עם אליהו פתח ד"ה ]מאמר *ה'תשט"ו כסלו בס"ד. י"טביאורים[

הוא בחושבן, אנת ולא חד הוא אנת עלמין ואמר, רבון אליהו פתח בך תפיסא מחשבה סתימין, לית כל על עילאין, סתימא כל על עילאה

]הלשון 1ספירן עשר להון וקרינן תיקונין עשר דאפיקת הוא כלל, אנת תפלה כמו שהוא בזה תפלה, ומבארים לשון עלמין' הוא 'רבון

שצריך כן גם בזה הזהר. ומובן תיקוני של עצמו הלימוד שלפני א-לקיים, לבין )גבוה( בעניינים השכלה בין הדוק קשר להיותומבארברסלב([ של תפלות מלקוטי להעיר )ויש תפלה כ"ק .

, שחשיב3)ה'תש"ב( כסלו בי"ט שאמרו2זה ד"ה במאמרו אדמו"ר מו"ח חד הוא דאצילות. אנת הע"ס עד אוא"ס שמעצמות המדריגות כל כאן זו בחינה הכתר, עתיק. ועל פנימיות הוא אוא"ס, ובכתר עצמות הוא

הענינים לאח"ז, דכל הנמנים הענינים בחושבן בחושבן, שאינו ולא אמר לגבי ערוך באין עילאין( הם כל על עילאה גם )כולל לאח"ז הנמנים

על עילאה הוא בחושבן. אנת עמהם, לא נחשב אינו חד, ולכן הוא אנת חכמה הוא סתימין כל על הכתר, אריך. סתימא חיצוניות הוא עילאין כל

]פנימיות החכמה פנימיות הוא כלל בך תפיסא מחשבה דאריך. לית מודעות להיות שיכול הדבר אריך, ומשמעות כללות הוא החכמה

להשיג יכול פרטיו כל על התחתון למטה, שהעולם אריך של ממדרגתו. למעלה הוא שאריך אריך, למרות לגילוי מוכן והוא

דאריך דאריך, וכתר חכמה הוא אריך של העליונות של וההשגה שייכות לה יש )ומ"מ למטה מתגלה שאינה אריך בחינת הוא

אנתלמטה([ הם עשר דאפיקת הוא . דאצילות. הע"ס תיקונין, תיקונין( הוא, )עשר במספר הם הספירות שבאצילות ומבאר, דהטעם

שייך )גבול(, ובהשתלשלות ההשתלשלות סדר בכלל הוא אצילות כי לג' כלל בדרך נחלקים כאן שחשיב מובן, דהענינים המספר. ומזה ענין

ויש4 הערה ]ראה חלוקות חלוקות לומר . כנגד הן אלו שג' ידיעת כלא קמיה וכולא סובב ממלא השגת החיות חשיב.

ולכן ושלילת השלילה ג' חלוקות: עתיק באריך גם השלילה, אריך חיצוניות – שבאריך דאריך, חכמה – שבאריך הכתר, .אריך[ של ממלא הממלא, כאן בחינת החכמה, כנגד ופנימיות

שקאיבחושבן[ ]ולא חד הוא אנת נעתק עתיק, שהוא )כנ"ל( על ערוך, בעין בחושבן, והוא ולא ]כמשמעות מהשתלשלות ומובדל סתימין, לית כל על ]סתימא עילאין כל על עילאה הוא , אנתכנ"ל[

בזהר כל', ולעיל 'על הוא כאן כלל. הלשון בך תפיסא מחשבהסתימא שרה חיי בד"ה המובא הלשון: סתימין, דכל )השני(

סתימין הם שגם או"א פרצופי לתוך שמתלבש לאריך ומתייחס

ונראה פרצופי בתוך ומתלבשים כדי מדגיש שכאן זו"נ. 'על' בחינות בזה או"א, יש בפרצופי אריך התלבשות שלמרות לבאר

כל )סיבה(, ועל עלאה נקרא לכן מתלבש שאינו שונות: כתר בחינה יש אח"כ הפרצופים בהתלבשות שגם מדגיש עלאין

זה )ולפי התחתון בפרצוף מתלבש שאינו העליון בפרצוף כל על סיבה(. וסתימא רק ולא עליון גם 'עלאה' הוא משמעות

פרצופי בתוך מתלבש אינו הוא דאריך, שגם חכמה הוא סתימין שיש כיון 'על'( אלא עליו נאמר )שלכן החכמה פנימיות כמו או"א

שג' בחינות הנ"ל סתימא. ולפי נקרא להתלבשות, לכן שייכות לו ביותר חשיב, מובן כלא קמיה סובב, וכולא ממלא כנגד הם אלו

מהשתלשלות למעלה , שהואהראשונות[ 'על' בב' הבחינות הלשון הע"ס תיקונין, הם עשר דאפיקת הוא להשתלשלות, אנת שייך אבל

דמסירת העבודה ידי , שעל5בהמאמר . וממשיך4דאצילות, השתלשלות שהוא מה הגילוי בהע"ס. ועי"ז חד הוא אנת מבחינת ממשיכים נפש

מאמר לימוד של ההשלכה ]וזהו 6בטבע נמשך מהטבע למעלהנוסף אליהו פתח סדר של בהשכלה משמעותו על בעבודה,

.עלמין'[ 'רבון – ההשתלשלות, ובתפלה

עשר דאפיקת הוא אנת אליהו דפתח בהמאמר שאומר מזה והנהב( דאצילות הע"ס האצלת על עלמין, שהטעם בהון כו' לאנהגא תיקונין

שלמעלה העולמות, מובן, דהמדריגות תהי' הנהגת ידם שעל בכדי הוא הוא דאנת הגילוי העולמות. ועפ"ז, גם מהנהגת למעלה הם מהע"ס שהמשכת אומר מהטבע. ובהמאמר למעלה הוא]אריך[וכו' עילאה ]ויש חד הוא אנת מבחינת ההמשכה ע"י הוא מהטבע שלמעלה הגילוי ולא חד הוא מ-אנת מוסיף( המשכה צריך)מה מה לשם להבין

לרבי מנין להבין יש עילאה. גם הוא מ-אנת המשכה מספיק חד, הרי הוא מ-אנת היא הטבע מן הלמעלה שהמשכת הריי"ץ

הוא מ-אנת המשכה שמספיק אליהו מפתח לכאורה מובן היא טבע שע"פ העולם הנהגת שגם להבין, דכיון צריך . גםעילאה[ כו' תיקונין עשר דאפיקת הוא אנתזה, באופן העולם את מנהיג שאוא"סלמה בהון לאנהגא המשכת שבהטבע צריך עלמין, הגילוי תהי'

הנס, הרי בא מה לשם הבנה של שאלה ]זו מהטבע שלמעלה חלקים משני מורכבת זו אנת. שאלה בחינת ישנה כבר בלעדיו

של כשההמשכה הנס תועלת הראשונה: מה לשאלה בהתאםומה הוא מ-אנת היא הנס בא כשהנס שלו התועלת עילאה,

לגילוי ביחס ירידה הוא שהנס שואל אינו )אבל חד הוא מ-אנת הוא אנת של לגילוי בנוגע שגם (, כיון8 הערה )ראה הטבע של

העולמות את מנהיג שאוא"ס דזה . והגם'אנת'[ של גילוי יש עילאה

היא העולמות ]דהנהגת דע"ס בהכלים התלבשותו ע"י הוא הע"ס ע"יובכדי המתלבש מהאור ע"י הוא בעולמות יתלבש שהאור בעולמות,

שתי שיש לומר נראה היה זה ]ולפי)תחלה( בהכלים[ שמתלבש ,בטבע[ שמלובש כמו מהטבע, ואנת נבדלות: למעלה בחינות

עם קשור הוא ובהעולמות בהכלים מתלבש שהאור לאחרי גם הרי . וכמבוארנבדלות[ בחינות שתי כאן אין זה ]ולפי גבול הבלי אוא"ס

שטבע )הגם התמידיות ענין יש הטבע שבהנהגת דזה7תרס"ו בהמשך מוגבל(, הוא, כי חיות בהנבראים, שהוא שמלובש האלקי מהחיות הוא

מאוא"ס הוא הקו, ששרשו מאור הוא בהנבראים המלובש החיות שרש שלמעלה הגילוי בו שנמשך ע"י הוא דטבע , והשלימות8הצמצום שלפני

הוא בזו זו קשורות הבחינות ששתי לכך ]והראיה מהטבע שבין כיון בנס תועלת הטבע. לסיכום: אין הנהגת של התמידיות

.[8 הערה אנת. וראה בחינת גילוי עצמו בטבע יש כה

טבע ע"פ העולם את מנהיג שהקב"ה דזה הי' אפ"ל, דכיון ולכאורה במערב, ושוקעת במזרח זורחת השמש ויום יום ]דבכל בשוה תמיד הוא

את המנהיג הוא שהקב"ה בגילוי ניכר אין הטבע[, לכן עניני בכל ועד"זוע"י9מעצמו מתנהג שהעולם לטעות מקום ויש העולם הנסים ,

הנהגת שגם מוכיח הטבע, זה הנהגת את משנה הקב"ה שלפעמים לפי . אבלהחפצא[ מצד ולא הגברא ]מצד מהקב"ה היא10הטבע

הוא שהטבעהגברא[ ]מצד בגלוי שיהי' ניכר היא דטבע זה, השלימות הגילוי בטבע )דמס"נ( נמשך העבודה שע"י אומר אלקות, ובהמאמר

בטבע שנמשך אומר שאינו מהלשון מדייק ]הרבי מהטבע דלמעלה מציאות בטבע נמשך הטבע, שאכן את מנהיג שהקב"ה הגילוי שהנס מזה מהטבע, ומובן דלמעלה מציאות שהיא יותר גבוה.עצמו[ הטבע של בחפצא לתוספת מביא

)אלקים אלקים משם הוא הטבע דשרש11דרושים בכמה ומבוארג( שם, דבשם הוי'. ומבאר משם הוא הנסים (, ושורש12הטבע בגימטריא היא ההתהוות שכל אין, היינו ולמטה יש עליון, שלמעלה דעת הוי' הוא

עילאין כל על עילאה בחינת ]זו חשיב קמי' כלא וכולא ואפס אין בעילאה שמקורו נס של המעלה מה לבאר מתחיל דלעיל, וכאן

חד, הוא מאנת נשך כשהנס התוספת יובן עילאין, ובזה כל על היא תחתון, שהבריאה דעת הוא אלקים , ובשםהריי"ץ[ הרבי כדברי

אותם שמהווה האלקי ]והכח יש מציאות הם שהנבראים ליש, היינו מאיןאין בשם נקרא ]ויש שאינו אין, המבואר ע"ד לומר, שהוא מושג[.

דההתהוות13במק"א )בראשית התלבשות בדרך היא אלקים שמשם לענין מקור שהוא מורה (, דזהנפעל[ ולא פעל ]בבנין 14אלקים ברא

ולכן לגבי', מקום תופסים הם ממנו שמתהווים הנבראים ההתהוות.

יש. שלמטה תחתון דעת – היש ביטול רק הוא שלהם והביטול הוי' כי שם את )יהללו ממילא דבדרך באופן הוי' היא שמשם וההתהוות

ולכן מענין מופלא שהוא מורה (, שזה15ונבראו צוה הוא ההתהוות, – במציאות לגבי', ביטול מקום תופסים אינם ממנו שמתהווים הנבראים

מתהווים: סוגי שני שיש מבואר זה ]לפיאין[ שלמטה עליון דעת בדעת במציאות, והמתהווים בביטול הם עליון בדעת המתהווים

)כמו ממהנדס לזה משל לומר בלבד. יש היש בביטול הם תחתון )התוכנה( מצד שבנה המערכת את מחשבים( שמבין מתכנת

וביצועי המפעיל המוח טפלים המערכת אותה, )התוכנה( הללו. לביצועים ומביא הקלעים מאחורי שעומד למה ובטלים

אינו במערכת המשתמש כן שאין מה אלא רואה שנבנתה, שהביא העיקר, והמוח בשבילו שבה, והביצועים, וזה החיצוניות.ממנה[ מפיק שהוא לתוצאה טפל לתוצאה

הוי' הוא השמות, דבשם בענין שהוא , דכמו11בהדרושים ומבואר וטבע נס בענין גם הוא תחתון, עד"ז דעת הוא אלקים ובשם עליון דעת

דהנהגת )הנמשכים ואלקים(, תחתון, דעת מצד היא הטבע מהוי' ]ויש דעת מבחינת הם מהטבע שלמעלה והנסים לומר, עליון.

שרשם, מצד רק לא היא תחתון ודעת עליון לדעת וטבע דנס שהשייכות מצד גם מאלקים, אלא הוא הטבע מהוי' ושרש הוא הנסים דשרשוהענין וטבע דנס הענין שהקב"ה היא הטבע הוא, דהנהגת עצמם. דזה לפי נברא כל את מנהיג הנבראים שבהנהגה מורה ענינו, זו,

למטה תופסים והנהגה מקום, את מנהיג שהקב"ה היא נסית יש. כי וטבע תכונת כפי ולא רצונו כפי העולם זו, בהנהגה הנבראים,

למטה תופסים אינם הנבראים וע"י מקום, הנמשכים הנסים אין[. החיבור מהטבע, נעשה דלמעלה הגילוי נמשך בהטבע בעולם, שגם

בקבלת ]שאומרים 16באחד אחד עליון, למהוי ודעת תחתון דדעת אתיחדת איהי הכי אוף באחד לעלא מתיחדין דאינון שבת: כגונא

כגונא דאחד ברזא איהי דאתעבידת דאחד.. עד ברזא לתתא ,אחד[ ושמו אחד דה רזא אוקימנא והא באחד אחד למהוי דיליה

למה ביאור בזה ]יש עליון דדעת הגילוי מאיר תחתון בדעת שגם מקורו את משיג כשהטבע עצמו, גם הטבע מצד נס. כי צריכים

שמחבר האמיתי גבול הבלי את משיג כשהוא גבול, וגם הבליבחינת–( 8 הערה )כנ"ל הפכים חשיב, כל כלא קמיה כולא

את משיג שהטבע כמו תחתון, דהיינו דעת בבחינת הן השגותיו היש. ביול ביטול, הוא לו מביא שהדבר הטבע, ואף מן הלמעלה

תחתון דעת של מהשגתו יוצא הנס, הטבע בהתגלות כן שאין מה )הגברא בהשגתו רק שינוי, לא בזה עליון, ויש דעת בחינת ומשיג

אלא מציאות דרך על להיות משתנית מציאותו כל דלעיל(, ידיעה רק אינו תחתון ודעת עליון דעת העליונים, כי המתהווים

כמציאות עצמה, אם המציאות התהוות של אופן ומודעות, אלא.תחתון[ של כמציאות או עליון של

להם יש אמת, דשתיהם הם הדיעות , דשתי17בהדרושים ומבוארד( ,דלעיל[ חד הוא אנת בבחינת ]דהיינו אוא"ס בעצמות שרש

ושהוא18קץ אין עד מעלה למעלה ענינים. שהוא שני ישנם דבאוא"ס תחתון דדעת השרש הם אלה ענינים . ושני18תכלית אין עד מטה למטה מטה למטה מקום בכל בגילוי דאוא"ס, שהוא הגילוי עליון. שמצד ודעת

]בחינת אין שלמטה עליון דעת – חשיב קמי' כלא תכלית, כולא אין עדומצדממילא[ בדרך מתהווים שהוא ההעלם . מתעלה דאוא"ס, דעת – יש במציאות הם קץ, הנבראים אין עד מעלה למעלה בעצמותו

כי התלבשות. צ"ע בדרך המתהווים ]בחינת יש שלמטה תחתון של החיות הוא מטה הפוף, שלמטה באופן כלל בדרך מבוארולמעלה עולמות העליונים, עולמות שגם הוא מעלה בי"ע,

העולם דברים שלשה על ד"ה בלבד. ראה מהארה התהוותם במאמר שם. ושם ב' ובביאור אות ח"ד מלוקט בסה"מ עומד כח הוא קץ אין עד מעלה ה' שלמעלה אות ההוא בלילה ד"ה

– מעלה פירושים: מעלה שלשה אוא"ס. עיי"ש. הרי של ההעלם סובב, ומטה – מעלה הגילוי. מעלה כח מטה ההעלם, ומטה כח

– מטה תחתון, ומטה דעת שורש – מעלה ממלא. מעלה – מטה.הראשון([ הפירוש כמו הוא השלישי )והפירוש עליון דעת שורש

אוא"ס, בעצמות הוא שרשו תחתון דעת שגם , דכיון19להבין וצריך שלמטה דזה בגילוי שיהי' בו לכאורה הוא תחתון דדעת השלימות הרימפני מציאות הם עצמם מצד שהנבראים )לא הוא יש אלא( יש,

,באוא"ס[ שלו השורש ]שזה קץ אין עד מעלה למעלה הוא שאוא"ס הגילוי בו שמאיר ע"י הוא תחתון דדעת מבואר, שהשלימות ובהדרושים

של השורש שהוא תכלית אין עד מטה מטה עניין ]שזה עליון דדעת בזה היא תחתון דעת שלימות למה היא עליון, והשאלה דעת

עצמה. של השורש בהכרת שלמותה עליון, ואין דעת בה שנמשך בזה הוא תחתון דעת של השלמות קצת: מדוע אחר בסגנון

לאידך, להבין צריך . גםעליון[ דעת – שלו ההיפך עם שמתחבר בעצמות שרש לו שיש לפי אמת הוא תחתון דעת שגם בהדרושים במ"ש

כיון )השרש קץ אין עד מעלה דלמעלה שהענין אוא"ס, דלכאורה, הוא דדעת הרי ההעלם תחתון( )כמו יש דלמטה ההרגש דאוא"ס,

אדרבה, לפי אלא אוא"ס מצד לא לכאורה תחתון( הוא בדעת שנרגש

ואעפ"כ בו נרגש שלא )כמו יש שלמטה אומרים, שהדיעה אוא"ס, אמיתי. דבר אינו ]והעדר אמיתית דיעה תחתון( היא בדעת שהוא

אמיתי, דבר מתהווה קץ אין עד מעלה ממעלה איך היא השאלה אינו אבל יש למציאות מקום נותן רק קץ אין עד מעלה מעלה כי

הרמב"ם דעת ע"ד הוא אמיתי דבר אינו )אם אותה מהווהכיון בלא נשמה הוא השלימות שתכלית אינו שהגוף גופים, .העלם([ אלא אמיתית מציאות

דמבואר והעניןה( דבטבע20בהדרושים הוא, פירושים. כמה , איתא, דשם21צבי חכם דבשו"ת חכמים שחידשו חדש שם הוא טבע

הוא הטבע גם ית', הרי מאתו הטבע( הוא )גם שהכל האחרונים. דכיון זה פירוש לפי ]לכאורה רצופים תמיד, נסים הם אלו שנסים נס. אלא

את סותר )ולכאורה לטבע נס בין מהותי הבדל שאין גם מובן החכמים האחרונים, כי החכמים של חידוש רק הוא הנ"ל(, ולכן

שלפי לומר יש ביניהם. אבל הבדל אין שבאמת ידעו הראשונים נראה זה לטבע, ולפי נס בין ההבדל הוא צבי, התמידיות החכם

הפעולה. של התמידיות הוא א-לקים שם של ההעלם שסיבת פעולה שיש ניכר התמידיות, אינו שמחמת בזה שהכוונה ונראה בנס, כיון כן שאין העלם. מה בזה יש כפויה, ולכן שאינה רצונית גילוי בו יש יתברך, ולכן רצונו מצד שבא בו תמידי, ניכר שאינו

שרק במה הדגש מה עיון צריך עדיין זה שלפי א-לקות. אלא לעיל המבואר לפי להבין יש זה. גם מושג חדשו האחרונים חכמי

כן הגבול, אם בתוך גבול הבלי האוא"ס גילוי הוא שהתמידיות שם של ההעלם סיבת וגם גבול הבלי גילוי גם הוא התמידיות עניין

הוא הכל ששורש היא צבי החכם דעת שעומק א-לקים. ונראה וכו' מעלה למעלה הן וטבע נס של הבחינות ית', ושתי מעצמותו

בחינות שתי ב"ה, והן מאוא"ס כו', כנ"ל, ששתיהן למטה למטהכפי ולפי שממשיך הנהגה, החכמים של החידוש זה במאמר,

שהכל יותר מאיר היה הראשונים שבדורות או הוא האחרונים באופן לטבע, או נס בין לחלק צורך היה לא הקב"ה, ולכן מאת

הטבע, מעל להתעלות היה העיקר הראשונות הפוך, שבדורות בדעת שמקורו הטבע שגם התגלה האחרונים בדורות ודווקא לגילוי הקדמה )וזהו במאמר אמיתי, כמבואר עניין הוא תחתון

ויש העצמות גילוי המשכת – לבא דלעתיד להעיר: למטה(. צבי, אך החכם לפירוש יותר מתייחס אינו הרבי המאמר בהמשך

המאמר תוכן שכללות לומר דבריו, יש בעומק הנ"ל הביאור לפי דברי בהבנת צבי. אך החכם דברי עומק ביאור הוא שבהמשך

רצופים, אינו נסים הוא שהטבע נקודה, שכיון חסר צבי החכם להעלם, אדרבה, כיון מביא והרצף התמידיות למה כך כל מובן יש אם )רק התגלות רבוי להיות צריך הנבראים, היה שורש שזהו העלם, כיון היא שתמידיות מובן ממקורו, אזי נבדל נברא כבר

אבל ולא לנברא שמשתייך כמו שנראה מדובר כאן לבורא, היה מתמשך אחד נס היה אם הנברא. גם את מהווה שהקב"ה העיקר, כנ"ל. שהוא לנברא נותן ההמשך של התמידיות מובן, כי

כן רצופים'. ואם 'נסים שהם כאן מבואר צבי החכם בדברי אבל לדעת גם העלם של בדרך פעולה בחינת בטבע שיש לומר חייביםכי צריך קצת צבי( ]אך החכם מובן מוגה הלא במאמר עיון,

משאר יותר גבוה בחינה על מדבר אינו צבי החכם שפירוש הוא שטבע22אומרים . וישיותר[ נמוכה בחינה על אלא הפירושים

אחד בחותם מטבעות כמה טובע , אדם23במשנה מטבע. דאיתא מלשון בחותמו אדם כל טבע הקב"ה המלכים מלכי לזה, ומלך זה דומין וכולן

איתא, דטבע24לחבירו. ובתניא דומה מהן אחד ואין הראשון אדם שלודעת. טעם ע"פ שאינו דבר לכל המושאל שם הוא

פירושים ומבואר דג' דלפירוש הם הנ"ל בהדרושים, ענינים. ג' העולם הנהגת על קאי טבע רצופים, שם נסים הוא שטבע צבי החכם של להנהגה העולם' היא ב-'הנהגת שהכוונה לומר יש הנ"ל ]לפי

של ההנהגה ית' כמו מעצמותו קץ, שבאה אין עד מעלה מעלהומחמת אין עד מטה מטה מתאים המשותף שורשם תכלית,

ההנהגה בעיקר עניינו שנס מתמיד, למרות נס לטבע גם לקרוא זה, קץ. ולפי אין עד מטה מטה של ית' בדרך מעצמותו שבאה מעלה ב' הבחינות של ההבנה עצמה היא צבי החכם דברי הבנת החכם שד', ולכן באות עליהן כו' ששאל מטה כו' מטה מעלה

מטבע מלשון הוא שטבע . ולהפירושבהמשך, כנ"ל[ מוזכר אינו צבי 25הרמב"ם הראשון, ופירש אדם של בחותמו אדם כל טבע שהקב"ה

]הצורה אדם האדם בה אשר האדם מין צורת הוא אדה"ר של דחותמו האדם" היא מין ב"צורת , שהכוונהלאדם[ יחשב שהאדם שעושה

שם– 26שבו הנפשית )בעיקר( לצורה האלקי החיות על קאי טבע שבנוסף ז' מבאר ]בהמשך, באות העולם נפש שבעולם, שהוא

זה דענין . והשייכותהחומר[ צורת כן גם האמיתי, הנפש, יש לצורה החיות אופן כפי הוא נברא דכל והטבע הציור היא, כי כפשוטו לטבע

ע"פ שאינו דבר לכל המושאל שם הוא שטבע שבו. ולהפירוש האלקי מאין נברא כל שמהווה האלקי הכח על קאי טבע שם – ודעת טעם

מחי' אלקי שהחיות מהשכל. דזה למעלה היא ליש מאין ליש, דהתהוות הוא שטבע )להפירוש טבע , וענין27בשכל מקום לזה הנבראים, יש את

מאין יש הנבראים, דבריאה בהתהוות ודעת( הוא טעם ע"פ שאינו זה התחתון, לעולם מתייחס שטבע ]כלומר מהשכל למעלה היא

יש הנבראים שבתוך מהשכל, מדגיש למעלה שזהו וההגדרה מאין יש הבריאה ענין וזו מהשכל למעלה שהיא בחינה

ועד"ז לפי שבנבראים. מטבע, מלשון שהוא הפירוש לעיל, נפש – התחתון לעולם המתייחסת מטבע בחינת שיש כלומר

ועד"ז הנהגה על הוא צבי, הדגש החכם פירוש לפי העולם. .ית' כנ"ל[ עצמותו ותמידיות, מצד טבע של באופן

דשני ומבוארו( שהוא הפירושים בהדרושים, בטבע, )הענינים( את שמהווה האלקי הכח ושהוא הנבראים שמחי' את האלקי החיות

28טביעה, טובעו מלשון הוא שטבע להפירוש ליש, שייכים מאין הנבראים

שעל הדברים המשך את לבאר ]יש 29סוף בים ידי במאמר, ד' שבאות השניה השאלה תובן האלו בב' הפירושים העמקה

אמיתי, יש מציאות מתהווה קץ אין עד מעלה מעלה ידי על איך מדוע הביאור יבוא )ואח"כ אמיתית דיעה היא למטה שהדיעה )השאלה עליון דעת בה שמאיר ידי על הוא תחתון דעת שלימות

אנת של ההמשכה של המעלה מהי גם יובן שם(, ובזה הראשונהמעניין הוא ויסודות התפתחות בירור כאן שיש להדגיש חד(.

סוף", בים "טובעו היא התיבה של הראשון השפה, שהמקור בחותם מטבעות כמה טובע 'אדם הלשון במשנה התפתח ומזה

שהחותם–אחד' )שעוה החותמת של בחומר ושוקע טובע ומבואר והנפש הצורה ענין שגם הענין בעומק כאן וכדומה(,

שהוא החומר בתוך טבוע כמו הוא הנברא העולם של והחיות מטעם )שלמעלה ההתהוות ענין אדה"ז פירוש אותו. ולפי מחיה

.נראה, כדלקמן[ ואינו בים שטבוע חפץ כמו נעלם ודעת( הוא הדבר על מכסים במים, המים נטבע כפשוטה, כשדבר שבטביעה דכמו

להחיותם, בנבראים שנתלבש האלקי בחיות הוא כן בהם, כמו שנטבע בכח הוא בהם. ועד"ז שמתלבש האלקי החיות על מכסים שהנבראים

גם הוא שבו הטבע ליש, דענין מאין הנבראים את שמהווה האלקידכיון מלשון והסתר, שהכח דהעלם באופן היא שההתהוות טביעה,

מלשון דטבע הענין בו שייך בהנבראים, לכן ומסתתר מתעלם המהווהוהעלם. טביעה

דהטעם ויש בהתהוות טביעה מלשון דטבע שהענין זה על לומר, י"ל בזה שגם] חידוש של בסגנון בהדרושים מובאליש[ ]מאין הנבראים

כי30טביעה מלשון טבע להתהוות הנבראים חיות בין מהחילוקים [, דהחיות הנבראים את האלקי הוא, בגילוי הוא הנבראים שמחי'

שאינו רק הוא ההעלם חיות, וענין בהם שיש בהם בהנבראים, שנרגש דהנבראים ההתהוות[ ]מאידך, ו31אלקי חיות הוא שבהם שהחיות נרגש

אינה מאין )שנבראו דלא נרגשת ליש( בהם נרגש שלא רק בהם. ]מאין שלהם ההתהוות ענין שעצם מאלקות, אלא היא שההתהוות

אינהליש[ והטעם32בהם נרגשת כי לזה . הוא האלקי החיות הוא, את מבטאה זו ]הגדרה. ]33המעלימים לבושים ע"י בהנבראים מתלבש

הוא לכן בהנבראים מלובש שהוא וכיוןבחיות:[ שישנם הצדדים שני נרגש אין המעלימים לבושים שמצד , אלאאחד[ צד ]זהו בהם נרגש את שמהווה האלקי [. והכחהשני[ הצד ]זהו אלקי חיות שהוא בהם

נרגש אין . ]ולכן33בהם מלובש ואינו מהנבראים מובדל הוא הנבראים שני את מבטא כאן הביאור ]כללותשלהם[ ההתהוות בהנבראים

מצד יש בבריאה שישנם הצדדים הבריאה עצם אחד מאין: בבורא שינוי שיהיה אסור מאידך לנברא, אך קירבה על מראה

וזהו של צד ישנו עצמה בקירבה ולכן שלמעלה ענין ריחוק. של ב' ההפכים חיבור מצד – מאין יש שבבריאה ודעת מטעם מודגש והתהוות: בחיות חיות ב' הבחינות גם וריחוק. וזהו קירבה בחינת ריחוק, וזהו ג"כ בזה להיות שחייב הקירבה, אלא בעיקר וההבדלה הריחוק בעיקר מודגש המעלימים. ובהתהוות לבושים

על מראה התהוות המושג עצם זאת שבכל מהנבראים, אלא.מסוים[ קשר

בחיות בעיקר הוא טביעה מלשון דטבע לבאר, שהענין יש ועפ"זכי ועי"ז בהמים נמצא הנטבע שהדבר הוא הטביעה ענין הנבראים,

דבהנמשל מכסים המים שהחיות עליו, מלובש הוא האלקי הוא, ההתהוות שבענין ההעלם עליו. משא"כ מעלימים הם ועי"ז בהנבראים

ואינו מהם מובדל הוא הנבראים את שמהווה האלקי שהכח מפני הואוענין מלובש הוא המהווה לכח בנוגע טביעה מלשון טבע בהם.

בלשון טביעה ]ונקרא 34ההעלם( באופן )ולא ההעלם )בעיקר( בענין.השאלה[

האמיתית, שהיא ענינים. צורה שני , דבצורה35במק"א מבואר והנהז( צורך ]יש החומר צורה, צורת בשם ג"כ הגוף, שנקרא הנפש, וחומר

בעולם הרי הנפש, כי לצורת החומר צורת בין ההבדל את לחדד החומר, לצורת )כמעט( רק היא לצורה ההתייחסות המערבי

ושינוים הכרה ידי על בעיות שפוטרים קונבנציונלית ברפואה כמו לחומר רק מתייחסת המדע בלבד. וכללות חומרים של והוספה

דומם בין הבדל מרגישים זאת שבכל השונים. אלא והרכבותיו הבדל לאדם, שיש חיים בעלי בין לחי, או צומח בין לצומח, או

רק צורת בחינת – לשהם החיים באופן לומר שיש הנפש. ומעשיו, אבל חייו לצורך לאדם נוחה הגדרה היא זו שהגדרה

אלא מציאות אינה שתשיב )'דע תורה פי שעל אמיתית, כצורה נתפשת הנפש המזרח בתרבויות )וכן לאפיקורס'( אינו

כמו אמצעיות שיטות הקצוות שני בין הגוף. ויש מצורת נבדלת על האמיתית הצורה ענין לבאר יש אלטרנטיבית. עוד ברפואה

צורת בו מפראג, שהיתה המהר"ל של הגולם של הדוגמה פי מדבר, כי היה לא הנפש, ולכן צורת לא אדם, אך בן של החומר

.אונקלוס([ ממללא' )תרגום 'נפש–חיה" "נפש היא האדם נפש כלי ]האוזן להנפש כלי הוא הגוף לזה, דצורת זה שייכים הענינים ושני הנפש. והרפואה כוחות בשאר הנפש, ועד"ז של השמיעה לכח

נוטה המשלימה הכלי, והרפואה בתיקון עוסקת הקונבנסיונלית אדה"ר של דחותמו הענין שעיקר . ועפ"ז, הגםלנפש[ לחיבור יותר

היא מין )צורת ה סעיף לעיל )כמובא הנפשית צורה האדם( שייך ומזה36האדם גוף לצורת גם זה מהדרושים(, בנוגע גם מובן .

שעיקר שטבע מלשון הוא שטבע )להפירוש דטבע הענין לטבע, הוא של בחותמו אדם כל הקב"ה דהעולם האלקי החיות אדה"ר(

החומר. דצורת הנבראים, צורת לצורת זה שייך העולם, וגם נפש שהואשבהם. והנפש להחיות הכלי היאהחומר[ ]צורת הנבראים

וצורת החומר צורת – צורה סוגי לשני כך כל הכוונה ]אין והעניןהוא,הנפש([ )צורת לצורה חומר שבין לחלוקה הנפש, אלא

ורצון(, חפץ מבחינת היא )שההתהוות הוי' עשה חפץ אשר כל37דכתיבבדבר38וכתיב שמים הדיבור(, מבחינת היא )שההתהוות נעשו הוי'

הדיבור. וזהו מבחינת היא דבר כל של החומר , דהתהוות39בזה והביאורבעשרה40רז"ל שאמרו אור יהי העולם, שבהמאמר נברא מאמרות ועד"ז נתהווה רקיע יהי ובמאמר האור נתהווה בכל הוא הרקיע,

מזה ]מובן הרצון מבחינת היא דבר שבכל הצורה הנבראים. והתהוות לא הנבראים . דצורתלחומר[ בהתהוותה קודמת הנפש שצורת

וזה בהעשרה נתפרשה הציור ]הן צורה לו יש נברא שכל מאמרות, הנפש. ]צורת שלו והתכונות הטבע , והןהחומר[ ]צורת שלו הגשמי

כ"כ ולא הרצון עם קשורה היא אף החומר בזה, שצורת ומבאר מדוע שאלה מתורצת זה ]לפי הרצון מבחינת [ הואהדיבור[ עם הא"ב אותיות של האפשריים הצירופים מכל נבראים נוצרים לא

שצירופים כיון הטעם לומר יש הנ"ל ממקצתם. ולפי רק אלא לא הבריאה, ולכן של והחפץ הרצון את תואמים אינם מסוימים

]ולפי עשית בחכמה כולם41. ומ"שחומר[ להתהוות קשור צירוף כלכילהתהוות[ שלישי מקור שהוא לומר יש הנ"ל המשכת , הוא,

עם הרצון של שהחיבור לומר ]הכוונה החכמה ע"י היא הרצון.החכמה[ ידי על הוא הדיבור

על42והטעם הדיבור הענינים, מבחינת משני היא שההתהוות זה שהעולם היא העולם בבריאת הכוונה תכלית הרצון, הוא, כי ומבחינת

הביטול, ועד בו )דוקא( יומשך האדם עבודת וע"י עצמו( יהי' יש )מצד שמצד – שבהעולם הענינים ית'. ושני לו יהי' דירה שהעולם כזה לביטול

ושאעפ"כ הוא עצמו הם– 43ביטול בו להמשיך אפשר יש, ע"י ההתהוות כל הדיבור. דבאם ומבחינת הרצון מבחינת היא שהתהוותו

בטל הי' העולם הרצון מבחינת הנבראים( היתה דחומר ההתהוות )גם עליון. כיון דעת שמבחינת ההתהוות בענין שהוסבר ]כמו במציאות

לבעל קרוב שהרצון כמו – למקור קירבה של באופן התהוות שזו , ובכדיתמיד[ אליו בטלה והיא המקור מן נבדלת אינה הרצון, לכן

הוא ]שהדיבורה' בדבר שנברא ע"י הוא יש במציאות שיהי' העולם יש בבחינת היא שמבחינתו ההתהוות המדבר, ולכן מן נבדל דבר

כמו נבדל דעת שמבחינת ההתהוות בענין שהוסבר ממנו, הנבראים( היתה דצורת ההתהוות )גם ההתהוות כל . ובאםתחתון[וע"י לענין שייך הי' העולם הדיבור, לא מבחינת שהתהוות הביטול.

]דזה הדיבור בבחינת שנמשך הרצון, כמו מבחינת היא הנבראים צורת [,בהדיבור נמשך שהרצון לפי הוא דהחומר הציור היא הנבראים שצורת

יהי' מהדיבור שנתהווה היש עבודה( שגם )ע"י להמשיך אפשר עי"זבביטול.

מבחינת נמשך דהנבראים שהביטול זה על לומר, דהטעם וישח( מציאות אינו הרצון הדיבור, הוא, כי מבחינת דהנבראים והישות הרצון הטיית רק האדם, שהוא שבנפש הרצון )ע"ד העצם גילוי רק והוא

ולכן והמשכת ענינה ההתהוות גם הנפש(, זה )לא הוא שמהרצון, . והדיבור44הרצון נשלם ההתהוות שע"י נבראים, אלא( זה שמתהווים

הוא שענינו מציאות, כיון הוא שהדיבור לזה הנפרד. דנוסף לבוש הואהרי שמדבר ועד מהאדם נפרד הוא עצמו בזה לזולתו, המדבר,

ההתהוות45בפועל. ולכן גם מהאדם ונפרד יוצא שהדיבור שמהדיבור שהמקור היא הענין של שהמשמעות לומר ]נראה יש מציאות היא הדיבור. הוא תחתון דעת של והמקור הרצון הוא העליון דעת של

תחתון בדעת עליון דעת של המשכה שתהיה הצורך מובן זה ולפי בדיבור הרצון את ממשיכים ד'(: שבזה באות הראשונה )השאלה.ביש[ ביטול ופועלים

החומר( )צורת הנבראים ז( שצורת )סעיף לעיל המבואר וע"פט( יש )הנפש שבהם האלקי להחיות כלי היא דהחיות שלהם(, לומר,

לומר יש בזה, כי ההוכחה מה ]צ"ע הרצון הם הנבראים של והנפש לדיבור, ולמעלה שייך שונות, שהנפש בחינות הם והרצון שהנפש

שייך הנפש כאן המבואר שלפי והחפץ. ועוד הרצון בחינת ממנהולמעלה מצד במציאות ולביטול עליון לדעת ו' באות עצמה, הפסוק למשמעות שייכת האמיתית הצורה שהיא שהנפש ביאר

הנבראים, בחומר מתלבשת נפש שאותה סוף", כיון בים "טובעו קשה המעלימים. עוד לבושים ידי על מסתתרת שבה והאלקות

עצמו שהחומר מספיק אינו החומר, ולמה צורת כאן נוגע מה החומר צורת את כאן שמייחס מה קשה שבו. גם לחיות כלי יהיה

נברא שכל שזה ז' מבואר אות לעיל, באמצע עצמו, כי לחומר שלו[ הוא והתכונות הטבע שלו, והן הגשמי הציור ]הן צורה לו יש

מהרצון. באה עצמה החומר שצורת מזה הרצון', ומובן מבחינת

בין התאמה ז', שיש באות הדברים סיום פי על לבאר שיש ונראה מנת על והרצון ידי שעל ההתהוות לבין הדיבור ידי שעל ההתהוות

בביטול. יהיה היש שגם עבודה להיות שיוכל

והנפש, החומר וצורת החומר בענין שגם לומר יש לזה ובהתאם בבריאת אלו בחינות שתהיינה לכך וההכרח האמיתית הסיבה יהיה היש שגם באופן לעבודה מקום לתת כדי הוא העולם

דהיינו אלוקית, חיות הוא הנפש של החיות שעצם בביטול. אלא דעת בבחינת המעלימים, הלבושים שמחמת עליון,

נאמר הזה ההסתר )ומצד מסתתרת החיות של האלוקות הארץ חיה", "תוצא נפש שרץ המים "ישרצו מאמרות בעשרה

)"ויהי נפש ומזה לנפש האדם חיה" שלמרות מובן חיה"((,. בכל ההסתר בטבע למטה הנבראים חיות עצם זאת הזה, מחמת העלם של עניין רק לרצון, ואינו מטבע( שייכת )מלשון

אמיתית, כיון דיעה הוא קץ, אלא אין עד מעלה למעלה שאוא"ס שנעלם רק למטה עד בחיות שמתפשט האמיתי הרצון מצד שבאשם.

צורת שבין ההתאמה על במאמר שמדבר שמה לבאר יש זה ולפי שיש זו בהתאמה שניכר לומר עצמה, הכוונה הנפש לבין החומר

הדבר, יש טעם להבין שצריכים הנפש, וכיון לבין החומר בין קשרשיש הדיבור בעניין כנ"ל שהוא לומר התאמה ביניהם ורצון,

ולכן ביטול עבודת לצורך בחינת היא שהנפש לומר יש היש, צורת שגם החומר, ולמרות צורת של בכלי הרצון, שמתלבשת

של עצמו זה מקום, ענין בדיבור, מכל ולא ברצון מקורה החומר

עצמו, לחומר עצמה הנפש בין התאמה שיש מוכיח החומר צורתהיש. ביטול של העובדה לצורך שהוא כנ"ל

"כולם הפסוק את לעיל שהביא מה שגם לבאר יש זה ]ולפי על מבואר זה בפסוק כי – המאמר בהבנת עשית" מוסיף בחכמה דרגה המשכת של העניין ישנו כאן בדיבור. וגם הרצון המשכתהחומר[. צורת ידי על בתחתונה עליונה

אינה עצמה מצד שהיא כמו האלוקית והחיות שהנפש ולמרות הטבע מן ולמעלה עליון דעת בבחינת היא לטבע, אלא שייכת

מתלבשת עצמה שהיא כיון זאת במאמר(, בכל כן לפני )כמבוארובזה בלבושים דעת טבע, בבחינת להיות הופכת המעלימים,

אמיתית. דעה והוא ברצון הוא הטבע שגם תחתון, מוכרח

כדלקמן: המאמר לשון את לבאר יש הנ"ל ובכל

החומר( היא )צורת הנבראים ז( שצורת )סעיף לעיל המבואר וע"פ מוכרח שמזה ]כלומרשלהם( )הנפש שבהם האלקי להחיות כלי

הדבר, טעם להבין הצורה, וצריכים לבין הנפש בין התאמה שישישלכן[ דהחיות , ]כלומר הרצון הם הנבראים של והנפש לומר,

התלבשותה לפני עצמה מצד שהיא כמו האלוקית שהחיותאלא הרצון היא המעלימים בלבושים שמחמת עצמו,

להיות הופכים והחיות הנפש המעלימים בלבושים התלבשותהאלא )כפי הרצון התפשטות בהם יש מקום שמכל הטבע,

תחתון בדעת המתהוים הנבראים גם הזה(, ולכן בקטע שמסייםאמיתית[. דיעה היא תחתון אמיתית, ודעת מציאות להם יש

'הטבע לעיל מוגדר והנפש האלוקית החיות שענין להעיר ויש)של והתכונות ולפי שלו' ביטול של המשמעות זה הנברא(. היא )ודעת הרצון מצד הנברא של במציאות שביחס עליון(

הנברא, הנברא של והתכונות הטבע הגדרת של השכלי למושגכיון הוא עצמו להיות מוכרח הנברא מאיר שבזה בביטול,

הביטול בענין גם הוא שכך לומר ותכונותיו. ויש לטבעו בהתאם מצד הוא בנפש זה ענין הרגשת הקב"ה, שמקור כלפי במציאות

אדם אותו בכלל, ונפש הנפש של האלוקית ותכונתו טבעו השגתשמצד של ההכרח הבנת )כולל זה הכרח הרגשת בפרט,

מאיר לעצמותו שלה והקשר החפשית הבחירה בנפש ית'(, במציאות[ ביטול בחינת

כפי ומחי' אותו נברא בכל מתלבש האלקי שהחיות מובן, דזה ומזה ג(, הוא סעיף לגבי' )כנ"ל מקום תופסים שהנבראים מורה ענינו, שזה

שהרי מקום תופסים עצמם מצד שהנבראים מפני ]לא ענין לגבי', ח(, אלא[ סעיף )כנ"ל הרצון נשלם ידם שעל הוא שמהרצון ההתהוות

הוא להנבראים, ולכן מקום ית' שיהי' תפיסת ברצונו עלה שכך מפניענינו. כפי נברא ומחי' כל בהנבראים מתלבש

החילוקועפ"ז, טבעית נסית, דהנהגה להנהגה טבעית הנהגה בין מהדרושים(, לעיל )כמובא עליון בדעת נסית והנהגה תחתון בדעת היא

שהעולם באופן העולם את להנהיג הוא טבעית בהנהגה הוא, דהרצון העולם את להנהיג הוא נסית בהנהגה יש, והרצון מציאות, למטה הוא

החכם דעת ביאור זה אין חשיב, למטה כלא הוא שהעולם באופן הטבע של שההנהגה רצוני, אלא גילוי הם טבע וגם נס צבי: שגם

תמידית, וההנהגה הנהג שהיא מציאות, כיון שהעולם באופן היא.חשיב[ כלא שהעולם באופן היא הנס של

שני בו תחתון, שיש דדעת הענין בכללות הוא לומר, שעד"ז וישיו"ד( הנבראים חיות שבענין שכמו 'עד"ז' הוא באמרו ]הכוונה אופנים

תלויה אינה הנבראים של שהחיות שרואה שטחית הבנה יש היא הטבעית ההנהגה שגם ואמיתית עמוקה הבנה ברצון, וישנה

עד"ז הנהגה אופנים יש רצונית, תחתון: דעת מהו להבין ב' אופן אלא שאינו עמוקה לעצמה, והבנה דעה שזו שטחית הבנה הם אלו הבנות שתי הקב"ה. שאמנם של רצונו גילוי של מסוים

יש מציאות ית' שיהיה רצונו הקב"ה, ומ"מ של רצונו של תוצאה .בביטול[ יהיה שהיש – עבודה שיהיה כדי דיבור, הוא בחינת –

עצמו מצד המטה זו דרגא שלגבי לפי הוא יש שלמטה שהדיעה]אחד[ושהדיעה]שתים[היש(. ביטול רק הוא שלו )והביטול מציאות הוא

]זו קץ אין עד מעלה דלמעלה הענין שיהי' גילוי בכדי הוא יש שלמטה עד מעלה למעלה זה תחתון, ולפי דעת בעניין העמוקה ההבנה

ידי )על שמגלה העלם ושלילה, אלא סילוק של ענין אינו קץ אין מגילוי שלמעלה אוא"ס עצמות ענין ועצמיות עבודה( אמיתות

הא' שהמטה הוא, דבאופן האופנים שני בין . ומהחילוקיםלהעלם[ הפכיים דיעות שתי הם עליון ודעת תחתון מציאות, דעת הוא עצמו מצד

הוא עליון ודעת יש הוא שהמטה הוא תחתון מהותם. דדעת בעצם שיהי' גילוי בכדי הוא יש שלמטה הב' שהדיעה אין. ובאופן הוא שהמטה

רק הוא הדיעות דשתי קץ, ההפכיות אין עד מעלה דלמעלה הענין .ית'[ עצמות ]גילוי אחד ענין הם מהותם בעצם שלהם, אבל בהציור עליון שדעת שבאוא"ס, אלא הענינים גילוי הוא הדיעות שתי של דענינם

עד דלמעלה הגילוי הוא תחתון תכלית, ודעת אין עד דלמטה הגילוי הואקץ. אין

ד'[ באות השניה ]השאלה אמת הוא תחתון דעת שגם וזהויא( לעיל )ראה עליון דעת עם תחתון דדעת החיבור להיות צריך ואעפ"כ

הוא תחתון דדעת האמת ענין (, כישם[ הראשונה ]השאלה ד סעיף ]השאלה קץ אין עד דלמעלה הגילוי )בפנימיות( הוא שענינו מפני

ועניןהשניה[ עליון דעת עם שלו החיבור ע"י מתגלה שבו זה , זה. ויש בחיבור צורך יש למה מבאר אינו הראשונה. אך ]השאלה

שישנה להבין מגדרה יוצאת תחתון הדעת בזה שרק לומרוממילא אחרת מציאות שורשה היא מציאותה שגם ממנה,

ניסא, שרק פרסומא של הענין גודל מובן זה ית'. ולפי בעצמותו הוא הטבע שגם ההבנה לעומק להגיע ניתן נס לבחינת בחיבור

.אלוקי[ גילוי

זה הוא הטבע הנהגת שגם הטבע, דהגם הנהגת בענין הוא ועד"זלאנהגא תיקונין עשר דאפיקת הוא שאנת מ"מ בהון כו' עלמין,

מהטבע, כי שלמעלה הגילוי בו כשנמשך הוא הטבע דהנהגת השלימות מבחינת הוא שרשו עלמין בהון דלאנהגא שהענין מתגלה דוקא עי"ז הטבע, גם מן שלמעלה הגילוי שלולא הכוונה לומר ]יש אנת

פרט אלא הטבע, אינו תמידיות ידי על ה-'אנת' המושג בחינת.הטבע[ מקור שהוא ממנה שנבדל ענין עצמה, ולא בטבע

דכשנרגש )סעיף לעיל שנתבאר זה והנהיב( הדיעות יו"ד( בב' שענינם ודעת עליון )דדעת שבאוא"ס הענינים לגלות הוא תחתון( ענין הם הדיעות תכלית( שתי אין עד ולמטה קץ אין עד למעלה )שהוא

קץ אין עד דלמעלה הענינים בפרטיות, גם בכללות. אבל אחד, הוא ]בעבודה, ענינים שני ( הם46באוא"ס שהם )כמו תכלית אין עד ולמטה

ודעת ברעותא תפלה גם הוא עליון דעת תחתון דליבא, בין במעבר שביניהם ההפכיות העולם, וניכר בעניני ההתעסקות

בעניני כעס לידי לבוא קל התפלה העולם, שאחרי לעניני תפלה ביניהם, ית' המקשר לעצמותו הקשר היא לזה העולם, והעצה

מסירות התפלה, בחינת שאחרי בתחתנון כבר שהוא לומר ויש לבית הכנסת מבית שבא העולם, ובזה בעניני כשעוסקים נפש

הוראות אליבא שמעתא המדרש, לעסוקי למעשה דהלכתא, הדחק, ובשעת ובדיעבד לכתחילה העולם לעניני להתיחס איך בכיון המעבר תחתון, אבל לדעת עליון מדעת לעבור הדרך וזהו

דדעת שיהי' החיבור . ועפ"ז, בכדינפש[ מסירת ידי על הוא ההפוך

מהטבע, הוא למעלה עם דטבע החיבור עליון, ועד"ז דעת עם תחתון מנת שעל הכוונה ]בפשטות משניהם שלמעלה העצם גילוי ע"י

גם וטבע מנס שלמעלה עליון גילוי צ"ל בטבע נס של גילוי שיהיה עילאה, אינו הוא אנת של הגילוי אחרי שגם כן גם לבאר יחד. ויש

שב' הבחינות כמו חד הוא אנת של הענין אמיתית את עדיין מגלה ממש, אלא אחד להיות מתחברות תחתון ודעת עליון דעת של נס המשכת ידי על תחתון. אבל מדעת התחתון את מוציאה רק

מחיבור שלמעלה נוספת בחינה חד, מתגלה הוא אנת שמבחינת . וישלשנים[ מהתחלקות שלמעלה אחד אחד, אלא להיות שנים

בטבע מהטבע שלמעלה הגילוי שהמשכת47בהמאמר מ"ש לומר, דזהו מהטבע דלמעלה שהגילוי חד, אף הוא אנת מבחינת ההמשכה ע"י הואכי הוא אנת בחינת המשכת ע"י גם הוא דלמעלה הענין עילאה,

נמשך מהשתלשלות, אינו עילאה, למעלה הוא אנת שמצד מהטבע של שונות בחינות שישם גם מובן זה ]לפי)השתלשלות( בהטבע

ד"ה לקמן )וראה שלו הגילוי לעוצמת עצמותו, בהתאם גילוי של שונים סוגים שבין ההבדל נובע (, ובזה26 הערה צאתך כימי

הטבע מערכת את ששודדים ואלו בטבע שמלובשים ניסים, אלו הוא בהטבע מהטבע דלמעלה הגילוי , והמשכתשם([ )כמבואר ועוד נפש מסירת של העבודה זה ]לפי חד הוא אנת בחינת המשכת ע"י

את בו להחדיר הטבע את שובר הטבע מן שהלמעלה כמו היא מעלה למעלה שהוא באוא"ס תחתון הדעת שורש עומק הכרת

בחינה שלו בטבע מכניס האדם נפש במסירת קץ. ,כי אין עד עם הקשר מצד לו באה לכך שלו, והיכולת הטבע מן שלמעלה

וזהוחד[ הוא ית', אנת עצמותו להיות שצריך זה על הטעם גם . כי ולמעלה דטבע הענינים דשני החיבור משני אחד כל מהטבע, המשכת הוא הענינים דשני החיבור א"ס, וע"י באור הוא שרשו הענינים כן, שעד לפני המבואר הטעם'( על )'גם נוסף טעם ]זהו העצמות

לצורך היה בטבע הטבע מן הלמעלה בהמשכת הצורך עכשיו המשכת לפעל שבזה אומר כאן הטבע, אבל שורש עומק גילוי

היינו, שעי"זהטבע[ מן ולמעלה מטבע שלמעלה העצמות יש . גילוי המשכת תהי' בעולם עבודה העולם( שע"י מצד )גם האפשרות

ועי"ז דנתאוה העולם דבריאת הכוונה נשלמת העצמות, )הטבע( .48בתחתונים ית' דירה לו להיות הקב"ה

**********

כסלו, יום י"ט הגאולה חג , "לקראתתנש"א – כסלו י"ט קונטרסב לאור ( יצא*". ה'תנש"א שנת,כסלו י"טתקנ"ט( . . )בשנת ממאסרו הזקן אדמו"ר כ"ק גאולת

תקו"ז1 א( בהקדמה ( בהקדמה מדבש מתוק הזהר בפירוש ]ראה)יז, המפרשים ולייחס לענינו כללי רקע בקצרה שנותן אליהו פתח למאמר

. אליו[ והמקובלים

זה(, מאמר אמירת שנת – )ה'תשט"ו זו שנה כסלו לי"ט קטז בקונטרס לאור ( יצא2 ואילך. 77ע' ה'תש"ב בסה"מ נדפס ולאח"ז

השייכות6 הערה לקמן ( וראה3 פתח ד"ה אור שבתורה ]להעיר כסלו לי"ט . וירא[ פרשת על הוא אליהו

כו' אנת חד הוא )אנת אנת ג' פעמים אליהו דפתח בהמאמר מ"ש יומתק ( ועפ"ז4תיקונין(. עשר דאפיקת הוא כו' אנת עילאה הוא

(. 82ע' שם )סה"מ ( בסופו5

ע' ע' קסב. שם ה'תרח"צ )סה"מ צ"ח כסלו די"ט בשלום פדה מד"ה ( להעיר6 בדרך הי' מלובש הפדי', שהנס אופן על בעיקר הוא בשלום דפדה קעא(, שהשבח

בטבע( נמשך מהטבע שלמעלה )שהגילוי זה דענין השייכות תומתק הטבע. ועפ"ז של הגליון בשולי נסים שעשה ברוך ד"ה הבא מאמר ]וראה כסלו לי"ט

. [2 הערה

ע' קסג. – החודש ( סד"ה7

ע' רכז-ט(, ח"ד מלוקט )סה"מ ס"ד ה'תשי"ב מצרים מארץ צאתך כימי ד"ה ( וראה8 לגבי גם יתרון )טבע( הוא בגבול גם הוא הקו )נצחיות( שמאור הבל"ג שגילוי דזה

הפכים, שהאור חיבור בחינת בזה שיש ]כיון הצמצום קודם שהאיר האור בטבע כשמאיר גבול, משא"כ בלי בגדר מוגבל הצמצום קודם שהאיר

השאלה את במקצת לתרץ שיש נראה זה ביאור ד'(. ולפי אות סוף )שם ולא הוא( חד מ-)אנת היא הנס המשכת המאמר: למה של הראשונה

בנס, אדרבה, יש מעלה אין עילאה הוא מאנת הוא( עילאה, כי מ-)אנת כן שאין הגבול(, מה כהיפך )המוגדר גבול הבלי מגבלות של חסרון בו

יש בבלי גם מוגבל שאינו האמיתי גבול הבלי גילוי של מעלה בטבע, נס. והגם צריך למה השניה השאלה עיון צריך יותר זה שלו. ולפי הגבוליות

שלו, הגבוליות באי המוגבל גבול הבלי גילוי – ירידה שהוא לומר שיש שמדברי ומבאר ממשיך עצמו, הרי האמיתי, בזה גבול הבלי השגת לצורךאלא מצד רק אינה הנס שמעלת מובן הריי"ץ הרבי מצד הגברא,

הטבע מהמשכת יותר גדולה היא הנס של שההמשכה החפצא, כלומר אינו המאמר בפנים הפכים. ומ"מ ולחיבור לאנת קשורה הוא שגם למרות בו עילאה, שיש הוא מ-אנת הוא הנס אם שגם בנס, כיון ירידה שיש שואל הנס מעלת מצד 'אנת' אלא מצד אינו הביאור עיקר 'אנת', ולכן בחינת

. עילאה[ הוא מ-אנת שמקורו נס בטבע, גם שנמשך

ואילך. שם41ע' תרפ"ט סה"מ בארוכה ( ראה9 ואילך. שם205ע' .228ע' ב' בין ניתוק על מראה ]שזה סוף בים טובעו מלשון הוא שטבע ובכ"מ. ושם, דזהו

ס"ו. לקמן ראה– הבחינות[

נט. ס"ע תרנ"ז מב, ב. סה"מ מקץ תו"א ( ראה10

ע' קסב שם )סה"מ הנ"ל צ"ח בשלום פדה ואילך. ד"ה ע' פו תרע"ח ( סה"מ11 האמצעי לאדמו"ר המלות דא"ח( מד, סע"ב. פירוש )עם סידור גם ואילך(. וראה

פקל"ט.

ע' ריג ח"ג מלוקט בסה"מ נסמנו–הנתיבות( פ"ב. ועוד. )שער יב שער ( פרדס12. 22 הערה

כבוד יהיה גדול ד"ה ]ראה וש"נע' רפו. ע' רפד. שם ח"ג מלוקט ( סה"מ13. ד'[ אות ח"ד מלוקט בסה"מ הזה הבית

א, א. ( בראשית14

קמח, ה. ( תהלים15

קלה, סע"א. ח"ב – הזהר ( לשון16

ע' קסו. שם ע' פח. תרח"צ שם תרע"ח ( סה"מ17

לד, סע"ג. יתרו מ, ב(. ז"ח – יט תיקון שם )וראה נז תיקון סוף תקו"ז ( ראה18

לטבע. בנוגע ס"ב דלעיל הדיוק ( ע"ד19

ואילך. ע' קסז שם ואילך. תרח"צ פח ס"ע שם תרע"ח ( סה"מ20

הוא דטבע הפירוש עם זה בפנים. ומקשר דלקמן ג' הפירושים – שם תרע"ח בסה"מ הערה לקמן ה' פירושים. וראה – שם תרח"צ ס"ו. ובסה"מ טביעה, כדלקמן מלשון

29 .

יח. ( סימן21

שם. תרע"ח בסה"מ הלשון ( כ"ה22

)לז, א(. מ"ה פ"ד ( סנהדרין23

)כד, ב(. ( פי"ט24

שם. לסנהדרין שלו המשניות ( בפירוש25

ה"ח. מו"נ פ"ד הל' יסוה"ת מרמב"ם שם. ולהעיר ותרח"צ תרע"ח בסה"מ ( כ"ה26ס"ז. לקמן בתחלתו. וראה

רפד. ס"ע תרס"ו מהמשך ( להעיר27

טו, ד. בשלח – הכתוב ( לשון28

)טביעה( בהחיות ההעלם ענין – שם )ע' פט(. ובתרח"צ שם תרע"ח בסה"מ ( כ"ה29 פירושים שהם ]הכוונה עצמם בפני פירושים שני המהווה, הם בכחשני:[ ]דברו

המאמר. שבפנים ג' הפירושים על טבע, נוסף מהו בביאור עצמם בפני .העולם[ נפש – מטבע צבי. ב. מלשון החכם הם: א. פירוש והפירושים

שבכח , וההעלםמאין([ )יש אדה"ז ]ד. פירושהג' פירוש – שבהחיות ההעלםלפי הרבי ]אךהה' פירוש – המהווה ג' פירושים סה"מ מבאר, תרע"ח,

הקודמים, הפירושים של ביאורים הם הנוספים הפירושים בטבע, וששני הפירוש שבהחיות, ושל ההעלם שייך ששם–)מטבע( השני הפירוש של

ו' אות סוף המהווה; ראה שבכח ההעלם שייך ששם–מאין( )יש השלישי. [34 והערה

שם. תרע"ח בסה"מ המאמר ( לשון30

ואילך. ע' נא תרנ"ז ( סה"מ31

מעצמותם. שמציאותם הוא הנבראים ( ואדרבה, הרגש32

ואילך(. תתטז )ס"ע פשצ"ו ח"ב תער"ב ( המשך33

הנבראים, שבחיות בההעלם הג' שמדבר שם, שבפירוש תרח"צ מסה"מ ( ולהעיר34 הנבראים, שבהתהוות בההעלם הה' שמדבר טביעה"; ובפירוש פירושו "טבע אומרטביעה. לשון אומר וכיסוי" ואינו פי' העלם "טבע אומר

בסה"מ הובא – בתחלתו מו"נ . וראה59ע' ע' קטו. ה'תש"ח תרס"ג ( סה"מ35שם. וה'תש"ח תרס"ג

שם. וה'תש"ח תרס"ג בסה"מ ( כ"מ36

קלה, ו. ( תהלים37

לג, ו. ( שם38

החיים עץ ואילך. קונטרס יג ס"ע תרכ"ט מב, ד. סה"מ מא, ד. שם מקץ ( תו"א39שם. ובכ"מ. וה'תש"ח תרס"ג בתחלתו. סה"מ

מ"א. פ"ה ( אבות40

קד, כד. ( תהלים41

ע' קכ. שם תרס"ג . סה"מ39 שבהערה עה"ח וקונטרס תו"א ראה לקמן ( בהבא42. 74ע' שם שם. ה'תש"ח תרע"ח

העולם. מצד האדם, יהי' גם עבודת ע"י שנמשך בעולם ( היינו, שהביטול43

. וש"נע' ג(. ח"ד מלוקט )סה"מ )הא'( ס"ב ה'תשל"ז ישראל שובה ד"ה ( ראה44

ע' טו. שם תרכ"ט סה"מ ( ראה45

שרק שנס ]הרי באוא"ס שהם כמו אחד. משא"כ ענין הם היכולת בבחינת ( דרק46 בהעלם, העצמות יכולת על שומר בטבע הטבע מן הלמעלה את מגלה למעלה שהוא באוא"ס תחתון הדעת שורש עומק את לגלות בעיקר וענינו

שהלמעלה באופן הוא העצמות יכולת גילוי עיקר קץ. אבל אין עד מעלה. העצמות[ יכולת את ביחד ומגלים יחד מתחברים והטבע מהטבע

(. 82ע' ה'תש"ב )סה"מ בסופו ה'תש"ב ( דשנת47

רפל"ו. פי"ג, ו. תניא ספ"ג. במדב"ר טז. ב"ר ג. נשא בחוקותי תנחומא ( ראה48ובכ"מ.