מאמרי חסידות

רי חב"ד"מאדמו

מזמור לתודהד"ה

וביאור מאמר הםועלי

הלל הלוי מפאריטשר' הכ"ק מ

י מעתיק"ל לראשונה מכת"יו

תשע"ו י"ז טבת,

י עקיבא שבריק"נערך עמוגה ו

aShavrick@gmail.com

1

לזכר ולעילוי נשמת

חנה מלכה עליה השלום

בת יבד"ל הרב גדליה אפרים שליט"א

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים

ובזכות הפצת המעיינות חוצה

הקב"ה ימשיך על משפחתה

שפע ברכה והצלחה

וימלא כל משאלות לבם לטובה

ברוחניות ובגשמיותSpreading the waters from the spring of the Holy Baal Shem Tov

requires much time, effort and great detail. We need your support.

To sponsor Maamarei Chassidus,

please contact Akiva Shavrick via email:

aShavrick@gmail.com

{מאמרי חסידות חב"ד שייכים לקה"ת}

2

דף תוכן הענינים

הזקןכ"ק אדמו"ר .א אדמו"ר האמצעיכ"ק הנחת

3 תקס"ז, מזמור לתודהמאמר ד"ה

הצמח צדק כ"ק אדמו"ר ב. מזמור לתודהה "מאמר ד

12 , תרח"יהלל הלוי מפאריטשעם ביאור הרב י מעתיק"תכל לראשונה מ"יו

המהר"ש כ"ק אדמו"ר . ג 19 , תרל"ט, חלק א'מזמור לתודהה "מאמר ד

המהר"ש כ"ק אדמו"ר ד. 25 , תרל"ט, חלק ב'מזמור לתודהה "מאמר ד

כ"ק אדמו"ר שלמה זלמן מקאפוסטה.

31 מזמור לתודהה "מאמר ד

הרש"בכ"ק אדמו"ר ו.

38, תרנ"ח מזמור לתודהה "מאמר ד

הרבי הרממ"שכ"ק אדמו"ר . ז

50 תשי"ז, מזמור לתודהה "מאמר ד

3

הזקןמכ"ק אדמו"ר מאמר

ע"מ זי"נבגה "זצוקללה

אדמו"ר האמצעי כ"קהנחת

נאמר בחורף שנת תקס"ז

בחינת היינו ,לתודה הנה פי' הכוונה במזמור .לתודה הריעו לה' כל הארץ 1מזמור בחי׳ ולמה ,תודה קרבן ענין מה להבין יש והנה .בסידור כמ״ש ,'דיצי או״א

.או״א כו'' בבחי דוקא ההודאה

הראשונה הדעה .בהוי״ה דעות שיש ב׳ ,הוי"ה דעות אל כי בפירוש ידוע דהנה ,חשיבי כלא כולא ,העולמות שהשתלשלות ,למטה מלמעלה שהוא ,המשפיע שאצל

,אין בחי' הוא ולמטה ,השפעות כל של המקור בחי׳ דהיינו ,אמיתי היש בחי׳ למעלה אצל הב׳ והדעה .חשיבא וכאין כלא דקמיה מ״ש והוא ,ממש אין בחי׳ דהיינו

כי ,נפרד יש בבחי׳ הם הרי ,מקבלים בחי' להיותם כי ,מזה בהפוך שהוא ,המקבלי׳ אצלם וא״כ ,בהעלם כלומר ,אין בבחי׳ הוא עליהם השופע האלקי כח

בבחינת בהשגה שישיגו כי א״א ,יש בחי' ולמטה ,אין בחי׳ שלמעלה ,בהיפוך .עליהם מקיף בבחי׳ עליהם אורו שופע כי ,באמת היש בחי׳ שהוא איך ,אלקו׳

,למטה שמלמעלה הא׳ בדיעה כמו בהשגה להשיג לנבראים שא״א אעפ״י ,ואמנם ,דוקא ההשגה מן למעלה ההודאה כי ,ע״ז להודות יוכלו ההודאה בבחינת מ״מ

דוקא הוא ,למעלה הודאה בחינת וכך .שכלו תהשג כפי הענין שאין המודה כאדם ,ולכן .הוא שכן בהודאה מודה הוא שאעפ״כ ,ההשגה מן ונעלם מופלא בדבר

הודאה בבחינת אליו להגיע הנבראים יוכלו ,למטה שמלמעלה הא׳ הדעה בענין גם .וד״ל ממש בהשגה משיגים שאינם אע״פ ,עכ״פ

מפני ,כו' הים יורדי ,להודות צריכין ד' כענין ,הנס על ההודאה ענין כן גם יובן ובזה אך .הנס על דווקא ההודאה בחי׳ טעם מובן אינו ולכאורה .להם שאירע הנס

מלובש אשר ממש אלקי כח בחי׳ זה ששם לפי ,הטבע בגי׳ אלקים דבחי׳ ,הוא הענין ,וכו׳ לאל יש כמו ,כח מלשון אלקים נקרא ולכך ,בנפעל הפועל כח ונקרא ,בנבראים

המאמר נדפס בסידור עם דא"ח ע' מד. 1

4

הטבע כח מנהיג ,זה אלקים ושם .הטבע בחי׳ שרש והוא ,כידוע כו' הארץ אילי אתו .בכל פרטיה

בא להיותו והוא ,אלקים משם שלמעלה אלקי אור מבחינת בא הוא הנס ,ואמנם שם אור יתגלה שלפעמים ,רואים אנו הרי וא״כ .נס בכל כידוע ,הטבע מכח מלמעלה

לפעול כמו ,למטה הטבע בעולם גם ,הטבע גימט׳ אלקים משם שלמעלה הוי״ה הטבע שעולם ,יובן מזה והרי .ליבשה כו' ים להפוך כמו ,בטבעיות ממש הנס גילוי בהנהגת למטה הוי"ה שם גילוי שאין אע״פ ,הטבע ןמ מלמעלה דווקא תנהגמ כולו

בא הוא ,הנס בפועל אך .הפרטיות הנהגת בכל גם ונעלם הוא מוסתר מ״מ ,הטבע אור כי להיות ,נס הרמת לשון ,נס נק׳ ולכך ,בלבד העלם מן גילוי לידי

וזהו .הטבע מן שלמעלה האור האלקי ע״פ להתנהג ועולה ונכללת ,מתבטלת הטבע .הוי״ה בשם אלהים שם עליי' ענין והיינו ,הטבע לבחינת גדולה עליה

ומקור כח הוא הוי״ה ,הטבע בחי׳ האלהים ,פי׳ .האלהים הוא הוי"ה כי דעו וזהו ונעלם מוסתר ה"הוי ששם אלא ,בכל דרכי הנהגו' הטבע וזה ,אלהים לשם ולהעלים להלביש ,בעלמא לבוש' בחי אלא אינו הטבע הנהגת כי ,זה אלהים בשם

,האדם לגבי ובטל שטפל ,באדם הלבוש עד"מ כמו ,הטבע מן שלמעלה הוי׳ שםבלבד לזולתו שנגלה הוא ובלבושיו ,ומדותיו בשכלו אדם של גופו הוא והעיקר

,לשמש מגן ונרתק כמו הוא אלהים ששם ,אלהים הוי״ה ומגן שמש כי ,כתיב כך .כו' ,הוי׳ שם לגבי וטפל בטל דהטבע משום ,הוי״ה לשם להלביש לבוש מוכ דהיינו רק מתנהג אינו אלהים כי ,הטבע הנהגות דרכי בכל גם ,כו׳ ויהיה והוה היה שהוא .בתוכו שמוסתר הוי״ה שם עפ"י

בלבושים רק משיגים אין כי ,לנבראים ונראה מושג אינו ,זה הוי׳ שם הנה ,ואמנם .כו׳ ההטבעה כפי בנפעל הפועל כח בבחי׳ להיות המצמצם אלהים שם והוא ,בלבד

,הוי״ה שם אלא ,העיקר אלהים אין שבשם ,האלהים הוא הוי"ה כי דעו ,אמר כ"ע דעה כמו הוא שהרי ,ממש השגה בבחי׳ בנבראים להיות א"א זו וידיעה

הודאה בבחי' אך .אותה משיגים הנבראים שאין ,כנ״ל למטה שמלמעלה העליונה ,הנס דוקא על ההודאה ןניע וזהו ,כנ"ל אליו להגיע יוכל ,ההשגה מן שלמעלה

רק אלא ,בהשגה להשיגו יוכלו שלא ,ה"הוי בשם דהיינו ,הטבע מן למעלה להיותו .כנ"ל וד"ל בלבד בהודאה

שהן ידוע ,או"א כי הנה בחי׳ .דיצירה כו׳ או"א יחוד שהוא ,לתודה מזמור וזהו והוא ,יש והבינה ,אין נקרא והחכמה ,מתפרשין דלא ריעין תרין שנקרא ב"חו

אבל ,לבינה מחכמה השפע בקבלת דווקא וזהו .למעלה שמלמטה הדעה כמו

5

הרי ,בבינה שופע החכמה אין עדיין כאשר ,עצמו אבא באור דהיינו ,למטה מלמעלה מן שלמעלה ,מ"ה כ"ח נקרא שהחכמה מה כי ,חשיבא וכאין כלא זו השפעה ,בהעלם כלומר ,אין נקרא ,ההשגה לגבי שאז ,בבינה שלה האור בבוא היינו ,ההשגה

מוח עד"מ וכמו .האמיתי היש' בחי דווקא הוא הרי ,עצמה החכמה במהות אבל לגבי ,וא״כ .כו׳ השכל כח עצם בחי׳ שהוא ,שכל כל שמשכיל ,באדם החכמה א״א ,בנבראים ,ואמנם .'כו יש נקרא שהחכמה ,הראשונה דעה כמו ה"ז ,החכמה

,יש בבחי׳ האור אליהם ששופע לפי ,שבבינה הדעה ע"ד כ"א ,בהשגה להיות נקרא שהחכמה זו לדעה להגיע יוכלו ,הודאה בבחי' ,אבל עכ״פ .אין נקרא והחכמה

מטעם ,בלבד הודאה בבחינת רק ,עצמה בחכמה השגה להשיג יוכלו לא כי ,כו' יש .הנ״ל

,הוא היחוד ופי׳ ,דוקא דאו״א ביחוד הוא ההודאה כי ,לתודה מזמור ענין שרש וזהו הודאה בבחינת כ"א ,בנבראים לבא א״א וזה ,דוקא בחכמה נכללת בינה בחי׳ כאשר ,וע״כ .לעיל כנזכר ,האין ולמטה היש שלמעלה ,בלבד בהודאה שיודו דהיינו ,בלבד

ליום שיר מזמור בפירוש כמש"כ ,בבינה ולא ,דוקא החכמה בבחינת הודאה כל שבחינת לפי ,בלבד דיצירה או"א בבחינת הוא ,דחול יומין שבו׳ אלא ,כו' השבת

וד"ל. ,דבינה דיצי' כו' בשם אלקים מתלבש דיצירה דחכמה הוי"ה שם

בין להבדיל הוא התורה דשרש ידוע דהנה .כידוע ,ר"ת הלכה ,הריעו לה' כל הארץ הנגלה בדבר שייך הבירור ואין עיקר ,אתברירו משום דבחכמה ,לטהור כו' הטמא

נקרא זה אין ,כשזרקו מיד ,לעין הנראה פסולת בתערובות עד"מ כמו ,מיד לעין ואינו ,ומעורב מאד הדק פסולת בדבר שייך הבירור עיקר אלא ,כ"כ בירור .ממש בירור נקרא זהו ,לחוץ שמבדילו עד ,וכיוצא בנפה כשמרקדו רק ,כלל נראה

,בחכמה הבירור לומר שייך לא ,והיתר ואיסור וטהרה בטומאה ,התורה בדיני וכך כחזיר ,ממש אסור דבר בין או ,לטהורה נדה בין כמו ,ממש לטהור ממש טמא בין טומאה דקדוקי בדיני דוקא אלא ,בזה וכיוצא טהור דבר ובין ,טמאה בהמה וכל

ולהבין ,בחכמה רב עיון צריך שזה ,וכיוצא טמא והוא ,לטהר הנראה בדבר ,וטהרה .את הטמא לטהר שלא ,הדינין בדקדוקי

דבר כל ויברר שיבין עד ,הדבר עומק על לעמוד הוא ,שבע"פ בתורה זו וחכמה .טמא ולא ,טהור הטהור שיהיה ,הפרטים הענינים בדקות גם נכון בירור ויהי' ,ודבר וזהו ,דווקא בחכמה אלא ההבדלה זאת שאין ,לטהור הטמא בין להבדיל וזהו

.וד״ל אתברירו בחכמה

6

את לטהר גם ,טעם ושכל למצוא ,בהיפוך גם ,הנותנת היא ,החכמה עומק מצד והנה ,השרץ בק"נ טעמים את לטהר יודע אחד תלמיד שהיה כענין ,טמא להיות הראוי

לטהר ,שבתורה החכמה בכח עכ"פ להיות יוכל הרי מ״מ ,הדין נגד שזהו ואעפ״י הדין שנפסק ,התלמוד בפלפול מעיין לכל כידוע ,הדין י"עפ גם ,ולזכות ולהתיר הכתובים ע"פ ,ולאסור לטמא שנראה מה גם ,ים רביםעמט י"עפ ולטהר להתיר

.וד״ל כו׳ שבתורה

,הכל מתברר' דאצי המדבחכ ,למעלה למשכיל יובן ,שבתורה מחכמה הדוגמא והנה דנוגה ר"טו שבעה״ד הרע גם מבחי' מתברר הרי ,דוקא אתברירו דבחכמה משוםדקדושה לא שבסט׳ מה כי ,טוב בחינת להיות האלהית בקדושה לכלל ויוכלו ,דבי״ע

הרע בין להבדיל וגם ,בתערובות אפילו ,רע בחי׳ שם אין כי ,דחכמה בירור שייך בחכמה כנ״ל ,בירור א"צ לזה גם ,הגמור הטוב שהוא ,דקדושה לסט׳ א"הגמור דסט

הבירור עיקר אך .ממש לטהור ממש טמא דבר בין להבדיל שא״צ ,שבתורה דטו״ר ד"בעה כמו ,הדקות בתכלית ורע טוב התערובות בבחי׳ דוקא, בחכמה הוא

בפלפול הנ״ל ד"ע ,הטמא את לטהר ,החכמה י"עפ מהם לברר שיוכל מה ,דנוגה היו לא ,החכמה אור גילוי דבלתי ,והיתר איסור בעניני שבתורה חכמה .מטומאתם כו' וד"ל עולים

שיוכל כל ,שבתורה בהלכה כמו ,פירוש .הלכה ר"ת ,הארץ כל' לה הריעו וזהו לעלות יוכלו ,למעלה כך ,שאינו ראוי כו' אעפ״י ,החכמה ע"פ בטהרה עולה ,לעלות

כל וזהו ,ר"טו ד"דעה והוא כמו מהלכות ,שאינו ראוי מי גם ,האלהית בקדושהופי' .בלתי החכמה עולה ומתחבר גם מי שלא הי' לרבות ,ריבוי הוא ,כל ,הארץ שהוא ,והכל ענין א' הוא ,ולשון תרועה ממש ,ברזל תרועם בשבט מלשון ,הריעו

,החכמה עומק שמצד לפי ,דוקא שזהו בחכמה ,ממנו הטוב ולהפריד הרע לשבור לשון היינו ,הריעו וזהו .כו' רע שנראה במה גם ,הגנוז טוב ולמצא לברר יוכל

מתעלה הטוב הרי כי ,עלייתן זהו והרי ,האוכל מן פסולת בירור דרך על ,שבירה .כו' וד״לבו מלך ותרועת וכמו ,ממש תרועה שיר ולשון ,הריעו ענין וזהו .עי״ז

דבחכמ' אתברירו משום ,דוקא דבחכמה הוי׳ לשם דהיינו ,להוי״ה שאמר והיינו ידי על מתבררין הכל כי ,הארץ כל וזהו ,לברר כו' שאפשר מה כל ,הכל

.וד״ל ,הלכה ,הארץ כל לה׳ הריעו ר״ת וע״כ .החכמה

שאמר ,המזמור התחלת עם ,כו' לה׳ להריעו יש שייכו׳ מה ,להבין יש עדיין ועתה הענין אך .החכמה בירור לענין תודה קרבן ענין מה .כו׳ לה׳ הריעו לתודה מזמור

דהנה .כנ״ל הכל שמברר דחכמ׳ בירור כדוגמת ממש הוא תודה דקרבן ,הוא

7

.כידוע כו' הלחם ושתי מתודה חוץ ,מצה באות המנחות כל ,במשנה אמרז״ל ,כלל חמץ היה לא המנחות בכל למה ,למשנה זו הטעם מובן אינו באמת ,ולכאורה

אך .כו' תאפינה חמץ דכתיב ,הלחם שתי ומנחת תודה מנחת ,הללו מנחות בב׳ רק ,איתא פנחס דפרשת מ"בר דהנה .ומצה חמץ ענין שרש להבין יש בתחלה החי״ת אות ,דחמץ .הה״א ואות החי״ת באות הוא ,למצה חמץ בין ההפרש דעיקר

החי״ת אות בין וההפרש .תיבה של בסופה א"הה אות ,ובמצה ,התיבה בתחילת יש ,א"הה באות כי .מגגו הוא מובדל ,א"שבה השמאל ברגל אלא אינו ,הה״א לאות

עד הנקב אותו נסתם ונמשך ,חי״ת ובאות ,הקצר רגל לאותו הגג בין פתוח חלול נקב .כו' בגג שנוגע

בציור י״ס בכלל בו לכלל יש ,אותיות מכ״ב אות דבכל ידוע הנה ,הדברים וביאור בחינת ואמצעו ,נה״י בחינת וסופו ,חב״ד בחינת ,אות של ראשו ,כלל ודרך ,תמונתו

,הימני וקו העליון קו הן הרי ,ואמצעו ראשו הרי ,והה״א החי״ת ובאות .כו' חג״ת בחינת למטה הולך הימני וקו ,בחי׳ חב״ד העליון שראשו ודאי ,דלי״ת מציור שהן

הרי ,ת"החי באות והנה .'כו נה״י בחינת ,השמאל רגל שהוא ,השמאלי וקו ,ת"חג וקו הימין קו ,צדדיו' ומב ,העליון ראשו מצד דהיינו ,צדדין' מג האות סתום

בתחתונו אך .צד לשום ולא למעלה לא ,כלל פתוח פתח מהם ימצא מבלתי ,השמאל .דוקא מטה לצד הוא פתוח הפתח ואותו ,ריקני חלל פתוח הוא ,החי״ת אות של

בין המפסיק הנקב בפתח והוא ,ג״כ בעליונה בו ימצא שהפתח ,הה"א באות משא״כ .כו׳ בתוכו אשר השמאלית לרגל ,העליון ראשו שהוא ,גגו

'להמ שבחי׳ בהיות ,למעלה כ"ג יובן ,וה״א בחי״ת הגשמית זאת תמונה וכדוגמת ,שבה נה"י בחינת אך ,והה״א ת"החי תמונת כענין הוא ,צדדין מג׳ קוין ג׳ בה יש

חטאת לפתח כמ״ש ,מות יורדות רגליה נאמר דע״ז ידוע הנה ,השמאל רגל קו שהוא ,למטה הפתוח מחלל מתחלת החיצונים והיינו דיניקת ,בזהר ש"כמ רובץ

בחלל אלא זה ואין ,מרה״י פתוח ופתח חלל דרך שמקבל ,ר"רה של כדוגמא שהוא כתמונת והיינו ',לשבמ נה״י מבחינת למטה עומדים החיצונים כי ,דווקא שלמטה

כלל משם ימצא שלא ,צד מכל סתומים האותיות צדדי שג' ,דוקא החי״ת אות .לקבל הכל יכולים ,שלמטה בחלל אך ,לחיצונים שפע

על מורה הזה והפתח ,השמאלי לרגל גגו בין הפסק חלל כן גם יש ,ה״א באות אבל אור לגילוי פתח שהוא ,שבאדם לפה כדוגמ׳ הוא הפתח זה כי ,דוקא החכמה בחי׳

,העליון וגג שבקו חב״ד לבחי׳ פתוח פתח הוא הזה פתח כך ,כו׳ שבמוח החכמה חכמ׳ אור גילוי הוא ,הזה העליון שפיה מפני ,בחכמה פתחה פיה ',במל נאמר וע״ז

כתיב דהא ,החכמה בבחינת לחיצונים כלל אחיזה שאין וידוע ,דאצי׳ שבמלכו׳

8

אלא ,המיתה שרש שמשם ,הכלים שבירת בחי׳ הי׳ שלא לפי ,בחכמה ולא ימותו ,לחיצונים כלל יניקה שום זה אין מפתח וע״כ ,בע״ח כמ״ש ,בחכמה ולא במדות מפני ,שם א״ע לקרב יכולים החיצונים אין ,שבה״א שלמטה בחלל גם ,זה ומלבד הטמא בין להבדיל ,אתברירו בחכמה כי ,הנ״ל בפתח שמאיר החכמה אור הארת

.וד״ל כנ״ל כו' לטהור

ענין היינו ,מלמטה דחמץ ת"בחי שנאחזים לחיצונים ובירור עלייה יש כאשר אך ולא ,דווקא הלחם שתי וקרבן ,דוקא תודה בקרבן קרב שהיה ,חמץ חלת קרבן

בין ההפרש אך להבין .כו' מצה באות המנחות כל ,במשנה וכמ״ש ,זולתם בקרבנות הטעם איסור ענין מהו ,תחילה להבין יש הנה ,הקרבנות לשאר ,קרבנות הללו ב׳

בחינת הוא ענינו, ימהגש חמץ הנה .דוקא ממצה אלא ,חמץ זולתם מנחה כל להביא ויגבה יגשם חמץ דבר וכל ,בעילוי ותעלה תתפח החמוצה שהעיסה עד ,התנשאות

מלכותא שנק׳ דקליפה חוצפא שהוא ,הרוח גסות בחינת ,למעלה והוא .האדם לב סתימת מסיבת וזהו ,מלמטה חי״ת של מחלל יניקה שמקבלת כידוע ,'כו תגא בלא בהיפוך ,מצה אבל .ל"כנ מות יורדות רגליה ע״כ ,בחי״ת השמאל לרגל הגג בין ההפ לחמא ונק׳ ,שפלות בחי׳ והוא ,כלל הלב תגביה ולא ,טעם בה שאין ,בגשמיות זה

הפתוח בנקב שמאיר ,דחכמה ביטול בחינת הוא ,ולמעלה .במ"א כמ״ש ,כו׳ עניא .כנ״ל כלל לחיצונים יניקה שם שאין ,השמאל לרגל הגג שבין

היא שהמנחה לפי ,חמץ ולא ,מצה אלא באות אינו המנחות שכל מה הטעם והיינו ,המזבח גבי על בהעלותה ,החיצונים יניקת ממנה להפריד וכדי ,למעלה מל' בבחינת

נקרבת אלא ,החיצוני׳ בה יתאחזו שלא כדי ,לפני ה' חמץ נקרבת להיות א״א כ"עמטעם ,החיצונים יניקת הב שאין מפני ,אלקית בקדושה ליכלל יכולה שהמצה ,מצה .וד״ל הנ״ל

של חלות עשר בה שיהיה ה׳ ציוה ,דתודה במנחה אבל ,המנחות בכל דווקא זה אך של חלות לעשר והטעם .כו' תאפינה חמץ כתיב ,הלחם בשתי וכן .כידוע כן גם חמץ והוכן וכמ"ש ,כסא שהמלכות נק' לפי ,ידוע ,מצה של חלות ושלשי׳ ,בתודה חמץ

איש אברהם ,הימיני ורגל ,בכלל 'שבמל י"ס והן ,רגלים' ד יש ובכסא ,כסא בחסד הן הרגלי׳ ושלש ,דוד בחי׳ והוא ,דמל' מל'' בחי הוא הד׳ שרגל עד ,כו' החסד

,ע"דבי לחיצונים דנוגה כלל אחיזה בהם , שאיןהאצי' בבחינ׳ הם עדיין הכל ,ת"חג נה״י בחי׳ הוא שרשה שהרי ,ג"כ ס"מי כלול הוא ,דמל' מל' שהוא ,הרביעי רגל אך

עשר יש כ"וע ,ושם עה״ד טו״ר ,כו׳ ולמטה מהחזה ,המלכות ניןב שממנו ,דז״א רגליה כמ״ש ,דנוגה בי״ס החיצונים בה שנאחזי׳ ,דמל' י״ס נגד ,חמץ של חלות

9

,חג״ת' בחי נגד ,של מצה חלות ושלשים ,דחמץ החי״ת אות' בפי כנ״ל כו' יורדות .כנ״ל בפ' מצה וד"ל ,טו״ר בעה"ד כלל יניקה צד שום בהם שאין

הרי ,חותנלשאר המ ,הנה הטעם להפריש בין מנחות קרבן תודה ושתי הלחם ,ואמנם בענין למעלה מבואר דהנה .דחכמה כו' הבירור בענין יובן על פי הנ"ל

מטעם ,כו׳ ר"טו גם מעה״ד ,הכל בירור החכמה י"ע להיות שיוכל ,דחכמה הבירור גם יוכל ,כנ״ל לחיצונים אחיזה בו שיש ,החמץ בחי׳ גם הרי ,כ"וא ,למעלה המבואר

קרב היה תודה שבקרבן וזהו .דחכמה הבירור ע״י ,בקדושה וליכלל לעלות הוא בא הוא התודה שקרבן לפי והוא ,דנוגה ס"י נגד ,חלות בי׳ ,החמץ מבחינת גם עליה

.וד״ל כנ״ל דווקא החכמה' בבחי הוא ששרשה ,ההודאה בבחי׳

' י םג קרב היה תודה דקרבן משום ,הארץ כל' לה הריעו ,לתודה במזמור אמר כ"וע כל לה׳ הריעו כ"ע ,כנ״ל החמץ גם ,הכל אתברירו שבחכמה לפי ,דחמץ חלות שאור כל כמ״ש ,מחמצת םשו בה קרב' הי שלא ,התודה זולת ,בקרבן משא״כ .הארץ

םמטע ,החכמה אור' בחי רק ,החמץ את ולברר להעלות ביכולת שאין לפי ,כו' וכל גילוי בשום ענין ולא ,בלבד הודאה' בבחי רק אלא ,מאיר אינו החכמה ובחי׳ ,הנ״ל

' לה הריעו ,לתודה מזמור וחיבר שסמך והיינו .דוקא תודה בקרבן שזהו ,כנ״ל השגה .כו' וד"ל הארץ כל

שתי במנחת וע״כ נאמר ,דוקא החכמה' בבחי הוא ,בשבועות הלחם שתי קרבן וכן מבחינת לקבל ישראל עלה אז ,מ״ת דבזמן ,ידוע כי הנה .חמץ תאפינה כו' ,הלחם הכל לברר שבתורה החכמה ובכח ,נפקת עילאה מחכמה אורייתא כי ,עילאה חכמה הר על' וירד ה וכענין ,לרצון לעלות יוכל החמץ שגם ,'תאפינ חמץ אמר וע״כ .כנ״ל ,הדברות בי׳ שנתגלה החכמה בכח לברר ,בירור בבחי׳ הי׳ ,בהר ירידה זו ,סיני

טעם מובן זה ובכל .וד״ל ל"הנ ומטעם ,דווקא דתורה קול ,מדבר יחיל קול ה׳ כמ״ש המנחות כל ,שאמרו וזהו ,הלחם ושתי תודה לקרבן ,הקרבנות שאר שבין ההפרש

וד״ל. כנ״ל החכמה בבחי׳ שהן מטעם ,הלחם ושתי מתודה חוץ ,מצה באות

מטעם ,ההודאה בחי׳ שהיא ,החכמ׳ בבחי' שדיבר אחר פי׳ את ה' בשמחה כו'. עבדו שהיא ,בינה בבחי׳ לדבר מתחיל ועתה ,כנ״ל השגה מן למעלה שהיא ביניהם שיש העיקר וההפרש ,עודכי ,דוקא ההשגה בבחי׳ להיותה ,החכמה היפוך

אווה ,דברים שני מהם מסתעף לפי שהחו״ב ,ליו״ט שבת שבין ההפרש שזהו ,ידוע והעדר ביטול בחי׳ והוא ,החכמה מן מסתעף העונג .העונג והשמחה

מורגשת התפעלות דוקא שהיא ,השמחה ממנה מסתעף והבינה ,בעצמותו הרגשה ,כנ״ל דווקא החכמה' בבחי שהוא ,בשבת כ"ע .וכידוע ,כו' אור גילוי בהתלהבות

10

בשמחה המצוה ואין ,עונג לשבת וקראת וכמ"ש ,העונג אלא בבחי׳ הענין עיקר איןזמן אז ,הבינה בבחי׳ להיותו ,ביו״ט ,ואמנם .בעונג דווקא אלא ,כלל בשבת

.כותירומבואר במ"א בא ,כידוע , ונק' מועדים לשמחההשמחה

כי ,כנ״ל דווקא השמחה מסתעף שממנה ,בינה' בבחי ,בשמחה וזהו עבדו את ה' נולד שמזה ,השגה בבחי׳ הבינה אור מתחיל ,הנ״ל דהודאה אבא אור אחר

עבודה נק׳ אינו ,דחכמה העונג בחי׳ אבל ,עבודה נק׳ וזה ,כידוע השמחה התפעלות' דיצי או״א' בבחי שהוא לפי ,בשבת ולא בחול אלא א"א ,לתודה שמזמור ולפי .כלל

להיות ,דבינה השגה' בבחי נמשך ,דחכמה ההודאה בחי׳ גם כ"ע ,כנ״ל ליום שיר מזמור אלא ,לתודה מזמור שא״א ,בשבת משא״כ ,השמחה התפעלות

,בלבד ההודאה' בחי רק שם נזכר לא ,כנ״ל' דאצי אבא אור בבחי׳ שהוא ,השבת' בחי על הטעם לפרש ,באחרונה מזכיר רק ,שם וכמשי״ת ,'להוי להודות טוב כמ״ש

אומרים שאז ,דחול יומין בו׳ דהיינו ,בפעליך כו'' ה שמחתני כי ,ואמר ,הודאה זו וד״ל. הנ״ל מטעם בשמחה ה׳ את עבדו

היא ,לשעריו בה שבאין ,שעריו בתודה חצרותיו בתהלה. פי' תודה זו שאמר באו שבהודאה שאמר לפי ,כו' לתודה מזמור ,בתחילה הודאה שאמר' מבחי למטה

הוד בחי׳ הוא ,בתודה שעריו באו שאמר זו והודאה ,הוד דאבא' בחי הוא ,למעלה והוד ונצח חג״ת' בבחי םה בינה שערי' דנ ידוע הנה ,הדברים וביאור .אימא כו'ד

.אתפשטת הוד עד בינה כמאמר ,הוד עד שמתפשטים דאימא ה״ח' בבחי ,דאימאחמשים םה ע״כ ,מי״ס כלול וכאו״א ,והוד ונצח חג״ת ,מדות חמשה ולהיותם

ואח״כ ם,שערי 'בי קודם החסד הרי ,למטה מלמעלה באין שהן וכמו .שערים בינה שערי' בנ לבאין אבל .באחרונה ההוד שערי עד ,כו' םשערי' בי הגבורה' בי נכנסין ואח״כ ,דהוד דאימא שערים בי׳ תחילה ליכנס פוגע הרי ,למעלה מלמטה

,דבינה שערים בחי׳ ,שעריו פי' ,בתודה שעריו בואו שאמר וזהו .כו' דנצח םשערי שערים בי׳ תחילה שנכנסין ואמר ,כו׳ בשמחה הוי' את עבדו תחילה הוזכר שהרי .בתודה שעריו בואו וזהו ,דאימא דהוד

ענין וביאור .דאבא הוד בחי׳ הוא ,לתודה מזמור בתחילה שהזכיר התודה ,אמנם למטה דוגמאיובן ע"ד ,למעלה ,דאימא הוד לבחי' ,הוד דאבא' בחי ההפרש מודה ההודאה שאדם הא׳ ,בהודאה מדריגות ב׳ שיש רואים אנו דהנה ,'ה בעבודת

לה עולמ ,כלא' קמי שכולא איך ,בוט בכי משיג שהוא דהיינו לפי ,דוקא ההשגה מצדכמו שאדם יודה בהודאה ,מודה ע"ז ,והדעת השכל מצד אזי ,כנ״ל האין ולמטה היש

כן גם השכל שלו נוטה ,שכדברי זולתו ,שמכיר בהשגת שכלו ,בירו באיזה סבראחלאלא ,אשר אין השכל מודה על הדבר ,בהודאה הוא השניהאבל מדריגה .לזה כו'

11

,אלא אדרבה ,כי לא מצד ששכלו משיג שכן הוא ,ההודאה הוא למעלה מן ההשגה ,אע"פ שאינו משיגו ,רק שמודה בהודאה בלבד שכן הדבר ,הוא מופלא מהשגתו

,ההשגה למעלה מן שהוא ,דחכמה ההודאה שהוא בחי׳ ,לתודה מזמור בפי׳ וכנ״ל ,כו׳ ההשגה מן כמה שלמעלהחה שמצד ההודאה ,פירוש ,אבאד הוד הנק' בחי׳ וזהו הוד בבחי׳ ,בתודה שעריו באו ,למעלה מלמטה ראמ ואח״כ .למטה מלמעלה וזהו

וד״ל. כו׳ שמו ברכו לו הודו ואח״כ ,כו׳ תחילה דאימא

מל' בחי׳ והוא ,הבית של ההיכל שער פתח לפני הוא החצר הנה .בתהלה חצרותיו השבח ענין והנה .דבינה שערים מנ' יותר ,לחוץ שהוא ,הוי"ה חצרות שהוא ,דבינה

שהוא כמו ,בהשגה הדבר על לכוין ,ממש בהשגה בא אשר הוא בהכרח ,והתהלה אם אבל .שהוא מכמו בשבח ושמאל ימין יטה ולא ,הראוי בדבר שישבחנו עד ,ממש ישתוק ואז ,שהוא כמו ותהלה בשבח יכוין לא ,השגתו מערך קצת מופלא הדבר

.כידוע ,תהלה דומיה לך כענין, כללית בהודאה השבח יכלול אלא ,ולהלל מלשבח .כו׳ תהלה דומיה לך כענין ,כללית להודאה ,פרטית שבח ותהלה בין ההפרש וזהו

שנש"ב מלובשים ,דתבונה מל' בחי׳ שהוא ,שערי' הנ' שלפני ,הוי' בחצרות ,ולכןלהיות כי בבחי' מל' ,שם יתכן בחי' השבח והתהלה ,בענין ד' רבתי דאחד כידוע ,בה

,פרטיות ותהלה בשבח הדבר לכוין ,ממש האלהי בהשגה בא אור ,דתבונה מה לפום חד בכל שיעורין באינון ,בזוהר ואמרו ,בעלה בשערים מ"ש נודע והיינו

רק ,מגעת הלההת אין ששם ,דבינה שערים אותם אינם ,ואמנם .וכו׳ בלבי׳ דמשער תרעין דאית ,בזוהר וכמ״ש ,החיצונים החצר בשערי מדבר אלא ,כנ"ל ההודאה

שעריו ,שעריו באו ,אמרה, דבינ עילאין תרעין ועל ,כו׳ תתאין תרעין ואית עילאין .כו׳ הכבוד מלך ויבא כו׳ ראשיכם שערים שאו וכמ״ש ,לבדו לו המיוחדים דוקא בהשגה לכל ונתגלה שנודע ,בעלה בשערים נודע ,אמר ,דחצר תתאין תרעין על אבל

דוקא החיצונה החצר שער שהוא ,כו׳ יתיב בתרעא מלכא דבי׳ ,בזוהר וכמ״ש ,ממש וד״ל. כנ״ל

12

מאמר מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק

כ"ק ר' הלל הלוי מפאריטשמעם הגהות

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

אור ליום ה' או ו' פ' ויחי תרח"י

לתודה הריעו לה' כל הארץ, ר"ת הלכה. ולכאורה מה שייכות ענין ההלכות 2מזמורלקרבן תודה כו'. הנה מצינו במאמרי רז"ל שהשוו ג"כ ענין ההלכות לקרבן תודה, כי במאמר אחד אמרו, כל הקרבנות בטלים לע"ל חוץ מקרבן תודה, וכן אמרו

הנביאים והכתובים עתידין להבטל, ומגילת אסתר והלכות אינם [בירושלמי דמגילה] עתידים להבטל כו'. נמצא שהשוו הלכות לקרבן תודה כו'.

ד"ע ודע"ת כו'. בחי' ד"ת בחי' שתי דעות,ויובן בהקדם ענין כי אל דעות ה', שיש הוא מאין ליש, כי הנבראים מרגישים את עצמם לבחי' יש, רק שאור האלקי הוא

כמאמר אומר ]וה אותם שיהיו בחי' יש, והתהוותו הוא בכל עת ורגע, המהו

, ואם היה מסתלק שפעו אפי' רגע אחת, היו חוזרים לאין [ועושה, לשון הוה כו'ואפס כבתחלה, קודם התהוותם מאין ליש כו', רק שאינם מרגישים רק מציאות אור

ם. ולכן אנו אומרים, האלקי השופע בהם, אבל מהות אור האלקי, נעלם מהשגה שלהשהתהוות הבריאה הוא מאין ליש, כי למטה, שהם בחי' הנבראים, הוא היש, להיותם

, נראי' בראיה גשמי' לעיני גשמי' הנבראים הגשמי' שבעשי']נראים ליש כו'. בשר, והנבראים הרוחני' דעולמות הרוחני', נראי' בראי' רוחני' שהוא בחי' ראיית

י, הוא נעלם אפי' מראי' השכל כו', רק מציאותו נרגש השכל, משא"כ אור האלק

. ולמעלה, בחי' אור האלקי, הוא בחי' אין, להיותו [בראיית השכל, ולא מהותו כו' מוסתר ונעלם מנבראים, ואינו מושג בהם כלל כנ"ל.

אך בבחי' ד"ע, הוא מיש לאין. שלמעלה, שהוא בחי' אור האלקי, הוא היש, להיותו קור האמיתי לכל בחי' הנבראים, והנבראים המה בחי' אין, להיותם יש האמיתי, מ

וכמאמר כולא ]כלא חשיב ואין ואפס המוחלט, לגבי אור האלקי השופע בהם כו', שנראים העולמות ליש ודבר נפרד, הוא ג"כ כלא ההתראותקמי' כל"ח, היינו אפי'

שנראים ליש, הוא מצד חשיב, וזהו כולא קמי' כו', כולא דייקא, והיינו מטעם שמה

המאמר נדפס כאן לראשונה מכת"י. 2

13

שם אלקים, המסתיר אור ושפע הוי', וקמי', אין שם אלקים מסתיר, להיותו נמשך ממנו, וכמאמר כי הוי' הוא האלקים, כולא חד כו', וכמבואר במ"א במשל הרב המשפיע שכל לתלמידו, באותיות המסתירים אור שכלו, בכדי שיוכל להתקבל

. [, מחמת שהוא המציאם בשכלו כו' וד"לבמקבל, אך לגבי הרב, אינם מסתירים

והנה ד"ע וד"ת, הוא בחי' אצי' ובי"ע, כי המדות דאצי' המה בחי' מקור העולמות, וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, כי מיד שנתלבש אא"ס במדת החסד, ע"י הרצון שעלה ברצונו להיטיב לזולתו, נתהווה מציאות זולתו, שהם הנבראים מג' עולמות

ע, רק שהמה כלולים ובטלים במקורם, כביטול זיו השמש בשמש, וזהו מיש בי"לאין, שהוא בחי' ד"ע כנ"ל. אך ד"ת, הוא בחי' הנבראים כמו שהם אחר התגלותם

להיות נראה ליש, ע"י שם אלקים המסתיר כנ"ל כו'.

אך יש בחי' ד"ת וד"ע למעלה יותר, ויובן ע"פ הידוע, שיש בבחי' ע"ס דאצי' שני חי', בחי' חו"ב ובחי' מדות. ומקור העולמות, הם מבחי' המדות, ע"י אא"ס ב

המתלבש בהם כו'. אך בחי' אא"ס המאיר בבחי' חו"ב עילאין, הוא למעלה מהיות

ע"ד מבשרי אחזה, כשמשכיל ]מקור לעולמות, רק שנק' בשם גילוי אור לעצמו,

ר המאיר לעצמו בבחי' . אך אעפ"כ, מבחי' או[האדם השכלות עמוקות לעצמו כו'חו"ב עילאין, נמשך בחי' אור המאיר להיות מקור לעולמות ע"י צמצום, והיינו בחי'

ונק' בלשון הקבלה יסו"ת, משא"כ חו"ב עצמן נק' או"א ]המדות שבחו"ב,

. [עילאין, בלשון הקבלה כו'

תבונה והוא בחי' מדות שבבינה הנק' ]והנה בינה נק' אם הבנים, מקור למדות,

וכח החכמה נעלם בה, וזהו וחכם בבינה כו'. וזו ד"ת, מאין ליש, כי [כנ"ל בהג"המקור המדות הנק' אם הבנים, נק' בחי' יש, על שם שהוא מקור היש. וכח החכ' המלובש בה, הוא בחי' אין, הנעלם בבחי' היש דבינה. משא"כ חו"ב עילאין, נק'

יתי, להיותו למעלה מבחי' מקור בחכ', כי החכ' שהוא בחי' אין האמ הבןלהשתלשלות, הוא בגילוי, וכח מקור העולמות הנק' בינה כנ"ל, הוא כלול ובטל

שמש בשמש, וזהו מאין ליש כו'. הבבחי' החכ"ע, כביטול זיו

[יותר, יש ג' אופני' בשתי דעות הנ"ל. הא', מדות דאצי' ד"ע, ומל' יותובפרטללות המדות בה נק' ד"ע, בינה הוא בחי' יש בבי"ע ד"ת. הב', בחי' בינה והתכ

אמיתי, והתכללות המדות בבינה הוא אין, הכלול בבחי' יש האמיתי דבינה, אך מוחין דאימא כאשר מתלבשים בז"א נק' ד"ת מאין ליש, היש הוא מדות דז"א,

14

והמוחין דאימא המלובש בתוך המדות, הוא בחי' אין המלובש בבחי' היש. והג', עילאין עצמם, וחכם בבינה הוא מאין ליש, והבן בחכ' הוא מיש לאין בבחי' חו"ב

. [כנ"ל

והנה אעפ"י שאין הנבראים משיגים מהות אור האלקי, וממילא אין משיגים אמיתית

משא"כ אם היו משיגים מהות אור האלקי, היו משיגים ]הביטול כמ"ש קמי' כו', אלמלי נתנה רשות לעין לראות אמיתית הביטול כמ"ש קמי', וכמ"ש בלק"א ח"ב,

, אך בדרך הודאה, יוכלו להודות על אמיתית הביטול כמ"ש קמי' כו', [כו' יעו"ש

[ לעולם יהא אדם כו' ומודה על האמת כו' ה שאנו אומריםמוזהו] כי ההודאה ,בהעלם, ומרחוק היא, שהוא מרגיש דבר המופלא מהשגתו בה, רק שהוא מרגיש

[כו' כענין מזלייהו חזי] ולכן הוא מודה עליו. ולכן, אפי' בחי' ד"ע, אע"פ ,שאינו מאיר בנשמות בגילוי, מ"מ בהעלם הוא מאיר בהם, ולכן המה מודים לבחי'

ד"ע הנ"ל כו' וד"ל.

[ 'והנה יש נשמות דבי"ע, ואצלם גם בחי' ביטול והתכללות בעולמות בבחיד כו'. אך הנשמות דאצי', המדות דאצי' אינו מושג בהם, רק בבחי' הודאה בלב

רואים בבחי' ראיה ענין הביטול הנ"ל, וכמאמר אידין מתקרי חכים, הרואה את , ורואים גם בחי' ביטול המדות תאומיםהנולד כו'. ויש נשמות יותר גבוהות הנק'

בבחי' בינה הנק' אם הבנים, שזהו ענין וחכם בבינה כנ"ל. אך בחי' הבן בחכ', שהוא כללות מקור העולמות בבחי' אין האמיתי דחכ"ע, הוא נעלם גם בחי' ביטול והת

. [מהם, ואינו מושג בהם רק בבחי' הודאה בלבד כו' וד"ל

ועם זה יובן מאמר כל הקרבנות בטילים לע"ל חוץ מקרבן תודה כו'. כי הנה כל הקרבנות הם בירורי נוגה, והניצוצים שנפלו, מתבררים ועולים לשרשם לאורות

וררים אותם להיות נמשכים ומתלבשים בכלים דתיקון כו'. וידוע דבחי' דתהו, ומעאורות דתוהו הם בבחי' שם ס"ג, שהוא בבחי' בינה כו'. ונמצא שכל האורות

ס"ג דבינה, שם העליונים שמאירים ע"י הקרבנות, הוא בחי' אורות הנמשכים מבחי'

[והיינו שם ס"ג שבא"ק כידוע בכהאריז"ל] ומבואר למעלה, שזהו בחי' דעת .

הוא ג"כ חכ' דא"ק דלפ"]תחתון מאין ליש כו'. אך לע"ל יאיר יש האמיתי דחכ',

, ולכן יהיו כל האורות שיומשכו ע"י הקרבנות, יהיו בטלים ונכללים באור [כו'

אבל אין הכוונה שיתבטל עשיות הקרבנות, כי הקרבנות הם ]הגבוה מהם כו', תורה, וכמה מצות מן התורה תלוים בהם, והתורה היא נצחיות, כי לא חלק גדול מן ה

15

ד דאנו אומרים, ושם נעשה לפניך קרבנות ויחליף ולא ימיר דתו לעולמים כו', וע

. משא"כ קרבן תודה, ע"י קרבן הנ"ל, ממשיכין אור החכ"ע עצמה, כי שם [כו' כו'. הוא מקום ההודאה, וגילוי זה הוא עצמו הגילוי שיתגלה לע"ל

והנה ההלכות דתושבע"פ, הם ג"כ למעלה מבחי' בירורי נוגה, כי שרשם בחכ"ע, ולכן על ידם מתברר בירורי נוגה, כי בחכ' אתברירו כו', והיינו מטעם שהחכ"ע הוא למע' מבחי' שבירה ותיקון כו', כמ"ש ימותו ולא בחכ' כו', לכן ביכולתו לתקן

דברי תורה שבע"פ, שרשם בבחי' חכ"ע, לכן שנפלו בשבירה כו'. והלכות הניצוציםהמה המבררים בירורי נוגה כו'. וזהו ענין סופר וספר, כי ספר הוא בחי' תושב"כ,

ה, כי התורה הוא בחי' חכ', ומתלבש "ששרשה בבחי' וחכם בבינה, וזהו ספר תורבאותיות דבינה הנק' ספר. משא"כ תנאים ואמורים הממשיכים הלכות דתושבע"פ,

ופרים, וסופר הוא בבחי' עצם החכ"ע, שלמעלה מבחי' התלבשות בבחי' בינה, נק' ס

[שזהו בחי' הבן בחכ', מיש לאין כנ"ל] ושם הוא שרש ההלכות דתושבע"פ כו',

ולכן כל הנביאים והכתובים, שהם בחי' תורה שבכתב, בחי' וחכם בבינה, עתידים להבטל ולכלל באור הגבוה שיאיר לע"ל מבחי' עצם החכ"ע, משא"כ ההלכות, הוא

לע"ל, כנ"ל בקרבן תודה, ולכן אין שייך בהם בחי' ביטול שיאירעצם הגילוי והתכללות כו'.

ל תורה, כי בחי' יינה של תורה הוא בבחי' וחכם וזהו ערבים עלי ד"ס, יותר מיינה ש

וענין ערבים כו', ]בבינה הנק' ספר, משא"כ דברי סופרים שרשם בעצם החכ' כו', היינו כי אעפ"י שעיקר התגלות התענוג הוא בבחי' בינה, היינו שמתגלה שם יותר,

. [אבל עצם מהות התענוג, עיקרו בחכ' כו' וד"ל

ענין השייכות שיש להלכות עם קרבן תודה, להיות כי ענין והנה עם כל הנ"ל יובן ובחי' אחת הם כו'. אך מה שרמז אותם בתיבות הריעו לה' כל הארץ, הריעו הוא מלשון תרועם בשבט ברזל, כי הבירור דהלכות הוא ע"י שבירת היש הנפרד,

אים טוב הגנוז בו, ונתעלה לשרשו כו' וד"ל. ועם הנ"ל יובן ענין ארבעהימוצצריכים להודות כו', כי הנה ענין הנס, הוא למעלה מן הטבע, כי האומות קורין להנהגת העולם בשם טבע, ולכן הפילוסופים אומרים הטבע עשה, ואחרים אומרים

פועל השאין שייך לשון טבע, רק לשון סדר. אבל באמת, אלקים בגימ' הטבע, והוא אמר, מפרט, וכבסדר בכל רגע עת ורגע בפרט, וגם הוא המבכל טבעות הנבראים,

קא, רק ייומסדר את כו' כרצונו כו'. אך באמת, עיקר הפועל הוא שם הוי' הגנוז בו ד

16

על שם הוי', וזהו בחי' המסתיר שלעיני הנבראים, אינו נראה רק הגילוי דשם אלקים, דעת תחתון הנ"ל, שהוא בחי' שם אלקים. אך כאשר נעשה נס, בהיפוך הטבע, היינו

תגלה שם הוי', מההסתר דשם אלקים, וממילא בחי' שם אלקים נתבטל מצד שנונכלל בו, וזהו בחי' גילוי דעת עליון, כמ"ש קמי', שלמעלה הוא היש אמיתי, וכולא

וכמבואר במ"א, דשתי דעות, הוא בחי' שם הוי' ושם אלקים ]קמי' כלא חשיב כו', . [כו'

"י קרבן הנ"ל, נמשך התגלות היש לכן צריך להודות, היינו הקרבת קרבן תודה, שע

ולכאורה אינו מובן, מה צריך להקרבת הקרבן, כיון ]האמיתי דעצם החכ' כנ"ל. שכבר נתגלה בחי' הוי', שהוא בחי' יש האמיתי כו'. ואפ"ל דהנס הוא רק התגלות

בהג"ה באופן הא' כו'. כנ"ל יש האמיתי דמקור העולמות, שהם בחי' המדות דאצי',בת הקרבן, ממשיכים בחי' יש האמיתי דחכ"ע כנ"ל. והנה יש האמיתי אך ע"י הקר

דמקור העולמות, הוא בחי' כלי, לקבל הארת יש האמיתי דעצמות החכ'. ולכן, כאשר נתגלה למטה יש האמיתי דמקור העולמות, מצוה להקריב קרבן תודה, בכדי

דעתי בדרך להמשיך בחי' יש האמיתי דעצם החכ' בבחי' גילוי, כן נראה לעניות

. [אפשר כו'

ובזה יובן ג"כ מאמר, כל המנחות באות מצה, חוץ מתודה ושתי הלחם כו', כי ההפרש בין חמץ למצה, כי חמץ הוא מקור יניקות החיצוני', הן מצד מהותו, שהוא עולה בניפוח בבחי' יש כו', וידוע דמקור יניקות החיצוני' הוא ההגבהה, שמגביה

ו', והן מצד הצירוף שלו, שיש בו אות החי"ת, והחי"ת יש בו א"ע להיות יש ודבר כג' קווין, וגג העליון מורה על בחי' חב"ד דמל', ורגל הימיני מורה על בחי' חג"ת

ת החיצוני' הוא מבחי' על בחי' נה"י דמל', וידוע דיניק דמל', ורגל השמאלי מורהרגל השמאלי שבחי"ת, רגליה יורדות מות, ונמצא שהם יונקים מכמ"ש דמל', נה"י

כי הוא מורה על הפסק ]רק יניקתם הוא ע"י החלל שבחי"ת הפתוח למטה, והסתר, כי קבלתם מבחי' נה"י, הוא ג"כ ע"י הסתר המסתיר אור הנה"י, ואז יכולים

[לקבל יניקה כו'

[ והגם שמבואר במ"א במאמר ועד, בחילופי אתוון אחד, שאות החי"ת מורה עלכל האותיות הם מתגלים ג"כ במל', ונק' אתוון זעירין, ויניקת חכ"ע כו', הנה

החיצונים הוא מאות החי"ת שבמל', וזהו החי"ת דחמץ כו', אך החי"ת דאחד, הוא בחי' החי"ת שבחכ"ע, כי שם יש ג"כ כל האותיות, כי שרשם שם, כידוע בענין

[מצרף לחכ' כו', כנלענ"ד בדרך אפשר

17

במקום החי"ת דחמץ כו', ובאות הה"א יש בו ג"כ פתיחה אך במצה יש אות הה', למעלה ברגל השמאלי, בחלל מועט, והחלל שלמעלה הוא בחי' ביטול, שע"י ביטול זה, מאיר בו הארת חכ"ע, וזהו פיה פתחה בחכ' כו', שבחי' חכ"ע מאיר בבחי' הפה

ת דמל' כו', ע"י הפתיחה שבה"א כו'. ואור החכ"ע המאיר במל', דוחה יניקהחיצונים לגמרי כו', ולכן במצה אין שום ניפוח, כי תיבת מצה מורה על בחי' המל',

כאשר נדחה ממנה יניקת החיצונים לגמרי, ע"י הארת חכ"ע המאיר בה כנ"ל וד"ל.

והנה כל המנחות באות מצה, כי לא יוכל החמץ להתברר בהם ולעלות על ידם כל להיות מהם יניקת החיצוני' לשרשו, ולכן כאשר יהיה בהם תערובות חמץ, יו

הזה הקרבן מבחי' הפנימי' ח"ו. אך בחי' קרבן תודה, שממשיך אור חכ"ע, כי שרשהוא גבוה יותר מכל הקרבנות ששרשם בבינה כו', ושתי הלחם הם כנגד תושב"כ ותושבע"פ, ואורייתא מח"ע נפקת, ולכן בהם יוכל גם החמץ להתברר ולעלות כו'

וד"ל.

ק הזה מדבר בהמשכת החכ', ע"י תודה והלכות. ופסוק הב', עבדו את והנה כל הפסוה' בשמחה, מדבר בבחי' המשכת הבינה, שהיא נמשך על ידי העבודה בשמחה,

[ ובלשון הקבלה, המשכת החכ' נק' מוחין דאבא, והמשכת הבינה נק' מוחין

קדש, כידוע ההפרש בין שבת ליו"ט, שהשבת נק' קדש, שהוא בחכ', [דאימא כו'מלה בגרמי', ולכן בשבת הוא מצות עונג, כמ"ש וקראת לשבת עונג, שהעונג הוא בחכ' בבחי' העלם, משא"כ ביו"ט שהוא בחי' מוחין דאימא, אז המצוה בשמחה

ולכן נק' מקרא ]בהתגלות, כמ"ש ושמחת בחגיך, והתגלות התענוג הוא בבינה, במוחין הארה מבחי' מוחין קדש, כי אע"פ שביו"ט הוא מוחין דאימא, מ"מ מאיר

[דאבא, ולכן נק' מקרא, קריאה והמשכת הארה בעלמא, מבחי' קדש דחכ' כו'כידוע דהתגלות עתיק הוא בבינה דווקא, כמו שאנו רואים באדם, שבהרחבת השגה,

משא"כ כאשר השכל אצלו הוא בבחי' נקודה דחכ' ]אז מתגלה התענוג כו',

, והתגלות התענוג נק' שמחה. [עלם כו'בלבד, אין שם רק בחי' עונג בה

כו', בבינהולכן, אחר המשכת החכ', צ"ל ג"כ השמחה, שהוא בחי' המשכת החכ'

[ כי אע"פ שבחי' מוחין דאבא, גבוה ממוחין דאימא, מ"מ יש יתרון בבחי' מוחין

וע"ד .[כו'דאימא, שמאירים בגילוי אור כו', ולכן צריך להמשיך שני הבחי' יחד דה, היינו בחי' שפלות ושמחה כאחד כו' וד"ל. העבו

18

כי יכול ]ואח"כ א', דעו כי הוי' הוא האלקים, ופסוק זה מדבר בהמשכת הדעת כו' להיות גילוי המוחין דאבא ומוחין דאימא, רק שאינו רק בחי' חו"ב שבכאו"א, בלא התגלות הדעת, ובאמת העיקר הוא שיתגלה הדעת שבכאו"א מבחי' מוחין הנ"ל,

. והנה להבין בחי' [וכמבואר בלק"א ח"א פ"ג, הנה אם לא יקשר דעתו כו' יעו"שיש בו כמה בחי' כמשי"ת. הנה ענין החכ', הוא מה שמקבל עצם השכל שהדעת,

מרבו כמו שהוא, בלי תוס' דבר, ובינה הוא למעלה יותר, והיינו להבין דבר מתוך אשתכחו כו'. דבר, ולכן בימי משה, חכמים אשתכחו, נבונים לא

אך בחי' הדעת, יש בו ג' פירושים. לפי פרש"י, הוא מי שיש בו כח להטעים דבריו, עליו ושיהי' בהם טוב טעם, עד שירגיש זולתו הטעם שבדבריו, וכמו ר' יוסי נאמר

נימוקו עמו כו'. ולפי פי' רבינו יונה, ענין הדעת, הוא להבין מעצמו דבר חדש, וזהו , שהוא מבין דבר מתוך דבר ששמע מרבו, אבל בחי' הדעת למעלה מבחי' הבינה

הוא להבין דבר מתוך רמיזו' בעלמא שרמז לו רבו כו', וכמ"ש במעשה מרכבה, אא"כ הוא חכם ומבין מדעתו כו'. ולפי פי' המדרש, היינו בחי' דרך ארץ, הנמשך

ס מצד השכל, כמש"א בפ' ויקרא, כלי יקר שפתי דעת, הוא משה, שלא רצה ליכנ לתוך המשכן, עד שקרא אותו הקב"ה.

["הוא ג' בחי' דעת. פי' המדרש, הוא בחי' דעת תחתון, המקור למדות, כי דולפ ,ענין הדרך ארץ הוא שייך להנהגת המדות. ופרש"י, הוא בחי' דעת עליון, המייחד חכ' בבינה, ולכן הוא מטעים דבריו, כי אע"פ שמבואר למעלה שהתגלות העונג הוא

קא, מ"מ מקור הטעם ועונג הוא בחכ', ולכן המשכת הטעם בבחי' הסברה ייבבינה דוהשגה דבינה, שתהי' מוטעמת בטוב טעם, הוא ע"י המשכת החכ' בבינה כו'. ופי' רבינו יונה, הוא דעת יותר עליון, הממשיך מלמע' מן החכ', לתוך החכ', כנלע"ד

שרשו בדעת היותר עליון בדרך אפשר. ואפ"ל כי דעת תחתון השייך למדות,

. [הממשיך מלמעלה מהחכ' בחכ' כו'

ועל כל בחי' דעת הנ"ל א', דעו כי הוי' הוא האלקים, כי כאשר יגיע לדעת היותר

והיינו בבחי' ]עליון, אז ירגיש בנפשו, איך דהוי' הוא האלקים, כולא חד ממש, ן העצמי', עד שלא יחיד, ששם בחי' חו"ג אינם נבדלים זה מזה, ואינם נבדלים מ

אמר, , ואח"כ[שייך לומר אפי' ל' התאחדות, עיין בשער היחוד סעי' יו"ד וי"א כו'הוא עשנו, היינו בחי' קו האמצעי המתחיל מבחי' הדעת, ושם הוא שרש נש"י

כידוע, ולכן, ולו ממש אנחנו, אליו ולא למדותיו כו' וד"ל.

19

מאמר מכ"ק אדמו"ר המהר"ש

ע"זימ "ה נבג"זצוקללה

בס"ד ש"פ אמור תרל"ט

. וצ"ל מה ר"ת הלכה ,הנה הריעו לה' כל הארץ .הריעו לה' כל הארץ לתודה 3מזמורשייך ענין הלכה למזמור לתודה. אך הענין הוא, דהנה ארז"ל )במד"ר פ' צו פ"ט( כל

לכן ,חוץ מן התודה כו', וגם אמרו הלכות אינם בטלים לע"ל הקרבנות בטלים לע"לושם נעשה לפניך ,הלא אנו אומרים בתפלת המוסף ,הם שייכים זל"ז. ולכאורה צ"ל

שקרבנות ,ותירצו ע"ז .את קרבנות חובותינו, א"כ יהי' גם שארי קרבנות לע"לאעפ"כ לא ,הגם שהוא קרבן יחיד ,וקרבן תודה .רק קרבנות יחיד ,הצבור לא יבטלויורדי הים ,ת דנ"ד ע"ב( ד' צריכים להודותהנה אמרו רז"ל )ברכו .יבטל. ולהבין זה

והיינו ע"ש הנס .כשיצאו מהסכנה ,ופי' רש"י .והולכי מדברות וחולה שנתרפא כו'וכנגד ד' גאולות וד' לשונות ,הם כנגד ד' אותיות דש' הוי' ,ומספר ד' .שאירע להם

או"א דיצי'. ,והוצאתי כו'. ובסידור האריז"ל פי' מזמור לתודה ,של גאולה

.דעת עליון ודעת תחתון ,הוא, דהנה כתיב כי אל דעות הוי', שיש ב' דעות והענין ,וד"ת יסוד ז"א. וביאור הענין בל' החסידות ,ד"ע הוא בחי' יסוד אבא ,וע"פ הקבלה

,וכל בחי' הנבראים הם אין ואפס כו' ,הוא איך דכולא קמי' כלא חשיב ,הנה ד"עהוא שהבריאה היא יש ,וד"ת .וכלא חשיב ממש, והוא ית' הוא בחי' יש האמיתי כו'

מח' ודבור, שהמדות ,כמו שכל ומדות ,מאין כו'. כי יש בחי' השתלשלו' עו"עשמחשב במח' איך ,וכמו"כ מח' ודבור .ואח"כ נולד המדה ,כלולים תחלה בשכל

להיות ,ואח"כ יצאו מהעלם אל הגילוי ,הרי המדות היו תחלה בהעלם בשכל .לדבר ,למדה בפ"ע

בינה היא ,פי' .נבראו בעולם חמשים שערי בינה ,)וזהו שארז"ל בר"ה דף ך"א ע"בשיוצאים ,ות הנק' בנים, בנים הם המדות, ובינה היא אם המולדת המדאם הבנים

,שענין מספר חמשים שע"ב, זהו שהמדות הם ז' מדות .ונולדים ע"י מ"ט שערי בינהיש שער מהבינה, ,וכ"א כלולה מז', ה"ה מ"ט, ולכל פרטי הז' מדות שבכל מדה

כשרוצה באיזה ,שזהו בחי' ההטי' שבשכל להיות לידת והתגלות המדה בלב. ועד"מלכן רוצה בזה, ואם לא ,כבר התבונן בשכלו שטוב לפניו כך דבר פרטי, זהו מפני כי

המאמר נדפס בתורת שמואל תרל"ט ח"ב ע' שסז. 3

20

.הוא לא הי' רוצה בה כלל וכלל ,הי' מבין תחלה שהדבר שרוצה בו טוב לפניוזהו מהשכל שהולידה, היינו שהשכל המציא ,כי לידת והתגלות המדה שבלב ,ונמצא

ך מה שכמו השער משמש לצאת דרך בו, כ ,לו שטוב לפניו כך. וזהו הנק' שערולהיות כי .זהו הנק' שער כו' ,להיות בבחי' מדה שבלב ,שיוצא ומתגלה מהשכל

,לכן הם מ"ט שע"ב, ושער הנו"ן הוא עצם הבינה כו'. ונמצא מובן ,המדות הם מ"טהיינו בבחי' השערים הנ"ל, הוא בחי' ,איך שהמדות היו תחלה בהעלם בהשכל

ויציאתם מהעלם אל הגילוי .בשכלונק' מדה ש ,הטיית השכל להיות רוצה בדבר זה ,הוא להיות מדה שבלב בפועל בפ"ע כו'(. ועד"ז הו"ע גילוי הדבור מן המח' ,בלב

)שכל דבריו שמדבר היו תחלה בבחי' המחשבה, כשחשב בעצמו שצריך לדבר ענין בכדי ,לחשוב בדבר שמדבר ,מצמצם מחשבתו ,וגם בעת שמדבר .הדבר שמדבר בו

שיהי' דבורו כראוי וכסדר שצריך כו', וה"ז בחי' השתלשלות עו"ע כו'(. אבל יש הוא שמאין נתהוה ליש ודבר נפרד. ,בחי' יש מאין

שלא יתכן לומר שהעולם הגשמי הי' בהעלם .יובן ענין הבריאה שנק' יש מאין ועד"זם הר"ס גאון ובראש ,כ"א בבחי' יש מאין כו', )וכמ"ש החוקרים ,תחלה ברוחניות

שמלא דבר נתהוה להיות בחי' ,ז"ע דבר מלא דבר ,שבריאת העולם יש מאין ,ז"להי' תחלה בבחי' הלא דבר בבחי' העלם, ,שא"א שבחי' דבר זה שנתהוה .דבר

א"א להיות בו בחי' דבר כו'. וכן מובן גם בלשון יש מאין, ,שמאחר שהוא לא דברוא"כ אינו .הוא דבר המושג ונראה לנו ,ופי' יש .הוא מה שאינו מושג כלל ,שפי' אין

שייך כלל לומר שבחי' השגה זו הי' תחלה בהעלם בבחי' האין שאינו מושג, מאחר יש, שא"כ למה נק' שהוא למעלה מהשגה, א"א לומר שהי' בו בחי' ההשגה שהוא ה

,שולל ממנו לגמרי בחי' ההשגה ,שפירושו שאינו מושג ,קריאת שם אין ,אין. וא"כשיש בהעילה ,שיהי' בו בהעלם, ע"ד עילה ועלול ,שהוא היש שנתהוה מבחי' האין

אלא .גם בהעלם ,אינו בו כלל ,משא"כ היש בבחי' האין .בחי' העלול בהעלםבבחי' בריאה, )שהוא בלשון הפסוק דבר ,י' איןנתהוה מבח ,שבחפץ ורצון הבורא

,ורבותינו פירשו ,שפי' רש"י ,מה שלא הי' תחלה, כמ"ש ואם בריאה יברא ה' ,חדשיברא ה', בסנהדרין דק"י סע"א, וע' בפי' ,ואם לאו ,מוטב ,לארץ בריאה פהאם

שלשון בריאה הוא על ,בשם הר"א ז"ל ,ט"ז למ"ד הרמב"ן ז"ל בחומש פ' קרח ,וז"ע ד"ת .כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה ,יש מאין(, להיות בחי' מציאת היש המצא

שהבריאה היא יש מאין כו'(.

שאלקים בגימט' ,שד"ת הוא מצד בחי' ש' אלקים .ב' הדיעות הם אמת ,ובאמתשהוא בחי' הנהגת הטבע. ,)וד"ע הוא מבחי' ש' הוי', שלמעלה מש' אלקים ,הטבע

ומ"מ שניהם הם אמת, שגם ההנהגה שע"י שם אלקים הוא אמת, שב' בחי' אלו הם

21

חות ושניהם הם כ ,הוא בחי' יחו"ת ,בחי' יחו"ע, וש' אלקים ,ש' הוי' .יחו"ע ויחו"ת ,בשם אלקים המצמצם ומפריד להיות עלמא דפרודא בחי' יש כו' ,יחו"ת .אלקות

,בחי' ביטול היש לאין. וזהו שבסוף עשרה מאמרות ,בכדי שיוכל להיות ע"י עבודה

נרמז בתורה תיבת אמת, כי ס"ת ברא ,שלא נז' בהם רק ש' אלקים כמ"ש במ"א

הוא ג"כ ,נמשכת מש' אלקיםש ,לרמז שדיעה זו דד"ת ,הם אמת ,אלקים לעשותשיש בחי' שפת אמת, ויש בחי' אמת .יש כמה בחי' אמת ,אמת, רק שבבחי' אמת

במ"א בפי' תתן אמת ליעקב, שהוא מדת . וכמ"שעצמו, ויש בחי' אמת לאמיתו .הת"ת

ולמה ,אינם אמת ח"ו ,וכי מדת החסד ומדת הגבורה ,שלכאורה אינו מובן ,והקשורק שאינם ,דודאי מדות חו"ג הם ג"כ אמת ,נאמר תתן אמת ליעקב דוקא. אך הענין

,בחי' מדת הגבורה, וכן לגבורה מנגד ,דת החסד יש מנגדאמת לאמיתו, לפי שלמשלפי המנגדו צריך להיות בהיפך, אין זה ,ומאחר שיש לכ"א מהם מנגד .מדת החסד

ונק' אמת לאמתו, לפי שלבחי' ,שהוא בחי' ת"ת ,אבל מדתו של יעקב .אמת לאמתו, אין לה מנגד כלל, שהרי הת"ת סובל ב' המדות דחו"ג יחדיו ,הת"ת שהיא מדה"ר

שנשפע ע"פ החסד בלי ,גם אם מדת הגבורה מנגד להשפעת הטוב והחסד ,והיינולדקדק שע"פ שורת הדין ,קדוקדקדוק כ"כ, מפני שממדת הגבורה נמשך הדין והד

ונותן מקום ,הנה מדת הרחמים מכריע .אינו מגיע לו כלל בחי' השפעת הטוב והחסדהן אמת שע"פ הדין אינו מגיע לו, מ"מ נצרך לרחם עליו, ,לומר ,למדת הגבורה

יומשך לו הטוב והחסד, אינו מנגד כלל למדת ,ובזה שע"י הרחמים שירחמו עליומדת הת"ת אין לה מנגד כלל, לפי שנותנת מקום לשני הבחי' הגבורה, וא"כ הרי

ולכן נק' אמת לאמיתו. ,דחסד וגבורה

, שהי' הלא יעקב עצמו הוא מדת האמת ,שהקשו ,ובמ"א נת' פי' תתן אמת ליעקבדא וא"ו, שהוא ,כמ"ש ע"פ ונתתם לי אות אמת ,מדת הת"ת שנק' אמתמרכבה ל

כמ"ש מזה ,אלא שזהו בחי' אמת לאמיתו .ומהו תתן אמת ליעקב .מדת הת"תבענין ,ושרש בחי' אמת ית' לקמן אי"ה .ויש בחי' שפת אמת, שהוא ג"כ אמת .במ"א

כמ"ש בלק"ת ,שרשו מעתיקא קדישא ,וכל בחי' אמת .שפנוי משערות ,תיקון ואמתשיש כמה בחי' אמת, ,. והיוצא מזהפ"דה, ושם בביאור אלה מסעי דרוש השלישי

שניהם הם אמת, שגם ההנהגה דש' ,איך שב' הדיעות דיחו"ע ויח"ת ,וא"כ מובןושרשו מבחי' אלקים דבינה, שנק' אלקים חיים ,הוא ג"כ אמת ,אלקים בגימ' הטבע

ומלך עולם כו'(.

22

הוא ' ח"צ נת' שלשון טבעשבתשו ,יש בו מחלוקת בין המחקרי' ,לשון טבע והנהכי הלא ,והוא רק מערך ג' מאות שנה, דבאמת אינו שייך לומר טבע כלל ,מחודש

כתי' המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר, ואינו שייך שהוא הנותן ,בשם טבע כלל, כ"א הכל הוא מאתו ית' ,מה שצומח מן הארץ לקרות

כו'. ושארי חכמי המחקר אומרים ומכין לארץ מטר כו', ונקראים בשם נסים תכופיםשאדם טובע כמה מטבעות ,נהדרין ספ"ד משנה ה'של' טבע הוא מלשון שארז"ל בס

,וכולם דומים זל"ז, אבל הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ,בחותם א'הוא ענין הנהגת העולם, שבחי' ,ואין א' מהם דומה לחבירו. ונמצא כי ענין טבע

בריאת העולמות הוא מאין ליש, וההנהגה שמנהיג את העולם נק' בשם טבע כו'.

פ' בראשית ע"פ ויכל אלקים ביום השביעי, הלא בששת ימים ברא יובן המד"ר זהובוכתבו ביום הששי, ולמה נא' ויכל כו' ,הקב"ה את עולמו, ולכן שינו לתלמי המלך

מה הי' ,משל למלך שעשה לו טבעת ,רצו על קושי' זוביום השביעי, ובמד"ר תיבא שבת בא חותם. הרי כי בריאת העולם נק' בשם טבעת. והענין הוא ,חותם ,חסירה

,השמים הם בחי' שמים עילאין ,פי' ,כבוד דהנה נת' בסידור בד"ה השמים מספריםמנהרין ומנצצין בחי' כבוד אל דנהיר לכל עזקא ועזקא, והוא מזהר פ' ,מספרים

,והיינו כי בריאת העולם הוא בחי' טבעת .הוא טבעת ,פי' עזקא .תרומה דקל"ו ע"בכי יש בחי' עיגולים ויושר, עיגולים הוא בחי' העלם, וכמשל .דהיינו בחי' עיגולים

הנה קודם שיבין התלמיד שכל וסברת הרב ,כשאומר לתלמידו איזה דבר שכל ,הרב ,ועדיין הוא אצלו בבחי' העלם, רק אח"כ ,הנה השכל מקיף את שכל התלמיד ,היטב

אז הוא בחי' יושר. ,הרבכשמבין ומשכיל היטב שכל וסברת

שנבראו עולמות והיכלות ,שהוא בחי' עיגולים ,ועד"ז יובן ענין בריאת העולמות

כו', ושבת הוא החותם, שהם מעלימים ומסתירים, וכנודע שעולם הוא לשון העלםשבחי' שמים עילאין מנהרין ומנצצין בחי' ,השמים מספרים ,ולכן אומרים בשבת

שהם המאירים את בחי' הטבעת. ולכן נאמר ויכל ,כבוד אל דנהיר לכל עזקא ועזקאאבל עדיין ,דהן אמת שבששת ימים ברא הקב"ה את עולמו .אלקים ביום השביעי

בחי' המאיר את העולם שנק' שהוא ,בא שבת בא חותם .הי' בחי' טבעת בלא חותםרק שהאיר ,שלא נתחדש דבר בשבת ,ואעפ"כ איננה נקראת מלאכה .בשם טבעת

מה שהי' בהעלם תחלה כו', )והיינו גילוי ש' הוי', ,שהוא רק שיצא לידי גילוי ,כו'ולכאורה הלא כתיב בראשית ברא .דכתי' בי' יהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו

אלקים, ובכל מע"ב לא נז' רק ש' אלקים, שהבריאה הי' ע"י ש' אלקים. אך הענין מה ,בחי' כח הפועל בנפעל, בחי' ממכ"ע, שע"ז אמרו ,דבש' אלקים נא' ברא ,הוא

23

)במדת"ל ע"פ ברכי נפשי(, ,כך הקב"ה ממלא את העולם ,הנשמה ממלא את הגוףבלא התלבשות, כמ"ש בלק"ת שה"ש ,מאיליו וממילא ,' ונבראואבל בש' הוי' נא

וזהו בחי' סוכ"ע. והגם ,ובמ"א בד"ה הללוי' הללו כו' מן השמים ,בד"ה קול דודיאין ,שעיקר החיות הוא מבחי' סוכ"ע, עכ"ז הוא בלתי התלבשות. והנה סוכ"ע

,ומ"מ נק' סוכ"ע .ית אתר פנוי מיני'כ"א שאני מלא, ול ,פירושו שסובב ומקיף לבדהוא בחי' שאינו ,מי .וכמאמר מי שאמר והי' העולם ,לפי שזהו בהעלם, שאינו מושג

נאמר ,רק אחר שבת .מושג כלל. וזהו בכל שי"ב, ולכן בכל שי"ב לא נזכר ש' הוי'כמ"ש שבת ,ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, והיינו לפי שבשבת מאיר שם הוי'

בחי' ,מה שהי' בכל שי"ב בבחי' העלם ,וי' אלקיך, ולכן בשבת מתגלה ש' הוי'להמפני ,סוכ"ע כו', שאין זה דבר חדש כ"א גילוי ההעלם( ואעפ"כ נא' ביום השביעי

כי שבת דוקא הוא החותם כו'.

בגימ' הטבע, ,והנה נת' שהחותם הוא בחי' ש' הוי', כי הטבעת הוא בחי' ש' אלקיםוכמ"ש ,שהוא בחי' ד"ע ,הוא ל' טבע, והחותם הוא מבחי' ש' הוי'וזהו שטבעת

לא ניכרתי להם במדת אמיתות ,וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופי' רש"י ז"לוכי ח"ו שם אל שדי ושארי שמות שאינם נמחקים ,)אשר לכאורה אינו מובן ,שלי

אינם אמת ח"ו, אלא שיש כמה מדרגות בבחי' אמת כנ"ל, וש' הוי' נק' מדת אמיתות שזהו בחי' אמת לאמתו כו'(. ,שהוא בחי' ד"ע ,שלי, שש' הוי' הוא בחי' מדת האמת

מלשון תענין הנס הוא בחי' הגילוי מלמעלה מן הטבע, כי נס הוא בחי' רוממו והנהושים אותו על נס )בפ' חקת ך"א פסוק ח'(, והיינו כי ענין הנס הוא היפוך הטבע, ואפי' אם הנס מלובש בדרך הטבע הוא ג"כ מבחי' שלמעלה מן הטבע, והיינו שהוא

', ולכן ד' צריכין להודות נגד ד' אותיות דש' הוי' רק שהוא מלובש מבחי' ש' הוי בטבע כו'.

דמזמור לתודה הוא או"א דאצי', כי הנה נודע ,יובן מ"ש בסידור האריז"ל ועפ"ז

כמ"ש והחכמה מאין ,והחכמה נק' אין ,כמ"ש להנחיל אוהבי יש ,שבינה נק' יש, )ולכאורה צ"ל מהו הראי' שהחכמה נק' אין, הרי נאמר רק שמאין תמצא ,תמצא

ממ"ש תמצא, שענין אלא שהראי' הוא .אבל יש לומר שהחכמה עצמה נק' ישהמציאה מוכרח לומר שזהו הדבר הזה עצמו, ועד"מ ראובן שמצא דבר שנאבד אצל

הוא הדבר שמצא ,שמעון, שמוכרח לומר שהדבר הזה עצמו שנאבד אצל שמעוןכשאומר שהחכמה תמצא בדרך ,ועד"ז יובן .ראובן, דאל"כ אין זה מציאה כלל

שאל"כ אינו שייך לומר לשון ,אין מציאה מאין דכתר, א"כ הרי החכמה היא ג"כ מציאה ע"ז(.

24

)והיינו שחו"ב ,שהם יש מאין כו' ,לצורך קיום העולמות ,והנה או"א זיווגייהו תדירשהבינה נק' יש, לפי שבינה היא בחי' השגה כנודע, וענין ,הם שרש בחי' אין ויש

אינו מושג בחי' האין ,שבבינה ,וא"כ מובן .השגה הוא בחי' מציאות יש כנ"ל ,אינו משיג האין המהוה אותו, רק שזיווגייהו תדיר ,דחכמה, ע"ד שהיש שלמטה

שז"ע זיווג חיצוני דחו"ב, שהיש דבינה בטל תמיד לבחי' האין דחכמה, ע"ד בחי' ד"ת דיחו"ת, שהוא בחי' ביטול היש דבינה לאין דחכ', והאין דחכמה מהוה תמיד

,לפי שהחכמה הוא בחי' יחו"ע ,כמה עצמה הוא בהיפוךבחי' היש דבינה. אבל בחוהיינו כי יש ב' פירושים בפי' .היש האמיתי, ולמטה הוא אין ,שלמעלה ,בחי' ד"ע

שם ,שהיא שרש היש ,ובבינה .הארה בעלמא ,אין ,הב' .שאינו מושג ,אין ,הא' .איןאין שאינו ,פי' ,הוא מאין דחכ' ,הוא בחי' השגה דבינה ,מושג ע"ד ד"ת, שהיש

והאין דחכמה ,וזיווגייהו תדיר בבחי' זו, שהיש בטל תמיד לבחי' אין דחכמה .מושגהיא ,כאשר עדיין אין החכמה שופע בבינה ,מהוה היש דבינה. אבל בחכמה עצמה

שניהם הם ,, שחכמה הוא דעת עליון, שהחכמה שנמצא מאין דכתרבהיפך ממשהוא אין, ,בחי' יש האמיתי, ובחי' הארת החכמה שנמשך לבוא לידי השגה בבינה

היינו שהוא בחי' הארה בעלמא לבד מבחי' עצם החכמה, ולכן נק' אין, והארה זו ה שבבינה נגד בחי' היש האמיתי דחכמה, וכ"ש בחי' ההשג ,היא כלא ממש חשיב

בחי' יחו"ע כו', ובחי' זו א"א לבוא ,שנמשך מהארה זו, וזהו בחי' דעת עליון בנבראים בהשגה גמורה, מאחר שזהו למעלה מבחי' ההשגה דבינה ג"כ כו'(.

שהוא בחי' יש ,דהיינו שגם בבחי' בינה ,הוא שיהי' יחוד אבא ואימא ,וענין הנסכמ"ש והחכ' מאין תמצא ,שהוא בחי' איןכמ"ש להנחיל אוהבי יש, יאיר בחי' החכ'

שבחי' בינה נכללת ומתייחדת בחכמה, ,הבן בחכמה ,)וזהו ע"ד מ"ש בס"י ,כו'

הטבע נכללת כו', והיינו ששרש בחי' וע"ד שילוב ש' אד' בש' הוי' שנת' במ"אשבחי' שרש הטבע ,לשון הרמה ,בלמעלה מן הטבע, ומשם נמשך הנס כו', וזהו נס

מתרומם להתנהג בבחי' שלמעלה מהטבע.

שהוא בחי' דעת עליון כו', בחי' ש' הוי' בחי' ,כי ענין הנס הוא מבחי' חכ' ומפנישהוא בחי' חכ' ', שיאיר גם בעולם בחי' אמת הוי ,כמ"ש ואמת הוי' לעולם ,אמת

,)וגם בת"ת מאיר ש' הוי' כו', מפני שכמו שהחכ' נק' אחד האמת ,כמ"ש הוי' בחכ'ופי' .כמ"ש ונתתם לי אות אמת ,כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, כן גם הת"ת נק' אמת

מדתו של יעקב, וכנ"ל בפי' תתן אמת ,דא אות וא"ו שהוא ת"ת ,ראבזח"ג ר"פ ויקאיך דכולא קמי' ,שהגם שא"א להשיג בחי' ד"ע ,ליעקב(, לכן נא' ע"ז מזמור לתודה

שמודה כו', וזהו ענין מזמור לתודה כו'. ,כלא חשיב, עכ"פ צ"ל בבחי' הודאה

25

מאמר מכ"ק אדמו"ר המהר"ש

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

בהר בחוקותי תרל"טבס"ד ש"פ

ר"ת הלכה, כי הנה ארז"ל במדרש תלים ,יובן ענין הריעו לה' כל הארץ 4ומעתהאלא במ"ט פנים טהור ומ"ט ,לא ניתנו ד"ת חתוכים למשה ,ע"פ מזוקק שבעתים

כ"א זהו דבר ברור ,אינו ניתן במ"ט פנים ,כי מה שחזיר הוא טמא ,והיינו .פנים טמאועד"ז שארי דברים האסורים והטמאים, כי הם מגקה"ט שלמטה .שהחזיר הוא טמא

זהו ניתן במ"ט פנים ,אבל שארי דברים שהם מבחי' ק"נ .שא"א שיתעלה כלל ,מק"נשיכולים להעלותו ע"י בירורים, ,שזה מטהר ,וז"ע המחלוקת .טהור ומ"ט פנים טמא

.שסובר שא"א להעלותו ,וזה מטמא

שהוא ,שהלכה נמשך ממקום גבוה מאד ,פי' .עהלכה כדברי המכרי ,אמרו והנהוזהו .ומכריע ההלכה שיהי' ההילוך כך ,שנותן מקום גם למדת הגבורה ,המכריע

והנורא הוא מבחי' אל שוא"ו ד ,בחי' יעקב שהוא בחי' ת"ת, וזהו והנורא אל עליוןשהוא למעלה מהשתלשלות, שבת"ת מאיר אוא"ס יותר ), עליון כו' כמ"ש במ"א

שלמעלה ,וכנ"ל, והיינו שהוא"ו יש בראשו יו"ד שהוא בחי' חכ', והחכ' מאיןנמשך בוא"ו ,תמצא בדרך מציאה כנ"ל, שבחי' הארת יו"ד דחכמה מהשתלשלות

שהוא ת"ת קו האמצעי, שלכן מכריע ומחבר ב' המדות חו"ג, ונותן מקום גם למדת ומפני שמחבר חו"ג נק' אמת, הארת הכתר כמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן .הגבורה כנ"ל

)גם י"ל ע"ד המשל ופחד ,היום דרוש הראשון פ"א בביאור ראשון שע"פ וידעתוהיינו מפני שבת"ת מאיר בחי' הגבוה יותר מחו"ג ,עושה שלום בין חו"ג כו' ,עמו

כנ"ל(.

כי ענין ההלכה ,פי' .שארז"ל הלכה כמותו בכל מקום ,וה' עמו ,וזהו מ"ש בדוד ,ומשם מאיר למל' ,שהוא בחי' הארת הקו שמאיר בכתר וחכ' ,נמשך מבחי' וה' עמו

שקרא ע"ע בשם עני ,לפי שהי' בבחי' ביטול ושפלות ,)ודוד הי' כלי לקבל בחי' זואמר ע"ע והייתי שפל בעיני )בש"ב סי' וא"ו פסוק ך"ב( וכתיב מרום ואביון, וכן

ו שמאיר בכתר וחכמה( אשכון ואת דכא ושפל רוח וקדוש )שי"ל על הארת הקאלו ואלו ,)ישעי' נ"ז ט"ו(, וכמארז"ל )עירובין די"ג ע"ב( שיצתה ב"ק ואמרה

המאמר נדפס בתורת שמואל תרל"ט ח"ב ע' שעד. 4

26

שלכאו' צ"ל .מפני שנוחין ועלובים היו ,שאמרו שם הטעם ,דא"ח, והלכה כב"ה זכו ,שהיו בבחי' הביטול ,אלא מפני שנוחין ועלובין היו הלכה כב"ש דמחדדי טפי,

'(.הלכה כמותו כו ,לכוון ההלכה, שיהי' מאיר בהם מבחי' וה' עמו

ובין ענין ההלכה, ,שאלו ואלו דברי אלקים חיים ,ההפרש בין ענין המחלוקת ולהביןוא"כ מהו ענין ,הרי מה ששניהם אומרים הוא אמת ,מאחר שאלו ואלו דא"ח

,דוקא, וא"כ הוא היינו שהאמת הוא כמו זה ,פי' וענין ההלכה ,שלכאורה .ההלכה ,שהרי הם ג"כ דברי אלקים חיים. אך הענין הוא ,איך הוא האמת ג"כ כמ"ד השני

פנוי ,שענין ההלכה נמשך מבחי' הארת פנים, והנה תיקון ואמת שהוא הארת פנים ,כמו שאנו רואים ,והיינו שבבחי' פנים מאיר בלתי צמצום השערות ,משערות

,מתמלא תענוג מיד וניכר בפנים ,שכאשר יחדש האדם איזה סברא חדשהני שמצא תוספתא חדתא, והיינו מפ ,צהבו פניו של ר' אבוה ,כמשארז"ל על ר' אבוה

וזהו ענין ההלכה כו'. ,מפני כי בפנים מאיר הארת התענוג בלתי צמצום השערותהגם כי זהו ג"כ אמת, אך זהו ע"י צמצום ,אבל ענין אלו ואלו דברי אלקים חיים

)וכנ"ל שענין השערים ,השערות, והיינו כי במ"ט פנים יש ג"כ שער כמו סברא זו' בשכל להיות מדה זו, שזהו מבחי' מ"ט שע"ב כו', שנק' אלקים הוא בחי' ההטי

שהם כנגד י"ג ת"ד, יש לסברא זו מקור ,חיים, וגם בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהםומ"מ אינו דומה לבחי' תיקון ואמת שפנוי .בשערות דתיקוני דיקנא, שהם ג"כ אמת

,ר פניו, פניו דוקאמשערות, ובו מתגלה אור החכמה סתימאה, כמו שחכמת אדם תאיהגם כי גם סברא זו היא דברי ,ולכן .פ"גד כמ"ש בלק"ת בביאור אלה מסעי השלישי

שכיוון ,אינו כן, כ"א כמ"ד הב' ,היינו ההלכה ,אבל עיקר האמת ,אלקים חיים(בחי' אמת הוי' ,לכה בחי' הארת פנים כו' שפנוי משערות. וז"ע הליכות עולם לולה

.לעולם

כי ענין הלכה הוא ג"כ מבחי' חכמה, לכן נאמר מזמור לתודה הריעו לה' כל ונמצא)ומהאי טעמא ג"כ ,כי שניהם הם מבחי' חכ' כו' ,ששייך ענין ההלכות לתודה ,הארץ

להיותם מבחי' חכמה ,רושלמי פ"ק דמגילהכמ"ש בי ,הלכות אינם בטלים לע"ללהיותם ג"כ ,ג"כ לא יבטלו ,)וי"ל גם מה שלא נפסק להלכה כן ,ומבחי' ח"ס

ההוא הנה רק שהם דרך צמצום השערות(, לכן גם לע"ל דכתיב ואמר ביום ,מח"סבחי' גילוי, עכ"ז לא ,יהי' בחי' זה ,בחי' עלמין סתימין ,שמבחי' הוא ,אלקינו זה

כמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש ,ההלכות, שהם מבחי' סתימא דכל סתימין יבטלושג"כ אין .שיבטלו לע"ל ,שהם נו"ה ,ואינם דומים לנביאים. מל' ובהביאור הראשון

ע"ד ,לא יעלו בשם ,הפי' שיבטלו לגמרי, אלא שנגד הגילוי שיהי' לע"ל מבחי' הוא ,סתים ,ששרשם גבוה יותר מבחי' הוא ,שרגא בטיהרא כו'. אבל הלכות לא יבטלו

27

בטל, שההודאה בבחי' וה"ה כמו שתודה לא ת ,והיינו בחי' סתימא דכל סתימיןשזה יהי' גם לע"ל כו', ולכן נאמר תודה והלכה בפסוק ,אוא"ס עצמותו ומהותו

(.שיש להם השתוות זל"ז ,אחד

כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ ,יובן משארז"ל במשנה ריש פ"ה דמנחות ובזה, )הנה סתם קרבנות נק' ג"כ בשם מנחה ,שהם באות חמץ ,שבתודה ושתי הלחם

כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וכתי' וישע ה' אל הבל ואל ,והגם שקרבן מנחה הי' קרבן בפ"ע .מנחתו, הרי שהי' בכורות צאנו נק' בשם מנחה

שהם מנחת סלת ומחבת כו', אך כל התורה היא כלל ופרט, ושרש( ענין המנחה מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן, '. בכלל הוא בחי' העלאת מ"ן, ולכן מנחה ר"ת מ"ן ח' ה

וח' הוא בחי' מזל השמיני ונוצר ובחי' חכ', ובחי' ה' הוא בחי' מל', והיינו להמשיך במל'. ,' חכמהמבחי' מזל השמיני ובחי ,ע"י העלאת מ"ן

שלא כסדר הקרבנות ,ובזה יובן ענין המנחה ששלח יעקב לעשו עזים מאתיםדעכשיו, והיינו כי לע"ל אהפוך אל עמים שפה ברורה, והיינו ע"י העלאת מ"ן

יהי' בירור דתהו, ולע"ל יהי' הגילוי. ולכן הריעו לה' כל הארץ ,ובירורים דתיקוןבירר אותו לפי ,רורה כו', ויעקב נגד חלקוכי אז אהפוך אל עמים שפה ב ,לע"ל ,ונשקו בכל לבו, כמו שפי' רש"י ,ולכן ארז"ל שבאותה שעה נכמרו רחמיו כו' ,שעה

שלא ,עזים מאתים ,והוא מהמד"ר במקומו, ולכן הקריב המנחה שלו באופן אחר שיעקב ידע ענינם, וזהו ענין המנחה ,כ"א לפי קרבנות דתהו ,כסדר הקרבנות דתיקון

.בד"כ

,דהנה ההפרש בין חמץ למצה .יובן ענין החמץ שבמנחת תודה ושתי הלחם ומעתהשהה"א יש לו פתח קטן בין גגו ובין רגל השמאלי, והיינו כי פיה '.הוא בין ח' לה

בחי' גבורות, ומזה יכול ,, כי חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאותפתחה בחכמה כו'כי מבחי' נה"י )והיינו רגל השמאל שבחי"ת( יכול להיות ,להיות יניקה לחיצונים

)והיינו ,הנה יניקתם הוא מקו השמאל ,מנה"י גופא ,ובדרך פרט .יניקה לחיצונים, כי ההוד לא נתקן שיכול להיות נמשך יניקה לחיצונים ,בחי' ספי' הוד שבנה"י

, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ,שהנצח נתקן ע"י שאמר שמואל לשאול .עדיין ,הוא היצה"ר ,ולכן יכול להיות יניקה לחמץ, אבל ההוד נשאר לא ניתקן עדיין כנודע

כמ"ש מכף מעול וחומץ(.

א"א להתעלות בקרבנות. וענין הפתח התחתון של ,שהוא בחי' גבורות ,וזהו שחמץהוא בחי' לפתח חטאת רובץ, ולכן בשמות השבטים לא נמצאו אותיות ח"ט ,החי"ת

שהוא פיה פתחה בחכמה ,כו'. אבל מצה היא בחי' ביטול ושפלות, וז"ע פתח קטן

28

א נמצא יניקה כו' כי ימותו ולא בחכמה כו'. אבל התודה כו', ומצד בחי' החכ' לושתי הלחם היו באות חמץ, והיינו מפני כי תודה הוא בחי' חכ' כנ"ל, ושתי הלחם

לכן מצד שהם עצמם בחי' ,הם בחי' תושב"כ ותושבע"פ, שאורייתא מח"ע נפקתחכ' כנ"ל, כי ימותו ולא ב ,לפי שבחכ' לא הי' שבה"כ ,יכולים גם חמץ להקריב ,חכ'

'.ודוקא אכילה לכהנים כו ,ואף גם זאת הוא רק אכילה לכהנים ולא ע"ג המזבח

נת' בד"ה וידבר ,שהם בבינה ,ענין מעלת אכילת כהנים, הנה בענין הנדרים ולהבין)בשמאל דוחה, מפני שמשער ,שענין הנדר שדוחה גם ההיתר, שי המטותמשה אל רא

מתיר הנדר, והיינו ,משא"כ החכם .בעצמו שלא יוכל להעלותו, לכן פורש א"ע ממנושהדיח ,ה, ולכן הוא מתיר הדבר שמק"נמפני כי החכם הוא שמקבל מבחי' חכמ

ויוכל לברר ולהעלות ק"נ. וזהו ,שיתברר ויתעלה, כי בחכמה אתברירו ,אותו בנדר ,ההפרש בין אתכפי' ובין אתהפכא, שהנדר הוא ע"ד אתכפיא, ות"ח שמתיר הנדר

זהו ע"ד בחי' אתהפכא מחשכא לנהורא.

והיינו מפני שהבשר שהוא ,ע"ה אסור לאכול בשר ,ודוגמא לזה מצינו שארז"לשהרי יכול לחיות גם כשלא יאכל בשר, הנה תאות הבשר מורידו ומפיל ,מותרות

עד ,הנה מצינו שארז"ל ,שמקבל מחכמה ,משא"כ ת"ח .אותו, היינו שמגשמו יותרלא צלילנא דעתאי, שהבשר הוסיף בו צלילות הדעת, , דלא אכילנא בישרא דתורא

שז"ע ,וכשמברר הבשר כשאוכלו לש"ש .שבחכמה אתברירו והיא ג"כ מטעם הנ"להוא ,צלילות הדעת, מפני שהבשר שהוא מבחי' חי לשובע נפשו, הבשר מוסיף בו

שהוא מדבר, כמ"ש מזה בלק"ת פ' מטות בדרושי ,בשרשו גבוה יותר מבחי' האדם פ"ב. הנדרים, ושם בביאור ע"פ וידבר כו' ראשי המטות

הנה ארז"ל במשנה ך"א פ"ד דאבות, הקנאה והתאוה ,וכן עד"ז בענין הכבודדכתיב ועשית בגדי ,נהפוך הוא ,ובכהנים .מוציאין את האדם מן העולם ,והכבוד

והיינו מפני שאהרן הוא בחי' חכמה, ואהרן ,קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארתונחנו ,ביטול, וכמו שא' משה ,בחי' כח מ"ה ,שהיא בחי' ראי' דחכ' ,אותיות נראה

לכן יכול ,ואהרן מה הוא, שהי' בבחי' מ"ה ,שאמר זה גם על אהרן, ופעם אמר ,מה לברר היש של הכבוד, וכמ"ש כבוד חכמים ינחלו.

כהנים דוקא החמץ שבתודה, שלהיות הכהנים הם מקו ועד"ז יובן בענין אכילת הם דוקא יכולים ,שהם כה"ג חכמה, סגן חסד, כהן הדיוט נצח ,חח"ן מימין ,הימין

ם לברר ולהעלות גם היש של להיותם מבחי' חכ', לכן יכולי ,לאכול החמץ שבתודהבענין אכילת אדם ,פ"ב הק"נ דחמץ ג"כ כו'. וע' בלק"ת פ' צו בד"ה ואכלתם אכול

רבנין שאכילה זהו מ"ה המברר ב"ן, ואכילת מזבח ז"ע ארי' דאכיל ק ,ואכילת מזבח

29

אשה ריח ניחוח בבי"ע, אבל ,אך הוא בחיצוניות העולמות ,)בזח"א דף וא"ו ע"ב(אלא באכילת אדם התחתון, והיינו אכילת כהנים ,אינו אוכל ,בחי' אדם דכליל כולא

שנק' אכילת אדם, שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ולפ"ז י"ל שדוקא כהנים יכול להתעלות גם ,ע"ד אכילת כהנים דוקא ,ומ"מ .יכולים לברר החמץ שבמנחות

וע' בבחיי פ' ויקרא .כי כל שאור כו' לא תקטירו ,היש דחמץ, אבל לא על המזבחשהשאור והדבש הן הן היצה"ר עצמו. והנה( כמו שבתודה ושתי הלחם הי' ,עפ"זוהיינו מצד כי ,והיינו שגם חמץ יוכל להתעלות, עד"ז הו"ע נר חנוכה משמאל ,חמץ

'.בחי' הגבורות כו ,כו' לכן יכול להתעלות גם שמאל ,ה הוא גבוה מאדנר חנוכ

כמ"ש אם הבנים ,הוא בחי' בינה, שהבינה היא בחי' שמחה ,את הוי' בשמחה עבדווכמ"ש וקראת לשבת , שמחה, כי בחכ' אינו שייך עדיין בחי' שמחה )כ"א בחי' ענג

,שמחה מצותו לקרות בו בחי' ענג ולא ,בחי' חכ'ענג, שבת הוא בחי' מוחין דאבא כי עד"מ השכל ,להיותו למעלה מבחי' שמחה עדיין(, אבל בבינה שהוא בחי' השגה

,אז דוקא מקבל תענוג ממנו )ושמח בו בבחי' התפעלות מורגשת ,כשמשיגים אותווכמ"ש תחת ,בבחי' התלהבות וגילוי אור כו', וענין( העבודה צ"ל בשמחה דוקא

ועבודה בלא שמחה ,שמשמע שצ"ל עבודה בשמחה דוקא ,בשמחה שר לא עבדתאצ"ל העבודה בשמחה דוקא. וזהו ההפרש שבין יו"ט ,כו', שכאו"א לפי ערך השגתו

עכ"ז א,ויו"ט הוא בחי' מוחין דאימ ,דאבאהגם כי שבת הוא בחי' מוחין ,לשבתלפי שאז הם מועדים ,וכמ"ש ושמחת בחגך ,מצות השמחה הוא ביו"ט דוקא

'.לשמחה כו

ה שבאה מחמת הוא ג"כ בחי' שמחה, רק שהיא בחי' שמח ,לפניו ברננה באוובא לו אח"כ בחי' שמחה, וכמו הניגון שכלול ,וכמו א' שהי' בבחי' מרירות, מרירות

זהו כמו ההפרש בין תמיד של ,ממרירות ושמחה כו'. וההפרש שבין שמחה לרננה ,בחי' מ"ן ,שרננה הוא כמו תמיד של בין הערביים ,תמיד של בין הערביים שחר ובין

.דהיינו כמשל הנ"ל ,הרי זהו בחי' רננה ,בירורים דלמטה, ומזה בא השמחה

הנה מזמור לתודה הוא בחי' חכ', ועבדו את ה' בשמחה .כי הוי' הוא האלקים דעו ,דהנה מי שלמד מס' אחת ,הוא בחי' בינה, דעו כי ה' כו' הוא בחי' דעת. והענין הוא

נק' ,עכ"ז כשקיבלו ,כל אינו שלונק' חכם, הגם שהש ,או שקיבל מרבו איזה דבר ,ומבין ממנו עוד דבר א' ,חכם. ובינה הוא להבין דבר מתוך דבר, שאומרים דבר א'

כמ"ש הבו לכם אנשים ,שנבונים בימי משה לא אשתכח ,והראי' .שהיא חכ' יתירהחכמים ונבונים וידועים, ואח"כ כתי' ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים

בונים לא אשתכח כו'. וידועים, ואלו נ

30

רש"י פי' שדעת הוא שיכול להביא טעם וראי' לדבריו, .ודעת יש בו ג' פירושיםשטעמו ונימוקו עמו. וה"ר ,שיכול להביא ראי' לדבריו ,שהוא בחי' עומק החכמה

,אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו ,ונה פי' שדעת הוא ע"ד שארז"ל ולא במרכבה ביחידילכן אין דורשים אא"כ הי' חכם ,שדי לו ברמיזה, לפי שענין מרכבה הוא סוד נפלא

,ומבין מדעתו ברמיזה. ובמד"ר ויקרא פ"א פי' ענין הדעת על הנהגת המדותכלי יקר ,נא' ולכן על משה .נבילה טובה הימנו ,שארז"ל כל ת"ח שאין בו דיעה

אעפ"כ לא הלך עד שקרא לו מקורב,שפתי דעת )משלי ך' ט"ו(, שהגם שהי' . שנא' ויקרא אל משה ,הקב"ה

דעת קנית מה חסרת. ובאמת ב' הפירושים אמת, כי הנה אל ,דעת חסרת מה קניתהדעת הוא ,והנה לפי פי' רש"י ורי"ו ז"ל .ד"ע וד"ת ,שיש ב' דיעות כנ"ל ,דעות

והוא ,שמחבר בחי' חו"ב, שהוא בחי' הדעת עליון שמחבר המוחין ,בחי' דעת עליוןבר מוחין שהוא המח ,למעלה מן החכמה כו'. וד"ת הוא בחי' דעת דבין כתפין

אבל אם אינו בא ,אם שהוא מבין היטב בגדולת הבורא ית' ,והיינו שהחכם ,ומדותיבא ,שמתוך חכמה ובינתו ,והעיקר הוא .נבילה טובה הימנו ,מזה כלל לבחי' המדות

'.כולל ב' בחי' דעת כו ,ת כו'. וזהו דעו כי הוי' הוא האלקיםלהפך המדו

31

מזמור לתודהמאמר

מכ"ק אדמו"ר שלמה זלמן מקאפוסט

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

הנה .וצ"ל מה שייך הלכה לתודה .ר"ת הלכה ,לתודה הריעו לה' כל הארץ 5מזמור אבל ,להבטל עתידים הקרבנות כל צו פ"ט סי' ג' ובשוח"ט סי' ק'( ארז"ל )מד"ר

תא לפניך נעשה ושם ,בתפלה אומרים שאנו ומה .לע״ל בטלה תודה אינה קרבן על שבאים יחיד קרבנות אבל, תמידין ומוספין ,קרבנות ציבור היינו ,קרנבות כו'

הגם ,תודה אבל .לע״ל בטלים שיהיו ע"ז ארז"ל ,ואשם וחטאת עולה כמו חטא( הלכה ה' פ״ק דמגילה ירושלמי)ארז״ל וגם .לע"ל יבטל לא ,יחיד קרבן שהיא

הלכה שייך ולכן .לע״ל בטלות אין והלכות ,להבטל והכתובים עתידים הנביאים .לע״ל יבטלו שלא במה ,א׳ בבחי׳ שניהם כי ,לתודה

וענין ,כו' להודות צריכין ד׳ ברכות נ"ד ב'() וארז״ל ,נס על התודה מביאין ההנובחי' מצד, מלמטלמ״ע ד"ת ,כו' הוי׳ דעות אל כי( ב' ש״א)דכתיב הוא ההודאה שכל וכמ ,מיש יש השתלשלות בדרך ולא ,ממש מאין יש שהבריאה ,מכ״ע מלכותך

קמי׳ איך ,מלמעלמ״ט וד״ע .ודבר כו' יש הוא מ״מ אבל ,במ״א כמ״ש וכו׳ ומדות שוכני אנו והנה .לגמרי במציאות ובטל ,כו' ואין והבריאה כלא ,היש שלמעלה הוא

.ד״ע לבחי׳ הוא ההודאה ולכן ,ד״ת כ״א משיגים אנו שאין ,מטה

השביעי ביום אלקים ויכל ברשאית ב' ב'() כתיב ההנ .דוקא לנס זה שייך מה צ״ל אךבראשית )במד״ר רז״ל ותירצו ,הששי ביום צ״ל שהי׳ ,הקושיא וידוע .כו' מלאכתו

חסר העולם הי׳ כך ,חותםחסירה והיתה ,טבעת לו שעשה למלך( פ' יו"ד סי' יו"ד והלא ע.טב פי׳ צ״ל ,והענין .וחותם לטבעת, דעולם ושבת הדמיון מהו וצ״ל .שבת שנשקעו ,דהפי׳ ,בים סוף ועטוב מלשון הוא עטב כי והיינו ,שמים כו' המכסה כתיב

)נחמי' כמ״ש ,עולמות שמחי׳ החיות אלקות וכמו״כ .כלל נראו עד שלא בים סוף תלים ע"ד)כמ״ש , בהעולם העלם מושקע בבחי' הוא ,כולם את מחי׳ ו'( ואתהט' בעש״מ כי ,העולמות שמחיים אלקות האותיות דהיינו ,ראינו לא אותותינו( ט׳

ח״ב)בתניא וכמ״ש ,דברך נצב בשמים ה׳ לעולם( קי"ט פ״ט םש)וכתיב ,נבה״ע .בפרט נברא בכל וכמו״כ ,(א"פ

בספר מגן אבות ח"ב )על תהלים( ע' לט. המאמר נדפס 5

32

שמהאותיות העולמות חיות אופן ,כי באמת ,ומופתים אותות לשון אותותינו וגם .עולם של מנהגו ונק' ,תמיד כן להיות שהוסדו אלא ,תכופים הם ג"כ נסים ,הנ״ל ,חקר אין עד זה אחר זה תכופים נסים רואים היינו ,אלקות החיות רואים היינו ואילו

החיות אלקות שמושקע והיינו ,ראינו לא אותותינו וזהו, העולמות חיות באופן חיות המשכת ,ולכן .העלם ל׳, העולם מלך ונק׳ ,כלל נראה שאין עד גדול בהעלם

.הטבע ע״ש ,טבעת בשם העולם נק׳ ולכן ,סוף בים טובעו לשון ,טבע בשם נק׳ ,זה

החיות וגם .כדורית עגולה והארץ ,עגולים הם השמים וכך ,עגולה היא גם טבעת בחי׳ ג״כ נק' ה״ז ,בתוכם לגמרי בהעלם שהוא כיון ,והארץ השמים שמחי׳ אלקות

,בתוכו מושקע שהאצבע הטבעת כמו דהיינו ,נק׳ טבעת שהעולם וזהו .כו' מקיף ויאמרו( ח' ט"ו תושמ) כמ״ש ,גילוי על מורה אצבע הנה ,באלקות להעלמ כמו״כ

אצבעו הקב״ה הושיט( סנהדרין ל"ח ב') וארז״ל ,אלקים היא אצבע כו' החרטומים מלכותך מבחי׳ יתירה התגלות הוא ,הקטנה אצבעו ,פי׳ ,ושרפן ביניהן הקטנה האצבע בחי׳ אך .אצבעותיך מעשה שמיך אראה כי( תלים ח' ד')וכתיב ,כ״ע מלכות .וע"כ נק' העולם טבעת ,בהעולם העלם מושקע בבחי' הוא ,אלקים

נאמר ובשימ״ב .הטבע בגימט׳ ,אלקים משם נמשך ,טבע דבחי׳ זו הנהגה שרש והנה של חותמו כי ,שבת הוא ,להטבעת והחותם .טבעת' נק וע״כ ,אלקים רק

הוי' ושמי ג׳( ו׳ )שמות וכמ״ש ,הוי' שם והוא ,ס"ט ב'( ומא)י אמת הקב״ה שאין הוא ,אמת כי .שלי אמיתי׳ במדת להם נכרתי לא ופירש״י ,להם נודעתי לא

שנבה״ע לאחר קודם בין ,ג' ו'( )מלאכי ל״ש הוי׳ אני בחי' ולכן ,והפסק שינוי על מורה אמת וגם .הוי' אמת שם נק' ע״כ ,כנ״ל כל״ח קמיה דכולא לפי ,שנבה״ע

. במ״א ים פ"א סי' ז'( כמ״שדבר )מד״ר םאלקי אין ומבלעדי אחרון ואני ראשון אני

הוי' שם בחי׳ שיתגלה ,אמת ,הקב״ה של חותמו בחי' ,להטבעת החותם וזהו ,לעשות אלקים ברא אשר ,ולכן .בשבת היא זו והתגלות ,כו' מהטבע שלמעלה כו'

משם שלמעלה ,'הוי משם גילוי זהו וא״כ ,הטבע שינוי הוא נס כל והנה .אמת ס״ת נס על ,ולכן .הטבע לשנות יוכל ע"כ ,כל״ח דקמי' כיון והיינו ,בגימט' הטבע אלקים ד' צריכים וזהו .כנ״ל כל״ח קמי' איך ,ד״ע שהוא ,הוי׳ שם לבחי' להודות צריכים מאות זה נס ,הוי' אותיות מד' נמשכים אלו נסים שהד' ,הוי' שם ד״א כנגד ,להודות .כו' ה' מאות זה ונס ,יוד כו'

שע״י היינו ,דיצירה באו״א הוא לתודה מזמור אשר ,בכהאריז״ל איתא ולכן מחכ' החיות תמיד שנמשך ומה .ויש אין נק' חו"ב כי ,או"א יחוד נעשה ,התודה ולמטה היש שלמעלה ,ההודאה ע"י אבל ,נק' יחוד א״ז ,תרדל״מ ,ליש מאין לבינה

33

ויומשך ,ממש דחכמה אין בבחי' דבינה היש שיוכלל ,או"א יחוד גורמים עי״ז ,אין ויקר כו' אורה היתה ליהודים וזהו ,יש בגימט' יקר שנק' ,האמיתי יש בחי' גילוי

המשכות הוא תפילין כי ,תפילין זה ויקר ב׳( ט״ז )מגילה וארז"ל ,ח׳( )אסתר' נק ע״כ ,ממש ח״ע מבחי' המשכה שהוא וכיון ,החכמה מוח קדש ,עליונים מוחין

.כו' יקר בחי׳ גילוי זהו ,או״א יחוד עי״ז שנעשה ,וההודאה התודה ע"י וכמו״כ .יקר בחי' אוא״ס ,בחכ' הוי׳ בחי׳ ,הוי׳ שם המשכת היא שהתודה ,מכ״ז מובן ונמצא

במ״א וכמ״ש ,הטבע לשנות הנסים נמשכים דוקא זו )ומבחי׳ ,כו׳ ח״ע שבעצמיות ע״ש(. אות לך שאל ע"פ

,וב״ה ב״ש הנה ארז״ל )עירובין י"ג ב'( .לתודה הלכה ענין שייכות ועתה צ״ל ב ,הוי׳ משם נמשך שהלכה לפי והיינו ,כב״ה הלכה ,דא״ח ואלו שאלו אעפ״י

וארז״ל ,וה' עמו )ש"א ט"ז י"ח( ,דוד גבי וכמ״ש ,חיים אלקים מבחי׳ שלמעלה כתיב התורה על כי ,הענין וביאור .מקום בכל כמותו שהלכה ב'( צ״ג )סנהדרין

,טמא פנים במ״ט )שוח"ט י"ב( שנתנה וארז״ל ,שבעתים מזוקק י"ב ז׳( )תלים וכמו״כ ,ולחוב לזכות נטי׳ בו להיות יוכל א׳ שכל כמו והיינו .טהור ומט״פ

חסד ומבחי' ,ודין חסד המדות בכל ומתלבשים ונמשכים ,שע"ב מ״ט למעלה יש .שע״ב מ"ט הוא ,חיים אלקים אבל .מל׳ ,סתם אלקים והנה .כו' טהור מט״פ נמשך

בקו שע״ב מ״ט התלבשות מצד ,לחומרא וב״ש .דא״ח או"א ,וב״ה ב"ש וזהו עצמות שהוא ,'הוי משם נמשך הלכה אבל .הימין מקו ,לקולא וב״ה ,כו' השמאל ג׳ כ'( כמ"ש )משלי ,דבינה חיים אלקים מבחי׳ שלמעלה ,בחכ״ע השורה אוא״ס

,הפכיים מב׳ כלול הוא המכריע כי להיות ,המכריע כדברי הלכה וזהו ,בחכמה' הוי' בחי והוא ,למכא"מ כו' בו בחי׳ שמאיר ע"י והיינו ,חו״ג שכולל ,ת״ת בחי׳ והוא

נמשך הוי' ומשם ,הוי' גם בהכלי שם מאיר שבת״ת וכידוע ,שבחכ' אוא״ס ,'הוי שם .המכריע הלכה כדברי ולכן ,ההלכה

,הישר קו שנק׳ ,דאוא״ס קו"ח שהוא ,הצנור הילוך בחי׳ הוא ,הילוך לשון הלכה גם והרי .וישלח פ' בבה״ז כמ״ש ,הוי׳ דרכי ישרים כי י״ד יו"ד( כתיב )הושע וע״ז

זה בדין שיומשך שהוא שההלכה א״ש ולכן, דוקא בח״ע מלובש והקו"ח הצנור אעפ״י ,כב״ה הלכה ולכן ,בחכמה הוי' כי ,דוקא חכמה מבחי' נמשך ,דאוא״ס הצנור כח שחכ' לפי זהו ,בחכ' הוי' כי ,ועלובין שנוחין לפי ,טפי מחדדי שב״ש

אוא״ס בהם נמשך ,אמיתי וביטול שפלות בהם שהי' לפי ,ולכן .לגמרי וביטול מ״ה שניהם ,וההלכה שהתודה ,מובן א״כ .כו' ההלכה נמשך שמשם ,בח״ע ששורה להוי' הריעו וזהו ,תודה גבי הלכה שייך ולכן ,שבחכ״ע אוא״ס ,הוי' משם נמשכים

הלכה. ר״ת ,הארץ כל

34

האריכות עי' ,ברזל בשבט תרועם לשון והריעו ,הריעו לענין הלכה שייך מה אך צ״ל הוא הבירור וענין .בחכ' אתברירו כי ,לברר רק היא התורה כל כי והיינו .בסידור

וארז"ל )ילקוט ס"פ ,כו' הטהור ובין הטמא בין להבדיל י״א מ״ז( כמ״ש )ויקרא לשנשחט ,קנה של בורו שנשחט בין אלא ,כו' לפרה חמור בין לומר שמיני( א"צ

ויכול ,בטוב המעורב מרע כ"א ,הגלוי מרע אינו שהבירור דהיינו ,חציו הרע את לברר ,בירור נצרך ע״ז ,טוב שהוא ולדמות לטעות האדם

.דוקא בחכמה הוא זה ובירור ,כו' מהרע לבררם המדות בכל וכן ,ממחדו״מ לדחותוו . כו' מחכמה שנמשכים ע"י הלכות ,כו' הריעו וזהו

,מצה באות המנחות כל )מנחות רפ״ה נ״ב ב׳( ארז״ל הנה ,הענין וביאור חי״ת בין הוא ,למצה חמץ שבין וההפרש .חמץ שבאות הלחם ושתי מהתודה חוץ

פחח והנה .צר פתח למעלה לה יש והה״א ,למטה רחב פתח לה יש והחי״ת .לה״א חשבון בלי אפים( ארך כמה )מבחי׳ ,להרשעים שנמשך השפע ריבוי על רומז הרחב

ויבעט ישורון וישמן ,כו' ושכחת לבבך ורם )דברים ח' י"ד( מ״ש נמשך ומזה ,כלל הרחב לפתח ונדהיי ,רובץ חטאת לפתח כתיב )בראשית ד' ז( וע״ז ,ל"ב ט"ו( )שם אותיות הי׳ לא ובשבטים ,ויצה״ר חטא על מורים ט׳ ח' אותיות ,ולכן ת.החי״ של

,כו' לך ובצר ,כו' המצר מן רק שהוא ,לתשובה רומז ,ה״א של צר פתח אבל .ח״ט )דהיינו ,עניא לחמא ה״א ונק' ,בחכמה פתחה ( פיה"ו)משלי ל"א כ כתיב וע״ז

הוא ח' אות ולכן .כו'( הביטול מצד זהו ,הרחב פתח ולהניח ,הצר בפתח שהכניסה והשבירה ,כו' רע מיני כל מקור ,גסה״ר ,והתנשאות הגבהה הוא חמץ כי ,חמץ בחי'

.בה״א כנ״ל הוא ,וביטול אתכפיא' בחי שהוא ,מצה לבא .כו' ס״ג בשם הי׳

,כלל העלאה מזה להיות א״א ,שהוא גסה״ר חמץ כי ,מצה באות המנחות כל ,ולכן דוקא באה התודה אבל .תקטירו לא דבש וכל שאור כל כי )ויקרא ב' י״א( כמ״ש אוא״ס ומצד ,כנ״ל בחכ׳ הוי' גילוי המשכת היא התודה כי והיינו ,מחמץ

גם ביטול בחי' להאיר יוכל ,עליונה היותר בחי' כי ,להתברר חמץ גם יוכל ,שבחכ' גם הי׳ לא ,ומ״מ .אתברירו בחכ' כי ,דחמץ גסות כמו ,ושפל נמוך היותר בבחי'

,בתודה שגם ,כפריםתמ ובעלים ,דוקא כהנים אכילת כ״א ,מזבח אכילת בתודה ,המזבח ולא אדם מאכל שיהי' ,חמץ בחי׳ ולהעלות לברר יוכל הכהן דוקא

ע״י ח״ע עצמיות גילוי ומקבל ,הימין קו חסד והכהן ,מל׳ המזבח כי ,פשוט )והטעםתושב"כ הלחם שתי כי ,חמץ דוקא הי׳ הלחם בשתי גם ,ולכן .התודה כו'(

לברר רק הוא ,דמחכ״נ התורה עיקר וכל .טו״ר עה״ד ,יצה״ר הוא וחמץ ,ותושבע"פ יותאות הי׳ לא שבשבטים ומה .ממש ח״ע עצמיות ע״י ,טו״ר ועה״ד חמץ בחי׳ ושתי הדשבתו ונת' .טו״ר כו' עה״ד ובירור חמץ מבחי׳ רחוקים שהיו לפי ,ח״ט

35

עצמיות גילוי המשכת הוא ששניהם לפי ,תושב"כ ותושבע"פ שהוא הלחם ,הארץ כל לה׳ הריעו לתודה מזמור וזהו .החמץ לברר גם יכולים ע״כ ,ממש ח״ע

להתברר יוכל וגסות חמץ אפי׳ ,הארץ כל לה׳ הריעו ,ההלכות ע״י וגם הדהתו שע״י כו׳.

.לע״ל בטלה אינה הדהתו אבל ,עתידים להבטל הקרבנות כל ענין ועתה צ״לג עולה' ואפי ,ואשם חטאת כמו ,באות על חטא יחיד )כנ"ל( הקרבנות כל כי ,והענין

שהוא ,נה״ב מהתגברות נמשך ,בשגגה אף ,החטא והנה .כו' הלב הרהור על באה הטומאה רוח ואת כשיהי׳ לע״ל ,ולכן .ונה״ב ק״נ ולברר לתקן בא והקרבן .מק״נ

)במד״ר ,יתבטל לע״ל תפלה וכן ,כלל זה קרבן בחי׳ שייך אין א״כ ,הארץ מן אעביר להכיר התפלה עיקר ולכן ,נה״ב לברר קרבנות במקום התפלה כי היינו וילקוט הנ״ל(

.במ״א כמ״ש ,דוקא ק״ש אחר הוידוים וכל לנו סלח שאומרים וזהו ,ערכו פחיתות כי ,לע״ל גם בטלה אינה התודה אבל ,תפלה זו כו' 'בחי יתבטל לע״ל ולכן

כי ע״ד שמודה ,הנס על התודה עכשיו גם וכמו ,וביטול הודאה ענין רק היא התודה יהי׳ ולכן ,עליות ענין רק זהו א״כ ,כנ״ל קמי׳ איך ,מלמעלמ״ט לבחי׳ ,הוי׳ דעות אל לגבי אך ,למטה גם ,מלמעלמ״ט הבחי׳ יתגלה שלעתיד והגם .לע״ל גם שייך זה

מלמעלמ״ט ובחי׳ ,מלמטלמ״ע לבחי׳ נחשב ,דעכשיו ד״ע יהי׳ ,עליונה היותר בחי׳ בטלות אינן הלכות גם וכמו״כ .הודאה שייך ג״כ דלעתי יהי׳ וא״כ .גבוה יותר יהי׳

בחי׳ ,בכה נתנבאו הנביאים שכל לפי ,להבטל עתידים והכתובים הנביאים כי ,לע״ל הנה )ישעי' כ"ה ט'( ואמר ביום ההוא כמ״ש ,זה בחי׳ יתגלה ולעתיד ,כדמותנו

הלכות ולכן ,זה נק׳ ח״ע שבחי׳ ,הדבר זה ,בזה נתנבא משה והנה .זה אלקינו לע״ל. יבטלו לא ,זה בחי׳, ח״ע מבחי׳ שנמשכים

,כנ״ל דחכמה אין לבחי׳ הוא ההודאה הנה ,לתודה מזמור כי .עבדו את ה' בשמחהכי שמחה היא ,דבינה והשגה יש' בחי מצד זהו ,בשמחה ה׳ את עבדו כתיב ואח״כ

ורק ,הודאה בבחי׳ כ״א ,בהשגה כעת מושג אינו דחכ' אין' ובחי ,השגה דוקא מצד כ״א שמחה שייך אין ע״כ ,הודאה בבחי׳ רק הוא שכעת וכיון .כו' מושג יהי' לע״ל

להיות יוכל ,השתלשלות סדר של הביטול דהיינו ,דבינה יש' בבחי אבל ,ביטול נקודה ,הבחי׳ ב׳ צ״ל ובאמת .בשמחה' ה את עבדו וזהו ,שמחה שייך ולכן ,מושג

בלקו״ת. ראה בד״ה כמ״ש ,בהיכלא

את עבדו ואח״כ ,חכמה בבחי׳ הוא לתודה מזמור כי .דעו כי הוי' הוא אלקים כו' ד בחי׳ מהו וצ״ל. דעת בחי׳' שיהי ,כו' דעו כתיב ואח״כ ,הבינה מצד הוא בשמחה ה׳

,שהיא כמו כתובה החכ' שכבר כשמשיג נק' הוא חכם כי ,ענין חב"ד הנה .דעת

36

נק׳ ,היטב והשיגה מסכת או הלכתא כשלמד כמו ,כלום עליהף מוסי שאינו אעפ"י דבר אותו ששואלים )כל ,חכם שהוא )קדושין מ"ט ע"ב( ע״מ כמארז״ל ,חכם .כלום הוסיף שלא אעפ״י ,חכם' שנק הרי ,מקודשת היא הרי ,ואומרה( ,בכ״מ חכ׳

לא נבונים ולכן ,למילתא מילתא שמדמה ע״י ,דבר מתוך דבר כשמבין נק׳ בינה ב'( ולא י״א )חגיגה כמארז״ל זהו ,ודעת .כו' )עירובין ק' ב' נדרים כ' ב'( אשתכח

,דבר לו שאומרים ,מנבון יותר שזהו ,מדעתו ומבין חכם הוא אא״כ ,ביחיד במרכבה ,ברמיזא רק ,הדבר עצם כלל לו אומרים אין ,זה אבל .זה דבר מתוך דבר מבין והוא .מדעתו שמבין' נק דעת ענין נמצא .כו' מדעתו הדבר כל מבין והוא

שמביא ,ופירש״י ,א׳( נ"א )עירובין עמו נימוקו ר״י ע״ד ,דעת נק׳ עוד גם שאין ת״ח כל ,שאמרו ספ״א( )ויקרא במד״ר ,דעת מהו ,ג׳ פי׳ עוד ויש .לדבריו ראי׳

ע״פ שיתנהג ,'פי ,וד״א מוסר הו״ע שדעת ומבואר .הימנו נבילה טובה ,דעת בו ,התורה כל שיודע שאעפ״י היינו ,דעת בו שאין ת״ח משא״כ .התורה ודרכי מוסר .התורה מוסר דרכי ע״פ למעשה מתנהג אינו אבל

אלקות שמשיג אעפ״י ,להיות יכול כי .ומדות שכל שמחברד"ת יש כי ,הענין וביאור .דעת שאין בו ת״ח' נק וזה ,גשמי' בתאוות מלובשים המדות יהיו מ״מ ,היטב במוח בתוך שבמוח ההשגה והתקשרות התחברות שיהי׳ ,ידע והאדם ל׳ הוא הדעת אבל פי׳ וזהו"ע .כו' וההתבוננות השכל ויומשכו אחר ,המדות כל שיתהפכו ,הלב מדת

.מוסר הוא שדעת המד״ר

,אחד כו' ישראל שמע רק לו שאומרים היינו ,מדעתו מבין נק׳ שדעת ,'הא פי׳ וענין מדעתו מבין והוא ,מזה הנפש כלות שצ״ל כלל לו אומרים ואין ,ל״ש' הוי ואני

י״ל )לכאורה .כך לידי ובא ,כו' ואהוי״ר במציאות וביטול הנפש כלות שצ״ל אינו ,לפ״ז אך .ומדות שכל שמקשר ,״תד שהוא ,מוסר דעת עם א׳ ענין ג״כ שהוא אני ,קובל הנביא הלא ,מנבון יותר וגם ,כ״כ ההבנה מהו ,מדעתו מבין ענין כ״כ מובן דמשמע ,ע״ש ,כמוך אל מי ״הדב כמ"ש ,כליתם לא כו' ואתם ומ״מ ,ל״ש הוי׳

ידלי שבא מה ,שהרבותא ורק ,הנפש כלות להיות שנצרך איך ,כלל הבנה לזה שא״צ ד״ת זהו ,מוסר דעת ענין כי ,עוי״ל אך .ומדות השכל שמקשר ,הנפש כלות

,בשכל בהשגה מושג שזה ,ממכ״ע בבחי׳ ההתבוננות והיינו ,למדות השכל שמקשר מלמעלה שממשיך ,ד״ע הו״ע ,מדעתו מבין ענין אבל .ללב זאת ממשיך שהדעת ורק

שאינו ,סוכ״ע' בחי זהו ,ל״ש הוי׳ ואני ,אחד ענין כי והיינו .ומדות לשכל ,מהשכל הרגשת בבחי׳ מדעתו מבין הוא ,זאת לו כשאומרים ,ומ״מ .בשכל כלל מושג

, במציאות וביטול הנפש כלות לידי ובא ,בלב ואח״כ ,בשכל תחלה ,המציאות ממשיכו וגם ,הענין עצם גם ,מדעתו מבין בודאי זאת' נק וא״כ .מהשכל שלמעלה

37

ואח״כ ,בחו״ב הכתר התגלות שממשיך ,ד״ע בחי׳ זהו וא״כ .בלב גם גילוי ידלי הפי׳ הוא פשוט יותר אך .ע״ש ,רבים מים בד״ה תולדות בפ׳ כמ"ש ,כו׳ בז״א

שהוי׳ איך ,ממילא להבין שצריך ,אלקים הוא' הוי דעו כי וזהו״ע .הראשון( בסידור. ועי׳ ,מהטבע למעלה להיות יכול ,טבע' ובבחי ,חד כולא 'ואלקי

,באל״ף הכתיב .עמו ולו אנחנו עשנו הוא וזהו ,עילאה עלמא' נק ,הוא .עשנו הוא .באל״ף לא ממשיכים ,וביטול אתכפיא ,ל״ת ע״י .ול״ת עשה והו״ע ,בוי״ו והקרי

ע״י ,עמו אנחנו ולו ולא שיהי׳ כדי והנה .ועד אחד כענין ,'ו א׳ .בוי״ו לו ,עשה וע״י כו'. עשנו הוא כי לפי זהו ,ול״ת עשה

שזהו ,מודים שאנו על מודים ,דרבנן מודים כענין ,לו הודו ,כו' בתודה שעריו בואו' לבחי שבאים על ,שבח להקב״ה ליתן שצריך דהיינו ,ההודאה על ושבח הודאה שיכולים מה על ,שבח לו ליתן שצריך ,לו הודו בתודה שעריו בואו וזהו .הודאה

כו'. לו הודו ולכן. מלמעלה נמשך לזה הכח כי ,בתודה שעריו לבוא

38

מאמר מכ"ק אדמו"ר הרש"ב

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

וישלח ויום ג' י"ט כסלו רנ"חבס"ד ש"פ

ופי' .הלכה ר״ת ,הארץ כל לה׳ הריעו הנה. כו׳ הארץ כל לה׳ הריעו לתורה 6מזמור שפהעמים אל אז אהפוך ,לע"ל מ״ש ע״ד שזהו בילקוט פי׳ ,הארץ כל לה׳ הריעו ,ותודה הלכה שע״י ומה ,לתודה הלכה שייך מה וי״ל. ה׳ בשם כולם לקרוא ברורה

. כו' שיתהפכו כולם ,הארץ כל לה׳ הריעו עי״ז

שכל ,ופי׳ ,תודה מקרבן חוץ ,בטלים הקרבנות יהיו כל ארז״ל דהנה ,הוא הענין ג״כ יהיו צבור שקרבנות לומר שא״א לפי ,יחיד קרבנות היינו ,בטלים יהיו הקרבנות

קרבנות את לפניך נעשה ושם ,לארצינו בשמחה שתעלינו אומרים אנו שהרי ,בטלים אז יהיו הקרבנות ענין עיקר ,ואדרבא לעתיד, ציבור קרבנות שיהיו הרי ,חובותינו

חטא דאחר .דוקא לעתיד יהי׳ האדם ושלימות ,יקריב כי אדם כתי׳ דבקרבנות, דוקא וא״כ, האדם שלימות יהי׳ דוקא לעתיד כ״א, השלימות בבחי׳ האדם אין ,עה״ד

קרבנות על קאי שהוא ע"כ אלא .כו' דוקא לעתיד כדבעי ההקרבה עיקר יהי׳ הוא ועולה וחטאת ,קלים קדשים הוא תודה שהרי ,מובן אינו זה גם אך .יחיד

. כו׳ יבטל לא ותודה ,בטלים יהיו אלו קרבנות ולמה, קדשים קדשי

וכמ״ש ,דעת בחי׳ שני שיש ידוע דהנה. הודאה בחי׳ הוא תודה דהנה ,הוא הענין אך עפ״י שאינו היינו ,ליש מאין ופי׳, ליש מאין הוא ד״ת .וד״ת ד״ע ,הוי׳ דעות אל כי

הי׳ שמתחלה ,השכל מן הנמשכים מדות ע״ד הוא השתלשלות בחי׳ כי ,השתל׳ חדש דבר זה שאין ,לגילוי מהעלם המדה יוצא ואח״כ ,בשכל בהעלם כלולה המדה עצם הוא הנו״ן דהשער ,כו' נבראו בינה שערי חמשים ,משאמרז״ל וזהו. לגמרי או לחסד שכליות ההטי׳ והו״ע, להמדות ששייך מה הם שערים והמ״ט, הבינה בטיב כשמתבונן מיד הנה ,הדבר לו שטוב ,ענין באיזה כשיתבונן כי .כו׳ לגבו׳ ,טוב לא שהדבר בשכל כשמבין וכן ,ההוא להדבר בהמשכה בשכלו מתפעל ,הדבר

במדה עדיין שמתפעל קודם ,שכליות ההטי׳ היא וזו ,כו' מזה להתרחק מיד מתפעל שייך אינו ,בעצם השכל בהשגת כי, שבשכל מדות בחי׳ היא זו והטי׳, לבו בהתגלות

בחי׳ זהו ,שבשכל וההטי׳ .כו׳ השכל בעצם והטרדא העומק כ״א ,עדיין הטי׳ שום

בספר המאמרים תרנ"ח ע' לט. המאמר נדפס 6

39

בהתגלות מדה לידי בא ואח״כ ,ובחלישות בהעלם הם שהמדות אלא ,שבשכל מדות . כו'

מיש יש ונק׳ ,כו׳ לבד הגילוי אל מהעלם כ״א ,חדש דבר זה אין ,המדה התגלות אבל היו גופא אלו שאותיות ,המחשבה מאותיות שנמשכי׳ הדבור אותיות וכן .רוחני גילוי רק ונק׳ ,לגילוי מהעלם יצאו ואח״כ ,המח׳ באותיות בהעלם כלולים תחלה מהעלם יוצא ואח״כ ,בהעלם מתחלה כלול שהי׳ הולד למשל כמו וזהו. העלם . לגילוי

, ההעלם גילוי בחי׳ שהוא השתל', עפ״י שזהו לומר א״א ,עולמות שיתהווה כדי אבל רק הוא העולמות שהתהוות אלא .באוא״ס בהעלם מתחלה כלול הי׳ העולם שגשמי׳

ליש העולם נעשה שלעינינו ,מאין יש פי׳ וזהו. כו' ממש המוחלט מאין יש בחי׳ נראה שלעינינו לפי ,מאין יש פי׳ י״ל ועוד .נישט( פון )בל״א ,מאין ודבר

לפי והיינו .כו' לנו מושג שאינו לפי ,אין הוא שלמעלה ומה ,היש למטה וזהו, יש בחי׳ הוא הנבראים דהשגת .הנבראים השגת בגדר אינו ,שבאמת

אבל, כו' להם ונגלים ונראי׳ יש מציאות שהם הנבראים את משיגים שהם את משיג עלול כל ,בעו״ע אבל. כו' השגתם בגדר אינו המהווה המקור אבל. העלול אל ערך לה ויש ,בעצם השגה בגדר היא שהעילה להיות ,עילתו

אין הוא והמקור ,יש היא דהשגה ,המהוום במקורם השגה להנבראים אין ,מאין ביש .אין הוא ולמעלה ,היש הוא שלמטה ,וזהו עפ"י ד"ת .כו'

,למעלה היש וענין ופי׳ .היש הוא שלמעלה שכל מה ,הוא להיפוך ,ד״ע בחי׳ אך לפי ,אין הוא ולמטה .כו׳ היש אמיתית שז״ע ,המצאו אמיתית בחי' היינו

היינו ,חשיב כלא ופי׳ .כו׳ שניתי לא הוי' ואני ,כו' חשיב כלא קמי׳ שכולא וכמו עד״מ .באמת המציאות העדר העדר,' בבחי ,בבחי' ביטל ממש שהוא

ביטל הקטן לגבי הוא ,מקום התפיסת הרי העדר ,אינו תופס מקום שהקטן פארלירט ער )בל״א ,בעצמותו מתבטל הרי ,הגדול לפני כשעומד וכמו ,הגדול

ביטל' בבחי הם העולמות כל דבאמת ,חשיב כלא ענין יובן כמו״כ .זיך( . כו' אוא״ס לגבי במציאות

דד״ת הגם, האמיתית הדיעה היא ,אין ולמטה היש שלמעלה ,דד״ע זו דיעה והנה וכמ״ש, גמור שקר העולם ואין ,יש בבחי׳ העולם נברא דבאמת, אמת ג״כ היא

ברא אשר חותם שבמע״ב וזה, יש במציאות העולם נברא הרי ,אלקי׳ ברא בראשית. אמת הוא ,מאין יש בריאה בבחי׳ במע״ב שנברא מה דכל, אמת ס״ת ,לעשות' אלקי דהדיעה ומאחר, המציאות ביטול בבחי׳ הן שהעולמות ,חשיב כלא' בפי שנת״ל ומה

40

יצדקו ,אוא״ס לגבי ,באמת אך .כו׳ כלא הם ואיך ,יש מציאות ה״ה א״כ ,אמת דד״ת ה״ה ,הא״ס שלימות דמצד .המציאות בביטל הם ומ״מ ,יש בבחי׳ שהם שניהם

זה אין ,'א בפרט שהוא דמה .השלימות אמיתית שזהו, כא׳ הפכים' ב נושא הפכים שני ונושא ,הנמנעות שנמנעו ,השלימות אמיתית כ״א, אמיתי שלימות

מצד אבל .'כא ובטל יש יהי׳ איך ,זאת להשיג לנו א״א ,ובשכלינו .כא׳ . כו׳ שניהם יצדקו ,הא״ס שלימות

ממה ,עכ״פ הענין מופרך יהי׳ שלא ,ג״כ בשכלינו להבין נוכל קצהו אפס ,ומ״מ אותיות שהן ,המח׳ אותיות עד״מ וכמו .האדם בנפש כזאת בדוגמא מוצאים שאנו

הנפש כמו ,תמיד משוטטי׳ הם ולכן ,הנפש עם ומיוחדים בטלים ה״ה ומ״מ, ניכרים בטלים הם מ״מ ,אותיות מציאות שהם הגם ,הרי .במ״א כמ״ש כו' תמיד שנובע

אותיות שיש לומר דבהכרח .הנפש שבעצם מהאותיות זה יובן ויותר. כו' ומיוחדים איזה ה״ה ,אותיות שם שיש ומאחר .לזה הראיות במ״א כמ״ש ,הנפש בעצם

עצמו והאדם, כלל ניכרים אינם שהאותיות עד ,לגמרי בטלים ה״ה ומ״מ ,מציאות ,א״כ. כו' הנפש בעצם הכלולי׳ ,הנפש בכוחות וכ״ה. כו׳ כלל מציאותן מרגיש אינו . כו'' כא ובטל דיש ,הפכים ב׳ שיהיו ,אוא״ס לגבי יפלא לא הרי

דהנה. ד״ע בחי׳ היא האמיתית הדיעה עיקר מ״מ אבל, אמת ג״כ הוא דד״ת ונמצא אמת בחי׳ הוא וד״ע .לאמיתו ואמת ואמת, אמת, שפת ,מדרי' כמה יש ,באמת

היא ,הת״ת מדת שמדתו ,דיעקב .ליעקב אמת תתן מ״ש ע״ד זה ויובן. כו' לאמיתו שאין לפי ,לאמיתו אמת בחי׳ הוא שת״ת אלא .אמת הן חו״ג גם ,והלא .אמת בחי׳ הדיעה לפי כי, לאמיתו אמת אינם שניהם ,מנגד שיש דבכ״מ .כלל מנגדי' שם

הגם ,הת״ת מדת אבל. זל״ז ומנגדי׳ הפכים הן וחו״ג, אחר באופן צ״ל ,הנגדיות החסד שע״פ ,החסד למדת דדוקא .לזה מנגד גבו' אין מ״מ ,חסד כלפי שנוטה אבל .לו מגיע שאינו ואומר ,לזה מנגד הגבו' מדת הרי ,לו להשפיע צריכי׳ צריכים מ״מ ,לו מגיע אינו שעפה״ד אמת דהן, למדה״ד מקום נותן ,מדה״ר בחי׳ הוא דוקא הת״ת מדת ,ולכן. כלל מנגד מה״ד אין וע״ז, עליו לרחם . לאמיתו אמת

שאין ג״כ )והיא ,ד״ע בחי׳ הוא האמיתית הדיעה דעיקר ,וד״ע ד״ת בענין יובן ועד״ז הרי ,ד״ע בבחי׳ אבל .לאין מנגד והיש ,להיש מנגד שהאין י״ל בד״ת כי .מנגדי׳ לה א״א דנבראים ,וכנ״ל ,מהשגה למעלה הוא ד״ע שבחי׳ אלא ,כנ״ל( כו' כא' ואין יש

בבחינתו ,רק .חשיב כלא קמי׳ כולא ומ״מ ,יש בחי׳ הוא שהעולם איך להשיג להם, חשיב כלא קמי׳ שכולא ,העליונה כהדיעה הוא שהאמת שמודה ,הודאה שייך

חכמים מודים וע״ד. הוא שכך מודה הוא אעפ״כ ,בשכלו מושג שאינו ואעפ״י

41

ואעפ״כ ,אומרים שהם כמו הדין למשל להיות צריך ,השגתם שע״פ שאע״פ ,לר״מ .כו' השגה עפ״י אינה זו שהודאה ,אומר שהוא כמו הוא שהאמת ,לר״מ מודים הם . הודאה כו' בחי׳ כ״א שייך אינו ,ד״ע בבחי׳ וכך

דלכך ,הוא הענין אך. דוקא ארבעה למה ,וי״ל .להודות צריכים ארבעה ,ארז״ל והנה הוא ,אלו דעות ב׳ שרש דהנה. הוי׳ שם אותיות ד׳ כנגד שהם לפי ,דוקא ארבעה שנא׳ לפי והיינו, אלקים שם מבחי׳ הוא ד״ת ששרש ,אלקי׳ ושם הוי׳ שם מבחי׳ מסתיר שהוא ,הוי׳ לשם ונרתק מגן הוא אלקים ששם ,אלקי׳ הוי׳ ומגן שמש

לכך, כו' ומעלימים מגבילים שהם ,הכלים שרש הוא אלקים ששם לפי, ומעלים הי׳ אם כי .הישות סיבת הוא וההעלם דההסתר, נפרד ודבר ליש העולם נראה דש׳ ההסתר מצד הוא ,היש מציאת כ״א, כלל היש מציאת הי׳ לא ,בגילוי האור מאיר .הטבע בגימ׳ דאלקי׳ וזהו, אלקי׳

בהנהגת וכמו .מוגבלת בהנהגה א׳ באופן תמיד שמתנהג מה הוא ,הטבע וענין ,טבעית הנהגה כל וכדומה ,במערב ושוקע במזרח זורח השמש שבכ״י ,העולם על היא זו אעפ״כ התחדשות, מע״ב בכ״י בטובו שמחדש אף ,מוגבלת הנהגה שהיא ,אלקי׳ ש׳ מצד היא וההגבלה. כו׳ נוהג, וזהו בחי' טבע כמנהגו עולם ,ממש א׳ אופן

היינו, פי״ח בסש״ב וכמ״ש ,השכל מן למעלה הוא הטבע ענין עצם )ומ״מ הוא מאין יש התהוות ענין ,ובד״כ .בנבראי׳ השגה בגדר אינו הוא דהאין ,כמשנת״ל

למעלה הוא הוי׳ ש׳ אבל ,רנ״ז(, תשמח שמח בד״ה מזה כמ״ש ,מהשגה למעלה ,האורות שרש בחי׳ הוא ,הוי׳ שם כי. מהשתלשלות שלמעלה בחי׳ שהוא ,מהטבע

מן שלמעלה ,נס בחי׳ נמשך ,הוי׳ שם מבחי׳ ,ולכן .מוגבל כלל כו׳ שאינו בחי׳ הוא לפי שנס והיינו. אד׳ עם ,אלפי״ן במילוי הוי׳ בגי׳ וזהו שנס ,ממש הטבע

. אד׳ ושם הוי׳ משם המשכה

. כו' הגבהה בחי׳ שהוא ,נס כמו ושים אותו על ,כו' הגבהה לשון הוא נס פירוש וגם וב׳. כו׳ הוי׳ בשם ,אלקי׳ שם בחי׳ שנתרומם ,המלך אלקי ארוממך מ״ש ע״ד והיינו

דד״ת מדרי׳ ב׳ הם ,מהטבע שלמע׳ הנסים והנהגת ,הטבע הנהגת היינו ,אלו הנהגות בחי׳ והוא ,זו בהנהגה מתנהג ותמיד ,ליש מאין שההתהוות הוא דד״ת .וד״ע

ומשם ,ומוגבל יש מבחי׳ ולמע׳ ,חשיב כלא קמי׳ שכולא הוא וד״ע .אלקי׳ ש׳ ,בעצם הנס הרי ,הטבע בדרכי שמלובשים בנסים וגם. מהטבע שלמעלה הנסים ענין . כו' מהטבע למעלה הוא

ד׳ כנגד הוא ,נס להם שאירע אלו שארבעה לפי, להודות צריכים שארבעה וזהו שבבחי׳ לפי, להודות צריכים ולזה, ד"ע מבחי׳ המשכה שהוא ,הוי׳ שם של אותיות

42

רק ,כו' זו בחי׳ להשיג א״א ,השגה שע״פ לפי ,לבד הודאה בחי׳ רק כ״א אינו זו משל ,השביעי ביום אלקי׳ ויכל ע״פ ברבות מ״ש יובן בזה והנה. כו' הודאה בחי׳

כך. כולו נגמר ,החותם שנגמר כיון ,חותם ,חסר הטבעת הי׳ מה ,טבעת שעשה למלך והיינו. חותם בא ,שבת שבא כיון ,חותם ,חסר העולם הי׳ מה ,לטבעת דומה העולם

שנגמר שמשמע ,השביעי ביום אלקי׳ ויכל שנא׳ מה ,הפ׳ בזה מתרץ שהמד״ר הזקנים שינו ,זו קושי׳ ומחמת .בשבת מלאכה עשה ואיך ,השביעי ביום המלאכה

עשה איך ,להם ישאל שלא כדי ,הששי ביום אלקי׳ ויכל וכתבו ,המלך לתלמי הוא ושבת ,לטבעת דומה שהעולם ,המדרש תירץ זו וקושי׳. בשבת מלאכה . החותם את עשה איך ,בזה התירוץ מה וי"ל .החותם

היא שהארץ ,עגול הוא שעולם לפי היינו ,לטבעת העולם שדימו דמה ,הוא הענין אך דהיינו ,עיגולי׳ מבחי׳ והיינו לפי ששרשן נמשך ,כדורי ג״כ הם והשמים ,כדורית העולם ששרש לפי היינו ,נפרד ודבר ליש העולם שנראה מה דהנה .מקיף לבד מבחי׳ הכלי צ״ל הרי ,בגילוי מאיר שהאור ,או״פ דבבחי׳ .לבד מקיף מבחי׳ נמשך מאיר האור שאין ,המקיף מצד כ״א ,יש בחי׳ להיות א״א וממילא ,האור לפ״ע

,מאין יש בריאה וזהו״ע .מקורו בערך שלא ההתהוות להיות יכול ,בגילוי מפני שהוא והיינו, המהווה בערך אינו שהמתהווה ,בדרך אין ערוך שנעשה

שאם .המתהווה מהדבר מסתתר שהמהווה ,מהנברא הבורא והסתר העלם בדרך ,אלקים ש׳ מבחי׳ הוא וכ״ז .כו' היש מציאות מתהווה הי׳ לא ,בגילוי מאיר הי׳

. מל׳ בחי׳ הוא אלקי׳' דש וזהו, כנ״ל הוי׳ דש׳ האור על ומסתיר מעלים שהוא ולפי .כו' מקיף בבחי׳ שמאיר ,והתנשאות רוממות בחי׳ הוא ,'מל בחי׳ והנה

. כו' נפרד ודבר ליש לכן נעשה העולם ,בבחי' מקיף לבד שמאיר

וכמ״ש ,לבד אלקי׳ שם בבחי׳ לפי שהעולם נברא ,לטבעת שהעולם דומה וזה אך. כו׳ הטבע בגימ׳ שאלקים ,טבע מל׳ הוא טבעת וגם. כו' אלקי׳ בראשית ברא

בחי׳ הוא אמת והנה .אמת הקב״ה של חותמו ,ארז״ל הנה כי, חותם בא ,בשבת במדת ניכרתי לא, להם נודעתי לא הוי׳ ושמי ע״פ שפרש״י וכמו ,הוי׳ שם

נמשך ובשבת, כו' לעולם' הוי ואמת וכמ״ש ,אמת נק׳' הוי ששם .שלי אמיתית שם התגלות בחי׳ נמשך שבשבת והיינו. כו' להוי׳ שבת וכמ״ש ,הוי׳ שם גילוי בחי׳ הכוונה דתכלית .המלאכה גמר והוא ,החותם נגמר שבשבת וזהו. אלקי׳ בשם ,הוי׳

. בעולם הוי׳ ש׳ גילוי שיהי׳ בכדי ,אלקי׳ מש׳ שנתהווה העולמות והתהוות בבריאת באים משל שע״י ,נמשל לגבי משל ,כמשל הוא ,אוא״ס לגבי דהעולם וכידוע

גילוי שיהי׳ והיינו ,רנ״ז(, וידעת בד״ה במ״א מזה )וכמ״ש ,הנמשל כוונת לאמיתת . ד״ע' בחי

43

יקיימו אם ,במע״ב הקב״ה התנה ותנאי ,כו' התורה בשביל ,בראשית ,משארז״ל וזהו לפי והיינו .ד״ע בחי׳ היא והתורה .העולם נתקיים ,מ״ת וע״י .כו׳ תורתי את ישראל

,חותם בחי׳ דבלא .חותם ,חסר העולם הי׳ מה ,שאמר וזהו .כו' המכוון עיקר שזהו ,שבת בא .ד״ע גילוי שיהי׳ הוא הכוונה שתכלית מאחר ,חסר העולם ,ד״ע גילוי בחי׳ .כו' הכוונה שנשלמה ,המלאכה נגמרה ובזה, ד״ע גילוי ,חותם בא ,להוי׳ שבת בחי׳ . כנ״ל כו׳ הודאה בחי׳ רק שייך ד״ע דבבחי׳ ,להוי׳ להודות טוב ,בשבת וז״ש

שבאמת לפי. בשבת מלאכה עשה איך, השביעי ביום אלקי׳ ויכל מ״ש יתורץ ובזה בחי׳, מל׳ בחי׳, נהרא דלא אספקלרי׳ בחי׳ הוא דמלאכה ,בזהר דאי׳, מלאכה זה אין

ויכל נא׳ ואעפ״כ. מלאכה מבחי׳ מעלה למעלה הוא ,ד״ע בחי׳ גילוי אבל .ד״ת שיהי׳ ,המכוון עיקר שזהו לפי ,המלאכה נגמרה שבזה ,השביעי ביום אלקי׳ .כו' הוי׳ שם בחי׳ התגלות דוקא

על באים הקרבנות שכל לפי, תודה מקרבן חוץ ,בטלים הקרבנות כל למה יובן ובזה והנה. הלב הרהור על כמו ,חטא על ג״כ באה עולה ואפי׳ ,ואשם חטאת כמו ,חטא כל יהיו ולזה, לקרבנות צריכים יהיו לא ,הארץ מן אעביר רוה״ט שאת ,לע״ל

גם שייך יהי׳ הודאה שבחי׳ לפי והיינו, יבטל לא תודה קרבן אך. בטלים הקרבנות בההנהגה שייך וזה, החטא על באים הקרבנות דכל ,והענין ד״ע. גילוי בבחי׳ ,לע״ל ,חם בני אדמת גם מקבלי׳ ,שבו אחרונים צירופי׳ מהמ״ח ,אלקי׳ דבש׳ .ד״ת שע״פ זכור בד״ה במ״א )ועמ״ש ,אלקי׳ דש׳ ההסתר מצד והיינו, כו׳ אחרים אלקי׳ ובחי׳

יהי׳ לא ממילא ,כלל יסתיר לא אלקים שהש׳ ,לעתיד אבל ,תקס״ב( כמדומה דעמלק ,לע״ל בטלים הקרבנות כל ולכן ,ועון חטא שייך יהי׳ ולא ,כלל הלעו״ז ענין . כו׳ ד״ע בחי׳ גילוי מפני ,לעתיד גם שיהי׳ ,תודה מקרבן חוץ

יהי׳ אעפ״כ ,דעה הארץ ומלאה וכמ״ש, כו׳ השגה בבחי׳ ד״ע מאיר יהי׳ שלע״ל אף התחתון בעולם שהוא ומה ,דעת בחי׳ כמה שיש לפי ,יותר למעלה ד״ע בחי׳ מאיר אז יהי׳ ,דעכשיו ד״ע בחי׳ דכללות ,וי״ל. כו׳ ד״ת הוא העליון עולם לגבי ,ד״ע

ויהי׳ כו׳( תלי׳ בהא דהא ,והעלם הסתר בבחי׳ יהי׳ שלא )אלא ,ד"ת בבחי׳ ,דז״א האמיתי דמקום ידוע דהנה ,וי״ל. יותר עליונה במדרי׳ ד״ע בחי׳ גילוי מאמרי בשער כמ״ש ,אבא במקום הוא ,דמל׳ אמיתי ומקום ,א״א במקום הוא

הוא ואבא ,ז״ל( להרח״ו הפסיעות מאמר )והוא ,ע״א דפ״ג קדושים בפ׳ הרשב״י באופן העלי׳ יהי׳ דלע״ל ודאי ,וא״כ .דמל׳ אמיתי מקום הוא ושם ,ד״ע בחי׳

יהי׳ שאצי׳ ,יותר למע׳ עוד שיתעלו )וי״ל ,האמיתי מקומו על דבר כל שיבוא יהי׳ ,וא״כ .דשבת( מנחה עליית בענין כמש״ש ,הראשון מקומו שזהו ,א״ק במקום

. כו' יותר עליונה במדרי׳ יהי׳ ד״ע ובחי׳, לע״ל ד״ת בחי׳ ,דעכשיו ד״ע בחי׳

44

בששת מאיר שהי׳ ,אלקי׳ שם שבחי׳ ,השביעי ביום אלקי׳ ויכל י״ל וגם שם בחי׳ דהיינו, יותר עליון גילוי מאיר ,שבשבת לפי והיינו .נגמר ,המעשה ימי

נאמר ,שבת בחי׳ שהוא ,ויכולו שאחר וזהו. כו' אלקי׳ משם שלמעלה ,הוי׳ שהוא ,הוי׳ שם בחי׳ התגלות נמשך שבשבת לפי ,כו׳ אלקי׳ הוי׳ עשות ביום יחוד בחי׳ הוא ,לתודה שמזמור ,האריז״ל בסידור מ״ש וזהו. כו' ד״ע בחי׳ יחוד דהיינו, יחודי׳ בחי׳ שני יש ,חכ׳ שבבחי׳ היינו ,חו״ב יחוד ופי׳ .חו״ב

שהם ,תמידי הוא זה וזיווג יחוד שבחי׳ ,העולם קיום לצורך שהוא ,דאו״א חיצוני ,בינה בחי׳ הוא ויש ,חכ׳ בחי׳ הוא אין ויש, אין יחוד בחי׳ ,לעלמין תרדל״מ כל היו ,א׳ רגע על זה זיווג בחי׳ נפסק הי׳ שאלמלי. כו׳ יש אוהבי להנחיל וכמ״ש

וזהו. כו׳ הפסק בלי תמיד יוצא, מעדן יוצא ונהר מ״ש וזהו. כו׳ בטלים העולמות בלי תמיד נמשך ,חכ׳ מבחי׳ שנמשך שהחידוש, מע״ב בכ״י בטובו המחדש מ״ש

,חכ׳ מבחי׳ נמשך הארה בחי׳ רק שזהו ,חיצוני יחוד בחי׳ רק זהו מ״מ אך. כו׳ הפסק שום בלי ,ממש' א אופן על תמיד הוא הזה שהחידוש, העולמות קיום שיהי׳ כדי

. כו׳ וגרעון תוס׳

יחוד' בחי היינו ,חו״ב יחוד' בחי הוא לתודה שמזמור ,האריז״ל בסדור מ״ש אך אור וכמ״ש ,ממש אורות תוס׳' בבחי ,חדשה המשכה בחי׳ שהוא ,דאו״א פנימי של תוספתו וכמשארז״ל ,העיקר על מרובה הוא שהתוס׳, תאיר ציון על חדש

בחי׳ היינו ,דאו״א פנימי יחוד שבחי׳ לפי והיינו .כו׳ העיקר על מרובה הקב״ה מהשגה שלמעלה המשכה' בחי שהיא ,בינה בבחי׳ ,ממש החכ' עצמות התגלות

בבחי׳ אבל. הוא שכך מודה שהוא ,הודאה בבחי׳ רק באה היא לכך ,ממש קמי׳ שכולא איך ,העליונה דעה התגלות בחי׳ שהיא לפי ,לבוא א״א ,השגה

רק כ״א ,בהשגה לימשך א״א שזה ,יש בחי׳ הוא ולמעלה ,ממש חשיב כלא כו'. הודאה בבחי׳

ולהבין. לתודה מה שייך ,זו הלכה .הלכה ר״ת ,הארץ כל לה׳ ועתה י"ל מ"ש הריעו דברי ואלו אלו ,משארז״ל י״ל וגם. בכ״מ כמותו שהלכה ,עמו וה׳ ,משארז״ל י״ל זה

א״כ ,דא״ח ואלו אלו אם ,מובן אינו דלכאורה .כב״ה הלכה ואעפ״כ ,חיים אלקים. דא״ח או״א שיהי׳ להיות יכול איך ,כב״ה שהלכה כיון וגם .כב״ה הלכה נקבע למה

ואלקי׳ ,סתם אלקי׳ בחי׳ יש כי ,בחי' בינה הוא ,חיים אלקי׳ דהנה ,הוא הענין אך בחי׳ הוא חיים כי. בינה בחי׳ הוא חיים ואלקים, מל׳ בחי׳ הוא סתם אלקים .חיים . חיים אלקי׳ בינה נק׳ לכך ,חכ׳ מבחי׳ מקבל שבינה ולפי .והחכ' תחי' וכמ״ש ,חכ׳

להם יש הדעות ב׳ ,מתירין והללו אוסרין שהללו מה היינו ,דא״ח ואלו אלו ופי׳ מ״ט אלא ,למשה חתוכין ד״ת ניתנו לא ,שארז״ל וזהו מה .בינה בבחי׳ למעלה שרש

45

ומה. הוא מ״ט זפ״ז ,שבעתים מזוקק וכמ״ש ,טהור ומ"ט פנים ,טמא פנים שער בחי׳ ויש .הנו״ן שער בחי׳ ויש ,שע״ב מ״ט שיש לפי היינו ,מ״ט שהוא להתעלות שיוכל ,חסד בחי׳ שהוא ,זה שער בחי׳ שע״פ והיינו, לחסד הנוטה

ומט״פ ,טמא פנים מ״ט שיש וזהו, לגבורה הנוטה שער ויש, לקדושה הדבר אותו .כו׳ לחיוב הנוטה שכל ויש ,לזכות הנוטה שכל ויש .אתברירו שבחכ׳ לפי ,טהור

עורב בין או לפרה גמל בין שייך אינו ,טהור פנים ומ״ט טמא מט״פ שיש מה ופי׳ קליפות משלש שזה לפי והיינו ,כו' טהור וזה טמא שזה ,חתוך הדין שבזה ,ליונה

. לזכות הנוטה כלל סברא שוב בזה ואין ,כלל להתעלות להם שא״א ,לגמרי הטמאות ]א'[סברא יש ולכן, ורע טוב מעורב שהוא ,בק״נ דוקא הוא ,הנ״ל פנים שמ״ט אלא

.התערובות ענין לפי תלוי שזה לפי והיינו .להיפוך סברא ויש ,להתעלות שיוכל הוא שהרע ,וא״ל .לקדושה להתעלות יוכל אזי ,כו' יותר הוא המעורב הטוב שאם ומט״פ טמא פנים מ״ט ,מחלוקת יש בק״נ ,ולזה .כו' להתעלות יכול אינו אזי ,יותר

חיים אלקי׳ שבבחי׳. אחת הם הסברות ששני, דא״ח ואלו שאלו וזהו כו' ,טהור .כו' טהור פנים ומ״ט טמא פנים מ״ט שם שיש ,אמת שניהם ,בינה בחי׳ שהוא

כמו הוא שהאמת היינו ,הלכה ,הפשוט פי׳ לפי והנה .כב״ה הלכה ,אעפ״כ אך לומר יש איך ,דא״ח ואלו שאלו כיון ,מובן אינו ולכאורה .דוקא ב״ה שמתירים אך. אמת זה אין וא״כ ,דא״ח ג״כ היא ב״ש שדעת כיון ,כב״ה דוקא הוא שהאמת

אמת בחי׳ ויש ,אמת בחי׳ שיש .בחי׳ כמה יש ,אמת בבחי׳ דהנה ,הוא הענין יו״ד )שבת לאמיתו אמת דין שדן דיין כל ,וכמשארז״ל ,זה אמת' מבחי שלמעלה

שיש לפי, עזרת לאחר אמת וד״פ ,עזרת קודם ,אמת פעמים ד׳ שיש וזהו .ע״א( שנעשה ,ג״כ אמת הוא שד״ת, וד״ת ד״ע למשל וכמו .כו' באמת בחי׳ כמה

,דיעה העליונה כמו הוא האמת עיקר מ״מ אך ,שזהו אמת ,מאין ליש העולם יש ,שבאמת לפי .חשיב כלא קמי׳ וכולא ,כו׳ הוא איןהוא היש ולמטה שלמעלה

.כו' בחי׳ כמה

דלכאו׳. בפ״ע תיקון הוא ,ואמת שתיקון ,מדה״ר י״ג מענין יובן זה לדבר ודוגמא ,תיקונים י״ב דהנה ,הוא הענין אלא. אמת אינם תיקונים הי״ב שאר וכי ,מובן אינולפי ,והיינו .בחי' שערות לבד ,מזלות בחי׳ רק שהם ,דיקנא תיקוני י״ב כנגד הוא

,דוקא א"א לימשך כ"א ע"י שערות ,בעולמות המשכה אוא״ס מבחי׳ שיומשך שכדי בטלים העולמות היו ,יותר אור גילוי נמשך הי׳ שאם, לבד מצומצמת המשכה שהוא

, משערות פנוי שהוא ,בפע״ח איתא ,ואמת תיקון הנה אך .כו' הביטול בתכלית ,משערות כמו כ״כ צמצומים ע״י שלא ,אוא״ס המשכת נמשך ,זה שתיקון לפי והיינו המשכה נמשך ,ואמת בתיקון אבל .מצומצמת המשכה ,לבד שערה דרך רק שהוא

46

פנוי שהוא ,פנים בבחי׳ הוא ,ואמת שתיקון וזהו .כו' השערה צמצום ע״י שלא ,מ״מ אך .אמת ג״כ הם המדות ששאר אף ,אמת מדת הוא זו בחי׳ ולכך ,כו' משערות

לפי והיינו, יותר אוא״ס גילוי מאיר ששם לפי ,אמת נק׳ זה תיקון בחי׳ . בחי׳ כמה יש ,גופא שבאמת

שהם לפי ,כב״ה הלכה אעפ״כ ,דא״ח ואלו שאלו שאעפ״י .הלכה ענין הוא ועד״ז מבחי׳ שלמעלה ,עצמי׳ כו' חכ׳ בחי׳ שהוא ,אמיתי אמת לבחי׳ דהיינו ,לאמת כיוונו

הארת בחי׳ רק הוא ,דא״ח ואלו אלו בחי׳ משא״כ. פניו תאיר אדם חכ׳ בחי׳ ,שערות חכ׳ מבחי׳ המשכה הוא ,הלכה אך. הארה בחי׳ רק הוא ,מחכ׳ מקבל שבינה ,החכ׳

נמשך שהלכה, בכ״מ כמותו הלכה ,עמו וה׳ וזהו. פניו תאיר אדם חכמת בחי׳ ,עצמי׳ ,בחכ׳ הוי׳ כי ,בינה בחי׳ שהוא ,חיים אלקי׳ מבחי׳ שלמעלה ,הוי׳ שם מבחי׳ דוקא

.כו' בחכ׳ והוי׳ וכמ״ש

זה שייך מה ,דלכאו׳ .היו ועלובין שנוחין לפי ,כב״ה שהלכה הטעם יובן ובזה לנו הי׳ ,טפי חריף שהוא מי שייך להלכה ,דלכאורה. ועלובין נוחין שהם מה ,להלכה הלכה שייך ומה ,בחריפות יותר לאמת הדין השיג שמסתמא ,כמותו הלכה לקבוע עצמות מבחי׳ דוקא נמשך שהלכה לפי, היטב זה יובן הנ״ל לפי אך. ועלובין לנוחין ע״י דוקא כ״א ,זה לבחי׳ להגיע יכול אין ,ולכך, מ״ה כח הוא חכ׳ והנה. החכ׳

ואת אשכון וקדוש מרום וכמ״ש ,ממש אוא״ס שורה שם ,ביטול שבבחי׳ לפי, ביטול קבעו ולכך ,כו' אליו שבטל במי דוקא אלא ,שורה אוא״ס שאין ,כו' רוח ושפל דכא

' מבחי נמשך שהוא ,להלכה כיוונו הם לכך ,היו ועלובין שנוחין לפי ,כב״ה הלכה .כו' דא״ח מבחי׳ שלמעלה ,בחכ׳ הוי׳ שם

,התודה כי. ממש א׳ ענין הוא ,ותודה שהלכה לפי, לתודה הלכה שייך מה יובן ובזה אז ,חכ׳ מבחי׳ המשכה כשנמשך דהיינו ,חו״ב יחוד בחי׳ הוא ,הודאה בחי׳ שהוא

,וכנ״ל ממש עצמי׳ חכ׳ מבחי׳ המשכה היא ,הלכה וכך .כו' הודאה בבחי׳ כ״א אינו נפקת כו'. מח״ע אורייתא כי גם

. הארץ כל לה׳ הריעו עי״ז דוקא ,הלכה שע״י מה להבין וגם, ביאור בתוס׳ זה להבין באות שהן ,הלחם ושתי תודה ממנחת חוץ ,מצה באות המנחות כל ,משארז״ל צ״ל חמץ דהנה ,הוא הענין אך. חמץ באות הלחם ושתי שבתודה מנחה למה וי״ל. חמץ

שזהו ,חסד' בחי היא ומצה ,גבורה בחי׳ הוא שהחמץ ,חסד וגבו׳ בחי׳ הם ומצה נמשך והיצה״ר ,חסד מבחי׳ נמשך היצ״ט שרש כי ,כו׳ ויצה״ר היצ"ט שרש ענין

חטא קודם שהרי ,והראי׳ ,כלל רע יצה״ר אין ,בשרש ,שבאמת לפי ,כו' גבורה מבחי׳ ,יצר בחי׳ ג״כ הי׳ שאז לפי והיינו ,יצרים בשני שבראו ,יודין בשני ,וייצר נא׳ ,עה״ד

47

ע״י ,שאח״כ רק, כו' גבורה בחי׳ ,בשרשו שהוא ע״ד שהי׳ אלא ,רע הי׳ שלא רק .כו' מאד למטה נפל השמאל קו כי, יצה״ר שיתהווה גבורה מבחי׳ נמשך ,עה״ד חטא

בחי׳ הוא וחמץ ,הימין קו בחי׳ ,יצה״ט בחי׳ הוא שהמצה ,ומצה חמץ ג״כ ענין וזהו בחי׳ הוא מנחה שענין והיינו, מצה באות המנחות שכל וזהו. השמאל קו ,יצה״ר

בחי׳ שיהי׳ ,חדש דבר שהוא לפי ,מנחה שנק׳ ,למעלה כו׳ שלמטה מ״ן העלאת שמביאין ,מנחה המלך לפני שמביאין ,עד״מ וכמו .כו' מלמטה ן"מ העלאת

לב ממשיך שעי״ז ,וכדומה המדברת צפור למשל כמו ,חידוש דבר איזה לפניו ,וזהב שכסף לפי .דוקא חידוש דבר לפניו שמביא ע״י ,דהיינו ,לבקשתו המלך

להביא צריך לכך .לבקשתו פונה לבו יהי׳ לא ועי״ז ,למאומה לו נחשב אינו . אליו המלך לב ממשיך עי״ז ,חידוש הדבר וע"י, חידוש דבר איזה לפניו

ממטה העלאה בחי׳ שהוא לפי, מנחה בשם נק׳ שהקרבנות ,מנחה היא עד״ז וכך, יותר בטלים הם המלאכים שלמעלה שהגם. למעלה חידוש דבר שזהו ,למעלה

שיהי׳ ,עד״ז מתחלה נבראו שכך לפי ,חידוש זה אין ,למעלה ,אעפ״כ אך ,בחירה בעל הוא האדם משא״כ. בזה כלל בחירה שום להם ואין ,ביטול בבחי'

זהו ,בטל הוא ואעפ״כ ,ומשקה מאכל ,גשמי׳ מדברים חיות מקבל הוא וגם, ה׳ ח׳ מ״ן בחי׳ הוא מנחה כי וגם. מנחה בשם נק׳ ולכך ,למעלה חידוש דבר

מקור ,ונוצר ,השמיני מזל' בחי שהוא ,ח׳' בבחי למעלה מגיע ,מ״ן שהעלאת והיינו בה׳ ,בהבראם בחי׳ ,ה׳ בבחי׳ המשכה נמשך ,זו העלאה ע״י ,ואח״כ ,כו' החכ׳ .כו' והמשכה העלאה בחי׳ כולל הוא שמנחה נמצא .כו' בראם

.הימין קו ,מצה בחי׳ ע״י רק הוא ,העלאות שכל דהיינו ,מצה באות המנחות כל וזהו, בשבה״כ כ״כ למטה נפל לא הימין שקו לפי ,להתעלות יוכל דוקא הימין שקו

קו בחי׳ שהוא ,חמץ אבל. ק״נ בבחי׳ כ״א ,נפל לא הימין קו שבחי׳ והיינו רע בחי׳ שהם ,כו' לגמרי הטמאות ג״ק בבחי׳ אפי׳ ,יותר למטה נפל ,השמאל

דוקא כ״א ,מחמץ מנחה בחי׳ להיות א"א ולזה. כלל לקדושה להתעלות שא״א ,גמור ,היצה״ר את גם שמבררין והגם .כו' יצ״ט בבחי׳ הוא העלאות שכל ,כו׳ מצה מבחי׳

כ״א ,עתה לעת א״א זה ,עצמו היצה״ר שיתהפך אבל .כו' אתכפי׳ בבחי׳ רק זהו אך ,עתה משא״כ ,כו' ג״כ היצה״ר יתברר אז ,הארץ מן אעביר רוה״ט שאת ,לע״ל

'.כו מצה מבחי׳ דוקא היא העלאה

דהנה, הוא הענין אך. חמץ באות ,הלחם ושתי שבתודה מנחה למה ,י״ל לפי״ז ,וא״כ וחמורים גמלים כמו ,טמאים דברים גם שלח ,לעשו מנחה ששלח ביעקב מצינו

, הגשמי לעשו ששלח הפי׳ אין ,מנחה לעשו יעקב ששלח שמה ,ידוע והנה .כו'

48

הקרבן ע״ד שזהו ,דתהו המקיף לבחי׳ דהיינו, דעשו לשרש המנחה ששלח אלא כיון ,טמאים דברים ,וחמורים גמלים שלח איך ,לפ״ז ,וא״כ .מקריבין שהיו ,הוא הענין אך .כו' להתעלות יכולים שאינם ,הטמאות קליפות משלש שהם ,כו׳ עשו שיתהפך ובכדי ,כו' הגשמי עשו את להפוך רצה יעקב דהנה

ברורה שפה עמים אל אהפוך אז דכתי׳ ,לע״ל שיהי׳ ע״ד להמשיך הוצרך ,יותר עליונה בחי׳ מאיר יהי׳ שלע״ל לפי והיינו ,כו' ה׳ בשם כולם לקרוא

את והשקה הוי׳ מבית יוצא ומעיין וכמ״ש ,לאלקות בטלים יהיו העמים שאפילו נכנס אא״כ ,עובר עבירה אדם אין וכמארז״ל ,שטות הוא בחי׳ ,שטים .השטים נחל

השטים נחל את אפי׳ ,והשקה אזי ,הוי׳ מבית יוצא מעיין כשיהי׳ אך. שטות רוח בו ונהר נא׳ שעכשיו לפי והיינו. הארץ מן אעביר רוה״ט ואת ,שטות יהי׳ שלא ,כו'

לפי שאינו ,דפרודא עלמא נעשה ,יפרד ומשם לכך ,הגן את להשקות מעדן יוצא הארה בחי׳ רק הוא אבל ,מהמעיין ג״כ מקבל שהנהר דהגם .הנהר כו' בחי׳ רק מאיר עצמות בחי׳ ,הוי׳ מבית יוצא שמעיין ,לע״ל אבל. כו׳ לבינה שנמשך ,מהחכ׳ בלבד

יהי׳ שלא ,השטים נחל את והשקה אזי ,החכ׳ עצמות בחי׳ גילוי שהוא ,המעיין . כו׳ ברורה שפה העמים כל יתהפכו אז ולכך ,כו' פירוד בבחי׳

המקיף וכשנמשך ,המקיף לבחי׳ העלאה ,המנחה שהי׳ ,יעקב של המנחה הי׳ ועד״ז אותה על בו שנתקיים לפי ,לבו בכל שנשקו עד ,וכל מכל עשו נתהפך לכך ,בפנימי

המנחה שהביא מה יובן ובזה. כו׳ ברורה שפה עמים אל אהפוך אז בחי׳ ,שעה וע״ד, לקדושה שיתעלה ,טמא דבר אפי׳ להתהפך יוכל ששם לפי ,טמאים מדברים

.כו' כאורה כחשיכה ששם לפי ,כו׳ לטהר חזיר שעתידה לע״ל

הוא ,הלחם ששתי לפי. חוץ משתי הלחם ,מצה באות המנחות שכל מה יובן ובזה ,חמץ אפי׳ להפוך שיכול ,והנה כח התורה .ותושבע"פ תושב״כ בחי׳ ,תורה בחי׳

ואם, תורה של מלחמה ,לחם האכילהו ,שונאך רעב אם וכמ״ש ,יצה״ר שהוא בחי׳ והיינו. היצה״ר את להפוך ,התורה בכח שיש ,כו׳ תורה של מימה ,מים השקהו ,צמא את והשקה אזי ,כו׳ יוצא ומעיין בחי׳ שהוא ,נפקת מח״ע שאורייתא לפי גם להפוך שיכול לפי ,דוקא מחמץ באות הלחם שתי ,לזה .כו' השטים נחל ,הודאה בחי׳ ג״כ הוא שתודה לפי ,מחמץ באה תודה וגם .החמץ כו' את

לפי ,ג״כ מחמץ באה לכך ,מעיין בחי׳ שהוא ,החכ׳ עצמי׳ מבחי׳ המשכה שהיא . כנ״ל החמץ את גם להפוך ,התודה שבכח

,הארץ כל לה׳ הריעו ,לתודה מזמור ,'נא לכך .אחת בחי׳ הוא ,והלכה שתודה נמצא ,הלכה שייך מה ,יתורץ בזה וגם .א' בחי׳ הוא ,והלכה שתודה לפי .הלכה ר"ת

,השטים נחל את והשקה עי״ז ,החכ׳ מעין בחי׳ שע״י ,לפי .הארץ כל לה׳ להריעו

49

מעיין מבחי׳ נמשך שהוא ,הלכה בחי׳ וזהו ,ברורה שפה עמים על אהפוך אז בחי׳ ,בילקוט וכמ״ש ,כולם שיתהפכו ,הארץ כל לה׳ הריעו נעשה ,הלכה ע״י לכן .החכ׳

לפי ,'כו עמים אל אהפוך אז כי ,יתקיים דאז ,לע״ל ,אימתי ,הארץ כל לה׳ הריעו כו'. דוקא הלכה ע״י שזהו

50

הרממ"שהרבי מכ"ק אדמו"ר מאמר

ע"מ זי"ה נבג"זצוקללה

מוצש"ק פ' וישב כ"ף כסלו ה'תשי"זבס"ד

, ופירש בתרגום שבחא על קורבן תודתא, וכן לתודה הריעו להוי' כל הארץ 7מזמורלאומרו על זבחי תודה, והיינו, דקאי על בני ישראל המביאים פירש רש"י להודי'

מוסיף, משמע שהוא בין לישראל ובין לכל האומות. ובילקוט קרבן תודה. ובמדרש

מהי כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. וצריך להבין אימתי לעתיד, וכן הוא אומרהשייכות דקרבן תודה )שקשור עם ענין הנס( להזמן דלעתיד לבוא דוקא. גם צריך

כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה להבין המעלה דקרבן תודה, שעל זה אמרו חז"לאינו בטל. דהנה, מה שאמרו שלעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין קאי רק על קרבנות היחיד, שהרי קרבנות ציבור יהיו גם לעתיד לבוא, ואדרבה, שאז יהיו בשלימות

ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כו' כמצות רצונך, והיינו, נעלית יותר, כמ"ששדוקא בביהמ"ק השלישי תהי' הקרבת הקרבנות כמצות רצונך, משא"כ קודם לזה, לא מבעי בזמן הגלות שאין ביהמ"ק קיים, שאז אין בכלל ענין עבודת הקרבנות

בזמן בית שני, ואפילו בזמן בית ראשון, לא היתה עבודת כפשוטם, אלא אפילו

שזהו לפי שדוקא הקרבנות כמצות רצונך, בתכלית השלימות, וכמבואר בחסידותת בתכלית השלימות. לעתיד לבוא תהי' מציאותו של האדם המקריב והבהמה הנקרב

והענין בזה, דהנה, התנאי להקרבת הקרבן וההתחלה בזה היא מציאותו של האדם

אדם כי יקריב גו', והרי לאחר חטא עה"ד אין האדם בשלימות, המקריב, כמ"ששהענין דעולם על מילואו נברא הי' קודם החטא, משא"כ לאחרי כדאיתא במדרש

חטא עה"ד אין כבר ענין השלימות. ועד כדי כך, שאפילו בימי שלמה שקיימא

הנה השמים ושמי השמים לא , ואז הי' ביהמ"ק עליו נאמרסיהרא באשלמותאית', יכלכלוך אף כי הבית הזה, היינו, שדוקא בביהמ"ק )הבית הזה( היתה דירה לו

מ"מ, עדיין לא היתה השלימות כמו קודם החטא. וראי' לזה, שהרי אמרו חז"לאת רוח הטומאה שלאחרי חטא העגל חזרה כו', ורק בביאת המשיח יקויים היעוד

אלה תולדות פרץ, תולדות מלא, כיון שדוקא בביאת המשיח אעביר מן הארץ, ועז"ניות במילואו כמו שהי' קודם החטא, )שאז יבנה ביהמ"ק השלישי( יחזור העולם לה

המאמר נדפס בספר המאמרים תשי"ז ע' עו. 7

51

ואז יהי' האדם בתכלית השלימות. ומזה מובן שהקרבת הקרבן כמצות רצונך בתכלית השלימות יכולה להיות רק כאשר האדם המקריב וגם הבהמה הנקרבת הם בתכלית השלימות, שזה יהי' דוקא בביהמ"ק השלישי. וכיון שגם לעתיד לבוא יהי'

, שדוקא אז יהי' ענין הקרבנות בתכלית השלימות, עכצ"ל, ענין הקרבנות, ואדרבהשמה שאמרו כל הקרבנות בטלין קאי על קרבנות יחיד. אמנם, בקרבנות היחיד גופא ישנם קרבנות עולה, חטאת ואשם, שהם קדשי קדשים, ואילו קרבן תודה הוא קדשים

קרבן תודה. קלים, וצריך להבין מהו הטעם שכל קרבנות היחיד יהיו בטלין, חוץ מ

שכל ספרי הנביאים והכתובים עתידים ליבטל גם צריך להבין מה שאמרו חז"ללעתיד לבוא, והלכות אינן בטלין, שגם ענין זה שייך לפסוק מזמור לתודה הריעו

הוי' ל ריעוה( שא בכתבי האריז"ל )הובא במגלה עמוקותלהוי' כל הארץ, כדאיתארץ ר"ת הלכה, ומזה מובן שהלכה וקרבן תודה שייכים זל"ז בעניניהם, שלכן, ה לכ

בטלין, הנה קרבן תודה בשעה שכל קרבנות יחיד וכל ספרי הנביאים והכתובים והלכות אינן בטלין. ושייכות זו מודגשת גם במזמור לתודה, שלאחרי תיבת תודה

נרמז ענין ההלכה בהראשי תיבות דהריעו להוי' כל הארץ.

בהקדם כללות ענין התודה, שענינה בפשטות הוא שכאשר יארע לאדם ענין ב( ויובןעם ענינים של טבע ומדידה והגבלה שאין לו מקום בטבע, היינו, שע"פ שכל שקשור

הרי זה ענין שאין לו מקום, שזהו"ע של נס שלמעלה מהטבע, הנה אע"פ שאינו מבין זאת בשכלו, הרי הוא מודה ומביא קרבן תודה, שזהו"ע שלמעלה מהבנה והשגה. וכן הוא בכללות ענין הבריאה ובכללות ענין עבודת האדם, שיש עבודה

יש עבודה באופן של הודאה. והענין בזה, דהנה, כללות באופן של הבנה והשגה, וענין ההבנה וההשגה וכן ענין ההודאה כמו שהם למטה, הרי זה כמו כל שאר הענינים שישנם תחילה למעלה, ומשם נמשכו ונשתלשלו למטה בהאדם התחתון

ל דעות -א, והיינו, דכיון שלמעלה ישנו ענין הדעת, כמ"ש שהוא אדמה לעליון)מלשון דעת( הוי', לכן ישנו גם באדם ענין ההבנה וההשגה. אך בענין הדעת ישנם

, ומצד (, דעת תחתון ודעת עליוןעות תרין )כדאיתא בתקו"זדעות לשון רבים, ד ההודאה. הענין דדעת עליון נמשך למטה ענין

הענין, דהנה, דעת תחתון, שמו מורה שהוא דעת ששייך גם בתחתונים, ודעת וביאורעליון, שמו מורה שהוא למעלה מדעת תחתון, שאינו שייך בתחתונים. וענינו בכללות הבריאה )בכללות סדר ההשתלשלות עד לעוה"ז בפרט( ובאופן העבודה,

מצד דעת עליון, וישנו אופן כפי שמונח שישנו אופן כפי שמונח )ווי עס לייגט זיך(

שבדעת עליון הו"ע מיש לאין, ובדעת תחתון הו"ע מאין מצד דעת תחתון. וידועהבריאה ליש. דעת עליון הוא מיש לאין, היינו, שהמציאות דלמעלה )שממנה נעשית

52

וכל אשר בה( היא יש האמיתי, ואילו הבריאה כולה עד לעוה"ז הגשמי וכל הנבראים

לגבי המקור שמהוה ומחי' אותם, ועד שנקראים בשם אשר בו הם כאין וכלא חשיבעת תחתון כפי שמונח אצל התחתונים, דכיון שהם מרגישים אין ממש. אך יש גם ד

את מציאותם, ואין להם השגה בהמציאות שמהוה ומחי' אותם ומנהיג בהם ]שהרי אילו משיגים ומרגישים )לא רק בשכל, אלא גם בהרגש( את הכח שמהוה ומחי'

"י אותם היו בטלים ממציאותם, ולכן היתה ההתהוות באופן של התנשאות, היינו, עהעלם של המהוה והמחי' מהדבר שנתהווה וחי על ידו[, לכן הרי זה אצלם מאין ליש, היינו, שהמציאות שלהם נחשבת אצלם ליש, ואילו המקור המהוה ומחי' אותם הוא אין, היינו, שאינו בהמציאות של המציאות שלהם. ובעומק יותר, שכאשר

מאין, שפירושו לא דבר, מתבונן באופן התהוות היש, אזי מבין שהתהוותו היאוהיינו, שאי אפשר לומר שההתהוות היא מיש )יש מיש(, שהרי מציאות יש בהכרח שתהי' לה הגבלה, ומצד ענין ההגבלה לא יתכן שמדבר אחד יתהווה דבר הפכי,

שלאחרי כל ריבוי ההשתלשלות ברוחניות לא יוכל להיות מרוחניות ובלשון הידוע( להענין דעילה גשמיות. וזהו החילוק שבין ענין הבריאה )שהיא באופן של יש מאין

לשלות המדריגות יכול להיות ריחוק ועלול, שבעילה ועלול הנה אע"פ שבהשתהערך בין העילה הראשונה ובין העלול היותר אחרון, מ"מ, כיון שהעלול היותר אחרון כלול בעילתו, וכן הוא עד למעלה מעלה, הרי הוא בערך גם להעילה הראשונה, והיינו, שאין זה אלא שניתוספו ריבוי דרגות שנשתלשלו זמ"ז, אבל כל

זל"ז. וכן הוא בכללות ההשתלשלות שעולם אחד משתלשל המדריגות הם בערך מהעולם שלמעלה הימנו בדרך עילה ועלול, הנה אף שגדול ביותר ריחוק הערך בין עולמות היותר תחתונים לעולמות היותר עליונים, מ"מ, יש שייכות וערך ביניהם.

ש, הרי ולכן אין זה נקרא בשם יש מאין, דכיון שהעולם היותר תחתון נקרא בשם יגם העילה היותר עליונה )שיש לה איזה ערך להיש שנשתלשל ממנה( היא מציאות כזו שיש לה שייכות עם יש, ולכן הרי זה יש מיש ולא יש מאין. וכן הוא בכלל בענין השתלשלות בכחות האדם, כמו השתלשלות אותיות הדיבור מאותיות המחשבה,

יבור הם לזולתו, שזהו ריחוק שאע"פ שאותיות המחשבה הם לעצמו ואותיות הדהערך, מ"מ, אותיות הדיבור כלולים בהעלם באותיות המחשבה, ומשם באים מההעלם אל הגילוי, אבל לא מאין ליש. וכן הוא בהאדם גם כמו שהוא לעצמו, שהשתלשלות הכחות היא באופן של עילה ועלול, כמו המדות שמשתלשלים

כשלעצמו, הנה כל זה הוא באופן של מהשכל, ועד"ז במדות כשלעצמם וכן בשכל עילה ועלול. אמנם כללות הענין דבריאת העולמות מדבר הוי', היינו, שנתהווה מציאות שנקראת בשם יש, ע"י דבר הוי' שהוא הכח המהוה והמחי', הרי זה באופן

53

שנקרא בדעת תחתון בשם יש מאין, היינו, שהתהוות היש אינה בדרך עילה ועלול, מאין )פון נישט(.אלא שנתהווה

ל הוי', מוכח, שלא רק דעת -ל דעות הוי', היינו, שב' הדעות הם בא-ממש"נ א והנהעליון הוא אמת, אלא גם דעת תחתון הוא אמת. והיינו, שאי אפשר לומר שהעולם וכל אשר בו הוא מציאות שקר, שהרי נאמר בתורה בראשית ברא אלקים את השמים

, ובעולם זה דוקא ניתנה התורה והציווי על קיום המצוות, שזוהי הוכחה ואת הארץ גמורה

ל -שהעולם הוא מציאות, ולכן נקרא בשם יש. וביחד עם זה ישנו גם דעת עליון )אלגבי כח המהוה ומחי', מיש דעות, דעות תרין( שהמציאות כולה כלא חשיב ממש

לאין. ולכאורה אינו מובן, איך יצדקו דעות תרין, דעת עליון ודעת תחתון, שניהם , יחד. אך הענין הוא, שמצד השלימות דלמעלה שמחייבת להיות נמנע הנמנעות

ים להיות שני הפכים בנושא אחד ובבת אחת, היינו, שיהיו הן דעת עליון והן יכולדעת תחתון, ושניהם יהיו אמת. אמנם, בנוגע להבנה והשגה דאדם התחתון, שאצלו מונח הענין דדעת תחתון )כיון שמרגיש את מציאותו, ואינו מרגיש וגם אינו משיג

דר ההבנה והשגה במהות את המציאות שמהוה ומחי' אותו, במכ"ש וק"ו מהענפשו(, אינו מובן, איך שייך אצלו הענין דדעת עליון. אך הענין הוא, ששייכותו של האדם לדעת עליון היא באופן של הודאה, שאע"פ שאינו מושג אצלו הרי הוא מודה

, והיינו, שאע"פ שע"פ השגתם צריך להיות שכך הוא. וע"ד מודים חכמים לר' מאירכמו שהם אומרים, אעפ"כ הם מודים לר"מ שהאמת הוא כמו שהוא אומר, שהודאה זו אינה ע"פ השגה כו'. וכן הוא אופן העבודה שמצד הודאה, שאע"פ שמרגיש את

זה ומקיים מצוות בהנבראים מציאותו, ורואה מציאות של עולם, ולומד תורה בעולם שבו, מ"מ, בשעת מעשה יש בו ענין ההודאה בהענין ההפכי, שהעולם כולו הוא אין

ממש, ונתהווה מיש האמיתי, כמו שהוא בדעת עליון.

ב' הדעות דדעת עליון ודעת תחתון ענינם בשמות הוא החילוק שבין שם ג( והנה, , ואלקים הוא מלשון כחהטבעאלקים ושם הוי'. דהנה, שם אלקים הוא בגמטריא

ואת אילי הארץ לקח, שהוא שלכן שייך לומר הלשון אלקים גם על נבראים, כמ"ש

עד האלקים יבוא דבר מלשון כח, וכן מצינו שהדיין נקרא בשם אלקים, כמ"ש

, וזהו גם שאלקים הוא לשון רבים .שניהם, וכמו כן המלאכים נקראים בשם אלקיםהוא בחי' האלקות שבא בהתלבשות למטה בהנבראים. והו"ע דעת והיינו, לפי ש

54

תחתון שישנו גם באלקות כפי שבא בהתלבשות בעולם, ובאופן של העלם כו'. , שזהו אמנם שם הוי' הוא למעלה מהעולם, שזהו שהוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד

היפך מציאות הנבראים. ולכן מצד שם הוי' הו"ע דעת עליון שהוא מיש לאין.

ל -וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים, שזהו ע"ד הענין דא ועז"נ, ששניהם אמת, ולכן צריך האדם ללמוד תורה ולקיים מצוות בהמציאות דעות הוי'

שלמטה, ולידע שמציאות זו כלא חשיב ממש, וכל מציאותה אינה אלא דבר הוי' שמהוה ומחי' ומקיים אותה.

ויכל אלקים ביום השביעי )לאחרי גמר על הפסוק יובן גם מ"ש במדרש ובזההבריאה בששת ימי בראשית(, משל למלך שעשה טבעת מה היתה חסירה חותם, כך

ת בא חותם. והיינו, העולם דומה לטבעת, מה הי' העולם חסר חותם, כיון שבא שבשכוונת המדרש לתרץ הקושיא במש"נ ויכל אלקים ביום השביעי, שמזה משמע שהמלאכה נגמרה ביום השביעי )שגם ביום השביעי הי' ענין של מלאכה(, והלא

הוי' גו' וביום השביעי שבת וינפש. ועל זה מתרץ שהעולם ששת ימים עשה כתיבדומה לטבעת ושבת הוא החותם. ולכאורה אינו מובן התירוץ, שהרי גם החותם הוא

חותם, היינו, שלולי החותם חסר חסר חלק מהבריאה, כמובן מהלשון שהי' העולםובן ע"פ עדיין בהבריאה, וא"כ, איך הי' יכול החותם להעשות בשבת. אך הענין י

ביאור המשל שהעולם דומה לטבעת, דכשם שטבעת היא דבר המקיף את האצבע, כמו כן האור האלקי שמהוה ומקיים את העולם הוא )לא באופן פנימי, היינו, שהנבראים שבעולם מקבלים את האור בפנימיותם בהבנה והשגה, אלא( באופן

ר פנימי צריך להיות מקיף. וטעם הדבר שאינו בא באופן פנימי, הוא, לפי שאומתאים אל הכלי, והכלי מקבלו ומשיגו כו', ואילו הי' העולם והנבראים שבו מקבלים ומשיגים את דבר הוי' שמהוה ומחי' אותם, אזי לא היו במציאות כזו כפי שהם עתה )יש ודבר נפרד(, וכדי שתהי' התהוות העולם כפי שעלה ברצונו ית' שיהי'

וקא עי"ז שהוא דומה לטבעת, שהאור האלקי הוא בבחי' מציאות יש כו', הרי זה דמקיף, באופן של התנשאות. אמנם, תכלית כוונת בריאת העולם הוא לפעול בהיש ענין הביטול, שידע וירגיש שהוא אין, וכל זמן שהעולם הוא במציאות יש, הרי הוא

בת, שהוא עדיין חסר חותם, כיון שחסרה בו תכלית הכוונה. וענין זה נפעל ביום השחותמו של הקב"ה אמת, והו"ע גילוי שם בדוגמת ענין החותם, דהנה אמרו חז"ל

והוי' אלקים אמת, שהוא לבדו האמת כו', הוא שהנביא אומר הוי', ובלשון הרמב"םוהו"ע יש האמיתי, שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים. וזהו בא שבת בא חותם,

, היינו, שגם וי', שזהו"ע ואמת הוי' לעולםהיינו, שבשבת נמשך בעולם גילוי שם ה

55

בהבריאה שהתהוותה משם אלקים, כמ"ש בראשית ברא אלקים, יומשך ויתגלה שם ם השבת הוי' שלמעלה מהבריאה. ועוד זאת, שלאח"ז נאמר שם הוי' )לא רק על יו

אלה תולדות השמים והארץ ביום עשות עצמו, אלא( גם על כללות הבריאה, כמ"שהוי' אלקים גו', כיון שיום השבת פועל החותם בהבריאה, שגם במציאות היש

שם הוי' שלמעלה מהבריאה, שזהו"ע דעת עליון. יומשך ענין הביטול ע"י גילוי

גם כללות ענין הנסים שלמעלה מהטבע. דהנה, הנהגת הטבע נמשכת משם ד( וזהואלקים, בגימטריא הטבע, שמצד זה נעשית ההנהגה באופן שעולם כמנהגו נוהג, ע"פ חוקי הטבע שנקבעו כאשר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, באופן

והגבלה. ולמעלה מזה הו"ע הנס, דנס הוא מלשון הגבהה, היינו, הגבהת של מדידה, וענין זה נעשה עי"ז שפועלים הגבהה בכללות הענין דשם אלקים, הטבע

ארוממך אלקי המלך, היינו, ששם אלקים מתרומם עד שנכלל בשם הוי', כמ"ששזהו"ע הוי' הוא האלקים. וכאשר נעשה ענין של נס, אזי נעשית העבודה באופן של

אם על תודה יקריבנו )אם על הודאה, ובעבודת הקרבנות הו"ע קרבן תודה, כמ"שדבר הודאה על נס שנעשה לו(, שזהו קרבן שקשור )לא עם הבנה והשגה, אלא( עם

.הודאה שלמעלה מהבנה והשגה, שהו"ע דעת עליון

תודה אינו בטל, יובן מאמר רז"ל שלעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן ה( ועפ"זהיינו, שמכל קרבנות היחיד ישאר רק קרבן תודה. דהנה, לעתיד לבוא יהי' העולם על מילואו בגלוי, ויהי' בו גילוי שם הוי' )ביום עשות הוי' אלקים גו'(, ותתגלה תכלית הבריאה שהעולם יהי' דירה לו ית', שענין הדירה הוא שבה נמצא כל עצמותו

ולכן יתבטלו אז כל קרבנות היחיד, כי, קרבנות היחיד .ומהותו ללא העלם והסתרהם קרבנות הבאים לכפר על חטא, כמו חטאת ואשם, ואפילו עולה שגם היא מכפרת

, וכיון שלעתיד לבוא כתיב את רוח הטומאה על הרהור הלב, ומכפרת גם על עשהאעביר מן הארץ, אזי יתבטלו כל קרבנות אלו. אך קרבן תודה אינו בטל, שיהי' גם לעתיד לבוא, ואדרבה, עיקרו יהי' לעתיד לבוא. דהנה, לעתיד לבוא כתיב ונגלה

, היינו, שיתבטלו ההעלמות וההסתרים, וכל הענינים ולא יכנף עוד מוריך וי',כבוד היהיו בגילוי, ומ"מ, לא כל הענינים יומשכו ויבואו בהבנת והשגת הנבראים, אלא גם

י' דעת עליון, שלמעלה מהבנה והשגה, ובא באופן של אז יהיו ענינים שישארו בבח הודאה דוקא.

יותר, הנה הענין דדעת עליון כפי שהוא עכשיו יומשך לעתיד לבוא באופן ובפרטיותבחי' דעת תחתון, דכיון שלעתיד לבוא תהי' , היינו, שענין זה יהי' בשל הבנה והשגה

שלימות האדם והעולם )כנ"ל ס"א(, אזי תהי' ההבנה וההשגה במדריגות ועולמות

56

נעלים יותר, שעכשיו אינם יכולים לבוא בהבנה והשגה. דהנה, ידוע שקודם החטא הי' מעמד ומצב העולמות במדריגה נעלית יותר שלא בערך לגבי מעמד ומצב

פרטי המדריגות בזה(, ולכן, עכשיו אין אנו )כמבואר בכתבי האריז"ל העולמות עתהיכולים לקבל את ההבנה וההשגה של מלאכים, וכן הוא בכללות העולמות, עולם

ד לבוא יומשכו ויתגלו ענינים היותר למעלה מעולם, גבוה מעל גבוה גו'. אך לעתינעלים באופן של הבנה והשגה. אבל אעפ"כ, גם לעתיד לבוא שיומשכו ענינים היותר נעלים באופן של הבנה והשגה, יהיו כמה דרגות בדעות, ואז יהי' בחי' דעת עליון במדריגה עליונה יותר, ולגבי מדריגה זו תהי' העבודה באופן של הודאה, וזהו

תודה אינו בטל.שקרבן

, בנוגע לכללות ענין גם מ"ש הריעו להוי' כל הארץ, ר"ת הלכה. דהנה ו( וזהו

אלו ואלו דברי אלקים חיים, והלכה כב"ה, ופריך, וכי מאחר ההלכה איתא בגמראשאלו ואלו דברי אלקים חיים, מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן, ומשני, מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי ב"ש, ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש

שהלכה כמותו בכל מקום. והענין בזה, איתא והוי' עמו לדבריהן. ובגמרא סנהדריןשלות והבנה והשגה, שהכרעת ההלכה היא מצד שם הוי' שלמעלה מהטבע והשתל

ולכן נמשכת ממנו ההכרעה במקום שיש שתי דעות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים. והיינו, דעם היות שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אלקים חיים דייקא, שלמעלה משם אלקים מצ"ע )שלכן אינו נקרא אלקים סתם, אלא אלקים חיים(, וכידוע שאלקים

חיים קאי על ספירת הבינה כפי שנמשך בה בחי' קאי על ספירת הבינה, ואלקיםהחכמה תחי', מ"מ, מצד כללות ספירת הבינה ישנם החכמה, שנקראת חיים, כמ"ש

וסברות כו"כ סברות, וכמו בשכל האדם התחתון למטה שיש בו סברות לימין

לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא מ"ט פנים טהור ומ"ט לשמאל. וזהו שאמרו חז"לפנים כו', ומצד זה ישנם סברות לכאן ולכאן, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. אמנם,

ם הוי' דייקא, שלמעלה גם מאלקים חיים, שעז"נ והוי' אלקים כאשר הוי' עמו, שאמת, ואמת הוי' לעולם, אזי נפסקת הלכה כמותו דוקא. ואף שמצד זה שאלו ואלו דברי אלקים הרי שתי הדעות הם אמת, מ"מ, באמת גופא יש כמה דרגות, וכמו שפת

, וכפי שמצינו בתפלה שבין ק"ש לשמו"ע אומרים ד' , אמת ואמת לאמיתואמתפעמים אמת קודם עזרת, וד' פעמים אמת לאחרי עזרת, שהם חילוקי דרגות באמת

לה מדרגא. ומזה מובן גם בנוגע לדברי תורה, שישנו הענין דאמת הוי', דרגא למעאמת לאמיתו, שלמעלה מהדרגא שממנה ניתנו דברי תורה במ"ט פנים טהור ומ"ט

פנים כו', ומשם נמשך פסק ההלכה.

57

זה אמרו חז"ל מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו ועלן דהלכה כמותן הוא לא מצד מעלת ההבנה וההשגה, שהרי כו', והיינו, שהעני

, אלא מפני שנוחין אדרבה, בענין ההבנה וההשגה גדלה מעלת ב"ש שחריפי טפישמקדימין דברי ב"ש ועלובין היו כו', שזהו"ע שלמעלה מהבנה והשגה, כמובן מזה

לדבריהן, היינו, שאף שבשכלם של ב"ה הונח כדברי עצמם, מ"מ, להיותם נוחין ועלובין, הקדימו דברי ב"ש לדבריהן, אע"פ שבשכלם הי' מונח הענין באופן אחר. והיינו, שהענין דנוחין ועלובין, ענין הביטול, הוא הכלי להגיע לדרגא שלמעלה

ם שבו ישנם מ"ט פנים לכאן ולכאן, שזוהי בחי' מהבנה והשגה, למעלה מהמקו

מרום וקדוש אשכון עצמות החכמה, שמשם דוקא נמשכת הלכה פסוקה. וע"ד מ"ש את דכא ושפל רוח דוקא. –

ודאה )מזמור לתודה( לענין ההלכה )הריעו יובן הקשר והשייכות שבין ענין הה ובזהלהוי' כל הארץ, ר"ת הלכה(, כי, כדי שתהי' הלכה כמותו לא מספיק ענין ההבנה וההשגה בלבד, אפילו הבנה והשגה שמבחי' אלקים חיים, אלא צריך להיות גם ענין ההודאה שלמעלה מהבנה והשגה, שהו"ע דנוחין ועלובין, שעי"ז נעשה הוי' עמו,

י' שלמעלה אפילו מאלקים חיים, להיות הלכה כמותו. וזהו גם הטעם שם הושהלכות אינן בטלין לעתיד לבוא, כי לעתיד לבוא יהי' גילוי שם הוי', כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, ובאופן שלא יכנף עוד מוריך, ולכן

יהי' אז אמיתית ענין ההלכה.

הענין דהריעו להוי' כל הארץ, שבראשי התיבות מרומז ענין יובן גם ז( ועפ"זההלכה. דהנה, כללות הענין דהכרעת ההלכה שייך רק בענינים שיש בהם ספק שיכול להיות לכאן ולכאן, שזהו"ע דמ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. והיינו, . שבענינים שהם קדושה לגמרי לא שייך דעות לכאן ולכאן, להיותם קדושה גמורה

וכמו כן בקצה ההפכי, בג' קליפות הטמאות, גם לא שייך דעות לכאן ולכאן.

על הפסוק להבדיל בין הטמא ובין הטהור גו', אין צריך לומר בין וכדרשת חז"ליו של קנה לנשחט רובו. והיינו, שיש ענינים חמור לפרה כו', אלא בין נשחט חצ

שהם מצד קליפת נוגה שמעורבים טוב ורע, ובהם צ"ל פסק ההלכה מי מהם גובר, הטוב שבהם או הרע שבהם, שזהו החילוק דמ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. ובכללות הוא החילוק בין ב' אופני ההנהגה דבית שמאי ובית הלל שהללו מחמירים

, דהיינו ששמאי הוא מלשון השם אורחותיו לים, כפי שמבאר רבינו הזקןוהללו מקיוא, שמדקדק ומקפיד ביותר, שזהו מצד מדת הגבורה ששוקל דרכיו איך ומה ה

, שהו"ע האור וגילוי והדין, ולכן ענינם להחמיר, משא"כ הלל הוא מלשון בהלו נרו

58

עד שאומרים כלה דשם הוי', שמצד זה נעשית ההנהגה במדת הרחמים והחסדים,נאה וחסודה אפילו אם היא חיגרת או סומא כו'. ומצד זה יש מ"ט פנים לכאן ומ"ט פנים לכאן, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כיון שמצד התערובות דטוב ורע יכולה

להיות ההכרעה לכאן ולכאן, ופסק ההלכה הוא כבית הלל, כיון שהוי' עמו, כנ"ל.

עו להוי' כל הארץ, ר"ת הלכה. והענין בזה, דהנה, פסק ההלכה נעשה הרי וע"יבתיבת הריעו יש ב' פירושים, הריעו מלשון שירה ותרועה, והריעו מלשון שבירה. והיינו, שכדי לפעול בעניני הרשות שיהי' בהם הענין דהריעו להוי', מלשון שירה ותרועה, הרי זה ע"י הריעו מלשון שבירה, שהו"ע שבירת הישות והמציאות דהעולם, שיהי' נרגש בו שהוא אין ובטל ליש האמיתי. וענין זה נעשה ע"י שם הוי' דוקא )הריעו להוי'(, שהרי הענין דהלכה כמותו )שמצד זה נעשית ההכרעה בהתערובות טוב ורע( הוא מצד זה שהוי' עמו, ובא ע"י הביטול דנוחין ועלובין,

החכמה בבינה שבבחי' שעי"ז ממשיכים מבחי' עצמות החכמה שלמעלה מהמשכתאלקים חיים, ופועל הביטול והשבירה בעולם )הריעו לשון שבירה(, להיות הריעו להוי' מלשון שירה ותרועה, וכמשמעות המדרש שהוא בין לישראל ובין לכל האומות, וכמ"ש בילקוט אימתי לעתיד, שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו'

לעבדו שכם אחד.

שמזמור לתודה הוא בחי' וגו', דהנה, איתא בכתבי האריז"ל מזמור לתודה ח( וזהויחוד או"א, והענין בזה, שאין הכוונה ליחוד חיצוני, שיחוד זה הוא תמידי, והוא רק

ההנהגה שמצד שם אלקים, אלא לצורך קיום העולמות כמו שהם, שזוהי כללותהכוונה היא ליחוד פנימי דאו"א, שהוא בחי' המשכה חדשה שלמעלה מהשגה, והו"ע התגלות בחי' דעת עליון, שהיא למעלה מהשגה, ולכן באה בבחי' הודאה. והיינו, שיחוד או"א )חו"ב( הו"ע יחוד ב' הדעות דדעת עליון ודעת תחתון, כי, בינה

, וחכמה היא בחי' דעת עליון. וזהו גם כללות ענין הנסים,היא בחי' דעת תחתוןכפשטות הענין דמזמור לתודה דקאי על בנ"י המביאים קרבן תודה על נס שנעשה

ארבעה צריכים להודות כו', ארבעה דייקא, כנגד ד' אותיות שם הוי', להם, כמארז"לשמשם נמשך כללות ענין הנסים שלמעלה מהטבע. וזהו גם שמזמור לתודה הוא

. וענין זה , שהו"ע אתר עילאה סתימא דכל סתימיןמזמור ק', כנגד מאה ברכות)מזמור לתודה שאומרים בנ"י על נסים שנעשו להם( נעשה הכנה להענין דהריעו

א רק על ישראל אלא גם על אומות העולם, ועד להשלימות להוי' כל הארץ, דקאי ל שבזה לעתיד לבוא, שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו'.

59

זה מודגש יותר כאשר נעשה נס לנשמה כללית ונשיא הדור, דכיון דבתר רישא וכל, וכן בזמן , יכול כל אחד מאנשי הדור לומר ברוך שעשה נס במקום הזהגופא אזיל

הזה, כמו בימים ההם, שיומשך בגלוי ענין הנס וההרמה כו', עד אשר הוי' יהי' לך .לאור עולם