- העיר1974חלל וכו': מבחר מרחבים - ז'ורז' פרק –

מריאן קרופניק, סיטאר אחישר, טל לוי

"ספר זה מספר על החלל )או המרחב( מנקודת מבטו של המשתמש.

כמשתמש ז'ורז' פרק מספר על החלל שבתוכו הוא מתגורר ועל המרחב שבתוכו הוא כותב.

הוא ממריא מהקונקרטי, ממה שנמצא ליד, מתחת ליד, מדף הניר. משם הוא עובר הלאה

בשיטתיות אל חללים ומרחבים אחרים: המיטה, החדר, הדירה, הבית, הרחוב, השכונה, העיר

המחוץ לעיר, הארץ, כדור הארץ, החלל."

העיר

"לא לנסות למצוא מהר מידי מהי הגדרה לעיר: זה גדול מידי, יש את כל הסיכויים לטעות."

"לעשות רשימת מצאי של כל מה שרואים. לקבוע הבחנות יסוד, למשל בין מה שהוא העיר למה

."כשהעיר נגמרתשאיננו העיר. להסתכל במה קורה

העיר לא היתה תמידיש נטיה חזקה לא להישאר פרברים. לשים לב ש "להכיר בכך שלפרברים

."מה שהיתה

"להיזכר ש"שדרה" היא במקורה טיילת נטועה עצים שהקיפה את העיר, ושתפסה בדרך כלל

את המרחב שבו עמדו חומות עתיקות."

? נשמתה של עיר? למה אומרים על עיר שהיא יפה, או שהיא מכוערת? ליבה של עירמהו

מה יפה ומה מכוער בעיר? איך מכירים עיר? איך מכיר אדם את עירו?

שיטה: היה צריך או להימנע מלדבר על עיר, מלדבר בה, או להתחייב לדבר עליה

בצורה הכי פשוטה, ברורה מאליה, יומיומית. לדחות כל רעיון מקובל. להפסיק לחשוב

במונחים מוכנים מראש, לשכוח מה שאומרים האורבניסטים והסוציולוגים.

לעולם לא נוכל להסביר את העיר. העיר קיימת. היא המרחב שלנו ואין לנו אחר.

העיר שלי

ברור שאני לא מכיר את כל הרחובות של פריז. אבל יש לי תמיד מושג על הסביבה שבה הם

נמצאים. גם אם הייתי רוצה היה לי קשה ללכת לאיבוד בפריז.

הרבה מקומות מתקשרים לזכרונות מדויקים: בתים שפעם גרו בהם חברים שאינני רואה עוד,

או בית קפה שבו שיחקתי ביליארד שש שעות רצופות או הכיכר שבה קראתי את "עור

היחמור" כשהשגחתי על אחייניתי הקטנה משתובבת.

אני אוהב את העיר שלי, אבל אני לא יכול לומר בדיוק מה אני אוהב בה. אני לא חושב שזה

הריח. אני מכיר את המונומנטים טוב מכדי לרצות להסתכל בהם. אני אוהב אורות מסוימים.

אני אוהב מאוד לעבור במקום שלא ראיתי מזה זמן רב.

ערים זרות

היינו שמחים לטייל, לשוטט, אבל אנחנו לא מעיזים, אנחנו לא יודעים להיסחף, אנחנו מפחדים ללכת

לאיבוד. אנחנו אפילו לא ממש הולכים, אנחנו פוסעים, מודדים את הרחוב. אנחנו לא באמת יודעים

במה להסתכל.

יש לנו שעתיים להעביר ואנחנו מטיילים במשך שעתיים, למה שנימשך במיוחד דווקא לזה ולא לזה?

, לא טעון עדיין, למעשה ללא נקודת ציון. אנחנו לא יודעים כמה זמן צריך כדי ללכת מרחב נייטרלי

ממקום למקום. פתאום, אנחנו נורא מקדימים.

יומיים יכולים להספיק כדי להתחיל להתאקלם. היום שבו מגלים כי הפסל של לודוויג שפנקרפל די

נומינאטורה )מבשל הבירה המהולל( נמצא לא יותר משלוש דקות מהמלון, בעוד שהקצבנו להליכה

לשם חצי שעה. אז מתחילים להשתלט על העיר.

בביליוגרפיה

http://readingmachine.co.il/home/books/book_462_23

http://www.archijob.co.il/aj-articles/ar002.htm

http://en.wikipedia.org/wiki/Georges_Perec

http://www.themodernword.com/scriptorium/perec.html

http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1301858337/1302024118

מושגיםמרחב נייטרלי

"מקום שלא שייך לאף אחד או מקום ששייך לכולם""מקום ציבורי?"

"כן""לא מיועד למשהו מסוים"

"אף אחד לא רב עליו- לא דורש עליו בעלות"

כשהעיר נגמרת"משהו שמזכיר בד פרום"

"פרוורים""שקט"

"אולי גורדי שחקים""אין שם עיר רק מבנים ענקים"

"כן, גם שם העיר נגמרת לגובה"

העיר לא היתה תמיד מה שהיתה"זיכרון"

"השתנות""אני חושבת על המהפכה התעשייתית כשאנשים עמדו בשער וביקשו עבודה"

"איזה מקום מייצג שהיה והוא כבר לא?""הכותל"

ליבה של עיר"קניון"

"מגרש חניה""לי יש רעיון פחות ציני: מקום שהכל מהדהד סביבו"

"מקום שבו כולם נפגשים""לא חייב להיות באמצע"

"המקום שכולם מדברים עליו""יכול להיות סוביקטיבי, הוא יכול גם להשתנות"