הדוגמנית יעל רייך

הבעל יניב המאירי והילדים אמיל )6(

ואדם )3(

פתאום זה מגיע, הרגע בו אנחנו מבינים שהשיעור שאנו נותנים לילדים שלנו הוא בעצם דו צדדי.

השאלות שלהם מגרות אותנו לחשוב, ההתנהגות שלהם מציבה מולנו מראה וההתלהבות שלהם מדבקת. שירז טל, מיקי ממון,

יעל רייך ואמהות נוספות מספרות על השיעור הפרטי שלהן| מאת דינה חלוץ | צילום: גיא הכט

g

הדוגמנית והשחקנית

שירז טל והבן לירם (5 ושמונה

חודשים)הדוגמנית מיקי ממון

והילדים אדי (14 וחצי)

ואלה (6)

דברים שלמדתי

| מאת דינה חלוץ | צילום: גיא הכט מילדיי

28.9.2012 2828.9.201228.9.201228.9.2012

הדוגמנית יעל רייך

הבעל יניב המאירי והילדים אמיל )6(

ואדם )3(

פתאום זה מגיע, הרגע בו אנחנו מבינים שהשיעור שאנו נותנים לילדים שלנו הוא בעצם דו צדדי.

השאלות שלהם מגרות אותנו לחשוב, ההתנהגות שלהם מציבה מולנו מראה וההתלהבות שלהם מדבקת. שירז טל, מיקי ממון,

יעל רייך ואמהות נוספות מספרות על השיעור הפרטי שלהן| מאת דינה חלוץ | צילום: גיא הכט

g

הדוגמנית והשחקנית

שירז טל והבן לירם (5 ושמונה

חודשים)הדוגמנית מיקי ממון

והילדים אדי (14 וחצי)

ואלה (6)

דברים שלמדתי

| מאת דינה חלוץ | צילום: גיא הכט מילדיי

28.9.2012 2828.9.201228.9.201228.9.2012

שירז טל: להסתכל על השמים"לירם הוא המורה הכי טוב שאי פעם היה לי, ביי )38( פר", אומרת דוגמנית העל לשעבר, שירז טל על בנה בן החמש ושמונה חודשים, שהחל השנה את כיתה א'. שירז, שעדיין מטופפת על המסלול בארץ ובחו"ל, והיום גם שותפה בחברת "מרלין" להפקות מבנה מקבלת שהיא שהשיעור מסבירה אירועים, מחולק לשניים: דברים שהיא לומדת על עצמה ועל החיים תוך כדי גידולו, והדברים שהוא עצמו מאיר

את עיניה לגביהם.מה למדת על עצמך?

לימד הוא כולי. השתניתי נולד, שהוא "ברגע אותי סבלנות, הוא לימד אותי רוגע, הוא לימד אותי סיטר. לפני בייבי אין כי ויתור, למשל לא לצאת שלירם נולד הייתי עסוקה 24 שעות ביממה בעצמי. בהתחלה החלטתי שזה שום דבר, זה לא ישפיע ולא

־ישנה כלום, ופתאום נשאבתי לזה בצורה הכי טבעית, בלי ששמתי לב. אני בן אדם הרבה יותר טוב

מאז שהוא נולד. אני גם יותר מקבלת את עצמי". איזה דברים למדת ממנו?

מסתכלת כשאני אבל נקודתי, משהו לא "זה אחורה, בדיעבד, אני יודעת שזה הוא, שזה בזכותו. כל יום אני לומדת ממנו משהו חדש. למשל, לפני בטלפונים. טרודה והייתי למטה ירדנו ימים כמה

תס קרה? מה 'אמא, לי אמר והוא נאנחתי, ־לרגע תכלי על השמים, תראי איזה יום יפה' ופתאום הכל מוצאת את ואני המון שאלות, הוא שואל השתנה.

מח ואנחנו יודעת לא שאני עונה לפעמים ־עצמי שאלות לו יש עבורו. תשובות ב'גוגל' יחד פשים

־לפעמים, אם זה מה שהוא שואל עכשיו אני לא יודעת מה יהיה בעוד שנה־שנתיים. איך מגיעים המים לברז? איך הם קרים ואיך הם חמים? מי בכלל חושב

־על הפלא הזה שיש מים בברז. הוא מאלץ אותי לחשוב על דברים, לא לקבל אותם כמובן מאליו".

†

†

g המשך l

שירז טל ולירם:

"הוא לימד אותי סבלנות, הוא לימד אותי רוגע, הוא לימד

אותי ויתור"

28.9.201228.9.201228.9.201231

g דברים

שלמדתי מילדיי

מיקי ממון, אדי ואלה:

"אני קיבלתי כוח להתגבר על

הפחד, והוא הרגיש שאני סומכת עליו"

מיקי ממון: להפסיק לפחדלשעבר שהסופר־מודל טוב הכי הדבר חד לנשים קבוצות מנחת ,)42( ממון מיקי אדי הבכור מבנה למדה ואלמנות, הוריות )14 וחצי, אח לאלה, בת 6(, זה להפסיק לפחד

גם כשהפחד הוא בלתי נמנע.על איזה פחד את מדברת?

־"עם כל הגובה שלי, כבר שנים אני סועליתי לא עשר מגיל גבהים. מפחד בלת על רכבת הרים, וגם כשאני רואה את אלה על המגלשה, הרגליים שלי רועדות. לפני

־כמה שנים נסענו כל המשפחה לטיול בטושאפשר גבוה רציף היה הים וליד רקיה, קפץ אדי הים. תוך אל ממנו לקפוץ היה איתו. אותי לקפוץ ניסה לשכנע כך ואחר הסברתי לו שאין שום סיכוי, אבל הוא לא

נו אני דוגמה 'איזה ־ויתר. אמרתי לעצמי תנת לו? שאי אפשר להתגבר על פחדים?' הייתי חייבת לעשות את זה, קפצתי וזאת

־הייתה חוויה ענקית בשבילי. גם ההתאותי ששיתק הפחד מול מודדות

וגם ההצט ־כל כך הרבה שנים, רפות לחוויה של אדי. לחוות יחד איתו משהו שהוא כל כך ששנינו משהו לעשות, נהנה זה עולמים, לעולמי נזכור אני כוח. המון לשנינו נתן על להתגבר כוח קיבלתי שאני הרגיש והוא הפחד, ממנו למדתי עליו. סומכת

ולהתג להשתחרר ־לשחרר, בר על הפחד. היום אני פחות את עשיתי בגובה. חרדתית

זה, בזכותו".

†

28.9.201228.9.201228.9.2012 30

שירז טל: להסתכל על השמים"לירם הוא המורה הכי טוב שאי פעם היה לי, ביי )38( פר", אומרת דוגמנית העל לשעבר, שירז טל על בנה בן החמש ושמונה חודשים, שהחל השנה את כיתה א'. שירז, שעדיין מטופפת על המסלול בארץ ובחו"ל, והיום גם שותפה בחברת "מרלין" להפקות מבנה מקבלת שהיא שהשיעור מסבירה אירועים, מחולק לשניים: דברים שהיא לומדת על עצמה ועל החיים תוך כדי גידולו, והדברים שהוא עצמו מאיר

את עיניה לגביהם.מה למדת על עצמך?

לימד הוא כולי. השתניתי נולד, שהוא "ברגע אותי סבלנות, הוא לימד אותי רוגע, הוא לימד אותי סיטר. לפני בייבי אין כי ויתור, למשל לא לצאת שלירם נולד הייתי עסוקה 24 שעות ביממה בעצמי. בהתחלה החלטתי שזה שום דבר, זה לא ישפיע ולא

־ישנה כלום, ופתאום נשאבתי לזה בצורה הכי טבעית, בלי ששמתי לב. אני בן אדם הרבה יותר טוב

מאז שהוא נולד. אני גם יותר מקבלת את עצמי". איזה דברים למדת ממנו?

מסתכלת כשאני אבל נקודתי, משהו לא "זה אחורה, בדיעבד, אני יודעת שזה הוא, שזה בזכותו. כל יום אני לומדת ממנו משהו חדש. למשל, לפני בטלפונים. טרודה והייתי למטה ירדנו ימים כמה

תס קרה? מה 'אמא, לי אמר והוא נאנחתי, ־לרגע תכלי על השמים, תראי איזה יום יפה' ופתאום הכל מוצאת את ואני המון שאלות, הוא שואל השתנה.

מח ואנחנו יודעת לא שאני עונה לפעמים ־עצמי שאלות לו יש עבורו. תשובות ב'גוגל' יחד פשים

־לפעמים, אם זה מה שהוא שואל עכשיו אני לא יודעת מה יהיה בעוד שנה־שנתיים. איך מגיעים המים לברז? איך הם קרים ואיך הם חמים? מי בכלל חושב

־על הפלא הזה שיש מים בברז. הוא מאלץ אותי לחשוב על דברים, לא לקבל אותם כמובן מאליו".

†

†

g המשך l

שירז טל ולירם:

"הוא לימד אותי סבלנות, הוא לימד אותי רוגע, הוא לימד

אותי ויתור"

28.9.201228.9.201228.9.201231

g דברים

שלמדתי מילדיי

מיקי ממון, אדי ואלה:

"אני קיבלתי כוח להתגבר על

הפחד, והוא הרגיש שאני סומכת עליו"

מיקי ממון: להפסיק לפחדלשעבר שהסופר־מודל טוב הכי הדבר חד לנשים קבוצות מנחת ,)42( ממון מיקי אדי הבכור מבנה למדה ואלמנות, הוריות )14 וחצי, אח לאלה, בת 6(, זה להפסיק לפחד

גם כשהפחד הוא בלתי נמנע.על איזה פחד את מדברת?

־"עם כל הגובה שלי, כבר שנים אני סועליתי לא עשר מגיל גבהים. מפחד בלת על רכבת הרים, וגם כשאני רואה את אלה על המגלשה, הרגליים שלי רועדות. לפני

־כמה שנים נסענו כל המשפחה לטיול בטושאפשר גבוה רציף היה הים וליד רקיה, קפץ אדי הים. תוך אל ממנו לקפוץ היה איתו. אותי לקפוץ ניסה לשכנע כך ואחר הסברתי לו שאין שום סיכוי, אבל הוא לא

נו אני דוגמה 'איזה ־ויתר. אמרתי לעצמי תנת לו? שאי אפשר להתגבר על פחדים?' הייתי חייבת לעשות את זה, קפצתי וזאת

־הייתה חוויה ענקית בשבילי. גם ההתאותי ששיתק הפחד מול מודדות

וגם ההצט ־כל כך הרבה שנים, רפות לחוויה של אדי. לחוות יחד איתו משהו שהוא כל כך ששנינו משהו לעשות, נהנה זה עולמים, לעולמי נזכור אני כוח. המון לשנינו נתן על להתגבר כוח קיבלתי שאני הרגיש והוא הפחד, ממנו למדתי עליו. סומכת

ולהתג להשתחרר ־לשחרר, בר על הפחד. היום אני פחות את עשיתי בגובה. חרדתית

זה, בזכותו".

†

28.9.201228.9.201228.9.2012 30

יעל רייך: לאבד שליטה 41(, סופררמודל לשעבר, שותפה בחבר )יעל רייך

רת הפקות ואמא לאמיל )6( ואדם )3(, אומרת שמרגע ועדיין נמצאת בשיעור מתמשך, היא בכורה שנולד נולדים", שהם מהרגע אותנו משנים "הם לומדת. הופכים לסוג של מראה בעבורנו. "הם אומרת. היא כל הזמן חשבתי שילדים זה ילדים. מה הם מבינים? מילדיי למדתי שילד הוא כמו מבוגר. לא להתיילד, אלא דבר, שום סתם שזה להגיד לא לטשטש, לא

שא אותנו שואלים הם שלהם בתמימות רלהסביר. נכנסנו אחד יום למשל, לחשוב. לנו שגורמות לות איתם לאחת הכנסיות הכי יפות בספרד, ומולנו פסל היופי המרהיב ישו צלוב. אנחנו ראינו את ענק של של המקום, והם ראו את הסיפור האנושי של בן אדם לו עשו למה הם שאלו נבהלו. ונורא וצלוב, מיוסר ודרך רואים לא כבר דברים שאנחנו יש כי זה, את

העיניים של הילדים אנחנו רואים אותם מחדש".מתי הרגשת שאת לומדת מהילדים שלך?

שלנו מהילדים לחסוך הזמן כל מנסים "אנחנו קושי, כאב או טראומות שאנחנו חווים, מנסים לצייר דרך אבל שיש, חיובי הכי באופן העולם את להם זה כי עובד, לא שזה גיליתי אדם, שלי, הקטן הבן לא אותנטי. זה קרה כשיום אחד פרצתי בבכי בסלון

רלידם, וזה מסוג המצבים שבחיים את לא רוצה שיקרו לך מול הילדים. חשבתי שלאבד שליטה לידם זה קצת מבהיל וקצת מערער את הביטחון, וטעיתי, כי שלוש, בן הכול בסך שלי, המתוק הילד להפתעתי בא וחיבק אותי וגיליתי שילד יכול להיות דבר מאוד

מנחם. ברגע אחד הכל נעלם".

נעמה וייס־טוהר: לדעת לשחרר קבור ומנחת שינוי תהליכי מלווה ,40 בת "אני

ילדים לארבעה אמא העל, תודעת של למידה צות שלימדו אותי שיעור חשוב: לשחרר", מספרת נעמה וייסרטוהר. "כשאני מנסה להבין מי אני ומהי המהות המהות שכל בחיי תקופות שהיו קולטת אני שלי, לאימהות בחינוך התמסרתי 'אירמהות'. הייתה שלי

†

קיום לי היה לא מנעמה. חוץ הכול, ביתי והייתי בית לי עשו שילדיי עד עצמי, משל נפרד עצמאי ספר ולימדו אותי שעכשיו תורי ללמוד מהם: מה אני רוצה ואיך לקבל את זה, לדעת לשאול, להסתקרן, לא לפחד ליפול ולקום, לטעות, לתהות, לתעות בשבילי

רהחיים. לשחרר אותם לחיים עצמאיים. להתנסות בפרידה מהתלות הפיזית והרגשית בינינו, כדי לאפשר לי ולהם להתפתח ולממש כל אחד את הייעוד שלו

בדרכו".איך הם לימדו אותך לשחרר אותם?

בבועה מנותקת מציאות לי יצרתי השנים "כל מהעולם, חייתי חיי חופש במרחבי הערבה עם השקט

רשהמדבר היה עבורי, הרבה טיולים בטבע, בית, ילדים, משפחה, עד שהחיים טפחו על פניי - הבעל מצא

ראשה אחרת, כדי שאבין שהוא לא בבעלותי, ושני ילדיי הבוגרים בחרו לעבור לחיות עם אביהם וללמוד שהילדים שאפנים כדי ממוסדות, חינוך במסגרות

רשלי אינם באמת שלי. שאני רק זכיתי לתת בית לגוממסגרות ברחתי תמיד חופשייה. נשמתם אבל פם, ומגבולות, לא רציתי לחיות לפי כללי העולם. רציתי לשנות אותו. לא הצלחתי לעשות זאת עד שהסכמתי

רללמוד את השיעור הקשה של לשחרר, לאפשר לילדים להוביל אותי לדרך שבה אני כבר לא מפחדת ממסגרות. כיבדתי את הבחירות שלהם שהיו הפוכות לשלי, ויתרתי על הסמכות ההורית, הפסקתי לרצות לעצב את חייהם והתחלתי לעצב מחדש את חיי שלי. ידעתי כי הזה בחרתי לעשות את השינוי התודעתי

שהילדים שלי יודעים מה נכון להם".מהילדים שלמדת חשוב הכי השיעור מה

שלך?"שהילדים לא באמת צריכים אותנו שנגדל ונלמד אותם, הם צריכים שנאפשר להם ללמוד את עצמם יודעים הכי טוב מה מדויק להם כי הם בעצמם. הם על תודה להכיר צריכים אנחנו לעצמם. מחוברים

ררגעי החסד שהם מעניקים לנו ולהעריך את השיעורים הקשים שהם מזמנים לנו בהיותם מראה עבורנו. לפנות היודע, ההורי האגו על לוותר הוא השיעור

להם את הבמה ולצעוד אחורה ליציע".

†

†

g יעל רייך, הבעל יניב המאירי

והילדים אמיל ואדם:

"מילדיי למדתי שילד הוא כמו

מבוגר. לא להתיילד, לא לטשטש"

דברים שלמדתי

מילדיי

נעמה וייס־טוהר,

אם לארבעה ילדים:

"אנחנו צריכים להכיר תודה

על רגעי החסד שהם מעניקים לנו ולהעריך

את השיעורים הקשים

שהם מזמנים לנו בהיותם

ם.מראה בעבורנו".א

נד.א

ץ'איי

לסו

רו ל

דהה

אנ :

םיי

על נ

ה;נק

יא ב

להאו

פם:

טישי

תכ ;

אםד.

אנ .'

יץאי

,ים

לדי י

צ'גו

ד, דו

ש א

- טה

ברת

לושמ

י, בר

בר :

ודיג

בג;

סבק

ציאי

:ער

שיב

צועי

ר; מו

מרי

עד :

וריפ

א ;

ובטנ

קעה

נו :

נגלי

ייט

סע'

ר; ש

לי א

רידו

כג:

יניל

טיס

g המשך l

3228.9.201228.9.2012

אורנה צפריר: להכיר בערך עצמייצאה רגשית, באכילה מטפלת ,)35( צפריר אורנה בוקר אחד עם שני ילדיה, עדן )8( ושחר )5( מהבית בדרכם אל הגן. "פתאום שחר נעמד על המדרכה, הביט למעלה לשמים, הרים את ידיו וצעק בקול רם: 'כמה עננים'. כל כך התרגשתי. שנים לא ראיתי עננים, מי שם לב לעננים באמצע מרוץ החיים. הוא כל כך התלהב מדברים שאנחנו

נכבר לא רואים. אנחנו צריכים כל הזמן להזכיר לעצמינו ליהנות מהדברים היומיומיים, לעצור ולראות את כל היופי שמסביבנו, ולהתפעל כל פעם מחדש. הילדים הם

התיקון שלנו".מה זאת אומרת תיקון?

כי היא התיקון שלי, אומרת שהבת שלי "אני תמיד אותי ללמד באה היא כילדה. שהייתי ממה ההיפך היא איך לחיות ממקום של ביטחון עצמי אמיתי והכרה בערך ומופנמת, סגורה ביישנית, ילדה הייתי אני כי עצמי, בקושי מדברת, מפחדת לבקש דברים, מפחדת לדבר עם מאוד, חברותית ממני: ההפך בדיוק היא עדן מבוגרים. אוהבת לדבר עם אנשים, לספר על עצמה, לספר עלינו. ממקום טבעי, מאוד לה בא וזה עצמה, את אוהבת היא שבטוח בעצמו. היא יודעת איך להשיג דברים בחיים, איך לבקש מאחרים, שזה בדיוק ההפך ממני. שנים לא הייתי מסוגלת לבקש כדי לא לשמוע לא, הייתי לוקחת את זה אישית נגדי, והיא בכלל לא קולטת לא כפגיעה או דחייה. היא לימדה אותי שליצור קשר עם אנשים מתוך פתיחות

ושיתוף אמיתי, זה נעים מאוד". איך היא לימדה אותך את זה?

"הלכנו יום אחד לאכול באיזו מסעדת פאסט פוד, והיא נהתחילה לספר לבחורה בקופה שאחרי האוכל אנחנו הול

'תיהנו לנו איחלה המוכרת שיצאנו לפני לבריכה. כים בבריכה' ונדהמתי. אני לא רגילה לקרבה כזו, ובאותו רגע הרגשתי שהברכה האישית שלה הייתה לי נעימה מאוד".

רחלי זוסימן: להסתכל על חצי הכוס המלאה

רחלי זוסימן )34(, מנתחת מערכות מחשב ואם לשניים, 3(, פרסמה בבלוג שלה )"עפיפונ )אייל )שש וחצי( ויאיר נים"( את הקטע הבא: "היום באתי לקחת את אייל מהגן בנ11:00, כי בערב נערכה מסיבת הסיום, ולכן הגן נסגר

מוקדם. אין לי רכב כבר כמה שבועות, אז באתי ברגל.אייל: "אמא, איפה האוטו?"

אני )במבוכה(: "באתי ברגל, מאמי שלי".אייל: "יופי! ככה את מזהמת פחות את האוויר. וזה גם

התעמלות".אני )צוחקת(: "אתה ממש צודק".

לסיכום, שיעור מספר 1: .)Monty Python( Always look on the bright side of life

לי מזה שאין מבואסת כך כל הייתי ההיא "בתקופה רכב, ופתאום, דרך ההסתכלות המיוחדת של אייל, ראיתי

נאת הסיטואציה בצורה אחרת לגמרי", היא אומרת. "במשפט אחד הוא הבהיר לי שלכל דבר שקורה לנו יש שני

צדדים, ואנחנו רק צריכים לבחור לראות מהצד הנכון. "יום אחד הוא אמר לי: 'יש לנו פה אחד ושתי אוזניים, כדי שנקשיב יותר מאשר נדבר'. הייתי המומה מהתובנה

נהזאת. איזה חכם. מעולם לא חשבתי על זה ככה. לא חשבתי על זה בכלל".

גם יאיר לימד אותך משהו?נ"יאיר מלמד אותי להתלהב שוב מדברים קטנים. אנ

לחו"ל, טיולים כמו גדולים מדברים רק מתלהבים חנו לנו שמסתדרים הדברים כל על תודה להגיד ושוכחים בכלל שאנחנו זה על טריוויאליים. כך כל לנו ונראים צריך הכול על באדנית, החדש הפרח על בבוקר, קמים מנותקים ילדים מיאיר. למדתי זה ואת תודה, להגיד

מאגו, האמת שלהם הרבה יותר פשוטה".

†

†

† רחלי זוסימן והבנים אייל ויאיר:

"למדתי להתלהב שוב מדברים קטנים"

שרפי

ל יי

ואי

שני

טלם:

מילו

צי

דברים שלמדתי

מילדייg

אורנה צפריר והילדים עדן ושחר:

"אני תמיד אומרת שהבת שלי היא התיקון שלי. היא באה

ללמד אותי איך לחיות ממקום של ביטחון עצמי אמיתי"

g המשך l

3428.9.2012

מחוברתן ו א ־ ר ב ת א י ל

אמצע הלילה אני מתעוררת למיטה ריקה. ארבע שלושים וחמש. ידעתי שייקח לי שעה לחזור לישון, כבר כמה שבועות ככה, הגוף

מעיר בבת אחת. הכנה לתינוק, מה שנקרא. סבבה, גוף דבילי, תתעורר כמה שבא לך, אני לא מבינה למה אתה צריך לערב אותי בעניין הזה. תן לישון, לכל הרוחות, מה אתה רוצה ממני? אבל הגוף לא עונה ואני ממשיכה לשכב

שם לבד בחושך. מסכנה. עם כוס תה קר. סתם, למי יש כוח לעשות תה באמצע הלילה? אפילו להדליק קצת טלוויזיה ולראות שידורים חוזרים של

"חברים" אין לי כוח, וזה אומר שהמצב באמת חמור.

†††

הרבה דברים מוזרים קורים לי בזמן האחרון, אבל לישון לבד זה בהחלט הפסיכי ביותר. ולא משנה שישנתי לבד עשרים שנה. בשנה האחרונה אני ישנה עם הבחור, וזהו. התרגלתי שאי אפשר להתגלגל לצד השני, ופעם בארבעים דקות אני צריכה לבעוט בו כדי שיפסיק לנחור. זה הקטע שלי

עכשיו. הוא אמנם יחזור מחר, ואני אמורה להיות ממש מרוצה מזה שסופסוף אני קצת לבד, אבל לא כיף לי. ואלוהים, כמה טוב שלא כיף לי. כמה טוב

שאני שונאת להיות בלעדיו. אני הרי רגילה לשנוא את הבנזוג שלי בסתר, לרצות שהוא יתחפף קצת. היה לי אחד כזה שקידשתי כל דקה שבה הוא

קפץ לסופר מרוב שלא סבלתי אותו. והנה, את זה אני אוהבת. מה זה אוהבת, הוא זורם לי בדם ואני רוצה שהוא יהיה כאן. הוא לא צריך לעשות שום דבר,

מצדי שיגנוב את השמיכה ויזיע ויבעט לי בפרצוף מתוך שינה. לא מעניין אותי, העיקר שיהיה פה.

†††

העיניים שלי נפקחות בבת אחת בתשע וחצי. וואו, כמה זמן הייתי ערה בלילה? שעה? שעה וחצי? לא יודעת. עם הקפה של הבוקר, זה שמעיר את

העובר לבעיטות של יום חדש, אני נזכרת ששכחתי מה זה להיות לבד. הרי הייתי אלופה בזה, השווצתי, התגאיתי שאני דופקת מסמרים לבד ומנערת שטיחים לבד ולא פוחדת מהחושך בלילות. אוי, באיזו קלות הפכתי לאחת

המפונקות, כזו שצריכה דברים. ולא סתם צריכה, אלא צריכה ממנו. זה תפקידו, לתת לי. להעניק. לדעת למה אני זקוקה.

†††

זקוקה! שמעתם אותי פעם משתמשת במילה "זקוקה"? זו מילה של נשואות. פתאום כולנו זקוקות לכל מיני דברים, לכל הרוחות. אי אפשר

סתם להתעורר בלילה ולחשוב על המוות כמו בנאדם נורמלי, או לעשות תוכניות לעתיד, או להיזכר בעצב במה שאכלת היום. כולנו זקוקות לגבר

הזה שירגיע, שינחם, שיהיה שם, שילטף אותך בראש כשתשקרי לו באמצע הלילה שהתעוררת מחלום רע. איזה חלום ואיזה רע, סתם מתחשק לך ליטוף

באמצע הלילה. את זקוקה לזה. זקוקה, קה, קה.

†††

כשהוא חוזר זה כאילו שום דבר. אנחנו מחליפים נשיקה קטנה ושנינו ניגשים לעניינינו. עסוקים. אני בחדר העבודה, הוא במטבח, אחר כך אנחנו

מתחלפים. שגרה. זה משהו שאין לו מילים. אבל בלילה, למרות שאני נרדמת לפניו, אני מקפידה להתעורר בארבע שלושים וחמש, רק כדי לראות שהוא עוד שם, זקוק בעצמו לתלונות שלי על חלום רע עד שהוא מושיט לי

יד רכה ומרגיעה.

דווקא עכשיו, כשאני יכולה

לישון באלכסוןמתברר שאני ממש לא רוצה

ב

דווקא עכשיו,

לישון באלכסוןפזית נוני: ללכת עם תחושות הבטן

שהם ממה יותר ואולי פחות לא מילדיי שלמדתי להעיד יכולה "אני למדו ממני", אומרת פזית נוני (46), זמרת, שחקנית, יוצרת ובעלת תיאטרון "נשיבוק" לילדים, ואמא לבר (21) ומאיה (16). "התחלתי להיות מודעת לה־רבה מאוד דברים שקודם עברו לידי. גדלתי בבית שלא דיברו בו הרבה ולא ממש הקשיבו בו, ופתאום הילדים אילצו אותי להקשיב, לדבר, להסביר. זה לא היה קל בהתחלה, זה דרש ממני שינוי נורא גדול, אבל בזכותם למדתי

להקשיב ולשתף". מה עוד למדת מהם?

"בר לימד אותי שיעור חשוב כשהוא עלה לכיתה א' – ללכת עם תחושת הבטן, ולא משנה מה אומרים לי או מה אחרים עושים. גרנו בדרום תל אביב, היינו צריכים להירשם לבית ספר והלכנו לראות את בית הספר לטבע ואת בית הספר לאמנויות. כל החברים שלו הלכו לבית ספר לטבע, אבל הוא הת־עקש ללכת לאמנויות, אף על פי שהוא ידע שהוא הולך לשם לבד. אני נורא דאגתי מהעניין החברתי, אמרתי לו שהחברים הכי טובים שלו הולכים לבית ספר לטבע ושהוא נורא ייהנה שם איתם, ו'חוץ מזה', שאלתי אותו, 'מה יש לך דווקא פה?' הוא ענה: 'כי פה יש ילדים מחייכים'. זה בא לו בטבעיות, הוא אמר את מה שהבטן שלו הרגישה בלי לחשוב על זה יותר מדי, וזה מה שאנחנו כמבוגרים כבר לא עושים. לא פעם ולא פעמיים אנחנו מבטלים את התחושות האלה בגלל חישובים קרים. הורים חושבים שהם יודעים יותר מפני שיש להם ניסיון. זה אולי נכון, אבל יש הרבה דברים שקשורים לחושים ולאינדיבידואל, שבהם הם דווקא טועים, והם צריכים לסמוך יותר על התחושות של הילדים מה יש להם שגם שהבנתי ברגע אלוהים, לא שאני שהבנתי ברגע שלהם.

להגיד, התחלתי להקשיב להם והרבה פעמים הם שינו את דעתי".

איילת בן ארי: להפוך לימון ללימונדהכשמאור (7 וחצי), בתה הבכורה של איילת בן ארי (41), בעלת קליניקה גילו אצלה סרטן והתמכרויות, הייתה בת עשרה חודשים, לגמילה מעישון במערכת העצבים. "הרגשנו שהשמים נופלים עלינו, כל המילים היו דלות

מלהכיל את מה שהרגשתי. המילה הכי קרובה הייתה שואה", היא מספרת.מאז, כמעט שבע שנים, מאור מתמודדת עם המחלה, ומצבה, נכון להיום, וחצי) (ארבע לזוהר גם לאם הפכה שבינתיים יציב. איילת, יותר או פחות מספרת שעם כל הקושי, היא גם למדה כמה דברים מהתמודדות עם המחלה של מאור: "למדתי לחיות יום ביומו, כי אם אני אתחיל לחשוב על כל הדברים שעלולים לקרות בעתיד, אני עלולה להשתגע. למדתי שאני יכולה לפרוץ את המגבלות שלי כאדם, כי בשביל לעזור למאור הייתי צריכה להזיז הרים ולעשות דברים שבמצב רגיל לא הייתי עושה. למדתי להתגבר על בושה ועל כל הדברים שקודם היו עוצרים אותי, כי בשביל מאור הייתי מוכנה לעשות

הכול". את זה למדת מהחיים לצד מאור, אבל מה למדת ממאור עצמה?

"למדתי ממנה את משמעות האמרה 'להפוך לימון ללימונדה'. לפני כשנה הלכנו לבריכה, וכל הזמן חששתי שתכף הילדים ישימו לב שמאור לא נראית כמו כולם. הייתי במתח מכל ילד או ילדה שעברו לידה או התקרבו אליה, דרוכה להיות שם כדי להגן על הילדה שלי. באותו יום גיליתי שהיא בכלל לא זקוקה לי. כל מי שהתקרב אליה כדי ללטוש עיניים, היא כבר הפכה אותו לחבר שלה. באותו רגע הבנתי שמאור בעצם היא המורה שלי, כי היא לימדה זקוקה שהיא בעבורה החלטתי בעצם למה ביכולות שלה. אמון לתת אותי לעזרה? למה לא חיכיתי עד שהיא תבקש אותה? אני זוכרת שפעם שתי יל־דות לעגו לה ואני לא יכולתי לשאת את זה יותר, התנפלתי עליהן וגירשתי אותן, וכשהכול הסתיים ניגשה אליי המתוקה שלי ואמרה לי: 'תודה שהגנת

עליי, אבל הן ממש לא הפריעו לי'".איך את מיישמת את מה שלמדת ממנה?

"האמת שלא תמיד אני מצליחה ליישם את השיעור החשוב הזה. עדיין אני מוצאת את עצמי מידי פעם מנסה לגונן עליה וצריכה להתמודד עם היצר

הזה, שהוא כל כך חזק". 8

†

†

†

פזית נוני והילדים בר ומאיה. "התחלתי להקשיב

להם והרבה פעמים הם שינו את דעתי"

g המשך l

35 28.9.2012