אנתרופולוגיה - מהי1 פרק

תיאוריות וגישות באנגליה ובארה"ב.19האנתרופולוגיה המודרנית החלה להתפתח במחצית השניה של המאה ה-

דחף איטלקטואלי-מדעי וכיבוש והתפשטות אימפריאלית, הגיעו לשיא הבשלתם בימי השיא של ובתהליך כיבוש הספר בצפון אמריקה של אותן שנים.19האימפריה הבריטית במהלך המאה ה-

בתקופה זאת שלטה אנגליה על מושבות שהיו פזורות על פני העולם כולו ותחת שלטונה חיו אוכלוסיות זכתה19אנושיות שהשתמשו בשפות שונות ולהן מנהגים שונים. באותן שנים שסביב מחצית המאה ה-

תפיסת העולם המדעית לתנופה רבה באירופה, והמדע האמפירי נתפס יותר ויותר כבעל יוקרה ומשקל בשיח האירופי. תפיסת העולם והאדם באירופה של אותן שנים הלכה והתגבשה כתפיסה

ביולוגית וכלכלית. –מאטריליסטית

שבו ניסח את עיקרון התפתחות החיים עלמוצא המינים את ספרו צ'רלס דארווין פירסם 1858בשנת פני כדור-הארץ כעיקרון האבולוציה באמצעות מנגנון הברירה הטבעית. מסקנותיו של דרווין בספר זה

היו ביטוי למחקר וחשיבה ארוכת שנים של דרווין ושל חוקרים שקדמו לו על רעיון האבולוציה. משיצא הוא השפיע השפעה מכריעה על האקלים המחשבתי של דורו ושל הדורות הבאים אחריו,מוצא המינים

עד ימינו. דרווין עצמו חיבר בתיאוריה שלו רעיונות יסוד הלקוחים מתורת הכלכלה של זמנו ומתפיסת ההיסטוריה כתהליך של קידמה, במקרה הביולוגי מהפשוט למורכב וממעט להרבה צורות של חיים על

פני כדור-הארץ.

רעיון האבולוציה הפך למודל-העל של החשיבה על העולם והאדם באקדמיה האירופית בכלל ובאנגליה , הוגה דעות אנגלי בעל השפעה רבה גם על הסוציולוגיה וגםהרברט ספנסרבפרט. במסגרת זאת פיתח

כל היצורים הביולוגיים, לפיה האבולוציונית הגישהעל האקלים האינטלקטואלי של התקופה, את הסביבה מורכבת הן; התפתחות שנע מפשוט למורכבף)ובכללם כמובן בני אנוש( נמצאים על רצ

;האורגניזמים שחיים בקרבה מהסביבה החומרית )סוג הקרקע, צמחים, כמות משקעים וכו'( והן מסוגחוק הברירה הטבעית קובע, שהיצורים החזקים והמתאימים ביותר לסביבה הם אלו שישרדו.

רעיונותיו של ספנסר, שהיו שונים בעיקרם מאלה של דרווין, השפיעו רבות על חוקרים במדעי החברה שאך התחילו להתפתח, וגישת האבולוציה מבית מדרשו נהיתה לגישה המנחה בהתפתחות החשיבה

האנתרופולוגית שהחלה לצמוח באנגליה ובארה"ב. בין הראשונים שהחלו להתייחס לתרבויות של אוכלסיות אנושיות שונות, לנתח ולמיין אותן וראו

אדוארד ב.בארה"ב ו לואיס ה. מורגןבתרבות כוליות )כלומר לא רק אמנות ופילוסופיה מערביות( היו באנגליה. שניהם מיינו את חברות האדם בעולם על פי סולם אבולוציוני, טיילור התעניין בעיקר טיילור

בתופעות הקשורות בהתפתחות הדת ומורגן במוסד המשפחה. טיילור היה הראשון שניסה להתמודד עם תופעת התרבות האנושית כתחום מחקר בפני עצמו, הוא הגדיר תרבות כמכלול הדברים שאדם לומד

בחברה.

גישה תיאורטית שמבקשת ליישם את זוהי ת:התרבו של אבולוציהההנרי מורגן פיתח את גישת . עקרונותיה:ההנחות של הגישה האבולוציונית על החברה והתרבות האנושית

)כל תרבויות העולם משתנות )למעט בהגיען לשלב הסופי; משתנות על רצף חד-קווי בעל שלבים קבועים, החל מהשלב הפשוט ביותר וכלה בשלבתרבויות

;מתועשהלחקלאים ועד השלב המודרני ו לקטים-המורכב ביותר. לדוגמא, מהשלב של ציידיםהן חדלות להשתנות בהגיען לשלב הסופי, שבו הן מאמצות את מאפייני הציביליזציה המערבית; .וכדומה, הדת, הכלכלה, הפוליטיקה, המשפחה ממדיכל היבטי התרבות משתנים בו-זמנית

משתנים ביחד;הכוח המניע את השינוי הוא הצורך להסתגל לסביבה הטבעית;"בסיס תודעתי משותף, שמאפשר להם להתקדם בשלבי – לכלל בני האדם יש "אחדות תודעתית

האבולוציה.ביקורות: גישה אתנוצנטרית )אירופוצנטרית( שהושפעה מהתפיסה הדרוויניסטית הטבעית.

יסדו את האנתרופולוגיה כמדע. הם היו הראשונים שניסו להציע19האבולוציוניסטים של המאה ה- תיאוריה המסבירה את מקורן וצורתן של תופעות שונות בתרבות האנושית ואת הסיבה לשונות שקיימת

בין חברות ותרבויות. האבולוציוניסטים הניחו לראשונה הנחה המקובלת עד היום, שאומרת כי למין

1

האנושי כולו, בלי הבדל של מוצא, גזעי או אחר, יש את אותה יכולת שכלית. משום כך הם סברו כי את ההבדלים, במה שהם ראו כמידת התפתחות שונה של חברות האדם, יש לחפש בבמיקומן השונה על סולם אבולוציוני אחיד. הם הניחו שכל החברות האנושיות עוברות תהליך אבולוציוני דומה, אך בקצב

המקובל עד היום כאחת מאבני היסוד שלהשוואה בין תרבויותשל שונה. לכן הם פיתחו את הרעיון האנתרופולוגיה.

האבולוציוניסטים הניחו שתהליך האבולוציה מביא לקידמה של חברות האדם. הם שאבו את ידיעתם על הקורה בחברות שונות מנתונים חלקיים שנמסרו להם בדרך כלל מיד שניה או שלישית וביססו את

טיעוניהם על ספקולציה )שיקול עיוני( ומעט על עובדות. שני מאפיינים אלה של הגישההאבולוציוניסטית הביאה עליה מבקרים רבים.

, גישה תיאורטית שונה בהנהגתו של20מתוך ביקורת זאת התפתחה בארה"ב, סביב תחילת המאה ה- גרסה כי תופעות תרבותיות)ייחודיות( היסטורי פרטיקולריזם. גישה זאת שכונתה פרנץ בועז

נוצרות באופן מקרי והן בדרך כלל תוצאה של דיפוזיה או חלחול מתרבות אחת לאחרת. בועז כפר בכל הוא דחה את גישתניסיון להסביר את הווצרותן של תופעות תרבותיות באמצעות חוקיות כלשהי.

התנגד למחקר השוואתי לאהואציוניות שרווחו בתקופתו. והדרוויניזם החברתי וספוקלציות האבול ציוניסטים בתקופתו והציע במקום מחקר אתנוגרפי ממוקד. בניגוד לגישתוביקורתי שנעשה על-ידי אבול

טען שתרבויות אינן מצויות על ציר אחד של התפתחות, אלא כל תרבותהואאבולציה של התרבות, מתפתחת בהתאם לנסיבות ההיסטוריות/חברתיות/חומריות המיוחדות לה. במלים אחרות, אין רצף

היה גם חלוץ בהכנסת עיקרון היחסיות התרבותית באנתרופולוגיהבועז התפתחות אחד בין תרבויות. ונחשב לאבי האנתרופולוגיה האמריקאית, גרס כי תפקידו של החוקר הוא לאסוף ככל האפשר יותר

נתונים מהשדה: נתונים ביולוגיים-פיזיולוגיים של הנחקרים, חפצי תרבות וממצאים ארכיאולוגיים, נתונים על שפת הנחקרים ונתונים על מינהגיהם בכל תחומי החיים. מכאן התפתח המבנה של ארבע

שדות מחקר המאפיין את האנתרופולוגיה האמריקאית.

הגישה, הסתעפות של הגישה האבולוציונית: 1באנגליה התפתחה, בתקופה שלאחר מלחמה"ע ה- . גישהאמיל דירקהיים בהשראת עבודותיו של הסוציולוג הצרפתי הסטרוקטורלית-פונקציונלית

זאת הובלה באנגליה על-ידי שני חוקרים בולטים אשר הציגו גרסאות שונות של פונקציונליזם. הציג גישה הרואה את כל מוסדות החברה כממלאים פונקציה במילוי צרכי הפרטיםמלינובסקי

תפס את מוסדות החברה כמשרתים את הישרדותהרדקליף-בראוןהאנושיים המרכיבים אותה. לעומתו של החברה עצמה.

הפונקציונליזם שם דגש על איסוף אמפירי של נתונים ממקור ראשון על-ידי החוקר. מלינובסקי נחשב ארוכת טווח בחברה הנחקרת. על פיתצפית משתתפתלחוקר הראשון שנקט באופן שיטתי בהליך של

גישה מחקרית זאת היה על החוקר לצאת לשדה מחקר מרוחק מתרבותו, בדרך-כלל, להיכנס לשדה ולשהות בו למשך זמן ארוך )בד"כ למשך שנה וחצי לפחות(. במהלך המחקר היה על החוקר לתאר את

)מחקר שלם העומד בפני עצמו( על החברהמונוגרפיהמוסדות החברה הנחקרת לפרטי פרטים ולכתוב נחקרת. הפונקציונליסטים ראו את החברה האנושית כמערכת בעלת תיפקודים שונים, הם קיבלו באופן

כללי את תפיסתו של דירקהיים )ושל ספנסר לפניו( והתייחסו אל החברה כאל גוף חי )אורגניזם(. הפונקציונליסטים ראו במוסדות החברה איברים שונים החיוניים להישרדותה )רדקליף-בראון( או

להישרדות הפרטים האנושיים החיים בה )מלינובסקי(. לחברה יש לדעתם גבול ברור ומרכז תיפקודי מובהק, והיא מתפקדת כל הזמן מתוך שאיפה להגיע לשיווי משקל בין המרכיבים השונים שלה. שיווי המשקל הזה מאפשר את המשך קיומה והוא הגורם ליציבותה ולשינוי המועט החל בה. באופן כללי,

רואה את החברה כמערכת מורכבת שחלקיה פועלים יחד לקידום הסולידריות )הליכוד החברתי(הגישה בכל חברה יש מבנה חברתי, שהוא מארג של דפוסים יציבים; ההמשכיות )החיים( ולכן גם היציבות

בכדי להבין מבנה חברתי, יש לבחון את הפונקציות )התפקידים(; יחסית של התנהגות חברתית החברתיות שלו או השלכותיו על פעולתה של החברה. לסיכום: הגישה הפונקציונליסטית אם כן

מאתרת מבנים שונים של החברה וחוקרת את הפונקציה של כל אחד מהם לטובת החברה בכללותה. דוגמאות לחשיבה פונקציונליסטית, ניתן למצוא למכביר בניתוח של הבילנד. למעשה, כמעט בכל

שהוא חוקר הוא מסביר אותה דרך התפקיד )הפונקציה( שהיא ממלאת: דפוסי מחייהת תופעה תרבותי )הסתגלות לסביבה כדי להבטיח קיום(, ארגון פוליטי )מלוי תפקידים רחבים שקבוצה קטנה לא מספיקה

נישואים )מניעת קונפליקט על רקע תחרות על שותפי מין(, הדת )תפקיד פסיכולוגי להם כמו הגנה(,.וחברתי( ועוד

2

אוסף הנחות זה, בצירוף עם בעייתיות הקיימת במישור המטא-מדעי עם צורת ההסבר הפונקציונליסטי, הביאו לביקורת רבה על הפונקציונליזם שהחלה להישמע לאחר מלחמה"ע השניה והביאה בסופו של

דבר לנטישתו.

, אשרסטרוקטורליזםאת מקומו של הפונקציונליזם החלה לתפוס גישה תיאורטית אחרת הקרויה על פי גישה זאת מקורן של כל תופעות.קלוד לוי-שטראוסמקורה ברעיונותיו של האנתרופולוג הצרפתי

וצורות התרבות האנושית הוא במבנה האוניברסלי של החשיבה האנושית, אשר פועלת באמצעות יצירה של ניגודים מהן היא בונה תמונת מציאות. המחשבה האנושית יוצרת מבנים )סטרוקטורות(

סמליות שונות שעומדות בבסיס התרבות האנושית באשר היא. מהסטרוקטורות האלה צומחותהתרבויות של עמים שונים בעולם ומקבלות צורה שונה, אך בבסיסן הן אחידות.

הביקורת על הסטרוקטורליזם טענה כי הוא מניח את המבוקש וקובע באופן ספקולטיבי ושרירותי את המצאותן של סטרוקטורות חשיבתיות בבסיס התרבות מבלי שניתן יהיה לסתור זאת על-ידי ממצאי

תצפית כלשהם.

, אשר/ פרשנית הסימבולית הגישהגישה נוספת שהתפתחה בהמשך לסטרוקטרואליזם היא הגישה הסמלית מבקשת להבין וללמוד איך בני תרבות מבינים .קליפורד גירץמיצגה הבולט הוא

ומפרשים את הסובב אותם. לתפיסתם, לכל תרבות יש "מערכת של משמעות" המתווכת על-ידי סמלים וטקסים. המערכת הסמלית המשותפת של בני החברה מאפשרת להם לחלוק, לשתף ולחיות יחדיו

הנחת המוצא של הגישה הפרשנית היא שהאדם הוא יצור המעניק באותן מסגרות של משמעות. , שפעולה זו של הענקתויקטור טרנרמשמעות למציאות שבה הוא חי. יש הסבורים, כמו האנתרופולוג

זה תפקידה. אחרים סבורים, בדומה לאנתרופולוג קליפורד גירץ, ומשמעות מאפשרת יצירת סדר שלהענקת המשמעות אין תפקיד ואין מטרה מחוץ לעצמה. היא היא המטרה. אנתרופולוגים פרשנים

מפרשים במידות שונות של הצלחה את פרשנותם של בני ומתארים משמעות זו במילים אחרות החברה. התוצרים של עבודת האנתרופולוגים הם סיפורים על סיפורים, והאנתרופולוגים הפרשנים

גירץ מציע לאנתרופולוגים לבחון קטעי מציאות קטנים בחינה אינם יותר ממספרי סיפורים. תיאור גדוש כולל את הדמויות.מיקרוסקופית, ולשאוף ל"תיאור גדוש" בפרטים של קטעי מציאות אלה

הפועלות, את פעולותיהן, את הקשרים שבין פעולותיהן, את הכוונות המשוערות שלהן, את הדברים שאמרו, את הטונים שבהם נאמרו הדברים, את אי ההבנות ואת הקצרים בתקשורת, את ה"תפאורה", את מקום ההתרחשות, את זמן ההתרחשות ועוד. בשלב הבא של עבודת האנתרופולוגים הם מחלצים

מן התיאור הגולמי את התמות )הנושאים( המרכזיות, מרכיבים מהן את משמעות ההתרחשות ומספריםאותה בצורה אומנותית, במידה שכישרונם של האנתרופולוגים מאפשר זאת.

לפי גירץ משמעות זו שייכת להתרחשות המסוימת במקום המסוים ובזמן המסוים, שבה השתתפו האנשים המסוימים. גם אם גדול הדמיון בינה לבין משמעותן של התרחשויות אחרות במקומות אחרים

ובזמנים אחרים אין לראות בה את התרבות הרחבה בקנה מידה קטן ואין להכליל ממנה. עבודתם שלאנתרופולוגים פרשניים נטולה, אם כן, יומרות מדעיות כלשהן.

מושאי המחקר: חקר סמלים, טקסים וארועים בעלי משמעות לבני התרבות, פיענוחם על-ידי הבנתמשמעותם בעיני הילידים ודרך כך- חשיפת האמונות ו"עולם המשמעות" המקודד בהם.

,30במקביל להתפתחות הפונקציונליזם והסטרוקטרואליזם באירופה התפתחה בארה"ב, למן שנות ה- , גורסת כי כלג'וליאן סטיוארד גישה זאת, שפותחה על-ידי .תרבותית אקולוגיהגישה שנקראה

מערכות הסמלים המאפיינות את תרבויות האדם בעולם )שפה, מיתוס, דת, אומנות( וכן כל המערכות החברתיות והארגוניות המאפיינות תרבויות אלה )מערכות שלטון, משפט וכו'(, נוצרות כתוצאה מהיחס

בין תנאי הסביבה בה מתקיימות חברות אנושיות שונות לבין מאפייניהן הדמוגרפיים של אותן חברות הגישה הושפעה מגישות אבולוציוניות שמדגישות את חשיבות הסביבה לעיצובומאפייניהן הכלכליים.

התרבות. לשיטתם הסביבה מעצבת וקובעת את התרבות. לדוגמא, חמשת דפוסי המחייה שמוצגים ( מדגימים צורות הסתגלות של התרבות לתנאי הסביבה.'בספר )ציידים לקטים, גננות, חקלאות, וכו

שינוי תרבותי תלוי בגורמים במילים אחרות, כיצד הסביבה קובעת את המבנה החברתי והתרבותי. חיצוניים )שינוי בתנאי הסביבה( ובגורמים פנימיים )יכולות תרבותיות של הקבוצה: שליטה בטכנולוגיה,

,בתנאים סביבתיים דומים, יתפתחו תרבויות דומות )"אבולוציה מקבילה"( במיומנות ובידע מסוימים(. מאידך תרבויות שונות שנוצרים בקרבם תנאים סביבתיים דומים, יהפכו עם הזמן לדומים בתרבותם

לכן, אין תרבות. התרבות מהווה אמצעי להסתגלות והישרדות בתנאי הסביבה )"אבולוציה נפגשת"(.

3

אחת "מתקדמת" או "מפגרת" ביחס לרעותה, אלא כל תרבות עונה לצרכים החומרים והנפשיים שלהחברה בתנאי הסביבתיים שבה היא פועלת.

: ביקורות על גישת האקולוגיה-התרבותיתהנחת הקדימות: האומנם הסביבה קודמת לתרבות ומעצבת אותה? ואולי מדובר ביחסים יותר

מורכבים, בהם דווקא התרבות קודמת לסביבה או לפחות מקיימת יחסי גומלין עם הסביבה. ממחקרים שונים עולה, כי בתנאים סביבתיים דומים נוצרו תרבויות שונות. עובדה שמעמידה בסימן

שאלה את ההנחה שהסביבה בלבד מעצבת את התרבות )לדוגמא מחקרה של בירד דוד(.הנחת הפונקציונאליות: האם התרבות בהכרח ממלאת תפקיד מועיל )חיובי( להישרדות והסתגלות

לתנאי הסביבה? קיימות דוגמאות שונות לחברות שהתרבות שלהם פוגעת בסביבה ומקשה בעתיד הלא רחוק על הישרדותם. )לדוגמא הנזקים האקולוגיים האדירים שיוצרת תרבות הצריכה

המערבית(.אחידות התרבות: הייתכן שמרכיבי התרבות ישרתו את צרכיה של קבוצה אחת, אך יבואו על

חשבון קבוצה אחרת. במילים אחרות, ישנם מאבקי כוח בין קבוצות בחברה על הגדרת התרבות ,שפועלת לטובת מגזר אחד בחברה ופוגעת באחר.

[22]עוד על אקולוגיה תרבותית, בעמוד

ראינו כי לאורך השנים נקטו חוקרים שונים בגישות שונות בהתיחסם לתופעות תרבותיות הקיימות בעולם. מה שמשותף לחוקרים השונים הוא הניסיון שלהם לתת הסבר או לחדד את ההבנה לגבי

תרבויות האדם באמצעות תיאוריות. התיאוריות הללו הנן מבנים רעיוניים מגובשים אשר בבסיסם עומדים מונחים שלא ניתן לצפות בהם )מונחים תיאורטיים( ובעזרתם מנסים החוקרים להסביר את

המציאות הנחקרת ולתת לה מובן ופשר. התיאוריות מכוונות את החוקר בתהליך איסוף הנתונים ומתוכן הוא מעלה את שאלות המחקר שלו. ראינו גם שתיאוריות מתחלפות ולצידן מתחלפים גם סגנונות המחקר וכלי המחקר המקובלים באנתרופולוגיה. התחלפותן של התיאוריות המקובלות מושפעת,

מהתחלפותם של המודלים הרעיוניים שבמסגרתם עובדים החוקרים והמושפעים בתורם מהתפתחויותשונות הן במציאות הנחקרת והן בקהילת החוקרים עצמה.

:הבדלים בין גישת האבולוציה לגישת האקולוגיה- התרבותיתסטיוארד גרס שתרבויות יכולות להתפתח במספר צירים )כיוונים( ולא רק על ציר פיסה רב-קווית:ת

אחד. סטיוארד גורס שהשינוי התרבותי יכול להתרחש באופן דו כיווני. למשל ממבנהתדו-כיווניתפיסה :

"מורכב" של מדינה למבנה "פשוט" יותר של "ציידים לקטים" וההפך. בעוד שהגישה האבולוציונית מפשוט למורכב בלבד.:הנה חד-קווית

השינוי איננו הכרחי: סטיוארד איננו מניח שתרבות חייבת להשתנות לשלב הסופי שלה בהתפתחות ציוניסטים.וכפי שגורסים האבול

האנתרופולוגיה כדיסציפלינההאנתרופולוגיה מתחלקת באורח מסורתי לארבעה תחומים: אנתרופולוגיה פיסית ושלושת ענפי האנתרופולוגיה התרבותית:

אנתרופולוגיה פיסיתאנתרופולוגיה

אנתרופולוגיהתרבותית

אתנולוגיה)חברתית-תרבותית(

בלשנותארכיאולוגיה

אנתרופולוגיה פיסיתנקרא גם אנתרופולוגיה ביולוגית, ענף המתמקד בבני אדם כאורגניזמים ביולוגיים ועוסק, בין השאר, באבולוציה האנושית. אנתרופולוגים פיסיים מנסים להתחקות אחר אבותיו של המין האנושי על-ידי הסקת מסקנות ממאובנים ומתצפיות על פרימטים חיים כדי להבין כיצד הפכנו לבעל החיים שהננו. נושא נוסף הוא חקר הרבגוניות האנושית )מראה פיסי, סוג דם, רגישויות למחלות וכו'(. משתמשים בשיטותיה של הביולוגיה המולקולרית המודרנית כדי להבין את השוני האנושי וזיקתו לסביבות מגוריהם השונות של בני האדם.

4

אנתרופולוגיה תרבותיתהענף האנתרופולוגי המתמקד בהתנהגות האנושית. התרבות היא אותן אמות מידה שלאורן פועלות חברות אנושיות. הן נרכשות בדרך של למידה ולא על-ידי תורשה ביולוגית. מאחר שהן קובעות או מנחות את התנהגותם היומיומית של בני החברה, ההתנהגות האנושית היא בראש ובראשונה התנהגות תרבותית. אנתרופולוגיים תרבותיים מנסים להקפיד

תרבות- תיאוריותשהתיאוריות שלהם לא תהיינה : תיאוריות על העולם ועל המציאות, המבוססות על ההנחות תלויותוהערכים של בעל התיאוריה עצמו, והם עושים זאת על-ידי חקר המין האנושי כולו בכל הזמנים והתקופות. ראייה זו, החוצה תרבויות מייחדת את הדיסיפלינה הזו ממדעי החברה האחרים. גירץ הגדיר את תפקידה של האנתרופולוגיה לעומת מדעי החברה האחרים: "הצלחנו להפוך שולחנות תה, למשוך שטיחים, להשליך חזיזים. תפקידם של אחרים היה לנסוך בטחון;

. תפקידנו לעורר מהומות"

)אנתרופולוגיה סוציו-תרבותית(: האתנולוג מתמקד בתרבויות ההווה וחוקר את ההתנהגות האנושית על-ידי אתנולוגיההתבוננות, התנסות וליבון הדברים עם בני התרבות שאותה הוא מנסה להבין.

המחקר האתנולוגי: תיאור שיטתי של תרבות המבוסס על תצפית משתתפת. אתנוגרפיהאחת מאבני היסוד בגישתו של האתנולוג היא ה

: יש לראות את הדברים בהקשר רחב ככל האפשר כדי הוליסטית ראייהעיקרון חשוב עליו מקפידים האנתרופולוגים הוא , המאפשרות לראות התנהגות תרבויות השוואתלהבין את הקשרים ההדדיים והתלות ההדדית ביניהם. עקרון נוסף הוא

מסוימת באור חדש וכן להסיק מסקנות לגבי אופייה של התרבות בכל זמן ובכל מקום.

שיטות איסוף נתונים בעבודת שדה אתנולוגית היא גולת הכותרת של עבודת השדה ושל המחקר האנתרופולוגי בכלל. זוהי שיטה ייחודית משתתפת תצפית

לאנתרופולוגיה אשר דורשת מהחוקר לחדור לחברה הנחקרת ולחיות בקרבה זמן ממושך, תוך אימוץ דרך החיים המקומית. מטרתו של אנתרופולוג המבצע תצפית משתתפת היא להתקרב ככל הניתן לחברה הנחקרת על מנת לאסוף נתונים רבים ומגוונים אודותיה ולתארה בצורה שיטתית והוליסטית )כלומר, להקיף כמה שיותר תחומים שונים, כלכלה, פוליטיקה, סגנון מגורים, דפוסי נישואין וכו'(. החוקר מצטייד אמנם בהנחה ראשונית לגבי השדה, אולם בד בבד הוא משתדל שלא להיות כבול לאותה השערה כדי שיוכל לבחון ולעדכן אותה מעת לעת אל מול ממצאים חדשים. שיטת התצפית המשתתפת

ועל-ידי כך לחשוף דפוסים שלא ניתן לגלות בשיטות אחרות ולראות את השדה " מאפשרת לחוקר "לצלול בים הנתונים"from the native point of view."

שיטה לשחזור קשרי שארות בחברה מסוימת. המקור להשגת מידע גנאולוגי :נאולוגיהגשיטת איסוף נתונים נוספת היא הוא בדרך כלל אינפורמנטים, אנשים בעלי ידע או מעמד מיוחד מקרב בני התרבות הנחקרת, עימם עורך החוקר מפעם לפעם ראיונות. לרוב מוצג המידע הגנאולוגי בתרשים גרפי המתאר את קשרי הקרבה של התרבות הנחקרת. עריכת אילנות יוחסין מאפשרת לחוקר לזהות קשרי שארות ולבנות מונה על דפוסי הנישואין המקובלים בחברה.

היא שיטה שבה משתמשים על מנת להתחקות אחר קשרים חברתיים בקהילות עירוניות. בדרך כלל רשתות ניתוחמתחקים אחר קשריהם של כמה דמויות מרכזיות.

הם שיטה לאיסוף ישיר של מידע. המידע המתקבל מראיונות של אינפורמנטים יכול לשפוך אור על היבטים שוניםראיונותבתרבות כן לחדד נקודות מסוימות שנאספו באמצעי חקירה אחרים.

יתרונות וחסרונות עבודת השדה )בחינת מקרה פרטי: היאנוממו ושאניון( נפוליאון שאניון, במחקרו על שבט היאנוממו, השתמש בשיטת תצפית משתתפת בשדה המחקר. שאניון הוא אתנולוג החוקרתרבויות בנות-זמננו )להבדיל מהארכיאולוג, למשל( באמצעות צפייה בהתנהגות האנושית של החברה המעניינת אותו בעודו נמצא עמה. שאניון מתאר בשיטתיות את תרבות היאנוממו באמצעות אתנוגרפיה. התצפית המשתתפת מבוססת על היטמעות חלקית ומודעת בחברה המארחת, הכוללת מגורים עמם, אכילת מזונם, השתתפות כזו או אחרת בטקסיהם, שימוש בלשונם וכדומה וכל זאת לאורך זמן. שיטות איסוף הנתונים של שאניון מגוונות: הוא מראיין אינפורמנטים, משחזר קשרי שארות על-ידי חקר אילנות היוחסין ארבעה-חמישה דורות לעבר, עורך "מפקד אוכלוסין", ממפה מקומות יישוב יחסית זה לזה וממפה את הכפרים עצמם )כדי לבדוק את הקשרים בין ישובים שונים וכן כדי לחשוף את הקשר בין ארגון חברתי לחלל מגורים(, אוסף סיפורי חיים, חוקר מיתוסים וסיפורי-עם )המקור לחלק גדול מהשקפות העולם של עמים, כמו גם ליחסם לטבע, הוא במיתוסים השגורים אצלם(, חוקר דרכי חיברות ותירבות וכל העת צופה, רושם ומצלם )ולפעמים מצייר ומודד( את שרואות עיניו.יתרונות: יתרונה הגדול של השיטה הוא בערעור, ולו חלקי, של החומה המפרידה לרוב בין איש המדע לבין נחקריו. השתתפות בחיי היומיום של החברה הנחקרת מאפשרת לחוקר להבין את אורחות חייהם של בניה בכמה רבדים:

ראייה הוליסטית: קשרים בין תופעות שונות – במבט מן החוץ ניתן אמנם למנות ולתאר תופעות שונות, אךבלתי-אפשרי לרוב להבין את הקשר שבין תופעה למשנה. לדוגמא, ייתכן שניתן לתאר את הצורה שהכפר בנוי בה, את הריבוד החברתי בו ואת המאפיינים של חיי הקהילה. עם זאת, המקום שבו מתגורר כל חבר קהילה קשור לא פעם במעמדו החברתי; כך גם מרכז הקהילה שעשוי להיות למשל במרכז הכפר או באזורי העבודה של הגברים או בכניסה ליישוב. לכל אלו משמעויות נכבדות בחקר התרבות, שסביר יותר שיתגלו בשהות במקום תוך יישום של ראייה הוליסטית וסקרנית. ראייה כזו גם מאפשרת לעמוד על הזיקה ההדדית בין מוסדות חברתיים שונים )משפטיים, כלכליים, חינוכיים, פוליטיים, דתיים וכדומה(. שאניון גילה כי קיים קשר בין הארגון החברתי ובין מקום המגורים –

5

לאחים נטייה לגור יחד בחלק מסוים של הכפר, על נשותיהם וילדיהם. כמו כן גברים גרו הרחק מחמותם, שכן אסור להם להתקרב לביתה בשום מקרה.

מנהגים ומסורות עשויים להתפתח בצורה כמו-אבולוציונית. שהות ארוכה במקום עשויה : תלות סמויה בין מנהגיםלגלות הקשרים שאינם בהירים במבט ראשון. אבולוציה כזו עשויה אולי להתרחש בעקבות טראומה קהילתית )מלחמה, אסון טבע או פשע של אחד מן האבות(; בעקבות מודרניזציה הנוהגת לשמר מנהגים בצורה שונה; בעקבות מרד של דור הבנים בדור האבות; בעקבות שינויי אקלים, מגיפות וכדומה.

התצפית המשתתפת מאפשרת להקשיב גם לקולם של המוחלשים, אלו שאינם נשלחים לדבר עם החוקר. בדרך-כלל)אם כי לא תמיד( מדובר בקשישים, נשים, ילדים, חולים והסוטים מן הנורמה. לרוב קולם של אלו אינו נשמע במעבדה, ודווקא בחינה של מצבם עשויה להתוות את גבולות התרבות אולי יותר מן ההצהרות הנורמטיביות. אספקט נוסף של בחינת המוחלשים הוא האפשרות לבדוק את הפער בין עמדותיהם המוסריות המוצהרות של בני התרבות לביןיישומן בפועל )למשל ההצהרה הקונסנזוסאלית הישראלית בדבר "כבד את אביך ואת אמך" לעומת מצב הקשישים בישראל בפועל(.

לימוד השפה כתהליך מתמשך בחברת דובריה מאפשר תובנות לינגוויסטיות, שאינן יכולות להתקבל מקריאת תרגומיםאו מלימוד בעזרת קלטות "יאנוממואית בעשרה שיעורים". הלשון היא ראי התרבות, וניסוי וטעייה בה, לצד דובריה, מעלים לפני השטח רבדים שונים של מסורות ומנהגים.

.איסוף נתונים – כאשר חוקר נמצא בשדה המחקר נתוניו מדויקים ומהימנים יותר, וכך גם מסקנותיו קשה לשמור על מבט רלטיביסטי כאשר אתה בתרבותך שלך, וקל יותר לעשות זאת כאשר אתה חי בחברה הנחקרת

במשך תקופה ארוכה, ומנסה לצפות בה מנקודת הראות של בניה. רוחב היריעה – אתנוגרף אינו נוהג לשער השערות ולהניח הנחות "סגורות" לפני השתלבותו במרחב התרבותי החדש

לו. דרך זו מאפשרת לשמור על "ראש פתוח", לא להיתפס למסקנות הנראות ממבט ראשון מתבקשות ולתת לתרבות הנחקרת לשאת אותו לאופקים חדשים. כך, למשל, האינפורמנט של שאניון, דדהיווה, הביאו לחקור את יסודות הקוסמולוגיה והדת של השבט.

.חשיבה דיאכרונית הנובעת משהייה ממושכת בתרבות הנחקרת

:חסרונות וקשיים סגירות – ישנם מקרים שבהם חברה נחקרת או חלקים ממנה מסרבים לשתף פעולה עם החוקר בשל מינו )למשל

קבוצת גברים המזלזלת או מסרבת לשתף פעולה עם נשים, בכללן חוקרות(, גזעו )למשל, ייתכן שחוקר שחור יתקל בקשיים בבואו לחקור קבוצה לבנה, ולחלופין, שחוקר לבן יתקשה, מטעמים מובנים, להתקבל כשווה בחברה שחורה(, דתו, מוצאו החברתי, מראהו וכדומה.

.בעיות הקשורות לניתוק מהבית - עבודתו של הצופה-המשתתף כרוכה לא פעם במגורים ובחיים הרחק מן הביתהניתוק עשוי לגרום לכמה בעיות: תחושת הזרות עשויה לגרום לחוקר לבחור אינפורמנטים לאו דווקא על-פי הידע שברשותם וכישוריהם, אלא מתוך האינטרסים החברתיים של החוקר, כלומר מתוך רצון בידידותו של המידען. בדידות וזרות עשויים גם להביא את החוקר לפתח יחסים אינטימיים עם בן/בת החברה הנחקרת, דבר שעשוי לפגוע בראייתו הכללית, באובייקטיביות היחסית שלו וביחסיו עם בני התרבות האחרים )אם מדובר למשל בחברה שאינה מתירנית

( עשויה להוות going nativeמבחינה מינית או שאינה ששה ליחסים מהסוג הזה עם בני דת/לאום אחר(. התיילדות )בעיה נוספת )אם כי אולי לקהילה המדעית יותר מאשר לחוקר עצמו(, במקרה זה החוקר נטמע לחלוטין בחברה שחקר, זונח את מחקרו וממשיך בחייו בקרב קהילתו החדשה – נושא אשה מנשות המקום, מוליד ילדים והופך לחבר מן המניין.

הטיית האישוש – בעיה הקיימת בכל צפייה אמפירית, ומתעוררת בעקבות נטייתם של בני-אדם לחפש ממצאיםשיאשרו את הנחותיהם המוקדמות, ולחפש פחות אחר ממצאים המפריכים אותן, ולעתים להתעלם מממצאים כאלה לחלוטין. מחד, נדמה לי ששהות ממושכת בקרב תרבות כלשהי לא מאפשרת להתעלם מהנחות צורמות, והחוקר חייב יהיה לשנות את הנחותיו המוקדמות. מאידך, הניתוק מעמיתיו, החוסר בסיעור-מוחות ובהתנגחויות אקדמיות עשויים דווקא לרופף את האחיזה המדעית ולרצות שהחברה הנחקרת )החברה שלו, במובן מסוים( תאמת את ההנחות המוקדמות.

סכנה פיסית – ייתכן שעל חוקר מאיימת בחברות מסוימות סכנה פיסית שאינה מאיימת באותה מידה על בן החברההמקורי. למשל מטרידים אותי קורותיה של אשה-חוקרת הנמצאת לבדה בחברה זרה כלשהי )גם אם לא חברה מיזוגנית במיוחד(, בחברת גברים החשים מאוימים מנוכחותה, מסוקרנים ממרָאה הזר או אפילו סתם מנצלים הזדמנות קלה משום שהיא נמצאת לבדה, דבר שעשוי להסתיים בהטרדה מינית ואף באונס. גם גברים עשויים למצוא עצמם בסיטואציות אלימות הנובעות מרצונם של הנחקרים "לבדוק" אותם, להעמידם במקומם, להבהיר סמכות או מעמד היררכי וכדומה. שאניון נתקל בכך כאשר מנהיג פוליטי בשם מואווה כמעט הרגו בגרזן משום שנתן מצ'טה לאדם שאותו לא חיבב. איומים אחרים באו עליו בנדודיו מכפר אחד למשנהו – אנשי המקום רצו מונופול על חפציו השונים ולכן הפחידוהו מהנעשה בדרכים כדי שיישאר עמם.

.ערפולו של המידע וכמותו העצומה עשויים להקשות להבין מה חשוב ומה לא.ראיית תמונה כוללת והגדרת דפוסים שונים על סמך תצפיות דורשת יכולת הפשטה גבוהה ביותר

מחויבותו של הצופה-המשתתף, כאיש מדע, לדווח על פרוצדורות השגת המידע, יחד עם העובדה שהאנתרופולוגעצמו הוא כלי המחקר המרכזי, יוצרת התנגשות דיסציפלינות בין הדיווח המדעי המדויק לבין הכתיבה, הספרותית משהו, הסובייקטיבית, בה משתמש האנתרופולוג כדי להפוך את חוויותיו האישיות למחקר מדעי תקף.

.רלטיביזם תרבותי – הנטייה לבחון תרבויות זרות דרך המשקפיים התרבותיים של תרבותך שלך היא טבעית ואנושיתהראייה הרלטיביסטית שהאנתרופולוג נדרש לה בבואו לחקור תרבות שונה דורשת שימת-לב מוקפדת ונטולת הפוגה לאופן צפייתו והבנתו את העולם סביבו.

:בעיות מוסריות רבות כרוכות במעמדו של החוקר ובשימוש במחקרו

6

צנעת הפרט – המחקר האנתרופולוגי כולל פרטים אישיים רבים על אנשים שונים, פרטים שלעתים הנחקרים אובני משפחותיהם אינם רוצים שיהפכו לנחלת הכלל, אם מחמת מבוכה גרידא ואם מחשש פגיעה מצד חברי קהילה אחרים.

שימוש במחקר לצרכים פוליטיים – מחקרים עשויים להיות מנוצלים לסיפוק אינטרסים שונים של בעלי הכוחבחברה )משטרים קולוניאליסטים, הבנק העולמי, צבאות כיבוש, חברות נפט וכדומה(.

רלטיביזם תרבותי – זה זמן נעשה שימוש לרעה בתפיסת הרלטיביזם התרבותי. הרלטיביזם, שהתחיל כתפיסההומאנית, משמש כיום לא פעם כתירוץ להתעלמות מפשעים שמבצעות חברות שונות, בתואנה ש"ככה זה בתרבות שלהם". רלטיביזם תרבותי אינו יכול, לדעתי, להצדיק או למנוע מאבק במילת נשים, נישואי ילדות, עבדות וכדומה.

נראות ויחסי כוח – כששב החוקר למולדתו ובאמתחתו אתנוגרפיה, הוא זוכה לרוב כבוד ויוקרה ונחשב לפוסק בכל הקשור לתרבות שאותה חקר. הנחקרים, שהם בסיס המחקר, אינם זוכים לכל הטבה ואף נמנעת מהם זכות המלההאחרונה – פרשנותו של החוקר מייצגת מעתה ואילך את תרבותם )יש לציין שדווקא מקרהו של שאניון הפוך – פרסום מחקרו הביא לשערורייה אקדמית והוא הותקף על-ידי אנתרופולוגים חברתיים שסירבו לקבל את תיאורו לגבי היאנוממואים כתוקפניים ומתריסים. אלו העדיפו תיאור של אדם פסטורלי, טבעי, שוחר שלום שחי בהרמוניה עם סביבתו ועם בני-אדם אחרים. שאניון נתפס על-ידי רבים כאויב, והותקף במשך שנים, בעיקר על-ידי האנתרופולוג החברתי טרנר(.

האינפורמנט – בין האנתרופולוג והאינפורמנט מתפתחת מערכת יחסים מורכבת. לדברי פול רבינו, הן החוקר והן האינפורמנט יוצאים מהמקום הטבעי שלהם ויוצרים מציאות לימינלית שלישית. המידע שמקבל החוקר מהאינפורמנטכולל גם את ניתוח התנהגותו של האינפורמנט וניתוח האינטראקציה ביניהם, קיימת בעיה כאשר האינפורמנט אינו מייצג לחלוטין את התרבות )הרי שום אדם אינו עושה זאת(. בעיה נוספת היא שהאינפורמנט חשוף להשפעות שונות )מצד קהילתו, מצד האנתרופולוג(, ויש לקחת זאת בחשבון בעת פעולת הפרשנות. דבר נוסף הוא שדברי האינפורמנט הם למעשה פרשנותו על תרבותו שלו. ניתוחו של האנתרופולוג מהווה פרשנות נוספת. ניתן לבקר את המחקר ולומר שמדובר בתלי-תלים של פרשניות תרבותיות בעיני אנשים שונים. אספקט אחר: שאניון מספר שררבאו, האינפורמנט שלו, היה נתון לא פעם בסכנה כאשר ליווה אותו לכפרים עוינים.

על-מנת שאנשים יסכימו לשוחח אתו, הביא להם שאניון מתנות שונות, כגון מצ'טות וסכינים. היא היה מוטרדמהשפעתו על התרבות שלהם בעקבות החפצים שהביא' וכן מכך שאלו שלא שיתפו עמו פעולה ועל-כן לא קיבלו את מתנותיו ייחסו לו קמצנות, שהיא החטא הגדול ביותר בחברה זו.

אי-רצונו של שאניון להשתמש בסמים שחלק מבני הכפרים צורכים גרם להם לראותו כלא לגמרי אנושי. במקרה זהסירובו לא היווה כנראה בעיה חמורה, אך ייתכן שריחוקו של החוקר מאספקטים שונים של התרבות עלול לגרום אי-נחת )עם זאת, גם הסכמתו של חוקר להשתתף, למען המדע, במעשים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכיו עשויה להיות בעיה(. הפער עלה גם בכל הנוגע לבריאות – שאניון המשיך להשתמש בתרופותיו שלו ואילו הילידים – בשלהם.במקרה זה הועיל הדבר לאינטראקציה - חברו דדהיווה היה מנסה לרפא אותו בשיטותיו ואילו שאניון ניסה לתת לו תרופות מערביות כשהיה חולה. אף אחד מהם לא האמין בשיטותיו של זולתו, אך כך, בנסיונותיהם ההדדיים, הביעו כבוד הדדי וחברות.

התנגשות בין דרישות המחקר למנהגי הילידים – כדי לחקור אילנות יוחסין היה על שאניון למפות גנאלוגית את קשרהשארות. בעיה התעוררה כאשר הסתבר שמנהגיהם של בני היאנוממו אוסרים עליהם לומר את שמותיהם האמיתיים של קרוביהם וכן את שמות אבות-אבותיהם שנפטרו. בתחילת מחקרו רימו אותו הנחקרים ומסרו לו שמות בדויים וקשרי-דם מופרכים, עד כדי שרוב הנתונים שאסף בשנתו הראשונה היו שגויים והוא נאלץ להשליכם.

דינאמיות – בתרבות שחקר שאניון היו האנשים עוברים מכפר אחד למשנהו בתדירות גבוהה, קבוצות התפצלווהתחלקו, נטשו חלקות מעובדות, הקימו אחרות ולעתים חזרו לישנות. התנהלות זו חייבה את שאניון לעדכן בכל ביקור וביקור את השינויים שהתרחשו.

)מתת(היחסים בין אנתרופולוגים לנחקריהםדילמה מרכזית שמלווה את שיטת העבודה האנתרופולוגית נוגעת לשאלת יחסי הכוח בין החוקרים הנחקרים. במהלך העשורים האחרונים נתקלים אנתרופולוגים בפרט ומדע האנתרופולוגיה בכלל, לביקורת חריפה על היותו מדע נצלני, דכאני ששירת באופן ישיר ועקיף את שליטת המשטרים הקולוניאליים על חשבונם של חברות מסורתיות. המשטרים הקולוניאליסטים כך נטען, עשו שימוש במחקרים האנתרופולוגיים כדי לבסס את השליטה שלהם על העמים. לדוגמא, לימודשל המבנה החברתי והפוליטי בחברות מסורתיות, מאפשר למשטרים הקולוניאליים לזהות את נקודת החולשה של המבנים

. בנוסף טוענים המבקרים, האנתרופולוגים השתמשו ןהמסורתיים ודרך כך להשתלט על משאבים יקרי ערך שיש ברשותבתשתיות הקולוניאליות )תחבורה, הגנה על-ידי הצבא, ובעיקר מענקי מחקר( תוך התעלמות כמעט מוחלטת בכתיבתם מההקשר הקולוניאלי שבתוכו חיו הקבוצות שחקרו. כתוצאה מהביקורת, פוחתת נכונותם של חברות מסורתיות לשיתוף פעולה עם אנתרופולוגים, עקב זיהויים כחלק מהמשטר הקולוניאלי. בנוסף נטען שקיימת אי-שוויון בסיסית )מבנית( בכדאיות שיתוף הפעולה עם האנתרופולוגים: בעוד שהאנתרופולוגים בונים לעצמם קריירות מקצועיות לתפארת ומעמד כלכלי, הנחקרים "זוכים" לפגיעה בפרטיותם ללא כל רווח נוסף משיתוף הפעולה. לבסוף, זכות "המילה האחרונה" ששמורה לחוקרים בפרשנות של בני החברה, מבטאת יתרון נוסף בכוח הרב ואולי הבלעדי שיש לחוקרים האנתרופולוגים על נחקריהם. עמדה מנוגדת, גורסת שעבודת האנתרופולוג היא מתחילתה ועד סופה תלויה ברצונם הטוב של הנחקרים - החל ברשות כניסה לשדה המחקר, כלה במתן לצפות בהיבטים שונים ומגוונים בו, שיתוף החוקר במחשבותיהם, אמונותיהם והתנהגותם ועוד. התלות של החוקר בנחקרים נובעת גם מההבדל המספרי ביניהם. החוקר הוא מיעוט זר למקום ולתרבות, למול הנחקרים שמהווים את הרוב מבחינה מספרית ותרבותית. נחיתות החוקרים ביחס לנחקרים, גורמת לא פעם לנחקרים להיות

7

מניפולטיביים, להסתיר מהחוקר את האמת, להתייחס לחוקר בצורה אתנוצנטריות תוך שלילת אנושיותם, להתעמת עימם על פרשנות, להשתמש בחוקר לצורך אינטרס אישי כמו קבלת טובות הנאה או ביסוס מעמד בקבוצה ועוד. להתעלם מכל האפשריות שבהן דווקא לנחקרים יש יתרון על חוקריהם תוך הדבקת תווית של קורבנות לנצח על מצח הנחקרים, פירושה התנשאות. עמדה זו טוענת שעל אף הקשיים הרבים, פעמים רבות תורמים אנתרופולוגיים לחיזוק והטבה של מצב נחקריהם)ולכן הטענה לחד-צדדיות מבוטלת( ולראיה הדוגמאות השונות בספר הקורס )בייחוד בקטעים של "אנתרופולוגיה ביישומיה"(.

8

תרבות – 2 פרק

תרבות היא מערכת של כללים או ערכים, אשר הגשמתם על-ידי בני חברה מסוימת מניבה התנהגותהמצויה בתחום הנחשב בעיני בני אותה חברה לראוי ומקובל.

מאפייני התרבות: תרבות היא מכלול של אידיאלים, ערכים וכללי התנהגות משותפים; זהו המכנה המשותף התרבות היא משותפת( 1

שבזכותו מעשיו של הפרט נהירים לחברי הקבוצה. התרבות המשותפת מאפשרת לאנשים לחזות מראש את התנהגות כקבוצת אנשים בעלי תרבות משותפת, המרוכזים חברהזולתם במצבים נתונים ולכוון לפיה את צעדיהם. ניתן להגדיר

באתר מסוים ותלויים זה בזה לקיומם. בני החברה מאוחדים גם בתחושה של זהות קבוצתית אחת. הקשרים המלכדים את )גישה פונקציונליסטית המתעלמת מהשונה והמפריד(. חברתי מבנההחברה נקראים

התרבות היא אמנם נחלת כל פרט ופרט בחברה, אך גרסאות התרבות של כל אחד מהם אינן זהות. מעבר להבדלים הוא האופן שבו התרבות מגדרהאישיים, כמעט בכל חברה אנושית קיים הבדל בין תפקידי הנשים לתפקידי הגברים.

מפתחת ומפרשת את השוני הביולוגי בין המינים. נוסף להבדלים תרבותיים על-פי החלוקה המינית ישנם גם הבדלים המתייחסים לגיל )אין מצפים מילדים לנהוג כמבוגרים ולהפך( ולתת-קבוצות בחברה )פרופסיות, מעמדות, מוצא אתני, אלו

תרבויות-הן מערכת של ערכים ודפוסי התנהגות המייחדת קבוצה במסגרת חברה רחבה יותר )דוגמאות: בני אמיש, – תת חברות פלורליסטיות – פלורליזםאינדיאנים-אמריקאים, יהודים-אמריקאים, מתנחלים(. מושג קשור לתת-תרבויות הוא

מצטיינות ברבגוניות תרבותית ומקיימות מגוון של דפוסים תרבותיים. לעתים בחברות כאלו נוצרת בעיה, כאשר חברי סטייהתת-קבוצה אחת אינם מבינים את כללי ההתנהגות של בני קבוצה אחרת, ונוצרים עימותים אלימים בין הקבוצות.

מתארת את אותם אנשים שהתנהגותם חורגת מהנורמה המקובלת בחברתם. הנידוי לו הם זוכים מבטיח שהתנהגויות סוטותתישארנה מחוץ לגבול הקבוצה.

: התרבות היא מורשתו החברתית של אדם )להבדיל מהביולוגית(. תהליך הנחלת התרבות מדור לדור התרבות נלמדת( 2( תירבותנקרא ובאמצעותו אנו לומדים מהי הדרך החברתית הנאותה לספק את צרכינו הביולוגיים )יש אנקולטורציה)

להבחין בין הצרכים עצמם, שאינם נלמדים, לבין הדרכים לסיפוקם הנרכשות על-ידי למידה(.

סמל הוא דבר המצביע על דבר אחר, כאשר אין קשר אימננטי בין הסמל למסומל. זהו כל : התרבות מבוססת על סמלים( 3 כל התנהגות אנושית ראשיתה בשימוש בסמלים. דבר המייצג משמעות מסוימת המוכרת לאנשים הנמנים עם אותה תרבות

מלים המחליפות עצמים.–אין אמנות, כלכלה או דת ללא סימול. הממד הסמלי החשוב ביותר של התרבות הוא השפה דוגמא: : אינטגרציה, או שילוב, היא נטיית כל היבטי התרבות לפעול כשלמות משולבת. התרבות היא מסכת משולבת( 4

שילוב היבטים כלכליים, פוליטיים וחברתיים ניתן לראות אצל בני קפאוקו הפפואנים. כלכלתם מבוססת על עיבוד קרקעות, גידול חזירים, ציד ודיג. עיקר המזון בא מן הקרקע, אך גידול החזירים הוא המקור העיקרי לכוחם הפוליטי ולסמכויותיהם של הגברים. חזירים רבים אוכלים מזון רב, בעיקר תפוחי-אדמה מתוקים. בתרבות קפאוקו רק נשים עובדות בגן הירק ולכן הן

טיפול בחזירים נחשב תפקיד נשי. לפיכך, גבר שרוצה לגדל –בלבד יכולות לגדל את מזונם של החזירים ואף למעלה מזה מספר רב של חזירים, חייב להינשא לנשים רבות. עבור כל אשה יש לשלם למשפחתה מוהר וכן לשלם לה על טיפולה בחזירים. בקיצור, יש צורך בחזירים, שהם אמצעי התשלום, כדי להשיג נשים, הדרושות כשלעצמן לצורך גידול החזירם. מלכוד זה מצריך תושייה רבה ויכולת התמרון הזו היא המצמיחה מנהיגים בחברת קפאוקו.שינוי באחד מרכיביה של תרבות ישפיע בדרך-כלל על רכיבים נוספים, לכן מידה מסוימת של הרמוניה הכרחית לתפקודה התקין של כל תרבות, אך אין להסיק שדרושה הרמוניה מוחלטת. קשה למצוא שני בני אדם אשר תהליך התירבות שעברו היה זהה לחלוטין או שניים המבינים את תרבותם באותה דרך, כלומר, כל תרבות מכילה בתוכה את זרע השינוי. כל עוד רכיביה תואמים זה את זה במידה סבירה היא תתפקד באורח המניח את הדעת, אך כשתנאי זה חדל להתקיים, יתחולל משבר תרבותי.

: בדף הבא.התרבות מסתגלת( 5

9

כיצד חוקרים תרבות( פרוייקט הזבל 1. דוגמאות: בכל תרבות קיים פער בין האידיאלים התרבותיים לבין התנהגותם הממשית של בני התרבות

( בראיונות בנושא אקסוגמיה שערך 2באריזונה, בו הסתבר שאנשים צורכים יותר אלכוהול מכפי שמסרו בסקרים וראיונות; מלינובסקי בטרובריאנד נאמר לו שהפרת חוקי האקסוגמיה היא איומה ויכולה לגרום לנזק רב. עם זאת, הפרתה היא בעיניהםחוויה ארוטית מסעירה ורוב המרואיינים הודו ואף התפארו בחטאם זה. במקרה זה גילה מלינובסקי שהפער הוא

גם אם הפרת האקסוגמיה מתרחשת מדי פעם, התופעה נפוצה הרבה פחות מכפי שניתן היה להסיק מן –"הפוך-על-הפוך" המידע שמסרו לו מרואייניו.פער כזה קיים בכל תרבות ולכן אנתרופולוג חייב להתבסס על שלושה סוגי נתונים:

כיתד לדעתם החברה שלהם צריכה –עליו לבדוק כיצד מגדירים הנחקרים עצמם את הכללים שהם שותפים להם (1להיות.

כלומר כיצד לדעתם הם –על האנתרופולוג לבדוק באיזו מידה האנשים מאמינים שהם אכן מצייתים לכללים אלה (2מתנהגים בפועל.

האם הם מקיימים או מפרים את הנורמות –עליו להביא בחשבון את ההתנהגות שהוא יכול לצפות בה ישירות (3המוצהרות.האופן שבו אנשים סבורים שהם צריכים להתנהג, האופן שבו האנשים מאמינים שהם מתנהגים והאופן שבו הם מתנהגים בפועל עשויים להיות שלושה דברים שונים למדי.

תרבות והסתגלות מציין תהליך טבעי )רצוני או לא( שבאמצעותו אורגניזמים מתאימים עצמם בהצלחה לסביבה נתונה, וכן הסתגלותהמושג

רכישת סגולות המאפשרות לאורגניזמים להתגבר על הסכנות ולהבטיח לעצמם את כל –את תוצאותיו של תהליך זה המשאבים שהם זקוקים להם בסביבות שאליהן נקלעו. כל האורגניזמים, פרט לבני האדם, הסתגלו לסביבתם באמצעות ברירה טבעית שהקנתה להם יתרונות אנטומיים ופיזיולוגיים )פרווה, שיניים חדות וכו'(. בני האדם התבססו יותר ויותר על

הביולוגיה לא ציידה את בני האדם בפרווה טבעית, אך הקנתה להם את היכולת להכין מעילים – תרבותית הסתגלותחמים, להצית אש ולבנות מקומות מסתור. מטבע הדברים ההתנהגות התרבותית צריכה לעלות בקנה אחד עם צרכי ההסתגלות, או לפחות לא לסתור אותם, אך אין זה אומר שכל מנהג תרבותי נובע בהכרח מהצורך להסתגל לסביבה נתונה. למעשה, תועלתו הנוכחית של מנהג אין בה כדי ללמד על סיבותיו המקוריות. אופייה היחסי של כל הסתגלות מסבך גם הוא את בתמונה:

10

תת-תרבות / אפאצ'ים / דיור – אנתרופולוגיה ביישומיה תת-תרבויות רבות אינן מקיימות קשרים עם בני תרבויות שונות משלהם. לא פעם תפקידם

של אנתרופולוגים, המתמחים בהבנת הבדלים תרבותיים, לגשר במצבים המחייבים תקשורתבין אנשים בעלי רקע תרבותי שונה.

כך לדוגמא סייע ג'ורג' אסבר לצותת אדריכלים ולקבוצת אפאצ'ים בתכנונה של שכונת מגורים עבורם. האדריכלים לא הצליחו לחלץ מן האפאצ'ים את רצונם המדויק וסברו כי אלו

אינם מסוגלים להתבטא משום שתשוקותיהם האדריכליות נובעות מדפוסי התנהגות בלתי מודעים. אסבר ערך תצפית משתתפת בקרב האינדיאנים ומצא דפוסים שונים שסייעו

לאדריכלים בתכנון השכונה וכן סייעו לאפאצ'ים להגביר את מודעותם לרצונותיהם המיוחדים. בין שאר ממצאיו גילה אסבר שכדי לשמור על מנהגיהם יש לתכנן חלל מגורים

גדול ופתוח כדי לאפשר כניסה איטית ובוחנת, אין להפריד את אזור הבישול והאכילה ממרחב המגורים )משום שיש להגיש לאורח מזון לפני כל מגע חברתי אחר(, כמויות המזון

חשיבות האשה בטרובריאנד: ויינר / כוח נשי / הטייה מחקרית בשל דעה – מחקר מקורי קדומה

. ויינר שהתה שם בתחילת שנות השבעים,1918 ל- 1915מלינובסקי שהה בטרובריאנד בין מודעת לחלוטין להשפעותיו של האב הקדמון.

מלינובסקי הסביר את יוקרתן של הנשים בתפיסה המטריליניאלית של בני טרובריאנד,שהקנתה לנשים חשיבות גנאלוגית.

ויינר גילתה שלנשים כוח כלכלי רב, הטמון באוספים של צרורות עלי בננה וחצאיות מסיביבננות.

מלינובסקי לא העלה על דעתו שחשיבותן של הנשים נבעה מעושרן הכלכלי, משום שלא חקרבאורח שיטתי את פעולתן היצרנית.

עוד מצאה ויינר כי מלינובסקי לא פירש נכונה את תפקידו של האב ואת מבנה המשפחה הטרובריאנדי. לסיכום, מלינובסקי, כמרבית האנתרופולוגים בתקופתו, בחן את החברה מנקודת מבט גברית והתעלם מכוחן הציבורי של נשים, שהיה ברור, מבחינתו שהן חוסות בצל הגברים

.דוגמא: מנהגי התברואה של קהילות מלקטי מזון מה שתורם להסתגלות במצב אחד, עלול לחבל בה במצבים אחרים– מתאימים לאוכלוסיות דלילות וניידות. אותם מנהגים עצמם הופכים לסכנה –אופן עשיית הצרכים וסילוק האשפה

בריאותית חמורה, כשמיישמים אותם ביישובי קבע צפופים. .דוגמא: יצור יתר וניצול קרקע מאפשרים התנהגות התורמת להסתגלות בטווח הקצר עלולה לחבל בה בטווח הארוך

תפוקות גבוהות בטווח הקצר, אך הורסים את הקרקע ומגבירים את זיהום האוויר בטווח הארוך.יש לסייג ולומר שהטענה שהתרבות מסתגלת לסביבתה משותפת לגישה האקולוגית ולגישה הפונקציונליסטית. זוהי טענה מטריאליסטית, שבבסיסה הנחה שהאדם הוא קודם כל חלק מן הטבע, והיותו בן תרבות בא לשרת את צרכיו הטבעיים ותו לא. אין ספק שלגוף האדם ולסביבה הטבעית השפעה רבה על התרבות, אך היחסים בין התרבות לבין הטבע מורכבים ביותר, והסתגלות התרבות לטבע היא רק אחד מסוגי היחסים בין השניים.

תפקידי התרבותתרבות שאינה מתמודדת בהצלחה עם בעיות יסוד לא תוכל להחזיק מעמד.כל תרבות חייבת לדאוג לייצורם ולחלוקתם של המוצרים והשירותים הנחשבים לצורכי החיים החיוניים;היא חייבת להבטיח את ההמשכיות הביולוגית על-ידי התרבות חבריה;היא חייבת לתרבת חברים חדשים, כדי שיוכלו להשתלב בחברה בבגרותם;חייבת להשליט סדר בקרב חבריה ובינם לבין אנשים מן החוץ;חייבת לתת טעם לקיומם של חבריה ולהמריץ אותם לעשות ככל הדרוש להבטחת הישרדותם;היא צריכה להיות ניתנת לשינוי, כדי שתוכל להסתגל לתנאים המשתנים.יש לזכור שהבילנד הוא פונקציונליסט, המחפש את הסדר ואת שיווי המשקל שבחברה. תרבויות רבות אינן מקפידות על איזון, אינן משליטות סדר ואינן עונות על צרכי היסוד, יש גם תרבויות שבספקן את צרכי חבריהם הן מונעות סיפוק צרכי אחרים. גישה יעילה יותר היא קבלת התרבות כנתונה והפיכת אופן תפקודה לבעיה מחקרית. תשובה אחרת היא תשובתו שלגירץ: תרבויות קיימות משום שהאדם זקוק למשמעות.

תרבות, חברה ופרטבדרך-כלל החברה גומלת לחבריה על נאמנותם לערכיה התרבותיים על-ידי יוקרה חברתית. כדי להבטיח את קיומה של הקבוצה כל פרט חייב ללמוד לדחות את סיפוקיו המיידי של צרכים מסוימים. עם זאת, מן הראוי שצרכיו של הפרט לא ידוכאו למעלה מן המידה. לפיכך, בכל חברה קיים איזון עדין בין תביעותיה של החברה לבין

דוגמא: התחום המיני מעוצב על-ידי התרבות, כמו כל פעילות אחרת של האדם. למין יש האינטרסים האישיים של הפרט. חשיבות בכל חברה, משום שהוא מסייע להידוק הקשרים בין גברים לנשים, ובה בשעה גם מבטיח את רציפות קיומה של החברה עצמה. אולם התנהגות מינית עלולה גם לשבש את החיים החברתיים; כאשר אין הגדרה ברורה מי יכול לקיים יחסי מין עם מי, התחרות על החסדים המיניים עלולה להרוס את קשרי שיתוף הפעולה החיוניים לקיומה של כל חברה אנושית. בנוסף לכך, פעילות מינית בלתי מרוסנת עלולה לגרום לגידול אוכלוסין, החורג מן המגבלות שכופים עליה משאביה. לפיכך, כאשר חברה מגבשת את כללי ההתנהגות המינית החלים בה, עליה להביא בחשבון הן את צרכיה שלה והן את סיפוקו המיני של הפרט, כדי שהתסכול לא יצמח לממדים העלולים לפגוע בה עצמה. כל תרבות פותרת בעיה זו בדרך שונה; הפוריטנים

אסרו לחלוטין יחסי מין לפני ומחוץ לנישואין. בני קאנלה לעומתם, החיים במזרח ברזיל, דואגים שכל 19של סוף המאה ה-פרט יקיים, במוקדם או במאוחר, יחסי מין עם כל בני המין השני, פרט לשארי בשרם הקרובים. גם גישה זו, ככל שהיא נראית מתירנית, כפופה למעשה לכללי משחק קפדניים.

הערכת תרבות שיפוט של תרבות אחת באמצעות תרבות אחרת, אנו מעמידים את התרבות שלנו :אתנוצנטריות

במרכז כתרבות טובה והנכונה, ודרכה אנו שופטים את התרבויות האחרות. שיפוט תרבות זרה תוךהנחת הנחות-הבסיס של התרבות השופטת. ראייה צרה המוגבלת למשקפיים התרבותיים של הצופה.

מצד אחד, מידה מסוימת של אתנוצנטריות היא הכרחית ונובעת מהצורך של כל אדם עם המערכתהתרבותית שלו.

מצד שני, היא מתעלמת ופוסלת את השונה, מגבילה את תפיסות המציאות והתקשורת שלנו עם תרבויות אחרות, השיפוט הערכי מתעוות בעת ניתוח התנהגויות, גורם לגזענות התנגשויות

בין-תרבותיות. דוגמא: כור ההיתוך הישראלי הוא דגם קליטה שנגזר מהגישה האתנוצנטרית משקף רצון ליצור משהו

משותף והומוגני, אוסף עדות ועולים מארצות שונות ותרבויות שונות ולגבש להם תרבות אחת. החברות קולטות מהגרים ושואפות לכך שהם יאמצו את התרבות הדומיננטית ויוותרו על התרבות והערכים של

את העמים שמעבר לים19 דוגמא אחרת היא ראייתם של האירופאים במאה ה-ארץ מוצאם.כ"פראים" או יחסם של בני היאנוממו לשאניון.

גישה שלפיה יש לראות כל תרבות בנסיבות שלה ובמונחים השייכים לה. :תרבותית יחסיות רלטיביזם תרבותי גורס כי שיפוט ערכי אינו אפשרי, שכן אין לשפוט דבר אלא על-פי אמות המידה שלו

האנתרופולוגים בוחנים כל תרבות על-פי אמות המידה שלה עצמה ושואלים אם היא אכן עונהעצמו. על צורכיהם וציפיותיהם של הנמנים עמה.

11

רלטיביזם תרבותי מעורר אי-נחת רבה מבחינה מוסרית, משום שעל-פי גישה זו אין מוסר אוניברסלי לפי הבילנד פתרוןתקף, וניתן להשתמש בו כדי להצדיק או להבין פשעים רבים )למשל מילת נשים(.

הדילמה הוא בהימנעות לאחר שלמד את התרבות, רשאי אנתרופולוג לנקוט עמדה ביקורתית.–מחריצת משפט מוקדם

מאמר: רוחניות נשים בקונטקסט יהודי / סוזן סטאר-סרד אתה הגברים, לפעמים נפגשתמסורת תרבות דתית משלהן, מקבילה להמתוארות במאמרלנשים

. ולפעמים מתחככת מכל בחינה, למרות מעמדן החברתי הנמוך נורמת ההפרדה בין המינים איפשרה להן לגבש דת נשית

.אפשרית )נשים, מזרחיות, עניות, חסרות השכלה, קשישות( ש ממלכות קיום מעבר לעולמנו הרוחני; אלוהים רואה כליראיית עולם מסודרת, שתמציתה: יש להן

הכל בידי אלוהים; ניתן לשאת ולתת עם אלוהים; היחיד יכול להיות במגע יום-יומי דבר שאנו עושים;עם אלוהים ועליו ליצור מגע זה; לאלוהים יש מערכת יחסים מיוחדת עם העם היהודי.

יודעות טקסים, קרובות לאלוהים.:בעולמן הן נחשבות ) על-ידן ועל-ידי אחרים( למומחיות בתחום הדתיאספקט ראשון במחקר: תפקידן במשפחה כמומחיות בתחום הדתי

הרוחנית של הנשים במחקר רואות את עצמן כחוט המקשר בין הדורות ומופקדות על השמירה אבות )ביולוגיים ומיתיים( וצאצאים )ילדים ביולוגיים, ילדים" מורכבת ממשפחהה"המשפחות שלהן.

הוא פונקציה של גיל ומין. הן גם מקשרות בין הדורות וגם בעלותתפקידןחיילי צה"ל(. ושטרם נולדו הנשים הקשישות, כחוט המקשר בין הדורות, לוקחות עלאחריות דתית להמשך קיומו של העם היהודי.

עצמן את התפקיד של שידול האבות הקדמונים לעזור בכל עת שצאצאיהם ניצבים בפני בעיות )החלבמחלה וכלה במלחמה(.

הקדושים: כמעט כל הקרובים שנפטרו )למעט שנואים יחידים( הם במידה זו או אחרת קדושים. אמצעי התקשורת בין עולם החיים והמתים הם חלומות, תפילות והדלקת נרות. הקדוש קרוב יותר לאלוהים

ויכול להתערב אצלו למען יחידים או העם. הקדוש המת נחשב לחלק אינטגרלי של החיים עלי אדמות. מחד, הן מבקשות את עזרתם של הקדושים–התייחסותן של הקשישות למתים היא פרדוקסלית

המתים, אך מאידך עליהן לשמור עליהם בדרך דומה למדי לדרך שבה הן שומרות על יהודים חיים. מדי יום הן משתתפות במספר רב של טקסים דתיים: אומרות ברכות, תורמות כסף לצדקה, מנשקות חפצים קדושים, משתתפות בשיעורי יהדות, מכינות את השבת ואת ימי החג, פוקדות קברי צדיקים

ומתפללות. זה יש מס' הסברים: כאשר אותן נשים מבקרות בבתי קברות הם משתמשות המונח "עליה להר", למונח

עליה הינו מונח שבו משתמשים כאשר מתארים את בואו של אדם יהודי לא"י; עליה לשמים היא פעולה קדושה שמתארת את מותו של אדם קדוש; עליה לרגל היא פעולה שבאה עלו לירושלים

בשלושת הרגלים; עליה פירושו מעבר מקודש לחול. גידלו בעזרת אלוהים מערכת היחסים הרגשית המרכזית היא של הנשים הקשישות עם ילדיהן, אותם

נשים אלו, שעבדו כה קשה במשך שנים רבות כדי לספק את צורכי ילדיהן, אינן נוטשות)ולא הבעל(. את אחריותן כלפי צאצאיהן גם כאשר בריאותן לקויה ואין להן די כוח לכבס ולנקות. במקום זה הן

מעבירות את תפקידן כמטפלות אוהבות למישור הרוחני, ומקדישות זמן ומאמץ לשמירה על הילדיםעל-ידי תפילות, ברכות, ושידול הקדושים להתערב למענן.

במונחי יחסי גומלין )מפוריותיא היחסים עם אלוהים, עם המדינה, הצבא, הצדיקים, המתים התפיסת עד שמירת מצוות(.

אספקט שני: מהי צדיקה ומהו צדיק? דת היא מוסר )לא הנשים במחקר מגדירות את הדת הנשית כשונה לחלוטין מדת גברית. עבור נשים

קידוש החוויה הנשית( ועבור גברים היא קיום נכון של טקס פולחני. מצפים – לרכל, צדקה, בישול מהבנים שיקיימו את הצרכים ההלכתיים הטקסיים ומבנות שתמלאנה את הצרכים הרגשיים )להגיע

לבקר את האם בשבת(. קרול גיליגן חקרה איך נתפס מוסר בעיני גברים ונשים, המסקנה היא שגברים רואים מוסר כחוק וצדק

ואילו נשים כבעזרה וגרימת נחת.

)מתוך חוברת הקורס( דתיות של נשים מתפתחת בכמה תנאים: נשי– ובעלות דגש גברי, יש לאל דימוי נוסף תתנאי תרבותי: כמעט בכל הדתות, גם מונותיאיסטיו

)במקרא מתואר האל כמיילדת, כאם מיניקה וכדומה(.

12

תנאים חברתיים: הנשים משכילות פחות מהגברים וחייבות ליצור אמצעי תקשורת בלתי-פורמליים עם האל. הן זוכות לתגמולים מעטים בחברה ולכן מבקשות לעצמן מקורות חלופיים של תגמולים. בשל

היותן שוליות בחברה, החברה מקבלת את תפקידיהן הדתיים. תנאים חברתיים נוספים הם הפרדה ביןהמינים ופלורליזם תרבותי, הנותנים

הנשים משכילות יותר והדת–לגיטימציה לדתיות נשית. בחברה הישראלית תופעה זו הולכת ונעלמת ריכוזית יותר.

13

ואישיות( )תרבות אנוש כבן לגדול– 5 פרק

תירבות )אנקולטורציה( מושג שונה במעט מהמושג חיברות אשר מתייחס להפנמת התרבות באופן בסיסי וכללי יותר. בתירבות מופנמות צורות חשיבה, השקפה ואמונה מסוימות הנחשבות רצויות ומקובלות בחברה. עם זאת לא כל למידה הנה למידה תרבותית, גם בעלי חיים רבים לומדים ולמידתם נעשית בהעברה ישירה או בהתניה עקיפה של מנגנוני התגובה הגופניים, למידה תרבותית עושה שימוש בסמלים ובעיקר בשפה. הסמלים

מעבירים מסר רעיוני כלשהו אשר מתפענח אצל האדם הקולט אותם והופך לממשות פנימית אצלו. תהליך הלמידה התרבותית פירושו הפיכת מערכת סמלים חיצונית לפנימית עבור הפרט האנושי.

מבחינה פונקציונליסטית הדבר נועד לשמירת הסדר בחברה. מושגים קשורים: סוכני תירבות )משפחה,קבוצת השווים וכו'(.

האני וזירת פעולתוהאני

: כושרנו לראות עצמנו כאובייקטהעצמית המודעותראשיתו של תהליך התירבות בפיתוחה של שאנו יכולים להגיב כלפיו ולשפוט אותו.המודעות העצמית היא המאפשרת לנו לאדם ליטול אחריות על מעשיו, להגיב למעשי הזולת ולמלא תפקידים שונים ומגוונים. המודעות המתפתחת נושאת תחילה אופי

מעין תודעה עמומה ומעורפלת של קיום עצמאי. רק לאחר מכן באה תורה של ההכרה,–של תחושה הבנה ברורה יותר של מערכת הצרכים, העמדות, המאווים והאינטרסים המהווים את האני. זו כרוכה בהגדרה תרבותית של האני, הגדרה שהלשון ממלאת בה תפקיד מרכזי. לפיכך, בכל התרבויות ילדים

שולטים מגיל צעיר בכינויי גוף וקניין.

זירת הפעולה של האני כדי שתודעתנו העצמית תוכל להתפתח ולתפקד, עליה לבנות את השדה הפסיכולוגי שבו היא אמורה

לפעול באמצעות כמה אבחנות בסיסיות: עצמים: כל אדם לומד על עולם העצמים השוכן מחוצה לו. הבסיס של עולם זה של "לא-אני" הוא

כל מה שאנו רואים כסביבתנו החומרית. סביבה זו אינה מגיעה להכרתנו ישירות, אלא בתיווכם של סמלי הלשון. במלים אחרות, אנו רואים את העולם הסובב אותנו מבעד למשקפי התרבות.

ההיבטים הסביבתיים שהתרבות מייחסת להם משמעות זוכים לתשומת לב ולכינויים לשונייםושאר ההיבטים נדחקים הצידה או מגובבים יחדיו לערמות כלליות.

חלל: כל פעולה של האני מצריכה התמצאות בחלל. כל חברה אנושית משתמשת בשמות של מקומות ונקודות ציון בולטות כאמצעי לניווט והתמצאות. אנשים חייבים לדעת היכן היו והיכן יהיו

כדי להגיע ממקום אחד למשנהו.זמן: בני האדם זקוקים לתחושה של המשכיות ורציפות של האני, כדי שפעולות העבר תתחברנה

לפעולות ההווה והעתיד ולכן הם זקוקים להתמצאות בזמן.כשם שהתרבות מארגנת בהכרתנו את סביבתנו החומרית, כך היא מארגנת את החלל ואת הזמן.

הנחייה ערכית: ערכים, אידיאלים וכללים, הנושאים אופי תרבותי טהור, הם חלק בלתי נפרד מהזירה שבה אנו פועלים, לא פחות מהעצים, האבנים וההרים. בלעדיהם לא היתה לנו כל אמת

מידה לשפוט את מעשינו או את מעשי האחרים ולא היינו יכולים לממש את ממד ההערכההעצמית של המודעות העצמית.

ניו-אינגלנד(:– תפיסת האני אצל האינדיאנים הפנובסקוטים )צפון-מזרח אמריקה הצפונית –דוגמא גוף, ואני חיוני. ישות שניה זו היתה תלויה בגוף,–בני תרבות זו האמינו שכל אדם מורכב משני חלקים

אך מסוגלת גם לחוויות חוץ-גופניות, כלומר לשוטט לבדה לתקופות קצרות, לבצע פעולות גלויות לעין ולבוא במגע עם האני החיוני של אנשים אחרים. פעולת האני החיוני באה לידי ביטוי בחלומות ובמצבים

של שכרון חושים. כל עוד האני החיוני שב אל הגוף תוך זמן קצר, האדם נשאר בריא, אך אם נמנע ממנו לשוב אל הגוף,

האדם יחלה וימות. אישיות כפולה זו הקנתה לכל אדם את היכולת לחולל נסים. כל אחד היה יכול לשגר את האני החיוני שלו לפגוע באחרים, כשם שאחרים היו מסוגלים לפתות את האני החיוני שלו

להישאר מחוץ לגופו ולהמיט עליו מחלה ומוות.

14

זירת הפעולה של האני הפנובסקוטי היתה עולם שטוח, מוקף מכל צדדיו במים מלוחים. הנהר שימש עבורם כנקודת הציון העיקרית בחלל וכנתיב התנועה הראשי של סירות הקאנו. גם בעלי החיים

שביערות היו עשויים גוף ואני חיוני. עולמם היה מאוכלס גם בישויות על-טבעיות אנושיות למחצה, שוכני הרים ונהרות, ששוטטו ברחבי היער. חלק מאותן ישויות בראו בעבר תופעות טבע שונות, לעתים כתוצאת לוואי של עונש על הפרות של צווי מוסר. כל אדם שלא הקפיד על התנהגותו כלפי בעלי חיים וישויות על-טבעיות אלה היה צפוי לעונשים שונים. לפיכך, ישויות אלו לא רק הסבירו לבני פנובסקוט

את פשרן של תעלומות הטבע; הן גם מילאו תפקיד חשוב בעיצוב סולם ערכיהם המוסרי ]אמונותיהםשל בני פנובסקוט השתנו מאד מאז יושבה ניו-אינגלנד על-ידי הבריטים[.

תחושותיהם של בני האדם לגבי עצמם ולגבי אחרים. דפוסי רגש עשויים להחזיק מעמדרגש: דפוסיאלפי שנים, חרף שינויים מרחיקי לכת בשאר היבטי התרבות.

אישיות תוצר של תהליך התירבות כפי שהוא מתבטא אצל כל אדם על רקע מטענו הגנטי האישי.אישיות:

דרכו המיוחדת של אדם לחשוב, להרגיש ולהתנהג. האנתרופולוגים שואלים לא רק מה האדם לומד, אלא גם בשאלה כיצד הוא לומד. מגלים עניין

בהשפעת חוויות הילדות המוקדמת על האישיות בכלל ועל הזהות המגדרית בפרט. הבדלי האישיות המערביים בין המינים )גברים תוקפניים ונשים כנועות וכדומה( נחשבים בעיני רבים

"טבעיים" כל-כך עד שאינם יכולים להיות אלא תוצאה של שוני ביולוגי ועל כן הם הכרחיים, מרגרט מיד מצאה במחקרים השוואתיים, שאין הבדלי אישיותאוניברסליים ולא ניתנים לשינוי.

מוחלטים בין נשים לגברים. להלן שלוש חברות בניו-גיני:

שניהם נוחי מזג ובלתי תוקפניים. –בחברת אראפש לגברים ולנשים מזג זהה בחברת מונדוגמור, שני המינים זועפים ותוקפניים.

בחברת צ'מבולי, הגברים מתקשטים ומרכלים והנשים מצטיינות במעשיות.

חינוך לתלות לעומת חינוך לעצמאות אחת משאלות המחקר הקלאסיות באנתרופולוגיה היא שאלת האישיות התלותית לעומת האישיות

אמור לקדם ביצוע צייתני של משימות ולעודד יחידיםלתלות חינוך העצמאית והגורמים להתפתחותן. להישאר במסגרת הקבוצה. דפוס זה אופייני בדרך כלל למשפחות מורחבות ולחברות שבהן הכלכלה

נשענת על חקלאות לצריכה עצמית. דפוס כזה מקדם שיתוף פעולה ומאפשר למשפחות להשיג את כוח האדם הדרוש לעיבוד האדמות ולטיפול בעדרים. כדי לעודד תלותיות משתמשים בשילוב של פינוק

וענישה. הפינוק מתבטא בדרך כלל בסיפוק אוראלי מתמשך )הנקה עד גיל מאוחר יחסית( והענישה מתמקדת בדיכוי ביטויי תוקפנות ומיניות. מגיל צעיר נדרש הילד לתרום לרווחת המשפחה על-ידי מילוי משימות במשק הבית וטיפול בילדים. תוצר החינוך לתלות הוא אדם הנוטה לשתף פעולה עם הקבוצה,

הוא בלתי תחרותי, צייתן ועצם הגדרת ה"אני" שלו נגזרת מהשתייכותו לקבוצה ולא מהיותוידואל.וואינדי

מדגיש את האינדיווידואליות של הילד ואת הישגיו האישיים. גישה זו אופיינית בדרךלעצמאות חינוך כלל לחברות שבהן המשפחה גרעינית והכלכלה נשענת על תעשיה מתקדמת שבה ההצלחה האישית

היא תנאי הכרחי להישרדות היחיד. גם דפוס זה של חינוך מסתייע בשילוב של עידוד ודיכוי. הדיכוי מתבטא במעבר מוקדם לעצמאות תוך ויתור על סיפוק אוראלי מתמשך )מעבר מוקדם להזנה עצמאית מבקבוק(. גילוי תוקפנות ומיניות זוכים לעידוד או יחס סלחני והילד אינו נדרש לתרום לרווחת המשפחה

עד גיל מאוחר יחסית שגם בו גילויי אחריות קיבוצית מזכים בתמריצים חומריים כמו כסף או מתנות.תוצר החינוך לעצמאות הוא דפוס אישיות תחרותי, תוקפני, אינדיווידואלי.

ביקורת הוטחה בחלוקה הדיכוטומית לשני קטבים בייחוד בשל ההתייחסות האתנוצנטרית אל שני טיפוסי האישיות כאל ממוקמים בדרגה אחרת על הרצף האבולוציוני. האישיות עצמאית לפי גישה

אבולוציונית נחשבה גם מודרנית, רציונלית ומתקדמת לעומת האישיות התלותית הכפרית והמסורתיתוחוקרים התעלמו מן הדיספונקציות וקשיי ההסתגלות שאישיות כזו סובלת מהם לעיתים.

יש לזכור שחינוך לעצמאות וחינוך לתלות הם שני קצוות של רצף. חברות של ציידים-לקטים למשל משתמשות בשילוב של שתי הגישות הללו שכן דרושה בהן מידה של שיתוף פעולה אך גם של עצמאות

ואינדיווידואליות המקדמת צייד טוב או הצלחה במציאת מזון.

15

חינוך נוסח מבוטי )זאיר( / טרנבול – מחקר מקורי . בשלוש השנים הראשונות לחייו נהנה כל בן מבוטי מביטחון המבוטירתגידול ילדים בחבעוסק בהמחקר

מוחלט כמעט. במשך שלוש שנים אלו התינוק ניזון משדי אמו ורשאי לעשות כמעט ככל העולה על רוחו. כל תינוק ותינוקת לומדים לבטוח לחלוטין באמם ובאביהם. האב מהווה למעשה מעין מהדורה

שנייה של האם משום שהוא זה הנותן לתינוק ומלמדו לאכול את המאכל המוצק הראשון בחייו. בגיל שלוש נכנס הילד ל"בופי", מעין מגרש משחקים או מחנה קטן, לא רחוק מהמחנה הראשי. הבופי

הנם מגרשי משחקים צוהלים אך גם משמשים להכשרה מדוקדקת לקראת אחריות כלכלית בעתיד. הילד לומד את חשיבותו של הגיל כעיקרון מבני, לעומת חשיבותם הקטנה יחסית של המין או המשפחה הביולוגית. הבופי הוא עולמם הפרטי של הילדים. מבוגרים מגורשים ממנו בלגלוג והתגרות. כך לומדים

בכל יום לפני היציאה לציד, הילדים–הילדים שיש להם זכויות משלהם, אך לכך נלוות גם חובות אמורים להדליק את "אש הציד", המכפרת על חילול הקודש שבהרג חיות הציד. הילדים הם היחידים

שיכולים להדליק את האש, משום שידיהם עדיין אינן מגואלות בדם, הם טהורים. אם לא ידליקו הילדיםאת האש, לא יוכל הציד להתקיים.

לוי-שטראוס הבדיל בין משחקים לבין טקסי פולחן:משחקי הילדים בבופי אינם תחרותיים לעולם. משתתפי משחקים מתחילים לכאורה מנקודת מוצא שווה, אך המשחק מסתיים באי-שוויון, ואילו

משחקים אחרים מנחילים לילדים את כלליבטקסים התהליך הפוך. כולם מגיעים בסוף לכלל שוויון.הציד והליקוט.

קצת לפני הגיעם להתבגרות המינית, עוקרים הילדים מן הבופי ומצטרפים לצעירים במחנה הראשי, כאןהם לומדים תפקידים הנושאים אופי פוליטי וישוב חילוקי דעות בדרך קונסנזוסאלית.

במהלך חייהם, תוך שימוש בטקסים ובהתנהלות יומיומית, לומדים בני המבוטי ומאשררים כי הקריטריוןהיחיד המבדיל הוא גילי וכן כי עדיף השוויון על ההתמודדות והתחרות.

אישיות קבוצתית לאומי אופי המאפיינת תרבויות שלמות וכן על קבוצתית אישיות דיברו החוקרים על עברב

המאפיין אזרחים בני מדינות שונות. יש להודות שאכן קיימת זיקה הדוקה, גם אם לא סיבתית, בין שיטות גידול הילדים בחברה לבין

האישיות. השוני בין שיטות אלו בין חברה לחברה הולידו נסיונות לאפיין חברת שלמות על-פי סוגיםמסוימים של אישיות.

כללית של חברה, אך ורק אם איננו מצפיםתרבותית אישיותבאופן מופשט ניתן אמנם לדבר על למצוא בה אישיות אחת ואחידה. במלים אחרות, כל פרט מפתח תכונות אישיות מסוימות, הדומות עקב החוויות המשותפות לאלה של אנשים אחרים. עם זאת, מטענן הגנטי, חוויותיו הייחודיות ואופיו, גורמות

לאדם לפתח אישיות עצמאית משל עצמו. בכל חברה ניתן למצוא רבגוניות אישיותית רבה. )או כמה אישיויות שכיחות( אישיות :שכיחה אישיותהשיח העכשווי זנח מושגים אלה לטובת תיאור

האופיינית לאוכלוסייה מותנית תרבות, כפי שהיא עולה מן המגמה המרכזית בהתפלגות השכיחויות שלאותה אוכלוסייה.

של תרבויות שונות, שהם הערכים המרכזיים שאותןהליבה ערכיכמו כן מתארים היום חוקרים את םהאופיינייתרבויות מעלות על נס, תוך מגמה להבין דרכם את החשיבה, ההתנהגות ודפוסי הרגש

. )למשל בארה"ב: אינדיבידואליזם קשוח(לתרבויות אלו

אישיות נורמלית ואישיות סוטה . ככלל, אישיות נורמלית תהיה דומה במאפייניהשונה משל אחרות אישיות נורמלית הגדרתכל חברהל

לאישיות השכיחה של חברה מסוימת וככל שאישיותו של אדם תהיה רחוקה מן האישיות השכיחה כך סביר שהוא יוגדר כסוטה. כשם שנורמליות ואב-נורמליות מוגדרים באופן יחסי לתרבות גם הטיפול

בסטייה הוא אלמנט תרבותי. דוגמא: בקרב רבים משבטי האינדיאנים בצפון-אמריקה גבר שנשלט על-ידי רוחות על-טבעיות יכול היה

ללבוש בגדי אשה ולעשות מלאכתן של נשים; הוא היה רשאי להתחתן עם גבר אחר, אם כי לא כל הגברים שאימצו לעצמם זהות נשית היו הומוסקסואלים ולא כל ההומוסקסואלים אימצו זהות נשית.

16

הכרה חברתית זו ב"נשמה הכפולה" איפשרה ליוצאי דופן אלה לחיות באופן שונה ממרבית הגברים האחרים; אך למרות ש"הנשמות הכפולות" היו תופעה חריגה ונדירה, החברה האינדיאנית לא ראתה

את התנהגותם כסוטה. נהפוך הוא, נשמות כפולות אלה נחשבו לבעלי כוח רוחני עצום, והיו מבוקשיםביותר כרופאי אליל, אמנים, שדכנים ובני לוויה בשדה הקרב.

פסיכוזות אתניות פסיכוזה אתנית היא הפרעה נפשית הנובעת משיבושים ביוכימיים אוניברסליים, הלובשת צורה ייחודית

בקבוצות אתניות שונות. הסכיזופרניה למשל נפוצה בכל העולם והיא מאופיינת בליקויים ביולוגיים ספציפיים. ואולם הביטויים של המחלה שונים ממקום למקום ותלויים בתרבותו של החולה. אחד

מהביטויים השכיחים של הסכיזופרניה הוא פרנויה. תוכנן של מחשבות אלה שונה מתרבות לתרבות. סכיזופרני אמריקאי עשוי להאמין שרשויות חוק שונות רודפות אחריו ואילו אינדיאני צפון אמריקני

הלוקה במחלה עשוי לחשוב שיצורים מן היער או מפלצות קניבליות רודפות אותו. הטיפול במחלה גם הוא מוגדר באופן תרבותי, חברות מסוימות יעדיפו לאשפז את החולים בבתי חולים לחולי נפש ואילו בחברות אחרות מומחי דת שונים יטפלו בעניין. יש להתייחס בהקשר זה למאמר של בילו על הדיבוק

ביהדות.

מאמר: הדיבוק ביהדות / יורם בילו ההסבר הביולוגי של בילו במאמר הדיבוק הוא: כאבים, שיתוק, שינוי במצב המודעות, התנהגויות

מוטוריות בלתי נשלטות, רוויות ריגוש אקסטאטי, שאופיינו בהתכווצויות ריתמיות כמו-היפראפילפטיות.

ההסבר הפונקציונאלי של בילו במאמר הדיבוק הוא הקשר המתמקד במשתנה של נוקשות חברתית. הטענה היא שחברות מורכבות רבות מאופיינות במבנה ובסדר חברתי קשיחים באופו יחסי, שאינם

– במיוחד אם מותירים ליחיד מרחב תמרון ניכר מחוץ למסגרות התפקיד שלו, ומתוך כל מטילים עליו גבוהה יותר מכל אדם אחר.PT– לחצים רבים ולכן הסבירות שלו ל- הוא בעל מעמד חברתי נמוך

יותר מגברים וזאת משוםPTהסבר פונקציונאלי נוסף המופיע במאמר הוא לכך שנשים סובלות מ- מעמדן הנחות בחברה המסורתית ומשום היות הנשים במקומות רבים בקטגוריה הנתונה לדיכוי

ההסבר הפונקציונאלי לכך הוא )ג'נדריאלית(.ממוגדרתהיא תופעה הוהסובלת מלחצי תפקיד רבים. מיום תופעת הדיבוק הנשים נמצאות בדרג חברתי נמוך, רוב מטלות היוקיימתשברוב החברות שבהן

י כניסת הדיבוק לגופן הןל-ידמונחות על כתפיהן )ניהול משק בית, גידול ילדים וכו'(, הן סובלות מדיכוי וע יכולות להרשות לעצמן להיות מישהו אחר ומוצאות בכך דרך נוחה להביע את תסכוליהן ולהימלט

ום.מימקשיי היו מנקודת הראות הפסיכיאטרית, ה"דיבוק" הוא פתולוגיה נפשית, פסיכוזה אתנית, מקרה פרטי של

תופעת מצבי התודעה המשתנים: תוצר של לחצים עזים שהאינדיבידואל אינו מצליח להתמודד איתם, ואמצעי המאפשר לתת ביטוי )גם אם לא ביטוי "בריא"( לדחפים ולרצונות הנחשבים אסורים, או

מגונים. בהגדרה פסיכולוגית כוללנית, ניתן להגדיר את תופעת הדיבוק כסוג קיצוני למדי של השלכה; הסובייקט,

שאינו מסוגל לקבל את דחפיו, להכיל אותם או לנתב אותם לאפיקים שהחברה מאשרת, מייחס אותם לישות חיצונית )או, במקרה זה, חיצונית-למחצה(. מצבו הנפשי הפתולוגי של הסובייקט מקבל במקרה

זה ביטוי חיצוני מסוים מאוד, שתלוי בתרבות שהוא חלק ממנה. מנגנון הביטוי תלוי-התרבות הזה

17

אנתרופולוגים ובריאות הנפש – אנתרופולוגיה ביישומיה מכמה סיבות:שונות שמרניות בטיפול בעיות נפש נתגלו לא יעילות לגבי קבוצות אתניות הדרכים ה

י.המערב האתניות להפרעות נפשיות שונה מיחסם של אנשי הסגל הרפואיוצותיחסן של הקבראשית, בות-תר האתניות גורמים להתהוות מצבי נפש תלויוצותתנאי הסביבה המיוחדים שבהם חיו הקבשנית,

שאינם מוכרים לרפואה המערבית. החל בשנות החמישים החלו מאמצים לטיפולים קהילתיים המבוססים על שיתוף פעולה בין

פסיכיאטרים לבין מרפאים מסורתיים בקהילות פורטוריקניות בארה"ב, ומאז התפשטו לשאר העולם. אנתרופולוגים רבים הועסקו כמתווכי תרבות האמורים לחקור את תרבויות האוכלוסיות המטופלות

ולהסבירן לאנשי הרפואה, ובד בבד להסביר את עולמם של הפסיכיאטרים למרפאים העממיים

מאפשר לא רק פורקן של הדחפים ה"אסורים" )מבחינת היחיד(, אלא גם התמודדות )של החברה ושלהסובייקט כאחד( עם התופעה, וזאת באמצעות כלים שגם הם חלק מהתרבות.

ביהדות הדיבוק אינו זוכה לאישור חברתי ואינו נתפש כתופעה בעלת פן חיובי )להבדיל מכמה תרבויות אחרות, שבהן זוכה התופעה להערכה חיובית ונתפשת כחלק אינטגרלי ממערכת היחסים שבין

בני-האדם לישויות על-טבעיות שונות(. הדיבוק נתפס כמחלה ספורדית ואינדיבידואלית ונחשב לדפוס התנהגות סוטה, שיש לגרשו במהירות האפשרית. עם זאת, למרות היחס השלילי מדובר בהפרעה

ממוסדת שהוכרה מזה זמן רב, ששורשיה בתורת הגלגול הקבלית ובתורת העיבור. בעוד שבמישור האישי שימשה תופעת הדיבוק דווקא כדי לתת ביטוי לדחפים אסורים, במישור

הקהילתי היא הועילה רבות דווקא להוקעתם, לחיזוק הנורמות וההיררכיות הקהילתיות, ולהבניה ופיקוח וזאת הן בגלל האופן שבו נתפשה והוסברה התופעה בקהילות היהודיות, והן בגלל האופן–חברתיים

שטופלה בו. בכל הנוגע לתפישה ולהסבר ניתן להבחין בכמה רבדים. בפשטות ניתן לומר שהתופעה נתפשה כחדירה של רוח מת לגופו של אדם חי, אך האופן המדויק שבו הוסברו החדירה וגורמיה הוא שאיפשר לתופעת

ואפשר לומר שהוא גם זה שאיפשר גם לטפל במי שלקה–הדיבוק לשרת פונקציות שונות בחיי הקהילה בה )או לקתה, לרוב(.

במישור הגלוי ביותר לעין של ההסבר היהודי לתופעה, העובדה שרוח מת חדרה לגופו של אדם חי היא ומכאן, חיזוק לדבריהם של אנשי הדת ומתן משנה–הוכחה-לכאורה לקיום חיים כלשהם לאחר המוות

תוקף לדרישות הדת ולסנקציות האל-טבעיות שהיא מאיימת להפעיל נגד החורגים מדרישות אלה. אופן )ונענשו עליהם,רוחות שחטאו חטאים כבדיםההסבר של חדירת הרוח שימש צורך דומה: העובדה ש

נכנסו בגופם של אנשים שחטאו חטאיםולא אחת אף תיארו את העונשים הנוראים בפני בני הקהילה( אי-מילוי מצוות ולעודד הקפדה בקלהקלים )שתייה ללא ברכה, למשל( נתפשה כדרך להזהיר מפני

כבחמורה. הנגועיםהקהילה/בת )ולא לבןשל רשע לרוח ההתנהגות הסוטה מן הנורמה האפשרות לייחס את עצם

)כפי שנהגו חדוריביזוי הדת שבייחוס אקטים של מפני האיום עצמה להגן על איפשרה לקהילה ( עצמם ולכן איפשרה לה גם, באמצעות טקס הגירוש, להחזיר את–הדיבוק לעשות לא אחת( לחבריה עצמם

הסובייקט הסוטה בחזרה לחיק הקהילה. לא זו בלבד שהסובייקט עצמו יצא לרוב מחוזק ודבק בדרכי הקהילה יותר מאי-פעם, אלא שגם בעצם אקט ההכללה המחודשת בקהילה יש משום חיזוק של

הקהילה. גם אופן הטיפול הפרקטי )כלומר, טקס הגירוש הפיזי( שימש כדי לחזק את ההיררכיה ואת המוסכמות הקהילתיות, וזאת בכמה אופנים: עצם קיומו של טקס שהיה לא אחת פומבי ודרמתי מאוד יכול לשמש להבניה קהילתית ולחיזוק הדבק הקהילתי, ככל חוויה קולקטיבית עזה; הצפייה ב"דיבוק" המתוודה על חטאיו ומספר על הסבל שנגרם לו בגללם סייעה ודאי לחזק את המסגרת האמונית ואת האיסורים על

חריגה ממנה; העובדה שה"דיבוק" הצביע לא אחת על חטאיהם של בני הקהילה עצמם סייעה מן הסתם להביא גם אותם למצב של הכאה על חטא, וודאי חיזקה את הנטייה הכוללת לחזרה בתשובה

בעקבות אירועי הדיבוק; רביעית ואחרונה, העובדה שמבצע הטקס, שגבר על הרוח רבת העוצמה, היה גבר מבוגר בעל סמכות קהילתית/דתית )רב(, ושמושא הטקס היה לרוב אשה צעירה )ולכל היותר איש צעיר( סייעה גם היא לחזק את ההיררכיה הנהוגה בקהילה, ולא אחת, כפי שמציין בילו, חיזקה גם את

מעמדו של מבצע הטקס מול רבנים אחרים.

18

מחיה דפוסי– 6 פרקהסתגלות היא התהליך שבאמצעותו אורגניזמים מתאימים עצמם בהצלחה למערכת התנאיםהסתגלות

המיוחדת, השוררת בסביבה בה הם נמצאים. זהו האופן שבו בני האדם מתמודדים עם תביעות היומיום.התמודדות עם תביעות אלה היא משימתן הבסיסית של כל התרבויות.

דוגמא: תושבי. תהליך ההסתגלות יוצר שיווי-משקל דינמי בין צורכי האוכלוסייה לבין משאבי הסביבה. 1 ההרים בטסמבאגה שבניו-גיני מוצאים את עיקר פרנסתם מגינון )עיבוד חלקות קרקע בעזרת מכשירי יד

פשוטים(. הם עוסקים אמנם גם בגידול חזירים, אך אינם אוכלים אותם אלא בעתות מחלה, תאונה או מלחמה. באירועים מעין אלה מעלים את החזירים קרבן לנשמות אבותיהם הקדומים, והאנשים

המעורבים במשבר טועמים באורח טקסי מבשרם )פולחן זה מבטיח צריכת פרוטאין באיכות גבוהה כשהללו זקוקים לו יותר מכל(. בתקופה הטרום-קולוניאלית היחסים בין בני טסמבאגה לבין שכניהם

עמדו בסימן מחזוריות קבועה של טקסי הקרבת חזירים, שהיוו אות לסיומם של מעשי איבה בין קבוצות. לחצים אקולוגיים שונים, שהחזירים מילאו בהם תפקיד חשוב, גרמו להתנגשויות אלימות תכופות.

מכיוון ששחיטת חזירים היתה מעשה נדיר, ומכיוון שהללו הצטיינו בתיאבון רב, הם היו מסוגלים לרושש לחלוטין את בעליהם. הצורך להגדיל את תפוקת המזון, כדי לפרנס את החזירים, עורר תחרות קשה על חלקות קרקע ראויות לעיבוד. מעשי האיבה היו באים על סיומם לאחר שאחת הקבוצות היתה מצליחה

לנשל את זולתה מאדמתה, והמתנחלים החדשים היו חוגגים את ניצחונם בשחיטת חזירים. חזירים רבים היו נשחטים ובשרם התחלק בין קבוצות של בעלי ברית. חגיגות מעין אלו נערכו גם בהעדר

שנים על-פי מידת10 או 5מלחמות, כשאוכלוסיית החזירים הגיעה לממדים בלתי נסבלים, וזאת בכל הצלחתה החקלאית של הקבוצה. באופן זה, על-ידי מחזור בלתי נלאה של מלחמות וחגיגות, נשמר

האיזון בין האדם, החיה והסביבה.

. המושג הסתגלות מציין גם את פעולת הגומלין בין התמורות שאורגניזם מחולל בסביבתו לבין אלה2 אנמיה חרמשית: לפני זמן רב, בעולם הטרופי העתיק, הופיעה–דוגמא שהסביבה מחוללת באורגניזם.

באוכלוסיות האנושיות שם מוטציה גנטית, שגרמה בתנאים של לחץ חמצן נמוך להתהוות כדוריות דם אדומות בעלות צורה חרמשית. הברירה הטבעית פעלה כנגד התפשטותו של הגן במאגר הגנטי המקומי,

מאחר שילדים שקיבלו גן זה משני הוריהם מתו בגיל צעיר מאנמיה קשה. בתקופה מאוחרת יותר הונהגה באזור זה חקלאות "כרות ושרוף", ששינתה את הסביבה הטבעית על-ידי הסרת הצמחייה

הטבעית. כתוצאה מכך התרבו היתושים הנושאים את טפיל המלריה. כשטפיל זה חודר לגוף האנושי, הוא מתנחל בכדוריות הדם האדומות וגורם למחלה ולרוב למוות. התברר שאנשים שקיבלו מאחד

מהוריהם את גן האנמיה החרמשית מצטיינים בחסינות מפני הטפיל; כשתאים אלו עברו דרך הטחול, שתפקידו לסנן את הכדוריות האדומות הפגומות, הושמדו התאים הנגועים ועימם הטפילים. עמידותם

של אנשים אלו בפני המלריה הקנתה להם יתרון אבולוציוני ושכיחותו של הגן החרמשי באוכלוסייהגדלה. כך, לאחר שהאנשים שינו את סביבתם, באה סביבתם ושינתה אותם.

דוגמא: באזורים מוכי מלריה הגן האחראי לאנמיה החרמשית תורם. הסתגלות היא יחסית. 3 להסתגלותן של אוכלוסיות אנושיות, למרות שיש בקרבן אנשים הסובלים עקב קיומו. עם זאת, באזורים

בהם אין מלריה תרומתו להסתגלות שלילית ביותר, משום שאינו מקנה לאנשים החיים בתנאים אלה כליתרון, והוא גורם למוות של חלק מהם.

יחידת הסתגלות כוללת את האורגניזמים והסביבה גם יחד. אורגניזמים מהווים חלק מאוכלוסיות;ההסתגלות יחידת

האוכלוסיות, מצדן, צריכות להיות גמישות דיין כדי להתמודד עם רבגוניותה ושינוייה של הסביבה. מבחינה ביולוגית, הדבר מחייב שהאורגניזמים השונים באוכלוסייה יצטיינו בתכונות גנטיות שונות במידת

מה. מבחינה תרבותית, הדבר מחייב רבגוניות בכשרונותיהם, בידיעותיהם ובאישיותם של הפרטים. :ecosystemסביבתית, מערכתאורגניזמים וסביבותיהם מהווים מערכות המקיימות קשרי גומלין.

מונח שאול מאקולוגיה. מערכת סביבתית מורכבת הן מהסביבה החומרית והן מהאורגניזמים החיים בקרבה. המערכת תלויה בפעולותיהם של האורגניזמים וכן בתהליכים חומריים )סחף, התאדות

וכדומה(. ההסבר למערכות סביבתיות אנושיות נושא במקרים רבים אופי תרבותי )כמו במקרה החזיריםשל בני טסמבאגה(.

19

הסתגלות אבולוציונית הסתגלות נבחנת גם מנקודת ראות היסטורית. השתלבותם של אורגניזמים במערכת סביבתית מחייבת

דוגמא: הקומנצ'ים, שהחלו את דרכם ההיסטורית באדמתהאותם לפתח את התכונות הדרושות. הצחיחה של איידהו הדרומית, התקיימו מצמחי בר ומבשרן של חיות קטנות, כשמדי פעם עלה בידם לצוד בעלי חיים גדולים יותר. ציודם החומרי היה פשוט והוגבל למה שהנשים היו מסוגלות לשאת על גבן. הקבוצות נותרו קטנות, והסמכות החברתית המעטה שהתפתחה בקרבן היתה מרוכזת בידיו של

השמאן, שהיה מעין רופא אליל ומדריך רוחני. בשלב מסוים הביאו אותם נדודיהם אל המישורים הגדולים. כאן הם מצאו עדרי תאו עצומים, שאפשרו להם למצות את מלוא יכולתם כציידים. הגידול בהיצע המזון אפשר הקמת קבוצות גדולות יותר, שעוררו

את הצורך בארגון פוליטי מורכב יותר. היכולת לצוד הפכה למכשיר להשגת עוצמה פוליטית. בסופו של דבר, הקומנצ'ים השיגו מידי הלבנים סוסים ורובים, שהגבירו במידה ניכרת את הישגיהם

בשדה הציד ותרמו לחיזוק מעמדם של מנהיגי הציד הגדולים. מאחר שהקומנצ'ים לא גידלו את הסוסים בעצמם, הם נאלצו לשדוד אותם מידי אחרים, ומנהיגי הציד הפכו למנהיגי מלחמה. ציידים-מלקטים

שוחרי שלום אלו מאגן איידהו הפכו עתה לעם עשיר ושואף קרבות , החולש על אזורים נרחבים. המעבר מסביבה אחת לאחרת ומאורח חיים אחד למשנהו, אפשר לקומנצ'ים להפיק את מלוא התועלת

מיכולת תרבותית קיימת ולהביאה לידי פריחה ושגשוג.

: התופעה של עמים שונים זה מזה במקורותיהם התרבותיים, המפתחים צורותנפגשת אבולוציה הסתגלות דומות לתנאים סביבתיים דומים. במלים אחרות, חברות שהתפתחו באופן בלתי תלוי זו בזו

דוגמא: השאיינים, קבוצת אינדיאנים אחרת, נדדה גםמוצאות לעתים פתרונות דומים לבעיות דומות. היא למישורים הגדולים ואימצה צורת תרבות הדומה מבחינות רבות לזו של הקומנצ'ים, למרות שהרקע התרבותי שבו צמחה היה שונה למדי; השאיינים חיו במקורם ביישובי קבע חקלאיים, ובניגוד לקומנצ'ים, קיימו מוסדות חברתיים, פוליטיים ודתיים מפותחים. יש לשים לב שהשאיינים עברו מחקלאות לליקוט,

בניגוד לדעת הרווחת בדבר ה"קדמה" הבלתי נמנעת.מקורות שונים < תנאים דומים < הסתגלות דומה.

תופעה של עמים דומים זה לזה במקורותיהם התרבותיים, המפתחים תורותמקבילה: אבולוציה דוגמא: חקלאות דומה התפתחה הן בדרום-מזרח אסיה והןהסתגלות דומות בתנאים סביבתיים דומים.

במרכז אמריקה, לאחר שהעמים החיים במקומות אלה, שאורח חייהם היה דומה מלכתחילה, נאלצולבסס את מחייתם על מספר מצומצם של גידולי מזון, שצמיחתם היתה תלויה בהתערבות אנושית.

מקורות דומים < תנאים דומים < הסתגלות דומה.

אפיון התרבות על-פי הטכנולוגיה המייחדת אותן והיחס בינה לבין:(culture type) תרבות טיפוסההיבטים הסביבתיים שהיא אמורה להתמודד עימם.

היבטי התרבות המטביעים את חותמם על נושאים הקשורים לדרכי המחייה שלתרבות: ליבת החברה. הליבה כוללת גורמים המטביעים את חותמם על ייצור המזון וחלוקתו, כגון שיטות הייצור של

החברה, הכרותה עם המשאבים העומדים לרשותה ודפוסי התעסוקה הנובעים מיישומן של שיטות אלו לסביבתה )למשל האם האנשים עובדים מספר קבוע של שעות מדי יום או שמרבית העבודה מתבצעת

בעונות מסוימות(. הליבה כוללת גם היבטי תרבות אחרים. העובדה שבתרבויות מסוימות נמנעים מטעמים דתיים לצרוך סוגי מזון מסוימים למרות היותם מצויים בשפע ובעלי ערך תזונתי רב, ממחישה

דוגמא: בחברת האינואיטיםאת ההשפעה העקיפה שעשויה להיות לאידיאולוגיה על המחיה. )אינדיאנים אסקימוסים( קיים טאבו האוסר לצוד כלבי ים בקיץ. כאשר הציד היבשתי אינו עולה יפה,

סובלים רבים חרפת רעב, על אף שכלבי הים נמצאים בהישג יד.

צורות הסתגלותליקוט מזון

20

צורת ההסתגלות הקדומה ביותר היא ליקוט המזון. הארגון החברתי המוכר לנו היום מושתת על דפוסיםשהתפתחו בתקופה שבה בני האדם היו לקטי מזון.

הם מתאימים את אזור,מלקטי מזון הם אנשים שאינם מעבדים את הקרקע או מנהלים משק חי תנועה, כלומר דבר שמתבטא באורח חיים של נדודים )ציד ולקט(מגוריהם למקורות המזון הטבעיים

מבוקרת בתחומו של מרחב מחייה מוגדר. : יש לכך כנראה שתי סיבות, איש100קבוצות לקטים הן קטנות ובדרך כלל אינן עולות על

על מנת לא לכלות את, של הקרקעהנשיאה כושרהאחת, הצורך שהקבוצה תישאר מתחת ל מן מספר האנשים היכולים למצוא את מחייתם בסביבה , כושר הנשיאה הואמשאבים הסביבה

נהלותם של חברות לקטים בקבוצות קטנות מבטיחההמקורות הזמינים ברמה נתונה של טכנולוגיה. התשהם לא יכלו את המשאבים הסביבתיים שעומדים לרשותם.

. רמת הדחיסות החברתית מותנית בכמותחברתית דחיסותהסיבה השניה היא רמה גבוהה של בעיקר בתכיפות וסוג האינטראקציות ביניהם. בחברות של לקטים האינטראקציה ביןוהאנשים בקבוצה

מנע מסכסוכים העלולים להתגלע במצביםייה היא מאד תכופה ואינטנסיבית וכדי להיפרטים באוכלוס דבר שמבטיח שהקבוצות לא תגדלנה יתר על המידה. עוד,כאלה הם מרבים לנדוד מקבוצה לקבוצה

האימהות,בחברות כאלו שיעור הילודה הוא נמוך; מנגנון חשוב שמווסת את גודל הקבוצות הוא הילודה מניקות את התינוקות תקופה ארוכה מאוד ובמשך תקופת ההנקה נמנע הביוץ שלהן והן אינן יכולות

מבטיח פערים גדולים בין ילד אחד למשנהו. ה תהליך ,להיכנס שוב להריון . הבדלי הסטטוס בחברות אלהשוויוניות במידה גבוהה יחסית של מתאפיינותחברות של ציידים-לקטים

משום שאין צבירת נכסים וכן אין,למרות הבדלים אלו אין החברה מרובדת. נקבעים על פי מין וגיל השלטת מרות של גורם אחד על משנהו.

: בחברות מסורתיות של מלקטי מזון אין זכר לגינוני כבוד מיוחדים שלמעמדן של נשים בחברות לקטים נשים כלפי גברים. ישנם הבדלי סטטוס, אך לא אי-שוויון. קיימים טקסים המיועדים לגברים בלבד, אך

קיימים גם כאלו המיועדים אך ורק לנשים. יתרה מזאת, פרי עמלן של הנשים אינו בחזקתם של הגברים אלא בידי הנשים עצמן. נשים אינן מקריבות את עצמאותן אפילו בחברות שמקור מזונן העיקרי הוא

הציד הגברי ולא הלקט הנשי.אורח חיים המבוסס על ליקוט מזון הצמיח לפחות שלושה יסודות חשובים של הארגון החברתי האנושי:

חלוקת העבודה בין המינים )גברים ציידים, נשים מלקטות(;.1שיתוף במזון בין מבוגרים )דבר שאינו קיים אצל רוב הפרימטים(;.2חשיבות המחנה כמרכז הפעילות היומיומית וכמוקד הקצאת המזון..3

גינון גידול צמחי מאכל בחלקות קטנות, בסיוע מכשירי יד פשוטים. לרוב ננטשות החלקות לאחר כמה שנות

עיבוד. , שהיא שיטהכרות-ושרוף חקלאותאחת מצורות הגינון הנפוצות באזורים הטרופיים היא

אקסטנסיבית שבה כורתים תחילה את הצמחייה הטבעית, לאחר מכן שורפים את הגזם ושותלים צמחי ה במשך זמן מה ולאחר מתחיל היער לחדור אליה ויש צורך לשרוףי הקרקע נשארת פוריגן בתוך האפר.

. שיטה זו, בניגוד לשמועות, הנה אקולוגית, יעילה ומוצלחת.חלקה אחרת

חקלאות אינטנסיבית חקלאות המסתייעת באמצעים כגון השקיה, דישון, חרישה וכדומה. תוצרת החקלאים מספיקה לא רק

לצורכיהם שלהם, אלא גם לצורכי אחרים, המקדישים את עצמם לעיסוקים אחרים.

רועים נודדים איתם בהתאם למקורות המזון שצריך כדי להאכילם. מבחינתם של חברות רועיםהדינדול עדרים ודיג

אלא תפיסה תרבותית כוללת. או דרישת המקצוענודדים דרך המחיה הזו היא לא רק כורח המציאות דוגמא: הבכטיארים מצפון איראן, המתגוררים בסביבה גבוהה, צחיחה וסחופת רוחות, יוצאים לנדידות עונתיות פעמיים בשנה כדי לחפש כרי מרעה לעדרי הצאן שלהם: בסתיו הם נוטשים את מעונות הקיץ שבהרים ובאביב הם עוזבים את משכנות החורף שבשפלה. לצורך המסע המפרך הם מתחלקים לחמש

בעלי חיים. הנדידות מסוכנות וכוללות שלגים50,000 נפשות וכ-5000קבוצות, שכל אחת מונה כ-מפשירים, נחשולי מים, צליחת נהרות, קרח חלקלק, מדרונות תלולים וכדומה.

ערים לא תעשייתיות

21

עם המעבר לחקלאות אינטנסיבית יותר, קהילות חקלאיות רבות התפתחו לערים, אשר תושביהן, שהשתחררו מהצורך לעסוק בחקלאות, יכלו להתמחות במקצועות אחרים. תושבי הערים, בניגוד לגננים

ולרועים, עוסקים רק באורח עקיף בהסתגלות לסביבתם הטבעית. העיור נושא עמו סדר חברתי חדש: מתפתחת חברה לא שוויונית ומרובדת, שהנמנים עמה מדורגים לפי מינם, משלח ידם או מוצאם. העיור

הביא עמו גם האצה ניכרת בקצב ההתפתחות התרבותית, בהמצאות, בגילויים ובחידושים.

אקולוגיה תרבותית , הוגהג'וליאן סטיוארד .תרבותית. אקולוגיה, גישה שנקראה 30בארה"ב התפתחה למן שנות ה-

השיטה, שם לב שבסביבה דומה מתפתחות תרבויות דומות ושתרבויות שונות מתחילות להידמות זו לזו כאשר הן מתמקמות בסביבה אחת. עובדות אלו הובילו אותו למסקנה שתנאי הסביבה הם המפתח

להסבר הדמיון והשוני בין תרבויות. גישתו של סטיוארד היא אבולוציונית. לדעתו הצורך בהסתגלות מוביל לעתים קרובות להתפתחות צורות הסתגלות חדשות של התרבות לסביבה. התפתחות זו מוסברת בעזרת שני גורמים, חיצוניים

( יכולת תרבותית קיימת, שמקורה בעברה התרבותי של2( השינויים בסביבה; 1לתרבות ופנימיים לה: הקבוצה, כלומר בצורת ההסתגלות הקודמת של הקבוצה. סטיוארד נותן דוגמאות שונות לשילוב בין

הקומנצ'ים, לדוגמא, שהוזכרו קודם, היו בעיקר לקטים בעתגורמים חיצוניים לפנימיים לשינויי תרבות. שחיו באגן איידהו, אולם לעיתים צדו בעל-חיים גדול. משנדדו לאזורים ברוכים בעדרי תאו, שכללו את

יכולת הציד שלהם. מאוחר יותר, כאשר תרבותם הפוליטית השתנתה, הפכו את הציד לאמצעי להשגת במקרה–כוח. עלייה בחשיבות הציד היתה תוצאה של תנאי סביבה משתנים, אך גם של מצאי תרבותי

. השפעתם של גורמים פנימיים על כיווני השינוי מלמדת אותנו מן העבר–זה של הכושר לצוד שהתרבות שומרת במידה רבה על אופייה גם כאשר היא משתנית.

הגישה הקלאסית הניחה שכל התרבויות מתפתחות–סטיוארד לא קיבל את האבולוציוניזם הקלאסי בהכרח ובאותו כיוון. סטיוארד טען שהאבולוציה היא רב-קווית, כיוון שסביבות שונות לוחצות לשינויים

בכיוונים שונים. הוא הראה גם שסביבות מסוימות אינן לוחצות לשינוי, כלומר שהשינוי אינו הכרחי ושבסביבות שונות עשויים להיות לחצים לאימוץ דפוס מחיה כמו ליקוט, אחרי שאותה תרבות

התקיימה בעבר מרעייה או מחקלאות, הנחשבים למורכבים יותר. ביקורת: גישתו של סטיוארד לתרבות היא פונקציונליסטית. התרבות או ליבת התרבות מזוהה לפיו עם

הערכים המנחים את בני החברה בתהליך ההסתגלות שלהם לסביבה הפיסית. כלומר התרבות משרתת מוסלמים ויהודים–את צרכי המחיה של בני החברה )במלים אחרות, התרבות באה לשרת את הטבע

לא אוכלים חזיר בגלל שגידולו כרוך בבזבוז מים גדול, דבר הרסני באיזורים מדבריים(. עמדה זו שוללת אוטונומיה מן התרבות ושוללת את האפשרות שהתרבות תכוון את תהליכי ההסתגלות, ובמקרים

מסוימים אף תפריע להסתגלות )למשל האינואיטים הגוועים מרעב ובלבד שלא יצטרכו לאכול כלבי ים בקיץ, המלחת הקרקע על-ידי המסופוטמים, מידבור בימינו(. היא גם מתעלמת מאפשרות של מאבק על מחיה, שבמסגרתו התרבות משרתת את צרכיה של קבוצה אחת, אך מסייעת בדיכוי נסיונות ההסתגלות

של קבוצה אחרת. בקורת נוספת היא העובדה שלעיתים תרבויות שונות מסתגלות לסביבה זהה בדרכים שונות. נורית

בירד-דוד מסבירה זאת בדרכים שונות לפירוש הסביבה:

מאמר: הסביבה הנדיבה / נורית בירד-דוד על-פי גישת האקולוגיה של התרבות של סטיוארד ניתן היה לצפות כי כלכלתם של הניאקה ושל

החברות השכנות לה תתפתחנה באבולוציה מקבילה ותהיינה דומות זו לזו בשל הסביבה הזהה. החוקרתנורית בירד-דוד גילתה כי לא כך הוא. להלן תיאור של שני סוגי הכלכלה שהתפתחו באותו האזור:

: הניאקה הם לקטים-ציידים החיים בדרום הודו. המטאפורה המכוננת של הקבוצה,כלכלת הניאקה שבלעדיה לא ניתן להבין את כלכלתם היא "היער ]הטבע[ הוא כמו הורה", הם רואים את הסביבה

כמעניקה ]מזון, מחסה, ביגוד וכו'[. ניתן להגדיר את כלכלתם של בני הניאקה ככלכלת נתינה: הם נותנים זה לזה, מבקשים זה מזה, מצפים לקבל את אשר ביקשו, וחשים חובה לתת את אשר ביקשו מהם.

ההענקות מתרחשות באופן ספונטני וללא שיקולי תועלת או קבלת גמול בעתיד. אדם שאינו נותן מגונה כקמצן, חטא חמור בחברה זו. עם זאת ניתן להימנע מנתינה על-ידי שינוי הנסיבות המביאות לבקשת

נתינה: הימנעות ממפגש, הסתרת הדבר המבוקש, שינוי במצב וכדומה. להלן שני מאפיינים כלכליים וביטויים אצל בני הניאקה:

22

* בעלות על קרקע: מאחר שהאדמה היא חלק מן הטבע, גם היא שותפה להורות ומכאן לנתינת הטבע לצאצאיו בני הניאקה. הקרקע אינה אובייקט ואינה רכוש ולכן לא יכולים להיות לה בעלים. ניתן לפתח

וכמו במערכות יחסים רבות–עם האדמה מערכת יחסים דינמית של קירבה, ניתן להתחבר אליה ף מדי שנה בחגיגה שבה מבטיחיםָאחרות, הקשר אינו נתון וסופי, אלא נבנה במשך הזמן ומתּוק

השארים ללכת בדרכי אבותיהם, ואילו הרוחות, באמצעות שמאנים, מאשרות את אחריותן "לדאוג לילדים". תרומת המזון לחגיגה וההשתתפות בה הם המבססים את זכותם של בני הניאקה לאסוף מן

הקרקע משאבים טבעיים. * רכוש פרטי: הניאקה מכירים בקשר האישי שבין פרטים לחפצים מסוימים. הביטוי בו הם משתמשים

". ביטוי זה אינו מבטא בעלות אוY הוא בשביל 'עצמו' של אדם Xלתיאור יחסים כאלו הוא בערך "חפץ , אלא מרמז על קשר אישי ועל סוג הזכות המשתמעת ממנו. לאנשים ישXזכויות בלעדיות על חפץ

זכות לתת חפצים שהם 'של עצמם', מרצונם או בתגובה לבקשה, אך בשום אופן אין לתת חפצים שאינם 'של עצמם', שכן מעשה זה פוגע בזכותם של בעליהם לתת רשות. שימוש חוזר ונשנה באותם

חפצים מחזק את הקשר הבין-אישי והקהילתי. יתרה מזאת, ככל שהחפץ עובר יותר ידיים, כן עולה ערכו בעיני המשתמשים )לכן חפצים חדשים אינם בעלי יוקרה(. דבר נוסף המשפיע על ערכו של חפץ

כלל שהם קרובים יותר, כך עולה ערכו של הפריט.–הוא קרבתם של הנותנים והמקבלים זה לזה תפישתם המכוננת רואה אתכלכלת הבאט )חקלאים-נודדים( והמולו קורומבה )חקלאים אינטנסיביים(:

הטבע כאב קדמון ואת עצמם כשארים. תפישה זו מבוססת על הדדיות, גמול, שכר ועונש. כלכלתם היא –כלכלת מתנות: שיטה זו, המבוססת על עקרון ההדדיות, דומה לדפוס ה"טובות" המקובל במקומותינו

תן לי ואתן לך, וחוזר חלילה. נדיבות לבו של אדם מתבטאת בכך שהוא נותן יותר מאשר מקבל )או מצפה לקבל(. בני חברות אלה מתגמלים באורח הדדי, ודורשים מאחרים הדדיות; הם מותחים ביקורת

על אלו שאינם מתגמלים הדדית. הם רוצים להיות הראשונים לתת, ולכן מציגים את שברשותם כדישאחרים יצרו איתם קשר של הדדיות.

* בעלות על קרקע: אצל הבאט והמולו קורומבה, הקרקע קשורה למשקי הבית. החברות מנוהלות , ראש משק הבית המורחב, שתפקידו להקצות קרקעות לראשי המשפחות )גבריםmupanעל-ידי ה-

כולם(. לאחר זמן יורשות המשפחות את חלקות האדמה ובכך מבססות את בעלותן עליהן. * רכוש פרטי: בחברות אלו רכוש פרטי העובר בירושה או ניתן במתנה. מתנות יוצרות מערכת סבוכה של יחסי הדדיות, שכן הן כרוכות בציפייה לקבל תגמול. המתנות יוצרות ומאשרות מחויבות הדדית בין

ה"שארים" השונים בקהילה. ערכו של חפץ נקבע לפי מאזן ההיצע והביקוש לגביו. ניתן לראות שאף שבני הניאקה סמוכים גיאוגרפית לבני הבאט והמולו קורומבה, ואף שהתנאים

הסביבתיים שלהם הזהים, המרחק הכלכלי )והקוגניטיבי, כפי יוצג בסעיף הבא( בין הניאקה לשכניהם גדול. מחקר זה אינו תומך בגישת האקולוגיה של התרבות של סטיוארד, שכן לפיה היו אמורות להתפתח

בסביבה זו שיטות כלכליות דומות.

ב. לפי גישת האקולוגיה של התרבות, הניאקה ושכניהם חיים באותה סביבה. טיעון זה נכון כאשר בוחנים את הסביבה מנקודת מבט פיסית )להבדיל מקוגניטיבית(: הניאקה ושכניהם אכן חיים בקרבה

גיאוגרפית זה לזה, ניתן להניח שתוואי הקרקע וכמות המשקעים זהה, סביר שאסונות טבע יפגעו בהם באותה מידה; הנישה האקולוגית שלהם משותפת וכדומה. גישתה של בירד-דוד אינה תואמת את גישתו

של סטיוארד, הסביבה הפיסית אינה מונעת מתרבויות שונות בתכלית להתפתח זו לצד זו )ואף לקייםיחסי גומלין מסוימים ביניהן( מפני שהסביבה, אליבא דה בירד, היא בעיני המתבונן.

הניאקה מפרשים את סביבתם בהתאם למטאפורה המכוננת של הקבוצה: "היער הוא כמו הורה". הם היער" )לא לידו, או בעימות איתו(. הטבע, מבחינתם, הוא סביבה מעניקה,בתוך רואים עצמם כ"חיים

ביטויים, פעולות, טקסים, יחסי שארות, כלכלה ואמונה,–ותפישה זו משפיעה על כל תחומי חייהם שכמה מהם יפורטו להלן:

* ביטויים לשוניים: הרוחות המאכלסות את הגבעות, הנהרות והסלעים, כמו גם רוחות אבותיהם הקדמונים, נקראות "אבא גדול" או "אמא גדולה", לעצמם הם מתייחסים בהקשר זה כ"בן" או "בת".

הרוחות, כמו הורים, מספקות לאדם מזון, מחסה וביגוד ללא תנאי; הן שומרות ומגנות עליו, ואף מחנכות כאשר בן ניאקה מתנהג שלא כשורה, מטילות עליו הרוחות סבל ומכאובים עד אשר הוא מביע–אותו

חרטה )אך כמו הורה המיטיב לחנך, מניעת מזון אינה משמשת עונש(. , נתפס כהורה, כ"מעניק-לידה", הם מעניקים(hetaya)* טקסים: גם האל שהניאקה עובדים, הטאייה

מעשה )להבדיל משכניהם שעושים זאתלאחר לו מתנות-תודה על הדברים שהעניק להם, כלומר בטרם מעשה(.

* מושגי שארות: בני הניאקה רואים עצמם כאחים זה לזה; כל ילדיהם נקראים "בן" או "בת" )ללא

23

אבחנה הורית( וכל המבוגרים נקראים "אב קטן" או "אמא קטנה". הם מייחסים משקל שווה לשושלותהאב והאם.

השיטה הכלכלית הנובעת מתפישתם של הניאקה את הטבע כהורה, על מאפייניה התרבותיים השונים,פורטה בסעיף הקודם.

הבאט והמולו קורומבה, שכניהם של בני הניאקה, תופסים את העולם באופן שונה לגמרי. התפישה המכוננת היא של הטבע כאב קדמון ושל עצמם כשאריו. בבסיס תפישה זו עומדים הדדיות, גמול, שכר

ועונש. הסביבה נתפשת כמתגמלת הדדית )ולא כמעניקה, כפי שראינו אצל הניאקה(, כלומר, נוצרת מחויבות של קשרי גומלין בין ה"אבות" ל"בנים". האב הקדמון )הפרוידיאני במידת-מה( מעניק את ברכתו לציד מוצלח ויבול נאה כאשר מתנהגים "ילדיו" כראוי; כאשר הם אינם עושים זאת, בכוחו להענישם. לתפישתם, הם חיים לא ביער ולא לצד היער, אלא "למרות היער"; תחושותיהם כלפיו

כוללות פחד, אי-אמון ולעתים שנאה. * טקסים: כמו הניאקה, גם חברות אלו מאמינות באל הטאייה, אך רואות אותו באופן שונה: לא כהורה

יצאו לציד או לפני זריעתבטרם כדי לקבל את ברכתו נותנים לו מתנות-תחינה –קרוב, אלא כאב קדמון האדמה. הצלחת או כשלון מעשיהם נתפשים כאישור או הסתייגות אלוהיים.

* מושגי שארות: הקבוצה מורכבת מקלאנים פטריליניאליים ואקסוגמיים. הקבוצות הן צאצאיהם של בני המשפחה קשורים אלו–אבות קדמונים מסוימים. תפישת המשפחה תואמת לתפישתם המכוננת

לאלו במכלול של מחויבויות הדדיות. החוקרת לומדת על פירושים אלו של בני הניאקה ושל שכניהם מתוך צפייה-משתתפת בהתנהגותם וניתוחה בגישה פרשנית; היא מנסה להבין כיצד בני החברה הנחקרת רואים את עולמם, ולפרש את

תרבותם בהתאם. לפי גישה זו, ניתוח התרבות של חברות שונות כרוך בהתייחסות למערכות משמעויות המתקיימות אצל כל אחת מהן )ועולות אל פני השטח בטקסים, סמלים, ביטויים לשוניים וכדומה(.

המערכת הסימבולית משותפת לבני החברה, ודרכה הם חווים את כל הסובב אותם. בירד-דוד גם משתמשת בכליה של האנתרופולוגיה הפרשנית בנתנה "תיאור גדוש", כפי שהגדיר זאת קליפורד גירץ,

של התרבות שחקרה, וזאת כדי לחשוף את שלל המשמעויות המרובדות בפעולות שונות. הכוונה היא תיאור הדמויות ופעולותיהן; תיאור של הקשרים המובחנים או המשוערים שבין בתיאור גדוש

פעולותיהן, ושל הכוונות שביסוד הפעולות; תיאור התקשורת שבין המשתתפים )אמירות, גוני הקול, שפת הגוף ואי-ההבנות הנוצרות לעתים בתקשורת בין בני-אדם(; תיאור סביבת ההתרחשות על צירי זמן

ומרחב וכו'. מתוך תיאור זה מחלצת בירד-דוד את המשמעויות והפרשנויות המסבירות בצורה הטובהביותר, לטעמה, את אשר ראתה.

ג. הגישה הפרשנית נתמכת במקרה זה משום שהיא מיטיבה להסביר את ההבדלים שבין כלכלת בני הניאקה ובין כלכלת שכניהם. ההבדלים בין החברות נעוצים במרחק הרב בין תפישות העולם שהם

טבע נדיב לעומת טבע מתחשבן. רק הבנה של הבדלי תפישה אלו יכולה להסביר את–מחזיקים בהן השוני שבין הכלכלות, שכן לכאורה סביבת המחייה של החברות אכן זהה, וצפוי היה )לכל הפחות לפי

גישת האקולוגיה של התרבות( שגם המערכות הכלכליות שלהם תהיינה דומות.

24

ונישואין מין– 8 פרק הביאו לכך שהאדם הנו יצור בעל דחפים מיניים חזקים ביותר ובעלבולוציוניות שונותהתפתחויות א

יכולת מימוש של דחפים אלה בכל זמן נתון. יחד עם זאת עשויים לשמש יחסי המין אצל האדם כבסיס להתקשרות ארוכת טווח, לצורך גידול ילדים ולכן גם לבלעדיות מינית של בני הזוג. שתי המגמות

האבולוציוניות האלו הפכו את המין לכוח מניע אדיר בחברה האנושית. כוחו של המין כמניע התנהגות אנושית יכול לפעול לקירוב וקשירה של בני אדם אך בו בזמן גם ליצירת מתח וקונפליקטים רבים. עובדה זאת בצד העובדה שהדחפים המיניים פועלים באדם כדחפים גופניים-ראשוניים, הופכת את דחפי המין ומימושם לנושא המצריך טיפול ופיקוח חברתי. במידה רבה עומדת הסדרת ההתנהגות המינית כאתגר

מרכזי לכל חברה אנושית באשר היא, אין חברה שבה אין פיקוח על ההתנהגות המינית, למרות שצורת.הפיקוח ומידתו משתנה מחברה לחברה, אין חברה שבה הכל מותר מבחינה מינית

היתרים ואיסורים בכל החברות האנושיות ניתן למצוא כללי תרבות האמורים לפקח על יחסי המין. החברה המערבית

מהחברות5%אוסרת, לפחות רשמית, על קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, אך איסור כזה קיים רק ב- דוגמא: חברת הָנָיאר מדרום-מערב הודו - הניארים הם קסטה של בעלי אדמות ולוחמים.המוכרות.

אחוזותיהם נמצאות בידי התאגדויות של שארים שקרבתם מבוססת על השושלת הנשית. אלה חיים יחדיו במשק בית גדול המנוהל בידי הגבר הקשיש ביותר. לניארים שלושה סוגי התקשרות הרלוונטיים

לענייננו: ההתקשרות הראשונה נערכת זמן קצר לפני מחזורה החודשי הראשון של כל נערה. היא מלווה בטקס

שבו נכרתת ברית זמנית בין הנערה לבין איש צעיר. ברית זו עשויה להביא ליחסי מין, אך לא בהכרח להוונמשכת כמה ימים בלבד. הקשר הקצר אינו מותיר כל התחייבויות, אך האשה והילדים שייוולד

בעתיד עשויים להתאבל בבוא העת על מותו של אותו איש. משמעותו של הטקס היא הכרה בזכותה של הנערה לפעילות מינית עם גברים שזכו לאישורו של משק הבית שלה, והכרזה על כניסתה הרשמית

לעולם המבוגרים. ההתקשרות השניה מתרחשת כשהנערה יוצרת קשר מיני קבוע עם גבר שקיבל את האישור הדרוש.

ליחסים אלה יש תוקף רשמי, וכל עוד הם נמשכים הגבר חייב להעניק לה מתנות שלוש פעמים בשנה. בתמורה הוא יכול לבלות את לילותיו עמה אך הוא אינו חייב לתמוך בה כלכלית וביתה אינו נחשב

לביתו. למעשה היא יכולה לקיים קשר מעין זה עם כמה גברים בבת אחת. התקשרות שניה זו, המקבילהלנישואין, מגדירה בבירור מי רשאי לקיים יחסי מין עם מי, ובכך מונעת התנגשויות וחיכוכים.

ההתקשרות השלישית מתרחשת כאשר האשה נכנסת להריון. במצב כזה אחד הגברים חייב להכיר רשמית באבהותו. הוא עושה זאת על-ידי הענקת מתנות לאשה ולמיילדת. מעבר להכרה רשמית זו לא

מוטלות עליו כל חובות, אם כי איש אינו מונע ממנו להמשיך ולגלות עניין בילד. האחריות לחינוכו ולכלכלתו של הילד רובצת על האחים של האם, שעמם חיים הוא ואמו. תכליתה של התקשרות

שלישית זו היא לתת לילד הכשר. המשפחה הניארית מורכבת, אם כן, ממשקי בית של שארי בשר. יחסי מין מקיימים עם מי שאינם

שארי בשר, כלומר עם אנשים ממשקי בית אחרים. המשפחה הניארית מורכבת מנשים, ילדיהן ואחיהן )משפחת שארי בשר(. כל ניארי ממשיך להתגורר

בבית בו גדל והגברים עורכים ביקורים אצל נשותיהם לצורך יחסי מין. שיתוף פעולה כלכלי מתרחש ביןאחים לאחיות ולא בין בעלים לנשים.

גילוי עריות הטאבו על גילוי עריות הנו מרכיב אוניברסלי במובהק של הפיקוח על ההתנהגות המינית המצויה בכל

חברה וככזה הוא גם מרכיב בלתי נמנע של מוסד המשפחה. תופעת הטאבו מצויה בכל החברות האנושיות אך תחומי חלותה עשויים להשתנות מחברה לחברה. טאבו הוא איסור חמור שאין לעבור

הוא איסור שנוצרת סביבו מעין הילה רגשית חזקה שהיא תוצאה של פיתוח סימבולי, עליו בשום תנאי . בכל חברה ניתן למצוא איסורים שונים מסוג זה הנוגעים ללידה, למוות, למזון –ומורכב המתקיים סביב

אכילתו ודרכי השגתו, לטיפול בגוף האנושי ולנוכחותו של הגוף, להתנהגות מינית, למקומות גיאוגרפייםשונים, לסמכות פוליטית וכו'.

באופן ספציפי הטאבו על גילוי עריות פירושו איסור על מגע מיני בין אנשים הנחשבים לקרובי משפחה מדרגה מסוימת. דרגת הקרבה עליה חל הטאבו היא דבר המשתנה מחברה לחברה וכנגזר מכך משתנה

25

גם חוג האנשים האסורים במגע מיני זה עם זה. למרות שוני תרבותי זה ניתן לראות כי בכל החברות בעולם חל הטאבו לכל הפחות על הורים וילדיהם וכן על אחים ואחיות, מקרים ספורדיים שבהם אין

הדבר כך יכולים להיחשב כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל. עובדת היותו של הטאבו על גילוי עריות אוניברסלי מעוררת שאלה לא פתורה במסגרת האנתרופולוגיה. הסברים שונים הוצעו לתופעה זאת אך הם אינם מספקים, ההסבר הראשון ביניהם הוא שהטאבו נעוץ

ב"טבע האדם" )מושג מיושן מבחינה אנתרופולוגית( והוא תוצאה של אינסטינקט מולד. מאחר ולא הוכח קיומו של אינסטינקט כזה קשה לקבל את ההסבר הנ"ל, מה עוד שאם הוא היה קיים אזי לא היה

טעם במערכת הגינוי הסימבולי והענישה הכבדה הכרוכים בהפרת הטאבו. הסבר אחר, של ווסטרמארק מדבר על הקהיית המשיכה המינית בין אנשים קרובים זה לזה, האנתרופולוג הפיני

המורגלים כביכול האחד בנוכחותו של השני ואינם יכולים לראות האחד בשני מושא לתשוקה מינית. וכןהסבר זה מתנגש בעדויות האמפיריות הרבות מספור בנוגע לקיומם של יחסי מין בתחום המשפחה

למחקרי הקיבוץ. הוא המשיכה המינית הראשונית שהוא חש להורה בן המיןפרויד טען ששלב חשוב במיניות הילדותית

המנוגד לו, הילד לאמו והילדה לאביה. משיכת הבן לאמו נקראת בפי פרויד תסביך אדיפוס ואילו למשיכת הבת לאביה הוא קרא תסביך אלקטרה. לטענתו של פרויד הילד במשיכתו לאמו נתקל בדמות האב החזק ממנו, מה שמונע ממנו את מימוש תשוקתו. הילד שלומד להכיר בעובדה שלעולם לא יוכל לממש תשוקתו לאמו, מקבל על עצמו את עליונות האב ועובר להזדהות אתו תוך שהוא רואה בו מודל

לחיקוי והוא מפנים את דמותו כבסיס למצפון. הפתרון התקין של תסביך אדיפוס על פי פרויד הוא הפנמה של הטאבו על גילוי עריות שהוא האיסור הראשוני והבסיסי שמאפשר את קיומה של תרבות

אנושית. איסור זה הוא התחלתו של ריסון היצר המיני הקיים בבני האדם, ריסון שהוא מהותה של התרבות בעיני פרויד. מכאן שההסבר של פרויד לקיומו של טאבו על גילוי עריות הוא הקונפליקט הקיים במין האנושי בין טבע לתרבות )יצר מיני לעומת מצפון מוסרי( שהוא גם הקונפליקט בין הורים )מייצגים

סדר חברתי( לילדיהם )מונעים על-ידי דחפיהם ואותם שואפים ההורים למשמע אל תוך הסדרהחברתי(.

גנטיקאים סברו שהטאבו נועד למנוע הכלאת קרובים מחשש שהדבר יחזק את תכונותיו השליליות של הגזע, גם הסבר זה אינו משכנע משום שהכלאה כזו עשויה באותה מידה לחזק את התכונות החיוביות

וכן בגלל שהתכונות השליליות מזדקרות לעין ולכן יסולקו בקלות מן האוכלוסייה.

במצרים העתיקה נישואין בין אח לאחות היו תופעה שכיחה ואף רצויה. יתרה מזאת, האנתרופולוגית מהן היו חוקים מוגדרים57 חברות אנושיות, ומצאה שרק ב-129ננסי ת'ורנהיל בדקה מדגם של

חברות היו חוקים114האוסרים על יחסי מין בין הורים לילדיהם או בין אח לאחותו, בשעה שב- מפורשים המגבילים את היחסים בין בני-דודים, קרובים כתוצאה מנישואין, או שני הדברים גם יחד.

המסקנה היא, שגם אם קיים מחסום ביולוגי המונע גילוי עריות, אין ספק כי יעילותו לוקה בחסר.

אנדוגמיה ואקסוגמיה , כלומר נישואין בתוךאנדוגמיההכללים האוסרים על גילוי עריות קרובים ביסודם לאלה האוסרים

קבוצה מוגדרת. כשהקבוצה שבה מדובר היא משפחתו המיידית של האדם, כל החברות אוסרות, או , כלומר נישואין מחוץ לקבוצה. חברות שונותאקסוגמיהלפחות מגנות את האנדוגמיה ובכולן נהוגה

מגדירות באופן שונה את הקבוצה ולכן יתכן שבחברה אחת נישואין אקסוגמיים יכללו, למשל, בני-דודיםמדרגה ראשונה ובחברה אחרת בני-הדודים יחשבו לחברים בקבוצה ולכן אסורים לנישואין.

לוי-שטראוס ראה את האקסוגמיה כמפתח לזינוק מאורח החיים ההומינידי הקדום של קבוצותאנדוגמיות סגורות ומנותקות, לחיי ההומו סאפיינס, חיים של חברה תומכת עם תרבות נבנית ומצטברת.

קשרי נישואין מאפשרים הקמתן וחיזוקן של בריתות עם קבוצות אחרות ושיתוף של ערכי תרבות. האקסוגמיה שימשה גם כמכשיר חשוב בקידום המסחר בין קבוצות, וכך הבטיחה אספקה של מצרכים

ומשאבים חיוניים שאחרת לא ניתן היה להשיגם.

תפקידי הנישואיןהסדרת יחסי המין

לפי הבילנד הפונקציה החשובה ביותר של הנישואין היא הסדרת יחסי המין בחברה. העובדה שנקבת האדם, בניגוד לרוב הנקבות בטבע, מסוגלת להזדווג בכל רגע נתון, ופיריונה אינו תלוי באלמנט עונתי

כלשהו, עלול לדעת הבילנד לשבש את הסדר החברתי ויש צורך במנגנון אשר יווסת ויפקח על מיניותה.

26

מנגנון זה בא לידי ביטוי באמצעות נישואין שמגדירים ומגבילים את האופן שבו בני אדם יקיימו יחסי מין ( צורות נישואין שאינן כוללות1האחד עם השני. טענה זו מאבדת מתוקפה נוכח שתי תופעות מרכזיות;

( סגנונות אחרים של הגבלת המיניות כמו פיקוח דתי )נזירות( או2יחסי מין, כמו אצל הנאנדים בקניה פסיכולוגי )איסור גילוי עריות(.

בריתות כלכליות חלק גדול מהסדרי הנישואין מטרתם כריתת בריתות כלכליות. לוי-שטראוס טען כי נישואים אקסוגמים

)נישואים מחוץ לקבוצה( משמשים כמכשיר חשוב לקידום קשרי מסחר ומבטיחים אספקת משאבים חיוניים )בנוסף לשיתוף חברתי ותרבותי(. ניתן למצוא קשר בין נישואים לכלכלה במגוון אופנים. אצל

הטרובריאנדים למשל כאשר זוג מתחתן, משפחות הכלה והחתן מרעיפות זו על זו מתנות ובכך תורמות משולם, הוהרהמלחיזוק הקשר בין הלינאג'ים שלהם. חליפין כלכליים אחרים הקשורים בנישואין הם

למשפחת הכלה על-ידי החתן או משפחתו כפיצוי על כך שהכלה עוברת לגור עם משפחת החתן ולעבוד דפוס זה מקובל בחברות חקלאיות.במשק הבית שלו וכך גם צאצאיה, הנחשבים לחלק ממשפחת החתן

קח את בתי ותן :כלות חילופישבהן יש חשיבות רבה לעבודת האשה. בחברות אחרות נהוג מנהג של , תשלום חלק מהירושה העתידית של כלה בעת נישואיה, לה עצמה או לבעלה.נדוניהלי את בתך או

אחד מתפקידי הנדוניה הוא להבטיח את כלכלתה של האשה במקרה שתתאלמן. כמו כן יכולה הנדוניה לשקף את הסטטוס החברתי של הכלה, בחברות אשר נותנות משמעות לעושר כלכלי. בצורה זו יכולות

תקופת זמן קצובהכלה: שירות חליפין כלכליים נוספים הם נשים להתחרות על בעלים אמידים.לאחר הנישואין שבה החתן עובד בשירות משפחת הכלה.

בריתות חברתיות ופוליטיות נישואין יכולים לשמש גם לכריתת בריתות חברתיות ופוליטיות בין לינאג'ים, בין משפחות מלוכה של

יוצא בזה.ארצות שונות וכ

צורות ומנהגי נישואין התקשרות הבאה לידי ביטוי בחוזה, שלפיו החברה מכירה בזכותם המתמדת של גבר ואשהנישואין:

לקיים יחסי מין וללדת ילדים. נישואין שבהם לכל בן זוג יש בן זוג אחד בלבד. מונוגמיה:

. של יותר משני בני זוגן נישואיה:פוליגמי מקובלים בחברות הנשענות על חקלאות נישואי גבר לכמה נשים. סוג של פוליגמיה. פוליגיניה:

אינטנסיבית שבה יש חשיבות רבה לעבודת הנשים. לא מן הנמנע שאשתו של גבר תחפש עבורו אשה נוספת אשר תוכל לסייע לה לשאת בנטל העבודה וגידול הצאצאים. לא כל גבר יכול לשאת יותר מאשה

החברה מתירה זאת והוא מעוניים בכך. עליו להיות בעל משאבים מספיקים ולכן ריבויםאחת גם א באזור ניו-גינידוגמא: נשים נחשב בחברות מסוימות גם כסמל סטטוס המעיד על עושרו של אדם.

ופולינזיה מספר הנשים של גבר עומד ביחס ישר למספר החזירים שברשותו כך גן אצל הטרקנים, קהילה של רועים נודדים באזור קניה. גודל העדרים ומספר הנשים מעידים על עושרו הכלכלי ומעניקים לו יוקרה חברתית. נישואים כאלה יכולים ליצור מתחים בין הכלות ואפשר לפתור זאת באמצעות דפוס

פוליגיני שבו גבר נושא כמה אחיות )נישואים סורורלים( או על-ידי הקצאת חלקות משק בית נפרדותלכל אחת מן הנשים.

של אשה אחת לכמה גברים. זוהי צורה נדירה של נישואין והיא קיימתן הם נישואיה:פוליאנדרי כאלה מקובלים בחברות שבהם יש פחותןבמספר בודד של חברות, כמו האינואיטים והטיבטים. נישואי

כלות מחתנים. מצב זה יכול להיווצר בשל דפוס של המתת תינוקות נקבות, בשל תמותת גברים גבוהה, בשל תעריפי נדוניה מוגזמים ועוד. נישואים פוליאנדריים מגבילים יותר מכל שיטה אחרת את שיעור

הילודה בחברה. מצב זה מסייע בחברות שחיות באזורים בעלי משאבים מוגבלים כמו האזור ההררי שבוחיים הטיבטים. ניתן לומר אפוא שדפוס הנישואין הזה מסייע להם להסתגל לסביבה.

צורת נישואין שבה גבר או אשה מתחתנים עם כמה בני זוג)מונוגמיה סדרתית( :בשרשרת ןנישואי, לאחר גירושיהם מבן הזוג הקודם.בזה אחר זה

27

הוא מנהג לפיו כאשר הבעל נפטר ומשאיר אשה וילדים, האלמנה מתחתנת עם, או ייבוםלויראט אחד מאחיו של המת. תפקידי המנהג הם להבטיח את בטחונה של האשה וילדיה וכן לשמור על זכויות

משפחת הנפטר על האלמנה וילדיה.לפיו אלמן מתחתן עם אחת מאחיות אשתו המנוחה. ,הוא המנהג ההפוך סורוראט

28

בית ומשק משפחה– 9 פרק משק הבית הוא יחידה של מגורים בצוותא לצורך ארגון וביצוע משימות של ייצור וצריכה כלכלית,

הורשת נכסים, גידול ילדים והגנה. ברוב החברות משק הבית מבוסס על המשפחה, אך אין זה הכרח..ישנן משפחות שאינן דרות באותו משק בית או משקי בית המשותפים לכמה משפחות

תפקידי המשפחהתינוק האדם הוא ייצור תלותי וחסר ישע הזקוק להגנה וטיפול של אדם: טיפול בצאצאים וחינוכם

בוגר. אצל הפרימטים מוטל הטיפול בתינוקות על הנקבות וכך גם אצל מרבית נקבות האדם. תינוקות זקוקים לא רק להזנה והגנה כדי להתפתח כשורה, אלא גם לחום אנושי וגירויים

קוגניטיביים שונים. התינוק האנושי אינו חייב לקבל את הטיפול דווקא מאמו הביולוגית ואכן יש חברות שבה דפוס הטיפול השכיח הוא של שיתוף פעולה בין כמה וכמה אמהות ויש שהאם

הביולוגית אף מדכאת כל סימן של יחס ייחודי אל תינוקה )הודים, קיבוץ(. בחברות אחרות הגברים(.והנשים שותפים בטיפול בצאצאים באותה מידה )אצל הצוטוואסי והמבוטי למשל

במצב שבו המשפחה מבוססת על נישואין הכוללים יחסי מין:הסדרת יחסי המין .ו'.יתוף פעולה; כלכלי, חברתי, פוליטי וכש

צורות משפחה משפחה הכוללת בעל, אשה וילדים שבהם הם מטפלים. המשפחה הגרעינית:גרעינית שפחהמ

העצמאית היא הדפוס המקובל בחברה המערבית וכן אצל האינואיטים וחברות אחרות החיות בתנאים ים היא הבידודיקשים של נדודים. הבעיות המרכזיות של המשפחה הגרעינית החיה במגורים ניאולוקל

בין המשפחה הגרעינית המערבית לבין משפחות גרעיניות החיות בתנאים סביבתייםמשאר הקרובים. קשים ניתן למצוא מכנים משותפים: בשני המקרים המשפחה היא יחידה עצמאית החייבת להיות

מוכנה אוסף של משפחות גרעיניות החיות בצל קורת גג משותפת. חלק מהקרובים:מורחבת משפחה

הנכללים במשפחה המורחבת הם קרובי דם וחלקי קרובים מתוקף נישואין והם מקיימים יחדיו משק בית משותף. דפוס זה נפוץ בחברות הנשענות על חקלאות אינטנסיבית שמצריכות שיתוף פעולה כלכלי

ם ומכתיבינרחב וכח עבודה גדול. בראשן של משפחות מורחבות עומד בדרך כלל אחד מהגברים המבוגר את מרותו. כדי לקדם שיתוף פעולה והיענות מיושם לרוב במשפחות אלו דפוס של חינוך לצייתנות

ותלות. כמו כן עזיבת המשפחה נחשבת כאות קלון ולכן רוב בני המשפחה, אף אם יש להם מחלוקות.וסכסוכים, נמנעים מלפרוש ממנה

.ראשות נשים, לרוב בהוריים-חד בית שקימ

דפוסי מגורים:כל תרבות מאשרת לזוג נשוי לחיות באחד מדפוסי המגורים הבאים

םימגורים פטרילוקלי הזוג עובר לחיות במשק הבית של הבעל או משפחתו. דפוס זה נפוץ בחברות שבהן הגברים ממלאים

ני והבעל יכול לצבור רכוש. צירוף זהיתפקיד חשוב בהבטחת המחיה, בחברות שבהן נהוג דפוס פוליג שכיח במיוחד בחברות הנשענות על חקלאות אינטנסיבית ושמבנה השלטון שלהן הוא יחסית מרוכז

דוגמא: מגורים כאלו היו ונתון בידי הגברים. דפוס זה קשור בדרך כלל בתשלום מוהר למשפחת הכלה. נפוצים בקהילות חוואים חקלאיות בארה"ב עד לא מכבר. הם נפוצים כיום, בין השאר, אצל בני מאיה, תושבי גואטמלה ודרום מקסיקו: החתנים מביאים את כלותיהם לגור עמם בבתים שהם מקימים בשולי כיכר קטנה, שבאחד מקצותיה ניצב ביתו של אביהם. הכיכר משמשת כמרכז הפעילות של משק הבית:

טוויה, אירוח, משחק וכו'. ראש המשפחה האחראי למרבית ההכרעות החשובות הוא אבי הבנים.

יםימגורים מטרילוקל הזוג עובר לחיות במשק הבית של הכלה או משפחתה. דפוס שכיח בחברות של הורטיקולטורה שבהן יש

חשיבות רבה לעבודת הנשים. חברות אלה הן בעלות מבנה פוליטי מבוזר יחסית ואינם כרוכים בדרך

29

דוגמא: בקהילות האינדיאניות של בני הופי באריזונה עמדהכלל בתשלום פיצוי כלשהו למשפחת הכלה. בראש משק הבית אשה זקנה; בנותיה הנשואות, בעליהן וילדיהם חיו במחיצתה. הנשים היו בעלות

הקרקע, אך הגברים הם שעיבדו אותה.

םימגורים אמבילוקלי ים. הבחירה בין השתלבות במשפחת הכלה אוים לפטרילוקליהזוג יכול לבחור בין מגורים מטרילוקלי

במשפחת החתן מקנה לנישואין אופי גמיש ומאפשרת להצטרף למשפחה בעלת משאבים רבים יותר או.למשפחה הזקוקה יותר לעזרה

מגורים ניאולוקליים הזוג מקים משק בית חדש שלא בסמוך למשפחת הכלה או משפחת החתן. מגורים כאלה אופייניים

.לחברות המדגישות את אופייה העצמאי של המשפחה הגרעינית

מגורים אבונקולוקליים לחברות שבהן שיטת השארותאופיינייםמגורים של זוג נשוי עם אחי אמו של החתן. מגורים אלו

מתחקה אחת השושלת הנשים, אל יתר מאפייני החברה זהים לחברות שבהן נהוגים מגוריםדוגמא: טרובריאנדים.ם. יפטרילוקלי

30

ומוצא שארות– 10 פרקמערכת השארות

השארות היא עיקרון תרבותי המנחה יחידים וקבוצות של אנשים הקשורים בקשרי דם או חיתון )ולעיתים גם קשרי אומנה ואימוץ( לחוש שייכים זה לזה ולשתף פעולה האחד עם רעהו. יחידים

וקבוצות עשויים להרגיש שייכות גם אם אינם שארים, עם זאת עקרון השארות נפוץ ויעיל מאוד עד כדי כך שלעיתים אנשים מכוננים יחסים מאין שארותיים על-ידי אימוץ מטאפורות ומונחים שארותיים

)לדוגמא: "אמא רוסיה", "ארבע אמהות"(. ברגע שיחידים מבנים לעצמם יחסים שארותיים, הקשרביניהם הופך עמוק יותר.

הבסיס השיוכי )להבדיל מהישגי( הזמין ביותר לשם הקבצה של בני אדם שלא על בסיס של מין או גיל . קשרים אלה הם קשרים חברתיים בין בני אדם הנובעים מהכרתם שיש להם מוצאהדם קשריהוא

משותף או אב קדום משותף, בין אם הם מסוגלים להתחקות אחר הקשר השושלתי שלהם אליו ובין אם.מוצא קבוצת והם משתייכים לאותה שאריםלאו. האנשים הקשורים בקשרי דם נחשבים ל

בחברות לא תעשייתיות נחשבת הקטגוריה של שארות או קרבת משפחה כבסיס לחלוקת העבודה הקיימת בהן. השארות מערכתהנהוגה בהן. בחברות מעין אלה חופף המבנה החברתי למבנה של

מערכת שארות היא מערכת המגדירה את טיב הקשרים החברתיים הנובעים מקרבת הדם, את היקפם ואת סיווגם של קשרים אלה. מערכת מעין זאת קיימת בכל חברה בעולם, אך היא נהוגה כשיטה ארגונית שבמסגרתה מתנהלת חלוקת העבודה בחברה, בעיקר בחברות של רועים וגננים ולעתים

בחברות חקלאיות. בחברות אלו ניתן לראות כי קבוצות מוצא המורכבות ממספר כלשהו של משפחות מהוות את המסגרת הארגונית לחלוקת העבודה החברתית ואת המסגרת המשפטית לבעלות על קרקע

ועל כוח עבודה של גברים ונשים.

שיטות ייחוס היותן של קבוצות המוצא יחידות ארגוניות-משפטיות המגדירות חובות וזכויות חשובים, מחייב כללים

: שיטה שבה נקבע יחוסויחוס שיטתמדויקים הקובעים מי משתייך אליהן. כללים אלה מבוססים על של אדם על פי השתייכותו לשושלת מסוימת. עדויות המחקר האנתרופולוגי מצביעות על קיומן של

כמה שיטות יחוס כלליות: : ההשתייכות לקבוצת המוצא היא על פי שושלת האב לצרכים מסוימים ועל פיכפולה יחוס שיטת

שושלת האם לצרכים אחרים. בה ההשתייכות לקבוצת המוצא היא על פי שושלת האב ושושלת האם: בילטראלית יחוס שיטת

בו-זמנית. דפוס שארות זה מקנה מידה מסוימת של גמישות שאינו קיים בשיטות:תאמביליניאלי ייחוס שיטת

האחרות. כל אדם יכול לבחור אם להשתייך לקבוצת המוצא של אמו או לקבוצת המוצא של אביו, אךרוב החברות אוסרות השתייכות כפולה בו-זמנית.

לקבוצת המוצא היא על פי השושלת של האב בלבד או על פי ההשתייכות: חד-קווית יחוס שיטתהשושלת של האם בלבד.

בשיטת הייחוס החד-קווית ישנם שני דפוסים: שבה ההשתייכות לקבוצת המוצא היא על פי שושלת האב, פטריליניאלית יחוס שיטתא.

בשיטה זאת נשים משתייכות לקבוצת המוצא של בעליהן והן אינן יורשות רכוש, הגברים הםאלה שמקיימים את השושלת.

שבה ההשתייכות לקבוצת המוצא היא על פי שושלת האם,מטריליניאלית יחוס שיטתב. בשיטה זאת גברים משתייכים לקבוצת המוצא של נשיהם והם אינם יורשים רכוש, הנשים הן

אלה שמקיימות את השושלת. שיטות יחוס אלה הנהוגות בחברות לא מתועשות רבות אין פירושן שבחברות בהן הן נהוגות לא

מחשיבים את קרובי האם או קרובי האב, באופן כללי ניתן לומר שבכל החברות קרובים משני הצדדים קובעים מי משתייך ומי אינו משתייךסממלאים תפקיד מרכזי בעולמו של היחיד. עם זאת כללי הייחו

לקבוצת המוצא, ובהתאם לכך למי יש זכויות וחובות בתוך קבוצת המוצא וכלפי חבריה בנושאים כמו עבודה וסיפוק הצרכים הכלכליים, בעלות על קרקע ורכוש, הגנה ותמיכה בעת קונפליקטים. שכן זוהי משמעותה של קבוצת המוצא בחברות בהן היא נהוגה כמסגרת ארגונית מחייבת: היא מהווה מסגרת

לגיוס משאבים, שמירתם וחלוקתם בין אנשים בחברה, החורגת ממסגרת המשפחה.

31

ניתן לראות שיש קשר בין אופן הקיום הנהוג בחברה לבין שיטת הייחוס החד-קווית הנהוגה בה: בחברות המבססות את מחייתן על מרעה או על חקלאות אינטנסיבית נראה בדרך כלל שיטת יחוס

פטריליניאלית ואילו בחברות המבוססות על גננות נראה שיטה מטריליניאלית. בחברות מרעה וחקלאות )הכוונה היא לחקלאות אינטנסיבית אך לא ממוכנת כמו בחברה תעשייתית( הגבר הוא המפרנס העיקרי וחשוב ביותר ולכן קיום השושלת תלוי בו ובהצלחתו כמפרנס, ואילו בחברות גננות עיקר הפרנסה מוטלת

על נשים ולכן גם המשך השושלת תלוי בהן. בהתאם לכך ניתן למצוא חברות מטרילינאליות במקומות כמו דרום אסיה, נפאל וטיבט, חלקים מאינדונזיה, באיי האוקיינוס השקט, בדרום סין ובחלקים

מאפריקה. הפטריליניאלית, שהיא הנפוצה מבין שיטות הייחוס החד-קוויות, הגברים הם חוליהסבשיטת הייחו

בשושלת המובילה לאב קדום משותף, אחים ואחיות משתייכים לקבוצת המוצא של אביהם, של אחיו ואחיותיו של אביהם ולבניהם של אחיו ואחיותיו. כל אישה שייכת לקבוצת המוצא של אביה אך ילדיה

שייכים לקבוצת המוצא של אביהם ולא שלה. בחברה פטריליניאלית הגברים נחשבים לבעלי הסמכות, הם האחראים על חינוך– אבות או אחיהם הבכורים –חברות אלה הן תמיד גם פטריארכליות. הגברים

הילדים, הם המפרנסים והם בעלי הזכיות על רכוש. גם בחברות אלו ניתן לראות כי נשים מצליחות לא פעם לתמרן את דרכן בסבך חלוקת העבודה הג'נדריאלית הזאת ומשפרות את נגישותן למשאבים

ולהחלטות המתקבלות במסגרת המשפחה וקבוצת השארות, אך מצבן בחברות אלו הוא לא פעם דחוק. בשיטת הייחוס המטריליניאלית נשים הן חוליה בשושלת המובילה לאם קדומה משותפת, בניה ובנותיה

של אישה משתייכים אף הם לאותה שושלת, וכך גם אחיה ואחיותיה וכן בניהם ובנותיהם של אחיה ואחיותיה. בהבדל מחברות פטריליניאליות בחברות המטריליניאליות אין הסמכות נמצאת בהכרח אצל

הנשים. חברות אלה בדרך כלל אינן מטריארכליות והסמכות מתחלקת בהן בין נשים לגברים, בדרך כלל בין אישה לאחיה ולא בין אישה לבעלה. בחלק מהחברות המטריליניאליות הקשרים המחייבים בין בעל

ואישה הם חלשים יחסית ומעמדו של הבעל חלש. בחברות מעין אלו אחי האישה ולא הבעל הוא המחלק מצרכים, מארגן את העבודה, מיישב מחלוקות, קובע את כללי הירושה ומנהל את הטקסים.

רכושו של הבעל ומעמדו עוברים לבן אחותו ולא לבנו שלו ולכן שומרים גברים על קשר הדוק עםאחיותיהם ואילו קשרי נישואין ניתקים בקלות.

קבוצות מוצא ישנן צורות שונות של קבוצות מוצא בחברות העולם, ובהן עקרון מארגן שונה המתקיים ללא קשר

לשיטת הייחוס הקיימת בהן.

לינאג' צורה אחת היא קבוצת המוצא הנקראת לינאג' שהיא קבוצת מוצא המורכבת משארי בשר היכולים

להוכיח את הקשר הגניאלוגי )שושלתי( שלהם להורה קדום משותף. זהו עקרון המפתח לביסוס החברות חבר בלינאג' מסוים חייב–בלינאג' על הזכויות והחובות הכרוכים בכך. לינאג'ים הם קבוצות אקסוגמיות

למצוא לו שותפים לנישואין מתוך לינאג' אחר, פירושו של דבר הוא שכל זמן קיומו של לינאג' הוא מקיים קשרים עם לינאג'ים אחרים ויש לו מחויבויות כלפיהם. עובדה זאת מהווה בסיס למערכת קשרים

רחבה המקיפה את החברה כולה והיא הבסיס למבנה החברתי כולו. מבנה זה מטיבו שהוא דינמי היות להתפצל, מתוך כך שכאשר לינאג' מגיע לגודל מסוים הוא לא יכול לספק אתהוללינאג'ים יש נטיי

מאווייהם של כל חבריו ותמיד יש מביניהם שיקימו להם לינאג' חדש. לאור תופעה זאת יובן שישנם לינאג'ים בגדלים שונים ובהיקף שונה של דורות הכלולים בהם. הלינאג' הקטן ביותר, בדומה למשפחה, מורכב מהורים וילדיהם. משפחה שמתפקדת כלינאג' בזעיר אנפין עושה זאת כאשר יש בה קרבת דם

להורה קדום משותף שניתן להוכיח אותה והדבר משמש כעיקרון להורשה ולחלוקת עבודה.

קלאן צורה נוספת של קבוצת מוצא היא הקלאן שהיא קבוצה שחבריה רואים עצמם כצאצאיו של הורה קדום

משותף אשר אחר הקשר הגניאלוגי אליו הם אינם יכולים להתחקות והוא בדרך כלל דמות מיתולוגית. המושג קלאן הנו מושג מעורפל מעט והוא משמש לתיאור של תופעות חברתיות שונות ברחבי העולם.

בדרך כלל נוצר הקלאן כתוצאה מהדינמיקה של התפצלות הקיימת בלינאג'ים, שכן לאחר שמערכת הלינאג'ים עוברת מספר רב של התפצלויות היא הופכת לרחבה ומורכבת כך שקשה מאוד לחבריה

לשמור על היכולת להתחקות אחר שושלת היוחסין שלהם בפועל. כתוצאה מכך ומתוך כך שמערכות הקשרים בין הלינאג'ים ממשיכות להתקיים מכוח הנישואין, מושלך הקשר להורה קדום אל עבר העבר

32

המיתולוגי ומוצא ביטוי במערכת סמלים טוטמית. הטוטם הוא תופעה שנחזתה בחברות המחולקות לקלאנים, זאת מכיוון שהקשר המשותף לחיה או צמח יוצר קונקרטיזציה של הקשר בין בני האדם

המשתייכים לקלאן ושל הקשר בינם לבין סביבת מחיתם.

אחווה קבוצה המורכבת ממספר קלאנים הרואים עצמם צאצאים של הורה קדמון משותף, בין אם הדבר נכון

ובין אם לאו.

מחצית כאשר החברה כולה מתחלקת לשני חלקים מכונה כל אחד מן החצאים הללו "מחצית". חברי המחציות רואים עצמם גם כן כצאצאים של הורה קדמון משותף, אך אינם יכולים להוכיח את זיקתם הגנאולוגית

אליו.

קינדרד לא בכל החברות בעולם נמצא קבוצות מוצא כבסיס לארגון חברתי, אך בכולן קבוצת מוצא כלשהי

מהווה בסיס להשתייכות חברתית. בחברות מתועשות ההשתייכות לקבוצת מוצא אינו תלוי בקשר לאב קדום אלא לאדם חי. ההשתייכות היא על פי שיטת יחוס בילטראלית שבה גם גברים וגם נשים

משתייכים האחד לקבוצת המוצא של השני, שניהם יורשים רכוש וכך גם ילדיהם. חינוך הילדים ופרנסת המשפחה הם באחריות משפטית של שני בני הזוג ולכאורה סמכותם במשפחה שווה. בחברות

בני האדם ואשר מבוססת על קרבה לאדם חי נקראת קינדרד.וכאלה קבוצת המוצא אליה יתייחס קבוצה כזאת היא נטולת משמעות משפטית-ארגונית כמו זאת של הלינאג' והיא מהווה מקור תמיכה

ומרחב של קשרים רגשיים בין בני אדם אשר לעתים יש לו גם משמעות כלכלית.

מונחי שארות אשרהשארות מונחיבכל חברה נמצא כי קיים אוצר מלים לתיאור מערכת השארות, אלה הם

רווחים בחברה. מונחי השארות מתארים את תפקידו ומקומו של כל אדם במערכת שארות קיימת והם מהווים מעין מפה המאפשרת לזהות את מבנה מערכת השארות. כינויים אלה מצביעים על צורת המיון

של קשרי השארות הנהוגים בכל חברה ומשום כך היא מכוונת את בני האדם באותה החברה כיצד לנהוג האחד כלפי השני. כינוי השארות מכיל בתוכו חיווי על מידת הקרבה בין אנשים ובהתאם לכך

לצורת היחס שראוי שישרור ביניהם בהתאם לנורמות המקובלות באותה החברה. כינויי השארות הנהוגים בחברה המתועשת המודרנית הם שיטה אחת של כינויי שארות וכמוה יש עוד מספר שיטות

כאלה בעולם. להלן מספר שיטות עיקריות: שיטה של מונחי שארות המכונה גם ליניאלית. שיטה זאת מדגישה את:האסקימואית השיטה

המשפחה הגרעינית על-ידי זיהוי מפורש של האב והאם, האח והאחות וכוללת את כל שאר הקרוביםבשם אחד לפי הדור לו הם שייכים ומינם: דוד ודודה, סבא וסבתא.

שיטה בה כל השארים השייכים לאותו מין ודור נקראים באותו הכינוי.:הוואי שיטת שיטת מינוח שבה אביו של אדם ואחי אביו נקראים באותו הכינוי, וכך גם אמו ואחות:אירוקווי שיטת

אמו, אחות אביו ואחי אמו נקראים בשמות שונים. בני הדודים המקבילים מסווגים יחד עם האחיםוהאחיות ובני הדודים הצולבים מסווגים בנפרד.

שיטה של מינוח שארות האופיינית לחברות מטריליניאליות, שבה אחות האב ובת אחות:קרו שיטת האב מכונות באותו השם, האם ואחות האם מכונות באותו הכינוי ואילו האב ואחי האם מכונים באותו

הכינוי. בני דודים מקבילים מזוהים עם אחים ואחיות. שארים פטריליניאליים של האם נקראים באתו הכינוי.:אומהה שיטת

מכונה גם השיטה התיאורית, בשיטה זאת יש כינוי שונה לאב, לאחי האב, לאחות:הסודנית השיטההאב, לאם, לאחות האם, לאחי האם, וכן לבני דודים צולבים, לבני דודים מקבילים ולאחים ואחיות.

33

34

מחקר מקורי – נשים בטיוואן / מרג'ורי וולף למרות הציפיות לכניעות מצדן הן מפגינות כושר שליטה.'רי וולף על נשים בכפר טיוואניומחקרה של מרג

. האינטרסים והבעיות של כפי שמצופה מהן הן אינן סוגרות עצמן בחצרות משקי הבית של בעליהן,ותמרון הנשים משתקפות בכל כפר כמסגרת רופפת, אך בעת הצורך היא עשויה להתגבש ולהשפיע השפעה

ניכרת. הנשים משתדלות לבצע כמה שיותר עבודות מחוץ לחצר הבית כדי לפתח קשרים חברתיים עם נשות הכפר המבוגרות. כאשר הכלה הצעירה מבססת את מעמדה כחברה בקהילת הנשים היא מבטיחה

לעצמה מידה מסוימת של הגנה )כי כל הזמן הנשים ידברו בפני החותנת, עצמן, והבעלים והבנים שלהם על אף אחד לא יגיד במפורש מה יש לעשות(. הן גם שומרות על מעמד החותנת המבוגרת,, למרותבעייתה

בעיקר בשנים הראשונות. הנשים יכולות וגם מנצלות את כוחן לפגוע ביוקרתם של הגברים כדי להשפיע על החלטות שלכאורה אינן נתונות בידיהן )כוח של אמהות על בנים או נשים נשואות מבוגרות ובעליהן(. הכל

נעוץ בכבוד – כבוד זה שלא מדברים על המשפחה. אישה טיוואנית מצליחה באמת היא אינדיבידואליסטית כשהיא נשענת למראית עין על אביה, בעלה ועל בנה.,קשוחה, שלמדה לסמוך בראש ובראשונה על עצמה

חברתי ופיקוח פוליטי ארגון– 12 פרק מציין את האופן שבו מחולקות הסמכויות הממשיות בחברה )בין אם מדוברפוליטי ארגוןהמושג

בארגון ציד ג'ירפות ובין שבגיוס כוחות צבא(. הארגון הפוליטי נכנס לתמונה כשצריך להפעיל סמכות לשם תיאום התנהגות ופיקוח עליה באופן המבטיח את שמירת הסדר ]הממשל, לעומת זאת, הוא גוף

מנהלי הכולל מנגנון מקצועי העשוי להוות או לא להוות חלק מן הארגון הפוליטי על-פי מידת מורכבותהשל החברה[.

סוגים של שיטות פוליטיות נהוג לחלק את מגוון השיטות הפוליטיות הקיימות לארבעה סוגים עיקריים: באנדים, שבטים, משטרי

ריכוזיים.–צ'יף ומדינות. שני הראשונים אינם ריכוזיים, ושני האחרונים

ה מצומצמת יחסית שכלכלתה מבוססתי נהוגות בדרך כלל בחברות בעלות אוכלוסישיטות בלתי ריכוזיות על צורכי הקיום ואינה מניבה עודפי יצור. מנהיגים בשיטות כאלה אינם בעלי כח או סמכות לכפות ציות

לחוקי החברה, והסדר מושתת על בלמים כמו חשש מנידוי, מלגלוג או מכוחות על טבעיים. החלטות מתקבלות באופן דמוקרטי על-ידי נשים וגברים מבוגרים, תוך חתירה לקונצנזוס ומציאת פתרון שיראה

צודק לשני הצדדים. שיטות כאלה משתמשות במעט אמצעים וחותרות להשיג מטרות צרות. הןמצטיינות ביציבות יחסית ויש בהן סיכון נמוך לחירות הפרט.

באנד הבאנד הוא צורת הארגון המאפיינת את חברות הציידים-לקטים. זוהי קבוצה קטנה של משקי בית

עצמאיים מבחינה פוליטית הקשורים בקשרי שארות, משקי בית אלה בנויים כמשפחות גרעיניות החיות יחד במחנה משותף ומתפצלות לעתים לקבוצות קטנות יותר לצורך ליקוט מזון או מעבר למחנה אחר.

הבאנד מכיל עד כמאה איש הרואים אחד בשני שארי בשר, גבולות הבאנד הם גמישים ומבנהו נזיל, אנשים מצטרפים ונפרדים ממנו תכופות. הבאנד מבוסס על כלכלת קיום, חליפין של הדדיות וצריכה מיידית. עובדות אלה עושות את הבאנד למערכת שוויונית, נטולת שלטון וממשל כלשהו, שהפיקוח

החברתי בה נעשה באמצעים של יחסים אישיים בלתי פורמליים. הסדרת החיים בבאנד נעשית באופן פרגמטי, תוך התחשבות בנורמות המושרשות היטב אצל בני החברה ולא על סמך חוקים או רעיונות

מופשטים. בבאנד כמו בכל קבוצה קיימת מנהיגות מגוונת אך ללא סמכות כפיה או ציפייה לציות מצד דוגמא: שיטת הבאנד נהוגה בקרב הבושמנים הצוטווסיים שוכני מדבר קלהארי. כל באנד המנהיג.

צוטוואסי מורכב מקבוצת משפחות החיות יחדיו וקשורות זו לזו ולמנהיג בקשרי שארות. לכל באנד זכויות בעלות על השטח שבו הוא חי ועל המשאבים המצויים בו, אך באותו שטח עשויים לשכון גם שני

באנדים או יותר. המנהיג מסמל את הבעלות התיאורטית של הבאנד על כברת השטח. הקרקעות או משאבים אחרים אינם שייכים בפועל למנהיג, אך הללו מסמלים את זכויותיהם של חברי הבאנד

עליהם. המנהיג מנחה את הבאנד בדרכו כאשר המשאבים בשטח מסוים אינם מספיקים עוד למחייתו. תפקידו העיקרי הוא לתכנן לאן תנדוד הקבוצה ומתי, ולצעוד בראש הטור בזמן הנדודים. המנהיג הוא

הבוחר אתר חדש להתיישבות ונהנה מזכות בכורה בבחירת מקום המדורה האישית שלו. בכך מתמצות כל חובותיו וזכויותיו. המנהיג אינו משמש כשופט ואינו מטיל עונשים על חברי באנד אחרים. עבריינים

נשפטים ונקראים לסדר באמצעות דעת הקהל, הבאה לרוב לידי ביטוי ברכילות המופצת בין חברי אלו שאינם מסתדרים עם–הבאנד. אחת השיטות העיקריות ליישוב סכסוכים או לסיכולם היא הניידות

האחרים, עוברים בפשטות לקבוצה אחרת, שקשרי השארות שלהם מקנים להם זכות להצטרף אליה.

שבט שבט נוצר כאשר כמה קלאנים מתאגדים תחת שלטון פוליטי אחד החוצה גבולות גיאוגרפים או קשרי שארות. שיטת השבט דורשת מאנשים לוותר על חלק מהאוטונומיה שלהם ותמורת כך היא מעניקה

להם הגנה מפני מצוקה כלכלית או אויב חיצוני. השיטה נפוצה בחברות הנשענות על חקלאות כל שבט מורכב מקהילות אוטונומיות קטנות, הכורתות ביניהן בריתותאינטנסיבית ורעיית עדרים.

השבט הוא ארעי ובלתי רשמי ושיתוף הפעולה בא לידי ביטוי לנוכחו הפוליטי שלמבנהלצרכים שונים. במקרים כאלו הם מתכנסים ביחד ומשתפים פעולה. לאחר שהבעיה. , מחסור, עודף וכדומהאיום

כמו בבאנדים, גם למנהיגינפתרת באורח מניח את הדעת, כל קבוצה שבה למעמדה האוטונומי. השבטים אין סמכות לכפות את חוקי החברה וסטייה מן החוקים נמנעת תודות לחשש מנידוי או

35

מאמונות בכוחות עליונים. המנהיג זוכה למעמדו בשל תכונות כמו עושר, נדיבות, אומץ לב, מיומנות דוגמא: האינדיאנים בני הנווהו, למשל, לא ראו את הממשל כגורם קבוע וכל-יכול במעשי כשפים ועוד.

ואת המנהיגות כמופקדת בידי רשות מרכזית. הם ראו את מנהיגיהם המקומיים כאנשים שעצתם ראויה להישמע בזכות גילם, יושרם וחכמתם, אך מנהיגים אלו היו חסרי סמכות רשמית ולא יכלו לכפות את החלטותיהם. החלטות קבוצתיות התקבלו על בסיס של קונצנזוס ציבורי, אם כי אנשים בעלי השפעה

מילאו לדרך-כלל תפקיד מרכזי בעיצובן. בין המנגנונים החברתיים שהמריצו אנשים לקיים את החלטות הכלל היו חשש מנידוי, מרכילות או מדברי בקורת, וכן האמונה שהתנהגות בלתי חברתית יכולה לגרום

למחלות. דוגמא נוספת למנהיגות שבטית היא "האיש הגדול" המלנזי. אנשים אלו עומדים בראש קבוצות מוצא

מקומיות או קבוצות טריטוריאליות. האיש הגדול משלב קורטוב של דאגה לאינטרס של שבטו עם מידה גדושה של דאגה ערמומית ומחושבת לטובתו האישית. סמכותו היא אישית: הוא אינו מתמנה למשרה

או נבחר. הוא קונה את מעמדו בזכות מעשים המבליטים אותו מעל חברי השבט האחרים ומרכזיםסביבו מחנה של חסידים נאמנים.

יה גדולה יחסית שיש להן עודפי ייצור גדולים. השיטותימאפיינות חברות בעלות אוכלוס שיטות ריכוזיות הללו משתמשות בטווח גדול של אמצעים להשגת מטרות רחבות. הן אינן מאופיינות ביציבות גבוהה ויש

בהן סיכון ממשי לחירות הפרט.

משטר צ'יף / צ'יפדום צ'יפדום הוא מערכת פוליטית שבה יש אדם אחד המחזיק בשלטון ומתחתיו היררכיה של אנשים

הנקבעת, בדרך כלל על פי הקרבה המשפחתית אליו. משרת הצ'יף עוברת בירושה והצ'יף מחזיק בידיו סמכויות ממשיות כלפי נתיניו. הצ'יפדום הוא יחידה חברתית דומה לשבט, אלא שיש בה תופעה של

שלטון מרכזי. לכן סוברים חוקרים שונים כי הצ'יפדום הוא מעין טיפוס של שבט. כמו בשבט גם בצ'יפדום נקבעות חובות וזכויות על פי מערכת השארות, אך בשונה משבט בצ'יפדום אין שוויון וניתן לראות דרוג חברתי-פוליטי ולעתים אף ריבוד. מאפיינו העיקרי של הצ'יפדום הוא העובדה כי הצ'יף חולש על הפעילות הכלכלית של נתיניו, מכוון את פעולות הייצור החקלאי ואת החלוקה מחדש של

העודפים שהיא מקור כוחו העיקרי. לכן התפתחו משטרי צ'יף בעיקר במקומות בהם הסביבה סיפקה הזדמנות ליצירת עודפים גדולים יחסית של תוצרת. עודפים אלה שנצברו כקופות של משאבים תורגמו

על-ידי אנשים שונים לעוצמה פוליטית אשר אפשרה גיוס של תומכים רבים למנהיג. במידה וכמות המשאבים הנצברים הייתה גדולה מספיק, יכול היה המנהיג לספק את צורכיהם של סגל תומכים קבוע

אשר שמר עליו ופעל למענו. סגל זה אפשר הפעלה של כוח פיזי מרוכז שדיכא התנגדות למנהיג ואף סייע בכפיית רצונו לעת צורך. עם זאת צ'יפים ששרדו זמן רב מספיק בכדי להעביר את השלטון בירושה

עשו זאת באמצעות הסתמכות על אמצעי גיוס ושכנוע נוספים פרט לכפיה. הם זכו בלגיטימציה כתוצאה מהפעלת האמונה בכישוף ותוך מניפולציה על מערכת הנורמות המקובלת ובעיקר תוך שימוש

באיסורי הטאבו הקיימים בחברה לטובת עצמם. משטרים אלה היו בלתי יציבים בדרך כלל ויכולתם לתמוך מבחינה כלכלית במעגל גדול דיו של נאמנים להם לא הייתה מובטחת, היות והיא הייתה

מבוססת קרבת משפחה.

מדינה המדינה היא מערכת פוליטית שהיא מסממני הציביליזציה. זוהי מערכת של שלטון באמצעות ממשל

מרכזי הנהנה מבלעדיות על הפעלת אמצעי האלימות הלגיטימית בחברה, על פני טריטוריה נתונה. המדינה היא ארגון שיש לו מונופול של שליטה בטריטוריה, הארגון הזה מכיל מערכת של בעלי סמכות

לקבלת החלטות מחייבות, ומערכות ביצוע שלעתים הן כפופות למערכת קבלת ההחלטות, אך בדרך כלל הן שזורות זאת בזאת. מערכת שלטונית זאת היא ריכוזית וחזקה ביותר, היא מצליחה לרתום ולגייס

כוח רב מתוך החברה ולשנע אותו לצורך פעולה פוליטית בתוך החברה פנימה וכלפי מדינות אחרות. אחד ממאפייניה החשובים של המדינה הוא האצלת סמכויות לשם שמירת הסדר בתוך גבולותיה ומחוץ

להם. משרדים ומנגנונים מאפשרים למדינה לממש את סמכויותיה באופן בלתי אישי, עקבי וצפוי המדינה מתפתחת בתנאים שבהם גדלים מאוד העודפים וכן נוצר מנגנון חברתי המנהל דרךמראש.

קבע את יצירת העודפים ואת חלוקתם מחדש. תנאים אלה התפתחו היסטורית בד בבד עם התפתחות החקלאות בחברות שונות בעולם, שביחד אתה התפתחה מערכת מנהלית החורגת מתחום קבוצות השארות באותן חברות ונוצרו מספיק עודפים בכדי לכלכל את אנשי מערכת המנהל הזאת ואחרים

36

שלא עסקו בייצור מזון. תנאים אלה שהצמיחו מתוכם מערכת מפותחת של ריבוד הביאו לגיבושו של גוף בעלי כוח וזכויות יתר שהצליח לגבש עצמו גם כגוף ביצועי. המדינה המודרנית המבוססת על משק

תעשייתי המייצר עודפים עצומים ומארגנת חברה שבה חלוקת עבודה מפותחת ביותר, פועלת באמצעות ארגונים ביורוקרטים ובהסתמך על חוק פורמאלי. מדינה זאת שהתפתחה באמצעות

המהפכות הצרפתית והאמריקאית בעיקר, מבוססת בצורתה האידיאלית כמו תופעות מודרניות אחרות, על הפרדה של תחומים כמו שארות וזכויות פוליטיות או פוליטיקה וחוק וכו'. תמונה אידיאלית זאת

מתקיימת רק לעתים רחוקות בפועל. יש מספר קטן של מדינות כמו רוב המדינות בעולם הן רב-לאומיות, דהיינו מורכבות ממספר לאומים.

הוא קהילת אנשים הרואים עצמם כעם אחד על יסוד מכניםלאום פינלנד שנחשבות מדינות לאום.משותפים כגון מוצא, היסטוריה, חברה, מוסדות, אידיאולוגיה, לשון ודת.

פיקוח חברתי כל חברה, ויהיו ארגונה הפוליטי ומעשיה אשר יהיו, חייבת לקיים מידה מסוימת של פיקוח חברתי על מנת להבטיח את שיתוף הפעולה של חבריה. בחברות המקיימות ארגונים פוליטיים ריכוזיים הסמכות

לביצוע פיקוח חברתי נתונה בידי רשות מרכזית. בחברות לא ריכוזיות הפיקוח החברתי מתבצע ללא:התערבות רשות מרכזית כלשהי. ישנם כמה בסיסים של פיקוח חברתי

בלמים פנימיים בלמים פנימיים מבוססים על פחד מעונשים או מנקמה של כוחות על טבעיים כמו רוחות רעות. זהו

מנגנון פיקוח רב עוצמה שאינו כרוך בהתערבות החברה עצמה.

בלמים חיצוניים חברה צריכה לפתח גם שורה של בלמים חיצוניים שתכליתם עידוד הקונפורמיות. מוסדות כאלה מכונים סנקציות והם יכולים להיות בעלי צביון חיובי או שלילי ולתפוס אופי רשמי או בלתי רשמי.

סנקציות כאלה הם נידוי, לגלוג, מעשי כשפים וחוקים. המושג חוק שנוי במחלוקת ומוגדר נכון להיות כסנקציות שליליות רשמיות. החוק מגדיר את מערכת היחסים בתוך החברה ומאפשר לחבריה לדעת

את חובותיהם וזכויותיהם. החוק מקנה סמכות להשתמש בכפייה לשם אכיפתן של סנקציות. עליו להיותגמיש ובעל מרחב לשינויים כדי להתאים עצמו למצבים חדשים.

מלחמות במסגרת ניהול יחסי החוץ של החברה, אחראי הארגון הפוליטי גם על ארגון וביצוע פעולות מלחמתיות.

לא כל החברות נלחמות וניתן להסביר את תופעת המלחמה באמצעות שתי גישות עיקריות;

גישה מטריאליסטית גורסת כי מלחמות נוצרות כתגובה לתנאי הסביבה. עילה למלחמה בחברות הנשענות על חקלאות כרות ושרוף היא השגת חלקות יער חדשות. חברות המתבססות על חקלאות אינטנסיבית נוטות לגדול בצורה

מהירה ולגרום לדלדול המשאבים הטבעיים, דבר שיכול אף הוא לעודד יציאה למלחמה. הרעיוןשחברות יכולות לנצל מלחמה להפקת יתרונות כלכליים מקובל גם בחלק מעמי אירופה.

גישה פרשנית-סמלית מראה שחברות החיות באותם אזורים יכולות להיות בעלות מידה שונה לחלוטין של תוקפנות כלפי

הזולת. הן מסבירות זאת על-ידי תפיסת העולם השונה של אותן חברות, דהיינו, הפרשנות השונה שחברות אלו נותנות לסביבתן החומרית. חברות של ציידים-לקטים שיש להן תפיסת עולם נטורליסטית, והן רואות עצמן חלק מהטבע, מבקשות לחיות בשיווי משקל עם סביבתן ולא תצאנה למלחמה, אלא אם תהיה זו פעולה הגנתית. חברות כאלה נוטות לתת כבוד לטבע ולזולת. מנגד עומדות חברות הנשענות על

חקלאות אינטנסיבית שיש להן תפיסת עולם נצלנית. ניתן לנצל את הטבע ומכאן שניתן גם לנצל בני אדם. גם סגנון חשיבה אתנוצנטרי יכול לעודד תוקפנות בין עמים, שכן הוא מוביל לדה-הומניזציה של

הזולת ולמצב שבו תקיפתו וניצולו נראית לגיטימית.

לגיטימציה

37

כל משטר פוליטי זקוק למידה מסוימת של תמיכה בקרב חבריו על מנת להחזיק מעמד ולהיות בעל יכולת להשתמש בסמכות. הלגיטימציה מקנה את הזכות לאחוז בשלטון ולהשתמש בו. יש הבדל מהותי

בין ציות למשטר המשתמש בכפייה בלבד לבין ציות למשטר הנהנה מלגיטימציה. הציות למשטר המשתמש בכפייה הוא מתוך פחד וכניעה בעוד ציות למשטר הנהנה מלגיטימציה מושתת על הגשמת הציפיות של המקבלים את מרותו. בסיסים של לגיטימציה יכולים להיות שיוכיים או הישגיים. מקורות

לגיטימציה עיקריים הם עושר, יוקרה חברתית, מין וגיל. מקור חשוב נוסף ללגיטימציה הוא הדת. מעשים שאנשים רואים כבלתי מוסריים מבחינה דתית הם גם לא פעם בלתי חוקיים. במקרים רבים

(. יש לזכור שלפעמים יכולים גם'הלגיטימציה של המשטר נשענת על הדת )הנשיא נשבע בתנ"ך וכו להתגלע חיכוכים בין הדת למשטר הפוליטי. כתריאל, במאמרה, מראה כיצד ארגונים פוליטיים כמו

הצבא חותרים ליצירת לגיטימציה באופן יזום.

מדינה / לגיטימציה / דת– 14מתוך ממ"ן המושג לגיטימציה, בהקשר השלטוני, מציין את מקור הכוח שממנו נובעת הסכמה למצב עניינים מסוים

של יחסי כוחות בין כפיף לשליט. מקורות הלגיטימציה השלטונית מגוונים: אמונה שהשליט )או השלטון( נבחרו על-ידי האל/האלים

ומייצג את רצונו )כמו שושלות המלוכה האירופיות(; מכוח רצון הרוב )במשטרים דמוקרטיים(; מעושרו של השליט )אצל הקפואקים(; מגילו של השליט )למשל, כאשר השלטון בידי זקן השבט, או מועצת הזקנים(; מנסיון חיים עשיר; מיכולתו לתקשר עם הרוחות )שמאנים, למשל(; מכישוריו הרלוונטיים

)כשרונו האומנותי במקומות מסוימים, יכולת הלחימה שלו במקומות אחרים; כשרון הציד; מספר הבנים שהוליד( וכדומה. ההסכמה משותפת לשני הצדדים )דהיינו, השליט והכפיף גם יחד מוצאים כי השליט

ראוי לשלוט בשל הסיבות שמניתי או סיבות אחרות(. מחד, שלטון לגיטימי עשוי להיות יציב יותר משלטון המבוסס על כפייה בשל הסכמת הכפיפים לו,

המביאה לתמיכה ונאמנות, מאידך שלטון כזה אינו נהנה מחסינות, שכן אלו המעניקים את הלגיטימציהעשויים גם לקחתה בחזרה אם ציפיותיהם מהשלטון אינן מתגשמות.

לפי הבילנד, הלגיטימציה שמעניקים הכפיפים מבוססת על הערכים שהם מציבים בראש הסולם, כלומר השלטון נתפס כמי שקיים כדי לשרת את החברה, על ערכיה וצרכיה. עם זאת, לעתים המצב הפוך –

השלטון מעצב תרבות כדי להבטיח לעצמו לגיטימציה, זהו חוק הברזל של האוליגרכיה ]הדבר בולט במיוחד במדינות קומוניסטיות או טוטליטריות, אך קיים בצורה מתוחכמת יותר )ארה"ב( או פחות

)ישראל( בכל שלטון מערבי שאני מכירה[.

דוגמה למקור דתי ללגיטימציה של מדינה היא האופן שבו מדינת ישראל שואבת את הלגיטימציה לקיומה מכוח הדת. בתנ"ך נכתב כי אלוהים אמר לאברהם: "את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה

( – פסוק שהפך לאובססיה לאומית ושבגינו התרחשו מלחמות15ולזרעך עד עולם" )בראשית, יג', אין-ספור. הלגיטימציה של מדינת הלאום מוצדקת פעם אחר פעם בנימוקים ששורשיהם דתיים ו/או

היסטוריים, המתמצים ב"אנחנו היינו פה קודם", וב"אלוהים נתן לנו ולא לכם". מדינת ישראל דואגת לאשרר ולשמר את הלגיטימציה הדתית שביסודה, גם כאשר מדובר בסמלים

הנדמים כלאומיים-חילוניים: צבעי הדגל הם כצבעי הטלית שבה מתעטפים בבית-הכנסת, גם בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית-המקדש היו בצבעי כחול לבן; סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים ולצדה

ענפי זית. המנורה היא סמל יהודי מובהק, שנטען במשמעות רבה מאז ימי בית המקדש הראשון; את חשיבותה הסמלית המסורתית וההיסטורית אפשר לראות לא רק במנהגי חג החנוכה ובסיפוריו, אלא גם

בכך שכדי לסמל את תבוסת היהדות לאימפריה הרומית, חקקו הרומים סמל מנורה בשער טיטוס שברומא – דהיינו, המנורה שימשה כבר אז כסמל מייצג לעם היהודי. מדינת ישראל )והתנועה הציונית,

שראתה עצמה כממשיכת המכבים( החזירה את היהודים מהגלות בת האלפיים והפכו את המנורה לסמל תחיית העם היהודי בארצו. עלי הזית שלצד המנורה בסמל המדינה הם סמל שנלקח ממיתוס דתי )תיבת נח( ומתייחס במקורו לברית בין אלוהים לאדם; המנון המדינה מדבר על הקשר ההיסטורי והדתי של העם היהודי למולדתו )התקווה בת שנות אלפיים(; שמו של בית-הנבחרים הישראלי, הכנסת, מקורו בכנסת ישראל )כינוי לקהילה היהודית בתקופת התלמוד(, והוא מאזכר גם את הכנסת הגדולה – המוסד

, הוא כמספר חברי כנסת הגדולה120המחוקק של יהודה בתקופת בית שני. מספר חברי בית-הנבחרים, מימי בית שני, ואפילו הארכיטקטורה של מבנה מליאת הכנסת מקשרת את הדת למדינה: כסאות חברי

38

הכנסת מסודרים בצורה של מנורה, וקיר דוכן הנואמים עשוי מאבנים ירושלמיות כבדות שאמור להזכיראת הכותל המערבי.

39

מאמר: פיקניקים בשטח צבאי / תמר כתריאל סחיטת לגיטימציה – 14 מתוך ממ"ן

טקס הפיקניקים שמתארת תמר כתריאל במאמרה הוא אזרחי במובן זה שאינו דתי, אך נתון במצב לימינלי על ציר מדינה-אזרח. הפיקניקים הם לכאורה אזרחיים – הורים ובנים מסובים יחדיו לשולחן

קק"ל בעודם אוכלים ומשוחחים. עם זאת, ניתוחה של פרופסור כתריאל מראה כי בטקס קיים כל העת שותף סמוי – הצבא )ומכאן המדינה(, שבמניפולציות שונות הופך את הטקס האזרחי לשותף פעיל

בשיח ההגמוני הישראלי: תהליך סחיטת הלגיטימציה המדינית מהורי החיילים נפתח בביקור השבועי אצל ה"ילד" )מעניין שבעבר נחשב השירות הצבאי טקס מעבר מנעורים לגבריות, אך כעת התהליך הפוך – מרגע שהבן מתגייס, הוא

חוזר למעמד של ילד הדורש טיפול ותשומת לב יותר מאשר דרש או קיבל לפני גיוסו(. הפיקניקים החוזרים ונשנים מנטרלים לעתים קרובות את עמדותיהם הפוליטיות של ההורים, בעיקר אלו המתנגדים

להמשך הכיבוש בשטחים: ההפרדה המעושה בין הצבא לפוליטיקה נשמרת בקפדנות, בעיקר על-ידי אלו שיודעים שאינה נכונה ואינה יכולה להיות כזו. ההורים מתגייסים לשמירת הקונסנזוס הלאומי,

הלא-פוליטי לכאורה, משום שאין הם יכולים לעמוד מול ילדם ולומר לו כי מעשיו אינם מוסריים, שהוא כחייל מדכא ומשפיל עם אחר, שהוא שותף למדיניות שגויה. האווירה הא-פוליטית הזאת גורמת

להורים, בכוח אם לא בפועל, לתמוך )או לפחות לא לערער( בסדר חברתי שאמות המידה שלו נקבעו במידה רבה על-ידי הצבא. דפוסי ההשתתפות בטקס הפיקניקים גורמים להורים לתמוך רגשית ומעשית בדברים מהם הם מסתייגים מוסרית ופוליטית וזאת באמצעות הסטת תשומת הלב מהמסגרת הכללית

אל המסגרת המשפחתית – ההתמקדות בצרכיו של הבן מטשטשת את הקונטקסט )ועל דרך השלילה – אם לא יעשו זאת הם עשויים להיתפס כהורים שאינם ממלאים את תפקידם(. אספקט נוסף הקשור לכך הוא תחושת האשמה הקולקטיבית שפיתחו ההורים: הם חשים אשמים על שלא עשו די לשינוי המצב. לעתים קרובות הם אינם מזהים את הפלסטינים כקורבנות הכיבוש, כי אם את "הילדים". אם

דיברו ההורים במחקרה של כתריאל על ההיבט המוסרי, הם התכוונו בעיקר לנטל שהכיבוש מעמיס על"הילדים".

התופעה משקפת את מעמדה של המשפחתיות בישראל, ולהערכתה של כתריאל גם מחזקת אותה, שכן לעתים קרובות הביקור אצל החייל מעמיק את הקשר בין בנים להורים. הגיוס נחשב ליציאה

ממסגרת המשפחה; הפיקניק בשערי המחנה הצבאי נהפך לטקס של השתלבות מחודשת. זו תופעהגברית מובהקת; האבות והבנים מדברים על הצבא והנשים מביאות את תבשיליהן ואת הכביסה הנקייה.

הפיקניקים התמימים הפכו לטקסים אזרחיים המחזקים את שיתוף הפעולה והמחויבות הרגשית של ההורים עם הצבא, וכך את הקונסנזוס בחברה הישראלית ואת הלגיטימציה המוענקת למדינה )לא

לעצם קיומה, שיש להניח שהורים לחיילים תומכים בה ממילא, אלא למדיניות הכיבוש שהיא מבצעתבאמצעות הצבא(.

40

והעל-טבעי דת– 13 פרק היא מכלול האמונות ודפוסי ההתנהגות שבאמצעותם מנסים הבריות להתמודד עם בעיות אשרדתה

אינם מסוגלים לפותרן בעזרת השיטות הטכנולוגיות והארגוניות הידועות להם. כדי להתגבר על מגבלותאלו הם משליכים את יהבם על ישויות וכוחות על-טבעיים )הגדרה פונקציונלית של הבילנד(

תפקידיה הפונקציונליים של הדת הבילנד רואה את הדת כממלאת צרכים פונקציונליים של האדם ושל החברה. הוא מתייחס לשתי משפחות צרכים עיקריות: צרכים פסיכולוגיים וצרכים חברתיים. תפקידיה הפסיכולוגיים של הדת

מאפשרים לאדם להתמודד עם חרדות קיומיות שונות כגון חרדה מפני המוות )על-ידי אמונה בעולם שמעבר, גלגול נשמות וכו'(; לצקת משמעות לחיים )למשל חתירה למילוי התנאים המאפשרים קיום

מיטבי בעולם הבא(; להציב גבולות המסייעים לו לפעול בעולם. פן אחר הוא הטלת האחריות על המתרחש בעולם על כוח עליון, ועל-ידי כך לשחרר את האדם מהאחריות על גורלו, דבר המפחית

מצוקות פסיכולוגיות וחרדה. הפונקציה החברתית שממלאת הדת היא הצורך בשמירה על הסדר ועל שיווי המשקל החברתיים –

הדת מבדילה בין טוב לרע, ובכך קובעת את הגבולות המוסריים של האדם ושל החברה; היא מאפשרת להניח יסוד משותף לכל חברי הקבוצה ובכך מגבירה את הסולידריות ויוצרת קבוצת "אנחנו" מוגדרת;

היא מסייעת בהגדרת המטרות והשאיפות האישיות והקבוצתיות, ובכך יוצרת תשתית ערכית משותפת. גם הטקסים הדתיים גופם, טוען הבילנד, פונקציונליים מבחינה חברתית, שכן הם מסייעים בהפנמת

הערכים השונים אצל הפרט, ומחזקים ומאשררים את הזהות הקבוצתית.

כוחות על-טבעייםאלים ואלות

האלים נתפסים ככוחות הגדולים והנשגבים מכל. הם נתפסים בדרך-כלל כשליטי היקום, וכשהדת מכירה כמה מהם, כל אחד מופקד על חלק מוגדר של היקום. פנתיאונים, או חבורות של אלים ואלות כגון אלו של היוונים, הם תופעה נפוצה גם בארצות לא-מערביות. מאחר שמרבית הארצות התפשטו

על-ידי כיבושים, הפנתיאונים שלהם התפתחו לא פעם על-ידי צירוף אלים מקומיים של העמים הכבושים לפנתיאון הרשמי. מאפיין שכיח נוסף של הפנתיאונים הוא קיומה של אלוהות עליונה, אך

לרוב אין מתייחסים אליה כפי שמתייחסים לאלים. אמונתו של עם באלים, באלות או בשניהם קשורה לאופן שבו גברים ונשים מתייחסים אלה לאלה בחיי היומיום. בחברות שבהן הנשים נכנעות לגברים,

האל העליון מצטיין בדרך-כלל בתכונות גבריות מובהקות. חברות מעין אלו מתקיימות לרוב מגידול עדרים או מחקלאות אינטנסיבית. אלות, לעומת זאת, תופסות מקום חשוב בחברות שבהן הנשים

ממלאות תפקיד מרכזי בכלכלה ונהנות משוויון יחסי עם הגברים. לרוב חברות אלו מתפרנסות מגינון.

רוחות האבות הקדומים פולחן המבוסס על ההשקפה כי לבני אדם יש שני יסודות קיומיים: גוף או חומר, ויסוד נוסף של נשמה או רוח. פולחן האבות מייחס ממשות לרוחות של אבות הלינאג' או הקלאן ורואה אותן כנוכחות באופן

רוחות הקדמונים, כמו אנשים בשר ודם, עשויות להיות נדיבות או סכסכניותתמידי בחיי החברה והיחיד. נוכחות האבות הקדמונים יוצרת יראה בקרב המאמינים בהם, אשרולעולם אין לדעת כיצד יתנהגו.

חוששים לפגוע בהם או לאכזב אותם. נוכחות האבות הקדמונים מציגה דרישה מתמידה לסטנדרטים אמונה זו הולמתשל התנהגות והיא מפקחת על התנהגותו של היחיד ושל הציבור שהוא חלק ממנו.

בעיקר חברה של קבוצות מוצא המתייחסות להורים קדומים. אמונות אלו גם מקנות תחושה עזה שלקשר מוצק ורצוף בין עבר, הווה ועתיד.

אנימיזם או נשמה קיימת רוחשהטבע מאכלס בתוכו רוחות רבות המפיחות בו חיים.זהו שם כולל לאמונה

השדים והרוחות קרוביםחיות ובכל דבר בעולם. , הרים, כלי נשק, תכשיטים, בעצמים, צמחים בדרך-כלל לאדם יותר מהאלים והאלות ומגלים עניין רב יותר במעשיו היומיומיים. הם יכולים להיות

שוחרי טוב, מרושעים או אדישים, אך מאחר שמעשי האדם עשויים להרגיעם או להרגיזם, אי אפשר זוהי צורת אמונה אופיינית לחברות של ציידים לקטים החיים בתוך הטבע ומקיימיםלהתעלם מקיומם.

41

וכן באותן קהילות של מייצרי מזון שחבריהן אינםמערכת יחסים לא היררכית עם מרכיבי הסביבה מבחינתם, האלים והאלות, אם הם רואים הבדל רב בין חייו של אדם לבין כל אחד אחר גדל או צומח.

קיימים בכלל, בראו אולי את העולם ויצרו את תנאי הקיום, אך הרוחות הן המביאות מרפא, הןהמסייעות לשמאן או מכשילות אותו והן העשויות להיקלע בדרכו של הצייד היוצא אל היער.

אנימטיזםאמונה שהעולם מאוכלס בכוחות על-טבעיים ללא דמות. עשוי לדור בכפיפה אחת עם אנימיזם או לא.

אנשי דתכוהנים וכוהנות

ברוב הדתות נמצאים אנשים מסוימים שתפקידם לתווך ולהשלים את הפולחן עבור שאר המאמינים. בחברות בהן יש עודף כלכלי רב ניתן לראות אנשים שעוסקים בתפקידי תיווך דתי באופן מלא וכתפקיד

בלעדי. אנשים אלה כוהנים, כמרים, רבנים וכו', הם גם בעלי סמכות באשר למנהגי הדת ורעיונותיה ומתוך כך זוכים גם לעוצמה רבה בקהילותיהם. הם מהווים חלק ממסד דתי שיש לו ביטוי ארגוני יותר או

פחות מורכב, אשר יש לו תמיד גם בסיס כלכלי ופוליטי והוא בעל השפעה בחברה הסובבת ומוסדותיה . בדת המאורגנת השייכת לחברות בהן יש כתב, ישמאורגנת דתהפוליטיים, זוהי משמעותה של

צבירה של ידע ופיתוח של אידיאולוגיה דתית ענפה, בדתות אלו הסמכות של ממלאי התפקידים נרכשת באמצעות לימודים ומערכת של מיון והרשאות הקשורה בהם. מערכת אשר תומכת בהיררכיה הקיימת

בארגון הדתי ומהווה כלי למוביליות בתוכה.

שמאנים בחברות בהן כמות העודפים הכלכליים קטנה יותר ומידת ההתמחות התפקודית מצומצמת יותר, שם

לא נמצא דת מאורגנת אלא אנשים הקונים סמכות כלשהי של תווך בין המאמינים והכוחות העל השמאן הוא בעיקרו של דבר סוכן דתי הפועל בשמם של לקוחות אנושיים,טבעיים או מושאי הקדושה.

ומנסה להביא להם מרפא או לנבא מאורעות על-ידי אכיפת רצונו על הכוחות העל-טבעיים. השמאן עוסקים בטקסי פולחן המערביםהוא אפוא ניגודו של הכוהן, ש"לקוחותיו" הם האלים. השמאנים

מאגיה למיניה. תפקידם של השמאנים הוא בריפוי של חולים ופתרון בעיות וחידות שונות. לשמאן סמכות רוחנית שנקנתה על-ידי מאמץ אישי ותהליך אישי מלווה במבחני גוף ונפש שאדם עמד בהם,

סמכות זאת אינה פורמלית והיא תלויה במידת היכולת של השמאן להתקבל ככזה בעיני שאר בני החברה. השמאן הנו סוכן חברתי כוללני, בעל תפקיד מגוון בחברה בה פועל. הוא מהווה מוקד של

פעילות פולחנית אותה הוא מחולל באמצעות מעשיו. השמאן משתמש במצבי טראנס, הוא מביים מצבים טקסיים המשפיעים על הסובבים אותו ובכך קונה לעצמו סמכות בנושאים של רפואה, חיים ומוות. השמאן משתמש בידע שלו לגבי המיתוסים, איסורי הטאבו ותחומי הקדושה המצויים בחיים

החברתיים. הוא מפעיל את כל אלה בכדי להשפיע על רגשותיהם, מחשבתם והתנהגותם של האנשים הוא עשוי גם לתרום לפיקוח החברתי על-ידי סיוע באיתורם ובענישתם שלסביבו, לפתור בעיות ולרפא.

פושעים.

טקסים טקסים דתיים מציינים את הקשר בין האדם לבין האלוהות. הם מחזקים את הדבק החברתי של

הקבוצה, משחררים מתחים ומהווים דרך לציון ארועים חשובים ואמצעי לריכוך השפעותיהם ההרסניותשל משברים על החברה ועל הפרט.

טקסי הכנסה טקסים, לעיתים בעלי אופי דתי, המציינים שלבים חשובים במחזור חייו של הפרט, כגון לידה, נישואין

ומוות. רחקתו הטקסית של הפרט מהחברה;ה: ניתוקואן-גנפ חילק את טקסי ההכנסה לשלושה שלבים:

: שילובו המחודש של הפרט בחברהאיחוד: בידודו של הפרט לאחר הניתוק ולפני האיחוד; מעבר דוגמא: ואן-גנפ תיאר את טקסי החניכה הגבריים של הילדים האוסטרליים.בסטאטוס החדש.

כשהמבוגרים מחליטים שמגיע מועד החניכה, הנערים נלקחים מהכפר, והנשים בוכות ומפגינות מחאה טקסית. גברים מכפרים רבים מתכנסים במקום מרוחק מן המחנה. הקשישים שרים ורוקדים, והנערים

42

מעמידים פני מתים. שיאו של חלק זה של הטקס הוא פגיעה גופנית, כגון ברית מילה או עקירת שן, המסמלים את הרג הטירונים. לאחר מכן הם אינם שבים אל המחנה, ומבחינת השבט הם נחשבים

למתים. במהלך ההרחקה לומדים הנערים פולחנים חשאיים, מודרכים בדרכי החיים ועליהם ללמוד את כל התורה השבטית שגבר אמור לדעת. הטראומה שבאירוע משמשת כאמצעי פדגוגי המבטיח

שהדברים יחקקו היטב בזכרונם. הטירונים השבים לחברה מתקבלים בטקסים חגיגיים, כמתים ששבו לתחייה. הטקסים מבשרים לחברה על הסטאטוס החדש שלהם המגדיר בבירור את חובותיהם

וזכויותיהם. מעתה הם אמורים להתנהג כמבוגרים ולצפות שיתייחסו אליהם כמבוגרים.

טקסי חיזוק טקסים הנערכים בעת משבר בחייה של הקבוצה ומשמשים להידוק הקשרים בין חבריה. בעת משבר

נערכים טקסים המוניים האמורים להרגיע את הרוחות. הם משיגים את מטרתם על-ידי איחוד הציבור למאמץ משותף המסיח את הדעת מן הפחדים ומשרה אופטימיות ובטחון. מסכת היחסים בין כל

המעורבים, ששובשה עקב המשבר, שבה ומתאזנת. הוא גם משבר בחיי הקבוצה והפרת האיזון.– המשבר הסופי והמוחלט בחייו של הפרט –רגע המוות

אירועי ההלוויה והקבורה הם אפוא טקסי חיזוק המאפשרים לבריות להביע את כאבן בדרכים בלתימזיקות ולהסתגל למקומן החדש בחברה.

ביצוע טקסי חיזוק אינו מוגבל לרגעי משבר בלתי צפוי. באזורים בהם חילופי העונות משפיעים על אופי הפעילות האנושית, הם עשויים ללבוש צורה של טקסים שנתיים. הטקסים מבטאים כבוד והכרת תודה

לכוחות ההתחדשות והפריון של הטבע, שעצם קיומם תלוי בהם. כשהכל מתנהל כשורה ההשתתפותבאירוע מחזקת את המעורבות הקבוצתית ומשמשת מעין חזרה כללית לקראת מצבי משבר.

מאמר: הלוויה בירושלים / הנרי אברמוביץ' , נראה מוזראסתטיהטקס אינו המאמר מתאר לוויה, שנערכת במתכונת ייחודית לעיר ירושלים.

לחילוניים, הקבורה נערכת בצורה חפוזה, יש קיבוץ נדבות, אין אווירה מכובדת, החילוניים אינן מבינים (.ישנה זווית ראיה שונה בין הדתיים לחילונייםלמשלאת מקומם וחלקם בטקס עצמו )אמירת קדיש

בקשר למוות, הדתיים רואים את המוות כעיסוק בלתי נראה, קשר לעולם הבא, סוג של שכר ועונש, הגישה החילוניים אינם מרגישים בנוח עם חלק מהמושגים, אין בלוויה שום קשר אישי או היבט אישי.

מבחינתו המוות הינו הפרת האיזון בחברה, ישנו משבר:התיאורטית של הבילנד היא פונקציונליסטית מתאראברמוביץ'בעקבות מות אדם , ישנו את טקס הלוויה, ואז הסדר שב לחברה והאיזון נוצר מחדש.

לבין החילונייםבין אנשי המשפחההקונפליקט קיים .את הלוויה מכיוונה של תיאוריית הקונפליקט חברה קדישא רואים את– חברת קדישא משום שכל אחד מהם מפרש את הטקס מזווית ראיה אחרת

הלוויה כטקס הכנסה )הכנסת המת בהצלחה לעולם הבא( והחילוניים רואים אותו כטקס חיזוק ודורשיםהתחשבות בצורכיהם החברתיים.

קסמים וכשפיםהאנתרופולוג פרייזר הבחין בין שני עקרונות יסוד של מעשי קסמים:

דוגמא: בבורמה, למשל, אדם מבוסס על העקרון שדבר מוליד את הדומה לו. חיקוי: על-ידי קסמים שאהובתו השיבה פניו ריקם עשוי לבקש מקוסם שייצור בובה בדמותה. הבורמזים האמינו שהשלכת

הבובה למים, כשהיא עטופה בקמעות, תגרום לנערה לצאת מדעתה. גורל הנערה יהיה כגורל הבובה. עצמים או אנשים שהיה ביניהם מגע בעבר יכולים להמשיך להשפיע זה עלהדבקה: על-ידי קסמים

זה גם לאחר מכן. הסוג הנפוץ ביותר של קסמים מסוג זה מבוסס על הקשר המתמיד בין אדם לבין כלמה שהיה חלק מגופו, כגון שיער, ציפורניים או שיניים.

נועדו להסביר אסון או פורענות המבוססים על האמונה שאנשים מסוימים מצטיינים ביכולתכשפיםעל-טבעית לגרום לזולתם נזקף מחלות ומוות.

כשפים הם למעשה דרך להאנשת הרוע, שלא עונה רק על בעיית הסבל הבלתי מוצדק, אלא גם מסבירה התרחשויות רבות שלא ניתן למצוא את גורמיהן. בתפיסה זו לכל דבר צריכה להיות סיבה

ומשמעות. הכשפים עונים על הצורך בהסבר, ובעת ובעונה אחת מקנים גם בסיס ואמצעים לנקיטתצעדי נגד.

43

הכשפים תורמים גם לגיבוש הקהילתי ולשמירת הסדר החברתי: מאמץ משותף לאיתורו של המכשף תורם לגיבוש; אנשים שואפים להתנהג באופן יאות כדי שלא יעלה על דעתו של מישהו להאשימם

בכשפים; בירור מעשי כשפים מעלה אל פני השטח את כל העוולות והמדנים שקיימים בחברה וכדומה.

מאמר: טקסים ממלכתיים במדינת ישראל / הנדלמן וכץ מאפיינת מדינות לאום מודרניות ומזוהה עם פולחן הלאום. היא דומה מאד לדת במובנה אזרחית דת

הרגיל, אולם נעדר ממנה מושג האל, ואת מקומו ממלאים הלאום, המולדת והמדינה. הנדלמן וכץ מצביעים על קשר של המשכיות בין הדת האזרחית בישראל, כפי שהיא מתבטאת בטקסי

יום הזכרון ויום העצמאות, לבין הדת היהודית. סדר הזמנים הטקסי הישראלי חוזר על סדר הזמנים הטקסי היהודי ומספר בעזרתו אותו סיפור: גולה, שיבה לציון, גאולה ומעבר מכאוס לסדר. המשכיות זו

מעניקה לטקסים האזרחיים את כוחם ומבטיחה שתושבי ישראל יקבלו אותם.

מאמר: נשות הכותל נשים, דת, דת כמערערת על הסדר הקיים – 14 מתוך ממ"ן

נשות הכותל נאבקות על זכותן להתפלל בקול ברחבת הכותל כשהן עוטות טלית ומחזיקות ספר תורה. הממסד הדתי ונאמניו )גברים ונשים כאחד( טוענים שעל-פי ההלכה אסור לאשה לגעת בספר תורה )שמא היא "טמאה", ביטוי מקומם לתיאור אשה במחזור(, מותר לה להתפלל רק באופן שבו שפתיה נעות אך קול לא נשמע )"קול באשה ערווה"(, ואל לה להתעטף בטלית )משום ש"כל כבודה בת מלך

פנימה"(. התעקשותן של נשות הכותל לבצע את שלוש הפעולות הללו פוגעת, לדברי המתנגדים, ברגשותיהם. את פגיעותם הם ביטאו על-ידי דחיפת הנשים, הטחת קללות ועלבונות, הכאתן, יריקה

לעברן, זריקת כסאות עליהן וחטיפת סידורי תפילה מידיהן. מאבקן של הנשים מתקיים בשלושה מישורים: מישור דתי-פרשני, מישור פוליטי ומישור משפטי. יש לציין שכל ממדי המאבק, על אף חתרנותו, מנוהלים על-ידי הנשים תוך שימוש באמצעים לגיטימיים

בלבד ומתוך דאגה להישאר בגבול הקונצנזוס )למשל, הקפדתן להתנער שוב ושוב מהתנועה הרפורמית(. במישור הדתי טוענות הנשים שהדת מתירה להן לעשות את אשר הן מבקשות, למשל שהמשנה מתירה לנשים להחזיק ספר תורה משום שהוא אינו מקבל טומאה )זוהי אחת ההוכחות שהנשים אינן מערערות

כלל על ציוויי ההלכה; הן אינן טוענות נגד כך שהן נחשבות טמאות מלכתחילה, והדיון נסוב רק על השאלה אם הספר סופג את הטומאה הזו או לא(; במישור הפוליטי מנסות הנשים לבלום הצעות חוק

שונות המטילות עונשים כבדים על נשים המתפללות בכותל; ובמישור המשפטי הן חוזרות ומגישותעתירות לאישור פעילותן, עתירות שלא מגשימות את הציפיות הנתלות בהן.

על-אף האיצטלה הדתית, איני חושבת שמאבק זה נסוב על הדת או על פרשנויות תלמודיות. המאבק הוא על קולן של הנשים במרחב הציבורי ועל ערעור ההגמוניה הפטריארכלית. בשלושת ממדי המאבק

שתיארתי קודם ניכר החשש מהעצמת הנשים: במישור הדתי, להט היצרים שגרמו הנשים הוא חסר תקדים )גברים מרימים יד על נשים, במקום קדוש, תוך סכנה שספר התורה ייפול ארצה(; במישור הפוליטי, הצעת החוק של חברי הכנסת החרדים האומרת שיש להטיל שבע שנות מאסר על אשה

שתתפלל בטלית, והעובדה השערורייתית שההצעה עברה בקריאה ראשונה, אף שרוב חברי הכנסת חילונים )אך גברים(, מעידה גם היא על עוצמת הרגשות הכרוכה בנושא; ולבסוף, גם במישור המשפטי נחלו הנאבקות אכזבה. כפי שניסחה זאת דניאל ברשטיין, מהמרואיינות לכתבה: "אני שואלת את עצמי

אם מה שבג"ץ אמר זאת לא חזרה לדפוס הפטריארכלי – האבא הגדול החליט בשבילנו". בהתחשבבעובדה שבשלושת הממדים מהווים גברים את הרוב המוחלט, אין הדבר כה מפתיע.

יש לזכור שאת הטקסים הדתיים ביהדות הגו גברים למען עצמם. טקס התפילה, על כל הכרוך בו, הוא טקס עתיק יומין, המבוצע מאות שנים בצורתו הנוכחית ומייצג את העולם כפי שהיה בעבר, ולדעת

רבים גם כפי שהוא אמור להיות כעת. הבילנד טען, בניתוחו הפונקציונלי, שטקסים מחזקים את הלכידות החברתית ותורמים לשלמות

והמשכיות החברה – ההערכה לטקסים נושנים, מסורת וההזדהות עם העבר היא מרכיב חשוב באישיות הדתית. הפעילות הדתית בהווה היא בעלת משמעות לא רק משום שיש לה מקור ושורשים, אלא גם

משום שהיא יוצרת מחדש ומעבירה לעתיד מעשים שחזרו ונשנו במשך דורות רבים, ומאפשרת להזדהות עם כלל קהילת המאמינים הנוהגים באותה צורה )לא רק אלו שמתו, אלא גם אלו שעוד לא

44

נולדו(. הזיקה הדתית למסורת חשובה גם משום שהיא כרוכה בתחושה שאם דבר-מה התקדש ושרדבנסיונות הזמן, כנראה יש בכך כוונה עליונה.

רצונן של נשות הכותל לשנות את מהלכו הקבוע של הטקס נתפס, אם כן, הן כערעור על ההגמוניההגברית בשדה הדתי והן כערעור מסוכן, מעורר חרדה של ממש, על יסודותיו המהותיים של הפולחן.

מן הכתבה עולה שגישתו הפונקציונליסטית של הבילנד לדת אינה יכולה לעמוד לבדה; הדת אמנם עשויה לחזק ולאשר את הסדר החברתי הקיים, אך במקרים אחרים )או בזמנים אחרים( היא יכולה להיות גורם רב עוצמה המערער את הסדר הקיים. נשות הכותל חותרות, באמצעות הדת הממוסדת

ותוך שימוש בכליה, תחת ההגמוניה הדתית-פטריארכלית ומנסות למצוא איזון חברתי חדש. מאבקן אינו מוביל לסולידריות, כפי שהציע הבילנד, אלא לקרע חברתי )או לכל הפחות למאבק סוער( בין פרטים

ומוסדות, דתיים וחילונים. גם גישתו של הבילנד לטקסים אינה מוכיחה את עצמה במקרה של נשות הכותל. הבילנד טוען שהטקס, מעצם קיומו, תורם לחיזוק הקשרים בחברה, לשלמותה ולהמשכיותה. במקרה זה ניתן לראות כי דווקא

הטקס הוא היוצר את הקונפליקט משום שהוא משמש כמנגנון דיכוי נשים. הטקס אמנם תואם את הסדר הקיים, אך הסדר הוא הגמוני ודכאני והטקס מאשרו שוב ושוב. מעניין לבחון נושא זה בגישתו

הסמלית של טרנר )בעקבות ואן-גנפ(: שלב ההרחקה הוא השלב שבו נמצאו הנשים מאז ומעולם בחברה היהודית; השלב הלימינלי הוא זה המתואר בכתבה. טרנר טען כי מצבים מעין לימינליים כגון

משחק או ציור – או במקרה שלנו, תפילה – עשויים להיות מקור לשינוי תרבותי וחברתי. כמו כן, טשטוש ההבחנות בין קטיגוריות מחשבתיות עשוי להיגרם מדתיותן ואמונתן של הנשים מחד, מול העובדה שדווקא דת זו שלהן היא אחד המקורות לדיכוין. תנאים אלו, לדעתו, טומנים בחובם זרעי

יצירתיות ושינוי, וייתכן שניתן להסביר את מאבקן של הנשים תוך שימוש באופן ראייה זה.

45

- האמנות14 פרק אמנות היא שימוש יצירתי בדמיון האנושי כדי לפרש את החים, להבינם ולהתענג עליהם. בתפיסתם של

העמים המערביים המודרניים קנה לו אחיזה איתנה הרעיון של אמנות לשמה, אמנות לשם מטרות בלתי שימושיות ובלתי מעשיות, אך בתרבויות אחרות האמנות משמשת בדרך-כלל למטרות הנחשבות

כבעלות ערך מעשי חשוב. בחברות רבות עצם עשיית האמנות חשובה לא פעם בהרבה מהתוצר הסופי. כל יצירת אמנות, בין אם אמנות לשמה או אמנות מעשית, כרוכה בשילוב מיוחד של ביטוי צורני סמלי

וביטוי רגשי המאפיין את הדמיון היוצר. אנתרופולוגים נוכלו לדעת שהאמנות משקפת את ערכיה התרבותיים של חברה ואת הנושאים

אך במידה– מיתוסים, אגדות וסיפורים –המעסיקים אותה. הדברים אמורים בעיקר באמנות מילולית מסוימת גם במוסיקה ובאמנות חזותית. כל אלו מלמדים את האנתרופולוג על החוקיות שבני החברה

מוצאים ביקום ועל תולדות החברה ותפיסת עולמה. מלבד הנאה, האמנויות למיניהן ממלאות תפקידים נוספים. מיתוסים, למשל, מציבים אמות מידה

להתנהגות נאותה, ואמנויות מילוליות משמשות בדרך-כלל להנחלתם ולשימורם של ערכי התרבותומנהגיה. כל צורת ביטוי אמנותי האופיינית לחברה מסוימת עשויה לתרום לליכודה ולגיבושה.

כל אדם נוטל חלק בפעילות אמנותית, זהו צורך אנושי בסיסי והוא עשוי להתבטא לא רק בכן ציור או בחוברת תווים, אלא גם בצורה שאנשים מקשטים את גופם )תכשיטים, קעקועים, תספורות, בגדים

וכדומה(, בסיפור סיפורים וכדומה. האמנות, כמו הדת, תורמת לרווחתו של האדם ומקנה צורה ומשמעות לחייו. הקו המפריד בין שני

התחומים האלו אינו תמיד ברור, למשל קשה לקבוע היכן מסתיימת האמנות ומתחילה הדת בטקספולחני מפואר הכולל קישוטים, מסכות, תחפושות, בובות שירים וריקודים.

הבילנד, בגישתו הפונקציונלית, נוטה להתעלם מהעובדה שהאמנות, לא פעם, מתנהגת כגורם חתרניומתריס, הבא לערער את הסדר והיציבות החברתיים.

אמנות מילולית , ששימש תחילה לציון סיפוריו ומנהגיו המסורתיים הבלתי כתובים19 הוא מושג בן המאה ה-פולקלור

של בן הכפר האירופי, ומאוחר יותר הורחב לכל המסורות שבעל-פה בחברות השונות. האמנות המילולית כוללת נרטיבים, מחזות, שירה, לחשי כישוף, פתגמים, חידות, משחקי מלים,

מיתוס, אגדה וסיפור:–ולעיתים אפילו מחמאות וגידופים. הנרטיבים חולקו לשלושה סוגים בסיסיים

מיתוס מיתוס הוא סיפור דתי ביסודו האמור להצדיק אמונות ומנהגים דתיים. הנושא המרכזי הוא יסודות הקיום

האנושי: כיצד התהווה העולם, מניין באנו, מדוע אנו כאן ולאן מועדות פנינו. תפקידו העיקרי של המיתוס הוא לשמש הסבר: הוא מתאר יקום מסודר, המכשיר את הקרקע להתנהגות מסודרת.

כשאנשים מאמינים במיתוס, הם מנחילים אותו מדור לדור, הוא הופך לחלק מתמונת עולמם, לחלקמתפיסותיהם המפורשות והסמויות לגבי גבולות עולמם ואופן פעולתו.

אגדה אגדות הן סיפורים המתיימרים להיות אמיתיים, על העולם שלאחר הבריאה. את האגדות לא ניתן

לייחס למחבר ידוע כלשהו, הם מופיעים תמיד בגרסאות רבות, אך על אף ההבדלים הם מפורטים די הצורך להישמע כאמינים, והם מלמדים דבר מה על אודות החברות שבהן צמחו. מרבית האגדות הן

סיפורים פסבדו-היסטוריים המתארים מעללי גיבורים, תנועות עמים והתהוותם של מנהגים מקומיים, לרוב תוך מזיגה של ריאליזם עם יסודות על-טבעיים. מאזיניהן אינם בהכרח מאמינים או מפקפקיםבאמיתותן, אך הן משמשות לבידור, להדרכה ולטיפוח הגאווה המשפחתית, השבטית או הלאומית.

בחברות מערביות תפקידן של האגדות נתפס במידת מה על-ידי ההיסטוריה, אך היסטוריות רבות אינן אלא אגדות שפיתחנו כדי לשמור על דימוינו העצמי. האגדות האמורות מייפות את ההיסטוריה

ומתאימות אותה לתקוותיה ולציפיותיה של התרבות המקומית ומתעלמות בצורה מלאה או חלקיתמארועים היסטוריים אחרים.

. אפיקות מתארות ארועיםא0פ/.יק-האגדות ארוכות, לעיתים בלבוש של שירה או פרוזה קצבית, מכונות אפופי תהילה בחיי אדם אגדי או אמיתי והן עשויות להמשך שעות ואף ימים שלמים. האפיקה שכיחה

46

בדרך-כלל בחברות אנאלפבתיות עם צורה כלשהי של משטר מדינה. היא משמשת אמצעי להנחלתםולשימורם של התקדימים והמנהגים המשפטיים והפוליטיים של החברה.

אגדות עשויות לכלול סממנים מיתולוגיים, בעיקר כשהן עוסקות בעל-טבעי, והגבול בינן לבין מיתוס אינו תמיד ברור. הן עשויות גם לכלול פתגמים וסיפורי משנה המחברים אותן לסוגים אחרים של אמנות

מילולית. עיקר חשיבותם האנתרופולוגית של החלקים הריאליסטיים והחילוניים שבאגדות, הוא ברמזים הכלולים בהם לגבי ההתנהגות הנחשבת מוסרית ומקובלת באותה תרבות. עניינן המרכזי של האגדות הוא פתרון

בעיות, והתוכן כולל לרוב קרבות, מלחמות, עימותים וסוגים רבים של מבחנים גופניים ונפשיים.

סיפור המונח סיפור הוא תווית כללית לסוג שלישי של נרטיבים יצירתיים. הכוונה לנרטיבים חילוניים טהורים,

בלתי היסטוריים, המוכרים כבדיה לצורכי בידור, אם כי עשויים לכלול גם מוסר השכל או לקח מעשי. ניתן למצוא סיפורים רבים בחלקים שונים של העולם בעלי מוטיב או תחביר זהה )למשל המגוון הגדול

הרשל'ה, חושם, ג'וחא ועוד( ואחרים מקומיים )אותם ניתן לחלק לרוב לסיפורי–של סיפורי "השוטה" חיות, חוויות אנושיות, מוסר, הבלים, רוחות, מרמה ועוד(. הסיפורים עשויים להעיד על מגעים

תרבותיים או על בידוד תרבותי, על גבולות של השפעה ועל כוחה של לכידות תרבותית. מעבר לזה, סיפורים, כמו אגדות, מדגימים לא אחת פתרונות מקומיים לבעיות מוסר אוניברסליות, ומבחינה מסוימת

הם מהווים תורת מוסר.

מוסיקה המוסיקה האנושית נבדלת מהמוסיקה הטבעית )ציפורים, ליוויתנים, זאבים וכו'( בהיותה מבוססת

על סולם. –כמעט תמיד על רפרטואר של צלילים עם מרווחים סדירים או קבועים ביניהם לא היתה כמעט תרבות אנושית, בעבר או בהווה, שלא התגלו בה עדויות לצורה כלשהי של מוסיקה.

לכל חברה מוסיקה בעלת צביון ייחודי משלה המסייעת להגדיר את תחושת הזהות של הנמנים עמה.

שירה שירה היא סוג נוסף של אמנות מילולית-מוסיקלית חשובה. תפקידה החברתי של המוסיקה ניכר אולי

יותר מכל כשמדובר בשירים. שירים מבטאים לא אחת את ערכיה ותחומי התעניינותה של הקבוצה לא פחות מסיפורים, אך עושים זאת בדרך מסוגננת יותר הנובעת ממגבלות של טונליות )מערכות של

– בין אם הוא דידקטי, פוליטי, סטירי, דתי או רגשי טהור –סולמות(, מקצב וצורה מוסיקלית. כל שיר הוא בראש ובראשונה מתן צורה לחומר גלם בלתי מגובש והבעת רגשות בדרך סמלית הנחקקת בנקל

בזכרונו של הציבור. השיר מלכד את הקבוצה ונוטע בחבריה תחושה שחוויותיהם הן בעלות צורה דוגמא: בקהילת אוולאד עלי הבדואית שבמצריים, השירה היא אמנות מילולית חיהומשמעות.

ושימושית בעיקר כאמצעי של ביטוי עצמי ותקשורת אישית. בתרבות זו ישנן שתי צורות שירה. האחת היא פואמות הגבורה בעלות המבנה המשוכלל, המדוקלמות על-ידי גברים באירועים טקסיים ומיוחדים.

האחרת נקראת גינאווה, או השירים הקטנים, המסתננים לשיחות היומיום. שירים אלו, בעלי המבנה הפשוט עוסקים בנושאים ובתחושות אישיות ונשמעים בנסיבות חברתיות בלתי מחייבות. הגברים

הקשישים מתייחסים אליהם כהבלי נשים וצעירים, אך למרות מעמדם הרשמי הנחות לכאורה הם ממלאים תפקיד חיוני בחיי היומיום. הם מאפשרים לאנשים להביע רגשות ודעות העומדים בסתירה

למוסכמות המוסר מבלי לשאת בתוצאות ונועדו לתת פורקן למחשבות או להשקפות שהן בגדר טאבו)בדומה לבדיחות שואה, למשל(.

ציורהציור, כמו המוסיקה, הוא חלק בלתי נפרד מכל תרבות אנושית הידועה בהיסטוריה.

ניתן להבין יצירות אמנות בדרכים שונות. הגישה האסתטית מתמקדת בשאלה כיצד הדברים מתוארים. הגישה הסיפורי מתמקדת בשאלה מה מתואר ולבסוף הגישה הפרשנית, שרק בכוחה לחשוף את

משמעות היצירה. דוגמא: אמנות הסלע הבושמנית של דרום אפריקה ממחישה גישות שונות להבנת יצירות אמנות )מתוך

(:14ממ"ן

47

ציורי המערות צוירו ככל הנראה מיד לאחר יציאתם של השמאנים הבושמנים ממצבי: גישה פיזיולוגית טראנס, ועל כן ניתן להסבירם בעזרת הבנת התופעות הטבעיות המתרחשות במערכת העצבים בעת

טראנס: , כלומר, רואה שלל צורות גיאומטריותאנטופטית תופעהבשלב הראשון של הטראנס עובר האדם

מופשטות זוהרות ורוטטות, זזות ומשתנות. צורות אלו דומות במידה רבה לצורות המופשטות שבציורי מתן שלבהקיר הבושמנים, שניתן על כן להסבירן כציור אנטופטי. השלב השני של הטראנס הוא

, ובו מנסה המוח להתאים את הצורות המופשטות לייצוגים מוכרים, כך מתחברות צורותהפשר אנטופטיות לחפצים ולחלקי גוף אנושיים וחייתיים בציורים – רשתות מידמות לעורו של הג'ירף וקשתות

הופכות לחלות דבש. בשלב השלישי של הטראנס, שלב הדימויים האיקוניים, ההוזה הופך להיות חלק בלתי נפרד מהזייתו ומערב בה דמויות של אנשים, בעלי-חיים ומפלצות. הבושמנים "קוראים" בשלב זה

ליחמורים כדי שיסייעו בהורדת גשם. זו, נטען, הסיבה להופעתם של יחמורים כה רבים בציורי הקיר. תחושות טבעיות אחרות – כקשיי נשימה, תחושת ריחוף ומתיחת איברים – מקבלות גם הן ביטוי בציורי

הקיר באמצעות רישומי אנשים וחיות ארוכים במיוחד, מתעופפים או שוחים באוויר. את ציורי ניתן להבין בהתבסס על תחושתו של ההוזה שגופו התגלגל בגופה )חצי חיה וחצי אדם(התריאנתרופים

של חיה; את העובדה שהציורים צוירו זה על גבי זה ניתן להסביר הן בכך שחזיונות שונים ודימוייהם התמונתיים התערבו זה בזה, וכן בכך שמצב הטראנס הושג במקום שכבר קיימים בו ציורי קיר

מטראנסים קודמים, ואלו התערבבו בחזיונות החדשים שהונצחו לאחר מכן. הציורים הבושמניים אינם מנותקים – ציורים אלו מושפעים מן התרבות הבושמנית: גישה תרבותית

מסביבתם הפיסית והתרבותית, ומתארים אספקטים שונים של חיי הציירים. תרבות הבושמנים המיוצגת בציורים כוללת גברים הצדים בקשתות וחניתות, נשים המלקטות את שללן בעזרת מוטות

חפירה, טקסי טראנס, על השמאנים שבמרכז והנשים שמסביבם, בעלי-החיים המצויים וכדומה. הכניסה למצב הטראנס קשורה בעולם הרליגיוזי של הבושמנים, שבו היה תפקידם של השמאנים היה לתווך בין העולם הזה ובין הממלכות שמעליו ומתחתיו. גם מהות חוויית הטראנס עצמה, שבהשראתה

צוירו הציורים, משקפת את הסביבה התרבותית. בשלב השני של הטראנס, שלב מתן הפשר, מונחות הצורות האנתופטיות בתבניות מוכרות – מוחו של שמאן בושמני יפרש את הצורות תוך שימוש בייצוגים

מעולמו שלו, בעוד ברוקר ניו-יורקי יפרש את אותן צורות באופן שונה לחלוטין, המתאים לעולמו התרבותי שלו )הדבר דומה לפסיכוזות אתניות – הפרעות אוניברסליות בעלות סימפטומים או ביטויים ייחודיים בתרבויות שונות(. גם הדימויים האיקוניים שרואה אדם בטראנס משתנים מתרבות לתרבות.

אדם יראה את הדימויים שתרבותו הכשירה אותו לראות. במקרה זה יראה השמאן הבושמני יחמורים, שכן תרבותו מאמינה שליחמורים כוחות רבים, והוא ינסה "לצוד" אותם במהלך הטראנס כדי להיעזר

בכוחותיהם. גם האמונה שלציורי המערות כוחות על-טבעיים משפיעה על הציורים עצמם – טקסי הטראנס מבוצעים ליד הציורים הקיימים כדי לשאוב מהם כוחות, והציורים הבאים יצוירו עליהם, מיד

עם שוך הטראנס הנוכחי וחוזר חלילה. ראשית, הואיל ומלאכתם של השמאנים אמורה – לציורי המערות יש תפקיד פוליטי: גישת יחסי הכוח

היתה להשפיע על עולם המעשה, שינוי בעולם זה – חדירת המתיישבים הזרים, למשל – הביא לשינוי במלאכתם של השמאנים: לתחומים שעליהם ביקשו להשפיע מימים-ימימה נוסף גם השדה הפוליטי

של המאבק עם המתיישבים הקולוניאליים, והדבר ניכר גם בשינויים שחלו בציורים עצמם. עניין זהמעיד על התפקיד הפוליטי של הציורים, ומשקף את השינויים שחלו בו.

נוסף על השינוי שחל בציורים עם השינוי הזה במשימותיהם המיסטיות של השמאנים, ההתיישבות וההתפשטות הקולוניאליות ערערו את יחסיהן של הקהילות הבושמניות עם קהילות בנטואיות

חקלאיות, והתחרות המתעצמת על משאבים גררה בין היתר תחרות גם בין השמאנים השונים; מעמדם היחסי של השמאנים קבע, עם התעצם התחרות, עד כמה ישחרו לפתחם, ומכאן – את עצם יכולתם

להתפרנס מהמיומנויות המיסטיות שהבטיח לספק. שינוי חברתי זה, שהיה כרוך בשבירת היסוד השוויוני שביחס אל השמאנים, הביא לשינוי בציורים: לא עוד דמויות בעלות חשיבות שווה, שהתבטאה איקונית

בגודל וברמת פירוט זהה, אלא דמויות חשובות יותר וחשובות פחות – שהחשובה מהן היתה לא אחת,מטבע הדברים, השמאן עצמו.

48

תרבות שינויי– 15 פרק כל התרבויות משתנות במוקדם או במאוחר מסיבות שונות ומגוונות. אנשים עשויים לשנות את דרכיהם

ביודעין בתגובה לבעיה כלשהי הנקרית בדרכם, אך שינויים רבים מתרחשים באורח בלתי מכוון, כולל תוצאות בלתי צפויות של צעדים שנועדו למטרות אחרות. מפגש עם תרבויות אחרות עשוי להביא

לקליטתם של רעיונות זרים ולחולל שינויים בערכים ובדרכי התנהגות. לעתים הדבר נעשה בדרכי כפייה כתוצאה של כיבוש קבוצה אחת בידי קבוצה אחרת. שינויי תרבות הם המאפשרים לחברות להסתגל

לשינויי תנאים, אך לא כל שינוי תורם להסתגלות.

מנגנוני שינויחידושים

מקורם היסודי של כל שינויי התרבות הוא החידושים: אופני התנהגות, אמצעים או עקרונות חדשים הקונים להם אחיזה בחוגים רחבים בקבוצה. אלה הנובעים מגילוי מקרי של עקרון חדש כלשהו מכונים

, ואלה הנובעים מיישום חדש של עקרונות שהיו ידועים קודם לכן מכוניםראשוניים חידושים . התאמתו של החידוש לצרכיה, לערכיה וליעדיה של החברה היא תנאי הכרחימשניים חידושים

אנשים מעדיפים בדרך כלל לדבוק במנהגיהם,–לאימוצו. כוח ההרגל עשוי גם הוא להוות מכשול במקום לאמץ דבר חדש הדורש שינוי כלשהו.

התפשטות התפשטות היא מעבר של שיטות או מנהגים מחברה אחת לאחרת. ישנה הערכה האומרת שתשעים

אחוזים מתוכנה של כל תרבות שאולים ממקורות חיצוניים. עם זאת, החברות נוהגות לאמץ אך ורק יסודות המתיישבים עם התרבות הקיימת )למשל התאמת הדמוקרטיה לתרבות הישראלית על-ידי

שילוב של יהדות, ציונות, לאומיות וכדומה; לדינו ואידיש גם הן דוגמאות טובות להתפשטות תרבותית(.

ת תרבותי ח( ְּפ*במקרים רבים אימוץ של יסוד חדש כרוך באיבודו של יסוד ישן.

שינויים כפוייםאכיפת תרבות

אכיפת תרבות מתרחשת כאשר מגע ישיר והדוק בין קבוצות בעלות תרבויות שונות מביא בעקבותיו שינויים מרחיקי לכת בדפוסי התרבות של אחת התרבויות אות שתיהן. הדבר כרוך תמיד ביסוד של

כפייה, לעיתים ישירה, כפי שקורה בעת כיבוש, ולעיתים עקיפה, כשקיים איום גלוי או סמוי בהפעלת כוח במקרה של סירוב לאמץ את השינויים שהקבוצה האוכפת מצפה שיאמצו. אכיפת תרבות עשויה לחולל שינויים בכמה כיוונים: כששתי תרבויות הופכות לאחת ומאבדות כל אחת את זהותה הנפרדת,

)כפי שהתכוונו בחברה האמריקאית או הישראלית(. במקרים אחרים אחתתרבויות היתוךמתרחש , בצורת קסטה, מעמד אותת-תרבותהתקרבויות מאבדת את אופייה העצמאי אך שומרת על זהותה כ

: הכחדת קבוצת אנשים אחת בידי אחרת, לרוב בשםעם השמדתקבוצה אתנית. לעיתים מתרחשת ה"קדמה", במכוון או כתוצאה אקראית של פעולות שקבוצה מבצעת ללא התחשבות בהשלכותיהן על

אחרים.

אנתרופולוגיה יישומית אנתרופולוגיהאחת מתוצאות הלוואי של הטיפול הקולוניאלי בעמים מקומיים היתה התפתחותה של

והשימוש בידע ובשיטות אנתרופולוגיות לצרכים "מעשיים" מסוימים, שנועדו לסייע לממשליישומית הקולוניאלי או לכל "לקוח מוגדר" אחר. האנתרופולוגים היישומיים מבוקשים כיום בתחום הפיתוח

הבינלאומי בשל בקיאותם במבנה החברתי של תרבויות המיועדות לפיתוח, במערכות הערכים שלהן ובקשרי הגומלין ההדדיים ביניהן. דילמות רבות כרוכות בעמדתם של האנתרופולוגים היישומים. הם

אמורים לכבד את השקפותיהן ואת עולמן התרבותי של קבוצות אחרות, אך הם מתבקשים להציע דרכים לשינוי היבטים מסוימים של תרבויות אלו. כאשר הפונים הם חברי הקבוצה, אין בכך קושי רב,

אך ישנה בעיה כאשר הפונה הוא מומחה חיצוני כלשהו, המבקש לכפות על הקבוצה שינוי.

49

סינקרטיזם )דוגמא: קריקטבתגובה לאכיפת תרבות, מיזוג של יסודות מקומיים וזרים לכלל תרבות חדשה

.בטרובריאנד(

תנועות החייאה תגובה שכיחה נוספת לשינויים כפויים היא החייאה. ניתן להגדיר החייאה כניסיון מודע של כמה חברים

בקהילה לבנות תרבות מספקת יותר על-ידי אימוץ מהיר של חידושים דתיים או מעין דתיים רבים. בשעה שנקטעים קשרי התרבות, היחסים והפעילויות החברתיות הבסיסיות ופעילות חסרת משמעות נכפית על הקהילה בכוח, יחידים וקבוצות עשויים להגיב בהסתגרות ובנסיגה לעולם הדמיון הפרטי או

)דוגמאות: מורמונים, הימין הדתי האמריקאי, היפים, חמאסבהימלטות לעולם רוחני קולקטיבי .וכדומה(

מודרניזציה מודרניזציה היא מושג אתנוצנטרי, המתאר תהליך של שינוי תרבותי וחברתי-כלכלי, שבו החברות

המתפתחות מאמצות תכונות שונות האופייניות לחברות המתועשות המערביות.ניתן לחלק את תהליך המודרניזציה לארבעה תת-תהליכים:

מעבר משיטות מסורתיות לשיטות מדעיות שמקורן במערב.–הראשון הוא פיתוח טכנולוגי פיתוח חקלאי, שעיקרו מעבר מחקלאות לשם מחיה לחקלאות מסחרית, דבר הגורם לתלות–שנית

בכלכלת השוק. תת-תהליך שלישי הוא התיעוש, המלווה בהגברת השימוש במקורות אנרגיה מן הדומם להפעלת

מכונות. העיור, המתבטא בנדידת אוכלוסייה מן הישובים הכפריים אל הערים.–רביעית

בעקבות המודרניזציה חלים בדרך כלל גם שינויים אחרים: במישור הפוליטי מופיעות לא פעם מפלגות פוליטיות וצורה כלשהי של שיטת בחירות, המלוות

בהתפתחות ביורוקרטיה. בשדה החינוך מתרחבות אפשרויות הלימוד, עולה רמת ההשכלה ומתפתחת עילית אינטלקטואלית

מקומית. חשיבותה של הדת בתחומי מחשבה והתנהגות רבים פוחתת, ומנהגים מסורתיים רבים מאבדים

מתוקפם. מסכת החובות והזכויות המסורתית הקשורה לשארות משתנה, ואף מתבטלת, בעיקר כשמדובר

בשארים רחוקים. ולבסוף, בחברות מרובדות גוברת הניעות עם ירידת חשיבותו של הסטאטוס השיוכי ועליית משקלו של

בידול )דפרנציאציה(–זה ההישגי. התהליכים החברתיים והתרבותיים מתחוללים בשני כיוונים מנוגדים מבני בידולמבני וסמלי הולך וגדל והופעת צורות חדשות של שילוב )אינטגרציה( חברתי ותרבותי:

הוא פיצולם של תפקידים מסורתיים, הכוללים כל אחד שני תחומי התמחות או יותר, לשני תפקידים נפרדים או יותר, שלכל אחד מהם תחום פעילות מוגדר אחד בלבד )למשל העברת החינוך מההורים

לבתי ספר או ניתוק האמנות מהממסד הדתי(. תופעה זו מגבירה את הפיצול החברתי, ויש לאזנה על-ידי : מנגנונים תרבותיים המאזנים את פעולתם של כוחות הבידול בחברה. בחברותמלכדים מנגנונים

העוברות תהליכי מודרניזציה הם כוללים גופים ממשלתיים רשמיים, אידיאולוגיות רשמיות של המגינה, מפלגות פוליטיות, ספרי חוקים, איגודים מקצועיים וכדומה. כל אלה חוצים את גבולותיהן של חלוקות

חברתיות אחרות וכך פועלים כנגד כוחות הבידול החברתי. בחברה העוברת מודרניזציה, מנהגים תרבותיים קודמים עשויים לשמש– היא כוח נוסף מסורתה

משקל נגד לכוחות החדשים של בידול וליכוד. מסורת היא לא פעם אחד ממקורות הלגיטימציה.

50

מאמר: הטבעת חותמה של האידיאולוגיה הציונית על מרחביה של ארץ ישראל:מדוע נקרא יליד ישראל צבר? / צילי דולב-גנדלמן

נושאים: ילדּות, תירבות, שארות מטאפורית, מיתוס ניתן לראות שהציונות בתקופת הישוב העניקה תפקיד חשוב ביותר לילד ולגן הילדים. הציונות גייסה את

הילד ונתנה לו את תפקיד הָקשר הסמלי בין עם ישראל לארץ ישראל ובין ההיסטוריה היהודית לגיאוגרפיה הישראלית. היא מילא את תפקיד הָקשר בגלל זהותו הכפולה: כילד הוא חוליה בשרשרת

הדורות ושייך להיסטוריה הנמצאת תמיד בשינוי; כצבר הוא שייך לטבע הארצישראלי, הבלתי משתנה.ירבות של התנועה הציונית, העוזר לילד למלא את תפקידו, הוא גן הילדים. בגן נערכים הטקסים Pסוכן הת

ונעשה שימוש בשפה, שבעזרתם ילד הגן מזוהה עם הצבר ומועבר מן התרבות והזמן ההיסטורי אלהטבע והזמן הטבעי.

הענקת תפקיד זה לילד אינה מקרית ויש לה כמה הסברים: זהות הילד עדיין בלתי מגובשת, והיא ניתנת לעיצוב ולשינוי יותר מזהות מבוגר. בזכות הקרבה בין הילד למשפחתו הוא מעביר את הרעיון החדש הלאה אל המבוגרים. ההסבר הסימבולי-סטרוקטורליסטי טוען שהילד נתפס בהרבה תרבויות טבעי

ותרבותי כאחד ולכן משמש ָקשר סמלי בין שני התחומים המנוגדים.

במאמר מתארת דולב-גנדלמן מיתוס של הציונות, שגיבורו, המוצג בין השאר בטקס הנטיעות, הוא יליד הארץ הנעשה צבר וכך משתרש באדמת הארץ. עם השינויים ביליד הארץ מתחוללים שינויים בזמן

ההיסטורי, הליניארי, הנעשה זמן מעגלי, שבו הסוף הוא גם התחלה מחודשת, ובקשר הבעייתי, רצוףהפרידות של העם היהודי וארץ ישראל, הנעשה קשר טבעי ובלתי ניתן להפרדה.

אמנם הדמות המרכזית במיתוס המתואר במאמר היא דמות הילד הצבר, אך המיתוס מציג גם דמות דמות האם: אמא אדמה )ארץ ישראל( ואמא קק"ל. למעשה המיתוס מציג מטאפורה–נוספת

משפחתית של יחסי אם-ילד, שבעזרתה אפשר לדבר על יחסי עם ישראל וארץ ישראל. מטאפורה זו עוזרת לבנות את היחסים בין הצדדים כיחסים מעין ביולוגיים, כקשרי דם, שאינם ניתנים להפרדה. היאקשר רחב יותר: אל הקשר ההולך Qגם עוזרת להרחיב יחסי אהבה, אמון ונתינה הדדית שבין אם לבן אל ה

ונבנה בין עם ישראל לארץ ישראל.

51