א ציצית בהל' ברמב"ם משמע

חלזון דם מביאים "ואח"כ וז"ל: שכותב

והנה התכלת". לגון גוונו שדומה דג והוא

כנגד הוא הזה במין המציאות לכאורה

הוא שגופו כלל לים דומה גופו שאין הגמ'

שלו והנרתיק וצהוב חום מנוקד לבנוני

שחרורי. לבן הוא

שעולהב] שם אומרים שחז"ל קשה עוד

אינו זה דג ואילו שנה לשבעים אחת

הים. מן פעם שום עולה

מצויג] היה שלא משמע חז"ל מפשטות

יקרים דמיו בגמ')ולכן שם דג(ג"כ ואילו

הוא. מצוי זה

הרמב"םד] שחור(שם)הנה שדמו כותב

אינו זה חלזון של דמו ואילו כדיו

כדיו. הזמןשחור בהמשך לפעמים אח"כ (אמנם

לשחור) ודומה צבעו .מתהפך

בסנהדריןה] ברש"י שמפורש קשה ועוד

ע"א) ההר(צא כל אחד ביום שנתמלא

הזה. בחלזון כלל שייך אינו וזה חלזונות

"צבאותו] בספר מפאנו הרמ"ע הנה

ט"ו)השם" שני "החלזון(חלק וז"ל: כתב

אמנם חי והוא צומח והוא דומם הוא

מתנועע שגופו הוא חי שהרי כן כי ידענו

שם שאין אע"פ ואילך אילך גידולו במקום

מנענעים רודפים מים ולא בו נושב אויר

לים, דומה ירוק וצבעו דם במינו ויש אותו

אלא גידולו ממקום זז שאינו הוא וצומח

כאלנות הים בקרקע ותקוע נעוץ שורשו

ועולה משם נעקר שנה לע' ואחד הארץ

כלל תנועה בלא דומם הוא ואז המים מן

אינו ועלייתו עקירתם אחרי האלנות כמו

הדברים שכל וכבדם המים מטבע אלא

ועוד עכ"ל. פניהם", על צפים הקלים

תלפיות" ב"מדרש חוקים)מביא (ערך

אדם צורת הוא שהחלזון "ראיתי משמו:

עיין כעץ, הים מקרקעית הארץ מן ועולה

ו"מדרש מפאנו הרמ"ע דברי וכל שם.

אחד בקנה עולים אינם הנ"ל תלפיות"

המציאות. עם

ה"עיטור"ז] בעל מדברי קשה (ח"בועוד

ע"ב) כ"ט הציצית דבריושער ומובאים .

תכלת פתיל נ"ה)בספר "שוב(דף וז"ל:

מדם היה שהתכלת מפורש, לנו נתגלה

בספר דהנה שמצאנוהו. זה חלזון

ע"ב)העיטור כט דף הציצית שער שני (חלק

מתיבתא ריש נחשון לרב ובשאלה כתב,

ערבי שם על ושמו וכו' לים דומה תכלת

קאנון בספר והנה יעו"ש. כו' למאסמ"א

לקוחים דבריו רוב אשר סיני, לאבן הגדול

אבן יוסף ר' החכם והעתיקו גאלינוס, מן

שנת נאפולי בעיר ונדפס ז"ל, ויואש

שני בספר רסט)רנ"ב זה(סי' מביא ,

העצם קליפת ממנו שלוקחין החלזון

היום, עד הוא וכן המרכולת, לבית

למאסי"ה העתיקה לאטין בלשון ותרגמו

מדם בא שהתכלת מפורש נראה יעו"ש,

זה שם על למאסמ"א ונקראת החלזון זה

בלשון מתרגמו שהקאנון והגם החלזון,

העתיקה לאטין שבלשון ידוע לאטין

ערבי, מלשון שמות הרבה מובלל

החכמהשו"ת ים ב מאסימן

נמי, ראיה הללו העיטור בעל ומדברי

"שפוני הקטן במאמרנו שבארנו למה

היה הגאונים בימי שעוד חול" טמוני

האומות בין בשם נקרא והיה תכלת,

מחמת ישראל לכל מצוי היה שלא אלא

תכלת. הפתיל עכ"ד יקרותו.", גודל

דלאוא"כ ה"עיטור" בעל מדברי משמע

בעל שכן יאיר החוות כדברי

הוא שלו שהדג מכאן מוכיח התכלת

מה ועיין העיטור בעל אצל כאן נזכר

ז'. אות לקמן זה ממרוק עוד שכתוב

ו.

החלזון על להביא שרוצים הראיות

עליהם שקשה ומה הנ"ל

מזהוהנה ראיה להביא שרוצים יש

עם צביעה בורות שמצאו

מכך להביא ואין זה, מחלזון קונכיות

ודאית הוכחה אין שכן כלל ראיה שום

והם הללו, הבורות שנים כמה מלפני

מוקדם היותר שהזמן מודים בעצמם

מזמן הוא להם לשייך שאפשר

מזמן שהם נניח אם ואפילו האמוראים

שם שצבעו אפשר תכלת, מצוי שהיה

מחלזון להוציא יכולים שהרי ארגמן צבע

רגילים שהיו וידוע ארגמן אדום צבע זה

ארגמן צבע זה מדג להוציא למעשה

עזרא ואבן הרמב"ם בשם שכתבנו מה לעיל (עיין

הארגמן) צבע אחרוניםבמהות בדורות ורק

ג"כ ממנו להוציא שאפשר נתחדש

בחמה אותו שמשימים ע"י כחול מראה

מקום ויש פעולות כמה עוד בתוספת

בדורות ידוע היה לא שכלל לומר גדול

צבע ממנו להוציא שיכולים הקודמים

שאכן ברורה ראיה כל לכך ואין כחול

כחול. ממנו הוציאו

שאםוהנה שטוענים זמננו מאחרוני יש

להוציא יכולים והיו חז"ל בזמן היה

של התכלת שאינו כחול מראה ממנו

דאיתא מהא יקשה לכאורה התורה,

ב"מ ע"ב)במס' אני(ס"א הקב"ה "אמר

של טיפה בין במצרים שהבחנתי הוא

הוא אני בכור של שאינה לטיפה בכור

אילן קלא שתולה ממי וכו' להיפרע עתיד

זה ולפי ע"כ. הוא", תכלת ואומר בבגדו

היה זה שרץ שאם שטוענים רבנים יש

למה התכלת חלזון ואינו חז"ל בזמן מצוי

ממי יפרע שהקב"ה ג"כ בגמ' כתבו לא

רק ולא זה, פסול ממין תכלת שיעשה

חז"ל. של התכלת זהו וע"כ אילן מקלא

צדדים מכמה כלל, ראיה זו אין ולפענ"ד

והם:

ה"חא] ציצית הל' בפ"ב משנה הכסף

כל כולל אילן" ד"קלא בפירוש כותב

דבר של שם ואינו חלזון מדם שאינו צבע

מסוים.

שלב] המקור שהוא במכילתא המעיין

הלשון שם ימצא בגמ' זו ברייתא

ששרץ להיות ויכול וצבעים" אילן "קלא

הצבעים. במיני נכלל זה

חז"לג] בזמן דרך שהיתה יאמר מי

ואולי זה משרץ כחול צבע להוציא

שרק כידוע ארגמן צבע רק ממנו הוציאו

צבע ממנו הוציאו האחרונים בדורות

כחול.

הצביעהועוד דרך על לעורר יש נקודה

זה דלכ' הפורפורא מדג שעושים

החכמהשו"ת ים ב סימן מב

יאיר" ה"חוות של כשיטתו באמת אינו

ישראל אור בקונ' דףכמבואר תשס"ד (תמוז

אתקכ"ח) עושים איך בדק אחד דרב

היום כוללהתכלת אב"ד מילר אליהו שלמה (ר'

שליט"א) איןטאראנטא כימי שבאופן וגילה

והתכלת אילן קלא בין חילוק שום

וכיון מהמורקס. היום שמוציאים

להבחין בדיקה דישנה איתא שברמב"ם

לתכלת אילן קלא ה)בין ב' ציצית ,(הלכ'

שכן להבחין אפשר אי הזו ובתכלת

את ג"כ ועושים הך היינו הם כימי באופן

שלא דכיון אילן הקלא פי על התכלת

לכן התכלת גוון מהו בדיוק יודעים

בלע"ז שנקרא אילן בקלא משתמשים

שפירושואינדיגו איתא אילן קלא ערך (ובערוך

מסויםאינדקו) צמח מין על וטוענים

של האינדיגו הוא שהוא אינדיגו שנקרא

מן היוצא בצבע הצמר וצובעים חז"ל

למי וידוע זה. לאינדיגו הדומה החלזון

דברים שני שאם הצבע בחכמת שמבין

שיהיה אפשר אי הכימי בהרכב שוים הם

מציאות אותה הם שהרי חילוק ביניהם

עפ"י ביניהם להבחין ניתן ולא כימית,

גדולה טענה וזו הרמב"ם, של הבדיקה

שחל לומר מקום יש עדיין אמנם זוןמאוד.

לא אבל יאיר החוות כשיטת הוא זה

היום. שצובעים הצביעה באופן

להביאנקודה שרוצים מה היא נוספת

תצוה פר' מהרמב"ן (פ'ראיה

ב') בגדיכ"ח הם כהונה שבגדי כותב שם

המלאכים לובשים שדוגמתם מלכות

ללובשם ידו ירים לא איש התכלת ובגדי

יצא "ומרדכי כדכתיב הגויים מלכי רק

ותכלת", מלכות בלבוש נמלך מלפני

ראיה שמביאים יש זה פי ועל ע"כ.

יאיר" ה"חוות לשיטת מהרמב"ן

שכידוע משום מפורפור תכלת וצובעים

השתמשו קדם שמלכי הגויים מספרי

ולכאורה בגדיהם. לצבוע הפורפור בדג

רק מדבר הרמב"ן שכן כלל ראיה זו אין

שמיוחד צבע שהוא התכלת צבע מעצם

כהונה בגדי גם ולפיכך למלכים רק

מלכות, של גוון שהוא בתכלת נוהגים

עושים איך כלל שם מפרט לא אבל

פשוט וזה ללמודהתכלת נוכל לכ' (מ"מ

בלו"א הוא התכלת גוון אם הנ"ל רמב"ן מדברי

פערפל(כחול) נמצא(סגול)או אם

קדם בימי המציאות היתה מה בספריהם

מלכיהם). בגדי של

מהעוד בענין זה, חלזון בענין הערה

פורפור ממילת ראיה שמביאים

לדורותיהם הפוסקים בספרי שנזכרת

רוכלים קופת כ"ה, סימן ברכות על ראבי"ה (עיין

מקור פ"ג, מועד לסדר הק' ישראל התפ' לבעל

צט.) ח"א או"ח על כוללחיים זה ששם הרי ,

ולא לזה זה דומים שאינם מינים הרבה

שהוא נאמר פורפור שנקרא מין כל

יודעים אנו אין ושמא חז"ל של החלזון

גם יאיר". ה"חוות בעל מכוון למה כלל

נתגלו שלא בעולם דגים מיני שיש ידוע

לגמרי. שנעלמו או

לפרשעוד שרוצה מה על להעיר רציתי

התכלת" "לולאות 165)בספר (עמ'

צבע על יאיר" ה"חוות שכותב שמה

בלו"א אינו שהוא כוונתו(כחול)התכלת

התכלת צבע לגבי ולא החלזון לדם היא

בלו"א בגוון לעולם שהוא לא(כחול)עצמו ,

על שחולק נמצא דא"כ לפענ"ד כן נראה

החכמהשו"ת ים ב מגסימן

שחור שדמו מפורש דכתב (הל'הרמב"ם

ה"ב) בהדיאציצית פירש לא למה וגם

משנה ואח"כ דם שהוא בזמן רק שכוונתו

התכלת צבע על דכוונתו ופשוט צבעו

נרצה אם ואף כדבריועצמו. ללמוד

בזמן שרק הוא יאיר" ה"חוות שכוונת

פערפל הוא הדם ואח"כ(סגול)הוצאת

בלו"א כן(כחול)נעשה משמע לא

דבריו לעיל)מרהיטות המובאת בלשונו (עיין

הינו שכשיוצא מראה שהמציאות ועוד

אבל גוונים מחליף ואח"כ צבע חסר

פערפל הוא הסופי (סגול)הצבע

שחור. כעין נראה לגמרי וכשמתייבש

החוותולפי"ז שכוונת לפרש יש אולי

לפני שלו הסופי הצבע על יאיר

פערפל באמת שהוא (סגול)שמתייבש

נפרש הרמב"ם על יחלוק שלא וכדי

כדיו ששחור הרמב"ם שכוונת בדוחק

לא אבל שנתייבש לאחר מצבו על הינו

ודו"ק. כן. לפרש צריך היה דא"כ מסתבר

להביןונמצא מאוד דקשה הנ"ל כל לפי

לאשורה יאיר החוות שיטת

בעל שכן נקבל היא קבלה אם אבל

רק הפוסקים. מגדולי היה יאיר החוות

חוות כוונת היא זו אם באמת לברר צריך

זו. שיטה על הקושיות שרבות כיון יאיר

ז.

האדמו"ר לשיטת בנוגע הערות

מראדזין

"שפוניהנה בספרו מארדזין האדמו"ר

דג הוא שהתכלת כותב חול" טמוני

פיש" "טינט אשכנז בלשון שנקרא הדיו

ובאחד מהם מינים עשר תשעה וישנם

דמו וגם חז"ל של הסימנים כל ישנם מהם

בהל' ברמב"ם כדאיתא כדיו שחור

בלע"ז. פיש" "קטיל נקרא זה וסוג ציצית,

בלשונותואע"פ יותר מכוונת ששיטתו

שיטתו על קשה מ"מ הרמב"ם

בסנהדרין מהגמ' הרש"י ע"א)מלשון (צ"א

ההר כל שנתמלא התם מדאיתא

הזה דג גם והנה הגשמים לאחר חלזונות

וצ"ע. זו במציאות שייך אינו

ומצאועוד שבדקו זמננו אחרוני הקשו

שהביא בסממנים משתמשים שאם

צבע להוציא אפשר מראדזין, האדמו"ר

בטלו זו קושיה ומכח חי, דבר מכל כחול

מראדזין. האדמו"ר של שיטתו לגמרי

לדעת צריכים ובראשונה בראש והנה

גוי רק אלא זה ענין בדק לא אחד שאף

אפשר ואי כולם, מסתמכים ועליו אחד,

אדם של עדות על כזה גדול בדבר לסמוך

אמת שזו נניח אם ואפילו גוי אחד

אולי זה, באופן דבר כל לצבוע שיכולים

מדג דוקא זה צבע שנעשה הקב"ה רצון

ולא זוזה שנקודה נראה ומ"מ אחר. דבר

אותו שנצטער וכיון רב. בירור צריכה

שטעה כלל מסתבר לא הרבה ענין צדיק

ת"ח ע"י בדיקה צריך ועדיין זו בנקודה

רב. דבי אמיתיים

מראדזיןהנה האדמו"ר שיטת לפי

שמדויקים דברים הרבה ישנם

לפי מאשר יותר והרמב"ם חז"ל בלשונות

הגמ' ראשית יאיר" ה"חוות שיטת

ופירש לים דומה שגופו ע"א מ"ג במנחות

ציצית הל' וברמב"ם גופו מראה רש"י

עינו שדומה דג שהוא איתא ה"ב פ"א

לשיטת מדוייק זה וכל התכלת לעין

החכמהשו"ת ים ב סימן מד

הדג של גופו שמראה מראדזין האדמו"ר

ה"חוות שיטת ועל לתכלת. דומה הזה

בתוך נמצא שכשהוא מתרצים יש יאיר"

קרקע לבין בינו להכיר אפשר אי הים

לים. דומה שגופו וזהו הים

לדגובהמשך דומה דבריתו איתא הגמ'

ולפי דיוקנו, דמות רש"י ופי'

דג מין באמת הוא התכלת בעל שיטת

צריך יאיר" ה"חוות שיטת לפי ואילו

הוא שהרי לדג דומה הבחנה באיזו לדעת

שנקרא והטעם כדג. בים שוחה אינו

דומה שאינו הוא דג כעין התכלת לשיטת

ששט רק התורה של טהור דג לצורת

דג. כעין בים

אחתועוד שעולה איתא בגמ' שם

בשו"ת ועיין שנה לשבעים

תרפ"ה)רדב"ז ונציה ג"כ(דפוס ומובא

אתר על לחיד"א עיניים" ב"פתח

אל הים מן מאליו עולה היה שהחלזון

שגלו ולאחר אותו מלקטים והיו היבשה

לפי זו ומציאות עולה. היה לא ישראל

כלל ראינו לא יאיר" ה"חוות בעל שיטת

יתכן התכלת בעל לשיטת ואילו

עם החלזון עולה מים הרבה שכשיש

על נמצא אינו שכן ההרים אל המים

עוד ועיין כדג. שוחה והוא הים קרקעית

טמוני "שפוני בעה"ת של בספרו מזה

חדש)חול" דפוס כ"א ודף ג' שם(דף דמביא .

שעולה הדין כלל פוסק לא שהרמב"ם

דמיו שיטתו ולפי שנה לשבעים אחת

לשבעים אחת שמתרבה משום יקרים

שנה.

דגהנה של שדמו כותב הרמב"ם

שלא ואע"פ כדיו שחור התכלת

לו מצא בחז"ל זה דבר בפירוש מובא

מהזהר מקור מראדזין האדמו"ר

ע"א)בתרומה ק' הזהר(דף מתקוני ובעיקר

ע"ב) מ"ט של(דף זה דג של דמו ובאמת .

כדיו. שחור הינו התכלת בעל

התכלתהעיקריוהראיה בעל של ת

תכלת" "פתיל בספרו מובאת

נ"ה) ב'(דף חלק "העיטור" בספר שמצא

הציצית ע"ב)שער כ"ט שם(דף על ששמו

"אבן מספר שם ומביא למאסמ"א ערבי

הוא התכלת בעל של הדג ששם סיני"

העיטור. בעל שמביא למאסמ"א אותו

בכל זה לשם דומה לשון מביא שרש"י להעיר (ויש

ל') (י"א שמיני בפר' כגון התכלת שמפרש מקום

צרפתי בלשון ע"ב) (כ"ח ע"ז ובגמ'

אשכנז בלשון ונקרא לימצו"ן או לימצ"א

אפשר היה ואולי שבלול) והוא שנעק

שכוונת התכלת בעל של ראיתו לדחות

לשבלול הוא העיטור שיותר(שנעק)בעל

ועוד יאיר" ה"חוות בעל לשיטת קרוב

שרש"י התכלת" "בעל שיטת על קשה

ע"א) צ"א סנהדרין החלזון(בגמ' על מפרש

שיטת על קשה לכ' ג"כ וזה תולעת שהוא

לתולעת דומה שאינו התכלת" "בעל

שהרי יאיר" ה"חוות לבעל משא"כ

לתולעת. דומה השנעק

ח.

רוה"ק על לסמוך אפשר האם

התכלת מציאות בבירור

טועניםואגב שיש מה על להעיר יש

היה הנ"ל שהצדיק שידוע שכיון

חיים דברי בשו"ת כדאיתא רוה"ק, בעל

זוכה לשמה התורה פנימיות שלומד שמי

על לסמוך יש וממילא רוה"ק לבחי'

החכמהשו"ת ים ב מהסימן

אין למעשה אמנם התכלת. בענין שיטתו

דברי ידועים דהנה כלל, פשוט זה

למלך" ו')ה"משנה הל' סוף אישות מהל' (בפט'

אם לומר שייך דמציאות שבספק דלומד

הרמב"ם שכתב ואע"פ וכו' אליהו יבוא

לפסוק שאין התורה יסוד מהלכות פ"ט

בשמים דלא ורוה"ק נבואה עפ"י הלכה

ספיקא בין למלך" ה"משנה חילק היא

אמרינן דשפיר במציאות לספק דדינא

יוסף הברכי כתב וכן סק"ד)כן. ל"ב (או"ח

בענין שנחלקו אחרונים עוד שם ומביא

מרבותינו גדולות ראיות ומוסיף זה

במקום רוה"ק על דסמכינן הראשונים

כותב וכן המציאות בירור רק שהוא

דוד" "פני י"ח)בספר אות בשלח וכן(פר'

הנחל" ב"שפת חריף אייזל ר' הגאון כתב

ע"ג) הנחל"(י"ט "אבי ע"א)ובספר וכן(פ"ה

שלמה" "כסא בספר ע"א)כתב וכן(נ"ט

אתרוג לענין נזר" "אבני בשו"ת מובא

שהר' רוה"ק עפ"י להתירו שרצה מסוים

וסיים אתרוג, מין אותו על ברך מלובלין

הר' שסמך דאפשר ראיה להביא שאין

שמתיר זקנו הב"ח שיטת על מלובלין

א המורכב. משינוואאתרוג האדמו"ר בל

יחזקאל" "דברי התורה על ספרו בסוף

רק רוה"ק על לסמוך שאפשר מחלק

מעיקר שהוא דבר על ולא חומרא במקום

השמים" "מן בשו"ת עוד ועיין הדין.

הספר) בסוף מרקוס אהרן ר' הרה"ח (בדפוס

ג"כ מקאזניץ הרה"ק שהאדמו"ר שמביא

המציאות בירור להתיר שיכולים סובר

רוה"ק .אעפ"י

שטועניםוהנה מה הנ"ל כל לפי

רוה"ק היה מראדזין דלאדמו"ר

שהוא פיש" ה"טינט דג על שאמר וכיון

על לסמוך אפשר לכאורה התכלת חלזון

בירור של ענין זהו שכן דבריו

לא הא משום אי למעשה אך המציאות.

שלא כיון זה, על לסמוך ואין איריא

ברוה"ק דבריו שאומר פעם שום אמר

עפ"י דבריו בונה אלא ז"ל אליהו כמו

אפשר ולכן שונים, ממקורות ראיות

על לסמוך אפשר דאי ולומר לחלק

פסק שהוא אומר הצדיק אם רק רוה"ק

שסומך ממעשיו מוכח או רוה"ק עפ"י

הר' עם הנ"ל המעשה כמו רוה"ק על

שסמך נראה בעיקר כאן אבל מלובלין

אי וממילא בספרו, כמוכח ראיות על

זה. בענין רוה"ק על לסמוך (וזהאפשר

.`oiir(e"kwz f"h oniq `"g) "i"y zxeyz" xtqae ('i ze` f"g) yhwpenn x"enc`dn z"ca dfn cer

b"k sc) ixg` 'xt zeevnd xrya l"f i"x`d 'xn `aen dpde (b"n oniq miwqt) "edil` ci" xtqae

('g w"q e"q oniq c"ei) "mixt` ci"a k"b `aene zeielv miviaa mc wecal citwn did `lc (`"r

t"r`e (c"h a"q sc) k"dya `aenk zay axra ztv w"dira aexird wecal citwn did `l oke

("mixt` ci"a y"r) `witq wtq iedc meyn `ed miviad wecal `ly jnqc `dc miwqetd eyxity

oky dyrnl dkld ef oi`y eprhy miwqet mpyi n"n ,y"ra aexird wecal aeig oi`c aexir iable

.df oipra w"dex lr l"f i"x`d 'x jnq

החכמהשו"ת ים ב סימן מו

שהגיע באדם דוקא הוא שרוה"ק פשוט דבר

הבעש"ט כמו כלל טועה שאינו למדרגה

שהמדמה מדרגה בעלי אפילו אבל ותלמידיו

הרבה טועים והם צרכו כל מבורר אינו שלהם

אפילו זו כגון רוה"ק על לסמוך אפשר אי פעמים

המציאות) .בבירור

קצתשוב יש פנים כל דעל מצאתי

שיטת לאמת רוה"ק ע"פ סמך

מר' שמקובל מה ע"פ התכלת בעל

ז"ל שרבינו שבשעה נחמן ב"ר אברהם

יהיו לא משיח ביאת ועד שממנו אמר

תרמ"ח שבשנת בדבריו רימז חדשות

היא שכוונתו והבינו בעולם חידוש יפול

של התעוררות תהיה תרח"מ שבשנת

גילה זו בשנה ובאמת הגאולה

התכלת חלזון את מראדזין האדמו"ר

ר' שקיבל הסיבות אחת זו ובאמת שלו

של התכלת נחמן ב"ר אברהם

מראדזין. להטילהאדמו"ר שמנהג לציין (יש

כשיטת היה ברסלב חסידי אצל תכלת פתיל

חוט שהם פתילים שני לצבוע היינו הראב"ד

פתיל רק לצבוע ששיטתו כהרמב"ם ולא שלם

שע"פ בספרו מראדזין האדמו"ר וביאר אחד

ואילו כהרמב"ם הוא העיקר ז"ל האר"י רבינו

את ג"כ הסוד ע"פ פירש מוילנא הגר"א רבינו

ואכמ"ל) הראב"ד .שיטת

בספרועוד שהביא מה עפ"י הוא סמך

מ"ד דף בסופו התכלת" "ספרי

להרה"ק דן" "מחנה הספר את שמצא

מאוסטרופולי מצוי)הר"ש אינו הספר (והיום

על שמדבר הקטע את ממנו והעתיק

האריז"ל "כתב לשונו: וזה התכלת

אור תכלת, לנו אין החורבן שאחר

לנו אין מלכות על מאיר אינו החכמה

שהוא והתכלת מבינה, שהוא לבן אלא

עד ימשך זה והנה לנו, אין מחכמה,

יתחיל ת"ר בשנת כי השישי לאלף ת"ר

כמאמר מלכות, על להאיר החכמה אור

שנין מאה "ובשית וירא: פ' הזוה"ק

דחכמתא תרעין יתפתחון לשתיתאה

והנה לתתא, דחבמתא ומבועי לעילא

התורה ובכח משרשה אחד יקום אז

דאוריתא החכמה, אור ממש שהיא

וילבן ויברר נפקית, עילאה מחכמתא

וגם סיג מכל ודיניו התכלת מציאות

בת אל הנוגעים דברים הרבה יתקין

את שיחזיק יהיה מהם ואחד שבע

ובכח הארץ" "ושבתה בסוד השמיטה

אם והנה בפועל, התכלת את יעשה זה

על ציצית להם "ועשו לפסוק לצרף

על ונתנו - לדורותם בגדיהם כנפי

ב"ן ושם תכלת", פתיל הכנף ציצית

שבע, בת סוד שהיא והכולל אותיותיו

לאלף השביעית במאה המספר יעלה

ויחזיר שבע מבת אחד יקום השישי.

ובוודאי ליושנה, התכלת עטרת

זה על יסכימו לא שבדורו הגדולים

להמשיך נזכה במהרה וע"ז במהרה,

עתה כי המלכות על החכמה אור

הבינה אור אלא לנו אין בעוה"ר

סוד כי לאלוקיכם קדושים והייתם

היא ואלוקים ובינה, חכמה הם קדושים

זה". כל שגיליתי בעדי יכפר וה' מלכות.

הי"ד שמשון רבי הגה"ק של עכל"ק

שהפרטים לציין יש דן". "מחנה בספר

זצ"ל רבנו את להפליא תואמים הללו

התרחש התכלת גילוי שכן ותקופתו,

בשנת השישי, לאלף ת"ר שנת לאחר

תרמ"ט.

החכמהשו"ת ים ג' מזסימן

לאמתוהנה רוה"ק של ענין ישנו בזה גם

התכלת. בעל הק' הגאון דברי

ט.

שנתגלה חדש שרץ בענין

ה"חוותהנה לשיטת בין סוף כל סוף

האדמו"ר לשיטת ובין יאיר"

חז"ל מדברי הסתירות עדיין מראדזין

לעיל כמבואר רבות הן והראשונים

הרב שמצא מה כאן ונציין באריכות.

כוללנו, מחברי שליט"א יצש"ר ר' החסיד

בלע"ז קראב" שּו "הֹורס שנקרא חדש ¤§§דג

חז"ל מאמרי בו שמתקיימים מאוד ופלא

הראש שיטות דגורוב מין והוא ונים

הים בקרקעית מעיןשנתקע גם (והוא

ועולהתולעת) הים מקרקעית נפרד ואח"כ

ביבשה ומוליד ליבשה והולך למעלה

הרמ"ע של הלשון באמת בו ונתקיים

היינו חי וגם דומם צומח שהוא מפאנו

גידולו ממקום זז ואינו מתנועע שגופו

והוא למעלה ועולה אח"כ נעקר וג"כ

הוא דמו ירקרק, תכלת בגוון בעצמו

נתהפך העולם לאויר וכשיוצא תכלת

הרבה מצוי אינו הוא גם לשחור. דמו

עוד יקרים ודמיו למקום ממקום והולך

בארץ עצמו לחפור אונקלאות לו שיש

הנ"ל) בכלים המשנה דברי בזה .(ומקיים

והשי"תויש זה בענין להאריך הרבה

זו מצוה באמיתת עינינו יאיר

הקלי' כל יכלו זו מצוה על הלימוד ובזכות

שמו. ית' הפשוט אורו ויתגלה העולם מן

מ"ט בלקו"מ ז')ועיין תכלת(אות דע"י

יתגבר זה ע"י כולא, ושצי כולא דאכלי

דס"א מלכות ותתבטל הקדושה מלכות

לשיטה ראיה קצת יש זו מלשון אגב (ובדרך

מה כל אוכל זה שמין כיון שהבאנו האחרונה

התעסקותשבסביבתו) שע"י וכאמור .

הצדיק נשמת תתגלה התכלת במצות

מה משה בחי' שהוא משיח נשמת בסוד

שיהיה הוא דפרסהשהיה בספרים (ואיתא

שבין הפרסה סוד הוא התכלת וסוד משה בגימ'

בספר כמבואר הבריאה לעולם האצילות עולם

המלך") במהרה"עמק צדקנו משיח בביאת

אמן. ממש, דידן

ג' סימן

התכלת למצות הינטינה חלזון בענין

הקדמה

דלעילהנה בסימן בס"ד הארכנו כבר

הזה, בזמן התכלת חידוש בענין

מיני דכל באר'ה ומשם היטב שם עיין

כמה ידי על עתה עד שנתגלו התכלת

כמה אא"ה ולהבדיל נ"ע צדיקים

החכמהשו"ת ים ג' סימן מח

קושיות כמה עליהם נופלים וכו', חוקרים

נדע לא אנחנו שעדיין באופן חמורות,

התכלת איזהו להכריע בה נלך הדרך

מכונו על הבית שהיה בזמן אשר הנכון

בדברי כדאיתא תכלת מדמו צובעים היו

ז"ל. רבותינו

הרעיון,והנה על עלה האחרון בזמן

לחלזון דומה היותר המין דשמא

בלע"ז הנקרא המין הוא בחז"ל הנזכר

חקר כבר אשר ינטינה, - יקינטינה בשם

לאשר והוא ז"ל, הרצוג הרב הרבה בו

מכמה בחז"ל הנזכר להחלזון דומה הוא

לדג קצת דומה דברייתו חדא, צדדים,

ועוד דג. הוא שהחלזון ברמב"ם כמבואר

אחת הים מן דעולה ותו, שחור. דדמו

להיותו רביעיה בה ועוד שנים. לכמה

ובערוך, ברש"י כמבואר תולעת

החיצון דצבעו עליו, יוסף וחמשית'ו

המה הם אלו וכל תכלת. הוא ביתו שהוא

וברמב"ם בחז"ל הנזכרים הסימנים

להלן עוד וכדיבואר הראשונים, ובספרי

בס"ד.

א.

מינים ג' - פורפירא נקרא תכלת

הנקרא השם תחת כלולים

פורפירא

הראבי"הנודעים ע"ב)דברי ט' (ברכות

פורפירא נקרא דהתכלת

בדברי הרבה נמצא וכן בלע"ז,

.אהאחרונים

ספריוהנה הביאו הפורפירא במהות

קודקס מספר שבזמנינו החוקרים

כללי שם הוא שהפורפירא יוסטיניאנוס

ג' בו וכלולים תולעת, שהוא חלזון של

ובשלשתם תולעת, שכולם מינים

צבע. מדמו להוציא חז"ל בזמן השתמשו

ארגמן, עשו ומזה בלאטא, נקרא האחד

שיש זמנינו של המורעקס שהוא וכנראה

ארגמן ונקרא לתכלת עמו משתמשים

הנקרא המין זה באמת כי קוצים, כהה

בצבע הוא דמו עיקר הנ"ל מורעקס

ובכל החוקרים, ספרי בכל כנזכר ארגמן

אלא ארגמן, מדמו מפיקים היו הדורות

יצרו שנה כעשרים לפני שלאחרונה

צבע ממנו להוציא מחודשת מציאות

הארגמן שמפרידים ידי על והוא תכלת,

תכלת, צבע ממנו שמפיקים עד וכו'

מהמורעקס להוציא - זו מציאות אולם

לשעבר, קיימת היתה לא תכלת צבע

הקדומים הספרים בכל מקור לה ואין

ובודאי שנה, כעשרים לפני עד אשר

אא"ה)שבחז"ל היות(להבדיל כלל נזכר לא

מאותו יוצאים שניהם והארגמן התכלת

מין הוא המורעקס שזה ועוד החלזון.

דהחלזון איתא ובחז"ל מאוד, מצוי

כלל מצוי אינו התכלת הוציאו שממנו

איתא דבחז"ל ועוד בצידון. זולת

לשנים אחת הים מן יוצא דהחלזון

.`y"ir) `xitxet jxr jexrd sqen ,g"i oniq miig xewn xi`i zeeg ,h"r wxt mixeab ihly oiir.zay yix milkexd ztew i"`tz ,`"z oniq mi`xid lr m`x zx`tz ,(zlkz `edy

החכמהשו"ת ים ג' מטסימן

המורעקס ואילו ליבשה, ועולה הרבה

פשוט ולכן הים, מן לעולם יוצא אינו

מוציאים היו מורקס הנקרא המין שזה

לבד ארגמן חז"ל בזמן תכלת,מדמו ולא

צובעים שהיו התכלת הוא לא ולכן

תכלת. בדמו

גםהמין הפורפירא, במיני הכלול השני

ולא ארגמן ממנו מוציאים הוא

יען דילן, להחקירה נוגע אינו ולכן תכלת,

להוציא מציאות קיימת לא דבלא"ה

תכלת. מדמו

יקינטינה,המין הנקרא הוא השלישי

הראשונים בספרי הובא זה ומין

אא"ה ולהבדיל ינטינה, או יקניטינה בשם

מין בתור השם בזה המדע בספרי נזכר

ומכאן תכלת. מדמו שמפיקים חלזון

מדמו להפיק בו משתמשים היו דמלפנים

בפשיטות העלו זמנינו וחוקרי תכלת,

בשם היום הנקרא הוא הנזכר שיקינטינה

ליודעי כפשוט הק', בחסרון ינטינה

.בלשון

ב.

סימני - ינטינה הנקרא המין מהות

גופו

בפניוהנה העיד ינטינה הנקרא המין זה

שנים ט' העוסק אחד מומחה

המין מזה תכלת שאולבהוצאת (הרב

עלקפלן) המדע בכתבי יש מאוד שמעט ,

זולת מצוי אינו הזה שכהיום יען המין, זה

בבירור שידענו הסימנים ונרשום בא"י,

ביה. דאית

נקרא אחדא] והוא יקינטינה, או ינטינה

בחלזון הכלולים המינים מג'

פורפירא. בשם הנקרא

מין בצידון,ב] גם מלפנים מצוי היה זה

חוקרים משני עדות כדמצינו

בצידון, עמו משתמשים שהיו מאו"ה

זולת מצוי אינו שוב הזה שכהיום אלא

בא"י.

גוון כלומר,ג] לים, דומה גופו מראה

מעט הנוטה תכלת צבע

גבי על למעלה בעלותו ולכן לירקרק,

העין למראה ניכר שאינו כמעט המים,

לים, נדמה מראהו כי מבחוץ, להעומד

כי לתפסו, יכולים העופות אין ולכן

כ"ו בשבת כדאיתא כתכלת גופו מראה

אינם הים שבעומק הדגים ואף ע"א.

הוא התחתון מצדו כי לתפסו, יכולים

באופן מתחתיו, הים כמראה נראה

שהוא הים כמראה נראה גופו שכל

ליה, אית תכלת גווני שב' אלא תכלת,

מצדו והשני העליון מצדו האחד

התחתון.

תבנית דומהד] העליון מצדו דיוקנו

קשקשים, לו שיש לדג

דומה הוא התחתון מצדו ואמנם

לתולעת.

.aawri x"xd c"kw oeilbae ,`xity cec x"xd xn`n `"kw oeilb l`xyie oxd` zia uaewa oiire.oiihycleb

החכמהשו"ת ים ג' סימן נ

הוא לוה] יש ובראשו כתולעת, עגול

לחוץ מעט הבולט ויו כמין

שתוקעים הוי"ו וכדוגמת חלזון, כצורת

דברים, עליו לתלות כדי בכותל אותו

וראשו בכותל התקוע כמסמר שהוא

מעלה כלפי החפציםמתעגל אין זה (שבאופן

האות שם [כמשמעות ליפול. חוזרים עליו הנתלים

בצורת ל"ו סימן או"ח יוסף בית וכמ"ש וי"ו

.האותיות])

עיקר ליבשהו] עולה ומ"מ בים גידולו

הים) הרוחות(לשפת מחמת

הרבה. לשנים אחת וכו' והגשמים

בעלותו רביםז] ממנו עולים ליבשה

ואלפים. למאות

צבע מעטח] הנוטה כארגמן דמו

כאשר ואולם לכחול,

בצבע הוא גדולה כמות ממנו מוציאים

בו כשמוסיפים ואמנם כדיו, שחור

דמו נהפך ברמב"ם, הנזכרים הסממנים

לתכלת.

אין מלוחים.ט] במים אם כי קיום לו

יש שהואי] התמצית דם דם, מיני ב' בו

ודם בגופו, המתפשט חיותו דם

שלפוחית תוך פקיד דמיפקד נוסף

צבע מוציאים שבכיס הדם ומזה מיוחדת,

התכלת.

אין ועצמות.יא] גידים בו

הוא חלוקתיב] בו שאין כתולעת

מעלה שמצד אלא אברים,

לדג. ודומה אטום וביתו רגלים, לו יש

עיקר הממיתיםיג] סם מיני מאכלו

הגם הסם זה ומ"מ אנשים,

מזיק אינו אינו אחרים ממית שהוא

לעצמו.

והנה קשהיד] הנ"ל החוקר לדעת

מדויק באופן לידע מאוד

דיו, נבדק שלא מחמת הדג זה גידול סדר

יש מינים שהרבה בודאי ידוע זאת אבל

המינים ואותם זה, לדג בטבעם הדומים

נמצאים גידולם שבתחילת בבירור ידוע

כדוגמת בארץ ותקועים הים, בתחתית

גידולם במקום מתנועע וגופם הצומח,

הזמן ובהמשך קטן, כאילן ואילך אילך

ועולה האילן מן הדג ונעקר האילן מת

וחלישותו, דקותו מחמת הים על למעלה

לסיבת כן הוא המין זה שגם ומסתבר

הנ"ל. להמינים בטבעו דומה היותו

אי בדחיקהטו] דמו להוציא אפשר

פציעה, ע"י אם כי בעלמא

וחלישותו דקותו מחמת שמ"מ אלא

לקורנס. צורך מבלי בידים לפוצעו אפשר

על דמוטז] להוציא אפשר אי הרוב

ואולם נשמה, נטילת מבלי

מ מבליאומן דמו להוציא יכול ומחה

נשמה. נטילת

בהיות הוספתיז] בלתי לבדו הדם צבע

מעבירו. צפון סממנים

דמיו שאינויח] נדיר זן להיותו יקרים

ליבשה עולה אינו ואף מצוי,

ובים וכנ"ל, הרבה לשנים אחת אם כי

כנזכר. להכירו קשה גופא

ג.

בענין והפוסקים חז"ל מדברי

הנ"ל הסימנים

ז"לומעתה חכמינו מדברי לדון נבוא

מאלו אחד בכל והפוסקים

חשבון. למצוא לאחת אחת הסימנים

החכמהשו"ת ים ג' נאסימן

והואנקראא] יקינטינה או ינטינה

הפורפירא- מיני מג' אחד

דחלזון מבואר תכלת ערך בערוך והנה

במד"ר איתא וכן יקינטינון, (אסתרהוא

ז') ב', ביביפרשה רב ותכלת, כרפס חור

יקניטינון. מלשון נמי והיינו טיינון, אמר

הנקרא המין מזה הוא דהחלזון והרי

ינטינה או שהואיקינטינה אלא הך (דהיינו

וכנז"ל) הק' דבספריבחסרון הזכרנו וכבר .

המדע בספרי אא"ה ולהבדיל חז"ל,

מין בתור זה בשם הנקרא חלזון נזכר

ומכאן תכלת. מדמו שמפיקים חלזון

להפיק בו משתמשים היו דמלפנים

תכלת. מדמו

תרומהוהנה בפרשת להרמב"ן יעויין

לאהרן) אשר קודש בגדי ועשית (עה"פ

הוא בזמננו, מצוי התכלת שאין דהטעם

חפצם מחמת גנזוהו העכו"ם שמלכי לפי

ומכאן עצמם, לצורך בו להשתמש

שהוא אלא היום גם קיים הוא דעכ"פ

הבקי גדול מומחה בפני והעיד נעלם,

לחופי סמוך דג מין היום עוד שאין בדגים

מדמו להפיק שאפשר ליבשה העולה א"י

שפשיטות באופן זה, זולת תכלת צבע

בחז"ל הנזכרים א"א(וכדלהלן)הסימנים

הדג זה זולת בא"י העולה בדג לאוקמינהו

ינטינה.

הנהגם הפורפירא, במין נכלל שהוא מה

העיטור לבעל הציציתיעויין שער (ח"ב

ע"ב) כ"ט הואדף בערביא דתכלת

להגה"ק תכלת פתיל ובספר למאסמא,

נ"ה)מראדזין להדג(עמוד ראיה מזה הביא

עתיק לאטי"ן בלשון הנקרא שלו

אחרוני ואמנם קצת. ודומה למאסיה,

פורפירא ערביא דבלשון כתבו זמנינו

למאסמא. נקרא אכן

מצוימציאותב] היה זה מין היות

הלבנון, בחופי מלפנים

כן כי הנה - בא"י מצוי הוא הזה וכהיום

בשבת ע"א)מבואר ציידי(כ"ו אלו "יוגבים

חיפה". ועד צור של מסולמות חלזון

כלומר,גווןג] לים, דומה גופו מראה

מעט הנוטה תכלת צבע

בחז"ל איתא כן - ע"א)לירקרק כ"ו (שבת

וכ"ה לתכלת. דומה גופו מראה שהחלזון

ע"א)עוד מ"ד וכן(מנחות לים", דומה "גופו

ברמב"ם ה"ב)הוא פ"ב ציצית (הלכות

ובירושלמי הים. כעין עינו דהחלזון

ה"ב) פ"א וים(ברכות לים, דומה דתכלת

גוון דאכן ניחא, ולהנ"ל לעשבים, דומה

לירקרק נוטה מעט והוא לים דומה גופו

לעשבים. דומה

דומהתבניתד] העליון מצדו דיוקנו

קשקשים, לו שיש לדג

לתולעת דומה הוא התחתון מצדו ואמנם

בש"ס איתא הנה מ"ד)– דהחלזון(מנחות

תבנית ופירש"י לדג, דומה ברייתו

דמצד הנ"ל החלזון בזה הוא וכן דיוקנו,

ובהכי קשקשים. לו שיש לדג דומה מעלה

הרמב"ם כדברי נמי ציציתאתיא (הלכות

נמיפ"ב) ואתיא כדג. הוא דהחלזון

אחריתא בדוכתא ע"ב)כפירש"י כ"ח (ע"ז

מצדו דאכן יען תולעת, הוא דהחלזון

לתולעת. דומה הוא התחתון

ע"ב)בתוס'ועיין ע"ג הוא(שבת דהחלזון

להלן ושם ע"א)דג, כמו(ע"ה שאינו

יציאת משום בצידתו חייב ואינו דג

דג, כמו דהוא יבואר ולדברינו נשמה.

החכמהשו"ת ים ג' סימן נב

מעט לחיות שיכול כיון דמ"מ אלא

נטילת משום בצידתו חייב אינו ביבשה

נשמה.

כתולעת,מציאותה] עגול היותו

ויו כמין לו יש ובראשו

כי הנה חלזון, כצורת לחוץ מעט הבולט

במשנה איתא מ"א)כן פי"ב שקשר(כלים

תוך שלשלת דקשר ר"ל, בראשו, חלזון

עשוי הויו שזה הכותל מן הבולט הויו

חלזון שהואבדמות קוצין כהה ארגמן (ולאפוקי

מין ואף בראשו, חלזון צורת לו ואין בעלמא כאבן

ועיין דג, אלא חלזון אינו התכלת דבעל החלזון

אונקלאות אשני לאוקמי שנדחק התכלת לבעל

איברא, החלזון. מראש היוצאים קרנים כמין

ניחא) .לדברינו

הרבהעיקרו] לשנים ואחת בים גידולו

- הרוחות מחמת ליבשה עולה

גיד עיקר היות מציאות ביםהנה ולו

בספר מבואר כן ליבשה, עולה ופעמים

גם ועולה בים גידולו עיקר דהחלזון הקנה

ובחז"ל ע"א)ליבשה, מ"ד מבואר(מנחות

עולה הדג זה ואף שנה, לע' אחת דעולה

אין המין שזה והגם מרובות. לשנים אחת

שנים, לע' אחת קבועה ליבשה יציאתו

רחוקות, לעתים הוא חז"ל כוונת גם אולי

דוקא. לאו שנה ושבעים

בש"סויש דאיתא מהך (סנהדריןלעיין

ע"א) שםצ"א רואה להר דהעולה

נתמלא גשמים כשירדו ולמחר חלזון,

ד"ה ברש"י ועי"ש חלזונות, כולו ההר

אחת הים מן שיוצאת תולעת חלזון

בהתולעת דאיירי ומשמע שנה, לשבעים

אחת דעולה דאיתמר הוא דעלה דתכלת

הים מן דיוצא ומשמע שנה, לשבעים

אינו הנזכר המין זה ואילו להר, ועולה

שפת ושמא הים. לשפת אלא להר עולה

דשמא וצ"ע המים. לערך כהר נחשב הים

הדג דזה צ"ע גם ממש. להר חז"ל כוונת

ובחז"ל הרוחות, מחמת אלא עולה אינו

ואולי הגשמים, מחמת דעולה איתא

לח, במקום להיות מוכרח חיותו לצורך

זה. בכל וצ"ע

המיןבעלותוז] מזה עולים ליבשה

איתא כן - ואלפים מאות

שם)בש"ס רואה(סנהדרין להר דהעולה

נתמלא גשמים כשירדו ולמחר חלזון, שם

חלזונות. כולו ההר

מעטצבעח] הנוטה כארגמן דמו

מוציאים כאשר ואולם לכחול,

כדיו, שחור צבעו גדולה כמות ממנו

דמו נהפך הסממנים בו וכשמוסיפים

הן המין זה שפיר אתי ובהכי - לתכלת

כן כי תכלת, בצבע שדמו הערוך כדברי

ממנו מוציאים כאשר בתחילה הוא

דהוא הרמב"ם כדברי והן דם, מעט

פירש"יבצבע זה ומעין כדיו, שחור

עה"ת ל"ח)בפירושו ט"ו, שם(במדבר עיין ,

המשחיר לרקיע דומה תכלת דצבע

במכילתא ומקורו ערב והנהגלעת ,

.b.cer dfa r"lie ,eick xegy `ed zlkzdy m"anxdl el `vi myn ile`e

החכמהשו"ת ים ג' נגסימן

כמות ממנו מוציאים כאשר הנזכר המין

כדברי וניחא שחור, הוא מרובה

בו דכשמוסיפים אלא הרמב"ם,

נהפך ברמב"ם הנזכרים הסממנים

.דלתכלת

ע"ב)בראשיתובזוה"ק איתא(נ"א נמי

אוכמא, הוא תכלת דנהורא

ממנו מוציאים דכאשר יען ניחא ולהנ"ל

בזוהר ועיין אוכמא. הוא הרבה דם

ע"ב)תרומה ביומא(קמ"ט דא דתכלת

ואוכם, סומק גוונין בשני אצטבע תנינא

שהוא מסומק גם כלול שהתכלת משמע

ממנו דכשמוציאים ניחא, ובהנ"ל אדום,

דם הסממנים)מעט הוספת הוא(קודם

ע"פ גם אדמומית. ביה דאית כארגמן

ונוק' דז"א במק"א הארכנו כבר הסוד

אלא ותכלת, סומק בהו אית תרוייהו

תכלת, עיקרה והנוק' ארגמן, עיקרו דז"א

וב"ן ומ"ה דמ"ה וב"ן מ"ה בסוד וזהו

ואכמ"ל. דב"ן,

כןאיןט] - מלוחים במים אם כי קיום לו

ברמב"ם ה"ב)איתא דציצית (פ"ב

מלוחים מים והיינו המלח, בים דנמצא

דאיתא והך המפרשים. בדברי כמבואר

בספר עיין כנרת, בים מצוי דהוא בזוהר

תשס"ה - החכמה י"ח)ים י"ז מה(עמוד

ע"ד הזוהר דברי ליישב בס"ד שכתבנו

הסוד.

בגופו,ישי] המתפשט התמצית דם בו

תוך פקיד דמיפקד נוסף ודם

מיוחדת צבעשלפוחית מוציאים שממנו

בתוס' איתא כן - ד"ההתכלת ע"ה (שבת

ר"ת) בשיטת עי"ש היכי, לוכי יש הדג דזה ,

חיותו, דם שהוא התמצית דם דם, מיני ב'

פקיד. דמיפקד נוסף ודם

מבואראיןיא] כן - ועצמות גידים בו

ה"ג)בירושלמי פ"א ע"פ(שבת

גידים בו שאין שם עיין משה, הפני הבנת

ועצמות.

חלוקתהואיב] בו שאין כתולעת

מעלה שמצד אלא אברים,

- לדג ודומה אטום וביתו רגלים, לו יש

הר"ן בדברי מבואר ק"ז)כן (שבת

חלוקת בו ואין אטום גופו דהחלזון

גופו שכל המין בזה הוא וכן אברים,

וביתו אברים, חלוקת מבלי כתולעת

לדג. ודומה אטום

סםהגםיג] מיני מאכלו שעיקר

הסם אין אנשים הממיתים

לו שיש נראה מזה הנה - לעצמו מזיק

להסמיך ויש מחלות, כנגד עמידה כח

.cmle`e ,exewnn ez`v zra `xwirn epiid ,eick xegy `ed oeflgd mcc m"anxd xn`y dnc d`xpcm"anxd ixaca yxetnke ,riwx oirk `ed mipey mipnnq i"r epewiz xg`l zivivay envr zlkzd`id efe ,legkay jeztk reavd xnvd `id mewn lka dxeza dxen`d zlkz" (`"d zivivc a"t)oldl my `ed oke .zlkzl dnec dxe`kl epiide ,"riwx ly exdha ynyd oirl zi`xpd riwxd zenceze` oigizxne 'eke eick xegy ence ,zlkzd oirl epir dnecy bc `ede ,oeflg mc oi`ian" (a"d)

."ziviv ly zlkzd `id efe ,riwx oirk dyriy cr xnvd ea oipzepe

החכמהשו"ת ים ג' סימן נד

רפואה דהחלזון המובא לזה

עמידה כח לו שיש דמאחר לתחתוניות,

כרפואה לשמש יכול שמא מחלות כנגד

מחלות. כמה נגד

בתחתיתבתחילתיד] נמצא גידולו

בארץ ותקוע הים

במקום המתנועע הצומח כדוגמת

ונעקר האילן מת הזמן ובהמשך גידולו,

- הים על למעלה ועולה האילן מן הדג

בהקדמתו בראב"ד איתא כן כי הנה

יצירה הח')לספר הנתיב הנה(ד"ה "כי

הוא אם עליו לעמוד אפשר אי החלזון

חי הוא כי הצומח מכלל או הדגים מכלל

הוא כי מקומו מחליף ואינו ומתנועע,

ממש והיינו בארץ". ותקוע נעוץ

הרמ"ע כתב וכן צבאותכדאמרן. (מאמר

א ח"ב ט"ו)ה' והואות דומם, הוא "החלזון

שהרי כן כי ידענו אמנם חי, והוא צומח,

גידולו במקום מתנועע שגופו הוא חי

נושב אויר שום שאין אע"פ ואילך אילך

ויש אותו, מנענעים רדופים מים ולא בו

וצומח לים, דומה ירוק וצבעו דם במינו

שרשו אלא גידולו ממקום זז שאינו הוא

כאילנות הים בקרקע ותקוע נעוץ

משם נעקר שנה לע' ואחד הארץ,

בלא דומם הוא ואז המים, מן ועולה

אחרי האילנות כמו כלל, תנועה

מטבע אלא אינו ועלייתו עקירתם,

צפים הקלים הדברים שכל וכבדם, המים

נש בר ג"כ ביבשה ויש פניהם, על

ובזוהר וכו'. בירושלמי זכרוהו דטור,

חיה נפש בעלי אלה כל וכו', לנו סיפרו

גדולם במקום ומחוברים תקועים והם

ידוע". זמן

הקנהגם ספר דברי ניחא (הלכותבהכי

ולחפרציצית) לתקוע דרכו דהחלזון

המין בזה הוא וכן בארץ, עצמו

לקרקע מחובר הוא גידולו דבתחילת

מחמת ליבשה כשעולה וגם וכנ"ל,

מכוסה שבו התולעת חלק וכדו', הרוח

בארץ. עצמו ומחפר שתוקע ע"י בארץ

בדחיקהאיטו] דמו להוציא אפשר

פציעה, ידי על אם כי בעלמא

דקותו מחמת מקום שמכל אלא

והנה - בידים לפוצעו אפשר וחלישותו

צורך מבלי בידים לפוצעו דאפשר הך

הגמרא משמעות הוא כן לקורנס,

ברש"י וכמפורש בידים, לפוצעו דנהגו

דלא והיינו דמו", שיצא בידיו "דוחקו

קוצים כהה ארגמן הנקרא כהמין

נצרך ובהכרח כאבן קשה שביתו

לפוצעו. כדי לקורנס

בדחיקהוהך דמו להוציא אפשר דאי

בשו"ת מבואר כן כי הנה בעלמא,

רמ"ד סימן ראש דזקה"קבשמים נודע (וכבר

מ"מ אך הראש', 'כזבי אותו קרא זי"ע סופר החתם

להלכה בספרו מזכירו זי"ע איגר הגר"ע זקה"ק

להלכה, הביאו חמד השדי ואף מקומות, בכמה

אםואכמ"ל) אלא חלזון בשם נקרא דאינו ,

כלל מובלע אינו אם אבל מובלע, דמו כן

נקרא אינו יוצא הוא בעלמא ובדחיקה

כיון בכאן והנה עי"ש. חלזון, בשם

בדחיקה סגי לא בית, תוך גדל שהחלזון

ניחא ובזה לפוצעו, בהכרח אלא בעלמא

הרמב"ם לדעת יעןאפילו דג, שהוא דס"ל

הוא ומ"מ לדג דומה שברייתו הגם דכאן

בית.

החכמהשו"ת ים ג' נהסימן

בעתעלטז] החלזון ימות הרוב

ואולם דמו, ממנו שמוציאים

מבלי דמו להוציא יכול מומחה אומן

סתמא פשטות דהנה - נשמה נטילת

דמו להוציא אפשר דאי משמע דגמרא

כתב שמ"מ אלא נשמה, נטילת מבלי

ק"ז)הר"ן דמו(שבת להוציא אפשר דשפיר

נשמה. נטילת מבלי

יעןומ"מ עתה)צ"ע כאשר(דלעת

המת, החלזון מן הדם מוציאים

אפשר אי שוב כי לצבעו ערך כל אין

כלל, לצביעה הראוי צבע ממנו לייצר

הגמ' מלשון ע"א)ואילו ע"ה נראה(שבת

ליה ניחא טפי נשמה ביה דאית כמה דכל

דהוצאת משמע צבעיה, דליצל היכי כי

אך מעליותא, אלא אינו החלזון בחיי הדם

אפשר יהא שלא איתא לעכובא לאו

אין שעדיין ואפשר המת. מן הדם להוציא

די אין ועכ"פ וצ"ע. בזה, די בקיאים

שכ"כ אחר הדג זה לשלול זו בקושיא

בו. יש טובא ראיות

הוספתבהיותיז] בלתי לבדו הדם צבע

כן - מעבירו צפון סממנים

בש"ס ע"א)מבואר ס"ב נמי(נדה צבע צפון

ובתוס' ע"א)מעביר, צ"ה דאף(זבחים

בדברי מבואר וכן צפון. ע"י עובר תכלת

הגולה מאור גרשום ע"ב)רבינו מ"א (מנחות

התכלת זה ואכן צפון, ע"י עובר דתכלת

צפון נוספים מרכיבים לו מוסיפים אין אם

שאין קוצים כהה ארגמן לאפוקי מעבירו,

מעבירו. צפון

להמהרש"לאלא ב"קדעיין שלמה של (ים

ע"ב) מעבירצ"ג אינו דצפון

כהתוס' דלא היינו ולכאורה התכלת,

נרגש וכבר הנ"ל, גרשום ורבינו זבחים

מראדזין הגה"ק עממזה תכלת וד(פתיל

אישמטיתיה המהרש"ל דרבינו פ"ב)

ראיה דמ"מ שם עליו ועיין להתוס',

בע"ז הגמרא מדברי המהרש"ל לדברי

ע"א) בזה.(ע"א שהאריך מה עי"ש ,

הנזכר התכלת בדיקת סימני ובגוף

ע"א)בגמרא מ"ג רגלים(מנחות במי

לעיין יש דשבליליתא, ומיא גילי ומגביא

קשה גם נבדק, לא שעדיין זה במין

הסימנים דאלו המדוייקת מהותן .הלידע

בש"סדמיויח] איתא כן - (מנחותיקרים

ע"א) ועולהמ"ד וכו' זה "חלזון

תכלת צובעין ובדמו שנה לשבעים אחד

יקרים". דמיו לפיכך

החלזוןוהנה בזה ישנם הסימנים אלו כל

ובאינך ינטינה, הנקרא הנזכר

עליהם וטוענים היום עד שנתגלו מינים

כך כל למצוא קשה התכלת, שהם

אמינותו. על המוכיחים סימנים

.dlk okl ,oli` `lwc miaikxnd lk ea mi`vnp rcnd t"ry oeik ,mivew ddk onbx` `xwpd oindexyt` i` ,oli` `lw e` zlkz `ed m` ravd zwica oipra (b"n zegpn) q"ya mixkfpd mipniqd`lwl eiaikxna dpey `pihpid mle`e ,oli` `lwl eiaikxna dnec ezeidl ,l"pd onbx`a mwcal

.oli`

החכמהשו"ת ים ג' סימן נו

ד.

מצות בזה"ז לקיים שאפשר באופן

מלקיימה טפי עדיף בפועל תכלת

ויחודים כוונות ע"י

הישרהנה קב בספר מ"ה)איתא (פרק

מן בידי היא קבלה לשונו וזה

בטלים יושבים היו שאם מעשה, אנשי

בציצית, ממשמשים היו המצוות, מן

ההסתכלות כי בהן, מסתכלין והיו

אל ותקומה גדול ענין היא בציצית

וה בגלות. יחודהשכינה סוד יודעים

ונורא גדול אחד בשם מכוונים בקבלה

יוצאים הם ובזה עי"ן, גימטריא שהוא

תכלת מצות סוד הזה בזמן אף

בציצית.

בעניןוהנה טפחיים ואכסה טפח אגלה

גימטריא הוא תכל"ת כי תכלת,

בב' לראות מחוייב הוא אדם והבן תת"ן,

עי"ן פעמים וב' הציצית, את עינים

הוא ציצית תיבות ועם ר"ס, גימטריא

קבלה תכל"ת. כמנין תת"ן גימטריא

טעמרליש יעקב ר' הגאון בשם בידי היא

וכו' החושך מסיר הוא שבזה מלובלין

בינו שמפסיק החשך אותו מבטל והוא

עכ"ל. השכינה, ובין

יכוליםשמעינן הזה בזמן דאף מדבריו

ע"י תכלת חובת ידי לצאת

כוונתו דפשט ודאי הא ואולם הכוונות,

בכהאי דדוקא אונס, במקום אלא דאינו

המעשה כגוף הכוונות חשיבי גוונא

דאפשר היכא כל מיהת הא אך בפועל,

בודאי בפועל, מעשה ע"י המצוה לקיים

טפי. עדיף

בשעה"כוכיוצא המבואר בענין בזה

דציצית ד' ע"א)דרוש ו' "כי(דף

ר"ל, והלבן, התכלת הם, ציציות מיני ב'

תכלת חוט היה קיים שביהמ"ק בזמן כי

לבן אם כי יש לא הזה ובזמן הלבן, עם

הנה כי הציציות, ענין ונבאר וכו',

הם, ציציות מיני שני כי לעיל נתבאר

בזמן שהיה כמו ותכלת מלבן האחד

שאנו כמו לבן כולו והב' קיים, שביהמ"ק

הטעם וזהו וכו', הזה בזמן עתה נוהגים

סוד עיי"ש הזה", בזמן תכלת לנו שאין

דאי היכא אלא אינו זה כל ואמנם הענין.

דאפשר היכא מיהת הא אך אפשר,

ודאי הזה בזמן גם תכלת מצות לקיים

טפי. שפיר

דבדורותוכבר מראדזין הגה"ק כתב

הגאולה אל הסמוכים אלו

דלעתיד האור מן מעט להתנוצץ מתחיל

ראוי התכלת זה אם לדון יש ולכן לבוא,

ביה, איתנהו הסימנים דרוב יען ללובשו,

המצוה זו מלקיים נתעכב .וולמה

.eznbecke ,zn` w"dex lra lecb mc`l m` ik ie`x epi` df ielib oirn lecb xacc b"r`eyi xkfpd w"dbd xg` zlkzd ieliba ewqry mze` lkc `cg l"i ,r"if oifc`xn w"dbdy"xdn w"dbdl oc dpgn xtqa `zi`c jdke ,icar `w ediizegilyc mdilr uilndlzlkzd ze`ivn oalie xxai dxezd gekae ray za cg` mewi x"z zpyay `il`txhqe`nrbie daxd dilr gxhe ,ef devna weqrl ligznd edi`c ori ,dpyeil zlkzd zxhr xifgie

החכמהשו"ת ים ג' נזסימן

ה.

מין כל האם הראשונים פלוג'

דבעינן או לתכלת כשר חלזון

מסוים מין דוקא

דמסכתוהנה וברייתא בתוספתא איתא

מן אלא כשר אינו דהתכלת ציצית

הרמב"ם גם פסק שכן ונראה לבד, החלזון

ה"ב) דציצית צובעין(פ"ב כיצד לשונו, דזה ,

ושורין הצמר לוקחין ציצית, של תכלת

חלזון, דם מביאין כך ואחר וכו', אותו

ודמו התכלת, לעין עינו שדומה דג והוא

ונותנין מצוי, הוא המלח ובים כדיו, שחור

וכו' סממנין עמו ונותנין ליורה הדם את

עד הצמר בו ונותנין אותו ומרתיחין

של התכלת היא וזו רקיע, כעין שיעשה

חלזון, דם דמביאים דכתב הרי ציצית".

החלזון, מן הוא התכלת דעכ"פ ומינה

s` jklde ,'eke mxexiae zei`xd iccv lk jexrd ogleyk epiptl oikdy oey`xd `ede ,daxdxy` mipexg`d zexeca zlkzd ielib xwir lkc ,opicarw `nw `xnc ediizegily epizexecainia dwicad ze`ivn dycgzp ,i"` zxicl epikf xy`le ,inc egk gkke egkk ,jli`e epnnmikqn did ,bcd df xikne i"`a did ilnl` ,oifc`xn w"dbd s`y xazqne ,o`ky mibcdzexizq dnk mb s`e .mdn xzei cere eixaca mixkfpd mipniqd lk hrnk dil zi`c xg` eilrep`tn r"nxde c"a`xd ixack inp `iz`e .mipta l"pke ,eci lr eayiizi mipey`xd ixacnit lr xe`ia ilan wgeca mdixac liirl gxked l"f yecwd `ede ,dlaw ixac mdixac lky

.y"` epixacle ,hytd jxcdfa dpeekdc ,'dyn l` e`iad' aezkd xn`c jd` ,r"if z"pxdenc dinyn lfxa dipa` xtqa oiiremle`e ,'d okyn lv` ycewa zxyl mzk`ln d`aed ,dynl mzk`ln e`iady mze` `wiicc `iddlecb dk`ln ezk`lne ied `xiwie `ax `xab diteb edi`c mbd ,dynl ezk`ln `iad `ly inheyt mc`c z"pxdenl el `vi o`kne .okynd ilkn zeidl ycewd l` ezk`ln d`aed `l ,daeygercep xake .wicvd l` xyewn epi`y lecb mc` lr dxizi dlrn dia `ki` ,zn` wicvl xyewndmdn xzeil dkf ok it lr s`e ,eixiagk dbyd lra jk lk did `ly oifxc ix`nn cg` laewnn

.dlrna cigid zn`d wicvl ezelhazd lceb zngnmb ,giynd z`ial cr zeycg cer didi `l giynd cr epnny xn`y alqxan w"daxn rcep dpdeiptl z`f extiqyke ,dle`bdl lbeqnd oevx zr `id r"wz zpyy xn` aeyhicx`an w"dxdy rcep,dle`bl lbeqnd oevx zr `id m"gxz zpyc ,xnelk ,"dpy `id s` m"gxz zpy" xn` w"diaxeid w"dax w"tn `viy xeaicd df zngne ,zlkzd ze`ivn z` oifc`xn w"dbd dlib ef dpyae.w"dax oeik ielibd df lry exaqc ,oifc`xn w"daxc zlkzd lr eknqy w"daxc eicinlz icinlzneci lr eaxwzpe w"daxl mzeinipta mixyewn dpihpi `xwpd oind df ieliba miwqerd mze` dpdedidi `l jli`e epnnc w"diax xn`y edf ile`e ,w"dax y"r ielibd aygpc hrn l"i df cvne ,'ekemixyewnd mze` ici lr dlbzi m"gxzc ielibd zilkz mby ezpeeke ,m"gxz lr cibd k"g`e ,zeycgzlkzd `ed xaecnd df oin ok`y ote`a `wiice ,oaenk xyt` jxca df lke ,eny lr mi`xwpe eil`

.oekpd

החכמהשו"ת ים ג' סימן נח

לעכובא אלו דבריו אי לדון שיש והגם

לכאורה. נראה כן מ"מ לאו, אי איתמר

חלזון,ומעתה מלת בפירוש לחקור יש

כללי, שם הוא החלזון האם

לצבוע כשר חלזון גדר תחת שנכנס וכל

מין הוא החלזון דלמא או תכלת, מדמו

היה ולכאורה כן. הנקרא דייקא מסויים

הראשונים, רבותינו בזה שנחלקו נראה

הוא שהחלזון משמע הרמב"ם דמלשון

מלשון ואמנם חלזון, הנקרא מסויים מין

נראה והחו"י הערוך ומוסף הראבי"ה

הכלול פורפירא הנקרא כללי שם שהוא

ע"ז במס' לרש"י ועיין מינים. (דףמכמה

ע"ב) ופירושוכ"ח לימ"ץ הוא דהחלזון

בהקדמה ישראל ובתפארת שנעק,

הנקרא והוא מועד, סדר על לפירושו

ברש"י כמובא שבלול, ע"זבלה"ק (שבת

עלע"ב) בפירושו וכ"ה לימצה, שבלול

ט')תהלים גרשום(נ"ח, רבינו וכ"כ ,

ע"א) ל"ח וכן(בכורות לימ"ץ. בלע"ז חלזון

ולדעתם בשבת, הר"ן מדברי משמע

מיני וכל כללי, שם הוא שחלזון נראה

מסויים. מין דוקא ולאו במשמע, חלזונות

ו.

המורעקס להכשיר שיש אפשר

חלזון בשם נקרא להיותו בדיעבד

ואינווהנה כללי שם הוא שהחלזון להצד

התכלת האם לדון יש מסויים, מין

מורעקס הנקרא מהמין (ארגמןשמוציאים

קוצים) דלענ"דכהה כתבתי שכבר דאע"ג ,

בחז"ל הנזכר החלזון אינו ודאי המין זה

צבע שהרי תכלת, צובעים היו שמדמו

ביכולת היה לא ומעולם ארגמן, דמו

בשנים זולת תכלת צבע מדמו להפיק

והמציאו אנשים שנתחכמו האחרונות

מדמו להפיק אפשרות חכמות כמה ע"י

הזה הטעם שמן וכנ"ל, תכלת צבע

בחז"ל הנזכר החלזון שאינו נראה

יש שמא מ"מ התכלת, הוציאו שממנו

חלזון, בשם נקרא היותו מצד להכשירו

כשר שהתכלת תנא דברייתא דכיון

ממין חלזון פירש ולא וסתם מחלזון,

חלזון בשם הנקרא דכל מכלל מסויים,

וכמה הראבי"ה בדעת וכנ"ל במשמע,

מין כל להכשיר יש דבדיעבד ראשונים

שלא כיון ועכ"פ בדיעבד, כשר חלזון

יש שמא לפסול, להדיא בדבריהם מצינו

מורקס הנקרא החלזון להכשיר מקום

בכלל הוא דאף קוצים, כהה ארגמן שהוא

שהיותר הגם ולכן וכנ"ל, ופורפירא חלזון

המין מן התכלת להוציא הוא נכון

איתנהו הסימנים דרוב יניטינה, הנקרא

נמצא שלא זמן כל עתה לעת מ"מ ביה,

היניטינה מן להפיק שיוכל מי עדיין

די שיהיה תכלת של הרבה כמויות

מקום שיש אפשר ציצית, בדמו לצבוע

הכשר הנ"ל במורעקס להשתמש

לדעת זולת ראשונים לכמה בדיעבד

מין הוא דהחלזון ליה דסבירא להרמב"ם

פסול המורעקס יהיה דלדידיה .זמסויים,

.fxaicy `l` ,zepeflg ipin x`y iwet`l ezpeek oi` `nyc ,xiykdl wegx cv yi m"anxdl s`e

החכמהשו"ת ים ג' נטסימן

ז.

להכשיר שיש נראה הסוד ע"פ

הארגמן מן היוצא התכלת

המבוארויש בהקדים הענין בסוד לומר

דהארגמן בתיקונים דאיתא במ"א,

הנוק', כנגד והתכלת הז"א, כנגד הוא

התכלת דהן שם מבואר מקום (שהואומכל

הארגמןהנוק') הז"א)והן מכל(שהוא כלולים

הז"א היות דנודע הוא, והענין הגוונין.

וו"ק דמ"ה ו"ק שהם ונוק' מדכר כלול

ז"א, ונקרא הדכורא הוא דמ"ה דו"ק דב"ן,

רחל או לאה ונקרא הנוק' הוא דב"ן וו"ק

רחובות בהקדמת וכמבואר הגדולה,

ע"ד)הנהר ז' פ"א(דף אח"ף שער (דףובע"ח

ע"ד) גםי"ז כלולה דהנוק' נודע זה דרך ועל .

דמ"ה מלכות שהם ונוק' מדכר היא

רחל, הנקרא דב"ן ומלכות יעקב הנקרא

הנהר רחובות בהקדמת .(שם)כמבואר

בדורינוועל שהמציאו מה ניחא זה פי

הארגמן צבע מןשתוך (היוצא

הנ"ל) יעןהמורעקס והוא תכלת, צבע כלול

הז"א ולהיות הז"א, כנגד הוא דהארגמן

שצבעה הנוק' שהוא דב"ן מו"ק גם כלול

צבע גם בארגמן ביה אית לכן תכלת,

שהמציאו במה הסוד וזהו התכלת,

הארגמן מתוך להפיק (מורעקס)בדורנו

התכלת בענין זה דרך ועל צכלת. צבע

יניטינה) דאית(שהוא בזוהר מבואר הנה ,

מכל וכלול בגויה, אדום גוון נמי ביה

הוא וכן תכלת, נעשה ואח"כ הגוונין,

לארגמן דומה דמו שצבע הנ"ל ביניטינה

נעשה ולבסוף לכחול, מעט הנוטה

דמ"ה המלכות היות לסיבת שזהו תכלת,

הדומה דכורא בחינת - יעקב שהוא

ומסתבר הנוק', תוך כלול לז"א במעט

השחרות צבע נמשך האדמומית שמזה

תכלת ממנו מוציאים ואח"כ להינטינה,

דב"ן. מלכות - הנוק' סוד שהוא

הברכהוהנה בהקדמת שלוםמבואר (נהר

ע"ג) כ' 'במצותיו'דף דבתיבת

המוח דכליםנמשכים אותיות "למספר ין

לו"ק [ר"ל, שבו נוק' צד נקראים שהם דז"א

עד עוד ומתפשטים נמשכים ומשם דב"ן],

במצותיו וזהו תחתונה, מצוה דז"א נוק'

עד דב"ן] ו"ק [שהיא עליונה ממצוה תרי,

דכללות], המלכות [שהיא תחתונה מצוה

היא דז"א נוק' רחל ותיקון בנין כי ור"ל,

מספר שהן דאימא ממוחין נתקנת

[ו"ק] בחינת והם דז"א, דכלים אותיות

באופן אחר, במקום באורך כמבואר דב"ן

משותפים". הם הזו"ן דאימא שבמוחין

הנוק'שמע אל הנמשכים דהמוחין מינה

ממלכות הכלולה המלכות שהיא

לה נמשכים דב"ן, ומלכות דמ"ה

שמאל צד שהם דב"ן הו"ק באמצעות

דשניהם יען שבו, הנוק' בחינת - דז"א

נקרא דב"ן בו"ק חשובים, הם אחד כמין

תחתונה, מצוה והמלכות עליונה מצוה

ללמוד לנו יש ומכאן כשותפים, והמה

הז"א מן ונמשך ויוצא הנמשך דהתכלת

,xg` oinn mb zlkz rava mc `ivedl elkeiy ze`ivn `vni m` j` ,mi`iven eid epnny oeflgd on.r"ve ,carica xyky dcenc xyt`

החכמהשו"ת ים ג' סימן ס

מורעקס) - מהארגמן היוצא התכלת (כלומר,

שהיא דהתכלת יען לתכלת, הוא גם כשר

צד שהוא דב"ן הו"ק מן נמשכת הנוק'

דז"א. שמאל

מוהר"ןוזהו ליקוטי בסה"ק המבואר

ז') אות י"ח מעורב(סימן התכלת "כי

ולבן", שחור שבין גון והוא לבן, עם שחור

לבנונית, ביה אית דז"א והיינו עי"ש.

והנוק' מלבנונית, והן מארגמן הן דכלול

ממוצע הוא והתכלת משחרות, כלולה

מב"ן כלול דהוא כלומר, משניהם, וכלול

דב"ן ו"ק והיינו דב"ן, וממ"ה דמ"ה

דמ"ה. ומלכות

ח.

מצד התעוררות - החמה קידוש

העליון רחמי

לקידושובהאמור זה ענין שייכות יובן

נתבאר דכבר החמה,

'פני ספרינו בראש הנדפס החמה לקידוש (במאמר

תשס"ט) ניסן עלחמה' מורה החמה דקידוש

הז"א שהוא העליון רחמי התעוררות

למעני למעני בבחי' דעתיק לז"ת בעלותו

החמה קידוש לגבי נקטינן ולהכי אעשה,

דלעילא התקופה שהוא שמואל כתקופת

כל סובב בסוד ז"א שהוא היושר בבחי'

ודלא החיצונים, אחיזת שם שאין עלמין

דלתתא התקופה שהיא אדא ר' כתקופת

בסוד הנוק' שהם העיגולים בבחינת

עלמין. כל ממלא

החמהולטעם קידוש ענין כללות היות

העליון התעוררות מצד נמשך

אם כי עדיין נתגלה לא לכן ז"א, שהוא

שהוא הדכורא מן התכלת הוצאת אופן

מטיא(מורעקס)הארגמן לא ועדיין ,

מן התכלת הוצאת אופן שיתגלה שעתא

התכלת שהוא שהוא(ינטינה)הנוק'

לכל לכתחילה כשר היותר האופן

ולפיכך עתה], לעת הנראה [כפי הדעות

לכה"פ להשתמש בהכרח חי'ה כעת

מן הנמשך התכלת בבחינת בדיעבד

קידוש סוד ומעין ארגמן, שהוא הדכורא

להעלות המתעורר הוא שהז"א החמה

לעילא עמה להתייחד כדי אליו הנוק' את

ראויה אינה עצמה מצד ואיהי ולעילא

המשכת תחילת ובזכות לעלות, עדיין

העליון, מצד הבאה ההתעוררות

ונזכה תפארתה ביפעת הנוק' תתגלה

היוצא האמיתי התכלת גם שיתגלה

ידי שעל המדה היא כן כי מהנוק',

נשלם הדכורא מצד הבאה ההתעוררות

הע"ב טיפת דבכח הנוק', מצד גם הענין

ואז דהנוק', המ"ב גילוי נשלם דדכורא

לדעת גם המצוה חובת ידי לצאת יוכלו

מין הוא דהחלזון ליה דסבירא הרמב"ם

.חמסויים

בזמניםולכן להכשיר הראוי שמן אפשר

החמה, ברכת בעת ומכ"ש אלו,

שהוא ויכוין המורעקס, מן היוצא התכלת

דו"ק המוחין נמשכים ידו ועל הז"א, סוד

.g`a` ceqa dnkg dzeinipty 'wepd on myxey micxtqd inkgc il`ee c"nxd ixacn rcep xakc.devnl x`yk 'wepdn jynpd zlkzd `wiic dicicl okle ,`zxa cqi

החכמהשו"ת ים ג' סאסימן

ניטלדב"ן דמ"ה ו"ק שהוא הארגמן צבע (כי

להנךממנו) המצוה חובת ידי ויצא ,

היחוד גודל וע"י לעיל, הנזכרים פוסקים

הנוק' להוליד נזכה וכו', דלמעני

ומלכות דמ"ה מלכות שהיא בתפארתה.

מעשה עושה וכו' ברוך בסוד דב"ן,

מאציל ברוך סוד שהוא דהז"א בראשית,

בסוד הנוק' בראשית,ומתקן מעשה

בהמאמר וכמובא הקנה בספר כמבואר

ואף חמה', 'פני בספרינו החמה לקידוש

להתגלות עדיין זכינו שלא באופן

עצמו הדכורא הלא הנוק', מצד התכלת

ע"פ והיינו הנוק', להשלים הוא גם יכול

על לסמוך יכולים הדחק שבשעת נגלה

מוסכם שאינו הגם פוסקים כמה דעת

לבוא בזה גם ויכולים הרמב"ם, בדעת

כמבואר התכלית שהוא התכלת לסוד

מוהר"ן ליקוטי י"ח)בסה"ק סימן ,(ח"א

העליונים השעשועים תכלית אל ולבוא

רחמי ולעורר התכליתים, כל תכלית שזה

ידו על שימשך עד הסובב מצד העליון

ובזמן בעגלא הממלא מצד גם הגילוי

אכי"ר. קריב

ט.

גימט' או"ר מחזור החמה קידוש

ר"ז

מתחילוהנה שתא דהאי החמה בקידוש

או"ר, בגימט' והוא ר"ז, מחזור

דבקידוש המבואר ע"פ ירמוז ואולי

למעלה ולבנה החמה מתייחדים החמה

ששניהם באופן דעתיק ז"ת במקום

הלבנה אור והיה אחד, בכתר משתמשים

לעיל זה כל וכמבואר החמה, כאור

ההיא בעת והנה חמה, בפני בהמאמר

היותה דבזמן או"ר, פעמים ג' לה נמשך

לה נמשך אין ולמטה החזה מן מלבשת

ושמתי הפסוק בסוד אור פעמים ב' אלא

בכוונת וכמבואר שמשותיך, כדכ"ד

אור פעמים ב' בגימ' העולה ואהבת

כ"א שער בע"ח כמבואר בי"ת, בגימט'

ולהלן)פ"ב ע"ג ק"ב לעתיד(דף ואמנם ,

ההיא ובעת רחל, עם לאה יתחברו לבוא

ונמצא העליון, השליש גם רחל לוקחת

בע"ח כמבואר אור, פעמים ג' לוקחת

גם רחל לוקחת דפעמים פ"א ל"ג שער

יוסף. גניבת בסוד העליון השליש את

בלאה,וזה שהוא הנ"ל העליון השליש

פ"ה בשל"ח ע"א)הנה ס"ג ע"ד ס"ב (דף

תמ"ד לאה לוקחת דבתחילה מבואר

ללאה האורות מתחלקים ואח"כ אורות,

א"ת כמנין לוקחת שרחל באופן ורחל

ולאורה עי"ש. ג"ם, כמנין פלאיולאה הוא

תמ"ד המשכת מצינו מקומות דבכמה

דק"ש שם בברוך וכגון ללאה, אורות

אישתמיט ולאט וכו', לשנה תורה ובכוונת

שלוקחת אורות התמ"ד שמן דוכתי בשום

לרחל. אורות א"ת נמשכים לאה

לשלישוי"ל עולה רחל שאין דבזה"ז

אותם מקבלת אינה דת"ת, עליון

וכן המלך ועמק ברמ"ק דאיתא האורות,

הקבלה דתורת התמונה, ספר משמעות

צורת תמונת בסוד היא לבוא דלעתיד

התורה כל להשיג דיזכו כלומר, האותיות,

צורת תמונת תוך וכו' סודותיה ועמקי

שהיא דלאה ג"ם, א"ת וז"ס האותיות,

בחינת היא דאימא אחוריים בחינת

- א"ת ירמוז זה ועל בינה, - האותיות

התמונה סוד היא רחל ואמנם ת', עד מא'

החכמהשו"ת ים ד סימן סב

ברתא, יסד אבא בסוד הרוחנית והראיה

לאה למקום רחל תעלה לבוא ולעתיד

השגת תתגלה ואז העליון, השליש ותירש

ואז התמונה, בסוד האותיות סודות

אף דלאה לאה, אצל אורות ג"ם ישארו

בנות שתי וללבן בסוד דאבא בתו היא

לאבא רומז וג"ם פ"ג, ל"ח בשער כמבואר

נוטל דאבא פ"ב ט"ו בשער המבואר ע"ד

ונמצא שם. עיין א"ם, ואימא חלקים ג"ם

ג"ם. הוא לאה שלוקחת האבא דחלק

למעלהוהנה רחל בעלות החמה בקידוש

האור יורשת דעתיק ז"ת למקום

אורות א"ת לוקחת ונמצא השלישי,

אותיות, תמונת סוד מתגלה ואז לחלקה,

סודות להשגת מסוגלים אלו זמנים ולכן

עם א"ת סוד שזה בתמונתם האותיות

רוחני שכל שהוא דג"ם הרוחני השכל

דאבא. ראיה דבחינת

לאוהנה הגאולה התנוצצות בתחילת

שהוא אותיות סוד אם כי נתגלה

- לאה וז"ס האר"י, דרבינו היחודים ענין

ולכן בעלמא, התנוצצות והוא דב"ן, ו"ק

הנמשך התכלת לגילוי עדיין זכינו לא

מצד הנמשך התכלת אם כי רחל מצד

והוא לאה שהוא דב"ן ו"ק - הדכורא

הוא הגאולה עיקר ואמנם המורעקס,

שאז וכנ"ל, לאה למקום רחל בעלות

מתגלה ואז התמונה, סוד רחל יורשת

הינטינה שהוא דרחל האמיתי התכלת

לע"ע)הנ"ל הנראה כי(כפי הרז, ענין וזה ,

אפשר שאי סוד על יורה רז משמעות

אלא המובן, באופן באותיות להסבירו

וצריך כמשל, בכלים שמשתמשים

להפשיטו לאור, להפכו לידע המשיג

אור, שהוא פנימיותו ולהבין מאותיות

צורת דתמונת הסוד בבחינת הוא וכן

לעורר גרמא הזמן ונמצא האותיות,

שיבא האמיתי התכלת גילוי על רחמים

תמונת סודות גילוי עם יחד בע"ה

בבוא עמו שיבת את ה' בשוב האותיות

בב"א. פשוטים ברחמים גואל לציון

ד סימן

סת"ם בעניני תשובות

למטמוני"ם ט"ז איי"ר לחודש א' בשבת שלישי יוםירושת"ו. פעיה"ק לפ"ג ה'תשס"ח

עוסקשו"ב המפו' החסיד למע"כ וי"ר

וכו' צמ"ס שמים במלאכת

מחשובי שליט"א .... כמוה"ר הרה"ג

מכתבו יקרת פעיה"ק. סת"ם סופרי

מר לן בדק אשר וע"ד לנכון, נתקבל

הכוונות בענין ושאלות ספיקות בכמה

החכמהשו"ת ים ד סגסימן

לדעת המזוזות כתיבת ובאופן בכלל

חכם התורת ורבינו הרש"ש מרן

דבר לאחת אחת להשיבו אמרנו בפרט,

בע"ה. החלי וזה בס"ד, אופניו על דבור

א' ענף

הכתיבה מעשה גמר לאחר הכוונות להתיר מקום יש אי

א.

הכוונות להסמיך ראוי לכתחילה

לאחרם ולא המצוה למעשה

ישהנה אם נסתפק מכתבו בתחילת

ע"י קדושה תוספת להמשיך מקום

הסופר שסיים אחר הכוונות ויכוין שיחזור

"איך ליה דקשיא הכתיבה, מלאכת

להם ולהמשיך עליהם לכוין אפשר

לא שהסופר אחרי הנעלות ההמשכות

כח הוא העיקר כי כתיבתן, בשעת כיון

ה' כיד בראיות והאריך בנפעל". הפועל

עליו. הטובה

איןוהנה מקום דבכל מיהת מודינא

בשעת זולת מועילות הכוונות

לכן, מקודם או גופא המצוה מעשה

האמירה בשעת שיכוין צריך ולכתחילה

כנזכר גופא המצוה מעשה בשעת או

דפומיה "ובעוד ע"ב רי"ג דף ויקהל בזוהר

ורעותיה יכוין לביה מרחשן ושפוותיה

כלא", לייחדא לעילא לעילא יסתלק

חי יוסף עוד בספר העלה וכן עיי"ש.

י"ט סעיף וארא פרשת הטוב להרי"ח

תנועת שיש בעת הכוונה "שצריך

בדיבור הכוונה לקשר כדי הדיבור

דכ"כ שם והביא ונשמה", גוף בחיבור

מלשון המאירה אספקליה בספר לדייק

הנ"ל ובשו"תהזוהר שם חי יוסף בעוד (ועיין

וה במקוםדע"ה ההנהגה סדר כ' סימן ח"ח שכל

כדי תוך כולם לכוונם וא"א ארוכות כוונות שיש

מרדכי עטרת בספר בזה והאריך התיבה, אמירת

עיי"ש) שע"ד, - שס"א עמוד הקדיש .לכוונות

לכויןועד"ז לכתחילה לדקדק יש ממש

המצוה מעשה בשעת הכוונות

מעשה דדין אח"כ, ולא לכן מקודם ולא

כמבואר והתפלה, הדיבור כדין המצוה

וכן עיי"ש. ד', אות צ"ח סימן החיים בכף

ו' סימן באגרותיו הרמ"ז ט"ז)הזהיר (עמוד

עשיית ברגע היא הכוונה "שעיקר

התקיעות", תקיעת ברגע כגון המצוה,

עשיית קודם הכוונות ששולל ועיי"ש

יקדים ובמה "איך באשר המצוה מעשה

קודם העליונים והאורות הכוחות לעורר

ודבריו להם", העיקרי הפועל העשות

להרחיד"א אומץ ביוסף הקודש אל הובאו

בקצרה וכ"כ תשובה, ד"ה מ"ד סימן

ח'. אות ל' פרק דוד לב בספרו

בשעתואמנם לכוין לו דא"א היכא

גופא המצוה בשעתמעשה (או

וכנ"ל) שוה דדינם טפיהדיבור עדיף ודאי ,

המצוה למעשה הכונות להקדים

בעמח"ס הגה"ק העיד וכאשר מלאחרם,

קדישא היכלא מבני שהיה נתיבים מאיר

רבינו הימים שבעת אור ורבנא דמרנא

יכין סוד בספרו נבג"ם הקדוש הבעש"ט

החכמהשו"ת ים ד סימן סד

פ"ח נ"ב)ובועז בכל(עמוד ראוי שבכללות ,

הכוונה להקדים ההנהגה ש"תהיה מקום

שעושים כמו ולא וכו', התיבות לאמירת

ואח"כ תחילה התיבות שאומרים להיפך

שכבר הוה, דהוה מה כי וכו', מכוונים

בלא כגוף והם כוונה בלא התיבות אמרו

נשמה כך אחר להכניס ורוצים נשמה

מסתברא". ואיפכא האותיות, בגופי

המגידומעין תורת בספר הביא זה

סימן היחודים ענין מזלאטשוב

שכ"ז)ט"ו הקדוש(עמוד דהמגיד משמיה

מווי הגה"ק כתב וכן בספרוהנ"ל. לעדניק

לשער ליקוטים ישראל שארית

הצדיקים ד"ה ע"ד,ההתקשרות י"ב (דף

ס"ג) עמוד ומהבעש"טובהנמ"ח בתו"ד, וז"ל

התגלות להתנוצץ התחיל ואילך ז"ל

הצדיקים ביכולת יש ע"כ משיח,

לאחר אף להתפלל ואילך שמהבעש"ט

וכו', אומנותם תורתם ואצלם הרבה, זמן

בזמן מכוונים הם התפלה של והכוונות

לאחר אף אומרים התפלה ונוסח הראוי,

ענינים עוד בזה ויש וכו', הרבה זמן

ע"כ. עמוקים,

תורהוע"ע בספר פאלאג'י להגר"ח

בענין ל"ג אות ז' מערכת וחיים

וכיו"ב הזווג, קודם שיכוונם הזווג כוונות

שער לע"ח בביאורו ששון השמן כתב

ב' אות פ"א ע"א)ט"ז מ"ז דף לו(ח"א ועיין .

ע"א פ"ט דף עינים פתח בספרו עוד

שבועות, בליל לכוין הראוי הסדר אודות

תורה כוונות פרטי כל יכוין שתחילה

הפרטיים דנה"י המוחין והמשכת לשמה

לאח"כ ואך וכו', והכתרים והכוללים

וכיו"ב ספרים. דכ"ד הלימוד בסדר יתחיל

כתב וכן ורע"ג. סע"ב פ"ט דף להלן שם

אהרן תולדות בספרו פירירא מהר"א גם

וכן עיי"ש. ע"ג, י"ד דף ז' סימן ומשה

צ"ד סימן כהן שמחת משו"ת (דףנראה

ע"ב) מהר"שע"ה ומדברי ועתה, ד"ה

מ"א סימן וצדק שלום בספרו ז"ל הדאיה

סע"ג) כ"ט הכוונות(דף קיצור בספר ועיין .

פורים כוונות בסדר (בהנמ"חלהרמח"ל

קע"א) "בטרםעמוד המגילה כוונות לכוין

תיקון סוד לעורר הברכות, החילו

לו ועיין ידו". על להתקן שיזדמן המגילה

ר"ה כוונות בסדר שם ק"ז)עוד עמוד ,(שם

ואכמ"ל.

רבינוומקדמת בדברי כן מצינו דנא

עה"פ אמור פרשת בחיי

צריך וז"ל, ה' סימן בא"ר הובא וגו', ויקוב

שיתבונן ה' את מברך כשהוא המברך

ובמה השם אותיות בפירוש בלבו תחילה

ואחר במחשבתו, בהן ולכוין מורות שהן

עכ"ל. בפיו, ויזכירנו ה' את יברך כך

היטב בבאר הובא השל"ה, שכ"ד ואפשר

בזה ואמ"ל ז', ס"ק תקפ"ה סימן או"ח

בהן האריכו וכבר ידועים הדברים לאשר

ספרים. בכמה

ב.

משינאווא מהגה"ק עובדא

הכוונות להשלים יכול דהמניח

הסופר שחיסר

ביהאיברא, דהוי ידענא עובדא אנא

משינאווא בספרבהגה"ק (הובא

רביה"ק ובספר ה' עמוד ח"ג מצאנז רביה"ק

תפ"ז) עמוד ח"ב מאתומשינאווא שאל דפ"א

בריעא אליקים משה ר' הגה"ק

בכתבי דאיתא אהך מדאמבראווא

החכמהשו"ת ים ד סהסימן

נכתבו שלא תפלין דהמניח המקובלים

הוא הרי הכוונות ע"פ הפרשיות

תפלין מנח דלא העניןכקרקפתא (ובגוף

נ"ז) סימן יו"ד ח"א חיים דברי בשו"ת מש"כ ,עיין

בההוא דהוי עובדא ע"פ הגה"ק והשיבו

משה ר' בהגה"ק שהפציר גברא

משה פני אור בעמח"ס מפשעווארסק

ודחאו תפלין, של פרשיות לו שיכתוב

לאחר ואמנם לפעם, מפעם הגה"ק

שאחד הגה"ק הסכים להפציר שהרבה

אליעזר ר' בשם הנקרא שלומו מאנשי

על יעמוד הקדוש והוא הפרשיות, יכתוב

זמן לאחר שוב הכתיבה. בשעת גביו

מדרשו לבית התפלין בעל נזדמן

אלימלך הר"ר האלקים איש דהגה"ק

התפלין בקדושת הגה"ק והרגיש זי"ע,

התפלין, אודות על ושאלו גברא, דההוא

כמוה"ר ע"י נכתבו כי האיש השיב

מינוט' איזה לאחר סת"ם, סופר אליעזר

האיש והשיבו כנ"ל, הגה"ק שאלו שוב

הוא כן דלא הגה"ק לו אמר כנ"ל, שנית

כתבן, אליעזר ר' לא התפלין אלו באשר

נוכח הייתי אנכי הלא ושאל האיש תמה

הנ"ל אליעזר הר' כאשר מעשה בשעת

באשר דבריו הועילו ולא הפרשיות, כתב

כזאת, יתכן דלא עומד הוא בשלו הגה"ק

משה ר' שהרבי האיש שנזכר עד

הסופר גבי על עמד מפשעווארסק

הרבי קרא אז הכתיבה, מלאכת בשעת

של ריח הרגשתי אכן ואמר אלימלך ר'

סופרקד מידי יצאו שלא והבנתי ושה

הגה"ק דמשתעי לבתר בעלמא.

אם ואמר, הסיק זו עובדא משינאווא

העמידה ידי על והכוונות היחודים הועילו

לא עצמו שהסופר אע"פ הסופר גב על

בהיותנו שאנו שכן מכל מכוין, היה

הנחת בשעת והכוונות היחודים מכוונים

עצמו הסופר כאילו נחשב יהא התפלין

ע"כ הכתיבה, מעשה בשעת כיוונן

המעשה.

כוונותוהרי דבענין מהכא מינה שמע

אף הכוונות מועילים הכתיבה

היכא ואפילו הכתיבה, מעשה גמר לאחר

מעשה בשעת כלל כיון לא דהסופר

הכי לבתר הכוונות מועלים .אאפי"ה

.`l"f m"nxden x"enc` w"k epzgl l"f yhie`aeiln u"iixden x"enc` w"k irzy` dfl `nbecedid ,xtiq `"hily x"enc` g"en w"k ,l"fe (h"qy cenr d"vxz dlin zixa oneid zeniyxa `aen)k"k one` epi`e zepeekl jiiy didy cg`d ,milden 'a f` eide ,wcv gnvd ckp lv` dlin zixak"k jiiy did `le one` didy] ipyd leniy wcv gnvd xn`e ,zepeekl jiiy did `ly ipydkjixv oi`y mler epyi ,('a ,g"w b"g ,'` ,e"hw `"g xdefd oeyl) `lirlc diyr exn`a ,[zepeeklik ,wcv gnvd - oeiky in didy ,ip`y (l"pd rxe`na) f`y xyt` [u"iixden] siqede .oqrxc`lyi` ly dpeeke cg` yi` ly dyrn) miyi` ipyc zeidl xyt` dpeekde dyrndy mipipr mpyioiprc `kdn inp ixde .l"pd oneia `aend on k"r ,l"pk did wcv gnvd oeyl ote` lka la` ,(cg`

.oqrxc`l jixv epi`y mler epyi ik ,xg` mc` i"r mb minrt lirei zepeekd

החכמהשו"ת ים ד סימן סו

ג.

כוונה הנקראת המדרגה בין לחלק

ורעותא יחוד הנקראת להמדרגה

דלבא

בעומקובדרך לבאר אמרנו אפשר

מהני דלא כללא דהך דב"ק,

אינו המצוה, מעשה בשעת זולת הכוונות

לבד, כוונה בדרך בהם במכוין אלא

הרש"ש בלשון נקראת זו שמדרגה

'כוונה' בחינת יחוד הלשם בתפלת

בהם במכוין כן לא 'מחשבה', ובחינת

שם הרש"ש בלשון הנקרא היחוד בדרך

הגבוה דלבא', 'רעותא בחינת בשם

וה'מחשבה', ה'כוונה' ממדרגת במדרגתו

גמר לאחר למפרע אף הכוונות מועילים

כללות שמצד יען בפועל, המעשה עשיית

והמחשבה הכוונה הנה העולמות

עולם וכנגד החיה מדרגת כנגד מכוונים

תחת נכללים המדרגות ואלו האצילות,

מדברי וכנודע והזמן, המקום גבולי

יעןברבותינו וב"ן, מ"ה בגימטריא דזמ"ן

בזו"ן והוא נברא כן גם הוא דהזמן

דלבא הרעותא מדרגת ואמנם דאצילות,

א"ק וכנגד היחידה מדרגת כנגד מכוונת

וכנודע והזמן, המקום מגבולי שלמעלה

המעלות ברום למעלה מלביש דא"ק

למעלה מקומו ונמצא הקו, לראש מחובר

בריאת שם אשר האצילות מעולם

לבו לכוין הזוכה והצדיק והזמן, המקום

היחוד, בדרך מחשבתו ולייחד לשמים

והזמן, המקום מגבולי מתעלה שפיר

אלמפרע. גם מעשיו ומועילים

בדבריונראה המכוון גופא דהיינו

תורת בספר הרש"ב הגה"ק

"שהסופר במכתבו מר שהעתיק שלום

רצון ממשיך והמניחם מוחין ממשיך

זה מלשון להסתייע רצה ומע"כ עליון",

גמר לאחר מועילים הכוונות דאין לומר

הנכון, הוא ההיפך ולדעתי המעשה,

נכון סיוע גופא זה מלשון דאדרבה,

נמשכים דהמוחין היות דעם לדברינו,

בשעת ודוקא הסופר ידי על דוקא

לבו מייחד המניח בהיות הנה הכתיבה,

העליון, רצון הנקרא דלבא ברעותא

והזמן, המקום מגבולי למעלה מתעלה

העליון הרצון להמשיך מצי ושפיר

מן שלמעלה והכתר היחידה בבחינת

הלב רצון דפנימיות יען והוא המוחין,

למפרע אף ומועיל וזמן במקום תלוי אינו

וכמבואר.

.adray xtqa g"ncp) h"k oniq e"`e ze` zkxrn l"f f"nxdl ze`xhnib - dpial m` xtqa oiieril"gnxdl mexna xic` ,(`"kx cenr my) c"l oniq o"iif ze` zkxrn oldl my ,(c"ix cenr zexe`nxwir mpn` d"c milbx yly yexc aeyhicifn d"vxdn w"dbdl l`xyi zia ,(b"nz cenr g"npda)cre d"c `"r e"h sc ziy`xa zyxt xdefl exe`iaa xkfpd w"dbdl iav zxhr ,(c"rw b"rw cenr),ddbda '` ze` 'b xn`n oeiq yceg ixn`n xkyyi ipa ,(xtqd itcl b"r seq 'h sc `"g) z`icr` `lrxn xeq xtql `"vxdn zetqed ,l"x ze` `wxtc `xb` ,'a ze` 'g xn`n ixyz yceg ixn`n my

.`aeh cere ,`"w ze` my ,'e ze` aeh dyre

החכמהשו"ת ים ד סזסימן

ד.

מגבולי למעלה – התשובה ענין

והזמן המקום

עלובאמת מיוסד התשובה ענין כל

האיך הכי לאו דאי זה, יסוד

ולהמשיך למפרע לתקן התשובה תועיל

דברי נודע הלא ונחסרו, שנפגמו המוחין

התפלות שינוי דרוש בשעה"כ הרז"ל

דומה תפלה ואין לחברו דומה יום דאין

לתקון יוכל לא מעוות וז"ס לחברתה

ואיך עיי"ש להמנות יוכל ולא וחסרון

ואמנם למפרע. לתקן התשובה תועיל

כהן שמחת בשו"ת באורך מבואר הענין

ס"ו ע"א)סימן מ"ט בשו"ת(דף ומשם ,

כ"ט סימן ח' חלק והשכל קט"ודע"ה (דף

גילהע"ב) אשר היחודים כל באמת "כי ,

כאשר הוא וכו', ז"ל האר"י רבינו לנו

והחרטה התשובה עיקרי להם יוקדם

ואז לעשות, מה כדת החטא ועזיבת

בכללות לתקן לחיים צדיק פעולת יפעול

כח גדול כי ובהוה, בעבר וכו' העולמות

את עשה אלהים בצלם כי התשובה

בעבר תעלומה כל לאור להוציא האדם

ישראל אין אמרו ולזאת ועתיד, והוה

התשובה כי בתשובה, אלא נגאלין

העומד דבר לך ואין הגאולה, מקרבת

גם מבואר וכדבריו התשובה". בפני

תולדות בספרו פירירא מהר"א בדברי

י"ח סימן ומשה ע"ג)אהרן ל"ב ובדברי(דף ,

י"ח אות ט"ז פרק ח"ב אורות טל (דףהרב

ע"א) עיי"ש.ס"ז ,

לרביה"קוהענין המדות בספר מבואר

זי"ע תשובהמברסלב – תי"ו (אות

א') סימן תשובהח"ב עושה שהאדם "יום כי

הימים כל ומעלה מהזמן, למעלה הוא

[שהוא הכפורים יום וכן מהזמן, למעלה

למעלה הוא וכפרה] וסליחה תשובה יום

מוהר"ן ליקוטי בסה"ק עוד וכ"כ מהזמן".

למעלה ובחינת "שתשובה ע"ט סימן ח"ב

הם - הזמנים ביטול דהיינו - מהזמן

לשמוע זוכה זה ידי ועל אחת, בחינה

דסטרא הקול ולהכניע דקדושה הקול

מהזמן למעלה הוא שתשובה וכו', אחרא

דהיינו נתאחד, שהזמן דהיינו וכו',

בבחינת ונכלל ונתקשר עולה שהזמן

שכתוב כמו וכו', מהזמן (ירמיהלמעלה

תעמוד',ט"ו) לפני ואשיבך תשוב 'אם

מהזמן, למעלה בודאי הוא יתברך ולפניו

וכו'. כידוע מהזמן למעלה הוא השי"ת כי

לקשר הוא העבודה עיקר באמת כי

וליחדו להעלותו הזמן, בחינת ולבטל

עייש"ב. מהזמן", למעלה בבחינת

תורהוכן לקוטי בספר יפה מבואר

דרושים התניא בעל להגה"ק

מי הפסוק ענין להבין ד"ה השנה לראש

כמוך ולהלן)אל ע"ד ס' בתו"ד,(דף וז"ל

לבו על האלה הדברים האדם וכשישים

הוא והזמן הזמן, תחת הוא העולם שכל

למעלה שהוא יתברך, לפניו כרגע נחשב

זמן התחלקות שום לפניו ואין מהזמן

בוערת, אש כיקוד בלבו והיתה כלל,

תשובה וזהו בו, לדבקה נפשו ותכלה

שהיתה הפירוש שאין לעולם, שקדמה

אין עולם אין שאם העולם, בריאת קודם

הענין אלא תשובה, ואין חטא אשר עון

היא הנפש בכלות שהתשובה הוא

בו לדבקה שהיא והעולם, מהזמן למעלה

לפניו שאין ב"ה סוף אין באור יתברך

החכמהשו"ת ים ד סימן סח

שמחמת כלל, זמן התחלקות שום

בכלות תשובה לידי בא הזה התבוננות

מלמעלה הארה לו נמשך וכו' הנפש

ההשתלשלות שלפני סוף אין מאור

מעורר ולזאת וכו', הזמן מן ולמעלה

עליו שנמשך עד מלמעלה רבים רחמים

וחיי החיים ממקור מלמעלה וחסד חיים

מרום וכו', ממש ב"ה סוף אין החיים

התחתונות מדרגות עד וכו' המעלות

שפלים רוח להחיות הגשמית שמעשיה

ועיין הגשמי". הגוף במאסר אסורים אשר

האריך ואחריו בזה. שהאריך שם עוד לו

דרך בספר צדק הצמח הגה"ק נכדו בזה

ותשובה וידוי מצות –מצותיך ע"א ל"ח (דף

ע"ב) הלקוטיםמ' בספר באורך ועוד ,

התשובה ערך הנזכר שמ"ולהרה"ק (עמוד

שע"ד) הגה"ק- כן כתב דנא ומקדמת ,

בספר זיע"א מוויטעבסק ז"ל מוהרמ"ם

הראשון, בדיבור ראה פרשת הארץ פרי

עיי"ש.

עצמוועד"ז המקשר דהצדיק לעניננו,

ולמעלה לעולם שקדמה התשובה לעולם

ומתעלה עולה והזמן, המקום מגבולי

דידיה לגבי וכל הזמנים, מסדר למעלה

ויכול הפרש באין וההוה העבר שוים

נודע כבר ותשובה למפרע. גם לתקן

מדרגה בכל אלא החטא, על דוקא שאינה

המדרגה על ולשוב תשובה לעשות יכול

המדרגה לערך לכן מקודם בה שעמד

בליקוטי וכמבואר עתה, בה שעומד

ובספר ג', אות ו' סימן ח"א מוהר"ן

וירא פרשת לוי ובהנמ"חקדושת (השמטות,

מ"א) עמוד ח"א לוי קדושת מכון ,הוצאת

בעל להגה"ק הזקן אדמו"ר ובמאמרי

שבט מברכין שבת וארא פרשת התניא

ר"ם)תקנ"ד, ואכמ"ל.(עמוד עיי"ש ,

ה.

הנ"ל להחלוקה ראיות כמה

זהוכמה ליסוד להביא לנו יש ראיות

מדברי דנודע חדא, האמור,

או"ח לשו"ע היטב בבאר הובא הפוסקים,

ולא אונס לאדם אירע שאם רפ"ב, סימן

כל לביה"כ ברכו,בא שמע ולא ימים ז'

ברכו פעמים ז' לשמוע אזנו יאזין

י"ח. ויצא דשבת התורה בקריאת

ה', בסוד הבא לכל פלאי הוא ולכאורה

בשבת הנמשכים המוחין ענין דמה

או"א דבחינת מעולים מוחין שהמה

ראויים שהיו המוחין לתשלום עילאין

פחותים מוחין שהמה החול בימות לבא

דישסו"ת. נה"י דבחינת

בהקדיםואמנם י"ל בזה הביאור

פ"ו ח' שער בע"ח המבואר

ע"ג) ל"ט דף ידי(ח"א על התורה שבקריאת

ובנקודות בטעמים ציבור השליח

דייקא, באוזניהם הציבור ובשמיעת

לתקן דא"ק האוזן אורות נמשכים

חסדי ובכללי עיי"ש הנשברים, המלכים

התורת לרבינו עוד ועיין ק"י. כלל דוד

העינים הסתכלות דע"י ע"ב קי"ז דף חכם

דא"ק דאו"א האורות נמשכים בתורה

ושמע עיי"ש. דא"ק דע"ב האורות שהם

נמשכים התורה דבקריאת זה מכל מינה

י"ל ומהשתא דא"ק, העליונים האורות

הנמשכים דא"ק אלו אורות היות דלסיבת

המקום מגבולי למעלה התורה בקריאת

למפרע ידם על לתקן יכול שפיר והזמן,

החכמהשו"ת ים ד סטסימן

יען החול, בימות הברכו אמירת חסרון

למפרע גם לתקן דא"ק האורות דבכוח

כמבואר.

מנוחהובהאמור ספר דברי יתבארו

הגר"א, לתלמיד וקדושה

האדם יוכל התורה קריאת דבשעת

דכפי בקודש, מדרגתו ולבחון להכיר

מדרגת היא כך ההיא בעת הרגשתו

עכתו"ד עתה)דבקותו, בו לעיין תח"י .(ואינו

ההיא בעת באשר מאוד יובן ולהאמור

והזוכה דא"ק, העליונים האורות נמשכים

דליבא רעותא בחינת ההיא בעת ירגיש

ערכו. לפי

לכויןויש יש כך דמשום עוד, לומר

ע"ב התורה קריאת שאחר בקדיש

לכוין שיש מקרא כסתם ודלא וע"ב,

והיינו וס"ג, מ"ה לאחריו הנאמר בקדיש

שלמעלה התורה קריאת מעלת מחמת

נמשכים שבה סתם, ממקרא הרבה

דא"ק. העליונים האורות

דחזינןועד"ז ראיות איזה עוד להביא יש

לפעול אפשר דשפיר מינייהו

שמצינו במה וכגון למפרע, ולתקן

ידי על להמשיך שיכוין פסח ליל בכוונות

דישסו"ת ראשון דגדלות המוחין הכוסות

קדושת ידי על מאליהם נמשכו שכבר

כמה בזה נאמרו המפרשים ובדברי היום.

הוא בזה דהצורך שאמרו ומהם טעמים,

ידינו, על דנמשכים כמאן שיחשב כדי

אפס וביאורים. טעמים כמה וכיו"ב

הוה דהוה מאי הא תימה, הוא דלכאורה

זמנם עבר שכבר אחר עתה ענינם ומה

דע"י י"ל ולהאמור מעצמם. נמשכו וכבר

ברעותא לבו לייחד בכוונתו שיתעצם

לעולם במחשבתו לעלות יזכה דלבא,

ועי"ז הזמנים, מסדר שלמעלה התשובה

ולכוין ההוה עם העבר לייחד יכול שפיר

על שאכן כאילו שנחשב באופן למפרע

המוחין עתה נמשכים ממש עודידו (ועיין

בכפילא) הכוונה בגוף .להלן

השמןוכיוצא מדברי להוכיח יש בזה

דרוש לשעה"כ בביאורו ששון

ל"ד אות דק"ש ע"ב)ו' כ"ז דף בענין(ח"ג

שמע בתיבות דחיצוניות הזווג כוונת

דיניקה המוחין תשלום והמשכת ישראל

"איך ששון להשמן ליה דקשיא הזווג, מזה

בהתחלת בסידור זלה"ה הרש"ש כתב

וכו', חיצון זווג או"א את לזווג לכוין ק"ש

דנעשה לזווגם לכוין צורך אין הלא

חיות לצורך הזווג [ע"י ומאליו מעצמו

שמצינו ע"ד ליישב וכתב העולמות]".

המוחין נמשכו שכבר שאע"פ פסח בליל

בכוסות, בהם לכוין חוזרים א' דגדלות

"ולא עיי"ש שבת בליל מצינו זה ומעין

הכוונה מסדר חסר דבר שום מצינו

שנעשה דאפילו נמצא מאליו, שנעשה

היא וכוונתינו לכוין, צריך מאליו הדבר

מאליו הענין נעשה הזאת בעת שעתה

שפתים ועקימת שמע, מלת אמירת ע"י

נמי והרי מאליו". ג"כ והוא מעשה הוי

אלמפרע, לכוין שיכול דפעמים כדאמרן,

דלבא רעותא בכוונת דהיינו ובע"כ

כמבואר.

שמצינועוד ממה כזאת להוכיח יש

שהאריכו המפרשים לרבותינו

דשבת הנענועים כוונות בענין לדון

לכויןח דא"א הכא דכגון סוכות, וה"מ

מעשה, מחוסר בהיותו ביומיה הכוונות

החכמהשו"ת ים ד סימן ע

לכמה מצינו והנה בהם. יכוין אימתי

בעת למחר שיכוין שהסכימו מרבוותא

הכוונות שני ראשון דיום הלולב נענועי

והן ראשון דיום הכוונות הן יחד, גם

וכיו"ב יעבור, כי אתמול דיום הכוונות

שחל בר"ה התקיעות כוונות בענין י"א

זמרת בספר מזה וכדיעויין בשבת, להיות

נ"ז סימן ע"ב)הארץ י"ט ובקונטרס(דף ,

ליעקב אמת ספר שבסוף אמת שפת

ח' ע"ג)סימן ק"ב עמוד(דף הלבנה ובאור ,

דאפילו פלאי, הוא ולכאורה ואכ"ם. ס"א,

דעביד בשעתא למחר דיכוין נימא

ובעת הלולב נטילת בעת ר"ל, עובדא,

דיומיה עובדא הך הא שופר, תקיעות

לתקן תועיל והאיך ליומא, בה צריכנא

ובטל יומו עבר כבר אשר את למפרע

כנ"ל. ע"כ אלא וכו',

מדבריראיה לדברינו לסייע נוספת

דתפלין ב' דרוש בשעה"כ הרז"ל

ע"ב) ח' הד'(דף כל לכתוב יזהר דלכתחילה

מבלי רצופים יד של או ראש של פרשיות

או זקן הוא "ואם ועיקר כלל דיבור הפסק

פרשיות הד' כל לכתוב יכול ואינו חולה

פרשיות ב' עכ"פ יכתוב וכו', ביחד

בינתיים הפסק בלתי בלבד הראשונות

הפרשיות ב' יכתוב ואח"כ אופן, בשום

ב' כתב אם והנה וכו', יחד האחרות

אח"כ והפסיק, ראשונות הפרשיות

צריך שמע פרשת לכתוב כשיבוא

ויכתוב בדיו הקולמוס יעביר שבתחילה

ועל קדש פרשת של וידבר תיבת על

ואח"כ שניה פרשת של והיה תיבת

קצת נקרא ועי"כ ואילך, משמע יכתוב

תיקון מסכת במ"ח וכ"ה עיי"ש חיבור".

הרי א'. משנה ופ"ז א' משנה פ"ו תפלין

משלים הקולמוס דהעברת עכ"פ לנו

ההוי"ה אותיות דחיבור הנצרכת הכוונה

דיכול ומכאן פרשיות, בד' הרמוזים

אל בדיעבד לכה"פ להתקשר המכוין

לכן. מקודם נעשה שכבר המעשה

בכוונותומעין הרש"ש למרן מצינו זה

ידים ח"אנטילת הנדפס (סידור

הערה ע"א ה' דף תרע"א השמים שער מהדורת

א') אות הידיםבשוה"ג הגבהת דכוונת

"למברך אלא אינו הנטילה אחר תיכף

אבל בינתיים, הפסק בלי נט"י אחר תיכף

שאין נלע"ד הגוף בפינוי ביניהם המפסיק

ענט"י שמברך בשעה אלא להגביהם

אחר תיכף הידים שהגבהת ואע"פ וכו',

ולכוין לתקן אפשר הכרח, היא הנטילה

אחר השניה ידים בנטילת הנטילה

דמועיל נמי הרי הכסא". מבית יציאתו

אלמפרע. הכוונה

הדוחהואמת דיד מאתנו נעלם דלא

מאלו אחת בכל לפלפל נטויה

בע"ה להלן עוד נדון וכאשר הראיות,

בעין המעיין הנה הדחיות, מן במקצת

הרז"ל מדברי ראיות דכמה יראה אמת

לדברינו. הנוטים יש והרש"ש

מכמהואכן נודע האחרון בדור אף

מכוונים שהיו מופלגים צדיקים

המעשה, גמר אחר כוונות מיני כמה

אודות אמת ממגידי שמעתי זה וכגון

ז"ל סינקובסקי בנימין מוה"ר הגה"צ

תלמידי מגדולי - בנימין יד בעמח"ס

דרכו שהיה זי"ע, הסולם בעל הגה"ק

הסדר דליל המוחין המשכת כוונות לכוין

היה ומסתמא בשנה, פעמים כמה

החכמהשו"ת ים ד עאסימן

שהיה הנזכר הגה"ק מרביה כן מקובל

באי לכל כנודע עמו סוד להמתיק דרכו

שעריו.

מוהרש"בוכיו"ב אדמו"ר תקנת נודע

מנהג לנהוג מליובאויטש

אחרון דיו"ט בס"ג וכו' כוסות ד' שתיית

הרחיב מוהריי"ץ אדמו"ר ובנו פסח, של

כמה נהגו זאת גם אף זו. תקנה מאוד

-צדיקים קרעטשניף לבית הצדיקים (ובפרט

שני.נדבורנא) בפסח סדר מעין לערוך

מן בכמה מצינו זה מעין דוגמאות וכמה

בזה הסברא ובהכרח הגנוזים. הצדיקים

דצדיקי כוחם דגדול המבואר, ע"ד היא

ולכוין דלבא ברעותא לבם לייחד אמת

ממדרגת למעלה אשר היחוד במדרגת

למעלה עי"ז ולהתעלות בעלמא, הכוונה

גם להתקשר ובזה והזמן, המקום מגבולי

המועדים מן באיזה השנה ימות באמצע

ומדרגת הטוב רצונם כפי רצון וזמני

כיו"ב שמצינו ומעין נשמתם, דביקות

הפועלים היחודים דמחצב הכוונות בענין

לא זו שלסיבה והזמן, המקום מן למעלה

בירורי העלאת כוונת סדר בהם מצינו

בס"ד הארכנו כאשר ניצוצין רפ"ח

.גבמ"א

.bea xxerzie aeyi ,`idd devna my wicvd yxypy devn lkac x`al izxn` l"pd oiprd sebaeepivn xzeiae ,dpya minrt dnk dci lr mikynpd oigend jiyndle `idd devnd miiwl oevxe zeigefn zeig mia`ey eide ,ef d`lir dyecwa miyxyen eid miwicv dnkc ,xcqd lil zyecw oipra okmipe`bd a"eike ,uip'fien miig ixn`d w"dxdn oexg`d xeca rcepke ,dlek dpyd lka devnd

.lirl mixkfpd miyecwd

gqt lil zeid cvnc ori ,zevn x`yan ith gqt lil zyecw oipra ok epivny xacd mrha l"ielilc oigendc oyi zepeekd xtq myn a"r h"l sc mkg zxezd epiax ixaca `aenk ,xeair zpiga,w"dqa dfa ekix`de l"fxd ixaca cer xkfpke ,xeairc oigend epiide ,i"dpd zpigac dnd gqtcvn dpd ,jxr itl mizegte mihren oigen zlef yi `l `idd zray zeid mr dpd xeaird oiprael"fxd ixaca n"ka `aed ,yecwd xdefa x`eanke ,'eke dwipid zpiga lr dxizi dlrn da yi xg`zepiga yngn lelk `vei en` ohan mlerd xie`l ez`vay ,dfd mlera oezgzd mc`d ytp oipra"xg` dbxcn x`yd milbzn jk xg`e ,dcal ytpd dlbzn dpey`xa la` ,[i"gpxp mdy] mixkfpdzepiga 'd edlek mlrda ea milelk xeaird zray ote`a ."rcepk eiig ipy ini jynda dbxcnseqn hiane dteve ey`x lr el welc xp xeaira ezeidac a"r 'l dcpa l"fg exn`y edfe ,i"gpxp,dia edpzi`c oigend zepiga 'd edlek cvn epiide ,iy`x ilr exp elda xn`py eteq cre mlerd`nein elit` deab gqt lilc `vnp df cvne .zelcbd zilkzc oigend lk el yi xak oigend cvncdxez oznc oigend cal `le ,zelcbc i"gpc mipte xeg`c oigen edlek dia zi` xakc ,`zxvrcepivn jkitle ,'ebe dz`x `l oir xy` cizrlc dxez oznc milernd oigend elit` `l` dfd meidkclila mirtypd oigend rty xg` `wiic dpyd zeni lka oirbrbzne oitqkp eidy miwicv dnkl

.mdini lka y'cewd gex oia`ey eid myne ,gqt

החכמהשו"ת ים ד סימן עב

הנךועכ"פ מכל דעתו תנוח בהאמור

להוכיח שהביא ראיות חבילי

אינו מעשה שלאחר שהכוונה מהם

מצד דבריו צדקו דאכן כלום, ולא מועילה

כוונה, בשם הנקראת שבמדרגה הכוונות

ממשלת תחת נתונה זו מדרגה דלהיות

אין אך הוה, דהוה מאי והזמן המקום

שבמדרגת הכוונות מצד נכונים דבריו

המקום מן למעלה שלהיותה היחוד,

הפרש. באין בה שוין והוה עבר והזמן,

אמוריםופשוט אינם הדברים אלו שכל

הסוד שע"ד הכוונות מצד אלא

ההלכה, מצד כלל נוגעים ואינם לבד,

הכוונות לענין כלל מהם להקיש אין ולכן

להלכה. המעכבים

ב' ענף

הכתיבה מלאכת גמר אחר הכוונות חזרת ע"י קדושה הוספת

א.

כמה אחת כוונה לכוין יכול

מדרגה ממשיך פעם ובכל פעמים

גבוהה יותר

אפשרומה מה לידע מע"כ שחפץ

קדושת להעלות יותר להוסיף

הנודעות הכוונות מן טפי הפרשיות

הנה המקובלים. בספרי המפורשות

ששמע דמה כלל, לדעתי כיון לא במח"כ

על להוסיף שאפשר בשמי אומרים

תוספת בהם ולהמשיך הכוונות

נוסף כוונות לכוין הכוונה אין המשכות,

כנזכר סוד ע"פ הידועות אותם על

אימא לא שמענא דלא דמאי בספרים,

הכוונה ואמנם הרבה, בזה הזהירו כאשר

חכם התורת רבינו לדברי ע"אבזה ס"ו (דף

ונבוא) ד"ה מצוהסוף באותה כח "שיש

שם ועיין פעמים", כמה המוחין להמשיך

סדר ליישב העלה זה חידוש פי שעל

דבכפילא שבת דליל הקידוש כוונות

מינה לעיל שם כתב וכיו"ב (דףאיתמר,

ע"ב) "שחוזריםי"ד המועדים כוונות בענין

אף ותפלה תפלה בכל ביום גם ומקבלים

כל שיכול בלילה, קיבלו שכבר פי על

,(a"r b"i dlibn) i"dt i"dya `zyl dil iwtnc yexeyg`l ryxd ond xn`na df lk fenxl yie,meid zay zprha onvr mixhet d`riay `nei lkae ,`zy `leka edpzi` ok` zay `gipd dxe`klegqt la` ,`zayl `zay `leknc reayd zeni x`ya f"cre ,e`iai xy` z` epikde iyyd meia okeoigend zlrn cvn i`e .dpyd zeni lka mci lr xkfp `ed dnle ,`zya `pnif `cg m` ik `zil `dmdl dide gqtn ith milrp oigen mikynp zereayac ,dpin ith `ki` `d ,gqt lilc d`lir `beefcode f"dfac od oi`lir oigen edlek zeid cvnc ,xity iz` l"pdl mpn`e .gqt `le zereay xikfdlzeni lk yecw oexkfa mdixg` miwicvd oitqkp ,gqt lilc oigend llka gka milelk olek l"zrlc

oade ,dpyd

החכמהשו"ת ים ד עגסימן

דבחינה פעמים שתי מוחין לקבל פרצוף

ש[בפעם אלא וכו', אחד ביום אחת

בכמות חשובים יותר הם השנית]

להלן שם כתב וכן רישובאיכות". מ"ב (דף

דאפילוע"א) האכילה, כוונות בענין

פעם בכל הנה עצמה, הסעודה באותה

זוכה האכילה, כוונות ומכוין שחוזר

ידיהם ועל טפי, עליונים מוחין להמשיך

למעלה מדרגה הפרצופים עולים

דא"ק, כתר עד שעולים "עד ממדרגה

שיעור כפי אחת בסעודה אפילו זה ויתכן

לעיל שם עוד כתב וכן שכיון". הפעמים

הנה)מינה ד"ה ע"ב מ' כוונות(דף בענין

להלן שם בזה וכיוצא ע"בהקידוש, ס"ד (דף

והנה) דקריאתד"ה הרומ"ח כוונת בענין

לאה וזווג שבת, טבילת וכוונת שמע,

עיין דקידוש, מרנן סברי וכוונת דויעבור,

לאתרן. מינה ודון אלו בכל

אייריואע"פ חכם התורת דרבינו

כמה האכילה כוונות במכוין

אחר ולא עצמה הסעודה בתוך פעמים

המצות בשאר ועד"ז הסעודה, עבור

עשיית זמן בתוך בהם במכוין דוקא

לכה"פ מקום מכל הכי, לבתר ולא המצוה

אותם לכוין דיכולים למדנו לעניננו

פעם ובכל פעמים כמה עצמם הכוונות

מקודמתה, טפי נעלית במדרגה הוא

משינאווא הגה"ק דברי בצירוף ומהשתא

להשלים המניח דיכול דלעיל בעובדא

כל ובצירוף הסופר, שחיסר הכוונות

הביאור ובתוספת לעיל, שזכרנו הראיות

לאחר נחשב היחוד מדרגת שמצד הנזכר

אל מקושר בהיותו הזמן כבתוך הזמן

הנה והזמן, המקום מן שלמעלה המדרגה

נכונה עצה לנו יצא שפיר אלו מכל

הכוונות על בקודש עילוי תוספת להוסיף

על והוא הכתיבה, בשעת הסופר שכיון

ע"י הכתיבה מלאכת תשלום שאחר ידי

פרטי כל עם ה' במלאכת אומן סופר

כלהכוונוות אידרא ויכוין המכוין יחזור ,

ועי"ז גמירא, ועד מרישא הכוונות סדר

ביחודא קדושה בתוספת להרבות יוכל

טפי, דמעלי מוחין ובהמשכת שלים

ודו"ק.

ב.

נפשו בפנימיות מקושר אדם כל

מן שלמעלה הכתר למדרגת

והזמן המקום

אלווהנה בכל לדון מקום יש באמת

להוכיח לעיל שהבאנו הראיות

זמן, לאחר אפילו הכוונות דמהני מתוכם

דידן, לעובדא אינהו דמי לא דלכאורה

עובדא בעביד דוקא איירי רובן דאינהו

בדברי וכמבואר בפו"מ, מעשה ע"י

התפלין כתיבת סדר בענין הרז"ל

שיחזור הרז"ל דכתב לעיל, שזכרנו

הקולמוס ולהעביר בפועל מעשה לעשות

בכוונת ועד"ז וכו', הראשונה התיבה על

רבנן דקבעוה דשבת, הלולב נענועי

ראשון, ביום לולב דנטילת המעשה בעת

בדברי מבואר ידים נטילת בכוונת וכן

בשעת דוקא שיכוין הרש"ש מרן

מבה"כ, יציאתו שאחר השניה הנטילה

דגדלות המוחין המשכת כוונת גם ואף

תשלום המשכת וכן פסח, בליל א'

הזווג ע"י הנמשכים דיניקה המוחין

חזינן קא ישראל, שמע בתיבות החיצון

דעקימת אעובדא רבנן דאסמכוה

א' דגדלות המוחין דהמשכת שפתים,

החכמהשו"ת ים ד סימן עד

והמשכת וכו', הקידוש אברכת אסמכוה

לאמירת אסמכוה דיניקה המוחין תשלום

בדברי וכמבואר ישראל, שמע תיבות

דעקימת לעיל שזכרנו ששון השמן

התורת רבינו ועד"ז מעשה, הוי שפתיו

זמן בתוך במכוין דוקא איירי חכם

עובדא הך גם ואף וכנ"ל, הסעודה

בענין משינאווא הגה"ק דמשמעי

הא מפשעווארסק, ר"מ דהגה"ק התפלין

בשעת גביו על בעומד דוקא איירי

דמתוך הדין והוא ממש, הכתיבה מעשה

אנו גופא משינאווא הגה"ק תשובת

הנחת שבשעת בעינן דלכה"פ למדים

הכתיבה, כוונת כל המניח יכוין התפלין

לנידו"ד ראיה אלו מכל אין ומעתה

הכתיבה מעשה גמר שאחר דאמרינן

מעשה שום בלתי הכוונות לכוין יחזור

כלל. בפועל

דאיןואמנם הוא הדבר דכלל נראה

והן אפשר, משאי אפשר דנין

לחזור דאפשר היכא דכל נכון אמת

טפי, עדיף ממש בפועל מעשה ולעשות

ולעשות לחזור אפשר דאי היכא ואפילו

להסמיך להדר יש ממש, המעשה אותו

הדומה מעשה לאיזה לכה"פ הכוונות

הגה"ק בתשובת וכגון במקצת,

בשעת הכוונות לכוין שיחזור משינאווא

מעשה עביד הפחות דלכל ההנחה,

בהמשכת וכן תפלין, דהנחת בפועל

המוחין והמשכת דיניקה המוחין תשלום

נמי דאסמכוה פסח, בליל ראשון דגדלות

דעקימת כמעשה נמי דחשיב אדיבור

בכל וכל במקצת, מעשה דהוי שפתים

הכוונות שיבואו לכתחילה בעינן מקום

שניהם מכוונים בהיותם המעשה עם

בסמוך להלן טעמא וכמבואר יחדיו,

לעביד דאפשר היכא כל ולפיכך בע"ה,

זולת הכוונות מהני דלא כמעט עובדא

זולת ממש, בפועל מעשה בצירוף דוקא

קטירא בחד דקטיר אמת בצדיק

מן ולמעלה המקום מן שלמעלה למדרגה

לפעול ויכול רשאי לבדו שהוא הזמן,

וזהו בפועל, מעשה שום בלתי למפרע

וההוה העבר שוה שאצלו מצד

ולאחר בע"ה, בסמוך עוד וכדיבואר

אצלו, חשיב מעשה כבשעת מעשה

לחזור אפשר לא דתו היכא כל ואולם

נאמר כך מפני לא המעשה, ולקיים

לא דשוב כיון אלא הכוונות, שיפסיד

למדרגת ומתקשר האדם עולה אפשר,

המקום מן שלמעלה דלבא רעותא

כצדיק דינו ונעשה הזמן, מן ולמעלה

עליונה למדרגה מעצמו המקושר אמת

זו.

בפנימיותוביאור דבאמת הוא, הענין

אדם כל מקושר הרצון

מצד דליבא דרעותא היחוד למדרגת

אדם כל שהרי שבנפשו, היחידה בחינת

ה' בעיני הטוב לעשות באמת רוצה

אפילו נסיון שבשעת מצינו ולזה דוקא,

ה', אקדושת נפשייהו מסרי וע"ה קלים

פ', סימן ח"א מוהר"ן בליקוטי וכמבואר

התניא ובספר מ"ו, סימן בח"ב שם ועוד

למגלת אדמוה"ז ובמאמרי י"ח, פרק

אינש חייב ד"ה הזקןאסתר אדמו"ר (מאמרי

ולהלן) שפ"ז עמוד שמות בראשית ובספרחלק ,

נתיב מקאמרנא להגה"ק מצותיך נתיב

טובא, ועוד כ' אות סוף ג' שביל האמונה

החכמהשו"ת ים ד עהסימן

אלא בגילוי פועלת אינה זו דמדרגה אלא

עת בכל קונם רצון העושים בצדיקים

העם המון אצל כן לא דלבא, ברעותא

פנימיות תוך זו מדרגה ונעלמת טמונה

זולת כלל בחיצוניות גילוי לה ואין הנפש

בזמן השתא איכו וכנ"ל, נסיון בשעת

מדרגה מעצמה מתעוררת אפשר, דלא

למדרגת האדם מתקשר ומיד זו,

ברעותא. דעבדי הצדיקים

בעלומעין הגה"ק בדברי המבואר

השירים שיר במאמרי התניא

אגוז גנת אל הכתוב אדמו"רעל (מאמרי

ח"ב) כתובים ישהזקן מהיכן "להבין שכתב

מישראל ואחד אחד בכל הזה החזק כח

שגופו אחר ה' קדושת על נפשו למסור

ואיך וכו', וחומריות בגסות וקשה הולך

וקשור אחוז ופנימיותו שתוכו מפני

מאוד כך כל לגילוי תבוא וכו' למעלה

הענין "הנה כי וכתב כידוע". בנסיון

בשר לעיני ההתגלות שלפי דהגם הוא,

מאוד חזק הגוף וחומריות גסות הרי

העולם חיי בהבלי גדולה בהתקשרות

התקשרות בלבו בהעלם שיש ומה הזה,

לגילוי לפרקים ותצא אחד, לה' אהבה

רק אינו וכו', טוב ויום בשבת כמו

גופו בחיי הרצון עומק לגבי בחיצוניות

יאמר אל מקום מכל הזה, עולם עניני

לפי הוא והענין וכו', לגמרי נואש אדם

הוא, נהפוך אלא כן, הענין אין שבאמת

בכל הזה עולם בהבלי שנשתקע דגם

לאמיתו אמת זה אין ונפשו, לבבו עומק

שהרי הוא, שקר אדרבה רק וכלל, כלל

דקליפה חיצוניות מבחינת רק בא

באהבה שנתעורר ומה כו', שקר שנקרא

שבתוך הפרי מבחינת יבוא שזה אלקית

וכו', לאמיתו אמת הנקרא הוא הקליפה,

הבלי בחיי שההתקשרות פי על דאף

ולכך רגלים, לו אין שקר הרי הזה, עולם

וכו', דשקרא עלמא הזה עולם נקרא

ורע און פועלי כל ויתפרדו יפלו וממילא

אהבה אבל קאי, לא דשיקרא כו',

גם בהתעוררות שבאה מסותרת

תימוט שלא קאי קושטא לפרקים,

ואחד אחד כל שביכולת וזהו לעולם.

שכבר גם ה' קדושת על נפשו למסור

ש[ההתקשרות לפי הגוף, קשות מאוד

הרבה חזקה לאלקות] באהבה

שהיה רק הזה, שבעולם מהתקשרות

האמת שנגלה לגילוי, ויצא בהעלם

בשר לעיני הנראה היפך נופל, והשקר

הרצון, פנימיות עיקר הגוף שחיי

אדרבה חיצוניות, טפל לאלקות והאהבה

נראה שאינו רק בעצם, הוא נהפוך

בשעת אם כי שקר, וזה אמת שזה ונגלה

או ממש בפועל נפש במסירת נסיון

ביותר הלב בעומק תשובה בהרהורי

נופל והשקר האמת, נגלה בו הרי וכו',

קאי. וקושטא כו', רגלים לו שאין לפי

הטוב ללבו יתן מישראל איש כל וכאשר

שהאהבה היינו החזקה באמונה

שלו וההתקשרות אמת, המסותרת

יתחזק אדרבה וכו', שקר הזה בעולם

נקודת פנימיות ויעורר לאלוקיו, לבו

לגילוי, שתבוא ביותר ונעלם שגנוז הלב

השקר ויפול האמת יתגלה זה] ידי [ועל

ויוכל ממילא, הגופני ההתקשרות שהוא

נפשך בכל באמרו באמת נפשו למסור

בתשובה לבוא או כו', נוטל אפילו

למבין". ודי כו', שלימה

החכמהשו"ת ים ד סימן עו

דלאוהכי היכא דכל בנידו"ד, נמי

דתו חלילה אמרינן לא אפשר,

הדרינן בכה"ג אלא בתקנתא, ליתא

הצער ידי דעל קמא, מרא לחזקת

בלבו העולים והתשובה החרטה והרהורי

ערב צללי ונטו יום פנה כבר כי בראותו

מיד השעה, מפני שנדחה וכמעט

לעולם ומתקשר באמת, לשוב מתעורר

בהתקשרות ומתחבר ועולה התשובה,

אל מרכבה ונעשה למאצילו, אמת

עת בכל נפשייהו דמסרי אמת הצדיקי

דליבא, וחדוותא ברעותא שמו אקדושת

התשובה לעולם ובכוחם ידם על ומתעלה

מן ולמעלה המקום מן שלמעלה ולמדרגה

ולתקן כמותם לפעול יכול ובזה הזמן,

בענין ועד"ז כחדא. תרוייהו ובהוה בעבר

גמר שלאחר דכיון התפלין, פרשיות

להוסיף מציאות עוד אין שוב כתיבתן

הלב בתבערת חפצו בגודל לזה מעשה,

רבינו כדברי כוונה על כוונה עוד להוסיף

בידו ואין לעיל שזכרנו חכם התורת

יכול שפיר ממש, בפועל עובדא לעביד

בכוונה הכוונות סדר כל ולכוין לחזור

אפשר דאי היכא דכל מעשה, בלתי לבד

דרעותא הרצון לפנימיות מאליו מתקשר

והזמן. המקום מן שלמעלה דלבא

מברסלבוהן רביה"ק דברי (שיחותהן

ר"ס) סימן דיברהר"ן אחת פעם וז"ל,

ההשתוקקות במעלת והפליג עמי

שבקדושה לדברים והגעגועים והכיסופין

אעפי"כ לעשותם, זוכה שאינו אע"פ

טובים בעצמן והגעגועים ההשתוקקות

כמה בדברינו וכמבואר וכו', מאוד

מהדין לזה ראיה הביא ואז פעמים.

ס"ב סימן או"ח בשו"ע ד')המבואר (סעיף

יכול ואינו נקי שאינו במקום שהוא שמי

ופירשו בלבו, יהרהר שמע קריאת לקרות

השל"ה)שם משם ב' ס"ק שם שהפירוש(המ"א

לקרות צריך שהוא בלבו שיהרהר הוא

זה על ויצטער יכול ואינו שמע קריאת

נמצא עיי"ש, זה על שכר מקבל והוא

שמצטערים והגעגועים שההשתוקקות

אע" המצוה יכוליםלעשות שאינם פ

ומקבלים מאוד יקרים כן גם הם לגמרה

דעל כדאמרן והיינו עכ"ל. עליהם, שכר

לקיים לו אפשר שאי והכיסופין הצער ידי

ואז נפשו, בפנימיות מתעורר מצותו

הרצון פנימיות אמיתות בפועל נתגלה

דעביד כמאן וחשיב בלב, וגנוז הטמון

כלל. מעשה בלתי אפילו מעשה

ג.

שלא הנמשכים כוונות מיני כמה

ע"פ זולת ביאור להם ואין כסדר

האמור היסוד

מיניובהשים וכמה דכמה ימצא לב אל

על מיוסדים עיקריים כוונות

מקדימים דפעמים נודע דכבר זה, יסוד

ביאת קודם העליונים המוחין להמשיך

ברכה במטבע וכגון התחתונים, המוחין

הל"ם מקיפי להמשיך שמקדימים

קודם הברכה אמירת ידי על הנמשכים

נמשכים שאינם דצ' הפנימיים להמוחין

יתכן ואיך בפועל, המעשה קיום ע"י אלא

מרבותינו, לכמה שמצינו והגם כזאת.

פירות קנין בספרו היר"א ק"ז)ומהם (עמוד

סימן ושלום צדק בספרו משען ומהר"א

י')ה' ט' ל"ג(עמוד סימן להלן (עמודושם

ולהלן) רחמיםקכ"ה שערי בספר ומשם ,

החכמהשו"ת ים ד עזסימן

ט"ז סימן ע"א)ח"ב ה' דאוקמיה(דף ,

סדר אין העובי ובפרצופי דעובי, בצל"ם

שם משען למהר"א ועיין ומאוחר, מוקדם

ענין ליישב כתב זו הקדמה פי שעל

הל"ם וענין הסוכות בחג התיבה הקפות

כתב וכן העומר. בברכת הנמשכים

לעג'ימי יעקב אליהו מוה"ר אחריהם

הנדפס לסידור האיל"ה (ח"אבהגהת

ע"ב) צ"ד דף תרע"א ירושת"ו ראשונה .הוצאה

דמדבריהנה יען דוחק שהוא מלבד

למדנו בכ"מ חכם התורת רבינו

הבחנה פי על אורך גם הוא עובי דכל

שניהם והעובי דהאורך כלומר, אחרת,

זה סותרים שיהיו מבלי כאחת נכונים

בכמה זה סוד לבאר הארכנו וכאשר לזה,

הסידור מגירסת יקשה עוד הנה מקומות,

פסח, בליל המוחין המשכת בכוונת

הנמשכים דהל"מ משם נראה דלהדיא

והוא דעובי, ולא דאורך ל"ם המה בברכה

הן בכפילא, ל"מ המשכת שם מדמצינו

דהל"מ דוכתי וכבכל הברכה, באמירת

נוסף ועוד הברכה, באמירת נמשכים

עם יחד הנמשכים נוספים ל"מ עלייהו

בשעת וכגון המצוה, קיום בשעת הצ'

ובענין וכיו"ב, קידוש של הכוס שתיית

קיום בעת הצ' עם הנמשכים הנ"ל הל"מ

הסידור בלשון איתמר מפורש המצוה

המלובשים דעובי הל"מ מקיפי דהמה

הצ' וידאלתוך למוה"ר בסידור בהקדמות (עיין

ועוד של"ב, עמוד ח"ב היר"א ובסידור קואינקא,

מקומות) בכמה הל"משם שאלו וכיון ,

בע"כ דעובי, המה הצ' עם הנמשכים

אמירת בשעת הנמשכים ל"מ דאינך

דעובי, ולא דאורך ל"מ המה הברכה,

דהל"מ יצא כולו הכלל על וללמד

בכל הברכה אמירת בעת הנמשכים

ודלא דייקא, דאורך הל"מ המה מקום,

והדרא הנ"ל, רבותינו רבותינו כדברי

העליונים הל"מ לבוא יקדימו האיך קושיין

מהם. שלמטה הצ' ביאת קודם

להיותוכיו"ב ר"ח דחל היכא להעיר יש

שהחלוקה דנודע החול, בימות

וקיימא קביעא נהי"ם לחג"ת השבועית

החלוקה ואילו השבוע, ימות כסדר

החודש פרצופי לארבעה החדשית

ונמצא החודש, ימי קביעות כפי משתנה

שלישי ביום ר"ח שחל היכא דכגון

דחיה העליונים המוחין יקדימו בשבת,

לבוא נהי"ם חג"ת מלכי ז' דכולהו ויחידה

דנה"י המוחין ביאת קודם בשבת,

אלא באים שאינם חג"ת דמלכי דנשמה

יתכן ואיך השבת, דאחר ג' ב' א' בימי

מלכי דתלת הו"ק קודם הג"ר לביאת

חג"ת.

המפרשיםוכיו"ב רוב דלדעת יום בכל

ע"י הנעשה התיקון סדר

אחר הולך דיום סדר כפי הוא התפלות

וצהרים, בוקר והדר ערב תחילה הלילה,

הכלי נתקן ערבית שבתפלת באופן

הפנימי, הכלי שחרית ובתפלת החיצון,

האמצעי, הכלי במנחה ובאחרונה

הכלי להקדים ראוי היה ולכאורה

יבואו דבכך הפנימי, להכלי האמצעי

ששון להשמן ועיין כסדרן, המוחין

התפלות שינוי דרוש לשעה"כ בביאורו

כ"א ע"ג)אות ע"ז דף בזה(ח"ג שתמה

תמיהי טובא וכיו"ב בעובי. ואוקמינהו

וכנזכר ה' בסוד הבא לכל כנודע איכא

החכמהשו"ת ים ד סימן עח

אור בספרו קצין הגר"י בדברי בקצרה

כמה כזה "דנמצא צ"ב עמוד הלבנה

כזאת יתכן איך ולכאורה ענינים",

וכו'. למטה עליונים

דוראלא דאין הוא אלו כל דתשובת ע"כ

ז"ל וכמאמרם ע"ב)יתום, ל"ח (יומא

ושתלן עמד וכו' שצדיקים הקב"ה ראה

צדיקי איכא דור ובכל ודור, דור בכל

דלבא רעותא במדרגת דקטירי עילאי

הזמן, מן ולמעלה המקום מן שלמעלה

והעלאת היחודים כל נעשים ידם ועל

המ"ד והמשכת לעילא מתתא המ"ן

לפני הנכנסים והמה לתתא, מעילא

העם המון וכל במרום, לשמש ולפנים

ידיהם, על מסייעים בעזר'ה העומדים

במדרגת אחוזים הצדיקים דאלו וכיון

המסדר הוא דהכתר נודע הנה היחידה,

בליקוטי וכמבואר המוחין, את ומיישב

ושורשו ז', אות כ"ד סימן ח"א מוהר"ן

אין דידהו לגבי ולפיכך הרמ"ק, בדברי

המוחין, המשכת באופן ומאוחר מוקדם

ומאחרים המאוחר דמקדימים היכא ואף

מסדרי דאינהו כלום, בכך אין המוקדם,

וכיון הנכון, בסדר שיבאו המוחין ומיישבי

נעשה ידם על הנה כן, הוא שאצלם

מצד דארעא עמא בשאר אף הזה כסדר

ואינהו האמת, לצדיקי מקושרים היותם

והבן אחר, באופן להו אפשר דאי אניסי

לעניננו.

מדבריוסניף להסמיך יש להאמור

דברי בשו"ת מצאנז הגה"ק

נ"ז סימן יו"ד ח"א ע"א)חיים מ"א "כי(דף

הזוה"ק כדברי להחמיר באנו אם באמת

עליהם, לברך אסור שלנו ס"ת רוב כמעט

כלל ידיעה להם שאין בסופרים דידעינן

ע"פ הכותב אפילו וגם וכו', בכוונות

מהם רובם יודעים אינם ז"ל האר"י סידור

אשר בארובה כסומא ורק והסוד, הטעם

לנו דאין א"ו פסול, הוא הזה"ק דעת לפי

יודע אתנו אין ובעוה"ר בנסתרות עסק

אם ההלכה פשט על וסומכין מה עד

ממילא דהקדושה סגי, השם לקדש נתכוין

והכוונה המצוה עשיית ע"י תתכונן

של בנו בן ק"ו ומכ"ש הסוד". כפי לקדש

זה ומצד אבתריה, נעני מה עניי אנן ק"ו

אי כבחינת הזה כהיום חשיב גופא

דאי היכא דכל אוקמינן וכבר אפשר,

שבזה קמא מרא לחזקת הדרינן אפשר

היחידה גילוי יתעורר אפשר דאי גופא

ובזה דלבא, ברעותא הלב פנימיות אשר

המקום מגדרי למעלה ומתעלה עולה

והזמן.

ד.

ידי על דוקא נעשה העליון הזווג

כל לכוין היודע האמתי הצדיק

אמיתתן על הכוונות

והמשכתובגוף היחודים דעיקר האמור

צדיקי ידי על נעשים המוחין

העם וכל בקודש, לשרת העומדים הדור

לנו יש ידיהם, על מסייעים אלא אינם

הרז"ל מדברי זה ליסוד ראיה להביא

הלילה דדרושי ד' דרוש סוף (דףבשעה"כ

ע"ד) ונפלאהנ"ד גדולה כמה איך וז"ל, ,

שאמרנו כסדר העושה אדם מעלת

יום בכל הנעשים הזווגים אל שיכוין

תפלת סוף עד ערבית תפלת מתחילת

על זה כל לכוין שהיודע ספק ואין המנחה,

נעשים הנזכרים שהזווגים גורם אמיתותו

החכמהשו"ת ים ד עטסימן

לשכרו, ותכלית קץ ואין ממש, ידו על

אותם מכלל ויהיה ממנו, למעלה ואין

ודבריהם למטה הגוזרים הצדיקים

עכ"ל. למעלה, מתקיימים

דנפילתומעין ב' בדרוש שם הביא זה

הזוהר מדברי ע"א) מ"ז דף אפים

אפים נפילת העושה "שהאדם ויקהל

כל בתחילת ברכתו חלק נוטל בכוונה

הזה". הטוב כל גרם הוא כי יען הברכות,

עלה מסיים בהמשך ע"ב)ושם (שם

הראויה בכוונה אפים נפילת דהעושה

וגורם העליון, הזווג "גורם הוא הנה

בתוך אשר הבירורים אותם ותיקון בירור

עיי"ש. הקליפות",

וכו'ומכל העליונים דהזווגים מוכח זה

ידי על זולת בפועל נעשים אינם

הכוונות כל לכוין היודע האמת הצדיק

אשר העם, כל ושאר ממש, אמיתתן על

רחוקים כמה נפשו מרת יודע לב בעוה"ר

ברעותא אמיתתן על הכוונות מלכוין

כלל, ידם על נעשים הזווגים אין דלבא,

ידי על מסייעים אלא דאינם ובהכרח

העליון היחוד להשלים שיוכל הצדיק

ועבודתםכתיקו שתפלתם ידי על נו

העולים וכוונתיו תפלותיו בכלל נכללים

לרצון.

בדבריוביותר המבואר מן כן מוכרח

הטוב פ"א,הרי"ח ותבונה (דעת

ס') עמוד הידועהבהנמ"ח הקושיא בענין

של הענין בזה ישראל כל ישתוו "איך

האצילות, עד להעלותה התפלה עליית

דאצילות מז"א לבקש יוכל אדם כל ואיך

והלא דאצילות, בזו"ן וכו' בבקשתו ולכוין

לנפש אלא זכו שלא אדם בני הרבה יש

ויש לבד, מעשיה נשמה או רוח או

הם דמעט ומעט מבריאה, ויש מיצירה,

השתא א"כ דאצילות, מזו"ן ליקח שזוכים

ונולדה שחוצבה במקום שהאדם לומר יש

אם וכו', ותפלתו כוחו מגיע שם נשמתו

בי"ע מעולמות אם כי זכו שלא אלו כל כן

ולעלות באצילות לכוין כח להם יהיה איך

שכתב שם לו ועיין משם". ולבקש שם עד

הוא השני והישוב ישובים, שלשה ליישב

זלה"ה רבינו שכתב מה דרך "על

ברכת על השחר ברכות דרוש בשעה"כ

בי שנתת נשמה ע"א)אלהי סוף ב' ,(דף

לחלק זוכה אדם כל שלא אע"פ וז"ל,

חלק לו יש הנה עכ"ז נשמה, הנקרא

כל כולל שהיה הראשון אדם בנשמת

לא עדיין הזה שהאדם אע"פ הנבראים

גם וכ"כ עיי"ש. בעצמו, הוא אליה זכה

אינם אדם בני שרוב אע"פ וז"ל, בפרע"ח

שתהיה והלואי בלבד, לנפש אלא זוכים

כי זו, ברכה מברכים אנו עכ"ז שלימה,

בנשמתו נשמה חלק לו שאין אדם אין

עדיין זכה שלא אע"פ הראשון אדם של

שיש החלק זה מצד והשתא עכ"ל. אליה,

כך על הראשון אדם בנשמת לכולנו

אתם בנים ישראל כללות על נאמר שפיר

והבן". דאצילות, זו"ן שהם אלהיכם לה'

אינםושמע דאינשי דרובא מהכא מינה

נשמתם מעלת מכח זוכים

דאצילות, זו"ן עד הבירורים להעלות

בחינת שהוא האמת הצדיק ידי על ודוקא

מזו"ן חצובה שנשמתו הראשון אדם

דשאר הבירורים חלקי עולים דאצילות,

האמת דהצדיק ומכאן ישראל, נשמות

דייקא ידו ועל האמתי תפלה הבעל הוא

החכמהשו"ת ים ד סימן פ

והמשכת למעלה הזווגים כל נעשים

ישראל נשמות ושאר למטה, המוחין

בסוד ידו על מסייעים אלא אינם

והתקשרות. ההתכללות

נשמותוענין ידו על שמסייעים הסיוע

דברי ע"פ בע"ה יתבאר ישראל

דהן טובא, בדוכתי חכם התורת רבינו

ואבי"ע מא"ק כלול פרצוף שכל אמנם

א"ק לה יש נשמה כל זה דרך ועל פרטיים

לאו אליה, המתייחסים פרטיים ואבי"ע

דכל מחתינהו, מחתא בחדא עלמא כולי

לפי פרטיים ואבי"ע א"ק לה יש נשמה

העליון וכל אליה, המתייחסים ערכה

ואבי"ע מא"ק כלול מחברו, במעלה

אדם וכל חברו, משל ומעולים הגבוהים

ואבי"ע א"ק פרצופי מתקן מישראל

לבד, נשמתו לשורש המתייחסים

סוף קי"ב דף קדשו בדברות וכמבואר

למעלה כולם שעולים ומ"ש וז"ל, ע"ב

שממקום ההוא התכלית וכו', ממדרגתם

הוא אם דהיינו נשמה, אותה שהוא

הזאת היחידה בערך א"כ מא"א יחידה

בערכה, זו"ן נקרא א"א האדם זה של

מקומות בכמה וכיו"ב עוד, ועיי"ש ,דע"כ.

בכתובים. בס"ד בזה והארכנו

מדבריו,וכללות העולה הענין

אינם אדם דכל דהבירורים

לשורש המתייחסים זו"ן עד אלא עולים

הנקראים והם לבד, ההוא האדם נשמת

ההוא, האדם נשמת מעלת בערך זו"ן

האחוז האמתי הצדיק לערך ואולם

הללו הזו"ן שאין אפשר בעליונים,

וכו', כיצירה או כעשיה אלא חשובים

עוד לעלות יכולים אינם ולמעלה ומשם

אין באשר ההוא האדם נשמת ידי על

עולים אלא משם, למעלה מגעת נשמתו

בזו"ן האחוז האמת הצדיק ידי על

דשאר העולמות מכל שלמעלה דאצילות

הסיוע ענין דזהו וי"ל דעלמא. דאינשי

להצדיק, ישראל נשמות שמסייעים

ומן במקצת, בירוריהם מעלים דאינהו

יכולים הבירורים שאין ההוא המקום

הצדיק ידי על עולים ידם, על לעלות

והבן. דייקא,

לבחורובזה שראוי המאירי דברי יובנו

הכוונות, ברזי ובקי היודע ש"ץ

חובתן ידי הרבים שמוציא לפי והוא

וכל בירוריהם ומעלה הכוונות בענין

לומר ויש דייקא. ידו על נעשים הזווגים

אל בית בק"ק המנהג נקבע הטעם דמזה

חסידים של שרבן בירושת"ו אשר יכב"ץ

כמה נהגו וכן התיבה, לפני העובר הוא

שהצדיק הק' הבעש"ט מרן מתלמידי

ש"ץ שהיה לפניהוא לעבור קבוע

בקי הצדיק היות לסיבת והיינו התיבה,

ידי הרבים להוציא ויודע הכוונות ברזי

מפאנו הרמ"ע בשו"ת וכמבואר חובתן,

דידעי אינון דזעירין אלה דבדורותינו

ראוי הסוד, דרך על הכוונות עומק לכוין

הש"ץ חזרת להאזין אחד כל שיקפיד

.c`"r f"i sca mdneseq b"v ,a"r yixe `"r a"v ,`"r g"t ,a"r seq h"r ,`"r h"n ,`"r 'k ,.`"r b"pw ,`"r g"iw ,a"re `"r e"hw ,a"re `"r `"iw ,`"r a"w ,`"r d"v ,a"r

החכמהשו"ת ים ד פאסימן

כראוי לבו כיון לא שמא חובה ידי לצאת

הלחש. בתפלת

הואובלא"ה לכוין היודע שהצדיק ראוי

מחמת התיבה, לפני שיעבור

הן תפלות, לשתי בהכרח הסוד שמצד

החיים בכף וכמבואר חזרה, והן לחש

ז"ל האר"י בימי "כי פ"ו ס"ק נ"ג סימן

גילה וכבר לגלות רשות ניתנה כבר

הלחש תפלת [הן צריכי דתרוייהו הטעם

של העמידה חזרת ואדרבא החזרה], והן

בחכמה שזה הלחש, מן גדולה היא הש"ץ

ך' שער בע"ח שכתב כמו בבינה, וזה

העמידה, דחזרת א' דרוש ובשעה"כ פ"ט

ולכוין דעתם ליתן הציבור וצריכים

ידי לצאת כדי החזרה הש"ץ מן ולשמוע

בתפלת הנעשה התיקון לעשות חובה

שהצדיק להקפיד ראוי ולכן החזרה".

התיבה לפני שיעבור הוא לכוין היודע

חובתן ידי הרבים יוציא והוא

ה.

הדור לצדיק ההתקשרות ענין

התיבהובאמת לפני העובר דוקא לאו

ידו שעל ציבור השליח הוא

הזווגים ונעשים התפלות עולים

כל לכוין היודע הצדיק אם כי העליונים,

ציבור, השליח הוא אמיתותן על הכוונות

מסיים אלא אינו התיבה לפני והעובר

היכן למתפללים להורות כדי רם בקול

השליח הוא לא אך בתפלה, עומדים

יוסף האמרי בהקדמת וכמובא ציבור,

דהוי בעובדא וש"ס, תורה ליקוטי לספר

הרה"ק אצל מראפשיץ הרה"ק בהיות

עבר התפלה ולפני מזידיטשוב, מהרצ"ה

הרה"ק בעיני הוטב שלא אחד ש"ץ

מראפשיץ הרה"ק זאת והעיר מראפשיץ,

הרה"ק השיבו מזידיטשוב, להרה"ק

מקאז'ניץ הק' מהמגיד ששמע לאמור

בגמרא דאיתא ע"ט)אהך גדול(יומא בכהן

אתו לסוף וכו' המקדש מבית שיצא אחד

וכו', מיניה לאיפטורי ואבטליון שמעיה

דעבדין לשלם עממין בני ייתון ליה אמרו

לשלם אהרן בר ייתי ולא דאהרן עובדא

המגיד ופירש דאהרן. עובדא עביד דלא

לבעל כח הנותנים המה דהצדיקים הק'

וזה שלים, ברעותא להתפלל התפלה

לו היה מנין הגון, היה שלא גדול הכהן

להכנס היום עבודת לעבוד והזכות הכח

שקיבל אלא בשלום, ולצאת ולפנים לפני

צדיקי שהיה ואבטליון משמעיה הכח

להכנס הוא זכה וזכותם ובכוחם הדור,

'ייתון ליה דאמרי והיינו בשלום, ולצאת

דאהרן', עובדא דעבדין לשלם עממין בני

עובדא הוא עביד וזכותם שבכוחם ר"ל,

עלה וסיים הק', המגיד דברי ע"כ דאהרן,

אנו התפלה 'עיקר מהרצ"ה הרה"ק

מי יעמוד התיבה ולפני מתפללים,

להצדיק'. טפל תפלה הבעל כי שיהיה,

במהובזה במקצת טעם ליתן יש

ששינה מלובלין להרה"ק שמצינו

מרן תלמידי אצל מקובל שהיה המנהג

וכנודע התיבה, לפני לעבור הבעש"ט

דרכו היה רוב פי שעל הבעש"ט ממרן

כנזכר התיבה לפני בעצמו לעבור

הרה"ק כן נהגו ואחריו בעש"ט, בשבחי

מבארדיטשוב והרה"ק אלימלך ר' הרבי

מלובלין הרה"ק ואילו התלמידים, ושאר

מרביה"ק נודע וכיו"ב כן, נהג לא

החכמהשו"ת ים ד סימן פב

התיבה לפני לעבור נהג שלא מברסלב

הרה"ק דברי ע"פ ואמנם אחת, פעם זולת

לאו באשר שפיר, אתי הנזכרים מהרצ"ה

כי הש"ץ הוא התיבה לפני העובר דוקא

על הכוונות לכוין היודע הצדיק אם

אמיתתן.

רבהועיין למדרש יוסף בעץ כיו"ב

"שבציבור ב' פרשה דברים

בכוונה המתפלל אחד פרט ימצא בודאי

וכיו"ב בזכותו". לכולם נענה ולכן גדולה,

י"ט, ג' מאמר הכוזרי בספר מבואר

להיותם הוא הציבור דמעלת עיי"ש

מה קצתם "וישלים זה את זה משלימים

בפשיעה, או בשגגה בקצתם שיחסר

זכה בכוונה שלימה תפלה מהכל ויסתדר

הכל" על הברכה ותחול

שלגם התפלות המעלה הש"ץ עיקר

האדם להיות מוכרח אינו הציבור

דוקא, ההוא כנסת בבית אשר החשוב

צדיק שהוא האמתי הגדול הצדיק אלא

על הכוונות כל לכוין היודע הדור

כל עולים ידו שעל דייקא הוא אמיתתן

באגרת וכמבואר ישראל, בית תפלות

משמואל שם בעל הגה"ק שכתב

מחמת אנוס שהיה לאחד מסאכטשוב

ביוה"כ מלהתענות ספרוחולי בסוף (נדפס

המ דאניסי,ועדים)חלק הנך מוציא "שהש"ץ

כמו וחשוב שבשדות, עם ואפילו

יצוה אם כן ואם בעצמם, שמתפללים

אנוס ואתה תתפלל שלא הד"ר עליך

הש"ץ דוקא ולאו מוציאך, הש"ץ בדבר,

העולם, דסוף הש"ץ אפילו אלא דעירך,

הש"ץ, ידי על היוצא כח יפה בזה כן ואם

העולם בסוף חד דליכא אפשר אי כי

דעירך, מהש"ץ יותר להתפלל היודע

דהש"ץ ומכאן המוציאך". הוא והוא

הצדיק הוא שבשדות העם המוציא

ברעותא ולכוין להתפלל היודע האמת

דורו. בני מכל יותר דלבא

העםוכהיום כל בעוה"ר אשר הזה

כאנוסים דינם וכולם בשגגה,

דלא הכוונות, בענין שבשדות וכעם

לבם לכוין ידעי ולא הכוונות ברזי בקיאי

כולם מוכרחים כדבעי, דלבא ברעותא

הגון היותר הש"ץ ידי על חובה ידי לצאת

האמיתי, הצדיק שהוא הדור בני מכל

וכל ישראל תפלות כל המעלה והוא

ממש, ידו על נעשים העליונים הזווגים

העם וכל חובתן, ידי הרבים המוציא והוא

אליו מקושרים בהיותם ידו על מקבלים

וכמבואר ורצונם, לבם בפנימיות

רכ"ד סימן ח"א מוהר"ן ליקוטי בספה"ק

מקבלים הם הצדיק מן הרחוקים "אפילו

ולהיות עיי"ש. הצדיק", מן והארה חיות

ולעילא לעילא אחוז הנ"ל דהצדיק

אצלו אין המקום, ומן הזמן מן למעלה

המסדר דאיהו ומאוחר, דמוקדם עיכוב

וכנ"ל הנכון בסדר שיבאו המוחין ומיישב

ידו על הנה כן, הוא שאצלו וכיון באורך,

על העומדים העם כל גם זה בדין זוכים

אנוסים. היותם מצד כמבואר ידו

ליקוטיומן בסה"ק איתא הזה הטעם

"וצריך ד' אות ט' סימן ח"א מוהר"ן

הדור, לצדיק תפלתו את לקשר אדם כל

כל ולהעלות השערים לכוין יודע והצדיק

ושם עיי"ש השייך". לשער ותפלה תפלה

סימן להלן שם ועוד קכ"ב, סימן להלן

הנגונים, אלו לעשות שיכול "שמי רפ"ג

החכמהשו"ת ים ד פגסימן

שנמצא טובות הנקודות ללקט דהיינו

בהפושעי אפילו מישראל, אחד בכל

העמוד לפני להתפלל יכול הוא ישראל,

כזו גבוה בחינה בו שיהיה וצריך וכו',

אליו תאבים הנקודות כל יהיו זה ידי שעל

קדשו לשון ובהמשך בו". נכללים ויהיו

והוא רועה, ודור דור בכל שיש "ודע שם

והוא מהימנא, רעיא שהוא משה בחינת

רבן בית של שתינוקות ודע משכן. עושה

מזה חטא בו שאין פיהם הבל מקבלים

רז"ל שאמרו מה סוד וזה וכו', המשכן

י"א)במשנה החזן(שבת אמרו באמת

עיי"ש קוראים", התינוקות היכן רואה

ציבור דהשליח לעניננו והבן הענין, סוד

על הכוונות כל לכוין היודע הצדיק הוא

בו להשרות משכן עושה והוא אמיתתן,

היכול הצדיק דוקא והוא יתברך, שכינתו

אפילו ישראל תפלות כל עמו להעלות

נקודות מכולם וללקט רח"ל, הפושעים

.הטובות

ו.

אחרונות ולוחות ראשונות לוחות

הנעשיתולהבין הכוונה ענין פנימיות

כלל ממש בפועל מעשה בלתי

לומר יש ב', אות לעיל בזה שתמהנו

בביאור ז"ל מהרח"ו רבינו דברי בהקדים

מאמרי שער בסוף הנדפס אבות פרקי

כל אומר מאיר דרבי הברייתא על רז"ל

לשמה בתורה ע"ג)העוסק ט"ז "כי(דף

העיקר אמיתי, הפשט היות עם בתורה

אפשר איך דאל"כ שלה, הפנימיות הוא

ואהיה עליה שנאמר אלהינו שתורת

יום, יום שעשועים ואהיה אמון אצלו

היתה ותמנע עשו, אלופי בה וסיפר

שבה בתורה יש דברים וכמה פילגש,

זה שסובר מי וכל עולמו. את הקב"ה ברא

כיוצא או העיקר] הוא שהפשט [ר"ל,

לבריות להם אוי נאמר עליו בזה,

ומביישים שמלבינים תורה, של מעלבונה

כוונת היא שזאת באומרם התורה פני

כל מ"ש תבין ובזה ח"ו. האלהיית התורה

ה' לשם ר"ל, לשמה, בתורה העוסק

מקרא שהם כתבתי, כאשר שבה דברים

אז ופנימיות, קבלה תלמוד משנה

נעשה בהם ועוסק הה' באלו כשנכנס

כו'. תורה רזי לו ומגלים המתגבר כמעין

פשט שהוא לפרדס נכנסו ארבעה וזמ"ש

ולידע להבין ונכנסו סוד, דרוש רמז

הסוד. פנימיות

בענין"ולהבין עוד נקשה כוונתינו

ששמו הראשון אדם בריאת

ואמר ולשומרה, לעובדה עדן בגן הקב"ה

לא ומצות עשה מצות שהם זלה"ה מורי

וקודם שחטא קודם היה זה והרי תעשה,

אפשרשנגז איך א"כ כנזכר, מיתה עליו ר

באהל, ימות כי אדם התורה מצות לקיים

כי או למת, עיניכם בין קרחה תשימו לא

שהם מצות וכמה כו', איש את שור יגח

היה זה שלהם הפשט שאם] צ"ל [אולי

.ddnkgd mi xtqa epazky dn oiir ,e`l m` daizd iptl xearl ie`xy `ed wicvd m` oiprd sebae.'i ze` zephwc midel` ziigc xn`na h"qyz

החכמהשו"ת ים ד סימן פד

אפשר היה לא עתה לנו שיש מה כפי

לקיימם ודאי חייב היה והוא כלל, לקיימם

מל"ת ושס"ה איברים כנגד מ"ע רמ"ח

אבל אפשר. ואיך גידים, שס"ה כנגד

אדם שבריאת כמו כי דע הענין אמיתות

וגבוה זך גופו היה החטא קודם הראשון

כן החטא, אחר שהיה ממה גוףיותר

לעובדה עדן בגן הושם שאז התורה

לומר רצונו מצוותיה, לקיים ולשמרה

יותר אחר באופן היה מצוותיה, פשט

ועושהרוחני טורח שאדם מה כל ולכן ,

הוא הזה, בעולם לנו אשר המצוות פשט

הלבוש עם הארץ עדן לגן ליכנס לכשיוכל

דרך על ולשמור לעבוד יטרח הזה,

אדם בבריאת יתברך כוונתו שהיתה

זכה. אם הראשון

עמדו"ועם כשישראל כי וכו' נתרץ זה

וחזרו זוהמתן פסקה סיני הר על

א"כ שחטא, קודם הראשון כאדם להיות

התורה השי"ת להם נותן היה איך

כבר אם באהל ימות כי אדם בה שכתוב

שאז האמת אבל הנחש. זוהמת פסקה

אדם ששם ע"ד התורה השי"ת נתן

והיה ולשמרה, לעובדה עדן בגן הראשון

ואילו ודאי, רוחני יותר התורה ופשט גוף

מעשיו היו אשר ראשונות לוחות היו

כמו ולא רוחני, הגוף גם להיות יתברך

לך פסל למשה השי"ת שאמר השניות

משה, ע"י היה כתיקונם אבנים שפסול

להורות השי"ת, ע"י היה התורה וכתיבת

הגוף גם מתחילה אבל גשמי, היה שהגוף

כפי יותר רוחני היה התורה ופשט

עשו ובעו"ה סיני, בהר שהשיגו המדרגה

נשתברו הראשון, כאדם וחטאו העגל

לאותו ראויים היו שלא ראשונות, לוחות

לך פסל למשה השי"ת ציוה ולכן הפשט,

הפשט. והוגשם

מתלבשים"וזהו שהיו לפרדס, נכנסו ד'

כדי רוחני אחר בלבוש נשמתם

לוחות ע"ד התורה ולעסוק להשיג

כשהושם הראשון אדם וע"ד הראשונות,

כשאתם ר"ע להם אמר ולכן עדן, בגן

ב' לאותם ר"ל, טהור, שיש לאבני מגיעים

טהור, והם וכו', הלוחות ב' שהם אבנים

לפי טהור שאינם כשניות שאינם ר"ל,

גופניי דבר הם התורה וגוף שהפשט

באופן באהל, ימות כי אדם וגשמיי

משא"כ אחד, והגופניות אחד שהפשט

דבר הוא והכל טהור הוא שהכל שם

ב' ר"ל, מים מים תאמרו אל ולכן אחד,

הפשט בין הפרש שיש להורות פעמים

ושמא אחד דבר הכל ששם והפנימיות,

לשונו. כאן עד בנפשכם, תסתכנו

בתורה,שמעינן יש בחינות דב' מינה

לוחות הלוחות שני והם

בחינת ומצד שניות, ולוחות ראשונות

ופשט התורה גוף הנה השניות הלוחות

לחוד, התורה ונשמת לחוד מצותיה

התורה פנימיות שהוא התורה דנשמת

ופשט התורה גוף ואילו רוחני, בדרך הוא

קיום ידי על בגשמיות הוא מצותיה

שכל אלא ממש, בפועל המצות מעשה

שניות, הלוחות בבחינת אלא אינו זה

ישראל חזרו שאז העגל חטא מצד וזהו

הראשון דאדם החטא שלאחר למדרגה

שנתגרש קודם ואולם עדן, מגן שנתגרש

עליון מפי מצווה בהיותו עדן, מגן האדם

וגוף פשט גם היה ולשמרה, לעובדה

החכמהשו"ת ים ד פהסימן

מעשה ע"י שלא רוחני בדרך התורה

פנימיות וכדוגמת ממש, בפועל גשמי

הלוחות מצד הוא וכן הזה, בזמן התורה

אתם אלהים אמרתי דאני הראשונות

כולכם. עליון ובני

ז.

וצדיקים לויתן דבחינת צדיקים

הבר שור דבחינת

ליקוטיוכללות בספר מבואר הענין

ריש הזקן לאדמו"ר תורה

צדיקים, מיני ב' יש "כי שמיני פרשת

שעבודתם בסתר שהם אותן האחד

לייחד הלב בכוונת פירוש ברוחניות,

וכגון עליות, ובבחינת עליונים יחודים

שבודאי שנה י"ג במערה כשהיה רשב"י

מצות כמה במעשה לקיים יכול היה לא

רק ניזונים היו לא שהרי מעשיות,

א"כ להו, דאיברי דמיא ועינא מחרובא

על וקידוש בפסח מצה אכילת קיים לא

ז"ל האר"י וכן כו', וסוכה ואתרוג היין

אותן הם והב' זו. בבחינה ג"כ היה

שעבודתם בגילוי, שהן הצדיקים

וכו', מעשיות המצות בקיום בגשמיות

בעובדא המצות ע"י הוא זו והמשכה

מצה, ע"י בפסח ההמשכות ועיקר דוקא,

ע"י ובסוכות תורה, מתן ע"י ובשבועות

אפשר אי זה ובלעדי ומיניו, ולולב סוכה

מבחינת שהיה רשב"י אבל כלל, להמשיך

המשיך ביבשתא דאזלין ימא ונוני לויתן

יחודים ע"י במערה כשהיה ההמשכות

והנה כנ"ל. אפשרועליות אי באמת

בל"א)להגיע רירען ע"י(אן ית' אלקותו ¨

עבודה ע"י אלא הגשמיות עבודה

נקראים והם הנ"ל, הצדיקים של רוחניות

מכסה שהים הללו כדגים ימא נוני

דאתכסיא, עלמא מבחינת הם כך עליהם,

צדיקים שהם ודור דור בכל וישנם

העולמות המחברים והם כו', שבסתר

ב"ה". לא"ס

כיובהמשך להיות "אך שם דבריו

צריך לכן גשמי, הוא העוה"ז

לקיים בגשמיות שעבודתם להצדיקים

אחד עמוד שארז"ל והוא מעשיות, מצות

[והוא עומד העולם שעליו שמו וצדיק יש

מצות בקיום בגשמיות שעבודתו הצדיק

בים, יש ביבשה שיש מה וכל מעשיות].

הנה כי והא, הא להיות צריך באמת כי

היא ימא נוני הנקראים הצדיקים הילוך

הדגים עד"מ כמו מאוד, וגבוה נפלאה

אחת ובטיסה שטים הם כך בים ששטים

הרבה וגדולה מעלה, למעלה מגיע

שמחה שבגשמיות הצדיקים מעבודת

בהדרגה, למטה שהכל וכו' בבשר

הים דג כמשל שהוא הילוכם משא"כ

כך קצהו, ועד העולם מקצה ששט

אחת בטיסה ברוחניות אייןהילוכם (מיט

בל"א) מעלה,שו"פ למעלה ומגיעים עולים

ורתיחת התלהבות בבחינת כלל זה ואין

הנ"ל הצדיקים עבודת כמו הדמים

ביין שמחה בבשר שמחה שבגשמיות

אלא כו', ושלהבת אש רשפי בחינת

ובטיסה ובנחת הדמים בקרירות אדרבה

כנ"ל, כו' מעלה מעלה מגיעים אחת

ומה איך בדיבור זה דבר לבאר וא"א

בהיותו רשב"י קיים לא ולכן הוא.

אלא כנ"ל, מעשיות מצות כמה במערה

שמחה מבחינת למעלה ברוחניות הכל

כו'. בבשר

החכמהשו"ת ים ד סימן פו

לויתן"וזהו של סנפיריו (הנקראענין

פעדר"ן) כולופלו"ש העולם ולכן ,

כנודע העולם כל שמקיף לויתן על עומד

יעשה הלויתן ולעתיד רז"ל, בדברי

וישחטנו הבר שור עם מלחמה

הצדיקים עבודת הנה כי בסנפיריו.

פני הבר, שור נקרא השנית שבבחינה

כו', וזך בר שהוא אלא מהשמאל, השור

גשמיות במעשה עבודתם גם הנה כי

שמחה ואין דיו"ט בחגך ושמחת כמו

וכו' כפשוטו אינו כו' בבשר אלא

אלא בו, וישיש ח"ו בטנו למלאות

שמחה שלמי כענין העלאות בחינת

שהיו בהמ"ק בזמן שהיה גשמי מבשר

שור נקרא וזה וכו', לה' ממש ניחוח ריח

זך בשר פירוש, לבב, בר מלשון הבר

מזה הנולד לה' שמחה דהיינו ובר,

אלא כו'. והתלהבות אש ברשפי

לגבי היא זוטרתא מילתא שאעפ"כ

הנקראים הצדיקים של הנפלא הילוך

ובקרירות אחת שבטיסה וכו', לויתן

יותר גדולה שהיא מעלה למעלה מגיעים

שור את ישחוט הלויתן ולכן קץ, לאין

הטיסה ע"י אותו שיעלה פירוש הבר,

ידם ועל שבהם בסנפיריו, וזהו שלו,

למעלה שזהו וכו'. שלו העליה עיקר

הנקראים הצדיקים של עצמם מכחם

יעלה הבר שור גם באמת אך הבר, שור

עבודתם אחת בבחינה כי הלויתן, את

עבודה בבחינת שהוא אף יותר, נעלית

התורה ע"פ להית צריך כן הרי גשמית

בבשר אלא שמחה ואין בחגך ושמחת

וזה אותו, הוא יעלה זה ומצד כו', ויין

לצדיקים לבוא לעתיד הקב"ה יראה

ששניהם עלמא בהאי עבודתם כללות

האי ובהא עדיף האי בהא טובים, כאחד

באורך. שם עיין עדיף,

באורךובהמשך בא שם קדשו דברות

ותו"ד, ביאור, בתוספת

בחינת נקראים לויתן דבחינת דהצדיקים

הבר שור דבחינת והצדיקים השמים, עוף

והמעלה הארץ, בהמת בחינת נקראים

בכנפיו פורח שהעוף הוא השמים דעוף

וכן הבהמה, משא"כ באויר למעלה הגבה

למעלה לעוף יוכלו זו שמבחינה הנשמות

הגדפין ע"י המעלות רום עד רב בעילוי

הארץ דבהמת והמעלה ויראה, דאהבה

הכשרו ולכן חיותיה זוטר דהעוף הוא

רב חיותה הבהמה אבל אחד בסימן

המרכבה בחיות וכמ"ש ועצום רב וכוחה

שכוחם הרי הכסא, את נושאות והחיות

הכסא ועל הכסא נושאות להיות עצום

באורך. שם עוד ועיין כו', אדם כמראה

צדיקיםוהרי מיני ב' הזה בזמן דגם

נוני מבחינת צדיקים יש כי איכא,

המדרגה בסתר עבודתם שעיקר ימא

בשמים להיות הרוחניות בבחינת

וכדוגמת דייקא, יחודים בדרך עליותיהם

מקיים שהיה במערה בהיותו רשב"י

באופן יחודים בדרך מצות תרי"ג כלהו

שעיקר צדיקים יש זה ולעומת רוחני,

בפועל המצות בקיום בגשמיות עבודתם

מבחינת והמה וכו', אש ברשפי ממש

שאלו אלא צריכי, ותרוייהו הבר. שור

המה ימא נוני שמבחינת הראשונים

להיו בטיסהזוכים ברוחניות הילוכם ת

מן הרבה טפי מעלה מעלה אחת

יש זה ומצד הבר, שור דבחינת הצדיקים

לרמוז ונראה עליהם, יתירה מעלה בהם

החכמהשו"ת ים ד פזסימן

ו'אשר מ'שרתים יוצר בכוונות זה ענין

ומדבר מרום, בצבא דמשתעי מ'שרתיו,

קונם רצון בעשיית מדריגתם בגודל

על מורה זה שכל וכו', ויראה באהבה

וכתב בפועל, במעשה חיצונית עבודה

יוצר ברכת דרוש בשעה"כ ז"ל האר"י

ע"א)אור י"ט וי"ל(דף מו"ם, ר"ת שם לכוין

כחסרון חשיבא זו דמדרגה לרמוז דכיון

ממנה שלמעלה המדרגה לערך וכמּום

ימא נוני דבחינת הצדיקים מדרגת שהיא

מעשה בלתי לבד ביחודים להם די שהמה

הברבפועל שור דבחינת הצדיקים דגם (ואע"ג

דבחינת הצדיקים על מה מצד מעלה להם יש

בהצדיקים היא המעלה עיקר מ"מ וכנ"ל, לויתן,

ישחוט הלויתן לעת"ל זה שלטעם לויתן, דבחינת

הבר) שור .את

דעליהומדרגה י"ל ימא, נוני דבחינת זו

רביה"ק סימןכיון מוהר"ן (חיי

בדרךקמ"ב) אמר ישראל מארץ "כשבא

כי האופנים, בכל התורה כל קיימתי הזה

היו שאפילו התורה כל קיום השגתי

במדינות לישמעאל אותי מוכרים

אותי ישלח והוא יהודי, שם שאין רחוקות

מתי אדע לא אם ואפילו בהמות, לרעות

ותפלין טלית לי יהיו ולא טוב ויום שבת

אעפ"כ וכו', וכו' מצוה שום ולא סוכה ולא

כולה" התורה כל לקיים יכול (ומעיןהייתי

זי"ע) מרוזין דהרה"ק משמיה נמי בה מטו .זה

דבחינת הצדיקים למדרגת שזכה והיינו

בהיותו רשב"י וכמדרגת ימא, נוני

מצות התרי"ג כל לקיים דיכול במערה,

מצינו בזה וכיוצא לבד. יחודים בדרך

מקומות בכמה מקאמרנא להגה"ק

יחודים. ע"י המצות קיום בשבח שמדבהר

בספרובדבר טובא שהפליג מצינו זה

להגאון ח"ב יצחק תולדות

ר' המכונה כהנא יצחק מוה"ר המקובל

להגרי"א מובהק תלמיד קאלנער יצחק

הרבה שהאריך שם לו וכדיעויין חבר,

המעלה הפלגת בגודל דהגר"א משמיה

ונחקוק יחודים, ע"י המצות תרי"ג דקיום

שם. קדשו מלשון מעט

ל"בוזה פרק שם ר"לשונו "והנה(עמוד כ)

יעקב שרמז והמעשרות והתרומה

וחיצוניות, בפנימות הם וכו' ע"ה אבינו

הגשמיות מצות הם בחיצוניות כי

התרומה אבל השדה, בתבואות

שמע בקריאת הוא הרוחניות והמעשרות

ולזה לעיל, כמבואר והערב הבוקר ביחוד

הענין כל אשר וכו', ע"ה אבינו יעקב כיון

ע"ה אבינו יעקב של וכ"ש האבות, של

מיני כל אפילו האבות, של הבחיר

היה הכל שלהם, הגשמיות מעשים

הרוחניות והוא היחוד, בבחינת

אחוזים שהם דבר כל של והפנימיות

והגוף, הרוח כתואר ומדובקים וצמודים

ותבין תשכיל ובזה וכו'. זה בלא זה שא"א

שביאר הנפלא מהכלל אחד פרט עוד

התורה מעשי שכל איך ז"ל הגר"א רה"ג

יום בכל ואיש כל על עוברים ומצותיה

בו שנכלל הנ"ל ק"ש היחוד והוא ויום,

ברוחניות, והמעשרות התרומה ענין

כי כמובן, יום ובכל אדם כל על חל והוא

בבחינת הם ומצותיה התורה כל באמת

שהמה המצות גשמיות שהם חיצוניות

וכן לעשות, אותם שחייב האדם על חלים

אדם שיש והיינו הפנימיות, בבחינת הם

הוא גשמיות מצות באיזה חייב שאינו

החכמהשו"ת ים ד סימן פח

שאמרו דרך על ברוחניות, (מנחותחייב

ע"א) כלק"י וכו' לעולה התורה זאת

ע"כ. וכו', העוסק

נ"וושם פרק שד"ם)להלן כל(עמוד "אשר

במלחמת האויב את ניצוח ענין

לא ולזה היחוד, ענין ע"י רק היה ישראל

קטנה אפילו עבירה עובר שום רשאי היה

מינה לעיל ושם במלחמתם". להיות

מ"ה רע"ט)בפרק האיך(עמוד ומבאר הולך

והעיטוף הכנסת לבית ההליכה מצות ע"י

והקרבנות התפלין והנחת בטלית

על הנה בפועל, אותם שמקיים והתפלה

ספירות עשר כולהו לייחד זוכה ידם

יצירה, דספר גויה בטן בראש הכלולים

והקמתופנ כהעלאת שקּול ענינם ימיות

למקום ישראל בני וכמסעי המשכן

כמה בזה שכיוצא שם לו ועיין המקדש,

כנגד השקולים ותפלה בתורה יש ענינים

התרי"ג כללות וקיום הקרבנות הקרבת

שאחריו. ובפרקים עי"ש מצות,

כ"הושם לפרק קע"ז)בהגהה עמוד ,(הנמ"ח

ודיבור המחשבה ענין באמת "כי

כמו כולן, כלל מהן אחד בכל יש ומעשה

בו שנכלל לעיל מבואר כבר המעשה

הוא [המחשבה והדיבור המחשבה

כוונה, צריכין המצות שכל הכוונה

לעיל שם כמבואר הברכה, הוא והדיבור

לבד בדיבור וכן ההגהה], בריש מינה

כמ"ש מעשה כן גם בה שיש המחשבה

ע"א) ס"ה הוי(סנהדרין שפתיו עקימת

ענין כי כולם, נכלל במחשבה וכן מעשה,

וכן כידוע, ההרהור הוא בו המעשה

כמו הדיבור, בחינת הוא ההרהור

להלכה ז"ל הגר"א רה"ג בזה שהסכים

מה ועיין כאן. עד דמי", כדיבור שהרהור

הענין בפנימיות שם .ושכתב

.ei`nw iwicv ipy oia yxtddc ,c"eze sqei hwlie extqa wehypiie sqei x"den v"dbdl izi`xeoifexn w"dxde ci ly oiltz ceq `ed `flran w"dxdc `ed ,`flran w"dxde oi'fexn w"dxd dnd `ldjiyndle mileg ze`txl ekxc did `flran w"dxdc rcep jkitlc my azke ,y`x ly oiltz ceqaekxc did o'ifexn w"dxd eznerl ,ci ly oiltz ceqa eyxeyy cvn edfe ,zeyecwd eicia zereyily oiltza eyxeyy cvn edfe ,cal dyecwd ezaygna cgiin didy miyecw micegia 'eke ze`txl

.c"zkr ,y`xzpigake `wiic dyrn ici lr lertl gxken o"efa exwiry wicvdc ,oiprd xe`iaa l"i eixac it lreceqa cal ezaygna cgiil el ice ,dyrnd xxerl jixv epi` 'wepa exwiry wicvd la` ,xad xey,oiltz zekldl epxe`iaa jxe`a x`eank cec oa giyn ceq md y`x ly oiltz dpd ik ,ozieldxzkd zpigaa `edy `"`y oeike ,oitp` jix`a dyxyy dpia `idy d`la `ed cec oa giyn yxeyedfle ,milk `le xe` `ed ezpiga xwiry w"` znbece ,dyrn jixv epi` zenlerd zelkc w"` `edyzewiace micegi jxca mzcear xwir cec oa giyn zpiga dndy y`x ly oiltz zpigac miwicvd`edy rcep sqei oa gyn yxeye ,sqei oa giyn ceqa md ci ly oiltz mle`e ,dyrn ici lr `lezlret dpi` dnkgde ,`zxa cqi `a` ceqa dnkga dyxy lgxe ,lgxn clep sqeic rcepke ,lgxarcepke ,mya milkd miler myy zellkc zeliv`d zpiga dzeidl `wiic dyrn ici lr `l`

החכמהשו"ת ים ד פטסימן

ח.

רביה"ק שגילה ביחודים חדש דרך

מדרגותאלא הב' אלו על דנוסף דנראה

הבר שור בחינת שהמה הנזכרים

וזו שלישית, מדרגה עוד יש הנה ולויתן,

באמרו רביה"ק עליה שכיון היא המדרגה

קמ"ח) סימן מוהר"ן אותן(חיי "אפילו כי

יכול אני להתפלל, כבר שיכולים הצדיקים

מהו כלל יודעים שאינם להם להראות

וגם בתפלה. דרך להם ולהראות תפלה

רק כבר שהולכים מאוד גדולים צדיקים

שאינם להם להראות יכול אני ביחודים,

ולהראות ביחודים, הדרך כלל יודעים

ביחודים". דרך להם

דתלתונראה בזה קדשו בכוונות

המדרגה אינון, מדרגות

שור דבחינת הצדיקים היא התחתונה

בגילוי, שהן הצדיקים אותן והיינו הבר,

המצות בקיום בגשמיות שעבודתם

דוקא בעובדא המצות ע"י מעשיות

הצדיקים היא מזה ולמעלה ממש, בפועל

לויתן, בחינת שהמה ימא נוני הנקראים

בכוונת פירוש ברוחניות, עבודתם והם

ובבחינת עליונים יחודים לייחד הלב

נבחנים אלו צדיקים מיני ושני עליות.

היא הבר השור דמדרגת וג"ר, כו"ק

מצות קיום דענינה הו"ק, מדרגת

בלתי לחוד ממש בפועל מעשיות

היא לויתן ומדרגת והיחודים, הכוונות

בכח המצות קיום דענינה הג"ר, מדרגת

קיומם בלתי וכוונות יחודים ע"י לבד

ממש. בפועל

וזהומצד לבד ו"ק בבחינת זה היות

בכל ימצא לבד, ג"ר בבחינת

בחבירו, שאינה מעלה תוספת מהן אחד

התניא בעל הגה"ק בדברי וכמבואר

הנקראים ג"ר דבחינת דהצדיקים גופא,

כי יען מעלה תוספת בהן יש ימא נוני

להגיע אפשר אי בל"א)באמת רירען ¨(אן

אלא הגשמיות עבודה ע"י ית' אלקותו

הנ"ל, הצדיקים של רוחניות עבודה ע"י

ב"ה, לא"ס העולמות המחברים והם

למעלה ומגיעים עולים אחת ובטיסה

הרבה גדולה עבודתם ומעלת מעלה,

שאצלם שבגשמיות הצדיקים מעבודת

הצדיקים מאידך בהדרגה. למטה הכל

גם איכא הבר שור הנקראים ו"ק דבחינת

כי דלהיות יתירה, מעלה תוספת בהו

מצות לקיים בהכרח גשמי, הוא העוה"ז

שמים לשם וזך בר עבודתם וגם מעשיות,

רב כוחם וגם אש, ברשפי לה' ובשמחה

וכו'. ועצום

הצדיקיםואף דמעלת אמנם שהן פי על

ממעלת הרבה גבוה לויתן דבחינת

דעבודת הבר, שור דבחינת הצדיקים

מילתא הבר שור דבחינת הצדיקים

של הנפלא הילוך לגבי היא זוטרתא

לעתיד ולפיכך לויתן, הנקראים הצדיקים

הבר שור עם מלחמה הלויתן יעשה

שבחינת דהיינו בסנפיריו, וישחטנו

miwicvd dfle ,zexitq xyre milk mzd `ki` zdin `d milkd mr cgiizn xe`d zeliv` zpigaac.ynn lreta dyrn zpigaa mzcear xwir ci ly oiltzd yxey `edy df yxeyny

החכמהשו"ת ים ד סימן צ

הטיסה ע"י הבר השור את יעלה הלויתן

ליה דאית המעלה מצד מקום מכל שלו,

הוא גם יעלה ללויתן וליתא הבר לשור

ז"ל רבותינו כיוונו זה שעל הלויתן, את

שעליו שמו וצדיק יש אחד עמוד באמרם

בחינת הוא הצדיק שזה עומד, העולם

השנים מן אחד שכל באופן הבר. שור

השלימות. מן חסר לחוד

שהיאואמנם השלישית המדרגה

היא משלשתן, המובחרת

בכח יחד, משניהם הכלולה המדרגה

דעיקרה ור"ל, מחתא, בחדא ובפועל

מן למעלה שהיא אלא הג"ר, בבחינת

כולל אינו לחודיה הג"ר באשר הג"ר,

בפועל, ולא מבכח כלול ונמצא הו"ק

ואולם במערה, בהיותו וכרשב"י

הנה הג"ר, מן שלמעלה רדל"א במדרגת

דומיא היחודים, הוא שהעיקר הגם שם

שם סותרים היחודים אין מ"מ דלויתן,

ששם לפי ממש, בפועל המצות קיום

בכח, כלול שהיה מה כל בפועל נתגלה

שם כלולים תרוייהו ובפועל בכח ונמצא

הפלא. בבחינת

הבריאהויובן דבמחשבת הנודע ע"פ

התיקונים כללות כלולים היו

עלמא דהוי שני אלפי שית דכולהו

כולם שהיו אלא וכו', לבוא ודלעתיד

כשנאצלו ועד"ז בפועל, ולא בכח כלולים

וזה מזה לפנים זה והלבישו העולמות

השתלשלות סדר כפי מזה למעלה

לתתא, מעילא העולמות והתלבשות

כל בהם כלולים היו ודאי ההיא בעת הנה

שהיו אלא לבוא, דלעתיד התיקונים

מן יצאו לא ועדיין לבד בכח בהם כלולים

שית דבמשך שנודע לפי הפועל, אל הכח

תיקון נשלם עלמא דהוי שני אלפי

זה ישתלם וכאשר דכללות, האחור

קומת כללות וילבישו זו"ן יעלו התיקון

וא"א ולמטה, דא"ק מטיבורא אשר א"א

א"ק. קומת כללות להלביש אז יעלה

נעשה יהיה השביעי באלף הכי ולבתר

יעלו ואז דכללות, הפנים דבחינת התיקון

וא"א א"ק, קומת כללות וילבישו עוד זו"ן

לעולמות מא"ק למעלה אז יעלה

וכדיעויין סוף, אין עד עד"ז וכן המלבוש,

שלימה באיפה השד"ה בדברי זה בכל

אות פ"ג הברודים שער חיים לאוצרות

ע"א)י"ב י"ח ודאי(דף התיקון זה וכל ,

אלא הבריאה, במחשבת כלול שהיה

הגלוי, אל ההעלם מן עדיין יצא שלא

זה יצא אז הנה התיקון גמר ולאחר

ויתקיים הגילוי אל ההעלם מן התיקון

ממש. בבפועל

שמצינווהביאור ע"ד הוא בזה

דרש דדרוש להרמח"ל

השמיני השביעי דהאלף התיקון בסוד

האצילות יעלה שבהם והעשירי התשיעי

דא"ק ודשערות דאח"ף האורות להלביש

ולכאורה בשלימות, אורותיהם ויתגלה

נתגלה כבר הא בזה, יש תועלת מה

בבריאת הראשונה אצילותם בעת אורם

הוא בזה הביאור ואמנם העולם.

שנתגלו הגם אצילותם בעת דמעיקרא

נתגלו כי בשלימות, אורותיהם נתגלו לא

בבחינת בפועל, ולא בכח אורותיהם

יציר כל בטרם מלך אשר עולם "אדון

ולא בכח מלוכה בבחינת והיינו נברא",

והביטול אין בבחינת דנתגלו בפועל,

החכמהשו"ת ים ד צאסימן

ודייקא עמהם, כלול האני היות בלתי לבד

האצילות אורות חזרת בעת לבוא לעתיד

"לעת אז הנה שם, להלביש חוזר באור

כי נקרא", שמו מלך אזי כל בחפצו נעשה

האורות ויצאו בפועל מלכותו תתגלה אז

התחתון כאשר כי הגילוי, את ההעלם מן

בעליון ונכלל עולה אני בחינת שהוא

הביטול בתכלית אין בחינת שהוא

הנה במאור, דאור ההתכללות בבחינת

ואין אני בסוד היחוד נשלם דייקא אז

דבחינת היחוד מן למעלה שהוא כחדא,

התחתון עלות קודם ובתחילה לבד, האין

מצד העליון אצל הגילוי היה שם להלביש

עמו, האני התכללות בלתי לבד האין

עדיין יצא שלא וכמי חסר, הגילוי ונמצא

שכבר אחר ואולם הפועל, אל הכח מן

ישר, באור למקומו וירד התחתון נאצל

אז או הנה אני, בסוד עצמותו ונתגלה

חוזר באור לעלות התחתון יחזור כאשר

הגילוי יצא אין, בחינת שהוא העליון אל

זיוו והדר יופיו ויתגלה הפועל אל הכח מן

היחוד שלימות שזהו כחדא ואין אני בסוד

הנמשך קישוט ובתוספת האין, דבחינת

זה אשר בו, הנכלל האני בחינת מצד

עוד כל בראשונה נעלם היה הקישוט

להתכלל חוזר באור התחתון עלה שלא

בהרבה זה בסוד הארכנו כאשר בעליון,

מקומות.

דבחינתועד"ז דהצדיקים בכאן, הוא

כל לקיים שזוכים הגם ימא, נוני

כל הנה יחודים, בדרך מצות התרי"ג

בדרך מצות התרי"ג שמקיימים זמן

ממש, בפועל קיומם בלתי לבד יחודים

מבחינת הנמשך הקישוט מן חסרים

בפועל, המצות קיום מצד הבא האני

הגילוי, משלימות חסר היחוד ונמצא

בלתי לבד אין דבחינת יחוד דהוי

וכדוגמת בתוכו, האני בחינת התכללות

העולמות אצילות בעת דא"ק האורות

לעלות האורות שחזרו קודם ישר באור

היה שאז חוזר, באור לעילא מתתא

בלתי לבד האין בבחינת גילויים עיקר

יצא שלא ונמצא בהם, נכלל האני היות

הפועל. את הכח מן עדיין גילויים

היחודים לדרך רמז רביה"ק ואמנם

התיקון בגמר שאז לבוא, דלעתיד

חוזר באור לעלות האור יחזר כאשר

דבחינת הצדיקים יתעלו לעילא, מתתא

האי בחינת שהם ימא להיותנוני ן

- בפועל המצות מקיום גם כלולים

מבחינת כלול היחוד ונמצא אני, בחינת

יתגלה וכדין כחדא, תרוייהו ואין אני

מעצם הן הכלול היחוד יופי שלימות

האין מבחינת הנמשך היחוד מדרגת

מבחינת הנמשך הקישוט מתוספת והן

הקישוט זה ידי ועל בו, הכלול האני

כאשר תמידי, בתענוג היחוד מתקיים

אחר. במקום בזה הארכנו

בדרושיוביאור המבואר ע"ד י"ל הענין

בסוד מקומות בכמה חב"ד

יוחנן ר' ע"ב)מאמר ס"א מצות(נדה

הוא דלכאורה לבוא, לעתיד בטלות

תהא לא התורה שזאת נודע דהא תימה

ולא בטילות. דמצות יתכן ואיך מוחלפת

בטילות דמצות נאמר דאם אלא עוד

גם הזוכה דהצדיק נמצא לבוא לעתיד

דלעתיד המדרגות להשגת הזה בזמן

הוא לעתיד שהוא מה דכל וכנודע לבוא,

החכמהשו"ת ים ד סימן צב

לפרקים הדעתזעתה על היעלה וכי ,

רח"ל ומצות, התורה קיום מחיוב שיפטר

דעתא. מהאי

הכוונהואמנם דאין הוא, הענין ביאור

כפשוטן המצות שיתבטלו

העדר מבחינת שיתבטלו אם כי חלילה,

העצמי האור לגבי מקום תפיסת

הגלות לכובד הזה בזמן הנה כי דלעתיד,

ולהרגשת כח לתשות גורמת נגה קלי'

בפועל, המצות בקיום וטורח קושי

ואולם וכו', היש דביטול לעבודה ובהכרח

האור התגלות לגודל לבוא לעתיד

הקליפה תתבטל התענוג וגודל העצמי

שיש והטורח הקושי ממילא יתבטל ועי"ז

קיומם ואדרבה ומצות, התורה בקיום

תתעלה אז כי ובתענוג, בניקל יבא

צדיק, לראש עטרה להיות המלכות

קיום - המלכות שהוא הגוף ובחינת

יאיר ממש, בפועל ומצות התורה

ההתבוננות בחינת שהיא לנשמה

והטורח היגיעה כבדות ונמצא האלהית,

הסט"א מצד הנמשך ומצות דתורה

דברי קאי ועלה לבוא, לעתיד יתבטל

הא לבא, לעתיד בטילות דמצות חז"ל

ומצות התורה שבקיום העונג גוף מיהת

החכמה, בחינת מצד הנמשך

השמחה וגודל הקדושה אש והתלהטות

התענוג וכן הבינה, בחינת מצד הנמשך

ומצות התורה שבקיום וההשראה

אלו כל הנה הכתר, בחינת מצד הנמשך

תהא לא התורה זאת כי יתבטלו, לא

ומצות התורה קיום ואדרבה מוחלפת,

ויאיר שאת, ביתר יתקיים ממש בפועל

גם ויאיר מבראשונה, יותר מאוד

בספר זה כל וכמבואר לנשמה,

מוהרש"ב לאדמו"ר תרנ"ט המאמרים

תכלה לכל באורך)ד"ה ולהלן צ"ז ,(עמוד

תרע"ב המשך להנ"ל המאמרים ובספר

תורת השיחות ובספר שצ"ג, דף ח"א

מזה שכתבנו מה ועיין קכ"ז, דף שלום

לספר הסכמה במכתב בע"ה מעט

אבנה. משכן בלבבי

בתחייתוזהו שיש המעלה סוד גופא

שיש העליונים החיים על המתים

בגן הנשמה דבהיות עדן, בגן לנשמה

הגוף, בלתי לבד הנשמה נמצאת עדן

לגוף ולא לנשמה מעלה תוספת ונמצא

יאיר המתים בתחיית ואולם ואבד, הכלה

יתירה, וקדושה מעלה בתוספת הגוף גם

יותר מדרגה לנשמה מאיר הגוף ונמצא

לבדה, בהיותה לנשמה שיש ממה עליונה

הליקוטים ביאור בספר זה כל כמבואר

מוהר"ן ליקוטי ספר על ראבר"ן להרה"ק

ד'. סימן

שעליהבאופן השלישית שהמדרגה

דיכול באמרו הק' רבינו כיון

היא ביחודים, חדש דרך לצדיקים ללמד

ידי על המצות מקיום הכלולה המדרגה

.f,f"r t"x x"a oiire ,'c oniq f"kt x"wie yxcna k"b `ed oke ,b"t x"l`a edil` iac `pz oiirillk dnlg`e eay myldl millkd xtq ,(b"iw cenr) dlkz lkl d"c h"pxz mixn`nd xtq oiire

(`"r e"t sc `"g) ddbda `"i ze` 'c spr f"i llk zewlzqde zehytzd

החכמהשו"ת ים ד צגסימן

התורה קיום סותר שאינו באופן יחודים

דהעיקר כלומר, ממש, בפועל ומצות

שלרוב אלא היחודים, היא זו במדרגה

סותרים אינם זו דמדרגה היחודים מעלת

אלא בפועל, המצות קיום מציאות

זו מדרגה גם עמהם כוללים אדרבה

עוד ולא בפועל, ומצות התורה דקיום

זו במדרגה ומצות התורה שקיום אלא

יבא היחוד אור התגלות לגודל הנה

והשראה ואור(כתר)בעונג במנוחה

וזיו(חכמה) ובשמחה(דעת)בנועם

קודש אש שבעת(בינה)והתלהטות ,

הסודי'ם עמק יחדיו חברו אלו כל אשר

דלא רישא למדרגת מלביש נמצא

שורש עתיק- מבחינת הכלול איתידע

היחודים, בסוד שעיקרו האין בחינת

ברדל"א הגנוזה המלכות ומבחינת

שהיא סופ"ב א"א שער בע"ח כמבואר

בחי המצותשורש בסוד שעיקרו אני נת

כלולים בהיותם השנים ואלו מעשיות,

תרין התכללות בחינת המה יחד

יוסף, בן ומשיח דוד בן משיח משיחין,

באבא, ששורשו ש"ת הקדוש השם סוד

כ"ב בן ושם באימא, ששורשו אזבוג"ה

וכאשר הדעת, סוד אנקת"ם הנקרא

אחר במקום בס"ד מזה (עייןהארכנו

באלו בס"ד הארכנו ששם הספר בהקדמת

.הסודות)

דבחינתוהרי הצדיקים דדרך נתבאר

עוסקים בהיותם הוא לויתן

המעשה שסותרים באופן לבד ביחודים

בעסק חדשה דרך גילה ורביה"ק בפועל,

דלעתיד היחודים דרך שהיא היחודים,

באור למעלה האורות חזרת אחר לבוא

מקיום הן כלולים היחודים בהיות חוזר,

בפועל מקיומם והן יחודים ע"י המצות

נתגלה שבזה כחדא תרוייהו ממש,

היחודים דרך והיא היחוד, יופי אמיתות

התורה מבחינת הנמשכת לבוא דלעתיד

רביה"ק עליה שרמז סתימאה דעתיקא

מקומות. בכמה

דא"קוהנה היחוד דמצד נתבאר כבר

רעותא דבחינת היחוד שהוא

יען והוא למפרע, לכוין יכול דלבא

הזמן, מגבולי למעלה הוא דא"ק דהיחוד

בענין דגם נמצא עתה להמבואר ואמנם

דמצד יש, הבחנות ב' גופא דא"ק היחוד

בריאת בעת היותו בבחינת דא"ק היחוד

הנה התיקון, גמר קודם דהיינו העולם,

יכול דא"ק היחוד דמצד שאמת הגם

המעשה גמר לאחר למפרע לכוין

למעלה דעולה יען כוונתו ומהני בפועל,

אצלו, הם שוים והוה ועבר הזמן מגבולי

נחשב אינו שמכוין בשעה הנה מ"מ

זו בשעה ממש בפועל מעשה כעביד

גופא המעשה שהרי שמכוין, עצמה

אלא לכן, מקודם ונעשה קדם כבר

ולא בכח עובדא השתא כעביד דחשיב

שהגם א"ק מדרגת ודוגמת בפועל,

כל סוף שוים, והוה עבר דידיה דלגבי

נתגלה לא גילויו בראשית ענינו כל סוף

"אדון בבחינת בפועל ולא בכח אלא

נברא", יציר כל בטרם מלך אשר עולם

גמר לאחר הכוונה דמהני הגם ולכן

מכל לעיל, באורך וכמבואר המעשה,

מעשה בשעת כמכוין הוי לא מקום

ומצות התורה קיום כדוגמת אלא ממש,

וכרשב"י ימא, נוני דבחינת דהצדיקים

החכמהשו"ת ים ד סימן צד

היחוד מצד ואולם במערה. בהיותו

התיקון, גמר לאחר היותו בבחינת דא"ק

בב' תיקונו נשלם שאז כיון הנה

מן גילוי ויצא נשלם דכבר הבחינות

בעת מכוין בהיותו הנה הפועל, אל הכח

מעשה קיום בשעת כמכוין חשיב ההיא

שיכול והצדיק ממש, בפועל המצוה

יכול שפיר זו למדרגה נפשו לקשר

וכו' הכתיבה כונות סדר לכוין לכתחילה

בפועל, הכתיבה מעשה גמר לאחר

בשעת כמכוין אצלו חשיב ואעפי"כ

מזה, יתירה במעלה ועוד ממש, כתיבה

והבן.

לספרוזהו בביאורו הגר"א כוונת גופא

לעשות ע"מ דללמוד התיקונים

דהיחודים בזה וכוונתו יחודים, היינו

סותרים שאינם באופן להיות צריכים

ימא נוני במדרגת די דלא העשיה,

לבד אין דבחינת היחודים עסק שהמה

לעלות צריך אלא בפועל, עשיה בלתי

לבא דלעתיד למדרגה משם למעלה

- ואין דאני הבחינות ב' בהיות שהיא

ואעפי"כ כאחד, באים ובפועל בכח

גם בא והמעשה היחודים, הוא העיקר

ויגיעה טורח מבלי ממילא בדרך הוא

ועונג. בשמחה ואדרבה

ג' ענף

רבא דשמושא התגין בענין

א.

חלילה הרש"ש דעת לפשטות

דשמוש"ר התגין להוסיף

דשמושאמאי התגין בענין תו לן דבדיק

שמורים מצת בספר הנזכרים רבא

קדש פרשת של קל"חבתגין עמוד (בהנמ"ח

חסידיםולהלן) משנת תיקוןובספר (מסכת

פ"ז - פ"ד להלן ושם י"א, משנה פ"ב תפלין

שלהיבפרטות) בפרע"ח בקצרה הוא וכן ,

התפלין ע"ד)דרושי כ"ז שם(דף וכתב ,

התגין אלו וז"ל מהרח"ו "מכת"י שהוא

זלה"ה". ממורי

משתבשהנה היותו ניכר מכתבו מכתלי

הרש"ש מרן דעת בכללות

חכם התורת רבינו דעת ובפרטות

לברר רבה דמצוה ולהיות דא, בהלכתא

על דבריהם ולהעמיד צדיקים של מקחן

לכן אמת מעטדרך בהן להאריך אמרנו

הפנאי. מיסת כפי

מאתמצינו שנשאל הרש"ש למרן

המערב ל"אחכמי דף שלום (נהר

ע') סימן הנוספיםע"ד התגין "בענין

המובאים ומזוזות תפלין של בפרשיות

האר"י, כתבי משם שמורים מצת בספר

כי לעשות, שלא האדון עמנו יסכים אם

מע"ח, המצויינים השערים בכלל באו לא

הטעם כפי נתנו מגרעות ואדרבא

בנתינת ז"ל] האר"י [בדברי האמור

להוסיף. אין עליהם האותיות, על התגין

מהפוסקים מועתקים שהם ובודאי

שנהגו מנהג כפי בספרתם שהזכירום

רבינא מיד בגמרא נחתמו שלא הסופרים

והמדקדקים יוסף, ביתה והובא אשי, ורב

ולתלות הנ"ל], התגין [אלו לשים הוסיפו

החכמהשו"ת ים ד צהסימן

האר"י רבינו [בשם גדול באילן עצמן

ז"ל שפירא הר"ן אותם ראה ושוב ז"ל],

בחיבורו והכניסם האר"י משם שהם

במשנת אחריו ונמשך שימורים, מצת

יעשה, לא וכזאת מהראוי, ואינו חסידים,

חס נתן ומגרעות עיכב ל'ו נתן ואם

שכתב כמו עדיף תעשה ואל ושב ושלום,

משובח". זה והרי נ"ט בב"י

להלןותשובתו שם ע"גהרמת'ה ל"ג (דף

ובמלות) ד"ה התגיןסוף "בענין

באותיות] [תגין שלשה על להוסיף חלילה

בד"ק ב[אותיות] אחד ו[תג] ג"ץ שעטנ"ז

גורע המוסיף וכל מלבדם, עוד ואין חי"ה,

והרי ושלום". חס נתן ומגרעות

כסברת הרש"ש דמרן דעתו שהסכימה

תג שום להוסיף לבלתי המערב חכמי

ודלא בדבריו, המפורש על נוסף

הנ"ל. ומהרנ"ש חסידים כהמשנת

ב.

דמרן ונימוקו טעמו

בשאלתוטעמו מבואר דמרן ונימוקו

בכלל באו לא "כי המערב חכמי

ור"ל, מע"ח", המצויינים השערים

האמתיים ז"ל האר"י דבכתבי

ולא למו. זכר אין למהרח"ו המתייחסים

כפי נתנו מגרעות "אדרבא אלא עוד

ז"ל]", האר"י [בדברי האמור הטעם

הנקודים שער בע"ח להמבואר וכוונתם

ע"ב)פ"ו ל"ט דף התורה(ח"א אותיות דכ"ב

וסדר וזו"ן, דאו"א להכלים רומזים

אותיות שז' באופן הוא התחלקותם

ואינך דזו"ן, להכלים רומזים ג"ץ שעטנ"ז

ואוכ"ל חי"ה בד"ק שסימנם אתוון ט"ו

סופ"ר)מספר"ת מלאכ"ת רומזים(או

או"א הם גדולים יותר "כי דאו"א להכלים

הט"ו מן אותיות והששה זו"ן". מכל

בחינת הם חי"ה בד"ק שסימנם דאו"א

הנשארים אותיות והח' דאו"א, האחוריים

בחינת הם מספר"ת אוכ"ל שסימנם

מקרה שבעת ונודע דאו"א. הפנים

ואחור דפנים הכלים נפלו המלכים

בי"ע עולמות לשלשה זו"ן מלכי דשבעה

ניצוצין רפ"ח נפלו ועמהם ומתו, ונשברו

אם כי מהם נפלו לא או"א ואמנם קדישין,

המה ואף לבד, שבהם האחוריים בחינת

עולם בגבול אלא לבי"ע נפלו לא

עליהם לייחס אין ולזה גופא, האצילות

והפנים לבד, נפילה שם אם כי מיתה שם

נשארו אלא דבר, בהם אירע לא דאו"א

כמקודם. הראשון מקומם על

רומזיםוהנה ג"ץ שעטנ"ז אותיות ז'

שנשברו זו"ן מלכי דז' להכלים

לכן הקליפות נתהוו שמהם ולפי ומתו,

פירוש, ג"ץ, ע"ז שט"ן אותיות הם

אשר העזים הדינים עוז וחוזק תגבורת

הקליפות, שהם השטן מהם ונעשו ירדו

הנזרקים, ניצוצין הם מלכים הז' אלו כי

בב"ק כדאמר ג"ץ ע"ב)וזהו שיצא(ס"ב גץ

שבירתם שסיבת ולהיות הפטיש. מתחת

דא"ק העינים מן דבצאתם בע"ח נתבאר

כלל לקחו לא אח"ף דרך בעוברם הנה

מהארת ואף דא"ק, האוזן מהארת

אלא לקחו לא דא"ק ופה החוטם

משבולת - דא"ק בגופא מהתפשטותן

חסרים שהיו ונמצא ולמטה, הזקן

דאח"ף, עליונים אורות ג' מעצמות

אות לכל תגין ג' המה צריכים לפיכך

החכמהשו"ת ים ד סימן צו

אורות ג' חסרים היותם על להורות מהם,

הסתלקות על "מורים דהתגין הנ"ל,

האותיות, שהם הכלים מן והעדרו האור

בתוכם, ולא מהם למעלה האור ונשאר

האותיות". שעל התגין צורת כדרך

האותיות ע"ג התגין עמידת פירוש,

האורות ויציאת הסתלקות על מורה

ונשארו האותיות, שהם הכלים מתוך

תגין השלשה וענין למעלה. האורות

חסרון על מורה יותר ולא פחות לא דוקא

עצמן והתגין אח"ף. אורות בחינתג' הם

תוך להאיר העומדים ניצוצין הרפ"ח

בדברי זה כל וכמבואר שנפלו, הכלים

לשם. המפרשים

שעטנ"זוכל אותיות בז' אלא אינו זה

וכנ"ל, זו"ן מלכי לז' הרומזים ג"ץ

לאו"א הרומזים אותיות הט"ו שאר אבל

שאותיות אלא תגין, ג' צריכים אינם

דאו"א לאחוריים הרומזים חיה בד"ק

לכל אחד תג צריכים ממקומם, שירדו

באו"א שאירע הנפילה שסיבת יען אות,

לקחו אח"ף דרך בעוברם שאו"א לפי הוא

והיו לבד, ופה דחוטם האור מעצמות

האוזן אור מעצמות כיחסרים קיבלו (דלא

לבד) האוזן מהארת שהיואם שלא ולפי ,

כנגד לכן לבד, אחד מאור אם כי חסרים

אחד תג בהם לתייג צריכים האור אותו

מן החסר האוזן אור כנגד אות בכל

שם, בע"ח הרז"ל עכתו"ד ההיא, האות

פ"א התורה קריאת שער בפרע"ח וכ"ה

ע"א) ע"ב .(דף

דאיןומכאן המערב לחכמי להם יצא

ג"ץ שעטנ"ז אותיות על להוסיף

בהם, הנצרכים תגין השלשה מן טפי

חיה בד"ק אותיות על להוסיף אין ועד"ז

והסכים להם, הצריך אחד מתג טפי

להוסיף דחלילה באומרו מרן עמהם

נתן, ומגרעות גורע המוסיף וכל עליהם,

היות על דמורה השבירה, על דמוסיף יען

מן טפי חסרים ג"ץ שעטנ"ז סוד שהם זו"ן

היות על ומורה הנ"ל, אורות השלשה

חי"ה בד"ק סוד שהם דאו"א האחוריים

דלא אינו, וזה האוזן, מאורות טפי חסרים

ואמטו הנ"ל, על נוסף עוד חסרים היו

שכתוב. מקרא על להוסיף חלילה להכי

שאיןוהוא מינה שמעת דממילא הדין

האותיות בשאר תגין כלל לתייג

מלאכ"ת או מספר"ת אוכ"ל שסימנם

הפנים לבחינת רומזים דלהיותם סופ"ר,

ולא באצילות במקומם שנשארו דאו"א

תגין בהם להוסיף אין דבר, בהם אירע

ושבירה. לנפילה הרומזים

ק"ב,וכן כלל דוד חסדי בכללי מפורש

ג"ץ שעטנ"ז אותיות בתו"ד, וז"ל

הכלים, הם האותיות כי תגין, בג' הם

מתוך שנסתלקו האורות הם והתגין

ג' לחסרון רמז הם תגין והג' וכו', הכלים

ולמעלה. הזקן משבולת אח"ף אורות

אחד תג בהם יש חיה בד"ק ואותיות

ואוכ"ל האוזן. אור חסרון על לרמוז

ע"כ. דבר, חסרים אין כי תג בלי מספר"ת

המדקדקיםבאופן דהסופרים דינא דקם

קבלת ע"פ כתיבתם סדר לכלכל

חלילה הרש"ש, מרן פשט כפי האר"י

דאין רבא, דשמושא התגין להוסיף להם

שעטנ"ז באותיות תגין שלשה על להוסיף

חי"ה. בד"ק באותיות אחד תג ועל ג"ץ

ז"ל סופר הרי"ח העלה ממש כך ואכן

החכמהשו"ת ים ד צזסימן

יעקב קול בספרו החיים כף בעמח"ס

דאיירי ט"ז, ס"ק ל"ו סימן סת"ם הלכות

ואחר רבא, דשמושא התגין בענין התם

מסכים שזכרנו, הרש"ש דברי שמעתיק

לזוז "ואין ומסיק ולמעשה להלכה עמהם

הרה"ג הגאון הסכים וכן הרש"ש, ממ"ש

נר"ו". טוב רי"ח מוהר"ר

ג.

לזוז שאין חכם התורת רבינו דעת

שמורים מצת הרב מדברי

התורתכל לרבינו ליה שמענא דנא קבל

עלה דכתב ע"ב, סוף קמ"ג דף חכם

חכמי עם הסכים שמרן פי על דאף

התגין מנין על להוסיף שלא המערב

מבין ראיתי "אני מקום מכל הנזכרים,

כי כן, דעתו היה שלא עיניו ריסי

נראה והענין מספר. עצמה ענותנותו

אחד מתג יותר יש שלא הוא שהאמת

מעשר כלול התג זה אבל חי"ה, בבד"ק

להוסיף הרב שכתב התגין לכך ספירות,

הספירות מספר כפי הם וכו' בתפלין

הוא והשאר העיקרי, מהתג המתגלים

וזה ממנו, המתגלים הספירות המספר

שכתב כמו והוא תגין, תוספת נקרא אינו

פרק ופנימיות חיצוניות שער מ' בשער

או אותיות מ"ו שהוא שם שיש שכתב י"ג

אותה של הספירות גילוי כפי מ"ז

ההוא השם אותיות מתרבים כך הבחינה

מדברי לזוז שאין לי נראה לכן עיי"ש.

הרב ומורי הנ"ל, שמורים] [מצת הרב

על סומך מקומות בכמה ז"ל [הרש"ש]

המעיין".

שנאמנוולהבין קדשו דברות עומק

אחד כלל להקדים יש מאוד

להבין פינה וממנו יתד ממנו אשר גדול

התורת דרבינו בקודש דרכו חכם,כללות

הן בס"ד טובא בו הארכנו וכבר

בראיות בכתובים, והן בע"פ בשיעורים

דברינו יבואו ובכאן מספר, לאין והוכחות

קצרה. בדרך בע"ה

ד.

דברי נראים מקומות בכמה

רבו דברי סותרים התו"ח

חכםהנה התורת לרבינו הרואות עינינו

מרן בדעת מסיק מקומות שבכמה

שלום בנהר עצמו מרן מדברי היפך

בענין בזה כיוצא וכדמצינו ובסידורים,

ליה דשמענא העומר, בימי הכוונות

מקומות בכמה לכויןחלמרן איס'ר שאסר

על והמצות התפלות כוונות העומר בימי

הכוונות זולת השנה, ימות שאר דרך

ואיהו לבדן, השנה לזמני המיוחדים

דפסח ראשון טוב יום דבליל יהיב, טעמא

אחת בבת המאציל ידי על נמשכים

יום ובמוצאי וחיה, דנשמה המוחין כללות

שהם - ומקצתם מסתלקים, ראשון טוב

חגת"ם דחב"ד חגת"ם דחב"ד המוחין

חוזרים - וחיה דנשמה האחור דבחינת

מצות ידי על העומר ימי במ"ט ונמשכים

המוחין ושארית וברכתה, העומר ספירת

.g.dfae d"c a"r d"l ,dxe`kle d"c c"r c"l ,`"r b"l - dl`y d"c a"r a"l sc mely xdp

החכמהשו"ת ים ד סימן צח

דיחידה המוחין כללות עם וחיה דנשמה

ביומא אלא העומר בימי נמשכים אינם

מרן עלה וכתב דףדעצרתא. שלום (נהר

ע"ג) הפסחל"ב בדרושי הרז"ל דבדברי

זמן המשך סיבת "כי מבואר והעומר

ביום ולא ימים במ"ט המוחין הכנסת

רוב מפני הוא השנה, ימות כשאר אחד

אותה לבטל וכדי בו, החיצונים אחיזת

וכו' ימים מ"ט הוצרך לגמרי האחיזה

המוחין המשכת ידי על אחיזתם לבטל

כי וכו', אחת בפעם לא לאט לאט וכו'

רק אחת, בפעם לבטלה כח בנו אין עדיין

על אחת ממדה יום בכל אחיזתם לבטל

לאותה הראויים המוחין שנמשיך ידי

העליון שהמאציל ואחר וכו'. המדה

המוחין המשכת וסדר אלו ערכים העריך

ידי שעל יתברך בעיניו שנראה מה כפי

ידי על הקליפות אחיזת לבטל נוכל כך

כן אם וכו', יותר ולא פחות לא זה סדר

התפלות כוונת בסדר לבו אל ערב זה מי

לכוונם השנה ימות לשאר מסודרים שהם

זה שאיש בודאי העומר, דימי בתפלות

לתת חילל ה' קדוש את כי ישא עונו

בנר"ן ופוגם בקדושה, לחיצונים אחיזה

ומצותיו ותורתו תפלותיו ובכל שלו,

ילך בכולם השנה בכל שיעשה ומעשיו

להם שנתן כיון בהם יתאחזו כי חשכים,

אלו". בימים יד

היאוכן הלא דמר באתרא המנהג נקבע

ברשימת וכנזכר יכב"ץ, אל בית ק"ק

שלום דברי ספר בראש אשר המנהגים

ואילך העומר של ראשון "מליל נ"ג סימן

השבועות, חג עד כוונה שום מכוונים אין

מצוה, ושום בברכות ולא בתפלה לא

וכן לבד". העומר וספירת בברכת זולת

ז"ן סימן הארץ זמרת הרב י"טהעיד (דף

בזהע"ב) וכיוצא דרביה, משמיה

אמת ספר שבסוף אמת שפת בקונטרס

ג' סימן ע"ד)ליעקב סוף ק"א ובפתח(דף ,

מקומות. ובכמה ע"ג פ"ה דף עינים

התורתמאידך לרבינו ליה שמענא

שהתירחכם ע"ב) קנ"ב (דף

והמצות התפלות כוונת לכוין מרן בדעת

האופן אופנים, בשלשה הימים באותם

והיינו שעברה, דשנה בזו"ן הוא הראשון

דף שלום בנהר מרן בדברי המבואר ע"פ

דכללות הכוללים זו"ן דאף ע"ד ל"ט

דכללות שנים, שלש תיקונם נמשך השנה

הוא ראשונה בשנה בהם הנעשה התיקון

דבחינת שניה ובשנה האחור, דבחינת

הזווג, נעשה השלישית ובשנה הפנים,

המעביר בהקדמת המבואר (נהרוכדרך

ע"א) כ"ד דף הפרטייםשלום זו"ן בענין

נמשך שתיקונם השנה ימות דשאר

סבירא ומהשתא שם. עיין ימים, שלשה

כוונת סדר דכל חכם להתורת לה

ראשון וגדלות דקטנות המוחין המשכת

החג כעבור וסילוקן פסח, בליל ושני

ימי במ"ט מקצתן וחזרת דפסח, הראשון

השנה דזו בזו"ן אלא אינו העומר,

השנה להם שזו שכיון בלבד, הנכנסת

במוחין נתקנים ובה לתיקונם, הראשונה

מאחיזת בהו חיישינן לבד, דאחור

בהם המאציל קבע ולפיכך החיצונים,

במשך הנ"ל באופן יבוא תיקונם שסדר

ידי שעל יותר, ולא פחות לא ימים מ"ט

החיצונים יסתלקו דוקא זה סדר

כל סובבים דוקא ועלייהו מאחיזתם,

החכמהשו"ת ים ד צטסימן

בזו"ןה כן לא מרן, שהחריד אזהרות

השניה השנה להם שזו שעברה, דשנה

בשנה נתקנו שכבר מאחר הנה לתיקונם,

כבר דאחור, המוחין בבחינת שעברה

מקום אין ותו החיצונים, מהם נסתלקו

כל בהו לכוין מצינן ושפיר מהם, לחשוש

כבשאר והמצות התפלות כוונות סדר

השנה. ימות

שאסרהאופן האיסור דכל הוא, השני

בזו"ן אלא אינו לכוין מרן

הכוונות ידי על הנתקנים השנה דכללות

דפרטות בזו"ן כן לא הזמנים, דסדר

הימים, דסדר הכוונות ידי על הנתקנים

והולכים נתקנים דהמה בהו, לכוין שרי

שנה אחרית ועד השנה מראשית כסדרן

ומשבוע ליום ומיום לתפלה מתפלה

זמני בין כלל הפרש בלי וכו' לשבוע

לאו ומעיקרא השנה, ימות לשאר השנה

עליו שנה זה וישוב האיסור. קאי עלייהו

מסיק והתם ע"ב, קס"ו דף להלן שם לעכב

לודאי קרוב אצלי וכן הלשון, בזה

שהיה ז"ל [הרש"ש] הרב למורי שראיתי

ב]ליל להיות שחל ד[פסח בקדיש מכוין

ע"כ. המרגלאן, שבת

הכוונות,האופן בו שהותרו השלישי

דכללות בזו"ן אפילו הוא

יען הזמנים, סדר ידי על הנתקנים

שבהם הב"ן בבחינת אלא אינו דהאיסור

המ"ה בבחינת כן לא הו"ק, בחינת שהוא

שרי בו הנה הג"ר, בחינת שהוא שבהם

כלולים הנ"ל דכללות שזו"ן לפי לכוין,

לא הראשון אדם פגם ועיקר וב"ן, ממ"ה

ועליהם שבהם, הב"ן בבחינת אלא נגע

ימים, דמ"ט וקצבה סדר המאציל קבע

מה תגרע, ואבל תוסיף אבל קפדינן ובהו

שלא כיון שבהם, המ"ה בבחינת כן שאין

גם תיקונם סדר נמשך הפגם, בהם נגע

באין השנה ימות כבשאר השנה בזמני

בימים אף בהו לכוין שרי ושפיר הפרש,

בארוכה לה ופיר'ש שנה זו וחלוקה אלה.

ע"ב, - ע"א קמ"ז דף מינה לעיל שם

עייש"ה.

שםובסיפא חכם התורת רבינו דדברי

ע"ב) מלשון(קנ"ב ראיה מייתי

הרב מורינו "שסמך להוכיח עצמו מרן

משמו". שכתבתי מה על ז"ל

ידמווהנה השומע ואחד הרואה אחד

נשגבה, כפליאה הדברים אלו בעיניו

בדעת חכם התורת רבינו דברי דנמצא

דמאי עצמו, הרב דברי סותרים רבו

התורת התיר נורא באיסור מרן דאסר

ולכתחילה, בשופי עצמו מרן בדעת חכם

בזה כיוצא ובאמת הזה. כדבר יתכן ואיך

רבא דשמושא התגין בענין הוא ממש

וכל מכל לעשותן אסר דמרן דסוגיין,

ומגרעות אותן להוסיף דחלילה וכתב

לכתחילה התירם חכם והתורת נתן,

להכחיש יכול החי ואיך עצמו, מרן בדעת

באי לכל כנודע טובא בדוכתי וכיו"ב וכו',

נשגבה. פליאה והוא ספרו, שערי

כללאיברא, יתכן שלא נקל לנבון דעת

התורת רבינו שיבא הזה כדבר

היכא כגון ואף רבו, דברי לסתור חכם

על לחלוק שבא דבריו מתוך שנדמה

דודאי וכלל, כלל כן הדברים אין הפשט,

דברי חלילה לסתור התלמיד יבוא שלא

ממקומו. הפשט ולעקור רבו

החכמהשו"ת ים ד סימן ק

ה.

עם קבלתו ליישב ז"ל האר"י דרך

הראשונים קבלת

דבריוליישב בהקדם זה פליאה מדרש

לשער בהקדמתו מהרח"ו

הקבלה ספרי ובענין וז"ל, ההקדמות

מורי לנו אמר הנמצאים, האמתיים

ובנו הראב"ד, קבלת שלשלת כי זלה"ה

הרמב"ן עד ותלמידיו נהור, סגי הר"י

מפי אמתית קבלה כולם תלמידו, תלמיד

הרי עכ"ל. אליהם, שנגלה ז"ל אליהו

קבלת והאמית הצדיק ז"ל האר"י דרבינו

והראשונים. הגאונים

ז"לוכיוצא האר"י בכת"י מצינו בזה

ע"ח ספר בסוף דףהנדפס (ח"ב

סע"א) וז"ל,קי"ט הפרצוף סוד בענין

כמו הראשונים ודברי וחבריו הרמב"ן

עשר רק הזכירו לא הקנה בן נחוניא רבי

ודע כלל, הפרצוף עניני גילו ולא ספירות,

יודעים היו והראשונים שהרמב"ן

לרוב גדול בהעלם שדברו אלא בפרצוף

וכו', לגלות רשות ניתן שלא הגלות

זה בדורינו כמו משיחא בעקבות אמנם

עכ"ל. וכו', להתפשט האורות התחילו

דדרך האר"י רבינו דעת דהסכימה הרי

כנודע)קבלתו הפרצוף סוד על (המיוסדת

שהמה אלא הראשונים, מקבלת מוסכמת

ובזמנו דבריהם, תוך דבריו העלימו

המה העלימו אשר את לגלות הותר

בא לא האר"י שרבינו באופן בספרתם,

בא אלא בקבלה מחודשת דרך לגלות

גופא, הראשונים קבלת עומק לגלות

שהעלימו הסוד פנימיות לגלות ור"ל,

בקבלתם. הראשונים

בקודשולפיכך דרכו דזה חוזה כל אין

ליישב מקום בכל האר"י דרבינו

והראשונים, הגאונים קבלת עם קבלתו

ד' ענף א' שער בע"ח המבואר (ח"אוכגון

ע"ב) י"ג וז"לדף צחצחות העשר בענין

במתק הסתירום הגאונים והנה בתו"ד,

גבי על צחצחות עשר וקראום לשונם

י"ב ובשער היטב עיי"ש ע"כ. עליון, כתר

ע"א)ספ"ה ס' דף(דף ח' יחוד רוה"ק ובשער

דף שלום בנהר ומשם רע"ג - סוע"ב מ"ב

עמ"ש. גם ד"ה ע"ב ל"ד

דרושוכיוצא בשעה"כ לו מצינו בזה

ע"ד)הקדיש י"ד שער(דף ובע"ח

פ"א ע"ד)מ"ו ק"ב דף ומיישב(ח"ב שהולך

שניהם שיעלו ולי"ג לעשר החלוקה

שהאריך גאון האי לרב שמצינו כאחד,

עשר שער בפרדס הובא בתשובתו, בזה

שם בזה האריך ועוד פ"ז, תשע ולא

עיי"ש. פ"א, הצחצחות שער בפרדס

זו. חלוקה ליישב העלה שם האר"י ורבינו

איוכזאת הסתירה בענין גם מצינו

ליה דשמענא א"ס, הוא כתר

שהאריך ג' שער הפרדס בספר להרמ"ק

[ש]נפלה המבוכה בענין ולתת "לשאת

הכתר הוא א"ס אם לדעת המקובלים בין

כי שם כתב פ"א ובריש זולתו", או עצמו

נבוכו עמנו בבני המקובלים "רבים

הטעות בשוחת ונפלו רבה במבוכה

והוא הא"ס הוא עליון הכתר כי וחשבו

ושרי וכו', אמרו מהם ויש העשר, במנין

לומר חשבו רבים ויש וכו', מרייהו להו

שם עיין לכל", קודם היה שהכתר

"לבטל עוד האריך דשם ובפ"ג בארוכה,

המקובלים לדעת קרובה אחרת סברא

החכמהשו"ת ים ד קאסימן

בספר טוב שם הר' סברת והיא הקודמים

והנה עיי"ש. פ"א", ד' שער האמונות

כשלשתן שתפס האר"י לרבינו מצינו

ספר דבריש השיטות, כל ליישב והעלה

הא"ס מכלל אינו דהכתר הסכים ע"ח

וכמבואר ממנו, למעלה הא"ס אלא

ואח"כ א"ס, אור היה דתחילה א' בשער

ואחריו הקו, ונמשך הצמצום, נעשה

מדרגת שהוא קדומים לכל א"ק נברא

באופן העולמות, דכללות והיחידה הכתר

בכמה מאידך הא"ס. מכלל אינו שהכתר

דא"ק להאורות הרז"ל ליה קרי מקומות

במבוא המבואר וכדוגמת סוף, אין בשם

פ"ה ח"ג ב' שער ע"ד)שערים י"ג כי(דף

עולם אל מא"ק היורד העליון "האור

'אין האור אותו נקרא הנה האצילות

עליונים שהם האורות כל כי סוף',

שלמטה העולם לבחינת סוף אין נקראים

פ"ה כ"ה שער ובע"ח י"אממנו". דף (ח"ב

וע"ג) הואע"ב הי"ס התחלת "כי הסכים

כתר ובמקום ראשית, הנקראת מהחכמה

סגי ר"י סברת וזה הדעת, מכניסים אנו

אליהו מפי שקיבל הראב"ד בן נהור

הוא כתר כי כתר פירוש ג"כ וזהו זלה"ה,

ואינו האדם בראש ועטרה כותרת לשון

מדע". למביני מובן וזה האדם, גוף מכלל

פ"א מ"ב שער להלן ע"ג)ושם פ"ט דף (ח"ב

"יש כי הכתר בענין להכריע כתב

הבחינה הוא א' מדרגות, ב' זו בבחינה

בחינות מכל ושפלה תחתונה היותר

שהוא משל דרך נאמר וכאילו א"ס,

זו ומדרגה וכו', שבמלכות מלכות בחינת

הבחינה את האצילה היא התחתונה

מה מכל העליונה המדרגה שהיא השנית

כל שורש בה ויש הנאצלים שבכל

אלה שתים וכללות וכו', הנאצלים

הנקראת אחת בחינה היא הבחינות

בה אשר אחת בחינה שבערך כתר,

ובערך סוף, אין מקובלים קצת קראוה

קצת קראוה שבה שנית בחינה

אבל הי"ס, במנין שהוא כתר המקובלים

כדברי ולא זה כדברי לא סברתינו אנחנו

אין בין אמצעית בחינה היא אלא זה,

סוף אין בחינת בה ויש לנאצלים סוף

הם אלו בחינות וב' נאצלים, ובחינת

נקראים ושניהן וא"א, עתיק הנקרא'

והכריע שתפס הרי אצלינו". כנודע כתר

כולן. כדעת

ב'וכיוצא ענף א' שער בע"ח (דףבזה

וע"ג) ע"ב לפשוטי"א שכתב

בו נחלקו עצום ומחלוקת גדולה "חקירה

כי שכתב מי יש כי כולם, המקובלים כל

זו מדרגות י' כסדר הם ספירות העשר

כי שכתב מי ויש מזו, למטה וזה זו אחר

אמצע שמאל ימין קוין דרך עמידתן סדר

בצורת הם כי ויאמרו יחכמו ורבים וכו',

וסובב מקיף וזה זה תוך זה עגולים גלגלים

רשב"י בדברי שיסתכל מי והנה לזה.

הבהיר בספר וכן והתיקונים הזוהר בספר

בדבריהם ימצא הקנה בן נחוניא לר'

לכאן נוטים ומחולפים שונים מאמרים

בזה נבוכו האחרונים והמקובלים ולכאן,

דברי ואלו שאלו הוא האמת והנה וכו'.

וישרים למבין נכוחים וכולם חיים אלהים

עיי"ש. דעת", למוצאי

מ"קוכן פ"ו י"ג שער בע"ח עוד מצינו

ע"ד) ס"ג דף דברי(ח"א להצדיק שכתב

הוא חכמה כי יהודה מנחת בספר "החייט

א' דרוש ריש ובשעה"כ עיי"ש דין",

החכמהשו"ת ים ד סימן קב

ע"ד)דויעבור ריש מ"ב מצינו(דף וכיו"ב .

רבינו בשערי הבא לכל כנודע טובא

ז"ל. האר"י

איןוהרי ז"ל האר"י דרבינו אלו מכל לן

הראשונים, קבלת על לחלוק דרכו

שהאמית ליה שמענא להדיא ואדרבה,

ענין כל שּכלל אלא עוד ולא ¨דבריהם

טרח טובא ובדוכתי קבלתם, תוך קבלתו

המחלוקות וריבוי הסתירות ליישב

בדבריהם הנמצאים השמועות וחילופי

קבלתו. פי על

מקומןגם באיזהו לו מצינו כזאת

הרמ"ק, מדברי וקור'א שמביא

ט"ו פרק ל"ט שער בע"ח דףוכגון (ח"ב

ע"ד) השמ"שע"ח בהגהות שם וכנזכר ,

מספר אלא עה"ח מספר אינו הפרק "זה

מכת"י המובא וכיו"ב ט"ו". שער הפרדס

י"ג פרק הכללים בשער ז"ל (ח"אהאר"י

ע"ד) י' רשב"ידף מאמרי בשער הוא וכן ,

ע"ג נ"ט דף סוע"א)לאד"ז נ"ט דף ,(לפנינו

מדברי פעמים כמה מביא שם ובתו"ד

דגלי הרב עלה וכתב נר"ו", "מורינו

ד"ה שם הכללים לשער בביאורו אהבה

מהרח"ו רבינו תתמ"ז)כתב עמוד (ח"ג

וכו' ז"ל רבינו מלשון הנראה "דכפי

כיו"ב ועוד זלה"ה". מוהרמ"ק שהוא

סוד ד"ה תצא כי פרשת הפסוקים בשער

וחליצה ע"ד)יבום ל"ט שהביא(דף

"מה מהרח"ו אביו מכת"י מהרש"ו

ואינו ז"ל [האר"י] מורי בבית שמצאתי

מן שהוא הנלע"ד וכפי ידו, מכתיבת

דורש שהיה ז"ל הרמ"ק של הדרושים

הרמ"ק קבלת דגם והרי לתלמידיו".

האר"י. רבינו עמה הסכים

ו.

תבונות איש האמיתי 'המעיין

פליגי' דלא דבריהם ליישב יוכל

למדיםבאופן אנו הראיות אלו דמכל

מכל למעלה הוא ברור דדבר

קבלת האמית ז"ל האר"י שרבינו ספק

אמתית קבלה "כולם באשר הראשונים

ועם אליהם". שנגלה ז"ל אליהו מפי

רבינו דברי נראים מקומות שבכמה

בהכרח הנה דבריהם, על כחולקים האר"י

ז"ל מוואלז'ין הגר"ח שכתב ע"ד לומר יש

ספרא על הגר"א ביאור לספר בהקדמתו

נראה שלכאורה מה בענין דצניעותא

אינם הגר"א דדברי מקומות מכמה

האר"י רבינו דברי עם אחד בקנה עולים

ימצאו שהמעיינים הגם בתו"ד, וז"ל ז"ל,

ספרא על [דהגר"א זה בביאורו

בדרך שמפרש גרגרים כמה דצניעותא]

האר"י], בכתבי המבואר [מן קצת אחרת

ליישב יוכל תבונות איש האמיתי המעיין

כי ומר אתריה כי מר פליגי, דלא דבריהם

פשר לעשות הגיע שלא מי ואף אתריה,

בני המה מעטים כי החכמים, בין דבר

רב אחר למיקם המחכה ואשרי עליה,

קדישין רבנן דרבותינו אדעתייהו יגיעתו

לבו, אל ישיב זאת בם, דיבר ה' רוח אשר

אנו ברקיעא, מלאכי תרין פליגי כי אם

כפות תחת ראשנו לכוף אלא לנו אין

דבריהם את בצמא ולשתות רגליהם

חיים, אלהי'ם דברי ואלו אלו כי הקדושים,

עכ"ל.

הגוכבר האלה כדברים ז"לכתב ר"א

בביאורו אור יהל בספרו עצמו

ע"א ס"ה דף נח פרשת הקדוש (דףלזוהר

החכמהשו"ת ים ד קגסימן

הספר) לדפי ע"ד דודיםכ"ד עת עתה וז"ל,

פי על ואף בוריו, על הענין לך לגלות

בעץ שנתבאר למה הדברים כל שסותר

בחינות שכמה ורק אמיתיים, כולם חיים,

עכ"ל. מעצמו, יבין והמשכיל הם,

בספרווכן ז"ל כהנא יצחק מוה"ר כתב

ח"ב סוף יצחק עמודתולדות (הנמ"ח

מהשס"ב) בבירור לי ידוע וכבר וז"ל,

הרב המפורסם הגדול המקובל שאמר

של רבן [הוא ז"ל אבולעפיא ידידיה רבי

הגדול רבינו על ז"ל] היר"א הרב חסידים

אליהו [ה"ה הידוע הרב אשר ז"ל, הגר"א

רבינו עם שלמד לטוב] זכור הנביא

רבינו עם כן גם למד האר"י, הקדוש

חילוקים איזה שיש ואף ז"ל, הגר"א הגדול

יישבם כבר עניינים, באיזה ביניהם

ז"ל ז"ל] חבר הגרי"א [הוא אדמו"ר

שערים] [פתחי בספרו דסובאלק גאב"ד

עכ"ל. חיים, עץ הספר כל על שעשה

ז"ל הגר"א לדברי עוד דמייתי ועי"ש

ומסיים אור, יהל בספר לעיל הנזכרים

מקום". בכל הוא כן "בודאי כי עלייהו

הנזכר,ועיין שערים פתחי בספר

הגר"א מדברי להביא שמרבה

ז"ל, האר"י רבינו לדברי ומראה ז"ל,

אלא פליגי לא דבאמת איך ומבאר והולך

ובשער חיים. אלהי'ם דברי ואלו אלו

דמהות כתוב הנזכר שערים פתחי הספר

דבריו שנראים "במקום כי היא ספר

דברי על ומשיבים חולקים [דהגר"א]

בינתו". בעומק דעתם משוה ז"ל האר"י

א"א פרצוף נתיב הספר בפנים ועי"ש

ה' עמודפתח ח"א ובהנמ"ח ע"ב, פ"ז דף (דפו"י

רישיןרפ"ד) ג' מסוד נדבר ותחילה וז"ל

[האר"י] הרה"ק בו שכתב מה ונזכיר וכו'

[הגר"א] הגאון בכתבי שנכתב ומה ז"ל

קצת שיש ובליקוטים, דצניעותא בספרא

בענין הן עניינים, בכמה ביניהם הפרש

גולגלתא, תיקוני ז' בענין והן רישין ג'

חיים, אלהי'ם דברי ואלו אלו מקום מכל

עכ"ל. וכו', יש בחינות וכמה

זילברברגובספר נפתלי לר' חיים דרכי

וארשא מחכמי - ל"ט)ז"ל (עמוד

או ששמעתי וכמדומה בזה"ל, כתב

[ר"ל, הוא כתב בקבלה שגם ראיתי

נמצא לכן הפשט, דרך זצ"ל הגר"א]

הזוהר דברי לפרש קדשו בדברי לפעמים

שהאר"י מפני ז"ל, האר"י שכתב כמו לא

הקדוש, הזוהר שבדברי הפלפול שם כתב

הובאו עכ"ל. הפשט, דרך כתב והוא

תולדות ספר המו"ל בהקדמת דבריו

ס"ה. עמוד הנמ"ח ח"ב יצחק

לומרומהשתא יש ממש זה דרך על

הגאונים קבלת בענין

היות דעם האר"י, רבלת עם והראשונים

דברי לכאורה נראים מקומות שבכמה

אינו דבריהם, סותרים ז"ל האר"י רבינו

המושג לעומק עינים למראה אלא

האמיתי המעיין ואמנם המשיג, ולקוצר

דכמה פליגי דלא דבריהם ליישב יוכל

חיים. אלהי'ם דברי ואלו ואלו הם בחינות

-וזהו פאפיראש למהר"ם שמצינו

תורה שבספרו ז"ל, האר"י מגורי

דרכו הרמב"ן, קבלת סודות ביאור - אור

הראשונים קבלת מקום בכל ליישב

ובספרו האר"י. קבלת עם הרמ"ק וקבלת

התיקון שער לע"ח בביאורו זרוע אור

פ"ג)פ"ה חכמה(עמוד כמעט "היא כי כתב

החכמהשו"ת ים ד סימן קד

באילן הפרצופים חכמת להשוות חדשה

והיה וכו', הפרצופים דרושי עם אחד

הספירות אחדות לידע מאוד מועיל

עתה ועדיין אחד, ובמציאות אחד באילן

יחננו וה' זה, סוד לידע יכולת בי היה לא

ליישב חפצתי באלה כי שכלינו ויאיר

ז"ל". האר"י עם הרמ"ק (ועייןדברי

ח"י קונטרס זרוע אור לספר המגיה הרב בהקדמת

(29 עמוד ט' כלל .כללים

מברסלבונודעים רביה"ק דברי

מוהרנ"ת הגה"ק לתלמידו

וספריוז"ל תורתו מעלת חלק מוהר"ן (חיי

שס"ד) אות אחתהקדושים פעם לשונו, וזה ,

קבלת מענין רביה"ק] [עם עמו דברתי

ז הואהאר"י ז"ל האר"י שקבלת ואמר "ל,

מורנו שחיבר קבלה עם אחד לגמרי

שוב שנים איזה כך אחר ז"ל. הרמ"ק

הקבלה מענין עמו שדברתי נזדמן

שלו שהקבלה ואמר ז"ל, האר"י שגילה

בעל של מהקבלה מאוד ונשגב רחוק היא

ועמדתי הרמ"ק]. [ה"ה ז"ל הפרדס

הלא באימה אותו ושאלתי מרעיד,

הכל שבאמת אחד פעם מפיכם שמעתי

כך אמרתי אם מסתמא השיב אחד.

סתומים והדברים שאמרתי. מה ידעתי

לב לו שיש מי אך לכאורה, וחתומים

נכון שהכל מרחוק להבין יכול להבין

ויציב אמת והכל וקימים חיים ודבריו

הכל ודאי באמת כי וישר, וקיים ונכון

לאמתו, באמת האמונה בפנימיות אחד

הסודות התגלות דרכי כן פי על אף אך

מאוד ונשגב רחוק הוא ז"ל האר"י של

שבאמת פי על אף הפרדס, מדרכי

להאריך אפשר ואי אחד. הכל לאמתו

דבר, הסתר אלקים כבוד כי הזה בענין

היטב והבן עכ"ל. יבינו, והמשכילים

לעניננו.

הגה"קועיין בהקדמת בזה כיוצא

לספר לוצקער שלמה מוה"ר

הגדול להמגיד ליעקב דבריו מגיד

נראה מדבריו שגם זי"ע ממעזריטש

עם הרמ"ק לקבלת אחת כחטיבה דעביד

את והשלים זה דבא כמאן האר"י קבלת

מהאמיל מהרי"א להרה"ק עוד ועיין זה.

סימן והשמחה השפלות מאמר בשלהי

סופו)ע"ב עד ולהלן רמ"ב עמוד (בהנמ"ח

הרמ"ק לקבלת אחת כחטיבה נמי דעביד

עיי"ש. האר"י ולקבלת

ז.

כולם ההשגה עצם פנימיות מצד

מתכוונים אחד לדבר

דבריובהאמור בס"ד היטב יובנו

החזיונות בספר מהרח"ו

שראה של"ג, חשון חודש ראש מיום

לי "שיגיד והשביעו להרמ"ק בחלום

הקבלה חכמת לימוד אופן בענין האמת

או דרכו פי על הוא אם הנשמות, בעולם

הדרכים שתי לי ויאמר ז"ל. מורי דרך

הפשט דרך על הוא דרכי אמנם אמת,

היא רבך ודרך בחכמה המתחילים אל

למעלה עתה אני וגם ועיקרית, פנימית

בזה וכיוצא רבך". בדרך אלא לומד איני

שנפטר דביום האר"י שבחי בספר מובא

יקום אחד "שאיש לתלמידיו אמר הרמ"ק

הקבלה, בחכמת עיניכם ויאיר אחרי

אין דברי, על חולק שהוא שתבינו והגם

שבימי לפי אלא אחד, הכל כי אמת זה

החכמהשו"ת ים ד קהסימן

בבחינת גדול בסיתום דברי כתבתי וכו'

ויפרש וכו' מותי אחרי אבל ספירות,

ובהגהות פרצוף". בבחינת דבריו האיש

כי כתב ב' אות חיים לאוצרות הרמ"ז

בסוד "לדבר התחיל ז"ל הרמ"ק

כיון אבל האמת, בחכמת הפנימיות

לא וכו' התוהו מעולם נשמתו שהיה

דהיינו בלבד, הנקודות מסוד אם כי דיבר

לנו אין ולכן הפנימיות, של בחיצוניות

הוא העיקר כי דרכו, פי על עסק שום

סוד והוא החדש, מ"ה בשם התיקון בבא

היה משם כי הפנימיות, של הפנימיות

ויש זלה"ה". האר"י עט"ר הרה"ק שורש

כוונתם. למאי הדברים אלו כל להבין

דקוטבואמנם לב אל בהשים יובן הענין

דרבינו לימודו דרך בין ההפרש

לדרך הראשונים קבלת בהבנת הרמ"ק

קבלת בהבנת האר"י דרבינו לימודו

מקום בכל דרכו דהרמ"ק הוא הראשונים

כסותרות, הנראות דעות שתי שמוצא

פלוגתא ולאפושי הדעות להפריד דרכו

אורך לכל המעיין יראה וכאשר בינייהו,

המחבר, דרך זה שבדרך הפרדס ספר

הפוכה, בדרך נקט האר"י רבינו ואולם

המאחד נתיב למצוא מקום בכל דדרכו

נכונות הדעות שכל באופן הדעות בין

שכמה אלא מתכוונים אחד לדבר וכולם

נביאים שני שאין או הם בחינות

וכיו"ב. אחד בסגנון מתנבאים

כללולהבין להקדים יש הענין עומק

המחלוקות ריבוי בענין גדול

תורת בכללות הרבה הנמצאים והשיטות

חכמת היות מצד דלכאורה הקבלה,

המופשטת רוחנית אלקית חכמה הקבלה

אינו ענינה וכל גשמי, ציור מכל לגמרי

וצפייה ראיה בדרך אלקות השגת אלא

מחלוקות בה היות יתכן כיצד במרכבה,

אלא יתכן לא זה דדבר שיטות, וריבוי

בדבר ולא השכל לסברת הנוגע בענין

ההשגה ובמראה דליבא באובנתא התלוי

בבחינת ההשגה לבעלי במוחש הנראה

הזכרונות בספר וכמבואר חזי', 'תא

הגדול הכהן צדוק מוה"ר להגה"ק

באורך)מלובלין ולהלן ע"ג ל' "כל(דף כי

האר"י ומאמרי הזוהר שבספר המאמרים

מצד אמרום וכו', עלז"ל הראייה השגת

הנביאים כמובדרך האר"י, ספרי שכל ן

כספרי השכל מהשגת אינם ז"ל

מעין רק דבריו המסבירים האחרונים

ידוע שהדבר וכו', במרכבה יחקאל מראה

לו המציא לא האר"י] [רבינו שהוא

כל אבל וכו', דבריו להלביש משלים

והוא במרכבה, צפייה דרך היו השגותיו

שראה כדרך הזה המראה כל ראה

אליו צריכה היתה ולא המרכבה יחזקאל

שיבין הסברא בדרך הפתרון כי לפתרון,

וכו', תורה סתרי בכלל אינו שומע כל

באמת אליו מובנים היו הדברים אבל

האמיתי היחוד ידיעת פי על שהוא כמות

וכו' ללמדו כלל אפשר אי זה ודבר וכו',

ומבין חכם להיות זוכה שהוא מי רק

ולראות דלבא באובנתא להסתכל בדעתו

לא ושישיג בעיניו, כרואה ממש במרכבה

בעצמו". שישיג רק וכו' שמיעה בדרך

המחלוקות לריבוי יש מקום מה ומעתה

הקבלה. בתורת אשר

כלואמנם דאכן הוא, הענין אמיתות

המצויות השרשיות המחלוקות

החכמהשו"ת ים ד סימן קו

לעצם מתייחסות אינן הקבלה, בחכמת

ההשגה הלבשת לאופן אלא ההשגה,

דלהיות השכל, אותיות בגדרי והתפסתה

מופשטת רוחנית ראיה ההשגה עצם

שתהיה כדי הנה מחומריות, לגמרי

להפשיטה בהכרח השכל בכלי נתפסת

בלבושים ולהלבישה מעצמיותה

ומעין השכל, אותיות דלבושי חיצוניים

ד' ענף א' שער בע"ח י"דהמבואר דף (ח"א

ע"ג) ההתפסהריש ובגדרי שם. עיין ,

ואופנים דרכים ימצאו השכל באותיות

האופן, בתוך האופן יעלה כאשר שונים

אחיזת כפי לה מפרש וצופה נביא דכל

דרכי וכפי ממעל בשמים נשמתו שורש

אשר ההפרש נגזר זו ולסיבה עבודתו,

כולם היותם שעם המרכבה, יורדי בין

מתנבאים כולם אינם בשוה, צופים

כלי כפי מפרש אחד כל אלא אחד, בסגנון

כל ואולם נשמתו. שורשי וכפי שכלו

אלא אינו ביניהם אשר ההפרש עיקר

בחינת שהיא ההשגה חיצוניות בבחינת

עצם התפסת באופן כלומר לבד, הו"ק

אך השכל, באותיות והלבשתה ההשגה

בחינת שהיא ההשגה פנימיות בבחינת

טרם ההשגה עצם דהיינו הג"ר,

דכולם ודאי החומר, בכלי התלבשותה

כלל. הפרש באין מתכוונים אחד לדבר

לשערוזהו בהקדמתו מהרח"ו שכתב

שעשועות)ההקדמות אמנם (ד"ה

שינויים יש "שם התורה בנגלות דדייקא

היתר טוב, דעבד מסטרא טוב הפוכים,

איסור רע, דעבד מסטרא רע טהור, כשר

ששם - משנה נקראת ולכן פסול", טמא

בחכמת כן לא הפוכים, שינויים יש

והיינו אלו. כל בה ימצאו שלא הקבלה

שינויים שימצאו היות דעם כדאמרינן,

ההשגה, והתפסת הגדרת באופני רבים

עצמיות בעצם שינויים יתכנו לא

ההשגה.

הרוחניתולהיות הראיה עצם שמצד

החכמה דבחינת הראיה שהיא

לכן וכאמור, מתכוונים אחד לדבר כולן

המראה התפסת גדרי שמצד הגם

עם אלו כחולקים נראים השכל באותיות

הנה לזה, זה דבריהם וכסותרים אלו

יסתרו שלא לבד זו לא דאמת אליבא

זה ישלימו אדרבה אלא לזה זה ההפכיים

כל בצירוף שדוקא באופן זה, את

דכפי יפ"ה, הזווג יעלה יחד השיטות

אשר הלבושים יתרבו כך השיטות ריבוי

ומתוך ההשגה, עצמות מתלבשת בתוכן

ובכמה אופנים בריבוי ההשגה תפיסת

יפתח שונים, מכלים כלים לבושים מיני

ההשגה עצם בפנימיות להציץ השער

מבין והמציצה החלונות מן המשגיחה

בספר בס"ד מזה רשמנו וכאשר החרכים,

קדושה מאמר ה'תשס"ח - החכמה ים

ב' אות ד' ענף תקצ"ג)משולשת ,(עמוד

עיי"ש.

אשרומכל המחלוקות דריבוי יובן זה

שמצד כיון הקבלה, בתורת

מתכוונים, אחד לדבר כולם הפנימיות

צודקים הטעמים וכל הדעות כל לכן

אלהים דברי ואלו שאלו ובהכרח כאחד,

אחד כל החיצוניות שמצד אלא חיים,

ערך וכפי אחרת בחינה מצד צודק מהם

תורת סוד עומק וזהו אחר, שורש או אחר

נכונות ההבחנות דכל הכינויים, ערכי

החכמהשו"ת ים ד קזסימן

ערכים כפי צודק מהם אחד שכל אלא

בספרו הרדב"ז שכתב דרך ועל אחרים,

בדרך המצות טעמי על דוד מצודות

בהנמ"חהסוד בסוכה, לישב - קי"ז מצוה (סוף

קס"ח) תראהעמוד הלא לשונו, וזה

סופרים מפי בה נאמרו סוכה שבמצות

חושב ואני רמזים, ה' או ד' ספרים ומפי

על בנויים שהם שכיון אמת, שכולם

ההקדמות ועל הקבלה ספרי עיקרי

יוצא מהם אחד ואין בחכמה, הקבועות

אני לפיכך וכו'.לחוץ, אמת שכולם אומר

בכל אליו צריך אתה כי זה עיקר ושמור

הקבלה בעלי תמצא כי הקבלה, ספרי

אחד כי ותחשוב מקומות, בכמה חלוקים

אלא כן תאמר לא אמת. השיג לא מהם

אחד ורועה חיים אלהים דברי ואלו אלו

ליישב ומבין חכם אתה ואם אמרם.

תעבור לא לא ואם מוטב, דבריהם

האומר, דברי תדחה לא וגם זרות סברות

או המושג בעומק אותו תתלה אלא

עכ"ל. המשיג, בקוצר

רביה"קוזהו בקדשו (ליקוטישדיבר

ו') אות ב' סימן ח"ב בדברמוהר"ן

מתוך האחדות גילוי מעלת גודל

הבחינה ש"זאת המשתנות הפעולות

וזהו יתברך", אצלו אפילו מאוד יקרה

כי מאמינים שאנו היחוד, "אמונת עיקר

מאחד נמשכים המשתנות הפעולות כל

דגילוי כמבואר והיינו יתברך". הפשוט

אינו האחדות גילוי שהיא ההשגה עצם

ההגדרות ריבוי מתוך אלא יוצא

שגילו השכל באותיות וההתפסות

ודור, דור שבכל האמת וצדיקי הקדמונים

האחדות גילוי ועולה צץ מתוכם דדייקא

זה ובהגלות החכמה, דבחינת הפשוט

עצם יופי גילוי לידי יבא דייקא אז הסוד

כולם האיך בחוש נראה ואזי ההשגה,

אמתיים וכולם מתכוונים, אחד לדבר

- הים אל הולכים הנחלים כל כי ונכוחים

כולהון נהרין דביה דחכמתא ימא דא

נכללים להיות דלעילא בגוונא גוונין

הפשוט. האחדות באמיתות

דבריובזה ליישב ונשובה ראש ניתנה

עוד ובהקדם חכם, התורת רבינו

למיקם זכה חכם התורת דרבינו הנודע

אחרים, זכו שלא מה דרביה אדעתיה

קנין בספרו היר"א בגדלו העיד וכאשר

כ"א אות ל"ד)פירות המבקר(עמוד "כל כי

כמוהו קם לא כי יודע הקדוש ספרו

עומק להבין והרחיב שהעמיק מי בדומים

וסדריו [הרש"ש] מוה"ר של דעתו

בזה וכיוצא הנוראה". והקדמתו הקדושים

קדש בגדי בספרו פירירא מהר"א כתב

ע"ו סימן לאהרן ש"א)אשר רבינו(עמוד כי

כידוע ענוותנותו "ברוב חכם התורת

שם קרא האר'ש בכל שמעו ומפורסם

לומר חכם', 'תורת מפנינים הנחמד ספרו

חכם הנזכר ספרו לעומק שירד מי כי

לומר דרש עצמו על ולא זולת, ולא יתקרי

חכם, של תורתו נקרא וספרו חכם שהוא

כולו ולא חכם, נקרא שהמבינו לומר אלא

תשורנו לא כולו כי מקצתו, אפילו אלא

ממרום". רוח עלינו יערה עד השכל עין

היטבובאמת המעיין יתבונן כאשר

בקרבו יתבהל הקדוש בספרו

דברות כל האיך בראותו בלבו וישתומם

ידעו לא בנתיב שמיא צית עד מטי קדשו

יסודות עם אחד בקנה עולים וכולם עיט,

החכמהשו"ת ים ד סימן קח

והצד ופרח, כפתור החסידות תורת

בעסק הלומד לב לפתוח בהן השוה

שלצד אלא הדבקות, ובדרכי החכמה

והפלפול, הקבלה בשפת משתעי היותו

אינו ענינו שכל כאילו בחיצוניות נדמה

הרש"ש ומרן הרז"ל דברי להוציא אלא

בהן ולהעמיס הפשטית ממשמעותם

ואמנם הלכות, פרטי של תילין תילי

דעיקר הנכון, הוא ההיפך דאמת אליבא

הפנימית הנקודה ולהזריח להאיר כוונתו

זו אשר רבו, דברי תוך ונעלמת הטמונה

הכלים מתוך אלא נגלית אינה הנקודה

והדקדוקים, הפרטים דריבוי המשתנים

בעומק אתו באמנה היתה לבדה וזאת

לרוב דבריו שהעלים אלא הקדוש, חיבורו

ולהתפשט לגלות רשות ניתן שלא הגלות

ז"ל האר"י דברי ומעין הגדולים, האורות

ע"ח ספר בסוף הנדפס קי"טבכת"י דף (ח"ב

הפרצוף.סע"א) סוד בענין לעיל שזכרנו

ח.

בהיתר התו"ח כוונת עומק

העומר בימי הכוונות

עלואחר נחזור ההקדמות אלו כל

פשוט ודאי דהא הראשונות,

שבכל בכותחא מכביעתא טפי וברור

התורת רבינו בדברי כתוב שנמצא מקום

לעקור כוונתו אין רבו, דברי היפך חכם

על להוסיף אם כי ח"ו, ממקומו הפשט

מצד הבאה פנימית הבחנה עוד הפשט

ההפכיים אין בה אשר הרוחנית ההשגה

הטמון היחוד סוד עומק ולגלות סותרים,

הענינים. תוך

היתרוזהו בענין בקדשו שדיבר

הנזכר העומר בימי הכוונות

מודה אודויי איהו אף דודאי לעיל,

בדרך לכוין הרוצה דעלמא דאיניש

השנהס ימות בשאר שמכוין כדרך תמא

הנזכרים האופנים לדקות להכנס מבלי

אסור שם, חכם התורת רבינו בדברי

האזהרות חומר וככל לכוין, עליו

בא ולא זה, בענין מרן שהטיל והאיסורים

שהגם להורות אלא חכם התורת רבינו

הכוונות אסורים הפשט דמצד אמת שהן

לכוין בבא אלא אינו זה כל האלה, בימים

השנה, ימות בשאר כדרכו סתמא בדרך

עליו אשר להפרצוף מרכבה נעשה דאז

השנה, ימות בשאר בעלמא מכוונים

באלו הכוונות אסורים הפרצוף ובזה

דקות כפי לכוין החפץ כן לא הימים,

שנתבארו הדק'ה מן דק'ה האופנים

אלו כגון על לאו מעיקרא הנה בדבריו,

לא איהו דאף באופן איסורא, איתאמרא

למיעל דידע למאן אלא להתיר כיון

בדבריו, הנזכרים האופנים באלו ולמיפק

שיבין ובלבד לכוין ליה שרי זה דאיש

בהם שמכוין דהכוונות בנפשו ויזכור

אותם על אלא מוסבים אינם הללו בימים

דייקא. האופנים

הואומה לאיסורא, דבריו סתם שמרן

מודה איהו דאף דאע"ג

רבינו בדברי הנזכרים דבהאופנים

מקום מכל הכוונות, הותרו חכם התורת

דעלמא לרובא מוסבים דדבריו להיות

נחתי ולא סתמא, בדרך לכוין שדרכם

דרכם אלא לזו"ן, זו"ן בין דרבנן לחילוק'א

זו"ן פרצופי מיני כל על בסתמא לכוין

לתיקונם, מסוגל ההוא הזמן מעלת אשר

כוונתם תיסוב העומר בימי הכא וכגון

החכמהשו"ת ים ד קטסימן

והן הנכנסת זו דשנה זו"ן על הן הסתמית

סדר ידי על הנתקנים דכללות זו"ן על

אשר שבהם הב"ן בחינת על והן הזמנים

הכוונות לאסור רבנן אמרו אלו בכל

ולכן החיצונים, דאחיזת החשש מחמת

העם מן יהרסו פן המכשלה גודל מחמת

לאיסורא מרן סתם האסור, באופן לכוין

דצדדי החילוקים לפרטי להכנס מבלי

לרובא דבאמת מחמת וזהו ההיתר,

לדקות להכנס דרכם שאין דאינשי

אכן חכם התורת רבינו שהזכיר האופנים

וחמירא חמור, באיסור הכוונות נאסרו

דלאלו מודה איהו דאף אלא סכנתא,

בחכמה בעומק ונפקי דעיילי המקצת

הותרו הנ"ל האופנים עומק להבין

הנאמן תלמידו על מרן וסמך הכוונות,

ואיהו היטב באר קדשו דברות שיבאר

וכאשר לכוין, שרי דבהו האופנים יפרש

ע"ד, ל"ב דף שלום בנהר גופא מרן רמז

שם חכם התורת בדברי יפה (דףוכמבואר

ע"ב) .קנ"ב

תולדותועיין בספרו פירירא למהר"א

מ' סימן ומשה ע"ג)אהרן מ"א (דף

חכם התורת רבינו בדעת דמפרש

האמורים מרן דברי דכל ליה דסבירא

אינם האלה, בימים הכוונות איסור בענין

צד על ואינם בלבד, 'לכאורה' בדרך אלא

בלשון מרן פתח כך שהרי המסקנא,

העומר בימי הכוונות בענין התשובה

ע"ב) ל"ב דף שלום נראה(נהר "לכאורה

אינם דבריו דכל משמע בה", לכוין שאין

והיינו בלבד, 'לכאורה' בדרך אלא

הא הכוונות, אסורים אכן דבסתמא

שרי. הנ"ל האופנים כפי כוונתו במפרש

דבריוסוד מתוך דהנה הוא, הענין

למדים אנו חכם התורת רבינו

ולא סתמא, בדרך אסורים דהכוונות

סוד בעומק שבקי למי אלא הותרו

בפרטות אימר'א לכוין ויודע הכוונות

דענין ובהכרח רבינו, שהתיר האופנים

למה הכי לאו דאי הוא, ריק דבר לא זה

זו, פרטות מלגלות הרש"ש מרן נמנע לא

בזה, טמון ופנימי נעלה דסוד ע"כ אלא

פנימה בנפשו האדם ידע מאין ומהשתא

מוסבים חכם התורת רבינו דברי אם

בימים לכוין הראויים מן הוא גם ואם אליו

לאו. אם אלה

חדאואמנם בדבר, תשובות שתי

פירירא למהר"א ליה דשמענא

נ"ה סימן ומשה אהרן תולדות (דףבספרו

באם והוא סימנא, בה דאיתנח ע"ד) מ"ו

עדי בעיניו הכוונות חשובים כך כל

השב יוכל לא הכוונות שבלתי מרגיש

תלמדנו נשמתו האיש זה הנה כלל, רוחו

זה כי סתמא, כדרך שלא לכוין האיך

סדר בבחינת שורשו הוא ודאי האיש

אדם חטא נגע לא בהם אשר הימים

ושבט לוי שבט וכדוגמת הראשון,

הוצרכו שלא ואהרן ומשה יששכר

איהו ולפיכך מצרים, בגלות להשתעבד

כבשאר השנה בזמני לכוין ליה שרי נמי

מהר"א ולדעת הפרש. באין השנה ימות

במאי מרן כיון עצמו זה לסוד פיריאא

בסוגיין ע"ד)דמסיק ל"ד דף שלום "שזה(נהר

לישרים ספק בלי וברור פשוט הדבר

דמזה אורחותם". המיישרים בלבותם

הדבר זה שייך "שאינו שמעינן הלשון

כפי הימים באותם הכוונות [להתיר

החכמהשו"ת ים ד סימן קי

וישר חשוב לאדם אלא הנ"ל] האופנים

בכל ישר איש והוא קונו, עם ההולך

וראוי הקב"ה, של ביתו ונאמן הענינים,

ישראל בשם ויקראו בו ישתבח שהקב"ה

רוח, ונאמן אתפאר, בך לזהאשר ודאי

לכוין מצוה יוםהאיש שום לגרוע ולא

לו עיין לקונו", רוח נחת לעשות חייו מימי

באורך. שם

במאמרועוד המבואר פי על י"ל

האמצעי לאדמו"ר ההשתטחות

קו הדעת בבחינת היא דהאמונה

הצדיק אל שמקושר מי וכל האמצעי,

עמו שייכות איזה לו יש בודאי בו ומאמין

שם ובתו"ד ממנו, לקבל י"א)ויכול (אות

שאינו אפילו ישראל, בר לכל "אפילו

ולא בו ידעו שלא אותם אף וכו', תלמידו

שלמד רק חיותו, בחיים בעודו בו הכירו

אחריו, ברכה שהניח הקדושים בספרים

עי"ז ומתחזקים תורתו זיו מאור ונהנים

הספרים יורהו כאשר ה' בעבודת

גם בודאי כו', ה' בדרכי לילך ה' בעבודת

להם יש כי תלמידיו, נקראים המה

מאמינים המה כי כן, גם אליו שייכות

אור ממנו ומקבלים ההוא בהצדיק

אינו אליו שייכות לו שאין מי כי תורתו,

האמונה ענין כי וכלל, כלל בו מאמין

שנמשך כו' אומן ויהי מלשון הוא

ישראל בני נקראים ולכן לשרשו,

ממעל אלוה חלק המה כי כו' מאמינים

היא כן וכמו לשרשן, נמשכו לכן ממש

שרשים, שהם לפי צדיקים אמונת

אותן ובודאי לשרשן. נמשכים והענפים

ומתנהגים הקדושים בספרים הלומדים

ומשתעשע הורהו, אשר עפ"י ה' בדרכי

כולם הם תורתו, מאור מאוד ונהנה

אליו לדבק ויכול ממש, תלמידיו נקראים

בעודו כמו עצומה בהתקשרות נפשו את

ממש. בחיים

הנזכר"ויש ממעשה ראיה לזה להביא

ע"ב)בגמרא פ"ה בי(ב"מ בר בהאי

ומקלייא רבה דר"ח לגוהרקי דחזי רב

ונשתטח הלך ולמחר כו', בנורא לעיניה

קא דמר מתניתא ואמר קברו על

שלמד מחמת הרי ונתרפא. מתנינא,

שיהיה זכות לו יש דוקא שלו מתניתא

וד"ל. כו', נתרפא לכך בו להסתכל יכול

דר"ח דגוהרקי דחזי מה הענין כי

בוודאי זה דרקיע למתיבתא בעליתו

שזהו חושית, ראיה ולא רוחנית ראיה

והפשטת ממש הנפש דביקות ע"י

וד"ל". הגשמיות,

בהצדיקוהרי דהאמונה המאמר מזה

אמת, התקשרות על מורה לבדה

הצדיק מענפי ענף היותו עצם על ומורה

נמשכים והענפים השורש, שהוא

היא האמונה שכללות לפי וזהו לשרשן,

המאמין ונמצא מקיף, בדרך השפעה

השפעה לקבל זוכה הצדיק בקדושת

בתוקף האמיתי המאמין גם ולזה ממנו,

ומאמין חכם, התורת רבינו קדושת

הנה אמת, תורת - תורתו באמיתות

עדיין זוכה שאינו אע"ג זה איש גם

דקא הדקות פרטי עומק רזי להבין

שרי נמי בספרו, חכם התורת לן משמע

חשש, באין העומר בימי לכוין ליה

רבינו לשורש כענף נחשב להיותו

חכם. התורת

החכמהשו"ת ים ד קיאסימן

ט.

אלא אינם דשמוש"ר התגין היתר

הפרטות ברזי למיעל דידע למאן

בעניןועל גם הוא כן ממש זה דרך

דרבינו רבא, דשמושא התגין

הוספת להתיר בא לא חכם התורת

הסופר שיקדים מבלי כפשוטם התגין

עומק אמיתות להבין אלק בחקר להכנס

דמי הפשט, סותרים אינם האיך ענינם

חס נתן מגרעות כזאת שיעשה האיש

דכל מרן בדברי וכמפורש ושלום

לא חכם התורת ורבינו גורע, המוסיף

התגין להוסיף דיתכן אלא קאמר

לצאת לבל כן פי על ואף רבא דשמושא

שם קדשו בדברות וכמבואר הפשט, מן

אחד מתג יותר יש שלא הוא "שהאמת

מרן], דברי [וכפשט חי"ה בבד"ק אחד

מעשר [בפרטותו] כלול התג זה אבל

[מצת הרב שכתב התגין לכך ספירות,

כפי הם וכו' בתפלין להוסיף שמורים]

מהתג המתגלים הספירות מספר

התגין דריבוי [ר"ל, וכו' העיקרי

על נוספים תגין אינם רבא דשמושא

השלשה ועל חי"ה דבד"ק האחד התג

ספירות אלא ג"ץ, דשעטנ"ז תגין

העיקריים, התגים דפרטות פרטיים

אותם אלא אינם העיקריים דהתגין

התגין והמה הרז"ל, בדברי המפורשים

אחד שכל אלא הג"ר, בחינת - דכללות

תגין וכמה מכמה בפרטותו כלול מהם

בחינת והמה דרךפרטיים, ועל הו"ק,

התגין כן הג"ר תוך כלולים שהו"ק

הכוללים], התגין תוך כלולים הפרטיים

[דהאיסור תגין תוספת נקרא אינו וזה

להוסיף בבא אלא אינו תגין דהוספת

התגין אותם כדוגמת נוספים תגין

בהיותו והיינו הרז"ל, בדברי המפורשים

דשמושא הנוספים דהתגין בשכלו מדמה

ועיקריים כוללים תגין המה רבא

והאחד ג"ץ דשעטנ"ז השלשה כדוגמת

הוא הרי כן נוהג דבהיותו חי"ה, דבד"ק

לא וכן וכנ"ל, השבירה על חלילה מוסיף

שאינם בשכלו ומבין ביודע כן לא יעשה,

בדברי הנזכרים התגין דפרטות אלא

השבירה, על כמוסיף אינו הרז"ל,

שער מ' בשער שכתב כמו והוא ופשוט].

י"ג פרק ופנימיות שכתבטחיצוניות

כפי מ"ז, או אותיות מ"ו שהוא שם שיש

כך בחינה אותה של הספירות גילוי

שם. עיין ההוא, השם אותיות מתרבים

הרב מדברי לזוז שאין לי נראה לכן

ז"ל הרב ומורי שמורים]. [מצד הנ"ל

מפשט העולה כפי [כותב מקומות בכמה

עצמה ענוותנותו כי יען הרז"ל, דברי

מעצמו [שיבין המעיין על וסומך מספר,

שלמה כרם להרב ועיין דבריו]". עומק

ד' אות פ"ד טנת"א שער לע"ח בביאורו

.hepiax azk d"c my g"rl exe`iaa dad` ilbc xtqa oiire ,c"r mye b"r seq d"t sc a"g g"ra"r - c"r `"r sc a"g) 'h ,'g ,'c ze` myl exe`iaa oeyy onyae ,(e"vz cenr a"g) dpigad itk

.'h ze` my g"rl mixe`iae zedbda `aed ,(`"r

החכמהשו"ת ים ד סימן קיב

סוף שנ"ד עמוד בהמ"ח א', טור ש"ה עמוד (ח"ב

א') דבריטור בביאור בקצרה שכתב מה ,

הנזכרים. חכם התורת

חכםותכלית התורת רבינו כוונת

נאמן להיותו הוא זה בגילוי

ההפכיים האיך לגלות בקודש לדרכו

לרבותינו ובראותו אחד, בקנה עולים

התגין אלו להוסיף שהורו הראשונים

ז"ל האר"י דרבינו וביודעו רבא, דשמושא

לחלוק ולא הראשונים קבלת ליישב דרכו

ליה די קדישין אלהין ברוח הבין עמהם,

דע"פ מודה ז"ל האר"י רבינו שאף דודאי

התגין להוסיף יש דברים של עומקן

בדברי טהור שמקורם רבא דשמושא

כמנגדים נראים שדבריו ומה הראשונים,

אלא שאינו בהכרח הנ"ל, התגין להוספת

ע"פ ואמנם הפשט, חיצוניות כפי

לשניהם, מקום דיש ודאי הפנימיות

הפרטות בין הנ"ל החלוקה לו יצא ומכאן

לכללות.

האחדותובדבר גילוי ימצא גופא זה

המשתנות, הפעולות מתוך

מקרה בענין הרז"ל דברי פשט דמתוך

על להוסיף שאין למדים אנו המלכים

ואילו קדשו, בדברות האמורים התגין

שיש למדים אנו הראשונים קבלת מתוך

הא תגין, וכמה כמה עוד עליהם להוסיף

אלו כתובים שני יתקיימו כיצד

מתוך ואמנם זה, את זה המכחישים

חכם התורת רבינו הבין גופא זו סתירה

יתגלה עצמו זה שינוי שמתוך דבהכרח

כמבואר והיינו וסודו, הענין פנימיות

התיקון, סדר כללות גילה האר"י דרבינו

ענין לגלות הוסיפו הראשונים ורבותינו

תוך הכלולים הפרטיים הכלים ריבוי

לתקן זה גילוי ותכלית הנ"ל, הכללות

אל העולם ולהמשיך שד"י במלכות עולם

הכלים, רבוי ידי על האמתי התיקון

ביתר האורות נמשכים ידיהם על שדוקא

התיקון מסוד וכנודע עוז, וביתר שאת

כלים. ריבוי שענינו

המדקדקיםבאופן דהסופרים דינא, דקם

הרש"ש, מרן כהוראת לנהוג

התגין מלתייג להם חלילה בסתמא הנה

וכמפורש נתן, דמגרעות רבא, דשמושא

הרב להלכה העלה וכאשר מרן, בדברי

בין פשוט המנהג כן ואכן החיים, כף

דרכו אחר ההולכים ספרד מבני הסופרים

המבין ואולם הרש"ש, דמרן הטובה

התורת רבינו לן דחדית החלוקה עומק

שכן ומכל לכללות, הפרטות בין חכם

ביטול בחינת נפשו בפנימיות חש בהיותו

התורת רבינו קדושת מעלת עוצם קדם

עליו ומצוה רשאי האיש זה הנה חכם,

התגין. אלו להוסיף

לרבותינוובזה שמצינו מה עוד יובן

שנהגו נבג"ם הבעש"ט תלמידי

המה שגם דהגם התגין, אלו בהוספת

האר"י דברי פשט פי דעל ידעו גם ידעו

סוד, ע"פ מקום להם נמצא לא ז"ל

על כמוסיף דנראה נתן מגרעות ואדרבה

קדושתם לרוב מקום מכל השבירה,

כזאת אפשר דאי הגמור ההכרח הבינו

קבלת לסתור האר"י רבינו שיבא

להשוות מקום ימצא ובהכרח הראשונים,

נכונים, שניהם שדברי באופן דבריהם

לפי הבינו האלה'י שכלם בעומק ובודאי

שלרוב אלא הנכון, הישוב עומק דרכם

החכמהשו"ת ים ד קיגסימן

לא דבר הסתר אלהים בכבוד צניעותם

ברבים. סודם גילו

יצאו,ואלו כולו הכלל על ללמד הדברים

היכא לכל להקיש לנו יש דמהן

נראים חכם התורת רבינו דדברי

הפש מן העולה כסותרים ט,לכאורה

רבינו בידך, כללא הך נקוט דלעולם

הפשט לעקור בא לא חכם התורת

הבחנה עליו להוסיף אם כי ממקומו

בהסתכלות ששורשה פנימית והסתכלות

הרוחנית הראיה מצד הבאה הפנימית

הפרטויות מיני וכל החכמה. דבחינת

והערכים ההפכיות הסברות וריבוי

תורת בספר רבות הנמצאים המנגדים,

על לחלוק באים אינם שיעור, לאין חכם

שונים לבושים להוסיף אלא הפשט,

אשר ההשגה עצם את להאיר שתכליתם

פנים, בשבעים הפשוט האחדות סוד היא

המשתנים הגוונים ריבוי מתוך ודייקא

האלקי האור עצם להשגת הלומד יבוא

'פשוט בבחינת הפשט תוך המלובש

פ"א סוף י"ח שער בע"ח המבואר בכתר'

פ"ב ע"ד)וריש פ"ה דף .(ח"א

דףוזהו חכם התורת רבינו כוונת גופא

כפי הכוונות שהתיר במה ע"ב ל"ד

יכיל דלא למאן ז"ל האר"י דברי פשט

שסידר הפרטות בריבוי נפשיה למיקם

לשונו, וזה סדריו, במגילת הרש"ש מרן

כתב ז"ל [הרש"ש] הרב שמורי פי על ואף

להשמיענו בא הוא כפשטן, הדברים

יכוין שאם הוא ז"ל] [האר"י הרב שכונת

יצא הרז"ל דברי כפשט בקיצור האדם

הדבר שאין פי על אף ומועיל חובתו, ידי

תאמר דאם [ר"ל, כן לא דאם כן,

והפרטות הסדר כפי דוקא לכוין שבהכרח

לא הכי ובלאו ז"ל הרש"ש מרן שהתקין

לך] תיקשי כן אם הכוונות, חובת ידי יצא

עכ"ל. הלשון, בזה כן הרז"ל כתב למה

שערך ז"ל להאר"י שמצינו דממה ור"ל,

ולא שכתב, הסדר כפי הכוונות וסידר

מרן שהתקין והפרטות הסדר כפי ערכם

בזה שכוונתו מכאן בהכרח ז"ל, הרש"ש

חובתו, ידי יצא לשונו פשט כפי שהמכוין

מעלה הרז"ל היה לא הכי לאו דאי

כתב שבו והסדר הלשון כפי הדברים

שכתב והפרטות הסדר כפי אלא וסידר,

בדעת בפשיטות הבין וכן ז"ל. מרן וסידר

ח"ב רחמים שערי בספר ז"ל חכם התורת

שנ"ז ע"ג)סימן פ"ה השד"ה,(דף הורה וכן ,

סלימאן מוה"ר הגה"צ העיד כאשר

תורת לספר במבוא כמובא ז"ל, מוצפי

ל"ג. עמוד הנמ"ח חכם

המבוארוטעם שע"ד לפי הוא הדבר

ביחס חכם התורת רבינו בענין

קבלת בענין גם הוא כן הרש"ש, לרבו

ודאי דהא האר"י, לדברי ביחס הרש"ש

אם כי דבר לחדש מרן בא שלא פשיטא

דברי תוך הגנוז הפשט עומק לגלות

עצמו בדברי כמפורש האר"י, רבינו

ע"א, ל"ד ודף ע"א ל"ב דף שלום בנהר

קצרה, בדרך דיבר האר"י דרבינו והיינו

הכלליים הכוונות תוך באמת ואמנם

בדרך כלולים האר"י רבינו שסידר

שהוסיף הפרטים רבוי כל גם ממילא

לגלות אלא בא לא הרש"ש ומרן הרש"ש,

שגילה הכוונות תוך הכלולים הפרטים

כלולים הפרטים כל דעכ"פ וכיון האר"י,

שהם בכלל האוחז לזה הכלל, תוך

החכמהשו"ת ים ד סימן קיד

פשוטן, כפי ז"ל האר"י שגילה הכוונות

בכל גם ממילא בדרך אוחז נמצא

ריבוי שהם בהם הכלולים הפרטים

מאן ולזה הרש"ש, שהוסיף הפרטים

בכל הכוונות בפרטי נפשיה למיקם דמצי

מרן, פירט אשר כפי ודקדוקיהם פרטיהן

אחר יכיל דלא למאן ואולם לו, אשרי ודאי

לכוין ליה שרי דא, סביל מוחא כל דלאו

בכלל אוחז דבהיותו שעה"כ, כפשט

הפרטים. בכל גם אוחז נמצא

ד' ענף

הלמ"ד שע"ג תגין השני בענין

א.

הוא אם הנ"ל עוקצין הב' חיוב

הסוד ע"פ או ההלכה מצד

שע"גמה העוקצים בענין עוד שהעיר

הנה ל"ו, סימן בב"י הנזכרים הלמ"ד

ההלכה, מצד רגע עוד אדבר תחילה

הגדיל אשר את דבראותי אגיד והאמת

הנ"ל התגין לחייב במכתבו לדבר

האות" "מגוף כי וגם דגמרא" "מדינא

לו הגיד דמי חדא, כשעה אשתומם נינהו,

שאמר מברוך הביא שבב"י אחר זה כל

ראשה "על דבעינן הלמ"ד אות בצורת

הב"י עלה וכתב קטנים", עוקצין שני

פ"ה, סימן האגור בדברי דמקורו

הר"י מדברי מייתי שם דבריו ובהמשך

רמז ראשה שעל תגין "ששני אכסנדרני

שם ועיין גדול", הימני כן ועל ודין לחסד

ט'. ס"ק משה בדרכי

הר"יוהרי בדברי איתמר מפורש

התגין טעם עיקר דכל אכסנדרני

אם כי דגמרא דדינא מעיקרא אינו הנ"ל

כן וכאשר ודין, לחסד דרומזים סוד ע"פ

בעל הגה"ק ולמעשה להלכה העלה

אות בצורת ל"ו סימן שלו בשו"ע התניא

שב צורתל', פרטי כל מבאר תחילה

זה וכל בזה"ל, עלה מסיק והדר הלמ"ד,

לה להיות צריך הסוד פי ועל לכתחילה.

גדול ימינה צוארה, ראש על תגין ב'

דכל יוצא מפורש הרי ע"כ. קטן, ושמאלה

מדינא אינו הנ"ל התגין חיוב עיקר

דייקא סוד ע"פ אלא .ידגמרא

.i,g"n cenr e"kg dxez licbi uaewn `iady g"v dxrd (z"dw z`ved) g"npd axd r"eya oiirel`nyd dvwae xzei deab oinid dvwa ,oivwer 'a dy`x lr yi `ipzd lra epiaxl qgeind azkayi"xd ixaca x`eand t"r ,iyilyd uewd mrha l"ie .dy`xn dhnl l`ny uwer cere ,xzei jenpdnkgl fnex oini bzc epiide ,dxeab cbpk l`ny bze cqg cbpk oini bzc mipta `aend ipxcpqk`jexa xtqa mb x`eanke ,l`ny ew - dxeab dpipry dpial l`ny bze ,oini ew - cqg dpipry,"seq oi` cr dx`etnde dnecwde dpeilrd dnkge dpial fnx e"ied lry oibz ipyd" ik xn`ycnere mingx epipry zrcd xqgy `vnp ,x`eanke ,ceqd t"r `ed oibzd aeigy oeik dpde .y"iir

החכמהשו"ת ים ד קטוסימן

השולחןוכיו"ב בערוך להלכה פסק

מפרש הוא שגם סט"ז ל"ו סימן

ולבתר פרטיה, בכל הלמ"ד אות צורת

וע"פ לכתחילה, זה "וכל מסיק הכי

ומציין תגין", ב' לה להיות צריך הקבלה

סימן הסופר בקסת הוא וכן הרב. לשו"ע

צריך הסוד פי "ועל הלמ"ד בצורת ה'

וכ"ה צואה". ראש על תגין ב' לה להיות

בצורת סופר להרי"ח יעקב קול בספר

עוקצים ב' ראשה ועל וז"ל, למ"ד אות

שב' הריא"ס בשם ב"י וכתב הסוד, מפני

וכו', ודין לחסד רמז ראשה שעל התגין

ע"כ.

ע"פומחמת אלא אינו החיוב עיקר שכל

לכתחילה אלא אינו לזה הסוד,

שו"ע מלשון וכנ"ל בדיעבד, מעכב ואינו

בצורת ל"ו סימן המ"ב העלה וכן הרב,

צריך הצואר ראש ועל וז"ל, הלמ"ד אות

קטן ומשמאל גדול מימין תגין ב' להיות

הוא וכן ע"כ. לבד, לכתחילה זה וכל

ח' אות הלמ"ד אות בצורת מעט במקדש

כשר, שבראשה תגין עשה "ובלא

יתקן". ולכתחילה

שע"גגם דהתגין להכריח שרצה מה

מחמת נינהו דגמרא מדינא למ"ד

מגדל גבי ע"ב ק"ו סנהדרין הש"ס דברי

הנה הללו. אתגין דקאי באויר, הפורח

וזה שם פירש"י אשתמיטיה במחכ"ת

עליונה מתג באויר הפורח במגדל לשונו,

כפופה מה מפני הלמ"ד מן שלמעלה

מספר שם הביא ובב"י ע"כ. למטה,

באויר לפרוח צריך "למ"ד המנהיג

מדפירש"י פניו, כלפי למעלה בצוארו

בעוקץ באויר הפורח מגדל גבי בחלק

להדיא הרי עכ"ל. לפניה, שבולט הלמ"ד

דלא רש"י בכוונת מפרש גופא דהב"י

על אלא למ"ד שע"ג אתגין כלל קאי

העומד הוי"ו דהיינו עצמו הלמ"ד ראש

לו הגיד ומי דהכ"ף, השמאלי בקצה

עפי"ז ולחדש רש"י בכוונת הכי לאוקמיה

ומגופא דגמרא מדינא הנ"ל דהתגין

שהעלו הפוסקים כל כנגד נינהו דאות

lelkd zrcd `edy irvn`d ewd zpiga - mdipy oia rvnnd `ede ,mdn dhnl hrn a"egd ixeg`ndfae ,dy`xn dhnl l`ny cvn sqep uwer cer `ipzd lra w"dbd siqed enilydl ick okle ,b"egn

.oade ,oiew 'b cbpk oibz dyly e`ai

ziyilyd dvndc zevn 'b oiprl (a"r b"t sc) gqtc 'e yexc k"drya l"fxd azk xaky oeik n"nes"ixd oia zwelgn yiy itl ,l"fe s"nxd myn 'f ze` mixe`iae zedbda my azke ,zrcl zfnxnz` axir `l ezyecw gex lceba axd mb okl ,yly e` zevn ipy md m` l"f y"`xdl l"f m"anxdedaeg mipyd ik ,dnvr ipta ziyilyd ceq x`an k"g`e 'ad zeceq xn` cinz `l` ,mdnr iyilydgendc `vnpe .y"iir ,'eke dxitq `le dcewp zrcd ik iyilya k"`yn ,dkxa mda yi jkl cal

a lelk ik akrn epi` zrc `edy iyilyduewdc df oipr exikfd `l miwqetd aex dfle ,mdipy llklra w"dbd n"ne .`iz` `w ollkn iyilyde ,a"eg oigen oixz cbpk oivew oixza icc ,iyilyd

.zrcd genl mb fnx gipdl sicr ith i`cey itl ,df iyily uew siqed `ipzd

החכמהשו"ת ים ד סימן קטז

ע"פ אלא אינו החיוב עיקר דכל להלכה

דברי עיניו מנגד נעלם לא ובודאי הסוד,

בענין י"א משנה פ"ג באבות המשנה

רח"ל, כהלכה שלא התורה פנים המגלה

המבואר כפי דאיירי שם הרע"ב ובדברי

שמראה מ"ט פ"ד דמגילה במתניתין

כהלכה, שלא בתורה ופירושים פנים

להעביר תתן לא ומזרעך המתרגם כגון

לאעברא תתן לא ומזרעך למולך,

מקרא, של פשוטו זה ואין לארמיותא,

דעת כנגד להחמיר שחלילה ומכאן ע"כ.

הדבר לחייב שרוצה באופן הפוסקים

כן. כשאינו הדין מעיקר

בשערגם המלך העמק לדברי שציין מה

צורת בענין מ' פרק המלך שעשועי

דסבירא בכוונתו לפרש ורצה הל', אות

מגדל סוד הם למ"ד שע"ג דהקוצין ליה

העיון אחר במח"כ הנה באויר. הפורח

לזה, כיון לא המלך עמק הרב דגם נראה

דזה בפירש"י, הב"י כהבנת כוונתו ופשט

שנתצמצם אחר הא"ס כי דע שם, לשונו

ואח"כ המלבוש, ראש על למעלה עלה

חיות הנותנת א"ס של הנקודה אותה

על רושם עשתה נשמה בסוד למלבוש

נקודה, היא הרושם ואותו המלבוש, ראש

הלמ"ד, ראש על היא הנקודה ואותה

מקום עד במלבוש למטה נתפשט ואח"כ

נתפשטת שם וכשהגיעה האותיות, ראש

ך', כמו ועשתה קו ממנה וירד ימין, לצד

שראשה באויר הפורח המגדל סוד והיא

דאף הרי ע"כ. למלבוש, א"ס בין למעלה

הוא הפורח דהמגדל מפרש ז"ל איהו

ואינו למטה, הו' נמשך שממנה הנקודה

הלמ"ד. שע"ג להתגין ענין

ושניומה וז"ל, האגור בספר שמצינו

נקרא הראש כי למעלה, תגין

תגין ב' אותן ועל באויר, הפורח מגדל

תילים תילי עקיבא ר' כ"טדרש (מנחות

רבהע"ב) בהקומץ אמרינן ולכן ל', (מנחות

כדיע"א) שיטה כמלוא לשיטה שיטה בין

למ"ד של צוארה לכתוב רוחב שיבא

בספר העתיק וכיו"ב תגיה". ושני וראשה

ספר משם י"א דף וברורה תמה כתיבה

תפלין בתיקון הוא וכן עיי"ש, התמונה,

מכאן לכאורה והרי שאמר. ברוך שבספר

הנ"ל התגין לענין הגמרא בדברי מקור

הלמ"ד. גבי שעל

כללאלא ראיה אינו זה שבאמת

חיוב דעיקר מתוכה להוכיח

זה שכפי דהגם דגמרא, מדינא התגין

ענינם נזכר הנ"ל דהתגין נמצא אכן

דחיובם נאמר זה מפני לא מ"מ בגמרא,

ע"ד שענינם אלא הוא, דגמרא מדינא

שעליהם בגמרא רמז בדרך נזכר הסוד

הא הלכות, של תילין תילי דרש ר"ע

מצד אלא אינו חיובם עיקר כל מיהת

הפוסקים בדברי וכמפורש הסוד,

הדין מצד החיוב שעצם באופן שזכרנו.

וכל ובפוסקים, בגמרא מקור לו אין

הסוד ע"פ בראשונים מובא החיוב עיקר

בגמרא. רמז לו שמצאו אלא דוקא,

מ"מ האגור, בלשון לפלפל דיש והגם

האגור בדעת הפוסקים הבינו דכך בע"כ

הא הנה אופן ובכל הראשונים. ובדעת

אין והתמונה האגור לדעת דאף ודאי

הפורח מגדל בכלל נכלל התגין ענין

הראש "כי שם בלשונם וכמפורש באויר,

התגין ולא באויר", הפורח מגדל נקרא

החכמהשו"ת ים ד קיזסימן

לדמות מע"כ רצה כאשר כן נקראים

במכתבו.

משקלאבומה הגרמ"ם לדברי שציין

ל"ח עמוד אדירים מים בספרו

ספרא בפירוש הגר"א דרביה משמיה

פ"א ע"א)דצניעותא י"ד בסוד(דף שהפליג

אהאי דקאי באויר הפורח המגדל ענין

היתר ששם דפרדשקא, בנוקבא חוטמא

יום יוה"כ סוד באויר פורחים נדרים

ל' אות יצחק בבאר ועיי"ש סליחה,

המעיין מ"מ הנה הלמ"ד. בסוד שדרש

כלל הגרמ"ם זכר לא דבריו בכל כי יראה

ענינו ומה הלמ"ד, שע"ג התגין ענין

ענין היה אלמלי אפילו ובאמת לסוגיין.

ובכמה שם נזכר למ"ד שע"ג התגין

מיהת מודינא הלא בזה, כיוצא מקומות

הסוד הרש"שדעפ"י דעת לפשט (זולת

התגין,וכדלהלן) אלו להוסיף צורך יש

מצד שחיובם נאמר כך מפני לא ומ"מ

גם ועיין ההלכה. פשט ומצד דגמרא דינא

בחיי כ"ג)לרבינו כ"ה, דוד(ויקרא רמז "ולזה

באומרו ע"ה א)המלך כד, לה'(תהלים

כוונת ממך יעלם ולא ומלואה, הארץ

הגדול שהוא למ"ד באות המזמור תחילת

האמת חכמי וקראוהו האותיות שבכל

בכמה מצינו וכיו"ב באויר". הפורח מגדל

שדיברו דקמאי וקמאי מקמאי קודש ספרי

אאות דקאי הפורח הפורח מגדל בסוד

לחד מצינו לא שמ"מ אלא הלמ"ד,

גבי שעל התגין אענין דאוקמיה מינייהו

דייקא. הלמ"ד

הבעש"טוהנה מרן דתלמידי אמת הן

קוצין השני אלו לתייג נהגו נ"ע הק'

הרואות עינינו וכאשר הל', שע"ג

בספר הנדפסים פרשיותיהן בתצלום

האותיות צורת ולהלן)ילקוט 700 ,(עמוד

בעל דהרה"ק התפלין תצלום עיי"ש

אפרים מוה"ר הרה"ק מכת"י עינים מאור

ר' הרבי דהרה"ק והתפלין מבראד, סופר

משה ר' הרה"ק מכת"י אלימלך

מקאמרנא, דהרה"ק וס"ת מפשעווארסק,

תשובה דרכי בעל דהרה"ק ותפלין

ממונקאטש, סופר חיים ר' הרה"צ מכת"י

כנ"ל, קוצין בשני הל' מתוייג ובכולם

דגמרא דמדינא נאמר כך מפני לא ומ"מ

הדבר ישתקע נינהו, דאות ומגופא המה

פי על שהמה וברור דפשוט יאמר, ולא

הב"י בלשון איתמר וכמפורש הסוד

וכנ"ל. אחריו והפוסקים

ב.

התגין בענין הרש"ש דעת

ל' שע"ג

בעניןומעתה הרש"ש בדעת לדון נבוא

היות עם והנה התגין, אלו

על דוקא נסובה המערב חכמי ששאלת

כלל לו שאלו ולא רבא, דשמושא התגין

הנה הלמ"ד, גבי שעל העוקצין בענין

חכמי סברת דמתוך לה, איתמר מכללא

מרן הכרעת ומתוך בשאלתם המערב

התגין על גם תשובה למדים אנו הרש"ש

טעמא וחד טעמא בתר דזיל הל', דאות

להוסיף דחלילה מרן דמדקאמר לתרוייהו,

מינה שמע חי"ה ובד"ק ג"ץ שעטנ"ז על

אותם והיינו הנ"ל, זולת אותיות דבאינך

להוסיף אין מספר"ת, אוכ"ל שסימנם

לא "כי מצד הן ועיקר, כלל תגין עליהם

מע"ח", המצויינים השערים בכלל באו

"אדרבא אותן שהמוסיף מצד והן

החכמהשו"ת ים ד סימן קיח

[בדברי האמור הטעם כפי נתן מגרעות

אוכ"ל שאותיות דכיון ור"ל, ז"ל]", האר"י

כנגד האר"י קבלת ע"פ מכוונים מספר"ת

בהם אירע שלא דאו"א הפנים בחינת

בהם להוסיף אין ממילא ושבירה, קלקול

והקלקול. השבירה ענין על הרומזים תגין

נראהכי ז"ל האר"י דברי מפשט אכן

על תג שום להוסיף שאין פשוט

על דנוסף מספר"ת, אוכ"ל אותיות

עוד עיין הנה הרז"ל, מדברי לעיל המובא

האזינו פרשת המצות טעמי בספר

ובד"ק ג"ץ שעטנ"ז התגין ציור "בענין

לדבריו ומציין מאוד", מחמיר היה חי"ה

לא סתם סופ"ר מלאכ"ת ומדבענין בע"ח,

שמיעא דלא מינה שמע מידי, ולא זכר

ליה. סבירא לא כלומר ליה,

מפשטוכן יעקב קהלות הרב גם הבין

בדברות וכמפורש האר"י דברי

אלו מספרת אוכל וז"ל, א"ו, ערך קדשו

ומהם כלל, תגין להם אין אתוון תשע

ולכך דאו"א, פנים דבחינת הכלים נעשים

מן לכמה מצינו וכיו"ב תג". להם אין

וכדיעויין בפשיטות, כן דנקטו הראשונים

איך ואודיעך בתו"ד, וז"ל הפליאה בספר

כאלה, חלקים לג' האותיות נחלקו

תגין, בלא התורה בכל סופ"ר מלאכ"ת

יחוד, בתגי התורה בכל חק"י בדה

שלש, בתגי התורה בכל ג"ץ שעטנ"ז

הענין. בסוד ועיי"ש טוב"ה. וסימנם

ח"א הגנוז עדן אוצר בספר כתב וכיו"ב

תגין", בלי סופ"ר "מלאכ"ת ב' סימן

בסודו. עיי"ש

ה"הוכן הרש"ש מרן תלמיד גם העלה

וז"ל ק"ב, כלל בכלליו דוד חסדי הרב

איןבסוה"ד, כי תג בלי מספר"ת ואוכ"ל

דבר אלוחסרים דכללים נודע וכבר ע"כ. ,

מרן רבו ברוח דוד חסדי הרב יסדם

המערב חכמי בפי נקראים והיו הרש"ש,

נקרא היה והקונטרס השמ"ש, כללי בשם

שמשא. מעלי בשם

סופרוכן הרי"ח ולמעשה להלכה העלה

קול בספרו החיים כף בעמח"ס ז"ל

ט"ו, ס"ק ל"ו סימן סת"ם הלכות יעקב

תגין עליהם צ"ל חי"ה בד"ק "אותיות

נשאריםוכו', סופ"ר מלאכ"ת ואותיות

תגין לבתרבלא ט"ז ס"ק להלן ושם .

מסיק רבא דשמושא התגין בענין דאיירי

הסכים וכן הרש"ש, ממ"ש לזוז "ואין

נר"ו". טוב רי"ח מוהר"ר הרה"ג הגאון

ועיקר כלל לתייג אין דלדעתו מינה ושמע

ל'. דאות התגין

פיולכן על לכתוב המקדקדים הסופרים

להם חלילה הרש"ש, קבלת פשט

דבכלל הלמ"ד, שע"ג העוקצין לתייג

לדעת אשר היא מספר"ת אוכ"ל אותיות

האר"י בקבלת מפורש דינם הרש"ש

והגם כלשהוא, תג שום בהן לתייג שאין

ע"פ להוסיף יש הראשונים קבלת דע"פ

ל' דאות הנ"ל התגין הב' אותן סוד

הנ"ל דהסופרים כיון הנה בב"י, וכמובא

וכבר גרירי, הרש"ש מרן קבלת בתר

בעיה"ק אשר המקובלים חכמי דרוב נודע

הרש"ש דברי ככל לקיים עליהם קיבלו

כחו דגדול ענין, בכל כוותיה ולנהוג

דבריו ומשקל הראשונים, מן כאחד

הנביא אליהו מפי ומסורים ככתובים

ז"ל, האר"י רבינו מפ"ק וכאמורים זל"ט

המוסיפם דעתו שע"פ כיון לזה ואכ"ם,

החכמהשו"ת ים ד קיטסימן

כוותיה לנהוג עליהם נתן, מגרעות

וכאשר הנ"ל. התגין מלהוסיף ולהמנע

ארצות בני הספרדים נוהגים כן אכן

מרן ע"ד לכתוב המדקדקים המערב

התגין להוסיף שלא דמנהגם הרש"ש,

מרן דברי מחמת הלמ"ד גבי שעל

הנזכרים.

הספרדיםובאמת רוב גם נהגו (אףכן

ע"פ לכתוב מדקדקים שאינם אותם

ועלי"ש,סוד) בכתב לכתוב דרכם שנודע ,

לדוד בספר אשר ל' אות בצורת וכמובא

אשר הל' אות ובתצלום להרחיד"א, אמת

י', אות ח"ד סת"ם ספרי ליקוט בספר

תגין שני תוספת נמצא דלא עיי"ש

הראשונים כדברי דלא והיינו הל', בראש

ברית בספר פסק וכן בב"י. המובאים

ז"ל הכהן כלפון משה למוה"ר כהונה

טוניס) חכמי ז'(מגדולי מערכת יו"ד ח"א

חי"ה בד"ק אותיות לתייג שלא ג' אות

שלמה ר' להרה"ג שלמה יריעות בספר (הובא

א') אות י"ד פרק מב"ב העידמועלם וכיו"ב ,

פשוט שהמנהג שמש תבואות בשו"ת

ובד"ק ג"ץ שעטנ"ז רק מתייגין שאין

הרש"ש דברי בפשט ולהמבואר חי"ה,

מאוד, מנהגם ניחא האר"י קבלת ע"פ

הללו, התגין לעשות דחלילה דאכן

וככל נתן מגרעות לעשותם והנוהג

המבואר.

ג.

בענין חכם התורת רבינו דעת

הנ"ל התגין

מרןאחר שלדעת המבואר עלות

קבלת פשט ע"פ הנה הרש"ש

הלמ"ד, שע"ג הקוצין לתייג אין האר"י

התורת רבינו בדעת להסתפק יש מעתה

מחמת הספק ונתעורר זה, בדבר חכם

בענין אלא דאיירי לו שמענו לא כאן דעד

לן משמע קא דבהו רבא, דשמושא התגין

ומצוה רשאי הרש"ש לדעת דאף

עומק בדעתו שיבין ובלבד להוסיפן,

והשרשיים, הכוללים התגין בין החלוקה

ז"ל האר"י בכתבי המפורשים שהמה

השמושא שהוסיף התגין לבין שלפנינו,

תוך פרטיים תגין אלא שאינם רבא

ומעתה לעיל, באורך וכמבואר הכוללים

חידושו, אלא בו לך דאין לומר מקום היה

התגין בענין להדיא איירי דלא ואחר

דהרש"ש ומפשטיה הלמ"ד, גבי שעל

אל ערב מי אותן, לתייג דאין שמעינן

לבו.

רבינוואמנם דלדעת נראה יותר

לתייג ומצוה שרי חכם התורת

אמרנו דכבר הלמ"ד, שע"ג התגין גם

בכמה לו מצינו גופא האר"י דרבינו

קבלת עם קבלתו ליישב שחותר מקומות

דרכו זה חכם התורת ורבינו הראשונים,

המחלוקות ריבוי ליישב בקודש

ולהראות הקבלה בתורת והסתירות

אחד בקנה עולות השמועות כל האיך

בין סתירה יתכן שבלתי באופן

מיהת דכו"ע כיון ומהשתא השמועות,

היא אמת קבלת הראשונים דקבלת מודו

יתכן לא שוב כלל, ופקפוק היסוס בלא

ובהכרח דבריהם, תסתור האר"י שקבלת

היכי כי קבלתם ליישב נכון ישוב שימצא

וכיון הראשונים, לקבלת ליסתרו דלא

חכם התורת לרבינו ליה דשמענא

החכמהשו"ת ים ד סימן קכ

ע"פ רבא דשמושא התגין ענין דמיישב

הוא וכמבואר, ופרטות לכללות החלוקה

שעל התגין בענין ממש הוא שכן הדין

התורת שלדעת יתכן דלא הלמ"ד, גבי

ע"פ גם להתירם ישוב ימצא לא חכם

האר"י. קבלת

דמאןואף לומר נטויה הדוחה יד אם

לא שמענא דלא כיון שמא יימר,

לא ספק מכלל סוף כל סוף הנה נימא.

בכל בירושלמי איתא ומפורש יצאנו,

אחר הלך בידך רופפת שהלכה מקום

דברי נודע גם בפוסקים, והובא המנהג,

זי"ע מבוטשאטש או"חהגה"ק אברהם (אשל

תפ"ט) אםסימן רבים, כנגד יחיד "דאפילו

שנהוג כיון דאמר, המאן כזה עצמו נוהג

האמתית, ההלכה כן נקבע כן, עלמא

בני הם נביאים לא אם ישראל דבני

הלכה פסק קביעות לך ואין הם, נביאים

בני רוב ממנהג שנקבע ממה יותר

אומץ יוסף שו"ת כתב וכיו"ב ישראל".

מפי שמורגל דבר דכל י' סימן להרחיד"א

הוא כאילו עליו לסמוך ראוי הציבור

שמנהג ואחר עיי"ש. הנביא, מדברי

טוב שם הבעל מרן ותלמידי האשכנזים

הלמ"ד, שע"ג הקוצין לתייג נ"ע הק'

לזה בב"י, שהובא הראשונים וכקבלת

ובלבד מדבריהם, לזוז אין המנהג לענין

בין החלוקה אמיתות בלבו שיבין

משמיה לעיל שזכרנו לפרטות הכללות

חכם. התורת דרבינו

מרןומ"מ ע"ד מעשיו לכלכל המדקדק

קבלת ע"פ לכתוב ונוהג הרש"ש,

מלתייג כך משום ונמנע והרש"ש, האר"י

מיבעיא לא הנה הלמ"ד, שע"ג הקוצין

עביד, כדין דודאי ספרד מיוצאי הוא אם

ועלי"ש בכתב לכתוב הספרדים וכמנהג

מיוצאי הוא אם אפילו אלא לעיל, כנזכר

נקטי הנ"ל התגין בענין אשר אשכנז

שכן ומכל הב"י, דמרן גלימאי בשיפולי

רבותינו בדרך ההולכים מן הוא אם

וכנ"ל, כן דנהגו הק' הבעש"ט תלמידי

על לו דיש בידו למחות אין הוא אף מ"מ

לכתוב לדקדק שנוהג אחר לסמוך מי

דברות פשט פי שעל הרש"ש מרן כדעת

התו"ח)קדשו רבינו דברי חלילה(לולא

קול הרב וכדברי הנ"ל, התגין להוסיף

משמו, לעיל כמובא הרש"ש בדעת יעקב

כך הדרישה על שכר שמקבלים וכשם

והבן. הפרישה, על יקבל

ה' ענף

דהוי"ה אחרונה ה' דאות השמאלי רגל בצורת

א.

צריכה ראשונה דה' השמאל רגל

לבר פסיעה עם ו' כצורת שתהיה

מנהגובהיותי ע"ד להעיר אמרתי בזה

בצורת הזה כהיום הסופרים

דשם אחרונה ה' דאות השמאלי רגל

בצורת לעשותה נוהגים שהרבה הוי"ה,

לצד למטה הבולט פסיעה ועם גג בלי וי"ו

האות פנים לצד הו' דמסיום ור"ל, ימין,

מאוד דק קוץ כמין למטה ונמשך בולט

החכמהשו"ת ים ד קכאסימן

ימין לצד מעט פרשיותנוטה תצלום (עיין

מנחם כמוה"ר הנודע הסופר מכת"י תפלין

שליט"א) .דאוידווביץ

בפירושדהנה דהוי"ה ראשונה ה' בענין

בפרע"ח הרז"ל בדברי איתמר

ההי"ן צורת וכל וז"ל, פי"ד התפלין שער

קוץ כעין להם יהיה הוי"ה, של ראשונה

ו' ברגל למטה לחוץ יוצא מאוד קטן

לבר פסיעה ונקרא ה', שבתוך זעירא

וכן עכ"ל. ר"ג, דף בלק פרשת בזוה"ק

הוא"ו "ובסיום בפט"ו להלן שם הוא

לבר פסיעה אושיט בסוד הנוק' יצאת

ע"כ. ר"ג, דף בלק פרשת בזוה"ק כנזכר

דתפלין ב' דרוש בשעה"כ הוא ח'וכן (דף

הוי"הע"ד) שם של ראשונה ה' "באות

מאוד קטן אחד קטן קוץ להם יהיה כולם

שבתוך זעירא ו' של רגל בסיום למטה

בעולת הוא וכן לבר". פסיעה וכו' ה' אות

התפלין ענין ע"ב)תמיד ל"ט ובשער(דף ,

ע"ב ר"ג דף בלק פרשת רשב"י מאמרי

ע"ג) מ"ז .(דף

תיקוןוכן מסכת במ"ח מבואר הוא

דצריך ה' משנה פ"ב תפלין

לבר, פסיעה עם ו' בצורת לעשותה

כמין יעשה מטה לצד הו' דבסיום והיינו

והוא יו"ד אות כדוגמת מאוד קטן עוקץ

פסיעה אושיט שבסופו התי"ו רגל כמו

השמאלי רגל בסוף יש כך מעצמותו, לבר

אל לרמוז לחוץ, היוצא עוקץ דהה'

גו בעיבור הז"א עם יחד שהיתה המלכות

וכמבואר ראשונה. ה' כללות שהיא אימא

יעשה "ואח"כ שם חסידים המשנת בלשון

ותחתיו ועומד, התלוי שלה שמאל רגל

כפסיעה לחוץ יוצא מאוד קטן קוץ יעשה

האמצעי קו הוא הזה שהקו ויכוין לבר,

הכוללים ויסוד ת"ת שבו הרחמים של

"לפיכך ו' משנה להלן ושם קצוות. שש

ווי"ן השני להראות מעט עב יעשנו

המלכות הוא שתחתיו והקוץ כאחד,

קצוות שש לו אשר ז"א ביסוד הדבוקה

וא"ו בצורת שהוא זה רגל סוד האמורים

הרמוזה הבינה במעי בהיותו ראש בלי

שבקרן החכמה ביו"ד המחוברת בה"א

ע"כ. שלה, זוית

ב.

- אחרונה דה' השמאל רגל צורת

פסיעה בלתי ו' כצורת הרז"ל דעת

לבר

זאתואמנם הנה אחרונה, ה' בענין

ג' בה מצינו בישראל מלפנים

שער בפרע"ח הרז"ל דדעת דעות,

ה' אות יכתוב אח"כ וז"ל, פט"ו התפלין

הקשר ג"כ לרמז ראשונה ה' דוגמת שניה

אחד שינוי יש אמנם הת"ת, עם לה שיש

שתהיה צריכה שניה דה' הרי ע"כ. וכו',

שמאל דרגל והיינו ראשונה, ה' דוגמת

הוא וכן ו'. בצורת שתהיה צריכה שבה

ויקרא פרשת רשב"י מאמרי בשער גם

ע"ב י"א ע"ב)דף ל"ה .(דף

הרז"לאיברא, לשון דמפשט הגם

צריכין ההי"ן דב' משמע

נראה הרז"ל דברי מפשט מ"מ שוין, שיהו

דכן לבר, פסיעה בה אין אחרונה דה'

לעיל שם בפרע"ח דהרז"ל לישנא דייק

" דצורת דכתב בפי"ד ההי"ןמינה

קוץראשונה כעין להם יהיה הוי"ה של

ונקרא וכו' למטה לחוץ יוצא מאוד קטן

ב' דרוש בשעה"כ הוא וכן לבר", פסיעה

החכמהשו"ת ים ד סימן קכב

דייקא ראשונה ה' ומשמע שם. דתפלין

אינה אחרונה ה' הא לבר, פסיעה צריכה

הגה"ק לדייק כתב וכן לזה. צריכה

סימן ח"ב תורה דברי בספרו ממונקאטש

היא, סברא הלא וגם עיי"ש. פ"ג,

שצריכה ניחא ראשונה ה' דבשלמא

תרוייהו אשר זו"ן על להורות לבר פסיעה

עילאה, אימא גו בעיבור נמצאים כחדא

והנוק' ו"ק בן הז"א לחוץ בצאתם ואח"כ

הרז"ל בדברי כמבואר לבר פסיעה בסוד

דהוי"ה אחרונה ה' אבל מקומות, בכמה

בסוד נתקנה שכבר אחר לנוק' הרומזת

בבחינת בה יש רמז מה שלם, פרצוף

דה' ותני הרז"ל דייק ולזה לבר, הפסיעה

לבר, פסיעה צריכה דייקא איהי ראשונה

לזה. צריכה אינה אחרונה ה' אבל

הבעש"ט,ואכן תלמידי רבותינו נהגו כן

בפרשיות הרואות עינינו וכאשר

והוא עינים מאור בעל דהגה"ק התפלין

סופר אפרים מוה"ר הגה"ק יד מכתיבת

מכת"י אלימלך ר' הרבי ודהגה"ק מבראד,

ובהס"ת מפשעווארסק, משה ר' הרה"ק

בתפלי וכן מקאמרנא, דהרה"קדהגה"ק ן

חיים ר' הרה"צ מכת"י תשובה דרכי בעל

ממונקאטש פרשיותיהןסופר תצלום (עיין

ולהלן) 700 עמוד האותיות צורת ילקוט ,בספר

אחרונה דה' השמאל רגל סידרו אלו דכל

לבר, פסיעה ובלי גג בלי ו' כצורת

הנ"ל. דפרע"ח דלישנא וכפשטיה

ג.

י' כצורת - המ"ח דעת

משנתודעה הרב דעת היא שניה

תפלין תיקון במסכת חסידים

דה' השמאל שרגל ס"ל ואיהו מ"ח, פ"ב

וז"ל י', כצורת שתהא צריכה אחרונה

יו"ד, בצורת הוא התלוי הקו ואח"כ שם,

היא עצמה הה"ה כי למטה קוץ לו ואין

פרצוף ונעשה נתגדל שעתה הקוץ סוד

וקו הבינה, מבטן ז"א עם בצאתם שלם

התלוי מהקו דק יותר יהיה הזה התלוי

עכ"ל. ראשונה, שבה"י

כאשרוכן יששכר בני בעל הגה"ק נהג

ממונקאטש הגה"ק נכדו העיד

הובא פ"ג, סימן ח"ב תורה דברי בספרו

בס"ת וז"ל, פ"ב, סימן ושלום חיים בדרכי

יששכר בני בעל זקה"ק כתי"ק הקדושה

ה' וב"ש ב"ה הוי"ה שם כתיבת נמצא

כעין בתמונת שמאלי הקו הוא ראשונה

אמנם למטה, לבר ופסיעה ארוכה היינו ו'

כעין ורק קצר הוא השמאלי הקו שניה ה'

יו"ד. תמונת לכעין ונוטה גדולה נקודה

דווקני מסופרי ס"ת בשארי ראיתי וכן

עכ"ל. חכמים, ותלמידי

המ"חועיין דברי שראה שקודם שם לו

הנ"ל זקינו למנהג סימוכין עשה

בצורת אחרונה דה' השמאל רגל דעביד

הנסירה שער הע"ח דברי פי "על י'

ה' כל בציור ב"ן שם וזהו וז"ל, סופ"ב

י"ל ולפ"ז עכל"ה. וכו', י"ד צורת מהם

מהשם אחרונה ה' להיות צריך שפיר

צורת להיות צריך כנודע לב"ן הרומזת

כנזכר". דל"ת יו"ד

שראהובהמשך קודם - שם דבריו

- הנ"ל חסידים להמשנת

הרז"ל מדברי לן תיקשי דלא ליישב כתב

צריכה אחרונה דה' דקאמר בפרע"ח

דרגל ומשמע ראשונה, ה' כצורת שתהא

שתהיה צריכה אחרונה דה' השמאל

החכמהשו"ת ים ד קכגסימן

ולא ראשונה, דה' שמאל כרגל ו' בצורת

דהא הוא, דוקא דלאו די"ל י'. בצורת

בבחינת ביניהם שינוי שיש בהכרח

ראשונה דבה' וכנ"ל לבר, הפסיעה

אחרונה, בה' ולא לבר פסיעה עבדינן

זל"ז דומין ההי"ן ששני דוקא דלאו ובע"כ

אלא אינה שם ז"ל האר"י וכוונת לגמרי,

שינוי דיש בסמוך שם שכתב מה לדייק

דבה' הימיני, זוית בקרן ביניהם אחד

אחרונה ובה' י' צורת יעשה ראשונה

עוד ושייר תנא ובאמת עיי"ש. ו', צורת

השמאלי. הרגל בענין שביניהם החילוק

למנהג מקור מצא שאח"כ שם לו ועיין

הנ"ל. חסידים מהמשנת יששכר הבני

ממונקאטשובאגרת הגה"ק דשדר

שפירא דוד למוה"ר

ציון בני קע"ב)בעמח"ס סימן שפירין (אגרות

אור בעל הגה"ק מכתי"ק דבתפלין מעיד

הגה"ק ומכת"י מפשעווארסק, משה פני

ביתו מאנשי שהיה יששכר בני בעל

משה פני אור בעל דהגה"ק

תמונת ולמד וראה מפשעווארסק

יששכר בבני שכתב כמו אותיותיו

שי"ן בתמונת רק המצרים, בין במאמרי

הגה"ק בהם שהתפלל בתפלין וכן שינה,

מוהרמ"ל והגה"ק ז"ל, אלימלך הר"ר

הצדיקמסאסוב יוסף שכתבם עליהם )יא(שאמר

דשם שניה הה' מצאתי לא אלו "בכל

בתמונת שמאלי הרגל רק ב"ה הוי"ה

ישרה" .יביו"ד

ד.

עם ו' כצורת - שולמל הר"ש דעת

לבר פסיעה

הר"שודעה בכתבי מצאנו שלישית

האר"י שבחי בעמח"ס שלומל

דבי וחתנא האר"י של לדורו סמוך שהיה

רבינו תלמיד סרוג דמהר"י נשיאה

חמישית באגרת לשונו וזה (ספרהאר"י,

קכ"ח) - קכ"ז עמוד וגוריו יכתובהאר"י ואח"כ ,

ואח"כ וכו', זה באופן הוי"ה של השני הה'

.`icner mlerd zivgny l"f i"x`d eilr cirdy e"gxdn ly eia` sqei x"denl ezpeeky rcepe.ely zexcednd oiltzd zekfa

.aily oiltzd zeiyxtn myd zeize` zpenz `iad l"pd zeize`d zxev hewli xtqay t"r`e'dc l`nyd lbx dyr mye ,wqx`eerytn dyn 'x w"dxd i"zkn `ede ,jlnil` 'x iaxd w"dxd`ed l"pd lbxdy l"pd oiltzd d`xy l"pd yh`wpenn w"dbd zecrk `lce ,'e zxeva dpexg`mixt` x"den w"dxde wq`eexrytn dyn x"den w"dxdc ycewa mkxc rcepd it lr l"i .'i zxevadpzyn bdpnd did wx ,reaw bdpn l"pd miyecwdl mdl did `l zetetl zeize`d oipray xteqzra exi`dy dpeilrd dakxnd zexe` ieliba mipeilra mzybxd itk dyxtl dyxtne onfl onfnmb did ok f"cry okzie ,miiepiy dnk a"eike oiltzd exear eazky mc`d znyp yxey itke `iddlkde dpzyn bdpnd did `l` ,reaw xcq itk cinz aezkl mzecn eeyd `ly zeize`d zxev oipraixe` x"den w"dxdc dinyn 702 cenr my zeize` zxev hewli xtqa oiiericke ,oiprd itk

."eznyp yxey itk cg`e cg` lkl azek did wqx`eerytn w"dxdy" wqilrxhqn

החכמהשו"ת ים ד סימן קכד

השמאלי הו' הה',תכתוב בתוך אשר

גמירא עד נבנית היא המלכות כי ותכוין

שהיא עד למעלה, עד קומתה ונגדלה

וגם מאחוריו, ז"א של העורף כנגד מגעת

בעלת ונעשית שלה המוחין קנתה כבר

הז"א מאחורי וננסרה ספירות עשר

וכבר הז"א, עם פנים אל פנים ובאתה

מבן מעוברת והיא הקדוש הזווג אז נעשה

ו' סוד וזה וסנדלפו"ן, מטטרו"ן שהם ובת

אל הרומזת אחרונה בה' אשר השמאלית

תמיד הסופר ידקדק ולכן בנים. הב' אלו

למטה הו' של קוץ את ולהעדיף להאריך

זה וגם הבת, של עיבור אל לרמוז הה', מן

אשר הרה אשה דוגמת העודף בקוץ

הסוד הוא וזה הגוף, מן חוץ בולטת בטנה

שבתוך זו ו' ולפעמים הז"א, של עיבורה

כנסת שהשכינה מה אל רומזת הה'

ס' ישראל של מנשמתן מעוברת ישראל

אחד, בכרס נקבות רבוא וס' זכרים רבוא

עכ"ל. בזה, למבין ודי

דה'הרי שמאל רגל דאף שלישית דעה

פסיעה עם ו' בסוד היא אחרונה

הרז"ל בדברי מקור לה יש זו ודעה לבר,

ל"א סימן מטות פרשת הפסוקים בשער

רע"ב) ל"ח בלק(דף בפרשת בזוהר "עמ"ש

ולא אשורנו עתה ולא אראנו בפסוק

ע"ב)קרוב ר"ג לבר(דף פסיעה דאושיט

ענינו שם שביארנו וכמו (בשערוכו',

ע"ג) מ"ז דף בלק פרשת רשב"י שהואמאמרי

בהיותם עמו שהיתה דז"א נוק' בחינת

ואמנם לבר, פסיעה בסוד אימם במעי

כשנולדה האחת בחינות, ב' בה יש

בצאתה והשנית עילאה, ה' מתוך ויצאה

הרי שניה". שבה' הוא"ו בסיום לחוץ

לה יש שניה שבה' הו' דגם להדיא

לבר. פסיעה

בביאורואיברא, ששון שמן להרב יעויין

וחידושים בהגהות הובא לשם,

הנה וז"ל, י"א, אות שם הפסוקים לשער

מצאתי ולא מקומות בכמה חפשתי

שניה. ה' של בו' פסיעה להיות שצריך

פירושו או ראשונה, שבה' להגיה ולע"ד

של ביו"ד אחד ה' דיש היינו שניה שבה'

הוי"ה, של אחרונה בה' ולא וכו', הוי"ה

עוד ועיין עכ"ל. לבר, פסיעה בה אין דשם

דס"ג אחרונה דה' סופ"ג אח"ף שער בע"ח

לבר. פסיעה לה אית

בשערועכ"פ ז"ל האר"י דברי מפשטות

לדברי ראיה שם, הפסוקים

להוסיף יש אחרונה ה' דגם שלומל הר"ש

הזוה"ק דברי ע"פ וזהו לבר, פסיעה בה

קרוב ולא אשורנו עה"פ בלק (דףפרשת

ע"ב) דאימא,ר"ג במעהא דהוה כיון וז"ל,

דא, כגוונא לבר פסיעה אושיט אשורנו,

וכלשון פסיעה, מלשון דאשורנו ור"ל,

המורה במעגלותיך אשורי תמוך הכתוב

שער בע"ח כמבואר הפסיעה ענין על

שם. רשב"י מאמרי ובשער פ"ד ל"ד

שהצריךוהגם הזוה"ק דברי של דפשוטן

ראשונה בה' איירי לבר פסיעה

להגה"ק מצינו הנה אחרונה, בה' ולא

פרשת הזוהר במאמרי האמצעי אדמו"ר

כי וז"ל, עילאה במתיבתא ד"ה שם בלק

בפירוש הכוונה ענין כללות הנה

עיבור בחינת על קאי אשורנו ומגבעות

בזוהר מ"ש ידוע הנה אך בבינה, המדות

דתרין כלה מלבנון אתי הפסוק על

ה"א כו', מלכא שלמה פריש נוקבין

החכמהשו"ת ים ד קכהסימן

אימא שנקרא תתאה וה"א עילאה

בחינת שיש וכמו תתאה, ואימא עילאה

שהוא עילאה אימא בבטן דז"א עיבור

ראשונה, שבה"א הוא"ו ישבחינת כך

שהיא תתאה אימא בבטן עיבור בחינת

והיינו דז"א, נוק' שנקרא תתאה ה"א

משיחא מלכא דנשמת עיבור בבחינת

עיבור בבחינת עכשיו כלול שהוא

בהיות' דאצילות מלכות בבטן בהעלם

בכלל כאן רמז ולזה בגלותא, עכשיו

חד דברים, ב' שאמר הזה המאמר דברי

ברה מן אתפרש לא גבעת האי דהא

בהיותו ז"א בחינת שהוא לעלמין,

הנקראת עילאה אימא בבטן בעיבור

דלתתא גבעת דהא והב' עילאה, גבעת

אימא הנקראת המלכות בחינת שהיא

איצטריך בה דאתכליל ברה כנ"ל תתאה

משיחא מלכא ייתי כד דאתי לזמנא

עכשיו, מלכות בבחינת דאתכליל

בסוף כמ"ש ההעלם מן יתגלה ולעתיד

כו', יומא בההוא יפוק ומינה המאמר

שהולך באורך שם לו ועיין עכ"ל. וד"ל,

בן משיח דנשמת העיבור סוד ומבאר

דאצילות. מלכות בבטן דוד

דיברבאופן אשר הדברים שמאלה

אדמו"ר הגה"ק בקדשו

מצי לברהאמצעי הפסיעה לענין מקור נו

נשמת לעיבור הרומז תתאה בה' אשר

באגרת המבואר וע"פ מלכות, גו משיח

דע"ד הכוונה י"ל שלומיל דהר"ש הנ"ל

השמאל דרגל עילאה, ה' לגבי דתנינן

פסיעה עם ו' בצורת שתהיה צריך שבה

יחד שתיהן אשר זו"ן על לרמוז לבר,

רמוז והז"א עילאה, אימא גו בעיבור

גם הוא כן לבר, בפסיעה והנוק' הו' באות

רגל דגם הנוק', שהיא תתאה בה'

עם ו' בצורת שתהא צריך שבה השמאלי

משיח משיחין, לתרין לרמוז לבר, פסיעה

דוד בן ומשיח יוסף, בן ומשיח דוד בן

בן ומשיח הז"א, כדוגמת הו' באות רמוז

הנוק', כדוגמת לבר פסיעה בסוד יוסף

שהיא מלאה הנולד דוד בן שמשיח לפי

בכל מתייחס דבינה האחוריים בחינת

הפסוק בסוד וכנודע הז"א, אחר מקום

יוסף בן ומשיח בתבונה, שמים כונן

אחר מקום בכל מתייחס מרחל הנולד

יסד בחכמה הוי"ה הפסוק בסוד הנוק'

גם ורומז ברתא יסד אבא - ארץ

שכתב וזהו ואכמ"ל. ישראל, לנשמות

שהיא תתאה דהה' שם שלומל הגר"ש

שהם ובת מבן מעוברת "היא המלכות

השמאלית ו' סוד וזה וסנדלפו"ן, מטטרו"ן

הב' אלו אל הרומזת אחרונה בה' אשר

ביצירה דמטטרו"ן דנוע בנים",

זו"ן סוד והם בעשיה .יגוסנדלפו"ן

.bi,`"fd zpiga cec oa giyne 'wepd zpiga `ed sqei oa giync mipta epazky dnc ahid oadeceqid zxhr zpigac 'wepd mr `ed legd zenic beefdy rcepc ,legd zeni zellk cvn `wec edf dpd`ed ceqid zxhry zeidle ,legd zenic 'wepd zpiga `teb edi` `"fc ceqid zxhrc `vnpe ,`"fczpiga `id ,ceqid zxhr xen`k `idy legd zenic lgx - 'wepdy `vnp okl ,sqei oa giyn zpiga

החכמהשו"ת ים ד סימן קכו

מקאמרנאוהנה להגה"ק ליה שמענא

ל"ו סימן הטהור שולחן בספרו

צריכה אחרונה ה' דצורת שהכריע ס"ב

הפרש, באין ראשונה ה' כצורת שתהיה

לי יש הנכבד השם כתיבת בענין וז"ל:

שמשנים במה הסופרים על גדול ערעור

אחרונה, ה' מצורת ראשונה ה' צורת

מרן לשון פט"ו)דזה התפלין שער ,(פרע"ח

ההי"ן שיניח לומר כוונתי שאין הזהר

בעת כי אלא לעיל, כמצוייר פרודות

על וכן וכו', זה בדרך יכתבנו שכותב

עכ"ל. השניה, ה' באות יעשה זה דעת

להיות צריכה ההי"ן ב' דצורת [הרי

לשנות רשות להם נתן ומי שוה],

עונותינו לנו גרם זה וכל הצורות,

כוונת עם כותב בור שסופר המרובים

רגלו ולפשוט להראות רוצה והוא האר"י,

ומשנים, בתמונה, לכתוב יודע שהוא

עכ"ל. זה, על הדין את ליתן ועתידין

להשוותויש כוונתו פשט אי לדון

דה' שע"ד באופן לגמרי הצורות

ה' נמי הכי לבר פסיעה לה אית ראשונה

שכוונתו או הנ"ל, שלישית וכדעה אחרו',

לבר, פסיעה אחרונה לה' לה היות לבלתי

נראה ויותר דהרז"ל. דלישנא וכפשטיה

דעינינו יען לבר פסיעה בלתי דכוונתו

בנו של הס"ת בתמונת (ילקוטהרואות

(704 עמוד האותיות הה'צורת רגל שעשה

לבר. פסיעה בלתי ו' בצורת אחרונה

dnkga dyxeyy rcep 'wepde ,lgx 'wepd zpiga `ed sqei oa giync `vnp df jxrae ,sqei oa giyncec oa giyn didi df jxrae .dnkga eyxey sqei oa giync epxn`y edfe ,`zxa cqi `a` ceqa

.dpiaa eyxey `"fc ,dpeaza miny opek ceqa dpiaa eyxeye ,`"f zpigazellkc rcepc ,jtidl `ed zellkd jxr cvn la` ,legd zeni jxr cvn `l` epi` df lk mle`eza 'wepd mr `ed `"fc beefd xwir f`e ,digc - zayce ,dnypc oigend dnd legd zenic oigenddn oiire) f` mya dler dpi` ceqid zxhr zpigac 'wepde ,iriayd jlnd zpiga `idy zizn`d ebefdpd zayd meic beefd mbc opinwe`c 'c oniqe 'b oniq xnerd zepeekl epxe`iaa df xtqa epkx`dymiiwzi f` `eal cizrl `wece ,zeceqid zexhr zpigac 'wepd mr `wec `ed mkg zxezd epiax zrclmikynp mday legd zenia dpd zellkd cvnc `vnpe .(iriayd jlnd zpigac 'wepd mr beefdzayd meiae ,sqei oa giyn zpiga `edy `"fc ceqid zxhr zpiga mr `ed beefd xwir ,dpiac oigendf`e ,cec oa giyn zpiga `idy `"fc zillkd 'wepd mr beefd xwir ,dnkgc oigend mikynp eaygiyn zpiga `idy zillkd 'wepd mr llkp `l` ,mya dler epi` ceqid zxhr `edy sqei oa giyndnkga cec oa giyne ,(legd zeni) dpiaa feg` sqei oa giyn zellkd jxr cvny ote`a ,cec oa(legd zenic 'wep) dnkgd l` qgiizn sqei oa giyn zehxtd cvny lirl xen`d on jtid ,(zay)ipy itl` ziy zellkc ,zellkd cvn `ed df jxc lre .(legd zenic `"f) dpiad l` cec oa giyne,dpia - sqei oa giyn zpiga md (dnkgl aygpd iriayd sl`d jxrl dpiad zpigal miaygpd)g"qyz dnkgd mi xtqa dfn epkx`dy dn oiire .dnkg ± cec oa giyn zpiga iriayd sl`d zellke

.'d ze` 'd spr zyleyn dyecw xn`n

החכמהשו"ת ים ה קכזסימן

ה.

שעושין בזה"ז הסופרים מנהג

אין ימין לצד פסיעה עם ו' צורת

מקור לו

שנהגוועכ"פ למנהג מקור מצאנו לא

האחרון בדור סופרים הרבה

אחרונה דה' השמאלי רגל לעשות

פנים, לצד פסיעה כעין קוץ עם ו' בצורת

כחד. דלא שזהו

שנהגוודע היו שעברו דבדורות עוד,

י' בצורת הנ"ל הרגל צורת לעשות

לא לזה וגם דעלמא, ה' כצורת הפוכה

לשיטת אם כי האר"י בדעת מקור מצאנו

העיר כבר וכאשר הפוסקים, וכל הב"י

דשדר באגרת ממונקאטש הגה"ק כזאת

ציון בני בעמח"ס שפירא דוד למוה"ר

קע"ב) סימן שפירין של(אגרות הנקודה וז"ל,

ממש, הפוכה י' נקודת שצ"ל שכתבת ה'

וגם ז"ל האר"י בכתבי זה מצאתי לא

אינו וגם כן, נהגו לא דידן דווקני הסופרים

מעתיק שם דבריו ובהמשך ע"כ. כן, יפה

הה' צורת בענין שם תורה דברי מספרו

מכתי"ק דבתפלין מסיק והדר אחרונה,

אור בעל והגה"ק יששכר בני בעל הגה"ק

בתפלין וכן מפשעווארסק משה פני

ז"ל אלימלך הר"ר הגה"ק בהם שהתפלל

מסאסוב מוהרמ"ל עליהםוהגה"ק (שאמר

הצדיק) יוסף מצאתישכתבם לא אלו "בכל

הרגל רק ב"ה הוי"ה דשם שניה הה'

הפוכה, ולא ישרה יו"ד בתמונת שמאלי

להופכה". נמצא לא ז"ל האר"י בכתבי וכן

בלונ"ח כה"י ידידושו"ת הנני הכו"חובזה

התורה לכבוד הברכות חותמי בכל

.[-] בטהרה ולומדיה

ה סימן

ימין בצד המרובע ר' אות בענין

הנראית תפילין של רי"ש אות בענין מר, לן דבדק השאלה ע"דהתפילין להכשיר יש האם כמרובעת, קצת

א.

והמרדכי והרא"ש הריטב"א דעת

והמנהיג, ורי"ו והמאירי ר"ת בשם

תג לו יש דהד' ר', הוי מרובע דר'

שלאאיתא ע"ב, ק"ג שבת במסכת

רישי"ן ולא רישי"ן דלתי"ן יעשה

לדל"ת שיעשה שם ובריטב"א דלתי"ן,

הימיני, הגג בתחילת ניכר חטוטרות

כולה אלא עיקום שום ברי"ש יעשה ושלא

הוא דאם בדבריו בהדיא משמע ישר.

לו יש ואם רי"ש, הוא מרובע כמו ישר

הוי ימין מצד תג כמו חטוטרות איזה

החכמהשו"ת ים ה סימן קכח

י"ב, סימן ס"ת הל' ברא"ש הוא וכן דל"ת.

תג שיהיה היטב הלבלר שיזהר

נראית תהא שלא היטב בולט שלאחריה

ובריש תג יש שבדל"ת משמע רי"ש. כמו

כל בלי מרובע הוא הדל"ת ואם תג, אין

במרדכי ועיין כרי"ש. נחשב הוא הרי תג

יש שדל"ת ר"ת, בשם ע"ג ה' דף ס"ת הל'

המאירי כתב וכן ימין, לצד בליטה לו

שדל"ת ל"ד, עמ' ב' מאמר ספר בקרית

ירוחם רבינו וכ"כ מאחוריה, קוץ לה יש

המנהיג מספר משמע וכן ח"ב, ס"ב

תרכ"ב. עמ' תפילין הלכות

ב.

אלא ס"ת, בהל' ברא"ש וכ"מ

חד קטן בתג לד' שדי שמשמע

בשםוהרא"ש כתב ח"ב ס"ת בהלכות

לר"תר"ת ס"ת בהלכות הוא (וכן

צ"ח) עמ' ירושלים דל"תבגנזי וגם וז"ל, ,

לרי"ש, משוי דדל"ת לתגא נטל קאמר

כוונתו ולכאורה שלאחריה. חודה דהיינו

בעצמו שהרא"ש התג דאותו ברורה

תגהביא לה יש דל"ת כי קודם עליו

התג זה ניטל דאם היטב, בולט לאחריה

רי"ש. חודההוי הלשון שכתב כיון (אבל

לו די הראשונים, דהצריכו דהתג י"ל שלאחריה,

שחודה 7 מספר של באופן מרובע הוא ימין צד אם

אם אף תג כמו ג"כ דנחשבת דאפשר דק, הוא

שיתבאר כמו ממש, ריבוע כמו מרובעת אינה

אחרונים) כמה בשם .לקמן

ג.

ממש תג לד' שצריך הפוס' דעת

לה מימין מרובעת בזוית די ואין

והשלישיועיין הראשון ביתא באלפא

בב"י, מובא ליפמאן, יו"ט להר'

בצד טוב עקב לדל"ת לעשות שצריך

משמע חד. זוית לה שיהא די ואין ימין,

שיהיה בה מעכב דל"ת, שבאות בהדיא

כל פסקו וכן ימין. מצד ממש תג לה

וקול הלבוש, המה, הלא האחרונים,

בלדוד והחיד"א ליעקב, ואמת הרמ"ז,

כ"ו, כלל שמים ומלאכת י"ג, סי' אמת

גיבורים ומגן אהרן, בית (בתיקוןוספר

ומקדשסופרים) כ"ג, סי' אברהם ומשנת ,

ועוד יעקב, וקול הלכהמעט בספר כ"ז (עיין

ח"ג) .ברורה

ד.

הרב שו"ע דעת לפרש הכרח

לד' תג שצריך

הרבולכאורה שו"ע בלשון לעיין צריך

ל"ו בסי' שכתב התניא, בעל

בתג להיזהר צריך וז"ל, דל"ת, באות

נראית תהא שלא לרבעה שלאחריה

דמלשון תינוק. קריאת ע"י ותפסל כרי"ש

תהא שלא שכדי לכאורה, משמע זה

תהיה שלא לרבעה די כרי"ש נראית

מימינה. שיצא ממש לתג וא"צ עגולה,

שקבלה מי שיש שכתב דבריו, ומהמשך

חדה זוית לה שיהא די שאינו בידו,

שם לה יהא לכתחילה אלא מלאחריה,

לדעה שאף משמע, וברור, טוב עקב

זוית לה שיעשה עכ"פ צריך הראשונה,

ימין שבצד דהיינו תג, כמו דנראה חדה

כמו תג כעין מרובע או תג לה יהיה

7 בהלכותמספר יו"ט מעדני הרב שכתב (וכמו

עוקץ שיש באופן ריבוע עושין דאם ר' אות ס"ת

מדבריוכעי וכמובא כתג, נמי חשיב קטן תג ן

אםלהלן) אף כלל, תג לה אין אם אבל ,

זו. לדעה אף דפסול פשוט מרובעת, היא

החכמהשו"ת ים ה קכטסימן

שצריך בתחילה במ"ש דאף וודאי ונראה

לעשות רק דמספיק כונתו אין לרבעה,

א. לזה, וראיה תג. בלא ריבוע כמין

וכנגד הנ"ל הראשונים כל כנגד דהוא

כותב התניא בעל דהרי ב. הרב"י,

דיש ומשמע שלאחריה" "בתג במפורש

ענין הא ג. רי"ש. הוי תג בלי אבל תג, לו

סוטה בש"ס מפורש תג, לו יש שד' זה

אתי "דילמא ע"א, י"ג ועירובין ע"א כ'

ומשוי ליה ומחיק דד' אתגיה ויתיב זבוב

שיחלוק כלל מסתבר ולא רי"ש", ליה

הכרח מבלי דגמרא סתמא על בעה"ת

יש דהד' בש"ס הוא שמפורש אחר גמור,

תג. לו

ה.

דד' ר' באות דבריו מדיוק וכ"מ

תג צריכה

שכותבועיין ברי"ש, בדבריו שם

מאחוריה עגולה שתהיה

ע"י ותיפסל לדל"ת תדמה שלא למעלה,

דאות דינה דאין משמע התינוק. קריאת

שצריך מה וכל עגולה, להיות רי"ש

שלא כדי אלא אינו עגולה, לעשותה

עשאה אם באמת אך לדל"ת, תדמה

כן אם אלא נפסלת, אינו ריבוע כמין

שהריבוע ע"י והיינו דל"ת, כמו נראית

תינוק שיש עד ,7 כמו קצת הולכת

תינוק שאין פשוט אם אבל דל"ת. שקראו

לדל"ת כלל דומה שאין כיון דל"ת, קוראו

דגם נראה שלם, ריבוע שהוא כיון

לתינוק. להראותו צריך אינו לשיטתו

נראה, בדבריו, מפורש שלא כיון אבל

אופן בכל טוב יותר מרובע, דכשהוא

לתינוק. להראות

ו.

או כשרה מרובעת ר' אי דעות

תינוק שאלת צריכה

אורבספר שו"ת בשם כתב סק"א מק"מ

רי"ש שמצאו סכ"א הנעלם

כיון כשר דל"ת התינוק וקראו מרובעת

ומובא בדל"ת, בולט תג לו היה שלא

צ"ב. סעי' סכ"ג אברהם במשנת להלכה

וסו חולק בעצמו שאלתוהמק"מ דבעי בר

עיי"ש. תינוק

ז.

אינה מרובעת דר' משמע במ"ב

חדה זוית לה שתהיה עד פסולה

יזהרובמשנ"ב וז"ל, רי"ש, באות

ממש עגולה שתהיה

ואם לדל"ת, תדמה שלא כדי מאחריה

מראים ספק ואם פסולה, כדלי"ת נראית

מרובעת עשאה ואם כתב ומדלא לתינוק.

פסולה, כדלי"ת נראית אם אלא פסולה,

ועכ"פ חדה, הריבוע זוית אם דרק משמע

פסולה. בהדיא, דל"ת כמו ונראית 7 כמו

אם - הזוית בזו היינו ספק, איזה יש ואם

לתינוק. מראים חדה, נראית

ח.

ישרה דבזוית הסופר המשנת פסק

לתינוק להראות יש

יעקבועיין ר' מהרה"ג הסופר במשנת

מ"ו עמ' שליט"א שטערן מאיר

בתג, חדה זווית ע"י דרק הסופר, בביאור

צריך ולכתחילה מרי"ש, דל"ת נבדלת

של זווית עשה ואם ממש, עקב לעשות

להחשיבה להקל אין מעלות תשעים

מהרא"ש ראיה והביא דל"ת. לצורת

החכמהשו"ת ים ה סימן קל

תתקנ"ג סי' והמרדכי סי"ב קטנות הלכות

ומסקנתו כ"ח. סי' יו"ד יצחק עין ובשו"ת

לתינוק. להראות יש ישרה זווית יש דאם

צריך ישרה דבזווית פ"ח, בעמ' פסק וכן

לתינוק. להראות

ט.

עוקץ לגבי החת"ס שי' ביאור

משיטתו להוכיח אין ועכ"פ היו"ד,

ד' הויא מרובעת ר' שאות לומר

הלויועיין שבט בשו"ת שכתב מה

ס"ג עמ' הסופר ובקסת ס"ז ח"א

ובספר עוקץ, כמו ד"ה הסופר בביאור

דאם וביאורים, בהערות סת"ם משמרת

ריבוע היו"ד של דר"ת עוקץ עושים

שכתוב מה ואף להכשיר. אין בעלמא

דיו"ד רס"ה, סי' יו"ד סופר חתם בשו"ת

אין ולמעלה משמאלה עוקץ לה שאין

עוקץ צריך שאין אומרים דיש לפסול,

רק למטה, ונמשך לחוץ בולט ממש

עגולה, לאפוקי ולמטה, למעלה זווית

בליטה לה שיש חדה זווית כוונתו ע"כ.

התשובה. בתחילת בעצמו שצייר כמו

יתכן דלא האחרונים כל פסקו וכן

בספר כגון עוקץ, בלא ריבוע להתיר

התשב"ץ וכן ב' ס"ק ל"ו סי' חיים תורת

ובחזון ד' ס"ק ובמקמ"ע ה' תשובה ח"ד

או"ח ס"קאיש קס"ב וביו"ד ג' ס"ק ס"ט

סי' ח"ב העזר באבן בעצמו והחת"ס ג.

פסול שמאלי עוקץ אין דאם פוסק, ח'

אנגל מהר"ש בשו"ת ועיין בתפילין.

ביו"ד היקל דהחת"ס דמה פ"א, סי' ח"ב

כן נמצא שאם בס"ת, מדבר רס"ה, סי'

במקומו, אחר להוציא אין קה"ת בשעת

וכן פסול. ומזוזות תפילין בעניין אבל

אמרי בשו"ת הוא וכן חיים, החוקי פוסק

ס"ת, בעניין סטאניסלאוו לאב"ד דוד

אינו דהקוץ רש"י דעת על לסמוך דיש

שהקל נאמר אם אפילו ועכ"פ לעיכובא.

עוקץ, לה שאין יו"ד בעניין החת"ס

עכ"פ דמצינו יו"ד לגבי דוקא היינו

וגם לעיכובא. אינו שהקוץ רש"י לשיטת

רק דצריך המהרש"ק כתב ר"ת בשיטת

מנחות התוס' דלשון כנקודה, בליטה

ולא כפוף, ראשו דהיו"ד ע"א, כ"ט

התוס' דברי סמך ועל קוץ. לשון הזכירו

זו, בלשון שדברו ראשונים ועוד אלו

שיש זמן כל לפסול דאין החת"ס, כתב

כתבו ראשונים ששאר ואע"פ זווית. לה

ממש קוץ ל"בשצריך סי' מ"ז פמ"ג (עיין

אותםסק"ג) על בדיעבד סמך ,

כל דל"ת בעניין כאן אבל הראשונים.

ואין עקב, או קוץ מצריכים הראשונים

כרי"ש אז שנעשה קוץ, בלי שמתיר מי

לכ"ע שנראהופסול חד זווית יש אם (ורק

אחרונים יש דל"ת קוראה שהתינוק כקוץ

כנ"ל) .שמקילים

י.

מרובעת דר' הסופר ספקות דעת

דעת נגד הוא אך ד', הוי תג בלא

הפוסקים כל

מהרבועיין הסופר ספקות בספר

שליט"א הלוי ל"ב)שבתאי ,(דף

לו שאין ד' אות להכשיר רוצה שם

ימין בצד לגמרי מרובע והוא כלל בליטה

ואע"פ תינוק. שאלת בלי ואפילו בדיעבד,

ספר בהל' מהרא"ש הביא בעצמו שהוא

לו שיהיה להיזהר שצריך ד' בצורת תורה

לעיכובא לאו שזהו לחדש רוצה בולט, תג

החכמהשו"ת ים ה קלאסימן

הרב שו"ע מלשון ראייתו וכל קאמר.

שלאחריה בתג להזהר שצריך שכותב

ותהא כרי"ש נראית תהא שלא לרבעה

הזה וכלשון תינוק, שאלת ע"י נפסלת

לדייק ורוצה ה', סימן הסופר הקסת כתב

דל"ת. להיות כשרה לגמרי שמרובע מזה

בעה"ת לשון דהרי כלל, ראיה אינו אבל

בתג להזהר "שצריך הסופר וקסת

יכול ואיך תג, שיש דברור שלאחריה",

חדות לכה"פ או כלל תג בלי להתיר

הראשונים. כל דעת כנגד כתג, הנראית

ע"י ואפילו לד', כשר שאינו הוא וברור

להכשיר יש אם צ"ע נמי תינוק קריאת

לשיטתיה הסופר דהספיקות אלא לד'.

אור ועל המק"מ על חולק ר' דבאות אזיל,

זו צורה ופוסל אברהם, ומשנת הנעלם

עד אחרון או ראשון פוסק שאין בזמן לר',

שיש אלא לר', זו צורה שפוסל דורינו

תינוק, שאלת וא"צ לר' שכשר אומרים

לא אך תינוק. שאלת מצריכים ויש

שיעלה מינייהו, לחד מיהת אישתמיט

בלתי לר' הצורה זאת לפסול בדעתו

תינוק.

יא.

דר' שלמה יריעות דעת וכן

כל לדחות ויש ד', הוי מרובעת

ראיותיו

ר'והנה להרה"ג שלמה יריעות בספר

ע"א דף שליט"א מועלם שלמה

לר' פסולה כזו שצורה ג"כ לחדש שרצה

להביא והאריך תינוק, שאלת בלתי

הנה דבריו, צדקת להוכיח ראיות חבילות

יש שממנו מאומה מצאנו לא לענ"ד

בדבריו לדון ונבוא כדבריו, להוכיח מקום

לאחת. אחת בע"ה

יב.

עצמו התג שצריך ר"ת, דברי

מרובע להיות

ר"תהנה מדברי הביא לדבריו כמקור

תהא שלא שכתב הרא"ש שהביא

ומוכיח דד', דתגא דומיא מאחריה עגולה

וא"צ מרובעת היא דהד' מזה דמשמע

מביא דאינו חדא צע"ג, דבריו וכל עקב,

מינה לעיל שם עצמו הרא"ש מדברי כלל

בולט, תג לה שיהא להזהר דצריך ד' אות

שהתג התג, בענין איירי עצמו ר"ת וגם

דכאשר ודאי הא אך מרובע, להיות צריך

ע"י תג מעין לכה"פ או כלל תג אין

מקור שום אין 7 מס' כעין מרובע שעושה

להכשיר.

יג.

הד' של מעוקץ איירי יו"ט המעדני

קטן תג כעין שהוא

יו"טומה המעדני מדברי ראיה שהביא

דמתוך ומביא ר' אות ס"ת בהלכות

ריבוע רק כלל תג דא"צ מוכח דבריו

הנה ממש. ריבוע ואפילו סגי, לחוד

יראה שם קדשו בדברי היטב המעיין

נכון יותר נ"ל ועוד שם, דז"ל כן, דאינו

הריבוע עשיית היינו דלאחוריו תג דהאי

קטן. תג כעין עוקץ ונמצא מעגל שאינו

הדבר עצם רק ממש תג שא"צ וכוונתו

ותג, כקוץ ג"כ חשיב 7 כדוגמת שמרבע

כריבוע לגמרי מרבע באמת אם אבל

וי"ל עוקץ, בה שיש שם כותב איך

לעיל כמבואר יו"ט המעדני דשיטת

החכמהשו"ת ים ה סימן קלב

כדוגמת בריבוע דדי שועה"ר בדעת

ודאי הא אבל כתג, ג"כ דחשיב 7 המספר

לחלוק מכשיר היה לא כלל תג דבליכא

ור"ת ברא"ש המפורשים דברים על

הנ"ל המחבר לדעת ותימה תג. שצריך

יו"ט המעדני דברי יתפרנסו האיך

קטן". תג כעין עוקץ "ונמצא

יד.

שיש משמע הטור מלשון ואף

תג לעשות

הטורומה מדברי שם ראיה עוד שהביא

בתג להזהר שצריך שכתב ל"ו סימן

נראית תהא שלא לרבעה שלאחריה

דברי שהם שם בב"י וכתב כרי"ש,

ראיה מזה להביא הנ"ל ורצה הרא"ש,

הטור מלשון ואדרבה בריבוע, דדי

תג. שם דיש להדיא משמע

טו.

היפך משמע מנחות מתוס' וכן

שיטתו

ר"תומה מדברי ראיה שם עוד שהביא

תגא לגבי ע"ב כ"ט מנחות בתוס'

שתהא היינו דתג שם פירש דר"ת דה',

דד' תגא כמו עגולה, ולא מרובעת

ורוצה ע"א, כ' וסוטה ע"א י"ג דעירובין

לד' דדי ראיה מזה להביא הנ"ל המחבר

דאיתא מאי והיינו לבד, מרובע שיהיה

סוגיא מפשטות ואדרבה בגמ' שם

משמע ר"ת שהביא ודסוטה דעירובין

אתי דילמא אמרינן דהתם להיפך, ראיה

ומשוי ליה ומחיק דד' אתגא ויתיב זבוב

תג, ויש האות דיש ומשמע ר', ליה

התג על הזבוב ישב שמא וחיישינן

פירושו ולפי בתג, תלוי והכל לר', ויהפוך

יש שמא הוא שם עלהחשש הזבוב ב

נראית שתהא ויגרום האות עצמות

נראה אינו זה ובמח"כ מעוגלת, כאות

הגמ'. לשון משמעות מפשט

טז.

היפוך לר"ת, ס"ת מהל' וכ"מ

ראייתו

ס"תעוד מהלכות שם ראיה הביא

עמוד ירושלם בגנזי נדפס לר"ת,

כותב רק כוונתו פירש ולא עיי"ש, צ"ח,

ואדרבה שם. להדיא מבואר דכן בסתמא

הלשון שכותב בעיניו יראה שם המעיין

דהינו לרי"ש, ומשוי דדל"ת לתגא ניטל

להדיא הרי ע"כ. שלאחריה, לחודה

או תג והיינו לאחריה, חודה ביש דאיירי

הראשונים בכל מפורש וכן תג. מעין

הלא התשובה, בתחילת לעיל כמובא

ר"ת בשם המרדכי רבותינו המה

יו"ט ורבינו ירוחם ורבינו והמאירי

לעיל. עיין בב"י, המובא ליפמאן

יז.

הראשונים כל דברי פירוש וכן

פירושו היפוך הוא

דכלובהמשך לחדש העלה שם דבריו

שצריך בראשונים הנזכר

לעשות שא"צ כוונתם בד' עוקץ לעשות

וחלילה מרובעת, שתהיה אלא עקב לה

בדבריהם כן לפרש הדעת על להעלות

בדבריהם. המפורש היפך שהוא אחר

החכמהשו"ת ים ה קלגסימן

יח.

ראיה, אין מהרי"ל מדברי ואף

תג דצריך משמע מציורו ואדרבה

בתשובהומה ממהרי"ל ראיה שהביא

צ"ח, סימן ירושלם מכון הוצאת

פשוטה כ"ף אחד בגט לו שהיה שכותב

כעין ריבוע ולא מאחריה וקרן עוקץ

דמדכתב לדייק הנ"ל וכתב לד', שעושין

לד' שעושין כעין ריבוע ולא קרן לו שהיה

אבל לחוץ יציאה לו היתה שהכ"ף מוכח

היוצא תג בלי לגמרי מרובעת היא הד'

חדא בתרתי, בזה טעה ובמח"כ לחוץ.

לו שהיה להיפך, מורה הפשוט הפשט

קרן, לה שיש הד' כדוגמת לאחריה קרן

דאפי' ותו, קרן. לה אין שהד' למימר ולאו

הוא דהד' כדבריו לפרש בכאן ליה ניהב

דהד' מסכמת ר"ת דעת הרי מרובע,

גם לו שיהיה אלא מרובע שיהיה צריך

לדייק בדעתו יעלה ואיך תג, תוספת

המובא בציור היטב ועי' תג. דא"צ מכאן

דפו"י במהרי"ל ידישם תחת אינו (והחדש

שלנולע"ע) הד' כמו הד' צורת דצייר

פי' כמו כוונתו פשט ממש ונראה ממש,

דברי מריש גם שכתבנו. הראשון

כ"ף לאותו שיש וז"ל, שכתב המהרי"ל

ב' מכל יותר לאחריה וקרן עוקץ פשוטה

קרן לה אית דהד' נמי משמע ד', או

קרן לה היה הכ"ף שזו אלא מאחריה,

יותר.

יט.

להכריח אין שאמר ברוך מדברי

הראשונים כל נגד תג צריכה שד'

שאמרעוד הברוך מלשון ראיה הביא

צ"ה עמוד זהב משי הרב מהדורת

ז"ל החסיד קבלת וכן לשונו, וזה שכתב

כמו זויות להן שיש האותיות מן שה'

סופרים מכמה לאפוקי ר', כמו ולא ד'

ימין מצד עגול שלהם ההי"ן שכותבים

שאם מזה לדייק ורוצה כאן. עד כרי"ש,

מרובעת עגולה שאינו כל זוית לו יש

אפילו בזה ראיתי ולא כד'. חשיב

צריכה דהד' דאיה"נ ראיה, כדמות

מ"מ כהר', עגולה ולא מרובעת להיות

תג עליו להוסיף שצריך ודאי הא

וכן הראשונים. ובכל בגמרא כמבואר

צריך שלכתחילה הראשונים בכל הוא

איקרי לא מקום מכל אבל הרי"ש, לעגל

בדעת לעיל כמבואר תג לה שיש עד ד'

הראשונים. כל

כ.

מדברי ראיותיו כל לדחות יש וכן

והלבוש הרדב"ז הרוקח,

המובאומה מהרוקח ראיה עוד שהביא

הרוקח ביד דקבלה ל"ו סימן בב"י

ואינה כד' מאחריה זוית לה יש שהה'

כר' עגולה שאינה שאמר מה כר', עגולה

תהא שלא אלא בריבוע, דדי למימר לאו

כר'. עגולה

המובאומה מהרדב"ז עוד ראיה שהביא

ב' אות ל"ו סימן וקציעה במור

להוכיח ורצה ו', ד' היא ב' אות צורת

בב' דגם מובן, אינו במרובע. דדי מזה

בב"י. עי"ש ימין, מצד תג יש (ועודעצמו

אותיות דכמה זו, מעין ראיה להביא אין דמעיקרא

אותיות ב' מצירוף שנעשים בפוסקים שמצינו יש

בכל הנ"ל האותיות ב' כצורת מדוייק באופן ואינו

ואכמ"ל) דקדוקיהן, .פרטי

החכמהשו"ת ים ה סימן קלד

ל"וגם סימן מהלבוש ראיה שהביא מה

בתג להזהר שצריך ב' אות

נראית תהא שלא לרבעה שלאחריה

דיה דדל"ת ראיה מזה גם והביא כרי"ש,

בלבוש מפורש אדרבה הא במרובע.

בלשון וכדיעוי"ש אחריה, והוא תג שיש

לצד עוקץ לה שיהיה וז"ל, ד' אות הלבוש

ועיין ע"כ. למעלה, פניה על בולט ימין

בספר הלבוש בשיטת שיתבאר מה עוד

המחנות. לכל מאסף

כא.

ראיה להביא יש הט"ז מדברי וכן

הפמ"ג מדברי מוכח וכן להיפך,

ס"קומה ל"ב סימן מהט"ז ראיה שהביא

דל"ת במקום רי"ש עשה שכתב ט"ז

מרובעת לעשותה דיו להוסיף תקנה יש

תג דא"צ מזה ראיה להביא ורוצה

דבריו, בריש עצמו בט"ז עיי"ש בדל"ת.

אין וכו' רי"ש במקום דל"ת בד"ה שכתב

של המחק ע"י פירוש וכו', למחוק תקנה

להוסיף רוצה אם אבל תקנה אין התג

דמי שפיר וודאי עגול לעשותה דיו עליו

יש וודאי דל"ת במקום רי"ש עשה וכן

מרובעת. ולעשותה דיו להוסיף תקנה

תג דיש מדבריו להדיה נראה עכ"פ הרי

אינו עדיין התג דמחק דכתב ומה לדל"ת.

חק דהוי פשוט הוא הטעם לרי"ש כשר

מהני לא דגריר הוא דהכלל תוכות

תוכות, חק ומקרי בכך כתיבה להחשב

מדלי"ת האות שמעבה מהני כותב ורק

שם בפרמ"ג כ"ז עיין דל"ת, ומרי"ש רי"ש

ממש, להיפך ראיה הוא וא"כ ט"ז. ס"ק

עצם הנה תוכות, דחק הטעם דלולא

אותה עושה היה התג שמחק הדבר

חק מחמת אלא אינו הפסול וטעם רי"ש,

תוכות.

כב.

חת"ס משו"ת ראיותיו לדחות ויש

הסופר, לשכת ונקי, ומקב וממ"ב

סופרים, עיני מאיר סופר, שיח

השלחן וערוך קודש מקראי

יו"דגם חת"ס משו"ת ראיה שהביא מה

בלי ב' אות בזה"ל, שכתב רס"ה סימן

שאינה כיון זה בשביל לפסול אין עקב

דל"ת, כעין רק כ"ף כעין מאחרי' עגולה

תג מבלי הד' להכשיר ראיה להביא ורצה

דעיקר כלל, ראיה ליכא מהא גם כלל.

כמו עגולה אינה דהב' החת"ס כוונת

הרי"ש)הכ"ף כדוגמת(וכן מרובע אלא ,

הד', להכשיר בענין התם איירי ולא הד',

הבי"ת אות על מוסבים דבריו דעיקר

והד' לכ"ף, דומה שאינה באופן להכשירה

תג תוספת לו שיש אלא מרובע הוא אכן

תג. כעין רבוע או

ל"וומה סימן מהמ"ב ראיה עוד שהביא

להזהר מאוד וצריך וז"ל, ד' אות

כרי"ש נראית תהא שלא בריבועה

ולכתחילה התינוק, קריאת ע"י ותפסל

חדה זוית לה שיש לבד בזה די אין

טוב, עקב שם לה יהא גם אלא לאחריה,

לחוד דבמרובע ראיה מזה והביא ע"כ.

להיפך, נראה ולענ"ד כשר. תג בלי

כרי"ש נראית תהא שלא דמדכתב

הפסול, ריבוע מין דיש משמע ותפסל,

ולא ממש מרובע שהוא באופן והיינו

פסול, הוא דבכה"ג ,7 המספר כדוגמת

זוית דבעינן דבריו בהמשך כן וכמפורש

החכמהשו"ת ים ה קלהסימן

כרי"ש נראית ודאי חדה זוית ובלתי חדה,

כר', אותה קורא שהתינוק באופן ותפסל

שם במ"ב עוד ועיין דברים. בהבנת וז"פ

שתהיה להזהר דצריך ר' אות להלן

ואם לדלי"ת, תדמה שלא ממש עגולה

מהני ספק ואם פסולה, דל"ת כמו נראית

כדל"ת נראית דוקא הרי ע"כ. תנוק,

חדה בזוית הריבוע כאשר והיינו פסולה,

כרי"ש נראית אבל ,7 המספר כדוגמת

פשוט כרי"ש, אותה קורא והתינוק

ד' ס"ק שם ובשעה"צ כרי"ש, שדינה

ס"ת בהל' הרא"ש מדברי מקורו הראה

לעיל הזכרנו וכבר יו"ט, והמעדני

כדוגמת חדה דבזוית במעדיו"ט דמפורש

בלא"ה אבל כקוץ, חשיב נמי 7 המספר

דבעינן הרא"ש בלשון כמפורש מהני לא

קוץ.

עלומה נקי קב מספר ראיה עוד שהביא

ביאר לא הנה הגט, סדר גיטין הל'

דף נקי הקב לדברי כיון ומסתמא ראייתו,

ימין לצד עגולה היא ואם וז"ל, כ"ג

ושם ע"כ. לרי"ש, שדומה פסולה למעלה

למעלה עגולה כתב רי"ש באות להלן

לדל"ת, התינוק קריאת ע"י תפסל שלא

להיפך, ראיה הוא באמת איברא, עכ"ל.

תינוק, שאלת מבלי פוסל עגולה דבדל"ת

אלא פוסל שאינו מרובע ברי"ש כן לא

וממילא כדל"ת, שקוראה תינוק בשאלת

האחרונים כל כדעת מכאן מוכרח

אותה קורא שהתינוק באופן שמרובע

כשר. רי"ש

למוה"רגם הסופר מלשכת שהביא מה

ד', אות ו' כלל ברודא אהרן אברהם

הספר וז"ל ראייתו, ביאר לא שם גם והנה

לעשות שלאחריו בגג להזהר צריך הנ"ל,

ע"כ. כרי"ש, נראית יהא שלא מרובע

דמרובע מכאן להוכיח כיון ולכאורה

ראיה אינו משם דגם אלא כדל"ת, חשיב

ריבוע לעשות יש דלכתחילה חדא כלל,

ועדיין ימין לצד עקב שהוא באופן הדל"ת

להיות שצריך רק מרובע לעשותו צריך

יחד מרובע ולא הדל"ת של ימין לצד עקב

דל"ת בציור איירי והמחבר הוי"ו, עם

א"צ ולפיכך עקב לו יש ימין שצד שלנו

לדל"ת שכוונתו נימא דאפילו ועוד תג.

שלא בדבריו מפורש הא עקב, בלי

יהיה שהריבוע והיינו כרי"ש, נראית

באופן ולא 7 למספר הדומה באופן

כרי"ש. הנראה

סופרומה שיח מספר עוד שהביא

במוה"ר חיים יעקב למוה"ר

לא כאן גם הנה סלאנים, מק"ק יצחק

דל"ת צורת הספר, וז"ל ראייתו, ביאר

זוית כלומר טוב עקב לה יהיה ימין לצד

ע"כ. לאחוריו, הרגל אחר שיוצא טוב

לה שיהיה מוכרח שהדל"ת להדיא הרי

בצורת להלן ושם הרגל. אחורי עקב

עגולה להיות צריך כתב רי"ש אות

לדל"ת דומה ואם לדל"ת, תדמה שלא

דל"ת יקראנה ואם וכו' לתינוק מראין

אף כתיקונו יקראנה ואם פסולה,

כ"כ כתיקונו שאינו רואות שעינינו

מפורש להדיא הרי ע"כ. לתקן, מותר

אותה קורא דהתינוק דהיכא בדבריו

כשר. רי"ש

עיניעוד מאיר מספר ראיה שם הביא

ראייתו, ביאר לא בזה וגם סופרים,

הרגל שתהא צריך ולכתחילה וז"ל,

החכמהשו"ת ים ה סימן קלו

ושיהא ימין לצד קצת בשפוע פשוטה

שמאל, מצד גגה בראש קטן תג לה

לרבעה שלאחריה בתג לזהר וצריך

ע"י ותפסל כרי"ש נראית תהא שלא

שאינו בידו שקבלה מי ויש תינוק קריאת

אלא מלאחוריה חדה זוית לה שיהא די

ע"כ. טוב, עקב שם לה יהא לכתחילה

לה להיות שצריך בדבריו מפורש הרי

שלא שלאחריה תג שהיא חדה זוית

אם תפסל ובלא"ה כרי"ש נראית תהא

שהכל ומכאן רי"ש, אותה קורא התינוק

אותה קורא שאם התינוק, בקריאת תלוי

אותה קורא ואם כדל"ת דינה כדל"ת

בעה"ת וכשיטת כרי"ש, דינה כרי"ש

לעיל. שנתבאר

מ'גם כלל קודש מקראי לספר שציין מה

באם האמנם כיון, למה מצאנו לא

הא המחנות, לכל מאסף לבעמח"ס שכיון

סימן המחנות לכל מאסף בספרו מפורש

כ"א סימן הנעלם אור משו"ת ג' אות ל"ו

בצד מרובעת קצת שהיתה רי"ש וז"ל,

כדרך חוץ לצד תג לה היה לא אבל ימין

ס"ת להוציא אין בדל"ת להיות שצריך

הדל"ת תמונת דעיקר זה בשביל אחרת

הדל"ת על התג היא לרי"ש תדמה שלא

אומר שתינוק ואף תג לה אין ורי"ש

ועיין הנעלם. מאור ע"כ כשר, דל"ת

דכל ליתא דזה עליו שהשיג מעט מקדש

כריבוע גם ונדמה כראוי עיגולה שאין

דשיטת הרי עכ"ל. יכריע, התינוק

גדולי לדעת מסכמת קודש המקראי

י"א מרובעת דרי"ש הנ"ל האחרונים

וע"ע תינוק. שאלת דצריך וי"א דכשר

אות בצורת שם המחנות לכל במאסף

בלבוש עיין וז"ל, שכתב סק"ג דל"ת

עוקץ לה שיהיה שכתב הדל"ת בצורת

ע"כ. למעלה, פניה על בולט ימין לצד

אינווהקשה שהלבוש ממה שם המאסף

מצד לעוקץ הצורך כלל מזכיר

הזכיר בעה"ת בשו"ע אבל שמאל,

ומביא שמאל, בצד תג גם לה שיהיה

אברהם ומשנת ז' אות מעט מהמקדש

נמצא שלא הלבוש על דהקשו י"ח אות

הדל"ת בגג עוקץ שיהיה הפוסקים בכל

ימין, לצד הגג לעבור שצריך רק לימין

עוקץ וצ"ל בלבוש ט"ס שיש והכריחו

העלה יעקב תולדות ובספר שמאל. לצד

רק ימין לצד קטן קוץ לעשות שצריך

האות, בסוף ולא הירך נגד שהוא

דגוף להו דסבירא מכאן הרי עכתו"ד.

יותר להמשך צריך הדל"ת של העקב

הלבוש על להו קשיא הוי ולזה מהרגל,

ובעצם קוץ, שהצריכו בעה"ת ועל

והלבוש דבעה"ת לומר יש קושייתם

יותר ימין לצד מושך כשאינו איירי

כמו שיראה התג מעכב ולפיכך מהעקב,

דבעינן מודו המה גם הא ועכ"פ דל"ת.

מצד ימשך שהעקב ע"י להדל"ת היכר

הכשירו. לא ובלא"ה ימין

השולחןועוד ערוך מספר ראיה הביא

עיקר וז"ל יו"ד אות ל"ו סי'

זווית לה שיהא שלאחריה בתג הזהירו

שאומר מי ויש כרי"ש תתראה שלא

עקב לה יעשה אלא חד בזוית די שאינו

דדי לשיטתו ראיה מביא ומזה ע"כ טוב

או כלל תג צריך ולא בריבוע שיהיה

שהרי ראיה אינו אבל תג, מעין חדות

וצריך לאחריה תג שיש מפורש כותב

החכמהשו"ת ים ה קלזסימן

במעדני וכמ"ש 7 מספר כמו חד זווית

תג כעין נראה חד זווית ידי שעל יו"ט

כמשנ"ל.

כג.

תלוי הכל מהרש"ג לשיטת

תג שצריך וודאי תינוק, בקריאת

כך לשם כלשהו

מהרש"גומה משו"ת ראיה עוד שהביא

בלי דדל"ת דכשר סוס"ה או"ח ח"א

לצד מרובעת שהוא אלא כלל בליטה

בדבריו עיי"ש היא כשירה דל"ת ימין

כל כתבו כבר וז"ל לפנ"כ דכתב

והתמונות הצורות דכל האחרונים

המובחר מן למצוה אלא אינם הנאמרים

ובמדרשים בש"ס הבאורות אותן אפילו

בקריאת רק הכל תליא עיכוב לענין אבל

דדל"ת דבריו בסוף מ"ש וא"כ התינוק.

שהוא אלא כלל בליטה בלא אפי'

נראה תהא שלא אלא ימין לצד מרובעת

ג"כ כוונתו היא כשירה דל"ת ג"כ כרי"ש

לקראתו יכול שתינוק בחדות שמרובע

מה שכל בדבריו מפורש דהרי דל"ת כמו

תינוק קריאת הוא באותיות שמעכב

חידוש והוא בש"ס שכתב מה לא ואפי'

לדינא שארגדול עמו הסכימו שלא (ונראה

וצ"ע) הזה בדבר .הפוסקים

כד.

ד' שאות כהן, דעת דברי פירוש

שאלת לפי ד' הוי בליטה בלא

תינוק

סי'ועוד כהן דעת מספר ראיה הביא

שהצריך דמה שכותב קנ"ו

שיהיה וכתב דל"ת באות תג הרא"ש

לפסול מעולם אדם רפרף לא מ"מ בולט

לבין בינו היכר שיש משום בליטה בלא

שכוונתו המחבר והבין עכתו"ד. רי"ש,

כנים דאם וקשה כשר, לגמרי מרובע שד'

מעולם אדם רפרף שלא כתב איך דבריו

הרבה באחרונים מפורש הא לפסול

פסול, רי"ש קוראה דתינוק דהיכא

כל ממש בליטה דא"צ כוונתו ובהכרח

תג ע"י רי"ש לבין בינו היכר שיש זמן

התינו אם דל"ת.כלשהו, אותה קורא ק

כה.

הנכתבים מס"ת ראיה להביא ואין

להדיא הפוסקים שדברו במקום

כמותם. לפסוק ומנהגינו

או"חומה ח"ג פז אדני לשו"ת עוד שציין

שליט"א אבידר אלון מהרה"ג ס"ב

שמהראשונים בעצמו שהביא פי על אף

או הבליטה או התג שמעכב משמע

בשיטת ומפלפל תג, מעין הריבוע חדות

דבריהם לפרש ונטה והאחרונים, ר"ת

כל דחינו וכבר שלמה, היריעות כמו

ס"ת דנמצאו מביא כך ואחר ראיותיו.

כן גם וישנו תג, שום ללא מתימן שהובאו

בתקופת שחי זאבארו משה מהרב ס"ת

פאס מחכמי והוא ספרד גירוש

עליו כתב החיד"א והרב הקדמונים,

אמת לדוד ג')בספר אות י"ג שבחנו(סי'

בספריו, טעות שום כלל נמצא שלא וראו

שהיו אבועלעפיא ממהר"ח בכת"י וכן

ובלא עוקץ בלא מרובעת בזווית כותבים

אם לבדוק לפני הכת"י אין והנה ע"כ תג

7 מספר כעין או גמור ריבוע מרבעים

להבין יש 7 כמספר נטיה קצת יש ואם

הריבוע שאין יהא ולו בפשטות. שיטתם

החכמהשו"ת ים ה סימן קלח

ריבוע כמו רק 7 מספר תשעיםכמו (של

ישנים.מעלות) מכתבים לפסוק אפשר אי ,

היה ואולי הזמן ברוב שמשתנה ובפרט

נחשב שזה קבלה שהיה או קטן תג

שהרי הראשונים מדעת היפך כדל"ת

אחרת קבלה להם היה ספרד חכמי

השי"ן צורת למשל אותיות כו"כ בצורת

שבת הגמ' כנגד הפרמ"ג לפי שלהם

מן דהוא חד כרעא על עומד דשי"ן

של תג להם היה ולא שקר של האותיות

הרבה לשיטת שמעכב ביו"ד ר"ת

ראיה להביא אין כן אם ועוד, ראשונים,

כמו לפסוק שמנהגינו לנו שלהם מס"ת

תמיד שמובאים הידועים הראשונים

ושאני אחריהם לילך שמנהגינו בב"י

קבלה להם שהיה הספרד מחכמי כמה

שלהם כיון אחרים ראשונים מפי אחרת

אותיות צורות הם הרי בקבלה היה

דברי אלא לנו אין אנו אבל להם כשירות

שמובא מה ואפילו הידועים הראשונים

דכל האריז"ל מרבינו וכן פוסקים בכמה

בגמ' שמפורש מה אך כשרות הצורות

קוראו התינוק שאין מה וכן הפרמ"ג לפי

אינו בפשטות מהרש"ג פי על זו לאות

ס"ת איזה שמוצאים בשביל רק כשר

אלו. צורות בהם שיש עתיקים

כו.

שלא אייגר רע"ק דעת נחרצת וכן

הספרים מן הספיקות לפשוט

הפוסקים נגד הכתובים

ס"הבשו"ת או"ח גוטמאכר אליהו ר'

של השמאלי קוץ לענין ג' סס"ק

סת"ם שסופר ר"ת לשיטת שמעכב יו"ד

שס"ת הרעק"א הגאון כלפי טען אחד

ועלעש ספרדית)כתב קוצו(כתיבה להם אין

וא"ל הרעק"א הרב בו וגער יו"ד של

דדבר והיינו ע"כ. כזאת שיהיה חלילה

לא להפך הפוסקים בכל שמבואר

חתום אשי בר מר דלאו בכת"י משגחינן

ובפרט בורים סופרים הרבה והיו עליהם

מנהגים הרבה שישנם ספרדית בכתיבה

כולל חיבור נמצא שלא שונות בצורות

הקדמונים הספרדים מחכמי אותיות על

אות הציון שער ל"ג עמוד הסופר בקסת (כמבואר

הסופרח') במלאכת נמצא אם ובודאי

שאות שכותב זאבארו משה להרב כת"י

להחמיר מקום יש עכ"פ אז תג א"צ דל"ת

כל כנגד שהוא אפילו לשיטתו לספרדים

כיון אך תח"י זה כת"י ואין הראשונים

מן ממנו הביאו דורינו מרבני שכמה

שם שכתב הביאו ולא עימם נמצא הסתם

אליו שמיוחס ס"ת שיש רק זה בענין

אלפי דהיה כזה דבר על לסמוך וא"א

אנשים והיו הדורות בהמשך סופרים

שלהם ס"ת ויחסו מיקחם לשבח שרצו

על רק לסמוך וא"א הקדמונים להגדולים

הפוסקים.

כז.

לכתוב שיש הסופר מלאכת פסק

לעיל כדברינו והוא בד', תג

נפשיושוב אהבה אשר את מצאתי

מלאכת של כת"י מחדש שנדפס

יש הספר ובתחילת הסופר

המיוחס הס"ת גליון של פאטאגרעפיא

לו יש שם שהדל"ת שיש ועיי"ש למחבר

דמפורש נפק"מ זה אין ובכלל קטן, עקב

רישי"ן דלתי"ן קדשו וז"ל ל"ד דף בספרו

הסופר צריך ולכן בכתיבתן דומין אלו

החכמהשו"ת ים ה קלטסימן

הדלת שמאחורי בתג הרבה להזהר

נראי תהא שלא היטב בולט תשיהא

שבת הבונה בפרק כדאמרינן (ק"דכרי"ש

והיינוע"ב) דדל"ת לתגא שנטלו כגון

ובסוטה למעלה שלאחריה ע"א)עוקץ (כ'

זבוב אתי דלמא ע"א י"ג דעירובין ובפ"ק

ומשוי ליה ומחיק דדל"ת אתגיה ויתיב

רי"ש למעלה)ליה שבאחוריה העוקץ (דהיינו

במקום תג לה יש שהדל"ת נמצא

עכ"ל. רי"ש עושה שחסרונו

לעשותהרי שחייבים שפוסק מפורש

שנעשה תג עושים אין אם ושמעכב התג

על לסמוך שאסור אב בנין וכאן רי"ש

שיכול להיות שיכול שמוצאים ס"ת

כלל. תח"י יצא ולא מיוחס רק שהס"ת

כח.

שאין אמת דברי בספר אמר וכן

הספרים מכתיבת לפסוק

יו"דועיין אות בענין אמת דבר בספר

וז"ל קמ"ו סימן בריב"ש ועיין

מפני הקהל בעיני שזר אמרת ואשר

הספרים דרוב שנים כמה מזה שנוהגים

אם להם אעשה מה אני כן, כותבים

תעזוב הלמענם מומחים היו לא סופריהם

אין ממילא ע"כ. הדין ותשתנה ההלכה

רק הקדמונים מספרים ראיה שום להביא

מהפוסקים.

כט.

חדה דזוית יו"ט ממעדני ראיה

קטן תג כמין ממנו שבולט היינו

פזומה אדני בשו"ת הנ"ל שהמחבר

המושגים דנשתנו לחדש רוצה

קוראים שבזמננו היום עד הפוסקים מזמן

בזמן אבל 7 מספר כמו חדה זווית

כן לומר א"א גמור ריבוע היה הפוסקים

ס"ת הלכות יו"ט במעדני מפורש דהרי

מעגל שאינו הריבוע דעשית ר' אות

מפורש הרי קטן תג כעין עוקץ ונמצא

הריבוע לעשות הפוסקים של שהדרך

קטן. תג כעין הריבוע ויוצא חדה

כברומה הסופר ספיקות מספר שמביא

כהיריעות שיטתו לעיל כתבנו

מוכחת, ראיה שום לו אין אבל שלמה

הרב שו"ע ולשון מר"ת ראיותו דעיקר

אלו. ראיות ב' לסתור לעיל כתבנו וכבר

ל.

כדברינו פוסק ברורה הלכה בס'

הדל"ת, בימין תג או עוקץ שצריך

ראשונים הפוסקים מכל כן ומוכיח

ואחרונים

דודוע"ע מהרה"ג ברורה הלכה בספר

מ"א דף ח"ג שליט"א יוסף

של ימיני קצה שיעשה די דאין דמחמיר

בקצה לעשות שיש אלא מרובע דל"ת

בביאור ומביא תג או עוקץ או הימני

הראשונים בכל מובא דכן כ"ג אות הלכה

המובא יו"ט רבינו של ביתא באלפא וכן

בלבוש מובא דכן ומביא בב"י, להלכה

והחיד"א ליעקב ובאמת הרמ"ז ובקול

כלל שמים ובמלאכת י"ג סי' אמת בלדוד

גיבורים והמגן אהרן בית ובספר כ"ו

סופרים) כ"ג(בתיקון סי' אברהם ובמשנת

והקשה ועוד. יעקב והקול מעט והמקדש

שגם וביאר והמשנ"ב הרב שו"ע מלשון

די ולא תג או עוקץ שיעשה כוונו הם

ס"ת שיש מביא ואח"כ מרובעת בזווית

בזווית כותבים שהיו ספרד חכמי של

החכמהשו"ת ים ה סימן קמ

בצד ימיני עקב יש הר"ן ובכת"י מרובעת

משמע בק"כ הריב"ש ודברי הדל"ת

משמע עכ"פ תינוק. בקריאת שמהני

כל כמשמעות לדינא יותר דנוטה מדבריו

בקצה בדל"ת לעשות דחייב הראשונים

ולפי פסול זה ובלא תג או עוקץ הימיני

פוסקים ק"כ)כמה ראית(ריב"ש מהני

כל מביא קנ"ח בעמוד רי"ש ולגבי תינוק

תיקון שבספר מקשה אח"כ הראשונים

לכתוב דבעי כותב קנ"ג עמוד תפילין

באגור וכ"כ לדל"ת ידמה שלא עגול רי"ש

בראשון ליפמאן יו"ט רבינו וכ"כ פ"ה סי'

עמ' ואחרון רמ"ב ובשלישי ר"ד עמ'

אותיות בכתרי וכ"כ בב"י ומובא רפ"א

בספר נדפס החסיד יהודה לר' תפילין

הוא שהרי"ש ח' עמ' סת"ם ספרי קובץ

וכ"כ זווית להם ואין עגולות מהאותיות

ס"ט הג"ה קי"ח עמ' שאמר ברוך בספר

שרי"ש משמע האחרונים רוב פסקו וכן

לדייק ואין עגול להיות שרי"שצריך מזה

כדל"ת נחשבת כבר מרובעת שהיא

כתב דל"ת אות בצורת בעצמו דהב"י

כל וכאן ימין בצד טוב עקב לה שיעשה

שרי"ש כיון לדלת "תדמה" שלא הטעם

ודל"ת אותה לעגל לכתחילה חייבים

להזהר חייבים ממילא אותה לרבע

ואם לדל"ת תדמה שלא הזה בעיגול

דברי לפי דל"ת יקרא התינוק באמת

כלל ראיה אי"ז אבל פסול הוא הרב שו"ע

מרובע באופן כשר הוא דל"ת שצורת

בדף האותיות צורת בספר שם ומביא

שליט"א גודיס דניאל הרה"ג בשם קנ"ח

רי"ש צורת עיקר היה שאם ראיה שהביא

כתבו איך מרובעת ולא עגולה

אין הרי לדל"ת תדמה שלא הראשונים

הלשון לנקוט שייך ואין דל"ת רק רי"ש זה

הוא הדל"ת שעצם שמשמע "תדמה"

וע"כ להדל"ת דומה וזה אחר דבר

תג לו ויש מרובע הוא הדל"ת דבאמת

תדמה שלא מרובע הרי"ש לעשות ואסור

הרי"ש עשה אם בדיעבד ולכן להדל"ת

דניאל והר' דל"ת חשיבי לא מרובעת

להראותו א"צ שאפילו לחדש רוצה גודיס

דצריך עליו חולק הלכה ובבירור לתינוק

המקדש כמשמעות לתינוק להראותו

והמשנ"ב. מעט

דלפיובשער לחדש רוצה שלו הציון

הלשון שכתב הרב שו"ע

שאין משמע התינוק קריאת ע"י תפסל

קראו אם רק לתינוק להראותו צריך

לא ונלענ"ד לפסול. יש דל"ת התינוק

גם רק הרב שו"ע כוונת שזהו נראה

ולשונו לתינוק להראות שצריך כוונתו

בבירור שכתוב מה כל ןלאחר דווקא. לאו

בהלכה שפוסק מה קצת עיון צריך הלכה

מרובעת עשהו אם ק"ב אות ברורה

לומר וצריך לפסול, יש ממש חדה בזווית

כתג שנראה באופן חדה זווית כוונתו

כן משמע וקצת לפסול יש באמת שאז

ויש מרובעת עשאו שאם דכותב בהמשך

להראות יש לדל"ת דדומה בדבר ספק

לתינוק.

לא.

הצמח מדברי הראיה לדחות יש

שלא כ', אות לענין ממש"כ צדק

האות מגוף אלא הד' תג מן דיבר

צדקומה הצמח מרבינו עוד שהביא

דהאריך א' אות י"ח סי או"ח

עיגול, ולא מרובע הוא דזווית להוכיח

החכמהשו"ת ים ה קמאסימן

היה שם דאדרבה לכאן, ענין אינו

זווית פשוטה לכ"ף עשה אם השאלה

הפוסקים שכתבו כיון פסול אם למעלה

דל"ת, כמו למעלה זווית עושים שאם

בכ"ף האם לחקור יש ממילא פסולה

מעבר ועובר בולט הגג אם פסולה דווקא

הדבר שעצם או ממש דל"ת כמו הדופן

דהיינו פסולה דל"ת כמו זווית לה שיש

לבלוט הגג צריך דל"ת שאצל פשוט שזה

בתג) די ובדיעבד למנהגינו, מה(לכתחילה אבל

כמו זווית לו יש שהכ"ף הפוסקים שכתבו

הדל"ת של הזווית מצד מדברים דל"ת

הדל"ת עקב מצד ולא עגול לא שהוא

מוזכר לא עכ"פ היטב עיי"ש בולט שהוא

זווית לה שיש שדל"ת בתשובה כלל שם

כשר. שהוא עקב בלי

לב.

מקומות שאר מכל להוכיח ואין

עקב, להם ואין דל"ת כמין שהם

לגוף אלא לד' ממש דומים שאין

האות

בשםומה שלמה יריעות ספר שמביא

ראיה שליט"א פרץ יוסף הרה"ג

עקום דמבוי בסוגיא ו' דף עירובין מגמרא

כמין שעשהו והרשב"א הרא"ש וכתבו

גג בליטת בלי דאיירי ומשמע דל"ת

דל"ת באמת כי כלל ראיה אינו הימיני

תג עוד לו שיש רק צורתה היא כך

שהביא ומה תגין שייך לא ובדפנות

המצה לחלק הספרדים של דהמנהג

דברי לרמז וא"ו דל"ת בצורת האמצעית

רוצה וממילא ד"ו, שמכוונים האריז"ל

או תג א"צ שדל"ת ראיה מזה להביא

כיון בעלמא רמז הוא שם ע"כ עקב,

ופסול כרי"ש נראה הדל"ת עגול שהמצה

זבחים מהגמרא ראיה הביא ומה לכו"ע.

ופירש גאם כמין ועו"מ נ"ה ועירובין נ"ג

כיון והקשה הפוכה דל"ת כמין הערוך

אינו בוודאי וזה בימין עקב לה יש שדל"ת

גם הפוכה רי"ש אומר אין ולמה במרתף

שהוא רי"ש לומר דא"א ראיה אינו זה

רק דל"ת כמו שוות הם והדפנות עגול

בדפנות. שייך דאינו תג עוד צריך דל"ת

רבינו בשם שביא מה י"ל תירוץ ואותו

ה"ב פ"א סוכה הלכות ברמב"ם מנוח

ובהלכות גאם כמין הסוכה דדפנות

הנקודה עיקר ובכולם הט"ו פכ"א מכירה

רי"ש להביא וא"א דל"ת כמו שהוא

לדל"ת שיש ומה לכתחילה עגול שהוא

ובמזבח. ובמצרים בדפנות שייך לא תג

לג.

לסמוך הפוסקים כל דכתבו מהא

אינו תג בלא דד' מוכח תינוק, על

כלל ד'

4והנה מס' ב' אות שלמה בירעות

ז' אות ס"ב ח"א דוד ובדברי

מחדשים סל"ד הסופר גליוני ובספר

על לתינוק לשאול מועיל לא הזה דבזמן

עיגול ספק ריבוע ספק שהוא רי"ש

מכירין ולא בקיאין לא דידן דתינוקות

עקב, בלי סכ"הבדל"ת סל"ב ב"י דברי (עפ"י

אין דאם קצת דמשמע ס"ה הג"ה שאמר וברוך

משמע וכן ביה משגיחנן לא להבחין יכול התינוק

שאין ע"ד אלפים ד' ח"ד האדמה פרי בספר

לפלפל שיש אע"פ עיי"ש תינוק בשאלת להשגיח

בזה) ואכמ"ל ולקולא לחומרא בין חילוק יש .אולי

נחשבת עקב בלי דדל"ת לשיטתם וכ"ז

שום שאין שנתבאר לאחר אבל כדל"ת,

החכמהשו"ת ים ה סימן קמב

להכשיר ובפוסקים בראשונים מקור

תג, מעין חדות או תג שום בלי דל"ת

שכתבו הפוסקים דברי דכל מובן

בעצמו מזה לתינוק להראות בסתמא

מודים גם הם דהרי שיטתם כנגד מוכח

דצריך כותבים והמשנ"ב הרב דהשו"ע

ולמדו הראו וכך עקב עם דל"ת לעשות

בסתמא כתבו ואיך שלהם לתינוקות

לתינוק יראו דל"ת וספק רי"ש שבספק

שלמה היריעות שיטת לפי הרי

בלי דדל"ת סובר הרב השו"ע ודעימיה,

יכול ואיך כשר הוא תג או עקב שום

לומר מקום היה ובדוחק להבחין.

אך ישר, או עגול זה אם שמבחינים

דל"ת על שלמד שתינוק רואות עינינו

שאין צורה על יאמר לא עקב לה שיש

לשיטתם דגם וע"כ דל"ת. כלל עקב לה

תג מעין או תג הפחות לכל צריך

עקב על שלמד אפלו התינוק וממילא

לעקב, קצת דומה דתג דל"ת, לומר יכול

איך ועוד שיטתם. כנגד גדולה ראיה וזה

מזמן הדורות שנשתנו להיות יכול

אנשים עימנו עוד ויש היום עד המשנ"ב

אחד ואין המשנ"ב בזמן א"ב שלמדו

עקב, בלי דל"ת על אותו שלמדו מהם

שהיום שלמה יריעות בספר שכתב ומה

לא לתינוק ולא זה בספק לחכם מראים

הרי מהני שחכם לו פשוט איך ידעתי

דצריך הפוסקים וכל דגמרא מדינא

לו דיכסו כוונתו ואולי לתינוק, להראות

וסמך ומלאחריו מלפניו האותיות כל

ס"ס בקו"ס המובא המהרש"ג על עצמו

ד' אות צ"ט עמ' הסופר קסת ועיין ו'

כלל הקדש מהגידולי בזה עיון דצריך

והמאירי רמב"ם שיטת ב' ס"ק י"ד

וצ"ע.

לדינא הנושרין פירות

אין ורקא] עקב שום בלי דל"ת להכשיר

להכשיר יש תינוק שאלת ע"י

ק"כ) הריב"ש .(עפ"י

רי"ש מכשירין,ב] יש מרובע שהוא

תינוק. שאלת מצריכין ויש

תינוק שאלת לשאול לדינא (כפסקוהעיקר

והמשנ"ב) הרב .השו"ע

גם בעניןג] תינוקות לשאול יש בזמננו

לענין דבר נשתנה ולא זו שאלה

עד והמשנ"ב הרב שו"ע מזמן מאומה זה

אנו. ימינו

אין שלד] התורה שבספרי להאמין לנו

הקדמונים הספרדים הגאונים

המיוחס שבס"ת רואות דעינינו עוקץ, אין

זצ"ל זאבארו משה רבי המקובל להגאון

קטן עקב איןישנו שלשיטתו שטעו שיש (עד

עקב) מחדשצריך הנדפס ובספרו ל"ד), (דף

תהא שלא היטב בולט שיהיה תג מחייב

יצא לא שהס"ת ונראה כרי"ש, נראית

רבי הגאון מר"ן התריע וכבר ידו. מתחת

רק משגחינן דלא אייגר עקיבא

דלאו ס"ת של יד בכתבי ולא בהפוסקים

עליהם. חתום אשי רב בר מר

החכמהשו"ת ים ו קמגסימן

ו סימן

ראש של תפילין קשר מקום

א.

הלכה הוא הקשר הנחת מקום האם

מעכב ואם מסיני למשה

מנחותאיתא רבי(לה:)בגמרא אמר

בר שמואל דר' בריה יהודה

תפילין של קשר דרב משמיה שילת

שישים רש"י ופי' מסיני, למשה הלכה

וכו'. דלת כעין ראשו על הרצועות

ז.)הגמ'ובהמשך בברכות איתא כתיב(וכן

כ"ג) ל"ג את(שמות והסירותי

בר חנא ר' אמר אחורי את וראית כפי

מלמד חסידא שמעון ר' אמר ביזנא

של קשר למשה הקב"ה לו שהראה

תפילין של קשר רש"י ופי' תפילין

וכו' העורף כתבמאחורי בברכות (וברש"י

.מאחוריו)

כמהמדברי למדו אלו רש"י

של קשר שמקום מהאחרונים

דביאור מסיני, למשה הלכה הוא תפילין

הקשר את למשה הקב"ה שהראה כוונתו

לו הראה דאם ונמצא ההנחה, במקום

הוא הקשר שמקום מוכרח זה, מקום

מסיני. למשה הלכה

הרשב"אועוד מדברי להוכיח כתבו

ו.) האי(ברכות רב לשון שהביא

תפילין קשר למשה הקב"ה דהראה גאון

העין במראית ולמדו תפילין והנחת

שנאמר המשכן, מעשה שלמדו כדרך

תבנית את אותך מראה אני אשר ככל

תעשו. וכן כליו כל מעשה ואת המשכן

שהקב"ה הגאון מדברי מפורש הרי

איך ולמדו הקשר את למשה הראה

למשה הלכה שהוא מוכח תפילין, להניח

מסיני.

ושורשוכן יסוד בעל הגאון בבירור כתב

נ"ו)העבודה של(דף קשר שמקום

מסיני. למשה הלכה הוא תפילין

בברכותעוד הצל"ח מדברי ראיה הביאו

זרוע להאור שהביא ק"ששם (הלכות

ו') הקב"האות דהראה חננאל רבינו בשם

הנחתו ואופן הקשר עשיית אופן למשה

הקשר עשית אופן ללמדנו שידע כדי

לכאורה לן הרי בראש. האמיתי ומקומו

למשה הלכה הוא המדויק הנחתו שמקום

מסיני.

בס'וכן עיין זמננו, אחרוני כמה ביארו

אז ובס' אדם חיי ספר על ברוך בית

תפילין כתר ובס' כ"ט)נדברו (דף

למשה קמ"ב)ובתפילה הלכה(ע' שהוא

מסיני. למשה

פניםאבל מול עורף רפאלבס' ר' (להרב

תשל"ז) ירושלים מדבריטלר דייק

של קשר הנחת מקום שאין הרמב"ם

והדבר מסיני. למשה הלכה תפילין

מהלכות פ"ג הגדול הנשר בדברי מפורש

פרטי את הרמב"ם שמנה תפילין,

שהם בתפילין מסיני למשה ההלכה

וכולן התפילין במעשה הלכות שמונה

החכמהשו"ת ים ו סימן קמד

הקשר שיהיה הוא מהם ואחד מעכבות,

הביא ולא דל"ת כצורת ידוע קשר שלהן

מסיני. למשה הלכה שהוא הנחתו מקום

שישולפי לומר נצטרך הנ"ל השיטה

שהרמב"ם ראשונים, מחלוקת בזה

ורש"י מסיני, למשה הלכה זה שאין לומד

והרשב"א חננאל ורבינו גאון האי ורב

הלכה הינו זה שדין יסברו זרוע והאור

מסיני. למשה

הנ"לאמנם האחרונים דברי לדחות יש

פנים: מכמה

במנחותא] הגמ' מפרש בעצמו דרש"י

של(לה:) קשר דרב, משמיה וכו' אמר

וז"ל: וכו', מסיני למשה הלכה תפילין

על הרצועות שישים תפילין, של קשר

נראה שד"י שיהא כדי דלת כעין ראשו

כשיטת לומד רש"י שגם הרי עליהן.

הוא מסיני למשה שההלכה הרמב"ם

שיחלוק לומר מסתבר ולא הקשר. צורת

קשר הקב"ה לו דהראה ביזנא בר חנא ר'

אלו רב דברי על תפילין, בגמרא)של .(ע"ש

חנאב] ר' בדברי רש"י כונת דפשטות

מאחורי תפילין של קשר ביזנא: בר

מוכח איך להסביר שבא הוא העורף,

לו שהראה אחורי את וראית מהפסוק

של שקשר רש"י אמר וע"ז תפילין, קשר

מניח והקב"ה העורף מאחורי תפילין

בברכות רש"י מלשון מוכח וכן תפילין,

מאחוריו.(שם) תפילין של קשר :

הגמ'ג] שם)בהמשך דעסקינן(מנחות

אמר תפילין, קשר הנחת מקום בדיוק

יהודה שיהארב צריך תפילין של קשר

ולאלמעלה למעלה ישראל שיהו כדי

הראש בגובה למעלה רש"י ופי' למטה.

בברכות רש"י והנה בצוואר. למטה ולא

כתב: יהודה לר' אלא בד"ה צריךטו. כל

לכתחילה רק לומראהוא נוכל איך וא"כ ,

הלכה הוא תפילין הנחת שמקום

.`rnyn oke ,dligzkl oic wx `ed jixvy oihib 'qnn di`x `iady 'd w"q c"rx 'iq c"ei f"ha 'ire

edin .i"ad illkn ok `iady 'd llk 'vd zkxrn cng icy 're .'a w"q e"lw 'iq xfrd oa` f"hn

c"iw 'iq mixt` ixrydn `iady y"re .cng icya y"r ,dfa envr xzeq h"ix 'iqae `"i 'iqa i"ad

oiprdy zenewn yiy oiprd gikeny dn itl lkdc ,dlecbd zqpk ixiiy mya c"p 'iq al ixwge

mewna wx `ed i"ad t"r i"yx ly ceqid lke .`aekrl `edy gikeny yie dligzkl `edy giken

.ekezn giken oiprd oi`y

axd icici izin`d lecbd oe`bd itn uxzl xakn izrny dligzkl wx `ed jixv lkc df ceqi t"re

lr (:d"n) cin d"c l"diaa `"rx 'iqa `aed ,jepig zgpnd ziyew `"hily odk ryedi 'x ciqgd

d`vi ixdy opaxcn wx zaiegn dpi`y oeikn wepiz i"r yeciwa z`vei dy`y xn`y `"bnd ixac

xn` (:fiw) migqtn jepig zgpnd 'wde ,dlitza zay zxkfd i"r `ziixe`cn meid yeciw zaeg ici

meid yeciw oic oiicr d`vi `ly ixd ,meid yeciwa mixvn z`ivi xikfdl jixv awri xa `g` 'x

.l"pd i"yxke dligzkl `l` epi` jixv lky `"hily oe`bd 'ize .mixvn z`ivi xkfen `l dlitzay

החכמהשו"ת ים ו קמהסימן

רק שהוא בגמ' כשמפורש מסיני למשה

ובדיעבד לכתחילה שהוא צריך של דין

בצואר. למטה כשהוא אפילו יוצאין

י' סעי' כ"ז בסי' תשובה שהשערי ואע"פ

גבורים שהשלטי הכנה"ג דברי את הביא

במה פרק ריש שבת במס' המרדכי על

המרדכימדליקין מדפי ע: בדף המתחיל עא. (דף

ה') תפיליןאות של קשר שהמניח כתב

אבל י"ח. יוצא אינו הצואר במקום

זאת שכותב יראה בפנים שם המעיין

דברי לשמוע שהזהיר למה בהמשך

דרבנן.בחכמים דין רק הוי א"כ ,

כיוון צריך, שנקט הטעם ולשיטתו

לכתחילה רק הוא עכ"פגשמדאורייתא .

למשה הלכה שאינו נראה מדבריו גם

מדרבנן אלא לומרמסיני יוכל (והמתעקש

של הראשון הדין על רק קאי אינו שהדרבנן

לשונו) כל שהבאנו בהערה עי' .חציצה

והאורוגם מהרשב"א שהביאו מהראיות

היא ששיטתם לומר מוכרח אין זרוע

למשה הלכה הוא תפילין של קשר דמקום

מסיני:

ר"הא] בגמרא ע"א)דמצינו אמר(ט"ז

מלכיות בר"ה לפני אמרו וכו' הקב"ה

מדרבנן, אלא הוי ולא שופרות זכרונות

אסמכתא, שהוא שם בריטב"א וע'

הרי כן, לעשות שראוי אמר דהקב"ה

הדבר אמר שהקב"ה ממה מוכרח שאין

מסיני. למשה הלכה שהוא

נקטב] לה: במנחות שם יהודה דר' מהא

אלא שאינו מוכח צריך, לשון

.amixidf l`xyiy xkyae :my l"fe `xead zceara lecb ceqi `edy adfd epeyl wizrdl i`cke

edf ,ikyg dibi 'de ixp xi`z dz` ik mler xe`l jl 'd dide xn`py ,d"awd ly exe`l ekli xpa

`ly dxeza dxen oi`e oer icil `a epi`y ekyg dibn d"awd ,dnyl dxeza wqer mc`yk ,z"z lr

oi`y 'it` ,y"yl mc` ly ealy d`ex d"awdyk ,dbep oeyl ea zibde aezkd xn` jkle .dkldk

z"z lecbe .dkldk `ly d`xed eitn `vi `ly eixac dibn d"awd ,dkld ly dwner zrcl eala

drya 'it` eilr dpibn dxezde ,da wqery drya `l` dpibn dpi` devndy ,devn meiwn xzei

`di `ly oebk opaxc zevna 'it` xdfdl yi c`ne .zck zevnd dyr dkezny itl ,da wqer oi`y

gipnyk oiltz oke .dlhal dkxa jxany `l` ,devnd miiw `ly ic `l xdfp oi`y ine .uveg xac

dyer m`e ,x`evd lr zexry zginvn dhnl gipi `ly xywd oke ,gvna zexry zginvn dhnl

.adfd l"kr 'eke dlhal dkxa jxany `l` devnd miiw `ly ic `l ok

.bxn`c d"c .b dkeq zetqez 'ir ,`ziixe`cn mb opaxc oic meyn mi`vei `l ji` ezhiy xe`iae

opaxc lky x`iay zekeq wnra 're ,`ziixe`cn mb mi`vei `l opaxcn mi`vei `l m` 'eke ipn jl

mileki m` ocy f"k ze` g"k 'iq zexrd uaewa r"re ,ipdn `l ciar i`c `axcke xeqz `l ea yi

'qeza zxg` jxc mdl didy miyxtna r"re ,'qez eze`n di`x `iane devnd ixnbl xewrl minkg

.l"nk`e ,l"pd

החכמהשו"ת ים ו סימן קמו

היסוד על שיחלקו מסתבר ואין לכתחילה.

שהביא הראיה ועל ט"ו בברכות דרש"י

נאמר שאפי' להסביר ויש מגיטין. הט"ז

הלכה הוא הראה שהקב"ה במה שהפשט

רק הראה שהקב"ה אלא מסיני, למשה

באחוריו להיות צריך תפילין של שהקשר

להלכה שמעכב מה וזה הפנים, מצד ולא

מצד המקום דיוק לא אבל מסיני, למשה

בעורף. גובהו

בדבריהם,אבל כן למד לא הצל"ח רבינו

למשה הקב"ה שהראה לשונו: וזה

ה עשית כדיאופן הנחתו ואופן קשר

ומקומו הקשר עשית אופן ללמדנו שידע

לומד שהוא וצ"ל ע"כ. בראש, האמיתי

ואע"פ לעיכובא, הוא צריך דכשכתוב

כבר מעכב, שלא אומר בברכות שרש"י

הכנה"ג בשם מביא חמד שהשדי אמרנו

להיות יכול צריך גם אז מוכרח הוא שאם

מוכרח שהוא הצל"ח לומד וכאן מעכב,

כן. הקב"ה לו שהראה כיון

תפיליןוהנה בהל' הרמב"ם (ברישכתב

ד') העורףפרק בגובה הקשר ויהיה :

בשיטתו לחקור ויש הגולגלת. סוף שהוא

לא. או לעיכובא הוא הקשר מקום אם

הקשר שמקום שיטתו לעיל נתבאר שכבר (והגם

הוא אם לחקור יש מ"מ מסיני, למשה הלכה אינו

שמונהלעיכובא) פ"ג: בריש מ"ש ועי' .

הלכה כולן התפילין במעשה יש הלכות

ואם מעכבות כולן ולפיכך מסיני למשה

דמשמע עכ"ל, פסל, מהן באחת שינה

למשה הלכה שאינם הלכות ששאר קצת

וצ"ע. לעיכובא. אינם מסיני

הגמ'היוצא דמסוגיית הוא: מדברינו

הלכה שאינו משמע והראשונים

לכתחילה, דין הוא ולרש"י מסיני, למשה

השלטי ולפי לעיין, עדיין יש ובהרמב"ם

זה בכל והנפ"מ מדרבנן. פסול הגבורים

בתשובתינו לקמן שיתבאר במחלוקת

הוא אם הקשר, הנחת מקום בענין

מדרבנן, או דאורייתא בדין מחלוקת

ספק במקום דרבנן דין רק שהוא ומכיון

לקולא. דינו

ב.

תפילין של וקשר תפילין האם

באמצע להיות צריכים

מנחותאיתא ע"ב)במס' רב(ל"ה אמר :

שיהא צריך תפילין קשר יהודה

ולא למעלה ישראל שיהיו כדי למעלה

שיהיו כדי פנים כלפי שיהא וצריך למטה,

הק': רש"י ופי' לאחור. ולא לפנים ישראל

בצואר: למטה ולא הראש בגובה למעלה.

הראש: מצידי ולא עורף ממול פנים. כלפי

רש"י. דברי ע"כ

שכלוהיה רש"י בדברי לומר אפשר

בצד תפילין של הקשר שמונח

באמצע מכוון יהיה לא אם גם העורף

שהוא הפנים כנגד שיהא והעיקר מותר,

ובלבד בצדדיו, ואפי' העורף, רוחב כל

בצד דהיינו ממש הראש בצדי יהא שלא

שהאגור אלא ע"ו)האזנים. והרא"ש(סי'

י"ב) סי' תפילין הלכות קטנות והב"י(הלכות

משנה) ובכסף י"א וסעי' י' סעי' כ"ז הבינו(בסי' ,

בצדי ולא שכתב שמה רש"י בכונת

באמצע להיות שצריך היינו הראש,

העורף בצדי ולא ממש כדבריהעורף (ודלא

יהא שלא שסובר שם בב"י המובא אליקים רבינו

אחד) לצד מצדד אלא העורף כנגד .מכוון

החכמהשו"ת ים ו קמזסימן

להרמב"םועל שיצא הב"י, כתב זה פי

צריכים בעצמם שהתפילין הדין

שהקשר דכיון הראש, באמצע להיות

הקציצה גם ממילא באמצע, להיות צריך

הכי דבלאו מסיים אבל העינים, בין היא

דכתיב הקרא לקיים כדי כן לעשות צריך

עיניך. בין לטוטפות והיו

דיןויש זהו האם לשיטתו לחקור

דין הוא ואם דרבנן, או דאורייתא

בדיעבד. גם שפוסל או בלבד לכתחילה

צריךולמה שכל הקודם בסי' שביארנו

רש"י וכדברי לכתחילה, הוא

א"כ להלכה, הב"י וכללי בברכות

להיות שצריך הגמרא דברי לכאורה

כן ואם לכתחילה, דין הוא הפנים כלפי

באמצע להיות צריכה שהקציצה הדין גם

שכבר לאחר אבל לכתחילה. דין הוא

צריך הכי שבלאו ואמר הב"י המשיך

עיניך, דבין הקרא לקיים כן לעשות

וכן ומעכב. דאורייתא דין שהוא משמע

כ"ה בסי' ברורה המשנה באמת כתב

שמונחים דתפילין מגדים, הפרי בשם

בכיסם, כמונחים הם הרי במקומם שלא

שרה, חיי בפ' חי איש בן הרב כתב וכן

סי' ח"ג מאירות פנים בשו"ת הוא וכן

דט'.

חייםועי' דברי ו')בשו"ת סי' או"ח (ח"ב

במראה לראות אם שנשאל

שהם שם והשיב באמצע, יהיו שהתפילין

מכוונים אינם אם אפילו כי בורות דברי

מקום שיש דידוע כשר, ממש באמצע

ברוחב אפי' תפילין שני להניח בראש

באות ועי' ברוחב. לתפילין שיעור ואין

ממונקאטש לרבינו ושלום כ"זחיים (סי'

י"ב) מרןאות על תמהו כבר שהעולם

שני להניח בראש יש דמקום חיים הדברי

כמבואר ברוחב, ולא באורך הוא תפילין

חיים האות ותי' באריכות. ל"ד סי' בט"ז

שבתחילה בב"י מבואר דאמנם ושלום,

ואע"פ הרמב"ם. בדברי כן לפרש סבר

יש אעפ"כ לבסוף, זה מפירוש בו שחזר

להביט איסור שישנו מכיון לאסור,

ספק הוי והכא פוסקים, לכמה במראה

מונחים באמת שמא ספק ספיקא,

הרמב"ם דדעת ועוד, באמצע, התפילין

נאמר בראש יש שמקום הב"י צד עפ"י

הבטה איסור להתיר ואין רוחב, לענין גם

עכ"ד. ספיקא. ספק מפני במראה

הראשוןוקשה שהספק דבריו, להבין

אחר, ע"י לבררו שיכול ספק הוא

על לתרץ יש מיהו ספיקא. ספק אינו וא"כ

בכללי חמד השדי רבינו שהאריך מה פי

ספק שאם אומרים דיש ספיקא, הספק

.cepi` jixv oeyl lkc ,l"pd i"ad illke zekxaa i"yx cbpk dxe`kl `id mzhiyc zeywdl oi`e

i"adye ef llk lr miwlegy miwqet yiy ('d llk 'vd zkxrn) cng icyd mya epx`ia xakc ,akrn

`ed gxken `ed m`y ,xacd ielzy dlecbd zqpkd ixac i"tr oke ,zenewn dnka dfa envr xzeq

.`aekirl `edc zegixkn zei`x eid el` miwqetle .`aekrl jixv oeyl mb zeidl leki if` ,`aekirl

החכמהשו"ת ים ו סימן קמח

השני שהספק אף אמיתי ספק הוא אחד

ספק על סמכו לבררו, שאפשר ספק הוא

בכללי הש"ך שכתב וכמו זו, ספיקא

חולקים דיש אלא ל"ה. אות ספיקא הספק

חמד. בשדי עיי"ש ע"ז

דבריוהנה להצדיק רק הם דבריו כל

חזר הב"י שהרי מעיקרו, הצדיק

מאסף דבס' אלא ספק. אפילו כאן ואין בו

את הביא ע"ה, אות כ"ז סי' המחנות לכל

אברהם המחזה ו')דברי סי' שכתב,(או"ח

ואין שוה לגזירה אצטריך עיניך דבין

בין יהיו שהתפילין מדאורייתא חיוב

בין לקיים בעינן לכתחילה ורק העינים,

בשו"ע המחבר מלשון זה והוכיח עיניך,

הקציצה לכוין שצריך שכתב כ"ז סי'

לכתחילה צריך וכל באמצע שתהא

שזכינו להשי"ת ותהילה עכ"ד, משמע

הקדושים. לדבריו בזה לכוין

הב"יויש שהרי לדבריו, סמך להביא

הרמב"ם של דינו שמקור כותב

ובלאו ואומר: ממשיך ואח"כ זה, מרש"י

והיו מדין כן לעשות צריך הכי

שזה להב"י ס"ל ואי עיניך. בין לטוטפות

היה לא ולעיכובא, דאּורייתא דין ממש

ועוד יהודה שהוא לשון לכתוב צריך

הוא הפסוק דמצד מזו, ויתרה לקרא,

דין רק הוא יהודה ר' ומצד לעיכובא

דברי שמקור כתב ואיך לכתחילה,

וע"כ יהודה, ר' מדברי הוא הרמב"ם

דין רק הוא הב"י של דקרא הדינא שגם

לכתחילה.

שכתבוויש לדבר: סמוכין להביא

להתשב"ץ, הרקיע והזוהר הסמ"ק

שנא' בציצית להסתכל עשה שמצות

אותו כ"ד)וראיתם סי' בב"י דבריהם .(הובאו

הריב"ש דברי שהביא בב"י שם (ח"בוע'

תפ"ו) בציציתסי' להסתכל נהג שאחד

יונה רבינו שיטת לצאת כדי ק"ש בשעת

היראה) עליו,(בס' שלעגו ויש והסמ"ק.

למי שמלמדין השיב גאון נטוראי שרבינו

יעשה שלא כך שםהשעושה ואומר .

נתינת רק מצוה, זו אין שבאמת הריב"ש

במנחות שאמרו וכמו למצוה, (נ"ג)טעם

זכירה, לידי מביאה ראיה אותו, וראיתם

כמצוה שתמנה ראוי אין המצוה ווטעם

טוב זו מצוה תכלית שהוא כיון אבל

וכן הב"י. עכ"ד בציצית, להסתכל וראוי

הטהור בשולחנו להלכה מרן כ"דפסק (סי'

ג') בשעתסעי' בציצית להסתכל טוב :

כהריב"ש. שפסק הרי כשמברך, עטיפה

וראיתם בתורה שכתוב דאע"פ הרי

זאת דרשו שחז"ל מכיון אעפ"כ אותו,

הרי המצוה ולטעם אחרת לדרשה

כיון כיו"ב והכא מצוה. זו אין להלכה

אין שוה, לגזירה עיניך בין חז"ל שדרשו

ממש. העיניים בין מונחים שיהיו חיוב

שהריעוד לכך, ברורה ראיה להביא יש

שוה בגזירה עיניכם בין חז"ל למדו

d..oe`b i`xehp epiax zhiya mi`ltp mixac x`iay '` 'iq `"g dyn x`a z"eya 'Ire

.e.iying yxey zevnd xtq m"anx x`eank

החכמהשו"ת ים ו קמטסימן

למת, עיניכם בין קרחה תשימו מלא

ובפוסקים בגמ' מצינו לא קרחה ובדין

לגבי כן וכמו הראש, באמצע דוקא שיהא

אינו עיניכם דבין דקרא י"ל תפילין

מונחים שיהיו צריך דמדאורייתא מוכרח

שיהיו אלא צריך ואין באמצע, דוקא

שהוא דנקט יוסף והבית שערות. במקום

דין שהוא לפרש יש לכתחילה, דין

שישנו בציצית, הבטה כמו לכתחילה

דקרא. פשטות לקיים זענין

הדבריולפי מרן של פסקו מובן הנ"ל כל

באמצע. שיהיה מעכב דאינו חיים,

ה', ס"ק ה' סי' המחנות לכל במאסף ועי'

אברהם המחזה דברי ע"פ עוד שמיישב

לפי הרמב"ם שדעת עוד ומוסיף הנ"ל.

היא קאי, דארוחב דהב"י אמינא הוא

בע"ז רש"י שיטת וכמובא(מ"ד)באמת ,

מאד יובנו ועפי"ז ז', ס"ק כ"ז סי' בא"ר

שההבטה ובפרט, חיים. הדברי דברי

בזה יש איסור שנהגו במקום במראה

ועיי"ש קנ"ו, סי' ביו"ד וכמבו' דאו', איסור

מהריק"ש, בשם ז' ס"ק תשובה בדרכי

דמקום לכתחילה רק שהוא בזה משא"כ

תפילין. שני להניח בראש יש

ג.

בגובה הקשר הנחת מקום בענין

הראש

מנחותאיתא יהודה(לה:)במס' רב אמר

למעלה שיהא צריך תפילין קשר

ופי' למטה ולא למעלה ישראל שיהיו כדי

ולא הראש בגובה למעלה הק' רש"י

בצואר. למטה

פ"דוע' תפילין בהל' הרמב"ם בדברי

בגובה הקשר יהיה וז"ל: א' הל'

ולכאו' עכ"ל. הגלגלת סוף שהוא העורף

דבפשטות הקדושים דבריו להבין קשה

הראש חלק כל הוא שהעורף מובן

בגובה הקשר להניח צריך ואם מאחוריו,

בסוף זה מקום יהיה והאיך העורף

בכונת לומר צריך ולכאורה הגולגולת,

שהראש המקום נקרא שהעורף הרמב"ם,

סוף באמת ושם לפנים, משופע

הקשר שיניח הרמב"ם וכונת הגולגולת.

לצוואר. סמוך למטה ולא בעורף למעלה

הביאוהמגן ט"ו ס"ק כ"ז בסי' אברהם

בהם והוסיף אלו, רמב"ם דברי

סוף שהוא בעורף וז"ל: תיבות, איזה

נגד והוא והוסיף: רמב"ם. הגולגולת,

ומסביר דחולין. בפ"ק כדאיתא הפנים

השקל במחצית ט"ו)דבריו וז"ל:(ס"ק ,

פנו כי מדכתיב לה ויליף ע"ב, י"ט בחולין

הוא דעורף מכלל פנים, ולא עורף אלי

הגולגולת מסוף למטה אבל הפנים, נגד

ולכן הפנים. נגד ולא הצואר נגד הוא

המקפת הרצועה שתהיה להיזהר צריך

סביב ומהודקת מצומצמת הראש את

גדול הרצועה היקף יהיה ולא ראשו,

תרתי איכא שאז הראש, מהיקף

.f`cedi 'xn micnel ep` o`k mb t"kr la` `xwc `nrh `ed t"kr ziviva mye zvw wlgl yic s`

.weqtd hyt miiwl dligzkl mb yiy oaen ok m` rvn`a dligzkl zeidl jixvy

החכמהשו"ת ים ו סימן קנ

ממש הידוק דצריכא חדא לריעותא,

הוא וההידוק וכו' לאות וקשרתם דבעינן

סביב רפויים הם דאם שנית הקשירה,

על לפניו הקציצה יפול או ראשו היקף

למטה לאחריו הקשר יפול או מצחו

להם, הראוי במקומם יהיו ולא בצוארו

המחה"ש. עכ"ל

באשלועי' מגדים פרי הבעל ברבינו

מה וז"ל: שכ' ט"ז ס"ק אברהם

עורף מול הטור כתבשכתב המחבר (פי'

וכן בעורף, למעלה הראש מאחורי הקשר שיהיה

בצואר למטה ולא שהוסיף: אלא הטור, כתב

ממש) עורף מול דבמליקהשיהא ואע"ג ,

הוא כאן עורף הרואה מול בצואר היינו

להאריך. ואין דרישה וע' ממש, עורף

ביאור וצריך מגדים. הפרי דברי ע"כ

שרבינו שכתב בדרישה וע' בכוונתו.

בחומש הקדוש מרש"י דבריו למד הטור

מז אליהו הרב עלשפי' ויקרא בפ' רחי

מול בציפורנו קוצץ רש"י שכתב מה

הרואה המול הוא עורף מול וז"ל עורף

היכא כל כי ממש עורף לא העורף את

בראיתו אלא ממש עליו לאו מול דכתיב

לקראתם בא שהיה ממולי יושב כדכתיב

את רואה הוא כי עורף מול כאן אף

מאחוריו הגרון כנגד שהוא העורף

כדכתיב הפנים שכנגד מה הוא והעורף

וכונתו, עכ"ד. פנים ולא עורף אלי ופנו

מקשר יותר למטה להיות צריכה דמליקה

לעשות תורה דאמרה דמה תפילין, של

שיעשה היינו עורף, ממול המליקה

העורף, את הרואה במקום מליקה

מהגרון, למעלה הוא דהעורף פירוש,

בצד לא בגרון להיות צריכה והמליקה

למטה שהוא השני מצד אלא השחיטה,

לגבי אבל העורף. את ורואה מהעורף,

על מונח שיהיה צריך תפילין של קשר

ממש. העורף

העורףומ"ש מול להיות שצריך הטור

שפירש"י כמו היינו ממש,

על אלא הראש בצידי יהיה שלא בגמרא,

שרואה נקרא וזה ממש, אתחהעורף

שביאר וכמו עליו, מונח שהוא העורף

שהיא כמליקה, שלא וזה זה. כל הפרישה

העורף מול נקרא וגם למטה, יותר

דלא וגם מלמטה. העורף את שרואה

יוסף הבית שמביא אליקים רבינו כשיטת

ראשו מאחורי הקשר שמניחים שסובר

לראות שצריך שהבין משום הצדדים, על

הוא שבמליקה וכמו העורף, מקום את

גם העורף, את ורואה הצואר נגד למטה

ונקרא הצד, על למעלה יותר הוא כאן

.gdnkge z` izeg` dnkgl exn` aizke wegxn ezeg` avzze weqta aezky enk `ed ezhiy wnere

ynn eilr `edy `l` ezhiyk `ly xehd l"nwe .ynn eilr `le wegxn `l` di`x oi`e di`x 'iga

di`x yie dnkg ly di`x yi ,di`x 'iga ipy yi dlaw ixtqa mbe .d`exy `xwp envra dfe rvn`a

yie ,wegx `edy `xwpe envrl ze`ivn `ed oiicr la` cg`zp `ed dnkgd ly di`xe ,xzkd ly

.l"nk`e ,aexwn di`x `ede ynn xac eze`a llkpy cr jk lk cg`zpe mvrzp `edy xzk ly di`x

החכמהשו"ת ים ו קנאסימן

כשהוא ראיה דאין העורף, את שרואה

הוא, כן דלא הטור וקמ"ל ממש. עליו

נקרא ממש עליו כשהוא אדרבא אלא

ראיה.

מגדיםהיוצא הפרי שדעת מדברינו

להיות שצריך הקשר שדין

המליקה, במקום שלא הוא בצואר

הוא וכאן הגרון כנגד היא שהמליקה

ממש העורף מקום אבל יותר. למעלה

הראש. באמצע דהיינו מדבריו נראה

באמצע דוקא שהוא מנין ביאור וצריך

היינו עורף שמלת שלמד ונראה הראש.

שמתחיל במקום הגולגולת שבסוף

מרכזית נקודה יש לפנים, למטה לשפע

שהיא ממש הראש באמצע שהוא

ומשם הגולגולת, משאר יותר בולטת

ועליו עורף, נקרא באמצעו ולמטה

נקרא וזה הקשר. את להניח יש ממש

שמשם מלמעלה, הראש מאחורי

למטה ולא הקשר, להניח חייבים ולמטה

הגרון. בתוך

והפרישהוכל הטור של הזה המהלך

י"ט: בחולין הגמ' על בנוי כאן

פסול דמליקה במליקה שם שאמרו

כשר העורף ממול ורק עורף במקום

העורף. מן למטה שם ופירש"י

הואועיי"ש גופא שהעורף בגמרא,

כי שכתוב כמו הפנים כנגד

מליקה ומקום פנים, ולא עורף אלי פנו

המפרקת מקום ונקרא מזה, למטה הוא

המפרקת במקום הוא ומליקה שם, עיין

הגרון. כנגד שהוא

שקשרוכן תפילין במצות בסמ"ג הוא

למעלה בראשו יהדק תפילין של

שצריך וכוונתו במפרקת. ולא בעורף

כנגד שהוא אחוריו במקום הקשר להניח

שזה הגרון נגד למטה יותר ולא הפנים,

מפרקת. נקרא

ד.

הגילגולת סוף מקום נקרא מה

תפילין קשר לעניין

אחוריויש חלק של הדין מה לחקור

מקום שהוא הקדקד ממקום הראש

שהראש המקום עד שבראש הגבוה

מקום זה האם פנים כלפי להיכנס מתחיל

לא. או ראש של תפילין של קשר

שמקוםומלשון שכתב הנ"ל הרמב"ם

בסוף הוא ראש של תפילין

להניח שאין בהדיא משמע הגולגלת

לא הוא למעלה שהרי למעלה הקשר

שאין אפשר ועוד הגולגולת. סוף מקום

הפנים, כנגד שהוא העורף נקראת

המצח, כנגד הוא למעלה יותר שהרי

נקראת שהמצח כך כל פשוט זה ואין

ק"כ ביבמות הברייתא שפשיטות פנים,

המצח. את כולל אינו פנים שהפרצוף

אחרונים הרבה שכתבו ואע"פ

סי' צדק והצמח זה, על חולקת שהמשנה

בפנים נכלל שהמצח להלכה לומד ל"ג

נחלה) הלכות הרי(לענין פנים כל ועל ,

לצאת כדי למטה, יותר להניח צריכים

בסוף להניח שחייבים הרמב"ם דברי

פנים מול עורף בספר וע' הגולגולת.

תשל"ז) י-ם טילר רפאל ר' כמה(להג' שמביא

וע'ראי פנים, נקרא אינו שהמצח ות

מכמה שהביא ל"א בדף תפילין בכתר

החכמהשו"ת ים ו סימן קנב

פנים בכלל נכלל שכן וישטאחרונים

בזה. לפלפל

הרמב"ןוגם מדברי ראיה להביא יש

ט"ז) י"ג, ואמר(שמות וז"ל: שכותב

במקום שיניחוהו עיניך, בין לזכרון

שהוא העינים, שהוא עיניך בין הזכרון

הוא הזכרון, תחילת והוא המח ראשית

מלפניו. הפרדם אחרי הצורות מעמד

ברצועותיהם, הראש כל את מקיפים והם

המשמר המח אחרית על שהוא והקשר

עכ"ל שהזכרוןיהזכירה, וכוונתו .

.h`le `"` `edy `wizrc mipta `"f zelkzqd yiyk (c"r g"q sc miig ur) b"it `"` xrya 're

,`"r a"q mkg zxeza 're .mly `ed cegid f` gvna lkzqnyke ,z"eqyi ly cegi yi gvna

llka llkp epi` gvndy rnyn t"kr .mipt legd zeni ly gvnd z` mb `exwl mileki oikxray

.ceq t"r miptd

.imewny o"anxd ixacn oiadl dvexy (d"le c"l 'r oilitz xzk 'qa 'ir) epipnf ipexg`n yi dpde

.onwl x`azi oiprd zellka ezhiy wnere ,mipt itlk zlblebd zqipk mewnn xzei deab `ed xywd

zgzy ,miwlg dyelyn dyrp y`xdy meid mi`exy oeiky df o"anxn di`x `iadl dvex t"kr

zlblbdy mewnd jxra cr eixeg`n y`xd seq cr y`xd zligzn jledy lecb gn yi zlblebd

mignen lv` xxiae ,ohw gen cer yi mipt itlk zlblbd zqipk mewna df zgze ,mipt itlk zqpkp

,oexkfd mewn `ed lecbd gndy ,o"anxd zpeek yxtl dvex jkitl .lecbd gna `ed oexkfd mewny

itl oexkfd mewn `ed myy ,ohwd gnn dlrnl lecbd gen seqa oilitz ly xywd gipdl jixvye

gen seq cr lecbd gnd ziy`xn oexkfd mewna oilitz egipiy ,o"anxd ixaca oiad `linne .ezrc

.dhnl ohwd gn mewna `le ,lecbd

m"anxd cbp `edy c"qa 'wl jix`` dlrnl k"k oilitz ly xyw gipdl mikixvy dhiyd mvr lre

lk zrc cbp df lecbd gna `ed dxikfd gky exn`e mignen l`yy xn`y dn dpde .miwqet x`ye

enke ,y`xd ixeg`n `edy iyilyd gnd ,ohwd gnd `edy zrcd gna `ed dxikfd gky milaewnd

ixaca zenewn daxda yxetny enke ,d`ad ddbda 'r yixt`t m"xdnl xe` dxeza mb yxetny

oipra zizin` drici mdl oi`y micen mnvray el`k mipipra mi`texd lr jenql oi`e .milaewnd

dpiac z"fe dnkgc z"fy ceq it lr reci oiprd zzin`e) ,cal dxryda mdixac lke ,y`xay gnd

hega sebd jeza `ed oezgz zrcde ,y`xay iyilyd gnd `edy oeilrd zrc miyrp mnvra md

z"fde dnkgc z"fdy epxn`y dne .y`xa mb `ed oezgzd zrc yxeye ,mitzkd ipy oia dxcyd

y"dp zrcd yexc 'r ,iyilyd gnd miyrp mnvra mdy dpeekd dxe`kl ,oeilrd zrc miyrp dpiac

zrcde ,'a ze` l"y` `"r 'i sc miig zexve` 're .dpiae dnkgc z"f `ed zrcd :l"fe ,`"r b"n sc

yexcn reci la` .`"r 'ge c"r 'f y"dpa x`eank ,z"bgd mewna `edy zellka aygp `ed oezgzd

c`n mlrp dyrp oeilrd zrc f`e ,y`xa llkp oezgzd zrcd mb minrtly,a"r a"n y"dp zrcd

.oeilr zrcl `le oezgz zrcl iyilyd gnd aygp f`e ,mda llkpe oigen oixzd jeza fepb dyrpe

החכמהשו"ת ים ו קנגסימן

zellkzd minrtl yi zn`ay ,a"eg jeza `ed oexkfd gkdy miayeg mi`texdy ji` oaen jkitle

rcd yexca x`eank ,a"ega llkpy oeilr zrcd ly.xg` mewna df x`ap cere (a"r a"n sc z

mi`tex lr jenql oi`y zetixh 'lda izlte izxkd ixaca x`eank mi`texd lr jenql oi` llkae

ze` 'it` xewrl la` ,zeytp zpkq ipipra enk ,zeyx dxezd dpzpy mewnn ueg dxezd ipipra

cinze .dxezd on zg` ze` mipyn oi`e mzenk sl`e md elhaiye ,llk mipn`p mpi` dxezd on zg`

`ed heyt edin .milaewnd ixacae l"fga `zi`c enk ze`ivna mixacd zezin` seqal zxxazn

oinil wlgpe ,zleblebd zgz `vnpy `ed lecbd gndy milaewnd lk enk l"qc o"anxd zhiya mb

gnde ,dpia `xwp eay l`ny cve dnkg `xwp eay oini cv dpia gene dnkg gen `xwpe ,l`nye

iyily gen `ed zrcdy milaewnd lka x`eank oexkfd gk `ed mye zrcd gn `xwp dhnl ohwd

egkzy`e oitp` xirfa eedc igen zlz (.nw b"g) xdfa `zi`c enke .oexkfd gk `ed mye eixeg`n

ly zleblebd ly millg 'ba mi`vnpe 'eke yiy oigen dyly 'it .`yixc `zlblebc illg zlza

dhnl rvn`ay oeikn ,mipyk aygp y`xd seq cr y`xd zligzn jled lecbd gndy t"r`e ,y`xd

l`nyde dnkg oini gnl aygp oinide ,l`nye oinil lecbd gnd wlgp df gkny mexw yi gendn

gen `xwp `ede ohw gen cer yi mipt itlk zleblebd zqipk mewna y`xd seqae dpiad gnl aygp

gn ohwd gn mewna `ed oilitz ly xyw mewny oaen `linne .ceq t"r oexkfd gk `ed mye zrcd

oia gnd ziy`xn ligzn oexkfdy azeky o"anxd ixac wner oiadl mikixv oiicr la` .zrcd

`edy xq 'ib oir minrt 'a ik zrcd gen mr xyewn di`xd gek ceq t"ry jk `ed ezpeeke mipird

mipird cbpk oeekn `ed zrcd `edy iyilyd gne zrcd ly zexeab 'de micqg 'd mdy zeied xyr

`edy oexkfd ligzn eipir z` xbeqyk cin d`ex mc`yke mipird cr di`xd ly xe`d `vei epnne

d`exy dnn oexkfd wwgp mye zrcd mewna eyxeyl xfeg oexkfd ly xe`de d`ex `edy dn xkef

d`exy ixg` cin 'it eiptln mcxtd ixg` zexevd cnrn `ed oexkfd zligzy o"anxd zpeek dfe

y`x ly oilitzd mvr cbpk oexkfd oipr ligzne miptle mipird on qpkp xe`d eipir z` xbeqe xacd

ly xyw mewn zrcd mewna oexkfd wwgpe di`xd xe` yxey zrcd mewn cr xyi miptl qpkpe

migipn `linne oexkfd oiprl xyewn oilitzd ceqy jipir oia oexkfle dxez dxn` jkitle oilitzd

ohwd gnd mewn cr jlede oilitzd mvr `edy miptle oird cbpkn ligzny oexkfd mewn lka mze`

drhz `ly zrcl jl yie .oilitz ly xywd migipn eilre oexkfd yxey `ed myy zrcd gen `edy

gen mi`texd mi`xewy gen cer yi eizgzne mexw eizgzne dkf dgil yi lecbd gnd zgzy

mc`dy d`nizq `gend `ed `l` `zlbleb illg zlzl jiiy epi` df gen dlawd wner itle .irvn`d

ezeipeviga `linne ,oitp` jix`l dakxn `ed ezeiniptae ,ezeipeviga oitp` xirfl dakxn `ed

my oitp` jix` cbpk `edy zeiniptae ,c"ag ceqa millg zlzl bltzn my zleblebl aexw `edy

're ,dcedi iax xn` d"c a"r a"n oileg 'qez 're .dlrnln mexw mr yaelny d`nizq `gen yi

oezgzd mexwe zlblebl jenq `edy oeilrd mexw ,gnl oinexw ipy yiy `"n `"t dxivid 'qa c"a`x

y"re ,jix` sevxt enk dfe d`nizq `gendl gn `xew c"a`xdy oiai oiande .gnd on dlrnl

fepb wizrc zrcy xne` i"x`d epiaxy ceqd `edy d`nizq `gendn dlrnly xie`a dxey dnypdy

oiay riwxd enk `ed eilry mexwde ,zeige dxivi 'iga enk zaygp d`nizq `gen mvrye ,`xie`a

החכמהשו"ת ים ו סימן קנד

שאדם שמיד העינים ממקום מתחיל

הזכרון וכח אותו זוכר הוא דבר רואה

הדעת מוח עד העינים לאחר ישר נכנס

הקטן) מוח הרופאים הראש(שקורים שבסוף

הזכרון שורש ושם הגולגולת, סוף תחת

מהמקובלים כידוע והראיה,

ט'יאוהראשונים ל"ב שמות דבר העמק (וע'

באדם והזכרון המחליט כח שהוא הדעת שמח

`idy c`n dkf dgil 'iga `edy rvenn `ed `xie`y mind 'iga enk `id `xie`de ,d`ixal dxivi

lr ztgxn miwl` gex ceqa dnypd okey mye ,`qk d`ixa 'iga `id mye ,minl xie` oia zrvenn

wgecae) .d`ixaa `qkd lr ayeid mc`d `edy ,zeliv`c zeklnd ceqa dig k"b `xwpe ,mind ipt

epi` mvra dfy ohwd gn zrcd gn z`e lecb gn zleblebd zgzy gnd z` zexwl o`k epynzyd

zzin`a dfn oaxeg `viy izi`xy oeik la` ,meid ly mi`texd ea milibxy oeyln wx ycewd oeyl

zzin` cinrdl ick mpeyla izynzyd jizxez extd 'dl zeyrl zr y`x ly oilitzc xywd mewn

.(n"k`e ,c"rtl enewn lr oiprd

.`icbpk md y`x ly oilitz ik (e"t sc) `a 'xt yext`t m"xdn w"dxdl xe` dxez xtqa 'ire

xkf 'iga y`x ly oilitzdy 'it wizrnd xn`) zrc `id zx`tzd znyp 'iga `xkecc `nlr xkfd

zekln 'iga 'wep 'iga ci ly oilitze zx`tz 'igaoilitz lk jkitle zrcd 'iga `id zx`tzd znype

gene micqg oexkfd gen mipyl wlgp zrcde (di`xde oexkfd ceq `idy zrcd cbpk oeekn y`x ly

okle (xeg`a `ed oeirde oexkfd llek `edy zrcd gen lk l"x) xeg`a oexkfd gend ik zexeab oeird

gen oia rvn`a ayeid zrcd `ede `edd xcgd gztiy dlrnl ey`x diabi xac xekfl dvexd lk

minrt 'a zeied 'i zexe` dxyr md eay zexeabe micqgde dpia xeivd gen oial daygn `edy dnkgd

gvna my ik gnd ziy`x `edy o"anx azky dne (a"i llk a"t d"k xry miig ur 'ir) xq 'ib oir

di`xde zrcd gnd ik wizrnd xn` 'it) mixacd lk minyxp ik zrcd mewn my dpde gend zlgzd

xkefy oexkfd zligz ligzn mipird ixeg`n cine mipird mewn cr xyi jlede zrcd gnn `vei

jled ezehytzde zrcd gna `ed oexkfd mvry `vnp my wwgpe zrcd mewn cr xfeg xe`de xeivd

mvr migipn oexkfe zrc ezeinipty zx`tzd 'iga my y`x ly oilitzd jkitle mipird mewn cr

gen mvr lr migipn xywde mipird cbpk dlrnl epiidc oexkfd ea hytzny mewnd lr oilitzd

yxey myy o"anxd azky dne 'eke zrca myxy x`yp zehytzdd xg` elit` (oexkfd yxey zrcd

ayei zrcdy ze`xl xq ik ceqa a"i llk 'a wxt d"k xry miig ura epiax 'ky dna x`eai mipird

mrhk zrcd on zkynp dtihd ik mc`d ipir xe`n f"y okl mipird xe` z`v mxebe mipird cbp

xaypyky '` ze` y"nyd zedbda 'n sc `"t dxiay xry g"r y"yx 're) ezy` z` mc`d rcie

y"yxd my 'ite dfa df lkzqdl `"e` mileki eid `le sebd mewna dhnl ecxi `"e`c zrce `"fc zrc

.(y"r o"ir 'ib zeied 'd ceq di`xd ceq md zexeab 'de micqg dying `edy zrcd

y`xd ixeg`ay elib mi`texdy eiptl extiqy drya r"if a"yxd x"enc`n xteqi epixac ab`e

jk azk xaky irvn`d x"enc`d ci azka a"yxd x"enc` mdl d`xde oexkfl xeywd xac `vnp

החכמהשו"ת ים ו קנהסימן

שהוא ביארנו כבר והעורף העורף, במקום נמצא

פנים) כלפי שנכנס במקום הגולגולת בסוף .למטה

הרה"גוהנה כגון זמנינו מאחרוני כמה

בעל הרה"ג וגם נדברו אז בעל

מקום שעיקר לחדש, רצו תפילין כתר

למעלה הוא ראש של תפילין קשר

פנים. כלפי נכנס שהגולגולת מהמקום

הגן בס' שאיתא הוא שיטתם וביאור

משה בכמהבדרך המובא קדמון (לגאון

במג"א) וז"ל:מקומות שכתב ע"ב, י"ט דף

שיהיה צריך ראש של תפילין של הקשר

אם אבל וכו' שבעורף הגומא מן למעלה

העורף של הגומא בתוך הקשר וכו' מניח

פושע ונקרא תפילין מצות מקיים לא

ע"כ תפילין, מנח דלא קרקפתא ישראל

הלכות של"ה קיצור בס' הוא וכן דבריו.

השלטי בשם בהגה"ה ע"ב כ"ד תפילין

בעורףיבגבורים למטה שמניח קשר ,

אלא המצוה, את קיים שלא די לא בגומא

אחרונים והבינו לבטלה. ברכה שמברך

הנכנס בגולגולת שמקום שכוונתו אלו

לשיטתו ולפיכך גומא, נקרא פנים כלפי

למעלה הקשר להניח הדין מעיקר חייבים

הגולגולת. בגובה

הגןוהנה ספר את שהביאו פוסקים יש

סי' לאלפים החסד כמו להלכה.

וכן ו', סעי' כ"ז סי' אברהם האשל וכן כ"ז,

חמדת הבעל בשם חכמה ישועות בספר

השערי זה ולעומת ווארשא. אב"ד שלמה

י')תשובה אות כ"ז לי(סי' וכמדומה מביא

מאחורי כשהקשר קטן, בס' שראיתי

ידעתי ולא י"ח, יצא לא בגומא הראש

השלטי מלשון שהרי זה לו יצא מאין

במהגבורים פ' בריש שבת במס' המרדכי (על

מצמיחת למטה הקשר שהמניח שכתב מדליקין,

לעיל לשונו והובא יצא, לא הצואר על שערות

( ב' שערותבהערה דבצמיחת משמע

היינו דעורף ודאי מיהא מילתא. תליא

בחולין כמבואר הפנים ומ"מ(יט:)נגד

לכתחילה כן לעשות שיש (להניחנראה

מהגומא) למעלה הרצועההקשר שתהיה

וע' היטב. מהודקת הראש שסביב

שהקשר וכל זה. סי' סוף זקנים בעטרת

שתהיה א"א גומא בתוך ויורד משפע

היטב, מהודקת הראש שסביב הרצועה

במשנה וע' תשובה. השערי דברי ע"כ

ל"ה)ברורה ס"ק כ"ז כמו(סי' להלכה שפוסק

שכתבו מה לנו הרי תשובה. השערי

להניח יש שלכתחילה הנ"ל הגדולים

במקום הראש, בגובה למעלה הקשר

לצ כדי רחבה, עדיין ידישהגולגלת את

לסמוך אפשר ובדיעבד הגן. ספר שיטת

תשובה והשערי ברורה המשנה דברי על

לשיטתם והוא כשר, הגומא בתוך שגם

פנים. כלפי הגולגולת כניסת במקום

`tex did `l `ed ,`tex did irvn`d x"enc`dy miayeg mz`" a"yx iaxd xn`e .c`n e`ltzde

zeidl leki epixac t"re ".oezgzd mc`a mb `ed oky rci f"itle oeilrd mc`a jk dfy biyd `l`

.xewnl l"pd mb irvn`d x"enc`l didy

.ai.df oeyl `zil mixeabd ihlya epiptl

החכמהשו"ת ים ו סימן קנו

חולקאמנם פנים כלפי עורף בספר

הרבה והביא שיטתם. על מאד

כלל נקרא אין זה שמקום להוכיח ראיות

השערי לשון מעצם מוכח וכן גומא.

אם שהרי כדבריהם, למד שלא תשובה

הוא המציאות הרי ככונתם, הגומא

תשובה, השערי מדברי להיפך ממש

הקשר מניחים שאם רואות עינינו שהרי

עדיין, רחבה שהגולגולת במקום למעלה

ואדרבה התפילין. להדק הוא קשה

הגולגולת כניסת במקום אותו כשמניחים

ואיך להדק, נקל הוא שם פנים, כלפי

שכשמניחים תשובה השערי כותב

זה אין הגומא בתוך תפילין של הקשר

ועל אותו, להדק שקשה כיון לכתחילה

הוא ששם לומר כלל דעתו שאין כרחך

הגומא מקום באמת אלא הגומא, מקום

רואות שעינינו כפי יותר, למטה הוא

יכול מעלה כלפי ראשו האדם יטה שאם

במקום בשערותיו כפשוטו גומא להרגיש

מאד הסמוך מקום והוא הפה אחורי

השערות. במקום הוא ועדיין לצואר,

הוא תשובה השערי לדעת הדין ומעיקר

זה אין אבל הקשר, שם להניח כשר

וגם שם. להדקם שקשה כיון לכתחילה

להניח שאסרו האחרונים וכל הגן ספר

לאותו היתה כונתם הגומא במקום

את להניח שיש מקור שום ואין מקום,

למעלה. כך כל ראש של תפילין קשר

ידי כלל יוצא אם להסתפק יש ואדרבה

למעלה. כך כל כשמניח תפילין מצות

לפסוק רצה פנים כלפי עורף ובספר

אם כלל תפילין מצות ידי יוצא שאינו

מקום יש ולפענ"ד למעלה, כך כל מניח

אור בס' דאיתא עדיין, בזה להסתפק

לאחורי שכשקושר תקע"ח, סי' זרוע

כמה הראש כלפי שיגביהנו צריך ראשו

ת"ס, סי' הרי"ד בפסקי פסק וכן שיותר.

למעלה שיהא צריך תפילין של שקשר

הגולגולת, בגובה יהיה ראש של וכו'

עכ"ד.

עלויש חלקו אלו ראשונים אם להסתפק

שלהלכה נמי הכי ואין הרמב"ם.

ברור ולשיטתו כהרמב"ם, אנו פוסקים

במקום הגולגולת בסוף להניח שצריכים

לעיל, שביארנו וכמו פנים כלפי כניסתה

מקום יש אלו ראשונים לשיטת אבל

כתבו שהרי הנ"ל, הגדולים כמו ללמוד

ואין יותר. שיוכל כמה להגביה שצריך

שאין שכוונתם לדחות שיש נמי הכי

להניח רק לצואר, סמוך למטה להניח

וכמו פנים, כלפי השיפוע בראש למעלה

להיות שצריך הרמב"ם גם שכתב

הגמ' וכלשון כן, כתב הטור וכן למעלה,

לטעון יש אעפ"כ למעלה, שיהיה שצריך

לפרט צריכים היו כוונתם זה שאם

זכות לימוד בזה יש ועכ"פ יותר. דבריהם

יוצא גבוה כך כל הקשר שהמניח גדול,

ביארנו וכבר הראשונים. אלו לשיטת

של ההלכות כל פוסקים כמה שלפי לעיל

דין רק הם צריך בלשון שאמר יהודה רב

ברכות, ברש"י וכמבואר לכתחילה,

שמניחים איך וא"כ א', בסי' וכדלעיל

לכתחילה ודאי אבל חובתם, ידי יוצאים

שנפסק וכמו הרמב"ם, כשיטת מקומם

שלספרים זה לפרסם וצריכים להלכה.

המקום שמציירים ולציוריהם החדשים

הם ראש, של תפילין של קשר להניח

הגדולים אותם שיטת כמו מציירים

החכמהשו"ת ים ו קנזסימן

במקום הקשר להניח שיש הסוברים

אלא כן אינו לכתחילה ובאמת הרחב,

נכנסת שהגולגולת במקום להניח צריך

פנים. כלפי

הגולגולתוצריכים שסוף לדעת

שהוא לפנים שנכנסת

הוא פנים, כלפי הראש שיפוע במקום

איך קשה א"כ ס"מ, 2.8 מ- יותר אינו

במקום תפילין של הקשר להניח אפשר

הקשר כלל בדרך והרי הגולגולת, סוף

כל הרי ועוד ס"מ. משלושה יותר גדול

אפילו הקשר להניח הכשירו הפוסקים

מקום עד הפחות ולכל יותר למטה

מקום סוף עד גבורים השלטי ולפי הגומא,

שכונת לומר וצריך השערות. צמיחת

שיהיה צריך הקשר שתחילת הרמב"ם

אבל הגולגולת, בסוף למעלה לכתחילה

יותר למטה להתפשט יכול עצמו הקשר

הגולגולת סוף שתחת המפרקת שגם

עד הגולגולת, כחלק הלכה ע"פ נחשבת

נקרא זה וכל הגרון, כנגד שהוא המקום

מזה למטה ויותר הלכה. פי על עורף

מקום הלכה פי על נקרא הגרון כנגד

מליקה בו שעושים המקום והוא המפרקת

ראש. של תפילין לקשר כשר יגואינו

שלאועוד גדולה ראיה להביא יש

הלכה ביאור מדברי כשיטתם,

וז"ל: שכתב בעורף, בד"ה כ"ז בסי'

להיות צריך שהקשר רב במעשה וראיתי

בהדיא הרי עכ"ל. הקדקד, שיפוע תחת

הקדקד שיפוע תחת להיות צריך שהקשר

למע הרחב.ולא במקום לה

כתבועוד דהרי ראיה, להביא יש

שיניח ב', סעי' ל"ד בסי' המחבר

ק"ש בשעת יחד תפילין זוגות שני

שני להניח בראש יש דמקום ותפילה,

החי, האר"י בכתבי איתא וכן תפילין.

מהרנ"ש ובכתבי יחד. שניהם להניח שיש

לעיכובא הוא יחד שניהם דהנחת איתא,

רואות עינינו דהרי קשה ולפי"ז סוד. ע"פ

אין גבוה, כך כל הוא הקשר מקום דאם

מזה. למעלה זה קשרים שני להניח מקום

דמין זה גבי על זה שמניחים לתרץ ואין

אלא אינו זה דתירוץ חוצץ, אינו במינו

לפי אבל אמת, ששניהם הסוד פי על

.bi`"bnae r"eya `aene ,xeg`a xywd didiy azky 'i w"q f"k 'iq adf zevayn micbn ixt 're

ipi`e ,micbn ixtd 'wde .zexryd zginv mewna xywd seq inp xyway `"i ze` x"`ae e"h ze`

jixv oilitz xywe ,ynn x`eva zexry mdl yiy mc` ipa dnk yi sxera xeg`ay ,`id dn rcei

t"kr .e"h ze` `"bnd `iady enke m"anxd 'ky enk ,zleblebd mvr seqa eixeg`n daeba zeidl

.zexry my el yi m` 'it` x`evd len dhnl xywd gipi `ly xdfidl mikixv micbn ixtd ixac itl

xake .zexryd seq cr xywd gipdl xiznc mixeab ihlyd zhiy itl mb `ed ok ,ezhiy itle

ixtd zhiy ,dligzkl wx `ed jixv lky i"yx zhiy itl epx`iay t"r`y ,'` 'iqa 'irl epx`ia

.enewna `ly gipn m` akrny o`k micbn

החכמהשו"ת ים ו סימן קנח

הרי כשר, מהם אחד שרק הב"י מרן דעת

האות וכמ"ש מינו, בשאינו כמין נחשבים

כתר בס' וע' ז'. אות כ"ז סי' ושלום חיים

ראיות כמה דהביא ונ"א, נ' דף תפילין

מין נקרא לא כשר מהם אחד רק שאם

ידבמינו.

בס'ועוד דאיתא ראיה להביא יש

ע"ב)הזוה"ק רי"ד הלוז(ח"א דעצם

נקראת והיא עילאה, ירושלים נקרא

רבינו כתב וכן לאה. הקבלה בלשון

תפילין של שקשר מקומות, בכמה האר"י

יותר ועוד לאה. במקום הוא ראש של

בספר הוא וכן תורה, ליקוטי בס' מפורש

ד',(להאריז"ל)הליקוטים פרק שופטים

תפילין קשר מקום והוא לאה הוא שלוז

נרקב. שאינו אחד עצם והוא ראש, של

נח פרשת הזוהר על החמה באור הוא וכן

קשרטודהלוז בו שמניחים העצם הוא

שצריך שיטתם ולפי ראש. של תפילין

למעלה תפילין של הקשר להניח

שהוא הלוז עצם שם יש היכן בגולגולת,

לפי אולם הגולגולת. עצם ולא אחר עצם

של הקשר שיהיה שצריך שביארנו מה

לומר יש לפי"ז הגולגולת, בסוף תפילין

הגולגולת, סוף שתחת העצם הוא שהלוז

כנגד עד כעורף נחשב הלכה ועפ"י

על הוא מהקשר שחלק ונמצא הגרון,

מפאנוטזהלוז הרמ"ע שכתב מה וע' .

שהוא והלוז וז"ל: ח"ד ה' שבתות במאמר

של לוז נקרא תפילין של קשר במקום

תחילת הוא רבה בויקרא שדרה

השדרה אל הקררהיזההתפשטות מן

הקדרה) צ"ל למימר(לכאו' לן וניחא מוח. של

הגולגולת לעצמות תחתון עצם שהוא

הרי עכ"ל. בשדרה, ונכנס עורף, ממול

שא"א שבארנו כמו בדבריו מפורש

למעלה הוא הלוז שמקום בדבריו לפרש

הרחב. במקום

פסחיםועוד במס' ע"א)דאיתא הנח(ס"ו

הם נביאים אין אם לישראל להם

בני רוב כי אנו ורואים הם, נביאים בני

להניח בידינו אבותינו מנהג וכן ישראל

חדשים ורק למטה, תפילין של הקשר

שנתפרסמו, הציורים ע"י באו מקרוב

.ci`ziixe`cn mixyk oilitzd zeiyxtd migipny ji` miwqet dnk itly zegcl mewn yi zn`ae

zektedn oilitzd migipn m` mi`veiy m"anxd ixacn wiicny wqixan g"xbd mya dkxad xewn 'r

'lda extqa aepciewn w"dbd azk oke zeiyxtd xcq akrn `ly wiicn dfne uegd cvl `zxarnde

.dlbp it lr s` epina oin ied mzhiyl `linne oilitz

.eh.d`l 'iga `ed fely d"t dxez `piipz n"ewila 'ir

.fhmy cer el yi miptl qpkpy zleblebd ly dfd wlgd dlaw i"try wgeca xnel mewn yi cere

.envr ipta mvr `edy d`xp mewn lkay mipta epazky enk d`xp xzei la` fel `xwpy

.fidlrnln el jenqd e` `xcyd heg ly oeilrd mvrc 'i wxt `"i xn`n `"g zixad 'qa k"ke

.fel `xwp

החכמהשו"ת ים ז קנטסימן

של הקשר ולהניח לשנות והתחילו

למעלה. יותר תפילין

רש"יועוד מלשון לשיטתינו סמך יש

שכותב בחומש ה')הק' (ויקרא

לצד המשופע הראש גובה הוא עורף.

הראש לגובה שקרא הרי עכ"ל. הצואר

בפ"ד הרמב"ם שכ' מה ונמצא עורף.

העורף בגובה הקשר יהיה תפילין, מהל'

לכיוון משופע הוא הגלגלת סוף שהוא

למעלה הגולגולת גובה ואינו הצואר

לדחות, יש גדול ובדוחק הרחב. במקום

שהוא הראש, אחורי כל על שכוונתו

הצואר. לכיוון לשפע בסופו ממשיך

תפיליןסוף מצות לקיים שהרוצה דבר

להניח יזהר לכתחילה, כהלכתה

במקום הגולגולת בסוף תפילין של הקשר

לכל יוצא ואז פנים, כלפי משפע שהראש

לכתחילה. יחהדעות

ז סימן

תורה דתלמוד דאו' מצוה בקיום השיטות ובירור ליקוטדוקא בפה בדיבור או בהרהור אף הוא אהאם

א.

הוצאת על מקראי חז"ל דרשות

בפה תורה דברי

הברוריםונראה דברים להקדים

לכל(לכאו')המוסכמים

וכמה בכמה מצינו שהנה הדיעות.

בגמרא לברכה זכרונם רבותינו מאמרי

בתורה מפסוקים שדרשו ובמדרשים

על תורה דברי ללמוד שיש ובכתובים

בפה הדברים הוצאת לדוןידי שיש (אלא

גמורות דרשות הם האם אלו בדרשות ולעיין

.gioekpd mewndy zei`x dnke dnk cera dlecbd ecia aigxdy l"pd mipt len sxer xtqa r"re

.epx`iay enk `ed

.`oipra ,mipexg`de mipey`xd zehiy (zexewn daxdn) hwll d"fra eplczyd oldlc xn`na`weec dta dxin`a `ed z"zc 'e`c devnd meiwy e` ,z"zc 'e`c r"n meiw ied i` z"ca xedxddmixtq dnk caln ,ep`ady zexewnd aexa xtqd mipta oiirl eplczyde] ,(z`f el xyt`yk)mirhwd lky oiivp cere ,mnya ok eazky miwizrn lr jenql epkxvede i"gz eid `ly miccealtltzdy `"hily cg` lecb g"z ixac mwlga md zephw zeize`a miraexn miixbeq jeza mitwend,x"en mr ltltzdy dxez ly dletlt jezn mixacd eycgzpy oeikn mpn`) ,x"en mr df oipra

.[(x"en ixac jeza f"ir eycgzpy mixacd epqpkd

החכמהשו"ת ים ז סימן קס

ואסמכוהו מדרבנן או קבלה ומדברי מדאו'

אקראי) .רבנן

ר"פונציין מכילתא מהם: כמה בקצרה

מהכתוב הדבר דורש משפטים

י"ט) ל"א, בפיהם"(דברים ובשמותשימה ,"

ה)רבה מהכתוב(מז, זאת ילפינן

ז) מג, האלה"(בראשית הדברים פי וגו'על "

יגע ר"פבפיךשתהא במכילתא וכן ,

הל' לשנות שצריך מקראי יליף בחוקתי

בפה נגעים הל' ע"ז הל' (כפי'שבת

שם) אלו,המפרשים הלכות שיצאו לומר (ואפשר

לדחות) יש אך כולו הכלל על ובתרגוםללמד ,

עה"פ יד)יונתן לו, ובלבבך"בפיך"(דברים

מדרשכון בבית פומיכוןוז"ל וכו'פתחו

שם) ירושלמי בתרגום בגמ'(וכעי"ז וכן ,

זה פסוק ג"כ דרשינן ע"א נד עירובין

עירובין בגמ' ושם ובלבבך, דבפיך

שדרשו אמוראים ארבעה לעוד מצינו

לימוד שע"י נוספים פסוקים מארבעה

וזכירת לשמירת זוכים דוקא בפה

שלכו"עהתורה, אחרונים כמה כתבו (וע"כ

ואיסור התורה וידיעת דזכירת החיוב מצד

שמביא דייקא בפה ללמוד יש התורה דשכחת

כנ"ל) .הזכירה

לשנותושם דיש גם אי' עירובין בגמ'

בזה לציין ויש בלחישה, ולא בקול

רבותינו בדברי שמצינו דעות כמה

טוהראשונים בברכות והראב"ד (הרשב"א

מפסוקע"א) ט)דילפינן כז, הסכת"(דברים

ישראל לכתחילהושמע החיוב וכו'"

מפיו שמוציא הדב"ת לאזנו להשמיע

פ"ב בספרי הוא וכן בלחש, לקרוא ולא

שלה)האזינו פר'(סי' רבה בדברים וכן ,

" מהפסוק למצוותיונצבים "והאזנת

כו) טו, כשתהא(שמות משה להם אמר

אזניך. את משמיע הוי בתורה יגע

פ"ב)ובתנחומא כג)עה"פ(מקץ יד, (משלי

אך" שפתיים ודבר

בתורהלמחסור שפתיו חוסך שהוא מי "

תענית ובירושלמי למחסור, (פ"דאך

דבריסוה"ב) ובספרבפיךואשים תורה, זו

תשלג)חסידים קרא(סי' מהאי לה נפיק

בפיך" ה' תורת תהיה ט)"למען יג, .(שמות

שנקטווכן בחז"ל רבים מקומות מצינו

בפה הוא התורה שלימוד בסתם

מו"ק ע"ב, ל שבת בש"ס, מקומות ארבע (ונציין

דבכולהו ע"א, י מכות ע"א, פו ב"מ ע"א, כח

פסיק דלא דלאפומיההעיקר ולאו מגירסא

בירושלמי וכן התורה, מעיון פסיק

זה רשב"י בשם ה"ב סוף פ"א ברכות

שינון(קר"ש)שינון ובסוכה(ד"ת)וזה וכו',

יושב אדם מצאו שלא ריב"ז על ע"א כח

שם ובמהרש"א ושונה, יושב אלא ודומם

עיוני בלימוד אפשר שהיה עיקרהגם

שבלימודעיי"ש,בגירסא לקמן בעיון(ועיין

לקמן עיין אמנם דת"ת), מ"ע מקיימים

דלפי שהבאנו יד אות המאמר בסוף

יש התניא בעל להרב השו"ע שיטת

להוציא כלל ענין אין עיון שבזמן לומר

חז"ל שהחמירו מה דכל בפה, הדברים

בגירסא שעוסק הוא מלא בפה לומר

מצוה מקיים לעיין כשצריך אבל דייקא,

סגולת לו חסר ואין במחשבה בשלמות

שצריך שהחמירו מה וכל הזכירה,

רק הוא הזכרון בשביל בפיו להוציא

הנהגת ג"כ תתבאר ובזה לבד, בגירסא

לקמן. מזה עוד ועיין ז"ל הגר"א

החכמהשו"ת ים ז קסאסימן

הרא"שונציין בתוס' שכתב מה עוד

יותר גדול חידוש ע"א כ ברכות

דמי כדיבור דהרהור בגמ' למ"ד דאף

בכ"ז בהרהור, בקר"ש אף יד"ח ויוצא

בדיבור", הוא "שעיקרו דב"ת שאני

ריא"ז לפסקי עוד נציין וכן (קידושיןעיי"ש,

ה"ז) שפוסקפ"א היחידי)דאף (כמעט

בכ"ז בקר"ש, אף דמי כדיבור שהרהור

שיהיו אדם יזהר וז"ל כותב דב"ת לגבי

מחודדין ושננתם,בפיודב"ת שנאמר

הנ"ל, הרא"ש כהתוס' לריא"ז ס"ל יש [אמנם

לקמן) כמש"כ לדחות .ודו"ק](ויש

גיסא,והנה לאידך גם להדגיש יש

ע"ז חולק שאין פשוט דנראה

בד"ת תמיד מהרהרין רש"ישישראל (לשון

ע"א) קנ ללאשבת ד"א הולך אין ת"ח וסתם

בתורה כא)הרהור סוטה תוס' וודאי(לשון ,

שיש אלא מצוה, בזה שמקיימים מסתבר

ו לעיין מקיימיםעלינו מצוה איזו לברר

שיטות בזה שיש ונראה תורה, בהרהור

כדלהלן, ובאחרונים בראשונים שונות

הת"ח רוב בפי ומורגל ששגור ומכיון

ברכת לגבי הידועה במח' תלוי זה שענין

נביא הרהור, על לברך צריך אי התורה

התורה, דברכת המח' לזו [אףכאן

שזהו הכרח שום אין שבאמת להלן שמבואר

שיטות כמה ויש דברה"ת, הפטור ביאור

ובכ"ז בהרהור, דתורה מ"ע דמקיימים שס"ל

ברה"ת] ע"ז לברך דא"צ המחבר לפסק .מודו

ב.

האם הגר"א עם הפוס' רוב מח'

ברה"ת ללא בד"ת ההרהור מותר

הפוסקיםהמחבר כל וכמעט והרמ"א

ס"ד) מז דהמהרהר(סי' ס"ל

לא אמנם ברה"ת, לברך א"צ בד"ת

משום טעמם האם בדבריהם מפורש

או בהרהור, ת"ת מצוות מקיימים שאין

גם ת"ת מצוות מקיימים אם שאף

ליתא התורה ברכת חיוב בכ"ז בהרהור,

מן ילפינן ברה"ת דחיוב משום או ע"ז,

ג)הפסוק לב, ה'(דברים שם "אקרא"כי

דיבור ועוד)דמשמע דלהלן השאג"א ,(כמש"כ

תקנו שלא דרבנן דברה"ת הפוסקים לרוב (וכ"ש

מצוות כל על תקנו שלא כמו ברכה ע"ז חז"ל

בגמ'שבלב) אמוראים מח' שמצינו וכגון ,

על גם או ברה"ת מברך מקרא על האם

וכו' במשנה גם שבודאי אף וכו', משנה

ת"ת. מצוות מקיים

מהאגורומקור הוא השו"ע פסק

ומלשונו בב"י, המועתק

"לענין כדיבור לאו שהרהור שכותב

אין ברה"ת לגבי שרק משמע ברכה"

בהרהור, אף יוצא ת"ת מצוות אך חיוב,

את שמפרש נראה דלהלן מהגר"א [אך

ת"ת מצוות מקיימים דאין האגור שיטת

הגר"א שסובר וצ"ל וכדלהלן, בהרהור

מכיון אלא דוקא, לאו ברכה" "לענין שהלשון

לאו דהרהור בהרהור, בת"ת יוצא דאין

התורה] דברכת חיוב ליתא ע"כ .כדיבור,

עלוהנה בביאורו זי"ע הגר"א כידוע

השו"ע של טעמו מפרש השו"ע

שזה לברך, א"צ בדב"ת דהמהרהר

דמי, כדיבור לאו דהרהור דקיי"ל משום

דב"ת שהכותב המחבר לפסק סותר שזה (ומקשה

לברך) צ"עצריך כ"ז אבל ממשיך: ואח"כ ,

מצוה ליכא וכי המצוה על מברך דכאן

ר"ל כו' בו והגית נאמר והלא בהרהור

עכ"ל. לבי והגיון כמ"ש בלב

החכמהשו"ת ים ז סימן קסב

כיוהנה הגר"א מדברי מוכח בפשטות

והמחבר האגור שסברת הבין

ברה"ת מברכים דאין דס"ל פוסקים ושאר

מקיימים דאין משום הוא הרהור על

שמפרש וכמו דת"ת, מצוה בהרהור

בא וע"ז דמי, כדיבור לאו דהרהור הטעם

בהרהור מצוה ליכא "וכי לחלוק הגר"א

הגר"א שסובר צ"ל ובפשטות וכו'",

ת"ת מצוות בהרהור שמקיימים

הראיה ע"ז שמביא ואף ממש, דאורייתא

ח)מהפסוק א, י"ל(יהושע וכו'", בו "והגית

מגלה בו והגית דפסוק הגר"א שסובר

התורה דלימוד דאו' המצוה את ומפרש

בהרהור, גם בניןשהוא בשו"ת פירש (וכך

ו) סי' בהרבהעולם בחז"ל מצינו וכן ,

התורה מצוות דיני שילפינן מקומות

שבנ"ך, ע"במפסוקים יז בתענית (כגון

יבין בספר איתא וכן ועוד, ע"ב פג וסנהדרין

ב"ק) מריש כן דמובא הש"ס כללי על ,שמועה

כהרמב"ן נקט ז"ל דהגר"א לומר יש ועוד

דבר דבכל א מצוה המצוות בספר

מדאו' ה' מאת כציווי הוא בנ"ך הכתוב

ע"ש. ממש

אחרוניםאמנם כמה מש"כ לציין יש

כו, אות טז סי' ח"א אברהם דבר (שו"ת

שו"ת כד, אות נט סי' או"ח מרדכי דברי שו"ת

יג) אות ח סי' ח"ד אומר אינויביע הגר"א שגם

על לברך למעשה המחבר על חולק

שכל וידוע עליו, הקשה ורק הרהור

הגר"א שהיה אלא תירוץ, לה יש קושיא

לפני בדב"ת להרהר שלא לאסור חוכך

מיד ברה"ת מברך היה ולכן ברה"ת,

שא"א תורה הרהור מפני ממטתו בקומו

ברה"ת אחר מיד אומר והיה זה, בלא לו

דידן, כמנהג כהנים ברכת פסוקי

דשיטת מוחלטת ראיה אין ולדבריהם

דאו', מ"ע תורה בהרהור דיוצאים הגר"א

על הגר"א מברך היה לא שברה"ת

מחמיר היה ורק דיבור, על אלא הרהור

ברה"ת, קודם להרהר שלא (וכןלאסור

(סק"ז) המ"ב מלשון דעתמשמע את בהעתיקו

לבד בהרהור "ואפי' שלאמחמירהגר"א

ברה"ת") בירך שלא כ"ז אילהרהר לכ' אבל ,

מצינו שכבר כשיטתם לומר אפשר

ז"ל הגר"א של ביתו מבאי נאמנה לעדות

טז) הערה עג עמ' אליהו עליות דבסוף(בספר

משנתו חוזר כשהיה בהרהור למד ימיו

שעה בחצי דף כחמישים לומד והיה

ולומד שעה בכחצי חולין מסכת כל ולומד

מביא וכן בזה, חידושים ומחדש בעיון

מהגר"א דשמע מוואלאזין הגר"ח

דברי כשמדבר גם ת"ת מצוות דמקיים

נקרא זה ואין תורה בדברי וחושב חולין

הכתוב 'כל בספר וכמובא תורה, ביטול

אמר דהגר"א ז אות תורה קנייני לחיים'-

אדם בני עם לדבר היכולים דישנם

אמנם בד"ת מהרהרים הם ובמחשבתם

שהיא כן לעשות יכול אחד כל לאו

מוכח לענייננו עכ"פ ע"כ. קשה, מלאכה

י"ח ממש שיוצאים הגר"א שיטת כי

ואפילו לבד, בהרהור תורה לימוד

כל בפי מורגל וכן חולין דברי אז שמדבר

ספרים בהרבה והלומדים דאהעולם (וכגון

דהגר"א ליה דפשוט ט כלל לתורה בציונים עיין

במחשבה תורה לימוד י"ח שיוצאין אומר היה

.בלבד)

זמנינווהנה ממחברי כמה שו"תיש (עיין

סי' תשובות ופסקי קעז סי' ח"ב דוד ויברך

החכמהשו"ת ים ז קסגסימן

ועוד) ה אות כמהמז מדברי שהבינו

כאמהאחרונים ברכות שדה במרומי (הנצי"ב

מז) סימן דבר (משיב שלו משו"תובשו"ת וכן

לדוד קרן ושו"ת ז סי' ח"א מרדכי לבושי

הגר"א לשיטת שאף ועוד) יא סי'

דאו' מצוה מקיים אין בדב"ת המהרהר

שהיא דוהגית מצוה מקיים אלא דת"ת,

קבלה, מדברי מצוה רק (וישלדבריהם

ס"ד) מז סי' הביאוה"ל בדברי אף כן לפרש .שרצו

שציינווהנה המקורות בכל חיפשנו

שכתבו מצינו ולא הנ"ל מחברים

מצוה רק היא "והגית" הגר"א דלשיטת

בשיטת שי"ל אלא קבלה, מדברי

מודה הגר"א שאף שס"ל הנ"ל אחרונים

ע"י לקיים יש דת"ת המצוה שעיקר

לכתחילה הוא שכן בחז"ל וכדאי' הדיבור

מקיימים ובכ"ז דווקא, בפה הלימוד דרך

וכדילפינן בהרהור גם דאו' המצוה

וכנ"ל דאו' המצוה פי' שהוא מוהגית

עולם. מהבנין

עלובאמת הגר"א קושית מעצם

דס"ל נראה המחבר

דאי דת"ת, דאו' מ"ע בהרהור דמקיימים

מה א"כ הנ"ל זמנינו מחברי כדברי

שיטת על בצ"ע ונשאר הגר"א מקשה

הרהור, על ברה"ת אין מדוע המחבר

שלא בפשיטות י"ל והלא קושיא, ומאי

המצוה עיקר על רק ברה"ת חז"ל תקנו

על ולא בדיבור, דדב"ת דאורייתא

נראה אלא מדאו', שאינה דוהגית המצוה

בהרהור מקיים שלהגר"א כנ"ל לכאו'

מדאורייתא, התורה דלימוד מ"ע תורה

את מפרש דוהגית דקרא כנ"ל וס"ל

בהרהור, אף שהוא כו' דולמדתם הפסוק

שכוונתו לפרש אפשר הנ"ל הביאוה"ל דברי (ואת

לענין בד"ת דמי כדיבור לאו הרהור לגר"א שאף

הוי בכ"ז אך להפסיק, שאסור במקום הפסק שאינו

הדיבור) כמו דאו' .מ"ע

ג.

דאו' מצוה הוי אי והגית במצוות

(ונפ"מ קבלה מדברי מצוה או

עיתים קביעת במצוות גם למעשה

לתורה)

שלשיטתוהנה שמסתבר שכתבנו אף

פי' הוא והגית מצוות הרי הגר"א

מה נציין בכ"ז דת"ת, דאו' דמצוה

באחרונים כלליםשמצינו ח"ב חמד שדי (עיין

והחבי"ף אחרונים קצת בשם טו כלל וא"ו מערכת

בשם מביאים ראיתי וכן עיי"ש, רוקח השמן בשם

צא) סי' או"ח יצחק בית שסובריםשו"ת ,

מצוה הוא ולילה יומם בו והגית דמצוות

דפסוקמדרבנן, י"ב בסי' יצחק בבית שם (וכ"כ

קבלה) מדברי לאו הוא כו' ימוש .דלא

עלאך הרמב"ן מדברי בזה צ"ע באמת

להרמב"ם שני)סה"מ שכותב(שורש

בדרך בנבואה שכתוב מה וז"ל שם

ומתרין עשה על שמזהירין כגון הצוואות

הזה והענין הוא, תורה דבר ל"ת על

המצוות" "אלה בתורה שהוזהרנו מפני

דבר, לחדש ראוי נביא שאין מלמד

תורה דבר בנבואה הבא כי ידענו מעתה

או תורה של לפסוק פירוש שהוא או הוא

וא"כ באריכות, עיי"ש והל"מ בידם שהוא

מ"ע אינה בע"כ דוהגית הצווי ה"נ

דאו'. דמצוה פי' אלא קבלה מדברי

הפוסקיםוכן מסתמות סי'נראה (ביו"ד

הגמ'רמו) להלכה שהעתיקו

החכמהשו"ת ים ז סימן קסד

קביעת מצוות דילפינן צט דסנהדרין

דוהגית מקרא ובלילה ביום לתורה עתים

בדבריהם פירשו ולא ולילה, יומם בו

אלא קבלה, מדברי חדשה מצוה שהיינו

עתים דקביעת שחיוב מדבריהם נראה

וש"מ ת"ת, מצוות דחיוב הפי' הוא

למצוה הפי' הוא והגית פסוק דלשיטתם

דדברי חדשה מצוה ולא דת"ת, דאו'

קבלה.

למעשה,[ולפ"ז חשובה הערה לדעת יש

לתורה עתים דקביעת דהמצוה

שנלמדת מדאו', חיוב הוא ולילה ביום

ולילה יומם בו דוהגית מפסוק זו מצוה

ועיין דת"ת, דאו' למצוה הפי' שהוא

שמעורר פ"ג סי' והזמנים ישראל בספר

בזמן תהא בלילה שהקביעות לפי"ז

למעריב מנחה בין ולא לילה, שודאי

יש דאו' דלגבי השמשות, בין שהוא

המצוה יד"ח לצאת שלא להחמיר

מש"כ בזה להוסיף יש ובפרט בביה"ש,

תט"ו סי' נאכל)בביאוה"ל דמעיקר(ד"ה

הוא דביה"ש יוסי כר' קיי"ל בודאי הדין

מעיקר יום הוא צאה"כ ועד עין כהרף

להחמירהדין, חיישינן שבת איסור לענין (ורק

לילה) ספק הוי דמהשקיעה יהודה ר' ,כשיטת

אין בלילה עתים חיוב דלגבי יוצא וא"כ

הדין מעיקר דהוי דביה"ש בלימוד יוצאים

בזמן הקביעות לקיים ויש וכנ"ל, יום

ודאי, לקיימהדלילה המובחר מן מצוה (ולכאו'

קנו סי' הרב בשו"ע וכמש"כ מעריב, אחרי מיד

המובחר מן שמצוה דהיום עתים קביעת לגבי

היוצא כל אחז"ל וע"ז שחרית, אחרי מיד לקיימה

וה"נ שכינה, פני ומקבל זוכה לביהמ"ד מביהכנ"ס

דהלילה) עתים קביעת לגבי ].נראה

עלוכן ע"א ח' נדרים בהרא"ש מצינו

זה פרק אשנה דהאומר שם הגמ'

ומקשה ישראל, לאלקי נדר גדול נדר

סיני, מהר ועומד מושבע והלא הגמ'

יומם בו והגית דכתיב שם הרא"ש וכתב

פירוש בחד מביא שם המפרש וכן ולילה,

זה דפסוק דס"ל וש"מ ימוש, דלא פסוק

דאו' החיוב מפרש והגית ימוש דלא

מהר ועומד מושבע לזה קרי ולכן דת"ת

סיני.

דבר[נציין משיב שבשו"ת אמנם

כתב מז סימן להנצי"ב

ש"מ דוהגית, פסוק המביא דלהרא"ש

ודלא בדיבור, היינו והגית מצוות שס"ל

דוהגית הפסוק שמפרש כהגר"א

משום היא דהנצי"ב והוכחתו בהרהור,

זה" פרק ש"אשנה להנצי"ב ליה דפשיטא

דאזלינן בנ"א)(בנדרים לשון בתר היינובהו

להנצי"ב הוקשה וא"כ דווקא, בדיבורו

מהר ועומד דמושבע לגמ' ליה קשיא מה

דוהגית, הקרא הרא"ש ע"ז ומביא סיני,

היינו דוהגית קרא להגר"א והלא

השבועה עליו חלה וא"כ בהרהור,

ולכן בדיבור, אף ללמוד שיוסיף שנשבע

שמביא דהרא"ש דצ"ל הנצי"ב כותב

סיני, מהר השבועה שע"ז דוהגית פסוק

לרא"ש ס"ל אלא כהגר"א, דלא ס"ל

מושבע וע"כ דווקא, בדיבור היינו דוהגית

ולא בדיבור, ללמוד סיני מהר ועומד כבר

חלה. ולא בשבועתו כלום האדם הוסיף

שםאמנם דלהמפרש הנצי"ב כותב

מחמת הוא ועומד שמושבע

א"כ מפיך, ימוש לא מחמת או ושננתם

הוי ולכן דדיבור החיוב ילפינן מזה

החכמהשו"ת ים ז קסהסימן

יתכן ובשיטתו הדיבור, על ועומד מושבע

דוהגית פסוק המפרש העתיק דלא לומר

היינו דוהגית כהגר"א דס"ל משום

בהרהור.

ח"בומזה דוד ויברך בשו"ת (עמודהוכיח

לומדקצ"ב) דהנצי"ב הנ"ל שיטתו

רק הוא בד"ת דהרהור הגר"א בשיטת

דוהגית, קבלה מדברי כהבניןמצוה (ודלא

ת"ת מצוות מפרש דוהגית דקרא שכתב עולם

להגר"אדאו') שהרי בגמ', כהמפרש (הסובר

בהרהור) היינו דוהגית שם שקושיתנדרים צ"ל

המפרש כדברי הוא בנדרים הגמ'

הדיבור חיוב על כבר ועומד דמושבע

קרא מחמת או דושננתם קרא מחמת

דת"ת המצוה יד"ח יוצא ואין ימוש, דלא

ולכן בהרהור, סיני מהר שנצטוינו דאו'

בדיבור זה פרק שאשנה השבועה חל לא

בזה. מחויב כבר שהוא

שהנדרוהיינו שמפרש שלהנצי"ב כנ"ל

בדיבור היינו זה פרק דאשנה

הגר"א בשיטת שהבין מוכרח דווקא,

בדיבור בת"ת מה"ת מחויב לדידיה דאף

בהרהורדווקא, דת"ת מצוה יד"ח יוצא (ואין

בוהגית שמקיים שצ"ל אלא דוהגית קרא מחמת

קבלה) מדברי אשנהמצוה כשנשבע ולכן ,

עליו, השבועה חלה לא זה פרק בדיבור

מה"ת במצוה סיני מהר ועומד דמושבע

לגר"א. אף דווקא בדיבור ללמוד דת"ת

מהוכחתוליישב עולם הבנין שיטת

מו"ר תי' נדרים, ממס' הנצי"ב

להגר"א זה פרק שאשנה ס"ל שהוא

לדידיה מוכרח שאין בהרהור, גם יוצאים

שאשנה בדיבור, דווקא הוא שאשנה

מקיימים ואם זה, פרק שאלמוד היינו

גם הרי בהרהור מדאו' ת"ת מצוות

בהרהור היינו לקמןאשנה שהבאנו (וכמו

היינו דושננתם שמפרש בעה"ת מתלמיד

באשנה) י"ל וה"נ הגמ'במחשבה מקשה ולכן ,

ולא תורה ללמוד סיני בהר שמחויב

ודו"ק. בשבועתו, כלום הוסיף

הנ"לוליישב שבשד"ח האחרונים קצת

מ"ע היא דוהגית שסוברים

הנ"ל, מהרמב"ן מהקושיא קבלה מדברי

דוהגית מצוה דשאני שס"ל בדוחק י"ל

בן ליהושע פרטי צווי בתורת שנאמרה

ולכן ישראל, לכל צווי בתורת ולא נון,

דיני מזה למדו שחז"ל אלא מד"ת, אינה

ישראל לכל לתורה עתים קביעת

דוהגית זה אקרא המ"דואסמכוה (ופליגי

על עיתים דקביעת חיוב זה מקרא דילפי שם בגמ'

אמירת היתה לא ליהושע דאף שס"ל שם המ"ד

בגמ' המ"ד לשאר ס"ל אלא ברכה, אלא צווי והגית

הצווי היה עצמו וליהושע צווי, היה דליהושע

אך כפשוטו, ולילה יומם בתורה להגות הפרטי

דקביעות ישראל לכל חיוב מיהושע ילפי רבנן

קרא) האי על זה והסמיכו ].עתים

לכמהולסיכום כנ"ל שמצינו אף הרי

היא שוהגית שכתבו אחרונים

שיש מה בכ"ז קבלה, מדברי מצוה

נראה, אינו הגר"א בשיטת כן שכתבו

הוא דוהגית פסוק דלהגר"א נראה אלא

דמקיימים ס"ל ולכן ת"ת, דמצוות הפי'

[אמנם דת"ת, מ"ע בתורה בהרהור

א' ת"ח שטוען מה כאן נעתיק אעפ"כ

שבעל להלן המבואר דלפי שליט"א

ידיעת על דוהגית קרא מפרש התניא

אין א"כ התורה, עיון על או התורה

בע על יחלוק שהגר"א התניאהוכחה ל

החכמהשו"ת ים ז סימן קסו

פסק על שואל רק הגר"א שהלא בזה,

א"צ שמהרהר אופן שבכל שס"ל המחבר

והלא הגר"א שואל וע"ז ברה"ת, לברך

על שפרש"י דוהגית חיוב בקרא איתא

אופן איזה יש בודאי וא"כ הלב, הגיון

אף דת"ת המצוה שמקיימים שהוא

לסתום למחבר הו"ל לא וא"כ בהרהור,

על ברה"ת לברך אין אופן בכל שתמיד

הרהור.

שברישאאך מודה הלא הגר"א גם

מפיך, ימוש דלא החיוב אי' דקרא

כבעל מוכיח דקרא דרישא דפשטות

בפה לומר מחויב לו שכשאפשר התניא

שוה שהרהור להלן הסוברים ואלו דווקא,

ימוש דלא דקרא דסברי משום זהו לדיבור

דת"ת, דאו' המצוה על פירוש אינו וכו'

פי' הוא דוהגית שקרא שס"ל הגר"א אך

מספר לעיל וכמש"כ דת"ת דאו' מצוה על

דלא דקרא רישא ה"נ הרי עולם, בנין

להוציא כשאפשר דמחויב מוכיח ימוש

סתירת להגר"א גם קשה וא"כ בפה,

הפסוק הגר"א גם שיתרץ ובע"כ הפסוק,

על קאי דוהגית או דלהלן: מהדרכים בא'

התורה ידיעת שמוסיף באופן המהרהר

לדבר לו כשא"א שמיירי או זה בהרהור

שלומד מה להבין במעיין שמיירי או

שיחלוק כלל הכרח אין וא"כ בפיו),

אמנם התניא, בעל שיטת על כלל הגר"א

כבר דהרי כלל, מסתבר אינו זה כל

בסוף משנתו לחזור היה שמנהגו הבאנו

שהיה ת"ל אם ואפילו במחשבה, ימיו

בדברי בפרוש מובא הרי עיון, של באופן

בני עם כשמדבר שגם מוואלאזין הגר"ח

י"ח יוצא הוא הרי בד"ת וחושב אדם

אדם בני עם מדבר אחד וכשכל ת"ת

רק אלא לעסוק אז אפשר דאי פשוט

לעיל]. בזה בדברינו ועיין בעיון בלימוד

ד.

והאחרונים הראשונים שיטות

בהרהור מה"ת מ"ע שמקיימים

תורה בדברי

שיטותוזהו כמה לעוד לציין המקום

דמשמע ואחרונים, ראשונים

מ"ע הוא בתורה שהרהור מדבריהם

דאורייתא.

בספר להרא"םא] השלם תידיראים (סי'

כז) מצוה הקדמונים כתבובדפוס

ישראל שישימו ב"ה הבורא צוה וז"ל

ושמתם עקב בפר' דכתיב לבם על דב"ת

שימה פירוש לבבכם על אלה דברי את

תמיד לבו על וישימם דב"ת שיזכור

ושעה שעה וכל בלבבו בהם ויהגה

מקיים בלבו וחושב בדב"ת אדם שחושב

לומדי של גדלותם למדת ושמתם, מצוות

עת בכל מצוה שמקיים והוגיה תורה

ראם בתועפות שם ע"ז ומציין עכ"ל,

מהבה"ג הוא היראים שמקור סק"ב

ושמתם, מצוות המצוות במנין שמנה

הראשונים מגדולי ב' לנו יש (הבה"גוא"כ

מ"עוהרא"ם) הוי ד"ת דמחשבת דס"ל

שהרמב"ם ראם התועפות ומציין מה"ת,

כן ס"ל למצוה)לא ושמתם מונה וכותב(ואין ,

מחז"ל והיראים הבה"ג לשיטת מקור

קידושין הריטב"א שהעתיקם בירושלמי

בזה עוד לציין [ויש עיי"ש, ע"א לז דף

אחיו בשם התורה מעלות ספר מש"כ

הראשונים שנחלקו מה שכל הגר"א,

החכמהשו"ת ים ז קסזסימן

איזה רק הוא שבתורה, המ"ע במנין

כל אך התרי"ג, בכלל נמנית מצוה

שכתוב מה שכל להדדי מודים השיטות

אף לפ"ז וא"כ מדאו', מ"ע הוא בתורה

המצוותהרמב"ם שמונים הפוסקים (ושאר

והיראיםכהרמב"ם) לבה"ג מודים

מה"ת מ"ע מקיימים תורה שבהרהור

מתרי"ג מ"ע שאי"ז אלא דושמתם,

לדידהו]. מצוות

מודהואמנם היראים בעל גם

תורה בדברי שיש להרמב"ם

ודולמדתם דושננתם נוספות מצוות

אותם שמונה לעשותם ושמרתם אותם

בעמוד רנח וסי' רנו וסי' רנד בסי'

ואיסורים במצוות העוסק השישי

סו"ס בפירוש וכ"כ בדיבור, שנעשים

אלא כו', בדיבור תלויה זו שמצוה רכה

על מיוחדת מצוה גם שיש שס"ל

ראיתי [אמנם תורה. בדברי ההרהור

רק קאי דושמתם זו שמצוה שכתבו שיש

מחשבה סתם על ולא התורה עיון על

בתורה סתירהוהרהור דאין יישבו (ובזה

כדלהלן) הרב השו"ע לשיטת אךמהיראים ,

לשונו, בפשטות כן נראה אין לכאורה

מחשבה סתם שאף מלשונו שמשמע

הכרח שאין י"ל ובכ"ז מ"ע, הוא והרהור

לשיטת סותרים והיראים הבה"ג שדברי

(שסובר לקמן המובא הרב השו"ע

יד"ח יוצא אין בפיו מוציא שכשאין

סובר היראים גם דכנ"ל ולמדתם),

בדיבור, התלויה מ"ע הוא דולמדתם

שמבטל י"ל מדבר ואין לדבר וכשיכול

שמקיים אלא דולמדתם, עשה מצות

דושמתם]. אחרת מצוה בהרהור

רבינו אבותב] למס' בפירושו (פ"גיונה

אחדמ"ב) שאפילו מנין

לו קובע שהקב"ה בתורה ועוסק שיושב

נטל כי וידום בדד ישב שנאמר שכר

ר"ל וז"ל יונה רבינו שם וכתב עליו,

המחשבה על כי בתורה ומחשב שיושב

בדיבור העסק על כמו שכר נותנים

כי עליו נטל כי וידום בדד ישב שנאמר

עליו נטל כאילו בתורה ומחשב השותק

בהגיון התורה יונהעול רבינו מסיים (אמנם

ומפרש במשנה אחרת גורס ז"ל שהרמ"ה שם

עליו נטל כי הוא דמלולי לישנא וידום האי דלדבריו

אי נחלקו שבזה ומשמע עיי"ש, הדיבור, עול

לא) או כדיבור בד"ת .מחשבה

ולומר[ואמנם לדחות מקום קצת היה

לענין השכר מענין ראיה שאין

קמ"ל דווקא השכר שבענין המצוה, קיום

שכר לו קובע שהקב"ה חידוש המשנה

המחשבה שגם התורה, עול נטל "כאילו"

בעליונים פועל לצאתבדב"ת לגבי לא (אך

חילוק 306 עמוד התניא בעל וכמ"ש המצוה יד"ח

במשנהזה) מדברים מדוע מדויק ובזה ,

שיוצא להשמיענו והו"ל השכר לגבי רק

בדוחק אפ"ל עוד וכן המצוה, יד"ח

ללמוד יכול דאין באופן מיירי דהמשנה

לו קובע הקב"ה ואז אונס מחמת בדיבור

המחשבה, על מחישבשכר גרע לא (דבודאי

הכתוב עליו שמעלה וכו' ונאנס מצוה לעשות

עשאה) יונהכאילו רבינו לשון פשטות אך ,

דיבור בין לגמרי חילוק שאין שס"ל נראה

להרהור].

האבן התורהג] על בפי' י,עזרא (דברים

בפהה) בם "ודברת פירש

האב"ע שכתב מביאים ראיתי וכן ובלב"

החכמהשו"ת ים ז סימן קסח

מורא יסוד העשירי)בספרו ובתורה(השער

אני ודברתי כמו בלב בם ודברת כתוב

פי' חן לוית ובפי' וכו', בפה גם לבי אל

שני לו יש בם שודברת האב"ע שכוונת

שיטת ובפשטות בפה, וגם בלב פירושים

בהרהור דת"ת מ"ע שמקיימים האב"ע

קצת שהיה [אף בפה באמירה כמו הלב

עזרא האבן כוונת שאין לדחות מקום

בפה או בלב דת"ת המצוה שמקיימים

שצריך ללמד רק כוונתו אלא לחוד, כ"א

ביחד, ובלב בפה בתורה הדיבור שיהא

באמירה הלימוד מצוות שאין ולהדגיש

הלבבות החובות דברי ובבחי' בעלמא,

פ"ד) האלקים עבודת כל(שער את שמחלק

הלבבות, מצוות א) חלקים, לב' המצוות

ומונה יחדיו, והאברים הלבבות מצוות ב)

התורה ספר קריאת "מצוות הב' בחלק

שמצוות כוונתו נראה שג"כ ולמודו",

להיות צריכה ולימודו התורה קריאת

וצ"ע]. ביחד, ובלב בפה

המאירי מביאד] ע"ב כא בברכות

בע"ק מדוע שואלים שיש

מחויב אין בלבו בקר"ש להרהר שחייב

דהלא ברה"ת, זה הרהור על לברך

מדאו', היא הבע"קברה"ת לחייב (והו"ל

להרהר אותו שמחייבים כמו בה להרהר

תורה,בברהמ"ז) ג"כ היא קר"ש דהרי ,

דמקיים דס"ל זו מקושיא ומשמע עיי"ש,

בהרהור דת"ת שקושייתומ"ע לומר (ודוחק

כן) קיי"ל דלא דמי כדיבור דהרהור בגמ' למ"ד ,רק

ראשונים חמשה מצאנו יראים,והרי (בה"ג,

מאירי) עזרא, אבן יונה, שפשטותרבינו

להרהר מדאו' מ"ע שיש משמע דבריהם

בדב"ת.

וכן הריא"זה] לשיטת בכלל לציין יש

ע"ב ח' דף ברכות גיבורים (שבשלטי

הרי"ף) כדיבורבדפי הרהור דקיי"ל שסובר

כ דף ברכות הונא וכרב ככלדמי, (ודלא

שם) כר"ח שפסקו הכ"מהראשונים כתב וכן ,

ברכות) מהל' שס"ל(פ"ק מנוח רבינו בשם

דמי כדיבור הרהור בשיטתלהלכה (אמנם

האחרונים רוב הכ"מ על נחלקו מנוח רבינו

כמהואכמ"ל) מצינו הרמב"ם בשיטת וכן ,

דהרהור שס"ל שמפרשים אחרונים

דמי, דהאחרוניםכדיבור הגדול כרוב (דלא

דיוצא לרמב"ם ס"ל ברכות לגבי דרק שפירשו

דיבור) לשון בברכות כתוב דלא בהרהור ,יד"ח

מ"ע הוי בתורה דהרהור ודאי ולדבריהם

שיטת והעתיק כדיבור, דאורייתא

סק"ג, ס"ב סי' תמיד בעולת (וכתבהריא"ז

היה בפרק המאור בעל שיטת גם הוא שכן שם

בעל בשם העתיקו אחרונים כמה עוד וכן קורא,

המאור בבעל מצינו שאדרבא צ"ע אך כן, המאור

לחומרא דקיי"ל הרי"ף בדפי ע"א יב דף בברכות

וצ"ע) כדיבור, לאו דהרהור כר"ח [אמנםבדאו' ,

עצמו ריא"ז בפסקי שמצינו שוב נציין

ה"ז) פ"א דב"ת(קידושין שיהיו אדם שיזהר

יש אך ושננתם, שנאמר בפיו מחודדין

אף יוצא דת"ת מ"ע דלגבי דאף לדחות

מחודדין שיהיו שצריך בכ"ז בהרהור

תיכף לענות יוכל אדם שכשישאלו אצלו

התשובה]. בפיו

השאג"א כד)ו] דבריו(סי' בתוך כותב

כר"ח ס"ל אי אפי' וז"ל

לגבי ה"מ דמי, כדיבור לאו דהרהור

דאין הוא דיבור, רחמנא דכתב קר"ש

אבל בהרהור, קר"ש מצוות יד"ח יוצא

מילתא הא לענין בקר"ש דמהרהר הא

החכמהשו"ת ים ז קסטסימן

הרהור דע"י דמי כדיבור הרהור מיהא

לענין בתורה וקורא כמדבר הו"ל

לפניה, התורה ברכת לברך שמחויב

מצוות שאר לגבי הרהור דלכו"ע כיון

ברכת לענין תורה תלמוד לגבי וה"ה

שלענין אלא כדיבור, חשוב התורה

חסדא לרב דס"ל הוא לחוד קר"ש מצוות

אכתי א"כ דמי, כדיבור לאו הרהור

ברכת מברך אינו אמאי קרי בעל תקשה

דהא שמהרהר, קר"ש לפני התורה

לפניה לברך שמחויב התורה עסק לענין

לכו"ע הן שוין ודיבור הרהור ,בה"ת

הרמב"ם לדעת צ"ל כרחך ובעל

שלא מצוות לשאר דמי לא דברה"ת

לקר"ש דמי אלא דיבור בהם נאמר

דכיון משום דמי, כדיבור לאו דהרהור

שם דכי מקרא לפניה לברה"ת דילפינן

כמאן היינו אקרא דכתיב כיון אקרא ה'

דיבור, היינו דאקרא דמי, דיבור דכתיב

בעוסק אלא לפניה בבה"ת חייב ואין

לא אבל ממש ודיבור קריאה ע"י בתורה

לאו הרהור דס"ל לר"ח הרהור ע"י

בקרא שנאמר היכא כל דמי כדיבור

ברור וחזינן השאג"א. עכ"ל דיבור,

לדיבור שוה בדב"ת דהרהור שיטתו

לכו"ע בזה)בד"ת ליתא ברה"ת דחיוב .(ורק

וכן אריהז] הקול שיטת סי'הוא (תשובה

רחמנאי') אחשבה דבתורה

באריכות. עיי"ש כמעשה, להמחשבה

וכן עלח] המהרצ"א בהוספות כתב

מרע סור סט)ספר שאם(אות ,

לטבול לו וא"א עזרא לטבילת צריך

אזי טבילה בלא ללמוד שלא לנהוג ורוצה

דבדבריאעפ"כ בהרהור וילמוד יקום

להחשב דמי כדיבור הרהור תורה

דאף כהשאג"א כוונתו לפרש ויש כלימוד,

דמי כדיבור לאו דהרהור כר"ח דקיי"ל

מדאו' ת"ת מצוות יד"ח יוצאים בכ"ז

כדיבור, הרהור דבדב"ת (ובכ"זבהרהור,

בסיני כדאשכחן ההרהור לאסור עזרא ע"ז גזר לא

ע"ב) כ ברכות הגמ' השו"עכתי' [ולשיטת

בעיון שילמוד דכוונתו י"ל דלקמן הרב

וילמוד יקום לשונו וכדיוק בהרהור,

בדב"ת]. יהרהר סתם כתב ולא בהרהור,

במור לפרשט] כתב להיעב"ץ וקציעה

לברך שיש האבודרהם שיטת

לי הנראה "אבל וז"ל דב"ת כתיבת על

אפילו אלא כהאגור ס"ל לא דאבודרהם

התורה עסק דמי ולא מברך, נמי אהרהור

דבור דבעינן ודכוותה מגילה לקריאת

הלב הגיון ע"י התורה עסק אבל דווקא

וכו' משפתיו להוציאו צריך (עיי"שואין

הרהורעוד) דמדאו' כוונתו ולכאו' ,

שהא להאבודרהם, בדב"ת דמי כדיבור

בברה"ת, ע"ז דלדידיהמחייבו (ובפרט

ומשמע בארוכה שם כמש"כ דאו' הוא ברה"ת

הרהור) על יעב"ץדאף שאילת בשו"ת וכ"כ

ק"מ) סי' .(ח"ב

וכן הלק"טי] שיטת קנט)הוא סי' (ח"ב

ונוטה המחבר פסק על המפקפק

הרהור, על ברה"ת דמברכים לפסוק

[אמנם לדיבור שוה בתורה דהרהור

הוא זה שפסקו מדבריו לכאו' נראה

בגמ' כמ"ד לפסוק שנוטה מחמת

דמי כדיבור הנ"ל)דהרהור וא"כ(וכריא"ז ,

ענין כ"כ ואינו הפוסקים, כל כנגד פסקו

אליבא דנים דאנו דידן, נידון לעיקר

בשאר דמי כדיבור לאו דהרהור דהלכתא

החכמהשו"ת ים ז סימן קע

כהשאג"א שאני דב"ת ובכ"ז מצוות,

הנ"ל]. ועו"פ

במקור יאיר)חייםיא] חות על(לבעהמ"ח

שבמ"ע ג"כ מצדד מז סי'

בלשון רק דיבור בלשון נזכר לא דלימוד

שאפי' לומר קרוב היה ומזה והגיה לימוד

וכן דאו', המצוה מקיים בד"ת מהרהר

שלו בשו"ת קצד)משמע וסי' טז סי' .(חו"י

וכן טזיב] סי' אברהם דבר (ד"הבשו"ת

עדיין) בפשיטותאיברא נוקט

בתורה לדיבור הרהור שוה .דמדאו'

ועד דברייג] הוא הלא הגדיל, האחרון

למוהרח"ו האריז"ל (שעררבינו

ע"ב) כא מעסקהגלגולים ירפה שלא

"כי תורה, ביטול חשש מחמת היחודים

מייחד הוא כי התורה, מעסק גדול הוא

התורה עסק והוא העליונים, העולמות

ביחד" הכל כדויחוד רוה"ק בשער הוא (וכן

ובכ"זע"ב) במחשבה, המה היחודים והלא

יד"ח בהם שיוצאים מהאריז"ל משמע

לומר אפשר [אמנם דתורה מ"ע

באופן התורה עיון בבחי' המה דהיחודים

מודה ובכה"ג בפה, להוציאם שא"א

המ"ע שמקיימים דלקמן הרב השו"ע

דיבור ללא שלאדתורה בודאי שהלא כן (וצ"ל

האריז"ל) רבינו דברי על בעה"ת ].יחלוק

שמקיימיםויש הנ"ל שלשיטות להדגיש

אף הרי בהרהור, דת"ת מ"ע

וחושב חול בעניני ומדבר כשעוסק

אז מקיים תורה, בדברי מעשה בשעת

הנהגת שהיתה אי' וכן דת"ת, מ"ע

זי"ע מוואלזין הגר"אהגר"ח כרבו (שסבר

בהרהור) דת"ת מ"ע חושבשמקיימים והיה

העולם בעניני עסקו באמצע בדב"ת

הרבה הנהגת היתה וכן לסדר, שהוצרך

היא זו [והנהגה זי"ע, וצדיקים גדולים

דאין לשיטות ואף לכו"ע, הראויה הנהגה

בכ"ז דולמדתם, מ"ע זה בהרהור מקיים

דהבה"ג דושמתם מ"ע זה בהרהור מקיים

דברי בזה לציין [ויש הנ"ל, והיראים

סז.)המהרש"א בראשו(שבת שחש מי על

בדיבור בתורה לעסוק יכול שאינו

או במחשבתו בתורה אז שיעסוק

רפואת לו ויהיה לתורה הנוגע במעשה

וחזינן הראש, לחולי רפואה וגם הנפש

לתורה הנוגע מעשה איזה בעושה שאף

בכ"ז דת"ת מ"ע בזה מקיים אין שבודאי

והסגוליות הרוחניות לסגולות עי"ז זוכה

אף התורה במחשבת וכ"ש שבתורה

ת"ת] מצוות ידי בזה יוצא דאין .לדיעות

ה.

הוצאה לחיוב מקורות תוספת

הנ"ל לשיטות אף בפה

לכלאמנם שאף שוב להדגיש יש

דמקיימים דס"ל הנ"ל השיטות

כשאפשר מ"מ ת"ת, בהרהור מדאו' מ"ע

הדב"ת להוציא מצוה יש דלכו"ע ודאי לו

ע"א נד עירובין הגמ' וכדברי דייקא, בפה

קרי פומיך פתח יהודה לרב שמואל דא"ל

ביך דתתקיים היכי כי תני פומיך פתח

הם חיים כי שנאמר חיי ותוריך

אלא למצאיהם תקרי אל למוצאיהם

הגמ' מביאה ואח"כ בפה, למוציאיהם

ע"ז מקראי דרשות כמה כיעוד נעים (כי

שמחה שפתיך, על יחדיו יכונו בבטנך תשמרם

בפיך מאוד הדבר אליך קרוב כי פיו, במענה לאיש

עיי"ש סלה, מנעת בל שפתיו וארשת בפיך,

החכמהשו"ת ים ז קעאסימן

המאמר,הדרשות) בתחילת שפתחנו וכמו ,

עיקר עיון, דבזמן ולומר לחלק יש אמנם

שיתבאר כמו דוקא, לעיין היא המצווה

ואפשר התניא בעל הרב בשיטת לקמן

וצ"ע. בדיבור מעלה אפילו אז שאין

הגמ'[ובפרט לדברי בזה לציין יש

ע"ב)הידועים צט אמר(סנהדרין

אדם כי שנאמר נברא לעמל אדם כל ר"א

עליו אכף כי אומר כשהוא וכו' יולד לעמל

וכו' נברא פה לעמל אומר הוי פיהו

הזה התורה ספר ימוש לא אומר כשהוא

נברא, תורה לעמל אומר הוי מפיך

תורה דלעמל הגמ' למסקנת אף ולכאו'

דייקא שבפה תורה לעמל היינו נברא

בזה לפרש יש וכן הגמ', דברי וכתחי'

דאבות המשנה בפי' הרמב"ם (פ"בדברי

וכו'מ"ה) תורה עול עליו המקבל כל

התמדת - תורה "עול הרמב"ם ומפרש

דנברא הגמ' כדברי והיינו הקריאה"

דייקא. בפה בתורה לעמל האדם

שלוכן הידועים דבריו בזה נעתיק

להמשנה בביאורו פ"אהגר"א (פאה

נמימ"א) ות"ת שם וז"ל כולם, כנגד דת"ת

למעלה ולא למטה לא שיעור לה אין

לה אין וא"כ ולילה יומם בו והגית דכתיב

דפעמים נמי ולמטה למעלה, שיעור

דכתיב והא וכו', פוטר אחת בתיבה

היינו אחת בתיבה שיוצא כיון בו והגית

שאינו הו"א והגית כתיב הוי לא דאילו

שיש אף יותר ולא אחת תיבה אלא צריך

וגו' והגית נאמר לכך ללמוד פנאי לו

ולילה, יום תורה ללמוד אדם שחייב לומר

הוא אזי כו' במצוה לעסוק צריך אם אך

הא התנא ונקט אחת, בתיבה א"ע פוטר

שצריך להורות למטה שיעור לת"ת דאין

דבכל התורה לחבב מאוד מאוד האדם

בפ"ע מצוה היא בה שלמד ותיבה תיבה

ת"ת מצוות אחת בתיבה שיוצא והראיה

שכל כו' המצוות כל כנגד שקלה שהיא

גדולה מצוה הוא בפ"ע ותיבה תיבה

כשלומד א"כ כולם כנגד שקולה והיא

מצוות מאות כמה מקיים אחד דף למשל

עיי"ש. וכו'

בפשטותוחזינן נוקט לשונו שבכל

פעמים שבע וכופל וחוזר

שבפהדמצוו התיבות בענין הוא ת"ת ת

והרהור הרהור שבכל פ"א אף מזכיר ואין

דכיוון י"ל אלא דת"ת, מ"ע מקיים בתורה

ותיבה תיבה בכל מצווה שמקיים

בכל לשון בזה לומר שייך אין במחשבה,

אמנם הוא, אחד שהכל והרהור, הרהור

שיטת ולפי במחשבה דיבור ישנו באמת

מילה בכל י"ח יוצא ז"ל הגר"א

שיוצא כמו ת"ת של במ"ע במחשבתו

מובן שיותר ורק שבפה דיבור בכל

כאן שיש הדבר מובן שאז דיבור לקראו

מחשבה הכל במחשבה אבל מילים ריבוי

היא המקובליםאחת בספרי כבר מובא (אמנם

חובתו ידי יוצא ולפיו שבמחשבה הדיבור ענין

שבמחשבה) ודיבור דיבור מש"כבכל וראה .

היה איך לשו"ע בהקדמתם הגר"א בני

בפיו תמיד תורה ללמוד הגר"א מתאמץ

שעתיים באותם שאפילו עד דייקא

שפתותיו "היו ישן שהיה במעל"ע

ואגדות" הלכות מוכרחמרחשין לכ' (אבל

בלי שלמד הכוונה אלא דוקא לאו שלשונם לומר

לקמן המובא אליהו בעליות למעשה שהרי הפסק,

במחשבה) לומד שהיה בפירוש .כתוב

החכמהשו"ת ים ז סימן קעב

שכתבונציין הפירוש אגב בדרך בזה

פר' להב"י מישרים במגיד

הזה התורה ספר ימוש "לא עה"פ ויקרא,

ברכה שזה ולילה", יומם בו והגית מפיך

האדם מפה ימוש לא שע"י והבטחה

בהם שיהגה יזכה עי"ז היום, כל הדב"ת

וכו' ימוש שלא שע"י וזהו בשנתו, גם

ולילה, יומם בו לוהגית ממשתזכה (וכעי"ז

היו שלא זי"ע מקאמרנא הגה"ק על גם אי'

עד בד"ת מלרחש ממש הזמן כל נחות שפתותיו

וגם וכו', דב"ת הזמן כל ממלמל היה בשנתו שגם

כשנת ממש היתה דהקאמרנער שנתו עצם

לשו"ע, הגר"א בני מהקדמת הידועה הגר"א,

וכו') שעה חצי לכל אצלבהפסקה וגם ,

דוקא דלאו לומר יש לכ' הקאמרנער

רבות עוסק היה דהרי בדיבור, רק שהיה

במחשבה צ"ל שיחודים ואמר ביחודים

שהיה הכוונה וזו לדבר אז ואסור לבד

נראה אמנם בלימוד, הזמן כל עוסק

בשעת דגם נזר האבני רבינו של לשיטתו

וכמובא תורה בדברי לדבר צריך עיון

בזה]. וצ"ע תולדותיו בספרי

אליהואמנם טז)בעליות הערה ע"ג (עמ'

על חוזר הגר"א שכשהיה כתוב

על גדולה במהירות חוזר היה משנתו,

על אחת בסקירה וסוקר גמ' דפי הרבה

ודף לעמוד מהפך וכרגע עמוד כל

הנהגת שפיר ואתא עיי"ש, שלאחריו,

לעיל, שכתבנו מה לפי הזאת הגר"א

בהרהור שמקיימים לגר"א שס"ל שנראה

אז דאפשר היכא ורק דת"ת, דאו' מ"ע

כשהוצרך אך בפה, להוציא המצוה עיקר

זאת לעשות וקשה במהירות לחזור

בסקירה אף ללמוד מותר בפה בלימוד

התורה דלימוד המ"ע מקיים שסו"ס כיון

בהרהור. אף

הרב[ואמנם השו"ע לשיטת שאף י"ל

אלא ת"ת יד"ח יוצאים שאין

שכשצריך ג"כ שיסבור יתכן בכ"ז בפה,

ידיעת מצוות לקיים כדי במהירות לחזור

דשכחת לאו על לעבור שלא וכדי התורה

אף במהירות לחזור מותר התורה

וכמש"כ בפה, ת"ת מצוות אז שמבטל

הותרה ת"ת שמצוות הרב השו"ע

שנדחית וכ"ש פרנסתו, לעסק אף מכללה

דשכחת לאו על לעבור שלא מפני

הגדולה המ"ע לקיים ובכדי התורה

כל כנגד ששקולה התורה דידיעת

איןהמצוות הרב לשו"ע התורה לימוד (משא"כ

בפרט ה"ג, ה"ב בפ"ד וכמ"ש כולן כנגד שקולה

הרי הרב שו"ע בשיטת דלקמן ב' ודרך א' שלדרך

ת"ת, מצוות גם בכה"ג שמקיים הרב השו"ע מודה

ידיעת להרבות כשעוסקים דלהלן ד' דלדרך

או בהרהור, אף דולמדתם מצוות מקיימים התורה

לחזור האדם שכשצריך י"ל הרי דלהלן א' לדרך

עכשיו לו אפשר שאי נחשב במהירות לימודו

בהרהור) אף המצוה אז ויוצא בפה ,לעסוק

ודו"ק].

ו.

וליקוט בזה הרב השו"ע שיטת

כוותיה שס"ל שמשמע השיטות

בפה הוצאה מדאו' שמעכב

שיטתועתה בזה לברר לגשת יש

ת"ת בהל' הרב (פ"בהשו"ע

יוצאיםהי"ב) שאין שסובר משמע שלכאו'

אדם וכל וז"ל, דת"ת מה"ת מ"ע בהרהור

בשפ להוציא ליזהר ולהשמיעצריך תיו

החכמהשו"ת ים ז קעגסימן

עיון בשעת אא"כ שלומד מה כל לאזניו

שלומד מה וכל דבר, מתוך דבר להבין

ואינו בשפתיו להוציא לו ואפשר בהרהור

יד"חמוציא זה בלימוד יוצא אינו

אותם ולמדתם לאמצוות שנאמר וכמו ,

הזה התורה ספר בומפיךימוש והגית

בדיבורוגו' התלויות המצוות בכל וכמו

בהרהור חובתו ידי בהן יוצא שאינו

שהשומע המדבר מפי שומע אא"כ

עכ"ל. מפיו כעונה

בעלולפני שיטת בברור שנאריך

עוד נציין דבריו, ומקור התניא

לקיים דא"א להדיא דס"ל פוסקים כמה

בהרהור. דת"ת מ"ע

שו"ת יעקבא] מ"ט)שב סי' מבאר(חיו"ד

מקרא נפקא תורה של דמ"ע

בניכם, את ולמדתם לבניך דושננתם

בניו את וללמד לשנן שייך לא ובהרהור

בהרהור דת"ת מ"ע לקיים א"א (וע"כוע"כ

צריך דבכותב המחבר שיטת לבאר שם מחדש

אחרים את ללמד שאפשר משום ברה"ת לברך

דת"ת) המ"ע ידי ביה למיפק איכא א"כ .בכתיבה

והעתיק יעקבב] השב תשובת לדינא

הגרעק"א רבינו הנ"ל

כדבריו שמסיק עיי"ש כט סי' שלו בשו"ת

מצוות לקיים דאפשר בענין תלי דד"ת

לבניך. ושננתם

בשו"ת להגר"שג] שלמה לך האלף

לה)קלוגר דאף(סי' מחדש

בת"ת, כעונה דשומע לדין ליתא

שם שמציין כהשיטות קיי"ל דלהלכה

עונה חשיב אינו כעונה דשומע שס"ל

לא ד"ת השומע שאף ס"ל ולכן ממש,

ברה"ת, הנ"ליברך הרב השו"ע כדברי (דלא

מפיו) כעונה איןשהשומע שבהרהור וכ"ש

שם שכותב וכמו בת"ת לדידיה יוצאים

דהרהור דקיי"ל דלמאי ההגה"ה בסוף

ת"ת מצוות יוצאים אין דמי כדיבור לאו

בדיבור. רק הלב בהרהור

וכן שו"תד] בשם מביאים ראיתי

דעניא קנ)אפרקסתא דאף(סי'

אך בהרהור, יוצאים בו והגית דמצוות

שהם דושננתם, ומ"ע דולמדתם מ"ע

בהרהור. יוצאים אין מדאו', דת"ת מ"ע

בשו"ת אלו כשיטות להוכיח האריך וכן

אליהו סי"ד)יד ה' אות .(כתבים

הרי"ף יעקב)ה] העין שעל העץ(האחרון וכן

הע"י)יוסף שניהם(שעל כוונו

ו ברכות הגמ' דברי לפרש אחד, לדבר

דליכא מהגמ' שמשמע באופן ע"א

בגמ' שם דאי' במחשבה, ת"ת מצוות

בתורה ועוסקים שיושבים לשנים מנין

יראי נדברו אז שנאמר עמהם ששכינה

שמו ולחושבי מאי הגמ' וממשיכה וכו' ה'

הפסוק) אדם(שבהמשך חישב אשי רב אמר

מעלה עשאה ולא ונאנס מצוה לעשות

ומקשים עשאה, כאילו הכתוב עליו

מפרשת מדוע דלכאו' הנ"ל מפרשים

לעשות מחשבה על דקרא סיפא הגמ'

בה דפתח בתורה מחשבה על ולא מצוה,

"נדברו" דכתיב דברישא אלא קרא,

שמצותן דב"ת על הפסוק הגמ' מפרשת

שמו דולחושבי דקרא סיפא אך בפה,

במחשבה "שאינה תורה על לפרש ליכא

לפרש הגמ' צריכה ובע"כ בדיבור", אלא

וכו'. מצוה לעשות חישב על הסיפא

ויש הפניו] שיטת את כאן להוסיף

הגמ' מלשון שמדייק יהושע

החכמהשו"ת ים ז סימן קעד

ע"א) טו בדיעבד(ברכות אף מעכב שבד"ת

לדידיה יוצא שאין וכ"ש האוזן, השמעת

זה. בענין בארוכה לקמן ועיין בהרהור,

וכן בשו"תז] המהרש"ם סי'מצדד (ח"ב

יט) סי' או"ח ובח"ח תורהלח ובדעת

ס"ד) מז לא(סי' דאם הנ"ל הגמ' מדברי

בדיעבד אף יצא לא לאזנו השמיע

יד"ח יוצאים שאין וכ"ש ת"ת במצוות

מקשה שם המהרש"ם ואמנם בהרהור

ברכות הגמ' מדברי ע"א)ע"ז נצחו(ה אם

שנאמר בתורה יעסוק לאו ואם מוטב

עסק שיש לכ' וחזינן בלבבכם, אמרו

בצ"ע המהרש"ם ונשאר בלב, התורה

זה. בענין לדינא ספק לו שיש ונמצא בזה

דהא זו, קושיא על בדוחק י"ל [ואולי

הקודם ע"ב)בעמוד קרא(ד הגמ' דורשת

מצוה בודאי דהיא קר"ש, על גופא זה

שם רש"י ומפרש אמרושבדיבור, (ד"ה

לבבך,בלבבכם) על שכתוב מה אמרו

להשימה שצריך קר"ש בפה אמרו והיינו

דקאי דגמ' זה בדרש י"ל וה"נ הלב, על

שצריך דב"ת בפה דאמרו דב"ת על

את ושמתם כדכתיב הלב על להשימם

והיראים וכהבה"ג לבבכם על אלה דברי

וק"ל]. דב"ת, על דקאי דלעיל

אלו[וקצת שיטות על להעיר יש

מעכב דהדיבור הסוברים

ע"א נד עירובין הגמ' מדברי בדב"ת,

לעיל) יהודה(שהעתקנו לרב שמואל שא"ל

היכי כי תני פומיך פתח קרי פומיך פתח

חיים כי שנאמר חיי ותוריך ביך דתתקיים

אלא למצאיהם תקרי אל למוצאיהם הם

העמוד בהמשך וכן בפה, למוציאיהם

שמביאים אמוראים ארבע הגמ' מביאה

בפה ד"ת הוצאת שע"י הפסוקים דרשות

ולכאו' משתכחים, ואינם הד"ת נשמרים

חיוב בפה ההוצאה הוי אלו לשיטות

מבטל זה וללא ת"ת מצוות של מדאו'

סגולת בשביל רק ולא דת"ת, עשה

דאו' במ"ע שאף א) וי"ל בלבד, הזכירה

ע"י שיקיימם האדם את לחזק אפשר

שמצינו למשל כמו שבמצוה הסגולות

ימים מאריך תפילין שהמניח חז"ל דברי

לימוד על קאי הגמ' דברי שכל ב) וכו',

ההוצאה ניכר שבזה בלחש ולא בקול

שם ברש"י וכ"מ יחד)מהפה, יכונו ].(ד"ה

ז.

(עפ"י הרב השו"ע שיטת במקור

שבציונים) בהמקור הגירסאות ב'

הרב,ויש השו"ע פסק מקור מה לעיין

שמקור לומר מקום היה [ולכאורה

ע"ב צט סנהדרין הגמ' הוא הרב השו"ע

לעיל בסי'שהעתקנו הרב השו"ע (שמעתיקה

תורה לעמל נברא שהאדם הגמ' שאומרת קנו)

מפיך ימושו דלא קרא האי ע"ז הגמ' ומביאה בפה,

הרב] בציוניםשמעתיק דשם לו), מצוין(ציון

בפרש"י ע"ש פ"ב "ברכות זו הלכה על

עצמו הרב השו"ע האם וצ"ע טו", דף

בציון המציין כוונת ומה הציונים, עשה

התנאים מח' איתא בגמ' שם דהנה זה,

לאזנו הקול השמעת מעכב אי בקר"ש

יוסף רב אמר אי' הסוגיא ובסוף בקר"ש,

דברי מצוות בשאר אבל בקר"ש מח'

ישראל, ושמע הסכת דכתיב יצא לא הכל

ואם בלבו ברהמ"ז אדם יברך לא מיתיבי

איתמר הכי איתמר אי אלא יצא, בירך

ישראל שמע דכתיב בק"ש מח' אר"י

מצוות בשאר רש"י)אבל - הברכות (בכל

החכמהשו"ת ים ז קעהסימן

ישראל, ושמע הסכת והכתיב יצא, ד"ה

ההוא ופרש"י כתיב, תורה בדברי ההוא

כתיב בד"ת ישראל ושמע הסכת

על עצמכם כתתו הרואה בפ' כדאמרינן

ופרש"י. הגמ' עכ"ל ד"ת

זה,[וצ"ע בציון המציין כוונת מה

בגמ' להוכיח הכוונה דבפשטות

בדב"ת לאזנו השמעה אף דבעינן זו

הגמ' דתי' ומפרש מפיו, להוציא וכ"ש

השמעה בעינן דשם כתיב דבדב"ת

לפ" אך פוסקלאזנו, לא מדוע א) צ"ע: ז

השמיע דכשלא בפירוש הרב השו"ע

לא דבהרהור פוסק ורק יצא, לא לאזנו

לאזנו דהשמעה בפשטות ומשמע יצא,

הנ"ל לביאור והלא לכתחילה, רק הוא

ההשמעה אף לעכב הו"ל הגמ' בתי'

תחי' על הציון לציין דהו"ל ב) לאזנו,

ואילו לאזנו שצריך כשמזכיר הסעיף

לדין בנוגע בהמשך הוא הציון הנדפס

בפנים מעתיק לא מדוע ג) בפה, הוצאה

דהסכת בגמ' המובא הפסוק השו"ע

בתורה, הפסוק שהוא ישראל ושמע

ימוש דלא קבלה מדברי אחר פסוק ומביא

ד) וגו', בו והגית מפיך הזה התורה ספר

שמרש"י לפרש"י, מציין מה צ"ע ובכלל

לדבריו ראיה שום חזינן לא (אלאלכאו'

ואכמ"ל) הפנ"י, כמש"כ להיפך בכ"ז.קצת וצ"ע ,

שישואוי"ל שהמקור המציין שמש"כ

מפ"ב הוא בפה דב"ת להוציא

יג דף על הכוונה שם, ובפרש"י דברכות

ההוא בם "לדבר בגמ' איתא ששם ע"ב,

אגמירו רחמנא וה"ק כתיב תורה בדברי

ושם בהו" דליגרסו היכי כי תורה בנייכו

כתיב תורה בדברי "ההוא פרש"י

ומגמ' בניכם, את ולמדתם קרא כדמוכח

מצוה היא שתורה התניא בעל מוכיח זו

שקאי בם לדבר בקרא כדכתיב שבדיבור

כדיבור לאו הרהור קיי"ל וממילא אד"ת,

שכותבדמי הנ"ל השאג"א מפרש איך (וצ"ע

זו פסוקה גמ' תורה, על דיבור לשון מצינו שלא

דב"ת) על קאי שניה דפרשה בם וכןדלדבר ,

דאורייתא נהורא בספר אח"כ מצאתי

פ"א)ושם שישי שצריך(במאמר כותב

דווקא, שפתיים עריכת התורה בלימוד

דלדבר יג דדף גמ' מקורות, ב' לזה ומביא

לאו הרהור וקיי"ל כתיב בד"ת בם

דבעינן טו דדף גמ' וכן דמי, כדיבור

וכ"מ שם, וכהפנ"י לאזנו להשמיע בד"ת

התניא בעל במאמרי מקומות בכמה

מאמרי ע"ג, כו ויקרא לקו"ת ע"ג, ט אור (תורה

רכד) עמוד ענינים מקוראדה"ז שמציין

מקרא בפה בדיבור התורה לימוד לחובת

בם כאדודברת ברכות בגמ' למ"ד דזה (וצ"ל

קאיע"א) בם ודברת וא"כ דרבנן דקר"ש

דגמ' לדרש הוא וכן דב"ת, יטעל (יומא

בדבריםע"א) ולא בם ודברת דדרשינן

דאו' דקר"ש דקיי"ל למאי אך בטלים,

דלדבר מקרא בדיבור דת"ת דין ילפינן

על לכו"ע דקאי שניה, שבפרשה בם

הנ"ל ע"ב יג הגמ' כדברי דרשדב"ת (וכן

בם) מלדבר ג"כ לדרוש אפשר יומא ונקטבגמ' ,

דלישנא]. לשיגרא בם ודברת

דשו"עשוב החדשה במהדורא מצאתי

קה"ת בהוצאת (שמעתיקיםהרב

שנעשו הרב דהשו"ע ראשון דדפוס הציונים

המהרי"ל ואחיו התניא בעל רבינו ע"י אלו ציונים

בהקדמה) ככמש"כ "ברכות הציון (סוףושם

דמי) כדיבור לאו דהרהור כר"ח דקיי"ל ועייןע"ב

החכמהשו"ת ים ז סימן קעו

טו" דף הגמ'בפנ"י במסקנת הפנ"י (שמפרש

בדיעבד) אפי' מעכב בד"ת לאזנו שהשמעה ,הנ"ל

דבפנים הנ"ל, קושיות כל שפיר ואתא

אינו דבהרהור התניא בעל פסק ההלכה

כ דף ומקורו התורה, לימוד יד"ח יוצא

לאו הרהור שבדיבור מצוות דבכל דקיי"ל

מדברי הפסוק ע"ז ומביא דמי, כדיבור

ולגלות להוכיח מפיך ימושו דלא קבלה

אין וממילא בדיבור, היא ת"ת שמצוות

מצוות שאר כמו בהרהור יד"ח יוצא

פותח דבריו ובתחילת שבדיבור,

לאזניו להשמיע צריך בודאי שלכתחילה

שבדיבור. מצוות בשאר כמו

הש"סוהנה בכל מקור אין באמת

בדיבור להיות צריך דת"ת

איתא מקומות שבהרבה ואפילו דווקא,

במקומות מ"מ דיבור לשון בת"ת

כגון מחשבה בלשון איתא אחרים

לומר שייך וא"כ מחשבה, לשון "והגית"

רבינו מביא וע"ז בשניהם שהמצווה

טו בדף יהושע מהפני ראיה התניא בעל

וכיוון הדיבור, ענין מעכב דבד"ת

רק הוא שת"ת בש"ס מקור שמצאנו

הגמ' ללמוד שייך ממילא בדיבור

אזי שבדיבור דמצווה כ דף בברכות

לא ישהרהור זה ולפי דמי, כדיבור ו

ימוש ד"לא ת"ת המדבר הפס' לפרש

הזה התורה בפיךמפיךספר דהכוונה "

לשיטת והנה במחשבה. ולא דווקא

אלא הדיבור שמעכב רק לא הפנ"י

לאזניו ההשמעה ג"כ ברורשמעכב (ואין

כהפנ"י התניא בעל זה בענין פוסק איך

הפנ"י על שחולק יותר נראה דבריו דמשמעות

וגם לכתחילה, רק שזהו וסובר זו בנקודה

בברכות שם מפרש הראב"ד בשם הרשב"א

אזנו דהשמעת הפנ"י על חולק זה ובענין כהפנ"י

לכתחילה) רק שכתבהיא דמה י"ל וא"כ ,

לפסוק כוונתו אין פנ"י עיין התניא בעל

של המהלך כדרך רק כהפנ"י, לגמרי

מקור מצינו דלשיטתו בסוגיא הפנ"י

אבל דווקר, דיבור צריך דת"ת בש"ס

גם שצריך הפנ"י עוד שמחדש מה

יתכן זה בענין הנה לאזניו השמעה

ראיה ואין עמו נחלק התניא שבעל

של דבריו דממשמעות לכך מוכרחת

לכתחילה. רק שזהו משמע התניא בעל

שבעל[אבל לומר אפשר שאי פשוט זהו

רק וכוונתו פנ"י עיין כתב התניא

לציין הפוס' דרך זו דאין עליו, לחלוק

ובלי לבד מחלוקת לשם רק מקורות

כהפנ"י, ודלא לומר צריך דהיה לפרש

ענין מוכח דייקא דמהפנ"י שכוונתו וע"כ

שת"ת מקום בשום מצינו שלא שכיוון זה

אין טו בדף וברש"י שבדיבור, מצווה הוא

לפיכך הדיבור מעכב דלמסקנה משמעות

של מפירושו שדייקא להפנ"י, מציין

וממילא מעכב שהדיבור מוכח הפנ"י

לאו דהרהור לן קיימא כ דדף בהסוג'

דמי]. כדיבור

בעלואין הביא לא מדוע להקשות

"הסכת של הפסוק התניא

וכו' ימוש ד"לא הפס' והביא ושמע"

הגילוי שינו שודאי לומר דיש מפיך",

הוא דת"ת ושמע" "הסכת הפסוק של

פשוט אזי דווקא, שבדיבור מצוה

על בעיקר שנאמר "מפיך" של שהפסוק

אין ואז דייקא, בפיך הוא ת"ת מצוות

עיקר רק הצדדי הפסוק עוד להביא דרך

החכמהשו"ת ים ז קעזסימן

החיוב מעיקר המדברים הפסוקים

יודעים שממנו שהמקור אלא דת"ת,

שצריך כזה באופן הוא החיוב שעיקר

דהסכת הפסוק מן הוא דייקא, דיבור

ודו"ק. ושמע

בשו"ע[וראיתי מציין מדוע מקשים

ימוש דלא הפסוק רק הרב

ואין בפה, היא ת"ת דמצוות להוכיח

כמש"כ בם דודברת הקרא מציין

דלהלן לדרכים בזה וי"ל הנ"ל, במאמרים

הרב השו"ע בהם דמודה אופנים דיש

דיבור ללא דאו' המצוה (אודמקיימים

לו דא"א או ההרהור ע"י התורה ידיעת במוסיף

שלומד) מה להבין שמעיין באופן או ויליףלדבר

והגית דקרא מסיפא זה התניא בעל

בהרהור מצוה שיש ילפינן שמיניה

קרא העתיק שלכן י"ל וא"כ אלו, באופנים

ב' מחתא בחדא מיניה דילפינן זה

ובכ"ז בדיבור היא ת"ת דמצוות הדברים,

דיבור. ללא שיוצאים אופנים יש

שיטותועוי"ל יש דהנה נוסף, תי'

שס"ל ובפוסקים בראשונים

שבכל קיומית מצוה היא ת"ת שמצוות

מצוה אינה אך מ"ע, מקיים שלומד רגע

נקרא לומד שאינו רגע שבכל חיובית

מ"ע סי'כמבטל ח"ב דוד ויברך בשו"ת (ועיין

אלו) שיטות לברר שהאריך בעלקע"א אך ,

בכ"מ ס"ל עצמו תמד)התניא בסי' (כגון

בכל חיובית מצוה היא ת"ת שמצוות

קרא מהאי שיטות לכמה ילפינן וזה רגע,

להפסיק שאסור היינו כו', ימוש דלא

יתכן שאמנם מובן ובזה מד"ת, ולבטל

שבדיבור מצוה הוא דת"ת הדין שלמקור

בם דודברת קרא מספיק אמנם (היינוהיה

בם) במאמריםלדבר התניא בעל כמש"כ

החיוב להדגיש כשרוצה כאן אך הנ"ל,

זה מודגש אין לו, כשאפשר בפה להוציא

לפרש דאיכא בם, דודברת בקרא כ"כ

דלא קרא מביא וע"כ קיומית, מצוה דהיא

לו שכשאפשר חזינן שמיניה כו' ימוש

נקרא בפה דב"ת מדבר ואין לדבר

זאת דילפינן דת"ת חיובית מצוה כמבטל

כנ"ל]. ימוש מלא

ח.

חיים" ה"עקבי בעל של חידושו

מהלכה) הרב השו"ע (לדחות

דבריו ודחיית

מואמנם בירושליםאחד הת"ח (ר'גדולי

זצ"ל) קלפהולץ חיים בספרויעקב ,

חיים ג)עקבי לדחות(סי' לחדש רוצה ,

בעל שבזמן וטוען מהלכה הרב השו"ע

ולכן השיטמ"ק, עדיין הודפס לא התניא

הנ"ל, הפנ"י לפירוש התניא בעל מציין

הגמ' שתי' להדיא מפרש בשיטמ"ק אך

השמעה על קאי אינו דהסכת דהפסוק

הכלל בזה יש וא"כ כהפנ"י, ודלא לאזנו

כגון בכ"מ, עצמו הרב השו"ע שמעתיק

בדיני הידועה הרמב"ן שיטת לגבי

האחרונים, גדולי כל שכנגד וסתות

לקולא אפילו כרמב"ן הרב השו"ע שפוסק

מקום שבכל ומטעם כהאחרונים, ודלא

הראשונים דברי האחרונים ראו שלא

רואים היו אם בהם חוזרים דהיו אמרינן

שאף יותר לחדש רוצה ובזה דבריהם,

להוציא שצריך שיטתו מכל בו חוזר היה

זה חידוש מקור כל שלסברתו בפיו,

מה על בנוי בפיו דב"ת להוציא דצריך

הפנ"י. דברי את ט"ו בדף שמצא

החכמהשו"ת ים ז סימן קעח

בספרואמנם זי"ע הצ"צ בדברי מצינו

שגם יתרו פר' התורה אור

ת"ת מצוות מנו והחרדים הסמ"ק

שיש נמצא וא"כ בפה, שתלויה למצוה

שהיא התניא בעל לשיטת מקור עוד

מדברי רק ולא דייקא שבפה מצוה

הפשט שללא יתכן באמת אמנם הפנ"י,

לומר היה אפשר טו בדף הפנ"י של

ובמחשבה, בדיבור מצוות שתי שישנם

כ"ג הלומדים ראשונים שישנם וכמו

שתי שישנם לקמן כמבואר כהיראים

חיים העקבי שכתב מה ועכ"פ מצוות,

דברי התניא בעל רואה היה שאם

אינו זה בו, חוזר היה מקובצת השיטה

לדברי שמצינו כיוון כלל, ברור

שמפרש הראב"ד בשם הרשב"א

הפנ"י מעכבתכשיטת שאין עליו שחלק (רק

כנ"ל) אזניו ברורהשמעת זה אין לפיכך

היה אם התניא בעל בו חוזר שהיה

ובפרט מקובצת השיטה דברי רואה

שהמצוה והחרדים הסמ"ק שמשמעות

בפה. רק היא

חיים[ולכ' העקבי בשיטת עיון צריך

הפוסקים כללי בספר מבואר הרי

סימןוההוראה שליט"א, פרקש הר"י (מהרה"ג

כשדברימה) שרק התניא בעל שסובר

דבריהם על סמכינן לא להקל האחרונים

ולא בימיהם, נדפסו שלא הראשונים נגד

יותר בדאורייתא מחמירים כשהאחרונים

הנ"ל וסתות דין ושאני מהראשונים,

דרבנן, אדמו"רדהוא מדברי מקורו (עיי"ש

יש אמנם תשמז, בשנת בזה זי"ע מליובאויטש

בשיטת מליובאויטש האדמו"ר אמרה שלא לדחות

מיושב ובזה שיטות, בשאר אלא התניא בעל

בשנת האדמו"ר מדברי בזה שהקשו הסתירה

ואכמ"ל) פרקשתשמ"ב, דהרב ולדבריו ,

דאו' ת"ת מצוות לגבי כאן הרי שליט"א

הרב הרב בו חוזר דהיה אמרינן לא

השיטמ"ק, דברי עקב דידיה מחומרא

חיים העקבי על לסמוך אין להלכה ועכ"פ

הראב"ד בשם להרשב"א שמצינו כיוון

כנ"ל]. כהפנ"י הלומדים

סברת[אמנם עם להשתמש יש אולי

החומרא כלפי חיים העקבי

בדב"ת, לאזנו השמעה דמעכב דהפנ"י

רואה הפנ"י היה שאם מסברא שאוי"ל

מפרש היה לא מדבריו להיפך בשיטמ"ק

הפנ"י שהלא צ"ע בזה גם אך הגמ', כן

ויתכן עצמו, הגמ' מלשון שיטתו מדייק

רואה היה אם אף כן מפרש הפנ"י שהיה

כן שמפרש כמו בשיטמ"ק, להיפך

שמלשון בעצמו שכותב אף רש"י בדברי

הפנ"י טוען בכ"ז כן, משמע אין רש"י

וכמו כפירושו, משמע הגמ' שלשון

בתחילת מדייק שהפנ"י שמצינו למשל

שוות, שעות הם דגמ' ששעות ברכות

כל ראש הרמב"ם על חולק זה ומכח

השו"ע)הפוסקים כן בקר"ש(שפסק ולהקל

לחלוק חושש היה שלא וכ"ש דאורייתא,

השיטמ"ק נגד לאזנו להשמיע להחמיר

מחברו) מי ברור אין כן(שכנ"ל לו כשיוצא

הגמ']. מלשון

ט.

התניא בעל בשיטת הא' דרך

צ"ע כשא"אא] התניא בעל בשיטת

יוצא ואיך האם מפיו להוציא

המצוה.

החכמהשו"ת ים ז קעטסימן

הרב,והנה שו"ע בשיטת צ"ע באמת

שבשעת מדבריו משמע דלכאו'

לו כשא"א או דבר מתוך דבר להבין עיון

דאו' המצוה יד"ח יוצא בשפתיו להוציא

שומע אתה לאו שמכלל לבד, בהרהור

להוציא לו שאפשר שכל שכותב הן,

וכו', יד"ח יוצא אין מוציא ואינו בשפתיו

יוצא בשפתיו להוציא לו שבא"א משמע

א' ת"ח מש"כ מסתבר [ואין יד"ח,

זה) בענין לו(במאמרו שכשאפשר לפרש

פטור לו וכשא"א בפיו, להוציא חייב

יוצא אין אך אונס, מדין מפיו מלהוציא

מאי דלדבריו דיבור, ללא המצוה יד"ח

רחמנא דאונס ידעינן לא וכי קמ"ל,

לתרץפטריה, מקום היה זו קושיא על (אמנם

גופא זה בכ"ז עיון, בשעת המ"ע מקיים דאין דאף

יכול שהיה אף בתורה לעיין לאדם דמותר קמ"ל

אמרינן דמסברא הבנה, בפחות בפה ללמוד

נפסיק שעי"ז אף התורה היטב שנבין ה' דרצון

דרך מידת בהן מהנהג גרע דלא בפה, מאמירה

לצורך כשמפסיק וכ"ש מד"ת, עבורם שפוסק ארץ

אונס שאינו אף לכתחילה, שמותר התורה הבנת

בפחות בפה להוציא לו אפשר היה שהרי אמיתי

שכשא"א נראה לשונו מפשטות כנ"ל אך הבנה,

דיבור) ללא המצוה יד"ח יוצא ].לו

הצ"צוכן לשון יתרומשמע התורה (אור

וידבר) מצוותד"ה הנה וז"ל שכתב

ולא בפה דב"ת לדבר דוקא הוא ת"ת

לבד בידיעה יד"ח בשעתיצא כן אם (אלא

לדבר) שא"א הלכה של בעומקה עכ"ל,עיון

יוצא שבעיון מלשונו לכאו' שמשמע

כנ"ל. דיבור ללא המצוה יד"ח

לבעלואמנם שס"ל שכיון צ"ע זה

כל "כמו הוי שת"ת התניא

יד"ח בהם יוצא שאינו שבדיבור המצוות

בהרהור יד"ח יוצא היאך בהרהור",

פסק והלא בשפתיו, להוציא יכול כשאין

שהיא קר"ש לגבי ס"ב סי' הרב בשו"ע

יוצא אין באונס שאף שבדיבור, מצוה

שהקב"ה אלא דיבור, ללא בהרהור יד"ח

שמביא כמו המחשבה על שכר לו קובע

לגבי ס"ז צד בסי' וכ"כ מהמדרש, שם

הברכות כל לגבי ס"ג קפה ובסי' תפלה,

על גדול וצורך הדחק בשעת סומך בזה (אך

עיי"ש) דרבנן בברכות דלאהמקילים וכ"ז ,

סב)כהלבוש אונס(סי' דבכל שסובר

צ"ב וא"כ דמי, כדיבור דהרהור פסקינן

שהיא דכותב בדב"ת שנא מאי כנ"ל

משמע שבזה שבדיבור, מצוות ככל ג"כ

מפיו להוציא לו אפשר שכשלא מדבריו

דכיוון וי"ל דיבור, בלי אף יד"ח יוצא

אשר ימוש דלא הפסוק מן הוא שמקורו

רש"י ופירש "והגית", כתוב בסופו

וכן הלב, והגיון מחשבה לשון הוא והגית

דכל יתרו בפר' האמצעי אדמו"ר פירש

נמצא א"כ דייקא, בלב הוא הגיון

וביה מניה סתירה ישנה עצמו שבספוק

בעל כדהביא בפה משמע ימוש דלא

מעצם שני ומצד טו ברכות מגמ' התניא

מחשבה, דמהני משמע דוהגית הפס'

הביא בעצמו התניא בעל רבינו והנה

דכשאין המדרש בשם ס"ג ס"ב בסימן

ומכל וז"ל: להרהר ענין יש לדבר יכול

להוציא יכול שאינו אנוס הוא אם מקום

בענין נקי המקום שאין כגון בשפתיו

שאין דהיינו בשפתיו להוציא יכול שאינו

ואף להרהר לו יש לגמרי מטונף המקום

אלא חובה ידי יוצא שאינו פי על

יראה וה' בלבו להרהר לו יש באמירה

החכמהשו"ת ים ז סימן קפ

דאמרינן המחשבה שכר לו ויתן לבבו

במדרש ה)הכי תהלים אמרי(מדרש

ה' ב)האזינה ב, רבונו(תהלים דוד אמר ,

לדבר- יכול שאני בשעה עולם של

יכול שאיני ובשעה האזינה אמרי

לומר רוצה והגיגי הגיגי, בינה לדבר-

ששם אע"פ והנה ע"כ. המחשבה,

ואין שכר בשביל רק הוא בלבו ההרהור

לאו של הפסוק כאן הרי י"ח, בזה יוצא

פסוק הינו וגו' והגית מפיך וכו' ימוש

וכמו ת"ת שבמצוות ושורשי עיקרי

שנכתב אף זה פסוק שלכ"ע שביארנו

תורה כדבר נחשב הוא הרי בנביא

כדאיתא ה' מאת ציווי שהוא כיוון ממש

ולפיכך וכדלעיל, המצוות בספר ברמב"ן

בפיו להוציא יכול שאם מדאו' הוא הדין

יכול אינו ואם "מפיך" הכתוב יקיים

אנוס ונקרא שמעיין מחמת לו וקשה

במחשבה, יוצא מדאו' אזי זה, לענין

שנאריך. במה לקמן ועיין

צ"ע הסיפאב] התניא בעל העתקת

וגו'. דוהגית דקרא

התניאועוד בעל מעתיק איך צ"ע

דקרא וסיפא רישא מחתא בחדא

ופשטות וגו', והגית מפיך ימושו דלא

היא שת"ת מוכיח שמזה משמע לשונו

על שם בפרש"י והלא שבדיבור, מצוה

דוהגית ח)הפסוק א, כל(יהושע רש"י כתב

לבי והגיון כמד"א בלב שבתורה הגיון

דאף כנ"ל הגר"א הוכיח ומזה לפניך,

מעתיק ואיך מצוה, היא בתורה הרהור

להוכיח גופא זה פסוק התניא בעל

וגם דייקא, שבדיבור מצוה היא שתורה

בפר' האמצעי האדמו"ר בדברי מצינו

התניא מבעל מאמרים בעוד וכן יתרו

"והגית" ומצוות במחשבה הוא שהגיון

זאת תרצנו כבר אמנם במחשבה, היא

התניא בעל בדברי נכלל שהכל לעיל

זו אין ולפיכך דיבור צריכים אין שבעיון

זה פסוק שהביא מה וביה מניה סתירה

הוא שכשיכול הדין לכל המקור שהוא

במחשבה, הוא יכול וכשאינו בדיבור

ולומר לתרץ מקום היה זה על [אמנם

בערוה"ש כמ"ש סובר התניא שבעל

אחרונים) הרבה מצינו(ועוד פעמים דהרבה

ולשוני כמ"ש פה, דיבור על הגיון לשון

צדקך כח)תהגה לה, יהגה(תהלים צדיק פי ,

ל)חכמה לז, בגרונם(שם יהגו לא קטו,, (שם

חיכיז) יהגה אמת ז), ח, היכי(משלי ורק ,

הכוונה ללב בסמיכות ההגיון דכתיב

לבי לבי, והגיון כמו דמחשבה להגיון

בו והגית שכתוב כאן אך חכמה, יהגה

הכוונה הוי מפיך ימושו דלא בהמשך

בפה, מזהגיון סי' דבר משיב בשו"ת (וכ"כ

והגית מצוות ע"א ח בנדרים שלהרא"ש להנצי"ב

עיי"ש) בפה שוהגיתהיינו דאת"ל ועוי"ל ,

בפסוק הכוונה אין מ"מ בהרהור היינו

להגותלמצוה שיש אלא בפ"ע, דהרהור

השו"ע וכפסק מפיו, שמוציא במה במח

ואין ההבנה, מעכב שבתושבע"פ הרב

מבין כן אם אלא בפה אמירה יד"ח יוצא

מפיך ימוש לא וזהו שאומר, מה במח

מפיך, מוציא שאתה במה במח והגית

בשיטת כן לומר אפשר אי למעשה אבל

ברוב דכתוב בעצמו התניא בעל

האדמו"ר בנו בדברי ובפרט המאמרים

במחשבה היא והגית שמצוות האמצעי

אחד במאמר שכתב ומה (תקסזדייקא,

שע) ת"תעמ' של שבדיבור שמצוה

החכמהשו"ת ים ז קפאסימן

דכוונתו צ"ל וכו', והגית ממצוות נלמדת

ולפיכך ימושו דלא הפסוק של הרישא מן

דאיך בזה צ"ע וקצת וכו', המילה מוסיף

לשון הוא דהגיון כתב מקום בכל

על כוונתו הנ"ל דבמאמר וע"כ מחשבה,

"מפיך" הוא הלימוד ועיקר הפסוק כללות

אזי דכשיכול הפסוק משמעות דלשיטתו

מצוותו אונס לו וכשיש לדבר חיוב ישנו

במחשבה].

שהנה,ועוד התניא, בעל בשיטת צ"ע

הרב, בשו"ע מקומות ב' אשכחן

אף מצוה שיש שס"ל משם שנראה

דיבור, ללא א'א)בהרהור סי' באו"ח

אסור(מהדו"ת)ס"ו אבל וז"ל כתב

בידים מפיו תורה דברי להוציא

תורה בדברי להרהר אבל מטונפות

ולא לדבר לו אין כן פי על ואף מותר

להרהר השולחןאפילו הקונטרס (כהגהת

שם) סז עלשבציון מושכב בעודו בדב"ת

יקום אלא ידיו נטל אם גם מטתו

הכון שנאמר באימה ישב או ויעמוד

ומשמע עכ"ל, ישראל אלקיך לקראת

שע"כ מצוה קיום בדב"ת בהרהור שיש

אלקיך, לקראת דהכון דין בזה ב)יש

אדם ילך לא כתב ס"א פה בסי'

פיו על ידיו ויניח המטונפות במבואות

אלא בלבד קר"ש ולא וכו' קר"ש ויקרא

אסור הקודש מדברי שהוא ענין כל

ולא וכו' הטנופת במקום לאמרה

בלבו להרהר אפילו אלא בלבד לאמרו

להגות שחייב תורה בדברי אפי' אסור

זה סיום ובפשטות וכו', ולילה יומם בה

בלבו ההרהור על קאי להגות דחייב

הקודם) שבקטע בפה האמירה על וחזינן(ולא ,

התניא בעל כאן שמפרש לכאורה

ה הרהור על דוהגית כןפסוק ואם לב,

סתירה לכאורה הם אלו מקומות ב'

שאין ת"ת בהל' כאן שפוסק למה

שתלמידו ועוד בהרהור, המצוה מקיים

מסטרעשלא אהרן ר' הגה"ק החשוב

מביא והאמונה היחוד שער בספרו

מקור הוא ושננתם של שהפסוק

בנו וגם בת"ת לחשוב שצריך למצווה

יתרו בפר' כותב האמצעי האדמו"ר

עיון של מצווה שיש חיים בתורת

יומם בו "והגית" כ"ש בתורה והגיון

בהרהור המצווה שמקיים ומשמע ולילה

בלבד.

תירוץ לבארג] והעיקרי הראשון

התניא. בעל שיטת

סוברדהנה התניא בעל הרב שגם י"ל

היינו ולילה יומם בו והגית דפסוק

עה"פ, שם ברש"י וכמ"ש (וכ"מבלב

עיי"ש) פה סי' הרב משו"ע וכוונתלכאורה ,

בין סתירה יש שלכאו' הוא התניא בעל

ימושו דלא הפסוק לביןמפיךתחילת ,

בעל מפרש וע"כ בלב, - דוהגית סיפא

לומר לו כשאפשר היינו דבפיך התניא

וכשאין לעיכובא, הדיבור הוי שאז בפה

ע"י המצוה קיום הוי אז בפה יכול

וסיפא הרישא מעתיק ולכן בלב, ההרהור

במדרש כעי"ז מצינו וכן דהפסוק,

הראשונים שהעתיקו גםתהילים (והועתק

פב) סי' הרב ה'בשו"ע האזינה אמרי עה"פ

בשעה רבש"ע דוד אמר הגיגי בינה

ובשעה האזינה, אמרי לדבר יכול שאני

וה"נ הגיגי, בינה לדבר יכול שאיני

והגית מפיך ימושו דלא הפסוק מחלקים

החכמהשו"ת ים ז סימן קפב

מפיך ימושו לא לו דכשאפשר בו,

בו. והגית לו וכשא"א

מקייםולדרך לדבר יכול כשאין הרי זה

לימוד מצוות התורה בהרהור

שום שאין באופן ואף בשלימות, התורה

לו בא"א ואף זה, בהרהור ידיעה תוספת

שנמצא או חולשה סתם מחמת לדבר

מקיים ג"כ וכדו' לדבר שאסור ערוה מול

בהרהור. דת"ת המצוה

א'ובדרך דסי' הא היטב מיושב זה

המקומות בשני דהא פה, וסי'

א' בסי' בפה, ללמוד לו שאסור מיירי

פה ובסי' נקיות, שאינם דידיו משום

המטונפות, במבואות דנמצא משום

מפיו להוציא לו כשא"א זה לדרך והלא

שהיא) סיבה התניא(מאיזה בעל מודה

ולכן בהרהור, דת"ת המ"ע שמקיים

פה ובסי' דהכון, המצוה ע"ז יש א' בסי'

להרהר אף שאסור החידוש לנו משמיע

כמו שאינו המטונפות, במבואות בלבו

בהרהור, ומותר בדיבור שאסור ערוה

במקום עכשיו שנמצא שאף קמ"ל וע"ז

להגות חייב ובכה"ג בדב"ת האסור

בכ"ז ולילה, יומם בתורה במחשבה

ההרהור. אף אסור המטונפות במבואות

דת"תוי"ל דהא זה, בדרך פנימי ביאור

שבכח היינו בפה, להיות צריכה

התורה שורש אל לעלות אפשר הפה

כדאי'שבכתר הכתר אור האיר שבמ"ת (כנ"ל

שבועות) בכוונת נעוץמהאריז"ל שכידוע ,

ספי' שבסוד והפה בתחילתן, סופן

הכתר אל להעלות בכוחו יש המלכות

כשאפשר וזהו מלכות, דכתר יחוד בבחי'

יכול ואין אנוס כשהוא בפיו, להוציא לו

מלקו"מ כידוע הרי בפיו להוציא

והחשק הרצון מעוררת שהמניעה

אז אצלו שמתעורר הרצון וע"י ביותר,

הארת אל להעלות יכול שאת ביתר

שענין וכידוע הדיבור, ללא אף הכתר

ואין הכתר, ספי' בסוד הוא הרצון

סב בסי' ק"ש לגבי שנא מאי להקשות

קפה סי' ובהמ"ז סד בסי' ותפילה

יכול שבשאין התניא לבעל ליה דסבירא

המצוה חובת ידי יוצא אינו לדבר

בפסוקים מקור שאין התם דשאני

מצוה בם שיש המצוות לאלו המלמדים

גילוי יש בת"ת כאן אבל במחשבה,

יכול דיבור של אונס שבמקום בפס'עצמו

במחשבה. לקיים

דרךועוד לפי לומר שיש פנימי ביאור

ב' כוללת ולמדתם שמצוות זה,

עפ"י בפה, והדיבור במח דהעיון אופנים

בגילוי היתה דמ"ת שגילוי שידוע מה

הדיברות,הכתר דעשרת אותיות כת"ר (בבחי'

חלקיםואכמ"ל) ב' כולל הכתר וכידוע ,

שמצוות מתבאר ובזה ובינה, חכמה

דרג כנגד הוא במח התורה תעיון

שבתורה הכתרהחכמה בחי' גם כולל (והוא

דלקמן האמצעי אדמו"ר בדברי כמבואר

וכל) מכל עצמו מבטל ומצוותדכשמעיין ,

דרגת כנגד היא שבפה התורה לימוד

בסוד היא שהבינה שבתורה, הבינה

שורש שהבינה כמ"פ כמש"כ הדיבור,

כתרלהדיבור, שהוא אריך בבחינת (דהיינו

סתימאה והחכמה הפה, במקום היא הבינה שם

לעצם המגיע העמוק העיון בסוד הם והכתר

למצוההרצון) דאו' ענפים ב' יש ולכן ,

כנגד ובפה, במח דולמדתם, אחת

החכמהשו"ת ים ז קפגסימן

בלשון ועיין שבכתר, והבינה החכמה

למטה כאן המובא האמצעי האדמו"ר

יותר דבאמת גדול חידוש מדבריו שיוצא

הדיבור מן העיון .בחשוב

.aode `ipzd xtqa od `ipzd lra epiax jix`dy dn reci dpd zeinipt i"tr z"ca xedxd oipramiig zxez xtqa d`x oceq i"tr mixacd oiadle ,daygna ic `le xeaic `weec jixvc zenewn cerazeidl `weec xeaica `edy z"z zevn oipr yxy oaei f"kae :l"fe epx sc exzi 'xt irvn`d x"enc`lwx eyxy oevxe lkyd t"ry xeaicdy recie 'ek orz y"nk `xewd xg` dperk wx df xeaic oi`yjk lkya dxigaa `ay oevxd zehytzd epiidc 'kgay xzk 'iga `edy q"g 'wpy oevxay 'kgallk epevxa ielz epi`y xeaicd la` ('ek hytznd oevxe 'kgay a"rnc xeaic `ede) 'ek jk e` xacilkye oevxay zecina ezehytzdn dlrnly oevxd xewne 'inipta ribn eyxy l"pk `xewd itl wxz"na 'id jke .'ek dyrp 'd xaic xy` lk exn`y enke 'ek `"`c `zlblb 'iga x"kcrx 'wpy 'ekedfe ,a"egc oiew zewlgzdl `ay mxh invre heytd oevxd 'iga `edy ikp`c xeaic ernyy envrlral zilkza lehiad 'iga wx `edy zexecl z"ca xeaica ynn `ed jke .l"pk dxezd zlaw xwiryxy edfe ('ek mc`c xacn 'igan mb dlrnly) xacn 'wp jkle 'ek xacnay 'd xaca yaelny oevxdon xeht ezpne` ezxezy in k"re .'ek jita izny xy` ixac `edy z"ca eiykr mb z"z zevnjxr ok d`lrdd r"tle o"n z`lrd 'wpy envr cvny c"erxe dpeeka `ed dltzc xeaicy dltzdilk wx epi` mc`c xeaicde `a envrn ixd 'ezay 'd xac la` ,'ek jiptln oevx idi '`a dkynddc"eia enk mler iig 'wpe dltzc o"n z`lrdd lk dfa llkp `linn k"re ,llk d`lrdd r"tl epi`yilekc dcedi axe `axk milecb 'iwicva `wec edfy `le .'ek miniiwe miig eixacy ynn zexacdoldl dn z"na enk `edy cenild mcew l"pd lehiad 'iga ea yiy in lk `l` ,'ek oiwifpa iiepzd`xi el oi`y in 'it`e ,zexacd c"eiay 'd xac ely z"ca yaeln 'ek cinlz lk xn`y enk dni`amiiwzn mlerd ixd `xwnay 'd xac mixacny wx mixne`y dn mircei oi`y x"ayzk llk dni`ezexacd c"eiay 'd xac 'igan mdly z"c lew lada yaelny `hg ea oi`y lad `edyk wx i"r

.l"ce l"pk miniiwe miig eixacy ynn'id `edy ipiq xacn e`a dfd meia y"nk ipiq xacnl e`ay oeiq g"xay ji` oaei l"pd lk mr dpdecr hrn hrn dhytzp z`f dcewpne t"kr dcewp 'igaa i"qpka f` xi`dy zeidl z"nl dpkd xwirdrya d`xie dni`a ze`ivna lehiad 'igaa eiykr mb epiide ,z"n onf `edy oeiq ycga iyyd meilawl dxeza wqery drya k"g` hytzdl lkeiy l"pd dcewpd 'iga `edy z"c cenll mc` ayeiyj` .l"ce recik 'ek ded oeyl dxezd ozep mikxan k"re l"pk zexacd 'iay ynn 'd xac eytpaoeibde oeir zevn la` ,'ek ma zxace y"nk `wec xeaicay z"z zevna wx okzi `l f"k dpd'igaa l"pd oipr dfa jiiy ji` dlile mnei dbdi ezxezae oke 'ek dlile mnei ea zibde enk dxezayxzei oeibde oeir zevna dlrn oexzi yi zn`ac `ed oiprde .'ek dxezc 'd xe` dlbpy dxezd zlawllk xeaic 'iga mda 'id `l 'ek ikp` 'd xac erny xy`ky z"na ixdy dxez ixacc xeaicd zevnndrinya ernyy wx 'ek oznyp dgxt xeaic lk lry cr ze`ivna lehiad zilkza eid ixd ik llkexne` xefbi xy` lkl ahid epf` zehdl daygnd oeira dbedy jlnd xac rneyd enk epiide ,calaeaxn rneyy cinlzk ,'ek `xewd xg` dpery xeaicn xzei daxd ze`ivna lehia oipr dfa yiy 'ekjke .'ek rlanl cixhc icii` ik rneyy axd ixac xacl `le xac el`eyl aiydle xacl leki oi`y

k xywny dxezd oeibd zevn `ed'ek ea zibde y"nk dxezd zeize`a eznkge ezaygn gk 'inipt lenk dta xeaica llk `eal `"`y 'gnde oevxd gk mlrda wenr lehia 'iga edfy 'ek dbdi ezxezae

החכמהשו"ת ים ז סימן קפד

התמיהות בסי'ד] הרב השו"ע בלשון

קפ"ה.

באו"חוהנה הרב בשו"ע קפהאשכחן (סי'

ממנוס"ג) להוכיח ניתן שאולי חידוש דבר

או חולי מחמת אם וז"ל זה, בענין שיטתו

בשפתיו להוציא יכול אינו אחר אונס

כמו(ברהמ"ז) בלבו להרהר צריך

שביטלו קודם קרי לבעל חכמים שהצריכו

לטבול מים לו אין אם עזרא תקנת

התורה, מן דהיא ברהמ"ז בלבו שיהרהר

להוציא יכול ואינו אנוס שהוא מי אבל

בהן חייב שהוא ברכות שאר בשפתיו

מן בלבו להרהר א"צ סופרים מדברי

להרהרהדין קרי לבעל הצריכו שלא כמו

תורה כלבדברי להרהר מותר שהיה

כמה יש [ובאמת וכו' תורה בדברי היום

מנ"ל א) ובקיצור: הרב, בדברי דיוקים

תורה, בהרהור בע"ק חייב שאין באמת

בהרהור באמת חייבוהו לא מדוע ב)

קר"ש כמו מדאו' המה דב"ת והלא תורה

כמו בהרהור לחייבו לחכמים והו"ל

שמוכח מה לענינינו והעיקר קר"ש]

שהרהור הרב השו"ע מדברי בהדיא

ואף מדאו', חיוב אינו לבע"ק בתורה

אין מדאו' בכ"ז בדיבור לו א"א שבע"ק

בהרהור. חייב

מדאו'ולכאו' הבע"ק חייב דאיך צ"ע זה

לקיים כדי בהרהור דולמדתם במצוה

מחויב דהלא התורה, ידיעת מצוות

לו שא"א משום בהרהור מדאו' הבע"ק

שיפטרוהו מצינו והיכן בדיבור עכשיו

רק בש"ס מצינו לא דהלא מזה, רבנן

אך בתורה, הדיבור הבע"ק על שאסרו

אסרו, לא הטעםבהרהור ע"ב כ בגמ' (וכדאי'

בסיני) כדאשכחן היכיע"ז דכל נימא ואי

בדיבור, בתורה לעסוק לאדם שא"א

דלא כיון א"כ בהרהור, מדאו' מחויב

מצוות לגמרי חז"ל ממנו שעקרו אשכחן

בתורה, בדיבור אסרוהו רק אלא ת"ת,

דכיוון וי"ל בהרהור מדאו' מחויב נשאר

היא ת"ת מצוות התניא בעל דלשיטת

המצווה אזי לו אפשר כשאי ורק בדיבור

רבנן שפטרוהו וכיוון במחשבה, היא

לעקור חכמים בכח ויש בד"ת קרי לבעל

oevxa 'd xac lawl 'invr lehiaa rnype dyrp y"nk driny wx xeaicd mda 'id `ly ynn z"naoexzi yi dfae .'ek jlnd oevx lawl lkye oevxd zeinvr lehia edfy 'ek jln xac rneyk invrdzexecl xen`l ynn jynp z"ca xeaicdy z"ca xeaicd zevn lr dxezc oeibde oeir zevnl dlrndlrnly zexacd c"eiay 'kgde oevxd mvra ribn `ed oeibde oeird la` ,'ek ipeyl orz enkexeaica xen`l 'igan dlrnly envr dl`d mixack f"de ,xeaicd 'igan ernyy wx xeaica zelbzdndyn xn` f"kre k"ayez oeyl cake t"rayez dt cak 'idy dyn 'bixcn `ede 'ek xen` xaky dnly"nke 'ek i"pal xen`l dyn l` 'd xn`ie dyxt lka oke 'ek t"ra dyn epl dev dxez oke 'ek xaci'iytpc 'izrc` ypi` ciar ik 'ek evtg 'd zxeza `"k y"fe) ('ek mc`l dt my in oipra `"naoeir zevna 'ek dbdi ezxezae k"g`e l"pk `wec xeaica dfy eytpa dxezc 'ied my xi`dl ciarw,('ek dxewnn xi`dl dnvr dxezd myl dnyl dxeza wqer epiide l"pd mrhn ynn ezxez 'wpymiwynd xye mite`d xy oipra ayie 'xt dxezd xe` xtqa v"vd dfa azky dnk cer oiire .l"kr

.dfa oeir cer jixve

החכמהשו"ת ים ז קפהסימן

הרי תעשה, ואל בשב התורה מן מצווה

חייב שאין קרי מבעל הדבר עקרו רבנן

להרהר חייב אין וממילא בד"ת לדבר

להפריד ואין אחת מצווה שהיא בד"ת

חייב שכשיכול היא שהמצווה ביניהם,

לדבר יכול כשאינו פטרוהו ואם לדבר

וראיה במחשבה, גם חיוב אין כבר הרי

ת"ב בהל' מצינו תקנד)לכך סי' כה"ח (עיין

ולא רשאי כלל ללמוד רוצה אינו שאם

וכו' באיוב לקרא שמותר דכיוון אמרינן

מד"ת להיפטר רשאי והיינו(ע"ש)אין ,

ואע"פ בכללות ת"ת מצוות ביטלו שחז"ל

דאם חייב, אינו אופן באיזה ללמוד שיכול

הכל. בטלו החיוב בטלו

בד"תולפיכך להרהר ענין כאן גם

הרב אומר וע"ז בק"ש, כמו שכר לקבל

לא לו שקשה דכיוון התניא בעל

דרבנן ברכות בכל גם וממילא הצריכוהו,

פסוק רק שהוא בק"ש ורק הצריכוהו, לא

הצריכוהו מדאו' והוא קטן ודבר אחד

היטב.בש ודוק השכר ביל

האם להשו"עה] דוהגית מצוה קיום יש

בדיבור. לו כשאפשר הרב

הרבולפי בשו"ע מצינו לא כי נראה זה

בהרהור מצוה שיש ת"ת בהל'

בעל לשיטת בדיבור לו כשאפשר בתורה

חידוש דבר בזה נציין אמנם התניא,

זי"ע מליובאויטש אדמו"ר כ"ק שמחדש

ריא) עמוד ח"ט מלוקט המאמרים שאפי'(בספר

שאין בפיו להוציא לו שאפשר באופן

מצוות התניא בעל לשיטת יד"ח יוצא

מצוות בכ"ז בהרהור אותם ולמדתם

זה בהרהור מקיים מדבריו"והגית" (ומשמע

עיון) ללא סתם בהרהור זאתדאף ומדייק ,

יוצא "אינו בסתם לכתוב לו היה דאל"כ

תורה", תלמוד מצוות יד"ח זה בלימוד

בשו"ת הרב השו"ע בשיטת וכ"מ עיי"ש,

יא. סי' לדוד קרן

דהלאאך צ"ע, לכאו' דבריהם באמת

וכו' ימושו דלא הפסוק התניא לבעל

ואם דולמדתם, דאו' למצוה המפרש הוא

שמקיימים כדבריהם לתניא ס"ל היה

מדוע א"כ בהרהור, אף והגית מצוות

הוא שולמדתם התניא בעל בכלל פוסק

האבן כמו לפרש והו"ל שבדיבור, מ"ע

בם ודברת דמצוות שכותב הנ"ל עזרא

לכתוב לתניא הו"ל וה"נ ובלב, בפה הוא

ובלב שבפה מ"ע הוא דולמדתם שמ"ע

ולא וכו', והגית ימוש לא בפסוק וכדאי'

שבדיבור מ"ע הוא שולמדתם לחדש הו"ל

להוציא לו שאפשר היכא דכל ולפסוק

ודאי אלא ולמדתם, יד"ח יוצא אין בפיו

כדפירשנו הוא דוהגית פי' התניא דלבעל

"מפיך" הפס' לקיים צריך דכשיכול לעיל

"והגית". היא המצווה אזי יכול וכשלא

התניאוליכא בעל הרב לשיטת למימר

חדשה מצוה מוהגית דילפינן

וכשיטות הרהור, על קבלה מדברי

הוא שוהגית הנ"ל שבשד"ח האחרונים

לא התניא בעל דהא קבלה, מדברי מ"ע

פי' הוא זה דפסוק ס"ל אלא כן, ס"ל

חדשה מצוה ואינו דאו', דולמדתם הפסוק

קבלה, עיתיםמדברי דקביעת חיוב (וגם

התניא לבעל מדאו' הוא הרי זה מפסוק דילפינן

דאו') החיוב מפרש דוהגית דס"ל .והגר"א

דאדמו"ר[ולדחות הנ"ל הדיוק

מדגיש מדוע מליובאויטש

ולמדתם, יד"ח יוצא שאין התניא בעל

החכמהשו"ת ים ז סימן קפו

המצוה יד"ח יצא שאין להדגיש א) י"ל:

מפרש ימושו דלא שקרא והיינו מדאו',

דאו' יד"חהמצוה רק יוצא שאין תימא (דלא

לבד) ימוש דלא התניאהפסוק בעל שאולי ב) ,

שמקיים והיראים לבה"ג מודה ג"כ

דברי את דושמתם מ"ע תורה בהרהור

יוצא שאין מדגיש ולכן לבבכם, על אלה

מצוה שהיא דולמדתם, מ"ע יד"ח

כנ"ל היראים גם וכמש"כ שבדיבור,

שבדיבור]. מ"ע היא דולמדתם שמ"ע

מליובאויטשוליישב אדמו"ר שיטת

שס"ל י"ל הנ"ל לדוד והקרן

הוא והגית ימוש דלא דפסוק ודאי שזה

לעיל שהבאנו וכמו דאו', למצוות פי'

נביא שאין המצוות בספר מהרמב"ן

שבנ"ך צווי וכל מעתה, דבר לחדש רשאי

דלימוד שמצוה אלא דאו', למצוה פי' הוא

התניא לבעל ס"ל דולמדתם התורה

דווקא, בדיבור בםשהוא דלדבר מקרא (או

מקרא או מאמרים בכמה התניא בעל שמביא כמו

התניא בעל כמש"כ בפיך ה' תורת תהיה דלמען

רק ימוש דלא קרא ומביא זה, מקור ממאמריו בא'

וכנ"ל) קיומית ולא חיובית מצוה שהיא .להוכיח

להוציאאמנם חייב לו שכשאפשר ודאי

לבד, בהרהור יוצא ואין בפיו

דווקא, מפיך ימוש לא קאמר קרא דהא

ג"כ מקיים תורה דבהרהור בע"כ אלא

הרהור על משמע דוהגית דאו' מצוה

שישהלב כנ"ל פה ומסי' א' מסי' שמשמע (וכמו

בהרהור) גם דוהגיתמצוה דקרא צ"ל אלא ,

והוא בהרהור נוספת מצוה שיש מגלה

והיראים הבה"ג שמנאוה דושמתם מצוה

הלבע הרהור שכתבל דושננתם מצוה (או

כנ"ל) במח שמקיימים התניא בעל וא"כתלמיד ,

לב' והגית ימוש דלא הפסוק מתחלק

דאו' מצוה לפרש קאי ימוש דלא מצוות,

אחרת מצוה מפרש והגית דולמדתם,

התניא בעל מדגיש ובזה הנ"ל, דושמתם

מחויב בד"ת לדבר לו שכשאפשר

ואם שבדיבור, מצוה שהיא בולמדתם

בזה אך ולמדתם, יד"ח יוצא אין לאו

מוהגית הנלמדת אחרת מצוה מקיים

כנ"ל) ושננתם או דושמתם למצוה .(המפרשת

וסי'ואמנם א' סי' כהוגן עולה זה לדרך

בכל שאמנם דוחק, שום ללא פ'

גמורה מצוה ג"כ התניא לבעל יש אופן

דין יש ולכן ולילה, יומם בתורה להרהר

הו"א ויש בתורה, הרהור בכל היכון

במבואות בתורה ההרהור להתיר

וסי' א' דסי' המשמעות ואולי המטונפות,

לדוד הקרן של לחידוש המקור היה פ'

זיע"א. מליובאויטש והאדמו"ר

חייבויש דכשיכול לשיטתם עוד לומר

מספיקה יכול וכשלא בפיו להוציא

הדחק בשעת בדיעבד כל והרי המחשבה,

חשב ורק עבר שלמעשה וכיוון דמי

ומקיים הדחק ובשעת בדיעבד נחשב

שלכתחילה אע"פ במחשבה המצווה

לדבר. חייב

כהמהלךוהעיקר דעתי לעניות נראה

אך התמיהות, כל המתרץ הזה

ששמעתי אופנים עוד הבאתי אעפ"כ

ולא זו בסוגיא עסקו שג"כ אחרים מת"ח

מהלכם שלפי מחמת לדבריהם הסכמתי

מנעתי לא אך רבות, קושיות נשארו

לתרץ דהו מאן יוכל דאולי מלכותבם,

שיטתם.

החכמהשו"ת ים ז קפזסימן

י.

הרב השו"ע בשיטת ב' דרך

דרכיםשמעתי עוד ת"ח מכמה בזה

ואע"פ בעה"ת דברי לפרש

הינחתים במהלכם קושיות כמה לי שיש

יבחר. והבוחר כאן

מחודשתוהנה דרך לומר שרצה מי יש

שס"ל הרב, השו"ע בשיטת ביותר

בפיו דב"ת להוציא יכול (מאיזהשכשאין

בין התורה, עיון צורך מחמת בין שהיא, סיבה

ערוה מול שנמצא מחמת בין חולשה, מחמת

וכדו') בדיבור ממ"עשאסור לגמרי פטור הרי

היא דת"ת דמ"ע התורה, דלימוד דאו'

לדבר יכול וכשאין דווקא שבדיבור מ"ע

דולמדתם. המצוה חיוב אין

ידיעתואף מצוות גם כולל שולמדתם

בעל בשיטת י"ל הרי התורה,

מצינו לא התורה דבידיעת התניא

בכל ידיעות מלהוסיף ימוש דלא החיוב

ימי כל שבמשך לדאוג צריך אלא רגע,

התורה ידיעת מצוות לקיים יזכה חייו

בעל לשיטת מסוים שיעור לה שיש

האדםהתניא, שיכול הרב השו"ע (וכמ"ש

חייו ימי במשך לקיים יכול האם בנפשו לשער

עצמו לקבוע חייב ואז התורה, דידיעת המצוה

בעוני עצמו לדחוק שיצטרך אף התורה ללימוד

יוכל שלא טבעו לפי בנפשו משער ואם וצער,

התורה דידיעת מ"ע לקיים חייו ימי כל במשך

ת"ח לפרנס להתעשר ומתן במשא להתעסק יכול

שע"י בנפשו משער אם הרי לפ"ז ולכאו' מכספו,

(מחמת בפה התורה בלימוד עכשיו של הפסקה

וכו') מצוותהחולשה מקיום יפסיד לא

אליה להגיע שמסוגל ידיעה"ת שיעור

חייו כנ"ל)בימי שיעור לה אין(שיש הרי

במחשבה להגות מדאו' חיוב עליו

בד"ת.

שכלובזה הרב השו"ע דברי פירש

ואין בפיו להוציא לו שאפשר

ולמדתם, חובת ידי יוצא אין מוציא

לפי' לאו שומע אתה אין דמכלל והדיוק

מפיו להוציא לו אפשר שכשאי הוא זה

דמצד וכנ"ל, ולמדתם חובת בכלל אין

דלא חובת מצינו לא הרי הידיעה חובת

וחיוב רגע, בכל ידיעה מלהוסיף ימוש

ולפי' בפיך, רק הוא ימושו דלא הלימוד

היינו דוהגית הפסוק המשך גם הרי זה

אחרונים)בפה, הרבה בשם לעיל .(וכמ"ש

וסי'ובדרך א' לסי' נכון הסבר אין זה

לדחוק נצטרך [אלא הנ"ל פה

הרהור על הכון מצוות דשייך זה לדרך

מ"ע הגברא בזה מקיים אין אם אף בד"ת

וכמו דהתורה, החפצא כבוד משום דת"ת

המטונפות במבואות להרהר שאסור

לשם שלא להדיא יכוין אם אף בדב"ת

קיום מחמת אינו דהאיסור ת"ת, מצוות

החפצא משום אלא דהגברא, המצוה

להכניס שאסור וכמו התורה, דקדושת

פה סי' וכן מטונף, למקום קודש ספרי

בדב"ת "אפילו דמש"כ לדחוק נצטרך

קאי לא ולילה" יומם בה להגות שצריך

בלבו להרהר דאפי' הסמוכות המילים על

אף שאסור א) חידושים ב' הם אלא אסור,

וכן ב) בה, שהתחיל הקר"ש בלבו להרהר

המטונפות במבואות תורה ללמוד אסור

בתורה להגות שמחויב בדיבור)אפי' (היינו

דוחק]. וכ"ז ולילה, יומם

היינווהנה ולא ביותר, מחודשת זו דרך

שבדרך משום אלא אותה כותבים

החכמהשו"ת ים ז סימן קפח

שבסי' הרב השו"ע דברי מתיישב זה

בס"ג שם שכותב יותר בפשטות קפה

בד"ת להרהר קרי לבעל הצריכוהו שלא

פטור באמת הוא זה מהלך שלפי

בפיו לדבר יכול שאין כיון מדאו' מת"ת

ודו"ק.

יא.

הרב שו"ע שיטת בביאור ג' דרך

הרבויש דלשו"ע עוד לומר שרוצים

מ"ע הוא דולמדתם ת"ת מצוות

בתורה דהמעיין אלא דווקא, שבדיבור

חלק הוא בפיו שלומד הדב"ת להבין ע"מ

דאו', ת"ת ממצוות נפרד (ואףבלתי

מקיים הבנה ללא שאף ס"ל שבכתב שבתורה

מה האדם שיבין ה' שרצון ודאי בכ"ז מצוה

הוישלומד) הלימוד בשעת העיון ולכן ,

שאי כל ולכן דת"ת, המ"ע מקיום חלק

העיון בשעת מפיו להוציא לו אפשר

כוונת וזה הדיבור, ללא דאו' המ"ע מקיים

היינו וכו' לו שאפשר וכל בסיפא דבריו

העיון מחמת זאת לו שא"א מי לאפוקי

בא"א משא"כ דבריו, בתחילת בו שפתח

אין אחר אונס מחמת בפיו להוציא לו

בהרהור, דולמדתם במצוות מדאו' יוצא

הנצרך העיון ועל אדיבור קאי דולמדתם

לו כשא"א אך בפיו, שמוציא מה להבין

ולא בעיון לא מדאו' מחויב אין לדבר

לעיקרבהרהור הנטפל חלק הוא (שהעיון

בפיו, שלומד מה להבין לעיין דדיבור המצוה

שתחייב בתורה מצינו לא המצוה עיקר וכשאין

לבד) .העיון

התניא[ולדרך בעל שכתב אף הרי זה

במצוות שנכלל תקס"ז במאמר

במח התורה דידיעת מצוה דולמדתם

לו שיש ידיעה דבכל הכוונה ובהרהור,

אך התורה, דידיעת מצוה לו יש במוחו

על הוא דולמדתם החיובית מצוות

לידע להגיע וצריך דווקא, בפה הלימוד

שילמד ע"י דוקא במוחו התורה כל

בפיו שחיובהדב"ת מילה מצוות (ולמשל

ביום המילה דכריתת הפעולה על הוא המצוה

ימי כל דמילה מצוות האדם מקיים ואח"כ השמיני,

דולמדתם חיוב ה"נ עליו, המילה שנושא בזה חייו

הגדולה מצוה לקיים בא ועי"ז בפה הלימוד על הוא

במח לו שנכנס ידיעה תוספת בכל התורה דידיעת

היינו התורה דידיעת וחיוב שלמד, הלימוד ע"י

דידיעת השיעור לשלימות שיבא עד ללמוד החיוב

ודו"ק) ].התורה

מפיךולדרך ימושו דלא הפסוק פי' זה

בעיון שיהגה הוא וכו', והגית

ושניהם בפיו, שלומד הלימוד להבין

מה להבין בפה הלימוד אחר והעיון בפה (הלימוד

דולמדתם.שלומד) דאו' המ"ע בכלל

תורתומצינו בספר זה לדרך אסמכתא

זי"ע האמצעי להאדמו"ר חיים

זי"ע) התניא בעל של יתרו(בנו (עמ'בפר'

שערב) בארוכה ב'עיי"ש בין ג"כ מחלק

בתורה, הויהא)דרגות שם להאיר

הויה בתורת אם כי בבחי' בנפשו דתורה

דווקא, בדיבור וזה העיוןב)חפצו מצוות

והחכמה הרצון בעצם שמגיע בתורה

העצמיות בביטול הדברות שבעשרת

חז"ל כדברי תורתו התורה נהיה שבזה

ולילה, יומם יהגה ובתורתו עה"פ

שם האמצעי אדמו"ר מדברי ומשמע

וזהו בפה, ללמוד קודם בזה שהסדר

להבין לעיין ואח"כ חפצו, ה' בתורת

החכמהשו"ת ים ז קפטסימן

יהגה ובתורתו וזהו שלמד, במה העומק

[ומלשון זה, כדרך והיינו ולילה, יומם

שהביאור נראה האמצעי אדמו"ר

הידוע עפ"י הוא זה שבענין הפנימי

הרש"ש ובלשון בעתיקא, אחיד שז"א

הענין, פנימיות ואכמ"ל א"ס, הוא שז"א

שם מאיר הדיבור ע"י שלענינינו אלא

בז"א הדביקות בחי' וזה בנפשו הויה

בביטול העיון וע"י הויה, בשם שנקרא

העליון הרצון בעצם נוגע העצמיות

להכתר העליה העולהשבבחי' הבינה (בדרך

שזוכיםלאריך) בא"ס הדביקות שבבחי'

שע"י בז"א הדביקות בהקדמת אליה

ואכמ"ל]. הדיבור,

פה,ובדרך דבסי' הא ליישב גם יש זה

דאף חידוש משמיע ששם

בתורה להגות מדאו' האדם שמחויב

שלומד בתורה לעיין והיינו ולילה, יומם

חלק העיון והוי ולילה, יומם תמיד

בכה"ג שאף חידוש קמ"ל וע"כ מהמצוה,

המטונפות במבואות כשעובר יעיין לא

מדאו' מחויב שהוא אף עתה, שלמד במה

ולילה. יומם בעיון בה להגות

שאסרוהוובסי' קרי בבעל דמיירי קפה

שפטור כיון הרי בדיבור חז"ל

עיקר שהוא בפה התורה מלימוד עכשיו

שהוא העיון, חלק גם עליו אין המצוה

מפיו שמוציא מה להבין (ושאניהעיון

הו"א שהיה לרגע המטונפות למבואות מהנכנס

מהדב"ת חלק הוא העיון ששם בעיון שמחויב

בפה מדב"ת שפטור בבע"ק משא"כ בה שמחויב

מעיון) נפטר .ה"נ

לחייבואלא לרבנן הו"ל להרהרדלכאו'

חכמים שחייבוהו כמו בתורה

בהרהור יוצא שאין אף בקר"ש, להרהר

הוא שקר"ש כיון ובכ"ז קר"ש יד"ח זה

להרהר חכמים חייבוהו מדאו' חיוב

להרהר לחייבו הו"ל לכאו' וה"נ בקר"ש

מ"ע הוא התורה לימוד שגם בדב"ת

התניא לבעל ס"ל שבזה אלא מדאו',

שיתקנו בחז"ל מקום בשום מצינו שלא

לנו ואין לבע"ק בתורה הרהור חיוב

והטעם מקור, ללא הרהור חיוב לחדש

להרהר חז"ל חייבוהו שלא באמת

בקר"ש, להרהר שחייבוהו כמו בדב"ת

לימוד במצוות דהא בפשיטות י"ל

לו כשיש רק היא המצוה כל התורה

אין ללמוד זמן לו וכשאין פנוי, זמן

פטריה, רחמנא אונס בבחי' הפטור

החיוב אז בכלל שאין בבחי' אלא

מתורהדתורה, להפסיק שצריך מי (ולמשל

הכוונה אין אחרים ע"י לעשותה שא"א למצוה

מחוייב שאין אלא דתורה ממ"ע באונס שנפטר

בת"ת) כלל ע"יאז שנאנס בבע"ק ולכן ,

עכשיו עליו אין בלימוד שאסרוהו רבנן

משא"כ מדאו' דת"ת החיוב כלל

אנוס שהוא אלא בה שמחויב בקר"ש

שיהרהר. תקנו

לומראך צריך זה לדרך הרי א' דסי' הא

מטתו על במהרהר דמיירי בדוחק

עיון של שלמדבאופן במה שמעיין (כגון

מחויבאתמול) באמת שהגברא וכיון ,

לו שיש אלא בדיבור התורה בלימוד

הרי נקיות ידיו שאין חיצונית הפרעה

בתורה ת"ת)כשמעיין ממצוות חלק (שהוא

דת"ת המ"ע ההלכהמקיים בזה יש (ולכן

חזידהכון) לא הגברא שכל בע"ק משא"כ ,

שחלה בפה דת"ת המ"ע לקיום עתה

החכמהשו"ת ים ז סימן קצ

בד"ת האוסרתו גופו כל על (ואינהטומאה

ידיו) שעל חיצוני החיובכלכלוך אף עליו אין

יעיין אם באמת בע"ק דגם ועוי"ל דעיון,

מי וכמו מצוה יקיים ידיובתורה שאין

יכול האדם שיהא מצוי שאין אלא נקיות,

לעיין הבע"ק יכול ואם דיבור, ללא לעיין

יתכן הרי הטומאה מקודם שלמד במה

תורה, לבטל שלא לעיין דמחויב דאה"נ

דאי"ז זה מזכיר לא הרב דהשו"ע אלא

למעשה להלכה נוגע אי"ז וגם מצוי,

א' בסי' ורק עזרא, לתקנת דבטלה לדידן

לעיין שרוצה במי לדידן למעשה שנוגע

דאסור הרב השו"ע מזכיר מטתו על

הכון. מפני

לדרךויש חידוש אפשר בדרך להוסיף

שכתבו אלו שכל י"ל שאולי זה,

יוצא ואין דמי כדיבור לאו שהרהור

הרהור על כוונתם בהרהור, ת"ת יד"ח

הלימוד, בשעת העיון בבחי' שאינו סתם

הם גם אך הרהור, לשון סתם שזהו

שבשעת שעיון הרב להשו"ע מודים

הוא מפיו להוציא לו כשא"א הלימוד

דת"ת, דאו' ממצוה נפרד שאינו חלק

בהרהור שיש שכתבו השיטות [אך

לפרש משמע אין מה"ת, מ"ע תורה

הלימוד, בשעת העיון על רק דבריהם

שס"ל משמע דבריהם סתמות אלא

מה"ת, מ"ע מקיים בתורה הרהור שבכל

יאיר והחות והיעב"ץ השאג"א כמש"כ

חיוב התורה בלימוד אשכחן שלא

הן, שוים ודיבור והרהור (ופליגידיבור,

משמע והבה"ג מהרא"ם וכן הרב, שו"ע על

מצוות מקיימים בתורה מחשבה שבכל

].ושמתם)

יב.

הרב שו"ע שיטת בביאור ד' דרך

לגביעפ"י ס"ו בפ"ד הרב השו"ע מש"כ

"וקיימו וז"ל הראשונים חסידים

התורה כל שידיעת וכו' התורה ידיעת

וכו' תורה של מ"ע היא לו שאפשר למי

יומם בו והגית היא ת"ת שמצוות רק

מדבריו ומבואר באריכות, עיי"ש ולילה

ב' כוללת דולמדתם ת"ת שמצוות

הנלמדת התורה ידיעת א) חיובים,

ה"ב, בפ"א כמש"כ ושמרתם מולמדתם

ולילה יומם בפה התורה לימוד ב)

לפרש ולילה יומם בו מוהגית שילפינן

התורה לימוד חיוב שיש דולמדתם המ"ע

ולילה", אחרוןיומם בקונטרס בארוכה הוא (וכן

ידיעת מצוות שבין זה חילוק והנה, ד"ה ה"א פ"ג

וכו') ולילה יומם בו והגית למצוות כולה .התורה

כמהוכידוע מחדש התניא שבעל

זו מחלוקה לדינא חידושים

מצוות שרק כגון חלקים, לב' דהמצוה

כולן, כנגד שקולה התורה ידיעת

גדולה התורה לימוד מצוות משא"כ

אך בתורה אחרת מצוה מכל כשלעצמה

כולם כנגד שקולה בפ"דאינה (כמש"כ

אינהה"ב-ג) התורה ידיעת שמצוות וכן ,

שא"א מצוה מפני אפי' לגמרי נדחית

הא בזה שפי' כמו אחרים, ע"י ליעשות

וכן וכו', אשה נשא לא עזאי דבן

ת"ת ממצוות גדולה הדביקות שמצוות

התורה ידיעת ממצוות לא (כמש"כאך

הראשונים) חסידים לגבי הנ"ל ה"ו וכןבפ"ד ,

שיעור לה יש התורה ידיעת שמצוות

וכו')מסויים והלכותיהן מצוות התרי"ג (דפי'

התורה דלימוד החיוב ממשיך ואח"כ

החכמהשו"ת ים ז קצאסימן

הנ"ל, בקו"א בארוכה כמ"ש ולילה, יומם

ואכמ"ל).

הריוהנה התורה ידיעת מצוות לגבי

שהתכלית שכיון י"ל לכאו'

נפ"מ מה במוחו התורה ידיעת שתהא

בהרהור, או בדיבור לזה הגיע אם

אדה"ז מלשון להדיא נראה כן ואמנם

דלענין שנט עמוד תקס"ז במאמרי

במחשבה "סגי התורה ידיעת מצוות

ולבו מוחו בזכרון שיחקק רק לבד והרהור

בהגיון ולילה יומם בו והגית נאמר וע"ז

בתורה הב' "מדרגה שיש אלא כו'",

מצוה אלא כו' ידיעה בשביל שאינו

כולה התורה כל דוקא בדיבור לקרוא

ימוש לא נאמר וע"ז וכו' משנה מקרא

בספר וכ"כ כו'", מפיך הזה התורה ספר

בעל של המובהק לתלמיד עבודה שערי

זי"ע מסטראשלע ר"א הרה"ק התניא

דושננתם חשפסוק למדו שיהיו(שמיניה ז"ל

שזהו שפירשו שיש האדם, אצל משוננין דב"ת

התורה) ידיעת למצוות מצוההמקור היא הרי

ורעק"א יעקב כשב דלא שבמח,

ילפי' שמושננתם שס"ל לעיל המובאים

דיבור. חיוב

התורהוהנה ידיעת מצוות בין

לימוד מצוות ובין שבהרהור

מקרא ילפינן שניהם שבדיבור התורה

לעשותם ושמרתם אותם דולמדתם אחד

שיש אלא ת"ת, של המצוה שהיא

הידיעה של הנ"ל החלקים ב' זו במצוה

בפה, והלימוד פירושיםבמח ב' שיש (והיינו

א) ולמדתם, הידיעהבתיבת מצוות על

במח שתכניסו דולמדתם הפי' ובזה

קיום צורת ב) הלימוד, ידיעת את שלכם

המצוה פי' שילפינן והיינו המצוה,

לתכלית להגיע יש הרי לו שכשאפשר

ולילה יומם לימוד ע"י דהידיעה המצוה

בתור ולמדתם מתפרש ובזה בפה,

הלימוד מצוות בפה)פעולת רק ,(שזה

לדבר לו שכשאפשר שפיר אתא ובזה

התורה לימוד במצוות מחויב הוא הרי

להבין התורה בעיון וכשעוסק בפה,

בפיו להוציא יכול ואין דבר מתוך דבר

דולמדתם מצוות ג"כ בזה מקיים הרי

בה, שעוסק התורה ידיעת מצוות מצד

דולמדתם. במצוות נכללת שג"כ

מהובדרך היטב מדויק היה זה

אא"כ התניא בעל שמדגיש

דבר", מתוך דבר "להבין עיון בשעת

התורה, ידיעת מצוות מקיים דייקא שבזה

היכי שבכל נראה דבריו בהמשך אך

המצוה, מקיים בשפתיו להוציא שא"א

להיכי ג"כ הכוונה דבריו שהמשך וי"ל

העיון מחמת בפיו להוציא (ולאדא"א

וכדו') חולשה מצוותמחמת בעיון ומקיים

התורה). ידיעת

שכשמהרהרולפי חומרא יוצא זה דרך

בזה מקיים שאין באופן בתורה

במהרהר וכגון התורה, ידיעת מצוות

שום ללא היטב יודע שכבר בדבר

חידוש, מקייםתוספת בזה שגם י"ל (אמנם

ליותר הענין זכירת שמחזק התורה ידיעת מצוות

ידיעה מיתוסף וכן שוב, בה שמעיין ע"י זמן

וצ"ע) נפשו בפנימיות הדבר אובעמקות .

פסוק רבות פעמים במחשבתו שחוזר

כגון ידיעה תוספת שום בה לו שאין

יד"ח יצא לא בזה תמנע, לוטן ואחות

לומר לו אפשר כשלא אף ולמדתם,

החכמהשו"ת ים ז סימן קצב

ידיעת מצוות קיום בזה דאין בדיבור,

י"ל [וכן בפה, הלימוד חלק ולא התורה

תושב"כ בלשון במהרהר נוספת דוגמא

בזה מקיים דאין דנראה הבנה, ללא

שבתוב"כ שאף התורה, ידיעת מצוות

רק שזה נראה בכ"ז הבנה א"צ

מצוות מקיים שבזה מפיו כשמוציא

לכאו' ידיעה מצוות אך התורה, לימוד

וא"כ שלומד, מה כשמבין רק שייך

זה לדרך בתושב"כ הבנה ללא במהרהר

למה ובפרט כלל, מצוה בזה אין

התניא בעל דשיטת בכ"מ שמשמע

בדברים רק הוא התורה ידיעת דמצוות

מצוות, דתרי"ג והלכות לפי' שנוגעים

התורה פרטי בשאר יש(ואכמ"ל)ולא א"כ

פי' שאינו דבר בכל במהרהר נפ"מ

בכ"ז]. וצ"ע מצוות, דתרי"ג

לעייןומובן דכשצריך ההסבר גם

פטור התורה בידיעת ולהוסיף

שהא בפה, התורה לימוד ממצוות

הרבה גבוהה התורה ידיעת מצוות

לעיל וכמ"ש התורה לימוד ממצוות

מצוות שדווקא התניא בעל ששיטת

כולם, כנגד שקולה התורה (ומצוותידיעת

שא"א למצוה אפילו נדחית אין התורה ידיעת

אחרים) ע"י לומרלקיים מקום היה וע"כ

מודה הרב השו"ע דגם זה, לדרך

הנ"ל, אליהו שבעליות הגר"א להנהגת

גמ' דפי הרבה על לחזור שכשצריך

תישכח שלא התורה ידיעת מצוות לקיים

הכל על לחזור יכול ואין ממנו, התורה

דוחה הרי בהרהור, אלא כ"כ במהירות

לימוד למצוות התורה ידיעת מצוות

שבכה"ג זה, לדרך י"ל ועוד התורה,

מצוות אף שמקיים התניא בעל גם מודה

אמרינן העיון לגבי שכמו בהרהור, ת"ת

משום בעיון דולמדתם המצוה שמקיים

ה"נ התורה, ידיעת מצוות בזה שמקיים

בז שמקיים במהירות, החזרה לגבי הי"ל

אף ולמדתם יד"ח ויוצא התורה ידיעת

שמדגיש במה נכלל זה וגם דיבור, ללא

להוציא לו שאפשר וכל התניא בעל

לחזרה כשנצרך משא"כ וכו', בשפתיו

להוציא כא"א נחשב כזאת במהירות

בשפתיו.

לפרשאמנם דהו"ל זה דרך על צ"ע

מצוות לקיים במעיין דמיירי

שא"א לפרש הו"ל וכן התורה, ידיעת

מצוות לקיים שעוסק משום בפיו להוציא

לשונו סתמות ופשטות התורה, ידיעת

בפיו להוציא לו שא"א שכל משמע

ללא המצוה מקיים שיהיה עיון מאיזה

כנ"ל. צ"ב וזה דיבור,

המקומותועוד ב' זה לדרך מיושב אין

מהם שמשמע פ"ה וסי' א' דסי'

המצוה בתורה הרהור בסתם שמקיים

דמיירידת"ת זו לדרך לומר נצטרך (ובדוחק

התורה) ידיעת שמוסיף בהרהור .דווקא

יג.

לפי עיון בזמן לדבר ענין יש אם

התניא בעל רבינו

האמצעיעיין האדמו"ר רבינו בדברי

לשונו: וזה שכתב לעיל המובא

מעלה יתרון יש דבאמת הוא והענין

ממצוות יותר והגיון עיון במצוות

במ"תהדיבור שהרי תורה דדברי

החכמהשו"ת ים ז קצגסימן

לא כו' אנכי ה' דבר שמעו שכאשר

כי וכלל כלל דיבור בחינת בהם היתה

עד במציאות הביטול בתכלית היו הרי

רק כו' נשמתן פרחה דיבור כל שעל

כמו והיינו בלבד, בשמיעה ששמעו

בעיון שהוגה המלך דבר השומע

אשר לכל היטב אזנו להטות המחשבה

ביטול ענין בזה שיש כו' אומר יגזור

שעונה מדיבור יותר הרבה במציאות

מרבו ששומע כתלמיד כו', הקורא אחר

דבר לשואלו ולהשיב לדבר יכול שאין

איידי כי ששומע הרב דברי לדבר ולא

הגיון מצוות הוא וכך כו'. למבלע דטריד

מחשבתו כח פנימי' כל שמקשר התורה

והגית כמ"ש התורה באותיות וחכמתו

בחי' שזהו כו' יהגה ובתורתו כו' בו

והמח' הרצון כח בהעלם עמוק ביטול

בפה בדיבור כלל לבוא אפשר שאי

ממש במ"ת בהםכמו היה שלא

ונשמע נעשה כמ"ש שמיעה רק הדיבור

ברצון ה' דבר לקבל עצמיות בביטול

שזהו כו' מלך דבר כשומע העצמי

רצון לקבל ושכל הרצון עצמיות ביטול

כו'. מעלההמלך יתרון יש ובזה

מצוות על דתורה והגיון עיון למצוות

בד"ת שהדיבור בד"ת נמשךהדיבור

לשוני תען וכמו לדורות לאמור ממש

בעצם מגיע הוא והגיון העיון אבל כו',

שלמעלה הדברות שביו"ד והחכ' הרצון

מבחינת ששמעו רק בדיבור מהתגלות

עצמו האלה כדברים וה"ז הדיבור,

למה בדיבור לאמור מבחי' שלמעלה

משה מדריגת והוא כו' אמור שכבר

וכבד שבע"פ תורה פה- כבד שהיה

ידבר משה אמר ועכ"ז תושב"כ לשון-

כו' בע"פ משה לנו צוה תורה וכן כו'

משה אל ה' ויאמר פרשה בכל וכן

מי בענין במ"א וכמ"ש כו' לבנ"י לאמור

כו') לאדם פה ה'שם בתורת כ"א (וז"ש

קעביד דנפשי' אדעתי' אינש עביד כי כו' חפצו

דוקא בדיבור שזה בנפשו דתורה הוי' שם להאיר

שנק' עיון במצוות כו' יהגה ובתורתו ואח"כ כנ"ל

בתורה עוסק והיינו הנ"ל מטעם ממש תורתו

כו') ממקורה להאיר עצמה התורה לשם ,לשמה

עכ"ל.

כללוהנה ענין שאין דבריו לפי נראה

ואדרבה הלימוד עיון בזמן לדבר

ביטול למידת שיגיע עיון מצוות עיקר

ובפשוט כלל, לדבר יוכל שלא שכזה

שיכחה, של החשש בזה יהיה שלא

ערובין במס' ע"א)דאיתא דדוקא(נ"ד

התורה, לזכירת זוכה בפה לימוד ע"י

דכתיב מאי אמי רב "אמר שם דאיתא

יחדיו יכונו בבטנך תשמרם כי נעים כי

נעימים תורה דברי אימתי שפתיך על

ואימתי בבטנך שתשמרם בזמן

על יחדו שיכנו בזמן בבטנך תשמרם

שמחה מהכא אמר זירא רבי שפתיך

טוב מה בעתו ודבר פיו במענה לאיש

בפיו שמענה בזמן לאיש שמחה אימתי

במענה לאיש שמחה אימתי אחר לשון

רבי טוב מה בעתו שדבר בזמן פיו

הדבר אליך קרוב כי מהכא אמר יצחק

קרוב אימתי לעשתו ובלבבך בפיך מאד

לעשותו ובלבבך שבפיך בזמן אליך

תאות מהכא אמר לורבא נתתה לבו

אימתי סלה מנעת בל שפתיו וארשת

שארשת בזמן לו נתתה לבו תאות

כתיב רמי רבא סלה מנעת בל שפתיו

החכמהשו"ת ים ז סימן קצד

וארשת וכתיב לו נתתה לבו תאות

לבו תאות זכה סלה מנעת בל שפתיו

בל שפתיו וארשת זכה לא לו נתתה

בעיון כשלומד שגם ופשוט סלה", מנעת

אז צריך אין התניא בעל רבינו עפ"י

כנ"ל לדבר אז אפשר שאי ועוד לדבר

שכחה, של חסרון בזה יהיה לא הרי

חיוב יש אזי בבקיאות כשעוסק דרק

בכל אז ומשתמש כשמעיין אך לדבר

הנפש הכתרכוחות למדרגת שהגיע (היינו

כנ"ל) הנפש כוחות כל הכולל כ"שוהיחידה

הדבר אז שנחשב הזכרון ברכת לו שיש

בגמ' וכדמשמע מדבר, (שם)כאילו

תלמידא לההוא אשכחיה דברוריה

וא"ל ביה בטשא בלחישה גריס דהוה

אם ושמורה בכל ערוכה כתיב כך לא

משתמרת שלך איברים ברמ"ח ערוכה

ומשמע משתמרת, אינה לאו ואם

ועוד מעיין ולא גורס היה דהתלמיד

ברמ"ח ערוך להיות שצריך משמע

לאדמו"ר חיים התורת ולפי איברים,

בכל העיון בזמן משתמש הנ"ל האמצעי

נחשב לא בגירסא וכשעוסק איבריו

כח ע"י רק האיברים בכל שמשתמש

מכחהדיבור האיברים בכל שמשתמש (היינו

.הדיבור)

ס"טונפסק פ"ד התניא לבעל ת"ת בהל'

הוא במהירה בלחש שהקורא

עכ"ל, וכו' בכל ערוכה שנאמר שוכח

הוא בלחש בקריאה שדוקא כתב והרי

ואז דיבור צריך אין בעיון אך שוכח

בו שייך שלא ופשוט לדבר אין אדרבה

היא שאז לזכרון זוכה ואדרבה קללה

איבריו. רמ"ח בכל ערוכה

ע"יואולי לה שזוכים ברכה הוא זה ענין

בזמן הדיבור ענין זה שמקיימים

זה ובזכות בקול קורא דאז מעיין שאינו

בעיון שלומד לתלמודו גם לזיכרון זוכה

האמצעיובלחש אדמו"ר של החידוש (ועצם

היו ולא בלחש ישראל כלל היו מ"ת שבזמן

בספרו הכהן צדוק ר' שיטת כנגד הוא מדברים

ישראל דיברו מ"ת דבשעת הצדיק צדקת

.ואכמ"ל)

אדמו"רועוד שדברי להעיר יש

כשיטת לא הם הללו האמצעי

ר' ע"א כח בסוכה שכתב המהרש"א

יושב אדם מצאו לא זכאי בן יוחנן

שהיה שגם המהרש"א וביאר ודומם,

שתהא בגירסא הוא עיוני בלימוד אפשר

כדגמרינן תשתכח ולא בפיו שגורה

מדבריו ומשמע מקומות, בכמה

הוא התורה לימוד עיקר שאדרבה

דברי לפי ואילו בעיון ולא בגירסא

יותר מצווה יש הנ"ל האמצעי אדמו"ר

מובן אלו דברים ולפי מהדיבור, בעיון

עצמו על החמיר לא הגר"א מדוע ג"כ

ובמהירות בשתיקה וחזר ולמד לדבר

אליהו עליות בספר כמבואר דפים הרבה

כל אחת בסקירה סוקר דהיה טז עג עמ'

לשלאחריו דף כל מהפך וברגע דף

וחידש בעיון אז שעסק כיון דאדרבה

זה ע"י שם)חידושים לחזור(כדאיתא וגם

מופלג עיון בעצמו הוא כזו במהירות

היתה וכן לדבר, שלא מעליותא אז ויש

בספרי כמבואר איש החזון הנהגת

והרבה בשתיקה, מעיין שהיה תולדותיו

עיון בזמן החמירו לא הדורות גדולי

שיכחה שום כך משום היה ולא לדבר

החכמהשו"ת ים ז קצהסימן

בזמן מקפיד היה נזר האבני רבינו ורק

לדבר ג"כ תולדותיו)עיון בספרי (כמובא

המרהש"א כשיטת כן שלמד ואפשר

הוא אריך שבחי' דידוע י"ל פנימי (ובדרך

ולפיכך בבי"ע שלו תתאין פרקין ועתיק באצילות

לדרגת וכשמגיע בשתיקה הוא אריך דבחי' עיון

יוחנן ר' ולפיכך ג"כ, לדבר יכול עתיק של עיון

עיון למדרגת הגיע ועתיק חכמה בבחי' ששורשו

הנ"ל) המהרש"א כשיטת לדבר שיכל .כזה

יד.

למעשה הלכה בענין

גדוליהנה בין להכריע לנו א"א

הראיות שכל הנ"ל, הפוסקים

להם פשוטות היו בודאי לעיל שהבאנו

לנו ואין תרוצים ישנם הצדדים ולכל

ורק הגדולים הרים בין להכריע הכח

בס כמבואר שמכריע הוא פרהמנהג

לז כלל מ מערכת בכללים חמד שדה

לך אין בפוסקים מח' שיש שבדבר

ללכת וראוי כמנהג גדולה הכרעה

ה"ט פ"ד ע"ז ברא"ש וכדאיתא אחריו,

ע"א נט דף שם בתוס' לשון ובשינוי

הלך בידך רופפת שהלכה מקום שבכל

בחידושיו הרשב"א וכלשון המנהג, אחר

היא רופפת הלכה דאם י"א ברכות

כן, ונהוג נוהג הציבור איך ראה בידך,

עמא מה חזי פוק ע"א מה ברכות ובגמ'

מקומות בכמה התניא בעל וכמ"ש דבר,

ובקונ' ס"ז תצג או"ח הרב בשו"ע כגון

בספר ועי' ב', סס"ק סח או"ח אחרון

ר"ט, ע"מ וההוראה הפוסקים כללי

תפט או"ח אברהם האשל לשון וראה

עלמא נוהג אם רבים כנגד יחיד דאפי'

כן עלמא שנהוג כיוון דאמר, המאן כזה

דבני האמיתית ההלכה כן נקבע עי"ז

בני הרי הם נביאים לא אם ישראל

הלכה פסק קביעת לך ואין הם, נביאים

בנ"י רוב ממנהג שנקבע ממה יותר

למרן אומץ יוסף שו"ת לשון וראה

בפי שמורגל דבר שכל י, סי' החיד"א

הוא כאילו עליו לסמוך ראוי הציבור

נביא. מדברי

עדותולגבי עלינו נאמנת זו הלכה

החשוב בספרו יאיר חוות הרב

החכמים שמנהג פ"ה או"ח חיים מקור

לא בספרים לומדים כשהיו בדורו אפילו

היום וגם בדיבור, להוציא מקפידים היו

בספרים כשמעיינים ת"ח שרוב חזינן

מילה כל לומר כ"כ מקפידים הם אין

שהלכה היא פשוט ולפיכך מלא. בפה

שיוצאים אריה והשאגת כהגר"א בזה

ח"ו לומר דאין במחשבה, גם חובה ידי

זה, באופן ת"ת מבטלים ישראל שבני

מקפידים שלא חב"ד מנהג כן גם וזהו

בשיטת מבינים שעכ"פ ומוכרח בזה

האחרון האדמו"ר כשיטת התניא בעל

במחשבה, גם המצווה חובת ידי דיוצאים

בדיבור, גם מצווה ישנה שיכולים ורק

אין בסברה שמעיין כגון שקשה ובזמן

הוא שכן וכיוון כדלעיל, בזה חיוב

המצווה, בזו שיוצאים הוא פשוט המנהג

תלמוד מצוות שבזכות יעזור והשי"ת

השלימה לגאולה נזכה הגדולה תורה

במהרה. צדקינו משיח פני ולקבל

החכמהשו"ת ים ח סימן קצו

ח סימן

הקברות בבית תפילה בענין

טלית ולהניח הקבועות התפילות להתפלל מותר מדוע לבארשם שהיה במקום זי"ע מברסלב מוהר"ן ציון להיכל מחוץ ותפילין

קברות בית

א.

לקבר בסמוך ותפילה ק"ש דין

ברכותמקור במס' זו י"חהלכה (דף

בביתע"א) אדם יהלך "לא

בזרועו וס"ת בראשו ותפילין הקברות

לועג משום עובר כן עושה ואם וקורא

הסוגיא ומסקנת עושהו". חרף לרש

ומחוץ אמות, ד' בתוך דוקא דזהו

משמעות ועוד בק"ש. חייב לד"א

בתוך רק הוא דהאיסור היא הסוגיא

בית בתוך לא אבל הקברים של ד"א

או"ח יוסף בבית כמבואר הקברות

כ"ג בסימןסימן והט"ז הב"ח הבנת (לפי

.מ"ה)

למדואילו א' ס"ק מ"ה בסימן המ"א

הד"א בתוך שאפילו הב"י בדברי

במקום ואפילו אסור הקברות בית של

לשון פשטות הוא וכן קברים, שם שאין

ד"א בתוך בין דאסור מ"ה בסימן השו"ע

הט"ז וביארו בביה"ק. ובין מת של

המחבר של דטעמו לשיטתם והב"ח

וסייג גדר משום רק הוא זו, לשון דנקט

אם ומ"מ קבר של לד"א יתקרב שמא

לד"א מחוץ הקברות לבית והולך מיקלע

ותפילה. בק"ש חייב הקברים של

זהבועיין במשבצות מגדים (בסימןבפרי

א') ס"ק שלושתמ"ה שסיכם

הב"ח שיטת הביא ובראשונה השיטות,

ע"א) וסימן מ"ה מעיקר(בסימן איסור שאין

אבל הקברים של ד"א בתוך רק אלא הדין

מ הקברים של לד"א אפילומחוץ ותר

השיטה הקברות. בית מחיצת בתוך

הט"ז שיטת היא א')השניה ס"ק מ"ה (בסימן

בתוך שהוא כל סייג, משום להחמיר שיש

שיטת היא שלישית שיטה הקברות. בית

הקברות(שם)המ"א בית מחיצת שבתוך

הקברים של אמות לד' חוץ אפילו אסור

בד"א כלשהו אסור לביה"ק מחוץ ואפילו

במחצית עיין אך ע"כ. הקברים, של

שיטת על והולך שסובב שם השקל

סובר שהמ"א ולומד המ"א בלשון הפמ"ג

אלא לאסור שאין דהיינו כהט"ז למעשה

ביה"ק שמתחיל מחוץבמקום ד"א (ולא

הלכהלביה"ק) בבאור הנ"ל כל והובא .

להלכה המ"ב והכריע מ"ה סימן ריש

יש קברים שיש מקום ביה"ק דבאמצע

מהקבר אמות ד' רחוק אפילו להחמיר

ורק קברים שם שאין במקום ביה"ק ובסוף

להחמיר אין הקברים לצורך הוקצה

ומ"מ מהקבר ד"א בריחוק אלא מדינא

ממחיצת לפנים שהוא כל יכנס שלא נכון

החכמהשו"ת ים ח קצזסימן

קבר איזה של לד"א יתקרב שמא ביה"ק

פסק הדין שמעיקר היינו אדעתיה. ולאו

רק הוא שהאיסור הב"ח כשיטת המ"ב

הלכה בביאור והוסיף הקברים של בד"א

וגם כהב"ח פוסק תמיד" ה"עולת שגם

ורק כהב"ח הדין מעיקר סובר הט"ז

כתב וכן סייג. משום ביה"ק בכל מחמיר

יתרה חומרא דהיא שלום" "נהר בספר

חזינן וגם קבר של לד"א חוץ להחמיר

זה ועפ"י בביה"ק, קדיש לומר דנהגו

כהב"ח פסקינן הדין דמעיקר לדינא סובר

שלא כהמ"א להחמיר נכון לכתחילה ורק

וביה"ק הקברות, בית שטח בכל להתפלל

לקברים דהוקצה הקרקע כל (ועייןנקרא

לדוד ובתהילה א' ס"ק מ"ה סימן שרד בלבושי עוד

א') ס"ק החיים ובכף א' ס"ק עולם ובפתחי ב' .ס"ק

הרב שו"ע בעל רבינו מ"ה(ומלשון סימן

אפילו ביה"ק דבתוך דפסק משמע ס"א)

וז"ל: יתקרב, שמא אסור מהקברים רחוק

של או מת של ד"א תוך להכנס אסור

לרש לועג משום בראשו ותפילין קבר

יש מחיצה מוקף שהוא הקברות ובית

בתפילין כלל בתוכו להכנס שלא להחמיר

הקברות מן הרבה רחוק אפילו שבראשו

קבר איזה של ד"א בתוך יתקרב שמא

אפי' מותר למחיצה חוץ אבל דעת בלי

ד"א תוך שהוא אע"פ לה בסמוך

ואינו מפסקת שהמחיצה מפני להקברות

שפוסק ומשמע עכ"ל. לרש, כלועג נראה

סק מ"ה בסימן כהמ"א.כהט"ז ולא "א

מה מ' סימן ח"ד במהרש"ם עוד ועיין

לד"א דמחוץ הסוברים שיטת על שהקשה

מותר קבר המרדכי(הב"ח)של מדברי

יוסף, בבית שד"מ סימן ביו"ד המובא

מונח שהמת החדר בכל ללמוד שאסור

קשה וא"כ כד"א חשוב החדר שכל בו

וחשוב מוקף הוא הקברות בית דגם

במת הם המרדכי שדברי ותירץ כד"א,

טעמו. ע"ש הקברות בבית ולא דוקא

לעילולענין הבאנו כבר המצות שאר

דאסור י"ח ברכות הגמ' לשון

וכן ותפילין בטלית הקברות לבית להכנס

במגולים זה וכל כ"ג, בסימן בשו"ע נפסק

משמע ומכאן מותר, מכוסים הם אם אבל

המצוות. בכל דה"ה

שתיומסקנא דמצינו היא דמילתא

אחת בנדון, עיקריות שיטות

בית בכל שאסור הרב שו"ע בפסק

דעיקר המ"ב כדפסק והשניה הקברות,

יותר ונכון קבר של בד"א רק אסור הדין

ביה"ק. בכל "עמקלהחמיר בספר (ועיין

שפלפל ובמה י"ד שאילתא שרה חיי פר' השאלה"

ט"ז) סימן ח"א הים" "וישב בספר .בדבריו

ב.

או לכתחילה הינו הנ"ל הדין האם

בדיעבד גם

פסקהנה ע"אהמחבר סימן אור"ח (בשו"ע

הרמב"םס"ז) כשיטת (בפ"גלהלכה

ה"ב) ק"ש תוךמהל' ק"ש לקרות אסור וז"ל: ,

קרא ואם הקברות בבית או מת של ד"א

הכסף בשם י"ז ס"ק במ"ב ועיין יצא. לא

הואיל חכמים דקנסוהו דהטעם משנה

בשוגג. שעבר ואפילו דבריהם על ועבר

ליה וסבירא דבריו על חלק הראב"ד אך

שהמקום כיון ולקרות לחזור צריך דאין

משום הוא האיסור וכל בו לקרות ראוי

לענין ולדינא בדיעבד. ויצא לרש, לועג

לדברי לחוש האחרונים הסכימו ק"ש

החכמהשו"ת ים ח סימן קצח

ול ולחזור בירךהרמב"ם אם אבל קרות

ק"ש ברכות ולענין חוזר, אינו התפלל או

הרב ובשו"ע טעמו. ע"ש הפמ"ג נסתפק

ס"ו) ע"א תוך(סימן ק"ש לקרא דאסור פסק

וצריך יצא לא קרא ואם מת של ד"א

המחיצה בתוך קרא ואם לקרות לחזור

כיון יצא בדיעבד הקברים של לד"א חוץ

חשש משום אלא ברור איסורו שאין

לקרותבלבד שאסור כהט"ז דפוסק לשיטתו (וזהו

סייג) משום הביה"ק .בכל

היושר"וראה "לקט בספר שכתב מה

פ"ח) עמ' וח"ב י"א עמ' בשם(ח"א

גם להחמיר שיש הדשן" ה"תרומת

מגדים ובפרי מכוסות (בסימןכשהציציות

ב') ס"ק המיוחדכ"ג גדול שבטלית פסק

מכוסות שהציציות גם אסור לתפילה

השו"ע בלשון כך כ"ג)ולומד אך(סימן

ללב" "יפה ג')בספר שמדברי(ס"ק כתב

מצוה של בטלית שאפילו משמע הב"י

הוא וכן מכוסות שהציציות כל להקל יש

"תהילה בספר כתב וכן החיים בדרך

"עולת(סק"א)לדוד" שבספר עוד והעיר

ב')תמיד" לאיסור.(ס"ק כהפרמ"ג משמע

הלכה" "בירור בספר אותועיין כ"ג (סימן

הטורא') על בחידושיו שהמהרש"ל

טלית בין לחלק א' ס"ק בפרוש מביא

כל לכסות שצריך ומשמע לקטן גדול

השלחן בערוך כתב וכן גדול הטלית

בפירוש משמע מהב"י אמנם ב'. ס"ק

הציצית לכסות מספיק גדול בטלית שגם

באג"מ שכתב ו')וכמו סימן ח"ד ועיין(או"ח

יעקב בית בשו"ת צ"ב)עוד וב"יד(סימן

צ"ד)אליהו" דמילתא(סימן ומסקנה .

צריך ק"ש קרא אם לקבר דבסמוך לדינא

יוצאים תפילה ולעניין ולקרות לחזור

בדיעבד.

ג.

צדיקים קברי בין לחלק יש האם

קברים לשאר

ישראלהנה בכלל הוא קדום מנהג

סמוך הקבועות תפילות להתפלל

הק', הרשב"י בציון כגון צדיקים לקברי

בן יונתן רבי הנס, בעל מאיר רבי

ב"שם בחיד"א ועיין וכד'. עוזיאל

ר'הגדולים" מערכת חדש ובדפוס ע"ב ג' (דף

קצ"ט) אות שניםנתן כמה זה וז"ל: ,

ישראל מנהג על תמה שהייתי

אסור והלא צדיקים קברי על שמתפללים

ולקרות מת של אמות ד' בתוך להתפלל

ולדעת הקברות בית בתוך ק"ש

פסק וכן בדיעבד אף יצא לא הרמב"ם

שמצאתי עד ע"א, סימן סוף בשו"ע

שר' תתשכ"ח סימן חסידים בספר

בכל חמודות בבגדי נראה היה הקדוש

בני פוטר והיה פטירתו אחרי שבת ליל

חיים נקראים שצדיקים בקידוש ביתו

חופשיים שהם מתים כשאר ולא במותם

ע"כ. מהמצות,

יחו"דועיין בדףבשו"ת בהערה ה' סימן (ח"ו

שאיןכ"ז) ליה וסבירא שחולק

במקום רק חסידים ספר על לסמוך

אז שרק חיותו כבחיים נראה שהצדיק

בזמן אבל אחרים ופוטר במצות חייב

המלך דוד על גם משכבותם על שינוחו

כתב בזה וכיוצא חפשי, במתים אמרינן

חת"ס צ"ח)בשו"ת סימן אליהו(ח"ו לענין

של דין לו יש בגוף שנתגלה דרק הנביא

החכמהשו"ת ים ח קצטסימן

וחסד" "חיים בספר וגם דףאדם. כ' (דרוש

ע"א) אךקיג בזה. החיד"א דברי על חלק

מביא החיד"א שרבינו אנן נעשה מה

ישראל תפוצות ברוב המנהג הוא שכך

שורש להבין עודוצריכים ועיין זה. מנהג

"שיורי בספרו החיד"א רבינו בדברי

ז')ברכה" ס"ק שד"מ ברוב(יו"ד שהמנהג

בדברי ולדרוש ללמוד ישראל תפוצות

לכבודו הקבר ועל המת בפני תורה

הרמ"ה דברי על בזה וסמכו ולמנוחתו

בשו"ע כמבואר אבוהב שד"מומהר"י (יו"ד

י"ז) לכבודסי' וד"ת פסוקים לומר שמותר

בית ובתוך אמותיו ד' בתוך המת

הרדב"ז וכתב סימןהקברות ח"א א' (תשובה

לכבודרכ"ד) שהוא כיון חשש בזה שאין

בגמ' וכמובא ע"ב)המת ט"ז שכבוד(ב"ק

קברו, על ישיבה שהושיבו במותו לו עשו

ביבמות ברש"י ע"א)ועיין בשם(קכ"ב

היו שמת גדול שאדם הגאונים תשובת

מושיבים והיו קברו על ת"ח מתכנסים

ברכה" ב"מחזיק ועיין קברו. על ישיבה

על שתמה ישרה" ה"רגל בשם שמביא

הרמ"א סק"ד)דברי תקפ"א שכתב(באו"ח

שם להרבות הקברות על ללכת שנהגו

שהרי ישרה הרגל והקשה בתחינות.

בריטב"א ט"ז)מבואר שאסור(בתענית

לרש, לועג משום הקברות על להתפלל

ביחו"ד ועיין בצ"ע, כ"ו)וקאי עמ' (ח"ו

בתפלת הם הריטב"א שדברי שתירץ

ובקשות בתפילות מיירי והרמ"א חיוב

ע"כ. מותר, שזה המתים בזכות להשי"ת

זאתוהנה כל הנ"ל)לאחר החיד"א דברי (לפי

היתרים מיני שני ישנם כי נראה

אצל שמתפללים הרבה שנהגו למנהג

הנ"ל הרמב"ם דלפי ואע"פ צדיקים קברי

החיד"א סובר מ"מ יצא לא בדיעבד אף

במותם שצדיקים הנ"ל הגדולים" ב"שם

לרש. לועג משום בזה ואין חיים נקראים

לכבודו שנעשה הדבר ניכר אם ושנית

שהתפ שרוצה היינו מת, יתקבלושל ילות

"הושיבו של ההיתר כמו הוי בזכותו

קברו" על הגמ')ישיבה בשם דאע"פ(כנ"ל

מ"מ המת אצל בתורה לדבר שאסור

בשו"ע שמובא ואע"פ מותר. לכבודו

בפני(שד"מ) ד"ת לדרוש של ההיתר רק

נתפשט לא עדין השו"ע ובזמן המת

לכבודו קבועות תפילות להתפלל המנהג

לאחר אבל בזכותו, ולהשתמש מת של

רבינו שמעיד כמו זה מנהג שנתפשט

בשעתו שנתפשט הנ"ל החיד"א

ניכר וכן צדיקים קברי אצל שמתפללים

הצדיק של לכבודו רק כן שעושים היום

של דין כלל בזה אין בזכותו, ולהשתמש

השו"ע דפסק וכמו לרש שד"מלועג (יו"ד

ודרשהי"ז) פסוקים לומר מותר וז"ל:

בבית או אמותיו ד' בתוך המת לכבוד

מצאנו לא למעשה אמנם ע"כ. הקברות,

להתפלל בפרוש שיתירו פוסקים

פרט ותפילין בטלית הקבועות התפילות

ברוב שהעיד החיד"א מרן הגדול לרבינו

הוא ובודאי ישראל מנהג הוא שכך גודלו

עליו. לסמוך גדול אילן

יצ"ואך אומן שבעיר לעיין יש עדיין

רק לא הקברות בית בתוך מתפללים

ג"כ עומדים אלא ממש מוהר"ן ציון אצל

אחרים קברים מלחמתבמקום לפני (שהרי

היום של הציון חצר במקום היו השניה העולם

וכמו שלם קברות בית זה שהיה רבים קברים

החכמהשו"ת ים ח סימן ר

אנ"ש) זקני שהבאנושמעידים ההיתר והנה

ובדפוס ע"ב ג' דף הגדולים בשם החיד"א (בשם

קצ"ט) נתן בר' אליעזר ר' מערכת רקחדש שייך

סתם אצל אבל וכד' הק' רבינו ציון אצל

מה לפי אמנם היתר. אין לכאורה קברים

ברכה" ב"שיורי החיד"א סברת שהבאתי

ז') ס"ק שד"מ על(בסימן סומכים שהעולם

אבוהב ומהר"י הרמ"ה (המובאיםהיתר

י"ז) שד"מ לכבודביו"ד ד"ת לומר שמותר

הרי כאן שגם צ"ל אמותיו ד' בתוך המת

להשתמש מת של לכבודו שמכוונים ניכר

בזכותו.

כללאמנם דמיון זה שאין לדון יש עדיין

בזכות להשתמש מתכוון שהרי

וגם הקברים שאר בזכות ולא ז"ל רבינו

הזה ההיתר פוסק בשום מפורש לא

למתים, סמוך הקבועות תפילות להתפלל

רק הוא היתר, למצא לעיל שכתבתי ומה

מפורש היתר מצינו לא אבל מסברא,

המנהג, לגבי החיד"א שכתב ומה לזה.

של בקברים אבל צדיקים בקברי רק הוא

שכתב פוסק שום מצינו לא אנשים שאר

בדברי וגם היתר. בזה שיש בפרוש

בסמוך שהתפללו רק מובא הנ"ל החיד"א

לקברים בסמוך ולא צדיקים לקברי

לדייק מקום יש לכאורה אמנם אחרים.

שאסור שכתב הנ"ל החיד"א בדברי

בבית או מת של אמות ד' בתוך להתפלל

ההיתר ומביא ממשיך זה ועל הקברות

דהוא קצת ומשמע צדיקים קברי במקום

בבית נמצא הצדיק קבר אם גם הדין

הציבור שכל להעריך דקשה הקברות

וזהו הצדיק. קבר של לד"א סמוך עומדים

בית בתוך להתפלל היה שהמנהג

וכבודם מת של לכבודו ונחשב הקברות

שם תפילות שנעשות המתים שאר של

לקברם. שסמוך הצדיק לכבוד

הק'ובפרט רבותינו לנו שגילו לאחר

הלכות והלקוטי (עייןהלקו"מ

ועוד) קכג לד-ח, ט-ד, ד-ט, ב-ו, שישלקו"מ

ושגם לצדיק בתפילתו להתקשר ענין

על השם מעבודת תועלת יש לצדיק

אין זה בשביל מכוין אם ממילא קברו,

של כבודו אלא לרש לועג משום כאן

מבואר שלא כיון לדינא צ"ע וכ"ז צדיק.

מצאתי שוב בפוס'. זה ענין בפירוש

אלעזר" ב"מנחת נ"ג)מפורש סימן (ח"ג

להתפלל נוהגים שהיו ההיתר שטעם

וכבוד טובת משום הוא צדיקים בקברי

בו ואין זכותם ולהמציא להעלותם המת

רוח נחת הוא ואדרבא לרש לועג משום

בטלית להתפלל ומותר להם והנאה

ע"ש, אצלם בתורה ולקרות ותפילין

בכל שמותר משמע סברתו לפי ולכאו'

לעילוי בפרוש מכוין אם הקברים

נשמתם.

הוהנה כל לאחר האלהלפענ"ד דברים

עפ"י והוא בדבר, יש אחר היתר

על שאלה" "העמק בספר המובא

אותהשאילתות סוף י"ד שאלה שרה חיי (פר'

ברכותו') במס' ע"א)דאיתא כ"ה דאם(דף

נמוך או טפחים עשרה גבוה מקום היה

ק"ש וקורא בצדו יושב טפחים עשרה

למטה נקבר עצמו המת אם וה"ה

לרש, לועג של איסור אין טפחים מעשרה

להעמיק שלא מנהג היה הגמ' שבזמן רק

כדאיתא טפחים מיו"ד יותר הקבר את

מנפח)בתוס' ד"ה ע"ב ה' דף ולכן(מו"ק

החכמהשו"ת ים ח ראסימן

ד"א להרחיק הקברות בבית החמירו

בגמ' י"ח)כדאיתא .(ברכות

חמד"ועיין "השדה רבינו בדברי עוד

וקט"ו) קי"ד אות אבילות מערכת (ח"ו

ה"העמק של שחידושו דאע"פ דכתב

דין דהוא נראה מ"מ מוכרח אינו שאלה"

נינהו, דסברא מילי דמר ומילי אמת

בעומק קוברים שאם כתב קי"ד ובאות

רק ס"ת להעביר איסור אין טפחים יו"ד

ישפוט והמעיין דבר לחדש אנכי ירא

שמעיקר מדבריו ומשמע ע"כ. בצדק,

אך שאלה" ה"העמק כדברי לומד הדין

לסמוך לו קשה הם חידוש שדברי כיון

קוברים שהיום ואע"פ למעשה. עליהם

הזמן ברבות טפחים מעשרה למטה

עולות שהעצמות יתכן הגשמים מחמת

אוקריינא בארץ ובפרט מעשרה, למעלה

רפויה והקרקע גשמים הרבה שם שיש

מיו"ד) בפחות עצמות שם מצאו בודאי(ובאמת

בסתם שאלה" ה"העמק על לסמוך שאין

מה לפי אך זו, בארץ קברות בית

על בטון הניחו שהיום לקמן שהבאתי

שמי לודאי קרוב אזי הציון חצר שטח

למעלה נמצא היום שם שמתפלל

מהמת טפחים הקרקע)מעשרה (בצירוף

ועיין שמותר. יודו כו"ע כזה ובאופן

דעת" "יחוה כ"ו)בספר על(עמ' שהקשה

ה"כף דברי דלפי שאלה" ה"העמק

א')החיים" אות כ"ג לועג(סימן של שאיסור

המתים נפשות משום הוא לרש

מועיל מה מקברם למעלה שנמצאים

הקרקע בתוך טפחים יו"ד נמצא שהמת

וכן הקבר, על נמצאת הנפש שהרי

הים" "וישב בספר אותהקשה ט"ז סימן (ח"א

ב"העמקד') שהביא דאף עוד והוסיף

מגמ' ראיה כ"ה)שאלה" דף להתיר(ברכות

התם שאני מיו"ד למטה עצמו כשהמת

קשורים ונפשו גופו המת שנקבר שלפני

ויחי) פר' המצות שער אחר(עיין משא"כ ,

על שוכנת המת של שהנפש הפטירה

אצל לקרות שאסור י"ל ממילא הציון

מיו"ד למטה נקבר הוא ואפילו הקבר

הקבר. על עומדת נפשו שהרי

אומןאך בעיר שהיום לומר יש לפענ"ד

מכל למעלה בטון שהניחו יצ"ו

למעלה שהוא לודאי וקרוב הקברים

ציון שום אין וגם הקברים מכל מעשרה

עליו שוכנת שהנפש עליו שנאמר שניכר

פשוט אזי לכבודם, הבטון נעשה דלא

שרי הכל הנ"ל האחרונים סברת שלפי

וממילא מעשרה למטה שהקברים כיון

שמתפללים למנהג גדול סמך מצאנו

על עצמם שסומכים הק' רבינו בציון

שאלה")הנצי"ב "העמק (וכמדומניהנ"ל(בעל

טעם שזהו זצוק"ל צ'ציק הרב מפ"ק שמעתי שכן

.ההיתר)

מתפללועכ"פ אם טוב שמהיות נראה

ובפרט הקבועות התפילות שם

שמתפלל מפורש יאמר ותפילין בטלית

המתים כל של ובזכותם נשמתם לעילוי

שהבאנו מה לפי היתר עוד מצטרף שאז

השו"ע דברי עפ"י י"ז)לעיל (שד"מ

ומהר"י הרמ"ה רבותינו על דסמכינן

מת.אבוה של לכבודו כשמכוונים ב

עצםוכל בתוך אבל הציון בחצר זה

שישנו נראה הציון על הבנוי הבית

עמד שבמקומו כיון מרווח יותר היתר

ובפשטות רבות, שנים לפני שנבנה בית

החכמהשו"ת ים ט' סימן רב

את שיחפרו בלי בית לבנות אפשר אי

הבית יסודות לשם שמתחתיו הקברים

כבית ודינו שנחרש הקברות כבית והוי

הפרס.

דכיוןותבנא הוא הנ"ל מכל לדינא

רבות שנים נהגו שכבר

ובסמוך הק' רבינו ציון על להתפלל

דברי על נסמך שהמנהג צ"ל אליו

הנ"ל מיו"דהנצי"ב למטה הקבר (שאם

לחוש) צריך אין שםטפחים שיש ובפרט

שיש מצינו לא כזה שבאופן כנ"ל, בטון

דבריו על מפורש באופן שיחלוק מי

בזכות או לע"נ ומכוון אומר אם וכ"ש

ה"מנחת סברת ובצירוף המתים

בכך אין שבודאי נראה הנ"ל אלעזר"

ויראנו משגיאות יצילנו והשי"ת פקפוק.

אמן. מתורתו נפלאות

ט' סימן

והלילה היום חצות זמן בעניין

נוגעיןהנה גבירתא הלכתא וכמה כמה

זמן ובהם והלילה, היום חצות לזמן

אליבא חצות עד שזמנה שחרית תפילת

פרק ריש ברכות במס' כמובא דרבנן

תפילת זמן הוא ולהלכה השחר, תפילת

פ"ט סימן בשו"ע כמובא בדיעבד שחרית

אחר והתפלל עבר או טעם ואם וז"ל: א',

שכר לו שאין אע"פ חצות עד שעות ד'

איכא. מיהא תפילה שכר בזמנה כתפילה

תפילת להתפלל אסור חצות ואחר הגה,

שחרית.

א.

שעות בשש היום חצות זמן

זמניות

פסחיםאיתא ע"א)בגמ' שש(צ"ד חצי :

בראש עומדת חמה שבע וחצי

פסחים על וברש"י אדם, ד"הכל ע"א ה' (דף

חמץ) על תשחט הפסחלא ושחיטת כתב:

בין שהוא שבע, מתחילת זמנה

לצד חמה נוטה שכבר הערביים,

להן אמר בפרק אמרינן והכי שקיעתה,

ע"ב)הממונה כ"ח דאברהם(יומא צלותיה :

ואילך, מחצות דהיינו כותלי משחרי מכי

מתחילת התמיד דשחיטת מינה גמרינן

דתמיד מתניתין התם לן וקשיא שבע,

לן ומשני ומחצה, שעות בשש נשחט

מכווני דלא המקדש בית כותלי שאני

עד משתחרי ולא מאד, תחתיהן רחבין

משני העולה והנה ע"כ. ומחצה, שש

חצי שש דחצי שהזמן הנ"ל המקורות

הדין מעיקר אבל לחומרא רק הינו שבע

שעות שש לאחר בדיוק הוא זהחצות (וית'

לקמן) .ביותר

החכמהשו"ת ים ט' רגסימן

פיעוד על נמדד חצות שזמן מכאן מוכח

שעות שבמחצית היינו היום, שעות

אנו שצריכים אלא חצות, זמן הוא היום

השעות חשבון הוא כיצד לבאר עדיין

והלילה. דהיום

בפירושובזה הרמב"ם שיטת ידועה

מ"ב)המשניות פ"א דכל(ברכות ,

שעות הן במשנה הנזכרות השעות

פארזמניות בשו"ת הרמב"ם כתב זה (וכעין

מ"ד) סימן קנ"בהדור סימן מהרי"ל ובשו"ת .

מהא הרמב"ם לשיטת ראיה מביא

משחרי מכי הוא מנחה דזמן דאמרינן

ע"ב)כותלי כ"ח דשש(יומא מכאן דמוכח ,

במהלך ותלויות זמניות הן דמנחה שעות

קבועות. שעות ואינן היום במשך החמה

וקציעה מור א')ובספר סימן ובשו"ת(או"ח

לדברי מקור הביאו א', סימן יעקב שב

ברכות מגמ' ע"א)הרמב"ם ג' ,(דף

אי אליעזר, רבי קסבר מאי דמקשינן:

לימא הלילה הוי משמרות שלש קסבר

ארבע קסבר ואי שעות, ארבע עד

שלוש עד לימא הלילה הוי משמרות

ע"כ. שעות,

הןהרי שהשעות לגמרא דפשיטא

המה האשמורות שהרי זמניות,

לארבע, או לשלש הלילה את שמחלקות

כן ואם הלילה, במשך תלוי והכל

נפסק וכן זמניות. הן שבהן השעות

ערוך בשולחן ס"אלהלכה נ"ח סימן (או"ח

ס"א) פ"ט ברמ"אוסימן הוא וכן רל"ג, (סימן

ס"א) ותמ"ג המגןס"א לדינא פסק וכן

המנחה תפילת בהל' רל"גאברהם (סימן

.ס"ד)

ב.

זמניות השעות מחשבים האם

מהנץ או צה"כ עד השחר מעלות

השקיעה עד

דמצינוהנה הפוסקים, נחלקו זה בדבר

א' סימן הדשן תרומת לשיטת

ס"א נ"ח סימן באו"ח אברהם והמגן

היום שמחשבים תל"א, סימן (לענייןובב"ח

ולעומתם)חצות צה"כ, עד השחר מעלות

הלבוש רל"ג)כתבו סימן במ"א (המובא

וביאור התניא דבעל הסידור ובפסקי

השעות דמונים תנ"ט, באו"ח הגר"א

ובשלמא השקיעה. ועד החמה מהנץ

ועד מהנץ שמחשבין הלבוש לשיטת

חצות כי באמת נמצא הרי השקיעה,

שחמה בזמן היום באמצע ממש הוא היום

השש נחשוב אם אך אדם, כל בראש

הכוכבים, צאת ועד השחר מעלות שעות

הזמן מהו הידועה למחלוקת באנו הרי

הגאונים שיטת דלפי הכוכבים, דצאת

צ"ו) אלשקר מהר"מ בשו"ת לראשונה (המובאת

לאחר מיל רבעי שלושת הוא צה"כ זמן

תם רבינו לשיטת ואילו החמה, שקיעת

ע"א) ל"ה דף שבת בגמ' ארבע(המובא הוא

עלות זמן והנה שקיעה"ח, לאחר מיל

החמה הנץ קודם מיל ד' הוא לכ"ע השחר

לזה) קרוב נחשוב(או שאם זה, לפי ונמצא .

הכוכבים צאת ועד השחר מעלות היום

בראש החמה תהיה לא הרי דהגאונים,

ננקוט אם ורק היום, בחצות אדם כל

לאחר מילין ד' הוא שצה"כ ר"ת כשיטת

ד' שהוא השחר עלות כדוגמת השקיעה

החמה נמצא אז רק הנץ, קודם מילין

היום. באמצע אדם כל בראש

החכמהשו"ת ים ט' סימן רד

עיה"קוהנה ירושלים דכאן המנהג נודע

על שמע קריאת בזמן שמחמירים

היינו הנ"ל, אברהם המגן שיטת פי

צה"כ ועד השחר מעלות היום לחשב

השקיעה ועד דמהנץ מחשבון המוקדם זמן (שהוא

דצה"כהנ"ל) הזמן לחשב שהמנהג וכיון ,

חצות שזמן זה לפי נמצא א"כ כהגאונים,

הזמן שהוא בדיוק היום באמצע אינו

הנ"ל הגמ' כדברי אדם כל בראש דחמה

שהוא השחר מעלות חושבים היינו אם (דבשלמא

לאחר מיל ד' שהוא צה"כ ועד הנץ לפני מיל ד'

החמה מוצאים היינו אזי ר"ת, כשיטת השקיעה

חשבינן אם אבל אדם, כל בראש היום בחצות

רבעי שלושת שהוא דהגאונים צה"כ ועד מעה"ש

כל בראש החמה אין הרי השקיעה, לאחר מיל

בחצי בדיוק אדם כל בראש היא דהחמה אדם,

הזמן שיעור ואם השקיעה, ועד שמהנץ הזמן

שלאחר להזמן שווה אינו הנץ לפני שמקדימים

אדם כל בראש החמה שתהיה אפשר אי השקיעה

ופשוט) הזמן, .באמצע

להגר"מועיין השמשות בין בספר

כי שמחדש ע"ח דף טקוצ'ינסקי

צה"כ, לעניין כהגאונים לנוהגים אף

עד מונים השעות חשבון לעניין מ"מ

ואף ר"ת, וכשיטת הכוכבים כל צאת

שבשנת סברתו פי על מעשה עשה

בהלוח הזמנים לקבוע התחיל תרפ"ה

כאשר אברהם המגן שיטת ע"פ שלו

צה"כ ועד השחר מעלות היום מחשבים

ערבית תפילת שלעניין פי על אף דר"ת,

העיד ועוד הגאונים. כשיטת נהגו

תרצ"ט ישראל קול בקובץ הנ"ל הרה"ג

הגר"ש לפני דבריו שהציע מ"ב גיליון

טען ולעומתו עימו, והסכים זצ"ל מסלנט

יבינו לא שהקהל זצ"ל זוננפלד הגר"ח

המנהג פי על הדבר להניח וטוב זה דבר

ועד השחר מעלות היום לחשב הישן

כמה לאחר אמנם דהגאונים, צה"כ

וכמה מכמה מכתבים וקיבץ אסף שנים

לחשב לדבריו הסכימו כולם אשר רבנים

בספר עוד ויעויין דר"ת. צה"כ עד היום

בהג' רפ"ט עמ' תשי"ג חיים אורות

דבאמת שהביא טקוצ'ינסקי, הגר"מ

הגר"ש הדור גדולי שני עימו הסכימו

לעשות זצ"ל זוננפלד והגר"ח סלנט

מעלות אברהם כהמגן היום חשבון

בכל נדפס וכן דר"ת, צה"כ ועד השחר

חיים)הלוחות אורות המחבר בעל (בזמן

זו כשיטה שנים עשרה כשמונה במשך

בספר אמנם ומצפצף, פה פוצה ואין

בריזל מהרב הלכה ל"ד)מקור עמ' (ח"ב

זקני כי וזוכר הוא ירושלים יליד כי העיד

ולפיכך הנ"ל, להדין הסכימו לא ירושלים

דקות עשרה שמונה מקדימין ק"ש בזמן

ולתפילת הלוח בזה הנכתב הזמן לפני

וארבע בעשרים להקדים צריך שחרית

דקות.

ג.

הוא היום דחשבון השיטה להבין

דר"ת צה"כ עד

הנ"להנה המחודשת זו שיטה להבין כדי

נקטינ אם צה"כ(דאף לענין כהגאונים ן

היום שעות חשבון לעניין מ"מ הלילה, דתחילת

ר"ת) כשיטת בצה"כ ישנקטינן דבר ראשית ,

דבין בסוגיא התוס' דברי את כאן לזכור

תלתיהשמשות תרי ד"ה ע"א ל"ה דף (שבת

דמשקיעתמיל) משמע דהכא דהקשו ,

ריבעי תלתא אלא ליכא הלילה עד החמה

החכמהשו"ת ים ט' רהסימן

מי בפרק בפסחים גופיה יהודה ור' מיל,

טמא ע"א)שהיה צד דמשקיעת(דף סבר

מילין ארבע הכוכבים צאת עד החמה

ואומר וכו', הוא לילה הכוכבים וצאת

והכא שקיעה בתחילת מיירי דהתם ר"ת

שנכנסה אחר שקיעה מסוף – משתשקע

הוכיח שמכאן היינו ע"כ. הרקיע, בעובי

שישנם שקיעותר"ת כביכולשתי

בלשונות שקיעות דשתי זה לשון וכמובא

שקיעההפוסקים סוף היינו הנ"ל התוס' (ובלשון

שקיעה) מילותחילת שלשה ביניהם אשר

רבעי דשלושת בגמ' שמצינו דמה ורביע,

הכוונה צה"כ, הוא השקיעה לאחר מיל

ורביע מיל כשלושה שהיא שניה שקיעה

הראשונה השקיעה ד'לאחר הם (וביחד

מילמיל) ד' הוי דצה"כ בגמ' דאיתא ומה ,

משקיעה היינו - השקיעה לאחר

ראשונה.

תשובהוהנה הגאונים בשיטת מצינו לא

דר"ת זו קושיא על מפורשת

מהר"מ בשו"ת אמנם הסוגיות, בסתירת

צ"ו)אלשקר שיטת(סימן ליישב כתב

יש הסוגיות מחלוקת כי וטען הגאונים

שבת כגמ' הוא הדין ועיקר (דהיינוכאן,

השקיעה אחר מיל רבעי תלתי הוא שצה"כ

כהגאונים) וכשיטת לנו דהיינוהנראית ,

דצאת היא בשבת הגמרא ששיטת

לאחר מיל רבעי כשלושת הכוכבים

דפסחים הסוגיא שיטת ואילו השקיעה

ונקטינן מילין, ד' לאחר הוא דצה"כ היא

בודאי כן ואם דשבת, כסוגיא להלכה

לחשב מקום כל אין הגאונים שיטת שלפי

אין שהרי דר"ת צה"כ עד היום שעות

פשוט והוא דפסחים, כהגמ' (וע"שהלכה

כסוגיא ולא דשבת כסוגיא פוסקים מדוע הטעם

.דפסחים)

בגוראיברא המהר"ל בדברי יעויין

ע"ב)אריה ל"ה ובספר(שבת

והעולה ברכות, מסכת ריש אליהו שנות

דהוא תורה של שלילה דאה"נ מדבריהם

מיל רבעי כשלשת הינו הכוכבים צאת

זמן אבל השקיעה, כללאחר צאת

הרקיע,הכוכבים עובי מידת על שמראה

כן ואם פסחים, במס' המדובר הזמן הוא

יש הגאונים לשיטת כי לומר צריכין אין

סוגיא כי די"ל אלא הסוגיות, סתירת כאן

הלילה זמני בהל' עוסקת אינה דפסחים

בצאת הוא תורה של דלילה כלל, והיום

בגמ' כמובא בינוניים כוכבים ל"הג' (שבת

שלושתע"ב) לאחר כבר נראים אשר

עסקינן דפסחים בהגמ' אבל מיל, רבעי

ד' לאחר רק הוי וזה הכוכבים כל ביציאת

הרקיע עובי שיעור שנקרא והוא מילין

ע"א) צ"ד דף דפסחים בסוגיא אלא(ע"ש .

נ"מ למאי להבין עדיין לנו יש זו דלשיטה

בזה. קמ"ל ומאי הרקיע דעובי החשבון

הנ"ל טקוצ'ינסקי הגר"מ סברת לפי והנה

חשבון פי דעל לדינא, גדול נ"מ ישנו הרי

מודים הגאונים דגם לומר אנו יכולים זה

חשבינןחשבוןדלעניין היום שעות

הכוכבים, כל צאת ועד השחר מעלות

לפני הוא תורה של לילה שדין ואע"פ

אליבא גם כן ואם הכוכבים, כל צאת

ק"ש זמן לחשב מקום יש דהגאונים

ועד השחר מעלות היום וחצות ותפילה

ר"ת, זמן שהוא הכוכבים כל צאת

הוא היום חצות כי נמצא זה לפי וממילא

אדם. כל בראש שחמה בשעה

החכמהשו"ת ים ט' סימן רו

המהלךואמנם זה דכל הרואה יראה

שכל ידוע שהרי מאד, מחודש

הגאונים כשיטת ישראל כלל שנהגו מה

אלשק המהר"מ דברי פי על הנ"להוא ר

אינה דשבת הגמרא שיטת כי טען אשר

הלכה אין וכי דפסחים הגמרא כשיטת

מאמר בספר גם ועיין פסחים. כגמ'

ג')מרדכי ס"ק רל"ג בזמן(סימן כי שכתב ,

והיינו אדם, כל בראש החמה אין חצות

ועד השחר מעלות מונים שאנו כיוון

הנ"ל, אברהם המגן עפ"י הכוכבים צאת

ויקהל פר' בא"ח בספר פסק ח')וכן ד' ,(הל'

בהלכה הזמנים בספר עוד עמ'ועיין (ח"א

שיטתקי"ח) היא שכן להוכיח שכתב

ע"ש, אדלר ר"נ רבו עפ"י סופר החתם

הקדום שהמנהג למדים נמצאנו עכ"פ

היום וחצות ותפילה ק"ש זמן לחשוב היה

השחר מעלות דהיינו המ"א, שיטת עפ"י

הכוכבים צאת היהועד בירושלים (והמנהג

הנ"ל) הגאונים שיטת לפי הלילה ואע"פלחשוב ,

אדם, כל בראש החמה אין היום שבחצות

לזה קרוב שהוא ודי מעכב הוא אין מ"מ

הראוי מן היה הדברים אלו פי ועל הזמן.

שהוא ק"ש זמן לחשוב לכתחילה להחמיר

הזמן לפני דקות עשרה כשמונה מדאו'

הנדפס.

ד.

השוות השעות שיטת

המחברוהנה שיטת לפי נכון זה כל

הנ"ל שפסקו(בס"א)והרמ"א

שהשעות המשניות בפירוש כהרמב"ם

למודעי אנו צריכין עדיין אבל זמניות, הן

פסח בהל' הרמ"א שהביא תמ"גמה (סימן

השעותס"א) דחשבינן נוספת שיטה

זו לשיטה ומקור כזמניות, ולא כשוות

הרא"ש בתוס' שכתבהוא וע"ש ג' דף (ברכות

משיטתו בו חזר עדות בהל' הרמב"ם כי להוכיח

המשניות) הדשןבפירוש (סימןובתרומת

וקס"ז) ס"א.קכ"א תמ"ג בסימן בט"ז ועיין ,

תל"אוהנה סימן או"ח יוסף בית בספר

השעות שכל הרמב"ם דעת הביא

בעל דעת הוא שכן שם וכתב הן, זמניות

בב"ח עליו ותמהו הדשן, תרומת

בסימן ופר"ח הט"ז וכן שם ובדרישה

היא הדשן תרומת שיטת דאדרבא תמ"ז

בסימן שכתב כמו שוות הן דהשעות

ק"ז דף ה"א בהלכה זמנים ובספר קכ"א,

בעל שכתב דמה הסתירה, זו ליישב כתב

תירוץ בדרך הוא א' בסימן הדשן תרומת

דס"ל אלא כן ליה סבירא לא וליה בלבד,

שוות הן תרומתשהשעות בדברי (ע"ש

.הדשן)

מהאחרוניםובאמת רבים עוד מצינו

הן שהשעות זו כשיטה שנקטו

ברכות במס' יהושע הפני וביניהם שוות,

כי להוכיח שכתב וע"ש ג', דף בתרא (מהדורה

בפירוש משיטתו בו חזר עדות בהל' הרמב"ם

מס'המשניות) על שמיים לחם וספר ,

מ"ג)ברכות וקציעה(פ"א ומור סימן, (או"ח

תמ"ג) וסימן יעקבא' משכנות ושו"ת (ח"א,

ע"ט) אלעזרסימן מנחת ושו"ת ס"ט), ,(ח"א

הטהור שלחן נ"ח)וספר שיטה(סימן והנה .

הש"ך רבינו שיטת גם למעשה היא זו

ז')ביו"ד קפ"ד שעות(סימן מכנה שהוא רק ,

זמניות בשם שם)שוות למעיין ,(כדמוכח

דברי על הקשה דכבר רע"א בהג' וע"ש

הרמב"ם כשיטת לן קיימא שהרי הש"ך

חזינן ומ"מ זמניות. שעות וחשבינן

החכמהשו"ת ים ט' רזסימן

שעות כשיטת הש"ך פוסק דלהלכה

בעלהשוות להרב שבשו"ע אחרון בקונ' (ועיין

שהפליא קפ"ד יו"ד כן)התניא שפסק הש"ך ,על

משה אגרות בשו"ת סימןועיין ח"ב (או"ח

השעותכ') כי להלכה שפוסק פי על דאף

לשיטת כלל לחשוש ושאין זמניות הן

הרי לחומרא, ואפילו השוות השעות

שוות כשעות פוסק היום חצות שלעניין

כ"ד) סימן א' או"ח היום(בחלק חצות דזמן ,

חלקי ששני רק הזמן באותו תמיד הוא

האג"מ שם וציין שוים, אינם (באו"חהיום

הואח"ב) וכן זצ"ל. מאביו קיבל שכך

באו"ח השלחן ערוך י"ד)בספר רל"ג (סימן

בקיץ שווה תמיד היום דחצות ודע וז"ל:

הוי אז י"ב שעות המורה כשיכה ובחורף

השעות שהרי בלילה, וכן היום, חצות

מקודם חציים נתקצרו או שנתווספו

ממילא וא"כ חצות, מלאחר וחציים חצות

וחשבון בשווה, עומדת לעולם החצות

עד החמה מנץ מתחיל שעות הי"ב

שיטתו, שלפי דהיינו עכ"ל. השקיעה,

זמניות שעות הן היום שעות שי"ב הגם

הרמ"א בת"ד)וכפסק שם הביאו מ"מ(אשר ,

כלל נשתנה שאינו פוסק היום חצות לגבי

י"ב. בשעה לעולם דהוא

זוולכאורה הנ"ל)שיטה האג"מ שיטת (וכן

בגמרא דהרי תלמוד, צריכה

כאן)למדנו דברינו בריש זמן(כמובא כי

שעות שש בסוף בדיוק הוא חצות

חשבינן לשיטתם ואם היום, מתחילת

ועד שמהנץ הזמניות שעות לפי היום

הוא היום שחצות נאמר איך השקיעה,

דהרי י"ב שעות המורה כשיכה לעולם

להבין יש אמנם זאת. סותרת המציאות

עיר בכל מצוי היה עברו בימים כי הדבר

בכל מראה שהיה שעון אשכנז בארצות

כשחמה היום דחצות המדויק הזמן יום

ואחד אחד כל והיו אדם, כל בראש

שיהיו כדי לזמן מזמן שעוניהם מכוונים

שעון של השוות השעות עפ"י מדויקים

המכוון השעון פעולת דרך והנה השמש.

ששעה באופן הוא השמש שעון פי על

כשחמה היום דחצות השעה היא שבו י"ב

הנץ דמן היום חצי דהיינו אדם, כל בראש

לפניו שוות שעות ושש השקיעה, ועד

היום שעות י"ב המה ב'ולאחריו כי (ונמצא

תפילה זמן הוא י"ב השעה לפני שוות שעות

ג' שהם כן לפני שעות וג' רביעית, שעה שהוא

הענין זה (וכמבואר ק"ש זמן הוא היום על שעות

בעלי של מנהגם היה שכך בהלכה הזמנים בספר

השמש שעון עפ"י אותם מכוונים שהיו השעונים,

י"א) י' בפ"ט ע"ש – הואוכו' החשבון וזה ,

היום, נוהגים אשר השוות להשעות קרוב

שכן שלנו השעונים לפי מדויק אינו אבל

הזמן באמת היתה י"ב שעה בזמנם

השמש שעון עפ"י אדם כל בראש שחמה

וכנ"ל.

בערך,והנה שנים וחמישים כמאה לפני

עשרים מקום בכל לקבוע החלו

מדויקות, דקות שישים של שעות וארבע

חלוקה לעשות החליטו תרמ"ד ובשנת

זמן אזורי לכ"ד העולם ארצות (אשרלכל

מעלות) עשרה חמש של שיעור הוא זמן אזור כל

האזור שבאותו הממוצע שזמן וקבעו

הדבר וזה כולו. האזור בכל שייך יהיה

שכל – האחת עיקריות, בעיות לשתי גרם

נחשב מעלות עשרה חמש של אזור

אינו וזה אחד זמן בעל והוא אחד למקום

החכמהשו"ת ים ט' סימן רח

כ"ד מונים שכעת – והשנית מדויק,

ואילו בדיוק, ביום דקות שישים של שעות

שעות כ"ד אין האמיתית במציאות

הנמצאת החמה ולפיכך יום בכל בדיוק

קצת יום כל עומדת אדם כל בראש

אחרת המשתמשאבשעה ולפיכך ,

היום חצות נקודת כי ימצא שמש בשעון

אשר י"ב משעה קצת אחר בזמן הוא

משתמשים. שאנו בשעון

להביןוהנה לנו יש הדברים אלו עפ"י

דכיוון הנ"ל, השלחן ערוך דברי

השעות במורה השתמשו שבזמנו

בשעה לכן השמש, שעון עפ"י המיוסד

יש אמנם היום, חצות זמן לעולם היה י"ב

בעל הגאון שכתב מה על להפליא

נתחדשו כבר בזמנו שהרי הנ"ל, האג"מ

יש מה ועל הזה כהיום הרגילים השעונים

ומה היום, כחצות י"ב שעה להחשיב

דשמאשכתב י"ל ז"ל, מאביו זאת שקיבל

הנ"ל, השלחן ערוך בעל כשיטת נקט

עפ"י זו כשיטה מעשה לעשות אבל

כלל, הבנה בו אין לכאורה שלנו השעון

דבריו. להבין עינינו יאיר וה'

.`(m"anxd iptl cg` xeca didy) `iypd `iig 'xa mdxa` 'x azk xakc ,x`al jixv df oiipr dpdila meia zereaw zery c"k mpyiy miayeg mlerd iayeic ,('h xry) miakek zekldn extqazery c"k lr scer yi minrty wx ,weica df oi`y mircei dnkgd iyp` la` ,oerxb ilae ztqezc"kd oi`c (f"t 'b xn`n ,y"`xd icinlzn cg`l) mler ceqi xtqa azk oke ,oerxb epyi minrtemei jyny (e"h 'nr `"g) dklda mipnfd xtqa ahid wcd oiiprd df x`eane ,weica zepeekn zerymeiay zery c"ky epiide ,(aexiwa) zeipy 'ce zewc yye miying zery yelye mixyr `ed dlilejyna `ed dlile meil mxeb xy` ineid aeaiqc ,jkl daiqde .zewc 'c (onwlck ± mitcer e`) mixqgaeaiqe ,rcepk sxege uiwc dpyd zetewzl mxeb xy` aeaiqd epyi df aeaiql hxt j` ,zery c"kaeaiqd oky ± zewc 'cl dler oexqgd dfe ,ineid oey`xd aeaiqa sqeezi e` xqgiy mxeb ipyd df.zewc 'cl deeyd zg` dlrn cr ly oexqg e` zetqezl mxeb izpyd aeaiqde zelrn 360 epid ineidmiynzyn eidy onfa `nlya ok m`e ,weica zery c"k mei lka zn`a oi`y ,l"pd on dlerd llkdezcner dng xy` izin`d onfa dzid meid zevg zry f` ixd ,ynyd oery i"tr oeekn didy oeryac"kl mipeekn eply miperyy meid j` .l"pk driwyd cre upd ony onfd ivg `edy ,mc` lk y`xaly mlera xef` lkc xen`k cere .cnere reaw epi` meid zevgc onfd ixd ,mei lka weica zeryielz `ed mewn lkay izin`d oerydy mxeb dfe ,cg` onf mr cg` mewnl elek aygp zelrn e"h

.onf xef` eze` ligzn eay jxe`d ewn mewnd eze` ly wgxna,zeey zery aeygl (l"pk xedhd oglye j"ydk) miwqetd eazky dnc ,`picl n"p dfa yi dpde,eixg`le eiptl zeey zery yy meid zevgn mipeny epiidc ,mpnf ly zeey zery itl `id dpeekdonfd ixd eply mipery itl la` ,l"pke ynyd oery itl oeekn didy mdly oery it lr epiidezeryd aeygl yi df onf itl wxe j`e ,driwydl upd oiay onfd zivgn `ed meid zevgc izin`d

.(xzeia onwl df lk x`azie) zeeyd

החכמהשו"ת ים ט' רטסימן

ה.

השוות השעות מחשבים כיצד

כיצדוהנה ולהשכיל להבין עדיין לנו יש

בזה דיש השוות, השעות מחשבים

שעונים, מיני שני ישנם שהרי צדדים, ב'

בארצות נוהג שהיה השמש שעון האחד

הוא היום חצות לפיו אשר אירופא,

ושש אדם כל בראש שחמה בשעה

נמדדו ולאחריו לפניו שוות שעות

ביום מכ"ד אחד שהן .(בערך)כשעות

בארצות נהוגה שהייתה השניה והשיטה

ישראל)ערב ארץ שעון היום היא(ונקרא

החמה משקיעת למנות שהחל שעון

ועד מאז שוות שעות וארבע עשרים

הבא. היום

פר'והנה ריש בזוה"ק דאיתא מה נודע

ע"ב)ויקהל קצ"ה אתוספן(דף ואי :

דמתוספאן, שעתי אינון בלילא, שעתי

בר מלילא, אתחשיבו ולא אינון, דיממא

שאם פירוש, ע"כ. דילה, דאינון תליסר

מי"ב יותר בלילה נוספות שעות יש

מלילה, ואינם יום, של נחשבות הן שעות

לילה של הן שעות י"ב רק בספרכי (ועיין

הל' מקאמרנא אדמו"ר להגה"ק הטהור שלחן

לחשוב הנ"ל הזוהר מדברי שלומד א' תפילה

בפירוש הרמב"ם כדברי ולא כשוות, השעות

המשנה על אורג מעשה ובספרו הנ"ל, המשניות

עניין על שחולק שמי כתב מ"ב פ"א ברכות

שיטת שזוהי השכינה, על כחולק השוות השעות

לא שכן הפוסקים כל מכריע הוא אשר הזוה"ק

זו) שיטה כנגד בש"ס .מפורש

בכוונתוכעת לחקור דעת לתת לנו יש

שמתחילת כוונתו האם הזוה"ק,

דלילה השעות לי"ב חשבינן הלילה

דשש כוונתו שמא או יום הוי ולאחריהן

הלילה מתחיל היום חצות לאחר שעות

השוות השעות לי"ב חשבינן ואח"כ

תלמיד ציון השערי בעל והנה דלילה.

ז"ל באו"חהרח"ו אברהם במגן דבריו (מובאים

א') די"בסימן היא הזוהר כוונת כי כתב

סופו ועד הלילה מתחילת אינון שעות

זמן שהוא ואפילו היום מתחיל ואח"כ

קמ"טחשיכה סימן לקו"מ בספר כתב (וכן

מתחילת שעות ששה אחר תמיד הוא דחצות

עוד זה עניין ויתבאר – בחורף והן בקיץ הן הלילה,

.לקמן)

שלוםאמנם נהר בספרו הרש"ש רבינו

ע"א) כ' הזוה"ק(דף לדברי פירש

בשיטת אברהם המגן כהבנת שלא

הפשט אלא ציון, וכןהשערי (בהזוה"ק

ציון) לעולםבהשערי היום שחצות הוא

שעות ושש אדם כל בראש שחמה בזמן

י"ב הוא זמנו אשר הלילה מתחיל לאחריו

שוות הלילהשעות מתחילת שוות שעות (ושש

לילה) חצות רבינוהוא עוד שם וכתב ,

היום חצות לעניין רק דלא זי"ע הרש"ש

זמן לעניין הדין שהוא אלא כן אמרינן

ועוד הערביים. בין של התמיד הקרבת

אברהם המגן לדברי כאן לציין (שםיש

א') ציוןבסימן השערי דברי שסייג

שזה וכתב הנ"ל הזוה"ק על המיוסדים

לעניין רק הוא חצות דזמן עתהחשבון

תפילה,רצון זמן לעניין ולא לילה דחצות

להדיא מוכח הרש"ש רבינו מדברי אמנם

הזוה"ק ציון)שכוונת רק(והשערי אינה

לגבי גם הדין הוא אלא רצון, עת לגבי

כנגד תפילות והרי התמיד, הקרבת זמן

תקנום. תמידין

החכמהשו"ת ים ט' סימן רי

ו.

בהבנתביאור המחלוקת בעומק

שוות דשעות השיטה

שיטותוהנה שתי מצאנו הנ"ל עפ"י

השעות י"ב למנות להתחיל כיצד

ציון השערי שיטת עפ"י האחת השוות,

להתחיל היינו – הנ"ל אברהם ומגן

הלילה. מתחילת שוות שעות י"ב למנות

היום מחצות למנות להתחיל והשנית,

שתי ובאמת לילה. הוא ואח"כ שעות שש

למעשה, נהוגות היו הנ"ל השיטות

הערבי שעון כדרך היא ג"כהאחת (הנקרא

ישראל) ארץ בכלשעון למנות שמתחיל

השקיעה)לילה מן הוא להבדיל (ולשיטתם

נהוג היה וכן שוות, שעות י"ב ומונים

עפ"י השניה ושיטה עיה"ק. בירושלים

כשהחמה חצות שמראה החמה שעון

ולאחריו לפניו שעות ושש אדם כל בראש

וכנ"ל. היום שעות הינם

הראויהוהנה חתיכה להביא המקום כאן

זה בעניין מצאנו אשר להתכבד

הקדמון צדק הצמח (שאלותבדברי

י"ד) סימן בענייןותשובות בתשובתו שדן ,

בשו"ע י"ד)המובא ר"ו לשתות(או"ח דאין

תשובתו וכתב התקופה, בשעת מים

ויושב זקן הגדול להרב ששאל מה עפ"י

מהר"ר הגאון הוא קראקא בק"ק בישיבה

יו"ט תוס' בעל מכנהוליפמאן הוא (שכך

קשישאבת"ד) רבני כמה הרי הצ"צ: וז"ל ,

חיבוריהם אשר האחרונים גדולי

הרב הוא ישראל תפוצת בכל נתפשטו

בפסקיו ישראל עיני האיר אשר מהרי"ל

בעל והרב ובחיבוריו. ובתשובותיו

אשר י"ט תוספת בעל והרב הלבושים.

בסוד ובקיאי דרקיע שבילי נהירין הוו להו

המנהג לשנות להם הוקשה העבור

מונים שיהיו מנהגן לישראל והניחו

פה יפצו ואיך הלילה מתחלת השעות

נהירין לא דיע"ה דנהו"ר דשבילין הנך

לא ישראל של מנהגן לשנות ורוצים להו

הוא מנהגן כן על בישראל. כזאת תהא

ולילות וימים שוות השעות לחשוב עיקר

והיינו ותשרי ניסן כיומא שוות

י"ב וכל הלילה מתחלת למנות שמתחילין

מיקרי שעות י"ב וכל לילה. מיקרי שעות

ארוכים ולילות ימים בין חילוק ואין יום.

חושבין קצרים שהלילות בתמוז שאפילו

לילה. מיקרי שעות י"ב הלילה מתחלת

שש אחר מיד השחר שהאיר פי על אף

י"ב עד לילה מיקרי מקום מכל שעות

שהלילותשעות פי על אף בטבת וכן .

י"ב הלילה מתחלת חושבין ארוכים

מיקרי והלאה ומאז לילה. מיקרי שעות

ג' אלא השחר האיר שלא פי על אף יום

י"ב אחרי מיד מקום מכל כן אחרי שעות

פי על לע"ד הנראה יום. מיקרי שעות

עכ"ל. כתבתי, האחרוני' גדול הסכמת

מנהגןומכאן, כי לדעת הראת אתה

ישראל אשכנז)של בארצות (עכ"פ

השוות שעות י"ב עפ"י היום לחשב היה

רבינו גם כתב זה וכעין הלילה. מתחילת

על שלמה של בים המהרש"ל הגדול

ביצה ד')מסכת סימן הינו(פ"ב חצות דזמן

המגן הביאו וכבר היום, על שעות י"ח

יו"ט הל' בסוף ז')אברהם ס"ק תקכ"ט ,(סימן

ונקט המ"א שדחהו אע"פ והנה

שעות עפ"י היום לחשב כהרמב"ם

זזה לא משנה מ"מ וכנ"ל, זמניות

החכמהשו"ת ים ט' ריאסימן

המנחה תפילת בהל' וגם (סימןממקומה.

ד') ס"ק זורל"ג לדעה אברהם המגן הביא

ואף עימה, הסכים ולא שוות שעות די"ב

מ"מ הדעה, בעל מיהו שם ציין שלא

הנ"ל המהרש"ל שיטת שזוהי הוא ברור

ביצה. במס'

הזוה"קוהנה דברי על מיוסדת זו שיטה

כל מכריע הוא אשר הנ"ל

כנודע בנימיןהפוסקים משאת שו"ת (עיין

חכם שו"ת ועיין הב"י בשם כן שכתב ס"ב סימן

וע"ד) ל"ו סימן דבריצבי שעצם אלא ,

אם פנים בשתי להבין אפשר הזוה"ק

שמתחילים היינו הנ"ל, ציון כהשערי

וכמו הלילה מתחילת השעות למנות

היום חצות זה פי ועל המהרש"ל, שלמד

ת לאחר שעות י"ח אוהינו הלילה חילת

למנות שמתחילים הרש"ש רבינו כשיטת

וכנ"ל. היום מחצות

ז.

השעות בשיטת מנהגים כמה

השוות

שיטותהנה ד' נתייסדו הדורות במשך

שעות בעניין הזוה"ק דברי בהבנת

שהפיצו הפוסקים מרבותינו והיו שוות,

אדמו"ר הגה"ק וביניהם בישראל זו שיטה

בחריפות כתב אשר (כמובאמקאמרנא

ס"ה) כשיטהלעיל נוקטים שאינם מי כנגד

הלכהזו דהוא ס"א, נ"ח בסימן שכתב מה (ועיין

ותבונה, דעת חסר אלא זה על יערער לא פסוקה

שעדיין בידינו שקבלה כתב: ס"ד ס"ו בסימן אמנם

היום, שעות בעניין משמועתו הרמב"ם חזר לא

הרמב"ם, מדעת ק"ש לאחר שלא מאוד יזהר ע"כ

ע"כ) ה', עובדי הצדיקים בין המנהג וגםוכן ,

בשם העיד מצאנז חיים הדברי הגה"ק

על לסמוך לחולה שמותר מלובלין הרה"ק

אונס במקום אדם ולכל לכתחילה זו שיטה

מהגה"ק צבי ארץ בשו"ת כמבואר

י"ט)מקאזילוב להלכהב(סימן הביא וכן ,

מנחת בספרו ממונקאטש אדמו"ר הגה"ק

ס"ט)אלעזר סימן הפוסקיםג(ח"א קבעו ,

בשעה הוא זו שיטה לפי ק"ש זמן כי הנ"ל

וחצות עשר שעה הוא תפילה וזמן תשע,

אמת היה זה כל אמנם י"ב. בשעה היום

מתוקנים היו שהשעונים בשעתם ויציב

ועיר, עיר שבכל החמה שעון פי על

חצות, בזמן באמת היתה י"ב דשעה

והוא ק"ש. זמן הוא כן לפני שעות ושתי

דברי בהבנת הרש"ש רבינו כשיטת

כל בראש חמה היום שבחצות הזוה"ק,

.ac`xbinfn x"enc` v"dxd ci azkn ,(b"lx 'nr) fp`v ibdpn lr miig zelidz xtqa `aen okeedieexz fp`vn g"cd x"enc` w"dbd mr `wpin`wn w"dxdc ,(f"n sc `"g) mely ade` xtq mya

.zeeyd zeryd i"tr `ed dlitz onf xwirc dkldl edl `xiaq

.bdhiya jix`dl daxdy h"p oniq 'ray x`a' wlga `fiinxeen `"xdnl xe` ixe`n xtqa cer oiirezeryd i"tr 'e`ca xingdl yi dligzklc `l` ,oycd znexze i"ad zrc idefy my azke efmipax iptl izrvd df lke :eixac miiqe ,zeeyd zeryd zhiy lr jenql yi carica la` ,zeipnfd

.ecede epdp mleke miblten

החכמהשו"ת ים ט' סימן ריב

המה ולאחריו לפניו שעות ושש אדם,

וכנ"ל. השוות היום שעות

כשנשתנואבל האחרונים בדורות

לאזורי העולם וחילקו השעונים

אחד)זמן כל מעלות ט"ו הזמן(של אזור ובכל ,

הזמן נשתנה ממילא אזי מקום, בכל שווה

השוות שעות זאתדשל עפ"י ובאמת ,

באגרת ראטה ר"א אדמו"ר הגה"ק כתב

השוות השעות שזמן אמונים שומרי

כל לפני דקות כ"ב הוא עיה"ק בירושלים

הוא האמיתי שהזמן מחמת והוא שעה,

דהזמן בשעון, נמדד אשר הזמן אינו

קהיר של אורך קו עפ"י נקבע זה באזור

היה וכן ישראל, דארץ הזמן אינו והוא

בטל שהיה מבייאלא אדמו"ר מנהג

הנ"ל אדמו"רלהרה"ק מרן מו"ר נוהג היה (וכן

שב"ק בזמירות זה שהדפיס וכמו זי"ע מקרעטשניף

.דיליה)

דאפילווהנה עיון, צריכה זו שיטה

האמיתי בזמן (היינושנשתמשו

אשר הזמן לאזור השייך הכללי כהזמן נקטו שלא

כנ"ל) קהיר אורך קו עפ"י זהחשבונו אין עדיין ,

מקאמרנא הרה"ק כשיטת ,(הנ"ל)בדיוק

וכמו בדיוק מכוון היה חצות זמן שאז

אי הזה כהיום והרי לעיל, שביארנו

באותו יום בכל חצות זמן לכוון אפשר

של בשעון משתמשים אנו שהרי הזמן

היומי כהסיבוב זה ואין שוות, שעות כ"ד

במדויק שעות כ"ד שאינו הארץ של

אדם כל בראש דחמה הזמן ולפיכך כנ"ל,

הרה"ק בזמן משא"כ עת, בכל משתנה

לפי פעם בכל מתקנים שהיו מקאמרנא

השמש. שעון

בשעוןולפיכך להשתמש שרוצה מי

בהלוח לראות צריך זה, כעין

להשקיעה הנץ שבין חצות זמן הוא מתי

זמן והוא שוות שעות שתי לו ולהקדים

זמן הוא חצות קודם שעות וג' תפילה

הרה"ק שיטת באמת וזוהי ק"ש

מקאמרנא.

השוותעוד השעות בחשבון שיטה

מבעלזא אדמו"ר להרה"ק מצאנו

משה ר' ירושלים גאב"ד להרה"ק וכן

מסתכלים היו שלא זצ"ל, פריינד אריה

ש רק האמיתי, שבשעוןבזמן תשע שעה

תפילה זמן הוא ועשר ק"ש זמן הוא

ומקור היום. חצות זמן הוא עשרה ושתים

על יהושע הפני בדברי מצאנו זו לשיטה

.c(eteqa h"q oniq `"g) xfrl` zgpn z"eya r"if yhwpenn x"enc` w"dbd azky dna oiireeply mewnd ly zery dxend itl edfc xidfdl yi (9 dry) 9 xrbiif cr epiidc lirl y"ne :l"fezery ixendy zenewna epizpicna la` ,(enewn lr yi` zery ixend mixceqn mcwn didy enk)yxtdd mewn lka rcil oikixv k"r ,lfxad aizp ly zery ixen ixg` ,dlynnd weg itl mixceqn.cg`e cg` lk my dpeg xy` mewnd ly onfl fld llekd ycegd zery dxend ly `edd onfd oiayedfy oihepin 71 mr 8 dry cr y"w xnel xdfil jixv hepin 34 xeriya yxtddy mewna lyn jxc`ly oendd xidfdl oikixv j` ,heyt dfe oaenk yxtdd oeayg itl mewn lka oke ,zn`a 9 dry

.l"kr ,dfa erhi

החכמהשו"ת ים ט' ריגסימן

ברכות ג')מס' דף בתרא כי(מהדורא שכתב ,

הזמניות בשעות בקיאים העולם אין

שוות, שעות למנות האדם בני ודרך

רבותינו בדברי הנזכרים השעות ועיקר

בני שדרך שעות הינם לברכה זכרונם

במנהג תלוי והכל בהם, להשתמש אדם

להשתמש היא הדרך עיקר שאם העולם,

הדין יקבע זה עפ"י הרי שוות בשעות

תלויים התורה זמני כל ולכן ולהיפך,

ג' כגון האדם, בני להם שקובעים בזמנים

וכו' שעות ד' דעהאו לפי לעיין שצריכין (רק

או לתשע ק"ש זמן חושבים הקיץ בימות האם זו

לפני אחת בשעה השעון מקדימים אז שהרי עשר,

שהשעה יודע אחד שכל אע"פ האמיתי הזמן

המקובל המנהג אמנם אחרת, היא האמיתית

השעה לפי מקאמרנא הרה"ק דשיטת הזמן לחשוב

גאב"ד הרה"ק נוהג היה שכן וכמדומני האמיתית

זצ"ל) פריינד אריה משה ר' .ירושלים

שיטתעוד היא הרביעית, והיא שיטה

המ"א ודעת המהרש"ל רבינו

השעות למנות שמתחילים ציון, בהשערי

הלילה, מתחילת הק' דזוהר השוות

עשרה בחמש הוא ק"ש שזמן ונמצא

תפילה וזמן הלילה, מתחילת שוות שעות

הלילה מתחילת שעות עשרה שש הוא

שעות עשרה כשמונה הוא היום וחצות

בלשון וכמובא הלילה מתחילת

כנ"ל. ביצה במס' המהרש"ל

מוניםויש האם זו, שיטה בדבר לחקור

כשעון החמה משקיעת השעות

השקיעה, מן מתחיל אשר ישראל ארץ

ומה הלילה. מתחילת מונים שמא או

דיני שבכל אע"פ להסתפק כאן שיש

היום שמתחיל וברור פשוט התורה

להסתפק יש כאן מ"מ הלילה, בתחילת

השעונים אלו של המנהג שהרי יותר,

ערבי) שעון להתחיל(הנקראים תמיד היה

חושבים שאם ועוד מהשקיעה, למנות

בחלק לפחות אזי השקיעה מזמן השעות

כל בראש החמה נמצאת השנה מימות

אבל השקיעה, מן שעות י"ח לאחר אדם

למצוא קשה מצה"כ למנות מתחילין אם

חצות. בזמן אדם כל בראש החמה

דבריאמנם אלא בידינו אין למעשה

אשר ציון והשערי המהרש"ל

מתחילת הוא השעות חשבון כי כתבו

לשנות שאין ופשוט צה"כ, שהוא הלילה

סברות אלו אי בעבור השעות חשבון

למנות שנהגו המקומות מנהג ליישב יש (מ"מ

באמת החשיבו דלא השקיעה, מזמן השעות

מנין לעניין ורק השקיעה, מזמן הלילה לתחילת

מילין ד' ולאחר מהשקיעה למנות החלו השעות

לילה) שהוא בשםידעו לעיל כתבנו וכבר ,

שבחצות שאומרים דמה מרדכי, המאמר

מדויק בשיעור אינו אדם, כל בראש חמה

לומר יותר מסתבר וממילא בערך, רק

זו שיטה לפי השעות חשבון כי להלכה

והשערי כהמהרש"ל הוא שוות דשעות

צה"כ לאחר שוות שעות שש היינו ציון,

כשיטתם ולהגאונים לשיטתו .הדר"ת

d.dvexy (dzkldk dvn xtql eznkqda mi`aend) l"vf f"yxbd ixacn xg` mewna ep`ad xake

החכמהשו"ת ים ט' סימן ריד

ח.

זמן עפ"י היא המהרש"ל שיטת

דר"ת צה"כ

רבינוהנה דבזמן לידע צריכים

השיטה עיקר המהרש"ל,

שיטת היתה צה"כ לענין המפורסמת

המחבר שהרי הגאונים, שיטת ולא ר"ת

רס"א)בשו"ע סימן שבת מביא(בהל' אינו

לשיטת רק וכתב הגאונים לשיטת כלל

בפסקיר"ת התניא בעל רבינו שכתב (ומה

הב"י בו חזר כי ק"ס, דף שבת הכנסת סדר הסידור

כהגאונים ופסק רס"ו סימן מילה הל' יו"ד בשו"ע

אחר, במקום כתבנו כבר העיטור, בעל בשם

בעל דגם העיטור ספר שנדפס לאחר שנתברר

בעל בזמן כלל נדפס לא והוא כר"ת, סובר העיטור

גילההתניא) שלא אף הרמ"א רבינו וגם .

שבת בהל' במפורש רס"א)דעתו ,(סימן

ומסתימתו הב"י דברי על חולק אינו מ"מ

משמע ובאמת דעתו, על ללמוד נוכל

בדרכי שכתב מה עפ"י שיטתו, היא שכן

ס"ק נ"ח סימן החמהמשה הנץ בענין ב'

לעינינו הנראה הנץ לפני כשעה שהוא

דוד) הבית דכמו(כשיטת שם טעמו וביאר ,

סופה ועד השקיעה מתחילת הזמן משך

זריחת תחילת מן הזמן להיות צריך כן

גוף כל שיעלה עד הארץ על השמש

כשיעור והוא בדבריו)שעההשמש ,(ע"ש

דמשך ר"ת כשיטת שסובר והיינו

בין הוא ואח"כ כשעה הוא השקיעה

והרי מיל, רבעי שלושת דהוא השמשות

מילין ד' לשיעור עולים הללו הזמנים שני

ופשוט.

אשכנזוכידוע בארצות שהמנהג

היה המהרש"ל במחוזות

ר"ת בספרכשיטת להוכיח שהאריך (וכמו

אשכנז דבארצות מ"ו, פרק ח"ב בהלכה הזמנים

epiidc ,l"pd `"na `aend oevx zrc zevgd `ed dvn zlik` onf mb `edy zevg onfc ,dkld ycglonewit`d lek`l aiig meid zevg xg`l zery a"i `ed dlil zevgc ,y"yxd zhiyk bdepy inyzligzn zeey zery yyc onfd cr lek`l el xzen didi oeiv ixryd zhiyk xaeqy ine ,onfd eze`axeka lk dkd 'de ,dlild ivga idie :(`"r a"r sc) zenai 'qna `zi`c dn i"tr mrhde .dlild,oevx zrc zevga dzid zexeka zknc o`kn rnyne ,('nba y"r) `id `zlin oevx zrc l"nwe ,'ekezlik`c zevgd onfy xnel xazqn zexeka zknc zevg lr cqein dvn zlik`c zevg onfy oeikeoevx zr oiiprn wx ixiin xdefd onfy `"nd azky it lr s`e ,oevx zrc zevgd onf mb `ed dvn`edy) oevx zrc zevga `ed dvn zlik` onfy oicdl dcei `ed mb ixd 'eke dlitze y"w oiipra `lezeey zery a"ic zevg cr dvn lek`l w"dir milyexia bdpnd ayiin dfe ,(zexeka zkn onfzevgy i`ce miycw oiiprly my azk cere .oevx zrc zevg oiiprl mb ebdp oky ,meid zevg xg`lyonfn wx driwyae upa llk ielz epi`e xgyd zelr cre miakekd z`vn ligzny dlild ivg `edxteq zerh zvw my yie) eixaca y"r zevg `ed onfd dfn ivge xgyd zelr cre dlild zligzzekxa 'qn yixa epcnl ixdy ,oeir dkixv ezhiy dpde .(izazky enk `ed oiiprdy oaen la`onfe dvn zlik` onfc ol ixde gqtd zlik` s`e rnyna miycw lke ,zevg cr miycw zlik`c

.cgia oilk`pd dvnl gqt oia wlgl xazqn `lc onfd eze`a zeidl oikixv gqtd zlik`

החכמהשו"ת ים ט' רטוסימן

ר"ת) כשיטת הפוסקים ונהגו כתבסברו וכן ,

צדק צמח ר"ב)הרב סימן יו"ד ,(בשו"ת

נחמיה דברי כ"ב)ובשו"ת כתב(יו"ד

ששינה התניא בעל הרב לפי דאפילו

רק הינו הגאונים, כשיטת לנהוג דעתו

בשבת מילה לעניין אבל לחומרא

חיי בספר וגם ר"ת, שיטת לפי חשבינן

שבת הל' א')אדם ה' מילה(כלל ובהלכות

ו') קמ"ט כן(כלל ואם ר"ת. כשיטת פסק

לעניין המהרש"ל ששיטת לומר מסתבר

ר"ת, כשיטת היא גם היום שעות חשבון

מזמן השעות חשבון שמתחילים היינו

השעות מונים ומשם דר"ת צה"כ

השוות.

שחייביםועכ"פ ודאי הלכה לעניין

הרמב"ם כשיטת לנהוג

המשניות שלמדו(הנ"ל)בפירוש וכמו

חולי במקום ורק לדורותיהם, הפוסקים

שיטת על לסמוך מקום יש גמור ואונס

שבשעת וכנודע הנ"ל, הפוסקים גדולי

יחיד דעת על גם לסמוך יכולין (עייןהדחק

מ"ק איגר עקיבא רבי ושו"ת רמ"ב יו"ד בש"ך

ל"ד או"ח נזר ואבני ע"ה ח"ב חת"ס או"ח קכ"ב

ה') רע"ו אח' קונ' הרב שישושו"ע שכן וכל ,

מכריע שהוא הזוה"ק דעת על לסמוך

פוסקים כמה לפי הדין .(וכנ"ל)מעיקר

ט.

בשעת יחיד אדעת סמכינן האם

דאורייתא בדין הדחק

הדיןואגב בעניין יותר לבאר נבוא

דעת על סמכינן הדחק דבשעת

דעה ביורה הט"ז כתב דהנה (רצ"גיחיד.

ד') אלאס"ק פסוקה הלכה שאין דכל וז"ל,

שעת אתי כרבים דהלכה לומר שיש

ע"כ דרבים, למלתא ודחי (וכהאיהדחק

ד"ש), סימן הדשן תרומת בשו"ת כתב גוונא

אף מיירי דהט"ז הכסף בנקודות וע"ש

הש"ך עליו וחלק דאורייתא, (שםבדין

הכסף) הדחקבנקודות דשעת החידוש שזה

דרבנן. בדין רק נאמר

בקונ'ועוד אריכות ביתר הש"ך כתב

והיתר איסור סימןהנהגת (יו"ד

מותררמ"ב) שיהיה לומר אפשר דאי ,

במידי רבים כנגד יחיד על לסמוך

שזה כיון הדחק, בשעת אפילו דאורייתא,

כמו התורה, מן הוא כרבים דהלכה הדין

ב')שכתוב כ"ג, להטות(שמות רבים אחרי

קט"ז) סימן הרדב"ז בשו"ת הוא יעויין(וכן אבל .

פשוט גט בספר הכללים (מובאיםבקונ'

ל"ה) כלל יו"ד מע' ח"ג חמד בשדה ,דבריו

להטות רבים אחרי של דכללא דעיקרא

התורה מן בב"דשהוא דווקא הוא ,

כנגד אלו ודנים אחד במושב שיושבים

אחר בדור לדון באים שאנו מה אבל אלו,

היחידים מדברי מוצאים שאנו מה עפ"י

אין שלפנינו, בדורות שנאמרו והרבים,

להטות רבים דאחרי בכלל התורה מן זה

דכל התניא בעל לרבינו בשו"ת איתא זה (וכעין

דור באותו רק נאמר להטות רבים אחרי של הדין

הפוסקים) בו זהשנחלקו לדין שורש ובאמת .

הרשב"א בתשובת -מצאנו ק"ד סימן (ח"ב

ז') י"ג חו"מ בב"י רובמובא אלא רוב דאין ,

ומתן, משא ומתוך הכלל מתוך הבא

מתוך שלא או הכלל מן הנפרד רוב אבל

במעמדם שלא או הכלל עם ומתן משא

כלום עשה י"ח),לא בסימן בב"י עוד שם (ועיין

שו"ת בשם רכ"ח סי' ביו"ד יוסף בבית ועיין

החכמהשו"ת ים ט' סימן רטז

שנעשית אלא הרוב הסכמת דאין הרשב"א

כולם) .ובמעמד

משהובשו"ת י"ד)השיב שאלה י"ט (סימן

מצוה דכל זה פי על דין חידש

אם גדול צער לו ויש זמן לה שקבוע

יחיד דעת על לסמוך יכול מבטלה,

לא אם הרבה שמצטער דכיוון ולקיימה,

הדחק, שעת נחשב כן מחמת יקיימנה

ברכות בגמ' שמצינו ע"ב)וכמו ח' (דף

ארשב"י דסמכינן וברכותיה ק"ש לעניין

דערבית ק"ש לקרות יחיד דעת דהיא

השחר. עלות לאחר

שהיאוהנה ק"ש בעניין בזה לחקור יש

לסמוך אפשר האם דאו' מצווה

המהרש"ל שיטת על הדחק בשעת בזה

שעותהנ"ל דחשבינן השעות בחשבון (היינו

חמש הינו ק"ש זמן וא"כ הלילה, מתחילת שוות

צה"כ) אחרי שעות מןעשרה היה ולכאורה ,

דעת על בזה לסמוך דאין לומר הראוי

אמנם התורה, מן שהוא כיוון יחיד

בעצמו רמ"ב)הש"ך בסימן שאם(שם כתב

שאם או להיתר צדדים עוד ימצאו

היחיד כסברת בספרים עוד אח"כ ימצאו

לסמוך דמי שפיר שקולים שיהיו באופן

במידי אפילו רבים במקום יחיד על גם

דאורייתא.

ג"כוהנה לצרף אפשר דידן בנדון כאן

הזוהר עפ"י ציון דשערי להדעת

שהוא אברהם המגן שכתב ואע"פ הנ"ל,

רבים עליו חלקו כבר רצון, עת לענין רק

הזוהר כי והוכיחו כנ"ל האחרונים מן

ועוד ותפילה, ק"ש זמן לעניין גם איירי

להיתר, נוספים צדדים ישנם שכאן

החיים כף לדברי מצינו פ"אשהנה (סימן

לאחרס"ב) לק"ש תשלומין דין דיש ,

נראה ולפיכך היום, באותו זמנה

יש ואונס גדול הדחק דבשעת לכאורה

הנ"ל, הש"ך לשיטת אפילו להקל מקום

שהבאנו המהרש"ל דברי על ולסמוך

לעיל.

הוראהומודעה כאן דאין בזאת מסרנא

להלכה הללו דעות על לסמוך

e.enikqdy dkinqd oipra g"alxdn zaeyz dzid efy c"r cp sc jln dyrn axd ixaca oiireoi`c milyexi ipax mdilr ewlge ,milyexi ipax mr eklnpy mxh axia i"xdnl jinqdl ztv ipax`yn `ll aex znkqdc ,milyexi ipax cbpk aex mdy xnel mileki oi`e dfd onfa jenql milekig"alxdn x`iay enke a"k ze` b"i 'iq dlecbd zqpka `ed oke .llk dnkqd dpi` mlek ly oznej"yxdna `ed oke ,xaca wtq yi azk i"r `ed m`e ,mipt l` mipt zeidl jixvc ,b"r g"rx sc`zlin ,envra cg`e cg` lkl jled ynyd m` 'it` zehdl miax ixg` ly oicdc ,h"w 'iq a"g

heyt hb axd azke .aex aiyg `lc `id `hiytc(l"pd)eyg `le dkinqd eniiw ztv ipaxy s`cdnkqdl wxe ozne `ynl jixv did `le d`xed did `l oiipr eze`y zngn `ed g"alxdnc `nrhl

g"alxdnd wlg df lre ,jenq `edy(g"y sca)zwelgna la` ,ozne `ynl jixv zepwza mbyi"xdna `ed oke .df mr df epzpe e`yp `ly oeeik ,zehdl miax ixg` dfa oi`c micen r"k miwqetd

.f"x 'iq seq oeyy

החכמהשו"ת ים י' ריזסימן

וכל הנ"ל, בכל עיון צריך דעדיין למעשה,

ולא לפלפולא רק הוא שכתבנו מה

גדר ולעניין לחכם. לשאול ויש להלכה,

ואכ"מ. בזה להאריך עוד יש מהו, אונס

י' סימן

החמה קידוש בענין

א.

שמואל ותקופת אדא ר' תקופת

ע"א)בש"סאיתא נ"ו אמר(עירובין

לתקופה תקופה בין אין שמואל

שעות ושבע יום ואחד תשעים אלא

שם ופירש"י דאין)ומחצה, וד"ה ליתנהו (ד"ה

שעות, ושש ימים שס"ה הם החמה דימות

זמן משך כלומר לתקופה, תקופה ובין

אחת הנ"ל,תקופה החשבון מכלל רביע (שהוא

תקופות) לד' נחלקת שהשנה יוםלפי צ"א הוא ,

היא זו ותקופה ומחצה, שעות וז'

וכמבואר דשמואל, תקופה הנקראת

החודש קידוש הלכות ברמב"ם זו תקופה

פ"ט.

בזהואמנם הביאו הראשונים רבותינו

נזכרת אינה והיא דעה, עוד

אדא, ר' תקופת ונקראת בש"ס, מפורש

החודש קידוש הל' להרמב"ם וכדיעויין

החמה שנת נמצא חשבונו פי ועל פ"י,

ומ"ח חלקים וצ"ז שעות וחמש יום שס"ה

יום צ"א הוא אחת תקופה ומשך רגעים,

רגעים, ול"א חלקים ותקי"ט שעות וז'

ובהמשך ה"ב. שם ברמב"ם וכמבואר

הלשון, בזה עלה מסיק ה"ו שם דברות

זו תקופה חשבון שעל הדברים לי ונראין

השנה עיבור לענין סומכין היו אדא] [דר'

שהיו מצוי, הגדול דין שבית בעת

לפי הצורך, מפני או הזמן מפני מעברין

יותר האמת הוא אדא] [דר' זה שחשבון

והוא שמואל], מתקופת [ר"ל, הראשון מן

באצטגנינות שנתבארו מדברים קרוב

שנת בו שהיתה הראשון החשבון מן יתר

יום וששים וחמשה מאות שלש החמה

פ"ה מינה לעיל ושם עכ"ל. יום, ורביע

נוהג, סנהדרין שאין דבזמן עוד כתב ה"ב

השנית זו תקופה פי על הזמנים קובעים

היא זו ותקופה אדא, ר' תקופת שהיא

הלל"מ.

ק"ח,וכיו"ב סימן ח"א התשב"ץ כתב

קל"ד, סימן ח"ב להלן ושם

אל קרובה יותר היא אדא ר' דתקופת

החמה שנת כי שמואל, מתקופת האמת

אבל ורביע, יום לשס"ה מגעת אינה

ושם רגעים. וכ"ח חלקים פ"ב יחסרון

דתקופת עוד, כתב סקל"ד ח"ב להלן

ותקופת דבפרהסיא התקופה היא שמואל

ר' שתקופת לפי וזהו בצינעא, אדא ר'

ובני ורגעים, חלקים לדקדוק צריכה אדא

החכמהשו"ת ים י' סימן ריח

טועים היו בחשבון בקיאים שאינן אדם

התקופה חשבון שמואל תיקן ולפיכך בה,

להמון ופשוטה קלה דרך שהיא דיליה,

ועשה הדקדוקים אותם כל דהסיר העם,

צד על ורביע יום שס"ה החמה שנת

בחלקים לדקדק יצטרכו שלא כדי הקירוב,

אדא רב תקופת אמרו זה ועל ורגעים,

ועל בפרהסיא, שמואל ותקופת בצינעא

חוזר שנה כ"ח דבכל נמצא זו דרך פי

כמו רביעי יום בתחילת השמש להיות

פי על דאילו המאורות, שנתלו ביום

עם הלבנה שנות ישתוו אדא רב תקופת

דוקא ולאו י"ט, במחזור החמה שנות

רביעי. ביום

ב.

לבר אדא ר' כתקופת נקבע המנהג

מתלת

לפיוהנה ההולך דילן הלוח מחזור

על מיוסד שנה, י"ט חשבון

נקבעים החשבון זה וע"פ אדא, ר' תקופת

וכנ"ל אנו, בזמנינו טובים הימים כל

מצינו דאעפי"כ אלא הרמב"ם, מדברי

כמה לגבי שמואל אתקופת נמי דסמכינן

נודעים. הלכות ג' והמה הלכות,

החמה,האחת קידוש לגבי היא

משאת בשו"ת וכמבואר

טואו"ח כנה"ג שיירי ק"א, סימן בנימין

נ"ו, סימן או"ח חת"ס שו"ת רכ"ט, סימן

קידוש דלגבי ע"א, סימן המלך עמק שו"ת

השנית שמואל. כתקופת נקטינן החמה

בחו"ל, גשמים שאילת לענין היא

ועיין ס"א, קי"ז סימן בשו"ע וכדאיתא

ובישועות שם המלך עמק בשו"ת מזה

היא והשלישית קי"ז. סימן או"ח יעקב

בשעת מים בשתיית הזהירות בענין

תנ"ה, סימן או"ח בב"י כמבואר התקופה,

ס"ה. קט"ז סימן וביו"ד ס"א, שם ורמ"א

הרא"ש לתלמיד עולם יסוד בספר וכ"כ

על דשואלים דהך בסופו, פי"ב ד' מאמר

תקופת לאחר ימים ס' בגולה הגשמים

וכ"ה שמואל. כתקופת היינו תשרי,

ועי"ש י"ד, סימן הישן צדק צמח בשו"ת

שתיית דלענין התויו"ט תשובת דמייתי

וכ"ה אדשמואל, סמכינן התקופה מי

יו"ד בט"ז הובא לראב"ע, העיבור בספר

קט"ז. סימן

ג.

אדא ר' תקופת מקור

אדאוהנה ר' דתקופת הזכרנו כבר

ואולם בש"ס, להדיא נזכרת אינה

החודש קידוש בהל' המפרש כתב כבר

שהיתה בברייתא החשבון זה שראה פ"י

בספר הנשיא וכ"כ אדא. ר' ע"ש נקראת

שנת מדת וז"ל, ד' שער מ"ג העיבור

ראינו וכאשר וכו', אדא ר' לדברי החמה

ובהמשך ע"כ. שמו, על הקרויה בברייתא

מהר"י מדברי מביא ה' בשער שם דבריו

תקופת הן, תקופות שב' ברוך ב"ר

בצינעא, ר"א ותקופת בפרהסיא שמואל

ולכן המדוייקת היא דר"א תקופה כי

מה מפני רבותי את "ושאלתי הצניעוה,

מפני בצינעא, ר"א תקופת אמרו

השעות". לכוין ידעו שלא המכשפים

ר'וזו ע"ש נקראת שהיתה הברייתא

רבותינו עיני למראה היתה אדא

העתים, בצוק שנאבדה אלא הראשונים,

חיים למוה"ר העיבור יסודי בספר כמובא

החכמהשו"ת ים י' ריטסימן

לא הזה שכהיום עי"ש סלינימסקי, זעליג

זו. ברייתא נמצאת

די"לובספר עוד, כתב שם העיבור יסודי

יוצא אדא ר' תקופת דמקור

הונא רב ליה "שלח ע"א כ"א ר"ה מש"ס

[כאשר דמשכא חזית כד לרבא, אבין בר

שיתסר עד טבת תקופת שתמשך] תראה

כלומר, בכלל, עד ולא ניסן ט"ז [עד בניסן

ולמחר ניסן, בט"ו תסתיים טבת דתקופת

עברה ניסן] תקופת תתחיל ט"ז ביום

בה והוסף השנה זו [עבר שתא לההוא

[אל לה תחוש ולא שני], אדר חודש

הלכה]. כן כי כן, הלכה שאין תחשוש

לפי הוא העיבור דסיבת ברש"י ועי"ש

טבת תקופת שתסתיים לשמור שצריך

המאוחר לכל כלומר, ניסן, ט"ו ליום קודם

בהכרח ניסן ט"ו דביום יען י"ד, ביום

ניסן. תקופת מתחלת תהיה שכבר

הרא"שואולם לתלמיד עולם יסוד בספר

שם, אפירש"י פליג פ"ב ד' מאמר

תפול שלא לשמור דצריך ופירש

ניסן, ט"ז מיום מאוחר יותר התקופה

שתהיה בהכרח ניסן דתקופת כלומר,

ולכן ניסן, ט"ז ביום המאוחר לכל מתחלת

עד טבת תקופת דמשכא חזית כד

בניסן בכלל)שיתסר נמצא(ועד שאז ,

תהי ניסן י"זדתקופת ביום מתחלת ה

תקופת כי שעתא, לההוא עברה ניסן,

לכל מתחלת שתהיה בהכרח ניסן

ניסן. ט"ז ביום המאוחר

איבאופן עולם והיסוד רש"י שנחלקו

ביום ליפול יכולה ניסן תקופת

שתפול אפשר אי דלפירש"י ניסן, ט"ז

ניסן תקופת שתפול חזינן וכד ט"ז, ביום

שתא, לההוא מעברינן ט"ז, ביום

ניסן לתקופת אפשר עולם היסוד ולפירוש

מפני לשתא מעברינן ולא ט"ז ביום ליפול

התקופה תפול כאשר דוקא אם כי כך,

י"ז. ביום

אפשרוהנה אי שלנו הלוח סדר כפי

יום לאחר ניסן תקופת שתפול

לה אפשר ניסן ט"ז ביום הא ניסן, ט"ז

ומינה לשתא, לה מעברינן ולא שתפול,

שתחול יתכן פיו שעל שלנו דהלוח

פי על דייקא מיוסד ט"ז, ביום ניסן תקופת

הנ"ל, הונא רב בדעת עולם היסוד פירוש

ביום התקופה כשתחול לפירש"י דאילו

וללוח השנה, לעבר בהכרח גופא ט"ז

כן. מפני שתא מעברינן לא דידן

דהךוכתב העבור, יסודי בספר שם

אי דידן הלוח פי שעל דאמרינן

ט"ז יום לאחר התקופה שתפול אפשר

דר' התקופה חשבון ע"פ אלא אינו ניסן,

הנה שמואל, תקופת לחשבון אבל אדא,

ניסן, ט"ז יום לאחר נופלת שנים בכמה

מקור מצינו עולם היסוד דלדברי ונמצא

הנ"ל, הגמרא מדברי אדא ר' לתקופת

כי יפה יעלו לא דשם הגמרא דברי באשר

בספר שם וכתב אדא. ר' לתקופת אם

בגמרא לגרוס צריך דאולי העיבור, יסודי

אפשר ועפ"ז אדא, ר' הונא ר' תחת שם

הנזכרת אדא ר' תקופת מוצאת דמשם

בראשונים.

ד.

ותקופת בפרהסיא שמואל תקופת

בצינעא אדא ר'

שמואלובגוף דתקופת התשב"ץ דברי

אדא ר' ותקופת בפרהסיא

החכמהשו"ת ים י' סימן רכ

מדבריו לעיל הזכרנו כבר הנה בצינעא,

לחשבון צריכה אדא ר' שתקופת דלפי

בקיאים שאינן אדם ובני ורגעים, חלקים

תיקן לפיכך בה, טועים היו בחשבון

דרך שהיא דיליה התקופה חשבון שמואל

הבאנו עוד העם. להמון ופשוטה קלה

מ"ג העיבור בספר הנשיא מדברי לעיל

ברוך ב"ר מהר"י מדברי מביא ה' שער

ולכן המדוייקת היא דר"א דתקופה

ידעו שלא המכשפים "מפני הצניעוה

וכן השעות". המפרשלכוין כתב

ה"א פ"י החודש קידוש הלכות להרמב"ם

שלא לפי בצינעא, אותה קרא "ולמה

מפני ועונתה סודה לגלות בקשו

ועונתה סודה על עמדו שאילו המכשפים,

ולפיכך במעשיהם, מצליחים היו

הדורות". מן נשתכחה

פרשתועיין יוסף יעקב תולדות בסה"ק

בספר וכו' "מצאתי ג' אות מקץ

הרמב"ם מ"ש עפ"י וכו' אור לקוטי

החודש קידוש דשני(פ"ט)בהלכות ,

בצינעא, אדא רב ותקופות יש, תקופות

והטעם בפרהסיא, שמואל מר ותקופות

אמיתית היא אדא רב שתקופות לפי

הגדול שב"ד והראיה רז"ל, בעיני

תקופות עפ"י מחשבין היו שבירושלים

דעת לפי אמיתים שהם אדא, רב

רב תקופות על כולו המיוסד התוכניים

כמ"ש שהצניעוהו וזה יעו"ש. וכו' אדא

דהטעם ור"ל, אתכם". השבעתי

- אתכם השבעתי משום הוא שהצניעוה

בתוס' וכדעיין העיבור, סוד יגלו שלא

ועיין יגלו, שלא ד"ה קי"א כתובות

דסוד י"ג סנהדרין הרמ"ה חידושי

ולא אדא רב תקופת על מיוסד העיבור

להבני מזה עוד ועיין שמואל. תקופת על

מאמר טבת כסלו חודשי מאמרי יששכר

ד'.

קל"חוהנה סימן ר"ה להחזו"א יעויין

ר' תקופת שאמרו דמה ד', אות

אדא ר' דתקופת היינו בצינעא אדא

בדקדוק והיא לבד, לסנהדרין ידוע היתה

חכמים, אצל גנוזה החכמה והיתה ממש,

העדים להכחיש ידה על בודקים והיו

ואמנם הלבנה, ראיית על המעידים

ומסיק לכל, ידוע היתה שמואל תקופת

ר' בתקופת בטוחה מסורה דאין התם

שניה תקופה על בטוחים אנו אבל אדא,

ואפשר חכמים, ביד מסורה שהיתה

שמתייחס במה בידינו שנשתמרה

שאיננה וכתבו אדא, ר' לתקופת

אבל בזמנינו, המופתים עם מתאימה

בזמן העדים חיקור את מבטחת היתה

יתקנו ולעת"ל החודש, קידוש שהיה

כאן שאין הדקדוק, לפי העדים את ויחקרו

דרישה דקדוק אלא מהלכות, הלכה

הסנהדרין על המוטל העדים של וחקירה

עכתו"ד. החודש, עדות מקבלי

מסורהונראה "דאין שאמר דמה ברור

אבל אדא, ר' בתקופת בטוחה

בטוח שהיתהאנו שניה תקופה על ים

אדא ר' ושתקופת חכמים" ביד מסורה

המופתים עם מתאימה "איננה

לסמוך שא"א לומר כוונתו אין בזמנינו",

שהרי בזמה"ז, אדא ר' תקופת על

הלכה נקטינן ובראשונים ברמב"ם

בתר דאזלינן כלל פקפוק מבלי למעשה

מיוסד דילן הלוח וכל אדא, ר' תקופת

החכמהשו"ת ים י' רכאסימן

ובע"כ אדא, ר' תקופת חשבון על

צריכים עדים הכחשת דלגבי כוונתו

מכל המדוייק הגשמי המציאות לידע

גנוזה חכמה שהיתה יתכן ובזה צד,

באופן אדא ר' תקופת לידע חכמים אצל

ואפילו לנו, מהנודע מדוייק היותר

היתה עכ"פ כן, היה שלא לומר תימצי

חיקור את מבטחת אדא ר' תקופת

הלז החיקור את יתקנו ולעת"ל העדים,

בודאי אך בדקדוק, יותר שיבא באופן

בזמן דגם בפשיטות מודה החזו"א אף

אדא, ר' אתקופת לגמרי סמכינן הזה

כאילו החזו"א בדברי שטעה כמי דלא

להלכה, אינן אדא ר' דברי שכל כוונתו

על לחלוק החזו"א בא לא דודאי

הראשונים. וכל הרמב"ם

להגר"חושו"ר הקודש שקל בספר כן

ביה"ל פ"י שליט"א קנייבסקי

ר' תקופת שגם דאע"ג החמה, שנת ד"ה

כמ"ש לגמרי אמיתית אינה אדא

הלכה היה כך מ"מ בספ"י, הרמב"ם

סימן או"ח חזו"א עיין זה, על שיסמכו

ועי"ש כמבואר. והיינו ד', סס"ק קל"ח

דחשבון שאמר במה החזו"א על דהקשה

קידוש דהא העדים, חיקור מבטיח העדים

לתקופות, כלל נוגע אינו החודש

החודש וקידוש בחמה הם דהתקופות

כשחקרו דנפק"מ שם ותירץ בלבנה,

מן מרוחקת הלבנה היתה כמה העדים

מקום בדיוק לידע צריך דאז השמש,

ודוחק. השמש,

עלועיין ד"ה ביה"ל ה"ב פ"ד שם עוד לו

דאע"פ מעברים, סימנים שלשה

היינו דתקופה בפ"י פוסק שהרמב"ם

בתוספותיו הרא"ש אדא, ר' תקופת

וכן כשמואל, דפוסק משמע בסנהדרין

וכן הסוגיא, בסוף בסנהדרין רמה ביד

באופן ע"א, י"ג סנהדרין מרש"י נראה

דהלכה להו דסבירא ראשונים שכמה

ע"פ שנקבע שלנו הלוח ואולם כשמואל,

אדא ר' תקופת על מיוסד הרמב"ם שיטת

בתר בהו דאזלינן הנ"ל הלכות בג' זולת

שמואל. תקופת

ה.

נקטינן החמה ברכת לענין

שמואל כתקופת

החמהוהנה ברכת דלענין אמרנו כבר

דדייקא שמואל, כתקופת נקטינן

אחתעל חוזרת החמה נמצאת דרכו פי

בעת כמו רביעי יום בתחילת שנה לכ"ח

לתקופת דאילו השמים, ברקיע תלייתה

ואז שנה י"ט בכל המחזור נשלם אדא רב

דהלא פלאי, הוא ובאמת לברך, לנו היה

וכבר שמואל. כתקופת מקום בכל נקטינן

בנימין משאת בשו"ת בזה (סימןנרגש

דלעניןק"א) דסתרי, תרתי עבדינן דהאיך

ולענין כשמואל, עבדינן החמה ברכת

סמכינן השנים ועיבור התקופות חשבון

שכתב מה שם לו ועיין אדא, אדרב

מעין אחרת סתירה מצאנו דכבר ליישב

דסתרי, תרתי בזה שייך דלא ומשמע זו,

לענין נמי דהכי היא, קושיא ולאו וז"ל,

דאמר אליעזר כר' קי"ל השנים חשבון

התקופות ולענין העולם, נברא בתשרי

נברא בניסן דאמר יהושע כר' קי"ל

ע"כ. העולם,

חת"סואף בשו"ת נ"ו)זקה"ק נרגש(סימן

הטעם זהו דאולי וכתב בזה, הוא גם

החכמהשו"ת ים י' סימן רכב

"וראיתי כלל זו בברכה נהגו לא שמקדם

לא שמקדם הגדולה כנסת שיירי בספר

בתשובת משמע כן זו, בברכה כלל נהגי

הנ"ל, מהטעם הוא אולי בנימין, משאת

ע"פ עלמא בה דנהיגי אחרי ומ"מ

בזה עוד ועיין לזוז". אין ממנו הגאונים

העברי לב פ"ה)בשו"ת מן(סימן דבודאי

פוסקים כרוב לפסוק הסכימו השמים

חיי בשו"ת וע"ע החמה, ברכת לברך

נטע ה')עולם .(סימן

שנייטוךומצינו ריב"ם ל"ח)בשו"ת (סימן

הנ"ל הקושיא חומר דמחמת

שהביא שם ועיין לבטלה, לברכה חשש

יאנוב הירש צבי רבי הגאון מאדמו"ר

לבדו הש"ץ שרק תקמ"ה בשנת שהורה

אמן ויענו ישמעו העם וכל (וכדרךיברך,

בר"ח) הלל לענין בשועה"ר והואשמצינו ,

הנ"ל, לבטלה ברכה חשש מחמת

למיע גוונא עדיף.דבכהאי בברכות וטי

ברכת בירך מפראג מהר"ל הגאון ואף

החשש מחמת ומלכות שם בלא החמה

קוניץ לר"מ יוחאי בן בספר כמובא הנ"ל,

רפ"א) סימן קל"ב בספר(מענה כתב וכיו"ב ,

הגדולה כנסת רכ"ט)שיורי עי"ש.(סימן ,

בנימין שמלת בספר עוד קל"בועיין (דף

.ע"ג)

מלובליןוכן הכהן מוהר"צ הגה"ק כתב

הזכרונות החודשבספר קידוש (מצות

פ"ה) ג' "עדיףמ"ע הנ"ל הקושיא דמחמת

לי ונראה ומלכות, שם בלי לברך טפי

דמי. ושפיר ומלכות השם בלבו דיהרהר

שנת ניסן בתקופת בימינו ה' וברוך

תחילת שהוא פסח של שביעי ביום תר"א

שמו יתברך הביאנו לא גדול, מחזור

עד מעונן יום והיה לבטל ברכה לחשש

ומלכות שם בלי בירכנו ואז חצות אחר

עלמא" דכולי אליבא .אדהוא

דכלואמת עומד במקומו המנהג כי

ומלכות ובשם מברך הקהל

ברמב"ם הלכתא וכדאיפסק דייקא

זקה"ק מדברי לעיל וכמובא וטושו"ע,

מהרי"ל ובמנהגי עמודהחת"ס, (ריש

בשםקע"ט) בירכו קפ"א שבשנת העיד

בפעיה"ק המנהג נקבע וכן ומלכות,

רבי להגאון המפקד שער בספר כנזכר

שמעון בן ט'אהרן אות ברכות (הלכות

ח') אות שם בירושליםובהערה "המנהג

בשם החמה ברכת את לברך ת"ו

ה'תר"א בשנת ואשתקד וכו' ומלכות

שם וכ"כ ומלכות", בשם לברך זכינו

ט')להלן לניסן(אות כ"ו תמול "יום

וברכנו יתברך לאל תודה זכינו תרכ"ט

חסד בספר ככתוב והנוסח החמה ברכת

.`iptn `ede ,xg` mrhn zeklne mya jxaln eyygy miwqetd ilecbn dnkl epivn dlr sqepe

jexrdy(dng jxr)dyly eidy epiid 'eke dztewza dng d`exd ,yxit ,ipeniin zedbda `ed oke ,

.a"d h"t zekxa inlyexidn exewne .jxal jixv 'eke dngd mda zi`xp `le mippern mitevx mini

b"dpk ixeiya dfn oiire('a ze` h"kx oniq)zeklne mya dngd zkxa jxal ebdp `l enewnay

.l"pd jexrd ixac zngn

החכמהשו"ת ים י' רכגסימן

קל"ח)לאלפים מינה(דף לעיל ושם (אות".

בזמנינוח') ועתה בזה"ל, מסיק בהערה

כמעט בכלזה לברך המנהג נתפשט

העיירות ומכל הגולה, תפוצות

כמעט ונדעם, שמענו אשר והמדינות

מלברך שגבה אשר קריה היתה לא

פרי בספר העיד וכן ע"כ. זאת, ברכה

ע"ב)האדמה ג' דף המנהג(ח"ד שכן

תקי"ז, בשנת מעשה עשו וכן בירושלים

ברכה במחזיק הביא (סק"י)והרחיד"א

קהלות בכל המנהג שכן זקנים מעטרת

פלאג'י הגר"ח וכ"כ חייםישראל, (רוח

רכ"ט) בשםסימן לברך יש זאת "ברכה

רבני רוב שהסכימו כמו ומלכות

הגה"ק כתב בזה וכיוצא האחרונים".

ס"ג)מקאמרנא רכ"ט סימן "ויברך(שוה"ט

שם בלא שברכה וכו', ומלכות בשם

וקלס לעג והוא כלועג אלא אינו ומלכות

ממשות". שום בה ואין

החמהמ"מ בברכת למה צ"ב עדיין

ממאי היפך כשמואל נקטינן

עוד בזה ועיין מקום, בכל דנקטינן

וקציעה במור רכ"ט)להיעב"ץ סימן ,(או"ח

המלך עמק ע"א)שו"ת יוסף(סימן ברכי ,

ברכה רכ"ט)ומחזיק סימן שו"ת(או"ח ,

שיק צ')מהר"ם סימן דוד(או"ח שבילי (סימן,

מבשררכ"ט) קול נ"א), סימן .(ח"ב

הגדולובקונטרס להכהן הטענה משיב

הברכה)מלובלין ובענין (ד"ה

שבכל היתה, כך "שקבלתם ליישב כתב

ישראלענינים עדת כל אל המצטרכים

בדיוק לחשוב אחד לכל אפשר שאי

פי על החשבון יהיה אדא, רב כתקופת

אלא שאינה פי על ואף שמואל, תקופת

מדוייקת היתה כאילו הקירוב צד על

החמה את שברא מי והרי גמור, בכיוון

שאנחנו עלינו שציוה הוא התקופות ויסד

בדיוק שהם כמו כן התקופות נמנה לא

ועליהם הקירוב דרך על שהם כמו אלא

לברך סומכין אנו זה על ולפיכך נסמוך,

בתחילת בראשית מעשה עושה ברוך

זמן אז שאינו פי על ואף לחמה, כ"ח

היתה הרי האמת, דרך על התקופה

כאילו דבר לכל זה על שנסמוך קבלתם

נראה כן באמת, התקופה היתה הוא

דעתי". לעניות ברור

ו.

העולם מציאות כפי ר"א תקופת

כפי שמואל ותקופת התחתון

למעלה העליון השורש

זי"עוראיתי מליובאויטש להרה"ק

שיחות ליקוטי ח"ח מנחם (תורת

(105 עמוד ה'תשי"ג פסח של ספראחרון ,

דאע"פ (72 עמוד וברכתה החמה

מדוייקת, יותר היא אדא ר' שתקופת

קידוש הלכות הרמב"ם מדברי וכנ"ל

החמה ברכת בדין אעפי"כ החודש,

שהחשבון לפי שמואל, אתקופת סמכינן

לפי הוא דלמטה התקופה של האמיתי

העליון בשורש ואולם אדא, ר' תקופת

שמואל, כתקופת הוא העיקר למעלה

באה מסויימות סיבות שמפני אלא

רב כתקופת אחר, בזמן למטה התקופה

הוא דלמעלה שהתקופה וכיון אדא,

שחוזרת בעת לכן שמואל כתקופת

תקופת ע"פ תלייתה למקום החמה

בראשית, מעשה עושה מברכינן שמואל

החכמהשו"ת ים י' סימן רכד

דוגמאות כמה שהביא ועיש"ב עכתו"ד,

בזה. כיוצא

דב'ולבאר הנודע בהקדים י"ל דבריו

עגולים שהם יש בחינות

הנפש בחינת הם העיגולים ויושר,

וכמבואר הרוח, בחינת הוא והיושר

חיים עץ ספר דףבריש ג' ענף א' (שער

ע"ד) העיגוליםי"ב בין שיש "החילוק

דעיגולים ספירות עשר כי הוא, להיושר

אבל וכו', נפש הנקרא האור בחינת הם

האור בחינת הם דיושר ספירות העשר

על גבוה מדרגה שהוא רוח הנקרא

שבתחילה וכו', כנודע הנפש מדרגת

בחינת שהם העיגולים ונתגלו נאצלו

בחינה נאצלו ואח"כ וכו', הנפש מדרגת

מדרגת שהם אדם בציור דיושר ב'

נקרא הרוח כי וכו', רוח אדם,אורות

מאוד". זה והבן

מבחינתוהנה הוא הגשמי העולם

בירושלמי, כמבואר העיגולים,

לע"ח וביאורים בהגהות הובא (שערוכן

ד') אות ע"ד י"א דף ב' ענף מכ"יא'

בבחינת הם הנבראים "כל מוהרב"ך

אילן מין וכל העשבים ואפילו עיגולים,

שהוא החלל לסיבת עגול הכל ופירות

אדמו"ר באגרות מבואר וכן עגול".

התניא בעל דהגה"ק משמיה מוהריי"ץ

מצד נמשך הגשמי שהעולם דכיון

הקרקע, אל נמשך הכל לכן העיגולים,

הנמצא המושך כח מחמת הסיבה ואין

הברית בספר כנזכר אלאבבארץ ,

העולם דכדור ור"ל, העיגולים, מחמת

הוא ולחוץ וממנו המלכות, עיגול הוא

למטה, נופל דבר כל ולכן היסוד, עיגול

כלמטה נחשבים העיגול צדדי שכל לפי

שהוא ממנו שלמעלה העיגול לערך

לו. עיין היסוד, עיגול

ז"לוכ"כ חבר אפיקיהגרי"א בספרו (עיין

ע"ב צ"א סנהדרין הש"ס אגדות - ים

הרמח"ל) משם כן ענינישהביא דכל

וכו' והגלגלים המאורות וסידור התכונה

מתאימים שאינם חז"ל בדברי הנזכרים

שהגשמיות לפי הוא הגשמי, למציאות

עיגולים, שמציאותה הנוק' מצד נמשך

והכוכבים שהגלגלים פי על "אף ואמנם

בתוכם הנה גשמיים, דברים הם

בסוד מהשרשים פנימיות מתלבש

הדברים וכל העשיה, של ספירות

ושאר השמש בענין שארז"ל שתמצא

הנראה לפי עומדים שאינם הכוכבים

הפנימיות, בזה הכל מדברים לעינינו,

יודע שאינו ומי ההנהגה, עיקר שלהם

אלא להשיג יכול אינו החכמה דרכי

לפי שנראה הדברים חיצוניות

בפנימיות הוא העיקר אבל הגשמיות,

הפנימית. ההנהגה דרכי לפי ההולך

אפשר שאי עד גלגלי הוא העולם והנה

צפון ולא מערב ולא מזרח לא להזכיר

.azngne jyend gk dl yi ux`dc mikqd 'r oniq `"g o"xden ihewil xtqa alqxan w"diax s`e

.y"iir ,ux`l xac lk jynp ok

החכמהשו"ת ים י' רכהסימן

מטה ולא מעלה לא דרום ולא

לפי הקצוות כל משתנים כי בקביעות,

אך ההוא, במקום והיושבים המקום

הצד הוא עולם של שעליונו הוא האמת

של הצד דהיינו בו, אנחנו אשר הזה

ומשם העולם הושתת משם כי א"י,

הצדדים, לכל ומחלק תמיד השפע יורד

הצד זה הדבריםע"כ לכל העיקר ההוא

לחכמי א"א האלה והדברים וכו',

הדברים כלל ועל לדעתם, התולדה

תחומין למפלגי לאו רשב"י אמר האלה

דרכי אלא רואים אינם הם כי אתמסר,

העיקר שהוא ומפנימיות החיצוניות,

בגלגל והנה וכו', כלל יודעים אינם

מה ועיקר וחיצוניות, פנימיות יש עצמו

בפנימיות יהיה ז"ל חכמינו בו שידברו

כל המקפת התורה ידיעת שזהו שלו

ולא הפנימיות בסוד הכל אך החכמות,

באורך. שם לו ועיין החיצוניות", בסוד

אדאוהנה ר' דתקופת נתבאר כבר

התוכנים, דעת כפי הנכונה היא

ונמצא הגשמית, המציאות כפי כלומר,

העיגולים, בחינת מצד הנכונה שהיא

דעת שמצד הגם שמואל תקופת ואמנם

בעולם דוקא זהו מקום, לה אין התוכנים

הא העיגולים, בחינת שהוא הגשמי

בחינת שהוא הרוחני העולם מצד מיהת

הנה ה', עבודת עיקר ששם - היושר

יעו שמואל, כתקופת הוא העיקר שם

האדם את עשה שהאלהי'ם נודע דכבר

מרכבה התחתון דהאדם ר"ל, ישר,

כמבואר היושר, דבחינת העליון לאדם

ע"ח ספר מ"ת)בריש ב' ענף א' (שער

את בתורה "קראו דיושר זו דלבחינה

כמו אלהים, בצלם בצלמו האדם

האדם את אלהים ויברא שכתוב

בדרך ומתפשט ישר קו הוא כי בצלמו,

והתיקונים הזוהר ספר כל וכמעט קוים,

אלא היושר". בזה אלא מדברים אינם

התחתון דהאדם החיצון הגוף שמ"מ

בדברי וכמבואר לעיגולים, מרכבה הוא

מקומות בכמה חכם התורת רבינו

אבל עיגולים, נקרא החיצון דהגוף

מרכבה היא והנשמה הפנימיות

על משפיע והיושר היושר, לבחינת

העיגולים. שהוא החיצון הגוף

קביעותובהאמור בין ההפרש יובן

לקביעות החמה ברכת

מהלך כפי נקבעים דהמועדים המועדים,

הנוק' בחינת היא והלבנה כנודע, הלבנה

ולהכי והעיגולים, הנפש בחינת שהיא

שהיא אדא רב כתקופת בהו נקטינן

הגשמיות, ומצד העיגולים מצד הנכונה

וז"א הז"א, כנגד היא הלא החמה אבל

לגבי נקטינן ולזה ויושר, רוח בחינת הוא

שהיא שמואל כתקופת החמה ברכת

הרוחניות ומצד היושר מצד העיקר

והפנימיות.

החודשואע"פ קידוש שבהלכות

שמואל שתקופת מצינו

בצינעא, אדא ר' ותקופת בפרהסיא

דתקופת הו"ל, איפכא הלא ולהאמור

הגשמירב בעולם למטה היא אדר

בשורש היא שמואל תקופת ואילו

י"ל הרוחני, בעולם למעלה העולם

הדכורא סוד היא שמואל דתקופת

ובבחינת הז"א, כנגד שהיא וכנ"ל

מאחיזת כך כל חיישינן לא הדכורא

החכמהשו"ת ים י' סימן רכו

גם להיות יכול שפיר ולזה החיצונים,

מה ומעלי, גבוה שהוא הגם בפרהסיא

בסוד שהיא אדא ר' תקופת כן שאין

הנוק' דבבחינת נודע כבר הנה הנוק',

שיכול החיצונים מאחיזת טובא חיישינן

וכמבואר ח"ו, בה אחיזה להם להיות

פ"ו י"א שער סוע"אבע"ח נ"ג (דף

עי"ש.ורע"ב) ,

ז.

בפנימיות - החמה ברכת

בחיצוניות או העולמות

בש"סוהנה ע"ב)איתא נ"ט "ת"ר(ברכות

אומר וכו' בתקופתה חמה הרואה

אמר הוי, ואימת בראשית. עושה ברוך

"חמה ופירש"י שנין", כ"ח כל אביי

שם חוזרת שהיא מקום בתקופתה

תליית שעת היא היקפה לתחילת

ולשמש. להקיף התחילה ומאז המאורות

תקופת של שנין כ"ח כל וכו' הוי אימת

גדול מחזור כשחוזר כ"ח שבתחילת ניסן,

בשעת נופלת תקופה להיות חמה של

שעה היא בשבתאי, המאורות תליית

פירש וכן עי"ש. רביעי", ליל תחילת

ברכות הלכות הרמב"ם וכ"כ שם, הרי"ף

ביום החמה את "הרואה י"ח הלכה פ"י

כ"ח של המחזור תחילת של ניסן תקופת

רביעי ביום אותה כשרואה וכו' שנה

בראשית". עושה ברוך מברך בבוקר

היכןוהנה הברכה בגוף לדון יש מקום

לשון דזה בעליונים, תיקונה מקום

הברכה בהקדמת הרש"ש שלוםמרן (נהר

ע"ד) כ' הואדף המצות ברכות כוונת ,

והוא עוה"ב, הנקרא הנעלם בעולם

ואבי"ע א"ק שהם העולמות פנימיות

הם הנהנין ברכות וכוונת דאצילות,

נקראים שהם העולמות בחיצוניות

דבריאה. ואבי"ע א"ק והוא עוה"ז,

כי לשנים, נחלקים עצמן המצות וברכות

הם וברכותיהם הם מעשיות המצות

והמצות הנז"ל, דפנימיות בחיצוניות

ה בדיבור הםשהם וברכותיהם ם

זה דרך על וכן דפנימיות. בפנימיות

וחיצוניות בפנימיות הנהנין בברכות

בע"ח זה כל כמבואר הנז"ל דחיצוניות

ובספר פ"ב וחיצוניות פנימיות שער

כי ונמצא מקומות, ובכמה וכו' הכוונות

לברכות המצות ברכות בין חילוק אין

וזה בפנימיות שזה אלא כלל, הנהנין

עכ"ל. בחיצוניות,

השבח,והנה ברכת היא החמה ברכת

אי השבח ברכות בענין לעיין ויש

דומיא העולמות בפנימיות המה

בחיצוניות שהמה או המצות, דברכות

הנהנין, דברכות דומיא העולמות

בענין כלום ולא שמענו לא מרן דמדברי

השבח. ברכות

פ"אומתוך ברכות הל' רמב"ם דברי

דברכות לדייק מעט נראה ה"ד

לשונו דזה הנהנין, לברכות שייכי השבח

שלשה כולן הברכות כל "נמצאו שם

מצות, וברכות הנייה, ברכות מינים,

והודיה שבח דרך שהן הודאה וברכות

תמיד הבורא את לזכור כדי ובקשה

חלוקות. ג' דעביד והרי ממנו". וליראה

"כשם כתב ה"ג מינה לעיל ושם

כל על מברכין כך ההנייה על שמברכין

וברכות אותה, יעשה ואח"כ ומצוה מצוה

החכמהשו"ת ים י' רכזסימן

והודיה שבח דרך חכמים תקנו רבות

תמיד הבורא את לזכור כדי בקשה ודרך

מצוה". עשה ולא נהנה שלא אע"פ

כדוגמת הוי השבח דברכות מעט משמע

הנהנין. דברכות

המצותועפ"ז שברכות דרך דעל נראה

וחיצוניות, לפנימיות חלוקים

הנהנין ברכות גם כך מרן, מדברי וכנ"ל

וכמפורש וחיצוניות, לפנימיות חלוקים

זה דרך על "וכן שם מרן בדברי

וחיצוניות בפנימיות הנהנין בברכות

מהות פירש לא דמרן אלא דחיצוניות",

נראה ובהמבואר אלו, חלוקות ב'

פנימיות בבחינת הם השבח דברכות

חיצוניות - הנהנין וברכות דחיצוניות,

.גדחיצוניות

ח.

רשות או מצוה - החמה ברכת

מרןנודעים ע"ג)דברי ל"ח שלום וזה(נהר

עד דר"ה שני מליל לשונו,

ברכת לומר יכול אם צ"ע עצרת שמיני

תימה, הוא לכאורה והנה ע"כ. המפיל,

השבח, ברכת היא המפיל ברכת שהלא

לעוקרה יש אם ליה דמספקא יתכן ואיך

הימים, באלו הותרלגמרי האיך וכי

תיקשי בזה וכיוצא השבח. ברכת לעקור

שלום דברי הרב מדברי ע"גלן ס"ח (דף

לברךולהלן) אין חצות שלאחר דאורי

ונימוקו. טעמו עיש"ב המפיל, ברכת

ברכת לעקור שרי האיך פלאי והוא

השבח.

די"לובמ"א לבאר, בס"ד הארכנו

דברכות ליה סבירא דמרן

ברכת כדוגמת רשות אלא אינם השבח

הראב"ד וכדעת מ"דשהחיינו, דף (ברכות

הרי"ף) לדפי רי"ח,ע"א סימן בב"י הובא ,

הנזכרות וההודאה השבח ברכות דכל

ברכות אלא אינם הרואה בפרק

לפעמים, נעקרות שהם משום הרשות

סבירא כן פוסקים כמה ולדעת עי"ש.

רמ"ה, סימן בשו"ת להרשב"א נמי ליה

נ"ה, סימן או"ח חת"ס בשו"ת כמבואר

קפ"ד, א', סימן ח"ב קטנות הלכות

בדברי ועוד קי"ט, או"ח צבי הר רס"ד,

ואכמ"ל. הפוסקים,

הרבועל מש"כ ליישב כתבנו זה פי

המפיל מלברך למנוע שלום דברי

דימים בהך מרן דברי וכן חצות, לאחר

שפעמים דלהיות לשמיע"צ, ר"ה שבין

בלילה, נעור בהיותו כגון נעקרת, היא

הרואה דפרק השבח כברכות הו"ל שוב

רשות. אלא שאינם

מוהרש"ש,ואם בדעת דברינו כנים

החמה ברכת אף דלדעתו נמצא

ברכת היא דאף רשות, אלא אינה

.bzekxal wx dpalde dngd zekxaa hilgdl r"v ,l"fe 'b ze` 'f oniq rhp mler iig z"eya x"eye

lkzqdl devnc ,zevnd zkxa mb `ied dii`xd zkxal sqepc xnel xazqn xzeic ,cegl dii`xd

.jxe`a my el oiire ,"mlerd yecig zpen`a wfgzdl ick ef dcewpa dnga

החכמהשו"ת ים י' סימן רכח

דכן ושו"ר רשות. אלא שאינה השבח

הרשב"א דלדעת שם, צבי בהר מפורש

רשות. אלא חיוב אינה החמה ברכת

מחלוקת מצינו בזה כיוצא ועיין

וכדיעויין לבנה, קידוש לגבי הפוסקים

שו"ת מ"ג, סימן ח"ג אמת זרע בשו"ת

שו"ת וע"ע מ"ח, סימן ח"ב דבר משיב

חיים שנות מ"א, סימן מהדו"ק נוב"י

יהושע פני שו"ת קל"א, סימן למהרש"ק

רמ"ד. סימן

ישונפקא דהפרש נודע דזאת מינה,

ל"ת ולמצות עשה מצות בין

בהפרצופים תיקונם מקום בפרטות

י"ג דף שלום בנהר וכמבואר העליונים,

לא דמצות שם עיין באורך, ולהלן ע"ד

ומצות כח"ב, פרצופי בג' הם תעשה

עיי"ש ונה"י, חג"ת פרצופי בב' עשה

דאורייתא עשה מצות בין חילוקים כמה

להוסיף המקום כאן ואין וכו', לדרבנן

טבלה בס"ד סידרנו בסמוך ולהלן בזה,

העול בעניןמן מרן מדברי למסקנא ה

אלו. חלוקות

דאיוהנוגע הוא, זה מכל לעניננו

דברכת למרן ליה סבירא

יתבאר רשות, ולא מצוה היא החמה

דרבנן עשה מצות שהיא החמה דברכת

בעטרת היא התורה, מן עיקר לה שאין

דנה"י ונה"י דחג"ת דנה"י היסוד

ע"פ [והיינו דז"א הבינה דפרצוף

שלום בנהר ע"ב)המבואר י"ד (דף

בפרצוף הם החול דימות דהמצות

הם השבת דיום והמצות דז"א, הבינה

פי על ואמנם דז"א, החכמה בפרצוף

מינה לעיל שם שלום בנהר (דףהמבואר

ע"ד) דאיןי"ג ציצית, בהקדמת ובסידור ,

נמצא החול, לימות שבת בין הפרש

היסוד בעטרת היא החמה דברכת

דפרצופי דנה"י ונה"י דחג"ת דנה"י

דז"א]. חו"ב

כדעתואמנם למרן ליה סבירא אי

דברכות והרשב"א הראב"ד

הדין והוא רשות, אלא אינם השבח

החמה ברכת אין שוב החמה, ברכת

דאינה יען אלו, בגדרים כלל נכנסת

והבן. רשות, אלא מצוה

אלאואולם שאינה דהגם נראה טפי

לגבי אלא זה אין מ"מ רשות,

מיהת הא הלכות, כמה בזה וכיוצא תדיר

ולא מצוה, בה מקיים שפיר מברך באם

אף ומהשתא נינהו, מצוה דלאו אמרינן

כדעת למרן ליה דסבירא נימא אי

אלא אינה השבח דברכת הרשב"א

מקום בפרטות מינא נפקא ליכא רשות,

היא שהברכה דודאי בעליונים, תיקונה

דנה"י ונה"י דחג"ת דנה"י היסוד בעטרת

חו"ב דפרצופי או דז"א הבינה דפרצוף

וכנ"ל. דז"א

להוסיףולתועלת אמרנו ההמעיין

חלוקת ציור כללות כאן

מרן מדברי העולה כפי והמל"ת המ"ע

שלום רבינו(שם)בנהר ומדברי ,

חכם קכ"בהתורת ע"א, ס"ח ע"ב, מ"ו (דף

השד"הע"ב) והרב עמוד, השד"ה (פאת

ולהלן) משמעוןרל"ד שם עוד ועיין (עמוד,

בס"דקפ"ד) מזה הארכנו אחר ובמקום ,

ואכ"ם.

החכמהשו"ת ים י' רכטסימן

ט.

לז"ת זו"ן עליית - לבנה קידוש

לעת"ל דוגמת דעתיק

במבואוהנה מצינו לבנה קידוש בענין

הלבנה ברכת דרוש ס'שערים (דף

עטרתע"ג) שתתחדש אמר "וללבנה

שהיא למלכות הבטיח שהקב"ה תפארת,

ראש למקום ותעלה שתתחדש הלבנה

המלכות, היא אמר וללבנה וז"ש הת"ת,

שתתחדש א"א, שהוא הקב"ה אמר

בת"ת, המלכות, שהיא עטרת לעת"ל

וכו' ז"א עם שוה וכו' ז"א כמו ר"ל

באופן וכו', אחד בכתר ישתמשו ושתיהם

בא"א, הנוק' שתעלה עד וכו' שיתעלו

שהוא אחד בכתר משתמשים יהיו ושם

כל של כתר והוא יומין דעתיק כתר

אור והיה הפסוק סוד וזה האצילות,

יהיה החמה ואור החמה כאור הלבנה

פירוש הימים, שבעת כאור שבעתים

ד' למעלה יעלה העשיה עולם וכו',

עומד שהיה במקום שיגיע עד מדרגות

עד יעלה בעצמו וז"א וכו', דאצילות ז"א

יומין דעתיק ז"ת שהם דא"א דיקנא

יתגדלו וזו"ן א"א, בראש מלובשים

החכמהשו"ת ים י' סימן רל

החמה ואור וז"ש דעתיק, הז' כל כאורך

שהם הימים, שבעת כאור שבעתים יהיה

דעתיק". האור כמו

שםובהמשך כשם(ע"ד)דבריו וז"ש

כי כנגדך, מרקדים שאנו

למעלה העולמות שיעלו בעת נודע הנה

כל גם אזי כנזכר, עליה אחר עליה

עמהם כן גם יעלו העולמות החיצוניות

איך הראות בחוש נראה יהיה אז למעלה,

ממדרגה למעלה ג"כ עולים אנחנו

כשם מתפללים אנו לכן וכו', למדרגה

מתפללים שאנחנו כנגדך, מרקדים שאנו

שאז שלעתיד הלבנה חידוש בזמו כמו

בך", ליגע יכולים ולא כנגדך מרקדים אנו

זה מעין וכן הכוונות, פרטי כל שם ועיין

הלבנה ברכת דרוש ר"ח שער בפרע"ח

ולהלן) ע"ג ק"ח עי"ש.(דף ,

דבברכתוהמורם שם המבואר מן

את מפייסים אנו הלבנה

זו"ןה עבור ומבקשים מיעוטה, על לבנה

לז"ת עד מדרגה אחר מדרגה שיעלו

שבה הראשונה המדרגה שהיא דעתיק

לבוא, לעתיד לעלות זו"ן עתידים

פר' מארשב"י בשער באורך כמבואר

ואיפה ע"ו כלל דוד חסדי וכללי קדושים

פ"ג הברודים שער חיים לאוצרות שלימה

י"ב ע"א)אות י"ח שם(דף ובעלותם עי"ש. ,

שזו אחד בכתר משתמשים שניהם אזי

כי הנוק', דעליית השביעית המדרגה היא

גידולה באופן מדרגות ז' לה אית הנוק'

עד היסוד תחת קטנה נקודה מהיותה

השביעית והמדרגה גידולה, תכלית

עמו עומדת בהיותה היא עליונה והיותר

משתמשים ששניהם באופן בפנים פנים

פ"א ל"ו שער בע"ח כמבואר אחד, בכתר

בפ"ב שם ועיין ע"ד)ופ"ב, נ"ו דזו(דף

שני היות "שהיא השביעית המדרגה

לא כנ"ל אחד בכתר משתמשים מלכים

ואילו לבוא, לעתיד עד לעולם כך היתה

שולטת ולשון אומה היתה לא וכו' כן היה

אפשר אי הזה שבזמן באופן עוד". בנו

השביעית למדרגה שתעלה להנוק' לה

בכתר משתמשים מלכים שני בהיות

זו"ן אין הזה בזמן לאשר והוא אחד,

דעתיק לז"ת אבל לא"א, עד אם כי עולים

לעתיד אם כי הזה בזמן עולים אינם

.דלבוא

ולאוזהו הקב"ה שנשבע השבועה ענין

בירושלים יכנס שלא בעיר, אבוא

מטה, של בירושלים שיכנס עד מעלה של

או"א יזדווגו שלא הוא השבועה דענין

מוכנים זו"ן שיהיו עד שלים ביחודא

בהיותם והיינו הזווג, אל הם גם וראויים

יהיה שאז דעתיק לז"ת לעלות ראויים

משתמשים דשניהם באופן תמידי זווגם

הקב"ה יכנס אז שדייקא אחד, בכתר

או"א שגם ר"ל, מעלה, של בירושלים

שלים. ביחודא אז יתייחדו

דבעתוהיינו לבנה, דקידוש רבותא

באמור הלבנה מפייסים ההיא

עטרת לעלות תזכה לבוא לעתיד כי לה

על עטרה ולהיות בטן לעמוסי תפארת

.c.`zxvrc `neic zeilrd oipra h"qyz dnkgd mi xtqa jxe`a epazky dn oiire

החכמהשו"ת ים י' רלאסימן

העליון, היחוד יתקיים וכדין צדיק ראש

ולא דעתיק, לז"ת זו"ן עלות בעת והיינו

הנזכר הפיוס שבעת אלא בכך, די

בדרך ומעוררים מבקשים הלבנה דקידוש

שנשבע הנ"ל השבועה להתיר תפלה

מעלה, על בירושלים יכנס שלא הקב"ה

העליון היחוד כוונות סדר כל ומכוונים

ופיוס, ובקשה תפלה בדרך הנזכר

שם הרז"ל בדברי דףכמבואר שערים (מבוא

ע"א) ק"ט פרע"ח ע"ד, יוצרךס' ברוך בסוד

בוראך, ברוך קונך ברוך עושך ברוך

ועולים השבועה מתירים שבהם

העולמות, כל ומתייחדים ומתחברים

בכוונות. כמבואר

י.

לז"ת זו"ן עליית - החמה 'קידוש'

שלים ביחודא ויחודם דעתיק

לאוהנה הנזכרות, המעלות אלו כל

בעת זולת מפורש מצאנום

מסתברא ואמנם וכאמור, הלבנה קידוש

בעת גם הוא שכן הדין דהוא מילתא

החמה ברכת בזמן שהרי החמה, קידוש

בעת שהיתה למקום החמה חוזרת

רש"י מדברי לעיל וכמובא תלייתה,

למעשה ד' ביום והנה והראשונים,

ז"א היה החמה תליית בעת בראשית

א"א מקום שהוא דא"ק בטיבורא מלביש

מרן בדברי כמבואר היום, (הקדמתשל

ע"ד) ה' דף הנהר מאמרירחובות ובשער

דנמשכו יען והוא קדושים, פרשת רשב"י

דנרנח"י המוחין כללות ההיא בעת

אדם חטא בגין שאח"כ אלא דאחור,

ממדרגתם העולמות נפלו הראשון

ונשארו דנח"י המוחין מהם ונסתלקו

עבדי דאכתי הגם ולכן לבד, דנ"ר במוחין

אחר מ"מ עושה, זו מה ולשמחה וכו'

למקום היא חוזרת החמה קידוש שבעת

רחמים לבקש גרמא הזמן תלייתה

קדומים אהבת לעורר ובעותא בצלותא

החמה כנגד המכוון הז"א עליית עבור

מתוקן בהיותו הראוי, וכבודו למעמדו

קומת שיעור כל מלביש דנרנח"י, במוחין

ולמטה, דא"ק מטיבורא אשר האצילות

זורח עלינו ה' .הוכבוד

.dzcinr ote`a zewelg zereny l"fxd ixaca epivn dpdc dxvwa x`al yi oiprd xe`iaae

a"n `"t e"l xryac ,ziy`xa dyrnl 'c meia minyd riwxa 'wepd(`"r d"p sc)azk

mipt `"fd mr didze ,dly zexitq xyrd lk da didiy `ed dly lecib zilkze ,l"dfa

.l"kr ,rcepk dpald dbxhwy dn `edy ,cg` xzka mikln ipy eynzyie ,ixnbl dey mipta

edfy mdipyl ynyn cg` xzke mipta mipt `"fd mr zcner dzid dpald bexhw zrac ixde

,wizrc z"fa micner o"ef zeida epiide ,wxtd jynda oldl my zx`eand ziriayd dbxcnd

yeciw yexc mixry `eanae miyecw zyxt i"ayx ixn`n xrya l"fxd ixac jezn gken okc

miyialn f` wizrc z"fl o"efd zelra `wiicc ,mipta xkfpd dnily dti`d ixacae dpal

.mdipyl cg` xzkc ote`a mipta mipt mdipy

החכמהשו"ת ים י' סימן רלב

a"t oldl my mpn`e(a"r my)pe zeliv` ly mlerd `xap xy`kc" x`ean`id dligzd o"ef ecle

,xeg`a xeg` zpigaa yiy l"pd zepiga 'b lk dlcbp f`e ,ziy`xa ini ly 'cd mei cr lcbzdl

myn dznew xeriy did mye ,`"fd ixeg`a zexitq xyra xenb sevxt zpiga didzy cr `ede

gxid xy`ke ,xeg`a xeg` dhnl dlrnln da mixi`n eid zepey`x 'd ly zexe`d mbe ,dhnle

xyt`y lecb xzeid herind zpigaa dligzak zeidl dxfge ,l"pd xeriy on dhrnzp f` dbxhw

."zeidl

ixeg`n zyaln dzeida `edy ,'bd dbxcna xeg`a xeg` enr zcner dzid dpald herin zrac ixd

`id mb z`xwp ef dbxcn xy` ,dhnl dlrnln da mixi`n `"fc zepey`x 'de dhnle dilic dfgd

'd yexc d"k xry g"ra x`eand `ed cg`d mrhd ,minrh ipyn cg` xzka miynzyn mdipy

(`"r a"i sc),`"f y`xa xzk dyrp `ni`c z"zd meiq f` ef dbxcna micner mzeidac ,

dilic z"zd ixeg` cbpk cr `"f ixeg`n mihytznd `ni`c miycgd i"dp ceqa z"zd zehytzde

cg` xzkc `vnpe ,'wepd y`xa xzk dyrp(`ni`c z"z `edy)x`ean df mrhe .mdipyl ynyn

c"t b"k xrya mb(`"r f"w sc)zcner dzid dpald herin zrac x`ean el` zenewn ipyae ,

.l"pd 'bd dbxcna xeg`a xeg` enr

`ede ,cg` xzka miynzyn mdipy mya z`xwp ziyilyd ef dbxcn zeid zaiqa yi xg` mrh cer

b"tq d"k xrya x`eand t"r(`"r 'i sc)'e yexc oldl mye(c"r a"i sc)meiq cxeiy mcewc ,

'a ,z"zd cqg ltk dler ,xeg`a xeg` micner mzeida o"efc `yix iab lr xizkdl `ni`c z"zd

miyrp mdipyc mixzkd `vnpe ,mdixzk licbdl ick ,'wepc xzkl cg` yilye `"fc xzkl miyily

lkn opirny t"kre .y"ir ,cg` xzka miynyn mdipy mzeidak aiyg jk iptne ,z"zd cqgn

lirl x`eandk `lce ,'bd dbxcna xeg`a xeg` enr zyaln dzid herind zryac izkec oili`

.'fd dbxcna mipta mipt enr zcner dzid `idd zrac

ze` a"t e"l xry g"rl exe`iaa dry dti axdl oiir ,dxizqd efn miyxtnd epizeax eybxp xake

'`(`"r d"p sc)'` ze` `"t e"l xry g"r] zenewn dnka oeyy onydle ,(a"r a"n sc)oldl my ,

'` ze` w"n(b"r my)'c ze` a"t my ,(b"r b"n sc)`zeeaxn dnk dfa `veike ,[`aeh cere ,

.l"nk`e

xdpd zeaegx zncwda oxn ixac micwda d"ra dfa d`xpde(c"r b"r 'd sc)zevn b"ixz zncwdae

(`"r `"i sc)`"f dlr xake ,i"gpxpc oigena mipwezn o"ef eid xak oey`xd mc` zcil mcewc ,

dnd mixkfpd i"gpxpd zellkc `l` ,meidc oi`lir `"e` mewnl 'wepe ,meid ly `"` mewnl yialde

mdici lre ,zellkc miptd zpigac i"gpxpd owzl mc` lr did ediilr sqepe ,zellkc xeg`d zpigac

i"gpxpd owzl dkf `ly ic `l oey`xd mc` `hgy oeike .w"`c xzkl cr yialne `"f dler did

eid xaky zellkc xeg`d zpigac i"gpd mb litdl mxb z`f cer `l` ,miptd zpigac l"pd

`edy `"`c `xeaihl `"f cxi df ici lre ,cal xeg`c x"pd zlef mipwezn ex`yp `le ,mipwezn

iedc ipy itl` ziy jyna dpd d`lde f`ne ,`"fc i"dp cbpkl dcxi 'wepde ,dfd onfa ezcinr mewn

owzl exfgi f` giynd z`ia xg`e ,oey`xd mc` oera eltpy mixkfpd xeg`c i"gpd owzl yi `nlr

.c"ezkr ,owzl oey`xd mc` lr didy i"gpxpd

החכמהשו"ת ים י' רלגסימן

yialde `"` znew xeriy lk `"f dlr mdici lry ziy`xa ini zyyc xeg`c i"gpxpdc `vnpe

znew xeriy lk `"f dler mdici lr mby meid ly miptc i"gpxpd mnvr md ,w"`c `xeaihl cr

zezin` cvn zg` dpgad ,el yi zepgad 'a dpd ,f` didy beefdc `vnpe ,w"`c `xeaihl cr `"`

zebxcnd xcq cvnc ,`hgd xg`lc zebxcnd xcq cvn zipy dpgade ,`hgd mcewc zebxcnd

`l` eid `l f` epwzpy i"gpxpd zellkc x`eanke ,xeg`a xeg` micner o"ef eid `hgd mcewc

dfgd on `l` ezyaln dpi` `idc ,'wepdn dlrnl cner `"fdc `vnp df jxrae ,xeg`c i"gpxpd

miaqen df jxr lre ,meid ly `"e`l zyaln 'wepe meid ly `"`l yialn `"f `vnpe ,dhnle dilic

xzka miynzyn mdipye xeg`a xeg` micner o"ef eid dpald herin zryac exne`a l"fxd ixac

lirl mixkfpd minrhd 'a zngn cg`mzcinr zbxcne dpald herin zrya mzcinr zbxcn ik)

(dey hrnk `ed oey`xd mc` `hg zramicner o"ef eid ,`hgd xg`lc zebxcnd xcq jxrl mpn`e ,

mipt mbeef did `vnpe ,meid ly miptd zbxcn `id f` ly xeg`d zebxcn ixdy ,mipta mipt

mipta mipt cenrl mdl xyt` i` `dc ,wizrc z"fl elry gxkdae ,mdipyl dey cg` xzka mipta

.wizrc z"fl miyialn mzeid zra zlef 'fd dbxcna

,'bd dbxcna xeg`a xeg` dpald herin zra micner o"ef eid ,f` ly zebxcnd zpgad cvny ote`a

`"` mewna `"f(f` ly `"f `edy ,meid ly)`"e` mewna 'wepe ,ly 'wepd mewn `edy ,meid ly)

(f``ni`c z"zd zeid cvn od ,lirl mixkfpd minrhd 'a zngn cg` xzka miynzyn mdipy eide ,

zpgad cvn mle`e .mdipyc xzkd licbdl dler z"zd cqg zeid cvn ode ,mdipyl xzk ynyn

z"f mewna micner mdipy `vnpe ,'fd dbxcna mipta mipt micner o"ef eid ,meid ly zebxcnd

`zi`c jdc ,l"fxd ixaca mixkfpd zerenyd 'a egepi ikdae .mdipyl ynyn cg` xzke wizrc

`zi`c jde ,meid ly zebxcnd zpgad jxra epiid ,'fd dbxcna mipta mipt micner mdipy eidy

.f` ly zebxcnd zpgad jxra epiid ,'bd dbxcna xeg`a xeg` micner eidy

dyrnl 'c meia dzcinr mewnl dngd zxfeg dngd yeciw zrac mipta x`azpy dn oiaz dfae

ly zebxcnd zpgad jxr cvn oekpd `ed ok ok`c ,wizrc z"f mewnl miler o"efy epiide ,ziy`xa

.meid

,l"fe ,mipta oldl epixaca `aend dpwd xtq ixac x`al `zipbxn `pgky` `tqg opilcc oeike

da oi`y dkixa ,oeilr xzk `ed jexa dpeekd ,ziy`xa dyer jxan iriaxd mei eze`a dng d`exd

`id ,mipezgze mipeilrd oewiz dpnn xy` ziy`xa z`xwpd dnkgd liv`d ,ziy`xa dyer ,oexqg

e .l"kr ,xzkd gkn zeaizp a"l dliv`d`edy xzka cner did jexa zaiza fenxd `"fc oiad ixd

zcner dzid `ide ,dnkg ziy`x my lr ziy`xa zaiza dfenxd zeklnd liv`d `"fd dfe ,`"`

,dfn dlrnl dfy ote`a `idd zra micner eid o"efy eixacl `vnpe ,oi`lir `"e` `edy dnkga

o"ef eid f` ly zebxcnd zpgad cvn ok`c ,xity iz` x`eandl mpn`e .xe`ia el oi` dxe`kle

`"`l yialn edi` ,xeg`a xeg` micner(meid ly)`"e`l zyaln idi`e(meid ly).oade ,

mely xdpa myne ,d"t a"l xry g"ra l"fxd ixac t"r cer xnel yie(g"n ze` a"r d"n sc),

dzide xeg`a xeg` enr dzidy df `lel ik ,xeg`a xeg` `"f mr lgx zewaczd mrh ,epeyl dfe

dl xi`dle dpwzl k"g` yyeg did `l dpd ,xeyiwde weaicd zilkza exyan xyae einvrn mvr

החכמהשו"ת ים י' סימן רלד

זקה"קונראה הקפיד זה טעם דמפני

סופר החתם ורבנא מרנא

החמה לברכת לקרוא אחריו וזרעו זיע"א

בשו"ת כמובא החמה, 'קידוש' בשם

סימן כת"ס ובשו"ת נ"ו סימן או"ח חת"ס

אליו הנלוים וכל תלמידיו נהגו וכן ל"ד,

בשו"ת הזה כלשון נמי וכדאיתא בקודש,

חבר ליקוטי צ', סימן חאו"ח שיק מהר"ם

יוסף גנזי שו"ת רכ"ט, סימן שו"ע ב"ח

שנייטוך(שווארץ) ריב"ם שו"ת ס"ו, סימן

קהלות בכמה המנהג נקבע וכן ל"ח. סימן

אמר זיע"א מבעלז והרה"ק קדושות,

אגוט פעמים ג' החמה ברכת אחר לקהל

החמה ניסןקידוש חודש קודש נאוה (ביתו

תשס"ט) ניסן ט' הצפון אור קובץ קט"ו, .עמוד

יוסף אמרי ספר בהקדמת נזכר וכיו"ב

החמה לברכת ליה דקרי עי"ש ט', מאמר

שבו דבלילה ועי"ש החמה, קידוש בשם

פלא. מעשה לו אירע החמה מקדשין

יוזפא לר' וורמיזא במנהגי זה שם ומקור

החמה)שמש ברכות יוסף(הלכות ובספר ,

האן יוזפא לר' שע"ח)אומץ .(סימן

להמהרש"גוהגם ה')דמצינו סימן (ח"ג

השם, זה קריאת על שמפקפק

להגרפ"ז אור יזרח ספר בסוף עיין וכיו"ב

נכד קליינווארדיין אב"ד שווארץ הכהן

שגם תרפ"ה, בשנת שנדפס אריה הקול

ועיין הקריאה, זו על מפקפק בסופו שם

נתן מאורות בספר שכתב (בפתיחה)מה

הא דידן לגבי כל ואמנם הדבר, ליישב

ע"י נתייסדה זו קודש דקריאת חזינן

תקיפי ארץ גאוני הקדמונים רבותינו

הוא. ריק דבר לא ובודאי קמאי,

דע"דולהמבואר הענין, בסוד י"ל

מן נסתבב לבנה שקידוש

בשם בישראל שמו שיקרא השמים

העליון הזווג על להורות 'קידוש'

פיוס ועל אמירתו בעת המתעורר

הוא כן קודש, נקרא היחוד כי הלבנה,

הק' דרבותינו החמה, בברכת ממש

ועיניהם קדשם ברוח חשו ארץ מצוקי

רצון והעת היחוד גודל יביטו לנוכח

הברכה אמירת בעת למעלה המתעורר

דדין תלייתה, למקום החמה חזרת מכח

להתיר ורצון רחמים לעורר גרמא

בכושרות אסירים ולהוציא השבועה

אמרו להכי ואמטו פדיון, קץ ולהחיש

החמה 'קידוש' שמו וקראו הש'ם לקדש

גודל על להורות החמה, ברכת ולא

ודו"ק. היחוד,

החמהועיין בברכת מרדכיעוד (להרב

חיים) אורחות בעל בן עלכהנא דאם ,

כאילו דחשובה אמרו הלבנה ברכת

צר והלכך שבשמים אביהם פני יךקיבלו

החמה ברכת על כ"ש מעומד, למימרא

אבינו פני קבלנו כאילו הוי דודאי

דהחמה מעומד, לאומרה וצריך שבשמים

ולהמבואר הלבנה, על יתירה מעלה הוא

ixaca x`eand c"r xeg`a xeg` mzcinr gkn `wiicc xnel yi eppiprle .l"kr ,dl jixvd lk

zra cg` lzeka miweac mzeidc ori ,mipta mipt micner mzeida mda oiekl opivn xity ,dpwd

.oade ,mipta mipt mzcinr zra dpwzl yyeg `"fd didiy ozepd `ed ,xeg`a xeg` mzcinr

החכמהשו"ת ים י' רלהסימן

בעת הנעשה הנשגב היחוד מצד היינו

הזאת.

יא.

ידי" על נשען "והוא

עלואחרובמקום לבאר בס"ד הארכנו

מה אפשר, בדרך זה פי

דאסהיד זיע"א החת"ס לזקה"ק שמצינו

בזה"ל נ"ו)אנפשיה סימן חאו"ח ,(שו"ת

מורי ידי על מים ביוצקי תקמ"ה ובשנת

והוא זצ"ל, אדלר נתן רבי החסיד הגאון

עי"ש החמה", ברכת בירך ידי על נשען

ביום החמה ברכת בענין דמשתעי

משתעי צורך לאיזה ולכאורה המעונן,

בעת עליה רביה דסמך הסמיכה מענין

מינה. לן נפקא דמאי הברכה,

דיברוהנראה גדול דדבר בע"ה בזה

גדולת נודע דכבר יען הנביא,

עד ז"ל אדלער מוהר"ן הגה"ק מרן

ממש מרכבה דהוא זקה"ק עליו שהעיד

בבחינת המלאכים ממדרגת יותר וגבוה

כך ומפני כנודע, וכו', מעט ותחסרהו

חשיב זה ובערך לז"א מרכבה היה

תלמידו שהיה וזקה"ק החמה, כבחינת

הלבנה, בחינת זה בערך היה המובהק

כפני יהושע ופני חמה כפני משה דפני

לזו"ן מרכבה שניהם והמה הלבנה,

עמידתם מקום דעתיק לז"ת בעלותם

נתייחדו וכדין המאורות, שנתלו בעת

שסמך הידים סמיכת בסוד ולבנה חמה

הוא החסרון דעיקר יען עליו, ידיו משה

ופניה הזווג אל ראויה הנוק' שאין מצד

למטה לילה בכל שיורדת אחר לה אין

באבלה ועודה התחתונים, לעולמות

מאתה נמנע כך ומפני ותמרירותה,

להכין כלה תכשיטי בכ"ד עצמה לקשט

הגה"ק ובסמיכת היחוד, אל עצמה

כיון תלמידו ידי על זיע"א הרנ"א

לבנה לפני חמה מפני הארה להמשיך

לתקן בזה ורצונו והתלמיד, הרב שהם

שורש קדישא נוקבא דא אחרונה ה' אות

עילאין בקישוטין לקשטה ישראל, כנסת

בסמיכה ולסומכה ולחזקה לאמצה דילה,

אל ראויה דתהוי היכי כי מעלייתא

השלם. היחוד

יב.

קידוש לעילא, מתתא לבנה קידוש

לתתא מעילא החמה

המבוארוביתר ע"פ לומר יש שאת

והאריך חסידות, בספרי הרבה

בספר מסטראשליע מהר"א הגה"ק בזה

עבודה ד')שערי יש(שער דרכים דב'

מלמעלה הוא האחד הדרך ה', בעבודת

אעשה, למעני למעני בסוד למטה

טובו ממדת להשפיע מתעורר דהעליון

מלמטה בדרך הוא והשני לתחתון,

תחילה מתעורר שהתחתון למעלה,

וכנגדו דלתתא, באתערותא מ"ן להעלות

מ"ד. להמשיך העליון מתעורר

בדרךוהנה הוא לבנה דקידוש היחוד

נעשה דהוא יען למעלה, מלמטה

.e.h"qyz exzi zyxt x"crx ocira z"c

החכמהשו"ת ים י' סימן רלו

המתעוררת הנוק' התעוררות מצד

המתקדשת דהיא מ"ן, להעלות תחילה

צורך יש טעמא ומהאי היחוד, לצורך

באה דההתעוררות יען השבועה, להתיר

עדיין מוכן אינו דהעליון התחתון, מצד

תחילה להתיר צורך יש ולכן היחוד, אל

השבועה.

הואואמנם החמה דקידוש היחוד

יען למטה, מלמעלה להיפך,

הוא וז"א המתקדשת, היא דהחמה

פשוטים ברחמים רחמיו שמתעוררים

אעשה למעני למעני בסוד דעתיק דז"ת

נמשך היחוד ולהיות פדיון, עת ולהחיש

מבלי הענין להשלים בנקל העליון מצד

התחתון. מצד גדול טורח

מצינוויש לא הזה הטעם שמן לומר

איזה שתקנו הראשונים לרבותינו

החמה לקידוש מיוחד נוסחנוסח (זולת

כוונותהברכה) סדר מצינו לא גם ואף ,

החמה לקידוש ברכה)המיוחד מטבע ,(זולת

דרזין מארי לרבותינו מצינו ובכללות

הגנוזים הסודות מן לדבר שמיעטו

פלאי. הוא ולכאורה החמה, בקידוש

יען טעמא דהיינו י"ל להמבואר ואמנם

ובא נמשך החמה דקידוש דהיחוד

רחמי מצד לתתא מעילא מעצמו

להקדים התחתון שיצטרך מבלי העליון

התחתון אלא דלתתא, באתערותא

העליון. מכח מאליו מתקדש

הגה"קאלא דברי נודע כבר שמ"מ

ישראל שארית בספר מווילעדניק

מלובלין, הכהן צדוק מוה"ר והגה"ק

מ תבוא שהגאולה רחמידאע"פ צד

צריכים אעפ"כ וכו', דלמעני העליון

אין וז"ס הרחמים, אלו לעורר הצדיקים

התשובה, בזכות אלא נגאלים ישראל

הרחמים תשובתם ע"י דמעוררים

עכתו"ד. וכו', למעני דבחינת הפשוטים

קידוש שענין דהגם פשוט נראה והלכך

המתעורר והיחוד רצון העת וגודל החמה

מכל העליון, מצד נמשך הזאת בעת

זה יעוררו התחתונים שגם ראוי מקום

אפשר, בדרך להציע נראה ולזה הענין,

זו"ן לעליית דשייכי הכוונות אלו שכל

הלבנה, בקידוש הנזכרים דעתיק לז"ת

כדי החמה בקידוש גם בהם לכוין ראוי

דז"ת היחוד אל העליון רחמי לעורר

דקידוש נמצא דלהמבואר דעתיק,

שוה, ענינם שניהם החמה וקידוש הלבנה

לתתא, מעילא וזה לעילא מתתא זה אלא

עוד ועיין כלל, ביניהם הפרש ואין

עוד מזה שכתבנו מה בפנים בדברינו

בס"ד.

יג.

אדה"ר חטא לתיקון רצון עת

החמהויש קידוש דזמן בזה, עוד להוסיף

יען אדה"ר, חטא לתקן מסוגל הוא

ח"ב הדע"ה בספר הלשם בדברי דמבואר

דקודם ובכ"מ ג' סימן כ"ג ענף ד' דרוש

מלמעלה העבודה סדר היה החטא

באופן היה המוחין המשכת דסדר למטה,

איכו דבינה, המוחין קודם דחכמה דמוחין

לבוא התיקון הוצרך החטא לאחר השתא

להקדים דבהכרח למעלה, מלמטה בדרך

והנה עי"ש. החכמה, אל דבינה המוחין

החמה דבקידוש נמצא המבואר פי על

לתתא, דמעילא באופן להיות הדבר חוזר

למקומה לעלות החוזרת היא דהחמה

החכמהשו"ת ים י' רלזסימן

המתעוררים הם העליון ורחמי הראשון,

הזמן והלכך וכו', למעני בסוד תחילה

והבן. החטא, קודם למדרגת לחזור גרמא

יד.

לברך הנשים נהגו שלא הטעם

נהגווי"ל כן שמחמת דאפשר עוד,

לבדו הש"ץ שרק גדולים כמה

ריב"ם משו"ת לעיל כמובא יברך,

ל"ח)שנייטוך סימן אדמו"ר(יו"ד נהג שכן

לבדו הש"ץ שרק יאנוב הירש צבי רבי

דהוא וי"ל אמן, יענו העם וכל יברך

מ דהוי מןלהורות ואולי דלעילא. סטרא

שנשים בכ"מ המנהג היה הזה הטעם

זקה"ק בדברי וכמובא מברכות, אינם

נ"ו)החת"ס סימן בזה(או"ח עוד ועיין ,

כת"ס ל"ד)בשו"ת סימן שו"ת(או"ח ,

ט"ז)הריב"א שיק(סימן מהר"ם שו"ת ,

צ') סימן ומשיב(חאו"ח שואל שו"ת (תנינא,

קס"ח) סימן פארדוחד דוד רבי ולהגאון ,

דוד) דעניא(חסדי אפרקסתא שו"ת (סו"ס,

יציבכ"ב) דברי שו"ת צ"ז), צ"ו סימן ,(או"ח

חי איש להבן בזה עוד עקבועיין (פרשת

י"ט) וישמעואות בצד הנשים שיעמדו

חובה. ידי ויצאו הש"ץ מפי הברכה

שכל להורות כדי נמי דהוא י"ל ולהאמור

ומצד דלעילא מסטרא נמשך האור

לשום צריכה אינה והנוק' הדכורא,

הכל כי מצידה, מ"ן והתעוררות פעולה

העליון. ברחמי מאליו נעשה

טו.

ולבנה דחמה שויים התחלת בכל

בעולם נראים רבים מופתים

ברכתוהנה סוד ד"ה הקנה בספר מצינו

דבר אודיע בני ועתה וז"ל, הלבנה,

בע"ה, יתבאר ובמקומו עמוק סודו כי אף

גדול מחזור סוף הוא שנה תקל"ב שכל

בכל כי ודע, מי"ט, קטן מחזור וסוף מכ"ח

אפשר אי ולבנה] [דחמה שויים התחלת

נראים ומופתים רבים סימנים בלא

הם שנים שבתקל"ב לזה והסיבה בעולם,

שנין אלפי שיתא כי בעבור הוא שוים,

לכל ת"ק ונתחלקו חרוב, וחד עלמא הוי

עד חלילה וחוזר ספירות, מעשר ספירה

שני ופעם לכתר, ת"ק שני פעם שמגיע

התחלת של השמשות ובין לחכמה, ת"ק

ספירה וכל חרב, העולם ישאר הבינה

נתיבות בל"ב נכללת שנה ת"ק הפועלת

עכ"ד. תקל"ב, של הסיבה וזה חכמה,

אלוכוונתו, שית במשך שנידהנה פי

שנה, ת"ק פעמים י"ב יש

כתר וכנגד ספירות עשר כנגד והמה

השני הת"ק ובסיום הב', בפעם וחכמה

ואז דבינה, השמשות בין הוא אז דחכמה,

שני, אלפי שית בסיום והוא העולם, חרב

ספירה דכל יען המה הנוספים והל"ב

שנה ת"ק תוך נכללת שנה ת"ק הפועלת

והוא חכמה, נתיבות ל"ב בסוד דחברתה

ואכמ"ל עמוק, .זסוד

.fx"enc` 'wd epiax zcil zpy `ede ,a"lwz 'd zpy mde ,a"l cere w"z minrt `"il ezpeek ile`e

.recik mlera yecig dyrp ezcilay ,o"xden

החכמהשו"ת ים י' סימן רלח

תקל"בומדבריו לסיום דכוונתו נראה

ה'תתנ"ב, בשנת שהוא שנה

דבזמן מינה שמע מיהת הא ועכ"פ

נעשה והחמה והלבנה החמה השתוות

ומופתים רבים "סימנים בעולם חידוש

הוא זה דרך על והנה בעולם", נראים

פירש"י ע"פ אשר שנים כ"ח כל גם

דגם תלייתה, לנקודת החמה אז חוזרת

יען וזהו ההתגלות, מזו מעט יש אז

לבוא מלעילא רצון עת דמתעורר

כמבואר, מטה של לירושלים ברחמים

בערב יבא החמה ברכת כאשר וביותר

הגה"ק מדברי כנודע פסח,

זי"ע חכמיםמאסטראווצא עיני (מאיר

לבנה קידוש מאמר סוף שיחות תניינא מהדורא

(52 החמהעמוד קידוש שיחול "בעת

ויהיה רב זמן עוד ימשך לא פסח, בערב

אכי"ר. בעה"י", הגאולה

וכןעוד וז"ל, הקנה בספר שם כתב

בהתחלת ניסן, בתקופת בר"ח

ד' ב[יום] התקופה לעולם כ"ח, המחזור

חמה הרואה כן על הבריאה, כהתחלת

עושה מברך הרביעי יום באותו

עליון, כתר הוא ברוך הכוונה בראשית,

בראשית, עושה חסרון, בה שאין בריכה

אשר בראשית הנקרא' החכמה האציל

היא ותחתונים, העליונים תיקון ממנה

עכ"ל. הכתר, מכח נתיבות ל"ב האצילה

עולהוביאור ברוך דבתיבת דבריו,

לז"ת עד עליון לכתר הז"א

הוא ששם הימים שבעת אור דעתיק

חסרון, בה שאין העליונה הבריכה

מוליד הוא בראשית מעשה ובתיבות

העליונה הנוק' שורש שהיא החכמה

יסד אבא בסוד חכמה ראשית בסוד

שמות הפסוקים בשער כמבואר ברתא,

המרגלים ענין כללות ונבאר כ"הד"ה (דף

גל"םע"ג) בסוד הוא והחכמה עי"ש, ,

כמבואר חכמ"ה, בגימטריא העולה

והיא יצירה, ספר בריש הראב"ד בדברי

לגבי כ"דנוק' דף במבו"ש כמבואר כתר

הכתר, לערך הנוק' שהיא והחכמה ע"ג,

הנוק' וכן נמשכת, היא הכתר מן הנה

פרצופה ובנין תיקונה אצילותה עיקר כל

דבתיבות ונמצא הז"א, ע"י נעשה

תיקוני הז"א מתקן בראשית מעשה

עד פרצופה בנין ומתקן ומכונן הנוק'

בבחינת בשוה שוה עמו מלבשת היותה

עמה ומתייחד לשניהם אחד כתר

תיקון נמשך הנוק' ומזו עילאה, ביחודא

שכתבנו מה ועיין ותחתונים, עליונים

בהערה. לעיל

הכוונות לסדר הקדמה

א.

הצדיקים שקבעו המזמורים

ירמזו החמה בברכת לאומרם

העליון רחמי מצד זו"ן ליחוד

החמהכבר דקידוש לעיל נתבאר

וליכא שוה ענינם הלבנה וקידוש

החמה דקידוש זולת מידי ולא בינייהו

לתתא מעילא העליון רחמי מצד הוא

התעוררות מצד הוא הלבנה וקידוש

הסכמנו ולזה לעילא, מתתא התחתון

לבנה דקידוש הכוונות פרטי כל לקבוע

בפנים עוד וכדיבואר החמה, קידוש תוך

החכמהשו"ת ים י' רלטסימן

מרן לזקה"ק שמצינו ומאחר בס"ד.

לברכת אמירה סדר שיסד החת"ס

להגה"ק אחריו מצינו בזה וכיוצא החמה,

אמירה סדר הוא גם שיסד חמד השדי

דלאו נוטה הדעת לכן החמה, לברכת

הסדר זה קדישי רבנן אילין סידרו בכדי

המזמורים אלו שכל מחמת אלא דייקא

רמוזים לאומרם שתיקנו וכו' והפסוקים

גדלם רוב וכנודע הנזכרים, הסודות

ממעל בשמים וגבורתם תקפם ומעשה

מתחת. הארץ ועל

ב.

החמה דקידוש המזמורים עיקר

לבנה ודקידוש ע"ב לשם רומזים

מ"ב לשם

כמהובכללות דמצינו להקדים ראוי

שתקנו ופזמונים מזמורים

החמה, קידוש בעת לאומרם רבוותא

השמים ומזמור הגדול, הלל כדוגמת

כיוצא ועוד אדון, אל ותפלת מספרים,

שהמה הוא שבהם השוה שהצד באלו,

מהכתבים כנודע ע"ב לשם רומזים כולם

בע"ה) בפנים הנה(וכדיבואר דנא קבל כל ,

שכתב מצינו הלבנה קידוש בכוונות

ע"א)הרז"ל ק"ט דף מ"ב,(פרע"ח בשם לכוין

דקודם מ'לכותו כ'בוד ש'ם דבתיבות

שהוא שכ"ם ר"ת יכוין הברכה חתימת

ב ב"ש אתווןבא"ת מ"ב שמספרו ל"י

עי"ש. בכח, דאנא

דנודעונראה האמורים, הדברים הן דהן

העלאת בסוד סגולתו מ"ב ששם

למעלה, מלמטה והעולמות הבירורים

היחוד טיפת בסוד ענינו ע"ב ושם

מחו"ג לתתא, מעילא ויורדת הנמשכת

ומוחא גולגלתא תוך המלובשים דעתיק

לז"א עד מזלין תרין דרך דא"א סתימאה

מע"ח כנודע הטיפה בסוד לנוקביה וממנו

ולפיכך ופ"ה, פ"ד ושם פ"י ט"ל שער

התעוררות בסוד שענינו לבנה בקידוש

תקון לתתא, מעילא לעלות המלכות

מתתא ענינו שכל מ"ב בשם לכוין רבנן

שענינו החמה בקידוש ואילו לעילא,

למעני בסוד העליון רחמי התעוררות

הרחמים להמשיך אעשה למעני

רבנן תקון לתתא, מעילא הפשוטים

לרמוז ע"ב לשם הרומזים מזמורים לומר

דקידוש העילוי על המורה זה סוד על

והבן. החמה,

ג.

לשם גם רומזים החמה בקידוש

המ"ב התכללות על להורות מ"ב

העליון רחמי מצד בע"ב

בקידושומכל גם שתיקנו מצינו מקום

וכו' ופסוקים מזמורים כמה החמה

הכא דהן לומר ויש מ"ב, לשם הרומזים

הלבנה בקידוש והן החמה בקידוש

ונמצא דעתיק, ז"ת במקום זו"ן מתייחדים

וכל היחוד, בכלל כלולים שניהם דלמעשה

באופן אלא אינו ביניהם אשר ההפרש

דבקידוש היחוד, התעוררות התחלת

מעילא - הדכורא מכח הוא החמה

לתקן שמתעורר הוא דאיהו לתתא,

ולהתייחד היחוד אל להכינה לנוקביה

הוא לבנה ובקידוש בשלימו, עמה

היא דהנוק' לעילא, מתתא ההיפך,

היחוד, לצורך מ"ן להעלות המתעוררת

דשניהם נמצא למעשה שעכ"פ וכיון

יש החמה בקידוש אף הלכך מתייחדים,

החכמהשו"ת ים י' סימן רמ

הוא בזה והמכוון מ"ב, שם לרמוז מקום

ועל לתתא מעילא להמ"ב מתקן דהע"ב

בסוד בע"ב ונכלל המ"ב עולה זה ידי

היחוד.

ד.

מ'עשה ע'ושה הברכה נוסח

ע"ב להתכללות ירמוז ב'ראשית

ומ"ב

דבנוסחויש הברכה, בנוסח זה לרמוז

ע"ב)הגמרא נ"ט "ברוך(ברכות נזכר

השו"ע בלשון הוא וכן בראשית", עושה

ס"ב) רכ"ט השגור(סימן הנוסח ואמנם ,

וכלשון בראשית", מעשה "עושה הוא

מ"ב)המשנה פ"ט ועל(ברכות ההרים על

מעשה עושה ברוך אומר וכו' הגבעות

בטושו"ע וכ"ה רכ"ח)בראשית, וכן(סימן ,

בגמרא נ"ט)הוא ברכת(ברכות בענין

מעשה עושה ברוך והרעמים הברקים

בטושו"ע נמי וכ"ה רכ"ז)בראשית, .(סימן

רבה במדרש הוא סימןוכן כ"ג פרשה (אחרי

אומרח') וכו' בתקופתה חמה "הרואה

הוא וכן בראשית", מעשה עושה ברוך

י"ד)בהרא"ש סימן פ"ט ובטור(ברכות (או"ח,

רכ"ט) ברכהסימן במחזיק להחיד"א ועיין .

י"ב) ס"ק רכ"ט נקט(סימן שבשו"ע דאע"ג

דאגב לומר יש בראשית, עושה ברוך

ומ"מ ט"ס, שהוא או הכי נקט שיטפא

וכן בראשית, מעשה עושה ברוך צ"ל

אמת זרע בשו"ת כ"ד)העלו סימן ,(ח"ג

הטהור שולחן ק"א, סימן בנימין משאת

ס"ג כלל חיי"א ס"ג, ערוה"ש רכ"ט, סימן

עושה לומר דצריך ח' ס"ק מ"ב ס"ה,

באשל מזה ועיין בראשית, מעשה

סימן מבוטשאטש להגה"ק אברהם

חשש צד שום להחזיק לנו "ואין רכ"ט

הנוסחאות, בין קפידא שום שיהיה

ההלכה כן גם בזה ששייך ונראה

בכלל יש כי עדיף, בנוסח שלהרבות

ב' לומר שנהגו ויש מנה". מאתים

והדר בראשית עושה תחילה הנוסחאות,

בשו"ת כמובא בראשית מעשה עושה

ברושים ס')עצי כדמטו(סימן להיפך או ,

מבעלזא מהרי"ד הגה"ק נהג שכן בה

תרפ"ה ניסןבשנת הצפון אור (קובץ

בזהתשס"ט) שהאריכו מה עוד ועיין ,

ואכמ"ל.הפוסקים

ב'ראשיתולעניננו דע'ושה לרמוז יש

היחוד שעיקר ע"ב לשם ירמוז

ע'ושה ואמנם וכמבואר, ידו על נעשה

ע"ב שמהן לב' ירמוז ב'ראשית מ'עשה

בין מפסיק דמ"ב מ' דאות אלא ומ"ב,

בע"ב נכלל המ"ב היות על וירמוז הע"ב,

לשניהם. משמש אחד וכתר

הקנהוי"ל רמז זה סוד שעל (הובאעוד

ט"ו) אות בהמאמר דעושהלעיל ,

ראשית בסוד הנוק' על רומז בראשית

הזכר, שהוא מהכתר ששורשה חכמה

הוא הענין וסוד מבעלה, כחה דכל יען

הנהגת מוסר בחסדו שהקב"ה דאע"פ

ה' ישא בסוד ישראל לנשמות העולם

יותר מכבדה ז"ל וכאמרם אליך, פניו

שהקב"ה - צדיק בי מושל מי ובסוד וכו',

מ"מ הנה מבטלה, וצדיק גזירה גוזר

להשי"ת הכבוד מחזירים ישראל כנסת

ויודעים ית"ש אליו עצמם ומבטלים

העולם מנהיג לבדו שהוא ומודיעים

על ירמוז הלבנה קידוש והנה הכל. ובידו

לנשמות ההנהגה מוסר הקב"ה היות

החכמהשו"ת ים י' רמאסימן

היות על יורה החמה וקידוש ישראל,

המלוכה מחזירים ישראל נשמות

סוד וזה העולמים, לחי והממשלה

ירמוז גופא ולזה בע"ב, המ"ב התכללות

דהמלכות בראשית, מעשה עושה

ראשית בסוד בראשית בתיבת הרמוזה

למי ההנהגה מוסרת וכנ"ל, חכמה

והוא עושה שהוא העולם והיה ¨שאמר

ומתקנה. יוצרה

ומלאעוד דפשוט מ"ב לשם המ"ב ירמוז

לקוטי בספר וכדיעויין דמלא, ומלא

החמה(ר"ה)הש"ס מחזור מהלך "ענין

אותיות הכ"ח בסוד שנים בכ"ח שהוא

יריעות אורך היה וע"כ דמ"ה, דמילוי

אבל הזכר, בבחינת אמה כ"ח המשכן

שנה י"ט שלה מחזור הלבנה המהלך

במספרם, י"ט דמ"ה מילוי - חו"ה בסוד

זה גם העיבור. מסוד גדול סוד וזה

הוא הלא מ"ה והנה זל"ה". ממהרח"ו

ידו על נעשה דהכא היחוד ועיקר הז"א,

ולכן המבואר, ע"ד דעתיק לז"ת בעלותו

מ'עשה בתיבות הברכה בנוסח רמוז הוא

ומלא דפשוט מ"ב שם שהוא ב'ראשית,

מ"ה. דשם דמלא ומלא

הש"סובגוף בליקוטי הרז"ל דברי

המבואר ע"פ עוד י"ל הנזכרים

כללות ונבאר ד"ה שמות הפסוקים בשער

המרגלים ע"ג)ענין כ"ה ובכמה(דף

יסד בחכמה הוי"ה הפסוק בסוד מקומות

האב טבע "כי ברתא יסד אבא - ארץ

ולכן ולתקנה, ולכוננה בתו את לאהוב

דאבא יסוד שהוא משה של רצונו היה

כל וכרמוז דז"א", נוק' רחל את גם לתקן

אל אהרן יבא 'בזאת הפסוק בסוד זה

היא 'זאת' הנקראת דהנוק' הקודש',

דחיה המוחין המשכת המעוררת

בשער עוד מבואר וכן 'קודש'. הנקראים

ותלד ד"ה י"ט סימן וירא הפסוקים

עיי"ש מואב, שמו את ותקרא בן הבכירה

הדיבור ע"ב)באמצע ט' מזה(דף והארכנו ,

דז"א הוא, הענין וכללות מקומות. בכמה

הפסוק בסוד דאימא המוחין אחר מחזר

שמים ז"א)כונן אחר(דא והנוק' בתבונה,

בחכמה הוי"ה בסוה"פ דאבא המוחין

ארץ(אבא) .(נוק')יסד

בחכמה,והנה מלא בכתר, דפשוט נודע

מהלך ולכן בבינה, דמלא מלא

שנה, כ"ח הוא ז"א, כנגד שהיא החמה

דמלא דמלא אותיות הכ"ח (דמילויכנגד

דעיקרמ"ה) יען בינה, בחינת שהוא

בסוה"פ דבינה המוחין הם דז"א המוחין

הלבנה מהלך אבל בתבונה, שמים כונן

והוא שנה, י"ט הוא הנוק' כנגד שהיא

דמלא י"ט מספר דמ"ה)כנגד שהוא(מילוי

שהיא המוחין דעיקר יען חכמה, בחינת

דחכמה, המוחין הם אחריהם מחזרת

והבן.

ה.

דברי בעל הגה"ק תמיהות ליישב

יציב

הגה"קובהצעה תמיהות יתיישבו זו

בשו"ת זיע"א מקלויזנבורג

יציב סידברי צ"ו)(חאו"ח עלמן שפקפק

לאומרם שנהגו מזמורים כמה דבר

אל עיני אשא מזמור כגון מקומות, בכמה

וכן לאומרו, חמד השדי שתיקן ההרים

וכ"נ מספינקא, יוסף האמרי הגה"ק נהג

אמירתו שענין למנצח ומזמור בחב"ד,

החכמהשו"ת ים י' סימן רמב

השדי שתיקן בסדר נזכר החמה בברכת

כהן להגר"ח חיים מים ובשו"ת חמד

אוסטראה אב"ד כ"ב)רפפורט סימן (חאו"ח

האמרי הגה"ק נהגו וכן בחב"ד נהגו וכן

זי"ע, מבעלזא מהר"א והגה"ק יוסף

נזכר אמירתו שענין בכח אנא ותפלת

ובשו"ת חמד השדי שתיקן בסדר ג"כ

בקדשו אל הללו ומזמור הנ"ל, חיים מים

לאומרו וכ"נ בחב"ד לאומרו שנהגו

והגה"ק מספינקא יוסף האמרי הגה"ק

שם מקלויזנבורג להגה"ק ועיין מבעלזא,

המזמורים אלו כל שייכות על שערער

לקידוש אלא שייכי דלא החמה, לקידוש

המלכות לבחינת רומזים להיותם הלבנה

לו. עיין מ"ב, ולשם

הדעתאיברא, תנוח בדברינו להאמור

הנותנת, היא דאדרבה, בע"ה,

הלבנה על רומזים המזמורים אלו דלאשר

ראוי כך מפני דייקא וכו', מ"ב שם ועל

עליית לעורר החמה, בקידוש לאומרם

להתכלל מ"ב שם בכח למעלה המלכות

בין כלל הפרש ואין דודה, עם ולהתייחד

זולת הלבנה לקידוש החמה קידוש

התעוררות מצד נעשה הלבנה שקידוש

התעוררות מצד החמה וקידוש התחתון

חיים מים בשו"ת שכתב והיינו העליון,

לומר שתיקן דהטעם החמהשם (בקידוש

תר"א) בכחדשנת ואנא ה' את הללו מזמור

"כי לשבח ועלינו בנגינות ולמנצח

החמה] [ברכת יגרע למה אמרתי

דשניהם כדאמרן והיינו הלבנה", מברכת

הגה"ק ואף כלל, הפרש מבלי שוה ענינם

סדר החמה בקידוש אמר זי"ע מבעלזא

הלבנה. מקידוש שעיקרו המזמורים

ו.

החמה קידוש בעת המזמורים סדר

בפנים המבואר הסדר כפי

שסידרנוומעתה הסדר בקצרה נרשום

ובפנים ומקורותיו, בפנים

מזמור כל ענין שייכות בע"ה יתבאר

הסוד. דרך על החמה לקידוש ומזמור

חמד)נועםויהי אליהו.(שדי (שדיפתח

נביאיםחמד). ופסוקי תורה פסוקי

חמד) הגדול.(שדי שדיהלל הטהור, (שולחן

בא"ח) הדביר, פתח יחוד.חמד, (שתיקןלשם

חמד) יחוד.השדי מוהרש"ש)לשם ד'.(שתיקן

הוי"ה שם מרומז שבהם (שדיפסוקים

בא"ח) השמים.חמד, מן ה' את (חת"ס,הללו

חב"ד, חמד, שדי חיים, מים שו"ת הטהור, שולחן

בעלז) מעשה.בא"ח, עושה ברכת

בכח אנא אמריבראשית. חיים, מים (שו"ת

חמד) שדי בנגינות.יוסף, מיםלמנצח (שו"ת

בעלזא) חב"ד, חמד, שדי יוסף, אמרי .חיים,

מספרים השמים וכו' שדילמנצח (חת"ס,

חב"ד עיני.)חמד, אשא למעלות (שדישיר

המנהגים ובטעמי יוסף, אמרי בעלזא, חב"ד, חמד,

וצ"ע) לאומרו, מהחת"ס הביא רכ"ט ת"ר.אות

חמה חב"ד).הרואה חמד, ברייתא(שדי

שירה חמד)דפרק אדון.(שדי (חת"ס,אל

בא"ח) חמד, בקדשו.שדי אל (חב"ד,הללו

וכו',.בעלזא) יוצרך ברוך וכו', טוב סימן

תפול וכו', מרקדים שאנחנו כשם

ישראל מלך דוד הטעםעליהם, (נתבאר

לשבח.בפנים) חיים,עלינו מים שו"ת (חת"ס,

בעלזא) בא"ח, חב"ד, חמד, דרבנן.שדי קדיש

ע"ב חמד)ע"ב שדי מודים.(חת"ס, תפלת

חמד) ברכות.(שדי עד חי כל נשמת

הטהור)והודאות הכללי.(שולחן תיקון

החכמהשו"ת ים יא רמגסימן

בפנים) הטעם יתמא.(נתבאר (נתבארקדיש

בפנים) היום.הטעם לכבוד (שתיקןחרוז

היום.ר"י) לכבוד מוה"רשיר (מהגה"ק

קראקא) אבדק"ק סופר .שמעון

ויתעוררוויה"ר לרצון הדברים שיעלו

ישועה, קץ להחיש העליון רחמי

ואור החמה כאור הלבנה אור והיה

שבעת כאור שבעתים יהיה החמה

חמה הקב"ה יוציא ומהרה הימים,

ולא בה, מתרפאים וצדיקים מנרתיקה

בש"ס כדאיתא בה, שמתענגים אלא עוד

ע"ב) ח' דידן(נדרים במהרה גוא"צ בביאת ,

הפסחים ומן הזבחים מן שם ונאכל

הללויה, חדשה שירה לפניו ונאמר

אכי"ר.

יא סימן

עדות בעניין והמסתעף לתרועה שברים בין הפסק בעניןמנהג

א' ענף

שברים בין בכוונות להפסיק שנהגו אל בית חכמי דעת ליישב

בתשר"ת לתרועה

א.

אל בית ק"ק מנהג

חכמינודע המקובלים רבותינו דמנהג

ולכויןש להפסיק אל בית ישיבת

השברים אחר דשברים הכוונות סדר

כדי שמפסיקים ונמצא התרועה, קודם

לכמה מצינו והנה ויותר, נשימה

וילולי בגנוחי בזה שצווחו זמנינו מאחרוני

הפוסקים בשיטות סמך לו אין זה דמנהג

יוצאים אין בדיעבד דאף הוסיפו ומקצתן

עד זה מנהג על קראו ותמ"ה ותמ"ה בזה

זה שמנהג וכיון ליישבו. מקום מצאו שלא

והוראתו ויסודתו וקדוש טהור מקורו

רבי הגאון העידו כן כאשר בקודש

וראשי מרשומי שהיה ז"ל הדאיה עובדיה

קודם העתיקה בעיר אל בית ישיבת

התוקע בעל שהעיד מצינו וכן שגלתה,

חיים רבי הוא מאחיו הגדול הכהן דרבינו

החכמהשו"ת ים יא סימן רמד

מרא שהיה שנודע ז"ל דוויק הכהן שאול

ואף ליה אניס לא רז וכל תלמודא דכולא

היא הרמה בישיבתו כן הנהיג ז"ל הוא

הגה"צ הנהיג וכן הנהר, רחובות ישיבת

נהר בישיבתו ז"ל שרעבי מרדכי רבי

מלבד אל בית ורבני שחכמי ונודע שלום,

העניקו עוד תורה ברזי השגתם עוצם

וגם מזה התורה, בנגלות בגובהן חמה

עלן ומצוה ידיהם, הניחו לא מזה

בקודש מנהגם ליישב נפשין למשכוני

סרו לא כי הלכה זו ה' דבר ולהורות

ההלכה, מן יו"ד של וכקוצו נימא כמלא

לדעתם עכ"פ שיסמוכו, מה על להם ויש

בע"ה. החלי וזה עליון, דעת

ב.

תרועה השברים להתכיף יש אי הראשונים מחלוקת

ישהנה אי ז"ל הראשונים פלוגתת נודע

דסדר תרועה השברים להתכיף

הובא ר"ת דדעת אחת, בנשימה תשר"ת

תרועה דשברים תק"צ סי' או"ח בטור

אחת, בנשימה עבדינן לא דתשר"ת

עבדי לא אחת בנשימה וילולי דגנוחי

וכתב המפרשים, רוב כתבו וכן אינשי,

ר"ת, בשם המרדכי כתב דכן שם הב"י

כתב וכן ראבי"ה, פירש שכן וכתב

פרק סוכה במס' ורש"י אשרי, בהגהות

ע"ב)החליל כתב(כ"ג גיאת רי"ץ אבל ,

וכ"כ אחת, בנשימה לעשותן שצריך

האדם דרך שאין ואע"פ ז"ל, הרא"ש

מקום מכל אחת בנשימה וליליל לגנוח

שתהא ובעינן וילולי, גנוחי היא תרועה

דעת הסכימה וכן הפסק. בלא התרועה

בו. והכל והרמב"ן הר"ן

ז"לוזה הרמב"ם ג')לשון הלכה נמצא(פ"ג

ותוקע מברך כך: התקיעות סדר

ואחריה שברים שלשה ואחריה תקיעה

מנין נמצא וכו', תקיעה ואחריה תרועה

הספק מן להסתלק כדי שלשים התקיעות

משנה המגיד וכבר וממה(שם)עכ"ל. וז"ל

ל' התקיעות מנין ונמצא רבינו שכתב

יכול תשר"ת שבסימן סובר שהוא נראה

ר"ל, לתרועה, השברים בין להפסיק הוא

אלא אחת בנשימה לעשותן חייב שאין

הרבה דעת וכן וכו', ביניהם להפסיק יכול

וכו' ז"ל הרמב"ן אבל ז"ל, המפרשים מן

עכ"ל.

המ"מ.ועיין לראית דדחה חדש להפרי

אינו המ"מ דקדוק ומיהו וז"ל,

נמי להרב דס"ל דלעולם דאפשר דקדוק

בנשימה הם תרועה דשברים כהרמב"ן

לפי קולות, שלשים ליה דקרי אלא אחת,

אחר דקדוק יש אבל משונים, קולות שהם

המ"מ, מדקדוק אמיתי יותר הרב בלשון

הרב שכתב זה סדר(שם)והוא נמצא

ג' ואחריה תקיעה ותוקע וכו' התקיעות

תקיעה, ואחריה תרועה ואחריה שברים

בנשימה הוי ותרועה דשברים איתא אם

שברים ג' ואחריה למימר הו"ל אחת

"ואחריה"ותרועה בתיבת להפסיק בלא (פירוש,

שברי לתרועה)בין משמעם ומדאפלגינהו

אחת, בנשימה שאינן הרז"ל דסבר ודאי

הרמב"ן כסברת שהעיקר אלא נכון, וזה

עכ"ל. ופי'

החכמהשו"ת ים יא רמהסימן

ג.

הרמב"ם לדעת להפסיק שרשאי השיעור

כמהוהנה שעורא יהיב לא ז"ל הרמב"ם

השברים בין להפסיק רשאי יהא

מהן שיש להאחרונים הוית וחזי לתרועה,

לא כאן דעד בדעתו, וקצבה שיעור דיהבו

אמנם אחת בנשימה שא"צ אלא כתב

דאין בדעתו וי"מ לה, יש גבול עדיין

מהר"י וכ"כ נשימות מב' יותר להפסיק

קנ"ח, סימן ח"ג צדיק בפעולת ז"ל צאלח

בדעת וכ"כ ע', עמוד ר"ה חיים ובעץ

שליט"א דבליצקי הגר"ש הרמב"ם

בקול יעננו .(תשס"ב)בקונט'

מתוךוי"מ יותר להפסיק דאין בדעתו

עולת בשו"ת כתב וכן דיבור כדי

קל"ו. סימן או"ח ח"ב, יצחק,

לכאו'אמנם דנראה ידמה, כן לא לבבי

ז"ל הרמב"ם של לשונו מפשטות

מדקאמר הנז' פר"ח הרב של דיוקו עפ"י

שעורא יהיב ולא ואחריה, וכו' אחריה

השברים בין דנקט "דאחריה" מכאן

התקיעה שבין ל"אחריה" שוה לתרועה

לשברים התקיעה שבין דע"ד לשברים,

שם הרמב"ם וכדכתב להפסיק רשאי

אחת תקיעה שמע וז"ל ה', הלכה להלן

שהה אפילו שניה בשעה ושניה זו, בשעה

י"ח, ויצא מצטרפין אלו הרי כולו היום כל

התקיעה בין להפסיק דרשאי הרי ע"כ.

ה"נ ומעתה שיחפוץ, ככל השברים אל

להפסיק, רשאי נמי לתרועה השברים בין

הו"ל לא דאל"ה שיעורא, לה ולית

תיבת ולומר לסתום ז"ל להרמב"ם

בין דוגמת לתרועה השברים בין 'אחריה'

לפרש הו"ל אלא לשברים התקיעה

לתרועה השברים בין יפסיק שלא דבלבד

מכאן מוכח ודאי אלא נשימה, מכדי יותר

למעלה. שעורא לה דלית

ז"להראת הרמב"ם דעת כי לדעת

רשאי כי בפשטות מסכמת

ביותר תרועה השברים ולעשות להפסיק

בין להפסיק דשרי דומיא נשימות, מב'

העיד שכבר ושו"ר השברים, או התקיעה

מח"ס שליט"א עפג'ין אבנר ר' הרה"ג כן

כך שקיבל בכת"י בתשובה שלום דברי

ז"ל שאול אבא ציון בן רבי הגה"צ מפי

חכמי כי לו והוסיף הרמב"ם, בדעת

בין להפסיק כנ"ל שנהגו המקובלים

הרמב"ם אדעת סמכו לתרועה השברים

הנז'.

שתפסוויש דוכתי בכמה שמצינו להוסיף

וכגון ז"ל, הרמב"ם כדעת המקובלים

בביאורו ז"ל ששון שמן הרב מש"כ

ט' אות דק"ש ג' ע"ג)לדרוש כ"ב דעבדי(דף

זמן בענין הרמב"ם כגירסת מעשה

ואע"פ עיי"ש. החמה, הנץ התחלת

רחב ביאור צריכין עדין דהתם שדבריו

מ"מ בזה, להוסיף המקום כאן ואין לענ"ד,

הרמב"ם אחר נוטה דעתם דהיה חזינן

בסדר הראוי לצורך כאשר ובפרט

הרמב"ם כדעת לאחוז נצרכים הכוונות

בדיעבד, עכ"פ אבתריה, דסמכי י"ל

בספרי דמצינו ועוד הכוונות, סדר לצורך

קדישא דבארעא הספרדיים הפסק כללי

בכל כהרמב"ם לפסוק נהגו דישראל

החכמהשו"ת ים יא סימן רמו

סימןאופן. יו"ד בשו"ע להמחבר עיין (לדוגמא

ס"ז) פעמיםרס"ה ז"ל המחבר מרן והלכך

הרבה ונוטה בב"י, מדבריו נייד מינד

הרמב"ם. דעת אחר

ד.

המחבר לדעת בדיעבד כשר אי לתרועה שברים בין הרבה שהה

המקובליםומאחר דעת כי לדין שזכינו

והוא לסמוך, מי על להם יש

המחבר לדעת אי לדון נבא ז"ל, הרמב"ם

בין הרבה שהה אי בדיעבד אף לפסול יש

מגאוני מקצת כדעת לתרועה השברים

המחבר. בדעת זמנינו

המחברהנה ד')כתב סעיף תק"צ וז"ל(סימן

ותר שברים י"אג' דתשר"ת ועה

והוא אחת, בנשימה לעשותם צריך שאינו

נשימה, מכדי יותר בהפסקה ישהה שלא

וירא אחת בנשימה לעשותם שצריך וי"א

דמיושב ובתקיעות כולם, ידי יצא שמים

דמעומד ובתקיעות אחת בנשימה יעשה

הרמ"א וכתב ע"כ, נשימות בב' יעשה

הכל לעשות הפשוט והמנהג הגה"ה וז"ל,

עכ"ל. לשנות, ואין נשימות בב'

הדעות,הרי בין הכריע לא ז"ל דהמחבר

ואילו כולם יצא דיר"ש פסק כן ועל

בב' הפוסקים כדעת הכריע ז"ל הרמ"א

נשימות.

יש המחבר דלדעת להוכיח

יותר בשהה (בדיעבד) להכשיר

נשימה מכדי

ישומעתה המחבר לדעת או לעיין יש

יותר בשהה בדיעבד לפסול

דאף בע"ה להוכיח והנראה נשימה. מכדי

בדיעבד עכ"פ להכשיר יש המחבר לדעת

והוא, נשימה, מכדי יותר בשהה אף

דמגנצא, במעשה ז' בסעיף להלן מדפסק

ב' שתקע ואחר בתשר"ת טעה אם וז"ל

נזכר אם להריע, והתחיל טעה שברים

עד נזכר לא ואם אחר, שבר יתקע מיד

לא בטעות בה שהתחיל התרועה שגמר

אלא שתקע הראשונה התקיעה הפסיד

עכ"ל. וכו', ומריע שברים ג' ותוקע חוזר

שם המג"א ז')וכתב יראה(ס"ק וז"ל

אחת בנשימה לעשותם שא"צ מדבריו

ואף וכו' דמיושב בתקיעות ואף וכו'

סמכינן דבדיעבד וכו' דמיושב בתקיעות

סתם ולכן אחת, נשימה שא"צ אמ"ד

עכ"ל. פה, הרב"י

תשנ"חוהנה ער"ה החכמה, ים בקונט'

ג')שעעל"ט סעיף ס"א כתבנו(עמוד

דת מהאש בכללהוכיח להלכה (המובא

ששההפוסקים) בערך הוא נשימה דשיעור

במטה והועתק טרמוטין, של כוחות

עיי"ש, ו' אות למגן אלף תק"צ סי' אפרים

טורמיטין ט' תרועה שיעור סימןוהנה (ע'

ב') סעיף טפיתק"צ תרועה דשיעור ונמצא

שפסק וכיון נשימה, דכדי שיעור מן

התרועה שגמר קודם נזכר דאם המחבר

הפסיד דלא וכלו' אחר שבר יתקע

וח' ז' כדי שהה אפי' ור"ל השברים,

אע"פ השברים הפסיד לא נמי טרמוטין

ששה שהם נשימה מכדי יותר ששהה

המחבר דדעת להדיא לן הרי טורמוטין,

החכמהשו"ת ים יא רמזסימן

שהה אפי' בדיעבד הפחות לכל להכשיר

גדולה ראיה ומכאן נשימה, מכדי יותר

דהמחבר אליבא התקיעות לפסול שלא

בין נשימה מכדי טפי דשהה היכא

לתרועה. השברים

להרבעוד שמצינו ממה בה להוסיף יש

דת והנה)אש ד"ה ע"ב ט"ו שכתב(דף

לשיטת לנו יהיה כן כשנאמר והנה וז"ל

לנו יהיה קולא חומרא, וגם קולא ר"ת

משיעור יותר רב זמן כשנפסק דאפילו

אם נפק"מ דמאי לר"ת, כשר יהיה נשימה

מנשימה, יותר או נשימה כשיעור יפסיק

מודה עצמו דר"ת כתבתי כבר דהא

לפסול, לנו יש נשימה כשיעור דאפילו

לר"י עצמו ר"ת דפוסל וכמו הסברא מצד

דלא התורה גלי דכאן דנאמר רק דסוכה,

מאי וא"כ אחת, תרועה בעינן יהיה

וכו', מנשימה ליותר נשימה בין נפק"מ

ולכאן לכאן בזה שמצדד ועיי"ש עכ"ל.

יעוש"ב, דר"ת אליבא כן דאינו דאפשר

המחבר דדעת שהוכחנו אחר ומעתה

וראיה בדיעבד עכ"פ כר"ת, לפסוק

נצרף אם א"כ וכנ"ל. דמגנצא ממעשה

דאליבא דת האש שצידד צדדא כהאי

מרובה שהיה אפילו לשהות רשאי דר"ת

בדיעבד התקיעות לפסול דאין פשוט א"כ

להתרועה. השברים בין הרבה שהה אף

דמגנצא ממעשה להוכיח

דתותו האש שכתב מה עפ"י לומר יש

להלן והראב"ן)שם ד"ה אך(ע"ג וז"ל,

שם דהא טובא, בזה לתמוה יש באמת

דמגנצא) שהביא(במעשה וכמו עובדא היה

שיעשה אומרים הקהל דמקצת הרא"ש

באופן שיעשה אמרו הקהל ומקצת כן

אם בין ומחלק הראב"ן פסק ובזה אחר,

דיעשה פסק גמר ובלא גמר, לא או גמר

דהיה בודאי שם והרי ויצטרף, שבר עוד

סובר ומ"מ תקיעות, כמה כשיעור שוהה

אפשר כן ואם דמצטרף, הראב"ן

הראשון כהתירוץ סובר יהיה דהראב"ן

עכ"ל וכו' להפסיקשכתבתי דרשאי (כלו'

בין ואף לתרועה, השברים בין טובא בשהיה

מינה) לעיל שם וכמ"ש דתשר"ת עצמן ,השברים

שהה דמגנצא עובדא דהאי לפנינו הרי

לא ואפי"ה טובא, אריכתא שהיה כדי בה

המחבר מרן שפסק וכיון השברים, נפסלו

הרי דמגנצא עובדא כהאי ז' בסעיף

באם התקיעות פוסל אינו בדיעבד דעכ"פ

דחזיתיה ואף ארוכה, בשהיה הפסיק

שאין לשם בביאורו ז"ל להגר"א בקודש

ארוחנא מ"מ כנ"ל, מסכמת דעתו

דמגנצא במעשה דת אש הרב דלדברי

מי על אל בית לחכמי להם יש שפיר

הכוונות. דוחק מחמת לסמוך,

ה.

אחר קול הפסיק שלא כל לתרועה שברים בין הפסיק אם אףאבהו ר' תקנת ביטל לא ביניהם

אחדוראיתי לגאון לטובה בהשקפה

מפריד דאם דנתקשה

ב' להו הוו שוב השברים מן התרועה

תרועה וקול לחוד שברים קול קולות,

אם בתקנתנו הועלנו מה כן ואם לחוד,

דהרי התרועה, מן השברים מפרידים

החכמהשו"ת ים יא סימן רמח

נתקע או תקענו כבר לחוד שברים קול

אח"כ, נתקע לחוד תרועה קול וגם אח"כ,

באים דתשר"ת אלו תרועה שברים וא"כ

וכו'. מטרתא ואפוכי בכדי,

דהאואמנם בפשיטות י"ל לענ"ד

הוא אבהו, ר' דאתקין

והתרועה השברים ולהסמיך לתקוע

ואף ביניהם, אחר קול הפסק בלא

מצטרפין מ"מ טובא בינייהו שמפסיק

מפסיק אחר קול שאין כל יחד הן

השברים יועילו לא והלכך ביניהם,

שבהם לפי ותר"ת דתש"ת והתרועה

ונמצא השברים, אל התקיעה מתכיף

בקול לתרועה השברים בין שמפריד

והבן. התקיעה,

ו.

בארוכה הכוונות באים היו פעמים הראשונים בדורות גםבקצרה ופעמים

שכתבובהיותי אחד לחכם ראיתי בזה

לפי קדום אינו זה דמנהג

הרש"ש שבזמן הקדמונים שהמקובלים

רזי כל פה בעל אפילו בקיאותם לרוב ז"ל

הזכה במחשבתם הכוונות העבירו דרזין

המקובלים אולם רגע, כמו ביעף מועף

הם פניו ולפני שלפניו ובדור זה בדורינו

מפני כך כל ולהפסיק לשהות שנצרכו

הדורות. ירידת

דברולענ"ד כי אמנם שהן ליה, אמינא

ירידת דמחמת בפיו אמת

כיוונו כאשר מכוונים אנו אין הדורות

וכבר כמלאכים, הראשונים המקובלים

לרבן פירות בקנין אלו דברים מעין נזכר

ז"ל היר"א ניהו הי חסידים ג'של ב' (עמוד

ומשההנד"מ) אהרון תולדות בסה"ק וכן

ז"ל פירירא י')למוהר"א סימן ע"א י"ז (דף

כולי לאו הקודמים בדורות גם הלא מ"מ

ברגע הכוונה לכוין בזה שוים עלמא

תנועות ונוסח מסדר וראיה ביעף, מועף

בהן שמאריכים שבתפלה התיבות ניגוני

זה שנוסח ומקובל הכוונות, סדר כפי

רבינו כהונת תקופת מאז טהור מקורו

בית חסידים של מדרשן בבית הרש"ש

זמן נמשך הכוונה משך דזמן הרי אל,

המכוונים מן מקצת הפחות ולכל מה,

מכדי טפי נמשך כוונתם זמן היה

כדי נתייסדו אל בית ומנהגי נשימה,

ועל הכוונה בסדר לעמוד הציבור שיוכלו

זה שמנהג ולומר לדחות ראיה כל אין כן

שיסודו אפשר אלא באו מקרוב חדשים

רבותינו כהונת מזמן יומין עתיק

כמלאכים. הראשונים

ז.

האמור מן העולה

מנהגןהמורם לישב דיש האמור מכל

חכמי כמלאכים ראשונים של

בין שהפסיקו במה אל בית מקובלי

נהירין, אנפין בכמה לתרועה השברים

החכמהשו"ת ים יא רמטסימן

דרשאי הרמב"ם דעת היא דכן חדא

לתרועה, השברים בין טובא להפסיק

לפסול אין המחבר לדעת דאף ועוד

תלת מכח טובא שהה אם בדיעבד

דס דמגנצא ממעשה א' ז'הוכחות, עיף

י"ח יצא התרועה סיים לא שאם

טפי התרועה שאורך ואע"פ השברים,

בדעת לצדד דיש ועוד ב'. נשימה. מכדי

ג'. טובא שהיה כדי להפסיק דרשאי ר"ת

אשת הרב כתב דמגנצא דעובדא ועוד

כמה כדי דשהה הוה דעובדא דת

שלא המחבר פסק ואפ"ה תקיעות,

כדיעבד הכוונות ודוחק התקיעות, לפסול

דמי.

כןואין המנהג לקבוע באים דברינו

יעשה חד דכל למעשה, הלכה

באנו ולא רבותיו לו שיורו וכפי כמנהגו

קדישין רבנן הנך מנהג ליישב אלא

ועכי"א. זי"ע אל בית חסידי תקיפי

ב' ענף

הרוב אחר ההליכה בענין חקירות כמה

הקדמה

לשברים התרועה להסמיך אל בית ק"ק דמנהג המעיד אחד עדכלל הפסק מבלי

הרשומיםוהנה האלה הדברים ככל

לפני בס"ד העלינו כן למעלה

לטובה זכרונם עלה וכבר שנים, איזה

החכמה ים דאיכו(תשס"ג)בקובץ אלא ,

דמצינו והוא דבר, בה נתחדש השתא

בגוף נרגא דשדי המכוונים מרשומי לחד

איפכא. בתר להעיד ויצא הנזכר המנהג

ביןדהנה להפסיק שנהגו המנהג עצם

סימוכין לו אין תרועה שברים

יכב"ץ אל בית דק"ק המנהגים ברשימות

מפי ואך שלום, דברי ספר בראש אשר

הגאון העיד דכן חי, הוא השמועה

ז"ל הדאיה עובדיה מוה"ר המקובל

ודע"ה עבדי ישכיל שו"ת בעמח"ס

ויושב זקן ז"ל והוא ספרים, ועוד והשכל

יושב היה דנא ומקדמת היה, בישיבה

אל בית בישיבת מעל'ה של בישיבה

יסד שנחרבה ולאחר החומות, שבתוך

לחומות, שמחוץ בירושלם מדרשו בית

הישן כמנהג בישיבתו והנהיג וחזר

בנו וכעדות לתרועה, שברים בין להפסיק

אליהו והגר"ם שליט"א הדאיה הגר"ש

כבעלי משמשים שניהם שהיו שליט"א

אחד זקן העיד וכן מדרשו. בבית תקיעות

תפוחין חק"ל אצל תוקע בעל שהיה

הרמה בישיבתו ז"ל השד"ה ה"ה קדישין

הגדול הכהן נהג שכן הנהר, רחובות ק"ק

שברים בין ממושך זמן להפסיק הנ"ל

העיד וכן הכוונות, לכוין כדי לתרועה

הגרב"ץ נהג שכן שליט"א הדאיה הגר"ש

פורת שבישיבת המכוונים במנין ז"ל חזן

החכמהשו"ת ים יא סימן רנ

המקובל הגאון נהג וכן תכב"ץ, יוסף

נהר בישיבת ז"ל שרעבי מרדכי מוה"ר

תלמידיו כן העידו וכאשר שיסד שלום

הגר"א זה בכל האריך וכאשר הע"י.

השופר קול בקונטרס שליט"א עפג'ין

י', חלק שלום דברי ספרו בסוף הנדפס

המנהג ליישב יפה שהאריך שם לו ועיין

צדדיו. מכל

דמצינוומה הוא, עתה בזה שנתחדש

והוא איפכא, בתר דמשתעי עדות

מהר"ם שבחי רל"ט)בספר שהוציא(עמוד

ידיד אליעזר מוה"ר המקובל הגאון לאור

יום מוה"ר המקובל הגאון בן ז"ל הלוי

תרצ"ב בשנת ז"ל הלוי ידיד טוב

תוךבירושת"ו תשס"ח בשנת נדמ"ח עתה (וזה

זצ"ל') הלוי ידיד אליעזר רבי רשם'ספרי ששם ,

אל בית קודש קהילת "מנהגי המחבר

ובתו"ד ה')יכב"ץ", בזה"ל,(אות כתב

ותוקעים ומכוונים, אחת, תקיעה ותוקעים

מכוונים, כך ואחר ביחד תרועה שברים

ע"כ. ומכוונים, אחרונה תקיעה ותוקעים

דהמנהג מפורשת עדות בדבריו והרי

הפסק מבלי לשברים התרועה להתכיף

להפסיק הנזכר המנהג היפך ביניהם

דסדר לתרועה שברים בין בכוונות

תשר"ת.

העדיותומעתה בגוף לחקור יש

המנהג דבר על הנזכרים

בהי מנהג עדות מין בכל בזה וכיוצא

עדות דין להו שוינן אי לה, דיינינן דינא

בהו איכא ואי בעלמא, מילתא גילוי או

רבים אחרי דאמרינן או כמאה, תרי דין

שיש חקירות כמה בזה וכיוצא להטות,

עפג'ין להגר"א וראיתי אלו, בכל לחקור

ספירים מעולפת שכבר(בכת"י)באגרת

מעין בחקירות המטה בקצה אלו,נגע

הטובה ה' כיד מילין לאלוה עוד ולענ"ד

לאט'י אתנהלה אמרתי ולכן בע"ה, עלינו

מיסת כפי הספקות צדדי בס"ד לברר

בע"ה, מגעת כהה יד שידינו וכפי הפנאי

לא דברינו דכל צריך אני למודעי אפס

דינא לבירורא אלא ולעשה ולא להלכה

בעלמא.

א.

דעות רוב בתר ביה אזלינן במנהג התלוי דבר כל - רמ"א

כתבוהנה סכ"ב ל"ז סימן בחו"מ

לקבל נהגו "עכשיו המחבר

ועל והסכמתם תקנתם על מהקהל עדים

כיון לקרוביהם אפילו וכשרים הקדשות,

"כל הרמ"א וכתב עליהם", שקבלום

אין העיר בני במנהג התלוי דבר

ביה אזלינן אלא כמאה, תרי בו אומרים

אנו שאין בזה כיוצא כל וכן הרוב, בתר

בזה אמרינן לא וכן ממש, עדות צריכים

ראיה הוי אלא ראיה, אינו ראינו לא

קע"ג) שורש מדבר(מהרי"ק שמעינן ."

וכגון עדות, לדין שייך שאינו דכל מור"ם

הגם הקהלות, במנהג התלוי בדבר הכא

תרי בו אומרים ואין עדות מדין שנעקר

פסולי אף בו הכשירו שהרי כמאה,

דינא ביה איכא מקום מכל עדות,

פא"ם ציין כאשר להטות, רבים דאחרי

במכתבו.

החכמהשו"ת ים יא רנאסימן

להסתפקאלא בראש יש מקום דלענ"ד

דרבינו ונימוקו טעמו בעיקר טובא

הש"ס בדברי שמקורו פ"חהרמ"א (יבמות

מקוםע"ב) כל אומר נחמיה "ר'

רוב אחר הלך אחד עד תורה שהאמינה

דאחרי הדין עיקר מצד הוא אם דעות",

אומדנא, מטעם דלמא או להטות רבים

ההגיון כללי ע"פ מסתבר דכן ר"ל,

רוב שיש מקום דבכל הישר והשכל

כנגד הרוב כדעת להכריע ראוי ומיעוט

להלן עוד וכדיבואר המיעוט, דעת

בע"ה.

ב.

קמן דליתא ורובא קמן דאיתא רובא

איירי להטות רבים דאחרי קרא

קמן דאיתא ברובא

אמרנוואמנם העיון אל שנבוא קודם

וחקירות כללים כמה להקדים

להטות, רבים דאחרי דינא הך בעצם

בקרא נאמר הנזכר זה דין (משפטיםדהנה

ב') במתניתיןכ"ג, וכמבואר דיינים, לגבי

שם ובש"ס דסנהדרין ע"ב)דפ"ק ג' .(דף

דבחולין ע"א)אלא י"א מהך(דף ילפינן

רובא לכל להטות רבים דאחרי קרא

דתנן סנהדרין וכגון קמן, (סנהדריןדאיתא

ע"א) וכגוןמ' זכאי, מחייבין וי"א מזכין י"ב

שחוטה בשר מוכרות כולן חנויות ט' נמי

בשר ונמצא נבלה בשר מוכרת ואחת

חזינא קמן דהא הרוב, אחר הלך בארץ,

דהתירא. דרובא

מהיכןועיין ליה דמיבעיא עוד שם

נמי קמן דליתא דברובא ילפינן

שבא קטן יבם וכגון רובא, בתר אזלינן

שמא חיישינן דלא קטנה, יבמה על

פוגע ונמצא סריס והוא איילונית תמצא

אלא מצוה, במקום שלא אחיו באשת

דעלמא קטנים רוב בתר זיל אמרינן

קמן, דליתא רובא והיינו סריסים, דאינן

דאחרי מקרא ליה ילפינן לא דא דבכגון

ברובא דייקא דמשתעי להטות רבים

מכמה דמייתי שם ועיין קמן, דאיתא

לה. ילפינן דמינייהו קראי

דמין הך ראשונים כמה לדעת

אחרי מטעם הוא ברוב בטל במינו

להטות רבים

דמיןולדעת הך אף ראשונים כמה

מטעם הוא ברוב בטל במינו

ברש"י כמבואר להטות, רבים דאחרי

ע"ב) נ"ד גיטין ע"ב, צ"ח חולין ע"ב, ג' ,(ביצה

ע"א)ובתוס' ס"ז הרא"ש(ע"ז כתב וכן ,

ל"ז) סימן הנשה גיד פרק "דגזירת(חולין

להטות, רבים אחרי דכתיב הוא הכתוב

איסור ונהפך בטיל, בתרי חד הלכך

כולן אפילו לאוכלן והותר היתר, להיות

ועיין החמירו". ומדרבנן אחת, בבת

השולחן ולהלן)להערוך סכ"ט צ"ח סימן (יו"ד

כלל, מובן הדבר אין "ולענ"ד ליה דקשיא

לתערובת להטות רבים אחרי ענין דמה

דבגמרא בהיתר, י"א)איסור ילפינן(חולין

קמן דאיתא לרובא להטות רבים מאחרי

בסנהדרין והנה חנויות, וט' סנהדרין כמו

כאילו התורה בטלתה דהמיעוט פשיטא

מהרוב היפך אומר המיעוט שהרי אינם,

החכמהשו"ת ים יא סימן רנב

תורה ואמרה להיות, א"א הדברים ושני

בע"כ הכא אבל הרבים, עם שהאמת

אנו חנויות בט' וכן בעולם, לשניהם ישנם

הכשרות מרוב הוא שהנמצא אומרים

שתתבטל אבל טרפות, כאן ואין

כל וכן לן. מנא הכשרות בתוך הטרפות

ואין כהרוב שתולין הוא שבש"ס רוב מיני

לתערובות", זה ענין ומה איסור כאן

באורך בזה ליישב שכתב מה שם לו ועיין

השעיר ודם הפר דדם דקרא דמדיוקא

אחרי מטעם הוא דהכא דטעמא ילפינן

בפמ"ג מזה ועוד עי"ש, להטות, רבים

תערובות. להלכות בפתיחתו

רבים אחרי תורה שאמרה מה

שיתבטל באופן דוקא הוא להטות

הרוב בדעת המיעוט דעת

פ"דובשערי ג' שער להגרש"ש יושר

ע"א) קנ"ט מדברי(דף מייתי

"אני הר"ב בשם הזרוע פרק המרדכי

בכל הרוב בביטול מודה מאיר דר' אומר

מדאורייתא למיעוט דחייש אע"ג דוכתא

וברובא וכו', דחולין בפ"ק כדמוכח

דכתיב ר"מ פליג דלא נראה קמן דאיתא

מדעת לן והרי עכ"ל. רבים, אחרי

לא למיעוטא, דחייש מאיר דר' המרדכי

אבל קמן, דליתא ברובא אלא חייש

חיישינן דלא מודה קמן דאיתא ברובא

פליג,אלמיעוטא לא נמי ברוב ובביטול ,

הוא גם ברוב דביטול יען טעמא והיינו

שפיר והלכך חשיב, קמן דאיתא כרובא

להטות, רבים דאחרי מקרא ליה ילפינן

מדברי גם מוכח דכן שם לו ועיין

שם האריך הדבר ובביאור השטמ"ק.

'ועשית דבהוראת בקצרה, ותו"ד הרבה,

ענין ענינים, ב' איכא יורוך' אשר ככל

לנו להודיע מילתא גילוי בגדר הוא אחד

ידי שעל והשני וההלכה, הדין את

בענין והנה הדין, נגמר אמירתם

ואיזה ביטול לדין בזה צריך אין הראשון

אמירתם שאין כיון במציאות, התהפכות

ההלכה בירור לגבי ולכן כלום, פועלת

מברר דהרוב הדיינים, רוב אחר הולכים

דהרוב קמן, דליתא כרובא וזהו ההלכה,

- השני לענין אבל האמת, אל נוטים

פסק הכרעת גורמת הדיינים דהוראת

הפסק שיצא בהכרח בזה הנה - הדין

ולזה ברוב, סגי ולא כולו הב"ד מכל

שיתבטל ברוב דביטול דין צריך

עד הרוב בדעת המיעוט דעת במציאות

דעת ע"י הדין ויחול דליתא, דכמאן

מזה עוד וכמבואר לבד, המרובים

ז', סימן לסנהדרין שמואל ר' בחידושי

עיש"ב.

רישוהיינו ב"ק התוס' כוונת גופא

קמ"ל)המניח ד"ה ע"ב כ"ז (דף

מיעוט דחשיב שאני, דיינים גבי "דהתם

דעת דבטלה ור"ל, שאינו", כמי דידהו

וחשיב דמי דליתא דכמאן עד המיעוט

כולו הב"ד מכח יוצא הדין דפסק כמאן

.`zexekaa k"ke ,n"x bilt `l zeiepg 'hac y"ir ,oebk d"c h"iw zenai 'qezd ixacn gken oke.`"t yix dpin lirl my xyei ixrya dfn oiire ,onw `zi`c `aexa d"cez h"i sc

החכמהשו"ת ים יא רנגסימן

ממונא מפקינן ולהכי לבד, רובו ולא

התוס' דברי בהמשך כמבואר מהמוחזק

מדין אינו הממון שהוצאת לפי והוא שם,

בי"ד, מכח אלא רובא בתר דאזלינן

ואינו ישנו דהמיעוט היכא ואמנם

רוב מכח ממונא מפקינן לא מתבטל,

שכנגדו, והמיעוט ממונא חזקת כנגד

הלוי, הגר"ח בדברי זה כל וכמבואר

ר' בחידושי בהרחבה דבריו הובאו

הוא ממש בזה כיוצא והנה שם, שמואל

דליתא כמאן דהאיסור ברוב, דביטול דין

להיתר. דנהפך כמאן וחשיב דמי

ג.

מגזה"כ הוא קמן דאיתא ברובא רוב בתר דאזלי' טעמאבירור מכח הוא קמן דליתא וברובא

מקראוהרי דילפינן דמאי נתבאר

דברובא להטות רבים דאחרי

ה רוב, בתר אזלינן קמן דוקאדאיתא יינו

עד הרוב לגבי מתבטל שהמיעוט באופן

דבעינן בדיינים וכגון דמי, דליתא דכמאן

סגי ולא כלו הב"ד מכח הפסק שיצא

בתרי חד בביטול בזה וכיוצא לבד, ברובו

וכיוצא ההיתר, לגבי מתבטל דהאיסור

שחוטה בשר מוכרות חנויות בתשע בזה

ודייקא שאינו, כמי דהאיסור בשר, ונמצא

קמן דאיתא כרובא חשיב זה באופן

רבים דאחרי הכתוב אמר דידיה דעליה

דין, לבית דומה שאינו כל אבל להטות.

דינא הך בו מצינו שלא כל דהיינו

חשיב לא הרוב, לגבי מתבטל שהמיעוט

כרובא הוי אלא קמן, דאיתא כרובא

קמן. דליתא

איכא אכתי קמן דאיתא ברובא

שמ"מ אלא הדבר במציאות ספק

להטות רבים אחרי תורה אמרה

בשעריובביאור הגרש"ש כתב הדבר

דהך פ"א ג' שער יושר

קמן דאיתא ברובא רוב בתר דאזלינן

דכל התורה הנהגת היא שכך לפי הוא

בתר אזלינן ומיעוט רוב דאיכא היכא

צודקים שהרוב מפני ואינו רובא,

המיעוט, דעת כנגד בדבריהם

או לכאן כלל בירור כאן אין דבמציאות

הדבר, בעצם ספק איכא דאכתי לכאן,

עומד המיעוט הנה דין בבית כגון שהרי

ואכתי הרוב, דעת היפך לפנינו וצווח

בחד בזה וכיוצא הדבר, בעצם ספק איכא

חדא הכא איכא בפועל הא בתרי,

שכך אלא רובא, בתר נלך ולמה איסורא

והיינו להטות, רבים דאחרי תורה גזרה

בטל דהמיעוט ואמרינן הואיל טעמא

הגם ולכן דמי, דליתא וכמאן הרוב לגבי

הרוב, אחר לילך לנו אין הסברא דמצד

במיעוטו בטל דהמיעוט תורה גזרה

דליתא. וכמאן

דאיתאואמנם ברובא אלא אינו זה כל

קמן, דליתא ברובא אבל קמן,

רוב או סריסים אינם קטנים רוב כגון

בתר ביה דאזלינן הך לט', יולדות נשים

רבים דאחרי הכתוב מגזרת אינו רובא

אלא זה, בכגון איירי לא דהפסוק להטות,

ע"פ הדעת ושיקול בירור מטעם הוא

הוא דכן בעולם, ורגילים שכיחים מקרים

החכמהשו"ת ים יא סימן רנד

הרוב דעת שכאשר בעולם ומצוי שכיח

אחר, באופן הוא המיעוט ודעת כך הוא

היא האמיתית המציאות רוב פי על הנה

האמת אל מכוונים דהרוב הרוב, כדעת

ולכן האמת, אל מכוונים אינם והמיעוט

רוב דאיכא היכא דכל נותנת הסברא

ונמצא הרוב, בתר לילך לנו יש ומיעוט

ביה דאזלינן הטעם קמן דליתא דברובא

מגזרת ולא בירור מטעם הוא הרוב בתר

הכתוב.

רובועיין עניני "שני כי דמסיק שם לו

דאיתא רובא המה, נפרדים אלו

כלום, המציאות את מברר אינו קמן

רק מחצה, על במחצה כמו הספק ונשאר

כמו זה רוב מהני הדין הכרעת לענין

ענין הוא קמן דליתא ורובא בדיינים,

המציאות את ולהכריע לברר בירור

זה בירור על לסמוך לנו תורה שאמרה

שם עד ועיין לחומרא", ובין לקולא בין

על דבריו שתומך פ"ד להלן שם ובדבריו

והאחרונים הראשונים רבותינו דברי

בדבריהם, טובא ומפלפל ומסתייע

ואכמ"ל.

שמעתתאועיין בשב בזה כיוצא

ט"ו) פרק ב' דמייתי(שמעתתא ,

דף דב"מ בפ"ק מקובצת השיטה מדברי

לתוכו המנויין מן אחד קפץ גבי ע"ב, ו'

אמר ודאי דעשירי המעשר, מן דפטור

כל דהא והקשו ספק, עשירי ולא רחמנא

דכל משום ותירץ פריש, מרובא דפריש

והתורה ודאי, אינו פריש מרובא דפריש

עיין ספק, עשירי ולא ודאי עשירי אמרה

מינה דשמע שמעתתא השב וכתב שם.

מרובא דפריש בתר דאזלינן דאע"ג

אלא אינו להחמיר, ובין להקל בין פריש

התורה, הנהגת היא דכן הלכה, מצד

יתכן הסברא דמצד ודאי, מדין אינו אבל

הרוב, מן כמו המיעוט מן דפריש להיות

כיון מרובא, חד דפריש היכא הכי ומשום

אלא השקול ספק הוי עצמו שמצד

דפריש כל משום התירתו שהתורה

לא ספיקא מידי אבל פריש, מרובא

ולא ודאי עשירי אמרה והתורה נפקא,

מן אחד קפץ אם לכן ספק, עשירי

ועיין המעשר. מן פטור לתוכו המנויים

י"ז סימן ח"ד אהע"ז משה אגרות בשו"ת

השב בדברי לדון שכתב מה ד' אות

עוד שהאריך ומה הנ"ל, שמעתתא

בתשובתו ז"ל יונגרייז הגר"ד זו בחקירה

ג'. סימן או"ח ח"ב יבי"א בשו"ת הנדפסת

ד.

קמן דאיתא רובא בגדרי דהראשונים פלוגתא

בתר אזלי' אי דהראשונים פלוגתא

חולה לגבי בקיאות בתר או רוב

כביוה"

גופיוהנה הרבה תלויים החקירה בזו

הישיבות, תופסי לכל כנודע תורה

דיש הוא עתה לעת לענ"ד הנראה ואמנם

דרבותינו פלוגתא החקירה בזו לתלות

דלענין פ"ג דיומא בהך והר"ן הרמב"ם

אזלינן, דעות רוב בתר ביוה"כ חולה

דאיפלגו הראשונים לרבותינו שם דמצינו

בקיאות, בתר או רוב בתר אזלינן אי

הר"ן הרי"ף)דדעת לדפי ע"ב ד' (דף

החכמהשו"ת ים יא רנהסימן

אם אפילו ולכן הבקיאות, בתר דאזלינן

אחר הולכין רבים כנגד יחיד הוא הבקי

כמבואר להחמיר, בין להקל בין היחיד

תרי"ח. סימן באו"ח הב"ח בדברי דעתו

כגוןודעת במנין שוים דאם הרמב"ם

שנים נגד שנים או אחד נגד אחד

בין להקל בין הבקיאות אחר הולכים

כשאינם אבל הרמב"ן, כדעת להחמיר

מופלג, בקי שם יש אפילו במנין שווים

להחמיר בין להקל בין הרוב אחר הולכים

יותר. בקיאין שהמיעוט פי על אף

כנגדודעת הרוב אחר דהולכין הרמב"ן

אינם הרוב אפילו להקל היחיד

צריך אינו אומר הבקי אם ולכן בקיאין,

כמותו בקיאין שאינן האחרים והשנים

ומאכילין עדיף הרוב צריך, אומרים

ויודעים רופאים שכולם דכיון אותו,

במקום אחד של דבריו אין במלאכה

אחד אותו כן אם אלא להחמיר, שנים

אם לקולא לדבריו חוששין בחכמה מופלג

במקום אפילו אותו ומאכילין צריך, אמר

דחכמה צריך, אינו אומרים ששנים

כנגד ואחד נפשות, בספק מרובא עדיפא

בין מופלג אינו אפילו לבקי שומעין אחד

להחמיר. בין להקל

אחרושיטת אזלינן דלא והטור הרא"ש

בין מחלקין ואין דעות, רוב

גווני בכל אלא בקיאין, לשאינן בקיאין

צריך אומרים ששנים וכל לקולא, אזלינן

הן אפילו צריך אין אומרים מאה אפילו

ואחד צריך אומר אחד וכן יותר, בקיאין

שאותו אף להקל הולכין צריך אין אומר

בחכמה מופלג צריך שאינו שאומר אחד

סימן בב"י זה כל וכדיעויין ובקיאות,

תרי"ח.

דבקיאותוהרי הר"ן דדעת מינה שמע

ובין להקל בין מרוב עדיף

יחיד הוא הבקי אם ואפילו להחמיר,

ודעת בתריה, אזלינן רבים, הם והרוב

על עדיף דרוב להיפך, הוא הרמב"ם

ודוקא להחמיר, ובין להקל בין בקיאות

אחר אזלינן דייקא אז שוים בשניהם

הבקי.

הוא קמן דאיתא רובא הר"ן לדעת

שיתבטל צורך שיש באופן דוקא

הרוב בדעת המיעוט דעת

הנזכרת,ויש החקירה בזו דפליגי לומר

הר"ן לדעת לעיין יש דלכאורה

מאי מרוב, בקיאות הכא ליה דעדיפא

בהו דאזלינן דין בית לבין הכא בין שנא

גדול אחד דבאם אמרינן ולא רוב בתר

הרוב כנגד כותיה הלכתא ,בבחכמה

המבואר ע"ד ליה סבירא כרחך על אלא

המרדכי בדעת הגרש"ש מדברי לעיל

שאמרה דמה דין, לבית הכא בין דשאני

אלא אינו להטות רבים אחרי תורה

שיתבטל דבעינן דין, דבית דומיא

הבית מכח הפסק ויצא הרוב אל המיעוט

.ajepigde i`d ax zrcke ,dnkga lecb xza opilf` mipiica s`c o"xdl dil `xiaq ok`c xyt`e.ok d`xp `l zehytac `l` ,mipta oldl e`aedy

החכמהשו"ת ים יא סימן רנו

בדינא בזה וכיוצא ברוב, סגי ולא כולו דין

חנויות דט' ובעובדא ברוב דביטול

וכיוצא אינהו דדייקא לעיל, וכמבואר

זה שעל קמן דאיתא רובא חשיבי בהם

להטות, רבים אחרי תורה אמרה הרוב

לב"ד, לגמרי דמי דלא היכא כל אבל

הבקי דהרופא ביוה"כ, בחולה הכא וכגון

רופאים שני אומרים וכנגדו כך אומר

אחר, באופן כמותו בקיאים שאינם

שיאמרו בעינן לא ודאי גוונא דבכהאי

שצריך בחולה שמענו דלא בשוה, כולם

כדרך הרופאים כל מפי הפסק שיצא

לבית דומה דאינו ונמצא בב"ד, שמצינו

אחרי תורה אמרה עלה לאו הלכך דין,

בזה כיוצא שרוב לפי והוא להטות, רבים

דאיתא דרובא ההלכה בגדר נכלל אינו

קמן.

לילךאלא חיוב כאן שאין הגם שמ"מ

הכתוב, גזרת מכח הרוב אחר

לסיבה הרוב אחר לילך לנו יש אעפ"כ

כלל דבדרך בירור, מכח והוא אחרת,

כדעת היא והנכונה האמיתית המציאות

המציאות מברר הרוב ונמצא דעות, רוב

בד ולכם לילךהאמיתית, לנו יש כלל רך

לן דנראה היכא כל ואמנם אחריו.

כדעת אינה האמיתית שהמציאות

כנגד הבקי מיעוט כשיש וכגון הרוב,

והאומדנא שהסברא בקי, שאינו הרוב

ומופלג בקי יותר שהוא דכל מחייבת

בטיב טפי ומבין יודע הוא יותר בחכמה

דהמציאות מסתבר טפי ונמצא החולי,

כדעת ולא המיעוט כדעת היא האמיתית

סיבת עיקר שכל כיון הנה הרוב,

גזרת מכח אינה הרוב אחר ההליכה

לכם ובירור, אומדנא מכח אלא הכתוב

דהמציאות יותר מסתבר כאשר

יש דאי המיעוט כדעת היא האמיתית

סבירא ולהכי הרוב, כנגד אחריו לילך לנו

בתר אזלינן ביוה"כ דבחולה להר"ן ליה

הרוב. כנגד הבקי

המצוי רוב כל הרמב"ם לדעת

קמן דאיתא רובא חשיב לפנינו

מעלמא דאתי רובא דוקא ולאפוקי

בתרואמנם הכא גם דאזיל הרמב"ם

מבקיאות ליה איכפת ולא רוב,

דלא לומר יש הרוב, כנגד שהוא במקום

בין לחלק לעיל הנזכר ככל ליה סבירא

אלא רוב, מיני לשאר דין דבית רוב

רוב הוא לפנינו המצוי רוב כל לדעתו

דאיתא רובא וחשיב דין, לבית הדומה

רבים אחרי תורה אמרה שעליו קמן

רוב מין בכל וזהו הכתוב, מגזירת להטות

רובא כגון מעלמא, דאתי ברובא זולת

נשים רוב או נינהו, סריסים לאו דעלמא

מצוי אינו זה ממין שרוב לתשעה, יולדות

דומה ואינו קאתי, מעלמא אלא לפנינו,

לא להכי ואמטו דין, דבית לרובא כלל

רבים דאחרי הכתוב מגזרת ליה ילפינן

ממין ברוב גם מקום שמכל אלא להטות.

אזלינן נמי קמן דליתא רובא הנקרא זה

מטעם ואינו דעות, רוב בתר כלל בדרך

קרא, קאי עלה לאו דהא הכתוב, גזרת

פי דעל ואומדנא, בירור מחמת הוא אלא

כדעת היא האמיתית המציאות הרוב

הרוב.

כנגדונמצא רופאים דרוב לדבריו

ביוה"כ חולה לגבי המיעוט

החכמהשו"ת ים יא רנזסימן

מגזרת ולכן קמן, דאיתא כרובא חשיב

עלה ילפינן להטות רבים דאחרי הכתוב

מטעם ולאו הרוב, אחר לילך לנו דיש

דאכתי היכא אף ולכן בה, נגעו בירור

וכגון הדבר, מציאות בעצם ספק איכא

טפי ובקי מומחה הוא שהמיעוט באופן

שמצד אפשר גוונא בכהאי אשר מהרוב,

טפי להכריע ראוי היה והבירור הסברא

רוב, בתר אזלינן אעפ"כ המיעוט, כדעת

מכח רוב בתר דאזלינן היכא דכל יען

כח אין התורה והנהגת הכתוב גזרת

וההנהגה הדין לשנות ובאומדנא בסברא

התורה. שקבעה

והרמב"ם דהר"ן מפלוגתא העולה

קמן דאיתא רובא בגדרי

דהטעםונמצא מודו כו"ע דבהא

אזלינן קמן דאיתא דברובא

דאחרי הכתוב מגזרת הוא רוב, בתר

ולכן בירור, מטעם ולאו להטות רבים

גם הרוב אחר לילך לנו יש גווני בכל

ראוי שהיה אפשר הסברא מצד כאשר

המיעוט כדעת להלןלילך מזה עיין (ואמנם

בזה) גם נחלקו והחינוך גאון האי .דרב

בתרובהא דאזלינן דהך מודו כו"ע נמי

אינו קמן, דליתא ברובא רוב

התורה והנהגת הכתוב גזרת מטעם

כאשר ולכן ובירור, אומדנא מטעם אלא

המיעוט, כדעת לילך ראוי הסברא מצד

אחר אלא הרוב אחר הולכים אין

הבירור.

דאיתאכי דרובא הגדר במהות נחלקו

דאיתא רובא הר"ן דלדעת קמן,

דומה שהוא באופן דוקא היינו קמן

שיתבטל דבעינן ור"ל, דין, לבית לגמרי

כדרך הרוב בדעת המיעוט דעת

הוראה שתצא דבעינן בדיינים שמצינו

שאינו וכל במקצתו, די ולא כולו מב"ד

ברוב כגון דין, לבית לגמרי דומה

מצינו שלא ביוה"כ חולה לגבי ומיעוט

המיעוט דעת שיתבטל שצריך שם

דרובא הגדר תחת נכנס אינו ברוב,

קמן רובאדאיתא הוא שבמציאות (אע"פ

קמן) לילךדיתא יש בזה גם שמ"מ אלא ,

ברובא שמצינו וכדרך הרוב אחר

רוב בתר בהו דאזלינן קמן דליתא

אינה הרוב אחר זו הליכה ואמנם דעות,

ובירור מאומדנא אלא הכתוב מגזרת

היא האמיתית המציאות כלל דבדרך

כנגד הבקי במיעוט ולכן הרוב, כדעת

טפי נראה שבזה בקי, שאינו הרוב

כדעת היא האמיתית דהמציאות

המיעוט. בתר אזלינן המיעוט,

המצויאך רוב כל הרמב"ם לדעת

דאיתא רובא בגדר נכנס בפנינו

רבים אחרי תורה אמרה שעליו קמן

לרוב דומה שיהיה צורך ואין להטות,

רובא שיהיה די אלא צד, מכל דין דבית

רוב ודוקא המציאות, מצד קמן דאתי

לפנינו שאינו רוב שהוא לט' יולדות נשים

חשיב לבדו הוא קאתי מעלמא אלא כלל

נמצא שלדבריו וכיון קמן, דליתא רובא

רובא חשיב ביוה"כ בחולה ומיעוט דרוב

אינו הרוב כאשר גם לכן קמן, דאיתא

אזלינן הבקי, מיעוט יש וכנגדו כ"כ בקי

דאיתא רובא דחשיב דכיון הרוב, בתר

הרוב אחר לילך אופן בכל לנו יש קמן

הכתוב. מגזרת

החכמהשו"ת ים יא סימן רנח

ה.

במחלוקת רוב בתר אזלי' אי והרדב"ז דהרשב"א פלוגתאהנ"ל בחקירה תליא נמי הפוסקים

דלא היכא דכל הרשב"א דעת

לא פב"פ זע"ז כולם ונתנו נשאו

רובא בתר ביה אזלי'

הרשב"אונראה נחלקו גופא דבזה עוד

רוב בתר אזלינן אי והרדב"ז

זה ונתנו נשאו שלא הפוסקים במחלוקת

יוסף הבית למרן ליה דשמענא זה, עם

מתשובות דמייתי ז' אות י"ג סימן בחו"מ

ק"ד)הרשב"א סימן הולכים(ח"ב "שאין

על המזכים כשרבו אלא הרוב אחר

המזכים על המחייבים או המחייבים

אבל כולם, של ומתן משא מתוך

שם היה שאילו לא, איננו, כשהמיעוט

הפך טעם מראה היה שמא האחד אותו

וכו'. בכך הרוב ויודו הרוב שהסכימו מה

מתוך הבא רוב אלא מקום בכל רוב ואין

רוב אבל ומתן, משא ומתוך הכלל

לעצמן בוצעין או ודנין הכלל, מן הנפרד

שלא או הכלל עם ומתן משא מתוך שלא

עוד לו ועיין כלום". עשה לא במעמדן,

י"ח כתוב)בסימן ד"ה הגהות(ס"א בשם

ו'. סימן דסנהדרין פ"ק אשירי

משםובבית עוד הביא רכ"ח יו"ד יוסף

לענין הרשב"א תשובות

אלא הרוב הסכמת "אין הקהלות הסכמת

דיינים כענין כולם במעמד כשהיתה

שורש סוף מהרי"ק דעת וכן דעלמא".

א' כלל פשוט גט בספר וכ"ה ק'קפ"א, (דף

רביםע"ג) אחרי בתורה נאמר "דלא

יחד מקובצים הדיינים כשכל אלא להטות

ונושאים הסנהדרין, כמו אחד במקום

בפנים, פנים ביחד דין באותו ונותנים

מדאורייתא דאזלינן הוא גוונא האי בכי

רואין שאנו במחלוקת אמנם רובא, בתר

וכל מתיר וזה אוסר זה הפוסקים בדברי

או דעתו לפי בספרו סברתו כתב אחד

בזמן החולקים שהיו בין ישיבתו, בני לפי

ברור אין זה, אחר בזה שהיו בין אחד

אזלינן דמדאורייתא גוונא האי בכי לומר

ולא למנין עמדו שלא כיון רובא, בתר

דאנא פה, אל פה ביחד ונתנו נשאו

ביחד ונותנים נושאים היו אילו אמינא

דהמרובים אפשר והויכוח הפלפול מכח

היחידים. לדברי מודים היו

מייתיובהמשך שם פשוט הגט דברי

היתה גופא שזהו עוד

הסמיכה, חידוש בענין מהרלנ"ח תשובת

בי למהר"י וסמכו צפת רבני שהסכימו

ירושלים, רבני עם שנמלכו טרם רב

ליה דסבירא ירושלים רבני עליהם וחלקו

ודעתם הזה, בזמן לסמוך יכולים דאין

צפת שרבני דלהיות לומר דאין היתה

הלכתא ירושלם רבני כנגד רוב המה

דזה הרוב, בתר דאזלינן מטעם כוותייהו

משא בלתי הרוב שהסכמת לפי אינו,

אינה כולו מתוך רובו כולם של ומתן

האחרונים דעת היא וכן כלל, הסכמה

כמו הכלל מתוך הבא אלא רוב דאין

י"ג סימן הגדולה בכנסת דבריהם שרמז

מהרלנ"ח שביאר וכמו כ"ב, (קונטרסאות

ע"ג) רע"ח דף קמ"ז, סימן דהסכמתהסמיכה

שישבו באופן היינו כולו מתוך הרוב

החכמהשו"ת ים יא רנטסימן

ע"י הוא ואם בפנים, פנים וידונו כולם

בדבר. ספק דיש עי"ש בכתב ומתן משא

ק"טוכן סימן ח"ב במהרש"ך הוא

דלא הוא דפשיטא דמילתא

להטות רבים דאחרי דינא הך אמרינן

אחד לכל הולך שהשמש באופן אפילו

כולם בהיותם זולת עצמו בפני ואחד

פשוט גט הרב וכתב אחד. (שם)במעמד

קיימוד רב בי ומהר"י צפת שרבני אף

דמהרלנ"ח לטעמא חשו לא הסמיכה

טעמא היה לא כולו, מתוך רובו דבעינן

כי דבעובדא סבורים שהיו מפני אלא שם

ולא הוראה הוי לא דהתם גוונא האי

אלא דין, ולחיקור ומתן למשא הוצרך

ולברר סמוכים לעשות בלבד להסכמה

פליג זה ועל סמוך, שיהיה מהם אחד

מהרלנ"ח ש"ח)עלייהו דאף(דף והעלה

למשא צריך אלו כגון והסכמות בתקנות

כנגד אלו ונותנים נושאים שיהיו ומתן

מחלוקת דאיכא היכא כל ואמנם אלו,

אחרי אמרינן דלא מודו כו"ע הפוסקים,

ונתנו נשאו שלא זמן כל להטות רבים

בשו"ת ששון מהר"א כתב וכן בזה.

אמת ר"ז)תורת מדברי(סימן להוכיח

הולכין אין גבי המניח פרק דריש התוס'

אחרי דכתיב דהא הרוב, אחר בממון

מתוך רובו דהוי בסנהדרין היינו רבים

הפוסקים, במחלוקת לא אבל כולו

כללים חמד השדי בדברי זה כל וכמובא

עיש"ב. ל"ה, כלל היו"ד מערכת

ישריםוכן משפטים בשו"ת מבואר

מרדכי בן רפאל מוה"ר להגאון

תקפ"ב)ברדוגו - רל"ח(תק"ז סי ח"א

אלא רבים מיקרו דלא ברור "נראה

וכלשון זה לעומת זה אחד בועד בהיותם

היו וכאשר וגמרו נמנו מקום בכל חכמים

על אבל עגולה כגורן עומדין הסנהדרין

ושם רבים". מיקרו לא וכתבים אגרות ידי

האלו "שכדברים מסיק התשובה בסוף

בקצרה זלה"ה יעב"ץ מוהר"ר כתב

המשתלחים בפסקים שאין א' בפסק

להטות רבים אחרי דין למקום ממקום

א' במעמד בהיותם אם כי וכלל כלל

ז"ל. עכ"ד א' ובועד

הפוסקים בדברי דאף הרדב"ז דעת

תורה אמרה זע"ז ונתנו נשאו שלא

להטות רבים אחרי

סימןועיין בשו"ת הרדב"ז דדעת שם

מה לדעתו אלא כן, אינה קט"ז

הוא להטות רבים אחרי תורה שאמרה

זה דיברו שלא הפוסקים בדברי אפילו

מחברו ממון להוציא ואפילו זה, עם

התורה. מן הפוסקים רוב בתר אזלינן

דבר דאמנם שם חמד להשדי ועיין

דלא דעלמא דסוגיין הוא ברור

בקונטרס זה במעין עוד ועיין כהרדב"ז.

ו-ט')הספיקות במחלוקת(ו' רובא בענין

בב"ד)הפוסקים לי(שלא קים לומר שיכול ,

הפוסקים שאר נגד המיעוט כדעת

להטעם נמי והיינו מרובים, שהם אפילו

זה, עם זה ונתנו נשאו שלא דכיון הנ"ל

להטות. רבים אחרי ביה אמרינן לא

הגה"ק בזה שהאריך מה עוד ועיין

בנוגע התכלת עין בספרו מראדזין

אחרון ועד הזה, בזמן התכלת לחידוש

מסאטמר להגה"ק משה ויואל בספר

לבית בבחירות להשתתפות בנוגע

בספר בס"ד מזה כתבנו וכבר המינים,

החכמהשו"ת ים יא סימן רס

ק"י אות ע"ב כ' מגילה יעקב שארית

רע"ו) .(עמוד

תליא והרדב"ז דהרשב"א פלוגתא

קמן דאיתא רובא בגדרי

נמיומהשתא תליא דפלוגתייהו נראה

בגדר הנזכרת בהחקירה

וסיעתו דהרשב"א קמן, דאיתא רובא

בדעת לעיל המבואר דרך על להו סבירא

אמרה שעליו קמן דאיתא דרובא הר"ן,

דוקא הוא להטות רבים אחרי תורה

דבית לרובא לגמרי דומה שיהא באופן

דרך דעל להרשב"א ליה סבירא ולכן דין,

שיהא דצריך דין דבית ברוב שמצינו

של ומתן משא ומתוך כולם במעמד דוקא

הוא כן רוב, חשיב לא הכי ובלאו כולם,

להכנס הרוב שיוכל דכדי מקום, בכל גם

קמן דאיתא דרובא ההלכה גדר תחת

להטות, רבים אחרי תורה אמרה שעליו

ובאם הללו, התנאים כל בו שיהיו מוכרח

ברוב וכגון הללו, מהתנאים חסר

פוסקים שרוב הפוסקים, דמחלוקת

באופן אומרים ומיעוטם כך אומרים

כולם במעמד היה שלא כיון הנה אחר,

פנים זה עם זה כולם ונתנו נשאו ולא

דרובא הגדר תחת נכנס אינו בפנים,

כל הלא שבמציאות ואע"פ קמן, דאיתא

שמצד ונמצא לפנינו מצויים הספרים

מ"מ קמן, דאיתא רובא הוי המציאות

כרובא חשיב לא ההלכה גדרי מצד

דומה הרוב בהיות אלא קמן דאיתא

דין. דבית לרוב לגמרי

שאינואלא ברוב גם כלל שבדרך

דמקרא אע"פ דין, לבית דומה

עליה לאו להטות רבים אחרי שכתוב

בתר ביה אזלינן אעפ"כ קאי, דידיה

וכנ"ל ואומדנא בירור מחמת רובא

הכא שאני מיהת הא הר"ן, בדעת

ביה אזלינן דלא הפוסקים, במחלוקת

הטעם עיקר דכל יען כלל, רובא בתר

דומה שאינו ברוב רובא בתר דאזלינן

מכח הוא הכתוב מגזרת אינו דין, לבית

המציאות כלל דבדרך ובירור אומדנא

ואמנם הרוב, כדעת היא האמיתית

בהו דליכא שאני, הפוסקים מחלוקת

האמיתית שהמציאות ואומדנא בירור

דפעמים הרוב, כדעת היא והנכונה

גם הרוב, מן בחכמה גדול שהמיעוט

זה ונותנים נושאים כולם כשהיו שמא

מראה המיעוט היה בפנים פנים זה עם

גם בכך, מודים הרוב והיו לדבריו טעם

מצויים הספרים כל אין דשמא לומר יש

פוסקים עוד איכא דדלמא בפנינו,

להו דסבירא לפנינו ידועים שאינם

הוא המיעוט ונמצא המיעוט כדעת

ריעותות טובא איכא וכן האמיתי, הרוב

לא ולהכי הבירור, בזה בזה כיוצא

בתר דאזלינן כללא הך כלל ביה אמרינן

דעות. רוב

דרךואמנם על ליה סבירא הרדב"ז

דכל הרמב"ם בדעת המבואר

רובא בגדר נכנס בפנינו המצוי רוב

אחרי תורה אמרה שעליו קמן דאיתא

דומה שיהיה צורך ואין להטות, רבים

שמצד די אלא צד, מכל דין דבית לרוב

דאתי רובא יהיה כאן יהיה אכן המציאות

כלל לפנינו שאינו רוב דוקא ולאפוקי קמן,

נשים דרוב דומיא קאתי, מעלמא אלא

החכמהשו"ת ים יא רסאסימן

בו וכיוצא איהו דדייקא לט', יולדות

כגון ומהשתא קמן, דליתא רובא חשיבי

פיהם ועל לפנינו מצויים שהספרים הכא

כרובא הרוב זה חשיב ובא, מורה הוא

אחרי תורה אמרה שעליו קמן דאיתא

והנהגת הכתוב מגזרת להטות רבים

בכל לילך לנו יש בהכרח ולכן התורה,

הרוב. אחר אופן

ו.

כשנים הכריע פוסקים רוב בתר אזיל דלא הגם שהב"י הטעםהוראה עמודי שלשה מתוך

דלא רבנים ור' הב"י על פליאה

הסכימה ואעפ"כ רוב בתר אזלי

הוראה עמודי ג' מתוך כב' להכריע

להביתומה דמצינו הוא בזה לעיין שיש

על יוסף בית לספרו בהקדמתו יוסף

הפסק הכרעת דרך לפרש שכתב הטורים

להיות כי בדעתי הסכמתי וז"ל, שלו

בית הבית אשר ההוראה עמודי שלשת

הלא בהוראותיהם עליהם נשען ישראל

ז"ל, והרא"ש והרמב"ם הרי"ף המה

מהם ששנים שבמקום לבי אל אמרתי

הלכה נפסוק אחת לדעת מסכימים

שכל מקומות במקצת לא אם כמותם

הדעת על חולקים רובם או ישראל חכמי

ובמקום בהיפך, המנהג פשט ולכן ההיא

גילה לא הנזכרים העמודים הג' מן שאחד

הרמב"ן הנה וכו', ההוא בדין דעתו

לפנינו וסמ"ג והמרדכי והר"ן והרשב"א

נפסוק כן רובן יטו אשר הדעת אל וכו'

הלכה".

האולכאורה נפשך, ממה קשיא

בכל דאזיל ליה מדחזינן

ולא הוראה עמודי שלשה כהנך מקום

הגם הפוסקים שאר בדעת נתחשב

עמודי שלשה דעת כנגד רוב שהמה

אזיל דלשיטתיה מינה שמע הנ"ל, הוראה

האי אמרינן לא הפוסקים דבמחלוקת

למה כן ואם להטות, רבים דאחרי כללא

עמודי שלשה בין הפסק בהכרעת זה

הכריע וביה מיניה גופא הללו הוראה

אמרת הא הרוב, כדעת מקום בכל

בתר אזלינן לא הפוסקים דבמחלוקת

רוב.

להרחיד"אועיין הגדולים שם בספר

"ודע הבי"ת אות ספרים מערכת

ששמעו ויראה תורה מזקני שקבלתי

וקדיש עיר הגדול הרב קדוש מפה

שעל בידו שקבלה אבואלעפייא מוהר"ח

שלשה אחרי ללכת הלכה בפסק מרן כלל

והרמב"ם הרי"ף ישראל בית עמודי

רבנים למאתים קרוב הסכימו והרא"ש

דהרב בפומיה מרגלא היה וכך בדורו,

הנה מרן כפסק יעשה אשר כל כי הנזכר

כתב וכן רבנים". כמאתים עושה הוא

טוב יום שמחת בשו"ת אלגאזי מהרי"ט

ע"א) מ"ג דף י"א חקרי(סימן בשו"ת הוא וכן ,

חקרי צ"ו, סימן סוף או"ח חזן להגר"י לב

שהובא וזהו קצ"ח. סימן סוף יו"ד לב

ר'בנים מ'מאתיים ר"ת דמר"ן בפוסקים

ה"אנ'סמך פ"א חולין תוספתא דוד חסדי (עיין

קונטרס ח"ג חזן להגר"א לב תעלומות והנה, ד"ה

ו' סימן או"ח ח"א ונשאל שואל שו"ת .)הכללים,

החכמהשו"ת ים יא סימן רסב

י"גובשדי סימן סוף הפוסקים כללי חמד

ל"ג) דברי(אות פי על כתב

להסיר הנזכרים אבואלעפיא מוהר"ח

שלמה של ים בספרו המהרש"ל תלונת

שהתרעם חולין למסכת שניה בהקדמה

רבותינו דעת הניח למה יוסף הבית על

ופסק הראשונים מגדולי וכמה הצרפתים

לבדן הנ"ל פוסקים בזהכהשלשה (וכיוצא

על משה דרכי לספר בהקדמתו הרמ"א גם כתב

ח"א בתשובה ומהרש"ך עי"ש. יוסף, הבית דברי

קל"ד) השדיסימן בזה שכתב מה עוד ועיין ,

דמאתים מינה שמעינן ועכ"פ שם. חמד

הפסק הכרעת לדרך הסכימו רבנים

מקום בכל דאזלינן שהיא הב"י דמרן

הוראה עמודי שלשה מתוך שנים כדעת

דהא כנ"ל תימה נמי ולדידהו הנזכרים,

אזלינן לא הפוסקים דבמחלוקת אוקמינן

שיש כולם הסכימו בכאן ולמה רוב בתר

אי נפשך, דממה ועוד הרוב. אחר לילך

דעת גם נצרף לא למה הרוב בתר אזלינן

הרוב אחר ונלך וכו' הצרפתים רבותינו

כולם. מתוך

אזלי' לא הפוסקים דבמח' הגם

מיהת אומדנא קצת מ"מ רוב בתר

הוא האמת כלל דבדרך איכא

הרוב כדעת

יוסףוהנראה הבית מרן דלעולם בזה

דבמחלוקת אזיל לשיטתיה

לא ולפיכך רוב, בתר אזלינן לא הפוסקים

הנך כדעת אם כי הרוב כדעת הכריע

והטעם לבדם, הוראה עמודי שלשה

עמודי המה לאשר הוא בהם שבחר

נשען ישראל בית כל אשר ההוראה

להרדב"ז בזה כיוצא וכדמצינו עליהם,

תרכ"ו) סימן ח"ב בכל(שו"ת "שבאמת

הרי"ף דברי עליהן קבלו האלו הגלילות

הכרעותיהם להיות והרא"ש הרמב"ם

להחמיר בין להקל בין מחייבות להלכה

בזה כיוצא ועיין לחייב". בין לפטור בין

הרא"ש י"א)בתשובות סימן ל"ב (כלל

כדעת ופוסקים דנים המדינות שברוב

סימן הרשב"א ובשו"ת והרמב"ם. הרי"ף

במחלוקת האם השאלה נוסח כתב רנ"ג

או המיקל על לסמוך אפשר הפוסקים

בדעה שוים והרמב"ם שהרי"ף כיון נאמר

בין להקל בין כדבריהם לפסוק יש אחת

יוסף הבית הכריע ולפיכך להחמיר.

דלהיות הרוב, כדעת ולא דייקא כוותייהו

חשיבי ישראל בית כל נשען שעליהם

אומדנא ואיכא בחכמה, כגדולים אינהו

זה דרך ועל הנכון, הוא כן דכדבריהם

השנים דכדברי אומדנא קצת איכא נמי

והנכון האמת הוא כן השלשה מתוך

הפוסקים דבמחלוקת דהגם להלכה,

דלא יען הרוב בתר אזלינן דלא אמרינן

זה ונתנו נשאו שלא כיון אומדנא חשיב

לכל מקום מכל בפנים, פנים זה עם

דכיון איכא, מיהא אומדנא קצת הפחות

עליהם אשר ההוראה עמודי דרוב דחזינן

מסתבר כן, הסכימו ישראל בית נשען

הבית הסכים ולפיכך הנכון, הוא שכן

כוותייהו. הוא גם יוסף

הנ"ל ע"ד פשוט הגט מדברי

בכלליםוהיינו פשוט גט להרב דשמענא

מערכת חמד בשדי הובא ה', סימן

מה ליה קשיא דמעיקרא ל"ה, כלל יו"ד

תורה באיסור הפוסקים כשנחלקו טעם

רוב אחר המקומות ברוב הולכים

החכמהשו"ת ים יא רסגסימן

לדברי חוששין ואיו להקל הפוסקים

דלא הפוסקים הסכימו והלא המיעוט,

בפנים פנים כשנחלקו אלא רוב חשיב

כולו. מתוך רובו

בכמהוכתב מצינו הטעם מזה דאכן

מיעוט לדעת דחוששים דוכתי

הכי דמייתי ועי"ש המחמירים, פוסקים

רמ"ו סימן גופא יוסף הבית מדברי

ולא החמיר דהרא"ם בב"י מרן שכתב

הפוסקים, רוב כסברת להקל לבו מלאו

"הכלל מסיק דבריו ובהמשך עי"ש.

בפומייהו דמרגלא דאף העולה

פוסקים במחלוקת אף דרבוואתא

יחיד לומר וקדושין וגיטין תורה באיסורי

בין להקל בין כרבים הלכה ורבים

לדברי חוששין הכי אפילו להחמיר,

לכתחילה למעשה הלכה לענין המיעוט

נחלקו דלא כיון גמור רוב שאינו מפני

דין בית או הסנהדרין כמו בפנים פנים

ועיין הרוב, אחר שהולכים שלשה של

סימן ובתרוה"ד ר"ן סימן מהרי"א בכתבי

הרבים נגד היחיד לדברי ואפילו רל"ב,

מגדולי כשהוא ובפרט לפעמים, חוששין

נכוחות הן האוסר כשראיות או המורים

הוראה שפשטה מנהג לנו ואין וחזקות

למעש המנהגהלכה פשט אך אם ה,

רוב כשיטת למעשה הלכה הוראה

כשראיות נמי אי המקילים, הפוסקים

נמי אי וחזקות, נכוחות המקילים

בנין רוב ההוראה עמודי הם שהמקילים

בחכמה קטנים הם והאוסרים מנין ורוב

כשיטת להקל מעשה עושים אז ובמנין,

זה ולפי לכתחילה, ואפילו הפוסקים רוב

דברי אהדדי סתרי דלא שפיר אתי

המיעוט לדברי חוששים דפעם הפוסקים,

למיעוט אף חוששים אין ופעם ליחיד, ואף

דלא לחלק, פעמים טעם דיש הרוב, נגד

המקומות כל ולא שוים הפוסקים כל

שם חמד להשדי ועיין ד"השוים". (סוף

כתבוהנראה) מדבריו דמייתי דלבתר

לעין קילורין הן קדשו "ודברות עלייהו

בו זכיתי אשר עד מצטער הייתי ימי וכל

ששון למהר"א עוד ועיין השי"ת". בחסדי

אמת תורת ר"ז)בשו"ת .(סימן

דבמחלוקתוהרי הוא הדבר דכלל

כללא הך אמרינן לא הפוסקים

זה ומטעם כרבים, הלכה ורבים דיחיד

חזקות ראיות ליה אית דהמיעוט היכא

נקטינן אופנים בכמה כיו"ב וכן הרוב נגד

מטעם וכן היחיד, כדעת ואפילו כוותייהו,

בכל דהלכה יוסף להבית ליה סבירא זה

גם הנזכרים הוראה עמודי כשלשה מקום

רוב דעת כנגד אתיין דבריהם כאשר

כל אשר הוראה עמודי דהמה הפוסקים,

דאעפ"כ אלא עליהם, נשען ישראל בית

עמודים השלשה מתוך כשתים הכריע

אומדנא קצת הפחות שלכל לפי הנזכרים,

אל דבריהם כיוונו דהרוב איכא מיהת

מצינו הרבה פעמים הטעם ומזה האמת,

עם דהרוב כוותיה הלכה דנקטו בפוסקים

אמרינן לא הפוסקים שבמחלוקת היות

כרבים. הלכה ורבים יחיד

מן טובא בדוכתי נייד הב"י אף

הג' מתוך כב' דהלכה הנזכר הכלל

הנ"ל הוראה עמודי

גופאובאמת הב"י למרן ליה חזינן

הכלל מן דנייד טובא בדוכתי

החכמהשו"ת ים יא סימן רסד

הרמב"ם, כדעת והכריע בהקדמתו שזכר

בשדי הובא גבוה, שולחן בספר וכדיעויין

ג' אות י"ג סימן הפוסקים כללי חמד

נגד אף כהרמב"ם לפסוק מרן דדרך

מיוסד שו"ע שספר לפי והרא"ש, הרי"ף

כתב בזה וכיוצא הרמב"ם. סברת ע"פ

הגדולה תצ"ה)בכנסת הדבר(סימן שידוע

כולו ערוך השולחן שחיבור ומפורסם

מרא הוא כי הרמב"ם, דעת פי על מיוסד

וארצות ישראל ארץ של דאתרא

כסברת ערוך בשולחן סתם ולכן המערב,

נוהגים המערב ארצות שרוב הרמב"ם,

סימן מחזקיהו מכתב בשו"ת וכ"כ כמותו.

קע"ג)ו' ל"ב ממאה(דף למעלה מצינו ואכן .

הרוב כדעת דלא הכריע שהב"י מקומות

כמאן דדמי כתימה מחזי ולכאורה הנ"ל,

לחלק שכתבו ויש ח"ו. לקימחיה חש דלא

הערוך. שולחנו לבין יוסף בית ספרו בין

דהטעם יען ניחא, בהאמור איברא,

מתוך שנים שהם הרוב בתר דאזיל

אינו הנזכרים, הוראה עמודי שלשה

איהו דהא להטות, רבים אחרי מטעם

לא הפוסקים דבמחלוקת ליה סבירא

טעמיה אלא להטות, רבים אחרי אמרינן

שהאמת אומדנא איכא כלל דבדרך יען

היכא כל ואולם הרוב, כדעת הוא והנכון

כוותיה. הכריע היחיד, טעם טפי דנראה

התניא,והיינו בעל להגה"ק דמצינו נמי

שארית בספר משמו הובא

נ"חיהודה דף י"ב, סימן לתשובות (בהוספות

הגאוןע"ג) מאדמו"ר שמעתי לשונו, וזה ,

שנקבעה שמה התניא] [בעל החסיד

בדור אלא זה אין הרוב, כדברי הלכה

שבא בדין נחלקו והרבים שהיחיד ההוא

רבים אחרי נאמר זה שעל לפניהם,

כיון מכן, שלאחר בדורות אבל להטות,

כמו דבריהם, לסתור אחר דין בית שיכול

בכתובות ע"א)שמצינו ובכמה(ס"ד

אחרונה, ומשנה ראשונה משנה מקומות

הלכה האמוראים פוסקים פעמים וכמה

שכתב וכמו מהתנאים, היחיד כדברי

הרמב"ם כתב וכן מהלכותהראב"ד, (פ"ב

רביםממרים) אחרי משום בזה אין

בכוונתו, לומר ויש עי"ש. להטות,

הדור שחכמי הטעם דעיקר דאמרינן

אינו הרוב, כדברי הלכה קבעו ההוא

להו דסבירא גזרתמטעם הוא דכן

רבים דאחרי התורה והנהגת הכתוב

יחיד דאיכא מקום בכל כן ומפני להטות

מטעם אלא כרבים, הלכה ורבים

ההוא הדור חכמי היו דכן ר"ל, אומדנא,

הוא והנכון דהאמת בדעתם משערים

ובירור אומדנא ואפילו הרבים, כדעת

וכיון הוי, אומדנא קצת אלא זה, אין גמור

קבעו בעיניהם מסתבר היה כך שעכ"פ

מטעם דלאו מאחר ואמנם כמותם, הלכה

בה, נגעו התורה והנהגת הכתוב גזרת

להכי אמטו הוי, לא גמורה אומדנא ואף

לחכמי נראה מכן שלאחר בדורות אם

הרוב כדברי אינו והנכון דהאמת הדור

לפסוק להם יש המיעוט, כדעת אלא

פשוט הגט וכדברי המיעוט, כדעת

שוים המקומות כל דלאו לעיל שהובאו

כל אין וה"נ שוים הפוסקים כל ולאו

פשוט להגט עוד ועייין שוים, (כללהזמנים

גם) ד"ה האמורים.ו' דברינו מעין שכתב

להמבואר סניף המה הדברים אלו וכל

ליה דסבירא דהגם יוסף הבית בסברת

במחלוקת הרוב אחר לילך הכרח דאין

החכמהשו"ת ים יא רסהסימן

להכריע לו נראה ולפיכך הפוסקים,

זה כל עם הנ"ל, דקשוט סמכי כתלת

הנ"ל, תלת אילין מתוך הרוב כפי הכריע

מיהת אומדנא מעט דלכה"פ יען והוא

ודו"ק. הרוב, כדברי הוא דהאמת איכא

הטעם - ישרים משפטים שו"ת

לאו הרוב כדעת מכריעים שבכ"מ

אלא להטות רבים אחרי מטעם

בעלמא ורמז לאסמכתא

עלומעין עלה כבר הדברים אלו כל

בשו"ת ונתבאר מלכים שולחן

ישרים רל"ח)משפטים סימן "והמנהג(ח"א

במקום כרבים לפסוק הפוסקים שנהגו

בספרים, הרבים דברי הם אם אף יחיד

להטות, רבים אחרי של הדין מחמת אינו

כאחד הפוסק פוסק פעמים כמה שהרי

אף כשו"ע לפסוק ומנהגנו רבים, במקום

והרי"ף הרמב"ם אחר שנמשך במקום

כמה ז"ל והש"ך עליהם, חולקים ורבים

השו"ע נגד פוסקים כמה מביא פעמים

עוברים שאנו נאמר כשו"ע פוסקים ואנו

ואיך להטות, רבים אחרי מאמר על תמיד

של עשה ממצות עיניהם הדורות העלימו

פה. פוצה ואין להטות רבים אחרי תורה

דלא שכתבנו כמו ברור הדבר ודאי אלא

אלא להטות רבים אחרי כלל שייך

אחד כל שישמע אחד ובועד אחד במעמד

כשרואה ומ"מ לפה, פה חבירו דברי

כמאן הלכה לקבוע המחפש הפוסק

הכרע, לו אין עצמו מצד בעיניו והדבר

זה בדין דעתם גילו שרבים שאחר אומר

לפסוק טוב להיפך, דעתו גילה ואחד

להטות, רבים אחרי כעין דהוי כרבים,

כן בתורה זו מצוה נצטוינו לא ואפילו

דעלמא במילי ואפילו הפוסק, עושה היה

שהוא אחר דבר כל על עצה דבר ובכל

ועצה דבר בשום להכריע דינא חסר

עושה מסתמא אחרים פי על להכריע

לסמוך נכון ויותר שלשה, או דעות כשני

עושים כן אחד, על מלסמוך עליהם

מקום, ובכל זמן ובכל דור בכל הפסקנים

רבים אחרי מחמת כלל עלה אתו ולא

בעלמא. ורמז לאסמכתא אלא להטות

הב"ח על הש"ך שהקשה מה ניחא ובזה

והיתר איסור בהגהות רמ"ב סימן בסוף

בהפסד יחיד על דסמכינן הב"ח שכתב

פי על סוקלין דהא עליו ותמה מרובה,

ולפי מזה. גדול מרובה הפסד ואין הרוב

מידי". קשה לא מ"ש

ז.

ימצא כאשר גם ולכן אומדנא מכח היא הב"י הכרעת עיקרבטעות הוראה הוי לא ביה דהדר להרמב"ם

הוא האם הפוסקים הכרעת עיקר

מכח או הראשונים דברי מכח

עצמם דשכל וההכרעה הבירור

שנודעובהאמור במה ארוכה תעלה

חיבורו את כתב דהרמב"ם

האחרונות ובמהדורות מהדורות, בכמה

ממה פסקים בכמה ביה והדר ושינה תיקן

להרמב"ם וכדמצינו בראשונה, שהעלה

פסקי כמה על שנשאל בתשובותיו גופא

דברי שצדקו והשיב שבספרו, דינים

החכמהשו"ת ים יא סימן רסו

מקודם הפסק ותיקן שינה וכבר השואלים

לידי שהגיעה שהנוסחה אלא שנשאל,

המהדורה מכתבי היא השואלים

שחזר קודם ידו על שנכתבה הראשונה

הנוסחא שיתקנו להם הורה ולפיכך בו,

.גשבידם

ידוהנה כתבי נתגלו האחרונים בדורות

יותר ממהדורות הרמב"ם דחיבור

לפנינו, הנדפסת המהדורה מן מאוחרות

לו דמצינו היכא כגון לעיין יש ומעתה

מאוחרות היותר במהדורות להרמב"ם

להו וחזינא משמעתתיה, ביה דהדר

שהעלו המחבר למרן ובתוכם להפוסקים

הרמ דברי כפי אילהלכה הראשונים, ב"ם

דהדר להרמב"ם ליה דחזינא מאחר נימא

להניח לנו יש ראשונה, ממשנה ביה

ראו לולי המה שאף הסובר'ת הנח'ה

הכי מסקי הוי לא הרמב"ם דברי מסקנת

ח"ו, בטעות יסודם עיקר ונמצא מעיקרא,

שמא או ח"ו. טעות אלא הוראה זו ואין

תמכו שהפוסקים דהגם לומר יש

גם מ"מ הרמב"ם, דברי על יתדותיהם

דאחר כן, הכריעו עצמם מדעת ובעיקר

ונשאו נשאו כן, שהעלה להרמב"ם שראו

הסוגיא פרטי כל וליבון בבירור בשכלם

כן שאכן שכלם פי על להכרעה שבאו עד

דהגם ונמצא דין, הפסק להיות ראוי

כך מפני לא ביה, הדר גופא שהרמב"ם

דעיקר יען בטעות, הוראה דהוי נאמר

הרמב"ם דברי מכח נקבעה לא ההלכה

דעתם שיקול מכח ובעיקר גם אלא לבדם,

לא שהמה וכיון המכריעים, דהפוסקים

עליהם לומר אין בהו, דהדרי להם מצינו

בטעות. שהוראתם

מכח הוא הפוסקים הכרעת עיקר

עצמם שכל

הגה"קועיין זו בחקירה שהאריך מה

מליובאויטש מלכותאדמו"ר (יין

ולהלן) 648 שםעמוד ובתו"ד עמוד, ה' (אות

ערוך650) השולחן מרן פסקי בענין חקר

כשנים להכריע שדרכו בהקדמתו שכתב

ומעתה הנ"ל, הוראה עמודי שלשה מתוך

דעתו ששינה להרמב"ם ימצא אם

למראה היתה שלא האחרונה במהדורה

אי הרוב, משתנה ועי"ז יוסף הבית עיני

שם לו ועייין ח"ו. בטעות הוראה הוי

יוסף שהבית "שלמרות שכתב בתו"ד

הוראה עמודי שלשת על יסודותיו תמך

שנה זה לאחר הרי מהם, כשנים להכריע

דידיה נעשה אשר ועד אלו הלכות וליבן

ברובא ענוותנותו גודל שמצד אלא וכו',

דעתו שיקול על סומך היה לא דרובא

להכניס לבו יערב אשר זה 'מי כי בלבד

להכריע אל הררי - ההרים בין ראשו

לאחרי אם כי כו', טענות' ע"פ ביניהם

ההוראה עמודי שלשת מתוך ששנים

התייגע אזי אחת לדעה מסכימים

עד זו דעה בטעמי יותר והתעמק

זו". כדעה להכריע שיש דעתו שהסכימה

.bz"eya cer oiire .cere f"n oniq ,'n oniq ,h"k oniq `iqtil m"anxd zeaeyza dfa `veik oiir.cere c"n oniq ,`"l oniq m"anxd oa `"xdnl mdxa` zkxa

החכמהשו"ת ים יא רסזסימן

היטב,והנה יובן לעיל בדברינו בהאמור

דהדר להרמב"ם שנמצא דהגם

בראשונה שהעלה ממה באחרונה ביה

שהכריע דהפסק נאמר כך מפני לא

בטעות, הוראה הוי כדבריו יוסף הבית

יוסף הבית הכרעת דעיקר אוקמינן דהא

השנים שכדברי בדעתו דשיער מפני הוא

הוא כן ההוראה עמודי שלשה מתוך

דלא היכא כל באמת ולכן להלכה, הנכון

המיעוט, כדעת הכריע כן, בדעתו שיער

הרבה במקומות לו דמצינו לעיל וכנזכר

מתוך דשנים הכלל אחר הלך שלא

לא הכרעתו סיבת דעיקר והרי שלשה,

הראשונים דברי שראה מה מכח היתה

שכל הכרעת מכח ובעיקר גם אלא לבד,

שפט דבריהם שראה שאחר עצמו,

שעלה וכפי בשכלו הדברים ובירר

ולכן להלכה, הכריע כן בשכלו הבירור

חזר עצמו שהרמב"ם נמצא שאח"כ הגם

הוראה דהוי נאמר כך מפני לא בו,

בטעות.

רשאין בדורנו שהפוסקים הגם

שלא הראשונים כדברי להכריע

לא הפוסקים, עיני למראה היו

כהוראה הפוסקים הוראת חשיבא

ח"ו בטעות

כתביואל בענין שמצינו ממה תתמה

דהרבה שנודע הראשונים, רבותינו

לאור יצאו לא ז"ל הראשונים מספרי

עד ז"ל האחרונים בימי עדיין הדפוס

שבעת ונמצא אלה, לדורותינו קרוב

הראשונים דברי היו לא הפסק הכרעת

הפוסקים. דרבותינו עיניהם למראה הללו

משפטומצינו בחושן כ"הלהרמ"א (סימן

ב') במהרי"קסעיף (שורשומקורו

לאצ"ד) גאון תשובת לפעמים נמצא "אם

אחרונים ונמצאו ספר, על זכרונו עלה

כאחרונים, לפסוק צריך אין עליו חולקים

הוו ואי הגאון דברי ידעו שלא שאפשר

כתב דבריו ומעין בהו". הדרי הוו שמיעי

הגמרא בכללי הב"י שנדפסהגם (במהדורה

(131 עמוד עולם הליכות לספר "כשדברימסביב

ספר על כתובים הקדמונים הגאונים

עליו, חולקים האחרונים והפוסקים ידוע,

ולא וכו' כשתמצא אבל כבתראי. הלכה

ונמצא מפורסם, ספר על זכרונו עלה

האחרון אחר לילך אין עליו, חולק אחרון

כתב בזה וכיוצא ליה". שמיע לא דאפשר

פסח הלכות סוף שלו בשו"ע התניא בעל

חמץ מכירת שטרי נוסחאות בפתח

אשר בהלכה המצוינים בשערים "נודע

יצאו לא ז"ל הראשונים מספרי הרבה

ז"ל האחרונים בימי עדיין הדפוס לאור

אחריהם והנמשכים אברהם ומגן הט"ז

כנראה אלה, לדורותינו קרוב עתה עד

כמה על מקובצת שיטה מספר בעליל

אין ודאי ולזאת בו, וכיוצא מסכתות

הקולות על למעשה להקל לסמוך

ובפרט ז"ל, האחרונים בדברי שנמצאו

כחמץ" גמור תורה עודדבאיסור ועיין .

.c`ly mipexg`de ,xingdl eazky mipey`xdl mi`ven ep`y ote`a `wecc eixacn rnyn dpdeopihwp `l` lwdl mipexg`d ixac xg` opilf` `lc `ipzd zra azk b"dka ,lwdl elrd mdixac e`x

החכמהשו"ת ים יא סימן רסח

ח"א התשב"ץ בשו"ת בזה כיוצא

ארג'יל) חכמי אברהם(בהקדמת מגן (או"ח,

כ"ד) ס"ק רע"א ש"ךסימן רמ"ב, סו"ס (יו"ד

ס"ח) או"ה הנהגות וכןבקיצור טובא. ועוד ,

משנה בספר מקומות בכמה גם מצינו

חדשים יד כתבי על שסומך ברורה

לימיו קרוב מהכאהשנתגלו לן והרי .

הראשונים דברי היו אלמלי דאמרינן

מכריעים היו הפוסקים עיני למראה

הכא השתא ולכן אחר, באופן הפסק

הפסק. לשנות יש דבריהם, שנתגלו

נמידאין הכי שאין לפי תמיהה, זו

כתבי שנתגלו אחר הזה וכהיום

רבותינו למראה היה שלא הראשונים

הפוסקים לפעמים רשאין הפוסקים

דברי ע"פ הלכה להכריע בדורנו

הפוסקים כדברי דלא (ובלבדהראשונים

בדברי בזה בכיוצא הנזכרים התנאים ע"פ שיהיה

הויהפוסקים) אי 'שמא' דאמרינן יען והוא ,

הראשונים דברי להפוסקים להו שמיעא

אלא זה שאין כיון אך בהו, הדרי הוי

לא לכן ודאי, בתורת ואינו 'שמא' בגדר

ח"ו, בטעות כהוראה הוראתם חשיבא

היתה סמיכתם דעיקר אמרו שכבר לפי

העיון האחר עצמם שכל הכרעת על

שלמעשה הגם ולכן כנ"ל, וכו' והבירור

עם כדבריהם, דלא להכריע אנו רשאין

ונאמנים וקיימים חיים דבריהם זה כל

והבן. לעד,

ח.

ברובא להטות רבים אחרי תורה שאמרה דטעמא התוס' דעתבירור מטעם הוא קמן דאיתא

כב"ה דהלכתא קול הבת לולא

טפי דמחדדי כב"ש דהלכתא הו"א

דב"ה הרוב כנגד

בב"מוהנה ע"ב)מצינו בפלוגתא(נ"ט

של בתנור וחכמים אליעזר דרבי

וחכמים מטהר ר"א דהיה עכנאי

כל ר"א השיב היום באותו תנא מטמאין,

וכו', הימנו קיבלו ולא שבעולם תשובות

מן כמותי הלכה אם להם ואמר חזר

ואמרה קול בת יצאתה יוכיחו, השמים

mipey`xa mi`ven ep`e ,xingdl eazk mipexg`dyk ,jtidl `d rnyne ,xingdl mipey`xd ixackazk b"n w"q h"t oniq c"ei r"eya mpn`e .mipexg`d ixack `xnegl bedpl yi ,lwdl eazkyg"ae `"nx iniae ,'eke `l` df ixack `le df ixack `ly e"te d"t eizeklda o"anxd zrc zn`ae"dpde ,"eazky dn eazk okle ,el` zepicna qetcl o"anxdl dcp zekld oiicr e`a `l j"ye f"heopihwpc ixde ,`ibeqa oiirnl x`eank ,miwqetd zrxkd cbpk lwdl mb o"anxd ixac` opiknq myl`izewi x"den oe`bd dfa jix`dy dn oiire .mipexg`d ixac cbpk `lewl mb mipey`xd ixackxtqa dfa cere ,my zexrde mipeivae ,e"n-d"n llk d`xedde miwqetd illk extqa `"hily ywxt

.l"nk`e ,q"w cenr `"g bdpne dkld ixry

.d.l"nk`e ,milbznd miycg ci iazk lr jenql oi`c (zexb` uaew) `"efgd ixac mircep mpn`e

החכמהשו"ת ים יא רסטסימן

כמותו שהלכה אליעזר רבי אצל לכם מה

רגליו על יהושע רבי עמד מקום, בכל

נתנה שכבר וכו' היא בשמים לא ואמר

בבת משגיחין אנו ואין סיני מהר תורה

אחרי בתורה סיני בהר כתבת שכבר קול

התוס' וכתבו להטות". לארבים ד"ה (שם

היא) דיבמותבשמים בפ"ק דאמר והא (דף,

ע"א) דיצאהי"ד משום הלל כבית דהלכה

דברי על לחלוק שבא הכא שאני קול, בת

אבל להטות, רבים אחרי דכתיב תורה

לאו אי רובא הלל בית אדרבה התם

רובא בתר אזלינן אי לן מספקא דהוה

טובא". חריפי הוו שמאי דבית משום

ביבמותוכן ע"א)הוא דאיפלגו(י"ד

שמאי בית עשו אי אמוראי

דמאן התם ומפרש לאו, אי כדבריהם

קול בת נפקא דהא עשו לא דאמר

עשו דאמר ומאן הלל, כבית דהלכתא

בבת משגיחין אין דאמר הוא יהושע רבי

שם התוס וכתבו יהושע)קול. רבי דבת(ד"ה

ההיא על עדיפי הלל כבית דהלכתא קול

לפי וחכמים, דר"א דפלוגתא קול בת

רבים, כנגד היתה דר"א קול דהאשבת

דהלכה וקי"ל ר"א כנגד רובא הוו רבנן

בת כההיא לן קיימא לא והלכך כרבנן,

לן, קיימא דב"ה קול כבת אבל דהתם, קול

בית דהא לרוב, מסייע קול דהבת משום

אלא שמאי, בית כנגד רובא הוו הלל

סלקא ולהכי טפי, מחדדי שמאי דבית

בת ואתי שמאי, כבית דהלכתא דעתין

דהוו הלל כבית דהלכתא וקמ"ל קול

עכתו"ד .ורובא,

מהאולכאורה נפק"מ דמאי פלאי, הוא

הא טפי, מחדדי שמאי דבית

אחרי תורה ואמרה רובא, הוו הלל בית

באופן בין חילקה ולא להטות רבים

אלא מחודד, המיעוט או מחודד שהרוב

שאמרה דטעם להתוס' להו סבירא ע"כ

דאיתא ברובא להטות רבים אחרי תורה

ואינו ובירור, אומדנא מטעם הוא קמן,

לצדד מקום היה ולפיכך הכתוב, מגזרת

הלכתא טפי, מחדדי שמאי שבית דלהיות

שהם הלל בית דעת כנגד אפילו כוותיהו

טפי, וחריפים מחודדים דלהיותם הרוב,

ולומר כמותם לפסוק נוטה השכל משפט

שאינן הרוב מן טפי עמהם שהצדק

הספק זה ומחמת כמותם, מחודדים

כבית דהלכתא להכריע קול לבת הוצרכו

הלל.

נמצאואם התוס', בפירוש דברינו כנים

דאיתא ברובא דאף התוס' דדעת

ובית שמאי דבית בפלוגתא כגון קמן,

נמי קמן, דאיתא רובא דהוי דהתם הלל

אחרי תורה שאמרה דטעמא אמרינן

ולא בירור מטעם הוא להטות רבים

יושר השערי כדברי ודלא הכתוב, מגזרת

.e`id lew zady ote`a `wec epiid ,`id minya `l dxezc jdc 'qezd zrcc zdin dpin rny dpdeaexd i` sicr ediipin id opirci `lc `kd oebke ,dklda `witq oab `ki`c `kid la` ,dkldd cbpn"qke `"d h"t z"deqi 'ld m"anxd zrck `lc epiide ,wtqd rixkne lew za iz`w ,ccegnd e`.d"tw 'nr 'dfd lbd cr' xtq oiir ,zrxkn lew za oi` wtq mewna elit`c y"nditl dncwdae ,my

החכמהשו"ת ים יא סימן ער

דהטעם בפשיטות דנקטי וסיעתו

להטות רבים אחרי תורה שאמרה

הכתוב מגזרת הוא קמן דאיתא ברובא

קמן דליתא ברובא ורק התורה והנהגת

משמו. וכנ"ל בירור, מטעם הוא

מדבריובאמת כן להוכיח מקום היה

שם, ביבמות גופא הגמרא

כדבריהם שמאי בית עשו אמר דשמואל

להו סבירא והרי טפי, ומחדדי הואיל

דלא הרוב על עדיפי דמחדדי דהמיעוט

דאחרי שהטעם לפי דהיינו ובע"כ מחדדי,

ובירור. אומדנא מטעם הוא להטות רבים

היא, גמורה ראיה לאו מהתם דאי אלא

שמאי בית עשו לגבי אלא אינו דשם די"ל

לגבי מינה למילף וליכא כדבריהם,

המחודד המיעוט כדעת הלכה הכרעת

התוס' מדברי ואמנם הרוב, דעת כנגד

אמינא הוי קול בת דלולא לכאורה נראה

והבן. רוב, על עדף דחידוד

כב"ה דהלכתא קול הבת אם צ"ע

עדיף דרובא כולו הכלל על ללמד

עצמו על ללמד או הבקיאות על

יצא

לעייןאלא יש גופא קול הבת שבהכרעת

ללמד היתה קול הבת הכרעת אם

רוב בתר אזלינן גווני דבכל כולו הכלל על

אתי ונמצא וחריפות, בקיאות בתר ולא

רבים דאחרי דטעמא ללמד קול בת

מגזרת אלא בירור מטעם אינו להטות

הכרעת שמא או התורה, והכרעת הכתוב

- עצמו על ללמד אלא היתה לא קול הבת

דייקא, הלל ובית שמאי דבית פלוגתא

הלל ובית שמאי בית דאיפלגו היכא דכל

הכלל על ללמד לא אך הלל, כבית הלכה

דמחדדי מיעוט דאיכא היכא דכל יצא כולו

כדעת הלכתא מחדדי דלא הרוב כנגד

בתר אזלינן אכן דבכה"ג דאפשר הרוב,

דאחרי דטעמא יען דמחדדי, המיעוט

ולא בירור מטעם הוא להטות רבים

נראה ואמנם הכתוב. גזרת מטעם

דאפילו בש"ס מקום בכל דמדחזינן

אמרינן לא טפי מחודד בסנהדרין דמיעוט

דאתי מינה שמע הרוב, מכריע דהמיעוט

רובא בתר אזלינן מקום דבכל וגלי קול בת

בחז"ל דאיתא דרך ועל המחודד, בתר ולא

אלא כמותו, בדורו הניח דלא מאיר ארבי

דעם והרי דעתו, לסוף חכמים ירדו שלא

לא דורו, בני מכל ומחודד ארוך היותו

הרוב, דעת כנגד דעתו נתקבלה כך מפני

רובא. בתר דאזלינן יען ובע"כ

קול דהבת שמעינן הש"ך מדברי

כרוב דהלכתא יצא הכלל על ללמד

המחודד המיעוט כנגד

סימןושו"ר יו"ד הש"ך העלה כך שאכן

והיתר איסור הוראת כללי רמ"ב

תימה ועוד מדברי(השני)ד"ה דמייתי ,

זה שאם מא"ז דע"ז ברפ"ק אשרי הגהת

הולכים במנין, גדול וזה בחכמה גדול

בסמ"ע דבריו הובאו במנין, גדול אחר

י"ח)חו"מ ס"ק כ"ה הש"ך(סימן וכתב ,

ולא במנין גדול אחר דאזלינן דהטעם

דאמרינן "ממאי הוא בחכמה גדול אחר

ד פ"ק ב"שבש"ס עשו לא יבמות

דבית אע"ג רובא הלל דבית כדבריהם,

דאמר מאן ואפילו טפי, מחדדי שמאי

לא קול בת דלאחר מודה כדבריהם עשו

קול בת דאתי דמפרש והרי עי"ש. עשו,

החכמהשו"ת ים יא רעאסימן

בתר אזלינן מקום דבכל הכלל על ללמד

בדברינו. וכנ"ל בחכמה גדול כנגד רוב

כהן שפתי כי בע"ה ושמחתי וששתי

כי מפיהו יבקשו ותורה דעת ישמרו

ידחו ומעתה הוא. צבאות ה' מלאך

מדעת להוכיח שכתבנו במה דברינו

טעמא קמן דאיתא ברובא דאף התוס'

ואומדנא, בירור מכח הוא רבים דאחרי

אבל קול, בת קודם אלא אינו זה דכל

קול בת דאתי אוקמינן הא קול בת לאחר

מיעוט דאיכא היכא דכל הכלל על ללמד

הרוב, בתר אזלינן הרוב, כנגד דמחדדי

להטות רבים ואחרי הואיל טעמא והיינו

בירור. ואינו הוא הכתוב גזרת

ט.

אזלי' אי ופליגי רובא בתר דאזלי' מודו תרוייהו וב"ה ב"שאיכות רוב או כמות רוב בתר

האיכות אי וב"ה דב"ש פלוגתא

הוא שהעיקר או העיקר הם והצורה

והכמות החומר

דכולאודכירנא למרא פענח דבצפנת

מראגטשוב הגאון תלמודא

נ"ח)ז"ל בברכות ד"ה קצ"ב עמוד מפרש(עיין

הלל, ובית שמאי בית נחלקו גופא דבהא

משום כדבריהם עשו שמאי דבית

דהעיקר להו וסבירא הואיל טפי דמחדדי

הוי דבהעצם אף והצורה האיכות הוא

האדם בתורת הרמב"ן וכדעת מיעוטא,

להו סבירא הלל ובית ביוה"כ, חולה לגבי

והיינו והכמות, החומר הוא דהעיקר

י"ב)דפליגי תחילה(חגיגה נבראו שמים אי

שמאי דבית תחילה, נבראת הארץ או

והיינו תחילה, נבראו שמים סברי

סברי וב"ה והאיכות, הצורה הוא דבעיקר

דהחומר והיינו תחילה נבראת הארץ

שמאי ובית העיקר, הוא והכמות

סבירא עיקר דהצורה אזלי לשיטתייהו

תנאי על גט הכותב פ"א בגיטין להו

בסוף וכן נתקיים, לא אפילו לכהונה פוסל

מן פטור דקצח להו סבירא עוקצין

ריחו וזה הריח הוא דהעיקר המעשרות

שני לו היו ע"ב קל"ו בחולין וכן קשה,

להו סבירא ולבנות שחורות תאנים מיני

וכן זה על מזה מעשרין דאין שמאי לבית

משום והוא תרומות, בתוספתא הוא

מינים, שני כמו דהוי מראה בתר דאזלינן

שמאי בית אלו בכל והנה טובא, וכיו"ב

הצורה בתר דאזלינן אזלי לשיטתייהו

והכמות. החומר בתר ולא

והכמותוהנה החומר הוא העיקר בזה"ז

הלל כבית הלכתא הזה בזמן ולכן

ואמנם הכמות, ריבוי בתר אזלי דאינהו

הצורה העיקר יהיה לבוא לעתיד

ויקהל בספה"ק דאיתא והיינו והאיכות,

קפ"ז)משה עמוד בהנמ"ח מ"א, דלעתיד(דף

עי"ש, שמאי, כבית הלכתא לבוא

מקדש מי"ט, פ"ה אבות שמואל ובמדרש

לוי קדושת י"ז, בראשית זוהר מלך

תורה לקוטי לה', שירו ד"ה ליקוטים

סוע"ב נד קרח התניא בעל להגה"ק

החכמהשו"ת ים יא סימן ערב

ד"ה בשבת שחל ר"ה נחל ערבי ואילך,

.זנמצא

ונחלקו רוב בתר דאזלי' מודו כו"ע

איכות רוב או כמות רוב אי

ומבארועל הולך זה מפענחפי (עיין

וביןצפונות) ב"ש דבין לומר דיש

רוב, בתר דאזלינן מודו תרוייהו ב"ה

כי רחמנא, אמר להטות רבים דאחרי

בתר או כמות רוב בתר אזלינן אי פליגי

דאזלינן סברי שמאי דבית איכות, רוב

נבראו דשמים והיינו איכות, רוב בתר

בתר דאזלינן סברי הלל ובית תחילה,

תחילה, נבראת דארץ והיינו כמות, רוב

בקצרה כתב ממש וכדבריו שם, לו עיין

טוב לקח בספר ענגיל מהר"י (כללהגאון

כ"א) אות כיוונוט"ו יוסף תרי דהנך ונודע ,

דברים. בכמה דבריהם

הגרמ"מושו"ר גם כתב בזה שכיוצא

לבוש בספרו ז"ל אפשטיין

י"ד)מרדכי סימן ד(יבמות עי"ש שמאי, בית

הלכה טפי שמחדדינן מאחר אמרו

דהלכה אמרו הלל ובית כמותינו,

הרוב להיותם דלבתרכוותייהו שם לו (ועיין

גווני דבכל הכלל על ללמד קול בת יצאה הכי

טפי) דמחדדי כנגד אף רוב בתר .אזלינן

לנווהנה אין מעיקרא שוב זה עפ"י

הגמרא מדברי ראיה להביא

קמן דאיתא דברובא דהך הנ"ל והתוס'

אומדנא, מטעם הוא רובא בתר אזלינן

אזלי תרוייהו ב"ה ובין ב"ש דבין יען

לבד. רובא בתר

מליובאויטש הגה"ק מדברי

ז"לועוד מליובאויטש להגה"ק בזה

תשנ"א השבועות חג בשיחת

[דב"ש] כמותם הלכה אין הזה "שבזמן

שמכריעים ישראל חכמי שרוב כיון

זו, למעלה הגיעו לא דעתם ע"פ ההלכה

מארז"ל ע"ב)וע"ד י"ג קבעו(עירובין שלא

כמותו" בדורו ש"אין אף כר"מ הלכה

סוף על לעמוד חבריו יכלו ש"לא משום

ישראל כל ש"יהיו לעת"ל משא"כ דעתו",

הגדול לב"ד ישראל מכל שיבחרו אלו (ועאכו"כ

אצלשבירושלים) תהי' גדולים" חכמים

החכמה מעלת כולם אצל ואולי רובם

ע"פ יפסקו ולכן טפי" ש"מחדדי דב"ש

שלעתיד ונמצא ב"ש. בדעת התורה כללי

ע"פ התורה בהלכות שינוי יהי' לבוא

נעלית מדרגא כתוצאה האדם שכל טבע

במקום זה וע"י התורה, בלימוד יותר

וע"י בגלל כב"ש הלכה תהי' בב"ה הלכה

ב"ש כדרך התורה בחכמת שיתוסף

היתר ובדוגמת ע"ד טפי" ש"מחדדי

הלויתן בסנפירי הבר שור שחיטת

עוד ועי"ש תצא", מאתי חדשה כש"תורה

אזלינן דלעולם נמי והרי דב"ק. בהמשך

הלכה יהיה שלעת"ל וזה הרוב, בתר

טפי. מחדדי הרוב יהיו דאז היינו כב"ש

.fmy el oiire ,f"h ze` 'd oniq l"f onxqe opgl` iax oe`bdl mixteq ixac qxhpewa dfn cer oiireziak `zkld ith ccegn in rcil elkeiy `eal cizrle ,ith ccegnd `ed in rcei epz` oi` f"dfac

.ezpeeka r"lie ,i`ny

החכמהשו"ת ים יא רעגסימן

י.

להטות רבים אחרי תורה שאמרה דמה והחינוך האי רב דעתבירור מטעם הוא קמן דאיתא ברובא

גדול אחד דאם האי רב דעת

בתריה אזלי' השנים מן בחכמה

הרמב"ןאלא בחידושי דמצאתי

דמייתי ע"א ל"ב סנהדרין

גאון האי רב גאוניםמתשובות (תשובות

קמ"ד) סימן דיןקדמונים בית נחלקו ואם וז"ל,

ושנים כך אומר אחד שלשה שהם

מניחין בחכמה הן שוין אם כך, אומרים

ואם השנים, דברי ועושין היחיד דברי

מי אחר הולכין השנים מן עדיף האחד

דעתו והרי ע"כ. לדבריו, טעם שנתן

דאמרה הך קמן, דאיתא ברובא דאפילו

מגזרת אינו להטות, רבים אחרי תורה

ולכן ואומדנא, בירור מטעם אלא הכתוב,

השנים מן בחכמה עדיף האחד כאשר

היחיד. בתר אזלינן לדבריו, טעם ונותן

עליוואמנם שכתב שם להרמב"ן עיין

דבריו לי נתחוורו "ולא

דסנהדרין ע"א)ממתניתין (דףוגמרא(מ'

ע"א) מ"ג ודף ע"א בפרקל"ד מיהו וצ"ע. ,

וב"ה דב"ש מחלוקת גבי דיבמות קמא

לא דאמר מאן רובא, דב"ה כגון אמרינן

ומ"ד רובא, ב"ה דהא כדבריהם ב"ש עשו

הדדי דכי היכא רובא בתר אזלינן כי עשו

לן וקיימא טפי, מחדדי ב"ש הכא נינהו,

גדול אחד אם אלמא עשו, דאמר כמאן

לומר ויש בטלים. דבריו אין חבריו מכל

הם, בדין יושבין לא וב"ה] [בב"ש התם

שלבו לפי עצמו כרצון עושה והשואל

כולן סנהדרין אבל הכמה, רוב אהר נוטה

כולן שיסכימו היה וראוי לדין צריכין

אמר דרחמנא אלא רבים, דעת לאותו

דיינין בשלשה הלכך להטות, רבים אחרי

הרוב". אחר הולכין נמי

מהךועיין ליה דקשיא שם עוד לו

ור"מ אליעזר ברבי דמדחזינן

נתקבלו לא בדורן גדולים היותם שעם

בין דשאני י"ל דשמא וכתב דבריהם,

ורבים דיחיד ורבים, לרבים ורבים יחיד

אזלינן לא בחכמה גדול דהיחיד היכא אף

המיעוט אם ורבים ברבים אבל בתריה,

ובסו"ד כוותיה, עבדינן בחכמה גדול

לדברי קצת "סיוע מצאנו לכה"פ כי מסיק

דברי שאין ז"ל מיד,הגאון בטלים החכם

שהרי הוועד, למקום עליהם שואלין אלא

טפי, וגמיר דמהודד כיון להן לחוש יש

כדברי עושין לברר אפשר אי אם אבל

ר' של במחלקותן שעשו כמו המרובין

ור"מ". אליעזר

דאףוהרי גאון האי רב דעת לפנינו

בדיינים, כגון קמן דאיתא ברובא

להטות רבים אחרי תורה שאמרה הטעם

והנהגת הכתוב גזרת מחמת אינו

כאשר ולכן בירור, מחמת אלא התורה,

שאז מהרבים, בחכמה גדול הוא המיעוט

שדעת יותר נראה והבירור הסברא מצד

המיעוט אחר הולכים הנכון, הוא המיעוט

הגרש"ש כדברי דלא וזהו הרוב. כנגד

שהובאו דהמרדכי משמיה יושר בשערי

שאמרה דמה בפשיטות דנקט לעיל

החכמהשו"ת ים יא סימן עדר

דאיתא ברובא להטות רבים אחרי תורה

מטעם ולאו הכתוב מגזרת הוא קמן

בירור.

בהנ"ל האי כרב ס"ל נמי החינוך

חברובצאתי בס"ד מצאתי לחפש'י

והוא גאון, האי רב לדעת

לשונו, וזה ע"ח, מצוה החינוך בספר

שנאמר וכו' רבים אחרי הטיה מצות

זה רוב ובחירת וכו', להטות רבים אחרי

הכיתות בששני הוא הדומה לפי

בשוה, התורה בחכמת יודעות החולקות

לא מועטת חכמים שכת לומר שאין

כיוצאי ואפילו מרובה בורים כת תכריע

בחירת כי אומר שאני ומה וכו', מצרים

הכיתות בששני הוא לעולם הרוב

כן כי האמת, בחכמת שוות החולקות

הסנהדרין מן חוץ מקום בכל נאמר

זו אי חולקים בהיותם נדקדק לא שבהם

כדברי נעשה לעולם אלא יותר יודעת כת

בחשבון היו שהם לפי והטעם מהם, הרוב

ציותה כאילו והוי התורה מן מחויב

תעשו אלו של רוב אחר בפירוש התורה

חכמים היו כולם שהם ועוד עניניכם, כל

עכ"ל. גדולים,

שמלשוןובמנחת דהגם כתב חינוך

חידש זה דדין נראה החינוך

היא "באמת עצמו, מסברת המחבר

שמאי בית ע"א י"ד יבמות ערוכה גמרא

דכי רובא, הלל דבית אף כדבריהם עשו

נינהו, הדדי דכי היכי רובא בתר אזלינן

דאין עי"ש טפי, מחדדי שמאי בית הכא

קול דהבת היינו קול, בת לאחר ואף חולק.

עי"ש שמאי, בית של חידוד מכריע היה

לא, ד"ה ע"ב נ"ט ובב"מ רבי, ד"ה בתוס'

הכתות צריכים ודאי דוכתי בכל אבל

אפשר דאי קרוב או הדדי כי להיות

שהמיעוט ידעינן אם אבל לצמצם,

ודאי מהרוב, בחכמה יותר הרבה גדולים

שם חולק ואין רובא, בתר אזלינן לא

המחבר הרב ודברי זה, על בגמרא

הנ"ל". הש"ס הביא שלא וצ"ע ברורים,

כדעתונמצא דלא מפרש דהחינוך

דלדעת לעיל, שזכרנו הש"ך

כולו הכלל על ללמד קול בת אתי הש"ך

בחכמה גדולים דהמיעוט היכא דכל

החינוך ודעת רובא, בתר אזלינן מהרוב

ללמד אלא יצא כולו הכלל על ללמד דלא

וב"ה דב"ש דבפלוגתא יצא, עצמו על

היכא בעלמא אבל כב"ה, הלכתא

בחכמה, וגדולים טפי מחדדי דהמיעוט

מה לעיל ועיין כוותייהו, הלכתא

לדעתם אי התוס' בדעת בזה שנסתפקנו

בתר אזלינן מקום דבכל וגלי הלכתא אתי

דדייקא וקמ"ל הלכתא דאתי או הרוב

כב"ה. הלכתא וב"ה דב"ש בפלוגתא

אתייןודברי והחינוך האי רב רבותינו

ברפ"ק אשרי הגהת כדברי דלא

בחכמה גדול זה שאם מא"ז דמייתי דע"ז

במנין, גדול אחר הולכים במנין, גדול וזה

בהנהגת הש"ך בדברי דבריו הובאו

חו"מ בסמ"ע וכן שם, והיתר (סימןאיסור

י"ח) ס"ק הג"אכ"ה דברי להלכה הביא

עי"ש. הנ"ל,

ומהרח"ש מהרשד"ם מדברי

ורב החינוך כדעת להו דסבירא

האי

למהרשד"םוהלום או"חראיתי (שו"ת

ל"ז) "קהלסימן בענין שנשאל

החכמהשו"ת ים יא ערהסימן

ובינונים עשירים בהם שיש אחד

וחשובים, תורה יודעי ובתוכה ועניים,

בענין הצבור יתנהגו איך נותן הדין מה

ושאר ות"ח ש"צ לקחת הצבור צרכי

רוב אחר לילך יש אם הצבור, צרכי

אחרת בחינה אל השקפה בלי הצבור

ראוי אם או ועשירות, עניות מחכמה

אם אפילו כיסין בעלי רוב אחר לילך

במנין מהם רבים העם שאר יהיו

ראשים".

בוהשיב נראה אמרה"דלכאורה סתם

שנראה עד רבים אחרי תורה

שכולם ועניים עשירים בין לחלק שאין

בטיל, רובא לגבי ומיעוטא להמנות שוים

מתשובת דברים של מפשוטן נראה וכן

עניין כל ועל לשונו, וזה שכתב הרא"ש

הרוב, אחר הולכים מסכימים שהקהל

שיסכימו מה כל לקיים צריכים והיחידים

בכל תורה אמרה לכן עד כו', הרבים

רבים אחרי רבים של הסכמה דבר

העולם. כל בפי מרגלא זה ע"כ, להטות,

תורה שאמרה שמה אני רואה אבל

הנשמע כפי הפירוש אין רבים אחרי

פרק ביבמות אמרו שהם אדם, לבני

עשו אי וב"ה דב"ש פלוגתא על ראשון

יוחנן רבי דסבר ב"ה נגד כדבריהם ב"ש

מאן בגמרא וקאמר שמואל, וכן דעשו

כי עשו ומ"ד רובא, דב"ה עשו לא דאמר

נינהו הדדי דכי היכא רובא בתר אזלינן

בפירוש הרי ע"כ. טפי, מחדדי ב"ש הכא

אלא רבים אחרי תורה אמרה דלא

מעלת הוי אז החולקים שוים הם כאשר

בין הבדל כשיש אבל מכרעת, הרוב

יעלה אחד שאיש אפשר הכתות שתי

לנו שיש אלא בתורה, כתוב והיכן לאלף,

רבים אחרי תורה שאמרה שמה לומר

בנין, רוב אחרי או מנין רוב אחרי

רוב שוים בלתי מנין, רוב שוים כשהם

בנין".

מדבריועיין ראיה עוד דמייתי שם לו

רבינו בשם ל' שורש מהרי"ק

החזנות לעכב יכול יחיד שאפילו שמחה

לא אם חזן פלוני שיהיה חפץ איני ולומר

נכון שאין ומכאן תחלה. הסכים שכבר

שאין העם המון בדעת שעולה "כמו

בדעת שיעלה ממה ושמאל ימין לנטות

כן שאם ח"ו, שיהיה רוב זה אי הרוב

או אחת בעיר יעמדו הדין, מדת ילקה

נכבדי מהם י' אדם בני ק' אחד קהל

אנשים והתשעים ועשירים חשובים ארץ

עליהם להקים התשעים וירצו העם, דלת

העשרה מוכרחים יהיו להם, ראוי רועה

מי יהיה רועה לאותו כפופים חשובים

וכבר נועם, דרכי זה אין חלילה, שיהיה

הקדושה תורתינו כי לרבים דרשתי

והרעב שאמר וכמו פנים לעשירים קורא

העשירים, אלו הארץ כל פני על היה

שאר פנים הם העשירים שאם נמצא

ראוים האחורים ואין אחורים, הם העם

הם הפנים אלא לפנים, מנהיגים להיות

שיש שאמרנו מה א"כ וכו', המנהיגים

מנין ברוב בשוים היינו הרוב אחר לילך

הכי דמייתי עוד שם ועיין בנין". ורוב

שורש מהרי"ק ומדברי הריטב"א מדברי

"שבטל למדנו דבריהם שמכלל ועוד, א'

ומכרי האומרים הממונים רובדעת זים

חשובים אנשים עשרה או שחמשה רוב,

מצד ובין החכמה מצד בין לאלף עולים

החכמהשו"ת ים יא סימן רעו

למעלת קרוב העושר כי העושר,

החכמה בצל כי שכתוב כמו החכמה

כו'".

תורהוהרי אמרה דלא מסכמת דעתו

כאשר אלא להטות רבים אחרי

הרוב מעלת הוי דאז שוים, החולקים

שתי בין הבדל כשיש אבל מכרעת,

או בחכמה גדולה אחת שכת הכיתות,

יעלה אחד שאיש אפשר בעשירות,

רבים אחרי תורה שאמרה ומה לאלף,

אחרי או פנים, משני באחד הוא להטות

דכשהם בנין, רוב אחרי או מנין רוב

וכשהם מנין, רוב בתר אזלינן שוים

אדברי וסמיך בנין. רוב אחר שוים בלתי

כדבריהם ב"ש עשו דמ"ד ביבמות הגמ'

היכא רובא בתר אזלינן דכי יען הוא

מחדדי שמאי בית הכא נינהו, הדדי דכי

תורה אמרה דלא מינה דשמע טפי,

שוים הם כאשר אלא רבים אחרי

מחודד האחד כאשר ולא החולקים

ורב החינוך כדברי ממש והיינו מחבריו.

דמפרש הש"ך כדעת ודלא שזכרנו, האי

עדיף דחידוד אמרינן לא קול בת דלבתר

מנין. מרוב

בשו"תוכדבריו מהרח"ש הגאון כתב

חיים מ')תורת סימן (ח"ב

הנזכרים מהרשד"ם בדברי שהחזיק

העם ודלת ההמון ביכולת שאין לומר

להטות, רבים ואחרי הרוב אנחנו לומר

ברוב אלא מנין ברוב תלוי הדבר אין כי

בנין.

הגהתוהוסיף מדברי ראיה להביא

מהלכות פי"א מיימונית

ופוק בזה"ל, כתב ובתו"ד ב' הל' תפלה

ואם עיר שאלוניקי זאת בעירנו חזי

גאוני איתני בימי קדם מימי בישראל

עניני על והמפקחים הממונים עולם,

בעצת מדע מביני העשירים הם ציבור

על משגיחים ואינם השלמים, החכמים

נותן והדעת העם, דלת רובי רוב דברי

הם הציבור עניני רוב שהרי כן,

ולדקדק ולראות ופרעונות, בהוצאות

הצורך, ובמקום הצורך בעת להוציא

ע"ז יחוש ומי לאיבוד, הממון יצא שלא

שמוציאים מהם חוץ ולדקדק לכוין

אליעזר ציץ בשו"ת וע"ע עי"ש. הממון",

פ"א) כ"ט סימן בדברי(ח"ג לדון שהאריך

מדברי ומייתי הנזכרים, מהרשד"ם

זה, בדבר שנחלקו הראשונים רבותינו

כ"ד. סימן בח"ב לו ועוד מזהעי"ש (עיין

ולהלן) תרי"ד עמוד יצחק .בעין

יא.

האומר קצירת

טעמא ברובאא] רוב בתר דאזלינן

מטעם הוא קמן, דליתא

הכתוב, מגזרת ולאו ואומדנא, בירור

רבים דאחרי קרא קאי עלה דלאו

דאיתא ברובא דוקא קאי דקרא להטות,

מודו. עלמא כולי דבהא ונראה קמן,

ואמנם אחריב] תורה שאמרה הטעם

דאיתא ברובא להטות רבים

החכמהשו"ת ים יא רעזסימן

דדעת הראשונים, נחלקו בזה הנה קמן,

בירור מטעם דהוא והחינוך האי רב

והמרדכי והר"ן הרמב"ם ודעת ואומדנא,

הכתוב מגזרת דהוא ראשונים ושאר

התורה. והנהגת

גדולנפקאג] דהמיעוט היכא מינה,

טעמא דאי מהרוב, בחכמה

קמן דאיתא ברובא רוב בתר דאזלינן

התורה והנהגת הכתוב מגזרת הוא

יש גווני בכל וכו', והר"ן הרמב"ם וכדעת

והגם הפרש, מבלי הרוב אחר לילך לנו

הוי דב"ש וב"ה דב"ש בפלוגתא דמצינו

כדי קול לבת והוצרכו רובא וב"ה מחדדי

דלולא ומשמע כב"ה, דהלכתא להכריע

שהיו כב"ש דהלכתא אמינא הוי קול הבת

גופא דהיינו לומר יש בחכמה, גדולים

כרוב. הלכתא גווני דבכל קול, בת לן דגלי

הוא רוב בתר דאזלינן טעמא אי אבל

האי רב וכדעת ואומדנא, בירור מטעם

גדול שהמיעוט באופן הנה והחינוך,

המיעוט, אחר לילך יש הרוב מן בחכמה

דהלכתא ואכרזה קול בת דאתי ואע"ג

שמאי בית כנגד רובא שהם כב"ה

אתי, אדעלמא מינה למילף לאו דמחדדי,

הלכתא דייקא וב"ה ב"ש דלגבי אלא

הלל. דבית

תו במהותד] והר"ן הרמב"ם פליגי

קמן דאיתא דרובא הגדר

דאיתא רובא הר"ן דלדעת קמן, ודליתא

צורך שיש היכא דוקא היינו קמן

דדיינים ודומיא ברוב, המיעוט שיתבטל

כל אבל בזה, וכיוצא בתרי דחד וביטול

ומיעוט ברוב כגון זה, דין בו מצינו שלא

שלא הכיפורים ביום חולה לגבי רופאים

המיעוט דעת שיתבטל צורך שם מצינו

בירור כפי להכריע צריך אלא הרוב אל

דליתא רובא חשיב המציאות, אמיתות

הרוב כנגד הבקי במיעוט ולכן קמן,

דכן המיעוט, בתר אזלינן בקי, שאינו

המציאות. בירור פי על נכון יותר נראה

המצוי רוב כל הרמב"ם לדעת אבל

ודוקא קמן, דאיתא רובא חשיב בפנינו

נשים רוב כגון מעלמא דאתי רובא

קמן, דליתא רובא חשיב לט' יולדות

הכיפורים ביום חולה לגבי ולפיכך

בקי, שאינו הרוב כנגד הבקי במיעוט

דאתי רובא דחשיב הרוב, בתר אזלינן

אחר לילך לנו יש הכתוב ומגזרת קמן

בעצם ספק איכא דאכתי אע"ג הרוב

הדבר. מציאות

ונראה הרשב"אה] נחלקו גופא שבזה

הרדב"ז עם פוסקים ורוב

שלא פוסקים רוב אחר ההליכה בענין

בפנים, פנים זה עם זה ונתנו נשאו

סבירא הר"ן כדעת וסיעתו דהרשב"א

דוקא היינו קמן דאיתא דרובא להו

וכיון צד, מכל לדיינים שדומה באופן

אלו ונתנו שנשאו באופן הוא שבדיינים

שיש היכא בהכרח בפנים, פנים אלו עם

ודומיא ברוב, המיעוט שיתבטל צורך

בזה, וכיוצא בתרי דחד וביטול דדיינים

כגון זה, דין בו מצינו שלא כל אבל

ביום חולה לגבי רופאים ומיעוט ברוב

צורך שם מצינו שלא הכיפורים

אלא הרוב אל המיעוט דעת שיתבטל

אמיתות בירור כפי להכריע צריך

ולכן קמן, דליתא רובא חשיב המציאות,

בקי, שאינו הרוב כנגד הבקי במיעוט

החכמהשו"ת ים יא סימן רעח

יותר נראה דכן המיעוט, בתר אזלינן

לדעת אבל המציאות. בירור פי על נכון

חשיב בפנינו המצוי רוב כל הרמב"ם

דאתי רובא ודוקא קמן, דאיתא רובא

לט' יולדות נשים רוב כגון מעלמא

לגבי ולפיכך קמן, דליתא רובא חשיב

הבקי במיעוט הכיפורים ביום חולה

בתר אזלינן בקי, שאינו הרוב כנגד

ומגזרת קמן דאתי רובא דחשיב הרוב,

אע"ג הרוב אחר לילך לנו יש הכתוב

מציאות בעצם ספק איכא דאכתי

.חהדבר

.gaezkd zxfbn `edy onw `zi`c `aex oia yxtdd xe`iaa xnel yi yexcz eceq l` m`extqa `zi`c i`n it lr xnel yi ,`pcne`e xexia `edy onw `zilc `aexl dxezd zbdpdeoixz cbpk md micrde ,z"bg cbpk md oic ziac ipiic 'bc l"fix`d epiax ixacae mipewizd,irvn` ewd cbpk zeliv`a dyxy gipdy rcep zeklnd dpde ,z"bgl miritynd b"egc oixhr,irvn`d ewa `xihw zeklnd `idy dlkdc `vnpe ,ceqid zgze ceqid ixeg`ne dfgd ixeg`n,dlic xeg`d sevxt oipa onfa dpd ,zelcbd zra mpn`e ,zephwd onfa `l` epi` df lk mpn`e,l`ny ewc oigend mde o"ac o"ae d"nc o"a mdy zexeabd dkeza mikynp ,dxiqpd zrya oke'bc `vnpe .zixac `fx irvn` ew ceqa cegida zllkp mipta mipt dzxfg onfa ikd xzalezelcbc xeg`d zpigaa dzeida ,cal irvn` ewa dfeg` zephwa dzeidac ,zeklndl dl yi mipnfceqa irvn` ewn zlawn miptd cvl dzxfgae ,l`ny ewc zexeabdn zlawn dxiqpd zra oke

.cegidediipin cgl ezetxhvd ici lre dxeabl cqg oia rixkn z"zdc ,aexl rixknd `ed irvn` ew dpdemipiicdy oeik ,mipiica oebk onw `zi`c `aexa okle ,cigid cbpk aex `vnp - dxeabl e` cqgl -itl `ede ,aex xza opilf`c aezkd zxfba dxezd draw ,dwipid zbxcn `edy z"bg cbpk dnd,aexd ceq `edy irvn`d ewa z`fd zra `xihw dkld ceq `idy dpeilrd dlkd `idy zeklndy`l` ,lkyd znkqd t"r `edy `pcne`e xexia mrhn epi`e ,zehdl miax ixg` dxez dxn` jkitle

.aezkd zxfbncvl zxfegyk k"g`e ,l`nyl dihp dl yie ,l`ny ewn zlawn dxiqpd onfa zeklnd zeida mle`e

`zi`c `aex e` c"a ceqa `edy xac lke ,zixac `fxn irvn` ew ceqa cegid lawn miptdonw,mipiic 'bk ,rixknd irvn` ewa zeklnd zcner my ik aex xza 'ilf` mye z"bg w"e ceqa `ed`ed cegiac ,aex xza 'ilf`c `zlin `xazqn okle cegi yi aex t"rc mbd ,c"agl dleryk la`dpiac t"atc cegi oi`y epiide ,aexdk `lc gkenc `pcne` `ki`c `kid n"n ,irvn` ew cbpk k"bitk opilf` okl ,l`nyd cvn zlawn `id dxiqpd ceqe 'g` xnb `idy dpiady oeike ,dnkgd mrirvn` ew `edy cegid mr mikqn `pcne`d m`e ,lkyd zeppeazd `edy zexazqd epiide dpiadoigen o"ac o"ae d"nc o"a zlawn 'wepdc dxiqpd ceqa 'g` 'iga `edy k"r d"`lae ,aex xza 'ilf`ixg` t"dr z"dr h"yra oiir] .l`ny cvk epiide ,aexdk `lc `pcne`dk dkldd rawp ,l`ny

.[zehdl miax

החכמהשו"ת ים יא רעטסימן

ג' ענף

מנהג עדות דין

א.

הנהגת הוא דעות רוב בתר אזלי' עדות דבפסולי הרמ"א מש"כבירור או התורה

במנהגי עדות פסולי הכשר

נאמנות מטעם הוא הקהלות

נלכהומאחר אלו הקדמות עלות

דהנה הראשונות, אל ונשובה

ל"ז סימן בחו"מ להרמ"א ליה שמענא

העיר בני במנהג התלוי דבר ד"כל סכ"ב

אזלינן אלא כמאה, תרי בו אומרים אין

שאין בזה כיוצא כל וכן הרוב, בתר ביה

היכא דכל והרי ממש", עדות צריכים אנו

איירי דעלה - עדות פסולי דמכשרינן

הגם - לעיל דבריו כמובא שם המחבר

בהו אמרינן ולא עדות דין מהם דבטל

דינא בהו איכא מקום מכל כמאה, תרי

אלא עדות מדין ואינו רוב, בתר דאזלינן

מדין והוא וכמבואר נאמנות, מדין

הלוי הגר"ח בדברי כמבואר נאמנות

בפ"ט הרמב"ם דברי לבאר שכתב

רוצח י"ז)מהלכות - הלך(הט"ו דבפסולין

יען דהוא מקום, בכל המנין רוב אחר

כלל, עדות דין מעיקרא להם אין דפסולים

מטעם לאו מתקבלים שדבריהם ומה

נאמנות מטעם אלא בה, נגעו עדות

רובא, בתר בהו אזלינן ולפיכך בעלמא,

שרוב דהעדות מילתא דמסתברא

סבירה היותר היא עליה מעידים האנשים

על המתקבלת היא ולכן נאמנת, ויותר

אין נמי דלפיכך שם לו ועיין טפי. הדעת

לפי כשר, עד כנגד דעות רוב מועיל

הם בעלמא נאמנות מכח דעות שרוב

הוא עדות דין מכח הכשר והעד באים,

מעדות, נאמנות אלימא לא ולעולם בא,

דתרי דעות, רוב שייך לא הא ובעדות

בפי"ב עוד לו ועיין עי"ש. כמאה,

כ"א. הלכה גירושין מהלכות

עדותשמעינן דבפסולי דהך מינה

אינו דעות, רוב בתר אזלינן

ומהשתא נאמנות, מדין אלא עדות מדין

הוא זו נאמנות האם להסתפק לנו יש

דסמכינן ור"ל, ובירור, אומדנא מטעם

אמיתות כלל דבדרך יען הרוב אדברי

דהך ונמצא הרוב, כדעת היא המציאות

היא שזו לפי הוא רובא בתר דאזלינן

המציאות, אמיתות לברר הנכונה הדרך

והנהגת הכתוב מגזרת הוא שמא או

התורה הנהגת היא דכך ור"ל, התורה,

אזלינן ומיעוט רוב דאיכא היכא דכל

צודקים שהרוב מפני ואינו רובא, בתר

דבאמת המיעוט, דעת כנגד בדבריהם

דאכתי לכאן, או לכאן בירור כאן אין

גזרה שכך אלא הדבר, בעצם ספק איכא

להו ויבינן רובא בתר דאזלינן התורה

המיעוט. מן טפי נאמנות

החכמהשו"ת ים יא סימן רפ

בתר עדות בפסולי דאזלינן הטעם

מטעם או מגזה"כ הוא רובא

במחלוקת תליא לכאורה - בירור

דלעיל ראשונים

בפלוגתאולכאורה החקירה זו תליא

גאון האי רב דלדעת דלעיל,

רובא בתר דאזלינן הטעם והחינוך

בירור מטעם הוא עדות בפסולי

מקום בכל הוא כן דלדבריהם ואומדנא,

דליתא ברובא והן קמן דאיתא ברובא הן

בתר דאזלינן שמצינו מקום דבכל קמן,

ולא ואומדנא בירור מטעם הוא רוב

התורה. והנהגת הכתוב לגזרת

דהגםועל הר"ן, לדעת נמי לומר יש דרך

תורה שאמרה דטעם ליה דסבירא

להטות רבים אחרי קמן דאיתא ברובא

בירור, מטעם ולא הכתוב מגזרת הוא

דרובא דהגדר דקאמר ליה שמענא הא

צורך שיש היכא דוקא היינו קמן דאיתא

דדיינים ודומיא ברוב, המיעוט שיתבטל

ולא כולו ב"ד מפי הוראה שתצא דבעינן

זה, דין בו מצינו שלא כל אבל ברובו, סגי

בהם מצינו שלא עדות בפסולי הכא וכגון

כדרך כולם מפה העדות שתצא צורך

איזה בהם מצינו ולא דין, בבית שמצינו

ברוב, המיעוט עדות שתתבטל צורך

דהעדות הוא העדות בקבלת הכלל אלא

חשיב המתקבלת, היא נאמנת היותר

קמן דליתא וברובא קמן, דליתא כרובא

דאזלינן דהטעם מודו דכו"ע אוקמינן הא

ולא ואומדנא בירור מחמת הוא רוב בתר

הכא דכגון ונמצא הכתוב, מגזרת

רוב בתר בהו דאזלינן הך עדות בפסולי

מגזרת ולא בירור מטעם הוא דעות

הכתוב.

ליהואמנם דסבירא הרמב"ם לדעת

חשיב בפנינו המצוי רוב דכל

דאתי רובא ודוקא קמן, דאיתא רובא

הוא לט' יולדות נשים רוב כגון מעלמא

כגון הנה קמן, דליתא רובא חשיב לבדו

עדות בפסולי כרובאהכא ליה הוי

שאמרה הטעם ולדידיה קמן, דאיתא

רבים אחרי קמן דאיתא ברובא תורה

נמצא ולכן הכתוב, מגזרת הוא להטות

רוב בתר אזלינן עדות דבפסולי דהך

באופן גם ולכן הכתוב, מגזרת הוא דעות

המציאות בעצם ספיקא לן איכא דאכתי

רובא. בתר למיזל בעינן אעפ"כ

ב.

עדים הרבה שצריך או עדים בשני סגי אי מנהג עדות

מנהג עדות - שמואל משפטי

ולא אדם בני מהרבה עדות צריך

עדים בשני סגי

דהנהוהנוגע הוא, זה מכל לעניננו

רבנן הכשירו מנהג בעדות

הרמ"א בדברי וכמפורש עדים, פסולי

וכו' במנהג התלוי דבר "דכל הנזכרים

אזלינן אלא כמאה תרי בו אומרים אין

עדות הכשר ונמצא הרוב", בתר ביה

מדין אפקוה דהא עדים, מדין אינו מנהג

החכמהשו"ת ים יא רפאסימן

כמאה, תרי בו אומרים דאין ואמרו עדים

הגר"ח וכדברי נאמנות, מדין הוא אלא

לעיל. שהובאו הלוי

קלעיוהנה מהר"ש להרב ליה חזינא

שמואל משפטי ק"ג)בשו"ת (סימן

והוא לן, משמע קא חדתא דמילתא

עדים בשני סגי לא מנהג דלעדות

עדות צריך מנהג עדות "ענין כי כשרים,

לדבר וסימן מסתמא, אדם בני מהרבה

ואין לך, ויאמר זקניך ויגדך אביך שאל

כשהושמו אלא עדים בשני להאמין ראוי

בזכירת אבל בה, דדכירי אחת עדות על

ידעו ולא בו דטעו אינשי עבידי מנהג

סמכו". מה ועל הענין היה איך לומר

שערודבריו בספר הקודש אל הובאו

י"א סימן יו"ד חלק כ'אשר (דף

אומר) ואני ד"ה אםע"ג "דאפילו עי"ש ,

גמורה עדות בתורת ויעידו כן יאמרו

מנגד שום היה ולא המנהג שכן

משפטי הרב כתב כבר לדבריהם,

אין מנהג עדות דלענין ק"ג סימן שמואל

מנהג ולקבוע עדים בשני להאמין ראוי

אדם, בני הרבה צריך אלא פיהם, על

קודש אדמת הרב אחריו ונמשכו

והרב ל"א, סימן סוף ח"א בתשובות

סימן אהע"ז חלק בתשובות לב חקרי

ע"א)מ"ה צ"ח זה(דף בכל וכדיעויין ,"

ל"ז כלל המ"ם מערכת כללים חמד בשדי

ע"א) קכ"ד בשו"ת(דף בזה ועוד עי"ש, ,

ח', סימן חו"מ קובו למהר"י יעלה יהודה

קדישי רבנן אלין כל דעת לן והרי

עדים בשני אפילו סגי לא מנהג דלעדות

דייקא, אדם בני הרבה דבעינן כשרים,

דין נשתנה מה פלאי, הוא ולכאורה

פי דעל התורה דיני מכל מנהג עדות

דבר. יקום עדים שני

דהך ס"ל בע"כ שמואל המשפטי

רוב בתר אזלי' עדות דבפסולי

בירור מטעם הוא

תנוחאיברא, בדברינו להמבואר

לומר דיש בע"ה, הדעת

בדעת ליה סבירא שמואל משפטי דהרב

בתר עדות בפסולי דאזלינן דהך הרמ"א

אלא הכתוב גזרת מטעם אינו דעות, רוב

כפי היא דהאמת ואומדנא בירור מטעם

הר"ן וכדעת הרוב, האידעת לרב ס"ל (וכן

דאיתא ברובא גם דלדידהו לעיל כמובא ולהחינוך

הוא) כן ליכאקמן מנהג דבעדות וכיון ,

בו דטעו אינשי דעבידי דמוכח, אומדנא

מה ועל הענין היה איך לומר ידעו ולא

עד אומדנא הוי דלא אמרינן הלכך סמכו,

עדים. בשני סגי ולא רבים, דאיכא

הרמ"א שכתב דמה לומר צריך ולדבריו

אזלינן העיר בני במנהג התלוי דבר דכל

בדאיכא דוקא היינו הרוב, בתר ביה

דשני עדים, בשני סגי ולא עדים, הרבה

מנהג, בעדות נאמנים אינם לבד עדים

היכא זולת ביה, דטעו אינשי דעבידי

הם שאז אחת עדות על שניהם דהושמו

נאמנים.

דבפסוליאבל דהטעם הרמב"ם לדעת

הוא דעות רוב אחר הולכים עדות

ואינו התורה והנהגת הכתוב מגזרת

מנהג בעדות דגם בהכרח בירור, מטעם

דבעדות דהגם עדים, שני להכשיר לנו יש

דטעו אינשי דעבידי ריעותא איכא מנהג

שלא ראוי היה הסברא דמצד ונמצא

החכמהשו"ת ים יא סימן רפב

מקבלים אנו אעפ"כ עדותם, לקבל

תור שנתנה שהנאמנות לפי העדותם,

היא שכך בירור מטעם אינו לעדים

הכתוב, מגזרת אלא המציאות, אמיתות

בעצם ספיקא לן איכא דאכתי אע"ג ולכן

דבריהם. אחר לילך לנו יש הדבר,

ג.

אי תליא לתרועה שברים בין להפסיק המנהג ע"ד העדות בעניןאומדנא משום או גזה"כ משום דהרמ"א טעמי'

יש גזה"כ משום דהרמ"א טעמי' אי

טעמי' ואי הרוב, עדות אחר לילך

ואוקמינן ספק הוי אומדנא משום

דדינא אעיקרא

ספיקאובהאמור לפשוט נעלה עלה

דשני עובדא בהך דידן

להפסיק שנהגו המנהג על מעידים עדים

מעיד אחד ועד לתרועה שברים בין

זו עדות דהנה להפסיק, שלא שנהגו

מדין רבנן דאפקוה מנהג עדות חשיבא

ואמרו נאמנות דין בה וקבעו עדים

אי והנה וכנ"ל, רוב בתר ביה דאזלינן

עדות דבפסולי שכתב דהרמ"א טעמא

הכתוב גזרת מכח הוא רוב בתר אזלינן

בדעת וכמבואר התורה, והנהגת

לילך לנו יש גווני בכל כן אם הרמב"ם,

עדות גבן דאיכא ומאחר הרוב, אחר

לתרועה, שברים בין להפסיק דנהגו שנים

שלא דנהגו כנגדם מעיד אחד ועד

הרוב בתר דאזלינן אמרינן להפסיק,

היחיד. דברי ולדחות השנים שהם

מטעםואמנם דהרמ"א טעמא נפרש אי

האי רב וכדעת אומדנא,

היכא דכל לומר יש שוב והר"ן, והחינוך

וכגון הרוב, כדברי מוכח דאומדנא

על מעידים הרבה עדים היו אלמלא

לנו יש שפיר לבד, עדים שני ולא המנהג

דליכא היכא אבל הרוב, אחר לילך

דידן בעובדא וכגון הרוב, כדברי אומדנא

המנהג, על מעידים לבד עדים ששני

השני דייקי לא שמא למיחש דאיכא

דטעו אינשי עבידי מנהג דבעדות עדים,

לילך לנו אין שמואל, המשפטי וכדברי

בספק, הדבר נשאר אלא הרוב, אחר

גדול כלל הנה בספק הדבר שנשאר וכיון

במנהגא ספיקא דאיכא היכא דכל בידינו

כמבואר דדינא, אעיקרא אוקמינן

סי' חו"מ בטור הובאה הרא"ש בתשובת

יעמוד למנהג בירור שאין "כיון ס"ח, ס'

הרמ"א וכ"כ הדין", עיקר על הדבר

בבאר הובא א', סימן אהע"ז משה בדרכי

גרשום דרבינו חרם גבי כ' ס"ק שם היטב

מנהג אלא אינו ואילך "ומכאן מאוה"ג

תורה", דין על מעמידין ספק במקום לכן

קי"ח סימן אה"ע הרמ"א בדברי הוא וכן

מהרש"ל הרב בדברי מבואר וכן ס"ו,

ברכה בשיורי חיד"א הרב שהביא עמאר

חמד השדי הביא וכן רי"ד, סימן יו"ד

אברהם בני מהרב רט"ז כלל מ' מערכת

שלמה מכתב והרב ג', סימן יו"ד בשו"ת

סימן חו"מ תשובה ופתחי ע"ד, סימן סוף

שדי הרב בדברי שם ועיין א', ס"ק ק"צ

שהסכימו פוסקים סיעת עוד דמייתי חמד

החכמהשו"ת ים יא רפגסימן

לחזקיהו מכתב בספרו עוד לו ועיין כן,

ד"ה ס"א דף י"א סימן התשובות חלק

עי"ש, ע"א, ס"ג דף להלן ושם הב', הטעם

אות כללים ח"ב כהונה בברית בזה ועוד

ד"ה ל"ז סימן ה חלק מהרש"ם שו"ת י"א,

א חלק דעניא אפרקסתא שו"ת אמת, והן

חלקת שו"ת שכל, ואחרי ד"ה קנ"ו סימן

טובא. ועוד ב', אות מ"ג סימן או"ח יעקב

היינו האם דדינא אעיקרא אוקמיה

כדעת או הפוסקים רוב כדעת

השו"ע

הגדראלא מהו דידן בגוונא לדון דיש

הכא, בכגון אדינא דאוקמיה

אוקמיה בגדר רבוותא דפליגי דמצינו

דבפשטות מנהג, בספק האמור אדינא

כדינא היינו אדינא דאוקמיה נראה היה

שאחר המחבר כסתימת והיינו דשו"ע,

כמה כתבו וכן ספרד, בני נגררים דבריו

החיים הכף דברי מתוך ואולם אחרונים,

דאוקמיה הראה י"ח אות מ"ה סימן יו"ד

לו ועיין הפוסקים, רוב כדעת היינו אדינא

ג', אות שור מהתבואות הכי דמייתי שם

עיני ט"ז, אות שם ברכה במחזיק החיד"א

ד', אות יצחק בית י"א, אות שם הכהן

התם להו דסבירא נראה אלו דמכל

מנהג בספק האמור אדינא דאוקמיה

בזה וכדיעויין הפוסקים, רוב אדעת היינו

סופר הגרי"ח לידידנו שלום מנוחת בספר

משה זכרון ובספרו ד' סימן ח"ז שליט"א

י"ב. אות ב' סימן ח"א

בכלומהשתא היינו אדינא אוקמיה אם

הפוסקים, רוב כדעת מקום

דאיכא דכיון שאמרנו הכא בכגון הנה

דדינא, אעיקרא אוקמינן דמנהגא ספיקא

בין להפסיק דאין היינו דדינא עיקרא

הפוסקים, רוב דעת דכן לתרועה, שברים

כדעת היינו אדינא אוקמיה אם אבל

הכא, בזה להסתפק מקום יש השו"ע,

המחבר מרן בדעת אוקמינן דהא

שברים בין הפסיק אם בדיעבד דמכשיר

הדין דמעיקר מינה ושמע לתרועה,

כדע ליה דרשאיסבירא הרמב"ם ת

ומצינו לתרועה, שברים בין להפסיק

אצל חשיב הכוונות דענין מקומות בכמה

דברים וכמה אמיתי, כצורך המכוונים

ונמצא כך, לצורך אצלם הותרו

בסמוך וכדלהלן דמי, וכאנוסין דכבדיעבד

לומר יש ומהשתא דוגמאות, מכמה

ליה סבירא בדיעבד שעכ"פ דמאחר

להכשיר שיש הרמב"ם כדעת להמחבר

לתרועה, שברים בין שהה אם התקיעות

הכוונות, לצורך להקל יש נמי הכי

דמי. דכבדיעבד

ד.

הכוונות לצורך בדיעבד שהתירום דברים כמה

אצלומאי חשיבי דהכוונות דאמרינן

שמפני עד גדול כצורך המכוונים

שאין דברים כמה אצלם התירו כך

מצינו כן כי הנה לכתחילה, להתירם

להתפלל שהקילו ביחידות, תפלה לענין

דעתו לכוין ליה דקשה למאן ביחידות

ח"ב רחמים בשערי וכמובא בציבור,

בכוונה מתפלל הוא "אם שס"ה סימן

החכמהשו"ת ים יא סימן רפד

מלהתפלל עדיף הדעת, ובישוב בביתו

אלא הדעת, וישוב כוונה ובלי בציבור

בביתו שמכוין בטוח להיות שצריך

כראוי".

תפלתוכיוצא לענין מצינו בזה

שקשה למי במיושב העמידה

בשערי כנזכר במעומד, דעתו לכוין לו

חלוש שהוא "מי שס"ו סימן שם רחמים

בתפלת לעמוד עליו וקשה המזג

יוכל לא בתפלה יעמוד ואם העמידה,

כי הרש"ש סידור בכוונות להתפלל

אם אבל לשעה, קרוב בעמידה מאריך

דעתו לכוין יוכל אז במיושב יתפלל

עדיף מינייהו הי בכוונה ולהתפלל

כשיעמוד באמת אם תשובה: לעשות.

להתפלל יוכל לא ואז מחשבתו תתבלבל

יותר בכוונה, להתפלל יוכל לא וגם כראוי

לעמוד", צריך ואין מיושב שיתפלל טוב

בברכות דמצינו ע"א)וע"ד ל' היה(דף

עי"ש תפלה, זמן והגיע החמור על רוכב

שם כרבי)ובתוס' הלכה וברמב"ם(ד"ה ,

ה"ב) פ"ה תפלה ציון(הלכות בני ובקונטרס .

בסוף הנדפס שליט"א מוצפי להגב"ץ

כתב ח"ב שלום דברי לסימןספר (בהערות

א') סעיף הגאוןצ"ד אביו ממר מייתי

מפ"ק כן ששמע ז"ל מוצפי סלמאן מוה"ר

מכמה רב מעשה על העיד וכן השד"ה,

זקנתם שלעת שלפנינו בדור מקובלים

שיוכלו כדי העמידה בתפלת לישב נהגו

התפלה. בעת כראוי ודעתם לבם לכוין

ששוןוכיוצא שמן להרב מצינו בזה

ג' דרוש לשעה"כ בביאורו

ט' אות ע"ג)דק"ש כ"ב דף שהעיד(ח"ג

יכב"ץ אל בית ק"ק פה ובקהלתנו בזה"ל,

ראשונים הראשונים מימות נוהגים

תיכף ותפלין ציצית להניח כמלאכים

שטעם ופשוט עי"ש. השחר", בעלות

מחמת אנוסים שהיו לפי הוא כן שנהגו

בדברי מבואר שהרי הכוונות, אריכות

החיים א')הכף ס"ק ל' לדעת(סימן דאף

עד לכתחילה להניחם אין האר"י רבינו

חברו. את שיראה זמן

לזהומעט לדחות)בדומה שיש מצינו(הגם

איש בן בספרו הטוב להרי"ח עוד

ו')חי אות שרה חיי צריך(פרשת "דלכתחילה

להו דסבירא הפוסקים, לסברת לחוש

תפילין יניח לא הפרק] [של השני בחצי

ולכן שם, המגיע הגבוה בשר על אפילו

יזהר ביחד תם ורבינו רש"י הלובש

על להניחם שיוכל כדי קטנים לעשותם

הפרק, של הראשון שבחצי תפוח בשר

על לסמוך יש בהכי, אפשר דלא והיכא

ז"ל מוילנא אליהו רבינו הגאון סברת

הקיבורת בשר כל ליה דסבירא הנזכר

עי"ש. תפילין", בו להניח ראוי

פיריראעוד מהר"א בהגהות מצינו

אל בית ק"ק מנהגי לרשימת

אות שלום דברי ספר בראש הנדפסת

למהר שנהגו התם דאיתא אהך כ"ה,

שיוכלו כדי והפנאי העת כפי התפלה

ולהסמיך הנץ קודם ק"ש לקרות להשיג

ה עם לתפלה ולהתחילגאולה הנץ תחלת

כתב החמה, בנץ עשרה שמונה תפלת

שום יפסיד שלא "ובתנאי מהר"א עלה

זלה"ה מוהרש"ש סידור כפי כוונה

לראשונים ראינו אדרבה כי מהתפלה,

להנץ כלל חששו שלא כמלאכים כולם

קטנה כוונה אפילו להפסיד נגד החמה

החכמהשו"ת ים יא רפהסימן

שיותר השי"ת לפני מעיד ואני וכו',

הראשונים עם שהייתי שנה מעשרים

החמה להנץ כלל חששו לא כמלאכים

יום שום הכוונה יפסיד שלא נגד בעמידה

לתקון יוכל לא מעוות שהוא בעזהי"ת

יוכל שלא כוונה, בלא שהלך היום

שיעשה בתשובה הזה בעולם להשלים

הבא בעולם שגם וחוששני הזה, בעולם

הימים בכוונה להתפלל יניחוהו לא

העידו וכן ח"אשהפסיד". שלום דברי (בספר

א') הערה ג' סעיף נ"ח דהשד"ה,סימן משמיה

להפסיד עלול שהיה דבאופן והרי עי"ש.

אחר בדיוק מדקדק היה לא הכוונות

הנץ. נקודת

ראיהוכיוצא כדמות להביא יש בזה

בית ק"ק דמנהג שמצינו ממה

יוצר ברכות מתפלל הש"ץ שהיה אל

המנהגים ברשימת כמובא בישיבה

שבחי בספר הלוי ידיד מהר"א שרשם

עם נתיבי בספר העיד וכן הנ"ל, מהר"ם

הוא שכן לפי הוא והטעם נ"ט, נ"ח סימן

בפוסקים דאיתא אע"ג הסוד פי על הנכון

הציבור כבוד מפני לעמוד לש"ץ דראוי

הוא כך הסוד פי שעל דכיון לומר יש דבזה (אלא

כבדיעבד) כלל חשיב לא בדייקא, לישב דיש .דינא

אצלוהרי חשיב הכוונות דענין מכ"א לן

וחשיב אמיתי, כצורך המכוונים

נימא אי כאן אף ולכן כבדיעבד, לגבייהו

כעיקר היינו דדינא אעיקרא דאוקמיה

ולהתיר להקל מקום יש השו"ע, דעת

לצורך לתרועה שברים בין ההפסק

.טהכוונות

ה.

שמואל המשפטי מודה לדייק וידעי בדיני בקיאי דהעדים היכאעדים אב' מנהג בעדות דסמכינן

דאיובגוף שאמרנו דלעיל דברינו

משום הוא דהרמ"א טעמיה

דהוי דידן בעובדא אז ואומדנא, בירור

אומדנא בה דליכא כיון מנהג, עדות

לא בה, דטעו אינשי עבידי דהא דמוכח

אוקמינן אלא רוב, בתר בה אזלינן

הרב דברי פי על וכנ"ל דדינא, אעיקרא

נראה העיון אחר הנה שמואל. משפטי

דכיון לומר שיש לפי נטויה, הדוחה דיד

הוא שמואל משפטי דהרב טעמא שעיקר

בו דטעו אינשי עבידי מנהג "בזכירת כי

מה ועל הענין היה איך לומר ידעו ולא

.hm`" h"pw ze` 'q zkxrn mibdpnd wlg miig `yn extqa i'b`lt miig iax oe`bdl oiieri mpn`edn mlerd aex xg` zkll mdl yi ,xexia mdl oi`e xizdl e` xeq`l bdpnd m` xir eze`a wtq yi.y"r ,"(`"r b"wc) e"q oniq c"ei ig lk znyp z"ey ixtqa oiir ,xizdl e` xeq`l mibdep mdymlerd aex xg` jlil o`ka mb epl yi dnec `ed ok` m`c `l` ,di`xl dnec oecipd m` oiirl yie

.drexzl mixay oia wiqtdl `ly ebdpy

החכמהשו"ת ים יא סימן רפו

היכא דכל מודה איהו ואף סמכו",

בה", דכירי אחת עדות על "דהושמו

מגידי הרבנים אשר הכא כגון הלכך

המנהג שהיה המעידים אותם הן העדות,

אותם והן לתרועה שברים בין להפסיק

התרועה להתכיף המנהג שהיה המעידים

הנה ביניהם, להפסיק מבלי לשברים

ומופלגים מוסמכים רבנים המה תרוייהו

שפיר הקבלה, בחכמת שמייהו דפקיעי

לא אלו כגון שרבנים אחזקה לסמוך יש

טובא דדייקי אחר אלא עדותם הגידו

באופן שנים, כמה עיניהם שראו במה

בהו למיחש דאיכא עליהם לומר שקשה

הענין היה איך לומר ידעו ולא טעו שמא

שמואל משפטי הרב ואף סמכו, מה ועל

אף ומעתה נאמנת, דעדותם בהו יודה

הרמ"א דברי בכלל כלולה דידן עדות

אזלינן עדות פסולי שהכשרנו היכא דכל

בכל לן דאית אומדנא מטעם רוב בתר

דברי כנגד צודקים הרוב דדברי מקום

המיעוט.

כ')ממגילהוראיה קטן(דף מכשיר דר"י

הייתי קטן ואמר מגילה לקריאת

דאורייתא דבמצוה שם רי"ד ובתוס' וכו',

שמע והרי עי"ש. וכו', להעיד ראוי אין

עדות מטעם - מנהג עדות דאף מינה

דעדות שמואל כהמשפטי ודלא בה, נגעו

שני ואף עדות מדין לגמרי אפקוה מנהג

ובע"כ בה, נאמנים אינן כשרים עדים

ר"י דשאני יפרש שמואל דהמשפטי צ"ל

דגברא ואמרינן הוי, דתנא גובריה, דרב

ודוקא במילתיה, דק בודאי הוא כגון רבא

דייקי דלא דעבידי דעלמא אינשי

בעדות בהו למיחש איכא במילתייהו

רברבי בגברי אבל טעו, שמא מנהג

מפומייהו מפקי ולא עדותם לכוין דידעי

טעו, שמא בהו למיחש ליכא בכדי, מילי

לשאר מנהג עדות דין שוה דידהו ולגבי

עדות פסולי בהן שהכשירו ואזלינןעדיות

הרמ"א. כדברי רובא בתר ביה

משמע[והגם דשם הגמרא דמדברי

שאר לדין שוה מנהג עדות דדין

ואילו בעלמא, עדות ככל והוי עדיות,

מנהג עדות דמי לר הא הרמ"א לדברי

בה הכשירו שהרי עדיות, מיני לשאר

עדות, מדין דאפקוה ונמצא עדות פסולי

דאית דמשמע דשם הגמרא כדברי ודלא

שבעדות דהגם י"ל דעלמא. עדות דין לה

כך מפני לא עדות, פסולי הכשירו מנהג

שאר אלא עדות, מדיני לגמרי הפקיעוה

וכדמצינו בה, נשארו עדות הלכות

עד מפי עד הכשיר שלא הגרע"א לזקה"ק

המשפט להשער מצינו וכן מנהג, לעדות

וכמובא ב"ד, בפני הגדה עכ"פ דבעינן

דנאמן לענין נמי והכי בס"ד, להלן מזה

בקטנותו שראה מה בגודלו להעיד

דמגילה]. בגמרא התם דאיירי

עדותואין הוי במגילה דהתם לומר

ולכן אמנהגא, עדות ולא אדינא

בדברי דעיין משם. ראיה להביא אין

ל"ח ס"ק שם חו"מ לקמן)הש"ך (הובא

דשם הרמ"א דדברי שמענו שמדבריו

רוב בתר אזלינן במנהג התלוי דבדבר

בענין עי"ש ממש, אדינא בעדות אף קאי

ודאי שזהו שבת בערב תענית השלמת

דברי עלה קאי ואעפ"כ בדין עדות

אדינא עדות בין שנא דלא והרי הרמ"א,

אמנהגא. עדות או

החכמהשו"ת ים יא רפזסימן

לאוכפי דידן דבגוונא נמצא האמור

דטעמיה נימא אי מיבעיא

אזלינן עדות שבפסולי דקאמר דהרמ"א

דודאי הכתוב, גזרת משום הוא רוב בתר

אדברי בכאן לסמוך לנו יש זה שכפי

דברי לקבל ועלינו המיעוט כנגד הרוב

בין להפסיק המנהג דהיה שהעידו הרוב

נימא אי אף אלא לתרועה, השברים

אומדנא, מטעם הוא דהרמ"א דטעמיה

המשפטי לדברי מנהג בעדות זה וכפי

אדעת לסמוך אומדנא ליכא שמואל

גברי דהעדים הכא שאני הנה הרוב,

במילתייהו, היטב ודייקי הוי רברבי

הם הרוב דדברי אומדנא איכא ושפיר

לסמוך יש זו לסברא אף ולכן הצודקים,

הנ"ל. הרוב אדברי

ו.

דקמן העדות בגוף ריעותות כמה

עד מפי עד

דהכאאלא העדות דבגוף נראה שמ"מ

מכמה נרגא בה למישדי איכא

עדים השני אותם שהרי צדדים,

בין להפסיק המנהג דבר על המעידים

לתרועה עדישברים מפי עד תרוייהו ,

בעצמם ראו לא שניהם שהרי נינהו,

שבין בירושלים אל בית בק"ק המנהג

בנויה תילה על בהיותה אלאיאהחומות ,

ז"ל הדאיה הגר"ע מפ"ק שמעו שכן

אל, בית בק"ק הקדום המנהג על שהעיד

במנין אלא כן ראו לא בעצמם והם

יוסף פורת בישיבת שהתקיים המכוונים

שבין אל בית ק"ק שנחרבה אחר

הגר"ע שהקים אל בית ובישיבת החומות

ונמצא לחומות, מחוץ מחדש הדאיה

עד, מפי עד כעדות אלא אינה דעדותם

זי"ע איגר הגר"ע לזקה"ק מצינו והנה

שהביא ל"ז סימן חו"מ לשו"ע בחידושיו

דאע"פ רכ"ג סימן רב לחם מתשובות

תקנות על להעיד עדות פסולי שהתירו

מהם הפקיעו כך מפני לא וכו', הקהלות

אינו עד מפני עד אלא עדות, הלכות כל

תרומת דהרב שמצינו והגם בהם. נאמן

מנהג דלברר כתב שמ"ב סימן הדשן

ובפסולי עד מפי בעד לברר "נוכל

הוא הנ"ל זקה"ק לדעת מיהת הא עדות",

שלמה חמדת בשו"ת עוד ועיין פסול.

להגרי"א יצחק עין ושו"ת ט"ו סימן

מה כ"ז סימן אה"ז א' חלק ספקטור

.i.`"hily di`cd y"xbde `"hily edil` m"xbd

.`ilr dzeida l` zia w"wa bdpnd xkef envra `edy `"hily di`cd y"xbd myn `iady dnezenegd oiay l` zia bdpnn llk xkef epi`c xn`e eitn le`yl izgly dpd ,zenegd oia diepa dliz

.l"f r"xbd eia` bdpnne ,xird daxgpy xg`l sqei zxet zaiyia mipeeknd bdpnn m` ik

החכמהשו"ת ים יא סימן רפח

היכא אי החקירה בגוף לדון שכתבו

נמי עד מפי עד עדות פסולי דמכשרינן

ואכמ"ל. להם, עיין לאו, אי כשר

כתבם מפי ולא מפיהם

שהעידואף ידיד הגר"א בעדות גם

בתר הוא אל בית דמנהג בכתביו

תרתי הנה להפסיק, שלא שנהגו איפכא,

מפיהם הוי דהא חדא בה, איכא ריעותא

דהרמב"ם פלוגתא ונודע כתבם, מפי ולא

אי כ"ח, סימן חו"מ בב"י הובא ור"ת,

באילם דוקא הוא כתבם מפי ולא מפיהם

להגדה, בראוי אבל להגדה, ראוי שאינו

אלא בפיו בפועל מעיד שאינו פי על אף

וכן בו, מעכבת הגדה אין כתבו, מפי

ר"ת ב"בדעת ראשון, דיבור ע"ב כ' (כתובות

ע ל"א יבמות הראשון, דיבור ע"א דחזו)מ' ד"ה ,"ב

לב"ד עדותן העדים שישלחו התיר ולכן

מפי ולא מפיהם ביה קרינן ולא בכתב

הרמב"ם דעת לעומתו (פ"גכתבם,

ד') הלכה עדות הכתבמהלכות מתוך דעדות

בפירוש רש"י דעת וכן גווני, בכל פסול

ט"ו)החומש י"ט שם.(דברים בטור כמובא

דעדות נמצא הרמב"ם רש"י לדעת והנה

מטעם פסולה עדות היא ידיד הגר"א

כתבם. מפי ולא מפיהם

דאע"געוד לומר דיש מג"א, שמעתי

ויש הוי רבא גברא ידיד דהגר"א

שפיר, דייק דמידק חזקתו על לסמוך לנו

כגון הא מעיד, היה לא כן שראה ולולא

דהכוונות ה' בסוד הבא לכל נודע הכא

ואינן קצרות, כוונות המה דשברים

פרטים בריבוי הבאים ארוכות כוונות

הכוונות בסדר הרגיל כל וכמעט וכו',

השברים תקיעת כדי תוך בהו לכוין מצי

לומר יש שכן וכיון לשהיה, צורך מבלי

הגר"א העיד שעליו הזמן באותו דשמא

והיה ונשכר, זריז תוקע הבעל היה ידיד

תקיעת עם השברים כוונות סדר מכוין

תקע ומיד ותיכף יחד, גם השברים

שהוצרך מבלי השברים אחר התרועה

תרועה שתקע ואחר בינתיים, לשהות

והגר"א דתרועה, הכוונות וכיון הפסיק

ובראותו זה, לדבר לבו שם לא ידיד

מבלי ותרועה שברים שמתכיפים

אחר ומפסיקים ביניהם, להפסיק

הבין הכוונות, לכוין כדי התרועה

דשברים הכוונות לכוין דהמנהג

ואם התרועה, תקיעת אחר ודתרועה

היפך בעדותו דאין נמצא הדברים כנים

השנים. שהעידו המנהג

זהעוד מנהג דגוף מהך לדון יש

שברים בין להפסיק שנהגו

ק"ק מנהגי ברשימת הובא לא לתרועה,

שלום דברי ספר בראש אשר אל בית

הקהלה מנהגי ככל רוב קובצו ששם

הובא לא ואף החידוש, מן בהם שיש

הנמצאים אחרות ברשימות זה מנהג

הרבנים העידו שבהם ספרים באיזה

זה מנהג ואילו אל, בית ק"ק ממנהגי

וכבר הרשימות, אלו מכל מקומו נפקד

שאינו שמנהג הפוסקים מדברי נודע

מנהג אינו וכיו"ב התקנות בספר כתוב

ז"ל פאלאג'י להגר"ח וכדיעויין ברור,

המנהגים חלק חיים משא בספרו

ע"ב אות ו' סע"ד)מערכת נ"א "כל(דף

העיר, ותיקוני בהסכמות כתוב שאינו

כמו ותיקים מנהג שאינו מינה שמע

החכמהשו"ת ים יא רפטסימן

הרא"ם בשו"ת ט"ז)שכתב סימז ,(ח"א

מהריב"ל פ"ב)ושו"ת סימן ושו"ת(ח"ב ,

ששון קל"ז)מהר"א חכם(סימן ושו"ת ,

ס"א)צבי בספר(סימן מזה עוד ועיין ."

ולהכף ל"ז, אות מ' מערכת חמד שדי

שכתב "ומה ע"ח אות ת"צ סימן החיים

כן נוהגים דאין אלזקרי מהר"א

מנהג שאינו אפשר ת"ו, בירושלם

בספר הדבר נזכר לא שהרי ברור,

עכ"ל. ירושלם" של והמנהגים התקנות

הגרי"ח ידידנו זה כל העתיק וכאשר

ב' סימן ח"א משה זכרון בספרו סופר

י"ג. אות

דבשתיבאופן לעיל האמור על דנוסף

בהו למישדי איכא העדויות

להפסיק המנהג עצם גם אף הנה נרגא,

מאחר בספק מוטל לתרועה שברים בין

וכיון המנהגים, ברשימות הובא שלא

וכבר בספק, להיות הדבר חוזר שכן

אעיקרא אוקמינן מנהג דבספק אמרנו

בארוכה. וכנ"ל דדינא

ז.

דררא בה דלית מנהג בעדות אי והרמ"א דהמחבר פלוגתארוב בתר אזלי' דממונא

מרןעוד דברי ובהקדם בזה, לצדד יש

ל"ז סימן חו"מ בשו"ע המחבר

עדים לקבל נהגו "עכשיו לעיל שזכרנו

ועל והסכמתם תקנתם על מהקהל

כיון לקרוביהם אפילו וכשרים הקדשות,

הרא"ש מדברי ומקורו עליהם", שקבלום

התלוי דבר "כל הרמ"א וכתב בתשובה.

תרי בו אומרים אין העיר בני במנהג

וכו', הרוב בתר ביה אזלינן אלא כמאה,

ראיה, אינו ראינו לא בזה אמרינן לא וכן

מהרי"ק מדברי ומקורו ראיה", הוי אלא

קע"ג. שורש

דדברי שהבין נראה הש"ך מדברי

בה דלית היכא גם איירי הרמ"א

דממונא דררא

זהוהנה דדין לומר מקום היה לכאורה

והרמ"א, המחבר בדברי הנזכר

בהו דאיכא הקהל בתקנות אלא איירי לא

דלהיות באלו, וכיוצא דממונא דררא

גם עליהם קבלו הקהל, צרכי אלו תקנות

בעלמא במנהגים איירי ולא עדות, פסולי

ודררא הקהל לתקנות שייכי דלא

שם הש"ך דברי מתוך ואולם דממונא,

ל"ח) מין(ס"ק בכל דאיירי שהבין נראה

דררא ביה דליכא במנהג אף מנהג,

דברי ע"פ שכתב שם לו דעיין דממונא,

קושיית ליישב הרמ"א שהביא מהרי"ק

להניח שאין שכתב האגור דברי על הב"י

לשחוט, שלא נהגו שכבר לשחוט נשים

ראיה, אינו ראינו דלא הב"י עליו והשיג

מהרי"ק דברי פי דעל הש"ך וכתב

ראיה הוי ראינו דלא אמרינן דבמנהג

שלא שנהגו שכיון האגור כתב שפיר

לשחוט. לנשים להניח אין לכן לשחוט

הש"ךועיין דברי בהמשך שם עוד

השלטי דברי לדחות שכתב

הפועלים את השוכר פרק ריש גיבורים

החכמהשו"ת ים יא סימן רצ

דלא דהך האגור בדעת ליה דסבירא

שבא בדבר דוקא היינו ראיה ראינו

מנהג, משום מלעשותו ונמנע לעשותו

שהחיינו לברך שלא שנהגו במנהג וכגון

שהגיע לאחד וראה ברכות, שאר או

בירך, ולא ונמנע לברך, שצריך למקום

ראינו דלא אמרינו גוונא (ר"ל,דבכהאי

מלברך) שנמנע לאדראינו אבל ראיה, הוי

הש"ך ודעת ראיה, אינו דעלמא ראינו

ראינו דלא אמרינן גווני בכל אלא כן אינו

עי"ש. ראיה, הוי

השלטיועכ"פ והן הש"ך דהן חזינן

להו סבירא תרוייהו גבורים

ולאו מנהג, מין בכל קאי האגור דדברי

דממונא דררא ביה דאית במנהג דוקא

הדין הוא וממילא הקהל, דתקנות דומיא

במנהג התלוי דבר דכל הרמ"א שדברי

הרוב בתר ביה אזלינן וכו' העיר בני

מהרי"ק) בדברי בכל(שמקורו נמי איירי ,

אזלינן מנהג עדות מין דבכל ור"ל, מנהג,

רוב. בתר

אלא איירי דלא ש"מ הב"י מדברי

דררא בה דאית מנהג בעדות

דממונא

שהקשהואמנם יוסף להבית מדחזינן

עלה ולא כנ"ל, האגור על

מינה שמע הש"ך, כדברי ליישב בדעתו

איירי לא דסוגיין דינא דהך ליה דסבירא

דררא בהו דאית הקהלות במנהגי אלא

מדברי מקורו שעיקר לו דעיין דממונא,

מהרי"ק, מדברי ולא בתשובות הרא"ש

דררא ביה דלית דעלמא במנהג אבל

הוי ראינו דלא אמרינן לא דממונא,

ביה אזלינן דלא נמי הדין והוא ראיה,

מקום דכל הוא דכללא רובא, בתר

אזלינן עדות פסולי תורה שהאמינה

פסולי הכשירו דלא היכא הא רובא, בתר

בתר דאזלינן כללא האי ביה ליכא עדות

רובא.

דבמנהגיםואם דינ'א תצא דברינו כנים

דשנים והיינו דשמעתין, אלו כגון

שברים בין להפסיק דנהגו מעידים

להפסיק, שלא שנהגו אומר ואחד ותרועה

אע"ג דלהרמ"א והרמ"א, הב"י איפלגו

בו הכשירו דממונא דררא ביה דלית

רובא, בתר דאזלינן וקבעו עדות פסולי

והוא עדות פסולי בזה הכשירו לא ולהב"י

רובא. בתר ביה אזלינן דלא הדין

הב"יולכאורה לדברי ראיה להביא יש

הגמרא כ')מדברי (מגילה

לעיל י"ד)שזכרנו בקטן,(אות מכשיר דר"י

ככל הוי מנהג דעדות משמע דמהתם

עדות, דין לגמרי לה ואית בעלמא עדות

דהתם לומר דיש ניחא, אכן הב"י ולדעת

דררא בה דליכא מנהג בעדות איירי

פסולי הכשירו לא זה ובכגון דממונא,

בעדות אלא פסולים הכשירו דלא עדות,

דומיא דממונא דררא בה דאית מנהג

הקהלות. דתקנת

לאאלא הרמ"א לדעת גם דבאמת

לעיל הזכרנו דכבר תברא,

פסולי בה הכשירו מנהג שעדות דהגם

שהפקיעוה נאמר כך מפני לא עדות,

ששאר ובודאי עדות, מדין לגמרי

שלא ודומיא בה, נשארו עדות הלכות

עוד וכדיבואר עד, מפי עד בה הכשירו

בס"ד. להלן

החכמהשו"ת ים יא רצאסימן

ח.

דין בבית הגדה בעינן אי מנהג על עדות

העדיםוהנה הגידו לא דידן בנידון

זאת והנה דין, בית בפני עדותן

בהכרח ונפשות ממונות דבדיני נודע

דין, בית בפני עדותן העדים שיגידו

כלל, עדות חשיבא לא הכי ובלאו

ס"א כ"ח סימן בחו"מ בשו"ע וכמבואר

חייב וכו' לחברו עדות שיודע מי "כל

ושם דין", "בבית הרמ"א וכתב להעיד",

יגיד לא אם דמדכתיב ז', ס"ק בסמ"ע

שהגיד כיון ודרשינן עונו, (שאינוונשא

עדות) לו והיינויודע ומגיד, חוזר אינו שוב

ס"ק כ"ט סימן לעיל ועיין דין, בבית דוקא

המשפט בנתיבות יעויין מזה ויותר ח'".

לר"ת "דאף ו' ס"ק כ"ח סימן ביאורים

כ' דף כתובות דחזו, ד"ה תוס' ע"ב ל"א (יבמות

ע"א) מ' ב"ב [ר"ל,ע"ב, כתבם מפי דכשר

לבי"ד עדותן שולחים שהעדים שנוהגים

דמפיהם החסרון ביה וליכא איגרת, ע"י

להעיד שראוים דכיון כתבם, מפי ולא

דכל בכתב, עדותם מיפסל לא בפה

עיי"ש בו מעכבת בילה אין לבילה הראוי

הוי לא מקום מכל לעיל], מזה והזכרנו

לבית הכתב שבא עד דין בבית כהגדה

הכתב שבא קודם ולהגיד לחזור ויכול דין,

בתשובה הרמ"א שכתב כמו דין, לבית

שלא עדות דכל והרי ע"ש". י"ב, סימן

כלל, עדות הוי לא דין בבית נתקבלה

עצם אשר הכתב מתוך בעדות והלכך

דין, לבית מחוץ היה הכתיבה מעשה

חפצא חלות שום עלה דליכא אמרינן

עיני למראה הכתב שיבוא עד דעדות

שם עלה חיילא דייקא שאז הדיינים

לומר צריך זה פי ועל עי"ש. עדות,

דדייקא שם הסמ"ע שבלשון דאע"פ

לא מגיד אינו שוב שהגיד כיון לענין

למילתא הא לב"ד, חוץ הגדה מהני

הוי לא באמת הנה הגדה, הוי אחריתא

כלל. עדות גדר בו דאין כלל, הגדה

בפניומעתה הגדה בעי מנהג עדות אי לדון יש

נראה היה דלכאורה לאו אי דין בית

עדות פסולי הכשירו מנהג שבעדות דאחר פשוט

באיכא המחבר ולדעת גווני בכל הרמ"א (לדעת

דממונא) להגדהדררא צורך בה אין שוב ,

עד בענין שמצינו דרך ועל ב"ד, בפני

בפני הגדה בעי דלא באיסורין נאמן אחד

הטו"ז לדעת זולת דין ס"קבית ל"ט סי' (יו"ד

בשו"עכ"ב) דעי"ש י"ז), ריאה(סעיף הקונה

שהיא במקום סירכא בה שמצא ואמר

במקום שהיתה אמר והמוכר טריפה,

בבת שניהם שבאו כיון כשרה, שהיה

עלה וכתב עדות. כאן אין דין לבית אחת

זו, אף זו לא קאמר "ובשו"ע הט"ז

דהאוסר קאמר ט"ז בסעיף דמתחלה

לפנינו, שניהם מסתמא הם והמתיר

תחלה אמר דהקונה אע"ג אח"כ והוסיף

שבאו כיון מ"מ אסור, שהוא להמוכר

שאמר במה משגחינן לא כאחת לב"ד

הקצות עליו וכתב לב"ד". (שמעתתאחוץ

ח') פרק עדו' דהגדת מדבריו "ומשמע

דוקא". ב"ד בעי נמי באיסורין אחד

לכאורהובאמת נראים הט"ז דברי

כבר וכאשר מאוד, כתמוהים

הקצות עליו ולא(שם)העיר בזה"ל,

החכמהשו"ת ים יא סימן רצב

לא באיסורין אחד דעד דנראה נהירא,

באיסורין אחד עד ילפינן דהא ב"ד, בעי

ב"ד בפני לאו וספירתה לה, מוספרה

תרומה בהפרשת אחד בעד וכן אומרת,

וכן היא. ב"ד בפני לאו וטבל ושחיטה

בתשב"ץ בפשיטות ס"ומצאתי סי' א (חלק

והשני) אע"גד"ה באיסורין נאמן אחד דעד

חשיב עדותו דין לבית חוץ שאומר

ע"כ. ע"ש, נאמן האחרון ואין כשנים

להגר"ש יושר פ"ה)ובשערי ו' כתב(שער

מודה הט"ז אף הדבר דבעיקר ליישב

בית בפני בהגדה תלוי הדבר דין,דאין

חשיב דלא להט"ז ליה דסבירא אלא

מי לפני עדותו מגיד כן אם אלא עדות

את העד הגדת עפ"י להחליט שיכול

שמעיד היכא כל ולפיכך הדין, בירור

אדם, לכל המסור ענין על באיסורים

ואף אדם כל בפני עדותו במגיד גם מהני

דמעיד היכא אבל דין, לבית מחוץ

חשיבא לא לבי"ד, המסורים באיסורים

בי"ד, בפני מעיד כן אם אלא עדות

הוא הרגיל שעפ"י אשה בספירת ומשו"ה

הגדתה מהני לכל, המסור פשוט ענין

וכן דין, בית להגדה צורך מבלי לפניו

בהם אין אם וטבל ושחיטה תרומה לענין

האמור בענין אבל הוראה, דספק ענין

שאומר סירכא לענין שם יו"ד בשו"ע

שהיא במקום סירכא בה שמצא הקונה

לכל, מסורה אינה זו שהוראה טריפה,

המוכר לפני שהגיד הקונה של עדותו אין

הענין שיוגש עד גמורה עדות חשיבא

לבי"ד אח"כ באו אם ולכן בי"ד, לפני

שאמר ומה חד, לגבי חד הוי אחת בבת

כלום, אינו המוכר לפני לב"ד חוץ תחילה

וכן כהט"ז, שם השו"ע דברי מורים וכן

הש"ך מדברי מ"א)משמע דדייקא(ס"ק

חוץ דאמירתם יחד, שניהם לבי"ד בבאו

יושר השערי עכתו"ד מגרע, אינו לבי"ד

שם.

עלובפתחי כתב י"ז ס"ק שם תשובה

"ונראה הנזכרים הט"ז דברי

ביחיד, ודי דוקא, לאו דין בית דהאי לי

י"ז סימן העזר באבן מחוקק החלקת וכ"כ

הבית ואף אשה, עדות גבי ע"ח ס"ק

שם קכ"ד)שמואל היינו(ס"ק עליו, שחולק

דיני נמי איכא דלפעמים כיון מטעמא

כאן אבל עי"ש, הכתובה, לענין ממונות

החלקת בדברי שם ועיין מודו". כו"ע

דאיתא אהך טובא שהאריך הנ"ל מחוקק

לא אחד עד פי על הנשאת שם בשו"ע

ובהגהת ב"ד, ברשות אלא תנשא

ג' להיות צריכין "והב"ד שם הרמ"א

לעדים", ולא לזה זה קרובים ולא וכשרים

כתב שהרב "שאף הח"מ עלה וכתב

הרשב"א מתשובת זה דין שהוציא בד"מ

שם המעיין הנה ותש"ן, תשמ"ט סימן

דסגי וכו' הארכתי וכבר משם, ראיה אין

ומיד דעלמא, הוראות ככל אחד בחכם

תצא לא להתיר אחד חכם שהורה

שלא עדות קבלת לענין רק מהתירה,

לקבלת ג' צריך היינו מבודין יאמרו

עיש"ב. עדות",

רבינוולענ"ד דברי ליישב נראה היה

קושיית מלהבת להצילו הט"ז

איהו דאף לומר דיש והאחרונים, הקצות

באיסורים נאמן אחד עד דבעלמא מודה

כל ואמנם דין, בית בפני הגדה מבלי גם

אחד, העד בעדות ריעותא דאיכא היכא

שמצא אמר דהקונה דהתם בהך וכגון

החכמהשו"ת ים יא רצגסימן

והמוכר טריפה שהוא במקום סירכא

הנה כשרה, שהיא במקום שהיתה אומר

חשיבא דלא להט"ז ליה סבירא זה בכגון

ב"ד. בפני העיד כן אם אלא כעדות

הטעם עיקר דכל יען הוא, והטעם

מטעם הוא באיסורין אחד אעד דסמכינן

בעדות סתירה דאיכא והכא נאמנות,

הוחזקה כלא וחשיב מהימנותיה, איתרע

כדי ב"ד צריך להכי ואמטו העדות,

העדות. להחזיק

ס"גוראיה דף בקידושין המקנה מדברי

בפי"ז הרמב"ם דכתב דהא

עדים שני צריך דאין סנהדרין מהלכות

אבל מעשה, בשעת אלא למלקות

שאם אחד, בעד יוחזק עצמו האיסור

בא ואח"כ זונה או גרושה שאשה העיד

כיון והיינו עי"ש. לוקה זה הרי כהן עליה

דבריו והוחזקו באיסורין נאמן אחד דעד

עלה וכתב עונשין. לענין גם אח"כ מהני

דהאיסור דהך שם בקידושין המקנה

באם עד רק היינו אחד בעד יוחזק עצמו

חוץ הגיד אם אבל דין, בית לפני העיד

פיו. על הוחזק מיקרי לא דנאמן אף לב"ד

שמעתתא פ"ח)ובשב ו' הסביר(שמעתתא

לחזור מצי לב"ד חוץ דבהגיד דכיון הדבר

בודאי, הוחזק לא א"כ אמתלא, ע"י בו

דעד דהגם והרי עי"ש. בו, יחזור דדילמא

עדותו בהגיד גם באיסורין נאמן אחד

עדותו הוחזקה לא דין, לבית מחוץ

אמתלא, ע"י בו לחזור דמצי בודאי,

היכא דכל להט"ז ליה סבירא ולפיכך

בדברי וכגון העדות, איתרע דקצת

נאמן דאינו אמרינן שם, ביו"ד השו"ע

ועיין דין. בית בית בפני בהעיד אלא

בוימל יהושע להג"ר הלכה עמק בשו"ת

בדומה שכתב מה מ"ג סימן ח"ב ז"ל

הנ"ל הש"ש דברי בגוף עוד ועיין לזה.

חמדת ק"ז, סימן מ"ק רעק"א בשו"ת

שער יושר שערי נ"ו, סימן אהע"ז שלמה

דף כתובות למסכת שמואל גידולי פ"ד, ו'

כ"ב.

ברמב"םובאבן ז"ל להגרא"ז האזל

ה עדות מהלכות ד'פ"ג לכה

באיסורים דבעדות בפשיטות נקט נמי

לו ועיין דין, בבית בפני הגדה בעינן לא

על החתומים עדים בענין דאיירי שם

לאשה לה דדינינן הוי דדינא הגט

הוא וכתב חתימה, עדי פי על גרושה

עדי דכל הנתיבות דברי פי על ז"ל

על מעידים דאינם אע"ג שבגט חתימה

קודמת חתימתם דהא הגירושין עצם

מהניא אעפ"כ הגירושין, למעשה

שהבעל מעידים הם שהרי חתימתם,

על שמעידים וכיון לחתום, אותם צוה

שהגט עדותם מתוך ידעינן הבעל, ציווי

דלבתר ומאחר הבעל, ביד מתחילה היה

הרי האשה ביד הגט את רואים אנו הכי

מן נמסר שהגט רואים שאנו כאילו זה

חתימת מהני ומשו"ה לאשה הבעל

עצם על מעידים דאינם אע"ג העדים

והגם לאשה. מהבעל הגט מסירת

כתב הכתב, מתוך עדות היא שעדותם

ולא דמפיהם חסרון בהו דליכא ז"ל הוא

כעדות הוי שעדותם לפי כתבם, מפי

בפני הגדה בה בעינן דלא באיסורים

ב"ד בפני הגדה בעינן דלא וכיון בי"ד,

מפי ולא דמפיהם חסרון נמי בהו ליכא

היכא אלא אינו החסרון דזה כתבם,

החכמהשו"ת ים יא סימן רצד

שפיר דאז דין, בית בפני הגדה דבעינן

מפי ולא רחמנא אמר דמפיהם אמרינן

בעינן לא דמעיקרא היכא הא כתבם,

בעדות וכגון דין, בית בפני הגדה כלל

דמפיהם חסרון נמי בהו ליכא באיסורין,

ליישב שכתב מה עי"ש כתבם, מפי ולא

מינה ושמע שם. הרמב"ם דברי עפ"ז

דהוי בה דאוקמינן מנהג בעדות דלדעתו

להגדה צורך שאין באיסורין כעדות

חסרון נמי בה ליכא דין, בית בפני

כתבם. מפי ולא דמפיהם

נראהוהעולה מנהג דעדות מדברינו,

נאמן אחד דעד לגדר דדמי

לרוב הנה שבאיסורין דרך ועל באיסורין,

בית בפני הגדה בעינן לא הפוסקים ככל

עוד ולא מנהג, בעדות גם הוא כן דין,

כשרה נמי הכתב מפי דעדות אלא

בעדות שכשרה דרך על מנהג בעדות

היכא הט"ז שלדעת אלא באיסורין,

דעד היכא כגון בעדות, ריעותא דאיכא

הגדה בעינן דייקא אז להיפך, מעיד אחד

בפני העיד שלא זמן שכל לפי דין, בבית

בודאי. עדותו החוזקה לא ב"ד

אפשטייןובלבוש להגרמ"מ מרדכי

ל"ט סימן ע"ג)ב"ק פ"ו (דף

בפני הגדה בעינן לא דבדרבנן כתב

הא שם לבאר כתב ועפ"ז דין, בית

בקיום כמו דרבנן דבמילתא דאמרינן

הכוונה דאין דיין, נעשה עד שטרות

עדים הוי שמעידים בשעה שהעדים

היא הכוונה אלא אחת, בבת ודיינים

אבל פסול, עד מפי עד אמרינן דהנה

דכיון להעיד, יכולין בב"ד שנחקרה עדות

דין גמר נעשה ב"ד בפני הועד שכבר

יוכלו וא"כ כך, היה שהמעשה זה על

כן, היה שהמעשה בבירור להעיד

לא בב"ד נחקרה שלא בעדות משא"כ

דמאין כן, היה שהמעשה להעיד יוכלו

ששמעו כמו כן היה שהמעשה ידעו

קאמרי, קושטא לאו דדילמא מהעדים

נפסק לא בבי"ד העידו שלא זמן דכל

אמת. אומרים שהעדים הדין

נפסק לא עדות קבלת בלי ובדאורייתא

דיין, נעשה עד בדרבנן אבל עדיין, הדין

ונמצא עדות, קבלת בעינן לא דבדרבנן

שהחתימות אחד לפני מעידין דכששנים

יודע השלישי הרי העדים, של הם הללו

של הם הללו שהחתימות שהאמת

קבלת בלא אף בדרבנן שהרי העדים,

להאמין יוכלו דין בית בפני עדות

קבלת בעינן לא דבדרבנן להעדים,

האנשים, שני ועמדו בעינן ולא עדות

לפני השנים שהעידו אחר עתה נמצא

כאן יש שהרי ב"ד, נעשו עתה הרי אחד

הם הללו שהחתימות שיודעים שלשה

ידיעתם פי על לפסוק ויוכלו העדים של

שם. לו עיין העדות, קבלת בלא אף

ויותרעד בכתובים, עמנו נמצא כאן

בפ"ק רבינו הגיד כאן שכתוב ממה

ידות עשר ועוד בנגלה, זו בסוגיא

בידינו סיפק היה לא ובעוה"ר בנסתר,

הגליון, גבי על הדברים יתר להעלות

למועד. חזון עוד ובע"ה

החכמהשו"ת ים יב רצהסימן

יב סימן

בפרט שובבי"ם ופדיון בכלל תעניות בענין

א.

לנו ראוי האם התניא בעל שיטת

להתענות

התניאהנה בעל רבינו דברי ידועים

וז"ל: שכתב פ"ג התשובה באג'

לו מזיק הצומות שריבוי מי "אבל

מיחוש או חולי לידי לבוא שיוכל שאפשר

לו אסור אלה בדורותינו כמו ח"ו

כריתות על אפילו בתעניות להרבות

עשה מצות על ומכ"ש ב"ד, ומיתות

אלא כרת בהם שאין תעשה לא ומצות

יזיק לא שבודאי בנפשו ישער אשר כפי

הראשונים בדורות אפילו כי כלל. לו

מתענין היו לא ואמוראים תנאים בימי

לצעורי דמצו הבריאים אלא בכה"ג

נפשיה לצעורי מצי ודלא נפשייהו,

דתענית. פ"ק בגמ' חוטא נקרא ומתענה

שבידו עבירות על מתענה ואפילו

פ"ק בגמ' וכדאיתא שם כדפרש"י

שאינו מישראל אדם לך שאין דזבחים

בעל שהוא מי ומכ"ש וכו'. עשה מחוייב

מחמת כי בכפליים ונענש שחוטא תורה

בה לעסוק יוכל לא התענית חלישות

וחטאך כדכתיב תקנתי' מאי אלא כראוי.

בעד ליתן הפוסקים וכמ"ש פרוק. בצדקה

ג"פ ח"י ערך תשובה של תענית יום כל

כמ"ש וכו' עשרו לפי יוסיף והעשיר וכו'

עכ"ד. תענית", הלכות המ"א

דבדורותינוונמצא ז"ל דבריו ע"פ א"כ

לא הוא התיקון עיקר אנו

ושיעור צדקה, ידי על רק אלא בתעניות

בע"ה. לקמן יתבאר הצדקה

ב.

ה' בקרבת החפץ נפש בעל בענין

התניאוהנה בעל כתב דבריו בהמשך

וחפץ נפש בעל כל "ומ"מ כך:

ה' אל להשיבה נפשו לתקן ה' בקרבת

המובחר מן מעולה שלימה בתשובה

אחת פעם עכ"פ להשלים עצמו על יחמיר

ועון עון לכל הצומות מספר חייו ימי בכל

עליהם שחייבין החמורים מהעונות

כגון בלבד שמים בידי אפילו עכ"פ מיתה

בימי אחת פעם צומות פ"ד ז"ל להוצ'

עכ"ד. חייו",

שמיולפענ"ד כתב שכבר דכיון פשוט

נקרא להתענות לו שקשה

כריתות של בתעניות אפילו חוטא

בעל הוא אם גם כן אם בי"ד, ומיתות

זהו נפשו לתקן ה' בקרבת וחפץ נפש

באופן התעניות שיעשה בתנאי

יבואשהת לא וגם לו יזיק לא ענית

נחשב ג"כ כן לא דאם מד"ת להיבטל

בימים התענית עושה אם ורק כחוטא.

שייך אז עלה"ש לפני ואוכל הקצרים

ושלא לו יזיק שלא באופן התענית לקיים

תורה. ביטול לידי אנויבוא בזמננו (אמנם

לידי יבוא שלא באופן לקיים קשה הוא זה דבר גם

תורה) בתעניתביטול ג"כ שייך הנ"ל וכל .

שבוע כל שמתענה מי וכ"ש שובבי"ם

החכמהשו"ת ים יב סימן רצו

ובא התענית במקצת לו מזיק רוב ע"פ

תורה ביטול כןלידי שאינם אנשים (ולמיעוט

ולשיטת כאן מדברים אנו אין למיסבל יכלי והם

להתענות) להם מותר התניא עודבעל ועיין .

צבי" "עטרת בספר התענית מענין

של פיגול מחשבת לו שיהיה שאסור

כקרבן נחשבת דהתענית וגאוה ישות

ואכמ"ל. כפיגול והוי

ג.

כנגד הם התניא בעל דברי האם

אם ת"ח ובענין ז"ל האר"י דברי

מלהתענות פטור

התניאהנה בעל הרב שיטת כי למדנו

בעל והוא מתענה שהוא דמי

בכפליים ונענש חוטא הוא תורה

יכול לא התענית חלישות דמחמת

שריבוי מי וכן בתורה, כראוי לעסוק

חולי לידי לבוא שיכול לו מזיק הצום

היום, כמונו אנחנו כמו ח"ו מיחוש או

על אפילו בתענית להרבות לו אין

מצות על ואפילו בי"ד ומיתות כריתות

אלא כרת בהם שאין תעשה ולא עשה

לו יזיק לא שודאי בנפשו שישער כפי

כלל.

שמבוארולכאורה ממה גדול עיון צריך

האריז"ל מרן בדברי בפירוש

הקדש רוח ע"ב)בשער ענין(ז' "וגם וז"ל:

תענית בגמ' חז"ל אמרו כי דע התענית

דמתענה מרבנן צורבא האי ע"ב י"א

מי כי הדבר וטעם שירותא כלבא ליכול

להתענות צריך אינו מימיו חטא שלא

התורה עסק כי שירותא כלבא ליכול ולא

ממשיך שהוא לפי התענית מן גדול

בסוד גבוה ממקום המזון שפע לנפשו

בפר' כנזכר בעליה את תחיה חכמה

מי אבל דגדלות מוחין בסוד והוא בשלח

שימרק כדי שיתענה מוכרח שחטא

בו שפגם מה במקום ויתקן עוונותיו

ונמצאנו עכ"ל. למעלה", משם ילך ואח"כ

מוכרח שת"ח קדשו מדברי למדים

נקרא ולא עוונותיו למרק כדי להתענות

מימיו. חטא לא אם רק בזה חוטא

ה"חסדובדרך בעל גם הלכו זו

מ"ה)לאברהם" נהר ה', (מעין

חכמה" "ראשית סוףוספר התשובה (בשער

ד') המביטפרק ח')ובשו"ת סימן (או"ח

הק' נשא)ושל"ה ונאמר(פר' נניח אם ואף .

כל על חולק התניא בעל שהרב

יוכל איך אך גובריה, ורב הנ"ל האחרונים

החי. האר"י על לאלחלוק דלמעשה (ובאמת

ספר בנמצא היה התניא בעל בזמן אם כ"כ ברור

שער רק בידם מצוי שהיה ויתכן הקדש רוח שער

בעל רבינו מביא מקום שבכל וכמדומה היחודים,

רוח משער ולא היחודים, משער רק התניא

הקדש.)

אתאמנם במקצת לצמצם נוכל מ"מ

עוד מצינו שכן המחלוקת

בספר ומובא ז"ל האר"י מרבינו שמועה

תשובה)חרדים לא(מצות שלומד דמי

יעשה בשבוע אחד יום רק יתענה,

וכו' רישהתבודדות הלכה בביאור ג"כ (מובא

תענית) יבקהלכ' מעבר בספר כתב וכן .

תענית) קרבן לא(מאמר שלומד דמי

יעשה בשבוע אחד יום רק יתענה,

עם כבן הקב"ה עם וידבר התבודדות

ועיין עי"ש. עוונותיו יתכפרו ובזה אביו

שפ"ג עמ' ח"ב חצות תיקון בספר

האר"י רבינו בדברי זו בסתירה שעומד

החכמהשו"ת ים יב רצזסימן

לתקן ג"כ מועיל שתענית ותירץ ז"ל

הבא. העולם וייסורי העליונים העולמות

ג"כ שליט"א הלל להגר"י השבים תקנת (ובספר

של הנ"ל שתיקון חצות התיקון כשיטת כתב

ולא הזה העולם לייסורי רק מועיל התבודדות

העולם וייסורי העליונים העולמות בשלמות לתקן

ע"ש.) הבא

שיטהוהנה ז"ל החיד"א רבינו כי נראה

"ברכי דבספרו זה, בענין לו אחרת

ס"ב)יוסף" תקע"א צריך(או"ח שת"ח פסק

תקנת בספר עליו והקשה להתענות,

ונ"ח)השבים בספרו(כ"ז פסק עצמו דהוא

שמיר נ')צפורן אות ד' שחשקה(סימן שמי

יצטרך לא ולילה יומם בתורה נפשו

אחדים בדברים הביא וכן לתעניות,

בתשובה ז' ע"ב)דרוש פ"ט כסא(דף בספרו

נתן דר' אבות על קי"גרחמים דף ל"ט (פ'

אומר) ואגב ד"ה ע"ש.ס"א

דלאולענ"ד דבריו לפרש יש כרחך על

יתענה, ת"ח דבסתם כלל, קשה

לשמה ולילה יומם לומד הוא אם אך

צריך אינו תורה, ביטול לידי ויבוא

לשונותיולתע בדיוק והמעיין כנ"ל, נית

כוונתו. אמיתת שזוהי יראה

מאודונחזור דקשה והוא ראשון, לענין

בעל רבינו בדברי המבואר על

ז"ל האר"י רבינו דברי דסותר התניא

היההנ"ל שלא לומר מקום שיש הבאתי (וכבר

שער ספר רק הקדש רוח שער ספר ידו תחת

דבזמןהיחודים) לומר מקום היה ואולי .

של הענין נתקבל לא עדיין האריז"ל

כלל האר"י רבינו הרי שכן תעניות פדיון

והוא תענית פדיון של הענין מביא לא

אצל ונתקבל הפוסקים של חידוש

האר"י, שלאחר בדורות המקובלים

בשמים נתקבל שלא זמן דכל י"ל וממילא

היה ת"ח גם תעניות פדיון של זה ענין

תורתו שתהא כדי ממש להתענות חייב

זה פס"ד שנתקבל עכשיו משא"כ רצויה,

ז"ל האר"י רבינו ג"כ אולי אז בשמים

פדיון לעשות לת"ח טוב שיותר יודה

בדבר. צ"ע ועדיין תענית,

נאמראך אם שגם פשוט נראה מ"מ

התניא בעל שרבינו ודאי בתורת

רוח בשער האר"י ר' דברי את ראה

יהא עדיין להתענות, צריך שת"ח הקדש

שאנו מטעם בזמננו להתענות אסור

דהמעיין נפרדים דינים שני והם חלשים,

דבשתי יראה ע"ב י"א תענית במס'

מצי בין הגמרא שמחלקת עסקינן סוגיות

לציעורי מצי ודלא נפשיה לציעורי

חלשים אנו שהיום כיון וממילא נפשיה,

בעל ר' לשיטת יודה ז"ל האר"י רבינו גם

רק בזמננו, להתענות שאסור התניא

דהיינו התניא בעל שם שמביא באופן

השחר עלות לפני ובאוכל הקצרים בימים

ס"ב)וכו' לעיל בזה שהערנו מה ועיין(וע"ש

התניא. בספר אריכות ביתר עוד

ד.

של תעניות התיקון עצם בענין

ז"ל האר"י

לבעליעוין התשובה מאגרת בפ"ב

אלו דתעניות דכותב התניא,

שבזמן כיון רק מהכפרה, חלק אינם

להביא חייב היה קיים היה שביהמ"ק

התשובה מלבד לשי"ת נפשו לקרב קרבן

היום אבל חטאו, על לעשות צריך שהיה

הם התעניות קרבנות לנו שאין כיוון

החכמהשו"ת ים יב סימן רחצ

נפשו לתקן דהיינו הקרבנות, במקום

העליונים בעולמות הפגם מצד בשלמות

על עצמו לאדם כפרה מדין לא אבל

שחטא. החטא

הגמ'אך ע"פ דנתבאר בפ"א שם עיין

איסור על שעבר מי לענין ביומא

לתקן כדי ייסורים לקבל דחייב כריתות

מן לייסורים יצטרך שלא מנת על נפשו,

וכתב היסורים במקום שיתענה השמים,

מוסר בספרי המובאים שהתעניות שם

למ כדי שעברהם האדם מן יסורים נוע

עצמו שיקרב משום ולא כריתות, על

בפ"ב. שהביא כפי לומרלשי"ת (ואין

האר"י בכתבי הנזכרות לתעניות לא היא שכוונתו

היה כן שאם וכד' הרוקח מר' לתעניות רק אלא ז"ל

במפורש) זה חילוק לחלק .צריך

דישולכאורה לבאר אפשר כבר היה

היינו בחינות, שתי בתעניות

מונע התענית אזי כריתות של דבמקום

עבירות ובשאר האדם, מן הייסורים

הוא התענית אזי ייסורים של חיוב שאין

יש הדבר הוא כן אם אך קרבן. במקום

והבנה טעם צריך דא"כ להקשות

חזינן דפעמים התעניות, בשיעור

עונשים פחיתות יש חמורות שלעבירות

אדם כגון כ"כ, חמורות שאינן מעבירות

ועובר תעניות קנ"א חייב כעס על שעבר

פ"ד רק חייב בכרת שהוא נידה איסור על

תעניות.

דכיוןובישוב לומר, נראה העניין

רק לא מועילים שהתעניות

משום ג"כ אלא התענית ייסורי משום

הקדושים בשמות שמרמזים המנין

לתקן כדי החטא אותו כנגד שמכוונים

החטא. אותו ע"י שנפגם העליון היחוד

שמבואר דמה לומר אפשר וממילא

דחייב התשובה מאגרת א' בפרק

היינו ייסורים ממנו למנוע להתענות

מונע עצמו שמייסר התענית עצם שע"י

ע"י לכן ובנוסף היסורים, ממנו

הכוונה מכוון תעניות מספר שמתענה

השמות ביחוד שפגם הפגם כנגד היא

לשי"ת נפשו מקרב זה וע"י הקדושים

פגם בעצמו הוא מהשי"ת ריחוקו שכן

ודו"ק. היחוד.

ה.

תענית פדיון של השיעור בענין

היום

שיטת כמהא] מצינו – התניא בעל

יום בשיעור בפוס' שיטות

השיעור נביא וראשית תענית של

כ"ו של"ד בסימן או"ח בשו"ע המובא

פשוטים י"ב דהוא הרב ובשו"ע ברמ"א

הכבשים במחיר הדבר דתלוי המ"א כשיטת (לא

מחב"ד האדמו"ר בדברי מזה עוד ועיין בזמננו

התשובה אגרת התניא ספר על ביאורים בליקוטי

ק"ח) ק', .אעמ'

.`miheyt g"i `ed z`hgd xeriyc i"xdnd mya `iad `"nxd dpdc xirdl yi `"nd zhiy oipra

dieyy z`hga mi`veiy `"r g"n sc migafa rnyny oeike sqk drn f"k md `"nd oeayg itle

q"yd onfae `hegd onfa yakd xigna ielz z`hgd xigny `"nd giken zg` drn wx `idy `wpc

החכמהשו"ת ים יב רצטסימן

י"חוכך הנה פשוטים: י"ב שעור הוא

סלע הינם בספרבפשוטים ועיין ,

י"ז אות ס"ה עמ' תורה של שיעורים

כסף גרם 96 הוא סלעים ה' ,גדשיעור

גרם 19.2 הוא אחד דסלע לפ"ז ונמצא

פשוטים(19.2=96/5) 18 - יוצא ולפיכך

וממילא גרם 19.2 הם אחד סלע שהוא

פשוטים וי"ב 19.2/18 הוא אחד פשוט

והנה(12×19.2/18) כסף. גרם 12.8 הם

לק"ג $230 ,$0.23 הוא גרם כל (וישהיום

היום) אותו לפי השער לסוחרים כילשאול נמצא

הוא התניא בעל לפי תענית יום

$2.944 שהוא 12.8×0.23($3 בערך (שהם

הוא תעניות פ"ד דשיעור זה לפי ונמצא

$247.29=84×2.944($247 דיוק ,(ביתר

הוא תעניות פ"ד פעמים וחמש

תיקוני חמשה כנגד שהם $1236=5×247

שובבי"ם בתיקון כמבואר שובבי"ם

לרש"ש.

שיטת עייןב] – לאברהם" ה"חסד בעל

לאברהם חסד בספר בדבריו

תענית לפדות שיכולין מ"ה נהר ה' מעיין

היטב והמעיין לצדקה אחד באיסר

ולילה יום בתענית שמדבר יראה בדבריו

היא לילה בלי יום שתענית ומסתבר אחד

איסר חצי בדבר)רק עדיין .(וצ"ע

כך:חשבון הוא כסף גרם לפי האיסר

ודינר סלעים 4.5 הם דינרין י"ח

הם דינרים י"ח וא"כ וחצי, דראהם הוא

מעין ו' הוא אחד ודראהם דראהם כ"ז

ו' פעמים כ"ז הוא דינרין שי"ח נמצא

l"v eppnfa k"`e miheyt g"i mdy drn f"k cr elre exwizp i"xdnd onfae `wpc yak xign did

oiae c"ly zay 'ld r"eya oia `ipzd lra epiax n"n .`hegd zpicna yak xign ly xeriy

.miheyt g"i cinz `ed xeriydy xaeqe wleg b"t z"db`a

.a.dxez ly rlq `ed miheyt g"iy c"ly oniq seq axd r"eya oiir

rahn my `ed heyty `iany b"t daeyzd 'b`a c"agn x"enc`n d"bda oir miheyt zcin oiprae

zeaezkn f"r zeywdl oi`c jiynne .heyt diexwd xzeia dphwd rahn wx zcgein rahn ef oi`ye

ifef" my xn`wc `"r f"qe a"r 'dohw xzeid fef dpeekd my ,fefn dphw rahn yiy t"r`e "iheyt

jexrd sqen xtqa rnyn jk ohw rahn `xwp heyty xacd mvre) ixev fef `le ipicn fef epiidc

oi`c jiynne .(zexg`l zehxtp oi`y zephw zern mi`xwp miheyty yxtny ipyd hyt 'rn

yi 'kle .zxzein `zxzef zaiz jexrd sqen itle ,"`zxzef iheytk" a"r c"p oilegn k"b zeywdl

opi` la` ,rahnd jxr ielz dfay mlwyna zeey eid mdinia oieeya zephw xzeid zerahny xnel

agex xeriya xacny oileg q"yae zewce zeagx yie zeagx `le zear odn yie oiarae olcba zeey

.c"kr .`teb iheytd oian agexa dphw xzei rahnl ezpeek yxtl `zxzef zaiz siqen rahn

.bzeiepg lv` lwpa xxal xyt` df xac) l"pd oeaygd zeyrle onf lka sqk b"w xign xxal yi

.(sqk ilk zexkend

החכמהשו"ת ים יב סימן ש

היא אחת ומעה מעין קס"ב דהיינו מעין

קס"ב הוא דינרין שי"ח ונמצא איסרין ד'

נמצא איסרין. 648 שהם ד' פעמים

ח"י או סלעים 4.5 הם איסרין ש-648

כנ"ל כסף גרם 19.2 הוא וסלע דינרין.

ש-648 ונמצא תורה של השיעורים בשם

כסף גרם 86.4 הם ולפי(19.2×4.5)איסרין

גרם ל-133.0 עולה אחד איסר זה

(648/86.4=0.133).

כ"דנמצא של אחת תענית כי הנ"ל לפי

= $0.23 × גרם 0.133 היא שעות

ולפ"ז תענית. ליום סנט 3 היינו $0.03

$2.52 הם תעניות וחמש($0.03×84)פ"ד

שובבי"ם תקוני חמשה כנגד פעמים

$12.6 הם כיון($2.52×5)להרש"ש ואולי ,

השיעור שעות כ"ד תענית על שמדבר

השיעור מחצית הוא יום תענית לפי

לפ"ד ו-$1.26 ליום סנט 1.5 היינו

.$6.3 תיקונים ולחמישה תעניות

שיעוריםוהננו טבלת כאן מביאים

הערך כפי התעניות לפדיון

בעל רבינו שיטת לפי לעיל שנתבאר

שציינו ומה לאברהם. החסד ובעל התניא

עשה מצות ביטל הכותרת תחת בטבלה

הוא שמע קריאת וזמן תפילה זמן ג"כ

בעל לר' התשובה באג' המבואר עפ"י

מצות ביטול דשיעור פ"ב סוף התניא

ס"א הוא תפלה כמו דרבנן עשה

ביאור בספר בהערות ועיין תעניות.

דהכוונה זצ"ל מחב"ד לאדמו"ר ליקוטים

פוסק התניא בעל שכן תפלה, לזמן היא

בלק פר' תורה בליקוטי ל"ד פרק בריש

בבית ובמכתב ק"ו סי' הרב ובשו"ע ע"ג

כאן וע"כ מדאו', היא דתפלה ח"א רבי

זמן על מדבר מדרבנן שהיא כשכותב

מ"ע בין חילוק דאין צ"ל זה ולפי תפלה

זמן שהיא דרבנן למצוה תפילין כגון דאו'

תעניות. ס"א הם שכולם תפלה

ג"פומה להתענות השיעור שהבאנו

פעמים מספר בשנה שעבר למי

שאם שכתב פ"ג תשובה אגרת ע"פ הוא

ג"פ שיעשה מספיק פעמים כמה חטא

עוון. באותו התיקון

תעניתלהלן תיקוני שלדטבלת כסף לפי

רוה"קזמננו משער לקוחים התעניות (מס'

ז"ל): האר"י לר'

.cm"anxa x`eank ,zeiprzl jiiy epi` 'daeyz'd oipr xwire zedn zenvry rcil yi xac ziy`x

zenelrz rcei eilr ciriy cr cizrd lr dlawe xard lr dhxga ielz daeyzd xwiry daeyz 'ld

wgxzpy xg`n epewl aey mc`d axwziy oaxwk `ed zeiprzd oipry `l` .cer elqkl aeyi `ly

wx `hgd zezigt e` `hgd lcebl di`x epi` zeiprzd xtqne .mda mbty miyecwd zenyd owzie

daeyza aeyl jixvy dn caln 'd cegia mbty dn owzl jixv oky 'wd zenyd cbpk mipeekn mdy

.eiyrn lr

ixtqa x`eank dxeng daeyza weqrl jixv ,dxezd t"r xzei dxeng dxar xary in i`ceae

izazky dn lke ,ezpiga itl daeyz zeyrl ji` eax mr uriizdl jixv daeyz lra lke .miwqetd

החכמהשו"ת ים יב שאסימן

xwir la` 'wd zenya mbtd owzl ick mixac ly mceq itl zeiprzd xtqn zrcl ick wx `ed o`k

.y"r 'c dxez n"ewla `zi`cke l"pk eaxn lawl jixv daeyzd jldn

החכמהשו"ת ים יב סימן שב

xzia eytp owzl dvexy inl oewiz ztqezl md o`k mi`aend mipewizd lky cer siqedl jixve

ipdn `l d"xl eil` ribn `ly iny (`"vz) o"xden iiga 'wd epiaxn `aeny dne zenily

ztqez jxevl la` oewizd xwir cvn edfy heyt zeiprzl jixv `l ribny ine zeiprzd

enke .zeiprzd zectl k"b oipr yi ,(ytpd jekifae daeyza zebxc q"` mpyi oky) oewizd

jxcd el d`xi z"iydy zeiprzd oipr lr ce`n lltzd ozp 'xy zelitz ihewila `aeny

yxey el yi dxezay oipr lke oewiz ztqez dfa yi i`ceae .('p z"ewl oiir) dfa dpekpd

`wecc azke mixac ly mceq t"r zeiprzd oipr n"ewla wnera x`ia 'wd epiaxe ,dlrnl

jixv i`cea ,zeprzdl jixvy in la` ,`zexiy `alk lekil if` ,dprzne zeprzdl jixv oi`y

.zeiprzd miade` z"rad iyp`y xtiq dlitz lradn dyrnae ,('p n"ewl) `ed devne zeprzdl

zeiprz zeyrl oi`y xn` xak epiaxy cere l"pk eheytk xacd miiwl epl xyt` i`y t"r`e

,`id minya `l z`y xzia eytp owzl dvexy inl ,sqk hrna lwpa zeiprzd zectl la`

.oipr dfa yie

החכמהשו"ת ים יב שגסימן

ו.

חכמי ומנהג נוספות שיטות

הספרדים

בדורותעיין הקבלה גאון בדברי

שאול חיים ר' מוה"ר האחרונים

הנפש תיקוני בספרו ע"א)דוויק א' וז"ל:(דף

המפורסם להרה"ג ראינו מצאנו "הנה

בספרו מבבל רב זצוק"ל חיים יוסף ח"ר

ק"ס דף עד קי"ח מדף ח"א חכמים לשון

להקל העבירות לתיקוני נכון סדר שעשה

כל להתענות כח עצר שלא האדם על

ושאר אחד יום שיתענה התעניות מספר

יום כל בעד שיתן לפדותם יוכל התעניות

הוא אם למשל בו שעוסק תקון אותו של

להתענות שצריך שז"ל לתקון מתענה

מנחה קודם התענית של א' ביום יום פ"ד

שכל סעודות פ"ד כנגד מעות לעניים יתן

שוויא דרהםסעודה ע"ב מדמי פחות לא

למי זהו שיהיה מה ליפתן דרהם וע"ב פת

סעודתו דמי והעשיר משגת ידו שאין

ומאן תיכף לעניים יתנם הרגיל ממש

ליתנם ביכלתו שאין שעתא ליה דדחיקא

בניו לפרנסת להפרישם יוכל לעניים

עכ"פ צריך אך הקטנים ובנותיו

לפני תעניתו לפני א' יום בפ"ע להפרישם

ואח"כ תעניתו בהם ויפדה המנחה

ת"ת להוצאת או בניו לפרנסת יוציאם

מדבריו עולה הנה עכ"ל. בניו", בעד

שיתן הוא אחד יום תענית פדיון דשיעור

דראהם ע"ב לפחות לעני סעודותיו דמי

ליום. לפתן דראהם וע"ב פת

בסדרוהנה יוסף בספרו החיד"א שיטת

ג') רב(סימן בשו"ת ג"כ ומובא

תעניות דלארבעים ל"ה סימן ח"ג פעלים

עיון וצריך כסף, של פרוטות 40 מספיק

רק הוא או מספיק באמת זה שיעור אם

לתיקון. זכר

להגאוןוכן הנפש תיקוני בספר כתב

הכהן דויק שאול חיים ר' ס"והנז' (דף

בודאיע"ב) וזה בפרוטה תענית כל שיפדה

דלות בדלי שהוא משגת ידו שאין למי

אחד שלו לנר"ן קצת שיועיל ובודאי

לבו שיכוין ובלבד הממעיט ואחד המרבה

לשון מהמשך נראה וכך ע"כ, וכו' לשמים

שבהמשך מהרש"ש שמקורו התיקון

כגון פרוטות התעניות לכל מביא התיקון

שהם פרוטות 15,128 שיתן מ"ע לתיקון

בהמשך שם ועיין ס"א, פעמים מ"ע רמ"ח

הרש"ש מר' דמשמע תיקונים הט"ז כל

ולכאורה בפרוטה. מחליפים תענית שכל

יש אחת שבפרוטה לומר מסתבר לא

לא הפדיון ענין כל שהרי התיקון שלימות

רק ז"ל, האר"י רבינו בדברי כלל מבואר

לזה הסכימו והחיד"א הרש"ש שרבינו

תענית, במקום הוא שפדיון הפוס' ע"פ

שיש רק מהני לא אחת פרוטה ובודאי

יותר שמא או דלות, בדלי קצת תיקון בזה

גילה דלות בדלי דבאמת לומר מסתבר

שיכול ומי אמיתי, תיקון בזה שיש הרש"ש

כנ"ל. בפוס' שכתוב השיעור לתת חייב

המקובלשוב הגאון שכתב מה מצאתי

מרגליות זליג אשר ר' הצדיק

היסוד לתיקון בספרבהקדמתו ג"כ (ומובא

גמליאל ר' הרה"צ המקובל הגאון של עננו

מ"ו) עמ' שליט"א הוארבינוביץ פדיון דשיעור

יום פ"ד של הסעודות דמי דהוא פונט 50

בניו לפרנסת זה ליתן יכול לו שדחוק ומי

מזכה ביותר שדחוק ולמי אותןהקטנים.

החכמהשו"ת ים יב סימן דש

על מתנה דהוא ואחד אחד לכל הגבאי

זה עבור נותן והפודה להחזיר מנת

לצדקה, ליתן שרוצה כמה (וכברלקערה

עננו בספר זוננפלד הגר"ח בשם זה ענין מובא

.הנ"ל)

ז.

לסדר שצריך חי איש הבן שיטת

בפדיון כמו הכסף

חיעיין איש לבן פעלים רב (ח"גבשו"ת

ל"ב) סימן לסדראו"ח שחייבים

ועיין הידוע, השמות סדר לפי המטבעות

תשובה תיקוני בספר לשיטתו ביאור

צ"ז עמ' הלל להגר"י השבים" "תקנת

לא התניא בספר ומ"מ למעשה, הלכה

יתן רק כזה באופן לעשות שצריך משמע

הפדיון. שיעור כפי צדקה

ח.

הפדיון ביום להתענות חייב אם

או"חלפי בח"ג הנ"ל פעלים הרב שיטת

ביום להתענות חייב ל"ה סימן

לכח התענית משביח דהפדיון הפדיון

תענית בלי אבל תעניות כמה של עצום

לא התניא ומבעל לבד. הפדיון יועיל לא

א' יום אפילו תענית שצריך כלל משמע

תענית. כמו נחשב הפדיון דעצם דלומד

ט.

הספקות אלו בכל למעשה הכרעה

הנ"לאם הספקות אלו בכל להכריע באים

חייב ואם הפדיון שיעור בענין היינו

מנהג, שהוא שכיון נראה וכו' להתענות

להקל דרבנן ספק כמו נחשב מנהג וספק

לסמוך יכול הדין מעיקר ולפיכך שמעינן

להדר שרוצה ומי הספקות, אלו בכל להקל

אם פשוט אינו ג"כ עצמו על ולהחמיר

האחרת שלשיטה במקום להדר לו מותר

יתענה אם דאפילו היינו ריעותא, בזה יש

בזה יהיה תורה ביטול לידי ויגיע אחד יום

לפי אמנם התניא, בעל שיטת לפי איסור

ונראה תענית בלא תיקון לו אין הבא"ח

לקבל המנהג האשכנזים אצל דעכ"פ

בעל שבאחרונים הגדול רבינו דברי

זצוק"ל)התניא חיים הדברי מרן של .(כעדותו

י.

מצלת אינה דתשובה הטעם

מטה של בי"ד מעונשי

נו"בעיין ט"זבשו"ת דף ל"ה סימן או"ח (קמא

מועילהע"א) אינה למה שהקשה

מטה, של בי"ד עונשי לבטל תשובה

בטלו דאל"כ היא הכתוב דגזרת ותירץ

אך בתשובה. שב באילו התורה עונשי כל

זוכר עין בספרו אותהחיד"א המ"ם (מערכת

מלקות) ערך הדיןכ' דמעיקר הטעם כתב

הוא, הטעם אלא התשובה, מועיל היה

תועבות שבע ואולי שבליבו מה יכיר דמי

להרה"ק השבים תקנת בספר ועיין בליבו.

הכהן צדוק ל"ז)ר' דברי(דף על דהקשה

נפשות וספק ספק, הוי דא"כ החיד"א

מועיל אין חכמה דמצד ותירץ להקל,

ורק מכות בירושלמי כדאיתא תשובה

בשמים, התשובה מועילה ה' חסד מצד

דע"פ דכיון דבריו בביאור ונראה ע"כ.

היינו ברתא" יסד ד"אבא לן קיימא הסוד

ברתא יסד חכמה בחי' דהוא אבא דפר'

של בי"ד היא ומלכות מלכות, בחי' שהיא

תשובה מועיל לא לפיכך כידוע מטה

מעלה של בבי"ד אבל מלכות בחי' שהיא

מועילה אימא בחי' בינה בחי' שהוא

החכמהשו"ת ים יג שהסימן

בספרותשובה. הלל הגר"י דברי עוד (ועיין

זה) כעין דפירש ע"א ח' דף השבים תקנת

תשובה עושה באמת דאם נראה ולפענ"ד

ויזכוהו זכות יראו דהבי"ד גורם הקב"ה

ר' שאומר כמו א-ל בעדת ניצב דאלוקים

תמיד היה שהוא דמכות בספ"ק עקיבא

קושית מיושבת וממילא זכות, מוצא

באמת, תשובה יעשה דאם הנ"ל הנו"ב

זכות. בו ימצאו שבי"ד יהיה ישהסימן

דכל משמע הרב דמדברי כאן להעיר עוד

ע"י ז"ל חטא על הם שובבי"ם תיקוני ה'

כפי ולא זה איסור לידי שבא אופנים ה'

חטאים גם שכולל זמננו אחרוני שפירשו

הנ"ל, הלל הגר"י בדברי ועיין אחרים

ואכמ"ל.

יא.

כאלפי חשובה לצדיקים התקרבות

תעניות

כיהנה והאמן "דע קס"ז: בלקו"מ איתא

הת"ח אצל ששובתים השבתים

ובחיי ע"כ. תענית" כמו הם האמת

"השבתים לאחד: אמר רצ"ז: מוהר"ן

יותר וטובים גדולים הם אצלי ששובתים

לשבת". משבת תענית פעמים משבע

ועוד תצ"א)ע"כ, מי(שם "הלא ואמר: :

השנה, ראש על אצלי להיות זוכה שאינו

שזוכה ומי כנ"ל, כלל להתענות לו אין

אין בודאי הוא השנה, ראש על להיות

להיות שזוכה מאחר כלל להתענות צריך

ע"כ. השנה", ראש על אצלי

חסידיםועיין משנת מ"ו)בספר (פ"ח

עולה לשבת משבת שתענית

פעמים ושבע תעניות 65,600(7×65,600)

בכך וההסבר תעניות. ל-459,200 עולים

שגרם הוא הפגמים ענין שכל משום הוא

הצדיק וכידוע מהקב"ה השכינה להפריד

ובפרט אליו וכשחוזר היסוד בחי' הוא

בזה ומתקן ליסוד המלכות מחזיר בשבת

ואכמ"ל. שפגם, מה הרבה

יג סימן

למעשה מהם היוצאים ודינים ומכשף מעונן הלכות לקט

אין אםא] אבל בכוכבים. שואלין

פי על ברצונו שלא יודע

טוב שאינו דבר על בכוכבים החוזים

יסמוך ולא זה פי על להתנהג חייב

הנס יתנהגעל איך צ"ע ספרד (ולבני

.אבזה)

.`oiirr"eya(`"wq h"rw c"ei)"zeae`d l` eptz l`" t"dr ixtqa oiire(h"i `xwie)yixcc

החכמהשו"ת ים יג סימן שו

l"kr `ed `zlin `cg miakeka dfege lxebe didz minz xn`py zelxeba oil`ey oi`y oipn`aen)

(m"anxd azk d"ca sqei ziaamigqt 'nba oiire .(a"r b"iw sc)miiclka mil`ey oi`y oiipn

"jiwel` 'd mr didz minz" xn`py(g"i mixac)yxit jk ae` ilra ± miiclk :l"fe i"yx azke

zaya i"yx yxit jke .k"r ,xwir oke miakeka mifeg izrny ip`e 'eke `xidp `le epiax`"r hiw)

(a"r e"pwezay 'qeza eazk oke miakeka mifeg 'it miiclkc(i`clk d"c a"r e"pw)dfeg `edy

o"anxd wqt oke i`clk jxr jexrd lra yxit oke miakekaoniq o"anxl zeqgeind zeaeyza)

(b"tx.

ep`vnpely dyr zeevn meyn `ed miakeka mifega le`yl xeqi`dy el` mipey`x itl micnl

m"anxd lecbd epiax j` ."didz minz"(g"d f"r 'ldn `"ita)xnel `ed opern ly xeqi`c wqet

lr dyrn dyr `l m` elit`e dk`ln ea zeyrl ie`x `l e` ie`x ipelt meiy zeppbhv`a mixac

dwel 'eke exn`y zra ezkilde ezk`ln oeeike zeppbhv`d iptn dyrn dyerdc wqt 'h 'ldae .eit

r"x zhiyk m"anxd wqtc opifge ."epperz `l" meyn(a"r d"q oixcdpq)wqery in `ed operny

eizeaeyza o"anxd j` .l"pd m"anxd ixack o`k xehd wqt oke .zeppbhv`a(l"pd)lr bilt

yegip meyn epi` zeppbhvi`a xeqi`d lkc l"qe m"anxdm"anxd jix`dy enk zehye lad `edy)

(f"h 'lda my"didz minz" ly r"n meyn mda le`yl xeqi` yiy wx zn` ly mixac ea yiy `l`

oebk q"yd zeibeqn ok gikene ,qpd lr jenqi `le dlitza daxi ,epevxa `ly el ericed m`e

r"xc dyrnn(e"pw zay 'nba)sqei iwenipd mb x`ia jke .(a"r fh sc oixcdpqa)xwy dfa oi`y

ezaygn mc` miyi lal exidfd l"f epizeax edine" my miiqe ziy`xa ini zyyn `xead zxifb wx

.`nlra `zknq` `xwe opaxc e`l wx `edy eixacn rnyne .k"r ,"mixacd el`a

`vnpeitl ,"epperz `l"c `ziixe`c e`l `ed m"anxd itl :miakeka dl`y xeqi` xaca zehiy 'bc

.`nlra opaxc xeqi` meyn ea yi "sqei iwenip"d itle "didz minz"c dyr meyn exeqi` o"anxd

oiire`"nxd epiax azky dna('` ze` n"ca o`k)mewna ,e`l o`k yiy m"anxd zhiy itl mby

mini x`yan d`etx lawl xzei die`x dryd izn zeryd oeekny epiid ze`etx liaya ok dyery

r"eya epeylne n"ca o`k eixacn d`xp 'e`kle .ixy zeryemr didz minz xn`py meyn azky)

(k"r ,jiwel` 'dm"anxdk `le "didz minz"c dyr meyn `ed xeqi`dy epiid ,o"anxdk wqty

zrc dn oiirl epl jixv oiicre ."epperz `l"c e`l dfa yiym`y `id n"wtpde oecpa xagnd

o"anxd itl ,miakekd ze`ivn daiq dfi`n rceiy e` el exn` xak m` if` ,dyr meyn `ed xeqi`d

hinydc `dn ,xnel d`xp dxe`kle .n"n xeq` didi m"anxd itle mdit lr bdpzdl el xzen didi

ediiexzc ,"didz minz" meyn `edy eixac lr siqed `"nxdy hxtae xehde m"anxd oeyl xagnd

o"anxdk ixaq(dfa epazky dn sirqd seqa cer oiir)avn lr eznkgn rcei e` rny m` `linne

la` mda mil`ey oi`y ,l"pd daeyza ,azky o"anxd oeyln rnyn oky ,xeqi` dfa oi` miakekd

aeh oi`y mei zeppbhv`a d`x m`e dlitza daxne devn dyer epevxk `ly xac mda d`x m`

m` la` mda wecale lkzqdl xeq` epevxny epeyln zvw rnyne .k"r ,epnn xnyp ezk`lnl

j` .qpd lr jenql `le mdit lr bdpzdl aiig epevxn `le mixg` mipipra wqer didy i"r el rcep

rnyn mixacd el`k ezaygn miyl izlal exidfd l"f epizeaxy l"pd sqei iwenpd oeyln t"kr

החכמהשו"ת ים יג שזסימן

אסור גורלב] וכל בגורלות לשאול

בלא דוקא שזהו וי"א בכלל.

וצ"ע מותר. תפילה בצירוף אבל תפילה

בספק דבריהם על לסמוך אפשר אם

היינו מהתורה עצה לשאול ומותר תורה.

הפסוק ולראות תנ"ך או חומש לפתוח

או חומש דוקא ולאו הדף, בראש המזדמן

שנחשב אופן וכל ספר כל אלא תנ"ך

טוב ויותר התורה, מן עצה כשואל

ידי לצאת כדי כן לפני ע"ז שיתפלל

תפילה בצירוף רק שמותר .בהשיטות

מותר יוםג] על בכוכבים חוזה לשאול

ויש לרפואה מסוגל אם מסוים

zipelt dk`ln ea zeyrl ie`x epi` ipelt meiy eznkgn rceie miakeka mifegl l`y `l m` elit`c

xeqi`a llkp mdit lr dyrn dyer m`e z"iya ghaiy wx llk mixacd el`a ezaygn miyi `ly

.miiclka mil`ey oi`y

xakee`l o`k oi` o"anxd itl oky "sqei iwenp"dl o"anxd oia 'gn o`k yi dxe`klc lirl epnzq

m` la` zeppbhv`d 'kg itl oiprd envra wecal oiae miiclkl le`yl oia dyr xeqi` wx `l`

"sqei iwenp"d itle .l"pk qpd lr jenql `le xdfidl aiig ,dligz dpeek `la eznkgn rcei e` rny

xazqne .z"iya gehale lltzdl jixv el exn` xak m` la` el` mipipra wecal opaxc xeqi` epyi

.rny xak m` elit` mdit lr bdpzdl xeqi` k"b yi ezhiy itlc

d`xpe,el exn` xak m` mdit lr bdpzdl el xeq`y sqei iwenpd ixaca yxetn oi`y oeeikyt"r`)

(l"pk eixacn rnyn jkyqpd lr jenqi `le mdit lr bdpzdl aiigy yxetn o"anxa eli`e ,

eixac mzqe epeyl `iad xagnd epiaxy ep`vn `l k"tr`e(o"anxd oeyl `iad sqei ziaay t"r`),

hinyd jkitle z"iya ghaie lltzi wxy epiid ,xeqi`l sqei iwenpdk dfa wqety rnyn jkitl

"cng icy"a `aenke o"anxd ly epic(h"g 'qetd illka)cenll ep` mileki miwqetd znizqny

.mzhiy

n"no`k wqt `"nxd epiax('a w"qa)qpd lr jenql xeq`y o"anxdk xexiaa(lirl epeyl ep`ade).

mibdep `"nxd ixacn jtidl yxetna azk `ly mewna ,xagndk mibdepy micxtqd s`y d`xpe

,ezenk(c"qa `"na x`azie dfa oiirl cer jixve)liaya miakeka mifega le`yl xzen m` oiprae .

.d"i` onwl x`azi d`etx

.aazkr"eya(my)i"aa o`k `aene ixtqa `ed oicd xewn dpd ."zelxeba `le"azk d"ca)

(m"anxdzay 'nba oiire "didz minz" meyn `edy(a"r e"pw)my 'qezae(i`lck d"c)e`iady

epivny dn i"tr xaca xirdl yie .`id `zlin `cg miakeka dfege lxeby etiqede l"pd ixtqd oeyl

epipr oi`y oeik ,el exn`p xak m` miakeka dfeg ixacl yeygl yic o"anxd t"r lirl epazke

lr jenqi `le :azkc o"anxdk a"wqa `"nxd wqt o`ke .gex zerxe lad mdy ,zelxeb oiprk,qpd

dfeg xeq`l ol `kidn k"`e l"pd ixtqdk `lce .k"r ,"didz minz" meyn df xg` xewgl oi`y `l`

"didz minz" meyn `xeqi`l xg` xewn epivnc `l` .ixtqdk opiwqt `l m` miakekam` elit`)

החכמהשו"ת ים יג סימן שח

(dnkgk aygpy xn`pmigqt 'nbn `ede(a"r b"iw)xn`py miiclka oil`ey oi`y oiipn ,`zi` myc

miakeka mifeg ,i"yx 'ite .jiwel` 'd mr didz minz(ae` lra `edc xg` yexit my dgce)oiire .

.ocic dkldl xewnk ef 'nb oiivy `"xbd xe`iaa o`k

t"kroky lk 'klc ,`nlra yegip `edy lxeba oicd edn l"pk o"anxdk opiwqtc ocicl oiirl yi

zizin` dnkg `edy miakeka dfeg elit`y ,`ed(l"pk)mdy zelxeb ,"didz minz" meyn ea yi

dfega exingdc 'qezd zhiyl elit`c ,xnele zegcl yi ile`y `l` .oky lk `l `nlra yegip

dne miakeka dfegl dnec epi`y mzq lxeba eliwiy okzi ,carica s` ixnbl exq`l miakeka

mifegc `inec zelxeba epiid `ed yexitd ,`id `zlin `cg miakeka dfege zelxebc ixtqa epivny

miakeka(zelfnd 'kg i"tr zelxeb cer mpyie zelfnd 'kg lr iepa `ede legd lxeb yiy recik)

n"n xeqi` ea oi` mzq lxeb eli`e xeq` `ed wx zelfnd znkg mr `zlin `cg `edy dfk lxeb wxe

ixtqdy cere .xeqi` ea yiy cenll xazqn xzeie yegip ea yi lxeb lka oky ,jk xnel xazqn `l

.rnyna zelxebd lk okle ,`nzqa `id xagnd oeyl mbe zelxeba l`yi `l mzqa azek

dxe`kler"eya wqtpy dnn zeywdl oi`(b"wq d"rw oniq n"eg)lxeb i"tr dyexi wlgl xzeny

xtqn zeywdl yi j` .dwelg xcq zriaw wx yegip meyn df oi`y ,lxeb i"tr ux`d ewligy mbe

miciqg(h"rxz oniq)xzenc ,dxrq gex mdilr dcnre mia dpitqa mixaerd mc` ipa lr azeky

,r"ve `iapd dpei lv` epivnc enk dlitz sexiva lxeb litdl mdl`"g mid ayie z"eya oiire)

(dfa jix`dy lld i"xbdl b"i oniqxecd inkgn cg` ly dnkqda "l`xyil lfn oi`" xtqa oiire .

lr wx lxebd lr jneq epi`c ,xeqi` dfa oi` lxebd dyery iptl lltzn m`c `"efgd mya `iany

ixeck i"x laewnd v"dxd ly dnkqda oiire .`xaqn ok azk wxe xewn dfl `iad `le z"iyd

ecnl 'kle .mler ilecbn zelxeb ipin dnke dnk ci azka `vnpy azky l"pd xtql l"vf (`"hily)

.dlitz i"r xzenc ,dfa wlgl l"pd mixtqd

oiiresqei ikxaa(o`k 'g 'irq lr),dlerd weqt ze`xle dxeza geztl xzenc azkc y"wxdnd mya

`ian oke .xac `nr oke weqt eze`a lelb dxez xtq `vny jlnd diryia epivny enke epiig md ik

izlaiw azky "xqen hay" lran `iane .lhep dxezd on dvr lehil ywa m` h"ix ilyn hewlia

,weqtd scd y`xa mi`exe migzete yneg milhep eid xac zeyrl m` miwtzqn eid m`y izeaxn

df oi`e 'eke xac lka zeyrl dn dxezd mr mivriizn eidy d`xpe .weqtd d`xny dn itk miyere

dfa ,didz minz meyn zelxeba mil`ey `ly mbdc dfa exed xak l"fxc ,dxeza ynzyn llka

i"r ody mikxcd lk `l` xzen "xqen hay" lrak weica miyeryk `wec e`lc c"rlpe .k"r ,ixy

h"yrad icinlz bdpne .l"f e"gxdl ci azkn `edy ,`"xbd lxeba epivny enke od zexyk dxezd

.zeyrl dn rcil xyt` mda milkzqny mixtqe micnely dxezd i"ry uipf`wn cibnd mya `aen

zrcl leki da xy` q"``a wacne zg` dlin elit` cnel mc` m`y "freae oiki ceq" xtqa oiire

.'eke xac lk

n"nmiwicv dnk lr `lt zvwe .yegip meyn ea yi xac zeyrl ick mzq lxeb litdlc dfn d`xp

zelxebay epi`x oke ,dlitz sexiva l"pd mixiznd zxaq lr mnvr eknq d`xpke ok zeyrl ebdpy

lxeba ynzydl bdpy ifay mely 'xl zeiyrn ixetqa oiire .mdiptl zelitz yi l`xyi ilecb ly

החכמהשו"ת ים יג שטסימן

פיקוח במקום רק ומתירים מחמירים

.גנפש

אין ישראלד] כוכבים חוזה בין חילוק

עכו"ם .דובין

אדם לשאולה] שני מאדם המבקש

אומרים יש בכוכבים לחוזה

האי כולי חמור להתירדאינו צד דיש (דהיינו

אסור) זה להלכה אבל הדחק ונראהבשעת

עכו"ם שני לאדם כששואל .הכוונתם

legd(zecewp ly lxeb `edy)xtqn rnync enya my `zi`e ynn d`eap 'igaa dglvd el dzide

m` ezhiyl mbc xnel jixve .xdefa `aend cewipd ceqa `ede df lxeba ynzyd l`ipc mbc w"defd

.'da gheac ,xeqi` oi` ,dlitz dfa yi

r"vexewnd xwire ,zerenyn `ed mxewn xwirc ,xizdl ick el` zexewn lr jenql xyt` m`

.edilr mizg iy` ax xa xn m` zrcl dyw la` ,zelxeb ly zeci iazk epivny dn `ed xizdl

mdn `iadl oi`e l"pd `"cigd i"tr xzen `linny miweqt i"r md ci azkay zelxebd aexy cere

icn ,dxez xeqi` dfa yi l"pk o"anxd itly oeik ,jkitle .dxezd i"tr `l mdy zelxebl di`x

dxezd i"tr wx dyri lxeb zeyrl dvexy ine .c"rlpk ,miizpia ep`vi `l wtqxtq gztiy epiid)

('cke 'wote`ae .z"iyl lltzi mbe mireci miwicv ibdpne miknqen zexewn lr jenql lkei dfay ,

.geexa xizdl mewn yi i`cea df

.boipradyn ikxca `"nxd ixaca oiir d`etx xacl miakeka dfega le`yl xzen m`h"rw oniq)

(`"wqefy zeryd oiprl la` ze`etxa `ean mdl oi`y mipipra `l` xn`w `l m"anxd s`c :l"fe

oiptn seq opixn` `dc ixy zerye mini x`yan d`etx lawl xzei die`x dryd(a"r h"kw)mei

dy` dna wxt opixn`e 'eke mic`n i`wc meyn fiwi `l 'b(f"q sc)zil d`etx meyn dia zi`c lk

dn elit` xzen d`etxd meyn ea yiy lkc b"iz oniq `"ayxd azke .ixen`d ikxc meyn dia

livdl seyik zeyrl xzen seyik el e`yr elit` oke zeryd oiirl ixy lkd 'eke dlebqa lireny

minqewe mityknl rbepa df oiprn l"yxdnd azke .l"kr ,'eke envr(`"wq j"ya mb `aene)mdy

elit`e dleg mzqa la` zeytp zpkq ea yiy dxwna wx le`yl xzene "didz minz" meyn mixeq`

.dyra xaery miakeka dfega l`eyl d"dc rnyn eixac itl 'kle .xeq` xai` zpkqa

.coiirm"ekr `ed opernde ygpnd elit`c ,n"x devn "jepig zgpn"ae e"n devn "minkg zpyn"a

`le eygpz `l" ly e`ld lr xaer operne ygpn l`eyc my jepig zgpna oiire .eze` l`eyd aiig

eixaca zvw r"ve ."didz minz" ly dyr lr mbe "eklz `l mdizewega"c e`l lr mbe "epperz

dyr lr wx e`l lr xaer `l o"anxd zhiy itle e`l lr xaer m"anxd itl wxy rnyn i"aa o`kc

.o`k `"nxd oeyl zernynk

.doiir"daeyz ikxc"a o`k `aene y"wxdnl "mgl jxr"a('` ze`)mnvr mdn l`ey epi`y lky

l`eydn l`eyd mb `"nxde xagnd oeyl znizqny daeyz ikxcd azk n"n la` .i`d ilek xeng `l

החכמהשו"ת ים יג סימן שי

נראה כוכביםו] לחוזה לשאול שאיסור

אבל עתידות על דוקא הוא

בזה אין עברו ועל שלו הטבעים לדעת

.(ו)איסור

מותר בזהז] ואין אמת לנביא לשאול

תהיה" "תמים של איסור .זכל

יש ולפיח] העופות בצפצוף שמכיר מי

להשתמש אין דעתי עניות

`ed heyt dxe`kle .i`d ilek xeng `lc azky wx ,`icda xizd `l y"wxdnd mbe xeqi` xaer

wx .dxiar xacl riiqn iede xeer iptl lr xaerc miakeka dfegl l`yi icedidy ote`a xizd `lc

,wecal ici zgz mgl jxr xtqd oi`e ,c"rlpk m"ekrl l`yiy m"ekrl l`eyy ote`a `ed xzidd

mewna wgcd zryay ezpeekc d`xpe oaen epi` i`d ilek xeng epi`c epeyle .heyt d`xp jk j`

ixacl mby oeike .lwdl yi lecb jxevrnyn oke dfa yi xeqi` zvwc rnyn i`d ilek xeng epi`c e

.dfa lwdl oi`c `id dyrnl dkld okl ,`"nxde xagnd oeyln

.exakminz"c dyr meyn `ed miakeka mifega le`yl xeqi`d `"nxde m"anxd itlc lirl ep`ad

"didz(g"i mixac)i"yx yexita oiire(ynegd lr)rnyne .zecizr xg` xewgi `ly `id dpeekdy

miraha le`yl la` mikxc ipin lka zecizrd zxiwg jtid `ed "didz minz" ly xeqi`d lkc dfn

zaya 'nbdn di`x `iadl yi dxe`kle .dfa llkp epi`(`"r e"pw)didi ipelt lfna clepc o`n i`d

oiprl wx dl`yd xeqi` exikfd `l mipey`xd lke .xzen mirahd zrcly mzdn rnyne .'eke jk

,xaca r"v oiicr la` .eirah lr mze` le`yl xeqi` yiy llk e`iad `le mdit lr miyrn zeyrl

m"anxd oeylnc(`"i wxta f"r 'ldn 'h dklda)eixaca my rnyny t"r`e .dfa xeqi` yiy rnyn

xeqi` dfa yi ile` afke liqk ixac `ed df oipry md eixac xwiry oeik la` zecizr lr xacny

mc`y wxe zn` zenkg ody ixaqc l"pd sqei iwenpde o"anxd itl `nlyac ,eirah lr le`yl s`

dfa yi mbe zeninzd oexqg dfa oi` oky le`yl xzen eirah lry xazqn z"iyd lr jenql jixv

l"pk o"anxdk miwqet ep`y oeik t"kre .r"v oiicr m"anxd itl j` ,zizin` dnkgazky enk)

('a w"qa `"nxd.xaca oiirl jixv oiicre dfa lwdl mewn yiy d`xp

.foiir'wd "miigd xe`"a(g"i mixac)lr o"anxa oiire ."jiwel` 'd mr didz minz" weqtd lr

cizr lk zzin` rceid `ede ,lk dyer ecal `edy oin`pe ,ecal eil` epaal cgiipy weqtd eze`

yexcp `le .mineze mixe` xnel epevx ,eiciqg iyp`n e` ei`iapn ,zecizrd yexcp ecal epnne

xn`p mdn xac rnyp m` la` ,mipt lk lr mdixac e`eaiy ghap `le ,mzlefn `le miny ixaedn

zelfnde miakekd zekxrn dpyn lka lekid lkd lr oeilr miwel`d iwel` `ed ik ,miny icia lkd

.ezcearl mc`d axwzd itk dpiidz ze`ad lky oin`pe .lledi minqewe mica zeze` xtn ,epevxk

mr minz didzy xn` miznd l` miigd cra yxece mqewn zecizrd zl`y zxdfd xg` jkitle

'e`kle .o"anxd l"kr ,rnyz eil`e yexcz e`iapn la` cizr cibnn `xiz `le ,`l` lka myd

envr `edc eixaca oeir jixv(b"tx oniqa o"anxl zeqgeind zeaeyza)el ericed m`y azk

החכמהשו"ת ים יג שיאסימן

פי על זו חכמה שמכיר למי רק זו בחכמה

התורה .חשורשיאין ידיט] על עתידות לבדוק

מותר אבל היד, חכמת

elit`y o`ka azek ji`de dligzkl mda le`yl xeq`c wxe qpd lr jenql xeq` ,xac zeppbhv`a

carica s` xeq`y minqew oia wlgl yi 'e`kle .mdl yeygi `l xak rnyeixac ziy`xa azky)

(ixii` minqewac rnyne mqew oeyla hwp k"g`e miny ixaedmdl yeygl xzeny zelfnd znkgl

m"anxd oeylnc epizrc gepz `l oiicr la` .rny xak m`('h 'ld f"r 'ldn `"i wxta)rnyn

ick ile`e .dizkecl diyew `xcde miakeka mifeg epiid zeppbhv`d znkg ilra md miny ixaedc

`"ayxdl md o"anxl zeqgeind zeaeyzd ik cnlp ayiilmy"a `"cigd epiaxn rcepk)

("milecbd.

t"krmiweqtd jynd mb edfe o"anxd ixac itl `vnp(g"i mixaca my)wx minqewl le`yl oi`y

'wd i"yxa rnyn oke .zn`d i`iapl(c"i 'qta)l"fe "didz minz" 'qtd lr 'wd g"e`a azk oke

mrh xnelk 'it 'ebe minz xn` 'eke ae`a l`yi lale sykie operi lal jenqa eilr devy itl 'it

didz m` zeyr lkei xy`k oexqgd owzle exei xy` lr bdpzdle zecizrd zrcl `ed mixacd lk

mdxa` ,ze`d jl dfe ,drxl miiwzz jilr lfnd cibiy dn oi`e xac jl xqgi `l ,didz minz 'd mr

jixvde `iap mdl ozi 'd mb ,'eke clie jtdzp ,cilei `ly eilr lfnd d`xdy mbd 'd iptl jldzdy

.l"kr ,epcibie `ai eil` xacl

.goiirdaeyz ikxca `aede yegip dpi`e dlecb dnkg dfa yiy "sqei iwenp" mya i"aa o`k

('a ze`)iriay yexc zepeekd xrya `ed oke dfa ynzyd i"x`d epiaxy w"dex xrya rnyn oke

.l"pd o"anxd itl dnkg `ed mby miakeka dfeg oicn epic dpzyp dn dyw 'e`kle .gqt ly

"sqei iwenp"d oeyla oiiriy in zn`c `ail`e(a"r f"h oixcdpqa),azkc epeyl seqa d`xi

mixacd lk lr i`wy rnyn .k"r ,mixacd el`a ezaygn mc` miyi lal exidfd l"f epizeax

c"a`xd ixac t"r oiprd wlgl yic ,l"f i"x`d 'xn di`x `iadl oi`e .ef dnkg llek my mixkfpd

dxivi xtqa(h"i sc `"tae 'i sce 'f sc dncwda)zenkg x`ye zelfnd znkg erci mipencwdc ,

miyecwd eixaca y"r ,zelfnd lr mihleyd 'wd micegiide zenyd i"r epiid dxezay myxey mr

(zn` zlaw ezlawc l"f i"x`dn recik exn`p ycewd gexa eixac lkc)xikny iny `vnpe .

zeinipt md 'wd zenydy ,dxezd znkg wx zipevig dnkg elv` `xwp `l dnkgd zeinipt

lirl ep`iay enk dxezd mr uriizdl epl xzene ,dnkgd(a"q)l"pd c"a`xd zecr itke

miphwd epl xzeny oicd `edc xnel xyt` i` `linne ,dfa miynzyn eid mlek mipencwdy

ef dnkg ly zeipevigd mr `le dxez k"b `idy xn`py i"r zeterd sevtv znkg mr ynzydl

t"kr ,didz minz meyn xeqi`l l"pd "sqei iwenp"a rnynck ,dxeq`d zipevig dnkg `idy

.opaxcn

החכמהשו"ת ים יג סימן שיב

ידי על האדם של הטבעים לדעת

זו .טחכמה

מי פנימיותי] עפ"י זו חכמה שיודע

לו מותר התורה סודות ועפ"י

"תמים של איסור בזה ואין בה להשתמש

.יתהיה"

אסור ובמנחשיםיא] בקוסמים לשאול

סכנת ובמקום ובמכשפים.

וכן במכשפים לשאול מותר נפשות

לבטל וכן הרוח חולי אצל הוא

מכל אסור הזהר ספר פי ועל כישוף.

.יאמקום

.hzelfnd znkgn lylzyp cid znkgc exzi 'xta xdfd lr l"f w"nxd epiaxl xwi xe` yexta oiir

ilecbc `de cid znkga cizrd wecal xeqi` mb yi zelfnd znkga wecal xeqi` yiy enk `linne

oiir ,mc`d ly mirahd zrcl xzeny epxn`y dne .`ad sirqa x`azi ef dnkga eynzyd l`xyi

.e"qa epazky dna lirl

.ie"gx mr reci dyrna ef dnkga ynzyd mbe ef dnkga iwa did i"x`d epiaxy epi`x ep`vn dpd

recie ,exzi 'xta xdfd lr eyexta ef dnkg x`ia w"nxd 'x mbe ,('c wxt i"x`d igaya `aenk)

wlg xacd aygp ceqd i"tr ef dnkg rceiy iny l"ve .ef dnkga eynzydy l`xyi ilecb cern

dnn zeywdl yi 'kl la` .l"pk dxezd on dvr lehil epl xzene miig ep` dpnny 'wd dxezdn

dlibe (mc` mzq didy rnyne) mc` dfi`l eci d`xd xirv didyky e"gxl zepeifgd xtqa aezky

dgkype hrnky xirdl cer jixve .ayiil jixve ,'eke eiptl mikxc izy eidiy eiiga onfl ribiy el

dnkga mi`iwad miyp`d lky hrnke mixacd xeviw wx `vnp w"nxae ,zeiniptd i"tr ef dnkg lk

lre .zeipevig zenkga miwqerd miyp` mr ecnly e` mipevig mixtq i"tr wx `ed g"z elit`e ef

zenkgd zeinipt rcei mbe dxezd zeinipta zn`a iway in wxe zecizr llk mze` le`yl oi` ok

.epinia `vnpa epi` dfy hrnke eze` le`yl xzen

.`iminz" meyn `ed le`yl xeqi`dy j"ya oiire (`"wq h"rw c"ei) `"nxd epiax ixaca oiir

xzen ezrc itle ,i"xdn iwqta wqt oke 'e`c e`la xaer yegipe mityk dyrn dyerd la` "didz

mda oi` mitykn x`y la` ipercie ae` `wec le`yl dxq` dxezdy meyn mitykna yexcl dlegl

eixac lr dywde .dleg jxevl xzen okl xq`p `l lecb jxev mewnae ,didz minz meyn wx xeqi`

'ldn `"i wxta) m"anxd ixac i"tr .(xyad lk wxta b"i oniq) "dnly ly mi" extqa l"yxdnd

dyrn ea oi`y wx e`l ea yiy m"anxa yxetne .zecxn zkn eze` mikne mqewl le`yl xeq`c (f"r

oin`ndc dpeekd ,didz minz meyn xeq`y my m"anxd jiynny dne zecxn zkn eze` mikn okle

azke .e`la xaer mda l`ey mb m` la` mda oin`dl xeq`y dxidfd dxezdy dheye liqk `ed mda

,e`l xeqi` epyi ipercie ae`a wxy i"xdnk rnyn (b"tx) o"anxd zeaeyzay my l"yxdnd cer

l"pd o"anxd itlc ,"didz minz" meyn wx `ed exeqi`e miiclka l`ey oick `ed seyik oic la`

ie`x `l dleg mewnae `nlra dyr wx ,e`l lk dfa oi`c xeqi` ea oi` dleg mzq iabl elit`

החכמהשו"ת ים יג שיגסימן

ynega la` dnevr dnkg `id miiclkd znkg o"anxd itly eixaca my jiynne .xeq`le xingdl

r"kl seyik n"n la` (epayiiy dna oiire ef dxizq lr f"qa lirl epcnre) myd lr jenqiy azk

zrcl elit`e) xzen didi dpkq ea yiy mewna wx okle zelfnd znkgn xzei xenge dnkg epi`

mb xizdl yi minrtly l"yxdnd miiqn n"n .xai` zpkqa `le cal zeytp zpkqa wxe ,(m"anxd

dxq` `l ,dtexzd mityknd mirceiy drx gex ici lr ilegd `a m`y ,zeytp zpkq mewna `ly

zvwe ,mdixaca zn` yiy oin`dle mdixg` secxle mda le`yl wx `l` ,`peeb i`dka seyik dxezd

xzeny mgpn 'x zaeyza `vnp jk ,xg` seyik lhal ick seyik ecnl oixcdpqdy xacl di`x

.c"kr mixg` e` envr livdl sykndn cenll

k"b gex dlegae xzen dpkq ea yi m`e mitykna le`yl xeq` dleg mzqay `ed eixacn `veide

ji` `lt zvwe) mixg`l seyikd milhan ji` cenll ick seyikd ipic mdn cenll xzen oke xzen

oiire 'e sirqa xagna o`k wqtp jke (ynn mda oi`y azky m"anxd ixac jeza df xac `ven

.b"i ze` `"xbd xe`iaa

xeqi`y (`"r `p) rixfz 'xt 'wd xdefa oiire .l"pd l"yxdnk wqety oniqd seqa g"aa o`k oiire

igzta oiire .xdefd ixac `iady sqei ziaa oiire .dpkq ea yiy dlegl elit` mitykna yexcl lecb

mitykna yexcl mibdepd lr zekf cenil "awri zepkyn"d mya `iady ('a ze`) o`k daeyz

'eke seyikd lr devn gp oac oixcdpqc `xnba xaq i"ayxc ezhiyl dfa xdefdc l"ic dleg liaya

le`yl enk didz minzc xeqi`e dxin` xeqi` wx o`k oi` k"` i"ayxk `lc l"iiw `d op` la`

.l"kr ,y"r mdn wgxi eytp xney n"ne dpkq ea yiy dlegl hxta ixy dlega ile` miiclka

ep` oi`y (g"v oniq) l"yxdn z"eya azky dn recic ,eixacl llk ecei `l 'qetd x`y c"prtle

geeve epiptl cner i"ayx elit`ye i"ayxk miwqet ep` oi` dlbpa elit` ixdy xdfdk miwqet

ilecb lk dl` eixac lr eaiyde egeev xake .dia opigbyn `l mipencwd ebdpy bdpnd zepyl

,mipexg`dax" xtqd zncwda ig yi` oad epiax ly dtixgd epeyla oiire "rxn xeq" xtqa oiir)

.("milrt

`l e` `xwc `nrh opiyxc m` `xnba 'gn epivnc `d lr `vi ycgly ,xfp ipa` zeaeyza oiire

xyt` eitle xzqpd mrh mircei m` `xwc `nrh opiyxc r"kl la` dlbpd mrh iabl wx edfy orehe

i"ayx la` ,dkldd zeceq mibiyn `ly meyn ok zeyrl mileki `l ep`y t"r`e .dkld weqtl epl

url) e"gxdn 'wda x`ean dxe`kly ,xaca r"ve .`xwc `nrh t"r weqtl elki eixage l"f i"x`de

zehiy izy eidiy xyt` ceqd itl mby f"tl `vnpe ceqd i"tr micqein 'nbd ixac lky (miig

y`x `ed dcedi 'xc zekxa 'qn seqa `zi`c dn i"tr oiprd x`al yi c"prtle) .r"ve cg` xaca

y`x `ede cec oa giyn 'iga `ed dcediy zekxa 'qn lr eyexita g"`ad x`iae mewn lka mixacnd

zekln oipra (a"r b"l sc) zay 'qna i"ayx mr wlgpy dn oaen `linne y`xa cec oac mixacnd

,inex 'ln 'it`e zewel` lkdy ji` biyny d`lir `cegi 'iga `edy c"anc oipr `ede mgaiye inex

okle d`zz `cegi 'igaa sqei oa giyn zceark mnr dngln dyr sqei oa giyn 'iga `edy i"ayxe

y"xk dkld my zay 'iga `edy 'wd xdfd xtqa eli`e y`xa cec oa 'igaa dcedi 'xk dkld 'nba

mya ('g oniq g"e`a) `"na `aen dpde .(cec oa giyn zbxcl ribde d`lir `cegi 'igaa `ed f`y

החכמהשו"ת ים יג סימן שיד

מי שליב] גורל והוא החול גורל שעושה

ידע ועי"ז בחול או בכתב נקודות

קוסם נקרא ג"כ .יבתשובה,

מותר אביג] חלום. שאלת ללעשות

לדעת חלום משאלת ימנע

יצליח דבר ובאיזה יקח אשה איזה

כמה ששאלו, ומי תהיה. תמים שנאמר

נפלו או דת המירו או נתדלדלו מהם

לו יעשו שאחרים יבקש ולא רע בחולי

לקב"ה להתפלל אלא לאדם טוב ואין ג"כ

חסידים) מספר הוא(ע"כ זה איסור ולפענ"ד .

בשאר או מלאכים בהשבעת רק

הדרך עפ"י עושה אם אבל השבעות

מותר ז"ל האריז"ל ר' בדברי המוזכר

.יגבכל

ישנם שמשתמשיםיד] אנשים היום

ששואלים באופן במטוטלת

אחד לצד הולכת המטוטלת ואם שאלות

ע"י ופועל ולהיפך כן היא התשובה

שקשה רק האדם שבנפש הרוחניות

וע"י מחשבתו פנימיות להרגיש לאדם

אז מהשאלה וחושב קצת שמתבודד

,xdfdk 'qet q"ya jtidl x`ean `l m`e ,q"ydk miwqet q"yde xdfd oia 'gn yiykc f"acx z"ey

dywy i`cea t"kre .q"yd cbpk elit` xdfdk miwqety xaq eini zixg`a `ipzd lray reci j`

ixac cbpk `edy xird `le dkldl sqei ziaa o`k `aeny hxta xdfa yxetnd xac cbpk lwdl

.q"yd

.aimixacd lkn ezaygn dptze meyiy cr dyrn dyery df `ed ,(m"anxd mya) xeha azk dpd

in yie wreve ux`l xdeby yie ,mipa`a e` lega ynyny yie .zeidl micizrd mixac xn`iy cr

eilr orype ecia lwn fge`y in yie ,oixne`e oincne ziyyr ly e` lfxa ly d`xna lkzqny

.k"r ,xacne ezaygn dptzy cr ea dkne

zeiyrnd xtqa mqxetn legd lxeb ixdc dyw 'kle .df lxeb oipra mgexi epiax mya i"aa oiire

.d`eapl aexw `edy ifay mely 'x mya my `aene mixtq cerae ifay mely 'x wicvd laewnd ly

miwicvdy xn`p o`k mbe ynzydl xzen lxebd mr lltzn m`c l"pd `"efgd i"tr uxzl yi ile`e

azke df oipra `"hily iwqaiipw g"xbdl azkn izazk xake .xzen okle lxebd mr cgia elltzd

.dfa lwdl did ewexn ilaewn dnk ly mbdpn mpn` .zwelgn dfa yiy il

.bibiltny b"rw sl` oniqe h"xz oniqa my oiire ,ef oeyl lk azky d"x oniq miciqg xtqa oiir

oniqa) "cia miig" z"eyae .ok dyri `l ytp gewit liaya elit`e melg zl`y dyery in ypera

xrya `aenc ,dyw 'kle .('b w"qa h"rw) o`k daeyz ikxca `aene .xeq`y `picl wqt (a"l

mixaca wx df did i"x`d lv`y wlgl xazqn oi`e ,melg zl`y oipr ('g sc) i"x`d 'xl micegid

.xzene dxezd jxc it lr `ed micegie zeny i"r `edy oeikc heyt d`xpe .zecizrd zi`x mda oi`y

dn oiire) z`fa o`k epxviwe dfl zei`x cer `iadl yie .xeq` 'cke zerayd ly seyik i"r wxe

xeq` lkd mdpinl zerayd i"r n"n ('g w"qa lirl epazky.zecizr epi`y xaca mb

החכמהשו"ת ים יג שטוסימן

המטוטלת ולפיכך בידיו מתפשטת הנפש

שהנפש כמו ושמאל לימין הולכת

הנפש לפי ג"כ שעובדת וי"א מרגשת.

בסיוע עובדת שהיא וי"א השואל. של

טבע זה שאין מודים כולם ועכ"פ השדים

של רוחני ענין בזה דיש אלא פשוט

מודים וכולם השדים של או הנפש

ורק שקר ג"כ בזה יש פעמים שהרבה

להשתמש אסור ולפענ"ד אמת של אחוז

.ידבזה

יש היוםטו] שמשתמשים אנשים

ששואלים כזו בחכמה

הגוף לשרירי אחד")שאלות "מח ג"כ .(ונקרא

אחד, זו, ברפואה חלקים שני וישנם

הגוף. לשרירי ששואלים ע"י הבירור

עפ"י שנעשית הרפואה היא והשניה

הוא שברור וכיון אחרות. חכמות

לכאורה רוחני, והוא הנפש ע"י שנעשה

כנ"ל איסור בו .טו)יש

יש הידיםטז] בכח שמרפאים אנשים

כמה בזה ויש הילינג שנקרא

הידים בכח סתם המרפאים יש אופנים.

בדבר התבוננות ע"י ויש "אנרגיה", ע"י

.cilxeba le`yl xeq`y xaeqy (h"rw oniq yixa) sqei ziaa `aend mgexi epiax ixaca oiir

mbe ,(mqew `xwpe) xeqi` ea yi i`cea ,xxal inyb jxc epi`y xac lk ,ezhiyl dfa `veike .legd

dptny i"r dyrn dyery in `ed mqewc azkc (l"pd) xehd ixaca `aend m"anxd ixac itl

yie ziyyr e` lfxa ly d`xna lkzqn yie zeidl micizry mixacd xne`e mixacd lkn ezaygn

lk xeq`l `id m"anxd zpeek zehyte .xacne ezaygn dptzy cr ea dkne lwn ecia fge`y in

gk i"r caer zlhehnd oipr ,o`k mbe .zeaeyz zeprl epeinca ynzydl lkeiy el mxeby xac

t"kr dfa wtzqdl yiy t"r`e l`nye oinil jlil eici lr zrtyen ely ytpdy epiidc ,oeincd

.dfa xeqi` yi mgexi 'x itl

`ede mqew ly xeqi` lr mixaer ur ly mc` zenca dxevl mil`eyy (a"q c"t llk) `"ga oiire

xeqi`a llkp df oiprc yeygl yi i`ceae ('c ryed) "el cibi elwne l`yi evra inr" `iapd xn`y

lr bdpy cg`e ,lek`l `l dne lek`l dn hilgdl dfa eynzydy miyp` minrt dnk izrnye .df

dfa yi minrtle zn` zvw wx xenb zn` dfa oi`y oeik ,jk i"r dfd mlern wlzqpe hrnk eit

ilztp x"xdn "mler zixa" xtqa oiire .n"k`e mixac ly mceqa dfa jix`dl yie .mipevigd zfig`

micyde zetilwd avgnn `ed ,'w micegie zeny ila cal oeincd i"r mibiyny xac lkc uxd

'c ze` o`k daeyz ikxcae 'f 'ld `"i f"r 'ld n"xd lr sqk dpyn xtqa oiire) .rxe aehn axerne

.(`ad sirqa oiire

.eh'x itl mqew ly xeqi` dfa yi ytpd i"tr wx irah epi` xexiady oeik lirl epx`iay enk

x`anyk (a"g seq mkg ixta) eixn`na mleqd lra ixaca cer oiire ,l"pd m"anxd itle mgexi

,dyecwd cvn mpi`y miipgexd zegek lka ynzydl xeq`c zehiyta my azek ,ipgexd zednd oipr

החכמהשו"ת ים יג סימן שטז

ויש וכד' ה"רייקי" חכמת כגון חיצון

זאת לעשות שיודעים מאנשים להבדילם

כן שעושים אלו שבודאי הקדושה, בדרך

הגויים מחכמת הנלמדת התבוננות ע"י

ומי איסור, בו יש בודאי "רייקי" הנקרא

אם להסתפק יש התבוננות בלי שעושה

בדרך כן עושה שאם ונראה מותר.

מותר בודאי .טזהקדושה

onfa dievn dzid f"r mby ,mlerd iyp` aexl ef dnkg dnqxtzp xaky oeik xizdle `al epl oi`e

.dlilg xizdl `eap jk meyn `le ,eiptle oey`x zia

dnkl epl`y t"kr .`"na dkex` daeyz dfa jix`p d"i`e df oipra daxd jix`dl yi zn`a dpde

reawl dywy oeik xeqi` dfa yi m` xexiaa mircei mpi`y exn`e wqta minqxetnd epixec ipaxn

`"hily iwvilac y"xbdne .dfn wgxi eytp xneyy i`cea la` ,`l e` ipgex xexia `ed df xac m`

wxe llk zn` dfa oi`y mrhn lwdl izrny cg` axne .xeqi` dfa yiy xnel dhep ezrcy izpad

llk witqn epi` df lke .xwy dfa yiy t"r` miyp`d dfa mipin`ny gkn d`etx zvw dfa yi

milawny mipin`ne da mipin`n ef dnkga miynzyny miyp`d lk i`ceay ,dfky xac xizdl

.mqewl dnece ,dci lr mibiyn mdy zipgexd zexywzd i"r zeizin` zeaeyz

.fhmiwqerd lk mnvra miazeky enke f"r lr ynn diepa "iwiix" `xwpy dnkgdc zrcl mikixv

wxe ,f"r o`k yiy dnkgd cenll dvexy inl milbn `ly zepey`x zebxcn dfa yiy wx ,dfa

xeq`y dxeng dl`y dfa yie .ynn f"ra xaecny rcei `ede ,dxenl xywziy wqrznl mixne`

zepen`l zexyewn llk jxca "iwiix"l zenecd zenkgd x`y mbe .mqew i"re f"ra ze`txzdl

l `ay dyrn o`k `ia` ab` jxce .mdly zelthdmipy dnk mipa el eid `ly icedi lr ipt

oipra xefriy dl gihady "iwiix" ly `texl jlil dzvx ezy`e .ezy`ne epnn ey`iizd mi`texde

envr wgixy ytp zexiqn dfa dide ,xeng xeqi` dfa yi izrcl dkld i"try el izxn`e mipa ly

o"xden w"w ly epeivl k"g` jlde miirahd mi`texd lk epnn ey`epy xg`l dfk `texl jliln

envr xnyy i"ry 'd ci dfa izi`xe mi`texdn reiq mey ila w"yfl dkf k"g` skize r"if alqxan

.epnn ey`ep xak mi`texdy xg`l dfk `ltp qpl dkf dyecwl envr xyiwe f"ra ynzydln

dfa yi miyp` mi`txn df i"re d`ixaa yiy illkd gkl mixywzny miyp` mby zrcl mikixve

mdn wgxzdl mikixve ,miwqet daxd itle zixad xtq itl hxtae milaewnd zrcl f"r ly dl`y

wx dfa miwqer aex t"r ik zrcl yi j` .renyl xzen dyecwa dfa miwqerd g"zl wxe mpendne

jixve ,leqtl xyk oiae xedhl `nh oia licadl mircei mpi`e ,mi`nhd zenewnn z`f ecnly el`

.dfa dlecb dpiga

wx jynpd cala rahd gk i"r `edy oeik ,miicia ozp d"awdy irahd gka miynzyny miyp`e

k"tr` la` ,oicd xwirn xeqi` ea oi` ,(mqew `xwp f`y) ze`nhd zetilw 'bn `le dbep 'ilwn

itle .rxe aehn axern k"by exag ly irahd zeigd envr lr jiynnc dfn envr wgxi eytp xney

mey ea axern didi `ly citwdl yi ,xeqi` ea yi ipgex gka yeniy lky l"pd mleqd lra ixac

החכמהשו"ת ים יג שיזסימן

נהגו היינויז] וד' בב' מתחילין שאין

להתחיל שלא שמקפידין

ויש חדש בבית להכנס ולא הבית בבנית

בד' הבניה מסיימין שאין גם .יזשמקפידים

gk i"r mixac xxal xq`y l"pd mgexi 'x ixac i"tr df lka wtzqdl yi oiicre .zipgex zeppeazd

ly zeppeazd dfa yi m`y `ed xexay dn t"kre .mqew meyn `ede l"fpk legd lxeb oebk ipgexd

yi xdefd itlc (`"i w"qa oiir) l"pd zwelgna ielzy p"ewt mewnn ueg ,xeqi` i`ce ea yi f"r

.xeqi` dfa oi` dlbpd itle xeqi` dfa

laewnd axdl "zextqn zegex" xtqa oiir ,xzen dyecwd jxca cia ze`txly izazky dne

bdpn mb did jke .milyexi inkgn df lr dnkqd laiwe miicia `txn didy dizt dcedi 'x iwel`d

mi`txny yiy ,gen zeaiz iteqe eci z"x "m`txie exac glyi"y xn`y `flran mely xy x"enc`d

ci ly dlitz 'iga mdy miwicvy ,mleqd lra icinlzn cg`l "oinipa ci" xtqa oiire .gend i"r

ixac lr iepa df oipre .gend i"r mi`txn y`x ly dlitz 'iga mdy miwicve cid i"r mi`txn

cg` `edy i"li z"x "dinwe`e dici dil aidi"y (zekxa zkqn yix) q"yd ihewla i"x`d epiax

.l"nk`e ,ze`txl miizin`d miwicvl jxc df it lr yie 'wd a"r zenyn

.fii"tr `ede (h"rw oniqa) i"aa eixac e`aede .'ce 'aa oiligzn oi`y a"tx o"anxd zeaeyz oiir

mc` znkga oiire .miaeh mpi` mda mignevd miakekdy f"ha azk xac ly enrhe (e"pw) zay 'qn

lfnd cbpk zeyrl oi` miaeh mpi` mda milyend miakekdy rceiy oeikc siqedc ,'a h"t llk

qgpta oebk) zenewn dnka 'wd xdefa k"b df oipr `aene l"pke o"anxd mya `aenk qpd lr jenqle

ik xdefa oiire .'ce 'aa `ah `pniq zilc `ed xdfd oeyle ,`"xbd xe`iaa o`k oiievne (`"r c"lx

.'c meia zexe`nd dwld d"awde 'a meia `xap mepdiby 'ce 'aa oiligzn oi`y (a"r `"tx) `vz

xirdy dna oiire .'aa miniiqn oi` mb 'aa oiligzn oi`y wx `ly (b"rx awr) `pnidn `irxa oiire

oiire 'b zekxaa `"cigd dfae"n ze` l"pd xdefa mleqd lra zqxbae ,c"k 'iq f"hw c"ei r"eya

l"fg mya 'c 'qt '` lhitw ziy`xa 'xt iiga epiaxa oiire .'c meia miniiqn oi`e 'aa oiligzn oi`c

.zebef lek`l xeq`y edfe ,meid eze`a e`xap mepdibe zwelgny 'a meia dk`ln ligzdl oi`y

ziy`xa 'xt ipewfga oiire .'a meia mlerd lr lean d"awd `iady mrh cer `ian 'a lhitwae

xac lk jk 'b mei cr ddzype 'a meia ligzd ziy`xa dyrny enkc 'aa oiligzn oi`y mrhd

lr 'qezd ilral "mipwf zrc" lr "dcedi zgpn"a `aen df oirne .eze` mixg`n 'a meia oiligzny

dninz dxeza oiire .zebefd ceqa (r"` b"r sc) awr 'xt xdfd lr jln ycwna oiire .ziy`xa 'xt

cenlz i"tr miyw mda mignevy miakekdy f"hd ly enrh lr dywdy (g"n c"i) ziy`xa

oniq `"hily xpxl .v.i axdl ziad xtqa l"pdl zexewn cera oiire) .(b"d c"t ziprz) inlyexi

`ed epexqg 'c meie dxeabd 'itq cbpk `ed 'a meiy `ed mrhdy zehiyta siqedl yie .('` ze` 'd

`aenk dpald herin owzl ('a zeaezk) 'c meil z`yip dlezay edfe .dpald herin ea didy

.el` minia zcgein dwzndl mikixv okle ,w"defa

החכמהשו"ת ים יג סימן שיח

יש עליח] להקפיד צריך שלא אומרים

לגמרי מקילים ויש ב'. יום

ואדר אלול .יחבחודשים

בנכנס כמהיט] הכניס אם חדש לבית

ב' יום לפני לבית דברים

אח"כ ולהכניס להמשיך אפשר .יטוד'

בבנין הכנסתכ] בית כגון מצוה של

ואין וד' בב' להתחיל מותר

קפידא .כבזה

בענין הואכא] פשוט ד' ביום נישואין

ב' וביום איסור בזה שאין

פלוגתא בזה .כאיש

נהגו חודשכב] בראש לימוד להתחיל

יש ניחוש שאין ואע"פ

.כבסימן

י"א חדשכג] לבית שנכנס שמי

ויביא תרנגול שישחוט

התרנגול ששוחטו)קודם הדייר(לפי שיהיה

.gimeia la` 'a meia lwdl mewn yiy 'b ze` dkxa ixeiyae h"rw r"eyd oeilba sqei ikxaa oiir

yiy xc`e lel` oqip ycega 'ce 'aa xizny ('e h"l oniq) "iig ogley" xtqa oiire .xdfidl yi 'c

.wfpi `le ce`n milecb mingx mda

.hix"enc` mya `flra ibdpnae (b"i fhw) "daeyz ikxc"a `aend "edil` ixac" z"eya `aen jk

.dxicl eqpkpy `xwp xak dxicl xac eqipkd m`y l"fv `flran `"xdn

.koke (`"r b"rx sc) awr 'xt `pnidn `irxn ok wiicnc ('c oniq c"g) xfrl` zgpn z"ey oiir

igely mpi` mdy ax axr mr miaxern l`xyiyky ,azkc (e"n ze`) my mleqd lra yexta `ed

xzen ax axr mr xeaig mdl oi`y miwicvl la` .'ce 'aa ligzdl xeq` f`e ,'eke mlerl devn

oniq) "`iprc `zqwxt`" z"eyae .k"r ,miwefip mpi` devn igely ik devn myl 'ce 'aa ligzdl

mya `ian (envra cenild xcq) "une` sqei" xtqae dnyl devnd dyer m` wx `edc azk (f"i

"dlri dcedi" z"eya azk oke .yali ycw c"a jpniqe citwdl jixv leg ipipra `wecc l"yxdnd

oi` devn xacay `aen "miciqg xtq" mya ('` h"rw c"ei) "miig gex" xtqae .(c"k oniq a"g)

,llk yyg oi` f`e lltzdle cenll zia my owzi aeh zeidnc ,miig gexd siqene 'ce 'a lr dcitw

.k"r

.`k`aen 'c meia oi`eyip oiprl'qetd lk itlc cere iriax meil z`yip dleza (`"r 'a) zeaezka

xteq ixn` z"eya oiire .devn xac ied oi`eyip ixde 'ce 'a lr citwdl oi` devn xaca lirlc

l"fg onfay `l` 'c meia oi`eyipa s` xeqi` yi zn`ay ycgl dvexy `"hily ielxrn x"enc`dn

xaky oeiky xnel yi ile` epiniae .'c meia eligzdy ixwin `l okle oi`eyipd iptl oiqexi` eyr

.r"ve ,xeqi` dfa oi` jkitle dlgzd dzid xaky `xwp ,oikeciy eyr

.akedil` zpyna oiire .rbxe rbx lka cenll devny r"v 'e`kle .(h"rw oniqa) `"nxd ixac el`

.cenll rbx lka aiig ixdy oizndl yi xzid dfi`e r"n miiwn cnely rbx lkay d`t 'qn yix

mi`ay mixegal oizndle yceg y`xa 'qnd ligzdl ebdpy `ed yexitdy w"nqd mya i"aa oiire

החכמהשו"ת ים יג שיטסימן

חולקים ויש הבית. בתוך הראשון החדש

להקל והעיקר .כגבזה

אסור הניחושכד] עפ"י מעשה לעשות

אם לדרך יצא שלא כגון

אם דוקא דזה וי"א וכד'. הפסיקו צבי

משום כן שעושה בפיו הדברים הוציא

בליבו מחשב רק אם אבל הנחש,

.כדמותר

didy `le ,dycg 'qn ligzdl ,`id dpeekd wx k"b ok iptl ecnly l"ve .aeh oniqle xirl uegn

.yceg y`xa eligzd ycg oipr cenlly wx ,dxez lehia

didz minz meyn x"yed lila dpald lva xewgl xeq`c ,`"nxa `"q c"qxz g"e` r"eya oiir

lil yexca) k"dryae g"rta i"x`d 'xn reciy dn i"tr xaca oiirl jixve .(a"q) j"ya oiire

i"tr xzen m`d ,df itl cer xewgl yie .dfa xeqi` lk oi`y rnyne dpala miwcea okc (x"yed

oecpa mixtq eazk mler ilecb dnky mi`ex 'klc) ,lfnd i"r mb zecizrd wecal i"x`d epiax zhiy

`l `"nxde dxez xeqi` dfa yiy wqet m"anxdc lirl epazk xak dpde (.cere `xfr oa`d oebk

dxiwgde ."didz minz" ly dyrd meyn `ed xeqi`d lky ,o"anxk `l` m"anxd enk wqet

oipra o"anxd zhiy lr mb wleg ,dpald oipra `icda wlegy i"x`d epiax m`d `id zywaznd

`ed dpald oipr `nlyac ,dfa wlgl epl xyt`e ,xizdl l"fix`d iazka xewn epl oi`y oeeike .df

lr xewgl la` daeyza xefgl jixvy oniq edf lv el oi`y mi`ex m`y daeyzl rbepd xac

.zeninzd jtid edf miakekd jxc ely zecizrd

.bkx"enc`d iazkna oiire (f"k w"q h"rw c"ei) daeyz ikxcae (g"lw c"ei) q"zg z"eya oiir

.(a"iz-i"z 'iq ziad jepig ,d"g dxez iazkn) "miig rty" xtqa l"vf fp`vn

.ckmixwnd lk exq`p `l ezrc itly ,(f"r 'kqnn) oicinrn oi` wxt y`xa mixeab ihlya oiir

i"r ekxca wifgn didy oebk dyrn mda dyer ok m` `l` ixen`d ikxc meyn q"ya miaezkd

dfa oi` `nlra mixac xne` `l` dyrn mda dyer epi` m` la` mci lr ekxcn xfeg e` miyegipd

eci lr zeyrl mpniq lr eknqy le`y oa ozpeik e` mdxa` oa xfril`k epi`y ygp lky xeqi`

dyrn llka df ixd `ed g"x e` `ed y"ven ik elv` zeabl `l i`abl xne`d oke ,ygp epi` dyrn

m`y ipira d`xpe ,xne`e mixeab ihlyd siqene .ygpd i"r eiyrn zeyrl wqete dyrn dyer ixdy

ie`xy ,xzen df ixd el` miygp i"r ewqirn rpnp e` eaila aygn `l` eita mixacd `iven epi`

xeha `aen ,g"iw oniq) l"ixdn z"eya wqt oke .c"kr ,zeixad ea miyyegy yygd lr yegl mc`l

egyl mlerd mibdepy dny (h"rw oniq c"eiciqgd deiv ok ik mixne` zixab d`xwy zlebpxz h

mixne`y epl xn`e opiknq i`n` l"f `"xdn inw dt oegzt ol ded `cg `pnfe (ciqgd dcedi 'x 'it)

`nzq ehgy xne`yk la` ixen`d ikxcn f"d zixab d`xwy ef zlebpxz ehgy xne`y `wec mlerd

.'b w"q h"rw oniqa wqt jke b"yde l"ixdnd zrc laiw `"nxd epiaxe .l"kr ,yegl oi`

mzelrdl epwitqd `l onfd xvew zngne df oniqn ze`veid zeiyrnd zekldd od zeax cer dpde

.zenily xzia cizra z`f dyrp d"i`e l`xyia mvitdle azkd lr

החכמהשו"ת ים יד סימן שכ

יד סימן

הנקראת רפואה לענין מכך והמסתעף דקוסם לאו בעניןאחד" "מח

א.

קוסם איסור

שופטיםכתיב י')בפר' י"ח, לא(דברים :

באש ובתו בנו מעביר בך ימצא

ומכשף ומנחש מעונן קסמים (ובפס'קסם

יורשי"ד) אתה אשר האלה הגויים כי :

ישמעו קסמים ואל מעננים אל אותם

וגו'. כן לא ואתה

בספרי)רש"יופירש קסמים:(דאיתא קסם

מקלו את האוחז קוסם, איזהו

הוא וכן אלך, לא אם אלך אם ואומר,

י"א)אומר ד', ומקלו(הושע ישאל בעצו עמי

ע"כ. לו, איגיד

תעשהוהרמב"ם לא המצוות, בספר

מקסום, שהזהירנו כתב: ל"א

מן במין הדמיון כח שיניע לומר: רוצה

כלם,בההנעה הכחות בעלי אלו כי .

היותו, קודם שיתחדש מה המגידים

הדמיון כח בהיות זה להם יתאמת אמנם

ולכן ברוב, מתקיימים ודבריהם חזק מהם

זה יתרון להם ויהיה שיהיה במה ישערו

האנשים אישי מעלות כיתרון בזה זה על

הנפש, מכחות כח בכל קצתם על קצתם

הדמיונות, הכחות בעלי לאלה אפשר ואי

אחת ופעולה מעשה, שיעשה מבלתי

לאור ויוציא כחו בה יניע מהפעולות,

אשר במטה שיכה מי מהם והנה פעולתו,

ויצעק תכופות הכאות בארץ בידו

ויביט מחשבתו ויעזוב משונות צעקות

עניני כמו שימצאהו עד ארוך זמן לארץ

וכבר שיהיה, מה ויספר הנופל חולי

מי ומהם המערב, בסוף פעמים זה ראיתי

וזה תמונות, בו ויעמיד החול שישטח

מי ומהם במערב, מפורסם הרבה

מעור ביריעה דקים אבנים שישליך

.`eal dptiy cr mirecid miyrnd on dyrn dyery `ed mqewd :yxitc m"ialnd yexta oiir

epeek oeincd gk reiqae ur ly `lah lr zerav` zgpd i"r eppnfa dyrpy enk ,zecizr cibdl

mivga lwlw y"nk minqw ipin dnk cer eide ,l`yi evra inr y"nke minlrp mixac dfi` biydl

.l"kr ,(`k l`wfgi) milyexi mqwd epinia caka d`x 'ebe

.a`ede .zexxerd ipinn oina dxrydd gk z` xxerl :azkc m"anxdl gt`w axd mebxza oiir

.o`k `aend oiprd eze`

החכמהשו"ת ים יד שכאסימן

דברים, יספר כך ואחר בהם, לעיין ויאריך

בו, שהלכתי מקום בכל ומפורסם ידוע וזה

בארץ ארוך עור אזור שישליך מי ומהם

כלו בזה והכוונה ויספרו, בו ויסתכל

שאותו לא בו, המתהווה הכח את להניע

על יורה או דבר יעשה בעצמותו הפועל

בעבור הם כי ההמון טעו ובזה דבר,

יחשבו הספורים אותם קצת להם שיצדקו

והגיע שיהיה, מה על יורו הפעולות שאלו

כי שחשבו עד הטעות בזה הענין בהם

מה היות סבת הפעולות, אותן קצת

משפטי בעלי שיחשבו כמו שיהיה,

מזה הם אמנם הכוכבים דיני כי הכוכבים

הכח מהנעת מין שהם כלומר היחס,

בני שני ישתוו לא ולכן אותו, ולעורר

השתוו ואם הספור, באמתת אדם

במשפט. בידיעה

הפעולותוכל מאלו אחת שיעשה מי

יקרא בדרכן, שילך ממה וזולתן,

קוסם וגו' בך ימצא לא ית' אמר קוסם,

זה קוסם, איזהו ספרי ולשון קסמים,

לא אם אלך אם ואומר במקלו האוחז

המפורסם ההנעה מן המין ומזה אלך,

בעצו עמי הנביא אמר הזמן, באותו

זה לאו על והעובר לו, יגיד ומקלו ישאל

חייב הפעולות, מאלו אחת ויעשה

לבני ויגיד קוסם שיהיה מי כלומר מלקות,

שישאל מי לא אותו, שיפעל בפועל אדם

מאד, מגונה לקוסם השאלה אבל לקוסם,

במקומות זו מצוה משפטי התבארו וכבר

סנהדרין ע"א)מגמ' ס"ה ותוספתא(דף

פ"ח)שבת עכ"ל.(פ"ז וספרי,

ע"זובספר הל' החזקה הלכההיד י"א (פרק

קוסם,ו') איזהו הרמב"ם: כתב

כדי המעשיות, משאר מעשה העושה זה

עד הדברים מכל מחשבתו ותפנה שישום

ויאמר להיות שעתידים דברים שיאמר

להיו עתיד פלוני אודבר הווה אינו או ת

מכך, והזהרו כן, לעשות שראוי שיאמר

או בחול שמשמשים הקוסמין מן יש

וינוע לארץ שגוהר מי ויש באבנים,

של במראה שמסתכל מי ויש וצועק,

ויש ואומרים, ומדמין בעששית או ברזל

בו ומכה עליו ונשען בידו מקל שנושא מי

הוא ומדבר, מחשבתו שתפנה עד

ומקלו ישאל בעצו עמי אומר שהנביא

ע"כ. לו, יגיד

ב.

קוסם איסור בהבנת שיטות ג'

שהבאנוהנה הספרי בדברי לחקור יש

שהקוסם היא הכוונה האם לעיל

כגון רוחניים כוחות ע"י פעולתו עושה

כח איזה ישנו שמא או וכד' ורוחות שדים

פעולות אלו אי שע"י באדם הנעלם טבעי

העתידות לדעת הכח בזה להשתמש יוכל

התורה ואעפ"כ לעשות שצריך במה

הפעולה. זאת אסרה

רבותינוובזאת נחלקו דלכאו' מצינו

הסמ"ג הרמב"ם הראשונים

הנ"ל, הרמב"ם שיטת דלפי והסמ"ק,

החכמהשו"ת ים יד סימן שכב

שונות פעולות שעושה הוא קוסם ענין

שלו המדמה כח להניע יוכל ידם שעל

יעשה מה לידע כדי זה בכח ולהשתמש

בעל והנה להיות. העתיד לידע או

כתב קמ"ג)הסמ"ק קוסם(בסימן דמעשה

ודלא עיי"ש, השבעות או שדים ע"י הוא

כלשון דנקט הנ"ל הרמב"ם כדברי

וכד' מקל ידי על מעשה שעושה הספרי

שידע עד שבו הדמיון כח לעורר כדי

לכאורה מצינו בסמ"ג והנה התשובה.

שלא וז"ל: נ"ב בל"ת דכתב אחר, פירוש

קוסם וגו' בך ימצא לא שנאמר לקסום

בודקין לדרך כשיוצאים יש קסמים,

קסמים ולוקחים צאתם קודם בקסמים

ומצד אחד מצד אותם ומקלפין מעץ

וזורקו הקיסם ולוקח הקליפה מניח השני

הקליפה נמצאת כשנפל אם מידו,

אחר, קיסם זורק ואח"כ איש, זהו למעלה

מעלה כלפי עולה הלבן מחשוף אם

ואח"כ איש הרי אשה, היא זו אומר

או לדרכו והולך טוב סימן זהו אשה

ואם לעשות, שחפץ המעשה עושה

ואח"כ תחילה נראה הלבן מחשוף

איש ואח"כ אשה הרי אומר הקליפה

או בשניה למעלה הקליפה ואם ונמנע,

איש הרי בשניהם, למעלה הלבן מחשוף

ודרכו אשה אחר אשה או איש אחר

בארץ כן עושין ועדיין בינונית,

נקרא הקיסמים שם ועל אשקלבוניאה,

עמי הנביא שאמר הוא קסמים קוסם

עכ"ל. לו, יגיד ומקלו ישאל בעצו

הקוסםוהעולה מעשה עצם כי מדבריו

בסימנים שמשתמש הוא

ואינו שאלתו לברר כדי בלבד עצמם

כדברי שלו המדמה למח בכך משתף

בכח שרואה היינו הנ"ל, הרמב"ם

הפעולה ע"י ואשר השערה איזו הדמיון

ידע ידו שעל הדמיון כח מניע רק הוא

שעושה המעשה עצם דע"י אלא דברו,

איזה ע"י תשובתו מקבל וכד' מקלו עם

בו. שרואה סימן

ג.

הנ"ל השיטות בהבנת הרחבה

הסמ"גיעויין על משה ברית בספר

בעל דברי על דהקשה נ"ב מצוה

שכתב קמ"ג)הסמ"ק שמעשה(בסימן

דהרי השבעות, או שדים ע"י הוא הקוסם

הוא מקל שע"י הנ"ל בספרי מפורש

תמה הסמ"ג דברי על וגם מעשהו, עושה

כהספרי שלא לעצמו פשט המציא מדוע

כמה שישנם כתב דהרמב"ם והרמב"ם,

הרמב"ם סובר ולכאו' בקוסם מינים

לדוגמא מקוסם אחד מין רק נקט דהספרי

מינים, הרבה עוד שישנם הוא ודאי אבל

מין רק לעצמו כתב הסמ"ג בעל והנה

דזהו משה ברית בספר ותירץ אחד.

עפ"י הנ"ל הראשונים לכל שהוקשה

האוחז זהו קוסם, איזהו בספרי: הכתוב

וכו', אלך לא אם אלך אם ואומר במקלו

לכוון המקל אחיזת ע"י ידע דכיצד

הסמ"ק ביאר זו שאלה ומכח מעשיו,

שדים ע"י הוא שהקוסם מחז"ל דמוכח

תשובתו, ידע איך כן לא דאם והשבעות,

החכמהשו"ת ים יד שכגסימן

ע"י דברו ידע דהקוסם ביאר הסמ"ג ואילו

מקלפם והוא מעץ קיסמים שנוטל

שם ועל סימן, בהם ורואה ומשליכם

ואילו קסמים, קוסם נקרא הקיסמים

הוא המקל שאוחז שע"י למד הרמב"ם

לכח שיגיע עד מחשבתו ומפנה מתבודד

דברים לדעת בו וישתמש שבו המדמה

ועתידות. שונים

הביאוהנה קע"ט בסימן הטורים בעל

ועיין להלכה. הנ"ל הרמב"ם דברי

הסמ"ג דברי גם שהביא יוסף בבית שם

על פליג הסמ"ג כי ציין ולא להלכה,

הסמ"ק(וההרמב"ם דברי כלל הביא לא הב"י נה

סובר הוא ואולי שדים, מעשה ע"י הוא דקוסם

בשולחנו שהביא דעיין להלכה, הם דבריו שאין

הרמ"ה דנחלקו ט"ז, ס"ק קע"ט ביו"ד הערוך

בשדים) לשאול מותר אם בב"חוהרא"ש ועיין

בענין פירשו והסמ"ק שהסמ"ג דכתב שם

על נחלקו כי כתב לא הוא וגם אחר,

משה ברית בספר וגם זה, בדין הרמב"ם

הסמ"ג נ"ב)על תעשה דברי(לא פירש

כאן דיש לומר כוונתו דאין הב"ח

פירושים וכמה כמה דישנם אלא מחלוקת

שהקשה רק קשוט, וכולהו קוסם במעשה

מובא לא בשו"ע מדוע משה הברית שם

סמך דאולי ותירץ דקוסם, הלאו בפרוש

קע"ט סימן בריש שכתב מה על המחבר

ובגורלות בכוכבים בחוזים שואלים דאין

שואלים שאין הוא דכ"ש שנדע וסמך

שם)בקוסמים הרמ"א שכתב אבל(וכמו

ראייה אינה השו"ע דהשמטת הוא פשוט

הנ"ל, הראשונים על כאן לחלוק שבא

המחבר הביא לא פעמים דהרבה כידוע

הבית בחיבורו שכתב מה כל בשולחנו

יוסף.

כימ"מ שכתב הסמ"ק דגם לומר יש

לדברי מודה שדים ע"י הוא הקוסם

שבאדם הדמיון שכח מבאר ורק הרמב"ם

תשובותיו משיג הוא (כדברישדרכו

הנ"ל) בגדרהרמב"ם בעצמו הוא

המדמה כח דלעולם בשדים, השתמשות

מניעו הוא דכאשר הרמב"ם בו שנוקט

עובר והוא תשובותיו לו להשיב ומעוררו

השדים מחצב הוא הוא קוסם, באיסור

וענינם הסמ"ק בו מיירי אשר והקלי'

כאן אין כי לומר אפשר ולפיכך אחד,

נכללים האופנים אלו וכל לדינא מחלוקת

רבינו כתב לא דכאמור קוסם של בלאו

על הראשונים רבותינו שנחלקו הב"י

משה ברית בספר כתב וכן הרמב"ם,

אלו לכל חוששים דלהלכה הנ"ל

גהראשונים.

.bw"defa `zi`c dn ceqa `ed mqewc e`lc mihtey 'xt `px`n`wn w"dbdl miigd xve` xtqa oiire

mc`d lekiy epiid `leline `caer ,licadl 'neha oiae dyecwa oia mpyiy (a"r k"w sc b"g)

ici lr 'neh gex eilr jiyndl e"g e` dyrnde xeaicd i"r dyecwd 'iga envr lr jiyndl

i"r `ed mqewdy azky l"pd w"nqd ixack mqewc xeqi`d yxtny eixacn rnyne ,eizelert

.zerayde micya wqery

החכמהשו"ת ים יד סימן שכד

מהוכאן עפ"י עוד להעיר המקום הוא

דכח המקובלים בספרי דאיתא

שבאדם ע"יהדמיון כראוי מבורר (שאינו

וכו') התורה והשגת ופרישות קדושה ,תוספת

השדים מחצב עם מקושר ד,הינו

עצמו המפשיט האדם נכנס דבתחילה

ורק והשדים הקלי' במחצב מחשבתו דרך

הקודש בשמות ג"כ האדם יודע אם אח"כ

רבותינו לנו שגילו הקדושים והייחודים

לכנוס יוכל אזי וכו', ז"ל האר"י הק'

וכל וקדושים, פנימיים יותר במחצבים

אריכות. ביתר בס"ד לקמן יתבאר זה ענין

ד.

הקוסם על רק או בקסמים השואל על ג"כ הינו קוסם איסור האםלבד

בידהנה הרמב"ם לשון מפשטות

ו'-ז')החזקה י"א משמע(ע"ז

תורה, איסור בקוסמים בשואל שישנו

לקוסם ולשאול לקסום אסור שם: דכתב

אותו מכין לקוסם שהשואל אלא

לאו הינו שהשואל היינו ע"כ. מרדות,

עליו, לוקין אין ולפיכך מעשה בו שאין

הרמב"ם על הקטנה יד בספר פסק וכן

מלשון קצת וצ"ע ט"ז. אות פ"ו

המצוות בספר ל"א)הרמב"ם דכתב(ל"ת

אחת ויעשה זה לאו על והעובר שם:

מי כלומר מלקות, חייב הפעולות מאלו

בפועל אדם לבני ויגיד קוסם שיהיה

אבל לקוסם שישאל מי לא אותו, שיפעל

זו והנה מאוד, מגונה לקוסם השאלה

מן איסורו אין כי לכאורה מורה הלשון

התורה.

הפוסקיםולשיטת ושאר (עייןהרמב"ן

ועיין צ"ו, סימן הדשן בתרומת

סימן הריב"ש בשו"ת ועיין קע"ט בסימן בב"י

פ"ו ע"ז הל' הרמב"ם על הקטנה יד ובספר צ"ב

שם) עני ובמנחת תורהט"ז איסור אין ,

וידעוני באוב רק אלא בלבד בשאלה

בהם בהדיא דכתיב י"א)משום י"ח, (דברים

אין בשאר אבל וידעוני, אוב ושואל

משום אלא תורה איסור בהן לשואל

אלו שעושה מי ורק תהיה, תמים

דקוסם, בלאו עובר בעצמו הפעולות

בהן לשאול מותר יהיה דבריהם ולפי

דאין כיוון החולה בשביל לעכו"ם

אבל תהיה, תמים משום אלא האיסור

א')הש"ך ס"ק קע"ט סימן בשם(ביו"ד

בחולין י"ג)הרש"ל סימן אוסר(פ"ח

במקום ואפי' לחולה אפי' בהן השאלה

.cdlbp did d`eapd zelbzd zligz onfa `iapd lv` mbc e"t b"g e"gxl dyecw ixry xtqa oiir

oiire mda xaere rxew did `l` mda wacp did `l zn` `iapdy `l` ,dizegeke dtilwd dligz

`"xbd icinlz ilecbn ield uxd ilztp 'x lecbd laewnd oe`bd ixaca oiire ,a"v sc g"ez xtqa

.mler zixa extql ezncwda mipexg`d zexeca

החכמהשו"ת ים יד שכהסימן

או נפשות סכנת ובמקום איבר, סכנת

רעה רוח או כישוף ע"י החולי לו כשבא

הזוה"ק עפ"י ומ"מ בהן, השאלה מותרת

ובש"ך) בב"י ע"א,המובא נ"א אסור(תזריע

פיקו"נ במקום אפילו בהן (ויתבארלשאול

אי"ה) לקמן עוד זה .ענין

ה.

המדמה בכח השתמשות איסור בגדר הרמב"ם שיטת ביאורמעשה ע"י

א.

מורהביאור בספר דבריו עפ"י שיטתו

הנבוכים

וב"יהנה הטור דפסקו לעיל הבאנו כבר

ויש הרמב"ם, כדברי קע"ט בסימן

וכדי שיטתו, בעומק היטב לעיין לנו

עצמו דברי להקדים צריכים דבריו להבין

נבוכים מורה ל"ז)בספר פרק ,(ח"ב

בטבע אנו רואים כי שם: דבריו ותמצית

איזו להם שיש אנשים דישנם הבריאה

להנהיג יכולים ידה שעל בעצמם שלמות

זו שלמות להם שאין ויש אחרים, אנשים

אחרים, ולא עצמם רק להנהיג ויכולים

האדם בבני דישנם הרמב"ם שם ומבאר

עיקריים, כוחות וכחשני העיון כח

עלהמדמה עליון שפע האדם מקבל ואם ,

על השפע יקבל ואם חכם נעשה עיונו כח

או מדינות מנהיג להיות יוכל המדמה כח

חלומות ובעל ומנחש קוסם להיות

פליאות לעשות יוכל וכן אמיתיים

ע"כ. נעלמות, ומלאכות זרות ותחבולות

שלהיותוהנה דאע"פ הדבר הוא ברור

נצרך הוא וכד' מדינה מנהיג

לקסום בכדי שצריך עליון השפע לאותו

דבר הוא וכד' מנהיג שלהיות הרי ולנחש,

איסור בזה יש ומנחש בקוסם ואילו היתר

כיתורה אלוקי, שפע זאת מכנה שהרמב"ם (ומה

משפע שורשם הכל הטומאה וגם הקדושה גם

וע"י בסופו השפע מזה מקבל שבטומ' רק האלוקי

השכינה, גלות בסוד ומסכים השתלשלות ריבוי

ח"ן) ליודעי וכידוע בזה ופירושואכמ"ל ,

מציאות דישנה הוא: ביניהם החילוק

שפע בדמיונו בטבעו לאדם יש אשר

בטבע שנולד או להנהיג, שיוכל עד אלוקי

בדברי וכמבואר עתידות, מיני שיודע

ראה פר' ח"דהרמב"ן קדושה בשערי (מובא

י"ח) אות שישפ"ב אנשים מקצת שישנם

ובזה העתידות, ידיעת של הכח להם

.depiaxl mikeap dxen xtq i"tr dkld weqtl oi`c mixaeqd mirehd zrc zegcl mewnd o`k

wqta ozpe `ypc (onwl o`k eppiiprl eixac e`aei xy`) b"iz oniq `"ayxd z"eya oiirc ,m"anxd

m"anxd ixac zeax `iadc m"anxd lr gprt zptv xtqa oiire ,mikeap dxen xtqd i"tr m"anxd

,mikeap dxena m"anxd epiax ixaca eixac gzt `"nxd epiaxc r"eyd yixa oiire mikeap dxenn

.dwfgd cid extqa m"anxd ixac yxtl wx `l` dxend ixac ep`ad `l o`k n"ne

החכמהשו"ת ים יד סימן שכו

הכח זה לו שיש כיוון איסור כל אין האופן

להשתמשובטבעו הרוצה אדם אבל ,

שונות פעולות ע"י שלו המדמה בכח

עצמו להנהיג ורוצה אותו שיעוררו

בכח שישנו העליון השפע ע"י ואחרים

התורה אסרה זה באופן הרי המדמה,

הנ"ל. הרמב"ם כדברי כן לעשות

כחאמנם של השפע ממשיך אם

הקודש שמות ע"י המדמה

עד הקבלה לבעלי הידועים והדרכים

ונעשה קדושה שפע עצמו על שממשיך

גמור היתר הוא ונביא, רוה"ק בעל בבחי'

מקבל והוא בזה, יש גדולה מצוה ואף

זאת ולעומת אמיתי, שפע ריבוי באמת

מקבלים וכדוגמתם ומנחש הקוסם בעלי

בזה יש אשר האיכות קטן שפע מעט רק

ונקרא ובלבולו, הדעת ערבוב השפע

חיצוניות מבחי' שמקבל בקבלה

בו אין אשר הטומאה ממחצב דחיצוניות

התורה אסרה ולפיכך שלימות, כל

בשפע אלא זה, כגון בשפע להשתמש

ואמיתי פנימי שפע הוא אשר הנבואה

כנ"ל. להשיגו מצוה ואף

ואומרוממשיך שם בדבריו הרמב"ם

אלוקי שפע מעט מקבל שאם

ירצה שפע יותר מקבל ואם חכם נעשה

או שילמדהו עד זולתו את להחכים ג"כ

הוא וכן ספרים, לכתוב תשוקתו שימצא

דקדושה, המדמה מכח ששורה בהשפע

לו ישפיע השפע אמת הנביא דאצל

על ישפיע יותר עוד יעלה ואם הנבואה

משלמותו. אחרים

נבוכיםוז"ל במורה ל"ז)הרמב"ם :(ח"ב

טבע על שתתעורר צריך

המגיע האלוהי השפע בזה המציאות

יתרון ויהיה נשכיל בו אשר אלינו,

שיגיע שאפשר והוא, - זה על זה שכלינו

שיעור ויהיה אחד לאיש מעט ממנו

שישלימהו, שיעור לו המגיע ההוא הדבר

המגיע הדבר שיהיה ואפשר זה; זולת לא

משלמותו שישפע שיעור האיש אל

הענין שקרה כמו זולתו. להשלים

לו שהגיע - מהם אשר כולם, בנמצאות

ומהם זולתו, בו שינהיג מה השלמות מן

כשיעור אלא השלמות מן לו יגיע שלא -

כמו זולתו, ולא עצמו, בו מנהיג שיהיה

שבארנו.

השכלי,ואחר השפע שזה תדע זה

הדברי הכח על שופע כשיהיה

הכח על ממנו דבר ישפע ולא לבד

או השופע הדבר למיעוט אם המדמה,

ולא הבריאה בעיקר במדמה היה לחסרון

כת הוא שזה - השכל שפע לקבל יוכל

השפע וכשיהיה העיון. בעלי החכמים

.eea ynzydl xeqi` lk oi` ,dcleza ipgexd gk df mdl yiy miyp`l ik eixacn rnyn 'e`kle

`ed xy` oeincd gk jiyndl zinyb dlert zeyrl `ed xeqi`d lkc ,'cke dpicn bidpn znbeck

,dyrnle dkldl oeir dfa jixvy i`cea la` c"prtl d`xp ok ,zexzqpd zelbl exxerle mc`d ytp

.xacd xzeny d`xpy wx

החכמהשו"ת ים יד שכזסימן

לומר, רצוני - יחד הכוחות שני על ההוא

ובאר שבארנו כמו והמדמה, הדברי

על המדמה והיה - הפילוסופים מן זולתנו

כת זהו - ביצירה שלמות תכלית

המדמה על השפע יהיה ואם הנביאים.

מעיקר עם הדברי, קיצור ויהיה לבד

זאת - התלמדות למיעוט או היצירה

מניחי המדינות, מנהיגי הם הכת

ובעלי והמנחשים והקוסמים הנימוסים,

העושים וכן הצודקות; החלומות

והמלאכות הזרות בתחבולות הפליאות

- חכמים בלתי היותם עם - הנעלמות

השלישית. הכת מזאת כולם הם

-וממה הוא אצלך שיתאמת שצריך

הכת זאת אנשי שקצת

נפלאים דמיונות להם יתחדשו השלישית

בדמות היקיצה בעת וטרופים וחלומות

בעצמם שיחשבו עד נבואה', 'מראה

שישיגוהו במה מאד ויפלאו נביאים שהם

הגיעו שכבר ויחשבו ההם, מהדמיונות

ויבואו בלימוד, לא חכמות להם

העצומים בענינים גדולים בבלבולים

הענינים להם ויתערבו העיוניים,

ערוב הדמיוניים בענינים האמיתיים

המדמה הכח לחוזק זה כל - נפלא

בידו עלה שלא מפני הדברי, וחולשת

לפועל. יצא שלא לומר, רצוני - דבר

האלהוידוע הכיתות משלש כת שבכל

משתי כת וכל מאד; רב יתרון

חלקים, לשני תחלק הראשונות הכתות

לכל המגיע שהשפע וזה, - שבארנו כמו

בשיעור אם יהיה משתיהם כת

בשיעור או זה, זולת לא שישלימהו,

זולתו. בו שישלים מה משלמותו שיעדף

אפשר - החכמים והם - הראשונה והכת

הדברי מהם האיש כח על השופע שיהיה

והבנה, חקירה בעל שישימהו כשיעור

ולא לזולתו ללמד יתנועע ולא ויכיר, וידע

לו ואין תשוקה, לזה ימצא ולא לחבר,

עליו השופע שיהיה ואפשר יכולת; עליו

וללמד. לחבר בהכרח שיניעהו כשיעור

שיבואהו אפשר השנית, בכת הענין כן

זולת לא הנביא, שישלים מה הנבואה מן

לו שחיב מה ממנה שיבואהו ואפשר זה;

עליהם וישפיע וילמדם האנשים שיקרא

משלמותו.

זההנה לולא כי לך, התבאר כבר

החכמות היו לא הנוסף, השלמות

הנביאים היו ולא בספרים מחוברות

לא כי - האמת לדעת אדם בני מפיסים

מה עצמו ללמד לעצמו דבר חכם יחבר

הוא, כן השכל זה טבע אבל ידע; שכבר

השפע זה ממקבל וימשך לעולם, שישפיע

אי איש אל שיגיע עד אחריו, אחר למקבל

אבל ההוא, השפע שיעברהו אפשר

בקצת שבארנו כמו - לבד ישלימהו

המאמר. זה פרקי

זהוטבע לו שהגיע למי מחייב הענין זה

- השפע מן הנוסף השיעור

ממנו יקובל פנים, כל על אדם בני שיקרא

עד בעצמו. יזיק ואפילו יקובל, לא או

עד אדם בני קראו נביאים נמצא שאנחנו

ולא יניעם האלוהי ההוא והשפע שנהרגו,

פנים, בשום לנוח ולא לשקוט יניחם

תמצא ולזה גדולות. לרעות הגיעו ואפילו

מבזיון כשהגעהו כי השלום עליו - ירמיה

בזמנו, היו אשר ההם והכופרים המורים

אל לקראם ולא נבואתו לסתום השתדל

החכמהשו"ת ים יד סימן שכח

יכול היה ולא מאסוהו, אשר האמת

לי ה' דבר היה "כי ואמר, - זה לסבול

לאלח ואמרתי, היום; כל ולקלס רפה

והיה - בשמו עוד אדבר ולא אזכרה

בעצמותי, עצר בוערת כאש בלבי

מאמר ענין וזה אוכל". ולא כלכל ונלאיתי

לא מי - דיבר אלוקים "ה' האחר, הנביא

עכ"ל. זה, ודע זינבא".

ב.

הרמב"ם לפי האיסור עצם מהו

המצוותהנה ל"א)בספר דעצם(ל"ת כתב

כח שמניע הוא הקוסם איסור

בכח שמשתמש היינו שלו, המדמה

פעולה. בעזרת שמעוררו ע"י המדמה

החזקה ו'-ז')וביד י"א שהאיסור(ע"ז כתב

פנים, בשני הוא המדמה בכח להשתמש

פלוני דבר אם עתידות, לברר כדי אחד

הקוסם אם והשני לאו, אם להיות עתיד

לעשות ראוי אם יעשה מה לאדם מורה

בכח להשתמש שאסור דהיינו כך, או כך

הקודש ברוח השתמשות דוגמת הדמיון

לדורותיהם ישראל בכלל כנהוג

הדור לצדיקי ענייניהם בכל הנשמעים

בזאת לנהוג ואין והנביאים, רוה"ק בעלי

ומתנהגים בעתידות השואלים כהגויים

זאת כל שמפורש וכמו הקוסם, עצת עפ"י

שופטים פר' פס'בתוה"ק י"ח (דברים

יורשי"ד-ט"ו) אתה אשר האלה הגויים כי :

ישמעו קוסמים ואל מעוננים אל אותם

נביא אלקיך. ה' לך נתן כן לא ואתה

אלקיך ה' לך יקים כמוני מאחיך מקרבך

תשמעון. אליו

.fdpadd gk mr xyewn mc`ay xeaicd gky rc :dxezd zeinipt i"tr oiprd zvw aigxdle

gn `edy oini gn mr xyewn mc`ay oeincd gk eli`e ,dpiad gn `edy l`ny gn epiid ,mc`ay

dpiad gnl jynpd iwel`d rtya ynzyne dpiad gka ynzyn mkg cinlz lk jkitle ,dnkgd

rtyd df dlbzne ely dnkgd gn i"r oeilr rtyd lawn bidpn e` mqew licadl e` `iap la` ,ely

dpiad gn z` lhal jixv oeincd i"r dnkgd gn ielibl mc`d ribiy ickay `l` ,oeincd gk i"r

.z`y xzia oeincde dnkgd gn ea xxerzi if`e ,(d"ra onwl f"c x`azie) xicz ezaygn lr hleyd

dpeaza miny opek ux` cqi dnkga 'd dlnc `fxe :(`"r g"nx b"g) w"defa `aend oiprd `ede

di`c ,miny opek ,`zxa ux` ,`a` dnkg ,(h"i 'b ilyn)epiid .k"r ,dpeaz idi`c `ni` mr `xa e

'igaa dlbzn oini gn `idy dnkgd ik ,(zeklnd zcin 'iga `idy) `zxa cqi (dnkg `ed) `a`c

xeaice lew ceqa oitp` xirf 'igaa dlbzn ,l`ny gn dpiad gn eli`e oeincd gk 'iga `idy lgx

zeaegx oiir) d`l k"b z`xwpe dlecbd lgx z`xwpd o"efay 'wep epiid ,dlecbd lgx ceqa `ede

oeincd gk 'iga `id `"fc dhnle dfgn zcnery x"eri `idy 'wepd la` ,(c"r 'f sc y"yxdl xdpd

dpen`de cegid xryae odkd wecv 'xl wcv xaec xtqa oiire) l"nk`e dyrnd 'igac zeiniptd `edy

jixv f"ke cg` mewnl jled lkde xg` ote`a zvw b"i a"i ze` b"t zexe` lh xtqae ,oitp` xry

.(zvw epxviwe agx xe`ia

החכמהשו"ת ים יד שכטסימן

הרמב"םוזהו ל"תשכתב המצוות (ספר

רוצהל"א) מקסום, שהזהירנו :

ההנעהלומר מן במין הדמיון כח .שיניע

מה המגידים כלם הכחות בעלי אלו כי

להם יתאמת אמנם היותו קודם שיתחדש

ודבריהם חזק מהם הדמיון כח בהיות זה

שיהיה במה ישערו ולכן ברוב מתקיימים

כיתרון בזה זה על זה יתרון להם ויהיה

קצתם על קצתם האנשים אישי מעלות

הנפש מכחות כח לאלהבכל אפשר ואי

שיעשה מבלתי הדמיונות הכחות בעלי

בה יניע מהפעולות אחת ופעולה מעשה

פעולתו לאור ויוציא ידכחו ובספר .

ו')החזקה י"א זה(ע"ז קוסם איזהו כתב:

כדי המעשיות משאר מעשה העושה

הדברים מכל מחשבתו ותפנה שישום

להיות שעתידים דברים שיאמר עד

אינוויאמר או להיות עתיד פלוני דבר

כן לעשות שראוי שיאמר או הווה

מכך. והזהרו

ג.

על גם לשאול איסור ישנו האם

העבר מן דבר

הנ"להנה הרמב"ם דברי עפ"י לחקור יש

על רק הוא לקסום האיסור האם

ראוי ומה להיות שעתידים דברים

ונעלם, שעבר דבר על ג"כ או לעשות,

איזה אם לקוסם לשאול מותר אם דהיינו

לומר יש ולכאורה לאו, אם היה דבר

שעיקר כיוון בזה, לחלק אין כי בפשיטות

המדמה כח להניע הוא האיסור

הפסוק ובלשון בו, י"א)ולהשתמש ד' (הושע

דעיקר לו, יגיד ומקלו ישאל בעצו עמי

לדעת ורוצה שאלות ששואל הוא האיסור

מלשון וגם המדמה, כח ע"י מה דבר

כן, משמע המצוות בספר הנ"ל הרמב"ם

וכו' מקסום שהזהירנו כחשכתב: שיניע

ההנעה מן במין שעיקרהדמיון היינו ,

המדמה כח ומעורר שמניע הוא האיסור

דבר. להשיבו כדי פעולה ע"י

הנ"לומה החזקה ביד הרמב"ם שכתב

להיות שעתיד דבר יאמר שהקוסם

דבר על כתב ולא כן לעשות שראוי או

לקוסם שואל בדר"כ שהרי בעבר, שהיה

שבעבר דברים שכן שיהיו, דברים רק

לגלותם רוחני לכח צורך ואין הם ידועים

ורוצה נעלם דבר הוא שאם אה"נ אבל

לאותה לגלות המדמה רוחניות דרך

חילוק.המציאות, בזה שאין בודאי

רבניםאמנם ישנם גיסא מאידך

מלשון לדייק הרוצים שליט"א

החזקה ביד ו')הרמב"ם י"א רק(ע"ז דציין

היינו לקוסם, שאלה של אופנים שני

דבר על לומר וכן עתידות לברר דאסר

כתב ולא לאו, אם כן לעשות ראוי אם

מן דבר על לשאול אסור שיש בפירוש

זאת לפרש צריך היה כן דאם העבר

בדבריו.

מכמהוהנה כן דאינו נראה לפענ"ד

דהטור דבר, ראשית טעמים:

הרמב"ם דברי העתיק קע"ט בסימן

לשאול דאסור להענין רק וציין בקיצור,

הרמב"ם מדברי והשמיט בעתידות

אינו ומה לעשות ראוי מה לומר דאסור

לשאול אסור דבאמת בזאת וי"ל ראוי.

שני נקט שהרמב"ם רק ענין, בכל לקוסם

הטור שגם וזהו לשאלם, שרגילים משלים

החכמהשו"ת ים יד סימן של

וממנה אחד לשון רק ונקט בדבריו קיצר

היה באמת דאם ענין, בכל האיסור נלמד

להטור לו היה לשעבר על לשאול מותר

שמותר, מה וכל שאסור מה כל לפרט

וכן לעתיד על לשאול שאסור היינו

לעשותו ראוי מה דבר אם לברר שאסור

מותר, לשעבר על לשאול ואילו לאו אם

דאסור רק וכתב בדבריו שקיצר וכעת

לידע לנו מנין להיות, העתיד על לשאול

ראוי אם דבר על לברר גם דאסור

קיצר דע"כ אלא לאו, אם לעשותו

ציין שלא הרמב"ם בדברי וה"ה בדבריו,

הוא דגם כיוון לשעבר על לשאול שאסור

בדבריו. קיצר

יו"דטעם בשו"ע מובא הנה בדבר: שני

ט"ז)קע"ט רבותינו(ס"ק דנחלקו ,

לשאול מותר אם והרא"ש הרמ"ה

הרמ"ה שיטת דלפי הגניבה, על בשדים

מותר, הוא הרא"ש ולפי איסור בזה יש

אם הוא זו מחלוקת דיסוד הב"י וביאר

כשפים, מעשה בכלל הוא שדים מעשה

הגניבה על לשאול מתיר הרא"ש ולפיכך

מכך והעולה כשפים. מעשה בזה דאין

הוא הדבר דאם דחזינן הוא לעניננו

לשאול אסור כשפים מעשה של בגדר

הטור מדברי למדנו והרי לשעבר, על

קע"ט בכלל(ט"ו)בסימן הוא שהקוסם

על גם הוא דאיסורו לן והרי מכשף,

לשעבר.

דכתיבועוד לדבר: י"ד)טעם י"ח (דברים

יורש אתה אשר האלה הגויים כי

ישמעו קסמים ואל מעוננים אל אותם

נביא אלקיך ה' לך נתן כן לא ואתה

אלקיך ה' לך יקים כמוני מאחיך מקרבך

הכתובים מפשטות והנה תשמעון. אליו

עם שייכות שום ישראל לבני דאין משמע

היה ואם ה', נביאי עם רק אלא קוסמים

כגון ענין באיזה לקוסמים לשאול מותר

דרק הפסוק אומר מדוע לשעבר על

כן, לא ואתה הקוסמים אל ישמעו הגויים

הקוסמים לאלו לשאול דאסור ודאי אלא

ענין. בשום

קע"טועיין בסימן הלבוש (ט"ז)בלשון

לשאול איסור שיש בפירוש דכתב

הוא קוסם והרי לשעבר, על בכשפים

כנ"ל. מכשף בכלל

ד.

כח שמניעים הפעולות בענין

המדמה

הנ"ל)הרמב"םהנה המצוות מנה(בספר

כח לעורר איך דרכים וכמה כמה

דוקא דלאו וכתב בו ולהשתמש המדמה

גם אלא אסורות הינן הפעולות אלו

וז"ל: מאלוזולתם, אחת שיעשה מי וכל

וזולתם פעולההפעולות שכל היינו .

דבר, איזה לדעת כדי הדמיון כח שתניע

ברורה, ושיטתו קוסם, משום אסורה

משל מובא הנ"ל הספרי בדברי שהרי

מביא הרמב"ם ואילו קוסם, לאיסור אחד

היא דשיטתו מלמד משלים מספר

בכל ה"ה אבל אחד משל נקט שהספרי

אלו. מענינים ענין

הרמב"םוהנה שהביא הראשון באופן

המצוות) שמכה(בספר מי שיש ,

צעקות ויצעק בארץ בידו אשר במטה

ע הנופל,וכו' חולי עניני כמו שימצאוהו ד

החכמהשו"ת ים יד שלאסימן

ישנם האדם שבמחשבת הוא הביאור

מח דישנו היינו עיקריים, חלקים שני

ונקרא מופשט שכל הוא אשר החכמה

מח ישנו וכנגדו ימין, מח הקבלה בלשון

שכל הוא אשר הבינה מח שהוא שמאל

שמבין באופן פועל והוא הגיון שעיקרו

דבר מתוך הואחדבר הקוסמים ענין וכל .

לצאת כדי משונות פעולות לעשות

המחשבה בחי' שהוא הבינה מח מבחי'

האדם של התמידית ולהכנסטוההבנה ,

שפע לקבל שיוכל יותר מופשט במצב

הדמיון כח את ולגלות החכמה ממח

הרמב"םישבו שכתב וכמו (שם),

ותפנה שישום כגון: שונים בלשונות

ויעזוב וכו', הדברים ומכל מחשבתו

הקוסם, פעולות ע"י והכל וכו', מחשבתו

דרכי עפ"י רבות עוד בזה להאריך ויש

מקומו. כאן ואין הקבלה

אלווהכלל שכל הוא הנ"ל מכל העולה

הרמב"ם שמונה הפעולות

מחשבת לטשטש מנת על הם ודומיהן

הרגילה המחשבה בחי' שהיא הבינה מח

מח בחי' בפניו נפתח זה וע"י שבאדם,

שמתגלה עד נעלם יותר שהוא חכמה

שלו המדמה כח על ושפע המוחין אור

דומה הוא ובזה המלכות. מידת שהוא

הרמב"ם, שהביא כמו הנופל לחולי קצת

שבו הבינה כח הנופל חולי שאצל דכידוע

והדמיון החכמה מח ורק לעבוד מפסיק

שונות מראות רואה ולפיכך עובד שלו

נפילתו. יאבשעת

.gx`eank) dpiad ly oezgzd wlg `idy dpeazd ly zeklnd 'igaa z`vnp mc`d zaygn k"xcae

xikfdl ila irvn`d x"enc`d ixac `iady `"g zexe` lh xtqa oiieri hxtae dlawd ixtqa z`f lk

zeklnd 'iga mr ynzyn `ed ,xicz zeaygn ayeg mc`dyke ,(df oipra cibnd axd ixace eny

mr xyewn mc`ay oeincd gk ok znerle ,envra dpiad gna ynzyn elkya opeaznyke dpeazc

cqi `a` ceqa ,(`"r g"nx sc b"g) w"defd i"tr dlawd ixtqa x`eand i"tr `ede ely oinid gn

mc`ay oeincd gk zllek `idy zeklnd zcin mr zxyewn (`a` 'iga) dnkgdy epiid ,`zxa

.(rlryh`xhqn ield oxd` 'x ixtqae odkd wecv 'x ixtqa zeax x`eanke)

.h.d`l 'iga `idy

.i.lgx `xwp dlawd oeyla

.`icbpk md mincd zthde drixt dlin epiid dlina yiy zeevnd ylyc mleqd lra ixtqn recie

drixtde dpiad gn clidl dkiynne ldend gkn zkynp dnvr dlindc ,xzke dnkg dpia zepiga

,xzkd zcin cbpk `ide wcpqd gkn zkynp mcd zthde dnkgd gn dkiynne a`d gkn zkynp

icil e"g wepizd `a df i"r aeh epi` ldend m`y r"if alqxan o"xdenl zecind xtqa `aeny edfe

cenila lenipl dpad ozep ldendy ('b lden-my) `zi` oke ('e a"g mipa zecind xtq) ltep ileg

.l"pk dpiad gn 'iga `ed ldeny epiid ,dxezd

החכמהשו"ת ים יד סימן שלב

ה.

בלא אף אסור קוסם מעשה האם

כח להניע כדי מחשבתו שמפנה

מעשה שיעשה ע"י אלא הדמיון

הדמיון מכח תשובתו לו שיתן

בלבד והנפש

האםהנה הרמב"ם שיטת לפי לחקור יש

מפשיט הוא כאשר רק הוא האיסור

מח שהיא הרגילה ומחשבתו שכלו

בזה יש ואז פעולות, ע"י כנ"ל הבינה

אחר דרך מוצא אם גם או איסור,

והדמיון החכמה ממח תשובה להמשיך

שבו, הבינה מח את לטשטש בלא שלו

מעשה ועושה שאלתו ששואל ע"י אלא

ומקבל והשערה, מחשבה כל בו אין אשר

מאותו הנולד המקרה עפ"י תשובתו

אדם בספר ירוחם רבינו דהנה המעשה.

ע"ד) קנ"ט דף ח"ה י"ז לשון(בנתיב הביא

החזקה מהיד הנ"ל מע"זהרמב"ם (פי"א

וז"ל:ה"ו) דבריו על כןוהוסיף כמו ונראה

וכל בחול או בכתב נקודות העושין

הדברים באלו ע"כ.היוצא ,

בעלונביא חיים יוסף הרב לדברי כאן

חיים ידי בספרו ת"בהבא"ח (הל'

ע"ז) החולדף גורל ענין מהו לבאר כדי

מחשבתו לפנות האדם צריך אין בו אשר

כדי הדמיון כח ושיניע הדברים מכל

מעשה שיעשה לו די אלא תשובתו לידע

הדמיון כח ע"י תשובתו לו יענה אשר

אנא ואמרתי הבא"ח: וז"ל בלבד, והנפש

ענין כמו ממש הוא זה ענין כי עבדא

לאברהם המיוחס האמיתי החול גורל

יעשה שהאדם הוא שענינו ע"ה, אבינו

בדיו בקולמוס נקודות של שורות ארבעה

אלא ידוע ומספר מתכוין בלתי הנייר על

בעת צריך ורק מאליו, יעלה כאשר

השאלה במחשבת יכוין הנקודות שיעשה

יחשוב ואח"כ שהיא, כמו שואל הוא אשר

ידי שעל לו, הידוע הכלל פי על הנקודות

שהם צורות הנקודות מן לעשות יבוא כן

תי"ו, עד אל"ף מן האותיות על המורים

דברי יבין בידו העולים הצורות ומאלו

על הניקוד כי לשאלתו, התשובה

בזה פעמים כמה יעשנו שורות הארבעה

שאין ויש לו, הידוע הכלל כפי זה אחר

בקולמוס ההם הנקודות שורות עושין

העץ בתחיבת עושים אלא נייר על בדיו

יבינו ובהם החול, בתוך הברזל או

על התשובה דבר של דרךהאותיות

בחול, הנרשם הרושם מחמת הנזכר

בחול הברזל או העץ שתוחב בעת והוא

ואמרתי שאלתו. את במחשבתו יכוין

הנזכר, ענין כמו הוא זה כישגם

ניקוד בעת שחושב במחשבתו

בתוך העץ תחיבת או בדיו האותיות

בנקודות מחשבתו כח שולח הוא החול,

מנקד אשר חלקההם אותו ידי על ואז ,

דבר ההם בנקודות ימצא המחשבה

עכ"ל. יבתשובתו,

.ai,ok zeyrl xzenc rnyn o`kn 'kle ,l"pd mgexi 'x ixaca `aenk xeqi` df xaca yiy t"r`e

xeqi`d lk oky ,micegie ycewd zenye dyecw jxc mixacd el` lk zeyrl xzeny `ed oiprd

החכמהשו"ת ים יד שלגסימן

דלאונמצאנו ירוחם ר' מדברי למדים

עד עצמו כשמפשיט רק

לעומק ונכנס בהדיא המדמה לכח שמגיע

דרך תשובתו שידע עד והנפש המדמה

הוא אם אפילו אלא והשערתו, דמיונו

מח של הפשוט במצב נמצא בעצמו

איזו ועושה רגילה ומחשבה הבינה

מיד תשובתו ממשיך ידה שעל פעולה

מח שהוא שלו המדמה ומכח מהנפש

הנ"ל)החכמה החול בגורל הוא(כגון הרי ,

מקבל שהוא כיון קוסם, משום אסור

שהוא ואף והנפש, המדמה דרך תשובתו

מובן זאת פי ועל בגלוי. ואינו בהעלם

הנ"ל הסמ"ג דברי הב"י הביא מדוע

ידע בנפילתו סימן וע"י מקל משליך (שקוסם

כתבתשובתו) ולא הרמב"ם, דברי לאחר

שהסמ"ג אע"פ ביניהם מחלוקת שיש

ר' לדברי ובדומה אחר בענין פירש

בלא גורל מעשה עושה שהקוסם ירוחם

דלהבנת בהדיא, הדמיון בכח שמשתמש

דברי בכלל הם הסמ"ג דברי הב"י

תשובתו ממשיך שהקוסם רק הרמב"ם

אחר. באופן הדמיון מכח

שכתבועל מה יובן היסוד זה פי

ברישהמלבי"ם דבריו הובאו (אשר

ע"יהסימן) שנעשה המעשה לאסור

כדי עץ של טבלה על האצבעות הנחת

שכתב מה וכן נעלמים דברים להשיג

טעם טוב בשו"ת קלוגר שלמה הרב

מ"ח)ודעת ח"ב דבריו(תליתאי מובאים

תשובה ו')בדרכי ס"ק קע"ט שאסור(יו"ד

ע"י ידוע באופן בשולחן לשאול

השולחן על עצמם זאתשסומכים אסר (וכן

מבעלזא) מהר"ש בשו"תאדמו"ר ועיין ,

שי קכ"ט)תשורת קטן(מ"ת דף שיש

ועומדים א"ב אותיות עליו שכתובים

שום שם ואין ידיהם, וסומכים סביבו

איסור בזה יש ואעפ"כ ולחש, כישוף

נעשה דלמעשה כיון קסמים, קוסם משום

המדמה וכח המחשבה ריכוז ע"י הכל

המדמה כח ע"י תשובותיו ומקבל

מאוד הדבר שקשה מחמת רק והנפש,

פעולות עושים המדמה לכח להגיע

הפנימי המדמה שכח מה לגלות שונות

האיסור יסוד וזהו השאלה, זו על יענה

כנ"ל.

ו.

טבעי כח נקרא ומה דמיון נקרא מה המדמה כח מהות בענין

הרמב"םלאחר שיטת דלפי שביארנו

מנת על פעולות לעשות אסור

עדיין צריך המדמה, מכח תשובות לקבל

האיסור, בזה נכלל בדיוק מה לברר

jezn dlawa mirecid miyrn dyerd la` oevigd avgn i"r dncnd gka zeynzyd `ed `ed mqewc

xeqi` dfa oi`y jiwl` 'd jl miwi jaxwn `iap xcba llkp `ed ixd micegie zeny i"re 'da zewac

.llk

החכמהשו"ת ים יד סימן שלד

שמסתכל רופא דכל לשאול יש דלכאורה

וסימנים דברים רואה אדם של בגופו

ואין ובנפש, בגוף מצבו על לו שמגלים

במה הדבר זה שנכלל הדעת על להעלות

וצריך קוסם, משום אסרה שהתורה

בזה. החילוק להבין

דברוהנה של בסופו יורד עליון שפע כל

ומתגלה החיצון הגוף עד

ואע"פ בגילוי, האדם אצל במציאות

מנפש הוא גילוי כל של מקורו שודאי

בכלי ומתגלה בחכמה ששורה הרוחני

ירד שכבר כיון מ"מ האדם, של הדמיון

איסור כל אין ונתגשם האדם של לגופו

משתמש אינו שכן הגילוי, בזה להשתמש

אלא מציאות איזו לברר המדמה בכח

וגוף בגילוי כבר שקיימת מציאות היא

ע"י המציאות זו קיום על מורה האדם

והידועים בו הטבועים שונים סימנים

רוחני שפע כל אבל בדבר, לבקיאים

נתגלה ולא ירד לא שעדיין וגילוי

להיות, ועתיד נעלם דבר והוא במציאות

אדם של ורצונו נעלמת, מציאות איזו או

רוצה הוא אם וכן המציאות זאת לגלות

יעשה לא או יעשה אם דבר,לדעת איזה

של בהרגש משתמש הוא כך ולשם

פעולה ע"י המדמהשמעוררו וכח הנפש

האיסור. זה בכלל הוא הרי גשמית,

עתידותואע"פ על בגוף סימנים שישנם

הנה וכד', והרגל היד בכף כגון

על בביאורו זי"ע הרמ"ק לנו ביאר כבר

יתרו)הזוה"ק דכל(פר' היד חכמת בעניין

ממשפטי נמשכים הם הדברים אלו

להם שיש עד שמתגשמים הכוכבים

וברגלים בידים התחתון בגוף סימנים

כמו אחד דין להם יש הדין ומעיקר וכד'

בהם לבדוק שאסור והמזלות הכוכבים

רוה"ק עפ"י ידועה בדרך רק עתידות

ויש וחבריו האריז"ל כמעשה וקדושה

תהיה. תמים של שאלה יגבהם

.biyexc seqa w"defd lr mixiyd xiy 'wda ahid zx`ean oiprd dfa envra w"nxd zhiy dpd

dpde :l"fe miakeka dl`yk md zexzqpd milbnd miinybd mikxcd el` lkc (`"l sc) mik`lnd

dieyr xetva mgk jeynl mirceil el` zecizr ericeie exei zelfnae miakeka el` mipiipr hytzda

iezt did dfe ,dxf dcear mleke miax mikxc yie ,`veike zkznn dieyr y`x e` dk`ln it lr

mdn ,xyrzdl mdn ,dlvdl mdn ,mixzqpd mixacd zxbdl dxf dcear cearl l`xyil rxd xvid

mixetvde zekznde mignvd el` mipiipr exei xzei dhnl mixacd zcxa mpn` ,`veike dglvdl

xaciy `l ,zeterd zgiy rceid dfle ,`veike miaxerdedrepz mtevtv iepiy dpeekd `l` xeac e

jxc lre ,axerd oipra 'ewiza 'itck mditpka mteb zrepz ok mb oke ,jk e` jk dxei drepz xg`

lre ,z`fd dricid exiki mirceide milbxd zetke miptde micid ihehxya z`fd 'nkgd wwgei df

milwcae seq mdl oi`y mixac dnka wwgei oke ,dax drici ea exikie dndad ska wwgei df jxc

secxle .xiwa xy` aef`d cr oepala xy` fx`d on xacie xn`p df lre ,mzrepza zepli`d x`yae

xdfi dpebn xac d`xiy dxwn dxwi m`e rcil cenll xzen la` ,xeq` wtq ila el`d mixacd xg`

החכמהשו"ת ים יד שלהסימן

מגלהומה הוא אם בגשמיות שמתגלה

מותר, שהוא ודאי וההווה העבר

מענין מגלה והוא שנתגשם דבר ואם

היד)העתידות חכמת של(כגון הדין לו יש

של בענין נוגע שבזה הכוכבים, משפטי

בעתידות לשאול שאסור תהיה תמים

בשו"ע המובאת הרמב"ן שיטת לפי (אמנם

לחשוש לו מותר מהם לו נודע אם קע"ט בסימן

שיטת היא שכן ונראה ולהישמר לדבריהם

הנ"ל) שעדייןהרמ"ק ושכל שפע כל אבל ,

איזה האדם בגוף ונתגלה נתגשם לא

רוצה שהאדם רק הענין, זה על גילוי

דבר לו שתגלה שלו הנפש דרך לבדוק

או שיעשה מה או עתידות על טמון

הוא הרי בעבר, איתו שנעשה מה

איסור.

השפעכלל נתגשם שלא שכל הדבר,

שאפשר ברור באופן בהגוף

בגשמיות שבודקלראותו הרופא (כגון

וצריךלהחולה) להנפש לשאלה צריך ורק

הכח מעורר שהוא נקרא המדמה, לכח

והוא פעולה דרך המדמה של הרוחני

איסור דהאנשיםבכלל לדעת (וצריכים

מיני בכל אותם יקראו הללו בענינים שמתעסקים

"תת או הטבעי הגוף כח או הנפש כח כגון שמות

והדמיון הנפש הוא אחד הכל אבל וכד' מודע"

תשובתו) לידע מניע .שהוא

ז.

ועוזר מצליח שהוא כיון קוסם מעשה להתיר ראיה יש האםלאנשים

שלאהנה זמן כל דבדר"כ היא אמת

של והנפש הדמיון כח נזדכך

הוא ובחינותיה רוה"ק לדרגת האדם

במורה כמובא והבל דמיון ברוב מעורב

חיים ר' שכותב וכמו הנ"ל נבוכים

ח"ד)ויטאל קדושה שמגיע(בשערי דעד

להזדכך צריך הוא המדמה לברור

מי כל וממילא הקדושה, בתכלית

לומר אלו נפשיים בכוחות שמשתמש

מציאות על שעונה או לעשות מה

והבל שקר רק הוא רוב פי על נעלמה

אמת של קטן שיעור בזה יש ואעפ"כ

ygp epiidc xyt`e axerd zerepza xfrl` iaxl mipewiza d"r i"ayx yxit oke ,xzen epnn xnyie

dxzqpy `l` jxe`a dnkgd azke yexita xizd hehxya mpn` .eixac jezn oaend itl `veike

ik ,envr lityi mpn` ,zepigad lka elkzqd ici lr bdpzi m` cizrd mc`d rci dfle .epil`

cal j`lna zyalznd e` `qka zyalznd dnkgd cvn `l` epi` mc`l dxewne zizn`d dricid

d`ltpd dnkgdn `l` epnn wpei epi`y iptn ote`e j`lne `qk lr xaeb `ed df lk mre ,cxi `le

`le mc`d `l` da xiki `le dizeceqe dxezd mc`d a`yi jkle ,lirl 'itcke zhytznd dpeilrd

.l"kr ,ote`d `le j`lnd

החכמהשו"ת ים יד סימן שלו

הנ"ל ברמב"ם ל"א)כמובא ל"ת (ספה"מ

בעבורדכתב: הם כי ההמון טעו ובזה

הסיפורים אותם קצת להם שיצדקו

מה על יורו הפעולות שאלו יחשבו

הנ"לשיהיה הרמ"ק שכתב וכמו ע"כ. ,

המלאכים) דרוש פיתוי(בסוף היה זה דע"י

ולהגדת ע"ז לעבוד לישראל הרע היצר

מהם להצלה, מהם הנסתרים, הדברים

וכיוצא להצלחה מהם ולפיכךלהתעשר, .

שמותר ראיה להביא שאין בודאי

לעזור שמצליחים משום כן לעשות

שיש דאע"פ וכד' להתעשר או לאנשים

אסרה התורה אמיתי רוחני כח כאן

באובאותו שהעלה שאול אצל שמצינו (וכמו

כן) לעשות אסור כך ע"י שהצליח ולפיואע"פ .

עצם הרמב"ם משיטת שלמדנו מה

שאינו הרוחני בכח שמשתמש הדבר

לו מגלה אשר הנפש מן רק התורה ע"י

אסרה, שהתורה מה גופא זהו הדברים

רוח בחי' ע"י כן עושה שלא זמן כל

הקודש שמות וע"י ונבואה הקודש

הטבעי בכח זאת לו שיש או ויחודים

המדינות מנהיג כגון פעולה שום בלי

כנ"ל. ידוכד'

ח.

פקו"נ או חולי במקום לקוסם לשאול מותר האם

קע"טעיין סימן יו"ד א')בש"ך וז"ל:(ס"ק

בקסמים מעשה העושה אבל

כ"כ הוא, דאו' איסור וכישוף וניחוש

ומבואר הוא, ופשוט שם מהרא"י בפסקי

לדרוש לחולה דמותר שם מדבריו

אלא איסור דאין כיון וקוסמים, במכשפים

.ci'ld `"i wxt) f"r 'lda m"anxa oiir xwy e` zn` md sykne mqew ly elld zenkg m` oiprae

l"pd mikeap dxenae ,mqew xeqi`l k"b eixaca lleke afke xwy mlek mixacd el`y azkc (f"h

dxenb zn` `ed oi`y oeikc `id eixac zpeek zpade ,xwyd on zvwe zn`d on zvw dfa yiy yxit

oiire ,m"anxd zhiy enk melk liren epi` yglc e"q h"rw oniq r"eya oiire ,xwy `xwp `linn

eixg` mi`ad lk la` :l"fe ,xwy lkdy m"anxdc drcd ef cbpk my azky `"xbd zedbda my

zenye mityky azk okle `iteqelitd xg` jynp `ede `xnba exn`p miygl daxd ixdy eilr ewlg

zeny t"r 'nba zeiyrn daxd epivn ixdy ecwcew lr eze` ekd la` xwy `ed lkd zerinwe micye

dfa yiy wx xenb xwy `ed lkdy l"f m"anxd zpeek oi`y yxtl 'kl xyt`e .k"r 'eke mityke

oeike lad eaex zn`a la` mcia gilvn minrtly oeeik mdixg` miyp` ekynp jkitle zn` zvw

x"enc`n recie) gilvn `ed mizirlc dcen m"anxd mbe xwy `edy `xwp gilvn cinz epi`y

,myilgde elld zegekd gixad xwy `edy wqty i"rc oeekna ok azk m"anxdy xn`y r"if wv`wn

envra xn`y ,eicinlz eazky enk m"anxd epiax ceaka dlilge dlilg hrnl `"xbd zpeek oi`e

.(minyay m"anxd lkidl ribdl dkfiy i`eeldy

החכמהשו"ת ים יד שלזסימן

ומהרש"ל וגו' תהיה תמים משום

י"ג סימן הבשר כל ובפרק ג' סי' בתשובה

לחולה דאסור והעלה והאריך מביאו,

דליכא היכא ומכשפים בקוסמים לשאול

ואם איבר, סכנת יש אפילו נפשות, סכנת

ורוח מקרה או כישוף ע"י חולי לו בא

הב"ח כתב בזה וכיוצא ע"ש, מותר רעה

הזוהר בשם ב"י וכ"כ זה דףס"ס תזריע (פר'

ע"א) לדרושנ"א הוא גדול דאיסור

עכ"ל. לחולה, אפי' במכשפים

ידועיין ספר על עני מנחת בספר

נ"ו)הקטנה ס"ק י"ז הל' דהקשה(פ"ו

להלכה הביאו והר"ן הרשב"א שהרי

ע"א)הגמ' ס"ז בו(שבת שיש דבר דכל

האמורי דרכי משום בו אין רפואה משום

שבת בהל' בשו"ע להלכה כן (סימןונפסק

הפוסקיםש"א) כאן אסרו מדוע כן ואם ,

ורוצה חולי, במקום בקוסם להשתמש

השאלה איסור דכל עני המנחת לחדש

מחוליו ירפא החולה אם לשאול רק הוא

בזה תועלת שום אין אשר בהן, וכיוצא

איזו לו לעשות לשאול אבל כלל, לחולה

היא הרפואה זאת אם ידן, על רפואה

הר"ן כפסק דמותר נראה ומנוסה בדוקה

משום בו שיש דכל הנ"ל והרשב"א

האמורי דרכי משום בו אין (עיי"שרפואה

כלבדבריו) כנגד הם דבריו ולכאו' ,

אסרו שאסרו האחרונים דכל הפוסקים,

לומר יש קושיתו עצם ועל בסתמא,

ומשום בו, אין האמורי דרכי דמשום

האיסור בין לחלק שיש היינו בו, יש קוסם

חולי במקום שמותר האמורי דדרכי

שאסור. קוסם לאיסור

לשיטתואמנם ראיה קצת להביא יש

משה הדרכי דהנה עני, המנחת

הרשב"א לשון העתיק קע"ט סימן ביו"ד

מותר רפואה משום בו שיש דכל וכתב

בסגולה שמועיל מה אפילו ענין בכל

הטבע עיון לפי טעם לו שאין אע"פ

השעות לכוון שרי, הכל רפואה ומשום

לעשות מותר כישוף לו עושה אם וכן

ואפשר ע"כ. עצמו, להציל כישוף

בו שיש דבר דכל בדבריו לדייק לכאורה

האמורי דרכי משום בו אין רפואה משום

אבל ומכשף, קוסם במקום ג"כ הינו

כן דאם כוונתו דזוהי נראה לא לפענ"ד

ולא כישוף כנגד כישוף רק התיר למה

צ"ל כרכך ועל אחר, דבר כל כנגד

הנ"ל והמהרש"ל הש"ך מדברי כדמשמע

י"ג) פ"ח ובחולין ג' סימן חולי(בתשובה דשאני

וביטול אחר, מחולי כישוף ע"י הבא

וראיה כישוף, שעושה מקרי לא כישוף

לומדים היו הסנהדרין שחכמי לדבר

נקרא זה ואין כישוף לבטל כדי כישוף

בו שאין חולי בסתם אבל כלל, כישוף

הזהר ולפי הנ"ל ההיתר כאן אין סכנה

ע"א) נ"א דף הוא(תזריע סכנה במקום אף

טואסור.

.ehm` wtzqdl yi dpde ,f"rk exeqi` aygpy zngn `ed p"ewt mewna mb w"defd xq`y dn dpde

llkp mqewy (a"p z"l) dphwd ci xtqa oiire ,e`l m` xdefd i"tr f"rn spr `ed mqew xeqi` mb

dywdc i"aa oiire .mixacd el` lk llek syknc azk (e"h h"rw oniqa) xeha mbe ,sykn xeqi`a

החכמהשו"ת ים יד סימן שלח

הש"ךומה בשם עני המנחת שכתב

פקו"נ דבמקום מהזוה"ק ללמוד

אוסר הזוה"ק שכן מדוייק, אינו מותר,

פקו"נ ע"א)במקום נ"א תזריע פר' (עיין

במקום שאסורה כע"ז נחשב שכישוף

המהרש"ל דברי שהביא והש"ך פקו"נ.

הביא פקו"נ במקום להתיר להלכה הנ"ל

דברי את דבריו הזוהרבסוף בשם הב"י

מחלק ואינו חולי במקום אפילו להחמיר

וכמו סכנה במקום לשלא סכנה מקום בין

כע"ז דמקרי הנ"ל בזוה"ק שמפורש

בגמ' ע"א)ומפורש כ"ה ובשו"ע(פסחים

קנ"ה) מבעצי(סימן חוץ מתרפאים דבכל

ע"ז היינו ח"גאשרה, הרדב"ז בשו"ת (ועיין

ע"י רפואה דאסר תס"ה סימן וח"א ת"ה סימן

דע"ז אבזרייהו דהוי פקו"נ במקום אפילו מכשף

צמח שו"ת ועיין יעבור ואל יהרג ביה ואמרינן

סימן ח"ו יצחק מנחת שו"ת ועיין פ"א סימן צדק

טז.פ')

עניולהשיב המנחת שהביא מה על

הרשב"א מדברי לדבריו ראיה

דשבת גמ' על ע"א)והר"ן שיש(ס"ז דכל ,

דרכי משום בו אין רפואה משום בו

llka `edy dfa n"p i`ne oic zia zzina `ed sykne zewlna `ed minqw mqewc xehd ixac lr my

`id eziyewa i"ad zpeek 'kle ,oic zia zxdfdl ozipy e`l `edc eilr oiwel oi` ok m`y sykn

c"rlpe .sykn llka `edy n"p i`n ok m`e zewln aiig mqewdy epivn dpde zewll lkei `l ixdy

aiygc epiid ,mqewa oicd `ed f"rk syknl aiyg w"defdy enkc eppiprl n"p `edy z`fa uxzl

.w"defd i"tr p"ewt mewna s` xeq`e f"rn sprk

.fhlr zekf cnlny ('a h"rw c"ei daeyz igzta `aen) h"l oniq awri zepkyn xtqa oiire

gp oac oixcdpqc 'nba xaq i"ayxc ,ezhiyl dfa xdefdc l"ic dleg liaya mitykna mil`eyd

minzc xeqi`e dxin` xeqi` o`k oi` ok m` i"ayxk `lc l"iiw `d op` la` 'eke seyikd lr deevn

mdn wgxi eytp xney n"ne dpkq ea yiy dlegl hxta ixy dlega ile` miiclka le`yl enk didz

oi`y (g"v oniq) l"yxdn z"eya azky dn recic ,eixacl llk ecei `l 'qetd x`y c"prtle ,y"r

miwqet ep` oi` dlbpa elit` ixdy xdfdk miwqet ep`geeve epiptl cner i"ayx elit`ye i"ayxk

,mipexg`d ilecb lk dl` eixac lr egeev xake .dia opigbyn `l mipencwd ebdpy bdpnd zepyl

oiire .("milrt ax" xtqd zncwda ig yi` oad 'x ly dtixgd epeyla oiire "rxn xeq" xtqa oiir)

orehe `l e` `xwc `nrh opiyxc m` `xnba 'gn epivnc `d lr ycgl dvexy ,xfp ipa` zeaeyza

epl xyt` eitle xzqpd mrh mircei m` `xwc `nrh opiyxc r"kl la` dlbpd mrh iabl wx edfy

i"ayx la` ,dkldd zeceq mibiyn `ly meyn ok zeyrl mileki `l ep`y t"r`e .dkld weqtl

url) e"gxdn 'wda x`ean dxe`kly xaca r"ve .`xwc `nrh t"r weqtl elki eixage l"f i"x`de

zehiy izy eidiy xyt` ceqd itl mby f"tl `vnpe ceqd i"tr micqein 'nbd ixac lky (miig

q"yde xdfd oia 'gn yiykc f"acx z"eyn `aen ('g oniq g"e`a `"na) dpde .r"ve cg` xaca

xaq eini zixg`a `ipzd lray reci la` xdfk 'qet q"ya jtidl x`ean `l m`e ,q"ydk miwqet

החכמהשו"ת ים יד שלטסימן

בסימן הרשב"א בתשובות עיין האמורי,

שמותר דכתב תתכ"ה ובסימן תי"ג

או כסף של טס על אריה צורת לעשות

הרופא שאומר רפואות שאר וכן זהב,

האמורי. דרכי משום בהם ואין לעשותם,

יסודםוהמעיין כי יראה אלו בתשובות

בהיד הרמב"ם בדברי הוא

ט"ז)החזקה י"א אלו(פרק דכל שם דכתב

דברי כולן והלחשים הקסמים הכשפים

תהו אלא חכמה דברי ואינם וכזב, שקר

מדבריו הרשב"א למד וממילא והבל,

שיש היינו הבל, בכלל אינו שהוא דכל

אלו בכלל אינו אמיתית רפואה בו

הרשב"א שם והקשה האסורים. הדברים

בספרו דכתב זה, על זה הרמב"ם דברי

שלא דבר שכל ל"ז פרק נבוכים מורה

סגולה, בגדר והוא הטבעי עיון מחייב

האמורי דרכי משום אסור למההינו (פרט

בגמ') בפרוש התירו להשתמששחכמים ואין

והנה אמיתית, רפואה בו שיש אע"פ בו

במורה הרמב"ם דברי כי למד הרשב"א

להתיר החזקה ביד כדבריו אינם נבוכים

אמיתית. רפואה משום בו שיש מה כל

שמותרוהנה שם פסק עצמו הרשב"א

הפועלות הרפואות באלו לעסוק

הרמב"ם של יסודו על והשיב בסגולה,

סגולה בגדר שהוא שכל נבוכים, במורה

וטען אסור, הוא הטבעי עיון מחייב ואינו

יש בסגולה הפועלים הדברים דגם עליו

אלא לכך, המסוגל טבע באמת להם

ועוד הטבע. זה על עמדו לא שחכמים

דשבת מגמ' ראיה מסוגיא(שם)הביא

דהגמ' רפואה, משום בו שיש דכל

עפ"י שאינם מעשים מביאה בעצמה

עפ"י התיר הרשב"א כי שם ועיין הטבע.

רפואה משום בו שיש מה כל הנ"ל הגמ'

בכח באמת דאם סגולי, הוא ואפילו

ושקר הבל בגדר הוא אין לרפאות הדבר

בהידשאסור בהרמב"ם הרשב"א הבנת (וכפי

כנ"ל) הסוגיאהחזקה באותה שהרי ועוד ,

כנ"ל כן משמע אין דעסקינן(הנ"ל)בגמ'

שאסור משמע לא האמורי, בדרכי

בסגולה, שפועל דבר בכל להשתמש

וכנ"ל.

כתבוהנה כבר הנ"ל הרשב"א דברי על

הטור על הבית בדק בספרו הב"י רבינו

חכמי בתשובת שמצא קמ"א בסימן

האחרונים הושגקטאלוני"ה שהרשב"א

בו וחזר זו תשובה על דורו חכמי .ע"י

קע"טועיין בסימן הגדולה בכנסת

בדבריו הב"י בכוונת שמסתפק

היתר על הושג הרשב"א האם אלו

או בו, חזר זאת ועל בלבד צורה עשיית

משום בו שיש שכל מהדין גם בו שחזר

שהוא אע"פ איסור בו אין רפואה

בזה ונ"מ סגולה, בדרך רפואה

hxta xdfa yxetnd xac cbpk lwdl dywy i`cea t"kre .q"yd cbpk elit` xdfdk miwqety

rbepa `ed z`f lk dpde .k"r ,q"yd ixac cbpk edy xird `le dkldl sqei ziaa o`k `aeny

.dlegd liaya m"ekrl le`yl `weec jlil jixv m` r"v la` p"ewt dxwn liaya l`eyl

החכמהשו"ת ים יד סימן שמ

יהיה צורה עשיית בה שאין דברפואה

משום בה יהיה ולא להשתמש מותר

הגדולה הכנסת והנה האמורי, דרכי

עיון. בצריך כאן נשאר

להביןוהנה צריך התעלםלכאורה מדוע

שיצא קע"ט בסימן הש"ך לכאורה

הדברים, אלו בכל להתרפאות לאסור

משום בו שיש דכל דהרשב"א זה מדין

שהרי האמורי דרכי משום בו אין רפואה

בשו"ע הדין זה פסק סימןהמחבר (או"ח

כ"ז) בדרכיש"א הרשב"א דברי הובאו וכן ,

קע"ט)משה בסימן יו"ד בו(על שיש דכל :

מה ואפילו לעשותו מותר רפואה משום

ובין עצמים ע"י בין בסגולה רק שמועיל

עפ"י טעם לו שאין ואע"פ דיבורים ע"י

דאם קשה כן ואם ע"כ. הטבע, עיון

מדוע הנ"ל, כהרשב"א פסק משה הדרכי

לאסור כשכתבו והמהרש"ל הש"ך

דברי כלל ציינו לא כישוף, ע"י הרפואה

הנ"ל. הרשב"א

הוא,והנראה בס"ד בזאת לומר

הבינו והמהרש"ל דהש"ך

הרשב"א של דבריהיתרו על (המיוסד

הנ"ל) ממשהרמב"ם בו אין כישוף שכל ,

רפואה ולפיכך וכזב, שקר בכלל והוא

ולכן כישוף בכלל אינה ממש בה שיש

זהב של בטס להשתמש הרשב"א התיר

חבילי האחרונים כל הקשו והנה כנ"ל.

הרמב"ם דברי על אלוקושיות שכל (דכתב

וכנ"ל) והבל שקר הם רבינוהדברים ובכללם

כאןהגר"א דבריו והובאו י"ג, קע"ט (בסימן

ישלעיל) דכישוף מהגמ' ראיות והביאו ,

פי ועל אסרתו. שהתורה אלא ממש בו

הגדולה הכנסת של ספקו לפשוט יש זה

ע"י הרשב"א בו חזר ממה הנ"ל,

יסד הרשב"א שהרי דורו, חכמי תשובת

אין דכישוף הרמב"ם דברי על תשובתו

והוא ממש בו שיש כל וממילא ממש בו

ועל איסור, כל בו אין במציאות מרפא

הרשב"א של דורו חכמי נחלקו זה יסוד

דלא הגר"א ובראשם האחרונים כל (כדוגמת

ממש) בו אין דכישוף הרמב"ם של יסודו ,קיבלו

מהיתרו בו וחזר הרשב"א להם והודה

משום זהב של טס ע"י להתרפאות

עפ"י מהיתרו בו חזר לא אמנם כישוף,

משום בו שיש דבר דכל בשבת הגמ'

האמורי דרכי משום בו אין רפואה

עוד כל סגולה ע"י מרפא שהוא ואפילו

וקוסם, כישוף בדרך נעשה אינו הוא

שאף והמהרש"ל הש"ך פסקו ולפיכך

במעשה להשתמש אסור חולי במקום

לדברי כלל הביאו ולא וקוסם, כשפים

פי על מהיתרו בו חזר שהרי הרשב"א,

שחלק מה על ורק כנ"ל. הב"י עדות

במורה הרמב"ם על הנ"ל בתשובתו

שאינו(פל"ז)נבוכים דבר כל שאסר ,

להתיר, מש"ס ראיות והביא טבעי,

הרמ"א פסק וכן בו חזר לא מזאת

הנ"ל. משה בדרכי

אבלכך בס"ד, הענין ביאור לי נראה

דאין כלל, נוגע זה פלפול אין להלכה

הנ"ל והש"ך המהרש"ל דברי אלא לנו

לשאול אין כי למעשה הלכה דפסקו

על סמכו ולא רפואה לצורך בקוסמים

הרמב"ן בשם הנ"ל הדשן תרומת דברי

כל הביאו ולא לרפואה, לשאול שמותר

והביאור להתיר, כסניף הרשב"א דברי

כנ"ל.

החכמהשו"ת ים יד שמאסימן

ט.

אחד") "מח (הנקרא הגוף שרירי דרך שאלה של החכמה בענין

חכמההנה נתפרסמה האחרון בזמן

של והנפש המדמה לכח ששואלים

האדם, של הגוף שרירי דרך האדם

שצריך מה על וגם עברו על ושואלים

אחד", "מח החכמה זו ונקראת לעשות

בשריר הידוע דרך ע"י שבודקים דהיינו

היד)מהגוף ע"י ששואלים(בעיקר באופן ,

אותו כנגד כח ומפעילים לאדם שאלה

הכח כנגד מתחזק השריר ואם השריר

אומר שהנפש סימן זהו כנגדו שמפעילים

כנגד מלעמוד חלש הוא השריר ואם הן

ללאו. סימן הוא שכנגדו הכח אותו

היאוהנה זו בחכמה הראשונה הדרגה

הנפש ויסורי הצער את תחלה שבודקים

שלו הלידה זמן עד בעברו לאדם שהיו

אף שבודקים ויש העיבור, זמן וכולל

מאמינים ורובם קודמים, בגלגולים

את זה ידי על לבדוק יכולים שבאמת

בזמן לאדם שהיה הנפש ועוגמת הצער

קודמים בגלגולים וגם הלידה (וישהקטנות

שאין שאומרים החכמה בזאת העוסקים מן מיעוט

מה הוא דהעיקר לאו אם אמת הוא אם נ"מ בזה

מעשיו) יכוון זה פי ועל האדם בו ומאמין ,שחושב

ע"י בודקים הם גבוהה יותר ובמדרגה

תשובה מספר איזה ספריהם בתוך הנפש

טוב הרפואה זו של החכמה שיטת עפ"י

גבוהה היותר ובמדרגה האדם, לאותו לו

או "ויטמין" או רפואה איזו בודקים גם

לאותו טוב הוא הומוהופאטיא של רפואה

צריכים שלא אנשים גם וישנם האדם,

ועושים החולה של גופו על לשאול כלל

גופם, לשרירי ושואלים עצמם ע"י זאת

ששואלים להנ"ל הדומה שיטה ג"כ ויש

באלו כיוצא כל ושואלים מטוטלת, ע"י

עפ"י תשובתם ומקבלים הנ"ל השאלות

שמקבלים ומאמינים המטוטלת מהלך

נכונות. תשובות

מכחובאמת באות התשובות אלו כל

יותר ולכן והנפש המדמה,

או שהיו הרגשים מיני כל לבדוק בנקל

לכח ביותר קרובים שהם לאדם שישנם

יש כאמור אבל עצמו, שלו המדמה

הרגשים לבדוק שאפשר שמאמינים

טבע פי על אפשר אי אשר נעלמים

מיני ועוד וכד' גלגולים כגון לדעתם,

אלו שכל הדבר כלל רחוקים. דברים

הפנימי המדמה מכח מגיעות התשובות

שפע לה יש אשר האדם נפש הוא אשר

דברים לדעת יכולים שדרכו עליון

הנ"ל. הרמב"ם בדברי וכמבואר נעלמים

איךוהנה להם ששואלים אלו אנשים

אומרים החכמה, זאת עושים

דברים יודעת ושהנפש טבעי כח שהוא

של ההרגשים מכל ויודעת עליונים

טבעי כח שהוא שאף ידעו לא והם האדם,

הוא הרי הדברים, אלו כל יודעת שהנפש

כנ"ל הרמב"ם של איסורו בגדר

בפנימיות שמשתמש היינו באריכות,

נעלמים דברים לדעת כדי הנפש ידיעת

דברי פי על דהרי שעושה, פעולה ע"י

שאסור לנו נתבאר הנ"ל הרמב"ם

הבינה מח לטשטש כדי פעולות לעשות

והוסיף המדמה, כח להניע כדי האדם של

החכמהשו"ת ים יד סימן שמב

אינו שהאיסור הנ"ל ירוחם רבינו זאת על

גם אלא הבינה מח כשמטשטש רק

מח דרך מיד התשובה כשממשיך

בגורל כגון הדמיון, וכח שלו החכמה

תשובתו לידע כדי נקודות שעושה החול

וכיצד, יעשה נקודות כמה ידע לא והוא

מספר לעשות לו גורם שהנפש רק

הנכונה התשובה מבין זה וע"י נקודות,

שישאל מה בכחעל עושה הנקודות אלו (וגם

לעיל שהבאנו כמו השאלה על שחושב לאחר גופו

לאחר או לעצמו ששואל מי כדוגמת מהבא"ח

התשובה) לקבל כדי הגוף שרירי ובזהומניע .

שמקבל היינו האיסור, עצם על עובר הוא

וכאן הנפש שהוא המדמה מכח תשובתו

הגוף לשרירי ששואל ע"י זאת עושה הוא

המדמה וכח והנפש מעשה ע"י ומפעילם

להחלש או להתחזק הגוף לשרירי מצוה

זה הרי ירוחם ר' ולפי תשובה, ולענות

קוסם באיסור הרמב"ם דברי בתוך נכלל

וכנ"ל.

מעשהואין עושה בין לחלק מסתבר

לבין בגופו פעולה ידי על קסם

דהנה אחר, דבר ידי על מעשה העושה

בגמ' ע"א)מצינו ק"ה קוסם(סנהדרין דבלעם

מעשה עושה דהיה היינו היה, באמתו

דבר ידי על ולא שלו גופו ידי על קסם

.יזאחר

דבריועולה דהנה הנ"ל: מכל לדינא

הובאו הנ"ל ירוחם ור' הרמב"ם

כאן ונתבארו קע"ט, בסימן בב"י להלכה

היטב, איןהדק כי נראה זאת פי ועל

חולי במקום אף זו, בחכמה להשתמש

ביו"ד הש"ך א')כפסק ס"ק קע"ט ועפ"י(סימן

פקו"נ במקום ורק שם, המובא מהרש"ל

להתיר יש(עיי"ש)יש הזוה"ק עפ"י אמנם ,

לעיל. שביארנו כמו בזאת גם להסתפק

כדיוהנה רק זה בכח משתמש אם

יכול היה שבעצם דבר לשאול

בעתידות, שואל ואינו לזכור בטבע

איסור, בזה אין כי לטעון יש לכאורה

לעיל שכתבנו מה עפ"י הוא כן לא אבל

ירוחם ור' הרמב"ם בדברי היסוד דזהו

פעולהשאסו ע"י המדמה כח להניע ר

בזה ואין דבר איזה לברר כדי כלשהי

.fize`ivn lr xxal ick sebd ixa`a ynzyny i"r ziyrpd ef dnkg xeq`l jnq `iadl o`k epi`xe

exn`c (`"r d"w sc) oixcdpq 'nba ,mrla ± minqewd lkl oey`xe y`x lv` epivnc `dn ,dnlrp

ef dnkg znbeck eteb ixa`n xa` i"r ezaeyz dlbn didy epiid ,did ezn`a mqew mrlac l"fg

oebk :yxitc 'nba my i"yxa oiir mpn` .l"pke eici i"r zecewp dyery l"pd legd lxeb znbecke

l` yxec ly xg` xeqi` `ed dxe`klc ezn` i"r dnyp dlrdy ezpeek zehyte ,exekfa dlrn

meqwl mileki el` zenkga mi`iwadc ,oiprd eze` `edc l"i dyrnl la` ,ipercie ae` e` miznd

zenyp mdy miznd zeytpl mb mixywzny yie ,mzlef ytpl e` mnvr mytpl mixywzny i"r

mipte`a mb yxtl xyt`e gxken epi` df yexit mipt lk lr .mdn mzaeyz mikiynne mdn zelecb

.xacl `ed jnq n"nc `l` ,mixg`

החכמהשו"ת ים יד שמגסימן

שיש נטעון אם ואף שואל הוא מה חילוק

לא עוד כל בדבר וחילוקים צדדים עוד

מידי מ"מ אשורו, על הענין נתברר

יצאנו. לא דאו' יחספיקא

.gidkldl wqtpe h"rw oniqa daeyz ikxca mb `aen ,f"q oniq) oeiv oipa z"eya azky dna oiir

mc`d miqipkny epiidc ,(o"xfihipb`n f` e`xwy) `feptidd z`etxa weqrl xzenc (n"b` z"eya

zel`y el le`yl mileki efd dpiyd onfae ,jk i"r eze` mi`txne dybxd ila dpiyl dnecd avnl

mlera miyrpd mixac ipn lk mdl mil`eyy oeiv oipad `iane ,zeyrl dn eze` zeevl milekie

.dpkq ea oi`y dlega mb dfa ze`txzdl xizny y"iire ,minlrp mixac zrcl mzlekiae

,hytend avnl qpkpy i"r xwira mc`d z` mi`txn `feptidac ,ocic oecipl dnec df oi` c"prtle

eze` mieevn oyrl libx `ed m` oebk ,zeyrl dn eze` zeevle eytp lr helyl mileki `linne

elit` oke ,xeqi` xcb dfa oi`e ziivne `texl rney mc`de oyrl xzei dee`zi `l eiykrnc

cer cgti `l eiykrny el mixne`e eiig ini lk el eidy micgt lre eizepexkf lr eze` mil`eyy

avnd dfl qpkpy oeeik wxe mipyd jyna epnn enlrpe egena miwewgd eizepexkifa miynzyn

.xkfp `ede eay oexkfd gk xxerzp

lr `texd hlzyn eci lry d`etxd wlg wx xizd `lc d`xp d`etxd z`f xizd oeiv oipadc t"r`e

le`yl ick ef dnkga miynzyn eid m`c p"d` la` ,l"pk zeyrl dn eilr deevne dlegd ytp

oipad dcen did ile` ,zeyrl dn mil`eyy e` 'cke mileblb oebk xard on mixzqp mixace zecizr

xizdl ezpeeke) seyik dfa yi m`d dnkgd ef zedna wtzqn envr `ed zn`ae .xeqi` dfa yiy oeiv

it lry dyrn `edy oeeik xacd xizdl eixaca my dhepe ,(seyik dfa yi m` s` p"ewt mewna

.seyik ea oi`e rahd

xn`p m` elit`y ,ef dnkg i"r minlrpd mixaca le`yl xzeny zgxken di`x myn oi` mpn`

d`etxd xwir df oi` n"n ,mixac meqwl lekie oeinc ly avna `vnp mc`d ixde zxzen ef d`etxy

ixac z` llk `iad `l oeiv oipady oeeik ,`pic oiprl t"kre .xaca r"v oiicre ,epazky enk

de m"anxdly dfk avna exag z` gipi mc`d zn`a m`y dcei m"anxdc xn`i ine ,mikeap dxen

azek `edy cere .mqew xeqi` ly yyg dfa oi`c ,minlrp mixac lr zel`y el l`yie `feptid

.ocic `piprl o`kn weqtl xyt` i` jkitle ,zlret ef dnkg cvik rcei epi`y envra

mey `la cala daygnd gk i"r minlrpd mixac lke zeidl micizrd mixac zelbl xzen m`e

mc` lkn dpey df oi` 'kle dyrn i"r `ed m"anxa x`eand xeqi`d lk dxe`klc xaca r"v dlert

el`l zekiiy ef dnkgl oi`c xirdl mewnd o`k cere .r"ve o"anxd ixaca l"pke irah gk el yiy

xak jynpc mzd ip`yc ,el liren e` mc`l wifnd lk`n edn zwcead dpekn i"r miyery zewicad

zepeknd el`e wifn e` el aeh xac dfi` ze`ivna yibxn envr sebde inybd sebd jeza ytpd xe`

ytpdn znlrp daeyz mikiynn mpi`e ,sebd ly irahd lnygd gk micceny i"r wx zelret

.seba dlbzn dpi`y

החכמהשו"ת ים יד סימן שדמ

י.

אנרגיה של בכוחות השתמשות בענין

שע"יהנה אנשים הרבה נמצאים היום

כח להמשיך יכולים הריכוז כח

אדם, בני לרפאות כדי בידיהם אנרגיה

כגון נפלאים דברים לעשות יכולים ויש

וכגון אחרים בידי הנמצא ברזל לעקם

הריכוז כח ע"י חשמל מכשיר להפעיל

אם להסתפק ויש הדברים, באלו וכיוצא

בדבר. איסור יש

הדברוהנה עושים שאם הדבר פשוט

בחכמת כגון בע"ז התבוננות ע"י

נעשה הסופיים בשלבים אשר ה"רייקי"

אחרים ובשלבים לצלמים התקשרות ע"י

המקושרים למורים התקשרות ע"י

שאלה בזה שיש בודאי הרי לע"ז, בעצמם

אם השאלה עיקר אמנם ע"ז. של חמורה

לע"ז התקשרות שום בלא זאת עושים

כאן ואין בלבד, הריכוז כח ע"י ורק

בהדיא. הטומאה בכוחות שימוש

מהוהנה עפ"י הוא הספק עיקר

במורה ברמב"ם שמבואר

ל"ז)נבוכים פ' דבריו(ח"ב הבאנו אשר

הקוסמים כת בענין שם דכתב לעיל,

הדמיון בעלי מכת שהם (עיי"שוהמנחשים

הפליאותוז"ל:בדבריו) העושים וכן

הנעלמות והמלאכות הזרות ,בתחבולות

כח דע"י הרמב"ם מדברי ומשמע ע"כ.

נפלאים, דברים לפעול האדם יוכל הדמיון

האדם אם שיטתו עפ"י לחקור יש וממילא

האם המדמה כח ע"י פלא דבר עושה

לא עצמו דהרמב"ם כישוף, באיסור נכלל

נעשה כיצד דכישוף בלאו בפירוש כתב

דשייך הכא דחזינן וכיוון הכישוף. מעשה

הריכוז כח ע"י נפלאים דברים לעשות

הנ"ל הרמב"ם נבוכים)ועפ"י אלו(במורה

הנעלמות והמלאכות הנפלאים הדברים

לומר מסתבר הרי קוסם, בכלל הם

הריכוז כח ע"י הנ"ל פעולות שלפעול

מכשף. בגדר נכלל

בדרךוא"כ להשתמש מותר אם צ"ע

בו שאין במקום רפואה לשם זו

נפש אפילופיקוח הנ"ל הזה"ק שיטת (ולפי

אסור) פקו"נ המצוותבמקום בספר ועיין .

ל"ב)להרמב"ם תעשה אסור(לא בדבר

העינים את האוחז זה מעונן וז"ל: מעונן

מחובר התחבולה מן גדול מין והוא

שיתדמה עד ביד התנועה קלות אליו

אמיתות אין ענינים שיעשה לאנשים

תמיד יעשו אותם שנראה כמו להם

לפני בגדו בכנף אותו וישים חבל שיקח

לאויר טבעת וישליך נחש ויוציאהו העם

מן אחד אדם מפי יוציאהו כך ואחר

להם שדומה ומה לפניו העומדים

אצל המפורסמים החרטומים מפעולות

שעושה ומי אסור מהם פועל כל ההמון

הכשוף מן מין והוא העינים אוחז יקרא

דעת גונב זה עם והוא לוקה זה ומפני

מאד גדול מזה המגיע וההפסד הבריות

תכלית הנמנעים הענינים ציור כי

והנשים הסכלים אצל אפשריים המניעה

וישיבם שכלם ויפסיד מאד רע והקטנים

שיהיה אפשר והיותו הנמנע להאמין

הוא כ"ש דבריו ולפי עכ"ד. זה, והבן

ועניינים נפלאות מעשי העושים לגבי

החכמהשו"ת ים טו שמהסימן

שודאי הדמיון כח ע"י בפועל הנמנעים

שיש אלא דכישוף, האיסור בזה שיש

הרבה כ"כ ישנם דהיום בדבר להסתפק

אין ואולי זה כח ע"י שמרפאים אנשים

הוא שהרי ונעלם נפלא דבר בגדר זה

שעושה מי ורק כ"כ, שנתפשט דבר

אדם בני אצל פלא בגדר שהוא דבר

וקרוב הידוע אבל איסור גדר בו יש

בכל צ"ע ועדיין איסור בו אין לטבע

הנ"ל.

ומכשולוהשי"ת איסור מכל יצילנו

הצדיקים עם חלקנו וישים

בתמים ה' בדרך ההולכים האמיתיים

ברחמים לציון בשובך עינינו ותחזינה

בב"א.

טו סימן

נעלמים כוחות ע"י רפואה אבעניין

א.

במיני להשתמש היתר יש האם

שכוחות בזמנינו וקוסם כישוף

נחלשו הטומאה

אהרןהנה בית בקובץ ראיתי הלום

בחלקוישראל תשס"ז, תמוז סיון (גליון

הלכה) יצאבירורי שליט"א אחד דרב

שיטות מיני כל להתיר חדשה בסברא

כישוף ענייני מיני בכל הנוגעות רפואות

הזמן שבמשך זה סמך על והוא וקוסם,

כוחות ג"כ נחלשו הדורות ירידת ועם

שכתב מה על דבריו ויסד הטומאה.

זי"ע מלובלין הכהן צדוק ר' הרה"ק

עקרים פוקד כ"ו)בספרו עמ' שמאז(דפו"י ,

דע"ז יצרא הגדולה כנסת אנשי שביטלו

ע"ב) ס"ט דף ביומא כח(כדאיתא ג"כ נתבטל ,

חרוץ מחשבת ובספרו עצמה, (דפו"יהע"ז

ע"א) ע"ב שהיתהדף זמן דכל כתב

בדרך עתידות לדעת בישראל הנבואה

מהשגת שלמעלה השמים מן ידועה

לעומת זה זו ידיעה בהם גם היתה האדם,

שהם ומכשפים האיצטגנינים בידיעת זה

מהשגת מחכמה שלמעלה ידעות ג"כ

אז מבנים עצה ומשאבדה וכו' אדם

יון מלכות ובתחילת ג"כ, חכמתם נסרחה

בסדר כמ"ש הנבואה הסתלקות היתה

ע"כ. עולם,

.`.mqewc e`l oiipra lirlc xn`nd melyz `ede

החכמהשו"ת ים טו סימן שמו

שכתבווהנה דאע"פ פשוט דבר הוא

כוחות שנחלשו אחרונים

לשנות זה דבר בכח אין מ"מ הטומאה

זה שאין התורה, מן אחד איסור אפילו

הדורות חכמי שהשיגו רוחני עניין אלא

זה דבר ואין הטומאה כוחות שנחלשו

וכלל כלל ולמעשה להלכה .בנוגע

להרה"קועיין התכלת עין בספר

מראדזין דפוסאדמו"ר תי"ד (עמ'

שספריחדש) במקום אפילו והרי וז"ל:

חולקים ואמוראים מהתנאים הקבלה

בתר אזלינן ההלכה, נגד מפורש

שבתורה ברורה במצוה וכ"ש הלכה,

זמן נוהגת שהיתה בש"ס ומפורש

ישראל ירדו שכבר אחר טובא זמנים

כזה חלוש בטעם לדחותה מגדולתם,

יתנבא ואפילו התלמוד. חתימת אחר

ויאמר ההלכה, נגד בנבואה אדם

או לגרוע השמים מן לו שנתגלה

כפי המקובל הפירוש על להוסיף

שקר, לנביא נידון הוא הרי ההלכה,

לפירוש ז"ל הרמב"ם בהקדמת כמבואר

יעו"ש, הראשון חלק בביאור המשנה

כזקן נדון לרבים זו בהוראה יעמוד ואם

ממרא.

החזקהוהרמב"ם ביד בחיבורו ז"ל

ה"א) פ"ט התורה יסודי (הלכות

וז"ל: בתורהכתב ומפורש ברור דבר

ולעולמי לעולם עומדת מצוה, שהיא

ולא גרעון ולא שינוי לא אין עולמים

אנכי אשר הדבר כל את שנאמר תוספת

לא לעשות. תשמרון אותו אתכם מצוה

לנו והנגלות ממנו, תגרע ולא תוסיף

דברי כל את לעשות עולם עד ולבנינו

דברי שכל למדת הא הזאת, התורה

עולם, עד לעשותן אנו מצווין התורה

לדורותיהם, עולם חקת אומר הוא וכן

שאין למדת הא היא בשמים לא ונאמר

לפיכך מעתה, דבר לחדש רשאי נביא

ומופת אות ויעשה איש יעמוד אם

לגרוע או להוסיף שלחו שה' ויאמר

המצות מן המצוה לפרש או מצוה,

שאמר או ממשה, שמענו שלא פירוש

ישראל בהם שנצטוו המצות שאותן

מצות אלא דורות, ולדורי לעולם אינם

שהרי שקר נביא זה הרי היה, זמן לפי

ומיתתו משה, של נבואתו להכחיש בא

לא אשר ה' בשם לדבר שהזיד על בחנק

למשה צוה שמו ברוך שהוא צוהו,

ולא עולם עד ולבנינו לנו הזאת שהמצוה

ויכזב. אל ג'.איש בהלכה עוד יעו"ש

.axzei giyn z`ial xzeia miaxw ep`y lkky lecbd cibnd ixaca x`ean ixd ezhiyl mb `axc`emeid miaxzn 'nehd zegky opifg zn`ae ,miwl` dyr df znerl df ixde w"dex 'iga biydl lwpadfd meid cr did `ly dn mlerd iwlg lka ehytzpe eaxzp f"r ly zehiy ipin lky cr ,xzeiaoniq edfe ,ce`na evxtie eaxi zrke ,(mircep zenewn dnk cerae mlerd gxfna wx mnewn didy)d`eapd xefgzy jixv giynd z`ia iptly eizexb`a l"f m"anxd azky enke `giyn ilbx lr

.(dbxcl dbxcn jlede zepizna dyrp df ied eheytk d`eapl epikf `ly it lr s`e) l`xyil

החכמהשו"ת ים טו שמזסימן

המשנה פירוש החלקובהקדמת (בד"ה

שםהראשון) אכן זה, לשון מביא כן גם

על ויגרע שיוסיף בין הפרש ואין מוסיף

הפירוש על ויגרע שיוסיף ובין הפסוק,

ה פשט יסייענו ואפילו וכו', כתובהמקובל

מגילה במסכת ע"ה אמרו כן ועל (דףוכו',

ע"ב) מעתהב' דבר לחדש רשאי נביא אין

אשר הוא זה ואי זה הוא מי וא"כ יעו"ש.

אינם והמצוה שהתורה לומר לבו ימלאנו

זה הלא בטלים אשר זמן ויש נצחיים,

לחבק הנמשכין ואפיקורסים מינים דעת

ודו"ק. עכ"ל, נכריה, חיק

ב.

מה לידע קוסם איסור יש האם

שעבר

להוכיחהנה בזאת כתבתי יםכבר (בספר

תשס"ז) גםהחכמה בקוסם איסור דיש

את לידע הקוסם בין לחלק ושאין למפרע,

את לידע הקוסם לבין להיות, העתיד

קונ' שיצא להשי"ת תודה וכעת שעבר.

תפנו שליט"א)אל שטיין יצחק ר' ,(להרה"ג

שמואל ר' לדברי שהעתיק מצאתי ושם

בשם להלכה בפרוש כן שכתב וויטאל

רבי האלקי המקובל הקדוש ורבו אביו

שנים "חיים בספרו זצללה"ה וויטאל חיים

שו"ע חלקי וד' הרמב"ם על (י"לישלם"

קדם, הררי מכון ע"י קדשו יד מכתב בראשונה

לפ"ק) תש"ס וז"לירושלים קע"ט סימן יו"ד ,

אין וז"ל זלה"ה מורי כתב א': סעי' שם

בגורלות ולא בכוכבים בחוזים שואלים

לומר רוצה לקסום, התורה מן אסור וכו',

מינים וכן הקסם, דרך על עתידות האומר

או באבנים או בחול שממשמש או רבים,

או במראה המסתכל או וכיוצא, בפולים

ומקלפן עצים קסמי הנוטל או בעששית,

אם ואומר לאו, אם לדרך יצא אם לבדוק

וכו', איש הרי למעלה נפלה כללוהקליפה

מהם לידע דברים העושה כל דבר, של

וכו' אסור הכל שעבר מה או ,עתידות,

אינו הקוסם שאיסור בפרוש לן הרי עכ"ל.

מה על גם אלא העתידות עניני על רק

שעבר.

מפורשותולבר ראיות לכך יש דין, מן

חכמינו בדברי בקודש למעלה

לברכה הנ"ל)זכרונם בקונ' שהוכיח ,(וכמו

גיטין במסכת ע"ב)דאיתא בהמעשה(ס"ח ,

הדרך דבאמצע ואשמדאי, המלך דשלמה

אל אשמדאי את בניהו שהוליך בעת

אחד לקוסם ראה ע"ה, המלך שלמה

ושאלו משחק, והיה קסם, עושה שהיה

שבמקום שראיתי לו אמר שחקת, למה

טמון וזהב כסף של אוצר יש יושב שהוא

מה ויתוודע יקסום א"כ בארץ, מתחתיו

בזאת מפורש הרי ע"כ. תחתיו, שיש

לגלות פעולה שעושין הגמרא בדברי

הוא וכן קוסם. נקרא הנעלם ההווה דבר

מקץ פר' תנחומא יו"ד)במדרש עה"פ(סי'

נחש כי וכו' המעשה מה יוסף להם ויאמר

אני להם, אמר המדרש: וז"ל וגו', ינחש

הזה הנער גנבו מה מפני לכם אומר

לןלקסום הרי ע"כ. אחיו, היכן ולידע בו

דבר כל לידע פירושה 'קסם' שמלת

העתיד. דוקא ולאו הנעלם

מצינוואם שלא זמן דכל פשוט הוא כן

מיעוט ז"ל רבותינו ובדברי בתורה

הרי העתיד, על אלא אינו שקוסם מפורש

נכלל הוא העבר על לידע שגם ברור הוא

זה ר'באיסור האדיר הגאון להרב שאלתי (וכן

החכמהשו"ת ים טו סימן שמח

שום אין כי לי והשיב שליט"א, קנייבסקי חיים

לשעבר) ובין לעתיד בין בזה לחלק בתורה .גמקור

ג.

שיטת לפי בקוסמים שאלה

שיטות (ובירור המהרש"ל

והרמב"ן) הרמב"ם

המהרש"לכתב י"ג,רבינו סימן פ"ח (חולין

א') ס"ק קע"ט ביו"ד הש"ך להלכה הביאו

שהם לפי איסורו דעיקר מאחר וז"ל:

ואין תעתועים, ודברי וכיזובים, הבלים,

ל כלדיים כשאילת ממשות פי'בהם

כלל להתיר אין מה"ט א"כ הרמב"ם,

מאחר לחולה, אפי' במכשפים לשאול

לדעת ואפילו הבל, ורובה ממש, בה שאין

דהיינו כלדיים, דשאילת דס"ל הרמב"ן,

ועצומה, יתירה חכמה היא איצטגנינות,

ישאל שלא אלא להן, להשמע ומותר

ה' עם תהיה תמים משום אחריהן,

יכול שהוא הש"י, על ויסמוך אלהיך,

תפילה ע"י ולבטלו המערכה, לשדד

כתב כאשר טובים, ומעשים (שבתובקשה

ע"א) מודיםל"ב כ"ע כישוף גבי הכא מ"מ

שניתן הוא רע ענין אלא חכמה, שאינה

מודים האומות חכמי ואפי' אדם, לבני

שהוא והיינו המכשפים, כל ושורפים בזה,

לא ולהטיב ולחבל, להשחית רע, דבר

העניינים, ברוב בוידעו דיש חולי לא אם

.bxtqa mi`aend o"anxd ixac it lr oerhl dvxy cg` mkg ixac lr xirdl mewnd `ed o`keenr minz epaal zeidl epeehvp ik" azky ,('g devn ,o"anxd zrcl dyr zevn) m"anxdl zeevnd`le miny ixaedn yexcp `ly 'eke j"idl` 'd mr didz minz (g"i mixac) xn`py `ede dlrziae`n cizrd le`yl aezkd xq`y" siqed eixac jyndae ,"'eke (miakeka mifegd epiide) mzlefndvx z`f jnq lre ."dl`a enr minz epal didiy dev ok ixg`e mqewe opernd one mizne iperciemiakeka mifegd epiid miny ixaed ly xeqi`dl eixaca l"f o"anxd llky oeiky ycgl mkg eze`llka mdipye) mqew xeqi` mr cgia (miakekd i"r xard rcil df xeqi` llka oi`c) zecizrd rcilmiakeka dfegd xeqi`k `ed mqew xeqi`y ixd ,(zecizrd zcbd lr `edy didz minz ly dyrdepivn `lc ,`cg ,ok xnel oi`y heyt `ed c"prtl dpde .xary z` `le zecizrd rcil wx epiide.xaryle cizrl oia mqew xeqi`a wlgl yiy epiidc ,ok yxtiy mipey`xd epizeaxn cg` meyljnq lr ok xeaql xyt`y wx ,rxtnl xeqi` oi` mqeway yxetna azk `l l"f o"anxd mb ,cere`ziixe`c wtq icin mewn lkne .didz minz ly dyrd mr mqewc dyrz `ld zeevnl xyiwy eixac

.`ziixe`c i`ce `ed mipey`xd x`yly `l` cer `le ,ep`vi `l

,l"pd l"f e"gxdn ixaca wiicl dvxy cg` axn izrnyy ,zn` ixac xyei o`k cinrdl yi cere` mipa`a e` lega ynynn mdy eixaca zexkfpd zelertd dyer m` wx `ed mqewd xeqi` ikheyte ,mqew llka dpi` (xard e`) zecizrd rcil meqwl zxg` dlert lk j` ,(y"r) 'eke miletaep`ady enke) mqewd ipin lkl llekd cg` weqtn cnlp mqew xeqi` lkc ,ok xnel xazqn oi`y `edepivn `le ,(miwqeta mixkfpd mqewd ipin lkl mqewd oiipra xn`nda f"qyz dnkgd mi xtqa

.w"ece xg` e` df oin mqewa dhrin dxezdy

החכמהשו"ת ים טו שמטסימן

הרמב"ם, דעת לפי אפילו דשרי סכנה,

דברים ומוצאים מכוונים הם דפעמים

ונכוחים דוחהכנים נפשות ספק ואפי' ,

בכה"ג, ק"ו בסקילה, שהוא השבת, את

לא, נפשות סכנות דליכא היכא אבל

אבר סכנת הוא חלקואפילו כבר שהרי ,

ר"ת על האחרונים שבת,כל מרדכי (הג"ה

תס"ד) בענייןסימן אבר סכנת דמשווה

וראייתם נפשות, לסכנת שבת חילול

י')ברורה סימן פ"ב ע"ז ומ"מ(רא"ש ,

שאין דברים אפי' להתיר יראה לפעמים

וכגון אבר, סכנת אלא נפש, סכנת בו

ורוח מקרה ע"י לאדם החולי שבא שידוע

דברי לפי בהן, לשאול דשרי רעה,

בהן וכיוצא עניינים אותן דעל הרמב"ן,

עזר ומוצאים יודעים המכשפים רוב

הרמב"ם לדברי אף ואפשר ותרופה,

אסרה שלא ולומר היתר, למצא יראה

לגרש אלא בא דאינו כה"ג, כישוף תורה

הדומה רעה ורוח כישוף לאולבטל כי ,

ולרדוף בהן לשאול אלא תורה אסרה

ממש שיש בהם, ולהאמין אחריהן,

לדבר, קצת וראייה בעניניהם,

כישוף לומדים היו י"זשהסנהדרין (סנהדרין

המחוייביםע"א) של כישוף לבטל כדי

מהר"ר בתשו' מצאתי וכה"ג מיתה,

המכשף מן ללמוד דמותר מ"צ, מנחם

אחרים או עצמו להציל כדי כישוף, ענייני

דלעיל, סוגיא מהאי און לו ומצאתי ע"כ,

לארבא, ואסרתא מילתא איהי דאמרה

דשרי אלמא ושריוה, מילתא אינהו אמרו

שום שם היה שלא אעפ"י כישוף, לבטל

בענין אבל דשרי, גוי ע"י וכ"ש סכנה,

לא סכנה, בו ואין חולה, סתם כגון אחר

עכ"ל. כלל. היתר למצא אוכל

דפוסקוהנה המהרש"ל מדברי נראה

הרמב"ם ט"ז)כשיטת י"א ע"ז (הל'

הכל וכולם ממש, הדברים אלו בכל שאין

התורה אמרה זה ומפני תעתועים

תמים ההבלים אלו כל על כשהזהירה

שאסור פסק ולפיכך אלקיך. ה' עם תהיה

ורק איבר, סכנת במקום בהם לשאול

עוד מותר. הוא נפשות סכנת במקום

בהם לשאול המהרש"ל דהתיר (ע"יחזינן

ורוחגוי) מקרה ע"י שבא חולי במקום

שיטת עם דבריו יישב בזאת וגם רעה,

נקרא אינו דכאן אפשר דרך על הרמב"ם

הוא ולהרמב"ן כישוף, ביטול אלא כישוף

רוב החולי שבזה אחר מטעם מותר

ותרופה. עזר מוצאים המכשפים

שחוששמ"מ המהרש"ל מדברי חזינן

והרמב"ן הרמב"ם לשיטת

ב'חכמה'דכאחד לדון נבוא אם ולפיכך .

כל מבררים ידה שעל אחד' 'מח הנקראת

ע"י זה ונעשה נעלמים, דברים מיני

.czeqgeind zeaeyza azky enke ,mdl yegl jixv zn` mda yi m` o"anxd zhiyly epiidem"anxd zhiyl eli`e ,'g r"n (m"anxdl zeevnd xtq lr) o"anxdl dyr zeevnae b"tx o"anxlxzen `ed m"anxdl s` ile`y l"yxdnd ycig o`ky `l` ,mda ynzydl oi`e afke xwy lkd l"pd

.seyik lehia `l` seyik my o`k oi`y

החכמהשו"ת ים טו סימן שנ

המלובשת האדם נפש עם התקשרות

הגוף בארוכהבשרירי שביארנו במה (ועיין

החכמה ים בספר התוה"ק עפ"י השיטה זו במהות

ע"יתשס"ז) הגוף שרירי ומפעילים ,

לשואל לענות ומשונות שונות פעולות

לפי קסם כמעשה נחשב שהוא

אסורההרמב"ם הוא שכמובן נאמר הרי ,

וכזב שקר דברי בכלל והוא דבריו עפ"י

מחוכמים חכמים שהם לישראל ראוי ואין

לב על להעלות ולא אלו בהבלים להמשך

בהן תועלת ז"לשיש הרמב"ם כן שכתב (וכמו

שם ע"ז .)בהל'

היהאמנם לכאו' הרמב"ן שיטת לפי

הדבר שזה רואים היו אם מותר

המחקר שעפ"י טבעית רפואה כמו מועיל

כן, הדבר אין באמת אך והשכל.

ואינו ברור ולא מאוד מועטת שהצלחתם

עפ"י פועלת השיטה שזו כלל מוכח

הוא ופשוט ממש, בה ושיש כלל השכל

תיתן לא שבעולם מתוקנת מדינה ששום

של במקרה אלו בשיטות להשתמש

ככולו שרובו פשוט והטעם נפש, פיקוח

שעפ"יושקר הטבעית רפואה ענייני אך ,

על בדקו כבר הרי והשכל המחקר דרכי

גם שיש ואע"פ אנשים, של אלפים אלפי

רק בהצלחה שפועלות רפואות בהם

נפש פיקוח במקום מ"מ קטן בשיעור

אותם גם נותנים אחרות רפואות כשאין

הרפואות הצלחת משיעור מדברים שאנו זה (וכל

לשיטת אמנם וכנ"ל, הרמב"ן לשיטת רק נ"מ הוא

שכולם כיון אסורים הם הדברים אלו כל הרמב"ם

קוסם) .בכלל

בפירושוראה הרמב"ם שכתב מה

ביומא שאחזוהמשניות מי (פ"ח

בןבולמוס) מתיא כרבי הלכה ואין וז"ל:

לאדם להאכיל מתיר שהוא בזה חרש

אינו זה כי כשנשך, שוטה כלב של הכבד

סוברים וחכמים סגולה. בדרך אלא מועיל

ברפואה אלא המצות על עוברין אין כי

ר"ל בטבעבלבד, המרפאין בדברים

והנסיון הדעת הוציאו אמיתי דבר והוא

לאמת. בדבריםהקרוב להתרפאות אבל

.dz"l zevnd xtqa m"anxd ixac i"tr zexexa zei`xa dkex`a df xac xak my epx`iay enkedl`l xyt` i`e 'eke drpdd on oina oeincd gk ripiy xnel dvex meqwn epxidfdy :azky `"lxe`l `iveie egk da ripi zelertdn zg` dlerte dyrn dyriy izlan zepeincd zegkd ilra

f"r 'lda azky enk - ok zeyrl ie`xy xn`iy e` zeidl cizr ipelt xac xn`ie) ezlert,('e `"isiqede m"anxd ixacl `iad xy` (c"r h"pw sc d"g f"i aizp mc` xtq) mgexi 'x ixacl ep`adedn lka y"re ,mixacd el`a `veik lke lega e` azka zecewp oiyerd ok enk d`xpy eixac lrytpd `edy mlrp mewnn ezaeyz jiynn dci lry dlert efi` dyery lkc gikedl dfa epkx`dy

.my epkx`dy dn lka ahid oiire df lka l"nk`e ,mqew meyn xeq` `ed ixd eay dncnd gke

.ehn`q axd mircna inler my lra 'text mb `ede xzqpae dlbpa blten g"z icici il gly xakeik mi`xn mdae zenqxetn 'qxaipe` i"r mlerd iagx lka eyrpy mixwgnn hwily dn ,`"hily

.ynn ea oi`y gex zerxe lad lkd dceqia ef dhiy

החכמהשו"ת ים טו שנאסימן

אסור בסגולתן מרפאים כחםשהם כי ,

והיא רחוק ונסיונו הדעת מצד אינו חלוש

העיקר וזה הטועה, מן חלושה טענה

עכ"ל גדול, עיקר הוא כי וזכרהו דעהו

עיין הרמב"ם בשיטת לכ' שיש הסתירות (ובעניין

ס"ד) לקמן בזה שכתבנו אלובמה ועפ"י .

לשיטת להבין גם אפשר הדברים

כאן שכתב דכמו קוסם, בענין הרמב"ן

המרפאות סגולות בענין דעתו הרמב"ם

וקוסם) כישוף חשש בהם אין הוא(אשר כן

רפואה לצורך וכישוף קוסם מעשי בענין

דהרמב"ן מןאליבא בהם יש שאם (דהיינו

מותרות שיהיו הרי לרפואה מועילים והם האמת

אסור הכל גופיה דלהרמב"ם הרמב"ן, לפי

.זוכנ"ל)

פסקכלל המהרש"ל דהנה הדבר,

דלפי והרמב"ן, כהרמב"ם

שקר רובו הוא וכדו' כישוף כל הרמב"ם

במקרה רק מותר אמת שהוא והמיעוט

.fda yegl yiy lkyde xwgnd i"tr irah xac dpi`y d`etxa o`k mipc ep`y dn lkay rcezenye micegi i"r epiidc ,miwicvd zlert i"r zekynpd ze`etxd lelkl epl oi` ,mqew meynmd ycwd zenyc :l"fe azky g"i w"q j"ya my oiire e"h h"rw c"ei r"eya oiir) 'ecke miyecwezxeabe ezlecb d`xn mda lretde mi`iapde miciqgd mdici lr lertl elkeiy gk mda ozp i"ydexy` dax devn jxevl e` myd zyecw jxevle dxdhae dyecwa mda ewqrziy s` eny i"yd lybedpl `"`y f"dnfa y"ke f"r diryi yprpy epivn mdipnfa 'it`e d"era elld zexeca df `vnp `liyxec mixagn dnka `vnp oke mipekp eixace ,f"hr l"kr ira `ail `pngxe dyecwae dxdhaaxd azk oke slg `bza ynzy`ce dax devn jxevl `"k ycwd zenya ynzydl oi`y zeneyxmilaewnd ixtqa mb ycewd zenya ynzynd df `"i slg `bza ynzy`ce `"kq seq e"nx 'iq onwlmicegi cgiin m` mpn` ,j"yd oeyl l"kr ,jxeai rpend k"r enya ynzynd `ed lecb oery x`ean

.eicinlze h"yrade l"fix`d ixacn rcepk xzen `ed dlitz jxcaa oieriely mpa digd j`id i"xl dniz :azky ,xn odk e`l dil xn` d"c a"r c"iw sc n"a 'qez

xnel yie 'eke ded odky oeik dpnl`del xexa didy,ytp gewit meyn xzen did okle ediigiy`nei 'nbd i"tr uxize ,xzen ytp gewit wtqa mb ixdy a"ivpd o`k dywd xake .k"ra"r d"t)

(`"r 'n zay s"ix `qxibd oiire,daxd zezay xenyiy ick cg` zay eilr llg dxez dxn`cige mc`d mze` dyri xy` `xw xn`c l`eny xn` dcedi ax xn`c ,lwdl zeytp wtqc olpneixac yexit edfe .mda ige miiwn `lc oipnif `witql opiyiig i`e ,mda zeniy `le mda ige ,mdaxak `edc mda zeniy `le mda ige ly mrhd ea jiiy oi`e opiwqr znd zeigdla o`k ixdy 'qezd'qezd eyxit jkitle ,daxd zezay xenyie zg` zay eilr llgc mrhd wx ea jiiyc `l` ,zn

.w"ece digi `edy i`ce rciy

mixyin aaec xtqa oiire(a"w oniq 'b wlg)zkqn lr zeipynd yexita m"anxd ixacl `iany`nei(l"pd)lr xearl el did xzeny 'qeza eazk o`k ji`e ,ilebqd xac liaya xeqi` xearl oi`c

,ycewd zeny i"r dzid o`ka d`etxdy mipexg`d dfa evxiz xak j` ,digi i`cey meyn xeqi`

החכמהשו"ת ים טו סימן שנב

נפש פיקוח ביו"דשל הש"ך כתב (וכבר

אסור) זה גם הק' הזוהר דלפי ולפיקע"ט ,

שחכמת הרי הנ"ל הרמב"ן דברי

בכוכבים)הכלדיים להשתמש(חוזים אין

שאומרים מה שמעו כבר ואם בה,

כיון לדבריהם לחוש מותר הכלדיים

וחכמת האמת, מן זו בחכמה שיש

בה להשתמש ואין היא שקר הכישוף

שמועילה. שמוכח במקום רק

להעבירולפיכך כישוף ביטול בעניין

חידש הרעות, הרוחות

שיטת לפי מותר שהוא המהרש"ל

מחמת האיסור שעיקר כיון הרמב"ן

הרמב"ם שיטת לפי וגם שקר, שרובו

שכן כישוף ביטול להתיר מקום יש

ביטול ולא כישוף מיני אסרה התורה

כישוף.

לדבריוהנה בזה להבין צריכים

שעיקר דכיון המהרש"ל,

שאלו משום הוא הרמב"ם לפי האיסור

התיר לא מדוע ושקר, הבל דברי

הכישוף הרמב"ם)המהרש"ל במקום(לפי

שהתיר וכמו דבריהם שמועילים שמוכח

הוא, והביאור הרמב"ן. שיטת לפי זאת

וקוסם כישוף מיני כל הרמב"ם דלדברי

לעתים מועילים שהם שרואים אע"פ

שקר דברי שכולן היא האמת כביכול,

כוכבים עובדי בהן שהטעו והם הן וכזב

שינהגו כדי הארצות לגויי הקדמונים

פאחריהם ע"ז בהל' שכתב ט"ז)(כמו י"א רק

אסורים. הם לעולם ולפיכך

yie] xzeny dcei envra m"anxd mb z`f lre ,zeinybd ze`etxk zegtl mi`txn mdy xnel yielv`y ,zten mkl epz :('h ,'f zeny) t"dr `x`e 'xt jlnil` mrep w"dqa `zi`c dn dfa xirdlipgexd raha `xead oevx edf t"kre ,minyd on el mirneyyk zten xcba `ed mlerl wicvdzncwda oiire) inybd ze`ivnn zegt `l d`ixaa reah `ed oiprd dfe miwicvl rney d"awdyoipra ,ybxan oerny x"a dyn 'x mipencwd milaewnn cg`n a"n my lr oe`b i`d 'x ihewil xtqd

e`txzdl miyecwd zenyl gk ozp d"awdy.(zelgn ipin lkn mda z

zay 'ld sqei ikxa xtqa xeviwa `aend `xepd dyrnd oaei dfae(e"wq `"y)zekix`a `aene ,,(mely zad` oekn i"r weic xzia i"kn ycgn qtcp oke) r"if i'b`lt miig 'xl miige d`etx xtqay"yxd `edy `iad `l sqei ikxady t"r`) r"if y"yxd epiax lv` dyrn did zg` mrt xy`dy` eil` dribdc ,(a"rz 'nr 'n 'iq 't ze` f"nxdl zenyd iyxy xtqa ok `aen xak n"n r"ifrvn`ae ,ziaxr k"g`e dgpn lltzd `ede ,zeend mq dlk`y el dxn`e dgpn iptl zay axra zg`did ji` lkd eilr e`ltzpe ,zeend mql d`iwde dlk`e zeend mq ze`txl rinw azk zay lilhxtae mdilr `ltzpy l"f y"yxd mdl xn`e ,zay llgle zay cr rinwd mr oizndl el xzeni"r xacd wizndl jixv dide llkd lr zeytp zpkq didy e`x `ly g"ezd lra miig epiax lrdy`d ze`txl rinwd azk llkd zpkq dtlgy xg`le ,hxtd zpkq dgec dfe ziaxre dgpn zlitz

.(`zklidc `ail` dyrnd dfa ltltl jix`dy r"if `"cigd ixaca y"r)

החכמהשו"ת ים טו שנגסימן

ד.

שעפ"י טבעית רפואה בגדר

רפואה לעומת והשכל המחקר

וסגולי רוחני

סק"אאיתא קע"ט יו"ד משה בדרכי

לא הרמב"ם דאף לי "ונראה

מבוא להם שאין בעניינים אלא אמר

השעה שזו השעות לעניין אבל ברפואות

מבשאר רפואה לקבל יותר הראויה

פרק ואמרינן וכו', שרי והשעות הימים

אשה משום(ס"ז)במה ביה דאית כל

האמורי, דרכי משום ביה לית רפואה

בו שיש דכל תי"ג סי' הרשב"א וכתב

שמועיל מה אפילו מותר הרפואה משום

אע"פ בדבורים בין בעצמו בין בסגולה

ומשום הטבע ענין לפי טעם לו שאין

אפי' וכן השעות לעיין שרי הכל רפואה

כישוף לעשות מותר כישוף לו עשאו

עצמו" .חלהציל

משהעוד הדרכי הר"ן(סק"ג)כתב "כתב

שאף ואפשר אשה: במה פרק סוף

בהם יש אם יודעים אנו שאין לחשים

אמרו ולא מספק מותרים רפואה משום

וכתב מועילים, ואין שבדקו אותן אלא

אלא בתוס' נראה שכך ז"ל הרשב"א

בכל שחשש ז"ל יונה להר"ר שראיתי

דרכי משום מומחה שאינן קמיעות

שם הפרק סוף ומרדכי עכ"ל, האמורי,

ידוע שאינו נחש דכל יונה כרבינו פסק

האמורי, דרכי משום אסור מומחה שהוא

שאם קמיע לאסור הרמב"ם ודעת עכ"ל,

כדי שרי כולם ואז ועקרב נחש שנשכו לא

הדרכי לשון כאן עד דעתו", תטרוף שלא

משה.

שכתב:ועיין כ"ז סעיף ש"א סי' בטור

ובמסמר החרגול בביצת "יוצאין

בין בחול בין שועל של ובשן הצלוב

וכן האמורי דרכי משום בו ואין בשבת

אם אבל רפואה משום שהוא דבר בכל

שהוא בו ניכר ואין מעשה משוםעושה

אבל האמורי דרכי משום אסור רפואה

יוסף הבית דבריו וביאר מותר". לחש כל

מעשה עושה אם אבל שכתב "ומה וז"ל:

אסור רפואה משום שהוא בו ניכר ואין

דאמרי אהא שם האמורי. דרכי משום

רפואה משום בו שיש דבר כל ורבא אביי

הא דייקינן האמורי, דרכי משום בו אין

דרכי משום בו יש רפואה משום בו אין

רש"י ופירש רפואההאמורי משום בו יש

כוס שתיית כגון רפואתו שנראית

רפואה משום בו אין מכה, ותחבושת

מרפא שיהא ניכר שאין לחש וכתבכגון .

הרא"ש י"ט)עליו דלעיל(סו"ס נהירא ולא

שהיו לחשים כמה איכא בשמעתין

ואינו מעשה בשעשה מיירי אלא עושין,

אילן כגון כלל רפואה בו שיהא ניכר

בסיקרא. שסוקרו פירותיו שמשיר

הר"ןוכן שם כל)כתב ד"ה ע"ב וז"ל(ל'

בין רפואה משום בו שיש דבר כל

.g`l seyik lehiac ,l"pd l"yxdnd zhiyke seyik lehia epiid seyik zeyrl ezpeek dxe`kl.seyikk ied

החכמהשו"ת ים טו סימן שנד

יודעין שאנו כיון דבר כל בין לחש

בתוספתא מוכח והכי מרפא, שהוא

הי"א) פ"ח רבינו.(שבת דברי הם וכך .

דאף ואפשר וז"ל שם הר"ן עוד וכתב

בהם יש אם יודעים אנו שאין לחשים

ולא מספק בהם מותר רפואה משום

מועילים. ואין שבדקו אותם אלא אסרו

הרשב"א כל)וכתב ד"ה נראה(ס"ז שכן

לה"ר שראיתי אלא בתוספות שפירשו

קד)יונה אות ש"ג תשובה שחשש(שערי

דרכי משום מומחה שאינו קמיע בכל

יוסף. הבית עכ"ל האמורי",

הערוךועיין בשלחנו שכתב בדבריו

"יוצאין כ"ז ס"ק ש"א סימן

ובמסמר שועל של ובשן החרגול בביצת

בו ואין בשבת, בין בחול בין הצלוב

שהוא דבר בכל וכן האמורי. דרכי משום

רפואה. מעשהמשום עושה אם אבל

אסור רפואה, משום שהוא בו ניכר ואין

האמורי דרכי לחש,משום כל אבל .

שבדקן באותם אלא אסרו ולא מותר.

בכל שחשש מי ויש מועילים. ואינם

דרכי משום מומחה שאינו קמיע

האמורי".

במ"בועיין ק"ו)שם ק"ה וז"ל(ס"ק שכתב

- רפואה משום בו ניכר "ואין

והא לרפואה שיהיה ניכר שאין היינו

הנ"ל בדברים שיאמרודמותר כיון

הסגולה מצד לרפואה שהוא היודעים

כניכר איהוי ואפילו - מותר לחש כל :

יודעין אנו ואין אתמחי לא עדיין

דכיון בחול מותר אפ"ה שמרפאין

אמרינן שמרפאים לחשים שיש דידעינן

ניכר כמו קצת והוי ירפא בזה גם שמא

ואין ירפאו שהלחשים שרגילות כיון

שאינן שידענו באותן אלא איסור

מועילים.

חדשוהנה גדר המ"ב כאן חידש לכאו'

היודעים שיאמרו שכיון שכתב (במה

כניכר) הוי הסגולה מצד לרפואה שלאשהוא

רש"י בדברי לא אב בית לו מצאנו

הב"י) בדברי לעיל שתהיה(המובאים שצריך ,

שתיית כגון פעולה ע"י הרפואה ניכרת

וכד' לחש ע"י ולא מכה ותחבושת כוס

בדברי ולא מרפא, שהוא ניכר שאין

הנ"ל)הרא"ש הב"י בדברי מובא שאמנם(ג"כ

הלחש ס"קהתיר ש"א או"ח בשו"ע נפסק (וכן

ניכרכ"ז) אינו אשר מעשה כל אסר אך

המשיר אילן כגון רפואה בו שיהיה

בסיקרא. שסוקרו פירותיו

בזהדהנה התיר המ"ב כי לכאו' נראה

מה דכל שכתב המידה, על יתר

הוי לרפואה שהוא היודעים שיאמרו

אלו הם מי אנן נדע ואיך ומותר, כניכר

מה נדע לא דאנחנו טיבם ומה היודעים

לומר אנו צריכים אלא וכו'. נעשה

הא ליה קשיא דהוה המ"ב, בכוונת

המחבר בביצת(שם)דפסק דיוצאין

שנא ומאי וכו', שועל של ובשן החרגול

הרא"ש שאסר בסיקרא שסוקרו מאילן

שיאמרו דכיון המ"ב תירץ זה ועל כנ"ל,

הוי הסגולה מצד לרפואה שהוא היודעים

שיאמרו לומר שרוצה והיינו כניכר,

בהרפואות הבקיאים דהיינו היודעים

ראיות להם ויש מרפאה זו שפעולה לנו (שיאמרו

לכך) עלברורות לסמוך שאין הוא דפשוט ,

החכמהשו"ת ים טו שנהסימן

זו בפעולה רפואה שיש דאמר מאן כל

ודו"ק אחרת .טאו

עלוהנה מיוסדים המ"ב דברי לכאו'

מס' המשניות בפ' הרמב"ם דברי

אין רפואה משום בו שיש שכל פ"ו שבת

במס' אמנם האמורי, דרכי משום בו

אין "כי וז"ל: הרמב"ם כתב פ"ח יומא

בלבד ברפואה אלא המצוות על עוברים

דברים אבל בטבע המרפאים דברים ר"ל

ולכאורה אסור, בסגולותם שמתרפאים

סתרי הרמב"ם בדברי הלשונות אלו שני

בו שיש שכל כתב שבת דבמס' אהדדי,

ובמס' וכו', משום בו אין רפואה משום

דברים בכל להתרפאות אסר יומא

הרמב"ם דכוונת בזה ונראה הסגוליים.

היינו האמורי דרכי משום בהם שאין היא

לעבור אבל בהם, להתרפאות שמותר

ידם על התורה מן אחר איסור שום על

הקשה שכן מצאתי ושוב אסור. ודאי

הכיפורים יום תוספות בספר ותירץ

יומא מס' על חביב בן פ"גלמהר"מ (דף

והרמב"ם) .ד"ה

מלשונועוד שנצרך מה כאן לך נעתיק

חביב בן מהר"מ וז"ל:(שם)של

סי' הרשב"א בתשובות ראיתי אמנם

מותר אם ששאלוהו ותתכ"ה קס"ז

כו' זהב של טס על אריה צורת לעשות

ובסי' כו' הרמב"ן מורי שגם ושמעתי

ופלפל באריכות הרשב"א כתב תי"ג

פרק בסוף שכתב בהרמב"ם זה בענין

שאסרה דמה שם שכתב ע"ז דהל' י"א

ובספר כו' תלכו לא ובחקותיהם תורה

ונתקשה כו' כתב ל"ז פ' ח"ג המורה

דנראין הרמב"ם דברי בכונת הרשב"א

אהדדי. דבריו סותרין

רפואהולע"ד דכל ליישב דיש יראה

הרופאים חכמי בספרי הכתובה

דהיא כיון סגולה דרך בהם שמרפאים

להתרפאות שרי הנסיון מצד אמיתית

הרופאים בספרי רפואות כמה דיש בה,

כמשל סגולה דרך בהם שמרפאים

על עשב בתלות הרמב"ם שהביא

דז אמיתיתהנכפה סגולית רפואה היא ו

קרה אחד דפעם לומר רוצה הנסיון מצד

ונתרפא הנכפה על עשב דתלו מקרה

אף לנכפה רפואה דזו וידעו הכירו ומשם

הטבע צד על הרפואה טעם השיגו שלא

שריא, סגוליית רפואה דהיא אבלאלא

אמורי מדרכי אוסרין שאנו הרפואות

תחלה שהמציאום רפואות הם

ע"ז עובדים שהיו מכח האמוריים

זה לחולי אומרים והיו ולירח לשמש

מכח בסגולה ויועיל זו רפואה יעשו

וכל פלוני כוכב כח בה יש זו שברפואה

.hlr dyer oi`y xac lkc azky (e"l 'iq `"g) zexi`n mipt z"eya oiir xkip xcb oiipra ceremixacd lkc 'd w"q `"rw c"ei daeyz igzt xtqa azk oke ,ixen`d ikxc meyn xeq` diteb dlegdoiirl yie .lkyde rahd i"tr mzevnl yi m` ielz xwir mlerl la` xeq` dlegdn wegx miyery`le xkipk ied dlebqd cvn d`etxl `edy mirceid exn`iy lky azky l"pd a"nd ixac i"tr dfa

.dfa wlig

החכמהשו"ת ים טו סימן שנו

שהמציאום מרפואות בזה כיוצא

ועבודתם דתם מכח בסגולה האמוריים

תלכו לא ובחקותיהם נאמר זה וזהוועל ,

ע"ד גנזו ש]חזקיה [רפואות ספר

או סגוליות רפואות היו שלא הרמב"ם

דזה הרופאים של הנסיון מצד טבעיות

בכח עשויות רפואות היו אלא שרי

באופן הכוכבים. שאוסרצורות דמה

ברפואות האמורי דרכי משום הרמב"ם

שהמציאום רפואות דוקא הם סגוליות

ואין ודתם עבודתם מכח האמוריים

דרך ממש בהם דיש בהם מודה השכל

הרופאים ביד שעלו רפואות אבל טבע,

תועיל זו רפואה כי וראו הנסיון מצד

איך טבע דרך ידעו שלא אף זה לחולי

הנכפה על עשב כתלית מרפאה היא

מןשריא. מסמר התירו טעמא ומהך

סובר הדברים אלו כי שועל ושן הצלוב

ע"ד הנסיון אותם שהוציא דמתני' ר"י

זאת שיצא הנכפה על העשב תלית

יצתה ולא נסיון מכח לרופאים הרפואה

מסמר וחכ"א האמוריים, מן מתחלתה

הם האמורי דרכי משום הצלוב מן

בה דאין סגולית רפואה דכל סוברים

אומרים אנו מסתמא טבעי טעם

משום ואסורה האמוריים מן דתחלתה

לע"ד הנזכר מכל העולה האמורי. דרכי

דרך שהיא רפואה דכל ס"ל דהרמב"ם

מועיל שהוא הרופאים ואומרים סגולה

והיינו שרי לדבר טעם יודעים שאין אף

כו' החרגול בביצת דיוצאין דשבת מתני'

האמורי דרכי משום בהם אין אלו בכל

נסיון, ע"י נתפרסמו דתחלתם משום

מפיאבל מתחלה שיצאו רפואות

והם ועבודתם דתם מכח האמוריים

מרפאים שהם שאומרים זרים דברים

דרכי משום דאסור הוא בזה בסגולה

בספרהאמורי הרמב"ם כונת זהו ,

דרפואה הרופאים במ"ש ואף המורה.

סגולה דרך פלוני לחולי מועיל פלונית

להאכיל כגון התורה על לעבור הוא אם

אין שנשכו למי שוטה כלב כבד חצר

לרפאותלהתיר התורה התירה דלא

את עליו ולחלל האיסורין בכל החולה

ע"ד לא טבעית ברפואה אלא השבת

בפי'סגולה הרמב"ם בכונת נ"ל זה ,

כמה לדעת שרוצה ומי ודוק. משנתינו

האמורי דרכי משום חכמים אסרו דברים

יע"ש, ופ"ח פ"ז דשבת בתוספתא יעיין

עכ"ל.

שכלוהיסוד הוא, אלו מדברים העולה

הנסיון מצד חידשו אשר רפואה

טעמה יודעים אין אם אפילו והחקירה

שהמציאו רפואה אך מותר, הוא הרי

אסור, זהו וכדו' ע"ז שהיא דתם דרך

ואין סגולה בדרך מותר שהוא מה ואפילו

היתר בו אין האמורי דרכי משום בו

ועיין התורה. של האיסורים שאר לדחות

שכל שכתב ס"ב יו"ד אהרן פני שו"ת

נולדה שהרפואה יודעים אנו שאין

לחוש לנו אין האמורים מן ונצמחה

של שיטתו לכאו' והנה מהם. שבאה

קע"ט משה בדרכי הנ"ל הרמ"א רבינו

דמשמע חביב, בן המהר"ם כדברי אינה

רפואה משום בו שיש דכל הרמ"א מדברי

ע"ז מתוך נולד אם אפי' אופן בכל מותר

בזאת להקל קשה עכ"פ אך שלהם,

כדברי תפסו האחרונים דהפוסקים

פני בשו"ת שמובא וכמו חביב בן מהר"ם

החכמהשו"ת ים טו שנזסימן

סי' תשובה דרכי בספר ועיין הנ"ל אהרן

ז'. קע"ט

ה.

לדינא הנושרין פירות

רפואההעולה דכל הנ"ל, מכל לדינא

רק וכישוף קוסם בכלל שאינה

בדרך מרפאה היא איך כלל מובן שאין

ניכרת אם הדין מעיקר הנה הטבע,

שרי מןירפואתה הרפואה מקור ואם ,

ע"ז)האמורים עובדי כל הוא(או הרי

חביב בן המהר"ם שיטת לפי אסור

הנ"ל.

ומכשףואין קוסם לאיסור ענין זה ,יאכל

אסורים, רפואה לצורך אפי' דאלו

הרשב"א התיר ביטול(הנ"ל)דלא רק

וממילא סגולית. רפואה סתם או כישוף

אחד' 'מח של שהרפואה לדינא העולה

כח ע"י הנעלמות ידיעת ביסודה שהיא

יםהדמיון בספר באריכות שביארנו (כמו

תשס"ז) איסורהחכמה משום בה יש הרי

ורק הנ"ל המהרש"ל דברי עפ"י קוסם

וכן להתיר. אפשר נפש פיקוח משום

התבוננות ע"י שמתרפאים רפואות

כח ע"י רוחניים כוחות והמשכת ודמיון

אבל כישוף, משום שאסורים יתכן הדמיון

מובן אין אשר סגוליות רפואות סתם

שלא כל מותרות הן הרי פועלות הן כיצד

וממילא ע"ז, דרך אותן שהמציאו ברור

משתמשים שאין דיקור של סינית רפואה

הרפואות כל וכן המדמה בכח בה

פעולות שעושים לזה שדומים למיניהן

בגוף מקומות מיני בכל שלוחצים כגון

פועלות הן כיצד ההסבר יודעין אין ואשר

של הרפואה חכמת וכן מותרות, הן הרי

המאורעות שמשנים וכדו' מודרך דמיון

הכל הדמיון ומשנים שעברו טובות הלא

כוחות המשכת בזה שאין מותר

.יברוחניים

.i.myn epgwe 'ez`etx zxkip' xcb edn x`al (d"p c"p cenr) lirl epkx`d xake

.`idxenae `"i wxt f"r 'lde `"l z"l zeevnd xtqa m"anxd epl x`ia xak sykne mqew xcbaextqa dkex`a df x`azp xake) r"eyay h"rw 'iq yixa miwqetd epizeax oke ,f"l wxt a"g mikeap

irc (f"qyz dnkgd miynzyny jxc lke dncnd gk i"r zenlrpd zrici `ed mqewd xeqi` xwmikeap dxena) m"anxd x`ia xak seyik oiprle ,mqew xeqi` dfa yi zenlrp xxal oeincd gkadyrp lkd ze`ilt miyery miyglnde minqewd zky epiidc ,oeincd gk i"r dyrp k"b `edy (my

.(y"iir) oeince daygnd fekix i"r

.aimixac wecale lwdl ('d-'` e"q 'iq 'd ze`) f"nxdl zenyd iyxey xtqn cenll mivexd mpyi`id my zx`eand dlertd ik xeqi`l di`x myn `axc`e di`x lk myn oi` zn`a j` ,minlrpahid my oieri zenye drayd i"r `ly my `aeny dn mbe miyecwd zeny zrayde dlaw i"trs`e zexecd ilecb i"r epl xq`p df xac s`e) my ezpeek lk idefe z"iyd ly enya riayny

.(oeilr iyecwe miwicvl

החכמהשו"ת ים טז סימן שנח

טז סימן

החדשות והרפואות האמורי דרכי בענין

א.

האמורי דרכי וגדר כישוף גדר

החכמה'הנה 'ים בספרי הארכנו כבר

הקודמות ס"ח,)בשנים ס"ז, (ס"ו,

בהם שיש ברפואות להתרפאות שאין

צריך עדיין אך ומכשף, קוסם של שאלה

קוסם בגדר שהם הרפואות בין להבחין

רק להתיר ואין אסורים שהם ומכשף

הזוה"ק ולשיטת נפש, פקוח (תזריעבמקום

קע"ט) סוף יו"ד סוף ובב"י ע"א גםנ"א אסורים

נפש פקוח סי'במקום יו"ד בשו"ע כ"ז סימן (עי'

סק"א) שם ובש"ך שלקע"ט הרפואות לבין ,

שבת בגמ' דמבואר האמורי (ס"זדרכי

ע"ב)ובחוליןע"א) פי"טוברמב"ם(ע"ז (שבת

כ"ז)ובשו"עה"ג) סעי' ש"א דבר(או"ח דכל ,

דרכי משום בו אין רפואה משום בו שיש

למי סקילה איסור ישנו ובכישוף האמורי.

ישנו האמורי ובדרכי הכישוף, שעושה

ישנם ממכשף ששואל מי ובעניין לאו. רק

עשה רק שהוא הסוברים ראשונים

לאו, שהוא אומרים ויש תהיה, דתמים

מהרש"ל שו"ת ג')עיין יש"ש(סי' ובספרו ,

י"ג)חולין אות ח' .(פרק

האמוריוהנה דרכי של האיסור עצם

מדכתיב ג')הוא י"ח :(ויקרא

תלכון' לא שםובחוקותיהם בת"כ ועיין ,'

מדברת התורה מאיר רבי דלשיטת

ס"ז שבת ברש"י הוא וכן האמורי, מדרכי

ע"א י"א ע"ז ברש"י אך במשנה, ע"א

פירש במשנה ע"א ע"ז ובחולין ולא, ד"ה

' שהפסוק כמעשיהםרש"י תעשה 'ולא

כ"ד) כ"ג האמורי(שמות דרכי על (וכברקאי

האחרונים) בזה .העירו

אלא)סנהדריןובתוס' ד"ה ע"ב ,(נ"ב

ע"א)ובע"ז י"א מבואר(דף ,

העכו"ם מחוקות הוא האמורי דדרכי

לשם לעשותם ונהגו ע"ז, בהם שאין

כל כולל וזה שלהם, ושטות הבל תורת

העיון יגזרם שלא ודברים ניחושים מיני

לכישוף קרובים שהם ודברים הטבעי

משונים והם בנסיון נתאמתו שלא

בלי כחוק 'חוקות' נקראו וע"כ ותמוהים,

למעשה מושכים שהם כיון ואסורים טעם,

וע"ז י"אכשפים ע"ז ובר"ן פל"ז, ח"ג מו"נ (עיין

פ"ח) שורש ובמהרי"ק דרכיע"א, ואולם ,

כישוף או ע"ז משום בהם אין האמורי

הרי כישוף או כע"ז ממש היה דאם ממש

שבדרכי האמורי מדרכי יותר חמור הוא

בהם שאין אופנים כמה יש האמורי

אופן, בכל נאסרו וע"ז כישוף אבל איסור,

הלכה ע"פ פיקו"נ במקום מכישוף חוץ

יש הנ"ל הזוהר לפי ורק איסור בו שאין

איסור. בזה גם

ברמב"םוהמעיין פל"ז)היטב ח"ג (מו"נ

הגוים שחידשו דבר דכל יראה

פועל ולשיטתם טבע, ע"פ שלא במעשים

מערכת ע"פ כגון הרוחניים, מכוחות

הם אשר הכחות שהם וכדומה, הכוכבים

אבל כישוף. בגדר נכלל כ"ז להם, עובדים

תולים אינם עצמם שהגוים הענינים כל

החכמהשו"ת ים טז שנטסימן

לפי אלא עובדים, שהם רוחנים בכוחות

בגדר אינו זה בלבד, סגולה הוא דעתם

והיינו האמורי, דרכי בגדר רק כישוף

הוא הרמב"ם לשיטת כישוף שאיסור

זרה עבודה של ענף לעבודמטעם (שמביא

רקע"ז) הוא דעתם לפי שגם הענין אבל ,

למעשה אותו ימשוך רק זהו סגולה,

אמרו זה שעל יותר קל ודינו הכישוף,

ע"א)בגמרא ס"ג בו(שבת שיש דבר כל

דרכי משום בו אין רפואה משום

האמורי.

שהכישוףוז"ל שם: הרמב"ם של קדשו

אותם עושים שהיו פעולות הוא

היה ויותר והכלדיים, הכשדיים הצאבה,

לחשוב מביאים היו ובכנעניים, במצריים

מעשים יעשו שהם חושבים היו או בהם

או אחד לאיש אם במציאות, נפלאים

יעשו אשר ההם והמעשים מדינה. לאנשי

אותם, נותן ההקש אין המכשפים אותם

כלל, דבר יחיבו שהם השכל יאמין ולא

ידוע, בעת ידוע צמח לקבץ שיכונו כמו

פלוני מספר הפלוני הדבר מן ילקח או

- מאד גדול שער והוא כך. מספר ומכך

האחד מינים. בשלשה לך אכללהו ואני

הנמצאות, מן בדבר שנתלה מה - מהם

מה - והשני מוצא. או חיים בעל או צמח

המעשים בו שיעשו זמן בהגבלת שנתלה

אנושיות פעולות - והשלישי ההם.

או הצווחה, או טיפוח, או כריקוד, שיעשו,

או אחת, רגל על הדילוג או השחוק,

דבר, לשרוף או פרקדן, הארץ על שישכב

ידובר דברים או ידוע, בעישון לעשן או

הם אלו - מובנים בלתי או מובנים בהם,

הכישוף. מעשי מיני

אלאויש ישלמו שלא כישוף פעולות

ילקח כאמרם, - הפעולות אלו בכל

ויקחם הפלוני, הצמח מן עלים וכך כך

בעת הפלונית, במעלה הירח בהיות

היתדות. מן זולתו או מזרח ביתד שהוא

או הפלונית הבהמה מקרני וילקח

שיעור - מדמה או משערה או מזעתה

או משל, דרך השמים, בחצי והשמש כך,

הפלוני המוצא מן וילקח מוגבל. במקום

כך, במולד ויתך רבים ממוצאים או

תדבר כן אחר כך. ערך על והכוכבים

ההם בעלים תעשן ואתה כך, ותאמר

- המותחל ההיא לצורה בהם וכיוצא

יחשבו כישוף פעולות ויש כך. ויארע

המינים מן באחד ישלמו שהם חושבים

יתנו האלה הכישוף מעשי ורוב ההם.

פנים כל על נשים העושות שיהיו בהם

והשגעונות, ההבלים מאלו והרבה וכו',

אלא בפעולתם שיתנו כלל תמצאם לא

כולם הכישוף לפעולות אפשר ואי נשים.

רצוני הכוכבים, בענין הבטה מבלתי

מחלק הצמח שזה יחשבו שהם לומר,

וכל חיים בעל כל וכן הפלוני. הכוכב

יחשבו וכן לכוכב. ייחסוהו מוצא

אותם בעשותם אשר ההם שהפעולות

עבודות מיני הם הכישוף להם יעשה

או ההוא הפועל וירצהו ההוא, לכוכב

לנו יעשה ולזה העישון, או ההוא המאמר

שנרצה. מה

לךואחר תתבאר אשר ההקדמה זאת

עתה הנמצאים ספריהם מקריאת

דברי. שמע לך, הודעתים שכבר בידינו

אשר וקטבה כולה התורה שכונת אחרי

זרה' 'עבודה הסרת הוא תסוב עליו

החכמהשו"ת ים טז סימן שס

מן בכוכב יחשב ושלא זכרה, ומחות

בדבר מועיל או מזיק שהוא הכוכבים

שזה אדם, לבני הנמצאים הענינים מאלו

התחייב - לעבדם המביא הוא הדעת

'עובד הוא המכשף כי מכשף, כל שייהרג

בדרכים אבל ספק, בלא זרה' עבודה

ההמון עבודת דרכי בלתי זרים, מיוחדים

שהם דכיון בזה [ר"ל ההם. לאלוהות

הרוחניים שהכוחות בשטותם מאמינם

כך שעושים ע"י נפלאות פעולות פועלים

להמון נחשבת אין זו שפעולה ואע"פ וכך

ג"כ שזה אמרה התורה עבודה, לדרכי

עבודה, וגדר איסור כמעשה נחשב

נחשב כישוף שכל איתא בזוה"ק ובאמת

קע"ח סי' בב"י כמבואר ממש כע"ז

שסוף צ"ל הפוסקים לפי אבל שם ובש"ך

כמו ממש תורה בו החמירה לא סוף כל

שהוא ורק פיקו"נ במקום והתירו ע"ז

ע"ז]. מענפי

הפעולותוממשיך ולהיות הרמב"ם:

הותנה אמנם כולם ההם

"מכשפה אמר, הנשים שיעשום ברובם

בני לחמלת - ועוד תחיה"; אדםלא

כן גם באר ולזה הנשים. להרוג בטבע

אשה", או "איש לבד, זרה' ב'עבודה

האשה" את או האיש... "את ואמר, וכפל

ב'חילול לא זה כמו בא שלא מה -

רוב - זה וסיבת בזולתו. ולא שבת'

היו וכאשר בטבע. עליהם החמלה

שהם בכשופיהם חושבים המכשפים

ההם בפעולות ושהם מעשה, עושים

העירות, מן הרעות החיות מגרשים

ויחשבו בהם. וכיוצא והנחשים כאריות

נזקים מיני ידחו בכשופיהם שהם כן גם

להם שתמצא כמו - האדמה מצמח

הברד רדת ימנעו שהם שיחשבו פעולות

עד הכרמים, מן התולעת יהרגו ופעולות

תפסידם תולעתשלא בהריגת האריכו (וכבר

ב'דרכי - הצאבה לומר, רצוני - הכרמים

הנבטיה) העבודה בספר הנזכרים ההם .האמורי'

ימנעו פעולות להם שיש יחשבו וכן

מפני - הפרי ונשירת האילן עלי נפילת

כלל אז המפורסמים הענינים אלו

זרה' 'עבודה שבעבודת הברית', ב'דברי

תחשבו אשר ההם הכשוף ומעשי

יחולו בהם הנזקים, אלו מכם שירחיקו

בכם "והשלחתי אמר, בכם ההם הצרות

ואמר, אתכם", ושכלה השדה חית את

זוחלי חמת עם בם, אשלח בהמות "ושן

יירש אדמתך "פרי ואמר, עפר",

- ועבדת תטע "כרמים ואמר, הצלצל",

תאכלנו כי תאגור, ולא תשתה לא ויין

בכל לך יהיו "זיתים ואמר, התולעת",

זיתיך". ישל כי תסוך, לא ושמן - גבולך

בו שהתחכמו מה שכל - הענין עיקר

עבודתה לחזק זרה' עבודה 'עובדי

לחשוב אדם בני ומביא לעד, ולהעמידה

ומביאים ידועים נזקים דוחים שהם

הברית' ב'דברי כלל - מיוחדות תועלות

התועלות ימנעו שבעבודתה ואמר,

לך, התבאר הנה ההם. הצרות ויחולו

לאותם התורה כונה למה המעין, אתה

הנכללות וה'ברכות' ה'קללות' פרטי

ודע מזולתם. ויחדתם הברית' ב'דברי

כן, גם הגדולה התועלת זאת שיעור

אריכות כל והעתקנו הרמב"ם. עכ"ל

מיני דכל היטב שיתברר כדי לשונו,

ואומרים העכו"ם שעושים פעולות

או נפלאות לעשות בסגולה שפועל

החכמהשו"ת ים טז שסאסימן

בשטותם וטוענים לרבים, או ליחיד

דהיינו זרה, עבודה מאיזה הכוח שנמשך

נקרא זהו אותו, שעובדים כוח מאיזה

כישוף.

בעניןוהנה הרמב"ם דיבר כאן עד

של ענף שהוא עצמו הכישוף

ממשיך שם ובהמשך זרה, עבודה

דרכי של האיסור מהו לפרש הרמב"ם

מעשה מכל ולהרחיק וז"ל: האמורי

מחקותיהם דבר מעשות הזהיר הכשוף

העבודה במעשה שנתלה במה ואפי'

שהוא שיאמר מה כל ר"ל בהן, וכיוצא

העיון אותו יגזור שלא ממה מועיל

כמנהג דעתם, לפי נוהג אבל הטבעי

אמרו והוא המיוחדות, והכחות הסגולות

בחקות תלכו ולא תלכו, לא ובחקותיהם

דרכי ז"ל יקראום אשר והם הגוים,

מעשה סעיפי שהם מפני האמורי,

היקש יגזרם לא דברים שהם המכשפים,

הכשוף למעשה מושכים הם אך טבעי,

הכוכבים לעניני נסמכים הם אשר

הכוכבים להגדיל הענין ויתגלגל בהכרח,

כל בפירוש ואמרו ולרוממם, ולעבדם

דרכי משום בו אין רפואה משום בו שיש

שיגזרהו מה שכל בזה רוצים האמורי,

אסור, וזולתו מותר הוא הטבעי העיון

פירותיו שמשיר אילן נאמר כאשר וכן

הוקשה בסקרא, סוקרו או באבנים טוענו

באבנים טוענו בשלמא המעשה זה על

סוקרו אלא חיליה דליכחש היכי כי

התבאר הנה וכו', טעמא מאי בסיקרא

לזה שדומה מה וכל בסקרא שסקירה

אסור הטבעי ההיקש יגזרהו שלא ממה

אמרו וכן האמורי, דרכי משום לעשותו

אין אמרו תקבר, מוקדשין של בשליא

אותה קוברין ואין באילן אותה תולין

ואל האמורי, דרכי מפני דרכים בפרשת

במסמר מהם שהתירו מה עליך יקשה

ההם הדברים כי השועל, ושן הצלוב

שהוציא בהן חושבים היו ההוא בזמן

והולכין רפואה, משום והיו הנסיון אותם

בערבי שקורין העשב תלות דרך על

הכנפה, על פיאוניא"ה ובלע"ז פאבינ"ה

הנרון, למורסות הכלב צואת ונתינת

למורסות ומרקשי"ט בחומץ והעישון

שנתאמת מה כל כי הקשות, המכות

ההיקש יגזרהו שלא אע"פ באלו נסיונו

רפואה שהוא מפני לעשותו, מותר הוא

המשלשלים, הסמנין שלשול מנהג ונוהג

זה ממאמרי הנפלאות אלו בידך והעלה

הם חן לוית כי ושמרם המעיין אתה

הרמב"ם. עכ"ל לראשך,

לשיטתונמצא הם גדרים שג'

זרה עבודה א. הרמב"ם:

עבודות בארבע שעובד והוא ממש

לה המיוחדת בעבודה או (עי'הידועות

וה"ג) ה"ב פ"ג ע"ז הל' אפילורמב"ם וזהו ,

כיון לאלקות, הע"ז את עליו מקבל אינו

עובד הוא הרי אלו מעשים שעושה

איסור בו שיש כישוף ב. זרה, עבודה

הכתובים המעשים שעושה והוא סקילה,

בדרךבספ השפעות שממשיך ריהם

איסור ג. שלהם, זרה מעבודה סגולי

לאו איסור שהוא האמורי דרכי משום

שעושה והוא תלכו', לא 'ובחוקותיהם של

טבעי, הסבר להם שאין סגוליים דברים

מכח שהוא עליהם אומרים אין אך

שלהם. זרה העבודה

החכמהשו"ת ים טז סימן שסב

ותוס'ויש הארץ שמות בספר לעיין

ביומא חביב ן' מהמהר"ם יוהכ"פ

הרשב"א תשובת את שמביא ג' פרק

הנ"ל במורה הרמב"ם סתירת שמקשה

עבודה מהלכות י"א בפרק שכתב למה

דדרכי חביב ן' המהר"ם ומישב זרה,

שהמציאום רפואות הם האמורי

יש בהם אשר עבודתם מכח האמוריים

נסיון מצד שגילו הרפואות אבל איסור,

ולכאורה כאן. עד מותרים, סגולי אפילו

במורה מפורש דהלא דבריו, על קשה

מצד שגילו שהרפואות פל"ז ח"ג

באיסור ואסור כישוף הוא עבודתם

בדרך שגילו והרפואות כנ"ל, סקילה

עכ"פ אסור לע"ז קשר להם ואין סגולה

לשיטת לומר וצריך האמורי. דרכי משום

בדברי הגדרות דהג' חביב ן' המהר"ם

והיינו קצת, אחר באופן הם הרמב"ם

שפועלים הרפואות א. זה: באופן

ידי שעל דהיינו עבודתם, מכח לשיטתם

כוכב של הכוח ממשיכים וכך כך שעושים

קצת והוי וכדומה אותו שעובדים פלוני

נחשב שאינו פי על ואף עבודה, כמו

נראה ההמון ולעיני ממש כעבודה

ככישוף, נחשב זה פעולות, רק שעושים

השיגו רק אם ב. לעיל. שכתבנו כמו והוא

פלוני כוכב של כח דבר באיזה שיש

אלא ממש כישוף אינו אותו, שעובדים

הוא זה ובדבר האמורי, דרכי משום אסור

בעלמא סגולה ג. שפירשנו. ממה חלוק

לעיל שפירשנו מה ולפי מותר, לשיטתו

דרכי משום עכ"פ איסור בה יש סגולה גם

ובדרכיאמורי. אהרון פני בשו"ת הובאו (ודבריו

תשס"ח שנת החכמה ובים ס"ז קע"ט סי' תשובה

נ"ז) .דף

גםוהגדר הוא הרמב"ם של הנ"ל

בהר"ן ע"א)הביאור י"א (ע"ז

סרך בו שיש מה נקרא האמורי שדרכי

עייןע"ז סרך, הגיה ובד"ת צורך כתוב (בגירסא

שם) והדר עוז בש"ס וציונים דמעשהבהגהות

ממש ע"ז מענפי הוא לאכישוף (אבל

מביא שרק בע"ז כמו כ"כ התורה בה החמיר

לע"ז) הרמב"םבוודאי כמו שכוונתו ,

וגם טעם, בהם אין סגולות שהם דאע"פ

הכוחות מכוח פועלים אינם הגוים לפי

אותם שעובדים שלהם וע"ז הרוחניים

ואעפ"כ סגולה, בדרך רק אלא בהדיא

שהוא בכישוף להאמין שמביא כיון

ע"ז. סרך עכ"פ ג"כ הוי הע"ז, מענפי

ב.

במקום היתר בכישוף יש האם

רפואה

שישופשוט ומכשף ומנחש דבקוסם

בתורה מפורשים לאוין בהם

משום בו שיש דכל ההיתר להם אין

האמורי דרכי משום בו אין (שבתרפואה

הפוסקיםס"ז) כתבו איך לאו סי'דאם (ש"ך

ס"ג) ומהרש"ל להתרפאותקע"ח דאסור

הוא הרי הא עכו"ם, ע"י אפילו בכישוף

דכיון הוא פשוט וע"כ רפואה, לצורך

חמורים ויותר נפרדים איסורים שהם

כלל היתר להם אין האמורי, מדרכי

רפואה. במקום אפילו

מהגמ'ולכאורה ע"ב)קשה כ"ז דף ,(ב"מ

משאלי דלא וארנקי כיס גבי

מנחשים ופרש"י דמסמני, משום אנשי

שמוכר כיסו שמשאיל לאדם סימן ואומר

לא כתיב הא בתוס' והקשו מזלא, לו

אשה במה דבשלהי ומתרץ תנחשו,

החכמהשו"ת ים טז שסגסימן

אין רפואה שום בו שיש דבר כל אמרינן

ולכאורה ע"כ. האמורי, דרכי משום בו

ענין דמה מאוד, מופלאים התוס' דברי

שני שהם האמורי דרכי אצל תנחשו לא

מן הוא האמורי דדרכי שונים, לאוין

תלכו' לא 'ובחוקותיהם שבתהפסוק (רש"י

ע"א) וישס"ז אחר. לאו הינו תנחשו ולא

דדרכי דהלאו התוס' דשיטת לומר

ע כל דהרי תנחשו, מלא הוא ניניהאמורי

בתוספתא המבוארים האמורי דרכי

דומים הם ע"ב ס"ז ושבת פ"ז-ח שבת

סי' יו"ד בב"י שמוצאים וכמו לניחוש,

איסורים שני דישנם הסמ"ג בשם קע"ח

האמורי ליריאיובדרכי סביב בספר (וביארם

ג') אות פ"ט מצוה יראים אסוריםעל דיש

משום ויש הגוי בחוקות תלכו לא משום

שהתוס' לפרש יש וממילא תנחשו, לא

הוא האמורי דרכי שכל כהסמ"ג לומדים

שמוצאים וכיון תנחשו, לא משום

במקום היתר יש האמורי שבדרכי

יש תנחשו דלא בלאו גם לכך רפואה,

זה תירוץ וכעין רפואה, במקום היתר

היראים על ליראיו סביב בפי' מבואר

התוס' תירוץ על קשה עדיין ואמנם שם.

בענייני כלל מדברת אינה הגמ' הרי

צ"הרפואה חולין איתן מצפה בהגהות (ועיין

אין לאדם צורך בו שיש דכל התוס' דכוונת שכתב

מהר"ץ וע"י רפואה, כמו האמורי דרכי משום בו

שם) משה דברות וע"ע שם, .חיות

בטורועוד דמבואר להקשות שמעתי

קע"ח) סי' בחוקות(יו"ד ללכת אסור :

לקסום שלא לומר צריך ואין העכו"ם,

אילו שכל לעונן, ולא לנחש ולא

הוא וכן עכ"ל. בתורה, מפורשים

ע"ז)ברמב"ם מהלכות שאין(פי"א שכתב

מנחש דאיסור וקשה כעכו"ם. מנחשין

הם העכו"ם בחקות ללכת ואיסור ומעונן

בטור פתח ואמאי נפרדים, לאוין ב'

ומסיים הגוי בחוקות תלכו דלא באיסור

קשורים אינם שלכאורה אחרים בלאוין

מזה לדייק ורצו הגויים. דחוקות לאיסור

רק הם וכישוף דקוסם האיסורים שכל

בחוקות תלכו דלא איסור שיש במקום

שאין במקום אסורים ואינם הגויים,

הגוים, בחוקות תלכו לא של איסור

איסור שאין כיון רפואה לצורך וממילא

איסור יהיה לא ה"ה האמורי, דרכי של

רפואה. במקום ומנחש דקוסם

לומרוהנה שא"א דפשוט כתבנו כבר

אינם וכישוף קוסם שאיסור

בכל מפורש דכן רפואה, במקום אסורים

קע"ט)הפוסקים קוסם(יו"ד איסור דיש

והמהרא"י רפואה, במקום אפילו ומכשף

סק"א) ש"ך ועי' הדשן, תרומת התיר(הוא לא

מעכו"ם לבקש רק רפואה לצורך

שאינו כיון דלשיטתו כישוף, לעשות

שיעשה מגוי שואל רק בעצמו עושה

פשוט בעצמו שיעשה אך מותר, אזי

והמהרש"ל לשיטתו. אף בסי'שאסור (שם

א') סי' שם בהש"ך מובא אפילוג' אסר

סכנה, במקום רק והתיר לעכו"ם לשאול

ל"ט, סי' יעקב משכנות בשו"ת ועיין

אחד ושום תפ"ה, סי' החדשות וברדב"ז

איסור להתיר דעתו על עלה לא מהם

בו שיש דכל הכלל משום ליהודי כישוף

דרכי משום בו אין רפואה משום

מפורש דהרי ועוד זאת האמורי.

שני דהם לעיל המובא במורה ברמב"ם

החכמהשו"ת ים טז סימן שסד

כע"ז והוי אופן בכל אסור וכישוף גדרים

כוונת שאין האמורי דרכי ורק ממש,

סגולה בדרך רק מע"ז שכוחם הגויים

מפני ק"ק וא"כ רפואה, במקום התיר

מכשף איסור והטור הרמב"ם מקשר מה

ובספר הגוי. בחוקות תלכו לא ואיסור

ליראיו ד')סביב סעי' פ"ט מדייק(מצוה

בב'מהיראים עובר וקוסם דבמכשף

הלאו עם יחד קוסם או מכשף לאוין,

ומתרץ הגוי, בחוקות תלכו דולא

תלכו דלא איסור שיש דר"ל הטור,

ובקוסם החוקים, בכל הגוי בחוקות

ודו"ק לאוין בב' עובר וממילאומנחש .

הטור על הקושיות כל מיושבים

הם ומנחש קוסם שבוודאי והרמב"ם,

רק ענין, בכל ואסורים עצמיים איסורים

ובחוקותיהם של איסור ג"כ להם ניתוסף

זה, באיסור נכללים ג"כ שהם תלכו לא

בשני עוברים ומנחש שבקוסם ונפק"מ

לאוין.

תלכווממילא ולא שמצד שאע"פ פשוט

בו אין לפעמים הגוי בחוקות

פ"ח שורש להמהרי"ק כגון איסור,

איסור שאין קע"ח סי' ברמ"א המובא

או פריצות לשם שנהגו בדבר אלא

בסי' ולהגר"א טעם, בו ואין ולחק למנהג

ז עושים שהיינו בדבר מותר,קע"ח ולתם

על דשורפין בסוגיא דע"ז פ"ק ובר"ן

כגון שרי טעם של דבדברים המלכים

וגם שם, ברמ"א ומובא לכבודן, לשרוף

כוונתו שאין דהיכן קע"ח ס"ס הב"ח

רק היתרים הוי זה שכל שרי להדמות

לא אבל תלכו, לא בחוקותיהם לאיסור

ופשוט. וקוסם, מכשף של לאיסור

ג.

והרשב"א החינוך ספר שיטת

החינוךאמנם דמשיטת פלא, זה ראה

האמורי ודרכי דכישוף משמע

מותר רפואה ובמקום אחד ענין הוא

מצוה החינוך ספר וז"ל כישוף, לעשות

אחד כל שעושה פעולתן ומלבד ס"ב:

אחרת פעולה להם יש בטבעו, ואחד

אחר, מין עם מהן מין בהתערבם

צדדין בה יש התערובות ובמלאכת

כי בהן, להשתמש אדם בני הורשו שלא

לבני היוצא המעשה שסוף אלהים יודע

זה ומפני להן רע צדדין באותן אדם

לברכה זכרונם אמרם וזהו מהם. מנעם

אין רפואה משום בו שיש כל כלל, דרך

האמורי דרכי משום ע"א)בו ס"ז דף ,(שבת

אחר כישוף, צד מפני לאסרו אין כלומר

אין באמת בנסיון מצוי בו תועלת שיש

רק נאסרו לא כי האסורין, הצדדין מן זה

צדדי באותן יש ועוד שבהן. הנזק מצד

האסורות והתחבולות התערובות

לפי בעבורו, שנאסרו אחר ענין לעשות

כך כל עולה התערובת אותו שכח

המזל כח שעה לפי מפעולתו שמבטל

המינין. שני על הממונה

דייןוכ"כ שהוא וכל וז"ל, תקי"א במצוה

הכישוף חכמת לדעת צריך זה על

אם הנעשה במעשה להבחין שידע כדי

מן הוא אולי או הכישוף ממיני מין הוא

ובצדדין טבע בכח הנעשים הדברים

לברכה זכרונם שאמרו וכענין המותרין,

רפואה משום בו שיש כל ע"א] ס"ז [שבת

ואמנם עכ"ל. האמורי, דרכי משום בו אין

כישוף בין חילוק יש לשיטתו שגם פשוט

החכמהשו"ת ים טז שסהסימן

ודרכי בסקילה שכישוף האמורי לדרכי

דבשניהם דס"ל אלא בלאו, האמורי

לא ורפואה תועלת בו שיש ברור כאשר

התורה. אסרתו

הלויוכבר שבט בשו"ת בדבריו העיר

כ"ו סי' המצוות בקונטרס ח"ה

החינוך דברי על שם והקשה וג' א' אות

דרכי לדיני כישוף דיני מדמה איך

רק אסורים האמורי דרכי והלא האמורי

הגויים בחוקות תלכו ולא (רש"ימשום

ס"ז) כמעשיהםשבת תעשו לא משום או

ע"ז) חולין כישוף(רש"י להתיר ומנלן ,

בעצם ואמנם סקילה. ביה דאית החמור

עיין רפואה במקום כישוף להתיר הדין

מילתא אמרי ד"ה ע"ב כ"ה חולין רש"י

אמנם מותר, המכשול מן עצמו דלהציל

משתמשים דהיו פרש"י ע"ב פ"א בשבת

ועיין כישוף, בשם ולא טהרה בשם רק

בזה ונתן דנשא י"ג סי' פ"ח חולין ביש"ש

ומסקנתו חולה במקום כישוף מותר אם

תוס' ועיין עש"ה, סכנה במקום דדוקא

אבתריה אתו ואי ד"ה ע"ב ג' כריתות

חבר)שרי חובר אי(להיות דמי היכי תימא

דבר לך שאין פשיטא סכנה דאיכא

סכנה ליכא ואי נפש פיקוח בפני שעומד

שיש דכל כאן החינוך ולדברי שרי, אמאי

בכישוף אפילו מותר רפואה משום בו

אפילו היינו האמורי, בדרכי רפואה כמו

קושיתם מיושב א"כ סכנה, בו אין

חבר חובר דאיסור דמכ"ש בפשיטות

שאין במקום אפילו בו אין בכישוף דקיל

שם, ביש"ש המהרא"י וכדעת סכנה

הרשב"א דעת נראה כן ובאמת

היטב עיי"ש תי"ג סי' ח"א בתשובותיו

דדעת מבואר הרי עכ"ל. התשובה בסוף

שאר כנגד והוא יחיד דעת הוא החינוך

ואחרונים. ראשונים הפוסקים

הרשב"אאיברא שיטת להבין יש עדיין

תי"ג)בתשובות מש"כ(ח"א

לו שהיה משמע דבריו שבתחילת באורך

דבר דכל הרמב"ם משיטת להבין צד

משום לא בהם אין רפואה משום בו שיש

האמורי דרכי משום ולא פיכישוף (על

ט"ז) הלכה ע"ז מהל' י"א פרק אלוהרמב"ם שכל

חכמה דברי אינם תורה שאסרה הדברים

חסירי בהן שנמשכו והבל תהו אלא

בגללן, האמת דרכי כל ונטשו הדעת

שאם לדייק הרשב"א רצה ומשם עכ"ל.

רפו בזה שיש בזהברור אין ותועלת אה

במורה הרמב"ם מדברי והקשה איסור,

לשונות מפשטות וכן הנ"ל, נבוכים

להתרחק שצריכים שמשמע הכתובים

תועלת, שמביא באופן אפילו מהכישוף

עי"ש. מאד שם הרשב"א בזה והאריך

חז"ל שאמרו מה דבאמת נראה ומסקנתו

לנו אין אבל מותר, תועלת בזה שכשיש

ומה שם: וז"ל מכללם, וללמוד להוסיף

אחד הקדושים רבותינו מכללם שהתירו

מגמגם עוד ולבי החמישים, מן אחוז

לתקן באתי ואשר כתבתי כאשר

לעשות מאלה אחד כתבתי ולא ולתרגם.

שאין בגמר' שהוזכרו באותן רק מעשה

הספק מן כדורש רק חסידים משנת זאת

אתנו יעשה חכם אמצא עד להלכה.

הסבכה, מן רגלינו כאלו להוציא ברכה

עכ"ל.

הרמ"אובזה רבינו דברי (בדרכייתבאר

ס"א) קע"ט סי' בשםמשה המביא ,

החכמהשו"ת ים טז סימן שסו

כישוף לו שעשו דמי הנ"ל הרשב"א

עכ"ל. עצמו, להציל כישוף לעשות מותר

בכל מותר כישוף אם קשה לכאורה הרי

מביא לא אמאי א"כ רפואה, עניני

משום בו שיש דבר כל בסתמא הרמ"א

וי"ל כישוף, משום בו אין והצלה רפואה

שיכול כישוף לו עשו דאם הענין ביאור

בגמ' מפורש הרי כישוף ע"י עצמו להציל

שמותר אפשר וכן וז"ל: שם שכתב כמו

כדי האסורים הדברים באותן להתעסק

והוא המכשפים. מכשופי מעשי לבטל

דההיא במעשה הבשר כל בפרק שאמרו

ואסרתה מילתא דאמרה מטרוניתא

ושריוהא. מילתא אינהו ואמרו לספינתא

הרשב"א מסקנת לפי גם לפיכך ע"כ,

סגולה בהם שיש דברים וכן מותר,

וכן בדיבורים ובין בעצמים בין לרפאות

בפירוש הוזכרו אלו שכל השעות לכוון

להתיר יכולין וממילא להיתר, בגמ'

מיני שאר אבל שם, משה בדרכי כנזכר

אין להתיר בגמ' הוזכרו שלא כישופים

סתמו ולפיכך כלל, אותם להתיר כח לנו

הבשר בכל המהרש"ל והם: הפוסקים כל

הש"ך שם, המובא והמהרא"י ג' בסי'

בשם צ"ב בסי' והריב"ש קע"ט, בסי'

כישוף לעשות לישראל לאסור הרמב"ן

ג"כ דיש נראה ולהריב"ש חולה, לשם

עיי"ש. בזה מיתה חיוב

הנה:והיוצא עד לפימדברינו דאה"נ

של הא' ולצד החינוך שיטת

אין רפואה שבמקום נראה הרשב"א

הראשונים רוב אך כישוף, איסור

כאן שיש להלכה מסקנתם והפוסקים

במסקנתו הרשב"א וגם כישוף, איסור

מה רק כישופים מיני כל התיר לא

ופשוט בפירוש, להתיר בגמ' שמוזכר

לדינא, הש"ך מדברי לזוז אין שלהלכה

וספיקא סקילה ספק שהוא ובפרט

עושה, כשיהודי וכ"ז לחומרא, דאוריתא

הרבה הכישוף עושה עכו"ם וכאשר

הש"ך ואעפ"כ התירו, ראשונים

במקום רק והתירו אסרו והמהרש"ל

נפש .פקוח

ד.

מיני כמה לענין מש"כ מכל הנפ"מ

שבזמנינו רפואות

עתה,ונמצא עד משנ"ת כל כפי

בזמנינו רפואות מיני דבכמה

התבוננות ע"י רפואה הממשיכים

הטמאות ספירות בשבע בגוף במקומות

ממש, ע"ז בהם עובדים שהגוים שלהם

בזה שעוסקים הגויים מן מיעוט שיש (ואע"פ

ראוי אעפ"כ אלו, כחות של הע"ז ענין את שביטלו

הגויים מן בא הזאת השיטה כל של דשורש לדעת

ממשיכים הזה כהיום ואף ממש ע"ז בזה שעובדים

ממש, זרה עבודה בזה לעבוד גויים אלפי בזה

שבזה, הע"ז ביטול כמו נחשב זה אין וממילא

מ"מ ע"ז לשם כן עושים שאינם אלו אף וממילא

וכמשי"ת) כישוף משום עדיין לאסרו וגילויש

התבוננות מיני כמה ע"י רפואה דרך

אלו התבוננות דרכי שע"י בהם,

או רפואות שטותם לפי ממשיכים

כמה ידי על או ענינים, מיני לכל ישועות

במיני או שונות תנועות או פעולות מיני

ולשטותם וכדומה, אבנים או עשבים

שלהם הע"ז גופא דהוא שלהם הספירות

או אלו התבוננות ע"י שפע נותנים הם

לשיטת והוי הנ"ל, השונות הפעולות

החכמהשו"ת ים טז שסזסימן

כיון כישוף של גמור איסור הרמב"ם

שעושים ידי שעל מבואר שבספריהם

הללו פעולות או זאת התבוננות

שהם שלהם מע"ז הכחות ממשיכים

שלהם הטמאות הכתריןהספירות (שהם

שלהם) זהדמסאבותא דבר נכלל הרי ,

דרכי באיסור רק ולא כישוף באיסור

איסור הוי ראשונים ולהרבה האמורי,

בו אין הפוסקים ולרוב סקילה, בו שיש

אין רפואה משום בו שיש כל של ההיתר

בכלל דהוי כיון האמורי, דרכי משום בו

כי שוף.איסור

דהדיינים[ואין שמצינו במה לטעות

ללמוד צריכים היו והסנהדרין

כי הכישוף, חכמת בכל בקיאים ולהיות

מצינו וכן ולהורות, להבין כדי היה זה

שלמדו ישראל גדולי צדיקים כמה

ניצוצי איזה מהם והוציאו אלו, חכמות

שבעולם החכמות כל באמת כי קדושה

אשר קדושים ניצוצות איזה בהם נפלו

בבירור עסקו הגדולים הצדיקים

בכישוף, עסקו שח"ו ולא האלו, הניצוצין

קדישין הניצוצין מהם שהעלו אלא

מהם ולמדו לקדושה אותם והחזירו

ועי' התורה, לסודות השייכים ענינים

ואחלמה שבו לשם בספר חלקהיטב (דע"ה

שם) מלואים באבני ע"ב צ' דף שכתבב'

דהסתכלות ה"ב פ"ב ע"ז הל' דהרמב"ם

אל תפנו דאל לאו איסור הוא בע"ז

היה ואם י"ד, ל"ת בסמ"ג וכן האלילים,

ופי' לוקה, זה הרי מעשה שעשה בדרך

את וגלל מכוסה שהע"ז כגון המהרש"ל

למלקות מעשה זה נחשב לראותה הוילון

דעת וכן והחינוך, הרמב"ן פסקו וכן

הענין, כל עי"ש בשבת. והראש התוס'

שאיסור דהטעם כתב שם ובהמשך

דהדבר משום תפנו" "אל בלשון התורה

הוא ולפעמים המסתכל, בכוונת תלוי

ועוקר אחריה שמשרש בזמן מצוה

הסתכלות בלי אפשר אי שאז אותה,

אותם שהכריחו צדיקים יש וגם והבטה,

ההיכלות תוך ולהכנס לילך השמים, מן

מכל אותם לבטל בכדי הע"ז של הטומ'

ואין ונורא גדול נסיון דהוא ואף וכל,

אותם שהכריחו למי רק בזה להתעסק

יחידי כמה רק היה וזה השמים, מן

באריכות עיש"ה וכו' הדורות מכל סגולה

עפי"ז להבין יש ועכ"פ הענין, כל גדולה

צדיקים כמה מאותם כלל ללמוד דאין

קדושה עניני כמה שהוציאו שמצינו

ר' בכתבי דאיתא מה וזהו אלו, מחכמות

מה דסוד ז"ל אבולעפיא אברהם

הפילגשים לבני נתן אבינו שאברהם

להם, מסר טומ' שם ופירש"י מתנות,

חצי מלשון ש"ם פל"ג ה"ס דפילגשים

ניצוצין איזה להם יש שהקלי' דהיינו שם,

איך יודע האמת והצדיק שמות, חצי של

שמות פלגי שהם הניצוצות להוציא

בלקו"מ וכמבואר שמות, מהם ולעשות

והצדיק הישר הדור שהחכם ס"ג תורה

באלו נכנס בקדושה גדול חכם שהוא

עם גדולה מלחמה להלחם כדי החכמות

הנ"ל הלשם ודברי עי"ש, וכו' הנחש בחי'

שם, הלקו"מ רבינו דברי ע"ד ממש הוא

הנ"ל הלשם בדברי היטב עי"ש ועכ"פ

לענין להכנס עצום איסור זה בענין שיש

רק וכו' לברר מנת על לצדיק אפילו זה

השמים מן אותו שמכריחים גמור צדיק

עיש"ה].

החכמהשו"ת ים טז סימן שסח

סימןועיין ו' חלק יצחק מנחת בשו"ת

בס' שכתב ראיתי ושוב וז"ל: פ'

זלה"ה מהר"פ שהרה"ק פנחס, מדרש

ההולכים אותן על מאד הקפיד מקאריץ

וכ"פ הגויים. ומן הקדר מן להתרפאות

על מאד מקפיד שהי' ממנו שמעתי

הגויים מן עשבים ליקח אפילו הנ"ל,

כשפים, מלא הוא כי הנשים מן ואפילו

מן רפואות שמקבלים שהנשים ואמר

ולבעליהם, לבניהם מזיק שהוא הנ"ל

אלקים אין המבלי אמר א' ופעם

שיעשו שא"א אמר וגם וגו', בישראל

שכן בשמו ושמעתי כלל, רפואה שום

באדם שמכניסים רפואתם דרך הוא

בורחת זה ומחמת ח"ו גדולה טומאה

ואח"כ ר"ל אחרת הטומאה או החולשה

יצילנו, הרחמן מאד עד ח"ו מתגברת

רפואות שמקבלים שהנשים אמר ופ"א

ראות לפי משתנות שפניהם הנ"ל מן

שבתי ר' הג' דבריו והביא עכ"ל, עיני

ישראל סגולות בספרו ז"ל מיולניצא

כ"ו) אות ר' בס'(מע' ועי' ע"ז, והוסיף ,

בשם מש"כ רפואה מע' ח"ב עינים אור

בס' ועי' עיי"ש. הדברות עשרה מדרש

וחיים כ"ב)רפואה אות שכתב(פ"א

גוים ע"י לרפאות אין רפואה בזה"ל,

כ"א שלהם בהשבעות ולא עע"ז ומינים

מעלי' הרחק שכתוב מקרא בנו לקיים

זכות הוא וכדאי מינות, זו דרכך

שם קדושת לכוונת הזאת הרחקה

המאורעות כל לבטל ואחדותו שמים

ילכו העמים כל כי החולה מעל הקשים

אלקינו בשם ואנחנו אלקיו בשם איש

לו ועלה נעתיר אליו ובתפילתנו נזכיר

ע"ש עכ"ל בקרוב שלימה (הנהרפואה

באות אות כמעט המה האחרונים אלו דבריו

ואין שם, הביאו ואולי הנ"ל, שמואל דבר מס'

לפני) עלהספר ונצווח בואו ומעתה ,

רפואה לעשות פה שנוהגין רע המנהג

אשה לקרות פתאום שנחלה למי

הקברות מבית עפר שתיקח ערלית

העפר את ממחה והערלית שלהם

החולה את רוחצת האלו ובמים במים

רבות וזה בדוקה, סגולה שהוא ואומרים

ב שאלתי אשר מהרבבשנים כתב

שפירא שלמה רבי מו"ה המנוח הגאון

לי והשיב מונקאטש, אבד"ק זללה"ה

נטיתי שאני והגם כן, לעשות שאסור

מחנה בשו"ת כמ"ש בזה להקל קו

ב')יהודה אות ו' סי' עתה(ח"ב אבל ע"ש, ,

מדרש בספר ז"ל הקדוש דברי כפי

ועיי"ש. ע"כ, הנ"ל פנחס

שאפילוואחרי לדעת צריכים זאת כל

אנשים שלפעמים רואים אם

לדונם אין אלו, חמורים בדברים טועים

ובפרט בשגגה, העם לכל כי חובה לכף

החינוך ספר לשיטת עכ"פ מצינו שהרי

אמנם רפואה, לצורך בזה להתיר שדעתו

דבריו ואין עליו חלקו הפוסקים כל אעפ"כ

את לבער גדולה מצוה ובאמת להלכה,

וכמו וכל, מכל וכישופים הע"ז מיני כל

בשעתו המלך חזקיהו ו'שעשה חולין (עי'

משיחע"ב) בבחי' היה שחזקיהו ואף (עיין,

ש"ס) ובפרטליקוטי יהודי כל באמת אמנם ,

ותיקוני ענייני בכל לעסוק חייב ת"ח כל

בסה"ק כדאיתא ל"ב,משיח לקו"מ (עיין

בכתבי וכנזכר ע"ב י"ח דף שלימה ובאיפה

הדברהגר"א) לפרסם ראוי כן ועל ,

והפוסקים הגאונים הרבנים שיעיינו

החכמהשו"ת ים יז שסטסימן

וצריך נפוץ, היום שנעשה זה חמור בענין

אסור, ומה מותר מה לדעת גדול בירור

ח"ו להכשל שלא ולהשמר ולהזהר

חמורים. באיסורים

יז סימן

הנ"ל בענין מכתב

זובענין רפואה על שאלתם אשר

כבר אחד", "מח הנקראת

האלילים אל תפנו אל בקונטרס האריך

שליט"א שטיין ר"י להרה"ג

לאסור העלתיאמפלאטיטשאן וכן

החכמה' 'ים בספרי ס"ז,לפקוע"ד (תשס"ו,

ס"ט) אקצר,ס"ח, וכאן שם בזה והארכתי ,

רפואה הנה הדברים. עיקרי אפרש ורק

כמה בה יש אחד' 'מוח הנקראת זו

והיא הראשונה, הדרגא מדרגות,

של ידו אחיזת שע"י מכולם, הנמוכה

מבחין השריר חוזק ובדיקת המטופל

של הצער או החולי טמון היכן המטפל

ספרים למטפל יש רוב ועפ"י המטופל,

והוא רפואה, של שיטות מיני כל של

של שיטה באיזה השרירים דרך שואל

השואלים ויש להשתמש הרפואה ספרי

ההוא בהספר מספר באיזה (הנקראגם

חשיבה) מפות הרפואהבשפתם נמצאת

ויש ההוא, ולהחולי להמטופל המסוגלת

החל חייו של שנה באיזה עוד ששואלים

וכל וכיו"ב. בא הוא גלגול ומאיזה החולי

שהגוף הסוברת הנחה ידי על הוא זה

כדומם) הוא בעצמו הגוף שהרי הנפש, (דהיינו

הצריך הרפואה ומין החולי מקום יודע

יש הדרגה מזו למעלה ואמנם אליו.

לבדוק המטפל שיכול גבוהה, יותר דרגא

של החולי מקום את עצמו של בשריר

הדרגה וזהו רפואתו, דרכי וגם המטופל

היא בזה השלישית הדרגא בזה. השניה

.`aiyil` y"ixbd xic`d wqetd oe`bd mde xeqi`l `"hily xecd ilecb dfa mzrc eriad xak`"hily oxhypbxen dix` cec 'x b"dxd i"r mqxtzpy f"qyz elqk e"h mein azkna `"hilyazk oke ,ok zeyrl oi`c `"hily iwqaiipw g"xbd daeyza azk oke ,(i"g oic iwqt xtqa `aen)hwp oke ,g"qyz qgpt 'd meil xe` azkna `"hily qiiee 'iaeh wgvi 'x b"dxd milyexi c"a`bzian wqt `vi xak oke ,f"qyz xc`n `xeqi`n iyext`l drcena `"hily jaxie` l`eny b"dxdb"dxd w"ca` mipe`bd mipaxd el etxhvpe xeqi`l `"hily dh`x l`wfgi axd lecbd oe`bd ly epic`"hily oiihypiit cec b"dxde `"hily iwqlra ield l`xyi b"dxde `"hily xphiil mdxa` dpipg

.dnd miax ik mhxetl mewn o`k oi`e df wqtl etxhvpy mipax ly dkex` dniyx cere

החכמהשו"ת ים יז סימן שע

עוד עם יחד זו רפואה המקשרים שיש

רפואה כגון שיטות, מיני כמה

התבוננות ע"י שפע המשכת באמצעות

בגוף, מסוימים למקומות הפשטה, ודרכי

ראוי היכן מחליטים אחד מוח וע"י

לו וממשיכים השפע אותו להמשיך

זה וכל בפניו, שלא ובין בפניו בין השפע

כמה מפי נאמנה בעדות לי נתברר

מהיותר זה במקצוע העוסקים וכמה

זה. בתחום מומחים

סובריםוהנה זו ברפואה העוסקים

ונוגע השייך כל יודעת שהנפש

ודרכי בגוף הקיים החולי ומבינה אליה,

הגוף בשרירי הבדיקה ענין וכל רפואתו,

ה את לגלות אלא הנפשאינו אצל ידוע

הגוף. מעניני

עלינווהנה בסוגיין לדון שנבא קודם

לענ"ד הברור אחד דבר להבהיר

פעולה מין דכל והוא ספק, מכל למעלה

דבר הנפש לו שתגלה כדי האדם שעושה

אופן בכל האסור דבר הוא הנעלם,

שמות ע"י נעשה שאינו באופן אף שהוא,

התורהבהטומאה מן גמור איסור והוא ,

מל"ת המצוות בספר הרמב"ם וכמ"ש

שיניע ר"ל, מקיסום, שהזהירנו וז"ל, ל"א

ואי וכו', ההנעה מן במין הדמיון כח

הדמיונות הכחות בעלי לאלה אפשר

אחת ופעולה מעשה שיעשה מבלתי

לאור ויוציא כחו בה יניע מהפעולות

מאלו אחת שיעשה מי וכל וכו', פעולתו

יקרא בדרכן שילך ממה וזולתן הפעולות

קוסם וגו' בך ימצא לא יתברך אמר קוסם,

האוחז זה קוסם איזהו ספרי ולשון קסמים,

ומזה אלך, לא אם אלך אם ואומר במקלו

הזמן באותו המפורסם ההנעה מן המין

יגיד ומקלו ישאל בעצו עמי הנביא אמר

מאלו אחת ויעשה זה לאו על והעובר לו,

עכ"ל. מלקות, חייב הפעולות

ה"ווכן פי"א החזקה יד בספרו העלה

זה קוסם, איזהו וז"ל, ע"ז מהל'

כדי המעשיות משאר מעשה העושה

עד הדברים מכל מחשבתו ותפנה שישום

ויאמר להיות שעתידים דברים שיאמר

או הווה, אינו או להיות עתיד פלוני דבר

מכך, והזהרו כן לעשות שראוי שיאמר

מורה בספרו לבאר האריך וכן ע"כ.

פל"ז. ח"ב נבוכים

הטורודברי להלכה הביאום הרמב"ם

בב"י ושם קע"ט, סי' יו"ד והב"י

דף ח"ה י"ז בנתיב ירוחם מרבינו הביא

הרמב"ם, דברי לבאר שכתב ע"ד קנ"ט

בחול או בכתב נקודות שעושה מי דכל

שעושה ע"י והוא החול, גורל [ר"ל,

ומספר מתכוין בלתי בקולמוס נקודות

ובעת מאליו, יעלה כאשר אלא ידוע

השאלה במחשבתו מכוין זאת שעושה

.acizrd e` xard ly minlrpd mixacd z` zelrdl znxebd dlert lkc `ed d`nhd mztya,(ielibd l` ,xnelk) eay rcend l` (eay ytpda ,xnelk) eay rcend zza mc`d zrceza mi`vnpdxeqi` envr edfe ,minlrpd mixac dzervn`a biydl ick ytpda ynzyny itl ,xenb xeqi` `id

.mipta x`eank dxez dxq`y mqew

החכמהשו"ת ים יז שעאסימן

היוצאים ומהנקודות שואל, הוא אשר

ידי בספר כמבואר התשובה מתקבלת

איש בן מהרב ע"ז דף ת"ב הלכות חיים

[ר"ל, הדברים באלו כיוצא וכן חי]

לו תגלה שהנפש כדי פעולות שעושה

קוסם, איסור בזה יש נעלמים], דברים

שאע"פ עוד, האריך שם ובמו"נ עכ"ל.

המדמה בכח הטביע כחשהקב"ה (שהוא

לידעהנפש) לפעמים שיכול שבאדם

נעלמים שמותדברים שימוש בלי (אפי'

ע"ז) ומעשה האדםהטומאה דנפש ור"ל, ,

אעפ"כ נסתרים, דברים כמה יודעת

ע"י נסתרים דברים לגלות התורה אסרה

כח את שמוציאים הפעולות דרך המדמה

הפועל. אל הכח מן זה

ובכלואיסור אופן בכל הוא הנזכר זה

באופן בין שהיא, צורה

שנכנס ע"י הנעלם הדבר את שמגלה

ברמב"ם כמבואר להפשטה בעצמו הוא

דרך נפשו את שמגלה באופן ובין שם,

ירוחם ברבינו כמבואר אחרת עצה

באופן בין האיסור זה חל גם הנ"ל.

העתידים דברים לידע כדי כן שעושה

בהוה, לנהוג כיצד לידע כדי בין להיות,

איזהו ה"ו שם הרמב"ם בדברי כמפורש

אסור פלוני דבר אומר והוא וכו' קוסם

כן לעשות שראוי שיאמר או להיות

דברים לידע כדי ובין מכך, והזהרו

וויטאל הר"ש בדברי כמפורר דלשעבר,

חיים בספר ויטאל מהר"ח אביו בשם

של כללו וז"ל, קע"ט יו"ד ישלם שניים

עתידות מהם לידע דבר העושה כל דבר

מוכח וכן ע"כ. אסור, הכל שעבר מה או

במעשה ע"ב ס"ח גיטין הגמ' מדברי

ס"י, מקץ ובתנחומא מלכא דשלמה

תפנו. אל בקונטרס הוכיח וכאשר

עצמוואיסור והקוסם טובא, חמור זה

בקוסם והשואל מלקות, חייב

כמבואר מרדות, מכת אותו מכין

חלק לו אין והקוסם ה"ז, שם ברמב"ם

פרק דר"נ באבות כמבואר הבא לעולם

ספר שבסוף ארץ דרך ובפרק ל"ו.

ישראל גלו שלא עוד כתב חכמה ראשית

ב' במלכים שנאמר ניחושים ע"י אלא

ויתמכרו. וינחשו קסמים ויקסמו

הואואין אם קוסם של זה באיסור הפרש

לצורך דאף לאו, אם רפואה לצורך

יו"ד בש"ך כמובא אסור, הוא רפואה

בתשובה המהרש"ל בשם א' ס"ק קע"ט

לשאול לחולה שאסור י"ג הבשר כל פרק

נפשות, סכנת דליכא היכא בקוסמים

נמי איבר סכנת דאיכא היכא ואפילו

אואסור כישוף ע"י החולי לו דבא היכא (זולת

ברשב"א, מבואר והטעם מותר, דא;ז רעה רוח

בע"ה) הזוהרוכלקמן וע"פ ע"א,, נ"א (תזריע

קע"ט) סי' סוף בב"י בזההובא יש גדול איסור

סכנה בו שיש לחולה מנחתאף שו"ת (ועיין

פ') סימן ח"ו .יצחק

בשבתואין דאיתא הך משום להתיר

משום בו שיש דכל ע"א ס"ז

האמורי דרכי משום בו אין רפואה

דכבר כ"ז, ש"א או"ח בשו"ע כנפסק

הנ"ל והמהרש"ל הש"ך בדברי מבואר

האמורי דדרכי ענינים באותם דדייקא

ובתוס' ל"ז, ח"ג במו"נ הרמב"ם שביאר

ע"ז ובר"ן אלא, ד"ה ע"ב נ"ב סנהדרין

שהמה פ"ח, שורש ומהרי"ק ע"א, י"א

וקיסום וכישוף ע"ז בהם שאין דברים

החכמהשו"ת ים יז סימן שעב

הגויים שחידשו פעולות הם אלא ממש

סגולה, הוא דעתם ולפי הטבע עפ"י שלא

שייכות אלו לכל ואין האמורי, דרכי זהו

בתורה, המפורש לאו שהוא קוסם לגדר

ואכ"מ בזה להאריך עוד מ"שויש (ועיין

נתבארה ושם תשס"ח-תשס"ט החכמה ים בספרי

בזה) החינוך ספר .שיטת

הואואל הקוסם שעניין הדעת על יעלה

לחשים ע"י כן שעושה באופן דווקא

דמפורש וכיו"ב, הטומאה ושמות

שמעוררת פעולה דכל הנ"ל בהראשונים

בה יש נעלמים דברים לגלות המדמה כח

ענין בדברים זכרו ולא תורה, איסור

הלחש.

בלא"הגם שהנפש מחמת להתיר אין

כאן ואין וצרכיה, עצמה את יודעת

יודעת שכבר למה בפועל גילוי אלא

הקיסום עצם גופא זהו שהרי בכח, הנפש

ירוחם, ורבינו הרמב"ם רבותינו שאסרו

אלא אינה הקיסום פעולת עיקר דכל

שהיא בהנפש הידוע את בפועל לגלות

תורה, שאסרה עצמו וזה המדמה, כח

הרמב"ם בדברי להדיא כמבואר

הדמיון כח "שיניע לעיל שהעתקנו

שיגלה כלומר, ההנעה", מן מין באיזה

מן איזה ידי על הדמיון כח בפועל

במו"נ. בלשונו שהאריך וכמו הדרכים,

הגילויים שאז ונבואה הקודש רוח מדרכי (חוץ

ואדרבא התורה שהתירה הקדושה בדרך באים

וכדלהלן) מצווה, בהם .יש

פעולתגילויועצם ידי על הנפש

כדוגמת האברים, מישוש

בשרירים האוחזים אותם שעושים

הנפש, פנימיות עי"ז לגלות כדי וכיו"ב

דאף השמש, תחת חדש כל בו אין

לידע כדי באבריו קסם הרשע בלעם

ק"ה בסנהדרין כמבואר נעלמים, דברים

מצינו ולא רח"ל, באמתו שקסם ע"א

מחמת הדבר להתיר שדימה חכם לאיזה

אין זו מעין דפעולה הנזכרת הסברא

לבד. הנפש פנימיות גילוי אם כי בה

שבעה נחלת בתשובות שמובא ומה

ע"ו סימןסימן היטב בבאר דבריו (הובאו

הגניבה על למכשפים היום לשאול שמותר קע"ט

שם בתשובתו עיין כישוף, היום דאין החולה ועל

בכישופים עוסקים היו לא שבזמנו היא שהסיבה

הדין, מעיקר מותר הוא אשר שדים בשאלת רק

המפורש לאו שהוא קסם מעשה לעשות אבל

ח"ו. התיר לא בתורה

לכמהואין שמצינו ממה להקשות

הללו בדברים שעסקו צדיקים

בספר כמובא החול ובגורל בקדושה

השמות ובספרשרשי א-ה ס"ו סימן ה' (אות

ע"ז) דף ת"ב הל' חיים התםידי דשאני ,

הקודש שמות השבעת ע"י שנעשה

בקרבך נביא של ההיתר בגדר הוי שאז

ע"י הקדושה דרכי שכל וגו', אקים

בהם ואין הנבואה מדרכי הם הק' שמות

ע"י נסתרות לגלות אבל איסור,

אין פעולות בעזרת הנפש שמעורר

כלל. היתר בהם

וכמהואין כמה שמצינו ממה להקשות

עתידות המגלים בגוף סימנים

וצורת היד כף כגון נעלמים ודברים

יתרו, פר' בזוה"ק כמבואר וכו' הפנים

ממשפטי נמשכים הם הדברים אלו דכל

להם יש אשר עד המתגשמים הכוכבים

הרמ"ק בדברי כמבואר בגוף, סימנים

החכמהשו"ת ים יז שעגסימן

נתגשם שכבר וכיון הנ"ל, זוה"ק על

הסימנים נרשמו דכבר בפועל, הדבר

לידע מותר הפנים, בצורת או היד בכף

הנוגעים הנעלמים הדברים ידם על

כדברים חשיב לא זה דבאופן לשעבר,

לגבי הנה בזאת גם ואף הנעלמים,

תהיה תמים משום איסור בו יש עתידות

כל מיהת הא קע"ט, יו"ד בשו"ע כמובא

הכא כגון עדיין, הדבר נתגשם שלא

סימנים וכו' הידים בשרירי נרשם שלא

שהנפש הגם הנה הנעלם, את המגידים

זה יצא שלא כיון הדבר, מזה יודעת

ה אל הכח מן נרשםהגילוי להיות פועל

עתה ששואל השאלה ידי על אלא בגוף

הנעלם נתגלה עי"ז דרק הנפש, את

משום בו יש הגוף, שרירי באמצעות

לגלות המדמה כח דמניע קוסם, איסור

קוסם איסור עצמו שזהו הנעלמות

תורה. שאסרה

בעלואין מדברי להיתר ראיה להביא

ח"א ציון בנין בשו"ת לנר הערוך

אין דשם ההיפנוזא, רפואת שהתיר ס"ז

דברים גילוי ידי על הרפואה עיקר

על היא שם הרפואה דעיקר הנעלמים,

של הנפש כח נחלש ההיא שבעת ידי

עליו לשלוט המטפל ויכול המטופל,

המפריעים דברים כמה בנפשו לשנות

הנפש תוכל אגב שבדרך ואע"פ לה,

אין הנעלמים, דברים ההיא בעת לגלות

הרפואה, עצם זהו דלא יען כלום בכך

על היפנוזא לעשות איסור דיש ואיה"נ

בעת נפשו את לשאול כדי האדם

ההיפנוזא השפעת תחת שנמצאת

דרכי זהו לא ואולם הנעלמים, דברים

ידי על הוא אלא ההיפנוזא, רפואת

הנפעל על הפועל של הנפש שליטת

שם השואל הרב שחשש ומה וכנ"ל

תחת שנמצא שבשעה יען הוא לאסור,

מראות מיני כל הנפש רואה היפנוזא

לאסור דעתיה וסלקא הדמיון, כח ע"י

מכוחות נמשכת הפעולה זה שמא

דאעפ"כ שם ציון הבנין וקמ"ל הטומאה,

ודאי הא אך הספק, מחמת לאסור אין

להתיר כלל דעתו על עלתה לא שמעולם

רפואה. מחמת קוסם מעשה לעשות

ח"אומה הרשב"א בתשובות שפסק

משה בדרכי ברמ"א ונפסק תי"ג,

רפואה משום בו שיש דכל קע"ט, יו"ד

סגולה בדרך מועיל הוא אם אפילו מותר

משום הטבע עיון עפ"י טעם לו ואין

השעות לכוין התיר ועד"ז רפואה,

כישוף לו עשו אם וכן רפואה, לצורך

הנה עצמו. להציל כישוף לעשות מותר

מחמת בדבריו שטעה למי ראיתי

שדעתו ודימה שם, לשונו אריכות

רפואה. לצורך קוסם איסור להתיר

בעיניו יראה האמיתי המעיין ואמנם

אותם אלא למסקנא התיר לא דלמעשה

הנ"ל שבת בגמ' הנזכרים האופנים

שם, בד"מ ברמ"א להלכה והובאו

"אין כי בסו"ד התם גופיה איהו וכדמסיק

היתרים מכללם וללמוד להוסיף לנו

נוספים".

דבריואף שהעתיק שם הרמ"א

אלא להיתר הזכיר לא הרשב"א

לא ואף זולתם, ולא הנ"ל האופנים אותם

מן עצמו להציל כדי אלא הכישוף התיר

בש"ך וכנפסק אחר, באופן ולא הכישוף,

החכמהשו"ת ים יז סימן שעד

סק"א בזהשם שהארכתי במה עוד (ועיין

תשס"ט החכמה' 'ים .)בספר

שלהמבוארוכל הבדיקה לדרכי בנוגע זה

קוסם, של איסור בהם יש בדברינו

הנה הנ"ל הבדיקה אחר רוב עפ"י איברא,

מיני בכל משתמשים המטופל לרפא בכדי

המשתמשים ויש רפואה, שיטות

שממשיכים בספריהם הכתובים במעשים

שלהם מע"ז סגולי בדרך השפעות

שדבר פל"ז ח"ג במו"נ ברמב"ם ומפורש

עליו שחייבים כישוף מעשה נקרא זה

הרשב"א דאף הזכרנו וכבר סקילה,

זה, בכגון אסר במסקנתו הנ"ל בתשובה

בדבר אלא רפואה לשם התיר ולא

אך האמורי, מדרכי והוא בסגולה המועיל

שם דבריו למסקנת כלל התיר לא כישוף

הנזכרים האופנים אלא התיר דלא וכנ"ל

והש"ך. הד"מ מדברי וכמוכח בגמרא,

דברינו בראש לעיל הנזכרת הבדיקה (ובעניין

הבדיקה עושה שהמטפל השנית, בדרגא

בשו"ת עיין החולה, גוף על ולא עצמו על מרחוק

על נעשה שלא דבר דכל ל"ו, ח"א מאירות פנים

בפתחי ועיין האמורי, דרכי משום אסור החולה גוף

עליו.) שהעיר מה ה' קע"ט יו"ד תשובה

המרפאיםועינינו דאלו הרואות

בכל חדשות שיטות מוסיפים

יש שאם חושבים לתומם ואנשים עת,

אחד' ב'מח להשתמש שהתיר רב איזה

שאר לכל היתר כבר זהו אופנים בכמה

היו בעצמם רבנים אותם שגם מעשיהם

היה לכאורה גופא הטעם ומזה אוסרים,

הדבר. לגדור ראוי

סק"אועיין כ"ג סי' שביעית איש בחזון

ע"א מ"ד חולין הגמ' על דהקשה

עושה ב"ש כדברי לעשות דהרוצה

תורה דבשל קיי"ל דהא עושה, וכב"ה

דאמר דהא ותירץ המחמיר, אחר הלך

אין אם אלא אינו המחמיר אחר הלך

רבו מהם אחד אם אבל רבו, מהם אחד

כל רבו ונקרא להקל, אפילו אחריו הולך

תמיד שמועותיו ושומע לו קרוב שהוא

דבכל ומשמע ע"ש, המצוות ברוב

כדעת לנהוג חייבים דאורייתא ספיקא

המתיר להוראת כפוף אם אלא המחמיר,

בדאורייתא אפי' להקל יש שאז תמיד

זה בעניין הכא וממילא רבו. שהוא כיוון

גדולים רבנים ישנם שבודאי כיוון

אין תורה, ספק והוא כנודע, שאוסרים

כן אם אלא להתיר רב איזה על לסמוך

תמיד. שמועותיו ושומע רבו הוא

הדברובזה כלל הראשונות, על נחזור

שעושה פעולה מין כל הוא,

דבר הנפש לו שתגלה כדי האדם

שאסרה קוסם איסור בכלל הוא הנעלם,

ורבינו הרמב"ם בדברי כמפורש תורה,

מרבותינו למי מצינו ולא ירוחם,

להתיר שיבא והאחרונים הראשונים

מן לכמה שמצינו והגם כיו"ב, דבר

קוסם איסור לבאר שכתבו הראשונים

ככולהו הב"י פסק כבר אחר, באופן

על משה בברית וכמבואר ראשונים,

הראשונים נחלקו דלא נ"ב ל"ת הסמ"ג

אמר ומר חדא אמר מר אלא זה בדבר

פליגי. ולא חדא

החכמהשו"ת ים יז שעהסימן

יח סימן

מצוה לצרכי מעשר בכספי שימוש

בכספישאלה: להשתמש מותר האם

לרבינו הנסיעה לצורך מעשר

ראש בימי לאומן זי"ע מוהר"ן הק'

כגון מצוות לשאר וכן הק' השנה

וכדו' מקוה במיטבילת הוא (המדובר

קדו' לנסיעה ממון לו ואין דחוק הכספי שמצבו

מכספי לזה ליקח היתר לחפש והוכרח זו

.מעשר)

תשובה:

א.

בפוסקים הענין שורש

יו"דהנה בשו"ע מבואר זה ענין עיקר

דפסק ס"א רמ"ט סימן צדקה הל'

לעשות דאין מהרי"ל בשם הרמ"א שם

רק אלא מצוה דבר שום מעשר במעות

שם הש"ך והנה לעניים. ג')ליתנו (ס"ק

שלא דמצוה מהר"ם תשובות בשם הביא

עושה היה ולא לעשות יכולת בידו היה

לקנות מותר המעשר מעות בלי אותה

דלדעת למדים ונמצאנו המעשר. מן

בכספי להשתמש אסור בפשטות מהרי"ל

אם מהר"ם ולדעת מצוה לצרכי מעשר

מותר, הכי בלאו לעשותה בידו יכולת אין

בזה שנרחיב במה לקמן עוד ועיין

הגולה ה')[ובבאר למהרי"ל(אות דגם פסק

מצוה והיא בה מחויב שאינו מצוה

דברי אמנם להשתמש, מותר קיומית

כדלהלן, לכו"ע מוסכמים אינם הבאה"ג

שמחויב נחשב אם לעיין יש בעניננו וכן

חיובית מצוה והוי מהבדבר לקמן (ועיין

בזה) ].שנבאר

ב.

זה בענין עצות ב'

בזהוהנה הסוגיא לעומק נבוא טרם

עי לומר בזהנראה טובה צה

עתה הוא שאם לכו"ע, להיתר המוסכמת

מעשר ליקח לו שמותר דחוק במצב

שגם עני לחבירו לומר יכול הרי כספים

ביניהם ויסכמו לנסיעה ממון צריך הוא

מעש"כ מכספי לחבירו ישלם שאחד

יו"ד בשו"ע וכמבואר הנסיעה, הוצאות

ליתן שחייבים עניים ששני סי"ב רנ"א סי'

שלו צדקה ליתן מהם כ"א יכולים צדקה

את שמפרש חיים בשלמת [ועיין לחבירו

ליתן בנדר ע"ע שקיבלו בעניים ההלכה

ממעש"כ) פטורים עניים (שהרי צדקה,

בהנהגת א"ע שחייבו בעניינינו וה"נ

מע"כ]. נתינת

שמסתברויש עפי"ז ולחדש לומר עוד

שיתן לזה, דומה עצה לעשות יכול שגם

שהוא שלו טוב לחבר שלו מעשר הכספי

מקודם לו שכשיספר בו שיודע עני ת"ח

לכספי עכשיו זקוק ושהוא הדחוק מצבו

אח"כ המעות לו יחזיר אלו מעשר

לחברו המעות שכשיתן וכמובן במתנה,

המעות לו להחזיר עמו יתנה לא העני

החכמהשו"ת ים יז סימן שעו

שיוכל באופן גמורה בנתינה יתנם אלא

שירצה מה המקבל בהם (אלאלעשות

שוב אותם לו ויתן יחזור שלמעשה בו מכיר שהוא

חפיצה) ונפש שלם בלב בזהבמתנה ואין ,

בלי המתנה נותן דבאמת הערמה, חשש

שחברו סיבה או חיוב שום ואין תנאי שום

ואין רחמנות משום רק המעות לו ישיב

שלהלכה כיוון ועוד לרמאות. הוכחה כאן

הרי כדלקמן, מדרבנן הוא כספים מעשר

כדאיתא בדרבנן הערמה חשש אין

שור בבכור ועיין ע"ב קל"ט (פסחיםבשבת

חמץכ"א) מכירת היתר לגבי כן שכתב

בפסח.

ג.

הנ"ל ב' עצה על המפקפקים דעת

ודחייתם

ולאאך הנ"ל הב' בעצה שפקפקו יש

ונזכיר בזה, סברתם לי ברירא

שמועה עפ"י בזה שאמרו אחת סברא

לגמרי שפסל מה לגבי מהחזו"א ששאלו

ושאלוהו בשמיטה, מכירה ההיתר את

וענה דשרי, לגוי חמץ ממכירת שנא מאי

לאדם יהא שלא התורה כוונת שהתם

לקיים מחפש והאדם בפסח ברשותו חמץ

בשמיטה אך המכירה, ע"י התורה רצון

ולא הקרקע שתשבות התורה כוונת

ע"י מחפש והאדם בשמיטה בה יעבדו

רצון היפך וזה בקרקע לעבוד המכירה

שרצון בעניינינו י"ל וא"כ התורה.

המעשרות כספי שיתנו היה התורה

עצה מחפש אדם אם וא"כ לעניים

ה כספי איןשיחזור זה אליו מעשרות

מקור מצאנו לא באמת אך עכ"ד. לעשות

בעצמו שהחזו"א מצאנו אלא זו, לשמועה

סק"ז)באגרתו כ"ז סי' שביעית בחזו"א (נדפס

חמץ "במכירת וז"ל: החילוק מפרש

גמר יראה בבל יעבור שלא כדי אמרינן

מצות הפקעת בשביל הכא אבל ומקנה,

לנכרי, הארץ כל ימכרו לא שביעית

השביעית את לשמור לנו נח אדרבא,

לנכרי". הארץ כל מלמכור

לקייםוא"כ שרוצה כיון ג"כ בעניינינו

גמר כדין כספים מעשר מצות

שמחזיומקנה בתורת(וחבירו הוא לו ר

ש"ה בספר [וע"ע בעלמא), (במבואטובה

נז עמוד י"ג ברש"יאות דמשמע דמה (

דקנין קנה" "לא ד"ה ע"א כ"ו קידושין

סמכא דלא כלל קנין הוי לא בהערמה

שנשארת קרקע בקנין רק זה דעתיה

לו שנתן במטלטלין משא"כ במקומה

בקנין אף וגמ"ד סמיכות הוי בידים

אלא זו, עצה מועילה ולענ"ד בהערמה]

זו בעצה המפקפקים שיש כיון דלמעשה

דהחת"ס תנאי עם בצירוף זו עצה יעשה

להחולקים שאף זו בעצה וירויח דלקמן,

הנ"ל העצה לו יש דהחת"ס תנאי על

עליה. לסמוך

ד.

והתרת דהחת"ס התנאי עצת

התנה שלא במי מדוחק נדרים

מתחילה התנאי

אך זוד] עצה לעשות ביכלתו שאין מי

מותר האם זה שנידון אף הרי

מצוה לצרכי מעשר בכספי להשתמש

בפוסקים מח' להלן)הוא בעז"ה שנאריך (כמו

בה דאיירינן זו הצורך דעת באופן מ"מ

החת"ס ועצת דעת על לסמוך (שו"תיש

רל"א) סי' ח"ב יתנהחת"ס אם דמהני דס"ל

החכמהשו"ת ים יז שעזסימן

כספי להפריש ההתנהגות בתחילת

מצוה דבר ממנו לעשות שיוכל מעשר

עכ"ד. מותר לכו"ע ובזה

הנהגתווצ"ע בתחי' כן התנה שלא במי

התרת לעשות עכשיו יכול האם

עכשיו ולהתנות כן, אמר שלא על נדרים

הכספי עם להשתמש יוכל ואילך שמעתה

לצרכי ואילך מכאן שיפריש מעשר

דאי' בהא נכלל דאולי יו"דמצוה, (בשו"ע

בשם סק"ח רנ"ח תשובה ובפתחי ס"ג ר"ג סי'

קל"ד סי' ח"ד הרדב"ז להתירתשובת שאסור (

וחכם הדוחק מן שלא לעניים צדקה נדרי

לחלק מקום יש אך נידוי. חייב המתיר

שנדר מיירי דשם להתם, דומה דאינו

מתירים אין וזה לעניים צדקה ליתן

להפריש בסתם דנהג כאן אך לכתחילה,

אף לעניים וליתנו כספים מעשר מממונו

יכול בכ"ז נדר כמו דדינו טוב מנהג דהוי

זה במנהג התנה שלא על התרה לעשות

דלא נדרי כל בספר ושו"מ וצ"ע, כנ"ל

שנהג דמי דס"ל אלא זה, חילוק ס"ל

אסור לעניים המע"כ ליתן הנהגתו בתחי'

מן שלא ע"ז נדרים היתר לעשות לו

תמיד כן לנהוג ימשיך אלא (ובזההדוחק

כן להתנות שהדגיש החת"ס לשון טפי מדויק

מעש"כ) ליתן ההתנהגות .בתחי'

המע"כוהנה עתה הפריש לא עדיין אם

חידוש יד) (אות לקמן עיין

זו הפרשה על שיתנה דמהני הערוה"ב

עוד י"ל אך עיי"ש, מצוה לצרכי שתהא

הרי למע"כ המעות הפריש כבר אם דאף

התרת לעשות לו להתיר יש בכה"ג

יצחק בית בשו"ת עיין דהנה הנ"ל, נדרים

ג') ע"ח ח"ב מותר(יו"ד לצדקה בנודר דגם

כגון המעות, שצריך במקום להישאל

ליתן כשצריך או חלה או מנכסיו שירד

שבאופנים שם והוסיף לקרוביו, המעות

הנ"ל, הרדב"ז חשש משום בהם אין אלו

השולחן בערוך משמע כ"ג)וכן וכן(קנ"ח ,

מהרש"ם בשו"ת ואולם)הוא ד"ה ס"ז ,(ח"א

אדם בחכמת משמע ק')וכן ובבינת(כלל

ע"ה)אדם ונשאל(סימן שואל ובשו"ת (ח"ב,

קמ"ד) בעניינינויו"ד שה"נ י"ל כן ואם .

כמו נחשב מצוה לצורך המעות שצריך

מיירי דכ"ז וכמובן כנ"ל. ומותר דוחק

ליד נתן שלא או לגבאי הגיע שלא בכסף

לעניים שיגביה חו"מאחר בסמ"ע (וכמבואר

סי' תנינא ונוב"י סקכ"ז שם ובש"ך סקכ"ה קכ"ה

קנ"ג) סוס"י יו"ד ובחזו"א יכולקנ"ד אין שע"ז

ליד הגיע שלא כ"ז אך להישאל כבר

וכן הדחק במקום להישאל מותר הגבאי

הדחק. מקום שנקרא י"ל דידן נידון

ה.

במצוה אף מהני החת"ס עצת

כספי בלי אותה עושים שהיו

מעשר

והנה שהיתרה] לטעון שרצו יש

שייך אינו דהחת"ס

בדבריו כותב החת"ס שהרי בעניינינו

מודה המהרי"ל הרי תנאי שכשעושה

כותב המהר"ם והלא דשרי, למהר"ם

יכולת היה לא "אם רק שמתיר בהדיא

והלא מצוה" אותה עושה היה ולא בידו

לחסידי נתיר לא אם אף כלל בדרך הכא

הרי מעשר בכספי להשתמש רביז"ל

בלא"ה המצוה ויעשו כסף ילוו מסתמא

בזה מהני ולא למהר"ם אף אסור וא"כ

דהחת"ס. התנאי

החכמהשו"ת ים יז סימן שעח

מכמהאך נכונה אינה זו טענה באמת

טעמים:

שיטתא] מקודם מביא דהחת"ס

המהרי"ל פליגי דלא דס"ל הבאה"ג

במצוה מיירי המהרי"ל אלא והמהר"ם

במצוה מיירי והמהר"ם בה שמחוייב

שהבאה"ג ודאי וזה בה, חייב שאינו

ולא שכותב דמה המהר"ם דברי מפרש

שאינו היינו מצוה אותה עושה היה

היה מה נפק"מ ולא לעשותה מחוייב

לא או מחויב הוא אם נפק"מ אלא בפועל,

לפי"ז) כ"כ מדוייק אין במהר"ם שהלשון ,(אף

הוא הבאה"ג על חולק שהחת"ס אף וא"כ

מלשון ראיה לו דיש המהרי"ל בשיטת רק

וס"ל לעניים רק שייך שהמעשר מהרי"ל

שאין מצוה אף לעשות אסור שלמהרי"ל

אין המהר"ם דברי בפי' אך בה, חייב

הבאה"ג. פי' על חולק החת"ס

בתשובהב] החת"ס ממ"ש מוכח וכן

המתיר המהר"ם שמקור רל"ב

ממה הוא מצוה צרכי ממעשר לעשות

בחז"ל כ"ב)דאי' ע', אות רבה (בראשית

תתן אשר כל שאמר אע"ה אבינו שיעקב

לוי את מבניו עישר לך אעשרנו עשר לי

למצוות משמש להיות והקדישו בנו

צרכי מהמעשר שעשה וחזינן הקב"ה,

זה שממקור ומובן צדקה, ולא מצוה

מהמעשר לעשות שאין חזינן אמנם

מצוה רק אלא בלא"ה בה שמחוייב מצוה

היה שלא דהתם ודומיא בה מחוייב שאין

אין אך לוי, את מקודם להפריש מחוייב

מהמעשר לעשות שאין מהתם כלל ראיה

ובפועל בה מחוייב שאינו קיומית מצוה

ודו"ק. אותה, עושה היה

התיבותג] שמפרש פוסק נמצא אם ואף

כפשוטן, המצוה" עושה היה לא "אם

באופן שלא עושה שהיה מה לכאו' הרי

נחשב ואי"ז בזה מתחשבים אין המותר

דאיירינן דידן בנידון והלא עושה, שהיה

מותר אם כלל ברור אין הרי דחוק באדם

שיוכל יודע אין אם הלואה לקחת לו

בספר בזה ועיין בזמנו, ההלואה להחזיר

חושן כ"ו)פתחי הערה פ"כ הלואה (הלכות

בזמן לפרוע יוכל שלא ויודע לווה שאם

צדק הין על עובר בוודאי שמתחייב

ולא רשע לווה על גם עובר דאולי ומסתפק

שיוכלישלם בה' בטחון סמך על שלווה במי (אך

רמ"ב סי' מהשעה"צ שמביא עיי"ש בזמנו, לפרוע

והכרעת והעט"ז הב"ח בזה שנחלקו י"ג ס"ק

בלווה רק שזה ומסיים העניין" לפי "הכל השעה"צ

פורע ואני עלי לוו ה' שהבטיח שבת הוצאות על

לכאו' בעניינינו אך בטחון, סמך על סתם בלווה ולא

הריטב"א כתב דהרי שבת להוצאות ללווה דומה

ה"ה אלא שבת הוצאות דווקא דלאו ע"א, ט"ז ביצה

מצוה) של הוצאות בספרלכל עמש"כ [ועוד ,

שליט"א בלוי להגר"י ומשפט (בפ"וצדקה

ד') אות המתירבהערות החת"ס דלפי

אפילו מצוה דבר לעשות מותר בתנאי,

ומה אחר, ממקור לשלם יכולת בידו שיש

יכולת כשאין רק שהוא מהר"מ שכתב

שניה בתשובה שהרי דוקא, לאו הוא בידו,

בשם ג' ס"ק רמ"ט שם הש"ך הביא

אפילו לבניו צדקה לתת שהתיר מהר"ם

ונראה אחר, ממקום לפרנסם שיכול

מצדקה גרע לא תנאי ע"י מצוה שדבר

מש"כ לגבי ה"ה ולכאו' עכ"ד, תנאי בלא

המצוה" אותה עושה היה "ולא המהר"ם

שתהא כנ"ל הכוונה אלא דווקא לאו דהוא

לקמן עיין אך חיובית, ולא קיומית מצוה

החכמהשו"ת ים יז שעטסימן

י"ג) ולפ"ז(אות זו, הש"ך בסתירת מש"כ

דווקא]. הם הש"ך דברי

ו.

רביז"ל לתלמידי האוסרים דעת

ודחיית זו לנסיעה ממעש"כ ליקח

דבריהם

לאסורוהנה שרצו הרבנים מן יש

זו לנסיעה ליקח רביז"ל לחסידי

זו קד' נסיעה הוי שאצלם מעשר מכספי

את הזהיר שהרי שבחובה, כדבר

ר"ה על אצלו להיות לו המקורבים

פעמים" כמה זו באזהרה (חיי"מ"והכפיל

שסרק"ד) מי שכל כרוז לעשות "והזהיר ,

ראש על יהיה אצלו ומקורב משמעתו אל

איש", יחסר לא שלו ת"ג)השנה (חיי"מ

לזה ליקח אסור שבחובה דבר והרי

מעשר ושל"המכספי נ"ו סי' מהרי"ל (שו"ת

בד"מ משמע וכן סק"א, תרצ"ד סי' במג"א ומובא

ע"א) כ' ביצה גמ' עפ"י ס"א רמ"ט סי' .יו"ד

רביז"לאך כוונת לכאו' בפשטות באמת

מאוד גדול ענין שהיא רק היתה

מזה" גדול דבר שם)"שאין (ועוד(חיי"מ

הענין גודל על רביז"ל שדיבר מופלגים לשונות

שאכמ"ל) אז שמתקן הנוראים אבלוהתיקונים ,

לא וממילא חיוב תורת ע"ז לעשות לא

נדון אם אף אלא שבחובה, כדבר הוי

כמ"פ שם בחיי"מ שמוזכר שמכיון לומר

חייבו שבאמת שהכונה "חיוב" לשון

בקול לשמוע חיוב מתורת והיינו רביז"ל

דרביז"ל וחסיד לתלמיד הרי וא"כ רבו,

רביז"ל, לדברי לציית שבחובה דבר הוי

לתלמידי דהחובה מכיון הלא סו"ס מ"מ

וחובת מצות מדין הוא לו לשמוע רביז"ל

למצוה הענין שוה לכאו' הרי רבו דכיבוד

דקיי"ל אב דכיבוד ר"מדאו' סי' יו"ד (טושו"ע

וא"צס"ה) האב משל הוא לזה דהכסף

קיום לצורך מכספו כסף להוציא הבן

יכול כסף לאב אין ואם אב, כיבוד מצות

כדאי' מעשר מכספי הכסף לקחת הבן

פראגבפוסקים דפוס מרוטנבורג מהר"ם (שו"ת

סק"ג) רמ"ט סי' יו"ד בש"ך הובא ע"ה, [אלאסי'

משל הכסף ליקח היכולת לבן שכשיש

מכספי לפרנסו לאביו בזיון הוי עצמו

ה"נ וא"כ בעניינינו], שייך לא וזה מעשר

הנסיעה דעצם נימא אי דאף דידן בנידון

עבור לקחת מותר מ"מ שבחובה דבר הוי

מעשר מכספי זו כשהתנהמצוה (והיינו

מהחת"ס) וכנ"ל שיטתמקודם לציין עוד [ויש ,

ב')הפנ"י סי' ח"א פנ"י שאין(שו"ת שסובר

מעשר בכספי להשתמש איסור בכלל

בארוכה]. עיי"ש שבחובה לדבר

ז.

דהוי כאן יש רבו דכבוד חיוב

הרב צרכי

משוםואין חשש אין ודאי שכאן לומר

דכבוד חיוב משום שבחובה דבר

אב כיבוד מצוות לגבי אף דהרי רבו,

שיטות שו"תמצינו ע"א, ו' יבמות (ריטב"א

ר"מ, סו"ס יו"ד בד"מ הובא קס"ד שרש מהרי"ק

ועו"פ) ע"א סי' התניא בעל בשו"ת דס"לוכ"פ

לו כשאומר לאביו לשמוע חובה דאין

לצרכי נוגע שאין דבר איזה לעשות

דברים על רק הוא אב כיבוד ומצות האב,

ה לצרכי ומשקהושנוגעים כמאכילו אב

כיבוד במצות גם הרי לכאו' ולדידהו וכו',

בדברים אלא לרבו לשמוע א"צ ג"כ הרב

הרב. לצרכי הנוגעים

החכמהשו"ת ים יז סימן שפ

הוידהאמת בעניינינו הרי לדידהו דאף

הרב לצרכי ג"כ שנוגע דבר

שכידוע רבו, בקול דלשמוע חיוב ע"ז וחל

הסתלקותו אחר שהצדיק מסה"ק

חדשים יחודים לעשות יכול אין מהעוה"ז

בעוה"ז החיים בנ"א בכח אלא

הכח מהם ומקבל אליו שמתקשרים

ותיקונים יחודים ולחדש לפעול להמשיך

למוהרנ"ת בלקה"ל אי' וכעי"ז חדשים,

כ"ב)זי"ע ה' מתנה הל' שהצדיק(חו"מ ,

ואף ולהתעלות להוסיף תמיד שרוצה

ללא עליה אין והלא הסתלקותו, לאחר

ירידה שתהיה שייך ואיך מקודם ירידה

צריך כן ועל שבג"ע, הצדיק לנשמת

המתקשרים החיים בנ"א אליו שיבואו

בחי' וזה לתקנם אליהם יורד והוא אליו

שוב להתעלות יכול ואז שלו הירידה

לצרכי הנוגע דבר הוי וא"כ שאת, ביתר

דמחוייב ומשקהו מאכילו בבחי' והוי הרב

נתינת בבחי' הוי והכא לאב הבן בה

וכמו הרב, לנשמת רוחנית ושתיה אכילה

בהראשונים ספרדאי' רכ"א, מ' השלם (יראים

ועוד) קס"ד סי' ג' נר המאור מנורת ל"ג, מ' החינוך

הוי במותו דמכבדו אב כיבוד במצות

לו שיעשה החיוב ג"כ בזה ונכלל דאו'

נשמה עילוי שרשהבן מהרי"ק בשו"ת (כדאי'

ועוד) פ' סי' מינץ מהר"ם ושו"ת מ"ד .ל'

ח.

הפטורים דחוקים לאנשים

מקום יש ממעש"כ מעיקה"ד

החת"ס תנאי ללא אף להתיר

להקלויש לצירוף סברא צד עוד להוסיף

תנאי ללא אף דידן בשאלה

לשאול שבאו אלו באמת דהנה דהחת"ס,

שהם עניים בגדר הם הרי הנ"ל שאלה

למחייתם סיפוק כדי להם ואין דחוקים

מחויבים שלא נראה הדין ומעיקר וכו',

הם שלמעשה ואף כספים, במעשר כלל

כספים מעשר ונותנים ע"ע מחמירים

זו חסידות במדת [ונוהגים מסי"נ בבחי'

יתן לאיש אשר שכל וכו' נשמתם לתקן

באגה"ת בזה התניא וכדברי נפשו בעד

באגה"ק(ספ"ג) י')ועיי"ש אגרת (סוף

עיי"ש, נגאלים באריכותשבזכותם שם (וכן

ט"ז) עלבאגרת חל דלא נראה סו"ס אך [

ויותר מעשר, דנתינת וגדר שם נתינתם

דין בזה אין ג"פ כן שנהגו דאף י"ל מזה

שגגות נדרי בבחי' דהוי די"ל נדר דחיוב

חלים ס"א)דאינם רל"ב יו"ד דהם(שו"ע ,

ואין מעשר ליתן שמחויבים סבורים

פטורים הם לכאו' הדין שמעיקר יודעים

באג"מ וכ"כ נדר, דין חל ולא (יו"דמזה

מ"ז) סי' בטעותח"א שעשה טוב מנהג דכל

חל אין מדינא בו שחייב שחשב משום

במי [לאפוקי שגגות נדרי דהוי נדר שם

במדת עצמו הנהיג אלא שפטור שיודע

וא"כ הנדר] חל דאצלו ג"פ הנ"ל חסידות

החת"ס עצת על המפקפקים דאף בזה י"ל

ולא לעניים רק הוא דמעשר וס"ל הנ"ל

לדבר ליתנו להתיר תנאי ע"ז מהני

דידן בנידון יודו הם דגם י"ל מ"מ מצוה,

עניים בבחי' בעצמם שהם בכאלו דמיירי

מעשר בגדר שלהם המעשר חל שלא

וכנ"ל. נדר ובגדר

חייםועוד השלמת חידוש לצרף יש

להגרשז"א ס"ל וכן ל"ח) סי' (ח"ב

כ') אות צ"א (סי' שלמה (וכ"פבמנחת

ל') סי' או"ח ח"ב חלהיבי"א טוב מנהג שעל

החכמהשו"ת ים יז שפאסימן

ראש בערב שמוסרים מודעה המסירת

לכו"ע עלהשנה סומכים אנו שאין לדידן (אפי'

גמורים נדרים לגבי מודעה דהמסירת התנאי

ס"ב) רי"א סי' הי"א שישכשיטת ואעפ"י ,

דברי מסתמות בדבריהם הרבה לפקפק

על המדברים הקדמונים הפוסקים כל

ג"פ שנהגו חת"סמנהגים תשובות כל (וכמו

נדריכאן) כל לאמירת מתייחסים ולא

שיטתם חזיא מ"מ המנהגים, שיתיר

לאיצטרופי ודעימיה חיים דהשלמת

להיתר.

ממחבריובפרט בספר עוד שמצינו

שמחדש צבי) (נחלת זמנינו

להשתמש תמיד בפועל שהתנהג שמי

עליו חל דלא מצוה לצרכי מעשר בכספי

כמו והוי לעניים ליתן החיוב מעיקרא

אם שצ"ע ואף דהחת"ס התנאי שעשה

אך אדם, בסתם להתיר ע"ז לסמוך אפשר

שלהם החיוב שכל הנ"ל דחוקים באנשים

עצמם את שחייבו משום רק זה במע"כ

א"ע הנהיגו מלכתחילה דאם מובן

לא הרי המע"כ עם מצוות צרכי לעשות

לעניים דמע"כ בחיוב עצמם את חייבו

בסתמא עתה עד שהתנהג מי ואף דייקא,

צרכי לידו בא שלא משום לעניים ונתנו

בהדיא סבר לא אך עתה עד מצוה

המע"כ ליתן תמיד כן עצמו את להנהיג

סופר שבט בשו"ת עיין פ"דלעניים, (סימן

נהיגיהשני) דלא אתרא הוי דהשתא

לעניים דוקא כספים מעשר להפריש

להשתמש שיוכל התנה כמו הוי ובסתמא

סופר השבט שדברי ואף מצוה, לצרכי גם

ע"ז לסמוך כדאי אם וצ"ע חידוש הם

מפורש תנאי בלא בסתם להתיר למעשה

כנ"לדהחת"ס הדחק במקום בכה"ג עדיף (ולכאו'

נדרים) התרת הנ"ללעשות לאנשים אך ,

לגמרי דפטורים דמסתמא דחוקים שהם

על לסמוך מקום יש לכאו' כספים ממעשר

תנאי ללא אף להם ולהתיר סופר השבט

ליתן בהדיא ע"ע קיבלו לא (אם דהחת"ס

התרת יעשו שבזה לעניים המע"כ תמיד

וכנ"ל). מדוחק נדרים

ט.

ליתן יש בידו שהיכולת למי

דוקא ת"ח לעניים המע"כ

בעתוהנה לסמוך שהתרנו אף באמת

יש דהחת"ס תנאי על הצורך

הראוי מן אין בידו שהיכולת שמי לדעת

יתן אלא זו, בעצה להשתמש לו

יש [וגם כדין עניים לת"ח מעשרותיו

הרדב"ז משו"ת תמ"א)מדייקים סי' (ח"ג

ברמ"א המובא וההבטחה (יו"דשהסגולה

ס"א) רמ"ז עשרסי' השי"ת שהבטיח

בנותן רק זהו שתתעשר בשביל תעשר

לשאר ולא דייקא ת"ח לעניים המע"כ

במח' תלוי הדבר דבאמת מצוות], צרכי

להשתמש מותר האם גדולה הפוסקים

לעניים רק או מצוה לצרכי מעשר בכספי

שמחדש כלהחת"ס ואף בלבד, ת"ח

שעושה דבכה"ג הכרעה כעין ועושה

מהני הנ"ל מודההתנאי שאוסר (והמהרי"ל

שמתיר) ברורלמהר"ם היתר אינו עדיין ,

באחרונים דעות דיש (כדלהלן)בעניינינו

על דהחת"ס התנאי מהני דלא דס"ל

המצוה דעושה היינו גוונא כהאי מצוה

צדקה בו ואין סתירהלעצמו שהקשו יש (וכן

וכדלהלן) עצמו החת"ס בירורבדברי ולצורך

בזה. הסוגיא שוב נעתיק הענין

החכמהשו"ת ים יז סימן שפב

י.

בזה הפוסקים לשונות העתקת

הרמ"אונחזור לשון סי'להעתיק (יו"ד

ס"א) וז"ל,רמ"ט המהרי"ל בשם

כגון מצוה דבר שלו ממעשר לעשות ואין

רק מצוה דבר שאר או לביהכנ"ס נרות

הרמ"א. עכ"ל לעניים, יתננו

הביאו(סק"א)ובט"ז(סק"ג)בש"ךאך

ר' תשובת בשם ודרישה מהרש"ל

כגון לידו שתבא מצוה שבכל מנחם

וכלה חתן להכניס או ברית בעל להיות

ללמוד ספרים לקנות וכן וכה"ג לחופה

אם בהם ללמוד לאחרים ולהשאילם בהן

אותה עושה היה ולא בידו יכולת היה לא

ע"כ, המעשר מן לקנות יכול מצוה

מהר"ם תשובות בשם הש"ך וממשיך

לבניו מעשרותיו שלפזר מרוטנבורג

מותר בהם לטפל חייב שאינו הגדולים

הגדולים בניו דהיינו ועו"פ הערוה"ש בזה (ומפרש

סמוכ משלו,שאין לפרנסם דרך שאין שולחנו על ים

הנישואין) אחר זה הש"ךובימינו ומדייק ,

בידו יש אפי' בזה דמותר שמשמע

צדקה, הוי דזה אחר ממקום לפרנסתם

הש"ך. עכ"ל

יא.

בדעת והחת"ס הבאה"ג מח'

החת"ס) סתירת (וישוב המהרי"ל

נראהוכתב שלכאו' סק"ב בפת"ש

ברמ"א המובא דהמהרי"ל

פליגי שבש"ך מנחם ר' והתשובות

מצוות לעשות אסור דלמהרי"ל אהדדי,

אך שרי, מנחם ולר' מעשר בכספי

עפ"י פליגי דלא שי"ל בפת"ש מיישב

מיירי שהרמ"א הגולה בבאר מש"כ

לעשות התחייב כבר שבלא"ה במצוה

וזה במעשר ממנה לפטור ורוצה זו מצוה

בו לעשות רוצה אם אך רשאי, אינו

עכ"ד רשאי, כבר מחויב שאינו מצוה

הבאה"ג שהכרח ונראה הבאה"ג.

את הש"ך שמעתיק ממה היה זה לחידוש

מעיר ואין הרמ"א על מנחם ר' תשובת

כאן שאין לומר הוכרח ממילא כלום בזה

חיובית במצוות מיירי הרמ"א אלא מח'

ממשיך וע"ז קיומית, במצוה והמהר"ם

הנ"ל חת"ס השו"ת להביא הפת"ש

לחת"ס וס"ל הגולה, הבאר על שחולק

מעשר בכספי לעשות אסור דלמהרי"ל

לעשותה, מחויב שאין מצוה אף

דוקא, לעניים שייך מעשר דלמהרי"ל

שאם כנ"ל שם החת"ס מסיים ובכ"ז

כספי הפרשת התנהגות בתחי' מתנה

מצוה דבר בהם לעשות שיוכל מעשר

מציין [ואמנם דשרי, מהרי"ל מודה

אח"כ בסימן בתשובה שהחת"ס הפת"ש

רל"ב) שם(סי' שכותב עצמו, סותר לכאו'

הוא לעניים כספים מעשר שלמהרי"ל

מהני לא וא"כ מדאורייתא, ממש

ועיין וצ"ע, מפורש תנאי אף למהרי"ל

דעיקר דסובר פ"ד סי' סופר שבט בשו"ת

של הראשונה תשובתו הוא לדינא

כי מהרי"ל דסובר לומר דקשה החת"ס,

עכ"ד. התורה מן הוא כספים מעשר

דכוונת החת"ס סתירת לתרץ ונראה

דלהלכה היא רל"א בסי' החת"ס

ממש, חיוב אינו כספים מעשר ולמעשה

מודה אזי הכספים על התנה אם ולפיכך

כותב רל"ב בסי' אך למהר"מ, המהרי"ל

מעשר דחיוב לומד עצמו דמהרי"ל

לא בפשטות וממילא מדאו' הוי כספים

החכמהשו"ת ים יז שפגסימן

המהרי"ל שיטת לפי תנאי בזה יועיל

מה אבל מדאו', שהוא הסובר עצמו

לעשות שאין כמהרי"ל פוסק שהרמ"א

אף הוא מצוה צרכי מעשר בכספי

מע דהוי מדרבנןלשיטתינו בתורת"כ (או

מצוה,מנהג) צרכי בו לעשות אסור ובכ"ז

דע"ז רל"א בסי' החת"ס כותב זה ועל

עיון עוד שצריך אף ואמנם תנאי, מהני

עצתו מ"מ החת"ס, סתירת ליישב

דקיי"ל למעשה להלכה נשארת דהחת"ס

ס"ה) רמ"ט סי' יו"ד הפוסקים(ערוה"ש כרוב

דרבנן כספים דמעשר מהדו"קדס"ל (נוב"י

קל"ט סי' או"ח סופר כתב שו"ת ע"ג, סי' יו"ד

אבותינוועוד) מימי קדום מנהג או

ויעקב יצחק של"א,אברהם סו"ס יו"ד (ב"ח

שבות רכ"ד, סי' חו"י שו"ת ב', סי' פנ"י שו"ת

ג', סוס"י ח"א יעב"ץ פ"ה, סי' ח"ב יו"ד יעקב

ס"ק של"א סי' פת"ש של"ד, סי' יו"ד אסאד מהר"י

סי' יו"ד חת"ס שו"ת ע"ז, סי' יו"ד דבר משיב י"ב,

דחת"ס].רל"א) התנאי בזה מהני וא"כ

יב.

אחרים שאין במצוה אף שרי אי

ממנה נהנים

המתיריםוהנה לשיטות לעיין יש

למצוה מעשר בכספי להשתמש

שהיא למצוה אף זאת מותר האם

ללכת הרוצה וכגון עצמו, וצורך לתועלת

שהוא וקדושה טהרה לתוספת למקוה

מותר האם בה, מחויב שאינו מצוה

בנוגע הוא וכן מעשר, מכספי ע"ז לשלם

המעשר כספי שלוקח בו שפתחנו לענין

לדון דיש לרבו, עצמו דנסיעת למצוה

או מצוה דצרכי בהיתר נכלל זה האם

כמו לאחרים עי"ז שמטיב במצוה דרק

מהר"ם בתשובת המוזכרות הדוגמאות

לאחרים ומשאילן ספרים (דקונה הנ"ל

שרי. וכו')

יג.

נראה הש"ך סתירת מישוב

אף זה למצוה המתיר דלשיטת

צדקה בה שאין

בפי'ואמנם האחרונים מח' בזה מצינו

נפ"מ עולה ולפי"ז זו, הלכה

יש לכאו' שהנה הנ"ל, בשאלה למעשה

שפותח הש"ך בדברי סתירה כעין

דמותר מנחם ר' תשובת בשם בדבריו

באופן רק מעשר מכספי מצוה לעשות

בשם ומסיים וכו', בידו יכולת היה שלא

שמותר מרוטנבורג מהר"ם תשובת

בידול שיש אפי' הגדולים בניו פרנס

נראה ואין אחר, ממקום לפרנס היכולת

ר' בין מח' שהוא שסובר הש"ך מלשון

נראה ולכאו' מרוטנבורג, למהר"ם מנחם

שמפרש דבריו בסוף הש"ך יישב דזה

וכותב מרוטנבורג המהר"ם דברי

כדלקמן צדקה הוי הגדולים בניו שלפרנס

דשאני דכוונתו ונראה ס"ג. רנ"א סי'

פרנסת לבין מעשר מכספי מצוה עשיית

אף הגדולים בניו דפרנסת הגדולים, בניו

ממש הוי בכ"ז מזה הנאה גם לו שיש

היכולת בידו שיש אף מותר ולכן צדקה

עשיית משא"כ אחר, ממקום לפרנסם

ולכן צדקה אינו מעשר מכספי מצוה

היכולת בידו שאין באופן רק מותר

אחר. ממקום המצוה לעשות

דעשייתוא"כ דהיתר משמע זה לפי'

דאין באופן אף הוא מצוה

החכמהשו"ת ים יז סימן שפד

י"ל וא"כ צדקה, מצות המצוה בעשיית

מותר. לעצמו המצוה בעושה שאף

יד.

לעצמו למצוה אף הערוה"ב היתר

תנאי ללא אף שמתיר והאופן

הנהגתו בתחילת

הבושםוכן ערוגת בשו"ת להדיא מצאנו

ר"כ) סי' מותר(יו"ד האם שנשאל

נסיעה לצורך מעשר בכספי להשתמש

בגודל שם ומאריך אמת, צדיק לרבו

ומביא בצדיקים, להתדבק לנסוע המצוה

מותר האם והמהר"ם המהרי"ל מח' שם

ודברי למצוות, מעשר בכספי להשתמש

וסובר הבאה"ג על החולק החת"ס

שאינו במצוה אף אסור שלמהרי"ל

שאף בערוה"ב ומחדש בה, מחויב

בתחילת התנאי שיהא הצריך שהחת"ס

הכספי הפריש כשכבר רק זהו הנהגתו

לומר יכול ההפרשה לפני אך מעשר

זו הפרשה על פרטי תנאי ולעשות

להפריש עתה שעומד מעשר שהכספי

אמר לא אם אף ומהני מצוה לצרכי יהיו

מעשר דהפרשת ההנהגה בתחילת

.(עיי"ש)

בפשטותוחזינן שהבין מדבריו

מעשר הכספי ליקח שמותר

כשאינו עצמו עבור מצוה לצורך אף

הש"ך שמש"כ צ"ל ולפ"ז בה, מחויב

שמותר מנחם ר' תשובת בשם והט"ז

הוא לאחרים" "להשאיל ספרים לקנות

עבור לקנות דמותר דה"ה דווקא, לאו

מצוה. דבר ג"כ שהוא כיון בעצמו לימוד

להגר"י ומשפט צדקה בספר פוסק וכן

שליט"א ה"ט)בלוי זה(פ"ו ומוכיח ,

לא השאלה בלשון הדברים שבמקור

ומפרש לאחרים, להשאילם דוקא כתוב

להשאילם והט"ז הש"ך שכתבו שמה

למודו שיגמור שאחרי הכוונה לאחרים

בתור אצלו הספרים להשאיר אסור

צריך אלא מצוה, אינו שזה נכסיו

אם דמהני ה"ה אך לאחרים, שישאילם

נראה [וכן תמיד בהם לומד עצמו הוא

שמתיר החת"ס תשובת בסתמות גם

ממנה הנאה לאחרים שאין במצוה אף

לצרכי המתירים טעם מפרש שהרי

ע"ה אבינו מיעקב דילפינן מצוה

לעניים הפרישו ולא לוי והפריש שעישר

עיי"ש]. וקדושה למצוה אלא

טו.

במצוה לאסור הערוה"ש שיטת

לעצמו

השולחןאמנם ערוך רמ"טבספר סי' (יו"ד

ההיתרס"ח) שכל פירשו ועו"פ

רק הוא מעשר בכספי מצוה דעשית

צדקה, נתינת גם זו במצוה שיש באופן

ונותן הסנדקאות מצות שקונה היינו

שאבי ומיירי זה עבור כסף הבן לאבי

מצות גם בכספו ומקיים עני הוא הבן

דחתן השושבין מצות בקונה וכן צדקה,

בכספי ומקיים עניים שהם מיירי וכלה

בנרות וכן כלה, דהכנסת צדקה

וכן לביהכנ"ס, צדקה הוי לביהכנ"ס

משום רק ההיתר עיקר בספרים

בזה וגם כצדקה, והוי לאחרים שמשאילן

הוא שגם שהיות מהר"ם תשובת מתנה

הצדקה עבור שמקבל זו מצדקה נהנה

לשימוש הספרים ומרויח הסנדקאות

בידו יכולת יהא שלא בעינן ע"כ עצמו,

החכמהשו"ת ים יז שפהסימן

משא"כ אחר, באופן המצוה לעשות

שהוי הגדולים בבניו דהש"ך בסיפא

דבר קבלת שום ללא גמורה צדקה

יכולת אם אף מותר בזה לעצמו ממשות

היתרבידו, על לגמרי חולק עצמו (והערוה"ש

היתר על תמה וכן לאחרים, שמשאילן אף דספרים

בידו יכולת אם אף הגדולים בבניו שמתיר הש"ך

עיי"ש) אחר להלכהממקום להכריע ונראה ,

הבושם, הערוגת כדעת לקולא זו במח'

דרבנן, כספים דמעשר כנ"ל קיי"ל דהא

ה אחר הלך הכלל (רמ"אמיקלובדרבנן

ס"ב) כ"ה סי' .חו"מ

טז.

במח' הפנימיות ע"ד ביאור

והערוה"ש הערוה"ב

בפלוג'ויש פנימי ביאור בזה להוסיף

והערוה"ש דהערוה"ב האחרונים

והבינה. הדעת מח' בבחי' שזה הנ"ל,

התפארת דברי בהקדם בזה והביאור

שאחז"ל מה על דמקשה (שבתשלמה,

ע"ב) הצדקהקל"ט בזכות נגאלים שישראל

כ"ז)כדכתיב א', בצדקה",(ישעיה "ושביה

ומביאה מקרבת מצוה דכל ודאי והלא

הצדקה. מצות רק ולא הגאולה את

בחי' היא מצוה כל דגם שם ומתרץ

שכל אלא השכינה, עם צדקה עשיית

באופן רק הוא לצדקה שנחשב מצוה

הקמת לשם לשמה, המצוה שעושה

שעושה נחשב ואז מעפרא, שכינתא

במצות משא"כ השכינה, עם צדקה

הק' הבעש"ט דברי ידוע הרי הצדקה

ראה) כ"כ(פרשת נפגמת אין שצדקה

נעשית דסו"ס כיון לשמה, שלא בכוונת

ולכן הצדקה, יקבל שהעני המצוה מטרת

בזכות נגאלים שישראל חז"ל סתמו

התפא"ש. עכ"ד הצדקה,

שמצדובזה מובן עפ"ז שהנה י"ל

כל הרי הפנימית ההסתכלות

ולכן כצדקה, נחשב לשמה שעושים מצוה

בן 'משה שנקרא הבושם הערוגת בעל

שבסוד משרע"ה של כשמו עמרם'

הפנימית, הסתכלות שהוא (וכןה'דעת'

זי"ע החת"ס תלמידי תלמיד הערוה"ב בעל היה

בנגלה גדול והיה במקו"א, כמש"כ הדעת שבסוד

חו"ב) שכולל הדעת שבבחי' שכלונסתר סובר

אף מעשר בכספי לעשותה ניתן מצוה

הסתכלות שמצד ממש, צדקה כשאינה

עם צדקה היא מצוה כל הפנימית

שכוונתו ניכר שיהא שכדי אלא השכינה,

יכולת שאין באופן זה שיהא צריך לשמה

אחר, ממקום המצוה עושה היה ולא בידו

לשם מעשר הכספי שנותן טפי ניכר ובזה

עצמו, לצורך ולא שםמצוה מסיים (וכן

לנסוע שמתיר הנ"ל בתשובה בפירוש ערוה"ב

לבדו) לה' בלתי כשהכוונה מעשר מכספי .לרבו

גדולאך שהיה הערוה"ש משא"כ

שבבחי' הנגלה בתורת

שכספי סובר החיצונית ההסתכלות

שייך ולא צדקה ממצות חלק הם מעשר

ניכר שאין מצוה, לצרכי המעשר

צדקה בבחי' שהיא מצוה בכל בחיצוניות

צרכי לעשות אוסר ולכך השכינה, עם

ג"כ בזה כשאין מעשר כספי עם מצוה

צדקה.

החכמהשו"ת ים יט סימן שפו

יט סימן

והמנ"ח החינוך ספר עפ"י פו"ר מצות בענין

א.

פו"ר מצות מקור

מצותלדעת מקור החינוך, ספר בעל

מדכתיב הוא כב)פו"ר א, (בראשית

אלקים להם ויאמר אלקים אותם "ויברך

ורבו". פרו

קראויש האי דהא דבריו, על לתמוה

יבמות בתוס' וכדאי' נאמר, לברכה

קאמר) ולא ד"ה ע"ב ברכה(ס"ה 'ההוא ,

מינה שמעינן ואיך למצוה'. ולא בעלמא

חיובא.

אותםועוד 'ויברך דקרא דלישנא קשה,

כתיב, רבים בלשון אלקים',

קרא ואי לחוה. ובין לאדם בין ומשמע

אף מוטלת זו מצוה היתה נאמר, לחיובא

אינה זו 'ומצוה כתב, ובסמוך הנשים, על

הנשים', על רקמוטלת חיוב להם אין (ובאמת

כדי להנשא שצריכים יצרה', ד'לשבת עשה מצות

בזה) .להשתדל

דבסנהדריןועוד להקשות, (נ"ט:)יש

בנח הנאמר הפסוק הש"ס הביא

ולא ורבו", פרו "ואתם המבול לאחר

מקודם, הנאמר ד'ויברך' קרא הביא

דהאי להש"ס דס"ל הטעם ודאי ומשמע

לא מדוע קשה ועוד נאמר. לברכה קרא

בגמ' המובא הפסוק החינוך הביא

הנ"ל. סנהדרין

ז"לוראיתי פלוצקי דן מאיר ר' להרב

פר' חמדה כלי בספרו

לא מדוע הנ"ל, קושיא המקשה בראשית,

ד'ויברך'. קרא דסנהדרין הגמ' הביאה

דקיי"ל מאי עפ"י חדש, דבר בזה ומחדש

סב.) קיים(ביבמות לא ומתו בנים לו היו

אלא פו"ר י"ח יוצא שאינו פו"ר, מצות

המשך. שיהיה באופן בנים לו כשהיו

להש"ס ליה א"א דמה"ט מיישב עפ"ז

שהרי אדה"ר, חטא דקודם קרא להביא

והו"א כלל, מיתה בעולם אז היתה לא

בנים לו היו אא"כ פו"ר י"ח יוצא דאינו

החטא ולאחר ועד, לעולם וקיימים חיים

בעולם, מיתה ויש זו מציאות שנשתנה

לקיימה, שא"א המצוה שנתבטלה הו"א

מתים שאינם בנים לו שיהיו א"א שהרי

דלאחר קרא הש"ס מביא לכן לעולם.

שעדיין לומר ורבו', פרו 'ואתם המבול

אלקים' אותם 'ויברך של הראשון חיוב

קיים.

דלעילובדבריו הקושיא אמנם מיושבת

קרא התם הביא לא מדוע

הביא לא מדוע קשה עדיין אך ד'ויברך',

דמשמעותא ועוד דסנהדרין, קרא החינוך

תיתי ומהיכי לברכה אלא אינו דקרא

וצ"ע. חיובא. מיניה לילף

ב.

פו"ר מצות טעם

החינוך,טעם בספר כתב פו"ר, למצות

שבסיבתה גדולה "מצוה

החכמהשו"ת ים יט שפזסימן

לבנ"א כי בעולם, המצוות כל מתקיימות

השרת". למלאכי ולא ניתנו

שבתוטעם במס' הגמ' כלשון הוא זה

ע"ב) של(פח טענתם לענין ,

תזכרנו', כי אנוש 'מה המלאכים:

המצוות אין כי מרע"ה שהשיבם

בנ"א. ע"י אלא מלאכים ע"י מתקיימות

הערוךוראה בשולחנו המחבר ר' לשון

כ"ה) וסי' א' סי' בספר(אהע"ז ועיין

פיקודיך ישן)דרך דפוס כ' דף א' שהביא(מ"ע

דצריך ג"כ דמשמע הנ"ל השו"ע דברי

וירבו שיפרו כדי אשה בנשאו לכוון

ה' עובדי לוישראל ושיהיו תבל פני על

בתורה עוסקים שצריךבנים דס"ל היינו .

ה'. בדרך ההולכים בנים לו שיהיו דוקא

סיון, לער"ח השל"ה תפלת בלשון וכ"ה

מצוה התורה לימוד ומצות פו"ר שמצות

של טעמו על מיוסדים ודבריו הם. א'

מצות השי"ת ציווה שלא הנ"ל, השו"ע

התורה. לקיום אלא פו"ר

דמשמעויש החינוך, בדברי לדקדק

אפשר היה שאילו מדבריו

השי"ת היה לא המצוות לקיים למלאכים

דכוונתו נראה ורביה, פריה מצות מצווה

מצות שכל הנ"ל, השו"ע כטעם לרמז

רוצה שהשי"ת משום אלא אינה פו"ר

בנ"א השי"ת ברא ולכן התורה, בקיום

המלאכים היו יכולים ואילמלי בעולם.

מתקיימת התורה היתה התורה, לקיים

כלל, בנ"א צריך היה ולא המלאכים, ע"י

שכתב וזה פו"ר. מצות היתה ולא

לקיים יכולים המלאכים ואין דמאחר

מצוה השי"ת צוה לפיכך התורה מצוות

זו.

חז"לולפ"ז דברי מעט להבין (ב"באפשר

ע"ב) לגזורס' רצו החורבן שלאחר

הציבור שאין משום אלא לגמרי, לפרוש

בזה, והביאור גזרו. לא בכך לעמוד יכול

אין ביהמ"ק חורבן שאחר שראו היות

כמקדם, התורה לקיים באפשרות עוד

הוא פו"ר ענין עיקר והרי החורבן, קודם

לגמרי לפרוש חשבו לכן התורה, קיום

ברש"י) .(ע"ש

נצטווהויש מדוע עפ"ז, להקשות קצת

הלא החטא, קודם פו"ר על אדה"ר

תמיד התורה קיום והיה לעולם חי היה

התורה לקיום דמ"מ לומר ואפשר ידו. על

הכוללים נשמות ריבוא שישים נצרכים

הבחי' וכו')כל לויים לאחר(כהנים, אמנם ,

היה די לעולם ריבוא, שישים היו שכבר

מיתה. נגזרה לא אילו בכך,

"לאורבינו המצוה: בטעם כתב בחיי

כדי שהוא הרשעים ככונת

הכונה שתהיה אלא וכו' העולם ליישב

אל בתולדתו שיכוין והוא, בלבד, לשמו

ולהמשכת השכלית נפש לקבל הכונה

של הנוראים דבריו ע"כ הקודש". רוח

לומר, מלשונו מדייקים ויש בחיי. רבינו

יוצא אינו זאת, כוונה מכוון שאינו שמי

המצוה. י"ח

ג.

במצוה חייב מאימתי

שהביאבענין מנח"ח עי' המצוה, זמן

מה להבין וצריך י"ח. מבן דהוא

האדם ולפטור להקל לחז"ל היה מקור

שמתחייב שנה י"ג מבן פו"ר, ממצות

שנה. י"ח עד המצוות, בכל

החכמהשו"ת ים יט סימן שפח

אהע"זובחלקת ב')מחוקק ס"ק א' (סי'

המצות דכל "אע"ג וז"ל: כתב

מ"מ י"ג, בן כשנעשה מיד לקיים חייב

לחופה, י"ח שבן חז"ל קבלו זו מצוה

אשה שישא קודם ללמוד שצריך מאחר

ב') סעי' רמ"ו סי' טי"ד בש"ע והתחלת(כמבואר

עכ"ל. ואילך" ט"ו מבן הוא גמ' לימוד

מבן שנים כמה לו שצריך מאחר כלומר,

מפו"ר פטרוהו לכן ללמוד, שיוכל כדי ט"ו

בגמ' וכדאי' י"ח, ע"ב)עד כט (קידושין

בתורה. ויעסוק בצוארו רחיים

עלהאמנם אייתינן דאי קשה, עדיין

מן פטור במצוה דעוסק מדינא

אדרבה, התורה, לימוד לגבי הרי המצוה,

מצוה מפני ת"ת דמבטלין הוא הכלל

היה דאל"כ אחרים, ע"י לעשותה שא"א

שבתורה, המצוות מכל פטור האדם

ולתת בשופר לתקוע יכול אין שהרי

וכן הלימוד, בשעת מזוזה ולעשות צדקה

המצות. מכל כיו"ב כל

דהנ"מולכאורה לומר, היה אפשר

שא"א למצוה ת"ת דמבטלין

עוברת במצוה דוקא אחר, ע"י לעשותה

לגבי משא"כ עכשיו, יקיימנה לא אם

אינו אח"כ, לקיימה שאפשר פו"ר מצות

ואח"כ מקודם תורה ילמד אלא זה, בכלל

פו"ר. יקיים

דאיחוראלא, נימא אי דוקא דהיינו

מצוה, ביטול נחשב אינו מצוה

הראשונים רוב כדעת נימא אי אך

ליכא מצוה, ביטול הוי מצוה דאיחור

יעקב" "קהילות בספר ועיין הכי. למימר

ר"ה מס' תאחר)על בל מח'(בענין דהביא

שנה עד ישא שלא בנשבע הפוסקים

הוי האם קיימת, שבועתו אי פלונית,

שיכול כיון או המצוה, את לבטל כנשבע

את לבטל נשבע הוי לא אח"כ לישא

והיא הרשב"א, דעת שם והביא המצוה.

כיון המצוה, את לבטל כנשבע הוי דלא

אלא הוי ולא אח"כ, לקיימה שאפשר

ביטול הוי לא מצוה ואיחור מצוה, איחור

היא המהרי"ט דעת אמנם מצוה.

לבטל נשבע דהוי משום בטלה, דשבועתו

ביטול הוי מצוה איחור דס"ל המצוה, את

הרמב"ם דפסק מהא לה ודייק מצוה.

ה"ב) מאישות שנה(פט"ו כ' שעברו דכיון

ומבטל עובר, זה הרי אשה נשא ולא

דמבטל קאמר מאי ולכאורה עשה. מצות

מכן. לאחר לישא יכול והלא עשה, מצות

הוי מצוה איחור דס"ל מוכח, ודאי אלא

יום. בכל מצוה ביטול

הרשב"א,ויש של דבריו על להפליא

דעירובין ע"ב)מהא ר'(סג "דאמר

אלא יהושע נענש לא פפא בר אבא

אחתשביטלבשביל לילה ישראל את

לילה שביטל בכך מה ולכאורה מפו"ר",

לקיים הם יכולים הרי מפו"ר, אחת

איחור אלא ואינו שאח"כ, בלילה המצוה

ביטול הוי מצוה דאיחור ש"מ אלא מצוה.

נדה בהל' השו"ע פסק ומכאן (יו"דמצוה.

ס"ב) וכ"פקצז א'. יום אפילו לעכב שאסור

א')הרמב"ם פט"ו אישות לעכב(הל' שאין

וכן לאחר יכול אין מחוייב ואם ולדחות,

אבה"ע בשו"ע ע"ו)הוא חזינן(סי' הרי .

הוי מצוה דאיחור הפוסקים רוב דדעת

לדוכתיה קושיא הדרא וא"כ מצוה, ביטול

י"ח עד פו"ר ממצות האדם לפטור דמנין

שנה.

החכמהשו"ת ים יט שפטסימן

הבניועי' לבעל פיקודיך דרך בסה"ק

א')יששכר לכך(מ"ע מקור המביא

הדרוש) דיעק"א,(בדרך אבינו דיעקב מהא ,

שנה, י"ז עד ליוסף לבנו אשה השיא שלא

ב)כדכתיב לז, שבע(בראשית בן "יוסף

פטור י"ז דעד הרי וכו'", שנה עשרה

חייב, שנה, מי"ח אמנם אשה. מלישא

דעד לפרש, אלא לסתום הכתוב בא שלא

והנה חייב. מכן ולאחר פטור י"ז

אשה השיא שלא ע"ה אבינו מאברהם

להביא ליכא העקדה, אחר עד יצחק לבנו

נולדה לא דעדיין טעמא דהתם ראיה,

וכן השידוך. לו היה ולא זוגתו בת רבקה

שלא אבינו מיצחק ראיה להביא אין

לברוח צריך היה כי יעק"א, לבנו השיא

מקודם צריך והיה זיווגו למצוא למרחוק

יש ודאי מיעק"א אך ולהתחזק. להגדיל

לישא מחוייב שאינו ומקור ראיה להביא

י"ח שנת סוף והיינו י"ח, עד ט"זאשה (עיין

א') סימן ריש י"חאבה"ע תחילת וי"א (מגיד,

ה"א) אישות מהלכות פט"ו מוכחמשנה ועכ"פ ,

י"ז. שנת סוף עד חייב דאינו

ת"תובטעם הל' הרב בשו"ע עי' הדבר,

בקו"א) המפורסמים(פ"ג בדבריו ,

ידיעת מצות בין ולחלק לחדש שהאריך

הנלמד התורה לימוד חיוב ובין התורה

ולילה' יומם בו ח)מ'והגית א, (וכן.(יהושע

מבריסק חיים ר' מרן של בשמו זה חידוש ידוע

מצות)זצ"ל אלא דוחה אינה פו"ר דמצות .

מצות אך בו', ד'והגית התורה לימוד

דכ"ז והטעם, דוחה. אינה התורה ידיעת

ישא אם התורה, ידיעת מצות קיים שלא

כלל, עוד לקיימה יוכל לא הרי אשה

ובאופן בתורה. ויעסוק צוארו על דרחיים

התורה, ידיעת מצות לגמרי שמבטל כזה

מצוה מפני ת"ת מבטלין אמרינן לא

אחר. ע"י ליעשות יכולה שאין

למצוהוהטעם ת"ת שמבטלין שאמרו

כי אחרים, ע"י לעשותה שא"א

לעשות, שלא ע"מ לומד ליהוי דלא היכי

שעה לפי מלימודו להפסיק שצריך היינו

לתלמודו, חוזר שאח"כ ובלבד מה וזמן

וכן לגמרי. הלימוד לבטל כדי לא אבל

שכתב הרמב"ם לשון פ"גמדוייק ת"ת (הל'

ותלמודה"ד) מצוה עשיית לפניו היה

ע"י להעשות למצוה אפשר אם תורה

יפסיק לא ואם תלמודו, יפסיק לא אחרים

המצוה יעשה לאו ואם ויחזורתלמודו,

ביטוללתלמודו גורם דאם היינו ע"כ. ,

פטור. עוד, לתלמודו יחזור שלא לגמרי

צוארו על רחיים דנעשה פו"ר ובמצות

דמצות עולמית תמידי ביטול שהוא

עבורה. ת"ת מבטלין אין התורה ידיעת

אין מ"מ אחרים, ע"י לעשותה שא"א ואף

מצות מפני התורה ידיעת מצות נדחית

עדיפא התורה ידיעת דודאי פו"ר,

שיוכל משום ואי ממעשה, וחשובה

חיי. כמה ידע מי אח"כ לקיימה

חז"לועפ"י שפטרו הטעם מבואר זה

מאחר י"ח, עד פו"ר מצות מקיום

התורה, ידיעת מצות לקיים שצריך

ט"ו, בן בהיותו הוא לימודו ותחילת

לגמ', עשרה חמש בן המשנה כדברי

רחיים בלא ללמוד שנים כמה לו וצריך

צוארו. על

ד.

זכרים בב' י"ח יוצא האם

שצריךעי' ושו"ע, ורמב"ם מגמ' מנח"ח

מקור והנה ונקבה. זכר לו שיהיו

החכמהשו"ת ים יט סימן שצ

יבטל "לא סא: דיבמות ממשנה הדברים

בני לו יש א"כ אלא ורביה מפריה ם.אדם

אומרים וב"ה זכרים, שני אומרים ב"ש

בראם". ונקבה זכר שנאמר ונקבה זכר

מאי ונקבה, זכר דאמרי ב"ה בדעת ויל"ע

או דוקא, ונקבה זכר בעינן האם ס"ל,

קאמרי, ונקבה בזכר אפי' דיו דילמא

מנקבה. זכר חשיב דטפי זכרים, ב' וכ"ש

ע"ב)הגמ'וז"ל סא טעמייהו(יבמות "מאי

בני דכתיב ממשה ילפינן דב"ש,

ילפינן וב"ה, ואליעזר. גרשום משה

מברייתו לילפי וב"ש עולם. של מברייתו

וב"ה משא"א. אפשר דנין אין עולם, של

משה לך אמרי ממשה, לילפו נמי

דברים ג' כדתניא דעבד, הוא מדעתיה

וכו'" מדעתו משה לבדועשה (ולמשה

התורה) "הסכימה כתב וברש"י ילפינן.

מןממשה פירש בנים ב' לו שהיו שכיון .

לאמשא"אהאשה: חוה איבראי לא דאי .

אבל אחריתי נקבה הוה

הרבה נקבות זכרים ב' לו שיש מי הכא

ואסורמדעתיהבעולם: שכינה משום .

כן". לעשות אדם כל לשאר

דדעתוהנה לכאורה משמע הגמ' מלשון

ונקבה. זכר דוקא דבעינן היא ב"ה

דדי כלומר ממשה', 'לילפו אב"ה מדפריך

זכרים. בב' יוצא אין ואמאי זכרים, בב'

דעבד', הוא מדעתיה 'משה ופרקינן

שלא אף האשה מן פירש שכינה דמשום

ידו. על תורה והסכימה ונקבה, זכר לו היו

ונקבה בזכר י"ח יוצאים אין כו"ע אבל

ממש"ר. ללמוד ואין בלבד,

שפירשאמנם מצינו בירושלמי

דמי היינו להיפך, מחלוקתם

אי' דהתם לכו"ע. יצא זכרים ב' לו שיש

ה"ו) פ"ו צריכה(יבמות לכן בון ר' "אמר ,

מתניתא היא דלכן ונקבה, זכר אפי'

דהא פירוש: ב"ה". ומחומרי ב"ש מקולי

'אפי' דצריך היינו ונקבה זכר ב"ה דאמרי

ב' לו היו לא שאפי' כלומר, ונקבה', זכר

ד יצא, ונקבה זכר אלא הויזכרים אל"כ

ב"ה, ומחומרי ב"ש מקולי מתניתא ליה

קולי עם דעדיות במתני' להמנות והו"ל

וס"ל מקילין ב"ה אע"כ ב"ה, וחומרי ב"ש

י"ח בב'אפילודיצא וכ"ש ונקבה, בזכר

זכרים.

הדורותובמאירי גדולי בשם אי' שם

והרי"ד מקמאי חד תוס' (והם,

כהירושלמי,בפסקיו) להבבלי שמפרשים

בב' וכ"ש ונקבה בזכר אפילו יוצא דלב"ה

וכ"פ לדינא. הוא כן ולדבריהם זכרים,

הרשב"א של"ט)בתשובות ובאבנ"ז(ח"ג ,

י"ב) אות א' סי' קוטנא(ח"א מהר"י בשם

עוד ומוכיח המהרי"ט. מדברי כן המדייק

בא המלאך מיכאל כי הזוה"ק מדברי

פו"ר, מצות קיים שלא מש"ר על לקטרג

שהיו במה חובתו ידי שיצא השי"ת וא"ל

להלכה. הכי דס"ל משמע זכרים, ב' לו

כתב שלא לשיטתיה האבנ"ז בזה ואזיל

א"א דא"כ דוקא, כשיטתו הזוה"ק ר"ש

ע"פ ר"ש כתבו אלא כהזוה"ק, לפסוק

באמת שהיא כמו ההלכה שהשיג סוד,

וכתבה.

שהקשהולשון דמה ליישב, יש הבבלי

דנילף היינו ממשה, לילפו אב"ה

ממשה. זכרים לב' דוקא דצריך לחומרא

דעבד, הוא מדעתיה משה דפרקינן והא

להקל, ממנו ללמוד שאין פשוט דמשמע

החכמהשו"ת ים יט שצאסימן

לדחוק יש ונקבה, זכר דוקא צריך אלא

ממשה כלל ללמוד שאין דהיינו ולומר

לא ראיה ואין השכינה, עפ"י מעשיו שכל

לחומרא. ולא לקולא

מקמאי,ובדומה חד בתוס' ביאר לזה

ממשה', 'ולילף הגמ' בקושיית

אי דהתם עולם של מברייתו ילפינן מדוע

רבינו. ממשה למילף עדיפא וטפי אפשר,

סוגיא שהוא ממשה ללמוד דאין ופריק,

עיי"ש. דעביד, הוא דמדעתו משום בפ"ע,

חדומאחר תוס' ה"ה פוסקים, הני דכל

ותשו' הרי"ד, פסקי מקמאי,

קוטנא מהר"י בשם האבנ"ז וכן הרשב"א,

דבב' כהירושלמי, להלכה פסקו והזוה"ק,

דבריהם. על לסמוך יש י"ח, יוצא זכרים

א')דבשו"עואע"ג דצריך(אבה"ע פסק

ישנם כאשר מ"מ ונקבה, זכר

בתשו' דאי' מה לפי ובפרט אלו, לפוסקים

ונסתר נגלה מח' יש שכאשר הרדב"ז

תורת נגד בגמ' מפורשים דברים ואין

נמי והכא כהזוה"ק, לפסוק יש הנסתר

לפרש דיש כהשו"ע, בגמ' מפורש שאין

והראיה והזוה"ק, כהירושלמי הבבלי

כך הבבלי המפרשים ראשונים שישנם

כמותן. הלכה לכתחילה,

ע"פועוד כהירושלמי, לפסוק טעם יש

השד"ח, בעל הפוסקים)שיטת (בכללי

פלוגתא דאיכא היכא הרמב"ם דלשיטת

לפסוק אפשר והירושלמי, הבבלי בין

ס"ל הראשונים שרוב ואע"פ כהירושלמי.

מאחר מ"מ הירושלמי, נגד כבבלי לפסוק

להלכה כאן שנוקטים ראשונים ויש

הכא ובפרט הבבלי, נגד כהירושלמי

הבבלי לשון ומיישבים מפרשים דהרבה

להלכה לנקוט אפשר ודאי כהירושלמי,

כהירושלמי.

שכ'ועיין אוצ"ח בתחי' הרמ"ז בדברי

בבליכי פרצוףתלמוד בחי' הוא

ירושלמיורחל פרצוףתלמוד בחי' הוא

דלכאורהלאה מה ליישב, יש ועפ"ד .

ב' אם כי לו היו שלא מש"ר וכי קשה,

לביאור פו"ר, מצות י"ח יצא לא זכרים

וידוע הבבלי, בדעת הראשונים רוב

יצא שלא מי ענין חומר ומהזוה"ק מהגמ'

פו"ר. שישי"ח במה שיוצא ולומר ליישב (וקשה

לא והוא זמן, לאחר רק נעשה זה כי נכדים, לו

כמו"כ להקשות ואין עליו. המוטל מצידו עשה

אי הק' שהרימהאבות בת, להם היה שלא נימא

שפירש מש"ר משא"כ ימיהם, כל בפו"ר עסקו הם

עיקר היתה עצמו ומזה זכרים, ב' לו שהיו לאחר

פו"ר) יצא שלא יתכן איך קשה וא"כ הגמ', .ראיית

גזה"כואמנם עפ"י היה כי הוא, הפשוט

אך דעבד', הוא 'מדעתיה

כי דנודע י"ל, הרמ"ז בשם להאמור

כידוע לאה פרצוף בסוד הוא (עייןמש"ר

כ"ב) סי' מ' אות יעקב כדעת,קהילת י"ח ויצא

הירושלמי.

ה.

טומטום בענין

שהואעיין טומטום לו יש דאם במנח"ח

אם ספק הר"ז בת, או בן ועמו ספק

זה דספק המנח"ח ודעת פו"ר. י"ח יצא

מן דאורייתא ספיקא אי בפלוגתא, תליא

לקולא או לחומרא שבהתורה בספר (עיין

פ"א) יצא,שמעתתא לא לחומרא דאי ,

לקולא התורה דמן רמ'ולהרמב"ם (עיין

החכמהשו"ת ים יט סימן שצב

ה"א) הטומ' מאבות לומרפט"ז היה פשוט

י"ח. דיצא

כיוןאלא י"ח, יצא לא אחרינא דמטעמא

א"כ להוליד, ראוי אינו דטומטום

מספק. ולא ודאי המצוה קיים לא

איוהנה, במחלוקת זה ספק שתלה ממה

לחומרא מה"ת דאורייתא ספיקא

לקולא מחמתאו ודאי יצא שלא הסברא (לולא

מוליד) זושאינו דמחלוקת דס"ל משמע ,

דאורייתא. ספיקא בכל היא

זה,איברא בדבר חקרו דהאחרונים

דעת בדבר. שיטות וכמה

בלאווין, אלא פליגי דלא ק"י, בסי' החוו"ד

אתרוג הנוטל כגון עשה, במצות אבל

יצא דלא מודו כו"ע פסול, ספק כשר ספק

אף עשה דבמצות התורה, מן י"ח

דאורייתא דספיקא מודה הרמב"ם

רי"ט דעת היא וכן התורה. מן לחומרא

מ')אלגאזי אות פ"ג .(בכורות

תערובותוהפמ"ג להל' בהקדמה כתב

אכתוב) בד"ה התערובת שער ,(סוף

אם לו שספק מי הדין לנו "ויצא וז"ל:

מוציא דרבנן שיעורא שאכל ואחד בירך

ולברך, לחזור א"צ להרמב"ם אותו,

דאיהו לברך צריך פוסקים ושאר ולתוס'

ע"כ. מספק", לברך צריך התורה מן

ועשין לאווין בין לחלק שאין ודעתו

ולכן בזו. מחלוקת כך בזו וכמחלוקת

שנסתפק שביעה כדי האוכל להרמב"ם

כזית, לאוכל שווה דינו בירך, אם

אלא בברהמ"ז חייבים אינם דשניהם

דאורייתא דספיקא ולהחולקים מדרבנן.

שזה להוציאו, יכול אין לחומרא, מה"ת

ואין מדרבנן, וזה מדאורייתא חייב

החייב את מוציא מדרבנן החייב

מדאורייתא.

הפמ"גאך כתב במ"זבאו"ח שד"מ (סי'

א') למ"שסוס"ק הסותר אחר באופן

מה"ת דספק הא "די"ל וז"ל: שכתב, כאן.

ספק מדאיצטריך דיליף בל"ת, לחומרא,

מל"ת דקיל עשה הא ספיקו(שלוקה)ממזר,

דבמצות דהיינו מדרבנן". י"ל לכו"ע

לכו"ע עליו, לוקה שאינו מלאו, הקל עשה

ולדבריו מה"ת. לקולא דאורייתא ספיקא

להוציא לכו"ע יכול כזית האוכל אלו,

שביעה כדי האוכל את בברהמ"ז

הוא, מצוי ואופן בירך. אם שנסתפק

ורוצה ברהמ"ז, בירך אם מסתפק שאדם

כדי כזית ויאכל ידיו שיטול מחבירו לבקש

בברהמ"ז. יל"דלהוציאו זו, בסתירה (ולהכריע

כתב שמקודם וזכורני לחבירו. מאוחר חיבר מה

בזה) ויל"ע או"ח, על ולאח"מ יו"ד על .חיבורו

דס"להמנח"ח,ודעת לעיל הוכחנו

מחלוקת כך בלאווין כמחלוקת

פו"ר, י"ח יצא אם שבספק ממ"ש בעשין,

מן דאורייתא דספיקא במחלוקת תליא

דמ"מ אלא לקולא. או לחומרא התורה

ראוי דאינו יצא לא ודאי בטומטום,

להוליד.

ונמצאובמ"ש נקרע שאם המנח"ח

שכה"ג הרמב"ם לדעת זכר,

לעיין, יש בו. יוצא להוליד, הוא ראוי

ביאה כל היא פו"ר מצות אי חוקר דלקמן

בנים, לו שיהיו היא שהמצוה או וביאה

לן סבירא אי והשתא באריכות. עיי"ש

לו וכשיהיו הביאה, היא המצוה דעיקר

לא שבתחילה דאע"פ א"ש, יפטר בנים

יש הרי כשנקרע מ"מ זה, בטומטום יצא

החכמהשו"ת ים יט שצגסימן

לשיטת אך ונפטר. מעתה בנים לו

לו שיהיו היא דהמצוה לקמן המנח"ח

בבן י"ח יצא לא שנקרע קודם והרי בנים,

ידו, על מלצאת שנדחה לומר יש א"כ זה,

נראה ומדבריו י"ח. בו יוצא אינו ושוב

כבר דנדחה אמרינן דלא ליה דפשיטא

פשוט, כ"כ זה אין אך המצוה, מקיום

לו שהיה זה דבן דמאחר למימר דאיכא

נדחה. ליה הוי שוב פטרו, לא

בניםואין לו שהיו דגר מהא לפשוט

פטור, עמו, ונתגיירו בגיותו

דנדחה, אמרינן ולא י"ח יצא דכבר

הראויים בנים בגיותו לו היו דהתם

הוא היה לא שקודם אלא בהם, לצאת

אך חיובא, בר נעשה ועכשיו חיובא בר

משא"כ מאז. לו היה בנים מציאות

ספק היה עתה דעד שנקרע, בטומטום

ידו על מלקיים שנדחה י"ל בו, יצא ולא

פו"ר. מצות

ו.

אנדרוגינוס דיני

מאוד,סוגית היא רחבה אנדרוגינוס

ד': אות בסוף המנח"ח וכדברי

יעברו אנדרוגינוס, בעניני להאריך "והנה

התלמוד". ים רוחב מלא יחלופו

אשר(אי' הגבר אשרי עה"פ הק', בספרים

שכאשר תלמדנו, ומתורתך י-ה תיסרנו

מועיל כאלו, קשים וממציאויות מדברים לומדים

והלימוד בפועל, כן יהיה שלא נשמרים להיות עי"ז

להלכה) רק למעשה יהיה .לא

במספרהנה לדון יש אנדרוגינוס בענין

[ב] אנדרוגינוס. מהו [א] נושאים

[ד] להוליד. ראוי האם [ג] הגדרתו. מה

גם אם פו"ר י"ח בו יוצא האם כ"ז ולפי

בת. עם או בן לו יש

אחדוהנה בכל דעות הביא המנח"ח

אחרות דעות ויש אלו, משאלות

בקצרה. בהם ונדון בזה,

מביאבענין אנדרוגינוס מציאות

הכ"ד)הרמב"ם אישות מהל' (פ"ב

דעות יש אמנם ונקבות. זכרות לו שיש

תקיעת הל' שו"ע עיין בדבר. אחרות

ד')שופר סעי' תקפ"ט "אנדרוגינוס(סי'

ובבאה"ט מינו", את ב')מוציא ס"ק (שם

דפעמים הרי"ף בשם המג"א דעת מביא

וז"ל: נקבות, ופעמים זכרות לו יש

זכרות להם שיש כולם שוין "אנדרוגינוס

וכ"כ אישות, בהל' ברמב"ם כ"ה ונקבות,

כתב, והמג"א ע"ש. ס"ב י"ז בסי רמ"א

ג"כ שחבירו דאע"פ פירש ורי"ף

נקבה שהוא פעם באותו אם אנדרוגינוס,

עיי"ש". עכ"ל, מוציאו אינו זכר חבירו הוי

וטוען: עליו, נחלק דידיה הבאה"ט אך

ועוד כן. מצאתי לא שלפנינו "וברי"ף

הוא ופעם זכר הוא שפעם משמע דלפ"ז

אומרים ששמעתי כמו נקבה,

וחודש זכר הוא אחד חודש שאנדרוגינוס

בגמ' כן משמע ולא נקבה. הוא א'

למעוטי קרא ל"ל דא"כ ועוד ובפוסקים,

אם שבת דוחה מילתו שאין אנדרוגינוס

ואם פשיטא, נקבה בו שנולד חדש הוא

שחדש ידעינן האיך נמי קשה זכר הוא

וכ"כ עכ"ל. וק"ל" נקבה, יהיה הבא

שלא(בענוותנותו)השד"ח המחה"ש בשם

דאנדרוגינוס דס"ל מאן בראשונים מצינו

נקבה. ופעמים זכר פעמים

החכמהשו"ת ים יט סימן שצד

המג"אולישב על הבאה"ט קושיות

ולומר, לדחוק יש הרי"ף בשם

אך ונקבות, זכרות שניהם לו יש דלעולם

ופעמים הזכרות יותר ניכר פעמים

ות.הנקב

בתשובותיוודעת בזההאבנ"ז (יש

שונות) לוגירסאות יש דבעיקר ,

לו יש הנקבות בתוך לפעמים אך נקבות,

מדברי לדבריו ראיה להביא ויש זכרות.

מגילת על הקודש במחברת האריז"ל

יצא שבפורים בקבלה דאי' דהא אסתר,

הנקרא וזהו הנוק', יסוד דרך אבא יסוד

הנ"ל, כהאבנ"ז ממש והיינו אנדרוגינוס.

לפעמים יוצא שם ודרך נקבות לו שיש

נראה ג"כ ובדבריו הזכרות. יסוד

נתגלה פעמים אך נקבה, הוא שבעיקר

מציאות לו יש ואז הנקבות מתוך הזכרות

עם הנ"ל המג"א דברי ומיושבים זכר, של

הפוסקים. רוב משמעות

הרמב"םהעולה דדעת הנ"ל מכל

של מציאות הוא שאנדרוגינוס

וכ"כ הרמ"א דעת וכן יחדיו. ונקבה זכר

וכן הראשונים, בשם והמחה"ש השד"ח

הבאה"ט. הסכים

אנדרוגינוסאמנם הרי"ף, בדברי למג"א

כגון נקבה ופעמים זכר פעמים

האבנ"ז, ודעת נקבה. וחדש זכר חדש

להאריז"ל, הקודש מחברת ומשמעות

יוצא ולפעמים נקבות לו יש דלעולם

הנקבות. מתוך הזכרות

המנח"חבהגדרת הביא אנדרוגינוס

שהוא הנ"ל, הרמב"ם דעת

באמת והוא וכך נקבה. ספק זכר ספק

בזה יש אמנם ברמב"ם, מקומות ברוב

בדבריו, פ"דסתירות אישות הלכ' לח"מ (עי'

ה"ג) פ"א מזבח ואיסורי פמ"גהי"א ועי' .

כוללת כ"ו)בפתיחה אות ג'(ח"ב החוקר ,

ב' נקיבה, או זכר "שמא בדבר: צדדים

בריה שמא ג' נקיבה, וחצי זכר חצי שמא

בדבר. שיטות ומביא הוה". עצמה בפני

שי'ואמנם א) בזה: שיטות כמה מצינו

מקומות)הרמב"ם ספק(ברוב דהוי

דהוי הראב"ד, שי' ב) נקבה. ספק זכר

נקבה, וחצי זכר לקמןחצי במנח"ח הובא (וכן

התוס') הב"יבשם דעת ג) זו. שיטה (הובאה

הרמב"ן) בשם במנח"ח בפנילקמן דבריה

בשו"ע וכ"פ היא. ד',עצמה סעי' (תקפ"ט

ועוד) ביו"ד, הש"ך הבנת דאנדרוגינוסעפ"י

זו בריה אם דממנ"פ מינו, את מוציא

החייב מינו את מוציא הרי בשופר חייבת

להוציא א"צ חייבת אינה ואם הוא, גם

ספק אנדרוגינוס למ"ד הדין וכן מינו. את

את מוציא דממנ"פ הוא, נקבה ספק זכר

וחצי זכר דחצי דס"ל למאן משא"כ מינו.

לצד ומוציא נקבה צד אתי לא הוא, נקבה

זכר.

הדעותובענין קיצור להוליד, ראוי אם

להרי"ף המנח"ח. שהביא

הר"י ודעת להוליד. ראוי אינו והרמב"ם

בהבנת והב"י הטור נחלקו והרא"ש,

ודאי הוי דאנדרוגינוס שכתבו דבריהם

ומייבם, חולץ דלדעתם ס"ל דהטור זכר,

דודאי נחלק והב"י להוליד, שראוי ומשמע

ולהתוס' הוא. זכר כי אף להוליד, ראוי אין

אשה. מן להוליד יכול אנדרוגינוס

סופ"ח)נתנאלובקרבן בשם(יבמות מביא

טוביה מעשה (מאחדספר

הרופא) טוביה החת"ס בלשון ונקרא ,הקדמונים,

החכמהשו"ת ים יט שצהסימן

שהעידו רופאים חכמי כמה בשם "שכתב

מאשתו, בנים שילד אנדרוגינוס כמה על

בנים ותלד לזכר היא נישאת ואח"כ

משמ גמורה". ב'כנקיבה להם שיש ע

ונקבה. זכר הכוחות,

שנחלקוומאוד יתכן איך להפליא, יש

יכול אנדרוגינוס אם במציאות

הרשב"א דברי וידועים א"י, או להוליד

מחלוקת אין שלעולם הנשה גיד לגבי

הם בכאן שהחולקים ובפרט במציאות.

הרמב"ם, הגדול הרופא הרופאים, גדולי

הרפואות, בכל ובקי הרופאים לכל ראש

טוביה, מעשה בספר הרופא טוביה עם

בחכמת היה גדול חכם הוא שאף

ביןהרפואה. הטבעיים נשתנו לומר (ואין

מעשה של תקופתו ובין הרמב"ם של תקופתו

היה) קדמון הוא שאף עצומהטוביה וקושיא .

ולא לנר", "ערוך בספר הקשה וכן היא,

זו, לקושיא היטב שמיישב מי ראיתי

וצע"ג.

הקושיא)ליישבויש גודל ומחמת הדרוש, (ע"ד

פיקודיך דרך בספה"ק דאי' הא עפ"י

בנים לו שיש שמי יששכר, הבני לבעל

פו"ר, י"ח יצא לא הטבע, כדרך שלא

לגבי דאי' וכהא שמו, על נקראים שאינם

כשרים שאינם משמים שירדו חיטים

הכהן צדוק ר' הרה"ק ודעת למנחות.

עקרים, פוקד בספרו שכתב כן, אינו זצ"ל

ישראל, בני אצל ורביה פריה מציאות כי

שציוה ע"י אלא הטבע, בדרך דוקא אינה

כח נתינת בזה יש פו"ר, מצות השי"ת

אפילו המצוה לקיים מישראל אחד לכל

מקרי אין לעולם ולכן הטבע. כדרך שלא

ולעולם הטבע, בדרך שלא הוליד אפי' נס

לפי נמצא לאבותיהם. הבנים מתייחסים

נס, בדרך בנים לו שיש מי שאף דבריו

פו"ר. י"ח יוצא

הטבעולפ"ז דרך ע"פ דבאמת לומר, יש

אלא להוליד, יכול אנדרוגינוס אין

ובזה הטבע. כדרך שלא יוליד שלפעמים

לו שנולדו בבנים י"ח יוצא אי נחלקו,

ודעימיה, להרמב"ם הטבע. כדרך שלא

יכול אין ליה חשבינן ולהכי יוצא, אינו

הטבע כדרך שלא לו הנולד דבן להוליד,

בכך. יוצא ואינו אחריו מתייחס אין

בנים דאף ס"ל, טוביה ומעשה והטור

מתייחסים הטבע כדרך שלא הנולדים

קיום לגבי נס נחשב אין שלעולם אחריו,

כח התורה דנתנה כיון פו"ר, מצות

לקיימו. בציווי

יותר.שוב פשוט באופן לתרץ ראיתי

חלוקות דעות לעיל הבאנו דהנה

לו שיש כתב דהרמב"ם אנדרוגינוס, מהו

ראשונים עוד וכ"כ ונקבות, זכרות

כתב הרי"ף בשם והמג"א ואחרונים,

נקבות, ופעמים זכרות לו יש שפעמים

יוצא נקבותו שמתוך האבנ"ז ודעת

חזינן הנ"ל דעות מכל זכרות. לפעמים

יש אנדרוגינוס מיני משמעשכמה (וכן

אנדרוגינוס) מיני ב' שיש ואפשרבמחצה"ש, .

ויש להוליד הראויים בהם דיש לומר,

להוליד. ראויים שאינם

הקושיאולפי"ז לתרץ בפשטות, י"ל

להאי קרי דמר הנ"ל, החמורה

אנדרוגינוס. להאי קרי ומר אנדרוגינוס

ממנו אנדרוגינוס, מר דקרי ולאותו

קרי לא אחרים ולמינים בכ"מ, איירינן

מצינו שכן אחר, מום אלא אנדרוגינוס

החכמהשו"ת ים יט סימן שצו

בגמ' כדאי' בנולדים, שונים מומים הרבה

דקרי ולאותו כיו"ב. ועוד לבהמה, דומה

בכ"מ, איירינן ממנו אנדרוגינוס אידך

ראוי דמר ואנדרוגינוס מאחרים. ולא

ולא להוליד, ראוי אינו ודמר להוליד,

בלא הכל וא"ש במציאות, כלל פליגי

פשוט תירוץ וזהו במציאות. מחלוקת

הנ"ל. החמורה לקושיא

אנדרוגינוסומ"ש הוליד שאם המנח"ח

דלמא מספק, פו"ר י"ח יצא ובת

אזיל, לשיטתיה ובת. בן עתה לו יש

לקולא, מה"ת דאורייתא ספיקא דלמ"ד

בעשין, ול"ש בלאווין ספיקא ל"ש

לקולא, מה"ת אמרינן בתרווייהו

בספיקא מה"ת דמיקל ולהרמב"ם

דייקנו וכבר יצא. הכ"נ דאורייתא,

החולקים דעות וביארנו לעיל, שיטתו

ושאר הרמב"ם נחלקו שלא דס"ל בזה,

לגבי לא לאווין לגבי אלא הראשונים

עיי"ש. עשיין, מצות

מאיש,ומ"ש כאשה להוליד ראוי דאינו

לא ובן אנדרוגינוס הוליד אם ולכן

דאף נקבה, וספק זכר לו שיש מספק יצא

הראויה בת בעינן מ"מ הוא בת אם

טוביה מעשה ספר לפי הנה כבת. להוליד

להוליד האנדרוגינוס יכול לעיל, שהבאנו

הביא לא והמנח"ח כנקבה. והן כזכר הן

כת אלא מולידדעתו, מוליד, אי דאף ב

יכול דאינו לומר ודן מאיש, ולא מאשה

נשאר ושוב כבן. אלא כבת להחשב

באיזה לן איכפת דלא דאפשר בצ"ע

מוליד. אופן

ואנדרוגינוסולענין בבן לצאת יכול אם

דאף נראה זכרים. ב' מדין

בב' שיוצא לעיל, שהובא להירושלמי

מאי דטעמא יצא. לא בכה"ג מ"מ זכרים,

מנקבה, זכר גרע דלא זכרים, בב' יוצא

זכרים, בב' כ"ש ונקבה בזכר יוצא ואם

מזכר גרע ודאי אנדרוגינוס אבל

ומנקבה.

ז.

סריס או קטן הבן היה אם

אבה"עעי' מרמ"א שהביא א'מנח"ח (סי'

ו') המצוה".סעי' קיים קטן הבן "היה ,

בהערה מכוןועיין במהדורת (הנדפסת

ד') אות שםירושלים אפרים היד "ומיהו

כל דהרי שיטפיה אגב קטן דנקט כתב

סי' מהרי"ל בשם ובב"י קטנים, הנולדין

ובקצת ושוטה. חרש רק הזכיר קצ"ו

המנח"ח אמנם השמיטוהו." שו"ע דפוסי

שיטפיה, אגב לומר ל"ש ודאי שהעתיקו,

ביאור להבין ויש ליה. גרסינן שלא או

הדברים.

דקאמר,וליכא קטן הבן דהיה למימר

כל קטן להשאר שעתיד מי היינו

וכן יצא. לא ודאי דבזה הסריס, כגון ימיו

ומת קטן בן לו שהיה דבריו לפרש א"א

יצא. לא ומת גדול בן לו היה דאפילו הבן,

דבריו,ואפשר מהמשך כוונתו להבין

שנים לי"ג הגיע דאם שכתב

פו"ר, י"ח יצא לא שערות, ב' הביא ולא

דחידושו נראה הוא. סריס שמא מספק

סריס שמא חיישינן דלא הוא, קטן לגבי

בן לו היו אפילו להכי, חיישינן דאי הוא.

יצא אם דאורייתא ספיקא הו"ל ובת, קטן

וע"ז סריס. אינו ודאי הבן שאין כ"ז י"ח,

עדיין צריך היה שלא י"ג דקודם אמר,

החכמהשו"ת ים יט שצזסימן

על דסמכינן יצא, ודאי שערות, ב' להביא

חייב ואינו הן, סריסין לאו דרוב רובא,

יצרה". "לשבת מטעם מדרבנן אלא

הביאאמנם ולא שנים לי"ג הגיע אם

וחזקה רובא ליה דאזיל ב"ש,

ימצא שמא מספיקא י"ח יצא לא דרבא,

סריס.

הרובאך מכלל יצא שאם במ"ש לדון יש

מספק. בפו"ר חייב דרבא, וחזקה

חזקת הנקראת חזקה בפוסקים אי' דהנה

במצוה, חייב ודאי שהיה מי כלומר, חיוב.

חייב, נפטר, לא ספק הימנה נפטר וספק

ליה דאית ולמאן חיוב. בחזקת דהו"ל

פטור, חזקת ליה אית הכ"נ חיוב, חזקת

ונפל ממצוה פטור בחזקת שהיה דמי

פטור. בחזקת הו"ל נתחייב, שמא ספק

הוא, סריס שמא ספק שנפל הכא וא"כ

חזקת לאב ליה הוה הא חייב, אמאי

היה הקטן שהגדיל קודם שהרי פטור,

הן, סריסין לאו דרוב סריס שאינו בחזקת

י"ח, ויצא מעלייא ונקבה זכר לו והיה

להתחייב פטור מחזקת ויצא יחזור ואיך

בזה. ויל"ע מספק.

י"חומ"ש יוצא ושוטה מחמתדבחרש ,

חיובא, בני נחשבים הם שאף

דבעינן הא בידים. איסור להאכילם דאסור

אמר במצות החייבים דבנים חיובא, בני

איסור להאכילם דאסור ובהא רחמנא.

חיובא. בני להחשיבם סגי בידים

ח.

בממזר פו"ר י"ח יוצא אם

יצאעיין ממזר בן לו היה שאם מנח"ח

הרמ"א שיטת והביא פו"ר. י"ח

נולד אם מבעיא דלא הרשב"א, בשם

המותר גר כגון בהיתר, הממזר

יצא באיסור נולד אפילו אלא בממזרת,

ראשונים הרבה דלדעת לו והוקשה י"ח.

בעבירה הבאה במצוה יוצא אדם אין

יוצא דאינו ס"ל ההוא, ד"ה ט. בסוכה תוס' (ביניהם

דאינו וס"ל עצמו סותר ל' בדף אמנם מדרבנן.

מדאורייתא) אםיוצא י"ח יצא כיצד וא"כ ,

באיסור. ממזר לו היה

דאיןומיישב האחרונים, סברת עפ"י

בעבירה הבאה מצוה נחשב

אבל המצוה, בשעת העבירה עובר אא"כ

עביר ליכא המצוה בשעת כלל,אם ה

מצוה נחשב אין מקודם, נעשתה שכבר

כיון דהכא מבאר, ולפ"ז בעבירה. הבאה

המצוה וקיום הביאה היא דהעבירה

אין בנים, לו יש כאשר זמן לאחר נעשה

בעבירה. הבאה מצוה זה

לחקורודבריו יש דהנה הם. גדול חידוש

מהי, פו"ר מצות של מהותה

האם ונקבה. זכר לו שיהיו החיוב ומהו

או ונקבה, זכר לו שיהיו היא המצוה

וביאה, ביאה כל היא דהמצוה דילמא

זכר לו שיהיו עד הוא החיוב ושיעור

חייב ונקבה זכר לו שאין זמן דכל ונקבה,

יפטר לו ולכשיהיו ולאבביאה, (מדאורייתא,

מדרבנן) ב'לשבת' אלא ס"ל,יתחייב ואיהו .

בנים, לו היות היא פו"ר מצות דעיקר

הכשר אלא אינה עצמה הביאה ואילו

ובהם:מצוה. האחרונים, גדולי כתבו (וכדבריו

כלי בספרו מפלוצק והגאון אברהם, זרע יצחק, פרי

מלשון אמנם מפרשים. ועוד יצחק, והשדה חמדה,

וכו' המצוה "דיני שכתב: איפכא, לדייק יש החינוך

דבמה מדבריו ומשמע ויפטר", לו יהיו בנים וכמה

החכמהשו"ת ים יט סימן שצח

דאין כלומר מהמצוה, פטור נעשה בנים לו שיש

המצוה, היא הביאה אלא המצוה עצמם הבנים

ודו"ק].

דבפסחיםותמהני חידושו, עבעל (דף

בדברע"ב) דטעה בסוגייא

באשתו טעה כתב, מצוה ועשה מצוה

פטור, נדה ביבמתו טעה אבל חייב, נדה

ומקשה, מצוה. בדבר טועה דהו"ל משום

נמי אשתו מצוה, עביד דקא יבמתו מ"ש

פריה "מצות ופירש"י מצוה. עביד קא

ובסמוך במעוברת ומשני ורביה".

כדבריו, ואי כך. על דמוזהר לווסתה

אלא מצוה הביאה אין פו"ר דבמצות

באופן ולאוקומי לדחוק ל"ל מצוה, הכשר

וסמוך מעוברת כגון מצוה שאינו

דביבמה בפשיטות, לשינויי הו"ל לווסתה,

מצוה עביד וקא מצוה בדבר טעה הו"ל

היא מצוה הביאה דביבמה שעה, באותה

מצוה הביאה אין באשתו משא"כ לכו"ע,

בדבר דטעה נמצא מצוה, הכשר אלא

שעה, באותה מצוה עביד ולא מצוה

משמע הכי, משני ומדלא מיחייב. ומה"ט

הביאה היא פו"ר דמצות להדיא

דמשני, בגוונא מלבד כביבמה,

באופנים אבל לווסתה, וסמוך במעוברת

וכדאמרינן מצוה. עצמה הביאה אחרים

ביבמתו דטעה יבמה לגבי סוגיא בהאי

מצוה, ועשה מצוה בדבר טעה הו"ל נדה

לכאורה, ברורה ראיה וזו מכרת. ופטור

וצ"ע.

לכךויש הוכחות המצוהעוד היא (שהביאה

וע"ד ונקבה, זכר לו יהיו שלא ובתנאי

להשתכר, חיוב שאין שי"א בפורים, יין שתיית

ואז השתכר, שלא כ"ז לשתות הוא החיוב אלא

מהחיוב) יפטר לעילכשישתכר דהבאנו מהא .

אי שנים כמה ישא שלא בנשבע פלוגתא

דאיחור המצוה את לבטל נשבע הוי

מצוה דאיחור או מצוה, ביטול הוי מצוה

מדבריהם משמע מצוה. ביטול הוי לא

לדון יש ולכן המצוה היא עצמה דהביאה

לא. או מצוה ביטול הוי הביאה איחור אם

נשבע כאן אין המנח"ח, כדברי דאי

הביאה דאין מצוה, שום לאחר ולא לבטל

לבטל, נשבע ואותה מצוה הכשר אלא

ודו"ק.

אלאואולי הביאה אין דאמנם לומר יש

לומר יש ומ"מ מצוה, הכשר

מצוה נחשב בלעדו שא"א מצוה דהכשר

ועשה מצוה בדבר טעה הו"ל ולכן ממש,

מצוה. הכשר אלא שאינו אף מצוה

דדוחה העומר קציר לגבי וכדאשכחן

מצוה, הכשר אלא דאינו אע"ג שבת,

יקשה עדיין אך בלעדו. שא"א אלא

הו"ל שוב כן, מחמת מצוה הוי אי ממנ"פ

אם אלא בעבירה. הבאה מצוה ממזר

במצוה י"ח יוצא דאין דהא ונאמר נחלק

נעשית אם דוקא היינו בעבירה, הבאה

אך ממש, המצוה גוף קיום בשעת עבירה

מצוה הנחשב מצוה הכשר קיום בשעת

בעינן לא בזה בלעדיו, שא"א מחמת

בעבירה. בא יהיה שלא

לגביועוד הרמ"א שיטת לפי לפלפל יש

שיועיל בזמנו שלא בשבת מל

שדוקא משמעות יש ושם למפרע אח"כ

היטב. בזה ויל"ע ממש. מצוה

בשםועיין מ"ש אלגאזיעוד מהרי"ט

בממזר יוצא אינו ,דלעולם

לכל הוא בנו דהממזר דכתב והירושלמי

החכמהשו"ת ים יט שצטסימן

מיירי פו"ר, לענין אף ומשמע דבר,

ובכגוןבמ באונס, ביאה ע"י שנעשה מזר

בשם המנח"ח חידש ולעיל י"ח. יוצא דא

בעבירה הבאה מצוה הוי דלא השעה"מ

המצוה, בשעת העבירה נעשתה אא"כ

העבירה לאחר המצוה נעשתה אם אך

וכעת בעבירה. הבאה מצוה הוי לא

אחר, חילוק אלגאזי מהרי"ט בשם מחדש

אא"כ בעבירה הבאה מצוה הוי דלא

באונס. שלא העבירה נעשתה

מצוהומחידוש הוי לא שבאונס זה

דס"ל נראה בעבירה, הבאה

אלא כלל עבירה אינה באונס דעבירה

החוקרים לחקירת בזה ונכנס גמור. היתר

חלב האוכל כגון באונס, עבירה בעובר

שנחשב או גמור, היתר הוי האם באונס,

האונס. מחמת עבירה עבר לא כאילו

שאין עבירה דכל עה"ת, הרמב"ן דדעת

כלל. עבירה אינה בשוגג, קרבן עליה

שצריך שכתב הרמב"ם על בזה ונחלק

אף בשוגג עבירה כל על בתשובה לשוב

דעת ומשמע בתורה, קרבן עליה כשאין

שאין אלא עבירה דהו"ל בכה"ג הרמב"ם

עליה. חייבים

בממזרובמה יוצא איך בצע"ג שנשאר

ואפילו בישראל, פסולים שירבה

אחריו הולד יתייחס לא שפחה י"לישא .

בגמ' דאמרינן ע"א)בדוחק, עח (יבמות

הממזר שישא ליטהר, ממזרים יכולים

ואז האדון וישחררם בנים ותלד שפחה

דלגבי ואע"פ דבר. לכל ישראלים נעשים

מי אך אחריו, מתייחסים אינם יוחסין הל'

בהלכות פו"ר הלכות דתליין לן יימא

יוצא פו"ר דלענין למימר דאיכא יוחסין,

מתייחסים אינם יוחסין הל' שלגבי אע"פ

עם שנתגייר בגר מצינו וכה"ג אחריו.

לו שהיו אלו בבניו פו"ר י"ח שיוצא בניו,

הו"ל ההלכות רוב שלגבי אע"פ בגיותו,

אחריו. מתייחסים ואינם שנולד, כקטן גר

ואמן אמן לעולם ה' ברוך