מסכת סוטהמתוך "גמרא נוחה"

ולנדר הכ"מ ה נה וח פתלי נ על שם הורי

;MIRIAM 10 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; ROD 12דברי הגמרא באותיות מקראה מלאה – בסוף הדף.

במדבר פרק ה

וידבר ה’ אל משה לאמר:)במדבר ה,יא(בר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל:)במדבר ה,יב( ד ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא)במדבר ה,יג(

לא נתפשה: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את)במדבר ה,יד(

אשתו והיא לא נטמאה: והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח)במדבר ה,טו(

שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון: והקריב אתה הכהן והעמדה לפני ה’:)במדבר ה,טז( ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן)במדבר ה,יז(

ים: ונתן אל המ והעמיד הכהן את האשה לפני ה’ ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת)במדבר ה,יח(

הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה)במדבר ה,יט(

י המרים המאררים האלה: תחת אישך הנקי ממ ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך:)במדבר ה,כ(

והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן ה’ אותך לאלה)במדבר ה,כא(ולשבעה בתוך עמך בתת ה’ את ירכך נפלת ואת בטנך צבה:

ים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן:)במדבר ה,כב( ובאו המ וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים:)במדבר ה,כג(ים המאררים למרים:)במדבר ה,כד( והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המ ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את המנחה לפני ה’ והקריב אתה)במדבר ה,כה(

זבח: אל המזבחה ואחר ישקה את האשה את)במדבר ה,כו( וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המ

ים: המים המאררים)במדבר ה,כז( ים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המ והשקה את המ

למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה: ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע:)במדבר ה,כח( זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה:)במדבר ה,כט( או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ה’)במדבר ה,ל(

ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת: ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את עונה: פ)במדבר ה,לא(

סוטה פרק ראשון המקנא לאשתו

)סוטה ב,א(משנה:

; ולקמן בגמרא מפרש מאי)במדבר ה,יד(וקנא את אשתו 'המקנא לאשתו' - לישנא דקרא נקט: )המקנא לאשתו : (לשון קינוי, ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה: אומר לה "אל תסתרי עם איש פלוני"

אם בא להשקותה - צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם)רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי עד("אל תסתרי עמו", ואם לא קינא לה בפני שנים - אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה

ואפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד, או הוא עצמו אומר "ראיתיה שנסתרה אחר)אחד או על פי עצמו ;(שקינאתי לה" - נאסרת בסתירה עד שתשתה; ולקמן ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק

.(צריך שני עדים אף לסתירתה)רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים כיצד מקנא לה?

- עדיין היא(שלא במקום סתר)אומר לה בפני שנים: "אל תדברי עם איש פלוני"; ודברה עמו ; נכנסה עמו לבית(אם אשת כהן היא) ומותרת לאכול בתרומה (לשמש עם בעלה)מותרת לביתה

מספק,) - אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה (כדי העראה)הסתר ושהתה עמו כדי טומאה ונסתרה והיא, ']פסוק יד[' וקנא את אשתו והיא נטמאה' אמורים בפרשה: 'ונטמאה: שלשה ')כח,א(כדילפינן לקמן

: אחד שאסורה לבעל, ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או]פסוק כט[' תחת אישה ונטמאה ']פסוק יג[' נטמאה לינשא) - חולצת (קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם); ואם מת (יגרשנה, ואחד שאסורה לתרומה

.(ובגמרא יליף לה) ולא מתייבמת (לשוק

גמרא: דקא תנא(בנזירות דדמי לסוטה) - מאי תנא (כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר)מכדי תנא מנזיר סליק

?(בתרה)סוטה רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? - לומר לך שכל הרואהכדרבי, דתניא: '

-1('קושר חבל למעלה מדדיה: ')דף ז,ב(בניוולה ובבשתה: שמנוולין אותה, כדקתני מתניתין )סוטה בקלקולה .(שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה)' יזיר עצמו מן היין

?([בתורהשכך היא סמיכת פרשתייהו ])וליתני סוטה והדר ליתני נזיר תנא(ואיידי דאיירי בנדרים) - (פרק הוא בכתובות: 'המדיר את אשתו')איידי דתנא כתובות ותנא 'המדיר'

שאף הנזירות באה על ידי), דדמי לנדרים (בתרה), ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר (אחר כתובות)נדרים – כדרבי.(והדר תנא סוטה בתרה); וקתני סוטה (נדר

אדם לאשתו על פי שניםמקנאמדלא 'תני רבי אליעזר אומר: )'המקנא' - דיעבד אין, לכתחילה לא?

([!אלא תנא 'המקנא']!(שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול, ואפילו היא טהורה)קסבר תנא דידן אסור לקנאות

(כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה)אמר רב שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה תהלים), שנאמר (צנועה לצדיק ופרוצה לרשע)אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו

.[למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם] כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (קכה,ג

כקריעת ים סוף(הנך דלפי מעשיו) לזווגן (לפני המקום)אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וקשין אדם יחיד ואשה יחידה, והוא) אלהים מושיב יחידים ביתה (תהלים סח,ז), שנאמר (שנשתנו סדרי בראשית)

הוציא את ישראל ממצרים) [אך סוררים שכנו צחיחה] מוציא אסירים בכושרות (מזווגם יחד ומיישב מהם בית אולי רמז לסוטה בהמשך הפסוק:] . (בחדש כשר: לא חמה ולא צינה; מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים

[סוררים איני! והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת

מי הוי זיווג לפי רשע וזכות? והא מקודם יצירתם -)פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני" ? (שאין נודע רשעו וזכותו - מכריזין את זוגו!

לולא מסתפינא היית אומר שהכוונה למים שניים של נטילת ידים, כפי המשנה שמצטט רש"י 1להלן.

אולם לפי סדר דברי רש"י בדפוס - שחוזר לפרש מה הם מים אחרונים לאחר שפירש את ה'תניא נמי הכי' - נראה שיש כאן שני פירושים לקטע כאן, ובפירוש הראשון לא פירש

שמים אחרונים הם לאחר הסעודה וכן המשך פירושו.

: מלאך הממונה על)טז,ב(ואם תאמר: 'הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' - כדאמר במסכת נדה ) ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו "טיפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש חכם או טיפש עשיר

(או עני?", אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים..(לפי מעשיו; וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו) הא בזוג שני (לפי המזל)לא קשיא: הא בזוג ראשון

ומשקה על פי עד אחד או ע"פ עצמו; רבי יהושע אומר: מקנא]רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים : [לה על פי שנים ומשקה ע"פ שנים

כלומר: עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי)עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה אם יש עדים בקינוי וסתירה, ויש עד), אבל בטומאה עד אחד מהימן (לרבי אליעזר ובסתירה לרבי יהושע

!?(אחד שקילקלה בסתירתה – נאמן, ואינה שותה, אלא יוצאה בלא כתובה, ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה'." - לא היתה שותה(באותה סתירה)עד אחד אומר "אני ראיתי שניטמאת : ']סוטה פ"ו מ"ב[ותנן נמי

?(בטומאה של סתירה אחר קינוי)מדאורייתא, מנלן דמהימן עד אחד ועד אין בה[ ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאהבמדבר ה,יג:]דתנו רבנן: '

וקאמר: עדים שנים אין בטומאה זו, אלא עד אחד, וקרא בטומאה) - בשנים הכתוב מדבר [והוא לא נתפשה] ' - לא נאנסה,והיא לא נתפשה' ועדים - שנים - אין בה אלא אחד: 'ושכב איש אותה שכבת זרעקמישתעי: '

' להחמיר עליה בא הכתוב, לדונה כמזידה; ומרישא דקרא נמיוהיא לא נתפשהוממילא שמעינן דמהימן, מדכתיב ' )דף ג,א( ואין מעיד בדבר אלא זה! ולקמן ]במדבר ה,יב[' ומעלה בו מעל ושכב איש אותהשמעת דמהימן, דקאמר '

, ודרשינן ליה לקמן]במדבר ה,יד[וגו' ועבר עליו רוח קנאה מפרש דהאי קרא - בתר קינוי כתיב, דכתיב בתריה '; (שכבר עבר

דקאמר קרא, דאפילו עד אחד אין בה; ולקמן פריך 'אלא במאי מיתסרא')או אינו אלא אפילו באחד ? ('? אלמא פשיטא דנטמאת, מדמהדר בתר אונס ורצוןוהיא לא נתפשהדקאמר קרא '

לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא; על פי שני] לא יקום עד אחד באיש (דברים יט,טו)תלמוד לומר :(מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה - שנים הם, כדמפרש ואזיל) [עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר

)סוטה ב,ב( איני יודע שהוא אחד? מה תלמוד (ולא נאמר 'עדים')' באיש]אחד[ לא יקום עד'ממשמע שנאמר

' -אחדאלא מדאיצטריך למיכתב ')' - הרי כאן שנים עד'? זה בנה אב: כל מקום שנאמר 'אחדלומר ' ';'אחד, עד שיפרוט לך הכתוב '(' - שנים משמע, דאינו אלא לשון עדות, וסתם עדות שניםעדשמע מינה ד'

:[ועד אין בה ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; במדבר ה,יג:]ואמר רחמנא , אלא חד, והיא לא נתפשה(לעיל קאי: לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש 'ועד אין בה')תרי לית בה

– אסורה. ועד איןדההוא מוכח לך דהאי ')' באישאחדלא יקום עד : טעמא - דכתיב '(קושיא היא, כלומר)אלא

(וקאמרינן:) - חד הוא; (דכתיב הכא בסוטה), הא לאו הכי הוה אמינא 'עד' דסוטה (' - בתרי קאמרבהואי אפילו חד ליכא - אלא במאי מיתסרא?

סלקא דעתא(דאי לאו הכי -); (' לגלויי עליה דהאי, ולאשמעינן דחד מהימןאחדלא יקום עד ')איצטריך ]=שני' עד' - אחד הוא, ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפילו בעד אחד, וכל שכן בלא 'עדכל סתם ')אמינא

בה!נאמן אין (הכי קאמר: ועד אחד) - (דקא אמר רחמנא)' עד אין בה '(! והכי הוה דרשינן ליה:עדים[ ?(בתמיה? אמאי אתא קרא להאי)? עד דאיכא תרי (קרא)? ואלא מאי בעי (בתמיה)'אין נאמן בה'

,)דברים כד,א(' כי מצא בה ערות דברכתיב בנואפת ')לישתוק קרא מיניה, דאתיא 'דבר' 'דבר' מממון , ואנא ידענא: מידי דהוה אכל עדיות()דברים יט,טו(' על פי שנים עדים יקום דברוכתיב בדיני ממונות '

שבתורה!? ' - חדעד' - דבשנים הכתוב מדבר, דאי לא גלי עליה - הוה אמינא: 'עד' - לגלויי עליה דהאי 'לא יקום')איצטריך

: סלקא דעתא אמינא: 'סוטה(משמע, ואין נאמן בה קאתא קרא לאשמועינן; ודקשיא לך: 'למה לי קרא'? , דרגלים(וראוי להאמינו כאן) שאני (- שאחר קינוי וסתירה, בא עד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה -)

.לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה - ליתהימן בה עד אחד'

דאין נאמן בה(' -עד אין בה' - שנים הם, דאנא אמינא דהאי 'עדדאי לא גלי רחמנא דכל ')ומי מצית אמרת - מכללבמדבר ה,יג[]' והיא לא נתפשה? והא מדכתיב '(אם כן בא הכתוב להקל עליה) ושריא (קאמר)

'? נהי דרישא דקרא איכא למימרועד אין בה' א'והיא לא נתפשהדפשיטא לך דנטמאה, והיכי קאמר ')דאסורה ' היכי קאי א'איןוהיא לא נתפשה' – בעדים, ועד אחד אין נאמן בה; אלא 'ושכב איש אותהעל ידי שנים עדים: '

?(נאמן בה'? הא אמרת דלא מחזקי לה בנבעלת 'והיא נטמאה ועד אין בהבטומאה קאי, דהא מינה סליק: ')איצטריך: סלקא דעתא אמינא אין נאמן בה

עד דאיכא תרי, ובתרי נמי היא דלא נתפשה - קא משמע לן. (ודרשינן 'אין בה תרי אלא חד' -

: [ומשקה ע"פ שנים]רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים מאי טעמא דרבי יהושע?

]והוא בה ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין[במדבר ה,יג]אמר קרא: ' - ולא בסתירה.בה ולא בקינוי, '([שלא נאנסה, ומפסידה כתובתה]עד אחד נאמן ) - בה [לא נתפשה

' - ולא בקינוי.בהורבי אליעזר אומר: '' - ולא בסתירה?בהואימא '

'.ונסתרה והיא נטמאה '(שם)סתירה איתקש לטומאה, דכתיב וקנא את אשתו והיא נטמאה[ ועבר עליו רוח קנאהבמדבר ה,יד:]קינוי נמי איתקש לטומאה, דכתיב

![או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה]הא מיעט רחמנא 'בה'.

ומה ראית? ודאית,) כטומאה (על הבעל ועל הבועל מספק), שכן אוסרתה (לאחמורי בה)מסתברא סתירה עדיפא

.()כח,א(כדדרשינן לקמן: 'מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה' בפרק 'כשם שהמים בודקין' !?(שעל ידי הקינוי סתירתה אוסרתה)אדרבה, קינוי עדיף, שכן עיקר גרם לה

אי לאו סתירה - קינוי מי איכא? ואי לאו קינוי - סתירה מאי אהני?

אפילו הכי סתירה עדיפא, דאתחלתא דטומאה היא.

סתירהדקתני לרבי אליעזר ) דלא כי האי תנא ( על פי עצמוסתירה בשנים, ודקינוידקתני לר"א )מתניתין רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: המקנא לאשתו -, דתניא: '( על פי עצמווקינויבשנים,

מקנא על פי עד אחד או על פי עצמו, ומשקה לה על פי שנים. (ולקמן מפרש לה.)'. סוף(אין לדברי רבי אליעזר)השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה: אין לדבר

מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?' - בה ולא בסתירה.בהאמר קרא '

' - ולא בקינוי?בהואימא ''.וקנא את אשתו והיא נטמאהקינוי איתקש לטומאה, דכתיב: '

'! ונסתרה והיא נטמאהסתירה נמי איתקש לטומאה, דכתיב 'ההוא לכמה שיעור סתירה: כדי טומאה הוא דאתא.

?('אין לדבר סוף' דקאמר)' - מאי ניהו השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה: אין לדבר סוף' כשכועס עליה אומר "קנאתי לה מפלוני", ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה)דזמנין דלא קני, ואמר קנאי

.(כל שהוא, דכיון דלא קינא לה - לא נזהרה בו ? זמנין דלא איסתתר ואמר: "איסתתר(לדברי רבי אליעזר, בתמיה)הא למשנתינו יש לדבר סוף

"!?(ראיתיה שנסתרה) לדברי רבי יוסי ברבי יהודה אין לדבר סוף.אףאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן:

? (בתמיה) לדברי רבי יוסי ברבי יהודה' - ולא מיבעיא למשנתינו 'אף

איכא([ראה להלן בפירוש 'קנאה' לפי ריש לקיש]שכבר התחיל בעדים שלא על ידי כעס )אדרבה למשנתינו - ליכא[שאינו דורש עד לקנאה, אלא אפילו על פי עצמו], התם [ולכן יש לדבר סוף]עיקר !?(ולכשיכעוס - נקל לומר "קנאתי", והוא ימצא לה סתירות הרבה)עיקר

אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: לדברי רבי יוסי ברבי יהודה- אף למשנתינו אין לדבר סוף.

לאיתתיה בזמן הזה "לא תיסתרי בהדי(אפילו בינו לבינה)אמר רבי חנינא מסורא: לא לימא איניש ונסתרת,)פלוני", דילמא קיימא לן כרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'קינוי על פי עצמו', ומיסתתרא

, וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה, וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם.(ונאסרת עליו

אמר ריש לקיש: מה לשון 'קינוי'? - דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים. הם קנאוני בלא אל ]כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל)דברים לב,כא(כעס, כמו )קנאה = (.)משלי ו,לד(כי קנאה חמת גבר ]ולא יחמול ביום נקם[ , אכעיסם[

מה יש)אלמא קסבר: קינוי על פי עצמו, וכולי עלמא לא ידעי דקני לה, ואמרי מאי דקמא , ואתו למיעבד קנאה בהדה!(שזו בודלת מן האנשים) דקא בדלה (לפנינו? מה אירע עכשיו

ורב יימר בר רבי שלמיא משמיה דאביי אמר: דבר המטיל קנאה בינו לבינה. שהעדים מגלין הדבר ואינן שונאין)אלמא קסבר: קינוי על פי שנים עדים, וכולי עלמא ידעי דקני לה

;(שזו מקניטתו על שחושדה)[ הוא דאתי למיעבד קנאה בהדה בעלה, ואיהו ](אותה

)סוטה ג,א( ; ומאן דאמר מותר(כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא - אלמא אסור)אלמא קסברי דאסור לקנאות

לקנאות - מהו לשון קינוי? ויקנא ה' לארצו(יואל ב,יח)אמר רב נחמן בר יצחק: אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר

התרה בילק וחסיל וגזם, שלא ישחיתו עוד את ארצו, דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל.) [ויחמל על עמו])שופטים ו,' האתם תריבון לבעל - על אשתו; ')בראשית כו,ז(' וישאלו אנשי המקום לאשתו' - על ארצו, כמו 'לארצו'

. (לא(

והקב"ה(כגון אשה פרוצה עוברת בסתר)היה רבי מאיר אומר: אדם עובר עבירה בסתר תניא: ' ועבר עליו (במדבר ה,יד), שנאמר (שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי)מכריז עליו בגלוי

, ואין[וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה]רוח קנאה ויצו משה ויעבירו קול במחנה, שנאמר (הקב"ה מתכוין להעביר קול)'עבירה' אלא לשון הכרזה

'.(שמות לו,ו)

דברבמדבר ה,יב:]ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר ' כתיב.תשטה - '[ומעלה בו מעל] איש איש כי תשטה אשתו [אל בני ישראל ואמרת אלהם ,(שנטמאת)מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה? - שרגלים לדבר תנא דבי רבי ישמעאל: '

'.שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה דאיתהימן בה)אמר ליה רב פפא לאביי: והא כי כתיבה קינוי - בתר סתירה וטומאה הוא דכתיבה

וגו', אלמא בלא קינוי נמי עד אחדועבר עליו וגו', וסמיך ליה 'ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה עד אחד כתיב '!?(מהימן בטומאה

' - וכבר עבר.ועבראמר ליה: ' בבני גד) [את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו] ועבר לכם כל חלוץ (במדבר לב,כא)אלא מעתה,

- הכי נמי?(ובבני ראובן כתיב, שהיה משה מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן והייתם נקים מה' ומישראל והיתה] ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו (במדבר לב,כב)התם, מדכתיב

דלהבא; (מוכיח) משמע [הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה'

]הרי' בתר טומאה וסתירה - קינוי למה לי? ועבראלא הכא, אי סלקא דעתך כדכתיבי: ' הפעולה הראשונה היא קנוי , כלומר: התראה, ואיך מועילה התראה על מה שנעשה קודם

לכן?[

ממרום; ולקמן מפרש)אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח תנא דבי רבי ישמעאל: ' ועבר עליו רוח קנאה, שנאמר: (רוח טהרה או רוח טומאה על ידי שטן הבא להחטיאו: להקניט את אשתו

.(במדבר ה,יד)וקנא את אשתו '?רוחמאי '.(ששונא את הפריצות) אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה (דבי רב אשי)רבנן

דקאמר רבי ישמעאל), דתניא (היא) רוח טהרה (דרוח דקאמר רבי ישמעאל)ומסתברא כמאן דאמר ' - רשות, דברי רביוקנא את אשתו': '(רשות: פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא לקמן מפרש טעמייהו

'.ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה , אלא אי אמרת רוח טומאה - רשות(אי רשות אי חובה)אי אמרת בשלמא רוח טהרה - שפיר

וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה?

ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתובמדבר ה,יד]גופא: ויקרא כא,ג] - רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר: חובה; וקנא את אשתו '[והיא לא נטמאה

- רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא לה יטמא[ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש ]ובאחיכם לעלם בהם תעבדו והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה[ויקרא כה,מו:]אומר: חובה;

- רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובהבני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך['.(שאסור לשחרר עבדו)

תוספות מסכת סוטה דף ג עמוד א ד"ה רבי ישמעאל אומר רשות - תימה לרבי: וכי לית להו הא דאמר בשלהי מסכת מכות )דף כג:( 'שש מאות וי"ג מצות נאמרו למשה מסיני' - וכי לרבי ישמעאל דאמר רשות בצר להו או לר'

עקיבא טפי להו? ונראה דבשאר מצות דמפיק ר' ישמעאל מקרא עביד ליה ר' עקיבא אסמכתא ודריש ליה לדרשה אחריתי;

בירושלמי אמרי' דר' אליעזר אמר חובה, ואין להקשות הא אמרינן לעיל 'המקנא' דיעבד אין - אלמא קסבר אסור לקנאות, דתנא דידן דוקא, דתני כי הך לישנא סבירא ליה הכי, אבל ר' אליעזר לא סבירא ליה הכי, והכי נמי אמרי'

נמי אמרינן)גיטין דף לח:( - ר' אליעזר אומר חובה; ובפרק השולח וגאל את ממכר אחיו )דף כא.(בפ' קמא דקידושין – חובה; לעולם בהם תעבודו

- מי כתיב 'ירצח'? רשות]במדבר לה,כז[ ורצח גואל הדם דאמר ר' עקיבא )דף יב.(ואין להקשות נמי מפ"ב דמכות ' חובה? - דשאני הכא, משום דכתיב תרי קינויין; וקנאוהכא אמרינן '

אבל קשיא מירושלמי: דרבי יהושע אמר התם רשות, ומפרש טעמא: אתיא דר' יהושע כבית הילל דבית הילל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו, לפום כן הוא אמר רשות: רצה לקנא – יקנא, רצה לגרש – יגרש; והא ר' עקיבא מיקל התם טפי מבית הילל, ואמר התם: אפילו מצא אחרת נאה הימנה מגרשה - ואפי' הכי אמר חובה!? והתם

בירושלמי פליג רבי אליעזר עליה דר' יהושע ואמר חובה, ואמר: אתיא דר' אליעזר כבית שמאי, דבית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר; מצא בה דברים כעורים, לגרשה אינו יכול שלא

מצא בה ערוה, לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים - לפום כן הוא אמר חובה! והא תניא משום בית שמאי: אין לי אלא היוצאת משום ערוה, מנין היוצאת משום דראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות? -

; אמר רבי מנא: קיימת כאן בעדים וכאן שלא בעדים;]עד כאן הירושלמי[;כי מצא בה ערות דברתלמוד לומר: ותימה לפי הירושלמי: כיון דתליא קינוי בגירושין, הוה ליה למיתני סוטה בתר גיטין ובתר סוטה נזיר כסדר פרשיות

ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות!?

אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב משרשיא לרבא: לימא רבי ישמעאל ורבי עקיבא בכל אם כן אין לך מצות) הכי פליגי, דמר אמר רשות ומר אמר חובה (בכל עשה שבתורה)התורה כולה

?(עשה לרבי ישמעאל חובה - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר:וקנא את אשתואמר ליה: הכא - בקראי פליגי: '

' - מאי טעמא דרבי ישמעאל? חובה :('דתניא' לא גרסינן, אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא באפי נפשה)סבר לה כי האי תנא, דתניא

לא תשנא את אחיך(ויקרא יט,יז) שאמרה תורה (כמו 'אחרי')רבי אליעזר בן יעקב אומר: כלפי ' - יכול כגון זו(שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר) - [הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא]בלבבך

? תלמוד לומר:(שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית, נסתרת עם שכיניה - לא יקנא לה ]'כלפי' לשון כנגד[) אם רצה לקנא - הרשות בידו; ומשום דאי לא כתיב קרא הוה)' ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו

.(אמינא דאסור - הוא דאמר רבי ישמעאל הכא 'רשות'; אבל בכל מצות עשה שבתורה - לא אמר הכיורבי עקיבא?

ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח יד:שנים באותו פסוק]קינוי אחרינא כתיב: .( - חד לרשות וחד לחובהקנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה

ורבי ישמעאל? שספק הוא בידינו, ואף על פי כן)' והיא לא נטמאה' 'והיא נטמאה איידי דבעי למיכתב '(אמר לך)

אחרינא, ואף על גב דמצי למיכתב הכי 'ועבר עליו רוח)' וקנא את אשתו - כתיב נמי '(אסרה הכתוב מספק קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה' - אפילו הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני

כל פרשה, לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: '(דבר אחר המתחדש בכפילתו'. שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

'; ' - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובהלה יטמא''מאי טעמא דרבי ישמעאל?

אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא[ויאמר ה' אל משה ויקרא כא,א:]איידי דכתיב .(לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו)' לה יטמא', איצטריכא למיכתב 'יטמא בעמיו

ורבי עקיבא? הקרוב אליו: לאמו ולאביו ]ולבנו ולבתו אם לשארו לנפש לא יטמא בעמיו כיויקרא כא,ב: ] כי אם לשארומ-

וממילא שמעינן)נפקא לה ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - לה יטמא[ ]פסוק ג[ ואחיו[' למה לי? - לחובה.יטמא, '(דמיטמא לאלו

ורבי ישמעאל? אם אחד מאלו מוכה שחין ואיבריו נופלין אין מיטמא להן), ואין מיטמא לאיבריה (אם מתה) מיטמא לה

.( אבר מן החי מטמא כאבר מן המת, ואיצטריך לה למעוטי איבריה)חולין קכח,ב(דקיימא לן ב'העור והרוטב'

)סוטה ג,ב(ורבי עקיבא?

לנפש לא יטמאדמשמע )' ולישתוק לה - ליכתוב רחמנא '(דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא)אם כן ' למהיטמא; '(' – כלומר לגופה שלם ולא לאבריהולאחותו הבתולה ... לה ]יטמא[וגו' בעמיו כי אם לשארו לי? - שמע מינה.

ורבי ישמעאל? כל'; לכדתני דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'יטמא' כתב נמי 'להאיידי דכתב '

והתנחלתם אתםויקרא כה,מו:]פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה –[ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] לעולם בהם תעבודו [לבניכם אחריכם לרשת אחזה

' רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: חובה.מאי טעמא דרבי ישמעאל?

לא תחיה כל נשמה[ רק מערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נתן לך נחלהדברים כ,טז:]איידי דכתיב - איצטריך נמי למיכתב(בשבעה אומות כתיב: החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי) כל שבע) שבא על הכנענית (משאר שבעים אומות)' למישרי אחד מכל האומות לעולם בהם תעבודו'

דהלך אחר האב, ומותר להחיותו לך) והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו (אומות נקראו על שם כנען מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן: '(דלהכי אתא קרא), דתניא (לעבד

וגם מבני התושבים הגרים(ויקרא כה,מה)? - תלמוד לומר (גרסינן בבי"ת)שאתה רשאי לקנותו בעבד מאתלעיל מיניה כתיב ') [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם, והיו לכם לאחזה]עמכם מהם תקנו

- ולא מבני ארצכם, דשבעה אומות, וגםאשר סביבות ארצכם': הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה מבני התושבים; כל 'תושב' היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן; וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם אשר יהיו

; (להם מבנות ארצך

יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? - בנים הנולדים בארצכם, והם בני)' - מן הנולדים בארצכם אשר הולידו בארצכם' (שם)תלמוד לומר

ולא מן הבנים) ולא מן הגרים בארצכם (התושבים, דהיינו אחרים שנשאו בארצכם נשים - אתה רשאי לקנות '.(הנולדים לבני ארצכם במקום אחר מבנות שאר אומות והביאום לבניהם לגור שם

ורבי עקיבא? ' נפקא, מהם תקנומ'

' למה לי? לעולם בהם תעבודו'לחובה.

ורבי ישמעאל?.(עבודת עבד)' - ולא באחיכם בהם'

ורבי עקיבא?'.ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך '(שם) - מסיפא דקרא נפקא: באחיכם

ורבי ישמעאל? ', לכדתני דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל:בהם' - כתיב נמי 'ובאחיכםאיידי דכתיב '

'כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.'

תולעת של שומשמין האוכלתן - כך הזנות מחרבת)אמר רבי חסדא: זנותא בביתא - כי קריא לשומשמא .(את הבית

בביתא - כי קריא לשומשמא.(כעס)ואמר רב חסדא: תוקפא כשהאשה מזנה או כעסנית, לפי שהאשה) – באיתתא (תוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת את הבית)אידי ואידי

, אבל בגברא(מתעסקת בזנוניה, ואינה עושה מלאכתה, ולא משמרת ביתה, ומפקרת את של בעלה למנאפיםלית לן בה.

היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד(בעריות)ואמר רב חסדא: בתחילה, קודם שחטאו ישראל להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך] כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך (דברים כג,טו), שנאמר (בביתו)

מלבא לביתם, דאינו יכול); כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם [קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'.ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך '(שם), שנאמר (לראות בעבירות שבביתו

לפני)אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה]ישעיהו נח,ח: והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר (מיתתו מכרזת לפניו

, וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה - מלפפתו[כבוד ה' יאספך] והלך לפניך צדקך [תצמח. ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו(איוב ו,יח) והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר (כורכתו)

ויהי כדברהבראשית לט,י:] קשורה בו ככלב, שנאמר [העבירה] אומר: [רבי אלעזר בן פדת?]ר"א להיות' - בעולם הזה, 'לשכב אצלה': ' ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה[אל יוסף יום יום

' - לעולם הבא.עמה

, אמאי דקתני: 'אמר עד אחד "ראיתיה שנטמאה" - לא היתה)פ"ו מ"ב, דף לא,א(בפרק 'מי שקינא' )תנן התם , שאין אוסרתה(סתירה): ומה עדות הראשונה (שלא להאמינו אי לאו דכתיב קרא): שהיה בדין (שותה'

, אינה מתקיימת בפחות משנים(שאם תשתה ותמצא טהורה - מותרת לבעלה ולתרומה)איסור עולם , שאוסרתה איסור(טומאה שהיא אחר הסתירה) - עדות האחרונה (כדבעינן למיגמר דבר דבר מממון)

' - כלועד אין בה '(במדבר ה,יג)עולם - אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים!? - תלמוד לומר ' – תרי, אלא חד; וקא אמר אסורה, ואטומאה קאי, דהאועד אין בהנאמן, כדדרשינן לעיל: ') שיש בה (עדות)

שתתקיים בעד) לעדות הראשונה (שתתקיים בעד אחד), וקל וחומר ('והיא נטמאה ועד אין בהמינה סליק: ' מעתה: ומה עדות האחרונה, שאוסרתה איסור עולם, מתקיימת בעד אחד - עדות(אחד

באשה)הראשונה, שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד!? - תלמוד לומר וכתב] דבר כי מצא בה ערות [ כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניודברים כד,א] (מקלקלת

.[לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו

לא]דברים יט,טו: ולהלן הוא אומר ([ בגזירה שוה:שצריך שני עדיםופרכינן: למה לי למיכתב? למילפה ]) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים[יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא

'.' - מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים - אף כאן על פי שניםדבריקום ' - ולא בסתירהבה' - ולא בקינוי, 'בה'' נפקא!? בה' נפקא? מ'כי מצא בה ערות דברהאי – מ'

' - מיעוטא הוא, ולא גמרינן שאר עדיות דאשה מינה, וקמו להו במלתייהו ככל עדיותבהדכיון דכתיב ')מיבעי ליה !?(שבתורה

:([ למילתא אחריתי נקט, ומתניתין חסורי מיחסרא והכי תנא ליה'דבר דבר'וגזירה שוה ])הכי נמי קאמר ; תלמוד לומר: 'בה': 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' ולא בסתירה

שלא קינא לה בעלה,) בלא קינוי ובלא סתירה (וגזירה שוה - לטומאת אשה דעלמא)וטומאה בעלמא והכא הוא דמהימן משום דרגלים) דלא מהימן עד אחד מנלן? (ובא עד אחד ואמר "אני ראיתיה שנטמאה"

(לדבר; על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום' ונאמר להלן 'דברכי מצא בה ערות נאמר כאן '

' האמור להלן - עדים שנים, אף כאן עדים שנים.דבר': מה 'דבר

אי זו היא עדות הראשונה - זו עדות סתירה; 'עדות אחרונה'? - זו עדות טומאה;תנו רבנן: '

)סוטה ד,א( ומהו כדי טומאה? כדי)וכמה שיעור סתירה? כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל

שיוכלוכמה שיעורה? כדי הקפת דקל, דהיינו נשיקת אבר באותו מקום; ביאה; ומהו כדי ביאה? כדי העראה - דברי רבי ישמעאל; רבי אליעזר אומר:(האדם לילך סביבות הדקל; ולקמן מפרש למה לי למיתני כולהון

למוזגו במים; וסתם כוס – רביעית; ולקמן אמרינן: כל אחד ואחד מן החכמים הללו - בעצמו)כדי מזיגת הכוס ; רבי יהושע אומר: כדי לשתותו; בן עזאי אומר: כדי לצלות ביצה;(שיער כמה שהוא שוהה בהעראתו

רבי עקיבא אומר: כדי לגומעה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו; ר"א בן ירמיה אומר: כדי לקשור גרדי נימא; חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה

; פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר - אע"פ שאין ראיה(מבין שיניה)ליטול קיסם . [(משלי ו,כו)ואשת איש נפש יקרה תצוד ]כי בעד אשה זונה עד ככר לחם לדבר - זכר לדבר: (גמורה) אין ראיה גמורה לדבר, דקרא לאו הושטת יד לסל כתב ביה - יש זכר ורמז מקצת דהוקשה אשה זונה לככר)

(לחם.?(למיתני ברישא? ליתני 'שיעור סתירה כדי טומאה כדי הקפת דקל')וכל הני למה לי כדי טומאתה(בכל שיעור הצריך לבא לידי כך, דהיינו)' - הוה אמינא כדי טומאהצריכי: דאי תנא '

דמאי 'טומאה' - ביאה)' כדי ביאה - קא משמע לן '(שיפתה אותה וידבר על לבה עד שתתרצה)וארצותה ' - הוה אמינא 'כדי גמר ביאה' -כדי ביאה; ואי תנא '(לחודה; דאיכא למימר קודם הסתירה נתרצית לו

: העראה כגמר ביאה לכל)יבמות נד,א(דקיימא לן בפרק 'הבא על יבמתו' )קא משמע לן 'כדי העראה' (ואפילו תנא 'כדי ביאה כדי העראה') – (ולא תנא ברישא כדי טומאה); ואי אשמעינן 'כדי העראה' (העריות

לא הוה מימעיט ארצותה, דאנא אמינא העראה למעוטי גמר ביאה)הוה אמינא 'כדי העראה וארצותה' ומיהו ארצותה בעינן דהכי הוי משמע כמה שיעור סתירה כדי ביאה ואנא אמינא כל צרכי ביאה דהיינו ארצותה

והדר מפרש מה היא ביאה – העראה( ) - קא משמע לן 'כדי טומאה'; (וגמר ביאה )אכתי 'ארצותה' לא אימעיט; הילכך תנא ברישא 'כדי טומאה' דמשמע טומאה וארצותה, והדר פריש: ומה היא

טומאה? כדי ביאה, ועל כרחיך אימעיט ארצותה, דהא ביאה כולה - גמר ביאה משמע, ולא מיעט אלא ארצותה; והדר תנא: ומה היא ביאה? – העראה, למעוטי: דלא בעינן גמר ביאה; וממילא שמעינן מינה נמי )דאי( לא תנא

'כדי ביאה' - אכתי לא הוה ממעטא ארצותה, ד'כדי טומאה' - גמר ביאה וארצותה משמע; והעראה דפריש בתרה(- לא ממעטא אלא גמר ביאה; הילכך איצטריכו כולהו

? (הוא שיעור העראה לחודה)וכמה 'כדי ]העראה[' והא ליכא לאקשויי 'הואיל וסוף סוף שיעורא כדי הקפת דקל הוא - ליתני 'כמה שיעור)כדי הקפת דקל

סתירה? כדי הקפת דקל', דאיבעי ליה לתנא לפרושי איסור סתירה משום מאי: או גמר ביאה, או העראה; - משום. (הכי תנא 'כדי טומאה כדי ביאה' כדפרישית

- וכמה שיעור סתירה לא שמענו! כשהוא אומר 'והיא נטמאה' - הוי(במדבר ה)' ונסתרה'ורמינהי: ' -(קא סלקא דעתא השתא דהיינו הקפה)אומר כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי חזרת דקל

דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס; בן עזאי אומר: כדי לשתותו; רבי עקיבא '.אומר: כדי לצלות ביצה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגומעה

'; חזרת דקל' היינו 'הקפת דקלקא סלקא דעתא היינו ' כדי', ופליג רבי אליעזר עליה; הכא אמר רבי אליעזר 'כדי הקפת דקלהתם אמר רבי ישמעאל '

'?חזרת דקל.(שהרוח דוחפתו להענף והוא חוזר למקומו)אמר אביי: 'הקפה' – ברגל, 'חזרה' – ברוח

'?: כי היכי דאזיל והדר אתי? או דילמא כי היכי דאזיל ואתי והדר קאיחזרה ברוחבעי רב אשי: '?(נח מניענועו)בדוכתיה

תיקו.

'!?כדי חזרת דקל', הכא 'כדי מזיגת הכוסהתם אמר רבי אליעזר 'אידי ואידי חד שיעורא הוא.

'!? כדי מזיגת הכוס', הכא אמר 'כדי לשתותוהתם אמר רבי יהושע ' והאי 'כדי לשתותו' דקאמר לעיל - אמזיגה דקאמר רבי אליעזר קא מוסיף רבי)אימא 'כדי למזוג ולשתות'

יהושע, ואמר: שתיה נמי בעינן עם המזיגה, ו'כדי מזיגה' דתנא הכא בבתרייתא - מזיגה ושתיה קאמר, דסתם מזיגה.(- למשתייה מיד הוא, שאחר שמזגו מתקלקל אם משהה אותו

ולימא 'אידי ואידי חד שיעורא הוא'? כדי' קאמר, וקא פליג רבי יהושע ואמר 'כדי מזיגת הכוסדהא רבי אליעזר בקמייתא ')אם כן היינו רבי אליעזר

', ואוקימנא דהיינו כדי מזיגה, ואי מזיגה דקאמר רביחזרת דקל', ובבתרייתא )נמי( אמר רבי אליעזר 'לשתותו!(יהושע בתריה - בלא שתיה קאמר - היינו רבי אליעזר

? (לכוס)' כדי לשתותו', הכא אמר 'כדי לצלות ביצההתם אמר בן עזאי 'אידי ואידי חד שיעורא הוא.

כדי לצלות', ואמר בן עזאי בתריה 'כדי לשתותו לכוסוליכא לאקשויי: אם כן היינו רבי יהושע, דבקמייתא אמר ') ', דהוא כדי שתיה? - לאו קושיא היא, דהא אוקימנא 'כדי לשתותו' דרבי יהושע - כדי למזוג ולשתות, וקאמרביצה

(ליה בן עזאי 'כדי לצלות ביצה', דהוא כדי שתיה לחודה דכוס.

'? אימא 'כדי לצלות ביצהכדי לצלות ביצה' הכא אמר 'כדי לגומעההתם אמר רבי עקיבא ' 'גמיעה' דקאמר רבי עקיבא בקמייתא - אצלייה דבן עזאי דלעיל מיניה קא מוסיף לה, ובבתרייתא,)ולגומעה'

.(' - לצלות ולגמע קאמר, דסתם צלייה - גמיעה בתרה, שגומעו חם שלא יצטנןכדי לצלות ביצהדקאמר 'ולימא 'אידי ואידי חד שיעורא הוא'?

אם כן - היינו בן עזאי.

'?כדי לגומעה', הכא אמר 'כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זוהתם אמר רבי יהודה בן בתירא ' לדבריו דרבי עקיבא קאמר לה,)לדבריו דרבי עקיבא קאמר, דקאמר משערין בצליאה ובגמיעה

': לדידך - אדקמשערת בצלייה וגמיעה - בחדא )שפיר( בגמיעה דשלש, דהוא כצליאהלצלות ולגמועדאמר '. (וגמיעה בחדא

אימא: שיעור גמיעה לחודה כדי לגמע שלש ביצים זו אחר זו, דהיינו צליאה וגמיעה.

שני ראשי הנימא הנפסקות)' - בעי רב אשי: דמרחק ר"א בן ירמיה אומר: כדי שיקשור גרדי נימא' או דמקרב?(מרוחקות זה מזה, דאיכא שהיה טפי

תיקו.

הקיסם)' - בעי רב אשי: דמהדק חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם' או דלא מהדק?(בדוחק בין השינים

תיקו.

(הככר בדוחק בתוך הסל)' - בעי רב אשי: דמהדק פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר' סל ישן חלק הוא ונוח להשתמש מן החדש, שהחדש יוצאין לתוכו)או דלא מהדק? בחדתא או בעתיקא

לחם חם נמעך ונשמט מן היד, וצריך להוציאו בנחת ושוהה)? בחמימא או בקרירא (ראשי קיסמין של אריגה?(בהוצאתו

)סוטה ד,ב( או(שנילושה העיסה רכה)? ברכיכא (של חטין חלק ונשמט יותר משל שעורים)בדחטי או בדשערי

?(נשמט יותר מאקושא)באקושא תיקו.

כמה שהיה) בעצמו שיער (מן התנאים הללו)אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: כל אחד ואחד .(שוהה בביאתו

: "אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם)סג,ב(כדאמר ביבמות )והאיכא בן עזאי דלא נסיב ?(]בפרק הבא על יבמתו[שיתקיים על ידי אחרים"

סוד(תהלים כה,יד)איבעית אימא נסיב ופירש הוה, ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה, ואיבעית אימא . [ובריתו להודיעם]ה' ליראיו

דרש רב עוירא: זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: כל האוכל כי בעד אשה זונה עד ככר(משלי ו,כו)לחם בלא נטילת ידים - כאילו בא על אשה זונה, שנאמר

השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה: בשביל ככר לחם - אדם מתחייב בעונש) [ואשת איש נפש יקרה תצוד]לחם . (של אשה זונה

' מיבעי ליהבעד ככר לחם עד אשה זונה'? – 'בעד אשה זונה עד ככר לחםאמר רבא: האי ' בעד אשה זונה עדדמשמע בשביל ככר לחם - רב העונש עד כדי עונש אשה זונה; והוא הדין נמי: אי הוה כתיב ')

ככר לחם' - לא הוה קשיא לרבא מידי, דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא, אלא 'עד' ו'בעד' קא קשיא ליה: דגבי!?(ככר לחם הוה ליה למיכתב 'בעד' וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב 'עד'

אלא אמר רבא: כל הבא על אשה זונה - לסוף מבקש ככר לחם.

נעקר מן(שאוכל תמיד בלא נטילת ידים)אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר: כל המזלזל בנטילת ידים .()קהלת י,ח(ופורץ גדר ישכנו נחש דעובר על דברי חכמים חייב מיתה, דכתיב )העולם

(ראשי אצבעותיו) צריך שיגביה ידיו (שלפני המזון)אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים של אחר הסעודה, שחייבו); מים אחרונים (שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא)למעלה

כדי שתרד הזוהמא של) צריך שישפיל ידיו למטה 2(חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים.(תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן

הנוטל ידיו - צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאותניא נמי הכי: ' שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים: הראשונים מטהרין את הידים,)פ"ב מ"ג(כדתנן במסכת ידים )' את הידים

הידים מטמאות ומטהרות: '3והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים; ותנן התם

העיקר מסוף הפסוק, כמו 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל' – בראשית לט,ו 23 Re: Sotah 010: "Lo Yasaf" -- Yehudah and Tamar

>> dmartin <martinde@inter.net.il> asked:

the word yasaf is frequently difficult. sometimes it means did not stop and

' כלומר: מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה, ומטהרות בנטילה עד הפרק,עד הפרק , שהרי טיהרו השניים אתעד הפרק, וחזרו ליד – טהורים ואת השניים נטל את הראשוניםשעד הפרק צריך נטילה;

כלומר: יצאו הראשוניםנטל את הראשונים חוץ לפרק, ואת השניים עד הפרק, וחזרו ליד – טמאה,הראשונים; חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים, אלא עד הפרק כמשפטם, וחזרו הראשונים

ליד – טמאה, שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים, והשניים לא טיהרו את היוצאים; הילכך צריך שיגביה ראשי.(אצבעותיו למעלה: שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים

כאילו אוכל לחם טמא(דבר מאוס הוא, וחשוב)אמר רבי אבהו: כל האוכל פת בלא ניגוב ידים בגוים אשר אדיחם] ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא (יחזקאל ד,יג), שנאמר (כטומאה)

. (אלמא דבר מיאוס קרי טומאה) [שם

? ('כי בעד אשה זונה עד ככר לחםסיפיה דקרא דלעיל הוא ')' ואשת איש נפש יקרה תצוד(משלי ו,כו)ומאי sometimes it means did not continue. if here it means did not stop, then howdid yehuda continue to have relations with tamar, wasn't she assur to him? <<

----->> The Kollel replied:

Your question is that she was Asur to him as his daughter-in-law (who is Asur to her father-in-law even after the death of his son, her husband). TheGemara says that she made sure that she was permitted to him by pointing outthat she was a Yesomah. Since she was a Yesomah, her father did not accept Kidushin for her, and thus her Kidushin was not mid'Oraisa. (This answer to your question applies only according to our Gemara that says that Tamar was a Ketanah at the time of her marriage to Yehudah's son. According to the Midrash that says she was a Gedolah, perhaps "Lo Yasaf" means that he did not continue to live with her.) <<

-----Rabbi Yosef Grossman comments:

Please note that the Ramban tells us that in actuality Yehuda did Yibum withTamar since before Matan Torah the Mitzvah of Yibum was done by otherrelatives and not only a brother-in-law. Thus the Mitzvah of Yibum wasbeing done by Yehauda although Tamar was his daughter-in-law. Therefore shewas not forbidden to him.

Rabbi Yosef GrossmanRosh Kollel Daf Yomi - Ohr HaMeir, Monsey, NY.

The Kollel adds:

Thank you for your beautiful explanation.

(As for our Gemara, in which Tamar has to excuse away her marriage to Er and Onan by saying she was a Yesomah, our Gemara might be following the opinion of Abba Shaul, that Yibum must be done Lishmah and not for any ulterior motive, Yevamos 39b. Since Yehudah did not know it was a Yibum, it was only permitted for him since she was not really his daughter in law. See also Hagahos Ya'avetz here, who explains how our Gemara explains the words "v'Yabem Osah" in the Pasuk, if she was not really married to Er and Onan.)-M. Kornfeld

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לבסוף נכשל באשת איש והכי קאמר: בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואשת איש זונה - נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה: רודף אחריה וצד)

.ואשת איש נפש יקרה תצוד, שנאמר: (אותה ומגיעה כיון)'? 'נפש גבוהה' מיבעי ליה!? ועוד: 'היא תצוד' מיבעי ליה נפש יקרהאמר רבא: האי – '

דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה - הכי איבעי ליה למכתב: 'ואשת איש נפש יקרה היא תצוד )אותה(', אבל השתא!?(משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה

יקרה היא(משלי ג,טו)אלא אמר רבא: כל הבא על אשת איש - אפילו למד תורה, דכתיב בה דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם) = מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים [וכל חפציך לא ישוו בה]מפנינים

- היא תצודנו לדינה של(לכהן עם הארץ לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות )יג,א(גיהנם.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת ולא(דברים ז,כו) וכתיב התם [יד ליד לא ינקה] תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז,ה)כוכבים: כתיב הכא

. [והיית חרם כמהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא]תביא תועבה אל ביתך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך(דברים ח,יד)ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר, שנאמר

. (מעלה אני עליך כאילו שכחתוורם לבבך ושכחת - ) [המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים] ' וכתיבתועבת ה' כל גבה לברבי חמא בר חנינא אמר: כאילו בא על כל העריות: כתיב הכא '

. [עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ] כי את כל התועבות האל (ויקרא יח,כז)ם תה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה(ישעיהו ב,כב), שנאמר (עבודת כוכבים)עולא אמר כאילו בנה במה

' - אל תיקרי כי במה נחשב הוא(שמחזיק עצמו כבעל נפש, דהיינו גאוה: שחשובה נפשו בעיניו)באפו במה אלא במה.

?(תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקהסיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא: )' יד ליד לא ינקהמאי ' אפילו הקנהו כו', ולא גרסינן 'כל הבאכל שיש בו גסות הרוחהכי גרסינן: ) כל הבא על אשת אישאמר רב:

השליטו בשבחו) - אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ (על אשת איש', דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח הרימותי ידי אל ה' אל[ויאמר אברם אל מלך סדםבראשית יד,כב: ] כאברהם אבינו, דכתיב ביה (על הכל

': אפילו דומה לאברהם שאמריד ליד', והיינו 'קונה שמים וארץכאברהם שקראהו ')עליון קונה שמים וארץ - לא ינקה מדינה של גיהנם.('הרימותי ידי'

' – 'ידי' מיבעי ליה?! יד ליד לא ינקה: האי '(אהך דרשה דרב)קשיא להו לדבי רבי שילא ,(שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה)אלא אמרי דבי רבי שילא: אפילו קיבל תורה כמשה רבינו

מימינו[ויאמר: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדשדברים לג,ב: ]דכתיב ביה אש דת למו - לא ינקה מדינה של גיהנם.

דהא קרא - במקבל מוקמינן ליה, ולא)יד' מיבעיא ליה מ'? – 'יד ידליד קשיא ליה לרבי יוחנן: האי '? (בנותן, והוה ליה למיכתב 'יד מיד לא ינקה': יד שקבלה מיד - אף הוא לא ינקה

אלא אמר רבי יוחנן:

)סוטה ה,א( ,(שנותן מידו לידו של העני, והכי משמע: יד הנותנת ליד - אף הוא לא ינקה)אפילו עושה צדקה בסתר

לאו) - לא ינקה מדינה של גיהנם [ושחד בחק חמה עזה] מתן בסתר יכפה אף (משלי כא,יד)דכתיב . (דשייך האי קרא בקרא דלעיל, אלא רבותא היא: שאע"פ שמכפה אף וחימה - אינו מכפר על גסות הרוח

מנין?(שלא יהא גס רוח)אזהרה לגסי הרוח .[כי ה' דבר] שמעו והאזינו אל תגבהו (ירמיהו יג,טו)אמר רבא אמר זעירי:

את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים] ורם לבבך ושכחת (דברים ח,יד)רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (דברים ח,יא) (ובשכחה הוא מוזהר:), וכתיב (אלמא מגובה לב בא לידי שכחה: ששוכח את בוראו) [מבית עבדים

, וכדרבי[לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו, אשר אנכי מצוך היום]השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך אבין אמר רבי אילעא דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' -

אינו אלא בלא תעשה.

דרש רב עוירא; זמנין אמר לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש ואיננו והמכו ככל יקפצון] רומו מעט (איוב כד,כד), שנאמר (מחשיבותו)בו גסות הרוח - לסוף מתמעט

';ואיננו - תלמוד לומר '(מתקיים); ושמא תאמר ישנו בעולם (כיון שרומו מתמעט) [וכראש שבלת ימלו (ואם חזר ונעשה עניו: שממיך את עצמו)והומכו ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר '

וה' ברך את אברהםמן העולם; ימותו מות ישרים: אברהם כתיב ביה )' יקפצון(כאותן שנאמר בהן 'כל')ככל ]בראשית כי חנני אלהים וכי יש לי כל; יעקב כתיב ביה ]בראשית כז,לג[ ואוכל מכל יצחק כתיב ביה ]בראשית כד,א[ בכל

והכי מפרש בהדיא בבראשית רבה )דבשלמא בכל מכל רבותא הוא שנתברכו בכל אבל וכל אשר תתן לילג,יא[ בראשית כד,א:] 'בכל' (אברהם כתיב ביה): כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו (מילתא בעלמא הוא דקאמר(

ויחרד יצחק חרדה]בראשית כז,לג: ' מכל '(יצחק כתיב ביה); בכלואברהם זקן בא בימים; וה' ברך את אברהם[ יעקב); [ בטרם תבוא ואברכהו? גם ברוך יהיהמכלגדלה עד מאד ויאמר: מי אפוא הוא הצד ציד, ויבא לי, ואכל

; ואם[; ויפצר בו ויקחכל קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי בראשית לג,יא:] 'כל'(כתיב ביה'.וכראש שבולת ימלולאו – '

'?וכראש שבולתמאי 'רב הונא ורב חסדא: חד אמר: כי סאסא דשיבלתא, וחד אמר כשיבולת עצמה.

גבהו של שבולת, שקורין זקן השבולת, והוא נשבר ונופל)בשלמא למאן דאמר כי סאסא דשיבלתא וכראש', אלא למאן דאמר כי שובלתא עצמה - מאי 'וכראש שבולת - היינו דכתיב '(מאליו

'? שבולת משל לאדם שנכנס לתוך שדהו, גבוהה גבוהה הואאמר רב אסי, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: '

.(' - שראשה נראית למעלה מחברותיהוכראש שבולתוהיינו ')' מלקט

ואת דכאכי כה אמר רם ונשא, שכן עד וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון, ] ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נז,טו) אני): רב הונא ורב חסדא: חד אמר 'אתי דכא' [, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאיםושפל רוח

;(אני מרכין שכינתי אצלו), וחד אמר 'אני את דכא' (מגביהו עד ששוכן אצלי והיינו אשכון את דכא ומסתברא כמאן דאמר 'אני את דכא', שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על

הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה.

, שהרי הקב"ה הניח כל הרים(לאהוב את הנמיכות)אמר רב יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו , והשרה שכינתו על()תהלים סח,יז(למה תרצדון הרים גבנונים כגון תבור וכרמל שבאו שם, כדכתיב ')וגבעות

הר סיני >והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה<.

יגדע וישרש אחריה, כאשירה)אמר רב אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - ראוי לגדעו כאשירה הנה האדון ה' צבאות מסעףישעיהו י,לג: ]: כתיב הכא ()דברים יב,ג(ואבדתם את שמם שצריך גידוע אחריה, כדכתיב

כי אם כה תעשו להםדברים ז,ה: ], וכתיב התם [והגבהים ישפלו] ורמי הקומה גדועים [פארה במערצה. [ופסיליהם תשרפון באש] ואשירהם תגדעון [מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו

, שנאמר(מקיץ בתחיית המתים)ואמר רב אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אין עפרו ננער ; 'שכבי[כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל] הקיצו ורננו שכני עפר [יחיו מתיך נבלתי יקומוןישעיהו כו,יט: ]

משפיל עצמו)': מי שנעשה שכן לעפר שכני עפר, אלא '(דלישתמע על כל המתים)בעפר' לא נאמר בחייו.(לעפר

תהלים קלח,] עליו, שנאמר (מקוננת)ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - שכינה מיללת - ממרחק - והגבוה -כי רם ה' ושפל יראה, וגבוהרישיה דקרא )' וגבוה ממרחק יידע[כי רם ה' ושפל יראהו:

)יחזקאל יט,ז(' וידע אלמנותיו שכינה מתאוננת ומשתברת עליו, כמו ':יידע מקודם שתבא עליו פורענות ימים רבים –.( - לשון שבר)תהלים עד,ה(' יודע כמביא למעלה ')שופטים ח,טז(' ויודע בהם אנשי סכות'

דרש רב עוירא ואיתימא רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר כענבים במדבר מצאתי]הושע ט,י[לקרבו ולהשתדל עמו, וחשוב בעיניו, כמו )ודם: גבוה רואה את הגבוה

ואין גבוה רואה את( וגו'- נתתי עיני לקרבם ולחבבםאבותיכם את[ כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי ישראל'.כי רם ה' ושפל יראההשפל, אבל מדת הקב"ה אינו כן: הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר '

אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקב"ה אין אני והוא מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב(תהלים קא,ה)יכולין לדור בעולם, שנאמר

- אל תקרי 'אותו' אלא 'אתו לא אוכל'.אותו לא אוכל מלשני, שנאמר '(משום רישא דקרא: 'מלשני בסתר רעהו' וגו')איכא דמתני לה אמספרי לשון הרע

'.בסתר רעהו אותו אצמית פורענות קלה)אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אפילו רוח קימעא עוכרתו

[כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט] והרשעים כים נגרש (ישעיהו נז,כ), שנאמר (טורפתו ומאבדתו ' - עםלהחיות רוח שפלים... כי לא לעולם אריב - גסי הרוח, דקראי דלעיל משתעי בשפלים ונדכאים: 'והרשעים)

כים נגרש וגו' אבל הרשעים שאינן שפלים ונדכאים - בעון בצעו ... דרכיו ראיתי ... בורא ניב שפתים אותן שפלים - אנו), (רביעיות לוגי מים): ומה ים שיש בו כמה רביעיות (- כים המגרש ומשליך רפש וטיט לשפתיו סביביו

שברביעית דם הוא) - אדם שאין בו אלא רביעית אחת (עוכרת את מימיו)רוח קימעא עוכרתו (רואים ש על כלמתקיים; שיעור זה הלכה למשה מסיני שרביעית דם מת מטמא באהל מפני שהיא נפש, וקרינא ביה '

– על אחת כמה וכמה.(]ויקרא כא,יא[' נפשות מת לא יבא

משקל קטן)אמר רב חייא בר אשי אמר רב: תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית הוא, והיינו 'עוכלא', כלומר: צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין

.(עליהן בעל כרחם כי(ומעטרתו) ומעטרא ליה (גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם)אמר רב הונא בריה דרב יהושע:

. (כסאסא המעטרת את השבולת)סאסא לשבולתא

גסות פורתא, לפי שאין בני עירו יראים), ובשמתא דלית ביה (גסות הרוח)אמר רבא: בשמתא דאית ביה . (ממנו ואין בו כח להוכיחם

מי זוטר(לא יחפוץ אדם לא בכולה ולא במקצתה, ד)אמר רב נחמן בר יצחק: לא מינה ולא מקצתה . [יד ליד לא ינקה] גבה לב כל תועבת ה' (משלי טז,ה) (מאי דקרי ליה קרא)דכתיב ביה

שהוא רך, ולא כאבן שהוא)אמר חזקיה: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר לפני] להשתחוות בשר יבא כל [ומדי שבת בשבתו] והיה מדי חדש בחדשו (ישעיהו סו,כג), שנאמר (קשה

. (להתפלל; אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני, אבל גסי הרוח לא יבואו) [אמר ה' אדם כי יהיה)', - 'אדם' ונרפא[ובשר כי יהיה בו בערו שחיןויקרא יג,יח: ]אמר רבי זירא: בשר - כתיב ביה

'ונרפא'(לא כתיב בחד מינייהו) - לא כתיב ביה (]ויקרא יג,ט[ נגע צרעת כי תהיה באדם, ]ויקרא יג,ב[בעור בשרו לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר - קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו, אבל מי שהוא קשה)

.(כאדמה - אין רפואה למכותיו כלומר: כולו הבל, לכך אל)רה מם דפר א (שהוא)? - (למה נקרא שמו אדם)אמר רבי יוחנן: 'אדם':

יתגאה. 'מרה' היא ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד, ומתגברת באדם - הכל לפי החדשים ושינוי העתים ולפי המאכל שאוכל, ועל ידיה באין חליים ונגעים ומכאובות; יש שקורין בדברי הרופאים מרירה שחורה ויש שקורין

מה.ררוחה סושה ב; 'בשר' - (מרירה אדומה, דכתיב בשין.(מקום שאול ביתו)אול שאיכא דאמרי:

,(מתמעט מחשיבותו ונעשה פחות באנשים)אמר רב אשי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף נפחת שנאמר:

)סוטה ה,ב( על ידי שמנשא עצמו - בא לידי ספחת, שאינו עיקר באנשים אלא) [ולבהרת] ולשאת ולספחת (ויקרא יד,נו)

ועל כל ההרים הרמים ועל כל(ישעיהו ב,יד), ואין 'שאת' אלא לשון גבוה, שנאמר (נספח וטפל , שנאמר(דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים); ואין ספחת אלא טפילה הגבעות הנשאות

(אספני נא) ספחני נא [והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם, ואמרשמואל א ב,לו: ] בנבואת בית עלי משתעי קרא: אעמיד כהנים) לאכל פת לחם (באחת מן המשמרות)אל אחת הכהונות

. (גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם

אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה: שבשעה שבית המקדש ; מנחה - שכר מנחה בידו; אבל(ולא שכר קרבן אחר)קיים, אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו

(תהלים נא,יט)מי שדעתו שפלה - מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר , ולא עוד אלא(' - כל הזבחים במשמעזבחי') [לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה]זבחי אלהים רוח נשברה

'.לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזהשאין תפלתו נמאסת שנאמר ' בעולם הזה - זוכה(מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה)ואמר רבי יהושע בן לוי: כל השם אורחותיו

; אל תקרי ושם דרך אראנו בישע אלהים[יכבדנני תהלים נ,כג:]ורואה בישועתו של הקב"ה, שנאמר 'ושם' אלא 'ושם' דרך.

]אומר לה בפני שנים: "אל תדברי עם איש פלוני"; ודברה עמו - עדיין היא מותרת לביתהכיצד מקנא לה ומותרת לאכול בתרומה; נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לביתה ואסורה לאכול

: בתרומה; ואם מת – חולצת ולא מתייבמת[ אמר לה בפני שנים "אל '(היינו פירושא דכיצד מקנא לה: - כיצד מקנא לה?)הא גופא קשיא: אמרת ' אפילו מדברת עמו), אלמא דבור - סתירה הוא (ואשמועינן דזהו הקינוי)' תדברי עם איש פלוני זה"

בשוק - סתירה חשיב לה, מדקאמר זה הקינוי, דאי לאו דסתירה הוא ולא מיתסרא בה - מאי קינוי איכא, ולמה לי - עדיין מותרת לביתה(שלא ביחוד)דיברה עמו '(דכי עברה על התראתו, ו), והדר תני (דמתרה בה?

עד שתשתה; ולקמן בפרק 'כשם שהמים)' ומותרת לאכול בתרומה(לשמש; 'ביתה' - לשון תשמיש הוא) , אלמא דבור(' שלש פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומהונטמאה' 'ונטמאה יליף מ')כח,א(בודקין'

לא כלום הוא!? "אל(אמר לה)הכי קאמר: ('אמר לה' לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא, אלא תרתי קתני, ו)אמר אביי:

ולא כלום; "אל תסתרי", ודברה עמו(ונסתרה או דברה)תדברי", ודברה; "אל תדברי", ונסתרה מותרת לביתה ומותרת לאכול(באחת משתי אלו) - עדיין (אף על פי שעברה על קינוייו אצל דיבור)

נכנסה עמו לבית הסתר(אבל עברה על קינוייו אצל סתירה, כגון שאמר לה "אל תסתרי ו)בתרומה; ושהתה כדי טומאה - אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה.

: (ולא מתייבמת; בגמרא מפרש טעמא) חולצת (בלא בנים עד שלא השקה)ואם מת אמאי? תתייבם נמי יבומי? כילעיל מיניה כתיב ') ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד,ב)אמר רב יוסף: אמר קרא

' למה לי למכתב? אי למשרייה לאנסובא על ידילאיש אחר') - לאיש אחר ולא ליבם (וגו'מצא בה ערות דבר '? אלא למעוטי יבמה: היכא דלא גרשהאחר', למה לי למכתב ל'ויצאה מביתו... והיתה לאישגט כריתות - לכתוב '

ויצאה - יגרשנה בספר כריתות, כי מצא בה ערות דברבעל אחר שמצא בה ערות דבר, והכי משתמעי קראי: ' כלומר: ובכל צד שתצא מביתו - בין על ידי גירושין בין על ידי מיתה - אם באת לינשא לאיש אחר – תנשא,מביתו

.(ולא ליבם, שאינו אחר אצל נשואין של זו, שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו דהא פטרה רחמנא, ושרייה לאיש אחר בכל ענין)אמר ליה אביי: אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי

!?(שתצא מביתו, אחר שנמצא בה ערות דבר 'וכתב לה ספר כריתותהא כתיב ')? (מי משתריא בלא גט)אמר ליה: אילו איתיה לבעל - מי לא בעיא גט

.(דיבם במקום בעל קאי) השתא נמי תיבעי חליצה ( - אפילו מצא בה ערות דבר - כריתות בעיא!]דברים כד,א[

דהכי שני רב יוסף): אמר רב יוסף ]גירסה שניה של הדיון בין רב יוסף ואביי[ואית דאמרי צוה לבעלה)' - דלא ליסתריה לביתיה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר: רחמנא אמר '(לעיל

לגרשה מביתו כשמצא בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתריה לביתיה, כדאמר לעיל 'זנותא בביתא כי קריא, ואת אמרת תתייבם נמי יבומי!?(לשומשמא'

אמר ליה אביי: אלא מעתה לאחר לא תינשא, דלא תיסתריה לביתיה!?: אמר ליה

)סוטה ו,א( דאילו ליבם אמרינן ליה 'מצות יבום קודמת למצות חליצה',) בעל כרחיה (למינסבה)מי קא רמינן לה עליה

אבל בהא - אסור למימר ליה; וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה, דלא שייך בה יבום, והויא כאשת אח שלא?(במקום מצוה

: אמר רב יוסף: הכתוב קראו]גירסה שלישית של הדיון בין רב יוסף ואביי[ואיכא דאמרי : שאין בן זוגו של ראשון: שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך(למי שנושאה)' אחר'

?(ואת אמרת תתיבם ותרמי עליה בעל כרחיה)ביתו, ואת אמרת תתיבם נמי יבומי ומת בלא בנים(שגרשה ראשון שמצא בה ערות דבר וניסת)אמר ליה אביי: אלא מעתה, נשאת לאחר

,(' הוא, ואין בן זוגו של ראשון אם ישאנה, וקרמית לזה עליה במצות יבוםאחרדהשתא נמי ')- לא תתיבם ואיכא למימר:), מיהא בשם טוב הוה קיימא (אחר = אחיו של זה)' גביה דהאי אחרדהכתוב קראו '

. (הדרה בה, ואין קרוי 'אחר' אלא הנושאה מתוך אלמנות או גירושין על מי שקלקלה תחתיו במותר לה(בסתירה זו) קל וחומר: אם נאסרה (' -ולא מתייבמתהאי דקתני מתניתין ')רבא אמר:

דהיינו יבמה, שהוא אסור לה) - באסור לה (בבעלה שהיה מותר לה ונתקלקלו עכשיו הנישואין ליאסר עליו)!?(שנאסרו נשואי הראשון - שלא להתייבם מכח אותן הנישואין) לא כל שכן (בחיי בעלה

ומת, ויש לו אח(שהיא אסורה עליו)אמר ליה אביי: אלא מעתה: כהן גדול שקידש את האלמנה : אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן(מכח קל וחומר זה)כהן הדיוט - לא תתיבם

- הא אסירא וקיימא!(ולקמן מפרש מאי 'נאסרה' ומאי 'מותר לה' - הלא אסור היה מתחילתו)נאסרה? 'מותר לה'? – 'אסור לה' הוא!

ונאסרה עליו: דאשת כהן אסורה אפילו באונס, אבל אשת ישראל): אשת כהן שנאנסה (הכי פריך)אלא , הא נתפשה – מותרת; ומדכתיב 'והיא' - מיעוטא הוא, ומשמע דיש)במדבר ה,יג(' והיא לא נתפשהמותרת, דכתיב '

שנולד לאביו מן הגרושה, ונתחלל מן) חלל (מאביו, והוא) ומת, ויש לו אח (אחרת - שאפילו נתפשה אסורה - אלמא)ויקרא כא,טו(ולא יחלל זרעו הכהונה, ומותר בנשים הפסולות לכהונה, כדכתיב בכהנים הנושאין פסולות

-(לבעלה שהיה מותר לה) במותר לה (בבעילה זו): אם נאסרה (מקל וחומר זה) - לא תתיבם (זרעו חלל שנאסרו עליו נישואי אחיו שלא ליבמה מכח) לא כל שכן (ביבמה האסור לה באותה שעה)באסור לה

!?(נשואין ואצלו הוא היתר גמור, ואין) מיהא ליכא איסורא ]האח החלל[אונס בישראל מישרא שרי, וגבי דהאי

זה קל וחומר; אבל בזינתה ברצון, שהבעל והיבם שוין באיסור זה אם היתה תחתיו - הוי קל וחומר, שהרי מחמת.(נישואין הראשונים היא נזקקת ליבום, ואם על הבעל נתקלקלה - קל וחומר ליבם

משנה: : האומרת "טמאה אני לך", ושבאו עדים שהיא(אם הוא כהן)ואלו אסורות מלאכול בתרומה

דשוב)טמאה, והאומרת "איני שותה", ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך - בזמן שהאיש מנוקה - שלא בא עליה]במדבר ה,לא[' ונקה האיש מעון: ')כח,א(אין המים בודקין אותה, כדלקמן

.(; אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתוהאשה ההיא תשא את עונהמאחר שנאסרה עליו - אז גמרא:

ממתניתין:(הביא לנו ראיה לדבריו)אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת, ואנהר לן עיינין '; מאי טעמא? - - אין המים בודקין אותה(שראו שנטמאה מזה)סוטה שיש לה עדים במדינת הים '

ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה[ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישהבמדבר ה,יג: ]דאמר קרא

אף על גב דדרשינן לעיל לעד) - דליכא דידע בה, לאפוקי הא, דהא איכא דידע בה. [והוא לא נתפשה] ועד אין בהאחד נאמן בסוטה, ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד - אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודרשינן ליה נמי הכי:

; ואנהר לן עיינין(' וכל הפרשה, הא יש בה עד - אין המים בודקין אותהוהביא האיש את אשתו- הוא דאמר ' משום דקרא - לאו ראיה הוא כל כך, דהא דרשיניה לסוטה ודאית שיש בה עד אחד לפנינו, וללמד)ממתניתין לה עדים שהיא[אם הם באו – מקודם היו "במדינת הים"]ושבאו , דקתני: '(שלא תשתה

ופשיטא דאסורה בתרומה, דהא)'; דאתו עדים – אימת?: אי נימא מקמי דתשתי - זונה היא טמאה ואיצטריך לאשמועינן דלא מחזקינן להו כשקרי על אשר)! אלא לבתר דשתאי (' אניטמאההאומרת תנא ליה '

ומשום הכי לא מחזקינן להו)? אי אמרת בשלמא 'אין המים בודקין אותה' – שפיר (לא בדקוה המים , אלא אי אמרת מים בודקין אותה - תיגלי מילתא(כשקרי, דמשום דהוו ידעי בה - לא בדקי לה מיא

למפרע דסהדי שקרי נינהו! דאמר)אמר ליה רב יוסף: לעולם אימא לך מים בודקין אותה, והא - אימור 'זכות תולה לה'

.( זכות תולה במים המרים)כ,א(לקמן ?(רב ששת ורב יוסף)במאי קמיפלגי

רבי אומר: זכות, דתנן: '( גבי אשה שתלה לה זכות)כב,ב(דקאמר לקמן )[ דרבי מתנוונתבמתנוונה ] ואינה משבחת, אלא מתנוונה(לעולם) ואינה יולדת (שלא יצבה בטנה מיד)תולה במים המרים

לא פליגי)': רב ששת סבר: (צבוי בטנה ונפול ירך) והולכת; לסוף שהיא מתה באותה מיתה (מכחשת) בין([הם חולקים, אבל ] שסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד[חולקים בתוצאה הסופית:]רבנן עליה דרבי, אלא

במתנוונה לא איפלוג: דכל מי שזכות תולה לה - מנוונה היא; וזו - הואיל ולא)לרבי ובין לרבנן הויא מתנוונה ראויה ליבדק היא), ורב יוסף סבר: (נתנוונה - לא תלה לה זכות, אלא שאינה ראויה ליבדק כלל משום עדים

ואי משום דלא נתנוונה - הא מני רבנן) לרבי הויא מתנוונה, לרבנן לא הויא מתנוונה (אלא זכות תולה לה .(היא, דאמור לקמן 'זכות תולה לה', דקסברי לא הויא מתנוונה כלל

רבי שמעון אומר: אין זכות תולה במים המרים; ואם אתה אומר זכותמתיב רב שימי בר אשי: ' שלא יהו יראות מהם להודות)תולה במים המרים - מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות

, ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו; והן אומרים(שהיא טמאה, ולא ימחה שם הקדוש על המים לא מיבדקה -)' ואם איתא יש לה עדים במדינת הים - נמי "טמאות היו, אלא שתלה להן זכות"

אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים "טמאות היו אלא(השתא נמי על ידי זו נמישיש להן עדים במדינת הים".

משום האי טעמא דחייש הוא ללעז על)לרבי שמעון קאמרת? לרבי שמעון, מדזכות לא תליא [.ומאותה סיבה - עדים נמי לא תלו ](הטהורות

נשרפות(מנחות קנאות שלה: עשירית האיפה קמח שעורים)ואלו שמנחותיהן : ']סוטה פ"ג מ"ו[מתיב רב :(למטה על בית הדשן, שאינן ראויות ליקרב, ולא לפדות, וליצא לחולין)

)סוטה ו,ב( , ושבאו לה(שהודתה לבית דין על קלקולה, שהיו מאיימין עליה, כדתני מתניתין)האומרת "טמאה אני"

- תיפוק לחולין(בכלי שרת)' - דאתו עדים אימת?: אילימא מקמי דתקדוש עדים שהיא טמאה ! אלא לבתר(בפדיון, שלא היה קדושת הגוף אלא קדושת פה, וכל המנחות נפדות כל זמן שלא קדשו בכלי)

'; וליקרב אינהכל הנוגע בהם יקדשדכלי שרת מקדשין את הראוי להם שלא לצאת עוד לחולין, כדתנן: ')דקדוש ראויה - שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה של זו שתבדק, והרי היא בדוקה ועומדת; ולנדבה נמי לא חזיא

אם)? אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה (להקריבה, דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר בת מקדש(בשעה שניתנה בכלי ראויה היתה לכלי שרת, דההיא שעתא) - אלמא (שתתה עד שלא באו עדים

מעיקרא - שפיר קדוש, ומשום הכי(בכלי) וכי קדוש (הלכך), (מספק, כשאר מנחת סוטה)ומקרב היא נשרפת; אלא אי אמרת 'אין(כי אתו עדים איפסלא מהקרבה מכאן ולהבא, ולא נפקא לחולין, ו)מנחתה

- תיגלי מילתא למפרע דכי(הואיל ולא ליבדק עומדת, ולא ראויה היא למנחה)המים בודקין אותה' דלא היתה ראויה לכלי, ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם, כדאמר)קדוש מעיקרא - בטעות קדוש

בלא פדיון, שקדושת פה שלה וקדושת כלי שלה - הכל בטעות, שהיינו), ותיפוק לחולין ()דף פג,א(בזבחים !?([כדברי בית הלל בנזיר פרק 'בית שמאי']סבורים שהיא טעונה מנחה - ואינו כן, והקדש טעות אינו הקדש

לאחר שקדשה בכלי, ועל זנות זה באו העדים, ולא על)אמר רב יהודה מדיסקרתא: כגון שזינתה בעזרה בת מקדש ומקרב) - שפיר קדוש (כי קדשה בכלי) דכי קדוש מעיקרא (טומאה של סתירה ראשונה; הילכך

.(הואי, דלא הוו לה עדיםמתקיף לה רב משרשיא: והלא פירחי כהונה מלוין אותה!

שזינתה מפירחי כהונה עצמן. (של ראשה), דאטו פירחי כהונה בכיפה (והניחוה והלכה וזינתה)רב אשי אמר: כגון שנצרכה לנקביה

.(תלויים לה שלא תשמט מידם)תלי לה כדהוה סלקא דעתיה ברישא: שעל טומאת סתירה ראשונה)רב פפא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא

אין) תיפוק לחולין (דהא דקאמר דכיון דלא חזיא לקידוש) ודקאמרת (באו, ואפילו הכי לא קשיא לרב ששת: היא נשרפת, לפי שאין הכל בקיאין בהלכות, לידע שבשביל שהיו לה)מדרבנן (הכי נמי מדאורייתא יצאת לחולין, ו

מוציאין דבר) מוציאין מכלי שרת לחול (ואתו למימר), גזירה שמא יאמרו (עדים לא היתה ראויה לקדש. (שקידש בכלי שרת לחולין

שנטמאו עד שלא)נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות מתיב רב מרי: ' ; משקדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותשרף;(ויביא בדמיה את המנחה), ותפדה (קדשו בכלי

שקמצה ונתן הקומץ בכלי שרת - קדש בקדושת קומץ, שהמנחה טעונה ארבע עבודות, כנגד)קדש הקומץ ארבע עבודות של דם זבחים: קמיצה מתוך כלי שרת - כנגד שחיטה, שה'סכין' של כלי שרת מקדש את הדם, ומתן

(כלי - להקדיש הקומץ בכלי שרת שני - כנגד קבלת דם; הולכה כנגד הולכה, והקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם או עד שמתה היא -(ושוב אינה שותה, דאמאן בעינן למשרייה)ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא

; קרב הקומץ ולא(למטה), ותשרף (שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה)הרי היא ככל המנחות לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא - הרי היא ככל המנחות, ותאכל,(כהן)הספיק

האי כפרה - לאו כפרת עון הוא,) ספיקה והלכה לה (מנחה זו את)שעל הספק באת מתחילה, כיפרה ולא הזכרת עון, אלא כפרה הראויה לה, קאמרינן: שעשתה מנחה זו בשעת הקטרת קומצה כל מה שיש עליה

לעשות, שהרי בהכשר קרבה, יבא וישקה אותה, ותיבדק; וכיון דבהכשר קרבה - שיריה נאכלין כל זמן שלא אירע - מנחתה נשרפת;(אמעיקרא קאי, קודם הקטרה); באו לה עדים שהיא טמאה (בהן פסול בגופן

לא קדושת פה ולא קדושת כלי,) - מנחתה חולין (עדי סתירתה, שעל ידיהם באה לכך)נמצאו עדיה זוממין )אלמא לא אמרינן 'תישרף' מדרבנן כי נמצאו עדיה זוממין שמא יאמרו 'מוציאין' ואין מועלין בה, דבטעות הוה(

' - מדאורייתא קאמר, דבתבאו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפתמכלי שרת לחול', ושמע מינה כי קתני '!(מקדש הואי

ואין צורך בגזירה]הכל יודעין שהקדישה טעות )עדים זוממין קאמרת? עדים זוממין קלא אית להו

!([מדרבנן

)במדבר ה,יג(' ועד אין בהד'), ולאו מטעמיה (דאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים)תניא כוותיה דרב ששת ואם ]במדבר ה,כח:: '(דההוא - לאו לספק סוטה מידריש, אלא לסוטה ודאית בעד אחד, אלא מקרא אחרינא נפקא

וטהורה)והוה ליה למיכתב 'ואם לא נטמאה ונקתה וגו'; ']היא ונקתה ונזרעה זרע[ טהורה לא נטמאה האשה ו[ (בטומאתה) שיש לה עדים (שניצולת מן המים מפני) - ולא ( נזרעה זרעטהורה' – לדרשה, למידרש הכי: היא

שתלתה לה זכות דבהא לא אמר) ולא שתלתה לה זכות (וי"ו יתירא - למעוטי)' - טהורהו'במדינת הים, נשים טוות) שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה (הניצולת מן המים על ידי)' - ולא היא, '('ונזרעה זרעקרא '.(שהיה קלקולה מפורסם לכל, שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה, בלבנה

]ולכן סובר רבי שמעון שזכות - נהי דוי"ו לא דריש (דאמר אין זכות תולה) ורבי שמעון (ופרכינן:) והא איכאאינה תולה, אבל[

)סוטה ז,א( מיהו יש לה עדים נפקא מקרא – קשיא: דאתה מוציא שם רע על הטהורות)' יש לה עדים במדינת הים'

!?(, ויאמרו "עדים היו להם"]מסיבה אחרת[

. ולא מסקי אינשי אדעתייהו למחשדינהו לטהורות בהכי()לא שכיחא )והא דשני לעיל לרבי שמעון 'מדזכות לא תלה - עדים נמי לא תלו' - משום דאכתי לא הוה קיימא לן דרשא דהאי

(קרא.

משנה:כיצד עושה לה?

שצריך)מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך .(להשקותה בירושלים, בבית דין הגדול, כדלקמן

עליה.(שלא יבא)רבי יהודה אומר: בעלה נאמן

גמרא: אבלהא דתנן בקידושין ')תרי ואיהו - הא תלתא; לימא מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב:

- לא שנו אלא בעיר, אבל בדרך עד דאיכא שלשה, שמא יצטרך('אשה מתייחדת עם שני אנשים הכא נמי: הואיל ושניהם אסורין בה - לא סגי)אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה

.(בתרי, שמא יצטרך הבעל או שליח בית דין לנקביו כו' אם יבא עליה - יעידו עליו לבית דין הגדול ולא)לא! הכא - היינו טעמא: כי היכי דליהוו עליה סהדי

.(ישקוה ' – אין, כולי עלמא – לא! לימא מסייע ליה לאידך דרב, דאמר רב יהודה אמרתלמידי חכמים'

אלא כשרין, אבל פרוצין - אפילו עשרה נמי לא.(דאשה מתייחדת עם שני אנשים)רב: לא שנו . (בחזקת מתה לקלקל עמה) עשרה במטה (לאשת איש חוץ לעיר)מעשה היה והוציאוה

ולומר לו: מן התורה כשאין האיש מנוקה מעון: שבא עליה)לא! הכא היינו טעמא: דידעי לאתרויי ביה . (משנאסרה עליו - אין המים בודקין את אשתו

: ]נאמן עליה[רבי יהודה אומר: בעלה מקל וחומר: ומה נדה,(ואין צריך להעמיד עדים אצלועליה, )רבי יהודה אומר: בעלה נאמן תניא: '

אשר שלחה לשובלא יוכל בעלה הראשון ]ד')שהיא בכרת, בעלה נאמן עליה – סוטה, שהיא בלאו לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך

'? - לרבות סוטהאחרי אשר הוטמאה: מה אני מקיים ')יא,ב( דאמרינן ביבמות בפרק קמא []דברים כד,ד[נחלה ' - לא כל שכן!(שנסתרהורבנן?

: נדה,(המדה הזאת שהבאת ראיה לדבריך - היא הנותנת את הדין שאנו אומרים שצריך עדים)היא הנותנת ומהימן; סוטה, דלאו, לא חמירא ליה, ולא מהימן.(חמורה עליו ואינו בא עליה)דכרת, חמירא ליה

והביא(במדבר ה,טו)ורבי יהודה - מקל וחומר מייתי לה? והא רבי יהודה מקראי מייתי לה, דתניא: ' והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים; לא יצק עליו שמן ולא יתן]האיש את אשתו אל הכהן

: מן התורה האיש מביא את אשתו, אבל אמרו[עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה

מקל וחומר: ומה נדה, שהיא בכרת, בעלה נאמן עליה – סוטה, שהיא בלאו, לא כל שכן! לכשתטהר, לפיכך אין יצרו תוקפו, שמובטח הוא)אמרו לו: לא! אם אמרת בנדה, שכן יש לה היתר

מים, ואומר: (אם תמצא טמאה? ולפיכך לבו רודף אחריה) תאמר בסוטה שאין לה היתר (לאחר זמן! (כלומר: דבר האסור לו - יצרו רודף אחריו) 4(משלי ט,יז )[ולחם סתרים ינעם]גנובים ימתקו

''.והביא האיש את אשתורבי יהודה אומר: מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן שנאמר ']אם כן האם רבי יהודה לומד מקל וחומר: או מפסוק?[

, והדר אמר להו קרא.(כדאמר 'שכן יש לה היתר')אמר להו קל וחומר ברישא, ופרכוה !?(]השניה[דברייתא )רבי יהודה היינו תנא קמא

העיקר מסוף הפסוק, כמו 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל' – בראשית לט,ו 4

לרבי יהודה לית)' [חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך]אבל אמרו איכא בינייהו '.(ליה

משנה: כדרך שמאיימין על עדי(שתהא מודה)היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה

]פ"ד מ"ח דףכו' ]בפרק 'אחד דיני ממונות' הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות כדאמרינן בסנהדרין: ")נפשות וגורם לנערה), ואומר לה: "בתי! הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה (לז,א[

, הרבה שכנים הרעים(ילדה שתבא לידי קלקול, ושמא אמת הדבר - אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת זו עושין; עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים"!(יודעים לפתות ומצויין לה תמיד)

אינה ראויה לה שאומר לפניה דברי הודאות צדיקים) לשומען (כדאי)ואומר לפניה דברים שאינם כדי - היא וכל משפחת בית(הראשונים, אלא כדי שתודה על קלקולה כדאמרינן לקמן: יהודה הודה ולא בוש

אביה. כותבת שובר על כתובתה: "זניתי והפסדתי כתובתי",)אם אמרה "טמאה אני" - שוברת כתובתה ויוצאת

;(ונותנת ביד בעלה שלא תתבענו לאחר זמן, ואינה נהרגת - שלא התרו בה עדים בשעת מעשה שעל(שער החיצון שבו נכנסין להר הבית)ואם אמרה "טהורה אני" - מעלין אותה לשער המזרח

ששם(ומשם לשער נקנור - הוא שער העליון שבחומה שבין עזרת ישראל לעזרת נשים)פתח שער נקנור* ,(לקמן מפרש מאי היא) ומטהרין את היולדות ( כדיליף לקמןלפני ה',דבעינן )משקין את הסוטות

מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו השער, מפני)בפתח שער ניקנור ומטהרין את המצורעין; המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בוהן ידו, ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה – בכרת; לפיכך

לא קדשוהו, שיוכל לעמוד בחלל השער, שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה - הרי הוא נפסל ביוצא!(לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה, וביאת מקצת שרא רחמנא

נקנור אדם גדול היה, והביא דלתות נחושת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער ונעשו בו נסים, כדתנן בסדר)*( ונקרא על שמו;)לז,ב; מידות פ"ב מ"ג(יומא

אינו), ואם נפרמו נפרמו (אינו חושש): אם נקרעו נקרעו (בבית הצואר שלה)וכהן אוחז בבגדיה )שבת עד,חושש; 'פרימה' - גדולה מקריעה, שנקרעה לקרעים הרבה; דמינציי"ר בלע"ז; כמו 'האי דפרים סילקא'

.(מקליעתו; ולקמן יליף לה) וסותר את שערה (ולקמן יליף לה מקרא) עד שהוא מגלה את לבה (ב( רבי יהודה אומר: אם היה לבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותר;

היתה מתכסה בלבנים - מכסה בשחורים; היה עליה כלי זהב

)סוטה ז,ב( [המשך המשנה]

נזמים(תכשיט הוא: כמין חצי עיגול, פתוח, וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין)וקטליאות וטבעות - מעבירין ממנה כדי לנוולה;

וקושרו למעלה מדדיה(עשוי מצורי דקל: מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו)ואחר כך מביא חבל מצרי , וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה(כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ)

כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו, ולא תירא ולא תודה, ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם)גס בהן ;(הקדש על המים

(לקמן פריך: והא תנא רישא 'כל הרוצה לראות בה רואה' - ואפילו אנשים)וכל הנשים מותרות לראותה יחזקאלמקרא הוא ביחזקאל ) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה []והשבתי זמה מן הארץשנאמר

.(]כג,מח[

גמרא: ,והעמיד הכהן את האשה לפני ה'דבעיא בית דין הגדול? נהי דבירושלים בעינן להשקותה, כדכתיב )מנהני מילי

אבל בית דין הגדול, דהיינו שבעים ואחד - מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה,?()פו,ב(אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה, כדאמר בסנהדרין

במדבר ה,ל:]אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אתיא 'תורה' 'תורה': כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל[או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, והעמיד את האשה לפני ה'

ועל המשפט אשר] אשר יורוך התורה על פי (דברים יז,יא) (בזקן ממרא), וכתיב התם [הזאת] התורה מןדכתיב ') - מה להלן בשבעים ואחד [יאמרו לך תעשה; לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל

והמרה עליהן - ילפינן מיניה5 - מקום מיוחד, דהיינו לשכת הגזית; שאפילו מצאן אבי פגי)דברים יז,י(' המקום ההוא אף כאן בשבעים ואחד. ()סנהדרין יד,ב(דאין המראתו המראה

: ]כדרך שמאיימין על עדי נפשות[ומאיימין עליה כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה - כך מאיימין עליה שתשתה;: ']תוספתא פ"א ה"ו ]ליברמן[[ורמינהו

ושתי,(היסמכי על נקיותיך)אומרים לה: "בתי! אם ברור לך הדבר שטהורה את - עמדי על בורייך : אם יש שם מכה]על העור[לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי

'!?מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו מועיל כלום , כאן לאחר(כדי שלא ימחה השם - מאיימין שלא לשתות)לא קשיא: כאן קודם שנמחקה מגילה

ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין: לשתות אם נקיה היא, כדי להתירה לבעלה,)שנמחקה מגילה . (שלא תירא מן המים ותאמר "טמאה אני" והיא טהורה, ותוציא לעז על עצמה ועל בניה

ואומר לפניה וכו': בדברים הכתובים)אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים תנו רבנן: '

ולא כחדו(ויודו על חטאם)אשר חכמים יגידו (איוב טו,יח) (הגדה זו:), כגון (בתורה, שנעשו בימים הראשונים: ("צדקה ממניומי הם? ראובן במעשה בלהה, כדלקמן, ויהודה במעשה תמר: ") מאבותם (עונם)

יהודה הודה ולא בוש; מה היה סופו? - נחל חיי העולם הבא;ראובן הודה ולא בוש; מה היה סופו? - נחל חיי העולם הבא;

ומה שכרן?מה שכרן? כדקא אמרינן!? אלא מה שכרן בעולם הזה?

; ראובן נטל חלק תחילה)פ"ד(יהודה זכה למלכות, בתוספתא דברכות ) להם לבדם נתנה הארץ (איוב טו,יט) דרש רבי תנחומא: אימתי לא עבר זר בתוכם? - כשבא משה לברכן) ולא עבר זר בתוכם (בארץ בעבר הירדן

.'(]ראובן סמוך ליהודה[ כי על כן לא] ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית לח,כו)בשלמא ביהודה, אשכחן דאודי, דכתיב

; אלא ראובן - מנלן דאודי?[נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה ויהי מתיו] יחי ראובן ואל ימות (דברים לג,ו)דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב

אין) [ויאמר: שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה] וזאת ליהודה (דברים לג,ז) [מספר ? - כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של(' חוץ מזווזאתלך בברכת כל השבטים מתחלת '

והעליתם את עצמותי מזהעצמות כל השבטים העלו ממצרים; והוא שאמר יוסף ')יהודה מגולגלין בארון , והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת, ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגליןעם עצמותיכם - )שמות יג,יט(' אתכם

- אפילו לעולם הבא,)בראשית מג,יט(וחטאתי לך כל הימים בארונו, מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין: , עד שעמד משה ובקש עליו רחמים;()מכות יא,ב(ומהכא נפקא לן 'נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא'

שהודה במעשה)? - יהודה (במעשה יצועי אביו)אמר לפניו: רבונו של עולם! מי גרם לראובן שהודה " - עמד ראובן ואמרצדקה ממניתמר; וכן היה מסורת בידיהם; ומדרש אגדה דרבי תחומא: כשאמר יהודה "

'; מיד(שהוא מתגלגל?!)וזאת ליהודה , '(' - שלדו קיימת כאילו הוא חייחי ראובן"בלבלתי יצועי אבי", ועכשיו ' למקום שנתקו משם, כמו 'דשף מדוכתיה') איבריה לשפא [בא, חזר]'; על שמע ה' קול יהודה '(שם)

לישא וליתן עם [כדי שיוכל]) [לשבת בשמים] ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא ()חולין מב,ב( (לישא וליתן)'; ולא הוה קא ידע משקל ומטרח ואל עמו תביאנו '[ולכן בקש משה], (שאר החכמים

' -ידיויהא לו נצחון לריב ריבו; והאי דכתיב ')' ידיו רב לו '(שם) [בקש משה עליו]בשמעתא בהדי רבנן -

העיקר מסוף הפסוק, כמו 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל' – בראשית לט,ו 5

לא היה) לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא (לשון מלחמה הוא, מלחמתה של תורה'.ועזר מצריו תהיה '(שם )[הוסיף משה והתפלל עליו] – (זוכה לומר דבר המתקבל

בשלמא יהודה דאודי - כי היכי דלא תישרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי? והאמר רב?(לרבים, נראה שאינו נכלם בדבר)ששת: חציף עלי >בר ישראל< דמפריט חטאיה

. (שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם)כי היכי דלא ליחשדו אחוהי

:]שוברת כתובתה ויוצאת[אם אמרה טמאה אני : דקאמר רבי יהודה 'אין)קע,ב(ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא )שמעת מינה כותבין שובר

!?(כותבין שובר' אלא יקרעו את השטר, דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים.(שטר כתובתה)אמר אביי: תני 'מקרעת'

' קתני!?שוברתאמר ליה רבא: והא ' אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה)אלא אמר רבא: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן

מאתים ולאלמנה מנה, וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה, וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה; והתם, כיון דלא אפשר - מודי רבי יהודה שכותבין שובר, דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע, כדי שלא תחזור ותביא עדי

. (מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו

ואם אמרה "טהורה אני" - מעלין אותה לשערי מזרח: '?מעלין אותה'

)סוטה ח,א( בלשכת הגזית, כדקאמרת שיאיימו עליה בית דין הגדול, ולשכת הגזית בעזרה היתה, חציה בקודש)התם קיימא

!?()דף כה,א(וחציה בחול, כדאמר ביומא פרק שני ותדאג מן המים, ותודה) כדי לייגעה (מכל הר הבית לאחר שיאיימו עליה)דמסקינן לה ומחתינן לה

שמעידים עדות)רבי שמעון בן אלעזר אומר: בית דין מסיעין את העדים , דתניא: '(כשתראה בצרתה כדי שתטרף(מפינה לפינה ומלשכה ללשכה) ממקום למקום (נפשות ,וכשבודקין אותן היו מסיעין אותן

' דעתן עליהן ויחזרו בהן.

: ]ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין[ששם משקין את הסוטות והוא הפתח, שבו דרך כניסה) והעמיד הכהן את האשה לפני ה' (במדבר ה,יח)בשלמא סוטות, דכתיב

ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא, וביד הכהן יהיו]( ויציאה לכל באי עזרה את האיש המטהר ואתם] והעמיד הכהן המטהר (ויקרא יד,יא); מצורעין נמי, דכתיב [מי המרים המאררים

; [לפני ה' פתח אהל מועד כשמקריבים את קרבן קיניהם)אלא יולדת - מאי טעמא?: אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו

ומצוה על)' אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו, דתניא: '(לטהרם באכילת קדשים ; ומי שיכול ליכנס)במדבר כח,ב(' תשמרו להקריב לי במועדוהאדם שיעמוד וישמור על קרבנו; ונפקא לן בספרי מ'

! (בעזרה – נכנס, ואלו שלא היו יכולות מפני שהיו מחוסרות כפרה - עומדות בחלל שער נקנור שלא נתקדש!?(כשמקריבין קרבניהם - הן מחוסרי כפרה, ואינן יכולין ליכנס)אי הכי זבין וזבות נמי

אין, הכי נמי, ותנא חדא מינייהו נקט.

שמא האחת עומדת על)אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה תנו רבנן: ' בורייה, ואינה מודה לומר 'טמאה אני', וחברתה שהיא טמאה רואה את זו שאינה מודה, וסובלת את בושתה, ולבה

; (מתגבר עליה לעשות כמו זו, ואינה מודה , אלא אמר קרא(לא זהו הטעם שאמרת העיקר הנאמר בדבר)רבי יהודה אומר: לא מן השם הוא זה

הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך] אותה והשביע[במדבר ה,יט]''; – לבדה[הנקי ממי המרים המאררים האלה

'?אותהותנא קמא - הכתיב '

,)קטו,א(רבי שמעון יהיב טעמי לקראי, בבא מציעא )תנא קמא - רבי שמעון היא, דדריש טעם דקרא - בעניה נאמר, ולא בעשירה, דטעם המקרא: שאם אתה]דברים כד,יז[' לא תחבל בגד אלמנהדקא אמר '

, ומה(ממשכנה, ואתה חייב להחזיר לה, ואתה נכנס שחרית ליטלו וערבית להחזירו - משיאה שם רע בשכינותיה'? כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה. - לבדהאותהטעם קאמר: מה טעם '

? (בין רבי יהודה לרבי שמעון: אי משום לבה גס בה ואי משום גזירת הכתוב)מאי בינייהו אשה שאנו רואים בה שהיא רותתת מאימת המים, ואינה מודה: למאן דאמר שלא יהא)איכא בינייהו רותתת

לבה גס בה - זו אנו רואין שאין לבה גס בה; ולמאן דלא דריש טעמא דקרא אלא גזירת הכתוב - אין משקין עמה.(אחרת

נהי דאין לבה גס בה, האיכא)? והא אין עושין מצות חבילות חבילות (עמה אחרת)ורותתת מי משקין אין משקין שתי, דתניא: '(משום עשיית מצות חבילות, שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו

סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי'? עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות

הוי חבילות, וכן לגבי עבדים, בבית דין אחד)אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: לא קשיא: כאן בכהן אחד , כאן בשני כהנים.(ובאדון אחד

: ]אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה[והכהן אוחז בבגדיה ונתן על כפיה את מנחת] ופרע את ראש האשה [והעמיד הכהן את האשה לפני ה'במדבר ה,יח: ]תנו רבנן: '

- אין לי('פרע' - בכל מקום לשון גילוי הוא) [הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים'; האשה? - תלמוד לומר: '('מגלה את לבהכדתנן ')אלא ראשה, גופה מנין

'?ופרע את ראשהאם כן מה תלמוד לומר ''.(מרבה בגילויה: שסותר קליעתה)מלמד שהכהן סותר את שערה

: ]לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותר[רבי יהודה אומר: אם היה לבה

ורבנן לא חיישי? והא איפכא(שלא יתנו הרואין את לבם בה)למימרא דרבי יהודה חייש להרהורא ושאר כל גופו) מלפניו (חתיכת בגד) פרק אחד (כשנסקל)האיש מכסין אותו שמעינן להו, דתניא: '

אחוריה ופניה: שבית), והאשה שני פרקים: אחד מלפניה ואחד מלאחריה, מפני שכולה ערוה (ערום - דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום ואין האשה(הבשת נראה משני צדדין

'?נסקלת ערומה (שטהורה תמצא, ולא יבדקוה המים)אמר רבה: הכא טעמא מאי? - שמא תצא מבית דין זכאית

;(נקט על שם שהיו מצויין בעזרה יותר משאר העם) פרחי כהונה (ויהיו רודפים אחריה כל ימיה)ויתגרו בה התם - הא מסתלקא;

- האמר(על ידי שראו את זו ערומה - מתגרה יצרם בנשים אחרות)וכי תימא אתי לאיגרויי באחרנייתא דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות!(מסורת בידי מרבותי)רבא: גמירי

בתמיה: דשנית רבי יהודה ולא)אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא ?(חיישת לשנויי דרבנן

אלא אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנין;

)סוטה ח,ב( ? משום(אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה)דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא: הכא טעמא מאי

שלא יביאו עצמן לידי חשד) [ולא תעשינה כזמתכנה] ונוסרו כל הנשים [והשבתי זמה מן הארץיחזקאל כג,מח: ].()לאחרות אין לך ייסור גדול מזה שהיא נסקלת(); התם (ותהיינה צנועות

? (מיתה ובושה)וכי תימא לעביד בה תרתי ואהבת[לא תקם ולא תטר את בני עמךויקרא יט,יח: ]אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא

- ברור לו מיתה יפה.[אני ה']לרעך כמוך לימא דרב נחמן תנאי היא?

לא, דכולי עלמא אית להו דרב נחמן, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מר סבר בזיונא עדיף ליה: חשוב על האדם, ושנוי לו טפי מצערא דגופיה, הילכך מיתה יפה)מצערא דגופיה

(ורבי יהודה), ומר (היא לו ליסקל לבוש, ואף על פי שצערו נמשך, שאינו ממהר למות, ולא ליסקל ערום ויתבזה וזו היא מיתה יפה לו: ליסקל ערום, ואף על פי שמתבזה, ולא)סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה

.(יסקל בלבושו וימשך צערו

: ]מכסה בשחורים[היתה מכוסה לבנים '. אם היו שחורים נאים לה - מכסין אותה בגדים מכועריםתנא: '

: ]וקטליאות נזמים וטבעות - מעבירין ממנה כדי לנוולה[היו עליה כלי זהב פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא?

שהיא ערומה עד לבה, וראשה פרוע, ויתן עליה תכשיטי זהב - גנאי)מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי שליח) כדאמרי אינשי 'שליח ערטיל (הוא לה, שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו, ואמרינן:

!' - קא]ונועל סנדלים[ וסיים מסאני (; ערטיל = ערום]כגון ויקרא ו,ד[ – וישלח ופשטמופשט, כדמתרגמינן משמע לן.

: ]מצרי וקושרו למעלה מדדיה[ואחר כך מביא חבל בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה? משום שלא ישמטו בגדיה

לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין)מעליה הוא - ובצלצול קטן נמי סגי? או דילמא משום דאמר מר ,(חגרה את עצמה בצלצול נאה, להתנאות בפניו; 'צילצול - בנדי"ל בלע"ז): היא חגרה לו בצלצול (לו

לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה – מעכב? ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה: '(דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו)אמר ליה: תניתוה

'. למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה

וכל הרוצה לראות - בא לראות, חוץ מעבדיה ושפחותיהגירסתנו במשנה: ]וכל הרוצה לראות בה יראה : [ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנהמפני שלבה גס בהן; וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר

', אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי,כל הרוצה לראות בה – רואההא גופא קשיא: אמרת '' - נשים אין, אנשים לא!כל הנשים מותרות לראותהוהדר תני '

– אנשים.(פרש אותה – לרישא, דקתני 'כל הרוצה')אמר אביי: תרגמה ' קתני!? כל הרוצה לראות בה – רואהאמר ליה רבא: והא '

אלא אמר רבא: 'כל הרוצה לראות בה רואה' - לא שנא גברי ולא שנא נשי, ונשים חייבות . ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה[והשבתי זמה מן הארץ]יחזקאל כג,מח: לראותה, שנאמר

משנה: במדה שאדם מודד בה - מודדין לו: היא קשטה את עצמה לעבירה - המקום נוולה; היא גלתה

בדרך תשמיש הירך נהנה)את עצמה לעבירה - המקום גלה עליה; בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטןלקלל אותה() ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה (תחילה בקירוב בשר

, ושאר כל הגוף לא פלט.()במדבר ה,כא( בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה)דכתיב:

, במדה לא בטיל(שפסקו ארבע מיתות בית דין) בטילה (עצמה)אמר רב יוסף: אף על גב דמדה דאמר רב(הגמרא קאמר:), (שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים, בדוגמת אותה מיתה)

מיום שחרב בית המקדש - אף על פי שבטלה סנהדרי -, וכן תני רבי חייא: '(נמי בעלמא)יוסף '.ארבע מיתות לא בטלו

והא בטלו? לא בטלו: (דין שמים שהיא דוגמתו)אלא דין ארבע מיתות

בית הסקילה היה גבוה שתי קומות; אחד מןדומיא דסקילה, דתנן: ')מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג ארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ, וגם זה דומה) או חיה דורסתו ()סנהדרין פ"ו מ"ד; דף מה,א(כו' העדים בא ודחפו

;(לנסקל. (והארס שורפו)מי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו

ומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף, ו'הרג' נמי סייף הוא,)מי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו; ()נב,ב(כדאמרינן בסנהדרין

.( והוא חולי בגרונו]דיפתריה[בומנל"ט )מי שנתחייב חניקה - או טובע בנהר או מת בסרונכי

בסאסאה (ישעיהו כז,ח)היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו? - שנאמר תניא: ' ;[הגה ברוחו הקשה ביום קדים ](בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה)בשלחה תריבנה וחצי(חצי סאה: תרי וקב, דהיינו שלשה קבין); מנין לרבות תרקב (עבירה גדולה)אין לי אלא סאה

משקלות קטנים הן, ושיעורן בבבא בתרא ב'המוכר)תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא ?()צ,א(את הספינה'

]ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלתכי כל סאון סאן ברעש (ישעיהו ט,ד)מנין? תלמוד לומר .[אש

ואף על פי שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה -)ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ?(לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון

, וכן מצינו בסוטה: אחת לאחת למצוא חשבון[ראה זה מצאתי אמרה קהלתקהלת ז,כז: ] תלמוד לומר שבמדה שמדדה בה - מדדו לה: היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו, לפיכך כהן מעמידה על

סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל(כנגדו)שער נקנור ומראה קלונה לכל; היא פרסה לו מעל ראשה, ומניחו תחת רגליה; היא קשטה לו פניה, לפיכך(צעיף)כפה

)סוטה ט,א( ; היא כחלה לו(הכי תני לקמן: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות)פניה מוריקות

עיניה, לפיכך עיניה בולטות; היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה; היא , לפיכך ציפורניה נושרות; היא חגרה לו בצילצול, לפיכך(רמזה לו לבא אצלה)הראתה לו באצבע

כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה; היא פשטה לו את יריכה, לפיכך יריכה נופלת; היא קיבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה; היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה

; היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך כהן משקה מים(שעורים)מאכל בהמה ' שם בהיושב בסתר עליון; היא עשתה בסתר, '(פחותה ומגונה שבכוסות)המרים במקידה של חרש

- כולן לשון 'פונה אני מכל עסקי)ויקרא יז,י(ונתתי פני )ויקרא כ,ה(ושמתי אני את פני פנאי ליפרע ממנה: )פנים ;וסתר פנים ישים[]ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (איוב כד,טו), שנאמר (ועוסקני בהן'

תכסה שנאה במשאון (משלי כו,כו)דבר אחר: היא עשתה בסתר, המקום פירסמה בגלוי שנאמר '.( שעושה מעשיו בחושך)איוב ל,ג(שואה המכסה דבר השנוי למקום במשאון – בחשך, כמו ) תגלה רעתו בקהל

שבא ללמדנו סאוןכלכי )' כי כל סאון סואן ברעש, 'אחת לאחת למצא חשבוןומאחר דנפקא ליה מ? ( נפקאאחת לאחתמ) למה לי (שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו

; (שבמדה שמודד מודדין לו, הפרעון מעין החטא)לכמדה אה בשלחה תריבנה', סאון סואן ברעשכלכי ומאחר דנפקא ליה מ' למה לי? (ישעיהו כז,ח) בסאס

לכדרב חיננא בר פפא, דאמר רב חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעתאה בשלחה (ישעיהו כז,ח), שנאמר '(איבודה מן העולם)שילוחה ]תריבנה הגה ברוחו הקשה ביוםבסאס

.[קדים האמורות במצרים - למה? אחת(בחלומו של שר המשקים)איני, והאמר רבא: שלשה כוסות

,(לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים)ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה ; וכי תימא הנך(לימות המשיח, אלמא לא נטרדה במכה ראשונה)ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה

– (ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים), והני אחריני נינהו (הראשונים כלו כולן)אזדו

היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא;(הוא עצמו נתגייר)אמר רבי יהודה: מנימין גר המצרי והתניא: ' בת)אמר מנימין גר המצרי: "אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה; אשיא לבני מצרית שניה

וראוי לישא)מותר לבא בקהל (שלישי, ו) כדי שיהא בן בני (מצרית גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה לגירות ; שאם הייתי משיא לבני מצרית בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה':)דברים כג,ט(בת ישראל, דכתיב

- הלך אחר]בנים אשר יולדו[ להם )סז,א( ובקידושין )עח,א(ראשונה - היה בן בני שני מצד האם, דאמר ביבמות הא דאמר בברכותמנימין לית ליהפסולן, אלמא עדיין מצרים הם, דאילו שאר אומות - מותרין לבא בקהל מיד;

שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות, והכי נמי קתני בתר)כח,א( אמר לו רבי עקיבא מנימין: טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל: ']פ"ה ה"ד ]ליברמן[[דהך מילתא בתוספתא דקדושין

"?(כו' אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת

וגו'.בסאסאה בשלחה תריבנה שילוחו, שנאמר

כי אני ה' לא(מלאכי ג,ו): מאי דכתיב (מן המקרא הזה)אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא ואתם בני' - לא הכיתי לאומה ושניתי לה, 'אני ה' לא שניתי: 'שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם

מכותי): חצי כלין חצי אכלה בם[אספה עלימו רעותדברים לב,כג: ]' - היינו דכתיב יעקב לא כליתם, והן אינן כלין.(כלות

במלאות (איוב כ,כב)אמר רב המנונא: אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו? - שנאמר . (תבואנו צרה) ]כל יד עמל תבואנו[ יצר לו (כל רצונו)שפקו

: אל תקרי רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה(תהלים לג,א)דרש רב חיננא בר פפא: מאי דכתיב : זה משה ודודף שלא שלטו(על עסקי נוה - בתים שבנו - יהללוהו)' אלא 'נוה תהלה' נאוה תהלה'

אבד ושבר] טבעו בארץ שעריה (איכה ב,ט); דוד - דכתיב (להיות נהנים מהם)שונאיהם במעשיהם חשב ה' להשחית חומתלעיל מיניה כתיב ') [בריחיה; מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'

; וכשבאו צרים בימי)ב ה(', ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו, כדכתיב בספר שמואל טבעו בארץ', ועלה כתיב 'בת ציון צדקיהו טבעו השערים - דלתות השערים - שהיו של נחושת או של זהב, כדי שלא ישאום אויבים, ועצים לא נשאו

; משה - דאמר מר: משנבנה מקדש ראשון - נגנז אהל מועד: קרשיו, קרסיו, ובריחיו(אתםועמודיו ואדניו.

היכא?אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.

, ומה(שאסורה לבועל)סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה; מה שביקשה לא ניתן לה תנו רבנן: ' : שכל הנותן(אם שותה מים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה)שבידה נטלוהו ממנה

עיניו במה שאינו שלו - מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו;

)סוטה ט,ב( הנחש השיאניבחוה, ובא עליה' והיינו דכתיב )וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו

;(קומה זקופה): מה שביקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו ( לשון תשמיש ונשואין הוא)בראשית ג,יג( בראשית ג,יד], ועכשיו (שלכך עשאו ערום מכל)אמר הקב"ה: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה

ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל מקללתו אתה) ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה; אני אמרתי יהלך בקומה זקופה [ימי חייך

, עכשיו על גחונו ילך; אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם,(למד, וכן כל אלה אתה למד מקללתן איבה אשית בינך וביןעכשיו עפר יאכל; הוא אמר: אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו '

נתן עיניו); וכן מצינו בקין ]בראשית ג,טו[[ הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב]האשה ובין זרעך ובין זרעה ': שניאת אחיו את הבל ')בראשית ד,ב(בתאומה יתירה שנולדה עם הבל, ששתי תאומות נולדו עמו, והיינו דכתיב

בממונו של בלק לקלל את ישראל, ונהרג ]שחמד[), ובלעם (על הכהונה, ונבלע) וקרח ('ים - שני ריבוייםאת' אביר הרועים וגדול שבתלמידים), ודואג (במדין: שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו

הנה ראיתי בן לישי ')שמואל א טז,יח(היה, ונתקנא בדוד, שראהו נבון דבר, ואיש תואר, ומראה פנים בהלכה, כדכתיב נתן), ואחיתופל ( דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע)סנהדרין צג,ב(וגו', ואמר באגדה ד'חלק' בית הלחמי

: ראה אש יוצא מאמתו, וכסבור שעתיד למלוך; ומה שבידו נטלו)סנהדרין קא,ב(עיניו במלוכה, כדאמר ב'חלק' (באבישג ונהרג), ואבשלום ואדוניהו (בממונו של נעמן ונצטרע), וגחזי (]תהלים נה,כד[' לא יחצו ימיהםהימנו: '

, והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם; מה( )דה"ב כו(זרחה על מצחובכהונה, והצרעת )ועוזיהו שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם.

בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן,ושאר כל הגוף לא פלט:

מנא הני מילי?: והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה, יתן ה' אותךבמדבר ה,כא: ]אילימא משום דכתיב והשקה אתבמדבר ה,כז: ], והכתיב בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה[לאלה ולשבעה בתוך עמך

וצבתה בטנה ונפלה ירכה[המים, והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים?[והיתה האשה לאלה בקרב עמה]

ומיא כי(מיהו); (וקללה היא תחלת הפורענות)אמר אביי: כי לייט - לייט תחילה ירך והדר בטן לייט : בטן ברישא(שבמעיים נכנסו תחילה, ומקלקלות אותן, ואחר כך נופלות לירך)בדקי - כי אורחייהו בדקי

לצבות בטן ולנפיל ירך[ ובאו המים המאררים האלה במעיךבמדבר ה,כב:]והדר ירך; בקללה נמי כתיב .[ואמרה האשה אמן אמן]

שיאמרו "לא עשו)ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך, שלא להוציא לעז על מים המרים .(כסדר האלה, ואין פורענות זו על ידן"

משנה:

(שופטים טז,כא), לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (כדיליף לקמן)שמשון הלך אחר עיניו ; [ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים ויהי טוחן בבית האסורים]ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו

כדכתיב בספר)אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו; ולפי שבא על עשר פלגשי אביו ,(חניתות), לפיכך נתנו בו עשר לונביות ( ויעזוב ... עשר נשים פלגשים לשמור הבית)שמואל ב טו,טז(שמואל

; ולפי שגנב שלש]ויכו את אבשלום וימיתהו[ ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב (שמואל ב יח,טו)שנאמר את ')שמאול ב טו,יא( וגו', וכתיב אלכה נא ואשלמה את נדרי)שמאול ב טו,ז(דכתיב )גנבות: לב אביו ולב בית דין

', ואמרינן בסוטה דירושלמי: קרואים מדוד: שעל ידי מצות דודאבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם הלכו עמו; אמר לו 'כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר', וכתב לו, והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים

ולב ישראל(אחריו, וכן לשנים אחרים, עד שכינס מאתים, וכולן ראשי סנהדראות - הרי לב אביו ולב בית דין שמואל ב], שנאמר ('מי ישימני שופט בארץ ')שמאול ב טו,ד( וגו' וכתיב בקרב איש להשתחוות ')שמאול ב טו,ה(דכתיב )

ויגנב אבשלום את לב אנשי[ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלךטו,ו: ויקח[ויאמר יואב: לא כן אחילה לפניךשמואל ב יח,יד: ]', לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר ישראל

.[עודנו חי בלב האלה]שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום

ותתצב אחותו מרחוק(שמות ב,ד)וכן לענין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר ותסגר מריםבמדבר יב,טו:], לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר [לדעה מה יעשה לו]

. והעם לא נסע עד האסף מרים[שבעת ימיםמחוץ למחנה ויעל יוסף לקבור(בראשית נ,ז), שנאמר (שהיה מלך)יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו

וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק)פסוק ח(ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים, ]את אביו - מי לנו[ויהי המחנה כבד מאד]ויעל עמו גם רכב גם פרשים (ט)פסוק [טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן

הרי מדה שמדד - שנקבר) גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה (לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים)! (אביו בגדולים - ובו במדה מדדו לו, שנקבר הוא בגדולים

ויקח(שמות יג,יט) זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר (שהוא גדול מישראל)משה כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את]משה את עצמות יוסף עמו

ויקבור אותו(דברים לד,ו); מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר [עצמתי מזה אתכם הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף) [בארץ מואב מול בית פעור; ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה]בגיא

. (על ידי גדול - בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה]ישעיהו נח,ח:לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר אז יבקע כשחר אורך וארכתך

מהרה תצמח[ : והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך

גמרא: ויאמר לו אביו ואמו: האיןשופטים יד,ג: ], שנאמר (על ידי עיניו מרד בבוראו)שמשון - בעיניו מרד תנו רבנן: '

ויאמר שמשון אל אביו אותה[בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים? ויאחזוהו(שופטים טז,כא)', לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר בעיניקח לי כי היא ישרה

'.[ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחשתים, ויהי טוחן, בבית האסירים]פלשתים וינקרו את עיניו (שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא (שופטים יד,ד)איני! והכתיב

!?[ מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל[ה']כי תאנה הוא המשך הפסוק:]כי אזל - מיהא בתר ישרותיה אזל.

רבי אומר: תחילת קלקולו בעזה, לפיכך לקה בעזה: תחילת קלקולו בעזה, דכתיבתניא: 'שופטים טז,], לפיכך לקה בעזה, דכתיב [ויבא עליה] וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה (שופטים טז,א)

.[ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים] ויורידו אותו עזתה [ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניוכא: )ותיטב בעיני שמשון - ומעשה שלוירא שם אשה מבנות פלשתים[] וירד שמשון תמנתה (שופטים יד,א)והכתיב

?(זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה דההיא דתמנת - לאו קילקול הוא כולי האי: שלקחה לו לאשה ולא בא)תחלת קלקולו מיהא בעזה היה

. (עליה בזנות רבי אומר: אילמלא; תניא: ' ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה(שופטים טז,ד)

('אבני הר שנדלדלועקרה, כמו ')>לא< נקרא שמה דלילה - ראויה היתה שתקרא דלילה: דילדלה '.את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו

ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו;שופטים טז,יט: ] - דכתיב דילדלה את כחו; ויסר כחו מעליוותחל לענותו[

ותשלח ותקרא לסרני]ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו שופטים טז,יח[ ] - דכתיב דילדלה את לבו;[פלשתים לאמר: עלו הפעם כי הגיד לה את כל לבו; ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם

ותאמר פלשתים עליך שמשון, ויקץשופטים טז,כ: ]' - דאיסתלק שכינה מיניה, דכתיב דילדלה את מעשיו''. והוא לא ידע כי ה' סר מעליו[משנתו, ויאמר: אצא כפעם בפעם ואנער

הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן)' - מנא ידעה ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו(שופטים טז,יח)?(ומצאתו שקרן

מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם: ראתה שערו גדול,)אמר רבי חנין אמר רבי: ניכרין דברי אמת .(ולא היה שותה יין, והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה, שבדבר הזה היה כחו גדול - אמת הן

נזיר '(שופטים טז,יז)אביי אמר: ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה; כיון דאמר ' – אמרה: השתא ודאי קושטא קאמר. אלהים אני

'ותאלצהו; מאי '[ותקצר נפשו למות] ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו (שופטים טז,טז)?(לשון דוחק ומצוקה)

נשמטה מתחתיו. (תאות האדם מרובה)אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: בשעת גמר ביאה

'? ותו - עדכל טמא; מאי ' ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא(שופטים יג,ד)השתא דברים טמאים קאכלה?

משרת ענבים: כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש)אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: דברים האסורים בנזיר .()במדבר ו,ד(' כל אשר יעשה מגפן הייןבהם טעם יין, דלא נפקא מ'

ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו] (מקום קביעות השן) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי (שופטים טו,יט); [ויחי; על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה

, לפיכך נתלו חייו בדבר(לישא בת אל נכר)אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: הוא איוה לדבר טמא .(לחי החמור; שאלמלא הוא היה מת בצמא)טמא

[לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאל] (רוח נבואה ששרתה על יעקב) ותחל רוח ה' (שופטים יג,כה)

יהי דן נחש עלי(בראשית מט,יז)אמר רבי חמא ברבי חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב [שפיפן עלי ארח, הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור]דרך

ללוותו)' - אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו לפעמו במחנה דן' פעמן ורמן] פעמון ורימון (שמות לט,כו)' וכתיב התם לפעמו במחנה דן כזוג: כתיב הכא '(באשר הולך

.[על שולי המעיל סביב לשרת, כאשר צוה ה' את משה ' - אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול - שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשוןבין צרעה ובין אשתאול'

וטחנן זה בזה.

והוא יחל[כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטןשופטים יג,ה: ].[מיד פלשתים]להושיע את ישראל

אמר רבי חמא ברבי חנינא:

)סוטה י,א( ,(: לפי שהם עברו על השבועה תחילה)במדבר ל,ג(' לא יחל דברובטלה, לשון ')הוחל שבועתו של אבימלך

כחסד אשר עשיתי עמך,] אם תשקר לי ולניני ולנכדי [ועתה השבעה לי באלקים הנהבראשית כא,כג: ]דכתיב .[תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה

כל ברכה) - במה ברכו ויגדל הנער ויברכהו ה'[ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשוןשופטים יג,כד: ] שבמקרא לשון ריבוי הוא: דבר המרבה ומצוי בו שובע; פוייש"ן בלע"ז; ומה ברכה נמצא בו? לא מצינו עושר

(בשמשון? למה שנתאוה -)אמר רב יהודה אמר רב: שברכו באמתו: אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף

. (נתברך

ויקרא שמשון אל ה' ויאמר: ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה(שופטים טז,כח) ; אמר רב: אמר שמשון לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! זכור לינקם אחת משתי עיני מפלשתים

עשרים >ושתים< שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם "העבר לי מקל ממקום. (' - שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו, ושכר האחרת לעולם הבא משתי עיניאחתנקם ')למקום"

ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני] וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים (שופטים טו,ד); מאי שנא שועלים? [הזנבות בתוך

כשצדין)אמר רבי איבו בר נגדי אמר רבי חייא בר אבא: אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן.(אותו, אינו )מרחיק( לברוח אלא חוזר עקלקלות

וישכב(שופטים טז,ג)אמר רבי שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה, שנאמר תניא: ' ובשתי(בעזה משתעי קרא)שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר

[ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון] (כשיעור כתיפיו)המזוזות, ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו וגמירי דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה.

[ ויהי טוחן בביתויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתיםשופטים טז,כא: ] תטחן לאחר(איוב לא,י); אמר רבי יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה, וכן הוא אומר האסורים

את אשתו לבית האסורים]לשמשון[ - מלמד שכל אחד ואחד הביא לו [ועליה יכרעון אחרין]אשתי כדי שתתעבר הימנו.

לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו:)אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: קמי דשתי חמרא - חמרא לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל לאכול ירק -); קמי רפוקא גרידיא – דובלא (לפני שותי יין מביאין יין

; (מביאין סל מלא ירק; 'דובלי' מין ירק הוא אם נפתה לבי על אשה ועל(איוב לא,ט)ואמר רב יוחנן: כל המזנה - אשתו מזננת עליו, שנאמר

ן אחרין (איוב לא,י); וכתיב פתח רעי ארבתי ; והיינו דאמרי אינשי:תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעו קארי' ו'בוציני' - מין אחד הוא, אלא שאלו גדולים ואלו קטנים; כלומר:)'איהו בי קארי - ואיתתיה בי בוציני

; (במה שהוא עוסק - היא עסוקה

דן ידין עמו כאחד(בראשית מט,טז)ואמר רב יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר ; ואמר רבי יוחנן: שמשון - על שמו של הקב"ה נקרא,(כיחידו של עולם במשפט צדק) [שבטי ישראל]

משמע) [חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להלכים בתמים] כי שמש ומגן ה' אלהים (תהלים פד,יב)שנאמר ()ישעיהו נד,יב(' ושמתי כדכוד שמשותיךשמש: לשון חומה, כמו '); (שכינהו בשמו של הקב"ה ממש

!?[השם 'שמש']אלא מעתה לא ימחה : מה הקב"ה מגין על כל העולם(שאין 'שמש' שם ממש, אלא 'מגן ומציל')אלא מעין שמו של הקב"ה

כולו - אף שמשון מגין בדורו על ישראל;

ויאמר בלעם לבלק: התיצב על עלתךבמדבר כג,ג: ]ואמר רבי יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר )חולין מב,אשלויישי"ש, כמו 'דשף מדוכתיה' ) וילך שפי [ואלכה, אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך

הנשך] שפיפן עלי ארח [יהי דן נחש עלי דרךבראשית מט,יז: ]; שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר (ב(. (שפיפון: שפייה כפולה) [עקבי סוס, ויפל רכבו אחור

, וכולן לקו בהן:(נשתנו מן התחתונים לתפארת)חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה תנו רבנן: '

שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו: ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו; ותחלשופטים טז,יט: ]שמשון בכחו – דכתיב

; (לא מייתי ראיה, אלא דכולן לקו) ויסר כחו מעליו [לענותו ויאמר שאול לנשא כליו:שמואל א לא,ד: ] - דכתיב ()שמואל א י,כג(ויגבה מכל העם משכמו ומעלה )שאול בצוארו

ויקח שאול[שלף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי; ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד; (מקום שהורגין בחרב והיינו צואר)את החרב ויפל עליה

אבשלום בשערו - כדבעינן למימר קמן; מלכים ב כה,ז:] - דכתיב (לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח, וכן אסא ברגליו, אלא כן שמע מרבו)צדקיה בעיניו

;[ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל] ואת עיני צדקיהו עור [ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלאמלכים א טו,כג: ]אסא ברגליו - דכתיב

; ואמר רב יהודה אמר רק לעת זקנתו חלה את רגליו[המה כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה. (שם חולי הוא שאוחז ברגלים, וקורא לו 'פודגרא')רב: שאחזתו פדגרא

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי 'פדגרא'?אמר ליה: כמחט בבשר החי.

מנא ידע? סוד(תהלים כה,יד)איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה, ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה, ואיכא דאמרי

;ה' ליראיו ובריתו להודיעם

בתלמידי חכמים,(עבודת המלך)? - מפני שעשה אנגריא (לחלות)דרש רבא: מפני מה נענש אסא וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר] והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי (מלכים א טו,כב)שנאמר

וישאו את אבני' = הזעיקן; 'השמיע את כל יהודה') [בנה בעשא; ויבן בם המלך אסא את גבע בנימן ואת המצפה '? - אמר רב יהודהאין נקי; מאי '(' = שהיה מלך ישראל בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסאהרמה

וכלה מחופתה.()דברים כד,ה(וגו' נקי יהיה לביתו שכתוב בו )אמר רב: אפילו חתן מחדרו

, וכתיב(אלמא תמנת בירידה) [וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים] שמשון תמנתה וירד (שופטים יד,א)כתיב אלמא עלייה היא; ושמשון ויהודה) [לגז צאנו] תמנתה עולה הנה חמיך [ ויגד לתמר לאמר:בראשית לא,יג:]

? (תרוייהו בארץ ישראל הוו , כתיב ביה 'ירידה';(שנשא מבנות פלשתים האסורות לו)אמר רבי אלעזר: שמשון, שנתגנה בה

, כתיב ביה 'עליה'.(שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל)יהודה, שנתעלה בה רבי שמואל בר נחמני אמר: שתי תמנאות היו: חדא בירידה וחדא בעליה.

הבא לה): דאתי מהאי גיסא (שהיתה מיושבת באמצע שיפוע ההר)רב פפא אמר: חדא תמנה הואי עליה, כגון ורדוניא ובי בארי ושוקא(הבא לה מרגלי ההר) – ירידה, ודאתי מהאי גיסא (מראש ההר

. (עיירות הן היושבות בשיפוע ההרים)דנרש

אשר על דרך תמנתה,] ותשב בפתח עינים [ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלףבראשית לא,יד: ] ; אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו[כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה

.(שהיו רגילין להתקבל שם וללון, והיה חביב עליהם)של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו . תפוח והעינםוזנוח ועין גנים[ יהושע טו,לד:]רב חנין אמר רב: מקום הוא ששמו 'עינים', וכן הוא אומר

דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה, שאין עבירה)רבי שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים לדבריה ואיני עובדת כוכבים וראויה) כשתבעה: אמר לה "שמא נכרית את?" אמרה ליה "גיורת אני (בדבר

"; "שמא קיבל בך אביך(ומותרת לכל אדם)"; "שמא אשת איש את"? אמרה ליה "פנויה אני (לך ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור)" (והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי)קידושין"? אמרה ליה "יתומה אני

את בתי נתתי לאיש הזהעליו משום כלתו; ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה, כדכתיב ; ולהך סברא לאו בתו של שם היתה, שמשנת ששים ליעקב כלו שנותיו של שם, ויעקב כבר היה יותר)דברים כב,טז(

".(מנדה); "שמא טמאה את"? אמרה ליה "טהורה אני (מבן מאה ועשר

; אמר ריש לקיש: מלמד שעשה[ויקרא שם בשם ה' אל עולם] ויטע אשל בבאר שבע בראשית כא,לג[] כל מיני מגדים.(לההנות עוברים ושבים)פרדס ונטע בו

ללון שם אורחים; ולשון 'אש"ל' - נוטריקון)רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אמר פרדס וחד אמר פונדק ; בשלמא למאן דאמר פרדס - היינו(ויה: שהיה מאכילן ומשקן ואחר כך מלווה אותןלתיה שכילה אהוא:

'? ויטע', אלא למאן דאמר פונדק - מאי 'ויטעדכתיב 'דניאל יא,)פסוק הוא בדניאל ) בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו[] אפדנו ויטע אהליכדכתיב:

. ( על אחד מהמלכים(מה

' ויקרא' - אמר ריש לקיש אל תיקרי 'ויקרא שם בשם ה' אל עולם'

(סוטה י,ב) למד לבריות)אלא 'ויקריא': מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב

; אמר(לאברהם), עמדו לברכו (משלו); כיצד? - לאחר שאכלו ושתו (לקרות שם בשם ה' אל עולם להם: "וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה

העולם"!

; משום דכסתה פניה חשבה לזונה? ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה(בראשית לח,טו)

ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו, לפיכך לא הכיר)אמר רבי אלעזר: שכסתה פניה בבית חמיה , דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה(בה

חזון ישעיהו בן אמוץ(ישעיהו א,א)ויוצאין ממנה מלכים ונביאים; מנלן? מתמר: נביאים - דכתיב ; מלכים – מדוד; ואמר רבי לוי:[אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה]

ואמציה) - אחים הוו (מלך יהודה) ואמציה (אביו של ישעיהו)דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ . (מזרע דוד היה, ואמוץ אחיו נביא היה, אלמא נביאים נפיק מינה

והיא שלחה אל חמיה לאמר: לאיש אשר אלה לו אנכי הרה; ותאמר: הכר נא למי] היא מוצאת (בראשית לח,כה) הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה; 'היא מוצאת' -)? 'היא מיתוצאת' [החתמת והפתילים והמטה האלה

מיבעי ליה?(משמע לשון מציאה (שהוא שר של אדום) בא סמאל (חותמו ופתילים ומטה)אמר רבי אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה

, בא גבריאל(]שמואל ב ח,יג; תהלים ס,ב[כדי שתשרף, ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח )וריחקן על עסקי הרחקה שנעשו סימניה) למנצח על יונת אלם רחוקים (תהלים נו,א)וקירבן; היינו דכתיב

; אמר רבי[באחז אותו פלשתים בגת] (לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד) לדוד מכתם (רחוקים ' - שיצא ממנה דוד שהיה מךלדוד מכתםיוחנן: משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת; '

לכל. (תמים בדרכיו) ותם (עניו) מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך)' - שהיתה מכתו תמה מכתםדבר אחר '

, שנולד כשהוא מהול; (לחסרו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד(קודם שמלך)' - כשם שבקטנותו מכתםדבר אחר '

' - שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותומכתםלאחר שמלך; ולשון ')תורה, כך בגדולתו . (ולא נשתנית

ותאמר: הכר נא למי] והיא שלחה אל חמיה לאמר "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה" (בראשית לח,כה). (ולא שלחה לו לאמר "ממך אני הרה והרי סימנין שלך") [החתמת והפתילים והמטה האלה

? (אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו) מימר (לשליח)ותימא ליה אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש

אף זו - נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו, לפיכך שלחה לו:)ואל ילבין פני חבירו ברבים' – מנלן? מתמר .(אם יהודה ויגלה הוא עצמו את הדבר – יגלה, ואם לאו - תשרף ולא תגלה היא את הדבר

'הכר - ב'(דבר שנצטער בו)' בישר לאביו הכר' - אמר רבי חמא ברבי חנינא: ב'הכר נא '(שם) הכר[וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו: זאת מצאנו; בראשית לז,לב:]בישרוהו: בהכר בישר

'הכר נא למי; בהכר בישרוהו: '[אם לא]נא הכתנת בנך היא ' - אין נא אלא לשון בקשה; אמרה ליה: בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניךנא'

ממני.

- היינו[כי על כן לא נתתיה לשלה בני; ולא יסף עוד לדעתה] ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית לח,כו) דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף, שקדש שם שמים בסתר - זכה והוסיפו

בצאתו על ארץ מצרים, שפת] עדות ביהוסף שמו (תהלים פא,ו)לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב ; יהודה, שקדש שם שמים בפרהסיא - זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה: כיון[לא ידעתי אשמע

" - יצתה בת קול ואמרה: "אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור -צדקה ממנישהודה ואמר "חייך שאני מציל בזכותך שלשה מבניך מן האור".

מאן נינהו? חנניה מישאל ועזריה.

?(שממנו היא מעוברת? שמא אף אחרים באו עליה)' - מנא ידע צדקה ממני'

דברים עלומים שנגזרו מלפני, שיצאו מזו): ממני יצאו כבושים (בת קול אמרה)יצתה בת קול ואמרה '; 'כבושים' - דברי סתר, גזירת המלך'גור אריה יהודה )בראשית מט,ט(מלכים, ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב

. ( גבי חזקיה)י,א(כמו 'בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך' - בברכות

; אמר ולא יסף עוד לדעתה[ויכר יהודה ויאמר "צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני" בראשית לח,כו:] שידע בה שהיא)שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי: כיון שידעה

' וכתיב התםולא יסף עוד לדעתה - שוב לא פסק ממנה: כתיב הכא '(צדקת, ולשם שמים נתכוונה קול גדול ולא יסףאת הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל[ דברים ה,יח:]. 6[ויכתבם על שני לחת אבנים, ויתנם אלי]

אבשלום נתגאה בשערו וכו': בכל ישראל] וכאבשלום לא היה איש יפה (שמואל ב יד,כה)אבשלום - בשערו מרד, שנאמר תנו רבנן: '

ובגלחו את ראשו - והיה מקץ ימים לימים(שם, כו) [להלל מאד, מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום אשר יגלח, כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער(משנה לשנה, שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי"ב חודש)

'; ראשו מאתים שקלים באבן המלך'; אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בהתנא: '

ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על(שמואל ב יח,ט)לפיכך נתלה בשערו, שנאמר הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ

; ]שקל ספסירא בעא למיפסקיה[ והפרד אשר תחתיו עבר'. באותה שעה נבקע שאול מתחתיותנא דבי רבי ישמעאל: '

וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני(שמואל ב יט,א) אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול

' למה?בני; הני תמניא 'בני אבשלום אבשלום בני בני שהיה ראשו)שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, ואידך: איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה

, ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי. (מושלך רחוק מגופו וקירבו

את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר: אין לי בן בעבור הזכיר] ואבשלום לקח, ויצב לו בחייו (שמואל ב יח,יח)'?לקח; מאי '[שמי; ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה

והכי קאמר קרא: ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו)אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו (ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך

וגו' - אמר רב חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של מלכו שלאת מצבת אשר בעמק המלך', (של הקב"ה שהוא מלך עולם: שגזר על דוד כן במעשה בת שבע)עולם

)סוטה יא,א( ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך;] הנני מקים עליך רעה מביתך כה אמר ה'[שמואל ב יב,יא:]דכתיב

לעולםהציב אבשלום אותה עצה וקיימה מצבת דבריו של הקב"ה, כדכתיב ) [ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת ויקרא לה 'יד: גרם לאותה רעה שתקרא על שמו, ויקרא למצבת על שמו )תהלים קיט,פט(ה' דברך נצב

. ( - כך היא נקראתאבשלום'

[ויאמר לו: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דברבראשית לז,יד: ]כיוצא בדבר אתה אומר: ביוסף משתעי קרא, כששלחו יעקב אצל אחיו, והוא תחילת סיבת ירידת) [ויבא שכמה]וישלחהו מעמק חברון

- אמר רב חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון(ישראל למצרים בארץ לא להם ועבדום וענו] ידוע תדע כי גר יהיה זרעך [ויאמר לאברם: בראשית טו,יג:], דכתיב (אברהם)

. [אתם ארבע מאות שנה

העיקר מסוף הפסוק, כמו 'כי אם הלחם אשר הוא אוכל' – בראשית לט,ו 6

בעבור הזכיר] כי אמר: אין לי בן [ואבשלום לקח, ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלךשמואל ב יח,יח: ] (שמואל ב יד,כז) - ולא הוו ליה בני? והכתיב [שמי; ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה

?[ושמה תמר; היא היתה אשה יפת מראה]ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת אמר רב יצחק בר אבדימי: שלא היה לו בן הגון למלכות.

רב חסדא אמר: גמירי: 'כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו', ואיהו קלייה ויאמר אל עבדיו "ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו(שמואל ב יד,ל)לדיואב, דכתיב

. והציתוה באש" - ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש

, לפיכך נתעכבו לה ישראלותתצב אחותו מרחוקהמתינה למשה שעה אחת שנאמר וכן לענין הטובה: מרים ] [ והעם לא נסע עד האסףשבעת ימים( ]ותסגר מרים מחוץ למחנה במדבר יב,טושבעה ימים במדבר שנאמר )

[: מריםמי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי!?

. (דיותר ממה שהוא מודד מודדים לו)אמר אביי: אימא ולענין הטובה אינו כן ' קתני!? וכן לענין הטובהאמר ליה רבא: הא '

, ולעולם מדה(דוגמא מעין אותו ענין)אלא אמר רבא: הכי קתני: וכן לענין הטובה, דבאותה מדה ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת)טובה מרובה ממדת פורענות

: (פורענות אמר רבי יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה[לדעה מה יעשה לו] ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב,ד)

נאמר: ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל: דבר, כי] ויבא ה' ויתיצב (שמואל א ג,י)' - דכתיב ותתצב'

; [שמע עבדך שהיא אצל הקב"ה, ומפיו,) [ומדע לבינה תקרא] אמור לחכמה אחותי את (משלי ז,ד)' - דכתיב אחותו'

; (שנאמר 'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה )משלי ב(; [ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד] מרחוק ה' נראה לי (ירמיהו לא,ב)' - דכתיב מרחוק' ולא נתכנו] כי אל דעות ה' [אל תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם:שמואל א ב,ג: ]' - דכתיב לדעת'

; [עללות כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת] מה ה' אלהיך שואל מעמך [ועתה, ישראלדברים י,יב: ]' - דכתיב מה'

;[בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך; [כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים] כי לא יעשה ]ה'[ אלהים דבר (עמוס ג,ז)' - דכתיב יעשה' עד היום הזה עודנו בעפרת אבי] ויקרא לו ה' שלום [ויבן שם גדעון מזבח לה'שופטים ו,כד: ]' - דכתיב לו'

. [העזרי

:[על מצרים אשר לא ידע את יוסף] ויקם מלך חדש (שמות א,ח)רב ושמואל: חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו.

מלך)'; ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו - דלא כתיב 'וימת חדשמאן דאמר חדש ממש - דכתיב '.(תחתיו אחר) וימלוך (מצרים

' - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל; אשר לא ידע את יוסף' הוא התחיל בעצה תחילה – תנא: '[רב ועצום ממנו] ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל (שמות א,ט)

';לפיכך לקה תחילה ובכה(שמות ז,כט), לפיכך לקה תחילה, כדכתיב ויאמר אל עמוהוא התחיל בעצה תחילה - דכתיב

.[יעלו הצפרדעים]ובעמך ובכל עבדיך פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו, ונלחם בנו, ועלה מן] הבה נתחכמה לו (שמות א,י)

– 'להם' מיבעי ליה?[הארץ

: במה נדונם(לבקש לנו חכמה כנגדו)אמר רבי חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל ?: (שלא יוכל לדון אותנו בו? שידענו מדרכיו שמדד מדה כנגד מדה לדור המבול ולאנשי סדום)

וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו] כי הנה ה' באש יבא (ישעיהו סו,טו)נדונם באש? כתיב וכן ישיב לנו) [ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה'] כי באש ה' נשפט (שם, פסוק טז), וכתיב [בלהבי אש

; (גמול'! ובחרבו את כל בשרבחרב? כתיב '

כי מי(ישעיהו נד,ט)אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר ; [אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך]נח זאת לי

והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא; ויט משה את ידו על היםשמות יד,כז: ], אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר מביאאי נמי: הוא אינו

; והיינו דאמר רבי[וינער ה' את מצרים בתוך הים] ומצרים נסים לקראתו [וישב הים לפנות בקר לאיתנו ? - כי בדבר אשר זדו עליהם[עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקיםשמות יח,יא: ]אלעזר: מאי דכתיב

- בה נתבשלו.()בראשית כה,כט(ויזד יעקב נזיד לשון )בקדירה שבישלו ' לישנא דקדירה הוא?זדומאי משמע דהאי '

. [ויבא עשו מן השדה והוא עיף] ויזד יעקב נזיד (בראשית כה,כט)דכתיב

: בלעם ואיוב(דנתחכמה לו)אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה ויתרו:

בלעם, שיעץ – נהרג; איוב, ששתק - נידון ביסורין; יתרו, שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת תלמידי יעבץ: אדם גדול בתורה היה,) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ (דברי הימים א ב,נה)הגזית, שנאמר

ויקרא יעבץ לאלהי ישראל אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים וגו' ויבא אלהים)דה"א ד,י(כדכתיב ' - על שםתרעתיםמפרש בספרי ששמעו תרועה בהר סיני; לשון אחר ') תרעתים ()תמורה טז,א( את אשר שאל

ששמעו מצות אביהם; דבבני יונדב בן רכב משתעי קרא, והם היו מבני) שמעתים (שהיו יושבים בשערי ירושלים ונשב)ירמיה לה,י(על שם שהיו יושבים בסוכות, כדכתיב ) שוכתים ('המה הקניםבניו של יתרו, כדמפרש ואזיל '

המה הקנים הבאים מחמת(' - זקני שערתרעתים', דהיינו סנהדרין; וכן 'משפחת סופרים וקרי להו 'באהלים עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר] ובני קיני חתן משה (שופטים א,טז), וכתיב אבי בית רכב

.[בנגב ערד וילך וישב את העם

ונלחם בנו ועלה מן[הבה נתחכמה לו פן ירבה; והיה כי תקראנה מלחמה - ונוסף גם הוא על שנאינושמות א,י: ]' מיבעי ליה הארץ '? - הלואי שיצאו שונאיהם מארצם, הואיל ויראיםועלהיגרשונו מן הארץ; מאי ')' – 'ועלינו

!?(מפניהםאמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו.

–[למען ענתו בסבלתם; ויבן ערי מסכנות לפרעה: את פתם ואת רעמסס] וישימו עליו שרי מסים שמות א,יא[['עליהם' מיבעי ליה?!

כמין דפוס, שבו עושין הלבנים: שממלאין אותו)מלמד שהביאו מלבן תנא דבי רבי אלעזר ברבי שמעון: ' וגו'ויאמר אל עמודעליה קאי קרא, ומיניה סליק: ), ותלו לו לפרעה בצוארו (טיט ומחליקין אותו והיא הלבנה

, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם "איסטניס אני(וישימו עליו שרי מסים וגו' הבה נתחכמה לו', אמרו לו: כלום איסטניס אתה יותר מפרעה?"(מפונק, ואינו יכול לעשות מלאכה)

רידוי של שומה: שמרגילין ומשימין לעבודה; אותו מלבן שתלו לו היה לישראל רידוי)'שרי מסים' דבר שמשים >לבנים< (של השמה

' - 'ענותם' מיבעי ליה!?למען ענותו בסבלותם'.(בשביל סבלותם דישראל שיטו שכם לסבול)למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל

שעל ידי אותן הערים)': רב ושמואל, חד אמר: שמסכנות את בעליהן ויבן ערי מסכנות לפרעה' , וחד אמר: שממסכנות את בעליהן, דאמר מר: כל העוסק(ואותה עבודה נסתכנו מצרים ליטבע בים

; ובשביל עבודה זו אירע להן;]שמות יב,לו[' וינצלו את מצריםשממסכנות = מדלדלות, כדכתיב ')בבנין מתמסכן. ולהאי לישנא לא גרסינן 'דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן'; ומאן דגריס לה - מתרגמינן להך דרב ושמואל נמי

אכל בניינים של כל אדם מסכנות: פעמים שנופל מהבנין ומת; 'ממסכנות' שמביא את האדם לידי עניות, דאמר מר('כל העוסק בבנין מתמסכן'.

': רב ושמואל: חד אמר 'פיתום' שמה, ולמה נקרא שמה 'רעמסס'?את פיתום ואת רעמסס' ; וחד אמר רעמסס(כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל)שראשון ראשון מתרוסס

(נבלע בארץ)שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו

' מיבעיו וכן פרצו – 'כן רב[ויקצו מפני בני ישראל] וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א,יב)ליה!?

וכן(תמיד): "כן ירבה (לישראל, ואומר למצרים: אין מועיל לכם)אמר ריש לקיש: רוח הקדש מבשרתן יפרוץ".

כאילו עיניהם וגופן מלאים קוצים)' - מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים ויקוצו מפני בני ישראל'. (בראותם את ישראל פרים ורבים

ויעבידו מצרים את בני ישראל(שמות א,יג)

)סוטה יא,ב( ; רבי שמואל בר(משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה)' - רבי אלעזר אמר: בפה רך בפרך

.(בשברון גוף ומתנים וחזקה)נחמני אמר: בפריכה ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר] וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (שמות א,יד)

';ובכל עבודה בשדה', ולבסוף 'בחומר ובלבנים; אמר רבא: בתחילה '[בפרךעבדו בהם ' - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שהיואת כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך'

; (וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך)מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ' בתרא - ודאי פריכהבפרךהאי ') 'בפה רך', הכא ודאי בפריכה (' קמאבפרך')ולמאן דאמר נמי התם

.('וימררוהיא, דהכתיב '

דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים: בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות

לרחוץ רגלי בעליהן)[ שתי קדירות: אחת של חמין כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתהושופתות ] ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן(בשדה

בין מצרי השדות: מקומות צנועין מצר גבול השדה, גבוה מכאן)ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף] אם תשכבון בין שפתים (תהלים סח,יד), שנאמר (וחבירו מכאן, וחריץ באמצע

כנפי יונה' זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר 'תשכבון בין שפתים: בשכר '[ואברותיה בירקרק חרוץ ; וכיון()שיר ה,ב;ו,טו(יונתי תמתי ישראל, שנאמר )יונה = ' נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ

שמתעברות - באות לבתיהם; וכיון שמגיע זמן מולדיהן - הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, לצאת ממעי) תחת התפוח עוררתיך [מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודהשיר השירים ח,ה: ]שנאמר

, והקב"ה שולח משמי מרום[ אמך שמה חבלה ילדתך()הושע יג,יג(חבלי יולדה לשון )שמה חבלתך ](אמך כמו שעושין לתינוקות ליישב את איבריהם ולתקנן, שניתקין מצער) ומשפיר אותן (מנקה)]מי[ שמנקיר

ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת(יחזקאל טז,ד), כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר (הלידה חלקת צואריולהחליק בשר, כמו ) ובמים לא רחצת למשעי (לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד)שרך

:(כעין ככר עגול), ומלקט להן שני עגולין [והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת]( = שעיעות)בראשית כז,טז( ויניקהו דבש[ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדידברים לב,יג: ]אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר

; וכיון שמכירין בהן מצרים - באין להורגן, ונעשה להם נס, ונבלעין[מחלמיש צור]מסלע ושמן האריכו] על גבי חרשו חורשים (תהלים קכט,ג)בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גבן, שנאמר

רבבה כצמח(יחזקאל טז,ז); לאחר שהולכין - היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר [למענותם ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים: שדים נכנו ושערך צמח ואת ](גדילים מן הארץ כצמח השדה)השדה נתתיך

לבית)ותרבי ותגדלי ותבואי ; וכיון שמתגדלין - באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר '[ערם ועריה ' אלא בעדרי עדרים; וכשנגלה הקב"ה על הים הםבעדי עדים'; אל תקרי ' בעדי עדים(אביך

(שראיתי כבר) זה אלי [עזי וזמרת יה ויהי לי לישועהשמות טו,ב: ], שנאמר (שראו שכינתו כבר)הכירוהו תחלה .[אלהי אבי וארממנהו]ואנוהו

; רב[אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה] ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות (שמות א,טו)ושמואל: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה:

בת עמינדב,)מאן דאמר 'אשה ובתה' - יוכבד ומרים, ומאן דאמר 'כלה וחמותה' - יוכבד ואלישבע . (אשתו של אהרן

? - שמשפרתשפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה'תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא: ' ' זו מרים, ולמה נקרא שמהפועהאת הולד. דבר אחר: 'שפרה': שפרו ורבו ישראל בימיה; '

משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים)? - שהיתה פועה >ומוציאה את הולד< פועה ברוח הקודש()ישעיהו מב,יד(כיולדה אפעה צועקת כמו )' - שהיתה פועה פועה; דבר אחר '(לשעשעו

ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל".

; מאי[וראיתן על האבנים: אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה] ויאמר בילדכן את העבריות (שמות א,טז)'?אבנים'

אמר רב חנן: סימן גדול מסר להן: אמר להן "בשעה שכורעת לילד - יריכותיה מצטננות סימן גדול שלא תטלנו האם, ותחביאנו, ותאמר "נפל היה"; זה לכם הסימן של לידה, ואז תטלוהו)כאבנים".

(ותהרגוהו. - מה יוצר וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים(ירמיהו יח,ג)ואית דאמר כדכתיב

(עץ עב שעליו יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס הכלי, לפי גדלו וקטנו)זה ירך מכאן וירך מכאן, וסדן ד"א: להכי קרי ליה למשבר של אשה 'אבנים')באמצע - אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע.

. (- כדכתיב גבי יוצר כלי חרס 'אבנים', ואשה נמי ליוצר דמיא חנן: סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננותיו' אמר רבי וראיתן על האבניםהכי גרסינן: ')

(וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו'וארד בית היוצר - כדכתיב על האבניםכאבנים; דבר אחר

' אם בן הוא והמתן אותו' ' - שם אתן יכולות לראות מיד אם בןוראיתן על האבנים אם בן הוא')אמר רבי חנינא: סימן גדול מסר להן

כדרך תשמישתה; והכי מפרש) בת פניה למעלה (כדרך תשמישו): בן - פניו למטה, (הוא בלא שום הגבהה .()לא,א(במסכת נדה

:[מלך מצרים ותחיין את הילדים] ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן (שמות א,יז)!?()בראשית כט,כג(ויבא אליה ' משמע על עיסקי ביאה, לשון אליהן')'להן' מיבעי ליה

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו.

לא דיין שלא המיתו אותן, אלא תנא: '(הוה ליה למיכתב 'ולא המיתו הילדים')' ותחיין את הילדים' ' משמע שהיו מסייעין להחיותן, שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלותותחיין')' שהיו מספיקות להם מים ומזון

.(אותם

המצרית העברית, כי חיות הנה: בטרם תבוא אלהן] ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים (שמות א,יט) ממש - אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי(מילדות)'?: אילימא חיות חיות; מאי '[המילדת וילדו

גור: יהודה - (וחית השדה אינה צריכה למילדת)לאולודה? אלא אמרו לו: אומה זו כחיה נמשלה

; בנימין -בכור שור; יוסף - חמור גרם; יששכר - אילה שלוחה; נפתלי - יהי דן נחש; דן - אריה (מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה וחיה הרי כתיב בו); דכתיב ביה כתיב ביה (בראשית מט)זאב יטרף

מה אמך לביא(יחזקאל יט,ב): (בכל כנסייתן יחד) כתיב >ביה< (הרי) - (ושאין כתיב בו)ודלא כתיב ביה .(אמך, כנסת ישראל, כולה נקראת 'לביאה') [בתוך כפרים רבתה גוריה]בין אריות רבצה

: רב ושמואל: חד אמר בתי כהונה ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים(שמות א,כא)

ולויה, וחד אמר בתי מלכות. , ומאן דאמר בתי מלכות - דוד נמי(שיצאו מיוכבד)מאן דאמר בתי כהונה ולויה - אהרן ומשה

אשת כלב, והיא מרים; ולקמן מפרש למה נקראת) ותמת עזובה (דברי הימים א ב,יט)ממרים קאתי, דכתיב לאחר שנתרפאת - חזר ולקחה לו, אלמא) ויקח לו כלב את אפרת (' - שנצטרעהותמת'; והאי 'עזובהשמה '

[כלומר: מצאצאי מרים] ודוד בן איש אפרתי (שמואל א יז,יב), וכתיב ותלד לו את חור('אפרת' קרי 'מרים'.[הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול זקן בא באנשים]

פסוק הוא בדברי)וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון - בן יפנה הוא!?[למטה יהודה כלב בן יפנהבמדבר יג,ו: ]'? חצרון; 'בן ((דברי הימים א ב,יח)הימים

תירוצא הוא דקא מתרץ: לעולם בן חצרון הוא, ולמה נקרא 'בן יפונה'? על שם)בן שפנה מעצת מרגלים . (מעשיו

הקטן ממנו ויתן לו את עכסה] וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (שופטים א,יג)ואכתי בן קנז הוא, דכתיב !? [בתו לאשה

.(בן אשתו של קנז היה כלב, ונמצא עתניאל אחיו מאמו)אמר רבא: חורגו דקנז הוה

)סוטה יב,א( דכתיב(':הקניזי' כדכתיב בעתניאל, אלא 'בן קנזקרא אחרינא, כי משתעי בכלב - לא קריה ')דיקא נמי,

מאנשי ביתו ומגידוליו של) [ויהושע בן נון כי מלאו אחרי ה'] הקניזי [בלתי כלב בן יפנהבמדבר לב,יב; ]יהושע יד,ו: ] – שמע מינה.(קנז

[ - זווכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון: דברי הימים א ב,יח]' עזובה'מרים, ולמה נקרא שמה 'עזובה'? - שהכל עזבוה מתחילתה;

שמתחילה חולנית היתה, כדקרי לה הכא 'יריעות' ולקמן קרי לה נמי 'חלאה' ו'עזובה': שעזבוה כל)' הוליד'דברי הימים א ב,)וגו' ותמת עזובה ויקח לו כדכתיב ')? - והלא מינסב הוה נסיב לה (בחורי ישראל מלישא אותה

? ( - אלמא איתתיה הואי(יט כגון זו שהיתה חולה, ונשאה לשם שמים, שבדק באחיה:)אמר רבי יוחנן: כל הנושא אשה לשם שמים

- מעלה עליו()קי,א(אהרן ומשה, וראה אותם צדיקים, ורוב בנים דומין לאחי האם - בבבא בתרא ב'יש נוחלין' הכתוב כאילו ילדה;

(בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת)' - שהיו פניה דומין ליריעות יריעות' אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים,)' - אל תקרי 'בניה' אלא 'בוניה' ואלה בניה'

:(בנישואין ובנים: ישר ושובב וארדון; (מלטעות את טעות המרגלים)' - שישר את עצמו ישר' : יוצאנית ומורדת; והכי נמי קרי ליה)ירמיה לא,כא; מט,ד(' הבת השובבהמעצתן, לשון ')' - ששיבב את יצרו שובב'

( בעצת מרגליםמרד'מרד' בקרא אחרינא, על שם ש.(שהיה מסיתו לטעות עמהן)' - שרדה את יצרו וארדון'

ואיכא דאמרי: על שהיו פניה דומין לורד.

: ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה(דברי הימים א ד,ה) שקבל עליו תעניות הרבה)' זה כלב, ולמה נקרא שמו 'אשחור'? שהושחרו פניו בתעניות אשחור'

;(שינצל מעצת מרגלים;(להתעסק בה ברפואות ומזונות הצריכין לחולה)' - שנעשה לה כאב אבי'

;(שלא להיות בעצת מרגלים)' - שתקע את לבו לאביו שבשמים תקוע'' - נעשה מרים כשתי נשים;היו שתי נשים' שנתרפאה), ולבסוף נערה (חולי)' - לא 'חלאה' ו'נערה' הואי, אלא בתחילה חלאה חלאה ונערה'

.(מחליה וחזרה בתואר פנים כנערה ובנייני חלאה שנבנית ונתרפאת - משובחין היו, להיות צרת) ובני חלאה צרת וצהר ואתנן (דברי הימים א ד,ז)

: (וצהר ואתנן; (מתקנאות ביופיה)' - שנעשית צרה לחברותיה צרת'' - שהיו פניה דומין כצהרים, צהר'.(שהיה מתאוה למשכב נשים)' - שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו אתנן' : אמר רבי יוסי[לאמר: כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון] ויצו פרעה לכל עמו (שמות א,כב)

דרש רבי תנחומא: יום שנולד משה אמרו איצטגניניו: היום נולד מושיען של)ברבי חנינא: אף על עמו גזר ישראל, ואין אנו יודעים אם מצרי הוא או יהודי! ועמד וקיבץ כל עמו ובקש מהן ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר אף

. (על עמו ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על]שמות א,טז: ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש גזירות גזר: בתחילה

ולבסוף(לא הושיב שומרים אלא סמך על המילדות) ]ואם בת היא וחיה[ אם בן הוא והמתן אתו האבנים[ שהושיב שומרין)' ]וכל הבת תחיון[כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ויצו פרעה לכל עמו לאמר[ ]שמות א,כב: '

כדפרישית; וכיון שעבר היום ועדיין רואין איצטגניניו שלא לקה -), ולבסוף - אף על עמו גזר (וקסדורין לדבר.(העמיד הגזירה עד יום שהושלך ליאור

- להיכן הלך?[ויקח את בת לוי] וילך איש מבית לוי (שמות ב,א) והיו הכל נשמעין)עמרם גדול הדור היה אמר רבי יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו: תנא: '

' - אמרכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו; כיון >שראה שאמר< ]שגזר[ פרעה הרשע '(לדבריולשוא אנו עמלין; עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן!

אמרה לו בתו: אבא! קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה !? פרעה לא גזר אלא בעולם הזה(שלא יולידו לא זכר ולא נקיבה)גזרת על הזכרים ועל הנקיבות

שכיון שאינם) בעולם הזה ולעולם הבא (גזרת), ואתה (שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעולם הבא) !? פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה(נולדים אינן באין לעולם הבא

!?[ועל דרכיך נגה אור] ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב,כח)צדיק - בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר '. עמד והחזיר את אשתו - עמדו כולן והחזירו את נשותיהן

'? – 'ויחזור' מיבעי ליה!? ויקח' אמר רב יהודה בר זבינא: שעשה לו מעשה ליקוחין: הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין

. [הללויה] אם הבנים שמחה [ מושיבי עקרת הביתתהלים קיג,ט:]לפניה, ומלאכי השרת אמרו

כדמפרש ואזיל: שנולדה בירידתן למצרים, וישראל)'? - אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא את בת לוי' בדברם אלוגו'ומשה בן שמונים שנה עמדו שם ר"י שנה, ומשנולד משה לא נתעכבו אלא שמונים שנים, כדכתיב:

; ואותה שנה יצאו, נמצא שעברו מירידתם עד שנולד משה ק"ל שנה; וכשהחזיר עמרם את יוכבד -)שמות ז,ז(פרעה ב'יש)'? דאמר רבי חמא ברבי חנינא בת, וקרי לה '(היתה מעוברת ממשה כדאמרינן לקמן בשמעתין

'הבאה מצרימה שבעיםבפרטן של יורדי מצרים אתה מוצא שבעים חסר אחת, ובכללן אתה אומר '): (נוחלין' , שהורתה בדרך, ולידתה בין החומות, שנאמר(שהשלימה מנינן בכניסתן לעיר) זו יוכבד (]בראשית מו,כז[

ותלד לעמרם את אהרן ואת] ללוי במצרים ילדה אותה אשר [ ושם אשת עמרם יוכבד בת לויבמדבר כז,נט:] - לידתה במצרים ואין הורתה במצרים.[משה ואת מרים אחתם

חזרה לימי עלומיה: באורח כנשים ובתואר פנים ופשטו)אמר רב יהודה: שנולדו בה סימני נערות .(הקמטים

- והא הות מיעברא ביה[ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים] ותהר האשה ותלד בן (שמות ב,ב)!?(מקמי דאהדרה, כדלקמן)תלתא ירחי מעיקרא

מקיש לידתה להורתה: מה הורתה(לא נכתב הריון זה אלא לדרוש כך:)אמר רבי יהודה בר זבינא: בגזר דין)שלא בצער אף לידתה שלא בצער; מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה

.(שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון

רבי מאיר אומר: 'טוב' שמו; רבי יהודה אומר: 'טוביה' שמו;' – תניא: 'ותרא אותו כי טוב הוא' ; אחרים אומרים:(ראתה ברוח הקודש שעתיד ]להיות הגון[ לנבואה)רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות

; כתיב הכא:נולד כשהוא מהול; וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור ויבדל אלקים בין] וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א,ד)', וכתיב התם ותרא אותו כי טוב הוא'

. [האור ובין החשך

- דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה(שלשה חדשים יכלה להצפינו)' ותצפנהו שלשה ירחים' והיא הות מיעברא ביה תלתא(שלא הלכו המצרים לבדוק אחריה אלא לסוף תשעה חדשים משהחזירה)

. (ומהכא נפקא לן)ירחי מעיקרא

ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת; ותשם בה את הילד ותשם בסוף] ולא יכלה עוד הצפינו (שמות ב,ג)!?(מאחר שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו מה יש לה לדאג) – אמאי? תצפניה ותיזיל [על שפת היאר

אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא - ממטו ינוקא התם, כי היכי דלישמעינהו ומעוי אחזו לנו(שיר השירים ב,טו) דכתיב (וצועק שם; ודרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו)>בהדיהו<

בת קול אומר למי הים: אחזו לנו שועלים הקטנים) [מחבלים כרמים, וכרמינו סמדר]שועלים שועלים קטנים . (המחבלים את הכרמים, בהיותם סמדר - בעוד הפרי קטן

' - מאי שנא 'גומא'?ותקח לו תבת גומא' שדמיו מועטין, ואף על פי שהיה)אמר רבי אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן

, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.( עצים שקשים וחזקים[בתיבה של]משתמר גופו יותר בשל בזה הוא)רבי שמואל בר נחמני אמר: דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה

משתמר יפה מן הכל, לפי שהדבר הקשה - כשהמים מוליכין אותו בחזקה - הוא נתקל והוא נישוף ונשבר, אבל. (דבר קל - נתקל ונזדקר באבן לאחוריו

חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע' - תנא: 'ותחמרה בחמר ובזפת''.(של זפת)

' - רבי אלעזר אומר: ים סוף; רבי שמואל בר נחמני אמר:ותשם בה את הילד ותשם בסוף'

)סוטה יב,ב(ללו וחרבו יארי מצור[ישעיהו יט,ו: ]אגם, כדכתיב והאזניחו נהרות ד אגם של עצי ערבה וקנים) קנה וסוף קמלו

. (' דקרא: 'קנה' – קנים; 'סוף' - ערבה דקהקנה וסוףדקין, והוא '

ונערתיה הלכת על יד היאר; ותרא את התבה בתוך הסוף] ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב,ה);[ותשלח את אמתה ותקחה

לטבול שם לשם)אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה אם רחץ ה' את צואת בנות ציון(ישעיהו ד,ד): (שהשב ומתנקה מעונו קרוי 'רחוץ'), וכן הוא אומר (גירות

. [ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער] וגו': ונערותיה הולכות'

, וכן(כדמפרש ואזיל: שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק)אמר רבי יוחנן: אין הליכה זו אלא לשון מיתה .[ולמה זה לי בכרה] הנה אנכי הולך למות [ויאמר עשובראשית כה,לב: ]הוא אומר

' - כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה - אמרו לה: "גבירתנו!ותרא את התיבה בתוך הסוף' מנהגו של עולם: מלך בשר ודם גוזר גזירה; אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה, בניו ובני

ביתו מקיימין אותה? ואת עוברת על גזירת אביך!?" - בא גבריאל וחבטן בקרקע.

': - רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה.ותשלח את אמתה ותקחה''; ומאן דאמר שפחתה - מדלא כתיב 'ידה'! אמתהמאן דאמר ידה - דכתיב '

'?בא גבריאל וחבטן בקרקעולמאן דאמר שפחתה - הא אמרת 'דשייר לה חדא, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה.

ולמאן דאמר 'ידה' - ליכתוב 'ידה'!? וכן(גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה)הא קא משמע לן: דאישתרבב אישתרבובי, דאמר מר

דעוג מלך הבשן ]במסכת ברכות)אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים שני רשעים[קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל איבי לחיתהלים ג,ח: ] דכתיב (בתחלת פרק 'הרואה'[

.(לשון דאישתרבובי)' אלא 'שריבבתה' שברת', ואמר ריש לקיש: אל תיקרי 'שברת

– 'ותרא'[והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר: מילדי העברים זה] ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב,ו)מיבעי ליה!?

]ואת בנימין אחי יוסף[ לא' - לשון 'עם', כמו 'אתוהאי ')אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שראתה שכינה עמו .(')בראשית מב,ד(שלח יעקב את אחיו

?!(גדול משמע)' נער' וקרי ליה 'ילד' קרי ליה 'והנה נער בכה'הוא ילד, וקולו כנער - דברי רבי יהודה.תנא: '

!?(והוא לוי, ונפסל בקול לעבודת השיר)אמר לו רבי נחמיה: אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום '.אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה: שמא לא אזכה לחופתו

' - מנא ידעה?ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה'אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שראתה אותו מהול.

שאותו), ואין אחר נופל (ליאור)' - אמר רבי יוחנן: מלמד שנתנבאה שלא מדעתה: זה נופל זה' (העובדי כוכבים) וכי יאמרו אליכם (ישעיהו ח,יט), והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (היום בטלו גזירתם

הלוא עם אל אלקיו ידרש בעד החיים] אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (כמותינו)דרשו נביא קרי לשון גנאי, שהם מצפצפין כעגורים, ומהגים כיונים: מוציאין קול בגרונם ואין יודעין מה) [אל המתים

אינן רואין), צופין ואינם יודעין מה צופין, מהגים ואינן יודעים מה מהגים (אומרים - כך דרך איצטגנינין:.(אלא סימן, אבל לא פירושו של כל דבר

כל הבן הילוד היאורה שמושיען של ישראל במים הוא לוקה - עמדו וגזרו '(אצטגניני פרעה)ראו -(במים - כל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה)'; כיון דשדיוה למשה תשליכוהו

אמרו 'תו לא חזינן כי ההוא סימנא' - בטלו לגזירתייהו, והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא. לוקה

שמושיען של ישראל כו'. והך מילתא - לאו רבי אלעזר קאמר לה, דקרא לאו אמצרים קאי, אלא גמראראו ) קאמר לה, וקאי אהא דאמרינן לעיל 'ואין אחר נופל', וכדרבי אלעזר, דאמר שאין יודעים מה הוגין - הילכך ראו

(המצרים ולא ידעו מה ראו. בני ישראל את] המה מי מריבה אשר רבו (במדבר כ,ג)והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב

[ויאמר משהבמדבר יא,כא: ]? - המה שראו איצטגניני פרעה וטעו והיינו, דקאמר משה [ה' ויקדש בם : אמר להן[העם אשר אנכי בקרבו; ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים]שש מאות אלף רגלי

[.)בראשית ל,ל(ויברך ה' אותך לרגלי ' = בשבילי, כמו רגלי'משה לישראל: בשבילי נצלתם כולכם ]

רבי חנינא בר פפא אמר: אותו היום - עשרים ואחד בניסן היה; אמרו מלאכי השרת לפניהקב"ה: רבונו של עולם: מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה - ילקה ביום זה?!

שירה על הים - בכ"א בניסן נאמרה, כדתניא בסדר עולם: מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי) ; חמישי וששי רדפו מצרים; אור שביעי]שמות יד,ה[' ויוגד למלך מצרים כי ברח העםהחירות - הרי שלשה; ברביעי '

. (; לשחרית אמרו שירה, ויום שביעי היה, ויו"ט אחרון של פסח היה]שמות יד,כ[' ויאר את הלילהירדו לים, שנאמר '

רבי אחא בר חנינא אמר: אותו היום - ששה בסיון היה; אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונושל עולם! מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה?!

שלשה ירחי היו, והן שלשה חדשים)בשלמא למאן דאמר בששה בסיון - משכחת לה תלתא ירחי ויבכו ילפינן לה מקראי, דכתיב ')דף לח,א(בפרק קמא דקידושין ), דאמר מר: בשבעה באדר מת (שהצפינתו

]יהושע א,ב[' משה עבדי מת ועתה קום עבור, וכתיב ']דשברים לד,ח[' בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש, וכתיב ']יהושע א,יא[ וגו' כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדןוכתיב ' ובשבעה באדר נולד(; צא מהן שלשים ושלשה למפרע - תמצא שבשבעה באדר מת משה]יהושע ד,יט[' הראשון מה]דברים לא,ב[ וגו' היוםויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי ומנין שבשבעה באדר נולד? שנאמר ')משה

ומשבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי; אלא למאן('? - היום מלאו ימי ושנותיהיוםתלמוד לומר: 'דאמר בעשרים ואחד בניסן - היכי משכחת לה?

(של שלישי) ורובו של אחרון (לא חסר אלא שבעה ימים)אותה שנה מעוברת היתה: רובו של ראשון שלם.(אדר השני)ואמצעי

ותינק לך את] ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות (שמות ב,ז)?(דקאמרה לה, מכלל דמצריות לא ניחא לה); ומאי שנא 'מעבריות' [הילד

מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק; אמר: פה שעתיד לדבר עם השכינה זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי' ביומא )דף עה:()יינק דבר טמא

?!(גבי לשד השמן יורהלמי: [ואת מי יבין שמועה? - גמולי מחלב עתיקי משדים] את מי יורה דעה (ישעיהו כח,ט)והיינו דכתיב

(למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא) לגמולי מחלב? - (למי לימד הקב"ה תורה)דעה ולמי יבין שמועה .()בראשית יב,ח; כו,כב(ויעתק משם ונעתק מן השדים הטמאים, כמו ) עתיקי משדיםול

; אמר רבי אלעזר: מלמד[ותלך העלמה ותקרא את אם הילד] ותאמר לה בת פרעה לכי (שמות ב,ח).( = תקיף ועלם)דברים לא,ז(' חזק ואמץשכל כחה עליה, כמו ')שהלכה בזריזות כעלמה

שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא)' - שהעלימה את דבריה העלמהרבי שמואל בר נחמני אמר: '.(מביאה את אמו

והינקהו לי ואני אתן את שכרך; ותקח האשה הילד] ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה (שמות ב,ט) (הרי ליך); אמר רבי חמא ברבי חנינא: מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה: היליכי = הא [ותניקהושליכי.

' - אמר רבי חמא ברבי חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן,ואני אתן את שכרך'אלא שנותנין להן שכרן.

;[את התף בידה; ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת] ותקח מרים הנביאה אחות אהרן (שמות טו,כ)' - ולא אחות משה?אחות אהרן'

אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא, ('הנביאה אחות אהרןעד שלא נולד משה, והיינו ')אחות אהרן

)סוטה יג,א( ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה - נתמלא כל הבית כולה

אור; עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: "בתי - נתקיימה נבואתיך"!. וכיון שהטילוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: "בתי - היכן נבואתיך"? והיינו

- לידע מה יהא בסוף נבואתה.ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות ב,ד)דכתיב

: [ ויעל יוסף לקבור את אביו]לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו, שנאמריוסף זכה זקני] ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה (בראשית נ,ז)מאי שנא מעיקרא, דכתיב

רק טפם וצאנם] וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו (בראשית נ,ח – הפסוק הבא), והדר [ביתו וכל זקני ארץ מצרים , והדר וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו(בראשית נ,יד), ומאי שנא לבסוף, דכתיב [ובקרם עזבו בארץ גשן

מאי שנא מעיקרא דאקדמינהו) [אחרי קברו את אביו]וכל העולים אתו לקבור את אביו [המשך הפסוק]?('וכל העולים אתו' והדר 'הוא ואחיו')בראשית נ,יד(למצרים מקמי אחי יוסף, ומאי שנא לבסוף דכתיב

אמר רבי יוחנן: בתחילה, עד שלא ראו בכבודן של ישראל - לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף, שראו אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד] ויבאו עד גורן האטד (בראשית נ,י)בכבודן - נהגו בהן כבוד, דכתיב

. [גדול וכבד מאד; ויעש לאביו אבל שבעת ימים?(וכי דרך לאסוף אטדין ולעשות מהן גורן)- וכי גורן יש לו לאטד

גדר של)אמר רבי אבהו: מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד : שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.(קוצים

כולם למלחמה באו; כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב - נטלו כולן כתריהןתנא: ''.ותלאום בארונו של יעקב

י"ב נשיאים דישמעאל, וכ"ג אלופים נמנו בעשו;). שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקבתנא: ' ואם תאמר: כ"ה הן? - תימן וקנז נמנו ב' פעמים; ואם תאמר: קרח נמנה ב' פעמים? - שני קרח הן, אחד מבני

(אליפז ואחד מבני אהליבמה, ומכל מקום ל"ה הן, וכתרו של יוסף - הרי ל"ו.

'; >מאילו מאילו<אפילו סוסים ואפילו חמורים, ; תנא: ' ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד(שם) בראשית מט,כז:]; אמר להן: (שלא יקברוהו שם)כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב

קרית ארבע) [אשר גר שם אברהם ויצחק][ ממרא קרית הארבע היא חברון ויבא יעקב אל יצחק אביו , ואמר רבי יצחק: קרית ארבע - ארבע זוגות היו: אדם וחוה,(שמה, שאינה מחזקת אלא ארבע זוגות

הא דאמר רבי יצחק - לאו מלתא דעשו היא, אלא גמרא)אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה (יעקב); איהו (קאמר ליה, למימר טעמא דעיכובא; דודאי כן הוה כדברי עשו שאינה מחזקת אלא שמונה קברים

, והאי דפייש - דידי הוא!(בחלק המגיעו כדכתיב ושמה קברתי את לאה)קברה ללאה בדידיה !(כשמכרת הבכורה)אמרו ליה: זבינתה

חלקי בחלק פשוט) - פשיטותא מי זביני (ולא אטול פי שנים אלא כמוהו)אמר להו: נהי דזביני בכירותא ?(לא מכרתי!

בראשית נ,] דכתיב (פשיטותיך נמי! זבנת חלקך במערה זו לגמרי, שכך אמר אבינו בשעת מיתה:)אמרו ליה: אין בארץ כנען - שמה תקברני; ועתה אעלה נא] בקברי אשר כריתי לי [אבי השביעני לאמר: הנה אנכי מת;ה:

אין 'כירה' אלא לשון, ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: '[ואקברה את אבי ואשובה'., שכן בכרכי הים קורין למכירה 'כירה'()הושע ג,ב(ואכרה לי בחמשה עשר כסף כמו )מכירה

!(הראו שטר מכירה)אמר להו: הבו לי איגרתא אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא, ומאן ניזיל? ניזיל נפתלי, דקליל כי איילתא, דכתיב

'אמרי שפר', אמר רבי אבהו: אל תקרי ' נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר(בראשית מט,כא)אלא 'אמרי ספר'.

למה אינכם), אמר להו: מאי האי (כבדו אזניו משמוע)חושים בריה דדן תמן הוה, ויקירן ליה אודניה ? (קוברין אותו

ואמרו ליה: קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים. מקל,)אמר להו: ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?! שקל קולפא

עיניה, ונפלו אכרעא[נשרו], מחייה ארישיה! נתרן (]בערכין כב,א[כמו 'גולפי טובי בלע מאבימי' ישמח צדיק כי(תהלים נח,יא), והיינו דכתיב [וחייך] דיעקב; פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך [לרגלו]

בראשית כז,]; באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה, דכתיב חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע למה אשכל גם שניכם יום[עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם; מה:

; - ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי.אחד

כלומר: היאך הניחוהו אחיו ליוסף ליטול לו את השם)ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה ?(לבדו של קבורת אביהם? וכי פרקו מעליהן העול, ולא חשו לו? ואם לא נתעסק בו הוא - הם לא היו עסוקין בו

ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את] וישאו אותו בניו ארצה כנען (בראשית נ,יג)והכתיב אלמא אף הם היו עסוקין במשאו וקבורתו! ומסקנא כתיב) [השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא

?( - תלה הכתוב בו, שהוא היה עיקר הדבר(בראשית נ,יד)' אחרי קברו את אביו' יותר(שיוסף מלך הוא) במלכים (של אבינו)! כבודו (להתעסק בו כנגד כולנו): הניחו לו (אחיו ביניהן)אמרו

מבהדיוטות.

: ]שלא נתעסק בו אלא משה[מי לנו גדול מיוסף של)בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו: שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה תנו רבנן: '

;[ואויל שפתים ילבט] חכם לב יקח מצות (משלי י,ח) והוא נתעסק במצות, שנאמר (מצרים ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור; הלך

משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו תמיד, לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי גשמים אלא)מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו

שכולה עשויה יאורים וחריצים מנילוס עד סוף המדינה כמה פרסאות; ונילוס עולה ומשקה ומתברך, וממלא אותן יאורים, ומשקין מהן השדות, והיינו דכתיב )זכריה יד,יז-יח( 'והיה אם לא יעלה מכל משפחות וגו' לא עליהם יהיה

הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבא ולא עליהם' ואין כתיב כאן 'הגשם' אלא 'ולא עליהם' - יהיה אותו!(נהר שהן שותין ממנו; ויונתן בן עוזיאל תרגם 'ולא עליהם תיסק נילוס'

הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: "יוסף! יוסף! הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, אם לאו - הרי

אנו מנוקין משבועתך!" מיד צף ארונו של יוסף. (]מלכים ב ו,ה[בתלמידי אלישע כתיב ) ויהי האחד (מלכים ב ו,ה)ואל תתמה היאך ברזל צף, שהרי כתיב

אהה אדוני והוא שאול[ויצעק ויאמר] מפיל הקורה, ואת הברזל נפל אל המים, ]ויהי אחד[ ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה(פסוק ו)! (השאילוהו לו)

!ויצף הברזל ולא שלמד מפיו)והלא דברים קל וחומר: ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה

צף ברזל מפניו, מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה!(אלא תורתו של משה למדו לאליהו היה קבור; הלך משה ועמד(בקברות של מלכים, ולשון יוני הוא)רבי נתן אומר: בקברניט של מלכים

על קברניט של מלכים, אמר: "יוסף! הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל; אם אתה מראה עצמך – מוטב, ואם לאו - הרי אנו מנוקין

משבועתך!"; באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף! נטלו משה והביאו אצלו. וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו - אחד של מת ואחד של שכינה -

מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים "מה טיבן של שני ארונות הללו?" אמרו: "אחד שלמת ואחד של שכינה." "וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה?" אמרו:

סוטה יג,ב(). "קיים זה כל מה שכתוב בזה"

וכתיב בזה]שמות כ,ב[' אנכי ]ה' אלקיך[: כתיב בזה 'בפרשת 'ויהי בשלח פרעה'אגדה זו מפורשת במכילתא ) לא' ;]בראשית מב,יח[' האלהים אני ירא' וכתיב בזה ]שמות כ,ג[ 'לא יהיה לך''; כתיב בזה התחת אלהים אנכי '[ביעקב]

]בראשית מג,' והכןוטבוח טבח ' –]שמות כ,ז[ 'זכור את יום השבת; ']בראשית מב,טו-טז[' חי פרעה' ]וביוסף[' – תשא לא תשנא' :וכן כל עשרת הדברות ;]שמות טז,ה[' את אשר יביאווהכינו' וכן הוא אומר , ואין זה אלא יום השבת,טז[

.( []ויקרא כה,לו' וחי אחיך עמך' ,]ויקרא יט,יח[' לא תקום ולא תטור' ,]ויקרא יט,יז[' את אחיך בלבבך

כלומר: היאך הניחו ישראל למשה להתעסק בו)ואי לא עסיק ביה משה ישראל - לא הוו מיעסקי ביה ואת(יהושע כד,לב)? והכתיב (לבדו - וכי לא חשו לשבועה? ואם לא נתעסק בו משה - לא היו הם מתעסקין

בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני]עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם אלמא לאחר שנפטר משה בערבות מואב - נתעסקו בהן) [חמור אבי שכם במאה קשיטה; ויהיו לבני יוסף לנחלה

- בניו לא הוו(לאחר שנפטר משה)? ותו - אי לא איעסקו ביה ישראל (ישראל, והעבירום את הירדן 'ויהיו לבני יוסף לנחלה: '(בשכם)? והכתיב (והיאך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו)מיעסקי ביה

?(אלמא בנחלתם קברוהו, דחביב היה עליהן) יותר מבמועטין.(שיתעסקו בו כל ישראל): הניחו לו - כבודו במרובים (בניו בעצמם)אמרו

- כבודו בגדולים יותר(שיתעסק בו משה לבדו): הניחו לו (בעצמם בעוד משה קיים) אמרו (וישראל)ותו: מבקטנים.

' - מאי שנא בשכם?קברו בשכם' ,]בראשית לז,יד[' וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמהכדכתיב ')אמר רבי חמא ברבי חנינא: משכם גנבוהו

וגו' - כך אמר לו: אתה אומרויאמר האיש נסעו מזה ]בראשית לז,יז[ושם היו רועין, ודותן אינה מקום; והאי דכתיב כי שמעתי אומרים - סעו מן האחוה הזאת, ואין מחזיקין עצמן כאחין לך; ']בראשית לז,טז[' את אחי אנכי מבקש'

ולשכם נחזיר אבידתו. ( - ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבא אצלנו]בראשית לז,יז[' נלכה

, וכתיב את עצמות יוסף עמו...(ולא שאר העם) ויקח משה (שמות יג,יט)קשו קראי אהדדי: כתיב '...!? העלו בני ישראל ואת עצמות יוסף אשר (יהושע כד,לב)

אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו - מעלה עליו הכתוב עלשגמרו - כאילו עשאו.

מן השמים למתחיל ואינו גומר, אלא אם כן נאנס – כמשה,)רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו] ויהי בעת ההיא וירד יהודה (בראשית לח,א), דכתיב (שמת בעבר הירדן

.(ולא גמר[ ]בראשית לז,כו[' מה בצעשהוא התחיל בהצלת יוסף כשאמר ') [חירה ותמת בת שוע[וירבו הימים: בראשית לח,יב]רבי שמואל בר נחמני אמר: אף קובר אשתו ובניו, דכתיב

ובניבראשית מו,יב: ], וכתיב [וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה]אשת יהודה .[בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרן וחמול] וימת ער ואונן [יהודה, ער ואונן ושלה ופרץ וזרח

' -והעליתם את עצמותי מזהשנאמר ')אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף 'עצמות' בחייו ' ולא אמרעבדך אבינו '(בראשית מד,לא - ועוד)? - מפני שלא מיחה בכבוד אביו, דקאמרי ליה (ועודנו חי

להו ולא מידי. ואמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? -

מפני שהנהיג עצמו ברבנות.

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים] ויוסף הורד מצרימה (בראשית לט,א); [אשר הורדהו שמה

כשפתר את)' אלא 'הוריד': שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן הורדאמר רבי אלעזר: אל תיקרי '. (החלום, והם לא ידעו לפותרו

>בא גבריאל(למשכב זכור מתוך יופיו)' - אמר רב: שקנאו לעצמו ויקנהו פוטיפר סריס פרעה' : מעיקרא כתיב 'פוטיפר' ולבסוף(היינו סירוס יתירא)< בא גבריאל ופירעו (לא גרס)וסירסו

כהן אן לאשה;פוטי פרעויקרא פרעה שם יוסף 'צפנת פענח' ויתן לו את אסנת בת בראשית מא,מה: ]'פוטיפרע' . [ויצא יוסף על ארץ מצרים

: [ ויקבור אותו בגיא(דברים לד,ו)]שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר מי לנו גדול ממשה ;[אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה] ויאמר ה' אלי: רב לך [ויתעבר ה' למענכם ולא שמע אלידברים ג,כו: ]

' בישרוהו: רב' בישר, ב'רבאמר רבי לוי: ב' ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה' מחר, והיה האיש אשרבמדבר טז,ז: ]: את בני מחלקותו()ברב בישר

()והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה: – [בני לוי] רב לכם [יבחר ה' הוא הקדוש'.רב לךב'רב' בישרוהו: '

.(הגיע מלכותו של יהושע, ואין לך מלכות נוגעת בחבירתה)': רב יש לך, ומנו? - יהושע רב לךדבר אחר: ' ,(שאינו שומע לתלמיד) - שלא יאמרו "הרב כמה קשה (די לך אל תרבה בבקשה)' רב לךדבר אחר: '

'היו)סג,ב('מפציר', ולשון חכמים הוא: כך היו מסרבין בו לישא את בת אחותו - בנדרים )ותלמיד כמה סרבן" ;(]בשבועות כג,ב[מסרבין בו שיאכל עמו'

וכל כך למה? לפי כח הגמל מרבין במשאו; אף כאן: לפי צדקתו מדקדק )'.לפום גמלא שיחנאתנא דבי ר' ישמעאל: '

.(אחריו

לא אוכל עוד לצאת ולבוא; וה' אמר אלי 'לא] ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים לא,ב) , ללמדך(ביום זה נולדתי)'!? היום מלאו ימי ושנותי היום - שאין תלמוד לומר '[תעבר את הירדן הזה'

לא תהיהשמות כג,כו: ]שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב .[ את מספר ימיך אמלאמשכלה ועקרה בארצך

דברים לד,)'?: אילימא לצאת ולבא ממש - והכתיב לצאת ולבא' - מאי 'לא אוכל עוד לצאת ולבא' , וכתיב(לא ברח לחלוחית כחו) נס ליחהלאכהתה עינו ו[]לא ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (ז ראש הפסגה אשר על פני ירחו; ויראהו ה' את כל הארץ] ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו (דברים לד,א)

'.שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת; ותניא: '[את הגלעד עד דן ' - בדברי תורה; מלמד שנסתתמולצאת ולבואאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: '

ממנו שערי חכמה.

וילך משהויאמר ה' אל משה: הן קרבו ימיך למות; קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו[דברים לא,יד: ].ויהושע ויתיצבו באהל מועד

;(שני זוגות: שני חבירים היו: בהתחלת היום למשה, וסופו ליהושע)אותה שבת של דיו זוגי היתה תנא: 'ניטלה רשות מזה וניתנה לזה;

'. אמר רבי יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו>ותניא<

היכן משה מת? ראש הפסגה אשר על] ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו (דברים לד,א)בחלקו של ראובן, דכתיב

(במדבר לב,לז), ונבו בחלקו של ראובן קיימא, דכתיב [פני ירחו; ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת בעל מעון מוסבת שם ואת] ואת נבו (במדבר לב,לח) [את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים]ובני ראובן בנו

. >נבו ששם מתו ג' נביאים משה ואהרן ומרים< [שבמה; ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנווהיכן משה קבור?

ויתא ראשי עם, צדקת ה'כי שם חלקת מחקק ספון] וירא ראשית לו (דברים לג,כא)בחלקו של גד, דכתיב .[עשה ומשפטיו עם ישראל

ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי? - ארבעה מילין; אותן ארבעה מילין מי הוליכו?

צדקת ה' '(שם), ומלאכי השרת אומרים (בכנף לבוש הודו)מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה להוכיחם) מי יקום לי עם מרעים (תהלים צד,טז)'; והקדוש ברוך הוא אומר עשה ומשפטיו עם ישראל

; מי יתיצב לי עם פועלי און(לשמי שהיה יודע)[ חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא] מי כהחכם ומי יודע פשר דבר (קהלת ח,א)ושמואל אמר

. (לעשות פשרה ביני ובין בני. [ואי זה מקום בינה] החכמה מאין תמצא (איוב כח,יב)ורבי יוחנן אמר: . [עבד ה', בארץ מואב על פי ה'] וימת שם משה (דברים לד,ה)ורב נחמן אמר:

' - ספרא רבה דישראל.וימת שם משה אמר: '(שם חכם)סמליון רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קולתניא: '

.משמיע ואומר: 'וימת משה ספרא רבה דישראל' ארבעים] ויהי שם עם ה' (שמות לד,כח)' וכתיב התם וימת שםויש אומרים לא מת משה: כתיב הכא '

- מה להלן[יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה; ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדבריםעומד ומשמש - אף כאן עומד ומשמש.

: [ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה] ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור (דברים לד,ו) - ואפילו('מול בית פעור', 'בגיא', 'בארץ מואבכלומר: סימנים הרבה: ')אמר רבי ברכיה: סימן בתוך סימן

'.ולא ידע איש את קבורתוהכי 'וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל

)סוטה יד,א( של בית()ברכות לב,ב(מושל, כמה שאמר 'קומוס דוכוס ושלטון' וחבירו 'ריהטון' 'קורטון' 'גסטרא' )גסטרא

פעור: הראנו היכן משה קבור!? עמדו למעלה - נדמה להם למטה, למטה - נדמה להם למעלה; נחלקו לשתי כיתות: אותן

ולא ידעשעומדים למעלה - נדמה להן למטה, למטה - נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר ''. איש את קבורתו

אתאישולא ידע רבי חמא ברבי חנינא אמר: אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור: כתיב הכא ' את בני ישראל לפני] האלהים איש וזאת הברכה אשר ברך משה (דברים לג,א)', וכתיב התם קבורתו

. [מותו ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מפני מה נקבר משה אצל בית פעור? - כדי לכפר על מעשה

פעור. ואתו תיראו; ואת מצותיו] אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים יג,ה)ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב ? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר[תשמרו, ובקלו תשמעו, ואתו תעבדו ובו תדבקון

!? - אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה: [אל קנא] כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד,ד)נאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם(בראשית ג,כא)מה הוא מלביש ערומים, דכתיב

- אף אתה הלבש ערומים; והוא ישב פתח האהל כחם] וירא אליו ה' באלוני ממרא (בראשית יח,א)הקב"ה ביקר חולים, דכתיב

- אף אתה בקר חולים; [היום ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו(בראשית כה,יא)הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב

- אף אתה נחם אבלים;(ניחמו על אביו וברכו ברכת אבלים) [וישב יצחק עם באר לחי ראי] בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את] ויקבר אותו בגיא (דברים לד,ו)הקב"ה קבר מתים, דכתיב

- אף אתה קבור מתים. [קברתו עד היום הזה

, וחד אמר דבר שהעור(של צמר הוא)' - רב ושמואל, חד אמר: דבר הבא מן העור כתנות עור'. (של פשתן שאדם לובש סמוך לעורו)נהנה ממנו

וסופה גמילות חסדים:(הלביש ערומים)דרש רבי שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים ', וסופהויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישםתחילתה גמילות חסדים, דכתיב: '

' ויקבר אותו בגיאגמילות חסדים, דכתיב: ' דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? - אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין

מתקיימין אלא בארץ ישראל; אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר? מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר

לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת(ישעיהו נג,יב); (בשביל פושעים הפגיע)פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע

' - יכול כאחרונים ולא כראשונים? לכן אחלק לו ברבים'' כאברהם יצחק ויעקב, שהן עצומים בתורה ובמצות;ואת עצומים יחלק שללתלמוד לומר '

ועתה: אם תשאשמות לב,לב: ]' - שמסר עצמו למיתה, שנאמר למות נפשו(הריק)תחת אשר הערה '; [מספרך אשר כתבת] ואם אין מחני נא [חטאתם

' - שנמנה עם מתי מדבר;ואת פושעים נמנה'' - שכיפר על מעשה העגל; והוא חטא רבים נשא' ' - שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין 'פגיעה' אלא תפלה,ולפושעים יפגיע'

ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי(ירמיהו ז,טז)שנאמר .[כי אינני שמע אתך]

הדרן עלך 'המקנא'