ידיעות: ראיון עם ארנסט אימפלד

3 ממון יום חמישי, כ"א בתמוז תשס"ח - 24.7.2008|

לידי "ידיעות אחרונות", מעלה כי אכן עסק בהעברות כספים רבות שהתרחשו בלאומי־שווייץ בין חשבונות. עם זאת, בניגוד לדבריו, אימפלד לא ציין באוזני המבקר במפורש כי מדובר ב־cash-matching, אלא הסביר בניסוח מפותל כי "בהתבסס על העברות שבוצעו במ־

התבצעו העברות לקוחות, בעולם בין קומות אחרים בסניף הבנק בשווייץ". בכל מקרה, אימפלד לא מצוטט בדו"ח משנת 92' כמי שהודה ב"שידוך" בין לקוחות. המונח cash-matching עלה רק שנים מאוחר יותר,

בחקירותיו של אימפלד בידי התובע השווייצרי ובע־דותו בבית המשפט. חשוב לציין שאימפלד מסבך גם .cash-matching שביצע מודה כשהוא עצמו את בסיכומו של דבר, הסבריו של אימפלד הניחו את דעתו של המבקר הפנימי, והוא חתם את הביקורת בסיכום כי

אין צורך בנקיטת פעולות נוספות מצד הבנק.סנגוריו של אימפלד טוענים בעניין זה כי אמצעי הביקורת של הבנק כשלו, ומביאים ציטוטים מהדו"ח את בעבר שחקר השווייצרים התובעים אחד שכתב הפרשה. התובע הראשון בתיק, שבינתיים הוחלף על ידי תובע אחר, העיר בדו"ח סיכום החקירה כי הבנק לא נכנס לעומקם של אי הסדרים שהתגלו בפרשה. "הבנק ביצע שתי ביקורות חלשות בנושא, ותמיד היה מרוצה מההסברים המגוחכים שסיפק לו אימפלד", כתב אותו תובע. גם התובע החדש בתיק מתח ביקורת חריפה על

התנהלות לאומי־שווייץ (ראו מסגרת).היל של הביקורת דו"ח כי טוען מצידו, אימפלד, לא היה נורת האזהרה היחידה שאמורה הייתה להידלק בבנק. לטענתו, לקוחות נוספים התלוננו כנגדו במהלך השנים. כך, לדוגמה, הוא מביא מקרה של קבוצת יורשים חרדים שהתלוננו כנגדו בשנת 1994 בטענה שהטעה אותם לאחר מות אביהם וגרם להם נזק כבד: "התובע לנדסהוט רואה בעובדה שהבנק סגר איתם עסקה ושילם להם מיליון דולר הוכחה שהבנק היה מודע 'לפשעיי' ובכל זאת חיפה עליי. האמת היא שהיורשים איימו שאם להטיל החרדים לכל יקראו הם לדרישתם, ייענו לא חרם על בל"ל. הבנק נכנע לדרישה, ואם ההנהלה הייתה באמת סבורה שלא התנהגתי כשורה, היו מפטרים אותי אז" (בבנק הסבירו השבוע כי באותו מקרה אירעה טעות

בנקאית של אימפלד ולא מעשה רמאות, ולכן לא הייתה צריכה להידלק כל נורת אזהרה. בבנק גם הכחישו מכל

וכל את סיפור הסחיטה –צ.ש).

נערות ליווי ומטוסי יוקרהלגבי פיקנטיים פרטים גם כולל האישום כתב האופן שבו השקיע אימפלד את הכספים: התובע הש־

ווייצרי טוען כי הכספים שימשו את אימפלד למימון נערות ליווי, לרכישת מכוניות פאר, למימון תיקוני של טיסתן למימון שיזוף, מיטת לרכישת יאכטה, שלוש מכרות של אימפלד לניו־יורק במטוס קונקורד ולמימון לינה בסוויטות יוקרתיות עבור אותן מכרות. בחקירה שאל אותך התובע אם קיבלת שירו־

תים מיניים משתי נערות ליווי בתמורה לסכומים גדולים שהעברת להן. ענית בשלילה. האם שיל־

מת להן עבור שירותים שסופקו למישהו אחר?"בדיוק. אלו לא היו נערות ליווי, אלא דוגמניות. של נציגים בייחוד גורמים – היו מסוימים במקרים מוסדות – שנתנו לי להבין שיפקידו בגדול בבנק אם יקבלו 'גוד טיים'. אלו דברים רגילים בברנז'ה. לבנקים הגדולים יש תקציב לכך. הייתי צריך למצוא דרך לע־

שות להם גוד טיים. כמובן שהבנק לא ידע. אם זה היה נודע, הייתה קמה צעקה גדולה, אבל להערכתי מתחת

לשולחן היו מוחאים לי כפיים".בעיתונות ובכתב האישום מופיעות מכוניות

פאר, כמו פרארי שרכשת לך בכספי הלקוחות.מכוניות הלקוחות. מכספי מכוניות רכשתי "לא הפאר שמזכיר התובע בכתב האישום שייכות בכלל

לחבר בשם ג'ילברט אמאן, שלו עזרתי. ג'ילברט היה בהליכי גירושים, וכדי למנוע מאשתו להשתלט על המכוניות הוא ביקש שארשום אותן על שמי. אבל היה חוזה בינינו שקבע שהוא בעל המכוניות (אימפלד לא מכחיש שהעביר כספי לקוחות לאמאן, אולם מכחיש

שרכש מכוניות עבור אמאן מכספים אלה – צ.ש)".סנגורך טען שכל הלקוחות החזיקו הון שחור

בבנק, ואת חלקם הגדיר כפושעים. זה נכון? "כן. רובם עשו את הכספים לבדם ולא תמיד בדר־כים כשרות. אף אחד מהם לא שילם מסים. לא הייתה מבוססת השווייצרית הבנקאות בעיה עם זה, כי לי בעיקר על הון שחור. רוב הלקוחות היו יהודים מכל הבנק חשבון על אותם לארח דואג הייתי העולם. במסעדות מפוארות, ולימוזינת הבנק הייתה לוקחת

אותם מנמל התעופה ומחזירה אותם".שהלקוחות לא גילו את סכומי המי־ איך זה

ליונים שהעברת מחשבונם בצורה לא חוקית?את וזייפתי ששיניתי טוען לנדסהוט "התובע הדו"חות שהלקוחות קיבלו, אבל הוא לא הוכיח כיצד זה אפשרי. כל העדויות מאנשי הבנק מוכיחות שלא הייתה הוכיח לא גם הוא הלקוחות. לפני לדו"חות גישה לי שביצעתי סחר במניות ובמט"ח ללא רשות הלקוחות. לדעתי, הלקוחות לא הבחינו בסכומים מכיוון שבחלק מהמקרים הלקוחות עצמם ביקשו שאעשה העברה מח־

שבונם לחשבון של לקוח אחר. הייתי אומר להם שפעולת ההעברה תיקח זמן רב, כך שאם איש עסקים היה מסתכל בחשבון ורואה שחסר כסף, הוא היה חושב שהסכומים

החסרים קשורים לאותה העברה שמתבצעת".איך הרגשת במהלך כל התקופה?

"הרגשתי שנכנסתי לסחרור, למעגל קסמים, והסת־בכתי והסתבכתי. שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה ואיך אני יוצא מזה. עם 350 מיליון פרנק שווייצרי – מתוך 6 מיליארד שהופקדו בבנק – ייצרתי לבדי עד חושב אני בריא. לא ממש מצב זה מההכנסות. 70%להתמו־ קרוב שאני הבנק להנהלת מספיק שאותתי

טטות. לא פחדתי בכלל שהעניין ייחשף, להיפך. הייתי מאושר אם זה היה מתפוצץ. זה היה לא בריא עבורי".

בשיחה שערכת עם המנכ"ל אמרת לו שהמ־צב חמור ושתצטרך להיכנס לבית הסוהר. הוא לסדר את כל שאפשר יהיה הרגיע אותך ואמר

העניין. איך התייחסו אליך בבנק מאותו שלב?"הם היו בסדר איתי וקיבלו את הצעותיי ליישוב העניין. הצעתי שימנו לי מחליף וידברו עם הלקוחות כדי לקבוע את הנזקים שגרמתי. בשלב מאוחר יותר למישהו כנראה נשרפו כמה פיוזים בראש והבנק החל לתקוף אותי, למרות ששיתפתי איתם פעולה. ביצעתי מעשים לא חוקיים שאני לא רוצה להמעיט בחומרתם, אבל אני חייב להדגיש שעשיתי זאת להציל את לקוחו־

תיי. חשבתי שאוכל מהר לסדר את העניינים". התובע מאשים אותך ששילשלת לכיסך לפ־

חות 10 מיליון דולר."לדעתי הוא לא הוכיח את זה. הוא טוען שמשכתי מזומנים מהקופה, ואני טוען שזה בכלל לא היה אפשרי. אני מודה, לעומת זאת, שעזרתי לחברים וללקוחות,

אבל לא לקחתי כסף לעצמי".

לאומי: "חד משמעית, הבנק לא ידע"אשר בנוכל, "מדובר בתגובה: נמסר לאומי מבנק גרם לבנק לאומי־שווייץ נזק בסך של 229 מיליון פרנק שווייצרי, הואשם בהונאת הבנק ולקוחותיו, ואף הודה בביהמ"ש בחלק מהמיוחס לו. מטעמיו שלו, בחר אימפ־לד להיתלות בטענות נושנות שכבר נטענו בעבר, נבד־קו על־ידי המשטרה ורשויות החוק השווייצריות ונדחו ניסיונותיו עם פעולה לשתף בכוונתנו ואין הסף, על הנואלים של עבריין זה להקל על עונשו באמצעות הטלת רפש לכל עבר. חשוב לציין כי שלא כעולה מהשאלות שהופנו לעיוננו, בנק לאומי־שווייץ לא ידע, ולו ברמז, על פעולותיו של אימפלד, שאחרת היה נוקט אמצעים נגדו באופן מיידי וללא היסוס, בדיוק כפי שעשה כשנו־

דעו עבירותיו של אימפלד. עוד חשוב לציין כי פרקליט מחוז ציריך אישר בנאומו בסיכום המשפט, באופן נחרץ וחד משמעי, כי הבנק לא ידע ולא היה שותף, ונפל קורבן להונאה מתוחכמת של נוכל שגנב את כספי הלקוחות. בעקבות פרשת מעילה של אימפלד לאומי־שוויץ ובנק לאומי בכלל נקט בשורה ארוכה של צעדים שמטרתם לשפר ולייעל את מנגנון הביקורת הפנימית על מנת

למנוע הישנות מקרים מסוג זה בעתיד".

לא ארגנתי נערות ליווי, אלא דוגמניות. היו

גורמים שנתנו לי להבין שיפקידו בגדול בבנק, אם יקבלו 'גוד

טיים'. אלו דברים רגילים בברנז'ה. לבנקים

הגדולים יש תקציב לכך

רוב הלקוחות עשו את הכספים לבדם,

לא תמיד בדרכים כשרות. אף אחד מהם לא

שילם מסים. לא הייתה לי בעיה עם זה, כי

הבנקאות השווייצרית מבוססת בעיקר על

הון שחור

היה עליי לחץ לייצר מחזור רווחים

גדול, וזה הוביל אותי לבצע השקעות

שסיכנו את החשבונות של חלק מהלקוחות.

החלטתי לתת להם 'חמצן' באמצעות העברת כספים

מחשבונות אחרים

"

"שרד מציין במפורש, כי אימפלד הונה את הבנק ואת עובדיו והוליך אותם שולל, וכי הסתיר את פעולותיו

מהבנק.

אייפי.

אי.ם:

ילוצ

אימפלד. "נכנסתי לסחרור, למעגל קסמים, והסתבכתי והסתבכתי"

טוןיס

קם:

ילוצ

|ממון2 יום חמישי, כ"א בתמוז תשס"ח - 24.7.2008

שערוריית לאומי־שוויץ | המועל מדבר

השבוע אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת הצעת חוק מסורסת שמותירה את המו־עצה הישראלית לצרכנות בשליטה ממשלתית. הנוסח המקורי של ההצעה נועד להפוך את המו־עצה לצרכנות לגוף ציבורי עצמאי לטובת הצר־

כן, אך למרבה האבסורד יוזם החוק, אבשלום וילן, נאלץ להתכופף ולהצביע בעד הגרסה המנוגדת להצעתו המקורית. הסיבה: לחץ של שר התמ"ת אלי ישי שאיים לעצור את החוק, אם השליטה

במועצה תהיה של נציגי הציבור. הגדולים הצרכנים ארגוני ששני העובדה בישראל, המועצה הישראלית לצרכנות ורשות ומע־ תקציבית כפופים לצרכנות, ההסתדרות שית לגופים חיצוניים (ממשלה והסתדרות) היא אנומליה שהיה צריך כבר מזמן להעביר מהעולם. כל מי שהעניין הצרכני חשוב לו, צריך להיאבק נגד המשך החיבור בין המועצה הישראלית לת־

מ"ת. חיבור זה סובל מניגודי אינטרסים מובהקים הסקטורים של טובתם ובין לצרכן הדאגה בין

שהתמ"ת מייצג כמו תעשיינים וסוחרים. שיא ניגוד האינטרסים נרשם בימיו של אהוד אולמרט כשר התמ"ת, כאשר גדע את התנופה שבה הייתה אז שרויה המועצה והביא להתפטרות גלית אבישי, מכה שממנה המועצה לא התאוששה עד היום. אכן, יש היום מנכ"ל חדש ומכהן (עו"ד אהוד פלג), אבל המועצה לצרכנות, בניגוד לזמני זוהר שידעה בעבר, לא מתפקדת כראש חץ צרכ־

ני. התקשורת מגינה על הצרכן הרבה יותר ממנה. וחבל, כי יש נושאים שבהם תקשורת לא יכולה

למלא תפקיד של ארגון צרכנים. ישי, אלי של הנוכחית בתקופה גם אבל

יותר גבוהה צרכנית מודעות תירשם שלזכותו בהשוואה לקודמו, פועל התמ"ת לא פעם מתוך ניגוד אינטרסים מובהק ולא תמיד לטובת הצרכן. רק השבוע פורסם דו"ח של מינהל מחקר וכל־

כלה במשרד שממנו עלתה המסקנה כי ישראל, היא מוצר, כל על מחיר סימון היום המחייבת מהמדינות הבודדות בעולם שבה נהוגה שיטה זו.

הדו"ח ממליץ לבדוק שיטות אחרות של סימון.השיטות את מאמצים אנחנו תמיד האם השונות זה במקרה דווקא בעולם? המקובלות מובהק. באופן הצרכן לטובת היא הישראלית על מונים עשרת עדיף הישראלי הסופרמרקט פני הסופרמרקט האמריקאי, שלא מסמן מחירים על המוצרים ושולל ממך את יכולת ההשוואה אם מצאת מוצר מקביל לזה שהנחת בעגלה שתי שו־

רות אחריו, לא מאפשר לך לבדוק אם הקופאית לא טעתה בקופה, ובוודאי לא מאפשר להשוות מחירים אחרי סיום הקנייה. מי שמנסים להחזיר את הגלגל אחורה ולהפסיק לסמן מחיר על כל מוצר הם הגורמים בתעשייה ובמסחר שהתנגדו

לחוק עוד טרם לידתו ואינם מרפים עד היום. וילן הצהיר שיש בכוונתו להפוך את היוצרות בעת ההצבעה בכנסת על חוק המועצה הישרא־לית לצרכנות. לצרכנים הישראלים שאינם סוב־

לים מעודף הגנה אסור לתת לו להיכשל.

שיחת היום

ממון | עורכת: יעל דרומיפקס: 03�6082392 | פקס שוק הון: 03�6962576

טלמסר להשארת הודעות: 03�6066903

calcala@yedioth.co.il :דואר אלקטרוני

סבר פלוצקר

מאת שרגא עילם (ציריך) וצח שפיצן

ציריך, בפאתי בפרבר צנועה, קרקע בדירת מדהים. סיפור ומגולל אימפלד ארנסט יושב ונטול הכריזמה הזה, קשה להאמין שהאיש האפרורי בסוף שנות החמישים לחייו, עומד במרכזה של שערו־רייה בנקאית כה מסעירה: אימפלד נאשם כי ביצע במ־שך שנים מעילת ענק – בהיקף עשרות מיליוני דולרים

– מבנק לאומי־שווייץ, שהתגלתה בשנת 2001. אימפלד, שמשפטו נפתח בתחילת החודש בבית המ־שפט המחוזי בציריך, שימש במשך למעלה מעשור מנהל שבראש - בלאומי־שוויץ פרטית לבנקאות המחלקה הדירקטוריון שלו עמדה באותה עת גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי. אימפלד נחשב לבנקאי מוכשר, בעל קשרים ענפים. במהלך שנותיו בסניף הצליח למשוך לקוחות יהודים מבוססים מכל אירופה: רגשות פטריוטיים כלפי הסניף הישראלי, בתוספת חוקי הפרטיות הנוקשים של הבנקאות השווייצרית, הביאו ללאומי־שווייץ עשרות

עשירים יהודים וחיזקו את מעמדו של אימפלד.שיחת טלפון של לקוח מוטרד, שהגיעה לבנק בינואר 2001, הכתימה באחת את תדמיתו הזוהרת של אימפ־לד: הלקוח, שגילה אי התאמה בחשבונות שלו, התקשר להתלונן באוזני מנכ"ל לאומי־שוויץ דאז, מאיר גרוס. גרוס התקשר לאימפלד, ששהה באותה עת בחופשה בא־

רה"ב, ושמע ממנו וידוי מדהים: אימפלד סיפר למנכ"ל הלקוחות ההמום כי אכן העביר כספים בין חשבונות ללא ידיעתם. על פי כתב האישום נגד אימפלד, הוא נהג ובמכשירים פי־ הלקוחות במניות להשקיע את כספי ננסיים מסוכנים ללא ידיעתם, וכשהיו נוצרים הפסדים בחשבון של אחד הלקוחות, אימפלד היה מעביר כספים מחשבון לחשבון ללא ידיעת הלקוחות, כדי להסתיר את ההפסדים. אימפלד הודה בהעברת הכספים אך הכחיש מכל וכל את טענת התובע כי שילשל כ־10 מיליון דולר לכיסו. בראיון נדיר לעיתון ישראלי הוא מספר כעת את נדירה הצצה ומספק האירועים, להשתלשלות גרסתו לעולם האפל של הבנקאות השווייצרית, עולם שכולל עשירים מופלגים שמקור הונם אינו תמיד ידוע ובנקאים

שיוצאים מגדרם כדי לרצות אותם.

"רציתי להציל את הלקוחות"בבית המשפט טען אימפלד כי הבנק ידע על המע־שים הבלתי כשרים שביצע, והפעיל עליו לחץ לייצר רווחים. לדבריו, העברת הכספים בין חשבונות הלקו־

חות נמשכה כעשר שנים. "התחלתי להעביר כספים בין חשבונות של לקוחות כבר בשנים 1991־1992. בתקופה הזאת, שלאחר מלח־מת המפרץ הראשונה, התחילו בעיות במסחר במטבע חוץ שבו סחרתי עבור הלקוחות. היה עליי לחץ גדול מצד הבנק לייצר מחזור רווחים גדול, למרות שעמד לרשותי הון קטן יחסית. הלחץ הזה הוביל אותי לבצע השקעות שסיכנו את החשבונות של חלק מהלקוחות. בעקבות כך הופעל עליי לחץ לסגור את החשבונות של חלק מהלקוחות – אבל זה לא היה טוב לבנק וגם לא טוב לי: אם הייתי סוגר את החשבונות של אותם לקוחות היה לי פחות הון לגלגל, והייתי צריך לסחור בצורה לשמור על היקף מחזור גבוה. עוד יותר פרועה כדי לכן החלטתי להציל את הלקוחות ולתת להם 'חמצן'

באמצעות העברת כספים מחשבונות אחרים". כשנשאל אימפלד איך עלה במוחו הרעיון להעביר cash-" כספים בין חשבונות, הוא שולף מושג שנקראנהוגה, שהייתה מפוקפקת פעולה – "matchingלדבריו, בבנק באותה תקופה. מדובר במצב שבו לקוח של סניף הבנק בשווייץ – שמתגורר מחוץ לגבולות המדינה, בגרמניה למשל – מעוניין למשוך סכום של מיליון פרנק שווייצרי, לדוגמה. בהנחה שמדובר בלקוח שהפקיד בשווייץ כספים כדי להימלט משלטונות המס בגרמניה (אימפלד טוען שרוב לקוחות הסניף השווייצ־

רי הפקידו כספים בלתי כשרים), הוא אינו מעוניין שה־כסף יופקד בחשבונו בבנק גרמני. במצב כזה, לטענת אימפלד, הבנק היה מאתר לקוח אחר של הסניף הש־ווייצרי, שמתגורר אף הוא בגרמניה ומעוניין להפקיד סכום של מיליון פרנק שווייצרי בסניף בשווייץ, ו"מ־שדך" בין שני הלקוחות. הלקוח שמעוניין להפקיד את הכסף היה מעביר אותו ישירות לידי הלקוח שמעוניין למשוך – פעולה שמתבצעת בגרמניה, מבלי שהכסף יעבור דרך שווייץ. במקביל, הסניף השווייצרי מבצע העברה מקבילה שמשקפת את ההעברה מחשבון אחד לחשבון אחר. יש לציין כי בבנק לאומי מכחישים שי־

דעו על פעולות אלה, אולם לאימפלד, לדבריו, קשה להאמין שבבנק לא היו ערים לפעילות זו.

cashל־ מודע היה שהבנק טוען אתה ?matching

ביקו־ דו"ח בבנק התקבל ב־1992 כבר "בוודאי. בלאומי־שווייץ על ידי המבקר רת פנימית שנערכה הפנימי, סקוט היל. הוא בדק במשותף עם חבר הנהלת הבנק ראובן ויכסלבאום את הנושא של העברות כספים בין חשבונות הלקוחות בבנק, וביקש הסבר. אמרתי לו שמדובר ב־cash matching. אני חושב שדיברו אז גם עם הלקוחות, שכן הדו"ח הלך למועצת המנהלים,

לבל"ל תל־אביב וגם לביקורת החיצונית". עיון באותו דו"ח ביקורת פנימית, שהגיע השבוע

ארנסט אימפלד, הבנקאי שאחראי למעילת הענק בבנק לאומי־שווייץ, מדבר לראשונה על הכספים שהזיז מחשבון לחשבון, הדרכים המפוקפקות שבהן

פינק את הלקוחות העשירים והאופן שבו הנהלת הבנק כשלה, לטענתו, בפיקוח על מעלליו † תגובת בנק לאומי: "מדובר בנוכל שנתלה

בטענות ישנות שנבדקו ונדחו על הסף"

התובע במשפט אימפלד, מארק ז'אן־רישרד, מותח בפרשה. לאומי־שווייץ התנהלות על נוקבת ביקורת בנאום התביעה שנשא התובע בתחילת יולי השנה, שמ־

תפרסם כאן לראשונה, קבע התובע כי הבנק לא פיקח כפי שצריך על אימפלד ונהג בצורה לא זהירה.

במסגרת הנאום קבע רישרד, כי "הבנק מחויב לפ־קח על בעלי התפקידים שלו בקפדנות ובצורה אינט־נסיבית, וברור לחלוטין כי בכל הנוגע לנאשם ארנסט בצורה חובתו את מילא לא לאומי־שווייץ אימפלד, האופטימלית, וזאת בלשון המעטה. הבנק יכול אמנם לטעון שאימפלד הקים מגדל של שקרים, אך קשה לק־בל טענה זו כאשר עם חשיפתו של שקר אחד מתמוטט

כל הבניין, וכך קרה בדיוק במקרה זה. הספיקה שיחת טלפון אחת בין לקוח מרומה לבין המנכ"ל וכל העסק פשוטים זהירות אמצעי נקיטת באמצעות התפוצץ. אפשר היה אולי למנוע את מה שקרה. אפשר היה לבצע חתך של הוראות טלפוניות, האזנה להקלטות, וכאשר חסרה הקלטה לבצע שיחת הבהרה ובקרה עם הלקוח". כ"ב־ הבנק התנהגות את רישרד מגדיר בהמשך

לתי זהירה", אך מדגיש כי ההתנהגות הבלתי זהירה של הבנק לא מנקה את אימפלד מאחריותו למעשים שעשה. בנוסף, מציין רישרד כי אין מקום להאשמות כאילו הבנק עצם את עיניו לנוכח הפעולות של אימפ־לד כדי להרוויח עמלות שהיו כרוכות בפעולותיו. רי־

התובע במשפטו של אימפלד

"הבנק לא מילא את חובת הפיקוח, וזאת בלשון המעטה"

כל מי שהעניין הצרכניחשוב לו, צריך להיאבק נגד המשך החיבור בין המועצה הישראליתלתמ"ת. חיבור זה סובל מניגודי אינטרסים מובהקים בין הדאגה לצרכן ובין טובתם של תעשיינים וסוחרים

מצפצפים (שוב) על הצרכנים