2

# 154גיליון אוקטובר 2012

עיתון הסטודנטים של תל אביב

השיבה הביתהמשפחה בדרכים:

יומן מסע בנבכי החברה הישראלית

עינת צוברי עמוד 9

פחות מ-1.5 סנטימטרים חוף לאדם. זהו היחס כיום בין רצועת החוף של מדינת ישראל למספר תושביה, לפי עמותת אדם טבע ודין. בחישוב הפשוט המספרים לא מסתדרים, שכן לישראל ישנם לא פחות מ-188 קילומטרים של חוף לאורכו של הים התיכון. אולם כשעשרות מהם משמשים לצרכים צבאיים, מתקני תעשייה, נמלים ובנייה פרטית שלא פוסקת - אין תמה כי 71 קילומטרים מופקעים מחוץ למשוואה. לא מדובר בגזרה משמיים. לפני שבע שנים עמד היחס על 2.5 ס"מ חוף לאדם, לפי החברה להגנת הטבע, ובהקמת המדינה על לא פחות

מ-31 ס"מ לאדם.

נדמה כי אין אדם שיחלוק על כך שחופי הים ומקורות המים הם מאוצרות הטבע החשובים ביותר שיש למדינת ישראל. אך שורה של יוזמות בנייה פרטיות, חסימת גישה למקורות מים וגביית תשלום עבור כניסה לחופי רחצה ומעיינות הופכים אותם למשאב מתכלה, ואת הבילוי המשפחתי בחוף הים או בנחל לחיה בסכנת הכחדה. ישראל 2012: מי גונב את

הטבע מידי הציבור?

"נלחמים על הקיום של החופים"

אנחנו האחרונות השנים חמש "לאורך מתמודדים עם שורה ארוכה של מקרים בהם ישנן תכניות לבנייה ממש על חופי ישראל”, אומר חבר הכנסת דב חנין ל”תזה”. "אז מגייסים דעת קהל, מנהלים קמפיין ודיונים בכנסת גם מערבים את מבקר המדינה. ולפעמים מאד, גדול ציבורי ומאמץ הפגנות ישנן ובהרבה מקרים אנחנו גם מצליחים למנוע את רוע הגזרה, כמו במקרים של החופים בצת, פלמחים וניצנים, ובאחרונה גם בנחשולים. כל פעם מחדש אתה צריך לגייס המון אנשים שצריך משהו על מערכה ולנהל ואנרגיה,

מאת // שי ענבל

בקצב ונעלמים הולכים בישראל והנחלים החופים בתהליך אלא טבע, בתופעת מדובר לא מסחרר

ידי על מאושרות הרסניות נדל"ן יוזמות בו שנים של העיריות, נגבים דמי כניסה בניגוד לנהלים ומועצות מקומיות הופכות את משאבי הטבע לעסק כלכלי פעילי שטח, חברי כנסת וארגוני סביבה בו, אך המצב רחוק פועלים ללא לאות כדי שיישאר לנו מקום לטבול מלהיות משביע רצון ישראל 2012: מי גונב את הטבע מידי הציבור?

להיות לגמרי טבעי ומובן מאליו - החופים אפשר ואי הרחב, הציבור לשימוש נועדו לנכס ולהפריט אותם לטובת פרויקטי בנייה

לעשירים"."לפני כשנה, לגמרי במקרה, פגשתי עוד ועוד

אנשים שנאבקים עבור החופים, ונחשפתי לעובדה שיש הרבה מחאות שלא שומעים קופרמן, חנה אומרת בתקשורת”, עליהן פעילה חברתית וממקימי "הפורום הישראלי לשמירה על החופים". "כל שני וחמישי יש מאבק חדש, והכמות של המאבקים המקומיים בשנים האחרונות רק גדלה". הפורום, שהוקם בשנה שעברה ושואב השראה מהמחאה החברתית, מרכז מאבקים סביבתיים מקומיים ברחבי וכולל בתוכו נציגי מטות ומאבקים הארץ, מקומיים שחברו יחדיו. שורה של עמותות וארגונים, בהם גרינפיס, צלול, אדם טבע ודין,

החברה להגנת הטבע.

"מפת את הפורום פרסם השנה באפריל האיומים על החופים" - מסמך המפרט את המאבקים שבהם היה מעורב באותה שעה. המדובר בכ-30 מקרים, מחוף אלמוג בדרום ועד לחוף בצת בצפון. אולם המצב אינו סטטי - בעוד

שבחלק מהמאבקים משיגים ארגוני הסביבה ניצחון זמני באמצעות הפגנות, דיונים בבתי המשפט ועתירות לגופי התכנון, בחלקם האחר המצב נהיה גרוע יותר. זאת עוד מבלי להזכיר את האיומים החדשים שמתווספים ללא הרף.

"לפי שעה ישנם למעלה מעשרה מאבקים פעילים, בהם ממש נלחמים על הקיום של החופים מול סכנת הנדל"ן”, מספרת קופרמן. עוד להקים רוצים בחיפה הכרמל "בחוף קומפלקס דירות, בחוף דור עומדים להרחיב את בית המלון, בחוף סירונית בנתניה מתוכנן גורד שחקים של כ-40 קומות על קו המים, בהרצליה מתכננים להרחיב את מלון אכדיה על הרכס, בחוף זבולון בתל אביב מתוכננת טיילת, בחוף תל ברוך רוצים לבנות על הרכס במרחק שהוא פחות מ-100 מטרים מהחוף, ועוד. על כל מקום שהוא פנוי, רוצים לבנות ויש מאבק".

בחלק מהמקרים מדובר במאבק לוהט במיוחד. כך, למשל, בחוף סירונית בנתניה, פרויקט "שער הים", במסגרתו אישר בית המשפט המחוזי הקמת מגדל מגורים ליד החוף - החלטה שבוטלה על ידי בית המשפט העליון בצו ביניים. אלא שהעירייה והקבלן לא חיכו

להחלטה, והעבודות נמשכו ללא הפרעה. "כדי לקבוע עובדות בשטח", לדברי קופרמן.

הסכנה בבנייה קרובה לקו החוף, אומרים ל"תזה" מומחים לאקולוגיה ימית, היא לא רק בתחום הגישה לציבור. במקרים דוגמת בניית בתי מלון, בונה הקבלן קיר בטון גבוה כדי להגן על תשתיות מפני גלים גבוהים והצפה. הגלים מתנפצים על שובר הגלים בצורה לא טבעית, חוזרים בעוצמה אחורה וסוחפים עמם חול לשאר חופי הארץ או לכיוון מצרים - תופעה המכונה “גריפת חול”. התוצאה היא שלאורך שנים קו החוף נסוג, ועלול להיווצר מצב בו כלל אין חול ליד המים, אלא רק סלעים ואבנים, ולחיסולו המעשי של החוף - מצב שמתרחש

כבר בחלק מחופי הארץ.

חופים הם לפעמים געגועים לחוף

בחלק מהמקרים ישנו מכנה משותף משמעותי - הקרבה המיוחדת לקו החוף. החוק בישראל, פחות מ-300 בקרבה של בנייה על אוסר מטרים מקו המים )במקרים מסוימים מדובר בבנייה כ-100 מטרים בלבד מקו המים, כמו בחוף סירונית(, מה שמצמצם את אזור החוף הנגיש לציבור לטובת טיילת, כפר נופש או בניין, וכל זאת כמובן בנוסף לנזק הסביבתי. בשנת 2004 עבר בכנסת “חוק שמירת הסביבה בזמנו יזמה אותו )חוק החופים(, החופית" השרה לאיכות הסביבה יהודית נאות. מטרת החוק היא "להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת

האפשר פגיעה".

החוק נחשב לאבן דרך במאבק לשימור הסביבה החופית בישראל, ומכיל תיקונים

מאת // רועי שושן

אגודות הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, חיפה, בר אילן, העברית והמרכז הבינתחומי בהרצליה עתרו באחרונה לבג"צ כנגד ההחלטה למנוע קבלת דמי אבטלה לרשומים לבחינות

ההסמכה בראיית חשבון ובמשפטים. המדובר בסעיף שנוסף לחוק הביטוח הלאומי בחוק ההסדרים לשנת 2010-2009, וחל רק על קבוצות אלו. זאת, לאחר 40 שנים בהן גם הן היו זכאיות לדמי אבטלה, וללא כל הסבר לשינוי.

העותרים ביקשו לבחון את זכאותו לדמי אבטלה של כל אדם הרשום לבחינות ההסמכה, ולא לפסול זאת באופן אוטומטי. לטענתם, אין סיבה לשלול את קבלת הקצבה – לה הם זכאים על פי חוק - שכן מדובר באפליה בלתי חוקתית ובלתי מידתית. מטרת העתירה היא להשוות את מצבו של כל נבחן בבחינות ההסמכה לעריכת דין וראיית חשבון למצבם של הנבחנים בבחינות ההסמכה האחרות, ביניהם אחיות, שמאים, דיינים, יועצי השקעות ופיזיותרפיסטים, אשר זכאים

לדמי אבטלה. זהו "פתרון קל, פשוט, חסכוני, שרירותי ושלא כדין", נטען בעתירה.גלעד ארדיטי, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב: "שלילת הזכאות היא פסולה, בלתי מידתית ועלולה להגדיל את הפערים החברתיים. העתירה לבג"צ היא צעד נוסף במאבק

להרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה בישראל". רועי סגל, סגן יו"ר מועצת הסטודנטים למשפטים באוניברסיטת תל אביב: "זכותם של המתמחים בעריכת דין לקבלת דמי אבטלה נשללה בחוק ההסדרים. זוהי זכות לה זכאי כל אזרח בישראל לאחר שהשלים 12 חודשי עבודה רצופים ולאחר ששילם לאורך כל שנת ההתמחות את דמי

הביטוח הלאומי. הפסילה אינה סבירה ושיווניות, ולדעתנו מהווה אפליה פסולה".

אגודות הסטודנטים עתרו לבג"צ: החזירו את קצבת דמי אבטלה לרשומים לבחינות ההסמכה בראיית

חשבון ובמשפטים

"בחוף הכרמל בחיפה רוצים להקים עוד קומפלקס דירות, בחוף דור עומדים להרחיב את בית המלון,

בחוף סירונית בנתניה מתוכנן גורד שחקים של כ-40 קומות על קו המים, בהרצליה מתכננים

להרחיב את מלון אכדיה על הרכס, בחוף זבולון בתל אביב מתוכננת טיילת, בחוף תל ברוך רוצים

לבנות על הרכס במרחק שהוא פחות מ-100 מטרים מהחוף, ועוד ועוד. על כל מקום שהוא פנוי,

רוצים לבנות"

סוד ושמו לודהסטודנטים מעירים את העיר

עידו דניאל עמוד 4

בחירות בארה"במה יכריע את המירוץ

לנשיאות?יוצאים בחוצ עמוד 8

איפה הילד כאןחמי רודנר בראיון ל"תזה"

מיכאל דונאייבסקי עמוד 20

המסע לאיזוטריהבית ספר לסאדו-מאזו

טל שפר שער אחורי

רגנב

רי ג

שהמ

ם: לו

ציה.

תניף נ

חות,

ונייר

בסק

אבמ

ה

המשך בעמוד 10

2

נודניקים, לא עכשיו

הטבע הואשל כולנו

לארץ קטנה עם שפם אין את הפריווילגיה לעסוק בצדק סביבתי. מבחינתה, מדובר בעוד מושג השמור לטרחנים ולמגדל השן האקדמי. אך כפי שעולה מתחקירו של כתבנו שי ענבל, המציאות הסביבתית בישראל צריכה להדאיג את כולנו יותר ממה שאנחנו חושבים. שורה ארוכה של יוזמות נדל"ן בקרבת חוף, דמי תשלום הנגבים ללא אכיפה בכניסה לחופי רחצה וגורמים פרטיים העושים במשאבי הטבע כרצונם מאיימים להפקיע את הטבע מבעליו

החוקיים - הציבור.

כסף, כמובן, זה שם המשחק. השיקול הכלכלי מעוור את עיניהם של המושכים בחוטים בכנסת ובוועדות השונות, או לכל הפחות מקהה את יכולתם לשמש כשליחי ציבור. בישראל כמו בישראל, אין זה מפתיע שדווקא משאבי הטבע חסרי הקול הם הראשונים לשלם את המחיר. שכן, מי יאבק למען גרגרי חול

ומקווי מים? ומה הסיכוי לעמוד בהצלחה מול אילי נדל"ן ועושי דברם, או מול גורמים עבריינים שלוקחים את החוק והטבע לידיהם?

ההקבלה לחסרי הקול אינה מקרית. הורגלנו להתייחס אך ורק למה שנעשה בסביבתנו הקרובה. התנוונו. ובמציאות הזו, מצבם של משאבי הטבע לא שונה מזה של כל אוכלוסיה מוחלשת אחרת דוגמת העובדים המפוטרים, מבקשי המקלט האפריקאים או ההומלסים ברחובות תל אביב. הם כולם באותה סירה, מוקפים בים אינטרסים ורחוקים משיקולי הכדאיות של הפוליטיקאים שלנו. הם לא מגלמים שום הון פוליטי ולכן אין סיבה להשקיע בהם מחשבה נוספת. יעיד על כך גם שר התיירות סטס מיסז'ניקוב - מי שעל פי עדויות מבלה חלק ניכר מזמנו בהוללות ושתייה לשוכרה - שכפי שעולה מהתחקיר

רואה את שימור הטבע כעניין פרמיטיבי, ועל כן יעדיף לרדוף אחרי הכסף הגדול של היזמים מאשר לקחת בחשבון שיקולים אתיים.

לא מדובר במאבק בין תפישות כלכליות-חברתיות, סוציאליזם מול קפיטליזם, או כל סיסמה חלולה אחרת. המאבק על הנוף הציבורי בישראל משותף לכולנו, ולראיה התיקון לחוק החופים - אותו הגיש חבר הכנסת דב חנין )חד"ש( לצד תמיכתם של חברי כנסת מסיעות הליכוד, ישראל ביתנו, יהדות התורה והאיחוד הלאומי. ואם חברי הכנסת אריה אלדד ודב חנין נאבקים כתף אל כתף למען מטרה משותפת, נראה שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות

עם המאבק הסביבתי.

סדר העדיפויות הלאומי מבקש מאיתנו להתייחס להיבטים ביטחוניים, פיזיים וכלכליים הרבה לפני שנתפנה לדיון בצדק סביבתי. ואכן, אין חולק שיש נושאים בוערים יותר על סדר היום. אלא שיש מי שנהנה מהסדר הקיים, ומנצל זאת לעשיית רווח על חשבוננו, בין אם זה היזם או הפונקציונרים שנותנים

אור ירוק לגזל השיטתי השיח בישראל, כך נראה, עומד לצדם של שודדי הטבע.

ויש גם בשורות טובות. הגיליון הראשון לשנה מביא סיפורים נוספים, ביניהם סיפורה של משפחת שלו, שיצאה לטייל ברחבי הארץ במטרה להכיר טוב יותר את החברה הישראלית ולחולל שינוי; הצצה לחייהם של הומואים פלסטינים, תושבי השטחים, שמוצאים בתל אביב עיר מקלט; הפרויקט הסטודנטיאלי בלוד, שמתיימר לקחת חלק פעיל בפיתוח העיר; המיזם המעניין "ספקנים על הבר", המשלב בירה קרה עם סקרנות בריאה; וכן, גם בית ספר רשמי

למלכות סאדו-מאזו. לצד אלו תוכלו למצוא מדורים קבועים: מדור חוץ, טכנולוגיה, תרבות, אוכל וספורט.

תזה במתכונתו הנוכחית ימשיך להיות עיתון הסטודנטים הנפוץ, החשוב והמשפיע ביותר בישראל. גם השנה נמשיך לספק לכם הקוראים את מיטב הסיפורים, התחקירים והדעות. העיתון שבידיכם מקבל משמעות נוספת בימים בהם עננה כבדה מרחפת מעל כלי התקשורת בישראל. אנו נמשיך למלא

את חובתנו ביצירת עיתונות אקטיביסטית ומעניינת, איתכם ולמענכם.

רועי שושןלתגובות והצעות: teza.magazine@gmail.com‏

פתחו יומנים: דבר העורך

teza.magazine@gmail.com‏|‏‏www.student.co.il/teza | 03-6419766 .ת.ד 39975, תל אביב 61397 | טל. 03-6427083 | פקס

עורך רועי שושן | עריכה גרפית סטודיו אנזלביץ | כתבים שיר איטה, מיכאל דונאייבסקי, עידו דניאל, שירלי וייסמן, אלישבע גברא, אולגה מטיוך,אמנון סטרליץ, אילאיל סנה-אור, שי ענבל, עדי פרל, רודי קיסלר, רוני קרצנר, טל שפר | צלמים בן דגני, ניב מעוז ושביט צוריאל

מאיירים אלה כהן , רן קר-פה

הפקת העיתון נכס בשיתוף עכבר העיר | מנכ"ל נכס גיל גולדנברגמנהלת הפקה ופרסום מעיין עקביה | שיווק וחסויות דנה אהרונוביץ', דורון לוי, קרן פוני | הפצה עכבר העיר

מו"ל אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביביו"ר אגודת הסטודנטים גלעד ארדיטי

רמ"ח פרסום והסברה מירית נעים

27 י"ג

13 כ"ח

20 ו'

15 א'

22 ח'

29 ט"ו 28 י"ד

14 כ"ט

21 ז'

16ב'

23 ט'

30 ט"ז

24 י'

26 י"ב

12 כ"ז

19 ה'

25 י"א

11 כ"ו

18 ד'

17 ג'

3 י"ח

10 כ"ה 8 כ"ג6 כ"א 9 כ"ד7 כ"ב 5 כ'

2 י"ז1 ט"ז

4 י"ט

שבתשישיחמישירביעישלישישניראשוןנובמבר 2012 | חשון-כסלו תשע"ג

30 י"ד

16 ל'

23 ז'

18 ב'

25 ט'

31 ט"ו

17 א'

24 ח'

19 ג'

27 י"א26 י'

29 י"ג

15 כ"ט

22 ו'

28 י"ב

14 כ"ח

21 ה'

יום הזכרוןליצחק רבין

20 ד'

6 כ'

13 כ"זהושענא רבה

שמיני עצרת ושמחת תורה

11 כ"ה9 כ"ג 12 כ"ו10 כ"ד 8 כ"בה' דחוה"מד' דחוה"מ ג' דחוה"מב' דחוה"מ א' דחוה"מ סוכות

4 י"ח2 ט"ז 5 י"ט3 י"ז 1 ט"ז

7 כ"א

שבתשישיחמישירביעישלישישניראשוןאוקטובר 2012 | תשרי-חשון תשע"ג

25-16 באוקטוברפסטיבל תמונע. תיאטרון, מחול ומוזיקה

24-27 באוקטוברפסטיבל קולנוע רוחני בסינמטק. תבואו, יהיה רוח

26 באוקטוברהבילויים חוזרים! הבילויים חוזרים! )מועדון הבארבי(

26 באוקטוברה-23 של 007. סרט נוסף בסדרת ג'יימס בונד עולה לאקרנים - סקייפול

30 באוקטוברמרוץ הלילה של נייקי. כי זיעה זה מחרמן )כיכר רבין, 20:00(

31 באוקטובר – 1 בנובמבראירועי לילה פרינג'. הפקות תיאטרון מקוריות ועצמאיות )בתיאטרות הפרינג' ברחבי העיר(

3 בנובמברהקפת הכנרת באופניים. זה רק נראה סחי

6 בנובמברבחירות לנשיאות בארה"ב: אובמה VS רומני. מרגש

10 בנובמברהפועל נגד מכבי, אדום נגד צהוב. הדרבי של תל אביב )אצטדיון בלומפילד(

24 בנובמברמופע עקיצה טבעית של ציפורלה. קצת תרבות, מה יש )רידינג 3(

30 בנובמברמרוץ המדרגות בעזריאלי. אלוהים יודע למה ואיך

איור: רן קר-פה

3

Small במה פסטיבל סטודנטים ייחודי המציע במה ליצירה עצמאית של סטודנטים מהחוג לאמנות התיאטרון

בפקולטה לאמנויות, ומספק הצצה מרתקת לעולמם של יוצרים בראשית דרכם. הפסטיבל כולל מגוון יצירות בתחומי התיאטרון, המיצג, המיצב, המחול והמוזיקה. היצירות נוצרו בשיתוף פעולה בין סטודנטים מחוגים שונים באוניברסיטה. בנוסף ניתן ליהנות משפע אירועים מיוחדים

ללא תשלום, ביניהם תיאטרון רחוב, מופעי פרפורמנס, מיצגים, במת מוזיקה ועוד.

ליל הסטודנטים - קרנבלללללמסיבת פתיחת שנה המטורפת של אגודת הסטודנטים ב-TLV, נמל תל אביב.

מוזיקה, אלכוהול במחירים מוזלים לסטודנטים וכל המי ומי. אל תרשו לעצמכם להישאר מחוץ ללופ.יום חמישי, 25 באוקטובר. פתיחת שערים ב-22:00.

אדיר מילר פותח שנה אדיר מילר במופע סטנד-אפ מיוחד לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. מילר מדבר על מה שכולנו מדברים - הורות, זוגיות ומעט אקטואליה. הצד החזק במופע שלו ניכר באלתורים הרבים

בהם הוא נוהג לשתף את הקהל. לעתים לצחוק איתו, ולעתים לצחוק עליו. יום חמישי, 1 בנובמבר, אולם סמולארש. החל מ-21:00 בערב.

פרופסור שמעון לוי: "התיאטרון הישראלי תלוי בקונצנזוס נמוך"

זרקור

יריד פתיחת שנה 2012אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב פותחת אתכם את שנת הלימודים תשע"ג ביריד "כל

השירותים מגיעים עד אליך".

היריד יתקיים בין התאריכים 25-21 באוקטובר. במסגרתו יגיעו נציגי משרד הפנים, עיריית תל אביב, הביטוח הלאומי וחברות התחבורה הציבורית לסייע לכם עם החשבונות, ההנחות, התעודות ועוד.

בין השאר תקבלו מתנה שווה, יינתנו שירותי מרכז השירות של אגודת הסטודנטים בו תוכלו לקנות מוצרים, כרטיסים להופעות וכמובן להירשם להגרלת תווי החניה המסורתית. נתראה שם!

מעשים טוביםכ-200 סטודנטים התאספו באחרונה במוקדים שונים ברחבי תל אביב לטובת יום ההתנדבות הגדול, במטרה להתחיל את השנה במעשה טוב למען החברה והקהילה. הסטודנטים ארזו חבילות מזון לנזקקים, חילקו תפוח בדבש, שימחו ילדים המאושפזים בבית החולים "דנה", ואף ניקו את חוף

הים ביפו. שנה טובה!

כל החתיכים אצלי. צילום: דנה לנצר

Tau Musicפרויקט ייחודי של אגודת הסטודנטים בשיתוף מכללת BPM לסאונד ולמוסיקה מתקדמת, אשר רואה אור בימים אלה. הפרויקט נוצר על מנת לקדם יצירה סטודנטיאלית, ולאפשר חשיפה לאמנים מבטיחים. במסגרת הפרויקט הופקו קליפים להרכבי אינדי שונים, ביניהם מגוון רחב של סגנונות - מפולק סוחף ועד לרוקנרול פרוע. הקליפים צולמו במיקומים מגוונים ומפתיעים ברחבי האוניברסיטה,

וניתנים לצפייה בערוץ היו-טיוב של אגודת הסטודנטים.

הלהקות המשתתפות בפרויקט: Phototaxis | The‏Assembly | Hayelala | גב הגמל | כל החתיכים אצלי | דנה ודיאנה | גנבת

Stereo/Type | Roof‏top‏ties | Wake‏up‏Suzzys

מאת // אמנון סטרליץ

אתה בן 69, מספר מעניין לכל הדעות. עד 120. יש חשש לגדל ילד בגיל כזה?

"מה הכוונה ב'מספר מעניין לכל הדעות'? מה מעניין פה? חוץ מאסוציאציה בנאלית לתנוחת-

מין מסוימת, אם כי לא רלוונטית במקרה שנולד ילד, הגיל הזה מעורר חשש מסוים לגבי אורך הזמן הקצוב לי להיות עם הבן החדש. שמו אדם-

מיכאל ויש לו שני אחים גדולים. עם גיוסו לצה"ל בשנת 2030 )עד אז יהיה שלום, כמו שאמרו הוריי( אהיה בן 87. מצד שני, דווקא עכשיו יש לי יותר פנאי, הרבה יותר ניסיון מה ארצה לעשות בזמן

הזה וסיכוי טוב לנצל אותו".

כיצד התפתחה הזוגיות עם אשתך, שרון מימון לוי?את בהצטיינות עתה זה סיימה ,38 "שרון, המאסטר שלה בתיאטרון, אחרי שגם כתבה וביימה הצגה שלה. הכרנו לפני שלוש שנים: היא הכירה אותי במסדרונות בניין מקסיקו, ואני הכרתי אותה על הבמה. לא ידעתי שהיא תלמידה בחוג. לא התפתחה בינינו שום קלישאה מזוויעה המכונה 'מערכת זוגית'. במקום זה

התאהבנו".

איך בחרת בתיאטרון כקריירה לחיים?באוניברסיטה לפילוסופיה בחוג ב' "בשנה של הדיאלוג המשתה, את ביימתי העברית אפלטון, עם חבורת מרצים ותלמידים. אחר כך הצטרפתי כחלילן, מנהל הצגה, נזיר ד' ובונה תפאורה מיוחדת להצגותיו של אריה זקס, מורי החכם והפרוע באותם ימים. בהמשך ביימתי הרבה תסכיתים בקול ישראל ובגל"צ, ומשם, בלימודיי בקנדה, התחלתי לביים עוד ועוד ובעיקר מיצירותיו של סמואל בקט. תרגום ובימוי היו לי ההשלמה המעשית ההכרחית להוראה ולמחקר

העיוני בתיאטרון, עיקר עיסוקי.

המרצה בגמלאות, שהגיע לחוג לתיאטרון ב-1969 ומאז לדבריו "לא הצליחו להיפטר ממנו", מדבר על החרם על

אריאל )"למתנחלים תרבות, לתיאטרון יירפא, ואנו, אנא נוליך את החרפה"(, מצב הענף בישראל )"יוצאים מהצגה עם טעם

תפל"( והחשש להיות אבא טרי בעשור השביעי לחייו

עד היום קל לי לאתר חוקרי תיאטרון יבשושיים, שאין להם מושג קלוש או התמצאות בסיסית באירוע הבימתי החי, לעומת כאלה שחוו במה, מסכים, תאורה, תלבושות ומשחק על בשרם. נדמה לי שאסור לתת לדיון בתיאטרון להטעות אותנו. הוא מאפשר ללמוד את 'החיים' לעתים יותר מהחיים עצמם, כי הצגה היא ממוסגרת, חיה, כאוטית וסדורה, הכול בבת אחת; לא 'להיות או לא להיות', אלא 'גם להיות וגם לא להיות'. מצבי-סף מפרים מאוד מורים ותלמידים כאחד".

כיצד התפרנסת כסטודנט צעיר?"כסטודנט עבדתי למחייתי. באותה תקופה היה ברור שרוב הסטודנטים משתכרים למחייתם מלגות פחות היו לימוד. שכר לשלם כדי בשנות השישים. 'הסיקסטיז' עצמם העסיקו אותנו יותר, גם מבחינה פוליטית. התפרנסתי מעבודות כמו הוראת חלילית במוסד לילדות עברייניות בירושלים. עזרתי לסלול את הכביש

לצומת פלוגות. הייתי קריין ברדיו, אחר כך עורך תכניות ובמאי. נתתי שיעורים באנגלית לבן קטן של פרופסור גדול לארכיאולוגיה. הייתי במינוס".

כתבת מחזות וביימת, תרגמת ולימדת. לא בער בך להופיע כשחקן על הבמה?

"תרגמתי כ-150 מחזות, רובם הועלו על במה, בנוסף לכתיבה ולהוראה. כשחקן לא נועז, עדיין לא מצאתי את הבמאי שלי. תפקידי הגדול, האחד והיחיד, היה אביו של הילד שנחטף לצבא הצאר במחזה של ביאליק, ספר בראשית. אמא שלי סיפרה לי בגאווה אחרי ההצגה, שההורים בקהל בכו. ההישג המשחקי הזה לא חזר על עצמו מאז כיתה ה'. עד היום אני מצטער שדחיתי את תפקיד 'תאווה' במחזה המקסים כלאדם, ואת התפקיד הראשי בעל במחזה הידוע של ברכט. הבנתי שאין

תפקידים קטנים, רק שחקנים הססנים".

לאחר שנים רבות בתחום, מה דעתך על מה שקורה בתיאטרון? המלט, למשל, זו הצגה קולחת ונחמדה, אך נעדרת סערת רגשות אמיתית וללא

עומק. הלו, זה שקספיר? "הצגות טובות יש בארץ, וצריך לחפש אותן. אבל על חלקלקותו המתקתקה של התיאטרון הישראלי כתבתי אותו מאמר בכ-30 גרסות האחרונות, בשנים מזו זו מאוד שונות לא בעיתונות יומית ומקצועית, שלא שינו הרבה את התמונה. במנשר הזה הוקעתי את חוסר והחברתית האסתטית-אמנותית ההעזה פוליטית של התיאטרון הישראלי, המסובסד פחות מדי ותלוי בקונצנזוס נמוך מדי, מה שגורם

לזילות ולטמטום הקהל מצד היוצרים, ובעיקר לאותה מהות חמקמקה שאני מכנה 'חוסר טעם'. יוצאים מהצגה, הכול היה פחות או יותר בסדר, ובפה נשאר טעם תפל: שוב מייחסת לי הבמה

אינטליגנציה נחותה ורגישות של קיר בטון".

היית בין האמנים שהחרימו את העיר אריאל. אפשר לטעון, שמדיניות ההתנחלויות בשטחים הינה שגויה וגם בלתי מוסרית. אך השאלה היא, האם אין גבול לבחירת הכלים במאבק פוליטי? תושבי אריאל אינם פושעים; כשמחרימים עיר, זו יריקה בפרצוף של תושביה. שווה לשלם מחיר זה? "ההנחות האלה מושתתות על אי-דיוקים, כמו גם על הפער הענק בין דורסנותו המוכחת של הימין לבין קולות ענות החלושה של שורדי השמאל. תושבי אריאל התנחלו שם בגלל תנאי תשלום נוחים, לא רק כדי להגן על המדינה. כנראה היו אלה תושבי יש"ע, אוהדי תיאטרון מובהקים, שפרסמו באינטרנט רשימת הצגות המועלות בתיאטרון הקאמרי, חלקן סומנו ב-V כשר, חלקן הטובה האמנות שוועת וטמא. משוקץ X-בוהמצונזרת עלתה מיש"ע, והיא נתמכה בעקיפין גם בידי לימור לבנת, שרת תרבותנו, שהציעה פרסים מיוחדים ליצירות אמנות ציוניות. זאת, בעקבות מכתב האמנים, שהצהירו על סירובם לשרת בשטחים הכבושים ובהיכל התרבות בעיר

אריאל סרבנית-המסים.

'קבוצת שוליים סהרורית', קרא ח"כ יריב לוין מהליכוד ליוצרים כמו דוד גרוסמן, אופירה הניג, חנה מרון, יהושע סובול ורבים אחרים, ביניהם

אני. אין מה לתמוה על הסידור שמצאו מנהלי התיאטרונים עם עיריית אריאל, ועל ההסכם ומצרכי סחורות את להם ולמכור להמשיך התיאטרון שלהם. גם הם צריכים לשרוד. לכן, צריך לתמוך בהעלאת הצגות באריאל, לא פחות מאשר באמנים המסרבים להציג שם: קודם כל, במטרה כי 'האמנות' המשווקת לשם תמשיך לדרדר לא רק את האתיקה של המקום ההוא ודומיו בשטחים, אלא מכיוון שהיא תוסיף לשפר את טעמם הציוני-מעודן של תושביה. המצב בתל אביב קצת יותר טוב. כאן, בבועה, נותרו הצגות, שמבחינה מוסרית ואסתטית הן נועזות וממלאות את תפקיד אמנות התיאטרון – בתור צורך, לא מצרך – לטלטל ולזעזע; בצדק, לא בצדקנות; ברגש, לא ברגשנות. המחזאי לורקה, קרבן הפאשיזם הספרדי, כתב: "אומה שאיננה מעודדת את התיאטרון שלה, אם לא מתה כבר, הרי היא נוטה למות..תיאטרון שאינו חש את דופק המאורעות המשתוללים...אינו זכאי לקרוא לעצמו תיאטרון, אלא אולם בידור או מקום המיועד לביצוע אותו דבר נורא הנקרא 'להרוג את הזמן'.

גטו מאת יהושע סובול עוסק, בין היתר, בדילמה המוסרית אם נכון בכלל להציג תיאטרון על פי תהום ההשמדה בידי הנאצים. קבוצת אנשי יש"ע פסלו את ההצגה, וגם בתל אביב לא ילכו לראות אותה, לטענתם, לא רק מפני שסובול חתם על מכתב האמנים, אלא מאחר שהבינו, יש לקוות, שגם הצגה ליד מחנה פליטים פלסטינים מעלה שאלה דומה - כמובן, אין מה להשוות. נעים ויש טעם לחשוב על אדית פיאף מזמרת באריאל על

'החיים בוורוד', ו'אינה מתחרטת על דבר'. על התהום המאיימת בין הטקסט של פיאף, התת-טקסט המשתמע ממנו והקונטקסט החברתי-פוליטי בהצגה המועלת שם, אפשר רק לברך. מוזיקה נהדרת, פזמונים מוצלחים. למתנחלים תרבות, לתיאטרון יירפא, ואנו, אנא נוליך את

החרפה".

נולדת חייך. בסיפור שזורים ישראל סיפורי בירושלים, לחמת במלחמות ואף נפצעת.

"בחודשי המצור על ירושלים הייתי בן חמש. אמי הקריאה-תרגמה לי את מעשיות האחים גרים. שם היה ברור מי הטובים ומי הרעים. כ-40 שנים מאוחר יותר תרגמתי ופרסמתי את כל האוסף,

אז מי אמר שמלחמות זה רע?

נגד יותר במאבק ב-1967 הייתי פעיל קצת העומדים עלינו לכלותנו. עזרתי, כמיטב יכולתי כקצין חי"ר במילואים, לכבוש את ירושלים. מהר מאוד האמנתי למורי ורבי ישעיהו ליבוביץ', שצריך מקנדה חזרתי ב-1973 ומיד. הכול להחזיר להציל את המולדת, כחודשיים אחרי שהגעתי למונטריאול, כדי ללמד באוניברסיטת מק'גיל ולהתחיל שם דוקטורט. המולדת אמנם נפצעה,

אך ניצלה. גם אני".

והיום, כשאתה מסתכל על המדינה שלנו, האם זה היה כדאי?

"אין אצלי קשר בין המאמץ לכדאיות. אני קשור למקום הזה בעבותות של נוף נכחד והולך של אמנות תרבות, של ועשירה, מרתקת שפה מבין שאני לי נדמה אותם שרק ותיאטרון, באמת ולעומק. כי הם שלי, עלי ולמעני. לטוב ולרע. יצירתי האקדמית והאמנותית היא 'הכדאי' של טיפונת מים קרירים על אבן לוהטת משנאה,

מדיכוי, מפחד הדדי".

עכשיו, כשאתה פרופסור אמריטוס, יש יותר זמן פנוי. במה אתה עוסק?

"אני ממשיך לחקור, ללמד ולהרצות. בין היתר אני מדריך תלמידי מחקר ועורך ספרים. בזמן האחרון אני מביים יותר, בחו"ל ובארץ. המאהב של פינטר, בתיאטרון הקאמרי, התקבל נהדר ובינתיים לא נמצא מקום פנוי באף הצגה. גם לבני, אדם-מיכאל, מגיעה תשומת לב מלאה. פה ושם אמשיך לשחק שחמט עם שחקני אינטרנט

בעולם, וגם לטייל בחוף". *

"כסטודנט עבדתי למחייתי. באותה תקופה היה ברור שרוב

הסטודנטים משתכרים למחייתם כדי לשלם שכר לימוד. היו

פחות מלגות בשנות השישים. 'הסיקסטיז' עצמם העסיקו אותנו

יותר, גם מבחינה פוליטית. התפרנסתי מעבודות כמו הוראת

חלילית במוסד לילדות עברייניות בירושלים"

"צריך לתמוך בהעלאת הצגות באריאל, לא פחות מאשר באמנים

המסרבים להציג שם: קודם כל, במטרה כי 'האמנות' המשווקת לשם תמשיך לדרדר לא רק את

האתיקה של המקום ההוא ודומיו בשטחים, אלא מכיוון שהיא

תוסיף לשפר את טעמם הציוני-מעודן של תושביה"

יצא מן המרצה

4

עיר ללא בושה

סוד ושמו לוד

חומות של תקווה

רבים מאיתנו מכירים את הסיוט שבחיפוש דירה בתל אביב. כולנו כבר ראינו דירות מחולקות, דירות עם עובש, דירות נטולי חלונות. אבל מתברר

שעולים חדשים ראו הרבה יותר.

הלימודים, לספסל הישראלים חבריהם כמו גם הסטודנטים הזרים עושים מאמצים רבים במטרה להשיג דירה ראויה בעיר. אחרי שפרק החיפושים המתיש מסתיים וחותמים על חוזה, מתגלים מספר בעיות. אחת מהן היא השפה. "אם לא תחתום עכשיו יבוא שוכר חדש", נאמר לסטודנטים מביניהם, במטרה להחתימם כמה שאינם בשפה דרקוני חוזה על מהר שיותר לידינו מכירים. בחלק מהמקרים שהתגלגלו התגלה, כי בעלי הדירות גובים פיקדונות בסך 24,500 שקלים שלא מוחזרים לעולם. בנוסף, ישנם סעיפים המאפשרים לבעל הדירה להוציא את השוכר וחפציו ללא התרעה מוקדמת אם הוא מאחר ביומיים בתשלום. לא מדובר במקרים חריגים בלבד, אלא בתופעה נפוצה שהביאה

להקמת מערך סיוע משפטי.

,"Connect‏TLV" עו"ד שירי מלכי, מפרויקט מעניקה סיוע משפטי לעולים חדשים בעיקר בנושא השכרת דירות. מלכי מתייחסת לתופעה כ"פער תרבותי". התיקים שמגיעים לידיה נחלקים לשני סוגים: הראשון מכונה "כיבוי שריפות", אחרי לייעץ מנסה היא בהם מקרים הכולל שהעוולות נעשו. כך, היא מספרת על מקרה שבו "מחסן רעוע וחסר חלונות בדרום העיר הושכר כדירת מגורים עבור 6,000 שקלים בחודש. השוכר אף נאלץ לשלם ארנונה מטורפת מאחר שמדובר לא הדירה בעל לכך, בנוסף מסחרי. בשטח

מאת // עידו דניאל

"הלם טוטאלי", כך מגדיר יובל בדולח, סטודנט במרכז הבינתחומי בהרצליה ותושב לוד בשנה האחרונה, את ההצלחה לה זכה פסטיבל יום הסטודנט הראשון בתולדות העיר, אותו ארגן יחד עם חבריו הסטודנטים לפרויקט. "התכוננו

לכמה אלפים בודדים. לא האמנו שהמקום שהיה אמור להכיל 8,000 אנשים, יכיל בסופו של דבר

12,000. לא היה דבר כזה כאן". כן, אותה לוד הנמצאת אי שם בפריפריה הקרובה אך כל כך רחוקה, עם הכותרות הלא מחמיאות על הזנחה, פשע ואלימות. זו אותה העיר שבעיני רבים מהישראלים נחשבת לבירת הכספומטים והסמים. אלא שבשנה האחרונה עושה רושם שמשהו טוב עובר עליה, תהליך של התאוששות והחלמה שבליבו עשרות סטודנטים הנוטלים חלק

פעיל בהחזרת גאוותה של העיר. 200 אנחנו הלימודים שנת לפתיחת "נכון סטודנטים שבחרו להוביל את המהפכה החברתית מלמטה, דרך השכונות והבלוקים בלוד. יש לנו חלום אחד: להוכיח לכולם שכשאנשים צעירים מחליטים לקום ולהוביל שינוי בחברה הישראלית - אין שום דבר שיוכל לעצור אותם", אומר איציק

תל אביב הפכה בשנים האחרונות לסדום ועמורה מבחינת שוק הדירות, אך נראה שדווקא הסטודנטים הזרים משלמים את המחיר * פקדונות של סכומי עתק, מחסן שמושכר כדירה וחוזים שמחייבים את דיירים לצבוע את

הדירה בצבע ורוד הם רק טיפה בים תאבת הבצע של המשכירים, שמנצלים את קשיי הקליטה בישראל

פרויקט המגורים בלוד של התאחדות הסטודנטים הארצית הגיח לאוויר העולם בעקבות מחאת מחירי הדיור ששטפה את ישראל בקיץ 2011, ומאז הוא רק הולך וצובר תאוצה * "אנחנו לא אבירים על סוס לבן שהגיעו להושיע את תושבי המקום", מדגישים הסטודנטים בפרויקט, שמשקיעים את זמנם

בפיתוח העיר, יוזמות תרבות ופנאי ואפילו מתכננים להקים פאב מקומי * ברוכים הבאים ללוד שלא הכרתם

הסרט התיעודי "גברים בלתי נראים" מספק הצצה נדירה לשגרת יומם של הומואים פלסטינים תושבי השטחים: חיים כפולים, התגנבויות סודיות לתל אביב וניסיונות בלתי פוסקים לעזוב את הבית לצמיתות לטובת חיים של

חופש * גם לאוניברסיטה חלק משמעותי בסיפור

איפשר לו להירשם בעירייה כעולה חדש ולקבל את ההנחה המשמעותית המוענקת לעולים". הסוג השני של התיקים, שבו היא שואפת להרחיב את פעילותה, הוא סיוע בשלבים שלפני חתימת החוזה, הכוללים בדיקה מעמיקה של האותיות הקטנות בעברית המסתירות הרבה מהפוטנציאל

לרמאויות עתידיות.

מלכי מציינת, כי חלק מבעלי הדירות דורשים לקבל את שכר הדירה במזומן, ולא נותנים על כך קבלות. במקרה אחד, למשל, יומיים לאחר מתן התשלום, הופיעו במפתיע הבעלים ודרשו

את הכסף שכבר שולם.

עובש בצבע ורוד עתיקשירה בלנק, 29, במקור מניו-יורק, חיפשה לא מעט עד שמצאה דירה ראויה, אך מתברר שהשטן מצוי בפרטים הקטנים. בעלת הבית שלה החליטה

שזו אחריותה לצבוע את קירות הדירה בצבע ורוד עתיק, ואם לא תעשה כן תתבע אותה למשפט. בלנק נאלצה לשלם לבעלה של המשכירה כמעט

2,000 שקלים עבור העיצוב מחדש.

אנשים היא יותר, חמורה אחרת, תופעה המתחזים לבעלי דירות. המתחזים מציעים דירות שמחירי השכירות כוללים כביכול את הארנונה, ודורשים פיקדון מופרז על הדירה - 500% מעלות

השכירות.

מטפלים שהם המתחזים טוענים בנוסף, בארנונה, ובכך בעצם מונעים מהעולים השוכרים לגלות שהם זכאים להנחה משמעותית. באחד המקרים שהגיעו לטיפולה של מלכי, נחשף גם נוכל שהתחזה לבעלים של למעלה מ-16 דירות ברחבי תל אביב, שאף איים בצורה אלימה על העולים החדשים שמא יחשפו אותו. מדובר בעורך דין ובעל נכס, אשר לכאורה משתפים פעולה

ומתחלקים ברווחים.

מלכי, של לדעתה מכך? להימנע ניתן כיצד בעיון לקרוא הן ביותר הטובות העצות ובתשומת לב את כל החוזה, תוך הקפדה על קריאת השורות הקטנות והסעיפים העמומים. ניתן למצוא את רשימת המלצותיה הרלוונטיות לכל שוכרי הדירות באשר הם באתר הפרויקט

.Connect‏TLV

מאת // אילאיל סנה-אור מאת // אילאיל סנה-אור

יריב מוזר מציע שנפגש בבית הקפה השכונתי. בעודנו מתיישבים, מכשיר הבלקברי שלו מאותת על קבלת הודעה חדשה. הוא מכווץ את הגבות, רוכן אל עבר המסך הקטן, מתנצל ופונה הצידה. אי אפשר לפספס את קריאת השמחה שלו. הוא משתף אותי בבשורה המשמחת: משרד החוץ החליט לתמוך בנסיעתו לארה"ב עם סרטו "גברים בלתי נראים", העוסק במסעם של הומוסקסואלים פלסטינים מהשטחים לתל אביב. מאז הוקרן בהאג על ידי אמנסטי במרץ האחרון זוכה הסרט

בפרסים רבים ברחבי העולם.

גדרות הפרדהמוזר הוא בוגר לימודי החוג לטלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. הסרט התיעודי הראשון שיצר הציג את סיפורה של חומת ההפרדה בין ישוב יהודי מבוסס בסמוך ללוד לבין השכונה הערבית הענייה. אנשי הישוב דרשו להקים חומה שתחצוץ בין המקומות, בתירוץ שזו תבלום את

הרעש של הכביש המהיר שתוכנן באזור, אך מעולם לא נסלל. "רק אז הבנתי את משמעותו של סרט תיעודי, ואת כוחו לשקף את המציאות הפוליטית והחברתית. היה זה רק עניין של זמן

שאחקור גם את נושא הגייז", אומר מוזר.

הסרט הנוכחי העמיד אותו בפני דילמות מוסריות בשל מעורבותו בקהילה הגאה. כששאלתי אם לא פחד להיקשר לדמויות בסרט, הוא לקח נשימה ארוכה והשיב בחיוב. לא אחת ביקש ממנו לואי, הדמות הראשית בסרט, שיאפשר לו ללון אצלו

כשהרשויות והמשטרה חיפשו אחריו.

לדבריו, הצבת גבולות ברורים היא חובתו כבמאי, וזה אחד הכלים שרכש בלימודיו באוניברסיטה. "בסופו של דבר אני בא לספר סיפור דרמטי על גיבורים ודרכי התמודדות שלהם - אבל אני רק

המספר". אומר הראשונה, האינתיפאדה לפרוץ עד להגיע פלסטינים רבים הומואים נהגו מוזר, תכופות לתל אביב, למקום שבו נטיות מיניות לא הופכות לגזר דין מוות. כך היה גם במקרה

שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים. נדמה כי יש צדק בדבריו. בעקבות הצלחתו בקרב תושבי לגדול משמעותית השכונות, צפוי הפרויקט בשנה הקרובה ולהתפתח מפיילוט קטן ליוזמה מתמשכת. נכון להיום ישנם שלושה סטודנטים המבקשים להתקבל על כל מקום פנוי. נוצר מצב שבו ההתאחדות מתקשה לתמרן בין הפניות

הרבות לרצון להכניס את אוכלוסיית הסטודנטים עבור המלגות כספים ולגייס ללוד בשלבים,

המחולקות למשתתפים.

הכירו את השכניםפרויקט המגורים בלוד של התאחדות הסטודנטים הארצית הגיח לאוויר העולם בעקבות מחאת מחירי הדיור ששטפה את ישראל בקיץ 2011. הפרויקט מציע לסטודנטים דבר פשוט: בואו לגור לוד, תנו שמונה שעות תרומה לקהילה - ותקבלו סיוע בשכר הדירה. "הכוח החלוץ", כפי שהוא מכונה בפי הסטודנטים, הגיע כבר עם תחילת שנת הלימודים ומנה כ-30 צעירים וצעירות שהתפזרו בדירות שכורות במרכז העיר, כמעטפת לכפר הסטודנטים שהוקם באותה העת על ידי עמותת "איילים". בהתאחדות קוראים לזה

"עושים שכונה": לא עוד התכנסות של קהילת הסטודנטים בתוך עצמה במקום אחד מוגדר, כי אם התפרסות בנקודות שונות בעיר והיטמעות

באוכלוסיה המקומית. דבר נוסף וחשוב לא פחות הוא הרכבה של קהילת בכך שקרוב למחצית הסטודנטים, המתגאה ממנה הם סטודנטים תושבי לוד במקור. הדבר מסייע רבות לפרויקט בהבנת צורכי התושבים והאפשרויות העומדות בפני הסטודנטים במסגרת פעילותם החברתית. "אנחנו לא אבירים על סוס לבן שהגיעו להושיע את תושבי לוד", מסביר בדולח, המשמש גם כראש המחלקה למעורבות חברתית בהתאחדות. "כל היוזמות שלנו נולדו כפרי של שיתוף פעולה עם אנשי השכונות, ולא כדי להחליט מאחר שאנחנו כאן למענם

בעצמנו מה נכון בשבילם". ואכן, טרם יצאה היוזמה לדרך נעשה תחקיר מעמיק על מנת להתאים את התכנית לצורכיהם של תושבי לוד כפי שהם רואים אותם. לפני עברו החברתית העשייה למלאכת שניגשו מה ולמדו לדלת, מדלת כמעט הסטודנטים התושבים מבקשים, מה מציק להם ומה טעון שיפור לדעתם. "עשינו סקרי דעת קהל, חילקנו שאלונים, תשאלנו אנשי ציבור ועובדי עירייה יהודים בהשתתפות מיקוד קבוצות וערכנו וערבים תושבי העיר כדי להבין מה נחוץ כאן

יותר מכל, וחשוב מכך - מה אנחנו כסטודנטים יכולים לתת". התוצאות היו כמעט חד משמעיות:

בלוד מחפשים פעילויות תרבות ופנאי.

זו לא באר שבע, וטוב שכךפסטיבל יום הסטודנט בעיר מגיע בתקופת הפגרה של הפרויקט, אך זה לא מונע מהמשתתפים בפרויקט להמשיך לעבוד במרץ. כך, מתכנסת ועדת ספורט ונוער ברחוב ד'יזראלי בעיר. על הפרק: הקמת יוזמות ושיתופי פעולה בין תנועות הנוער ובתי הספר הפועלים בעיר, תחת הכותרת "ספורט כתרבות". רעיונות נזרקים לאוויר החדר, הדיון פתוח וענייני וכל טיעון מנומק כאן היטב, כיאה למי שמחר יפקדו את בנייני הפקולטות

לעוד יום לימודים. לצעדים מהרה עד מתפתחים הרעיונות אופרטיביים, והמשימות כבר מתחלקות בין המתוכננים הספורט אירועי הוועדה. חברי מצטרפים לאירועים חברתיים שכבר נערכו בשנה החולפת בעיר, כמו פאנל הידברות בערב תשעה באב ותיקון ליל שבועות, בהם השתתפו מאות תושבים. בהמשך מתכננים הסטודנטים ליזום הרצאות ופאנלים נוספים, ואפילו הקמת פאב שכונתי. אריה, סטודנט במכללה האקדמית תל אביב-יפו, מסביר מה עומד מאחורי הפעילות החברתית של הוועדה: "אנחנו מגיעים לשטח עם דף חלק ומנסים למצוא את החיבור שיתאים לא מנחיתים שום דבר מלמעלה, לתושבים. אחרת זה לא יעבוד". הגר, סטודנטית למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב שהעתיקה את מקום מגוריה מדרום תל אביב ללוד, מסבירה מה עוזר להם להזיז עניינים ברחבי העיר. לדבריה, "הסטודנטים נתפשים בעיני התושבים באופן חיובי, כאנשים רציניים ומשכילים. אנחנו מתעלים

את התחושות האלה לטובתנו".ואיך השכנים?

נחמדים יותר בלוד כאן שלי "השכנים הגר: מהשכנים שהיו לי בכל מקום אחר שגרתי בו בעבר. הדלת שלנו תמיד פתוחה. החיבור בינינו מדהים שזה לפעמים מביך. הם אפילו ממלאים לנו את המקרר באוכל, שחס וחלילה לא נגיע הביתה אחרי יום לימודים ולא יהיה מה לאכול.

זו משפחה לכל דבר".

רואים כבר תוצאות בשטח?אריה: "זה משהו שאי אפשר באמת לכמת. אבל אני שם לב שהילדים שאנחנו עובדים איתם ועל כיוון בחיים על פתאום מתחילים לדבר שאיפות להתפתח ולהמשיך לגור כאן. בדיוק

בשביל דברים כאלה הגענו לפה".בכל זאת, יש סטיגמה מסוימת על לוד, יש עניין

של ביטחון אישי.הגר: "אני מתניידת בתחבורה ציבורית ונוסעת ברכבת לאוניברסיטה ובחזרה, גם בלילה. בדרך כלל אני גם חוזרת ברגל מתחנת הרכבת המקומית חזרה הביתה, ומעולם לא הרגשתי לא בטוחה".

לצד הפעילות החברתית הענפה ישנו, איך לא, עניין הדיור המוזל, שגם לשמו נתכנסה החבורה. בלשון מגוחכים, ישמעו בלוד הדיור מחירי המעטה, לסטודנט התל-אביבי הנאנק תחת מחירי השכירות המאמירים בעיר וסביבותיה, דירות של מזהיר הלא מצבן על לדבר שלא השותפים המחולקות והצורך להתמקח מדי כמה חודשים עם בעל הבית על המחיר. בדולח מתרווח לבדו בדירה רחבת ידיים בסמוך לרחוב דוד המלך, אותה הוא שוכר במחיר של 2,000 שקלים בחודש. "אני לבד כאן מתוך בחירה, אך רוב הסטודנטים חולקים דירות שלושה חדרים לכל זוג שותפים ומשלמים כ-1,000 שקלים כל אחד". כאן יש להזכיר את סכום הסיוע בשכר דירה בגובה 500 שקלים מדי חודש המגיע לכל סטודנט כחלק מהמלגה, דבר שמוזיל עוד יותר את עלות המחיה, והופך את הייאוש התמידי

שבו שרוי כל סטודנט ממוצע להרבה יותר נוח.

איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים: "נכון לפתיחת שנת הלימודים אנחנו 200 סטודנטים

שבחרו להוביל את המהפכה החברתית מלמטה, דרך השכונות

והבלוקים בלוד. יש לנו חלום אחד: להוכיח לכולם שכשאנשים

צעירים מחליטים לקום ולהוביל שינוי בחברה הישראלית - אין שום דבר שיוכל לעצור אותם"

אולם בהתאחדות הסטודנטים מנסים להימנע מתרחיש "באר שבע 2". מנתונים שיש בידיה עולה, כי אחוזים בודדים מהסטודנטים המגיעים לבירת הנגב מחוצה לה נשארים לגור בה גם לאחר סיום התואר באוניברסיטת בן גוריון. לעומת זאת, בקהילת הסטודנטים המתהווה בלוד המצב נראה אחרת, ומכאן הייחודיות שלו בניגוד לפרויקטים של המוחלט "רובם בישראל. שנעשו דומים הסטודנטים המשתתפים רואים בלוד את הבית שלהם כרגע. גם אני רואה בלוד את הבית שלי",

מסביר בדולח. ונגיד רוצים לצאת לשתות בירה עם חברים בערב,

מה אז?"אז יוצאים לתל אביב שנמצאת במרחק 15 דקות נסיעה מכאן ברכב, או קצת יותר במונית שירות. אם אין כוח אז החברים באים לכאן, מזמינים פיצה ויושבים בכיף. הרי ממילא כולנו כאן חברים

בקהילה וגרים קרוב".איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים

מהיום? עדיין חי בלוד?"אני לא יודע איפה אהיה בעוד עשר שנים, אבל כרגע אני יודע שהמקום שלי הוא כאן. הנה, אני מסיים את התואר השנה ולא מתכוון לעבור לשום מקום אחר כרגע. הפעילות החברתית ממשיכה,

ויש עוד כל כך הרבה דברים לעשות פה".ומה עם שאר החבר'ה?

"גם הם ממשיכים. ולמה לא? יש כאן אנשים טובים ואיכותיים שהם גם חברים טובים, ועשייה משמעותית ומתגמלת ברמה האישית. כיף לי

פה, אז למה לקום וללכת?" *

"מחסן רעוע וחסר חלונות בדרום העיר הושכר כדירת מגורים

עבור 6,000 שקלים בחודש. השוכר אף נאלץ לשלם ארנונה

מטורפת מאחר שמדובר בשטח מסחרי. בעל הדירה לא איפשר

לו להירשם בעירייה כעולה חדש ולקבל את ההנחה המשמעותית

המוענקת לעולים"

של לואי, שמהר מאד התוודע לסצנת הגייז. שב היה ובחצות ולבלות, לצאת נהג הוא לכפרו. סיפור סינדרלה. ב-2002, עם בניית גדר ההפרדה, הפך הסטטוס של הומואים פלסטינים למשמעותי יותר - והמושג שב"ח החל לגלםרבים. להומואים ומוות חיים בין ההבדל

אין לאן לברוח לאוניברסיטת תל אביב חלק משמעותי בסרט. הקליניקה המשפטית - הכפופה לחוג למשפטים, מציעה שירותי ייעוץ והכוונה לבני מיעוטים בארץ, וכוללת מספר עורכי דין המתמחים במעמדם של פלסטינים חברי הקהילה הגאה. במקרים רבים פנייה לשם היא בגדר הצ'אנס האחרון. בעזרת הסיוע המשפטי, הם מגישים בקשות לסיוע, בעיקר ממדינות אירופה מהן הם יכולים לקבל

מקלט מדיני.

באחרונה פרסם המרכז דו"ח בשם To‏Nowhere"‏"Run, המתעד סיפורים שונים בהם טיפל המרכז. קריאת העדויות האלימות בדו"ח, מספר מוזר, מעבירה בו צמרמורת. יצוין, כי חרף תמיכתן של הקליניקה המשפטית וממשלת ישראל, לא פעם מגיע קהל מפגינים זועם להקרנות הסרט בחו"ל, ומאשים את ישראל ביחס הלקוי כלפי הומואים

הנמלטים על נפשם לתל אביב.

מביטה מים, כוסות לנו מגישה המלצרית במוזר, ושואלת: "רגע, אתה הבמאי של הסרט על ההומואים מהשטחים?". הוא מהנהן. "ראיתי את הסרט היום, הוא מרגש בטירוף!". "בשביל

זה", הוא אומר, "אני עושה סרטים". *

ניתן להשיג את הסרט ברשת "האוזן השלישית" סינדרלה, הגרסה הארצישראלית. מתוך הסרט "גברים בלתי נראים", צילום: שחר רזניק

יוזמות בשיתוף עם תושבי השכונות בלוד. איציק שמולי - יו"ר התאחדות הסטודנטים, צילום: שי נייבורג

מחפשים פעילויות תרבות ופנאי. יום הסטודנט בלוד, צילום: שי נייבורג

2

ki בנין דה בוטון | 03-6430000*המחירים לאדם בחדר זוגי בתאריכים נבחרים, למזמינים עד 30.11.12

החל מ- 999 €

החל מ- 999 €

עיירת הסקי הכי תוססת בפירנאים!!! 200 ק“מ מסלולים!

טיסות אל על | העברות | 7 לילות במלון 3*

חצי פנסיון | סקי פס גראנד ואלירה | ציוד סקי

ANDORRA - PAS DE LA CASA

מרחב גלישה עצוםואפרה סקי תוסס!

טיסות | העברות | 7 לילות כולל א.בוקר

Zillertalerpas 6 ימי סקי פס

MAYRHOFEN - אוסטריה

6

החברה היהודית. "אם הפלסטינים באמת ירצו שלום - יהיה שלום. כמובן שאין צורך להחמיר את המצב הקיים", אומרת שלג. אלא שפרי נחרץ יותר, ומצביע על הנזקים התודעתיים ברצח: "אם אפשר לרצוח ראש ממשלה, אז מה זה לרצוח ערבי בכיכר ציון? כל עוד לא נגיע להכרה שהמשימה הלאומית העיקרית שלנו היא לסיים את הסכסוך,

המצב ימשיך להיות כפי שהוא". *

17 שנים לרצח רבין: אומה קטנה עם תהום גדולה

מאת // אלישבע גברא

זה קרה במוצאי שבת, מבלי שאיש היה מוכן לכך. ראש ממשלה בישראל נרצח - מתחת לאפנו, על ידי אחד מאיתנו. זה היה הסימן הרשמי לכך שדווקא המלחמות הפנימיות הן המאפיין המכונן

של החברה הישראלית.

17 שנים עברו מאז. הזמן חלף ותכף יגיע לגיל בגרות, הגיל שבו הנוער הישראלי מחליף את פורש עצמאי. להיות והופך במדים הילדות כנפיים. אבל מעבר לכך, היו אלה שנים של דיון ציבורי. חשבון נפש בתוכנו, מה קרה והיכן טעינו.

יום הזיכרון ליצחק רבין מקפל בתוכו דיון על הגורמים שהובילו לרצח הפוליטי, אך לא פחות חשוב מכך גם על כברת הדרך שעברה מאז החברה הישראלית * פרופסור יורם פרי, סוציולוג וחוקר תקשורת, והעיתונאית במבי שלג מבקשים בשיחה עם "תזה" להצביע על נקודות מפתח שונות בבחינת הסיבות לרצח והשלכותיו שניכרות עד היום

עתה צריך לשאול: האם השכלנו להבין את מה שהתרחש, או שהזמן עשה את שלו והזיכרון

הציבורי נעלם גם הוא?

מאבקי זהותותקשורת לסוציולוגיה פרופסור פרי, יורם באוניברסיטת תל אביב ומחבר הספר "יד איש באחיו: רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל", מבקש להציג בספרו את מקרה הרצח גם כדוגמה למלחמת התרבות בישראל בין הרטרו והמטרו -

ניגודים בין המסורת והחדשנות, הדמוקרטית והאוניברסלית, הפרטיקולרית והיהודית, הקולקטיבית והאינדיבידואלית. המחנה הראשון מייצר תפישות כמו "אתה בחרתנו" או "העולם נגדנו", לעומת רטוריקת "ישראל במשפחת העמים".

הכוחות הם המחנות שני פרי, של לטענתו הבסיסיים המניעים כל פילוג בזירה החברתית מאפיינים אינם והמטרו הרטרו בישראל. במובהק נטייה פוליטית, מוצא או מעמד, אלא היטב כרוכים הם עצמם. בזכות מתקיימים בסכסוך על עתיד השטחים, ואף הניעו לרצח רבין.

לעומתו, העיתונאית ועורכת מגזין "ארץ אחרת", לתולדות אחרת אבחנה מציגה שלג, במבי המאבק הסקטוריאלי בישראל. כך, ישנם שני

במתכונתה העבודה תנועת באחד, קטבים: המפא"יניקית - הציבור האשכנזי-חילוני שנשא על שכמו את עיקר נטל הקמת המדינה. בקוטב האחר, הכולל את המזרחים והציונות הדתית, התגבשו רגשי נחיתות וזעם, שכן נתפשו כחסרי תפקיד משמעותי בפרויקט הציוני. משם, על פי שלג, הדרך לנקודת מפנה קריטית היתה קצרה: רעיון ההתיישבות ביהודה ושומרון והאמונה כי הוא זה שישפר את המצב. היא רואה במהלך ניסיון שכפול לא מוצלח של ההתיישבות נוסח כי מדגישה, היא זאת, עם העבודה. תנועת הסכמי אוסלו אינם מציאותיים, או ליתר דיוק "מתכון לאסון". רצח רבין הוא תולדה של פיגועי פוסט-אוסלו, עליהם נמנה גם הטבח במערכת המכפלה, אירוע טרור שבו רצח ברוך גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים. מאז רעיון ההתיישבות ביו"ש ועד היום, כל ראש ממשלה בישראל בילה

את כהונתו בהתמודדות עם ההתפתחויות.

מה קורה כשיהודי רוצח יהודי?סוגית זכרו של רבין מביאה את פרי לטענה, כי גם למשפחת רבין יד במצב כיום. "לאה רבין הדגישה את המימד התנועתי, המפלג. דליה הבינה שהיא צריכה ללכת בכיוון יותר לאומי וכללי. אבל זה

כבר היה קצת מאוחר מדי", אומר פרי.

מותו בטרם עת של רבין הוביל למימוש כושל של הסכם אוסלו, מה שגרר את פרוץ האינתיפאדה השנייה. המציאות בתחילת שנות האלפיים הביאה לתזוזה מסיבית של הדור הצעיר לכיוון מחנה הרטרו. "רבין נרצח פעמיים", מסכם פרי את ההתמודדות עם עזבונו הפוליטי של רבין. לשיח הובילה הרטרו מחנה של ההגמוניה

אתנוצנטרי, מסתגר ומתלהם.בחודשים שלאחר הרצח, ניכר כי במחנה הרטרו

יותר, המפויסים למסרים היצמדות חלה אלה שמגנים האלימות שבמעשה. רטוריקה של ניסיון איחוד, שלטענת פרי מתעלם ממה ומותו באמת מייצגים. האמנם היתה שרבין לכיפתו של יגאל עמיר ולגוון עורו משמעות במעשה? שלג מתנערת מניסיונות האשמה. לתפישתה, עמיר הוא "פסיכופת שפעל ללא קשר להלכי רוח או ההסתה", שלדבריה כלל הרצח. שקדמו בימים דומיננטית היתה לא

זאת ועוד, מאז רצח רבין ניכרת עליה עקבית בהסתה ובשימוש באלימות פוליטית. לדברי פרי, "רצח רבין היה מסר לקבוצות קיצוניות שהאלימות משתלמת". נבחרי הציבור החדשים הוכיחו סופית, כי הקיצוניות קיבלה את מושכות ההנהגה והמתינות נדחקה אל שולי השיח. "לא

הייתי אומר שאלימות אינה אינטרס של חלק בין כנסת משווה כשחברת הציבור. מנבחרי עובדים זרים וסרטן היא מתכוונת להרגיע את הציבור? זהו עידוד עקיף לאלימות", ממשיך פרי.בעידן השטחים על הסכסוך את רואה פרי שלאחר רצח רבין, "כמאבק בין שתי גישות ולא בין שני עמים". הקיצוניות מול המתינות. אולם על פי שלג, השתלטות הקולות הרדיקליים על הבמה הציבורית היא דוגמה להשתלטות בעלי המאה והדעה הבודדים על הנכסים והזכויות של הרוב. בחברה סקטוריאלית, המתווכת בלעדית הרוב הם המפסידים התקשורת, באמצעות המתון, והתקשורת לדבריה "אינה מתווך הוגן". אמנם רצח רבין הוא מופע אלימות טרגי וראשון מסוגו בחברה הישראלית, אבל היא לא מקשרת

בינו ובין האלימות הגואה בעידן שלאחריו.

במבט לעתיד, יש הסכמה בין השניים על חשיבות פתרון הסכסוך כמפתח לאיחוי השסעים בתוך

"רבין נרצח פעמיים", מסכם פרי את ההתמודדות עם עזבונו

הפוליטי של רבין. ההגמוניה של מחנה הרטרו הובילה לשיח

אתנוצנטרי, מסתגר ומתלהם

האמנם היתה לכיפתו של יגאל עמיר ולגוון עורו משמעות

במעשה? שלג מתנערת מניסיונות האשמה. לתפישתה, עמיר הוא

"פסיכופת שפעל ללא קשר להלכי רוח או ההסתה"

"לא הייתי אומר שאלימות אינה אינטרס של חלק מנבחרי הציבור.

כשחברת כנסת משווה בין עובדים זרים וסרטן היא מתכוונת להרגיע את

הציבור? זהו עידוד עקיף לאלימות"

"אם אפשר לרצוח ראש ממשלה, אז מה זה לרצוח ערבי בכיכר ציון? כל עוד לא נגיע להכרה שהמשימה הלאומית העיקרית שלנו היא לסיים

את הסכסוך, המצב ימשיך להיות כפי שהוא"

www.pikiwiki.org.il ארכיון רמת הכובש. מתוך אתר פיקיוויקי ישראל

יד ביד. מתוך אתר פיקיוויקי ישראל www.pikiwiki.org.il

7

תכל'ס,מה חסרלי בחיים?

לאנשים שרוצים קשר אמיתיO n l y U . c o . i l מוקד שירות טלפוני 7 ימים בשבוע

1-700-700-450 | 24:00 - 8:00

תופסים ראשמאת // אולגה מטיוך

יום חמישי בערב מצאתי את עצמי בהרצאה בבר הסטורג', שאורגן במסגרת פרויקט Wize‏ובשיתוף "ספקנים בפאב". התפאורה המבטיחה כללה אורות עמומים, כוס בירה ועשרות עיניים סקרניות. ידעתי שאת ההרצאה של ד"ר קרן לנדסמן על מחלות שנכחדו אני לא יכולה להפסיד.

"ההרצאה על הבר משחררת אותך מעיסוקי היום יום, לעתים אפילו יותר מבילוי בעוד מסיבה", אמר אור דובינסקי, סטודנט למשפטים. מצטרף אליו גם שקד, בליין נוסף שלא רואה דמיון בין הרצאה על הבר להרצאה בקמפוס: "הרצאה על הבר מתכוונת להיות פופולרית. היא לא מתביישת להיות יותר פיקנטית, סיפורית, ופחות שלמה מבחינת התשובות שלה. בנוסף, מדובר בבילוי - יש בירה, חברים טובים ואנשים חדשים

שאפשר להכיר".

לא תמיד הכל מתנהל על מי מנוחות. באחת ההרצאות שעסקה במיניות האדם והתפתחות העובר ברחם, נשמעו הערות ביניים מהקהל על הצגה חלקית של התמונה, שאינה מסתמכת על מלוא הידע הקיים בפקולטות למגדר. המרצה הציע למתלוננות לפרט את תלונותיהן והזמין אותן לעלות לבמה, אך המתלוננות סירבו ועזבו

את כותלי הבר בזעם.

זהירות, החנונים באיםהנגשת המדע לציבור הרחב בבית הקפה והברים, בצורה זו, החלה בלונדון ב-1999, אולם עד מהרה היוזמה התפשטה ברחבי העולם, לרבות בישראל. ליאורה לוי, יו"ר ארגון הספקנים בישראל, מספרת כי "המפגשים שלנו מיועדים למתעניינים במדע, היסטוריה ופילוסופיה, ומותאמים למגוון רמות ההשכלה ולמגוון הגילים. אנחנו רוצים להפיץ את

יותר ויותר צעירים מחליטים לתבל את ערבי השתייה בפאב בהרצאות בנושאי מדע, היסטוריה ופילוסופיה מפי אנשי אקדמיה בולטים * מאחורי היוזמות הללו עומדים ארגון הספקנים בישראל ופרויקט Wize, ששמו לעצמם למטרה לקדם את הידע המדעי והחשיבה הביקורתית בישראל * אז מה באמת קורה כשמערבבים מדע עם בירה קרה?

עקרונות השיטה המדעית ויתרונותיה, ולהגביר הביקורתית בחשיבה לצורך המודעות את

והרציונאלית".

מטרת הארגון, על פי האתר הרשמי של הספקנים, היא בקידום הידע המדעי והחשיבה הביקורתית בכללותה. פעילות זו כוללת התמודדות עם רעיונות ותכנים העומדים בסתירה למדע, הפצת ידע מדעי

אמין ונגיש וחינוך לחשיבה ביקורתית ולוגית.

גם לסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב יש חלק ביוזמה החינוכית. כך, חברו להם ארוד בליסה, גיא קצוביץ' ודימה גולדנברג לחברים מהצבא, ויצרו את פרויקט Wize. הנושאים, כמו המרצים, מגוונים ומשתדלים לענות על טעמו של הקהל הרחב, החל מתחום ההיי-טק ועד

לרופאים ומדענים.

מלבד ספקנים בפאב, גם פרויקט "מדע על הבר" תופש מקום נכבד במפת הבילויים המקומית. יבשם עזגד, דובר מכון ויצמן למדע, מספר כי עבר לא מעט עד שהצליח לנפץ את הסטיגמה כי מדע זה משעמם. בתחילת ההידברות עם בעלי הברים, קיבל עזגד תגובות ארסיות, כאשר פעם אחת נאמר לו: "החנונים שלך יבריחו לי את הלקוחות.

אתה תפצה אותי על הנזק?".

אלא שעזגד לא ויתר וההצלחה לא איחרה לבוא. לדבריו, "שבועיים לפני האירוע, הברים הודיעו על תפוסה מלאה. חלק התחילו למלא רשימות המתנה. בעלי ברים הוציאו רמקולים למדרכות, להאזין כדי בחוץ הצטופפו אנשים ועשרות לחדשות מעולם המדע. אם היינו מתמטיקאים, זה היה הרגע שבו היינו אמורים להכריז מש"ל".

אין לו ספק מהי הסיבה להצלחה המסחררת. "זה פשוט. הבליינים בברים הם אנשים אינטליגנטיים,

אך הם חיים חיי עיר אינטנסיביים. אין להם זמן לקרוא מדורי מדע בעיתון. הם בטח לא צופים בערוץ 8. אבל אם מישהו יספר להם סיפור מעניין על בירה בפאב, הם יקשיבו. אנחנו דואגים להזמין להרצאה בבר את המרצים 'הקוליים'. הם זורמים עם השאלות של הקהל, ולא רק מנסים להספיק להעביר את החומר. השילוב עם אומנות ובילוי מכניס את המדע להקשר התרבותי הנכון", אמר

עזגד.

גם לאקדמיה יש אחריותהתופעה החדשה לא נעלמה מעיניהם של חוקרי התקשורת בישראל. אביטל בר, דוברת האקדמיה המקדמת למדעים, הישראלית הלאומית פרויקטים של תקשורת המדע בישראל, רואה ביוזמות אלו חלק בלתי נפרד מהנוף המחקרי היא ההמונים "תקשורת לדבריה, בישראל. מקור המידע העיקרי של הציבור בנושאי מדע וטכנולוגיה, והיא גם המעצבת המרכזית של דימוי המדע, המדענים והמדעניות בחברה. דעת הקהל וידיעותיו משפיעות על קבלת החלטות ברמה האישית והלאומית. ישנה מגמה חיובית בהיקף סיקור המדע בתקשורת, אך יש מקום לשיפור".

עם זאת, בר אינה חוסכת בביקורת. "במשולש של

המערכת האקדמית, התקשורת והציבור הרחב, נהגו עד לא מזמן להטיל את רוב האחריות על השניים האחרונים. הגיע הזמן להבין שגם לממסד האקדמי יש תפקיד בחשיפת מדענים לציבור

הרחב".תחום תקשורת המדע הוא תחום מחקר אקדמי בישראל. אחת החוקרות הבולטות בנושא היא פרופסור משנה אילת ברעם-צברי מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. לטענתה, "התקשורת סקפטית באשר ליכולתו של המדע

שלא אנשים יש נכון, ההמונים. את לעניין מתעניינים במדע, אבל למרות זאת הנישות האינטליגנטיות הולכות ומתרחבות, וההרצאות

על הבר הן ההוכחה לכך. יש ביקוש למדע!"

האם ההרצאות על הבר יכולות לתת את הכלים הדרושים לפרט, כך שיוכל הטיל ספק ולקבל החלטה מושכלת יותר? ד"ר רועי צזנה, מנהל הבלוג "מדע אחר" וחוקר במרכז הבין תחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית באוניברסיטת תל

טיפים לספקן המתחיל

האם המוצג לפניך באמת טוב, חשוב או שמדובר באשליה?

כיצד העולם היה ניראה לו התיאור תאר היה נכון?

המילים המיועדות לשכנע בחן אותך בנכונות המידע - האם הן

גרוטסקיות מדי?

מה עומד מאחורי זה? האם יש שאל אינטרסים חבויים?

האם אכן מדובר בממציא בודד חקור שהעמיד את כל העולם על טעותו?

מה היה בעבר, מה בהווה ומה יכול ברר להיות בעתיד? האם זאת קביעה

מוצקה או יומרה?

חוות דעת של מומחים נוספים. חפש

בתחילת ההידברות עם בעלי הברים, קיבל עזגד תגובות

ארסיות, כאשר פעם אחת נאמר לו: "החנונים שלך יבריחו

לי את הלקוחות. אתה תפצה אותי על הנזק?"

של תחילה היא "ההרצאה כי מאמין אביב, המסע אליו יוצא הפרט. תחילה, הוא יקשיב להרצאה, ולאחר מכן יבין שהמדע הוא אכן דבר מדהים. בהמשך הפחד מהמדע ייעלם, ולבסוף הוא ירצה ללמוד, לקרוא ולגלות בעצמו". בתום שלבים אלו, מאמין צזנה כי הפרט יוכל אף לנתח את הנתונים המדעיים המוצגים לפניו, ולהגיע

להחלטה מושכלת.

בין אם מסקרנות למדע או לתופעה שצוברת תאוצה, המפגשים הללו בהחלט מהווים בילוי בואו לשמוע אז במיוחד. מעניין אלטרנטיבי הרצאות בזווית אחרת. מי יודע, אולי גם אתם

תיפלו בקסמיי המדע. *

הרגע הזה שבו מכריזים מש"ל בפאב. הקהל צמא לידע, צילום: דניס צימבליוק

8

סלביה גרסיה, 32, דוקטורנטית למוזיקולוגיה והיסטוריה של האומנות, מספרת שמאז פרוץ המשבר שכר הלימוד עלה וישנן פחות מלגות. סטודנטים רבים נאלצים לנשור בשנים הראשונות ללימודיהם מבלי לסיים את התואר. המע"מ עלה

באחרונה, ועומד עתה על 21%.

אמנם מחירי הדירות לא עלו, אך רבים מהסטודנטים שמתקשים למצוא עבודה נאלצים להגר. גרסיה מרגישים האזרחים לפיו רוח הלך מתארת שהממשלה מענישה אותם על משבר שהם לא יצרו. המשבר משמש כתירוץ לפגיעה בזכויות רבות

של אזרחים, היא מוסיפה.

חלק גדול מחבריה של גרסיה, בוגרי תואר ראשון או שני בניורולוגיה קוגנטיבית, מובטלים או עובדים במשרות שמתחת לכישוריהם. לדבריה, זהו זמן טוב למעסיקים שיכולים להשיג אנשים מוכשרים מאוד

לעשות עבודות תמורת כל שכר.

וגרסיה הם הפנים פרבל, מרטינז רוף, קושל, מאחורי הגרפים והסטטיסטיקות. הראיונות עמם לא מתיימרים להתחרות במחקר סוציולוגי או סטטיסטי, אלא לנסות וללכוד רגע מסוים בחייהם של אנשים צעירים בתקופה שמעצבי דעת הקהל שלנו החליטו לכנות "משבר". הנתונים היבשים והסטטיסטיקות ייעלמו מהתודעה כשם שבאו, אבל מחירי הדירות, שכר הלימוד וההשלכות הפוליטיות

ילוו אותנו גם בעתיד הנראה לעין. *

יוצאים בחוצ

ואף לא מילה על איראןבבואה לסקר את מערכת הבחירות בארה"ב, נכשלת התקשורת המקומית מלספק צדדים נוספים מלבד הגרעין

האיראני והשילוש הקדוש אידלסון- נתניהו-רומני * אולם בבחירות אלו, יותר מבחירות קודמות, מבינים המתמודדים כי יחסי ארה"ב-ישראל רחוקים מלעניין את בוחריהם * האביב הערבי, המשבר הכלכלי והתעצמותה

של סין הופכים את מערכת הבחירות הזו לקשה לפיצוח - גם עבור יועצי האסטרטגיה של אובמה ורומני

מאת // עינת צוברי

הברית ארצות שגרירות נגד הפיגוע האם בבנגזי, לוב, וההפגנות הסוערות מול הנציגויות האמריקניות ברחבי המזרח התיכון יצליחו המכהן הנשיא של ניסיונותיו את לסדוק "ארצות המוטו באמצעות בשנית להיבחר הברית תחילה"? אם תשאלו את יועציו של מיט רומני, גם יחסי החוץ של ברק אובמה מהווים חוליה חלשה במדיניותו הכוללת. זו גם הנקודה שפול ריאן, המועמד הרפובליקני לסגן הנשיא, בוחר להעלות בהתבטאויותיו בתקשורת. בכנס סגור בוויסקונסין, אמר ריאן שבשנים הקרובות ארצות הברית תזדקק למדיניות חוץ איתנה ומגובשת. "רק הוצאה מן הכוח אל הפועל של כוחה של ארצות הברית תוכל להביא למיגור

האלימות באזור", קבע נחרצות.

אפוקליפסה עכשיואלא שהשיח הפטאלי משותף גם ליתר חברי מפלגתו. בכינוס בווירג'יניה שהתקיים לאחר כי רומני הזהיר בבנגזי, בשגרירות הפיגוע "בעוד ארבע שנים ארצות הברית לא תהיה מעצמה עולמית". ג'ונתן סטיד, יועץ תקשורת בייעוץ המתמחה ,Headline‏ Media-בתקשורתי, מוסיף שרומני נוטה יותר להשתמש ברטוריקה של משבר בקמפיין שלו. הוא מפזר באירופה, הכלכלי המשבר כגון דוגמאות זאת כדי להשפיע על הבוחר המתנדנד. גם הערבי העולם מול אובמה של התנהלותו מספקת לרומני דלק ברטוריקת הקטסטרופה. הוא ביקר את מה שהוא רואה כהיעדר מנהיגות לנוכח האיום על נציגויות ארצות הברית בעולם הערבי. קטסטרופות מיידיות תמיד היו טכניקה טובה להבאת בוחרים מתנדנדים אל הקלפיות,

אך צריך לזכור שאימפריות נופלות לאט, ולאו דווקא אחרי ארבע שנות קדנציה.

הזו, הבחירות במערכת כי מוסיף, סטיד לראשונה מזה שנים, אין לדמוקרטים יתרון ברור על הרפובליקאים בנושאים של ביטחון לאומי. לכן, על אובמה מוטלת המשימה לשכנע את הקולות המתנדנדים, כי יש לו מדיניות חוץ מגובשת, כזו שיכולה להתמודד עם האתגרים האחרונים בזירה הבינלאומית. הנשיא המכהן הגלויה מהעוינות להתעלם יכול היה לא שמופגנת כלפי ארצות הברית בעולם הערבי, לדברי סטיד. בכינוס בקולורדו, אמר הנשיא כי "משימתנו, כאומה החזקה ביותר, היא להביא

את הערכים שלנו לכל העולם".

בלוב, לפיגוע שבהתייחסו אולי הסיבה זו אמר הנשיא האמריקני שהעם המקומי אוהד המעורבות לאור בייחוד זאת, ארה"ב. את האמריקנית במאבק האזרחי נגד "הדיקטטור ששלט בלוב במשך 40 שנים". אולם, האירועים האחרונים בלוב ומצרים מציבים סימן שאלה סביב המדיניות האוהדת של הנשיא המכהן כלפי האביב הערבי. מציאות לחוד ורטוריקה

לחוד.

קרב כריות בין המועמדיםכעת, הדמוקרטים מבינים, כי הם לא יכולים להרשות לעצמם להשאיר את הזירה הבינלאומית לרומני, כאשר גם סין משחקת תפקיד משמעותי במאבק. בכינוס שנערך באוהיו, הגיב הנשיא יריבו באשר ליחסו להאשמות שהועלו מצד הסלחני כלפי מדיניותה הכלכלית של סין. כך, הסחר לארגון פנה שממשלו אובמה הכריז הבינלאומי בשאיפה לעצור את הסבסוד הלא

חוקי של יצואני הרכב מצד הממשלה הסינית, וכדי לעצור את הטלת מיסים ה"לא חוקיים", כהגדרתו, על יצרני מכוניות אמריקנים, שכן הם מעניקים יתרון לא הוגן לסין על פני ארה"ב. אובמה נדרש לנקודה, ואמר כי "העובדים האמריקנים הם הטובים בעולם, ולתווית 'יוצר בארצות הברית'

יש משמעות נוספת".

דברים אלו הגיעו שבוע לאחר שהותקף מימין. "הוא הזניח במשך 43 חודשים את התנהלות הכלכלה הסינית", קבע רומני. עם זאת, אסור או שניים על יודע דבר לשכוח שגם אובמה המשחק הפוליטי, וכך בחר לשאת את דבריו מול עצרת בחירות באוהיו, שם נרשמו שיעורי פיטורין גבוהים של עובדים מתעשיית הרכב. הנושא הסיני, כך נראה, שימש את המתמודדים

בעיקר להאשמות הדדיות.

גם הדיון בבעיותיה הפנימיות של ארה"ב הוביל את המפלגה הרפובליקאית לצאת עם ידה על התחתונה. כך, השתמשו הדמוקרטים בסרטון 47%, שצולם בעת אירוע גיוס כספים עבור המטה של רומני. המועמד הרפובליקאי נתפס מתבטא בחריפות. לדבריו, "47% מתומכי אובמה אינם משלמים מיסים, תלויים בממשלה ומאמינים שהם קורבנות שהממשלה צריכה לדאוג להם". בתגובה להדלפה המביכה, שבימים אלו מתנהל דיון האם היא חוקית לאור תקנות הפרטיות במדינת פלורידה, שם התנהל אירוע ההתרמה, אמר רומני שאכן היה אפשר לנסח את ההצהרה ביתר אלגנטיות. "מדובר בכיוון העתידי של ארה"ב. האם אתם מאמינים בחברה שבמרכזה ממשלה שמספקת יותר ויותר הטבות, או בחברה של יוזמה חופשית שבה אנשים יכולים להגשים את חלומותיהם?", שאל בלשון עדינה יותר. לא בטוח

שזה יספיק. *

משבר כלכלי באירופה? תלוי את מי שואלים

מאת // עינת צוברי

איך המשבר הכלכלי באירופה משפיע על האנשים, ההוכחות החיות מאחורי הגרפים, המספרים והטבלאות? כדי לענות על שאלה זו כינסנו לשיחה וירטואלית חמישה סטודנטים ממדינות שונות באירופה. כולם התבקשו לענות על סט שאלות זהה בניסיון להבין כיצד המשבר פגע באנשים צעירים שפוקדים את ספסלי ההשכלה הגבוהה.

למציאות, כך נראה, יש מספר גוונים של אפור.

גרמניה: סיר הבשרשל אירופה

אירופה במשבר. ליתר דיוק, חלק מאירופה במשבר. תעיד על כך גרמניה, אחת המדינות שהמשבר מבחינתן הוא "פגיעה קטנה בכנף". בפנינו חושפים רוף ובנדיקט קושל מתיס חיים סטודנטיאליים שרובנו רק יכולים לחלום

עליהם.

מינכן. ,LMU-פילוסופיה ב לומד ,26 קושל, על השפעה" שום "אין למשבר לדבריו, הסטודנטים מסביבו. המצב הכלכלי לא שינה דבר בשגרת החיים של הסטודנט הגרמני, שמורכבת מלימודים, בתי קפה ומסיבות. כשאתה סטודנט גרמני, אתה לא צריך לשלם יותר על קפה או אלכוהול. צרות הדיור של הסטודנטים במינכן לא ממש יגרמו לקורא התל אביבי הממוצע להזיל

חמישה סטודנטים מגרמניה, הולנד וספרד החליטו לחשוף את הפרצופים מאחורי המונח הלקוני "משבר כלכלי" * בראיון מיוחד ל"תזה" הם מספרים אודות השפעות הכלכלה על אורח החיים הסטודנטיאלי, מצב התעסוקה והמערכת האקדמית * משבר? זו כבר שאלה של גיאוגרפיה

דמעה, שכן המשבר הכלכלי לא השפיע על מחירי הדירות לסטודנטים. גם מעורבות הסטודנטים בעניינים פוליטיים לא השתנתה עקב המשבר. הוא מסכם ואומר, כי אינו מתחרט על לימודי הפילוסופיה, שכן הוא לומד על מנת לרכוש

השכלה, ולא במטרה להשיג עבודה.

תמונה די דומה מצטיירת גם מדבריו של רוף, 30, דוקטורנט שעוסק בפדגוגיה של מוזיקה ופסיכולוגיה ופילוסופיה. רוף, שלומד גם הוא ב-LMU שבמינכן, אמר כי אמנם המשבר הכלכלי העלה את שיעור האבטלה, אך הנפגעים העיקרים לכן, גבוהה. נטולי השכלה אנשים היו ממנו המשבר לדעתו העלה את נחיצותה של השכלה

גבוהה בשוק העבודה.

של האבוד העדן גן להיות הפכה גרמניה סטודנטים אירופאים, בהם גם ישראלים. האם הנהירה לגרמניה הקשיחה את מדיניות הקבלה של האוניברסיטאות הגרמניות? לפי התרשמותו

של רוף, אין שום שינוי במדיניות הקבלה של האוניברסיטאות הגרמניות. אולם יש לתהות האם בשנים הבאות מערכת ההשכלה הגבוהה הגרמנית תהפוך להיות מכונה משומנת של מבחני קבלה דוגמת זו האמריקאית, או שתישאר על כנה.

הולנד:הכל יחסי

שלה השיא בימי נמצאת לא בהחלט הולנד מבחינת צמיחה כלכלית. המחירים עולים, אולם שגרת החיים של הסטודנט הממוצע לא נפגעה. אסטרילה פרבל, בת 23 מגרמניה אשר לומדת פסיכולוגיה במאסטריכט, הולנד, מספרת ששכר הדירה עלה ב-5 יורו בתקופה האחרונה, וסכום המלגה שהיא מקבלת כל חודש ממשלת גרמניה ירד. במהלך שלוש השנים האחרונות שכר הלימוד

עלה ב-200 יורו כל שנה.

על משלמים הגרמנים שהסטודנטים בעוד הבירה שלהם את אותו הסכום, במאסטריכט הכסף שלך קונה פחות בירה. מבחינת דיור, מאסטריכט סובלת מעודף ביקוש והיעדר היצע מספק. שכר הדירה עלה, אך לפי התרשמותה של פרבל, העלייה לא נובעת עקב המשבר. 325 16 מ"ר, )כולל חשבונות( עבור חדר של יורו וזה נחשב "מחיר טוב". לשם השוואה, בגרמניה עבור הסכום הזה ניתן לשכור דירה שלמה. פרבל מודה שסטודנטים רבים בוגרי תואר ראשון ושני

מתקשים למצוא עבודה.

ספרד: האבטלה עולה, שכר הדירה צונח

אחת המדינות המזוהות ביותר עם המשבר וקריסת היורו היא ספרד. במהלך השנה האחרונה הידיעה הראשית במהדורות העיתונים הספרדים באופן

המצב הכלכלי לא שינה דבר בשגרת החיים של הסטודנט

הגרמני, שמורכבת מלימודים, בתי קפה ומסיבות. כשאתה

סטודנט גרמני, אתה לא צריך לשלם יותר על קפה או אלכוהול

325 יורו )כולל חשבונות( עבור חדר של 16 מ"ר, וזה נחשב "מחיר

טוב". לשם השוואה, בגרמניה עבור הסכום הזה ניתן לשכור

דירה שלמה

כל נשות הנשיא

מאת // ד"ר מיכאל זכים, החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב

אין זה סוד שהאבות המייסדים של ה"דמוקרטיה הנאורה" האמריקנית פחדו פחד מוות מפני המוני אזרחיה. עד כדי כך, שהובהלו לעיר פילדלפיה בקיץ 1787 כדי לנסח חוקה חדשה שתשנה את כללי המשחק הפוליטי ותשמיט את הקרקע מתחת לרגלי מתנגדיהם. באותה תקופה התחוללו מרידות ברוב המדינות של ארצות הברית, חלקן מזוינות, כנגד שלטונות שנתפסו כמושחתים ומשועבדים לבעלי ההון. ג'ורג' וושינגטון, גיבור מלחמת העצמאות ומי שהיה לנשיא הראשון, בתגובה כשכתב הדמוקרטי ברעיון כפר אף להתקוממויות, כי "בני אדם, כאשר מניחים אותם

לנפשם, אינם ראויים למשול בעצמם".

על כן המכובדים התייצבו בפילדלפיה כדי להציל את האומה מפני עצמה, או לחילופין כדי לחולל בה מהפכת נגד שתנטרל את המחאה החברתית -האמצעי מקום, מכל שואלים. מי את תלוי להרגעת הרוחות היה חוקה פדרלית, אותה חוקה ממנה אנו מתפעלים עד היום. חוקה זו ייסדה שני בתי קונגרס שנטלו סמכויות מבתי הנבחרים של המדינות, כמו גם מערכת משפט

ארצית שתעמוד איתן מול לחצי הרחוב.

מוסד החדשה, לממשלה היה שלישי מסד

הנשיאות, דבר שלא היה לו אח ורע בעולם. בין יתר הסמכויות שניתנו לנשיא היתה זכות הטלת וטו, שאפשרה לו לבטל חקיקה למרות שאושרה בידי נציגי הציבור בשני בתי הקונגרס. מתנגדי המהלך חשדו, כי מדובר בניסיון מוסווה להכתיר מלך חדש. לעומתם, טענו תומכי החוקה, כי הנשיא מייצג טוב יותר את אותו הציבור, שכן הוא היחיד בין כל בעלי התפקידים בשלטון הפדרלי שנבחר על ידי כלל אזרחי ארצות הברית. ידם של האחרונים היתה על העליונה בוויכוח הזה. התוצאה הרחיקה לכת - נוסד מנגנון של בלימת רצון העם בשם אותו העם. יש הטוענים שכאן טמון החטא הקדמון של הליברליזם האמריקני, שהתבסס כבר אז על שיח מתעתע שמונע דיון

אודות יחסי הכוח האמיתיים במדינה.

באחרונה כשציפיתי אלה בתעתועים נזכרתי בוועידות המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית, נשות בנאומיהן של שתי ובמיוחד עת צפיתי המועמדים. הופעותיהן הוגדרו על ידי עסקנים הדרמה וכשיא מרכזיים כאירועים ופרשנים הפוליטית. ואכן, אן רומני הצליחה לרתק את האומה, ואילו נאומה של מישל אובמה זכה לשבחים מרובים לעומת זה של בעלה. שאלתי את עצמי, מתי בנות הזוג הפכו למובילות הקמפיין? בילדותי הן בקושי נראו. אולם אין להשלות את עצמנו כאילו קולן של הנשים מקבל סוף סוף מקום בזירה הנשיאותית. הרי הן "לא באו לדבר על פוליטיקה".

כך, פתחה אן את דבריה, ומישל המשיכה אותם. הן התגייסו להיות מליצות היושר של מיט וברק, בהתאמה, ועל ידי כך מלאו את תפקיד האישה נתפשו ומכאן - הנאמנה לבעלה המסורתי, ודיברו התרגשו הן אחרים. בעיני כאמינות "מהלב", על "אהבה בלתי מותנית" ו"הקרבה בלתי נלאית". הן שיתפו אותנו בהתלהבות בתכונות האופי והאנושיות של האישים שלהן. "לא באתי לדבר על הפוליטי, אלא על האישי", הכריזה מישל, ותוך כדי כך ביטלה את התובנה הפמיניסטית החשובה שהפוליטי הוא אישי. מרוב הדיבור על ערכי משפחה ואבהות, ובעיקר אמהות, הן נמנעו כמובן מלהתייחס לשאלות של כוח ושלטון, לא השמיעו אף מילה על המערכת הפיננסית, למשל, שהרסה את הכלכלה ומוסיפה לשלוט במשק. בהתנהגותן זו נתנו נשות הנשיא ביטוי לאותו שיח מתעתע שכבר הסתמן בסוף המאה ה-18, אם כי במתכונת עכשווית המשלבת ריאליטי ותוכניות

אירוח נוסח אופרה ווינפרי.

אך ישנה גם נחמה קטנה: האיוולת הזו מיטיבה הפעם עם אובמה, שכן רומני נאלץ להתנער מהשקפת עולמו המתונה )יחסית( כדי לעמוד בראש מפלגה אוונגליסטית וריאקציונרית. כך, הוא שם ללעג את עדותה של אן אודות יושרו

האישי של אישה. *

כמעט קבוע עוסקת במשבר החוב. חיי היומיום של סטודנטים מקומיים שונים לחלוטין מהתמונה

המתקבלת מגרמניה והולנד.

35, דוקטורנט )איסי(, חוזה איסידור מרטינז לפסיכולוגיה באוניברסיטת גרנדה שבספרד, מספר שפחות סטודנטים משתמשים בקפיטריה מגיעים סטודנטים ויותר האוניברסיטה, של ללימודים באופניים. בניגוד לגרמניה או הולנד, הרי שבספרד המשבר בהחלט מורגש - אנשים

מקצצים במותרות.

מנגד, שכר הדירה, שנמצא בעלייה מתמדת במערב אירופה - נמצא במגמה שלילית בספרד. בגרנדה, למשל, השכירות לא עלתה, ובאזורים רבים ישנה ירידה. מרטינז מייחס זאת לירידה בביקוש, שכן חלק גדול מהסטודנטים המקומיים בוחרים להישאר בבית הוריהם. המרוויחים הגדולים מהמצב הם הסטודנטים הזרים שמגיעים לספרד ונהנים מהיצע

גדול של דירות - ובמחירים נמוכים.

shutterstock :שיח מתעתע שמונע דיון אודות יחסי הכוח האמיתיים. ברק אובמה נואם, צילום

shutterstock :זו הגיאוגרפיה, טמבל. צילום אילוסטרציה

9

בעוד שהחברה נדיר. זן ועמית שלו הם יעל מסביבם סוגדת לחלום הבורגני של בית צמוד קרקע בסביבה ירוקה באזור המרכז, הזוג שלו חולם בשפה אחרת. כך, החליטו יום אחד לארוז את הילדים, לעזוב את השגרה ולצאת למסע

בנבכי החברה הישראלית.

הסיפור המרתק החל על רקע המחאה החברתית בקיץ 2011. הם חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה, כאשר הם דואגים להחליף משפחה מארחת כל כמה ימים. הם בחנו צורות אלטרנטיביות של ארגון קהילתי, חינוך ומיזמים חברתיים, בהם קבוצות של נשים ערביות ויהודיות המבשלות יחדיו ככלי לחיבור, ועוד. את המפגשים הם תיעדו והעלו לדף הפייסבוק שלהם, "משפחה בדרך",

.Xnet ולאתר

יומן המסע של הזוג שלו כולל צבעים שכבר אבדו, געגועים לכל מה שאיבדנו בדרך אל האייפון, התלת מימד והרשתות החברתיות המנכרות. עלולות שבסיפור מהתובנות מעט לא נכון, ליפול למלכודת הקלישאה )להקשיב לזולת, ואהבת לרעך כמוך(, אבל כפי שהם מסבירים לי, "כדי להתחבר, כדי להרגיש כל אחד, צריך לקום מהכסא, לעזוב את המסך - ולצאת למסע שלו". רשמים ממשפחה ישראלית שהחליפה את

הייאוש והציניות בתקווה ועשייה.

משברים"לא היו", הם אומרים שניהם פה אחד. "היו קשיים, כמובן. לרגע לא חשבנו שיצאנו לפיקניק - ידענו שאנחנו יוצאים לתהליך, לא לטיול. זה אפילו יותר ממסע. מדובר בפרויקט מדיה חברתית שהפורמט שלו הוא משפחה שיוצאת לבדוק, ביחד עם העם שחי פה, מהי הדרך המשותפת שאנחנו צריכים ללכת בה לכיוון חברה טובה יותר. לא ציפינו שיהיה קל, ולכן לא היו דברים שהפתיעו אותנו

מבחינת הקשיים", אומר עמית.לכאורה, היציאה למסע היתה אמורה להיות קשיי או ניתוק ניכור, של בתחושה מלווה לא שלו משפחת הנדודים. לחיי הסתגלות חוותה משברים, וגם לא טעמה את תחושות הניכור שמאפיינות את המסע המפרך. נהפוך הוא. "הבנו שאנחנו יכולים לחיות בכל מקום",.

התבוננות"המטרה היתה לייצר פלטפורמה של מפגשים עם כמה שיותר פנים של החברה הישראלית. הרעיון היה לספוג, להכיל, להקשיב", מסביר עמית. יעל מוסיפה: "לא רצינו להציף בעיות, זה משהו שכולם מכירים. הגענו למקומות שיש

להם המון בעיות. בחרנו שלא לדבר על כך".

ייאוש

אי אפשר להתעלם מהקונטקסט שבו בחרה המחאה שלהם. למסע לצאת המשפחה החברתית בקיץ שעבר והמצב הכלכלי שזורים היטב בסיפור המסע. מהן התובנות שלהם לגבי

התמודדות עם הקשיים האלו?

ידי "אי אפשר לפתור את הבעיות האלו על העברת תקציבים ממקום למקום", קובע עמית. "יש כאן בעיה שורשית עמוקה שהטרידה אותנו במשך שנים לפני שיצאנו למסע, ולבעיה הזו קוראים ההתפוררות הערכית של החברה. קריסת הערכים שעליהם אנחנו אמורים לגדול ולגדל את הילדים שלנו. מה שעניין אותנו יותר מכל הוא לבדוק האם אנחנו יכולים למצוא נקודות חיבור, נקודות הסכמה עם אנשים שאנחנו לא מכירים, שאין בינינו קשר ואולי אף דעות קדומות. רצינו לראות איך אנחנו יכולים למצוא את הנקודה

שבין אדם לאדם קודם".

תחושה של בית קטן. היתוך כור יצרו "המפגשים לדבריו, משפחה עוזבים שאנחנו הרגשנו כשעזבנו, שהפכה למשפחה שלנו, למרות הזמן הקצר שבילינו איתה. לא ניסינו להדחיק את המחלוקות הפוליטיות והקשיים, אבל קודם כל אנחנו רוצים לראות איך ביחסים בינינו אנחנו מייצרים דבר

בעל ביטחון, שיש בו תקווה והשראה". לדעתו של עמית, החברה שלנו "מתהלכת על פני תהום מוסרי, ייאוש תהומי וציניות". אבל הוא שומר על אופטימיות: "אפשר לשנות וצריך לעשות את זה ביחד, אבל צריך להבין מאיפה מתחילים לשנות. זה מתחיל ביחס בינינו, בין אנשים", הוא מסכם.

אוויר העיר מדכאבחרתי להתעכב על קטע אחד שמופיע בבלוג שלהם ב-Xnet, שבו הם מראיינים את מוטי קירשנבאום. הוא מציג תמונה מאוד פסימית על עתידנו, כשותפי גורל. זאת, בניגוד לאפיזודות הדו קיום מלאות התקווה שמציגים הקטעים האחרים. האם יש משהו מייאש בעיר הגדולה?

יעל חושבת שזה לא מדויק. "יש עשייה מאוד חיובית גם בערים", היא טוענת. כשאני מקשה עליה יותר, היא אומרת שבמסע שלהם הם לא הגיעו לערים הגדולות משום שהסיפור שלהם כבר ידוע. "אולי יש בעיר תחושה שהחיים הרבה יותר תובעניים, אז אנשים לא מספיקים להרים את הראש כדי לעשות דברים מחוץ להישרדות

היומיומית שלהם".

עמית: "בפריפריה קצב החיים הוא אחר, פחות צרכני. אנשים רגילים להסתכל אחד על השני, להתעמק ולהיות מעורבים בנעשה אצל השכן. בפריפריה יש יותר חיבור האחד לשני. זה קיים

גם בעיר, אבל הרבה פחות".

דור הנפיליםעמית מתייחס ישירות גם למפגש עם קירשנבאום. "הוא דוגמה מעניינת לדור המייסדים שכבר הרים ידיים. אני לא ראיתי אף אחד מהדור שלו שבועט ומאמין שאפשר לעשות שינוי. מחכים למצב שתהיה פה קטסטרופה, שמתוכה נוכל אולי לשחזר את החיים שלנו בתור חברת מופת. באופן ספציפי, קירשנבאום מייצג סקטור נוסף - התקשורת. אותם כלי תקשורת ציניים אשר מונעים על ידי אינטרסים, רייטינג וכסף. הקשרים בינה לבין ההון-שלטון הם הדוקים. מתוך המעגל הזה קשה להיחלץ. השינוי צריך לבוא מהעם, אנשים מהיישוב, והלחץ הזה צריך להשפיע על

מובילי דעת קהל ומקבלי החלטות".

ריאליטי? בחיים לא אפרופו תקשורת, ישנו גם גל תוכניות הריאליטי והיחס לפרויקט מדיה מהסוג שמשפחת שלו מנסה לקדם. "את הפרנסה שלי מצאתי במקומות אחרים", מצהיר עמית. "עד עכשיו הסתדרתי ואני מאמין שאסתדר גם הלאה. פרויקט מהסוג הזה זכה לתמיכה של קרנות, וזו ההוכחה שאפשר לעשות משהו אחר. יש הרבה יוצרים שמאסו בגישה הנוכחית ומחפשים את הדרך לתעל את המיומנות שלהם. הטלוויזיה הרי לא תשתנה,

מה שישתנה זה האלטרנטיבות שלה".

"זו יעל, מוסיפה והפייסבוק", "האינטרנט הפלטפורמה שבה חי דור שלם. דרך הפלטפורמה ברגע אלטרנטיביות. גישות להציג ניתן הזו שהמציאות תתחיל ללחוץ על אנשים והסיפוק הזול יפסיק להרגיע ולספק אותם, אז אנשים יתחילו למאוס גם בזה. ברגע שהרייטינג יתחיל לרדת, קברניטי הערוצים יתחילו לחפש תכנים בספינה עכברים היו כאילו יותר רלוונטיים טובעת. התכנים שבהכרח יהיו יותר רלוונטיים יהיו האותנטיים, שקשורים לחיים של אנשים. קופרמן )מפיק 'האח הגדול', ע"צ( מאמין בשורת הרווח. זה עובד, 35% רייטינג אוהבים את זה כל פעם מחדש, אבל אפשר לשנות את המציאות

הזו. אני חייב להאמין בזה".

סולידריות: להיות ביחדדעיכת המחאה, שרבים מאיתנו חשבו שתחזור בצורה מסיבית בקיץ, גם כן עולה לדיון. "הבעיה שכל אחד רגיל להסתגר בד' אמותיו. מה שקורה בחוץ לא מעניין אותי, אלא אם כן זה משרת אינטרס. מעטים האנשים שיש להם עניין בנעשה בחוץ. כחברה, אנחנו מגיעים לתובנה שאנחנו תלויים אחד בשני יותר ממה שחשבנו. לכן המצב מתחיל להיות צפוף. אנחנו מתחילים לגלות

שהקשרים בינינו הם הדוקים", אומר עמית."המחאה החברתית הציפה לראשונה את הצורך

של אנשים להיות ביחד. אנשים ירדו לרחובות כדי להיות ביחד. זה נתן לנו להרגיש טוב. הצורך של האנשים יושב על נקודה מאוד בסיסית - אין

לנו בטחון, העתיד לא קורן לנו. הוא לא ורוד אלא מאיים. אז קודם כל להיות ביחד. אנשים החלו להציף את האינטרסים שלהם, כל אחד ניסה למשוך את השמיכה לצד שלו, אבל מה לעשות שהשמיכה קצרה? צריך לשים בצד אינטרסים

צרים ולחשוב על אינטרסים רחבים".

"בסופו של דבר", הוא אומר, "הבעיה שלנו היא שאין בינינו קשר. העניין הוא שאם נסתכל אחד על השני, נבין שהבעיות שלנו הן משותפות. אם נאחד כוחות נוכל לפתור את הבעיות שלנו". יעל מפרקת את זה לפרקטיקה: "אנשים עדיין לא מבינים שהבעיה היא בקשר בינינו. הרבה אנשים אומרים שהבעיה היא בשלטון, שהבעיה היא עם הערבים, עם חרדים. כולם מאשימים את האחר,

אך זה משהו עמוק יותר".

לדברי עמית, "אנחנו רגילים להפנות את האצבע כלפי האחר, ובגלל זה לא לקחנו חלק במחאה, למרות שחשנו הזדהות עם הסבל והמצוקה. בסופו של דבר אין בן אדם אחד שלא צריך לערוך שינוי בתוכו, וזה מתחיל בשאלה מה היחס שלי

לאחר.

המטרה היא הדרך בניגוד לשאיפות הבורגניות של רובנו - השכלה גבוהה, חתונה ובית קטן - עמית ויעל סבורים שדווקא המסעות יובילו לתיקון החברה. כשאני שואלת את עמית האם הפתרון הוא למעשה המסע, הוא מסכים מיד. "לא חייב מסע זהה לשלנו", אומרת יעל, "גם פרויקט שבו משפחות מכירות משפחות אחרות מרחבי הארץ יכול

לעבוד". "הרבה רוצים לראות המשך למסע הזה, במטרה שזה יישא פרי ונמשיך עם זה הלאה, כולל הקרנות שתקצבו אותנו", מסביר עמית. "אבל הדבר הכי חשוב הוא לשמר את התובנה בדבר הנחיצות של המפגש עם האחר". הוא חותם זאת היטב עם דימוי פשוט וקולע, "לבן אדם שאין לו שום תנועה פיזית החוצה, גם מבחינה תודעתית יהיה לו קשה לעשות שינוי". ולא, אינטרנט ופייסבוק

זה לא מספיק, אומרת יעל.

לעשות קליק זה )לא( מספיקעמית מסתייג מההערה האחרונה. "גם לניו מדיה יש תרומה. יש אנשים שמתחברים למסע דרך פייסבוק, וזה בסדר", הוא אומר. "גם לעשות share זו עשייה. כל אחד צריך לתת לעצמו דין וחשבון על התרומה שלו. העניין הוא להגיע ולהבין. להתעורר נתחיל אנחנו שבו למצב השינוי העיקרי הוא אחראיות אישית, לעשות מה שהפרט יכול לעשות למען החברה. קודם כל להתחיל לפתח איזושהי מודעות חברתית. וברגע שאיזה מודעות חברתית תתחיל לשבת על התדר הזה במסות גדולות - הפוליטיקה

והכלכלה ישתנו גם כן".

חוזרים הביתה? נקודת אי ההסכמה היחידה ביניהם שהתגלתה החזרה. למועד באשר היתה הראיון בזמן אומר מסוימת", לתקופה הוגדר "הפרויקט עמית. "אני רציתי שהוא יהיה יותר ארוך. היו מקומות שרצינו לראות והיו אוכלוסיות ומגזרים שלא הגענו אליהם - זה אינסופי, וככה זה ממשיך כשנכנסים יותר לעומק וצוללים. בתדר של מסע מגלים דברים חדשים. ובארץ, כל אבן שאת הופכת את מגלה סיפורים חדשים. החודשים האלו בדרכים היו מדגם מייצג. חזרנו בגלל תחילת שנת הלימודים, רצינו שהילדים יפתחו את השנה

בצורה מסודרת".

אף פעם. יגמר לא "הבנו שזה מוסיפה, יעל להכיר, לפגוש, אין לזה סוף. עמית רצה שזה יגמר אחרי החגים. לי זה הרגיש כמו להעמיס קושי נוסף עלי ועל הילדים. עמית מודה: "אני נכנסתי לוויב של נדודים. התאהבתי במסע. אם לילדים ויעלי היה יותר קל, יכולנו להמשיך עד זה לעוד הרבה זמן". יעל: "באמת? אני חושבת שלא הייתי יכול להמשיך עם זה המון. ברגע שתחושת ההתחדשות נגמרת, זה הסוף. ובכלל, למישהו שחובב שגרה כמוני זה כיף לחזור. אפשר להתחיל

לנשום מחדש", היא מתוודה.

מתפטרים מהעבודה, אורזים את הילדים, נכנסים לקראוון ויוצאים למסע בן חצי שנה ברחבי הארץ והחברה הישראלית * יעל ועמית שלו החליפו את הייאוש והציניות בתקווה ועשייה, וחרשו את

הדרכים המקומיות במטרה למצוא את ארץ ישראל היפה, מלאת הערכים שנדמה שכבר אבדו

"לנסוע זה לצאת את הבית, לעזוב את החברים. זה לנסות לעוף"

)גבריאל גרסיה מארקס, "לנסוע"(

"לנסוע זה להכיר ענפים אחרים, זה לנסות להשתנות"

)גבריאל גרסיה מארקס, "לנסוע"(

"לנסוע זה לחזור")גבריאל גרסיה מארקס, "לנסוע"(

השיבה הביתה

מאת // עינת צוברי * איור // אלה כהן

10

המשך מכתבת השער <

רבים לחוק התכנון והבנייה של מדינת ישראל. במסגרת החוק מוגדרת "הסביבה

החופית" כתחום ה-300 מטרים בין היבשה עד לקו החוף של הים התיכון, וממנו עד לגבול המים הטריטוריאליים של ישראל.

עוד נקבע, כי " לא תופקד ולא תאושר תכנית החלה בתחום הסביבה החופית או חלק

ממנה, אלא לאחר קבלת אישור הוועדה ]...[".

הוועדה מדוברת היא "הוועדה לשמירת הסביבה החופית" - הנמצא בסמכות המועצה הארצית לתכנון ובנייה של משרד הפנים. החברה להגנת זו שמייצגת את ארגוני הסביבה הטבע היא בוועדה. שאר מליאת הוועדה מורכבת בעיקר הפנים, משרד - הממשלה משרדי מנציגי הגנת הסביבה, התחבורה, הביטחון, התיירות, התשתיות, השיכון, החקלאות - וכן מנציג של רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע )שתמנה רשות הטבע והגנים(, אדריכל )שממנה שר הפנים( ונציגי רשויות מקומיות )שממנה שר הפנים(. פירושו של הרכב הוועדה, כי האינטרס הציבורי והאקולוגי נבלע בסבך האינטרסים הממשלתיים

והבין-משרדיים, שלא לומר פוליטיים גרידא.

נשאלת אפוא זו, ועדה קיומה של בהינתן השאלה כיצד מתבצעות תכניות בנייה של פחות מ-300 מטרים מקו החוף. "רוב התכניות שהורסות את החופים ומאפשרות בנייה, הן כניסתו טרם כלומר ,2004 מלפני תכניות של החוק לתוקף", אומרת קופרמן. "אם יש תכניות חדשות בהן יש בנייה במרחק של פחות מ-300 מטרים, הן חייבות לעבור דרך הוועדה

של הסביבה החופית ולקבל אישור מיוחד. זה חייב להיות בפיקוח ממשלתי ולא רק עירוני. הוועדה בוחנת את הדברים לעומק, ומאשרת במקרים חריגים להתיר בנייה בפחות מ-300 על לשמור היא בחוק כשההמלצה מטרים,

הסביבה החופית מה שניתן".

לדברי עו"ד קרן הלפרין-מוסרי, מנהלת המחלקה 300" ודין, טבע אדם בעמותת המשפטית

המטרים הללו הם שטח שמבחינתו נחשב כסמוך למים. זהו שטח שהציבור אמור להיות מסוגל ליהנות ממנו באופן חופשי, שכן יש בו ערכים ייחודיים של חוף טבעי. כל 300 המטרים מוגדרים בתור הסביבה החופית, כל פעולה בסביבה הזו צריכה להיעשות אך ורק בהתאם לחוק החופים,

ובאישור ופיקוח של הוועדה".

"יש בעיה עם תכניות שאושרו מזמן. כלומר, כל תכנית שאושרה לפני 2004 יכולה לצאת אל הפועל כפי שהיא. כך שגם אם בשנת 2003, וידעו שהוא דיברו על חוק החופים כשכבר מתגבש, בכל זאת מוסדות התכנון של משרד הפנים אישרו בנייה פוגענית על חופים, אפילו אם מדובר בתכנית שהיום נראית לנו הרסנית ומהווה בכייה לדורות, וסותרת לחלוטין את חוק החופים - היא מאושרת וניתן לבנות על פיה”.

כי "התכניות הללו הלפרין-מוסרי מוסיפה, הן הרסניות, שכן הן מאפשרות בנייה מסיבית בסמוך לקו המים, בצורה שהיום שום מוסד תכנון בארץ לא היה מאשר. הרי גם ככה אחוז ניכר מהחופים שלנו תפוס על ידי תשתיות, ויישובים שהוקמו מזמן. אנחנו מתקני צבא רוצים את המעט שנותר פתוח, להותיר באמת פתוח. פתאום נשלפת מהמגירה תכנית משנות

ה-60' שמאפשרת בנייה קרובה לקו המים, וזה לא יעלה על הדעת לאפשר לה לצאת אל הפועל

רק בגלל שהיא אושרה מזמן”.כמה תוכניות ישנות של בנייה בתחום ה-300

מטרים ישנן?"כל עוד תכנית נמצאת במגירה, אין לי דרך לדעת עליה. מתי אנחנו מגלים שתכנית כזאת קיימת? כשמגיע טרקטור לשטח, ואז זה כבר מאוחר מדי, כי מגיע היזם שאומר 'השקעתי כסף', ואז הסיכוי לבטל את זה הוא סיכוי נמוך. אני מעוניינת לגלות את זה מבעוד מועד, אבל

אין לי דרך לעשות את זה”.

מאות ואף עשרות על מדברות "ההערכות תוכניות שאושרו לפני 2004 בוועדת התכנון", אומרת קופרמן. "אבל אין שום רשימה גלויה ומסודרת כדי לדעת מהן התכניות הללו. כל שני וחמישי צצה איזו תכנית חדשה, ומפתיעה את התושבים. אנחנו מגלים שיש איזה אישור 30 בנייה במרחק משנות ה-60', שמאפשר מטרים מהחוף. אבל אין לנו מושג מהתכניות הללו עד שהן יוצאות לפועל. הארגונים פנו אל ועדות התכנון של משרד הפנים בשביל לבקש

את המידע הזה”.

התיקון לחוק החופים: החלום ושברו

הארגונים יזמו הכנסת של הקודם במושב הסביבתיים, בראשם אדם טבע ודין, בשיתוף עם חבר הכנסת דב חנין, תיקון לחוק החופים, שעיקרו הוא לפקח על תכניות הבנייה הישנות. "פעמים רבות תכניות בנייה ישנות מאפשרות הוצאה של היתרי בנייה חדשים, ואלה אינם נבדקים לפי הוראות החוק”, כך בלשון הצעת החוק. "בדיקה שהיתה מובילה לעתים למסקנה, כי אין לאשרם. מימוש תכנית ישנה עלול לגרום התכנון למגמות המנוגד כבד, סביבתי נזק ולנורמות החדשות הנהוגות לאחר חקיקת החוק”. את התיקון הגיש חנין )חד"ש(, יחד עם 17 חברי כנסת נוספים ממגוון סיעות הכנסת - מרצ, קדימה, ליכוד, עבודה, האיחוד הלאומי,

ישראל ביתנו, יהדות התורה וש”ס.

"כדי לנסות ולצמצם את הנזק שבביצוע תכנית ישנה”, נכתב בדברי ההסבר, "מוצע שבטרם תוצא לפועל בנייה בסביבה החופית מכוח תכנית שחלפו שמונה שנים ומעלה מיום שניתן לה תוקף, תיבחן התכנית על ידי הוועדה לשמירת הסביבה החופית”. במילים אחרות, תכניות ישנות בהן אושרו פרויקטים שנבנים בתחום

300 המטרים מקו החוף, ולא מומשו תוך שמונה שנים, דורשות עתה אישור מחדש בוועדה.

"צריך לייצר פתרון מערכתי, שיבטיח לנו שלא נצטרך בכל פעם לנהל קרב כזה מחדש", אומר חנין. יש לדאוג שהתכניות שעל פיהן רוצים לבנות, תיבחנה בצורה המקצועית והרצינית ביותר, על בסיס הפרמטרים המודרניים שקובע חוק החופים. דרישתנו: אם היו תכניות שהיו בתוקף אבל לא בנו אותן כי זה לא היה דחוף לאורך שנים - אי אפשר עתה להוציא אותן מהמגירה ולהגיד 'היי, יש לי פה תכנית, אני

רוצה לבנות מגדל של 50 קומות על החוף'”.

התיקון את שניסחה הלפרין-מוסרי, עו”ד לחוק, מסכימה עם חנין. "צריך שיהיה מנגנון ברור, שאומר שכשתכנית עולה חזרה מהמגירה הוועדה דרך זה את מעבירים אז לשולחן, לשמירת הסביבה החופית. במקרה כזה הוועדה בודקת ואומרת אם מה שיש בתכנית מותר, או אסור. כלומר, הוועדה יכולה לתקן את התכנית, לבטל את התכנית או אפילו להתיר אותה כפי

שהיא".

"זהו מצב חלמאי לחלוטין, שכן מוסד תכנון לא היה מאשר כיום תוכנית מסוג מסוים אבל הוא נאלץ לאפשר לה לצאת אל הפועל, כי אין לה מועד בו פג תוקפה. אז היא מאושרת והיזם חכר את

השטח ממנהל מקרקעי ישראל, ומותר לו לפעול - הכל כאילו חוקי וכשר".

"החוק הזה הוא הטוב במיעוטו”, אמר חבר בפרוטוקול ב-2004 אלדד אריה הכנסת הישיבה שבה נערכה ההצבעה על החוק לקריאה שניה ושלישית. "ראויה היתה ישראל לחוק טוב מזה, אבל דומה שהממשלה הפעילה מכבש לחצים, וכל רגע היה תלוי מעל ראשינו האיום שאם המסתייגים יתעקשו - הממשלה תמשוך

את החוק כולו".

"יש לנו מעט חוף והוא הולך וכלה", המשיך אלדד. הכרישים המסוכנים אינם בים. יש כרישי נדל"ן ששורצים על החופים שלנו; כרישי פטישים וכרישי שלמת בטון ומלט וכרישי זיפזיף וכרישי

חול, עד שאיננו יכולים שלא להידרש לפרפרזה על שורותיו של נתן יונתן - חופים הם לפעמים

געגועים לחוף”. עתידו של התיקון לחוק לוט בערפל. הוא אמנם עבר בוועדת השרים לחקיקה, אך שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, הגיש ערר על הצעת החוק - מה שיקשה על יוזמיו להעביר אותו בקריאה טרומית. “אנחנו הצלחנו להשיג רוב בממשלה )בוועדת השרים לענייני חקיקה - ש”ע(”, מספר ח”כ חנין, "והתיקון היה אמור לעבור בקריאה טרומית עוד בכנס הקיץ של הכנסת, אלא שאז בעקבותיו התיירות, שר בידי ערעור הוגש הודיעה הממשלה כי תתנגד לתיקון הזה כל עוד לא יתקיים בממשלה או בוועדת השרים דיון נוסף". מבחינה טכנית, אין מניעה עבור יוזמי הצעת החוק להעלות אותו לקריאה טרומית במתכונתו הקיימת - אולם הדבר יוביל לסופה.

"שר התיירות בעצם תקע את התיקון לחוק", מדגישה קופרמן. "ניסינו לשכנע אותו לבטל זאת,

כדי שיעבור בקריאה ראשונה. אני יודעת שחברי כנסת ניסו לשחרר את החוק מהערר, ונשלחו אל השר אלפי מיילים והודעות, אך זה לא הזיז לו. השר אמר במפורש: זה בשם התיירות, שיזמים לא יברחו מהארץ. לתפישתו, פיתוח וקידמה זה מאפיין של המאה ה-21, ואנחנו לא חברה

פרימיטיבית שתעצור זאת".

לדברי חנין, "אנחנו בצומת של הכרעה. והציבור צריך להשמיע את קולו. המו"מ על הצעת החוק מגיעים אנו כך. או כך באוקטובר, מסתיים כולנו של ההזדמנות זו האחרונה. לישורת להשפיע בנושא. הציבור צריך להביע עמדה,

ולהצטרף למאבק שלנו להעביר את החוק”.

רוצים להיכנס לחוף? פתחו את הכיס

המחדל הסביבתי בישראל לא מתנקז רק לשאלת הבנייה בקרבת החוף. במציאות הקיימת הבילוי בנוף הישראלי עולה כסף, ולא מעט. ככיום ישנם

בישראל ישנם כ-136 חופי רחצה מוסדרים בים התיכון, בכנרת ובים המלח. גביית דמי כניסה הופכת אותם ליקרים ורחוקים מהישג ידו של חלק ניכר מהציבור. עד לפני מספר שנים היה המקומיות הרשויות מדינה: במכת מדובר שהחופים בשטחן הציבו מחסומים בכניסה להיכנס כדי שקלים עשרות ודרשו אליהם, ולטבול במים. בשנת 2005 התייחס דו"ח של מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, לסוגיה חוקית. שאינה בהתנהלות שמדובר וקבע טבע אדם עמותת עתרה הדו"ח בעקבות ודין לבג"צ, כאשר העילה לעתירה היתה חוק “הסדרת מקומות רחצה” שחוקק בשנת 1964: “לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה בים, בנהר או באגם אלא אם נקבע חלק סביר של אותו מקום שהגישה אליו נוחה, לכניסה בלי תשלום, ובכפוף לקבלת אישור שר הפנים". העתירה הוגשה נגד שר הפנים, שלטענת העמותה אינו

דאג לאכיפת החוק.ב-2009, עם פסק דין תקדימי שזכה לשם "בג"צ

חופים", קבע בית המשפט העליון "המשאבים הטבעיים של ארצנו הקטנה, וחופי הים בכללם, אינם רבים אך הם יפים, ומשמשים מקור הנאה ורווחה לתושבי המדינה. אחריותה של המדינה היא לדאוג לכך שבני הציבור יוכלו לממש את זכותם הטבעית ליהנות ממשאבי הטבע, שהם אינם אלה משאבים ביסודם, הכלל. נחלת אמורים לשמש מקור לעשיית רווח כספי למאן דהוא, הם מיועדים לטובת הכלל, בלא אבחנה,

בין עשיר לעני, ובין צעיר לבוגר בשנים".

דרכים מוצאות המקומיות הרשויות אולם לגבות כסף. במפה שכותרתה "חופים לעשירים בלבד" ומעודכנת נכון לחודש אפריל, מצביעה עמותת אדם טבע ודין על 42 חופים בהם נגבה תשלום על הכניסה אליהם, כאשר רק לשמונה היתר לכך. זאת, באמצעות דמי כניסה לאדם, ושיטה חדשה-ישנה - דמי חניה, שבמקרים לא

מעטים מהווים דמי כניסה לכל דבר.

"החוק מפרט שגם אם בחוף מסופקים שירותים

במקרים דוגמת בניית בתי מלון, בונה הקבלן קיר בטון גבוה כדי להגן על תשתיות המבנה מפני

גלים גבוהים והצפה. הגלים מתנפצים על שובר הגלים בצורה לא טבעית, חוזרים בעוצמה אחורה

וסוחפים עמם חול לשאר חופי הארץ או לכיוון מצרים - תופעה המכונה “גריפת חול”. התוצאה היא

שלאורך השנים קו החוף נסוג, ועלול להיווצר מצב בו כלל אין חול ליד המים, אלא רק סלעים ואבנים,

ולחיסולו המעשי של החוף - מצב שמתרחש כבר בחלק מחופי הארץ, למשל בטיילת בתל אביב

"כל עוד תכנית נמצאת במגירה, אין לי דרך לדעת עליה. מתי אנחנו מגלים שתכנית כזאת קיימת?

כשמגיע טרקטור לשטח, ואז זה כבר מאוחר מדי, כי מגיע היזם שאומר 'השקעתי כסף', ואז הסיכוי

לבטל את זה הוא נמוך. אני מעוניינת לגלות את זה מבעוד מועד, אבל אין לי דרך לעשות את זה”

בקרוב: מגדל מפואר בן 36 קומות על קו החוף של נתניה. המאבק בסירונית, צילום: חנה קופרמן - הפורום הישראלי לשמירה על החופים

11

של הצלה, ניקיון, שירותים וברזיות, הרי שאלו עדיין שירותים בסיסיים בכדי לאשר את החוף כחריג שגובה דמי כניסה. כלומר, בעיקרו של הנוסח הזה של החוק, אם בחוף מסוים רוצים לגבות דמי כניסה, צריך לקבל את אישור שר הפנים, וצריך שיהיה בו יותר משירותים אלו”,

אומרת עו”ד הלפרין-מוסרי.

"עד אמצע שנות ה-90' משרד הפנים נהג לתת לרשויות המקומיות שיש בהן חופים תקציב לתחזוקתם. לכן במרבית המקרים הכניסה היתה בחינם. אלא שבמהלך השנים, כחלק מתופעה כוללת שבה משרד הפנים למעשה גם בוטל לרשויות, התקציבים את צמצם תקציב חופים זה. הרשויות מצאו את עצמן

במצב בעייתי, כי תחזוקה של חוף זה דבר יקר - צריך להעסיק באופן קבוע מצילים וצוות ניקיון וכו'. כך החלה גביית הכספים בחופים”.

מצד שני, טענת כי אם נותנים שירותים מסוימים שאינם בסיסיים, זה מצדיק גביית תשלום.

"התפישה שלנו אומרת שלכל אחד מגיע ליהנות מחוף רחצה בחינם, וגם שהוא יהיה נקי. אבל אנחנו מצליחים להבין את זה שאם ניתנים שירותים מעבר לבסיסיים, שאף מפורטים בחוק עוד משנות ה-60', אז יכולה להיות הצדקה לגבייה במקרים חריגים. אנחנו מעדיפים שאם בכלל יש גבייה, היא תהיה אך ורק עבור אותם שירותים מיוחדים ולא עבור עצם הכניסה. אם אתה בא עם המגבת שלך כדי ליהנות מהחול והמים - הבילוי הכי עממי ובסיסי שיש - אתה

לא אמור לשלם על זה כסף”.

לדבריה, חוף יכול לתת זכיינות, נניח, לקיוסק, יותר יקר שהוא במחיר קרטיבים שימכור

מהמחיר בקיוסק רגיל. ככה הרשות המקומית גם תרוויח - כי היא נתנה את הזכיינות לבעל הקיוסק, ובעל הקיוסק כמובן יכול למכור במחיר קצת יותר גבוה מהרגיל. יש דרכים ליהנות מזה שיש תנועה ופעילות בחוף הרחצה גם בלי לגבות

על הכניסה לחוף”.

"זה לא הגיוני בעיני שמשפחה מרובת ילדים או אנשים שידם אינה משגת, לא יוכלו ליהנות מהדבר הטבעי הבסיסי הזה שהוא בעצם משאב טבע ציבורי. הוא לא שייך לראש עירייה כזה או

אחר, הוא שייך לציבור”.

כיצד אתם פועלים נגד הגבייה?"אחרי שראינו שהתופעה של גביית דמי כניסה

הועילו ושלא ומתרחבת, הולכת בחופים הפניות החוזרות ונשנות שלנו - גם למשרד הפנים שאחראי לאכוף את החוק וגם לרשויות המקומיות עצמן - על כך שהחוק קובע שזה אסור, עתרנו לבג"צ. למרות שבחוק מותר שיהיו מקרים חריגים, אי אפשר להסתפק באמירה שרירותית ולא מחייבת כזו. אם משרד הפנים רוצה לקבוע שיש מקרים מסוימים שהם חריגים, אז כמו כל החלטה מנהלית של רשות במדינת ישראל, הוא צריך לקבוע לדבר הזה אמות מידה שקופות. אחרת, איך אדם יכול לדעת אם הוא מגיע לחוף שמשרד הפנים הגדיר אותו כחריג ונתן לו אישור לגבות דמי כניסה, או שסתם הרשות המקומית עושה בחוף הזה מה שהיא

רוצה בניגוד לחוק?"

"בעקבות העתירה הזו משרד הפנים גיבש אמות מידה שמגדירות מקרים חריגים. מאז 2007, אין דבר כזה שחוף רחצה במדינת ישראל גובה

הכרישים המסוכנים אינם בים. יש כרישי נדל"ן ששורצים על החופים שלנו; כרישי פטישים

וכרישי שלמת בטון ומלט וכרישי זיפזיף וכרישי חול, עד שאיננו יכולים שלא להידרש לפרפרזה על שורותיו של נתן יונתן - חופים

הם לפעמים געגועים לחוף”

משאבים אלה אינם אמורים לשמש מקור לעשיית רווח כספי למאן דהוא, והדבר אמור גם ביחס

לרשויות המקומיות ולמדינה, אלא הם מיועדים לטובת הכלל, בלא אבחנה בין קטן לגדול, בין עשיר

לעני, ובין צעיר לבוגר בשנים"

במפה שכותרתה "חופים לעשירים בלבד" ומעודכנת נכון לחודש אפריל, מצביעה עמותת אדם טבע ודין לא פחות מ-42 חופים בהם נגבה

תשלום על הכניסה אליהם, כאשר רק שמונה מהם עם היתר לכך

דמי כניסה בלי שהוא פנה למשרד. היום מדובר בשמונה חופים סך הכל שקיבלו את האישור

הזה”.בין החופים בים התיכון שקיבלו אישור לגבות תעריף כניסה ניתן למנות את אכזיב, שבי ציון, גלי גליל, הצוק, ניצנים וזיקים. אולם בפועל כך, בתשלום. היא אחרים לחופים הכניסה נגבים כספים עבור חנייה, כאשר אין אלטרנטיבה סבירה אחרת שלא כרוכה בהליכה ממושכת. "מה שכתוב באותן אמות מידה שמשרד הפנים פרסם וגם קיבל תוקף בבית המשפט העליון, זה כי מותר לגבות דמי חניה כל עוד אפשר להימנע מהם, כלומר כאשר יש גישה נוחה שלא מחייבת תשלום. למשל, במקרים בהם ישנה תחבורה ציבורית לאזור, או מגרש חניה שהוא בחינם אבל הוא לא מאוד רחוק מהחוף", קובעת עו"ד

הלפרין-מוסרי.

לטענתה, "אם בסופו של דבר ממקמים את נחשב לא זה מהחוף, מאד רחוק המחסום לסביר. כך כופים על הציבור את תשלום דמי החניה, ולכן אנחנו מפרשים את זה כדמי כניסה. זו בעצם הדרך העקיפה להתמודד עם האיסורים הברורים שכתובים בחוק. אם אין לי דרך אחרת להגיע לחוף חוץ מאשר ברכב פרטי, ואין לי מקום להחנות אותו אלא בחניה בתשלום - אז ברור

שמדובר בדמי כניסה”.

תחבורה בנמצא אין כאשר במיוחד "זאת, ציבורית המספקת מענה הולם. הבעיה עם חניה היא שכל רשות מקומית מותר לה להסדיר ואין הבחנה את כל ענייני החניה בתחומה, בחקיקה בין חניה ליד חוף ים, או ברחובות העיר. הרשויות המקומיות עושות בעצם שימוש לא הוגן בסמכות הזו. כמו שעשו במועצת גן רווה לגבי פלמחים, כך עושים גם בחופים האחרים”.

אם בחופים לים התיכון מדובר בשמונה מקרים מיוחדים בהם ניתן אישור משרד הפנים לגביית תשלום ועוד עשרות חופים אחרים שעושים זאת בניגוד לנהלים, הרי שבכנרת וים המלח המצב גרוע שבעתיים. נכון לאפריל 2012, קיימים )כל אחד( בכנרת ובים המלח שישה חופים בהם נגבים דמי כניסה לאדם, ולא פחות מעשרה חופים בכנרת בהם נגבים דמי חניה. זאת, מבלי להזכיר את החופים שהכניסה אל חלקים בהם אסורה, משום שהם מהווים שטח מלונאות )כמו חוף עין גב, למשל(. בעקבות בג"צ חופים, הוקם גוף בשם "איגוד ערים כנרת" שמרכז את כל הסמכויות שקשורות לחופי האגם הלאומי - כולל החניה והכניסה לחוף. עם זאת, אף על פי שהאיגוד כבר החל לפרסם נהלים וחוקק חוק

עזר שמסדיר את סוגיית החניה בכנרת, מצב החופים באזור עדיין מזכיר את המערב הפרוע.מבחינת ים המלח, המצב סבוך אף יותר. שכן, "חלק מחופי ים המלח מוגדרים מבחינת חוקי מדינת ישראל בתור שטחים )מעבר לקו הירוק - ש”ע(. לכן הם לא באחריות רגילה של משרד הפנים, אלא באחריות המנהל האזרחי", אומרת עו”ד הלפרין-מוסרי. "לפני כמה שנים בדקנו את הנושא וקיבלנו תלונות על גבייה מופרזת של דמי כניסה בים המלח. פנינו למשרד הפנים, וטענו בפניהם שלא ייתכן כי הקריטריונים בין ים המלח לים התיכון יהיו שונים. הם שיתפו איתנו פעולה, והיתה פניה חד משמעית מהלשכה המשפטית של משרד הפנים אל המועצות האזוריות בים המלח, אבל הן פשוט מתעלמות

מזה".

פרשת עמק המעיינות: "כל העניין הוא

לעשות כסף"נושא גביית דמי התשלום לא מסתיים בחופי ישראל, אלא גם זולג ליתר מאגרי מים שבמדינה. מקרה מתוקשר הוא פרשת עמק המעיינות, בו המועצה האזורית סגרה לכאורה את הגישה לכלי רכב לאזור המעיינות והנחלים בשטחה גומחות חפירת סלעים, הצבת באמצעות והקמת מחסומים - ומאלצת את המבקרים לעבור דרך "פארק המעיינות" של גן השלושה, ושם לשלם מחיר מופקע על שימוש בקלנועית,

או לחילופין ללכת קילומטרים ברגל.

בעתירה שהגישו תושבי בית שאן לבג"צ, שהדיון בה יחל ב-24 באוקטובר, דורשים המקומיים ממנהלת הפארק, קיבוץ ניר דוד ושורה של גורמי ממשלה להשיב לטענותיהם בדבר סגירת מעיינות עין שוקק, עין מודע ונחל הקיבוצים לציבור - כל זאת ללא היתרי בנייה ובניגוד לחוק. לדבריהם, המעיינות עברו הלכה למעשה לבעלות פרטית של תושבי הקיבוצים החל מסוף שנת 2010, והכל

באישור המועצה.

"המועצה האזורית הקימה מנהלת של שלושת קרוב שלהם החקלאי שהשטח הקיבוצים

דרומי ירדן ניקוז רשות עם יחד למעיינות, וגורמים בממשלה”, מספר נסים זמיר מבית שאן, מנהל מטה המאבק וממגישי העתירה. "לטענתם, הם עשו זאת כדי למנוע ונדליזם

ולשמור על הניקיון ועל הטבע”.כך בקבוק, צוואר יצרו "בעצם הסגירה הם שכל מי שרצה להגיע למעיינות צריך לעבור דרך גן השלושה. שם, פתחו עסק מסחרי של השכרת קלנועיות ואופניים למי שרוצים להגיע. כלומר אפשר ללכת ברגל, הכניסה חופשית, אבל לך תצעד קילומטרים ברגל, בשמש, עם ציוד". בעתירה נכתב, כי " המשיבות )המועצה ומנהלת “פארק המעיינות”( פעלו לסגור את שטח המעיינות לכניסת כלי רכב, באמצעים מגוונים כהקמת מחסומים, חפירת גומחות בפני הקרקע וביטול חניונים והכל על מנת לנקז את ציבור מבקרי המעיינות לחניון יחידי בו יוצע לשכור רכבים להתניידות בשטחי המעיינות ובית קפה - ככורח ייאלץ לרוב הציבור לשכור ולשלם, בשל מזג האוויר החם השורר באזור ובשל מרחקי הליכה ארוכים שרוב הציבור אינו יכול לשאת”. יש לציין שחניון המבואה של פארק גן השלושה הוא מרוחק משלושת אולם אינו בתשלום, המעיינות, שלא ניתן להתקרב אליהם יותר )מסלולי הגישה לכלי רכב חסומים, והכבישים

מוגדרים כ”כבישים פרטיים”(.

בעבר היו דרכי גישה למעיינות?"היו כמה דרכי גישה שהגיעו לעין מודע, עין שוקק ולקצה השני של נחל הקיבוצים, עין ג'מעון”, אומר זמיר. "היו שם חניונים מסודרים עם גישה לנכים. הם פשוט סגרו את המעברים לאותם חניונים, ויצרו מצב כזה שאת כל הקהל מפנים לכיוון גן

השלושה. ואז הם מכריזים: 'תבואו - אתם יכולים להיכנס ברגל, ואתם יכולים לשכור מאיתנו', כאילו

זו אלטרנטיבה אמיתית”.מה הבעיה ללכת ברגל?

"המרחק מנחל הקיבוצים לעין ג'מעון הוא לא רציני, 200 מטרים. העניין הוא בהגעה למעיינות האחרים. לעין שוקק, למבואה שהם פתחו, זה מרחק של קילומטר אחד הליכה. לעין מודע זה מרחק של 4.5 קילומטרים למבואה. מהמחסומים לעין שוקק זה כמעט שלושה קילומטרים הליכה מהמחסום הראשון. מהמחסום השני לעין מודע זה מרחק של חצי קילומטר. מדובר במרחקים לא סבירים, ואנשים שרוצים להגיע מתקשים".

מתוך העתירה: “על אף שפרסומי המשיבות מציינים אחרת, המרחק עד למעיין הראשון הנו 200 מטרים, אך זהו מעיין מזערי אשר אינו יכול להכיל מספר רב של מטיילים. יתר המעיינות נמצאים במרחקי צעירה בלתי סבירים שבין 2 לכ-8 קילומטרים, ובמצטבר מדובר בצעידה של כעשרות קילומטרים, וכאמור לעיל בתנאי מזג אוויר ]בעייתיים[, באופן אשר עלול אף לסכן את הצועדים". זמיר אף מוסיף על כך: "אתה יודע, בית שאן זה לא אגמון החולה. מבחינת טמפרטורה חם פה רוב השנה, ובקיץ בכלל זה לפחות 40 מעלות חום. אנשים לא יצעדו קילומטרים עם צידניות, מנשאים ושאר ציוד

כדי לעשות פיקניק ולשחות".לכלי רכב פרטיים המועצה לא נותנת להיכנס, בניגוד ל"כלי רכב ירוקים", אופניים וקלנועיות, אותם ניתן לשכור ממנהלת הפארק. המחירים רחוקים מלהיות סמליים: אופניים ליחיד במחיר של 50 שקלים לשעה וחצי, ותוספת של 10 שקלים לכל רבה שעה נוספת. על אופני באגי )50 שקלים לשעה וחצי ליחיד ו-100 שקלים לשעה וחצי לארבעה אנשים( לא ניתן להעמיס ציוד, והשאטל )30 שקלים לאדם וחינם לנכים, ללא הגבלה של זמן או עליות וירידות( יוצא לדברי זמיר כל שעה וחצי-שעתיים, כאשר הוא מתמלא, ולכן לדבריו לא מהווה פתרון ריאלי. הברירה היחידה לכאורה למשפחות עם ילדים היא קלנועית שמחירה נע בין 300-160 שקלים לשעה וחצי, עם תוספת של עשרות שקלים לכל רבע שעה נוספת. את עסק השכרת כלי הרכב

הקיבוצים חסמו הגישה - המטיילים נאלצים לשלם. מחאת תושבי בית שאן, צילום: מנשה אליאס

12

מתפעל פארק המעיינות של קיבוץ ניר דוד, יחד עם זכיין חיצוני.

טענת המועצה והמנהלת שחוזרת על עצמה בכלי התקשורת, אותה מגדירים העותרים כל הפעולות כי היא בו", כ"קרדום לחפור שבוצעו הן לשימור הסביבה - לאחר שבעבר, לטענתן, אזורי המעיינות סבלו מהזנחה ולכלוך. לדברי תושבי בית שאן, האשמה זו אינה מגובה בעובדות, היות ושום דו"ח או תלונה לא הוגשה

בנושא לפי המשטרה.

"אם היו רוצים לשמר היו מודלים אחרים. יש מודל בסיסי שהוא בכל מקום בארץ, וזה המודל שהחוק קובע. אם אתה זורק פסולת, גורם נזק לסביבה או עובר כל עבירה אחרת - יש משטרה, יש חוק, יש פקחים, וכל אחד יכול לדווח עליך. את המודל הזה לא אימצו שם אף פעם. מעולם לא היה שם חוק וסדר, וכך גם היום. אבל העסק שנפתח שם, והעובדה שסגרו את הגישה במחסומים וחפרו תעלות, שבעלי חיים נופלים לשם ומתים - זה מלמד שכל העניין הוא לעשות כסף, לא לשמר את

הטבע”, מסכם זמיר.

איך אתם נאבקים מבחינה משפטית?"תקדים בג"צ חופים מ-2009 זו אחת הפסיקות שאנחנו מתבססים עליה, יחד עם סעיפי חוק שמובילים לפגיעה בנו - ובציבור כולו. בית טבע שמשאבי ואומר בא העליון המשפט

לא אמורים להיות משהו שהוא כלכלי. אנחנו על לשמור שצריך המועצה עם מסכימים הטבע, אבל יש המון דרכים שלא נוסו, כמו פיקוח מסיבי, הסברה ודברים בסגנון. גם חוק המים קובע שמקורות המים במדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטת המדינה ומיועדים לצרכי התושבים ולפיתוח הארץ, לא לטובת גוף או מועצה כזו או אחרת. הגשנו את העתירה לבג"צ ב-2011. הדיון הראשון יתקיים ב-24 באוקטובר. בינתיים התקבלו התשובות של המשיבים ויש לנו המון השגות לתשובות שלהם, למשל שהם גובים את הכסף כדי לכסות את זמיר ההוצאות, שזה סתם בולשיט", קובע

בתקיפות.

"כל הנושא הזה של משאבי טבע, של כל מי שיש לו משאב טבע ליד הבית לוקח אותו לעצמו - זה ניצול. באותה מידה אתה יכול לבוא לאיזה נחל שאנשים לא שומרים עליו ויש שם לכלוך ולהגיד 'חבר'ה, חבר'ה, אתם מלכלכים, אני סוגר אותו, עכשיו אני הופך אותו לשלי'. ככה עשו עם נחל האסי, למשל, שזורם בניר דוד )ולא מופיע בעתירה - ש”ע(, ולא מאפשרים לגשת אליו”.

זמיר מצטט את חוק המים של 1959, לפיו "זכותו של אדם בקרקע אינה מקנה לו זכות על מקור מים הנמצא באותה קרקע, העובר בה או בגבולה". לדבריו, "זה חוק כל כך ברור וחד משמעי. אבל אם אני רוצה לטייל בנחל האסי עם חברים, נחל שהוא לא של ניר דוד - אני לא

יכול. אני צריך דרך בוץ ותעלות להגיע לשם”.

לטענתו, "זה כואב לתושבי בית שאן. למה? כי המים זרמו כאן בעבר. כל המעיינות היו פתוחים, נגישים. גם הסחנה וגם גני חוגה. סגרו את שני המעיינות המרכזיים והפכו אותם לאטרקציות שצריך לשלם עבורן כניסה. אז נשארו עוד כמה מעיינות בודדים וגם אותם סוגרים, בעוד שבעבר האסי ונחל הקיבוצים זרמו בתוך בית שאן. היום לא נשארו מים, גם לא בתעלות בעיר. תושבי בית שאן היו רגילים טבילה לעשות לשחות, למעיינות, להגיע שבועית. אני באופן אישי הייתי רגיל להגיע לעין שוקק כל יום שישי עם חברים, לשתות בירה ולשבת, והיום אני לא יכול. כי כדי להגיע לעין שוקק אני צריך לצעוד שלושה קילומטרים.

זה אבסורד. אני לא אשכור קלנועית ב-160 שקלים".

"כנכה צה"ל מגיע לי לנסוע בשאטל, אבל אני לא אחכה שעה וחצי עד שהוא יגיע וייקח אותי. מה עם המשפחה, החברים? אני רוצה להגיע עם הרכב לחניון באזור. קיים חניון קרוב - והוא סגור. בעין מודע, למשל, פיתחה עמותת "נגישות ישראל" באמצעות תורמים את כל האזור, והקימה פינת נגישות לנכים שיכולים להגיע עם הרכב לחניה, ומהחניה למים עם כסא גלגלים. יש שם גם פינות ישיבה מיוחדות

לנכים. היום הם כבר לא יכולים להגיע לשם - נכים צריכים לשכור קלנועית ולהעמיס עליו

את הכסא גלגלים".נחל האסי של עמק המעיינות הוא אולי אחת הדוגמאות שמקוממות במיוחד את תושבי בית שאן, בגלל השימוש המסחרי שעושה בו, לטענתם, מועצת עמק המעיינות וקיבוץ ניר דוד בפרט. הנחל, שעובר בשטח הקיבוץ ושהיה נגיש עד לא מזמן גם לתושבי בית שאן וגם למטיילים, חסום לגישה לעוברי אורח בטיעונים של "שטח פרטי". אולם לדברי תושבי בית שאן, לחברי הקיבוץ ורק אך לרחצה זמין הנחל ולמבקרים ב"חוויית ניר-דוד" - מיזם אירוח

ובילוי שכולל צימרים ופעילויות במים."את נחל האסי לא כללנו בעתירה”, מספר נחל בנושא שגם חושב אישית "אני זמיר.

האסי ראוי לעתור נגדם, אבל לא עשינו זאת מתוך התחשבות בהם, בניר דוד. גם לא ברור אם נותנים להיכנס או לא - עושים משחקים בעצם וישנה לא, אחד נכנס, אחד שבהם סלקציה. אם אתה מתכוון להתארח בצימר ולדוג. מותר לך להיכנס, מותר לך לשחות הטיעונים שלהם הם כי מדובר 'בבית שלנו, אנחנו גרים פה ולא רוצים שייכנסו אנשים זרים'. אבל כשאתה בא להתארח ומשלם להם,

אתה לפתע כבר לא זר”. *

אם אתה מתכוון להתארח בצימר מותר לך להיכנס, מותר לך לשחות ולדוג. הטיעונים שלהם הם כי

מדובר 'בבית שלנו, אנחנו גרים פה ולא רוצים שייכנסו אנשים זרים'. אבל כשאתה בא להתארח

ומשלם להם, אתה לפתע כבר לא זר”

תגובות

לכאורה אנחנו בכיוון הנכון: התושבים, הארגונים הסביבתיים, הממשלה והמועצות המקומיות מסכימות כולן על כך שהטבע שייך לציבור, וחובה לשמר אותו ולדאוג שיישאר פתוח לכל. אך דיבורים לחוד ומציאות לחוד. המצב כיום מבחינה משפטית ומעשית רחוק מלהיות משביע רצון. במקרים רבים אמנם הוא טוב יותר בהשוואה לשנים קודמות - אולם מדובר בחצי נחמה, היות ובמקומות רבים הכיס של המבקרים ממשיך להתרוקן, הבולדוזרים פועלים כאילו אין מחר ואין דיין, ופיסות הטבע הנדירות כל כך במדינת ישראל ממשיכות

להילקח לטובת בעלי אינטרס. בקצב הזה נישאר רק עם הגעגועים לארץ ישראל היפה.

ממשרד התיירות נמסר בתגובה, כי "שר התיירות סבור כי הפיתוח המלונאי שמייצר מקומות תעסוקה ומגדיל את הכנסות המדינה דר בכפיפה אחת עם ערכי הסביבה והם אינם סותרים זה את זה. בתוך כך נמשכים התיאומים עוד לפני כינוס מושב החורף של הכנסת, במטרה להסכים על נוסח החוק שיאפשר לשמור על החופים לצד פיתוח התיירות

החופית במדינת ישראל".

ממועצת עמק המעיינות נמסר בתגובה, כי “מדובר בפארק המחבר שלושה מעיינות - עין שוקק, עין מודע ונחל הקיבוצים - למתחם מטופח ומושקע, בו ניתן לבקר בכניסה חופשית חינם ללא כל תשלום בשעות היום, ולטייל באין מפריע ברגל, ובכלים ידידותיים לסביבה בלבד. על פי מודל הפעלת הפארק הכניסה לפארק לכל אדם, לכל המעיינות ולמרחב הפנימי שביניהם, מכל הכיוונים, היא חינם, וגם החניה בחניות שהוסדרו הינה חינם. המרחקים בין חניות כלי הרכב למעיינות הם 150 מטרים מבריכת נחל הקיבוצים,

פחות מ-500 מטרים מעין מודע ו-900 מטרים מעין שוקק.

לפני שנים ספורות, הגיע למקום גל עצום של מבקרים, מעל ומעבר לכושר הנשיאה של המעיינות. המצב במקום הפך לבלתי נסבל בכל התחומים, עד שכל הרשויות נזעקו למצוא לו פתרון. מתווה הסדרת הפארק הוא פתרון תכנוני, מידתי ומאוזן. הוא נערך לאחר התייעצות עם גופים המומחים בתחום, עקב מצב פרוץ, בלתי מבוקר ומסוכן שיצא מכלל שליטה. המתווה מתחשב גם בשמירה על מקורות המים והטבע, גם בזכות הציבור לגשת למעיינות, גם בשלומו ובטיחותו של הציבור וגם בזכותם של החקלאים להגנה על שדותיהם ורכושם. כל זאת לא כ"עונש" על המצב הבעייתי שנוצר, אלא מתוך הבנה שזהו המודל הנכון לניהול השטח, אשר מתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים, תוך

מתן מענה לכולם".

כך שגם אם בשנת 2003, כשכבר דיברו על חוק החופים וידעו שהוא מתגבש, בכל זאת מוסדות התכנון של משרד הפנים אישרו בנייה פוגענית

על חופים, אפילו אם מדובר בתכנית שהיום נראית לנו הרסנית ומהווה בכייה לדורות, וסותרת

לחלוטין את חוק החופים - היא מאושרת וניתן לבנות על פיה”

13 טכנופובי

המם הוא המסרמאת // שירלי וייסמן

מי מאיתנו לא מבלה שעות מול אתר הפייסבוק עד הזמן את שיעביר עניין למצוא ומנסה שהשיעור יסתיים? אלא שהתמכרות הזו זלגה לה גם לשעות הפנאי, מחוץ לכותלי הקמפוס. התוצאה היא לא מעט קבוצות ודפי קהילה של אוניברסיטאות ומכללות, אשר עוסקות בצדדים האחרים של החיים באקדמיה. כך, הוקמו דפי פייסבוק לא רשמיים למוסדות לימוד רבים, בהם אוניברסיטת תל אביב, העברית ובן-גוריון, שכל מטרתם הוא ביצירת "ממים" ו"גאגים" - כיתוב, תמונה מצחיקה ופאנץ', כמיטב האופנה ברשת.

בין תאוצה, וצוברים הולכים הללו הדפים היתר בזכות עידוד המשתתפים בהם, שיוצרים ושולחים תוכן משל עצמם. הקבוצה הפופולרית החלוצות אחת היתה מצייצים" "סטטוסים הישראליות בתחום שיתוף הרעיונות, הגיגים לייקים שיותר כמה להביא שיכול דבר וכל סטטוסים לשלוח הגולשים הזמנת ידי על שהטובים מביניהם היו מפורסמים גם על ידי הקבוצה. האתר האמריקני 9GAG מוכר גם הוא כבמה לבדיחות טראש ושטויות שרבים אוהבים 10GAG - לקרוא )ואף זכה לגרסאות ישראליותו"אני לקבל יכול פלאפל"(, שגם סיפק לא מעט ההשראה לעמודי הסטודנטים. אז מיהם האנשים

שאחראים על טרנד הממים הסטודנטיאלי?

נקמת החתוליםתיכון למזרח ב' שנה סטודנט חזות, עמרי וגאואינפורמטיקה, הוא אחד האנשים שהגו והחלו את עמוד הממים HujiMeme של האוניברסיטה העברית )2,689 לייקים נכון לכתיבת שורות אלו(, שהיה הראשון מסוגו ולמעשה סלל את הדרך

לבאים אחריו.

דפי הממים הסטודנטיאליים בפייסבוק, ששמים ללעג את החיים בין כותלי הקמפוס עם כיתוב, תמונה מצחיקה ופאנץ', התחילו כדרך להעביר את הזמן והפכו במהרה לטרנד שסחף אחריו אלפי סטודנטים ברחבי הארץ * TauGAG, הקבוצה של אוניברסיטת תל אביב, צוחקת בעיקר על חתולי גילמן ומערכת הבידינג, בעוד שבירושלים מתעסקים במאבק בין הקמפוסים ובבאר שבע חוגגים על האסבסט בספרייה * ובינתיים, בחוג לתקשורת: מבחנים על התופעה המשעשעת

שנת באמצע נוצר HujiMeme של "הרעיון הלימודים. אפשר להגיד שרצינו להכניס קצת יותר הומור לאוניברסיטה", הוא מספר, ומוסיף כי החיים של סטודנט בעיר הקודש ובכלל מספקים כמות עצומה של סיטואציות מעניינות. המקרים הללו, ביחד עם החיים באקדמיה, יוצרים בדיחות

פנימיות רבות המשותפות לכלל הסטודנטים.

נוסף לעמרי בניהול העמוד הוא אלון חמודות, גם הוא סטודנט שנה ב' למזרח תיכון, המוסיף כי הרעיון לפתיחת העמוד עלה כשהם החליטו שיש צורך להכניס קצת יותר בדיחות לאוניברסיטה, להעיר את הסטודנטים ולהוציא אותם קצת מהשגרה. "אין ספק שאתרים כמו 9GAG הם השראה לרעיון פתיחת העמוד. בתור טיפוסים שחיים את הרשת זה נראה לנו הדבר הטבעי ביותר - לתעל את כל המצבים המשעשעים שהאוניברסיטה מספקת לכדי דף אחד כולל". עמוד לגלות שאין הופתענו "אפילו לדבריו, של המשעשעים המצבים כל את שמקבץ האוניברסיטה. התחלנו עם דברים שקיימים ורצים ברשת, ולאט לאט הרחבנו את הממים לרעיונות מקוריים שלנו או של אנשים בקבוצה. חשוב לי שיבינו שהדף שפתחנו זה לא רק עמרי ואני. הוא נועד לשמש כפלטפורמה קומית לכל הסטודנטים של העברית, לא משנה אם הם בקמפוס עין כרם,

הר הצופים, גבעת רם או רחובות”.

אחרי שהעמוד של העברית החל לצבור תאוצה ב' ולייקים, ראה לב סולודקין, סטודנט שנה לכלכלה ולחשבונאות, שגם לאוניברסיטת תל TauGAG אביב יש מה להציע. כך, הוקם העמודבפייסבוק )1,388 לייקים, נכון לעכשיו(, הפונה לסטודנטים מרמת אביב. "אני אוהב את השטויות האלה", אומר סולודקין. "רעיונות רבים מגיעים אלינו מסטודנטים שרואים בחיי היום יום שלהם אירועים מצחיקים, וישר חושבים איך להפוך זאת

למם שיתאים להומור שרק סטודנטים שלומדים בתל אביב יבינו".

אחת הדוגמאות הבולטות לכך אלו הממים הרבים שנוצרו במטרה לצחוק על תופעת החתולים הרבים המסתובבים בקמפוס בכלל ובפקולטה למדעי הרוח בפרט. "חתולים מזמן הפכו לנושא עיסוק מרכזי לאנשים שנושמים את הרשת. אני חושב שזה המשך של ההומור הצבאי, כי כמו וזוכרים בבסיסי צה"ל תמיד שרובנו מכירים יש חתולים משוטטים. זה היה מצחיק לגלות תופעה דומה באוניברסיטה. חוץ מזה, לבחורות יש חולשה ידועה לחתולים, כך שזה היה קלף

מנצח", הוא מספר.

באשר לבדיחות על גילמן, בניין שמזמן הפך לנושא ללעג ברחבי הקמפוס, הוא מתגונן: "אני לא המצאתי את ז'אנר בדיחות מדעי הרוח. זה ז'אנר עתיק יומין. אפשר לצחוק גם על סטיגמות של מהנדסים, אבל בדיחות על גילמן זה פשוט הרבה יותר מצחיק. מכל מקום, הכל ברוח טובה והדף דוגל בפלורליזם ויפרסם בדיחות על כל

מקצוע".

גם המרצים משתפים פעולהאת מכל יותר שממחישה הדוגמה אולי TauGAG ההשתלבות המלאה של דף הממיםבחיי הסטודנטים בתל אביב היא מבחן מועד קורס מידע", לטכנולוגיות "מבוא בקורס ב' במסגרת לתקשורת. החוג לתלמידי חובה הקורס, לומדים הסטודנטים את ההגדרה של "מם" )שמקורו הוא הביולוג ריצ'רד דוקינס(: יחידה תרבותית שעוברת מאדם לאדם על ידי שכפול או חיקוי, בדומה לגן ביולוגי. ההקשר הוא כמובן האינטרנט, שמאפשר הפצה המונית הידע של כדי לבחון את ומהירה של ממים.

הסטודנטים בנושא, הוצגה שאלה שנפתחה כך: “TauGAG היא קבוצה בפייסבוק שבה הגולשים מעלים בדיחות שונות על חיי הלימודים והחברה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב". השאלה כללה מספר דוגמאות, והנבחנים התבקשו לענות האם כל דוגמה מהווה חלק מתופעה מימטית רחבה. בין הדוגמאות: "קטע זה, שצולם בבניין גילמן של הפקולטה למדעי הרוח, מציג את אחד החתולים שנכנסו לחדרי השירותים במקום. הקטע מתבדח על הטענה שסטודנטים למדעי הרוח לא לומדים נושא פרקטי שישמש אותם בעתיד, ומתחילים

להתחרט על המסלול הלימודי שבחרו”.

דוגמה נוספת שעולה מהמבחן, "קטע זה מציג שמוגדר מה ובה וורד, מתוכנת מסך צילום 'הכפתור הכי חשוב בוורד' - זה שקובע את רוחב השוליים. הקטע מתבדח על נטייתם של כדי לעמוד סטודנטים להרחיב את השוליים בדרישת המקסימום של אורך העבודות, תוך כדי אמונה שמעשיהם נעלמים מעיניהם של הבודקים )שהיו בעברם גם סטודנטים ומכירים

עוד כמה טריקים טובים אחרים(”.

בחלק מהעמודים המרצים והמתרגלים מעורבים גם שלא ביוזמתם. אולם לדברי יוצרי העמוד CamelMeme של אוניברסיטת בן-גוריון )809 לייקים, נכון להיום(, ידוע להם כי יש מרצים שמודעים לתופעת הממים ברשת, אך טרם לא פנו אליהם עם תלונות. באוניברסיטה העברית אף עושים סוג של בקרת איכות, ובודקים שהכיתוב והתמונה מובנים מספיק ושהמם שיעלה לרשת לא יפגע באף אחד. "עד היום לא פגענו באף מרצה או חבר סגל האוניברסיטה. אם יש איזו בדיחה פרטית של חוג על מרצה, אנחנו נבקש את אישורו

לפני שנעלה”, הם אומרים.

בעמוד CamelMeme מתגאים בשיתוף הפעולה

עצמם. לסטודנטים העמוד יוצרי בין המלא "מבחינתו השאיפה והדבר הכי טוב שיקרה הוא אם רק אנשים אחרים ייצרו, ואנו ניתן להם את הבמה ונעביר זאת לכמה שיותר סטודנטים", מספר לנו ראביב גורטנשטיין, סטודנט למדעי ההתנהגות ולתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. הוא מוסיף, כי בסופו של דבר הרעיון והמטרה העיקרית של הקבוצה היא לצחוק, ועם זה כמובן אנשים רבים יכולים להזדהות. "לפעמים פונים אלינו אנשים ומציעים רעיונות במטרה שנעזור להם לשדרג אותם, או שנכין מם במקומם כי

אין להם זמן".

העמודים בין שנוצרה הקטנה התחרות גם יוצרי לא מפריעה. למרות שהיא קיימת, כל הקבוצות מאמינים כי הם נמצאים לשם מטרה אחת - לתת קצת מנוחה ובעיקר הרבה בידור לקהל הסטודנטים. לעתים קרובות ממים גם מוצאים את עצמם משותפים בין העמודים, עם קרדיט ליוצר המקורי. "אני מאמין שטרנד הממים בפייסבוק ימשיך להתקיים”, אומר סולודקין, "כל עוד הוא ימשיך ויתקיים ברשת עצמה. אנחנו מבחינתו נמשיך, וברור לנו כי סטודנטים חדשים ייקחו בכך חלק. הומור אוניברסיטאי הוא מצרך מבוקש, ואין סיבה שלא נמשיך לתת לכך במה. כמובן שנמשיך לשמור על האיכות כדי שאנשים

ימשיכו להגיע".

ניתן לומר כי הייחוד של כל אוניברסיטה מתגלה ניתן למצוא בדף הממים. בעוד שבתל אביב בדיחות על מערכת הבידינג והחתולים בגילמן, בין בהתגוששויות בעיקר עוסקים בעברית תלמידי גבעת רם להר הצופים, ובבן-גוריון יש ממים על פאב הפורום הידוע לשמצה והאסבסט בספריה. כל שנותר לנו הוא להתרווח ולצחוק

מהחיים באקדמיה. *

טכנופובי14

לשחק בחינם. בערך

מאת // עדי פרל

אתם נכנסים לחנות משחקי מחשב, בוחנים היטב את ההיצע על המדפים, מסתכלים על קופסת המשחק מכל צד אפשרי ומשווים עם עבודת המחקר המקיפה שעשיתם בקריאת ביקורות וחוות דעת עליו. אחרי שאיתרתם את הכותר שעושה לכם את זה, אתם עושים את דרככם אל הקופה ופותחים את הארנק. אתם יוצאים מהחנות עם חיוך, אבל מקווים בלבכם שעשיתם

בחירה נכונה.

כך התבצעה רכישת משחקי מחשב ווידיאו עוד מתחילת שנות ה-70', כאשר המשחקים עשו את צעדיהם הראשונים בעולם האמיתי. כ-40 שנים עברו מאז ועד היום, ומשחקי המחשב השתנו ללא היכר. לא רק מבחינה טכנולוגית, אלא גם מבחינה כלכלית. בשנים האחרונות התפתח מודל חדש, ,)Free-to-Play ‏)ר"תF2Pמהפכני באופיו, בשם‏אשר משפיע בצורה דרסטית על הדרך שבה אנו

קונים משחקים.

במרכזו של המודל עומד עיקרון פשוט - לא מוציאים אגורה שחוקה על המשחק. כל שצריך

מודל משחקי המחשב Free-to-Play, שהתקבל תחילה כבשורה עבור השחקנים המזדמנים, מאיים עתה להרוס את תעשיית הגיימינג * כך, מפתחות הענק מחלקות את המשתמשים בהתאם לרווחיות המופקת מהם, ואף גובות

כסף גם לאחר הגעתם של המשחקים למדפים * השחקנים זועמים, היצרניות בשלהן

הוא להוריד אותו ולהריץ על המחשב את קובץ ההתקנה. הצעה זו קורצת בעיקר לשחקנים מזדמנים, אלה שאינם ששים להוציא כספים על בידור אופנתי. עד כאן מעולה. אבל כמו כל עסק עם יצר הישרדות בסיסי, גם חברות פיתוח

המשחקים צריכות להרוויח.

הפרולטריון של שחקני המחשבשורשיו של מודל ה-F2P מסתתרים במילניום הנוכחי, עם יציאתו של משחק התפקידים המקוון RuneScape, בשנת 2001. במשחק המדובר כל שחקן יכול ליצור לעצמו, בחינם, דמות שתייצג אותו בעולם הווירטואלי. בכל עת היתה קיימת בפני השחקן האפשרות לפתוח את הכיס כדי לקנות מנוי חודשי שיעניק לו בונוסים מיוחדים.

F2P-התנופה האמיתית שהזניקה את מודל הלמרכז הבמה התקבלה ממקום בלתי צפוי -משחקי הדפדפן של פייסבוק. הם החליפו את דמי המנוי החודשיים ב-"מיקרו-תשלומים" -חיזוקים תשלום חד-פעמי המיועד להפעיל ובונוסים נוספים על פי בחירת השחקן. באילו בונוסים וחיזוקים מדובר בדיוק? כאן מתחילה

להיווצר הבעיה.

משחקי הפייסבוק, רובם ככולם, עובדים על עיקרון זהה: גייס את חבריך שיעזרו לך במשחק -

ותוכל להתקדם מהר יותר. למי שאין את הזמן או הסבלנות לעבור על בסיס יומי בין פרופיל אחד למשנהו, בתקווה שחבריו ישתפו פעולה, תמורת להתקדם - נוספת אופציה קיימת כסף. לדוגמה, פארמוויל - סימולציית החווה שהפכה לאחד ממשחקי הפייסבוק הבולטים ביותר בתחום. השחקן מתחיל עם שטח אדמה כדי להתקדם וכמות משאבים מוגבלת. ריק

במשחק, עליו להשיג מטבעות ונקודות ניסיון על ידי טיפול בחווה שלו וביקור בחוות של חבריו. אולם האופציה האחרת, המהירה יותר, היא לקבל בונוס מיידי של אותם משאבים באמצעות תשלום הנכנס לכיסה של מפתחת המשחק. כך, נוצרו שני מעמדות: מחד, השחקנים החינמיים שמתקדמים במשחק לאט ובשביל הכיף, ומאידך השחקנים המשלמים, שמספרם רק הולך וגדל. אך אולי זה לא ביג דיל? אם נשים רגע בצד את תחושת הקיפוח של השחקנים החינמיים, הרי שהמטרה,

בסך הכל, היא ליהנות.

של הגדולות המשחקים מפתחות בינתיים, התעשייה ראו כי טוב, והחליטו לאמץ את המודל. ‏of‏Lord‏ the‏Rings של במקרה למשל, כך, Online - משחק תפקידים מקוון המבוסס על עולם הפנטזיה של טרילוגיית ספרי "שר הטבעות".נכון לעכשיו, ב-LOTRO אוכלוסיית השחקנים מחולקת לשלושה מעמדות: מנויים חודשיים,

הנהנים ממקסימום הטבות כל עוד הכסף זורם; שחקנים שקונים תכנים ספציפיים במיקרו-שנמצאים החינמיים, והשחקנים תשלומים; בתחתית הסולם. בתחילת הדרך המשחק היה מיועד למנויים משלמים בלבד וכולם היו שווים, אך לאור ירידה בהכנסות הוחלט לאמץ את מודל

.F2P-ה

מפתחת המשחק ניסתה לשדר עסקים כרגיל, ויצאה בהצהרה לפיה כל שחקן חינמי יכול להגיע עם הדמות שלו לרמה 50 - הרמה המקסימלית בחבילת הבסיס. נכון, אפשר להתקדם ולהגיע אל הרמה המקסימלית שמוצעת בחבילה החינמית, אך כדי לעשות זאת צריך לחסל עשרות ואולי מאות אלפי אויבים וירטואליים, המעניקים כל אחד כמות נקודות ניסיון מינימלית ביותר, מה שאינו פרקטי אלא אם תשעבדו את שארית חייכם למטרה. ועוד לא דיברנו על שלל המגבלות שמוטלות על אותו מגזר שחקנים עני ומקופח, להעביר ויחידה: אחת למטרה נועדו שכולן את השחקנים החינמיים שבעה מדורי גיהנום במטרה שיפתחו את הכיס, או שיפנו את מקומם לטובת אלה שכן. אגב, ההכנסות של המשחק מאז

המעבר כבר הספיקו להכפיל את עצמן.

העתיד שייך לעשירים?למכור חברות שמנסות ישנן למרבה הפלא, אלמנט את בו ולכלול מלא, במחיר משחק המיקרו-תשלומים המפלה. דוגמה אקטואלית היא המשחק דיאבלו 3 של בליזארד, מהבכירות בתעשייה עם מחזור הכנסות אסטרונומי. מוצריה הקודמים נחשבים בעיני רבים למופת בתחום World-הגיימינג, ואף מופיעים באופן קבוע בCyber Games - אולימפיאדת משחקי הווידיאו התחרותיים המתקיימת כל שנה בדרום קוריאה. בדיאבלו 3, שרחוק מלהימכר בחינם, המפתחת ביצעה צעד שהביא רבים ממעריציה להתפוצץ מזעם: היא יצרה מערכת שמאפשרת לשחקנים למכור חפצים וירטואליים אחד לשני תמורת כסף אמיתי. על כל עסקה כזאת שמתבצעת נלקחת

עמלה של 15% ישירות אל כיסה.

המערכת הקיימת מבטלת לחלוטין את כל הרעיון שהיה נהוג עד כה מאחורי משחקים אלו, לפיו גודל התגמול וההישגים תלוי בכישורי השחקן ומאמציו, ותו לא. לאור זאת ובעיות נוספות שבמרוצת להיות יכול במשחק, הקיימות הזמן ייזכר דיאבלו 3 כמשחק הכושל הראשון שהוציאה בליזארד. אבל התחזית הזאת כנראה לא באמת תזיז לחשבון הבנק העמוס לעייפה שלה, שברגעים אלה ממש ממשיך לצמוח לגבהים מפחידים בזכות אותה מערכת מכירת חפצים

שנויה במחלוקת.

מרבית משחקני הגרעין הקשה היו מעדיפים שהתעשייה תחזור למודל הקלאסי - תשלום בודד בעת רכישת המשחק, ומכאן והלאה הישגי השחקן יהיו תלויים אך ורק בכישוריו. לצערם, הקדקודים מצמרת התעשייה משמיעים דווקא קולות הפוכים. איבס גוילמונט, מנכ"ל חברת הפיתוח וההפצה הצרפתית Ubisoft )מפתחת כי העתיד טוען ,)Assassin's Creed סדרת נמצא במודל ה-F2P. לדבריו, הסיבה לכך היא כי כל המשחקים המשתמשים במודל מחייבים חיבור לרשת כדי להפעילם, דבר שיקשה על אלה הדוגלים בהורדות פיראטיות, ולכן הדבר יעיל יותר לחברה מבחינה כלכלית. גם טימי סוויני, מנכ"ל Epic האמריקנית )מפתחת הסדרות Unreal ו-War‏of‏Gears(, שותף לדעה זו אך יותר שונה: מנקודת מבט בה מנסה לתמוך

בסיס, בחבילת משחק לאור להוציא פשוט לקבל פידבקים עליו ולשחרר תוכן בתשלום נוסף בהתאם, מאשר להשקיע 30 מיליון דולרים על כותר מקיף ולהחזיק אצבעות שההשקעה תחזיר

את עצמה.

שאלה עמו מביא F2P-ה במודל השימוש עקרונית באשר למקומן העתידי של חברות המשחקים. יש לתהות האם ייתכן כי משחק מחשב, גם לאחר הגעתו למדפים, יישלט על ידי החברה המייצרת, שמאפשרת חוויית משחק מלאה או פגומה בהתאם למצבו הכלכלי של השחקן. אם התשובה חיובית, הרי שלא רחוק היום שבו רוב משחקי המחשב, במיוחד אלו של החברות הגדולות, יהיו לא יותר מאשר גרסאות מיתוג שעברו מוגבלות, )Demo( הדגמה מחדש כמשחקים חינמיים מלאים עם תוספות "אופציונליות". הכל כדי לחסוך למפתחות כסף על חשבוננו. על השחקנים הוותיקים להצביע עם הארנקים, אחרת המציאות הקורמת עור וגידים תהפוך לבלתי הפיכה - ותהרוס את התעשייה.

*

בדיאבלו 3, שרחוק מלהימכר בחינם, המפתחת ביצעה צעד

שהביא רבים ממעריציה להתפוצץ מזעם: היא יצרה

מערכת שמאפשרת לשחקנים למכור חפצים וירטואליים אחד

לשני תמורת כסף אמיתי. על כל עסקה כזאת שמתבצעת נלקחת

עמלה של 15% ישירות אל כיסה

המערכת הקיימת מבטלת לחלוטין את כל הרעיון שהיה נהוג עד כה מאחורי משחקים אלו, לפיו גודל

התגמול וההישגים תלוי בכישורי השחקן ומאמציו, ותו לא. לאור

זאת ובעיות נוספות הקיימות במשחק, יכול להיות שבמרוצת

הזמן ייזכר דיאבלו 3 כמשחק הכושל הראשון שהוציאה

בליזארד

לתת לאצבעות ללכת במקומך

טכנופובי

לוג'יטק, מיקרוסופט או אולי דווקא גאדג'ט כחול לבן – איזה סט מקלדת ועכבר הוא הטוב ביותר עבורכם? * יצאנו לבדוק איזה מוצר מספק את התמורה הטובה ביותר למחיר, איזה מספק ערך מוסף וממי כדאי להימנע * התוצאות מפתיעות

Smartype של KeyView – מקלדת חוטית עם מסך. הילד עם הפוטנציאל

אופן התפעול ומפרט הסוללות זהה למקלדת של לוג'יטק. הסט יקר כמעט פי שלושה מהסט הקודם, ולכן היינו סקפטיים אם הוא אכן שווה את זה. הספקנות הזו דעכה כאשר התחלנו לעבוד על המקלדת. היא מגיעה עם משטח התומך בעת ההקלדה, הבדל שמבחינים בו למשתמשים מתאימה היא מיידי. באופן הכבדים, המקלידים למעלה משעתיים ביום. מלבד הכפתורים הרגילים, המקלדת מגיעה גם עם מגוון מקשי קיצור ופונקציות שלא מגיעות עם המקלדות הסטנדרטיות. ככל שזמן העבודה התקדם למדנו להעריך את השימוש בכפתורים. לקח זמן עד שהתרגלנו לעבודה השוטפת ביחד עם הקיצורים, אך מרגע שזה קורה, קשה לחזור לשימוש הקודם. המקלדת הזו ומפסידה בקטגוריה בגודל סטנדרטי,

ל-MK220. מנגד, העכבר גדול למדי. ,"BlueTrack"המוצר כולל את טכנולוגית ה

על שפועלים אלחוטיים, ועכבר מקלדת אחד בערכה. הכלולות רגילות סוללות מי הגודל. הוא בסט הבולטים היתרונות שעובד במשטח עבודה מצומצם, או סתם מעדיף מקלדת קטנה וקומפקטית, ימצא

כאן פתרון מצוין.לקומפקטיות הזו יש מחיר: המקשים צמודים האחד לשני, וייתכן שייקח זמן עד שתתרגלו אליהם. לא פעם מצאנו את עצמנו מחפשים את מקש ה-Enter, שמגיע בגרסה קטנה Backspace-בהרבה מהרגיל. כך גם במקש הומקשי החצים. לא מצאנו שום מקשי קיצור או מקשים מיוחדים אחרים. אין תמיכה במפרקים של שורש כף היד. בסיכומו של דבר, המקלדת מתאימה לאלו שאינם נוטים להקליד הרבה,

ומחפשים מקלדת קטנה במחיר נוח. העכבר שמגיע עם הסט הוא סטנדרטי. האחיזה בו היא סבירה, אך בעת העבודה הכפתורים

שלו מפיקים המון רעש בהשוואה לעכברים אחרים. זהו חסרון נוסף שמראה שלא מדובר בסט שנועד לעבודה אינטנסיבית. מבחינת הדיוק, כל עוד השתמשנו בו לצרכים משרדיים העכבר היה מצוין. אלא כשמדובר במשחקים, הוא פחות מומלץ מאחר שזמן התגובה אינו מספק, וכאמור גם הרעש של הכפתורים עלול להפוך למטרד גדול. באשר לכפתורים עצמם, לא תמצאו כאן הרבה מעבר ל"קליק ימני" ו"קליק שמאלי". הגלגלת שנמצאת בין שתי הכפתורים היא סבירה, ועובדת בצורה מדויקת

בכל הדפדפנים והאתרים. במערכות רק תומך כי הסט לציין, חשוב OS-ו-ויסטה )ולא ב XP ,7 ההפעלה חלונותX של המק(. ישנו גם פיצ'ר חביב, מעין תא בתוך המקלדת שבו תוכלו לשים את משדר ה-Stick‏USB כאשר תסיימו עם העבודה או

תרצו לקחת את המקלדת לנסיעה.

שקלים מ-95 החל - המחיר גם .KSP-ו אייבורי ברשתות, הפשטות, הקומפקטיות והמקלדת

המלאה הן סיבות לא רעות.

מוצר לא ארגונומי - חסר תמיכה וצפוף מתאים אינו הסט בנוסף, למדי. למערכות ההפעלה של מחשבי אפל,

והעכבר מרעיש לא מעט.

באשר יותר גבוהים ביצועים המבטיחה לרגישות העכבר על משטחים. העכבר אכן הציג רמות דיוק גבוהות גם כאשר עבדנו על משטחים כמו פלסטיק מחוספס, ובזמן משחקים ראינו ביצועים טובים יותר מאשר העכבר של לוג'יטק. אולם מהירות התגובה לוקה בחסר, ונדמה יעדיפו שגיימרים יעדיפו

סט אחר.

העכבר מציע כפתורים בצדדים, איתם תוכלו בצורה גלילת עמודים כמו לבצע פעולות מדויקת, פונקציה חשובה בעיקר לאור העובדה שהגלגלת במרכז העכבר משוחררת מדי - תנועה קטנה ותמצאו את עצמכם בתחתית העמוד. גם כאן תוכלו להכניס את ה-USB‏Stick לתוך הסט בגמר העבודה, ולשאת אותו בחופשיות. כל פעם שתשימו את המשדר בתא

האחסון, ייכבה העכבר את עצמו.

מחיר מעט גבוה - 279-210 שקלים ברשתות באג, אייבורי ו-KSP. בנוסף אינטואיטיבי, ולא מסורבל הוא מצריך התקנת דרייברים למקשי

הקיצור ונדרש זמן להתרגל אליו.

למפרקים, ארגונומית תמיכה מקשי קיצור, עכבר מדויק, מתאים אפל של ההפעלה למערכות )תאימות חלקית במקשי הקיצור(.

BlueTrack Desktop 3000 של מיקרוסופט - האינטלקטואל של החבר'ה

מחיר גבוה - 399 שקלים ברשתות באג ו-KSP. לא אלחוטי, ללא עכבר, מקלדת לא מלאה, מסיחים בזמן למערכות מתאים לא העבודה,

ההפעלה של מחשבי אפל.

עוזר להקליד נכון, מהר יותר וללא שגיאות.

מקלדת עם מסך קטן, באמצעותו ניתן לראות את מה שכותבים מבלי להזיז את המבט. המוצר משווק כפתרון למתקשים בהקלדה או עושים את צעדיהם הראשונים בתחום המחשבים. יוזמה מבורכת, אך בפועל ישנם מכשולים. למשל, כשהוצאנו את המקלדת מהקופסה, גילינו שעלינו לגשת לאתר החברה ולהוריד מספר דרייברים על מנת שנוכל להשתמש ."Plug&Play"במקלדת. ניתן היה לצפות ל לעומת חסרון - חוטית היא המקלדת המקלדות לעיל, בטח כאשר מדובר במוצר יקר יותר. היא מגיעה ללא עכבר או משטח במהלך הקיים. העכבר את שמחליף מגע העבודה ניתן להבחין בקלות בכל מה שאנחנו כותבים. מבחינת הנוחות, לא תמצאו שום ובנוסף המפרקים, לאזור תמיכה משטח המקלדת אינה מלאה. המקשים נוחים ושקטים, וברגע שהתרגלנו לעובדה שאין לנו מספרים

בחלקה הימני של המקלדת נעלמו התלונות. למקלדת תכונה ייחודית נוספת, שמאפשרת כמו שונות הודעות המסך גבי על לראות יש חדשות. ועדכוני מיילים על התראות את הורידו עצמן ההתראות שגם לציין רמת הריכוז שלנו, ונוצר מצב שבו המקלדת שאמורה להקל על עבודת הכתיבה הפכה לזו שמייצרת מסיחים, שמאריכים את זמן העבודה. המק משתמשי לוג'יטק, של לסט בדומה

יתאכזבו לגלות שהמוצר לא רלוונטי עבורם.

אלו מכם שמתקשים להקליד בצורה מהירה וללא שגיאות ימצאו במוצר פתרון לבעיה. אם אינכם נמנים על קטגוריה זו, היינו ממליצים על אחת משתי המקלדות הקודמות. יש לקוות, כי בעתיד המקלדת תעבור שינויים שיהפכו את השימוש בה לפשוט יותר, שיעזרו לממש את

הפוטנציאל שלה.

MK220 של לוג'יטק - פשוט, זול וקומפקטי, אך לא חכם

מאת // אריאל וגנר

15

בין החיבורים16

איפה ישנם עוד אנשים: סר סטנלי מתיוס

ולפעמים הספורט הוא רק ספורט

הדרבי ששינה את פני היסטוריה

מאת // רוני קרצנר

בשנת 2002 נבחר סר סטנלי מתיוס לראשון שיכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי. עשר שנים חלפו מאז, ועתה נבחר להיות הראשון שיכנס בגביע זכה לא להיכל התהילה שלנו. מעולם העולם, וגם אליפות אירופה או אנגליה לא רשם. ברזומה שלו מופיע רק גביע אנגלי אחד קטן. אם כך, מהי הסיבה שבגללה אנשי הממלכה בחרו בו לפני אגדות אנגליות נוספות דוגמת שאנקלי,

באזבי וצ'רלטון?

השאלה הזו ליוותה גם אותי טרם בחרתי את השחקן הראשון לפנתיאון. האם זה צריך להיות כדורגלן, כדורסלן או דווקא מענף ספורט אחר? שמות רבים נזרקו, עד שהגעתי למסקנה - סר היותו מלבד מתיוס, כי למה? מתיוס. סטנלי כדורגלן, מסמל משהו מעבר לאייקון ספורטיבי -

מאת // רוני קרצנר

בסוף עונת הכדורסל החולפת, רגע אחרי שסיימו להשתכר קלות מהשמפניות, עיכלו שחקני הפועל תל אביב שתי עובדות חשובות: סוף סוף הם חוזרים לליגת העל, וחשוב מכך - לדרבים הלוהטים מול היריבה המושבעת עונה מסעירה, שכוללת לפני רגע בצהוב. עימות צהוב-אדום כבר במחזור השמיני ב-2 בדצמבר, יש להיזכר בדרבי אחד מיוחד במינו - הדרבי ששינה את פני ההיסטוריה בכדורסל

הישראלי. טוב, תלוי את מי תשאלו.

זה היה הדרבי הראשון בין שתי הקבוצות. 21 באוגוסט, 1953, מחזור שביעי בליגה הארצית, שאז עוד ענתה לשם "ליגת המבחן" - ניסיון להקמת ליגה רשמית. הליגה כללה סך הכל המיעוט אדומות, הרוב קבוצות, שמונה

צהובות.

מאות אוהדים הגיעו למגרש "עמירם" שבתל אביב. כמו בכל דרבי, גם בזה הראשון האוהדים שריקת לפני הרבה מבית, טעונים הגיעו את לשים אפשר שהפעם אלא הפתיחה. האצבע היכן הכל התחיל: המועד המקורי של המשחק היה ב-19 ביולי, חודש לפני המפגש הראשון, אך לשחקני מכבי היו תוכניות אחרות

- להבריז.

באותו יום האורות היו כבויים, השערים היו נעולים, כסאות הפלסטיק היו מורמים, ורק 12 שחקנים אדומים חיכו מחוץ לשערים בלי כלום. דמיינו לכם את הסיטואציה. לדעת בעיתונים נכתב, כי מכבי הציונים הם לא פחות

מדור הפנתיאון מבקש להזכיר אגדות הספורט שקשה מאד לשכוח * חלקם חלפו מהעולם, אחרים עוד בין החיים ויש כאלו שעדיין פעילים – אבל לכולם משהו מיוחד * והפעם: סר סטלני מתיוס, מהספורטאים הבודדים לזכות בתואר האצולה, והכל בגלל הג'נטלמן המיוחד שהיה

לצד שנאת האחר שהפכה לנורמה בנוף המקומי, ובכדורגל בפרט, החליטה קבוצת חברים אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל להתאגד למען מטרה אחת חשובה – לנצח את הגזענות במגרשים * "קיבלנו המון איומים מגורמים קיצוניים ביציע, שלא היה נוח להם לשמוע את הדעות שלנו", אומר נדב

הייפרט, ממקימי הארגון * עם תמיכת הילדים ביציעים, חברים ממגוון קבוצות וגישה א-פוליטית – אל תתפלאו אם הם יצליחו

אהבה למשחק.מתיוס נשם כדורגל, חי כדורגל, הושפע מכדורגל והשפיע על הכדורגל. הוא שיחק בכל הקריירה סיטי סטוק קטנות, בקבוצות שלו הארוכה ובלקפול, מהסיבה הפשוטה - הוא אהב כל רגע. כל עוד הוא יכל לעשות את זה, אמר: למה לא? הוא

המשיך, והיה ממשיך עד היום אם רק היה יכול.

הוא שיחק למעלה מ-700 משחקי ליגה. הוא פרש מהנבחרת בגיל 42, כאשר הבישול האחרון שלו בליגה האנגלית הבכירה היה בגיל 50 וקצת. חשבתם שכך הוא סיים? ממש לא. הוא עבר לליגות נמוכות, ומאוחר יותר הפך למאמן-שחקן בליגה

המלטזית, והמשיך לשחק עד גיל 60!

מתיוס זכה לכינוי "הקוסם". הוא שיחק כקיצוני באגף ימין ונאמר עליו כי היה בעל כדרור פנומנלי. במהלך מאות המשחקים שצלח, היה צריך לתקל

מאת // רוני קרצנר

הכל התחיל לפני כשנתיים. מספר חברים, תושבים קבועים ביציע 11, השתעשעו ברעיון של הקמת ארגון אוהדים חריג בנוף הישראלי. לא רק אהבת הקבוצה היתה לנגד עיניהם, כי אם מיגור תופעת הגזענות שמסרבת להיעלם מהמגרשים. כשברקע ישנן קבוצות אוהדים דומיננטיות בעלות מאות ו"השחקן "האולטראס" כמו רשומים, חברים ה-12", היה ברור שלא מדובר במשימה פשוטה. אז נכון, הארגון עדיין בחיתוליו, אבל עם מוטו כזה

הם חייבים להצליח.

"היינו חברים בארגון האוהדים 'השחקן ה-12'", נזכר נדב הייפרט, ממקימי הארגון, "והתחלנו להרגיש בהלך רוח קיצוני בארגון, שאינו משקף את דעתנו. בשלב מסוים הבנו שאנחנו חייבים לשנות. כשראינו שבתוך 'השחקן ה-12' אי אפשר לעשות את זה, גיששנו אצל אחרים ביציע. גילינו שיש עוד אנשים שחושבים כמונו, והחלטנו לעשות

מחאה מסודרת".

"הצעד הראשון, עוד בטרם הפכנו לארגון, היה

מדי פעם שחקני התקפה ששעטו לעברו במלוא המרץ. אך מתיוס לא פחד לרגע, ותיקל אותם בצורה מיוחדת שזיכתה אותו בתואר "הג'נטלמן של המתקלים". הוא היה בן של מתאגרף, שניכר כי השפיע לטובה על הרוח הספורטיבית שלו. יעיד על כך הנתון המדהים הבא: לאורך כל הקריירה הארוכה שלו, שנמשכה מגיל 17 ועד גיל 60, לא קיבל ולו כרטיס אחד, צהוב או אדום. תראו לי

שחקן אחד הגון ממנו.

כאמור, מתיוס לא זכה בהרבה תארים. אבל בשנת 1953, הוא סוף סוף זכה להגשים חלום - וכמה שזה היה מתוק. בשנים שלפני כן הגיע פעמיים לגמר הגביע האנגלי והפסיד. הפעם היריבה היתה בולטון, שאף פתחה את המשחק בסערה והובילה 3-1. בלקפול, קבוצתו של "הקוסם", לא נלחצה. הוא אמנם היה כבר בן 37, אבל אי אפשר להגיד שנס ליחו: במספר פעולות מרשימות הפך את התוצאה וסידר לקבוצתו 3:4 מדהים, ותואר אישי ראשון לשחקן שכבר חשב שלא יזכה לראות את

היום הזה.

היום יותר ויותר ילדים מזדהים איתנו, ואם לומר את האמת אז לא מדובר רק בילדים. אין יותר את

הקונצנזוס הגזעני שהיה בעבר ביציע".

איך נוצר החיבור עם התומכים החדשים?"כפי שאמרתי, יש תגובות שונות בקשר לרעיון ולדעות שעומדות מאחורינו. יש כאלה שלא מבינים מה אנחנו רוצים בכלל, יש כאלו שמאיימים ויש גם מי שמסכימים, נכנסים, תומכים ועוזרים כמה שיותר. אנחנו לא מחפשים להכניס את הדעות זאת לא ביציע. בכוח, ובטח לא לשלוט שלנו המטרה שלנו. לא אכפת לנו שהתומכים לא ילבשו חולצה של GSG, רק שלא ישירו שירים געזניים ופוגעניים. גם כמות האנשים לא משחקת תפקיד, אכפת לנו להעצים את האמירה שמאחורינו. לא

מחפשים להתרחב בכוח".

חשבתם על שינוי מעבר לקהל של מכבי תל אביב, בכל מגרשי הכדורגל?

"יש לנו חברים שאוהבים מגוון קבוצות. ברור לנו שישנה בעיה קשה בבית''ר ירושלים, הרבה יותר קשה מזו שהיתה אצלנו. במקרה הזה, אנחנו יודעים שיש שם אנשים שרוצים לעשות את השינוי

לאחר המשחק, בעוד שחקני בולטון נשכבים עצובים אחד אחד על כר הדשא והאוהדים נעים בין עצב להתרגשות )למרות שהפסידו בגמר, הם זכו לצפות ברגע היסטורי(, הגיע אחד השחקנים ואמר: "זה הגמר של סטנלי". אמר וצדק. מאז ועד היום גמר הגביע האנגלי בכדורגל נקרא סטנלי

קאפ, על שם הפנומן סטנלי מתיוס.

האנגלי להיות נבחר הוא אחרי שנים שלוש הראשון שזכה בתואר שחקן השנה באירופה. בגיל חמישים, רגע אחרי שפרש ממשחק פעיל בליגה האנגלית הבכירה, נערך לכבודו של "הקוסם" מתיוס משחק ראווה. במשחק השתתפו אלפרדו די סטפנו ופרנץ פושקש, אגדות כדורגל שכולם עדיין זוכרים. בדומה לקלישאה, כולם באו מאהבה. מתיוס זכה בתואר סר בלי הרבה היסוסים, וכך הונצח באופן רשמי בדפי ההיסטוריה של הכדורגל האנגלי. אגב, הוא בין הכדורגלנים הבודדים שקיבלו

תואר האצולה הנכסף.

שחקן גדול לא תמיד נמדד בתארים, אלא באישיות ובקסם האישי. הגינות, יושר ובעיקר אהבה מכל הלב עזרו למתיוס לקבל את התואר הראוי. אם לא היה נפטר בשנת 2000, אולי עוד היינו רואים

אותו משחק ואפילו מבשל קסם נדיר.

אותה את עזב הכדורגל שונה. המצב היום ועסקנים לכסף ונמשך הכרנו, שכולנו אהבה שלא תמיד מסתדרים עם התמדה וכישרון. זו הסיבה שאנחנו צריכים לזכור שכל הסיפור הוא האהבה למשחק. אין מי שמתאים יותר לספר זאת מאשר סר סטלני מתיוס, שנולד ונשם את האהבה הזו עד לגיל שרבים כבר מתהפכים בקברם. היש מתאים ממנו להיות הראשון בפנתיאון?

*

החיוני, אבל הם מעטים וקשה להם להתבלט. אנחנו קודם עוסקים ביציע שלנו. יש הרבה עבודה,

לא נוכל לעבור בין כל המגרשים בעניין הזה".

למרות המטרה הכנה והחשובה, הייפרט מרגיש צורך להבהיר כי "מטרת ה-GSG היא לא להכניס את השמאל ליציע ולא לחנך את ההמון, אלא לאהוד

הוא היה בן של מתאגרף, שניכר כי השפיע לטובה על הרוח

הספורטיבית שלו. יעיד על כך הנתון המדהים הבא: לאורך כל

הקריירה הארוכה שלו, שנמשכה מגיל 17 ועד גיל 60, לא קיבל ולו

כרטיס אחד, צהוב או אדום. תראו לי שחקן אחד הגון ממנו

מעבריינים, או גרוע מזה, פחדנים. מנגד, היו גם כאלה שכתבו שהשליטה של הפועל בכדורסל היא פשע מאורגן. העיר התחלקה לשניים בפעם

הראשונה.

כל כדורסל, היה הרבה לא באותה תקופה שכן המושג הפסד טכני, ולכן דחו את ההצגה, שנקבעה כאמור ל-21 באוגוסט. היה זה המשחק האחרון של המחזור הראשון, כששתי הקבוצות צמודות בראש הטבלה יחד עם הפועל חולון )שחנכה אז, ביום העצמאות החמישי של מדינת ישראל, את אולמה החדש "היכל האחד במאי"

שלימים ייקרא "אולם הפחים"(.

"הפועל הוביל – מכבי ניצח" היתה הכותרת בעיתון, והיא נכתבה עוד פעמים רבות מאז בטורי הכדורסל. הדרבי הראשון של הכדורסל הסתיים בתבוסה לאדומים. מאז ואילך, התמונה לא ממש השתנתה, ויעידו על כך 50 אליפויות

למכבי ו-5 בלבד להפועל.

השנה, אחרי היעדרות של כמה שנים, במהלכן חוותה פירוק והרכבה מחדש על ידי אוהדים טובים ומסורים, חוזרת הפועל לבימה המרכזית. לנקום תנסה היא השמיני במחזור כבר ביריבתה המושבעת בצהוב. נכון, זה אמנם לא יהיה במגרש "עמירם", ואולי יהיו קצת יותר ממאות צופים, אבל אולי זו תהיה תחילתה של היסטוריה חדשה, דרבי חדש שישנה את פני הכדורסל. אולם כבר עכשיו אפשר להיות בטוחים - יהיה חם. "כל משחק דרבי, ויהיה בכל ענף, מעורר עניין רב בקהל", נכתב אז בעיתון.

וההיסטוריה לא משקרת. *

את מכבי תל אביב ללא שנאה. במילים אחרות, הרעיון הוא ליצור מצב של יציע אוהדים א-פוליטי".

"לא כולנו אנשי שמאל", ממשיך חבר נוסף מראשי הארגון, "אבל כולנו בני אדם ונגד הגזענות, וזה מה שמאגד אותנו. הגזענות השכיחה היא נגד גזענות ערבים, אבל אנחנו מגנים כל סוג של וקריאות פוגעניות, בין אם זה נהמות לשחורים

או כל דבר אחר".

מה עושים בתכלס, כשאלפי אנשים מתחילים לשיר שירים גזעניים?

"אנחנו צועקים חזק יותר. כשרק התחלנו, עמדנו יחד עם כל הקהל של מכבי בשער 11. לפתע החלו לשיר שיר גזעני. אחד משלנו שרק בוז, ואז רוב הקהל החל לשרוק איתו. בפעם הראשונה ראינו שיש הרבה שחושבים כמונו. היום זה רק מתעצם, ואנחנו מצליחים להפסיק הרבה שירים

מהסוג הזה".

מה קורה כששרים על סלים טועמה?"כששרים סלים טועמה מחבל, אנחנו שרים בקול יותר חזק מהם: אני שונא את הפועל. היום כבר ויותר אנשים אפשר להגיד בפה מלא שיותר מתחילים לשיר את המילים כמונו. כמובן שיש לא מעט שעדיין שרים נגד הערבים, אבל הרוב כן

תומך, וזה מה שמשאיר אותנו שם".

יצא לכם לנסוע עם הקבוצה למשחקים בחו"ל?"בחו''ל זה סיפור אחר. באחת הפעמים נסענו ליוון וניסינו להתבלט, ודיברנו אפילו עם יוונים על דעותינו, אבל זה לא ממש עזר. התקיפו אותנו .GSG-אוהדים יוונים ואפילו שרפו את הדגל של ה

אין שם טוב כל כך לישראל".

חברי ה-GSG הם קודם כל חברים. הם היו חברים ביציע, הם הקימו ביחד את הארגון והם עדיין מבלים שעות ביחד. יש משהו בהם משהו שונה. "פירושו הלא מילולי של ה-GSG הוא תבוא בגישה

טובה ובצורה טובה - וזה יתפוס". כשאני שואל לפשר השם, עונים החברים שמדובר בבדיחה פרטית, על אחד מחברי הקבוצה. "כל זה קרה בזמן משחק של מכבי, כשכל החברים היו ביחד

בפריז ושתו כמה בירות", הם מסבירים.

"יוסף חיים ברנר אמר פעם בוועידת ההסתדרות, מיד לאחר שלא נתנו לו את זכות הדיבור וביקשו ממנו רק יצביע, 'אין לי את רשות הדיבור, אבל יש לי את רשות הצעקה' - וכך זה עובד. כשיש שיר גזעני, החבר'ה מה-GSG פשוט מנסים להישמע יותר מהרוב. בסופו של יום, אנחנו מנסים לעשות הכל כדי שהשינוי יצליח, כי הכדורגל הוא בבחינת

מראה מוקצנת למדינה כולה", אומר הייפרט.

"לא ההמון נטול האידיאה ינצח, כי אם קומץ אנשים הנאמן לדגלם", הוא מקריא לסיום מגב החולצה של הארגון. "אל תפחדו מפוליטיקה ואל תפחדו לדבר. בסוף, הדרך הנכונה תנצח, והציטוט

הזה - זאת הדרך שלפיה אנחנו פועלים". *

"יוסף חיים ברנר אמר פעם בוועידת ההסתדרות, מיד לאחר שלא נתנו לו

את זכות הדיבור וביקשו ממנו רק יצביע, 'אין לי את רשות הדיבור,

אבל יש לי את רשות הצעקה' - וכך זה עובד. כשיש שיר גזעני, החבר'ה

מה–GSG פשוט מנסים להישמע יותר מהרוב. בסופו של יום, אנחנו מנסים לעשות הכל כדי שהשינוי

יצליח, כי הכדורגל הוא בבחינת מראה מוקצנת למדינה כולה"

להוציא חולצות שמציגות את דעותינו", הוא ממשיך. "זה היה שונה בנוף של שער 11, במיוחד כאשר אנחנו חלק מ'השחקן ה-12' - ארגון מסודר עם תומכים רבים וחולצות מזהות. כשראינו שזה

לא מספיק, החלטנו להקים ארגון משלנו".

אלא שלמרות ההסבר הפשוט, המציאות היתה הרבה יותר קשה: "קיבלנו המון איומים מגורמים קיצוניים ביציע, שלא היה נוח להם לשמוע את הדעות שלנו. זה לא חדש", אומר הייפרט בקור רוח. "גם כשהיינו חלק מ'השחקן ה-12', קיבלנו איומים במטרה להשתיק את דעותינו. אבל אם אנשים בסוף כן מזדהים איתנו, זה שווה את זה".

איך הקהל מגיב? יש התעניינות?"המטרה מעומדת מאחורי ארגונים אחרים היא אהבת את להכניס למשחקים. קהל למשוך המשחק לילדים, שבבוא היום ימשיכו עם הקבוצה. זאת מטרה חשובה, מעולה ומבורכת, אבל בפועל זה עובד אחרת. הילדים אכן נשארים, אבל הופכים להיות אחד מן ההמון, כאלה ששרים שירים גזעניים ומקללים שחקנים ללא קשר ליכולת

הספורטיבית שלהם, וזה חבל.

"המטרה מעומדת מאחורי ארגונים אחרים היא למשוך קהל למשחקים. להכניס את אהבת המשחק לילדים, שבבוא היום ימשיכו עם הקבוצה.

זאת מטרה חשובה, מעולה ומבורכת, אבל בפועל זה עובד

אחרת. הילדים אכן נשארים, אבל הופכים להיות אחד מן ההמון, כאלה

ששרים שירים גזעניים ומקללים"

המטאטא שיורההפנתיאון

ג'נטלמן ושחקן. כולם אהבו את סר סטנלי מתיוס )שני מימין(

3 בריכות הפתוחות כל השנה וספא מפנק - סאונות וג'קוזי, שטח נופש ומדשאותבריכה אולימפית מחוממת בחודשי החורף | שתי בריכות חצי אולימפיות מקורות ומחוממות | רחצות ליליות בקיץ.

חדר כושר הגדול מסוגו בארץ, אולם ספורט ואצטדיון אתלטיקהשני מפלסים של מיכשור אירובי וכוח מתקדם, TRX, משקולות ועוד | ליווי ובניית תוכנית אימון אישית | פתוח עד 24:00.

מגוון שעורי סטודיו לכל הגילאים והרמותמיטב המדריכים בארץ - זומבה | יוגה | אירובי דאנס | פילאטיס מזרן | קיקבוקס | פיטבול | עיצוב הגוף | אומנויות לחימה | צ'י קונג

| התעמלות במים | אולם ספינינג חדש | ריקודי עם ועוד....מרכז הספורטמחיר לסטודנט באוניברסיטת תל-אביב, המשלם דמי רווחה | ע"פ התקנון | ט.ל.ח.

שער 9

רק 142 ₪ לחודשלמנוי שנתי !

הטבות למצטרפים עד 31.10.12

מרכז הספורט,בטוח תמצאו משהו שתאהבו...

אוכל

דברים בעלמהמתכונים, תמונות והגיגים ממטבחה של אשת חיל

מאת // עלמה איגרא

בלילה לפני שהיא נרדמת היא צריכה לרתום את כל הסוסים הפנימיים אחד אחד ולבקש מהם קצת שקט. אבל הסוסים נטרפים מרעש הזבובים, והזנבות שלהם מצליפים באוויר והיא נשארת ערה.

מפעם לפעם היא מחקה את קצב הנשימות של האיש שישן לידה ומנסה ללמוד ממנו איך משחררים את היום מתוך כפות הידיים הקפוצות ואיך נרדמים בשלווה.

רק כאשר היא מבינה שכבר אבוד, וממילא לא תישן הלילה, היא נרגעת סוף סוף. כי האובדן יש בו הרבה מאוד פעמים נחמה, ובכל אופן הוא רך יותר לפנות בוקר. היא עולה אל גג הבניין ורואה את השמיים השחורים של תל אביב נעשים אפורים ואז ורודים.

היא פורסת לעצמה מנגו ושותה קפה שחור.היא רואה את העיר מתעוררת.

למשל משאית של תנובה נוסעת לכיוון שדרות הר ציון. או את הצעירים מאריתריאה שמתגודדים בפינת הרחוב לחכות שם שאולי מישהו יאסוף אותם לעבודה של יום אחד, צ'יק-צ'ק קוראים לזה. עבודות זמניות בבניין או בחקלאות או בניקיון, שאף פעם אין בהן ודאות ולא תמיד יש בהן תשלום ואם יש הוא לרוב נמוך מדי ואפשר להיפצע בהן. למשל את האנשים שרק בשעה הזו חוזרים הביתה והם מטושטשים מעייפות או מאלכוהול או מאלימות

או מהספק הזה שבין יום ולילה ומותר ואסור וסדר יום, וחיים. למשל אנשים מאמינים שקמים בעונה הזו מוקדם כדי להגיד סליחות.מגג הבניין אפשר להרגיש רוח, והיא רואה את הקו הורוד מעל הבניינים של תל אביב ואת שכבת האובך ואת שכבת האבק והלכלוך ואת שכבת החלומות ואת שכבת הכמה-התגעגעתי-לכאן ואת שכבת האני-לא-מבינה-בכלל-שאני-כאן ואת שכבת המה-אעשה-כאן ואת שכבת האיך-אני-מתמודדת-שוב-עם-סוג-האישה-שאני-כאן ואת שכבת היהיה-בסדר ואת השכבה השחורה שבה עדיין לילה ואת השכבה הכחולה בהירה והכחולה כהה ואת

הצבעים של הורוד שנעלמים.

היא חושבת בסופו של דבר ואומרת לעצמה, אין לי הרבה ברירות. כמו כל האנשים גם אני אצטרך בסופו של דבר לחיות עם עצמי בשלום ולהמשיך לעשות רק את מה שאני יודעת או מסוגלת לעשות, כלומר לקרוא ספרים ולכתוב מילים ולבשל ירקות ולאהוב חזק את האנשים שאני אוהבת ולהתגעגע הרבה ולכמוה הרבה ולקלף מנגואים ביד מיומנת גם בחושך, ולבחור בשוק עגבניות גדולות שאפשר לרוקן עם כף, ולפעמים גם לא להצליח להירדם.

זה לא נורא כל כך, לראות זריחות.

כמה טיפים חשובים: ריקון עגבניות. באופן כללי אם העגבניות שלכם לא רכות מדי ולא קשות מדי, לרוקן עגבניות זה לא עסק מסובך. צריך לחתוך את החלק העליון של העגבנייה )סביב לאיפה שהעוקץ( ואז ניתן לראות בבירור את הגבולות הפנימיים שלה, בין הזרעים לקליפה. בשלב זה אפשר לנעוץ כף ולהפריד את

הזרעים והמיץ של העגבנייה מהמסביב שלה. שולפים את הבפנוכו של העגבנייה, ועוברים שוב עם הכף כדי לוודא שגרפתם את כל הבשר.

אפייה. אחד האתגרים במתכון הזה היה לאפות את העגבניות מבלי לייבש אותן ומבלי שישרפו. השתמשתי בפיירקס עמוק שאפשר לסגור במכסה, וזה פתר את הבעיה. אם אין לכם פיירקס, כל סוג של תבנית עמוקה שאפשר לסגור אותה עם נייר כסף תעבוד אחלה.

הגשה. המנה הזו טעימה כמו שהיא, אבל אם תוסיפו קצת טחינה חריפה היא תשתדרג משמעותית. אז כדאי.

יאללה למטבח! )8 עגבניות, כלומר כ-3 מנות(

מצרכים: 8 עגבניות בשלות וגדולות )סך הכל 850 גרם(

1 בצל קטן2 שיני שום

שני שליש כוס עדשים אדומות קטנות1 כפית פפריקה מתוקה )עדיף מעושנת, אם יש,

זה יופי של טעם(חצי כפית מלח )או פחות, לפי הטעם(

רבע כפית צ'ילי טחוןרבע צרור גדול של פטרוזיליה קצוצה דק )אחרי

שקצוץ זה בערך שליש כוס(שליש כוס אגוזי מלך

הכנה:מתחילים עם לרוקן את העגבניות: פורסים את החלק העליון של כל עגבנייה )קצת פחות מרבע( *ומניחים בצד את הכובע הזה. גורפים בעזרת כף את הזרעים והמיץ של העגבנייה לתוך קערה )זהירות, שלא ישפך לכם המיץ, הוא ממש טעים. כדאי לעבוד מעל קערה(. מניחים את המכסה של כל עגבנייה על העגבנייה, כדי שלא תתבלבלו אחר כך ותוכלו למצוא בדיוק את החלק הנכון

שמשלים את העגבנייה שלכם.מכינים את המילוי: לפרוס את הבצל לקוביות קטנות. לחתוך את שיני השום לקוביות קטנות. *

לחתוך קצת עם סכין את חתיכות העגבנייה שרוקנתם כדי שיהיו קטנות יותר.מחממים קצת שמן בסיר קטן, מטגנים את הבצל והשום כמה רגעים, ומוסיפים את העגבניות, יחד *עם העדשים וכוס אחת של מים. מביאים לרתיחה ואז מורידים לאש קטנה, ומבשלים עד שהעדשים

רכות וקצת מתפרקות )בערך 25 דקות(. מכבים את האש ומוסיפים את הפפריקה, המלח והצ'ילי. *

קוצצים את הפטרוזיליה ואגוזי המלך ומוסיפים אותם לתערובת העדשים. מערבבים עד שכל *החומרים מפוזרים באופן שווה בתערובת.

ממלאים את העגבניות בתערובת העדשים. אפשר לעשות את זה עם כף, אבל בסוף צריך ללחוץ *טיפה עם האצבעות כדי להדק את התערובת בתוך העגבנייה. בניגוד לממולאים עם אורז, שבהם צריך להשאיר הרבה מקום לאורז שיתנפח, בממולאים האלה העדשים כבר מבושלות ולא יתנפחו

לשום מקום, ולכן ממלאים את העגבנייה עד הסוף. סוגרים כל עגבנייה ב"מכסה" שלה.מניחים את העגבניות צפופות להן בתבנית. שופכים על תחתית התבנית שליש כוס מים, רק כדי *למנוע מהעגבניות להתייבש. סוגרים במכסה אם יש לכם או בנייר כסף, ואופים 20 דקות בחום

של 180 מעלות.מגישים חם עם טחינה מתובלת. *

צילומים: אבנר ברק

17

פלגיאט18

הגיבור הלא מושר

בשירות הוד מעלתה

משנה: כסף גדול? סיבובי הופעות מפוצצים? תשכחו מזה * הסרט New Garage Explosion!! :In Love With These Times לוקח אותנו מאחורי הקלעים של תחיית סצנת הגראג' האמריקנית, ופותח צוהר לצדדים המלוכלכים והסיזיפיים של עולם המוזיקה שבשוליים

סוכן 007 ג'יימס בונד כבר מזמן הפך למותג עולמי, עם מיליוני מעריצים ששואפים "להיות כמוהו, להשכיב בנות יפות ולהרוג את הרעים בקלות וסטייל" * "סקייפול", הסרט החדש בסדרה שעלילתו נשמרת כסוד מדינה, מגיע לאקרנים עם הבטחות לאקשן חסר מעצורים, קונפליקטים רגשיים ופמיניזם

מופגן * קווים לדמותו של הסוכן החשאי המפורסם בהיסטוריה

מאת // רודי קיסלר

השאלה זו לז'אנר? להפוך בשביל צריך מה המתבקשת מהסרט :!!Explosion‏Garage‏New‏Times‏These‏With‏Love‏‏In - דוקומנטרי פרי יצירתם של ארון בראון )Brown‏Aaron( וג'וזף פטל )Patel‏Joseph(, העוסק בתחיית סצנת הגראג'

האמריקנית.הבחירה בסצנה המוזיקלית אינה מקרית. כיוצרים דוקומנטריים זהו מכרה זהב עבור הבמאים, שכן טרם נראה סרט תיעודי בנושא. אפשר לומר, כי היא לא היתה מפותחת דיה בכדי שתקבל כמעט שעה וחצי של פילם, אך עם זאת התרחבה מספיק כדי שישימו לב אליה. מנגד, מדובר בז'אנר שמעלה

שאלות בנוגע לטיבה של מוזיקה פופולרית, והקשר שלה עם אומנות להמונים - המדיום הקולנועי. היוצרים בוחרים להציג מושא יצירתם דווקא מבפנים, ולא למקם את המצלמה שלהם כמתבוננת מהצד, כפי שאנו רגילים לראות בדוקומנטרי. נאמנה למוזיקה. הזו בוחרת להישאר הזווית לא מצג שווא של כוכבי רוק נוצצים, אלא מבט

מאת // שיר איטה

ג'יימס בונד חוגג יובל שנים. אם להוסיף על כך את ,)Skyfall( "יציאתו לאקרנים של הסרט "סקייפולנגלה שזו השנה של הסוכן בשירות הוד מעלתה. סדרת הסרטים, המבוססים על ספריו של איאן פלמינג, זכתה להצלחה מסחררת, ושירי הנושא שלה הפכו לתרנגולת זהב שכל מוזיקאי רוצה בה חלק, בהם טום ג'ונס, ננסי סינטרה ופול מקרטני )ועתה אדל שמבצעת את השיר ב"סקייפול"(. וכמובן, גם הפארודיות דוגמת "אוסטין פאוורס" ו"ג'וני אינגליש" - אותה כתבו ניל פרביס ורוברט

היוצרים בוחרים להציג מושא יצירתם דווקא מבפנים, ולא למקם

את המצלמה שלהם כמתבוננת מהצד, כפי שאנו רגילים לראות בדוקומנטרי. הזווית הזו בוחרת

להישאר נאמנה למוזיקה. לא מצג שווא של כוכבי רוק נוצצים, אלא

מבט על הצדדים המלוכלכים והסיזיפיים של להקות הגראג'

על הצדדים המלוכלכים והסיזיפיים של להקות הגראג'.

הבחירה האותנטית הזו ניכרת כבר בסצנה הראשונה. כך, מתמקדת המצלמה בסחיבת מגברים, כיוון כלים והרבה זיעה, אשר זולגת מגופם של האמנים אל עבר הקהל המצומצם שצופה בהם. כל אלו מתרחשים על גבי פסקול שממתין להתפוצץ - אנטי תזה מושלמת לגיבור הגיטרה האיצטדיוני שמזיע רק בזמן המופע עצמו, בהתאם לדרישה ועל פי סימן שהגיעה שעתו להציג את המוצר שלו. הצגת הרוק אנד רול כמקצוע תובעני ולא משתלם במונחים

מודרניים, היא הבסיס ממנו צומח הסרט.

שומרים על זה פשוטמוזיקת הגראג' המקורית צמחה אי שם בשנות ה-60' המיתיות. היא מהווה גלגול משוכלל של הרוק אנד רול משנות ה-50', לאחר שהאמנים העוסקים בה, שנשמעו אחרת מכפי שציפו מהם, לא מצאו את מקומם במיינסטרים ונדחקו לאיטם לשולי התרבות הפופולרית. מה שהתחיל כניסיון של להקות שונות להתחקות אחר להקות קצב בריטיות, נחל עד מהרה כישלון. זאת, מאחר שאותן להקות פשוט לא ניגנו טוב, ויצרו סאונד גולמי ופשטני שאינו מוקלט בצורה מקצועית. החיסרון הזה התגלגל במשך הזמן לסימן ההיכר של הסגנון, והנפיק להקות מעולות דוגמת The‏The Seeds‏Sonics‏Monks ,The ו-MC5 - אחת הלהקות הבודדות בסצנה שלא כללה את המילה The בשמה.

מוזיקת הגראג’ שואבת את מקורותיה מרית'ם אנד בלוז לצד תוספת חריפה של אפקט פאז, ששולט בסאונד הכללי של הסצנה. בעלי השמיעה החדה יוכלו לזהות גם את הניצנים הבוסריים של הפאנק, שיבוא עשור מאוחר יותר ויתפוצץ לכולם בפנים )מלאות בסיכות ביטחון( עם חוסר מקצועיות כאג'נדה. אולם בסוף שנות ה-60' פינה הגראג'

את המקום להיפים שוחרי סמים פסיכדליים שביקשו לנגן מוזיקה המתיימרת לכלול רובד ועמוק שעד היום לא נמצאו עקבותיו, נסתר המתאימה לגילוי המרעיש של התקופה, אל.אס.

Hey‏Punk," :די )פרנק זאפה היטיב לשאול זאתyour‏in‏flower‏that‏with‏'goin‏where you‏hand?, וגם חזר בתשובה: "up‏'goin‏Well, I'm‏

.)"to‏Frisco‏to join‏a‏psychedelic‏bandבאופן דיאלקטי, חזר הגראג’ בשנות ה-80' כניגוד לתקציבי העתק, לסאונד הנקי של האולפנים המפלצתיים ולהמצאה הקפיטליסטית המכונה "קניין רוחני". כך, חוקיו הלא כתובים של הגראג' הפכו לכתיבת שירים שאינם עוברים את סף שלוש הדקות, עם דגש על שני אקורדים לכל היותר וחטיבה מוזיקלית מגובשת, ללא סולן מוביל או נגנים מקצועיים. המנטרה היא "תשאיר את זה פשוט", ועל זה בלבד מקפידה הסצנה.

הוויט סטריפס כמשלהסרט סוקר את הסגנון באופן מקורי. דוגמה מעניינת לכך מתגלה כאשר היוצרים שואלים את חברי הלהקות מה הם אוהבים לשמוע, ואגב כך נחשפים הצופים לשורשים המוזיקליים ולאובססיה של תרבות הפופ עם עברה. אלא שמעבר לסקירת הסצנה המתחדשת, הנמצאת בשיאה בזמן עשיית הסרט, החלקים המעניינים טמונים בשאלות מתחת לפני השטח, בדומה לתהליך המתרחש גם בספירות תרבותיות אחרות. במקרה שלנו, מדובר בלהקה לא מקצועית שמחליטה לתת אלטרנטיבה למוזיקה במיינסטרים. הטענה לפיה אם יעבדו קשה מספיק ויצייתו לחוקי המשחק הפרטיים תקדים ההצלחה המוזיקלית בגרסה היטב מגולמת בואה, את - הדפסת תקליט 7 אינץ' שאחריו תבוא חברת

תקליטים קטנה שתפיץ להם אלבום. למרות הכל הלהקות יישארו אנונימיות לקהל

הרחב, זה שאינו מעוניין לחפש מוזיקה חדשה אלא אם כן היא מגיעה ישירות לאוזניו על ידי תאגידים. הן ישגשגו בתחום המוכר להן, בגבולות הבלוגספירה. אבל המוזיקאים, שמודים כי הם לא באמת מוזיקאים, מסרבים להרוג את החלום. כך, למשל, הם לוקחים חלק בדוגמנות עירום ובעבודות זמניות אחרות בכדי לכלכל את תשוקתם האמיתית. ידי חברות על ייחשפו במקרה האידיאלי הם תקליטים שהשכילו לשים את ידן על הסאונד הנכון בזמן הנכון. הדוגמה המובאת בסרט היא הווייט סטריפס )Stripes‏White(, להקה שהסינגל הראשון שלה הופץ ב-15 עותקים שעטיפתם המקורית שורטטה ביד. כיום נמכרים הסינגלים של הלהקה

בכל פינה בעולם, ולעתים גם באלפי דולרים. פופ זה דבר מתעתע, אך הגבולות שלו מתעתעים אף יותר. המילה פופ נגזרת מהמילה פופולרי, מה שמחייב צריכה רחבה והפצה בהתאם. האובססיה באופי ההפצה, אשר נדון בחלקו השני של הסרט, מעלה שאלות בנוגע לאופיו של הצרכן המוזיקלי, שכן הוא נתפש כדמות אנוכית לחלוטין - יום אחד הוא מוכן לשלם מאות דולרים עבור סינגל שיצא מהדפסה, ויום אחר הוא נוטש את התחביב שלו

The‏Fuzztones‏–‏Lysergic‏Emanations‏‏The‏Sonics‏–‏Boom‏The‏Seeds‏–‏S/T‏‏Thee‏oh‏Sees‏–‏Help‏‏TY‏Segall‏-‏Melted‏Human‏Eye‏–‏They‏came‏from‏the‏Sky

כדאי לבדוק:

למען גחמה אחרת )רכישת אוכל, למשל(. הסרט לא יכול להתקיים ללא התגבשות הז'אנר. השניים כרוכים אחד בשני, וכך מהווה היצירה הקולנועית חותמת למותג המוזיקלי. יש לו את כל הקריטריונים המבוקשים: אגדת רוק שנפטרה טרם הגיעה לשיאה )ג'יי ריטארד, שמופיע בסרט(, גיבורים שפרצו את גבול האנונימיות כמו הווייט האנדרדוג ומשבצת ליפס, והבלאק סטריפס המובהק - סרט אינדי דוקומנטרי דל תקציב. בדומה לסצנה המוזיקלית, גם הסרט ממתין לכם

באינטרנט, בתקווה שמישהו ימצא ויאהב אותו.New‏Garage‏Explosion!!:‏In‏Love‏With‏These‏Timesדקות 73 | )2010)‏

מגיבורי הסצנה. ג'יי ריטארד

וויד, השותפים בכתיבת חלק מסרטי בונד - יעידו לשם המותג העונה על התופעה המדהימה "ג'יימס בונד". קבלו בבקשה קווים לדמותו של

הסוכן החשאי המפורסם בהיסטוריה.

גבר בין נשיםמוטיב בולט בסדרה היה נערות בונד בלונדיניות פתייניות אל מול בונד כהה שיער. בטרילוגיה החדשה התהפכו היוצרות: דניאל קרייג הבלונדיני הוא האובייקט המיני, ואילו הנשים כולן כהות

שיער. ההשוואה הזו מתבקשת, שכן ב"ד"ר נו" ישנה היציאה המפורסמת של האני ריידר מן הים. האלי ברי )ג'ינקס( משחזרת אותה ב"למות ביום אחר", ואילו בראשון מבין הטרילוגיה החדשה )"קזינו"( בונד הוא שנבחר לסצנה. לא מפתיע שחברת המזון דל מונטה ערכה סקר ב-2009, בעקבותיו שיווקה

"ארטיק דניאל קרייג".עם זאת, רבות דובר על השוביניזם בסרטי ג'יימס בונד, בעקבות שלל נערות בונד שתפקידן בסרט מצריך מינימום כיסוי, שמות המעלים גיחוך ונפילה ברשתו של הסוכן. אלא שבטרילוגיה שתיחתם עם "סקייפול" )"קזינו רויאל", "קוואנטום של נחמה"(

אפשר למצוא דווקא פמיניזם גלוי ואף סירוס גבריות. בסצנה מ"גולדפינגר", למשל, קרני הלייזר מאיימות על האזור שמתחת לחגורה. "בחיה ותן למות" ישנו קיצוץ קנה הרובה של בונד, וישנה גם סצנת ההלקאה של בונד ב"קזינו רויאל" במהלכה הנושא נאמר במפורש. זאת ועוד, פתיח הקרדיטים היה במשך 44 שנים על רקע בחורה רוקדת, עד שב"קזינו רויאל" )2006( הופיעה לראשונה דמותו של בונד בלבד. הפתיח שהיה סקסיסטי שינה את

דרכיו ב-180 מעלות.במהלך השנים ניתן היה לראות שינויים בדמותו של בונד. בתחילת דרכה היא שיקפה את הגבריות

מגזין עורך ווינטראוב, האולטימטיבית. סטיב הקולנוע collider.com, היטיב להגדיר זאת, "אנו שואפים להיות כמוהו, להשכיב בנות יפות ולהרוג את הרעים בקלות וסטייל". בסדרה, בונד בגילומם של שון קונרי ורוג'ר מור חיסל את הרעים ויצא בלא פגע או שריטה, וכל בחורה נשבתה בקסמו בהינף אצבע. עם כניסתו של פירס ברוסנן לתפקיד, הדמות התחילה לתפוש כיוון שונה במעט, שמגיע לשיאו ב"קוואנטום של נחמה". דמותו מעוצבת כסוכן חשאי אידיאלי בעיני נשים, הקרבות נראים אמינים ואלימים יותר וסוף סוף רואים מעט דם. בסרטים בהם קרייג משתתף דם כבר לא חסר. הוא צריך לעבוד קצת קשה יותר כדי להשיג את נערת בונד. אגב, זוהי הפעם הראשונה שנערתו של הסוכן

הנערץ לא נכנסת איתו למיטה. בלי בהרבה, ריאליסטית החדשה הטרילוגיה מופרכת, עלילה או סבירים בלתי גאדג'טים והעיסוק הוא בנושאים אישיים הקרובים יותר לדמות. הקונפליקט הוא רגשי. זאת תקופה שבה הדמות הגברית בקולנוע מחוברת לרגשותיה, וב"סקייפול", לדבריו של קרייג, "יהיו סיפורים אישיים שאני מקווה שהקהל יתחבר ויתרגש מהם".

גירל פאוארהעיסוק בכוח הנשי והגברי מרחף מעל סדרת או "קולומביאניה", כמו בסרטים הסרטים. ,"Covert‏Affairs" דוגמת בסדרות טלוויזיה האישה תופסת את המושכות ומשמשת כגיבורת אקשן לכל דבר ועניין. בסדרה "לפגוע ולהחטיא" ואף טרנסג'נדר. הדמות היא רוצחת שכירה, ההבדלים בין הגבר לאישה מתערפלים. מאז "גולדן איי", שהיה בבחינת אתחול לסדרה )אחרי כשלון קודמו, "רישיון להרוג"(, הפכה דמותו של M, הממונה על בונד, לאישה )ג'ודי דנץ'(. מנקודת

מפנה זו, דמות הסוכן פחות מאצ'ואיסטית. נתפשה הנשית הדמות הסדרה בתחילת כחלשה, כזו שזקוקה לגבר שיציל אותה. ב"דר' נו", האני ריידר מושיטה לבונד את הסכין שלה ברגע שהסכנה מרחפת מעליהם. ככל שהסדרה מתקדמת, הנשים הופכות לחזקות יותר, ואף נלחמות ויודעות לדאוג לעצמן. בין נערות בונד ניתן למצוא טייסת, סוכנות חשאיות, פיזיקאית

גרעין ועוד.נאמנים נמצאים, אנו שבו הטכנולוגי בעידן למנטרה של "לקבל הכל כאן ועכשיו", אין מקום לסרטי פעולה איטיים. צריך מספר עלילות, אקשן בלתי נלאה, ריבוי קאטים ומתח. זו הסיבה ש"דר' נו","מרוסיה באהבה" או "גולדפינגר" )שכילדה זכורה לי מהם הנאה צרופה, בייחוד טריק ההרג בזריקת המגבעת( נתפשים כיום כסרטים איטיים ולא מותחים במידה מספקת. ב"דר' נו", למשל,

הרצח הראשון של בונד קורה רק בדקה ה-40, עת הוא הורג... טרנטולה. לא בטוח שהמעריצים המושבעים יסכימו עם הקביעה הזו, שכן הסרטים הישנים כבר מזמן הפכו לקלאסיקות. אחרי הכל, לא לחינם 5 באוקטובר הפך השנה רשמית ליום

ג'יימס בונד.

"סקייפול", הסרט ה-23 בסדרה, מגיע ב-26 באוקטובר לאקרנים. זהו הסרט הראשון בסדרה שצולם ב-Imax. העלילה נשמרת כסוד מדינה, ועד כה שוחרר תקציר רשמי מעורפל. או כפי שהיוצרים רוצים שתדעו, "הפעם נאמנותו של בונד ל-M עומדת במבחן, כאשר העבר מגיע לרדוף אותה. כש-MI6 תחת מתקפה, הוא חייב לנטרל את האיום, ללא קשר למחיר האישי". את שברירי העלילה הנגלים בטריילר לא אפרט )בשביל מה יש יו-טיוב?(, אך מראיונות שנתנו מפיקת הסרט ברברה ברוקולי )כן, זה השם( ביוטי", והבמאי סם מנדס, הזכור מ"אמריקן עולה כי תהיה בסרט מידה של חזרה למקורות,

לסרטים הקלאסיים של בונד, לגיבור המלוטש.

אז מה מצפה לנו? אקשן, אקשן ועוד אקשן. הטריילר נראה מבטיח, כמו גם שחקני החיזוק רייף פיינס, בן ווישאו המעולה מ"השעה" וחוויאר ביותר, מסקרן בתפקיד התורן כרשע ברדם שמזכיר במעט את הג'וקר מ"האביר האפל" של כריסטופר נולאן ולו בשל האיפור הכבד, הלוק הנשי והמבטא שאימץ. עוד ישחקו נערות בונד חדשות, ברניס מרלו ונעמי האריס, לצד ג'ודי דנץ' החוזרת לתפקידה כ-M. בשורה התחתונה, פנו לכם שעתיים לצפייה. אה, ובנים? אל פחד, בונד ממשיך במסורת הסקס, גאדג'טים ומכות - ובגדול.

"סקייפול", החל מ-26/10 בבתי הקולנוע

חוקיו הלא כתובים של הגראג' הפכו לכתיבת שירים שאינם עוברים

את סף שלוש הדקות, עם דגש על שני אקורדים לכל היותר וחטיבה

מוזיקלית מגובשת, ללא סולן מוביל או נגנים מקצועיים. המנטרה היא

"תשאיר את זה פשוט", ועל זה בלבד מקפידה הסצנה

דמות גברית שמחוברת לרגשות. דניאל קרייג בתפקיד ג'יימס בונד

2

20

פרסומי תוכן

ההורים ממנים לי את הדייטים www.onlyu.co.il אתר הכרויות לסטודנטים ואקדמאים, מערכת החצי השני: מאת

הכתבות את כולם כמו קראתם בטח שחלה לכך בנוגע לאחרונה שפורסמו

הורים. בסטודנטים בתמיכה עלייה שכר את לשלם מאיתנו לרבים עוזרים, הנלוות ההוצאות ואת הגבוה הלימוד

ולפעמים לימוד שכר רק זה לפעמים יותר עוד המצב אצלי. דירה שכר אפילו שההורים תפרן כזה אני, מזה מביך

!הדייטים את גם לי משלמים

נורא רצו שלי ההוריםש מזה התחיל הכל "אצב אחרי טיול" לפני ללמוד שאתחיל

מיד, לכן .בהודו רוחניות הרפתקאות ינולפ למצוא שהצלחתי לפני ועוד חרוריהש אחרי

, תלמד רק, עלינו הכל לי אמרו הם ,עבודה האחים ששני זה ככה. תצטיין, תשקיע הרבה עליך יש, תואר הוציאו לא שלך

.אחריות

מתחיל עצמי את מצאתי, מקרה בכל כשלעצמו זה. ההורים אצל וגר בלימודים

גרים שלי ההורים כי, חיובי דבר היה לא לנסוע צריך והייתי מהאוניברסיטה רחוק באוטובוסים שאסע רצו לא הם אז, רחוק

ילד נכון, כן, כן. אוטו לי וקנו רכבת או שהציפיות להבן צריכים אתם אבל. מפונק את שמצאתי גבוהות כה מהלימודים שלהם שלי האופי חולשת עם אחריהם נגרר עצמי

. מוחלט באופן להוריי ולציית הכל קבלל

שלא שלי החברים הרבה עלי הסתלבטו איזה, כסף של מגש על הכל לקבל הורגלו

, לא ומה ופרזיט ומפונק ירושלים טוב ילד עבדו שלי ההורים. עשירים בן אני כאילו הם זקונים וכבן אותי למממן מאוד קשה

בי ולהשקיע שלהם הבייבי שאני החליטו והחסכונות האנרגיות, משאביםה כל את .להם שיש

אבל לעבוד התחלתי סוף סוף' ב בשנה, חוג מצטיין של הלחץ לצד יכולתי בקושי במיוחד יותר עצמי את להוכיח חייב הייתי

מקבל שאני שגילו התרגשו כה שהוריי ההוצאות וכל ללימודים הלך הכסף. מלגה

את שהשלימו הוריי על נשארו הסובבות ואם. שלי משמרות בעבודת חתישהרוו מה שאני להם לדגדג התחיל, מספיק לא זה

כי כדוךד של בסוג שאשקע פחדו הם. לבד בין חברתיים חיים לי היו שבקושי תמבא

על הרבה ישבתי ,לעבודה הלימודים

. ביאוס מרוב אכלתיו השמנתי, הישבן עם לצאת והעדיפו נתפסו שלי החברים. שלישי לכגלג אותי לקחת מאשר החברות לחיי לחשוש החלו שלי ההורים, בקיצור אין אם מהנדס בן שווה מה. שלי החברה

?לצידו שווה חברה איזו לו ליום כמתנה הכרויות לאתר נרשמתי אז

לא. לדייטים לצאת והתחלתי ההולדת תמיד הבחורות, עולה זה כמה ידעתי בו עולה קפה שאפילו יקר קפה בית ועהצי

מעמד להחזיק רוצה אתה ואם גבוה סכום שאוכלים ככל) קפה כוס מאשר זמן יותר סכום להוציא צריך( יותר ארוך הדייט, יותר דייט כבר שזה פעמים ויש יחסית גבוה

?הבחורה את תזמין לא, מה אז, מתקדם חיי את גם מןלמ שלי ההורים החלו ככה

בנות עם שאצא העיקר, שלי האהבה . יהנהוא אותן אפנק, (מפונקות) טובים

ובחורות שעובדות בנות העדפתי תכלס משך יותר גם, עצמן על לשלם שמבקשות

הבנתי וגם הזה העצמאי האופי אותי בגדים עכשיו לה שאקנה שרוצה שמישהי

באיזשהו .בקיסריה וילה בהמשך תרצה רציתי כי דייטים לצמצם התחלתי, שלב

הרגשתי וגם הוצאות שלי להורים לצמצם יפים בגדים, חסרכש לבקש בנוח לא

שיצאתי לבחורה מתנה, לדייט שאלבש טיול, הולדת יום חוגגת ופתאום חודש אתה

. ועוד הוצאות שמשך ל"בחו שלנו משותף

ולמצוא ללמוד שאסיים כבר לרגע חיכיתי. עצמי ברשות לעמוד כדי נורמלית עבודה באתר מנוי לעצמי לממן שיכולתי ברגע

בגדים, תמתנו, דייטים, אקדמאים הכרויות מוכן הרגשתי אז, משלי דירה ואפילו

בזה משהו יש. האהבה שוק על להסתער מרץ לך שנותן עצמך ברשות עומד שאתה מאחל אני. יותר בוגרים אהבה חיי לנהל הוריםה לע תבנו שלא, לכולכם זה את

. כספית לעזרה ולא לדייטים לא שלכם

פלגיאט

מה שעובר על חמי 20 שנים אחרי אלבום הבכורה "זמן סוכר", סמן ימני לימי הרוקנרול העליזים של שנות ה-90', איפה הילד שוב כאן במסע הופעות מיוחד * בראיון לתזה

מספר חמי רודנר על ההשראה שהיתה ואיננה, המאזינים שאיבדו סבלנות והקולגות גבע אלון ואסף אבידן שעושים את זה באנגלית אבל לא בצורה מקורית * ומה לעזאזל מושך אותו במלך הנרי ה-8?

מאת // מיכאל דונאייבסקי

מי משיג יותר בחורות - חמי הרוקר או חמי האבא? "כשהתחלתי לנגן עקומת ההצלחות שלי חוותה עלייה דרמטית. אני מניח שמי שהייתי לפני 20 שנים מדבר יותר לנערות, אבל גם אז היו להקות חושב לא אני מאיתנו. סקסיות יותר הרבה שהעיסוק במוזיקה היה סביב הבחורות - היה חשוב לנו לעשות אמנות. כמובן שגם היו בחורות.

בכל זאת, רוקנרול".

מה ההבדל בין הקהל של אז לקהל של היום? "כשיצא 'זמן סוכר' היתה תופעה של רוק ישראלי, שבמשך שנתיים היה הז'אנר המצליח בארץ. היה יותר קהל. צריך גם לזכור שרוב ההופעות בזמנו היו מופעי קיץ של העיריות, אז אנשים שבאו לשם לא היו בהכרח קהל שלנו. היום הקהל הוא הרבה יותר ספציפי - אנשים שהמוזיקה שלנו מעניינת אותם, והם מוכנים לשלם על כרטיסים. רובם נעים סביב הגיל 40-30, אנשים שצריכים

היה להם קשה להכיל את זה שאני פה, ממשיך לעשות מוזיקה ולא

נכנע לתכתיבים הטרנדיים שבעיני הם מאד מיושנים. זה לא פשוט

לפתוח עיתון או לקרוא באינטרנט דברים כאלה. אחד הדברים

המנחמים הוא שרוב האנשים שכתבו עלי דברים רעים כבר מזמן

לא כותבים, ואני עדיין פה

לשלם לבייביסיטר בשביל לצאת להופעה. מצד שני, תמיד יש את החבר'ה בפרונט, מתבגרים

שדלוקים עלינו מסיבה לא ברורה".

איזה רגע מביך זכור לך מההופעות עם איפה הילד?

"היתה הופעה בירושלים שאסף שריג )גיטריסט, מ"ד( התחשמל ממיקרופון. היה אמור להיות קטע שהוא נכנס ולא שמעתי אותו. אני מביט ימינה ורואה אותו רוטט מזעם. הוא פשוט הוריד

את הגיטרה והתחיל לרדות בעובד במה.היה גם מקרה אחד בנתניה, לפני שהיינו מוכרים. באנו לעלות לבמה וראינו חבורה של נערים ערסים יושבים ומנגנים בכלים שלנו. אנחנו כמובן לא ידענו מה לעשות, כי אנחנו חנונים ורזים. אני לא

זוכר איך זה הסיטואציה נגמרה".

מניסיוני, מישהו מקריב את עצמו וחוטף מכות."אנחנו ניסינו להימנע מזה".

אז מה התוכניות עכשיו?סיום אקורד יהיה הזה ההופעות "סיבוב ואתנחתה לפעילות שלנו. אנחנו מופיעים כבר מעל שלוש שנים מאז שהתאחדנו, ואני חושב שזה בריא לנוח מדי פעם. בנוסף, אלבום סולו שלי יראה אור בשנה הקרובה, ואני רוצה להקדיש

לו תשומת לב".

מה אתה יכול לספר על האלבום?"מה יש לספר? זה אלבום. יהיו בו שירים. התחלתי להקליט אותו לפני שהקלטנו את האלבום של איפה הילד, וסיימתי את ההקלטות שלו רק בימים אלה. אפשר להגיד שהוא אקוסטי ופולקי, אלבום של אבא. אני חי בדואליות בין הלהקה

שלי למוזיקה שלי".

הלהקה, על עליך, שכתבו מעליב משהו יש שהצליח לפגוע בך?

"רוב מה שכתבו עלינו היה מפרגן. ביקורות טובות. אולי כשהיינו להקה שמחפשת את דרכה בתל אביב ובכל הסצנה הזו אז היו יורדים עלינו הרבה. בהתחלה אתה קורא בעיתון משהו רע ואתה משתנק. הביטוי האישי של עיתונאים הוא

בדרך כלל דרך הרשעות שלהם. כשיצאתי לקריירת הסולו שלי, רכשתי כמה אויבים מעולם העיתונות. בסוף שנות ה-90' כל העיתונאים הטיפו למותו של הרוק - היינו צריכים לקנות סמפלר ולעשות מוזיקה אלקטרונית או להתאבד. זו הסיבה שירדו עלי, בתור אחד שהיה בעיני רבים נציג של הרוק הישראלי. היה להם קשה להכיל את זה שאני פה, ממשיך לעשות מוזיקה ולא נכנע לתכתיבים הטרנדיים שבעיני הם מאד מיושנים. זה לא פשוט לפתוח עיתון או לקרוא באינטרנט דברים כאלה. אחד הדברים המנחמים הוא שרוב האנשים שכתבו עלי דברים עדיין פה. ואני כותבים, לא כבר מזמן רעים ממרומי גילי אני רואה את זה בפרספקטיבה יותר שפויה. כל עוד אני מעצבן אנשים, זה אומר שאני עדיין רלוונטי. ועיצבנתי לא מעט עיתונאים בחיי".

מה השתנה מאז? החינוך? האנשים? הסמים?"בישראל יש המון מוזיקאים מוכשרים בצורה

בלתי רגילה. אז היה מרחב לעשות משהו מקורי, והיינו גם דור של אנשים יחסית ציונים, שחשוב להם ישראל ושירה בעברית, ולדבר ולהשפיע. יצר את הדבר המקורי זה בזמן בנקודה הזו שנקרא הבום של הרוק הישראלי בניינטיז. היום, לעומת זאת, אתה יכול לחיות כאן פיזית, אבל נפשית להיות במקום אחר. זה המצב עבור רוב

האנשים שיוצרים כאן רוק.אנשים שצעירים ממני בדור בחרו לא להיות אבידן, ואסף אלון גבע מהישראליות. חלק למשל, מרוויחים אולי משהו גדול בצורת קריירה בינלאומית, אבל מאבדים לדעתי את האמירה

המקורית שלהם".

איזו קריירה היית בוחר אם לא מוזיקאי?הזמן של ההיסטורי לקונטקסט קשור "אני והסביבה שמהם הגעתי, אז אני מניח שעדיין הייתי עוסק באומנות. היום המוזיקה היא לא דבר שחי וקיים בזכות עצמו. אם אני חושב על החשיפה הראשונה שלי לתחום, כטיינאייג'ר שעוצם עיניים ומקשיב לפינק פלויד בסוף שנות ה-70', זה לא כמו היום. אנשים חווים עכשיו מוזיקה כחלק מהגלישה - המוזיקה היא חלק ממשהו, מהפאזל של המולטימדיה. למי יש זמן

בכלל לשמוע אלבום היום?

אנחנו חיים בתקופה של גרגרנות תרבותית, שמקיאה דברים במהירות בלתי נתפשת. אולי בגלל זה אנשים עדיין נאחזים בדברים איכותיים במעיינות משהו עובדים. ועדיין פעם שהיו ההשראה בעולם הלך לאיבוד. מוזיקאים היום כך מודעים למה שקורה סביבם, שהדבר כל היחיד שהם יכולים לעשות זה ליצור עוד פיוז'ן. הרבה זמן לא שמעתי המנון שהוא גם איכותי וגם מסחרי. הכל נורא נישתי או מלוטש וממוסחר,

ומוזיקה בפני עצמה פשוט לא קיימת".

למה אתה לא מוביל את המחאה?אני מלמד מוזיקה בבית הספר הדתי "מזמור". מספיק דוסים, שהם בגלל האלה, החבר'ה שהם הדברים את להביא בשביל מנותקים צריך ללמד להקה ששרה אני מעניינים. מה דף להם ויש בלבונטין מופיעה באנגלית,

בפייסבוק ומנגנים פי אלף יותר טוב ממני בזמנו? אין לי מה ללמד אותם חוץ מלהזמין אותם לבוא להופעה, לשמוע שירים ואולי יצא מזה משהו".

דתיים הם לא בנישה?"אתה לא יכול לדעת. תתפלא, אבל יכול להיות שתאכל את הכובע על מה שאתה אומר עכשיו. ההבנה שלהם בתרבות שלנו הוא עדיין משהו מאוד תמים, והם מתייחסים לרוקנרול כמשהו בגדר סנסציה. מי שטוב אין מעטה שהוא לא יכול

לחדור".

היסטורי אתה איזה רשע עם לרעים. נעבור מזדהה?

"הנרי ה-8. הוא עשה מה שהוא רצה, התחתן עם שש נשים אם אני לא טועה. לרובן הוא פשוט ערף את הראש. הוא גם החליף את הדת הרשמית באנגליה בגלל שרצה להתגרש, והיה גרגרן, נואף

ואחלה טיפוס. לייף סטייל".

שאלה אחרונה: כשאתה הולך לשירותים, אתה לוקח סמארטפון או ספר בקטע אולדסקול?

"אני מעדיף לא לדבר על ההרגלים שלי בשירותים".

*

אנחנו חיים בתקופה של גרגרנות תרבותית, שמקיאה דברים במהירות בלתי נתפשת. אולי בגלל זה אנשים

עדיין נאחזים בדברים איכותיים שהיו פעם ועדיין עובדים

הרבה זמן לא שמעתי המנון שהוא גם איכותי וגם מסחרי. הכל נורא

נישתי או מלוטש וממוסחר, ומוזיקה בפני עצמה פשוט לא קיימת"

אנשים שצעירים ממני בדור בחרו לא להיות חלק מהישראליות. גבע

אלון ואסף אבידן, למשל, מרוויחים אולי משהו גדול בצורת קריירה

בינלאומית, אבל מאבדים לדעתי את האמירה המקורית שלהם"

2

.campus5.tau.acפרטים נוספים ב- i l

1.11.2012

18:00 - 23:00 הכניסה חופשית

פותחים שנה בחגיגה מדעית עם הרצאות,

סדנאות, תערוכות ועוד

< הכניסה מהשער הראשי )כיכר אנטין, רחוב חיים לבנון( < יתכנו שינויים בלו”ז < פרטים והרשמה להרצאות באתר האירוע

כניסה עם רכב )בתשלום 15 ₪( משער 4 )רחוב ג’ורג וייס(

אוניברסיטת תל-אביב

בחזית המדע

22תשובות טריוויה

1. 950 | 2. נזף בו קשות | 3. תשוקה | 4. קטע עלום | 5. בלגיה | 6. צרעה | 7. 16 בדצמבר, 1773 | 8. אסתר ח' 9 | 9. 66 | 10. ר' יהושע בן פרחיה

מאוזןהתנאי הוא שהנשיא לשעבר מגיח מאחור )5( .1צריך לבקש יפה מגדעון כדי שנקבל הפסקה .4

)5(לא זקוק לאחרים למעשה טקסטיל )3( .7

שמענו שהוא השתוקק לכבשים כשהתלוצץ .8)4,3(

גאלו את בעלה גם בקריאת ספר )5( .9מגבעות חושי? )4( .10

עולה מהודו )4( )על פי סיגל רודין( .12אלגוריות למי שכנראה סר לשחות )5( .14

מתוך בלבול נואם אמר שהם הסכימו )3,4( .17שלט בסדרה יורדת )3( .18

רימה שזה סימן לזמן )5( .20באופן קבוע עמי מורה לאחותו לחדול )5( .21

מאונךעל יד המחתרת )3( )על פי גבי ויסמן( .1

קרוב המשפחה אבשלום )3,2( .2שייך לחתן וכלה עם שריון )6( .3

גלי את האמת לגנדי )4( )על פי שחר דורון( .4צמח בדה ענף הפוך )5( .5

חסרים לי נוזלים בגוף, וזה לא נמצא אצלם .6)4,3(

שלל רב להביא מצווה שאתה מבהירות .9מעבודתך בים )7(

כלי התחבורה הציבורית )6( .11אני מתכוון לעשות חזרות, ואתה - חפש .13

בינתיים את אלון! )5(בלי סוף ועד הסוף )5( .15

מה שמשתקף לנשימה )4( )על פי רון בארי( .16בדומה ובהתאם לאות )3( )על פי ירדן כהן( .19

123456

78

910

11

12131415

16

171819

2021

תשבץ הגיון מס' 10

ניקוי ראש

מאת // ????

טריוויהכמה שנים חי נוח על פי .1

ספר בראשית?

מהי משמעות הניב .2 "קיפח את שוקיו"?

מה מסמל העיגול האדום .3בדגל האולימפי?

כיצד יש לומר בעברית .4?"Unseen"

באיזו מדינה כיום נערך .5 קרב ווטרלו?

מהו פירוש שם הקטנוע .6האיטלקי "וספה"?

מתי נערכה מסיבת התה .7 של בוסטון?

איפה כתוב בתנ"ך .8 "מדינה מדינה ומדינה"?

כמה ירחים התגלו סביב .9 כוכב הלכת צדק?

מי אמר: "הוי דן את כל .10 האדם לכף זכות"?

תשובות בתחתית העמוד

מאת // שיר איטה

חלקיקים

התזהמאת // אמנון סטרליץ

זה היה עוד יום קיץ חם. איש זקן יושב על ספסל עץ, סביבו עשרות עצים ושיחים, ומביט. תיאור זה היה מספק כל אדם שלא מכיר את האיש, אך הזקן ידע כי לא בזה מדובר. הוא הגיע למקום כדי להרהר, להיזכר. לנסות ולדלות מתהום הנשייה חלקיקי עבר יקרים לאין ערוך. כשהיה שוכב במיטתו ומנסה לעשות כן, לא היה עולה הדבר בידיו. הוא ניסה להיזכר ביושבו בסלון, במטבח, תוך קריאת עיתון או צפייה בטלוויזיה, אבל כל אלה לא הועילו. רק על הספסל, ספסל עץ כה פשוט אך עם זאת

יחיד במינו, היה מצליח לחבר את כל חלקי הפאזל, לכדי תמונה שלמה ובהירה. כך עשה גם היום. ייחודו של הספסל הוא לא בהיותו מעץ או העובדה שהוא ישן מאוד וחווה כמה וכמה הרפתקאות. מי יודע אילו דברים שמע וראה ואיננו מספר, חשב לא פעם. הייחוד הוא המיקום. הספסל ממוקם באופן שמאפשר לזקן להתבונן בעוברים ושבים, אך בה בעת לא לשמוע אותם. זהו סוד קסמו של הספסל עבורו. כך הוא מעורר את תאי המוח העייפים שלו, אפילו את אלה הגוועים שזמנם קצר. הוא מביט בעוברים ושבים ומוצא בהם בדרכו המשונה שבבים של אנשים שהכיר, מקומות בהם היה,

רכוש שכבר אבד.כמו בכל יום בשלוש השנים האחרונות הגיע הזקן לצד הזה של העיר. בשעה שש בדיוק התיישב על הספסל, מזג לכוסו תה חם מתרמוס שהביא עמו, והביט. חיכה להשראה שלא איחרה לבוא. באופק, בצד ימין, התהלכה לה נערה. שיערה אדמדם ועורה לבן. זו לא הנערה היפה ביותר שראיתי מעודי, חשב האיש, אך יש בה מן השובבות והתמימות גם יחד. כמו תמיד החלקים החלו להתחבר אלה

לאלה במחול מושלם, והזיכרונות החלו צפים. יום חורף, גשם זלעפות מטפטף לו, נער רץ מבניין לבניין ומנסה שלא להירטב. כשהגיע לקורת הבניין הרביעית, הבין כי עדיף יהיה לו להישאר שם עד שהגשם יחלש או יפסק כליל. לפתע הבחין בנערה צעירה, שיערה אדמדם, רצה ברחוב, מתיזה במגפיה מים לכל עבר. נראה היה לנער שהיא נהנית ממעשיה, והוא הצטרף. הוא רץ לעברה ורקע ברגליו בשלוליות המים לכל עבר. הנערה הביטה בו, חייכה וברחה מהמקום. באותו החודש חיכה הנער מתחת לאותה קורת בניין רביעית כל אחר-צהריים,

בצפייה כנה לפגוש בה בשנית, אבל היא לא הופיעה.הזקן לוגם מן התה שהספיק להתקרר, שופך אותו לאדמה ומוזג לעצמו מהמשקה המהביל בשנית.

בעודו מקרב את כוס הפלסטיק לשפתיו הבחין באישה הרה, שחורת שיער, מתקרבת לאזור.גבר ואישה כבני שלושים במיטתם, ביניהם ילדה אדמונית שצוחקת בקול גדול. האב מדגדג אותה,

מעמיד פני אריה הרוצה לטרוף אותה, ושואג. האישה מחייכת אליו באהבה ומלטפת את פניו.האישה ההרה חולפת על פני הזקן ונעלמת. התה שוב קר, אך הזקן לא רואה טעם בלמזוג לעצמו תה חדש. על הספסל הזה שטף הזיכרונות רץ. אם לומר את האמת מעולם לא עלה בידיו לסיים כוס תה אחת עת ישב על הספסל. הוא מביט סביבו. אישה יוצאת מדלת הזכוכית של בית האבות, מהנהנת לשלום ומתיישבת לידו בשקט. היא יודעת למה הוא יושב כאן. היא מרכיבה את משקפיה העבים

ופותחת את הספר שבידה. הוא יכול לראות כיצד עיניה מרצדות מצד לצד בעודה קוראת.איש זקן יושב על כסא לצד מיטה בה שוכבת אשתו הקמלה. ציציות שיער אדום לראשה. בכל ערב הוא אוחז בספר בידיו הרועדות ומקריא לה בקול בוטח סיפור על נער ונערה, על אהבה שכמעט ולא התממשה, על ניצחון כנגד כל הסיכויים, בתקווה לעורר בה חלקיק של תגובה, תזוזה, מילה. כל דבר יספק אותו. אך בכל ערב שכזה, כשהיה מגיע לדף האחרון של הספר ומרים את עיניו, היא שכבה שם

ללא תנועה. הוא נאנח, קורא את המשפט האחרון ויוצא לאיטו מן החדר.החושך יורד על המקום והזקן על הספסל נשאר שם לבדו. הוא שופך את תה הקר, וקם. זה הכל להיום,

הוא חושב לו ומתהלך לכיוון הבניין האפור. הוא מסתובב מעט ומביט בספסל. נתראה בפעם הבאה.

הקוראים מוזמנים לקחת חלק פעיל בתשבץ ולשלוח חידות מקוריות כהגדרות בו שישולבו בעברית, אורחים לפי שיקולי המערכת. ניתן

להפנותן למייל הבא:teza.crossword@walla.com

אמר לה: אני לא אוהב את השפה הגרמנית. גם ניטשה לא אהב אותה, לפחות איך שהגרמנים מבטאים אותה. יש לה צליל צורם. ומצד שני, שירי האהבה הגרמניים הכי יפים. דמייני לך איזה מתבודד בחלוק נטול מידות יושב בקיטונו האפל וקורא בקול dich‏liebe‏Ich. בשום שפה אחרת הביטוי הזה לא יכול

להתחרות בעצמה, במצוקה, בכמיהה האדירה, קורעת-הלב של הצליל הזה.

ופה אתה טועה, schatz‏mein. האהבה זה לא מצוקה, זה לא האפילה של המסתגר הקודר. אהבה זה משהו אחר לגמרי, זה...מעוף הפרפר מעל הפרח, אהבה זה קל, זה מרפרף, זה מענג ומשכר, כמו...

הדבר שאתה משקה אותי בו ברגע זה.בידה אחזה כוסית מלאה בקוקטייל ורדרד-ירקרק.

חשבתי על נושא לתזה. בחרתי בך. אם תסכימי, כמובן.בתור ישות מאיזה סוג, שאלה.

טרם הוגדר. אבל רק התחלנו את הערב.אני חושבת, שזה נחרץ מדי. אני בחורה רגישה ושבירה, ואילו אתה...מה אתה? מה השתתקת?

הוא סכר את פיו, עיניו מוסטות. לגם מרטיני ואז קם ממקומו.כבר, שאלה. הולכים?

אם תרצי.עוד לא.

התיישב חזרה.אתה רדוף, אמרה בשקט.

אני חושב שאכלתי משהו לא טוב היום. אבל לענייננו: התזה שלי תהיה השפעת דברי הבל על נשים ממשפחות טובות.

כלומר, אתה מנסה לבדוק איפה הגבול?אני רוצה שכל אחד ילך לדרכו.

העבירה כף ידה על מצחה המזיע. אני לא מבינה בשירה, אמרה.

2

24

בית ספר למלכות מתחילותבזמן שאתם משחיתים את זמנכם באקדמיה, פותח מועדון "הדאנג'ן" בית ספר למלכות סאדו-מאזו * טל שפר, כתבנו לענייני איזוטריה, יצא לבדוק מקרוב מה כולל תיק של מלכת BDSM מוסמכת, כיצד נהנים מכאב של קטטר ומשקולות

על האשכים ואיפה ניתן לחלוב את הערמונית * ואיך לעזאזל מלחיה מהשוק בטירה הפכה לפלאג אנאלי?

מאת // טל שפר

מנהל עסקים? בנאלי. כלכלה? משעמם. מדעי "הדאנג'ן" נו באמת. מזל שמועדון המחשב? שבתל אביב פותח בימים אלה את בית הספר הראשון בישראל ל-BDSM )שליטה וסאדו-מאזו(, שמכשיר מלכות מין עם תעודה. למה צריך בית ספר כזה? בתור אחד ש-BDSM לא אומר לו כלום מלבד עוד קטגוריה מחוץ לתחום באתרי פורנו,

יצאתי לבדוק.

הדאנג'ן הוא כמו כל מועדון רגיל שכולל את כל הדברים שאתם מכירים, פרט לכמה הבדלים קטנים: פינת קולנוע שמקרינים בה סרטי סאדו-מאזו, מבוך חשוך, מיטה המיועדת לקשירות ומתחתיה כלוב, חורי הצצה, מקלחות, שלשלאות שיורדות מהתקרה לתליית עבדים והפתעות נוספות, שכל מטרתן לאפשר למלכות לשלוט טוב יותר בעבדים המסכנים. ועכשיו, כאמור, גם

בית ספר רשמי.

"יש אצלנו שני מסלולי לימוד: מסלול מלא בן 13 BDSM מפגשים, שבסופו מקבלים תעודת מלכתמוסמכת, ומסלול מקוצר בן חמישה מפגשים, שמיועד לנשים שרוצות להוסיף קצת פלפל לחיי המין שלהן", הסבירה לי המלכה המכונה "ממתקית". ציפיתי לפגוש מישהי קשוחה עם חליפת עור שחורה וצמודה, שתרצה להצליף בי עם שוט, אבל ממתקית היתה נחמדה ולבושה

כרגיל.

מילא נשים שרוצות לתבל קצת את הזיונים שלהן, חשבתי, אבל למה צריך 13 מפגשים בשביל כמה קשירות, הצלפות וצביטת פטמות? לדברי ממתקית, מלכת סאדו הוא מקצוע לכל דבר. רזי הענף כוללים סודות מקצועיים רבים: כיצד להושיב, לקשור ולהצליף בעבד, כיצד לדרוך עליו ולהשאיר אותו בחיים, איך לתלות לו משקולות על הביצים )נשבע לכם(, איך לדחוף לו קטטר איך להכניס לו דברים לתחת )אני יודע מה אתם חושבים. התשובה היא לא( ודברים מהנים נוספים שלוקחים את משחקי המין העלובים שלכם צעד אחד קדימה. את הקורס מלווים גם רופא, פסיכולוג, ואפילו עורך-דין שמסביר מה קורה במקרים שבהם העבד תובע את המלכה. אחרי הכל, היא תלתה לו משקולות על הביצים וכאלה.

"BDSM, בדומה לספורט אתגרי, צריך להיעשות בצורה בטוחה ונכונה לנשלט ולמלכה", מסבירה לי ממתקית בזמן שאנחנו יושבים על הבר והיא מניחה עליו תיק אביזרים. מה יש בתיק? הדברים - שוקר, מצבטי פטמות, קטטרים, הרגילים עם ידיים וכמובן קרם שעווה, חבלים, שוט, לגמור ירצה ממש שהעבד למקרה טבסקו, וממתקית תחליט לעזור לו בדרכה המיוחדת. את כל אלה מקבלות משתתפות הקורס, ביחד

עם כפפות חד פעמיות וקונדומים. "יש עבדים שאוהבים שדוחפים להם דברים לתחת. מבחינה אנטומית זה נכון, כי נקודת הג'י של הגבר נמצאת שם. יש גם מלכות שחולבות את הערמונית", מסבירה לי ממתקית ברצינות תהומית. "אתה

מוזמן לנסות אם תרצה".

סירבתי להצעתה הנדיבה, אז ממתקית הציעה הקיר על התלוי לצלב אותי לקשור בנימוס ולראות איך העניינים יזרמו. "זה לא יכאב לי?", שאלתי או גמגמתי, והיא ענתה לי שזה יכאב, אבל שזה הקטע ב-BDSM. למעשה, בזמן כאב משתחררים בגוף אנדורפינים )בדקתי את זה בוויקיפדיה, זה נכון( שהמוח מייצר, וכך נוצרת

תחושת ריחוף, כמו סם טבעי.

למה לא אמרת קודם. מיד התפשטתי ונשארתי בתחתונים וגרביים בלבד. ממתקית קשרה לי את הידיים והרגליים לקיר, כיסתה את עיניי ודחפה לי כדור לפה. למקרה שארגיש שהתחת שלי מתרחב יותר מדי או שהביצים שלי מגיעות מתחת לקו הברך, סיכמנו שמילת הביטחון תהיה "אדום",

וכשאגיד אותה היא תפסיק.

התחלנו. אנדורפינים או לא, כשממתקית צבטה קטנים, פלסטיק אטבי עם הפטמות את לי שסיכמנו הביטחון מילת היתה מה שכחתי עליה. ניסיתי "אהההה", "די", "מספיק" ואפילו "אאעעההמהההמהשגעעמעאהא" - אבל היא היתה בלתי ניתנת לעצירה. בדיוק כשחשבתי גמגמתי ביד, אצלה נשארה שלי שהפטמה "אדום" והיא הפסיקה מיד. בזמן שממתקית התירה את הידיים והרגליים שלי מהקיר, שמתי לב שהמכשירים שלה לצביטת פטמות נראים כמו אלתור. "אתה צודק", היא אמרה, "קניתי

את זה בשוק בטירה. הסתובבתי שם ופתאום ראיתי מלחיה. כל האנשים האחרים בשוק ראו רק מלחיה, אבל אני ראיתי בזה פלאג אנאלי. היית מאמין שזה עלה לי רק עשרה שקלים?". פלאג אנאלי בעשרה שקלים?! הנה עוד סיבה לנסוע

עם כל המשפחה לטירה בשבת.

התלבשתי. ממתקית התאכזבה ואמרה שאני העבד הכי גרוע שהיה לה. אפשר להבין אותה. לא הצלחתי ליהנות מכל העניין. למרות שהיתה אווירה טובה וידעתי שמדובר במשחק, קצת נלחצתי. "בסופו של דבר, זה בסך הכל משחק", סיכמה ממתקית. "זה כמו דייט: העבד והמלכה נפגשים לפני הסשן של ה-BDSM, יושבים על כוס קפה ומסכמים ביניהם מה הציפיות ומה הגבולות של כל אחד מהם". אולי זה באמת כמו דייט. רק שאם בדייט רגיל יש אופציה לנשיקה, בעולם ה-BDSM כל דייט יכול להיגמר בחליבת

הערמונית. רק צריך לבקש לפני.

כשנפרדתי לשלום מממתקית וחזרתי הביתה, לא יכולתי שלא להצטער. חשבתי שאולי הייתי צריך להיות פחות לחוץ, לדעת שאני נמצא בידיים טובות ולנסות ליהנות קצת יותר. היה כבר מאוחר מדי כדי לחזור לממתקית ולבקש ממנה לנסות שוב. אבל הרוח שלה כנראה נשארה איתי, כי בדרך הביתה קניתי קרם ידיים וטבסקו. אני בטוח

שהיא גאה בי עכשיו. לפחות כמו אמא שלי. *

שכחתי מה היתה מילת הביטחון שסיכמנו עליה. ניסיתי

"אהההה", "די", "מספיק" ואפילו "אאעעההמהההגעעמעאהא" -

אבל היא היתה בלתי ניתנת לעצירה. בדיוק כשחשבתי שהפטמה שלי

נשארה אצלה ביד, גמגמתי "אדום" והיא הפסיקה מיד

הסתובבתי שם ופתאום ראיתי מלחיה. כל האנשים האחרים בשוק ראו רק מלחיה, אבל אני ראיתי בזה

פלאג אנאלי. היית מאמין שזה עלה לי רק עשרה שקלים?". פלאג

אנאלי בעשרה שקלים?! הנה עוד סיבה לנסוע עם כל המשפחה לטירה

בשבת

לאן תרצו לשלוח את טל? שלחו לנו הצעות למקומות ואירועים ביזאריים. בין השולחים

יוגרל כבודו העצמי של הכתב המסור.

כמו דייט רגיל, רק עם סיכוי לחליבת ערמונית. טל שפר וממתקית ב"דאנג'ן", צילום: שביט צוריאל