זכות החשיבה אריאלי מהדורה שנייה

שאול אריאלי

זכות החשיבה

�� .indb 1 7/18/10 9:12 AM

שאול אריאלי

זכות החשיבהמהדורה שנייה מעודכנת

© כל הזכויות שמורות לשאול אריאלי[email protected]

www.shaularieli.com052-4625148

ניתן להשתמש בכל החומר הכלול בספר זה בכפוף לכללי הציטוט המקובלים

הפקה: כפייםעימוד: ע.נ.ע. בע"מ

הדפסה: דפוס טאצ' פרינטנדפס בישראל 2010

�� .indb 2 7/18/10 9:12 AM

לזכרם של אנשים יקרים לליבי שנפלו בלבנון

אחייני עופר אריאלי חברי ופקודי גיורא רון חברי לצוות יוסי זייתוני

�� .indb 3 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 4 7/18/10 9:12 AM

זכות החשיבה � 5

תודות

לקט זה לא היה יוצא לאור ללא סיועם של נטלי גורל, שקיבצה וערכה במסירות ובשקדנות את המאמרים הרבים, ושל דן רותם, שטרח רבות הקריקטורה על בידרמן לעמוס תודה והנתונים. המפות הכנת על פרידריך אברט על תמיכתה ולקרן כריכתו של הלקט, המעטרת את

הברוכה.

הנני מבקש להודות לבעז קרני מהקרן לשיתוף פעולה כלכלי, לתא"ל )מיל'( וניצב )בדימוס( שאול גבעולי, מנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון ולגדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה על עבודתינו המשותפת לקידום

התהליכים המדיניים.

ביילין, לתא"ל במיל' שלמה ברום, יוסי לדר' ועמיתיי, תודה לחבריי פז, לתא"ל במיל' דב צדקה, לדר' לרון בן-יעקב, לתא"ל במיל' אילן יאיר הירשפלד, לאבנר אזולאי, לתא"ל במיל' ישראלה אורון, לתא"ל במיל' ברוך שפיגל, לרון שצברג, לעו"ד גלעד שר, לדוד ברודט, לדר' יובל בנזימן, לדר' נימרוד נוביק, לאלוף במיל' נתי שרוני, ליוסי אלפר, לדר' רובי נתנזון, לאסי דוד, לרוני פורת, לעיתונאים והפרשנים עקיבא אלדר, עמוס הראל וארנון רגולר, על סיעור המוחות המתמיד שהצמיח

לא מעט מהמאמרים בלקט זה.

תודה גם לחבריי לסיורים, להרצאות ולניהול אתרי האינטרנט — ציון אבו, גילי הרפז ומיכל רדושיצקי ממטה "יוזמת ז'נבה", רותי לחי וג'ו מיכאלוב ועומר קידר ולרותם ולביטחון לשלום מהמועצה ז"ל יפה

משער הגולן.

ואורלי פופר מווינט רונן גיא רוב תודות לעורכים אלוף בן מהארץ, על ההערות וההארות לחלק נכבד מהמאמרים. ולבסוף, תודה לחברי,

צביקה קראוס על המאמץ היצירתי להפוך אסופה זו לחיה ובועטת.

�� .indb 5 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 6 7/18/10 9:12 AM

פתח דבר

לקט זה מרכז מאמרים נבחרים פרי עטי, העוסקים בסוגיות שונות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עם הרחבות קלות לסכסוך הישראלי-ערבי, שפורסמו בכתבי עת ובעיתונים שונים בשנים האחרונות. הם מבטאים ומשקפים בראש ובראשונה את הבנתי את התהליכים ואת עמדותיי כלפיהם, אך יש בם בכדי לייצג כתיבה ועשייה של החברה האזרחית

בישראל במסגרת עמותות חוץ מימסדיות.

חלוקתם של המאמרים ע"פ נושאים שונים — הסכם קבע, המדיניות גדר ועזה, חמאס ולבנון, סוריה וההתכנסות, ההתנתקות בשטחים, ההפרדה, ירושלים וערביי ישראל — מאפשרת לקורא לבחור את אלו המעניינים אותו, וסידורם באופן כרונולוגי, מהאחרון לראשון, מאפשר אני האחרון. העשור רוב במהלך התהליכים התפתחות אחר לעקוב מניח, שהקורא יבחין בלא מעט הערכות שליליות שהתממשו לצערי ושניתן היה למונען. מנגד ניתן יהיה למצוא "המלצות" אחרות שמומשו

והביאו לתפנית חיובית במציאות של הסכסוך.

בתוכן העניינים של כל פרק סימנתי בעיגול מאמרים מרכזיים אשר המצורפות המפות התחום. על רחבה היסטורית סקירה מעניקים בסוף כול פרק מיועדות לבאר חלק מהמושגים והרעיונות המופיעים במאמרים ואף להקל על אלו המבקשים "לראות את השטח". הן הוכנו להוסיף בחרתי לצלמן. המבקשים אלו על להקל בכדי לבן בשחור "אבני דרך" אשר מאפשרות למקם את המושגים, ההסכמים, הוועידות, ההחלטות, המלחמות ועוד על ציר הזמן מ"הצהרת בלפור" ועד ימינו

אנו.

מאמרים מספר לה שנוספו בכך ומעודכנת שנייה הינה זו מהדורה שהתפרסמו בחודשים האחרונים.

�� .indb 7 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 8 7/18/10 9:12 AM

לקט מאמרים

תוכן עניינים עמ'

15 הסכם קבע .1152 המדיניות בשטחים .2213 חמאס ועזה .3247 התנתקות והתכנסות .4319 גדר ההפרדה .5387 ירושלים .6427 סוריה ולבנון .7445 ערביי ישראל .8455 נספחים .9459 אבני דרך .10

�� .indb 9 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 10 7/18/10 9:12 AM

עמ' רשימת מפות

142 | המלצת ועדת פיל 1937 מפה מספר 1 143 | החלטת האו"ם 181, 1947 "החלטת החלוקה" מפה מספר 2

| שטחים שסופחו לישראל במלחמת מפה מספר 3 144 העצמאות )1948( 145 | אזורים פלסטיניים, הסכם הביניים, 1999/1995 מפה מספר 4 146 | יוזמת ז'נבה )2003( מפה מספר 5 147 | חילופי שטחים — 2.4 אחוזים מפה מספר 6 148 | חילופי שטחים — 4 אחוזים מפה מספר 7 149 | חילופי שטחים — 5.1 אחוזים מפה מספר 8 210 | ישובים ישראלים ברצועת עזה 2005/1968 מפה מספר 9

| ישובים ישראלים בגדה המערבית מפה מספר 10 211 ובמזרח ירושלים )2009( 212 | מאחזים )2009( מפה מספר 11 381 | מכשול — תוואי 2003 מפה מספר 12 382 | מכשול — תוואי 2005 מפה מספר 13 383 | מכשול — תוואי 2006 מפה מספר 14

| חלופת המועצה לשלום ולביטחון לתוואי מפה מספר 15 384 המכשול 2003 385 | מכשול — סטאטוס 2009 מפה מספר 16 386 | מכשול — קטעים שפורקו מפה מספר 17 425 | ירושלים – מזרחית, מערבית, מאוחדת מפה מספר 18 426 | ירושלים רבתי – סטאטוס מכשול 2009 מפה מספר 19

�� .indb 11 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 12 7/18/10 9:12 AM

]הארץ | 07/02/2010[

תג המחיר של "אווטאר"

הסרט "אווטאר" מספר על משלחת מחקרית מטעם תאגיד, היוצאת את תחומי כדור הארץ ומגיעה לכוכב הלכת "פנדורה", שם היא מגלה אל שונה מהאלוהים שלנו - אל "ירוק", אוניוורסלי, שהחי והצומח הם

חלק ממנו. אל שפעם הכרנו - והיום הוא אולי חסר לנו.

ראשיתה של התפישה המצווה על עבודת אל אחד בלבד, כפי שמתאר ישראל קנוהל בספרו "מאין באנו", בימי אחנתון ששלט במצרים באמצע המאה ה-14 לפני הספירה. הוא הנהיג דת חדשה, שבמרכזה אל אחד - אתון - שהוא האור המתגלה בשמש. אחנתון סילק את משפחת האלים וניתק את אתון מן המחזור הביולוגי של לידה, מיניות ומוות, משום שלא רצה שיהיה כפוף לחוקיות שקדמה לו. על אלה הוסיף משה את הניתוק בין האל לבין העולם והטבע. האל אינו חלק מהטבע, אלא יוצרו

והשולט בו כרצונו, לטובת בני האדם או נגדם.

"אווטאר" לוקח אותנו לכאורה צעד אחד לאחור ומחזיר את האל לטבע. "איווה", האלה של ה"נאבי", תושבי "פנדורה", היא הטבע. תפישה זו מתוארת היום בהתנשאות כפרימיטיבית, אך היא זו שמקיימת את החוקיות המאפשרת את קיומו של כל חלק בטבע. מדובר בתרבות שמגלה אחריות אישית וקהילתית בהכירה בזכותו של האחר והשונה לחיות, תוך שהיא מסתפקת במה שנדרש לקיום הפיסי והרוחני )הכלל הכי "ירוק"(, ומתבססת על התובנה העמוקה בדבר התלות והקשר בין

כל מרכיבי הקיים.

בניגוד לתושבי "פנדורה", בני האדם מסירים את אחריותם לשימורו של "חוט השערה האקלימי" בכדור הארץ, המאפשר את קיומם. המאמינים שבהם מטילים את יהבם על האל, השולט כביכול בטבע, ומניחים כי ידאג לקיימו למענם בתמורה ל"עבודתם" אותו. ואילו האחרים מאמינים,

�� .indb 13 7/18/10 9:12 AM

כי הטכנולוגיה היא אשר תיצור את בועת הקיום האנושי במושבות מהונדסות בלב כדור הארץ, אשר לא יימצאו בו עוד התנאים הטבעיים

לקיומו של המין האנושי.

כאשר "איווה" מצליחה להכריע את כוחות התאגיד - המנסים להשמידה בעזרת עליונותם הטכנולוגית - באמצעות גיוס כל פרטי החי והצומח הקשורים ביניהם בטריליוני קשרים - באה לביטוי במלוא עוצמתה האלוהות האחרת. "איווה" אינה עושה זאת מפני שבחרה צד - להילחם בפולשים מכדור הארץ - אלא משום שאלה בחרו להפר את ההרמוניה ושיווי המשקל של הטבע ב"פנדורה". אין זה אל ארצי הגומל חסד רק עם מאמיניו וממטיר אש וגופרית על "הכופרים" בעלי האמונה האחרת, אלא אל שמבטיח כי האיזון בין כולם לא יופר ומעניק לערך אוניוורסליות עומק בל ישוער - הרחק מעבר לגחמותיה של קבוצת מאמינים כזאת או אחרת בכדור הארץ. אין "עם נבחר", "משיח בן האלוהים" ו"נביא

אחרון" ב"פנדורה", אלא סך כל החיים.

בכך נהפך "אווטאר" לסרט חובה במסגרת תוכניות שיקום למציתי בתי כנסת, כנסיות ומסגדים, למחללי קברים ולמנתצי פסלים עתיקים, כמו גם לאלה שעדיין סבורים ש"עלינו להציל את כדור הארץ" ואינם מבינים, כי הוא ימשיך לשרוד גם שעה שנהרוס את יכולתו לספק לנו

את התנאים ההכרחיים לקיומנו.

�� .indb 14 7/18/10 9:12 AM

פרק 1 | הסכם קבע

�� .indb 15 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 16 7/18/10 9:12 AM


יוזמת ז'נבה- הצעות חוץ מימסדיות לתיחום .119 גבולות ישראל, ניתוח ביקורתי ]מכון תמי שטינמץ | 07/06/2010[ 31 המאבק לשינוי התודעה ]הארץ | 03/05/2010[ .233 מתכון לפיצוץ ]הארץ | 21/03/2010[ .335 מיעוט יהודי בפלסטין ]הארץ | 28/02/2010[ .437 בטרם נוצקו היסודות ]הארץ | 14/12/2009[ .539 קריאה אחרונה ]הארץ | 17/11/2009[ .641 הימין נגד הרעיון הציוני ]הארץ | 02/11/2009[ .743 הגלגל חוזר לאחור ]הארץ | 18/10/2009[ .8

חיותן של ישראל ופלסטין - .945 רקע, תנאים והערכתם ]יפורסם באנגלית | 21/09/2009[ 55 לקראת ההצעה האמריקאית ]הארץ | 11/09/2009[ .1057 איך כן עושים שלום ]הארץ | 09/08/2009[ .1159 תורו של אובאמה ]הארץ | 27/07/2009[ .1261 אז אמר ]הארץ | 16/06/2009[ .1363 הברירה של נתניהו ]הארץ | 05/06/2009[ .1466 הכל בהסכם הקבע ]הארץ | 08/05/2009[ .1569 שאלת מרחב ההסכמה ]הארץ | 10/04/2009[ .16

ישראל — פלסטין, קצור תולדות המשא ומתן .1772 ]“בבילון" הנורווגי | 05/04/2009[

היוזמה הסעודית: אל תיתפסו לפרטים .1890 ]19/12/2008 | Ynet[

גם ממשלה מקרטעת חייבת לקדם הסכם .1993 ]08/09/2008 | Ynet[ 96 ]30/05/2008 | Ynet[ הדרך לשיווק הסכם מדיני .2099 ]26/03/2008 | Ynet[ תעודת שליש לאנאפוליס .21

יישום של הצהרת אנאפוליס .22102 ]פורסם באנגלית בביטרליימונס | 31/01/2008[ 105 אחרי אנאפוליס - מוטב שנה ]ישראל היום | 14/01/2008[ .23

�� .indb 17 7/18/10 9:12 AM

108 הסכם קבע בשנה ]כנס הרצליה של יוזמת ז'נבה | 13/01/2008[ .24114 ]27/03/2007 | Ynet[ הדרך לקץ הסכסוך .25

אחד בעקבות שלושה — התנאים להסדר קבע .26117 ]אופקים חדשים | 15/01/2007[ 121 אשליית חילופי השטחים ]הארץ | 08/06/2006[ .27123 ]12/03/2006 | Ynet[ לפני שמציירים גבול ובורחים .28126 הסכם קבע בשל מחיר הטעות ]הארץ | 26/01/2006[ .29129 ]03/12/2005 | Ynet[ לא הסדר ולא נעליים .30132 לחזור לדבר עם אש"ף ]הארץ | 28/06/2004[ .31135 ישור קו עם הרחוב המאוכזב ]אופקים חדשים | 30/6/2003[ .32

* מאמר המסומן בעיגול הינו מאמר המעניק סקירה היסטורית רחבה על התחום.

�� .indb 18 7/18/10 9:12 AM


]מכון תמי שטינמץ | 07/06/2010[

יוזמת ז'נבה- הצעות חוץ | 1מימסדיות לתיחום גבולות

ישראל, ניתוח ביקורתי1

"יוזמת ז'נבה" הושקה בדצמבר 2003 לאחר מו"מ לא רשמי, שהתקיים בין ישראלים ופלסטינים בכירים במשך כשנתיים. היא חתמה באופן לא רשמי את תהליך אוסלו, שהחל עשור קודם לכן, כאשר הציגה מתווה להסדר קבע מלא בין ישראל לפלסטינים. מטרתו של מאמר זה היא להציג ולנתח את סוגיית הגבול שהוסכם בין הצדדים במסגרת היוזמה, קשריה לסוגיות הליבה האחרות — ביטחון, ירושלים ופליטים, מתוך הנחה וכוונה כי יש בתובנות ובלקחים שנלמדו מניסיון זה בכדי לסייע

בעתיד בידי הנושאים והנותנים הרשמיים.

רקע ונקודות הסכמה ופתיחה בסיסיותעם תחילת המפגשים בינואר 2002, אומצה גישה חדשה לניהול המו"מ בין הצדדים. לא עוד גישת "משחק סכום אפס" שתפסה כל ויתור של האחד כרווח של השני והובילה לדינאמיקה בה כל צד חותר לסחוט את המקסימום שאפשר מהצד השני, אלא, גישה הרואה בהשגת הסכם אשר ייצור מציאות עתידית יציבה וחיובית כאינטרס משותף וחיוני. מקורה של גישה זו בעבודה שנקראה "2020 — היום שאחרי", שהוכנה ע"י המועצה לביטחון לאומי )להלן: המל"ל( בראשותו של האלוף במיל' גדעון שפר )אף הוא שותף בכיר ביוזמת ז'נבה(, עבור המו"מ בקמפ דיוויד, אך לא יושמה הלכה למעשה. ברוח זו, הצדדים התאמצו להימנע מיצירתן של

נקודות חיכוך פוטנציאליות, בולטות בפגיעה בריבונות ועוד.

הרצאה שניתנה ביום עיון שקיים מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום בנושא 1מפות וכרטוגראפיה בשיח הישראלי ערבי — הצעות חוץ מימסדיות לתיחום

הגבול בין ישראל לפלסטין

�� .indb 19 7/18/10 9:12 AM

20 � שאול אריאלי

הצדדים הסכימו כי המו"מ ימשיך מהנקודה בו הופסק בשיחות הרשמיות שהתקיימו בין המשלחות בטאבה, בינואר 2001. זה התאפשר בזכות השתתפותם של אישים רשמיים לשעבר משני הצדדים, שנטלו חלק פעיל ביותר במו"מ הרשמי, כמו השר ד"ר יוסי ביילין, הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, השרים הפלסטינים יאסר עבד רבו, ד"ר סמיח אל-עבד, ד"ר נביל קסיס ועוד. החלטה זו חסכה מהצדדים לחזור לנקודות פתיחה חדשות ישנות, ולהינות מההתקדמות המשמעותית שהושגה במו"מ בטאבה בה הצליחו הצדדים לגשר על פערים. כמו כן, היא כבלה את הצדדים, שהיו לא רשמיים, לאינטרסים, העקרונות והעמדות הרשמיות שהנחו את הצדדים בתהליך אוסלו. דבר שאומנם חסם לעיתים רעיונות חדשים "מחוץ לקופסא", אך הבטיח המשכיות ועיקביות של התהליך

המדיני הרשמי ואף הקל על שיווקה של היוזמה לדעת הקהל.

הצדדים חזרו והסכימו לראות בחילופי השטחים כפתרון הדרוש למתח המתקיים בנושא הטריטוריאלי. מתח זה מורכב מקוטב אחד הנשען על החלטת מועהב"ט 242 ואופן יישומה בהסכמי השלום בין ישראל למצרים וירדן בהם דבקה ישראל בעיקרון של קווי יוני 1967. מנגד, הקוטב השני נשען על צרכים ישראלים ביטחוניים ותשתיתיים, ועל המציאות הנוכחית בה מתגוררים למעלה מחצי מיליון ישראלים מעבר לקו הירוק, לרבות במזרח ירושלים, בכ-140 יישובים ושכונות הפרוסים ברחבי הגדה המערבית. לפתרון הבסיסי למתח זה בדמות חילופי שטחים

היה על הנושאים ונותנים לקבוע עקרונות ומידות.

הגישה שנבחרה למו"מ וההסכמות על הסוגייה הטריטוריאלית הייתה "עסקת חבילה" שגישרה על הפערים בסוגיות כולן. קרי, העיקרון שקבע ברק בקמפ דיוויד "שכלום לא מוסכם עד שהכול מוסכם" נשאר בתוקפו. בהיעדר לחץ חיצוני של מתווכים ותקשורת, ותחת אמון בסיסי בין הנושאים ונותנים, התאפשרה גישה של "תן וקח" בין הסוגיות שהעניקה גמישות רבה יותר מאשר במו"מ בו מתקיימים ויתורים בכול נושא בנפרד. גישה זו יצרה מצבים של "win-win" במקרים רבים. למשל, כאשר נידון נושא הריבונות הישראלית על המעבר בין עזה לגדה, הצד הישראלי נענה לעמדה הפלסטינית שלא לחשב שטח זה במניין

�� .indb 20 7/18/10 9:12 AM


חילופי השטחים, ובתמורה ניתנה לישראל הזכות להשתמש בכבישים שבריבונות פלסטינית לצורך חציית הגדה המערבית )כביש 443, 60, ו-90(. בנוסף, היה קל ונכון יותר להציע בחילופי השטחים אזורים בצד הישראלי בהם היו כפרים ערביים טרם 48, בכדי להעניק לצד הפלסטיני

"נכסים" בשיווק ההסכם בדעת הקהל הערבית.

בהתאם להצעת הנשיא קלינטון מדצמבר 2000 )שאושרה ע"י הצדדים ושימשה בסיס לשיחות( העמדה הישראלית בטאבה עמדה על סיפוח של 6-8% מהגדה המערבית. ישראל תכננה שלא "להעביר" שטחים מתוך ישראל, כי אם להמיר את השטח לו הייתה מחויבת לפצות את הפלסטינים, בשטח המסדרון היבשתי בין עזה לגדה ובנכסים אחרים. באמצעות סיפוח שטח זה, יכלה ישראל לשמור תחת ריבונותה 81% מהישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק. מנגד, ההצעה הפלסטינית לחילופי שטחים שעמדה על 2.4% איפשרה לישראל לשמור על כ-70%

מהישראלים.

ביחס לירושלים התקיים ויכוח מהותי על מעמדה העקרוני במסגרת המו"מ. ככלל, ישראל שאפה להחיל עליה פרמטרים שונים מאלו של שאר שטחי הגדה המערבית. בטאבה למשל, ישראל דרשה שהישראלים במזרח ירושלים לא ייכללו במניין 80% מהמתנחלים שיישארו בריבונותה כפי שנכתב בהצעת קלינטון. הפלסטינים, שנתמכו בעמדה הבינלאומית, ראו במזרח ירושלים כשטח כבוש לכל דבר, על תושביה ושטחה, למעט המקומות הקדושים אשר זכו ליחס אחר. יחד עם זאת, שני הצדדים הסכימו לקבל את הצעת הנשיא קלינטון ביחס לחלוקת השכונות במזרח ירושלים על פי העיקרון הדמוגראפי- שכונות יהודיות לישראל ושכונות ערביות לפלסטין. העמדות היו חלוקות ביחס ל"אגן ההיסטורי" והעיר העתיקה. ישראל הציעה בטאבה משטר מיוחד, בעוד הפלסטינים דבקו בחלוקתו על פי הצעת קלינטון )"ועיקרון זה חל גם על העיר העתיקה"(

המשאירה את מרבית השטח בריבונותם.

ויכוח נוסף שנשאר פתוח בין הצדדים היה ביחסם ל"שטח ההפקר" בלטרון ובירושלים שהשתרע על 48 קמ"ר. שני הצדדים טענו לבעלות

�� .indb 21 7/18/10 9:12 AM


עליו מנימוקים שונים, וכל צד, שעה שהציג את עמדותיו במפות, אף טרח והקפיד לכלול שטח זה בצידו.

המרת הנוסחה שטחים = ביטחון החתימה על "הסכם העקרונות" )הסכם אוסלו( לא חוללה בתודעה הישראלית את השינוי הנדרש ביחס לתפיסת הקשר בין הסכם קבע, שטחים וביטחון. בפסגת קמפ דיוויד 2000 ישראל עדיין ביקשה להשאיר בריבונותה "אזורי ביטחון", שהוגדרו לאחר מלחמת ששת הימים, שעה ש"שלושת הלאווים" של "ועידת חרטום" שיקפו את יחסו של העולם הערבי אליה. ישראל נאטמה כלפי הטענה הפלסטינית כי הסדר קבע והכרזה על סיום הסכסוך יוצרים מציאות שונה המחייבת התייחסות אחרת לנושא הביטחון. מרחבי הביטחון על פי תוכנית אלון מסוף שנות ה-60' ותוכנית שרון כעשור לאחר מכן, השתרעו על פני 40% ו-60% משטחי הגדה בהתאמה. הן כללו רצועות רחבות בבקעת הירדן, במדבר יהודה, בפרוזדור ירושלים ולאורך הקו הירוק. גם על הרבה פחות שטחים

מכך לא היה בנמצא "פרטנר" פלסטיני להסדר קבע.

לפיכך, היה על ישראל להמיר את הנוסחה, שטחים = ביטחון, לנוסחה שונה שעיקרה ביטחון=פירוז. בתמורה לוויתור על העומק האסטרטגי אשר מעניקה הגדה המערבית לישראל לאיום ממזרח, הפלסטינים נדרשו לפרז את מדינתם מצבא ומנשק כבד, לרבות מטוסים, טנקים, תותחים, ספינות קרב, טילים ועוד. בהסכם ז'נבה, בנספח הביטחוני המפורט שפורסם בסוף 2008, תורגם הפירוז לרשימה ארוכה של מרכיבי ביטחון. הוסכם על בניית כוח בינלאומי חמוש בהרכב של ארבעה גדודים שייפרסו בבקעת הירדן, לאורך הגבול בין פלסטין לירדן, וברצועת עזה לאורך הגבול עם מצרים. כמו כן, ישראל תכפיף גדוד ממוכן צה"לי לכוח הבינלאומי שמקום מושבו נקבע במרכז בקעת הירדן. ישראל תהנה משתי תחנות התרעה בבעל חצור ובהר עיבל, ומיכולת לאמן את חיל האוויר במרחב האווירי של פלסטין.

לנושא המים הייתה דינאמיקה דומה; 23% משטחי הגדה מוגדרים כאזורים בעלי פוטנציאל שאיבה גבוה של אקוויפר ההר על שלושת חלקיו. מדובר באזורים שגובהם מעל פני הים נמוך מ-400 מטרים.

�� .indb 22 7/18/10 9:12 AM


לפיכך, משום ששליטה פיזית ישירה של ישראל בשטח בהיקף זה אינה סבירה במסגרת הסדרי קבע, פנו הצדדים לפתרונות אחרים של חלוקת

המים במנותק מקו הגבול שנקבע.

עקרונות יש לזכור כי כמו בכל תהליך שבו שותפים צדדים בעלי אינטרסים שונים, לא ניתן להתקדם בצורה ליניארית ורצופה כמו בתהליך עבודה

מפה מספר 1- קו הגבול בין ישראל ופלסטין

�� .indb 23 7/18/10 9:12 AM


המאפיין מיזמים ברמת ודאות ויציבות גבוהה. המו"מ וההתקדמות בו היו מעגליים. לפעמים הביצה הקדימה לתרנגולת ולעיתים ההיפך. קרי, לעתים העקרונות נקבעו ותיחום הגבול נקבע לאורם, ולעתים טיוטות המפות באזורים שונים יצרו עקרונות. כך התגבשו והסתכמו בהדרגה

לאורך סבבי השיחות בין הצדדים העקרונות הבאים:

1. ההסכם מציב גבול קבוע, סופי, מוכר ומוסכם בין שתי המדינות - פלסטין וישראל, במטרה להביא לחלוקה סופית ומוסכמת של א"י המערבית והמנדטורית בין הצדדים. הכוונה הייתה להגיע בסופו של המו"מ להסדר קבע שייושם מיד לאחריו. כל הרעיונות להסכמי ביניים, לגבולות זמניים ולחילופי שטחים "משולשים", עם ירדן ומצרים בשלב

כזה או אחר נדחו.

2. הגבול בין ישראל לפלסטין יתבסס על קווי 1967, בהתאם להחלטה 242 של מועצת הביטחון ומתווה הנשיא קלינטון - הצדדים הסכימו כי תיושם הנוסחה של "שטחים תמורת שלום" בדומה להסכמי השלום הקודמים שחתמה ישראל עם מצרים וירדן. יחד עם זאת הוסכם כי קווי 1967 ישמשו כקו התייחסות לקו הגבול החדש בהתאם לרעיונות לחילופי השטחים שעלו בהצעת הנשיא קלינטון, בעיקר ביחס למזרח

ירושלים.

3. חילופי שטחים יתבצעו ביחס של 1:1 באופן שמשרת את האינטרסים של הצדדים - הסכמה זו שימרה את היקף השטח של גבולות '67 אולם לא את הקו עצמו. יש להדגיש כי הסכמה זו חרגה באופן משמעותי ממתווה קלינטון מאחר וישראל ויתרה על 3% מהשטח שהייתה אמורה לספח ללא תמורה. עראפאת, בתגובה למתווה קלינטון, אומנם שלל את הרעיון הזה בהסתייגויות שהגיש, אך לא עד כדי פסילת ההצעה כולה, והוא אף שלח את המשלחת הפלסטינית לטאבה על בסיסה. בתמורה לכך, הצד הישראלי הצליח להוציא את "זכות השיבה" של הפליטים מנוסח ההסכם. קלינטון אומנם הבהיר ש"אין זכות שיבה ספציפית לישראל", אך הוא קבע כי "שני הצדדים מכירים בזכות הפליטים לחזור לפלסטין ההיסטורית" או "לחזור למולדתם". הצד הישראלי ביוזמת ז'נבה הצליח

�� .indb 24 7/18/10 9:12 AM


להביא לפשרה שהתמקדה בפתרון המעשי של נושא הפליטים ללא שימוש "בזכות השיבה". הוא הביא לאימוץ הרעיון של קלינטון שחייב קליטה מסוימת של פליטים בישראל, אבל בכפוף לחוקיה הריבוניים

ולמדיניות הקליטה שלה.

נקודה חשובה נוספת הייתה שהפלסטינים דרשו כי חילופי השטחים יהיו שווים לא רק בהיקפם אלא גם באיכותם, שעה שמבחן האיכות היה טיב הקרקע מבחינה חקלאית. בשלב מסוים של המו"מ הפלסטינים אף הגדילו לעשות וביקשו ביחס למדידת השטח, כי "ניישר" אותו באמצעות תוכנה מתאימה. טענה זו נשענה על העובדה כי ישראל סיפחה אזורים הרריים וביקשה לפצות את הפלסטינים באזורים מישוריים. שתי דרישות אלו אומנם נדחו על ידי הצד הישראלי, אך החלופות הישראליות של

העברת שטחי מדבר הוסרו אף הן משולחן המו"מ.

4. שטחי ההפקר שהיו קיימים לאורך גבולות 1967 יתחלקו בין הצדדים באופן שווה- נימוקי שני הצדדים ביחס לשטח שהשתרע על כמעט אחוז אחד מסך שטחי הגדה המערבית היו בעלי תוקף, ולא נמצאה דרך לחלקם זולת חלוקה שווה. יחד עם זאת, בשל הקרבה של שטח זה לפרוזדור ירושלים ולכביש הגישה אל העיר, סוכם כי רוב השטח במסגרת חלקם בעבור יפוצו והפלסטינים ישראל בריבונות יישאר חילופי השטחים. רעיון זה אומץ מאוחר יותר על ידי הצדדים במו"מ

הרשמי באנאפוליס.

זה עקרון השני- הצד של תושבים או ישובים יספח לא צד אף .5בא להבטיח לפלסטינים שלושה דברים מרכזיים: למנוע מישראל את האפשרות לתבוע "יישור" של קו הגבול בהתאם ל"אצבע" שהתנחלות גדולה יוצרת )למשל: גבעת זאב, מעלה אדומים ואחרות( על ידי סיפוח של יישובים פלסטינים סמוכים לה; לשלול את האפשרות, לה התנגדו יועברו בהם מאוכלסים שטחים חילופי לקיים נחרצות, הפלסטינים אפשרות למנוע ולבסוף, ישראליים; ערביים יישובים לריבונותם

להשאיר מובלעות ישראליות בשטחי המדינה הפלסטינית.

�� .indb 25 7/18/10 9:12 AM


עיקרי ההסכמותעסקת הבסיס שגובשה עם תחילתו של המו"מ, בין ד"ר סמיח אל- עבד, סגן שר התכנון הפלסטיני והאחראי בצד הפלסטיני על המו"מ הטריטוריאלי מ-1993 ועד היום, לביני, הייתה ביחס ל"גושי ההתנחלויות" המרכזיים. בטאבה הציגו הפלסטינים את הצעתם לגבול הכוללת את השארת אריאל בריבונות ישראל, אך לא כך לגבי מעלה אדומים וגבעת זאב. ההצעה הפלסטינית זכתה לכינוי הישראלי "בלון על חוט". קרי, השטח הבנוי של אריאל חובר לאורך כביש 5, לגוש יישוביי קרני שומרון, ומשם בכביש צר לאלפי מנשה ולישראל. היה זה, שר התיירות דאז רא"ל במיל' אמנון ליפקין שחק )חבר המשלחת הישראלית בטאבה( שהציע כי על ישראל להעריך מחדש את עמדתה ביחס לסיפוח יישובים כמו אריאל, הרחוקים למעלה

מפה מספר 2- חלוקת מזרח ירושלים

�� .indb 26 7/18/10 9:12 AM


מ-20 ק"מ מהקו הירוק. בהמשך לגישה מרעננת זו, הוסכם ממש בהתחלת המו"מ כי ישראל תוותר על סיפוח אריאל, ובתמורה הפלסטינים יסכימו כי תספח את מעלה אדומים וגבעת זאב. עסקה זו זכתה מאוחר יותר לביקורת קשה מצד חלק מחברי המשלחת הפלסטינית, והיו אף ניסיונות )שכשלו( להמירה בשטחים אחרים. חשיבותה של עסקה זו התחוורה מאוחר יותר, שעה שבמסגרת ההצעה הפלסטינית לאולמרט במהלך תהליך אנאפוליס ניסו הפלסטינים שוב להוריד מהמפות את הישובים הללו. יחד עם זאת, ההערכה אז כמו היום היא שבמסגרת הסכם כולל,

מעלה אדומים וגבעת זאב תישארנה בריבונות ישראלית.

עסקה זו חזרה ומיקדה את ישראל באזור "עוטף " ירושלים. רוב האוכלוסייה הישראלית מעבר לקו הירוק מתגוררת שם, וסיפוח היישובים המרכזיים באזור ענה על הצורך הישראלי להרחיב את "פרוזדור" ירושלים, וכן לא להחזיר את עיר הבירה להיות "עיר קצה" בדומה לתקופה טרם 1967. ירושלים נהנתה מסיפוח של מעלה אדומים במזרח, גבעת זאב בצפון

וביתר עלית עם גוש עציון בדרום.

הצדדים הסכימו על חילופי שטחים של 124 קמ"ר בהם כל צד נהנה מתוספת של 24 קמ"ר משטחי ההפקר. בפועל ישראל זכתה ב 38 קמ"ר והפלסטינים ב-11 קמ"ר, אולם הם פוצו באזורים אחרים. ישראל סיפחה 21 יישובים ועשר שכונות בהם מתגוררים 75% מהאוכלוסייה הישראלית מעבר לקו הירוק, כ-375 אלף ישראלים שיישארו בבתיהם. בתמורה ישראל תעביר לפלסטינים שטחים לא מאוכלסים ב"עוטף" עזה, בהיקף של 86 קמ"ר שיגדילו את שטחה של הרצועה בכ-25%. ואת

היתר באזור חבל לכיש שבמערב יהודה)ראה מפה מספר 1(.

מתווה קלינטון אומץ לטובת הפתרון לסוגיית ירושלים; השכונות היהודיות יסופחו לישראל והערביות לפלסטין. מכלל זה הוצאה שכונת הר חומה משום שבנייתה ב-1996 סתרה את "הצהרת העקרונות" לפיה התחייבו הצדדים להימנע מקביעת עובדות בשטח במהלך תקופת הביניים )ראה מפה מספר 2(. העיר העתיקה חולקה באופן המשאיר תחת ריבונות ישראלית את הרובע היהודי ומחצית מהרובע הארמני בו מתגוררים

�� .indb 27 7/18/10 9:12 AM


יהודים. כמו כן ישראל השאירה בשליטתה, באבטחתה, ובניהולה, אולם תחת ריבונות פלסטינית, את מצודת דוד, מנהרת החשמונאים ובית העלמין היהודי שבהר הזיתים. בהר הבית ובכותל המערבי הסטאטוס

קוו הניהולי דתי הפך למדיני ריבוני )ראה מפה מספר 3(.

מודל "העיר הפתוחה" שעלה בוועידת טאבה אומץ ביחס לעיר העתיקה על מנת להימנע מהקמת מכשול פיזי בתוך חומות העיר העתיקה. לבסוף, נקבעו הסדרים מיוחדים על שיתוף כוחות בינלאומיים באבטחת חלקה

הפלסטיני של העיר העתיקה, בדגש על הר הבית.

סיכום והערכההמו"מ וההסכמות אליהן הגיעו במסגרת יוזמת ז'נבה קיבעו את האינטרס המהותי של כל אחד מהצדדים ביחס לטריטוריה. הפלסטינים עיגנו את החלטת 242 בדמות "כל השטחים תמורת שלום", הישג שיאפשר להנהגה הפלסטינית להסביר את הוויתור ההיסטורי ב-1988 על 100% של המולדת לטובת 22% של המדינה. הישראלים עיגנו את עמדתם

מפה מספר 3 - האגן ההיסטורי , העיר העתיקה והר הבית

האגן הקדושביוזמת ז'נבה

�� .indb 28 7/18/10 9:12 AM


בדבר אי חזרתם לגבולות 1967 ואי פינויים של כל ההתנחלויות. חילופי השטחים, אפשרו לישראל לשמור את מרבית המתנחלים בביתם.

העמדת היחס של חילופי שטחים על 1:1 הבטיח לפלסטינים, בנוסף לעיגון החלטה 242 ע"פ פרשנותם, שהשטחים הישראלים שיסופחו יהיו בהיקף מינימאלי ובהשפעה מועטה על רציפות המדינה הפלסטינית ומרקם החיים של תושביה בסמוך לגבול עם ישראל. היצמדות לקריטריון הכמותי בלבד והימנעות מהקריטריון האיכותי בשטחים שיוחלפו, מנע את פתיחתה של "תיבת פנדורה" שעלולה הייתה לפגוע בסיכויים להגיע

להסכמות בנושא הגבולות ובכלל.

תוספת השטחים לרצועת עזה נשענה בצד הישראלי על שתי החלטות: האחת, הגדלתה של רצועת עזה ככל שניתן בגלל ששטחה מהווה רק 7% מהשטחים אך מרוכזים בה 40% מהפלסטינים שבשטחים; השנייה, שהייתה פנימית ישראלית, גרסה שיש לשתף את המגזר החקלאי של

תנועת העבודה בנטל "המחיר הכואב" הנדרש להסכם קבע.

חילופי שטחים בשיעור של 124 קמ"ר )2.2%( אינם בחזקת "תורה מסיני". שיעור זה עשוי לעלות עד 4%, אך לא יותר מכך. זאת, משני טעמים: ראשית, תחת שלוש ההנחות: הצדדים אינם מעוניינים בחילופי שטחים מאוכלסים, הפלסטינים מסרבים לקבלת אדמות מדבר, וישראל תימנע מפינוי יישובים ותשתיות חיוניות בתחומי הקו הירוק, הרי שפוטנציאל השטחים בישראל לחילוף הינו מוגבל ביותר ואינו עולה על שיעור זה. שנית, חילופי השטחים בעיקרם אינם קשורים לסוגיות של ביטחון, מים או צירים ראשיים, ונשענים על האילוץ הפנים ישראלי המבקש להביא לפינוי של מספר מינימאלי של ישראלים במסגרת ההסדר. חילופי שטחים בשיעור העולה על 4% יאפשרו תביעות ישראליות לסיפוח של יישובים הרחוקים מהקו הירוק שייפגעו ברציפות המדינה הפלסטינית ובמרקם חייהם של תושביה. תביעות שהפלסטינים לא מסכימים לקבל,

ועשויות לזרוע זרעי פורענות עתידיים בין הצדדים.

ההערכה של שני הצדדים בפתח המו"מ הייתה כי הסוגיה פתירה.

�� .indb 29 7/18/10 9:12 AM


מה שנדרש היה זה למצוא את נקודת המקסימום שכל צד יכול לתת ונקודת המינימום שכל צד יכול לקבל. לענין זה הייתה עדיפה הגישה של "עסקת חבילה" שאפשרה המרות וויתורים בין הסוגיות ולא רק בתוכן. כך למשל פתרון הסוגיה הטריטוריאלית התאפשר גם בעזרת

הגמישות הפלסטינית שהופגנה בנושא הביטחון.

יש המבקרים את יוזמת ז'נבה בטענה כי היה עליה להסתפק בקביעת העקרונות והפרמטרים ולהשאיר את שרטוט המפות לנושאים ונותנים הרשמיים. לא היה זה הרעיון שהונח בבסיס היוזמה. הייתה כוונה מודעת להראות כי ההיתכנות להסדר קבע, לאחר העקרונות וההכרזות, מונחת בפרטים. הדקויות והפרשנויות המבקשות לעצב מציאות חדשה הן אילו המראות באם היא גם סבירה ואפשרית, מה שיכול להפוך אותה

למוסכמת על הצדדים ולנשמרת על ידם. אסכם ואומר כי יוזמת ז'נבה, בהסכם, ומאוחר יותר בנספחים המפורטים, אכן הראתה שיתכן קו גבול בין ישראל ופלסטין העונה על האינטרסים והאילוצים של שני הצדדים. הוא אינו יכול להבטיח לבדו את היציבות הנדרשת לאורך זמן מהגבול, אך הוא משרטט לראשונה גם קו לשיתוף

פעולה אפשרי בין שתי המדינות - ישראל ופלסטין.

�� .indb 30 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 03/05/2010[

2 | המאבק לשינוי התודעה

רצינותו של בנימין נתניהו באשר לחידוש המו"מ עם הפלסטינים תיבחן, בין היתר, במידת המאמץ שישקיע בעיצוב דעת הקהל בישראל, שתודעת

ה"אין פרטנר" נטמעה בו גם בשל סיסמאותיו של ראש הממשלה.

ראשית, עליו להתמודד עם התפישה הישראלית, שמעמדם של השטחים הוא במקרה הטוב שנוי "במחלוקת" )על פי רוב, השטחים נתפשים כ"שטחים משוחררים", או "שטחים מובטחים" בכתב המנדט או מפי הגבורה(. החלטות האו"ם הקובעות שאלו "שטחים כבושים" שנועדו למדינה הפלסטינית - אינן נחשבות. לפיכך, כל אחוז מהגדה היוצא משליטת ישראל הוא בחזקת ויתור, לא רק בממד ההיסטורי, אלא אף

במעמד הקנייני.

שנית, המציאות שבה ישראל שולטת בגדה נתפשת כנקודת הפתיחה ל"ויתורים הדדיים". הוויתור הפלסטיני ב-1988 על 78% "מפלסטין ההיסטורית" אינו נחשב רלוונטי. מאהוד ברק ועד נתניהו הופגנה העמדה הישראלית השוללת חילופי שטחים ביחס 1:1, אשר משמעה

הוא חלוקת "כבשת הרש".

שלישית, על נתניהו להתמודד עם הרושם שנוצר בציבור, שאהוד אולמרט, כברק, "נתן הכל", והפלסטינים סירבו. בתודעה הישראלית הביטוי "הכל" מתייחס לסוגיה הטריטוריאלית, ומתעלם מירושלים, מהפליטים ומהביטחון. הפלסטינים מתחו את הפרשנות של החלטות האו"ם לטובת הדרישות הישראליות. אף שהקהילה הבינלאומית שוללת את חוקיותן של ההתנחלויות, הפלסטינים הציעו חילופי שטחים המאפשרים להשאיר 75% מהמתנחלים בריבונותנו; אף שזו קבעה שמעמדה של מזרח ירושלים כשאר הגדה, הסכימו הפלסטינים להשאיר את השכונות היהודיות בריבונות ישראל; למרות מרכזיותה של סוגיית הפליטים, הסכימו הפלסטינים לפתרונה המעשי באמצעות קליטתם בפלסטין ובפיצויים; אף שלכל

�� .indb 31 7/18/10 9:12 AM


מדינה יש זכויות טבועות ביחס למרחב האווירי והימי, הקמת צבא ועוד, נענו הפלסטינים לדרישות הנוגסות בריבונותם.

רביעית, יש להתמודד עם הבכורה הניתנת בציבור הישראלי לעיצוב המציאות בכוח, על פני חיפוש לגיטימציה בינלאומית - "לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". מקורה של תפישה זו בהצלחת ישראל לזכות בהכרת העולם בשטחים שנכבשו במלחמת העצמאות, שהתחוללה על רקע מציאות ומאפיינים שונים במהותם מאלו של היום. שילושו של מפעל ההתנחלות במהלך הסכמי אוסלו שיקף את האשליה

שנוכל לספחן, רק מפני שכבר בנינו אותן.

על נתניהו והציבור בישראל להפנים את העובדה שבהסכם אנחנו לא נותנים לפלסטינים מדינה, אלא מקבלים מחדש את המדינה היהודית ממרחב ערבי שמוכן בפעם הראשונה לקבלה, לא מאהבה, מחוסר ברירה. ישראל ניהלה במו"מ הרבה "משחקים מוקדמים", רובם עם עצמה. ברק ואולמרט התקרבו יותר מאשר שרון ונתניהו, אך אף ראש ממשלה לא אזר את האומץ להרחיק לנקודה שבה ניתן גם להוליד את ההסכם. עד שלא נתייצב שם מרצוננו, יעדיפו הפלסטינים להישאר בחיק הבטוח של ההחלטות הבינלאומיות, בתקווה שאלו יתממשו כנגד האינטרסים

של ישראל.

�� .indb 32 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 21/3/2010[

3 | מתכון לפיצוץ

אי מיצויו של התהליך המדיני, הנמשך זה 17 שנים, וגיבושו לכדי הסדר קבע בין ישראל לאש"ף, גורם לפלסטינים לאמץ בפועל, בדומה לישראל, מדיניות חד-צדדית במטרה להשיג יעדים שלא הושגו במו"מ. האם למדיניות החדשה הזאת, בהנהגת סלאם פיאד ומחמוד עבאס, יש סיכוי להצליח, או שמא גורלה יהיה כגורל תוכנית ההתנתקות וגדר ההפרדה

הישראליות?

פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה אמנם הוציא אותה מסל התביעות הטריטוריאלי, אך חיזק את האשליה, שעל פיה צמצום השליטה הישראלית הישירה על 7% מהשטחים ועל כ-40% מהפלסטינים יסייע לנו "להכיל" את אוכלוסיית הגדה בישראל, שתישאר גם "שלמה" וגם "יהודית ודמוקרטית". גם גדר ההפרדה, שנולדה מתוך צורך ביטחוני, אך ביקשה לקבוע את גבולות הסיפוח הישראלי, 20% מהגדה, מצליחה לשמור היום "רק" 4.5% מהשטח ב"צד הישראלי", שעה שגוש עציון ומעלה אדומים הסמוכות לקו הירוק, כמו גם אריאל וקדומים הרחוקות ממנו,

אינן כלולות בתחומה.

ראש הממשלה הפלסטיני פיאד מבקש להקים את מוסדות "המדינה שבדרך" באופן שיעניק תוקף ממשי להכרזת העצמאות הפלסטינית מ-1988, וכך שיעמדו בתנאי המשפט הבינלאומי. אך גם אם היוזמה האירופית האחרונה — להכיר במדינה הפלסטינית לפני השלמת המו"מ — תתממש, הרי ששליטתה של ישראל על כ-60% משטחי הגדה מסכלת כל סממן של עצמאות בפועל. השליטה הישראלית על המעברים הבינלאומיים, הצירים המרכזיים, המרחב האווירי, המים והחשמל, אינה מאפשרת לפלסטינים לממש תוכניות בסיסיות כמו הקמת שדה תעופה, סלילת

מערכת כבישים, פיתוח כלכלי וכיוצא באלה.

אך הסכנה הגדולה הטמונה בחד-צדדיות, המיישמת בכוח עמדות שנדחו

�� .indb 33 7/18/10 9:12 AM


במו"מ, היא בעצם יצירת התנאים להסלמה. גם אם ביסודם המהלכים החד-צדדיים של ישראל נועדו להפחית את החיכוך בין הצדדים, הרי שהם כשלו במבחן התוצאה. הנסיגה מעזה ללא הסכם ביססה את שליטת חמאס ברצועה וגררה את ישראל לשני מבצעים צבאיים, וקביעת תוואי הגדר על פי שיקולים פוליטיים התנחלותיים הפכה את המחאה נגדה, על פי הדגם של בילעין, לסמל להתנגדות הפלסטינית כולה, הזוכה לתמיכה

גוברת של הקהילה הבינלאומית.

ההתעלמות הבוטה מישראל בתוכנית פיאד, התביעה הפלסטינית להגברת הלחץ הבינלאומי עליה והאיומים בהפסקת התיאום הביטחוני על רקע ההסלמה ההדרגתית בשבועות האחרונים, עשויים לגרום לממשלת נתניהו להפסיק גם את המעט שעשתה בעניין הסרת המחסומים ופריסת כוחות הביטחון הפלסטיניים. הקפאת הבנייה, גם אם היא מדומה, תופסק, ודי בכמה פיגועים כדי שיימצא התקציב הנדרש להשלמת הגדר בתוואי המקסימלי. משם, בעידודן של איראן, סוריה ומדינות אחרות קצרה הדרך להתנגשות בין חסידי "תג המחיר" ואדוני "ארץ המאחזים" לבין נאמני "המאבק המזוין" ו"פלסטין אחת". השטח יבער ומעט היציבות, הביטחונית והכלכלית, שידעה הרשות הפלסטינית בשנתיים החולפות

תהיה כלא היתה.

ועל הקהילה לחידוש המו"מ, על הפלסטינים לשוב אל החתירה הבינלאומית בראשות ארה"ב לפעול ביתר נחרצות מול ממשלת נתניהו. שיתוף הפעולה נדרש לא רק כדי למנוע גל אלימות נוסף וכדי לגבש הסכמים, אלא בעיקר כדי לממש את ההסכמים במציאות גיאוגרפית,

שבה שני העמים שותים בסופו של יום מאותם המים.

�� .indb 34 7/18/10 9:12 AM


]הארץ 28/2/2010[

4 | מיעוט יהודי בפלסטין

אחת הסוגיות הקשות במשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים נוגעת למספר המתנחלים שאמורים להתפנות. הוא נע בין 110 אלף, לפי הצעת מחמוד עבאס, ל-70 אלף — לפי הצעתם של אהוד ברק ואהוד אולמרט. זאת מתוך חצי מיליון הישראלים המתגוררים כיום מעבר לקו הירוק. באחרונה שוב הצהירה המנהיגות הפלסטינית על נכונות לשקול אפשרות להשארתם של ישראלים תחת ריבונות פלסטינית, ולפעמים נשמעות הצהרות דומות גם מצד ראשי המתנחלים. אך בטרם מאמצים

בשמחה את הפתרון הזה, מן הראוי לבדוק אותו לעומק.

בקובעה את גבולות החלוקה, ב-1947, הותירה ועדת האו"ם כעשרת אלפים יהודים במדינה הערבית המתוכננת. בנוכחותם, כמו גם בנוכחותו של מיעוט ערבי במדינה היהודית, היא ראתה סוג של עירבון שיבטיח שיתוף פעולה בין המדינות החדשות. ואכן, נוכחותו של מיעוט יהודי בפלסטין תציב לפני שתי המדינות אתגר, שיחייב אותן להתייחס לשאלות של שוויון אזרחי, אוטונומיה תרבותית והשתתפות בשלטון. ואולם, השאלה אם האתגר הזה ייהפך לאיום על היציבות תלויה ברמת הפנמתם

של המיעוטים את מעמדם ככאלה.

פתרון ההישארות יפטור אמנם את ישראל מהתמודדות עם פינוי, אך הוא עשוי לכרסם בעמדתה בכל הנוגע לחילופי שטחים. העדר קשר מובהק בין עמדתה הטריטוריאלית של ישראל לבין נושאי ביטחון, מים ותשתיות, והחשש שלה מאיום הפינוי, מאפשרים לפלסטינים, עם אימוץ פתרון ההישארות, לתבוע ביתר תקיפות את קיצוצן של "אצבעות"

ההתנחלות החודרות לעומק שטחם, כמו אריאל וקדומים.

פתרון ההישארות יחייב התייחסות להיקף השטח, שעליו יושבות 96 ההתנחלויות שאינן נכללות בתביעותיה הטריטוריאליות של ישראל, או

�� .indb 35 7/18/10 9:12 AM


ל-107 שמחוץ להצעה הפלסטינית. שטחן הכולל עומד על 83-114 אלף דונם, שהם 1.5%-2% משטח הגדה, בהתאמה לעמדות הצדדים. האם עובדה זו תוליד תביעה פלסטינית שבנוסף לחילופי השטחים תקצה ישראל שטח בהיקף זהה לטובת יישובים חדשים למיעוט הערבי שבה?

הצדדים לא יוכלו להתחמק גם מהתמודדות עם מעמדן של האדמות הללו. מאז 1967 ועד היום, למרות פסיקת בג"ץ שאסרה זאת - המשיכה ישראל לבנות התנחלויות ומאחזים על אדמות פרטיות. שיעורן מגיע כיום ל-40% מאדמות ההתנחלויות שממזרח לגדר. ישראל ופלסטין יצטרכו לגלות נדיבות רבה כלפי בעלי הקרקע שנחמסה, כדי שזה ייאות

לקבל את המתנחל כשכנו.

כדי להגדיל את סיכויי הצלחתו של פתרון זה, דרושות שתי החלטות. ראשית, על ישראל לחדול מהרחבת ההתנחלויות שמחוץ לקו עמדותיה. ההרשאה שניתנה "בשנת ההקפאה" לכ-1,500 יחידות דיור חדשות ממזרח לגדר, והענקת מעמד של עדיפות לאומית ליישובים מבודדים, אינם הדרך לעשות זאת. מנגד, הפסקת "הלבנתם" ופינויים של המאחזים הלא מורשים, שעל פי נתוני "שלום עכשיו" כ-84 מהם יושבים, באופן מלא או חלקי, על אדמות פרטיות, יכולה לצמצם את בעיית האדמות

הפרטיות.

פלסטין וישראל יכולות להתקיים עם מיעוט יהודי וערבי בתחומן. הקמתה של מדינה פלסטינית תבטיח, ראשית, שהפלסטינים יוכלו לממש את זכות ההגדרה העצמית מחוץ לגבולות ישראל, ושנית, שאלה שאינם מסכינים עם היותם מיעוט יוכלו תמיד להגר אל הבית הלאומי

של עמם, שמעבר לגבול.

�� .indb 36 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 14/12/2009[

5 | בטרם נוצקו היסודות

הרציונל השזור במפת הדרכים, כמו בסיסמת "השלום הכלכלי" של בנימין נתניהו, הוא תביעה ישראלית, כי יש לבנות את המדינה הפלסטינית לפני ניהול משא ומתן על הסדר קבע ויישומו, או במקביל למו"מ. רשות פלסטינית ממוסדת, המקיימת מינהל תקין ואוכפת חוק וסדר, תרגיע את חששות הישראלים מהישנות האלימות ומכך שרובי השוטרים

הפלסטינים יכוונו נגדם, ותובטח תמיכתם ב"ויתורים כואבים".

אלא שלתהליך מבורך זה — בחסות הקוורטט ובמעורבות אמריקאית באמצעות הגנרל דייטון — יש "תקרת זכוכית" נמוכה מאוד בשל המציאות בשטח המעוצבת בידי ישראל: הרחבת מפעל ההתנחלות, פריחת המאחזים הלא מורשים ואזלת היד של מערכת הביטחון, התנגדות ראשי יש"ע להסרת מחסומים וחסימות עפר, והדרת הפלסטינים משימוש בכבישים

ראשיים הקרובים ליישובים יהודיים.

הכפפה שזרק לפלסטינים הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, באמירתו "ככל שתעשו יותר אנחנו נעשה פחות" הורמה בהתלהבות. בשנה האחרונה התפרסו כמה גדודים, שהוכשרו בירדן על ידי האמריקאים, במרחב ג'נין, שאין בו יישובים ישראליים, בשכם, בבית לחם ובפריפריה של חברון. הכל

לשביעות רצונו של צה"ל.

הסרת מחסומים וחסימות באזורים אלה, לצד הגברת הפעילות הכלכלית של ערביי ישראל בגדה, ותוכניתו של סלאם פיאד לתמיכה בעסקים קטנים במימון בינלאומי בלמו התרסקות מוחלטת של הכלכלה הפלסטינית.

לראשונה מאז 2001 יש שיפור קל במצבה.

אך בימים אלה מתברר, כי כמה מאות שוטרים, שהשלימו את הכשרתם באחרונה, "מקורקעים" ביריחו ואינם נפרסים במרחב רמאללה כמתוכנן. באזור זה של המועצה האזורית בנימין מאחזים רבים, יש בו כ־90 חסימות

�� .indb 37 7/18/10 9:12 AM


ומחסומים בצירים היוצאים מהכפרים ובכניסות לרמאללה, ונאסר בו על הפלסטינים לנוע בכביש 443, המחבר את המרחב החקלאי למרכז העירוני ברמאללה. בנוסף, יש שני צירים המיועדים לתנועת ישראלים בלבד. כל זה הופך את התנועה הפלסטינית לבלתי כלכלית, ואת התיאום הנדרש לתנועת המשטרה הפלסטינית במרחב הפלסטיני לבלתי אפשרי.

"השלום הכלכלי" והתוכנית של פיאד לבניית המדינה הפלסטינית מחייבים את ממשלת ישראל לנקוט כמה צעדים מיידיים: לפנות את המאחזים הלא מורשים, כפי שהתחייבה לפני האמריקאים, להסיר את מרבית המחסומים והחסימות, להחזיר את בקעת הירדן ומדבר יהודה לתחום המחיה הפלסטיני. כמו כן יש לפתוח את הצירים לתנועה פלסטינית

וליצור מסדרונות לתנועה רציפה של המשטרה הפלסטינית.

,C כל אלה, לצד מתן אישורים להקמת מיזמים פלסטיניים גם בשטחיוגישה חופשית לשווקים בחו"ל, לרבות לישראל — עשויים להוליד את המציאות הכלכלית והשלטונית המיוחלת בצד הפלסטיני. כך גם ייבלמו הלחצים והביקורת על שיתוף פעולה עם דייטון, המופנים כלפי פיאד מצד גורמים בפתח החוששים מעלייה ביוקרתו, ומצד החמאס, המנגח

את מה שהוא מכנה "הצבא הפלסטיני של דייטון".

בהעדר מהלכים אלה ולצד הקיפאון המדיני, תיעצר בניית המדינה הפלסטינית בטרם נוצקו לה היסודות. ישראל לא תוכל ליהנות מכל העולמות. שוטרי מנגנוני הביטחון האפקטיביים יעדיפו ליישר קו עם המתנגדים להם מלהשתתף בתהליך חסר תוחלת, שאין מדינה פלסטינית בסופו. ההשקעות החיצוניות, הרגישות לאי ודאות המדינית, יצטמצמו; ובהעדרן ייבלם הגידול המהיר בתוצר ויקבור תחתיו את

רעיון השלום הכלכלי.

�� .indb 38 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 17/11/2009[

6 | קריאה אחרונה

טעות היא לראות בהכרזה של מחמוד עבאס, שלא יציג את מועמדותו בבחירות לרשות הפלסטינית, מהלך טקטי בלבד, שכל מטרתו ללחוץ על הקהילה הבינלאומית ועל ישראל לקבל את תנאיו לחידוש המשא ומתן. גם אם כצפוי לא יתקיימו הבחירות לרשות בסוף ינואר, ועבאס יישאר בינתיים בתפקידו, הוא עלול עדיין לממש את איומו ולפרוש לאחר מכן, וכך להעמיד את ישראל לפני מצב הדומה ביסודו למצב

שלפני מבצע "עופרת יצוקה", אך בהשלכות קשות יותר.

במבצע "עופרת יצוקה" החליטה ישראל להשאיר את השליטה ברצועה בידי החמאס, מתוך הבנה שהחלופה היחידה היא חידוש השלטון הישראלי במקום, על כל המשמעויות הרות האסון שיש לדבר. התפרקות הרשות תביא אולי לגל צהלות "אמרנו לכם שהם לא יכולים" מצד הימין, אך יחייב את ישראל לשוב וליטול את מוסרות השלטון על חייהם של יותר משני מיליון פלסטינים בגדה. בהעדר מועמד ראוי לתפקיד ראש הרשות תחת עבאס )בהנחה שמרוואן ברגותי, שהצהיר כי יתמודד על המשרה, לא יוכל לעשות זאת מתא כלאו(, התפרקות כזאת אינה תסריט בלתי

מתקבל על הדעת.

ההתפרקות יכולה להתרחש לצד החלטה של הפתח לפנות לפיוס פנים־פלסטיני עם החמאס, שילווה בהפסקת "תוכנית דייטון" לבניית מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ובעיקר בהפסקת התיאום הביטחוני עם ישראל, בהתמוססות של תוכנית פיאד לבניית המדינה שבדרך, בשחרור עצורי

החמאס בגדה ובחידוש צעדי המחאה העממיים.

פירוק של הרשות יהיה בגדר הודאה פומבית של אש"ף בכישלון הדרך המדינית. גם אם תנועת הפתח לא תכריז על כך בפומבי — התנועה, ההולכת ובמאבדת גובה ברחוב הפלסטיני, תיאלץ לאמץ את קריאתו של חאלד משעל השבוע "להקפיא את פרויקט ההסדר, לפחות לתקופה

�� .indb 39 7/18/10 9:12 AM


מסוימת, ולאמץ את הג'יהאד, ההתנגדות ופעילות עממית לסוגיה".

החמאס ייהפך ל"שחקן היחידי בעיר" בשל העובדה שהצליח להביא לסיום הנוכחות הישראלית בעזה ומתחייב לעשות זאת גם בגדה.

עבאס ואחרים בפתח יימנעו בתנאים הנוכחיים מהתמודדות עם החמאס בבחירות דמוקרטיות. ההתארגנות הפוליטית של עבאס, שתוכננה להישען על המחנה הלאומי האנטי חמאסי, לא תצליח אם תצא רק נגד המצע החברתי של הארגון, שאותותיו האיסלאמיים הרדיקליים כבר נראים

ברצועת עזה. היא תידרש לחיזוקים מדיניים.

עבאס בנאומו השאיר פתח לישראל וארצות הברית להתעשת ולפעול כדי למנוע את התממשות התרחיש המתואר. גם היוזמה להכרזה חד־צדדית על מדינה פלסטינית מותירה פתח כזה — בהתחשב בעובדה כי מדובר בתוכנית היכולה אמנם להתממש, אך מורכבותה וסיכוניה, גם לצד הפלסטיני, יביאו ככל הנראה לדחייתה למועד כלשהו בעתיד

ולאפשרות לחדש את המו"מ לפני מימושה.

נתניהו, המדבר שוב ושוב על הצורך ליצור בידול בין עזה לגדה, נדרש לפעול כדי לממש את הרעיון הזה ולהשיב לפלסטינים בגדה את התחושה שיש תועלת בפתרון מדיני. על ישראל ליצור את התנאים שיאפשרו בטווח הקצר את מימוש תוכנית פיאד לבניית המדינה הפלסטינית "מלמטה למעלה", ובטווח הארוך את חידוש המו"מ, תוך כדי הסכמה

על סדר יום ברור ולוח זמנים להשלמת המו"מ על הסדר הקבע.

�� .indb 40 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 02/11/2009[

7 | הימין נגד הרעיון הציוני

לאנשי ארץ ישראל השלמה יש תשובה ניצחת, לשיטתם, לתביעות להקפאת הבנייה בהתנחלויות ולמימוש פתרון שתי המדינות לשני העמים. הם מטיפים ל"חזרה למקורות" — "הצהרת בלפור" וכתב המנדט על פלשתינה — כצידוק היסטורי ומשפטי להתנגדותם לחלוקת הארץ

ולדבקותם בהמשך ההתנחלויות.

דבקותם של אנשי הימין בהיסטוריה חלקית ומתעלמת מהחלטות האו"ם, יורשו של חבר הלאומים, כמו החלטת החלוקה מ-1947, שעל יסודה הכריז דוד בן־גוריון על הקמת המדינה. אבל בעיקר היא מתעלמת מההתניה שנקבעה למימוש ההתחייבויות הבינלאומיות להקמת הבית הלאומי היהודי. אימוץ הצהרת בלפור וכתב המנדט כלשונם יסתור ויבטל את הרעיון המכונן של התנועה הציונית — מדינה לעם היהודי.

הפרשנות הסבירה ביותר להצהרת בלפור, שניתנה היום לפני 92 שנים, היא קריאה ל"הקמת בית לאומי לעם היהודי ב )כל( ארץ ישראל". אבל אין להתעלם מההמשך: "מתוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות". כתב המנדט, שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים ב-1922, מחייב "ליצור בארץ תנאים פוליטיים, מינהליים וכלכליים, שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי". המסמך אינו מזכיר בית לאומי נוסף לערבים תושבי הארץ, אבל חוזר על ההתחייבות ל"שמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של

כל תושבי פלשתינה, ללא הבדל גזע ודת".

מי שמבקשים גם היום שבארץ ישראל תהיה מדינה אחת, אינם יכולים לבטל את התנאי המחייב הענקת זכויות אזרח לרוב הלא יהודי הקיים בה. אין לפקפק בכנותם, משום שחלקם הצהירו שהם מעדיפים את

"האשה", ארץ ישראל, על פני "העוזרת", מדינת ישראל.

�� .indb 41 7/18/10 9:12 AM


העדפת הארץ על המדינה חותרת תחת הרעיון הציוני של הרצל, שבספרו "מדינת היהודים" ביקש ש"תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו שתספיק לצורכי עמנו המוצדקים". בראייתו, ארץ ישראל היא אמנם המדינה המועדפת לחידוש ביתו הלאומי של העם היהודי, בגלל הקשר ההיסטורי של העם לארץ, אבל הפתרון ל"שאלת היהודים" הוא מדינה, והטריטוריה משנית בחשיבותה. ואכן, התנועה הציונית ידעה לממש את כל יעדיה

בגבולות 1967.

התפישה האנטי־ציונית של הימין מתעלמת מהכלל שבמשטר דמוקרטי הרוב קובע את אופי המדינה ואת סמליה. מיעוט יהודי במדינה דמוקרטית לא יוכל לממש את תכלית הבית הלאומי, שהוגדרה בכתב המנדט: "לעודד הגירת ההמונים היהודים לפלשתינה כדי שיוכלו לעצב שם את גורלם ולבנות שם את ביתם". היא חותרת תחת תפישתו של חיים ויצמן: "מן הדין שיהיה מקום אחד בעולם שבו נוכל לחיות את חיינו ולהביע את מהותנו בהתאם לטבענו. אז אולי יבינו יותר לרוחנו, ויחסינו עם שאר אומות העולם יהיו יותר נורמליים". בשל כך סיכם בן גוריון את מלחמת העצמאות בהכרעה ברורה: "צה"ל יכול לכבוש את כל השטח בין הירדן לים. אבל איזו מדינה תהיה לנו, תהיה לנו כנסת עם רוב ערבי.

בין שלמות הארץ או מדינה יהודית, בחרנו במדינה יהודית".

מימוש פתרון שתי המדינות, המבטיח רוב יהודי, יבטיח את הגשמת חזון הציונות. למבקשים בחירה אחרת, תמיד עומדת האפשרות לחיות על אדמת אבותינו תחת דגל שאינו כחול־לבן ובמעמד של תושבות. בכירים פלסטינים אמרו באחרונה שהם יאפשרו זאת, בהסכם קבע עם ישראל.

�� .indb 42 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 18/10/2009[

8 | הגלגל חוזר לאחור

בסיום מבצע "עופרת יצוקה" התבססה ההערכה, שתוצאותיו ייבחנו בעיקר על פי האופן שבו יצליחו למנף תהליכים אזוריים ארוכי טווח: מצרים תמנע את ההברחות ותביא לפיוס פנים־פלסטיני, באופן שהחמאס יוכפף למעשה להנהגתו של מחמוד עבאס; ארצות הברית תפעל לחידוש המו"מ בין הרשות הפלסטינית לישראל כדי לשמוט את הבסיס שעליו

נשענת איראן בניסיונותיה להשיג הגמוניה אזורית.

רצף האירועים של השבועות האחרונים, ששיאו בחתימת הפתח על הסכם הפיוס, מעיד על כישלון בהשגת היעדים הללו, ומה שהזהרנו מפניו מתרחש — הגלגל חוזר לאחור, החמאס מתעצם, אבו מאזן נחלש, החדירה האיראנית מעמיקה, יש סימנים לחידוש האש ברצועה, במזרח ירושלים מתחוללת תסיסה וקיים חשש להתערערות היחסים בין ישראל

למדינות האזור.

בתשעת החודשים שחלפו, אבו מאזן אמנם הצליח לקדם רפורמות שלטוניות, לבנות את מנגנוני הביטחון ואף לצאת מחוזק מוועידת הפתח השישית, אבל כל אלו חיזקו את שלטונו רק במסגרת פתח־אשף, ובאזור הגדה, שבה פועל צה"ל. בהתמודדות מול החמאס, בעזרת התיווך המצרי ובהעדר פירות מדיניים, הוא נמנע מלהתחייב בחתימתו על הסכם פיוס, שלא יאפשר לו חזרה חלקית לעזה ולא יעניק לו לגיטימציה ציבורית

לייצג את הפלסטינים במו"מ.

בעודו כבול על ידי דעת הקהל הפלסטינית לתביעה האמריקאית והאירופית להקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות, נאלץ להגיע לפגישה המשולשת העקרה בניו יורק, שנוצלה על ידי החמאס להמשך ערעור הלגיטימיות שלו. זו נפגעה עוד על ידי פרשת גולדסטון. הימנעותה של הרשות הפלסטינית מהגשת הדו"ח למועצה לזכויות האדם של האו"ם נתפשה בקרב הציבור הפלסטיני ככניעה ללחצים הישראליים )אפרופו סירובה

�� .indb 43 7/18/10 9:12 AM


של ישראל להקצות לרשות תדרים להקמת רשות סלולרית שנייה( והאמריקאיים )שביקשו מחיר תמורת גרירתו של נתניהו לשולחן המו"מ(.

כישלון מאמצי האמריקאים להנעת התהליך המדיני ולהקפאת הבנייה בהתנחלויות ושחרור האסירות הפלסטיניות בתמורה לקלטת של גלעד שליט — ביחד עם הכרזת המצרים שמעבר רפיח ייפתח באופן מלא במסגרת הסכם הפיוס — השלימו לעת עתה את ההיפוך בעמדותיהם ובמעמדם של החמאס והפתח. הראשון, שחתר להסכם הפיוס כדי להשיג לגיטימציה ופתיחה של המעברים מבקש כעת מהמצרים להשהות את חתימתו הפומבית עד לשינוי "באווירה נגד אבו מאזן"; בפועל כוונתו לנסח את ההסכם מחדש באופן שישלול מאבו מאזן את חופש הפעולה המדיני, בטענה כי איבד את אמון העם הפלסטיני. ואילו האחרון נאלץ עתה למהר ולאמץ את ההסכם בטרם ישתנה, כדי שיוכל לשרוד פוליטית,

הן בתוך אש"ף והן בהתמודדות מול החמאס על ייצוג הפלסטינים.

הניסיון האמריקאי להניא את המצרים מקידום הסכם הפיוס, בטענה כי יפגע בתהליך השלום, נראה ציני לנוכח התבהרות התמונה המדינית מול ממשלת נתניהו. ראוי כי האמריקאים ימהרו להניח לפני הצדדים את הצעת הגישור הראשונה לחידוש המו"מ, כדי למנוע את המשך ההידרדרות במעמדו של עבאס, בטרם ייאלץ לבלוע את שאר תביעות החמאס. היענות ישראלית להצעה יכולה גם לסייע להחזיר למסלולה את מערכת היחסים האסטרטגית בין ישראל לטורקיה, לפני שזו תקרוס

במקביל להתחזקות היחסים בין טורקיה לסוריה.

�� .indb 44 7/18/10 9:12 AM


]21/09/2009[

חיותן של ישראל ופלסטין — | 9רקע, תנאים והערכתם

ממדינה אחת לשתייםשאלת חיותה של המדינה היהודית בארץ ישראל הדריכה את התנועה הציונית מראשית דרכה, עוד בטרם קמה לה התנועה הלאומית הפלסטינית כמתחרה על אותה כברת שטח. תיאודור הרצל, חוזה המדינה, ביקש בספרו "מדינת היהודים" )1896( כי "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמינו המוצדקים. לכול השאר

ועדת פיל 1937התישבות יהודית וערבית

שטח במנדט בריטי

מקרא

ישובים ערביםישובים יהודים

ישובים מעורביםועד פיל 1937

שטח שיסופח לעבר הירדןמדינה יהודית

�� .indb 45 7/18/10 9:12 AM


נדאג בעצמנו". דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, ויצחק בן צבי, הנשיא השני כתבו בספרם "ארץ ישראל" )1918( כי " אנחנו מבקשים לקבוע את גבולות ארץ ישראל של היום. .לא רק כנחלת העבר היהודי אלא כארץ העתיד היהודי". לפיכך, נציג ההסתדרות הציונית, חיים וויצמן, לימים נשיאה הראשון של ישראל, תבע בועידת השלום בפריס, ב-1919, שטח בן 45 אלף קמ"ר לבית הלאומי היהודי, המשתרע בצפון עד לצידון וכולל את רמת הגולן וחלק מעבר הירדן המזרחי. שטח זה נתבע משום שיקולי מים )הליטאני, החרמון והירדן(, חקלאות מודרנית )רמת הגולן, רמת אירביד ובקעת הירדן( ויציאה לים האדום )הנגב ומפרץ עקבה(. כך גם זאב ז'בוטינסקי הרוויזיוניסט טען בפני הבריטים ב-1937 כי "רק ארץ ישראל בשלמותה, ממזרח ומערב לירדן, מסוגלת לקלוט את מיליוני היהודים המשוועים לרשות כניסה" )ז'בוטינסקי העריך את כושר הקליטה של שתי הגדות ב-3-4 מיליון יהודים בלבד(.

צמיחתה של התנועה הלאומית של ערביי א"י והתנגדותם בכוח להחלטת חבר הלאומים בכתב מנדט ב-1922, להביא להפיכתה של פלסטינה לבית לאומי לעם היהודי, הביאו את הבריטים להיות הראשונים להעלות את רעיון החלוקה של ארץ ישראל המערבית בדו"ח הוועדה המלכותית ב-1937 )הוועדה בראשותו של הלורד פיל(, משום שסברו כי מודבר ב"מאבק בין שתי תנועות לאומיות שתביעותיהן בעלות תוקף ולא ניתן ליישב אותן זו עם זו. .זולת חלוקה...". רעיון זה, שנדחה על ידי ערביי א"י, היה חוסך את הדיון בחיותה של המדינה הערבית משום שרוב שטחה של א"י המערבית )כמעט 80%( היה אמור להסתפח יחד תושביה הערבים )כ־700 אלף( לממלכת עבר הירדן תחת שלטונו של המלך עבדללה. מנגד, עקרון החלוקה התקבל עקרונית על ידי הסוכנות היהודית בראשות בן גוריון והביא אותה להגדיר בהצעתה הנגדית לועדת וודהד )1938( את התנאים הנדרשים להבטיח את חיותה של המדינה היהודית, שהסתכמו במימד הטריטוריאלי לכדי 10 אלפי קמ"ר בלבד )34 אחוזים משטחה של א"י המערבית(. הסוכנות היהודית קבעה בהצעתה כי יש הכרח בגבולות בני הגנה שיבטיחו את צורכי הביטחון, בהנחה שגבולות שקשה להגן עליהם מזמינים מעשי תוקפנות וסכסוכי גבול. לכן צריכה המדינה לכלול שטח גדול דיו לאפשר לה עומק אסטרטגי ולאכלס בה מספר מרבי של אוכלוסין

�� .indb 46 7/18/10 9:12 AM


שיהיה בכוחם להגן על גבולותיה. כמו כן ההצעה כללה דרישה לשליטה במרבית מקורות המים לצרכי חקלאות שתעזור להבטיח עצמאות כלכלית

ולבסוף שליטה בצירי התחבורה העיקריים.

רעיון החלוקה הפך תוך עשור להחלטת האו"מ מספר 181 )החלטת החלוקה( שקבעה כי בא"י תקומנה שתי מדינות־ יהודית וערבית, בנוסף ל"גוף הנפרד" של ירושלים שבשליטה בינלאומית. שטחה הקטן של

החלטת החלוקהכ"ט בנובמבר 1947

התישבות יהודית וערבית

הגוף הנפרד

מקרא

ישובים ערביםישובים יהודים

ישובים מעורביםהחלטה 181 )תכנית החלוקה(

מדינה ערביתמדינה יהודית

�� .indb 47 7/18/10 9:12 AM


א"י, שאינו עולה על 28 אלף קמ"ר ומחציתו מדבר, פריסת האוכלוסייה היהודית באזורים שונים בארץ שהתאפיינה ברוב ערבי של 66 אחוזים, דלות המשאבים הטבעיים והיעדר תשתית תחבורתית מפותחת, הציבו בפני האו"מ את האתגר להבטיח בתוכניתו כי המדינות הללו תתקיימנה ותתנהלנה תחת משטר דמוקרטי. לפיכך נשאה ההחלטה אופי של "חלוקה )מדינית( עם אחדות כלכלית". שתי המדינות נבנו משלוש יחידות טריטוריאליות משיקות שיצרו קווי גבול מפותלים וצמידות של ישובים. בעזרת תיחום זה של הגבולות ובאמצעות השארת מיעוט בכל אחת מהן, ביקשו חברי הוועדה "להכריח" את הצדדים לשתף פעולה בעתיד בכדי להתקיים. השיתוף הכלכלי היה אמור לבוא לידי מימוש בניהול משותף של מסילות הרכבת, הכבישים הבין־ארציים, שירותי

הדואר, הטלפון והטלגרף, ושל נמלי חיפה ויפו.

תוצאות מלחמת העצמאות )1948(, שפרצה על רקע הניסיון של ערביי ישראל ומדינות ערב לבטל בכוח את החלטת החלוקה, והסכמי שביתת הנשק שנחתמו ברודוס ב-1949 בסיומה, הולידו תנאים טובים יותר להתפתחותה ולחיותה של מדינת ישראל. זו נהנתה מרציפות מלאה ורחבה יותר של שטחיה, מרוב יהודי ברור של 80 אחוזים, משליטה בצירי התחבורה הראשיים, משליטה מלאה בנמלי הים בתל אביב- יפו וחיפה, מיציאה דרומית לים סוף ומשליטה ברוב מקורות המים. יתרונות אלו אפשרו לתנועה הציונית להגשים את כול מטרותיה בגבולות 1949– עלייה וקליטה, התיישבות, דמוקרטיה, ביטחון ופיתוח כלכלי מואץ. מנגד, שרידותן של הגדה המערבית ורצועת עזה, שאיבדו חצי משטחן, ותושביהן קלטו בעל כורחם מאות אלפי פליטים, נתקיימה הודות לחיבור הכלכלי והמדיני של הגדה לממלכת ירדן והשלטון הצבאי שקיימה מצריים ברצועת עזה.

כיבושן של הגדה המערבית ורצועת עזה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים )1967( הוליד את מדיניות "הגשרים הפתוחים" שנועדה לשמר את הקשר הכלכלי בין הגדה המערבית והמזרחית. ישראל הקפידה לא לפתח בשטחים כול מקורות תעסוקה משמעותיים בעבור תושביה, ואלו נסמכו על שירותים שונים מישראל כמו חשמל, בריאות ובעיקר תעסוקה בענפי הבנייה והשירותים השונים בישראל. במקביל החלה ישראל במפעל

�� .indb 48 7/18/10 9:12 AM


ההתנחלות בשטחים שיצר עד 2009 מציאות בה חיים כ־500 אלף ישראלים מעבר ל"קו הירוק". כ־300 אלף ב-127 ישובים ביהודה ושומרון וכ־200 אלף ב-11 שכונות במזרח ירושלים. כולם בניגוד למשפט ולעמדות הבינלאומיות. התיישבות זו נהנית ממערך כבישים מפותח, תשתיות מים וחשמל, ממספר

קטן של אזורי תעשייה ומחוברת בכלל מרקם חייה למדינת ישראל.

הסכמי אוסלוההכרה של אש"ף ב-1988 בהחלטות האו"מ 194 ו־ 242 וחילופי המכתבים בדבר הכרה הדדית בין ראש הממשלה יצחק רבין ויו"ר אש"ף יאסר עראפת באוגוסט 1993, הניבו את הסכמי אוסלו. למרות ש"הצהרת העקרונות" שנחתמה בוושינגטון בספטמבר 1993, לא עסקה בסוגיות הקבע, בלט במבוא להסכם הסעיף אשר קבע כי הגדה המערבית ורצועת עזה הינן יחידה טריטוריאלית וגיאוגראפית אחת. קרי, תידרש רציפות פלסטינית בין שני חלקי המדינה שתקום. בתקופת הביניים הרציפות הזו התקיימה באופן חלקי ביותר באמצעות "המעבר הבטוח". בנוסף, הפלסטינים הצליחו לבנות שדה תעופה בעזה שפעל במשך תקופה קצרה אך לא נמל ימי. למעט ייצור חשמל בהיקף מוגבל בעזרת טורבינות גז וגילוי גז בחופי עזה לא ניתן להצביע על כול פיתוח משמעותי בתחום התשתיות, כמו גם בתחומים נוספים, היכולים להצביע כי יש ביכולת

הפלסטינים לנוע בכוון של עצמאות כלכלית.

טיבו של הסכם הקבעראשיתה ואחריתה של חיות למדינה הפלסטינית נעוץ בטיבו של הסכם הקבע ולא בתוכניות כלכליות המתקיימות תחת השליטה הישראלית, המחויבת בראש ובראשונה למפעל ההתנחלות־ התפתחותו וביטחון תושביו. על ישראל לראות בהקמתה של מדינה פלסטינית יציבה ומתפתחת צורך ציוני המבטיח את האינטרסים שלה, ולא ישות מדינית שבאמצעות הקמתה היא תביא להסדר בסוגיות שלא ניתן לפותרן לפי ראות עיניה של ישראל, כמו שיבת הפליטים הפלסטינים. או לחילופין, מדינה שתפקידה מסתכם באספקת מסגרת פונקציונאלית לתושבים, שהפכו לסיכון ביטחוני ודמוגראפי ישיר על ישראל, כי אין ביכולתה של ישראל לגרש

אותם או לשאת באחריות כלפיהם על ידי סיפוחם.

�� .indb 49 7/18/10 9:12 AM


כדי שהסכם הקבע ישמור על היציבות הנדרשת לשני הצדדים לטובת קיומם והתפתחותם עליו לענות על האינטרסים המהותיים של כול השחקנים המעורבים בסכסוך תחת רציונאל של פשרה. עבור ישראל והעם היהודי עליו להבטיח את שימור האופי היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, ביטחון ויציבות אזורית, לגיטימציה בינלאומית וקבלה אזורית. עבור העם הפלסטיני עליו להבטיח סוף לכיבוש בגדה המערבית והקמת מדינה עצמאית בשטחי הגדה ועזה, הכרה באל-קודס כבירת פלסטין, תהליך מוסכם לסיום בעיית הפליטים, קבלת ההסכם אזורית, ערבית ואסלאמית, וכן על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם. עבור המיעוט הערבי בישראל עליו להבטיח את הזכות לבחור את המדינה שבה הוא מבקש לחיות כאזרח – פלסטין או ישראל ולהיות בה אזרח שווה זכויות וחובות. עבור העולם הערבי המתון והקהילה הבינלאומית עליו להבטיח חיזוק מנגנון הלגיטימציה הבין-לאומית ביחס לפתרון סכסוכים מדיניים ותרומה ליציבות האזורית ולמלחמה הגלובלית נגד הטרור. עבור הממשל האמריקאי הוא יידרש להבטיח לגיטימציה בין-לאומית שתאפשר לו לבנות ולהנהיג קואליציה בין-לאומית שתתמוך

חלופת גבולות 4%)עם חילופי שטחים(

הקו הירוקירושלים )קו מוניציפלי(

ישובים יהודייםישובים פלסטינים

סיפוח ישראליסיפוח פלסטיני

מקרא

�� .indb 50 7/18/10 9:12 AM


במדיניותו ותתרום לתהליך המתמשך של בניית יציבות אזורית במזרח התיכון, כחלק מהמלחמה הגלובלית נגד הטרור.

סוגיות ופרמטריםהפרמטרים להסכם שעשוי לענות על כלל הדרישות שלעיל מתייחסים לארבע הסוגיות המרכזיות בסכסוך: פליטים, טריטוריה, ירושלים וביטחון. ראשית, פתרון בעיית הפליטים על ידי כך שיוכלו לשוב ככלל למדינה הפלסטינית, להישאר בארצות מושבם או להגר למדינה אחרת בהסכמתה ובכלל זה ישראל. הקליטה של הפליטים בפלסטין תחייב יצירת מקומות עבודה שעיקרם יבוא מהשקעות חיצוניות ומתמיכה של הקהילה הבינלאומית. היא תתבסס בחלקה על תשתית מגורים של ההתנחלויות הישראליות שתתפנינה ועל בניה חדשה באזורים שיפונו לחלוטין, כמו בקעת הירדן, שעד 1967 ישבו בה כ־80 אלף פלסטינים. כמו כן, קרן בינלאומית, בה תהיה שותפה ישראל על פי תנאי ההסכם, תנהל את חלוקת הפיצויים שינתנו לפלסטינים ואשר יהוו מקור השקעה משמעותי במדינה הפלסטינית. על האו"מ להבטיח את פירוקה של אונר"א עם הקמת הקרן הבינלאומית על מנת לקיים אחידות בטיפול

ומיצוי המשאבים לטובת המדינה הפלסטינית.

שנית, פתרון סוגיית הגבולות יינתן על ידי חילופי שטחים, ביחס 1:1, על בסיס גבולות 67, ותחת העקרונות הבאים:השטחים שיסופחו לישראל יהיו קטנים ככל האפשר, עם מקסימום ישראלים וללא אוכלוסייה פלסטינית. תיקוני הגבול ייעשו ללא פגיעה משמעותית במרקם החיים הפלסטיני הנוכחי. חילופי שטחים ייעשו רק לאורך ה"קו הירוק". לא תתקיימנה "מובלעות" בשום צד. לפלסטין יהיה קשר יבשתי מלא עם ירדן ומצרים. המסדרון בין הגדה המערבית לעזה לא יפגע בריבונות ישראל.

יש להזכיר כי מערכי ההתיישבות הישראלים בגדה הוקמו בזמנם, בין היתר, באופן הקובע טריזים במערך ההתיישבותי הפלסטיני, בכדי למנוע רציפות אשר תסייע בהקמתה של מדינה פלסטינית. לפיכך, הסרתם של הישובים הפוגעים באופן בולט ברציפות הפלסטינית, או צירופם למערך ההתיישבות הפלסטיני, יסייעו לרציפות ולחיות של

�� .indb 51 7/18/10 9:12 AM


המדינה הפלסטינית, בדומה למוצע בעמדה הפלסטינית לחלופי שטחים העומדת על 2%. אם כך, העמדה הישראלית הגורסת סיפוח של כ־7 אחוזים מהגדה עשויה לפגוע ברציפות הפלסטינית בשל "האצבעות" של אריאל וקדומים החודרים למרחק של 21 ק"מ מזרחית לקו הירוק, כמו גם חלק ממרחב מעלה אדומים המגיע למרחק של 15 ק"מ מהקו הירוק. לא ניתן יהיה לקבל את הטענה שאפשר ליצור באמצעות הון עתק וזמן רב רצף תחבורתי פלסטיני אחר מזה שהתקיים עד הקמת גדר ההפרדה. את השטחים מישראל על הפלסטינים לקבל בעיקר מסביב לעזה באופן שיגדיל אותה בעשרות אחוזים ויאפשר בנייה עתידית המתוכננת ונשלטת כולה על ידי הממשלה הפלסטינית. לבסוף, יש להבטיח את המסדרון הטריטוריאלי בין עזה לגדה. עליו להיות רחב דיו בכדי לאפשר בנייתם של כביש רב מסלולי ומסילת רכבת, כמו גם להנחתם של צינורות מים, גז ודלק, ושל כבלי חשמל ותקשורת. על המסדרון להישמר פתוח כל העת ולהתנהל באחריות פלסטינית. זרימה חופשית של כלי רכב וסחורות בו תבטיח את הקשר הנדרש בין הגדה לרצועה הן לצרכי כלכלה, תיירות וסדר ציבורי והן לצרכים חברתיים שייווצרו כתוצאה מהצורך לקלוט חלק מאוכלוסיית הפליטים של עזה בגדה הגדולה פי

גבולמכשול מול ז'נבה

קווי 1967

ירושלים — קו מוניציפלי

ישובים פלסטינים

כבישים ראשיים

דתי-לאומי

ממשלתי

מאחזים

סיפוח ישראלי ע"ב המכשול

חילופי שטחים ע"ב המכשול

גבול יוזמת ז'נבה

מקרא

�� .indb 52 7/18/10 9:12 AM


16 ממנה. בשטחי המדינה הפלסטינית תתאפשר הקמתם של שדות תעופה — האחד בעזה והשני בבקעת הירדן או באזור ג'נין. יחד עם זאת אין לפסול את האפשרות שישראל תקצה טרמינל בנתב"ג או באחד משדות התעופה בנגב לשימוש של התחבורה האווירית הפלסטינית. כמו כן, מול הקמת נמל מים עמוקים מדרום לעזה, שכלכליותו מוטלת בספק רב, יש לשקול את האפשרות כי ישראל תקצה מזח לתחבורה הימית לפלסטין באשדוד. כך יהיה על הפלסטינים לשקול הקמתם של מתקני התפלה בעזה על חשבון חופים לתיירות למול האפשרות לרכישת מים מותפלים מישראל או מירדן ומצרים. לבסוף, שליטה פלסטינית מלאה במעברים הבינלאומיים למצרים ולירדן, לאחר התפוגגות הצורך בפיקוח בינלאומי, יאפשר לפלסטינים לקבוע באם ברצונם להמשיך ולקיים מעטפת מכס זהה לישראל או לקיים מדיניות עצמאית משלהם

בכפוף לחוזקו של המטבע הפלסטיני שירצו להנפיק.

שלישית, חלוקתה של מזרח ירושלים לשתי בירות. הקמתה של בירה למדינה הפלסטינית בירושלים על פי גבולות שייקבעו על ידם, תעניק תרומה משמעותית הן ליציבותו של ההסכם והן ליכולת חיותה של המדינה הפלסטינית. יותר מכול יהיה חשוב לקבוע את עתידו של "האגן ההיסטורי", אם באמצעות חלוקת ריבונות וניהול משותף בדגם של "עיר פתוחה", ואם באמצעות וועדה בינלאומית בה תהיינה חברות ישראל ופלסטין. משקלה ההיסטורי והדתי של העיר לשלוש הדתות יעמיד אותה כמוקד תיירותי וצלייני לעולם היהודי, הנוצרי והאסלאמי באופן שיכול לתרום תרומה משמעותית לכלכלת שתי המדינות באם תשכלנה לשתף פעולה ביחס לחבילות התיור לאתרים שבשליטתן. הכרה של הקהילה הבינלאומית בירושלים ואלקודס כבירות המדינות תלווה בהצבתן של כ־200 שגרירויות בכל בירה על כול ההשלכות הכלכליות והמדיניות שיש בכך. ישכיל האו"מ לעשות באם יבטיח כי במסגרת מימושו של

ההסכם הוא יעתיק חלק ממוסדותיו לירושלים.

רביעית, סוגיית הביטחון. הגדרתה וקיומה של המדינה הפלסטינית כמדינה מפורזת מצבא זר ומנשק כבד תוכל להבטיח כי משאביה הדלים לא יוקדשו להתעצמות אשר עלולה לפגוע ביציבות ולהגביר את החשש

�� .indb 53 7/18/10 9:12 AM


הישראלי העשוי להוביל להידרדרות לאלימות. יחד עם זאת, הצבת כוחות בינלאומיים לאורך גבולות המדינה הפלסטינית תוכל להבטיח מעורבות

בינלאומית כנגד פעולה צבאית לא לגיטימית של אחת משכנותיה.

אחרית דברכפי שנכתב כבר, ישראל ידעה להגשים את כול מטרותיה בגבולות 67. חתימה על הסכם קבע עם הפלסטינים, כמו גם עם סוריה ולבנון, תחת "המטרייה" של יוזמת השלום של הליגה הערבית תעניק לה יתרונות רבים אשר טומנים בחובם את זינוקה המחודש לצמרת המדינות המפותחות. נורמליזציה עם העולם הערבי תביא לצמצום ניכר בהוצאה לביטחון באופן שיחזק את ההוצאה לטובת הצרכים החברתיים האחרים הקשורים בפתוח תשתיות ומקומות עבודה, בחינוך ובבריאות. פתיחת שעריה עשויה להביא לגל של תיירים מרחבי העולם כולו הן לביקור בה והן בשל היותה ארץ מעבר היסטורית. הכרה ערבית ואסלאמית בישראל עשויים להביא להשתלבותה במערך התשתיות האזורי בכול הקשור

לנמלי ים ואוויר, מסילות רכבת וכבישים בין מדינתיים.התמונה שצוירה לעיל אינה מבוטחת לאף צד ומאוימת כל העת. שני הצדדים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ייאלצו לעמול קשה כדי למנוע ממגמות רדיקאליות סותרות העשויות לחבל בסיכוי ההסדר להתממש וביציבותו לאורך זמן. מתחים דתיים לא ייעלמו, אלא יזחלו לפרק זמן מתחת לפני השטח ויש להבטיח כי יישארו שם זמן מספיק כדי להעניק לצדדים את ההזדמנות להכיר בתועלות שבהסכם קבע שעיקרו פשרה. כי חיות למדינה אינה תוצר רק של גודל השטח, המשאבים וההון האנושי העומדים לרשותה אלא גם של מערכת ההסכמים האזורית והעולמית אשר עונה באופן מתקבל על האינטרסים המהותיים של כול

שחקן המעורב בסכסוך או המושפע ממנו.

�� .indb 54 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 11/09/2009[

10 | לקראת ההצעה האמריקאית

היוזמה האמריקאית לשלום במזרח התיכון, הצפויה להתפרסם בשבועות הבאים, מעוררת ציפיות וחששות בקרב הצדדים המעורבים. דואליות זו ליוותה גם את אנשי הממשל האמריקאי, כאשר גיבשו את פרטי ההצעה

והתלבטו בקשר לעיתוי המתאים לפרסומה.

לקחי 16 השנים שמאז חתימת הסכם אוסלו הם, כי הסכסוך הישראלי־הפלסטיני משול לקשר גורדי — סבוך ובלי שום קצה להתרתו. כישלון הניסיון לפרימתו בתהליכי ביניים היה עשוי לגרום לאמריקאים לנסות להתירו באבחה אחת: להציע הצעה מפורטת, מעוגנת בהחלטת מועצת הביטחון, אשר תותיר לצדדים את הברירה להסכים או לסרב, ולשאת באחריות לתוצאות. אך ריכוז כל האפשרויות ל"כדור אחד בקנה", בדומה לפסגת קמפ־דייוויד, הרתיע את האמריקאים. הם חששו מקריסת התהליך

המדיני אם היוזמה תיכשל כמו שקרה בקיץ 2000.

ההתלבטות האמריקאית אינה מתייחסת לשאלה, אם לפעול "מלמטה למעלה" באמצעות הסכמי ביניים נוספים — או "מלמעלה למטה" באמצעות הצעה מפורטת ופסגה מסכמת. הלקחים מתהליך אנאפוליס לימדו, כי לא ניתן להסתפק ב"בניית המדינה" הפלסטינית בלי להציב אופק מדיני בכל הקשור להקמתה בפועל. ולהיפך, לא ניתן להסתפק במשא ומתן על הסדר קבע בלי ללוות אותו במהלכים משמעותיים בשטח, כאלה שייצרו את האווירה התומכת בוויתורים הנדרשים בהסדר הזה ואת היכולת המוסדית, הכלכלית, הביטחונית והמשפטית ליישם אותו.

אם כך, קיים מתח ביחס למידת הפירוט, לוח הזמנים ו"העיגון" הבינלאומי של היוזמה. האמריקאים לא יסתפקו בעסקה שמציע להם בנימין נתניהו — הקפאת הבנייה בהתנחלויות לכמה חודשים בתמורה למהלכים נגד איראן — כדי להבטיח את התמיכה הערבית והאירופית שהם זקוקים לה למען האינטרסים שלהם ברחבי הגלובוס. ברור לאמריקאים, כי מו"מ

�� .indb 55 7/18/10 9:12 AM


על הצעות עמומות יתבע זמן רב יותר מאשר שנה. מנגד, שנה היא פרק זמן שבו יכולה לקרות קריסה של ממשלת נתניהו, בלחץ המתנחלים

והימין — דבר שאין הוא אינטרס אמריקאי כיום.

לפיכך צפויה יוזמה אמריקאית אזורית, תחילה בערוץ הפלסטיני, ובהמשך גם סוריה ולבנון, שתהיה מפורטת ומדויקת יותר מיוזמת הליגה הערבית

ביחס לתנאים ולתגמולים הכלולים בהסדר קבע.

האמריקאים לא יסתפקו בגמישות הערבית, המתבטאת בפרשנות הסבירה שלהם לסעיפים העוסקים בגבולות ובפליטים, כדי להביא את נתניהו אל שולחן המו"מ, אך גם לא יסטו מהפתרונות לסעיפים אלה ולא ילחצו לרתום את הסוסים לפני העגלה — כלומר, ליצור נורמליזציה

מלאה לפני הסכם.

במסלול הישראלי־הפלסטיני יבקשו האמריקאים ליצור בשטח מציאות שתאפשר את בניית המדינה שבדרך, בצירוף סדרת הצעות גישור, שיפורסמו בהדרגה במשך השנתיים שנקצבו למו"מ. ההצעות האמריקאיות יונחו על השולחן במגוון הכלים הדיפלומטיים — מהזמנה לוועידה בינלאומית על פי מודל מדריד, עבור בחילופי איגרות על פי מודל אוסלו, ועד לפיקדונות על פי מודל סוריה ופרמטרים מפורטים לפתרון

על פי מודל קלינטון.

יש לקוות, שהאמריקאים, שהשכילו לאמץ את גישת "גם וגם" שלעיל, יימנעו מפשרות של "פגישה באמצע הדרך" בסוגיות המהותיות, מהקפאת הבנייה ועד "זכות השיבה". בקמפ דייוויד וטאבה למדנו, כי פשרת־אמצע כזאת בכל סוגיה בנפרד אינה מקרבת בין הצדדים, אלא יוצרת דווקא "מצב של הפסד־הפסד". את הפשרה יש לכוון לעסקת החבילה כולה: ישראל מדינת הלאום היהודי, הנהנית מביטחון, מהכרה ומשלום,

ופלסטין עצמאית לצדה.

�� .indb 56 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 09/08/2009[

11 | איך כן עושים שלום

הסכסוך הישראלי־הפלסטיני, הניזון זה יותר ממאה שנה ממתחים לאומיים, דתיים וחברתיים, יצר מציאות תודעתית ופיסית של חשד, שנאה ותחושת איום בשני הצדדים, שאין בכוחו של שום הסכם קבע לשנות באחת. זוהי אחת מההנחות העומדות ביסוד יוזמת ז'נווה. היוזמה נועדה, אמנם, להציע מתווה מעשי וקונקרטי להקמת המדינה הפלסטינית, אך גם להבטיח את האינטרסים החיוניים של ישראל, שהם אי מימוש זכות שיבה, הכרה בישראל כבבית הלאומי של העם היהודי ובעיקר — הסדרי ביטחון מפורטים וקפדניים החיוניים לשמירת קיומה וחוסנה.

על הרקע הזה תמוהה הביקורת שמתח שלמה אבינרי על הפרק הביטחוני של היוזמה והנספח המפורט שלו )"כך לא עושים שלום", "הארץ", 2.8(. נראה שהיא מתעלמת ממציאות החיים כאן, שבה אין כמעט משפחה

ישראלית או פלסטינית שאינה נושאת את צלקות הסכסוך.

לכל תהיותיו של אבינרי יש תשובות ברורות כבר בפרק הביטחוני, שפורסם לפני כשש שנים. הכוח הרב-לאומי אמור לפעול רק בשטחי רשויות של ל"נתיניהן ייהפכו לא ישראל כך שתושבי פלסטין, בינלאומיות", כטענתו; הכותל ושאר חלקי העיר העתיקה בירושלים שבריבונות ישראל יהיו כפופים לשלטון הישראלי בלבד, בניגוד לחשש שמעלה אבינרי, שלפיו תושבי העיר העתיקה יהיו כפופים לכוחות

הבינלאומיים, מה שייצור "פלונטר".

והנוכחות )כמו הפירוז של פלסטין רציני בהסדרי הביטחון דיון הבינלאומית(, המבקשים להשיג הן הרתעה שתניא את הצדדים מהפרת ההסכם בטווח הקצר והן תהליך פיוס ארוך טווח ויציב — מחייב לבחון

את ההנחות שביסוד ההסדרים הללו. אפשר לסכם אותן בקצרה:

ראשית, כדי להבטיח שהאיום הביטחוני על ישראל לא יהיה חמור

�� .indb 57 7/18/10 9:12 AM


מזה הקיים, במקרה שהסכם הקבע יקרוס, יש לדאוג לכך שבדומה למה שנקבע בהסכם עם מצרים )ובעתיד עם סוריה( צבא זר לא יחנה על גבולה. שנית, בכל הסכם יימתח הגבול החדש על פי מיקומן של ההתנחלויות שיסופחו לישראל ולא על פי שיקולי ביטחון אסטרטגיים וטקטיים. אורכו יהיה כפול משל "הקו הירוק". לפיכך יש להבטיח, כי פלסטין תוכל להקים כוח לביטחון פנים שימנע פעילות טרור עוד לפני הגבול. האם אבינרי, למשל, היה ממליץ לפרק את גדר הביטחון שבין

ישראל ופלסטין מיד אחרי החתימה על ההסכם?

שלישית, ההסכם עם הפלסטינים לא יביא להסרת כל האיומים מעל ישראל. לפיכך עליה להבטיח את אפשרות קיומם של מתקני התראה

ואת יכולתה לטוס במרחב האווירי של פלסטין.

רביעית, נוכחותו של הכוח הבינלאומי אמורה להבטיח את מימוש ההתחייבויות הנוגעות לביטחונה של ישראל, אך היא משמשת גם ערובה לביטחונה של המדינה הפלסטינית המפורזת מפני מעבר מהיר

של ישראל לשימוש בכוח.

לבסוף, ההסכם נהנה מיציבות וקיומו מאפשר לצדדים לדאוג באופן מוצלח יותר לאינטרסים החיוניים שלהם מכפי שהיו יכולים לעשות בלעדיו. לפיכך, יש לראות את הפרק הביטחוני רק במסגרת חבילה כוללת של "תן וקח" שיש בה טיפול כולל בסוגיות הגבולות, הפליטים וירושלים.

אם נגיע להסכם תצטרך ישראל להבטיח תחילה, כי ההסדרים הביטחוניים אינם הופכים, באמצעות פרשנות צינית וכוחנית, לזרעים של פורענות עתידית, אך גם לבחון במשך השנים אם התבססות ההסכם ויציבותו מאפשרות לסלק חלק מסידורי הביטחון. עד אז יהיה עלינו לנקוט זהירות

וגישה מפוכחת ואין ספק שהממשל האמריקאי יבין זאת.

�� .indb 58 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 27/07/2009[

12 | תורו של אובמה

עכשיו, לאחר שהצדדים לסכסוך הישראלי־הפלסטיני נחתו על קרקע המציאות, והם מסכימים סוף סוף על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים — מוטל על ממשל אובמה להדליק את אורות המסלול המתאים בעבור שני היריבים המשוכנעים כל אחד, כי הכדור נמצא במגרשו של האחר.

מחמוד עבאס, הדורש להמשיך את המו"מ בנקודה שבה הופסק, חושש כי בנימין נתניהו מבקש להעבירו ב"וויה דילורוזה", המתחילה במפת "האינטרסים החיוניים", זו ששירטט נתניהו לפני 11 שנה, ועל פיה ייוותרו לפלסטינים 40% מהגדה. נתניהו, לעומת זאת, מסרב להתחיל את המו"מ בנקודה שכבר חצתה את "הקו האדום" שלו. הצעה אמריקאית, המציגה פרמטרים ברורים לכל הסוגיות, תוכל לצמצם את הפערים ולהפגיש את הצדדים למו"מ אפקטיווי, שייתמך על ידי תהליכים קיימים ועתידיים.

כדי למצות כראוי את השנתיים שקצב אובמה לתהליך יש להתחיל במו"מ אינטנסיווי על הצעה שעיקריה: חילופי שטחים של עד 4.5%, ביחס כמותי של 1:1, המאפשרים השארתם של 80% מהמתנחלים תחת ריבונות ישראל; העברת השכונות הערביות במזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, ויצירת משטר מיוחד "באגן הקדוש" בירושלים. בעניין הפליטים יידונו האופציות של פיצויים, שיבתם למדינת פלסטין, הישארותם במקומות מושבם, או קליטתם במדינה שלישית. מדינת פלסטין תהיה מפורזת מצבא ומנשק כבד, ובעלת כוחות ביטחון המיועדים למלחמה בטרור.

את המו"מ יש ללוות בארבעה תהליכים מקבילים: המשך מדורג של בנייתה של המדינה הפלסטינית על פי המודל של "תוכנית ג'נין", תוך שימת דגש על הקמת כוחות ביטחון בעלי יכולת מוכחת לאכוף את החוק והסדר; פינוי המאחזים הלא מורשים, בנייה ישראלית המוגבלת לקו הבנוי, הסרת מחסומים, ומימוש של פרויקטים כלכליים פלסטיניים מאושרים; יישום צעדי "נורמליזציה" מצד מדינות ערב ביחס לישראל,

�� .indb 59 7/18/10 9:12 AM


בכפוף להתקדמות במו"מ; שימור הפסקת האש בעזה וחיזוקה, תוך כדי השלמת עסקת שליט והנהגת פיקוח יעיל של הרשות ומנגנונים

בינלאומיים במעברים.

תהליכים אלה אמורים ליצור את התנאים והאווירה הנדרשים לקיום מו"מ מוצלח, ולצמצם את פער הזמנים הרגיש שבין החתימה על ההסכם לבין יישומו. היישום יותנה באופן טבעי בגורמים אובייקטיוויים וסובייקטיוויים. הראשונים כוללים את הזמן הנדרש לשרטוט הגבול החדש, להיערכות צה"ל, לבניית המסדרון בין עזה לגדה, להכנות לפינוי חלק מהמתנחלים ולקיומן של שתי בירות במרחב ירושלים, ועוד. האחרונים אמורים להסיר את חששות הצדדים ממימוש חלקי שיפגע באינטרסים שלהם. ישראל לא תעביר שטחים לעזה במסגרת חילופי השטחים ולא תפתח את המסדרון בין עזה לגדה, בטרם תיכון שליטה פלסטינית מלאה על שני חלקי המדינה; כמו כן, היא לא תעביר את השליטה במעברים הבינלאומיים ולא תיסוג מבקעת הירדן לפני פריסתו של הכוח הרב-לאומי בהם. מנגד, אונר"א לא תפסיק לטפל בפליטים בטרם יכונן

המנגנון הבינלאומי לפתרון בעייתם.

למרות מורכבותן של הבעיות, העדר האמון בין הצדדים והתלות בגורמים אזוריים כמו איראן וסוריה — מחובתם של הקוורטט וארה"ב "לבשל" את התנאים המתאימים לקראת התכנסותה של הוועידה הצפויה במוסקווה,

העשויה לשמש אבן דרך משמעותית בקידום התהליך.

�� .indb 60 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 16/06/2009[

13 | אז אמר

בעקבות נאום נתניהונאום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הראה שוב, כי למפלגות הימין בישראל אין חלופה ראויה ואפשרית לפתרון שתי המדינות לשני העמים. גוש הימין מתקיים רק מסביב לשלילת הרעיון ומתפוגג באחת כשהוא

נדרש להציג חלופה מדינית להבטחת האינטרסים הישראליים.

ההכרזות על הצורך להכריע את רעיון שתי המדינות התחלפו בקרבות מאסף למניעת מימושו. ב-1993 ביקש אריאל שרון להודיע, שאם הליכוד ישוב לשלטון, הוא יבטל את הסכם אוסלו; נתניהו הכריז, שתוכנית האוטונומיה תחת שליטת ישראל היא החלופה היחידה. ההצהרות מיהרו להתחלף בדיבורים על "מדינה פלסטינית" ו"מדינה פלסטינית

מפורזת", בהתאמה.

לנתניהו ולקודמיו היה ברור, כי גוש הימין דרוש להם רק כדי להגיע לכס ראש הממשלה. מרגע שהתיישבו שם, לא היה בידם לאמץ אף לא אחת מעמדות הימין, הפוגעות ברעיון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית.

תומכי הבית היהודי והאיחוד הלאומי רואים בריבונות על ארץ ישראל כולה תנאי לזהות של עם ישראל ולעתידו. עמדתם מכתיבה את פתרון המדינה האחת, אך ביחס לאופיה ולמשטרה יש ביניהם מחלוקת. חלקם מבינים, כי המשך השליטה בעם חסר זכויות אינו מיטיב עם ישראל ומסכימים לתת לו זכויות אזרח, גם אם התוצאה ברורה — אובדן הרוב היהודי וביטול הגדרת ישראל כמדינת העם היהודי. לא תיתכן מדינה דו־לאומית כי ציבור זה מאמין, שהצטווינו לרשת את הארץ והדרך לעשות זאת היא להורישה מיושביה. כלומר, חיכוך מתמשך, שיוביל לעימותים לאומיים וחברתיים אלימים,

לשקיעת המדינה ולפירוקה.

�� .indb 61 7/18/10 9:12 AM


אנשי הליכוד מנמקים את סרבנותם למדינה פלסטינית בטענה, ש"קיר הברזל" לא הכריע עדיין את דעת הפלסטינים ויש להימנע מהסדר עד שתעוקר שאיפתם להשמיד את ישראל. אך הצעדים שנקטו לשם כך רק הרחיבו את הסדקים ב"קיר הברזל" ובמעמד של ישראל. החל בהפסקת המשא ומתן, עבור בהרס הרשות הפלסטינית, ההתנתקות, התוואי הפולשני של גדר ההפרדה, ועד לשלילת יוזמת הליגה הערבית. מהלכים אלה סייעו בידי החמאס לזכות בבחירות ובשליטה על רצועת עזה, גרמו לישראל לצאת למבצעים צבאיים וחיזקו את חזית הסירוב

בעולם הערבי.

נאום הנסיגה וההשהיה של נתניהו הביא אותו לקו העמדות של ש"ס וישראל ביתנו. אלה מקבלים את רעיון שתי המדינות, אך מבקשים לטרפד אותו על ידי תנאים ההופכים אותו למגוחך. כך גם נתניהו בנאומו מוכן לפתוח מיד במו"מ לשלום בלי תנאים מוקדמים, אך דורש הכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי, הסכמה למדינה מפורזת, הסרת סוגיית הפליטים מסדר היום ושמירה על ירושלים המאוחדת בריבונות

ישראל — לפני תחילת המו"מ.

גם אם אמר נתניהו "מדינה פלסטינית", הוא לא הצליח להעביר את כתר הסרבנות לצד הפלסטיני והערבי. טעה נתניהו בעת שמיהר לקחת

בתמורה את המשך הבנייה בהתנחלויות.

נתניהו מצרף את ההתנגשות עם ממשל אובמה לסל המחירים של קרב המאסף שבחר לנהל על גב הציבור בישראל ובניגוד לעמדתו. בסקר שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי נמצא, כי 64% מהציבור תומכים ברעיון שתי המדינות לשני העמים, רק 17% מוכנים להרחיב התנחלויות גם

במחיר עימות עם ארה"ב, ו־77% תומכים בחוק פינוי־פיצוי.

על הציבור לדרוש כעת מנתניהו להפסיק לשפוך מיליארדי שקל בתוכניות עקרות, לחדש לאלתר את המו"מ בלא תנאים, לאמץ את יוזמת השלום האזורית ולהציג תוכנית ישראלית המתרגמת אותה לתוצאה הציונית

של מדינה יהודית ודמוקרטית החיה לצד מדינה פלסטינית.

�� .indb 62 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 05/06/2009[

14 | הברירה של נתניהו

כאשר בוחנים את דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומקורביו ביחס לתהליך המדיני בזירה הפלסטינית — חוזרים ועולים שני עיקרים: שלילת העיקרון של שתי מדינות לשני העמים, וסידורים שיבטיחו את ביטחונה של ישראל. בחינת הקשר המרומז בין שני העיקרים הללו מראה, כי המדיניות וטקטיקת המו"מ, שאימץ נתניהו מול האמריקאים והפלסטינים,

הן הימור מסוכן על האינטרסים הישראליים במסגרת הסדר הקבע.

נתניהו מסרב להעלות על דל שפתיו את הביטוי "שתי מדינות לשני עמים", משום שהוא עדיין רואה ב"מדינת אש"ף, שתושתל 15 ק"מ מתל אביב, איום קיומי על מדינת ישראל". קרי, נתניהו מבקש לטעון כי "מדינה" משמעה בהכרח צבא, בריתות צבאיות, שליטה במרחב האווירי והימי ועוד. מכאן ההצדקה להתנגדות הישראלית להגדרת הישות הפלסטינית כמדינה. אבל טיעון זה יכול ליהפך די בקלות ל"חרב פיפיות" בידי הפלסטינים, כאשר נתניהו ייאלץ בעל כורחו להסכים לעקרון "המדינה", הביטוי המודרני לזכותו של כל עם להגדרה עצמית.

את דברי הילרי קלינטון בעד "שתי מדינות החיות זו לצד זו, ישראל ומדינה ריבונית לפלסטינים, שבמסגרתה יהיו לפלסטינים הסמכויות שבאות עם האחריות על מדינה" — ייקל עליהם לתרגם אז לדרישה לקבל את כל "הזכויות הטבועות" המוקנות במשפט הבינלאומי לכל מדינה — לרבות צבא, שליטה במרחב האווירי ושליטה במעברים. אם

יתקבלו, תנאים אלה עלולים להוות איום על ישראל.

הטקטיקה הזאת של נתניהו מתאימה למדיניות התגובתית והמשמרת המאפיינת אותו, והגורמת לישראל לאחר את הרכבת בכל תחנה אפשרית. כנגד הסירוב לקבל את הרעיון המכונן לפתרון הסכסוך הישראלי־

הפלסטיני מאז 1937 — החלוקה — הוא אינו ממהר להעמיד חלופה אחרת. מבחינת נתניהו והימין "המשך המצב הקיים" הוא החלופה הנבחרת,

�� .indb 63 7/18/10 9:12 AM


אף כי המגמות בשטח מראות כי חלופה זו מובילה את ישראל בבטחה לקראת אובדן צביונה היהודי במדינה דו־לאומית, לא לפני שתעבור

בהכרח בתחנת הביניים של משטר אפרטהייד.

לאחר ששלל את יוזמת השלום של הליגה הערבית, הציב והסיר תנאים מוקדמים לחידוש המו"מ עם הפלסטינים, דחה את הצעת שר הביטחון, אהוד ברק, לגבש תוכנית מדינית ישראלית, נראה הניסיון שלו — בעקבות "פגישת האזהרה" עם ברק אובמה — לשלב את התשומות הישראליות

בתוכנית האמריקאית כניסיון להסיט מטוס ממריא ממסלולו.

נתניהו דווקא איננו חסר את הניסיון המדיני והפוליטי הנדרש להתנהלות אחרת מול האמריקאים והערבים. מי כמוהו — כמי שחתם על "פרוטוקול חברון" ו"מזכר וואי" — יודע, כי בהסכמים התוכן המעשי והפרטני מגשר וגובר על "הנרטיווים" שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. האם הפירוז של קוסטה ריקה או של סיני נעלם מעיניו? האם ישראל תדרוש לבטל את הגדרתה של סוריה כמדינה שעה שתתבע, במסגרת ההבטחה האמריקאית, לפרז את רמת הגולן? האם ויתור פלסטיני על הדרישה לריבונות בהר הבית יאפשר לישראל להחליף את נציגי הוואקף, המנהלים את המקום מאות שנים, בעובדי משרד הדתות או הרבנות הראשית? האם הכרה פלסטינית בישראל כבמדינה יהודית היא שתשמור על הרוב היהודי בה, או שמא דווקא העמידה על התביעה לקליטת הפליטים במדינה הפלסטינית וההיפרדות משלושה וחצי מיליון ערבים, לרבות רבע מיליון במזרח ירושלים? האם ביטחונה של ישראל מותנה בנוכחות צה"לית מוגבלת בבקעת הירדן ובמעברים הבינלאומיים, או שמא בהסכמי שלום עם העולם הערבי והמוסלמי, הסכמים המגובים בחיזוק הברית

האמיתית עם ארה"ב ובמחויבות האירופית?

התשובות לכל השאלות הרטוריות הללו ניתנו כבר בכל המשאים ומתנים הרשמיים והלא רשמיים — מקמפ־דייוויד ועד ז'נווה.

לאחר ש"פיספס" את התחנות הראשונות ברכבת — עומדות לפני נתניהו שתי אפשרויות עיקריות: האחת, בהנחה שמפלגת העבודה לא תציב

�� .indb 64 7/18/10 9:12 AM


לו אולטימטום אם ידחה את הצעת אובמה, היא לנסות לשרוד עם ממשלתו באמצעות התשת האמריקאים והסטתם מרעיון השלום. זאת, תוך שהוא מסתייע בקשיי הפלסטינים להציג "כתובת אחת" מדינית וטריטוריאלית, באיום האיראני ובתיאור הניסיון לפנות מאחזים כפגיעה ב"סלע קיומנו". השנייה, בהנחה שנתניהו לא ייכנס לתהליך המדיני אם לא יידע מראש את תוצאותיו — להחליט ללכת עם האמריקאים, גם אם ייאלץ להחליף את ישראל ביתנו בקדימה ולהציג תוכנית ישראלית להסדר, שתדאג לכך שהתכנים, ולאו דווקא הכותרות של הסדר הקבע,

יבטיחו את השמירה על האינטרסים הישראליים.

�� .indb 65 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 08/05/2009[

15 | הכל בהסכם הקבע

אין להרשות לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנהוג בזילות במעמד ישראל כמדינה יהודית וכמדינת העם היהודי. נתניהו מעמידו שוב להכרה ולגיטימיות בינלאומיות, שכבר ניתנו לו, בניסיון להימנע ממשא ומתן. ההכרה מעוגנת היסטורית ומשפטית, וגם הפלסטינים קיבלוה בעבר ויחזרו לקבל אותה — אך רק במסגרת הסכם קבע מלא. שני הצדדים אינם יכולים לטעון לעמדתם בשם הלגיטימיות הבינלאומית ולהתעלם

מחלק מהחלטות האו"ם.

מוסדות הקהילה הבינלאומית, חבר הלאומים והאו"ם, שהחליטו על הקמת מדינת ישראל, ראו ורואים בה לא רק את "המדינה היהודית", אלא גם את מדינת העם היהודי. בכתב המנדט ב-1922 הוחלט "להקים בית לאומי יהודי בפלסטינה ולעודד את ההגירה של המונים יהודיים לארץ זו, על מנת שיוכלו לעצב שם את גורלם ולבנות שם את ביתם". קרי, המדינה היהודית בארץ ישראל נמצאה כאמצעי האפקטיווי להבטיח

שהעם היהודי יוכל לקיים את תרבותו הייחודית ולשלוט בגורלו.

עידוד ההגירה בא להבטיח שהיהודים ייהנו מרוב, שהוא תנאי הכרחי במשטר דמוקרטי לקביעת אופיה של המדינה וצביונה. האו"ם אף אימץ את המלצות אונסקו"פ בדמות "החלטת החלוקה" )181( בכ"ט בנובמבר 1947, שבהן נכתב: "הן הצהרת בלפור והן המנדט כללו התחייבות בינלאומית לעם היהודי בכללותו. היה ברור כי התחייבויות אלה לא היו מוגבלות רק לאוכלוסייה היהודית של פלשתינה". קרי, התחייבויות שיש בהן אף כדי לעגן את "חוק השבות" )1950(, המזכה כל יהודי לעלות לישראל ובא לבסס את אופיה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

הזכות ההיסטורית והלגיטימציה הבינלאומית שוכנות אפוא לבטח בהחלטות פורמליות, ואפשר להוסיף עליהן את הכרזת העצמאות הפלסטינית בנובמבר 1988, שהיתה הראשונה להכרה פלסטינית במדינה

�� .indb 66 7/18/10 9:12 AM


היהודית כשהתייחסה להחלטה 181 וציינה כי "... זו חילקה את פלסטין לשתי מדינות, יהודית וערבית".

לפיכך אין ביכולת ראש הממשלה להבטיח את עתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית על ידי תנאים מוקדמים, אלא רק בהסכמה על

הסוגיות כולן.

ראשית, יש לראות בגבולות אמצעי ראשון במעלה לתחום את השטח שבו ניתן להבטיח את מימוש המטרה, ולא את המטרה עצמה, שניתנה "מפי הגבורה". עד 1967 הוכיחה התנועה הציונית, שהיא יכולה לממש את כל מטרות היסוד שלה בתחומי הקו הירוק ואף להסתפק בכך — לו היתה זוכה להכרה ולהסכמי שלום עם שכנותיה. לכן היפרדות מהפלסטינים בשטחים והקמת מדינה פלסטינית הן צורך ציוני. השטח לעשות זאת הוא בסביבת הקו הירוק, ולא ב"מפת האינטרסים החיוניים" שקיבע

נתניהו ב-1988, המותירה רק 40% מהגדה ל"ישות הפלסטינית".

שנית, המטרה לזכות את ירושלים בהכרה בינלאומית כבירת ישראל תמומש, רק אם ראש הממשלה ישיל מהמיתוס של ירושלים המאוחדת את 28 השכונות והכפרים הערביים שצורפו לה ב-67' ויאפשר ל־270 אלף פלסטינים להחליף את התושבות הישראלית באזרחות פלסטינית.

שלישית, אין בהכרה פלסטינית חוזרת במדינה היהודית כדי להסיר את סוגיית הפליטים משולחן המו"מ. ניסיון המו"מ בעשור האחרון מראה, כי האמצעי ליישב אותה לשביעות רצונה של ישראל ומטרותיה הוא הסכם כולל, המיישב את כל סוגיות הליבה. יוזמת השלום הערבית מעניקה הזדמנות להגיע להסכמה על פתרון הבעיה בלי זכות השיבה.

האמצעי להבטיח את ביטחון ישראל אינו נמצא רק בכנפי ה־F15, אלא בנוסף לפירוז סיני, רמת הגולן והמדינה הפלסטינית, כפי שהאמריקאים מכוונים, גם בהזדמנות להסדרים ולבריתות אזוריות הגלומים גם הם

ביוזמת השלום הערבית.

�� .indb 67 7/18/10 9:12 AM


תביעות רטוריות מכלות את הזמן למו"מ ומעניקות אותו לעיצוב מציאות, העלולה לפגוע בקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית. הסכמי קבע הם אמצעי שכבר הוכיח את עצמו פעמיים, במטרה להבטיח את ישראל הן

כמדינה יהודית והן כחברה במשפחת העמים.

�� .indb 68 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 10/04/2009[

16 | שאלת מרחב ההסכמה

זו פעם שנייה בתוך עשור שאנו מתבשרים, כי היינו "במרחק נגיעה" )לפי עו"ד גלעד שר( ו"כחוט השערה" )לדברי ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט( מהסכם עם הפלסטינים. עם התמוססות הסכמי אוסלו, לאחר ועידת קמפ־דייוויד 2000, מיהר אהוד ברק להכריז "אין פרטנר" על יאסר ערפאת, ובסיומו של תהליך אנאפוליס בסוף 2008 הפנה אולמרט אצבע מאשימה אל אבו מאזן. האומנם המנהיגים הישראלים הלכו כברת דרך כה ארוכה לקראת הפלסטינים, והם אלה שקיבלו "רגליים קרות" ברגע האמת? או שמא ברק ואולמרט הם שביקשו למתוח את הפלסטינים מעבר ל"שפגט", שכבר הפגינו במעבר מחלום "פלסטין אחת" ו"זכות

השיבה" לרעיון של שתי מדינות לשני העמים?

אף שהעמדות הפלסטיניות הבסיסיות נתמכות בהחלטות ובמשפט הבינלאומיים, הם הפגינו נכונות להתגמש בתחומים רבים כדי גשר בין אלו לבין יכולתה של ממשלה בישראל להעביר הסכם לנוכח המציאות ההתיישבותית בגדה ובמזרח ירושלים. ערפאת יכול היה להסביר לציבור הפלסטיני את הוויתור על "המולדת פלסטין", בתמורה למדינה על 22% ממנה, בכך שעמי ערב אינם מתגייסים ל"תקן את העוול ההיסטורי" המעצב את הנרטיב הפלסטיני, ובעמדה הבינלאומית שהכירה בזכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל. עם זאת, הפלסטינים תמיד ראו בהסכם "עסקת חבילה". קרי, אם נותנים בסוגיה אחת חייבים

לקבל באחרת.

אולמרט, בדומה לברק, ניסה לשבור את הנוסחה שבהסכמי השלום בין ישראל למצרים וירדן — "כל השטחים תמורת שלום" — ולהגיע לחילופי שטחים שלא ביחס של 1:1. הוא הציע למחמוד עבאס 4.5%, בתמורה ל־6% שישראל תספח מהגדה, וטען שהפער יכוסה על ידי המסדרון מהגדה לרצועת עזה, שלמרות משקלו הטריטוריאלי הזעום והעובדה שהוא נשאר בריבונות ישראל, תרומתו למדינה הפלסטינית מהותית.

�� .indb 69 7/18/10 9:12 AM


עבאס לעומתו הסכים על חילופי שטחים של קצת יותר מ-2%, והתעקש על יחס של 1:1, המשמר את גודלה של ישראל בגבולות 67'. במסדרון הוא ראה גמישות ישראלית מתחייבת מזו שהוא הפגין. בהיבט הקונקרטי הוויכוח נסוב על "גוש אריאל" הנמתח לאורך 21 ק"מ ממזרח לקו הירוק.

ויתור ישראלי כאן יצמצם את הפער למינימום בר גישור.

באשר למזרח ירושלים, אולמרט ועבאס הסכימו על חלוקתה על פי הפרמטרים שהתווה ביל קלינטון ב-2000: 200 אלף יהודים ב-14 שכונות שנבנו מעבר לקו הירוק יישארו בריבונות ישראל, ו־260 אלף פלסטינים ב-28 כפרים ושכונות יעברו לריבונות פלסטין. בעוד עבאס נשאר צמוד לקלינטון, למו"מ בטאבה וליוזמת ז'נווה בנוגע לחלוקה דומה של העיר העתיקה, אולמרט ביקש לדחות את הדיון ב"אגן ההיסטורי", הכולל את העיר העתיקה, הר ציון, עיר דוד, נחל הקידרון והר הזיתים בחמש שנים. בתקופה זו ישראל תשמור על ריבונותה באגן, וועדה בינלאומית בהשתתפות מדינות ערביות כמו סעודיה תנהל אותו ותגבש הצעה

בנוגע לעתידו שתביא לפני הצדדים.

בסוגיית הפליטים, נרטיב "זכות השיבה" הטעון כל כך נדחק לטובת פתרונות מעשיים, שעיקרם קליטה מוגבלת של פליטים ופיצויים. אולמרט ראה בקליטה של 30 אלף פליטים לאורך עשר שנים פתרון המגשר על העמדות של הצדדים, בעוד עבאס ביקש להעלות את המספר ל־100

אלף באותו פרק זמן.

סוגיית הביטחון נענתה בעיקר באמצעות פירוז המדינה הפלסטינית מצבא ומנשק כבד, נוכחות של כוחות בינלאומיים, הסדרים מיוחדים

באשר למרחב האווירי ועוד.

בעוד שערפאת דחה את ההצעות הישראליות־אמריקאיות בטענה, כי גם אם יסכים להן לא יוכל להעבירן בציבור הפלסטיני, הרי שעבאס נמנע מלהמשיך ולנסות לצמצם את הפערים מרגע שאולמרט נהפך "לסוס מת" בשל כתבי האישום נגדו. עבאס התייעץ עם רבים, אך איש מהם לא היה מוכן אפילו להעריך שאולמרט יזכה לתמיכת לבני וברק

�� .indb 70 7/18/10 9:12 AM


אם יתגבש הסכם. הוא חשש לנטוש את חיק הלגיטימציה הבינלאומית בדמות החלטות 338, 242 ואחרות לטובת הסכם מדף שבו ויתר למעשה על מימוש זכות השיבה והשאיר את אריאל לצד הישראלי, בעוד שזה

האחרון כלל לא יכול לממש את ההסכם.

אנאפוליס כמו אוסלו הבהירה פעם נוספת מהו מרחב ההסכמה האפשרי בין המתונים בשני הצדדים, והדגישה שוב כי מה שנדרשת

היא החלטה לממשו.

�� .indb 71 7/18/10 9:12 AM


]04/2009 | Babylon[

ישראל — פלסטין, | 17קצור תולדות המשא ומתן1

מבואראש ממשלת ישראל היוצא, אהוד אולמרט, עדכן בפברואר 2009 את השליח האמריקאי של הנשיא אובמה, סנאטור ג'ורג' מיטשל, בפרטי ההבנות שהושגו במשא ומתן עם יו"ר אש"ף והרש"פ, מחמוד עבאס, ביחס לסוגיות המרכזיות שבהסדר הקבע בין ישראל לפלסטינים. באם נבחר להתעלם מהסקפטיות הרבה שרוחש הצבור הישראלי למניעיו של אולמרט, כמו גם ליכולתו של עבאס לממש את ההסכם עליו ירצה לחתום, ומהכרסום המתמשך בקרב העם הפלסטיני בלגיטימציה של עבאס להנהיגו ולייצגו, הרי שנוכל להצביע על התגבשותו של מרחב ההסכמה האפשרי בין המחנות המתונים שבחברה הישראלית והחברה הפלסטינית ביחס לסוגיות הליבה של הסכסוך: טריטוריה, ירושלים, פליטים וביטחון. מרחב ההסכמה זה הינו תוצר של תהליך היסטורי ומדיני ארוך השוזר בתוכו את פעילותם של גורמים רבים. הן של גורמים

רשמיים והן של גורמים לא רשמיים, שנטלו חלק רב ערך בהשגתו.

בכדי להכיר ולהבין את הדרך הארוכה אותה צעדו שני הצדדים לבדם ובמסגרת הסכסוך הערבי ישראלי, ובעיקר, בכדי להצביע על מה עוד נדרש מהם, ולא פחות, על מה עוד נדרש מהקהילה הבינלאומית התומכת בפתרון של שתי מדינות לשני העמים, נידרש להרחיק בסקירתנו עד לתחילתה של המאה הקודמת, עת התנגשו שתי תביעות לאומיות בעלות תוקף. זכותו של העם היהודי, שנרדף ברוב מדינות העולם, להגדרה

פורסם באנגלית באפריל 2009 ב-Babylon, כתב העת הנורווגי האקדמי לענייני 1http://foreninger.uio.no/ העת כתב על להרחבה אפריקה. וצפון המזה"ת

babylon/English.html לגרסה האנגלית של המאמרhttp://www.shaularieli.com/image/users/77951/ftp/my_files/articles_in_

english/babylon13.pdf

�� .indb 72 7/18/10 9:12 AM


עצמית בארץ ישראל, מולדתו ההיסטורית, עם זכותו של הרוב הערבי הילידי שבפלסטין לעצמאות מדינית, שעה שהופרד מדינית ופיזית משאר העם הערבי בגמר מלחמת העולם הראשונה. אך בשל מגבלות המאמר והרצון לאפיינו בפרקטיות אבקש להתרכז בהתפתחותן של עמדות הצדדים ביחס לשלוש "הירושות" המעשיות שהותירה מלחמת 48'־ גבולות, ירושלים ופליטים, שפתרונן מכתיב גם את הפתרון של סוגיות היסוד־ הכרה בזכותו של כול צד למדינה עצמאית משלו, המתקיימת בגבולות בטוחים ומוכרים, שבה ביכולתו לשמור על זהותה ואופייה הלאומי ועל משטרה הדמוקראטי. התפתחות העמדות של הצדדים הייתה תוצר של מערכות לחצים ושינויים בזירה הפנימית של כל אחד

מהם, בזירה הערבית והאזורית ובזירה הבינלאומית.

אחרי מלחמת העצמאותועידת הפיוס בלוזאן, שוויץ, שהתקיימה מאפריל עד ספטמבר 1949, בגמר מלחמת 48', הסתיימה בכישלון חרוץ, אך ניתן יהיה ללמוד ממנה

את הפרטים החשובים הבאים:

ראשית, למרות שניהלו באופן דו־צדדי את המו"מ להסכמי שביתת הנשק עם ישראל, שנחתמו בפברואר־יולי 1949, סירבו מדינות ערב למו"מ ישיר עם ישראל לטובת הסדרי קבע, והולידו את התובנה העמוקה בישראל כי אלו ידברו עימה רק שעה שיש ביכולתה לאיים על האינטרסים הפרטיקולאריים של כל אחת מהן או שהיא פוגעת בם בפועל. לפיכך, העדיפות הישראלית תינתן תמיד למשא ומתן ישיר מול כול אחת מהמדינות, אשר בכוחו להסיר ממנה את המחויבות לנרטיבים ואינטרסים

כלל ערביים, אמיתיים או מדומים.

שנית, מדינות ערב לא רק כי ניסו בלוזאן לסובב את גלגלי ההיסטוריה לאחור ולתבוע מישראל להסתפק בגבולות החלוקה, שלבטלם הן יצאו למלחמה והובסו, אלא הן אף הוסיפו דרישות מפליגות נוספות המצמצמות אף שטח זה לטובתן ולא לטובת הקמתה של מדינה פלסטינית )1(. מהלך זה חיזק בהנהגה הישראלית את התובנה כי מבחינת העולם הערבי אין מדובר בהכרה בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו, אלא סכסוך

�� .indb 73 7/18/10 9:12 AM


גבולות שיכול לבוא על פתרונו במסגרת חלוקה של שטחי המדינה הערבית בין ישראל למדינות ערב.

שלישית, נכונותה של ישראל לקלוט 100 אלף מתוך 700 אלף הפליטים הערביים, שנענתה בתגובה ערבית כי אין זה מספק, שיקפה את הויכוח המהותי על מי נושא באחריות לתופעת הפליטים־ ישראל או הערבים־ וברובד העמוק יותר, תחת ההנחה כי במדינה דמוקראטית הרוב קובע את אופייה הלאומי והתרבותי, מה יהיה זה של מדינת ישראל באם כול הפליטים יחזרו אליה?! לעמדת ישראל, רוב ערבי בה היה סותר את החלטת האו"מ מספר 181, שקבע כי היא תקום כ"מדינה יהודית", ואת דו"ח אונסקו"פ שקבע כי "הן הצהרת בלפור והן המנדט כללו התחייבות

בינלאומית לעם היהודי בכללותו" )2(.

רביעית, גם ירושלים המערבית שהייתה אמורה להיות על פי החלטת החלוקה חלק מ"הגוף הנפרד" של ירושלים שבשליטה בינלאומית נשארה בשליטת ישראל. ירושלים הוכרזה כבירת ישראל ומשכן הכנסת והממשלה הועתקו אליה, למרות שבדצמבר 1949 קיבלה העצרת הכללית החלטה ברוב גדול, שנשען על גוש המדינות המוסלמיות, גוש הארצות הקתוליות וגוש ברית המועצות ולווייניותיה, הקורא לראות בירושלים ישות נפרדת הנשלטת בידי האו"מ )3(. הלקח הישראלי לחשיבות של יוזמה מקדימה והפגנת נחישות אל מול עמדת האו"מ, שנשא באמתחתו חוב כלפי ישראל משום שכשל ביישום החלטת

החלוקה ובמניעתה של מלחמת 48', נלמד.

נסיגת ישראל מסיני בסוף מלחמת 56' וחזרתה לגבולות 49' הצביעו אומנם על יכולתן של המעצמות הגדולות, ארה"ב וברה"מ, לכפות את רצונן על ישראל ושותפותיה למבצע "סואץ" המניפולטיבי, אך גם חיזקה ללא ספק את אחיזתה של ישראל בשטחים שנכבשו במלחמת 49' ושהוחל עליהם החוק והמשפט הישראלי. עד 1967, התנועה הציונית הוכיחה כי היא יכולה לממש את כול מטרות היסוד שלה בתחומי גבולות 49', ואף להסתפק בכך, לו הייתה זוכה בהכרה ובהסכמי שלום

עם שכנותיה.

�� .indb 74 7/18/10 9:12 AM


אחרי מלחמת ששת הימיםהאו"מ וארה"ב, אשר ערבויותיהם לחופש שיט ישראלי ולפירוז סיני, טרם המלחמה, נתגלו לישראל כ"חתימה על הקרח" )4(, השלימו עם גבולות 49', לפחות במשתמע, רק בהחלטת מועבי"ט 242, בגמר מלחמת 67'. למרות שההחלטה פותחת "בהדגישה שרכישת טריטוריה בדרך של מלחמה היא פסולה" היא ממשיכה וקובעת כי ישראל תזכה לשלום צודק ובר קיימא עם "פינוי כוחות מזוינים ישראליים מטריטוריות שנכבשו )רק ש.א( במסגרת הסכסוך האחרון". זו הייתה הולדתה של הנוסחה "שטחים תמורת שלום" שהנחתה בהמשך את פתרון הסכסוך הישראלי ערבי. קרי, תמורת נסיגה משטחים שנכבשו ב-67' תינתן הכרה בינלאומית לגבולות 49'. יותר מכך, נכתב כי בעיית הפליטים תיושב בהסדר צודק מבלי לאזכר את סעיף 11 בהחלטת העצרת הכללית של האו"מ מספר

194, שהתקבלה בדצמבר 1948, טרם סיומה של המלחמה.

סרבנותן של מצרים וסוריה להצעה הישראלית באמצעות האמריקאים, מ-19 ביוני 1967, לחתום על הסכמי שלום בתמורה לסיני ורמת הגולן, "שלושת הלאווים" של ועידת הליגה הערבית בחרטום בספטמבר 67' )5( וסירובו של אש"ף, שאך קם, לכול פתרון זולת "פלסטין אחת" מחד, ושיכרון הכוח שאחז בישראל והוליד את התיאבון הטריטוריאלי ואת יצר ההתיישבות מאידך, חיזק את תפיסתה של ישראל בצורך להחזיק בשטחים, אך גם הניע את מפעל ההתנחלות הישראלי בם. מה שנדמה שהתחיל על פי המשוואה הישראלית הישנה של התיישבות= ביטחון= גבולות, שכבר הוכיחה עצמה בהיסטוריה הציונית, מתוך כוונה לספוח אזורים חיוניים לביטחונה, התחלף מהר מאוד בתפיסה לפיה משקלה של "הזכות ההיסטורית" של עם ישראל גובר על כול שיקול או זכות אחרים, ולפיכך לגיטימי כי ישראל תשלוט בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה ותפעל לסיפוחם. ישראל ביקשה לכבוש את הארץ, כפי שעשתה זאת אחרי מלחמת 48', תוך שהיא מתעלמת מהנסיבות והתנאים השונים ששררו אז, ופעלה באשליה כי אפשר לעשות זאת מבלי לכבוש את העם הפלסטיני היושב עליה. מדיניות שהובילה בהדרגה לנתיב של שליטה

מתמשכת על אוכלוסיה חסרת זכויות, עוינת וזרה לישראל.

�� .indb 75 7/18/10 9:12 AM


כישלונן הצבאי של סוריה ומצרים במלחמת 73' לא מנע מהאחרונה להניע תהליך מדיני שסופו היה חתימה על הסכם שלום עם ישראל בו קיבלה לידיה בחזרה את כול חצי האי סיני. ירדן, שלא השתתפה במלחמה, דחתה באוגוסט 74' את האפשרות להסדרי ביניים עם ישראל, במסגרתם הייתה אמורה לקבל תחילה את איזור יריחו, והחלה לסתום את הגולל על "האופציה הירדנית" מבחינתה של ישראל. אש"ף, בראשות עראפת, על פי החלטת הליגה הערבית באוקטובר 1974 ברבאט שבמרוקו, נטל את האחריות לשטחים הכבושים בתוקף הגדרתו כ"נציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני", והוא אף הוזמן לנאום בפני עצרת האו"מ )6(. התחזקות זו אפשרה לו לאמץ את "תוכנית השלבים" הטומנת בחובה את זרעי הפשרה מול ישראל, למרות שבקרב האחרונה היא נתפסה כשינוי

טקטי ולא אסטרטגי במטרתו המוצהרת של הארגון להשמדתה )7(.

הסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם במרץ 1979 קבע שתי מסמרות ביחס לסוגיה הטריטוריאלית: הפרשנות היישומית של הסעיף הטריטוריאלי של החלטה מספר 242 חיזקה את העמדה והפרשנות הערבית בדמות — "כול השטחים תמורת שלום", ושרצועת עזה היא עניינם של הפלסטינים למול ישראל. תוכנית האוטונומיה שהועלתה בדצמבר 1977 על ידי מנחם בגין, ראש הממשלה החדש מטעם מפלגת "הליכוד", ניסתה לחדש את רעיון המדינה אחת, אך היא התפוגגה וירדה מהר מעל סדר היום, לאור שלילתה המוחלטת על ידי אש"ף

והתנגדות פנים ישראלית.

טרפודו של "הסכם לונדון", שגובש בין שמעון פרס למלך חוסיין באפריל 1987, על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר מ"הליכוד", הביא גם את ירדן שנה מאוחר יותר, ביולי 1988, לצאת מהמשחק הטריטוריאלי על ידי הכרזת המלך חוסיין על הינתקות ממלכת ירדן מהגדה המערבית והעברה סופית של כול האחריות והסמכות לידי אש"ף )8(. כך תם גם פרק הכבוש הירדני את הגדה המערבית בעקבות מלחמת 48'. בניגוד להצלחה הישראלית ביחס לשטחי המדינה הערבית המיועדת שכבשה באותה מלחמה, לא זכה הכבוש הירדני בזמנו להכרה של מדינות העולם למעט בריטניה ופקיסטאן. העסקה הירדנית ישראלית של חלוקת שטחי

�� .indb 76 7/18/10 9:12 AM


המדינה הערבית בינן פסה לאחר 40 שנה מעל סדר היום, והעמידה מחדש זה מול זה, את שני השחקנים הלגיטימיים, ישראל והפלסטינים,

לדון בחלוקה של ארץ ישראל.

אש"ף, לאחר שני עשורים בראשות יאסר עראפת, נקלע למגמות סותרות בשלהי שנות ה־80. מחד, בנוסף ליציאת ירדן מהזירה הטריטוריאלית, הוא נתמך בזירה האזורית על ידי מהלכים נוספים: האינתיפאדה של 87' שהבהירה לראשונה לישראל כי שלטון על עם אחר כרוך במחירים כואבים ולעיתים בלתי נסבלים מבחינתה, ועיקורן של ועידת מדריד שהתכנסה באוקטובר 1991 ושל השיחות הדו צדדיות בין ישראל והפלסטינים שהתקיימו בדצמבר אותה שנה בוושינגטון בלא נוכחותו. אך מנגד, תהליכים אזוריים ועולמיים חזקים יותר הביאו להיחלשותו ולכרסום במעמדו: התרסקותה והתפרקותה של ברית המועצות פטרוניתו בדצמבר 1991, המצב הכלכלי בארצות המפרץ עם הירידה במחירי הנפט ובחירתו הלא מוצלחת של עראפת בסאדם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה בתחילת 1991. סופו של דבר, שהמציאות החד מעצמתית שנוצרה, הביאה להצלחת מאמציו ולחציו של ממשל רייגן על אש"ף לשנות את עמדותיו. ב-15 בנובמבר 1988 קיבלה המועצה הלאומית הפלסטינית את החלטות האו"מ 181, שמשמעה הכרה בזכותה של ישראל להתקיים ואימוץ הפתרון הדו־ מדינתי, ובדצמבר אותה שנה עראפת מקבל את תנאי ארה"ב לשיחות עם אש"ף ובינן גם החלטות מועבי"ט 242 ו־338. משם הדרך הייתה קצרה להכרה הדדית עם ישראל במסגרת חילופי המכתבים עם ראש הממשלה רבין באוגוסט 1993, ערב החתימה על "הצהרת העקרונות" )"הסכם אוסלו"( ב-13 בספטמבר 1993 בוושינגטון.

תהליך אוסלותהליך אוסלו ידע עליות ומורדות רבים ונכשל מלהביא הסכם קבע כתוצאה מגורמים רבים ובעיקר משום: שנקבעה התקדמות הדרגתית המותנת במציאות שברירית ומאוימת על ידי גורמים קיצוניים משני הצדדים, הפרשנות השונה של הצדדים את סעיפי ההסכם, מלחמתו הכושלת של עראפת בטרור של החמאס והג'יהאד האסלאמי שמטרתו הייתה עצירת התהליך המדיני, האצת מפעל ההתנחלות בשטחים על

�� .indb 77 7/18/10 9:12 AM


ידי ישראל, קיומו של הערוץ הסורי המתחרה על תשומת הלב והיכולת הישראליים, ניהול כושל של הצדדים את המו"מ ותווך לקוי של ארה"ב. אתייחס בקצרה ל"אבני הדרך" המרכזיות בתהליך אוסלו שהתנהל בשנים

2001-1993 ביחס לסוגיות הליבה.

טריטוריההסוגיה הטריטוריאלית הייתה מרכזית מתחילת הדרך ובכול הסכמי הביניים שנחתמו. אי פתרונה שימש גורם מפתח בכישלון הצדדים להגיע להסכם קבע. למרות שישראל חתמה בהסכמי אוסלו על הסעיף האומר כי "הסדר הקבע יבוסס על החלטות מועצת הביטחון מספר 242 ומספר 338 והמיישם את הוראותיהן" )9(, היא לא ראתה את העיקרון הטריטוריאלי של "כול השטחים תמורת שלום", כפי שיושם בהסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, חל גם על ההסדר עם הפלסטינים. ראש הממשלה יצחק רבין היה הראשון לשרטט את עמדת ישראל במונחים גיאוגרפיים ברורים בעת נאומו בכנסת באוקטובר 1995. תרגום של דבריו למפה היה מביא את המדינה הפלסטינית, שנקראה על ידו "הישות הפלסטינית", להסתפק בלא יותר מ-75 אחוזים משטחי הגדה המערבית ורצועת עזה )10(. בנימין נתניהו שנבחר לראשות הממשלה ב-1996, נאלץ לתמרן בין עמדתו שגרסה כי "מדינת אש"ף שתושתל 15 ק"מ מת"א תהווה איום קיומי למדינה היהודית" )11( לבין מחויבותו להסכמים שישראל חתמה וללחץ הבינלאומי בראשות ארה"ב לקיימם. נתניהו הצליח להעביר החלטת ממשלה ב-1998 על "מפת האינטרסים החיוניים" לישראל, שצמצמה את השטח האפשרי למדינה הפלסטינית

ל־40 אחוזים בלבד.

אהוד ברק, שנכנס למשרד ראש הממשלה במאי 1999, החל את דרכו תחת ההגדרה שפתרון הסוגיה הטריטוריאלית יבוא על סיפוקו על ידי "חלוקה צודקת של שטחי יהודה ושומרון". הפרשנות המעשית לעמדה זו ייצרה בתחילת המו"מ על הסדר הקבע, מדינה פלסטינית על 66 אחוזים מהשטח שהלכה וצמחה לכמעט 80 אחוזים ערב ועידת קמפ דיוויד ביולי 2000. הפלסטינים דחו מכול וכול את העמדה הישראלית והעמידו נוסחא משלהם התואמת להבנתם את החלטה 242 — "100 אחוז של השטחים

�� .indb 78 7/18/10 9:12 AM


מינוס הצרכים הקריטיים של ישראל בחילופי שטחים". ישראל אימצה, חודש לפני קמפ דיוויד, רק את חלקה הראשון של הנוסחה. קרי, גבולות 67 כקו התייחסות לנושא הגבולות. דבר שיצר לראשונה בסיס משותף

לניהול המו"מ ושנשאר תקף עד היום.

חילופי השטחים היו הפגנת גמישות פלסטינית נוספת לעמדה הערבית הבסיסית של נסיגה ישראלית לקווי 67' ופירוק כול ההתנחלויות. ישראל כבר חוותה חילופי שטחים עם מדינות ערב, החל בישום הסכמי שביתת הנשק ב-1949. שם קיבלה את אזור ואדי ערה לשליטתה והעבירה לירדן שטח שכבשה בדרום מערב הגדה המערבית, כמו גם שעה שקיבלה את השטח שמצפון לרצועת עזה והעבירה בתמורתו למצרים שטח בדרום מזרח הרצועה. מאוחר יותר, בהסכם השלום עם ירדן ב-1994, ביצעו השתיים חילופי שטחים קטנים בערבה על מנת לאפשר לראש הממשלה רבין להציל שליש מהישובים הישראלים בערבה אשר השתלטו במשך השנים על אדמות ומים ירדניים. עראפת ידע כי אין ביכולתה של שום ממשלה בישראל להביא לפינויים המוחלט של מאות אלפי הישראלים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק". חילופי השטחים ביחס 1:1 שמרו מצד אחד על האינטרס הפלסטיני הנשען על החלטה 242, אך גם הקלו על ממשלת ישראל לשווק לצבור הישראלי את ההסכם שיושג במחיר פינוי

של רק חלק קטן מהמתנחלים.

הפסגה שכשלה בקמפ דיוויד 2000 הביאה בסופה מחד לגמישות בעמדה ישראלית שנעה בין 87־92 אחוזים למדינה הפלסטינית, אך הייתה רחוקה מהעמדה הפלסטינית שנעה סביב השארת 2 אחוזים בלבד בריבונות ישראל, והתעקשה על חילופי שטחים ביחס 1:1 ולא 1:9 כפי שישראל דרשה. מפגש טאבה שהתקיים בינואר 2001, לאחר שהצדדים קיבלו באופן עקרוני את עקרונות הנשיא קלינטון, שפורסמו בדצמבר 2000, צמצם את הפער. ישראל ירדה ל־8-6 אחוזים בעוד הפלסטינים טיפסו ל־3.5-3 אחוזים. את הפיצוי לשטחים שישראל תספח מהגדה ברק סבר להעניק באמצעות המסדרון בין עזה לגדה

המערבית ומרכיבים נוספים.

�� .indb 79 7/18/10 9:12 AM


ירושליםהצדדים פנו לעסוק בסוגיית ירושלים באופן פרטני רק במסגרת הסדר הקבע, כפי שנקבע ב"הצהרת העקרונות". ישראל שאפה לנתק את קשריה של "ירושלים המאוחדת " עם הסוגיה הטריטוריאלית הכוללת, בעוד הפלסטינים התעקשו על כך בהתאם להחלטה 242. קרי, מעמדה של מזרח ירושלים המשתרעת על פני 70 קמ"ר של הגדה המערבית ושסופחה לישראל ב-1967, זהה לכול שאר השטחים הפלסטינים הכבושים. כמו שאר הסוגיות המרכזיות גם ירושלים, למרות המימד הדתי האופף אותה, הייתה חלק מכול "עסקת חבילה" שבאה לסכם ולגשר על כול ה"תן וקח" של הצדדים בסך כול הסוגיות. בכפוף לגמישות שהפלסטינים הפגינו בעמדתם בנושאי הפליטים והביטחון, הפתרון שהסתמן בסופו של תהליך אוסלו היה חלוקה של השכונות במזרח ירושלים על פי העיקרון הדמוגראפי, לרבות בעיר העתיקה. קרי, שכונות יהודיות בריבונות ישראל ושכונות ערביות בריבונות פלסטין. וחלוקת הריבונות בהר הבית ובכותל המערבי על פי הסטאטוס קוו הניהולי הקיים. למרות שנשלפו מפות לא התגבשה עמדה רשמית מגובה בקווים ברורים ביחס להסכמות ולמחלוקות. כמו למשל שישראל, בדומה

לפלסטינים, ראתה את כול הרובע הארמני נשאר בריבונותה.

פליטיםבסוגיית הפליטים הפלסטינים נדרשו לעשות את הויתור המשמעותי ביותר מבחינתם לאחר שויתרו להבנתם ב-1988 על 78% מפלסטין )ישראל בגבולות 67(. הנוסחה שהחלה להתגבש עוד טרם קמפ דיוויד יצרה את הפתרון המעשי, שעיקרו פתרון בעיית היעדר האזרחות של הפלסטינים, שלא על ידי שיבה למדינת ישראל ומתן פיצויים באמצעות מנגנון בינלאומי. המחלוקות בנושא הנרטיב של הפליטות והאחריות לתופעה לא יושבו לגמרי אך לא היו רחוקות מדי מכך. יחד עם זאת, כל אימת שהפלסטינים חשו כי אינם מקבלים דיים בסוגיה הטריטוריאלית ובירושלים הם מיהרו לחזור לעמדות שהחלטה 194, שאינה מופיעה

בהסכם העקרונות עליו חתמו, עומדת בבסיסן.

במקביל למו"מ עם הפלסטינים, ניהל ברק מו"מ בערוץ הסורי שלא הביא לכדי הסכם שלום. הנסיגה החד צדדית מדרום לבנון, בקיץ 2000, הניבה

�� .indb 80 7/18/10 9:12 AM


אומנם חיזוק מה לגבולות 49', שעה שהאו"מ הכיר בכך כמילוי אחר החלטה 425, אך גם יצרה את התמונה כי ישראל נסוגה בפעם הראשונה משום הלחץ הצבאי שהפעיל כנגדה גורם ערבי, החיזבאללה. לכך הייתה משמעות כבדה מבחינת הפלסטינים. בקרב רבים מהם נולדה מחדש התחושה כי ניתן להחזיר שטחים מישראל מבלי לשלם בעדם בתמורה מדינית. קרי, הבחירה של עראפת בתהליך המדיני במקום "המאבק המזוין", הייתה ויתור רב מדי ומוקדם מדי בתמורה למדינה פלסטינית על פני 22% מהמולדת פלסטין, שנראית גם היא בלתי ניתנת להשגה מידי ישראל. למרות שמהלך זה חיזק את תנועת החמאס המתנגדת לכול ויתור שהוא, חזרה ישראל בראשות שרון בקיץ 2005 על נסיגה חד צדדית מעזה, שסייעה לניצחון החמאס בבחירות 2006, תוך התעלמות

מכוונת מדרישתו של עבאס לקיימה בהסכם.

אחרי 2001שש השנים בין 2001, בה נפסק המו"מ להסדר הקבע, ל־2007, עת חודש במסגרת ועידת אנאפוליס שבארה"ב, התאפיינו בשלל אירועים דרמטיים בזירה המקומית. האינתיפאדה השנייה שפרצה באוקטובר 2000, עליית שרון בפברואר 2001, מותו של עראפת ועלייתו של מחמוד עבאס ב-2004, נסיגת ישראל מעזה ופינוי כול ההתנחלויות הישראליות בה בקיץ 2005, ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006 והשתלטותו הצבאית על עזה ב-2007, בחירתו של אולמרט ומלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. בשנים הללו צמח מספר הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק והגיע היום לכמעט חצי מיליון נפש. 194 אלף ב-14 השכונות היהודיות במזרח ירושלים, ו־290 אלף בגדה המערבית ב-130

ישובים ועשרות מאחזים בלתי מורשים.

למרות שבשנים אלו היינו עדים לשורה ארוכה של תוכניות כמו דו"ח מיטשל )אפריל 2001( ודו"ח טנט )ספטמבר 2001( האמריקאים, ומפת הדרכים של הקוורטט )2002(, היו אלו דווקא היוזמות הלא פורמאליות, שהביאו לצמצום הפערים בין הצדדים. יוזמת "איילון נוסייבה" שהושקה ב-2002 בדמות עקרונות להסדר הקבע )12(, ובעיקר "הבנות ז'נבה" שהושקו בדצמבר 2003. אלו, חתומות על ידי רשימה ארוכה של אישים

�� .indb 81 7/18/10 9:12 AM


בכירים לשעבר משני הצדדים, בראשות יאסר עבד רבו ויוסי ביילין, השלימו את "אבן המייל" האחרונה שעל הצדדים היה לצעוד בערוץ הפורמאלי: גבולות 67' כבסיס לגבול וחילופי שטחים ביחס 1:1. חלוקת מזרח ירושלים על פי הפרמטר הדמוגראפי ושמירת העיר העתיקה במודל של "עיר פתוחה". פתרון בעיית הפליטים על ידי שיבתם למדינת פלסטין, או הישארותם במקום מושבם או הגירה למדינה שלישית ובכלל

זה ישראל על פי שיקול דעתה והחלטתה של המדינה הקולטת )13(.

גדר ההפרדהגורם רב השפעה לנושא הטריטוריאלי וירושלים היתה דווקא גדר ההפרדה שישראל בנתה. למרות שהיא הוקמה משום הצורך הביטחוני אל מול גל הטרור ששטף את ישראל בשנים 2003-2001, עצם הקמתה חיזק את רעיון ההיפרדות, והתוואי בו נבנתה ביטא בצורה מדויקת להפליא את העמדה הישראלית ביחס לסוגית הגבולות. הוא החל את דרכו בהחלטת ממשלת שרון באוקטובר 2003 לנגוס בהיקף של 20 אחוזים בצידה המערבי של הגדה המערבית, בתוספת כוונה לבנות גדר נוספת בצידה המזרחי באופן שיפריד את בקעת הירדן ומדבר יהודה משאר שטחי הגדה המערבית. התוואי "הביטחוני" תאם להפליא את ההצעה המדינית של ישראל בקמפ דיוויד 2000. התוואי השתנה בפברואר 2005 והצטמצם באופן דרסטי לכדי 9 אחוזים בשל הלחץ הבינלאומי ולאור פסיקות בית המשפט העליון בישראל. באפריל 2006 השלים אולמרט את המהלך ואישר תוואי חדש ל 8 אחוזים שתאם להפליא את עמדת ישראל בטאבה בינואר 2001 )14(. ראוי לציין כי במסגרת בניית הגדר בירושלים הוצאו 5 שכונות פלסטיניות על 60 אלף תושביהן מ"הצד הישראלי" שלה. כמו כן, בית הדין הבינלאומי בהאג שדן בחוקיות של גדר ההפרדה שישראל בונה בשטחים, פרסם ביולי 2004 את חוות דעתו המייעצת בה אומנם קבע כי תוואי הגדר והמשטר הנלווה אליה מפירים את המשפט הבינלאומי, אך גם העניק לראשונה

לישראל, הכרה בינלאומית ניצחת בגבולות 67 כגבולותיה המוכרים.

אנאפוליסהמו"מ שהתקיים בשנה האחרונה ברמות שונות של גורמי ממשל בין ישראל לאש"ף הסתכם לכדי ההבנות והפערים הבאים. באלו שהתמונה

�� .indb 82 7/18/10 9:12 AM


אינה ברורה דיה בחרתי להשלימה באמצעות הבנות המתקיימות בין הצדדים בערוצים לא רשמיים.

טריטוריהבסוגיה הטריטוריאלית, ישראל עדיין מתעקשת על תוואי הגדר המתוכנן ל־8 אחוזים כגבול הקבע, פחות שטחה של מזרח ירושלים הערבית, המעמיד את עמדתה על 6.5 אחוזים. מחמוד עבאס, למרות שהצהיר בנובמבר 2007, ערב כינוסה של ועידת אנאפוליס, כי הוא יסכים לחילופי שטחים בשיעור של 2 אחוזים בלבד, הפגין במו"מ גמישות רבה יותר והתקרב לשלושה אחוזים מותנים בעסקת החבילה הכוללת. "החדשות הטובות" העשויות לצמצם את הפער הזה הן העובדה כי ישראל טרם השלימה את גדר ההפרדה, וזו משתרעת כיום רק על פני 4.5 אחוזים משטח הגדה לרבות בירושלים. העבודות לבניית הגדר הופסקו כמעט כולן בנובמבר 2007 ומקומות רבים עומדים ותלויים בעתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, או שטרם פורסמו להם צווי תפיסה לקרקעות. סלע המחלוקת האמיתי והמשמעותי ביותר הינו הויכוח על גוש אריאל, פתרונו יקדם משמעותית את הסיכוי לפתרון הסוגיה הטריטוריאלית כולה. מחלוקת נוספת עדיין ניטשת על מעמדו של "שטח ההפקר", שבמובלעת לטרון, בהיקף של 46 קמ"ר )0.8% מהגדה המערבית(. ישראל טוענת כי זהו שטח הפקר שהיא הייתה ראשונה להחיל עליו שלטון אפקטיבי ולכן על פי המשפט הנהוג הוא נתון לריבונותה, גם אם היא לא פירסמה צו המחיל את החוק הישראלי עליו בדומה למה שעשתה במזרח ירושלים )15(. מנגד הפלסטינים טוענים ששטח זה נכבש על ידי ישראל במלחמת 67' לכן הוא בתכולת השטחים הכבושים. יתרה מכך, שטח זה היה אמור להיכלל במדינה הערבית על פי החלטת החלוקה מ-1947. להערכתי, מחלוקת זו לא תהווה אבן נגף לסכום הגבול ופתרונה ידמה לפתרון שהוצע ביוזמת ז'נבה בדמות חלוקה שווה שלו בין הצדדים. כך שגם אם כול השטח יישאר בריבונות ישראל, הפלסטינים יפוצו עליו במסגרת חילופי השטחים. מחלוקת חריפה יותר נטושה עדיין על יחס החילופין. ישראל מציעה 5.8 אחוזים מסביב לרצועת עזה ומדרום לגדה המערבית ואת היתרה היא מבקשת להשלים באמצעות המסדרון הטריטוריאלי בין

�� .indb 83 7/18/10 9:12 AM


עזה לגדה המערבית, למרות ששטחו אפסי )4 קמ"ר בלבד(. הצידוק לכך נשען על העובדה כי קשר כזה לא התקיים טרם המלחמה ביוני 67'. הפלסטינים מתעקשים על יחס חילופין של 1:1 ורואים במסדרון כפיצוי ישראלי לכול הגמישויות שהם הפגינו בסוגיות האחרות, לרבות שימוש ישראלי בהסדר מיוחד שהם מבטיחים בחלק מהכבישים הראשיים של מדינת פלסטין. באם הפלסטינים ירצו להקשיח את עמדתם ולהכביד על סיכויי המו"מ הם יחזרו לתביעתם לחילופי שטחים זהים לא רק בגודלם אלא גם באיכותם. דבר שיחריף את הקושי הישראלי למצוא

כאלה בתחומי ה"קו הירוק" בהיקף של 4-3 האחוזים הנדרשים.

ירושליםבסוגית ירושלים הפתרון נשען על שני מרכיבים עיקריים. האחד, חלוקה על הבסיס הדמוגראפי של השכונות היהודיות והערביות במזרח ירושלים ברוח הפרמטר שהציע הנשיא קלינטון. במילים נוספות, חלוקת מזרח ירושלים בין 194 אלף יהודים, שיסופחו למערב העיר, בת 300 אלף התושבים היהודים, ו־270 אלף פלסטינים, כולם, תושביה הנוכחיים של העיר המאוחדת. השני, החלת משטר מיוחד ובינלאומי, בהשתתפות ישראל ופלסטין, על "האגן ההיסטורי" הכולל את מרבית המקומות הקדושים וההיסטוריים בירושלים, ומשתרע על פני כ־2500 דונם )העיר העתיקה, הר ציון, עיר דוד, נחל הקדרון, הר הזיתים והר המשחית(. ניהול המקומות הקדושים יישאר ללא

שינוי ועל פי הסטאטוס קוו.

פליטיםסוגיית הפליטים נשענת רובה ככולה על הפתרון שהוצע בתחילה בקמפ דיוויד 2000 וסוכם באופן לא רשמי ביוזמת ז'נבה. יחד עם זאת בניגוד לראש הממשלה היוצא, אהוד אולמרט, שרת החוץ, ציפי לבני, מתנגדת

לחזרה כלשהי של פליטים לישראל, ולו סמלית.

ביטחוןדווקא נושא הביטחון ששימש את תביעות ישראל מאז הקמתה הינו יחסית קל יותר לסיכום. תחת הרציונאל הגורס כי יש להימנע מהסדר

�� .indb 84 7/18/10 9:12 AM


הקבע אשר ייצור מציאות בעלת פוטנציאל איום גדול יותר לישראל באם ההסדר יופר, ישראל מבקשת להבטיח שני אינטרסים: האחד, שהמדינה הפלסטינית לא תשמש פלטפורמה נוחה יותר לתקיפתה של ישראל באם תיווצר קואליציה כזו ממזרח בטווח הזמן הבינוני והרחוק. השני, למנוע טרור כנגד ישראל שמקורו במדינה הפלסטינית או העובר דרכה. במהלך המשא ומתן ישראל הפנימה את טענת היסוד הפלסטינית שלא ניתן מצד אחד לחתום על הסכם קבע האמור לייצר באופן מובנה מציאות ביטחונית טובה יותר, ומצד שני לקיים היערכות צבאית בשטח המתאימה למציאות של קונפליקט ואלימות והמשמרת את הכיבוש. ישראל נדרשה עקב כך לוותר על מירב תביעותיה הטריטוריאליות בבקעת הירדן, שבאופן מעשי ותודעתי שימשה כמרחב המגננה של ישראל כנגד כול איום ממזרח. כמו כן ישראל נדרשה לוותר על שליטה בשטחים שממזרח לקו הירוק השולטים על מישור החוף בו מרוכזים 73 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל ופועלים בו שדות התעופה האזרחיים והצבאיים. לפיכך לא נמצא בקו הגבול המוצע על ידי ישראל התאמה לרציונאל ביטחוני, אלא בעיקר לשיקול הדמוגראפי פוליטי המבקש להבטיח כי מקסימום ישראלים ואפס פלסטינים יסופחו לישראל. מנגד, עם השנים, הפלסטינים הקשיחו את עמדתם ביחס לתביעה כי הם נדרשים לכוח אשר יגן עליהם בעתיד מכול פלישה ישראלית. למרות שהכבוש מחדש של שטחי B ו־A על ידי ישראל ב-2002 היה בתגובה לגל הטרור שגבה מאות קורבנות ואלפי פצועים מהצד הישראלי, נתפס הדבר בעיני הפלסטינים כהפעלת כוח והפרת הסכמים בקלות בלתי

נסבלת מצידה של ישראל.

דפוס ההסדר הנדרש לענות על הצרכים הישראלים והפלסטינים מכיל בתוכו מספר מרכיבים מרכזיים. הראשון בתוכם הוא פירוז המדינה הפלסטינית מצבא פלסטיני ואיסור על הזמנה או חנייה של צבא זר בשטחה. כמו כן, פלסטין תפורז מנשק כבד כמו מטוסים, טנקים, תותחים ונשק רקטי ותותר להחזיק ברשימה מוסכמת של אמצעי לחימה. המרחב האווירי ישמש את חיל האוויר הישראלי בנוסף לשימוש האזרחי לטובת התעופה הפלסטינית. השני, הפלסטינים יקימו כוח משטרתי חזק אשר יהיה ביכולתו לאכוף חוק וסדר ולהילחם בטרור. השלישי, ישראל תשמור

�� .indb 85 7/18/10 9:12 AM


בניהולה 2 אתרים להתרעה מוקדמת. הרביעי, כוחות בינלאומיים יפרסו באזורים רגישים מבחינת הצדדים־ בגבול בין ישראל לפלסטין, בגבול בין פלסטין לירדן ולמצרים, במעברים הבינלאומיים, בירושלים, באתרים להתרעה מוקדמת ולאורך צירים מוסכמים. תיאום וקישור יופעלו בין

כול הצדדים.

בין חתימה ליישוםלבסוף, אחד המכשולים המרכזיים להשגת ההסכם מתייחס לשאלת יישומו, על רקע העובדה כי החמאס שולט בעזה ומסרב להכיר בישראל ולחתום עימה על הסדר הנוגד את ההלכה האסלאמית. לא ארצה להיכנס במאמר זה לסוגיית הקונפליקט הפנים פלסטיני אך אבקש להתגבר על המכשול הזה בדמות הפרדה עניינית בין החתימה על ההסכם לבין יישומו. ההסכם שייחתם על ידי הצדדים יידרש לעבור את האישורים הנדרשים בשני הצדדים כמו הצבעות בפרלמנט או/ו משאלי עם. תוכנית היישום תהיה מותנת באבני דרך ביצועיים ולא כרונולוגיים. קרי, כול צד יצטרך להפגין יכולת אפקטיבית להבטיח את האינטרס של הצד השני טרם הצד השני מבצע את מה שנתפס כבעל פוטנציאל סיכון מבחינתו. לדוגמא, ישראל לא תעביר את השליטה על המעברים על הירדן למדינה הפלסטינית טרם הקמתו של מנגנון בינלאומי ופלסטיני היכול להבטיח בשקיפות סבירה סיכול של ניסיונות הברחה של אמצעי לחימה, שאינם מותרים למדינה הפלסטינית. דוגמה נוספת, ישראל לא תעביר לפלסטינים שטחים ישראלים הצמודים לרצועת עזה במסגרת חילופי השטחים טרם הפלסטינים יממשו בצורה ברורה בעזה את העיקרון של "רשות אחת נשק אחד" אל מול ארגוני הטרור. מצד שני, הפלסטינים לא יסכימו לפירוקה של אונר"א ולביטול מעמד הפליט עד אשר יוקם מנגנון בינלאומי אשר ישא באחריות לנושאי היישוב מחדש והפיצויים.

לסכום, כפי שפתחתי את המאמר, אחזור ואציין כי הצדדים עברו דרך ארוכה ומורכבת, בה לשחקנים האזוריים והעולמיים הייתה השפעה רבה ביותר ביחס להתפתחות של עמדותיהם. הנייר לא עסק דיו בהקשרים האזוריים ופסח כמעט לגמרי על אלו העולמיים. לפיכך, יש להתנות את הסיכוי להביא לכדי הסכם קבע, וחשוב יותר להביא כדי מימושו, בשורה

�� .indb 86 7/18/10 9:12 AM


של תהליכים וגורמים משפיעים שלא נותחו בנייר זה. החל משרידותה של הצעת השלום של הליגה הערבית מ-2002 הבאה לסיים את הסכסוך הישראלי ערבי בכפוף לתנאים ומחירים נקובים והכוללת הסכמי שלום בין ישראל לסוריה, ללבנון ולפלסטינים בדרך לנורמליזציה של ישראל עם העולם הערבי. דרך עימותים ומתחים לאומיים, חברתיים ודתיים אזוריים בם מעורבים הסונים והשיעים, הפונדמנטליסטים והמתונים, הפרו מערביים והרדיקליים, המרכז והפריפריה במזרח התיכון ועוד. דרך תוכנית הגרעין של אירן וההיערכות הנגדית לה, ועד עתידה של עיראק

והמעורבות האמריקאית בה ובאפגניסטן.

הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים מחייב מעורבות עמוקה, אינטנסיבית וכנה של המדינות התומכות בכך. על ידי שימוש מאסיבי ב"גזרים" לצדדים אך גם ב"מקל" שעה שצריך. מבלי להירתע משמוש ב"מטבעות לשון" ישנות — השגתו של הסכם כזה תביא לנטרולו של אחד מהנפצים הרגישים העלולים להביא להתלקחות מקומית ואזורית שגלי ההדף שלה יגיעו כמעט לכול מקום ולכול תחום בזירה העולמית, ויפה שעה אחת קודם.

�� .indb 87 7/18/10 9:12 AM


הערותשליים אבי, קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי, הוצאת ידיעות אחרונות .1

ועליית הגג, 2005, עמ' 74-71

"הוועדה המיוחדת של האו"מ לפלסטין, דווח לעצרת הכללית", דו"ח רשמי .2

למושב השני של העצרת הכללית, ני יורק, 1947, פרק 2 סעיף 146

החלטת העצרת הכללית של האו"מ מספר 194, 11 בדצמבר 1948, סעיף 8 .3

אצל אבי שליים עמ' 89. ב-17 במאי דרש נשיא מצרים ממפקד כוח החירום .4

של האו"ם בסיני וברצועת עזה שכוחותיו יעזבו את קווי הגבול ויתרכזו

במחנותיהם. כוחות האו"ם חיכו להוראה ממזכיר האו"ם ונאצר פנה למזכיר

האו"ם, או טאנט, בבקשה שיורה על פינוי כללי של כוח החירום של האו"ם

מאדמת מצרים. ב-22 במאי נענתה דרישתו של נאצר בחיוב, ואז הצהיר

שלמחרת היום ייסגרו מצרי טיראן בפני כלי שיט ישראליים, ושהוא מוכן

ליציאת ישראל למלחמה נגדו. ב-23 במאי סגרה מצרים את מצרי טיראן

למעבר ספינות ישראליות. סגירת מצרי טיראן הייתה עילה למלחמה.

ועידת חרטום נערכה ב-1 בספטמבר 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים .5

והשתתפו בה מנהיגי שמונה מדינות ערביות. ההצהרה שנוסחה בסופה

הנחתה את המדיניות הערבית כלפי מדינת ישראל עד מלחמת יום כיפור.

הצהרת הסיכום של הוועידה כללה גם את "שלושת הלאווים": לא לשלום

עם ישראל, לא להכרה בישראל ולא לעריכת משא ומתן עם ישראל.

בוועידת רבאט )10/74( הכירו מנהיגי מדינות ערב באש"ף כנציג הלגיטימי .6

הבלעדי של העם הפלסטיני. גם החלטת העצרת הכללית של האו"ם 3210

)10/74( הכירה בכך והחלטת העצרת הכללית של האו"ם 3237 )11/74(

קבעה את מעמדו של אש"ף כמשקיף באו"ם.

תוכנית השלבים של אש"ף הוא הכינוי לתוכנית שהתקבלה בכינוס ה־12 .7

של המועצה הלאומית הפלסטינית שנערך ביוני 1974. סעיף 2 בתוכנית

קובע: "הארגון לשחרור פלסטין ינקוט בכל האמצעים, בראש ובראשונה

מאבק מזוין, לשחרור טריטוריה פלסטינית, ולהקמת רשות לאומית לוחמת

למען העם, על כל חלק מטריטוריה פלסטינית שישוחרר. דבר זה ידרוש

שינויים נוספים שיתבטאו במאזן הכוחות לטובת עמנו ומאבקו".

ב-31 ביולי 1988 הודיע המלך חוסיין כי ירדן מנתקת את קשריה המשפטיים .8

והמנהליים עם הגדה המערבית. ב-7 באוגוסט אמר המלך במסיבת עיתונאים

כי ירדן שוב לא תמלא לעולם תפקיד של נושא ונותן למען הפלסטינים.

�� .indb 88 7/18/10 9:12 AM


הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי עם אש"ף, וושינגטון, .9

13 בספטמבר 1993

נאום רבין בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, אתר הכנסת .10

נתניהו בנימין, מקום תחת השמש, ידיעות אחרונות, 1995 .11

/http://www.mifkad.org.il ראה אתר .12

/http://www.heskem.org.il ראה אתר .13

שאול אריאלי ומיכאל ספרד,חומה ומחדל, גדר ההפרדה ביטחון או חמדנות?, .14

ידיעות ספרים ועליית הגג, 2008

מדינת ישראל נגד איתן קרמר, 3/3/2004, פ 1193/04 .15

ראה אתר http://www.heskem.org.il/ סעיף 7 להסכם .16

�� .indb 89 7/18/10 9:12 AM


]19/12/2008 | Ynet[

היוזמה הסעודית: | 18אל תיתפסו לפרטים

מי שפוסל את היוזמה מחשש לנסיגה מלאה ויישום זכות השיבה, מוזמן להיזכר כיצד פירשנו עם אוייבינו

הסכמים בעבר

הררי הניתוחים המוקדשים בימים האחרונים ליוזמת השלום של הליגה הערבית מתקרבים במספרם לאלו שנכתבו בזמנו על החלטה 242. אז התנהל הוויכוח התאורטי ביחס להיקפה של הנסיגה הישראלית מ"השטחים" או מ"שטחים" שנכבשו ב-67'. ויכוח זה הוכרע עת חתמה

ישראל את הסכמי השלום עם מצרים וירדן.

ונסוב על הפרשנות לסעיף הוויכוח אודות היוזמה הסעודית שב הטריטוריאלי וכן על סעיף הפליטים. אך היישום המעשי של הסעיפים הללו הוא החשוב. לא הוויכוח התאורטי על פרשנותם. חובתה של ישראל לברר את הסוגיות שלעיל עם העולם הערבי מתוך כוונה כנה להגיע להסדר. היא עשויה לגלות כי היוזמה מתיישבת היטב עם פרשנותה

ועם האינטרסים שלה.

הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 היה הראשון ליישם את המשוואה של "כל השטחים תמורת שלום", תוך השארת רצועת עזה תחת תוכנית האוטונומיה של ישראל. גם הניסיון של שרון לשבור את המשוואה על ידי בניית התנחלויות הדמה בסיני כדי ל"וותר" עליהן תמורת סיפוח יישובי פתחת רפיח — כשל. ניסיון זה נרא היום מגוחך וחסר אחריות, נוכח פוטנציאל הפגיעה שלו במה שהפך כיום למציאות מבורכת

– הוצאת מצרים אל מחוץ למעגל העימות ב-30 השנים האחרונות.

בהסכם השלום עם ירדן ב-1994 התחזקה המשוואה. בזכות האמון ההדדי בין רבין וחוסיין גם נוסף לה תקדים חילופי שטחים.

�� .indb 90 7/18/10 9:12 AM


מתנגדי היוזמה הערבית טוענים כי מנסחיה תובעים נסיגה מלאה לגבולות 67', אך חילופי השטחים עם הירדנים הדגימו כיצד ניתן להיצמד באופן הצהרתי לעמדה הבינלאומית והערבית ובפועל להגיע לקו מוסכם אחר.

במו"מ עם הפלסטינים, עמדתה של ישראל בראשות ברק לפיה 242 אינה חלה על השטחים, הביאה לחודשים ארוכים של דיונים עקרים בסוגיית הגבולות. רק כשאימצו את המשוואה שלעיל, כחודש לפני פסגת קמפ

דיוויד, החל להתקיים מו"מ מהותי.

במסגרת "עקרונות אילון נוסייבה" ו"הבנות ז'נבה" הלא רשמיות שגיבשו אנשי אבו מאזן וזכו לברכת חלקים נרחבים בעולם הערבי, ניתן לחזור ולזהות את הפרשנות הערבית לסעיפים הללו. כבר במבוא ל"הסכם ז'נבה" הצדדים קושרים את הסכמותיהם ליוזמה הערבית שעה שהם "מצהירים שהסכם זה מציין פיוס היסטורי בין הפלסטינים והישראלים, וסולל את הדרך לפיוס בין העולם הערבי וישראל וליצירת יחסים נורמליים של שלום בין מדינות ערב לישראל, בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בהחלטת

הליגה הערבית בביירות".

בהמשך, ביחס לסוגיה הטריטוריאלית, מפריכים את טענות המתנגדים ליוזמה, לפיהן משמעותה היא נסיגה מלאה ופירוק כל ההתנחלויות לרבות בירושלים. בתחילה חותמי ז'נבה קובעים כי "הגבול בין מדינת פלסטין לבין ישראל יהיה מבוסס על קווי 4 ביוני 1967", אך מיד הם מוספים "עם שינויים הדדיים ביחס של 1:1". כך שבפועל מתקיימים חילופי שטחים שבאמצעותם ישראל שומרת בריבונותה את השכונות היהודיות במזרח ירושלים, כמו גם עשרות התנחלויות ו־75 אחוזים

מהישראלים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק".

מנסחי היוזמה הערבית קבעו כי בירת המדינה הפלסטינית תהיה ירושלים המזרחית ולא מזרח ירושלים הגדולה ממנה פי 12 וכוללת את השכונות היהודיות החדשות שנשארות בריבונות ישראל על פי ז'נבה. גם הפתרון השומר את העיר העתיקה בירושלים במודל "עיר פתוחה" ממחיש את ניצול מרחב הגמישות שהותירו מנסחי היוזמה הערבית, שלא הוסיפו

�� .indb 91 7/18/10 9:12 AM


שום אמירה מפורשת ביחס להר הבית. זאת, לא על מנת לוותר על שליטתם בו, אלא לאפשר סידורים מיוחדים לניהול האתרים הקדושים.

פתרון סוגיית הפליטים בהבנות ז'נבה נשען אף הוא בצורה בולטת על יוזמת הליגה. מנסחיה נמנעו מלאזכר את המושג "זכות השיבה". גם ב"אילון־נוסייבה" לא נמצא כל אזכור למושג. בז'נבה הצדדים מכירים בכך שהחלטות 194 ו־242 של האו"ם ויוזמת השלום הערבית בנוגע לזכויות הפליטים הפלסטינים "מציגות את הבסיס לפתרון נושא הפליטים", וישר מדלגים להסכמה ש"זכויות אלה ימומשו בהתאם לסעיף 7 בהסכם זה". עיקרו, חזרה של פליטים לפלסטין או הישארותם במקום מושבם. הגירה למדינת שלישית, ובכלל זה ישראל, מחייבת את הסכמתה של

המדינה הקולטת.

כיום, גם תחת המטרייה של ועידת אנאפוליס, הבנות אלו קונות שבת במו"מ הפורמאלי. הצדדים מכירים בגבולות 67' כבסיס, ונושאים ונותנים על היקף ומיקום חילופי השטחים. בסוגיית הפליטים הם נעים בין

"אילון־נוסייבה" ל"הבנות ז'נבה".

אם אין די בהצגה פוזיטיבית כדי לדרוש את ממשלת ישראל לדון ולבדוק ברצינות את יוזמת השלום של הליגה הערבית, אולי התגובה החריפה של מתנגדיה כמו מנהיג הג'יהד האיסלאמי, ראמדן שלח, יכולה לתרום את חלקה. זה טען כי היוזמה גרועה הרבה יותר מהצהרת בלפור בזמנו, משום שבעוד שבאחרונה "מי שאיננו הבעלים של פלסטין )בריטניה( נתן למי שאיננו זכאי )היהודים(" הרי שבראשונה "מי שפלסטין היא

בבעלותו )העולם הערבי( נתן למי שאיננו זכאי )ישראל(".

�� .indb 92 7/18/10 9:12 AM


]08/09/2008 | Ynet[

גם ממשלה מקרטעת | 19חייבת לקדם הסכם

ההסכם המתגבש לשחרור שליט יותיר את אבו מאזן חלש מאי פעם, וישראל היא הראשונה שתצא נפסדת מכך

ערב ירידתו הצפויה של ראש הממשלה אולמרט מהבמה הפוליטית, אנו עדים לרוחות הולכות ומתגברות בתביעה להשלים את עסקת שליט עם החמאס כמעט בכל מחיר. מנגד, לא מורגשות ולו אוושות קלות של רוח ציבורית ותקשורתית התובעת מאולמרט להגיע להסכם כלשהו עם אבו מאזן על מנת ל"יישר את המגרש" בעבורו ולו במעט, במאבקו עם החמאס על השלטון בחברה הפלסטינית ועל הדרך לפתרון

הסכסוך עם ישראל.

אולמרט וקודמו שרון, יחד עם מי שמבקש לרשת אותו, מופז, הצליחו במדיניות עקרה, שכשלה ביישום העיקרון "ביטחון יביא שלום". חיזוק החמאס היה תוצאה של חוסר הנכונות הנדרשת לשלם מחירים כואבים תמורת חיזוקו של אבו מאזן בסדרה של מהלכים חד צדדיים או הסכמיים. הפתח נתפס כמכלה את זמנו במו"מ עקר עם ישראל, המגבירה במרץ

את אחיזתה בגדה המערבית.

ההסכם המתגבש בין ישראל לחמאס כולל בתמורה לגלעד שליט את שחרורם של מאות אסירים פלסטינים, שחרור חברי הפרלמנט מטעם החמאס ופתיחתו של מעבר רפיח. מול הישג חסר תקדים זה של החמאס ייוותר אבו מאזן בידיים ריקות מכל הישג מדיני בעל השלכות נראות בטווח הקרוב או הרחוק על עתידם של הפלסטינים. בהיעדר כל נכס משמעותי, ולו בדמות שיפור משמעותי בחיי היום יום של תושבי הגדה, יכולתו של אבו מאזן להתמודד עם אופוזיציה מבית או הכלת החמאס

באש"ף תחת שליטתו — הינה מוגבלת ביותר.

�� .indb 93 7/18/10 9:12 AM


בפני אבו מאזן שעדיין דבק בתהליך המדיני של שתי מדינות לשני העמים צפויים ימים קשים יותר של התמודדות מול פארוק קדומי ואחרים בפתח. הם מתכננים סידרה של מהלכים לאחר תום חודש הרמדאן, שכוללים בין השאר ניסיון לכינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית מחוץ לשטחים והעברת מספר הצעות החלטה, בהן הקפאת השינויים שערך אבו מאזן בשנים האחרונות באיוש הוועד הפועל של אש"ף, בחירתו של ועד פועל חדש והפרדת תפקיד יו"ר הרשות מתפקיד יו"ר אש"ף באופן שימנע את יכולת התמרון של אבו מאזן וימנע ממנו להמשיך במו"מ מול ישראל.

כמו כן, המאבק בינו ובין החמאס על השליטה והלגיטימציה לניהול המו"מ עם ישראל נפתח מחדש ומסלים. החמאס מתמקד ראשית בכרסום בשליטתו בעזה על ידי שלילת האפשרות לפריסת כוח כלל ערבי ברצועה. הצעה זו זוכה לתמיכה של המצרים, כפי שראש ממשלת חמאס הנייה אמר השבוע: "רצועת עזה ששוחררה אינה זקוקה לכוחות ערביים שיפגעו בנחישות העם הפלסטיני להילחם. לעומת זאת ראוי

לפרוס כוחות כאלה בגדה המערבית וירושלים".

בנוסף, החמאס דוחה את רעיון עריכת בחירות חדשות אלא אם כן אלו יהיו חלק ממערך רחב של הסכמות בכל התחומים כולל בנייה מחדש של אש"ף, שתממש את אסטרטגיית החמאס טרם הבחירות ב-2006. לדברי נציגיו, "חמאס אינו מעוניין בהשתלטות מקומית על מאחז כזה או אחר, הוא מעוניין ביצירת שינוי היסטורי רחב... חמאס מכוון את

מאמציו לכניסה לממשלת הרשות וליצירת אש"ף חדש".

על עסקת שליט בה הצטיינה ממשלת אולמרט בביצוע אינספור טעויות — להתממש. אך על אולמרט או יורשו מ"קדימה" החובה להציב כנגדה הישג כלשהו של התהליך המדיני. כמו עבאס, שהתבטא במצרים בדבר הסיכוי הנמוך להגיע להסדר קבע השנה, עליו להפנים כי אין בשלב זה ביכולתם של הצדדים להגיע לסיכום של כלל הסוגיות המרכזיות שעל הפרק, ולהסתפק בהסכם צנוע יותר, אך הרבה יותר קונקרטי מסדרת

ההצהרות העמומות שליוו אותנו ממפת הדרכים ועד אנאפוליס.

�� .indb 94 7/18/10 9:12 AM


הסכם עקרונות מפורט ביחס לכל הסוגיות יצור בפעם הראשונה בסיס מעשי לכל המשך של משא ומתן. בסוגיה הטריטוריאלית לדוגמא, על לבני ואבו עלא להפסיק לקיים סיורים בשטח לצוותי העבודה ולהתמקד יחד עם אולמרט ואבו מאזן בהסכמה על עקרונות במודל הבא: גבולות 67 כבסיס לחילופי שטחים שייערכו ביחס 1:1, ובהיקף של 4% )250 קמ"ר(. שטח ההפקר יחולק חישובית בין הצדדים. בתמורה למסדרון גדה־עזה בשימוש פלסטיני, ישראל תהנה משימוש בכבישים שונים

במדינה הפלסטינית.

הסכם מסוג זה לא יסיים את המו"מ המפורט הנדרש, אך יעניק את הכוח והלגיטימציה לאבו מאזן במלחמותיו מבית, ישמר את המו"מ עד לחלופי ההנהגה הצפויים בישראל ובארה"ב ויהווה משקל נגד ראוי לתפיסת החמאס הגורסת כי "ההתנגדות היא אופציה אסטרטגית עד

שישוחרר השעל האחרון מאדמת פלסטין וישוב אחרון הפליטים".

�� .indb 95 7/18/10 9:12 AM


]30/05/2008 | Ynet[

20 | הדרך לשיווק הסכם מדיני

סודו של המו"מ שהצליח להביא להסכמי שלום של ישראל עם שכנותיה היה טמון בניסוח שאיפשר להנהגות

הערביות לשווקו לקהליהן מבלי לפגוע במעמדן

ישראל לא תצליח להביא את העולם הערבי ואת הפלסטינים בפרט להכרה בלגיטימיות ובמוסריות של הקמתה בשטח שהיה בתחילת המנדט הבריטי בעל רוב ערבי ניכר. זוהי הנחה שיש לאמץ בבסיס כל

המשאים ומתנים שיקיימו מנהיגי המדינה.

כמו כן על ישראל להמשיך ולהניח במציאות האזורית והעולמית הנוכחית, כי כוחה מוגבל מכדי להכתיב את הסכמי הקבע שלה או לשמור לאורך זמן את כיבושי מלחמת ששת הימים, מבלי להידרש להקזת דם אחת לכמה שנים ולמחירים כלכליים, חברתיים ומוסרים הכבדים מיכולתה.

בהעדר יכולת צבאית או מדינית של העולם הערבי ל"תקן את העוול ההיסטורי" שנגרם לו לטענתו, כל הסכם חייב לפחות לאזכר את הנרטיבים הערביים כמו "חזרה לגבולות 67'", "ביטול תוצאות התוקפנות הישראלית", "זכות השיבה" ו"הנכבה". זאת באופן שההנהגות הערביות יוכלו לשווקו לציבורים שלהן מבלי לאבד את מעמדן, גם אם בפועל ובאופן משפטי

תכנים אלה חסרי משמעות מעשית.

חוסיין מלך ירדן התעקש לחתום על הסכם השלום עם ישראל תחת אותם תנאים שישראל חתמה עם מצרים, אך זה לא הפריע לו להסדיר בפועל את חילופי השטחים והמים באופן שאיפשר את המשך קיומם של אותם יישובים ישראלים בערבה שאדמותיהם גלשו ממזרח לקו הבינלאומי ושמימיהם מגיעים מבארות שישראל

קדחה שם טרם ההסכם.

�� .indb 96 7/18/10 9:12 AM


חוזה השלום עם מצרים העניק לה מחדש ריבונות מלאה על חצי האי סיני. כל מאמצי ישראל להחזיק חלק מהיישובים הישראלים בריבונותה — בניית ישובי הדמה על ידי שרון, סוגיית טאבה ואבן הגבול — עלו בתוהו. אך סאדאת הכיר בצורך הביטחוני האמיתי של ישראל לשמור את חצי האי סיני מפורז מכוחות צבא ונשק שיכולים לאיים עליה במתקפת פתע, והיו מחייבים אותנו לקיים נוכחות צבאית לאורך הגבול, שהיתה

בלתי נסבלת מבחינה כלכלית וחברתית.

גם בגזרה הסורית ישראל לא תוכל ואף אינה דורשת להחזיק בריבונותה שטחים ממזרח לקו הבינלאומי של 1923. הוויכוח הוא אודות השטחים המפורזים ושימושי המים. סוריה בראשות אסד האב והבן תובעת כי הסכם שלום עם ישראל יתבסס על חזרה לגבולות ארבעה ביוני 1967 על מנת שהשלטון העלאווי יוכל להציג כי "ביטל את תוצאות

התוקפנות הישראלית".

כל המעורה בסוגיית הגבול עם סוריה יודע כי קו זה מעולם לא סומן או התקיים באופן יציב לאורך זמן. שטחים רבים מתוך השטחים המפורזים החליפו לא פעם ידיים בין ישראל לסוריה במשך השנים. גם באפשרות הכי פחות מוצלחת מבחינתה של ישראל, חלוקת 65 הקילומטרים הרבועים של השטחים המפורזים )0.2% משטחה של א"י( תשאיר בידי ישראל את החלק הארי. ליתרה אין כל משמעות ביטחונית או אחרת.

מעורבותה הברוכה של טורקיה בתהליך יכולה לענות באופן יצירתי על סוגיית המים. כך שבסיומו של המו"מ ישראל וסוריה יכולות לצאת עם

כל תאוותן בידן.

הסוגיה הפלסטינית היא ללא ספק המורכבת מכולן. הפלסטינים חוזרים ותובעים נסיגה ישראלית לקווי 67' לרבות בירושלים, בכפוף לכל החלטות האו"ם מאז 1967. אך באותה הכרזה מוסיף מחמוד עבאס ומביע את

נכונותו לחילופי שטחים עם ישראל במסגרת ההסכם.

גם אם ישראל תסתפק בשני האחוזים שעבאס מציע היא תוכל לשמור

�� .indb 97 7/18/10 9:12 AM


בריבונותה את כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים על 180 אלף תושביהן ולמעלה ממחצית מהישראלים המתגוררים כיום בגדה המערבית. ל"אגן ההיסטורי" בירושלים יידרשו סדורים מיוחדים כדי להבטיח את חופש הגישה ואת חופש הפולחן במקומות הקדושים לשלוש הדתות. ניסיון ישראלי לתבוע ריבונות בהר הבית עלול לשמש דוגמא כושלת להשגת "כותרת", חשובה מהבחינה הדתית, אך חסרת כל ערך מהפן המעשי. ישראל לא תוכל לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית הנתון לשליטה וניהול של הווקף, ולו בדרישה "המינמאלית" הנשמעת מחוגים

מצומצמים להקצאת שטח לתפילה יהודית בדרום ההר.

ישראל תידרש להשכיל ולמצוא עם הפלסטינים את הנוסחה המאזכרת את נרטיב השיבה של הפליטים הפלסטינים אך תבטיח כי השיבה לתחומי

המדינה הפלסטינית היא זו שבעצם מממשת במלואה את התביעה.

כמובן שמהלכים אלו אינם חפים מסיכון של תביעות עתידיות אם אינם מנוהלים כהלכה. על ישראל למשל, להקפיד בכולם כי הסעיפים המעשיים והפרטניים שבהסכמים יגברו על הכרזות הפתיחה שבם. על הערובות הנוספות להיטמן בחוזקה בהסכמים בדמות פירוז רמת הגולן ופירוז המדינה הפלסטינית מצבא ונשק כבד באופן שהפרתם תאפשר

לישראל להגן מבעוד מועד על גבולותיה ותושביה.

אך עיקרם של הבלמים להפרות ההסכם נעוצים יותר בשמירת עליונותה הצבאית של ישראל ובמהלכים הקשורים לבריתות הגנה, לסיוע אמריקני ואירופי, לנוכחות בינלאומית בתפקידים שונים, לפתוח כלכלי אזורי

ולנורמליזציה עם העולם הערבי על פי הצעת הליגה הערבית.

אין כל ערובה להצלחה מלאה של מדיניות זו, אך על ישראל כמו גם העולם הערבי, להעדיפה על פני המדיניות האמריקנית — ישראלית של שבע השנים האחרונות. זו הביאה להתחזקותה של איראן עד לכדי סף כושר גרעיני, ולשתי ממשלות בלבנון ושתי ממשלות פלסטיניות שבהן

דווקא חיזבאללה וחמאס נותנות את הטון.

�� .indb 98 7/18/10 9:12 AM


]26/03/2008 | Ynet[

21 | תעודת שליש לאנאפוליס

ועידת אנאפוליס אמורה היתה להתניע תהליך מדיני. האם אולמרט וממשלתו לא עושים די כדי לקדמו, או

שמראש לא היה לכך סיכוי?

אולמרט לא מגבה מילים במעשיםשליש מ"שנת אנאפוליס" שיועדה להשגת הסדר קבע — חלף. נדמה כי הממשלה סבורה שהזמן חזר לשחק לידי ישראל ואין מקום ליישום המסקנה אליה הגיעו חמשת ראשי הממשלות האחרונים: "שתי מדינות

או שישראל גמורה", כפי שניסח זאת אולמרט עצמו.

אותו אולמרט סבור כי ללא קואליציה יציבה לא יתקיים מו"מ עם אבו מאזן, והוא משמר מדיניות של "דבר ואל תעשה". בממשלתו יושב שר הביטחון, שמבטיח כי המציאות היומיומית ביהודה ושומרון תיטול כל שביב של תקווה מהפלסטינים ביחס לכדאיות של תהליך מדיני עם ישראל. לצידו מככב גם יו"ר ש"ס, אלי ישי, המבטיח כי דווקא המו"מ על הסדר הקבע, זה האמור להוביל לסוף התביעות, לא יעסוק בסוגיות

הליבה, ובראשן ירושלים.

יש לחזור ולהזכיר לממשלה כי הסיבות שהניעו את ישראל כמו גם את הפלסטינים למצוא הסדר מדיני תוך כדי האינתיפאדה הראשונה בדמות תהליך אוסלו, לא נשענו על גילויי אהבה מאוחרת, אלא על תחושת ה"אין ברירה". סיבות אלו לא נעלמו. ההיפך הוא הנכון. הן

חזקות היום יותר מתמיד:

ראשית, זה עולה לנו ביוקר. ישראל, שעד האינתיפאדה הראשונה נהנתה במחיר השקעת כוחות מינימאלי מכוח עבודה זול, ממים שמקורם באיו"ש וממיסים שנגבו מפלסטינים, נאלצת בהדרגה לוותר על כל אלה ומנגד

לשלם מחירים גבוהים במיוחד.

�� .indb 99 7/18/10 9:12 AM


מאז האינתיפאדה הראשונה נהרגו למעלה מ-1,500 ישראלים ונפצעו אלפים. צה"ל והמשטרה הגדילו את מערך הכוחות בשטחים פי 12 ויותר! מ-1987 ועד היום הוסיפה הממשלה למעלה מ-40 מיליארד שקלים לעלויות השוטפות של הפעילות הצבאית בעזה ובגדה בגין "האירועים בשטחים". ישראל איבדה רק באינתיפאדה השנייה תוצר בגובה של 45

מיליארד שקל לערך.

שנית, כל זה לא יוסיף שטחים למדינת ישראל. גם אם גידרנו מאות אלפי דונמים בגדה בעלות של 13 מיליארד שקלים, וגם אם חלקו הראשון של מכתב בוש הכיר "במציאות החדשה" שנוצרה עם הקמת גושי ההתנחלויות, גם הוא התנה זאת בהסכמה הדדית שמשמעה חילופי שטחים ביחס 1:1. הקהילה הבינלאומית נחושה ועקבית יותר בעמדתה. וקוראת לנסיגת ישראל מהשטחים הכבושים, לרבות ממזרח ירושלים, ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. גם העולם הערבי מדגיש ביוזמתו ממרץ 2002 כי התנאי לשלום ולנורמליזציה עם ישראל הוא גבולות 67'

והקמת מדינה פלסטינית.

שלישית, לכוח היום יש יותר מגבלות מאז. בהיעדר יכולת למלחמה בנוסח מלחמת ששת הימים בה "צה"ל יכול לנצח", ובהיעדר פיתרון מדיני אפשרי, איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס יעדיפו ישראל מדממת

בעזה, בגדה ובלבנון.

מדיניותם של שרון ומופז, אולמרט וברק, בדומה לנתניהו, ליברמן ואיתם, של "קודם ביטחון ואחר כך שלום", שעה שלא מוצגת כול חלופה מדינית סבירה בפני הפלסטינים והסורים, היא המתכון לחיזוק הקשר אירן־ סוריה־חיזבאללה־חמאס ולקריסת האפשרות ליציבות ולהסכמי

קבע שיבטיחו מדינה יהודית ודמוקרטית.

לבסוף, רעיון שתי המדינות יפנה מקומו לברירת המחדל בדמות מדינה אחת בעלת רוב ערבי. המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים משתנה בעקביות לטובת האחרונים. החלטת הסוכנות לפרק את מחלקת העלייה מוכיחה סופית שאין עליה שתאזן את הריבוי הטבעי בשטחים. ייחולו

�� .indb 100 7/18/10 9:12 AM


של פרס בזמנו "כי אילו היה מתרחש נס ומספר היהודים בארץ ישראל היה מגיע לשמונה מיליון..." רחוק מהתגשמותו לאור העובדה שמספר יהודים כזה, שמתגוררים בצפון אמריקה ובמערב אירופה נהנים מרמת חיים גבוהה יותר מאשר בישראל וקרוב ל־50 אחוזים מהם נישאים

לבני זוג שאינם יהודים.

ויתור אסטרטגי של הפלסטינים על רעיון שתי המדינות והמרת המאבק הלאומי במאבק אזרחי יקרע את החברה בישראל בין חסידי הדמוקרטיה לחסידי האתנוקרטיה, וידחק את ישראל טרם כניעתה ללחץ הבינלאומי

לעמדת המצורעת, עמדה שננטשה מזמן על ידי דרום אפריקה.

מן הראוי שהצהרות השלום של אולמרט יגובו גם במעשים של ממשלה אחראית. אחרת התבטאותו של טדי קולק בזמנו, "בממשלה שלך, כולם שיכורים. יום אחד הם יתפכחו, אבל זה יהיה מאוחר מדי" — תטפח על

פרצופם וגרוע מכך — על עתידנו.

�� .indb 101 7/18/10 9:12 AM


]ביטרליימונס | 31/01/2008 )פורסם באנגלית([

22 | יישום של הצהרת אנאפוליס

ועידת אנאפוליס הצליחה להניב, למעט הפגנת תמיכה בינלאומית בתהליך המדיני, לוח זמנים בן שנה לניהול המו"מ על הסדר הקבע. המועד בו הנשיא בוש יסיים לארוז את חפציו ולפנות מקום ליורש אשר יידרש לזמן רב ללמוד את הסכסוך הישראלי פלסטיני, ובתנאי כי יעמידו בקדימות למיתון הצפוי בכלכלה האמריקאית ולנושאים אמריקאים בוערים אחרים. בתחילת 2009 הסיכויים למצוא את מחמוס עבאס, ללא התקדמות בתהליך המדיני, הינם נמוכים ואף אלו של ממשלת מרכז שמאל בראשות אולמרט או אחר אינם רבים. המערכת האזורית־סוריה, לבנון, אירן ועיראק־ אינה תחומה אומנם בסד זמנים זה, אך המגמות בה רק מחזקות את הצורך בלהאיץ את מהלכם של ישראל והפלסטינים.

שעון הזמן אינו פועל לטובת ישראל עקב ההתפתחויות האזוריות, היחלשות פת"ח והסימנים המעידים כי הפלסטינים נוטים לוותר על פתרון שתי המדינות ולהיאבק על מדינה אחת לכול אזרחיה בה הם רוב. לפיכך על ישראל למהר ולהבטיח כי לא תיכשל בעמידה ביעדי המו"מ בלוח הזמנים הנתון בגלל כשלים בהתארגנות ובניהול המו"מ. טווח הזמן העומד לרשותה מאפשר ניהול מסודר ועקבי של המו"מ על

הפערים אמיתיים בעמדות הצדדים והקושי לגשר עליהם.

על אולמרט למנות צוות מו"מ, וועדת היגוי בדרג של שרים, להקים מנהלת הסכם ולהציג יעדים וחזון ביחס לאופי היחסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים בין ישראל לפלסטין בטווח הרחוק הרבה יותר

ממועד הבחירות הבאות.

מנהלת ההסכם תידרש בלוח זמנים מואץ לכמה נושאים בשלב הראשון. ראשית, זיהוי והגדרת האינטרסים של הצדדים: לישראל כמו, אי חזרת פליטים לישראל, פירוז השטח ממערב לירדן מצבא זר ומנשק כבד ושמירת מרבית המתנחלים בגושי ההתיישבות הגדולים בריבונות ישראל.

�� .indb 102 7/18/10 9:12 AM


לפלסטין כמו, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בשטחי הגדה ורצועת עזה, הקמת בירה פלסטינית בירושלים המזרחית וחיבור טריטוריאלי בין עזה לגדה. שנית, זיהוי כל בעלי העניין המעורבים בהסכם: תומכיו כמו העולם הערבי המתון, ארה"ב והאיחוד האירופי, מתנגדיו כמו אירן והחיזבאללה ואף על השפעת התהליך על ערביי ישראל. שלישית, הגדרת תכולת הפרוייקט על ידי קביעת הסוגיות למו"מ: נושאי הליבה כמו קץ התביעות, פליטים, ירושלים, גבולות וביטחון ונושאים גנריים כמו מים, סביבה, משטר, כלכלה ומשפט. רביעית, הגדרת המכאניזם לתאום בין ניהול המו"מ לסדרה של גורמים המשפיעים על התהליך ועל ייצוב המציאות היומיומית. כמו למשל בניית גדר ההפרדה, משטר התנועה, פתוח הכלכלה הפלסטינית, ההתמודדות עם החמאס בעזה,

יישום השלב הראשון של מפת הדרכים, שחרור אסירים ועוד.

בשלב השני והמרכזי, לאור עבודה המטה שלעיל, תגבש מנהלת ההסכם ותמליץ על עמדות ישראל למו"מ ואופן ניהולו בכפוף לדירקטיבה הפוליטית שתיקבע על ידי צוות היגוי שרים בראשות ראש הממשלה. עמדות אלו ישרתו את צוותי המו"מ, בדפוסים גלויים או חשאיים, רשמיים או רשמיים למחצה. בתחילה יסוכמו פרמטרים ועקרונות לניהול המו"מ ומרחבי הגמישות בו על ידי ההנהגות, בהגדרות הדומות בפירוטן לאלו שניתנו על ידי הנשיא קלינטון בסוף 2000. בהמשך, מומלץ לנהל את המו"מ בקבוצות עבודה נפרדות ובשלושה אשכולות עיקריים: ליבה, נגזרות מהליבה וגנריים. מנהלת ההסכם תתמוך מקצועית בכל אחד מצוותי המו"מ, וועדת ההיגוי של השרים תידרש להחלטות הפוליטיות והמדיניות. עד הרבעון השלישי של השנה ידרשו הנושאים ונותנים לגבש טיוטא להסכם מסגרת מפורט אשר הפערים החשובים, ובתנאי

כי יהיו מעטים, יובאו לפסגה מסכמת של המנהיגים.

חתימה על ההסכם תניע עשרות צוותי מומחים לגיבוש הנספחים המפורטים של הסוגיות השונות. צוות המו"מ, על בסיס עבודת מטה של מנהלת ההסכם, יידרש לסכם את תוכנית היישום. זו, הקריטית והרגישה ביותר לאיומים מקיצוניים משני הצדדים, תכלול את ההתניות הפיזיות לביצוע כמו משך הזמן הנדרש לפינוי התנחלויות, להיערכות

�� .indb 103 7/18/10 9:12 AM


צה"ל, להשלמת גדר ההפרדה על הגבול המוסכם, להקמת שתי בירות בירושלים, להקמת מנגנון בינלאומי לטיפול בסוגיית הפליטים ועוד. ואת ההתניות ההדדיות הנובעות מהתחייבויות הצדדים כמו משאלי עם, בחירות, שליטה אפקטיבית בנשק ובכוחות הביטחון, כמו כן, על תוכנית זו להתייחס להיבטים רצויים ואפשריים של נורמליזציה על פי יוזמת הליגה הערבית, מעורבות ונוכחות בינלאומית בדפוסים של החלטת מועבי"ט המחליפה את כל ההחלטות הקודמות שלה בהסכם החדש, השקעות כלכליות, העתקת מוסדות בינלאומיים לבירות בירושלים ועוד.

הרבה החלטות לאומיות טובות לא בוצעו כתוצאה מחוסר היכולת לתרגמן לרמה אופרטיבית, על ישראל להימנע מלכלול בן גם את הצהרת

ועידת אנאפוליס.

�� .indb 104 7/18/10 9:12 AM


]ישראל היום | 14/01/2008[

23 | אחרי אנאפוליס — מוטב שנה

ועידת אנאפוליס הפכה את שעון החול והציבה בפני הצדדים את קו הגמר למשא ומתן על הסדר הקבע לסוף שנת 2008 המועד שבו הנשיא בוש מסיים לארוז את חפציו ומפנה מקום ליורשו. האחרון יידרש לזמן רב ללמוד את הסכסוך הישראלי־פלשתיני ולהעמידו בקדימות לנושאים אמריקניים בוערים אחרים. זהו גם המועד שבו מבטיח אבו מאזן "לתלות את נעליו" לטובת מנהיגות אחרת לעם הפלשתיני, בתקווה שזו לא תחבוש את הכובע הקיצוני על מנת לקדם את מטרות העם הפלשתיני.באותה עת, בישראל אין איש יכול לערוב להשלכות דו"ח וינוגרד ולשאיפותיהם של יו"ר העבודה ויו"ר הליכוד לגבי ירושת אולמרט. המערכת האזורית — סוריה, לבנון, אירן ועיראק — לא תחומה אמנם בסד זה, אך המגמות בה רק מחזקות את הצורך להאיץ את מהלכיהם

של ישראל והפלשתינים.

ממשלת ישראל רחוקה מלהגיע להסכמה פנימית ביחס למטרת המו"מ המדיני ולאופיו. היא רחוקה אף יותר מלהצטייר כאחת "ההופכת כל אבן" על מנת להיערך ארגונית ומבנית כדי להגיע להסדר קבע ול"פודיום" בבית הלבן לטקס החתימה עליו. שרת החוץ מונתה לראש צוות המו"מ, אך זה עצמו לא מונה. בנוסף, בולט היעדרה של מינהלה האמורה לשמש

כגוף המתאם את עבודת המטה למו"מ ואת תוצריו.

כנס המומחים שהתקיים אתמול ואורגן על ידי מטה יוזמת ז'נבה, בהשתתפות נציגים ישראלים, פלשתינים ואמריקנים, נועד לרכז את הלקחים המבניים והארגוניים של ניהול מו"מ ולהניחם בהישג יד של אלה המוסמכים והמחויבים למצותו לכדי הסדר קבע עד סוף שנה זו. טווח הזמן העומד לרשותם הוא גדול ומאפשר ניהול מסודר של המו"מ, בניגוד ללחץ הזמנים הכבד שבו היו נתונים הנושאים ונותנים בסבב

האחרון שהתקיים בטאבה.

�� .indb 105 7/18/10 9:12 AM


בשלב הראשון יידרש אולמרט למנות צוות מו"מ, ועדת היגוי בדרג של שרים, להקים מינהלה ולהציג יעדים וחזון ביחס לאופי היחסים בין ישראל לפלשתין, בטווח הרחוק הרבה יותר ממועד הבחירות הבאות. המנהלה תידרש, בלוח זמנים מואץ, להמליץ על עמדות ישראל למו"מ ועל אופן ניהולו. היא תידרש להביא בחשבון שורה ארוכה של גורמים משפיעים, כמו: הקהילה הבינלאומית בראשות ארה"ב, העולם הערבי,

חמאס, דעת הקהל הישראלית והשפעת התהליך על ערביי ישראל.

בשלב המרכזי צוותי המו"מ יידרשו לנהל את המו"מ בהתאם לפרמטרים ולעקרונות שיוסכמו על ידי ההנהגות, בהגדרות הדומות בפירוטן לאלה

שניתנו על ידי הנשיא קלינטון בסוף 2000.

בשונה מהמוסכם עד כה, מומלץ לנהל את המו"מ בקבוצות עבודה נפרדות ובשלושה אשכולות עיקריים: ליבה — שתי מדינות לאום, קץ התביעות ההדדיות, פליטים וירושלים; נגזרות מהליבה־ גבולות, ביטחון, מים, התנחלויות ועוד; ואשכולות גנריים — כלכלה, משפט, סביבה, אסירים ועוד. עד הרבעון השלישי של השנה יש לגבש טיוטה להסכם מסגרת שהפערים החשובים שבו, בתנאי שיהיו מעטים, יובאו לפסגה

מסכמת של המנהיגים.

חתימה על ההסכם תניע עשרות צוותי מומחים לגיבוש הנספחים. צוות המו"מ יידרש לסכם את תוכנית היישום, הרגישה לאיומים מקיצוניים משני הצדדים. היא תכלול את ההתניות הפיזיות לביצוע, כמו משך הזמן הנדרש לפינוי התנחלויות, להיערכות צה"ל, להשלמת גדר ההפרדה על הגבול המוסכם, להקמת שתי בירות בירושלים, להקמת מנגנון בינלאומי

לטיפול בסוגיית הפליטים ועוד.

בנוסף, צריך יהיה לקבוע את ההתניות ההדדיות הנובעות מהתחייבויות הצדדים, כמו משאלי עם, בחירות, שליטה אפקטיבית בנשק ובכוחות הביטחון. כמו כן, על תוכנית זו להתייחס להיבטים של נורמליזציה על פי יוזמת הליגה הערבית, מעורבות ונוכחות בינלאומית, השקעות כלכליות,

העתקת מוסדות בינלאומיים לבירות בירושלים ועוד.

�� .indb 106 7/18/10 9:12 AM


המשתתפים בכנס לא התיימרו להציע מודל אחד מושלם, ולא יכלו להעריך את שפע הגורמים הבלתי צפויים העלולים להפוך את התנאים הפנימיים והאזוריים על פיהם. הדוברים בכנס רצו לשרטט קווים עקרוניים לניהול המו"מ המבוססים על ההנחה כי מהות ההסכם ומרחבי הפשרה האפשריים מוכרים לצדדים, ולהראות כי אפשר להגיע להסכם תוך שנה אם עובדים נכון ומבינים כי הזמן אינו משחק לטובת ישראל ו"עדיפה

שנה אחת )2008(קודם".

�� .indb 107 7/18/10 9:12 AM


]כנס הרצליה של יוזמת ז'נבה | 13-14/01/2008[

24 | הסכם קבע בשנה

שעון הזמן אינו פועל לטובת ישראל עקב ההתפתחויות האזוריות, היחלשות פת"ח והסימנים המעידים כי הפלסטינים נוטים לוותר על פתרון שתי המדינות ולהיאבק על מדינה אחת לכול אזרחיה בה הם רוב. לפיכך על ישראל למהר ולהבטיח כי לא תיכשל בעמידה ביעדי המו"מ בלוח הזמנים הנתון, סוף 2008, בגלל כשלים בהתארגנות ובניהול המו"מ. טווח הזמן העומד לרשותה מאפשר ניהול מסודר ועקבי של המו"מ על

הפערים אמיתיים בעמדות הצדדים והקושי לגשר עליהם.

על אולמרט למנות צוות מו"מ, וועדת היגוי בדרג של שרים, להקים מנהלת הסכם ולהציג יעדים וחזון ביחס לאופי היחסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים בין ישראל לפלסטין. החזון הוא התפיסה הכוללת המניעה את הצדדים, מכתיבה את עמדותיהם ואת דפוסי הפעולה שלהם, ומתווה את מערכת היחסים בינהם. החזון משמש מבחן העל שבאמצעותו נבחנת מידת ההצלחה של הצדדים המעורבים. כדי לגבשו יש לשרטט את המציאות בטווח הרחוק )2020( התומכת במימוש האינטרסים ההדדיים, בהנחת פשרה, בפרמטרים של ביטחון, כלכלה, חברה ויציבות אזורית. במסגרתה יהיה על ישראל להחליט על שאלות יסוד כמו מהי האוריינטציה העתידית של ישראל־ מערבה )ארה"ב ואירופה(, מזרחה )העולם הערבי( גם וגם? מה אופי היחסים עם המדינה הפלסטינית ברצף בין תלות הדדית והיפרדות

כמעט מוחלטת?

אולמרט בראשות של צוות היגוי שרים יידרש גם להגדרת מטרת המו"מ. רוח הדברים של אנאפוליס מביאה להצעה הבאה: הסכם המביא לסיומו בפועל, באופן קבוע ותמידי, של העימות והסכסוך בין שני העמים, לרבות כל התביעות הלאומיות של כל צד או מיעוט בעל שיוך לאומי לאחד הצדדים. הסכם המבסס את היחסים בין הצדדים על שלום, כבוד הדדי, רווחה כלכלית, ביטחון ושיתוף פעולה, תוך הכרה הדדית בזכויות

�� .indb 108 7/18/10 9:12 AM


הלגיטימיות והפוליטיות של כל צד, ובהתבסס על הכרה בקיומן של שתי מדינות נפרדות בשטחה של ארץ ישראל המערבית.

הצלחת פרויקט מותנת בתמיכה מבנית נכונה בדפוסים של מבנה תכולת העבודה בפרויקט, מבנה ארגוני, והאינטגרציה בינהם באמצעות מרכזי עבודה.

ליעודה ותפקידה של מנהלת ההסכם מומלצת ההצעה הבאה:

ייעוד

לשמש גוף מרכז, מתאם ,עוקב ומבקר את עבודת המטה של משרדי הגורמים העוסקים בתחום המו"מ עם הפלסטינים וההיפרדות, בכפוף

להנחיות ראש הממשלה.

תפקידים

ריכוז ותיאום עבודת המטה התומכות במו"מ המדיני .1ריכוז ותיאום עבודות המטה הנוגעות להיפרדות, בתרחיש הסכמי .2

או משברי מעקב ובקרה אחר ישום הבנות, הסדרים והסכמים .3

כפיפות

ראש המנהלה יפעל בכפיפות למנהל המו"מ מטעם ראש הממשלה

תקציב

8-6 מיליון ₪

הערות ודגשים

המנהלה תהווה הגוף היחידי בתחומי עיסוקה ועל פי יעודה; .1המנהלה תהווה גוף התומך בצוות המו"מ ובכלל הגופים בתחומי .2

עיסוקה: המו"מ וההיפרדות; המנהלה תיסמך על הגופים הקיימים להכנת נמ"טים, למעקב .3

ולמנהלות; נציגי הגופים הפועלים במנהלה בנוסף על תפקידם ישמשו גם כקציני .4

�� .indb 109 7/18/10 9:12 AM


קישור בין המנהלה לגוף. הצגת עמדת הגוף תעשה באמצעותם או מי מטעמו של הגוף;

כלל משרדי הממשלה ומערכות הביטחון ימציאו נתונים, מפות .5וכדומה למנהלה על פי בקשתה.

מנהלת ההסכם תידרש בלוח זמנים מואץ לכמה נושאים בשלב הראשון. ראשית, זיהוי והגדרת האינטרסים של הצדדים, בהנחיית ובאישור וועדת

ההיגוי של השרים, לדוגמא:

לישראל

סיום הסכסוך בפועל .1קץ התביעות ההדדיות .2

אי חזרת פליטים למדינת ישראל .3אי שיבה לגבולות 1967 .4

מימוש אפקטיבי של חופש הגישה והפולחן במקומות הקדושים .5בירושלים

פירוז השטח ממערב לירדן מצבא זר ונשק כבד .6רוב המתנחלים בגושי ההתיישבות העיקריים בריבונות ישראל .7

זכויות על המים שמקורם בגדה המערבית .8

לפלסטין

הקמת מדינה פלסטינית עצמאית על כלל שטחי הגדה ורצועת עזה .1)שטחי 67(

בירת פלסטין בירושלים המזרחית .2ריבונות פלסטינית מלאה על ביטחון הפנים והחוץ ועל קשרי החוץ .3

פתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"מ .4זכות מלאה על המים שבתחום ריבונותם הטריטוריאלית .5

חילופי שטחים בשיעור נמוך .6חבור טריטוריאלי בין עזה לגדה. .7

שנית, זיהוי כל בעלי העניין המעורבים בהסכם על יכולתם לתרום או להכשיל את המו"מ:

�� .indb 110 7/18/10 9:12 AM


הצבור היהודי בישראל •הצבור הפלסטיני •

העולם הערבי •ערביי ישראל •

העולם המוסלמי •האיחוד האירופי •

ארה"ב •המדינות התורמות •

סוריה •יהדות ארה"ב •

חמאס •רוסיה •

שלישית, הגדרת תכולת הפרויקט על ידי קביעת הסוגיות למו"מ: נושאי הליבה: שתי מדינות לשני העמים, קץ התביעות, פליטים, ירושלים, גבולות וביטחון נושאים גנריים כמו מים, סביבה, משטר,

כלכלה ומשפט.

רביעית, הגדרת המכאניזם לתאום בין ניהול המו"מ לסדרה של גורמים המשפיעים על התהליך ועל ייצוב המציאות היומיומית, כמו למשל: בניית גדר ההפרדה, משטר התנועה, פתוח הכלכלה הפלסטינית, ההתמודדות עם החמאס בעזה, יישום השלב הראשון של מפת הדרכים, שחרור

אסירים ועוד.

בשלב השני והמרכזי, לאור עבודה המטה של שלעיל, תגבש מנהלת ההסכם ותמליץ על עמדות ישראל למו"מ ואופן ניהולו בכפוף לדירקטיבה הפוליטית שתיקבע על ידי צוות היגוי שרים בראשות ראש הממשלה.

לתהליך העבודה מוצע המרשם הבא:

קבוצת העבודה )נייר מטה( •התפישה הישראלית •

התפישה הפלסטינית •

�� .indb 111 7/18/10 9:12 AM


מסד משפטי •מציאות המו"מ בסיום המו"מ הרשמי האחרון •

גיבוש העמדה הישראלית: מה חשוב והיכן יש מרחבי גמישויות •טעונים לחיזוק )קריטריונים חיצוניים( •

זיקות בין נושאיות •אופציות ל"עסקות חבילה" •

בדיקה והערכה במנהלת ההסכם •צוות היגוי שרים בראשות ראש הממשלה •

צוות המו"מ •

עמדות אלו ישרתו את צוותי המו"מ, בדפוסים גלויים או חשאיים, רשמיים או רשמיים למחצה. בתחילה יסוכמו פרמטרים ועקרונות לניהול המו"מ ומרחבי הגמישות בו על ידי ההנהגות, בהגדרות הדומות בפירוטן לאלו שניתנו על ידי הנשיא קלינטון בסוף 2000. בהמשך, מומלץ לנהל את המו"מ בקבוצות עבודה נפרדות ובשלושה אשכולות עיקריים: ליבה, נגזרות מהליבה וגנריים. מנהלת ההסכם תתמוך מקצועית בכל אחד מצוותי המו"מ, וועדת ההיגוי של השרים תידרש להחלטות הפוליטיות והמדיניות. עד הרבעון השלישי של השנה ידרשו הנושאים ונותנים לגבש טיוטא להסכם מסגרת מפורט אשר הפערים החשובים, ובתנאי

כי יהיו מעטים, יובאו לפסגה מסכמת של המנהיגים.

חתימה על ההסכם תניע עשרות צוותי מומחים לגיבוש הנספחים המפורטים של הסוגיות השונות. צוות המו"מ, על בסיס עבודת מטה של מנהלת ההסכם, יידרש לסכם את תוכנית היישום. זו ,הקריטית והרגישה ביותר לאיומים מקיצוניים משני הצדדים, תכלול את ההתניות הפיזיות לביצוע כמו משך הזמן הנדרש לפינוי התנחלויות, להיערכות צה"ל, להשלמת גדר ההפרדה על הגבול המוסכם, להקמת שתי בירות בירושלים, להקמת מנגנון בינלאומי לטיפול בסוגיית הפליטים ועוד. ואת ההתניות ההדדיות הנובעות מהתחייבויות הצדדים כמו משאלי עם בחירות, שליטה אפקטיבית בנשק ובכוחות הביטחון, כמו כן, על תוכנית זו להתייחס להיבטים רצויים ואפשריים של נורמליזציה על פי יוזמת הליגה הערבית, מעורבות ונוכחות בינלאומית בדפוסים של החלטת

�� .indb 112 7/18/10 9:12 AM


מועבי"ט המחליפה את כל ההחלטות הקודמות שלה בהסכם החדש, השקעות כלכליות, העתקת מוסדות בינלאומיים לבירות בירושלים ועוד.

להלן סרגל זמנים כולל לתהליך: )D( מינוי ראש צוות מו"מ + ראש מנהלת ההסכם+ וועדת היגוי שרים

מינוי צוות מו"מ + הקמת מנהלת ההסכם המורחבת )עד חודש(גיבוש עמדות למו"מ )עד חודשיים(

הסכם על פרמטרים ועקרונות )עד 3 חוד'(גיבוש טיוטא והכנה לפסגה מסכמת )עד 8 חוד'(

פסגה מסכמת וחתימה על הסכם )עד 9 חוד'(גיבוש תוכנית היישום + כתיבת ההסכמים המפורטים )נספחים(

)עד 12 חוד'( תחילת יישום

לסיכום, הרבה החלטות לאומיות טובות לא בוצעו כתוצאה מחוסר היכולת לתרגמן לרמה אופרטיבית, על ישראל להימנע מלכלול בן גם

את הצהרת ועידת אנאפוליס.

�� .indb 113 7/18/10 9:12 AM


]27/03/2007 | Ynet[

25 | הדרך לקץ הסכסוך

שזה לשכנע רק נותר להנהגות ברור, כבר המתווה המקסימום שאפשר לקבל — והמינימום שאפשר לתת

השבועות והחודשים הבאים יגלו לנו באם יתממשו הצהרותיה של קונדוליזה רייס בדבר חידוש המשא־ומתן בין ישראל לפלסטינים. עד אז תצטרך רייס הן לצלוח עם אבו־מאזן את ימיה הראשונים של ממשלת האחדות ברשות, בתקווה שעזה לא תגיע לכדי פיצוץ, והן להמתין לממשלה ישראלית פוסט דו"ח וינוגרד או גילויים פליליים דרמטיים נוספים, העושה דרכה מחדש לקבלת אמון העם. עד מהירה תופתע מזכירת המדינה לגלות, שהמשא־ומתן האמיתי שעליה להניע ולשמר הוא בעיקר זה שעל שתי ההנהגות לקיים עם ציבור בוחריהן. אשר למתכונתו של הסדר הקבע, הרי שזו ידועה זה מכבר גם לאלה

משני הצדדים, אשר אינם חפצים בו.

כדי שאותו הסדר מיוחל אכן יביא לקץ התביעות ההדדיות ולהכרה מלאה, עליו להתבסס על ארבעה גורמים הכרחיים:

פיתרון בעיית הפליטים הפלסטינים שלא באמצעות שיבה לישראל;גבולות 67' כבסיס לחילופי שטחים ביחס 1:1; ●

חלוקת מזרח ירושלים לשתי הבירות; ●

הפסקת הטרור והאלימות. ●

דרכים למימושם של ארבעת הגורמים הללו חזרו ועלו במהלך הדיונים הרשמיים והלא־רשמיים, ואף הסתכמו בטיוטות מפורטות על גבי מפות בקמפ־דיוויד, בטאבה וביוזמת ז'נבה. עיקר הקושי בו נתקלו ההנהגות בדרך לאימוץ המתווים, היה ביכולת לשכנע את הציבור שלהן כי זהו המקסימום שיכול כל צד לקבל והמינימום שביכולתו לתת, מבלי להמיר את דתו או לוותר על האינטרסים החיוניים שלו; וכי זולת דרך זו

�� .indb 114 7/18/10 9:12 AM


ישנה רק האלימות במתכונת השנים האחרונות, שגבתה מחירי דמים ומחירים חברתיים וכלכליים ולא הצליחה לשפר ולו במעט את עמדתם

או עתידם של הצדדים.

כעת ייאלצו אבו־מאזן וחבריו להסביר מחדש, שאף כי עמדו על תביעתם שהפליטים יממשו את זכותם לבחור בין שיבה לפיצויים על פי החלטה 194 — הם מוכנים לפרש זכות זאת בדמות מנגנון בינלאומי, אשר יציג חלופות שונות ליישוב הפליטים, ולהכיר בכך שלישראל זכות וטו על קבלתם; שאף כי ההתנחלויות אינן חוקיות על פי הקהילה הבינלאומית ומשפטה, הם מקבלים את העובדה שישראל תספח את מקצתן עם יותר מ-70 אחוזים מתושביהן, בתמורה לשטחים אחרים שתמסור; שאף כי עמדו על נסיגה לגבולות 67' גם בירושלים, הם מקבלים את העובדה כי ישראל תשמור בריבונותה את כל השכונות היהודיות במזרחה, לרבות בעיר העתיקה; שאף כי קיבלו ללא תמורה מדינית מצידם את נסיגת ישראל מרצועת עזה, הם מפסיקים את המאבק המזוין ומסתפקים

ב-22% מפלסטין.

ממשלת ישראל מצידה תיאלץ להסביר, שאף כי החזיקה ארבעים שנה במיתוס של ירושלים "המאוחדת" — היא מקבלת את העובדה שזו המזרחית מעולם לא הייתה חלק ממנה, ועליה לשמש בירה פלסטינית; שאף כי נופפה במכתבו של הנשיא בוש ביחס לעתידם של "גושי ההתיישבות" היהודיים, מקבלת היא את פינוי היישובים בלב השומרון כתנאי הכרחי ל"רציפותה וחיותה של המדינה הפלסטינית"; שאף כי זה עתה השקיעה מיליארדים רבים בהקמת גדר ההפרדה ומרחב התפר בעומק השטח במטרה לספחו לישראל, היא נאלצת לפרק ולהקים מחדש חלקים נרחבים מהגדר בעלות כפולה; שאף כי דחתה כל נוכחות של כוחות בינלאומיים במדינה הפלסטינית, היא מכירה בחיוניותם לשמירת

ההסדר ולייצובו.

תפקידה של ארצות־הברית, עם או בלי רייס, יהיה לגייס את הקהילה הבינלאומית והעולם הערבי העומד מאחורי יוזמת השלום, כדי לתמוך בשתי ההנהגות בהתמודדות הצפויה להן מול קהל המתנגדים לתהליך

�� .indb 115 7/18/10 9:12 AM


המדיני ולהסדר. יהיה עליה להסיר מהמשא־ומתן לכשיתחדש כל פתח מילוט, שאחד הצדדים יבקש לחפש ולמצוא בעת משבר — אך בעיקר, לספק את כל התמריצים האפשריים לצדדים כדי שיתקדמו להסכם, ולנטרל את השפעתם ומעורבותם של אלה שינסו לחבל בו בשל האיום

על שאיפתם למאזן כוחות ודת אחר במזרח התיכון.

יש בהבנתן, בחובתן ובכוחן של וושינגטון והקהילה הבינלאומית לנצל את הסדק שנפתח כעת מחדש למשא־ומתן. מוטב שיעשו זאת טרם סגירתו, שתאפשר את שקיעתם המחודשת של הצדדים לאשליית הכוח

בסיבוב נוסף, שתחילתו בעזה וסופו מי ישורנו.

�� .indb 116 7/18/10 9:12 AM


]אופקים חדשים | 15/01/2007[

אחד בעקבות שלושה — | 26התנאים להסדר קבע

ארבעה תנאים חייבים להתמלא על־מנת להגיע לאפשרות הסכם עם הפלסטינים. התנאי הרביעי, שאותו אהוד אולמרט עדיין לא הפנים, הוא הפיכת חלק מירושלים לבירתו של העם הפלסטיני, על־פי "חזונו" של קלינטון. כל התחמקות מפתרון כזה תגרור בעקבותיה הקצנה

והחמרה במצב הכלכלי־מדיני־בטחוני של ישראל.

התבטאויותיו של אהוד אולמרט, בשבועות האחרונים, בהנחה שהם נאמרו באופן מכוון, עשויים להעיד כי אפשר והוא סוף־סוף הפנים לפחות שלושה תנאים הכרחיים להשגת הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים. לשלושה אלו חסר תנאי הכרחי רביעי ביחס לירושלים, כדי שהארבעה יהפכו יחדיו לתנאי מספיק לחתימה על הסכם שיניב את מצב הקבע, העונה על אינטרסי היסוד של שני הצדדים: מדינה יהודית ודמוקרטית, הנהנת מהכרה בגבולותיה ובזכותה לחיות בביטחון, ומדינה עצמאית בשטחים, שבירתה במזרח ירושלים, תוך יישובם מחדש של הפליטים עבור הפלסטינים. ארבעת התנאים הללו מבטאים את הויתורים הנדרשים משני הצדדים. זה המקסימום שכל צד יכול להעניק למשנהו, והמינימום

שכל צד יוכל להסתפק בו.

תנאי ראשון הוא פתרון סוגיית הפליטים הפלסטינים ללא שיבה למדינת ישראל. בנאומו על קבר פולה ודוד בן־גוריון דרש אולמרט מהפלסטינים "לוותר על הדרישה למימוש זכות השיבה". ניסוח זה יכול להעיד כי ראש הממשלה השכיל להפריד בין "זכות השיבה" לבין מימושה. מאז הצהרתו של אבו איאד, סגנו של ערפאת, ב-1988 כי "אנחנו מבינים ששיבה מוחלטת אינה אפשרית עוד. אין אנו לגמרי לא מציאותיים כאשר אנו שוקלים כיצד לממש זכות זאת. אסור לה )לזכות השיבה( להיות

�� .indb 117 7/18/10 9:12 AM


מכשול בלתי ניתן לגישור", רבים מהפלסטינים, ובראשם יו"ר אש"ף, מחמוד עבאס, שותפים לעמדה זו, ואף הציגו אותה במו"מ שהתקיים בקמפ־דיוויד ובטאבה. למעשה, אולמרט אף הרחיק מעבר לצפיותיהם של הפלסטינים בעניין זה, משום שניתן היה להבין מדבריו כי הוא מכיר בזכות, אך מתנגד למימושה. מנהלי המו"מ בהסכמי אוסלו ויוזמי הבנות ז'נבה, לעומת זאת, התעקשו כל העת לשלול את הפרשנות הערבית לסעיף 11 בהחלטה 194, הטוענת לזכות, וביקשו להסתפק ולראות את מימושו ביישובם מחדש של הפליטים בפלסטין, במדינות מושבם או במדינה שלישית, בלי לעסוק בנרטיבים העשויים להחיות תביעות ישנות. עמדה זו זכתה לאחרונה לתמיכה משמעותית בתוכנית השלום

של מזכ"ל האו"מ היוצא, קופי ענאן.

תנאי שני הוא חילופי שטחים על בסיס קווי 67, המוכרים גם כ"הקו הירוק". ראש הממשלה, בשיחתו עם שרת החינוך יולי תמיר, אמר ש"אין מניעה לציין את הקו הירוק" בספרי הלימוד. למרות ההסתייגות שאולמרט הצמיד לה בדבר עמדתה של ממשלת ישראל, השוללת חזרה ל"קו הירוק", ניתן לחבר את האמירה הזו לדרישה שהופיעה בנאומו לפיה "ייקבעו קווי הגבול של מדינת ישראל בהתאם למה שציין הנשיא בוש במכתבו." שם נכתב אומנם, באפריל 2004, כי "יהיה זה בלתי מציאותי לצפות שתוצאות המו"מ יסתיימו בחזרה מוחלטת לקווי שביתת הנשק מ-1949 )הקו הירוק(, " אך הנשיא האמריקאי, שעליו ראש הממשלה מטיל את יהבו, מיהר והוסיף כי "יהיה זה מציאותי לצפות שהסדר קבע יושג רק על בסיס שינויים שעליהם תהיה הסכמה הדדית." יש לקוות כי החלטת האו"מ ברוב של 157 מדינות, הדורשת את נסיגת ישראל לגבולות 67', הבהירה לראש הממשלה מה מידת יכולתו לעצב באופן חד־צדדי את גבולותיה של ישראל באמצעות גדר ההפרדה ותוכנית "ההתכנסות", ולצפות כי העולם יכיר בכך. על אולמרט להפנים את התובנה כי רק הסכם עם הפלסטינים המתונים יוכל למנוע את חזרתה של ישראל לגבולות ה"קו הירוק" באופן חד־ צדדי, כפי שקרה בגבול עם לבנון. קרי, חילופי שטחים ביחס 1:1 על בסיס גבולות 1967, המותירים את גושי ההתנחלויות הסמוכים לקו ה"ירוק" בריבונות ישראל, וזאת, ללא כל "פזילה" לכיוון התוכניות ביחס לערביי ישראל, של שותפו

�� .indb 118 7/18/10 9:12 AM


לממשלה, אביגדור ליברמן, הנטולות כל בסיס מוסרי, משפטי ומעשי, והטומנות בחובן פגיעה קשה באינטרסים של ישראל.

תנאי שלישי הוא הפסקת הטרור והאלימות. נראה כי הפסקת האש בעזה, שעליה נתבשרנו לאחרונה, אינה האחרונה הצפויה לנו. על ראש הממשלה לשנות את מדיניות קודמו, לה התאימה המימרה הצה"לית "מה שלא הולך בכוח הולך באלימות וביותר כוח", למדיניות שאפיינה את ימי רבין, והמבוססת על שני ערוצים מקבילים־ הפעלה מידתית של כוח כנגד הטרור הפלסטיני, וחתירה מתמדת לחידוש ולקיום משא ומתן באמצעות הצעות מדיניות רצופות בפני הפלסטינים. גם אם האש תתחדש, על ראש הממשלה לחתור להפסיקה ולחזקה במהלכים משלימים באמצעות הקלות בתנועה, בסחר ובהעברת הכספים, כדי שתוכל לשאת על כתפיה את התוכנית המדינית המתבקשת. ללא הצבת תוכנית מדינית ראויה, ראש הממשלה מקל על בחירתו של הציבור הפלסטיני בהמשך האלימות והטרור, המוצעים על ידי ארגוני הסירוב והטרור הפלסטינים

כדרך היחידה להשגת מטרותיו הלאומיות.

להשלמת המהפך של אולמרט, אשר כמקווה, אינו רק הצהרתי, אלא גם תודעתי, על אולמרט לספק את התנאי הרביעי ביחס לירושלים. למרות שליטתה הפוליטית של ישראל במזרח ירושלים מאז 1967, במדיניות הנסמכת על קביעת עובדות בשטח, היא לא הצליחה להשיג את מטרתה האסטרטגית להביא להכרעה על גורל העיר. למרות ההחלטה על "איחוד" ירושלים, חקיקת "חוק ירושלים" ובניית החומה, מוצאת עצמה ישראל כשבתוכה ירושלים פלסטינית, שלא ניתן לעכל אותה דמוגראפית, חברתית ומדינית. קריסתה הכלכלית והחברתית של זו, כתוצאה מניתוקה ממרקם החיים הפלסטיני בגדה המערבית באמצעות חומת ההפרדה, גוררת את ירושלים כולה לשפל כלכלי, חברתי ודמוגראפי. על אולמרט להפנים ולהכריז על הצורך בהקמתן של שתי בירות בירושלים, על פי הצעת הנשיא קלינטון מדצמבר 2000, קרי, חלוקת הריבונות במזרח ירושלים בין 180 אלף הישראלים, היושבים על שליש מ-70 הקילומטרים הרבועים שסופחו לישראל לאחר מלחמת ששת הימים, לבין 250 אלף פלסטינים היושבים בייתרת השטח, שכולו

�� .indb 119 7/18/10 9:12 AM


מעבר ל"קו הירוק". כלל זה חל גם על העיר העתיקה. אך לזו, במסגרת "האגן ההיסטורי", יש לשלב הסדרים מיוחדים, שלא יפגעו בייחודיותה

ובגישה החופשית למקומות הקדושים.

בהצבת ארבעת התנאים הללו, בדומה לקיים במצעו של מחמוד עבאס בבחירות לראשות הרש"פ בינואר 2005, יוכל ראש הממשלה, ראשון מבין אלו שקדמו לו, להראות סימנים ברורים בהכרזתו כי "אני מושיט ידי לשלום לשכנינו הפלסטינים", שעה שהוא נתלה באילנות הגבוהים בדמות החלטות 242, 338, יוזמת הליגה הערבית ומכתב הנשיא בוש. דרכם של הצדדים להשגת הסכם זה צפויה להיות ארוכה ורצופה מהמורות, אך בהצבת פרמטרים אלו להסכם הקבע יוכל ראש הממשלה ליישר קו עם הליגה הערבית, שחזרה והושיטה לישראל פלטפורמה למו"מ ולהסדרי קבע, לחזק את חסידי הפשרה בקרב הפלסטינים ולדחוק את הציבור הפלסטיני לנקודת הכרעה ביחס לעתידו ולהנהגתו. אם יחטא אולמרט במיצוי אפשרות זו ליציאת ישראל ה מהסכסוך ההולך ומתרחב לאזור כולו, ומקבל צביון דתי וקנאי יותר, ימומש חששו כי "הדורות הבאים יוכלו להאשים את ממשלת ישראל שהיא שהחמיצה הזדמנות לשלום".

�� .indb 120 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 08/06/2006[

27 | אשליית חילופי השטחים

להצעות לשלב את מצרים וירדן בפתרון הטריטוריאלי אין כל סיכוי. בשנים האחרונות חוזרת ועולה ההצעה לחילופי שטחים אזוריים. ראש המועצה לביטחון לאומי היוצא, גיורא איילנד, התייחס אליה כ"פרדיגמה חדשה" לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני בראיון לארי

שביט )"הארץ", 4 ביוני(.

טענותיהם העיקריות של מצדדי ההצעה הם שהמרחב בין הים התיכון לירדן אינו מספיק לשתי מדינות; שרצועת עזה קטנה מדי )363 קמ"ר(; ושישראל זקוקה ל־600-500 קמ"ר משטחי הגדה לביטחונה. לפיכך, לטענתם, "יש לצאת מהקופסה" ולשלב את מצרים ואולי גם את ירדן

בפתרון הטריטוריאלי.

יש צדק רב בדברים ביחס להתפתחות הכלכלית של המדינה הפלשתינית בשטחי הגדה והרצועה, וראוי להזכיר כי כל הוועדות שעסקו בחלוקת ארץ ישראל דיברו על "היפרדות מדינית עם אחדות כלכלית" באמצעות שימוש משותף בכבישים, רכבות ונמלי ים ואוויר. אך כשפונים לבחון את ההצעות, מגלים כי ישראל היא המרוויחה העיקרית מהעסקה הסיבובית המוצעת, ושכל הטענות שהוזכרו יכולות לקבל מענה גם ב"תוך הקופסה" מבלי ליצור אשליה של פתרון, שאין לו כל סיכוי במערכת היחסים בין

ישראל לעולם הערבי.

בהיבט הטריטוריאלי, ישראל תרוויח 450 קמ"ר, לאחר שתקבל 600 קמ"ר של אדמה איכותית בגדה המערבית, ותעביר למצרים 150 קמ"ר של אדמת מדבר. הפלשתינאים ישאירו בידי ישראל 600 קמ"ר של אדמה איכותית, ויקבלו אדמה בגודל ובאיכות דומה בצפון סיני, דבר שיותיר אותם עם 22% של השטחים, גם אם ירדן תתנדב להעביר להם 100 קמ"ר )שהם פחות מ-2% מהגדה, ולא כפי שאיילנד קבע בטעות, 5%(. ירדן תיאלץ לשלם בחלק מהשטחים החקלאיים היחידים שברשותה — קרי, בקעת

�� .indb 121 7/18/10 9:12 AM


הירדן. ולבסוף, מצרים תיאלץ לשלם את המחיר המשמעותי ביותר, 600 קמ"ר של אדמות, שפרופ' בן אריה מגדיר "שטח שאף יעלה בטיבו בהרבה על שטח הגדה." נתונים אלה, שמצטרפים להצעה הישראלית להפוך חלק מהפליטים הפלשתינאים בעזה למהגרים בפעם השנייה מחוץ לארצם, ולשיבה של הפזורה לאדמה מצרית כתחליף לאדמות

בגדה המערבית, הופכת את ההצעות לבלתי אפשריות.

אם ישראל באמת זקוקה ל־600 קמ"ר ביטחוניים בגדה, היא יכולה להציע לפלשתינאים חילופי שטחים ולהעביר חלקים מהנגב המערבי לטובת הרצועה. הדבר יאפשר את מה שאיילנד מייחל לו — בניית נמל ימי בעזה ושדה תעופה בינלאומי, ואפילו עיר למיליון תושבים. באופן זה, ישראל ופלשתין אינן מרוויחות ואינן מפסידות שטח, וכל אחת

מקבלת תשובה לצרכיה מבלי לערב את מצרים וירדן.

בכל משא ומתן שהתקיים הסכימו הפלשתינאים שבמסגרת הסכם קבע תהיה המדינה הפלשתינית מפורזת מנשק כבד ומצבא; שלא תוכל להזמין צבא זר לתחומה או לחתום על בריתות צבאיות; ושבשנים הראשונות יתקיים פיקוח בינלאומי במעברים אליה. שנית, אם לא מבקשים לספח את אצבעות אריאל וקדומים החודרות 20 ק"מ ללב הגדה, ולא מרחיקים את הגדר במעלה אדומים מזרחה, ניתן להסתפק בשטח בהיקף שלא

עולה על 300 קמ"ר מגוש עציון בדרום ועד שקד בצפון.

לבסוף, על ישראל לבחון מחדש את הצעת הליגה הערבית המציעה לראשונה נורמליזציה בין מדינות ערב לישראל תמורת נסיגה לקווי 67'. על בסיס זה ניתן לחדש ולהרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי בדפוסים שונים: כביש טאבה־אילת־עקבה, שימוש ישראלי בשדה התעופה בעקבה ושימוש ירדני ברכבת המתוכננת מנחל צין לאילת ולעקבה, יצוא פלשתיני דרך נמל אשדוד או שדה התעופה באל עריש ועוד. גם אם רק לחלק מאלה יש הצדקה כלכלית, הם ייתפשו כמהלך

הוגן יותר בעיני הפלשתינאים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית.

�� .indb 122 7/18/10 9:12 AM


]12/03/2006 | Ynet[

28 | לפני שמציירים גבול ובורחים

יש עוד כמה גופים שכדאי לשתפם במהלך השגוי, והם לא במועצת יש"ע

בראיונות סוף־השבוע התבשרנו על תוכניותיו של ראש הממשלה המיועד לקבוע חד־צדדית את גבולות הקבע, ולשתף בהחלטה את מועצת יש"ע. קשה להבין את האמירה החפוזה ערב הבחירות בדבר מהלך חד־צדדי עתידי, וקשה לקבל את המעמד המיוחד לו זוכים ראשי המתנחלים, שעמדותיהם ידועות ואינן מתיישבות עם מדיניותו של אהוד אולמרט. ישנם גופים רבים אחרים, ששיתופם במהלך הדרמטי יהיה ראוי יותר — ביטחונית, חברתית, פוליטית ומוסרית, ושאפשר ודווקא הם יצביעו

על דרך טובה יותר לקביעת קו הגבול העתידי.

באם יטען אולמרט כי הסיבה לנסיגה היא ביטחונית, הרי שמועצת יש"ע תזעק שכל מאחז הוא "נדבך בביטחון ישראל". אולם ראוי יהיה לשמוע דווקא לעצתה של מערכת הביטחון, שהרי היא זו שתיאלץ להתמודד עם אלף ק"מ של קווי מגע — 759 על קו התפר והיתר על כביש אלון בבקעת הירדן, פי שלושה ויותר מהקו הירוק; עם רבע מליון פלסטינים במזרח ירושלים, שינותקו מהגדה המערבית וימשיכו בהידרדרותם הכלכלית והחברתית שתביא להחרפת מאבקם בישראל; עם ירי תלול מסלול, שהגדר אינה מספקת לו מענה ביטחוני, ואינה פותרת את הצורך גם בפעולות קרקעיות הגובות מחיר דמים כבד; ועם התחזקות החמאס בהיעדר חלופה הסכמית. האחרון, אגב, יוכל ליהנות משני העולמות: גם להציג שוב לציבור הפלסטיני נסיגה ישראלית ללא כל שינוי בעמדתו, תוך ריסוק כל אופוזיציה של הפתח, וגם

להכריז על המשך המאבק בישראל המתבצרת במרחב התפר.

באם הסיבה לנסיגה היא כלכלית, הרי שמועצת יש"ע תטען שערכם של חבלי מולדת לא נמדד בכסף. אולם ראוי יהיה לדבר עם הקהילה הבינלאומית, שחלקים ממנה לא יסירו את החרם על מוצרים שיגיעו

�� .indb 123 7/18/10 9:12 AM


מ"גושי ההתיישבות", ורק ביכולתה לממן כל מהלך משמעותי עתידי ליישוב הסכסוך. כיצד בכוונתו של אולמרט לפנות 70 אלף מתנחלים המתגוררים מחוץ לגדר שלא בהסכם? הרי על־פי המודל הכושל של הפינוי מעזה, יידרשו עשרות מיליארדים לפיצויים למתפנים ומיליארדים נוספים להיערכות הצבאית החדשה. מהיכן יגיעו כל המיליארדים ואלו

הנוספים, שיידרשו ל"עיבוי הגושים"?

באם הסיבה למהלך החד־צדדי היא חברתית, הרי שמועצת יש"ע תטען כי בניה הם החלוצים הציוניים ההולכים לפני המחנה, ואוטוטו החלום הציוני מתגשם. אולם ראוי יותר יהיה לדבר על מימוש החלום הציוני בשטחים, שעלה עד כה 175 מיליארד שקלים, עם מערכת החינוך הכושלת בשל היעדר תקציב; עם החולים הגוססים באין תרופות; עם הגמלאים החיים מתחת לקו העוני בגלל הקיצוץ בקיצבאות; עם בני עיירות הפיתוח

המשוועות להשקעות; עם רבע מיליון המובטלים ועוד ועוד.

באם הסיבה לנסיגה היא פוליטית, אזי ראוי לקיים את הדיאלוג בכנסת ישראל, בה יישבו גם נציגהם של המתנחלים והמאמינים בדרכם. אלו יתנגדו לכל נסיגה, בהסכם או באופן חד-צדדי, כפי שעשו בהסכם השלום עם מצרים ובהסכמי אוסלו. אך הם יישבו שם בהתאם להחלטתו של ציבור הבוחרים — ויהיו מחוייבים לקבל את דין הבוחר. כל תירוצי משאל העם לא יוכלו שוב לשמש את סירובם להכיר בעליונות המוסדות

הנבחרים, ואפילו התקבלה החלטה בדבר עזיבת חבלי מולדת.

באם הסיבה היא מוסרית, הרי שמועצת יש"ע תטען כי כל פינוי של חבלי מולדת הוא הפרה של ההבטחה האלוקית על־ידי השלטונות הזמניים. ראשיה אינם מתמודדים עם "נוער הגבעות" ו"הגרעין הקשה", וממילא אין ביכולתם למנוע את אלימותם כלפי פלסטינים ולובשי המדים ואת דריסת שלטון החוק מצדם. ראוי יותר לדבר עם הורי החיילים השומרים על המאחזים, או עם הורי השוטרים, הסופגים מדי יום עלבונות, איומים ואף אלימות פיזית בחברון וברחבי הארץ. אלו גם אלו יאמרו שאחרי המחירים המוסריים שהחברה הישראלית שילמה, אין זה ראוי לוותר

על מיצוי הסיכוי להסכם.

�� .indb 124 7/18/10 9:12 AM


אך מעל הכל, נדמה כי ממלא־המקום שכח "להתייעץ" את הפלסטינים. הם שבחרו חמאס מבקשים עדיין, לפי כל הסקרים, להגיע להסדר קבע. אל לממשלת ישראל להסיר בטרם עת את האפשרות הזאת מעל סדר היום מול אש"ף בראשות אבו־מאזן. ללא אלטרנטיבה מדינית ראויה, ימשיך הציבור הפלסטיני לתמוך במי שמציג בפניו דרך אפקטיבית לסיום

הנוכחות הישראלית בשטחים.

�� .indb 125 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 26/01/2006[

29 | הסכם קבע בשל מחיר הטעות

חלוקה לפי גבולות 67' תגבה מחיר נמוך מחלופת הימין לרשת את כל הארץ. ערב פתיחתו של חלון ההזדמנויות המדיני, ראוי היה לחדד לציבור הישראלי את המשמעויות ארוכות הטווח של ההצלחה או הכישלון של שני הצדדים לחזור לשולחן המו"מ ולהגיע להסדר קבע. הכרה זו אפשר ותשפיע על נכונותו של ראש הממשלה לנוע בנחישות הראויה מוועידת

שארם לסיום הסכסוך.

הוויכוח הישראלי על פתרון הסכסוך הישראלי־הפלשתיני נע בין שני קטבים. האחד, המאומץ על ידי רוב הציבור, מבוסס על הרעיון של שתי מדינות לשני העמים, עם שלל עמדות בנוגע לפתרון הטריטוריאלי, מחזרה ל"קו ירוק" ועד פינוי לא יותר מ-40% מהשטחים. השני, חלופת המתנחלים ונציגיהם הממוקמים מימין לראש הממשלה, שפועלים לרשת את כל הארץ ומבקשים לדחוק את הפלשתינאים מזרחה, אם בתהליך ארוך המתבסס על המדיניות הקיימת או כתוצאה ממלחמה,

שלתפישתם היא בלתי נמנעת.

הוויכוח בין תומכי שתי החלופות הוא עקרוני ואינו מתחולל באותו מישור. גם מרביתם של הראשונים היו שמחים לעתיד שבו מדינת ישראל משתרעת מהים ועד לירדן, אך גם מצליחה לשמור על רוב יהודי, משטר דמוקרטי ופריחה כלכלית, והיא חלק ממשפחת העמים. ציבור זה מודע ברמות שונות למגבלות הכוח של החברה הישראלית ליהנות מכל העולמות, ומבקש לממש היום את החלום הציוני רק על חלק מארץ ישראל. מתנחלי הימין לעומתם סבורים, כי המשך החלום הציוני מחייב זמן ארוך יותר בכדי לממש את ההבטחה האלוקית, כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל, ומסבירים כי נושא הדמוגרפיה ייפתר על ידי ההשגחה האלוהית, מבלי להתלהב במיוחד מערכי הדמוקרטיה.

באם העתיד השונה, המצויר לנו על ידי שתי החלופות, דומה במהותו

�� .indb 126 7/18/10 9:12 AM


ושונה רק במשך זמן והמאמץ הנדרש להגשימם, הרי השאלות המתבקשות הן: מהו מחיר הטעות של כל אחת מהחלופות? ומהי הסבירות למימושן?

כישלונה של חלופת החלוקה על בסיס גבולות 67', בנוסף לאובדן 23% מנחלת האבות, עשוי להתבטא בהיווצרות מדינה פלשתינית קטנה וענייה, הסובלת מאנרכיה ומהיעדר יציבות ואחידות שלטונית, שמייצאת טרור מקומי ופעילות פלילית כנגד ישראל כמוצא מועדף לתסכול וליאוש של אזרחיה. מדינת ישראל תיאלץ להמשיך להילחם בפלשתינאים, במקביל

לתמיכתה הכלכלית בה.

לעומת זאת, התפוגגותו של חלום ארץ ישראל השלמה עלול ליהפך בשלב הראשון, בהיעדר הגירה פלשתינית מזרחה ובהיעדר היכולת להפרדה על בסיס דמוגרפי שעדיין קיימת היום, לסיוט שבו מדינת ישראל מקיימת שלטון אפרטהייד — כשהיהודים שוללים את התביעה של הרוב הערבי הגדל לשוויון זכויות אזרחי. הנידוי והלחץ של הקהילה הבינלאומית לשינוי המצב עלול להוביל בשלב שני למדינה דו־לאומית המונהגת על ידי כנסת עם רוב ערבי, שממהר לבטל את חוק השבות ולפתוח את שערי המדינה לפלשתינאים באשר הם. מצבה הכלכלי של מדינת ישראל־פלשתין, שעדיין יהיה משופר יחסית לשכנותיה, יהווה אבן שואבת לעניי האזור, דבר שידרבן נטישה של האוכלוסייה היהודית שתוכל להרשות זאת לעצמה, עד להפיכת החלום הציוני לאפיזודה חולפת בת מאה שנים ברצף של שלטון מוסלמי בין 1,500 שנה בארץ ישראל.

כישלון הסכמי אוסלו להגיע להסדר קבע ביסס בקרב הציבור הישראלי את העמדה כי אין "פרטנר" בצד הפלשתיני למימוש החלופה הראשונה, ויצר בברירת המחדל תמיכה בהמשך המצב הקיים, שמשרת את התרחבות

מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, לבה של החלופה השנייה.

התחזקותו הצפויה של האיסלאם במאה ה־21, על מיליארד ושלוש מאות מיליון מאמיניו, הגירעון של המדינות האיסלאמיות והמשך מלחמת התרבויות, שבה המערב האירופי אינו רואה בישראל בעלת ברית או חוד החנית, מטה את כף הסבירות בטווח של פחות מדור להתממשותה

�� .indb 127 7/18/10 9:12 AM


של התוצאה השלילית בחלופת מתנחלי הימין, ולתשלום המלא בגין הטעות של תפישת "הכל או לא כלום".

העובדה שמחיר הטעות של חלופת המתנחלים הוא גדול באופן מובהק מחייבת את רוב החברה הישראלית להתחיל ולפעול למען רעיון החלוקה, בימים שיש "פרטנר" בדמותו של אבו מאזן, ולהתאחד מחדש מסביב לבחירה האסטרטגית של דוד בן־גוריון, שהעדיף את המדינה היהודית

על שלמות הארץ.

�� .indb 128 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 03/12/2005[

30 | לא הסדר ולא נעליים

אל תאמינו לשרון ולפרץ כשהם מבטיחים להביא הסדר קבע. שניהם לא מוכנים לשלם את מחיר השלום

"סופיות הסכסוך וקץ התביעות", ביקש ברק מהפלסטינים במהלך המו"מ להסדר קבע. בתמורה, הציע לערפאת סט של פתרונות הרחוקים הן מפרשנות סבירה והן מתקדימים ישראלים ליישומה של החלטה 242 של מועצת הביטחון, החלטה שגם הוא עצמו הסכים כי תשמש בסיס להסדר הקבע. משכשלה תפישתו, נימק ברק וקבע כי "אין פרטנר" פלסטיני, הותיר את מחנה התומכים בהסדר קבע המום וזעום וסלל את הדרך לעלייתו לשלטון של שרון — אדם שמעולם לא חיפש במעשיו שותף פלסטיני לפתרון הסכסוך. היום, ערב הבחירות, אנו עדים שוב לניסיונות של שרון ופרץ לגזול את מעט האמון שנבנה מחדש בין שני העמים להסכים לפשרה היסטורית, על־ידי יוזמות ציבוריות כמו המפקד הלאומי והבנות ז'נבה. תוך ניצול ציני של הישגי היוזמות הללו, מפזרים השניים הבטחות חלולות להשגת "הסכם קבע", שאף לא גורם מתון

אחד בצד הפלסטיני ייאות לקבלן.

שרון, שאכן הודה לפני שלושה חודשים כי "המציאות המשתנה בארץ, באזור ובעולם חייבה אותי להערכה אחרת ולשינוי עמדות", עדיין רואה את הפתרון לסכסוך בהכתבה חד־צדדית של עמדותיו. אין הוא מבקש את הפלסטינים כצד שווה להסכם, אלא מצהיר כי מפלגתו תתמוך בהקמת "מדינת לאום )איזה לאום בדיוק?( נוספת שעצם הקמתה פותר את בעיית הפליטים", וזאת רק משום "הצורך ברוב יהודי". בתמורה הוא מכריז כי "עלינו לוותר על חלק מארץ ישראל". אולם איזה הוא החלק שבו ייאלצו הפלסטינים להסתפק, על־פי מצע קדימה? מדובר במה שיוותר מן הגדה המערבית בניכוי "גושי ההתיישבות הגדולים וירושלים המאוחדת" )וזאת כמובן בתנאי ש"מדינתם אינה מדינת טרור"(. במילים אחרות, שרון יסכים רק למדינה פלסטינית על 80% משטח הגדה, ללא

�� .indb 129 7/18/10 9:12 AM


חילופי שטחים, ובתמורה ידרוש מהפלסטינים לסגור את תיק הפליטים של 48' והעקורים של 67', להקים בירה מחוץ לירושלים, להפסיק את

הטרור ואולי באותו הגיון וסבירות אף להתפקד לקדימה.

אבל זה עוד לא הכל. דבקותו של שרון במפת הדרכים, שכזכור יעדה היה להקים מדינה פלסטינית עד סוף שנה זו, מדגימה אף היא את ה"נדיבות" הפתאומית הזו של ראש ממשלתנו, משום ששני הצדדים אינם יכולים לבצע את חלקם בשלב הראשון של המפה. נראה, אם כן, כי בניגוד להצהרותיו כי ישאף להגיע להסדר, שרון מעדיף לאמץ את הסבריו של ויסגלס לביצוע ההתנתקות, ולהאמין שישראל לאחריה באמת

יכולה "לחנות במצב ביניים שמרחיק מאיתנו ככל הניתן לחץ מדיני".

ובינתיים עמיר פרץ, שהכריז בעצרת הזיכרון לרבין כי "תהליך אוסלו לא מת", מיהר להסביר לקהל הבוחרים כי "הוא לא ז'נבה" ושירושלים המאוחדת תישאר כזו גם בהסדר הקבע. למה מתכוון המנהיג האותנטי? להציע לאבו־מאזן להמיר את ההצעה הישראלית, שכבר נדחתה בקמפ־דיוויד, ב"הסכם קיבוצי"? לשכנע אותו שבירה פלסטינית באבו־דיס זו "תוספת היוקר" הטובה ביותר שאפשר לתת לעם הפלסטיני בתמורה לאל־קודס? או שמא הוא מתכוון לנהוג כשרון ולגלות רק אחרי 4,000 הרוגים נוספים בשני הצדדים כי "המציאות המשתנה" מחייבת גם אותו

"להערכה אחרת ולשינוי עמדות"?

כוחו של הציבור גדול, ובעיקר ערב בחירות. התנועות הציבוריות שקמו היו אלו שהכריחו את ברק לצאת מלבנון ואת שרון להיפרד מעזה ולבנות את הגדר בניגוד להכרזותיו חודשים מספר קודם לכן. על הציבור בישראל, כמו גם הציבור הפלסטיני, לדרוש כי אלה המבקשים "פשרות כואבות" יאחזו בחוזקה בידם בסכין חדה וברורה של דרך ומדיניות. המפץ הפוליטי טישטש את החלוקה המדינית לימין ולשמאל ומחייב הגדרה חדשה של תומכי ומתנגדי הסדר קבע. סיסמאות מעורפלות של "מתנגדים" לכאורה ושל "תומכים" לכאורה בהסדר, החומדים את קולו של הבוחר אך מזלזלים בתבונתו, עלולות לשחוט בסכין קהה את הסיכוי

הקטן שעוד נותר בליבם של שני העמים להגיע לפשרה.

�� .indb 130 7/18/10 9:12 AM


לא כל מי שמפריח בקול כי הוא בעד הסדר קבע אכן מבין ומתכוון לשלם את המחירים הכואבים תמורתו. התנאים להסדר אמיתי ידועים וברורים: פתרון סוגיית הפליטים שלא באמצעות שיבה לישראל, חילופי שטחים על בסיס הקו הירוק ביחס 1:1, חלוקת מזרח ירושלים לשתי בירות וסוף לטרור ולאלימות. על הבוחרים בשני הצדדים, המאמינים בפתרון הסכסוך באמצעות פשרה כואבת, לתת את קולם רק לאלו שאינם יראים להציג דרך מדינית ברורה כזו באומץ ובקול רם — גם

אם מספסלי האופוזיציה.

�� .indb 131 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 28/06/2004[

31 | לחזור לדבר עם אש"ף

ההזדמנויות להסכם קבע עם הפלשתינאים קיימות, אך אין מי שיזהה אותן "שאלת הפרטנר" היא השאלה המהותית המלווה את הסכסוך הישראלי־הערבי במאה השנים האחרונות, אך יש להשלימה ולשאול — פרטנר לאיזו תוכנית. עד חילופי השלטון ב-2001 המשיכה ישראל לראות באש"ף פרטנר להשגת היעד האסטרטגי בדמות סיום הסכסוך בהסכם. אהוד ברק, בישיבת הקבינט בנובמבר 2000, קבע כי מדיניות הממשלה תתבסס על "מאמץ מדיני וביטחוני מתמשך לייצוב המציאות ולמיצוי הסיכוי להגיע להסכם תוך שמירת האינטרסים של מדינת ישראל", ושיגר את משלחת ישראל לסבב שיחות בטאבה על בסיס הצעת קלינטון. אף שהנשיא קלינטון הגדיר בספרו "חיי" את הצעת ברק בקמפ־דייוויד כ"הצעה כל כך טובה... " הוא היה פרטנר הרבה יותר נדיב בהצעתו

לפלשתינאים חמישה חודשים בלבד מאוחר יותר.

סירובם של הפלשתינאים, החל ב-1937, לשמש פרטנר להצעות החלוקה השונות הותיר אותם עם 22% מחלום פלשתין. בעקבות קבלתה של החלטת האו"ם 242, צורף אש"ף למעגל המדינות הערביות המבקשות הסכם עם ישראל על פי הנוסחה "שטחים תמורת שלום". ההסכם עם מצרים ב-1978 קבע את התקדים של כל השטחים תמורת שלום, וההסכם

עם ירדן ב-1994 הוסיף על כך את חילופי השטחים ביחס של 1:1.

אש"ף בראשותו של עראפת הסכים להיות פרטנר על בסיס נוסחה זו במלואה, לרבות בירושלים, ותבע ליישמה בהסדר הקבע. אך ממשלות ישראל, אף שכולן חתמו על הסדר קבע המבוסס על החלטת האו"ם 242, המשיכו במפעל ההתנחלות בתקופת הסכם הביניים. זאת, מתוך ניצול העמימות המובנת בהסכם, שנועדה במקורה לאפשר את תהליך הפשרה הכואבת בין העמים. כך, בתוך עשור, הן הכפילו

את מספר המתנחלים.

�� .indb 132 7/18/10 9:12 AM


הגדיל לעשות ברק, שקיבל את עמדתו השנויה במחלוקת של היועץ המשפטי לממשלה, כי החלטה 242 אינה רלוונטית לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה ושאין המדובר בשטחים כבושים אלא בשטחים השנויים במחלוקת בין הצדדים. ישראל תבעה מהפלשתינאים להכיר במציאות החדשה ללא כל פיצוי והתעלמה מהמחיר ששילמו הפלשתינאים בשבר החלום ההיסטורי של מדינה המשתרעת על כל חלקי "פלשתין". לכך

סירבו הפלשתינאים להיות פרטנר.

ערפאת, שנמנע בתקופת הסכם הביניים ממלחמת חורמה רצופה בארגוני הטרור, סבר כי ההצעה הטריטוריאלית של ברק לסיפוח 13% מהגדה, נוסף להצעה בהר הבית, אינן מאפשרות לו להציג לעם הפלשתיני את הפתרון שהתגבש לסגירת תיק הפליטים מ-1948. בהמשך הוא נכשל בבלימת זעמו ותסכולו של הציבור הפלשתיני מתוצאות תהליך השלום, וכמנהגו, במטרה להשיג את "אחדות השורה", גייס מחדש את התביעה לזכות השיבה — הרעיון המכונן של העם הפלשתיני. תביעה זו, התגובה הלא מידתית של צה"ל, ושחרור הרסן מעל ארגוני הטרור, הובילו את הצדדים שוב למעגל האלימות ולעמדות המסורתיות של

הכל או לא כלום.

ראש הממשלה אריאל שרון אימץ את טענת האין־פרטנר, אף כי ראשי הממשלה הפלשתינאים מונו בלחצו ובלחץ העולם. והוא ניצל את כניעתו לדרישת הציבור בישראל להקים גדר ביטחון כדי לאכוף את תפישתו הטריטוריאלית ביהודה ושומרון בדפוס מרחב התפר, הנוגס 15% מן הגדה. אך גם תמורת ההתנתקות מעזה הוא לא זכה להכרה אמריקאית לסיפוח זה בהסדר הקבע. בהמשך נאלץ שרון, שנטש את תביעתה רבת השנים של ישראל לתהליך שלום דו־צדדי, לאמץ ללא הערכה והיערכות ראויים את המעורבות הרב-צדדית, מתוך תקווה שמעורבים אלה יכירו

במהלכיו החד־צדדיים.

דבקותם של בכירי אמ"ן כיום בקונצפציית האין־פרטנר, בלי לטרוח ולהבהיר לצורך איזו תוכנית נדרש פרטנר ומתוך ביטול טענתם של מי שקדמו להם בדבר שכתוב ההיסטוריה, מחזירה את אגף המודיעין

�� .indb 133 7/18/10 9:12 AM


לתחום הצר של התרעה מפני מלחמה ומונעת מהם לשמש המעריך הלאומי — זה המבקש לזהות נכונה, במחירים מוגדרים גם אם כואבים,

את ההזדמנויות להסכם קבע.

�� .indb 134 7/18/10 9:12 AM


]אופקים חדשים | 30.6.2003[

32 | ישור קו עם הרחוב המאוכזב

רק תודעת ה"אין ברירה" בקרב הצדדים תיתן תקווה למשא־ומתן. הגורמים שיצרוה ב-1993 תקפים גם עשור מאוחר יותר. על ישראל להכיר בכישלונה לקבל הכרה בינלאומית למפעל ההתנחלות בשטחים לאחר 1967, ועל הפלסטינים להכיר כי יש לפתור את בעיית הפליטים

ברוח החלטת מועב"ט 242 הפרגמאטית ולא ברוח 194 האוטופית."הצהרת העקרונות" )הסכם אוסלו(, שנחתמה בין אש"ף לממשלת ישראל ב-93', הייתה אמורה להוות את מפת־הדרכים ליישובו הסופי של הסכסוך בן מאה השנים בין ישראל לפלסטינים. בהכרה ההדדית – כפי שפורסמה בחילופי האגרות בין יצחק רבין ליאסר ערפאת באוגוסט 93' וצורפה להצהרת העקרונות – דילגו המנהיגים מעל תודעה ציבורית ותיקה ופסימית של מאבק "סכום אפס": הרווח של האחד הוא הפסדו

של השני.

אולם מאז הצהרת העקרונות כשלו המנהיגים בניסיונם לממש את ה"קפיצה" התודעתית, הלכה למעשה ,לכדי יצירתה של הוויה חדשה, שתכונן עם השנים תודעה של " win win" בקרב העמים. כך צנחו, יחד

עם עמם, לבור שכרו במו־ידיהם.

הישראלים כשלו להבין כי תפישת" עיצוב המציאות" שלהם, שביססה את אחיזתם בארץ־ישראל, איבדה מתוקפה הבינלאומי לאחר 67' והמשיכו להיאחז בה גם במהלך יישומו של הסכם אוסלו. ואילו הפלסטינים כשלו פעמיים: כאשר, למרות התחייבותו של ערפאת לרבין לפתור את הסכסוך באמצעות מו"מ בלבד, הרשות הפלסטינית התירה לארגונים האיסלמיים להמשיך לתופף על תופי הסירוב והאלימות באוזני הציבור הפלסטיני, עד שנאלצה להצטרף אליהם; וכאשר סירבו לקבל את המציאות המתהווה בסוגיית הפליטים, והמשיכו לטפח בקרב בני עמם את חלום השיבה

כאילו הוא בר־השגה.

�� .indb 135 7/18/10 9:12 AM


האפשרות להחייאתו של התהליך המדיני כיום תלויה בשני תנאים: בכינון מחדש – לאחר עשור מתיש של אלימות ושל תהליך מדיני – של תודעת ה"אין ברירה" )mutually hunting stalemate( שהובילה להסכמי אוסלו; ובוויתור על שוט־האיומים ההדדי, שנהגו להשתמש בו כחלופה למשא־ומתן: ישראל – בהרחבת ההתנחלויות והפלסטינים— בטרור. רק אם יתקיימו שני התנאים הללו – יוחזר האמון הנדרש לניהול הדדי של תן וקח.

תודעת ה"אין ברירה" שהובילה להצהרת העקרונות נוצרה משילובן של תובנות ישנות וחדשות בקרב שני הצדדים.

התובנה הישראלית הראשונה הייתה שהאינטרס הלאומי הישראלי מזוהה זה שנים רבות עם שמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל. כפי שבן־גוריון טען בתום מלחמת העצמאות, באומרו: "צה"ל יכול לכבוש את כל השטח בין הירדן לים. אבל איזו מדינה תהיה לנו? תהיה לנו כנסת עם רוב ערבי. בין שלמות הארץ למדינה יהודית – בחרנו

במדינה יהודית."

התובנה השנייה הייתה דמוגרפית: המנהיגות הישראלית עמדה בפני נתונים שהצביעו על כך שהיהודים עתידים להפוך למיעוט בקרב האוכלוסייה שממערב לירדן, אם לא תיכון הפרדה בין העמים על בסיס הקו הירוק.

ותובנה שלישית: האינתיפאדה שפרצה ב-87' אכן העידה כי השליטה בעם אחר אינה מספקת לבדה את הביטחון הנדרש, וגם גובה מחיר

דמים ומחיר כלכלי כבדים ביותר.

גם באש"ף נבנתה תודעת ה"אין ברירה" מתוך שילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. ועידת אלג'יר ב-88' הייתה נקודת ציון חשובה, שכן בעקבותיה אירעו שני דברים: חוסיין מלך ירדן הודיע על ההפרדה המדינית והמנהלית של הגדה המערבית מממלכת ירדן ועל ההכרה באש"ף כנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני; וגם אש"ף מצדו הבהיר לישראל כי הוא הנציג

הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני, לרבות בוועידת מדריד.

�� .indb 136 7/18/10 9:12 AM


במקביל עברה מנהיגות אש"ף תהליכים מעצבים, שהביאו להבשלת תודעת ה"אין ברירה". עם תהליכים אלה ניתן למנות את קריסת ברית־המועצות; את תמיכתו של ערפאת בעיראק במלחמת המפרץ ב-91', שהביאה לירידת קרנו במערב ובעולם הערבי; ואת תנופת ההתנחלות הישראלית בירושלים ובגדה המערבית, שהעיבה על ישימותה הטריטוריאלית של החלטת האו"ם 242. בקרב אש"ף הלכה והתבססה התובנה, כי הכרזת העצמאות של 88', בהיעדר תמיכה אמריקאית ובינלאומית, עשויה להצטרף ל"סל החלומות הבלתי־ממומשים" הפלסטיני. תובנה זו, וההכרה בדבר מגבלות הכוח הפלסטיני, הנביטו את החלופה המדינית לדרך הטרור.

"תכנית השלבים" הייתה ביטוי ראשון להכרה במגבלות הטרור.

שנים רבות סירבה ישראל להיפרד מתפישת "עיצוב המציאות", שלפיה העשייה היא הקובעת את גבולות הקבע של מדינת ישראל. זה התחיל בשנת 39', כאשר הנהגת היישוב הצליחה בעשייה התיישבותית להגדיל את שטחה של המדינה היהודית מ-17% משטחי ארץ־ישראל המערבית לכ־55% בכ"ט בנובמבר 47' ול־77% לאחר מלחמת העצמאות )שהיהודים הופכים בפעם הראשונה לרוב בארץ עקב תופעת הפליטים הפלסטינים(. השטחים שנכבשו ב-67' הוחזקו במשך עשור כ"פיקדון" להסכמי שלום עם מדינות ערב, והחלטת ממשלת הליכוד ב-77' למחוק את ה"קו הירוק" מן המפות ולהאיץ את ההתיישבות בשטחים, החזירה עטרה לראשה של תפישת "עיצוב המציאות". עד 93' כבר הגיע מספר הישובים ביש"ע ל־140, ובהם אוכלוסייה של כרבע מיליון ישראלים )כולל במזרח־ירושלים(. גם במהלך תקופת הסכם הביניים )94'-99'(, לא פסקו ממשלות ישראל השונות מלפעול להרחבת מפעל ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובעזה, )כפי שבא לידי ביטוי בסלילת צירים עוקפים, בהגדלת שטחי השיפוט, בפיתוח תוכניות מתאר, בהקצאות ייחודיות, בתקציבים מוגדלים ובאי־

אכיפת החוק כלפי פעולות לא חוקיות של המתנחלים(, עד שהגיע להיקף של למעלה מ-400 אלף ישראלים ב-2002.

בהסכמים השונים, ובעיקר במו"מ להסכם הקבע, ניסתה ישראל לקבע את המציאות הזאת, כפי שניתן לראות אף בנאומו של רבין בכנסת ב-5 באוקטובר 95': "...את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת

�� .indb 137 7/18/10 9:12 AM


ישראל, שיכלול את מרבית שטחה של ארץ־ישראל כפי שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, ולצדה ישות פלסטינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלסטינים החיים ברצועת עזה ובשטח הגדה המערבית.. ..גבולות מדינת ישראל, לעת פתרון הקבע, יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. ואלו הם עיקרי השינויים ,לא כולם, כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה־אדומים ואת גבעת־זאב. גבול הביטחון להגנת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב-יותר של המושג הזה."

הפלסטינים מצדם נהנו מתמיכת העולם, שהגדיר את ישוב ההתנחלויות כפעילות המנוגדת לחוק הבינלאומי, וסירבו לקבל את התביעות הישראליות במו"מ להסכם הקבע. לטענתם, הם נדרשו כבר ב"הצהרת העקרונות" לוויתור המשמעותי ביותר על חלום "פלסטין הגדולה", עד כדי הסתפקות ב-23% בלבד ממנה. הפרשנות הפלסטינית להחלטת 242 הייתה ונותרה כמו בנוסחת סאדאת ב-78' ובנוסחת לבנון ב-2000, קרי: נסיגה מלאה של ישראל לקווי 67', עם הבעת נכונות לתיקוני גבול קלים, בהתאם לצרכיה החיוניים של מדינת ישראל )כמו גוש־עציון והשכונות

הישראליות במזרח־ירושלים(.

העמדה העקרונית הזאת של הפלסטינים לאורך כל המשא־ומתן חלחלה בהדרגה אל התודעה הישראלית. העמדה הישראלית, שהחלה בהצעה של 40% מן השטחים )שטחי A ו־B( ועוד "מה שלא נדרש למדינת ישראל", קיבלה רק בשלהי שנת 2000 את העמדה הפלסטינית, שגרסה 100% )הגדה המערבית ועזה( "פחות מה שמאוד נדרש לישראל". היפוך זה היה מאוחר מדיי, ואף שעוגן בהצעת קלינטון בדצמבר 2000, לא הצליח להביא את הצדדים לכדי סיכום הסוגיה הטריטוריאלית טרם

החלפת שלטונו של ברק.

ישראל כשלה גם בניסיונה להעניק לפלסטינים את תחושת ה"סוף לכיבוש". הדילמה הישראלית נבעה מהרצון להיפרד מהפלסטינים, אך לא מהשטחים שלהם. הישראלים לא היו אמפתים לפלסטינים, וסדרי העדיפויות שלהם נבנו על בסיס האינטרס הישראלי בלבד. ראשי הממשלות הישראלים

�� .indb 138 7/18/10 9:12 AM


נתנו למערכת הביטחון ולצה"ל לנווט את המציאות בתקופת הביניים )ומאוחר יותר הם אף מיאנו להיפרד מהתפקיד המרכזי הזה, גם אם לא במוצהר(. המערכת הצבאית והביטחונית, גם אם הייתה אמונה על עבודת המטה, על השתתפות במו"מ ולעתים אף על ניהולו ועל תהליך היישום, לא קיימה שיח רצוף ומלא עם הדרג המדיני הישראלי לגבי תפישתו את הסדר הקבע. לעתים אימצה המערכת הביטחונית חשיבה ועמדות לטווחים קצרים בנושאי הביטחון השוטף, בשל היעדר גיבוי מהדרג המדיני. כך נוצרה מציאות יומיומית קשה ביותר לפלסטינים,

שנשארו תחת כיבוש – רק באדרת אחרת.

ואולם גם המנהיגות הפלסטינית כשלה, כאשר לא הכשירה את עמה לפיוס הנדרש עם ישראל, והתעלמה מהסתה מתמשכת בספרי לימוד רוויי־משטמה וממחיקתה של ישראל מכל מפה וספר. במקביל, נהגה המנהיגות הפלסטינית בפייסנות כלפי ארגונים איסלמיים קיצוניים, השוללים כליל את זכות קיומה של מדינת ישראל. ניסיונה של הרשות לשמור על "אחדות השורות" הפלסטינית הוא שאיפשר לחמאס ולג'יהאד האיסלמי להגביר את המתחים הקיימים בין הצדדים על־ידי פעולות טרור עד אובדן האימון ההדדי שכה נדרש לתהליך. גם אם ערפאת יטען כי ישראל לא השאירה לו חלופה מדינית אחרת, הרי שחזרתו מההתחייבות לנטישת הטרור ב-93', לא תיסלח לו – לא על־ידי הציבור בישראל ולא בארה"ב. הפרת ההתחייבות הזאת התבטאה ביצירת התנאים הפוליטיים והחברתיים לצמיחת התנזים כמתחרה לחמאס ולגי'האד על לבו של הרחוב הפלסטיני ובשילוב גורמים במנגנוני הביטחון שלו

בפיגועים נגד ישראל.

ועוד כישלון גדול נרשם להנהגה הפלסטינית, והוא כישלונה בהקשר של "זכות השיבה". בהחלטת עצרת האו"ם 194, קיבלו הפלסטינים זכות לשוב לאדמותיהם במהלך המלחמה או לקבל תמורתן פיצויים. אולם החלטתו של בן־גוריון מנעה מהם לעשות זאת. זו הייתה החלטה קשה, ולדעתי גם בעלת מימד מוסרי בעייתי, אם כי הייתה לגיטימית מהבחינה הלאומית – לאור המאורעות שקדמו למלחמה. עם חלוף השנים ונוכח התגברות המצוקה במחנות הפליטים, הפכו הסיפורים על הרכוש ועל האדמות

�� .indb 139 7/18/10 9:12 AM


שנותרו מאחור לאתוס לאומי מאחד, המזין את הזהות הפלסטינית )עד עצם היום הזה(. אין ספק כי ה"נאכבה", ויותר ממנה סוגיית הפליטים, הפכו למרכיב מרכזי בעיצוב הקולקטיב הפלסטיני. אולם ההנהגה הפלסטינית חסרה את האומץ הנדרש כדי להתייצב בפני עמה, ולשכנעו כי "זכות השיבה" שמורה לו רק למדינה הפלסטינית שתקום, ולא למדינת ישראל. היא לא השכילה להפנים את השינוי בעמדה העולמית מהחלטת האו"ם 194 – להחלטת מועצת הביטחון 242 )"יש להגיע להסדר צודק של בעיית

הפליטים"( וכלה בהצעת קלינטון ב-2000.

הפלסטינים גם התעלמו מן התחושות הישראליות כי "הסכם אוסלו" אינו אלא חלק מ"תורת השלבים" לחיסול ישראל ומהעובדה הבסיסית שהמאבק הישראלי ביסודו הוא על קיום ישראל ולא על החזקת השטחים. אטימות זאת מתבטאת במלוא חריפותה במסמך רשמי שחיבר חבר הוועד הפועל של אש"ף ומחזיק תיק הפליטים והעקורים בארגון, ד"ר אסעד עבד־רחמן, ביוני 99': "בניגוד לכל מה שנאמר בעבר, אני סבור כי לשיבת הפליטים תהיה השפעה מועטה על התושבים היהודים הנוכחים, ובנוסף הם יביאו לגידול בתוצרת החקלאית, שהחל לאחרונה לסגת כתוצאה מההידרדרות הפוליטית והאידיאולוגית בקיבוצים... המספרים מגלים כי למעלה מ-78% מהאוכלוסייה היהודית חיים באיזור ששטחו אינו עולה על 15% משטחה הכולל של ישראל... האיזור הנותר הוא בעיקרון אדמת הפליטים הפלסטינים. פרט לכמה מרכזי התיישבות... אזורים אלה נטושים. חיים בהם כ־ 154,000 יהודים... לפיכך שיבת הפליטים לא תגרום לעקירת מספר גדול של מהגרים יהודים ממושבם הנוכחי". צריך לומר כי כבר תשע שנים לפני־כן נשבה רוח אחרת באש"ף, שבאה לידי ביטוי במאמרו של אבו־איאד "מורידים את החרב", שפורסם בוושינגטון ב-1990: "על ישראל לקבל עקרונית את זכות השיבה, אולם אנחנו מבינים ששיבה מוחלטת אינה אפשרית עוד. איננו בלתי־מציאותיים

לגמרי כאשר אנו שוקלים כיצד לממש את הזכות הזאת ."

מסתבר שדווקא המלחמה בשלוש השנים האחרונות עשויה להחזיר את הצדדים לשולחן המשא־ומתן, בשל ההבנה כי אין פתרון מלבד ההשלמה עם צרכי האחר. כיום, לאחר שהכל רחצו בדם המיותר שנשפך, פני

�� .indb 140 7/18/10 9:12 AM


הדברים נהירים דיים כדי לספק את חצי תאוותם. האחריות להפנמת התובנות הללו מוטלת על כתפי המנהיגים, המחויבים ליטול מחדש את מושכות התהליך המדיני, ולסיים את הסכסוך, אולי דווקא במסגרת

היוזמה האמריקנית העכשווית.

יוזמת ז'נבה תומכת ומשלימה את "מפת הדרכים" בהיותה מודל לשלב השלישי שלה. לתהליך הדרגתי נדרש בסופו פתרון ידוע מראש לכל השאלות של הסדר הקבע, אחרת כל צד מאמין שהיא מובילה להסדר שלו. כדי שמפת הדרכים לא תתרסק כמו תהליך אוסלו, ז'נבה צריכה

להוות את השלב האחרון והאור בקצה המנהרה.

יוזמת ז'נבה היא תהליך חינוכי ודמוקרטי, משום שזו הפעם הראשונה מזה שלוש שנים שהקונסנסוס הקיצוני והאלים נשבר ומתקיים ויכוח פנימי בתוך שתי החברות בין קיצוניים למתונים. המתונים הצליחו להשלים את תהליך ההתפכחות הארוך ונפרדו־ הישראלים מחלום "ישראל הגדולה" והפלסטינים מחלום השיבה. הקיצוניים עדיין מחזיקים בחלומות אלו של "הכל או לא כלום" שיובילו בסופו של דבר להפסד של שני הצדדים את אשר ביכולתם לקבל היום באמצעות "יוזמת ז'נבה."

דוד בן־גוריון, בתוך: דברי הכנסת, כרך 1, 4.4.1949

• היהודים צפויים להוות רוב של 51% בשנת 2010, להידרדר ל־47% ב-2020,

ול־37% ב-2050. הפרדה תביא את השיעורים ל־79%, 77% ו־74% בהתאמה

)דה פרגולה(, 2000.

• ירושלים המאוחדת משתרעת על 61 קמ"ר משטחי הגדה, וכוללת כפרים

ועיירות שלא הייתה בינם לבין מזרח ירושלים כל זיקה מוניציפלית. בשנת 67'

השתרעה מזרח ירושלים על 7 קמ"ר בלבד, לרבות 980 הדונמים של העיר העתיקה.

• בקמפ־דייוויד עמדה ההצעה הישראלית על 650 קמ"ר, מול העמדה הפלסטינית

של כ־100 קמ"ר. בטאבה, שהדעות חלוקות לגבי תוקפה ,עמדה ההצעה הישראלית

על 350 קמ"ר, למול ההצעה הפלסטינית של 140 קמ"ר.

• רון פונדק, הדרך לשלום בין מדינת ישראל למדינה פלסטינית: פרספקטיבה

מתומצתת, מרץ 2000.

�� .indb 141 7/18/10 9:12 AM


1937 | המלצת ועדת פיל

�� .indb 142 7/18/10 9:12 AM


1947 | החלטת האו"ם 181 ]'החלטת החלוקה'[

�� .indb 143 7/18/10 9:12 AM


1948 | שטחים שסופחו לישראל במלחמת העצמאות

�� .indb 144 7/18/10 9:12 AM


1995/1999 | אזורים פלסטיניים הסכם הביניים

�� .indb 145 7/18/10 9:12 AM


2003 | יוזמת ז'נבה

�� .indb 146 7/18/10 9:12 AM


חילופי שטחים — 2.4 אחוזים

�� .indb 147 7/18/10 9:12 AM


חילופי שטחים — 4 אחוזים

�� .indb 148 7/18/10 9:12 AM


חילופי שטחים — 5.1 אחוזים

�� .indb 149 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 150 7/18/10 9:12 AM

פרק 2 | המדיניות בשטחים

�� .indb 151 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 152 7/18/10 9:12 AM


155 קיבעון הכוח ]הארץ | 27/06/2010[ .1157 מי ירצה לנסוע ב-443 ]הארץ | 27/05/2010[ .2159 קו הקפאה חדש ]הארץ | 05/01/2010[ .3161 בלי התחכמות ]הארץ | 02/07/2009[ .4163 ]29/01/2009 | Ynet[ הקול — קול ז'נבה, הידיים ידי שרון .5166 ]29/11/2008 | Ynet[ המציאות השתנתה, הנבחרים לא .6169 ]11/05/2008 | Ynet[ ברק מקריב את עתידנו .7171 מעטים מול רבים ]הארץ | 09/04/2008[ .8

רצועת עזה והגדה המערבית- שני צדדים לאותה .9175 מטבע מדינית ]סנאט | 7/2007[ 180 ]20/06/2007 | Ynet[ לא על הפתח לבדו .10183 ]20/04/2007 | Ynet[ דין חברון כדין נצרים .11186 ]16/01/2007 | Ynet[ לא תמימים במדים .12189 ]31/12/2006 | Ynet[ נושאת המטוסים של אולמרט .13192 ]10/10/2006 | Ynet[ !אמרתם לנו? אמרנו לכם .14193 ]29/01/2006 | Ynet[ האופציה הפלסטינית לא מתה .15198 ]18/01/2006 | Ynet[ האנטי-בולדוזר והעיזים .16

ארץ ישראל נגד מדינת ישראל – טריטוריה, .17201 ביטחון והתיישבות ]אופקים חדשים | 01/10/2005[ 208 גבורת הכובש את יצרו ]הארץ | 02/11/2004[ .18


�� .indb 153 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 154 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 27/06/2010[

1 | קיבעון הכוח

כל ועדת חקירה של אירועי המשט צריכה להניח מה היה קורה אם ההשתלטות על המרמרה היתה מצליחה, ללא נפגעים. בכך היא תיאלץ, ובעקבותיה ישראל, להתמודד עם השאלות המהותיות שמעבר לפעולה הצבאית. בעיקר: הערכת הקשר בין הסגר למטרותיו, ואופן ניהול העימות עם החמאס בקשר לסכסוך הישראלי-הפלסטיני ולמפת הכוח האזורית.

בבסיס המדיניות הישראלית עמדה ההנחה, כי הסגר על עזה ייצור לחץ כלכלי ופסיכולוגי על הציבור הפלסטיני וישיג שלוש מטרות: שחרור גלעד שליט, מניעת התעצמות צבאית של החמאס והפלתו מן השלטון. חמש שנים של סגר, שני מבצעים צבאיים, סגירת מעבר רפיח, שיחות “פיוס" בין החמאס לפתח )שבאמצעותן ביקשו המצרים להחזיר לעזה את מחמוד עבאס החילוני ולבלום כניסת גורמים כמו איראן וטורקיה(

— כל אלה לא השיגו את המטרות שלשמן נעשו.

להיפך. באמצעות שליטתו במערכת המנהרות, ובעזרת התמיכה הצבאית והכספית של איראן, סוריה וקטאר, נהפך החמאס למונופול השולט בכל תחומי החיים ברצועה — בארגונים החמושים, בכלכלה, במינהל הציבורי ובבריאות. בתחום החינוך הוא מנהל מלחמת חורמה באונרוו"א על מנת להשליט את “השריעה". לאחר מבצע “עופרת יצוקה" מיהר החמאס לחדש את מלאי הרקטות שברשותו ואף להגדילו בתמיכה ובמימון איראני. שליט, לתפישתו, נחטף על מנת להביא לשחרור אסיריו ורק

בתמורה להם יסכים להחזירו לישראל.

ישראל, מצדה, חייבת להשתחרר מקיבעון השימוש הבלבדי בכוח ולהשתמש בערוצי פעולה אחרים, כדי להשיג את מטרותיה החיוניות. עליה להכיר בעובדה שבדפוסי הפעולה שהיא מתעקשת עליהם — עופרת יצוקה, מרמרה, שייח ג'ראח, תוואי הגדר, כביש 443 — היא מתעלמת מערכי העולם שאליו היא רוצה להשתייך. עולם זה נשלט כיום על

�� .indb 155 7/18/10 9:12 AM


ידי “תאגיד רב-לאומי" שעניינו זכויות אדם, אזרח וקהילה; “תאגיד" חוצה מדינות, המורכב מארגונים בינלאומיים ובתוכם האו"ם והאיחוד האירופי, וכולל לא מעט יהודים וישראלים. ישראל אינה רואה, כי אף שהיא הירבתה לפעול “בתחום האפור" נגד הטרור — הניף “התאגיד"

“דגל שחור", בצורה נחרצת יותר, כנגד שליטתה בעם הפלסטיני.

אבו מאזן, והיום אפילו החמאס, מבינים כי נכון יותר להסתופף תחת קורת הגג של התאגיד, מאשר לדבוק “בהתנגדות" על מנת לקדם אינטרסים. גם ארה"ב מנסה לקבל את תמיכת “התאגיד" במלחמותיה בעולם. מבחינת ישראל, התרחיש המסוכן הוא ש"תאגיד" זה יאמץ, בדומה לימין בארץ, את רעיון המדינה האחת, אך יעניק לרוב הערבי שישרור

בה את יכולת השליטה.

לפיכך, על ישראל למקד את הסגר במניעת הברחות של אמצעי לחימה — דבר שיזכה לתמיכה בינלאומית. פתיחת המעברים, כפי שנוכחנו לאחרונה, אף תחליש את המערכת הכלכלית של החמאס. את החלפת שלטון החמאס ניתן להשיג על ידי הכלתו באש"ף בהנהגת עבאס, אך הדבר מחייב הצבת חלופה מדינית מהותית בפני הציבור הפלסטיני בעזה בפרט ובשטחים בכלל. מהלך זה נתבע מישראל על ידי המדינות הערביות הפרגמטיות, ובראשן מצרים. פגישת נתניהו-אובמה בשבוע הבא יכולה להיות הזדמנות טובה לעשות את התפנית הזאת. ישראל

אינה חייבת להמשיך ולעשות את כל הטעויות בטרם תבחר בה.

�� .indb 156 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 27/05/2010[

2 | מי ירצה לנסוע ב-443

השיח הציבורי בעניין פסיקת בג"ץ ביחס לכביש 443 — האמור להיפתח מחר לתנועה מבוקרת ומוגבלת של פלסטינים — מתמקד בביטול הצו האוסר תנועה פלסטינית. השיח זה מתעלם מתפקיד הכביש במימוש

המדיניות הישראלית ביחס למרחב “עוטף ירושלים".

ניכר שמערכת הביטחון לא למדה דבר מעניין גדר הפרדה. על פי היערכותה למימוש פסק הדין באמצעות גדר ומעברים חדשים, בעלות עצומה, היא מאששת שוב את דו"ח ברודט. הדו"ח קבע בשעתו, כי “ההתנהלות של בניית הגדר היא דוגמה נוספת לחשיבה ולהתנהלות לקויה ובזבזנית... הצבא ראה עצמו קבלן משנה המקיים הוראות לבנות גדר". גם היום המערכת נשארת נאמנה למימוש התוכנית הפוליטית, אשר נשענת על

שיקולים זרים לביטחון, ושמה ללעג את רוח בג"ץ והאופק המדיני.

הצורך הביטחוני שהולידו פיגועי הטרור נענה על ידי גדר הביטחון. הגדר נבנתה בסמוך לקו הירוק וכללה התנחלויות הסמוכות אליו. את כביש 443 לא ביקשה ישראל לאבטח במודל הביטחוני של יתר הכבישים בגדה, אלא ראתה בו אמצעי לקביעת גבולות הקבע של “מסדרון" ירושלים החדש. כל זאת, על ידי מארג ביטחוני שתכליתו הדרת הפלסטינים מהמרחב

והכלת שטחים להתרחבות ההתנחלויות באזור, ובראשן גבעת זאב.

15 ק"מ מהגדר שנבנו בפאתי רמאללה, כ-3 ק"מ מצפון לכביש 443, סיפחו אלפי דונם בבעלות פלסטינית לגבעת זאב, והותירו 5 ק"מ מהכביש ב"צד הישראלי". כדי להימנע מבידוק ביטחוני לעשרות אלפי כלי הרכב הישראליים המשתמשים בכביש, וכדי לחסוך את הקמת המעבר הנדרש על קו הגדר בבית חורון והרחבת המעברים בכניסות של 443 לישראל, בחרה ישראל למנוע פיסית — ואחר כך בצו — את

השימוש של הפלסטינים בכביש.

�� .indb 157 7/18/10 9:12 AM


אך האיסור חייב את מערכת הביטחון בבניית כבישים לפלסטינים. כך נבנו שניים במעבר מתחת ל-443 ואחד ממזרח לגבעת זאב, באורך כולל

של 22 ק"מ, ונבנתה מנהרה שאורכה 1,400 מטר.

בג"ץ קבע עקרונית, כי לא ניתן לאיין את התכלית המקורית של הכביש, שעליה הצהירה מערכת הביטחון כשנימקה את החלטתה להפקיע את האדמות לסלילת הכביש בשנות ה-80 — חיבור הכפרים שלאורכו לביתונייא, הסמוכה לרמאללה. אך ההרשאה האופרטיבית למערכת הביטחון, שניתנה בפסק הדין, מרוקנת מתוכן את החלטתו לחדש את התנועה הפלסטינית ב-443 והופכת אותה לאות מתה מהבחינה המעשית.

בג"ץ איפשר, ומערכת הביטחון בחרה להישאר נאמנה לתכלית הפוליטית ולא לתכלית הפסיקה. במקום להוציא מהגדר את חמשת הק"מ של הכביש, היא המציאה את עשרות המיליונים לבנייה של שתי נקודות ביקורת חדשות בכניסות ל-443 ושל מעבר ליד מחנה “עופר" — הכל בשם הביטחון. מה, לדעת מערכת הביטחון, יניע את הפלסטינים להיכנס ל-443 כשהדבר כרוך בבידוק ביטחוני נוסף, שבסופו ממתין להם מחסום

המונע את המשך נסיעתם לרמאללה?

ישראל כשלה גם בקוצר ראייה מדיני. בהסדר קבע, כביש 443 יידרש לתנועת ישראלים בהסדרים מיוחדים. במקום להפוך את פסיקת בג"ץ לפלטפורמה לעיצוב מציאות של תנועה משותפת, בחרה ישראל לטוות בנוסף לגדר הביטחון מערך נוסף, המבקש לתפוס הכל — אך סיכוייו

גדולים יותר להשאירנו בלא כלום.

�� .indb 158 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 05/01/2010[

3 | קו הקפאה חדש

המהלכים המדיניים והחד-צדדיים של ישראל בעשור האחרון מראים, כי עמדתה ביחס לקו הגבול עם הפלסטינים מנותקת מצורכי ביטחון, ראשי ההתנחלויות. — אחד גורם ידי על ומוכתבת ומים תשתיות הפנימית, הפוליטית לחולשתם מודעות מתוך ישראל, ממשלות מבקשים להימנע מפינוי משמעותי של מתנחלים. אלא שבמקביל, לא רק שגם לא עשו דבר כדי לבלום את הגידול במספר המתנחלים — הם לא השכילו לכוונו לאזורים שביקשו לספח ולא הפרידו בין האינטרסים המו"מ לחדש את ראש הממשלה יסכים אם מקורותיו. השונים של כי לגלות, עשוי הוא ברורים, ונושאים זמנים ללוח בכפוף המדיני,

יישום שונה של הקפאת הבנייה בשטחים עשוי להוציא מתוק מעז.

אהוד ברק, אהוד שירטטו הפלסטינים עם שניהלו המו"מ במהלך אולמרט וציפי לבני מפות של קו הגבול העתידי. אריאל שרון ושאול הגדר כמו הקמת קו במהלכים חד-צדדים אותו להשגת מופז חתרו וההתנתקות. בסך הכל, העמדה הישראלית מסוף שנת 2000 מבקשת לספח 6%-8% משטח הגדה. אף שקו הגבול אמור להתפתל על פני 800 ק"מ, כמעט פי שלושה מהקו הירוק, אין הוא יוצר עומק אסטרטגי או כולל מרחבי ביטחון )התחליף לאלה יושג בפירוז המדינה הפלסטינית(, או שטחים בגדה צירים אסטרטגיים על האקוויפרים, אזורי שליטה קו כולו כל ושדות התעופה שבו. השולטים על מישור החוף היהודי מתפתל בין יישובים יהודיים לערביים, המבקש להשאיר תחת ריבונות

ישראל 80% מהמתנחלים ולהימנע מסיפוח ערבים.

אם ממשלות ישראל היו משכילות לרכז את הגידול בהתיישבות רק שהיום הרי ב-1993, המדיני לתהליך נכנסו מאז הזה, הקו בתחומי שמספר בעוד אך בלבד. ישראלים אלף 20 של בפינויים צורך היה המתנחלים בתחומי הקו הזה רק גדל בקצת יותר מפי שניים — עיוורון מדיני וחולשה פוליטית הובילו להכפלת המספר שמעבר לו פי חמישה.

�� .indb 159 7/18/10 9:12 AM


ישראל הושיבה 80 אלף ישראלים, בהשקעה של מיליארדים, מחוץ לקו תביעותיה — רק כדי לפנותם ולפצותם במסגרת הסדר עתידי. הקצאת חמישית מחריגי הבנייה בתקופת ההקפאה להתנחלויות שמחוץ לקו העדיפות לאזורי המבודדות ההתנחלויות של לאחרונה וצירופן זה, לעיקר האחראי בהתנחלויות הפלח את דווקא מחזקים הלאומית הביטחון, בתחומי הישראלי לממוצע מעבר לנפש, החריגה ההוצאה התשתיות והחינוך, ומדגים שוב את מידת האיוולת המדינית והכלכלית

שבקיומן.

עיקר הגידול הדמוגרפי בתחומי הקו נשען על צמיחתם של היישובים ביהודה החרדים שיעור את המעמידים עלית, וביתר עלית מודיעין ושומרון על יותר משליש. הם צמודים לקו הירוק ובאו לענות בראש ובראשונה על מצוקת הדיור של מגזר זה. יישובים אלו יסופחו לישראל גם על פי כל ההצעות הפלסטיניות שניתנו עד כה. מעבר לקו זה, נמצא בעיקר את יורשי גוש אמונים, הפוסלים כל אפשרות לחלוקה. החלתה אפוא של הקפאת הבנייה הכוללת גם על החרדים — הנדרשים לפתוח בכול שבוע כיתת גן חדשה במודיעין עלית — היא הכפפה צינית שלהם

לאינטרסים של שליטי “ארץ המאחזים".

עם חידוש המו"מ ניתן יהיה לבדל בין האזורים באמצעות קו הקפאה אחר, להחליש את כוחם של המתנגדים לרעיון שתי המדינות, המרוכזים מעבר לקו העמדה הישראלית, ולגבש את הקואליציה הנדרשת לחדש את המו"מ ולתמוך בהסדר קבע, שבו 80% מהמתנחלים ימצאו עצמם

בישראל יהודית ודמוקרטית.

�� .indb 160 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 02/07/2009[

4 | בלי התחכמות

הדרישה החוזרת של ברק אובמה והאירופים להקפאת הבנייה בהתנחלויות מעידה, כי התחייבות בנימין נתניהו, שישראל לא תבנה התנחלויות חדשות ולא תפקיע שטחים לטובת התנחלויות, אינה אלא זריית חול

בעיני הציבור.

המשפט הבינלאומי המנהגי קובע, כי הבעלות על הקרקע היא זכות מוחלטת של הנכבש וחל איסור להפקיעה. הפקעת אדמות על פי החוק הירדני, שישראל אימצה, מותרת רק למטרות המשרתות את הציבור. ישראל הפקיעה לשם הקמת התנחלות רק פעם אחת — 30 אלף דונם למעלה אדומים, אך בהחלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים הפקיעה

שליש מ-70 אלף הדונם שסופחו לשם הקמת שכונות יהודיות.

עם זאת, לכובש מותר לתפוס מקרקעין באופן זמני לצרכים ביטחוניים מוגבלים, בלא רכישת זכות קניין ובתשלום פיצויים לבעלים. עם הסרת הצורך הביטחוני עליו להחזיר את המקרקעין לבעלים. בפתח צר זה נטלה ישראל בשנים 1967-79 באמצעות "צווי תפיסה צבאיים" כ-50 אלף דונם "לצרכים ביטחוניים" והקימה עליהם התנחלויות כמו קרית ארבע ובית אל. פסיקת בג"ץ בתיק אלון מורה, שהורתה על ביטול צו תפיסה והחזרת 5,000 דונם לכפר רוג'יב, סגרה פתח זה. בין היתר בשל עדות של מנחם פליקס, מראשי גוש אמונים: "העמדת צו התפיסה על נימוקי הביטחון... פירושה אחד: ארעיות ההתנחלות והיותה בת חלוף. מסקנה מחרידה זאת נדחית על ידינו מכל וכל... כולם רואים באלון מורה יישוב קבע לא פחות מדגניה ותל אביב". אז קבעה ממשלת מנחם בגין,

שההתנחלויות יוקמו רק על "אדמות מדינה".

המאגר הראשוני של ישראל עד 79' נולד מהכרזה על כ-700 אלף דונם שהיו רשומים על שם ממשלת ירדן, בכפוף לצו שהיא עצמה הוציאה מיד בתום המלחמה, כאדמות מדינה. בשנים 1980-84 הכריזה ישראל

�� .indb 161 7/18/10 9:12 AM


על עוד 800 אלף דונם כאדמות מדינה. כך עמדו לרשותה 25% משטח הגדה. רוב ההתנחלויות הוקמו על אדמות אלה.

ישראל אינה זקוקה לכל להפקעה או הכרזה נוספת. השטח הבנוי של כל ההתנחלויות, שמתגוררים בהן 294 אלף איש, אינו גדול מ-60 אלף דונם )1% מהגדה( ובו מאות דירות פנויות. להתנחלויות עוד כ-350 אלף דונם לבנייה בתוכניות מתאר בתחומן המוניציפלי, שהוא בכללו

550 אלף דונם.

נתניהו גם לא צריך באמת להקים יישובים חדשים, אלא רק להשלים את "הלבנת" המאחזים שהוקמו לפני מארס 2001, אז עלה לשלטון אריאל שרון. התחייבות ישראל ניתנה רק לפינוי 24 מאחזים שהוקמו אחר כך, מתוך ה-100 הקיימים. נתניהו לא יוכל להלבין את המאחזים הנותרים

כי מרביתם יושבים, כולם או בחלקם, על אדמה פרטית פלסטינית.

במשא ומתן להסדר קבע היה ניתן להגיע להבנות עם ארצות הברית והפלסטינים ביחס להשלמת פרויקטים העומדים לפני סיומם, כמו במעלה אדומים, ולבנייה בתוך הקו הבנוי של היישוב, בעיקר במודיעין עילית וביתר עילית, הצמודות לקו הירוק. לדרוש יותר מזה תמורת "נאום בר אילן", תרגיל מגרון-אדם, או "בנייה לגובה", נראה כניסיון התחכמות

עם האמריקאים, המכירים היטב את דו"ח ששון ודו"ח שפיגל.

�� .indb 162 7/18/10 9:12 AM


]29/01/2009 | Ynet[

5 | הקול — קול ז'נבה, הידייםידי שרון

ההתחייבויות שנתן אולמרט חושפות עיוות: ממשלתו מייצרת מציאות בלתי אפשרית בשטחים, ולא ברור מה

מניע אותו להאמין שעוד יימצא פרטנר פלסטיני

ראש הממשלה אהוד אולמרט בחר לעדכן את השליח האמריקני ג'ורג' מיטשל בדבר ההבנות וההתחייבויות שהושגו במו"מ עם הפלסטינים מאז ועידת אנאפוליס. ממשלתו מסכמת את כהונתה בקולה של "יוזמת

ז'נבה", אך המציאות, הידיים, הן עדיין ידי שרון.

מאז טבע אהוד ברק את המושג "אין פרטנר פלסטיני", רבים וטובים אימצו את התזה בדבר "ניהול הסכסוך" תחת "פתרון הסכסוך". ניהול זה נתפס ככורח מתחייב עד שתימצא השעה ויימצא פרטנר פלסטיני.

שרון שאימץ בחום את קביעתו של ברק, ביקש לעצב מציאות חדשה בגדה המערבית באופן ש"הפלסטינים כבר היו צריכים להבין שמה שלא קיבלו היום, ייתכן שכבר אי אפשר לתת להם מחר". אולמרט ולבני אמנם התפכחו והתנערו מהמדיניות החד צדדית ובחרו להסתופף תחת כנפי אנאפוליס כדי לממש את רעיון שתי המדינות לשני העמים. אך בשטח ממשיכה ממשלת ישראל זה שנים לדבוק בקנאות ביישום

תוכניתו של שרון.

חולשת המנהיגות הישראלית ליצור היערכות ישראלית להשגת הסדר קבע בפרמטרים הידועים לכל, דווקא יוצרת מציאות המכרסמת עמוקות בסיכוי להגיע אליו. מצד אחד היא ניהלה מו"מ בו התחוור מהו מרחב ההסכמה האפשרי עם הפלסטינים, ומצד שני היא מנסה באמצעות תקציבי עתק לעצב מציאות הסותרת את מרחב ההסכמה. כך שאו שהיא מבזבזת

�� .indb 163 7/18/10 9:12 AM


במודע את כספי הציבור, או שהיא מחבלת במודע בסיכוי להסדר קבע.

ישראל שבמשך שנים בנתה את ההתנחלויות במערך נפרד ומתחרה למערך היישובים הפלסטיני במטרה להגבילו, בנתה מ-2003 מערכות כבישים נפרדות לשני הצדדים במקביל לבניית גדר ההפרדה ובכפוף לתוואי שלה.

כך למשל, במרחב שממערב לירושלים, לפלסטינים שאינם רשאים להשתמש בכביש 443, 45, ו-404, נבנו שלושה כבישים ואף מנהרה באורך 1,400 מטרים, בעלות של עשרות מיליונים רבים, לשימושם בלבד.

מדיניות זו חוזרת על עצמה במקומות אחרים ביהודה ושומרון, כמו באזור בית אריה-עופרים ובמרחב מעלה אדומים ממזרח לירושלים,

בניסיון לכפות את העמדה הישראלית על הפלסטינים.

בעוד שרון כלל לא חיפש "פרטנר", מעניין מה משכנע את אולמרט, לבני וברק להאמין שלמציאות הנרקמת הם ישיגו "פרטנר".

הבניית המציאותכדי להבטיח את סיפוח ההתנחלויות רחוקות מהקו הירוק, השלושה ממשיכים לקדם את המדיניות המנסה להפוך אותן באופן מלאכותי ל"גושי התיישבות". כך אוזלת היד המופגנת כלפי המאחזים הלא מורשים "והלבנתם" בדיעבד, כך הקפאת בניית גדר ההפרדה והשארת פרצות רחבות לטובת סיפוח עתידי של יישובים מרוחקים מהקו הירוק, כך אישורי הבנייה הנדיבים לשכונות חדשות ש"באורח פלא" מוקמות בשטח שצה"ל ביקש לשמור כ"מרחב התראה" בין היישוב הקיים לגדר.

"ניהול הסכסוך" בדרך נמרצת לפתרונו מחויב בשורה של מהלכים שונים לגמרי: השלמת גדר ההפרדה בתוואי ביטחוני הסמוך לקו הירוק, הסרת רוב המחסומים הפנימיים, פינוי מאחזים לא מורשים, פתיחת הצירים המרכזיים לשימוש משותף, הפסקה בהכרזה על אדמות מדינה, הפסקה בהשקעת מיליארדים במערכות כבישים נפרדות, העברת חוק פינוי-פיצוי, מימוש תוכנית אב פלסטינית לפיתוח כלכלי, בניית תשתית עירונית

�� .indb 164 7/18/10 9:12 AM


במזרח ירושלים לקראת עצמאות תפקודית תוך כדי חיבורה המבוקר לגדה המערבית ועוד.

כך למשל העובדה שהסכמי הביניים הותירו 60 אחוזים מהגדה במעמד שטח C, המקיפים עשרות מובלעות פלסטיניות, והותירו לישראל בם את סמכויות המקרקעין והתשתיות, אפשרה לה לקדם את התכנון והפיתוח של הרשות, אך היא בחרה למנוע כול תכנון ובצוע משמעותי

לפיתוח כלכלי ואורבאני של החברה והכלכלה הפלסטינית.

לצערי, נדמה שעדיין לא נפטרנו מ"הנאיביות" המדומה בדמות ההבטחה של מנחם בגין ביולי 77' כי "הממשלה שבה ומציינת כי ההתנחלות לא תהיה מכשול כלשהו במשא ומתן על חוזי שלום". אף איננו נפטרים "מגלגולי העיניים" בדמות אמירתו של פרס ב-1976 כי "העוול שאנו עושים בגזילת הקרקע אינו מגיע אפילו לקצהו של העוול שעשו לנו

הערבים בגזילת השלום".

היום יותר מתמיד ברור כי גזילת הקרקע תורמת תרומה משמעותית לגזילת השלום. המשך מימושה של המדיניות הקיימת גם על ידי ממשלת ישראל הבאה, שעל פי הסקרים תורכב בידי נתניהו, לא תכריע את רעיון "שתי המדינות לשני העמים" לטובת "מדינה אחת דו לאומית".

האפשרות השנייה לא קיימת להערכתי. בטרם כאוס ומלחמת אזרחים מתמשכת בה כל צד מבקש "להוריש אותה מיושביה ואז לשבת בה", נקווה כי ישראל תמהר לאמץ את המסקנה הכואבת שהלורד פיל כבר

הפנים ב-1937: זהו מאבק "שלא ניתן ליישב אותו זולת חלוקה".

�� .indb 165 7/18/10 9:12 AM


]29/11/2008 | Ynet[

המציאות השתנתה, | 6הנבחרים לא

עוד ועוד צעירים מתייאשים מהרעיון הציוני, אך במקום שהמנהיגים יספקו חזון הולם הם דבקים בסיסמאות

נבובות

התוצאות האמיתיות של הבחירות כבר התפרסמו: לא פחות מ-43% מהצעירים חושבים ברצינות על ירידה מהארץ. התגובה התקשורתית

לכך היתה דממה עמוקה אף מזו הבאה בעקבות פרסום דו"ח העוני.

תוצאות הסקר ניזונות מסל מלא של מחדלים בכל תחומי חיינו — האלימות והטרור, מלחמת לבנון השנייה, מצב החינוך, הבריאות, שלטון החוק, הביטחון התעסוקתי, עתיד הפנסיה ועוד. כל אלה מצביעים על כישלונן של הנהגות ישראל בשנים האחרונות. השלום, החינוך, הבריאות והתשתיות שהוצבו בראש סדר העדיפות הלאומי של רבין ב-1992, פינו את מקומם לעשור וחצי של מדיניות חלולה בהנהגת ממשלות שגם

אורך הקדנציה שלהן היה קצר בהתאם.

כעת, ערב הבחירות, שעה שעדיין מחצית מאותם צעירים השיבו שאינם יודעים אם ייטלו בהן חלק, אנו חוזרים ומגלים כי אותן מפלגות והעומדים בראשם עדיין מחזיקים בשלהם — המצעים, הסיסמאות ותעמולת הבחירות, ובעיקר מצעד המצטרפים — מסרבים להביט בפני הצעירים

כמו בפני המבוגרים ולהציע דרך אחרת לזו שנכשלה.

התחומים בהם כשלו הממשלות הם רבים מאוד, אך השפעתו של התחום המדיני היא משמעותית ביותר. פחות מעשור מאז שנכשל והוחלף אנחנו חוזרים ופוגשים את הטוען לכתר נתניהו. זה שזרה חול בעיני הצבור במדיניות ה"ייתנו יקבלו" שביקשה להסתיר את עמדתו שראתה

�� .indb 166 7/18/10 9:12 AM


"במדינת אש"ף שתושתל 15 ק"מ מחופי תל אביב סכנה מיידית למדינה היהודית" והביאה ל"תרומה" הישראלית לגסיסתו של תהליך אוסלו.

לצדו ומולו נמצא מחדש את יורשו ברק. זה ש"נתן הכל", ש"חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת" והביא לריסוקו של מחנה השלום הישראלי

שהאמין לו כי "אין פרטנר" פלסטיני.

איתם ונגדם נגלה את לבני. זו שהיתה לצדו של אולמרט שהבטיח לצעירים בתחילת כהונתו ש"ישראל תהיה מקום שכיף לחיות בו" וש"גילה" רק לאחר שלוש שנים כי מתחייבות מכך שתי מדינות לשני העמים או ש"ישראל גמורה". היא מבקשת בסיסמא החלולה "מה שטוב למדינה" להנהיג את המפלגה והאנשים של שרון. אותו שרון שהבטיח לנו "קודם ביטחון ואחר כך שלום", כי "אינו מאמין בהסדרי קבע" וביקש מאיתנו

לחכות עד ש"הפלסטינים יהפכו להיות פינלנדים".

לצערנו, המציאות המורכבת סירבה להתייצב ולהתיישר לצד הסיסמאות הפשטניות. האינתיפאדה השנייה, הנסיגה החד צדדית מלבנון, ההתנתקות מעזה, מלחמת לבנון השנייה, ניצחון החמאס בבחירות והשתלטותו על עזה לא הזיזו את ההנהגות מעמדותיהן: מחד סירוב מתמשך זה שש שנים לדיון ביוזמת השלום של הליגה הערבית, ואי מיצוי השנה שהוקדשה לתהליך אנאפוליס. מאידך, שילוש מספרם של הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק מאז החתימה על אוסלו ואובדן שלטון החוק בשטחים.

ולצד כל אלה, השקעה האדירה של כספי משלמי המיסים במדיניות החד צדדית שכשלה: למעלה מעשרה מיליארדי שקלים בהתנתקות שעומדת לקום לה ועדת חקירה ממלכתית והון דומה בגדר ההפרדה ש-40% ממנה לא הושלמו בשל החמדנות העקרה המונחת בבסיס התוואי שלה.

איזה עתיד חוזרים אלו ומציעים בבחירות הקרובות לצעירים ולכולנו? משהו בדומה לתשובתו של המלך רחבעם למצוקות עמו: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". לא רק שלקח המדיניות

העקרה לא נלמד, אלא שהיא אף זוכה לחיזוק.

�� .indb 167 7/18/10 9:12 AM


אנו עדים למצעד הגנרלים והנסיכים מימין המצטרפים והחוזרים לליכוד, אך נראה כי אינם מפנימים את אשר הצעירים זועקים. מבוגי יעלון, שערב פרישתו מצה"ל קרא לציבור הישראלי להמשיך ולחנך את ילדיו לחיות בחברת מאבק, דרך עוזי לנדאו ש"מוכן" להציע לערבים רק שלום תמורת שלום, ועד בני בגין שחזר עם אותה משנה שלא זכתה בזמנו

לתמיכה ציבורית והביאה לפרישתו.

אין טעם להתנחם בעובדה כי חלק מהצעירים לא יממשו את "בחירתם" ולא יצטרפו למאות האלפים שכבר בחרו לעזוב את הארץ. אין גם טעם לבקש להחליף את העם. הצעירים הללו הם העם. הם הרבה יותר מ-43% אף על פי שהוציאו מהסקר את ערביי המדינה. הם אלו שהצטופפו 40 בכיתה כדי ללמוד ממי שכינו אותם לאחרונה ברשעות "חמורים". הם אלו שמתגייסים ליחידות הלוחמות וממשיכים במילואים עוד עשרות שנים. הם אלו שעובדים לפרנסתם ומשלמים את המסים שממנים גם

את השאר.

אין טעם במסכת השקרים, כי רוב הצעירים כבר לא מאמין להם. חלקם החליטו שהם מרומים מדי מכדי להמשיך ולהשתתף במשחק. הם פשוט הולכים למגרש משחקים אחר. גם אם אינם מכירים אותו, לצערנו, הם עדיין סבורים כי הוא טוב יותר ממה שמבטיחים להם כאן כל פעם מחדש. מחר תהיה ממשלה אבל לא יהיה אותו ציבור הנדרש למדינה

כדי שתישאר המדינה שכולם מבטיחים לנו.

�� .indb 168 7/18/10 9:12 AM


]11/05/2008 | Ynet[

7 | ברק מקריב את עתידנו

שר הביטחון מצטייר כמי שפיו ולבו אינם שווים, כשאינו טורח למלא אחר דרישות שהציב בעצמו לקודמיו בתפקיד

שנה חלפה מאז החל אהוד ברק לכהן כשר ביטחון, ולדבריו החלטתו לפרוש מהממשלה לפני תום 2008 כבר נפלה, אך העיתוי לא נקבע. עוד כשהתמודד על ראשות מפלגת העבודה, הצעתי להתמקד בשיפוט התנהלותו ולא בביקורת על אופיו. טענתי כי אם יצטרף לממשלה מתוך כוונה לרשת את אולמרט מעשיו בעת שגם הוא נושא באחריות, יעידו

אם יוכל לחזור ולהנהיג את המדינה באופן אחר בסיבוב הבא.

ברק מבקש לצבור נקודות בכהונתו ולמנוע זאת ממתחריו, ובכללם גם ראש הממשלה ושרת החוץ. אך סופה של "אסטרטגיה" זו הוא כישלונו האישי של ברק ופגיעה בהזדמנות של מדינת ישראל לקדם את פתרון הקבע עם הפלסטינים במהלך 2008 כפי שראש הממשלה הבטיח לכולנו.

הצהרותיו של ברק באופוזיציה כמו גם בקואליציה רחוקות ת"ק פרסה ממעשיו ובכך אינו שונה מאולמרט או מיריבו מימין, נתניהו. תזכורת מהירה על אלו וגם על אלו תאפשר לנו לומר בצורה נחרצת לשר הביטחון, ערב התלבטותה של מפלגת העבודה לפרוש מהממשלה על

רקע הפרשייה החדשה של אולמרט, כי כשל במאזן נקודותיו.

ברק היה זה שטבע את הביטוי "אנחנו פה והם שם" וראה בהיפרדות "צורך לאומי עליון של הדמוגרפיה, הזהות והדמוקרטיה הישראלית". זה שחתם על "הסכם המאחזים" ב-1999 כדי להביא "סוף להפרות החוק גם ביהודה ושומרון". אותו ברק, כיום שר הביטחון, נמנע בעקשנות ממימוש שלטון החוק ביחס למאחזים הלא חוקיים העולים ופורחים ביהודה ושומרון והבאים לממש את סיסמתם ההפוכה של ראשי יש"ע

בדמות "יש"ע זה כאן".

�� .indb 169 7/18/10 9:12 AM


ברק של האופוזיציה היה זה שהטיל על שרון במאי 2003 את האשמה החמורה כי "אי הקמת הגדר הוא המחדל הביטחוני הכי חמור שמתגלגל בחוצותינו זה שנתיים וחצי. אילו הייתה בנויה גדר ההפרדה היו לנו היום 500-600 אנשים חיים". אך זהו אותו שר הביטחון ברק שמזה כשנה לא טורח לתקצב את סגירת הפרצות בגדר, שנמנע מלהשיב לבג"ץ, שנמנע מלתקן קטעים שבג"ץ קבע "כי הם מסכנים את הכוחות הפועלים לאורכם", ושנמנע מהכנסת אמצעי בידוק לישראלים במעברים ומפקיר

את ביטחוננו לבידוק אקראי על פי "פרופיל אתני".

ברק שלאחר קמפ דיוויד היה זה שראה "שתי חומות בירושלים: האחת מדינית, סביב לעיר הרחבה, השנייה ביטחונית, בין רוב השכונות הפלסטיניות לעיר המערבית". ברק של ממשלת אולמרט מקדש כיום רק את הגדר המדינית, שאף היא אינה מושלמת, אך דווקא כשר ביטחון הוא אינו עושה מאומה כדי לקדם את זו הביטחונית. להיעדרה של זו, מעבר לתוצאות החמורות של פיגועים כפי שראינו לאחרונה בישיבת מרכז הרב, ישנן השלכות שליליות מרחיקות לכת על אופייה, כלכלתה ועתידה של עיר הבירה כפי שמתחוור לנו מעת לעת במחקרים של מכון

ירושלים ואחרים.

מערכת הביטחון היא זו שחזרה והצהירה בבית המשפט העליון כדי להצדיק את בניית הגדר, כי בהיעדרה "נאלץ צה"ל להגדיל את הנדבך ההתקפי על מנת לפעול לסיכול הטרור בתוך ריכוזי האוכלוסייה. הדבר מביא לחיכוך מתמשך עם הפלסטינים )הגבלות תנועה, שהייה בריכוזי אוכלוסייה וכד'(". אך היא זו, בראשות ברק, שמונעת כיום מראש הממשלה מלממש את התחייבותנו לאמריקנים ולפלסטינים, למרות בנייתה של מרבית הגדר הסמוכה לקו הירוק. ברק ומערכת הביטחון מונעים היום באמצעות מדיניות המחסומים, איסורי התנועה, כבישי ההפרדה ומשטר ההיתרים את שיפור המציאות הפלסטינית ביהודה ושומרון באופן האמור להביא לחיזוקה של הכלכלה הפלסטינית הקורסת, לחיזוקה של הרשות הפלסטינית בראשות פאייד ועבאס, ולקידומו של

המו"מ להסדר קבע.

�� .indb 170 7/18/10 9:12 AM


מאות רבות של בכירים פורשי צה"ל, השב"כ, המוסד, משרד החוץ ואחרים המאכלסים את שורות המועצה לשלום ולביטחון ושורותיהן של קבוצות קצינים נוספות, דורשים מברק לאפשר את השינויים הנדרשים בשטח, אך לשווא. ברק עדיין רואה בהסרת המחסומים, שרובם המכריע חסר

תוחלת ביטחונית, כמחסום בדרכו לבית ראש הממשלה.

ברק היה זה ששלח את המשלחת הישראלית לטאבה עם מפות בהן לא הייתה תביעה ישראלית לבקעת הירדן או לשטחים השולטים על נתב"ג. אך כיום זהו ברק המחשק את המו"מ הטריטוריאלי עם תביעות ישראליות שנעלמו משולחן המשא ומתן בעת כהונתו כראש ממשלה.

בדוגמאות המתוארות יש כדי לומר כי קצנו בטקטיקנים לטווח קצר המקריבים את עתידנו על מזבח האמונה לפיה הציווי של גדעון "ממני תראו וכן תעשו" חל עליהם רק שעה שהם יושבים בכס ראש הממשלה. לאלו אולי גם נזכיר שטרם מונה גדעון למושיעו של עם ישראל הוא נאלץ לעבור שני מבחנים מקדימים. מבחניו של ברק הם במשרד הביטחון. אם ירצה, ואם אולמרט שוב ישרוד, נותרו לו לא מעט חודשים לסוף שנה זו כדי לשפר את מאזנו דווקא בקרב תומכיו לקראת בחירות 2009.

�� .indb 171 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 09/04/2008[

8 | מעטים מול רבים

תנועת “שלום עכשיו" ציינה 30 שנה להקמתה. במסגרת ההכרזה כי זו “תנועתם של אזרחים ישראלים הרואים בהשגת השלום, הפשרה והפיוס עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב", היא הפכה בשנים האחרונות דווקא לאחת מנושאות המאבק על אופייה של מדינת ישראל. הזירה למאבק נקבעה לשטחי הגדה ועזה, בה היריב, גוש אמונים ויורשיו

הרבים, פועלים זה 40 שנה.

המאבק מתקיים על דעת הקהל בעיקר, לא רק משום שיצחק רבין תבע “שהכרח להיאבק מאבק אידאי, החושף את המשמעות האמיתית של עמדות הגוש )אמונים( ודרכי פעולתו", אלא בעיקר משום שמתחילתו הוא לא מתקיים בין כוחות שווים: שלום עכשיו החוץ פרלמנטרית מול היריב שמזמן הפך להיות חלק מהממסד והרשויות, ומול אלו עצמן

המשקרות את הציבור.

רבין הכריז בכהונתו הראשונה כראש ממשלה: “בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר". הוא אמר זאת לא בעקבות תפיסתם המדינית השונה אלא משום ש"תפיסתם הבסיסית נוגדת את בסיסה הדמוקרטי של המדינה". אך גוש אמונים ויורשיו זכו לתמיכה מתמשכת של המדינה ומוסדותיה: יצחק טבנקין טבע את התפיסה כי “בכל מקום שהמלחמה תאפשר נלך להחזיר את שלמות הארץ", יגאל אלון שבתחילת דרכו סבר כי בין “שלמות הארץ עם כל הערבים או ויתור על הגדה, אני בעד שלמות הארץ עם כל הערבים". מנחם בגין שש לבנות “עוד הרבה אלון מורה", ואריאל שרון ביקש ל"גאול את הערבים מהאשליה שנצא מעזה" על ידי הקמת ההתנחלויות. מול החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית שדו"ח ששון מצא כי “הקימה בעיקר מאחזים בלתי מורשים רבים, ללא אישור הדרג המדיני המוסמך", ומול שרי השיכון שמבקר המדינה מצא כי “בשנים 2000-2004 העבירו למאחזים הלא חוקיים 71,800,000 שקלים", מנהלת “שלום עכשיו" את פרויקט

�� .indb 172 7/18/10 9:12 AM


המעקב אחר ההתנחלויות. במסגרתו היא חושפת בפני הציבור את מסכת היעדר החוק, בזבוז כספי הצבור והפרת מחויבויות של ראשי

ממשלות ישראל.

מול תסכולו של היועץ המשפטי לממשלה שבפנייה לשר הביטחון קובע כי נמשכת המגמה של בנייה במאחזים הבלתי חוקיים וש"מצב אכיפת החוק בשטחים לא רק שאינו משביע רצון אלא שהוא ברמה מאוד ירודה", ומול אוזלת ידה של הממשלה שהעומד בראשה “נאלץ" להנחות את שריו “לבחון הצעות בדבר כלים משפטיים עבור ממשלת ישראל וכוחות הביטחון, שמטרתם לאכוף את החוק ביהודה ושומרון", מנהלת “שלום עכשיו" באמצעות בג"ץ מאבק עיקש ומתמשך נגד הפרות חוק

בוטות מעמונה ועד מגרון, מחרשה ועד מתתיהו מזרח.

המאבק בין אנשיה ליורשי גוש אמונים אינו בינם לבין “אנשים מאמינים שהתמסרו בכל מאודם לאידיאל שגוי" או “בני עיירות הפיתוח ובני מושבים שמסרו את נפשם למפעל ציוני מאוחר וחסר תוחלת" כפי שארי שביט ניסה לתאר זאת. זהו מאבק של מי שרואים בקיומו של שלטון החוק, בכבוד המשפט הבינלאומי וקהילתו, בהבטחת עליונותם של חוקי המוסדות הנבחרים על פסקי ההלכה של הרבנים כערובה הכרחית לעתידה, ביטחונה ואופייה היהודי דמוקרטי של מדינת ישראל.

תנועת “שלום עכשיו" אינה הראשונה ואינה היחידה שהצליחה לחבר את הנקודות לתמונה עגומה ש-40 שנות השליטה בשטחים ציירו לנו. היא אף אינה היחידה שהתחוורות המגמות ההרסניות הללו לדמותה ומוסריותה של החברה הישראלית הביאו את חבריה לתחושה של צווי

מוסרי להיאבק בהן.

חבריה, העושים את ההבחנה בין הניתן והנדרש לעשות טרם הקמת המדינה ולאחריה, ראויים יותר לתיאורו של היועץ שרון באוזני ראש הממשלה רבין את אנשי גוש אמונים באירוע סבסטיה: “הם כמו שאנחנו היינו בשנות ה-40 אך הרבה יותר נחושים". לצערי, הם בין המעטים שעדיין מבקשים לעשות מעשה, מתוך קבוצה גדולה ששלטון החוק

�� .indb 173 7/18/10 9:12 AM


ואופייה של המדינה עדיין חשובים לה. אך היא עברה מהר מדי מהכחשת המצב לייאוש ואדישות.

�� .indb 174 7/18/10 9:12 AM


]סנאט | 07/2007[

רצועת עזה והגדה המערבית — | 9שני צדדים לאותה מטבע

מדינית

השתלטותו הצבאית של החמאס על עזה והרחקתם של דחאלן ותומכיו מהרצועה הולידו ויכוח ביחס להתנהלות הרצויה של השחקנים המרכזיים בעימות — פת"ח, ישראל, העולם הערבי, האיחוד האירופי וארה"ב — אל מול שלטון החמאס. הגישה השלטת הנתמכת על ידי מרבית השחקנים, גורסת לאי לגיטימיות של ממשלת החמאס בראשות איסמעיל הנייה, לבידודה המוחלט מכל שתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס, משיח עם ישראל ועם הקהילה הבינלאומית, מתוך כוונה למוטטה, בעיקר על ידי לחץ הצבור הפלסטיני בעזה שנפשו עתידה לנקוע מרמת החיים ומאיכותם. במקביל, מבקשים המחזיקים בגישה זו, לחזק את שלטונם של עבאס וסלם פיאד, ראש ממשלת המעבר הפלסטינית, במהלכים שונים בדפוס שחרור כספי המיסים הפלסטינים שהוקפאו בידי ישראל, שחרור אסירים, אימון של כוחות הביטחון הפלסטינים ומחוות נוספות בסדר גודל דומה. חיזוק זה נועד להבטיח בשלב הראשון את שלטונו של הפת"ח בגדה ועם קריסת החמאס את חזרתו בשלב השני גם לרצועה. המבקרים גישה זו סבורים כי היא לוקה בהערכתה את המשמעויות הכרוכות בהפעלת" שוט" כבד למול החמאס ו"גזר" למול הפתח בטווח הקצר והשלכותיהן על הסיכוי להגעה להסדר קבע בר יישום בין ישראל לפלסטינים בטווח הארוך יותר.

חיזוק שלטונו של עבאס בגדה כרוך במהלכים הרבה יותר משמעותיים מאשר ישראל מציעה ויותר ממה שעבאס נוקט עד כה.

בכדי לחזק את הכלכלה הפלסטינית אין די בהעברת כספי המיסים שלהם. על ישראל לבטל את משטר הכבישים הנהוג זה שש שנים בגדה. זה אינו מאפשר את תנועתם של פלסטינים לרבות סחורות ואנשי

�� .indb 175 7/18/10 9:12 AM


עסקים ומימשל במרבית הכבישים הראשיים, ומונע את כניסתם לאזור בקעת הירדן ומדבר יהודה ובעיקר למזרח ירושלים. למהלך משמעותי נדרש זה תהיינה השלכות כבדות על תפיסת הפעולה של צה"ל בגדה המערבית המבוססת על "ביתור" ו"בידול "באמצעות מאות חסימות ומחסומים. הוא יחייב זמן ארוך להיערכות הקשורה לתיקוני תוואי הגדר הנדרשים להוצאתם של כבישים ראשיים, כמו 443, 60 ו-1, מ"מרחב התפר" ולהקניית יכולות לבידוק של הישראלים במעברים לישראל משום חזרתם של הפלסטינים להשתמש בכבישים אלו.בכדי לחזק את יכולת השלטון ואכיפת החוק של הממשלה הפלסטינית על ישראל יהיה להרחיק מעבר להכנסתם של אפודי מגן ותחמושת לכניסתה של ידי עבאס על להיתר המבוקש ואף מעבר קליעית המלחמה לטובת לגדה. ירדן הפלסטינית שבצבא באדר חטיבת בטרור ואכיפת הסדר הציבורי על ידי הפלסטינים עצמם על ישראל יהיה להתיר מחדש נשיאת כלי נשק על ידי המש"פ בשטחי A מבלי ידי צלפי צה"ל, לפרוש מחדש את תחנות המשטרה להיירות על בשטחי B, לקיים הסדרי תנועה לכוחות הביטחון בין האזורים השונים ואף חידוש של מנגנון היידוע יותר מאשר של התאום הביטחוני.

שינוי משמעותי בעמדות הצבור הפלסטיני בכלל ובעזה בפרט מחייב יצירת חלופה פוליטית ראויה לחמאס. תנועת הפת"ח נדרשת לשידוד מערכות עמוק בכל הקשור להסדרת המאבקים הפנימיים בין חוץ ופנים, וותיקים וצעירים, למלחמת חורמה בשחיתות ולמנהיגות כריזמטית במודל מרואן ברגותי. מהלכיו המאולצים של עבאס בדמות הצווים הנשיאותיים השונים כמו אלו שהוציא לתום המושב הנוכחי של הפרלמנט ולבחירת בעלי התפקידים המרכזיים בו בצל מעצרם של 41 חברי פרלמנט של החמאס בידי ישראל, או פיזורו של הפרלמנט בכדי להעניק לעבאס את היכולת להגדיר את ממשלת פיאד כממשלת מעבר ולא חירום הזקוקה לאישור הפרלמנט, פוגעים בלגיטימיות של שלטונו יותר מאשר מחזקים אותו.

בידודה של החמאס ברצועה נתפס על ידי הצבור הפלסטיני כניסיון של ישראל וארה"ב לשבור את מאבקו של העם הפלסטיני בהיעדר כל משא ומתן משמעותי בין הצדדים ובהיעדר הצעה ישראלית לפתרון

�� .indb 176 7/18/10 9:12 AM


מדיני. תפיסה זו מסבירה כי למרות הנהגתה של מדיניות זו בשנה וחצי האחרונות, מאז הבחירות לפרלמנט, אין כוחו של החמאס נחלש ואין הפת"ח מתחזק באופן משמעותי. התמיכה הכספית לה זוכה החמאס מאיראן ומחלק מהעולם הערבי אינה מאפשרת לו לשקם את הכלכלה הפלסטינית אך שומרת על יכולתו לשלם משכורות ושירותים בסיסיים. המטרות האסטרטגיות של החמאס להגמוניה שלטונית ולהקמת מדינה איסלאמית, כמו גם היעדר תהליך מדיני, מדיניות הפעולה של צה"ל והאיום בכניסתו לעזה מדרבנות את החמאס להמשיך בהתעצמותו מתוך כוונה לקיים הרתעה כלפי ישראל באמצעות הברחות האמל"ח לסוגיו, ארגון הכוחות במסגרות מורכבות יותר מחוליות הפיגועים שהכרנו, המשך התבססותו של אל קעידה ברצועה והזרמת הידע מהחיזבאללה.

"חניקתה" של עזה אם כך, עלולה להביא את החמאס, העושה בימים האחרונים כל מאמץ להפגין חוק סדר ואפקטיביות שלטונית, לנסות ולערער את השקט והזמן הדרוש לישראל ולפת"ח על מנת ליצור את התנאים הכלכליים, הביטחוניים והארגוניים לשיקומו וחיזוקו של האחרון. נוכחותו של החמאס בגדה מורגש בכל מקום ובעיקר בחברון ובקלקיליה. בשל נוכחותו של צה"ל יכולתו מוגבלת לפעולות פיגועים בישראל או להוציא מהגדה בכוחו יש רחבות היקף אך באישים פלסטינים בכירים בטווח זמן של שבועות או חודשים מספר. אלו, שעה שיקרו, ימנעו כל שינוי נדרש בשטח ויותירו את הפת"ח מדמם וגווע שרק כידוני צה"ל מונעים את מותו גם בגדה המערבית.

מדיניות אלטרנטיבית אינה בהכרח היפוכה הגמור של הראשונה. גישה זו הנתמכת בעיקר על ידי סעודיה וחלק ממדינות אירופה, כמו גם על ידי חוגים בצבור הישראלי, סבורה שבטווח הארוך מתקיים אינטרס משותף של איחוד השורות הפלסטיניות עם הנהגה מייצגת אחת הפועלת תחת תנאי הקוורטט לטובת השגתו של הסדר מדיני אחד בין ישראל לבין הפלסטינים שיוחל על שני האזורים של המדינה הפלסטינית- הגדה המערבית ורצועת עזה. אלו סבורים לפיכך, כי על מחמוד עבאס לקיים דיאלוג עם החמאס לגבי המשך תפקודה של הרשות הפלסטינית ולגבי המשך התהליך המדיני מול ישראל. התנאים שהציב לחמאס

�� .indb 177 7/18/10 9:12 AM


כמו קבלת מרותה של ממשלת פיאד אינם הדרך להכלת החמאס אלא להביא אל קיצו את העידן הקצר של השתתפות החמאס במערכת הפוליטית הפלסטינית, דחיקתו מחדש לשימוש באמצעים צבאיים בלבד וסתימת הגולל על דרך ההתמתנות בה החל החמאס צועד בעל כורחו.

על ישראל לנהל מדיניות שעיקרה הפסקת אש מול החמאס שמטרתה להעניק את האפשרות ואת הזמן הנדרש למהלכים משמעותיים בגדה. התאום לקיום היומיומי של הרצועה יחייב הידברות מסוימת כפי שנציגי החמאס הביעו את נכונותם לקיים עם ישראל ופתיחתו של מעבר רפיח בפיקוח הבינלאומי והמצרי לא יאיים על ישראל יותר מהפרצות שבציר "פילדלפי" והמנהרות שמתחתיו. הפרה של הפסקת האש על ידי החמאס, שאסף את מרבית כלי הנשק בשבועות האחרונים ושולט שליטה אפקטיבית בשטח, תביא לתגובה לגיטימית ומידתית של ישראל שאינה מתיישבת עם אינטרס החמאס לשקט ויציבות לביסוס שלטונו. מדיניות זו אכן כרוכה בסיכון של התבססות החמאס ברצועה והתעצמותו ללא מפריע, אך בהנחה כי זה קורה ויקרה ממילא יש בהפסקת האש המחייבת אותו לנצור את אישו, משום מחיר סביר בטווח הקצר לאינטרסי ישראל בטווח הארוך יותר.

מדיניות זו מחייבת את ישראל לקיים את אותם מהלכים נדרשים בגדה המערבית ביחס לממשלת פיאד על מנת לבססה כחלופה לשלטון החמאס. הימנעות מהם תחזק את התפיסה הרווחת בצבור הפלסטיני כי "ישראל מבינה רק כוח" ותעניק את תמיכתה לחמאס. הימנעות זו תחזק את הגורמים המיליטנטים יותר בפת"ח, שירצו להתרחק מסטיגמת "המשת"פים" שהודבקה להם, ועלולה להביא לפיצולם מהפת"ח ולחבירתם לחמאס ולשיתוף פעולה עימו. אנו עדים כבר היום להבנות בין הארגונים בחברון ולכך שחלק מגדודי חללי אל אקצא קראו לפיאד להתפטר ופרשו מהפת"ח.

במרכזם של הצעדים ההכרחיים יעמוד חידושו של משא ומתן מהותי על נושאי הליבה- ירושלים, פליטים וגבולות -כפי שהציעה קונדוליסה רייס לפני כחודשיים לאהוד אולמרט, וכפי שעבאס, העולם הערבי והאיחוד האירופי תובעים מישראל. הנחת הסדר קבע במודל קלינטון או הבנות ז'נבה באמתחתו של אבו מאזן יציב מחדש בפני הצבור הפלסטיני חלופה אחרת

�� .indb 178 7/18/10 9:12 AM


להמשך המאבק האלים .בהליכת הפלסטינים למשאל עם או בחירות הוא יהווה איום כבד ביותר על עתידו הפוליטי והציבורי של החמאס באם זה לא ימצא את הדרך להשתלב במערכת הפוליטית תחת הנהגתו של אבו מאזן והפת"ח. על עבאס לעודד את השתלבותו של החמאס אחרת ימצא אותו מוביל את ההתנגדות לכל פתרון בנושא הפליטים עד כדי ערעור מוחלט של הלגיטימיות הרופפת ממילא של אש"ף בקרב הפזורה הפלסטינית.

לסכום, על הצדדים לשמר את אחד ההישגים המשמעותיים של הפלסטינים במו"מ והוא האחדות הטריטוריאלית והמדינית של הגדה והרצועה ולהבטיח כי בטווח הארוך שתיהן זוכות לייצוג אחד במו"מ עם ישראל על הסדר הקבע ובפתרון שיוסכם בו. בדרך למטרה זו הפת"ח לא יוכל ליצור חלופה ראויה לשלטון החמאס באם יתעלם יחד עם ישראל מ-40 אחוזים של הפלסטינים הדחוסים ב-6 אחוזים מהשטחים והחיים מפחות מ-2 דולר ליום המגיעים מהחמאס בעיקר. יציבות המבוססת על הפסקת אש והידברות עשויה להעניק את הזמן הנדרש למיצוי ההזדמנות המדינית שהאירועים האחרונים ברשות הפלסטינים הניבו.

�� .indb 179 7/18/10 9:12 AM


]20/06/2007 | Ynet[

10 | לא על הפתח לבדו

אסור לוותר על הסדר עם נציג לגיטימי של כל העם הפלסטיני — בגדה, בעזה ובפזורה. עד אז, צריך "מקל"

ו"גזר" אחרים

הכרזתו של ראש הממשלה אולמרט, כי "צריך להוציא את החמאס מהמשחק באופן סופי", מתורגמת על-ידו בחשיבה קצרת טווח למסקנה, ש"אסור לגרום למצב בו אבו-מאזן והנייה ימשיכו לשתף פעולה". אירועי הימים האחרונים אמנם הביאו, לראשונה מאז הסכמי אוסלו, לבידול טריטוריאלי, מדיני ובמידה מסוימת אף חברתי בין שני הזרמים העיקריים בחברה הפלסטינית, אך אין בכוחם להביא ליצירת שני פתרונות שונים לעם הפלסטיני בכללותו, השוהה עדיין ברובו מחוץ לשטחים. ישראל תידרש למסקנה ולמדיניות אחרת, שתוכל לשרת אותה בטווח הארוך.

הצטרפותו של החמאס לבחירות אשתקד נועדה לשרת מטרת ביניים — נטילת חלק ב"עוגה" השלטונית — בדרך להשגת המטרה האמיתית, בדמות השתלטות על אש"ף, נציגו המוכר והלגיטימי של העם הפלסטיני, או לחילופין: נטילת מעמדו על-ידי יצירת "אש"ף חדש", כפי שהתבטאו בזמנו ראשי הלשכה המדינית של התנועה. מהלכי השבועיים האחרונים הרחיקו בטווח הקצר את החמאס מהשגת מטרתו, בשל פיטורי ממשלתו והוצאת כוחותיו אל מחוץ לחוק, במקביל להכרה הבינלאומית בממשלתו החדשה של סלאם פיאד. ועדיין, ניסיון ישראלי למהלכים מדיניים משמעותיים בדמות הסדר קבע, הכרוך גם בפשרה פלסטינית בנושא שיבת הפליטים, אינו יכול להתבסס על אש"ף בהרכבו ובכוחו הנוכחי.

הקושי הרב הכרוך בשכנוע או באכיפה של מהלך כזה על רובו של העם הפלסטיני יביא לדחייתו של ההסדר, ויפתח פתח יקר מפז לחמאס לממש את תוכניתו. זה האחרון, השולט בכל תחומי החיים בעזה, לרבות אמצעי התקשורת, יוכל להציג את הפשרה ההיסטורית כבגידה בעם הפלסטיני,

�� .indb 180 7/18/10 9:12 AM


ולגייס לכך את הפזורה. כך יישמט הבסיס הלגיטימי והמעשי של אש"ף בהנהגתו של הפתח, והוא יועבר לחמאס.

לכן, בטווח הבינוני והארוך, על ישראל להוציא את החמאס מהמשחק לא על-ידי הפיכתו לישות נפרדת ועצמאית של העם הפלסטיני, אלא באמצעות החלשתו דרך אובדן התמיכה למשנתו, עד למצב בו יוכל אש"ף הקיים להכיל אותו ולהחיל עליו את ההסכמים עם ישראל ואת ההכרה בזכותה להתקיים. לפיכך, על ישראל דווקא להדגיש את אחדותו של העם הפלסטיני ואת אחריותו של אש"ף לפתרון כולל, המחייב את כולו — בגדה, בעזה ובפזורה. עליה לקוות כי הידברות ושיתוף פעולה בין אש"ף וחמאס דווקא יתחדש, אך תחת מציאות ויחסי כוחות שונים משל היום, שהשגתם מותנים גם בה. על ישראל להפנים, כעצתה ועמדתה של וושינגטון, שלא תוכל ליהנות מפירות הסכם כלשהו שעה ש-40 אחוזים מהפלסטינים בשטחים, המתגוררים בשישה אחוזים מגודלם

)שטחה של רצועת עזה(, ממשיכים לדמם ולרעוב.

זהירות, משטרה משת"פיתבטווח הקצר, ההפרדה הנוכחית יכולה לשרת את ישראל להפגין מדיניות של "מקל" כלפי החמאס בעזה ו"גזר" כלפי הפתח בגדה. אך זו מחויבת במאמץ ישראלי מורכב הרבה יותר מאשר צמד המילים השחוק הזה. ישראל נדרשת למדיניות "מקל" מתוחכמת יותר, מאשר חובתה וזכותה הבסיסית להגיב בכוח לירי תלול מסלול ולפיגועים בישראל. אינטרסים משותפים עם מצרים — ביחס לאיום בהידוק הקשר בין חמאס לאחים המוסלמים, פעולות טרור בסיני והחשש מפליטים פלסטינים בגבולה — יכולים להצדיק לחץ על קהיר לפעול ביתר אפקטיביות נגד הברחות הנשק בציר "פילדלפי". הענקת סיוע הומניטרי ופתיחת המעברים יוכלו לשפר במעט את תדמיתה של ישראל. מהלכים אלה ואחרים, למשל — ביחס למניעת התבססותם של תאי אל-קאעידה והטרור הבינלאומי ברצועה, לצד השיתוק הכלכלי והשלטוני — עשויים להוביל להיחלשות

משמעותית במעמדה של תנועת חמאס בעזה ובכלל.

מנגד, גם מדיניות ה"גזר" אינה פשוטה כלל. ראשית, זו לבדה לא תוכל

�� .indb 181 7/18/10 9:12 AM


להחליף את הנדרש מארגון הפתח עצמו ביחס לשיקומו ולהסדרת העימותים בין נציגי החוץ והפנים, בין ההנהגה הוותיקה להנהגת השטח, בוגרת בתי-הכלא בישראל. שנית, כלכלת הרשות הפלסטינית לא תוכל להתבסס רק על העברת הכספים מישראל ועל סיוע בינלאומי; זו חייבת להשתקם במציאות אחרת מזו הקיימת בכל הקשור לסגרים, מחסומים, שימוש בכבישים ראשיים, כניסה לבקעת הירדן, למרחב התפר ולמזרח ירושלים. ללא שיפור כלכלי משמעותי, לא תוכל הממשלה החדשה להצדיק את האמון הבסיסי ביותר, הנדרש לה מהציבור הפלסטיני בגדה. שלישית, ישראל תידרש להסדיר מחדש את הפעלתם של כוחות הביטחון הפלסטיניים מחוץ לערים הראשיות, כדי למנוע מהחמאס את פעילותו בכפרים הפלסטיניים. כמו כן יידרש מנגנון ריאלי לתיאום ביטחוני, המבטיח כי המשטרה הפלסטינית לא תהפוך ל"משת"פית"

הנעדרת את אמון הציבור.

שלושת התנאים הללו הינם הכרחיים לשינוי, אך אינם מהווים תנאי מספיק לו. רק חידוש התהליך המדיני בין הצדדים, באופן שיוביל להסדר קבע בעקרונות הידועים לשניהם, יוכל לספק את הסחורה. הסדר קבע מסוג זה, שיונח על רקע חולשה מתמשכת של החמאס לשלוט ולהעניק שירותים וביטחון בעזה, ומנגד- יציבות ומצב כלכלי אחר בגדה תחת שלטון הפתח המשוקם, יכול להביא להזדמנות נוספת לישראל ולנציגו

הלגיטימי של כל העם הפלסטיני.

�� .indb 182 7/18/10 9:12 AM


]20/04/2007 | Ynet[

11 | דין חברון כדין נצרים

הניסיון ליצור רצף יהודי עם קריית-ארבע יגדיל את שטחה של מדינת ישראל בדיוק כפי שעשו ההתיישבות

בעזה ובסיני

הניסיונות האחרונים להרחיב את היישוב היהודי בחברון מעידים כי עדיין יש בקרבנו כאלה המאמינים במיתוס, לפיו בכוחה של ההתיישבות היהודית — גם בלב ליבה של האוכלוסייה הפלסטינית — להגדיל את שטחה של מדינת ישראל. אלא שהתבוננות היסטורית מעמיקה יותר תגלה, כי הניסיון לחבר את עשרות המשפחות היהודיות המתגוררות בחברון, באמצעות יצירת רצף מתל-רומיידה לקריית-

ארבע על חשבון עשרות-אלפי פלסטינים, יצליח להוסיף לשטחה של המדינה היהודית בדיוק את אותו השטח שהוסיפה לה ההתיישבות

בסיני וברצועת עזה.

בניגוד למיתוס תל-חי, דווקא מטולה הייתה היישוב היהודי היחיד שהשפיע על גבולותיה של ארץ-ישראל המנדטורית, משום שזו זוהתה על-ידי צרפת ובריטניה כדן החדשה. ההתיישבות היהודית בתקופת המנדט אכן השפיעה על הצעות החלוקה, אך אלו מעולם לא מומשו. אובדנם של תשעה יישובים יהודיים במלחמת העצמאות מעידים כי צה"ל נשלח לקבוע קו ולכבוש מחדש בעיקר את השטחים שתאמו את המדיניות הדמוגרפית והתפישה הביטחונית-אסטרטגית של בן-גוריון, אשר הסתפק בקווי שביתת הנשק לשם ביצורה והתפתחותה

של המדינה היהודית.

ממלחמת העצמאות ועד היום, ההתיישבות היהודית הלכה תמיד בעקבות צה"ל לשטחים שכבש ולקווים בהם נערך, ונשענה לאורך כל קיומה על כוחו ופעילותו — אך היא לא השפיעה בסופו של דבר כהוא זה על שטחה של מדינת ישראל. עם חתימת ההסכמים )מצרים(, אך גם

�� .indb 183 7/18/10 9:12 AM


בלעדיהם )ההתנתקות מעזה(, התקפלה ההתיישבות לקווים החדשים בהם נערך הצבא.

שליטתו של צה"ל באזור H2 בחברון, לטובת ביטחונם של היהודים שם, היא אמנם כורח שנכפה עליו כתוצאה מהחשש של ממשלות ישראל להתמודד עם סוגיית עתידו של היישוב היהודי, קודם שהגיעו לקו הסיום של הסדר הקבע. אולם אין הדבר יכול להצדיק את אוזלת היד של הצבא והמשטרה ביחס לאכיפת החוק וביחס למחיר ההפרדה הביטחונית בין האוכלוסיות, המושת כולו על זו הערבית. קביעתו הנחרצת של צה"ל — לפיה בלתי אפשרי להגן על היישוב היהודי במרחב שכונותיו, כאשר אלו מבודדות זו מזו וביניהן חוצץ שטח פלסטיני — מובילה בהכרח לפעילות ביטחונית, המונעת את שגרת החיים הפלסטינית ומאפשרת את ההתנכלויות להם והרחקתם מהאזור, בדרך להשתלטות על מקום מגוריהם. מדיניות זו משמרת את האשליה כי "עוד דונם ועוד עז", או עוד בית פלסטיני, יקבעו את עתידו של היישוב היהודי בחברון בפרט

ושל יהודה ושומרון בכלל.

לחסידי המיתוס הזה יש לחזור ולהזכיר את עמדתה הברורה של הקהילה הבינלאומית, השוללת את מפעל ההתיישבות בשטחים כגורם שיש להתחשב בו ביחס לגבולות הקבע של מדינת ישראל. הנשיא בוש אמנם הכיר במכתבו לשרון במציאות החדשה שיצרו גושי ההתנחלויות בגדה, אך קבע כי הגבולות בין שתי המדינות ייקבעו בהסכמה. היכולת של ההתנחלויות להשפיע על גבולות ישראל דומה לזו של גדר ההפרדה. הלוא חלק מהאזורים, הכלולים היום במרחב התפר שממערב לגדר, כבר הופיעו בעמדת ישראל במשא-ומתן עם הפלסטינים, והאחרונים הביעו אז את הסכמתם להשארתם בריבונות ישראלית במסגרת חילופי שטחים )ביחס 1:1(. היישוב היהודי בחברון ואף קריית-ארבע, שהמאמץ לחברם על-ידי דחיקת הפלסטינים מנחה את פעילות המתנחלים, הוצאו מתביעות ישראל כבר בקמפ-דיוויד 2000. אפילו אריאל שרון, אף שביקש לנגוס ב-20 אחוזים משטח הגדה המערבית באמצעות הגדר, לא נענה

לתביעתו של נתניהו לכלול בה גם את קריית-ארבע.

�� .indb 184 7/18/10 9:12 AM


להערכתי, בסופו של דבר, ההתיישבות הישראלית תביא לשינויים קלים ב"קו הירוק", שיהווה בסיס לגבול בין שתי המדינות. אך לא יהיה בה כדי להוסיף ולו מטר רבוע אחד של אדמה לשטחה של מדינת ישראל, בשל עיקרון חילופי השטחים. ראוי שהאשליה הזו תתפוגג הן ביחס למאחזים הלא-חוקיים, הממשיכים ופורחים בניסיון ליצור רצף יהודי להתנחלויות המבודדות בלב השומרון, והן ביחס לרכישת בתים מפלסטינים ואכלוסם ביהודים בחברון ובלב השכונות הערביות במזרח ירושלים. על מקבלי ההחלטות וכוחות הביטחון להבטיח כי מתן הגנה למתנחלים שם אינו מבסס כשלעצמו את הקרקע לחיזוק האשליה, שמערערת את הסיכוי

להגיע לגבולות מוכרים.

�� .indb 185 7/18/10 9:12 AM


]16/01/2007 | Ynet[

12 | לא תמימים במדים

אי-אפשר לנתק את קיצוני חברון מהחיילים השומרים עליהם, שהפכו מרצון או בעל-כורחם לחלק ממפעל

ההתנחלות

"מזועזעים מהגילוי" של האירוע בחברון, מיהרו קברניטי המדינה להפריד בין נושאת שם ה"שרמוטה" על שפתיה לבין החייל שעמד לידה ולא מנע את המתרחש; בין "המתנחלים הקיצוניים" לבין צה"ל, השוקד על משמרתו. מסרבים אותם קברניטים להפנים, כי הם אלו שכרכו אותם יחדיו. נוסף על מלחמתם בטרור, הפכו חיילי צה"ל ומפקדיו לחלק ממפעל ההתנחלות בשטחים, חלקם בהזדהות מלאה עימו, ורובם — בשל חולשת

דעתם וקוצר ראייתם של הנושאים באחריות — בעל כורחם.

בקבוצה הראשונה, נדלג על הגנרלים שהמליצו בעבר על "מעשה התיישבות בעזה כדי לגמול את ערביה מן האשליה שאנו עתידים לצאת משם", ועל אלה שנשבעו בבג"ץ אלון-מורה על "הצורך הביטחוני הזמני שבהקמתו של היישוב", אף שהמתנחלים עצמם הודו שהדבר נעשה מהטעם האידיאולוגי וכי אופק הקיום של ההתנחלות הוא נצחי. נתרכז לפיכך רק במצביאים הנוכחיים, אלה שאסרו על פלסטינים למסוק את זיתיהם במטעים הסמוכים להתנחלויות ולמאחזים לא-חוקיים, בטענה כי לא יוכלו להגן עליהם מפני התנכלות המתנחלים; אלה שלא פתחו בחקירה שעה שהמטעים נכרתו או פירותיהם נחמסו, ו"עצים יהודיים" נטעו במקומם; אלה המופיעים "בשם הביטחון" וגדר ההפרדה בבית-

המשפט העליון, מטעים ומסתירים מפני שופטיו את האמת המושמעת על-ידי שרי ממשלת ישראל; אלה המצהירים כי אינם יוצרים כבישים

ליהודים בלבד, ובפועל מתדרכים את חייליהם לעשות כך.

ובאותה קבוצה נמצא גם את המצביאים השולטים בעשרות מחסומים קבועים וניידים ברחבי יהודה ושומרון, החולשים על תנועתם של מיליוני

�� .indb 186 7/18/10 9:12 AM


פלסטינים אך "אינם מצליחים" למנוע את העברתם של עשרות קרוואנים למאחזים הבלתי חוקיים; את אלה המצליחים לשמור על ביטחונם של רבע מיליון מתנחלים בגדה, אך אינם מונעים פגיעה בילדים פלסטינים, העושים דרכם לבית-הספר בדרך עוקפת מאחז לא-חוקי ובעיר חברון; את אלה הרומסים 35 אלף פלסטינים — חוסמים את דלתות בתיהם, אוסרים עליהם תנועה ברחובות עירם, סוגרים את חנויותיהם עד כדי סילוקם מבתיהם — כדי שקומץ מתנחלים, המבקשים לרשת את עיר

האבות ולא להיות חלק ממנה, ינועו בחופשיות.

בקבוצה השנייה נמצא את "האנוסים", המאמינים בצה"ל שונה אך נאלצים לפעול אחרת במציאות שנכפתה עליהם על-ידי הפוליטיקאים המכונים מנהיגים. אלה היודעים על אי-חוקיותם של המאחזים, אך שומרים עליהם כי זכותו של כל ישראלי לביטחון בשטחים מעוגנת בחוק; אלה המונעים ללא צו והיתר תנועתם של פלסטינים, כי הסבירו להם ש"בידול" התנועה הוא חלק מ"הסיכול"; אלה המאמינים בסולידריות היהודית ונאלצים לשטוף את גופם משיירי החומרים, שהושלכו עליהם על-ידי אחיהם; אלה המנתקים את מזרח-ירושלים מסביבתה הפלסטינית הטבעית, כי השרים מדקלמים שבירתנו "מאוחדת" בריבונות ישראל לנצח.

אם ממשלת ישראל מתעלמת מהמתפכחים בדמות "שוברים שתיקה" ומסרבת לפניות האגודה לזכויות האזרח, "יש דין" ואחרות, עליה להקשיב לפחות ליועצה המשפטי, שהצהיר לאחרונה כי "מצב אכיפת החוק בשטחים מצוי ברמה מאוד ירודה. זה עניין של הצבא קודם כל, ולצבא יש סדרי עדיפויות ומשימות שהוא רואה אותן כדחופות יותר". עליה להפנים כי אין "קו ירוק" להפרת החוק, להעלמת העין, לכשל המוסרי והחברתי — ולאלימות. כפל הלשון והקריצות פוגעים בחוסנו של צה"ל ובכושרו למלא את ייעודו האמיתי, שעה שהוא נדרש לכך. הצהרות והקמת ועדות בדיקה לחקר הידוע בשטחים כבר שנים הן לא יותר מביטוי להיעדר המנהיגות והנחישות, הנדרשת למדיניות ברורה של כיבוד החוק ואכיפתו. על הציבור הישראלי להתעורר ולתבוע זאת. התעלמות ממורסות אלו, המצטרפות לאחרות מימיה הראשונים של המדינה, שטרם נמצא בנו העוז לנקזן — לא יוסיפו חישוקים לרוחו של

�� .indb 187 7/18/10 9:12 AM


הדור הנוכחי המשרת בשטחים, למוסריותה של החברה הישראלית ולתדמיתה של המדינה.

�� .indb 188 7/18/10 9:12 AM


]31/12/2006 | Ynet[

13 | נושאת המטוסים של אולמרט

יכולים אינם במהותם, וכוחניים צדדיים חד צעדים להשתלב בכיוון החדש של הידברות, אותה מנסה אולמרט

להפגין

יש הממחישים את הזמן הנדרש לזהות את שינוי מדיניותה של ממשלה על ידי השוואה לזמן הנדרש לנושאת מטוסים בכדי להגיע לכוון חדש. אפשר שסדרת מהלכיו והתבטאויותיו של ראש הממשלה אולמרט לאחרונה, מעידים כי החליט לסובב את הגה ממשלתו ממדיניות של חד צדדיות לזו של הידברות עם המתונים שבפלסטינים, בהנהגתו של

אבו מאזן.

נרצה לקוות כי אכן כך זה אך יותר נבקש להבטיח כי ראש הממשלה מודע להשלכות הקשות שעלול הוא להמיט על שני הצדדים אם ינסה

לעצור באחת או לשנות שוב את יעדו.

נאומו מעל קבר בן גוריון, בו דיבר על מדינה פלסטינית עצמאית, הפסקת האש בעזה שהושקה בצמוד לה, הניסיון להקלות בתנועה הפלסטינית על ידי הסרת מחסומים ביהודה ושומרון, פגישתו עם אבו מאזן, העברת 100 מיליון דולר מכספי המיסים הפלסטינים לידי נשיא הרשות, מדיניות ההבלגה להפרות הפסקת האש של הג'יהאד האסלאמי, ההחלטה לאפשר מעבר 2,000 רובים ותחמושת לידי כוחות הביטחון הנשלטים על ידי הפתח, והאפשרות להתיר את כניסתם של אלפי לוחמי אל באדר מירדן לעזה בכדי לסייע לאבו מאזן לשנות את יחסי הכוחות ברצועה, הנוטים היום בבירור לטובת החמאס, הם "עצים צעירים" שנקווה כי שתולים

הם באותו "יער חדש" ואינם הסחות מהמדיניות המוכרת.

צעדים אלו יכולים להעיד כי ראש הממשלה בחר להידבר מחדש עם אבו מאזן ולפעול בצעדים מעשיים לחיזוקו בהתמודדות מול החמאס. כדי

�� .indb 189 7/18/10 9:12 AM


שזה יצלח, על ראש הממשלה להיענות להצעתו של נשיא הרשות ולפתוח במשא ומתן על הסדר קבע. כוחו של החמאס אינו נשען רק על נשקו, או על חולשתו ושחיתותו של הפתח, אלא בעיקר על יכולתו לזכות באמון הרחוב הפלסטיני כי יש בידו להביא לסיום הכבוש בדרך "ההתנגדות".

שילוב של לחימה ממוקדת, מבוקרת ואחראית בטרור, עם הקלות משמעותיות בחיי היום יום של האוכלוסייה הפלסטינית לצד הנחת הצעה מדינית ראויה להסדר, תוצר של חידוש ההידברות והמו"מ, יכול

להניב את אותה "ממשלה חדשה" שאולמרט ייחל לה בנאומו.

כדי לשמור על הכיוון הזה על ראש הממשלה להיות נחוש לעשות כך מול "איומי" צה"ל בהסרת המחסומים ובצורך לצאת ל"מבצע צבאי נרחב", מול ההתגרות של הג'יהאד ודומיו המבקשים "להעתיק את האש בניהם לאויב הציוני" ומול הצהרות האופוזיציה מבית ומחוץ לממשלתו ביחס למהלכיו האחרונים. אך יותר מכל צריך ראש הממשלה להפנים כי לא יוכל לאחוז במקל בשני קצותיו. הוא אינו יכול להפגין מדיניות שונה ביחס לגדה המערבית מזו שבעזה. הוא אינו יכול להכריז באותה נשימה על "דרך אחרת של אמון ושלום" ועל הקמתה בפועל של התנחלות חדשה בבקעת הירדן. הוא אינו יכול להכריז בנאומו על "פרידה מחלומות שהזינו את האתוסים הלאומיים שלנו.." ולאשר מחדש, בישיבה שקיים יומיים לאחר מכן, את בניית הגדר במקומות בו היא חודרת לעומק השטח הפלסטיני, מנתקת והורסת את מרקם חייהם ופרנסתם של מאות אלפים פלסטינים בגדה, ואף לשקול להוסיף

עליה קטעים חדשים.

מהלכים סותרים אלו יביאו להחזקתם של אבו מאזן ותומכיו בגדר מש"תפים ו"מגוייסים" של ישראל הפועלים כנגד האינטרס הפלסטיני

ארוך הטווח, כפי שהחמאס מנסה להציגם בפני הצבור הפלסטיני.

הגה נושאת המטוסים עשוי לספוג תיקוני כיוון קלים כנגד גלים וזרמים מקומיים. אך צעדים אלו, חד צדדיים וכוחניים במהותם, אינם יכולים להשתלב בכיוון החדש של הידברות אותה מנסה אולמרט להפגין. על

�� .indb 190 7/18/10 9:12 AM


ראש הממשלה להכיר בכך שהצבור הפלסטיני לא ייתן הזדמנות שלישית לפת"ח ולאבו מאזן בראשם, לחזור ולנסות את הדרך המדינית עם ישראל, בכדי להשיג את מטרתו בדמות מדינת פלסטינית עצמאית בשטחים.

הרחוב הפלסטיני ער לעובדה כי משא ומתן של 10 שנים בהנהגת הפתח לא הצליח להניב ולו את הנסיגה הישראלית מעזה הקטנה והצפופה אותה הביאה "ההתנגדות" בהובלת החמאס. הבחירה מחדש של אולמרט בהידברות עם אבו מאזן, אם אכן נעשתה כזאת, היא בחירה של נושאת מטוסים ויש ללכת עימה בנחישות ובחירוק שניים, ולתבוע את אותו דבר מהפלסטינים. כי אם אין בכוונתו של אולמרט לנהוג כך, עדיף היה

באם לא היה מנסה זאת כלל.

"חלון ההזדמנויות המדיני" הינו צר מדי כיום לניסיונות להרוויח זמן להעמקת האחיזה הישראלית בגדה המערבית כפי שתוכנית "ההתנתקות" ביקשה בזמנו להשיג. הכשלת הניסיון הנוכחי לא תותיר בו הרבה מקום

לעתיד אחר.

�� .indb 191 7/18/10 9:12 AM


]10/10/2006 | Ynet[

14 | אמרתם לנו? אמרנו לכם!

טענתם שההתנתקות תיתן רוח גבית לחמאס, אך לא סיפרתם שתסרבו לדבר עם מנהיג פלסטיני מתון המכיר בישראל, ולא הצעתם שום אלטרנטיבה למשטר ההפרדה

והכיבוש

זה שלושה חודשים, מאז החלה המערכה בלבנון, קשת רחבה של דוברים — במדים ובלעדיהם — מגלגלת עיניים ומרעיפה עלינו הכרזות: "ההתנתקות הייתה התאבדות", "היא התפרשה כחולשה ולא תרמה לשלום", וגם "המתנחלים עצרו בגופם את הטרור מלהגיע לאשקלון ושדרות". את ה"גילויים" חותמים הדוברים ב"אמרנו לכם" טיפוסי, ומחרים-מחזיקים אחריהם הטוקבקיסטים במשרה מלאה. אלו גם אלו מכוונים אצבע מאשימה כמעט לכל עבר, עד כי נדמה שאיש מאיתנו לא היה פה בשנים האחרונות, או שכח את שקרה במהלכן. זה הזמן להזכיר כמה אמיתות

לאלו שכבר יודעים הכל:

כן, היינו חלשים. יצאנו מעזה כי היינו חלשים מכדי לנצח דמוגרפית באמצעות 7,000 יהודים מיליון ורבע פלסטינים, המרוכזים באחוז ורבע משטחה של א"י המערבית. יצאנו כי היינו חלשים לנצח מדינית את כל החלטות האו"ם ואת המשפט הבינלאומי, הקובעים כי עזה היא שטח כבוש, גם אם מבחינתנו היא בחזקת חבל מולדת. יצאנו כי היינו חלשים מוסרית מלהחזיק משטר הפרדה בין שתי האוכלוסיות באותו שטח כבוש. יצאנו כי צה"ל נחלש מלשאת על כידוניו את המציאות הבלתי

אפשרית — ביטחונית, מדינית, דמוגרפית ומוסרית — שנכפתה עליו.

כן, ההתנתקות לא תרמה לשלום. כי הממשלה ומי שעמד בראשה, נבחריהם של המקטרגים דהיום, לא ביקשו שלום ולא רדפו הסדר קבע כפי שאנו ביקשנו. שרון השיק את התוכנית שבועיים אחרי פרסומה של יוזמת ז'נבה, כי טען ש"הקיפאון הגלום במצב הנוכחי מזיק לישראל" ומשום

�� .indb 192 7/18/10 9:12 AM


ש"ההתנתקות מספקת את כמות הפורמלין הנדרשת כדי שלא יהיה תהליך מדיני עם הפלסטינים" )כך לפי וייסגלס(. ההתנתקות הייתה מהלך חד-צדדי של ממשלה שהדגישה בהחלטתה כי זו "אינה חלק ממפת הדרכים" וש"על ישראל ליזום מהלך שלא יהיה מותנה בשיתוף פעולה פלסטיני". הפינוי לא היה צעד לשלום, כפי שהשמאל אשר תמך בו דרש שיהיה, אלא הצעד "לחיזוק ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון... אשר ברור כי יישארו בריבונות ישראל". ההתנתקות לא הייתה מהלך להקמתה של מדינה פלסטינית אלא "מהלך שישלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה", גם אם ישראל ממשיכה לשלוט

באוויר, בים, במעברים, בחשמל, במים בסחר ובמה לא.

לא, היפרדות פוליטית וטריטוריאלית מהפלסטינים בשטחים אינה התאבדות. "החזקת 3.5 מיליון פלסטינים...", כדברי שרון, היא התאבדותה של ישראל כמדינה היהודית. "...החזקתם תחת כיבוש" ומשטר של הפרדה, היא התאבדותה של ישראל כמדינה דמוקרטית. הזרמת עשרות מיליארדים להתנחלויות מחד ואובדן מיליארדים של השקעות והכנסות מהקהילה הבינלאומית מאידך, הם ההתאבדות הכלכלית של ישראל. תופעת המאחזים הבלתי חוקיים והפגיעה של חלק מהמתנחלים בפלסטינים, שאפילו קריאות היועץ המשפטי, פסיקות בית-המשפט העליון והחלטות הממשלה לא עזרה לעצרם — זו כבר התאבדותה של ישראל כמדינת החוק.

לא, המתנחלים בעזה לא עצרו את הטרור בגופם. הם לא הלכו לשם כדי להחליף את צה"ל בתפקידו אלא להתנחל על כידוניו. חלקם הגיעו כדי לצאת מהשכונות באשקלון, שדרות ונתיבות וחלקם הגיעו ל"רשת את הארץ המובטחת". יישובי עוטף עזה נאלצו לשאת בעול הסכסוך עוד בשנים בהן המצרים שלטו בעזה. פיגועים, קסאמים ופצצות מרגמה רבים יותר היו מנת חלקם גם כשיישובי גוש קטיף עמדו על תילם. ההתנחלויות, על 1,800 משפחותיהן, ריתקו לאבטחתן אלפי חיילים ומאות מיליוני שקלים, כשהסיכוי האפסי כי ישפיעו בשימורן על ביטחון ישראל וגבולות הקבע של שלה נקלט אפילו על-ידי שרון, שעה שקבע כי "בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועה" גם

אם בתחילה סבר "כי דין נצרים כדין תל-אביב".

�� .indb 193 7/18/10 9:12 AM


לא, לא "אמרתם לנו". אמרתם לנו כי הנכם מתנגדים לפינוי וליציאת צה"ל מעזה ללא הסכם, אך לא אמרתם שתסכימו לפנות גם את יהודה ושומרון, או לפחות להחליף שטחים, כמו שהצענו, תמורת הסכם קבע. דאגתם כל העת להכריז ש"אין עם פלסטיני", ש"ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל", ו"עדיף להתנתק ממדינת ישראל מאשר מארץ ישראל". אמרתם כי על הממשלה לדאוג לביטחונכם ולכלכלתכם, אך לא סיפרתם כי הנכם פוסלים את סמכותן של ממשלת ישראל וכנסת ישראל הנבחרת לוותר על חלקי מולדת גם בתמורה להסכמי שלום. אמרתם שההחלטה אינה חוקית אך לא אמרתם לנו שהלכתם לבג"ץ, רק כדי לפסול לאחר מכן את החלטתו שדחתה את עתירתכם, ושתצאו כאדוני הארץ להשבית את מהלך החיים בכבישי המדינה ובעריה. אמרתם שההתנתקות תיתן רוח גבית לחמאס ולטרור, אך לא גיליתם לנו כי אינכם מוכנים לדבר עם כל פלסטיני אחר, גם אם הוא הכיר בישראל ומבקש להמשיך ולנהל

משא ומתן עימה.

התפיסה הכוחנית והחד-צדדית, שעמדה ביסוד ההתנתקות ועדיין מבקשת את ההתכנסות, היא הכישלון האסטרטגי של ממשלות ישראל האחרונות. אנחנו אלה שביקשנו ליישם גם עם הפלסטינים את הנוסחא שהצליחה עם מצרים וירדן — "שטחים תמורת שלום". אך אתם רציתם את שניהם רק בצד הישראלי של המשוואה. עליכם להפנים כי לא נוכל לשכנע את הערבים להצטרף מרצונם לתנועה הציונית, אך נוכל להבטיח שיקבלונו כעובדה קיימת במזרח התיכון. זאת על-ידי עליונות צבאית, שאינה נשחקת במחסומי הדרכים ובבדיקת היתרים, המהווה תנאי הכרחי לקיומה של מדינת ישראל, אך גם על-ידי הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בהסכם, המהווה תנאי הכרחי להישארותה של ישראל כמדינה

יהודית ודמוקרטית.

�� .indb 194 7/18/10 9:12 AM


]29/01/2006 | Ynet[

15 | האופציה הפלסטינית לא מתה

עוד מהלך חד-צדדי ישחק לטובת חמאס. צריך לחזק אופוזיציה מתונה ברשות ולהציג לפלסטינים אלטרנטיבה

שפויה להסדר

הילולת ה"אמרתי לכם" ביחס לניצחון החמאס בבחירות מיותרת, ולא רק משום שמרביתה נעשית בדיעבד. בתגובות הראשונות מכל קצות הקשת הפוליטית, נראה כי לא רק שאנו מתחזים ל"מופתעים", אלא גם איננו מתכוונים ללמוד את השיעור מכך. יותר מכל מקוממות שתי קביעות "מקוריות" שמושמעות מאז המהפך הזה: האחת היא שהרשות הפלסטינית בהנהגת חמאס אינה פרטנר; השנייה היא שבשל כך, עכשיו יותר מתמיד, על ישראל להמשיך במהלכי התנתקות חד-צדדיים. האמנם?

על המחזיקים בטענה הראשונה לשאול את עצמם ביושר: האם הם גורסים במשתמע כי הרשות בהנהגת ערפאת, אבו-מאזן ואבו-עלא אכן הייתה פרטנר? אם כן, מדוע נמנענו באדיקות במשך חמש השנים האחרונות מכל ניסיון אמיתי לחידוש המשא ומתן עימה? אם לא, למה על מדינת ישראל להתרגש מהיעדר השותף דווקא עכשיו? הרי שלטון ה"אין פרטנר" נותר על כנו, והמדיניות החד-צדדית, שנסמכה על הטענה הזאת, ראויה להישאר זו המועדפת. אך לא באמת כך פני הדברים ביחס לשתי סוגיות מפתח — אידיאולוגיית החמאס ואסטרטגיית הפעולה

ארוכת הטווח שלו.

אש"ף של ערפאת ואבו-מאזן קיבל ב-1988 את 242 והכיר בישראל ב-1993 מעמדה של חולשה. קריסת ברית-המועצות, הלחץ של ממשל רייגן, הסכם השלום בין ישראל למצרים, חוסנה של ישראל והנהגת הפנים של האינתיפאדה הראשונה הביאו אותו לנטישת ה"מאבק המזוין" ולמעבר לחלופה מדינית להשגת חצי תאוותו, בדמות מדינה פלסטינית בגבולות 67'. אך אוסלו, בשל טעויות שני הצדדים, "הביא את הפלסטינים

�� .indb 195 7/18/10 9:12 AM


לאפס פוליטי", כדברי מחמוד א-זהאר, ושלח את הפתח לגלות פוליטית.

החמאס ב-2006 מגיע לשלטון מעמדה של כוח. רוב הציבור הפלסטיני מאמין כי רק הטרור החמאסי הוא זה שהבריח את ישראל מעזה, ונמנע מלראות בהתנתקות גם מהלך — שגוי אמנם — באמצעותו ביקש שרון להרוויח את השנים הנדרשות לביסוס ההתיישבות ביהודה ושומרון. לכך מצרף החמאס הבטחה למלחמה בשחיתות ובאנרכיה השלטונית, וכל זאת כדי להציג בפני העם הפלסטיני, הסבור כי אין לו מה להפסיד יותר, חלופה מוצלחת יותר לסיום הכיבוש הישראלי ולשיקום החברה. החמאס ירצה בשנים הקרובות להגיע ליחסי כוחות אחרים עם ישראל לפני שישקול מו"מ טקטי עימה, כי "במו"מ מאזן הכוח נוטה תמיד לכוון

החזק", כפי שאיסמעיל הנייה מסביר.

ישראל מסרבת מזה שנים להשלים את השאלה: פרטנר לאיזה הסכם? נכון הוא כי החמאס, כמו אש"ף, אינו מוכן להיות שותף לישראל בהסכם קבע בו ישראל תשאיר בריבונותה את "ירושלים המאוחדת, בקעת הירדן וגושי ההתנחלויות". החמאס מכריז בכנות כי הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967, אך בניגוד לאש"ף, אין הוא מוכן להסכם, לחילופי שטחים, לחלוקת ירושלים המזרחית, לפירוז המדינה הפלסטינית וכדומה. הוא גם אינו מוכן לעצור כאן, כאש"ף, ולהכיר בשתי מדינות לשני העמים, כי "כל פלסטין, בין הים

והנהר, היא הקדש איסלאמי".

על ישראל, לפיכך, להימנע מאשליות שווא ביחס להפיכתו של החמאס לפרטנר אפשרי להסכם קבע בשל ההקשר הדתי של תפישתו. בנוסף, עליה להימנע מכל מהלך בו תחזור ההנהגה הפלסטינית לטפח את אשליית הכוח והסרבנות לפשרה, כדרך מעודפת להקמת מדינה ולפתרון סוגיית הפליטים. דפוס החד-צדדיות לנסיגות משמעותיות כמעזה, בה ממשלת שרון עשתה ככל שביכולה להימנע מלהפוך אותה לפלטפורמה לחידוש המו"מ עם אבו-מאזן, אסור שיישנה, כי הוא ישרת את החמאס באסטרטגיה ארוכת הטווח שלו. מנגד, על ישראל להשכיל ולהציב מחדש בפני הפלסטינים את החלופה המדינית בדפוס הסדר קבע הוגן המבוסס

�� .indb 196 7/18/10 9:12 AM


על 242, ולא בדמות "מפת הדרכים" החלולה. מהלכים אלו עשויים לחזק את הגורמים המתונים בחברה הפלסטינית בשרתם כאופוזיציה חילונית מחוץ לממשלת חמאס; אלה יוכלו לדבוק בעמדות הקוראות לפשרה היסטורית בין שני העמים, וללמוד את לקח השחיתות והאנרכיה ליום

בו ישובו לשלטון.

להצלחת מדיניות זו על ישראל לשתף פעולה עם ארצות-הברית וארצות אירופה וכן עם מצרים וירדן, שלא ירוו נחת מהשלכות ניצחון החמאס על "האחים המוסלמים" בקרבן. אובדן האופוזיציה הפלסטינית, בשל החלטה שגויה להצטרף לחמאס או בשל טעויות ישראל, תסגור בפניהם ובפנינו את הסיכוי לפשרה ויונצח מחדש המאבק חסר התוחלת בין

הקיצוניים על הארץ כולה.

�� .indb 197 7/18/10 9:12 AM


]18/01/2006 | Ynet[

16 | האנטי-בולדוזר והעיזים

טוב יעשה אולמרט אם ימנע כבר עכשיו, עוד בטרם נבחר, כניסה של "עיזים" אל הבית והשטחים

אם יקרא ממלא-מקום ראש הממשלה את נחלי המילים שהחלו לזרום אודות מורשתו של שרון, בעת שזה נאבק על חייו, הוא יוכל לגלות באופן לא מפתיע, כי זכה לאהדה בקרב הציבור הישראלי בשתי תקופות בחייו: הראשונה, במהלך שירותו הצבאי, בו הפגין מנהיגות, יצירתיות ונחישות שהפכו סמלים במורשתו של צה"ל. השנייה, בשלוש השנים האחרונות, בהן זכה באופן פרדוכסאלי לעדנה על צעד שביצע בניגוד גמור לתפישותיו ועל הצהרות בדבר נכונותו לתקן את הטעויות שבעצמו עשה.

באם יבקש, לא יוכל אולמרט ליהנות מהיסטוריה דומה. הוא צמח כל חייו במערכת הפוליטית המפלגתית, ונעדר את מידת הסמכותיות והמנהיגות בתחומים המדיניים והביטחוניים ממנה נהנה שרון בשל עברו הצבאי. הוא חסר את ה"בולדוזריות" של שרון, שהניעה את מפעל ההתנחלויות והמאחזים הלא חוקיים, כמו גם את תחילת פירוקם. הוא לא יזכה לעדנה באם ישנה תוך כדי כהונתו את מהלכיו. אך לכל הפחות, בהתחשב בעובדה שאין הוא יכול לפתוח במהלכים היסטוריים טרם זכייתו באמון הבוחר, רצוי שיימנע ממלא-המקום כבר כעת ממהלכים

שיטרפדו בבוא העת כל מהלך שכזה.

ראשית, עליו לעצור את דריסת החוק המשתוללת בשטחים. כוחו לא יעמוד לו בעתיד לעצור את התופעה שחצתה זה מזמן את הקו הירוק ששרון ביקש למחוק. כדי להצליח מחר בהנחיית הגורמים אשר ביכרו להשלים עם הפרת החוק, עליו להנחות עוד היום את שר הביטחון להפסיק להתחכם עם פסיקות בית-המשפט העליון, ולמלא אחריהן ביחס להריסת המבנים בעמונה, כמו גם בשאר המאחזים הבלתי חוקיים; לפתוח את השוק הסיטונאי בחברון ולהחזיר את חיי התושבים שם

�� .indb 198 7/18/10 9:12 AM


למסלולם; לאכוף את צווי המינהל האזרחי, שתחת אחריותו, לעצירת הבנייה הבלתי חוקית במודיעין עלית ובהתנחלויות אחרות — תופעה שעל פי דו"ח המבקר מהחודש שעבר, פושה גם ברבות מהרשויות המקומיות בתוככי ישראל; לאפשר לפלסטינים למסוק את זיתיהם ולהגן עליהם מפני התנכלויות חלק מהמתנחלים, שמספרן הגיע ב-2005 ל-672 תיקים.

על אולמרט להנחות את שרת המשפטים, ציפי לבני, לפרסם מיד את סיכום פעילות הוועדה שעסקה בדו"ח המאחזים הבלתי מורשים בראשותה — ולממשו. לבני מצידה חייבת להכיר בעובדה כי רק ממשלת ישראל יכולה להקים יישובים ולשאת באחריות לכך, וכי הממשלה אינה יכולה להתחבא מאחורי גבם של גורמים מטעמה או גורמים אחרים המפרים

את החוק דרך קבע כמעט, כפי שפורסם בדו"ח ששון.

שנית, כראש העיר ירושלים בעבר, יודע אולמרט כי לא נדרש לחלק את מה שכבר מחולק, וכי עתידה של מזרח ירושלים להתחלק בין שתי המדינות. באם היה עד למושב שהוקדש לה בכנס הגיאוגרפי השנתי האחרון, היה משתכנע כי עליו לעצור את בניית החומה בתוואי הנוכחי, הפוגע בעתידה של ירושלים להיות בירה עברית הנהנית מחוסן כלכלי ושתושביה נהנים מביטחון אישי. כראש הוועדה שמונתה לטיפול במרקם החיים הפלסטיני, אשר נהרס עקב בניית החומה, הוא יודע כי המעברים המתוכננים והרחוקים עדיין מלהיבנות לא יצילו את מזרח ירושלים הערבית מקריסה חברתית וכלכלית עקב ניתוקה משאר הגדה. זו הופכת לעיר במצוקה כלכלית וחברתית חריפה יותר מזו של היום, על כל ההשלכות הלאומיות, הבינלאומיות והביטחוניות. עליו לחסוך את מאות מיליוני הדולרים הללו להגדלת מספר מקומות העבודה, להגדלת

שיעור המועסקים ולשיפור מערכת החינוך בבירה עצמה.

שלישית, כשר אוצר, מכיר אולמרט את המיליארדים שנדרשו להתנתקות מעזה. הוא גם יודע כי במקביל לפינוי, עלה מספר המתנחלים בחצי השנה האחרונה בשטחי יהודה ושומרון במספר זהה, שעלות פינוים בעתיד תבוא על חשבון המשימות הלאומיות בתחום החברה, הכלכלה, הבריאות והחינוך. לכן, עליו לרסן את הבנייה בהתנחלויות, כפי ששרון

�� .indb 199 7/18/10 9:12 AM


התחייב בפני האמריקנים, ולעת עתה ראוי היה כי לפחות ישלים את הטיפול בקליטתם המלאה של מפוני גוש קטיף בתחומי מדינת ישראל.

בתפקידו החדש — ונאחל לו הצלחה — על אולמרט להימנע מלפעול מתוך שיקולי בחירות קצרי טווח. כל "עז" שיאפשר את כניסתה הביתה בימי כהונתו הנוכחיים, תעלה לו ולמדינת ישראל עשרת מונים בהוצאתה. וככל שיאחר בפעולתו, עלול מספרן הרב של ה"עיזים" להביא לקריסתו

של הבית כולו.

�� .indb 200 7/18/10 9:12 AM



ארץ ישראל נגד מדינת ישראל — | 17טריטוריה, ביטחון והתיישבות

חסידי ארץ ישראל השלמה מתנגדים לחלוקת הארץ, אם מטעמים דתיים ורגשיים )הימין הדתי( ואם מטעמים פרקטיים-ביטחוניים )הימין החילוני(. לראשונים אפשר לומר, כי תהליכי התיחום של א"י המנדטורית ומדינת ישראל לא כללו שום אלמנט של קדושה — ולאחרונים נזכיר כי הנסיגה מחצי-האי סיני, במסגרת הסכם השלום עם מצרים, יצרה גבול שקט ויציב. אם נשכיל להגיע להסדר קבע עם הפלסטינים )כולל נסיגה לגבולות 67'(, נשפר את מצבנו הכלכלי והביטחוני — ואת מעמדנו האזורי

והבינלאומי.

הוויכוח בין חסידי ארץ ישראל השלמה לחסידי הפשרה הטריטוריאלית הוא אידיאולוגי בעיקרו. בקרב הראשונים נמצא את רוב הזרם הדתי-ציוני, "גוש אמונים", הרואה במדינת ישראל שלב בתהליך הגאולי של עם ישראל בארץ ישראל, שאין לעצור בו עד השלמתו המלאה — בהתאם למשנתו של הראי"ה1. על-פי גישה אקסיומטית-רגשית זו2 לזהות הנדרשת בין גבולות המדינה והארץ, אשר נשענת על נימוקים דתיים, אין בכוונתו

של הציבור המאמין לוותר על מימושה של ההבטחה האלוהית.

קבוצה נוספת בקרב חסידי ארץ ישראל השלמה, ובה המפלגות החילוניות-הימניות, מנמקת את תפישתה מנקודת מבט אינסטרומנטלית )ולא אקסיומטית-רגשית( ביחס לטריטוריה וגבולות. קבוצה זו טוענת לצורך הישראלי לשמור על מרחב ביטחוני מקסימלי להגנתה, עד אשר יכירו

הרב אברהם יצחק הכהן קוק 1גל-נור יצחק, ושבו בנים לגבולם, הוצאת מגנס, תשנ"ה עמ' 51-52 2

�� .indb 201 7/18/10 9:12 AM


הערבים באמת ותמים בזכותו של העם היהודי למדינה עצמאית בארץ ישראל.

בניגוד לשתי הקבוצות הללו — חסידי הפשרה הטריטוריאלית, שאף הם נמנים עם האסכולה האינסטרומנטלית, מאמינים כי השמירה על אופייה היהודי הדמוקרטי ועל ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל תושג דווקא על-ידי תנאים אזוריים שיוצרים הסכמי קבע, המעוגנים בהחלטות

בינלאומיות, נוסף לתנאים אחרים כמו עליונות צבאית.

נדון תחילה בטיעוניה האידיאולוגיים של הקבוצה הדתית-ציונית: נתאר את האופן שבו נתחמו גבולותיה של ארץ ישראל המנדטורית, ונראה כי אין בתהליך התיחום שום אלמנט של קדושה. לאחר מכן נסקור את התמורות המרכזיות בסכסוך הערבי-ישראלי, בכל הנוגע למרכיבים הטריטוריאליים של המענה הביטחוני של מדינת ישראל

לאיומים שנשקפו ועדיין נשקפים לה.

תהליך התיחום של גבולות ארץ ישראל המנדטורית: דרישותיה והצעותיה של התנועה הציונית לתיחומה של ארץ ישראל בשנים 1919-1923, בהיקף של 45-50 אלף קמ"ר, נומקו בעיקר בצורך להבטיח מרחב קליטה ופיתוח ל-3-4 מיליוני היהודים שהיו אמורים להקים את הבית הלאומי — ובצורך לשלוט במקורות המים ובאסם התבואה משני צדדיו של הירדן. התנועה הציונית לא תבעה כי תיחום הגבולות ישקף היבטים

שונים של "הגבולות ההיסטוריים":

היא נמנעה מתביעת הנוסחה ההיסטורית, מ"דן ועד באר שבע", שאומצה רעיונית על-ידי הקהילה הבינלאומית, עקב החשש לניתוקה של א"י מאזור המוצא לים סוף, מאסם התבואה שבעבר הירדן

וממקורות המים של הליטני. היא נמנעה גם מתביעת "גבולות ההבטחה" על-פי המקרא, "מנחל מצרים ועד לפרת", כי להבנתה לא היה להם כל סיכוי להתקבל.

ברמה העקרונית היה ברור למנסחי התביעות הציוניות כי כל נימוק היסטורי לקו זה או אחר ייתקל בתביעה נגדית, הנשענת על מצב

�� .indb 202 7/18/10 9:12 AM


היסטורי-פוליטי שונה. לפיכך, הם ביססו את תביעתם באופן עקרוני על הזכות ההיסטורית של עם ישראל על ארץ ישראל- אך בשלב הדיון בקביעת הגבולות הם העדיפו את הגישה הריאלית ואת הטיעון הכלכלי-אסטרטגי על פני חזון בלתי-מציאותי, המתבסס על העבר הרחוק. בסופו של תהליך התיחום נקבעו גבולותיה של

ארץ ישראל: 28 אלף קמ"ר ממערב לירדן3.

התפתחותו והחרפתו של הסכסוך הערבי-יהודי בעשור שלאחר מכן הוביל את בריטניה ב-1937 )ואת הקהילה הבינלאומית ב-1947( לרעיון חלוקתה של הארץ בין שתי התנועות הלאומיות. הוועדה המיוחדת של האו"ם, שפעלה ב-1947, הציעה לחלק את ארץ ישראל המנדטורית ולתחום את גבולותיה של המדינה היהודית, כך שיקיימו את התנאים הללו: שטח לקליטת היהודים, פריסת האוכלוסייה, קרקעות בבעלות יהודית, ומתן מוצא לים סוף. בסופה של המלחמה, שנכפתה עלינו בידי הערבים — אשר שללו את החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 — תבעה ישראל וקיבלה מהירדנים גם את חלקו המזרחי של מישור החוף, בשל

צירי התחבורה העיקריים שבו.

לסיכום תקופת טרום-המדינה, נוכל לומר לנאמני הראי"ה — ששללו את רעיון החלוקה מראשיתו בנימוקים דתיים-מקראיים4 — כי גבולותיה של ארץ ישראל נקבעו על בסיס שיקולים כלכליים בעיקרם, וגבולותיה של מדינת ישראל נקבעו על בסיס פריסת ההתיישבות וקווי העמדות של הצדדים בתום מלחמת העצמאות. השיקולים הביטחוניים באותה עת באו לידי ביטוי בניסיון ליצור רצפים התיישבותיים ולשלוט בצירים

ביגר גדעון, ארץ רבת גבולות, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2001. עמ' 77-79 3ביוני 1937 התפרסם הכרוז “נגד כל הצעת חלוקה שהיא", בחתימת שני הרבנים 4הראשיים ונציגים של שתי המפלגות הדתיות-ציוניות, ובו נאמר: “אנו מצהירים בזה את עמדתנו המוצקה והמוחלטת נגד כל הצעה שיש בה משום צמצום גבולות א"י או חלוקתה באיזו צורה שהיא. עם ישראל לא ויתר במשך אלפי שנות גלותו על זכותו בארץ האבות ולא יוותר גם כעת אף על שעל אחד מאדמת ארץ ישראל.

־אנו מכריזים בכל תוקף על זכותה הנצחית המלאה והשלמה של האומה על מולדתה בגבולותיה ההיסטוריים, ואנו שוללים בהחלט כל ניסיון של הסכמה לחלוקת

הארץ או הצעות אחרות הפוגעות בזכותנו זאת".

�� .indb 203 7/18/10 9:12 AM


— ונעדרה מהם הראייה האזורית. הזיקה ההיסטורית התמקדה בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, אך לא בקביעת גבולותיה. הכרעתו של דוד בן -גוריון בתום מלחמת העצמאות היתה ברורה: "... בין שלמות

הארץ או מדינה יהודית, בחרנו במדינה יהודית."

יהודה, ושינויים בהיבטי הביטחון: כיבושם של תהליכים אזוריים שומרון ורצועת עזה ב-1967 הצעיד את נימוקי הביטחון לחזית הבמה הטריטוריאלית, ואלה נכרכו מחדש בסוגיית ההתיישבות. בהיעדר כל נכונות ערבית להכרה בישראל, ביקשה ממשלת המערך לממש את "תוכנית אלון": חיץ ביטחוני בבקעת הירדן ובשיפולים המזרחיים של גב ההר — אשר יחצוץ בין ישראל לירדן ול"חזית מזרחית" — וכן חיץ בין ישראל למצרים, בדמות פתחת רפיח וגוש קטיף; שטח הבירה ירושלים גדל פי שלושה, וסביבה נבנה "עוטף" שנועד להרחיקה מקו הגבול העתידי עם ירדן; ולבסוף, ישראל ביקשה להרחיב את "המותניים הצרים" במערב השומרון — ולהבטיח שם את שליטתה על המים, על חלק מדרכי הרוחב של השומרון ועל מבואות

נתב"ג. שאר השטח, 60%, נשמר כפיקדון להסדר קבע.

עם עלייתו של הליכוד לשלטון ב-1977 הורחבה הגדרת הצרכים הביטחוניים — ועל-פי תוכניתו של שר החקלאות דאז, אריאל שרון, החלה התיישבות בשטחים הריקים של גב ההר, כדי לשלוט בכל צירי הרוחב ובשטחים השולטים מבחינה טופוגרפית על ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית. "גוש אמונים" השלים את שבירת הרצף ההתיישבותי הפלסטיני, על-ידי בניית התנחלויות בלב האוכלוסייה הפלסטינית,

וזאת כדי למנוע כל אפשרות לחלוקתה של הארץ.

הסכם השלום עם מצרים ב-1979 ופירוזו המחודש של חצי-האי סיני ייתרו את הצורך בחיץ נוסף, בדמות פתחת רפיח וגוש קטיף — והעניקו למדינת ישראל גבול שקט ויציב )כבר 26 שנים(, בניגוד לתחזיותיהם

של חסידי ארץ ישראל השלמה לסוגיהם.

שני תהליכים נוספים כרסמו גם בחשיבותה הביטחונית של בקעת הירדן:

�� .indb 204 7/18/10 9:12 AM


השילוב של הסכם השלום עם ירדן ב-1994, כיבוש עיראק על-ידי ארצות-הברית ב-2003 וחולשתה הברורה של סוריה, צמצם באופן

ניכר את איום "החזית המזרחית", בטווח הנראה לעין. מהפכת המידע והנשק המונחה בשדה הקרב, שצה"ל עבר בעשור האחרון, שיפרה מאוד את יכולתה של ישראל להגן על עצמה

במלחמה גם מתוך שטח מצומצם5]7[.

המו"מ עם הפלסטינים: במסגרת המו"מ עם הפלסטינים, הסכימו האחרונים שהמדינה הפלסטינית תפורז מצבא זר ומנשק כבד; שייאסר עליה לחתום על בריתות צבאיות — ושישראל תהנה מהמרחב האווירי המשותף ומ-2-3 בסיסים להתרעה מוקדמת. ישראל מצידה הסכימה לוותר על הריבונות בבקעת הירדן, בגב ההר ובמעברים הבינלאומיים — "האזורים הביטחוניים". אולם, שני הצדדים כשלו יחדיו בהשגתו של הסדר הקבע, בשל המחלוקת בסוגיות שאינן ביטחוניות — התנחלויות

וירושלים.

רבות מההתנחלויות שהיו אמורות להתפנות מאוכלסות בנאמני "גוש אמונים", שנציגיהם בכנסת ובמועצת יש"ע עשו ככל שביכולתם לסכל את מימושו של הסכם אוסלו. עד שניתנה דירקטיבה שונה מראש הממשלה, המשיכה גם מערכת הביטחון לבקש שבהסדר הקבע ייכללו "מקדמי ביטחון" לאיומים שהם תוצרי המציאות העכשווית – ואמורים להצטמצם, או להיעלם, כתוצאה ממצב מדיני שונה. מנגד, הפלסטינים כשלו במאבקם בטרור, לא סיפקו את הצורך הביטחוני הישראלי והעניקו

לגיטימציה מסוימת לטענותיהם של חסידי ארץ ישראל השלמה.6

ההינתקות והיום שאחרי: כישלונם של שני הצדדים במיצוי הדרך המדינית להסדר קבע הובילה אותם לסבב אלימות נוסף, שבמהלכו הודיע ראש הממשלה שרון על הינתקות חד-צדדית מעזה ומצפון השומרון. שרון

איתן בן אליהו, אצל שביט ארי, חלוקת הארץ, כתר, 2005 עמ' 45-46 5להסדר הישראלי-פלסטיני במו"מ הטריטוריאלי ההיבט ואריאלי שאול, רון פונדק 6

הקבע, מרכז פרס לשלום, 2004

�� .indb 205 7/18/10 9:12 AM


הדגיש את הגורם הדמוגרפי כשיקול ראשי, אך הזכיר גם את המחיר החברתי, הכלכלי והביטחוני הכרוך בהחזקת גוש קטיף בלב הרצועה7.

הרווחים הביטחוניים של ההינתקות תלויים בחידושו של התהליך המדיני בין הצדדים, שאמור להוליך לחלוקת הארץ ולביסוסה של מדינת ישראל על 78% ממנה. אז תוכל ישראל להקצות את הכוחות שהתפנו משמירה על ביטחונם של המתנחלים למשימות אחרות; לצמצם את המפקדות ברצועה; ובטווח הארוך יותר אף לחסוך בהוצאות הביטחוניות, על-ידי איחודם של פיקוד דרום ופיקוד מרכז. בתגובה לפעולות טרור של אלה שיבקשו להפר את התהליך, יהיה לישראל נוח יותר לפעול מחוץ לרצועה — מן האוויר או מן הקרקע — כנגד משגרי הרקטות, בתאום

עם הרש"פ או בלעדיו.

מצד אחר, אי-חידושה של ההידברות בין הצדדים, כישלון הרש"פ בשמירה על הסכם הרגיעה עם ארגוני הסירוב והטרור — והעמקת האחיזה ההתיישבותית ביהודה ושומרון, יביאו להסלמה מהירה וגורפת של האלימות. במבט לעתיד, לא יהיה זה נכון מצד ישראל להמשיך ולסגת משטחים באופן משמעותי וחד-צדדי, בשל הפגיעה בכושר ההרתעה

שלה וחיזוקם של גורמי הטרור עקב כך.

אם תעשה כן, היא עלולה להידרש לכיבוש-מחדש של השטחים ולסבול מן ההשלכות הבינלאומיות והפנימיות של צעד כזה – ובכללן, המחיר הביטחוני-כלכלי של גיוס מילואים למבצעים קרקעיים גדולים; של הגדלת הכוחות המאבטחים את הישובים המבודדים ואת צירי התנועה המוליכים אליהם; של הקצאת מיליארדי שקלים ל"חבילות מיגון", ועוד.

סוף דבר: מדינת ישראל יכולה להמשיך ולהיות הגורם הדומיננטי באזור וכן להשתלב בו, אם תשכיל לחזור לגבולות 1967 — עם תיקוני הגבול הנדרשים — במסגרת הסכם קבע. מהלך זה, שלא יפגע משמעותית ביכולתה של ישראל להגן על עצמה, יעניק לה מעמד בינלאומי מחוזק,

מסמך ההתנתקות של שרון )פורסם ב-15 באפריל 2004 ב"הארץ"( 7

�� .indb 206 7/18/10 9:12 AM


הכרה בסופיות הסכסוך ונורמליזציה ביחסיה עם העולם הערבי, כפי שזה הציע במרץ 2002 )במסגרת "היוזמה הסעודית"(.

יציבותו של הגבול נקבעת על-ידי טיב היחסים בין השוכנים משני עבריו, בעיקר אם יחסים אלה מבוססים על הכרה הדדית בזכויות הצד האחר. הסדר קבע ומציאות יציבה אינם מבטלים את הצורך של מדינת ישראל לשמור על עליונותה הצבאית, אך מצב כזה יצמצם במאוד את הצורך בהקמתן של התנחלויות ב"שטחים שולטים" ובבניית חומות

לאורך "עורקי חיים".

לימין הדתי יש לומר כי אי-אפשר "לרשת" את הארץ מבלי לרשת את תושביה כולם. בנושא "טבעיותם" של "הגבולות הטבעיים", כדאי להזכיר לימין הדתי וגם לימין החילוני כי "גבולות טבעיים" הם תמיד הקווים שאליהם המדינה רוצה להתפשט. לא ידוע על מקרה שבו מדינה הביעה את רצונה לסגת ל"גבולות טבעיים"8. על הציבור להכיר בכך שהניסיון לממש כוונות אלו עלול להביא לאובדן הרוב היהודי והמשטר הדמוקרטי

במדינת ישראל.

יצחק גל –נור, ושבו בנים לגבולם, הוצאת מגנס, תשנ"ה, עמ' 44. 8

�� .indb 207 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 02/11/2004[

18 | גבורת הכובש את יצרו

במדיניות הנוכחית של ישראל יש אולי גבורה, אבל אין תבונה וטהרה

"בשתי המערכות הללו )מדינית וצבאית( נתבעים מאתנו שלושה דברים: גבורה, תבונה, טהרה... דרושה מאתנו גבורה כדי ליצור ולבנות, לעמוד על נפשנו, לעשות שמות בטרוריסטים. אבל דרושה מאתנו גם תבונה בשעה מטורפת זו, בתוך סבך דמים זה... שומה עלינו למצוא את הדרך שתרבה לנו ידידים עוזרים ותמעיט עד כמה שאפשר את מספר אויבינו וצרינו. ודרושה מאתנו טהרה... כוחנו בנכס הדגול שיש לעם היהודי — בנכס המוסרי, בטהרה המוסרית של חיינו, של בנינו, של שאיפותינו, של הליכותינו עם העולם. ובשלוש אלה — בגבורה, בתבונה ובטהרה

— נעמוד עד הניצחון".

היינו שמחים לגלות שהמדיניות שדוד בן-גוריון הציע ליישוב העברי לנקוט מול המרד הערבי ב-1936 היא זו שמדריכה את ממשלת ישראל

גם בימים אלו. לצערנו, אנו מגלים כי אין זה כך.

אפשר והגבורה מתקיימת בנחישותם של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון האחרים בלחימה עקבית ונחרצת, במחיר דמים יום-יומי כמעט. הצלחתם מעניקה לממשלה את היכולת לשווק את האשליה שכוח יכול לפתור כל בעיה ולתבוע מהחברה לשלם מחיר מיותר, בשל מאבקים

פוליטיים פנים מפלגתיים. אך נראה כי התבונה נעדרת ממחוזותינו

דבקותה של הממשלה במדיניות ה"אין פרטנר" מביאה לקריסת החוגים המתונים בחברה הפלשתינית, המסכימים לקבל את מדינת ישראל לצד מדינת פלשתין. בד בבד עולה כוחם של השוללים גישה זאת. ישראל נותרת אמנם עם מחויבותה של המעצמה החזקה בעולם, אך העולם הערבי והעולם המערבי, לרבות ידידות נאמנות, הולכים ומתרחקים מתמיכה בה.

�� .indb 208 7/18/10 9:12 AM


גם הטהרה רחקה ממעשיה של ישראל. אנו עדים לתופעות הנלוות למה שראש הממשלה הגדיר "כיבוש משחית", כמו מעשים של חיילי צה"ל, אנשי משמר הגבול וזרועות הביטחון האחרות, שיש לקוות כי

ייזכרו כחריגים.

שלטון החוק, סדרי המינהל וערכי החברה הראויים נתונים לביזוי מתמיד. חלק מציבור המתנחלים ונציגיו בממשלה רומסים את החוק מתחת לאפו של שר הביטחון, כפי שהיטיב לתאר מבקר המדינה בדו"ח על המאחזים הלא חוקיים. משרדי ממשלה הפכו למכשיר לחלוקת הטבות, תופעה שהביאה את היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד השר לביטחון פנים, בחשד להפרת אמונים ולשוחד בחירות. האלימות והפשיעה גוברות, השכבות החלשות סובלות מפגיעה

מתמשכת והקיטוב החברתי מחריף.

ראוי שממשלת ישראל תחזור ותאמץ את הבחירה האסטרטגית של בן-גוריון במלחמת העצמאות: "בין שלמות הארץ למדינה היהודית, בחרנו במדינה היהודית". יש לחזור לתהליך המדיני על בסיס החלטת האו"ם 242, המאפשר לשמור על אופיה היהודי של ישראל ועל משטרה

הדמוקרטי, לצד מדינה פלשתינית.

גם מדיניות הגבורה תצטרך להשתנות. במקום מבצעים צבאיים רחבי היקף ורבי נפגעים יש להעדיף את גבורת הכובש את יצרו. מדיניות כזאת תאפשר לנו להקצות יותר משאבים להתמודדות עם חוליי החברה ולהפוך את ישראל למדינה שאותה ביקש לבנות הנשיא הראשון, חיים וייצמן.

בנאומו לפני ועדת פיל ב-1937 תיאר וייצמן את ישראל כ"מקום אחד בעולם שבו נוכל לחיות את חיינו ולהביע את מהותנו בהתאם לטבענו, ולתת את חלקנו לתרבות האנושית לפי דרכנו אנו... אז אולי יבינו יותר

לרוחנו, ויחסינו עם שאר אומות העולם יהיו יותר נורמליים".

�� .indb 209 7/18/10 9:12 AM


1968/2005 | ישובים ישראליים ברצועת עזה

�� .indb 210 7/18/10 9:12 AM


יישובים ישראלים בגדה | 2009המערבית ובמזרח ירושלים

�� .indb 211 7/18/10 9:12 AM


2009 | מאחזים

�� .indb 212 7/18/10 9:12 AM

פרק 3 | חמאס ועזה

�� .indb 213 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 214 7/18/10 9:12 AM

תוכן עניינים עמ’

217 אזרחי ישראל בחרו בחמאס ]הארץ און-ליין | 01/03/2009[ .1מבצע "עופרת יצוקה" – גורמים, התנהלות, תוצאות .2

219 ראשוניות והמשמעויות שלהם ]סנאט 362 | 02/2009[ 230 ]16/01/2009 | Ynet[ היום שאחרי המלחמה כבר היה כאן .3233 אל תצפו לניסים ונפלאות ]מודיעין ניוז | 15/01/2009[ .4241 ]06/07/2006 | Ynet[ ?רק 40 ק"מ, זוכרים .5244 ]29/06/2006 | Ynet[ מלחמה בלי אופק .6


�� .indb 215 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 216 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 01/03/2009[

1 | אזרחי ישראל בחרו בחמאס

בבחירות לכנסת ה-18 הכריעו אזרחי ישראל גם את עתידה של ההנהגה הפלסטינית. הסיכוי שמחמוד עבאס ומשנתו המדינית יצליחו לשרוד ולהחזיק מעמד מול ממשלת בנימין נתניהו, בדומה ליאסר ערפאת ב-1996, קטן ביותר. העדרו של תהליך מדיני וההתחזקות הצפויה של החמאס בשל כך, יגרמו לכך שהפתח ינטוש את הזירה המדינית ויצטרף,

או יפנה את מקומו, לחמאס.

ערפאת נאלץ לצפות בנתניהו, שראה ב"מדינת אש"ף" סכנה קיומית, מרכיב ממשלת ימין. אירועי "מנהרת הכותל", הלחץ האמריקאי, המלחמה הזמנית בטרור ותמיכת רוב הציבור בתהליך המדיני, הניבו רק מעט "פירות מדיניים" — "פרוטוקול חברון" ו"מזכר וואי" — אך מנעו את ביטול התהליך. אש"ף לא איבד את בכורתו לחמאס אפילו כשנתניהו ביטל את המו"מ על הסדר הקבע, קיצץ בנסיגות שנקבעו בהסכם הביניים,

והביא להכפלת מספר הישראלים בשטחים.

עבאס הצליח לשרוד במהלך כהונתה של ממשלת אהוד אולמרט בזכות תמיכתן של מדינות ערב המתונות ומרבית הקהילה הבינלאומית, הסיוע האמריקאי ונוכחות צה"ל בגדה. ממשלת נתניהו השנייה פירושה החמרת התנאים שבהם הוא שרוי: סירוב ישראלי לדון ביוזמה הערבית, העדרו של מסמך מחייב בעקבות תהליך אנאפוליס, שליטת החמאס בעזה, שהולכת וזוכה ללגיטימציה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", התחזקות

"המחנה האיראני", כלכלה חנוקה וגידול נוסף במספר המתנחלים.

אם נתניהו יצליח להתגבר על הלחץ האמריקאי ועל חרמות מצד אירופה ומדינות ערב, הוא יידרש רק לבצע בשטח את "מורשת" אולמרט, ציפי לבני ואהוד ברק. אם אביגדור ליברמן יצליח להגביל את בג"ץ בנושאי ביטחון, נתניהו יוכל להשלים את גדר ההפרדה בתוואי שיבתר את הגדה. הוא יוכל להיענות לתביעת האיחוד הלאומי "להלבין" את המאחזים,

�� .indb 217 7/18/10 9:12 AM


ברוח ההסכמים של אהוד ברק עם המתנחלים. הוא ישחרר מכרזים לבנייה בהתנחלויות שבתוך הגדר, ו"השלישייה" שקידשה את תוואי הגדר כגבול העתידי לא תוכל לפצות הגה מהאופוזיציה. התסיסה שתגבר בגדה תשמש לנתניהו עילה להשאיר את מאות המחסומים שחנקו את

הכלכלה הפלסטינית, וברק יוכל רק למלא פיו מים.

התגובה לבחירות בישראל היתה האצת ההידברות בין החמאס לפתח בגיבוי מצרי, במטרה ליצור כתובת פלסטינית, שתתמודד עם הנטישה הצפויה של ישראל את תהליך אנאפוליס, ועם דרישת ליברמן למיטוט החמאס, כלומר להפרת הסכם הרגיעה החדש, אם יושג. אם תהליך הפיוס הפלסטיני יצליח, החמאס יוותר על הצהרתו בעניין הקמת אש"ף חדש ויצטרף לזה הקיים — מהלך שיחזק את הקריאות להכניס מחדש למצע אש"ף את "ההתנגדות" ולהתנות את מחויבותו להסכמים בכיבודם על

ידי ישראל.

העדרו של תהליך מדיני משמעותי יגרום לפתח, 16 שנה אחרי הסכם אוסלו, להודות שהחלטתו האסטרטגית לבחור בדרך המדינית ולנטוש את "המאבק המזוין" נכשלה. משם קצרה הדרך להשתלטות האג'נדה החמאסית על אש"ף, המוכר כנציגו הלגיטימי והבלעדי של העם הפלסטיני. כך, למרבה האירוניה, נחזה בנתניהו ובליברמן מנהלים מו"מ עם אש"ף בעל עמדות חמאסיות, בשל הלחץ הבינלאומי שיופעל על ישראל לקדם את הפתרון של שתי מדינות לשני העמים. אפשר להניח, כי אף לא אחד מהם לא ירצה לדון בחלופה של מדינה אחת בין הים לירדן, משום שבמדינה כזאת, שרוב אזרחיה יהיו פלסטינים, "חוק האזרחות" של

ליברמן יפעל נגדנו כבומרנג.

�� .indb 218 7/18/10 9:12 AM


]"סנאט" מספר 362 בנושאים מדיניים | 02/2009[

2 | מבצע "עופרת יצוקה" —

גורמים, התנהלות, תוצאות ראשוניותוהמשמעויות שלהם

1. תקציר מנהליםמבצע "עופרת יצוקה" משמש כאבן דרך נוספת בעימות שבין ישראל •ובתוצאותיו, בגורמיו כמו במשמעויותיו, חורג הוא אך לחמאס ייבחנו המבצע של תוצאותיו הצרה. עזה לרצועה מעבר הרבה בעיקר ביכולתן למנף תהליכים ארוכי טווח בהקשר האזורי ולאו

דווקא ביחס לתוצאות בעין.צירוף המטרה הלאומית לתנועת החמאס: שני מהלכים מכוננים •למאבק והצטרפות ב-1987 אסלאמית החברתית לזו פלסטינית

הפוליטי מפלגתי ב-2006.התבססות החמאס הושתתה על: היעדרה של התקדמות משמעותית •בתהליך המדיני בין ישראל לאש"ף, העמקת הכבוש הישראלי בגדה שליט גלעד של חטיפתו ועוד. המחסומים ההפרדה, גדר בדמות ביוני 2006 על מנת לשחר את אסירי החמאס , תוצאות מלחמת צבאית, התעצמות סורית, האיראנית- התמיכה השנייה, לבנון פגיעה מתמשכת בשגרת חייהם של תושבי "עוטף עזה" על מנת להסיר את "המצור", ואף "הרגיעה" האחרונה שהושגה לחצי שנה.היעדים הגלויים של המבצע הוגבלו לשניים מרכזיים: הפסקת הירי •מהרצועה לישראל והפסקת ההברחות של אמצעי הלחימה מסיני והאמצעי היא החמאס, הראשון היעד להשגת הכתובת לרצועה. של הלוחם בכוח משמעותית פגיעה הוא לכך שנמצא המרכזי החמאס. הכתובת להשגת היעד השני הינה מצריים ומולה ישראל מנהלת את מאבקה הן בערוץ המדיני והן בקיומו של איום סמוי .

החזירה ,1860 מועבי"ט רקע החלטת על המצרית, התווך יוזמת •את מוברק ומצרים למרכז ההשפעה והעשייה בשלושת המעגלים: המקומי, האזורי והבינלאומי. המצרים, מבקשים להביא פתרון לפרץ

�� .indb 219 7/18/10 9:12 AM


עבאס בראשות הרש"פ של החזרתה כדי תוך הנוכחי האלימות להבטיח כך המצרים מבקשים העזתי. למגרש המשחקים ופייאד כי החמאס המאבדת מכוחה ומתמיכת האוכלוסייה, תשולב מחדש כתובת ליצירת ותביא באש"ף, ואולי ברש"פ, נחיתות בעמדת פלסטינית אחת להמשך המו"מ עם ישראל. במעגל האזורי, לעת עתה, מצרים עיקרה את הציר האירני–סורי ובמעגל הבינלאומי אף

זכתה למצעד תמיכה מהקהילה האירופית.כישלון בהשגת היעדים ארוכי הטווח, יחזירו את הגלגל להסתובב •שוב אחורה: התעצמות החמאס, היחלשות אש"ף, העמקת החדירה האיראנית ואף זו של אל קיעדה, חידוש האש ברצועה ואף בגדה ובמזרח ירושלים וערעור היחסים בין ישראל למצרים ירדן ואחרות.

מבצע "עופרת יצוקה" משמש כאבן דרך נוספת בעימות שבין ישראל לחמאס אך הוא חורג במשמעויותיו, כמו בגורמיו ובתוצאותיו, הרבה מעבר לרצועה עזה הצרה ואף מעבר לגבולותיו של הסכסוך הישראלי פלסטיני. אלו כולם נעוצים במעגלי סכסוך מקומיים ואזוריים, חברתיים ודתיים בהם נוטלים חלק במידה משתנה שחקנים מרכזיים רבים — החמאס, אש"ף, ישראל, מצריים, חיזבאללה, אירן, סוריה, ירדן וטורקיה ואף שחקנים נוספים במעגל הרחב כמו ארה"ב, האיחוד האירופי האו"מ ועוד. לפיכך, המבצע הצבאי ברצועת עזה ותוצאותיו אינם ניתנות לתיאור, ניתוח והסבר ללא התייחסות מעמיקה להשתלשלות והתפתחות האירועים שהובילו אליו ולמעגלי הסכסוך השונים המשתקפים בו. הלחימה אומנם מתבצעת ברצועה אך גורמיה כמו גלי ההדף שלה מגיעים בין השאר לגדה המערבית, למדינות השכנות באזורינו ואף רחוק מכך. במידה רבה תוצאותיו של המבצע ייבחנו בעיקר ביכולתן למנף תהליכים ארוכי טווח בהקשר האזורי ולאו דווקא ביחס לתוצאות בעין בדפוס של "ספירת גופות", השמדת מנהרות ופגיעה בתשתיות. אלו האחרונות בעלות השפעה זמנית משום היותן הפיכות בנקל על

ידי המגמות העמוקות יותר.

החמאס עולה לבמה הלאומית והפוליטית מאז האינתיפאדה הראשונה ב-1987 תנועת החמאס אימצה שתי

�� .indb 220 7/18/10 9:12 AM


החלטות מכריעות לגבי מעמדה ועתידה החברתיים והלאומיים. בראשונה, עם פרוץ האינתיפאדה, היא נאלצה להוסיף את הרעיון הלאומי למצעה החברתי דתי, הנשאב מחזונה ועמדתה של תנועת "האחים המוסלמים", הורתה ומולידה. קרי, לצרף את ההיבט הלאומי הפלסטיני הפרטיקולארי לפעילותה, ואף להעניק לו מקום בקדמת הבמה לצידו, ולעיתים על חשבונו, של ההיבט האסלאמי כדת בעלת שליחות אוניברסאלית, שבא לידי ביטוי ב"דעווה". בהחלטה השנייה, החמאס בוחרת "להתמסד" בדפוס מפלגה, "תנועת הרפורמה והשינוי", וליטול חלק במאבק הפוליטי- דמוקראטי על ידי הצטרפותה למערכת הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006. שני מהלכים אלו לא באו על מנת ליישר קו עם האחות הבכירה, תנועת הפת"ח, שנאלצה לנטוש את המאבק המזוין לטובת התהליך המדיני כאסטרטגית יסוד להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, אלא על מנת לתפוס את מקומה, תוך שינוי קיצוני במטרותיהם ובמדיניות הפעולה של הפלסטינים. כך התבטאו טרם הבחירות ראשי החמאס: איסמעיל הנייה, לימים ראש הממשלה, " מטרת החמאס היא להביא ליצירת שינוי היסטורי רחב... חמאס מכוון את מאמציו.... ליצירת אש"ף חדש", וחאלד משעל, ראש הלשכה המדינית, הבהיר כי "ההתנגדות היא אופציה אסטרטגית עד שישוחרר השעל האחרון מאדמת פלסטין וישוב אחרון הפליטים". קרי, תנועת החמאס במשנתה הדתית לאומית שוללת כול פיתרון קבע עם ישראל שפשרה ביסודו, האסור על פי ההלכה האסלאמית. אף כי מחמוד אל-זהאר, אחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה,לאחר חיסולם של השייח אחמד יאסין ויורשו רנטיסי, אמר: " אם נוכל להשיג את מטרותינו בלי אלימות, נעשה כן...." היא רואה בפועל בג'יהאד הכוחני כדרך היחידה האפשרית ל"שחרור כול פלסטין" על מנת לכונן את הישות האסלאמית פלסטינית. לפיכך, החמאס שוללת מכול וכול את ההפרדה שאש"ף נאלץ להסכים לה בנובמבר 1988 בועידת אלג'יר, ובמהלך "הסכמי אוסלו", שעה שויתר על "המולדת" על כול פלסטין לטובת "המדינה הפלסטינית" על 22 אחוזים ממנה. יחד עם זאת, תחת ההכרה בכוחה הנוכחי של ישראל, מבקשת החמאס לאחוז בתפיסת "השלבים" כדרך הפעולה להשגת מטרתה המלאה. אך היא מדגישה כי כול שלב ייכפה בכוח על ישראל ללא כול מתן תמורה מדינית מצידה.

�� .indb 221 7/18/10 9:12 AM


החמאס — התבססות ובידודכישלון התהליך המדיני בין ישראל ואש"ף, לצד תופעת השחיתות השלטונית של בכירי הרש"פ, הזין וחיזק את כוחה של החמאס, שעשתה כול שביכולתה על מנת לפגוע במו"מ המדיני שקיימו אש"ף וישראל באמצעות פיגועי טרור למינם. הנסיגה החד צדדית של ישראל מדרום לבנון, שנתפסה ונזקפה לזכותו ולדרכו של החיזבאללה, "ההתנגדות", הביאה את מנהיגי החמאס להדק את קשריהם עם חיזבאללה, לאחר שאלו נוצרו בעת שהותם של 415 פעילי החמאס המגורשים בלבנון. הבדידות המדינית והיכולת הפיננסית המוגבלת, הניעו את החמאס בהמשך ל"נישואי נוחות" עם "הספונסרית" האיראנית למרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים המהותיים שבינן. אך את זריקת העידוד המשמעותית ביותר למדיניותה ולדרכה, קיבלה החמאס דווקא מישראל, בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005. זו ניתנה שעה שממשלת ישראל בראשות שרון, סירבה בתקיפות לכול הידברות והסכם עם אבו- מאזן, והתעקשה על מהלך חד צדדי במופגן למרות האזהרות הרבות שהושמעו באוזניה ביחס להתחזקותם של הגורמים הקיצוניים בחברה

הפלסטינית על חשבון אלו המתונים.

התוצאות לא איחרו לבוא. בבחירות הדמוקרטיות לפרלמנט הפלסטיני, שנכפו על ידי האמריקאים עיוורון מדיני ותרבותי, מפלגת החמאס זכתה בניצחון גורף והרכיבה את ממשלתה. אך הממשלה הפלסטינית לא שרדה את המתחים הבסיסיים בין הפת"ח לחמאס וסופו של דבר היתה השתלטותה הצבאית של החמאס על כול רצועת עזה בקיץ 2007. התגובה מנגד הייתה: הידוק הבידוד מדיני שישראל, אש"ף, מצריים ורובה המכריע של הקהילה הבינלאומית כפו על החמאס עד שתקבל את שלושת התנאים: הכרה בהסכמים שנחתמו בין אש"ף וישראל, לרבות הסכמי אוסלו, התנערות מהתמיכה בטרור והכרה בישראל. לכך התווסף בידוד כלכלי פיזי על ידי סגירת מעבר רפיח וצמצום הסחורות הנכנסות במעברים לישראל למוצרי יסוד חיוניים בלבד. כולם הניחו כי "המצור" יכריע את דעת הקהל העזתי וזה ימשוך את תמיכתו מהנהגתה חסרת הניסיון השלטוני של החמאס.

חמאס סירבה לשתף פעולה עם תוכנית זו ועשתה הכול להבטיח

�� .indb 222 7/18/10 9:12 AM


את שרידותו של הניסוי האסלאמי. החמאס פעלה בעקביות על מנת לחזק את קשריה עם אירן וסוריה ולזכות בתמיכתן המדינית והכספית ובהכשרת כוחה הצבאי. אירן מצידה שמחה על ההזדמנות לתקוע את הלחי השנייה והדרומית של הצבת הפונדמנטליסטית שכבר הציבה קודם לכן מצפון לישראל בדמות החיזבאללה. שתיהן יחד אמורות לשרת שתי מטרות איראניות: האחת, לשמש אקדח טעון לעורף הישראלי באם זו תיבחר להפעיל את חיל האוויר שלה כנגד תוכנית הגרעין האיראנית, ולהסיט את תשומת הלב הבינלאומית ממנה. השנייה, לשמש יתדות מסייעות בדרכה של אירן להגמוניה אזורית וחברתית אל מול ישראל,

מצרים וסעודיה.

בתוך הרצועה החמאס הצליחה להשליט את מרותה על הפלגים הפלסטינים ברצועת עזה ולכוון את פעילותם הצבאית למול ישראל

בשני מהלכים עיקריים:

ראשית, ביצירת מאזן הרתעה מקומי למול ישראל באמצעות פיתוח והברחת נשק רקטי ארוך טווח דרך סיני באמצעות המנהרות שמתחת לציר "פילדלפי", שעה שהמצרים מפגינים אוזלת יד מכוונת. מוברק ראה בהתנתקות, בסגירת המעברים מישראל לעזה ובניתוק עזה מהגדה כניסיון ישראלי לדחוף את עזה על צרותיה לחיק מצריים. להבנות בגובה מסוים בין ישראל לחמאס יבטיחו להבנתו את הקשר בין הרצועה לגדה ביחס לכול פתרון מדיני שיושג עם אבו מאזן. לכן פעל במקביל לחידוש הדיאלוג הפלסטיני הפנימי ולהכלת החמאס מחדש בכתובת

אחת בראשות אבו מאזן.

שנית, הכשרת הכוח ואימונו במסגרות סמי צבאיות, והיערכות קרקעית המבוססת על מלכודה של עזה לקראת כניסה ישראלית קרקעית במודל

לבנון.

תמונת "היום שלפני"אם כך, שורה של התפתחויות בשלוש השנים האחרונות יצרו בקרב תנועת החמאס תחושת כוח ואף ביטחון ביחס לבחירת האסטרטגיה

�� .indb 223 7/18/10 9:12 AM


שלה להשגת מטרותיה: חטיפתו של גלעד שליט ביוני 2006 על מנת לשחר את אסירי החמאס הניבה את מבצע "גשמי קיץ" ברצועה שנסתיים ללא תוצאות וכרסם בכושר ההרתעה הישראלי. תוצאות מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, שריסנו אומנם את החיזבאללה אך גם העצימו את כוחו בדרך להשתלטות פוליטית על לבנון כולה. היעדרה של התקדמות משמעותית בתהליך המדיני בין ישראל לאש"ף/פת"ח בתווך האמריקאי, לרבות במסגרת "תהליך אנאפוליס", הקלה על החמאס לשווק את משנתה. היא הדגישה הן את חוסר התוחלת באופציית המו"מ שאומצה על ידי אבו מאזן לקדום האינטרסים של העם הפלסטיני והן את העמקת הכבוש הישראלי בגדה בדמות גדר ההפרדה, המחסומים ועוד. פגיעה מתמשכת בשגרת חייהם של תושבי "עוטף עזה" על מנת להסיר את "המצור", ואף "הרגיעה" האחרונה שהושגה לחצי שנה נתפסה בעיני החמאס כהצלחה משום שהצליחה לכפותה על ישראל. בעיקר ביחס לסעיף בו נאמר כי זו תוחל גם על הגדה המערבית כעבור חצי שנה. החמאס, להבנתה, החלה בספירה לאחור של השלב השני להשלמת ניצחון תפיסתה ומדיניותה הלאומית חברתית על זו של הפת"ח בקרב

הצבור הפלסטיני גם בגדה המערבית.

ערב "עופרת יצוקה" יוהרת החמאס הגיעה לשיאה. יוהרה שאת תחילת ביטוייה ניתן לראות בסירובה של החמאס לקיים את הדיאלוג הפלסטיני הפנימי למול הפת"ח בתווך מצרי, וניסיונותיה לקעקע את מעמדה של מצריים כמתווכת יחידה, לרבות האשמתה בנטייה פרו ישראלית. במשור הצבאי החליטה החמאס לקבוע תג מחיר אחר לחיסול החוליה בצפון הרצועה ע"י ישראל, באמצעות ירי רקטות שהביא לשבירת ה"רגיעה" כחודש לפני מועד פקיעתה. בהמשך ניתן לסמן את סירובה של החמאס לחידוש ה"רגיעה", ושיאה בקריאת התגר חסרת התקדים, שעה שראשיה החלו לתת פומבי , על כול במה, לשבועת האמונים לתנועת האחים המוסלמים — "הבייעה". קרי, תנועת החמאס נופפה בהישגיה בפני העולם הערבי והאסלאמי תוך שהיא מתיימרת לשמש מודל לכול הסניפים של "האחים המוסלמים" ביחס למאבקם במשטרים

הפרו מערביים "המושחתים" )רש"פ ומצריים( וב"כופרים" )ישראל(.

�� .indb 224 7/18/10 9:12 AM


שחרור "הקפיץ הדרוך" על ידי ישראלההכנות וההתכוננות המתמדת של ישראל לקראת העימות, פרי לקחי וועדת וינוגרד וחילופי הגברא במשרד הביטחון ובצה"ל, תוך כדי צבירת נקודות בקרב מדינות רבות בשל האיפוק הרב שהפגינה במשך חודשים רבים, בשילוב עם הפתעה צבאית טקטית, הניבו את התוצאות הקשות לחמאס כבר בשני גלי התקיפה האוויריים, שפתחו את מבצע "עופרת יצוקה". העמימות בהגדרת הדרג המדיני-אולמרט ברק ולבני- את יעדי המבצע התבהרה בהדרגה. לצבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית התחוור שאין בכוונתה של ממשלת ישראל להביא למיגור שלטון החמאס משתי סיבות. הגלויה, ישראל אינה מעוניינת כי צה"ל יחליף את החמאס בשליטה על רצועת עזה על כול המחירים המדיניים, הביטחוניים, התקציביים והאחרים הכרוכים בכך. הסמויה, ישראל נמנעת מטעויות העבר בהן ביקשה והצטיירה כמבקשת ל"המליך" את בני בריתה על "כידוני צה"ל". התובנה בדבר הצורך בהשארת החמאס ככתובת אפקטיבית זמנית אשר תמנע את הכאוס ברצועת עזה ותמשיך לשאת באחריות כלפי 1.5 מליון פלסטינים, יצר את השלביות במבצע הצה"לי מתוך כוונה להבטיח נקודת

יציאה בכול שלב, באם הוא יספק את השגת היעדים שנקבעו.

היעדים הגלויים הוגבלו לשניים מרכזיים: הפסקת הירי מהרצועה לישראל והפסקת ההברחות של אמצעי הלחימה מסיני לרצועה. הכתובת להשגת היעד הראשון היא החמאס, והאמצעי המרכזי שנמצא לכך הוא פגיעה משמעותית בכוח הלוחם של החמאס, משום שהוא זה המבטיח את שרידותו של שלטון החמאס במהלך ובגמר המבצע. יכולתה של החמאס לחזור ולשלוט ברצועה הוגדרה כיעד האולטימטיבי של התנועה ומנהיגיה מבית ומחוץ. הכתובת להשגת היעד השני הינה מצריים ומולה ישראל מנהלת את מאבקה הן בערוץ המדיני והן בקיומו של איום גלוי לתסיסה בצבור המצרי ואיום סמוי של גל פליטים עזתים שישטוף את הגבול עם

מצרים כתוצאה מכבוש מלא של הרצועה על ידי צה"ל.

דפוס הפעולה הצבאי בו נקט צה"ל, בעיקר עם כניסתם של הכוחות הקרקעיים, התבסס על שימוש מסיבי באש, התקדמות איטית וזהירה, חיפוי אווירי צמוד לכוחות הקרקע ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשליטה

�� .indb 225 7/18/10 9:12 AM


ובקרה. בנוסף, היערכות מוקדמת וכוללת של שרותי ההצלה והחירום תחת שרביטו של פקוד העורף אשר מונעת את הפגיעה בעורף המביא עימו בד"כ לחץ פנימי להפסקת המבצע, ואף משטרת ישראל שנערכה במגזר הערבי ובמזרח ירושלים. דפוס זה של פעילות בשטח בנוי בצפיפות, בנוסף לשימוש הציני שעשו חמושי החמאס לעיתים בתושבי הרצועה, גרר בעקבותיו פגיעה מרובה של צה"ל בחפים מפשע, והעצים את ההשלכות של המבצע על מדינות ערב והעולם כולו. זעם שלא עומם על ידי תמונות של המסדרון והסיוע ההומניטארי שצה"ל יזם לטובת תושבי

הרצועה בדפוסים של מאות משאיות מזון וציוד, סיוע רפואי ואחר.

אך בעוד שאנו עדים לתגובות והפגנות של צבורים וקהלים פרו פלסטינים ואחרים כנגד ישראל , ממשלותיהם נוטים להפגין עמדה יותר מאוזנת

כלפיה.

האם שינוי כוון?החלטת מועבי"ט מספר 1860, שנתקבלה כבר ב-9 בינואר, לא כובדה על ידי הצדדים הלוחמים עם פרסומה. למרות העובדה כי חמאס לא הוזכרה בה היא העניקה לה לגיטימיות מדינית מסוימת לצידה של ישראל שמתעקשת למנוע זאת, גם במחיר של נסיגה חד צדדית. למרות העובדה כי ניתן למצוא בה את כול האלמנטים לסיום העימות הנוכחי, היא לא הצביעה על מנגנוני בצוע ובקרה מוגדרים כפי שישראל דרשה. יחד עם זאת היא סימנה בארבעת סעיפיה האחרונים את תמיכת 15 חברותיה ביצירת כתובת פלסטינית אחת בהנהגתו של מחמוד עבאס, ובתפיסת פתרון הקבע העתידי, במודל של "שתי מדינות לשני העמים",

שאושרה כבר בהחלטה 1850.

יחד עם זאת, סעיפי ההחלטה, אם כי בשלב זה הראשונים בלבד, מומשו השבוע בפועל באמצעות יוזמת התווך המצרית, שהחזירה את מוברק ומצרים למרכז ההשפעה והעשייה בשלושת המעגלים: המקומי, האזורי והבינלאומי. המצרים, שחזרו להיות הגורם המרכזי במשחק, למורת רוחו של החמאס ובעל כורחו, מבקשים להביא פתרון לפרץ האלימות הנוכחי תוך כדי החזרתה של הרש"פ בראשות עבאס ופייאד למגרש

�� .indb 226 7/18/10 9:12 AM


המשחקים העזתי. כך המצרים מבקשים להבטיח כי החמאס המאבדת מכוחה ומתמיכת האוכלוסייה, תשולב מחדש בעמדת נחיתות ברש"פ, ואולי באש"ף, ותביא ליצירת כתובת פלסטינית אחת להמשך המו"מ עם ישראל. במילים אחרות , המצרים מבקשים למנף את התווך שלהם לטווח הקצר בכדי להביא בהמשך למצב בו ישראל לא תוכל להתחמק מפתרון כולל של העניין הפלסטיני שעה שמולה יישב אבו מאזן כמייצג של כול העם הפלסטיני בשטחים. בתמורה, מצרים תפעל באפקטיביות רבה יותר למניעת התעצמות החמאס על ידי הברחות הנשק באמצעות המנהרות. עניין זה משרת היום גם את אינטרסיה של מצריים שחוותה על בשרה בחודשים האחרונים, ובעיקר בשבועות הלחימה, את יכולת ההתססה של הצבור המצרי והערבי על ידי "האחים המוסלמים" במצריים

על רקע התמונות המשודרות מעזה.

במעגל האזורי, מצרים יחד עם סעודיה ואש"ף, הצליחה לעקר ולבלום את הציר המיליטנטי של סוריה ואירן , שזכה לבמה בקטאר. שם הושמעו הצעות בדבר הכרזה על ישראל כ" ישות טרוריסטית" ובדבר משיכת יוזמת השלום של הליגה הערבית, המונחת זה 7 שנים מתחת לחוטמה של ישראל. מצרים בחרה השבוע להפוך את הכינוס בכוות ליצירת חזית ערבית מתונה הקוראת הן לפיוס פנים פלסטיני, והן לאחדות ערבית למול המעורבות האיראנית. למול הסיוע הכספי המובטח לחמאס מאיראן לשיקומה של רצועת עזה, הצליח הציר המתון להעמיד הבטחות בסך של 2 מיליארד $. על כנפי "החבילה" הזו מבקשים מוברק ועבדאללה לחזק את אבו מאזן וליצור כתובת פלסטינית אחת למו"מ עם ישראל, תוך שאינם שומטים את האיום, כי אם ישראל לא תתייחס אליה ברצינות הראויה, יוזמת הליגה הערבית תעבור לארכיון ההיסטוריה. להוקרה ותמיכה על כי מצרים הפכה המוציאה והמביאה בפועל של החלטות מועצת הביטחון נרתמו בכירי מנהיגי אירופה למפגש שארגן מוברק

בשארם ולמחווה צנועה יותר לישראל בירושלים.

"עופרת יצוקה" חשפה ואף השפיעה על יעדיו של הממשל האמריקאי החדש בראשות ברק אובמה. ארה"ב , כמו ישראל, רואה בתוכנית הגרעין האיראנית והאידיאולוגיה שבבסיס שלטון המולות כאיום ואתגר גדול

�� .indb 227 7/18/10 9:12 AM


יותר למדיניות החוץ שלה, ולפיכך, היא מעדיפה להיערך לכך מאשר להתיש עצמה למול שלוחתה החמאסית בעזה. כך התבשרנו כי בניגוד להערכות קודמות, הסכסוך הישראלי- פלסטיני, אמור להישאר בקדמת סדר העדיפויות ואין כוונה לקדם את זה הסורי על פניו. אך הנשיא ומזכירת המדינה החדשים מתכוונים לטפול מעמיק יותר בסכסוך בדמות הסדר קבע ויבקשו להימנע משחיקת מעמדה של ארה"ב כמוציאה ומביאה הסכמים שוליים ביחס למעברים או למספר המאחזים והמחסומים בשטחים. ישראל תרמה את חלקה בכך שהעניקה לממשל אובמה את השלמת הנסיגה של צה"ל מרצועת עזה בערב הכתרתו לנשיא ב-20

בינואר 2009.

שבריריותה של הפסקת האש הזמנית ידועה לכולם. זו יכולה להתחדש במיידית באם יתברר שאין ביכולתה של החמאס לכפותה על כול הפלגים הפלסטינים, או על ידה עצמה ככלי לשיפור תדמיתה שנפגעה אנושות. זאת לאור העובדה שמספרם של הנפגעים הפלסטינים עומד על למעלה מ-1315 הרוגים ולמעלה מ-5,000 פצועים, 80 אחוזים מהמנהרות נפגעו וקרוב ל-30 אלף בניינים ניזוקו בצורה חלקית או מלאה תוך קריסה של רובם המכריע של שירותים השלטוניים של החמאס. האש יכולה להתחדש מאוחר יותר, גם בדפוס של פיגועים בגדה, תחת הניסיון של החמאס להשיג יותר ביחס לפתיחת המעברים- היעד המרכזי מבחינתה

לביסוס מחדש של שלטונה.

לכן אנו עתידים בימים הבאים לראות את צה"ל בעמדות המתנה מחוץ לרצועה , מאופק אך עדיין מוכן לחדש את האש. על רקע הצורך בשיקום מסיבי של עזה, ושליטתה של ישראל במעברים, כושר המיקוח של ישראל הן ביחס לעסקה לשחרורו של גלעד שליט והן ביחס לאינטרס

של החמאס לשמור על הפסקת האש, עולה.

אך הערכת הצלחתו של המבצע תתייחס לא פחות ביחס למניעת ההברחות על ידי מצרים ובעיקר ביכולתה של האחרונה להביא לפיוס פלסטיני בהנהגת אבו מאזן ובחידוש המו"מ עם ישראל מיד לאחר הבחירות בפברואר. כישלון בהשגת היעדים הללו, יחזירו את הגלגל

�� .indb 228 7/18/10 9:12 AM


להסתובב שוב אחורה: התעצמות החמאס, היחלשות אבו מאזן, העמקת החדירה האיראנית ואף של אל קעידה, חידוש האש ברצועה ואף אולי

בגדה וערעור היחסים בין ישראל למצרים ירדן ואחרות.

�� .indb 229 7/18/10 9:12 AM


]16/01/2009 | Ynet[

היום שאחרי המלחמה | 3כבר היה כאן

הניצחון בעימות הוא זה שניתן להשיג לאו דווקא בכמות העופרת היצוקה, אלא בתובנות שכבר היו לנו בעבר

מדינה שוחרת שלום מפעילה את כוחותיה המזוינים לשתי מטרות יסוד: כדי לשמור על ריבונותה וביטחון תושביה, וכדי להבטיח שההפעלה הבאה של הכוחות תידרש מאוחר ככל שניתן. לפיכך, אין "הניצחון" ראוי להימדד אך ורק בפרמטרים של "ספירת גופות", השמדת אמצעי

לחימה או אפילו קווי העמדות של הכוחות בסיום הלחימה.

הניצחון הנדרש בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא זה המשפיע מטובו גם על הצד השני, ויוצר אצלו את המחויבות ארוכת הטווח למציאות החדשה. הוא זה שניתן להשיגו לאו דווקא בכמות "העופרת היצוקה",

אלא בתובנות אחרות שכבר היו מנת חלקנו בעבר.

מדיניות "קיר הברזל" הישראלית מזה עשורים רבים, מדיניות העוצמה והעליונות הצבאית, הייתה נדרשת, מוצדקת ומוצלחת מול הסרבנות הערבית להכיר בזכויותינו. זאת, כל עוד לא שכחה ישראל את הצורך התמידי בהצגת אלטרנטיבה מדינית, שעיקרה הסדר קבע בו כל צד נשאר עם חצי תאוותו בידו. תנאי מרכזי זה הביא לתהליך המדיני שהניב שני הסכמי שלום עם מצרים וירדן, ואת הנכונות הסורית לחתום על הסכם שלום בכפוף לנוסחה של שטחים תמורת שלום. זה התנאי שהביא את אש"ף ב-1988 להחליף את המאבק המזוין העקר לשחרור כל פלסטין, "המולדת", במאבק המדיני למימוש זכות ההגדרה העצמית בשטחי הגדה

המערבית ורצועת עזה,"המדינה", לצידה של ישראל.

תנועת החמאס האמונה על האסלאם המיליטנטי נעדר הנכונות לפשרות

�� .indb 230 7/18/10 9:12 AM


משמעותיות, חרתה על דגלה את "שחרור כל פלסטין" ואימצה מחדש את "שלושת הלאווים של ועידת חרטום". התשובה הישראלית כלפיה חייבת להישמר בדמות "קיר ברזל שלא יהיה בכוחה לפרוץ", כדברי ז'בוטינסקי. זאת כדי לקיים את המצב בו ישראל נתפסת כעובדה ניצחת המביאה לכך ש"הקבוצות הקיצוניות, שסיסמתן — לא, בשום אופן

לא- מאבדות את השפעתן".

אך כוחו של "קיר הברזל" אינו נמדד רק בעוצמתו הצבאית. למבצע "עופרת יצוקה" גם אם יצלח בפרמטרים הפשטניים שהוצגו, לא תהיה תרומה משמעותית לאורך זמן אם בסופו לא נאפשר לפלסטינים לקיים חיים ריבוניים ולהבטיח את רווחתם של תושבי המדינה ועתידם. ואין זה משנה אם החמאס ימשיך לשלוט ברצועה, או צה"ל יאלץ לחזור

ולשאת באחריות עליה.

המגמות הבסיסיות של הצדדים השוללים באופן מוחלט אחד את השני יניבו בהכרח תוך זמן קצר סיבובים אלימים נוספים. השנים מאז פריצת האינתיפאדה הראשונה לימדו אותנו כי בדומה לנו, בשעה שאין מה להפסיד והגב נלחץ לקיר או לים, גם הצד השני נלחם על הקמת "קיר

הברזל" שלו.

כוחו של "הקיר" מוכפל עשרת מונים שעה שלצידו מונחת אלטרנטיבה שונה מהפעלת כוח. עיקרה הסדר מדיני המקיים את האינטרסים היסודיים של הצדדים ונהנה מתמיכה בינלאומית. לפיכך, על ישראל לחזור לעם הפלסטיני ולהנהגתו הלגיטימית בעיני העולם הערבי והבינלאומי, אש"ף, עם המשך משנתו של ז'בוטינסקי הגורסת כי "ההשפעה עוברת אל הקבוצות המתונות שתבואנה אלינו עם הצעה לוויתורים הדדיים",

ולקבל אותם.

בעשור האחרון הוכח שיותר כוח לא הביא לוויתורים מהותיים נוספים לאלו שכבר עשה אש"ף עד היום במו"מ. למרות שעמדותיו הבסיסיות נשענות על המשפט הבינלאומי, הוא התגמש בסדרה ארוכה של תחומים: מנהיגיו עמדו על תביעתו שהפליטים יממשו את זכותם לבחור בין שיבה

�� .indb 231 7/18/10 9:12 AM


לפיצויים על פי החלטה 194, אך הם מוכנים לפרש זכות זאת בדמות מנגנון בינלאומי שיציג חלופות שונות ליישוב הפליטים, ולהכיר בכך

שלישראל זכות וטו על קבלתם;

אף כי ההתנחלויות אינן חוקיות על פי הדין הבינלאומי, הפלסטינים מקבלים את העובדה שישראל תספח את מקצתן עם יותר מ-70 אחוזים מתושביהן, בתמורה לשטחים אחרים שתמסור; אף כי עמדו על נסיגה לגבולות 67' גם בירושלים, הם מקבלים את העובדה כי ישראל תשמור בריבונותה את כל השכונות היהודיות במזרחה, לרבות בעיר העתיקה; אף כי חיו תחת כיבושים שונים, הם מקבלים את התביעה הישראלית

לפירוזם מצבא ונשק כבד.

על ישראל ב"יום שאחרי", שכבר היה פה, למהר ולחזור לשולחן המו"מ עם אש"ף. החלטת מועצת הביטחון האחרונה, 1860, קוראת "להשיג שלום כולל המבוסס על החזון של אזור שבו שתי מדינות דמוקרטיות, ישראל ופלסטין, יחיו זו לצד זו בשלום עם גבולות בטוחים ומוכרים",

ומאזכרת גם את חשיבותה של יוזמת השלום הערבית.

שם, על שולחן המו"מ, יותר מאשר ב"עופרת יצוקה", על מנהיגי ישראל "להיות חזקים", ל"הסתכל לאמת בעיניים" "עם אומץ לשנות", כסיסמאות הקמפיינים של המפלגות. אך הפעם, בלי המרכאות של קמפיין הבחירות.

�� .indb 232 7/18/10 9:12 AM


]מודיעין ניוז | 15/01/2009[

4 | אל תצפו לניסים ונפלאות

החמאס לא ייעלם מהשטח, אבל בנסיבות מסוימות ניתן יהיה להכפיף אותו שוב למרות הרשות הפלסטינית ואבו מאזן • זה התסריט האופטימי, שבו עושות ישראל, מצרים וארה"ב יד אחת ומחזירות את התהליך המדיני למסלולו • אל"מ שאול אריאלי מרעות, מבכירי המומחים לסכסוך הפלסטיני-ישראלי, מנתח את מה שנראה כמו

הימים האחרונים של מבצע "עופרת יצוקה"

לא ניתן יהיה לתאר את מבצע "עופרת יצוקה", המתנהל מזה שלושה שבועות ברצועת עזה, אלא רק בהתייחסות אליו כאל תמונה בסרט ארוך ומורכב יותר. גם לא ראוי יהיה לנסות ולבחון ולהעריך את כל מהלכיו ותוצאותיו בשלב כה מוקדם, עדיין טרם סיומו, אך יש מקום להביא תיאור זהיר של שורשיו, גורמיו, התנהלותו ותוצאותיו האפשריות.

כולם נעוצים במעגלים רבים בם מעורבים השחקנים המרכזיים – החמאס, ישראל ומצרים – ושחקנים במעגל הראשון כמו אש"ף, חיזבאללה, איראן, סוריה, ירדן, ובמעגל השני כמו ארה"ב, צרפת והאו"ם. לפיכך, המבצע הצבאי ברצועת עזה אינו ניתן לניתוק מההקשר ההתפתחותי ומההקשר האזורי שלו. הלחימה אמנם מתבצעת ברצועה אך גורמיה, כמו גלי ההדף שלה, מגיעים בין השאר לגדה המערבית, למדינות השכנות באזורינו ואף רחוק מכך. במידה רבה, תוצאותיו של המבצע ייבחנו בעיקר בהקשר האזורי ולאו דווקא ביחס לתוצאות המקומיות ברצועת עזה.

מאז האינתיפאדה הראשונה ב-1987, תנועת החמאס אימצה שתי החלטות מכריעות לגבי מעמדה ועתידה החברתיים והלאומיים. בראשונה, עם פרוץ האינתיפאדה, היא נאלצה להוסיף את הרעיון הלאומי למצעה החברתי דתי, הנשאב מחזונה ועמדתה של תנועת "האחים המוסלמים", הורתה ומולדתה. קרי – לצרף את ההיבט הלאומי הפלסטיני לפעילותה

�� .indb 233 7/18/10 9:12 AM


ואף להעניק לו מקום בקדמת הבמה לצדו )ולעיתים על חשבונו( של ההיבט האסלאמי כדת בעלת שליחות אוניברסאלית. בשנייה, היא בוחרת "להתמסד" וליטול חלק במאבק הפוליטי-דמוקרטי, על ידי הצטרפותה

למערכת הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006.

שני מהלכים אלה לא באו על מנת ליישר קו עם האחות הבכירה, תנועת הפת"ח )שנאלצה לנטוש את המאבק המזוין לטובת התהליך המדיני כאסטרטגית יסוד להקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית( אלא על מנת לתפוס את מקומה בשני ההיבטים. הן בזה הלאומי והן בזה החברתי דתי, תוך שינוי קיצוני במטרות ובמדיניות הפעולה של הפלסטינים. כך התבטא בזמנו מחמוד א-זהר, שהפך לאחד מראשיה הבולטים של התנועה לאחר חיסולם של יאסין, מייסד התנועה, ורנטיסי יורשו: "מטרת החמאס היא להביא ליצירת שינוי היסטורי רחב... חמאס מכוון את מאמציו... ליצירת אש"ף חדש". הוא גם הבהיר כי "ההתנגדות היא אופציה אסטרטגית עד שישוחרר השעל האחרון מאדמת פלסטין וישוב אחרון הפליטים". כלומר: תנועת החמאס, במשנתה הדתית לאומית, שוללת כל פיתרון קבע עם ישראל שפשרה ביסודו, האסור על פי ההלכה האסלאמית, ורואה בג'יהאד הכוחני כדרך היחידה ל"שחרור כל פלסטין" על מנת לכונן את הישות האסלאמית פלסטינית. לפיכך, החמאס שולל מכל וכל את ההפרדה שאש"ף נאלץ להסכים לה ב-1988 ובתהליך אוסלו, שעה שוויתר על כל "המולדת הפלסטינית" לטובת "המדינה הפלסטינית" על 22 אחוזים ממנה. למול תפיסה זו, ותחת ההכרה בכוחה הנוכחי של ישראל, חזרה החמאס לאחוז בתפיסת "השלבים" כדרך הפעולה להשגת מטרתה המלאה, אך בדגש כי כל שלב ייכפה בכוח על ישראל ללא כל מתן תמורה מדינית מצידה.

כישלון התהליך המדיני בין ישראל ואש"ף, לצד תופעת השחיתות השלטונית של בכירי הרש"פ, הזין וחיזק את כוחה של החמאס, שעשתה כל שביכולתה על מנת לפגוע במו"מ המדיני שקיימו אש"ף וישראל, באמצעות פיגועי טרור. הנסיגה החד הצדדית של ישראל מדרום לבנון הביאה את מנהיגי החמאס להדק את קשריהם עם חיזבאללה, שזקף את הנסיגה לזכותו, לאחר שקשרים אלה נוצרו בעת שהותם של 415

פעילי החמאס המגורשים בלבנון.

�� .indb 234 7/18/10 9:12 AM


"נישואי נוחות" עם איראן הבדידות המדינית והיכולת הפיננסית המוגבלת הניעו את החמאס בהמשך ל"נישואי נוחות" עם "הספונסרית" האיראנית, למרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים המהותיים שבינן. אך את זריקת העידוד המשמעותית ביותר למדיניותה ולדרכה קיבלה החמאס דווקא מישראל בעת ביצוע ההתנתקות. זו ניתנה שעה שממשלת ישראל )בראשות שרון( סירבה בתקיפות לכל הידברות והסכם עם אבו-מאזן, והתעקשה על מהלך חד צדדי במופגן, למרות האזהרות הרבות שהושמעו באוזניה. כמו למשל זו שהח"מ פרסם ערב ההתנתקות: "... באם ההתנתקות תיתפס על ידי הפלסטינים כצעד יחיד, שמטרתו האמיתית היא חיזוק ההתנחלויות באזור יהודה ושומרון ובירושלים ודחיית ההידברות גם לאחר הבחירות הצפויות בשני הצדדים – אזי סיכויי הפסקת האש להתמיד נמוכים מאוד והעימות האלים יתחדש יותר מוקדם מאשר מאוחר וביתר שאת. הפלסטינים ימשיכו במאמציהם בחפירת המנהרות, לשיגור מחבלים ולהחדרת אמצעי לחימה, ובפיתוח היכולת לשגר רקטות לעבר יישובים בשטח ישראל. ניתן להניח כי בהמשך יצליחו הפלסטינים לפתח או להבריח רקטות בעלות טווח ארוך יותר, שיאיימו גם על ישובים נוספים

ובניהם העיר אשקלון".

התוצאות לא איחרו לבוא. בבחירות הדמוקרטיות לפרלמנט הפלסטיני )שנכפו על ידי האמריקאים בעיוורון מדיני ותרבותי( החמאס זכה בניצחון גורף והרכיב את ממשלתו. אך ממשלת האחדות הפלסטינית לא שרדה את המתחים הבסיסיים בין הפת"ח לחמאס וסופו של דבר היה בהשתלטותה הצבאית של החמאס על כל רצועת עזה. התגובה: בידוד מדיני שישראל, אש"ף, מצריים ורובה המכריע של הקהילה הבינלאומית כפו על החמאס – עד שתחזור משלושת הלאווים: לא להכרה בישראל, לא למו"מ ולא להסכם שלום עימה. לכך התווסף בידוד כלכלי פיזי, על ידי סגירת מעבר רפיח וצמצום הסחורות הנכנסות במעברים עם ישראל למוצרי יסוד חיוניים בלבד. כולם הניחו כי ה"מצור" ימשוך את תמיכת

הציבור הפלסטיני מהנהגתה חסרת הניסיון השלטוני.

אבל תנועת החמאס סירבה לשתף פעולה עם תכנית זו ועשתה הכול

�� .indb 235 7/18/10 9:12 AM


להבטיח את שרידותו של הניסוי האסלאמי. החמאס פעלה במהירות על מנת לחזק את קשריה עם איראן וסוריה ולזכות בתמיכתן המדינית והכספית ובהכשרת כוחה הצבאי. איראן מצדה שמחה על ההזדמנות לתקוע את הלחי השנייה והדרומית של הצבת הפונדמנטליסטית שכבר הציבה קודם לכן מצפון לישראל בדמות החיזבאללה. שתיהן יחד אמורות להוות אקדח טעון המכוון לרקת העורף הישראלי אם ישראל תבחר להפעיל את חיל האוויר שלה כנגד תכנית הגרעין האיראנית, ולהוות יתדות מסייעות בדרכה של איראן להגמוניה אזורית אל מול ישראל, מצרים וסעודיה. בתוך הרצועה החמאס הצליחה להשליט את מרותה על הפלגים הפלסטינים השונים ולכוון את פעילותם הצבאית למול

ישראל בשני מהלכים עיקריים:

ראשית, ביצירת מאזן הרתעה מקומי למול ישראל, באמצעות פיתוח והברחת נשק רקטי ארוך טווח דרך סיני דרך המנהרות שמתחת לציר "פילדלפי", שעה שהמצרים מפגינים אוזלת יד מכוונת. מובארק ראה בהתנתקות, בסגירת המעברים מישראל לעזה ובניתוק עזה מהגדה ניסיון ישראלי לדחוף את עזה על צרותיה לחיק מצרים. להבות בגובה מסוים בין ישראל לחמאס יבטיחו– להבנתו – את הקשר בין הרצועה לגדה ביחס לכל פיתרון מדיני שיושג עם אבו מאזן. לכן פעל במקביל לחידוש הדיאלוג הפלסטיני הפנימי ולהכלת החמאס מחדש בכתובת

אחת, בראשות אבו מאזן.

שנית — הכשרת הכוח ואימונו במסגרות סמי צבאיות, והיערכות קרקעית המבוססת על מלכודה של עזה לקראת כניסה ישראלית קרקעית במודל

לבנון.

שורה של התפתחויות יצרו בקרב החמאס תחושת כוח ואף ביטחון ביחס לבחירת האסטרטגיה שלה: היעדר התקדמות משמעותית בתהליך המדיני בין ישראל לאש"ף/פת"ח בתיווך האמריקאי, במסגרת תהליך אנאפוליס, הקל על חמאס לשווק את משנתו ביחס לסרבנותה של ישראל וחוסר התוחלת באופציית המו"מ לקידום האינטרסים של העם פלסטיני. חטיפתו של גלעד שליט הניבה את מבצע "גשמי קיץ" ברצועה, שהסתיים

�� .indb 236 7/18/10 9:12 AM


ללא תוצאות וכרסם בכושר ההרתעה הישראלי. תוצאות מלחמת לבנון השנייה ריסנו אמנם את החיזבאללה, אך גם העצימו את כוחו עד כדי השתלטות פוליטית על לבנון כולה. פגיעה מתמשכת בשגרת חייהם של תושבי "עוטף עזה" על מנת להסיר את "המצור", ואף "הרגיעה" שהושגה לחצי שנה נתפסה בעיני החמאס כהצלחה משום שהצליחה לכפותה על ישראל. בעיקר ביחס לסעיף בו נאמר כי זו תוחל גם על

הגדה המערבית כעבור חצי שנה.

החמאס, להבנתה, החלה בספירה לאחור של השלב השני להשלמת ניצחון תפיסתה ומדיניותה הלאומית על זו של הפת"ח בקרב הציבור

הפלסטיני – גם בגדה המערבית.

המפתח נמצא בקהירערב "עופרת יצוקה", יוהרת החמאס הגיעה לשיאה. יוהרה שאת תחילת ביטוייה ניתן לראות בסירוב החמאס לקיים את הדיאלוג הפלסטיני הפנימי למול פת"ח בתיווך מצרי, דרך האשמתה את מצרים בנטייה פרו ישראלית, דרך החלטתה לקבוע תג מחיר חדש ל"חיסולים" ישראלים באמצעות ירי רקטות שהביא לשבירת ה"רגיעה". בהמשך ניתן לסמן את סירובה של החמאס לחידוש הרגיעה, וסופה בקריאת התגר חסרת התקדים, שעה שראשיה החלו לתת פומבי, על כל במה, לשבועת האמונים לתנועת אחים המוסלמים – "הבייעה". כלומר — תנועת החמאס נופפה בהישגיה בפני העולם הערבי והאסלאמי תוך שהיא מתיימרת לשמש מודל לכל הסניפים של "האחים המוסלמים" ביחס למאבקם במשטרים

הפרו מערביים "המושחתים" )רש"פ ומצרים( וב"כופרים" )ישראל(.

ההכנות וההתכוננות המתמדת של ישראל לקראת העימות, פרי לקחי וועדת וינוגרד וחילופי הגברא במשרד הביטחון ובצה"ל, תוך כדי צבירת נקודות בקרב מדינות רבות בשל האיפוק הרב שהפגינה במשך חודשים רבים, בשילוב עם הפתעה צבאית טקטית, הניבו את התוצאות הקשות לחמאס כבר בשני גלי התקיפה האוויריים שפתחו את מבצע "עופרת יצוקה". העמימות הראשונית בהגדרת יעדי המבצע התבהרה בהדרגה ולציבור התחוור שאין בכוונתה של ממשלת ישראל להביא למיטוט

�� .indb 237 7/18/10 9:12 AM


שלטון החמאס, שמשמעותו הבלתי רצויה לישראל היא החלפתו בצה"ל, על כל המחירים הכרוכים בכך. התובנה בדבר הצורך בהשארת החמאס ככתובת אפקטיבית אשר תמנע את הכאוס ברצועת עזה ותמשיך לשאת באחריות כלפי 1.5 מיליון פלסטינים, יצר את השלביות במבצע הצה"לי, מתוך כוונה להבטיח נקודת יציאה בכל שלב, באם הוא יספיק בכדי להבטיח את השגת היעדים שנקבעו. אלה מוגבלים לשניים מרכזיים: הפסקת הירי מהרצועה לישראל והפסקת ההברחות של אמצעי הלחימה. הכתובת להשגת היעד הראשון היא החמאס, והאמצעי המרכזי שנמצא לכך הוא פגיעה משמעותית בכוח הלוחם של החמאס, משום שהוא זה המבטיח את שרידותו של שלטון החמאס במהלך ובגמר המבצע )דבר שהוגדר כיעד האולטימטיבי של תנועת החמאס ותומכיה מבית ומחוץ(. הכתובת להשגת היעד השני הינה מצרים ומולה ישראל מנהלת את מאבקה הן בערוץ המדיני והן ביצירת איום סמוי של גל פליטים עזתים שישטוף את

הגבול עם מצרים כתוצאה מכניסה מאסיבית של צה"ל לתוך הרצועה.

דפוס הפעולה הצבאי בו נוקט צה"ל, בעיקר עם כניסתם של הכוחות הקרקעיים, מבוסס על שימוש מסיבי באש, זהירות רבה בהתקדמות האיטית, חיפוי אווירי צמוד לכוחות הקרקע ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשליטה ובקרה. בנוסף, היערכות מוקדמת וכוללת של שרותי ההצלה והחירום תחת שרביטו של פיקוד העורף אשר מונעת את הפגיעה בעורף המביא עימו בדרך כלל לחץ פנימי להפסקת המבצע. דפוס זה של פעילות בשטח בנוי, על רקע השימוש הציני שעושה החמאס לעיתים קרובות בתושבי הרצועה, גורר בעקבותיו פגיעה מרובה של צה"ל בחפים מפשע ומעצים את ההשלכות של המבצע על מדינות ערב והעולם כולו. זעם שאינו מעומם על ידי תמונות המסדרון והסיוע ההומניטארי שצה"ל יזם לטובת תושבי הרצועה. אך בעוד שאנו עדים לתגובות והפגנות של ציבורים וקהלים פרו-פלסטינים ואחרים כנגד ישראל, ממשלותיהם

נוטות להפגין עמדה יותר מאוזנת כלפיה.

אז מה יהיה?בסוף שבוע זה עומדת על הפרק המדיני יוזמת התיווך המצרית. זו באה במקביל להחלטת האו"ם מספר 1860, אשר למרות העובדה שהעניקה

�� .indb 238 7/18/10 9:12 AM


לגיטימיות מדינית מסוימת לחמאס לצידה של ישראל ולא הצביעה על מנגנוני ביצוע ובקרה מוגדרים — ניתן למצוא בה את כל האלמנטים לסיום העימות הנוכחי ואף לתפיסת פתרון הקבע העתידי, במודל של "שתי מדינות לשני העמים", שאושרה בהחלטה1850 . המצרים, שחזרו להיות הגורם המרכזי במשחק, למורת רוחו של החמאס ובעל כורחו, מבקשים להביא פתרון לפרץ האלימות הנוכחי תוך כדי החזרתה של הרש"פ בראשות עבאס ופייאד למגרש המשחקים העזתי. כך המצרים מבקשים להבטיח כי החמאס — המאבדת מכוחה ומתמיכת האוכלוסייה — תשולב מחדש בעמדת נחיתות ברש"פ, ואולי באש"ף, ותביא ליצירת כתובת פלסטינית אחת להמשך המו"מ עם ישראל. במילים אחרות — המצרים מבקשים למנף את התיווך שלהם לטווח הקצר בכדי להביא בהמשך למצב בו ישראל לא תוכל להתחמק מפתרון כולל של העניין הפלסטיני, שעה שמולה יישב אבו מאזן כמייצג של כל העם הפלסטיני בשטחים. הזמן לו זקוקים המצרים בכדי להניע ולהשיג את התהליך הזה, האמור גם לשפר את דימויה בקרב ההמון הערבי, עלול להשאיר את צה"ל יותר זמן מהמתוכנן בין שמים וארץ. מצד אחד, המשך הפעילות בדפוס הקיים על בסיס קו העמדות שבט פאתי השטח הבנוי יכול להניב "תמונת ניצחון" לחמאס בהצלחה צבאית נקודתית, בדמות חטיפת חייל נוספת או פגיעה במספר גדול יחסית של חיילים. מצד שני, השלמת כיבוש הרצועה יעלה את הסיכויים כי ישראל תתחיל להתבוסס מחדש בביוב העזתי, שעה שגם פרויקט השיקום של עזה המוחרבת ייפול על כתפיה, ואף האיום הסמוי כלפי מצרים עלול להיעלם עם חזרת צה"ל לציר "פילדלפי". בשני התרחישים, הצרכים ההומניטאריים הבלתי מסופקים של האוכלוסייה העזתית עשויים להביא את דעת הקהל העולמית )ובהמשך את הממשלות( לנקודת רתיחה ביחס ליחסיהן כלפי

ישראל, ואף להסלמה מחודשת בארץ ומחוצה לה.

מחכים לאובמה"עופרת יצוקה" חשפה ואף משפיעה על יעדיו של הממשל האמריקאי החדש בראשות ברק אובמה. ארה"ב, כמו ישראל, רואה בתוכנית הגרעין

האיראנית והאידיאולוגיה שבבסיס שלטון

�� .indb 239 7/18/10 9:12 AM


המולות כאיום ואתגר גדול יותר למדיניות החוץ שלה. לפיכך היא תעדיף להיערך לכך מאשר להתיש עצמה למול שלוחתה החמאסית בעזה. כך התבשרנו כי בניגוד להערכות קודמות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני אמור להישאר בקדמת סדר העדיפויות ואין כוונה לקדם את זה הסורי על פניו. אך הנשיא ומזכירת המדינה החדשים מתכוונים לטיפול מעמיק יותר בסכסוך בדמות הסדר קבע ויבקשו להימנע משחיקת מעמדה של ארה"ב כמוציאה ומביאה הסכמים שוליים ביחס למעברים או למספר

המאחזים והמחסומים בשטחים.

הפרמטרים להסדר הקבע ידועים זה מכבר. יש להבטיח כי ישראל תמנף לכדי הסדר את הגמישויות שהפגין אש"ף עד היום במו"מ, תוך הפגנת נכונות דומה. אף כי מנהיגיו עמדו על תביעתם שהפליטים יממשו את זכותם לבחור בין שיבה לפיצויים על פי החלטה 194 — הם מוכנים לפרש זכות זאת בדמות מנגנון בינלאומי, אשר יציג חלופות שונות ליישוב הפליטים, ולהכיר בכך שלישראל זכות וטו על קבלתם; אף כי ההתנחלויות אינן חוקיות על פי עמדת הקהילה הבינלאומית ומשפטה, הם מקבלים את העובדה שישראל תספח את מקצתן עם יותר מ-70 אחוזים מתושביהן, בתמורה לשטחים אחרים שתמסור; אף כי עמדו על נסיגה לגבולות 67' גם בירושלים, הם מקבלים את העובדה כי ישראל תשמור בריבונותה את כל השכונות היהודיות במזרחה, לרבות בעיר העתיקה; אף כי חיו תחת כיבושים שונים, הם מקבלים את התביעה הישראלית לפירוזם מצבא ונשק כבד. הפערים שנותרו אינם גדולים מכדי האפשרות לגשר עליהם. על נחישותה של ישראל להישמר יותר בפרק היישום של ההסדר. קרי, להבטיח כי קצב היישום של ההסכם יהיה מותנה ותואם את היכולת השלטונית האפקטיבית של הפלסטינים

ועמידתם במחויבויות שלהם בהסכם.

�� .indb 240 7/18/10 9:12 AM


]06/07/2006 | Ynet[

5 | רק 40 ק"מ, זוכרים?

ההרפתקה הכושלת בלבנון מלמדת שאסור למנף את פרשת החייל החטוף להמלכת שלטון נוח. ב-1982 יצאה ישראל למבצע "שלום הגליל", שהסתיים רק במאי 2000 עם הפינוי הסופי של דרום לבנון. נדרש רק מבט חטוף כדי להבין, שהכרוניקה בה צועדת ישראל כיום דומה להפליא לזו שעברה אז. אולם יש צורך במבט נוסף כדי לעמוד על ההבדלים, שעלולים להביא אותנו כעת לתוצאות גרועות עוד יותר.

ב-82', לאחר חודשים ארוכים של התכתשויות בין הארטילריה של אש"ף לזו של צה"ל לרבות חיל-האוויר, הביא ניסיון ההתנקשות בשגריר ארגוב את ממשלת ישראל )בראשות בגין ובאדריכלות שרון( לצאת למבצע צבאי לכינון סדר חדש בלבנון — הוצאת הסורים מהתמונה והמלכת הנוצרים בראשות בשיר ג'ומאייל. המטרה הצבאית המוכרזת הייתה צנועה יותר: הרס תשתית הטרור האש"פי והרחקת הקטיושות המאיימות על צפון המדינה.

עתה, לאחר חודשים ארוכים של התכתשות בין הקסאמים של ארגוני הטרור לבין הארטילריה וחיל-האוויר של צה"ל, מביאה חטיפתו של החייל גלעד שליט את ממשלת ישראל בראשות אולמרט לצאת למבצע צבאי, שמיומו השני העיד כי ישראל מבקשת "לירות בקשת רחבה": לירות שוב לעבר הסורים, מארחיו של חאלד משעל, בדמות מטס אווירי נאיבי; לירות לעבר עתידה של ממשלת החמאס בדמות ליל מעצרים של חברי פרלמנט וממשלה בגדה המערבית; ולירות לעבר יורי הקסאמים וחוטפי החייל, בדפוס של ריכוז כוחות משני צידי הגדר ברצועה וירי אווירי וארטילרי לעת עתה.

אך כאמור, מבט השוואתי נוסף יחשוף את ההבדלים בין 82' ל-2006. ראשית, למרות התוחלת ההזויה של מטרת המלחמה בלבנון, היא שימשה נר לרגלי אלו שחתרו לקרב: צה"ל הוכשר והתאמן במשך חודשים רבים בכל התרחישים האפשריים של תוכנית "אורנים". גם אם דובר על 40 ק"מ, הרי שכבר ביום השני למלחמה התחלנו לנוע צפונה לכביש ביירות-

�� .indb 241 7/18/10 9:12 AM


דמשק. מי יכול לתקוע כף לידנו ולהצביע על ההיערכות וההכנות שנעשו לטובת ריסוק ממשלת החמאס? האם היה זה בהנהגתו של אולמרט, שהקדיש את כל מרצו וזמנו לקידום תוכנית ההתכנסות — כאילו כל שאר השחקנים בסביבה דורכים במקומם? או אולי בהנהגתו של פרץ, שעדיין לא השלים את מאת ימי החסד שלו, ונאלץ השבוע לבקש מבית-המשפט העליון לדחות את הדיונים בעתירות נגד הגדר עד שיוכל להציג את עמדתו למערכת הביטחון )שעדיין מתנהלת ברוח קודמו בסוגיה(? בעצם, אולי היה זה דווקא גיורא איילנד, שהוריש "תוכנית" סודית למחליפו מזרחי אשר עושה את פעמיו הראשונים במועצה לביטחון לאומי?

שנית, לשלטון בלבנון הוצגה והועמדה חלופה בדמות ג'ומאייל הנוצרי, שלפלנגות שלו בביירות חברנו לאחר שבוע לחימה. על איזו חלופה מבקשת ממשלת ישראל להצביע כיום? על אבו-מאזן, שלהחלשתו עשתה כל מאמץ כמעט בשנים האחרונות? האם אבו-מאזן יוכל לבוא לציבור הפלסטיני, הרואה בישראל את מקור כל צרותיו, ולבקש את תמיכתו על גבי כידוני צה"ל? על ישראל להשתחרר מדפוס ה"המלכות" ולתת לחברה הפלסטינית להגיד את דברה. באם תרצה לחזק את אבו-מאזן, עליה לעשות זאת יותר בדפוס של "גזרי השלום" מאשר ב"מקלות המלחמה."

שלישית, כדאי לשים לב כי בשל"ג, רוב המטרות שלא היו ריאליות — לא הושגו. אף אחד לא יודע במדויק איך הייתה ההיסטוריה מתפתחת אילו סיים צה"ל את המלחמה בקו ה-40 ק"מ. 18 שנה לאחר המבצע, נסוגה ישראל מלבנון, שבדרומה פרוס איום ארטילרי חריף יותר של חיזבאללה הנהנה מחסות אירן. סוריה יצאה מלבנון בכוח החברה האזרחית המתעוררת של לבנון והקהילה הבינלאומית, ואפשר כי זו גם תביא בעתיד לפריסת צבא לבנון בדרום המדינה. את הלקח הזה, של הכישלון בהשגת המטרות הלא ריאליות — צריך להפנים כעת.

על ישראל להימנע מלהפוך את ההתמודדות עם חטיפת החייל למהלך יומרני מדי לכינונו של שלטון חדש, נוח יותר עבורה, ועוד מהלך שאפילו אינו נשען על תכנון ראוי. על ישראל להפריד בשלב זה במאמציה ולהביא ראשית לשחרורו של החייל בכל דרך ובמחיר הנמוך האפשרי. מהלך

�� .indb 242 7/18/10 9:12 AM


זה לא יפתור אותו מחובתה למצוא תשובה אחרת לירי הקסאמים על אשקלון, שדרות ויישובי עוטף עזה. תשובה זו טמונה ביציאה מהמדיניות החד-צדדית, אותה מנסה להמשיך אולמרט, ולנסות בהידברות לייצב את המצב בדמות הפסקת אש בדרך להסכם משמעותי יותר; הפסקת אש שתמנע מישראל את הצורך בחידוש הממשל הצבאי בשטחים בעלות של מיליארדים, והסכם שימנע נסיגה חד-צדדית לעבר הקו הירוק. על מפלגת העבודה בראשות פרץ למשוך את קדימה לכיוון זה, אחרת לא יהיה מי שיצביע על הבדל כלשהו בינה לבין הליכוד של נתניהו, שתקוע

עדיין בוויכוח פנימי לגבי מדינה פלסטינית בשטחים.

�� .indb 243 7/18/10 9:12 AM


]29/06/2006 | Ynet[

6 | מלחמה בלי אופק

חושבת היא אם בחול ראשה את טומנת ישראל הלגיטימציה את תשלול הצבאיות, שבפעולותיה

הפלסטינית

ביסודה של הפעילות הישראלית הנוכחית בעזה ובגדה, בדגש על ה"סיכול הממוקד" ומעצר שרים וחברי פרלמנט פלסטינים מהחמאס, ניתן לזהות פרק נוסף במאבק המחודש בין הפלסטינים לישראל על הלגיטימציה אותה מבקש כל צד לעצמו — תוך שלילתה מהאחר. זה נכון ביחס

לפעילות הצבאית, להכרה בשלטון ולזכות למדינה עצמאית.

במשך כל 19 שנות קיומו של החמאס, הצליחה אמנם ישראל לתייגו כארגון טרור, העושה ככל שביכולתו לפגוע בפשרה ההיסטורית הנרקמת בינה לבין אש"ף )זאת מבלי שפעלה לשמר את האחרון כשותף לגיטימי לפיתרון(. תיוג זה הצליח להצדיק את חיסולם — בנוסף לפעילי השטח — של מנהיגי חמאס כמו יאסין ורנטיסי בשטחים, או את הניסיון הכושל לחיסולו של חאלד משעל בירדן. הפעילות האלימה של חמאס נגד ישראל, שחרגה לתוככי הקו הירוק ונתמכה באמנה הקוראת לחיסולה של מדינת ישראל, שללה ממנו את ההכרה הבינלאומית למה שכינה ה"התנגדות" וליומרתו לייצג את העם הפלסטיני. אך בהיעדר הצלחה של אש"ף להביא בערוץ של מו"מ להקמתה של מדינה פלסטינית ולסדרי

שלטון תקינים, זכה הוא לבסוף באמון הבוחר הפלסטיני.

עם ניצחונו של החמאס בבחירות למועצה המחוקקת והרכבת הממשלה בראשותו, השלילה ההדדית החריפה — וחזר הדיון בזכות להגדרה עצמית בארץ ישראל. שני הצדדים הרקיעו בהצהרות השוללות כל הכרה, אך גם רמזו לאפשרות אחרת: החמאס קרא למדינת פלסטין "מהים ועד הנהר" והחזרת הפליטים לבתיהם, אולם קבע את גבולות 67' כפשרה אפשרית ל"הודנה" ארוכת טווח, עד שחתם בימים אלו על "מסמך

�� .indb 244 7/18/10 9:12 AM


האסירים". ירושלים מצידה ניסתה להכשיר את דעת הקהל והממשלות בעולם לתוכנית ה"התכנסות", בה ישראל תזכה לגבולות קבע בתוכם תשמור בין היתר על ירושלים "המאוחדת", "גושי" ההתיישבות, אזורי הביטחון ומקומות קדושים בריבונותה. אך הכתף הקרה, לה זכתה מכל עבר, שלחה אותה לחפש מחדש שותף פלסטיני לתוכניותיה, תוך שהיא

נגררת לפעולות צבאיות שתוחלתן המדינית אינה ברורה.

הטריגר האחרון ליציאת צה"ל למבצע "גשמי קיץ" היה הפעולה הפלסטינית בכרם שלום וחטיפת החייל. אך יש בתגובה זו של ממשלת ישראל כדי להעיד כי היא מבקשת — בנוסף להחזרתו של רב"ט גלעד שליט ולניסיון למצוא תשובה מבצעית אחרת לירי הקסאמים — גם לשלול את הלגיטימציה של פעולה פלסטינית מסוג זה, אף שבוצעה נגד חיילים בלבד ועוד במסגרת פעילותם המבצעית. כך מנסה ישראל לשמור את הלגיטימיות של פעולותיה בעזה תחת ההגדרה של "מלחמה בטרור", גם אם נפגעים ממנה לא מעט חפים מפשע, ומנגד — לשלול הכרה

בינלאומית בכל פעילות אלימה של הפלסטינים.

מעצר שרי החמאס וחברי הפרלמנט מטעמו מבקש לשלול גם את הלגיטימציה מההליך הדמוקרטי ברשות, הנשען — למרבה ההפתעה — על הסכמים שישראל דורשת מהחמאס ודומיו דווקא להכיר בם. המעצר בכפיפה אחת של נבחרים ופעילי שטח מבקש לשדר כי למרות דפוס המאבק השונה שלהם, כולם שייכים לאותה משפחה המבקשת

להשמיד את מדינת ישראל.

המבצע הנוכחי כשלעצמו הוא לגיטימי, אך בלי אופק אמיתי — לא ישיג שינוי אמיתי. על ישראל, כמו על החמאס, להפסיק ולטמון את ראשה בחול. מטסים מעל ארמונו של אסד יכולים רק להזכיר לעולם כי אנו מחזיקים ברמת-הגולן, וקסאמים על שדרות אינם הדרך למדינה פלסטינית. אין גם ביכולתם של התדרוכים של שרת החוץ לשנות את נוסחת הפיתרון שהעולם קבע בדמות 242, ואין בדרישה להשבת הפליטים לאדמתם כדי להגיע לפיתרון הפשרה של "שתי מדינות לשני העמים". על ישראל לכוון את כל פעילותה — לרבות זו המתקיימת בימים אלו

�� .indb 245 7/18/10 9:12 AM


— תוך התבוננות ליום שאחרי: ניתן לשלול את הלגיטימציה מארגון הקורא להשמדת ישראל, אך יש לחזק ולדבר עם אלו המכריזים את ההיפך. אחרת, דפוס השולל כל פרטנר ימשיך להביא אותנו בכל פעם

לשקול לכבוש את עזה מחדש.

�� .indb 246 7/18/10 9:12 AM

פרק 4 | התנתקות והתכנסות

�� .indb 247 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 248 7/18/10 9:12 AM


התכנסות עם חילופי שטחים .1251 ]“עיצוב המרחב בישראל" | 13/04/2008[ 287 הידברות, לא חד-צדדיות ]הארץ | 26/09/2006[ .2289 ]05/06/2006 | Ynet[ שטות חד-צדדית .3292 התכנסות על שולחן הניתוחים ]01/06/2006[ .4296 תכנית ההתכנסות סנאט 285 ]סנאט | 15/05/2006[ .5

“ההינתקות", מרחב “התפר" וחלופה אחרת לניהול הסכסוך .6300 ]עדכן אסטרטגי | 7/2004[


�� .indb 249 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 250 7/18/10 9:12 AM


]"עיצוב המרחב בישראל" | 13 באפריל 2008[

1 | "התכנסות עם חילופי שטחים"

יישובית: התיישבות ביהודה ושומרון — אסטרטגיה התכנסות עם חילופי שטחים מועטים

רעיון חילופי שטחים מכיל בחובו את ההכרה וההסכמה לחלוקתה של ארץ ישראל לשתי מדינות במסגרת הסכם קבע. חילופי השטחים הינם הפתרון שבא לענות על המתח המתקיים בין מפעל ההתנחלות הישראלי לבין התביעה הפלסטינית המעוגנת בהחלטות הקהילה הבינלאומית לנסיגה ישראלית מלאה לגבולות 67. מפעל ההתנחלות הישראלי בשטחי הגדה המערבית, לאחר כיבושה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים, מגיע כיום להיקף של 275 אלף ישראלים ב-130 ישובים ביהודה ושומרון, ו-180 אלף ישראלים במזרח ירושלים. ישראל, הפלסטינים והקהילה הבינלאומית מודעים לאי יכולתה של כול ממשלה בישראל להביא לפינויים של כחצי מיליון ישראלים .מנגד, הפלסטינים, בהנהגת מחמוד עבאס, דורשים כי הבסיס הטריטוריאלי להסכם הקבע יהיה החלטה 242 בפרשנות של כל השטחים תמורת שלום, אך מציעים גם חילופי שטחים בהיקף של 2 אחוזים )124 קמ"ר(. בכדי להתמודד עם המתח הזה ולהציע הצעות המאפשרות להפיגו יש להכיר ולהבין את הגישות השונות ביחס למסגרת הפוליטית של שני העמים ותנועותיהם הלאומיות בארץ ישראל- שילוב או הפרדה. את הגישות השונות ביחס לפריסתה של ההתיישבות היהודית בגדה המערבית - ביטחונית, כלכלית ודתית. ואת העקרונות לקביעת גבולות בכל שעה שנבחרת חלופת ההיפרדות.

הגישות והעקרונות להתיישבות היהודית בארץ ישראל ולהפרדה בינה לבין הישוב הערבי

שתי חלופות מדיניות עומדות בפני שתי הקהילות ותנועותיהן הלאומיות, המסתופפות בשטחי ארץ ישראל: הפרדה מדינית וטריטוריאלית בדמות שתי מדינות לאום — המתבססת על החלטות בינלאומיות מוכרות ועל הסכמים והבנות שנוצרו בין הצדדים, או ישות מדינית אחת לשני

�� .indb 251 7/18/10 9:12 AM


העמים, בין הים לירדן .הפלסטינים, ערביי ארץ ישראל, התנגדו בעבר לכל אפשרות של חלוקה ואף יצאו למלחמה בה בעקבות החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 )החלטה מספר181(. הם לא הכירו בזכותה של מדינה יהודית להתקיים, שללו את הצהרת בלפור, את נוסח המנדט הבריטי ואת החלטת החלוקה, והכריזו כי בכוונתם להקים מדינה ערבית דמוקרטית חילונית שבה יחיו יחדיו מוסלמים, נוצרים ויהודים, אך אלה האחרונים יוכלו להישאר בפלסטין רק אם גרו בה לפני" הצהרת בלפור". ארבעים שנה מאוחר יותר נאלץ הארגון לשחרור פלסטין )אש"ף(, נציגו הלגיטימי של העם הפלסטיני, להשלים עם החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, המכירות בחלוקת הארץ, ובזכותה של מדינת ישראל להתקיים במסגרת גבולות בני קיימא וב-1993 החליף יו"ר אש"ף, ערפאת, עם ראש הממשלה רבין, מכתבים להכרה הדדית. יחד עם זאת ,תנועת החמאס, שקמה ברצועת עזה ב-1988, זכתה בבחירות למועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית שנערכו בינואר 2006, הרכיבה את ממשלתה שפורקה לאחר השתלטותה על כל רצועת עזה בכוח ביוני 2007, ממשיכה לדבוק בפומבי בתפישה על פיה מתקיימת רק "פלסטין אחת בין הים לנהר"

ועל הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם שבישראל.

העמדה הישראלית בסכסוך זה עברה גם היא תהפוכות, שניתן לחלקן לשתי תקופות עיקריות: את הראשונה, בין השנים 1922 ועד 1967, ניתן לכנות מ"שילוב )העם הפלסטיני מוכל כפרטים במדינה היהודית בכל ארץ ישראל המערבית( ל"הפרדה" )פוליטית ופיזית בין שני העמים(. "השילוב" תקף לחלקה הראשון של התקופה, עד להצעת וועדת פיל ב-1937 בה אומצה גישת "ההפרדה" ששלטה עד ל-1967.)אם כי חלקו של העם הפלסטיני שנותר במדינה היהודית זכה לשילוב(. את התקופה השנייה, בין השנים 2007-1967, ניתן לכנות מ"הכלה להפרדה". השנים 1967-1993מתאפיינות במדיניות "ההכלה" של שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה בשטחי המחייה של הישראלים אך ללא כוונה ל"שילוב" של האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בם. יחד עם זאת התקיימה פעילות מדינית להעברת השטחים המאוכלסים בצפיפות לירדן או להעניק לפלסטינים בם אוטונומיה תרבותית. מ-1993 ועד היום חזרה לשלוט בכיפה מדיניות "ההפרדה" בין שני העמים לשתי ישויות פוליטיות

�� .indb 252 7/18/10 9:12 AM


נפרדות, הן באמצעות מהלכים מדיניים והן במהלכים חד צדדיים, ויש כאלו המבקשים להחיל את ההפרדה היזומה אף על חלק מערביי מדינת

ישראל.2

קביעת גבולותיה של ארץ ישראל המנדטורית בשנים 1920-1923, בהמשך ל"הצהרת בלפור" וכתב המנדט, הגדירה את המרחב הטריטוריאלי שהועמד אז לרשות העם היהודי לבנות את ביתו הלאומי. ראשי הציבור היהודי בארץ היו בטוחים שעלייתם לארץ של מיליוני יהודים, בתמיכתם של הבריטים ובהתאם לכתב המנדט של חבר הלאומים, תגרום לכך שבתוך שנים מעטות ייווצר וישלוט רוב יהודי בכל שטחה של ארץ ישראל המערבית. זו תוכרז כמדינת העם היהודי. בגבולותיה של זו יחיה גם מיעוט הערבי, אשר לא ינושל מאדמתו וייהנה מן הפריחה הכלכלית שיביאו היהודים.3 צמיחתה של התנועה הלאומית הפלסטינית ויציאתה כנגד החזון הציוני בגל של אירועי דמים, ששיאם במרד הערבי שהתחולל ב-1936, ואי עלייתם של המוני היהודים, הבהירו להנהגה הציונית בראשות חיים ווייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל, ודוד בן גוריון, לימים ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, כי קיומן של שתי התנועות הלאומיות הללו במסגרת מדינית אחת איננו אפשרי, וכי אין מנוס מחלוקתה של הארץ ביניהן. אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, בראשותו של זאב ז'בוטינסקי, שללו את רעיון החלוקה וטענו כי מהלך כזה יחסום את האפשרות לקלוט את מיליוני היהודים הממתינים בגולה.4 שלילת כל אפשרות של חלוקה הייתה גם עמדתו של הזרם הדתי בתנועה הציונית, שהתנגד לצמצום מרצון של "גבולות ההבטחה". המחלוקת הזאת הוכרעה מדינית פעמיים, לטובת רעיון החלוקה: בפעם הראשונה ב-1937 , עם פרסום דו"ח וועדת פיל ובפעם השנייה עם קבלת החלטת

האו"ם על החלוקה ב-5.1947

השלמתה של התנועה הציונית עם רעיון חלוקת ארץ ישראל של הוועדה המלכותית הבריטית )וועדת פיל( בפעם הראשונה, ב-1937, נסמכה על ההכרה כי צמצום שטחו של הבית הלאומי היהודי הוא תנאי להקמתה של מדינה יהודית עצמאית ודמוקרטית בשטחי ארץ ישראל. השלמה זו הביאה בהכרח לצורך לקבוע את עקרונות ההפרדה המדינית והטריטוריאלית

�� .indb 253 7/18/10 9:12 AM


בין שני העמים. הסוכנות היהודית גיבשה בתגובה לדו"ח הוועדה}פיל{ תוכנית חלוקה משלה והגישה אותה במאי 1938לוועדת החלוקה הבריטית בראשותו של סר וודהד. בתהליך זה נתקבעו בתודעת ההנהגה היהודית שלושה עקרונות מנחים ביחס להפרדה בין שני העמים ואלה

ליוו אותה עד ימינו.

העיקרון המנחה הראשון התייחס לסוגיה הביטחונית. בניגוד להצעת ההסתדרות הציונית בוועידת ורסאי ב-1919 לקביעת גבולותיה של ארץ ישראל, שהתבססה על שיקולים כלכליים, נקבע בעיקרון זה כי יש לקבוע גבולות בני הגנה, וזאת כלקח מאירועי הדמים של המרד הערבי ב-1936. בדיוני הנהלת הסוכנות וועדת הגבולות נטען כי גבולות שקשה להגן עליהם מזמינים מעשי תוקפנות וסכסוכי גבול. המתדיינים הרחיקו ראות וביקשו גבולות בני הגנה לא רק כנגד שימוש ברובים ובמכונות ירייה אלא גם כנגד "ציוד משוכלל משני הצדדים, ארטילריה כבדה, אווירונים וכדומה".6 בנוסף לגבולות ברי הגנה ביקשה הסוכנות היהודית, כי שטח המדינה יעניק עומק אסטרטגי אשר יאפשר מרחב מחיה למספר מרבי

של אזרחים שיהיה בכוחם להגן על גבולות המדינה ההולכת וקמה.7

העיקרון המנחה השני התייחס להיבט הדמוגראפי. הסוכנות היהודית ביקשה להוסיף על 5,000 הקילומטרים הרבועים שהוקצו למדינה היהודית על ידי ועדת פיל שטחים המאוכלסים במספר קטן של ערבים. בנוסף להנחיה שקיבלה ועדת החלוקה מממשלת בריטניה ,למתוח קווי גבול שיכללו מספר מועט ככל שאפשר של ערבים ושל מפעלים ערביים במדינה היהודית ולהיפך, ולאור העובדה כי ממשלת בריטניה שללה את המלצת ועדת פיל להעברה כפויה של תושבים, ראתה הנהלת הסוכנות ברוב יהודי ניכר במדינה היהודית והדמוקרטית אינטרס ביטחוני ופוליטי

מן המעלה הראשונה.

שני היבטים אלה, הביטחוני והדמוגראפי, תוך איזון השפעותיהם המנוגדות, הביאו את הסוכנות היהודית לתבוע שטחים נוספים למדינה היהודית, שערבים אינם יושבים בהם. בשומרון, לדוגמה, היא ביקשה להרחיק את הקו מזרחה, ולמקמו בדומה לקו שנוצר מאוחר יותר בעקבות

�� .indb 254 7/18/10 9:12 AM


מלחמת הקוממיות והסכמי רודוס — מבית שאן דרך ואדי ערה ועד ללטרון. ביהודה ובדרום הארץ היא העדיפה להשאיר את מרביתו של השטח תחת מנדט בריטי, מתוך ההנחה כי תוכל לספח אותו בעתיד,

באמצעות התיישבות יהודית.

התיישבות יהודית הייתה, אכן, העיקרון המנחה השלישי. הצעת הוועדה המלכותית הבהירה כי אזורים בהם תהיה נוכחות של יישובים יהודים יכללו בתחומי המדינה היהודית. לפיכך, לאחר דחיית ההצעה הציונית ורעיון החלוקה על ידי וועדת וודהד, ראתה הסוכנות היהודית בפריסת ההתיישבות היהודית מכשיר לקביעת גבולותיה של המדינה היהודית. בעשור האחרון לשלטון הבריטי בארץ ישראל התגברה תנופת ההתיישבות היהודית וזו נפרסה אל עבר הגליל המערבי, עמק בית שאן והנגב, מתוך כוונה לקבוע עובדות דמוגרפיות, לקראת השלב הבא של חלוקת שטחי

ארץ ישראל.8

1977-1967 — הכלת השטחים תוך שילוב כלכלי והפרדה התיישבותית מלחמת ששת הימים, בה כבשה ישראל את הגדה המערבית ורצועת עזה, פתחה מחדש את הוויכוח בין הכלה להפרדה — בכל הנוגע לקשרים שבין מדינת ישראל לעם הפלסטיני. הוא ניטש ראשית לכל בתוך תנועת העבודה עצמה, שהנהיגה את המדינה באותן שנים. בראש המחנה שצידד בהכלה מדינית של השטח תוך שילוב כלכלי בין שני העמים עמד שר הביטחון משה דיין, מראשי רפ"י, אשר נתמך על ידי שמעון פרס, אף הוא מרפ"י,9 ומנגד עמדו שוללי האינטגרציה, ראשי מפא"י ו"אחדות העבודה",10 לוי אשכול, ראש הממשלה, פינחס ספיר ,שר האוצר, ישראל גלילי, שר ההסברה ויו"ר וועדת שרים להתיישבות, ואף יגאל אלון.11 הראשונים ראו בשילוב כלכלי ובמתן חופש תנועה לערבים בכל שטחי ארץ ישראל, דרך למימוש היעדים הלאומיים הציוניים, תוך כיבוד תרבותם, חירותם האישית והקהילתית של הפלסטינים, זאת מבלי להעניק להם

זכות להגדרה עצמית בדמות מדינה ערבית עצמאית.

האחרונים ביקשו להיפרד מהשטחים המאוכלסים בצפיפות על ידי פלסטינים לטובת ירדן. הם ראו במרבית שטחה של הגדה פיקדון מדיני

�� .indb 255 7/18/10 9:12 AM


שיישמר בידי ישראל לקראת הסדר שלום עם ירדן – שבמסגרתו תיסוג ישראל משטחים המאוכלסים בצפיפות על ידי פלסטינים.12

מדיניות השילוב של דיין צלחה בתחומי המסחר, התיירות, התעסוקה, התשתית והבריאות — על חשבון התפתחותה האוטונומית של הגדה המערבית — אך היא נבלמה בכל הנוגע לנושא ההתיישבות. באוגוסט 1968 הגיש דיין לממשלה תוכנית לביסוסה ופיתוחה של האחיזה הישראלית בגדה המערבית, אשר במסגרתה ביקש להקים על "גב ההר" ארבעה מרכזים עירוניים ,שיהיו סמוכים לערים הפלסטיניות הראשיות, כדי לשנות

את המאזן הדמוגראפי הקיים שם, אך ממשלת אשכול דחתה אותה.

בתחום ההתיישבות נחלה הצלחה ראשונית דווקא תוכניתו של אלון, אשר הוצגה לממשלה כבר ביולי 1967, ומטרתה היתה להבטיח את אופייה היהודי של ישראל וביטחונה, תוך התחשבות בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית.13 אלון ביקש להשיג זאת על ידי השארתן של עזה וירושלים14 בידי ישראל ובאמצעות פריסתה של התיישבות יהודית בבקעת הירדן ועל המורדות המזרחיים של מדבר יהודה והשומרון. אלון אף הציע לקבוע את נהר הירדן ואת הקו החוצה את ים המלח כקו הגבול של ישראל עם ממלכת ירדן. כדי שגבול זה יתקיים למעשה ולא רק להלכה, צריך היה, לדעתו, לספח לישראל רצועה ברוחב עשרה עד חמישה-עשר קילומטרים לאורך הבקעה, עד לים המלח. גבולה המערבי של בקעת הירדן חייב היה, לדעתו, להתבסס על שורה של מאחזים טופוגרפיים מתאימים, תוך הימנעות מרבית מהכללת אוכלוסייה ערבית גדולה באזורים אלה. בריחתם של חמישים אלף פלסטינים מבקעת הירדן יצרה למעשה חיץ של מרחב ריק מיישובים ערביים בין היישובים הערביים באזור ההר לבין ממלכת ירדן. ממשלת ישראל. אף שלא אימצה את תוכנית אלון, החלה להפוך את בקעת הירדן לחבל התיישבות, במטרה להגן על גבולה המזרחי מפני התבססותה האפשרית של קואליציה

ירדנית-סורית- עיראקית )"החזית המזרחית"(.

בגבולה המערבי של הגדה ,שהיה מאוכלס בצפיפות על ידי אוכלוסייה פלסטינית, ביקש אלון להנהיג תיקוני גבול מזעריים של "הקו הירוק"

�� .indb 256 7/18/10 9:12 AM


ואילו ב"גב ההר" שבגדה הוא תבע להימנע מהקמת יישובים יהודיים וגרס שיש לשמר אזור זה כאוטונומיה ערבית לטובת הסדר קבע עתידי.15 את כל אלה ביקש אלון, כמו ראש ממשלתו, גולדה מאיר, לקבוע בהסדר

שלום עם ירדן.

בספרו "פנקס שירות", סיכם יצחק רבין ביחס למרכיב ההתיישבות את כהונתו כראש ממשלה בשנים 1974-1977, לאחר שהחליף את גולדה מאיר וחתם את התקופה בה תנועת העבודה שמרה ברציפות על שלטונה

מאז קום המדינה, בדברים הבאים:

“שלושים ושלושה יישובים, כחמישים אחוז מכלל היישובים שקמו מעבר ל"קו הירוק", מאז מלחמת ששת הימים ב-1967- הוקמו בשלוש שנות כהונתה של הממשלה בראשותי, כפוף לכללים של תפישה מדינית וביטחונית באשר לגבולות השלום במזרח התיכון. הממשלה אימצה לה מדיניות ביטחונית מוגדרת, היכן ראוי להתיישב והיכן לא. ברמת הגולן, בבקעת הירדן, באזור ירושלים ובגוש עציון, ובפתחת רפיח — כן. מגילת ההישגים בשטחים אלה מדברת בזכות עצמה. בשומרון- לא !ללב הגדה המערבית, המאוכלס בצפיפות על ידי הערבים, אל לנו לדחוק מתיישבים יהודיים .התיישבות דרמטית כזאת יש בה מסממני הראווה וההתגרות

בערבים ובארצות הברית, ואין בה צורך והצדקה מבחינה ביטחונית."

בהמשך הוא מדגיש את מאבקו בגוש אמונים שביקש את ההיפך: "בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר- סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית. נגד תפישתם הבסיסית, הנוגדת את בסיסה הדמוקרטי של ישראל, היה הכרח להיאבק מאבק אידיאי, החושף את המשמעות

האמיתית של עמדות הגוש ודרכי פעולתו.16

לאחר עשר שנות שלטונו של "המערך" וערב המהפך הפוליטי בבחירות של 1977 עמדה אוכלוסיית המתנחלים בגדה המערבית וברצועת עזה )ללא מזרח ירושלים( על חמשת-אלפים נפש, שהתגוררו בעשרים ושמונה יישובים חקלאיים בשלושה אזורים בלבד: רובם בבקעת הירדן - מרחב הביטחון המזרחי, ויתרתם בגוש עציון וחבל עזה.17 עקרונות הביטחון

�� .indb 257 7/18/10 9:12 AM


והפריסה הדמוגרפית, שנקבעו ב-1937 הנחו בשנים הללו את קובעי המדיניות ,כשאלה שבאו לקבוע את מקומה והיקפה של ההתיישבות

הישראלית בגדה המערבית, באזורים מעוטי אוכלוסייה ערבית.

1977-1993 — "יורשים את הארץ"אריאל שרון נתמנה לשר החקלאות בממשלת בגין הראשונה ונכנס לתפקידו ביוני .1977 הוא חבש אז כובע פוליטי-ביצועי נוסף, בהיותו בריאיון שהעניק ועדת השרים להתיישבות.18 למרות שטען יו"ר לידיעות אחרונות בסוף אותו חודש כי "...החלטותיי יהיו חקלאיות ולא אידיאולוגיות", ביקש שרון להקדיש את כהונתו ליישוב השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים באמצעות מתנחלים יהודים. הוא גרס כי הכיבוש הצבאי הינו זמני ובסופו של דבר ייקבעו גבולות הארץ על ידי המחרשה והדמוגרפיה. הוא ראה בגישה זו המשך טבעי לתפישת ההתיישבות של מפא"י, ושלל את האבחנה המדינית והמשפטית בין התקופה בה פעלה התנועה הציונית טרם הקמת המדינה לתקופה בה

זכה העם היהודי להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית משלו. כבר בספטמבר 1977, הגיש שרון את תוכניתו לקבינט הביטחוני שהתכנס לדיון מיוחד על עתיד יהודה ושומרון. תוכנית זו באה לענות, לתפיסתו, על הבעיות המרכזיות הניצבות בפני מדינת ישראל בגבולה המזרחי, ובהן התפשטות האוכלוסייה הפלסטינית — שמתאפיינת בהתרבות טבעית מהירה ביחס לזו הישראלית — אל שטחים שממערב ל"קו הירוק" ההולך ומתפוגג; שליטתו הטופוגרפית של אזור "גב ההר "ומורדותיו המערביים של השומרון על מישור החוף המאוכלס בצפיפות רבה על ידי יהודים ;היעדר עומק אסטרטגי לישראל אל מול "חזית מזרחית"

המורכבת מקואליציה צבאית של ירדן ,סוריה ועיראק.19

התוכנית כללה מספר מרכיבים שחלקם הופיעו כבר בתוכניתו של יגאל אלון ויושמו אז הלכה למעשה, וב"תפישת הגושים העירוניים" של משה

דיין, אשר לא אושרה בזמנו.

הראשון בהם – הקמת יישובים עירוניים על "גב ההר" ועל המורדות המערביים של השומרון, שנועדו למנוע "זליגה" של אוכלוסייה פלסטינית

�� .indb 258 7/18/10 9:12 AM


לתוך ישראל ,ליצור חיץ יהודי בינה לבין ערביי ישראל היושבים בוואדי ערה ו"במשולש הקטן" ולשלוט על גבעות המפתח החולשות על מישור החוף ושדה התעופה בלוד. יש לציין כי שרון בחר בישובים בעלי אופי עירוני משום שהינם יחסית, קלים להקמה, שיווק ואכלוס, וזאת בשונה מן האופי החקלאי שאפיין עד כה את ההתיישבות הישראלית בבקעת הירדן בגוש עציון ובחבל עזה, שהוקמה בהשראת תוכניתו של אלון, שביקש להמשיך את מסורת "ארץ ישראל העובדת". גם שמעון פרס, חסיד הגישה המשלבת, בדומה לשרון ובניגוד לאלון, החשיב למדי את המרכיב הזה. לדעתו, "ההתיישבות בשיפוליהם המערביים של הרי שומרון ויהודה תגאל אותנו מקללת המותניים הצרים של ישראל...".]20[ מרכיב זה בתוכנית שרון כונה "מרחב הביטחון המערבי", ועתיד היה להיתחם על ידו באמצעות גדר, תחת הכינויים "מרחב התפר" ו"גדר

ההפרדה" – עשרים וחמש שנים מאוחר יותר.

המרכיב השני היה השלמת שרשרת היישובים היהודים שהוקמו במסגרת תוכנית אלון לאורך הירדן, מבית שאן ועד לים המלח ,לרבות ה"מדרגה" שממערב לבקעה, על מנת ליצור אזור חיץ ביטחוני אל מול "החזית המזרחית", וחיץ דמוגראפי בשטחים שהתרוקנו מתושביהם הפלסטינים, בין תושבי הגדה המערבית לאלה המתגוררים בגדה המזרחית. מרכיב

זה זכה גם הוא להיקרא בפי שרון "מרחב הביטחון המזרחי."

המרכיב השלישי, שהופיע אך לא מומש בתוכנית אלון, חיזוק הבירה ירושלים והפרדה בין צפון הגדה לדרומה, באמצעות הקמת חגורה של שכונות ויישובים יהודיים מסביב למזרח ירושלים הערבית, מגוש עציון ואפרת בדרום, מרחב מעלה אדומים )עד ל"שומרוני הטוב"( במזרח ובית אל ועופרה בצפון. זהו מרכיב המתיישב היטב עם תפישתו של שמעון פרס אותה פירט בספרו כעת מחר, על פיה יש ליצור רצף חדש של התיישבות, תוך כדי" ביצור ירושלים והריה, מצפון, ממזרח, וממערב, על ידי הקמת ערי משנה, פרברים ויישובים — מעלה אדומים, עופרה, גילה, בית אל , גבעון..."21 לימים, עת ישב פרס, ואחריו שרון, על כס

ראש הממשלה, יזכה אזור זה לכותרת "עוטף ירושלים".

�� .indb 259 7/18/10 9:12 AM


המרכיב הרביעי, סלילת כבישי רוחב שיחברו בין מרחב הביטחון המערבי לזה המזרחי, בעיקר לצורך הנעת כוחות מזרחה בשעת חירום, ואבטחתם באמצעות יישובים יהודיים שיוקמו לאורכם.22 שיטה זו של הקמת ישובים לאורך הצירים לא השתנתה גם ארבעים שנה מאוחר יותר, שעה ששרון וממשלתו העלימו עין והכשירו את שרשרת המאחזים הלא חוקיים שנבנו לאורך כביש 446 בקטע המחבר בין חוצה שומרון לבית אריה בכדי ליצור רצף התיישבותי נוסף במרחב ה"תפר" בין אריאל ל"קו הירוק".

את הצגת תוכניתו סיכם שרון בפני הממשלה במילים הבאות: "אני המפא"יניק היחיד בממשלה הזו. אני לא מדבר כאן כדי שדברי יוקלטו לפרוטוקול. שיקלו היטב. ברגע שזה יאושר, אני הולך לעשות זאת"23.

הממשלה אכן אישרה את התוכנית בשני באוקטובר והיא הוצגה בפני הכנסת בתשיעי בנובמבר, כדי ששרון ימשיך את מה שממילא התחיל כבר שלושה חודשים קודם לכן, שעה שוועדת ההתיישבות אישרה, בעשרים ושישה ביולי 1977, בישיבה שארכה עשרים דקות, להכיר באלון מורה,

מעלה אדומים ועופרה כיישובים חוקיים לכל דבר.24

האישור שנתנה הממשלה לביצוע תוכנית שרון אפשר להעמיד את התקציבים הנדרשים לביצור ביטחונה של מדינת ישראל ולעיצוב גבולות הקבע שלה25 על פי תפיסתו של האיש. בכך הושם באופן זמני הקץ לאופציה של חלוקת הארץ והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בשטחי הגדה ורצועת עזה. בניגוד לאלון ורבין, שראו ברציפות ובצפיפות האוכלוסייה הפלסטינית ב"גב ההר" ובסמוך ל"קו הירוק" מרכיב שיש להימנע מלשלוט בו ולשמר אותו לקראת ולטובת הסדר קבע, שרון התייחס אליו כגורם שיש להחלישו ולבתרו, על מנת לאפשר שליטה

ביטחונית ומדינית של ישראל בשטחי הגדה והרצועה.

מושגים המלווים את השיח הציבורי היום, כמן "מרחב התפר המערבי" ו"עוטף ירושלים", נולדו באותה החלטה, שביקשה לנכס את הפיקדון הטריטוריאלי להסדר עם ירדן או הפלסטינים, באמצעות יישובה של

הגדה המערבית ביהודים.

�� .indb 260 7/18/10 9:12 AM


לשרון ולממשלת הליכוד בראשות בגין היה שותף פעיל ביותר במפעל ההתנחלות– "גוש אמונים" — שהוקם ב-1974, ואשר השקפת עולמו נסמכה ונשענה על תורתם של הרבנים אברהם יצחק הכהן קוק )הראי"ה(, מקים הרבנות הראשית לישראל ומייסד ישיבת מרכז הרב ,ובנו, הרב צבי יהודה קוק )הרצי"ה(. הראי"ה האמין כי קדושת עם ישראל וארץ ישראל היא נצחית, וכי תנועת שיבת ציון המתחדשת מבשרת את ימות המשיח. על פי תפיסה זו, הקמת מדינת ישראל היתה צעד חשוב בתהליך הגאולה, שהחל עם שיבת ציון המודרנית. כיבוש שטחי ארץ ישראל ואיחוד ירושלים היוו שלב נוסף וחשוב בקידום התהליך המשיחי. לפיכך, ראו אנשי "הגוש" לחובה להם להשלים את המפעל הציוני ביישובם של שטחי הגדה, רצועת עזה ,רמת הגולן וסיני.26 ואכן, בתוך ארבע שנים הקים שרון לבד ויחד עם "גוש אמונים "ויורשיו שישים וארבעה יישובים יהודיים בגדה המערבית. בשלב הראשון היו מרביתם לא יותר מאשר קומץ אוהלים וצריפים, אבל אלה יצרו תשתית פיזית ומשפטית להתיישבותם של רבע מיליון ישראלים בגדה המערבית, להוציא מזרח

ירושלים, עד לסוף שנת 27.2005

במרוצת השנים יצרה תנועת ההתנחלות היהודית בשטחים מערך יישובי מפוזר, שתקע טריזים בין גושי ההתיישבות הכפרית הפלסטינית. עם זאת, לא נוצרה שם עקב כך שליטה יהודית דומיננטית — לא מבחינת שיעור האוכלוסייה היהודית בהשוואה לזו הפלסטינית, ולא בהיקף השטח שתפסו ההתנחלויות בפועל. מערך היישובים הישראלים היה מקביל לזה הפלסטיני ולא משלים לו. הוא נשען על התיישבות עירונית ולא חקלאית, התפרס על רכסי ההרים והגבעות ולא על מורדותיהם, נתמך ברשתות כבישים-מקשרים בין ההתנחלויות לישראל ולא כאלה שהתחברו לערים פלסטיניות קיימות. לכן, לימים יילחמו חלק מיישובים אלה על עתידם המדיני במסגרת "מרחב התפר" ויכללו במושגים כמו "האצבעות" של אריאל או קדומים ,המפלסות את דרכן בפיתולים אינסופיים בין היישובים הפלסטיניים לעומק של עשרים קילומטרים

מזרחה ל"קו הירוק."

ממשלת האחדות של אמצע שנות השמונים, בראשותם של שמעון פרס

�� .indb 261 7/18/10 9:12 AM


ויצחק שמיר, לא שינתה את מדיניות ישראל בכל הנוגע לעתיד השטחים. רק עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987, החלו להיחרץ סדקים ראשונים במדיניות זו ואלה התרחבו לאחר ועידת מדריד באוקטובר 1991, עת שימש יצחק שמיר כראש ממשלה, ו"הושלמו "עם נעיצת הסיכה האחרונה בחלום ארץ ישראל השלמה — מהלך שהתרחש בד בבד עם התייצבותו של יצחק רבין בראשות ממשלת ישראל ב-1992

והתגבשותם של הסכמי אוסלו ב-1993.

ערב המהפך הפוליטי ו"התפיסתי" ב-1993, הגיע מניין המתנחלים בשטחים — להוציא את מזרח ירושלים — ל-109,100, אשר התגוררו במאה שלושים וארבעה יישובים.28 תפיסת ההתיישבות הביטחונית של שרון וההתנחלות המשיחית שחדרו ללב השומרון וללב יהודה המאוכלסים בצפיפות על ידי הפלסטינים, יצרו מציאות החדשה, עמה נאלץ להתמודד ראש הממשלה רבין בהסכמי אוסלו ושרון עצמו שעה

שנאלץ לתחום את גבולות ההתיישבות היהודית בגדר.

1993-2002- כשלון ההיפרדות המוסכמת ולידתה של ההפרדה החד צדדית

רבין היה אמון מראשיתו על "תפיסת ההפרדה", אך בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה, לא הצליח, "לשבור" את מדיניות האינטגרציה של דיין ששלטה בכיפה, וזאת בעיקר לנוכח התנגדותם של שר הביטחון שמעון פרס ושל ראש האופוזיציה מנחם בגין .בהיותו ראש ממשלה בשנים 74'- 77' הציג רבין תפיסה ברורה של תהליך היפרדות. גם מאוחר יותר, במאי 1989, בהיותו שר ביטחון, אף יצא ביוזמה מדינית שביקשה לממשו באמצעות הסכם שלום עם ירדן.29 תחילת כהונתו השנייה כראש ממשלה עמדה בסימן השיחות שהתקיימו בוושינגטון בין משלחות ישראל והרשות הפלסטינית, על רקע הסלמתה של האינתיפאדה בשטחים. רבין חתר אז להיפרדות כלכלית ופיזית יזומה על ידי ישראל,30 אך הסכם אוסלו, שנרקם באותם ימים על ידי יוסי ביילין ושמעון פרס אומץ על ידו ויצר את האפשרות להיפרדות במהלכים מוסכמים. הסכם זה ביקש ליצור מציאות מורכבת של הפרדה מדינית ושילוב כלכלי בין שתי הישויות, בדומה מאוד לרעיון החלוקה מ-1947. מצד אחד

�� .indb 262 7/18/10 9:12 AM


הוסכם על תהליך אשר יוביל להפרדה מדינית, שבעקבותיה תקום מדינה פלסטינית מוגבלת בריבונותה. מהצד האחר הכירו קברניטי התהליך בעובדה כי למשך תקופת ביניים לא קצרה יש לכונן מסגרת כלכלית אינטגרטיבית, שנחתמה בהסכמי פאריס ב-1995, על פיהם תתמוך ישראל ברשות הפלסטינית, עד שתהיה מסוגלת לעמוד כלכלית ברשות עצמה. רבין תמך בסופו של דבר בפתרון זה, מחשש כי מצוקה כלכלית קשה ומתמשכת בקרב הפלסטינים תמוטט את היסודות הפוליטיים

של תהליך אוסלו כולו.31

ראוי להזכיר בהקשר זה כי בנאומו בכנסת ,בחמישי באוקטובר 1995, לקראת אישור הסכם הביניים, נמנע רבין מלהזכיר את שמות יישובי השומרון)גוש אריאל קדומים( שיכללו בהסדר הקבע "....בראש ובראשונה ]יכלול הסדר הקבע את[ ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה האדומים וגבעת זאב....., שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת,

ביתר..."

את ההפרדה המדינית בדמות שטחי A ו-32B הותיר רבין לצה"ל לתכנן על ידי שרטוט המפות, בו ייקבע היקף השטחים שיועברו לפלסטינים ומיקומם. כך הועברו בשנים 1999-1994 הסמכויות על 40% משטחי הגדה המערבית לידי הרשות הפלסטינית, שעה שבבקעת הירדן, ב"מרחב התפר" המערבי וב"עוטף ירושלים" — האזורים בם ישראל תכננה תיקוני גבול- הועברו הסמכויות רק על שטחם הבנוי של הכפרים הפלסטינים,

.B ללא רציפות טריטוריאלית בניהם, במעמד שטח

רצח רבין בידי יהודי בעל דעות משיחיות הותיר דווקא את אהוד ברק, ארבע שנים אחר כך, בתור מנהל המו"מ על הסדר הקבע. את העמדה הישראלית הטריטוריאלית בעניין הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים

אפשר לסכם בקצרה בתיאור שנתן ברק עצמו:

כינון מדינה פלסטינית מפורזת על פני כ-92% משטחי הגדה המערבית ו-100% של שטחי רצועת עזה, לרבות פיצוי מסוים בשטח לפלסטינים משטחי ישראל של טרום 1967; פירוק רוב ההתנחלויות וריכוז עיקר

�� .indb 263 7/18/10 9:12 AM


המתנחלים כבשמונה אחוזים משטחי הגדה המערבית העתידים להיות מסופחים לישראל; כינון בירה פלסטינית במזרח ירושלים, שבה יעברו כמה מן השכונות לריבונות פלסטינית, ואחרות ייהנו מ"אוטונומיה תפקודית"; ריבונות פלסטינית במחצית מהעיר העתיקה )הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי( ו"אפטרופוסות" – אף כי לא ריבונות – בהר הבית; שיבת פליטים למדינה הפלסטינית העתידית, אף כי ללא "זכות השיבה" לישראל גופא; וארגון תכנית סיוע ענקית על ידי הקהילה הבינלאומית

לשם הסדרת שיקומם של הפליטים.33

מול ההצעה הזאת עמדה ההצעה הפלסטינית בקמפ דיוויד – הכרה בישראל, תיקוני גבול ביחס 1:1 על בסיס גבולות 67', חלוקת ירושלים

המזרחית, סידורי ביטחון לישראל ופתרון בעיית הפליטים.

בהקשר המדיני והדמוגראפי של הסכסוך, ברק היה מוטרד גם מבעיית המיעוט הערבי בישראל. הוא הסכים כי בהיעדר הסדר שלום עם הפלסטינים, מהווים ערביי מדינת ישראל "פצצת זמן", ושאיפתם להצטרף אל הקבוצה הלאומית שאליה הם משתייכים: "ערביי ישראל ישמשו כחוד החנית במאבק. זה עלול להצריך שינוי בכללי המשחק הדמוקרטיים כדי להבטיח את אופייה היהודי של מדינת ישראל". ברק מעלה אפוא את האפשרות שבהסכם עתידי יועברו כמה אזורים בעלי ריכוז ערבי גדול – כמו ה"משולש הקטן" ואום אל פחם, הגובלים בגדה המערבית – על

יושביהם אל המדינה הפלסטינית שתוקם.34

התהליך המדיני, שכשל להגיע לכדי הסדר קבע, לווה מתחילתו באירועי טרור של תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי, אשר ביקשו לטרפדו בעיקר באמצעות פיגועי התאבדות, שנתפסו על ידן כנשק אסטרטגי לכל דבר. מ-1993 ועד אוקטובר 2000, בוצעו עשרים ושישה פיגועי התאבדות, בהם נהרגו מאה שישים ושלושה ישראלים ומאות רבות נפצעו. שישה-עשר מן הפיגועים הללו בוצעו בשטח ישראל, מחציתם בירושלים. אירועים אלה חיזקו את עמדתו של רבין בעניין ההפרדה, לא רק כאמצעי להתמודדות עם האלימות הפלסטינית, אלא כביטוי לתפיסה פוליטית כוללת. הוא דיבר על "ההפרדה" "לא רק כסגר טכני לכמה ימים,

�� .indb 264 7/18/10 9:12 AM


אלא כתפיסת עולם", ו"לא רק כטכניקה לזמן מוגבל אלא גם כפתרון מדיני".35 בפועל נדרש רבין בראש ובראשונה להיבט הביטחוני. לכתבים בכנסת אמר בסוף ינואר 1995 כי הוא "רואה בעניין ההפרדה נושא מרכזי" והוסיף כי, "אי אפשר להמשיך ולאפשר למחבלים מתאבדים להיכנס לישראל. היעד שלהם הוא להגיע לישראל, כי הם יודעים שפה יש מטרות גדולות יותר לפיגוע מבשטחים, והם משקיעים כדי להשיג את מטרתם — לרצוח ישראלים ולטרפד את השלום".36 החלטה זו הולידה מאותה עת ועד לשנת 2001 ועדות ותוכניות רבות, שנועדו למנוע מעבר לא מבוקר של פלסטינים, כלי רכב וסחורות משטחי יהודה ושומרון לישראל. אך יש להדגיש כי רבין, פרס וברק ביקשו לעשות זאת תוך כדי התקיימותו של תהליך מדיני שיביא להיפרדות מתוך הסכמה 37. כך רבין, לאחר הפיגוע בצומת השרון בינואר 1995: "ישראל תמשיך בתהליך השלום ,תנהל מלחמת חורמה בטרור, ותשאף ליצור הפרדה בין ישראל לפלסטינים".38 כך גם ברק ,שראה בהיפרדות "צורך לאומי עליון של הדמוגרפיה, הזהות והדמוקרטיה הישראלית", וטבע את המושג "אנחנו פה והם שם".39 ברק הוא שקבע בישיבת הקבינט בנובמבר 2000, לאחר כשלון פסגת קמפ דיוויד ופרוץ האינתיפאדה השנייה, כי "ההיערכות הנוכחית של ישראל תתבסס על מאמץ מדיני למיצוי הסיכוי להגיע להסכם מלווה בהיערכות טריטוריאלית כלכלית ואזרחית המונחית על ידי הצורך הביטחוני — שמירת ביטחונם של הישראלים ביש"ע ובתחומי

מדינת ישראל ומתן מענה לשגרת החיים המתהווה."

המתח שהתקיים בין הצורך להגן על תושבי ישראל לבין החשש כי המכשול יקבע גבול סופי בין ישראל לפלסטינים לפני הדיון בו בהסדר הקבע, מסמס את כל התוכניות שגובשו בתקופתם של רבין, פרס וברק להפרדה ולבניית מכשול פיזי. ראוי לציין שלעומת התנהלות זו בגדה, בלחצו של אלוף פיקוד הדרום דאז, מתן וילנאי, הוקמה גדר ביטחונית במהלך 1994 סביב רצועת עזה. היא הוקמה לאורך" הקו הירוק" ללא פינוי יישובים, שזכו למעטפת ביטחונית מורכבת, וללא השפעה על המו"מ המדיני שהתנהל באותם ימים על הסכם הביניים. בשלהי כהונתו הקצרה, לאחר פסגת קמפ דיוויד ותחילת "האינתיפאדה השנייה", ניסה ברק לענות על מתח זה בהחלטה על הקמתה של גדר כפולה גם

�� .indb 265 7/18/10 9:12 AM


בגדה. האחת על "הקו הירוק", שתיבנה במהירות כדי למנוע כניסת פלסטינים לתחומו והשנייה סביב לגושי ההתיישבות הישראלים, תוך התחשבות ברעיונות קמפ דיוויד ועל פי שני עקרונות: שמירה על הרציפות הפלסטינית, ומקסימום ישראלים ומינימום פלסטינים בשטח שבשליטת ישראל. הסיבה לתפיסה מצמצמת זו בבחירת תוואי הגדר נעשתה" משום שבפועל כבר כולם מבינים שעומד להיות גבול עם הפלסטינים, וגם את האזור הכללי בו יעבור הגבול, לפיכך אין כל טעם להסתתר מאחורי טענות שונות של משא ומתן, ובכך לסכן את אזרחי ישראל... אסור לשכוח כי הגדר תשמש, ייתכן כבר בשנים הקרובות, כבסיס לקו הגבול בין ישראל לפלסטינים. לפיכך, במקומות שניתן צה"ל יצמיד אותה לקו הירוק ,על מנת שלא יצטרכו לפרק את הגדר ולהרכיבה מחדש בעקבות השיחות עם הפלסטינים על הגבולות".40 הפסדו הצורב של ברק לשרון 41 הותיר גם את התוכנית הזאת לבניית

בבחירות שנערכו בשנת 2001 גדר ביטחונית, תוך חתירה להסכם מדיני, ללא מימוש.42

2004-2002 — הפרדה חד צדדית באמצעות תוכנית ההתנתקות וגדר ההפרדה

האינתיפאדה השנייה ותגובת צה"ל אליה הביאו למחיר דמים ולמחיר כלכלי כבד ביותר לשני הצדדים. מתחילת אינתיפאדה זו ועד למועד כתיבת ספר זה נהרגו למעלה מאלף ומאה ישראלים ונפצעו אלפים, ונהרגו למעלה מארבעת אלפים פלסטינים ונפצעו עשרות אלפים. בלט בזמנו היקף הנפגעים בחודש מרץ 2002, בו אירעו שבעה-עשר פיגועי התאבדות ונרצחו תשעים ותשעה ישראלים. בשנים 2002-2001 איבדה ישראל 3%-4% מהתוצר הלאומי השנתי שלה, ששוויים חמישה-עשר עד עשרים מיליארדי שקלים, ורמת החיים בארץ ירדה ב-15%. בצד הפלסטיני, למעלה מ-80% של האוכלוסייה נמצאים מתחת לקו העוני

הבינלאומי ,העומד על שני דולר ליום.

גלי הטרור שלא נבלמו גם לאחר מבצע "חומת מגן "באפריל 2002, העצימו מאוד את הלחץ הציבורי להיפרדות ולהקמת גדר. כך עמרם מצנע שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה והתמודד מול שרון על ראשות הממשלה ב-2003, בדברים שאמר בספטמבר": 2001 לאחר כישלון

�� .indb 266 7/18/10 9:12 AM


תהליך אוסלו )ולא אכנס עכשיו לסיבות( הגעתי למסקנה כי בנקודת הזמן שבה המציאות בלתי אפשרית ובלתי הגיונית, הדרך היחידה הנראית לי שפויה ונכונה היא היפרדות".43 בכינוס של תנועות להיפרדות חד צדדית שנערך במאי 2002 תבעו נציגי המועצה לשלום ולביטחון "לשרטט גבול אמיתי מאובטח כהלכה שיאפשר לצה"ל להגן בצורה הרבה יותר יעילה על אזרחי ישראל כנגד מתקפת הטרור",44 ובהמשך לכך, בסקר שערך העיתון "מעריב" בעשרים ואחד ביוני 2002 נמצא כי 69% מהציבור תומך בהקמת הגדר, לעומת 25% המתנגד לה. הלחצים הרבים מוססו במידה רבה גם את התנגדות הימין הפוליטי, שחשש כי הקמת הגדר תביא לוויתור על מימושו של מפעל ההתנחלות בכל שטחי הגדה המערבית,45 אך ידע לקרוא את רחשי לב הציבור היהודי המתגורר בתחומי "הקו הירוק". כל אלה הביאו את שרון, שהחל מאבד את תמיכת

הצבור, להתחיל לעסוק ברצינות בהקמתה של הגדר.46

לראשונה, לאחר ש- 650 ישראלים נהרגו מתחילת האירועים,47 לאחר שהוקמו שבע ועדות ממשלתיות ושורטטו אינספור תוכניות של מערכת הביטחון, ולאחר שחמש החלטות ממשלה בנושא לא בוצעו, התקבלה ב-23 ביוני 2002, בעקבות שני דיונים מקדימים במרץ ובאפריל של שנה זו, החלטת ממשלה המאשרת את תוכנית משרד הביטחון להקים בקו התפר מכשול הפרדה לאורך 110 ק"מ, מכפר סאלם בצפון ועד כפר קאסם בדרום וכן בשני קטעים נוספים בצפון ובדרום ירושלים. בעקבות החלטה זו הוקמה לראשונה במשרד הביטחון מנהלת הנושאת באחריות לכל היבטי הביצוע של הקמת המכשול, בראשותו של אל"מ )מיל'( נצח משיח. מנכ"ל משרד הביטחון דאז, עמוס ירון, נקבע להיות אחראי לביצוע התוכנית ולמתאם משרדי הממשלה ומערכות הביטחון.

החלטה זו עדיין הותירה 70% אחוזים מ"הקו הירוק" ומהקו בירושלים פרוצים. לחץ ציבורי נוסף, הביא את ממשלת ישראל לאשר בדצמבר 2002 את שלב ב 'של התוכנית וזו הורתה להקים מכשול מסאלם ועד

לטירת צבי שבבקעת הירדן באורך של כ-62 ק"מ נוספים.

כבר בהחלטות ראשוניות אלה הסתמנה מגמה חדשה שהעידה על

�� .indb 267 7/18/10 9:12 AM


כוונותיו של שרון ביחס לגדר. התברר יותר ויותר שהוא מתכוון לממש את תוכניתו להסדר עם הפלסטינים, אותה הוא נושא מזה שנים מספר וטורח להציג בפני אישים רבים בשנים שקדמו לבחירתו לראש הממשלה. תוכניתו הייתה פשוטה: יש לקבוע שלושה אזורים פלסטינים בגדה ולתחום אותם בשתי רצועות ביטחון, בן מרוכזת רוב האוכלוסייה היהודית, שיפרידו אותם מהירדן ומ"הקו הירוק" ולחלק אותן באמצעות צירי הרוחב העיקריים. כשהחל פיקוד המרכז בהכנת תכנית לתוואי הגדר הלכה למעשה, המליץ אלוף הפיקוד, יצחק איתן, על תוואי שברובו חפף את "הקו הירוק". אך שרון, בסדרה של סיורים ואישורים בשטח החל

להרחיק את הגדר מזרחה לעומק השטח הפלסטיני.

תוואי המכשול שאושר על ידי הממשלה באוקטובר 2003 ביקש ליצור את "מרחב הביטחון המערבי" ואת "עוטף ירושלים" ששרון ייחל להם. תוואי המכשול נמתח לאורך שש-מאות ועשרה קילומטרים , השתרע על תשע-מאות ועשרים קילומטרים רבועים )16.35%( משטח הגדה, ללא אזור מעלה אדומים, ובו התגוררו שלוש-מאות ושלושים אלף ישראלים ונכלאו בו שלוש-מאות ועשרים אלף פלסטינים, לרבות

תושבי מזרח ירושלים.

2006-2004 — בנייתה של "הגדר המידתית" וגניזתה של תוכנית ההתכנסות החד צדדית

לא הכול הסכימו עם תוכניותיו של שרון ל"מרחבי התפר "המערבי והמזרחי. גורמים רבים פעלו כדי למנוע את הקמת הגדר באזור זה. בד בבד היו מי שתמכו בהקמתה אך ביקשו לשנות את התוואי שלה. השחקנים הראשיים לעניין זה היו הקהילה הבינלאומית ובראשם האמריקאים והאירופים, ולצדם הפלסטינים, תנועות ציבוריות48 שונות ומעל כולם בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק בעתירות שהוגשו

על ידי פלסטינים וישראלים בכל הקשור לתוואי הגדר.

בקיץ 2003, התנגדו האמריקאים לפלישתו של התוואי אל עומק השומרון, בטענה כי הדבר יפגע ברציפות המדינה הפלסטינית וביכולתה להתקיים. בסוף יוני 2004, הביא הלחץ האמריקאי לביטולן של שתי גדרות עומק

�� .indb 268 7/18/10 9:12 AM


שתוכננו: האחת מצפון לכביש מספר 443, השנייה, בין בית אריה למודיעין עלית וממזרח לנילי נעלה. הלחץ האמריקאי הביא גם לביטולו

של החלק הצפוני בגדר המזרחית.

הפלסטינים ראו בקביעת "מרחב התפר" מהלך ישראלי שנועד להוסיף שטחים להרחבת ההתנחלויות, תוך כדי ביצוע טרנספר סמוי לפלסטינים משטחים אלה. לקראת פגישתו של ראש הממשלה הפלסטיני, מחמוד עבאס, עם שרון, במאי 2003, הגישה ההנהגה הפלסטינית מסמך הדורש

מישראל להפסיק את הקמת הגדר.

בשלושים ביוני 2004, כשבוע בטרם ניתנה חוות-הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג, פסק בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה שהגישו תושבי הכפר בית סוריק ותושבי מבשרת ציון שמצפון מערב לירושלים כנגד צווי תפיסת הקרקעות שהוצאו לצורך הקמת הגדר באזורם. לעתירה בפסיקתו קבע בית המשפט כי על שאלת חוקיות תוואי הגדר יחלוש עיקרון המידתיות – עקרון המברר את היחס בין התועלת לביטחון מחד והפגיעה ההומניטארית מאידך. בית המשפט קיבל את העתירה והנחה את מערכת הביטחון לתכנן תוואי אחר, תוך

שהוא מכוון לתוואי שהוצע על ידי המועצה לשלום ולביטחון.

בניגוד לחוות דעתו של בית הדין בהאג, פסק בג"צ כי לצה"ל יש סמכות להקים את גדר הביטחון בשטחי הגדה מסיבות ביטחוניות ואף הרחיק לכת וקבע כי מותר לבנות את הגדר גם מעבר ל"קו הירוק" לשם שמירה על ביטחון ההתנחלויות. כלומר, על-פי פסיקת בג"צ בפרשת אלפי-מנשה, לא רק שמותר לבנות גדר בשטח כבוש כדי להגן על שטחה הריבוני של ישראל אלא שתוואי הגדר רשאי להיקבע משיקולי הגנה

על המתנחלים בגדה.

פסק הדין בתיק בית סוריך, שניתן כאמור בסוף יוני 2004, הביא לשינוי דרסטי בתוואי הגדר והתוואי המחודש אושר על ידי ממשלת ישראל בעשרים בפברואר 2005. בתוואי החדש כללה הממשלה גם את הגדר המקיפה את מרחב מעלה אדומים. פסקי דין נוספים של בית המשפט

�� .indb 269 7/18/10 9:12 AM


הגבוה לצדק, בנוסף ללחצים שהופעלו ע"י גורמים שונים, הביאו את ממשלת אולמרט בשלושים באפריל 2006 לצמצם שוב את שטחו של "מרחב התפר" לארבע-מאות שמונים וארבעה קילומטרים רבועים )8.6% משטח הגדה(, כמעט מבלי לשנות את מספר הישראלים והפלסטינים

המתגוררים בו, אך תוך כדי הגדלת אורכו ל-790 ק"מ.

מה שהתחיל ב-2002 כתיכנון לספח 45% מהגדה, הצטמצם בשנת 2007 לשטח קטן יותר ממה שישראל דרשה במפגש האחרון של המו"מ להסדר קבע בינואר 2001 בטאבה, בפועל קרוב יותר למה שהוסכם בהבנות ז'נבה הלא פורמאליות. יחד עם זאת ישראל שהתאהבה בחד-צדדיות הכוחנית, ממשיכה ליישם בשטח, גם בימים אלו, סיפוח-למעשה וללא הסכמה של למעלה משמונה אחוזים של הגדה המערבית, הוא מרחב ה"תפר". זאת היא עושה באמצעים צבאיים ומשפטיים היוצרים מציאות של הרחקה כפויה של התושבים הפלסטינים ממרחב ה"תפר", יישוב מאסיבי של המרחב ביהודים וחיבורו למדינת ישראל בכל רמה חברתית,

כלכלית, מסחרית ופוליטית.

בממשלתו הראשונה המשיכו שרון ושרים אחדים להשלות את בני בריתו המתנחלים כי אם ימשיכו בבניית המאחזים הלא-חוקיים יצליחו לחבר בעתיד יישובים מבודדים למרחבי הביטחון ולישראל .כדאי לזכור כי עצם השימוש במונח "מאחזים לא-חוקיים" יש בו כדי להטעות: משתמע ממנו כאילו שאר ההתנחלויות בשטחים הן כן חוקיות. ולא היא: הן "חוקיות" אך ורק בעיניים ישראליות, שכן, על פי המשפט הבינלאומי והחלטות האו"מ, העולם כולו )ולא מעט ישראלים )אינו מכיר בחוקיותן, ודומה שאין סיכוי רב שיכיר בהן אי-פעם. המאחזים הם אפוא לכל

היותר "בלתי מורשים" בסדר.

הקמת המאחזים הבלתי מורשים, כתופעה בהיקף נרחב ,החלה במחצית שנות ה-1990. למעשה, תופעת המאחזים הבלתי מורשים היא המשך מפעל ההתנחלות בשטחים לאחר 1967. אך בעוד שבעבר זכה מפעל ההתנחלות – לפחות בחלק מהתקופה — להכרה ולעידוד רשמיים מצד ממשלות ישראל, הרי מתחילת שנות ה-1990 הוא שינה את פניו.

�� .indb 270 7/18/10 9:12 AM


ממשלות ישראל לא היו מעורבות יותר באופן רשמי בהקמת יישובים, ככל הנראה מחמת מצבה הבינלאומי של ישראל ועמדתן השלילית של

רוב מדינות העולם כלפי מפעל ההתנחלות ,וכן הביקורת בישראל.

שונה המצב לגבי רשויות ציבוריות וגופים מטעם המדינה ,שהמשיכו ליטול חלק מרכזי בהקמת המאחזים הבלתי מורשים יחד עם אחרים, "בחלקם בהשראת הדרג המדיני, ]...[ אך ללא החלטה של הדרג המדיני המוסמך מטעם המדינה" לאחר שהבנייה בשטחי יהודה ושומרון הוקפאה על-ידי ממשלת רבין בשנת 1993, עדיין אושרה אומנם בנייה בהתנחלויות, אך קצב האישורים הלך ופחת ככל שהלך ותפס תאוצה התהליך המדיני מול נציגי העם הפלסטיני. לנוכח עמדת הממשלה החלה להתרחב תופעת המאחזים הבלתי מורשים. כך כתבה עו"ד טליה ששון, לשעבר מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, בדו"ח על המאחזים

הבלתי מורשים ]ההדגשות שלי[. ש"א:

ההסתדרות הציונית אליה שייכת החטיבה להתיישבות הינה גוף מיישב, בהתאם להחלטת הממשלה בעניין. מתפקידה של החטיבה להתיישבות לסייע לממשלה בהקמת יישובים ישראלים בשטחי איו"ש. היא מתוקצבת כולה על-ידי אוצר המדינה. החטיבה להתיישבות פעלה רבות להקמת יישובים ישראלים בשטחי איו"ש. מימצאי הדו"ח מלמדים שהיא הקימה בעיקר מאחזים בלתי מורשים רבים, ללא אישור הדרג המדיני המוסמך. מעשיה של החטיבה מעלים שלא קיים עוד מנגנון מדיני להקמת יישובים חדשים בשטחים. ההחלטה על הקמת יישובים "ירדה מדרגה" והפכה להחלטה של פקידים, אף שלא הוסמכו לכך. אין זו החלטה של דרג נבחר, שיש לו אחריות ציבורית כלפי ציבור בוחריו. "הקטר המניע" להחלטה על הקמת מאחזים הן, ככל הנראה, מועצות אזוריות באיו"ש, מתנחלים ופעילים, חדורי אידיאולוגיה ומוטיבציה להגברת ההתנחלות הישראלית בשטחי איו"ש. עימם שותפים חלק מפקידי החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, ומי מבין עובדי משרד הבינוי והשיכון שפעלו לקידום תופעת המאחזים הבלתי מורשים. כל אלה נעשו, החל מאמצע שנות התשעים ואילך, ככל הנראה בהשראת שרי שיכון שונים, מי מהם בעצימת עין ומי מהם בתמיכה עידוד וזירוז, תוך מתן עזרה ותמיכה של

�� .indb 271 7/18/10 9:12 AM


משרדי ממשלה אחרים, בין מיוזמת פקידים מסוימים ובין מיוזמה ועידוד של הדרג המדיני של אותו משרד ]בשנים 2000-2004 שילם משרד הבינוי והשיכון עבור מאחזים בלתי מורשים סכום של71,870,000 שקלים[.

עדי מינץ, מי שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, אמר ל'הארץ' את הדברים הבאים, הממחישים את המשמעות של "השראת הדרג המדיני":

לאורך השנים סבר הדרג המדיני שרצוי וניתן ליצור את הרצפים ההתיישבותיים הללו. המאחזים אינם נוער גבעות. מדובר בתכנון מדוקדק. בתפיסה של מקומות אסטרטגיים. המאחזים תואמו עם ראש הממשלה. ישב מי שישב עם שרון ואמר לו" :הנקודה הזאת אסטרטגית וחשובה". ראש הממשלה חזר אליו אחרי כמה ימים ואמר לו: "אתה צודק, זאת נקודה חשובה. צריך לתפוס אותה". המאחזים כולם עלו בתיאום עם הדרג המדיני .הדרג המדיני ידע עליהם. זה היה התהליך. אפילו בן אליעזר, כשר ביטחון אצל שרון, קלט את "רוח המפקד", התיישר, אישר, והנחה את המערכת לשתף פעולה. לכן הליך האישור

והרישוי של מרבית המאחזים יצא לדרך."

אך המציאות המדינית, שהשתנתה להבנתו של שרון בקדנציה השנייה שלו, הביאה, כפי שמינץ מתאר, לכך ש"בשלב מסוים שרון הפך את עורו ושינה את גישתו במאה שמונים מעלות. באותו שלב, המערכת חדלה

לשתף פעולה ,אבל בשטח היו כבר מאה מאחזים." ]...[

במסגרת מהלכים לא רשמיים שנעשו על-ידי תומכי הסדר קבע, במטרה להוציא את הצדדים ממעגל האלימות של האינתיפאדה השנייה ולהחזירם להידברות, אפשר לציין את "המפקד הלאומי" – יוזמתם של עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר וכיום שר מטעם מפלגת העבודה, ופרופסור סרי נוסייבה, שהחזיק בתיק ירושלים ברשות הפלסטינית. היוזמה הושקה ב-2002, ובה הוסכם על העקרונות לפתרון הסכסוך . אשר להיבטים

הדמוגרפים והטריטוריאליים הם קובעים: שתי מדינות לשני העמים. .1

גבולות הקבע ייקבעו על בסיס קווי 4 ביוני 1967. תיקוני הגבול .2

�� .indb 272 7/18/10 9:12 AM


יהיו ביחס שווה. לא יישארו מתנחלים במדינה הפלסטינית.ירושלים תהיה עיר פתוחה, בירת שתי המדינות. שכונות ערביות .3תחת ריבונות פלסטינית, שכונות יהודיות תחת ריבונות ישראלית.

מהלך משמעותי יותר היה יוזמת ז'נבה ,שהושקה ב-2003 ונבעה מהסכמה בין קבוצה של אישים ישראלים ופלסטינים: שרים, חברי כנסת ופרלמנט, קציני צבא ומשטרה בכירים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח משני הצדדים

.]49[ הבנות ז'נבה לוו בהסכם ובמפות מפורטות, ועיקריו:שתי מדינות לשני העמים. תום הסכסוך וסוף כל התביעות. .1

גבול סופי המבוסס על קווי 4 ביוני 1967 עם שינויים הדדיים ביחס .2של 1:1.

גושי התנחלויות ורוב המתנחלים ) 75%מסופחים לישראל(. .3הקמת שתי בירות בירושלים על בסיס חלוקה דמוגרפית )חלוקת .4

מזרח ירושלים על-פי הצעת הנשיא קלינטון מדצמבר 2000(.

הצעת להיפרדות עלו גם במסגרת סיבוב האלימות האחרון בין הצדדים על ידי ארצות הברית ו"הקוורטט" )הרביעייה: ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם( העומד מאחורי "מפת הדרכים". ב-24 ביוני 2002, לאחר שכמעט שנתיים לא חלה כל התקדמות בתהליך המדיני על רקע האינתיפאדה השנייה, הציג הנשיא בוש מתווה לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. המתווה, שזכה לתואר "מפת הדרכים", קובע בתור מטרה סופית הקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל, מטרה שתושג לאחר שיושם קץ לאלימות ולטרור הפלסטיני נגד ישראל, תוך שיתוף פעולה ישראלי בתהליך הקמת המדינה הפלסטינית. מסמך רשמי של מפת הדרכים הוצא לראשונה ב-20 בדצמבר 2002, ופורסם ב-30 באפריל 2003. המסמך מתאר שלבי ביצוע ברורים, הן מבחינת תאריכי יעד והן מבחינת ההישגים בכל שלב ושלב. כל התהליך אמור

להתבצע בחסות הקוורטט.

במקביל המשיכה ארה"ב את הדיאלוג עם ישראל .באפריל 2004 התקיימו חילופי מכתבים ומסמכים בין ישראל לארה"ב, ושיאם בהגשת "תכנית ההתנתקות", שבה פירטה ישראל את כוונתה לסגת באופן חד-צדדי

�� .indb 273 7/18/10 9:12 AM


מעזה ומארבעה יישובים בצפון השומרון. במכתב נלווה התחייב שרון לבצע את הצעדים המתבקשים על-פי מפת הדרכים.

בתמורה מדגיש הנשיא בוש: ברור כי מסגרת צודקת, הוגנת ומציאותית לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים כחלק מהסכם סופי תצטרך לכלול הקמה של מדינה פלסטינית, שבה ייקלטו הפליטים, ולא בישראל. כחלק מהסדר שלום קבוע, לישראל יהיו גבולות מוכרים ובטוחים, שייקבעו במו"מ בין שני הצדדים ובהתאם להחלטות האו"ם 242ו-338. לאור העובדות החדשות בשטח, ובהן קיומם של מרכזי אוכלוסייה ישראלים גדולים ,יהיה זה בלתי מציאותי לצפות שתוצאות המו"מ יסתיימו בחזרה מוחלטת לקווי שביתת הנשק מ-1949 – זאת הייתה גם המסקנה בכל המאמצים הקודמים לשאת ולתת על פתרון של שתי מדינות. לעומת זאת, יהיה זה מציאותי לצפות שהסדר קבע יושג רק על בסיס שינויים שעליהם תהיה הסכמה הדדית,

ושישקפו את המציאות בשטח. שרון, כמתואר, העדיף להשפיע על קביעת גבולות הקבע של מדינת ישראל באמצעות מדיניות המבוססת על התיישבות ובטענה לביטחון. אם נבחן את תוואי המכשול שאישרה ממשלת שרון ביוני 2002ובאוקטובר 2003, נגלה מחדש כי במהלך חד-צדדי חיפש שרון לספח שטח מרבי, עם ישראלים רבים ופלסטינים מעטים ככל האפשר. המפה המתקבלת דומה להפליא להצעה הישראלית של ברק בקמפ דיוויד 2000. הדמוגרפיה היהודית נתחמת בטריטוריה שבה היא רוב, ואילו מקומות יישוב אחרים, יצירי כפיו של שרון ב-35 השנים שקדמו לכך, נשמטים מ"מרחב התפר".

כך אמר שרון בריאיון ב-22 באפריל 2005:השיקול הדמוגרפי מילא תפקיד חשוב בקביעת תוואי גדר ההפרדה בגלל חשש לסיפוח מאות אלפי פלסטינים שיתחברו לערביי ישראל .אי אפשר לאורך תקופות ממושכות גם לשלוט באזורים צפופי אוכלוסין

מבלי שבסופו של דבר הם יצטרכו לקבל זכויות.50

אהוד אולמרט , שירש את שרון בתחילת 2006, נישא בבחירות על כנפי תוכנית ההתכנסות החד צדדית. עיקרה, פינוי הישובים והמתנחלים שממזרח לגדר ויישובם ממערב לה על מנת לחזק את האחיזה היהודית

�� .indb 274 7/18/10 9:12 AM


בשטחים אלו. תוכנית זו נגנזה מאוחר יותר בעקבות מלחמת לבנון השנייה והמצב הביטחוני ברצועת עזה.

ממשלות ישראל בראשות שרון ואולמרט העניקו תנופה מחודשת להתנחלויות שבמרחב התפר על-ידי הקמת עשרות אלפי יחידות דיור חדשות לחיזוק הנוכחות היהודית. שלוש הערים הישראליות בגדה המערבית – מעלה אדומים, ביתר עלית ומודיעין עלית — נמצאו בתהליך הרחבה מואץ. במעלה אדומים, נוסף לתנופת הבנייה הקיימת, דורשת העירייה לבנות שכונה חדשה, בשם ,E1 שבה מתוכננות בן היתר 3,500 יחידות דיור ועשרה בתי מלון. בביתר עילית, שמספר תושביה עומד על 35 אלף תושבים, נמשכת בנייתה של גבעה ב, המיועדת להכפיל כמעט את מספר תושבי העיר, עם 1,102 יחידות דיור בבנייה ו-5,800 בתכנון. מודיעין עילית, שמספר תושביה הגיע לכמעט 30,000 והבנייה ה"חוקית" הנרחבת בה אמורה להביא אותה תוך עשור ל-150 אלף תושבים, התפרסמה נוסף לכך עם בניית השכונה החדשה מול בלעין – בנייה הנעשית ללא היתר ובחלקה על אדמות פרטיות פלסטיניות. אלפי מנשה השלימה בימים אלה את מכירתן של 400יחידות דיור מתוך 1,400 המתוכננות להיבנות בגבעת טל, ובצופין ממתינים לפסיקת בג"ץ

כדי להוסיף 2,100 יחידות דיור ל-200 הקיימות.

2007 חיו ביוני כי מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה בהתנחלויות ברחבי יהודה ושומרון 275,156 נפש 47.3( אחוזים מתוכם חרדים(. זוהי עלייה של 5.45 אחוזים בהשוואה ליוני 2006. בסך-הכל נוספו במהלך השנה האחרונה להתנחלויות כ-15 אלף נפש. כשני שלישים מתוספת זו, כ- 9,300נפש, נובעים מריבוי טבעי גבוה )3.5 אחוז שנתי(,

ורק כשליש אחד מהגירה אל תוך ההתנחלויות.

יחד עם זאת ברור למדי שהמאזן הדמוגראפי בין שני העמים ימשיך להתפתח לטובת הערבים, שאצלם שיעור הריבוי גבוה יותר. פוטנציאל העלייה מקרב שמונה מיליון היהודים החיים מחוץ לישראל מיצה את עצמו: יותר מ-90 אחוזים מן הפזורה היהודית חיים במדינות העולם הראשון, נהנים מרמת חיים דומה או גבוהה מזו שבישראל ,וכ-50

�� .indb 275 7/18/10 9:12 AM


אחוזים מתוכם מתחתנים בנישואי תערובת ואינם מתכוונים לעלות בשנים הקרובות .ישראל, נאמנה לעקרון הרוב היהודי, לא תרצה להעניק

אזרחות לכל הערבים המתגוררים תחת שליטתה.

משמעותו הפוליטית, המדינית והחברתית של התסריט היא ברורה, ומשום כך הגיעה ישראל למסקנה שעליה להיפרד מהאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים בטרם יוותרו הפלסטינים על פתרון שתי המדינות וימירו אותו במאבק לשוויון זכויות אזרחי במדינת ישראל. האפשרות השנייה, שחלק מראשי יש"ע וממפלגות הימין מעדיפים אותה בגרסה האתנוקרטית שלהם — אזרחות ליהודים ותושבות לערבים בכל ארץ ישראל — תדחוק את ישראל לעמדת "המצורעת" בקהילה הבינלאומית, שעד שנים לא

רבות החזיקה בה דרום אפריקה הלבנה.

מפעל ההתנחלות, הפרויקט הציבורי האזרחי-צבאי היקר ביותר מאז מלחמת ששת הימים, שנהנה מתמיכת כל ממשלות ישראל וסקטורים רחבים בחברה הישראלית, לא השפיע כהוא-זה על הפלסטינים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית בכל מה שנוגע לקבלה ולהכרה בתביעות הישראליות לשנות את גבולותיה באמצעותו. למרות שכפי הנראה לא יחול שינוי בממדיה של מדינת ישראל, קווי הגבול שלה עשויים להשתנות כתוצאה מחילופי שטחים, אם יסופחו לישראל ההתנחלויות בגדה המערבית הקרובות לקו הירוק וישראל תעביר בתמורה שטחים מתחומה.

אודות האפשרות לחילופי השטחים המאוכלסים מוקד הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשנים האחרונות הוא על עתיד השליטה בשטחי הגדה המערבית. האם יימשך השלטון הישראלי, או שמא תקום מדינה פלסטינית בת-קיימא לצדה של מדינת ישראל, באופן שיבטיח את קיומן של שתי המדינות בביטחון ובשלום. נושאי המו"מ העיקריים שעל סדר היום הם גבולות, פליטים וירושלים המזרחית. הערבים אזרחי מדינת ישראל, המהווים חמישית מאזרחי ישראל וכחמישית מהעם הפלסטיני בשטחי ארץ ישראל, לא היו חלק מנושאי הסדר הקבע בין

ישראל לאש"ף ועניינם לא עלה לדיון.

�� .indb 276 7/18/10 9:12 AM


הצעות לחילופי שטחים לא מאוכלסים הועלו במסגרת המו"מ בין ישראל לפלסטינים, ובאופן מפורש עלו לראשונה בהצעת הנשיא קלינטון )דצמבר 2000(, על פי התקדים שנקבע בהסכם השלום בין ירדן לישראל )1994(.

בעת האחרונה, על רקע התגברות המתח והניכור בין הציבור היהודי לערבי, בעיקר לאחר אירועי אוקטובר 2000, עלתה הקריאה בציבור היהודי בישראל להעברת שטחים המאוכלסים באזרחים ערבים מישראל למדינה הפלסטינית לכשתקום. שיח "המאזן הדמוגרפי" הורחב אל תוך גבולות מדינת ישראל. הקולות נשמעים לא רק מהכיוון הימני של המפה הפוליטית בישראל, נוסח ח"כ אביגדור ליברמן, אלא גם מפי חוגים הרחוקים ממנו ,כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. עד כה לא הוצגה תכנית מפורטת ובה תיחום השטח ונתוני האוכלוסייה, ולא התקיים דיון

מהותי בהיתכנות, באינטרסים ובהשלכות הנגזרים מרעיון זה.

המטרה שביסוד רעיון העברת שטחי מדינת ישראל המאוכלסים בערבים למדינה הפלסטינית היא בראש ובראשונה חיזוק הרוב היהודי במדינת ישראל. הרעיון המסדר שבבסיס ההצעה, זהה לעקרונות החלוקה משנת 1947 – חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום על פי הפריסה הדמוגרפית ופריסת ההתיישבות בעוד ש"הקו הירוק" משמש קו התייחסות. לחלק מתומכיה ,הצעה זו היא בחזקת "שתי ציפורים במכה אחת" – סיפוח

גושי התנחלויות וחיזוק הרוב היהודי.

היתכנותו של רעיון זה תלויה בראש ובראשונה בהסכמה פלסטינית. צעד של קביעת גבול בין מדינות והעברת אוכלוסייה אינו יכול להתבצע באופן חד-צדדי, אלא רק כחלק מהסכם דו-צדדי. לפי מצב הדברים היום, אין לרעיון זה שותף פלסטיני. לצד הפלסטיני אין כל אינטרס להגשים תכנית זו. גם לא נראה שמנהיגי הפלסטינים יסכימו לצעד שמתנגדים לו אזרחים ערבים שאמורים להפוך לאזרחי מדינתם, מה עוד שיישום התכנית הוא חלק מחילופי שטחים שבמסגרתם יושארו

גושי התנחלויות בעומק המדינה הפלסטינית.

להצבתו של הנושא על סדר היום הפוליטי הפנימי בישראל, עוד לפני

�� .indb 277 7/18/10 9:12 AM


שהפך לחלק מעמדה ישראלית במו"מ כלשהו, השלכות רבות על החברה הישראלית בכלל, ועל החברה הערבית בפרט. נראה כי הצעה מסוג זה תחסל את המעט שעוד נותר מרגשי ההשתייכות של הערבים בישראל למדינה ואת סיכויי ההצלחה של מגמות האינטגרציה שלהם בחברה הישראלית. האוכלוסייה הערבית בישראל פועלת בעקביות להשגת שוויון ולהגברת השתלבותה בכלל החברה הישראלית. תכנית להעברת שטחים המאוכלסים באזרחים ערבים עלולה להיות השלב האחרון בתהליך פוליטי וחברתי של דה-לגיטימציה אזרחית והדרה של האוכלוסייה הערבית מן המערכת הישראלית. כתוצאה מכך, היחסים בין רוב ומיעוט ובין המדינה לאוכלוסייה הערבית ,עלולים ללבוש שוב צביון אלים על רקע

לאומי, כזה שמחפש עימות ולא פיוס.

בזירה החיצונית, הכללת סוגיה זו במשא ומתן לשלום עם הפלסטינים מעבירה את ההתדיינות מן הוויכוח על גבולות 1967 לדיון על גבולות חלוקה אתניים-התיישבותיים ויוצרת תקדים לנכונות ישראלית לוותר על שטחים נוספים מאוכלסי ערבים בתוך מדינת ישראל. צירופו של נושא הערבים בישראל אל שאר הסוגיות העומדות להכרעה במסגרת המו"מ על הסדר הקבע, יגרור עמו גם דיון בסוגיות אחרות הקשורות לציבור זה, כמו "הפליטים הפנימיים",]51[ הפקעת הקרקעות הערביות ויחסי רוב ומיעוט במדינה, ויביא לבינאום היחסים ביו רוב למיעוט –

נושא שעד כה היה מענייניה הפנימיים של המדינה.

היות ואין, כאמור, בני שיח פלסטינים פנימיים וחיצוניים לרעיון חילופי שטחים מאוכלסים, שאינו אפשרי בכפייה מבחינת המשפט הישראלי או מבחינת המשפט הבינלאומי והוא בעל משמעות דמוגרפית שולית ביותר, יש לראות הצעה זו, המבקשת להעביר אוכלוסייה ערבית לריבונות פלסטינית, כחלק מתהליך פוליטי בחברה היהודית בישראל כיום, שבו נוצרות הסכמות פוליטיות וקואליציות חדשות בין אישי שמאל וימין )שלא היו אפשריות בעבר(, על בסיס ההנחה המקבלת את עקרון חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום. הדיון ברעיון זה הוא בעצם חלק מדיון על הרחבת הלגיטימציה הציבורית להסדר הקבע המוצע, חלק מהוויכוח על עתיד גושי ההתנחלויות ועל עיצוב אופייה של מדינת הלאום היהודית

�� .indb 278 7/18/10 9:12 AM


בעידן שלאחר הסכמי השלום. דיון זה הוא חשוב ולגיטימי כל עוד הוא מוצג כהווייתו ולא על ידי הכרעה מראש באמצעות מהלכים שאינם מתיישבים עם החוק הבינלאומי והישראלי, חסרי משמעות דמוגרפית בפועל, ויבואו על חשבון זכויותיו ועתידו של הציבור הערבי כולו במדינת ישראל תוך פגיעה אנושה ביחסי ערבים-יהודים ובאופייה הדמוקרטי

של מדינת ישראל.

כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה כדי לממש את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, תאפשר לכלל אזרחי ישראל הערבים להגדיר את זהותם והשתייכותם למדינת ישראל ולבחור, מעמדה לאומית שוויונית, את המדינה שאתה הם

מזדהים ובה הם מבקשים לממש את אזרחותם.

מה אם כך ההצעה?לעתיד הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, בהנחה שרק באמצעות הסכם קבע נוכל להכריז על סוף התביעות ההדדיות בין הצדדים, אבקש למנות את המרכיבים שעל פתרון אפקטיבי להבטיח לצדדים המעורבים בו:

עבור ישראל והעם היהודי, על הפתרון להבטיח את שימור האופי היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, ביטחון ויציבות אזורית אופטימלית,

לגיטימציה בינלאומית וקבלה אזורית.

עבור המיעוט הערבי בישראל, הזכות לבחור את המדינה שעמה הוא מבקש להזדהות – פלסטין או ישראל, ולהיות בה אזרח שווה זכויות וחובות.

עבור העם הפלסטיני, על הפתרון לספק את הדברים האלה: סוף לכיבוש בגדה ובעזה והקמת מדינה עצמאית, הכרה באל-קודס כבירת פלסטין, תהליך מוסכם לסיום בעיית הפליטים, קבלה אזורית, ערבית ואסלאמית,

וכן של ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם.

עבור העולם הערבי והקהילה הבין לאומית, על הפתרון להבטיח חיזוק מנגנון הלגיטימציה הבין-לאומית ביחס לפתרון סכסוכים מדיניים,

ותרומה ליציבות האזורית ולמלחמה הגלובלית נגד הטרור.

�� .indb 279 7/18/10 9:12 AM


עבור הממשל האמריקאי, על הפתרון להבטיח לגיטימציה בין-לאומית שתאפשר לארה"ב לבנות ולהנהיג קואליציה בין-לאומית שתתמוך במדיניותה ותתרום לתהליך המתמשך של בניית יציבות אזורית במזרח

התיכון, כחלק מהמלחמה הגלובלית נגד הטרור.

כדי להפוך הצעה זו לקונקרטית ופתוחה לביקורת, הנה עיקרי הצעה טריטוריאלית המבקשת, ויכולה, לענות על התנאים שהוזכרו :

כדי להפוך הצעה זו לקונקרטית ופתוחה לביקורת, הנה עיקרי הצעה טריטוריאלית המבקשת, ויכולה, לענות על התנאים שהוזכרו:

הנחות העבודה להצעה הגבול במשמעותו המדינית יהיה פרי של מו"מ והסכם מדיני שיוביל .1

להכרה בשתי מדינות.החלטות האו"ם 242 ו-338 תשמשנה כבסיס לכל פתרון. יחד עם .2זאת, הצעת קלינטון והצהרת בוש תאפשרנה פתיחת גבולות 67'

למו"מ וחילופי שטחים.תוצאות המו"מ בקמפ דיוויד ובטאבה תשמשנה נקודת מוצא לקביעת .3

הגבול בין הצדדים, לרבות חילופי שטחים ביחס של 1:1. פריסת ההתיישבות הישראלית הסמוכה לקו הירוק תהיה גורם ראשון .4במעלה לתביעות ישראל לתיקוני גבול, ואחריה נושא הביטחון,

המים, התשתיות וצירי התחבורה.חילופי שטחים ישראליים מאוכלוסים בערביי ישראל ייעשה אך .5

ורק בהסכמתם.ישראל תקבל שטחים רק מהגדה, ותעביר שטחים לגדה ולעזה. .6

עקרונות לחילופי השטחים השטחים שיסופחו לישראל יהיו קטנים ככל האפשר, עם מקסימום .1

ישראלים וללא אוכלוסייה פלסטינית.תיקוני הגבול ייעשו ללא פגיעה משמעותית במרקם החיים הנוכחי .2

של הפלסטינים.חילופי שטחים ייעשו רק לאורך הקו הירוק. .3

�� .indb 280 7/18/10 9:12 AM


לא תתקיימנה "מובלעות" בשום צד. .4לפלסטין יהיה קשר יבשתי מלא עם ירדן ומצרים. .5

המסדרון בין הגדה המערבית לעזה לא יפגע בריבונות ישראל. .6לא יועברו שטחים מאוכלסים ממדינת ישראל שלא בהסכמת תושביהם. .7

מזרח ירושלים תחולק על-פי הפריסה הדמוגרפית )מתווה קלינטון(. .8באגן הקדוש יתקיים משטר מיוחד נוסף על חלוקת הריבונות בין .9

הצדדים.52הסדרי תחבורה ותעופה ילוו את חלוקת הריבונות ללא פגיעה בה. .10ישראל תיהנה מ-2-3 אתרים להתרעה מוקדמת בשטח פלסטין. .11

הנחות ועקרונות אלו מובילים אותי לשרטוטה של המפה המציעה את הדברים הבאים:

חילופי שטחים בהיקף של 4 אחוזים- 255 קמ"ר .175 אחוז מהישראלים בריבונות ישראל- 340 אלף ב-43 ישובים וכל .2

השכונות היהודיות במזרח ירושלים.25 אחוזים מהישראלים לפינוי- 115 אלף ב-94 ישובים .3

ללא אוכלוסייה פלסטינית )250 אלף פלסטינים מועברים לריבונות .4פלסטינית ומאבדים את התושבות הישראלית(.

לסיכום, גבולות יוני 67 משמשים כבסיס לפתרון הסוגיה הטריטוריאלית בין ישראל לפלסטינים , אך הם כרוכים בחילופי שטחים ביחס 1:1בשל מפעל ההתנחלות הישראלי בשטחים. פריסת ההתיישבות הישראלית בגדה המערבית בסמוך לקו הירוק מעצבת מחדש את קו הגבול בין ישראל לפלסטין ותחייב תיקוני גבול באופן שיבטיח את הישארותם של 75 אחוזים ממנה בריבונות ישראל בתמורה לשטחים ברי התיישבות

וללא אוכלוסייה, אשר ישראל תעביר לפלסטינים.

מקורות נבחרים אדליסט רן, אהוד ברק- מלחמתו בשדים, הוצאת כנרת, זמורה- .1

ביתן, וידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2003אדמוני יחיאל, עשור של שיקול דעת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, .2

1992

�� .indb 281 7/18/10 9:12 AM


אלדר עקיבא ועידית זרטל, אדוני הארץ, הוצאת כנרת זמורה ביתן .3דביר, 2004

אלון יגאל, כלים שלובים, הוצאת הקבוץ המאוחד, 1980. .4אלון יגאל, בחתירה לשלום , הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989. .5

אריאלי שאול, תפשת מרובה לא תפשת, גישות במאבק על גבולותיה .6של מדינת ישראל, הוצאת כרמל, 2006.

אריאלי שאול, דובי שורץ והדס תגרי, עוון ואיוולת, על ההצעות .7להעביר ישובים ערביים מישראל לפלסטין, מכון פלורסהיימר,

2006אריאלי שאול, "ירושלים – בדרך להסדר קבע", עדכן אסטרטגי, .8

כרך 8, גיליון 1, מאי 2005, עמ' 17-24ביגר גדעון, ארץ רבת גבולות, .9

גזית שלמה, פתאים במלכודת, הוצאת זמורה ביתן, 1999 .10חפץ ניר ובלום גדי, הרועה, הוצאת למשכל, 2005 .11

כהן הלל, הנפקדים הנוכחים – הפליטים הפלסטינים בישראל מאז .121948, המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, מכון ון ליר, ירושלים,

.2000כץ יוסי, מדינה בדרך, הוצאת מגנס, ירושלים, 2000 .13

רובינשטיין דני )עורך(, קמפ דיוויד 2000 – מה באמת קרה שם? .14הוצאת עליית הגג, 2003.

פולמן ישעיהו, סיפורה של גדר ההפרדה, האומנם הפקרת חיים? .15הוצאת כרמל, 200

פרס שמעון, "כעת מחר", ספרי מבט, 1978 .16רבין יצחק, פנקס שירות, ספריית מעריב, ספטמבר 1979 .17

שיפטן דן, כורח ההפרדה, ישראל והישות הפלסטינית, הוצאת .18הספרים של אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, 1999.

�� .indb 282 7/18/10 9:12 AM


הערותלהרחבה ראו דן שיפטן, כורח ההפרדה, ישראל והישות הפלסטינית ,הוצאת הספרים ]2[של אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, 1999. שאול אריאלי, תפשת מרובה לא תפשת, גישות במאבק על גבולותיה של מדינת ישראל, הוצאת כרמל, 2006. שאול אריאלי, דובי שורץ והדס תגרי, עוון ואיוולת, על ההצעות להעביר ישובים ערביים מישראל

לפלסטין, מכון פלורסהיימר, 2006 בדו"ח הוועדה המלכותית ,1937, בפרק הפותח, סעיף 3 נכתב: " הנהגת משטר המנדטים ]3[בארץ בכלל והמנדט הפלסטיני בפרט, נבעה מתוך האמונה כי במרוצת הימים יתברר כי ההתחייבויות שהתחייבו כלפי הערבים וכלפי היהודים תהיינה מתיישבות אלה עם אלה, שכן הברכה החומרית שהעלייה היהודית תביא לארץ בכלל תפעל פעולה מרגיעה על ערביי פלסטינה. אמונה זו לא היה לה יסוד, ולדעתנו אין תקווה כי יהיה לה יסוד להבא." ז'בוטינסקי סבר כי רק ארץ ישראל על שתי גדות הירדן תהיה מסוגלת כלכלית לקלוט ]4[

3-4 מיליוני יהודים. המלצת הוועדה המיוחדת של האו"ם לעניין פלסטינה זכתה לתואר "חלוקה )מדינית( ]5[עם אחדות כלכלית ."שיתוף הפעולה הכלכלי כלל ניהול משותף של מסילות הרכבת,

הכבישים הבינארציים, שירותי הדואר, הטלפון והטלגרף ונמלי חיפה ויפו. דו"ח מסכם של זלמן ליפשיץ" .ועדת הגבולות- הצעות לחלוקת הארץ מיום 14.4.38", ]6[

הערה 39 אצל יוסי כץ,מדינה בדרך ,הוצאת מגנס, ירושלים, 2000, עמ' 24.מעניין לציין כי גדולה של המדינה היהודית המתבקשת עמד על כ-10,000 קמ"ר ]7[

בלבד — כמחצית משטחה של מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק. ]8[ ביגר גדעון, ארץ רבת גבולות, עמ' 209.

]9[ מדיניותו של דיין כונתה "חלוקה פונקציונאלית", בעוד אצל פרס היא כונתה "פשרה פונקציונאלית ."כך דיין במכתב לאשכול בספטמבר 1968: "כידוע, איני גורס תחימה של גבול מדיני בין ישראל לשכנתה המזרחית, בין שזו ירדן ובין שזו מדינה פלסטינית, מערבית מנהר הירדן( "יחיאל אדמוני, עשור של שיקול דעת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992(. כך פרס בספרו כעת מחר: " מסגרת היחסים אשר תיקבע ליהודה ושומרון ולרצועת עזה — בין בהסדר שלום ובין בהסדר ביניים לקראתו- צריכה להבטיח את היסודות האלה: גבולות פתוחים, תשתית כלכלית משותפת..." )שמעון פרס, "כעת

מחר", ספרי מבט, 1978(.ראוי לציין כי" אחדות העבודה" שינתה את עמדתה ההיסטורית. ב-1944, פרשה ]10["אחדות העבודה" ממפא"י על רקע התנגדותה ל"תוכנית בולטימור", שעיקרה היה

הקמת מדינה יהודית בחלק מא"י המנדטורית. אם כי ב-30 באוקטובר 1967 הורה יגאל אלון לראשי אגף המדידות למחוק את הקו ]11[

הירוק מכל המפות שהופקו מאז ואילך. מעניין לציין כי ממשלת הליכוד הלאומי בהשתתפות מנחם בגין ובראשות לוי אשכול ]12[קיבלה פה אחד ב- 19ביוני 1967 החלטה המביעה נכונות לסגת מכל סיני ורמת הגולן תמורת פירוזם במסגרת הסכמי שלום, חופש שייט וערבויות למי הירדן. לגבי רצועת עזה עמדת ראש הממשלה היתה כי זו היוותה סיכון ביטחוני לישראל תחת

הכבוש המצרי ולכן יש להשאירה בשליטת ישראל. אלון ביקש למצוא את הפשרה הטריטוריאלית במתח שבין ביטחון לדמוגרפיה. ]13[בספריו כלים שלובים )הוצאת הקבוץ המאוחד, 1980( ובחתירה לשלום )הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989( הוא כותב כי " אין לסגת לגבולות 1967 כי חזרה אל גבולות בלתי בטוחים היא מלחמה בטוחה בעתיד הלא רחוק". עם זאת הוא הקפיד לציין

כי תמיד התנגד למדינה דו לאומית. אלון, כמו כל שאר ההנהגה, כיוון לירושלים "המאוחדת" פרי החלטת הממשלה מ-26 ]14[

�� .indb 283 7/18/10 9:12 AM


ביוני 1967 שהוסיפה לירושלים המערבית 70 אלף דונם מהגדה המערבית ובכלל זה ירושלים המזרחית שהשתרעה רק על 6000 דונם.

למרות עמדתו זו ביקש אלון בינואר 1968 להקים שכונה יהודית ליד חברון, ובעקבות ]15[כך הוקמה אז קריית ארבע , שאכלוסה החל בשנת 1971. כמו כן, ב-1974 הציע אלון את "תוכנית יריחו", על פיה תחזיר ישראל לירדן את יריחו וסביבותיה בתמורה

להסכם ביניים הדומה להסכמים שהושגו עם מצרים וסוריה במהלך אותה שנה. יצחק רבין, פנקס שירות, ספריית מעריב, ספטמבר ,1979 עמ' 551-549 ]16[

למעט קריית ארבע שהוזכרה, ועופרה שפרס אפשר את הקמתה ב-1975. ]17[בהחלטת הממשלה מספר 803 מיום 27 ביולי 1977 נקבע כי " בממשלה שבה ומסמיכה ]18[את הוועדה להתיישבות, המשותפת עם ההנהלה הציונית, להחליט על הקמת חישובים

חדשים." ב-23 בספטמבר 1977, שלושה ימים לפני הצגת" תוכנית שרון" חשף העיתונאי אהרון ]19[בכר בידיעות אחרונות כי התוכנית מתבססת במידה רבה על נייר העבודה, שכונה "השדרה הכפולה" שהגיש הארכיטקט אברהם וכמן בינואר 1976 לראש הממשלה רבין אשר דחה אותה. אצל ניר חפץ וגדי בלום, הרועה, הוצאת למשכל, 2005, עמ'

.314שמעון פרס, כעת מחר, ספרי מבט, .1978 ]20[

שם. ]21[בהחלטת הממשלה מספר 262 מיום ה-3 בינואר 1978 נקבע בין היתר "..לאשר את ]22[סלילת הדרכים ביהודה ובשומרון כפי שהציע שר החקלאות ובהתאם למפה שהביא

לידיעת הממשלה )המפה נמצאת במזכירות הממשלה(."אצל עקיבא אלדר ועידית זרטל, אדוני הארץ, הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, 2004, ]32[

עמוד 88.הרועה ,שם, עמ' 313. ]24[

על פי הערכות שונות, מדינת ישראל השקיעה בגדה המערבית וברצועת עזה כמאה ]25[שבעים וחמישה מיליארד שקלים בארבעים שנות שלטונה שם.

להרחבה ראו עידית זרטל ועקיבא אלדר, אדוני הארץ, כנרת זמורה ביתן דביר, 2004, ]26[עמ' 267 -258.

בהחלטת ממשלה מספר שהת/12 נקבע " לאשר את הקמתם של היישובים המפורטים ]27[להלן, ביהודה ושומרון, בשנת 1978)רשימה של 10 ישובים( הישובים יעלו על הקרקע בקצב של שני ישובים או יישוב אחד- לחודש". ב-11 בנובמבר 1979 , החלטה מספר 145של הממשלה, נכתב " מדיניות ההתנחלות- מחליטים )פה אחד(: להרחיב את ההתנחלות ביהודה , בשומרון, בקעת הירדן, חבל עזה ורמת הגולן, על ידי תוספת אוכלוסים ליישובים הקיימים ועל ידי הקמת ישובים נוספים על קרקע שבבעלות המדינה". בהחלטת הממשלה מספר נח/2 , יום ה-25 בנובמבר נכתב "הרחבת התנחלויות- ...להקים 19 הישובים שאושרו להקמה...להתחיל באזרוח 12 היאחזויות

הנ"ל... לבצע תכניות בינוי רב שנתית של 10,000-15,000 יחידות דיור לשנה." השנתון הסטטיסטי לישראל, .1993 ]28[

רבין שלל ביוזמתו את רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית נוספת בשטח שבין ישראל ]29[לירדן ומו"מ עם אש"ף. הוא ביקש להגיע להסדר עם ירדן, לאחר שראש הממשלה שמיר טרפד את הסכם לונדון שהושג על ידי שר החוץ פרס והמלך חוסיין ב-אפריל 1987 ולאחר הודעתו של המלך על התנתקותו מהגדה ביולי 1988. להרחבה אודות היוזמה ראו שלמה גזית ,פתאים במלכודת, הוצאת זמורה ביתן, 1999, נספח 3 עמ'

.304-301בשמיני באפריל 1993, בדבריו בכנסת אמר רבין: "... תכלית הסגר הזה ליצור, לא ]30[במכה אחת, יתר הפרדה, בלי כל קשר לשאלת התהליך המדיני... נוצרה לדעתי

�� .indb 284 7/18/10 9:12 AM


הזדמנות לפתור בעיות נוספות בכלכלה ובחברה הישראלית... אני מסתכל קדימה ומאמין שאפשר ליישם את האמצעים שהתחלנו לנקוט בתהליך מדורג, כי אי אפשר לעשות זאת במכה אחת. אי אפשר לשנות דברים שהשתרשו במשך 26-25 שנים"...

דן שיפטן, שם, עמ' 51-50. ]31[על-פי "הצהרת העקרונות" שנחתמה בין ישראל לאש"ף בספטמבר 1993, והסכם ]32[הביניים שנחתם בספטמבר 1995, נקבעו שלושה סוגי אזורים ביהודה ושומרון.

שטח – A שטח תחת אחריותה המלאה של הרשות הפלסטינית, שנטלה את כל

הסמכויות האזרחיות, והסמכות לביטחון ולסדר ציבורי מידי ישראל. שטח – B כמו

שטח A, למעט זאת שישראל החזיקה בסמכות גוברת לביטחון ולמלחמה בטרור

בשטחים אלו. שטח – C שטח שבו ישראל החזיקה בסמכויות האזרחיות לתשתית בלבד, בסמכות הביטחון ובסמכויות לסדר הציבורי. שאר הסמכויות הפונקציונאליות

והפרסונאליות ביחס לפלסטינים הועברו לידי הרשות הפלסטינית. רובינשטיין )עורך(, עמ' 100-101. ]33[

מוריס וברק עמ' 121. ]34[משרד החוץ, שנתון המסמכים הרשמיים 1994, ירושלים, 1996, עמ' 414-415. ]35[

הארץ, 25 בינואר 1995. ]36[לפירוט התוכניות ראה ישעיהו פולמן, סיפורה של גדר ההפרדה, האומנם הפקרת ]37[

חיים? הוצאת כרמל, 2004, עמ' 178-88. הארץ, 25.1.95. ]38[

רן אדליסט, אהוד ברק- מלחמתו בשדים ,הוצאת כנרת,זמורה- ביתן, וידיעות ]39[אחרונות, ספרי חמד, 2003, עמ' .422

, YNET, 25.12.00פריש פליקס, מערכת הביטחון תקים גדר מערכת לאורך קו התפר ]40[]41[ 62.5% לשרון ו-37.4% לברק

בנובמבר 2000, אישר ברק תוכנית להקמת מכשול נגד כלי רכב ממושב מי עמי ועד ]42[למחלף לטרון. לתוכנית אושרו מאה מיליון ש"ח אך הוקצבו רק חמישה-עשר מיליון ש"ח שאפשרו למע"ץ להקים בקטעים קטנים של התוואי שאושר מעקה בטיחות

המונע מעבר כלי רכב.

NRG,;;.9.01 ]43[היום השביעי, .14.4.01 ]44[

כפי שהתבטא השר אפי איתם, "אתה לא בונה גדר באמצע הבית". אצל ישעיהו ]45[פולמן, סיפורה של גדר ההפרדה, האומנם הפקרת חיים, הוצאת כרמל, 2004, עמ'

.132בסקר מעריב מהעשרים ואחד ביוני 2002, נמצא כי שרון איבד תוך שבועיים 8% ]46[

ממידת שביעות הרצון של הציבור ממנו. אזרחים ואנשי כוחות הביטחון ]47[

ניתן למנות בין המרכזיות שביניהן את האגודה לזכויות האזרח בישראל, במקום – ]48[מתכננים למען זכויות בתכנון, המוקד להגנת הפרט, "עיר עמים "ורבנים למען זכויות

אדם, שהיו שותפות לחלק ניכר מן העתירות כנגד תוואי הגדר המחבר הינו מיוזמי הבנות ז'נבה והיה אחראי בין היתר על המשא ומתן הטריטוריאלי ]49[

www.shaularieli.comועל סרטוט קו הגבול במסגרתה. ראה"גם המלך שלמה מסר שטחים מארץ ישראל", הארץ, 22 באפריל 2005. ]50[

הפליטים הפנימיים הם ערבים-פלסטינים שעזבו או גורשו ממקום מושבם במהלך ]51[מלחמת העצמאות, לא הורשו לחזור לביתם על ידי מדינת ישראל, והפכו תושבים

�� .indb 285 7/18/10 9:12 AM


של כפרים ערביים אחרים שנשארו בתחומי מדינת ישראל. ר' הלל כהן, הנפקדים הנוכחים – הפליטים הפלסטינים בישראל מאז 1948, המרכז לחקר החברה הערבית

בישראל, מכון ון ליר, ירושלים, .2000 להרחבה ראו אריאלי שאול, "ירושלים – בדרך להסדר קבע", עדכן אסטרטגי, כרך ]52[

8, גיליון1 מאי 2005, עמ' 17-24.

�� .indb 286 7/18/10 9:12 AM


]הארץ | 26/09/2006[

2 | הידברות, לא חד-צדדיות

על ישראל ליצור תנאים שיאפשרו לדחות ככל האפשר לחימה נוספת

הפעלת צה"ל על ידי מדינת ישראל לאורך כל שנות קיומה, נועדה להגן על ריבונותה ועל תושביה, וכן ליצור תנאים מדיניים שיאפשרו לדחות ככל שניתן הפעלה נוספת שלו. שתי המטרות גם יחד מעניקות לחברה פסק זמן בין מלחמות, שמאפשר את ביסוסה הכלכלי, הביטחוני והתרבותי.

המלחמה האחרונה בלבנון הציבה סימני שאלה על מידת הצלחתה של ישראל להשיג את המטרה הראשונה, אך מעט שאלות הועלו לגבי השגת המטרה השנייה. האם מותם של כמעט 40 אזרחים ישראלים, פציעתם של מאות אחרים, שהייתם במקלטים או נדידתם דרומה של מאות אלפים ופגיעה ברכוש רב במהלך 34 ימי הלחימה, הם כישלון רק בהשגת התכלית הראשונה? או שמא זהו כישלון חריף הרבה יותר, לאור התנהלותן של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, להשגתה של

התכלית השנייה?

מי שהתמקד במחירים הללו כהוכחה לכישלון המדינה בהגנה על תושביה, טען כי על ישראל היה לפגוע באופן חריף יותר בתשתיות הלבנוניות, לתקוף את סוריה ולכבוש את דרום לבנון עד מצפון לליטאני. טענה זו

לוקה בהבנת הקשר בין שתי התכליות בהפעלת צה"ל.

ישראל תידרש לבדיקה מעמיקה של כל מהלכי המלחמה ואלו שקדמו לה, אך עליה לעשות זאת לאורן של שתי המטרות. השאלות שיישאלו יבדקו האם התוצאות הצבאיות משקפות את היכולות והמוכנות של צה"ל או את היכולות והמוכנות לניהול המערכה של הדרג המדיני, שעסק עד אז בהתכנסות וביחסי עובדים-מעבידים? האם היה תיאום בין ההתנהלות המדינית שדחתה כל הידברות עם סוריה לתוכנית העבודה

�� .indb 287 7/18/10 9:12 AM


והאימונים של צה"ל שנדרש לצאת למלחמה תוך שעות? האם ישראל השכילה לזהות את הקו בו הפעלת הכוח אינה תורמת יותר להשגת היעדים המדיניים והשגת "תמונת הניצחון" היא דבר שעשוי אף לפגוע בכך? האם החברה בישראל ערוכה לשלם את מחירי המלחמה? והאם ניתן היה להגיע להכרעה צבאית מוחלטת של חיזבאללה, מבלי לחבל

בהשגת התכלית השנייה?

ניצחונה הצבאי המרשים של ישראל במלחמת ששת הימים שמר על ריבונותה ועל תושביה ואף יצר אצל העולם הערבי תודעה אחרת ביחס להכרה בקיומה, אך הוא לא העניק לה שקט: מיד לאחריה פרצה מלחמת ההתשה ומאוחר יותר מלחמת יום הכיפורים .לעומתו, הישגה הצבאי הפחות מרשים של ישראל במלחמת יום הכיפורים, סלל במגעים מדיניים

את הדרך להשגת גבול שקט עם מצרים זה יותר מ-30 שנה.

ישראל אינה יכולה לאבד את עליונותה הצבאית האזורית גם במסגרת הסכמי שלום ובוודאי שלא אל מול האיום האיראני. לכן, עליה להפיק לקחים מבצעיים וניהוליים מהמלחמה שעלולה להתחדש בכל רגע .אך חשובה מכך היא ההבנה שישראל אינה יכולה לבקש יציבות אך ורק

בכוחה הצבאי.

החלטת מועצת הביטחון 1701 אינה התוצר המדיני המושלם עבור ישראל להשגת המטרה השנייה, אבל יש בה את כל הרכיבים שיעניקו לה יציבות בהמשך. בהחלטה זו נזרעו שתילים רכים — בדמות פריסת צבא לבנון בדרום המדינה ופירוק חיזבאללה מנשקו — היכולים למנוע את חזרתנו למציאות של טרם כניסת צה"ל ללבנון. את השתילים האלה

חייבים לטפח כדי למנוע את המלחמה הבאה.

חידוש ההידברות בין ישראל, לבנון, סוריה והפלשתינאים, במקביל לשמירת השיח עם הקהילה הבינלאומית, הינו צעד שעל ישראל להעדיף

על פני ניסיונות חד-צדדיים וכוחניים לפתרון הסכסוך ביניהם.

�� .indb 288 7/18/10 9:12 AM


]05/06/2006 | Ynet[

3 | שטות חד-צדדית

השלום סרבני את ידיה במו ישראל מחזקת שוב הפלסטינים, והכל למען גבולות שלא יזכו להכרה עולמית

תוכנית ההתכנסות מביאה לשיא חדש את השינוי המהותי שמתרחש מאז 2000 במדיניות ישראל ביחס לגבולותיה: מעבר מתפישת השטחים כפיקדון להסדרי קבע ושלום, לתפישה המבכרת הגעה לסימון התחום, בו תתקיים ותילחם המדינה היהודית, באמצעות מהלכים חד-צדדיים.

זוהי טעות גמורה.

ביטוייה של התפישה הישנה היו בהסכמי השלום עם מצרים וירדן. כישלון השיחות עם סוריה הביא את אהוד ברק ביולי 2000 לבצע את הנסיגה חד-צדדית מדרום לבנון, ללא כל הסכם — אך בהכרה של האו"ם כי ישראל מילאה אחר החלטתו ביחס לקו הגבול בין המדינות. חמש שנים מאוחר יותר, תחת הלחץ הפנימי והבינלאומי ותחת השאיפה לחזק את האחיזה הישראלית ביהודה ושומרון, ביצע שרון את ההתנתקות מעזה, במדיניות עיקשת של הימנעות מכל סממן של שיתוף פעולה והסכם עם הרשות הפלסטינית. המהלך זכה לברכות מרוב הקהילה הבינלאומית, אך לא העניק לישראל כל הכרה במהלכיה ביהודה ושומרון בדפוס גדר ההפרדה, ואף תרם לניצחונו של החמאס בבחירות למועצה המחוקקת. להיטותה של ממשלת אולמרט לקבוע גבול מזרחי כעת ללא מיצוי כן של האפשרות לחידוש המו"מ להסדר קבע, לוקה בכמה היבטים חשובים.

ברשימת הגורמים שהביאו להכרתו של העולם הערבי, ובכלל זה הפלסטינים, במדינת ישראל, נמצא במקום גבוה את עליונותה הצבאית. תוצאות מלחמת יום הכיפורים הניעו את התהליך שעיקרו מימוש נוסחת 242 — שטחים תמורת שלום — וב-1988 הצטרף אליו גם אש"ף. העליונות הישראלית שימשה בפי המתונים בעולם הערבי קלף מנצח לצורך בפשרה ובהכרה בישראל. לחזית הסירוב ולקיצוניים נאמר כי

�� .indb 289 7/18/10 9:12 AM


הגיע הזמן להשיג במילים יותר מאשר השיגו הרובים. תגובתו הקשה של ערפאת לנסיגה הישראלית מלבנון, בטענה כי היא מחלישה את דרכו מול חסידי המאבק המזוין, ותחינתו של אבו-מאזן לקבל לידיו את רצועת עזה, מעידים על משקלה של העליונות הצבאית ב מערכת השיקולים הפלסטינית, בעיקר כאשר מוצעת על-ידי ישראל חלופה מדינית למאבק המזוין. אמנם, נסיגה מלאה של צה"ל משטחי יהודה ושומרון אינה מתוכננת כעת על-ידי אולמרט, אולם די בפינוי משמעותי של יישובים ובסיסים כדי שהדבר יזין את מתנגדי ההסכם עם ישראל.

מדינת ישראל היא היחידה בעולם, מאז מלחמת העולם השנייה, שהצליחה להוסיף לגבולות החלוקה שטחים שנכבשו במלחמת הקוממיות — ולזכות להכרה בינלאומית בהם. אלא שמלחמת ששת הימים לא נתפשת בקהילה הבינלאומית כאירוע מכונן דומה, המצדיק את סיפוחם של שטחים מהגדה המערבית. גבולות 1967 הם הבסיס לכל הסדר שלום בין ישראל לשכנותיה. הסכמת הפלסטינים לחילופי שטחים )מתכונת שכבר יושמה בחלקה בהסכם השלום עם ירדן( מאפשרת לישראל לשמור בריבונותה את מרבית הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק, אך בפיצוי זהה בגודלו של שטחים מתחומי הקו הירוק. לפיכך, כל ניסיון ישראלי לקבוע גבולות ללא הצד הפלסטיני נידון להיכשל מול העמדה הבינלאומית האיתנה זה 39 שנים. אף ניסיון קיצוני היפותטי של נסיגה מלאה לגבולות 67' לא יזכה להכרה בינלאומית כמימוש של 242, כפי שנעשה ביחס ל-425 במקרה הלבנוני, משום שסעיף מפתח שאינו ממומש בהחלטה

הוא "פתרון צודק של בעיית הפליטים".

בהנחה שממשלת ישראל מבקשת בעתיד לספח רק את "מרחב התפר", הרי שאנו עוסקים ב-8.5% משטח הגדה המערבית. הקמתה של בירה פלסטינית במזרח ירושלים היא אקסיומה ביחס להסדר קבע, והיא מצמצמת את השטח האמור ל-7%. גם אם מניחה ישראל שהפלסטינים יסכימו להשאיר בריבונותה את אצבעות אריאל וקדומים, החודרות 20 ק"מ ללב הגדה, הרי שהם יתבעו את האחוזים הללו משטחי ישראל בקו הירוק. כך שבפועל, הניסיון הישראלי כיום לקבוע גבול ללא הצד הפלסטיני, ללא סיכוי לאימוצו על-ידי הקהילה הבינלאומית, ותוך פגיעה

�� .indb 290 7/18/10 9:12 AM


בפלסטינים חסידי הפשרה, עידוד מתנגדיהם וכן ויתור על הוצאת ה"פקק" הפלסטיני מ"אמבטיית" הטענות של איראן, חיזבאללה ואל-קעידה —

הוא ויכוח על אחוז אחד בלבד משטחה של ארץ ישראל.

החתירה לגבולות קבע היא מטרה ראויה ונדרשת מאין כמותה. על ממשלת אולמרט לנסות ולהשיגם בהסכמה ובתמיכה בינלאומית — המחירים ידועים ומוכרים לשני הצדדים. מהלכים של פינוי יישובים מבודדים תוך כדי חידוש המו"מ יוכיחו לצד הפלסטיני כי ישראל כנה בכוונותיה. להיערכות יישובית וביטחונית אחרת של ישראל בגדה יש אמנם יתרונות, אך אל לה להציגה כעמדתה לגבולות קבע — אלו יישארו

תוצר של הסכם בלבד.

�� .indb 291 7/18/10 9:12 AM


]01/06/2006[

4 | התכנסות על שולחן הניתוחים

בתוף מכבסת המילים של ממשלת ישראל, ביחס לניהול הקונפליקט הישראלי פלסטיני, מתגלגל לו מזה מספר חודשים רעיון "ההתכנסות". למרות שהינו מהווה את אידרת המצע המדיני של מפלגת קדימה, שזכתה בבחירות האחרונות להרכיב את ממשלת ישראל, הערפול והעמעום המלווים אותו יצרו סל פרשנויות תומכות ומתנגדות בהתאם להנחות אותן הניח כל גורם שהתייחס אליו. באם נרצה לקבוע את עמדתנו ביחס ל"התכנסות" נדמה כי נדרשים הצגה וניתוח של המשמעויות וההשלכות של ההתכנסות על האינטרס ארוך הטווח הישראלי בדמות

מדינה יהודית דמוקראטית החיה בשלום עם שכנותיה.

האם ישראל יכולה לקבוע במהלך חד צדדי זה את גבולותיה?

התשובה הינה שלילית הן ברמה המעשית והן בעקרונית. ישראל המבקשת להשאיר בשליטתה כ-10 אחוזים משטח הגדה, ובכלל זה ירושלים המזרחית וגושי ההתיישבות, אינה יכולה לצפות להסכמה של הקהילה הבינלאומית להכיר בכך ועל אחת כמה וכמה לא על ידי הפלסטינים. גם באפשרות התיאורטית של נסיגה לקווי 67 לא תוכל ישראל, לתבוע מהקהילה הבינלאומית הכרזה על יישום מלא של 242, כפי שעשתה עם 425 בלבנון, כי החלטה זו כוללת סעיף העוסק בפתרון של סוגיית הפליטים. יחד עם זאת, בנסיגת ישראל מ-90% מהגדה היא מסמנת כי הויכוח הטריטוריאלי בהסדר הקבע מצטמצם ל 10% הנותרים, מספר הקרוב יותר למרחב ההסכמה בן 3-5 אחוזים, במתכונת חילופי

השטחים, של הגורמים הפלסטינים המתונים.

האם ישראל יכולה להתכנס למרחב ה"תפר" של 10% מהגדה?

ראש הממשלה וחלק משריו הכריזו על התכנסות לאזורים שממערב לגדר ההפרדה, שמשמעה פינויים של 70 אלף מתנחלים מ- 57התנחלויות.

�� .indb 292 7/18/10 9:12 AM


באם ישראל מבקשת להעתיקם למרחב "התפר" שבגדה אזי עליה לבדוק האם האוכלוסייה החילונית המהווה 70% ממתנחלי הגדה תסכים לבקש את עתידה מחדש בשטח כבוש ,והאם הגרעין הקשה באוכלוסייה הדתית לאומית יסכים להבדיל בין חלקי מולדת ביחס לתביעתו להתיישבות יהודית בכל א"י? אם ישראל מבקשת את העתקתם לישראל, מהלך שיתקבל ביתר הבנה בקהילה הבינלאומית אזי עליה ראשית להיפרד מהכותרת התכנסות ולהחליפה בנסיגה, ושנית סיכוייה של התוכנית ליהנות מהסכמת ראשי המתנחלים ביש"ע ומפלגות הימין בישראל פוחתים עוד יותר. גורם נוסף שיש לציין בהקשר זה הוא ההיבט הכלכלי של המהלך. זה המתייחס לשאלה האם ישראל תוכל להוציא מתקציבה את עשרות המיליארדים הנדרשים לפיצוי ולהעתקת המתנחלים ולהיערכות מחודשת של צה"ל ושאר כוחות הביטחון על חשבון התקציבים האזרחיים שעה

שבממשלתה יושבות ש"ס, הגמלאים ומפלגת העבודה!?

האם ישראל תוכל ליהנות מביטחון טוב יותר?

אין להניח כי הפלסטינים יניחו את נשקם ויאפשרו לישראל לחזק את אחיזתה בשטחים שבשליטתה, בדגש על "עוטף" ירושלים, באופן שתעוצב מציאות שיש להתחשב בה על פי הגדרת הנשיא בוש מאפריל 2004. לכך יש להוסיף את המאבק הפלסטיני הפנימי שלא יניח לממשלת הרש"פ לשקוד על כינון המדינה בשטחים שהתפנו .לכן השאלה האמיתית היא האם לישראל יהיה נוח וזול יותר להפעיל את עוצמתה למול גילויי האלימות והאם אזרחיה יהינו מביטחון אישי טוב יותר. ניתן יהיה אומנם להניח, בהיעדר מהלכים מדיניים משלימים, כי גם מרכז הארץ יהיה נתון לירי קאסמים ומרגמות, אך תוצאה זו היא בלתי נמנעת להערכתי גם באם המצב הנוכחי יימשך. כמו כן, צה"ל אומנם יוכל להפעיל את כוחותיו באופן נוח יותר בשטחים נעדרי אוכלוסייה ישראלית , צירי תנועה ובסיסים צבאיים המחייבים אותו כיום לרתק אלפי חיילים למשימות שיגרה אך בהיעדר שלטון פלסטיני אפקטיבי הוא ייאלץ להמשיך ולפעול בשטחים שממזרח לגדר במודל של צפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. בנוסף, ישראל תידרש להחליט לגבי שליטתה במעברים על הירדן. לקח פילדלפי המעיד כי לא היה ברצונם וביכולתם של המצרים למנוע

�� .indb 293 7/18/10 9:12 AM


את הברחתם של טונות אמצעי לחימה לרצועה צריך לעמוד לנגד עיני הממשלה. הסתפקות בנוכחות ירדנית, מבורכת בפעילותה, או נוכחות בינלאומית ולא ישראלית מחייבת את ההבנה והקבלה שהפלסטינים לארגוניהם השונים יעשו ככל שביכולתם להגיע למאזן הרתעה מקומי מול ישראל על ידי הברחת אמל"ח מתקדם יותר בדמות רקטות ארוכות טווח. תוצאות מבצע "גשמי קיץ" ברצועת עזה ו"שכר הולם" בלבנון

ישפיעו באופן ניכר על כללי המשחק במאזן זה.

האם ישראל תוכל ליהנות בגמר ההתכנסות מ"פרטנר" פלסטיני להסדר קבע על פי 242?

אין זה סוד כי המדיניות העיקשת של שרון לא להפוך את הנסיגה ופינוי הישובים מעזה לפלטפורמה לחידוש המו"מ באמצעות אבו מאזן הינה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שהביאו לניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט. מהלכי הטרור של החמאס נתפשו בצד הפלסטיני כגורם המרכזי לנסיגת צה"ל ובהיעדר חלופה מדינית לסיום הכבוש הישראלי חלק לא מבוטל בקרבם סבור כי זוהי הדרך היחידה להשיג זאת. נסיגה זו באה חמש שנים לאחר הנסיגה מדרום לבנון, שנתפשה בעולם הערבי כהישג צבאי של החיזבאללה, חיזקה את אתוס המאבק המזוין וכרסמה באופק עמוק בנימוק החזק ביותר של הפלסטינים המתונים בראשות אבו מאזן .מאז 1988 אלו טוענים בפני הצבור הפלסטיני כי ישראל היא עובדה ניצחת הנהנת מעליונות צבאית ומתמיכה בינלאומית, ושהסיכויים להקים מדינה פלסטינית מהים ועד הנהר על חורבותיה אינם קיימים. לכן לתפישתם תהליך אוסלו היה אומנם כתב כניעה של החלום הפלסטיני בפני התנועה הציונית אך מהלך נדרש בכדי לסיים את הכבוש ופליטותם של מיליונים באמצעות הקמתה של מדינה עצמאית בשטחים. קריאת התגר המתמשכת של חיזבאללה בחסות אירן ושל החמאס על תובנה זו יכולה ליהנות מהעצמה בשל נסיגה ישראלית נוספת שלא בהסכם. גם התשובה לשאלה זו תושפע מאוד מהעימות המתנהל בימים אלו ברצועת עזה ובלבנון אך יש לזכור את ההבדל המהותי שבין שניהם. בעוד שהראשון נתפס על ידי מרבית הקהילה הבינלאומית כחלק מהמאבק נגד הכבוש, למרות הגדרתו של החמאס כארגון טרור, הרי שביחס לשני

�� .indb 294 7/18/10 9:12 AM


ישראל זכתה ללגיטימציה ולהכרה גמורה ביישום החלטות האו"מ. בעוד שבראשון ישראל נמנעת מהצגת חלופה מדינית ראויה למאבק הצבאי בפני הצבור הפלסטיני הרי שבשני לבנון זכתה לאפשרות לממש את ריבונותה כמדינה עצמאית במלואה לרבות בדרומה ולא עשתה זאת.

לבסוף נדרשת הצבתה של שאלה נוספת- האם תוכנית ההתכנסות עדיפה על המצב הקיים?

זוהי שאלה המבקשת לבחון בין האלטרנטיבות הקיימות. קרי האם ההתכנסות יכולה להיות הרע במיעוטו ביחס לחלופות האחרות להמשך ניהול הסכסוך או שמא היא הרסנית בטווח הארוך ביחס למטרה שהוצבה. ברור כי חלק מהתשובה נעוץ בתשובות לשאלות הקודמות ,אך לכך יש להוסיף דברים נוספים. האם הפלסטינים יכולים לגבש כתובת אחת למול ישראל במציאות הנוכחית או שמא החברה הפלסטינית תמשיך להתרסק ולהתפצל עד למצב בו אפשר וישראל תידרש לחדש את הממשל הצבאי?! האם הפלסטינים יתמידו בתביעתם למדינה עצמאית או שמא יחדלו לתבוע הגדרה עצמית נפרדת ויטילו את יהבם על מאבק אזרחי שיובילם בסופו של דבר למדינה עם רוב ערבי?! האם יתכן חידוש המו"מ להסדר עם קבע עם הנשיא הפלסטיני כעת או שעל ישראל להימנע

מהתחייבויות שאין יכולת מימוש בצידן?

לסכום, נראה כי אמוץ מלא של אחת השלוש החלופות המוכרות- המשך המצב הקיים, מו"מ להסדר קבע והתכנסות חד צדדית- אינה יכולה לאור השאלות שהוצגו להביא לכדי פתרון יציב. על ממשלת ישראל לבקש ולחבר את אופציית המו"מ יחד עם מהלכים שמצמצמים את היקף השליטה בפלסטינים בשטחים. על התנהלות זו להתקיים לאור המטרה האסטרטגית שהוצגה ותוך כדי תיאום צפיות בקרב הצבור הישראלי ומפלגותיו ביחס ליעדים, לתועלות ולסיכונים הכרוכים בכל

צעד במסע הארוך הזה.

�� .indb 295 7/18/10 9:12 AM


]סנאט 285 | 15/05/2006[

5 | תוכנית ההתכנסות

תוכנית ההתכנסות תוכנית ה"התכנסות" אמורה ומבקשת להיות ליבת כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלת ישראל. זה הצהיר במסגרת נאום הניצחון בבחירות לכנסת ה-17 כי " בתקופה הקרובה נשאף להביא לעיצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל כמדינה יהודית עם רוב יהודי וכמדינה דמוקראטית". בנאום הודגש כי ישראל "..תפעל לעשות כך במשא במתן והסכם.." וכי ".. אין תחליף טוב יותר להסכם שלום.." אך ".. אם )הפלסטינים( לא יעשו כן, תיקח ישראל את גורלה בידה ועל בסיס הסכמה לאומית רחבה בתוכנו, והבנה עמוקה עם ידידנו בעולם ,ובראשם ארה"ב, נפעל

גם בהעדר הסכמה איתם".

בכדי לעמוד על מהותם ותוכנם של גבולות הקבע אותם מבקש אולמרט נפנה לתוכנית המדינית שבמצע מפלגתו "קדימה", ונשרטט את המפה

המיוחלת לאור שלושת העקרונות המופיעים בה:

"הכללת אזורים נדרשים לביטחון ישראל"- בכדי להגיע לקונקרטיזציה של אזורים אלו נוכל להיעזר גם ב"מפת האינטרסים הביטחוניים" שאושרה על ידי ממשלתו של נתניהו ב-1998, ולהגדיר בקטגוריה זו

את בקעת הירדן בחלופה המורחבת שלה.

זו כוללת, על פי משנתו של שרון, את "דרך אלון" ו"המדרגה שמעליה", ואת שטחי האש של צה"ל במדבר יהודה, משתרעת על פני כ-1850 קמ"ר כ- 33% מהגדה ומתגוררים בה כ-10,000 ישראלים ב-29 ישובים מוכרים. נציין כי לבקעת הירדן ישנה חלופה צנועה יותר המבוססת על כביש מספר 90, וכן נדגיש כי שטח זה ,כפי הנראה, יישמר בשליטת

ישראל, שעה שזו תאמץ מהלך חד צדדי שלא במסגרת הסכם קבע. "הכללת מקומות קדושים לדת היהודית וחשובים כסמל לאומי ובראשם, ירושלים המאוחדת, בירת ישראל"- בקטגוריה זו נגדיר את ירושלים

�� .indb 296 7/18/10 9:12 AM


בגבולותיה החדשים כפי שאלו הוצבו באמצעות גדר ההפרדה והעמידו את היקף השטח שממזרח לקו ה"ירוק" על 74 קמ"ר ,מספר כמעט זהה לגודלה של מזרח ירושלים, העומד על 70 קמ"ר. לכך נוסיף רק את קריית ארבע והישוב היהודי בחברון, עיר האבות, לרבות הציר המוביל אליהן מהקו הירוק ,המשתרעים על 65 קמ"ר נוספים ומתגוררים בם

כ-7,000 ישראלים.

"הכללת מקסימום מתיישבים יהודיים בפועל, בדגש על גושי ההתיישבות"- יהיה זה נכון להיעזר בגדר ההפרדה ההולכת ונשלמת בכדי להגדיר את "גושי" ההתיישבות, ונזכיר כי מרחב ה"תפר" מהווה גם הוא את "מרחב הביטחון המערבי" על פי משנתו של שרון. ראשית, שלושת ה"גושים" המהווים את "עוטף " ירושלים- גבעת זאב, מעלה אדומים וגוש עציון המורחב. אלו משתרעים על כ-165 קמ"ר ומתגוררים בם כ-88,000 ישראלים ב-17 התנחלויות. שנית, "גוש" אריאל קדומים ,שעל פי החלטת הממשלה מ-30 באפריל 2006, יתפצל בעתיד לשתי "אצבעות", המשתרע על פני 123 קמ"ר ומתגוררים בו כ-38,000 ישראלים ב-14 התנחלויות. שלישית, "גוש" חשמונאים ,המשתרע על פני כ- 12 קמ"ר ומתגוררים בו כ-36,000 ישראלים ב-5 ישובים. לבסוף, ניתן להוסיף את ה"גושים" הקטנים, כמו שקד, אלפי מנשה, צופין ואחרים המשתרעים על פני שטח של כ-153 קמ"ר ומתגוררים בם כ-25,000 ישראלים ב-14 התנחלויות.

התמונה הכוללת המתקבלת מניתוח זה מצביעה על כך שאולמרט יבקש לשמור, עם גדר ובלעדיה, במהלך ההתכנסות החד צדדי , על שטח בהיקף של כ- 2,440 קמ"ר המהווה כ- 43% משטח הגדה המערבית, בו מתגוררים ב-52 ישובים, 377,000 ישראלים )לרבות השכונות היהודיות במזרח ירושלים( המהווים כ-90% מהישראלים המתגוררים מעבר לקו ה"ירוק". בשטח זה עדיין ייוותרו כ-270,000 פלסטינים, רובם במזרח ירושלים וחלקם בשטח H2 שבחברון. ביתרת השטח, יבקש אולמרט לפנות או "לכנס" כ-40,000 ישראלים המתגוררים ב-31 ישובים מוכרים,

ביניהם, עופרה, עלי, שילה, בית אל ואלון מורה.

מה סיכוייה של מפה זו ליהנות מ"הסכמה לאומית רחבה בתוכנו, והבנה

�� .indb 297 7/18/10 9:12 AM


עמוקה עם ידידנו בעולם, ובראשם ארה"ב"? מפה זו תזכה ללא ספק לתמיכה כמעט מקיר לקיר במערכת הפוליטית בישראל באם מובטח היה כי הייתה הופכת לגבולות קבע מוכרים. יתרה מכך, ניתן להניח כי המפלגות מ"קדימה" ושמאלה היו נפרדות אף מבקעת הירדן ומדבר יהודה במסגרת הסכם קבע שהיה מותיר בריבונות ישראל 10%מהגדה. אך במסגרת תוכנית ה"התכנסות" החד צדדית, נראה כי כל המפלגות מימין ל"קדימה ,"ובראשן "הליכוד", יתנגדו לכל מהלך חד צדדי משמעותי הכרוך בפינוי ישובים ללא כל תמורה מדינית והמפלגות המפד"ל והאיחוד

הלאומי יתנגדו לכל פינוי.

בקרב הפלסטינים, הפת"ח והחמאס יברכו בצנעה על כל נסיגה ישראלית, אך בעוד הראשונים ,יסתייגו מהמהלך שיחזק לטענתם את יריביהם הקיצוניים, ויחזרו ויטענו כי הבסיס לגבולות הקבע היא החלטה 242 והסכם בין הצדדים לאורה, האחרונים, בהתאם להצהרותיהם עד כה, יפסלו כל הכרה בגבולות שישראל מבקשת לקבוע, ויחזיקו בעמדתם

השוללת הכרה בישראל בכלל.

העולם הערבי חזר ואימץ את החלטתו ממרץ 2002 הקוראת לשלום מלא ונורמליזציה עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה לקווי

יוני 1967 והקמת מדינה פלסטינית שבירתה במזרח ירושלים.

בעמדה האירופית מאומה לא השתנה מאז שתשע חברות בקהילה האירופית הכריזו ביוני 1980 בוונציה כי על ישראל "..לשים קץ לכיבוש הטריטוריאלי שהיא מקיימת מאז 1967", וש " לא יקבלו כל יזמה חד-צדדית שתכליתה לשנות את מעמדה של ירושלים". ביחס לגושי ההתנחלויות שישראל מבקשת לספח "הינן סבורות כי התנחלויות אלה, כמו גם השינויים במערך האוכלוסייה והרכוש בשטחים הערביים הכבושים, הן בלתי-חוקיות בהתאם לחוק הבין-לאומי". כך שלישראל לא צפויה עדנה מהיבשת האירופית. נהפוך הוא, זו תילך ותגביר את

צעדי ההחרמה כנגד הנוכחות הישראלית בשטחים.

ארה"ב בראשות הנשיא לשעבר קלינטון, חרגה מהעמדה הבסיסית

�� .indb 298 7/18/10 9:12 AM


האמריקאית, שעה שזה הציג בדצמבר 2000 את תוכניתו להסדר קבע על פיו מעבר לסיפוח הישראלי ופיצוי טריטוריאלי מסוים לפלסטינים, ישראל תיהנה מ-3 אחוזים נוספים משטחי הגדה יהודה ושומרון, ללא כל פיצוי לפלסטינים. אך היה זה דווקא הנשיא הנוכחי בוש, שבאפריל 2004, במכתב התשובה לשרון, הודיע כי אומנם "יהיה זה בלתי מציאותי לצפות שתוצאות המו"מ יסתיימו בחזרה מוחלטת לקווי שביתת הנשק מ-1949" אך מיהר להוסיף כי "יהיה זה מציאותי לצפות שהסדר קבע

יושג רק על בסיס שינויים שעליהם תהיה הסכמה הדדית."

לסכום, ממשלת ישראל בראשותו של אולמרט יכולה לפנות התנחלויות ממזרח לגדר או להוציא שכונות פלסטיניות בירושלים מחוצה לה. השיקולים למהלכים אלו יכולים להיות רבים ושונים, שעיקרן היערכות ביטחונית ישראלית טובה יותר וחיזוק התודעה הישראלית בדבר הצורך בהפרדה מדינית ודמוגרפית בין שני הצדדים. אך קשה יהיה להניח כי באמצעות מהלכים חד צדדיים ניתן יהיה להגיע לגבולות קבע מוכרים לישראל. עמדת הפלסטינים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית ברורה ומוצקה. תתמוך היא ככלל בכל מהלך שיצמצם את הכבוש הישראלי בשטחים, אך היא לא תעניק שום הכשר למציאות שישראל מבקשת

ליצור באמצעות מהלכים חד צדדיים בנוסח "ההתכנסות".

�� .indb 299 7/18/10 9:12 AM


]עדכן אסטרטגי | 07/2004[

"ההינתקות", מרחב "התפר" | 6וחלופה אחרת לניהול הסכסוך

מטרתה האסטרטגית של מדינת ישראל לטווח הארוך היא לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים. דבר זה ניתן למימוש רק בהסכם שבו ייקבעו ויעוגנו דפוסי ההיפרדות המדינית של ישראל מן הפלסטינים מצד אחד, ושיתוף הפעולה בתחומי החיים השונים מצד אחר. היפרדות זו תאפשר למדינת ישראל לקיים חיים בעלי אופי יהודי, לשמור על משטר דמוקרטי, שבו יש מיעוט ערבי שווה-זכויות, ולהיות חלק מהמזרח

התיכון ומהעולם כולו.

התהליך המדיני הבילטראלי בין ישראל לפלסטינים קפא בטענה ש"אין פרטנר" ופינה את מקומו לעימות אלים הגובה מחיר דמים משני הצדדים. ממשלת ישראל, בראשותו של אריאל שרון, בחרה לנהל את הסכסוך באופן חד-צדדי ולדחות את הניסיון ליישבו באמצעות משא ומתן ישיר

עם ההנהגה הפלסטינית הנוכחית.

ניהול סכסוך ודחיית פתרונו הוא מהלך ראוי רק אם הוא מתקיים לאורה של המטרה האסטרטגית, כלומר מביא להבשלת התנאים לקיומו של משא ומתן. ניהול לא ראוי של הסכסוך עלול להחריף את העימותים הקיימים, להרחיב את חוסר היציבות ולהרחיק את הצדדים משולחן

המשא ומתן.

במאמר זה אבקש לטעון, שמהלכיה של ממשלת ישראל כפי שהם מתבטאים בבניית מרחב "התפר" – גדר ההפרדה – ביהודה ושומרון1 ובתכנית ה"הינתקות" של ראש הממשלה,2 עדיפים על עמדת ראשי

אושר על-ידי הממשלה בשני שלבים – ביוני 2002 ובאוקטובר 2003. 12 תכנית ההינתקות אושרה בידי ממשלת ישראל ב-6 ביוני 2004.

�� .indb 300 7/18/10 9:12 AM


המתנחלים ונציגהם בממשלה, הדוגלים בהמשך המצב הקיים. מאידך יש במהלכים אלה כדי להוביל לדחייה בהשגתה של המטרה האסטרטגית

וכן הם עלולים לאלץ את ישראל לשלם מחירים מיותרים.

לאחר שאציג את תכנית המתנחלים בחלקו הראשון של המאמר ואת תכנית ראש הממשלה בחלקו השני, אציע תכנית חלופית, הכוללת גם תוואי אחר לגדר ההפרדה, שאימוצו יאפשר חיי יום-יום סדירים לישראלים ולפלסטינים ביהודה ושומרון. תכנית זו חוזרת ומתבססת על מדיניות שראשיתה בממשלת רבין, שביקש להתמודד עם הטרור

הפלסטיני בלי לוותר על החתירה לפתרון הסכסוך.

תכנית המתנחלים — המשך המצב הקייםממשלת ישראל נאלצה להגיב על הלחץ שגאה בקרב הציבור שגר ממערב ל"קו הירוק" ושקרא לה להתמודד עם ההסלמה בעימות וההידרדרות במצב הביטחון,3 ולפעול בשונה ממדיניותן של ממשלות ישראל בעשור האחרון שנמנעו מהקמתה של גדר הפרדה, שמא זו תפגע בתביעותיה של ישראל בעת משא ומתן על גבולות הקבע. אולם ראשי המתנחלים ומפלגות הימין ניסו למנוע את ההחלטה של ממשלת האחדות בראשותו של אריאל שרון בעניין הגדר. הם חששו, כי זו תצמצם את הוויכוח הטריטוריאלי באזורים שעדיין הם מבקשים לרישתם במפעל ההתנחלות.4 הם מבקשים מראש הממשלה ומהציבור בישראל להיאזר בסבלנות מתוך אמונה כי המציאות שהם יוצרים באזורי יהודה ושומרון תכתיב את המפה המדינית,5 וגם תזכה בעתיד להכרה בינלאומית, כפי שקרה באשר לגבולות 1967. הנחתם היא, שבקעת הירדן, הדלילה באוכלוסייה פלסטינית ומהווה את "מרחב הביטחון המזרחי" ב"מפת האינטרסים החיוניים" שאישרה ממשלת

קרוב ל-1000 הרוגים ישראלים ואלפי פצועים, מאז אוקטובר 2000 . 3המתנחלים מממשים את קריאתו של שרון שהושמעה אחרי ועידת "וואי פלנ־ 4

טיישן" באוקטובר 1998 "... לתפוס כל גבעה...".הטענה נסמכת על עובדות כמו נטישתם של 8000 פלסטינים את קלקיליה 5מאז בניית הגדר שם והגירתם של כ- 10,000 פלסטינים בני השכבה המשכילה

בעלי דרכונים כפולים מרמאללה ומשאר ערי הגדה.

�� .indb 301 7/18/10 9:12 AM


ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, יכולה להישאר בשליטת ישראל בטווח הנראה לעין. לכן הם מבקשים לחזק את יישובי דרך אלון בגבול הבקעה וליצור רצף התיישבותי מ"התנחלויות האם" ב"גב ההר" לכביש אלון באמצעות עשרות מאחזים.6 כך, למשל, נמצא 17 מאחזים בין אריאל למבוא שילה בואכה ציר אלון, 6 מאחזים המבקשים לחבר את איתמר מזרחה לאורך קו הרכס, ו-14 מאחזים שמטרתם לחבר את

עופרה ובית אל לצפון ירושלים )ראו מפה 1(.

מפה 1: חיבור יישובי "גב ההר" לציר אלון

רובם נבנו בניגוד לחוק. 6

�� .indb 302 7/18/10 9:12 AM


מדיניות זו של הימין מבקשת להביא – באפשרות הגרועה להשקפתו – להקמתה של אוטונומיה/ מדינה פלסטינית, שתשתרע על פחות מ-40 אחוזים של הגדה המערבית ורצועת עזה. באפשרות הטובה יותר להשקפתו, תחת מציאות היום-יום או עקב מלחמה נוספת, בלתי נמנעת להערכתו, הפלסטינים ינדדו מזרחה אל ממלכת ירדן, שמרבית

אוכלוסייתה פלסטינית.

לאחר שלושים שנה של מאמץ התנחלותי, היבטיה הדמוגרפיים של המציאות בשטח שונים מציפיות המתנחלים ברובו המכריע של מרחב יהודה ושומרון. 400,000 הישראלים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק" נבלעים בקרב 2.2 מיליון הפלסטינים, חוץ מברצועה צרה במערב השומרון ובמזרח ירושלים.7 אין בסיס לאמונה שתינתן בעתיד לגיטימציה בינלאומית לתוכניתם או לתפיסתם. מאז שנתקבלה החלטת מועצת הביטחון 242 )נובמבר 1967(, שבמשתמע העניקה הכרה לריבונותה של מדינת ישראל על 77 אחוזים של ארץ ישראל המערבית,8 לא היה כל שינוי בעמדה הזאת. גם החלטה 338 של מועצת הביטחון לאחר מלחמת יום הכיפורים )1973( לא שינתה עמדה זו. לפי הצעת קלינטון מדצמבר 9,2000 אמורה היתה ישראל לספח שלושה אחוזים משטחי יהודה ושומרון בנוסף על חילופי שטחים, אך הצעה זו הוסרה מסדר

היום עם סיום כהונתו של קלינטון.

חמור מכך, המשך המצב הקיים עלול להביא לפגיעה באופייה היהודי ובמשטרה הדמוקרטי של מדינת ישראל. ככל שיחלוף הזמן ללא פתרון כן יהפוך הרעיון של שתי מדינות לשני עמים לבלתי ישים, שהרי במדינה One( דו-לאומית, ידרשו הפלסטינים בצדק, זכויות פוליטיות שוותman, one vote( ואז ישראל תיאלץ לבחור בין זהותה הדמוקרטית

לבין זהותה היהודית.

ראו: אלישע אפרת, גיאוגראפיה של כיבוש, כרמל, ירושלים: 2002. 7בדומה להסכמי רודוס מאפריל 1949. 8

"...יש להקצות 96%-94% משטחה של הגדה המערבית למדינה הפלסטינית; תמו־ 9רת השטח שיסופח לישראל, יש לפצות את הצד הפלסטיני בחילופי שטחים של

3%-1%...".)הצעת קלינטון, דצמבר 2000(

�� .indb 303 7/18/10 9:12 AM


תכניתו של ראש הממשלה ומכשלותיהראש הממשלה, ממלא מקומו השר אהוד אולמרט, שקרא בדצמבר 2003 להפרדה חד-צדדית בין ישראל לפלסטינים, ועוד רבים בליכוד, הפנימו את ההכרח בהקמתה של מדינה פלסטינית ובפתרון הסכסוך. ראש הממשלה מבקש להניע את התהליך באופן חד-צדדי כדי לא לוותר על השקפתו בדבר הפתרון הטריטוריאלי הרצוי.10 גישה זו דוחה את הפתרון

וגורמת ל"תשלום מחיר" כואב ומיותר לשני הצדדים.

נראה שתוואי הגדר, שאושר בידי ראש הממשלה עצמו, מצביע על תפיסתו את הפתרון הטריטוריאלי. הצהרתית, בבניית הגדר רוצה ממשלת ישראל לתת הגנה מפני הטרור וכן להתגונן מפני הפשיעה הפלילית11 הנובעת מהפער הכלכלי בין שתי החברות,12 ומפני השהייה הבלתי חוקית של פלסטינים המשפיעה על המאזן הדמוגרפי בתוך מדינת ישראל )כיום שוהים באופן לא חוקי בצד הישראלי של הקו הירוק כ-200,000 אלף פלסטינים(. ואולם נראה שיותר מכל, ממשלת ישראל רוצה להשפיע על קביעת גבולות הקבע של מדינת ישראל באמצעות תוואי הגדר, הנשען

על פריסת ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון.

תחילתו של התהליך בהסכם הביניים שנחתם בספטמבר 1995 בין ממשלת ישראל לאש"ף ויצר שלושה אזורים בגדה המערבית: B ,A ו-C. השטח הבנוי של כפרי הפלסטינים ושל הערים הפלסטיניות נתחם והוגדר כשטחי A ו- B. בשטחים אלו לא נכללו מרבית האדמות החקלאיות של הפלסטינים, בייחוד באזורים שהוגדרו בתחום האינטרסים של מדינת ישראל להסדר הקבע: מערב שומרון ויהודה, בקעת הירדן ו"עוטף" ירושלים. תוואי הגדר משמר בפועל את התפיסה הזאת. באתר האינטרנט של משרד הביטחון מפורטים עשרה עקרונות שתוואי הגדר נקבע, לכאורה,

ז'נבה"( דרש שרון "יוזמת )כמו בשל חששו מאכיפת פתרונות מדיניים אחרים 10כי במכתבו של בוש אליו ייכלל גם המשפט: "... ארה"ב תישאר מחויבת לחזוני וליישומו בהתאם למפת הדרכים. ארה"ב תעשה כמיטב יכולתה לסכל כל ניסיון

לכפות כל תכנית אחרת..."עבודה ללא היתר, גנבות חקלאיות, גנבת כלי רכב, סמים ועוד. 11

התמ"ג לנפש בישראל: 16,300 דולר; ביהודה, שומרון ועזה – 940 דולר. לפי 12דו"ח הבנק העולמי, 2003.

�� .indb 304 7/18/10 9:12 AM


לפיהם.13 העקרונות ראויים, אך במציאות נקבע התוואי בעיקר על-פי שני עקרונות. האחד, המיושם כלשונו, הוא "הימנעות מהכללת פלסטינים ממערב למכשול", והאחר, "הכללת מקסימום ישראלים ומקסימום שטח ממערב למכשול", אינו מופיע ברשימת העקרונות ואפשר שהוא מתחבא מאחורי הניסוח של העיקרון החמישי: "התחשבות במרקם חיי האוכלוסייה

בקו התפר, בזיקות של האוכלוסייה הפלסטינית והישראלית".

אמנם יש ניסיון לאפשר את המשך עיבוד האדמות הפלסטיניות באמצעות שערים חקלאיים ומשטר של היתרים שימוסד לאורך גדר ההפרדה, ויש הבטחה כי שטח שנתפס בצו תפיסה צבאי יוחזר לבעליו לכשלא יהיה עוד צורך בגדר הביטחונית,14 אך גם בג"צ, בפסיקתו בעתירה שהוגשה ביחס לשטח ממערב לירושלים, קבע, כי פתרון זה אינו שקול לחוסר המידתיות בפגיעה שהתוואי גורם לפלסטינים.15 כך שרק לנוכח העיקרון דלעיל אפשר להסביר את התוואי התוחם, בכל מקום שאפשר, את שטחי A ו-B ומשאיר את אדמות הפלסטינים בצד המערבי של הגדר, יחד עם ההתנחלויות הישראליות16 או בלעדיהן )ראה מפה מספר 2(17 – בלי שום הצדקה ביטחונית מספקת.

האם תוואי זה מחליש את האיומים הביטחוניים, הכלכליים והדמוגרפיים או מחריפם? מריכוז הנתונים על תוואי הגדר אנו מגלים כי קרוב ל-400,000 פלסטינים מתגוררים בין ה"קו הירוק" לבין הגדרות בתוואי שאושר18 – מספר שאינו תורם לשמירה על מאזן דמוגרפי, גם אם מעמדם האזרחי לא ישתנה בשנים הקרובות. למספר זה יש להוסיף למעלה מ-200,000 פלסטינים בשתי קבוצות. הראשונה, שהגדר אמורה להקיפם מכל עבריהם למעט ציר גישה אחד, מנותקים ממרבית אדמותיהם, מבארות המים

http://www.seamzone.mod.gov.il/Pages/Heb/tvai.htm ראו 13יישומו של פתרון השערים נכשל ברמת הגולן בנוגע לאדמות הדרוזים, ובמסגרת 14ההתנחלויות שיש בתחומן אדמות פרטיות של פלסטינים, המותרות לעיבוד בידי

בעליהן על-פי החוק.בג"ץ 2056/04 15

ראו לדוגמה את אזור ג'יוס א-רס וההתנחלויות צופין וסלעית. 16ראו לדוגמה את אזור בקעה אל-שרקייה שתוקן או אזור ברטעה וזיתא. 17

מספר זה כולל את 186,000 הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים ואת 112,000 הפלסטינים 18המתגוררים בין גדר ההפרדה העיקרית לבין גדרות העומק המתוכננות באזור נילי,

נעלה וכביש 443. אפשר שמספר זה ישתנה בשל שינויים מתוכננים בתוואי הגדר.

�� .indb 305 7/18/10 9:12 AM


ומנגישות סבירה לערים הפלסטיניות המרכזיות. והשניה, שהגדר אמורה להפרידם מאדמותיהם שתיוותרנה ממערב למכשול.19 שתי אוכלוסיות אלו, כפריות ברובן הגדול, נעשות עניות יותר ונזקקות יותר. מצב זה יגביר את הלחץ הן להשגת עבודה בישראל, הן לגנבות חקלאיות, הן לעבריינות פלילית מסוגים שונים והן לשהייה בלתי חוקית ממושכת בישראל, בכפרים הערביים ובערים המעורבות ובעיקר בירושלים. סביר גם שאוכלוסיות אלו, הנפגעות הישירות מבניית הגדר, תגברנה כציבור

את תמיכתן בפעולות הטרור עד כדי השתתפות בו כפרטים.

ראו לדוגמה: קלקיליה, בתיר, חוסן, רפת, א-זוויה, חבלה, ג'יוס ועוד. 19

מפה 2- מרחב ה"תפר" המערבי

�� .indb 306 7/18/10 9:12 AM


סיפוח מרחב ה"תפר" המערבי הוא החלק העיקרי במפת הפתרון של ראש הממשלה, כפי שהוצגה החל בשנת 1995. על כך יש להוסיף את סיפוח מרחב מעלה אדומים, קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון,20 ואת "מרחב הביטחון המזרחי", אם כי יש סימנים לכך שחיוניותו של מרחב זה לפי תפיסה זו נמוכה יותר, והוא נועד בעיקר לצורכי מיקוח

במשא ומתן בעתיד.21

המפה המתקבלת מחיבורם של מרחבים אלו דומה, שלא במפתיע, למפה שהציגה ישראל לפלסטינים בפסגת קמפ דייויד ביולי 2000. דמיון ברור זה מפריך את הטענה שתוואי הגדר הוא ביטחוני בלבד ואין בו שום

יומרות לפתרון מדיני עתידי.

מדיניות זו של "עיצוב המציאות",22 גם אם היא צנועה בהיקפה בהרבה משאיפות ראשי המתנחלים, תזדקק בסופו של דבר ללגיטימציה בינלאומית. ואולם לגיטימציה כזו ניתנה לישראל רק בשעה שהוכיחה את עליונותה הצבאית במלחמות המגן ואילו העולם הערבי ובו הפלסטינים, סירבו להיות "פרטנר" לרעיון החלוקה ולקבלת מדינת ישראל כחלק לגיטימי במזרח התיכון. מצב זה השתנה לאחר שמדינות ערב קיבלו את החלטת מועצת הביטחון 242. כאשר ישראל חתמה על הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן )בשנת 1978 ובשנת 1994 בהתאמה( היא למעשה קיבלה את התקדים ולפיו הפרשנות של הסעיף העוסק ב"פינוי כוחות מזוינים ישראלים מטריטוריות שנכבשו במסגרת הסכסוך האחרון",

משמעה — פינוי כל השטחים שנכבשו בשנת 1967.

על רקע זה אפשר להבין את התעקשותו של ראש הממשלה לא לקבל את ההנהגה הפלסטינית כ"פרטנר", ובכלל זה את ראש הממשלה

נשיא עם לפגישה שיצא טרם 2004 בפסח בנאומו להודיע שרון שביקש כפי 20ארצות-הברית, ג'ורג' בוש.

בתפיסה זו אימץ שרון את גישתו של שר החוץ לשעבר, שלמה בן עמי , ששכנע 21את ברק להתמקד בהסדר הקבע בגבול המערבי על חשבון המזרחי. שלמה בן עמי,

חזית ללא עורף, משכל, תל-אביב, 2004. פרק 4. על עיצוב המציאות ראו: שאול אריאלי, "יישור קו עם הרחוב המאוכזב", אופקים 22

חדשים, יולי 2003. עמ 8-9.

�� .indb 307 7/18/10 9:12 AM


לשעבר אבו מאזן ואחריו ראש הממשלה אבו עלא, שמונו לאחר לחץ של ישראל. על ניסיון ומאמץ להצמיח ולחזק מנהיגות מתונה אין לדבר כלל, כי אפשרות זו תשלול את הלגיטימיות של המהלכים

החד-צדדיים של ישראל.

לדעת ראש הממשלה, הלגיטימציה למהלכיו תבוא מהממשל האמריקני הנוכחי, וזה משום העמדה של רוב מדינות העולם בנוגע לפרשנות הטריטוריאלית של החלטה 242. כמו מנחם בגין, שבאמצעות הסכם השלום עם מצרים והוויתור על סיני כולה, רצה להבטיח את המשך שלטון ישראל ביהודה ושומרון, מבקש שרון להציע, בתמורה להכרה אמריקנית בסיפוח עתידי של מרחב ה"תפר" המערבי ושל אזורים נוספים, כאמור לעיל, את פינויין של 17 ההתנחלויות בעזה ועוד ארבע

התנחלויות בצפון השומרון תחת השם "הינתקות".23

מקריאה של מסמך "ההינתקות" מתברר שמעבר לצעד של פינוי 7500 מתנחלים, היושבים בקרב 1.3 מיליון פלסטינים ומחזיקים ב-17 אחוזים מאדמות הרצועה, בהעדר כל רצון למצוא "פרטנר", תמשיך ישראל לשלוט ברצועה הלכה למעשה. היא תשלוט במרחב האווירי, במים הטריטוריאליים, במרחב הדיג, במעבר למצרים, בגבול עם מצרים, ובמעבר סחורות. כמו כן תספק ישראל חשמל, מים, ושירותים נוספים. כמו כן תמנע ישראל קשר בין הרצועה לאזורי יהודה ושומרון, אך גם תיאלץ להפעיל את צה"ל באינטנסיביות משתנה למבצעים נגד פעילי

הטרור וארגוניו.24

למרות הפרשנויות השונות שניתנו למכתבו של בוש לשרון, גם האמריקנים, המבקשים להניע מחדש את התהליך המדיני, תומכים במהלכיו של ראש הממשלה, לטווח הקצר בלבד, אך מיישרים עמדות עם אירופה

אפשר שהשם יוחלף והתכנית תדורג, אך במהותה היא תישאר מהלך חד-צדדי, 23דומה לנסיגה ההדרגתית מלבנון בשנים 1983, 1985 ו-2000 ,שלא הניבה בתמורה,

הסכם שלום, משום סירובה של ישראל לפנות את רמת הגולן.מהלך שעלול לגבות מחיר דמים כואב מצה"ל. 24

�� .indb 308 7/18/10 9:12 AM


ונותנים מחויבות מעורפלת בנוגע לסוגיה הטריטוריאלית בהסדר הקבע.25 אין חדש בקביעה שגושי התנחלויות יישארו בריבונות ישראל מכיוון שהפלסטינים כבר הסכימו לכך ביולי 2000 בפסגת קמפ דייויד. הוויכוח

הוא על תיחום הגושים.

התמונה המתקבלת מתכניתו הבסיסית של שרון בדבר עתידה של המדינה הפלסטינית, ברורה למדי: מדינת ישראל תספח כ-20 אחוזים משטחי יהודה ושומרון ובסך הכל כ-82 אחוזים מארץ ישראל המערבית ישמשו בית ל- 5.3 מיליון יהודים ו-1.3 מיליון ערבים. היתרה, 80 אחוזים מיהודה, שומרון ורצועת עזה )18 אחוזים מפלסטין ההיסטורית(, יהוו בית ל-3.5 מיליון פלסטינים שיידרשו לקלוט מאות אלפי פליטים במדינת פלסטין. מובן שאין מנהיג פלסטיני משמעותי שיסכים לתכנית כזאת לאחר שיאסר ערפאת, שהסכים בשנת 1993, בניגוד לדעת מרבית הנהגת אש"ף, להתפשר על 23 אחוזים מפלסטין, סירב להצעתו של ברק בקמפ

דייויד, לספח לישראל "רק" 13 אחוזים מהגדה המערבית.

נוסף על אפסות סיכוייה להתקבל כפתרון מוסכם על הפלסטינים כהסדר קבע, תכריח תכניתו של ראש הממשלה את שני העמים להמשיך ולהתקיים במציאות נטולת "פרטנר" ונטולת הינתקות ביהודה ובשומרון למשך תקופה ארוכה. מימוש תכנית ההינתקות והשלמתו של מרחב ה"תפר" המערבי יאפשרו לממשלת ישראל,26 לפנות את צה"ל ואת המתנחלים מרצועת עזה, אך ישאירו ממזרח לגדר 58 התנחלויות, עשרות מאחזים לא חוקיים ועשרות מתקנים ובסיסים של כוחות הביטחון. המתנחלים ואחרים ימשיכו לנוע על למעלה מ-700 ק"מ של כבישים ראשיים,

האסורים בכניסה לפלסטינים.)ראו מפה 3(.

מוחלטת בחזרה יסתיימו המו"מ לצפות שתוצאות מציאותי בלתי זה יהיה ..." 25לקווי שביתת הנשק מ-1949 – זאת הייתה גם המסקנה בכל המאמצים הקודמים לשאת ולתת על פתרון של שתי מדינות. לעומת זאת, יהיה זה מציאותי לצפות שהסדר קבע יושג רק על בסיס שינויים שעליהם תהיה הסכמה הדדית, ושישקפו

את המציאות בשטח" – מכתב בוש לשרון מאפריל 2004.על-פי הבטחתו של ראש הממשלה לשר האוצר בנימין נתניהו ושרים נוספים. 26

�� .indb 309 7/18/10 9:12 AM


ומה באשר לאלימות ולטרור? בטווח הזמן הקצר אלה יוסטו מישראל, המוגנת בגדר המערבית, להתנחלויות ולמאחזים לא חוקיים. כוחות הביטחון יידרשו לשאת בנטל כפול ומכופל – שמירת 700 ק"מ של הגדר, שמירת ההתנחלויות, עשרות המאחזים ו-700 ק"מ כבישים ממזרח לגדר וסיכול פעילות טרור. ואם בכך אין די, ממשלת ישראל צריכה לקוות שהרשות הפלסטינית לא תקרוס לגמרי או תתפרק, מה שיחייב את ישראל להקים

מחדש את המנהל האזרחי ולטפל ב- 3.5 מיליון פלסטינים.

לסיכום, תכניתו של ראש הממשלה, המבוססת על ההנחה שאין לישראל "פרטנר" ועל הכוונה לקבוע עובדות בשטח, בהנחה שאלו יזכו בהמשך

מפה 3: התנחלויות וכבישים ממזרח לגדר

�� .indb 310 7/18/10 9:12 AM


הדרך להכרת העולם – תכנית זו עלולה להחריף את הסכסוך בכל היבט שעמו היא ביקשה להתמודד: הדמוגרפי – בשל קיומם של כ- 400,000 פלסטינים בין הגדר לקו ה"ירוק"; הכלכלי – בשל הפיכתם של למעלה מ-200,000 פלסטינים נוספים לתלויים בחסדי משטר ההיתרים לעיבוד אדמתם; הביטחוני – בשל התססת האוכלוסייה הנפגעת וחיזוק הלקח בקרב הפלסטינים שרק הטרור – לפי המודל של חזבאללה בלבנון והחמאס בעזה – יביא להקמת מדינת פלסטין; המדיני – ישראל תמשיך לאבד ממעמדה כאשר יתבררו השלכות תכניתו המלאה של ראש הממשלה. האם האפשרות הקלושה לסיפוחם של עוד כמה אחוזים מארץ-ישראל המערבית, בנוסף על השטחים שכבר הוסכם עליהם בעבר, שווים את

כל המחירים האלו?

נדמה שהיום ברור למרבית השחקנים בקהילה הבינלאומית, כמו-גם לגורמים הפרגמטיים בשני הצדדים, כי הסכם על קץ הסכסוך אפשרי, אם יתבסס על עקרונות החלטה 242: )1( פתרון סוגיית הפליטים שלא באמצעות שיבה למדינת ישראל; )2( נסיגת ישראל לגבולות 1967 עם תיקוני גבול הדדיים; )3( הגדרת שתי הבירות בירושלים, לרבות בעיר העתיקה; )4( הפסקת האלימות והטרור. הדרך מובילה בסופו של עניין להסכם על בסיס העקרונות דלעיל, ולכן נדרש להציג דפוס אחר של ניהול הסכסוך, העשוי להוביל את הצדדים לאותו יעד, אך ללא המחירים

הכואבים והמיותרים של השנים האחרונות.

החלופה המוצעת עיקריה של החלופה המוצעת כאן הם שלושה: ראשית, פינוי עזה וצפון השומרון ממתנחלים ומבסיסי צה"ל, מהלך העשוי לחזק את ה"פרטנר" הפלסטיני המתון, אם האזור יועבר לשליטתו, ולהניע את "מפת הדרכים" ששני הצדדים קיבלוה עקרונית והיא נתמכת בידי הקוורטט והקהילה הבינלאומית. שנית, בניית הגדר בתוואי אחר. שלישית, צעדים ליצירת

תנאים להשגת הסכם ולמימושו בתמיכה בינלאומית.

גם בהנחה המחמירה של העדר "פרטנר" להסכם קבע כיום, השגת היעד האסטרטגי של מדינת ישראל – סיום הסכסוך בהסכם – מחייבת לחזק

�� .indb 311 7/18/10 9:12 AM


ואף "ליצור" פרטנר מתון, הרואה בארבעת התנאים דלעיל בסיס להסכם הקבע. נראה שכיום ה"פרטנר" הפלסטיני האפשרי הוא עדיין אש"ף.27 ארגון זה הוא היחיד בין הארגונים הפלסטיניים שקיבל את החלטה 242 ואת רעיון שתי המדינות לשני העמים.28 אם ערפאת מוחזק כבלתי אמין וכמי שאינו מסוגל נפשית או שאינו רוצה לסיים את הסכסוך, אפשר לחזק את ראש הממשלה הפלסטיני אבו עלא או גורמים מתונים אחרים,

הנהנים גם מבסיסי כוח אישיים.

תכנית זו מבקשת ליצור דפוס קבוע של "תן וקח" וחוויית הצלחה לצד השני בכל שלב כדי להשיג את היעדים שהוגדרו. הישראלים והפלסטינים יחליפו נכסים על-פי פרמטרים שיסוכמו, כך שיחוזק הבסיס של האינטרסים המשותפים ויוביל ליצירת אמון בתהליך כולו. אחזור ואדגיש כי התנעתו של התהליך כולו ושרידותו בפני ארגוני הטרור ובפני קיצונים בשני המחנות, מותנה בהבנתם של שני הצדדים שהסדר הקבע חייב להתבסס על קבלת ארבעת התנאים שהוזכרו. בלי הבנה זו יחזרו הצדדים למודל

הקריסה של תהליך אוסלו.

פינוי רצועת עזה וצפון השומרון29 צריך שילווה במהלכים משלימים, מותנים בחלקם, האמורים ליצור את תשתיתה של המדינה הפלסטינית תוך שמירת האינטרסים של מדינת ישראל. ישראל – הצד החזק והמאורגן מבין השניים – "תקפיא" את הבנייה בכל ההתנחלויות ביהודה ושומרון, כפי שהתחייב ראש הממשלה לנשיא ארצות-הברית, תמנע בנייתם של מאחזים לא חוקיים ותפרק את אלו שכבר נבנו. באופן מותנה בפעילות הפלסטינית, תאפשר ישראל מעבר בין עזה לגדה המערבית בנוהל המחמיר של "המעבר הבטוח", תאפשר לפלסטינים להתחיל לבנות את הנמל הימי – פרויקט שייצור כ-30,000 מקומות עבודה ברצועה ויניע את גלגלי מחצבות האבן בדרום הר חברון, וכן את הביקוש למלט המיוצר בישראל ואת יכולות השינוע של ישראל ושל הפלסטינים. כמו-כן תגדיל

27 אפשר שבעתיד יכלול גוף זה גם חלקים פרגמאטיים מתנועת החמאס.28 בוועידת אלג'יר בשנת 1988; באישור המל"פ לתיקון האמנה הפלסטינית באפריל

1996; ובכינוס המל"פ עם קלינטון בעזה, בדצמבר 1998.לפנות את שש ההתנחלוית- גנים, כדים, שא-נור, חומש, מבוא דותן וחרמש. 29

�� .indb 312 7/18/10 9:12 AM


ישראל מחדש את מרחב הדיג ברצועה, צעד שיחזיר פרנסה לאלפי דייגים, ותאפשר לחזור ולהפעיל את שדה תעופה בדהנייה על-פי הפרוטוקול הביטחוני משנת 1998. בד בבד יממשו הפלסטינים במהלך שנה זו את תכנית הרפורמות, שראשיתה העברה של מרכזי הכוח משליטה בלעדית של ערפאת לממשלה הפלסטינית,30 ויוציאו לפועל את תכנית הביטחון שגובשה עם ישראל, בריטניה וארצות-הברית. ישראל תשמור לעצמה את זכותה להמשיך ולהילחם בארגוני הטרור ותממשה בהתאם לנסיבות.

בניית הגדר ביהודה ושומרון תלווה את התהליך, תימשך באופן שאינו מותנה בפלסטינים ותתבסס על העקרונות האלה: א. ייכללו בה גושי ההתיישבות בקרבת הקו הירוק הניתנים לחיבור רציף בלי פגיעה ב"רקמת החיים" הפלסטינית; ב. גושים אחרים יאובטחו במסגרת מרחב מוגן;

ג. יתרת התוואי תתבסס על הקו ה"ירוק".

מהשוואת התוואי שהחליטה עליו הממשלה לתוואי המוצע )ראו מפה 4, וטבלה 1( אפשר לראות שכמעט אותו מספר של ישראלים יימצא ממערב לגדר, אך בתוואי המוצע הם תופסים רק רבע מהשטח המוצע בתוואי עליו החליטה הממשלה. בשטח זה נמצאים כ-3130,000 פלסטינים בין הגדר ל"קו הירוק" והתוואי אינו פוגע בפלסטינים נוספים בשל הפרדה מאדמותיהם, מהתשתית המשרתת אותם, מבארות המים ומצירי התנועה

לערים הפלסטיניות המרכזיות.

פסיקתו של בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה כנגד תוואי הגדר, הנבנית מערבית לירושלים, אמורה לשמש את מערכת הביטחון לקביעת המידתיות בשינויים הנדרשים בתוואי הגדר העתידי כמו גם הקיים. מימושו הראוי של פסק הדין יתקיים באם מערכת הביטחון תחזור לאמץ את עשרת העקרונות שהיא קבעה לתכנון התוואי – הלכה למעשה –

ולא רק באופן תיאורטי.

העמדות ואישור בתקציב ושליטה שקיפות הביטחון, במנגנוני ושליטה איחוד 30למשא ומתן.

מספר זה מורכב מתושבי מזרח ירושלים. 31

�� .indb 313 7/18/10 9:12 AM


שלושה העקרונות שהוצגו למעלה הם שהנחו את ההצעה החלופית המוצגת כאן לתוואי הגדר. בית המשפט העליון אף מפנה פעמיים את מערכת הביטחון לתוואי המוצע: "פגיעות אלו אינן מידתיות. ניתן להפחיתן באופן משמעותי על ידי תוואי חלופי... תוואי חלופי כזה קיים. אין הוא פרי הדמיון. הוא הוצג לפנינו".32 ובהמשך .."ההצעות של מומחי המועצה לשלום וביטחון – אשר מומחיותם הביטחונית מקובלת על המפקד הצבאי – יכולות להישקל".33 אמוץ תוואי זה, לא

בג"ץ 2056/04, עמי 33. 32שם, עמ' 36. 33

מפה 4: הצעת חלופה לתוואי הגדר

�� .indb 314 7/18/10 9:12 AM


ישנה את פסיקתו של בית המשפט הבינלאומי בהאג, שקבע כי יש לפרק את כל הגדר בשטחי הגדה המערבית, אך ניתן בהחלט לקבלו כתוואי ביטחוני זמני במסגרת התוכנית הכוללת לקידום הסדר הקבע

כפי שהוצעה כאן.

טבלה 1: נתוני "תכנית" ראש הממשלה וההצעה החלופית לתוואי

תוואי מוצע תוואי הממשלה

מרחב

ביטחון

מזרחי

)ללא גדר(

אריאל

עמנואל

קרני שומרון

כגוש נפרד

תוואי

חליפי מוצע

)כולל מעלה

אדומים(

מרחב

ביטחון

מזרחי

)הערכה(

מעלה

אדומים

וקריית ארבע

)הערכה(

תוואי

ממשלה

מאושר

הפרמטר

150 ק"מ 52 ק"מ 508 ק"מ 200 ק"מ 80 ק"מ 686 ק"מ אורך

812 קמ"ר 62 קמ"ר 266 קמ"ר 1700 קמ"ר 150 קמ"ר 904 קמ"ר שטח

7,500 29,000 301,000 12,000 38,000 316,000 ישראלים

6,500 0 31,000 14,500 10,000 389,000 פלסטינים

ההשוואה המוצגת בטבלה 1 מראה שבשלושה היבטים – הביטחוני, הכלכלי והדמוגרפי – להצעה זו יש יתרון בולט כמפורט להלן:

בהיבט הביטחוני – תוואי הגדר הקצר יותר והצימצום הדרסטי במספר השערים החקלאיים יפחיתו במידה ניכרת את מספר החיילים הנדרשים לתפעול מרחב ה"תפר". אי הפרדת האדמות מבעליהן הפלסטיניים תפחית את המוטיווציה לנקם. אי פגיעה במרקם החיים-בצירי התנועה בין הישובים הפלסטיניים, במרכזי המסחר והכלכלה, בעיקר במזרח ירושלים, וביכולת לקבל שירותים הניתנים על ידי הרשות הפלסטינית, תפחית בצורה ניכרת את מספר נקודות החיכוך בין צה"ל לאוכלוסייה הפלסטינית. הימצאותם של כלל הפלסטינים מצידו האחד של הגדר תחסוך את הפעילות המיוחדת הנדרשת מצה"ל, המשטרה, והשב"כ למניעת כניסתם למדינת ישראל

באופן בלתי מבוקר.

בהיבט הכלכלי – אי הפרדת האדמות ובארות המים מבעליהן הפלסטינים, אי פגיעה במאות אלפי עצי זית ואחרים, שמירת צירי התנועה פתוחים

�� .indb 315 7/18/10 9:12 AM


לפלסטינים ואי נתוקה של מזרח ירושלים משאר האוכלוסיה הפלסטינית ביהודה ושומרון, יאפשרו את המשך הפעילות הכלכלית הפלסטינית גם

ברמת הקהילה וגם ברמת הכפר.

בהיבט הדמוגראפי – האוכלוסיה הפלסטינית ממערב למכשול תהנה מרמת חיים גבוהה יותר בשל נגישותה לעבודה ולמסחר בישראל ועשויה להוות גרעין משיכה להצטרפות לא חוקית של פלסטינים נוספים מיהודה ושומרון. התקבעות המצב והכרה בגבולות מרחב ה"תפר" המערבי במסגרת הסדר קבע עשויה לפגוע במאזן הדמוגראפי של מדינת ישראל .

בהתאם לרעיון המנחה של תכנית זו, גם באפשרות לא רצויה של השהיית התהליך בשלב זה, שני הצדדים יימצאו בעמדות נוחות יותר להמשך לאחר שישראל תפנה את עזה בהסכם עם הגורם המתון והמרכזי בקרב הפלסטינים, הגדר ביהודה ובשומרון תהיה בנויה בתוואי צנוע יותר – כזה הנותן תשובה הולמת לאיומים, אך בפגיעה מינימלית באוכלוסייה הפלסטינית. הקהילה הבינלאומית תהיה שותפה למאמץ להגיע לפתרון הוגן של הסכסוך. לפלסטינים תהיה שליטה בכל שטח הרצועה, תתאפשר להם פעילות כלכלית

ואפשר שתהיינה גם השקעות.

אפשר לפתח חלופה זאת ולהרחיבה לשני כיוונים: האחד – המומלץ פחות – לאמץ את השלב השני של "מפת הדרכים", שפורסמה במאי 2003, ולהקים מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. והשני, להתחיל ליישם

בהדרגה הסכם קבע שיושג במשא ומתן בין הצדדים.

בכיוון האחד – תמשיך מדינת ישראל לפנות התנחלויות מבודדות שממזרח לגדר ותשמור בשליטתה את האזור שממערב לו ואת גוש אריאל – עמנואל – קרני שומרון. כן תשמור ישראל בשליטתה מרחב מצומצם בבקעת הירדן, המבוסס על כביש 90 בלבד )ראו מפה 4(. בתקופה זו ימשיכו הפלסטינים בבנייה ובהסדרת התשתית המוסדית, הפיזית והביטחונית של המדינה שבדרך. שני הצדדים והקהילה הבינלאומית יכינו את התשתית הארגונית והפיזית לשיתוף הפעולה

�� .indb 316 7/18/10 9:12 AM


הנדרש לניהול שתי העיריות בירושלים, לפתרון סוגיית הפליטים, לקליטת הישראלים המתפנים מיהודה ושומרון, לקשר בין עזה לגדה

המערבית ועוד.

בכיוון השני – המועדף, כל הפעילות שתוארה לעיל תשתלב בתכנית הכללית ליישום הסכם הקבע.

לסיכום, תכנית זו מחייבת מעורבות בינלאומית עמוקה, מאמץ ואופטימיות של כל הגורמים המשתתפים בה. אך נדמה שמעל הכול, לחצן של שתי החברות, הישראלית והפלסטינית, על הנהגותיהן להוציאן ממעגל הדמים חסר התוחלת, שהקיצונים בשני הצדדים מבקשים לקיים, יהיה בעל ההשפעה המשמעותית ביותר לאי-נטישתו של התהליך.34 המחיר ששתי החברות שילמו וממשיכות לשלם, בלא קבלת תמורה כלשהי, ובלי שינוי בבעיות היסוד העומדות לפתחן, ימשיך לשמש להן גורם

מדרבן להמשיך ולהגיד את דברן.

מדינת ישראל צריכה לחזור ולקבוע את הנקודה האופטימלית לעתידה במשולש שקודקודיו הם גיאוגרפיה, דמוגרפיה ודמוקרטיה, על גבולות 1967 עם תיקוני הגבול המוסכמים על הפלסטינים – ירושלים ומערב השומרון. הכרעה זו, תחדש את בחירתו האסטראטגית של דוד בן-

גוריון: "צה"ל יכול לכבוש את כל השטח בין הירדן לים. אבל איזו מדינה תהיה לנו, בהנחה שיש בחירות ודיר יאסין לא המדיניות שלנו. תהיה לנו כנסת עם רוב ערבי. בין שלמות הארץ או מדינה יהודית, בחרנו

במדינה יהודית".35

למשל: ההפגנה בת 150,000 משתתפים ב-15 במאי בכיכר רבין בתל-אביב ואת 34מכתבם של 70 אנשי רוח, ממשל ואקדמיה פלסטינים בגנות האלימות.

דברי הכנסת, כרך 1, 4 באפריל 1949. 35

�� .indb 317 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 318 7/18/10 9:12 AM

פרק 5 | גדר ההפרדה

�� .indb 319 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 320 7/18/10 9:12 AM


323 חומה בסורה ]מכון ואן ליר | 01/2010[ .1350 קודם בונים, אחר כך חושבים ]מעריב | 24/09/2009[ .2352 גדר ההפרדה. זוכרים? ]הארץ | 29/03/2009[ .3354 ]19/07/2008 | Ynet[ בילעין, הסיפור של כולנו .4357 לשנות את תוואי הגדר ]הארץ | 04/2008[ .5

מפקירים את ביטחוננו בשם שיקולים זרים .6361 ]10/03/2008 | Ynet[ 365 ]30/07/2007 | Ynet[ גדר הביטחון והמוסר .7368 ]30/04/2006 | Ynet[ לא רק הגדר טיפשה .8371 ]14/02/2006 | Ynet[ הגבול המזרחי האמיתי .9374 ]14/12/2005 | nrg[ 10. יש גדרות זיגזג377 11. המרחק בין הגדר להסדר קבע ]הארץ | 13/03/2005[


�� .indb 321 7/18/10 9:12 AM

�� .indb 322 7/18/10 9:12 AM


]מכון ואן ליר | 01/2010[

1 | חומה בסורה"המלחמה" שצה"ל מנהל באמצעות "מרחב התפר"1

"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" היא ממימרותיו הידועות של קלאזוביץ. גדר ההפרדה הנבנית מזה שבע שנים בגדה המערבית משמשת ללא ספק חלק מ "תוכנית מרחב התפר שנועדה להוות מרכיב בלחימה בטרור הפלסטיני.."2, אך האם המלחמה בטרור היא המלחמה היחידה שבה משמשת גדר ההפרדה כמרכיב למימוש מדיניות? נרצה לענות על שאלה זו כמו גם על אחרות הקשורות בסוגיית גדר ההפרדה. איזו מדיניות הגדר מממשת בעצם בנייתה? איזו מדיניות מבקשים לממש באמצעות התוואי המתוכנן? ועיקר ענייננו בנייר זה- כיצד צה"ל מנהל את המלחמה הזו? מהו המחיר המקצועי והערכי הנדרש

מצה"ל לשלם בעבורה?

המדיניות : "אנחנו פה והם שם""מרחב התפר", הינו יצירה ישראלית ייחודית של רצועת אדמה המתפרסת על פני כמה מאות קילומטרים רבועים ממזרח ל"קו הירוק", כשהיא מתוחמת בגדר, מופרדת פיזית ומשפטית מיתר חלקי הגדה המערבית, וכל כולה איננה אלא נדבך נוסף בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי פלסטיני וביטוי לתוכניתן המדינית של ממשלות ישראל האחרונות

ביחס למרכיב הטריטוריאלי שבו.

הגדר, שנבנתה משום האיום הביטחוני שהולידה "האינתיפאדה השנייה" שפרצה בסוף שנת 2000 על שגרת חייהם של תושבי ישראל, ביטאה את התובנה של החברה הישראלית כי חלום ארץ ישראל השלמה התנפץ

הרצאה שניתנה בינואר 2010 במכון ואן ליר במסגרת הסדנא "מרחב וביטחון" של 1דר' עמירם אורן. המאמר יפורסם במסגרת קובץ בהוצאת המכון

www.seamzone.mod.gov .אתר מרחב התפר של משרד הביטחון 2

�� .indb 323 7/18/10 9:12 AM


על "קיר הברזל" הפלסטיני, בעיקר זה הדמוגראפי, אך גם על המאבק המזוין, לרבות טרור, של שני העשורים האחרונים. הביטחון האישי של תושביה והמחיר הנמוך אותו שילמה ישראל בשני העשורים הראשונים לשליטתה בשטחים )סבירסקי 2005(, הצליחו לקיים את העמימות ביחס לעתידם המדיני ואת יכולתה של ישראל להימנע מקביעת עובדות פיזיות היכולות להתפרש כעמדתה המדינית ביחס לגבולותיה. האינתיפאדה הראשונה השנייה, הפכו את יחס העלות תועלת והולידו את רעיון ההפרדה הפיזית כחלק מההיפרדות המדינית של ישראל מהשטחים ובדרך אליה. כך יצחק רבין, ראש הממשלה, אמר כי הוא "רואה בעיניין ההפרדה נושא מרכזי" )בן 1995(. כך גם אהוד ברק, שראה בהיפרדות "צורך לאומי עליון של הדמוגרפיה, הזהות והדמוקרטיה הישראלית", וטבע את המושג "אנחנו פה והם שם")אדליסט 2003, 422(. ערב החלפתו כראש ממשלה על ידי אריאל שרון קבע ".. הדרך היחידה לישראל בסופו של יום היא היפרדות מהפלסטינים, אם ניתן בהסכם, ואם יסתבר שלא ניתן, היפרדות ביטחונית יזומה, מדודה ומדתית..."3. שרון, היטיב לבטא את הפרידה מהדרך אותה הוביל במשך שנים "האמנתי וקיוויתי שנוכל להיאחז לעד...אך המציאות המשתנה בארץ, באזור ובעולם חייבה אותי להערכה אחרת ולשינויי עמדות"4. גם אלו אשר התנגדו לבניית הגדר הכירו במשמעותה המדינית וגרסו כי זו תתחום את מדינת הטרור

שתקום מעבר לגדר.

שאול מופז הרמטכ"ל וסגנו מחליפו משה יעלון התנגדו להקמת הגדר. הם התעלמו, או לפחות נהגו כך, מהמטרה המדינית פוליטית של עצם הקמת הגדר וטענו בנוגע להיבט הביטחוני שלה. הם ראו בה סימן לתבוסתנות ולפסיביות צבאית, בעיקר לנוכח הנסיגה החד צדדית מלבנון במאי 2000. הגדר לתפיסתם, הייתה מכשול הגנתי, משהו המייצר שיגרה, סיורים קבועים והזמנה לאויב להיות יוזם ותוקפני. הם הזהירו כי הפלסטינים פשוט לא ייתנו לישראל לבנות את הגדר. הם יגבירו את עוצמת הפיגועים, יגנבו את חומרי הבנייה, וייחפרו מנהרות מתחת

דברי הכנסת, 14.2.01. 3נאום ראש הממשלה שרון, 15 באוגוסט 2005. אתר משרד ראש הממשלה. 4

�� .indb 324 7/18/10 9:12 AM


לגדר אל תוך ישראל. אנחנו נבנה את הגדר ביום ונילחם עליה בלילה אמר הרמטכ"ל מופז, היא לא תפתור דבר )דרוקר ושלח 2005, 262(. אך המציאות הביטחונית והכלכלית העגומה של מחצית 2002 הובילה את שרון, שהפופולאריות שלו באותם ימים צנחה בסקרים, להכריע

בעד הקמת הגדר ולהנחות את מערכת הביטחון וצה"ל על הקמתה.

הדרג הפוליטי היה זה שכפה את הקמת הגדר על צה"ל. זה שלא רצה בה, למרות הכרעת הדרג המדיני, המשיך ונהג בהתאם לעמדתו הראשונית ".. הצבא ראה עצמו קבלן מישנה המקיים הוראות לבנות גדר.. הצבא לא רואה בגדר פרויקט שלו" נכתב במאי 2007 בדו"ח וועדת ברודט שבחנה את תקציב הביטחון לאחר מלחמת לבנון השנייה. קרי, למרות המשמעויות וההשלכות הביטחוניות האדירות שהיו לעצם הקמת הגדר, הרמטכ"לים מופז ולאחריו יעלון וחלוץ נמנעו מלעסוק בה במחויבות המקצועית הנדרשת. ההשלכות להתנהלות זו היו קשות, כפי שהמשיך

ונכתב בדו"ח ברודט

ההתנהלות של בניית הגדר היא דוגמה נוספת לחשיבה ולהתנהלות לקויה ובזבזנית. הוועדה לא השתכנעה כי תהליך בניית הגדר נעשה תוך שיקול דעת מעמיק ושקילת כל השיקולים הביטחוניים והכלכליים. הוועדה לא ראתה שום ניתוח של עלות-תועלת

ובחינה יסודית...לא התקיים על כך שום דיון.

מטרת התוואי: גבולות הקבע בין ישראל ופלסטיןסוגיית המדיניות ביחס לתוואי של הגדר הייתה כבר ספור מורכב יותר. הייתה זו ציפי לבני, בהיותה שרת המשפטים, שביטאה זו בצורה הברורה ביותר, שעה שאמרה כי גדר ההפרדה תשמש כ"גבולה העתידי של מדינת ישראל", וכי בפועל "בג"ץ משרטט באמצעות פסקי הדין שלו בעניין

הגדר את גבולות המדינה")יועז 2005(5.

בידיעה צוטט המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין, שאמר בתגובה: 5"..זה לא מה שטענתם בבית המשפט".

�� .indb 325 7/18/10 9:12 AM


גם ברק, בשמשו כשר הביטחון בממשלתו של אהוד אולמרט, הבהיר כי " ..כאשר אנו בונים גדר ברור שיש אזורים שהם מעבר לגדר, וברור שבהסדר קבע...האזורים האלה שמעבר לגדר לא יהיו חלק ממדינת ישראל"6. ראש הממשלה שרון, אבי התוואי, טען ביחס למטרתו של תוואי הגדר כי "..הפלסטינים כבר היו צריכים להבין שמה שלא קיבלו היום, ייתכן וכבר אי אפשר לתת להם מחר" )בחור ניר 2003(. והוסיף והדגיש כי " השיקול הדמוגראפי מילא תפקיד חשוב בקביעת תוואי גדר ההפרדה בגלל החשש לסיפוח מאות אלפי פלסטינים שיתחברו לערביי ישראל..")ורטר ובן 2005(. לאולמרט, מחליפו, נותר רק להחרות אחריהם "...הכיוון הוא ברור, אנחנו הולכים להיפרדות מהפלסטינים, לקביעת גבול קבע של ישראל"7. קרי, לתוואי הגדר ישנן מטרות מדיניות ברורות ביחס לגבולות הקבע בין מדינת ישראל לפלסטין- סיפוח השטח בו מרבית הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק, תוך שמירת היחס הדמוגראפי הקיים בין יהודים ללא יהודים. גם שוללי הפשרה הטריטוריאלית, ראשי מפלגות הימין ומועצת יש"ע, שביקשו להעביר את הגדר מזרחה ככל שאפשר מן הקו הירוק הודו במטרת מלחמתם על התוואי "ניסינו לשבש את התוכנית להקים את הגדר על הקו הירוק, אבל אם נהיה כנים עם עצמנו, לא הצלחנו לשבש את התוואי הזה עד כדי שבוש היכולת להקים

מדינה פלסטינית" )שרגאי 2003(.

הדרג הפוליטי היה זה שהכריע בהצבעות הממשלה על תוואי הגדר, אך את מלאכת ההגנה על התוואי הפוליטי שגלש עמוק לתוך שטחי הגדה המערבית הנחשבת לשטח כבוש, אל מול העתירות שהוגשו לבג"ץ כנגדו, נאלץ צה"ל לשאת בסיוע מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. רק צה"ל, המגלם בשטח הכבוש את כול רשויות השלטון, יכול היה על פי דיני הכבוש לפגוע בזכויות היסוד של התושבים הפלסטינים על ידי הגדרת הגדר "כצורך ביטחוני הכרחי" ולהוציא "צווי תפיסה" זמניים לקרקע שנדרשה להקמת הגדר. הממשלה הסתפקה במכתבו של שרון אל הנשיא בוש בו הוצהר כי "..הגדר היא מחסום ביטחוני ולא פוליטי,

ראיון לגל"צ. 4 בדצמבר 2007 6בריאיון לתכנית "משעל חם" בערוץ 2 , 7.2.06 7

�� .indb 326 7/18/10 9:12 AM


זמני ולא קבוע, ולכן לא תשפיע על סוגיות של הסדר הקבע, ובהן הגדרת גבולות סופיים"8.

צה"ל לא יכול היה ולא בחר לנהוג כפי שנהגה המועצה לביטחון לאומי בראשותו של האלוף עוזי דיין. על פי מבקר המדינה בדו"ח 2003 המל"ל ".. שהייתה אמורה למלא את התפקיד הזה )גוף מרכז בעל סמכויות ואחריות(, הפסיקה ביוזמתה את ריכוז התוכנית)של מרחב התפר( בניגוד לכללי מינהל תקין, ובלי לקבל את אישור הממשלה לכך". צה"ל הכיר ביתרונות ובחובות בלהיות גוף המטה המשמעותי והדומיננטי ביותר של ממשלת ישראל בנושאי ביטחון וחוץ. הוא קיבל בעל כורחו את הכרעת ראש הממשלה. תוכניתה הראשונית של מערכת הביטחון ביחס לתוואי, שהתבססה על עבודות קודמות שנערכו, הציבה קו ביטחוני הצמוד וקרוב ל"קו הירוק". כשהחל שרון להסיט את הגדר מזרחה, ולבטל את ההצעות לקו שהציע אלוף פקוד המרכז יצחק איתן, התפתח ויכוח בינו לבין סגן הרמטכ"ל דאז, האלוף גבי אשכנזי. שרון תמך בהרחקת הגדר מזרחה, בשעה שאשכנזי, שסבר כי התוואי צריך להכיל "מקסימום ישראלים ואפס פלסטינים", ביקש להסיט את התוואי מערבה )דרוקר

ושלח 2005, 270--267(.

חוסר יכולתו של צה"ל להימנע מלעסוק בכך גררו אותו למצב ממנו הזהירו החוקרים משה ליסק ויורם פרי עשור קודם לכן – צה"ל אינו יכול לפעול בשטחים הפלסטינים בהסתמך על תורות הביטחון הקלאסיות של ישראל. בעוד שבעת מלחמה צה"ל יודע לפעול על פי שקולים צבאיים בלבד, באינתיפאדה הוא אינו יכול לנתק את עצמו משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים. משום כך, צה"ל מוצא עצמו בעימותים עם אישים פוליטיים מרכזיים ועם המתנחלים. ליסק הצביע על סכנה מוחשית של פוליטיזציה של המערכת הצבאית, דבר שעלול להביא לכרסום בבסיסי התמיכה הציבורית בפקוד העליון של צה"ל, הן מימין

והן משמאל)ליסק 1990(.

מכתב ראש הממשלה שרון לנשיא האמריקאי בוש, פורסם בהארץ, 15 באפריל 2004 8

�� .indb 327 7/18/10 9:12 AM


יורם פרי, טען כי כתוצאה מהעובדה שהאינתיפאדה היא בבחינת מלחמה בעלת אופי פוליטי צה"ל נאלץ לפתח דוקטרינה צבאית פוליטית שסופה פגיעה בניטרליות הפוליטית של הצבא)פרי 1990(. נראה שחלק מאלו בצמרת צה"ל שסוגיית התוואי היתה בתחום אחריותם בחרו להימנע מעימות גלוי עם הדרג הפוליטי ולא להתעקש על עמדותיהם המקצועיות. צה"ל לא נלחם על עמדתו המקצועית והחל מכופף ורותם אותה במקרים רבים לשיקולים פוליטיים זרים לביטחון. ראשית, הוא נרתם להגן על תוואי הגדר ששימש כמרכיב "במלחמה" על מימוש מדיניות שעניינה

העיקרי היה פוליטי ולא ביטחוני. כפי שבג"ץ חזר והבהיר זאת

אשר לסמכות המפקד הצבאי להקים את גדר הביטחון באזור, נקבע כי על פי דיני התפיסה הלוחמתית, מוסמך המפקד הצבאי להורות, משיקולים צבאיים, על הקמת גדר הפרדה באזור יהודה ושומרון...סמכות זו קמה רק כאשר הטעם המונח ביסוד הקמת הגדר הינו ביטחוני-צבאי. המפקד הצבאי אינו מוסמך להורות על הקמת גדר ביטחון אם טעמיו הם מדיניים – פוליטיים. גדר הביטחון אינה יכולה לבוא מטעמים של סיפוח שטחים מהאזור למדינת ישראל. מטרתה של גדר ההפרדה אינה יכולה להיות

התווית גבול מדיני. 9

שנית, צה"ל נכשל במחויבות המקצועית וביושרה שלו. בחלק מהמקרים הוא הקריב את הצרכים הביטחוניים על מזבח השיקולים הפוליטיים הפנימיים. כך לדוגמא הנשיאה בייניש בפסק הדין בתיק בילעין —

מודיעין עלית

נראה כי נוכח הרצון להבטיח את הקמת השכונה המזרחית בעתיד, נקבע תוואי הגדר במקום שהוא נטול יתרון ביטחוני. התוואי הקיים של הגדר מעורר תהיות גם מבחינת היתרון הביטחוני שהוא מעניק. אין חולק כי התוואי עובר ברובו בשטח נחות מבחינה טופוגרפית הן ביחס למודיעין עילית, הן ביחס לבילעין. הוא מותיר מספר גבעות בצד הפלסטיני ושתי

בג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נח )5( 807 9

�� .indb 328 7/18/10 9:12 AM


גבעות בצד הישראלי. הוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי. על רקע תפיסת הביטחון שהוצגה לנו במקרים רבים אחרים, לפיה קיימת חשיבות ביטחונית להקמת הגדר בשטחים טופוגרפיים שולטים, מעורר התוואי הקיים תמיהות. ככלל, מציג המפקד הצבאי במקרים רבים של תכנון תוואי הגדר את החזקתן של גבעות שולטות כיתרון ביטחוני משמעותי, ואילו במקרה שלפנינו נקבע תוואי אשר לפחות בחלקו מצוי

בשטח נחות ביחס לגבעות10.

פרי מוסיף ומזהיר מפני היווצרות מתח בין צה"ל והמערכת המשפטית כתוצאה מהקושי בהגדרת כללי ההתנהגות המותרים במסגרת מלחמה בהתקוממות עממית, ומפני פגיעה בתרבות הדיווח של צה"ל, כל אלו התגשמו במלוא חריפותם בסופו של דבר. כך לדוגמא הנשיא ברק בתיק צופין מזרח

בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה: לא הוצגה בפני בית המשפט העליון בעתירה הראשונה התמונה בשלמותה. בית המשפט דחה את העתירה הראשונה על בסיס מידע שרק בחלקו היה מבוסס ]...[ העתירה שלפנינו מצביעה על אירוע שאין להשלים עימו, ולפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות ]...[

מקווים אנו כי הדבר לא יישנה11.

התנהלות זו פגעה בסופו של דבר בצה"ל כפי שהתייחסו לכך מחברי דו"ח ברודט

הצבא ראה עצמו קבלן משנה המקיים הוראות לבניית גדר מבלי להבהיר לעצמו את משמעות ההוצאה ואת מחיר האחזקה אשר יגיע למאות מיליוני שקלים בשנה. הצבא...אינו מפנים כי הוצאה

כה גדולה תשפיע גם על תקציבו הוא.

נ' בילעין הכפרית המועצה ראש יאסין, עבדאללה עיסא אחמד 8414/05 בג"צ 10ממשלת ישראל והמפקד הצבאי בגדה המערבית.

בג"צ 2732/05 ראש מועצת עירית עזון ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, 11תקדים עליון 2006 )2( 3672,

�� .indb 329 7/18/10 9:12 AM


ניהול "המלחמה"הפרק הזה יעסוק בתיאור ובניתוח של ניהול "המלחמה" של צה"ל באמצעות תוואי הגדר ומרכיבים אחרים של מרחב התפר כ"אמצעים אחרים להמשך המדיניות", שעיקרה היה עצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל על פי העיקרון של סיפוח "מקסימום שטח וישראלים ומינימום

פלסטינים".

רטוריקה של עקרונותמשרד הביטחון וצה"ל ליוו את הקמת הגדר באתר אינטרנט מפואר ומעודכן שהציג את התפיסה המבצעית ביחס לגדר12 . המטרה המוצהרת

של הקמת הגדר:

תוכנית 'מרחב התפר' נועדה להוות מרכיב בלחימה בטרור הפלשתיני מתוך כוונה להקטין את יכולת החדירה של מפגעים

משטח הרשות הפלשתינאית לשטח ישראל.

ביחס לתפיסה המבצעית נכתב שם:

העיקרון המנחה ]את הפעילות הצבאית[ הוא: "יותר הגנה, פחות התקפה": המענה הכולל לטרור מושתת על שילוב של הנדבך ההגנתי והנדבך ההתקפי. הגדר הינה מרכיב הגנתי חיוני להשלמת מערך ההתמודדות עם הטרור. בהעדר גדר, נאלץ צה"ל להגדיל את הנדבך ההתקפי על-מנת לפעול לסיכול הטרור בתוך ריכוזי האוכלוסייה. הדבר מביא לחיכוך מתמשך עם הפלסטינים )הגבלות תנועה, שהייה בריכוזי אוכלוסייה וכד'(, ואף מצריך

הפעלת כוחות בהיקפים גדולים.

בפועל, המציאות העידה על ההפך. צה"ל דווקא העמיק את פעילותו ואת התערבותו במרקם החיים הפלסטיני, למרות שהגדר שהלכה וקמה נתנה פיתרון סביר למניעת מעבר לא מבוקר של פלסטינים וכלי רכב לתוך שטח

www.seamzone.mod.gov 12

�� .indb 330 7/18/10 9:12 AM


ישראל. אנו עדים כיום למאות מחסומים מסוגים שונים המבתרים את הרצף התחבורתי בין הישובים הפלסטינים בגדה המערבית ומשמשים בחלקם המאויש נקודת חיכוך יומיומית בין צה"ל לאוכלוסייה. כמו כן, אנו עדים למשטר תנועה בכבישים שמחוץ למרחב התפר שהעיקרון המוביל בו הוא הדרת התנועה הפלסטינית מהכבישים הראשיים ודחיקתם לכבישים ישנים או מחודשים באופן המשנה באופן בולט את מרקם

החיים שלהם.

לשיאים של רטוריקה מופרכת הגיעה מערכת הביטחון כאשר פירסמה את העקרונות שגיבשה להתוויית תוואי המכשול. אחד העקרונות מבקש, למשל, "ביטחון לכוח הפועל לאורך המכשול". אך בתיק בילעין, למשל, באופן תקדימי, מצאה הנשיאה בייניש לנכון למתוח ביקורת נוקבת על שיקולי המפקד הצבאי ביחס לתוואי שם: "אין חולק שהתוואי עובר ברובו בשטח נחות מבחינה טופוגרפית ]...[ המסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי. התוואי הקיים מעורר תמיהות, ואין להסבירו אלא ברצון לכלול את החלק המזרחי של מתתיהו מזרח ממערב לגדר". גם במקומות שניתן היה לתכנן בהם אחרת את התוואי של הגדר, התוואי סומן במרחק עשרות מטרים בלבד מבתי הכפרים הפלסטיניים: כך בכפרים בית סוריק, בידו, ביר נבאללה, בית חנינא, אל-ג'יב, נחלין, בתיר, חוסאן, ומקומות רבים אחרים. מידת קירבה כזו היתה מאפשרת לכל מפגע לירות באין מפריע, תחת מסתור ומחסה, מאחד הבתים הסמוכים. תגובה צפויה ומיידית לירי כזה היתה גוררת בהכרח פגיעה "באזרחים פלסטינים בלתי

מעורבים", וכך מביאה להחרפה נוספת באלימות.

זאת ועוד: מעצם הקמת הגדר בסמוך כל-כך לבתי התושבים ולאזור מחייתם היומיומי, סביר להניח כי הקרבה היתה מביאה למאות התרעות שווא, שהיו נקלטות על-ידי החיישנים בגדר, מתישות את הכוחות המוקפצים ומביאות לפעילות צה"לית מיותרת נגד תמימים שאין להם כוונות פיגוע. באזורים אחרים )כמו פקועה, ג'ילבון, קפין, ניעלין ועוד(, נבחר תוואי טופוגרפי שהיה נחות באופן ניכר מתוואי הקו הירוק. במזרח ירושלים נקבע תוואי הגדר בליבו של שטח מאוכלס פלסטינים, ומשמעות הדבר פגיעות של הכוח בשטח, הנתון בסכנה משני צידיו של המכשול.

�� .indb 331 7/18/10 9:12 AM


כך מסכם יוסי חן, בכיר בשב"כ לשעבר, את מסקנותיו במחקר שבו השווה בין תוואי הגדר לקו הירוק:

לצורך הבדיקה נבחנו תשעה אזורים. בחמש מן המובלעות ובנוסף בחלק הצפוני של מובלעת מרג'ה )ששטחן יחד 42,462 דונם( אין כל יתרון ביטחוני בסטיית הגדר מן הקו הירוק. אדרבה, מבחינה טופוגרפית, בשל קירבה לשטח פלסטיני בנוי ובשל הבעייתיות של השערים החקלאיים, יש אף מגרעת במיקום תוואי הגדר )חן, 2006( .

"פשטות בתפעול ואחזקה לאורך זמן של המכשול" - גם עיקרון זה ביקשה מערכת הביטחון להשיג. ואכן, בתחום אחד היא פעלה כהלכה. היא ביקשה להגיע לאחידות המרבית האפשרית ביחס לדגמי הגדר, ולשם כך הגבילה את מספר החברות שבנו אותה. בשאר התחומים נאלץ צה"ל, בגלל האופי הפוליטי של התוואי, להפר עיקרון זה באופן בולט. ניקח לדוגמה את אורכה של הגדר: הסכמי שביתת הנשק משנת 1949 יצרו קו ירוק לאורך 313 ק"מ; תוואי הגדר שכבר אושר על-ידי הממשלה הוא בן 760 ק"מ! כלומר, הקו הלך והתארך והתפתל עם הזמן, בניגוד לעקרונות ביטחוניים, במטרה לשמור מקסימום התנחלויות מצידו

המערבי ולהוציא מתחומו כמעט כל כפר פלסטיני.

מעבר לעלות הקמתו של המכשול, שהגיעה ל-12 מיליון שקלים לק"מ גדר ו- 16 מיליון שקלים לק"מ חומה, שילוש אורכו של הקו הירוק גורר הוצאות מיותרות בהיקף של מאות מיליוני שקלים לתפעולו השוטף13. ואין זה הכול. באתר משרד הביטחון ניתן למצוא את ההצהרה הבאה,

הסותרת כל עיקרון של "פשטות בתפעול":

במטרה לאפשר עיבוד חקלאי, לשמר את רצף התנועה בין הכפרים והערים ולהבטיח את הגישה לשירותים עירוניים, תברואתיים וחברתיים בין הכפרים לבין עיר המחוז לאורך הגדר, הוקמו

ההערכה היא כי עלות התפעול השנתית של מרחב התפר מגיעה למיליארד שקלים. 13כך גם נכתב בדו"ח ברודט "...מחיר האחזקה שיגיע למאות מיליוני שקלים בשנה.."

�� .indb 332 7/18/10 9:12 AM


מעברים רבים לשימוש הפלסטינים. במסגרת זו הוקמו עד כה 37 שערים )מתוך 53 בסה"כ( למעבר חקלאים תושבי כפרי הסביבה,

34 נקודות ביקורת ]...[.

כשבוחנים את תוואי הגדר שאושר באוקטובר 2003, ניתן לראות כי המכשול תוכנן כך שיקיף מקסימום אדמות פלסטיניות ללא הבתים של בעליהן, וברור היה שצבירת השטח באה על חשבון ביטחונם של הכוחות הפועלים. אלה יידרשו להפעיל עשרות שערים חקלאיים למעבר פלסטינים לאדמותיהם שנשארו מעבר לגדר, שעליהם טענה המדינה עצמה בתצהירים שהגישה לבג"ץ, כי "כל נקודת מעבר מגדילה את הסיכון הכרוך בהסתננותם של מחבלים לישראל, ומהווה נקודת חיכוך המגדילה את הסיכון לכוחות הביטחון המופקדים על נקודת המעבר"14.

במילים אחרות, במקום להוציא את מירב האדמות הפלסטיניות ממרחב התפר בכל מקום שניתן, הפרידו אותן מבעליהן, ולכן נאלצו להקים שערים

רבים המהווים איום ביטחוני והמרתקים כוחות איכותיים לתפעולם.

אבסורד המעברים לפלסטינים מגיע לשיאו בירושלים. 12 המעברים שם, ובינם 3 הגדולים - רחל, קלנדיה וזיתים - הוקמו בהשקעה של מאות מיליוני שקלים ואחזקתם מעסיקה מאות בודקים. ייעודם הוא לאפשר לפלסטינים במזרח ירושלים לבקר את עמיתיהם בגדה לאחר

שהופרדו מהם בחומה.

טיעונים והיפוכםהתיקים הבאים הינם דוגמאות להונאה ביטחונית שעה המדינה השתמשה בנימוקים ביטחוניים להצדקת התוואי הפוליטי בתיק אחד ובתיקים אחרים השתמשה בנימוקים ביטחוניים הפוכים וסותרים לחלוטין את אלו הקודמים. שוב, בכדי להצדיק את התוואי הפוליטי בם. קבוצת פרקליטים מצומצמת וקבועה ייצגה את המדינה בתיקי הגדר בבג"ץ, מלווים על ידי אל"מ דני תרזה, ומאוחר יותר על ידי מחליפו אל"מ

)בג"ץ 4289/05(. 14

�� .indb 333 7/18/10 9:12 AM


עופר הינדי. הקבוצה המנוסה אמורה היתה לשמור על עקביות בטענות המדינה, אך בפועל לא נשמרה העמדה האחידה.

דוגמה קיצונית לעיקרון של "מוכרים או קונים" נתגלתה בסתירה בין תשובות המדינה לעתירה נגד תוואי הגדר בגוש עציון, שהוגשה ביולי 2006 על ידי עו"ד נאסר גיאת ועו"ד אוסמה חלבי, ובין תשובת המדינה לעתירות שהוגשו נגד "משטר ההיתרים" על-ידי האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט, בדצמבר 2006 )בג"ץ עדיין לא פסק בשתיהן(15. בעתירה הראשונה ביקשו נציגי המדינה להגן על תוואי הגדר, שכלא בשטח שבין גוש עציון לירושלים חמישה כפרים פלסטינים, בניגוד גמור לנהוג, על-ידי ויתור ל-20 אלף הפלסטינים המתגוררים בהם, ולכל האחרים שממזרח לגדר, על הצורך בהיתרים לכניסה ויציאה, כי הניחו שבג"ץ לא יאפשר להם להחיל את "משטר ההיתרים"16 על שטח ואוכלוסייה כל כך גדולים: "יודגש ויוצהר, כי לא תימנע כניסתו של כל אדם למרחב גוש עציון )אף של אנשים מוגבלים מבחינה ביטחונית( וזאת בכפוף לבדיקתו

הביטחונית. כניסה זו לא תחויב בהיתר כניסה ]...[", התחייבה המדינה.

לא עברו ארבעה חודשים, וכבר כתבו הפרקליטים בהנחיית צה"ל את ההפך. הפעם דווקא ניסו להסביר כי אין כל תחליף למשטר ההיתרים

מן הבחינה הביטחונית. הם כתבו:

קיים קשר רציונאלי וישיר בין סגירת שטח מרחב התפר וקביעת משטר היתרים לבין הצורך הביטחוני. הגבלת הכניסה רק למי שיש לו זיקה פרטנית ממשית לשטח זה והתניית הכניסה גם בקבלת היתר המותנה בקיום בדיקה ביטחונית פרטנית, מצמצמות בצורה משמעותית ביותר את אפשרותם של מחבלים לעבור את גדר הביטחון ולהיכנס לאחר מכן לישראל לשם ביצוע פיגועים.

ביהודה צה"ל כוחות מפקד נ' בישראל האזרח לזכויות האגודה 639/04 בג"צ 15ושומרון ואחרים.

משטר ההיתרים חייב פלסטיני שרצה להיכנס או לשהות במרחב התפר )השטח 16שבין הגדר לקו הירוק( להמציא היתר מהמנהל האזרחי על סמך הוכחה כי הוא

תושב המקום או מחזיק באדמות או בעסק במרחב התפר.

�� .indb 334 7/18/10 9:12 AM


הם הוסיפו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים)ההערות שלי. ש.א(:

אין חלופה אחרת שתשיג, אף לא בקירוב, את המטרה ההחלטית המושגת על-ידי סגירת מרחב התפר וקביעת משטר ההיתרים. כאמור החלופה שמציעה העותרת, קרי, בידוק ביטחוני על הגוף בלבד בכניסה למרחב התפר ]בדיוק כפי שהמדינה הציעה בתגובתה לעתירה הראשונה[ כלל אינה מספקת מענה ראוי לצורך הביטחוני. אין די בבידוק ביטחוני על הגוף כדי למנוע כניסתו של מחבל למרחב התפר ומשם להמשיך לשטח ישראל, תוך שכלי הנשק או המטען יועבר לחזקתו בשטח מרחב התפר, למשל בדרך זריקתו

מעל הגדר, או הברחתו בדרכים אחרות.

בעתירה הראשונה, הם תקפו את הצעת המועצה לשלום ולביטחון, שנהנתה ממעמד של "ידיד בית המשפט" והציעה חלופה לתוואי הגדר, בטענה כי "הפלסטינים המעבדים קרקעות בשטחים אלה ]המועצה דווקא ביקשה להוציא את הכפרים ומרבית האדמות המעובדות שלהם אל מחוץ לגדר[ ייאלצו למעשה לעבור למשטר היתרים. ברור", הדגישו נציגי המדינה, "שמדובר בשינוי דרסטי לרעה באורחות החיים של

תושבים אלה".

בעתירה השנייה, לעומת זאת, משטר ההיתרים דווקא לא מחולל "שינוי דרסטי לרעה": "התועלת הרבה בסגירת השטח, תוך קביעה במקביל של משטר ההיתרים ]...[ הינה מידתית ביחס לקשיים שנגרמים לתושבים

המקומיים".

בעתירה הראשונה גילתה מערכת הביטחון רוחב לב והודיעה כי "סחורות ממזרח ומדרום לגדר יוכלו לעבור למרחב גוש עציון בבידוק, אך לא יידרש יישום נוהל "גב אל גב"17, ובשנייה היא הסבירה מדוע בדיוק הדבר הזה, המתבקש על ידי העותרים, לא ניתן לביצוע ב"מרחב התפר":

ביטחונית בדיקה תוך והעברתה אחת ממשאית הסחורה כול לפריקת הכוונה 17למשאית בצד השני של הגדר

�� .indb 335 7/18/10 9:12 AM


]...[ מבקשים העותרים כי תינתן אפשרות גישה לכל סוחר מזדמן, העובר במקום. דא עקא, לא ניתן להיענות לדרישה זו מסיבות ביטחוניות ברורות ]...[ קיים חשש ממשי, כי משאיות שכאלה ישמשו להברחת מחבלים, מטעני נפץ ואמצעי לחימה שונים לישראל. בהקשר זה יצוין, כי בדיקה של כל משאית מזדמנת, ללא מידע על בעליה, אינה יעילה או אפשרית מבחינה ביטחונית

]ההדגשה שלי. ש"א[.

"מושכים את השטיח" מתחת לרגלי בג"צבית המשפט העליון פסק בחמישה-עשר בספטמבר 2005, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, בעתירה העוסקת בחוקיותה של "גדר ההפרדה" באזור אלפי מנשה18. בית המשפט העליון פסק פה אחד כי מותר לבנות את הגדר גם מעבר ל"קו הירוק" לשם שמירה על ביטחון היישובים הנמצאים שם. פסק הדין התייחס לממד העקרוני של העתירה, שנסמכה על חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג שנתקבלה ביולי 200419. במעמד זה נקבע, בניגוד לחוות דעתו של בית הדין בהאג, כי לצה"ל יש סמכות להקים את גדר הביטחון בשטחי הגדה על מנת להגן על חייהם וביטחונם של המתיישבים הישראלים באזור, קרי — הגדר יכולה להגן גם על ההתיישבות בגדה ולא רק על שטחה הריבוני של ישראל. פסק הדין קבע גם כי יש לבחון בנפרד כל קטע של הגדר, על פי מבחן המידתיות, קרי - האיזון בין צרכי הביטחון של ישראל לפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים. בממד העקרוני נבחנה גם "מידת השפעתה של חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג" על המשך התייחסותו של בית המשפט העליון לשאלת חוקיות הגדר לפי המשפט הבינלאומי. נאמר בו, בין השאר, כי בית הדין בהאג ביסס את פסק דינו על תשתית עובדתית, באשר לפגיעה בזכויות התושבים הפלסטינים, מבלי שנזקק לתשתית עובדתית המתייחסת לצורך הביטחוני-צבאי של ישראל בהקמת הגדר. פסק הדין קובע כי בשל העובדה שמידע שהוצג בפני בית המשפט

בג"צ 7957 זהראן יונס מחמד מרעאבה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', תקדין עליון 18,3333 )3( 2005

Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied 19Palestinian Territory, Advisory opinion of 9 July 2004, ICJ Reports

�� .indb 336 7/18/10 9:13 AM


העליון בהאג כלל אי דיוקים, הוטל מלוא המשקל על כף הפגיעה בזכויות התושבים, ואולם לא ניתן על ידי בית המשפט בהאג כל משקל לצרכיה הביטחוניים-צבאיים של ישראל, וממילא לא נידונה שאלת המידתיות בכל הנוגע לאיזון שבין פגיעה בזכויות התושבים הפלסטינים לבין השיקול הביטחוני-צבאי )ספרד 2008( התיקים הבאים מתייחסים למקרים בם צה"ל הטעה בצורה ברורה את בית המשפט ביחס לשיקולים האמיתיים העומדים בבסיס קביעת התוואי של הגדר. קרי, בעצם ההטעייה צה"ל שלל במידה רבה מבג"ץ, וממדינת ישראל, את הטעון המרכזי לדחיית חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג שאומצה על ידי עצרת האו"מ. נתחיל בתוואי הגדר בנעלין שליד חשמונאים. זה אושר על-ידי הממשלה באוקטובר 2003, ושונה כשנה וחצי לאחר מכן, לאחר פסק הדין בתיק בית סוריק ביוני 2004. התוואי החדש תאם את הצעת המועצה לשלום ולביטחון והורחק מבתי הפלסטינים. מאוחר יותר הוחלט לשנות שוב את התוואי במקום, בטענה שעכשיו הוא קרוב מדי לבתי היישוב חשמונאים. העותרים הפלסטינים, דחו טענה זו. הם זכו לחיזוק שעה שנציגי החברה הקבלנית, שהשטח החדש שהתווסף מחדש למרחב התפר נמצא בבעלותה, הציגו במהלך הדיון בבית המשפט כראיה, מכתב ששלח משרד הביטחון אליהם, ועליו חתום אל"מ דני תרזה. במכתב מתיר תרזה לחברה לתכנן את הפרויקט – ו"בלבד שהבתים העתידיים יהיו במרחק של 150 מטרים

מקו הגדר העתידי".

בתגובה לכך טען תרזה בבית המשפט העליון כי האישור ניתן "רק לתכנן אך לא לבנות". הנשיאה דורית ביניש לא קנתה את התירוץ לתוואי החדש

הזה, שנועד להרחיב את ההתנחלות ולאו דווקא להגן על המתנחלים

התמיהות בנוגע לשינוי בעמדה הביטחונית גוברות לאור העובדה שהמפקד הצבאי נתן אישור עקרוני לתכנון שכונה חדשה באופן שבתי השכונה ייבנו במרחק של 150 מטרים מגדר הביטחון ]...[ לא הוברר לנו כיצד הדבר מתיישב עם תפיסת הביטחון בדבר הצורך במרחב התרעה ומרדף של מאות מטרים מבתי תושבים ישראלים20.

בג"ץ 1361/08, פסק הדין ניתן ב-10 באוגוסט 2008. 20

�� .indb 337 7/18/10 9:13 AM


הסיבות האמיתיות להרחקת הגדר מזרחה כמעט בכל מקום שבו נמצאו יישובים ישראלים נגלו בפני בית המשפט באופן ברור בתיק צופין מזרח. נציגי צה"ל הסתירו בתיק זה את הגורם המרכזי לקביעת התוואי במקום זה גם משותפיהם בפרקליטות המדינה. נשיא בית המשפט העליון, אהרן

ברק, כתב בפסק הדין :

תוואי הגדר באזור זה נידון בפני בית משפט זה בשתי עתירות קודמות. בבקשה לדחותן עמדו המשיבים על כך שתוואי הגדר בקטע המזרחי נקבע משיקולים ביטחוניים-מבצעיים בלבד ]...[ על בסיס עמדתם זו של המשיבים נדחו העתירות הראשונות ]...[ בעקבות דחיית העתירות הושלמה בניית הגדר באזור ]...[

העתירה שלפנינו הוגשה בחלוף שנתיים ]...[

בפי העותרים שתי טענות מרכזיות. ראשית, כי בניגוד לדברי המשיבים בעתירות הראשונות, הסתבר לעותרים שתוואי הגדר בקטע המזרחי לא נקבע משיקולים ביטחוניים, כי אם נועד לכלול בצידה "הישראלי" של הגדר שטחים אשר נועדו להרחבת היישוב צופין ]...[ בעמדת המשיבים בעתירה שלפנינו חל שינוי מהותי ממועד הגשת העתירה ועד לדיון המסכם בה.

בסופו של פסק הדין כותב נשיא בית המשפט העליון דברים חסרי תקדים בחריפותם:

בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה: לא הוצגה בפני בית המשפט העליון בעתירה הראשונה התמונה בשלמותה. בית המשפט דחה את העתירה הראשונה על בסיס מידע שרק בחלקו היה מבוסס ]...[ העתירה שלפנינו מצביעה על אירוע שאין להשלים עימו, ולפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות ]...[

מקווים אנו כי הדבר לא יישנה.

ולסיום נחזור לפסיקת בג"ץ בתיק בילעין כדי לעמוד על הסבות האמיתיות לתוואי שם:

�� .indb 338 7/18/10 9:13 AM


בעניין שלפנינו ניכר בבירור כי קביעת תוואי הגדר הושפעה באופן משמעותי מהתוכניות להקמת שכונות חדשות ממזרח למודיעין עילית ]...[ אין מקום בתכנון התוואי לשיקולים הקשורים בתוכניות בנייה בלתי תקפות או בתוכניות עתידיות שטרם מומשו ואף

אינן צפויות להתממש במועד קרוב.

בית המשפט קובע בבירור שמתכנני הגדר הקריבו את הביטחון על מזבח השאיפה להרחיב את ההתנחלות:

"אין להסביר תוואי זה אלא ברצון לכלול את החלק המזרחי של "מתתיהו מזרח" ממערב לגדר, שאלמלא כן ספק אם קיים טעם ביטחוני צבאי

לקבוע את תוואי הגדר במקום בו הוא עובר עתה".

לפסול בכדי לאמץ התיקים הבאים מתייחסים לאירועים בם צה"ל אימץ תוואים אשר קודם

לכן פסל מכול וכול, בכדי לממש את מטרתו הפוליטית של התוואי.

המקרה הבולט ביותר הוא תיק מעלה אדומים. תוואי הגדר שפורסם לראשונה בפברואר 2005 אמור היה בחלקו הדרומי לכלול גם את הישוב קידר ואתר הקרוונים בסמוך לו. במהלך הדיונים שהתקיימו בבג"ץ בתיק זה הציג נציג צה"ל "חלופות" לכאורה לתוואי הגדר תוך שהוא מכוון

באופן ברור, לקבלת התוואי המועדף על ידו.

לאחר שנה ומחצה של עיכובים במתן התשובה חזר צה"ל עם הצעה חדשה התואמת לחלוטין את אחת "החלופות" "שנבחנה" ונפסלה על ידו במהלך 2006. בכתב התשובה מטעם המדינה בדצמבר 2006, מגובה בתצהיר ביטחוני של ראש המטה של פקוד המרכז דאז, נציגיו התייחסו למשמעויות של החלופה הזו, שעיקרה הוא חציית ואדי אבו הינדי המפריד בין קידר למעלה אדומים. כך הם תיארו את המשמעויות

לחלופה שהם שללו בתוקף בזמנו ואימצו לאחרונה

�� .indb 339 7/18/10 9:13 AM


אם הייתה ממומשת חלופה זו..היה צורך לחצות את הנחל העמוק והתלול המתואר לעיל ..חצייה זו הייתה יוצרת תוואי בעייתי ביותר מבחינה מבצעית, בטיחותית והנדסית שכן...היה נוצר תוואי מפותל במיוחד בעל שיפועי צד חדים ושפועים אורכיים אשר הינם על גבול הקריטריונים לתכנון פטרול מבחינה בטיחותית. חלק מן התוואי עובר במבתר שהוא גם נחות מבחינה מבצעית. עקב שיפועי הצד, המעבר הבוטה וחציית ואדי אבו הינדי הייתה נוצרת גם פגיעה נופית קשה ביותר. בנוסף, עלות ביצוע תוואי זה תהייה גבוהה במיוחד.... לאור האמור נמצא כי מבחינה הנדסית, ביטחונית ומבצעית כאחד, לא ניתן לקבל את החלופה האמורה.

סופו הזמני של תיק זה היה בדמות הודעת עדכון שנשלחה לבג"ץ על ידי פרקליטות המדינה טרם הדיון שהתקיים ביולי 2009 ובה נאמר כי " לעת הזו, בשל מגבלות תקציביות ובשל צרכים אחרים המונחים לפתחה שלמערכת הביטחון, בניית הגדר בתוואי בו מדובר אינה עומדת במקום גבוה בסדר העדיפויות של המשיבים הנוגע להשלמת בניית גדר

הביטחון ברחבי איו"ש".

דוגמא נוספת מתייחסת לתוואי הגדר באזור צופים-פאלמיה שמצפון מזרח לקלקיליה. בקטע זה תוואי הגדר הושלם במהלך 2003 ומאז הוגשה עתירה של תושבי הכפרים הפלסטינים המיוצגים על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל. גם בתיק זה הדבר חזר על עצמו. כחלופה לתוואי הקיים הציגה המועצה לשלום לביטחון תוואי ביטחוני ומידתי יותר להבנתה. בתגובה של צה"ל במהלך 2006 להצעה זו, הוצגו שתי חלופות נוספות לתוואי הקיים. אחת מהן הייתה זו של המועצה לשלום ולביטחון והשנייה הייתה החלופה החדשה של צה"ל. בגמר "הבחינה המדוקדקת" נמצאה חלופת המועצה כחלופה הגרועה ביותר מבחינה ביטחונית ואף הכי פחות מידתית ביחס לפגיעה בתושבים הפלסטינים, בעוד שהחלופה החדשה של צה"ל זכתה בבכורה. גם במקרה זה בית המשפט ביקש את המשיבים לשקול מחדש את התוואי המוצע על ידם לאור פסיקות שונות בתיק בילעין המתייחסות לבניית הגדר "הביטחונית" ו"הזמנית" מסביב לשכונות שטרם הוקמו. לאחר עיכובים והשהיות במשך שנה תמימה

�� .indb 340 7/18/10 9:13 AM


הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט ביולי 2008 כי ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו לשנות את החלופה המוצעת והציגו לבית המשפט חלופה זהה לזו שהוצעה על ידי המועצה לשלום ולביטחון. זו שנשללה על ידם במשך שנתיים של דיונים. יש לציין במקרה זה כי מעורבותו של הרמטכ"ל אשכנזי הייתה מכרעת כפי שדיווח העיתונאי עמוס הראל מהארץ " ...רב אלוף אשכנזי: צה"ל אינו צריך להתערב בקביעת תוואי הגדר, ועליו להשאיר את ההחלטה לדרג המדיני. הרמטכ"ל קבע זאת לאחר שגילה שתוואי הגדר באזור לא נקבע משיקולים ביטחוניים, אלא

כדי לאפשר להקים שכונה בהתנחלות צופין")הראל, 2008(.

בפסק הדין, שפורסם ב-9 בספטמבר 2009, סמכה בייניש את ידיה על השינוי אך מבלי לחסוך את הערתה בדמות "...תוואי זה דומה, בעיקרו, לחלופה אשר הוצעה מלכתחילה על ידי המועצה לשלום ולביטחון"

ופסקה על המשיבים לשאת בהוצאות העותרים בסך 20,000 שקלים.

באותו איזור נכללה גם העתירה כנגד תוואי הגדר בין ההתנחלות סלעית לטול כרם. שם התקיים תהליך דומה של "שלילה ואימוץ" של התוואי שהציעה מלכתחילה המועצה לשלום ולביטחון, אך זה הסתיים כבר

באוקטובר 2006 וחסך שנתיים מיותרות של הדיינות בבג"ץ.

דוגמא קיצונית אחרת היא מקרה כביש מספר 55 בתיק אלפי מנשה. במהלך הדיונים הגיש צה"ל תצהיר ובו ציין כמופיע בפסק הדין

בעניין זה )של כביש 55( ציין בפנינו מר תירזה כי מיקומו של כביש 55 הוא בעייתי מבחינה ביטחונית. ישראלים נפגעו בו מירי מכיוון קלקיליה. מהחומר שלפנינו למדנו כי על-פי תכנית מקורית, היה צריך להתבטל הקטע בכביש 55 המחבר את אלפי מנשה עם ישראל. תחתיו היה צריך להיסלל כביש חדש, אשר מחבר את אלפי מנשה עם ישראל דרום-מערבית למובלעת, ליד היישוב מתן שבתוך הקו הירוק. ... מר תירזה ציין בפנינו כי על הכביש המחבר את אלפי מנשה עם ישראל )הוא כביש 55( יש

להשקיף כעל כביש זמני.

�� .indb 341 7/18/10 9:13 AM


לפיכך בית המשפט פסק בספטמבר 2005 כי ""..בהקשר זה יש לבחון את החלופה לפיה המובלעת תכלול את אלפי מנשה בלבד וכביש מחבר לישראל, תוך העתקת הכביש הקיים המחבר בין אלפי מנשה לבין ישראל

למקום אחר בדרום המובלעת".

אך להפתעת בית המשפט, בדיון שהתקיים בתוואי החדש שהוצע על ידי צה"ל, מסתבר כי כביש 55 נשאר על כנו ככביש המחבר את אלפי מנשה לישראל . בתגובת צה"ל להצעת המועצה לשלום ולביטחון לסלול את הכביש החדש מהסיבות הביטחוניות שצה"ל עצמו טען בעתירה הראשונה, מצאנו את ההתקפה הבאה על הכביש שהם עצמם ביקשו בעתירה הראשונה " לחלופה ב חסרון מבחינה ביטחונית, שכן כביש

הגישה על פיה יעבור בשטח הנשלט...".

קרב נסיגה והשהייה מול בית המשפט העליוןתוואי הגדר הראשוני בדרום הר חברון, שאושר באוקטובר 2003, כלל שטח מצפון לכביש מספר 317, המחבר את יישובי דרום הר חברון עם קריית ארבע ועם ישראל, ועד לקו הירוק. בעקבות פסיקת בג"ץ בתיק בית סוריק, נאלצה הממשלה, בפברואר 2005, לשנות את התוואי ולהצמידו לקו הירוק. אלא ששרון לא השלים עם החלטת בג"ץ וביקש לעקוף אותה, ולכן אישר את הקמתו של מעקה בטון בגובה של 82 ס"מ לאורך הכביש.

בעתירה שהוגשה בעניין זה לא הצליחו נציגי צה"ל למצוא למעקה הצדקה ביטחונית התואמת את תורת הלחימה הצה"לית. למרות זאת התעקשו לכנותו "מעקה ביטחון". בפועל, המעקה יצר - לאורך ארבעים ואחד קילומטרים )!(, ובמחיר עשרות מיליוני שקלים – עמדות ירי ממוגנות

לכל מי שמבקש לפגוע בישראלים המשתמשים בכביש.

המעקה עמד בסתירה גמורה לתורת הלחימה של הצבא: הוא לא הגן על המכוניות, משום שאין קושי לירות מעליו. גרוע מכך, המעקה מסתיר את היורה מן הנוסעים בכביש ומקשה על הצבא ללכוד אותו במקרה של פיגוע. מה כן מונע המעקה? תנועה של הולכי רגל, של חולים, נשים

וילדים, ושל עדרי צאן.

�� .indb 342 7/18/10 9:13 AM


מעקה הבטון נועד, אם כן, לתכלית אחת: למנוע מן הפלסטינים להגיע לשטחיהם, ולקבוע במרחב נוכחות ישראלית בלבד, רובה מבוססת על מאחזים לא מורשים - מפעל שנועד לעקוף את המגבלות והאילוצים המדיניים והפוליטיים של ממשלת ישראל לחיזוק מפעל ההתנחלות

בגדה )ששון 2005(.

ב-14 בדצמבר 2006 הכריע בג"ץ בעניין מעקה הבטון:

..על המשיבים לפרק בתוך שישה חודשים את מעקה הבטון שבנו בין כרמל לבין היישוב טנא, לאורך כביש 60, כביש 317 והכביש

המוביל אל היישוב טנא ]...[.

למרות שבהירותה של הפסיקה לא מוטלת בספק צה"ל המשיך לעשות בכדי לבטלה. הוראתו של השופט ברק לא נענתה במשך שישה חודשים. נציגי צה"ל הציגו "פיתרון חלופי", שכבר הוצע לבית המשפט ושלא ניתן לראות בו פרשנות סבירה לפסיקת בג"ץ. גם שר הביטחון, עמיר פרץ, וסגנו, אפרים סנה, שהוכנסו לתהליך קבלת ההחלטות באיחור רב, רק לאחר שצה"ל כבר ענה בשמם לבית המשפט, נאלצו לקבל את הפרשנות הזאת, שנתמכה גם על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מייק בלאס. אך השופטת ביניש קבעה נחרצות ביחס ל"פיתרון" המוצע

כי "המדינה בחרה שלא למלא אחר צו בית המשפט".

הקלות שבה צה"ל, משרד הביטחון ואנשי משרד המשפטים החליטו כי "המדינה ]...[ על אף הצו שיצא מלפני בית משפט זה, מתכוונת להשאיר את המכשול הקיים ]...[", הכעיסה את הנשיאה. הדיון בביזיון בית המשפט ביולי 2007 הסתיים בפסיקה חוזרת לפירוק המעקה תוך 14 ימים, שמומשה תוך שבוע, והשית על המדינה באופן נדיר 30 אלף שקלים הוצאות. במהלך המשפט הביעה השופטת פרוקצ'יה תרעומת חריפה על המעשה: "אם כך נוהגת המדינה ביחס לפסקי דין, מה אפשר

לבקש מן האזרח הרגיל?!"

הקלות בה התייחס צה"ל לפסיקות ברורות של בג"ץ וניסה להתעלם

�� .indb 343 7/18/10 9:13 AM


מהן באה לידי ביטוי שוב בתיק בילעין. למרות שבית המשפט ציין 8 פעמים בפסק הדין שניתן בספטמבר 2007 כי ".. על תוואי הגדר החדש לכלול את השטחים המעובדים בנחל דולב ואת השטחים המיועדים לשלב ב' של שכונת "מתתיהו מזרח" ממזרח לו, פרסם צה"ל, 10 חודשים מאוחר יותר, תוואי חדש המשאיר שטחים אלו ממערב לגדר. נשיאת בית המשפט העליון, בייניש, נאלצה לקיים דיון נוסף באוגוסט 2008, ובו פסקה " נוכח הדברים שהתבררו היום בטיעוני הצדדים לפנינו, יכינו המשיבים 1 ו-2 את תכנון תוואי הגדר החלופי באופן שיעלה בקנה אחד עם העקרונות שהותוו בפסק דיננו. המשיבים יגישו תשובה המציגה את התוואי המוצע על ידם בהתאם לפסק הדין בתוך 45 ימים

וימי הפגרה במניין."

ב-16 בספטמבר חזר והגיש צה"ל הצעה נוספת לתוואי הגדר בבלעין. אך שוב קבע בג"ץ בפסק הדין שפורסם ב-15 בדצמבר כי "נמצא, כי אין בחלופה שנבחרה כדי לקיים את הוראות פסק הדין. המשיבים מצווים, איפה, לקיים את הוראות פסק הדין ללא השתהות נוספת..." ואף פסקו

באופן חריג הוצאות בסך 10,000 ₪ על המשיבים.21

כך סיכם זאת העיתונאי דן מרגלית, מהתומכים העיקשים בהקמת הגדר הביטחונית

...בבילעין- מקום שבו נכפה על צה"ל להתמודד מדי ערב שבת עם מפגינים פלשתינים- נקבע התוואי עקב שיקולים שאין להם דבר עם ביטחון המדינה. השופטים הורו לצמצם את התוואי ולהחזיר את האדמות לבעליהן הפלשתינים, והממשלה חומקת

)מרגלית 2009, 197(.

מערכת הביטחון מקיימת לאיטה את פסיקות בג"ץ ביחס לפירוק הגדר הקיימת ובניית חדשה במקומה. דוגמא קיצונית לכך היא פסיקת בג"צ

ניתן ופסק הדין נערך ב-3 באוגוסט 2008 החלטה בתיק בג"ץ 8414/05, הדיון 21ב-15 בדצמבר 2008

�� .indb 344 7/18/10 9:13 AM


לפירוק קטע הגדר שממזרח לישוב צופין שניתנה ב-15 ביוני 2006. כך מסביר את העיכוב סגן פרקליט המדינה, אבי ליכט, בתגובתו לבקשת

העותרים להוציא צו על פי פקודת ביזיון בית המשפט

"..ביום 15.6.06 קבע בית המשפט כי תוואי גדר ההפרדה שנבנה בקטע המזרחי של הישוב צופין בטל...ביום 6.3.07 הוצא צו תפיסה חדש) 8 חודשים!!!ש.א(...ביום 18.3.07 הגישו העותרים השגה על צו התפיסה )תוך פחות משבועיים. ש.א(. ההשגה נדחתה ביום 5.8.07. ביום 5.8.07 הודיעו העותרים כי אין בדעתם לעתור נגד הצו החדש....בעקבות מלחמת לבנון השנייה קוצצו התקציבים שהופנו להקמת גדר הביטחון...יחד עם זאת, בשל ההכרח לקיים את פסק הדין במהירות האפשרית הוחלט לתקצב את תיקון התוואי לביצוע במהלך שנת 2008.... בחודש אפריל 2008 )22 חודשים לאחר פסק הדין. ש.א( נקלטה בצה"ל ובמערכת הביטחון מערכת תקציבית חדשה. תהליך התכנון התקציבי להקמת התוואי החדש התעכב בשל קשיי הקליטה של המערכת.... מייד עם סיום הטמעת המערכת החדשה בחודש יולי 2008 )שנתיים וחודש! ש.א( הוחל בגיבוש תוכנית הפעולה לסלילת התוואי החדש...... סלילת התוואי החדש צפויה להתחיל בחודש דצמבר השנה )שנתיים וחצי(...העבודות צפויות להסתיים במהלך שנת 2009"22.

קרי, שלוש שנים ויותר נדרשות למערכת הביטחון בכדי ליישם את פסיקת בג"ץ ביחס לקטע העומד על 1300 מטרים בלבד!

התנהלות זו של מערכת הביטחון לא נעלמה מעיני שופטי בית המשפט העליון ולכן הנשיאה , דורית בייניש, כתבה בהחלטתה

במקרה שלפנינו, עשתה המדינה דין לעצמה ולא החלה ביישומו של פסק הדין אלא לאחר הגשתה של בקשה לצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בפסק דיננו מיום 15.6.2006 נקבעה אי

תגובה לבקשה מטעם המשיבים,אבי ליכט, סגן בכיר לפרקליט המדינה, 28.10.2008 22

�� .indb 345 7/18/10 9:13 AM


חוקיותו – ובהתאם לכך בטלותו- של תוואי הגדר נשוא העתירה, תוך העלאת ביקורת חריפה כלפי המדינה, אשר הציגה לפני בית המשפט מידע חלקי ובלתי מבוסס בעת הדיון בעתירה...אין להשלים עם התנהלות מעין זו. פסקי- דינו של בית משפט זה אינם בגדר המלצות וחובה על המדינה לכבדם ולקיימם במהירות

וביעילות הדרושים לפי נסיבות העיניין23.

ובפסק הדין האחרון בנושא בילעין בחרה להוסיף את ההבהרות הבאות ביחס למערכת היחסים הנדרשת בין הרשות השופטת לזו המבצעת

יודגש, כי בפסק הדין הורינו למשיבים לשנות את תוואי הגדר לאחר שמצאנו כי התוואי הקיים אינו עומד במבחן המידתיות, אולם נמנענו מטעמים מובנים מלקבוע במדויק את החלופה ההולמת, היות ואין זו דרכו של בית המשפט....בית המשפט אינו מורה למפקד הצבאי כיצד לפעול, אלא מעביר את ביקורתו השיפוטית על החלטותיו, ובוחן את חוקיותן על פי אמות המידה שהותוו בפסיקה. בדומה, בית המשפט לא קצב לוח זמנים מדויק לביצוע פסק הדין, מתוך הבנה כי השינוי עליו הורינו מחייב היערכות וזמן מתאימים, ועל יסוד החזקה כי המשיבים יעשו למימוש פסק הדין במהירות האפשרית הנדרשת מנסיבות העניין. והנה, התברר כי למדינה נדרשו חודשים ארוכים לקבוע תוואי חדש. יתרה מכך, התוואי שנבחר בסופם של הדברים אינו תואם את

אמות המידה אשר נקבעו בפסק הדין24.

סוף דברראינו כי מעורבותו של צה"ל בסוגיית גדר ההפרדה לא היטיבה עמו בהיבטים שונים. הקמת הגדר שהוכתבה על ידי ראש הממשלה שרון בשל היעדר מענה ביטחוני אחר באותם הימים לגל הטרור ששטף את ישראל הביא את מערכת הביטחון בעל כורחה לעסוק בהקמת הגדר. מאוחר

בג"ץ 2732/05 החלטה שניתנה ב-5 באוקטובר 2009 23החלטה בתיק בג"ץ 8414/05 24

�� .indb 346 7/18/10 9:13 AM


יותר צה"ל ניסה ככול יכולתו להימנע מלשאת באחריות הביטחונית לגדר והעדיף כי משמר הגבול ישא בכך. אך גם שויכוח זה הוכרע על ידי הממשלה צה"ל לא קיים את עבודת המטה הנדרשת ממנו ולו למען

ההשלכות הביטחוניות והתקציביות עליו.

סוגיית קביעת התוואי צרבה את ידיו של צה"ל. מדיניותו של שרון שהועצמה על ידי ראשי יש"ע לדחוף את הגדר מזרחה כך שתכיל את מירב הישובים הישראלים, סתרה את הבנתו של צה"ל כי על התוואי לעבור סמוך יותר לקו הירוק. צה"ל לא עמד, וחלק מבכיריו אף לא רצו לעמוד, בלחץ הפוליטי, ונאלצו להקריב, בחלק ניכר של התוואי, את הביטחון על מזבח ההתנחלויות. צה"ל כשל במחויבותו המקצועית וביושרה הנדרשת ממעמדו. מהרגע שהפסיק להתנגד לתוואי הפוליטי, הוא החל "תופר" את הכסות הביטחונית לו והחל נסחף במסכת של אירועים חמורים: הסתרת מידע מפרקליטות המדינה ומבית המשפט העליון, בחירת תוואים ושערים המסכנים את חיי הכוחות הפועלים לאורכם, היעדר עקביות מקצועית בעמדות הביטחוניות שהוצגו לבית המשפט, הצגת חלופות מדומות, אמוץ חלופות שנשללו על ידו באופן

ברור ועוד.

לא נוכל לקבוע היום כי צה"ל למד את הלקחים ומבקש לשנות את התנהלותו בסוגיית הגדר. בחודשים האחרונים אנו עדיין עדים לכך, כמו בתיק מעלה אדומים ותיק בילעין, כי צה"ל לא חורג ממנהגו. סוגיית הגדר מצטרפת לשורה ארוכה של סוגיות הסובלות מהמתח הקיים בעצם המעורבות הצבאית בהיבטים הפוליטיים של השליטה הישראלית בגדה- מאחזים לא מורשים, משטר התנועות, חברון, התנחלויות ועוד.

צה"ל נכשל לעיתים קרובות ומפיל את הרף הנדרש ממנו להציב בינו לבין הלחץ הפוליטי המופעל עליו ל"הלבין" או להעדיף שיקולים זרים

לביטחון על פני אלו שהם ייעודו.

�� .indb 347 7/18/10 9:13 AM


רשימה ביבלוגרפית

ספריםאדליסט, ר', 2003. אהוד ברק - מלחמתו בשדים, כנרת,זמורה-. 1

ביתן,ידיעות אחרונות, ספרי חמד.אריאלי, ש', ספרד, מ', 2008. חומה ומחדל, עליית הגג וידיעות ספרים.. 2דרוקר, ר', שלח, ע', 2005. בומרנג, כתר.. 3מרגלית, ד', 2009. התפכחות, זמורה ביתן.. 4סבירסקי, ש', 2005. מחיר היוהרה:הכבוש- המחיר שישראל משלמת, . 5

1967-2005, הוצאת מפה.

מאמרים בקבציםליסק, מ', 1990. "האינתיפאדה והחברה הישראלית: פרספקטיבה . 1

היסטורית וסוציולוגית". ר' מגל )עורך( המלחמה השביעית:השפעות האינתיפאדה על החברה בישראל. הקבוץ המאוחד.

פרי, י', 1990. "השפעת האינתיפאדה על צה"ל". ר' מגל )עורך( . 2המלחמה השביעית:השפעות האינתיפאדה על החברה בישראל.

הקבוץ המאוחד.

דו"חותמבקר המדינה , דו"ח מספר 48, אפריל 1998. .1

מבקר המדינה, דוח שנתי 54א לשנת 2003. .2ששון טליה, דו"ח המאחזים הבלתי מורשים, מרץ 2005 .3

עיתונים יומייםבן, א', 1995. "רבין: לא חייבים גדר בכל מקום. פרס: המחסום מדבר . 1

אל ליבי", הארץ, 25.1.1995.בן, א', ורטר, י', 2005. "גם המלך שלמה מסר שטחים מארץ ישראל", . 2

הארץ, 22.4.2005.הראל, ע', 2008. "מערכת הביטחון מתקפלת: קטע מגדר ההפרדה . 3

יועתק בעלות של 50 מיליון שקלים", הארץ, 28.7.2008.יועז, י', 2005. "לבני: גדר ההפרדה- גבולה העתידי של ישראל", . 4

�� .indb 348 7/18/10 9:13 AM


הארץ, 1.12.2005.שרגאי, נ', 2003. ""בהתנחלויות חוששים ש"אנרגיית הטרור" תתנפץ . 5

על הגדר ותופנה לאלה שממזרח לה", הארץ,3.10.2003.

עבודת מוסמךחן, י', 2006. "גדר ההפרדה- מכשול או גבול?, הזיקה ויחסי הגומלין . 1

בין תוואי הגדר ל"קו הירוק", עבודת M.A, בהדרכת נורית קליאוט, החוג לגיאוגרפיה, אוניברסיטת חיפה.

אתרי אינטרנט2 .seamzone.mod.gov אתר מרחב התפר של משרד הביטחון3 .shaularieli.com אתר של שאול אריאליבחור ניר, ד', 2003. " שרון: אין פגם בשיחות לונדון, יוזמת ז'נווה- . 4

הצגה", ווינט, .27.11.2003.

פסקי דיןבג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל . 1

ואח', פ"ד נח )5( 807 בג"צ 639/04 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' מפקד כוחות צה"ל . 2

ביהודה ושומרון ואחרים 3 . Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied

Palestinian Territory, Advisory opinion of 9 July 2004, ICJ Reports

בג"צ 7957 זהראן יונס מחמד מרעאבה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', . 4תקדין עליון 2005 )3( 3333,.

בג"צ 2732/05 ראש מועצת עירית עזון ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל . 5בגדה המערבית, תקדים עליון 2006 )2( 3672,

בג"צ 8414/05 אחמד עיסא עבדאללה יאסין, ראש המועצה הכפרית . 6בילעין נ' ממשלת ישראל והמפקד הצבאי בגדה המערבית,

בג"צ 3998/06 אחמד עיסא עבדאללה יאסין ו-21 אח' נ' המפקד . 7הצבאי בגדה המערבית ואח', תקדין עליון 2006 )4( 1383.

�� .indb 349 7/18/10 9:13 AM


]מעריב | 24/09/2009[

2 | קודם בונים, אחר כך חושבים

גדר ההפרדה חשובה לביטחון המדינה, אבל בוניה נתקפו תאוות נדל"ן. עכשיו, כשבג"ץ הורה לשנות את התוואי,

אזרחי ישראל משלמים

שהוגשו עתירות לארבע ביחס )9/9/09( בבג"ץ שניתן הדין פסק ארוכה הדיינות מסכם כרם, לטול קלקיליה בין הגדר תוואי בעניין והן את החוליים הן את התפתחות הפסיקה ומשקף בת שש שנים, המיותרים שליוו את בנייתה של מה שהייתה והינה כה נדרשת למדינת הדין הבי"ל בית לחוות הדעת של בנגוד בג"ץ, ישראל. החל בהכרת בהאג, בזכותה של ישראל לבנות את הגדר מעבר לקו הירוק על מנת ביחס ומידתי ביטחוני בתוואי אך שם, הישראלים חיי על גם להגן לפגיעתו בפלסטינים, ועד להטעיית בית המשפט, להעדפת אינטרסים התנחלותיים על פני ביטחוניים, לבזבוז משווע של כספי צבור ולתהליכי

קבלת החלטות לקויים.

קטע זה שנבנה על רקע גל פיגועי הטרור, ששיאו הנתעב היה בפסח ביטחוני בתוואי להוולד היה נדרש בנתניה, פארק במלון ,2002ספוח חלומות לממש שבא בתוואי נבנה הוא אך מהירה. שבנייתו ותאוות נדל"ן. הגדר שהורחקה קילומטרים מזרחה מהקו הירוק ומבתי ההתנחלות צופין, באה להכיל תוכניות פתוח עתידיות, מאושרות ולא מאושרות של אזור תעשייה ושכונה חדשה. חלק ממידע זה, שהוסתר מבית המשפט עד שנחשף ע"י העותרים, הביא להחלטת בג"ץ לפסול תופעה התגלתה שלפנינו “בעתירה התוכחה בלווי מהתוואי חלק חמורה...)היא( מצביעה על אירוע שאין להשלים עימו..מקווים אנו כי

הדבר לא יישנה".

לשלום המועצה הציגה התוואי שאר על הדיינות של שנים במשך לפגיעה ביחס ומידתי יותר ביטחוני שהיה לתוואי הצעה ולביטחון

�� .indb 350 7/18/10 9:13 AM


בפלסטינים — מערכת הביטחון שללה הצעה זו בנימוקים “ביטחוניים" והתיישבותיים. שרי הביטחון, פרץ וברק, נמנעו במשך חודשים ארוכים מלהכריע בעיניין התוואי החלופי, למרות שהרמטכ"ל אשכנזי העדיף חלופתה, את הציגה לבג"ץ הביטחון, שמערכת דבר, של סופו זאת. מציינת שהיא תוך העתירות את לדחות בייניש לנשיאה ואפשרה שהיה צפון", “צופין השכונה, של העתידי למימושה השיקול כי חלק בקביעת התוואי הקיים “הינו זר למטרות הקמת הגדר" ובעצם “..שתוואי זה דומה, בעיקרו, לחלופה אשר הוצעה מלכתחילה על ידי

המועצה לשלום ולביטחון".

כך, שש שנים מיום השלמתה, הגדר בקטע זה תתוקן לתוואי שיעניק לנו יותר ביטחון ויעתיק אלפי דונמים של אדמה חקלאית של שישה כפרים לצדו הפלסטיני. עלות החמדנות והסתרת המידע תעלה למשלם המיסים הישראלי כ-200 מיליון שקלים! בכך מצטרף פס"ד זה לשורה מחדש ולבנות לפרק דומות מסיבות המדינה נאלצה בם תיקים של את הגדר בתוואי ביטחוני ומידתי יותר בעלות של למעלה ממיליארד שקלים! בדיוק כפי שנכתב ב-2007 בדו"ח ברודט על תקציב הביטחון “ההתנהלות של בניית הגדר היא דוגמא נוספת לחשיבה ולהתנהלות

לקויה ובזבזנית".

תיקונים אלו יחתמו גם את תוואי הגדר שבנייתה בפועל הופסקה בסוף 2007. חלומות הממשלה ב-2003 לספוח דה פאקטו של כ-20 אחוזים מהגדה, תוך ניצול ציני של חרדות הישראלים, הצטמצמו ב-2009 לגדר בלבד מהתוואי ולהשלמת 60% הגדה ל-4.5% משטח בנוייה מסביב המתוכנן שלה. העדפת השיקולים הפוליטיים וההתנחלותיים על אילו הביטחוניים לא צלחו את בית המשפט העליון שהביטחון עמד גם לנגד עיניו. פסיקותיו, יחד עם הלחץ הבינלאומי, הביאו לשינוי משמעותי שמצידו בשטח מ-60% למעלה של צמצום — הגדר בתוואי ביותר דווקא שעשוי מעניקה- שהגדר בביטחון פגיעה כול ללא הישראלי, לחזק את תפיסת ההפרדה של “אנחנו פה והם שם", בדרך להיפרדות

מדינית.

�� .indb 351 7/18/10 9:13 AM


]הארץ | 29/03/2009[

3 | גדר ההפרדה. זוכרים?

במלאות כמעט עשור לאינתיפאדה השנייה, שבעטיה החליטה ישראל לבנות את גדר ההפרדה, ורגע לפני שממשלת אולמרט מפנה את מקומה — רק 60% מ-760 הק"מ המתוכננים של הגדר בנויים. ארבע פרצות ענקיות ועשרות פרצות קטנות, בתוספת מעברים ללא בידוק ביטחוני, יקבילו את פני ההסלמה העלולה להתרחש בשל העדר תהליך מדיני, הבערת מזרח ירושלים על ידי צווי הריסה, תנופת בנייה בהתנחלויות

ואי השלמת המו"מ על הרגיעה ושחרור גלעד שליט.

לאחר הפיגוע בתחנה המרכזית בתל אביב, בפסח 2006, הנחה ראש הממשלה אהוד אולמרט את מערכת הביטחון “למצוא דרך לחסום את הפרצות". אך זו היתה הנחיה ריקה. כמעט שלוש שנים חלפו, והגדר פרוצה כשהיתה, אף שסגן מפקד מחוז ירושלים ציין כי “בגלל הפרצות הארץ". רחבי לכל מפגעים של — מכך וחמור גנבים, של מעבר יש מבקר המדינה קבע, כי מאז נובמבר 2007 הופסקו כמעט כל העבודות

על הגדר.

בנוסף למחדל היסודי שבקביעת תוואי הגדר על פי שיקולים פוליטיים והתנחלותיים, שלא שיכנעו אפילו את תומכיה המובהקים של ישראל — או את בג"ץ למרות פרשנותו המקילה והגמישה — אפשר להצביע

על שלוש סיבות להפקרות הנמשכת.

הסיבה הראשונה היא תקציבית. בסוף 2007, בעקבות מלחמת לבנון מתקציב שקל מיליארד חצי להעביר הוחלט ברודט, ודו"ח השנייה עצרה אמנם זו החלטה הביטחון. בתקציב אחרים לשימושים הגדר תוכניות סיפוח במסווה ביטחוני, כמו באזור בית אריה-עופרים, אך וזול קצר ביטחוני, בתוואי הגדר את להשלים — הנדרשת ההחלטה

בהרבה — לא התקבלה.

�� .indb 352 7/18/10 9:13 AM


— בגדר הפרצות של מיקומן היא הבנייה להקפאת השנייה הסיבה הישראליים המו"מ צוותי בין במחלוקת נתונים שהיו באזורים והפלסטיניים — באריאל, בקדומים, במעלה אדומים, במזרח גוש עציון

ובדרום מדבר יהודה.

הגדר, בניית את מלקדם נמנעה אולמרט-ברק-לבני “השלישייה" מחשש לתגובה הפלסטינית ולפגיעה במעמדו של מחמוד עבאס, ובגלל העמדה האמריקאית, השוללת את ביתור הגדה לקנטונים — כמו גם בשל הרתיעה מבזבוז הון עתק, נוסף לזה שכבר בוזבז בפרויקט הגדר ובזבזנית", לקויה והתנהלות “חשיבה ובשל לאדמות החמדנות בשל הגדר מהשלמת נמנעו גם השלושה ואולם, ברודט. בדו"ח כמצוין בתוואי אחר, כי עדיין האמינו בטענות של עצמם ביחס לייעודו המדיני של התוואי. כך ציפי לבני, שקבעה כי “בג"ץ משרטט באמצעות פסקי הדין שלו בעניין הגדר את גבולות המדינה", וכך אהוד ברק, שהבהיר: “כאשר אנו בונים גדר ברור שיש אזורים שהם מעבר לגדר, שבהסדר

קבע... לא יהיו חלק ממדינת ישראל".

הפיגועים דעיכת עם הציבורי. העניין חוסר היא השלישית הסיבה והתחושה ש"הגדה תחת שליטה", נעלמו גם המחאה הציבורית והלחץ

התקשורתי שדחפו את ממשלתו של אריאל שרון להקים את הגדר.

ישראל עלולה למצוא עצמה בקרוב מול גל נוסף של אלימות וטרור פלסטיניים. לפיכך, על הציבור לתבוע מהממשלה החדשה להשלים וצה"ל השב"כ המשטרה, על הגיוני. ובתוואי במהירות הגדר את עמדתם על להתעקש — יותר וחשוב לכך, התקציב את לדרוש

המקצועית ביחס לתוואי.

�� .indb 353 7/18/10 9:13 AM


]19/07/2008 | Ynet[

4 | בילעין, הסיפור של כולנו

סיפורו של בילעין צריך להעיר גם את מי שאינם חרדים לאדמות הפלסטינים. מדובר בפגיעה בשלטון החוק ובסדרי מינהל תקין, עוד כתובת על הקיר שאמורה להזהיר

מפני מדינת “הקומבינה"

סיפורו של הכפר הפלסטיני בילעין מצטייר בתקשורת ובדעת הקהל באופן חד מימדי המתמקד במאבקם של תושבי הכפר ומאות פעילים מישראל ומהעולם, לשמור את אדמתם מחוץ לגדר ההפרדה ולתוכניות בגדה ביותר הגדולה החרדית העיר עלית, מודיעין של ההתפתחות

המערבית.

להביא היו האמורים רבים מפרקים מורכב בילעין של סיפורו אך לאחד שהפך במה למאבק יותר רחב ישראלי וצבור יותר מוקדם של בסדרה מתחייב מאבק הרוע. של בביורוקרטיזציה מהשיאים מהלכים הנמשכת שנים רבות בחלקת האלוהים הקטנה הזו והמקפלת בתוכה התגייסות של נהלים ביורוקרטים לפגיעה מתמשכת בשלטון

החוק ובאושיותיה של החברה בישראל.

בילעין מאדמות דונם 780 על בהכרזה נעוצים הסיפור של שורשיו כאדמות מדינה ב-1991. הכרזה זו לא נשענה על הנוהל המקובל — אי לגאולת “הקרן של בקשה על אלא נטישתה או האדמה של עבודה הקרקע" ממנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה דאז, פליאה אלבק, לרשום את האדמה כאדמת מדינה, בטענה כי רכשה אותה אך היא אינה מעוניינת לבצע רישום בטאבו. אלבק הסכימה להסתיר את הרכישה טענת את כלל לבדוק מבלי האדמות על ולהכריז הרכישה כמתחייב בחוק, ולאחר מכן להעביר את האדמות לקרן. על אלו הקימו

את השכונה “מתתיהו מזרח".

�� .indb 354 7/18/10 9:13 AM


ב-2004 נכתב הפרק השני בספור. פרנסי העיר מודיעין יחד עם חברות הבניה חפציבה וגרין פארק החליטו כי אין די בבנייה של 1500 יחידות דיור בשכונה החדשה, וביקשו להכפיל את המספר ל-3,000. מועצת הראשון השלב את לאשר מיהרה האזרחי במנהל העליונה התכנון תושבי על להקשות כדי אך החדשה, התוכנית של האישור בתהליך בילעין את האפשרות להגיש התנגדויות כמקובל, היא הקפידה לקיים את הנוהל המחייב של פרסום התוכנית, באמצעות מודעות שהופיעו ב"הצופה" וב"המודיע"- שני “רבי תפוצה" ידועים בקרב הפלסטינים.

אך טרם אישורה של התוכנית מיהרה הוועדה המקומית של מודיעין גם חוקיים. לא בנייה היתרי הבנייה חברות עבור להנפיק עלית מכתביהם של היועץ המשפטי והמבקר של מועצת מודיעין עלית למנוע את הפרת החוק המוסדית זו לא מנעה את הקמתם של 43 בניינים רבי

קומות- 22 על סמך ההיתרים הלא חוקיים ו-21 ללא היתרים כלל.

“הנימוק להוצאת ההיתרים" כתב ראש מועצת התכנון העליונה במנהל עובדות “היה קביעת בגדה, והבנייה לכל התכנון האזרחי האחראית

בשטח, מניעה מחברת חפציבה מלעזוב את האתר".

הלא הבנייה את העליונה המועצה סופית אישרה 2007 בפברואר ה"מולבן" ביותר הגדול למאחז מזרח מתתיהו את והפכה חוקית

בדיעבד בתולדות המאחזים הלא מורשים.

הפרק השלישי עוסק בתוואי גדר ההפרדה. תחילתו ב-2004 במכתב “שהתוואי הקביעה ובו האזרחי המנהל של המשפטי היועץ שהגיש בפסק ב-2006 וסופו וטופוגראפיים", ביטחוניים משיקולים נקבע דין של נשיאת בית המשפט העליון בו היא קובעת כי “תוואי הגדר נקבע במקום שהוא נטול יתרון ביטחוני. הוא עובר בשטח נחות, הוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי. על רקע תפיסת הביטחון

שהוצגה לנו במקרים רבים אחרים..מעורר התוואי הקיים תמיהות.

“בית המשפט קבע בבירור שממתכנני תוואי הגדר הקריבו את הביטחון

�� .indb 355 7/18/10 9:13 AM


כל את כך לשם וגייסו ההתנחלות את להרחיב השאיפה מזבח על לכלול ברצון אלא זה תוואי להסביר אין שבסמכותם. הפרוצדורות את ממתתיהו מזרח ממערב לגדר, שאלמלא כן ספק אם קיים טעם ביטחוני צבאי בכדי לקבוע את תוואי הגדר במקום בו הוא עובר עתה".

פרסמה הביטחון שמערכת שעה החל עתה, לעת האחרון הפרק לאחרונה את התוואי החדש האמור להחליף את זה הקיים על פי פסק חוזרת מערכת בדבר הנוגעים “להפתעת" אך בג"ץ. הברור של הדין הביטחון המשפט על “תרגילי עוקף בג"ץ" שבהם כשלה כבר במקרים

אחרים ובזבזה מאות מיליונים מכספי משלם המיסים.

למרות שבג"ץ קבע כי “השטחים החקלאיים שבוואדי דולב והשטחים מצידה יוותרו מזרח מתתיהו שכונת של ב' שלב להקמת המיועדים אותם שמשאיר תוואי הביטחון מערכת הגישה הגדר", של המזרחי נדרשת מבג"ץ, התהליך המשפטי החדש נחישות ללא בצד המערבי. המוסרית הרגל פשיטת של הבא הפרק שייכתב עד להימשך יכול

והחוקית ובו יושלם גם שלב ב'.

אסור לו, לסיפור של בילעין, להיות “קיצור תולדות הציונות ושלטון בהפגנות לראות נוח הישראלי לציבור האחרונים. בעשורים החוק" השבועיות את חזות הכל בסיפור בילעין. אך גם על אלו שאינם חרדים לאדמות הפלסטינים וליכולתם להתקיים מהן, לפקוח עיניים להצטרף המתבצעת תקין, מינהל ובסדרי החוק בשלטון הפגיעה נגד למאבק לעיתים גם על ידי המוסדות עצמם בפלטפורמה של נהלים ביורקרטיים.

עוד כתובת אחת על הקיר האמורה להזהיר בילעין הוא סיפורו של על והשלכותיה המערבית בגדה שקמה “הקומבינה" ממדינת אותנו

החברה הישראלית.

�� .indb 356 7/18/10 9:13 AM


]הארץ | 04/2008[

5 | לשנות את תוואי הגדר

“מרחב התפר" הוא יצירה ישראלית מקורית. “מרחב התפר" היא רצועת אדמה המתפרסת על פני כמה מאות קילומטרים רבועים ממזרח ל"קו חלקי מיתר ומשפטית פיזית מנותקת בגדר, מתוחמת היא הירוק", אליה הפלסטינים תושביה של ויציאתם כניסתם המערבית, הגדה מוגבלת. “מרחב התפר" הוא נדבך בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי האחרונות ישראל ממשלות של המדינית למבוכתן וביטוי פלסטיני תיזת על נשען הוא סכסוך. אותו של הטריטוריאלי למרכיב ביחס את המעצבת וביטחונית מדינית תיזת-על היא ההפרדה ההפרדה. צורת השליטה הישראלית בגדה המערבית בעשור האחרון ומכתיבה

מציאות פיזית ומשפטית של הפרדה ושליטה על-פי מפתח לאומי.

“מרחב התפר" הוא אמנם ביטוי מעשי לפרידתה של ישראל, מחלום גבולה את לקבוע בשאיפתה גם השתלב אבל השלמה, ישראל ארץ ממזרח ל"קו הירוק" באמצעות “מרחבי ביטחון". מרחבי הביטחון הם כלי בידיה של מדינה שאיננה סומכת על הגבול כמפריד בין עמים אלא

מבקשת להרחיק אותם זה מזה כש"מרחב התפר" מפריד ביניהם.

לתוכנית השבעים שנות בסוף הבסיס היה המערבי התפר" “מרחב ידי על שאושרה שרון, אריאל דאז, החקלאות שר של ההתנחלות ישראלית, השליטה את לבסס חתר שרון הראשונה. בגין ממשלת בנוסף לבקעת הירדן וירושלים, שהיו נתונים בקונסנסוס עם מפלגת ידי על החוף מישור על השולטים השטחים לאורך גם העבודה, הקמתם של יישובים ישראלים עירוניים ותעשייתיים על “גב ההר" ועל המורדות המערביים של השומרון. שלושים שנים מאוחר יותר קיבלה ופתלתל, ארוך במכשול נתחם זה כשמרחב מעשי ביטוי התוכנית שביקש להבטיח את סיפוח מרביתם של 450 אלף האזרחים הישראלים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק")כולל במזרח ירושלים( למדינת ישראל

והיום הוא מוכר בשמות “גדר ההפרדה" או “גדר הביטחון".

�� .indb 357 7/18/10 9:13 AM


המאבק הפלסטיני בכלל, ופעילות הטרור בפרט הם שהניעו את ממשלת גדר, ועל ישראל בראשותו של אריאל שרון לתחום את שטח המריבה במעטים גורמים ידי על שנתמכה ציבורית לתביעה להיענות כך ידי ישראל בין ביטחוני פיסי מכשול גדר, להקים – הביטחון במערכת אותם קבע. גבולות על המדיני למו"מ עד הפלסטינית לאוכלוסייה גורמים טענו, ושכנעו את הציבור, שהקמת גדר כזאת תעניק לאזרחי המדינה את הביטחון הראוי ותציל את הכלכלה הישראלית המידרדרת בשל פעולות הטרור האלימות. אלה היו הנימוקים המוצהרים לעצם דבר של לאמתו אך ,2002 במחצית להיבנות שהחלה הגדר, הקמת פוליטי היה בטחוני אלא לא השיקול המרכזי בקביעת התוואי שלה לספח מציאות שתאפשר לעצב ביקשה ישראל ממשלת ודמוגראפי: לשטחה את אזורי ההתיישבות היהודיים העיקריים שבגדה, לרבות אלו ומינימום הישראלים מקסימום עם הפלסטינית, האוכלוסייה שבלב פלסטינים. משמעות “השיקול הביטחוני" פרשה כנפיים לאזורים לא לה, היא הורחבה, עוותה ועוקמה בכדי לתרץ את הסיפוח בפועל בפני

הקהילה הבינלאומית ובפני בית המשפט העליון בישראל.

מובנה היה התפר" ל"מרחב ממשלה כראש שרון אריאל של יחסו בתוך תפיסתו המדינית הכוללת לסכסוך הישראלי פלסטיני. הפער בין בין שנמתח הקו על ולזגזג לתמרן אותו אילצו למציאות חלומותיו עמדותיו הבסיסיות, לבין לחצים שהופעלו על ממשלתו מצד הקהילייה

הבינלאומית ומצדה של דעת הקהל בישראל.

הדרך בה הלך עד להקמת גדר ההפרדה, ותוכנית ההתנתקות שנולדה ועידות לאחר הפלסטינים עם העימות רקע על צמחו בעקבותיה, סיכוי זה בשלב שאין הנחה מתוך פעל שרון וטאבה. דיוויד קמפ למשא ומתן על הסדר קבע בין הצדדים, וביקש לשמר את הקיפאון המדיני. את הזמן ביקש לנצל כדי להעמיק את האחיזה בשטחים. אלא שבינתיים נולדה “מפת הדרכים" שביקשה להתנער מהקיפאון ונהגתה על ידי הממשל בארצות הברית. “מפת הדרכים" ביקשה למצוא פיתרון בשלבים לסכסוך ובמרכזה העיקרון של שתי מדינות לשני העמים. שרון האמין שהזמן פועל לטובתנו. הוא ביקש להציל חלקים ממפעל חייו

�� .indb 358 7/18/10 9:13 AM


על ידי דחיית המו"מ להסדר הקבע וניצול הזמן לחיזוק ההתיישבות משהו גם לו היה המערבית. שבגדה הביטחון במרחבי הישראלית

להציע בתמורה: פינוי ישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

הלחצים שהפעיל הצבור הובילו בסופו של דבר, להחלטה על הקמת גדר ההפרדה. שרון קיבל בעל כורחו את הגזירה אבל ניסה לנצל את ההכרח ביטחוני כמסווה לתוכנית שיש לה תכלית ברורה: מקסימום ישראלים על מקסימום שטח ובו מינימום פלסטינים. את עול הקמתה וההגנה המשפטית על הגדר הטיל על צווארה של מערכת הביטחון. שרון שנלחץ ונתמך חליפות בידי ראשי יש"ע הכתיב לנציגי מערכת בגדה להעביר ביקש אותו המדיני-דמוגראפי התוואי את הביטחון כתוואי המשפט בבית עליו ולהגן לבנותו נתבקשו ואלה המערבית שהוצגה ל"מרחב", המדומה הביטחונית הכסות נולדה כך ביטחוני. הגבוה המשפט בית של הטעייתו כדי תוך לעתים ועולם, עם קבל המדיניים- השיקולים של ומהותם אופיים הסתרת כדי תוך לצדק, דמוגראפיים שעמדו ביסוד התוואי. עד כדי כך הגיעו הדברים, שלעתים וסותרים הפוכים היו אחר או כזה תוואי של לבחירתו הנימוקים

לעקרונות הביטחוניים שקבעה ופרסמה מערכת הביטחון בעצמה.

תוכנית שרון להנצחת השליטה של ישראל במרחבי הביטחון המערבי הקהילה נכשלה. המערבית הגדה משטחי 45% פני על והמזרחי וגופים אדם זכויות ארגוני בישראל, ציבוריות תנועות הבינלאומית, רצה אותו שהמרחב לכך הביאו העליון, המשפט ובית פלסטיניים, שרון לספח לישראל באמצעות הגדר הצטמצם היום עד לפחות מ-8%. הקהילייה הבינלאומית חששה מכך שהתוואי הגדר אותו הכתיב שרון חיות ובעלת רציפה פלסטינית מדינה להקמת התכנית את יסכל כנגד תוואי המכשול שנבחר חששו ישראליים שפעלו וגופים משלה מאבדן הסיכויים להגיע להסדר קבע ומהידרדרות ביטחונית קשה. בית המשפט העליון קנה תחילה את הסיפור הביטחוני והכשיר את תוואי הגדר, אך דרש כי הוא לא יחרוג ממה שהגדיר כ"מידתיות": יחס סביר

בין פגיעה בפלסטינים לצורך הביטחוני.

�� .indb 359 7/18/10 9:13 AM


“קדימה" בראשותו של אהוד אולמרט ניצחה בבחירות 2006. תוכנית “ההתנתקות" מעזה, הצגת תוכנית “ההתכנסות" בגדה המערבית החד צדדיות, והקמתה של ממשלה פלסטינית בהנהגתה של תנועת החמאס המסרבת להכרה ומו"מ עם ישראל, העניקו למאבק על גבולותיו של הוכרזו אלה גבולות רבה. חשיבות ומתגבש ההולך התפר" “מרחב יהפכו ובהמשך בגדה, היהודית ההתיישבות תכונס שאליו כתוואי

לגבולות הקבע בפועל של מדינת ישראל.

הניסיון שהתחיל ב-2002 לספח 45% מהגדה, הצטמצם בשנת 2007 של האחרון במפגש ישראל דרשה אותו מהשטח יותר קטן לשטח המו"מ להסדר קבע בינואר 2001 בטאבה, וקרוב יותר למה שהוסכם הגדר תוואי על והמתן המשא את פורמאליות. הלא ז'נבה בהבנות ניהלה ממשלת ישראל עם עצמה. העומדים בראשה לא שיערו לעצמם ולתבוע לשוב אותה ולאלץ הגלגל אחורנית לסובב את קל כמה עד את אשר כבר מסרה ולהתמקח על כל מה שקיבלה או לקחה. המעגל כמעט הושלם — ההינתקות, שנולדה בין היתר כתגובה ליוזמת ז'נבה להיות ביקשה היום, להוריד את התהליך המדיני מעל סדר ובניסיון האתנן לניסיון הסיפוח של שטחים בגדה באמצעות הגדר, אך זו מצאה עצמה בסופה באופן חד צדדי בתוואי של יוזמת ז'נבה, ללא היתרונות

הניתנים בהסכם על ידי הצד הפלסטיני והקהילה הבינלאומית.

�� .indb 360 7/18/10 9:13 AM


]10/03/2008 | Ynet[

מפקירים את ביטחוננו | 6בשם שיקולים זרים

ראשי ממשלות ישראל כשלו באחריותם לתת מענה ביטחוני לתושביה, כששיקולים זרים ולחץ פוליטי פנימי

גברו על הצורך לנקוט פעולות כמו השלמת הגדר

ממשלת ישראל רשאית למקד את הזעם והתגובה על הפיגוע הרצחני בישיבת מרכז הרב במחבל ובחמאס, ואף לטעון להגנתה, ובצדק, כי אין ביטחון והצלחה של מאה אחוזים במלחמה בטרור, וכי יש להוקיר בירושלים, הודות למערכת את השקט היחסי של השנים האחרונות הביטחון. אך ממשלת ישראל לא יכולה לטעון כי עשתה את שמחובתה ואת שביכולתה להגנת תושבי ישראל, מול האיום הקיים והאפשרות

של הסלמה בפעילות הטרור מיהודה ושומרון.

ושרי שלהם הביטחון שרי ואולמרט, שרון ישראל, ממשלות ראשי ממשלותיהם, כשלו באחריותם לתת מענה ביטחוני. זאת לא רק מפני שטעו בשיקולים ביחס להתמודדות עם החמאס ולהשלכות הפעילות הצבאית בעזה על האזור כולו, בהיעדר תהליך מדיני משמעותי ובהיעדר נכונות לנקוט בפעולה שתביא ליציבות הנדרשת לתהליך כזה. חמור מכך: הם חטאו כששיקולים זרים ולחץ פוליטי פנימי גברו על הצורך

במענה ביטחוני הולם.

הם מועלים באמון הציבור כשהם בוחרים במודע לא להשלים את הגדר, לקבוע אותה בתוואי המסכן לא פעם את הכוחות, נמנעים מהשלמת חקלאיים שערים עשרות קובעים במעברים, הביטחונית ההיערכות שמסכנים את חיילי צה"ל עקב חמדנות האדמות הפלסטיניות, מביאים לפגיעה מיותרת בפלסטינים שמלבה טרור, נמנעים ממימוש ההבטחות המדיניות לחיזוקו של אבו מאזן, והכל תוך בזבוז אדיר של כספי הציבור.

�� .indb 361 7/18/10 9:13 AM


שבע שנים תמימות חלפו מתחילת האינתיפאדה השנייה ועדיין 40% הביטחון ושרי הממשלה ראשי הושלמו. לא ההפרדה גדר מתוואי נמנעים מסגירת הפרצות בגדר עקב רצונם לצרף יישובים נוספים או הפירצה לדוגמא כך לה. שממערב לשטח פלסטיניות אדמות לספח בבית איכסא, ממנה יצא בזמנו מחבל לכביש מספר 1, למרות שבג"ץ פסק את דברו כבר לפני ארבע שנים. כך נותרה פרצה של קילומטרים במזרח ירושלים, עקב החשש להשאיר את מרחב מעלה אדומים מחוץ לגדר ולגבולות הקבע. עם זאת, ישראל חוזרת ומצהירה כי השיקולים

לתוואי הגדר הינם ביטחוניים בלבד.

העובדות לא הפריעו למקורביו של אולמרט להאשים אחרים באי סגירת הפרצות בעקבות חדירת המחבל שהתאבד בתחנה המרכזית בתל אביב ב-2006. גם הבטחתו והנחייתו לסגור מייד את כל הפרצות היו בחזקת “חתימה על הקרח" שנוצלו לא מזמן על ידי מפגעים מחברון שהגיעו קטעים כנם על גם מותיר הגדר להשלמת התקציב היעדר לדימונה. “שהוא משום ואף זרים שיקולים מידתיות, חוסר בגין בג"ץ שפסל 22 מזה ממתין בג"ץ התוואי". לאורך המסיירים הכוחות את מסכן חודשים! לתשובת המדינה ומערכת הביטחון כדי לפסוק ביחס לתוואי סביב למעלה אדומים, אך לשר הביטחון, זה שהאשים לפני שנים את שרון ש"אילו קמה הגדר היה נחסך מותם של מאות ישראלים..", לא אצה הדרך לענות לבית המשפט. לא עונים ואף לא בונים. מזה ארבעה

חודשים כל העבודות במרחב התפר פסקו.

מדינת ישראל השקיעה למעלה מ-13 מיליארד שקלים בפרויקט מרחב לא הקצתה את התקציב למרות הסכום האגדי הממשלה התפר. אך לבן". ל"פיל אותה והפכה שבגדר, במעברים בידוק לאמצעי הנדרש להתעמת רוצה אינה הממשלה פוליטית. כלכלית אלא אינה הסיבה עם המתנחלים המתגוררים ממזרח לגדר ולהחיל עליהם את הבידוק הביטחוני הנדרש, שעלול להוביל לעימותים במעברים או לנטישה של לפני בקלות שנוצלה נסבלת בלתי הפקרות התוצאה: ההתנחלויות. כשנה למעבר משאית תופת מקלקיליה שבנס לא הצליחה להתפוצץ

בתל אביב.

�� .indb 362 7/18/10 9:13 AM


מהבחינה וחסרה ביסודה, פוליטית היא הזו הצבאית ההיערכות כל ממשלת של יכולתה על משקל כבדות השלכות לה יש הביטחונית. ישראל לממש את מחויבותיה והצהרותיה ביחס לתהליך המדיני עם

הפלסטינים.

מובילים שאלו משום הראשיים מהכבישים ממודרים הפלסטינים בחומה חבוקה “המאוחדת" ירושלים לישראל. המופקרים למעברים “יש לכאורה, “הביטחונית" לזו כי לבג"ץ הודיעה שהמדינה משום השלכות מדיניות". לפיכך, פעילי השטח של החמאס השולטים במזרח ירושלים נהנים מחופש תנועה למערבה ולתוך ישראל ללא כל בקרה. ייאלצו כוחות הביטחון לפלס את במקרה של הסלמה במזרח העיר, דרכם דרך שכונות ערביות בוערות רק כדי להגיע לחומה המפרידה בין פלסטינים לפלסטינים, שהתוואי שלה נקבע כדי לקדש את הגבולות

הבלתי הגיוניים של הבירה.

בשל מאות המחסומים אין ביכולתה של הכלכלה הפלסטינית להשתקם ואף לא לקלוט את ההבטחות והתרומות האחרונות של ועידת פאריס.

אירועי עזה האחרונים — הריסת החומה בפילדלפי והמבצע האחרון בתגובה לירי הגראדים על אשקלון, מעידים על קוצר הראייה המדהים של הממשלה ביחס להשלכות של המתרחש בעזה על הגדה המערבית ועל מדינות האזור. האשליה כי נוכל לרסק את שלטון החמאס בסגר שפר לא שמזלם בגדה, הפלסטינים את עלינו להקים מבלי ובכוח עליהם בהרבה מאחיהם ברצועה, וגם להתחמק מהחרפת היחסים עם מצרים ולהצליח אף לצלוח את דעת הקהל העולמית כשמעלים רעיון תעתועים להפגיז משגרי קאסם גם בריכוזי אוכלוסייה — היא בלתי

סבירה בעליל.

זוהי מציאות בעלת מגמה ברורה, שבהיעדר תהליך מדיני משמעותי עם אבו מאזן תוביל בהכרח לקריסת המעט שנותר מהפתח ומהרשות ישירות לידי החמאס. כוחו במזרח ירושלים, בדרום הר חברון ובמקומות נוספים נמצא כל הזמן בעלייה. לאולמרט וממשלתו עדיין יש היכולת

�� .indb 363 7/18/10 9:13 AM


לתרגם את המדיניות המדוקלמת למציאות אחרת בשטח, גם אם לא תוכל להתחמק מנכונות אמרתו של אבא אבן ש"ממשלות נוטות לקבל

את ההחלטות הנכונות לאחר שמיצו את כל שאר האפשרויות".

�� .indb 364 7/18/10 9:13 AM


]30/07/2007 | Ynet[

7 | גדר הביטחון והמוסר

הניסיון לצבוע את התוואי הפוליטי בכסות ביטחונית גרר חלק מנציגיה הרשמיים של המדינה למחוזות שלא

יזכרו לטוב

החלטת נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, שניתנה בסוגיית מעקה הבטון בדרום הר חברון, קבעה כי “המדינה בחרה שלא למלא חלק של מנוחתו את להחריד והצליחה המשפט..." בית צו אחר מהציבור הישראלי, האדיש כל כך להשלכות החברתיות, המשפטיות והשלטוניות הכרוכות בניסיון להקים את הגדר בתוואי פוליטי, תוך

הצגתו החוזרת והמטעה כתוואי ביטחוני גרידא.

משרד ואנשי הביטחון משרד צה"ל, בה נסבלת הבלתי הקלות בית מלפני שיצא הצו אף על “המדינה... כי מחליטים המשפטים משפט זה, מתכוונת להשאיר את המכשול הקיים..." אינה בחזקת חריג המושגים כי ומתחוור הולך האחרונות בשנתיים הכלל. על המעיד “השורטים" של גדר ההפרדה בדפוס ה"אצבעות" של אריאל וקדומים, ו"הציפורניים" של בית אריה וקרני שומרון שלא נחתכו בתוואי הנכון,

צמחו הפוך, חדרו ופצעו את הגוף.

אלופים חילופי כיצד הראתה החודש נעלין בתיק בג"צ פסיקת על- כבר ואושר שתוקן תוואי לשינוי מקום נותנים המרכז בפקוד לשם ולא ההתנחלות את להרחיב הרצון שקולי בשל הממשלה, ידי הגנה על המתנחלים, המתגוררים בה כיום. “התמיהות בנוגע לשינוי בעמדה הביטחונית גוברות לאור העובדה שהמפקד הצבאי נתן אישור עקרוני לתכנון שכונה חדשה באופן, שבתי השכונה ייבנו במרחק של 150 מטרים מגדר הביטחון", פסקה הנשיאה בייניש. “לא הוברר לנו כיצד הדבר מתיישב עם תפיסת הביטחון בדבר הצורך במרחב התרעה

ומרדף של מאות מטרים מבתי תושבים ישראלים"..

�� .indb 365 7/18/10 9:13 AM


תופעה מסוכנת נוספת נתגלתה שעה שבג"צ הכריע בספטמבר 2005 הכלואים הפלסטינים הכפרים חמשת את להוציא המדינה על כי במובלעת אלפי מנשה. הניסיון המתמיד להתחכם לבג"צ הוליד הצעות בדמות ושומרון יהודה של המשפטי היועץ של זו כמו “יצירתיות" )בשניים המתגוררים הבדואים לתושבים להציע האפשרות “נבחנת קרי, הגדר". לתחום מחוץ המצוי באתר מגורים הסדר מהכפרים(

במקום לתקן את תוואי הגדר, “נטרנספר" את הפלסטינים.

חלק הגדר של הפוליטי התוואי שהדביק לחוליים השיאים אחד מהעוסקים בו היה פרשת מעקה הבטון שחזרה להתפרסם לאחרונה. ראשיתה בניסיון של שרון לעקוף את פסיקת בג"צ בתיק בית סוריק הירוק, לקו יותר הגדר סמוך תוואי להעתיק את והחלטת הממשלה על-ידי בניית מעקה בטון בסמוך לתוואי הישן, שנועד לנתק את דרום הר חברון משטח המחייה הפלסטיני ולחזק את ההתנחלויות הבודדות שם. כך יכולה הייתה המדינה להתהדר בקיום פסיקת בג"צ ובה בעת

להבטיח את הגחמות הפוליטיות שלה.

נציגי המדינה בדיוני בג"צ לא בחלו מלהשמיע נימוקים “ביטחוניים" פסיקתו צה"ל,. של הרשמית הלחימה לתורת המנוגדים מגוחכים הברורה כשמש של השופט ברק להסיר את המעקה לא כובדה. נציגי המדינה הציגו “פתרון" שעל פניו ובעליל לא היה יכול להוות פרשנות סבירה לפסיקת בג"ץ. גם שר הביטחון וסגנו שהוכנסו לתהליך קבלת ההחלטות באיחור רב המשיכו לקבל את הפרשנות הזו שנתמכה למרבה הצער גם על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מייק בלאס. הדיון

בבית המשפט הסתיים בפסיקה חוזרת לפירוק המעקה תוך 14 ימים.

לחברה יותר כואב פן חושפת ואחרים אלו אירועים של סדרה הישראלית מאשר הויכוח על תוואי הגדר. הניסיון לצבוע את התוואי המדינה של הרשמיים מנציגיה חלק גרר ביטחונית בכסות הפוליטי למחוזות שלא יזכרו לטוב. אלו שכחו כי שלטון החוק תורם לחוסנה הלאומי של ישראל הרבה יותר מעוד כמה אלפי דונמים בגדה המערבית שקברניטיה מנסים לחמוד משטח המחייה הפלסטיני, לעיתים בתוואי

�� .indb 366 7/18/10 9:13 AM


קריטי תנאי היא הצבאי על המדיני הדרג מרות וכי אנטי-ביטחוני, הראשון אם גם דמוקרטית מדינה על-ידי ואלימות כוח להפעלת מתקשה “לרדת לפרטים הביטחוניים" ו"נדרש לו זמן ללימוד הנושא".

בית פסקי ובלימוד לקחים בהפקת כשלים בחזקת תופעות אלו אין המשפט העליון, אלא ביטויים לרוח סוררת והרסנית הנושבת בשנים

אלו מהקומות העליונות, רוח אותה יש להפסיק.

�� .indb 367 7/18/10 9:13 AM


]30/04/2006 | Ynet[

8 | לא רק הגדר טיפשה

האופן בו הוחלט לסתום את הפרצות בעוטף י-ם מציב סימן שאלה ענק מעל קבלת ההחלטות כולה

אולמרט מעניק חשיבות עליונה להשלמת גדר ההפרדה — זו המסקנה ראש שכינס הביטחוני בדיון שעבר בשבוע שהתקבלו מההחלטות הממשלה בפועל. אולם זוהי גם עדות נחרצת לכישלון הקונספטואלי .2000 אוקטובר אירועי מאז הגדר הקמת את שמלווה והתכנוני, באמצעות ירושלים בעוטף הקילומטרים עשרות את לסכור הניסיון “טיפשה", זמנית בגדר שייעזרו תגבור, וחיילי מג"ב שוטרי אלפי מתאים אולי למענה האפשרי היחידי שהיה ברשות ישראל בתחילת ההחלטות קבלת תהליך מעל ענק סימן שאלה מציב אך האירועים,

ומדיניות הממשלה במשך שש השנים שחלפו מאז.

שהביאו מהנסיבות כמה מגולמות זה “יצירתי" בפתרון בהסתפקות להשלמה של פחות מ-40% מהמכשול עד היום — והן כנראה יחזרו על עצמן וימנעו את השלמתו גם בשנה הקרובה. יתרה מכך, יש בדפוס זה כדי להעיד ולהדאיג כי לקראת תוכנית ההתכנסות, שתלווה בלא לא שעדיין המעורבים, מהגורמים חלק ביניים", “היערכויות מעט השכילו להפנים את הטעויות שנעשו, ימיטו עלינו מחירים מיותרים. ובגדר בהפרדה הצורך עם השלימה ישראל ממשלת כי נניח באם והכירה — טרור של יקרות שנים שלוש נדרשו שלהפנמתו עניין —מחדש באחריותה לפלסטינים שתחת שליטתה, כפי שבג"ץ הבהיר לה בשנתיים האחרונות — מה ראוי שתאמץ כדי להשלים את 500 הק"מ

של הגדר?

ראשית, על מקבלי ההחלטות והגורמים המתכננים להפסיק ולבקש גדר בתוואי שיהפוך ל"גבולות הקבע של מדינת ישראל". עמדת הקהילה הבינלאומית ובראשה ארצות-הברית שלילית, ברורה ונחרצת. לפיכך,

�� .indb 368 7/18/10 9:13 AM


הירוק, מהקו שלושה לפי הגיע שאורכו התוואי, לקיצור להביא יש על-ידי הימנעות מהכללתם של יישובים קטנים כמו קידר או מרוחקים כמו קדומים, ולבסס את אבטחתם במרחבים מוגנים הנפרדים מהגדר

המרכזית.

פרטיות באדמות מיותרת מפגיעה שניתן ככל להימנע יש שנית, למדבר עציון מגוש ק"מ 200 לאורך המתוכנן התוואי פלסטיניות. שני — אשכולות, ישראליים יישובים רק שלושה בתוכו כולל יהודה ומצדות יהודה — הצמודים לקו הירוק. לפיכך יש להיצמד לגמרי בקטע

זה לקו עצמו ולחסוך עשרות עתירות של הכפרים הפלסטיניים.

ולהימנע המרכזית הגדר בהקמת המשאבים את לרכז יש שלישית, חברון, הר בדרום היא הבולטת הדוגמה בג"ץ". עוקפי מ"תרגילים ק"מ 41 לאורך חומה" “מיני המרכזית, לגדר מצפון להקים, בניסיון החלטת ממימוש להימנע הניסיון את אוסיף לכך מרובה. בהשקעה שהביא מנשה, באלפי הגישה וכביש התוואי לתיקון ביחס בג"ץ לעתירה נוספת. ולסיום אציין את הצורך בצמצום ההשקעה בכבישים כמו שנוצרו המובלעות פתיחת על-ידי בלבד לפלסטינים ומחלפים

בביר נאבללה, או מדרום לכביש 443.

רביעית, יש לסגור את כל ה"פרצות" היזומות שהושארו במתכוון על-אל התפר". “מרחב את העת בבוא להרחיב במטרה המתכננים, ידי “פרצה" המותיר עציון בגוש המתוכנן התוואי את לבנות לממשלה באורך קילומטרים ומותיר את בית"ר עלית ללא כל גדר מול שלושת הכפרים הפלסטיניים שמסביבה. הניסיון הזהה שנעשה עם “הפרצה" במזרח ירושלים בין אבו-דיס לשועפט, כדי לצרף בעתיד את מרחב מעלה אדומים — לא נסגרה מאז התקבלה ההחלטה על כך לפני יותר

משנתיים וחצי.

המתוקן התוואי באישור השכילה ישראל בעוד ירושלים. ולבסוף, הרי הפלסטיניים, הכפרים כל את כמעט לגבולותיו מחוץ להוציא שהיא עדיין מתעקשת לנתק את 200 אלף הפלסטינים במזרח ירושלים

�� .indb 369 7/18/10 9:13 AM


משאר אחיהם בגדה. גם באם תשלים ישראל באיחור רב ובהשקעה לפלסטינים הנדרשים והכבישים המעברים 11 את מיליארדים של כדי שבג"ץ יאפשר את סגירת “הפרצות", הרי שהחיכוך היומיומי — תולדה של למעלה מ-100 אלף מעברי פלסטינים ביום, על-פי מחקרו של מכון ירושלים — ייצור כר נרחב לאלימות בתוך הבירה ובנקודות

הממשק שלה עם רמאללה ובית לחם.

אין חדש בדברים אלו, אך אפשר ובכך תביעתם המוצדקת של אזרחי משרד של המעולים הביצוע לאנשי תאפשר שנים שש מזה ישראל הביטחון לספק את הסחורה למדינת ישראל כבר בשנה הבאה, טרם

כניסתה לתהליך ההתכנסות.

�� .indb 370 7/18/10 9:13 AM


]14/02/2006 | Ynet[

9 | הגבול המזרחי האמיתי

במקום לפזר הצהרות על בקעת הירדן לנצח נצחים, דרוש קו גבול המצרף שטח מינימלי מהגדה, ואורכו

מחצית מאורך הגדר

סיפורו את ומספר מלווה ישראל מדינת של המזרחי הגבול קו הטראגי של הסכסוך כולו. הצהרותיהם של ראשי המפלגות הגדולות ערב הבחירות לכנסת — בדבר עתידם של בקעת הירדן ומדבר יהודה והתוכניות המתבצעות בפועל לבניית הגדר המערבית ולניתוק הבקעה ממרקם החיים הפלסטיני בגב ההר — מביאות את הטרגיות והאיוולת

לשיאים חדשים.

ב-1922 נקבע על-ידי הבריטים ואושר על-ידי חבר הלאומים גבולה ועד אילת ממפרץ ק"מ 501 של באורך פלשתינה-א"י, של המזרחי הציונית — הלאומיות התנועות שתי בין האלים המאבק לירמוך. בגמר ישראל, מדינת את ב-1949 הביאה — והערבית-פלסטינית לגבול בעקבותיה, רודוס והסכמי עליה שנכפתה העצמאות מלחמת אורכו של ק"מ 313 ק"מ, שמתוכו 624 באורך של ירדן עם ממלכת הקו הירוק. גבול זה לא היה צמוד לא לגורמי נוף, לא לגבול היסטורי בדואים. של שבטים נדודים לשטחי או כפרים לתחומי ולא כלשהו בהתוויה שלו לא ניתנה הדעת לרוב הגורמים הפיזיים-גיאוגרפיים או החברתיים. הוא הפריד 71 כפרים פלסטיניים מאדמותיהם ומנגד, הפך

את עיר הבירה הישראלית — ירושלים — לעיר קצה.

גדר ההפרדה, שנכפתה על ממשלת שרון בשל פיגועי הטרור, ביקשה להפריד את מקסימום הישראלים מהפלסטינים. באמצעות התפתלויות אין קץ, במנהרות ובגשרים, וללא כל התחשבות בהשלכות החברתיות, הישראלית החברה על והביטחוניות הכלכליות האקולוגיות, אפשרית, התנחלות כל לצרף הגדר תוואי מנסה — והפלסטינית

�� .indb 371 7/18/10 9:13 AM


להוציא כל כפר פלסטיני ולהימתח לאורך המדהים של 759 ק"מ עם יהודה ושומרון. בסך-הכל מדובר ב-1,050 ק"מ של גבול מזרחי.

הצהרותיהם של אולמרט, נתניהו ומופז כי בקעת הירדן תישאר בכל ישראל מתיישבות היטב עם המאמץ הישראלי בריבונות הסדר קבע לנתקה משטח המחייה הפלסטיני באמצעות מערכת מחסומים וכבישי הפרדה. לא ירחק יום בו רף האלימות ישוב ויעלה, ונתניהו יתבע את השלמתה של גדר מזרחית שתגן על יישובי בקעת הירדן ודרך אלון. או אז אנו צפויים לתוספת גדר הפרדה של כ-200 ק"מ נוספים. וכמה

זה עולה לנו?

הגדר המערבית המתפתלת ואזור הביטחון המזרחי יעלו 10 מיליארד שקלים, על פי תחשיב משרד הביטחון שעומד על 2 מיליון דולר לק"מ ומיליארדים מעברים בבניית יושקעו נוספים מיליארדים מכשול. אחרים יצטרפו לשניים שכבר הוקצבו לשיקום מרקם החיים הפלסטיני, אשר נפגע עקב בניית הגדר. אך סכום זה בטל בשישים לעומת הסכום שלושה פי הארוך החדש, הגבול בקו הכוחות להחזקת שיידרש לחבלות קלה מטרה שיהווה עצמו, המכשול ולתחזוק הירוק, מהקו פלסטיניות. ואולם, ההוצאה הגדולה ביותר המתוכננת למשלם המסים הישראלי היא השלמת החלום “אנחנו פה והם שם". בין הגדרות הללו יוותרו 70,000 ישראלים, שעלות פינוים על-פי מפתח עזה תעמוד על 70 מיליארד שקלים נוספים. ממשלת ישראל, באם תתמיד במדיניותה החד-צדדית, לא תזכה לכל תמיכה כספית מקהילה הבינלאומית כדי לממש מדינה פלסטינית על 50 אחוזים משטח הגדה המערבית וללא

מזרח ירושלים.

על ממשלתו הנוכחית )וכנראה גם העתידית( של אולמרט לקבוע גבול מזרחי אחד למדינת ישראל. עליו לכלול שטח בגודל מינימלי מהגדה, תמורתו תוכל ישראל לפצות את הפלסטינים בעתיד, במסגרת הסדר בצד הדברים להתבהרות הממתינה ישראל, כי רצוי כך לשם קבע. רק את ההתנחלויות תגדר להסדר, כנה כדי חתירה ותוך הפלסטיני לשלום המועצה בהצעת כנזכר הירוק, לקו והקרובות הגדולות

�� .indb 372 7/18/10 9:13 AM


ירושלים במזרח היהודיות השכונות של הכלתן לדוגמה, ולביטחון. באלו — עלית ובית"ר אדומים מעלה עלית, מודיעין הערים ושלוש תציב — הירוק לקו שמעבר מהישראלים כשני-שלישים מתגוררים גבול שאורכו כמחצית מאורך הגדר, ותדרוש חילופי שטחים עתידיים של פחות מ-2%. מספרים שהפלסטינים בהנהגת הפתח כבר הסכימו,

במסגרת השיחות בקמפ-דיוויד, בטאבה ובז'נבה — לגדולים מהם.

�� .indb 373 7/18/10 9:13 AM


]14/12/2005 | nrg[

10 | יש גדרות זיגזג

שאול אריאלי מזכיר את השינויים שחלו בגדר ההפרדה, ומסביר למה הסוף אינו באופק

התרגשות מועטה מדיי הורגשה בציבור הישראלי לאחר הדיווח הקצר של מערכת הביטחון על כך שרק שליש מגדר ההפרדה, ולא כולה, ולא כולה כפי שהובטח לנו על ידי שרון ומופז, עומדת על תילה בסוף שנת

.2005

מחדש יום כל לזכור שמתקשה הצבור, את לבקש יהיה קשה לחזור הביטחון, שר של “האידיאולוגית" הבית מפלגת היא מי לקורות הגדר, שנולדה תחת השם “גדר ההפרדה", דילגה לתואר מדינית". כ"גדר רשמית להכרה זוכה והיום ביטחונית" “גדר רענון קצר של מסלול “הזיגזגים" שעברה הגדר, הכל כך אופייני לפוליטיקה הישראלית, מעמיד למבחן את ההכרזה המגוחכת של מערכת הביטחון,

לפיה “הפלשתינים אשמים בעיכוב בניית הגדר".

באמצע 2001, טען שרון כי “אין אפשרות של הפרדה. אני לא מאמין ב ‘אנחנו פה והם שם'. לדעתי, באופן מעשי האפשרות הזאת לא קיימת". של הקמתה על להחליט בראשותו לממשלה הפריעה לא זו הצהרה

הגדר בדרום ובצפון ירושלים.

זו, שמקורה ב"יישור הקו" של שרון לתביעת הציבור החלטה חפוזה הישראלי להגן עליו באמצעות גדר, הולידה עד היום שורה של תיקונים בקטע זה של הגדר בעלות של מיליונים רבים. המפורסם שבהם היה פירקה שישראל שעה בהאג, הבינלאומי המשפט בבית הדיון ערב

ובנתה מחדש את הגדר באיזור באקה אל-גרבייה.

החלטה על תוואי הגדר בגדה המערבית כולה התקבלה בממשלה רק

�� .indb 374 7/18/10 9:13 AM


באוקטובר 2003, כמעט שלוש שנים לאחר ששרון ומופז הבטיחו לנו “ביטחון ושלום". אולי משום ששרון סבר כי “הצבת גדר הפרדה אינה

פתרון ריאלי או יעיל".

למרות שהגדר נהנתה אז מהשם “גדר ההפרדה", בשטח שבינה לבין פלשתינים אלף כ-400 להפריד ישראל ממשלת ביקשה הירוק הקו

מבני עמם, כדי לספח בעתיד כ-20% משטח הגדה המערבית.

“יום שחור למדינת ישראל"

זה בית המשפט העליון, שביוני 2004, שבוע לפני פרסום חוות היה הדעת המייעצת של בית המשפט בהאג, שהציל את ישראל מהתוואי “הדמוגראפי" הזה. היום בו פסק בית המשפט נגד התוואי תואר על ידי נציג מערכת הביטחון כ"יום שחור למדינת ישראל", ובית המשפט

“הואשם" בעיכוב בניית הגדר.

היה שאמור לגדר, חדש תוואי במהירות תכננה הביטחון מערכת ממספר ממחצית להיפרד המערבית, מהגדה ב-9% “רק" להסתפק הפלשתינים, ו"להפתעת" הכול, בשינוי זעום ביותר במספר הישראלים

שיישארו “בצד הישראלי" של הגדר.

מצא ועד ששרון בג"ץ מהחלטת חלפו תמימים חודשים שמונה אך את הזמן להביא לאישור ממשלתו את התוואי החדש. הגדר, ששינתה להדגיש, הקפידו המדינה שנציגי כפי ביטחונית", ל"גדר כותרתה מבקשת להימתח לאורך 759 ק"מ. פי שתיים ויותר מאורכו של הקו ק"מ 23 הרחוקה אריאל, את לישראל לחבר כדי מכך שליש הירוק.

מהקו הירוק, ואת היישוב אלון הרחוק 15 ק"מ ממנו.

הקו את לתרגם יודע ומופז, כשרון גנרל אינו אם גם דעת, בר כל הארוך והמפותל הזה לכמות הגדודים והמפקדות שיצטרכו להגן עליו. 39 של בנייתם את גם כמובן “מצדיק" כזה באורך “ביטחוני" קו

מעברים, שאף הם ירתקו אליהם כוחות אבטחה גדולים.

�� .indb 375 7/18/10 9:13 AM


והכסף?

והכסף? משרד הביטחון מסר כי עלות בניית הגדר היא 7.5 מיליארד שקל ועוד שני מיליארד לשיפור תנאי חייהם של הפלשתינים שנפגעו מבנייתה. מופז ומתכנניו שכחו כי במקור דובר על מיליון דולר לק"מ, שטיפס ועלה לשני מיליון דולר, ועוד היד נטויה. לכך יש להוסיף את עלות התפעול השנתי, שתרקיע למאות מיליונים בשנה, אחזקה, שינויי

תוואי ועוד. והכל על חשבון משלם המסים.

“השלכות ישנן הגדר לתוואי כי להודות התחילה המדינה בו בשלב בין הפרדה כי ולהכיר עיניו את לפקוח הצבור גם נדרש מדיניות", ניתן להשיג זאת באמצעות נדרשת. אך לא ישראל לפלשתינים אכן

גדר מזגזגת.

והסכם. הידברות של תוצר שהוא תוואי על להיבנות צריכה הגדר מדיני לגבול בדרך אותנו להעביר מבקש ששרון הדרך" “קיצורי כל לראות ניתן היום כבר מיותרים. ובדמים בדם לנו עולים מוסכם שבאזור ה"מותניים הצרות" של ישראל, יוזמת ז'נבה מרחיקה בהסכמה עם להסכמה להגיע כדי אך הגדר. מאשר יותר מזרחה הגבול את

הפלשתינים, צריך להתחיל באמירת האמת לצבור הישראלי.

�� .indb 376 7/18/10 9:13 AM


]הארץ | 13/03/2005[

11 | המרחק בין הגדר להסדר קבע

יש דמיון רב בין מפת שרון למרחב התפר לבין הצעת ברק להסדר קבע

אישור התוואי החדש לגדר מצטייר במבט ראשון כפיצוי למתנחלים על אישור תוכנית ההתנתקות. אך מי שטרחו לעקוב אחר השינויים ברק, אהוד של בעקבותיו הולך שרון שבו בתהליך הבחינו בתוואי, ביחס לתביעותיה של ישראל לספח שטחים לריבונותה בהסדר הקבע, אך בשני הבדלים. ראשית, ברק התפכח מתפישתו במהלך המו"מ וזכה גם לתמורה בסוגיות שונות של הסדר הקבע. שרון, לעומתו, מתפכח בעודו מתקשה להיפרד מקונספציית ה"אין פרטנר". שנית, בעוד ברק מייחל לתפוש את מקומו של ראש הממשלה, שרון מבסס את שלטונו מסעו את ירצה, אם להמשיך, ויכול בוש, וממשל העבודה בתמיכת

להסדר קבע.

את לצמצם היה אמור ,2003 ביולי אישרה שהממשלה הגדר תוואי ישראל מהגדה. ל-18% הפלשתינאים עם הטריטוריאלי הוויכוח העובדה בשל אך השומרון. וצפון עזה פינוי על בתמורה הודיעה היה הפלשתינאים, עם ריאלי מדיני להימנע משיח ביקשה שישראל מובטח לנו המשך העימות, שהיה מגשים את רצונו של שרון, על פי וייסגלס, להקפיא את התהליך המדיני ל-15-10 שנים. זה הזמן הנדרש לשנות את המאזן הדמוגרפי במרחב התפר באופן שיצדיק את התביעה

לסיפוחו המלא לישראל בהסדר קבע.

כך ניתן גם להסביר מדוע הממשלה ביכרה לאשר תחילה את תוואי הגדר המזרחית בין הגלבוע לתייסיר שבבקעת הירדן, שיישוביה הישראלים היו עשויים לספוג את פיגועי הפלשתינאים לאחר חסימת הקו הירוק, ולהצדיק גם את הקמתו של מרחב הביטחון המזרחי, שעדיין לא נמחק

ממפת האינטרסים החיוניים שאישרה ממשלת נתניהו.

�� .indb 377 7/18/10 9:13 AM


רב הדימיון בין מפת שרון למרחב התפר, להצעה הרשמית של ברק בקמפ דייוויד למפת הסדר הקבע. שני ראשי הממשלות ביקשו, בצדק, קבע, בהסדר שיתפנו הישראלים מספר את למינימום עד לצמצם והעמידו את מספר הישראלים בין הגדר לקו הירוק על 350 אלף. אך שניהם, שלא בצדק, ביקשו לספח גם מאות קילומטרים רבועים של אדמות פלשתיניות, ללא תמורה הוגנת ובניגוד למחויבותה של ישראל תמורת “שטחים שעיקרה ,242 החלטה על הקבע הסדר את לבסס

שלום".

ביוני בג"ץ מפסיקת בעיקר נובע אישרה שהממשלה הגדר תוואי 2004, שפסלה את תוואי הגדר ממערב לירושלים בטענה כי אינו עומד של היומיום לצורכי הישראליים הביטחון צורכי בין הנדרש באיזון הפלשתינאים. התוואי החדש מפחית את מספר הישראלים שנמצאים ביותר מהפלשתניאים שייתבע השטח את מצמצם אך בתחומו קמפ-דיוויד פסגת כישלון בעקבות ברק עבר דומה תהליך מ-60%. הישראלית התביעה את וצימצם בעקבותיה, קלינטון שבאה והצעת טאבה מפת בהשוואת ושוב, מהגדה. 6%-8% לכדי טאבה במפגש תחת ביניהן, מלא כמעט דימיון נמצא לגדר, החדש התוואי למפת

האילוץ המכריע של מספר הישראלים שיישארו בריבונות ישראל.

הסדר באמצעות המהלך את להשלים יכול שרון הדמיון. כאן עד קבע יחד עם עמיתו, אבו מאזן. אם הוא נאמן לתפישה המבקשת רק לצמצם את מספר הישראלים המתפנים בהסדר קבע, ומכיר בהיעדר לאמץ זה ממנו שנדרש כל הרי הירדן, בקעת של הביטחוני הצורך ישראלים תחת 300 אלף נשארים ז'נווה שבה יוזמת של את המפה ריבונות ישראלית, והיא מאפשרת את הרצף הפלשתיני שדורש הנשיא עומד כמו מרבית הצמרת הפלשתינית, אבו מאזן, בוש, עסקה שגם מאחוריה. אך בניגוד להצעות הקודמות, הצעת יוזמת ז'נווה מחייבת, ראשית, את סיפוחם של 2.5% בלבד מהגדה. שנית, היא מאפשרת את הקמתן של שתי בירות בירושלים, סוגיה המחייבת פתרון גם בתוואי

החדש.

�� .indb 378 7/18/10 9:13 AM


טריטוריאלית לפשרה המתנגדים להתמודד צריכים אלו נתונים עם ותומכיו הממשלה ראש גם כמו בפרט. ההינתקות ולתוכנית בכלל ישראלים, מצדיק את 40 אלף עוד פינוים של הנדרשים להסבר אם ההתעלמות מהתביעה של אבו מאזן לדיון מיידי בהסדר הקבע. ולבסוף, ושומרון מיהודה 5% האם עצמו את לשאול צריך בישראל הציבור שהם אחוז בלבד משטחה של ארץ ישראל, הם סיבה טובה לדחות את דייוויד, בקמפ התחייבו שהצדדים כפי התביעות וגמר הסכסוך סוף

טאבה וז'נווה.

�� .indb 379 7/18/10 9:13 AM


מכשול — תוואי 2003

�� .indb 380 7/18/10 9:13 AM



�� .indb 381 7/18/10 9:13 AM



�� .indb 382 7/18/10 9:13 AM


2003 | חלופת המועצה לשלום ולבטחון לתוואי המכשול

�� .indb 383 7/18/10 9:13 AM


מכשול — סטאטוס 2009

�� .indb 384 7/18/10 9:13 AM


מכשול — קטעים שפורקו

�� .indb 385 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 386 7/18/10 9:13 AM

פרק 6 | ירושלים

�� .indb 387 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 388 7/18/10 9:13 AM


391 הסיפוח זוחל נגדנו ]הארץ | 14/04/2010[ .1ירושלים – בין חומה להסדר או בין ה"אגן ההיסטורי" .2

393 ל"שכונות הקצה" ]סנאט | 11/2007[ 398 ]18/12/2005 | Ynet[ לחלק את מזרח ירושלים .3401 ]01/11/2005 | Ynet[ העיר שכלואה לה יחדיו .4

ירושלים בהסדר הקבע ובדרך אליו: חלוקה או ארגון .5404 והגדרה מחדש? ]עדכן אסטרטגי | 05/2005[ 420 הגדר בירושלים במבחן בג"ץ ]אופקים חדשים | 19/02/2005[ .6


�� .indb 389 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 390 7/18/10 9:13 AM


]הארץ | 14/04/2010[

1 | הסיפוח זוחל נגדנו

התנהלותה של ממשלת נתניהו מציינת שיא חדש במצעד האיוולת של ממשלות ישראל ביחס לירושלים. מצעד, שבמקרה הטוב יציב את ישראל בעמדת נחיתות כשיתחדש המשא ומתן עם הפלסטינים, ובמקרה הרע יקדם את הפיכתה של ירושלים לבירה בעלת רוב ערבי, במדינה אחת

בין הירדן לים.

ניתוקה של מזרח ירושלים מהגדה המערבית והוצאתם של 60 אלף פלסטינים מתחומה באמצעות חומת ההפרדה, ביקשה להבטיח את שליטת ישראל ב"ירושלים המאוחדת" וביסוס של רוב יהודי מוצק בתחומה. אולם מאז הקמתה של החומה, נכנסו אלפי פלסטינים למזרח

העיר וגם למערבה.

ההגירה נובעת מהחשש של פלסטינים הגרים מחוץ לירושלים או מחוץ למדינה, כי תושבותם הישראלית תישלל ובכך ינותקו מירושלים המזרחית המשמשת כמרכז החיים שלהם. היא מונעת גם מהבדיקות הביטחוניות, המקשות יותר ויותר על נגישותם לעיר. מימוש האיומים הללו בשנה האחרונה הגבירו את ההגירה, המקרבת את היום שבו שיעור האוכלוסייה הפלסטינית בבירה )שעלה מ-25% ב-1967 ל-36% ב-2009(, יחצה

את קו האמצע.

נטישתה של תפישת "הפסיפס" שהנחתה את טדי קולק ועיקרה שמירת הרצף היהודי הבנוי, פינתה את מקומה לתפישת "האיגוף האנכי" — רכישת בתים והקמת שכונות יהודיות בלב הכפרים הערבים כמו מעלה הזיתים בראס אל עמוד, קדמת ציון באבו-דיס, בית יהונתן ובית הדבש בסילואן, והניסיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש העיר ירושלים

ניר ברקת, לייהד את שייח ג'ראח.

אין בכוחה של נוכחות זו להכריע דמוגרפית את השכונות הערביות, אלא

�� .indb 391 7/18/10 9:13 AM


רק להחריף את החיכוך היום-יומי, ולהביא להוצאה של כ-50 מיליון שקלים מן הקופה הציבורית לצורך אבטחה. בטווח הארוך, מהלכים אלו יחבלו בתנאי ההכרחי להסדר קבע — בירה פלסטינית במזרח ירושלים.

עשרות השנים שבהן הוזנחו השכונות הערביות בתחומי התשתית, החינוך והבריאות, וקיבלו רק 7% מהתקציב העירוני ל-36% מתושבי העיר, כמו גם צווי הריסה לאלפי בתים שנבנו ללא היתר בשכונות שזה 40 שנה לא הוכנה להן תוכנית מתאר, לא הניעה אותם לעקור אל מחוץ

לבירה, להיפך.

מסקר שנערך באחרונה בשכונותיה היהודיות של העיר, עולה כי בשלוש השנים האחרונות נמכרו בן 1,361 דירות לערבים. המחסור ב-1,500 כיתות לימוד הופך את הילדים המשוטטים ברחובות לטרף קל לכנופיות הפשע ולארגוני הטרור. לא היתה זו הפתעה שבבחירות 2006 זכה

החמאס בכל המושבים של ירושלים לפרלמנט הפלסטיני.

ההתבטאויות של חלק מחברי הממשלה והכנסת, בדבר נכונות להיפרד משכונות הקצה הערביות, נסתרות בפעולות העירייה. כך נסלל בימים אלו כביש מפסגת זאב לשדרות בגין החוצה את בית חנינא, ונתיב הרכבת הקלה חוצה את שועפאט. את הבתים החדשים הנבנים בבית חנינא מחברים דווקא לרשת המים הירושלמית, בעוד ששכניהם מחוברים

לרמאללה.

מגמות ומהלכים אילו לא ייטיבו עם ישראל בעת מו"מ, ולא בהעדרו. ממשלת ישראל נדרשת לוותר על חלום "ירושלים המאוחדת לנצח נצחים" כדי להבטיח שירושלים העברית תישאר בירת המדינה היהודית

גם בדור הבא.

�� .indb 392 7/18/10 9:13 AM


]סנאט 329 | 11/2007[

ירושלים- בין חומה להסדר |2או בין ה”אגן ההיסטורי”

ל”שכונות הקצה”

תקציר:בירות: כשתי מתפקדת עדיין “איחוד" שנות 40 לאחר ירושלים .1

האחת לישראל והשנייה לפלסטינים בגדה המערבית.ממשלת ישראל נאלצה להקים מכשול בירושלים בשל המחיר הכבד .2

ששילמו תושביה בפיגועי הטרור בעיר.שחוסר למרות המוניציפאלי הגבול על להציבו בחרה היא אך של באינטרסים ופגיעתו להקמתו השיקולים של הרלוונטיות

ישראל כבר היו ידועים.חלוקת 97 אחוזים ממזרח ירושלים בין 180 אלף ישראלים ו-250 .3ל-3 הדמוגראפי. הקו בסיס על אפשרית הינה פלסטינים אלף האחוזים הנותרים של האגן ההיסטורי יש למצוא הסדרים מיוחדים שיבטיחו את חופש הפולחן והגישה למקומות הקדושים של שלוש

הדתות.

גבולותיה החדשים של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים ביקשו לקדם את עתידה המדיני והביטחוני של בירת ישראל אל מול הסדר אפשרי עם ירדן יותר מאשר להדגיש את גבולותיה ההיסטוריים או לחדש את אלו המוניציפאליים בטרם החלוקה הכפויה ב-1948. שטחים בעלי שליטה ביטחונית, חיזוקה של הדמוגרפיה היהודית על ידי צירופם של שטחים פתוחים לבניית שכונות יהודיות חדשות, שדה תעופה עירוני, בית עלמין יהודי, הפרדת כלכלת ירושלים מזו של הגדה ובעלויות על הקרקע היו העקרונות המרכזיים שהביאו את ממשלת ישראל לאשר, 17 ימים בלבד מסיום המלחמה, את הצעת הוועדה המיוחדת להרחבת שטח השיפוט של העיר ב-70,000 דונמים מהגדה המערבית, למרות

�� .indb 393 7/18/10 9:13 AM


שחלקה של ירושלים המזרחית בם עמד על 6,000 דונמים וזו של העיר העתיקה על 1000 דונמים בלבד. הכפרים הפלסטינים שהיוו במשך שנים את המרחב החקלאי של ירושלים המזרחית, רמאללה ובית לחם הפכו בן לילה לשכונות הקצה של ירושלים “המאוחדת“ בירת ישראל.

המציאות המדינית, הביטחונית, הכלכלית והדמוגרפית בירושלים שלאחר 40 שנות “איחוד“ מעידה כי מהלך זה היה בחזקת “תפשת מרובה לא תפשת“. כל העקרונות שביקשו להביא לעיר בירה בעלת מטרופולין כלכלי יהודי, הנהנת מרוב יהודי מוצק, איבדו את משקלם בעיצוב המציאות

שהתהוותה בלחצם של מגמות אחרות:

ירדן ויתרה ב-1988 לאש“ף על זכויותיה ממערב לירדן ואין בכוונתו של זה האחרון, לוותר על בירה פלסטינית במזרח ירושלים. ירושלים הוגדרה כאחת מסוגיות הליבה שיידונו בין הצדדים במסגרת המו“מ על הסגר הקבע והקהילה הבינלאומית קוראת בעקביות מדי שנה לנסיגה ישראלית ל“קו הירוק“ גם במזרח ירושלים. מתוקף הסכמי הביניים משתתפים תושבי העיר הפלסטינים מאז 1996 בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית

וליו“ר הרש“פ.

ישראל אומנם יישבה 180,000 ישראלים כבעשר שכונות חדשות בשליש מהשטח שסופח במזרח העיר והרחיבה את שטח העיר מערבה והעמידה אותו על 126,400 דונם — פי שניים וחצי מת“א, אך 69,000 הפלסטינים שנוספו לאוכלוסיית העיר והוו 24% אחוזים ממנה ב-1967 צמחו ל-260,000 נפש ולשיעור של למעלה משליש מתושביה. אוכלוסייה זו, חסרת אזרחות ישראלית ברובה המוחלט, מקיימת את חייה באורח נפרד מזו היהודית. מערכות חינוך, בריאות, תחבורה, סחר,תעסוקה ובילוי נפרדות בנוסף להחרמה קבועה של הבחירות העירוניות מדגישות את “המחולק“ על “המאוחד“. בעיר הבירה. שינוי במדיניות החרמת הבחירות העירוניות עשוי להוביל לחלוקה אחרת של מוקדי מרכזי

הכוח בעיר הבירה.

שכונותיה היהודיות של מזרח העיר נמתחו ונבנו עד לקצה קו הגבול

�� .indb 394 7/18/10 9:13 AM


העירוני ועל פני כל הגבעות השולטות מצפון ומדרום על מערב העיר. כוונה ישראלית להרחיב את האחיזה בשטחים השולטים על השכונות החדשות תחייב את כבושם מחדש של רכס בית גאללה- בית לחם בדרום ורכס רמאללה ביתוניא בצפון המאוכלסים בצפיפות על ידי

מאות אלפי פלסטינים.

הקבורה בבית העלמין בהר הזיתים כמעט פסקה ושדה התעופה הושבת מסיבות כלכליות.למרות הכוונה ההפוכה, בהעדר כול מכשול פיזי בגבולותיה, שימשה ירושלים המזרחית במשך כל השנים כמרכז כלכלי, מסחרי ותיירותי למיליון מתושביה הפלסטינים של הגדה המערבית, בדומה לירושלים העברית בעבור 100 אלף ישראלים המתגוררים בישובי הלווין

שצמחו סביבה- מעלה אדומים, גבעת זאב, ביתר עלית, אפרת ועוד.

גל הטרור שבא בסוף שנת 2000 בעקבות כישלונם של הצדדים להגיע לחלוקה מוסכמת של העיר במסגרת תהליך אוסלו פגע בירושלים ובתושביה יותר מבכל עיר אחרת בישראל. הקושי המדיני, הכלכלי והחברתי העצום בקביעת התוואי המזרחי של המכשול אילץ את ממשלת ישראל לבנות אותו בשלושה שלבים נפרדים במשך חמש שנים וזה עדיין אינו מושלם. לקחי העבר לא נלמדו — הצבתו של המכשול בדפוס חומה על קו הגבול העירוני ומעבר לו, בניסיון לקבע בכוח את הגבולות הבלתי רלוונטיים ולעצב את מרקם החיים הפלסטיני בגדה ללא מזרח ירושלים, החריפה והעצימה את הפגיעה והאיום על אינטרסיה של

ישראל ביחס לבירתה:

הוצאתם של 60,000 מתושביה הפלסטינים של העיר אל מחוץ למכשול, בנוסף למספר דומה של פלסטינים המחזיקים בת“ז ישראלית ומתגוררים בגדה, והפגיעה האנושה בחופש תנועתם ובקשריהם עם מזרח ירושלים, לא נענתה בהיערכות ממשלתית ועירונית נאותה. הקמת “קריית הממשלה“ במעבר קלנדיה לא הסירה את הצורך של “החיצוניים“ להיכנס לעיר לקבלת שירותי חינוך, בריאות ותעסוקה. מספרם הקטן של המעברים שנבנו ויכולותיהם המוגבלות במתן שירות סביר ללמעלה ממאה אלף תנועות יומיות של פלסטינים נושאי ת“ז ישראלית אל ירושלים וממנה, הכריעו

�� .indb 395 7/18/10 9:13 AM


בסופו של דבר את הכף ביחס למגמה הדמוגרפית בירושלים. עשרות אלפי פלסטינים החלו לנהור באופן חוקי ושאינו כזה אל תוך השכונות הצפופות ש-50% מהן עדיין סובלות מבעיות של חיבורי מים, חשמל ופיתוח סביבתי. מחירי הדירות המאמירים בשכונות הערביות העצימו את המגמה והעמיקו את ההגירה אל תוך שכונות הקצה היהודיות שהוקפו בחומה. התוצאה- המתחים הביטחוניים והחברתיים בין האוכלוסיות מגבירים את ההגירה של אוכלוסייה יהודית מירושלים אל ערים אחרות

והתחזית היא כי בשנת 2020 היחס ירד ל-60:40.

האיסור הגורף שהוטל על כניסת פלסטינים לישראל הוחל גם על מזרח ירושלים והביא להאמרת מחירים ולעלייה ביוקר המחייה במזרח העיר שעה שספקי המזון וחומרי הגלם, חסרי ת“ז ישראלית, נותרו מחוץ לשעריה. המתפללים, הסוחרים, הסטודנטים ואחרים שנוכחותם במזרח העיר הלכה והתפוגגה הביאו לירידה בתשלומי המיסים והאגרות של

תושבי מזרח ירושלים ולפגיעה בכלכלתה ובכלכלת העיר כולה.

תמונת המציאות הנוכחית הולכת ומחזקת את הקולות הקוראים לבלום את המגמות הקיימות על ידי הגדרה מחודשת של גבולות העיר. ניתן

לזהות בקרבם שלושה תיחומים עיקריים:

הראשון מבקש להוציא את השכונות שמצפון לבית חנינא, מדרום וממזרח לרכס ארמון הנציב על 100 אלף תושביהן תחת ההגדרה של

“שכונות הקצה“.

השני מבקש להשאיר בשטח העיר רק את 6,000 הדונמים של ירושלים המזרחית, בקו שועפט- א-טור- הר הזיתים- אבו תור, ולגרוע מהעיר

למעלה מ-150,000 מתושביה הפלסטינים.

האחרון מבקש ליישם בכל מזרח העיר את הפרמטר שטבע הנשיא קלינטון בדצמבר 2000 — שכונות ערביות בריבונות פלסטינית ושכונות יהודיות בריבונות ישראל- באופן שיעביר את כל רבע מליון תושביה הפלסטינים לריבונות פלסטינית. גם בתיחום זה מוצגות עמדות שונות

�� .indb 396 7/18/10 9:13 AM


ביחס לשליטה ב“אגן ההיסטורי“, המשתרע על 2200 הדונמים וכולל את האזורים החשובים לשלוש הדתות- העיר העתיקה, עיר דוד, הר ציון, הר הזיתים, הר המשחית ונחל הקדרון. יש התובעים ריבונות ישראלית בשטח זה, יש המבקשים לחלוק בריבונות אך לנהל את האזור במשותף במודלים עירוניים שונים ויש הטוענים כי רק ניהול בינלאומי יכול

להבטיח את חופש הדת והפולחן למאמיני שלוש הדתות.

רבים מקברניטי ישראל וירושלים, שניהלו במשך שנים ארוכות מדיניות של הכלת השטח ללא שילוב האוכלוסייה הערבית, השכילו להפנים לאחרונה, כמו מחצית מהצבור היהודי שענה לאחרונה לסקרים, כי הניסיון לשמור את העיר ה“מאוחדת“ תחת מדיניות זו באמצעות מהלכים כוחניים, פוגע באינטרסים של המדינה ובירתה בטווח הבינוני והארוך. עתידה של ירושלים קשור קשר הדוק לאופיו של הסכסוך הישראלי פלסטיני ודפוסי ההסדר הטריטוריאלי, הביטחוני והכלכלי בעיר ישענו אומנם על אותם עקרונות שיכתיבו את ההסדר הכולל-קווי '67, חילופי שטחים, פירוז ועוד, אך יחייבו גם הסדרים מיוחדים בשל אופייה הדתי,

ההיסטורי והבינלאומי הייחודי של העיר.

�� .indb 397 7/18/10 9:13 AM


]18/12/2005 | Ynet[

3 | לחלק את מזרח ירושלים

“חלוקת ירושלים" היא מניפולציה קבועה של ערב בחירות — מה גם שבפועל, העיר כבר מחולקת

עשר שנים עברו ממערכת הבחירות שבה נתניהו איים על קהל הבוחרים בישראל כי “פרס יחלק את ירושלים“, ועד להכרזתו הזהה היום על שרון, מי שהיה שותף לו אז וכעת מאפשר לפרס להסתופף בצילו. עשר שנים תמימות — וכאילו לא קרה מאומה. כאילו מזרח ירושלים לא נטלה חלק פעיל ביותר באינתיפאדה, כאילו לא הייתה פסגת קמפ-דיוויד, כאילו הנשיא קלינטון לא הציע מעולם חלוקה על בסיס דמוגראפי, כאילו ישראל לא קיבלה את ההצעה ודנה בה בטאבה, כאילו החומה שנבנית לא הוציאה מתחומה 55,000 מתושבי ירושלים הפלסטינים וכאילו שישנה ולו מדינה אחת בעולם כולו המכירה בהחלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים. אני מניח שגם אם לשאלות הללו יידע חלק מהציבור הישראלי למצוא את התשובות הנכונות, בשאלה האמיתית — מהי ירושלים המאוחדת ואת מה מבקשים לחלק? — רובו המכריע ימשיך

לבלבל בין עובדות למיתוס.

עם הצגת השאלה: מהי מזרח ירושלים, ימהרו רוב הישראלים לענות “העיר העתיקה“. מעטים יגדילו לעשות ויוסיפו שתיים-שלוש שכונות נוספות, כמו שייח' ג'ראח, ואדי ג'וז וסילואן. מרבית הציבור הישראלי אינו יודע — ובצדק! — כי צור באחר, ג'בל מוכבר, כפר עקב, סיררמיס,

בית חנינא, אום טובה, ערב א-סאחוורה אף הן שכונות בירושלים.

ירושלים הירדנית השתרעה ב-1967 על 6 קמ“ר בלבד, מתוכם פחות מקמ“ר אחד העיר העתיקה. כל זה לא הפריע לישראל להחיל את החוק הישראלי — בצו, ללא מפה וללא אזכור שמה של ירושלים כלל — על 70 קמ“ר מהגדה המערבית, ולקרוא להם “העיר שחוברה לה יחדיו“. שטח זה, אשר הכיל 28 כפרים פלסטינים )רובם לא נכללו כלל בירושלים(

�� .indb 398 7/18/10 9:13 AM


נקבע על-ידי ועדה בראשות סגן שר הפנים מאיר, ששיקוליה אז כבר אינם רלוונטיים יותר היום. הפלסטינים בירושלים — שמספרם עלה מ-70 אלף ב-'67 לרבע מיליון נפש היום, 35% מאוכלוסיית העיר — קיימו ומקיימים מערכות חינוך ובריאות, תחבורה ציבורית, אזורי סחר ובילוי ועוד, הנפרדים כמעט לחלוטין מירושלים היהודית. הם מחזיקים בתעודת תושב ישראל אך אינם אזרחים. הם השתתפו בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, בחרו בראיס ערפאת ואף הכניסו מטעמם את פייסל חוסייני כמחזיק תיק ירושלים בבחירות שהתקיימו ברשות ב-1996. הם חזרו ובחרו באבו-מאזן ב-2005, ובחודש הבא שוב ישתתפו בבחירות הפלסטיניות. מנגד, הם מוותרים על האפשרות למנות ראש עיר ערבי

בבחירות העירוניות, כי שיעור ההצבעה בקרבם לא עולה על 4%.

מדיניות הממשלה אינה מבקשת את שילובם של הפלסטינים בירושלים, אלא את הכלת שטחם. 21 קמ“ר מתוך ה-70 שסופחו, הופקעו על-ידי ישראל ונבנו עליהם שכונות יהודיות, כמעט כולן מחוץ לגבולותיה של ירושלים המזרחית הירדנית, ולכן הן מוגדרות כהתנחלויות לכל דבר על פי החוק הבינלאומי. 180 אלף היהודים שמתגוררים בהן היום מהווים 40% מאוכלוסיית העיר היהודית. אלה נהנים מרמת חיים ישראלית לכל דבר, בעוד שכניהם סובלים מהיעדר שירותים ופיתוח, גם אם 73% מהם משלמים ארנונה לעירייה. 50% מהשכונות הפלסטיניות בירושלים נעדרות תוכניות מתאר מאושרות, 40 שנה אחרי סיפוחן, דבר שאיפשר לאחרונה להרוס בית בג'בל מוכבר שנבנה ללא היתר בכספי ביטוח לאומי שניתנו למשפחה בה חיים 4 נכים, בעוד שליד מודיעין עלית

ניבנת כמעט עיר שלמה ללא תוכנית מתאר מאושרת.

החומה ההולכת ונשלמת בירושלים הורסת את המעט שנותר ממרקם החיים הפלסטיני, המחבר בין מזרח ירושלים לגדה המערבית, תוך שהיא מבקשת לספח עוד כ-150 קמ“ר מהגדה המערבית שיוכלו להיכלל בעתיד בתואר המופרך היסטורית ומעשית של “ירושלים המאוחדת

בירת ישראל לנצח נצחים“.

“חלוקת ירושלים“ היא בעצם מיתוס הנשען על בורות ומניפולציות

�� .indb 399 7/18/10 9:13 AM


פוליטיות החוזרות ועולות ערב בחירות. הפלסטינים קיבלו בקמפ-דיוויד ובטאבה את העיקרון הדמוגראפי, המשאיר בידי ישראל את כל השכונות היהודיות שנבנו מעבר לקו הירוק, לרבות בעיר העתיקה. מערב ירושלים היא מחוץ למשחק הריבוני. באם משתמשים במושג “חלוקה“, זה רלוונטי למזרח ירושלים בלבד — חלוקה בין 180 אלף יהודים ורבע מיליון פלסטינים. 25 קמ“ר לישראל — פי 4 מממזרח ירושלים הירדנית — והשאר לפלסטינים. אך כדאי יותר להשתמש במושג “הגדרה מחדש“ של גבולות העיר ירושלים. אלו האחרונים נקבעו לפני 40 שנה ואין ב-98% מהם שום קדושה לעם היהודי, שירושלים ההיסטורית שלו מעולם לא עלתה בגודלה על 2 קמ“ר. חלוקת מזרח ירושלים תאפשר סוף-סוף לישראל ליהנות מבירה המוכרת על-ידי העולם כולו, ולהסיר

את אחת מאבני הנגף המרכזיות במו“מ להסדר הקבע.

�� .indb 400 7/18/10 9:13 AM


]01/11/2005 | Ynet[

4 | העיר שכלואה לה יחדיו

תוואי עוטף ירושלים, שכולא רבע מיליון פלסטינים, מביא לגידול בשיעורם בבירה ומונע כל סיכוי להסדר

תוואי המכשול ההולך ונשלם בימים אלה סביב ירושלים מבטא יותר מכל את מדיניותו של שרון: ניסיון לקבוע גבולות קבע למדינת ישראל בעזרת מהלך התיישבותי בכסות ביטחונית, באמתלה של היעדר פרטנר פלסטיני לתהליך מדיני מהותי. התוצאה של מדיניות זו עלולה להיות טראגית: בהיעדר היכולת להבטיח את הקמתה של בירה למדינה הפלסטינית בירושלים המזרחית — תנאי בל יעבור לסיום הסכסוך ולקץ התביעות — מונעת מדיניות זו כל אפשרות להגעה להסדר עתידי, ומנציחה את

העימות והאלימות.

מרחב ה“תפר“, שאושר בממשלה ב-1 באוקטובר 2003, שירטט למעשה את גבולותיו של “פרוזדור“ ירושלים שהממשלה ייחלה לו. בצפון ביקשה הממשלה את הכלת התוואי העתידי של כביש מספר 45, האמור לקשר את מרכז הארץ עם צפון ירושלים. לצורך כך הוצעה הקמתה של גדר “עומק“, שנקבעה במרחק של 3-4 ק“מ צפונית לכביש 443 )כאשר נשאלה למטרת הגדר, טענה הממשלה כי היא נועדה להגן על הכביש מירי מנשק קל(. הערכת הממשלה הייתה כי חלק מ-90 אלף הפלסטינים, שנכלאו על 14 כפריהם בין המכשול המרכזי לגדר העומק והופרדו מרבות מאדמותיהם, יבקשו את עתידם במרחב אחר, בדומה למה שעשו אלפים מתושבי קלקיליה הכלואה — ואילו הפלסטינים הנותרים יסופחו לישראל. בדרום נמתח תוואי המכשול מדרום לגוש עציון וממזרח לכביש 60 ואפרתה, שעה שהוא “מציע“ ל-17 אלף הפלסטינים על חמשת

כפריהם הכלואים בו עתיד דומה.

פסיקת בג“ץ מיוני 2004 ומעורבות בינלאומית הביאו לשינויים משמעותיים בתוכנית זו, אך עם שינוי התוכנית בפברואר 2005 אישרה הממשלה

�� .indb 401 7/18/10 9:13 AM


גם תוואי חדש המכיל 67 קמ“ר בין ירושלים למעלה אדומים וממזרח למעלה אדומים. מרחב זה )הגדול פי 10 מהשטח הבנוי של מעלה אדומים( משלים את מה שמכונה “עוטף ירושלים“ ונועד להבטיח כי ירושלים לא תהיה עוד “עיר קצה“. תוכנית זו, לה שותפה עיריית ירושלים, המבקשת להצדיק תביעה ישראלית לסיפוח המרחב בהסדר קבע, מתממשת בשני דפוסים: דפוס גיאוגרפי — על-ידי הקמת המכשול המנתק את מזרח ירושלים הפלסטינית מהגדה המערבית, לה היא משמשת כבירה לא רשמית, ודפוס דמוגראפי — בניית “חגורה אורבאנית יהודית“ מסביב למזרח ירושלים הפלסטינית )על-ידי בניית 1,200 יחידות דיור בגבע בנימין בצפון, 3,500 מתוכננות ב-E1 במרכז, 200 ב“קדמת ציון“ באבו דיס, 350 בנוף ציון בג'בל מוכאבר, הר חומה ב' ו-13,600 ב“נוף יעל“, ליד וולג'ה(. הפתרונות התחבורתיים שישראל מציעה — כביש 80, “טבעת מזרחית“ ומנהרה — יכולים אמנם להבטיח תוך עשור את התנועה הפלסטינית בין בית-לחם ורמאללה, אך לא ישמרו את מזרח ירושלים כמרכז מדיני, כלכלי, חברתי ודתי לפלסטינים בגדה המערבית.

מדיניות זו מביאה כיום לתוצאות הפוכות מהמצופה, משום שאלפי פלסטינים בעלי תעודת זהות כחולה, מהשכונות שהוצאו אל מחוץ למכשול, עושים את דרכם חזרה לתוככי העיר ומצטרפים ל-200 אלף התושבים הפלסטינים שנותרו בה. תופעה זו מחזקת את המגמה הדמוגרפית של גידול משמעותי בשיעור הפלסטינים בבירה, מ-22% ב-1967 ללמעלה משליש מהאוכלוסייה כיום. מגמה זו גם מערערת את כושר תפקודה של ירושלים, משום שהתושבים הפלסטינים מחרימים את הבחירות בה ומקיימים מערכת חיים חינוכית, בריאותית, תחבורתית, עסקית

ותרבותית נפרדת כמעט לגמרי מזו של האוכלוסייה היהודית שבעיר.

למול תוכנית הממשלה מציעה “המועצה לשלום ובביטחון“ פתרון ביטחוני בעזרת תוואי מכשול המבוסס על הפרדה דמוגרפית )בין שכונות יהודיות ופלסטיניות בעיר( ללא צירופם של שטחים נוספים מהגדה המערבית. התוכנית החלופית מדגישה את ההפרדה על בסיס דמוגראפי, המקיימת את ביטחונם של הישראלים בשכונות במערב ובמזרח העיר. בכך, שומרת תוכנית זו עבור הצדדים את האפשרות לחזור לשולחן

�� .indb 402 7/18/10 9:13 AM


המו“מ ולהשלימו על בסיס הצעת הנשיא קלינטון מדצמבר 2000. בעקבות הנשיא בוש והממשל האמריקני, המתנגד להקמת המכשול המזרחי בירושלים ולהרחבת הבנייה היהודית במזרח העיר, ראוי כי גם שרי ממשלת ישראל ישלימו עם הגדרתם מחדש של גבולות ירושלים העברית, שכן הניסיון להכיל גם את אל-קודס הפלסטינית בתוכם כולא לא רק את רבע מיליון הפלסטינים הגרים בעיר, אלא בעיקר את הסיכוי

להגיע אי-פעם להסדר קבע וליציבות אזורית.

�� .indb 403 7/18/10 9:13 AM


]עדכן אסטרטגי | 05/2005[

ירושלים בהסדר הקבע | 5ובדרך אליו: חלוקה או ארגון

והגדרה מחדש?

99 ההצעות והעמדות שהועלו במהלך המאה העשרים בנוגע לעתידה של ירושלים,1 מעידות על חשיבותה של העיר לשלוש הדתות – יהדות, נצרות ואסלאם – ועל מאבק האינטרסים המתמיד בין נציגיהן המדיניים. כל אחת מההצעות ביקשה לשקף את מאזן הכוחות המקומי והעולמי בתקופה מסוימת בגבולות העיר ובשליטה בה, תוך הבטחת חופש הפולחן והניהול הפנימי של המקומות הקדושים. סלע המחלוקת המרכזי בנושא השליטה המדינית היה והינו הר הבית. נדמה שבעיני הקיצונים בשלוש הדתות כל הסדר הוא בחזקת זמני, עד שיבשילו התנאים לשינוי בו לטובת הגשמת האידיאל הרוחני. במאה האחרונה נוספו למתחים הדתיים של העיר גם המתחים הלאומיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני,2 המועצמים כל העת על ידי הצדדים עצמם ואף על ידי גורמים נוספים

בעולם המוסלמי והנוצרי.3

נוסף על תביעות באתרים המקודשים, חלק גדול של הציבור הישראלי רואה בירושלים המאוחדת בגבולותיה הנוכחים מקשה אחת ומסתייג מחלוקתה.4 מקורה של עמדה זו במעמד המיתי שניתן לגבולות אלו בעקבות חקיקת חוק היסוד “ירושלים: בירת ישראל, “1980. האם מדינת ישראל והעם היהודי נדרשים באמת לחלוקה של ירושלים ולוויתור על

מכון לאן, ירושלים האוסן, ודבורה הירש לפידות,משה רות של מניינם לפי 1ירושלים 1999.

במקומות הטמונה הגבוהה לרגישות מודעים היו המדינית הציונות מעצבי 2התנגד וייצמן הקדושים; המקומות בבינאום דגל הרצל בירושלים. הקדושים

לצירוף ירושלים העתיקה למדינה העברית.ראו סקירת עמדות בהסדרי שלום בירושלים, מרכז טדי קולק למחקרי ירושלים, 3

מכון ירושלים למחקר ישראל, 2000אם כי מאז שנת 2000 יותר ישראלים מסכימים לחלוקה והוויכוח הוא על היקפה. 4

�� .indb 404 7/18/10 9:13 AM


קודשיה כדי לגשר על אחד המחסומים המהותיים בדרך להסכם הקבע ולסוף הסכסוך עם הפלסטינים, או שמא פתרון סוגיית גבולותיה של

ירושלים הוא עניין של הגדרה מחדש?

טענתי במאמר זה, כי התנאים האזוריים שנוצרו בעקבות התהליך המדיני בין ישראל לעולם הערבי יכולים לאפשר, על בסיס ה“סטטוס קוו“ במקומות הקדושים, גם לכונן פתרון מדיני בירושלים בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל. לצורך הצגת פתרון מעשי לשני הצדדים אבחן בחלק הראשון של המאמר את גבולותיה של ירושלים המאוחדת בהבטים היסטוריים, בזיקה לאזוריה המקודשים, ובהיבטים עכשווים ומעשיים בנוגע למידת איחודה. בחלק השני אציע להגדיר את גבולותיה של ירושלים בשלבים הבאים: ראשית אציג מודל זמני לניהול ירושלים המאוחדת – המביא בחשבון את הצרכים הביטחוניים של ישראל, את מרקם החיים הפלסטיני במזרח ירושלים ובגדה המערבית ואת הצורך של הצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן – כפתרון ביניים עד למימושו

של הסדר הקבע בירושלים.

שנית, אטען כי בהסדר קבע, בשל הזהות בין השייכות הדתית לשליטה הניהוליות במרבית האתרים, מתחייב פתרון טריטוריאלי המתבסס ככל האפשר על התאמת המעמד המדיני למעמד הדתי המתקיים במקומות הקדושים, ואציע בם ארגון פיזי שונה במקצת כדי לאפשר זאת. לבסוף, את יתרת שטח העיר אציע להגדיר על-פי הקריטריונים שהתגבשו במהלך המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים ובאו לידי סיכום בהצעת

�� .indb 405 7/18/10 9:13 AM


קלינטון בדצמבר 2000.

האומנם העיר כולה קדושה? ההיסטוריה של ירושלים, משמעותה הדתית ומעמדה המשפטי

ירושלים הפכה בירתה של ממלכת ישראל עם כיבושה בידי המלך דוד בשנת 1000 בקירוב לפני ספירת הנוצרים ושטחה היה כ-30 עד 40 דונם. בסוף ימי בית שני, ערב חורבנה בשנת 70 לספירה, הגיעה ירושלים לשיא פריחתה ולשיא התפשטותה, 2200 דונם, שיא שאליו חזרה רק באמצע המאה ה-19. מלחמת העצמאות בשנת 1948 הותירה את העיר העתיקה ריקה מיהודים ובשליטת ירדן ל-19 שנה,5 עת שבה ישראל וכבשה את ירושלים המזרחית ואת הגדה המערבית כולה וקבעה מחדש את גבולותיה של העיר. הממשל הצבאי הישראלי בחר לשמור על הסטאטוס קוו במקומות הקדושים. לנוצרים ניתנה ריבונות דה פאקטו בכנסיית הקבר ובחלקים של הרובע הנוצרי. רובו של הר הבית הושאר בידי המוסלמים וליהודים ניתנה גישה חופשית לכותל המערבי ולאורך חומות הר הבית. הותר ליהודים לבקר בהר הבית אך לא להתפלל בו.

כמו כן אין מונפים בתחומי ההר דגלים שיש בהם סמלי ריבונות.

אם נבקש לתאר בקצרה את מעמדה המשפטי של ירושלים המאוחדת,6 נוכל לטעון כי מרבית הקהילה הבינלאומית השלימה למעשה עם שליטת ישראל במערב העיר, אך לא במזרחה.7 שלטונות ישראל רואים במזרח ירושלים חלק ממדינת ישראל,8 אך הקהילה הבינלאומית דוחה זאת מכול וכול9. מועצת הביטחון קבעה שאמנת ז'נבה בדבר הגנה על אזרחים בזמן מלחמה חלה על מזרח ירושלים ומעשיה של ישראל בעיר בטלים

5 הירדנים הפרו את מחויבותם לחופש גישה אל המקומות הקדושים ואף חיללו את בית העלמין היהודי בהר הזיתים .

6 ירושלים היבטים משפטיים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1999.7 החלטת מועצת הביטחון 242, נובמבר 1967, דורשת נסיגה ישראלית לגבולות

1967 הכוללים רק את העיר המערבית.8 על-פי חוק יסוד "ירושלים בירת ישראל, 1980" שחזר על הדברים שנקבעו בחוק

לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט )מספר 11(, תשכ"ז-1967.9 כפי שלא הכירה בסיפוח הירדני ב-1950.

�� .indb 406 7/18/10 9:13 AM


ומבוטלים ואין להם כל תוקף.10

לסיכום פרק זה: היהודים כבשו את ירושלים לפני כ-3000 שנה, הפכוה לבירתם ונהנו משליטה דתית בה באלף השנים הראשונות ומריבונות מדינית במחציתם. מאז ועד היום משמשת ירושלים מושא ההזדהות של העם היהודי עם מכורתו. המוסלמים קידשו את ירושלים מעט לאחר כיבושה במאה השביעית לספירה הנוצרית, לא הפכוה מעולם לבירה של ישות מדינית כלשהי, אך שלטו בה שליטה דתית ומדינית של כמעט 1400 שנים. האזורים המקודשים וההיסטוריים לשלוש הדתות משתרעים על פחות מ-2000 דונם, שהם כאחוז וחצי בלבד משטחה של ירושלים המאוחדת. מרבית מדינות העולם מכירות במערב ירושלים

כבירת ישראל, אך לא בתביעותיה לגבי מזרח העיר.

העיר ה”מאוחדת”־ האומנם?הרחבת שטח השיפוט של ירושלים בשנת 1967 לא נעשה בדרך המקובלת של הקמת ועדת חקירה על ידי שר הפנים ודיון מסודר בנושא, אלא באמצעות תיקון ל“פקודת סדרי השלטון והמשפט “ מספטמבר 1948 והנוסח של סעיף 11 ב אפשר את השלמת מלאכת ה“איחוד“ בתוך 17 יום מתום המלחמה. הצו שפרסמה למחרת מזכירות הממשלה פירט קו לא על גבי מפה, אלא באזכור קווים דמיוניים בין נקודות ציון. בכל ההליך המשפטי לא נזכר שמה של ירושלים, ובולט בו רצון הממשלה להסוות ולטשטש את מעשה הסיפוח מחשש לתגובה בינלאומית קשה.11 אנה חזן מפרטת את העקרונות המרכזיים שקבעו את גבולותיה החדשים של העיר, ותחילה אבקש לבחון את הרלוונטיות של העקרונות האלה

להסדר קבע תוך התחשבות במציאות שנוצרה מאז.

העיקרון הראשון והחשוב ביותר היה דמוגראפי טריטוריאלי – לספח לירושלים שטחים נרחבים כדי להבטיח את התרחבותה ופיתוחה, אך

10 ב-9 ביולי 2004 פסק בית המשפט הבינלאומי בהאג, בחוות הדעת המייעצת, כי בניית המכשול בשטחי הגדה וירושלים אינה חוקית, על ישראל לפרקו ולפצות את

הפלסטינים שנפגעו מבנייתו.11 אנה חזן, גבולות השיפוט של ירושלים 1993-1948, מכון ירושלים לחקר ישראל.

�� .indb 407 7/18/10 9:13 AM


להימנע מלכלול בתחום העיר מחנות פליטים וכפרים ערביים המאוכלסים בצפיפות. בפועל, סך כל השטח שסופח לירושלים הוא 70,000 דונם ובהם רק כ-6000 דונם של ירושלים הירדנית. שאר השטח היה שייך ל-28 כפרים, שמיעוטם סופחו במלואם והשאר בחלקם )ראו מפה 1(.

מספר הפלסטינים שהפכו לתושבי ירושלים בעלי תעודות זהות של ישראל הגיע בן לילה ל 69,000, שהם 23 אחוז מאוכלוסיית העיר. הסיפוח שנועד לאפשר בניית שכונות יהודיות שיכשילו כל ניסיון לחלק מחדש את העיר,12 הביא להפקעת 21,000 דונם מתוך השטח שסופח, אך שאר השטח התמלא במהירות באוכלוסייה פלסטינית. כיום מונים הפלסטינים 231,000 נפש שהם 33 אחוז מאוכלוסיית העיר ומספר היהודים המתגוררים בעשר השכונות היהודיות הוא 179,000 נפש שהם

כ-40 אחוז מהאוכלוסייה היהודית של העיר.

העיקרון השני היה להפריד כלכלית בין ירושלים לבין אזורי הגדה. בפועל,

12 שם.

מפה 1

�� .indb 408 7/18/10 9:13 AM


מזרח ירושלים נשארה הליבה האורבאנית והכלכלית של הגדה. במזרח ירושלים ובפרברים מרוכזת האוכלוסייה הגדולה ביותר בגדה המערבית,

כ-800,000 פלסטינים, ויש בה פעילויות כלכליות רבות.

העיקרון השלישי היה אסטרטגי-ביטחוני. מכיוון שהעוסקים בנושא היו בטוחים שהגבולות שהם מסמנים יהיו גבולות המדינה בעתיד הקרוב הם ביקשו להכליל בתוכם חלק ניכר מרכסי ההרים המקיפים את ירושלים. בפועל, במשך השנים בנתה ישראל על הרכסים הללו וגילה בצפון, שלמה ורמת רמות אלון החדשות: השכונות את בדרום, כך שכיום הר גילה בדרום, נבי סמואל בצפון ומשלטי מעלה אדומים במזרח, שמחוץ לגבולות הסיפוח, הם השולטים על העיר

שהתרחבה.13 הפלסטינים הסכימו שמדינתם לעתיד תהיה מפורזת מצבא זר ומנשק כבד. לפיכך הצורך הביטחוני מצטמצם להגנה מפני טרור, שאינו מחייב לספח את המרחבים הפלסטיניים שבגבולות העיר, ועל אחת כמה וכמה את המרחבים שמחוץ לעיר, שהחומה מבקשת להבטיח. יתרה מכך, עצם הוצאתם של אזורים פלסטיניים מאוכלסים בצפיפות מתחום העיר עשוי להקל את מתן המענה הביטחוני הנדרש

לחיי היומיום בירושלים.

העיקרון הרביעי היה לכלול בתחומי העיר מתקנים חשובים, כגון שדה התעופה בעטרות, בית המטבחיים בשועפט ובית הקברות בהר הזיתים. בפועל, שדה התעופה אינו מופעל וחסרונו אינו מורגש; בית המטבחיים

הפסיק לפעול; והקבורה בהר הזיתים כמעט שפסקה.

העיקרון החמישי היה להתחשב בבעלויות על קרקעות ובהסדרים קודמים. בפועל סופחו שטחים שהיו בתחום העיריות של בית לחם, בית ג'אלה ואל-בירה והופקעו 21,000 דונם של אדמות פלסטינים לבניין השכונות היהודיות. אמנם על-פי החוק הישראלי, חוק נכסי נפקדים משנת 1950, רשאית הממשלה להפקיע את אדמותיהם ורכושם של הפלסטינים, אבל

13 כולם נכללים או מתוכננים כיום בתחום הגדר.

�� .indb 409 7/18/10 9:13 AM


ממשלת ישראל נמנעה מליישמו. ואולם בעקבות בניית הגדר ביקשה ממשלת ישראל, בישיבתה ב-8 באפריל 2004, להפקיע ללא זכות ערעור נכסים בשווי מאות מיליוני דולרים מבעליהם החוקיים.14 במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים התקבעה ההבנה שבהסדר הקבע תושארנה

השכונות היהודיות בריבונות ישראל.

למרות 37 שנות “איחוד“, מזרח ירושלים הערבית מתנהלת בפועל בנפרד ממערב העיר ומהשכונות היהודיות במזרחה, כפי שמתאר צוות החשיבה בסוגיית ירושלים במכון ירושלים.15 50 אחוז משטחי מזרח ירושלים הם בלי רשת מים וניקוז. ל-50 אחוז משטחי מזרח ירושלים אין תוכניות מתאר מותאמות, מפורטות ומאושרות, מה שמקשה לתכנן מערכות כבישים ותשתיות ומקשה על מתן אישורי בנייה האמורים להינתן על-פי תוכניות מתאר. למרות נגישותו החופשית כמעט של כוח עבודה ערבי לשוק התעסוקה היהודי בירושלים אפשר לדבר על המשך קיומם של שני שוקי תעסוקה סקטוריאליים בשני חלקי העיר.16 כך גם בתחום התחבורה והחינוך. מזרח ירושלים ופרבריה מהווים גם כיום, מציינים החוקרים, את הליבה האורבאנית של תושבי הגדה. רק מיעוט מבוטל, 6000 איש, מקרב האוכלוסייה הערבית ניצלו את האפשרות לבחור באזרחות ישראלית בהמשך למעמד של כתושב ישראל. הפלסטינים משלמים מסים ונהנים משירותים ומהטבות הניתנים לכל תושב ישראלי, אך הם פונים לרשויות הממלכתיות הישראליות רק אם אין להם חלופה אחרת. הם מחרימים את הבחירות המוניציפאליות, ומי שיש לו כתובת גם מחוץ לירושלים הלכו להצביע בבחירות ליושב ראש הרשות הפלסטינית ולמועצה הפלסטינית

שהתקיימו בינואר 1996, ובבחירות ליושב ראש הרשות בינואר 2005.

מציאות זו וההתקדמות במשא ומתן בפסגת קמפ דייוויד ביולי 2000

ידי על בינתיים הוקפאה זו החלטה .2005 בינואר 22 הארץ, רפופורט, מירון 14היועץ המשפטי לממשלה.

15 הסדרי שלום בירושלים, מרכז טדי קולק למחקרי ירושלים, מכון ירושלים למחקר ישראל, 2000.

16 ערבים ממזרח ירושלים כמעט שאינם נקלטים במפעלים עתירי ידע וטכנולוגיה, אלא בענפי התעשייה, הטקסטיל, המתכת, ההנעלה והאבן.

�� .indb 410 7/18/10 9:13 AM


הכתיבו את הצעת קלינטון להסדר קבע בשונה מהעמדה האמריקנית המסורתית, הרואה בשכונות “צעדים זמניים שאין בהם כדי להשפיע על הסטטוס הנוכחי או העתידי של העיר במשא ומתן על הסדרי הקבע“.17 קלינטון הציע שבחלוקת העיר “השטחים הערביים הינם פלסטיניים ואלו היהודיים הינם ישראליים. עיקרון זה יחול גם על העיר העתיקה“. הצדדים קיבלו הצעה זו והתקדמו לפתרונה בסבב השיחות בטאבה בינואר 18.2001 לבסוף, ב“יוזמת ז'נבה“ הלא רשמית התוו הצדדים קו גבול המממש הלכה

למעשה את הצעתו של הנשיא קלינטון19 )ראו מפה 3 ונספח א(.

קריסתו של התהליך המדיני בעקבות פסגת קמפ דיוויד הביאה למציאות

הביטחון במועצת יוסט השגריר ודברי האו"ם בעצרת גולדברג השגריר דברי 17בשנת 1969.

ראו: גלעד שר, במרחק נגיעה: המשא ומתן לשלום 1999-2001, עדות. רמי טל 18)עורך(. תל אביב: ידיעות אחרונות, 2001. שלמה בין עמי, חזית ללא עורף" מסע

אל גבולות תהליך השלום. רמי טל )עורך(. תל אביב: ידיעות אחרונות, 2004.כפי שזה הודה בדצמבר 2003 בפגישה עם יוזמי הבנות ז'נבה. 19

מפה 2

�� .indb 411 7/18/10 9:13 AM


שונה של אלימות בה שני הצדדים מרגישים נבגדים וחסרים “פרטנר“ לפתרון המקובל עליהם. הלחץ הציבורי בשל האלימות והטרור המאפיינים את המציאות של ארבע השנים האחרונות, אילץ את ממשלת ישראל להחליט על הקמתו של מרחב ה“תפר“, לרבות בירושלים. התוואי שאושר בממשלה ביוני 2002 ובאוקטובר 2003 ביקש לכאורה להעניק לגבולותיה של ירושלים מרחב ביטחוני נוסף. כל הרכסים השולטים על ירושלים והממוקמים מחוץ לגבולותיה נכללו במרחב ה“תפר“. הר גילה בדרום, השולט גם על בית לחם ובית ג'אלה, נבי סמואל ורכס שייח

זייתון בצפון השולטים גם על ביתונייא ורמאללה.

ממשלת ישראל בחרה לכלול במרחב “התפר“ את השטח שסופח ב-1967 ושטחים נוספים, אך היא נמנעת מלשלב את האוכלוסייה הפלסטינית בחברה הישראלית.20 הגדר הנבנית משנה מהותית את סדרי החיים של האוכלוסייה הפלסטינית במזרח העיר ובמטרופולין ירושלים. 200,000 הפלסטינים האמורים להתגורר בין הגדר לבין “הקו הירוק“ ייאלצו לפתח דפוסי חיים חדשים בתוך הגדר כמו אלו שמחוצה לה, אך אלו לא ישנו כפי הנראה את המשך תביעת הפלסטינים שירושלים תהיה בירת מדינתם לכשתוקם. פסיקתו של בית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק ביוני 2004 בעתירה שהגישו תושבי הכפר הפלסטיני בית סוריך, שהצטרפו אליה תושבי מבשרת ציון והמועצה לשלום וביטחון, הכריחה את ממשלת ישראל לאשר בפברואר 2005 תוואי חלופי לגדר, העומד בעיקרון המידתיות המבקש לשמור על איזון בין צורכי הביטחון של ישראל לבין שמירה על מרקם החיים הפלסטיני. תוואי חדש זה יצמצם מעט את השטח הפלסטיני המופרד מבעליו ואת מספר הפלסטינים ב“צד הישראלי“ של הגדר, אך אינו משנה מהותית את הפרדתה של מזרח ירושלים מהאוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית )ראו מפה 3(.

מהסקירה לעיל עולה כי האזורים ההיסטוריים בירושלים המקודשים לשלוש הדתות משתרעים על פני כ-2000 דונם מתוך 126,400 דונם של שטח

פלורסהיימר מכון בירושלים, העבריות והשכונות ההפרדה גדר גארב, יעקב 20למחקרי מדיניות, נובמבר 2004.

�� .indb 412 7/18/10 9:13 AM


השיפוט של ירושלים. למרות “איחודה“ העיר מתפקדת ברוב תחומי החיים כשתי בירות נפרדות לישראל ולפלסטינים בגדה המערבית.21 כל חמשת העקרונות שהובילו לקביעת גבולותיה של העיר ב-1967 אינם רלוונטיים עוד – אם משום כישלון מטרתם, כמו ניתוק מזרח ירושלים מהגדה, ואם בשל ההתפתחויות המדיניות המייתרות את הצורך בהגנה מפני צבא סדיר.22 אם כך, בהנחה שהסיפוח ובניית השכונות היהודיות החדשות לא הצליחו להניא את הפלסטינים מלחתור להקמת בירתם במזרח העיר, נדמה כי נדרש תחילה להסדיר את תקופת הביניים במעבר מעיר “מאוחדת“ לשתי בירות של שתי מדינות, ובשלב שני לארגן מחדש את האזורים המקודשים כדי שבפתרון הטריטוריאלי של ירושלים בהסדר הקבע נוכל לאחד את ההיבט הדתי עם ההיבט המדיני. תקפותו של הפתרון בשלב השני תישען על הסכמת שני הצדדים במסגרת הסכם קבע והוא ימומש רק במסגרתו

נתון מרשים המעיד על כך פרסם מכון ירושלים, חלופות להתוויית גדר הביטחון 21בירושלים, דצמבר 2004, המראה כי מספר התנועות היומיות החוצות את הקו

המוניציפאלי גדול פי עשרה מאלו החוצות את הקו הדמוגראפי.ירושלים – נאבד אותה", אופקים חדשים, 17 משה עמירב, "אם לא נחלק את 22

)ינואר 2005(.

מפה 3

�� .indb 413 7/18/10 9:13 AM


כדי למנוע מהצד החזק להשליט את הדומיננטיות שלו בהסדר ביניים.

תקופת המעברכפי שהוזכר לעיל, פסיקת בית המשפט העליון בעתירת בית סוריך לא הביאה לשינוי מהותי בתוואי הגדר שקבעו מערכת הביטחון וממשלת ישראל במרחב ירושלים. מרקם החיים של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינית ושל האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ייפגעו מאוד עם השלמתה של הגדר. מהלכים נוספים של עיריית ירושלים, כמו הכוונה לבנות שכונות יהודיות בלב האוכלוסייה הפלסטינית, עשויים להכביד עד מאוד על ההיתכנות להפרדה על בסיס דמוגראפי, שעדיין מתקיימת היום בירושלים.23

מפה 5 וטבלה 1 מתארות את ההצעה לשילוב המענה הביטחוני הנדרש לשכונות היהודיות במזרח העיר ובמערבה, עם שמירת מרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית במרחב ירושלים ובעיר עצמה, בלי לשנות את מעמדם החוקי של העיר ושל תושביה ובלי לפגוע בזכויותיהם החברתיות.

העקרונות שעליהם מתבססת ההצעה ל“מרחב תפר“ מצומצם יותר הם:צה“ל, השב“כ והמשטרה ימשיכו לפעול משני צדי המכשול עד . 1

להשגת הסדר בין הצדדים.אבטחת השכונות היהודיות בירושלים במרחב מוגן המופרד מהשכונות . 2

הפלסטיניות.24 דפוס ההפרדה יתבסס על פרופיל שונה מהקיים. ניתן לשלב גדר אלקטרונית דקורטיבית בחלק מהמכשול ובחלקו לקיים

הפרדה הנשענת על התוואי הטופוגראפי הקיים. יצירת רצף קרקעי בין ירושלים ליישובים הישראליים הגדולים . 3

במטרופולין )מעלה אדומים וגבעת זאב( והכללתם במרחב המוגן.יצירת מערכת מעברים שתאפשר תנועה של תושבי ישראל – ישראלים . 4

ופלסטינים – למרחב המוגן הישראלי )היציאה ממנו לא תבוקר(.שימור מרבית המכשול הקיים עם שבעה מעברים שיהיו בסטאטוס . 5

שכונת קידמת ציון באבו דיס, שכונת נוף ציון בג'בל מוכבר, שכונה בוואגי ג'וז 23ואחרות.

מבוסס על הצעתה של המועצה לשלום וביטחון, פברואר 2004. 24

�� .indb 414 7/18/10 9:13 AM


“Normally Open" בהתאם לצורכי מרקם החיים הפלסטיני והתנועה הישראלית עוקפת ירושלים, תוך קיום שגרת בדיקות אקראיות או בקרה מוחלטת, בכפוף להערכת מצב עדכניות. מכשול זה ייצור מרחב

לניטור מוקדם של פח“ע טרם הגעתה למרחב המוגן.שמירת הנגישות של שתי האוכלוסיות למקומות הקדושים לשלוש הדתות.. 6

טבלה 1: נתונים למרחב ירושלים בתקופת המעבר

)כל הנתונים מכוונים לשטח ולאוכלוסיה שמחוץ לגבולות 1967(

המרחב

המוגן

מרחב

הניטור

מרחב ירושליםהמוצע1

מרחב ירושליםהמאושר2

מזרח

ירושלים

נתון מסד

95,344 30,032 125,376 165,359 70,000 שטח )דונם( 1

25,255 132,906 158,161 199,485 231,000 פלסטינים 2

209,188 3,174 212,362 215,458 179,000 ישראלים 3

לדוגמה, פלסטיני נושא תעודת זהות של הרשות הפלסטינית בלבד יוכל

מפה 4

�� .indb 415 7/18/10 9:13 AM


לצאת מגוש הכפרים שמדרום לכביש 443 )מודיעין – גבעת זאב( לנסוע על הכביש, להיכנס למרחב הניטור ליד בית חורון בנקודת שהיא “פתוחה בשגרה“, לחצותו ולצאת לביתוניא באזור מחנה עופר בנקודה דומה. לחלופין יוכל להגיע לשכונות הפלסטיניות בצפון ירושלים, שועפאת ובית חנינא, ולעבור מזרחה ודרומה מתחת לגשר באזור מחנה הפליטים שועפאת ללא כל עיכוב. בהתאם להערכות המצב הביטחוניות, כניסה זו למרחב הניטור תבוקר בידי כוחות הביטחון של ישראל. אם והפלסטיני הוא גם מורשה כניסה לירושלים הוא יוכל להשתמש באחד משלושת המעברים הבאים: בידו בצפון, ““300 בדרום והר הצופים במזרח. ישראלי שאינו מעוניין להיכנס לירושלים יוכל להשתמש באותה דרך ולהמשיך לבקעת הירדן או לים המלח בלא כל עיכוב. כניסה לעיר עצמה תיעשה

דרך נקודות הביקורת לישראלים המופיעות במפת ההצעה.

תחת הנחת העבודה שממשלת ישראל ואש“ף יכולים לסיים את הסכסוך רק באמצעות שיבה לשולחן המו“מ והסדר קבע הצעה זו

נהנית מהיתרונות הבאים: המענה הביטחוני לאוכלוסייה היהודית בעיר טוב יותר בשל הכללתה •במרחב מוגן ללא אוכלוסייה פלסטינית השותפה למאבק הפלסטיני.

מעמדה החוקי של העיר ותושביה אינו נפגע והתושבים הפלסטינים •ימשיכו ליהנות משירותי העירייה ומתשלומי הביטוח הלאומי ושאר המוסדות. עם זאת, אם ממשלת ישראל תסכם זאת עם הרשות הפלסטינית אפשר להעביר את השכונות או את חלקן לאחריותה

.B במעמד שטחמרקם החיים הישראלי והפלסטיני במרחב ירושלים ובעיר עצמה •יישמר במתכונתו הנוכחית: מערב העיר והשכונות היהודיות במדינת ישראל והשכונות הפלסטיניות בגדה המערבית. בכך תיבלם המגמה המתרחבת של הגירת פלסטינים בעלי תעודת זהות ישראלית אל תוך ישראל,25 וכן תיעצר הירידה ברמת החיים של תושבי מזרח ירושלים, המכשירה את הקרקע לגיוסם של פרטים לפעילות של

לדוגמה, רק מא-רם, המונה 63,000 אלף תושבים היגרו בשנתיים האחרונות 5000 25אל תוך ירושלים.

�� .indb 416 7/18/10 9:13 AM


ארגוני הטרור.ההצעה בעלת היתכנות פיזית לבנייתה ואינה מעכבת את השלמת •

הגדר שאישרה הממשלה.ההצעה מאפשרת לדחות את הויכוח הפוליטי הפרטני על גבולותיה •של ירושלים בשל שמירת הסטאטוס קוו העירוני, אם כי יש מי שיטענו בדיוק את ההפך בשל קביעת גבולות המרחב המוגן על

בסיס הקו הדמוגראפי.ההצעה מעניקה אפשרות לפתרון מדיני של הסכסוך ואינה מערימה •

מכשולים על מימושו של הסכם המבוסס על הצעת קלינטון.

ההצעה מצביעה על חיסכון של מאות מיליוני שקלים בבניית המעברים •הנדרשים למרקם החיים הפלסטיני.

להצעה יש כמובן גם חסרונות, ויש מתנגדים להנחה המונחת בבסיסה – חלוקה על-פי הצעת קלינטון:

צפויה התנגדות מימין לקביעת תוואי מדיני על בסיס הקו הדמוגראפי •המוציא את עיר דוד והר הזיתים מהשטח הישראלי.

צפויה התנגדות של תושבי העיר הפלסטינים לבקרת מעברם ממזרח •העיר למערבה.26

צפויה ביקורת פלסטינית על היכולת לסגור את מרחב הניטור בפני •האוכלוסייה הפלסטינית של הגדה המערבית.

עלויות הבנייה והתפעול של המכשול יגדלו בשל קיומם של כמעט •שתי מערכות.

צמצום הזמן והמרחב למפגע הבא משטחי הגדה כדי לפעול במערב •העיר, וזה בשל תפיסת ה ““Normally Open של הכניסות למרחב

הניטור הגובל בחלקו במרחב המוגן.

לסכום, נראה כי הצעה זו תכשיר את מרקם החיים ואת דעת הקהל בשני הצדדים להגדרה מחדש של ירושלים ה“מאוחדת“ לשתי בירות

של ניידים מחסומים באמצעות היום גם מתקיימת חלקית בקרה אף שבפועל 26משטרת ישראל וצה"ל.

�� .indb 417 7/18/10 9:13 AM


לשתי מדינות עצמאיות.

הצעה לפתרון קבע: ארגון המרחב ההיסטוריבשלב זה אבקש להתמודד עם שלב הקבע של ירושלים תוך הצעת פתרון למרחב ההיסטורי. מפה 6 מתארת את האזור המרכז את המקומות המקודשים לשלוש הדתות בדפוסים של מוסדות דת ובתי קברות. חלק מאזור זה מתוחם פיזית בחומות העות'מאניות שנבנו בתחילת המאה ה-16 ושאינן נהנות מקדושה כלשהי, המחייבת שימוש בהן כקריטריון

בלעדי.

בנייתן של “חומות“ חדשות, מסביב לאזור המתוחם, בלי לפגוע בחומות הקיימות,27 יביא לבידול פיזי של המקומות המקודשים משאר העיר )ראו מפה 6 וטבלה 2(. ה“חומות“ ייבנו כפרויקט משותף. התפיסה בבנייתן תהיה של מרחב בעל שימוש משותף ולא של קו גבול מפריד, אם כי תתקיים יכולת הפרדה המתבססת על פתרונות אדריכליים קיימים.28 אפשר שהן תכלולנה מתחמי תחבורה, תרבות,סחר, בילוי, מוזיאונים, מיצגים וכדומה לשלוש הדתות החיות במשותף בעיר. הפרדה פיזית זו תאפשר להחיל את המודל של “עיר פתוחה“, שהוצע ביוזמת ז'נבה לעיר העתיקה בלבד, על האזור כולו. בתוך האזור תחולק אמנם הריבונות בין הצדדים באופן רשמי על-פי הצעת קלינטון, אך ללא הצבת מכשול פיזי, ובאופן מעשי יישמר הסטאטוס קוו בכל האתרים המקודשים

לשלוש הדתות.

החלת המודל של עיר פתוחה על השטח המוצע, נוסף על העיר העתיקה, היא הוגנת לשני הצדדים. ישראל תחיל את המשטר המיוחד על הר ציון והפלסטינים על עיר דוד והאתרים בנחל קדרון. לא יחול שינוי במעמד המיוחד שיש לבית הקברות היהודי בהר הזיתים ולמצודת דוד בניהול ישראלי כפי שנקבע ב“הסכם ז'נבה“. ייחסכו כל הסידורים המיוחדים

אלה נכללות במסגרת העיר העתיקה ברשימת הנכסים התרבותיים העולמיים של 27אונסק"ו.

גמר עבודת הגבול, בקו טרמינל שפירא, איה לי-ברכה, קרן גרינפלד, יהודה 28בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה, 2004.

�� .indb 418 7/18/10 9:13 AM


הנדרשים כדי להבטיח את חופש הפולחן הדתי באתרים שמחוץ לחומות העות'מאניות. ישראלי יהודי שיבקש לבקר בשטח שבריבונות פלסטינית ייכנס באחד מארבעת השערים שבריבונות ישראל, יבקר בעיר דוד, ללא כל צורך בהצגת דרכון או שימוש בשאטל מלווה, ויחזור באותה הדרך. כך גם פלסטיני נוצרי שירצה לבקר בכנסייה בהר ציון או פלסטיני מוסלמי המבקש לבקר שם בבית הקברות המוסלמי. תושב סילוואן בחלק של “עיר דוד“ לא יידרש להקיף את העיר העתיקה כדי להיכנס לשוק ברובע המוסלמי דרך שער האריות אלא יוכל לעשות זאת בקלות דרך השער הדרומי החדש, המוביל לשער האשפות. כל הפרטים הקשורים לתנועה, תושבות שירותים מונציפאליים וביטחון יהיו על-פי סעיף 6-ירושלים ב“הסכם ז'נבה“. נוהלי הקניין הפרטי יהיו שווים לאלה שייקבעו בעניין זה לגבי כל השטח של מדינת פלסטין ומדינת ישראל. אפשר, בהסכמת שני הצדדים בלבד, שהתיאום בין שתי העיריות לגבי ניהול האזור המשותף יכלול את האפשרות להמשך המגורים ההדדיים –יהודים

באזורים שבריבונות הפלסטינית, כמו “עיר דוד“, או להפך.

יתרת השטח המונציפאלי של ירושלים המאוחדת תחולק על בסיס הצעת קלינטון, תוך הסדרת משטר הגבול במעברים שייבנו על בסיס

מערכת הכבישים הקיימת והמתוכננת.

טבלה 2: המרחב ההיסטורי

נתונים הפרמטר מסד6700 מטר היקף 11791 דונם שטח 24600 מטר בניית "חומה" חדשה 3

4/5 שערים קיימים/חדשים 436,400 פלסטינים 5

3000 ישראלים 4

סיכוםההצעה המוצגת מספקת תשובות מעשיות והוגנות למתחים הדתיים

�� .indb 419 7/18/10 9:13 AM


והלאומיים בין ישראל לפלסטינים, המגיעים לשיאם בעיר ירושלים. ההצעה בפרטיה נשענת על תפישה של “win-win“ ולא על “משחק סכום אפס“. הפתרון אינו מעמעם את החלוקה הריבונית ולכן מונע תמריץ להפרת הסכם על ידי ניסיונות לקבוע עובדות בשטח. אימוץ הפתרון המוצע יאפשר להתגבר על אחת מאבני הנגף המהותיות ביותר בדרך לכינון הסדר קבע בין הצדדים. בדור שייכון בו גם שלום בין הצדדים יהיה אפשר להרחיב את המודל לאזורים נוספים בירושלים או במקומות

אחרים ללא בניית מכשול פיזי.

�� .indb 420 7/18/10 9:13 AM



6 | הגדר בירושלים במבחן בג”ץ

התוואי המאושר של גדר ההפרדה במרחב ירושלים פוגע במרקם החיים של הפלסטינים, ועלול להוליך לעימות דתי מסיבי. בג”ץ פסל חלק ממנו, אך מערכת הביטחון אינה ממהרת לתכנן תוואי חלופי שיאזן את צורכי הביטחון לעומת שמירה על מרקם החיים וחופש הפולחן של

המיעוט הפלסטיני.

לפני חודשיים פסל בית המשפט העליון את קטע המכשול שממערב לירושלים ואילץ את מערכת הביטחון לתכנן תוואי חלופי, השומר על האיזון הנדרש בין צורכי הביטחון ומרקם החיים הפלסטיני. בפסיקה זו הוא טלטל את התפישה שהנחתה עד אז את מקבלי ההחלטות

במערכת הביטחון.

עיקרו של התוואי המוצע, שאושר על-ידי הממשלה באוקטובר 2003, חופף את גבולותיה המוניציפליים של ירושלים. אבל ה“אצבע“ המפורסמת לכוון שדה התעופה עטרות בצפון העיר מתרחבת מערבה, כך שהיא כוללת ב“צד הישראלי“ עוד חמישה כפרים פלסטיניים ובהם 40,000 תושבים )העתידים להיכלא בגדר נוספת( ושלושה ישובים ישראליים: גבעת זאב, חדשה ובית חורון. לעומת זאת, כ-50,000 ירושלמים ממוצא

פלסטיני, כמו תושבי כפר עקב, הוצאו מתחום הגדר.

ב-1967 נמתחו גבולות ירושלים אל מעבר לגבעות השולטות על חלקה המערבי, מאחר שאנשי הוועדה לאיחוד העיר חששו כי הם קובעים את קו ההגנה של ירושלים במלחמה הבאה נגד ירדן. עם בנייתן של שכונות ישראליות חדשות עד לקצה הקו העירוני, מבקשים תומכי התוואי המאושר להרחיק את הקו עד לרכסים התוחמים את השטח הבנוי של רמאללה מצפון, עד בית לחם מדרום ואולי גם עד מעלה אדומים

ממזרח – בטענה כי עדיין קיימת סכנה לעימות מוגבל.

�� .indb 421 7/18/10 9:13 AM


למרות שמערכת הביטחון מיהרה לתכנן את התוואי בכל שאר האזורים, היא מהססת לשנות אותו במרחב ירושלים. היסוס זה אינו נובע רק מלבטים ביטחוניים אלא גם מחוסר יכולתה לענות לצורכי הפלסטינים — ובעיקר מלחצים פוליטיים, גלויים וסמויים, הקשורים לעתידה של

ירושלים המאוחדת.

איחודה של ירושלים ב-1967 התבסס על סיפוח של 71,500 דונם משטחי הגדה המערבית. משטח זה הופקעו 21,000 דונם, ובהם מתגוררים כיום 180,000 יהודים. מספר הפלסטינים בשטח הנותר מגיע ל-231,000 נפש, כלומר 31% מאוכלוסיית העיר המאוחדת. יש הרואים בתוואי המאושר אמצעי למוסס את תביעת הפלסטינים להקמת בירתם בירושלים – אך

לא לכך כיוון בית המשפט.

ירושלים המזרחית היא עיר נפרדת מבחינות רבות: שוק עבודה סקטוריאלי )על אף נגישותו החופשית של כוח עבודה ערבי לירושלים היהודית(; מערך תחבורה נפרד; תוכנית לימודים עצמית – תחילה ירדנית, ובהמשך פלסטינית. נוסף לכך, תושביה מעדיפים שלא לפנות לרשויות הממלכתיות הישראליות, למרות היותם אזרחים משלמי מסים, הזכאים לשירותים והטבות ככל אזרח; הם מחרימים את הבחירות המוניציפליות, ובעלי הכתובת הנוספת )חוץ מירושלים( השתתפו בבחירות למועצה הפלסטינית

שהתקיימו בינואר 1996.

מזרח ירושלים ופרבריה הם הליבה האורבנית של תושבי הגדה. אימוצו של תוואי הגדר המאושר עלול לחולל שינוי מהותי בסדרי החיים של האוכלוסייה הפלסטינית במזרח העיר ובירושלים רבתי. 230 אלף הפלסטינים המתגוררים בין הגדר ל“קו הירוק“ יידרשו לפתח דפוסי חיים חדשים בתוך הגדר – וכמוהם גם הפלסטינים המתגוררים מחוץ לגדר.

האתרים הקדושים לשלוש הדתות מתרכזים בירושלים ב“אגן ההיסטורי“, ששטחו פחות מ-1,500 דונם — אחוז אחד מכלל שטחה הנוכחי של העיר. הקמת הגדר בתוואי המאושר תאפשר אמנם לפלסטינים שבתחומה את המשך הגישה הקיימת להר הבית, אך תשבש לחלוטין

�� .indb 422 7/18/10 9:13 AM


את גישתם המבוקרת-ביטחונית של מיליון וחצי הפלסטינים משאר אזורי הגדה המערבית.

יתר על כן, עצם בידודם של האתרים הקדושים באמצעות חומה, תוך הכרזה על ירושלים כבירתה הנצחית של ישראל, עלול להעיר את העולם המוסלמי מאדישותו לסכסוך הישראלי-פלסטיני, להעניק לגיטימציה לטרור הגלובלי של אל-קעידה ולהרחיב אותו לעימות דתי בלתי-מתפשר.

כדי שתוואי זה או אחר יעמוד במבחן המידתיות שמנחה את בג“ץ, עליו להתמודד עם פרמטרים אחדים: שמירה על מרקם חייהם של תושבי ירושלים, אתריה הקדושים וצרכיה הביטחוניים. התוואי המאושר יפגע במרקם החיים של הפלסטינים ובגישתם לאתרים הקדושים – וזאת, בלי

שום פרופורציה למידת התועלת הביטחונית שתצמח ממנו.

נראה כי בית המשפט העליון כיוון לתוואי אחר, כפי שהציעו מומחים לנושא ירושלים )וכן המועצה לשלום וביטחון, שחבריה עמדו מאחורי העתירה נגד התוואי במערב העיר( — קו שעיקרו הפרדה דמוגרפית, המבוססת על מרקם החיים הנוכחי של הפלסטינים והישראלים במרחב ירושלים, בתוספת החיץ הביטחוני הנדרש, ותוך שמירה על חופש הגישה

לאתרים הקדושים.

עם זאת, יש להניח כי המכשול בירושלים ישקף גם בעתיד את המדיניות הקיימת — פרצות גדולות עם קטעי חיבור רעועים, שקיומם תלוי במאמציהם של צה“ל ושאר זרועות הביטחון. ההתפכחות ממדיניות זו, כתוצאה מאיבוד חיים, זמן, ומשאבים יקרים של מדינת ישראל,

חייבת להוליך להכרה מחודשת בצורך הממשי בהסכם.

�� .indb 423 7/18/10 9:13 AM


�� .indb 424 7/18/10 9:13 AM


ירושלים | מזרחית, מערבית, מאוחדת

�� .indb 425 7/18/10 9:13 AM


2009 | ירושלים רבתי — סטאטוס מכשול

�� .indb 426 7/18/10 9:13 AM

פרק 7 | סוריה ולבנון

�� .indb 427 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 428 7/18/10 9:13 AM


431 ]08/06/2007 | Ynet[ גם דמשק, גם רמאללה .1434 ]06/09/2006 | Ynet[ איום צבאי – בומרנג חברתי .2436 ]09/08/2006 | Ynet[ מו"מ בשתי חזיתות .3439 ]24/07/2006 | Ynet[ לרסק את חיזבאללה, לשמור על לבנון .4442 ]17/07/2006 | Ynet[ בצפון יוכרע גורל המזרח התיכון .5


�� .indb 429 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 430 7/18/10 9:13 AM


]08/06/2007 | Ynet[

1 | גם דמשק, גם רמאללה

נטישת הערוץ הפלסטיני לטובת זה הסורי תזיק לשניהם. ישראל צריכה להניף את דגל המו“מ המקביל

נכונותו המאולצת-קמעה של ראש הממשלה לפתוח במשא-ומתן עם סוריה מתיישבת עם הערכה שנשמעת לאחרונה מפי אינטלקטואלים פלסטינים מתונים, תומכי פתח. אלה סבורים — באופן מפתיע ובניגוד לעמדה הפלסטינית המקובלת - כי כיום, בהיעדר מנהיגות ישראלית איתנה ויכולת אמיתית של הפתח ליטול את המושכות באופן לגיטימי להחריף, ואף להימשך עלול הצדדים בין העימות החמאס, מידי נושא לסוריה. האחרון ישראל בין הזמן למשא-ומתן לנצל את ויש בחובו, על פי הערכתם, מקדמים חיוביים לחידוש הדיונים בעתיד בין ישראל לפלסטינים. עמדה זו נסמכת בין היתר על הערכה הקבועה, כי לוויתורים הציבור להניע את בישראל כל ממשלה של ביכולתה אין האזורית היציבות לטובת ולכן, במקביל, מסלולים בשני ולפינויים והסכמי הקבע, מוטב להשקיע את המאמצים במסלול בעל הסיכויים

הטובים יותר באותו מועד.

לייצב לארצות-הברית לאפשר זו תפישה פי על יכול הסורי הערוץ את המצב בעיראק, ולשפר את סיכוייה לצאת משם בהקדם. הוא יכול לחזק את שורת המדינות הערביות המתונות, המאוימות מעליית כוחה של איראן, ולהפחית את האיום על ישראל. הסכם ישראלי-סורי יניב תוך החלשה משמעותית עם לבנון, גם הסכם בעקבותיו מהר מאוד ביכולותיו של חיזבאללה לאיים על גבולה הצפוני של ישראל ולתמוך בחמאס. החלשת הכוחות האיסלאמיים הקיצוניים תחייב את החמאס בריכוך עמדותיו ובעלייה על ערוץ המשא-ומתן וההכרה בישראל, או לחלופין, תאפשר את החלפתו בממשלת פתח, באם האחרון ימצא את

הכוחות הדרושים לשיקומו.

�� .indb 431 7/18/10 9:13 AM


אולם בחירה בערוץ הסורי מתעלמת מאיומים, הטמונים דווקא בהיעדר חמאס הנוכחית, במציאות הפלסטיני. בערוץ משמעותי מדיני תהליך נהנה מעלייה מתמדת בכוחו ביחס לפתח ובשליטתו ברצועת עזה. בהיעדר מנהיגים הפלסטינים בקרב למצוא ישראל של סיכוייה מדיני, שינוי המוכנים לחתום עימה על הסכם קבע ילכו וייעלמו במשך הזמן. המשך המדיניות השוללת ממשלה פלסטינית בהובלת החמאס ובהשתתפותו

עלולה להביא במהרה לקריסה ולפירוק הרשות הפלסטינית.

מהלך זה יטיל מחדש על ישראל את האחריות לגורלם של הפלסטינים, ממנה כבר הצליחה להתנער במסגרת הסכמי אוסלו. מהלך שכזה גם יחסל כל כתובת אפשרית, שתוכל לנהל את מערכת היחסים היומיומית עם ישראל - ועל אחת כמה וכמה משא-ומתן ויישום של הסדר. כאוס שכזה יוכל אולי להביא, במקרה הטוב, להתערבות בינלאומית נמרצת ואפקטיבית, אך סביר יותר כי הוא יאפשר לכל ארגון קיצוני כמו אל-קאעידה למצוא גם הוא את נחלתו הפרטית בשטח ולאיים על ישראל. ולבסוף, דימומו של העימות ישרת את איראן כפלטפורמה לאיומיה על

ישראל ולהתחזקותה שלה.

ממשלת על כי למסקנה אותנו להוביל עשויה זו זהירה הערכה ישראל, הנוכחית ובעיקר העתידית, להרים דווקא את כפפת המשא-

ואף להוסיף להם את הערוץ הלבנוני, יחד, גם ומתן בשני הערוצים ערבית וזיקה מעורבות קיימת משמעותיים. בוויתורים צורך הנעדר לא תמהר הפלסטינים. לבנון הפליטים סוגיית לפיתרון ביחס חזקה בתחומה. המצויים אלה של עתידם נקבע טרם הסכם על לחתום )“אל-חארם הבית הר של לגורלו החרד והאיסלאמי, הערבי העולם א-שריף“, כלשונו(, לא יזדרז לאפשר לפלסטינים לחתום על הסדרים לשלוש רלוונטית '67 וקווי הגבולות סוגיית עמו. מתואמים לא השותפות הללו, המחושקות והמאוימות מפני תקדים השונה מההסכם עם מצרים, ואפשר שעיקרון של תיקוני גבול במודל הירדני יוכל לשמש

מכנה משותף לכך.

אזוריים של תחבורה, להיבטים הנורמליזציה מתייחסים אף תהליכי

�� .indb 432 7/18/10 9:13 AM


לתוכנית פעולה שיתוף לכן ומחייבים ועוד, מים אקולוגיה, תיירות, ההסכמים כל ישראל. של השונים לגבולותיה מתואמת אזורית מחייבים מעורבות בינלאומית עמוקה ועתירת משאבים לטובת קליטת פליטים, קליטת מתנחלים, היערכות מחודשת של צה“ל, ביסוסן של ועוד. והסורית הפלסטינית הכלכלה קידום בירושלים, הבירות שתי היכולת לגייס ולארגן זאת בקהילה בינלאומית שבעת כישלונות באופן

מדורג קשה יותר מריכוז מאמץ, הנושא בחובו פיתרון אזורי כולל.

- שכזה למהלך וה“מטרייה“ הפלטפורמה הוצגה כבר ישראל בפני הבינלאומית, הוועידה בדמות והן הערבית הליגה יוזמת בדמות הן שתלווה את השלב השני ב“מפת הדרכים“. אלו אינן נעדרות קשיים או סיכונים, אך מנגד, יציאה מדפוס המחשבה של המשא-ומתן הטורי )שאף הוא אינו מאומץ עדיין ברצינות בירושלים( יכולה להביא לשינוי משמעותי בסיכוייה של ישראל ליהנות מיציבות, ביטחון והשתלבות

בין עמי האזור.

�� .indb 433 7/18/10 9:13 AM


]06/09/2006 | Ynet[

2 | איום צבאי - בומרנג חברתי

אולמרט חוטא במחשבה שיוכל להתמיד באיומיו על דמשק, ובמקביל לצמצם את הפערים בחברה

על שגזרנו המגבלות את “נסיר סוריה מול במערכה בהכריזו כי עצמנו“, מעיד אולמרט כי אפילו לאחר המלחמה, הוא מתקשה להכיר שבתחום לזו - המדיני בתחום מדיניותו שבין ההדדיות בהשפעות

החברתי והכלכלי.

- זה מסוג איומים כי הממשלה לראש תבהיר חקירה ועדת כל המושמעים ללא “גזר“ של חלופה מדינית, ועוד מפיו של מי שהחליט לצאת למלחמה תוך שעות - גוררים בהכרח את דמשק להתעצמות צבאית, להידוק קשריה עם איראן ולשיקומו של חיזבאללה ככוח מגן מפני מהלך ישראלי מאגף דרך לבנון. כל אלה יחייבו את צה“ל לתוכנית התעצמות משלו, לעוד אימונים וליתר כוננות. אלו בתורם יעלו עשרות את לצמצם אולמרט של הבטחותיו כל את שימוססו מיליארדים,

הפערים החברתיים ולהיאבק במצוקה.

ודאי היה הציבור, של ליבו לרחשי יותר קשוב אולמרט היה באם 86 בין לפיו המלחמה, מגמר “דחף“ סקר של המשמעות על עומד ל-88 אחוזים מהציבור סבורים כי תפיסת הקיצוץ בתקציבי הרווחה אינה מוצדקת, ואין לממשלה עילה להוסיף על חשבונם את הכספים דיונים שנדרשו העובדה את להוסיף ניתן לכך לביטחון. הדרושים רבים והחלפת חברים בוועדת הכספים, כדי לאשר את הקיצוץ הרוחבי

במשרדי הממשלה למימון עלויות המלחמה והשיקום.

המדינית תפיסתו את הן לממן שיצליח במחשבה חוטא אולמרט והן ורדפהו“, שלום “בקש הציווי מימוש את הנעדרת החד-צדדית, כ-10 מעזה, שעלו והפינוי היציאה החברתיים. הפערים צמצום את

�� .indb 434 7/18/10 9:13 AM


מיליארד שקלים; גדר ההפרדה, שהוסיפה סכום דומה; ועלות העימות ברצועה הצומחת מיום ליום - כל אלו באים מתקציב המדינה וללא כל סיוע חוץ, שהיה ניתן חלקית אילו בוצעה הנסיגה במסגרת הסכם. זו הדרך להפחית את מספר העניים, שצפוי לעמוד בסוף ודאי שלא 2006 על למעלה מ-2.2 מיליון נפש, או להשלים את 6,000 הכיתות

שחסרות בבתי-הספר בישראל.

באמצעות העימות ממעגל סוריה את להוציא בניסיונו נכשל ברק כי היא ונסוג מדרום לבנון. שרון בתורו בחר להתעלם ממנה הסכם “חלשה“ מכדי לחתום. כעת מבקש אולמרט לאיים על אסד, שמדבר

בגלוי על השבת הגולן לידיים

לחתור משכיל לא הוא גם קודמיו, שני כמו הזרוע. בכוח סוריות להשלמת מעגל השלום סביב ישראל בחלון הזמנים, ערב התחמשותה אחת על רדיקלית תנועה של והשתלטותה גרעיני בנשק איראן של המדינות הגובלות בישראל. אילו נהגו הוא וקודמיו אחרת, ניתן היה לשנות באמת ובתמים את הקצאת המשאבים החברתית ביחס להוצאה

הביטחונית, ולקיים את ההבטחות החברתיות.

ב“בחירה דווקא לפתוח הסורי הנשיא בחר מפורסם, נאום באותו האסטרטגית בשלום“. מסיבות שונות, בחרו בישראל להתעלם מחלק ממשלה, ראש כל של לתפקידו אולמרט חוטא בזאת של דבריו. זה להרחיק ככל שיוכל את המועד בו ייאלץ להורות לצה“ל לפעול במלוא עוצמתו. את המשאבים הנחסכים עד אז יש להקצות לחיזוקה ורווחתה נוספת. של החברה הישראלית כולה, שאפשר ותיכפה עליה מלחמה השמיכה התקציבית הקצרה לא תגדל בעזרתם של איומים מיותרים;

בעזרת חידוש המו“מ עם סוריה ועם הפלסטינים - אולי דווקא כן.

�� .indb 435 7/18/10 9:13 AM


]09/08/2006 | Ynet[

3 | מו“מ בשתי חזיתות

עוד לפני “היום שאחרי”, על אולמרט לשבור את אזיקי מחשבתו ולחתור באמת לגבול קבע - כולל בגולן

העימות בצפון, כמו גם מקבילו ברצועת עזה, מלמד מחדש כי התעלמות והאינטרסים שלו, בדפוס מהלכים חד-צדדיים היריב, מצרכיו מהשכן ממניעים אפשרית. אינה - יציבה מדינית מציאות לקבוע המבקשים שונים ומגוונים, הוא יעשה יותר מתמיד כדי להעיד על קיומו ולקדם את הרלוונטיות שלו, בעיקר מול המתעלם ממנו - כך סוריה וכך הפלסטינים.

שלום, להסכם בשפרדסטאון להגיע וסוריה ישראל של כישלונן מהגולן ישראלית נסיגה תמורת לבנון עם הסכם גם מניב שהיה ומדרום לבנון, הביא בסופו של דבר לנסיגה מדרום לבנון ללא הסכם, בהתעלמות מסוריה, ועם איום חיזבאללה על קו הגבול. הכרת הקהילה הבינלאומית במילוי החלטה 425 מצד ישראל לא ביטלה את האינטרס מאמציו. להגביר אסד את אילצה אלא הגולן, רמת בהשבת הסורי מכיוון ולא חיזבאללה מאדמת לבנון לפעול באמצעות דמשק בחרה לכרות ואף לפזול אותה שאילצה המתמשכת, חולשתה עקב הרמה

ברית צבאית עם איראן, בניגוד למיצובה ההיסטורי באזור.

הפגיעה בחיזבאללה וכניסת צה“ל לדרום לבנון ליצירת רצועת ביטחון חדשה, המצמצמת את איום הרקטות קצרות הטווח ובכך גם שוחקת את כושר ההרתעה של איראן כלפי ישראל, היא המקסימום האפשרי צבא ופריסת החיילים של שחרורם את להשיג. היה יכול שצה“ל עם הסדרים במסגרת רק לקבל ישראל תוכל בינלאומי וכוח לבנון לבנון ובתמיכה משמעותית של הקהילה הבינלאומית, וכל זאת בתנאי שלחיזבאללה תינתן הלגיטימציה להישאר גורם כוח אזרחי במערכת לו אינטרס - של לבנון לייצובה חלקו התורם את וככזה הלבנונית,

חרדה גם הקהילה הבינלאומית.

�� .indb 436 7/18/10 9:13 AM


צבאיות יכולות בעל צבאי כגורם חיזבאללה של שיקומו למניעת משמעותיות, וחשוב מכל - למען הרחקת איראן מהיכולת לקבוע את סדר היום האזורי ולהחזיקו כבן ערובה נגד הפעלת סנקציות נגדה, על ישראל והקהילה הבינלאומית לפעול ולשנות את מיקומה של סוריה במשוואה האזורית באמצעות חידוש ההידברות עימה, לרבות על רמת בראשות הערבי העולם של מתמיכה ייהנה אשר מהלך זהו הגולן.

מצרים וסעודיה והעולם האיסלאמי הסוני.

ומה בזירה הפלסטינית? קונספציית ה“אין פרטנר“ שמשה את שרון לסגת מרצועת עזה כדי לנסות ולהרוויח זמן לחיזוק האחיזה הישראלית חמאס לניצחון תרמה מאבו-מאזן התעלמותו ושומרון. ביהודה בבחירות, והביאה את אולמרט לכס ראש הממשלה על כנפי תוכנית ההתכנסות- ניסיון חד-צדדי נוסף לקבוע גבול למדינת ישראל. כעת, הפסקת אש כוללת, שחרור אסירים וחידוש ההידברות עם אבו-מאזן, באינטרס לפגוע יכולות נדרשות, פלסטיניות למחויבויות במקביל יותר, המתון הפתח לשיקום חמאס-חיזבאללה, הקשר לשמירת

ולעידוד שינוי הכוון ברשות, שהחל בפרסומו של “מסמך האסירים“.

לגורסים תדירות כי אין ביכולתה של ישראל להניע מו“מ בשתי חזיתות אטען ראשית, כי מנהיגות היוצאת בתוך ימים למלחמה בשתי חזיתות יכולה גם לנהל מו“מ בשתיהן. הדבר אינו כרוך בדם והרס, ועולה הרבה פחות דולרים מיום אחד של מלחמה. שנית, במדיניותה החד-צדדית הבלתי משדריה ובהתעלמותה פרטנר“ ש“אינם הפלסטינים כלפי פוסקים של סוריה “החלשה מכדי לחתום “, איבדה ישראל את השנים הנדרשות לניהול טורי של מו“מ. התרכזות בערוץ הסורי, כפי שנעשה בפברואר 2000, לא תשכנע את הפלסטינים להניח את נשקם ולהמתין מניסיונותיה להפסיק דמשק את ישכנע לא הפוך ומהלך לישראל, הפלטפורמה את השסועה. לבנון באמצעות הגולן עניין את לעורר למהלך כולל זה, הליגה הערבית כבר הציעה שעה שאימצה את היוזמה

הסעודית במרס 2002.

אל לממשלת אולמרט לפחד מכך שהציבור לא יצעד בעקבותיה; היא

�� .indb 437 7/18/10 9:13 AM


הרי נבחרה והורכבה משום שהינה נטולת אידיאולוגיה. אין בה נציגי תחתיה המטרייה, שם הוא פרגמטיזם השמאל. את לא ואף הימין הצטופפו כל פורשי ואסופי המפלגות אל “קדימה“. שמו של המבצע הדרך את בתפישתה על-ידה יאומץ כי ראוי כיוון“, “שינוי בלבנון, טרם עוד מחשבתו אזיקי את לשבור אולמרט על הסכסוך. לניהול המלחמה, של בסיומה הישראלית לחברה הצפויה הגדולה הטלטלה קבע גבולות להשגת הבוחרים לציבור להבטחתו באמת ולחתור

למדינת ישראל.

�� .indb 438 7/18/10 9:13 AM


]24/07/2006 | Ynet[

לרסק את חיזבאללה, | 4לשמור על לבנון

ישראל יכולה וצריכה לנצח, אך ראוי שהמחיר שהיא נדרשת לשלם יקדם מציאות יציבה באמת

אנושה פגיעה של במשמעות לנצח, ישראל על חובה זו במלחמה שיביאו הבנות, או הסדר והשגת החיזבאללה של הצבאית ביכולתו הצפון. בגבול ייעודיים בינלאומיים וכוחות לבנון צבא לפריסת התביעה לשחרורם של שני החיילים ללא תמורה כלשהי אינה ריאלית, ויכולה לשמש בעיקר להארכת הזמן שישראל יכולה לתבוע מהקהילה הבינלאומית להשגת יעדיו האחרים של המבצע. אך חשובה יותר היא שאלת היום שאחרי, שבו תוכל ישראל לתרגם את הישגיה הצבאיים לשם המלחמה. טרם בה שהייתה מזו יותר טובה מדינית למציאות כך על ממשלתה לפעול כבר עתה במישור המדיני ולהנביט מהלכים, שאפשר ויניבו פירות מאוחרים שימנעו גם את הוויכוח הפנימי הצפוי

על הישגי העימות.

אחד הלקחים המרכזיים מהאירועים, אם כי אין הוא חדש לגמרי, הוא ההבנה ששלטון מרכזי חלש מהווה כר נוח לצמיחת גורמים שליליים, מונעים על-ידי כוחות בעלי אינטרסים שונים. כך חיזבאללה בלבנון על-ידי הן המופעלים בשטחים, והחמאס האיסלאמי הג'יהאד וכך הסורים, לטובת הצבה מתמדת של סוגיית הגולן על סדר היום האזורי ההגמוניה לקידום קדמי מוצב בדפוס איראן, על-ידי והן והעולמי, האיראנית באזור למול ישראל ומצרים ולמיסוך הנדרש עבור תוכנית

הגרעין.

כיבוש רובה של לבנון בידי צה“ל ב-1982 וגירושו של אש“ף מביירות לא לימד את ממשלת לבנון לאמץ את המודל של חוסיין בספטמבר

�� .indb 439 7/18/10 9:13 AM


1970 ביחס להקמת מדינת פתח בתוך ארצו ופגיעה ישראלית מתמדת לבין מירדן שהגיע אש“ף בין ההבדל למרות הירדניים. באינטרסים על בלבנון, החיה השיעית האוכלוסייה את המייצג חיזבאללה, הלבנונים לזכור כי האחרון מבכר את תפקידו כמגן האסלאם על פני תפקידו הממלכתי בממשל הלבנוני. העדפה זו ראויה שתביא לכרסום למול הארגון השיעי בעיקר הלבנוני, הציבור בכוחו בקרב משמעותי כוחה, את הראתה בלבנון החברה זאת, עם יחד אל-אמל. האחר,

ובתמיכה בינלאומית הרחיקה את חיילי סוריה מרחובותיה ושטחה.

לפיכך, על ישראל לעשות ככל שביכולתה להימנע מצעדים שיותירו את הממשל בלבנון מרוסק בסופה של המלחמה, בדמות הרס מוחלט של התשתית ומאות אלפים המצטופפים במחנות פליטים מסביב לבירה, דבר שיאפשר את חידוש כוחו של חיזבאללה על-ידי היושבים בדמשק ובטהרן. עליה להיענות לשיח עם ראש ממשלת לבנון באופן שיוציא את סוגיית שלושת האסירים הלבנונים משליטת נסראללה ואף יפריד בינם לבין האסירים הפלסטינים, ויביא לפריסת הצבא הלבנוני מדרום

לליטאני, גם אם מדובר בעיקר קואליציה של כוחות חמושים.

ריסוק חיזבאללה נדרש, ויעניק לישראל את האפשרות לבחור במהלך נרחב לצמצום ההשפעה האיראנית על סדר יומה. באם תרצה לעשות זאת, עליה לפעול כבר היום להוציא את החוליה הסורית מהשרשרת. סוריה היא זו שמאפשרת את חימושו ואימוניו של חיזבאללה, או של כוח אחר שיקום לשירותה ולשירות טהרן. אף היא עצמה משמשת כלי משחק בידי איראן, לאור חולשתה המדינית, הצבאית והכלכלית ביחס לישראל. מהלך שכזה יחייב את ישראל לאפשר למאמצים הבינלאומיים להבטיח להעלות מחדש, בשלב מאוחר יותר, את רמת הגולן על שולחן לדורותיו, אסד של למדיניות כהישג הדבר ייתפס אם גם הדיונים. הרי באם יניב הסכם שלום עם סוריה ולבנון בעקבותיו, לצד בידודה של איראן וניתוקה מקשר יבשתי עם גבול ישראל - ייפתחו סיכויים המצרית-סעודית ההגמוניה ותישמר באזור, ליציבות יותר טובים

הפרו-מערבית בעולם הערבי.

�� .indb 440 7/18/10 9:13 AM


על הקהילה הבינלאומית, המפוצלת באינטרסים שלה באיראן, לאזור את הכוח הנדרש ולהפעיל את שוט הסנקציות הכלכליות נגדה, לאחר הסחבת בה היא נוקטת ביחס לתוכנית הגרעין. לא נדרש דמיון רב כדי לחבר את ה-12 ביולי לשני אירועים שקרו בו: העברת התיק הגרעיני ראש לתשובת כתגובה הביטחון, למועצת סולאנה על-ידי האיראני המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, והמבצע שבמהלכו נהרגו הקהילה של ידה אוזלת בשל מצליחה, איראן צה“ל. חיילי ונחטפו הבינלאומית, לשמור על מאזן הרתעה עם ישראל באמצעות חיזבאללה, יקרה, מעמדה זה עוד בטרם מימשה את תוכניתה הגרעינית. כשגם

ישודרג לאין שיעור, על כל ההשלכות בזירה האזורית והעולמית.

ישראל יכולה וצריכה לנצח את החמאס והחיזבאללה בעימות הנוכחי, אך מן הראוי שהמחיר אותו היא נדרשת לשלם כדי להשיג זאת יחייב המערכה בתוצאות להשתמש שבראשה האזרחית“ ה“מנהיגות את ליצירת מציאות שונה, יציבה יותר. ללא שינוי עמוק בתובנות ובעמדות אדום“, “שחר הביטחון“, “רצועת כמו מושגים המעורבים, הצדדים

“פליטים בארצם“ ועוד ימשיכו להוות את שגרת קיומינו.

�� .indb 441 7/18/10 9:13 AM


]17/07/2006 | Ynet[

5 | בצפון יוכרע גורל המזרח התיכון

חולשה ישראלית תערער את היציבות האזורית ותחסל את הסיכוי לשלום עם המתונים בעולם הערבי

אף שהאש בוערת בצפון רק חמישה ימים, כבר יש בה בכדי להאיר לצדדים המעורבים את הכיוון לכיבויה, כמו גם להתנהלותם במערכת האזורית. העימות בלבנון פותח בפני הקהילה הבינלאומית הזדמנות בימים אלו מול בין העימותים שישראל מנהלת להציג את הבחנתה את לסיים האפשרות את פותח הוא לישראל ולבנון; הפלסטינים העימות בעזה תוך כדי השגת מטרותיה בטווח הקצר; ואילו ללבנונים מהחיבוק ולהשתחררות בדרום ריבונותם להשלטת הסיכוי את -האיראני-סורי. הם וגם הפלסטינים צריכים להחליט עכשיו, בידי מי

הם מבקשים להשאיר את המפתח לעתידם.

בהפעלת מידתיות היעדר על ישראל את גינו ורוסיה צרפת אם גם כוחה, על אירופה והאו“ם - יותר מאשר ארצות-הברית - להמשיך הצבאי כוחה להפעלת והתמיכה הלגיטימיות את לישראל ולהעניק להגנתה. מדיניות הפוכה או הססנית של הקהילה הבינלאומית תעקר מתוכן את ההכרה שנתנה לישראל ביישומה המלא של החלטה 425, עם נסיגת צה“ל מלבנון, ותעניק הכשר לאוזלת היד הלבנונית ביישום הפועלים הפלסטיניים ולארגונים לחיזבאללה ביחס 1559 החלטה

בקרבה.

מו“מ בכל לישראל המובטחות הבינלאומיות הערבויות מכך, יתרה שניהלה עם סוריה והפלסטינים תאבדנה ממהימנותן וממשקלן ביחס לסיכונים שישראל תסכים ליטול על עצמה. שחרורה של סוריה מכל אחריות למהלך שטביעות אצבעותיה ניכרות בה )כמו גם של איראן( עלול לאלץ את ישראל לנסות ולגבות ממנה מחיר שהוא יותר ממטס מעל ארמונו של אסד - באופן שידרדר את העימות לאזורי. ההוראות

�� .indb 442 7/18/10 9:13 AM


שיוצאות מדמשק שמות לצחוק את שאיפת הלבנונים, בגיבוי האו“ם, לסיים את השליטה הסורית בעתידם, גם אם כוחותיו של אסד עזבו איראן מצליחות חיזבאללה, באמצעות מכך: חמור אך אדמתה. את וסוריה לקבוע את סדר היום האזורי ולמנוע מהלכים שאפשר שיובילו

ליציבות בעימות הישראלי-פלסטיני.

שלעת משום במאבקה, כמרכזית הצפונית בזירה לבחור ישראל על עתה, רק בה יש לה סיכוי לשינוי אמיתי וארוך טווח. עליה לנצל את מתווך, מהלך על-ידי חמאס-חיזבאללה הקשר להחלשת ההזדמנות שירגיע את האש ברצועה בדמות עסקת חבילה הכוללת את שחרורו של שליט, שחרור מאוחר של אסירים על-פי ההבטחה שניתנה לאבו-מאזן מאולמרט טרם האירועים, הפסקה מוחלטת של ירי הקסאמים והפסקת הסיכולים נגד כל מי ששותף להפסקת האש בצד הפלסטיני. בגזרה להימנע מכישלון לישראל בגזרה הצפונית תאפשר התמקדות בה אינה יכולה לסיים כשידה על התחתונה, תוצאה שתביא לטלטלה

עזה בכל רחבי העולם הערבי ביחס לעתיד יחסיו עם ישראל.

חיסול הנוכחות הצבאית של חיזבאללה בקו הגבול עם ישראל תרחיק את האצבע של נסראללה מהדק האקדח הצמוד לרקתם של ישראל ולבנון, הערבי, בעולם ישראל עם הפשרה מחסידי תמנע - יותר חשוב אך האלים השיעור השלום. הסכמי על להתנצל וירדן, מצרים ובראשם שכפה נסראללה על ממשלת לבנון חפצת השיקום חייב ללמדה, כי לא ניתן לתבוע את כיבוד הריבונות מישראל בשטח שהיא עצמה לא עשתה כדי לממשה, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט האזרחי. תמיכה בינלאומית אמיצה יותר בממשלת לבנון יכולה להניע אותה לשלוח את כוחותיה הצפוני הלקח לשם. לחזור הצורך את מישראל לחסוך כדי לדרום, ההחלטה לעצמאות ביחס הן הפלסטינים, על-ידי שיילמד ראוי הזה הפלסטינית - שנלקחה מיושבי עזה ורמאללה בידי יושבי דמשק - והן

ביחס לפעולות נגד ישראל שייצאו מהשטח שיעבור לאחריותם.

חשיבותו האסטרטגית של מבצע “שכר הולם“, שהפך בינתיים “לשינוי כיוון“, הינה רבה לאין ערוך מ“ענבי זעם“ ו“דין וחשבון“ שהכרנו, ואף

�� .indb 443 7/18/10 9:13 AM


והשלום הפשרה תהליך המשך על מאבק זהו בעזה. קיץ“ מ“גשמי בין ישראל לגורמים המתונים בעולם הערבי. הצלחתם של נסראללה את תערער תנאי, בכל ישראל להשמדת הקוראים ואחמדי-נג'אד, היציבות האזורית המבוססת על עליונותה הצבאית של ישראל והסכמי גורמי על לה. שקדמו העימות לדפוסי לחזרה ותביא עימה, השלום הקהילה הבינלאומית, כמו גם על ישראל, לתעדף את פעילותם באופן אף - שבעקבותיה למלחמה, הופך המבצע בטרם עוד זאת שימנע

שהצדדים המתונים ינצחו - יידרשו שנים לשיקום ההריסות.

�� .indb 444 7/18/10 9:13 AM

פרק 8 | ערביי ישראל

�� .indb 445 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 446 7/18/10 9:13 AM


449 ]03/09/2007 | Ynet[ 1. לא כך נשיג רוב452 2. התנתקות מאזרחי ישראל ]הארץ | 07/08/2005[

�� .indb 447 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 448 7/18/10 9:13 AM


]הארץ | 03/09/2007[

1 | לא כך נשיג רוב

הרעיון להעביר שטחים מאוכלסים בערבים-ישראלים לפלשתין לא מעשי — ומסוכן

הפלשתינאים עם קבע להסדר מחודש מו“מ על הידיעות בעקבות שב פרופ‘ גדעון ביגר ומעלה את ההצעה להעביר שטחים מאוכלסים להעברת בתמורה שתקום, הפלשתינית למדינה בערבים-ישראלים )“הדרך היחידה ישראל לריבונות חלק מהיישובים הישראליים בגדה להסכם“, “הארץ“ 14.8(. כך יובטח הרוב היהודי במדינת ישראל ויוגדל פרטי את כשבוחנים אך ישראל. בארץ היהודית ההתיישבות שטח ההצעה מבחינה מעשית ובעיני המשפט הבינלאומי והישראלי, מגלים

שמדובר ברעיון לא מעשי ומסוכן.

את להבטיח כדי בעבר הועלה השטחים חילופי שרעיון טוען ביגר העובדה מעצם להבנתו המופר הלאומי“, “השוויון מכנה שהוא מה אין לקום העתידה שבפלשתין בעוד ערבי, מיעוט קיים שבישראל מיעוט יהודי. אך האמת היא שההצעה לחילופי שטחים עלתה בקמפ דייוויד, בטאבה, בז‘נווה ואצל הנשיאים ביל קלינטון וג‘ורג‘ בוש כדי שבפינוים הקושי על ולהתגבר הישראליים האינטרסים את לספק של מאות-אלפי ישראלים מהשטחים, למרות מעמדן הלא-חוקי של

ההתנחלויות במשפט הבינלאומי.

הנשק שביתת קווי ל“התאמת להביא מבקשים ההצעה תומכי חטוף במבט די ישראל“. בארץ שהתהוותה הדמוגרפית למציאות במפות שמפרסם פרופ‘ ארנון סופר כדי להבין כמה מסוכנת קביעה גורפת זו. קל יותר לחבר את הגליל הערבי לג‘נין ואת ריכוזי הבדווים בנגב לאזור חברון, מאשר לשלוח אצבע של 21 ק“מ ללב השומרון כדי לחבר את אריאל לישראל. מי ערב לכך שאחרי שישראל תביע נכונות לפתוח את גבולות ‘67, שעל בסיסם היא נהנית מ-78% מהשטח בין

�� .indb 449 7/18/10 9:13 AM


הירדן לים, הדבר יסתיים בכך ולא יגרום לפתיחת תיקי ‘48 — גבולות החלוקה, בינאום ירושלים, הרס הכפרים, הפליטים הפנימיים, האדמות

המופקעות, הרכוש שנותר ועוד.

ובין לטורקיה יוון בין האוכלוסייה חילופי את כדוגמה מביא ביגר הודו לפקיסטאן )שבמהלכם מתו רבים(. אבל החוק הבינלאומי היום אוסר מפורשות על כל העברה של אוכלוסייה משום החשיבות הרבה המוענקת למקום המגורים ולמרקם החיים בסל הבינלאומי של זכויות

האדם.

בהסכמה ובראשונה בראש תלוי הריבונות העברת של היתכנותה פלשתינית — תנאי הכרחי שביגר כלל אינו מתייחס אליו. אבל לאש“ף האמורים ערבים אזרחים שאותם למהלך להיכנס אינטרס כל אין מעוניין אש“ף נחרצות. לו מתנגדים החדשה המדינה אזרחי להפוך

בשטחים נוספים ריקים מכל אוכלוסייה לטובת קליטת הפליטים.

פי מה יצטרכו הצדדים, על עדיין ישנה את עמדתו, גם אם הארגון שהופך למקובל ומחייב בדין הבינלאומי היום, להעמיד לכלל התושבים באזור שתי אפשרויות לשמור על אזרחותם הישראלית. גם זהו תנאי יוכלו אזרחים אותם ביגר: ידי על הדברים מהצגת שנעדר הכרחי האזרחות על לשמור או ישראל, לתוך מגוריהם מקום את להעתיק את שיחייב דבר המועבר, בשטח המגורים המשך תוך הישראלית ישראל בהסדרי מעבר ותעסוקה מורכבים, אך ישלול מהם את הזכות את אף בפלשתין, שייוולדו ומילדיהם, לכנסת בבחירות להשתתף

האזרחות.

ביגר טוען שהמהלך יצמצם את המיעוט הערבי ל-14% מהאוכלוסייה אך הפלשתינית. לרשות יעברו ערבים אלף 200 כי וטוען בישראל, מעשית לא ניתן להגיע לכך. הדבר מחייב את העברתם של יישובים טירה קלנסואה, — ישראל“ “חוצה לכביש ממערב היושבים ערביים וג‘לגוליה; ויתור על גוש ההתנחלויות שקד בכדי להעביר את יישובי ואדי ערה וויתור על גוש יישובי מערב השומרון )אלקנה, אורנית, שערי

�� .indb 450 7/18/10 9:13 AM


תקווה, עץ אפרים ועוד( באם רוצים להעביר את כפר קאסם וסביבתו.

אם מורידים את היישובים הללו, שבלתי אפשרי להעבירם, יוצא שרק המדינה מאוכלוסיית בלבד 2.3% — בישראל הערבי מהמיעוט 12%אוכלוסייה של מגוריה שטח ועוד: זאת הפלשתינית. לרשות יועבר ממה פחות הרבה קמ“ר, מ-120 יותר קצת על משתרע זו קטנה

שישראל מבקשת לספח במסגרת גושי ההתנחלויות בגדה.

הדרך הנכונה לצמצם את המיעוט הערבי החי בישראל היא הסכם קבע שבמסגרתו 250 אלף ערביי מזרח ירושלים יעברו לריבונות פלשתינית ויאבדו את התושבות הישראלית. כך, היחס בין יהודים וערבים יחזור

להיות כפי שהיה ערב מלחמת ששת הימים.

התשובה הישראלית לזרמים הערביים הבדלניים השוללים את אופיה היהודי של מדינת ישראל טמונה בהשוואת הזכויות והחובות של ערביי מדינת ישראל ובכינונה של מדינה פלשתינית עצמאית בשטחי הגדה

ורצועת עזה.

וזכותו של העם הפלשתיני המדינה הפלשתינית תממש את תביעתו להגדרה עצמית מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ותאפשר לכלל אזרחי ישראל למדינת והשתייכותם זהותם את להגדיר הערבים ישראל מזדהים הם שאתה המדינה את שוויונית, לאומית מעמדה ולבחור,

ושבה הם מבקשים להתגורר ולממש את אזרחותם.

�� .indb 451 7/18/10 9:13 AM


]הארץ | 07/08/2005[

2 | התנתקות מאזרחי ישראל

העברת ערביי ישראל לריבונות פלשתינית אינה מעשית ואינה ראויה

ל“התנתקות קראו באחרונה ליברמן אביגדור חוצות שפירסם שלטי שטחים לחילופי שקוראים הקולות גם מתגברים אל-פחם“. מאום המאוכלסים באזרחים ערבים בין ישראל למדינה פלשתינית, לכשתקום. הקולות שנשמעים אינם רק מכיוונו של הימין הרדיקלי. לפיכך, ראוי ואת ההשלכות מימושן לבחון את העמדות השונות, את אפשרויות

הצפויות מכך על כלל החברה בישראל.

שטחו של אזור ואדי ערה כ-90 קמ“ר ובו כ-15 יישובים. הגדול שבהם, הערבית האוכלוסייה כלל תושבים. אלף כ-40 מונה אום אל-פחם, באזור — כ-90 אלף תושבים. ואדי ערה והמשולש הוכללו בשטח מדינת ישראל על פי הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן )הסכמי רודוס 1949(. הגם שהם חלק אתני, היסטורי, דתי ותרבותי של העם הערבי-האוכלוסייה כלל כמו יצרו, הם האחרונות השנים ב-56 הפלשתיני, הכלכליים, הפוליטיים, בהיבטים ייחודית מסגרת בישראל, הערבית החברתיים ואף התודעתיים. אף שהאזרחים הערבים בישראל אוהדים

את המאבק הפלשתיני, הם רואים עצמם כאזרחי מדינת ישראל.

על כלל בדרך נשענת ואוכלוסייה בחילופי שטחים הטענה התומכת חילופי בכך לאפשר רוצה “הטריטוריאלית“, ימין, רגל רגליים: שתי שמאל, רגל ואריאל. קדומים בעיקר התנחלויות, גושי עם שטחים “הדמוגרפית“, רוצה לחזק את הרוב היהודי של מדינת ישראל בדרך אזרחותם ושלילת פלשתין למדינת ערבית אוכלוסייה העברת של

הישראלית של המועברים.

יש לבחון את ההצעה ביחס לארבעה גורמים: מדינת ישראל, האזרחים

�� .indb 452 7/18/10 9:13 AM


מדינת של ערכיה מבחינת הבינלאומית. והמערכת אש“ף הערבים, ישראל, מגילת העצמאות שמצהירה על קבלה שוויונית של האזרחים הערבים, ומערכת החוקים וחוקי היסוד שמבטאים זאת, אין אפשרות רקע על אזרחים ציבור של בזכויות ולפגוע אזרחות לשלול חוקית הצעת העלאת בעצם שיועבר המסר גיאוגרפי. או אתני-לאומי לגיטימיים אזרחים אינם כולם, בישראל, שהערבים הוא, החילופים

אלא קלף מיקוח מדיני ואזרחים על תנאי.

יהיה זה צעד אל-חזור בקשר עם המיעוט הערבי בישראל, שלאחריו לא יהיה כל בסיס לתבוע ממיעוט זה נאמנות ומחויבות כלפי מדינה הרוצה לשלול את אזרחות חבריו. מעבר לכך, אין למדינת ישראל כל אינטרס להביא לפתיחת תיקי ‘48-‘49 ולחזרה לדיון בגבולות החלוקה. הערבית האוכלוסיה מכלל מ-7% פחות על מדובר — מקרה ובכל

בישראל, כך שהמשמעות ה“דמוגרפית“ היא שולית.

האזרחים הערבים, ברובם הגדול, רוצים להיות אזרחים שווים במדינת הסקרים בכל משמעי חד באופן ביטוי לידי באה זו קביעה ישראל. שעשו גורמים שונים בשנים האחרונות. סקרים אלה גם העלו, שרוב ברור של תושבי ואדי ערה מסרבים בכל תוקף לעבור לריבונות המדינה הפלשתינית; אש“ף מתנגד בכל תוקף לרעיון של החלפת שטחי ואדי ערה ואום אל-פחם בגושי ההתנחלויות של קדומים ואריאל, שיפגעו ברציפות המדינה הפלשתינית; המערכת הבינלאומית, ובעיקר המשפט הבינלאומי, לא מאפשרים שלילת אזרחות והעברת אוכלוסייה. ישראל חתומה על אמנות שונות שמחייבות אותה בשמירת האזרחות וזכויות

הפרט של אזרחיה.

שלילת אזרחות מעשרות אלפי אזרחים ישראלים והעברתם לריבונות מדינה אחרת אינן ראויות ערכית, אינן מעשיות ותוצאותיהן עשויות פלשתינאים מיליון 3.5 יש הישראלית. לחברה גורל הרות להיות ירושלים, במזרח מיליון רבע ובתוכם מישראל, להיפרד שמבקשים שראוי להגיע עמם להסדר קבע. מדינה פלשתינית עצמאית תציב בפני כל פלשתינאי את האפשרות לבחור את מדינתו. הקוראים להעברת

�� .indb 453 7/18/10 9:13 AM


לריבונות פלשתינית מחזקים את מגמת הבדלנות אוכלוסייה ערבית כל לעשות ישראל מדינת על סלאח. ראאד שייח של מדרשו מבית שביכולתה כדי לחבר את ערבייה לחברה הישראלית, בהגינות ובשוויון, במקביל להקמתה של מדינה פלשתינית על בסיס החלטה 242, לשם

שמירתה של מדינת ישראל דמוקרטית.

�� .indb 454 7/18/10 9:13 AM


נספחים

אוכלוסיית ארץ ישראל – מאי 2009פלסטינים2 יהודים1 השטח

1,228,000 5,104,000 בגבולות 1967

)58.2%( 270,000 במזרח ירושלים3 194,000 )41.8%(

41,498,000 5,298,000 סה"כ )בשטח שתחת החוק

הישראלי(

)88.3%( 2,231,000 )11.7%( 295,000 גדה מערבית

1,460,000

)100%(

0 רצועת עזה

5,189,000 55,593,000 סה"כ

0 320,000 עולים לא רשומים כיהודים)אחרים(6

)46.7%( 5,189,000 )53.3%( 5,913,000 סה"כ בא"י המערבית

נלקחו מפרסומי הלשכה המרכזית ישראל במדינת וערבים יהודים על הנתונים 1לסטטיסטיקה בישראל )מאי 2009(.

הנתונים על הערבים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה נלקחו מפרסומי הלשכה 2המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית)מאי 2009(.

והמנהל המשפט החוק את עליו החילה ישראל אשר דונם 70,500 בן שטח 3היהודים תושביו .)1967 יוני )סוף הימים ששת מלחמת לאחר מיד הישראלי הינם אזרחי מדינת ישראל בעוד רובם המכריע של תושביו הערביים אינם אזרחי המדינה אלא הינם תושבי המדינה )ת“ז ישראלית(, מתוקף החלת החוק הישראלי ולא מתוקף הגשת בקשה לתושבות. הקהילה הבינלאומית אינה מכירה במהלך בדומה חוקיות לא התנחלויות זה בשטח היהודיות בשכונות ורואה הישראלי

להתנחלויות ביהודה ושומרון. במערב העיר מתגוררים עוד 300 אלף יהודים.למען הסר ספק, מספר זה כולל את הערבים הנוצרים, הדרוזים והבדואים בישראל 4

אשר נהנים מהאזרחות הישראלית.מספר זה נחשב למספר הרשמי בפרסומי הלמ“ס ביחס למספר היהודים בישראל 5

גם אם חלקם גר מעבר לקו הירוק.אלו עולים מברית המועצות לשעבר וצאצאיהם אשר אינם רשומים כיהודים. 6

�� .indb 455 7/18/10 9:13 AM


7,411,000

יהודים ואחרים-79.8% )75.5+4.3(

ערבים- 20.2%

תושבי ישראל7 )67+ ירושלים+

יהודים בגדה(

3,691,000 תושבי הגדה ועזה8

11,102,000

יהודים ואחרים-53.3%

ערבים- 46.7%

סה"כ תושבים בא"י המערבית

גם אם חלק ישראל זה נחשב למספר הרשמי של הלמ“ס ביחס לתושבי מספר 7מהיהודים שבהם מתגורר מעבר לקו הירוק.

הרשות של לאחריותה נתונים והרצועה הגדה של הפלסטינים תושביהם 8אך ירושלים, במזרח הפלסטינים את כמובן כולל אינו זה מספר הפלסטינית. הרשות של ולנשיא לפרלמנט בבחירות ומשתתפים רשאים אלו כי לציין יש

הפלסטינית מאז 1996 בכפוף להסכמי הביניים )אוסלו(

�� .indb 456 7/18/10 9:13 AM


ריבוי טבעי או גידול בהגירה?!

סה"כ

מצטבר

סה"כ ישראלים

במזרח

י-ם

שכונות

במזרח

י-ם

ישראלים

ביש"ע

התנחלויות

ביש"ע

שנים הממשלה

38,000 38,000 32,000 11 6,000 32 67-77 מערך

75,000 37,000 26,000 11,000 47 77-81 לכוד

124,000 49,000 20,000 29,000 37 81-84 לכוד

202,000 78,000 32,000 1 46,000 26 84-90 אחדות

222,000 20,000 5,000 15,000 2 90-92 לכוד

367,000 145,000 52,000 2 93,000 4 92-2001 עבודה

לכוד

470,000 103,000 27,000 76,000 100 מאחזים 2001-2008 לכוד

קדימה

470,000 194,000 14 276,000 9127 סה"כ

בקיץ 2005 פונו 21 ישובים מעזה ומצפון השומרון 9

�� .indb 457 7/18/10 9:13 AM


עיקר הממצאים

כול ממשלות ישראל בנו התנחלויות בשטחי יש“ע. .1ב-15 השנים הראשונות נתנה ממשלת ישראל עדיפות לאכלוסה .2

של מזרח ירושלים על ידי יהודים.מ-2001 החליפו המאחזים הלא מורשים את הקמתן של התנחלויות .3

חדשות.החתימה עד זאת עשו ביש”ע המתגוררים מהישראלים שליש .4על הסכם אוסלו )25 שנים(, שליש נוסף במהלך הסכם אוסלו)8

שנים(, ושליש לאחר הקפאתו )8 שנים(!!!עד זאת עשו ירושלים במזרח המתגוררים מהישראלים 55% .5

החתימה על הסכם אוסלו והשאר במהלכו או לאחר הקפאתו!!!הגידול הטבעי בקרב יהודים עומד על 1.6%. .6

גודלה של משפחה ממוצעת בישראל עומד על 3.1 נפשות. .7

�� .indb 458 7/18/10 9:13 AM

אבני דרך

�� .indb 459 7/18/10 9:13 AM

�� .indb 460 7/18/10 9:13 AM


1917, 2 בנובמבר | הצהרת בלפור. •1919 | ועידת השלום מתכנסת בורסאי ומוקם חבר הלאומים. •

לוועידת תזכיר הטריטוריאלי מגישה הציונית 1919 | ההסתדרות •השלום בורסאי.

1922 | חבר הלאומים מאשר את המנדט הבריטי. •בראשות הבריטית המלכותית הוועדה של הדו“ח 1937 | מוגש •

הלורד פיל.חלוקה לתכנית הצעה מגישה היהודית הסוכנות 1938 | הנהלת •

לוועדת החלוקה הבריטית בראשות סר וודהד.1946 | עצמאות מוענקת לעבר הירדן ולסוריה. •

האו“ם ידי על מאושרת החלוקה בנובמבר | תכנית כ”ט ,1947 •)החלטת העצרת הכללית מס‘ 181(.

1947, 30 בנובמבר | תחילת מלחמת הקוממיות. •1948, 14 במאי | הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. •1948, 15 במאי | מדינות ערב פולשות לארץ ישראל. •

כיבוש כשטח ירושלים על מכריזה ישראל באוגוסט | ממשלת 1 •וממנה לה מושל צבאי.

26 בספטמבר | נחקקת פקודת שטח השיפוט והסמכויות, תש“ח- •1948

11 בדצמבר | מוקמת ועדת פיוס — החלטה 194 של העצרת הכללית •של האו“ם.

למצרים, ישראל בין הנשק שביתת פברואר-יולי | הסכמי ,1949 •ירדן, לבנון וסוריה נחתמים ברודוס.

האו“מ, של ישראל לארץ הפיוס ועידת אפריל | אוגוסט, ,1949 •מתכנסת בלוזן שבשוויץ

1949, פברואר | ירושלים מוכרזת כחלק משטח מדינת ישראל •כבירת ירושלים על מכריזה ישראל בדצמבר | ממשלת 5 ,1949 •

מדינת ישראל. 1949, 13 בדצמבר | הכנסת מחליטה על העברת מושבה לירושלים •)ארגון השחרור הפלסטיני( בראשות אחמד 1964 | הקמת אש“ף •

שוקרי מאושרת על ידי הליגה הערבית. – האמנה הפלסטינית מאושרת.

�� .indb 461 7/18/10 9:13 AM


1966 | מבוטל הממשל הצבאי באזור הספר בישראל. •מחזיקה ישראל בסיומה הימים. ששת ביוני | מלחמת 6 ,1967 •

בשטחי הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית.1967, 28 ביוני | הממשלה מתקינה את צו סדרי השלטון והמשפט •

)מספר 1( תשכ“ז-1967, הקובע את גבולות שטחה של ירושלים תוכניתו את מציג אלון יגאל הממשלה ראש יולי | סגן ,1967 •

לממשלה בראשות אשכול. הממשלה לא מעמידה אותה להצבעה1967, 1 בספטמבר | ועידת הליגה הערבית מתכנסת בחרטום. •

1967, 27 בספטמבר | כפר עציון עולה לקרקע. •את מנחה אלון יגאל הממשלה ראש באוקטובר | סגן 30 ,1967 •

ראשי אגף המדידות למחוק את ה“קו הירוק“ מהמפות 1967, נובמבר | מועצת הביטחון מחליטה בהחלטה 242 על סיום •

מלחמת ששת הימים.1968, אוגוסט | יאסר ערפאת נבחר ליו“ר אש“ף. •

1973, אוקטובר | מועצת הביטחון מחליטה בהחלטה 338 על סיום •מלחמת יום הכיפורים.

1974, ינואר | פברואר — מוקמת תנועת גוש אמונים. •1977, מרץ | ממשלת רבין מאשרת את הקמת אריאל. •

17 באפריל | ממשלת רבין מחליטה על הקמת הישוב קדומים •את ומרכיב בבחירות מנצח בגין בראשות במאי | הליכוד 17 •

הממשלה לענייני השרים ועדת וליו“ר החקלאות לשר ממונה יוני | שרון •

התיישבות.29 בספטמבר | אריאל שרון, יו“ר וועדת השרים לענייני התיישבות, •

מציג את תוכנית ההתנחלות שלו.2 באוקטובר | הממשלה מאשרת את “תוכנית שרון“ המוצגת בפני •

הכנסת ב-9 בנובמבר.תכנית את מציג בגין מנחם הממשלה בדצמבר | ראש 28 ,1978 •

האוטונומיה לפלסטינים.1979, 26 במרס | הסכם שלום נחתם בין ישראל למצרים. •

1979, 22 באוקטובר | בית המשפט העליון קובע שתפיסת קרקעות •פרטיות אפשרית רק “לצרכים צבאיים“. הוא פוסל את תפיסת הקרקע

�� .indb 462 7/18/10 9:13 AM


הפרטית לצורך הקמת ההתנחלות אלון מורה.1980 | נקבע חוק היסוד “ירושלים: בירת ישראל,“1980. •

1980, יוני | הקהילה האירופית יוצאת ב“הצהרת ונציה“ ששוללת •כל סיפוח שטחים לישראל

לכנס יש“ע ישובי של הנבחרת המועצה ינואר | מתכנסת ,1981 •יסוד בקיבוץ ראש צורים

1982, 6 ביוני | מלחמת לבנון )מבצע שלום הגליל(. •עליו שהוסכם סודי .מסמך לונדון“ באפריל | “הסכם 11 ,1987 •על-ידי המלך חוסיין ושר החוץ הישראלי שמעון פרס, שעסק בכינון ועידת שלום בחסות האו“ם. ההסכם הובא להצבעת ממשלת האחדות

הלאומית במאי, אך לא אושר. 1987, 7 בדצמבר | האינתיפאדה הראשונה בשטחים. •

1988 | החמאס קם כאופוזיציה לאש“פ. מוסיף לסדר היום המוסלמי •הדתי סעיף לאומי דתי: שחרור פלסטין.

1988, נובמבר | המועצה הלאומית הפלסטינית )המל“פ( מתכנסת •באלג‘יר. במסגרת הכרזת העצמאות הפלסטינית. מחליטה שלא להכיר האמנה על-ידי בזמנו שנדחו ו-338, 242 ,181 האו“ם בהחלטות

הפלסטינית, ובכך דוחה הכרה בפועל בקיומה של מדינת ישראל.ארה“ב בחסות מתכנסת מדריד באוקטובר | ועידת 30 ,1991 •ונציגות שמיר יצחק ישראל ממשלת ראש בהשתתפות וברה“מ,

פלסטינית — ירדנית מהשטחים.בבחירות ישראל ממשלת לראש נבחר רבין יוני | יצחק ,1992 •

כלליות.ערפאת יאסר אש“ף ויו“ר רבין בספטמבר | יצחק 13 ,1993 •חותמים על “הצהרת העקרונות“ )הסכם אוסלו( בוושינגטון, ארה“ב.

אושר בכנסת ב-29 בספטמבר ברוב של 61 כנגד 50.1994, 4 במאי | הסכם עזה יריחו נחתם בקהיר. מסמן את תחילת •

תקופת הביניים ליישום “הסכם אוסלו“.שבים הגולה והמנהיגות ערפאת, יאסר אש“ף, יולי | יו“ר ,1994 •לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה ומקימים את הרשות הפלסטינית.

1994 | הקמת גדר על הקו הירוק מסביב לרצועת עזה. •1994, 26 באוקטובר | הסכם שלום נחתם בין ישראל לירדן. •

�� .indb 463 7/18/10 9:13 AM


1995, 28 בספטמבר | הסכם הביניים )אוסלו 2( בין ישראל לאש“ף •בנוגע לעזה ולגדה המערבית נחתם בוושינגטון.

1995, 4 בנובמבר | נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בתל אביב. •הרשות ליו“ר גדול ברוב נבחר ערפאת בינואר | יאסר 20 ,1996 •נערכו אשר הפלסטינית, המחוקקת למועצה בבחירות הפלסטינית.

תחת פיקוח בינלאומי, השיג הפת“ח רוב ברור.1996, 20 במאי | בנימין נתניהו נבחר בבחירות אישיות לראשות •

הממשלה ומקים ממשלת ליכוד ימין.1997, 17 בינואר | נחתם פרוטוקול לפריסה מחדש בחברון | הסכם •נלווה להסכם טאבה, לגבי הפריסה מחדש של צה“ל בחברון. הפרוטוקול

נחתם ע“י ממשלתו של בנימין נתניהוע“י ארה“ב במרילנד, וואי מזכר באוקטובר | נחתם 23 ,1998 •ממשלתו של בנימין נתניהו וקובע את ההיערכויות הנוספות של צה“ל

בשטחי הגדה המערבית.1999, 4 במאי | מועד סיום תקופת הביניים על פי הסכם אוסלו. •

בבחירות הממשלה לראשות נבחר ברק במאי | אהוד 17 ,1999 •אישיות.

1999, דצמבר | שיחות שלום מתחדשות בין ישראל לסוריה. •2000, 24 במאי | ישראל נסוגה באופן חד צדדי מדרום לבנון. •

בהשתתפות דיוויד קמפ ועידת ביולי | מתכנסת 12-25 ,2000 •משלחת ישראלית בראשות ראש הממשלה ברק ומשלחת פלסטינית

בראשות יו“ר אש“ף יאסר ערפאתבהר מבקר שרון אריאל האופוזיציה בספטמבר | ראש 28 ,2000 •

הבית בלוית שוטרים רבים ותחילתה של “האינתיפאדה השנייה“.פרמטרים הכולל קלינטון‘, ‘מתווה בדצמבר | פרסום 23 ,2000 •

להסדר קבע ישראלי פלסטיני.2001, ינואר | מתנהלות שיחות טאבה בין ישראל לפלסטינים על •

בסיס “מתווה קלינטון“.2001, 6 בפברואר | אריאל שרון נבחר לראשות הממשלה. •

2001, יוני | הממשלה מטילה על המועצה לביטחון לאומי , צה“ל •ומשטרת ישראל, את עבודת המטה לגיבוש תוכנית לחסימת קו התפר

בפני הסתננות של מחבלים ושוהים בלתי חוקיים

�� .indb 464 7/18/10 9:13 AM


2002, 28 במרס | ועידת הליגה הערבית מקבלת תכנית שלום על •בסיס היוזמה הסעודית, ולפיה מדינות ערב מכריזות על נכונותן להכיר ויימצא 1967 לקווי תיסוג זו אם עמה שלום יחסי ולקיים בישראל

פתרון מוסכם לבעיית הפליטים.2002, 27 במרץ | פיגוע במלון “פארק“ בו נהרגים 29 ונפצעים 140 •

במהלך עריכת סדר פסח. יציאה למבצע “חומת מגן“ ב-29 במרץ.והאיחוד האו“ם רוסיה, )ארה“ב, באפריל | הקוורטט 30 ,2002 •האירופי( מגיש את “מפת הדרכים“ להסדר קבע בדמות שתי מדינות.

2002, 23 ביוני | לאחר שני דיונים מקדימים במרץ ובאפריל 2002, •בקו להקים הביטחון משרד תוכנית את לאשר הממשלה מחליטה

התפר מכשול הפרדה לאורך 110 ק“מ.2002, 2 בנובמבר | מתפרקת ממשלת האחדות הלאומית בראשות •

שרון2002 דצמבר | הממשלה מאשרת את שלב ב‘ של התוכנית ומורה •להקים מכשול מסאלם ועד לטירת צבי בבקעת הירדן שאורכו כ-70

ק“מ נוספיםבבחירות העבודה, יו“ר מצנע, על גובר בינואר | שרון 28 ,2003 •

מוקדמות ומרכיב ממשלת ימין. ביטחון לענייני ועדת השרים נוסף של באוגוסט | דיון 20 ,2003 •“עוטף במרחב הגדר תוואי את ומאשרת שבה הממשלה לאומי. משרד את ומנחה הביטחון, משרד ידי על שהוצג כפי ירושלים“

הביטחון לבצע את העבודות במהירות האפשרית.“גדר תוואי באוקטובר | מליאת הממשלה מאשרת את 1 ,2003 •הביטחון“ במסגרת תכנית “מרחב התפר“, ומאשרת את המשך הקמת המכשול למניעת פיגועי טרור על פי השלבים והתוואי שהוצגו על ידי

מערכת הביטחון2003, אוקטובר | מתפרסמת יוזמת ז‘נבה •

2003, 22 באוקטובר | ברוב של 144 מדינות נגד ארבע, מתקבלת •בעצרת הכללית של האו“מ ההצעה האירופית הקובעת כי הקמת הגדר מנוגדת לחוק הבינלאומי ותובעת מישראל להפסיק את הקמת הגדר

ולהשיב את המצב לקדמותו . תוכנית על הרצלייה בכנס מודיע בדצמבר | שרון 18 ,2003 •

�� .indb 465 7/18/10 9:13 AM


ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון הגדה.2003, 29 בינואר | אריאל שרון בראש הליכוד מנצח שוב בבחירות •

לכנסת ומקים ממשלה בראשותו. 2003, 4 ביוני | ממשלת ישראל מאשרת את “מפת הדרכים“ •

ההפרדה גדר תוואי את מאשרת באוקטובר | הממשלה 1 ,2003 •בגדה המערבית

לבג“צ ראשונה עקרונית עתירה אוקטובר | מוגשת ,2003 •שמערערת על החלטת הממשלה להקים את גדר ההפרדה כולה על ידי

ארגון זכויות האדם הישראלי “המוקד להגנת הפרט“2004, אפריל | חילופי מכתבים ומסמכים בין לשכת ראש ממשלת •ישראל לארה“ב, ששיאם בהגשת ‘תכנית ההתנתקות‘ החד-צדדית של

ישראל מרצועת עזה ומצפון השומרון.2004, 6 ביוני | ממשלת ישראל מאשרת את תכנית “ההתנתקות“ •

המתוקנת.סוריך בית הכפר תושבי שמגישים ביוני | בעתירה 30 ,2004 •בניית כי לירושלים. קובע בג“צ ציון שמצפון מערב ותושבי מבשרת בנימוק גדר פוסל לראשונה קטע הגדר חוקית מבחינה עקרונית אך שפגיעתו בזכויות פלסטינים אינה פרופורציונית לתועלת הביטחונית.

לעתירה זו מצטרפת בפעם הראשונה המועצה לשלום ולביטחוןהדין בית של המייעצת הדעת חוות ביולי | מתפרסמת 7 ,2004 •הבינלאומי ובה נקבע כי לאחר בחינת מכלול החומר והטענות שבפניו, הגיע בית הדין למסקנה, כי בניית הגדר בתוואי שהוצג בפניו, והמשטר

הנלווה לה, עומדים בסתירה למשפט הבינלאומי.2004, 21 ביולי | עצרת האו“מ, מחליטה, ברוב של 150 מדינות מול •

שש מתנגדות, כי על מדינת ישראל לפרק את הגדר.2004, 26 באוקטובר | הכנסת מכריעה ברוב של 67 תומכים לטובת •

תוכנית “ההתנתקות“ליישום החוק את מאשרת ישראל בדצמבר | ממשלת 24 ,2004 •

תוכנית “ההתנתקות“ 2005, ינואר | בישראל מוקמת קואליציה חדשה | מפלגת העבודה •

מצטרפת לליכוד.– מחמוד עבאס )אבו מאזן( נבחר ליו“ר הרשות הפלסטינית.

�� .indb 466 7/18/10 9:13 AM


היישובים פינוי את מאשרת בפברואר | הממשלה 20 ,2005 •גדר ההפרדה ואת התוואי החדש של ובצפון השומרון ברצועת עזה

בגדה המערבית2005, אוגוסט-ספטמבר | ישראל מפנה את כל יישובי גוש קטיף •

וארבעה מיישובי צפון השומרון וצה“ל נערך מחוץ לרצועת עזה.לגדר חדש תוואי מאשרת ישראל בפברואר | ממשלת 20 ,2005 •

בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בפרשת בית סוריך2005, 15 בספטמבר | בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה •באזור ההפרדה“ “גדר של בחוקיותה העוסקת בעתירה פוסק שופטים אלפי מנשה וקובע כי למרות פסיקת בית המשפט הבינלאומי לצדק | הגדר חוקית וכי גם הגנה על התנחלויות היא עילה חוקית לבנייתה. יחד עם-זאת נפסל המקטע שכלא חמישה כפרים פלסטינים בין הגדר לקו הירוק.

2005, אוגוסט | התנתקות מעזה ומצפון השומרון •2005, נובמבר | שרון פורש מהליכוד ומקים את מפלגת קדימה. •

2006, ינואר | אהוד אולמרט מחליף את שרון שמתמוטט ומאושפז •בתפקיד ראש הממשלה בפועל ומשיק את רעיון “ההתכנסות“.

המחוקקת למועצה בבחירות ברוב זוכה ינואר | החמאס ,2006 •הפלסטינית.

מנצח “קדימה“ בראשות אולמרט מרץ-אפריל | אהוד ,2006 •בבחירות לכנסת ומקים עם מפלגת העבודה ממשלה בראשותו.

– איסמעיל הנייה מקים ממשלת חמאס.2006, 30 באפריל | ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, מאשר •בתמיכת ארבעה שרים בממשלת המעבר את התוואי החדש למרחב

ה“תפר“2006, 28 במאי | בג“ץ מקבל את העתירה נגד תוואי הגדר ממזרח •קודמת בעתירה משופטיו העלימו המדינה שנציגי וקובע לצופין

שהתוואי נקבע משיקולים של הרחבת ההתנחלות ולא ביטחוניים.2006 | יוני-נובמבר | מבצע “גשמי קיץ“ •

2006, יולי-אוגוסט | מלחמת לבנון השנייה •2006, 29 בנובמבר | עצרת האו“מ מקבלת שש החלטות שקוראות •של ברוב הראשונה, ההחלטה הכבושים. מהשטחים ישראל לנסיגת 157 מדינות מתוך 192 החברות באו“מ, מכירה בזכות העם הפלסטיני

�� .indb 467 7/18/10 9:13 AM


חודשה ירושלים בנושא עצמאית. מדינה והקמת עצמית להגדרה בעתיקה בעיר לשלוט ישראל בסמכויות מכירה שאינה ההחלטה

וקוראת לישראל לחדול מבניית ההתנחלויות סביב מזרח ירושלים.בביר הגדר תוואי נגד העתירות את דוחה דצמבר | בג“ץ ,2006 •

נבאללה וא-רםלאורך הבטון מעקה פירוק על פוסק בדצמבר | בג“ץ 14 ,2006 •

כביש 317 וכביש 602007, מאי | פרסום המלצותיה של הועדה לבחינת תקציב הביטחון •

)דו“ח ברודט(2007, 18 ביוני | אהוד ברק מחליף את עמיר פרץ ומושבע לתפקיד •

שר הביטחון מאזן אבו עזה. רצועת על צבאית משתלט יולי | החמאס ,2007 •מישראל להכרה הזוכה פיאד סאלם של בראשותו ממשלה מקים

ומהקהילה הבינלאומית.2007, 20 ביולי | בג“צ מקבל את העתירה של תושבי נעלין ומורה •

על קבלת התוואי של המועצה לשלום ולביטחון מול חשמונאים.2007, 25 ביולי | בג“צ בראשות בייניש מחליט על פירוק מיידי תוך •14 יום של מעקה הבטון לאורך כביש 317 ו-60 ומשית באופן נדיר

תשלום של 30 אלף שקלים הוצאות על המדינה. פסק הדין מבוצע.גדר תוואי את לשנות יש כי קובע בספטמבר | בג“צ 4 ,2007 •ההפרדה סמוך לבילעין כך שייבחן תוואי חלופי המוציא מתחום הגדר את האדמות המעובדות באזור נחל דולב, וכן את שלב ב‘ של תוכנית

מתתיהו מזרח.2007, נובמבר | הפסקת עבודות מרחב התפר •

2008, 4 בנובמבר | ברק אובמה מנצח בבחירות לנשיאות ארה“ב •את מגיש אולמרט אהוד הממשלה בספטמבר | ראש 21 ,2009 •

התפטרותו לנשיא המדינה, שמעון פרס. 2009, 10 בפברואר | בחירות לכנסת ה-18 •

2009, 31 במרץ | השבעת ממשלת נתניהו השנייה •2009, 4 ביוני | נשיא ארה“ב ברק אובמה נושא את “נאום קהיר“, •וכוונותיו לגבי עתיד היחסים בין ארצו בו הוא שוטח את אמונותיו

לבין העולם המוסלמי.

�� .indb 468 7/18/10 9:13 AM


“נאום את נושא נתניהו בנימין הממשלה ביוני | ראש 14 ,2009 •הסכמה לראשונה ומביע המדיני חזונו את פורש הוא בו אילן“, בר

עקרונית להקמת מדינה פלסטינית מפורזת.תנועת לראש בשנית נבחר עבאס באוגוסט | מחמוד 7 ,2009 •הפת“ח במסגרת הועידה השישית של התנועה שהתקיימה בבית לחם. 9 נהרגים לעזה, 31 במאי | במהלך עצירת המשט הטורקי ,2010 •

מבין נוסעי האוניה “מרמרה" ונפצעים מספר חיילי השייטת.החקירה ועדת דו"ח את מגיש מצא ביוני | השופט 15 ,2010 •

להתנתקות — "המדינה כשלה בטיפול במפוני ההתנתקות".

�� .indb 469 7/18/10 9:13 AM

Documents

זכות החשיבה אריאלי מהדורה שנייה