'החובל'שמיניבבא קמא פרק

וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכבשמות כא,יח אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו - ונקה המכה, רק שבתו יתן ורפא ירפא.שמות כא,יט

וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו - נקם ינקם.שמות כא,כ אך אם יום או יומים יעמד - לא יקם, כי כספו הוא שמות כא,כא וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה -שמות כא,כב

ונתן בפלליםואם אסון יהיה - ונתתה נפש תחת נפש:שמות כא,כג עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגלשמות כא,כד כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.שמות כא,כה וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה - לחפשי ישלחנו, תחת עינושמות כא,כו ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - לחפשי ישלחנו תחת שנו. שמות כא,כז

ואיש כי יכה כל נפש אדם - מות יומת.ויקרא כד,יז ומכה נפש בהמה ישלמנה - נפש תחת נפש.ויקרא כד,יח ואיש כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה כן יעשה לו:ויקרא כד,יט שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן: כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בוויקרא כד,כ

ומכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומתויקרא כד,כא משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם.ויקרא כד,כב

ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות - כי מות יומת.במדבר לה,לא ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.במדבר לה,לב

ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל. דברים יט,כא

כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקהדברים כה,יא במבשיו

וקצתה את כפה לא תחוס עינךדברים כה,יב

)בבא קמא פג,ב(משנה:

החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים: בנזק בצער בריפוי בשבת ובושת: ' כיצד?בנזק'

סימא את עינו, קטע את ידו, שיבר את רגלו - רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק, ושמין ;)שהרי הזיקו והפסידו ממון זה, שאם היה נצרך - היה מוכר עצמו בעבד עברי(כמה היה יפה וכמה הוא יפה

+ואו בשפוד או במסמר צער' - ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה -)כאב המכה(': כ רוצה ליטול להיות מצטער כך;)לפי מה שהוא מעונג - רב צערו וכאיבו(אומדין כמה אדם כיוצא בזה

': הכהו - חייב לרפאותו; ריפוי': אם מחמת המכה – חייב; שלא מחמת המכה – פטור;)מלנ"ט(עלה בו צמחים

חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה - חייב לרפאותו; חייתה כל צורכה - אינו חייב לרפאותו;

)ונותן שכירתו של כל יום, שהרי אין ראוי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין )כל ימי החולי(': שבת', שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו;למלאכה כבידה אפילו בלא חולי, שהרי נקטעה ידו ורגלו(

)אדם חשוב שנתבייש - בושתו מרובה. והמתבייש )אדם קל שבייש בושתו מרובה(': הכל לפי המבייש בושת' ,]שמות כא,כה[' פצע תחת פצע; צער: ']שמות כא,כד[' עין תחת עיןוכולהו חמשה דברים - מק+רא נפקי: נזק - דכתיב '

דברים ]'וקצותה את כפה; בושת: דכתיב ' ]שמות כא,יט['רק שבתו יתן ורפא ירפאדהכי דרשינן בגמרא; ריפוי ושבת: '. - ממון([כה,יב

גמרא:

אמר רחמנא, אימא עין]שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל[ עין תחת עין )שמות כא,כד(אמאי? ממש!?

יכול סימא את עינו - מסמא את עינו, קטע את ידו - מקטע את ידו,לא סלקא דעתך, דתניא: ' )לקמן מפרש' מכה אדם...' ומכה בהמה...שיבר את רגלו - משבר את רגלו? תלמוד לומר: '

; מה מכה בהמה לתשלומין - אף מכה אדם לתשלומין;לקראי הי מכה קאמר( )צא - )ואם יש לך להשיב ולהקשות כלום על טעם זה, ולקמן בעי: 'מאי הוי ליה לאקשויי?'(ואם נפשך לומר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות(במדבר לה,לא) הרי הוא אומר: ולמד ממדרש אחר:(

: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין[כי מות יומת]'.)לאחר שנקטעו(

- ההוא בקטלא כתיב מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת(ויקרא כד,כא)הי 'מכה'? אילימא !)ותשלומין אין שם(

ואיש כי)ויקרא כד,יט(, וסמיך ליה מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש(ויקרא כד,יח)אלא מהכא . יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו

?![לא כתוב לשון 'מכה' אלא לשון 'יתן' או 'יעשה']האי - לאו 'מכה' הוא ושב)אף על גב דקראי לא דמו - גמרינן גזירה שוה, כדתנא דבי רבי ישמעאל: 'הכאה' 'הכאה' קאמרינן

גמר,[ויקרא כד,יט]' כי יתן מום' דקתני הכא - הכאה הוא דקאמר, ומ'מכה אדם; ו']עירובין נא,א[הכהן... ובא הכהן.... : מה הכאה האמורה בבהמה – לתשלומין, אף הכאה האמורה באדם –דמום - על ידי הכאה בא(

לתשלומין.[מכאן ועד הסימן @ לא גרסינן ]לפי תוספות ד"ה אף רבי שמעון בן אלעזר[]

)ולקטלא לא אתא קרא, אלא לראשי אברים, ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת (ויקרא כד,יז)והא כתיב: ?(אבר', כלומר: ינטל אברו וימות אותו יומת ']כאן[, וכתיב (ויקרא כד,כא)עין תחת עין כדכתיב בתריה:

– בממון.ממאי דבממון? אימא במיתה ממש!?

ומכה בהמהויקרא כד,כא:]' מכה בהמה ישלמנה ל'[מכה אדם]לא סלקא דעתך: חדא: דהא איתקש כאשר[ שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שןויקרא כד,כ:]; ועוד: כתיב בתריה [ישלמנה ומכה אדם יומת

, ושמע מינה ממון. יתן מום באדם כן ינתן בו[@ - עד כאן לא גרסינן לפי תוספות.]

?)מאי הוה ליה לאקשויי(' אם נפשך לומרומאי ' )שנהרג ממש, והכא נמי'? לילף ממכה אדם מכה בהמהתו קא קשיא לתנא: מאי חזית דילפת מ'

!? - מום ממש(ויקרא כד,יט[]' כי יתן מום)כתיב( ' )כלומר: משום האי פירכא - לא הוה מדחיק תנא למילףאמרי: דנין ניזקין מניזקין ואין דנין ניזקין ממיתה

. ', הא מצי לשנויי הכי: דנין ניזקין מניזקין כו'(לא תקחומ'אדרבה: דנין אדם מאדם, ואין דנין אדם מבהמה!?

אם '[בגלל הספק הזה למדנו בבריייתא דרך אחרת:] - היינו דקתני [הספק הזה, כיצד ללמוד] לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי)במדבר לה,לא(נפשך לומר - הרי הוא אומר

': לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינןמות יומת'. חוזרין -['לא תקחו...']' - למעוטי ראשי אברים הוא דאתא? האי לא תקחו כופר לנפש רוצחוהאי '

מבעי ליה דאמר רחמנא: לא תעביד ביה תרתי: לא תשקול מיניה ממון ותקטליה. והיה אם בן הכות]דברים כה,ב:' כדי רשעתו - מ'[לא תעביד ביה תרתי: לא תשקול מיניה ממון ותקטליה]האי

רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה נפקא: ' במספר[כדי רשעתוהרשע והפילו השפט והכהו לפניו '.מחייבו שתי רשעיות

)מקטלא ולגופיה אצטריך ולא למעוטיואכתי מבעי ליה דקאמר רחמנא: לא תשקול ממון ותפטריה !?אחריני(

)דלא' למה לי לנפש רוצחאם כן לכתוב רחמנא 'לא תקחו כופר לאשר הוא רשע למות'; ' ? שמע מינה: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבלאצטריך אתי למעוטי ראשי אברים שאינן נפש(

אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.' – 'מכה' 'מכה' למה לי?לא תקחו כופרוכי מאחר דכתיב '

אמרי: אי מהאי - הוה אמינא: אי בעי עינו ניתיב, ואי בעי דמי עינו ניתיב - קא משמע לןמבהמה: מה מכה בהמה לתשלומין - אף מכה אדם לתשלומין.

שן תחת שן כאשר יתן מום] עין תחת עין [ שבר תחת שברויקרא כד,כ:]רבי דוסתאי בן יהודה אומר: תניא: ' – ממון.[באדם - כן ינתן בו

אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש? ?'עין תחת עיןאמרת? הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה - היאך אני קורא ביה '

]כגר משפט אחד יהיה לכם )ויקרא כד,כב(וכי תימא כל כי האי שקיל מיניה ממונא - התורה אמרה : משפט השוה לכולכם!כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם[

אמרי: מאי קושיא? דלמא נהורא שקיל מיניה - נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה! דאי לאתימא הכי -

)בבא קמא פד,א( שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן - היכי קטלינן ליה? התורה אמרה)אדם ננס(קטן

' - משפט השוה לכולכם?! אלא: נשמה שקיל מיניה - נשמה אמרמשפט אחד יהיה לכם'רחמנא נשקול מיניה; הכי נמי נהורא שקיל מיניה - נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה!?

– ממון.עין תחת עיןרבי שמעון בן יוחי אומר: תניא אידך: ' אתה אומר ממון - או אינו אלא עין ממש? הרי שהיה סומא וסימא, קיטע וקיטע, חיגר וחיגר -

משפט אחד והתורה אמרה ')וכי תימא הכא נשקול ממונא -(' עין תחת עיןהיאך אני מקיים בזה '![ולכן ממון השוה לכולם]' - משפט השוה לכולכם יהיה לכם

אמרי: ומאי קושיא? דלמא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר, ופטרינן ליה ; דאי לא תימא הכי - טרפה שהרג)בולא כלום, והוי 'משפט שוה': או ליטול אבר ממש או לפטור לגמרי(

)הא גברא קטילא הוא, והוה ליה 'עדות שאי אתה יכול להזימה', דהא איאת השלם מאי עבדינן ליה משתכחי עדים זוממים – פטורים, דגברי קטילא בעו למקטל! והלכך איהו נמי פטור; והכי אמרינן ב'אלו הן

? אלא היכא דאפשר – אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר, ופטרינן ליה()סנהדרין עח,א(הנשרפין' .[' – ממוןעין תחת עיןואין מכאן ראיה ש']

כאשר יתן מוםשבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן ]ויקרא כד,כ:אמר קרא דבי רבי ישמעאל תנא: ''. '; ואין 'נתינה' אלא ממון כן ינתן בו[באדם

' - הכי נמי דממון הוא?כאשר יתן מום באדםאלא מעתה ' ואיש כי יתן מום בעמיתו -)ויקרא כד,יט(אמרי: דבי רבי ישמעאל - קרא יתירא דרשי: מכדי כתיב

' למה לי? שמע מינה: ממון; כן ינתן בו? ' לויעשה כן עשה כאשר' למה לי? כאשר יתן מום באדם'

'. מום באדםיתןכאשר ' - כתב נמי 'כן ינתן בואיידי דבעי מיכתב '

[רגל ברגל] יד ביד ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן[ ]דברים יט,כא:אמר קרא דבי רבי חייא תנא: ' ', ומאי דבר הניתן מיד ליד)גבי עד זומם כתיב, ואשמועינן דאם העיד באיש פלוני שקיטע יד חבירו - משלם(

)במקום נזק; ואף על פי שיש שם תשלומי הנזק - משלם אף הצער; ומקרא יתירא קדריש, דהאניהו- ממון .כתיב 'כויה תחת כויה' - למה לי? 'פצע תחת פצע', וכויה וחבורה - מדריש לקמן(

' - נמי הכי הוא?רגל ברגלאלא מעתה '

ועשיתם לו כאשר זמם)דברים יט,יט(אמרי: דבי רבי חייא - קרא יתירא קא דרשי; מכדי כתיב ' למה לי? שמע מינה ממון.יד ביד – 'ממש: אי סלקא דעתך ]ובערת הרע מקרבך[לעשות לאחיו

' למה לי? רגל ברגל''. רגל ברגל' - כתב נמי 'יד בידאיידי דכתיב '

]שמות כא,כג:עין תחת עין נפש תחת נפש אביי אומר: אתיא מדתני דבי חזקיה, דתנא דבי חזקיה: ' - ולא שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל[עין תחת עין )שמות כא,כד( נפש תחת נפשואם אסון יהיה - ונתתה

, זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין: דבהדי דעוירממש', ואי סלקא דעתך נפש ועין תחת עין - נפקא ליה נשמתיה.[שמוציאים את עינו]ליה

ומאי קושיא? דלמא מימד אמדינן ליה: אי מצי מקבל – עבדינן, ואי לא מצי מקבל - לא עבדינן, מכות]ואי אמדינן דמצי מקבל, ועבדינן ביה, ונפק רוחיה - אי מיית לימות! מי לא תנן גבי מלקות

ואין מכאן ראיה ש'עין תחת עין' –]!? אמדוהו... ומת תחת ידו – פטור: '[פ"ג מ"יב ומשנה טו.[ממון

]חבורה תחת פצע תחת פצע כויה תחת כויה[ ]שמות כא,כה:רב זביד משמיה דרבא אמר: אמר קרא , כי היכי דלהאי הוי ליה צערא - להאיממש - ליתן צער במקום נזק', ואי סלקא דעתך חבורה[

? [ואין מקום לתשלום נוסף על גרימת נזק]נמי אית ליה צערא ומאי קושיא? דלמא איכא איניש דמפנק - אית ליה צערא טפי, ואיכא איניש דלא מפנק - לית

היאך דביני ביני[תשלום ממון]? - למתבי ליה )מפצע תחת פצע(ליה צערא; למאי נפקא מינה .[' – ממוןעין תחת עיןואין מכאן ראיה ש', לפי הפרש הצער]

אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה ]שמות כא,יט:רב פפא משמיה דרבא אמר: 'אמר קרא: , כי היכי דהאי בעיממש - ליתן רפואה במקום נזק', ואי סלקא דעתך ורפא ירפארק שבתו יתן[

?[ואין מקום לתשלום נוסף על גרימת נזק]אסייא - האי נמי בעי אסייא ()קיט,א()'הייא' = מהר, כמו 'אשור הייא' במסכת שבת מאי קושיא? דלמא איכא דסליק בשריה הייא

ואין מכאן]ואיכא דלא סליק בשריה הייא; למאי נפקא מינה? למיתב ליה היאך דביני ביני .[' – ממוןעין תחת עיןראיה ש'

]שן תחת שן יד תחת יד עין תחת עין )שמות כא,כד(רב אשי אמר: אתיא 'תחת' 'תחת' משור: כתיב הכא שלם ישלםאו נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו[ ]שמות כא,לו: וכתיב התם רגל תחת רגל[

ממון - אף כאן ממון. [בשור]; מה להלן ]והמת יהיה לו[שור תחת השור ואם אסון יהיה[ ]שמות כא,כג:מאי חזית דילפת 'תחת' 'תחת' משור? נילף 'תחת' 'תחת' מאדם, דכתיב

: מה להלן ממש אף כאן ממש!? ונתת נפש תחת נפשאמרי: דנין נזקין מנזקין, ואין דנין נזקין ממיתה.

אדרבה! דנין אדם מאדם, ואין דנין אדם מבהמה!? תחת אשר: מ'[מה שאמר רב אשי אתיא 'תחת' 'תחת' – אינו משור, אלא]אלא אמר רב אשי

לא יוכלתחת אשר ענה ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה ]דברים כב,כט:' ענה יליף ליה אדם מאדם ונזיקין מנזיקין.שלחה כל ימיו[

'. – ממשעין תחת עיןרבי אליעזר אומר: תניא: ''? סלקא דעתך? רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי?ממש'

אמר רבה: לומר שאין שמין אותו כעבד.אמר ליה אביי: אלא כמאן? כבן חורין? בן חורין מי אית ליה דמי?

)עינו של מזיק שיימינן כמה הוא שוהאלא אמר רב אשי: לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק .לימכר עכשיו, וכמה הוא יפה בלא עין, והיינו 'ממש' דקאמר; עינו של מזיק נישומה תחת עינו של ניזק(

ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא. אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל. אמר להו: זילו שומו ליהארבעה דברים.

אמר ליה רבא: והא אנן - חמשה תנן?אמר ליה: לבר מנזק קאמינא.

איש: )דף כו,א()כדאמרינן בפרק שני אמר ליה אביי: והא חמור הוא, וחמור אינו משלם אלא נזק ? ולא שור בעמיתו(]ויקרא יט,יא[ בעמיתו

אמר להו: זילו שומו ליה נזקיה. - והא כעבדא בעי למשיימיה?אמר להו: זילו שיימוהו כעבדא.

אמר להו אבוה דינוקא: "לא בעינא" - דזילא ביה מילתא. )אתה חב ומריע לו, שמוחל אתה על חבלותיו, דהא תשלומין -אמרו ליה: והא קא מחייבת ליה לינוקא

?'(קטנים - יעשה להם סגולה ')דף פז,ב(של תינוק הן, ולא שלך, כדתניא לקמן אמר להו: לכי גדיל - מפייסנא ליה מדידי.

ידיה דינוקא. אתא לקמיה דרבא. אמר להו: זילו שיימוהו כעבדא.)לעס וכסס(ההוא תורא דאלס - אין גובין אותו)הואיל ודבר שאין קצוב הוא(אמרו ליה: והא מר הוא דאמר 'כל הנישום כעבד

?)וטעמא מפרש לקמן(בבבל' .)הכי אמר להו: שומו ליה, והיום או למחר - אם יתפס משלו - יעכבנו(אמר להו: לא, צריכא דאי תפס

)נזקין ונזקי שור באדם )נזקי שור שבאו לו על ידי השור(רבא לטעמיה, דאמר רבא: נזקי שור בשור )אדם שהוזק על ידי - גובין אותו בבבל; נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור שבאו לשור על ידי אדם(

- אין גובין אותו בבבל. מאי שנא? נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור -שור, דבעי למשיימיה כעבדא(]שמות כא,' וכי יריבון)דהא כולהו בפרשת 'אלה המשפטים' כתיבי: אדם באדם – 'דלא 'אלהים' בעינן, וליכא

, וקסבר: ]שמות כב,ח['עד האלהים יבא דבר שניהם; ובההיא פרשה כתיב ' ]שמות כא,כח['וכי יגח; אדם בשור – 'יח[.()יד,א(אכולהו קאי, והיינו מומחין וסמוכין; ובבבל אין סמיכה, כדאמר בסנהדרין פרק קמא

)שור באדם: ארבעה (]שמות כא,לה[וגו' וכי יגוף שור )התם כתיבי שור בשור: 'נזקי שור בשור ושור באדם נמי - שומרים התם כתיבי, ושליחות יד התם כתיב(

)בבא קמא פד,ב('אלהים' בעינן וליכא?

אלא מאי שנא? שור בשור ושור באדם - דשליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות דלא בעינן מומחין, שלא תנעול דלת בפני לווין; 'הודאות': הבא לידון בעדי)דף ג,א()דאמר בפרק קמא דסנהדרין

.הודאה, שאמרו "בפנינו הודה לו"; ו'הלואות': שבא לידון בעדי הלואה, שאומרים "בפנינו הלוה לו"(אדם באדם ואדם בשור נמי שליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות!?

)כגון הכא:אמרי: כי קא עבדינן שליחותייהו - במידי דקים לן בגויה; במידי דלא קים לן בגויה - לא עבדינן שליחותייהו. דבעינן למשיימיה(

אמרי: שור בשור ושור באדם - נמי לא קים לן בגויה? אלא פוק חזי היכא מזדבני תורא בשוקא!? אדם באדם ואדם בשור נמי: פוק חזי היכא מזדבני עבדי בשוקא!? ועוד: תשלום כפל

!?)אלמה קיימא לן ד'אין דנין דיני קנסות בבבל'(ותשלום ארבעה וחמשה - דקיצי - נעבד שליחותייהו אמרי: כי קא עבדינן שליחותייהו – בממונא; בקנסא לא עבדינן שליחותייהו.

- נעבד שליחותייהו?)דקא מפחתיה מדמיה(אדם באדם - דממונא הוא כי קא עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא; אדם באדם, דלא שכיחא - לא עבדינן

שליחותייהו. )פגם שייך באונס ומפתה; והוא במקום נזק: דאומדים כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולההרי בושת ופגם

לבעולה להשיאה לעבדו, שיש לו קורת רוח ממנו; אלמא ממונא הוא, דאפחתה מכספא; בושת -לאו קנס הוא,, דשכיח - נעביד שליחותייהו!?שהרי אין קצוב, אלא לפי המבייש והמתבייש(

כו' -צרם באזנו, תלש בשערו)כדתנן: 'אמרי: הכי נמי, דהא רב פפא אגבי ארבע מאה זוזי לבושת ! ()פ"ח מ"ו; לקמן דף צ,א(במתניתין

לרב נחמן, ושלח()לעיל דף כז,ב()ב'המניח את הכד' והא ליתיה לדרב פפא! דשלח ליה רב חסדא ליה: "חסדא חסדא! קנסא קא מגבית בבבל?"! אלא כי עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא

, אבל מילתא דשכיחא ולית ביה חסרון כיס, אי נמי מילתא)הודאה והלואה(ואית ביה חסרון כיס דלא שכיחא ואית ביה חסרון כיס - לא עבדינן שליחותייהו.

הלכך אדם באדם - אף על גב דאית ביה חסרון כיס, כיון דלא שכיחא - לא עבדינן שליחותייהו;בושת - אף על גב דשכיחא, כיון דלית ביה חסרון כיס - לא עבדינן שליחותייהו.

ושור בשור גובין בבבל? והאמר רבא: שור שהזיק - אין גובין אותו בבבל!? ? אפילו)דלא שכיח לגמרי(דאזיק מאן: אילימא דאזיק אדם - מאי איריא שור דאזיק אדם

אין גובין אותו בבבל!? אלא פשיטא)קאמר רבא ד( נמי )דשכיח טפי(אדם דאזיק אדם דאזיק שור, וקתני 'אין גובין אותו בבבל'!

, הכא –(]בפרק קמא דף טו,ב[)אין גובין, דקיימא לן: פלגא נזקא קנסא [בשור תם]אמרי: התם – בתם במועד.

?)דכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא - היכי מייעד ליה(והאמר רבא 'אין מועד בבבל' אמרי: דאייעד התם, ואייתוה להכא.

ומילתא דלא)ואמרינן לעיל:(, )לבא שור מועד מארץ ישראל לבבל(והא מילתא דלא שכיחא היא שכיחא - הא אמרת דלא עבדינן שליחותייהו?

דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא. סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא, ואת אמרת 'מילתא דלא שכיחא לא קא עבדינן

שליחותייהו'? )כגון שנתחכך - בשן ורגל, דמועדין מתחילתן נינהו )דשור בשור גובין בבבל(אלא כי קאמר רבא

בחבירו להנאתו והזיקו )והפילו על שור אחר(, דהיינו תולדה דשן; או שהזיק את שור חבירו בגופו דרך הילוכו:.שדחפו ולא כוון, דהוי תולדה דרגל(

: [- ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה]צער: כוואו בשפוד או במסמר – משתלם. מאן תנא? )כי מתניתין: על צפורנו, דלא אפחתיה(צער שלא במקום נזק

רבי[ כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורהשמות כא,כה:]אמר רבא: בן עזאי היא, דתניא: ''.אומר: כויה נאמרה תחילה; בן עזאי אומר: חבורה נאמרה תחילה

במאי קא מיפלגי? רבי סבר: 'כויה' - דלית בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה', לגלויי עלה דכויה דאית בה

)והיינו דקאמר 'כויה' - לחודה נאמרה תחילה, כלומר: כויה שנאמר בפסוק תחילהחבורה – אין, אי לא – לא - היינו שומעין שיהא חייב על כויה גרידא, אפילו בלא חבורה, דליכא אלא צער; לכך הוצרכה 'חבורה', ללמד שאין

חייב כלום עד שיהא חבורה עמה: דכיון דמשלם רפוי משום חבורה - משלם נמי צער; אבל שלא במקום חבורה, משלם; דאי לאו משום הכי לא אצטריך 'חבורה', דהשתא 'כויה' -לאכגון על צפורן – פטור, דצער בלא נזק -

; ובן עזאי סבר: 'כויה' - דאית בה חבורהבלא חבורה שמעינן דחייב, כל שכן חבורה שיש בה נזק( )והיינו דקאמר 'חבורה נאמרהמשמע; כתב רחמנא 'חבורה' לגלויי עלה, דכויה דלית בה חבורה

דסתם כויה יש בהתחילה' – כלומר: מכויה האמורה ראשונה היינו שומעין שאין חייב אלא במקום שיש בה חבורה, ; לפיכך הוצרכה תורה לכתוב 'חבורה' בהדיא, דהשתא על כרחך 'כויה' דרישא - בלא חבורה היא, וחייבחבורה

.בצער בלא נזק, כמתניתין( )ומתניתין - רבי היא, ולא בן עזאי, דלא עקרינן ליהמתקיף לה רב פפא: אדרבה! איפכא מסתברא

מרבי, דהוא סדרה; ועוד: דהכי מסתברא טפי, דהא 'נאמרה' דקאמרי רבי ובן עזאי - אמסקנא דמילתא קיימי: )והכי קאמר: רבי אומר דמתוקמא בה דרשא דקרא, ולאו אמשמעות קמא קאי, דסוף המקרא עתיד להוציאו(

)וצער משתלם' )דכויה בלא חבורה חייב הכתוב בתחילתו( 'כויה נאמרה תחילה רבי: סוף המקרא מוכיח לנו( בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה' לגלויידאית - סבר כויה שלא במקום נזק; מאי טעמא?(

חבורה נאמרה תחילה)סוף המקרא מוכיח לנו ד(עלה ד'כויה' - דלית בה חבורה; בן עזאי אומר:

מאי;אם כן יש עמה חבורה)כלומר: מסוף המקרא אנו למדין שכויה שחייב הכתוב בתחלתו - אינה אלא בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה' לגלויי עלה: דכויה דאית בהדלית: סבר כויה טעמא?(

)האי 'נאמרה' דקאמרי - אסוף הדרשה, ועיקרה, שהיאחבורה – אין, אי לא – לא; ואמסקנא קיימי .עומדת קיימי(

אי נמי: דכולי עלמא 'כויה' - בין דאית בה חבורה בין דלית בה חבורה משמע, והכא -

)בבא קמא פה,א( )הכא נמי: 'כויה' קמפלגי: רבי סבר: אין דנין אותו בכלל ופרט 1בכלל ופרט המרוחקים זה מזה

; ד'כויה' משמע: בין שיש עמה חבורה בין שאין עמה חבורה; ואי הוי חבורה סמיך ליה - הויכללנאמרה תחילה דרשי 'חבורה' – פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט: יש עמה חבורה – אין, אין עמה חבורה – לא; השתא דכתיב

'פצע' בינתים - לא דיינינן; ולקמן פריך: 'חבורה לרבי למה לי?' והיינו דקאמר 'כויה נאמרה תחילה'כלומר: מתחילת הפסוק אנו למדין שהוא

חייב בכויה גרידא, ולא נאמר 'סופו מוכיח': שמתחילתו לא חייב אלא כשיש חבורה, ואין דנין; ומתניתין רבי היא( )הואיל ומרישא שמעינןובן עזאי סבר דנין אותו בכלל ופרט; וכי תימא 'חבורה' לרבי - למה לי

)דאי לא כתיב אלא 'כויה תחת כויה' - הוה אמרינן: בין אית ביה חבורה בין לית ביה? - לדמים יתרים לתרוייהו(.חבורה - דמי כויה משלם, אבל תרתי לא משלם; קא משמע לן דמשלם תרוייהו(

: [להיות מצטער כך]אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול )את הצער? הלא יש לו לקוצצה בשביל - היכי שיימינן )היכא דקטע את ידו ונתן לו דמיה(צער במקום נזק

?הדמים שנוטל(אמר אבוה דשמואל: אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו.

- כולהו חמשה דברים איכא! ועוד: בשופטניהא'לקטוע לו ידו'? לא צער לחודיה הוא!? .)ומחוברת בגידין צמותין, ואינה ראויה לו למלאכה(עסקינן? אלא: לקטוע ידו הקטועה

צער ובושת איכא, דכסיפא ליה מילתא למשקלהא'ידו הקטועה' - נמי לא צער לחודיה איכא; מבשרו למשדייה לכלבים!?

, בין סם)ידו המוכתבת למלך( המוכתב למלכותאלא: אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו .)לקוצצה בסם שאין שם צער כלל: כמה רוצה ליטול לקוצצה בסייף(לסייף

)לצער נפשיה לקוצצה, וכאן כבר נעשה, ומצער נפשיה )כל ממון שבעולם(אמרי: הכא נמי לא שקיל !מעשה(

,)לקוטעה בסייף( לקטוע לו ידו המוכתב למלכות )לשליח המלך(אלא: אומדין כמה אדם רוצה ליתן .)ויקטענה השליח בסם(בין סייף לסם

האי – 'ליטול'? 'ליתן' מבעי ליה!?. )למלך( מה שנתן זה )מן המזיק(אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ליטול זה מזה

עלה בו צמחים: אם מחמת המכה – חייב; שלא מחמת המכה – פטור; חייתה]רפוי הכהו חייב לרפאותו ונסתרה חייתה ונסתרה - חייב לרפאותו; חייתה כל צורכה - אינו חייב לרפאותו; 'שבת': רואין אותו כאילו הוא

: [שומר קישואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה - חייב לרפאותו, וחייב ליתן לו דמיתנו רבנן: '

; שלא מחמת המכה - אינו חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו)דמחמת הצמחים נפל למשכב(שבתו דמי שבתו. רבי יהודה אומר: אף מחמת המכה - חייב לרפאותו, ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו;

תוספות בבא קמא דף פה/א ד"ה כלל ופרט כלל ופרט המרוחקין זה מזה: נראה לר"י: דבכלל ופרט המרוחקין1זה מזה דפליגי תנאי דהכא;

, אבל בתרי עניני לכולי עלמאבחד ענינאוההוא דפליגי נמי אביי ורבא בריש בנות כותים )נדה דף לג.( היינו דוקא , כדמוכח בפ"ק דפסחים )דף ו: ושם( וב'כל המנחות' )מנחות נה: ושם( וההיא ד'נגמר הדין' )סנהדרין דףאין דנין

מו: ושם( גבי 'והומת' 'ותלית' אם נחשבנו כתרי עניני לפי שמרוחקין יותר מאותם שבכאן ושבנדה אתיא ההיאד'נגמר הדין' ככ"ע, אבל אם נחשביה כחד ענינא - אתי סוגיא דהתם כמ"ד אין דנין:

: כל שחייב בשבת - חייב בריפוי, ושאינו חייב)הקישן הכתוב(וחכמים אומרים: שבתו ורפואתו '.)ורבנן קמאי מחייבי ליה לתרוייהו(בשבת - אינו חייב בריפוי

במאי קא מיפלגי? )נתנה רשותאמר רבה: אשכחתינהו לרבנן בבי רב, דיתבי וקאמרי: הכא - במכה ניתנה לאגד

קמיפלגי: רבנן סברי מכהלנחבל לאוגדה ולעטפה מפני צער הצנה, ועולין הצמחים מחמת הבל וחום האגד( )לא נתנה רשות לאגד, וזה - להנאתו אגד, הלכךניתנה לאגד, ורבי יהודה סבר מכה לא ניתנה לאגד

–([ורפא ירפא])דשנה עליו הכתוב : ריפוי, דתנא ביה קרא צמחים שעלו בה - אין על המזיק להתחייב עליהן( מיחייב, שבת דלא תנא ביה קרא - לא מיחייב, ואמינא להו אנא: אי מכה לא ניתנה לאגד -

ריפוי נמי לא מיחייב!? אלא: דכולי עלמא מכה ניתנה לאגד, ולא ניתנה לאגד יתירה; רבי יהודה סבר: כיון דלא ניתנה

לאגד יתירה, 'ריפוי' דתנא ביה קרא – מיחייב, שבת - דלא תנא ביה קרא - לא מיחייב; ורבנן סברי: כיון דתנא ביה קרא בריפוי - אשבת נמי מיחייב, דאיתקש לריפוי; ורבי יהודה)תנא קמא(

' - לשלא מחמתרק'; ורבנן: '[שבתו יתן ורפא ורפא]רק סבר: שבת לא מיחייב, דמעטיה רחמנא: '.)שעבר על דברי רופא כדמפרש לקמן(המכה הוא דאתא

ולרבנן בתראי, דאמרי 'כל שחייב בשבת - נחייב בריפוי, וכל שאינו חייב בשבת - אינו חייבבריפוי', ריפוי דתנא ביה קרא למה לי?

אם יקום ]שמות כא,יט:מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתניא ]דבי[ רבי ישמעאל אומר: ' - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות ורפא ירפאוהתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה, רק שבתו יתן[

'. )ולא אמרינן "רחמנא מחי - ואיהו מסי!?"(

מנין שאם עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה - שחייב לרפאותו וחייב ליתןתנו רבנן: ' )שינה הכתוב בריפוי לחייבו אף על הצמחים, והקישרק שבתו יתן ורפא ירפא לו שבתו? תלמוד לומר:

; שבת לריפוי(;רק'יכול אפילו שלא מחמת המכה? תלמוד לומר: '

'. 'רקרבי יוסי בר יהודה אומר: אף מחמת המכה פטור, שנאמר ': אף מחמת המכה פטור לגמרי, כרבנן בתראי; [דאמר רבי יוסי ב"ר יהודה]איכא דאמרי

.[רבי יהודה] וחייב בריפוי; כמאן? כאבוה משבתואיכא דאמרי: אף מחמת המכה פטור

';'רקיכול אפילו שלא מחמת המכה? תלמוד לומר: 'אמר מר: '?[לומר לנו שאין חיוב על המכה לשלם]שלא מחמת המכה בעי קרא

הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיניאמרי: מאי 'שלא מחמת המכה' - כדתניא: ' מתיקה - מפני שדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה - והעלה מכתו גרגותני, יכול יהא חייב

'.'רקלרפאותו? תלמוד לומר: ''?גרגותנימאי '

.)בשר מת(אמר אביי: נאתא כריכתא מאי אסותיה?

. שבחביות של יין(]רזין; שרף[)רשינ"א וקלבא )שעוה( וקירא )אהלמ"י בלע"ז(אהלא "?)אני מרפא אותך, ואיני נותן דמי אסייך( "אסייך אנא )מזיק(ואי אמר ליה

ית עלי כאריא ארבא מ ".[אריה אורב]אמר ליה: "ד!"?)שירפא בחנם; וקרובו הוא(ואי אמר ליה "מייתינא אסיא דמגן במגן אמר ליה "אסיא דמגן - במגן מגן שוה".

"?)ומוזיל גבי(ואי אמר "מייתינא לך אסיא רחיקא ". )שעתיד לילך לדרכו, ואין חושש אם עיור עינו של זה(אמר ליה "אסיא רחיקא - עינא עוירא

"הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי"[הניזק]ואי אמר ליה היאך אמר ליה "פשעת בנפשך ושקלת מינאי טפי".

!"[תן לי סכום קצוב שנסכים עליו]ואי אמר ליה "קוץ לי מקץ

וקרו לי)דאי פשעת בנפשך - גנאי גדול הוא לי(: דפשעת בנפשך )דלא ניחא לי בהכי(אמר ליה "כל שכן 'שור המזיק'".

.[בנוסף לנזק]' וכולן משתלמין במקום נזקתנא: 'מנהני מילי?

]חבורה תחת פצע תחת פצע כויה תחת כויה[ ]שמות כא,כה:אמר רב זביד משמיה דרבא: אמר קרא: - ליתן צער במקום נזק.חבורה[

האי - מבעי ליה

)בבא קמא פה,ב(!?)בפרק שני דף כו,ב(לרבות שוגג כמזיד ואונס כרצון

'? שמע מינה תרתי. פצעתחתפצע אם כן נכתוב קרא 'פצע בפצע'; מאי ' אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו - ונקה המכה,שמות כא,יט:]רב פפא משמיה דרבא אמר: אמר קרא:

- ליתן רפואה במקום נזק. ורפא ירפארק שבתו יתן[ - מכאןורפא ירפאהאי - מבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: '

'!? שניתנה רשות לרופא לרפאות: ליתן רפואה במקום נזק.['ורפא ירפא'מ]אם כן נכתוב קרא 'ורופא ירפא' - שמע מינה

ואכתי מבעי ליה לכדאמרן: למיתני ביה קרא בריפוי!? '? שמע מינה ליתן רפואהורפא ירפאאם כן לימא קרא או 'רפא רפא' או 'ירפא ירפא'; מאי '

במקום נזק.מכלל - דמשכחת להו שלא במקום נזק! שלא במקום נזק היכי משכחת להו?

';צער - כוואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורהצער – כדקתני: ' , ואייתי ליה סמא חריפא)שהיה לו מכה בבשרו והיתה מתרפא(ריפוי - דהוה כאיב ליה מידי וסליק

, דצריך לאותבי ליה סמא לאנקוטיה גוונא דבישריה)הפכו למראה צרעת(ואחווריה לבישריה ;[להחזיר צבע בשרו]

ובטליה;)סגרו במסגר(שבת - דהדקיה באינדרונא בושת - דרק ליה באפיה.

שבת - רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין: )כלומר: לאשבת - רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין; ואם תאמר לקתה מדת הדין תנו רבנן: '

-שלם לו כל צרכו( - לאו אגרא דשומר קישואים הוא שקיל,)מחולי זה שנקטע )רגלו((דכי מיתפח האי גברא

)כי נקטעה, אי נמי )יתירא, ונמצא שכל ימי חליו אבד את זאת(אלא דלי דוולא ושקיל אגרא ?!)יתירא, ואיגלאי מילתא דלאו בר שימור קישואין( אזיל בשליח ושקיל אגרא )ידו((

.)ולכשיתרפא אינו ראוי לדלות ולילך בשליחות(- מדת הדין לא לקתה: שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו

ושבת:[(משלם גם)עדיין הוא ראוי לשומר קישואין, הלכך ]אמר רבא: קטע את ידו - נותן לו דמי ידו )ושוב; שיבר את רגלו )כל ימי חליו נותן לו שכר שימור קישואין(רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין

- נותן לו דמי רגלו, ושבת: רואין אותו כאילו הואאינו ראוי לשמור קישואין, שצריך להלך סביב הגנה( שומר את הפתח; סימא את עינו - נותן לו דמי עינו, ושבת: רואין אותו כאילו הוא מטחינו

.)אין ראוי לכלום(בריחים; חירשו - נותן לו דמי כולו

)בית דין, ולא אמרו למזיק "תן לו כך וכך ריפוי, כך וכך שבת צערבעי רבא: קטע את ידו ולא אמדוהו ולא אמדוהו, סימא את עינו ולא אמדוהו,)קודם שיתרפא( שיבר את רגלו )ואחרי כן(, ובושת"(

ולבסוף חירשו – מהו? מי אמרינן: כיון דלא אמדוהו - בחד אומדנא סגי ליה, ויהיב ליה דמי כוליה בהדי הדדי? או דלמא: חדא חדא אמדינן, ויהבינן ליה? - נפקא מיניה דבעי למיתב ליה

צער ובושת דכל חדא וחדא: נהי דנזק וריפוי ושבת דכל חדא וחדא לא יהבינן ליה, דכיון דקא )ואף על גב דבנזק לא נפקא לןיהיב ליה דמי כוליה - כמאן דקטליה דמי, והא יהיב ליה דמי כוליה

מינה מידי, דהא סוף סוף כל שעה הולכין ופוחתין את דמיו, הלכך בין אומד 'כולה' בין אומד 'כל אחד בפני עצמו' - מדה אחת היא, אבל ריפוי - לא, שהרי לא נתרפא בינתים, ושבת – לא, שהרי נותן לו דמי כל מה שהיה שוה

- צער ובושת מיהת דכל חדא וחדא יהיב, דהא הוה ליה צער ובושת! ואםמתחילה והרי הוא עבדו( תימצי לומר כיון דלא אמדוהו - קא יהיב ליה דמי כוליה בהדי הדדי, אמדוהו מהו? מי אמרינןכיון דאמדוהו - חדא חדא בעי למיתב ליה? או דלמא: כיון דלא שלים - יהיב ליה דמי כוליה?

תיקו.

)הכהו מכה שהוא צריך לשבות ממלאכתו, וסופו להיות שלם כבתחילה,בעי רבה: שבת הפוחתתו בדמים )מי מחייב - מהו ואין כאן אלא שבת, אבל פוחתו עכשיו בדמים: שאם היה בא לימכר עכשיו - היו דמיו פוחתין(

?אפחת דמיו דהשתא או לא( )'צמתה' - דשטריר"ט בלע"ז, לשון 'צומת הגידין': מקום שהגידיןהיכי דמי? כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו

ולא מידי?)דמי ידו(, וסופה לחזור – מאי? כיון דסופה לחזור - לא יהיב ליה צומתין )חולין דף עו.((או דלמא: השתא מיהת אפחתיה!?

)דאין עליו חיוב מיתה עד שיעשה בהם חבורה; ב'אלותא שמע: המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה , והחובל בחבירו ביום הכפורים -הן הנחנקין' )סנהדרין דף פד:((

)בבא קמא פו,א(.)חמשה דברים(חייב בכולן

? לאו כגון שהכהו על ידו וסופו לחזור)שיהא היזק בלא חבורה(האי 'לא עשה חבורה' - היכי דמי '? )חמשה דברים(חייב בכולן , וקתני ')דבאין סופו לחזור ליכא למימר, דכל 'בלא חבורה' - סופו לחזור הוא(

אמרי: הכא במאי עסקינן? - כגון שחירשו ולא עשה בו חבורה. והאמר רבה: 'החורש את אביו – נהרג, לפי שאי אפשר לחרישה בלא חבורה': טיפתא דדמא

?[ולכן יהא פטור מתשלומים, שהרי קם ליה בדרבה מיניה]נפלה ליה באודניה : גילחו מהדר הדר, והיינו)דאפחתיה מכספיה, בלא חבורה(אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שגילחו

.)כלומר: מה לי שיער מה לי יד - הא בסופו לחזור מחייבת ליה(בעיין )ואינו חוזר, ואיכא, דלא הדר )סם המשיר את השער(אמרי: הכא במאי עסקינן? - כגון שסכו נשא

.נזק: דהא אפחתיה מכספיה, דמום הוא( )מכאיבים לו מחמת ברישיה, וצווחי מהנהו קרטופני )בקעים בקעים; חטטין(צער - דאית ליה קרטופני

)לשון מרקד; שבת - דהוה מרקיד בי כובי )לצערא דהנך קרטופני(; ריפוי - דבעיא אסויי חוזק הסם( ולא מחוי)מראה ניענוע בראשו להראות מיני שחוק, כדרך הליצנים(, דבעיא מחוי גוני ארישא בחנויות(

)דהשתא עד שיתרפא הנך קרטופני - לא מצי מחוי; ואף על פי שלא בטלו משאר מלאכה -מהנהו קרטופני ; בושת - אין לך בושת גדול מזה.נותן לו שבת זו הואיל ומלאכתו בכך(

ומילתא דבעיא ליה לרבה - פשיטא ליה לאביי להך גיסא ולרבא להך גיסא, דאתמר: הכהו עלידו וצמתה וסופה לחזור:

)כל ימים שיפול למשכב - רואין ושבת קטנה [דהיינו נזק] )דמי ידו(אביי אמר: נותן לו שבת גדולה ;אותו כאילו הוא שומר קישואין(

)עד שיחזור לקדמותו - נותן לו בכל יום כמוורבא אמר: אינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום ויום . שנשכרים פועלים בשוק, ולא כשומר קישואין, דהא לרבא לא יהיב ליה דמי ידו(

: אביי אמר: נותן לו שבת)קוטע ממש, דאין סופו לחזור(איתמר: הקוטע יד עבד עברי של חבירו גדולה לעבד ושבת קטנה לרב; רבא אמר: הכל ינתן לעבד, וילקח בהן קרקע, והרב אוכל

פירות. -)שלא בטלו ממלאכה(פשיטא: פיחת אצל עצמו ואצל רבו לא פיחת

היכי דמי?דפסקיה לריש אוניה או לריש נחיריה –

- פלוגתא דאביי ורבא. )כגון קיטע את ידו( אצל רבו )אף(הכל לעצמו; פיחת

בושת - הכל לפי המבייש והמתבייש. )עניים ועשירים(וכולן מני מתניתין?: לא רבי מאיר ולא רבי יהודה, אלא רבי שמעון היא, דתניא: '

)ואין שמין את העני לפי עניותו - כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם )ואפילו את העשירים(רואין אותן , שהן בני אברהם יצחקלהקל, ולא את העשיר לפי עשרו, שהרי אין לדמי בשתו סוף, אלא כולן שוין בכך(

ויעקב - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו; רבי שמעון אומר: )פחותים שבעניים –עשירים רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, עניים כפחותין שבהן

הכל לפי'; מני? >השתא:< אי רבי מאיר מתניתין - קתני 'להקל: דכיון דעני הוא בושתו קלה( המבייש', ורבי מאיר כולהו בהדי הדדי נינהו! ואי רבי יהודה מתניתין - קתני 'המבייש והמתבייש : סומא אין לו בושת! אלא - לאו רבי)לקמן בשמעתין(', ואילו רבי יהודה אומר את הסומא – חייב

שמעון היא? אפילו תימא רבי יהודה: כי אמר רבי יהודה 'סומא אין לו בושת' - למשקל מיניה, אבל למיתבא

ליה - יהבינן ליה. ' ולא קתני 'סומא שבייש -המבייש את הישן – חייב, וישן שבייש – פטורוהא מדקתני סיפא '

פטור' מכלל דלא שנא הכי ולא שנא הכי! .)דאיהו נמי לאו כי הדדי משוי להו(אלא מחוורתא מתניתין - רבי שמעון היא

נתכוון לבייש את הקטן ובייש את הגדול - נותן לגדול דמי בושתו שלמאן תנא להא דתנו רבנן: ' ' – מני?: לא רביקטן; לבייש את העבד ובייש את בן חורין - נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד

מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי שמעון!?' = גדול בנכסים: גדול' = קטן בנכסים, 'קטןקא סלקא דעתך '

אי רבי מאיר - האמר כולהו בהדי הדדי נינהו!? !? )במתניתין היא )דף פז,א((ואי רבי יהודה - האמר אין לעבדים בושת

'!? נתכוון לבייש את זה ובייש את זה - פטורואי רבי שמעון - האמר ' וכי יהיה איש ]דברים יט,יא:מאי טעמא? כקטלא: מה קטלא עד דמתכוון ליה, דכתיב

- עד שיתכוון]והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל[ יו וקם עללו וארב שנא לרעהו[ כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה ]דברים כה,יא:לו, בושת נמי - עד דמיכוין ליה, דכתיב

- עד שיתכוון לויו ושלחה ידה והחזיקה במבושאשת האחד להציל את אישה מיד מכהו[ [ 'נתכוון להרוג את)סנהדרין דף עט,א()מדשמעינן ליה לרבי שמעון גבי קטלא ]ב'אלו הן הנשרפין'

'; הכא נמי כתיבוארב לוזה והרג את זה – פטור' הכא נמי לא שנא, דטעמא דהתם - משום '!?( ]דברים כה,יא['במבושיו'

לעולם רבי יהודה; וכי קאמר רבי יהודה 'אין לעבדים בושת' - למיתבא להו, אבל למישם -.)בכמה יתרצה עבד זה ויעשו לו בושת זה, ואותו שומא יתן לבן חורין זה(שיימינן בהו

' = קטןקטן' = גדול בנכסים, 'גדולואי בעית אימא - אפילו תימא רבי מאיר: מי סברת '' = קטן ממש.קטן' = גדול ממש, ו'גדולבנכסים? לא: '

וקטן בר בושת הוא?: דמיכלמו ליה ומיכלם - הכא נמי)לקמן )ע"ב((אין, כדאמר רב פפא

)בבא קמא פו,ב(.)כשמזכירין לו בושת ומכלימין אותו בה - מצטער(דמיכלמו ליה ומיכלם

משנה:

המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן – חייב; וישן שבייש – פטור.נפל מן הגג והזיק ובייש - חייב על הנזק, ופטור על הבושת עד שיהא מתכוין.

גמרא: ביישו ערום – חייב, ואינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש; ביישו בבית המרחץ – חייב,תנו רבנן: '

'ואינו דומה ביישו בבית המרחץ לביישו בשוק. )בתמיה: כיון דאין מקפיד לילך ערום בפני בני אדם -'; ערום בר בושת הוא ביישו ערום – חייבאמר מר '

?מי הוי בר בושת( , ואתא הוא[הרימו את בגדיו]'? - דאתא זיקא כרכינהו למאניה ערוםאמר רב פפא: מאי '

, וביישיה ביישו.[הרים בגדיו עוד] דלינהו טפי [המבייש]

?)בני אדם עומדים ערומים, ואין להם בושת(' - בית המרחץ בר בושת הוא בבית המרחץ – חייב'אמר רב פפא: שביישו על גב הנהר.

–)מתוך שנתו, ולא הכיר בבשתו שעשה לו זה( ומת )בייש אדם ישן(בעי רבי אבא בר ממל: ביישו ישן מהו?

מאי קמבעיא ליה? )חפייתאמר רב זביד: הכי קמבעיא ליה: משום כיסופא הוא - והא מית ליה, ולית ליה כיסופא

הוא, והא אוזליה?)שמזלזל בו בפני רבים, ואף על פי שאינו שם על לבו(? או דלמא משום זילותא פנים( ' אי אמרת בשלמא 'משוםאומר: חרש וקטן יש להן בושת, שוטה אין לו בושת.רבי תא שמע: '

זילותא' - היינו דקתני 'קטן'; אלא אי אמרת 'משום כיסופא' - קטן בר בושת הוא?אלא מאי, משום זילותא? - אפילו שוטה נמי!?

![ואי אפשר לביישו עוד]אמרי: שוטה - אין לך בושת גדולה מזו' מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא, דאי משום כיסופא - קטן בר כיסופא הוא?

כדאמר רב פפא: דמיכלמו ליה ומיכלם - הכא נמי דמיכלמו ליה ומיכלם. רב פפא אמר: הכי קמבעיא ליה: משום כיסופא דידיה הוא, והא מיית ליה? או דלמא משום

'; אי אמרת בשלמאחרש וקטן - יש לו בושת; שוטה - אין לו בושתבושת משפחה? תא שמע: ' משום בושת משפחה - היינו דקתני 'קטן'; אלא אי אמרת משום כיסופא דידיה - קטן בר בושת

הוא?אלא מאי - משום בושת דבני משפחה? - אפילו שוטה נמי!

שוטה - אין לך בושת גדולה מזו.מכל מקום ניפשוט מינה דמשום בושת משפחה, דאי משום כיסופא - קטן בר כיסופא הוא?

:(]תוספתא בבא קמא )ליברמן( פרק ט הלכה יג[)בניחותא אמר רב פפא: אין, דמיכלמו ליה ומיכלם; והתניא ': הא -רבי אומר: חרש - יש לו בושת; שוטה - אין לו בושת; קטן - פעמים יש לו, פעמים אין לו'

דמיכלמו ליה ומיכלם, הא דמיכלמו ליה ולא מיכלם.

: ]והמביש את הישן - חייב; וישן שבייש פטור[המבייש את הסומא )אם בייש חבירו – פטור;רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: '

; וכך היה רבי יהודה פוטרומתניתין קתני 'ישן שבייש – פטור', ובסומא לא תנא הכי; הלכך סומא חייב('מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות בית דין.

מאי טעמא דרבי יהודה? '; בבושת נמי כתיב עליותחוס עינךלא ')דברים יט,כא()בעדים זוממין כתיב גמר עיניך עיניך מעדים זוממין

)עדים - אי אפשר בסומין, דבעינן ראיה:: מה התם סומין לא '(תחוס עינךוקצותה את כפה לא ')דברים כה,יב( - אף הכא סומין לא. דאם לא ראה שקטע ידו של חבירו - היאך יעיד?(

]ויפל עליו וימת והוא לא אויב בלא ראות או בכל אבן אשר ימות בה[]במדבר לה,כג:מחייבי גליות – דתניא: - פרט לסומא, דברי רבי)משמע שהוא רואה במקום אחר, וכאן היה בלא ראות( לו ולא מבקש רעתו[

'.יהודה; רבי מאיר אומר: לרבות את הסומאמאי טעמא דרבי יהודה?

]ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים )דברים יט,ה(אמר לך 'בלא ראות - ואפילו סומא, כתב רחמנא 'העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי[

– למעוטי;ורבי מאיר?

וזה דבר הרצח, אשר ינוס שמה וחי: אשר ]דברים יט,ד:' למעוטי, וכתב רחמנא בלא ראותכתב רחמנא ' – למעוטי; הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין]והוא לא שנא לו מתמל שלשם[ בבלי דעת יכה את רעהו[

מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות!?ורבי יהודה?

והואבבלי דעת לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו דברים ד,מב:': בבלי דעתיש עוד ']' בבלי דעתההוא ' - פרט למתכוין הוא דאתא.[לא שנא לו מתמל שלשם ונס אל אחת מן הערים האל וחי

לא תקחו כופר ')במדבר לה,לא()במיתה כתיב חייבי מיתות בית דין - אתיא 'רוצח' 'רוצח' מחייבי גליות ; '(לנוס שמה רוצח ')במדבר לה,ו(', ובגלות כתיב לנפש רוצח

אם בן הכות ')דברים כה,ב()במלקות כתיב חייבי מלקיות - אתיא 'רשע' 'רשע' מחייבי מיתות בית דין '( למותרשעאשר הוא ')במדבר לה,לא(', ובמיתה כתיב רשעה

רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת;תניא אידך: '

)בבא קמא פז,א('.וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה

מאי טעמא דרבי יהודה? : כל שישנו ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה)במדבר לה,כד(אמר קרא

)וסומא - האבמכה ובגואל הדם - ישנו במשפטים, כל שאינו במכה ובגואל הדם - אינו במשפטים .אפיקתיה מדין מיתת בית דין(

רבי יהודה אומר: סומא אין לו בושת; וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצותתניא אידך: ''.האמורות בתורה

אמר רב שישא בריה דרב אידי: מאי טעמא דרבי יהודה? אין פסוק כזה בדיוק; אולי הכוונה לפסוק]אמר קרא: ואלה המצות החקים והמשפטים

וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראללפסוק ; ואולי הכוונה ]דברים ו,א[לרשתה

כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים, וכל שאינו במשפטים -אינו[]ויקרא כו,מו[בהר סיני ביד משה .'(ושפטו)דהא אפיקתיה מכלל 'במצות וחקים

: מריש הוה אמינא: מאן דאמר הלכה כרבי יהודה, דאמר 'סומא)סגי נהור הוה(אמר רב יוסף פטור מן המצות' - קא עבדינא יומא טבא לרבנן; מאי טעמא? דלא מפקדינא וקא עבדינא

מצות; והשתא דשמעית להא דרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה - מאן דאמר לי 'אין הלכה כרבי יהודה' - עבדינא יומא טבא לרבנן; מאי טעמא?

דכי מפקדינא - אית לי אגרא טפי.

משנה:

זה חומר באדם מבשור: שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת, ומשלם דמי ולדות, ושור , ופטור מדמי - ולא שור בעמיתו(]ויקרא יט,יא[' איש בעמיתו ')דף כו,א()כדאמר בפרק ב אינו משלם אלא נזק

.: אנשים - ולא שוורים()לעיל דף מב,א()כדאמר ב'שור שנגח את הפרה' ולדות עד שיעשה בהן חבורה[מיתה])מכה אביו ואמו אין חייב המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה

, וחובל בחבירו ביום הכפורים - חייב בכולן.()סנהדרין דף פה,ב(– ב'אלו הן הנחנקין' החובל בעבד עברי - חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים

- חייב בכולן. רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת.חרש שוטה וקטן - פגיעתן רעה: החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין.

: החובל בהם – חייב, והם שחבלו באחרים –)שאין להם מה לשלם(העבד והאשה פגיעתן רעה - חייבין לשלם)וקנו נכסים(פטורין, אבל משלמין לאחר זמן: נתגרשה האשה, נשתחרר העבד

.)שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם: שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה( המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת - פטור מכולן, מפני שהוא נדון

בנפשו;והחובל בעבד כנעני שלו - פטור מכולן.

גמרא: )גדולה ודאי דידה הויא.(בעא מיניה רבי אלעזר מרב: החובל בבת קטנה של אחרים - חבלה למי?

שבחכל - ]במדבר ל,יז[' בנעוריה בית אביה)דכתיב 'מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב - חבלה נמי דאבוה הוי? מאי טעמא? - דהא אפחתהנעורים לאביה: אפילו כסף קדושין שלו(

מכספה? או דילמא שבח נעורים - הוא דאקני ליה רחמנא, דאי בעי לממסר לה למוכה שחין - ' - אלמא בידו לתתה למי שירצה, הלכך כסף קדושין נמיאת בתי נתתי לאיש הזה ')דברים כב,טז()דכתיב מצי מסר

)דאין אדם רשאי לחבול בבתו, דהא, אבל חבלה, כיון דאי בעי מחבל בה לא מצי חביל לאביה( - לא קנייה ליה רחמנא?()דברים כה,ג(' לא יוסיף - פן יוסיףישראלית היא, ועבר על '

)בבא קמא פז,ב(+תה התורה לאב אלא שבח נעורים בלבד לפי זה נראה בסיכום ש'שבח]אמר ליה: לא זכ

.[נעורים' הוא מה שהכניסה הילדה הכנסה בפועל, אבל לא מה שהיתה ראויה להכניס של החובל,] שלו )שהעבד(החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא מיתיביה: '

)ולא בעבד דאחר, דנותן שבתו לרבו; קתני מיהת דעבד עברי שלו – פטור,' [כלומר: אם החובל הוא האדון הואיל ומעשה ידיו שלו; והכא נמי: כיון דבתו - מעשה ידיה שלו, לשקול שבת דידה, וקשה לרב דאמר 'לא זיכתה

!? תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד', דודאי אפילו חבלות זיכתה לו(, דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי.)דיהבינן ליה לאב(אמר אביי: מודה רב בשבת

החובל בבנו גדול - יתן לו מיד; בבנו קטן -: ']דומה לתוספתא בבא קמא )ליברמן( פרק ט הלכה ח[מיתיביה ; החובל בבתו קטנה – פטור, ולא)לא זכי ליה רחמנא מידי, אבל בבתו קטנה זכי ליה(יעשה לו סגולה

'?עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביההכי נמי בשבת.

החובל בבניו ובבנותיו של אחרים: גדולים - יתן להם מיד;'? ורמינהו: 'ובבנו גדול יתן לו מיד''?בבניו ובבנותיו שלו – פטורקטנים - יעשה להם סגולה;

אמרי: לא קשיא: כאן כשסמוכים על שלחנו, כאן כשאין סמוכין על שלחנו. החובל- בשאין סמוכין על שלחנו? אי הכי אימא סיפא: '['יתן לו מיד']במאי אוקימתא לקמייתא

' - לדידה בעי למיתבבבתו הקטנה – פטור, ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביהלה, דבעיא מזוני!

: יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני)פלוגתא במסכת גיטין בפרק שני(ואפילו למאן דאמר זנך" - הני מילי בעבד כנעני, דאמר ליה "עביד עבידתא כולי יומא, ולאורתא זיל סחר

", אבל עבד עברי,)סבב ואכול חזור על הפתחים; לישנא אחרינא: סחר סבב לפתחי העיר(ואכול

: עמך כי טוב לו עמךוהיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך[ ]דברים טו,טז:דכתיב ![כאשר היא צריכה לפרנס את עצמה]במאכל, עמך במשתה - לא כל שכן בתו

: 'לא נצרכה אלא להעדפה()כתובות דף מג,א()בפרק 'נערה שנתפתתה' כדאמר רבא בריה דרב עולא .שההעדפה – לאביה[]' - הכא נמי לא נצרכה אלא להעדפה )המותר על מזונותיה(

גדולים יתן להם מיד, קטנים יעשה להםבמאי אוקימתא? לבתרייתא בסמוכין על שלחנו? ' )דמאי שנא כי חבל בהו איהו, דמפטר משבת משום דסמוכין על' – אמאי? לאביהם בעי למיתבי סגולה

!?שולחנו, כי חבלי בהו אחריני נמי - ליתבו ליה( )במידי דחסר ביה ממונא, כגון היכא דחבל בהו איהו, דנימא ליה אנןאמרי כי קא קפיד - במידי דקא חסר

, במידי דאתא מעלמא לא קפיד.'זיל שלים'( ' ואוקימנא התםמציאת בנו ובתו הקטנים - הרי אלו שלו: ')בבא מציעא דף יב,ב()דתנן ב'שנים אוחזין' והא מציאה

, דמעלמא קאתי להו, וקא קפיד?גדול וסמוך על שולחנו זהו 'קטן'( אמרי: רווחא דקאתי להו מעלמא ולית להו צערא דגופייהו בגווה – קפיד, אבל חבלה, דאית

להו צערא דגופייהו, ומעלמא קאתי להו - לא קפיד. ולא עוד אלאוהא התם דאית לה צערא דגופא, ומעלמא קאתי לה, וקא קפיד, דקתני '

'!? אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה>אפילו< אמרי: התם - דגברא קפדנא הוא, דהא אין סמוכין על שלחנו, אפילו במידי דאתי להו מעלמא - קפיד; הכא, דלאו גברא קפדנא הוא, דהא סמוכין על שלחנו כי קא קפיד - במידי דקא חסר

ליה, במידי דאתי להו מעלמא לא קפיד.

'?סגולהמאי 'רב חסדא אמר: ספר תורה.

רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכיל מיניה תמרי;

וכן אמר ריש לקיש: לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד; ורבי יוחנן אמר: אפילופציעה.

'פציעה' סלקא דעתך? אפילו רבי אלעזר לא קמיבעיא ליה אלא חבלה,

)בבא קמא פח,א(, אבל פציעה - דלא אפחתה מכספה - לא קמיבעיא ליה.)והרי בידו למוכרה(דאפחתה מכספה

אמר רבי יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה ואפחתה מכספה.

: [בכולן; רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת]החובל בעבד כנעני של אחרים חייב מאי טעמא דרבי יהודה?

]וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו )דברים כה,יא(אמר קרא )עם ישראל, שאין בא - במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה ושלחה ידה והחזיקה במבשיו[

.בקהל(ורבנן?

.(' מאשהלה' 'לה)כל מצוה שאשה חייבת בה - עבד חייב בה, דגמר 'אחיו הוא במצות לא יהרוגו, דכתיב)עדים שחייבוהו מיתת בית דין, ונמצאו זוממין(אלא מעתה, לרבי יהודה זוממי עבד

)אלמה קים לן דעבד כישראל [ובערת הרע מקרבך] לאחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות )דברים יט,יט( ולפי רבי יהודה: וישראל לוקה ]וגולה[ על ידי עבד ])פ"ב מ"ג; דף ח,ב(לענין מיתת בית דין, דתנן במסכת מכות

!?[(היה צריך להיות שעדות עבד מתקבלת, שהרי הוא בגדר 'אחיך' - מכל מקום. ובערת הרע מקרבך)שם(אמר רבא אמר רב ששת: אמר קרא

ואנו לומדים שאין להמליך אלא מזרע ישראל,]אלא מעתה, לרבנן: עבד יהא כשר למלכות לא תוכל לתת מקרב אחיך תשים עליך מלך שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו דברים יז,טו()שנאמר:

!?[עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא

כלומר: בן הנולד)גר, שלידתו והורתו בקדושה ] לדברי הכל [למלכות]אמרי: ולטעמיך תיקשי לך גר [ - אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה; ופסול למלכות, ואפילו לשוטר בעלמא, אלא אם כן אמו מישראללגר ולגרה

' - ממובחר שבאחיך.מקרב אחיך ')דברים יז,טו, לעיל(?! אלא אמר קרא (]בפרק 'החולץ' ביבמות )דף מה,ב[ והנה עד שקרודרשו השפטים היטב[ ]דברים יט,יח:אלא מעתה, לרבנן יהא עבד כשר לעדות, דכתיב

?באחיוהעד שקר ענה - אתיא עדות בקל וחומר)דאי לא נפקא לן פסולא מ'אחיך'(אמר עולא: עדות - לא מצית אמרת

ועמדו שני)דכתיב גבי עדים זוממין 'מאשה: ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות : 'בעדים זוממין הכתוב מדבר' דמשמע אנשים - ולא נשים; קטן נמי)דף ל,א( ותניא בשבועות ]דברים יט,יז[' האנשים

,' - ולא קטנים; ועוד: דעדות שאי אתה יכול להזימה היא, דלאו בר עונשין הוא(אנשיםמהכא נפקא לן, דכתיב 'עבד - שאינו ראוי לבא בקהל - אינו דין שפסול לעדות!

מה לאשה שכן אינה ראויה למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה? קטן יוכיח, שישנו במילה ופסול לעדות.

מה לקטן שאינו במצות תאמר בעבד שהוא במצות? אשה תוכיח, שישנה במצות ופסולה לעדות; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שכן אינן בכל

ופסולין להעיד - אף אני)אלא במקצת: דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין, וקטן ישנו במילה(המצות [והוכח שעבד פסול להעיד!]אביא את העבד שאינו בכל המצות - ופסול להעיד.

תאמר בעבד שהוא 'איש'!?)ולא קרינא בהו 'שני אנשים'(מה להצד השוה שבהם שכן אינו 'איש' [ואם כן אין ראיה.]

עם רשע[ אל תשת ידך ]לא תשא שמע שוא ]שמות כג,א:)דראוי לבא בקהל, ופסול לעדות, דכתיב אלא תיתי מגזלן ! כלומר: אל תשת רשע דחמס עד([להית עד חמס

מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו, תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו? )והצד השוה שבהן: שאינם זהירים בכל המצות, זה מפני רשעו וזה מפני שלאאלא תיתי מגזלן ומחד מהנך

. נצטוה( לא יומתו אבות על בנים ]ובנים לא יומתו על אבות איש)דברים כד,טז(מר בריה דרבינא אמר: אמר קרא

לא יומת שום אדם על פי[כלומר:])יחס בנים : לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים בחטאו יומתו[ לא יומתו אבות על; דאי סלקא דעתך כדאמרינן 'מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו, והיינו עבד(

, לכתוב רחמנא 'לא אתא לפסול קרובים()דף כז,ב()כוליה קרא לכדאמר בסנהדרין ' - בעדות בנים בנים : דלא יומתו)תרתי(? שמע מינה )מדשני למכתב 'בנים' סתמא(יומתו אבות על בניהם'; מאי 'בנים'

על פי אבות שאין להם חייס בנים. ' הכי נמי 'לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות',ובנים לא יומתו על אבותאלא מעתה '

; ואף על גב ]יחזקאל כג,כ['וזרמת סוסים זרמתם)גר אין לו חייס, דכתיב 'אלא גר הכי נמי דפסול לעדות - הני מילי בגיותן, אבל נתגיירו - הבנים לא נתיחסו אחר אביהם; ]מלכים ב כ,יב; ישעיהו לט,א['בלאדן בן בלאדןדכתיב '

!? [והרי גר כשר לעדות] (]בפרק 'הבא על יבמתו' )יבמות דף סב,א([ , לאפוקי)בנו נקרא על שמו(אמרי: הכי? השתא: גר, נהי דאין לו חייס למעלה - למטה יש לו חייס

)דדרשינן 'על אבות':עבד, דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה; דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות 'לא יומתו אבות)ברישיה( - לכתוב רחמנא על בנים שאין להם חייס אבות - למה לי לאשתנויי בתרוייהו?(

, ונכתוב רחמנא)לפסול קרובים, ובסיפיה לישתני(על בניהם' לכדאמרינן: לא יומתו בעדות בנים : חדא לא יומתו)מדלא כתיב 'על אבותיהם'( 'ובנים לא יומתו על אבות' דשמעת מינה תרי )סתמא(

בנים בעדות אבות, ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות, ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר: ומה גר דלמעלה הוא דאין לו חייס אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות - עבד שאין

לו חייס לא למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות!? ', דמשמע: לא יומתו על פי אבות שאין לו חייסלא יומתו אבות על בניםאלא מדכתב רחמנא '

שמע מינה עבד שאין לו חייס לא למעלה)למפסל לעבד, שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר:(בנים ולא למטה - הוא דפסול לעדות, אבל גר כיון דיש לו חייס למטה - כשר לעדות; וכי תימא

', למה לי דכתב רחמנא 'ובנים לא יומתו עלובנים לא יומתו על אבותיהם'לכתוב רחמנא '

לא יומתו אבותאבות', דמשמע: לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות?' - איידי דכתב ''.ובנים לא יומתו על אבות' - כתב נמי 'על בנים

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה: )לאחר שנישאת לרביאימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לרבי אבא; כתבתינהו

לרב שמואל בר אבא ברה; בתר דשכיבא)מלוג( לנכסי אבא(

)בבא קמא פח,ב( אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא, אוקמיה בנכסי; אזל רבי אבא, אמרה

למילתא קמיה דרב הושעיא; אזל רב הושעיא אמרה קמיה דרב יהודה; אמר ליה: הכי אמר )שהבעל יורששמואל: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות

.את אשתו והוא היה לוקח ראשון( :[בבא בתרא פ"ח מ"ז]אמרוה קמיה דרבי ירמיה בר אבא, אמר להו: אנא - מתניתא ידענא, דתנן

)מהיום ולאחר מותו: שהגוף קנוי לבן מהיום, אלא שהאב אוכל הפירות עדהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו ' - הבן אינו יכול למכור, מפני שהן ברשות האב, והאב אינו יכול למכור - מפני שהןיום מותו(

)לוקח אוכל פירות עד שימות האב, וכשימות האב - הולך הבןכתובין לבן; מכר האב - מכורים עד שימות '; כי מיית אב - מיהא אית ליה; מכר הבן - אין לו ללוקח עד שימות האבומוציא מיד הלקוחות(

ללוקח, ואף על גב דמת הבן בחיי אב, דלא אתו לידי הבן, כרבי שמעון בן לקיש, דאמר: לא שנא מת הבן בחיי האב, דלא אתו לידיה דבן, לא שנא מת האב בחיי הבן, דאתו לידיה דבן -

, דאתמר: מכר הבן בחיי האב ומת הבן)דמה מכר לו ראשון לשני? - כל זכות שתבא לידו(קנה לוקח בחיי האב: רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח; ריש לקיש אמר: קנה לוקח.

רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח; אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן - לא קנה לוקח עד שימות האב', וכי מיית האב - אית ליה ללוקח - דלא מת הבן בחיי האב, דאתו לידי הבן; אבל מת הבן בחיי האב - דלא אתו לידיה דבן - כי מיית אב נמי לית ליה ללוקח, אלמא קא סבר: קנין פירות

כקנין הגוף דמי, וכי זבין - לאו דידיה זבין. רבי שמעון בן לקיש אומר: קנה)שהיו קנוין לאב לפירות( ', כי מיית אב מיהת אית ליהמכר הבן - אין ללוקח עד שימות האבלוקח; כי קתני מתניתין '

ללוקח, לא שנא לא מת הבן בחיי האב - דאתו לידיה דבן, ולא שנא מת הבן בחיי האב - דלא כקנין הגוף דמי, וכי קא זבין - דידיהלאואתו לידיה דבן - קנה לוקח; אלמא קסבר: קנין פירות

קא זבין; ואנן, השתא: בין רבי ירמיה בר אבא ובין רב יהודה כרבי שמעון בן לקיש סבירא להו ,(]בפרק 'החולץ' )יבמות דף לו,א([)דפסקינן הלכתא כריש לקיש בתלת: חדא – הא, והחולץ למעוברת, ומתנה באמצע

וקאמר רבי ירמיה בר אבא: אי סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי, כי מיית אב ומיית הבן בחיי האב - אמאי אית ליה ללוקח? כי קא זבין האי - לאו דידיה קא זבין!? אלא - לאו שמע

)הני נכסי מלוג הקנויין בחייה לבעל לפירות - לאו כקנין הגוף דמי, כקנין הגוף דמי' לאומינה 'קנין פירות ?ומתנתה מתנה, ואף על גב דמתה בחייו(

אהדרוה לקמיה דרב יהודה, אמר להו: הכי אמר שמואל: זו אינה דומה למשנתנו. מאי טעמא?

)לאחר מותו, ומכר האב בחיי הבן, ומתאמר רב יוסף: בשלמא אי תני איפכא: 'הכותב נכסיו לאביו ' איכא למפשט מינה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמיהאב בחיי הבן, ואמר לן ריש לקיש דקנה לוקח(

הכותב נכסיו, אלא השתא דקתני ')שמעינן מינה משום דקנין פירות, שהן קנויין לבן - לאו כקנין הגוף דמי( )ואף על גב משום דראוי ליורשו הוא )דלמא היינו טעמא דקנה לוקח אף על גב דלא אתי לידי דבן:(' - לבנו

דבעלמא כקנין הגוף דמי - הכא גופא ודאי אקני אב לבן בחייו למוכרן כשירצה; דאי משום לאחר מיתה - בלאו )אבל רב שמואל בר אבא לא היה ראוי לירש את אמו, אלא רבי אבא בעלה היה ראוי. הכי הוה ירית ליה(

ליורשה!( )ואי הוה תני נמי איפכא - הוה אמרת נמי:אמר ליה אביי: אטו ברא ירית אבא אבא לא ירית ברא

)אלא על כרחך ברא דכתב? אלא לאברוחינהו לנכסי מבריה קא אתי טעמא משום דראוי ליורשו הוא( נכסי לאבוה - בני אית ליה; והאי דכתב נכסי לאבוה - לאברוחינהו מבני קאתי: דכי מיית לא ירתו ליה בני אלא

אבוה, וכי הוה תני איפכא הוה אמרת: התם, דקני לוקח שלקחו מן האב, הוה טעמא משום דקנין פירות שיש לו )הכותב נכסיו לבנו - ודאי בני אחריני אית ליה, - הכא נמי כקנין הגוף הוא, וכי זבין אב - דידיה קזבין(לאולבן

)ולאברוחינהו מאחיו: משאר בניו של אב הוא דכתב ליה; ומדאמרינן 'קנהלאברוחינהו לנכסי מאחוה אתי ו(; כקנין הגוף דמי(לאולוקח' - שמע מינה קנין פירות

אלא מאי 'אינה דומה למשנתנו'? - משום תקנת אושא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: באושא )דאף על גבהתקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות

. כקנין הגוף דמי - בעל בנכסי אשתו אלמוה רבנן לשעבודיה, משום איבה, והוי כלוקח ראשון(לאודבעלמא "מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתןאמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא: '

כתובתה,

)בבא קמא פט,א( והרי היא תחתיו, ומשמשתו" ונמצאו זוממין - אין אומרים ישלמו כל כתובתה, אלא טובת הנאת

כתובתה. איזהו טובת הנאת כתובתה? אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו, שאם )"והרי היא תחתיו" - דאי ודאי נתגרשה על ידי עדים' נתארמלה או נתגרשה, ואם מתה - יירשנה בעלה

"ונתן, דהא בעו לאפסודי כולה מינה, דקאמרי כל כתובתהאחרים, כי משתכחי הנך עדים זוממין - הוו משלמין לה , אבל השתא - שמא אינה עתידה ליטול כתובתה לעולם, שמא תמות ויירשנה בעלה, ונמצא שלא היו מפסידיןלה"

אותה כלום! לפיכך: אין אומרים ישלמו לה כתובתה אלא אומדים: כמה אדם רוצה ליתן לה מיד בכתובתה על הספק: שאם נתארמלה או נתגרשה יטלנה הוא, ואם תמות - יירשנה בעלה, והוא יפסיד מה שנתן? ודמים הללו

מפסידין אותה מיד, שאם תבא למוכרה בטובת הנאה זו - לא תוכל. 'טובת הנאה'דטובת הנאה זויתנו לה העדים, ; ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא - אמאי יירשנה בעלה? תזבין כתובתה– כלומר: דבר מועט(

לגמרי!? )שתוכל למוכרן, ואין הבעל מוציא מיד הלקוחות, שהרי: אם פיחתו -אמר אביי: אם אמרו בנכסי מלוג

)= נכסים העומדים באחריות המקבל לשלם,, יאמרו בנכסי צאן ברזל פיחתו לה, ואם הותירו - הותירו לה( כעין ברזל זה שהוא קשה להיות פוחת, דהיינו נדוניא שהכניסה לו בשומא מבית אביה, וכותבין אותה בכתובתה,

]כדאמרינן ביבמות ב'אלמנה לכהן גדול', דף סו,, ואם הותירו - הותירו לו, לוומקבל עליו חתן אחריות, ואם פיחתו - פיחתו ? .; והתם ודאי לא מצי מזבנה(א[

)אשהאמר אביי: טובת הנאה - הואיל ואתא לידן - נימא בה מילתא: טובת הנאה לאשה הויא דאי סלקא דעתא לבעלהמוכרת כתובתה לאחרים בטובת הנאה - הדמים שלה הן, ואין לבעל בהן כלום(

הויא - לימרו לה עדים "מאי אפסדינך? אי הות מזבנת לה בטובת הנאה - בעל הוה שקילמינך"!?

)אפילו אם הבעל נוטלן - נוח לאשה למוכרה בחייה, כדי שתהאאמר רב שלמן: משום דאיכא רווח ביתא . פרנסתה מצויה בביתה בריוח(

)לא אמרינן 'יקח בהן קרקע והואאמר רבא: הלכתא: טובת הנאה לאשה, ואין הבעל אוכל פירות ; מאי טעמא? - פירא תקינו ליה רבנן, פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן. אוכל פירות'(

העבדכי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב, אמרי: תנינא לתקנת אושא: ' '; ואי סלקא דעתאוהאשה - פגיעתן רעה: החובל בהן – חייב, והם שחבלו באחרים – פטורין

ליתא לתקנת אושא - תזבין נכסי מלוג ותתן ליה! כלומר: נחייב אותה]ולטעמיך - נהי נמי דאיתיה לתקנת אושא, ולא מצי מזבנה לגמרי - תזבין

לנכסי מלוג בטובת הנאה ותתן ליה! אלא דלית לה - הכי נמי[למכור, או בית הדין ימכורדלית לה.

בטובת[כלומר: נחייב אותה למכור, או בית הדין ימכור את כתובתה]ותזבין כתובתה הנאה ותתן ליה?

הא מני רבי מאיר היא, דאמר: אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלאכתובה.

וטעמא מאי? כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה? הכא - לא מגרש לה, דאי מגרש לה - אתו. )לניזק(הנך דזבני, גבו לה לכתובתה מיניה! אלא טובת הנאה מילי נינהו, ומילי לא משתעבדי

!?[ולכן היה אפשר למכור]אלמה לא? מילי דמזדבני בדינרי נינהו משום דשמואל, דאמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר[לא מוכרים את כתובתה]אלא

)הלכך אי אמרינן לה "תזבן" - מפסדינן ליה ללוקח, דהיא הדרה ומחלהומחלו – מחול, ואפילו יורש מוחל .לכתובתה לבעל, הואיל ועל כרחה היא מוכרתה(

אמרי: זבוני תזבין ותתן ליה ואי מחלה ליה לגבי בעל – תמחלה! אמרי: כל לגבי בעל - ודאי לא יתכן שבית הדין יהיה מעורב]מחלה ליה, ואפסדיניה לההוא זבינא - בידים לא אפסדינהו

; וכי תימא זבינא ניהליה לההוא דחבלה ביה בטובת[במכר שהקונה עלול – מאד - להפסיד וישלם את הערך של טבות ההנאה בנכוי דמי הנזק, ויוכל למכור למי שקונה]הנאה

,[כתובות בטובת הנאה, ויחזיר לעצמו את העודף ששלם, וגם את הנזק יקבל

)בבא קמא פט,ב( דאי מחלה לגבי בעל - לא קא מפסיד, דהשתא נמי לא מידי קא יהבה ליה - סוף סוף כל לגבי

המאירי: ואין בית דין טורחים בכדי]בעל ודאי מחלה, ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן וללא כלום; קשה להבין, ואולי צריך לפרש כמו לעיל: בית דין לא יטריחו מישהו לקנות

.[אם בסופו של דבר הקונה עלול להפסיד

' – אמאי? תזבנינה ניהליהוכן היא שחבלה בבעלה - לא הפסידה כתובתהאלא הא דתניא ' בטובת הנאה בהא חבלה, דאי מחלה לגבי בעל - ליכא פסידא?לבעלהלכתובתה

הא - ודאי רבי מאיר היא, דאמר: אסור לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה,וטעמא מאי? - כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה; הכא - מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה!

אי הכי - השתא נמי מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה?! כגון דנפיש כתובתה, דמשום ההוא פורתא לא מפסיד טובא; ואי דנפישא כתובתה מכתובה

-)שכתב לבתולה יותר ממאתים, ולאלמנה יותר ממאה הראויה לה מן התורה - אמאי לא הפסידה(דאורייתא , ואידך)משום דרבי מאיר אסר לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה(נוקמא אכתובה דאורייתא

?!)ותיתב ליה בחבליה( בחבליה )תזבין לבעלה בטובת הנאה( תזבנה ניהליה )ותוספת( כגון דלא נפישא כתובתה מכתובה דאורייתא, דהוי חבליה ארבעה זוזי דמשום ארבעה זוזי לא

. )כ"ה סלעים, והוא מנה מאה זוז: כתובת אלמנה, ופחותה שבכתובות נקט(מפסיד עשרים וחמשה

כשם שלא תמכור והיא תחתיו - כך לא: ']תוספתא בבא קמא )ליברמן( פרק ט הלכה כב[אלא הא, דתניא )קסלקא דעתן הכי קאמר: כשם שאינה יכולה למכור בעודה תחתיו - כך לא תפסידתפסיד והיא תחתיו

' - והא זימנין משכח לה דמפסדא, והיכימכתובתה כלום בשביל שום חבלה ונזק שתזיק בעודה תחתיו(דמי? - כגון דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא!?

: 'בנין דכרין דיהוו ליכי)כתובות נב,ב()בפרק 'נערה שנתפתתה' אמר רבא: סיפא - אתאן לכתובת בנין דכרין מנאי - אינון יהוין ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון'; היו לו שתי נשים, וכתובת האחת גדולה משל חבירתה, ומתו שתיהן בחייו, וירשן - או אחת בחייו, וירשה - אף על פי כן לא בטלה כתובתה אצל בניה אם יש לה

בן זכר הימנו, וכשבאין לחלוק בניו בנכסיו אחר מותו - נוטלין אלו כתובת אמן ואלו כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה, ואין יכולין בני הקיימת לומר: אנו ניטול כתובת אמנו שהיא כבעלת חוב, ואתם אל תטלו, שאין לאמכם

כתובה, שהרי בעלה ירשה; וקיימא לן התם דהמוכרת כתובתה לאחר בטובת הנאה ומתה בחיי בעלה וירשה - מפסיד הלוקח; אף על פי כן לא הפסידו בניה כתובת בנין דכרין, ולא יאמרו בני חבירתה "אמכם פשעה בה,

שאילו היתה קיימת - לא היתה גובה, שהרי לקוחות היו גובין אותה", משום דאמרי להו 'זוזי אנסוה שהיתה צריכה , והכי קתני: 'כשם שהמוכרת כתובתה לאחרים לא הפסידה כתובתלמעות ולא לאפסדינהו נתכוונה'(

בנין דכרין' - מאי טעמא? זוזי הוא דאנסוה – 'כך מוכרת כתובתה לבעלה - לא הפסידה כתובתבנין דכרין' - מאי טעמא? זוזי הוא דאנסוה.

)הפילה היא את שינועבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה לימא תקנת אושא - תנאי היא, דתני חדא: ' )סימא בעלה את עין העבד או הפיל את שינו - לא יצא לחירות, לפי שאין, אבל לא לאיש וסימאה את עינו(

)תרוייהו הני תנאי דכולי עלמא )בעלמא:('; סברוה לא לאיש ולא לאשה', ותניא אידך: 'גופו קנוי לו( לאו בהא קא מיפלגי: דמאן)והכא היינו טעמא( קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי; מאי? סבירא להו(

דאמר 'לאשה' לית ליה תקנת אושא, ומאן דאמר 'לא לאיש ולא לאשה' אית ליה תקנת אושא )הלכך משום איש לא נפקי, דלא קני להם לגופייהו ממש; משום אשה נמי לא נפקי, דאלים שעבודיה למהוי כקנין

? הגוף( )הוי שעבודיה קיל כשאר קנין פירות,לא, דכולי עלמא אית להו תקנת אושא, אלא כאן קודם תקנה

, כאן לאחר תקנה.דקים לן דלאו כקנין הגוף דמי( ואי בעית אימא: אידי ואידי לאחר תקנה, ואית להו תקנת אושא; אלא למאן דאמר 'לאשה ולא

לאיש' - מאי טעמא? כדרבא, דאמר רבא:

)בבא קמא צ,א(הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שיעבוד.

הקדש': עשה שורו אפותיקי לבעל חובו, וחזר לוה זה והקדישו קדושת הגוף למזבח - הפקיע שיעבודיה דמלוה,') לגבות הימנו;עומדומותר למזבח, ואין בו משום גזל, שכח הקדש מפקיעו, הואיל ולא היה קנוי לו ממש אלא

ודוקא קדושת הגוף, אבל קדושת דמים - לא אלימי לאפקועי שיעבוד מלוה, דתנן: מוסיף מלוה עוד דינר ופודה ותכריכי המת כקדושת הגוף דמי,]במסכת ערכין דף כג,ב[את הנכסים האלו על מנת לשלם לאשה את כתובתה כו'

ומפקעי, ונאסרין בהנאה; 'חמץ': נכרי שהלוה את ישראל על חמצו, ולא הרהינו אצלו, דמחוסר גוביינא: שהיה עומד החמץ בביתו של

ישראל ואין לנכרי עליו אלא שיעבוד: כשבא עת ביעורו - מפקיע איסור החמץ את שיעבוד הנכרי, וחייב ישראללבערו;

' - מוקינכרי שהלוה לישראל על חמצו - מותר בהנאה לאחר הפסח: ')פ"ב מ"ג; ל,ב(והא דתנן בפסחים לה רבא התם בשהרהינו אצלו: שנתנו במשכון ביד נכרי, דלא מחוסר גוביינא, ולאו שיעבוד אלא קנייה

ממש; 'שחרור': עשה עבדו אפותיקי, ושחררו הלוה – משוחרר, וגובה זה חובו ממקום אחר.(

לימא דרבא - תנאי היא? לא! דכולי עלמא אית להו דרבא, והכא אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל.

)ושיעבודיה דבעל כשאר קנין פירות להו להני תנאי תקנת אושא ליתואיבעית אימא: דכולי עלמא קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי,)דעלמא(, והכא ב'קנין פירות כקנין הגוף דמי' דעלמא הוא(

)עוד( על מנת שישמשנו )המוכר עם הלוקח( לאחר, ופסק עמו )עבד כנעני(המוכר עבדו דתניא: ' )אם הכהו בתוך שלשים יום הללו, ולא מתשלשים יום: רבי מאיר אומר: ראשון ישנו בדין 'יום או יומים'

יעמד לא יקם כי כספו אך אם יום או יומים ])שמות כא,כא(תחת ידו אלא עמד יום או יומים חי - אינו נהרג, דכתיב )אבל שני - אם הכהו בתוך שלשים יום הללו שהיה בבית ראשון - אינו בדין יום או, מפני שהוא תחתיו ([הוא

יומים, ונהרג עליו, אפילו מת מחולי זה לסוף שלש שנים, דקנין פירות שהוא קנין לראשון - כקנין הגוף דמי, ולאו; דשני הוא(

- קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי - רבי יהודה אומר: שני ישנו בדין 'יום או יומים', מפני שהוא כספו

כקנין הגוף דמי;לאו- קסבר קנין פירות רבי יוסי אומר: שניהם ישנן בדין 'יום או יומים': זה מפני שהוא תחתיו, וזה מפני שהוא כספו

- מספקא ליה קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי, וספק נפשותלהקל;

'.רבי אלעזר אומר: שניהם אינן בדין 'יום או יומים': זה לפי שאינו תחתיו, וזה לפי שאינו כספו כיאך אם יום או יומים יעמד לא יקם[ ]שמות כא,כא:אמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר? אמר קרא

- כספו המיוחד לו.כספו הוא

- לא)אפילו מכרו שניהם כאחד(כמאן אזלא הא דאמר אמימר: 'איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג )ואם מת אחד מהם, זה הנשאר מוציא מידי הלקוחות, ולא דמו' )שאינו לא לזה ולא לזה(עשו ולא כלום

לשותפין דעלמא, דהתם יש לזה חלק בכולו ליטול חצי, וכן לזה; אבל הכא - כולן קנויין לה לגוף, וכולן קנויין לו? לפירות, וליכא 'מיוחד' - לא לזה ולא לזה(

כמאן? כרבי אלעזר. מי שחציו עבד וחציו בן חורין, וכן עבד של שני שותפין - אין יוצאיןמאן תנא להא דתנו רבנן: ''? (]בפרק קמא דקדושין )דף כה,א([)כ"ד הן, שהעבד יוצא בהן לחירות בראשי אברים שאינן חוזרין

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרי משמיה דרבא: רבי אלעזר היא; מי לא אמר רבי'? הכא נמי עבדו המיוחד לו.כספו המיוחד לואלעזר '

משנה:.)משום בושת( - נותן לו סלע )הכהו על אזנו - לשון מורי; לשון אחר: תוקע ממש(התוקע לחבירו

רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי: מנה. - נותן לו מאתים זוז; (]סנהדרין נח,ב[)על הלחי; כמו 'הסוטר לועו של ישראל' סטרו

לאחר ידו - נותן לו ארבע מאות זוז; באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו רוקו, העביר שמעתי לשון פוגם()דף לד,א()משך; ובבכורות צרם

טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק - נותן לו ארבע מאות זוז.

[המשך המשנה])בבא קמא צ,ב(.)בגמרא מפרש: קולא היא? או חומרא?(זה הכלל: הכל לפי כבודו

אמר רבי עקיבא: אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהםבני אברהם יצחק ויעקב;

ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק; באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. עומדת על פתח חצרה,)המתין לה עד שראתה(אמר לו: "רבי! תן לי זמן!" ונתן לו זמן. שמרה

; גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת)שמן קנוי באיסר(ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן ידה על ראשה; העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא, אמר לו: "לזו אני נותן ארבע מאות

זוז"? )כדמפרש טעמא בגמרא( החובל בעצמו - אף על פי שאינו רשאי [הרי]אמר לו: לא אמרת כלום:

– פטור; אחרים שחבלו בו – חייבים; – פטור; אחרים)דעובר בבל תשחית )דברים כ(( והקוצץ נטיעותיו - אף על פי שאינו רשאי )וכן(

.()לעיל נח,ב()נטיעה בת שנה - שתי כסף, כדאמר ב'הכונס' חייבין

גמרא: )שמינית שבמנה צורי; סלע תנן? או מנה מדינה )עשרים וחמשה סלעים, מאה זוז(איבעיא להו: מנה צורי

תנן?של מדינה - חצי זוז, כדאמר ב'שור שנגח' )לעיל לז.(: חנן בישא תקע ליה כו'( תא שמע: דההוא גברא דתקע ליה לחבריה; אתא לקמיה דרבי יהודה נשיאה; אמר ליה: 'הא

' שמע מינה מנה צורי תנן!צוריאנא הא רבי יוסי הגלילי, הב ליה מנה שמע מינה.

מאי 'הא אנא הא רבי יוסי הגלילי'?: אילימא הכי קאמר ליה: 'הא אנא - דחזיתך, והא רבי יוסי סנהדריןהגלילי דאמר מנה צורי - זיל הב ליה מנה צורי' למימרא דעד נעשה דיין!? והתניא: '

שראו אחד שהרג את הנפש - מקצתן נעשו עדים, ומקצתן נעשו דיינין, דברי רבי טרפון; רבי ורבי יהודה נשיאה פוסק לפי רבי טרפון]' עקיבא אומר: כולם עדים הם, ואין עד נעשה דיין

?[ולא כרבי עקיבא עד כאן לא קאמר רבי טרפון אלא דמקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין, אבל עד נעשה דיין

)ולמחרת כשבאין לדון - אין דנין אלא על פי שמועה,- לא קאמר; כי תניא ההיא - כגון שראו בלילה

לפיכך צריך למקצתן להעיד; ואם אין שם אלא שלשה - צריך להושיב אחרים ולהעיד בפניהם; אבל ראו ביום - דלא למעבד דינא נינהו;עושין על פי הראייה לרבי טרפון מיד; ורבי יהודה הנשיא - כרבי טרפון סבירא ליה(

ואיבעית אימא: הכי קאמר ליה: 'הא אנא - דסבירא לי כרבי יוסי הגלילי, דאמר: מנה צורי, והאסהדי דמסהדי בך: זיל הב ליה מנה צורי.

והכה איש את רעהווכי יריבן אנשים[ ]שמות כא,יח:וסבר רבי עקיבא דאין עד נעשה דיין? והתניא ' : שמעון התימני אומר: מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה]ולא ימות, ונפל למשכב[באבן או באגרוף

)שיכול להביאו לבית דין לאומדו: אם ראוי אגרוף זה לעשות חבלה זו, ואם אין ראוי - לא ישלם, שמחמתולעדים - אף כל שמסור לעדה ולעדים, פרט לשיצתה מתחת יד העדיםחלשותו של זה ורכותו נחבל(

!)שנאבדה מהן, ובית דין לא ראוה - אף על פי שראוה עדים – פטור, דבעינן אומדנא בבית דין( )כלומר וכי בפני בית דין הכהו, שיודעין כמה הכהו )ונהי נמי דאבן בא בבית דין -(אמר לו רבי עקיבא:

)תנוך: אם על שוקו או ציפר נפשו )על איזה מאבריו( ועל מה הכהו חשבון המכות שהכהו, שיכול לאמוד( ? ועוד: הרי שדחף את חבירו מראש הגג או מראש הבירה ומת -שכנגד הלב, ונוח הוא לחבל משם(

)בתמיה: וכי הטריח הכתוב בית דין לצאתבית דין הולכין אצל בירה או בירה הולכת אצל בית דין )כלום מצריך הכתוב - חוזר ובונה )הבירה קודם שראוה בית דין(? ועוד: אם נפלה מלשכה ולראות אותה(

? אלא מה אגרוף מיוחד שהוא מסור לעדים - אף כל שהואלחזור ולבנות להראות גבהה לבית דין?( )אלא אעדים סמכינן; וכיון דראו עדים - סמכינן אעדותייהו, שאומרים לנו "כך וכך היה", ולא בעינןמסור לעדים

)כלומר: שנאבד מיד, ולא ראוה עדים(, פרט לכשיצתה אבן מתחת ידו של מכה (לעדים אלא לעדהמסור ' - האאמר לו רבי עקיבא: וכי בפני בית דין הכהו, שיודעין כמה הכהו?'; קתני מיהת 'פטור–

הכהו בפניהם - עד נעשה דיין!לדבריו דרבי שמעון התימני קאמר, וליה לא סבירא ליה.

- דנין אותו דיני נפשות, ואין דנין אותו דיני)ואחר כן הזיק(שור תם שהמית והזיק תנו רבנן: ' ; מועד שהמית והזיק - דנין אותו דיני ממונות)דתם אין משלם אלא מגופו, והרי הוא נסקל(ממונות

וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות;)ומשלם מן העלייה( '; - וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות - מאיקדמו ודנוהו דיני נפשות - אין חוזרין ודנין אותו דיני ממונות

הוי? ליהדר ולידייניה נמי ממונות!? אמר רבא: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי: הא - מני? רבי שמעון התימני היא, דאמר

' -מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים'

)בבא קמא צא,א( )אף לנזקין, דהא האי קרא - בנזקין קאי, דכתיב: 'והכה איש את רעהו באבןאלמא בעינן אומדנא דבי דינא

; והא כיון דגמר דינא לקטלא - לאאו באגרוף ולא ימות'; והכי נמי צריך לאומדו אם ראוי לנגיחות זו( משהינן ליה לאומדנא דבי דינא, ולא מענינן לדיניה; ואמינא להו אנא: אפילו תימא רבי עקיבא;

.)בעליו, ואין חבין לו לאדם שלא בפניו(הכא במאי עסקינן? - כגון שברח אי ברח כי לא דנוהו דיני נפשות, היכי דיינינא ליה דיני ממונות בלא בעלים?

.)הלכך אין לנו ממה לשלם, וכגון דלית ליה נכסי( וברח )על נגיחות(דקביל סהדי ? )הואיל וברח( - מהיכא משתלם )כי לא דנוהו דיני נפשות(סוף סוף

)משהין את השור לחרישה לשכירות, ומשלם לניזק, ואחרי כן ידינוהו דיני נפשות; אבל קדמו מרידיא )ומשני:(.ודנוהו ליסקל - לא מענינן בדיניה לשהויי לרידיא(

אי הכי - תם נדייניה דיני ממונות ברישא, ונשתלם מרידיא, והדר נדייניה דיני נפשות!? )ואין בגופו של שור, אלא כשאראמר רב מרי בריה דרב כהנא: זאת אומרת רידייא עלייה דמרה הוא

.נכסי בעליו, ותם אין משלם מן העלייה(

באבן)דכתיב 'איבעיא להו: יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין? מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן : 'בהכי נפקא נשמה, בהכי לא נפקא נשמה', אבל לנזקין - כל()במדבר לה,יז(' יד אשר ימות בה הכהו

? או דלמא)אבל לנזקין - אין אומדין, דאפילו אין חפץ זה ראוי להיזק - זה חייב, דזמנין דאתזק בכל דהו(דהו לא שנא?

- עשרה טפחים, אף כל שיש בו)סתם בור = עשרה טפחים(מה בור שיש בו כדי להמית תא שמע: ' כדי להמית - עשרה טפחים; היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור: ומת – פטור;

ממטה למעלה קא חשיב,)הא דקתני 'אם היו פחותים, אם הוזק בו - חייב'(' מאי - לאו הוזק בו – חייב )אלמא בטפח הויוהכי קאמר: מטפח ועד עשרה - מיתה ליכא, נזקין איכא, אלמא: לנזקין כל דהו

- שמע מינה: אין אומדין לנזקין!היזק( לא! ממעלה למטה קא חשיב, והכי קאמר: עשרה - מיתה איכא; פחות מעשרה פורתא - נזקין

איתא, מיתה ליכא, ולעולם אימא לך: יש אומד לנזקין, וכל מידי ומידי כי היכי דמיתזקה ביה.[כלומר: יש לאמוד אם סביר שהנזק נגרם על ידי האמצעי שעליו העידו העדים]בעינן

הכהו על עינו וסימאו על אזנו וחירשו -: ']מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ט[תא שמע ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע -)הכהו בכותל כנגד עינו של זה(עבד יוצא בהן לחירות; כנגד עינו

)ובהכי לא בעי לאסתמויי, אלא' מאי טעמא? לאו משום דבעינן אומדנא אין עבד יוצא בהן לחירות., ושמע מינה: יש אומדנא לנזקין!?מזליה הוא דאתרע ליה(

:]תוספתא מסכת בבא קמא )ליברמן( פרק ו הלכה טז[לא, משום דאמרינן: הוא דאבעית נפשיה, כדתניא המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים; כיצד? תקע באזנו וחירשו – פטור,'

' ותקע באזנו וחירשו – חייב.)מעשה דידיה הוא(אחזו

אומדין אותו ונותנין לו מיד; ריפוי ושבת עד)לא גרסינן נזק וצער ובושת(חמשה דברים תא שמע: ' )כלומר: צריכין בית דין לאמו כמה ראוי להיות נופל למשכב בחולי זה, ומחייבין את זה ליתן לו מיד כלשיתרפא

; אמדוהו והיה מתנונה והולך - אין נותנין לו אלא כמוריפוי ושבתו ומזונות הצריכין לו עד שיתרפא( - נותנין לו כל מה שאמדוהו)לזמן מועט, והם אמדוהו לזמן מרובה(שאמדוהו; אמדוהו והבריא

)נופל למשכב כמו.' שמע מינה: יש אומד לנזקין למימד גברא כמה ליקצר )דמשמיא רחימו עליה( , מיהא מכה כמה לא מקצר - לא קא מבעי לן, דודאי אמדינן; כי קא()ראש השנה דף טז,א('אקצירי'

מבעיא לן למימד חפצא אי עביד האי נזקא או לא; מאי?

שמעון התימני אומר: מה אגרוף מיוחד שמסור: ']מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כא )יח([תא שמע ' שמע מינה: יש אומד לנזקין - שמע מינה.לעדה ולעדים - אף כל מיוחד שמסור לעדה ולעדים

'; מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: האיאמדוהו והבריא - נותנין לו כל מה שאמדוהואמר מר: '

לפלגא דיומא, וקא עביד עבידתא יהבינן ליה דכולי)נתרפא(מאן דאמדוהו לכולי יומא ואיתפח יומא: מן שמיא הוא דרחמי עליה.

: [טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק - נותן לו ארבע מאות זוז]רקק והגיע בו הרוק והעביר אמר רב פפא: לא שנו אלא בו, אבל בבגדו – לא.

וניהוי כי בייש בדברים?אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר אבין: זאת אומרת: ביישו בדברים - פטור מכלום.

אמר רבי עקיבא: אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו] הכל לפי כבודו [זה הכלל:]: [מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב

איבעיא להו: תנא קמא - לקולא קאמר או לחומרא קאמר?: לקולא קאמר: דאיכא עני דלאבעי למשקל כולי האי? או דלמא לחומרא קאמר, דאיכא עשיר דבעי למיתב ליה טפי?

אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדותא שמע: מדקאמר רבי עקיבא ' )וחזינא דלא חייב לתת לפורע ראש האשה אלא ארבע מאות' מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב

זוז, כתנא קמא - שמע מינה תנא קמא לקולא קאמר, דלעני לא יהבינא כולי האי, וקאמר ליה רבי עקיבא: לעני

כו' - דאי סלקא דעתא האי שיעורא דארבע מאות דתנאעניהנמי יהבינא הכי, ומעשה באחד שפרע ראש האשה ' - לחומרא קאמר: למיתב טפי לעשירים, וקאתי רבי עקיבאהכל לפי כבודוקמא - אפחות שבעניים קאמר, ו'

למימר 'אפילו עני שבישראל יטול יותר מארבע מאות זוז' - אמאי לא מחייב ליה לפורע ראש האשה למיתב טפי?(- שמע מינה תנא קמא לקולא קאמר - שמע מינה.

]בשוק; באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו:ומעשה באחד שפרע ראש האשה

: ["רבי! תן לי זמן!" ונתן לו זמן.ומי יהבינן זמן? והאמר רבי חנינא: 'אין נותנין זמן לחבלות'!?

כי לא יהבינן ליה זמן – לחבלה, דחסריה ממונא, אבל לבושת, דלא חסריה ממונא – יהבינן.

ושבר את הכד בפניה, ובו כאיסר שמן; גילתה את ראשה והיתה מטפחת]שמרה עומדת על פתח חצירה ומנחת ידה על ראשה; העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא, אמר ליה: "לזו אני נותן ארבע מאות זוז"? אמר

: [לו: לא אמרת כלום: החובל בעצמו - אף על פי שאינו רשאי – פטור; אחרים שחבלו בו – חייבים )כלומר: יגעת לפטור עצמך,אמר לו רבי עקיבא: צללת במים אדירים והעלית חרס בידך והתניא: '

'.: אדם רשאי לחבל בעצמוולא העלית בידך כלום: שברי חרסים אין ראוים לכלום( ,)אין רשאי(: כאן בחבלה [החובל בעצמו - אף על פי שאינו רשאיממשנתנו: ]אמר רבא: לא קשיא

כאן בבושת. בבושת הוא,[בספור על המבייש את אשתו]והא מתניתין

)בבא קמא צא,ב('!?החובל בעצמו - אף על פי שאינו רשאי – פטורוקתני: '

)דהואיל ואדם רשאי לחבול בעצמוהכי קאמר ליה: לא מבעיא בושת, דאדם רשאי לבייש את עצמו )חבלה, אלא אפילו חבלה [ - כי בייש בעצמו וביישו ביה אחרים - לא מפטרי בהכי(כדברי רבי עקיבא]

)ואיכא למימר הואיל ומקולקל הוא, דאין מקפיד - לא נחייבו אחריני - דאין אדם רשאי לחבל בעצמו ממש( אחרים שחבלו בו חייבין.)אפילו הכי( - עלויה(

יכול נשבע להרע: ' ]ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה ט ה"ד[ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא להרע אואו נפש כי תשבע לבטא בשפתים[ ]ויקרא ה,ד:בעצמו ולא הרע יהא פטור? - תלמוד לומר:

; מה הטבה רשות]לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה[להטיב - אף הרעה רשות: אביא נשבע מפרש ליה לקרא דלא מתוקם אלא בדבר הרשות()דף כז,א()בשבועות

]מכל מקום מכאן שאדם רשאי להרע'; שיהא חייב על השבועה[]להרע בעצמו ולא הרע .[לעצמו

אבל בצורה אחרת אין אדם] "אשב בתענית" [מהי 'להרע לעצמו'? אם נשבע]אמר שמואל: .[רשאי להרע לעצמו

יכול נשבע להרע לאחרים ולא עשה יהא חייב? תלמוד לומר:)דקתני התם: 'דכוותה גבי הרעת אחרים ?[מה ההרעה לאחרים] כו'(]בשבועות )שם([': מה הטבה רשות 'להרע או להטיב

להשיבם בתענית.אחרים מי מותיב להו בתעניתא?

.)סוגרן בחדר, ואין להם מה לאכול(אין, דמהדק להו באנדרונא '!איזהו הרעת אחרים? "אכה פלוני ואפצע את מוחו"והתניא: '

אלא תנאי היא, דאיכא למאן דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו, ואיכא מאן דאמר אדם רשאילחבל בעצמו.

מאן תנא דשמעת ליה דאמר 'אין אדם רשאי לחבל בעצמו'? אילימא האי תנא הוא, דתניא: ]מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש )בראשית ט,ה('

את)מיד עצמכם אדרוש( מיד נפשותיכם אדרש ' -(לנפשותיכם אדרוש)'; רבי אלעזר אומר: נפש האדם['.דמכם

ודלמא קטלא שאני? מקרעין על המת, ולא מדרכי האמורי. אמר רבי אלעזר: שמעתיאלא האי תנא הוא, דתניא: '

' שהמקרע על המת יותר מדאי - לוקה משום בל תשחית, וכל שכן גופו. ודלמא בגדים שאני, דפסידא דלא הדר הוא, כי הא: דרבי יוחנן קרי למאני 'מכבדותא'; ורב חסדא - כד הוה מסגי ביני היזמי והגא מדלי להו למאניה, אמר: "זה מעלה ארוכה וזה אינו

מעלה ארוכה"'! ]במדבר: )בנזיר כתיב(אמר רבי אלעזר הקפר ברבי: מה תלמוד לומר אלא האי תנא הוא, דתניא: '

]וקדש את ראשו ביום ההוא[ וכפר עליו מאשר חטא על הנפש ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה[ ו,יא: וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין; והלא' משמע שחטא בנפש אדם;(על הנפש)'-

דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר' - על אחת כמה וכמה.)המסגף עצמו בתענית(

: [אף על פי שאינו רשאי – פטור; אחרים חייבין]הקוצץ נטיעותיו "שורי הרגת!", "נטיעותי קצצת!" – "אתה אמרת ליתני רבה בר בר חנה קמיה דרב: '

'.להורגו!", "אתה אמרת לי לקוצצו!" – פטוראמר ליה: אם כן לא שבקת חיי לברייתא! כל כמיניה?

? [תמחק את הברייתא מספר הברייתות]אמר ליה: איסמייה , ובאילן העומד לקציצה)שור שהמית(אמר ליה: לא! תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה

.)אשירה, או כל עץ הנוטה לרשות הרבים ומתיירא שמא יפול על אדם וימות(אי הכי - מאי קא טעין ליה?

)וכי טעין ליה היאך "אתה אמרת לי להרגו" - מסתמאדאמר ליה: "אנא בעינא למיעבד הא מצוה" ]ויקרא יז,יג:, דתניא '[(שכח שאמר לוקושטא קאמר, דכיון דלהכי קאי - לא קפיד כולי האי, ואינשי הוא דאינשי ]

בעפר[וכסהו את דמו ושפךואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ' - מי ששפך – יכסה; ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה, וחייבו רבן גמליאלוכסהו' 'ושפך'

' ליתן לו עשרה זהובים.

אמר רב דיקלא: דטען קבא - אסור למקצציה.ית ולא יקצצו? - רובע מיתיבי: ' '.)רובע הקב(כמה יהא בז

שאני זיתים, דחשיבי. אלא דקץ תאינתא בלא זמנה.[שם הבן: שיבחת] שיבחת ברי [מת]אמר רבי חנינא: לא שכיב

– מותר.)דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו(אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים ]כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר רק עץ אשר תדע )דברים כ,כ(תניא נמי הכי: '

' - קרא יתירא הוא, דהוה ליה למכתב 'רק אשר לארק עץ אשר תדע)' אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה[ )והכי קאמר: רק עץ אשר תדע; אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא – קחנו, - זה אילן מאכל הוא מאכל'(

' - זה אילן סרק; וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר -כי לא עץ מאכל הוא ';ואפילו הוא של מאכל('? -להקדים סרק למאכל;כי לא עץ מאכלמה תלמוד לומר '

)בבא קמא צב,א( )מיעט' רק? - תלמוד לומר: ')לקורה יותר מפירות, יהא סרק קודם לו(יכול אפילו מעולה בדמים

'.הקדמה(

שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי; אכיל; טעים בהו טעמא דחמרא, אמר ליה: מאי האי?אמר ליה: ביני גופני קיימי.

)מקור שלהן ועיקרן; לישנא אחרינא: הבא ליאמר: מכחשי בחמרא כולי האי! למחר אייתי לי מקורייהו .קור, שהוא רך לאכול, וגדל סביב שרשיו; כלומר: כלה עיקרם, מפני שמפסיד ונאכל את הקור(

)מדמי בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו; גופני קני דקלי [סוג דקל]רב חסדא חזא תאלי .)אין שבחן עולה אלא לדבר מועט( דקלי לא קני גופני )ואילו(, היין יכולין אנו לקנות קרקעות(

משנה: אף על פי שהוא נותן לו - אין נמחל לו עד שיבקש ממנו,)סתמא היא, ולא רבי עקיבא קאמר לה:(

]כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות ועתה השב אשת וגו' )בראשית כ,ז(שנאמר ; אתה וכל אשר לך[

ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא)בראשית כ,יד(ומנין שאם לא מחל לו - שהוא אכזרי? שנאמר .]ואת אשתו ואמהתיו וילדו[אלהים את אבימלך

האומר "סמא את עיני!", "קטע את ידי!", "שבר את רגלי!" - חייב; "על מנת לפטור" – חייב; – פטור;)בגמרא מפרש לה("קרע את כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב; "על מנת לפטור"

"עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו בין בממונו.

גמרא: , אבל צערו)דמי בושת הן( - דמי בושתו )סלע מנה ומאתים וארבע מאות(כל אלו שאמרו תנו רבנן: '

- אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם - אין נמחל לו עד שיבקש)שדואג על בושתו אינו נמחל לו( ]וחיה ואם אינך משיב השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך ועתה[ ]בראשית כ,ז:ממנו, שנאמר

'; דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך[- דאשת נביא בעי אהדורי, אשת אחר לא בעי אהדורי?

]בראשית כ,אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: השב אשת האיש מכל מקום; ודקא אמרת הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא]פסוק ה[ הגוי גם צדיק תהרוג? ואבימלך לא קרב אליה ויאמר ה'[ ד:

- נביא הוא, וכבר לימד: אכסנאי שבא]בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת[גם היא אמרה אחי הוא לעיר: על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו? או על עסקי אשתו שואלין אותו: "אשתך היא?"

)מדקאמר ליה רחמנא ולא למד )דרך ארץ("אחותך היא"? מכאן לבן נח שנהרג: שהיה לו ללמוד .'נביא הוא', דמשמע אין ממש בדבריך, וראוי אתה ליהרג(

: אמר רבי אלעזר:]בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם[ כי עצר עצר ה' )בראשית כ,יח(' )שבמעי אשה לאשתי עצירות הללו – למה? אחת באיש: שכבת זרע, שתים באשה: שכבת זרע

' ולידה.יכולה לפלוט('שתים באיש: שכבת זרע וקטנים; שלשה באשה: שכבת זרע וקטנים ולידה.במתניתא תנא: '

; ארבעה באשה:)נקב הגדולים לפנות(רבינא אמר: שלש באיש: שכבת זרע וקטנים ופי טבעת שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת.

' אמרי דבי רבי ינאי: אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה. רחםכלבעד '( שם)

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'כל המבקש רחמים על חבירו,והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה'?

]ויסף ה' את כל אשר לאיוב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו )איוב מב,י(אמר ליה: דכתיב .למשנה[

ויתפלל אברהם אל האלהים(בראשית כ,יד)אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: וה' פקד את שרה)בראשית כא,א(, וכתיב []וילדווירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו

)מדלא כתיב 'ויפקוד את - כאשר אמר אברהם אל אבימלך ]ויעש ה' לשרה כאשר דבר[ כאשר אמר. שרה' וכתיב 'פקד' - משמע פקד כבר: תחילה לאבימלך(

)קוץ הגדלאמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בהדי הוצא לקי כרבא '? אצל הכרוב, כשבא לעקרו - פעמים שנעקר הכרוב עמו, ונמצא לוקה בשבילו; כלומר: שכיני רשע לוקין עמו(

' - אף הנביאכולכם פשעתם)' למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם ה')ירמיהו ב,כט(אמר ליה: דכתיב . במשמע(

עד אנה מאנתםויאמר ה' אל משה[ ]שמות טז,כח:אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: .' - ומשה ואהרן בכלל(תםעד אנה מאנ)' לשמור מצותי ותורותי

]ויצגם לפני ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים )בראשית מז,ב(אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב - מאן נינהו 'חמשה'?פרעה[

)אותם שהוכפלו שמותם בברכת משה: דן, זבולון,אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אותן שהוכפלו בשמות גד, ואשר, ונפתלי - הודיעך הכתוב שחלשים שבכולן היו, וצריכין חיזוק, לפיכך כפל את שמם: לחזקם; ואותן הביא

.יוסף לפני פרעה כדי שלא יברור אותם להיות ראשי גייסות ולהטריחם( ועזר ידיו רב לו ואל עמו תביאנו שמע ה' קול יהודה וזאת ליהודה ויאמר דברים לג,ז:]יהודה נמי איכפולי מיכפל

!? [מצריו תהיה )דבריםאמר ליה: למילתיה הוא דאיכפל, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב

)כל השבטים יצאו'? - וזאת ליהודה...[וההמשך בפסוק ז:] יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר לג,ו( )שמות יג( משמע שאףאתכםעצמותיהם ממצרים ונקברו בארץ ישראל שנאמר והעליתם את עצמותי מזה

עצמותם העלו, ולא נכתב 'יוסף' אלא להודיעך שבחו של משה: שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא עסק במצוה( )לא היה שלדוכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון

ואף)בראשית מג,ט(' אם לא אביאנו אליך וחטאתי לך כל הימיםקיימת ומחוברת, מפני נידוי דקאמר ליה ליעקב: ' , עד שבא קללת חכם – אפילו על תנאי היא באה()דף יא,ב(על פי שנתקיים התנאי - נפקא לן במסכת מכות

)מדרש אגדהמשה ובקש רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! מי גרם לראובן שיודה? יהודה! - עמד ראובן ואמר "אני בלבלתי יצועי]בראשית לח,כו[" צדקה ממניהוא בתנחומא: מכיון שהודה יהודה, ואמר "

)נכנס כל עצם ונתחבר למקומו'; על איבריה לשפא שמע ה' קול יהודה '[אמר משה:]; מיד אבי"( , לא הוו קא מסקי למתיבתא()חולין דף מב,ב(ששף משם: לשפא אשלוייה; שדונא בלע"ז; כמו 'שף מדוכתיה'

'; לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, ולמשקל ומיטרחואל עמו תביאנו '[אמר משה:]דרקיעא - )לא היה'; לא הוה סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ידיו רב לו '[אמר משה:]בהדי רבנן –

עולה בידו למימר שמעתתא אליבא דהלכתא כלומר: לא הוה מסתייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא'.ועזר מצריו תהיה '[אמר משה:] – כוותיה(

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר עניא אזלא עניותא'? אמר ליה: דתנן: עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף, ועניים בסלי נצרים של

.)והעשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהן(ערבה קלופה. הסלים והבכורים נותנים לכהנים אמר ליה: את אמרת מהתם - ואנא אמינא מהכא

)בבא קמא צב,ב( )לא וטמא טמא יקרא והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה[ ]ויקרא יג,מה:

. די לו נגעו, אלא שמבייש את עצמו על כרחו - הטיל עליו הכתוב חובה(

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ולא מטו לגברא דמצפרא)ששים איש רצו(ובחורף מפני הצינה', ואמרי אינשי: 'שיתין רהוטי רהוט

'? )ולא הגיעו לאוכל שחרית(כרך . ]כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם[ לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש )ישעיהו מט,י(דכתיב

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ]שמות כג,כה:אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: וברך את' - זו קרית שמע ותפלה; 'ועבדתם את ה' אלהיכם 'ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך[

'; ותניא:והסירותי מחלה מקרבך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'לחמך ואת מימיך '? - ששמונים ושלשה חלאין יש בה; מ-ח-ל-המחלה' - זו מרה, ולמה נקרא שמה 'מחלה''

'. בגימטריא - הכי הוו; וכולן - פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'חברך קרייך חמרא - אוכפא '?)כלומר: טול אוכף של חמור והסירהו אליך, ושים אותו על גביך; כלומר: הודה לדבריו ואל תענהו(לגביך מוש ()בראשית יט,ב(' סורו נא, כלומר: הסירהו אליך, כמו ')שמות יג,כב(לא ימיש )'מוש' - לשון

! אי מזה באת ואנה תלכי?)אמר לה( ויאמר: הגר שפחת שרי )בראשית טז,ח(אמר ליה: דכתיב: '. : מפני שרי גברתי אנכי בורחת)והיא ענתה(ותאמר

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'מילתא גנאה דאית ביך - קדיםאמרה'?

. ויאמר: עבד אברהם אנכי)בראשית כד,לד(אמר ליה: דכתיב

האווז]אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'שפיל ואזיל בר אווזא ? 'נטוף עיניך'()דף ס,א()עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו; וחבירו בכתובות ועיניה מטייפי' [הולך כפוף

)כלומר: מחמת ענותנותו של אדם - לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו, בין לתורה בין לפרנסתו, ולתבוע חובו!( )באביגיל כתיב, שהיתה מתנבאה שימות נבל בעלה, ובתוך דבריה מרמזת לדוד שיזכיר אתאמר ליה דכתיב

והטיב ה'ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ולהושיע אדני לו[ ]שמואל א כה,לא: יפיה:(. וזכרת את אמתךלאדני

)אבלות ומכאובות(אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'שיתין תכלי ולא אכל[של אדם אשר שומע חברו אוכל] דקל חבריה שמע [באים לשיניים]מטייה לככא

)לאו מקרא נפקי אלא מילתא בעלמא הוא דקאמרי אינשי, ולאו דוקא הוא('? [ואינו אוכל בעצמו] ולצדוק הכהן)אלמא קובל היה עליו שלא זימנו למשתה( ולי אני עבדך )מלכים א א,כו(אמר ליה דכתיב:

.ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא ויבאה יצחק האהלה שרה אמו)בראשית כד,סז(אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא

ויוסף)בראשית כה,א(, וכתיב בתריה ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו.)נתקנא ביצחק(אברהם ויקח אשה ושמה קטורה

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'חמרא למריה טיבותא לשקייה'? )היין של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה - ולא למלך(

וסמכת אתויאמר ה' אל משה: קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו[ ]במדבר כז,יח-כ:אמר ליה: דכתיב: ונתתה מהודךפסוק כא: והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם; ]פסוק יט:ידך עליו

ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי)דברים לד,ט(; וכתיב כל עדת בני ישראלויראון למען ישמעון עליו[ )תלה החכמה ]ויעשו כאשר צוה ה' את משה[ וישמעו אליו כל בני ישראל סמך משה את ידיו עליו

! והגדולה במשה, כאילו הוא נותנה ליהושע, והיא אינה אלא מפי הקב"ה(

-[כלב, ברעב]אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כלבא בכפניה מבלע'? )אבנים, לשון מורי; לישנא אחרינא: גללים ממש; וראשון ישר, דגללים ממש - אורחיה הוא(גללי

. נפש שבעה תבוס נופת, ונפש רעבה - כל מר מתוק)משלי כז,ז(דכתיב

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי )אילנות בטלים ואין עושים פרי, כמו 'גברא דשרכא': בטל; כלומר: דרך דקל רע ליגדל בצד אילןקינא דשרכי

'?סרק( אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא

בברייתא! ]ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם וילך עשו אל ישמעאל )בראשית כח,ט('כתוב בתורה' - דכתיב

; אחות נביות על נשיו לו לאשה[ ויתלקטו אל יפתח אנשיםויברח יפתח מפני אחיו, וישב בארץ טוב[ ]שופטים יא,ג:'שנוי בנביאים' - דכתיב

; רקים ויהיו עמו כל עוף למינו ישכון, ובני אדם לדומה לו; [בן סירא יג]'ומשולש בכתובים' – דכתיב:

)במסכת כלים היא, בפרק' כל המחובר לטמא טמא, כל המחובר לטהור טהור'תנן במתניתין' – ' , דקתני: 'אונקלי של דרגש ושל שולחן – טמאה, ושל מנורת עץ – טהורה; זה הכלל:]פ"יב מ"ב['טבעת אדם'

המחובר לטמא – טמא, לטהור – טהור'. 'אונקלי' = מסמר של מתכת עשוי כמזלג לתלות שם בהמה בשעת הפשטה, ותחוב בכותל, כדאמרינן ב'תמיד

כו'; ואם תחבו במנורת עץ - דפשוטי כליאונקליות של ברזל היו תחובין בעמודים : ')פסחים פ"ה מ"ט, דף סד,א(נשחט' עץ - בטל מסמר לגבה, ואינה מקבלת טומאה - ואפילו נגעה בו טומאה; אבל בדרגש ובשולחן - שמקבלין טומאה

;הן - אף הוא מקבל טומאה( אצל עורב אלא מפני)אשטורוני"ל(הלך זרזיר רבי אליעזר אומר: לא לחנם ותנינא בברייתא – '

['שחיטת חולין' ב'אלו טריפות'מסכת)רבי אליעזר סבר 'זרזיר' - עוף טמא הוא, ורבנן פליגי עליה ב]' שהוא מינו.()דף סה,א(

ולא)להוכיחו ולא ענך(אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'קרית חברך דחי גודא': כותל הפל עליו, כלומר: הניחו ויפול ברשעו;גירסת רש"י: ')ענך - רמי גודא רבה שדי ביה

'?דחהו בידים( ]עד הניחי יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד בטמאתך זמה[ ]יחזקאל כד,יג:אמר ליה:

. את חמתי בך[

)ששתית מינהאמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בירא דשתית מיניה )'קלא' = מוט"א בלע"ז; כלומר: דבר הנצרך לך פעם אחת - שוב לא - לא תשדי ביה קלא כבר בצמא(

'?תבזהו(. לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו)דברים כג,ח(אמר ליה: דכתיב:

)דורא = משויאמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'אי דלית דורא )משל, ואי לא - לא דלינא [גם אני אדלה ואגביה] – דלינא [ אם תדלה ותגביה המשוי עמי(כלומר:]

'?הוא: שאין אדם רוצה ליכנס בסכנת היזק ממון ותחת עול דבר אלא אם כן משתתף חבירו עמו( ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא)שופטים ד,ח(אמר ליה: דכתיב:

. אלך

)כשהיינואמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'כד הוינן זוטרי - לגברי '?)עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות(; השתא דקשישנא –לדרדקי קטנים היינו חשובים כגברי(

וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה)שמות יג,כא(אמר ליה: מעיקרא כתיב , ולבסוף כתיב]ללכת יומם ולילה[בעמוד אש להאיר להם

)בבא קמא צג,א(. ]ולהביאך אל המקום אשר הכנתי[ הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך )שמות כג,כ(

-[בעל נכסים]אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: 'בתר מרי ניכסי '?[נמשכים ]גם[ עצים]ציבי משך

. וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים)בראשית יג,ה(אמר ליה: דכתיב

ותאמר שרי אל)בראשית טז,ה(אמר רב חנן: המוסר דין על חבירו - הוא נענש תחילה, שנאמר: , וכתיב]אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה' ביני וביניך[אברם חמסי עליך

; והני ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותהותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען[ ]בראשית כג,ב:מילי - דאית ליה דינא בארעא.

אמר רבי יצחק: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק. ' )שמות כב( שניםכם)'וחרה אפי והרגתי אתתניא נמי הכי: אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע

. )כדאשכחן בשרה(, אלא שממהרין לצועק יותר מן הנצעק במשמע(

ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה - הנה הוא לך כסות עיניםולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך[ ]בראשית כ,טז:ונתקיים בזרעה, שנאמר

; אמר לה: הואיל וכסית ממני, ולא גילית שהוא אישך, וגרמת אלי]לכל אשר אתך ואת כל ונכחת[ ויהי כי)בראשית כז,א(הצער הזה - יהי רצון יהי רצון שיהא לך כסיות עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב

.]ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני[זקן יצחק ותכהין עיניו מראות

אמר רבי אבהו: לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותרמתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח.

; "קרע את חייב "על מנת לפטור" – "קטע את ידי!", "שבר את רגלי!" - חייב; ]האומר "סמא את עיני" ; "עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור" חייב, בין בגופו פטור "על מנת לפטור" – כסותי!", "שבר את כדי!" – חייב;

: [בין בממונו אמר ליה רב אסי בר חמא לרבה: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר ליה: רישא - לפי שאין

אדם מוחל על ראשי אברים. )על מנת שתהא"הכני", "פצעני" על מנת לפטור ? דתניא: 'צערואמר ליה: וכי אדם מוחל על

'?" – פטורפטור(אישתיק.

אמר: מידי שמיע לך בהא? לא היה כאן ויתור, שהרי יש בפגיעה גם]אמר ליה: הכי אמר רב ששת: משום פגם משפחה

.[פגם משפחה, ואינו רשאי למחולאיתמר: רבי אושעיא אמר: משום פגם משפחה;

)כאב מכה(צערו)וברייתא לא תקשי, דעל רבא אמר: משום שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו ; מוחל אדם(

)אדם מוחל על הכל; ומתניתין - לאו דאמררבי יוחנן אמר: יש 'הן' שהוא כ'לאו', ויש 'לאו' שהוא כ'הן' ליה נחבל לחובל "קטע את ידי על מנת שתהא פטור" אלא "קטע את ידי" סתמא, ואמר ליה חובל "על מנת

לפטור?" כלומר: אמור לי אתה: על מנת שאהיה פטור?" ואמר ליה היאך "הן"; וקא משמע לן מתניתין דיש 'הן'שהוא כ'לאו', וכגון דמתמה אתמוהי: אי אתמה – פטור;

והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע, ופטורה לגבי ממונא - אורחיה דמילתא נקט, דמחיל איניש אממוניה טפי.מגופיה(

+צעני" ני", "פ "הן" - הרי יש)נחבל(" ואמר לו ? "על מנת לפטור)ואמר ליה זה:(תניא נמי הכי: '"הכ ; "קרע את כסותי!"; "על מנת)אי אתמה – חייב, ואי בניחותא אהדריה - פטור('הן' שהוא כ'לאו'

הכני ופצעני על מנת לפטור –)וברייתא דלעיל דקתני 'לפטור?" ואמר לו "לאו" - הרי 'לאו' שהוא כ'הן' . ' - בדאמר נחבל כולה מילתא: "הכני ופצעני על מנת לפטור" דהא ודאי דוקא אמר ליה(פטור

שבר את כדי קרע את כסותי - חייב: ]וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים[ לשמור כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים[ ]שמות כב,ו:ורמינהי: '

)דהפקידו אצלו לשמור - חייב'' - ולא לחלק לענייםלשמור' - ולא לקרוע, 'לשמור- ולא לאבד, ' בפשיעה; ולא כשהפקידו אצלו על מנת לאבד או על מנת לחלק לעניים, דלא קרינא ביה 'לשמור': דכיון דאמר

ליה "חלקהו" - תו לא דמפקיד נינהו, ומאן קתבע? ועניים לא מצו תבעי, דלכל חד וחד מצי אמר "לאו לדידך.יהיבנא אלא לאחריני"(

)וקרע בידים – חייב, אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"; ואפילואמר רב הונא: לא קשיא: הא דאתי לידיה , הא דלא אתי לידיה. אתא לידיה מעיקרא "על מנת לאבד"(

;)דכתיב "וכי יתן..." ואפילו הכי קממעט ליה(' - דאתי לידיה משמע לשמוראמר ליה רבה: ' )מעיקרא( - דאתא לידיה [שחייב]אלא אמר רבה: הא והא דאתא לידיה, ולא קשיא: הא

- דאתא[שפטור], הא )והדר אמר ליה "קרע" - חייב אי לא אמר ליה "על מנת לפטור"( בתורת שמירהלידיה בתורת קריעה.

גבי ההוא גברא; פשע)גבאי הוה(ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא; אפקדה רב יוסף בה. אתו גנבי גנבוה. חייביה רב יוסף. אמר ליה אביי: והתניא "לשמור - ולא לחלק לעניים"?

)הוה ליה, ו'לשמור' הוא )ממון כך וכך לשבת לכל אחד(אמר ליה: עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו .ממון שיש לו תובעין וקרינא ביה 'לשמור'(

הדרן עלך 'החובל'