המוסף התורני של

עש"ק ראה | כ"ט מנחם אב | תשע"ב | גליון 6

מוסף זכרון מיוחד

במלאת השלושים להסתלקות רבן

של כל בני הגולה מרן הגרי״ש אלישיב זצוק״ל

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב2

בקודש פנימה נכתב ונערך ע“י הרב ישעיהו ויין

3 מעתיקי השמועהדברי רבינו עט“ר מרן הגרי“ש אלישיב זי“ע,

ערב יום השנה להסתלקות רבינו הגדול מרן ה“אבי עזרי“ זיע“א

28 ”עשות ספרים“רב-שיח עם עורכי החיבורים,

שהביאו את פסקי רבינו זיע“א לבית הדפוס

32 ”העומדים בבית ד‘ בלילות“ עובדות מופלאות מפי נכדי מרן זצוק“ל, שזכו להסתופף בצילו באשמורת הלילה

36 מאחורי הפרגודהרב הגאון רבי אריה אלישיב שליט“א, הרב הגאון רבי ישראל אלישיב שליט“א

שפכי כמים לבך נהי, קינה ומספד אחר מיטתו של מרן זי“ע

4 הגאון רבי משה שטרנבוך שליט“א6 הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט“א

9 הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שליט“א10 הגאון רבי צבי רוטברג שליט“א12 הגאון רבי מרדכי גרוס שליט“א

18 הגאון רבי אליעזר דינר שליט“א20 הגאון רבי מאיר הייזלר שליט“א

24 הגאון רבי אברהם אלישיב שליט“א40 הגאון רבי נחום אייזנשטיין שליט“א

”צדיק מה פעל“ שביבי אורה מאורחות פעלו של רבינו זצוק“ל

44 בשבתו עם זקני ארץעל מסכת קשריו של מרן זצוק“ל עם גדולי הדור שעבר

אריה סופר

50 כי הם חיינוחיים רצופים בקול רינה של תורה, ללא הפסקה

אריה סופר

54 אשרי האי“שפנינים ועובדות מאלפות מעקבי חייו של המאור הגדול

יחזקאל מן

58 עובדות והנהגותסיפורים נוראי הוד שנשמעו אחר מיטתו של מרן זיע“א

ע.ש. לרנר

70 שומר החותםסקירה מרתקת: עמידתו בפרץ של מרן זי“ע מול תעתועי התקופה

ש. ישראלי

85 בשולי האדרת”באשר שכלו התאחד עם החכמה והיו לבשר אחד“

א. חיימסון

88 לוחם מלחמת ד‘מזכרונותיו המרתקים של הרב צבי וינמן שליט“א

ע.ש. לרנר

96 שיגם ושיחםעל סילוקן של צדיקים, לאור דברי מאורי הדורות

א. בן חיים

תוכן עניניםתוכן ענינים

תודת המערכת לכל המסייעים בהוצאתו של מוסף זה, לכבודה של תורה. תודתנו לכל בעלי צילומי התמונות והמסמכים, שפתחו בפנינו את אוצרם הטוב. התמונה בעמוד השער נמסרה באדיבות הציירת שלומית וינר. התמונה בעמוד 17 הינה תמונה נדירה בה צולם מרן זצוק"ל מהחלון, כשהוא סגור עם תלמודו, יושב והוגה בתורה בביהמ"ד "אהל שרה"

3

קשרי החיבה והערצה בין רבינו הגדול מרן ה"אבי עזרי" זצוק"ל לבין רבינו

מרן הגרי"ש זיע"א נודעו זה עשרות בשנים.

הישיבה ראש מרן הגדול רבינו רבות פעמים התבטא הסתלקותו טרם

ואליו לירושלים תעלו אותי, לשאול תוכלו שלא זמן "כשיבוא כי זצוק"ל

תשמעון". ואף רבינו מרן הגרי"ש זיע"א היה מתבטא בכל הזדמנות כי "מתוך

הנקודות והמעלות העצומות בהן ניחן מרן הרב שך זצוק"ל יש לציין כי בנוסף

לעבודת הקודש בהרבצת התורה לדור, קיבל הוא על עצמו גם את עול הנהגת

הדור כולו".

אף בפגישתו האחרונה של מרן ראש הישיבה זצוק"ל עם רבינו מרן הגרי"ש

שמצבו זיע"א הגרי"ש מרן לרבינו זצוק"ל מרן הגדול רבינו אמר זיע"א

והוא מבקש ובעול הציבור הבריאותי אינו מאפשר לו לשאת בהנהגת הכלל

שאלו זיע"א הגרי"ש מרן האחריות. את יטול זיע"א הגרי"ש מרן רבינו כי

האם מדובר בעניין מסוים ומוגדר שעלה על הפרק שאודותיו מבקש מרן ראש

כי זצוק"ל הישיבה ראש מרן דעתו. השיב את ויביע שידון זצוק"ל הישיבה

מדובר בבקשה כללית, לעסוק בענייני הכלל. ענה רבינו מרן הגרי"ש זיע"א:

"והלא ב"ה יש לנו את ראש הישיבה". החל מרן ראש הישיבה זצוק"ל לבכות

ואמר: "אינני רואה וגם כוחי תש, אני מרגיש שאיני יכול להביא תועלת. אני

מבקש מרבי יוסף שלום שיטול את העול על צווארו".

בני ביתו של רבינו מרן הגרי"ש זיע"א מציינים את העובדה הבאה: לפני

הגרי"ש רבינו מרן לביתו של זצוק"ל הישיבה הגיע מרן ראש עשרות שנים

אנו "צריכים * לשמה" התורה עמל בזכות לו הגיעה זכה, לה המיוחדת דשמיא "הסייעתא *לשמר מכל משמר, לא לתת לשינויים לחדור לקרב מחננו. במסר הזה טמונה על רגל אחת משנתו לדורות טוב שהיה מה מוחלפת', תהא לא התורה ש'זאת לדעת צריכים "אנחנו * ההשקפתית" הראשונים, טוב גם לאחרונים" * "יש לעמוד על כל תקנותיו והוראותיו ולא לסטות מהם כמלוא

נימה, צריכים להעביר מסר ברור לציבור כי רק התורה היא זו שמחנכת ומלמדת אותנו איך לנהוג" *

ישעיהו ויין

מעתיקי השמועה

זיע"א לדון עימו בעניינים העומדים באותה עת על הפרק. בהיכנס מרן ראש

הישיבה זצוק"ל לבית רבינו מרן הגרי"ש זיע"א פנתה אליו הרבנית אלישיב

ע"ה בטרוניא ואמרה: "ראש הישיבה, עשרות שנים שומרת אני על בעלי רבי

ומנעתי הבית הנהגת עול כל את עצמי על נטלתי משמר. מכל שלום יוסף

ממנו כל הפרעה בלימוד. ויתרתי על כל התענוגות העיקר שרבי יוסף שלום

יוכל לעסוק בדבר האהוב עליו יותר מכל, התורה הקדושה. ועתה באים הינכם

מתוך דברים שנאמרו מפי קדשו של רבינו מרן רשכבה"ג זיע"א בשיחה עם כותב השורות זיע"א עזרי האבי בעל הישיבה ראש מרן הגדול רבינו של לפטירתו העשור שנת לרגל

לשעה ולדורות

>>> (המשך בעמוד 8)

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב4

הייתי לנחם אבלים אצל משפחת רבנו הגדול רבי יוסף שלו' זצ"ל, הראתי

להם שו"ע מפורש שמחובת הספד לומר קצת יותר משבחו.

כשנחלה ראש ישיבת ראדין הגאון רבי נפתלי טרופ זצ"ל הכריזו בישיבה כי

כל אחד ואחד יקדיש זמן לימוד התורה לזכותו של ראש הישיבה, כשבאו אצל

החפץ חיים, השיב לאחר מחשבה, כי מוכן ליתן רגע א' בכל יום שיהא לזכותו,

כי כל רגע בחייו היו מנוצלים כדבעי. אצל הרב אלישיב זצ"ל ראו איך שכל רגע

ורגע היה מנוצל.

בגמרא שבת מפורש שרב ביקש שיספידוהו עד שיהיו בוכים, אני אין בכוחותי,

אינני מסוגל להספיד עד שהציבור יוריד דמעות. אך לנגד עיני דברי הגמרא בשבת

שהמתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחיים, אמרו שם שאין מאריך ימים.

אקדים דברי הגמרא סוף פרק קמא דסוטה, "משמת משה רבנו, יהושע אמר

הושיעה ד' כי גמר חסיד. הקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב עם פועלי

אוון". משה רבנו רועה ישראל, מסר התורה לישראל, אמר הקב"ה מי יקום לי עם

נסתלק זצ"ל אלישיב הרב רבנו מרעים.

יום ממנו שיצא הברורה ההלכה מעמנו,

יום חסרה לנו, אך יותר חסר לנו "מי יקום

לי עם מרעים, מי יתייצב עם פועלי אוון"!

שינויים לשום הסכים ולא כחומה עמד

ולא כחומה עמד והבנות, הבנים בחינוך

כדין, שלא שנתגיירו גרים לקבל הסכים

שינוי. לשום הסכים לא דת ענייני ובכל

עזב איך הפתח. להם נפתח ועתה אוי,

מי על רבנו אוי לאנחות, אותנו הקב"ה

נטשת את הצאן, דווקא בזמן נורא שכזה

שאנחנו זקוקים לך בכפליים.

כמה עד אותנו לנסות רוצה הקב"ה

נשארנו הראש, בלי נפשנו נמסור אנחנו

איתן לעמוד ועלינו רועה, ללא כצאן

ולהמשיך בדרכו.

איתא בחז"ל מיום שמת אברהם אבינו

קברניטה, שאבד לספינה לה אוי אמרו

והיינו שפעמים אחרי זמן מרגישים שחסר,

אך לא כן אצל אברהם אבינו, מייד ביום

אנו, גם אומרים וזה הרגישו. כבר שמת

מיום שמת רבי יוסף שלו', הרגשנו שאין

פטירתו שאחר ידענו מקומו, שימלא מי

העולם אחר לגמרי.

וזה מה שכוונו חז"ל באומרם במקום

א' "קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו", ובמקום אחר אמרו, "יותר

טפי זה הרי תמורה לה שאין דאבידה בזה והביאור אלוקינו". בית משריפת

יום לראות בבנינו, אבל משריפת בית אלקינו. דלבית אלקינו אנו מחכים בכל

יותר זה הרי לו שדומה מי אחריו השאיר ולא תמורה לו שאין מי כשנסתלק

משריפת בית אלקינו.

רבי יוסף שלו' לא הניח אחריו כמותו! היה עמל בטהרות, בעוקצין, במועד,

ובברכות, ובכל מקום. והכל כמונח אצלו בקופסא!

בגמרא מו"ק (כה, ע"ב) "כשמת רבי יעקב נראו הכוכבים ביום". והביאור בזה,

דהנה טעמא דלא נראים הכוכבים ביום מפני עוצם אור השמש, אך בהסתלקות

השמש, בשקיעתה, נראים הכוכבים. ביום שהיה רבי יעקב חי לא נראו הכוכבים,

אך משנסתלק, נתגלו כמה תלמידי חכמים ככוכבים ליד השמש.

כוכבים היום אין למה היא השאלה כוכבים, נראים נפטר הדור כשגדול

הרבה, הרי יש לומדים תורה, אלא שאין עמלים בתורה! אני זוכר בישיבה, בערב

יום, וכשעתיים שבת ישבו ללמוד עד כשתי שעות קודם לכניסת השבת כבכל

קודם השבת הכינו בזריזות ההכנות לשבת הנצרכות לבן ישיבה, והזדרזו ושבו

ללמוד קודם השבת. אמרו חז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול

מלכות, לכן אנו צריכים לחזק בישיבות ובכוללים שבאותה שעה שלומדים יהיו

משעובדים כעבדים לד' ולתורתו.

אני רוצה להוסיף דבר, העולם טועים שהממשלה הזאת לא מגייסים בחורים

לצבא, הם מתכוונים להיטיב, הם רוצים לקנוס קנסות, עיקר כוונתם

קרח שבקשו בעדת רבנו כוונת משה וזה להם, הזכות שיש להם מגיע לא

משרה, והשיב להם המעט מכם... ובקשתם גם כהונה, הרי אתם שבט לוי, שלומדים

תורה, מחזיקים את כלל ישראל, זה גופא המשרה ומה לכם לבקש כהונה, הרי

הכהונה הגדולה היא זה שיושבים ולומדים ובזכותם

אנו מצפים לישועת ד'.

שיבינו והישיבות הכוללים להקדיש חייבים אנו

לשבת זוכים אנו דווקא שבזכותם ד', צבא שהם

במנוחה. במשנה בקידושין אמרו שפעמים א' מכריע

השעה, חובת זהו ניצלים. ובזכותו כולו העולם

המשפיעים והמשגיחים לא רק לומר מוסר על החובה

לנו שיש והאושר הזכות על אלא תורה, ללמוד

בהיותנו צבא ד'. ואם נידע זאת אין מה לחשוש כלל.

כמה שכל ז"ל ומהגר"א ז"ל מהאר"י מקובלנו

שהנסיונות יותר השכר רב עד מאד, וכמבואר בחז"ל.

ובאמת אנחנו יודעים וראינו אלפי טילים נפלו ובנס

לא נפגעו. אנחנו מאמינים בד' ובהשגחה פרטית, וזה

'הם' ולא ונפלאותיו מזכות התורה דוקא, ד' מחסדי

שכופרים ח"ו בהקב"ה. והכל תלוי כפי שנאמר בתורה

מפורש, 'ויסעו מרפידים', שרפו ידיהם מן התורה אזי

'ויבא עמלק'.

ברח בתורה, דבוק היה זצ"ל אלישיב הרב רבנו

מן הכבוד ולכן זכה לכבוד, במקום גדלותו שם אתה

מוצא ענוונתו!

הבאנו דברי הגמ' שהנפטר בא להספד לשמוע אם

בוכים עליו, כשנפטר הגאון הקדוש רבי יהושע ליב

הקשה השמועה והגיעה בירושלים, זצוק"ל דיסקין

שיספיד, מהגדולים לא' בבריסק הלוי הבית קרא

ואמר לו שיגיד לו קודם ההספד לבחון אותו מה יאמר

ואיך יאמר. ולאחר ששמע ההספד אמר שאין זה הספד, כי על תלמיד חכם צריך

הספד שיביא לידי בכי, ולא נתן לו לדרוש. והביא משהו אחר שיספיד וכולם געו

בבכי.

בהספד יש ב' דינים, הראשון יקרא דשכבי, והשני יקרא דחיי. יקרא דשכבי

דחיי, יקרא רק לעורר על ימנה מעלותיו. השתדלתי מי כי אוכל להספיד, לא

נביא שיהיו הכוכבים כולם מאירים כשמש בגבורתו, איך נמשיך בלעדיו, איך

כפי שהיה ביחד איתנו. החפץ חיים הביא את המדרש שצדיקים של אותו הדור,

שהם מכירים את מצב הדור דנים בבי"ד של מעלה. כשנפטר הגרי"ס אמר מרנא

החפץ חיים, שאנחנו צריכים להקפיד מאד על מידות, מפני שר' ישראל מקפיד

מאד על מידות.

‰‚‡ון רבי מ˘‰ ˘טרנבוך ˘ליט"‡ר‡ב"„ ירו˘לים

רבנו הרב אלישיב זצ"ל נסתלק מעמנו, ההלכה הברורה שיצאה ממנו יום יום חסרה לנו, אך יותר חסר לנו "מי יקום לי עם מרעים, מי יתייצב עם פועלי אוון"! עמד כחומה ולא הסכים לשום שינויים בחינוך הבנים והבנות, עמד כחומה ולא הסכים לקבל גרים שנתגיירו שלא כדין, ובכל ענייני דת לא הסכים לשום שינוי. אוי, ועתה נפתח להם הדלת. איך עזב הקב"ה אותנו לאנחות, אוי רבנו על מי נטשת את הצאן, דווקא בזמן נורא שכזה שאנחנו זקוקים לך בכפליים.הקב"ה רוצה לנסות אותנו עד כמה אנחנו נמסור נפשנו בלי הראש, נשארנו כצאן ללא רועה, ועלינו לעמוד איתן ולהמשיך בדרכו

על מי נט˘˙ ‡˙

5

‰ˆ‡ן

עכשיו ודאי הצטרף רבנו יוסף שלו' לבית דין של מעלה, היום יש להיזהר

וכ"ש נימה! כמלא בחינוך לנגוע לא מנהג! או פירצה שום לפרוץ מאד שלא

להיזהר בקיבול גרים, מה שקורה היום לאלפים ורבבות יום יום ר"ל, שע"ז מסר

ועכשיו שרבנו דין אמת בלי פחד. ולדון ולהיזהר מאד בלימוד התורה, נפשו!

נמצא כאן - "דהתם קאימנא", אנחנו מבקשים, לך לפני כסא הכבוד, אתה הרי

יודע הצרות שיש לנו, אתה יודע את מצבנו בסביבה של כופרים, כופרים בתורה,

בארץ ישראל, עם בקדושת כופרים קברים, בחיטוטי המתים בתחית כופרים

ישראל, ואנחנו צריכים הרבה סייעתא דשמיא להיות עומדים כנגדם. ועתה באו

לגרום לנו להיות כמותם, כבהמות שאוכלים ושותים ומתים.

אני אמר: שנהרג לפני עליון, מקדושי א' רצחו ות"ט ת"ח גזירות בימי

מבטיח לכם, אני אבוא לפני בי"ד של מעלה ולא אנוח ולא אשקוט עד שיפסקו

הצרות ויבוא משיח צדקינו. אחר שנהרג בא בחלום ואמר, כאן רואים אחרת,

אין לך מושג עד כמה גדול מי שעומד בניסיונות, מלאכים לא יכולים לעמוד

במחיצתו.

אנחנו לא יכולים יותר לסבול עוד החילול ד', מבזים את התורה, ומבזים ד'

יתברך עצמו. שמעתי פעם כי הנה הגמרא מביאה דברי רבי יוחנן שאמר כי רוצה

לראות משיח, אבל איני רוצה לראות חבלי משיח, הנה בגמרא ברכות איתא שהיו

לו י' בנים וכולם מתו בחייו, היה בעל יסורים גדול, והוא זה שאומר שלא יכול

לסבול חבלי משיח.

יום שכל ד', חילול לראות יכל שלא אלא מהצרות, שפחד שלא והביאור

מקיפוני אויבי ואומרים איה אלוקיך, את זה לא יכל לסבול. וכן גדולי ישראל

תמיד דאגו והצרו על חילול ד', ואנחנו מבקשים מהנפטר הגדול זצ"ל, תמליץ

ממש בקרוב גאולתנו ויחיש ימהר שהקב"ה עלינו, רחמים תבקש בעדנו טוב

מתוך נחת, אמן.

עכשיו ודאי הצטרף רבנו יוסף שלום לבית דין של מעלה, היום יש להיזהר מאד שלא לפרוץ שום פירצה או מנהג! לא לנגוע בחינוך כמלא נימה! וכ"ש להיזהר בקיבול גרים, מה שקורה היום לאלפים ורבבות יום יום ר"ל, שע"ז מסר נפשו! ולהיזהר מאד בלימוד התורה, ולדון דין אמת בלי פחד. ועכשיו שרבנו נמצא כאן - "דהתם קאימנא", אנחנו מבקשים, לך לפני כסא הכבוד, אתה הרי יודע הצרות שיש לנו, אתה יודע את מצבנו בסביבה של כופרים, כופרים בתורה, כופרים בתחיית המתים בחיטוטי קברים, כופרים בקדושת עם ישראל, בארץ ישראל, ואנחנו צריכים הרבה סייעתא דשמיא להיות עומדים כנגדם

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב6

כשאנחנו עוסקים בהספד על אותו אדם שהוא כל כך גבוה מאיתנו, זה פחד

גדול מאד כי שמא אנו עוסקים בדבר ולא עושים אותו כמו שצריך.

חמה, ליקוי הירח, השמש לוקין, המאורות מה על טעמים אומרת הגמרא

ליקוי לבנה. היינו שהעולם שמקבל מהשמש את האור הגדול לוקה, כשהשמש

לוקה, המכה לשמש הוא מכה לעולם. על מה השמש לוקה, על מה הדור לוקה.

על חכם שמת ולא נספד כהלכה. הרי זה פחד גדול.

ישראל, עונש לעם זה הנה בית המקדש, סילוקן של צדיקים כחורבן גדול

בית ראשון נחרב על ג' עבירות, בית שני על שנאת חינם, - הקב"ה מעניש ולקח

מאיתנו את בית המקדש. כשעם ישראל חטאו, לקחו מאיתנו את בית המקדש,

מרבה רחמן אב הקב"ה התמיד. קרבן בטל המנורה, בטלה לרגל, עליה בטל

להיטיב, כשחוטאים בניו מעניש אותם ומבטל מהם מצוות הללו. וצריך להבין

אותם מעניש עבירות שעשו אחר העונש, צורת

שיעשו עוד עבירות. איך מבינים את זה.

שמעתי ממו"ר הרב דסלר זצ"ל, כי חלילה אין

זה נקמה, אלא תיקון. היו היה לעם ישראל בית

המקדש, - ביהמ"ק הוא כלי לקרב את בני ישראל

לאכול לירושלים שעולים זה שבשמים. לאבינו

פירות מעשר שני, וחוזרים הביתה מלאים ביראת

ישראל לעם להראות הוא המקדש בית שמים.

אילנות, ששוברת זו הרוח, בעולם. טבע שאין

לא היא מולה. לעמוד אפשר שאי גגות, מפילה

יכולה לנצח את עמוד העשן במקדש על המזבח.

לריח למעלה עולה הקרבנות של הקטורת עשן

הוא ביהמ"ק לו. לנצח יכולה הרוח ואין ניחוח,

למעלה מכוחות הטבע, כאן הטבע לא שולט. מעל

העצים על האש, עולה הגג בראש המקדש בית

אשר על המזבח, האש עולה, וכנגד יורדים גשמים

והם לא מכבים את האש, זה אש קדושה, לא כיבו

גשמים את האש של עצי המערכה. נמצאים כאן

הטבע. שמעל חיים שמים, חיי וחיים בעולם,

הגשם לא מפריע לאש כי הוא זה.

הרגשה עם חי להקב"ה המקורב ישראל עם

ובדביקות בקירבה תלוי העולם קיום שכל

ימינו, במקדש ראו ואורך כי הם חיינו להקב"ה,

ועוסקים יושבים הצדיקים את הסנהדרין, את

בתורה, שזה חיינו, וכל מה שאינו תורה זה כלום,

זה שום דבר. בבית המקדש מברכים הכהנים את

העומדים והעם ובטהרה, בקדושה הקדוש השם

בעזרה, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים - אין

טבע! עומדים בצפיפות, וכשנופלים על פניהם, על הארץ, לא צפוף! חיים מעל

הטבע.

וכשהיו חלקים בעם ישראל שביהמ"ק לא השפיע עליהם, ונכנעו ליצר, אמר

הקב"ה אתם תראו כמה יהיה חסר לכם בית המקדש, אתם תתאבלו על ביהמ"ק.

בימים האלה, ימי האבל על חורבן המקדש, מצטערים על חסרון בית המקדש,

הצער הוא על חסרון בקרבת אלוקים.

ואומרים חז"ל "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו". הצדיק

שכולו חי חיי תורה, במחיצתו הכל כלום, רק תורה, רק רצון ד', וכשהקב"ה לקח

אותו מאיתנו, אוי, תורה תורה חגרי שק, התורה הסתלקה מאיתנו. כלי מלחמה

אבדו ונפלו גיבורים, הכלי מלחמה של כלל ישראל אבד מאיתנו, ונפלו גיבורים,

הגיבור של כלל ישראל, זה הגיבור בעבודת ד', גיבור כארי לעבודת הבורא. אוי,

איזה גבורה, ועתה נפלו גיבורים. ועל זה אנו בוכים ואבלים, מה שחסר לנו, לכל

כלל ישראל.

נפלו גיבורים" המגינים על כלל ישראל, איך נפלו דוד המלך אומר, "איך

ואינם איתנו. אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, היצר הרע נלחם באחרית ימיו,

הוא מגייס הרבה חיילים ללחום מלחמתו, להוציא את כל ישראל לחולין, ומנסה

בכל מיני דרכים, דרך התקשורת וכו'. וכשנפלו הגיבורים, מי ילחום מלחמתך.

אוי, יש פעמים כשהגיבור מת אז אפשר לקחת את כלי מלחמתו, אך במצב של

כלי מלחמה אבדו, הכאב גדול יותר, אוי, איך נפלו גיבורים.

שלו, התורה הטהור, לבו זצ"ל, שלו' יוסף רבנו של מלחמה הכלי אוי,

לשמוע לי יצא אחת פעם - שלו. ההתמדה

אותו ב-2.30 לפנות בוקר, כשהיה שאלה קשה

מאד מה שנוגע לפיקוח נפש, היו בזה חילקי

דעות מאוד קשים, מעשה היה בחולה מסוכן,

רופא א' אומר שרק ניתוח מסוכן יכול להציל

אותו, ומאידך ללא ניתוח יפלו המערכות ולא

יוכל לחיות יותר מיומיים. וכנגדו עומד רופא

חלקים להוציא היא שהדרך שאומר, אחר

יוכל לחיות רק בהרדמה כל חייו מגופו, ואז

נידע, ח"ו, ושאלו להרב וכו', שלא בהנשמה

פירר ולא ידע מה להכריע. ואז עולים לביתו

של רבנו יוסף שלו' להכריע. הגעתי אל ביתו,

כשהוא בלילה 2.30 ב- קולו את שומע אני

ואחר חיות, באיזה התורה, ברכות מברך

ברכות התורה שמעתיו אומר את הפסוק 'מה

ככה שיחתי', היא היום כל תורתך, אהבתי

חוזר ואומר בערגה, אוי, מה אהבתי... - ואז

את בפניו והציג שליט"א הנכד אליו פנה

השאלה.

הכלי אבדו איך גיבורים. נפלו איך אוי,

ממלחמה של עם ישראל!

ישראל ארץ והמסגר, החרש בגלות

הרעה על ד' "וישקוד מיהודים, התרוקנה

כל על אלקינו ד' צדיק כי עלינו ויביאה

מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקולו" (דניאל

ט יד), והגמרא שואלת מה הקשר בין צדיק ד'

לכך ש'וישקוד ד' על הרעה', ומבארת הגמרא

כי הגלה את הצדיקים, "אשר הגלה מירושלים

עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצאר מלך בבל"

(אסתר ב, ו) בגלות זו גלו מרדכי הצדיק, יחזקאל הנביא, זכריה, מלאכי, החרש

ישיבות, והקימו לבבל הגיעו התורה, גדולי הישיבות ראשי כל היו והמסגר,

כולם והמסגר. החרש זה ושמואל, רב שהמשיכום הישיבות ופומבדיתא, בבל

הלכו מירושלים לבבל ברגל, בשלשלאות, ונקראו גיבורים. מבארים חז"ל שהלכו

הדין מה דיברו גיבורים. נקראו להכי תורה, של במלחמתה והתפלפלו בדרך

בשנים אוחזין בטלית, במבוי הגבוה מכ' אמה, - על זה דברו!

זה הגיבורים של עם ישראל. זה הגבורה והשמירה של עם ישראל. איך נפלו

גיבורים!

‰‚‡ון רבי יע˜ב ‡י„ל˘טיין ˘ליט"‡רב‰ ˘ל רמ˙ ‰˘רון

אוי, הכלי מלחמה של רבנו יוסף שלו' זצ"ל, לבו הטהור, התורה שלו, ההתמדה שלו. - פעם אחת יצא לי לשמוע אותו ב-2.30 לפנות בוקר, כשהייתה שאלה קשה מאד מה שנוגע לפיקוח נפש, היה זה מחלוקת הפוסקים סבוכה, ושאלו להרב פירר ולא ידע מה להכריע. ואז עולים לביתו של רבנו יוסף שלו' להכריע. הגעתי אל ביתו, אני שומע את קולו ב- 2.30 בלילה כשהוא מברך ברכות התורה, באיזה חיות, ואחר ברכות התורה שמעתיו אומר את הפסוק 'מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי', ככה חוזר ואומר בערגה, אוי, מה אהבתי... - ואז פנה אליו הנכד שליט"א והציג בפניו את השאלה.אוי, איך נפלו גיבורים. איך אבדו הכלי ממלחמה של עם ישראל!

כלי מלחמ‰ ‡ב„ו ונ

7

המאורות לוקים, נהיה חושך בעיניים, החושך יכסה ארץ. על חכם שמת ולא

נספד כהלכה. עלינו לדעת כמה חסר לנו שאיבדנו הגיבור הזה, וזהו הענין של

הספד, שנתבונן כמה חסר לנו! בגמרא בברכות (ו, ע"ב) 'אגרא דהספידא דלויי',

פירש"י: להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש כדי שיבכו השומעים, ע"כ. שע"י

ההספד והצער בסילוק הצדיק מתקרבים להקב"ה.

רבנו זללה"ה לא נולד בקי בש"ס, לא נולד עם כל מעלותיו, הוא עמל, התורה

נקנית בעמל, ידע את כל התורה כולה, גמרא ראשונים פוסקים אחרונים, הכל

קנה ביגיעה. ישנם שנולדים עם זיכרון מופלא, הכרתי יהודי שזכר כל מה שקראו

בפניו ע"פ, וידע לחזור על כל דבר מילה במילה אחרונית, אבל לא היה מגדולי

זוכר אם יוסף שלו', כשנשאל ר' רבנו לא עמל. גדול אבל היה כשרוני הדור,

שסידר קידושין לפלוני, לא זכר, רק תורה, כי כל מה שלא נוגע לתורה לא זכר.

את התורה אהב וזכר...

בגמרא (ב"מ נט) "תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי

אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, וזה הוא תנור של עכנאי, מאי עכנאי אמר רב

יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו, תנא באותו היום השיב

רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו, אמר להם אם הלכה כמותי

חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה, אמרו

המים אמת כמותי הלכה אם להם ואמר חזר החרוב, מן ראיה מביאין אין לו

יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים, חזר

ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש

ולא וגו'. - רבי אליעזר הגדול מביא ראיה שהלכה כמותו מן השמים, ליפול"

קיבלו. כותלי ביהמ"ד הוכיחו, באו ליפול, אזי גער בהם רבי יהושע, וכדאיתא

שם "הטו כותלי בית המדרש ליפול, גער בהם רבי יהושע, אמר להם אם תלמידי

חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם, לא נפלו מפני כבודו של רבי

יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין, חזר ואמר

להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי

אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים

היא". - כשהתורה זה החיים, אזי כל הטבע פועל ע"פ התורה!

חרוב, הוא סמל של הסתפקות במועט, רשב"י במערה אכל חרובים, רבי חנינא

והחרוב לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, די ניזון בשבילו שכל העולם

הזה, ההסתפקות במועט של ר"א, יוכיח. - רבי אליעזר בצעירותו כשחשקה נפשו

בתורה לא אכל כמה ימים, וזה מה שבא להוכיח מן החרוב. וכשלא קיבלו בא

להוכיח מאמת המים, ר"א לא היה צריך כורסא לשבת, כשר"ע ראה את הסלע

שישב עליו רבו ר"א נישקה, אבן זו זה הר סיני, משום כאשר הרבי מלמד תורה

זה בחינת הר סיני, תורה משמים. אין מים אלא תורה. וכשלא קיבלו גם זה, כותלי

ביהמ"ד יוכיחו, שמעולם לא הקדימו אדם לביהמ"ד. כל המעלות הללו, השקידה

להיות יכול המלבי"ם אומר ממנו. קיבלו לא שלו. הגדול העיון על הגדולה,

שהעיון של רבי אליעזר גדול מרבי יהושע, והסכימו משמים כר"א, אך מה שנותן

לאדם את הדרגות בתורה זה מה ששייך למידותיו.

כשמדברים על רבנו יוסף שלו' אינני יודע אם יוצאים ידי חובת הספד וכמה

שנרבה עדיין זה בגדר שלא נספד כהלכה, אנחנו מבקשים מחילה, והוא שהיה רך

כקנה, היה מוחל על כל דבר, לא ראינו אף פעם הקפדה אצלו, היה חברתו נעימה,

מבקשים שימחול לנו על זה שאנחנו לא יודעים להספידו כראוי לו.

ידוע בשם הסבא רבי שמחה זיסל מקעלם שהתלמידי חכמים נקראים תלמידי

חכמים, לפי שכל הזמן הם בגדר תלמידים, לומדים עוד ועוד. כשהראש ישיבה

ההנהגה, על לבקשו שלו' יוסף לרבי הגיע זצוק"ל שך הרב מרן הגדול רבנו

אמרה לו הרבנית, ר' יוסף שלו' עדיין לומד, הוא צריך להספיק ללמוד.

יושב עם חברותא, היה אומר בקול רם מספרים שצורת לימודו היה כאילו

ובשקיעות עצומה שלא וכדומה. 'עכשיו לומדים הלכות שופר', קודם לימודו,

הבחין שמישהו מסתכל. וכך היה כל ימיו, כתלמיד, יושב חוזר ומשנן שוב ושוב.

ללמדנו שאדם לא יחשוב שזה אני יודע, כבר לא צריך שוב לחזור. תמיד צריך

לחזור.

ספרתי, מה שהיה אצל מרן רה"י רבי יחזקאל סרנא זצ"ל כשבא אליו בחור

ש'החומר הבחור לו ענה להיבחן, רוצה מה על אותו שאל לישיבה, להיבחן

שלמדנו הוא מכאן עד כאן', מייד זעק ר' יחזקאל, 'חומר', - מתמטיקה זה חומר,

זה לא חומר! במתמטיקה מי שמקבל תעודה כבר לא צריך ללמוד שוב, תורה

אבל תורה אין לה גבול.

אשרי הדור שרבנו יוסף שלו' היה בתוכו, הקב"ה רוצה שנלמד מהמידות שלו,

שנקח מדרכיו. וכפי שהמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שבעצם היותו

מתאבל על ירושלים זה כבר קירבת אלוקים, כך הוא המתאבל על הסתלקותו, על

חסרונו, זה נותן לאדם הצלחה בתורה ובעבודת ד', עד שיבנה ביהמ"ק השלישי

במהרה בימנו אמן ואמן.

אשרי הדור שרבנו יוסף שלו' היה בתוכו, הקב"ה רוצה שנלמד מהמידות שלו, שנקח מדרכיו. וכפי שהמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שבעצם היותו מתאבל על ירושלים זה כבר קירבת אלוקים, כך הוא המתאבל על הסתלקותו, על חסרונו, זה נותן לאדם הצלחה בתורה ובעבודת ד', עד שיבנה ביהמ"ק השלישי במהרה בימנו אמן ואמן

פלו ‚יבורים

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב8

לעזור שיוכלו אחרים אין האם הציבור, הנהגת בענייני אותו לערב וחפצים

לכם למען כלל ישראל?!"

השיב מרן ראש הישיבה זצוק"ל וענה: "זה בדיוק מה שאני מחפש. רק אדם כזה

שכל חייו עמל הוא בלימוד התורה ואין לו בעולמו אלא תורה בלבד יכול לעזור

לי בהנהגת הדור. 'אדם' שכל כולו בלתי לד' לבדו, יכול להנהיג את כלל ישראל".

ממשיכים ומספרים בני ביתו של רבינו מרן הגרי"ש זיע"א, באחת המערכות

שניהל מרן ראש הישיבה זצוק"ל יחד עם יבלח"א רבינו מרן הגרי"ש זיע"א,

נשאל רבינו מרן הגרי"ש זיע"א ע"י צאצאיו, מפני מה מוכן הוא להיכנס לפתע

לעניינים של הנהגת הציבור, הלא במשך עשרות שנים ברח הוא מכל עניין של

עול הציבור. השיבם רבינו מרן זיע"א: "דין אחר הוא כאשר מרן ראש הישיבה

מבקש ממני. כשאני שומע את בקשתו, אינני יכול לסרב לו. הוא האדם היחידי

שאין לו כל נגיעות אישיות. כל מעשיו, מתחילתם ועד סופם, לשם שמים הם.

אני כל כך מתפעל ממנו וממסירותו למען כבוד שמים, שכל מה שמבקש ממני

- אני מוכרח לעשות".

הישיבה ראש מרן ובגאון בעוז הוביל אותה הבחירות באחת ממערכות

לחדרו נכנסתי שליט"א, ישראלזון צבי אברהם רבי הרה"ג מספר זצוק"ל,

של הסבא רבינו מרן הגרי"ש זיע"א וסיפרתי לו כי בבני ברק ישנם תלמידי

חכמים שמנסים לחלוק על מרן ועל הצעדים שנקט באותה מערכה ציבורית.

השיב לי רבינו זיע"א: "תשאל אותם אם אירע להם פעם מעשה כזה שהתקשו

של חולצה עם לישיבה רצו והם הלילה באמצע ברמב"ם מוקשה בפשט

מעולם להם אירע לא אם הרמב"ם. לדברי הביאור את לברר כדי פיג'מה

כזה מקרה, אין להם זכות לחלוק על ראש הישיבה. עדיין חסר להם באהבת

התורה".

נכד רבינו מרן הגרי"ש זיע"א הרה"ג רבי דב ישראלזון שליט"א נכנס פעם

למעונו להתייעץ עימו בנושא כלשהו. רבינו מרן הגרי"ש זיע"א הרהר קמעה

ופסק: "בשביל להכריע בדבר כזה צריך רוח הקודש מיוחדת. תיגש לרב שך

ותשאל אותו."

ידוע כי כאשר היו מביאים לפני רבינו מרן הגרי"ש זיע"א את מכתבו של

מרן ראש הישיבה זצוק"ל כדי שיצרף חתימתו, היה רבינו מרן הגרי"ש זיע"א

מתעמק בדברים, מתעכב על שורה ועל כל אות. שוב קורא ושוב חוזר, מנתח

של מכתביו כי באומרו לפניו. המונחת חמורה כסוגיה ומלבנם הדברים את

שכאשר רבות פעמים אירע כן לימוד". הצריכים "דברים הינם זצוק"ל מרן

באו לפני רבינו מרן הגרי"ש זיע"א ביושבו בביהמ"ד "אהל שרה" כדי להודיעו

שמרן זצוק"ל בדרכו לירושלים, היה אומר: ראשית עלי לעבור בביתי ולהחליף

את המעיל העליון הרגיל שאני לובש למעיל חשוב ומיוחד.

***

לקראת ציון שנת העשור להסתלקותו של רבינו הגדול מרן ה"אבי עזרי"

נקודות כמה זיע"א הגרי"ש מרן מרבינו לשמוע השורות כותב זכה זצוק"ל

חשובות באישיותו רבת המימדים של רבן של כל בני הגולה מרן ראש הישיבה

זיע"א, למען יהיו לתועלת לכלל הציבור ויעמדו לדורות רבים.

בהתייחס לסוד כוחו הייחודי של מרן ראש הישיבה זצוק"ל אמר רבינו מרן

הגרי"ש זיע"א, כי "יגיעתו והתמדתו המופלאים הם שעמדו לו. הרב שך היה

וזקנה. שיבה שנות ועד ביותר המוקדמות ילדותו משנות תורה, כולו כל

מעולם לא הסיח את דעתו מרצון ד'.ולצד זה הייתה לו 'נקיות' שאין דומה

לה, 'ריינקייט' אמיתי שהרב שך לא נפרד ממנו לרגע".

"ואכן הייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת שדבריו היוצאים מן הלב, נכנסו

מיוחדת דשמיא סייעתא אותה כי להדגיש צריך אך השומעים. ללבבות

הגיעה לו בזכות עמל התורה לשמה, הדבקות והיגיעה העצומה שלו בתורת

ד'. לא מקבלים סייעתא דשמיא כזאת ללא עמל ויגיעה".

"כמו"כ מרן זצוק"ל ניהל מערכות רבות של השקפה. כשהמסר העיקרי

לנו המסורה הדרך מן יו"ד של בקוצו לסטות שלא הוא לנו שהותיר

מרבותינו. על כך הוא עמל והתייגע ואת זה צריכים אנו לשמר מכל משמר.

לא לתת לשינויים לחדור לקרב מחננו. במסר הזה טמון על רגל אחת משנתו

ההשקפתית של הרב שך".

ולדורו אך אינם נגעו לשעתו יאמרו אנשים מסוימים כי דבריו "ושמא

שייכים לדורות עולם, - הנה, מי שלא רצה לשמוע, אמר כן גם בימי חייו של

הרב שך. אנחנו צריכים לדעת ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. מה שהיה

טוב לדורות הראשונים, טוב גם לאחרונים".

עוסקים אנו כי זיע"א הגרי"ש מרן רבינו בפני ציינו הדברים בסיום

שנים עשר בחלוף זצוק"ל הישיבה ראש מרן של זכרו בהנצחת אלו בימים

להסתלקותו. רבינו מרן הגרי"ש זיע"א הביע את קורת רוחו למשמע הדברים

ובירך כי "נזכה להעביר את אור תורתו ודרכו של מרן זצוק"ל לכלל הציבור

ושיכנסו הדברים ללב השומעים".

הגרי"ש מרן רבינו אמר הנהגותיו יסודות בהעברת לתפקידנו בהתייחס

"יש לעמוד על כל תקנותיו והוראותיו של הרב שך ולא לסטות זיע"א, כי

מהם כמלוא נימה. צריכים להעביר יסוד ברור לציבור כי רק התורה היא זו

שמחנכת ומלמדת אותנו איך לנהוג. יש לה הוראות ברורות בכל חלק מחלקי

החיים. לא קיים מושג או עניין שלתורה אין בהם דעה".

תזכו הציבור לכלל הללו הברורים הדברים העברת על תקפידו "אם

לראות הצלחה וברכה בכל מעשי ידכם".

"מרן זצוק"ל ניהל מערכות רבות של השקפה. כשהמסר העיקרי שהותיר לנו הוא שלא לסטות

בקוצו של יו"ד מן הדרך המסורה לנו מרבותינו. על כך הוא עמל

והתייגע ואת זה צריכים אנו לשמר מכל משמר. לא לתת

לשינויים לחדור לקרב מחננו. במסר הזה טמון על רגל אחת

משנתו ההשקפתית של הרב שך. ושמא יאמרו אנשים מסוימים כי

דבריו נגעו לשעתו ולדורו אך אינם שייכים לדורות עולם, - הנה,

מי שלא רצה לשמוע, אמר כן גם בימי חייו של הרב שך. אנחנו צריכים

לדעת ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. מה שהיה טוב לדורות

הראשונים, טוב גם לאחרונים"

"הייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת שדבריו היוצאים

מן הלב, נכנסו ללבבות השומעים. אך צריך להדגיש

כי אותה סייעתא דשמיא מיוחדת הגיעה לו בזכות

עמל התורה לשמה, הדבקות והיגיעה העצומה

שלו בתורת ד'. לא מקבלים סייעתא דשמיא כזאת ללא

עמל ויגיעה"

>>> (המשך מעמוד 3)

9

זהירות. הרבה ומחייב קשה דבר שזהו ידוע הדור, גדול את ולהספיד לעמוד אנחנו מספידים היום אדם שידע את כל התורה כולה, אדם שהיתה לו שליטה בכל מקום. מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שלט בכל מקום, איפה שדברו איתו, הוא ידע הכל. מספיקה הקריאה - אדם שידע את כל הש"ס! צריכים לפחד להספיד כזה אדם גדול. וההספד צריך להיות - "והחי יתן אל ליבו", מה אנחנו יכולים לקחת ולהתחזק

מההספד הזה, אנחנו בקושי מתמודדים עם עוד עשר דפי גמרא ועוד עשר דפים.מרן התאמץ כמה ידוע הזה. הקדוש במקום לנו יש מיוחדת התחזקות חובת הגרי"ש למען הישיבה, שלא כדרכו וחוץ לטבעו. וכמו שהעידו בני המשפחה שהוא

עשה מעשים שלא היו רגילים אצלו.זכורני ערב סוכות לפני שנתיים, הוא ישב אז ודיבר כ"כ בפשטות, הוא אמר - והם זה את רוצים בחורים בית השואבה', 'שמחת צריכים מרגישים שהם בחורים תבואו הבעיה מה להם, אמרתי אז לעשות. איפה להם אין אבל זה, את צריכים ותעשו אצלי שמחת בית השואבה. באותו ערב נכנסו אליו כמה אנשים והוא חזר

הוא פשטות, בכזאת פעמים כמה הדברים על מציע את עצמו שיבואו לעשות אצלו בחצר את 'שמחת בית השואבה'. עמדנו מלאי התפעלות, זה היה בשבילנו ספר מוסר עצום, לראות את גדול הדור שידוע לכל כמה זמנו יקר לו ממש כל דקה השואבה בית אצלו שמחת שיעשו ואומר ודקה, איזה איפה לשמוח. להם הבחורים שאין בשביל

לב זה היה!זהו סמל ודוגמא, כמה גדול הדור אוהב בחור כמה ישיבה! לבחור מסור הוא כמה ישיבה! לרקוד! איפה אין ישיבה לבחור אם לו איכפת לא חסר לו אוכל, ולא שתיה, הוא דואג שיהיה לו

איפה לרקוד!גם בדברים הרבה לישיבה הק' היתה דאגתו יותר גדולים, הוא דאג לנו ממש כמו שאבא דואג לבנו! וכעת - 'אבד כלי חמדה'! איזה 'כלי חמדה'

הוא היה.כמה אבל אלישיב, הרב מרן על בכו הרבה דמעות ששפכו עליו זה עוד לא מספיק. על מה אי אפשר להספיד אותו?? על מה לא לבכות עליו?? מאירות פנים איזה ראה אליו שנכנס אחד כל היו לו, ועכשיו "איכה יעיב באפו" - איך הקב"ה

החשיך לעולם באפו.'בלימוד ג') אגרת ח"א (ק"א כותב החזו"א התמידי הוא סוד הקדושה'. אין לנו מושג לתאר איזה קדושת התורה נוראית יש אצל אדם שישב למעלה ממאה שנה בלימוד רצוף! אם כותב החזו"א שבלימוד התמידי נמצא סוד הקדושה, א"כ כמה

קדושה היתה במעונו של מרן זצוק"ל, לימוד תמידי של למעלה ממאה שנה, ללא דיבורים מיותרים. ואדם מקדש את הסביבה שלו ומשפיע על כולם מהקדושה שלו. כמה קדושה יכלנו לקבל ולא זכינו לקבל מספיק, ועל דא קא בכינא, יכלנו לקבל עוד! הלואי שנזכה ללמוד קצת מדרכיו, עכשיו בימי הפטירה שלו צריכים להתעורר

לזכות אפילו למשהו, ללמוד ברציפות תמידית בלי הפסק ואפילו של דקות.והלימוד שלו השפיע שפע קדושה לכולם, קדושה שחיממה את הלבבות, קדושה שקידשה את הלבבות, המציאות שהוא היה בתוכינו רוממה את כולנו. הזכרנו פעמים רבות את דברי התוס' בב"ב שכשהיו באים למקדש היו רואים שם 'קדושה גדולה'.

כמה קדושה גדולה היתה בבית שלו!***

"על רבה ובמדרש משבתיה", על שחקו צרים "ראוה ז') (א', באיכה כתוב משבתיה" - 'על רבי יוחנן בן זכאי ששבת מתוכה'. הגויים צחקו מעם ישראל, עם ישראל תחת מלכות רומי עברו כל כך הרבה צרות ויסורים נוראים, אבל הגויים כאשר מתוכה'. ששבת זכאי בן יוחנן רבי 'על שחקו הגויים כך, על צחקו לא התלמידים של רבי יוחנן בן זכאי הוציאו אותו מירושלים בהערמה כדי להציל את חייו, על זה שחקו הגויים. כל זמן שהיה לעם ישראל את רבי יוחנן בן זכאי לא היה מה לצחוק מאיתנו! הרבי הגדול נמצא בסביבתינו, וכולנו מאושרים - הרבי איתנו! הרבי איתנו! אבל כשלקחו את רבי יוחנן בן זכאי מאתם, התחילו הגויים לשחוק - אין להם כבר את הרבי! הרבי החיה אותם, הרבי שימח אותם בכל הצרות כבר לצחוק בנים. אבל עכשיו אפשר גידול בכל הצער בכל הרעב, עברו, שהם מהם, אפשר כבר ללעוג להם, הם הרי לא יכולים בלעדיו, 'על רבי יוחנן בן זכאי

ששבת מתוכה'...!!גם הגויים הבינו שאם לעם ישראל יש את רבי יוחנן בן זכאי אין מה לצחוק עליהם, יש להם את רבי יוחנן בן זכאי, וכשהרבי נמצא איתם הם חיים! אבל כשאין את רבי יוחנן החוזק ואת החוסן את כבר להם אין זכאי בן יכלו הרבי עם יחד היה. כשהרבי להם שהיה אבל היסורים, כל ואת הצרות כל את לעבור

בלי הרבי כבר אי אפשר.רבי יוחנן בן זכאי של דורנו שבת מתוכנו, איננו כי לקח אותו אלקים. כשמרן הרב אלישיב היה איתנו, כל אחד ואחד בעולם התורה הרגיש ויש צרות יש אמנם חיזוק, לו נותן שהוא וא"כ איתנו! הרבי - חיזוק יש אבל יסורים אנחנו מתחזקים ומחוזקים וכך בכוחינו לעבור את כל הצרות. ועכשיו, "שחקו על משבתיה" עוצמה שאותה לחשוב, שיוכלו כאלה יהיו -וחיזוק שהתחזקנו ועלינו בתורה בחייו של מרן זצוק"ל, נגמרה כעת, אפשר כבר לצחוק וללעוג עלינו - 'על רבי יוחנן בן זכאי ששבת מתוכה'.

ואנחנו נענה להם: אמנם גדול הדור איננו, נגמרה תקופה של למעלה ממאה שנה שזרחה לך "צאי אומר הפסוק אבל עלינו, שמשו בעקבי הצאן" ברוך השם גדל דור של אלפים ולא עוזבים ורבבות צאן שהולכים בעקבותיו, אנחנו ללעוג! מה ואין לצחוק מה אין אותו, אבל נמצא לא אמנם הוא - לכם דעו איתו!! את דרכיו הצאן ממשיך! הצאן ממשיך וימשיך שלו. מהמעיינות לרוות צדק גואל ביאת עד הדרכותיו, תורתו, וכל מה שזכינו לקבל ממנו תמיד וניתפס נחזיק אנו איתנו! וישאר נשאר בכל מה שהוא השריש לנו, אין לכם מה לשחוק! עולם התורה קיים, תלמידיו של

הרב אלישיב קיימים והם יעמדו על המשמר!!אנחנו בעזרת השם נמשיך להיות דבקים בדעותיהם של רבותינו גדולי הדורות, אנחנו ממשיכים את דרכם של רבותינו גדולי הדורות! הם אינם, אבל תורתם חיה נזוז לא גם ובעז"ה זז ממשנתם, ולא לאורם הולך הישיבות עולם כל וקיימת!!

הלאה ממשנתם!נתחזק כולנו, לא נזוז מדרכם של רבותינו! והם ימליצו יושר עלינו, מרן זצוק"ל ימליץ יושר עלינו, על הישיבה הק' הזאת שהיה כ"כ מסור אליה, וימליץ יושר על כל התלמידים ועל כל עמו בית ישראל. ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן.

הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שליט"אבהספד ככלות השבעה בהיכל ישיבת גרודנא

רבי יוחנן בן זכאי של דורנו שבת מתוכנו

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב10

הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א, ראש ישיבת בית מאיר

במשנה בסוף סוטה תנן "משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה" ופירש רש"י שעד שמת היה בריאות בעולם ולא היו למידין תורה אלא מעומד, משמת הוא ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה מיושב. ועוד אמרו שם "משמת רבי עקיבא

בטל כבוד התורה".וכ"ש תיבות אות וקוץ של כל קוץ כל לבו לדרוש נותן ופירש רש"י שהיה

יתירות ואותיות יתירות וכו' וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה.נאמרו כאן שני צורות של "כבוד התורה", האחת באדם הלומד את התורה והוא דחפצא כבוד וזהו תורה של בעצמותה היא והשנית תורה, הלומד דגברא כבוד מיוחדת בלימוד התורה, כקבלתה בהר צורה היא דתורה. העמידה בעת הלימוד סיני, "יום אשר עמדת לפני ד' אלוקיך בחורב", ולמדו מזה בברכות שלימוד התורה צריך להיות כבמעמד הר סיני, באימה ביראה ברתת ובזיע עד שיש שאסור להם ללמוד מפני שאינם כן. ובמעמד הר סיני היה כבוד התורה, כמו שכתוב בתורה "וישכון כבוד ד' על הר סיני", "הן הראנו ד' את כבודו ואת גדלו", כך היתה צורת הלימוד עד ר"ג הזקן, כנתינתה מסיני יום אשר עמדת לפני ד' - אלוקיך בחורב, זה

כבוד התורה בצורת לימודה של תורה, והוא כבוד דגברא.אמנם עוד צורה של "כבוד התורה" נשנית כאן, לימודו של רבי עקיבא, שהיה דורש את הכתרים שעל האותיות כדברי הגמ' במנחות שעל כן נקשרו, וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה, זה הוא כבוד בפנימיות של התורה שכל דבר בזה. גופא מתכבד דתורה וחפצא לצורך, דבר שלא ואין הוא דווקא ודבר שבה

ומשמתו "בטל כבוד התורה" איננו עוד, - בטל הכבוד דגברא והכבוד דחפצא.

בטל כבוד התורהאבל נותרה ידיעת התורה והיא כבודה של תורה כדברי המסילת ישרים בסוף פרק י"א "והכבוד האמיתי אינו אלא ידיעת התורה באמת, וכן אמרו ז"ל אין כבוד אלא תורה שנא' כבוד חכמים ינחלו, וזולתה אינו אלא כבוד מדומה וכוזב, הבל אין בו מועיל". דבר זה הוא ספיחין מכבוד התורה של ר"ע, והידיעה מחולקת היא, יש היודע באופן כללי, ויש היודע בכל חלקי התורה, ויש היודע בכל תג ותג, וככל

שהידיעה מקפת יותר ומיוחדת יותר הרי זה כבוד התורה של ר"ע.האדם המתחבר לידיעת התורה בדרכו של ר"ע, בלא שיהיה דבר שאינו יודע, הרי נטל את כבוד החפצא של התורה שאין בה דבר לבטלה, וחבר עצמו אל כולו, ובזה נהפך להיות - גברא של תורה, ומתהלך אדם שכל כולו מציאות של כבוד

התורה, שזה הוא הכבוד היחידי והאמיתי כדברי המס"י.בפלישתים להלחם ישראל הלכו שכאשר ד'( פרק א' )שמואל בנביא כתוב ונצחום פלישתים, והרגו עם רב מישראל, ושני בני עלי מתו, וארון ברית ד' נשבה בידיהם, כששמע עלי הכהן הגדול כי נשבה ארון האלוקים נפל מן כסאו ונשברה מפרקתו ומת, וכשהגיעה השמועה לכלתו אשת בנו פנחס כרעה ללדת, ילדה בן ארון הלקח אל מישראל כבוד גלה לאמר איכבוד לנער "ותקרא בלידתה ומתה האלוקים ואל חמיה ואישה, ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלוקים". ולכאורה כפלה דבריה, כתב המלבי"ם, "גלה כבוד מישראל אל הלקח וכו' כוונתה כי יש שתי תורות תורה שבכתב ומשכנה בארון, ותורה שבע"פ משכנה בלבות חכמי ישראל אשר קבלו ממשה רועה נאמן, ואם יעדר אחד מהם ישלימהו השני, ר"ל אם היה נלקח הארון לבד ועלי ובניו היו בחיים, היה אפשר להחזיר התורה על ידם, כמו שאמר ר"ח אלמלא דתשתכח תורה מישראל הוה מהדרנא ליה בפלפולי, אבל עתה גלה הכבוד בהחלט באשר נלקח הארון וגם מת חמיה ואישה. אח"כ הוסיפו לאמר שאין לחלק זה בשני שמות, כי כמו שהארון, הוא ארון אלוקים השומר לדברות האלוקיים אשר היו חרותים על הלוחות אבנים, כן עלי ובניו מקבלי תורה שבע"פ,המה ארונות קדושים נוצרים את לוחות הברית החרות על לוח לב שהם חוקי ותורתך בתוך ועל לבם אכתבנה תורה שבע"פ הכתובים על לב החכמים כמ"ש מעי, עד שעל אבדן שניהם יצדק לאמר נלקח ארון אלוקים, ויהיה ארון שם המין ר"ל ארונות האלוקיים כולמו הארון לתורת הכתב והארונות לתורה שבע"פ, ובזה עוררה אבל גדול על חמיה ואישה להשוותם עם ארון הברית וכמ"ש חז"ל כמה

טפשאי בבלאי דקיימי מקמי אורייתא ולא קיימי מקמי גברא רבא".מרן זצללה"ה היה כבוד התורה של הדור, כבוד התורה האמיתי, ארון התורה ממש, מעמד הר סיני כביכול של דורינו, בידיעת התורה של כל קוץ וקוץ, בלא ארון התורה, בידיעת חסרון שום לתפוס אפשר היה לא אחד, תג של חסרון הייתה לימודו וצורת "על לבם אכתבנה". ליבך", לוח על "כתבם האלוקים של בלימוד כל מילה ומילה לפרשה ולחזור עליה, במשא ומתן עם עצמו, זו היא צורת זה הוא ונקודה שבתורה עד הלכה למעשה נקודה כבוד התורה, הידיעה של כל כבודה של תורה האמיתי. ועתה חסרנו כל זאת, אמנם חז"ל יכלו לומר זאת, אבל אנו לפי ערכינו אומרים "בטל כבוד התורה". ובהסתלקות התורה של מעמד הר סיני של דורינו על זה אמרו חז"ל "נטילתה כנתינתה מה נתינתה בשישים ריבוא

כך נטילתה בשישים ריבוא".אדם יעשה "מה חנניא בן יהושע ר' את ששאלו אמרו ע:( )דף בנדה בגמ' ויחכם א"ל ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, לאוהביו ממה ומשגר לעבדיו סעודה ודם שעשה בשר למלך חייא משל ר' תני שלפניו" וברש"י כתב, כך חכמה שהיא לאוהביו של מקום נתנה להם מפיו, ומדרש במשלי כתוב ביותר שבא בנו של המלך וביקש ממנו דוקא ממה שבתוך פיו וכיון וזהו שנאמר "מפיו דעת ותבונה". הנה בלשון הגמ' שהיה אוהבו ביותר נתן לו, דייקו ואמרו שהבקשה תהיה ממי שהחכמה שלו, דהיינו בצירוף הידיעה שהחכמה היא של הקב"ה, וזהו המשל שהאוהבים מקבלים ממה שלפני המלך, ונאמרו כאן דרגות בקבלת החכמה, יש שהוא מקבל ממה שלפני המלך, ומי שהוא אוהבו ביותר נותן לו מתוך פיו ממש, "ישקני מנשיקות פיהו". זאת היא התורה שהיא מפיו של הקב"ה כביכול, והסיף שם רש"י וכתב, "נתנה להם מפיו ולא מאוצר אחר", ישנה רח"ל תורה שהיא מאוצר אחר, זו אינה תורת ד', אינה התורה של מעמד הר סיני, בלא דהא "קמ"ל ואמרו שם מפיו של הקב"ה. ד' לתורת להיות צריכה הבקשה

11

הא לא סגיא", כי צריך להרבות בישיבה עם ידיעה שזו תורת ד'. אם זוכים לכזו תורה של ידיעת כל חלקי התורה, עם יר"ש מופלגת, אין זה כי היא תורה מפיו של

הקב"ה ממש.

מה היא שקידה, לימוד ללא הפסק כלל, מרן החזו"א מאריך בזה באגרותיו, דהיינו בלא היסח הדעת מן התורה, התמדה אמיתית הינה שגם כאשר אין האדם לומד דעתו על התורה, כמו שאמרו חז"ל על רב שמואל בר שילת שגם כשלא לימד את התלמידים היתה דעתו עליהם. שמעתי מעשה ממרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על אחד שלמד בחברותא עם בעל האור שמח, שיום אחד בהגיעו ללימוד שאל את זכורני שעסקתי בזה לפני שלושים האור שמח שאילה בלימוד, א"ל האור שמח וחמש שנה וכתבתי בענין זה, הורד את המחברת ונראה, בהורידו אמר האור שמח מאומה, חיסר ולא חידש, מה זוכר הוא אם לבחון בע"פ יאמר והוא שיפתחנה לאחמ"כ בזמן לימודם נקשו בדלת הבית בחזקה והיה נראה שהדבר דחוף מאוד והוצרך האור שמח לקום ולפתוח, לפני שקם הניח אצבעו בדברי רש"י שאחזו בהם

וכך, כך אומר, ומה רש"י זה, ד"ה אוחזים ברש"י אנו היכן בניגון, באמרו שסיימו לאחר לפתוח, קם ואז ושילש שנה וכך אוחזים, אנו היכן הפעם, עוד את לימודם שאלו החברותא, ילמדני רבינו, והלא בתחילת לימודינו זכר רבינו דבר תורה שחידש לפני שלושים וחמש שנים, וכי מה חשש שעד שיגיע לדלת ישכח ממנו באיזה רש"י אנו עומדים, הניח האו"ש את ידו על כתיפו וא"ל 'מיין קינד' דברי תורה כתיב בהו "התעיף עיניך בו ואיננו". זו היא שקידה בלא היסח הדעת, ורש"י מפרש "אם תכפול וסגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך", ואם נשאל היאך אנו זוכרים את תורתנו, צריך לדעת שתורתנו היא תורה של "ואיננו"

רח"ל!זאת היתה צורת הלימוד של מרן זצ"ל, בלא שום היסח הדעת, זהו עוד חלק הזכרון סוד על לשואלו השיב שכן ושמעתי בדורינו, שהיה סיני הר מהמעמד

המופלא שלו, שנובע הוא מהשמירה המופלגת מ"התעיף עיניך בו ואיננו".וכל מה אינה משתכחת, תורתו מן הלב, אבל גזירה על המת שישתכח הנה שנטע בכלל ישראל אינו משתכח, בתוס' בסנהדרין כתוב שאחד מן התנאים שרט בעצמו על פטירת רבו ולא עשה איסור בזה כי על אבדן התורה עשה זאת, זה הוא

צער והספד על מה שקיים.תנן בפאה (פ"ז מ"א) "כל זית שיש לו שם בשדה אין לו שכחה בד"א בשמו במעשיו ובמקומו", יש זית שאין בו שכחה ומבארת המשנה "בשמו שהיה שפכוני", וברע"ב, שהיה – שופך שמן הרבה, "או בישני", שהוא מבייש שאר אילנות מרוב השמן היוצא ממנו. "במעשיו שהוא עושה הרבה", וברע"ב זיתיו מרובים. בבלי, ירושלמי, אורח חיים, יורה דעה, אבן - העזר, חושן משפט, ראשונים ואחרונים וכו'. "במקומו" "עומד בצד הפרצה", שומר את – הפרצה, הוא הגדר במקומה של הפרצה. מרן זצ"ל בשנותיו האחרונות היה הסוגר של פרצות כלל ישראל, הוא היה שומר החותם היחידי בשמירת כלל ישראל. ה"שפכוני" וה"בישני" עם התורה מפיו של הקב"ה נטל על כתפיו את משא הדור בעניני הכלל, את השמירה ונוראה, עצומה נפש במסירות זה והיה ישראל, כלל חותם וטהרת קדושת על הדברים המורגלים היום לקרותם "מסירות נפש" הם דברים של מסירות הגוף, או מלימודו, אחד דף להוריד נזקק כאשר נפש ממש, מסירות היתה כאן אבל שעה אחת משקידתו הנוראה היה בזה מסירות נפש ממש עבור כלל ישראל. ודבר זה אין לו שכחה, זה מה שנותר לנו עתה, ה"עומד בצד הפרצה" צריך להשתמר

בידינו.הדור נותר יתום, מי יגדור את פרצותיו, סר צילם מעליהם, אנו זקוקים להרבה רחמי שמים, כל אחד צריך לראות לנסות לקחת משהו, לגעת בקצה אצבעו בלימוד בשקידה, בלימוד התורה בלא היסח הדעת, ולדעת שישנם מושגים שכאלו, זו תהיה

נחמת כלל ישראל.

מרן זצ"ל בשנותיו האחרונות היה הסוגר של פרצות

כלל ישראל, הוא היה שומר החותם היחידי בשמירת כלל ישראל. ה"שפכוני"

וה"בישני" עם התורה מפיו של הקב"ה נטל על כתפיו

את משא הדור בעניני הכלל, את השמירה על קדושת

וטהרת חותם כלל ישראל, והיה זה במסירות נפש

עצומה ונוראה.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב12

הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"אגאב"ד חניכי הישיבות

מי אנוכי שאספיד ואעורר, על גאון הגאונים, קודש הקדשים, ראש של כל בני הגולה, מו"ר מרן זצוקללה"ה, זי"ע ועכ"י.

באב, בתשעה מלכות, הרוגי עשרה את בשנה פעמיים מזכירים המנהג כפי תריסין בעלי התורה, אדירי הלבנון "ארזי את מזכירים ובהם הכפורים, וביום ומובן גבורה". ונשתה נשפך דמם בטהרה, עמליה כח גבורי ובגמרא, במשנה המקום והעת בתשעה באב, שהענין להזכיר את עשרה הרוגי מלכות הוא לעורר על הריגת עשרה קדושים, ומכח זה להתחזק ויועיל לזכות לבנין ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו. וכמו כן הענין של ההספד להתעורר מהפטירה של מרן אור עולם הרוגי מלכות, הריגת עשרה מזכירים את וביוהכ"פ ביהמ"ק. חורבן על זצוק"ל, פרה "מה חז"ל כדרשת מכפרת, הצדיקים מיתת כך מכפרת שיוהכ"פ שכשם מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת", והוא רק במי שמרגיש וכואב את פטירתם והוא וכמובא בסיבת ההיתר להספיד בט"ב, ו' ס"ק סי' תקנט או"ח בכלל טעם הט"ז

להלכתא במשנ"ב שם ס"ק י"ז וכה"ח שם ס"ק ל"ד.

שבת משוש לבנוהנביא במגילת איכה אומר על חורבן ביהמ"ק "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו", שבטלה ופסקה שמחת לבם, הקומה של השמחה בכלל ישראל מורכבת משלשה חלקים, "ביהמ"ק" שנקרא "משוש כל הארץ", "שבת" - "יום שמחתכם" אלו שבתות כמבואר בספרי, "תורה" כנאמר "פקודי ד' ישרים משמחי לב". בחורבן ביהמ"ק כל הקומה של השמחה, כל שלשת החלקים שיוצרים את הקומה של שמחה

כולם נפלו, ו"שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו", נהפכה לקומת "אבל".כך "שבת משוש לבנו", הקומה הגדולה שהחיל בקרבו את כל שלשת החלקים שבתורה. החלק של ביהמ"ק כמאמר הב"ח באו"ח סי' מז שמי שלומד עם קניני שבת של החלק השני, החלק הוא"! ד' "היכל התורה, בעמל שלומד מי תורה, כדברי חז"ל שגדולי הדור כל הזמן הרי הם בבחינה של שבת, כל הזמן מתקיים בהם והחלק של תורה, תורה ביגיעתה, תורה בטהרתה, "יום שמחתכם" אלו שבתות. תורה יומם ולילה, זה "הפיקודי ישרים משמחי לב", שהיה לנו, ועתה "שבת משוש

לבנו נהפך לאבל מחולנו".

נפלה עטרת ראשנונפלה "עטרת - כי חטאנו" לנו נא אוי "נפלה עטרת ראשנו וממשיך הנביא ראשנו". "ראשנו" זה ההיכל והעזרה בביהמ"ק, "עטרת" זה מקום קדש הקדשים. את החלק של העזרה עדיין אפשר להמשיך אף לאחר חורבן ביהמ"ק, וכמו שפוסק וקדש ההיכל של החלק את אבל בית, שאין אע"פ קרבנות מקריבים הרמב"ם הקדשים אין לנו לאחר חורבן הבית, אין לנו את קדושת ההיכל וקודש הקדשים בזמן הזה, כי קדושת ההיכל וקודש הקדשים יכולה להיות רק כשיש לנו את הכלים,

ואם אין כלים אין היכל ואין קדש הקדשים."נפלה עטרת ראשנו", בפטירתו של מו"ר מרן זצוק"ל אבדנו את הכלים, הכלים שהיו אינם, וכשאין כלים אין המשך, וזה ברור שזה בגלל החטאים והעוונות, "אוי

נא לנו כי חטאנו".

מיתת נשיקה, ומיתת צדיקים שמכפרתהספורנו [במדבר ב כו] על הפסוק "והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו", מבאר שהפשיט אהרן אותם הבגדים הראויים לכהן גדול יותר על כהן הדיוט, והלביש את אלעזר שהיה לבוש ד' בגדי כהן הדיוט, והשאיר אהרן עליו כענין הספורנו כך, משיב על נצטווה ומדוע פטירתו, ביום לבן בגדי ארבע את "הראות מלאכי אלקים לעבדיו", מתכוין הספורנו לומר ולבאר מה שהיתה אצל אהרן מיתת נשיקה, כי מיתת נשיקה אינה רק הסתלקות הנשמה מהגוף, הסתלקות הרוחני מהחומר, אלא מיתת נשיקה היא שנהפך להיות "מלאך". וסובר הספורנו שעבודת יוהכ"פ זה לא מהלכות העבודה של כל ימות השנה, עבודת יוהכ"פ שהכהן הגדול עובד בקדש הקדשים שם נהפך הוא להיות "מלאך" כאמור בירושלמי יומא, בעבודה הזאת שהוא עובד הוא מתעלה למדריגה של ביטול הגשם כמלאך, והוא המכפר ביום הכפורים. אהרן הכהן שלבש בגדי יוהכ"פ בזמן פטירתו, היה במהות וזו היתה מיתת הנשיקה, והוא מיתת הצדיקים שמכפרת, כי מיתת של "מלאך", צדיקים, מיתה של גדולים, שנהפכו למלאכים, היא המכפרת. וכמו שאומר ה"מטה משה" [תלמיד המהרש"ל] בעניני מילה, שתכלית האדם בעולמו, ותכלית בריאת

13

העולם, שיהיו גדולים שיהפכו להיות מלאכים, שהחומר אצלהם יתבטל, וכשיש את התכלית הזאת ממילא יש בזה כפרה, וזה הנחת של הקב"ה.

נשיקה של אהרן הכהן, היא בבואה דמיתת זצוק"ל, מיתת הנשיקה של מרן ז] "כי אחרי העבודה העצומה של ביטול כל החומר, רק רוחני. ונאמר [מלאכי ב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבקות הוא", הפסוק אינו כפי "פיהו", ומהו "מפיהו", יבקשו תורה אומר אלא "מפיו" יבקשו תורה אומר נמצאת הנשמה עצם האדם של שהנשמה פט"ז, א' בשער החיים בנפש שכתוב אצל הקב"ה כנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", כביכול זה באפיו של הקב"ה, שמה נמצאת שורש הנשמה, ורק החלק של ניצוצות הנשמה נמשך לבני אדם. וממשיך נפש החיים לבאר שכן הוא גבי תורה, שהתורה עצמה נמצאת אצל הקב"ה ומזה יש המשכה לבני האדם. מי שלומד תורה בעמל "כי שפתי כהן ישמרו דעת", מי "שמלאך ד' צבקות" הוא, שמבטל את כל החלק החומרי, כל כולו הוא רק עשיית רצון ד', אז מתקיים אצלו תורה יבקשו "מפיהו", "מפיהו" היינו שנושק פיו כביכול עם פיהו של הקב"ה, מקבל את התורה מפיהו של הקב"ה, כשלומדים את התורה

כמלאך ד' צבקות לומדים את התורה מפיהו של הקב"ה.

צדיקים שנקראים על שמו של הקב"הוכפי שכבר אמרנו לא אנחנו יכולים לדבר, לא אנחנו יכולים להעריך. "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא", רבינו הקדוש בעל הלשם זצוק"ל כותב בספרו לנו את הכלים אין כן בן ה-י"ד, אם נכדי בידי סייע זה במאמר מסויים, מאמר מדידות הם שלנו המדידות קטנים, שלנו הכלים הגדולה, האבידה את להעריך אחרות. אבל על מי שכל ימיו ולילותיו היו קודש לד' ותורתו, אין לנו אלא כמאמר חז"ל במו"ק [כה ע"ב] נשים לילות כימים על מי ששם לילות כימים, וע"ז מלאכי שלום מר יבכיון, וצבא השמים נשאו קינה, אוי לספינה שאבד קברניטה. כתוב בכל ספרי חכמי האמת, שהתכלית של הבריאה שהאדם יגיע למה שהגמ' [ב"ב עה ע"ב] אומרת אמר רבה אמר רבי יוחנן עתידין צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה, לדרגה להגיע עשיתיו", אף יצרתיו בראתיו ולכבודי בשמי הנקרא "כל שנאמר של צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה, בשמו של הקב"ה הוא שם המיוחד של הקב"ה. ואם יש לנו ציור על המושג "צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה", הציור

הוא מרן זצוק"ל, כי מכח האורייתא, מכח התורה, זה היה אורייתא וקב"ה חד הוא. תורה לשמה בלא שום כוונות, יושב ושונה בביהמ"ד בלא שום חיפוש תפקידים, בלא שום קבלת הצעות, בלא שום מטרה לחדש חידושים ולהתפרסם, אך ורק תורה וכפי שסיפר אחד מראשי זה היה קשה קשה עד מאוד. וזה לא היה קל, לשמה. ארבעים לפני הישיבה שלו את לנהל הישיבות שליט"א, שבצעירותו כשהתחיל וחמש שנים היה לו רצון וחשק לנהוג כמרן, לשבת בד"א שלו ולהגות רק בתורה, ובא למרן לשאול אם כדאי וראוי לנהוג כן, והשיב לו מרן, זה לא הולך בקלות, זה קשה, זה קשה מאד, הוא רמז לו שלא כל אחד יכול, וימשיך בתפקידו להיות ראש ישיבה. זה הכל בא בעמל, זה לא בטבע האדם, הכל בעמל ויגיעה ובביטול כל עניני העוה"ז. כפי שביטא לי לפני רבות בשנים משום סיבה מסוימת, שיעודו אינו

בחיבור ספרים וכיו"ב אלא ללמוד גמ' דף אחר דף.

והלכת בדרכיוהפסוק אומר "יקימך ד' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות ד' אלקיך והלכת בדרכיו" [כי תבא כח, ט], ומהפסוק הזה לומד הרמב"ם בסה"מ מ"ע "והלכת בדרכיו". והוא אמרו יכלתנו, יתעלה לפי בו ח', היא שציונו להדמות וכבר כפל ציווי זה ואמר [עקב י'] "ללכת בכל דרכיו". ומבאר הרמב"ם מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, הרי שהרמב"ם לומד את הענין להדבק במדותיו מהפסוק "והלכת בדרכיו". וכן הוא לבאר דעות, שלאחר שמאריך פ"א מהלכות בספר המדע החזקה ביד ברמב"ם שצריך ואומר אלו, בדרכים ללכת אנחנו שמצווים הישרות המידות הם מה "והלכת מהפסוק זה כל ללמוד הרמב"ם ומסיים ורחום, חנון במדת להתנהג בדרכיו". ראינו שהרמב"ם בסה"מ וביד החזקה מביא את המקור שצריך להדבק אומרת לא התורה שהרי וצ"ב בדרכיו", "והלכת מקרא הקב"ה של במדותיו "והלכת בדרכיו" בתורת ציווי, אלא הוא תנאי שאם ילכו בדרכיו יתקיים "יקימך בכל "ללכת ציווי בלשון הנאמרים אחרים פסוקים ישנם קדוש". לעם לו ד' הרמב"ם אבל הפסוקים, ב' את מביא תרי"א במצוה שהחינוך ובאמת דרכיו", מזכיר כמקור רק את הפסוק "והלכת בדרכיו" וצ"ב. וביותר צ"ב שכאן הוא היפך דרכו של הרמב"ם, שבכ"מ מביא הרמב"ם את המקור והשורש תחילה ואח"כ את

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב14

ההנהגות את קודם מזכיר הרמב"ם וכאן מהמקור, היוצאות וההנהגות הדינים ואח"כ מסיים בסופו ללמוד כן מהפסוק.

והיסוד "דרך", לשון מהו בדרכיו" "והלכת הלשון ביאור עפ"י לבאר ויש לזה מה שרומז האבן עזרא שם, שמפרש "כי תשמור את מצוות ד'" תשמור בלב, "והלכת בדרכיו" במעשה, לא פי' תשמור זה ל"ת, דלמה לא כתוב גם העשה, אלא פי' תשמור בלב. ועומק דבריו, כל קיום מצוה הוא בקיום המעשה, ברור שצריך גם כונת הלב, צריך מחשבה ורצון לעשות רצון הבורא יתברך, אבל העיקר הוא עשית הנקודה במעשה אין ב"והלכת בדרכיו" הדבק במידותיו המעשה, משא"כ הענין שאצל כמו רחום, אתה אף רחום הוא מה בדרכיו, "והלכת במהות, אלא עצמו הקב"ה הנקודה היא המציאות רחום וחנון, כך האדם צריך שיכניס את זה למהותו, מצליח אינו האדם במעשה כאשר גם וחנון. רחום יהיה במהותו שלו שהחפצא לו במהות את המידות יש לו היכ"ת לעשות, אבל וחנון לפי שאין להיות רחום והמציאות של רחום וחנון. ולכן הרמב"ם מביא את הפסוק "והלכת בדרכיו" רק לאחר שמביא את האופנים והדרכים הישרים והטובים, ומתכוין בזה לומר שאחרי כל האופנים צריך להיות "והלכת בדרכיו" בחפצא שלו, במהותו, "והלכת בדרכיו" אינו ביטוי של מעשה בלבד, אלא של מהות, "הליכה בדרכיו" לשון "דרך" סתמית בסוף ללמד כן ולכן מסיים הרמב"ם להביא נקודה של מהות, על מראה בתנ"ך

שזהו היסוד.לכן התורה לא כותבת את הענין של מידות, כי התורה כותבת רק ציוויים, ואם היתה התורה כותבת שצריך לנהוג במידה של רחום וחנון הפי' היה שצריך את המעשה, וכיון שהנקודה השרשית בעשיה הוא רק ביטוי על החלק הפנימי ויטל המהותי לא שיך שהתורה תכתוב כן. ובאמת שכבר השיב ע"כ רבי חיים ז"ל ב"שערי קדושה" שלא נכתב מידות בתורה לפי שהמידות הם הקדמה לתורה, הקדמה, הוא מהות שהוא שכיון שהזכרנו, נקודה באותה כלול שהוא ובאמת רק שהיה קשה למוהרח"ו למה התורה לא כתבה את המידות שלא בתורת ציווי וכמו שכתבה "והלכת בדרכיו", וע"ז הוא משיב לפי שהוא לפני התורה. וזה מה שהתורה מבטיחה שע"י קיום "והלכת בדרכיו" "יקימך ד' לו לעם קדוש כאשר סיני "יקרא השבועה הברית אשר כרת עמהם בהר ומבאר הרמב"ן נשבע לך", וגוי קדוש", והמכוון כמו שנאמר בפרשת יתרו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים הוא, שבשביל לזכות להיות "עם קדוש" צריך קודם שהאדם יכניס את הקדושה במהות והחפצא שלו, ואז יתקיים "יקימך ד' לו לעם קדוש", כי בקיום המצוות שנצטוה הציווי שמקיים המלך", "עבד רק זה אין לבד, הציוויים בקיום לבד, ע"י האדון, אבל אם נוהגים "והלכת בדרכיו" כביכול כמו הקב"ה שהוא מהות

עצמית, אז מתקיים להיות לו "לעם קדוש".דברים ראינו בדרכיו", "והלכת של הזה בחלק המידות, של הזה בחלק

במידותיו, להדבק של שלימות המידות, של שלימות זצוק"ל. במרן מופלאים לא בהכרח תמיד במעשה, לפי הדיבורים אתו ראינו היכן החפצא של המהות, אדם בבן מופלגת זהירות איזה עולם. של הרבונו עם בדביקות היתה המהות לחברו, דיברנו על ענינים רבים ותמיד ראינו זהירות מופלאת בבן אדם לחבירו. רמז חדר באותו נוכחים אחרים שכשהיו קרה לפעמים בחדרו, אצלו כשהיינו שכשהם יצאו הוא ידבר, ולא שחשש מהשומעים, אלא כדי שלא יפגעו מהדברים

הנאמרים, וכדו'.וע"ז דוה לבנו וחשכו עינינו, על החלק של "עם קדוש", הנקודה של הקדושה דבר בלא דבר לעצמו, הפשטות בכל הוא לא לקחת בעיננו הפשוטות שראינו של בחותמו במידותיו, להדבק של הענין המידות, של החלק ועל להתבטל, לא ענינים, במאות האמת של החלק את ראינו ובעינינו אמת. שהוא הקב"ה לשנות משום דבר אפי' בפחות מקוצו של יוד, זה הדבק במדותיו, וזה "והלכת

בדרכיו".

"אלקים נצב בעדת א-ל"בתחילת פרשת שופטים כותב הרמב"ן בדעת הרמב"ם, שהציווי למנות בית דין הוא רק בא"י, ובחו"ל אין דין "שופטים ושוטרים תתן לך", דיינים היוצאים מא"י וכן כתב הרמב"ן בסה"מ בדעת יש רק בא"י. דין, אבל מושב בי"ד לחו"ל דנים הרמב"ם בפ"א מסנהדרין ה"ב. וצ"ב וכי מושב בי"ד הוא מהמצוות התלויות בארץ ואמאי שלא ינהג גם בחו"ל. אלא הביאור הוא עפ"י ביאור החילוק בין החלק של תפילה לחלק של תורה, הביטוי עמידה מורה על המשפיע, וביטוי ישיבה מורה על המושפע, המתפלל הוא עומד, והקב"ה כביכול יושב "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", המתפלל העומד הוא הנותן, הוא המשפיע, והיושב הוא המקבל. בתפילה בעמידה אנחנו ישראל", תהילות יושב קדוש "ואתה הפסוק מתקיים כביכול את מעלים המלאכים שבתפילה אומרים שחז"ל כפי בישיבה, כביכול והקב"ה

התפילה ושמים אותה כביכול ככתר להקב"ה, המתפלל משפיע ליושב המקבל.על חז"ל כמאמר ליושב, נחשב התורה לומד בישיבה, היא תורה משא"כ אבותינו "זקן ויושב בישיבה", התורה אומרת על הדיינים "ועמדו שני האנשים" העדים בעמידה והדיינים בישיבה. ואילו הקב"ה בזמן זה בעמידה, כנאמר "אלקים בישיבה ואנחנו התורה, נותן שהוא בעמידה הקב"ה בתורה א-ל", בעדת נצב חז"ל ואמרו המושפעים. ואנחנו המשפיע הוא הקב"ה בתורה מקבלים, שאנחנו [בב"ר מח ז] על הפסוק באברהם אבינו "והוא ישב פתח האהל כחם היום", "ישב" כתיב, ביקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינים והם יושבים, שנאמר "אלקים נצב בעדת ק-ל". והמכוון והוא המשפיע הוא שהקב"ה התורה תחילת שהוא אבינו מאברהם ללמוד הוא הנותן התורה. [במתן תורה היו בעמידה, כיון שהיה קודם חטא העגל בחינת שני

המאורות הגדולים].ונמצא שבחלק של התפילה, כלל ישראל כביכול הם המשפיעים, הם בעמידה והקב"ה בישיבה "יושב תהילות ישראל". ובחלק של התורה, הקב"ה בעמידה הוא י"ל שבתורה וביותר וישראל בישיבה הם המקבלים. נותן התורה, הוא המשפיע עצמה יש הבדל בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ, תורה שבכתב הוא החפצא של התורה שמזה לומדים, ותורה שבע"פ אין בזה חפצא שמזה לומדים, אלא השורש וכמו הוא הנשמה של האדם, הנשמה לומדת כביכול מהריבונו של עולם עצמו, שמבאר הט"ז מה שאומרים "נותן התורה" בלשון הוה לפי שכל הזמן הקב"ה לומד אתו. בתורה שבע"פ הקב"ה הוא המשפיע, הוא נותן התורה ומלמד התורה. ולפיכך דברים שבע"פ א"א רשאי לכותבם, כי הדברים שבע"פ מהקב"ה בעצמו לומדים. וזה הטעם שס"ל לרמב"ם שאין מושב בי"ד בחו"ל, כי בתורה הקב"ה הוא המשפיע והלומד בישיבה הוא המושפע, וכיון שהקב"ה בעמידה והדיינים בישיבה לא שייך כן רק בא"י, דרק בא"י שיש השגחה פרטית של בחינה "עיני ד' אלקיך בה" יכול נצב "אלקים מתקיים ובזה ללמד, הקב"ה ויכול בצורה שהקב"ה משפיע להיות

בעדת ק-ל".להבין בכלל אפשר אי זה ובלי הזאת, הדרגה את ראינו זצוק"ל מרן אצל עם כביכול לומד שהוא היתה הנקודה התורה, חלקי בכל המופלאה בהירותו הרבונו של עולם, היה בו ניצוצות של אספקלריא המאירה, אחרת אי אפשר להבין איך אפשר בחדא מחתא לדבר על עשרות ענינים, בענינים החמורים שבאהע"ז, ענינים קשים שבחו"מ, ומיד לקבל על הכל את התשובה. והוא רק על ידי "אלקים וכמו עולם. של לרבונו התחברות פרטית, השגחה שהוא רק ק-ל", בעדת נצב שאמר פעם אחד מגדולי הפוסקים זצוק"ל שהיה עם מרן זצוק"ל בידידות עצומה, ואמר היקף כמו שיש למרן שייך עוד, עמקות כמרן שייך עוד, אבל שיקול הדעת, והחלטיות, הבהירות בלא גמגום, זה לא קיים. בהירות מגיע רק ע"י "אלקים נצב", בהירות מגיע רק ע"י התחברות לרבונו של עולם. ואין התחברות בעלמא, אלא אם יש הדבק במידותיו, אם יש "והלכת בדרכיו", אם מבטלים את החלק החומרי, רק

כך יש את התחברות להקב"ה, וזה התורה שהקב"ה חפץ בה.וזה מה שראינו ושכולם ראו את המושג של חמדת התורה, מיד לאחר שגמר לדבר ולהשיב על השאלות כהרף עין חזר הוא ללימודו והיה שקוע בתוך הסוגיא, וזה שייך רק במי שיש לו חמדת התורה בשלימות, "באהבתה תשגה תמיד" (משלי

ה' יט).אני זוכר שדברתי אתו חודש קודם שנכנס לביה"ח בפעם האחרונה, שבועיים תשובות הכל על שמענו עצומה בחלישות שהיה אף ועל קודם, ושבוע קודם, החומר, חלישות מפריע לא התורה לנותן קשר יש שאם כאמור והוא ברורות.

הדיבור לא בא מהחומר, הדיבור הוא מהנשמה מהחלק הרוחני.

גדול סילוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"קהגמ' בראש השנה [יח ע"ב] מבארת מה שהפטירה של גדליה בן אחיקם נאמרה אלקינו. בית כשריפת הצדיקים מיתת ששקולה ללמדך הבית, חורבן עם יחד והמדרש באיכה פרשה א' [סי' לז] ובילקוט ישעיה כט א"י גדול סילוקן של צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם יותר מצ"ח קללות שבמשנה תורה ומחורבן ביהמ"ק, למה, כך וכל ופלא", הפלא הזה העם את להפליא יוסף "הנני בישעיה דכתיב נבוניו תסתתר", הגמרא אומרת שקשה מיתתם של ובינת "ואבדה חכמת חכמיו הצדיקים סילוקן של נאמר שקשה ואילו במדרש אלוקינו בית צדיקים בשריפת הזכרת בהקדם מט] לג מסעי [בפרשת יקר הכלי ומבאר ביהמ"ק, מחורבן יותר

15

ההבדל בין הנאמר בגמרא לנאמר במדרש, שבגמרא מוזכר גבי צדיקים לשון מיתה וגבי בית אלוקינו לשון שריפה, ואילו במדרש גבי צדיקים נאמר לשון סילוק וגבי ביהמ"ק נאמר לשון חורבן, וביאר שבביהמ"ק היה בו ב' חלקים, חלק אחד עצם בנין ביהמ"ק, מה שרואים את החומר את העצים והאבנים, ויש את החלק השני את האור שביהמ"ק האיר, את העזרה, את ההיכל, ולמעלה בקודש את קודש הקדשים בכרובים, כל מקום נתן את האור שהיה צריך להאיר, את הדברים הרוחניים שהיו בו. ומבאר הכלי יקר, לשון חורבן מורה על הזמן שהחומר קיים אך נחרב, שיצא גם הרוחניות סילוק על נוסף כי מזו, ולשון שריפה קשה והודו, הדרו כל ממנו שריפת החומר. וכמו"כ גבי צדיקים, כשמזכירים לשון מיתה מדברים על החומר שהגוף מת אבל הנשמה אינה מתה, ולשון סילוק הוא על הנשמה. מיתת הצדיקים, אלקינו בית כשריפת ודאי שהדבר שקול הצדיק גוף על החומר על כשמדברים רוח על הצדיקים, של סילוקן על כשמדברים אבל ביהמ"ק, של החומר שריפת בני אדם המסתלק ועולה למעלה דבר זה מתיחס לחורבן בית המקדש על היציאה נאמר שהנזק המגיע לעולם בסילוק נשמת הצדיק, בסילוק וע"ז הרוחנית משם, האור בסילוק לעולם המגיע מהנזק יותר גדול הוא הצדיק, של המשפיע האור

הרוחני של ביהמ"ק.וכפי שהרגשתי אצל מרן זצוק"ל יש פה נקודה נוספת הנוגעת לענין המוזכר. הבית את מכנים ובמדרש אלקינו", "בית בלשון הבית את מכנים בגמרא חז"ל בלשון "בית המקדש", והוא משום שבביהמ"ק היו בו ב' בחינות, החלק שביהמ"ק יצר את האהבה של ישראל עם הקב"ה, גוללים את הפרוכת ורואים את הכרובים מעורים זב"ז וראו חיבתם לפני המקום, והוא ציור מסויים שחז"ל ציירו את ההקרנה שביהמ"ק הקרין את החלק של האהבה של ישראל עם הקב"ה. והיה בביהמ"ק את החלק של היראה, "מורא מקדש" החלק של היראה, כל ההלכות הנוגעות למורא מקדש זה מצד החלק היראה שיש בביהמ"ק, וכשחז"ל מזכירים את ביהמ"ק בלשון כי קודש הוא אור החכמה שזה החלק של "ביהמ"ק" הכונה היא לחלק האהבה, וכנאמר יחד, אבינו שילב את שני החלקים יעקב יוצר אהבה. אהבה, שביהמ"ק בחלום של הסולם, שאמר יעקב "אכן יש ד' במקום הזה" ד' נכתב בלשון 'הוי"ה ב"ה', וזה החלק של אהבה, ונאמר "והנה ד' נצב עליו" נכתב ד' בלשון 'הוי"ה ב"ה', ולפי שהקב"ה הראה לו את החלק של אהבה של ביהמ"ק. עוד אמר יעקב אבינו "מה נורא המקום הזה", "נורא" מלשון יראה, שראה מלאכי אלקים עולים ויורדים, אין זה כי אם בית אלוקים... "אלוקים" לשון יראה. ואמר "והיה ד' לי לאלוקים"

לשון יראה, והוא חלק היראה שבביהמ"ק. יעקב אבינו שילב יחד את החלק של אהבה ואת החלק של היראה.

צדיקים גדולי ישראל, יש שיש להם את הנקודה של ביהמ"ק בחלק של היראה, את החלק של המורא, ויש שיש להם את החלק של אהבה, שיוצאים לכלל ישראל ומראים את הנקודה של אהבה להקב"ה. וזה מה שחז"ל אומרים ששקולה מיתת הצדיקים כשריפת בית אלוקינו, "בית אלוקים" מורה על החלק של היראה, ובזה של סילוקן ואילו אלוקינו. בית כשריפת היראה בחלק הצדיקים מיתת שקולה וגדול אהבה, של החלק על מורה ביהמ"ק ביהמ"ק, מחורבן הוא גדול הצדיקם סילוקן של צדיקים, סילוק החלק של אהבה, סילוק הוא מיתת נשיקה, זה לא מיתת להקב"ה, ואביהו שהתבטלו בנדב וכמו אהבה, חלק סילוק סילוק, אלא צדיקים ובזה גדול סילוקן של הצדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק. מי ששמע ומי שראה את התדבקות צדיקים, "סילוקן" של גדר בזה מבין שהיה זצוק"ל מרן הפטירה של בחלק של אהבה עם הרבונו של עולם, וסילוק של צדיק כזה יותר גודל הוא מחורבן ביהמ"ק. וכ"ש שכאן מדברים מנהיג וגדול הדור שהיה בן ב' החלקים יחד, החלק של היראה, והחלק של אהבה. החלק של אהבה שהיה בו מצד התורה, "ואהבת את ד' אלוקיך" אמרו חז"ל בספרי, איני יודע במה אוהבהו, ואומרים בלימוד התורה. לימוד תורה בלא הפסק יומם ולילה זה החלק של אהבה, והחלק הזה הקרין לכלל ישראל אהבה. והחלק של היראה שדברים שהיו צריכים להאמר נאמרו בלי מורא ובלי פחד, ונאמרו באמת הצרופה. ואת זה אבדנו, את הבנין של יעקב אבינו שבנה

את החלק של היראה והחלק של אהבה יחד.על החלק רק ואינו מסתכל כלום, דורש לעצמו לא פירש כשאדם "אהבה", הרוחני. וכפי שסב מרן רבינו הקדוש בעל הלשם כותב בספרו שהוא מצאצאי רבינו האריז"ל, ולנו אין שייכות לדברים אלו, רק כידוע רבינו האריז"ל היסוד שלו בכל השפע את מורידים ואיך למעלה, בונים אנחנו איך אהבה, על בנוי הכל ספריו למטה, והכל הוא מהחלק של "אהבה". אצל מו"ר מרן זצוק"ל ראינו את המושג "אהבה" גם בראיה השטחית שלנו. שואלים את השאלות הפשוטות ביותר ומקבלים תשובה כמו שקיבל ת"ח ששאל בחמורות בלא הערה, ובלא תמיהה על השאלה, ובאותו יחס ואותו סבר פנים יפות לשואל בחמורות. זה המושג של "אהבה", ואהבה לישראל באופן זה יכול להיות רק במי שאין בו את החלק של החומר. הרבה פעמים נוכחתי בזמן שהגיעו לבבות שבורים, אמנם הוא לא האריך אבל במה שאמר יצאו

הם בשמחה, וזה אפשרי רק כשיש את החלק של "אהבה".

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב16

קירבת ד' לאחר חורבן הבית[ואילו בנדחה כשחל נולד משיח, איתא במדרש איכה שביום תשעה באב בשבת נולד בראשון בזמן שנוהגים תשעה באב, עכ"פ ביום תשעה באב נולד של ביום וזעם, עברה של ביום שכזה, קשה ביום השאלה, נשאלת משיח], דינים, נולד מי שיושיע את ישראל, והמהר"ל בנצח ישראל מסביר, שכל דבר צריך להיות כלה ואז מגיע האור, כ"ה בצומח, בצומך, ובחי, רק כשהדבר כלה זה אין תשובה לשאלתינו, המהר"ל מדבר ועדיין בביאור נבנה. זה הוא מכח הוא הכליון שאדרבא אומר הוא ובזה להבנות, יכול הכלה אם הנקודה על הסיבה לבנין, אבל עדיין לא מוסבר למה דוקא ביום תשעה באב נולד המשיח. במגילת הפסוק על אומרים חז"ל מרן, של פטירתו מענין לבאר והתעוררתי לקתה בכפלים, חטאו היתה", לנידה כן על ירושלים חטאה "חטא איכה, בכפלים, נחמתה בכפלים, ומהו המושג בכלפיים, אמנם חטאו בחטאים חמורים אבל מה הוא הכפליים, והמובן הוא עפ"י המבואר בספרים, שיש עני ויש אביון, יש עני ואביון בממון, "עני" נקרא בזמן שעדיין מתבייש הוא לבקש מאחרים, מרגיש שהוא עני ומתבייש, ואילו אביון הוא כשהוא כבר במצב שאינו מתבייש לבקש. וכך הוא גם ברוחניות, שאין עני אלא בדעת, יש עני ויש אביון, עני הוא מי שח"ו החומר המידות הלא טובות והיצר הרע פוגעים בו וקשה לו להתגבר עליהם, אבל עדיין הוא בגדר עני, אבל יש שח"ו רח"ל הולכים אחרי היצה"ר, הם כבר מתאוים ליצה"ר ולא מרגישים היכן הם נמצאים, והוא הנקרא אביון. על הכונה "עני" ממנו", מחזק עני "מציל נשמת" "בתפילת שאומרים וכמו אז בו שולט יצה"ר אין ועדיין מתבייש עדיין שהוא ובזמן ברוחניות, העני הקב"ה מצילו מיצה"ר שיתגבר האדם עליו, ואילו האביון עליו אומר "מגוזלו" לא רק שהיצה"ר מתגבר עליו, אלא שגוזל אותו, ומשועבד הוא ליצה"ר. וזה בכפליים, שיש חטא שהיצה"ר מתגבר ירושלים" חטאו "חטא חטאה הביאור

עליו, ויש חטא שכבר לא מרגישים שיש יצה"ר, וזהו החטא בכפליים.אתם השוכן ד' "אני אומרת התורה הכפליים, ומהו בכפליים, לקו ולכן שוכן הקב"ה מקום של רצונו עושים אינם שח"ו בזמן גם טומאתם", בתוך היתה עולם של הרבונו עם ישראל של ההתקשרות המשכן זמן קודם אתם. ע"י הנשיאות חן של ישראל לריבונו של עולם, ואז הריבונו של עולם התקרב אליהם. ומעין דוגמת מה דאיתא ברבמב"ם דקודם מתן תורה לא היו צריכים למעשה קידושין לישא אשה אלא די היה ברצה הוא ורצתה היא, בנשיאת חן בלבד. וע"כ רומז הנביא בקרא "נשא חן במדבר", שקודם שהיה המשכן כשהיו

במדבר ההתקשרות היתה ע"י נשיאות חן. אלא שנשיאות חן הוא דבר ארעי, הוא קיים רק בזמן שאיכא נשיאות חן, ולכן ניתן אח"כ המשכן ובתי המקדשות שהוא התקשרות קבועה. לקתה בכפלים הכונה היא, שכל עוד שכלל ישראל ח"ו אינם עושים רצונו של מקום אבל עדיין הם במצב שמרגישים את היצה"ר שבא להכשילם ועדיין יצה"ר אינו שולט עליהם, אז הקב"ה שוכן אתם בתוך טומאתם, אמנם הכרובים פונים לצד אחר, מ"מ יש עדיין להקב"ה יחוד אתם את מרגישים שלא במצב נמצאים ח"ו אם אבל פנים, מול פנים שאינו אלא היצה"ר, נהפכים לאביונים, והוא יוצר את חורבן ביהמ"ק, את הניתוק מהקב"ה. ומהו הנחמה בכלפים, ההתקשרות של עם ישראל עם הקב"ה בחורבן הבית ע"י הנשיאות חן, אלא שהוא דבר ארעי וכמבואר, וההתקשרות הקבועה ע"י המשכן יציב שהוא השלישי ביהמ"ק בבנין הנחמה תבוא זה ואחרי המקדשות. ובתי וקבוע, והוא בית מקדשנו של יעקב אבינו, יעקב זה "עקב", "עקבי" דבר קבוע.עתה שנמצאים אנחנו אחרי חורבנות של הבית הראשון והשני ולפני בנין ביהמ"ק השלישי שיבנה במהרה בימינו, אנחנו נמצאים כמצב שקודם המשכן, שההתקרבות לד' היה ע"י רצה היא, וכשיש התקרבות של שיראל להקב"ה יש ראו שבורים, היו ישראל כלל באב בתשעה לישראל. הקב"ה של התקרבות את החורבן של ביהמ"ק, ראו את מה שיצר המצב של "אביון", והביא זמן זה חן בעיני הקב"ה, נשיאות והתעלו למצב של היא, התעלות למצב של רצתה

והוא הזמן שמתאים ללידתו של המשיח. ד' רצון לעשות רק זצוק"ל, במרן ראינו "רצון" של הזאת הנקודה את ופרט, פרט בכל ומעשה, מעשה ובכל ופסיעה, פסיעה בכל ורגע, רגע כל יכלו לאמוד את הסיבה, והיה זה מהנקודה של רצה היא, ובהתחברות לרבונו יותר מבנין גבוהה והראיה שמכח זה נולד וזה כביכול בחינה עוד של עולם. משיח בתשעה באב, והוא הנקודה של יחוד עם הרבונו של עולם. ואת זה ראו ובעצות בדיבור, גם הענינים, ובשאר בתורה, בתפילה, החלקים, בכל כולם וכדו', הכל נבע מכח היחוד, מכח ה"רצתה היא" שהוא כנסת ישראל בכללות ובפרטות, ובזה נאמר גדול סילוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק, כי היחוד מביהמ"ק, גבוהה יותר זו שהיא היא" שבבחינה "רצתה הזו של וההתקרבות

וזה נסתלק בעו"ה. זוכר אני שלפני שלשים וחמש שנים, כשהיינו מדברים בלימוד, כשהיה הוא לבדו ועדיין היה הולך ביחידות לביתו, שהכל היה מדוד, וכשהגיע לפתח הבית אמר "עד כאן" עכשיו זה הזמן של הלימוד שלי, איך שניצל כל רגע ורגע, זה

רצה היא ורצה הוא, זה מוכיח על ההתקשרות והקירבה להקב"ה.

17

מעביר על מדותיומוכרחים להזכיר את הידוע, שהלידה של מרן זצוקללה"ה היה אחרי הרבה ומסופר שהדרך אז היה שהכביסה המכובסת נתלתה נפקדה, שנים שאמו לא היתה אחת וכל החצר, בני לכל משותפים שהיו בחצר הפרוסים בחבלים הכביסה את מרן של אמו שתלתה שלאחר וקרה הכביסה. את בתורה תולה הכביסה חוטי את השכנה פתחה שלה, התור לפי לא שהוא חשבה והשכנה היה לא אז הבגדים וכיבוד והתלכלכו, לארץ נפלו המכובסים הבגדים וכל רב, ובקושי בידים נערך היה הכיבוס כל אלא למכונה שמכניסים היום כמו ועל אף כל זאת אמו לא הגיבה על הדבר, שתקה לא אמרה דבר ולא פגעה בה תפקד, היא עכשיו אמר זצוק"ל הלשם בעל רבינו אביה ע"כ וכששמע כלל, על מעביר מכח היתה הלידה כל זצוק"ל, במרן בבן, נפקדה לשנה הוה וכך כל ממנו מעבירים מדותיו על המעביר כל ע"א] [יז ר"ה בגמ' ועיין מדותיו. פשעיו, ומפרש רש"י, שאינו מזדקק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מדותיו והולך לו, ורבינו יונה בשערי תשובה שער א' אות כח מפרש שמעבירים ממנו מדותיו על שהמעביר אלא אותו, מעניש אינו שהקב"ה הפי' אין פשעיו כל ארבע הצריכים אלו שגם יעקב בקהלת וכתב עוונותיו. כל על לכפר יזכה והוא מדותיו. על מעביר לכפרתם מועיל ד' חילול לענין ואף כפרה חלוקי משום דבזה הוכחה של דביקותו בהקב"ה, וכגדר תשובה מאהבה שמכפרת על זצוק"ל דביקותו בתורה ומרן כולהו כמבואר בחרדים פס"ה משמי' דהרמ"ה,

הי' הדביקות המושלמת ומכאן שלימותו במדה זאת.את הרגשנו זצ"ל, רבינו של מדותיו על מעביר על כשהתבוננתי וביותר [פ"ז ה"ח] הנוקם הנקודה שבמעביר על מדותיו, שכותב הרמב"ם בהל' דעות מחברו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום, ואע"פ שאינו לוקה דעה רעה היא עד מאד, וממשיך ואומר הרמב"ם ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כדברי העולם. ומסביר הרמב"ם שלא כדרכו "שהוא משום שהכל אצל המבינים הבל והבאי ואינו כדאי לנקום עליהם", אלא כשיבוא ימחול לו בלב שלם ולא יגמול לו על אשר גמלו. היום מצוי שעל כל דבר מיד יש שנאה ונטירה אחד על חבירו, אמנם אצלו ראינו בהרבה פעמים כשדברנו על הרבה ענינים שהיה והבאי, הבל דברי זה המבינים שאצל הרמב"ם כדברי והוא בזה, ונקי טהור להרגיש שהכל נחשב לדברי הבל והבאי, ומה"ט כותב הרמב"ם בהמשך, "וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה", הרמב"ם מלמד לנו חכמת חיים שהעולם לא יכול להתקיים אם יקפיד אחד על זולתו, אם יטור לחבירו על מה שעשה לו, או ע"מ שלא עשה לו. שמתי לב שאצלו כשאמרו לו כל החשבונות של נקימה ונטירה היה נקרא

חשבונות קטנונים, הנובעים מצמצום הדעת.ומה ששמענו ממנו, החלק הזה של מעביר על מדותיו, מה שראינו אצלו כשראיתי את הרמב"ם באגרת המוסר ראיתי אצלו הכל בחוש, וכתב הרמב"ם בקשתכם כי האמיתי, והנצחון הישרה הגבורה היא כי בסבלנות "התפארו הנקמה שמא לא תשיגוה ותחילו לבבכם בתוחלת ממושכה, ושמא תוסיפו על בושתכם, ומוסיף הרמב"ם ודעו אשר תמצא אתכם מזה שנאה, לב נוקם, בלבול השכל, תרוד השינה, בלבול פעולה, גילוי מומים, קינאה, חרב, וחרדה, כלומר שהרמב"ם מה וזה הנפש, חולי שהוא אלא הרעות, המידות מצד דוקא שלא אומר שעשרה דברים שהוא פועל זה רעת הנפש, וא"כ מי ירצה ליפול ברעה. כוחות להתאפק, לו שאומרים לאדם הוא קשה נסיון קשה, נסיון שזה ברור ואדרבא כגמולו, לחבירו להשיב אותו מסית כשהיצר מאדם נדרש עצומים

כרוב הקושי כך רוב הטובה של המידה הזאת.

צדיק יסוד עולםדמים ושפיכות עריות גילוי ע"ז על הקב"ה ויתר אומרים, איכה במדרש ולא ויתר כשהגיעו לדרגה שמאסו בתורה, כל עוד שהיה לנו את התורה, שע"י ישראל יש את כנסת ישראל עם הרבונו של עולם, יש התקשרות של התורה כביכול בת זוגו של הקב"ה, ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה", הקב"ה מכסה על הפשעים, אבל כשאין את התורה, כשאין לנו את החלק של "על כל פשעים וע"ז עצמינו, על ולעבוד להתחזק אנחנו צריכים וכמה כמה אהבה" תכסה "קול מר ארימה אריד בשיחי ואהימה" הוא על הס"ת שנשרף, כמבואר ביומא [לח ע"ב] ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אפי' בשביל צדיק אחד העולם מתקיים וזה היסודות. את לבנות צריכים בפטירתו וא"כ עולם", יסוד "צדיק שנאמר הסיבה שבפטירתו של אברהם אבינו אומרת הגמ' בב"ב שאמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו אוי לה לספינה שאבד קברניטה. אבדנו קברניט שמארץ ישראל ומכל קצוי תבל, באו לדרוש את ד', לשמוע דבר ד', לשמוע ההוראה בכל דבר, וכל קהילות הקודש בכל אתר ואתר לאור פסקיו הלכו, וכמו שהגמ' בב"ב [טז] אומרת מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שהיה מסתכל בה היה מתרפא מיד, ומבאר הרשב"א שהמרגלית הטובה היתה החכמה של אברהם, וזה המרגלית הטובה שהיה לנו, שכל מי שבא לשאול, הן בהלכה,

הן בעצה, הן בשאר ענינים מיד היה מתרפא.

עוז ותעצומות לעםחז"ל בזבחים [קטו ע"ב] דורשים הפסוק "נורא אלקים ממקדשיך" - אל תקרי הפסוק המשך הצדיקים, אלו ממקודשיך והכונה ממקודשיך, אלא "ממקדשיך" "א' ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם", כשהקב"ה לוקח מאתנו את השלמים בקירבה שלמים ביראה, שלמים במדות, שלמים בתורה, שלמים שבישראל, להקב"ה. הרי ראינו את התפילה איך שהתפלל, כשהיתי אצלו שבוע קודם שנכנס מילה התפילה כל מילה, כל שמענו מעריב, תפילת בביתו והתפללתי לביה"ח וזה מראה תפילה, היתה התפילה גדולה, הכי בחולשה היה וזה כשהוא במילה, תפילה", "ואני זה לתפילה, חיבור הוא זה ברגע, מתהוה לא זה נמצאים, היכן לזוז, יכול שבקושי גדולה הכי בחולשה שהוא אף ולכן האדם, של המהות בו היו צריכים לקחת אותו ולסייע לו, אבל התפילה היתה תפילה. וזה "נורא אלקים ממקדשיך", בחינת דין וגבורה אבל הקב"ה מבטיח שאחרי שלוקח את מקודשיך, מגיע "עוז ותעצומות לעם", וזה יקרה אם יתבוננו, וע"י ההתבוננות אפשר לקחת משהו מעבודת המידות, לקחת משהו ממעביר על מדותיו. וכמו שהחפץ חיים אמר לבני הישיבה, שצריכים ללמוד מנפוליון קיסר צרפת, שאמר פעם לחיילים שלו, השאיפות שלכם צריכה להיות נפוליון, השאיפות שלכם צריכה להיות קיסר, מי שאין לו שאיפות להיות קיסר גם חייל פשוט לא יוכל להיות. וכך בבני הישיבות, צריכים לראות דרכן של גדול הדור, להתחזק ולראות לאיזה פסגות אפשר להגיע, ברור שאין ביכולתינו להגיע לשלימות שכזו, אבל עכ"פ לקבל על עצמינו מעט,

כפי שהיה דרך התלמידים לרבותיהם מאז. כמו שכתב באריכות ביערות דבש.על הכבוד כסא לפני שיתפלל החיים, בצרור צרורה נפשו רצון שתהיה יהי עם ישראל שיתפלל על עמלי התורה, שהיה בראש מעיניו ודאגתו לעמלי התורה, בגילוי די לצרותינו יאמר והקב"ה התורה. עמלי על הנושאים בכל שדיבר כפי קרא "ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דיבר", ונזכה לבנין בית בחירה

במהרה בימינו אמן.

(נאמר בבית המדרש 'אהל תמר' בני ברק, ליל תשעה באב תשע"ב, נכתב

ונערך כפי הבנת הכותב)

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב18

בית כשריפת צדיקים מיתת "שקולה י"ח:) השנה (ראש בחז"ל כתוב אלוקינו". אנחנו עומדים בתקופת האבלות על שריפת בית אלוקינו, ונשרפה לנו

עוד שריפה...ירמיהו הנביא כשמדבר על החורבן אומר: "בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים". יש כמה דרגות בהספד, הדרגה הראשונה זה "חגרי שק", כשאדם מרגיש באבלות גדולה הוא לובש שק, או קורע קריעה. הדרגה השניה זה "התפלשי באפר", לשבת על הרצפה, הגוף עצמו מושפל, הוא אדם כמו לך", עשי יחיד "אבל זה ביותר הגבוהה והדרגה האפר. את מרגיש

שמאבד את הבן יחיד שלו, הוא מרגיש שהכל נגמר, מספד תמרורים.זה אומר ירמיהו הנביא על שריפת בית אלוקינו, ואנחנו מרגישים אותו הדבר עכשיו בסילוקו של צדיק, אבל יחיד עשי לך, יחיד בדורו ממש, אמנם בחיי חיותו זכינו להתקרב אל רבינו זי"ע, ראינו כזה גדול, כזה מלאך, אבל כשהוא איננו זה

הפסד עצום, הפסדנו ואיבדנו את היחיד בדורו ואף בדורות שלפנינו. חז"ל אומרים (שבת קי"ב:) אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אך לא דורות כמה על הכוונה ולכאורה ראשונים, הכוונה מה בגמרא ומפורש מוזכר אנו לפנינו אחד בדור אפילו וכאן מלאכים. הם "ראשונים", הם שלפנינו,

מרגישים שהם מלאכים, שהם סוג אחר לגמרי, ועתה איבדנו את זה.כבר הרופאים מאוד, מסוכן במצב רבינו היה לפני תשע שנים כבר באמת עזר אז, רבים שהיה סיכויים, אבל הכח של תפילת ואמרו שאין שום התיאשו

באופן נפלא, וזכינו לעוד תשע שנים לאורו הגדול של רבינו זי"ע.הגדול מהניתוח שהחלים בזמן החולים, בבית אז אצלו כשביקרתי זכורני

והוא יושב על יד הסטנדר ולומד...

פעם ועוד ממש, וקריטי מסוכן היה המצב כן גם שנה, לחצי קרוב לפני כולנו התפללנו וזכינו לעוד חצי שנה, נוראות, כולו תפילות היה בכל העולם והתפללנו, אבל כנראה כשהגיעה התקופה של שריפת בית אלוקינו, נתקיים בנו

הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים"... הפעם לא זכינו, נשארנו יתומים.דלויי", דהספידא "אגרא ו:) (ברכות חז"ל אמרו הספד, של היסוד באמת נקח העיקר שאנחנו אלא היה, זי"ע מה שרבינו רק לשמוע לא צריכים אנחנו

לעצמנו ונתעלה מזה, נלמד מדרכיו. ברעננות אלא סתם התמדה ולא העצומה שלו, זה ההתמדה היסודות יסוד

עצומה כמו בחור ישיבה, אפילו בזקנה מופלגת למד כמו בחור צעיר.על יהושע כתוב (שמות ל"ג י"א) "נער לא ימיש מתוך האהל". וצריך ביאור יותר מארבעים שנה. שהקב"ה מכנה את יהושע נער, למרות שבגילו היה כבר ימיש מתוך האהל, כנער והתמדה, לא לימודו היתה בכזה חשק צורת כי אלא

צעיר, ולכן כינהו הקב"ה נער.ורש"י שם מביא ממדרש רבה דהקב"ה אמר למשה רבינו שיקח את יהושע למנהיג ישראל בגלל שלא ימוש מתוך האהל, כי הוא נשאר נער, אדם כזה הוא

שראוי להיות מנהיג הדור.זכינו להיכנס לרבינו זי"ע פעמים רבות ביחד עם חברי הבד"ץ של שארית להמתין בלי אתר, על הכל ופסק חלקי שו"ע ד' בכל ושאלנו שאלות ישראל, בדייקנות והכל ממש, בקופסא מונח אצלו היה הכל וכדו', ספרים ולפתוח

ובקיצור, ובבהירות נוראה.עוד ראינו אצלו, שהקפיד לענות רק אחרי שבירר את השאלה לפרטי פרטים. פעם קיבלתי שיחת טלפון מראש ישיבת ליקווד הגאון הגדול רבי מלכיאל קוטלר

הגאון רבי אליעזר הלוי דינר שליט"אחבר הבד"ץ "שארית ישראל"

אבל יחיד עשי לך

* כידוע דלתו של רבינו מרן זיע"א הייתה פתוחה לכל שואל, אולם להארת פנים ולתשומת לב מיוחדת זכו יבלח"א חברי זיע"א מרן רבינו התמסר אליהם ישראל, 'שארית בד"ץ מעט אנו מקבלים שלפנינו בדברים ומאודו* נפשו בכל מתחושותיו של חבר הבד"ץ הגאון רבי אליעזר דינר שליט"א

אודות אותו יחס מופלא ' *

מארון כשהוציאוהו תורה ספר שנפל נורא, מעשה שם שאירע אחר שליט"א, צריכים והאברכים הבחורים האם והסתפקו הישיבה, בני כל עיני מול הקודש לצום, וביקש ממני לשאול את רבינו פוסק הדור זי"ע, התקשרתי לבית רבינו מרן זצוק"ל וענתה הרבנית אויערבאך ע"ה, ביקשתי להעביר את השאלה בדחיפות, אחרי כמה דקות חזרו אלי שרבינו רוצה לדבר איתי בטלפון ולשמוע ממני את כל

הפרטים, לא מספיק איך ששמע מהבת, צריך לדעת את הפרטים בדיוק.

מסופר בגמ' (מנחות צ"ט:) שאחד מקרוביו של ר' ישמעאל, שאל אותו האם שיכול לו ענה אחרות, חכמות ללמוד יכול כולה התורה כל למד שכבר אחר ללמוד אם ימצא זמן שהוא לא יום ולא לילה, אבל בזמן שהוא או יום או לילה

הרי כתיב "והגית בו יומם ולילה", רק תורה.אחי הגאון רבי אהרן דוד שליט"א ראב"ד לונדון, הגיע לפני עשרות שנים לארה"ק לכמה חודשים כדי לעשות שימוש אצל רבינו זצוק"ל, לפני שטס חזרה לו שאלות דחופות, יוכל להתקשר לרבינו כשיהיו ביקש מרבינו האם ללונדון רבינו התחיל בבית, הטלפון מספר מה שליט"א הגאון אחי ושאל והסכים, להתאמץ ולהיזכר, ונזכר בשתי הספרות הראשונות, ולבסוף אמר לו אני לא זוכר

את ההמשך, תשאל את הרבנית!

נורא נוראות! את כל התורה כולה הוא זוכר לפרטי פרטים ואת המספר טלפון שלו הוא לא זוכר! כנראה שזה כמו חכמות אחרות, ולזה צריך זמן של לא יום

ולא לילה...."כי הם חיינו ואורך ימינו", איך זוכים לאריכות ימים? על ידי כי "ובהם נהגה יומם ולילה", אם כל הזמן לומדים אז זוכים לאריכות ימים, כך גם מצינו בגמרא (מגילה כ"ז.) ששאלו את ר' פרידא "במה הארכת ימים" וענה "מימי לא קדמני

אדם לבית המדרש". חמץ, בדיקת בליל זצוק"ל לונדון ראב"ד אאמו"ר נפטר שנים חמש לפני והיתה שאלה גדולה האם להעלותו לארץ ישראל, היה זה בשעה אחד בלילה - לפי שעון ארץ ישראל, התקשרתי לבית רבינו זצוק"ל והנכד אמר שכעת הוא ישן וכשיקום בשתים וחצי ישאלוהו מיד, התקשרתי בשתים וחצי ואמרו שהיום הוא התעורר מוקדם בשעה שתים ועשרה והם לא שמו לב, וכעת הוא כבר באמצע ואז מהגמרא ראשו את שירים ויחכו באמצע, להפריע יכולים ואינם ללמוד,

ישאלוהו.וחצי הוא הרים את הראש מהגמרא, כאשר קם להוציא ספר בשעה ארבע

מארון הספרים, ורק אז יכלו לשואלו, נורא נוראות!ביום הכפורים הקודם בשנת תשע"א, היתה שאלה האם רבינו יצום או לא, ולבסוף צם והיה מחובר לאינפוזיה, כדי שיקבל נוזלים דרך הוורידים ובמוצאי יו"כ היה מאוד שמח שהצליח לצום לגמרי, ואכל סעודה בשרית, כמנהגו בכל אליו ניגש ואז יותר משש שעות כך התיישב ללמוד. עברו ואחר יו"כ, מוצאי הנכד עם כוס קפה, כשראה רבינו זי"ע את הקפה עם החלב, תמה באזני הנכד הרי אני בשרי..., אמר לו הנכד השעה כבר שתים בלילה ועברו יותר משש שעות, כששמע זאת רבינו זי"ע אמר אם כך כבר הגיע הזמן שצריך להתחיל ללמוד, זה

לא זמן לישון עכשיו, והתיישב ללמוד עד אור הבוקר.בגמ' חגיגה (ט':) כתוב שההבדל בין עובד אלקים לאשר לא עבדו הוא "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת". וצריך ביאור, וכי הלומד מאה פעמים הוא לא עובד ד'? אלא הביאור כי אדם שלומד מאה פעמים הפשט לו שום אין לאדון, "עבד" מהותו שכולו משועבד ומעצורים, גבולות לו שיש

מוגבלויות ומעצורים, מאה ואחת זה הפשט שאין לו גבולות, עובד ד'.כך גם אצל משה רבינו התואר הוא "כי עבד נאמן קראת לו", שזהו התואר

הגדול ביותר שאפשר להגיד על בן אדם.

ושאל אחי הגאון שליט"א מה מספר הטלפון בבית,

התחיל רבינו להתאמץ ולהיזכר, ונזכר בשתי הספרות הראשונות,

ולבסוף אמר לו אינני זוכר את ההמשך,

תשאל את הרבנית!

>>> (המשך בעמוד 43)

19

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב20

רבנו מרן זיע"א סיפר לי פעם, שבצעירותו הגיעה השמועה ויצא קול בירושלים, שהאור שמח נפטר. אבל זה לא היה נכון, אז לא היתה תקשורת ולא ידעו, והאבל היה גדול, וקיימו יעקב', ב'ישועות שערים בבמאה הספד זצ"ל קלצקין אליהו רבי מלובלין והגאון זצוק"ל הרב רבנו לי וסח אותו שם, הספיד שהשתתף בהספד, והגאון מלובלין פתח את הספדו ואמר: לעולם ההספד הכי טוב היה, אם הייתי מציע לפניכם מערכה של האור שמח, זה זאת, הפסדנו ועכשיו מה שהיה שרואים ההספד הכי נכון, אולם כיון שאיננו מבינים דברי האור שמח לאשורם, לכן נאמר הספד רגיל. כך פתח את הספדו, כפי ששמעתי מפי מרן הרב זצוק"ל. וכך גם אנו אומרים, לומר היה, טוב הכי ההספד זי"ע, מרן על הספד כוחו עוצם את כנגדנו מעמידים היינו אם הנורא בתורה, אבל זה אי אפשר רק אם היינו מכירים אותו טוב, אולם הוא היה צנוע, היה מכוסה כל ימיו, כמעט ולא דיבר עם אנשים, ולראות את התשובות שלו בהלכה, שזה מעט מזעיר מכל מה שהוא הכיל במוחו ובשכלו, וזה מה שחסר לנו, אבל אין לנו את היכולת ולכן מוכרחים לדבר כמו הספד רגיל. לכך, זצוק"ל הרב מרן רבנו את עצמו אותו וגם הי' שהוא שאמרנו וכמו להספיד, נוכל לא

'נעלם', אבל נתעכב על מה שהפסדנו.

בשמואל א' כתוב, כשלחמו ישראל בפלישתים, מבני אלפים משלושים יותר במלחמה נהרגו במערכה, נפלו ופנחס חפני עלי בני וגם ישראל, מהמלחמה הפליטים וא' האלוקים, ארון ונלקח מהומה ונהייתה שהיה, מה וסיפר לעיר הגיע גדולה בעיר, ועלי הכהן שהיה קרוב לגיל המאה, ליבו היה "כי כסא על ישב ושמונה, תשעים בן כי בניו על חרד ולא האלקים", ארון על חרד הגדולה המהומה מה על ושאל הארון, על אם כשמוע ויהי שקרה, מה לו המגיד ויאמר בעיר, עלי שנפלו ישראל לפני הפלישתים, וכן כששמע שהייתה מגפה גדולה בעם, נשאר חי, גם כששמע ששני בניו חפני ופינחס מתו נשאר חי, אך כששמע ארון את "כהזכירו - האלוקים ארון נלקח כי וגם וימות". ויפול מעל הכסא אחרונית האלוקים המשבר, על יושבת שהייתה פינחס אשת כלתו חמיה מת וכי נפלו וגיסה שבעלה כששמעה למות, וקרבה חלתה האלוקים, ארון נלקח וכי ותקרא בן, לך נולד שהנה לנחמה רעותיה ורצו גלה כבוד מישראל על כי "אי כבוד על את שמו ארון האלוקים ועל חמיה ועל אישה", ושוב חזרה ואמרה "ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון ישראל, בכלל ההרגשה שהיה מה זה האלוקים". לכל עם יש כבוד, אפילו רב גדול או איזה מעמד, אישה מתו הכהן עלי נלקח שייך, לא כבוד בלי ומשפחתה, אבל 'גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון

האלוקים'!!!

הגאון רבי מאיר הייזלר שליט"אראש ישיבת עמק התלמוד

ארון ארון ברית דברית ד''

מרן אצל כשהיה אחת, פעם זכורני ראש הישיבה רבינו הגדול זיע"א לביקור אחד מגדולי האדמורי"ם זצוק"ל, היה שם ויכוח אם המילים 'אמר אביי' 'אמר רבא', שלא, או התורה לימוד בכלל גם הם והאדמו"ר זצ"ל שהיה שם אמר, ש'אמר אביי' לבד זה לא נחשב תורה, אבל רבינו שפשוט לו אמר זיע"א רה"י מרן הגדול הם הם רבא' 'אמר אביי' ה'אמר שגם רבינו את ששמע מי רבותי, תורה. גופי ואומר וחוזר אומר זצוק"ל, הגרי"ש מרן 'אמר אביי', בכזה מתיקות שנמסכה בכל העצמות, בכזה חשק והתלהבות, לא היו יכולים להיות לו ספיקות, מיד הבין שזה

חלק מהתורה עצמה...

21

מאורעות על יומן כעין שכתב מבונא, אפרים מרבנו בספר גם מצינו וכן לכפר ומכפר לעיר מעיר הרשעים שהלכו איך שהיה, מה כל ממסעי-הצלב והרסו ושרפו וחנקו, ונקבצו העם הנשאר בכל בתי הכנסת ואמרו 'אב הרחמים' שקודם מוסף של שבת, והפילו גורלות על כולם ואחד היה שוחט את כולם, וגם הילדים שחטו, שלא יפלו ביד הרשעים הצמאים לדם ויכפום להמיר דתם, וכך היה בכל בית הכנסת בכל אירופה. וכתב רבינו אפרים בא' הפרקים, היום ביום פלוני, היה כמו תשעה באב ותאניה ואניה בישראל, ונשברו ליבות כל ישראל, כי באותו היום תפסו את רבינו תם! וכל הקורא אינו מבין האם עד עכשיו היה הכל שפיר, והרי הרגו בכל מקום ללא הרף אלפי רבבות מישראל, אבל הפשט הוא שכל זמן שרבנו תם עדיין בחיים זה עוד לא 'תשעה באב', אבל משתפסו את רבנו תם אז תאניה ואניה, והוסיף אחר כך רבינו אפרים, שאחר הרבה השתדלות פדו את רבינו תם בדמים, ואז נהיה יו"ט לישראל! השחיטות וההריגות המשיכו, כי לישראל, טוב יום זה זאת ובכל המשיך, גם לקצה מקצה הקהילות חורבן הצילו את גדול הדור. גם כאן אנו רואים מה היה הנשמה בכלל ישראל, רבינו

תם, ארון האלוקים.

זכורני כשהייתי ילד, ועשו הספד על החזון איש בישיבת מאה שערים, הגה"צ הרם ד', אמר "כה - אלו במילים ההספד את התחיל זצ"ל שבדרון שלום ר' העטרה והסר המצנפת", וזכורני שממש כל העם געה בבכיה, ונפלו לארץ, הוא כבר לא המשיך, ובזה נסתיים ההספד. רבותיי מה קרה לנו! גלה כבוד מישראל! הרם העטרה והסר המצנפת!! אין לנו את העטרה, אין לנו את המצנפת, מה צריך

להמשיך עוד, "גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלוקים"!!!

וייחדו לעיר, חוץ בשדה היה אליעזר רבי של מדרשו שבית במדרש, יש רבי של האבן ולקח שם, טרפון רבי נכנס אחת פעם לימד, ושם אבן שם לו אליעזר, ונישקה ואמר, האבן הזאת דומה להר סיני, ומי שישב עליה דומה לארון ומהו סרק. וללא כחל ללא הברית!!! ארון מאיתנו נלקח אבדנו. וזה הברית, 'ארון הברית'? כתוב במלכים על ארון ד', ש'אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב", וכן הוא בדברי הימים "אין בארון רק שני הלוחות

אשר נתן משה בחורב". ומבואר שההדגשה המיוחדת ושם "ארון הברית" זה רק כאשר "'אין שם כי אם שני לוחות הברית שהוריד משה מסיני", שרק זה מה שיש שם, רק לוחות. וזה היה רבינו מרן זיע"א, אין שם במוחו, בליבו, בכל המציאות שלו, שום דבר אחר אלא רק שני לוחות הברית, אין בכל חללי ליבו הטהור רק

תורת אלוקיו.

ובהקדמה לספר הפרדס, כותב הרמ"ע מפאנו, שכאשר נפטר הרמ"ק בצפת קרא עליו מרן הבית יוסף בהלווייתו, 'פה נטמן ארון הברית', זו היתה ההגדרה של מרן הבית יוסף על רבנו משה קורדובירו גדול המקובלים, זהו היסוד "אין שם כי אם שני לוחות הברית"! אוי מה היה לנו, מה איבדנו את ארון הברית, מה

יש לנו עוד לדבר, באיזה מצב אנו נמצאים.

בעל הרה"ק את בהספידו זיע"א, הישיבה ראש מרן והקדוש הגדול רבינו ויואל משה מסאטמר זצוק"ל, הזכיר דברי המדרש באיכה, על הפסוק 'בלע ד' ולא חמל את נאות יעקב', ואיתא שם, שרבי כשהיה מגיע לפסוק הזה אמר כ"ד אנפין בפירוש הפסוק, ורבי יוחנן היה אומר ס' אנפין בפירוש הפסוק הזה של 'בלע ד' ולא חמל', ואומר המדרש והירושלמי "לא מפני שרבי יוחנן היה גדול מרבי" ולכן היה אומר יותר פירושים ממנו, אלא רבי שהיה אחרי החורבן ועוד נשארו זקנים מהחורבן, "היה בוכה ומתנחם", ואולם רבי יוחנן שהיה כמה דורות אחר כך היה לו כבר ס' פירושים. ואמר רבנו הגדול זיע"א שהפשט הוא, שרבי מיד אחרי החורבן לא היה צריך הרבה להזכיר, והיו זקנים שיאמרו והיו מתנחם בזקנים שנשארו, שכשרואים אותם יודעים עדיין מה היה קודם החורבן, משא"כ בזמן רבי יוחנן שכבר לא יודעים מה היה, כבר היה בוכה בלי להתנחם. רבותיי, אנחנו עכשיו עדיין אחרי החורבן, אחרי שהורם הנזר והוסרה העטרה, אבל אין לנו עוד את הזקנים, אין לנו עוד דוגמא לרבינו מרן זיע"א! אין עוד דוגמא כזו!

אין לנו במה להתנחם!

אני זוכר בילדותי, היינו הולכים אחרי החלון של הרב, לשמוע איך שהוא לומד, וזה היה כזה נעימות, ממש גן עדן, וכולם יודעים את זה. ובמדרש איתא באהבה ביתו הון כל את איש יתן אם דורו, עליה קרא יוחנן רבי דמיך "כד

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב22

עליה "קרא מוזכר בגמרא תמיד לו". יבוזו בוז התורה את יוחנן רבי שאהב יוחנן היה מפורסם לכזה, ר' וכאן כתוב "קרא עליה דורו", כי ההוא ספדנא", יוחנן אחר שאיבד וידועים דברי הגמרא, שרבי זה היה המציאות שלו לדורו! ועם היה מנחם לאחרים, ובזה ילדיו ילדו העשירי, הלך עם העצם של אחרון כל זאת כשנפטר לו ריש לקיש ולא רווחא שמעתתא יצא מדעתו ואמר "היכן שאיבד יוחנן רבי דאותו הגר"ח וביאר לקישא", בר את היכן לקישא בר את עשרה ילדים והיה מנחם בעוז רוחו עם העצם של בנו העשירי, בכל זאת בפני פטירת ריש לקיש תלמידו לא עמד. והוסיף הגר"ח, ,שבגמרא מובא שם עוד על רבי יוחנן דבעו רבנן רחמי עליה ומת, וצ"ב למה לא התפללו שיבריא, וביאר הגר"ח, שלא יעזור כי אותו הדבר יחזור על עצמו, כי אם אין לרבי יוחנן רווחא שמעתתא, הוא מיד יוצא מדעתו ואין לו תקנה אחרת לבד מזה שימות. וזה היה כולנו זיע"א, הגרי"ש רבינו מרן 'דורו'. עליו קראו ולכן כולם, מפורסם אצל עדים, אנחנו יודעים, קרא עליו דורו, זהו מציאות של אין שם כי אם שני לוחות הברית, תשוקתו ואהבתו, ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה שאהב רבינו הגדול

את התורה בוז יבוזו לו.

רוזובסקי הגר"ש דפוניבז' הישיבה ראש לנו. שנוגע מה נקודות שני ויש מפוניבז' הרב משם הביא זצ"ל, ביהושע שכתוב מה על זצוק"ל, היה מגילה, שכאשר במסכת ונתפרש ד' מלאך אליו נגלה ביריחו יהושע וחרבו שלופה בידו, ובא אליו בטענה, אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים והיום בטלתם מן התורה, ואמר לו על איזה מהם באת, וענה לו המלאך "על של עתה באתי", על עוון ביטול תורה, כדכתיב "ועתה כתבו לכם את השירה נראה שזה וצריך ביאור שלא הזאת". וביאר 'עתה'. 'עתה' של שווה גזירה מרן הרב זצ"ל, דיש ב' חלקים בלימוד התורה, הא' הוא מצות לימוד התורה, אבל יש עוד חלק, והוא, שתהא התורה יכול שאינו היהודי, של חייו שירת ומיד וכדג במים, לחיות ללא התורה, מת בלא תורה, ויש בזוהר פרשת בלק פעם שהלך הינוקא על ארוך מעשה שידבר לו ואמרו בדרך ת"ח כמה בדרך, ובלכתך כתוב שהרי בד"ת אתם זה בשביל רק וכי להם, ואמר יכולים אתם הציווי ובלי לומדים, לו ואמר התורה, לימוד בלי לחיות יתכן שהייתם המלאך ליהושע, אמנם פטורים ממצות לימוד התורה, כי היה ועתה עם מה אבל מצוה, מלחמת והיאך הזאת, השירה את לכם כתבו בלי הלילה את לעבוד הייתם יכולים כתוב, בפסוק ובאמת התורה. לימוד ואנכי אסתר אסתיר פני וגו' ומצאוהו

עם אז את והיינו שמה שיחזיק הזאת, "השירה" בו וענתה ורעות רבות צרות ישראל בזמן הסתר פנים בתוך הסתר פנים, רק הנשמה והדביקות בתורה. ואצל ולא ממש, חייו שירת הייתה שזו איך בחוש, זה את ראינו זיע"א רבינו מרן שייך בלי זה שהיה היינו הך הוא עם הגמרא, והנעימות שהייתה לזה איך שהיה לומד ומתנגן. כל עין תדמע! וזה היה המשך מהדורות הקודמים בלי הפסקה. והחדוותא דאורייתא, זה בא מעצם נשמת ישראל. וידוע, שכאשר הרבי מקרלין, הבית אהרן, נפטר, אמר חתנו בהספידו, איך שהשווער אמר 'יחיד חי העולמים מלך' - כבר העולם לא ישמע יותר עד ביאת משיח, את ההתלהבות והפנימיות 'אמר זיע"א אמר הזו. רבותי, את ה'אמר אביי', את הנשמה, איך שמרן רבינו

אביי' יותר לא ישמע בעולם, ומה שיהיה זה כבר משהו אחר.

זכורני פעם אחת, כשהיה אצל מרן ראש הישיבה רבינו הגדול זיע"א לביקור אחד מגדולי האדמורי"ם זצוק"ל, היה שם ויכוח אם המילים 'אמר אביי' 'אמר זצ"ל שהיה שם אמר, והאדמו"ר או שלא, לימוד התורה גם בכלל רבא', הם ש'אמר אביי' לבד זה לא נחשב תורה, אבל רבינו הגדול מרן רה"י זיע"א אמר לו שפשוט שגם ה'אמר אביי' 'אמר רבא' הם הם גופי תורה. רבותי, מי ששמע את רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל, אומר וחוזר ואומר 'אמר אביי', בכזה מתיקות לו להיות יכולים היו לא והתלהבות, חשק בכזה העצמות, בכל שנמסכה

ספיקות, מיד הבין שזה חלק מהתורה עצמה...

בגמרא במגילה איתא, שאלו את רבי פרידא מפני מה הארכת ימים? וענה להם "מימי לא קידמני אדם לבית המדרש". כך מצינו אצל תנאים ואמוראים

הלשון "מימי". ויסוד הדבר, שכל אדם יש לו התלהבות מידי פעם, ולפעמים זה נשמר לו יום או יומיים ואפילו חודש ויותר, אבל אחר כך הוא נופל, ולפעמים יש לאדם התעוררות שנמשכת מידי פעם גם להרבה שנים, אבל זה מידי פעם קידמני לא "מימי" - עצמו על מעיד פרידא רבי אבל בקביעות. לא בפעם אדם! כך ראינו תמיד אצל מרן רבינו הרב זיע"א - תמיד, תמיד, בכל המצבים, וחורף, קיץ יום, אחר יום בלילה, בשתיים יום כל אדם", קידמני לא "מימי ובזקנותו, בצעירותו שנים, עשרות עשרות שנה, אחר שנה ומועדים, שבתות בתקפו ובחולשתו, בבריאותו ובימי חליו, תמיד תמיד - "מימי" לא קדמני אדם! והצורה איך שהי' לומד, כל השעות בלי רפיון בלי היסח הדעת, בלי רגע של מנוחה, רק במתיקות רצופה בכל כוחות הגוף והמח, הפלא ופלא! ממש לאו דין

בר נש!

ובנותיו סיפרו שכשהיה צעיר נחלש בלבו למאד, והרופאים אמרו שלא שייך שהנה בבית הייתה שלהם והתחושה שנה, ממחצית יותר כך לחיות שימשיך נתנו לא אברך שכשהיה לי, אמרה ע"ה והרבנית מתייתמים... הם רגע עוד ולפני ולמד. למד הוא וכך מזה, ידע והוא כך, לחיות סיכויים הרופאים לו שבע שנים בניתוח המפורסם שערכו לו, אמר לו הרופא לפני כן, שבלי הניתוח יכול לחיות עוד חודש או ב' חודשים, עוד בעז"ה יחיה הניתוח יצליח ואם הניתוח, יכשל אם אבל שנים, כמה זו סכנת חיים מיידית בשעת הניתוח. וחתני ובני הרב, את לשאול ופחדו להכריע פחדו שליט"א הגאונים הרב והיינו שבכזה שאלה מוכרחים לשאול ברירה, ובלית אלישיב"... "הרב את זיע"א לרבינו ואמרו הרופאים הלכו בדיוק את המצב שבו היה, ואמר להם "על אמר ואז דקות", כמה לי "תנו ניתוח", לעשות מוכרח ההלכה פי והלך וקרא ק"ש והלך לישון, ביישוב בעיות! לו אין תורה, לו יש הדעת! וקם באותו הלילה של הניתוח בשתיים חמש או ארבע ולמד וקם בלילה, כאילו הניתוח, עד הבוקר עד שעות זה וכל בעולם... בעיה שום לו שאין והיא בתורה, דבוק היה כי רק שייך הייתה נשמת אפו, וכי לפני ניתוח לא הייתה זה חי, הוא כך ממש נושמים? שני רק שם "אין - שלו המציאות לוחות הברית אשר נתן משה בחורב",

פשוטו כמשמעו!

זיע"א, המשגיח מרן רבנו כשהספיד את הגה"צ רבי יוסף שלמה וצדיק, חכם תלמיד זצ"ל, הורוויץ זקן שהיה בחו"ל, התורה ממרביצי מופלג והיה ספון בהישיבה מאז שעלה והיה הנוראה, מהמלחמה בגפו לארץ נפלא מתמיד והיה בישיבה, חדר לו והיה לומד משתיים בלילה בעמידה, והמשגיח הספידו ואמר, שכשהלך שאול המלך למלחמה כמו שציווהו שמואל הנביא, אמר הקב"ה לשמואל, "מחר עמי בריה "ראו להם ואמר השרת למלאכי קרא שהקב"ה חז"ל ואמרו במחיצתי", שבראתי בעולמי" - בנוהג שבעולם, אדם יש לו בן יקיר, הוא פוחד עליו מעין ויודע למלחמה הולך המלך ושאול שיראוהו, למקומות אותו לוקח ולא הרע עימי עצמו זה על יהיה עמו, לוקחו והוא יתברך, רצונו כך כי בנו שייהרג במחיצתי. ואמר מרן המשגיח הרגש נורא, השבח הגדול ביותר של בן אדם הוא אם הוא אינו כמו "נוהג שבעולם", והוסיף ואמר: ר' יצחק שלמה, קם באמצע הלילה ולומד ארבע שעות לפני התפילה, אבל מדוע לא ישבת ורק עמדת, את

זה הדגיש המשגיח, זה לא בנוהג שבעולם, עכ"ד המשגיח זיע"א.

רבותי, כל הלימוד של מרן רבינו זיע"א, הרי לא היה זה "בנוהג שבעולם", עם בתו את וכשחיתן שבעולם". "בנוהג היפך זהו ממש מילדותו חייו וכל יבלח"א הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, באמצע החתונה אמר להמחותן מרן הגרש"ז זצ"ל הריני הולך, ושאל לו הגרש"ז לאן אתה הולך באמצע שמחתך שלי הלימוד לבטל יכול "אינני זיע"א, מרן רבינו לו ואמר בתך, בחתונת באשמורת הבוקר", מה זה אם לא קיום דברי חז"ל כפשוטם "אכזרי כעורב על בניו", זה לא בנוהג שבעולם! וכי יש לנו איזה מושג באיזה מחיצה הוא נמצא,

באיזה דרגה של "עמי במחיצתי", אין לנו שום מושג.

ועושה לת"ח בתו למשיא אלא נתנבאו לא הנביאים "כל איתא ובגמרא פרקמטיא עם ת"ח, אבל תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה אלוקים זולתך".

גזירה ישראל, ותפארת כבוד איבדנו רבותי, ערומים יתברך, רצונו היה כך מלפניו, היא אנחנו אבל ואבודים, בוכים נותרנו, ויתומים שאחרי וידוע שאפשר. מה להחזיק צריכים שהסתלק זיע"א, החזו"א מרן של הלווייתו נמצא נוראים, היו והכאב וההלם בפתאומיות, כשהוא זיע"א הישיבה ראש מרן הגדול רבינו יושב והוגה בתלמודו בהיכל הישיבה הקדושה, ההיכל היה ריק והוא ישב ולמד בהתמדה, מיד ושבורים מותשים היו כשכולם ההלוויה אחרי ולא נותר רוח באיש. ואמר אז רבינו הגדול זיע"א צריכים הארי המת", ואנו מן הכלב החי - "טוב להתחזק ולהתעלות ולא לשים על לב כל הבלי עומד ולהיות הנשגבות מדרכיו ללמוד העולם, במקומו, לא להתפעל מכלום, ומי יעלה בהר ד'

ומי יקום במקום קדשו!

23

והיינו, שנביאים לא יודעים איפה המעמד של ת"ח, כי על פי קבלה תורה גדולה חכמים "תלמידי שאמרו במה הכוונה והנה חכמה. היינו שתורה הנבואה, מן ביומא שבגמרא הכוונה, אכן "עצמם"? הלשון ומהו ראתה", לא עין 'עצמם' יום הכפורים היא מדאורייתא, מ"מ האוכל בתוספת מבואר, שאע"פ שתוספת יוהכ"פ אינו חייב כרת, שהעונש של "ונכרתה הנפש ההיא", זהו דווקא כשזה וכך תוספת. כל בלי עצמו הדבר הכוונה ש'עצם' ומבואר הזה', היום 'בעצם הוא גם בתלמידי חכמים, שיש שהם אמנם ת"ח אבל יש להם תוספת ת"ח, ואין מציאותם העצמית תורה, אבל מי שהוא "תלמיד חכם עצמו", אז "עין לא ראתה אלוקים זולתך". רבינו הגדול מרן הרב זיע"א, כל העולם יודע שהוא היה "ת"ח עצמו", נקי נקי בלא שום תוספת וענין אחר, בלי הרף ובכל פרט. זהו שוב "אין שם כי אם שני לוחות אבנים". על הגמרא הידועה בשבת: אמר ליה רב לר"ש בר שילת, אחים בהספדאי דהתם קאימנא, נאמרו ביאורים רבים, והמהר"ם מינץ לפרש יש זיע"א מרן רבינו שעל כמדומה אולם פירושים. כמה מפרש לבדו "התם קאימנא", שם עמדתי כל החיים! לא התלהבתי יום א' לקום מוקדם, אלא - בגיל מאה או בגיל שש בגיל תשעים, או בגיל עשרים איך שאתה מכיריני "התם קאימנא"! שם הייתי כל חיי, ואפילו שנשמת הנפטר נמצאת כאן, אינני פוחד לומר עוד בזה, והוא היה "איש אמת" והאמת ניתנה להיאמר, שה"דהתם

קאימנא" אצלו היה, שהוא היה עצם התורה, וכל עצם לא תשתנה.

עובדא ידענא, שבא אליו אברך, ושאלו מה לעשות שנפלה פרנסתו, ואולי זיע"א, מרן רבינו וענה וכדומה, הראשונים על הגהות שיערוך ספרים ידפיס היה ו'לקשקש' על הריטב"א", אצלו כל מה שכותבים רוצה לשבת "מה אתה ולהעמיק בריטב"א' 'עיון מלבד דבר לו היה לא כי הריטב"א, על 'קישקוש' ללמוד תשוקה לו שיש לו שאמר חתנו סיפר ובהלווייתו בדבריו. ולהתייגע באותו שיכול יעשה מה אבל שגגות, בהלכות הארוך למלך המשנה כל את הזמן ללמוד רשב"א, ואחר כך כשנסע בבין הזמנים לינפש בנתניה, אמר שכיון שעכשיו הוא זמן מנוחה, אז עכשיו נלמד המשנה למלך... אין לנו מושג בהשגה

נוראה זו, ומה נענה אנן אבתריה, ואין תמורתו כלום.

ובגמרא בברכות כשחלה רבי אליעזר, נכנס רבי יוחנן לבקרו, ובכה, ואמר לו על מה קא בכית וכו', גלי לדרעיה ונפל נהורא, אמר ליה "על דא קא בכינא על האי שופרא דבלי בארעא", וענה לו על זה באמת יש לבכות ובכו תרווייהו. בוכים, אלא אין זה ועל יופי בשר, דודאי לא בכה על ופירש המהרש"א שם, הביאור שרבי יוחנן אמר בבבא מציעא, שבירושלים היו אנשים בעלי תואר גדול, מגילוי שכינה שהיה עליהם, ואמר "אנא אשתיירנא משופרא דירושלים" ואני אחרון, וכתב המהרש"א שזהו שאמר ר"א לרבי יוחנן כשגלי לדרעיה, ויצא אור של גילוי שכינה, [והמאיר לעולם פירש שר' יוחנן לא היה יכול להניח תפילין של ראש מפני מיחושי ראש שהיו לו, ורק ביד הניח, וזה האור של ירושלים], ורבי יוחנן עדיין הזכיר את יופי ירושלים, וכאשר כל הקדושה מסתלקת, ויותר אין לנו זיכרון ודוגמא מירושלים, אז באמת יש לבכות ובכו שניהם יחד. רבותי, אזל שופרא דעולם התורה! אזל שופרא דירושלים הקדושה! אזל שופרא דכלל ישראל! הוא הי' הדוגמא האחרונה לשופרא דירושלים! הוא היה השריד האחרון לגאוני וחסידי קמאי! הוא היה הדוגמא של האחרונה של גאון ישראל מתמיד שדבוק בתורה בלא שום ענינים אחרים אלא כל כולו תורה! וזה איבדנו ועל דא קא בכינא! אין לנו הזקנים לזיכרון מזה יותר! הוא השריד האחרון! ועל זה יש

לבכות ולבכות...

במדרש יש אך אלוקינו, בית כחורבן צדיקים מיתת גדולה כתוב בגמרא הרבה בזה נאמרו וכבר אלוקינו, בית מחורבן "יותר" צדיקים מיתת דגדולה פירושים. ואולי הביאור הוא, על פי הנ"ל, שאם נשארו זקנים ועדיין יש שארית לשופרא דירושלים, או אז הסתלקות הצדיקים היא כחורבן בית אלוקינו, אבל במצב שכבר לא נשאר אחרים, והאחרון לדור דיעה - היחיד בדורו נסתלק, או אז

גדולה מיתתו יותר משריפת בית אלוקינו, שגלה כבוד מישראל. ורבינו הגדול שכולו אמת וכל מציאותו הייתה ה'אמר אביי', הדוגמה האחרונה של "אין שם

כי אם שני לוחות הברית", זה האחרון שנשאר, ועתה אבד מעימנו.

ובגמרא בגיטין כתוב, שריב"ז יצא לאספסיינוס קיסר באמצע המצור, וביקש ממנו "תן לי יבנה וחכמיה", ושושילתא דרבן גמליאל ורופא לרבי צדוק. ואם נתאר לעצמינו איך היה זה נראה, כאשר שאת זה ביקש רבי יוחנן, והגמרא כבר אומרת שאבדה חכמת חכמיו, שהיה יכול לבקש יותר, אבל שכשביקש את זה הזקן והחכם שבישראל, שישאירו כמה אברכים שיוכלו ללמוד ורופא לת"ח זקן, יישרף המקדש ובית בשביה יפלו ישראל כלל שהרי עליו, צחקו שהם וברור ואילו הוא חושב על פרטים שוליים. אבל באמת מה היה הסוף, שרומי נפלה, ואין רומי בעולם, אבל כלל ישראל נשאר. והרב מפוניבז' זצוק"ל אמר שכשהוא שער על שם חרוט טיטוס, של הניצחון שער שנמצא היכן רומי לשער בא בלילה רואה איש זצ"ל, כשאין ואמר הרב יהודה'. 'נפלה טיטוס הניצחון של אני רוקד ואומר 'יהודה חיה', ובמה היא חיה? ביבנה וחכמיה! וסיפר יהודי א', שבא כאן לישיבה אחרי המלחמה והי' בגיל י"ד, ושאלו הרב זצ"ל מהיכן באת, וענה לו מאושוויץ, ואמר לו הרב, מה למדת קודם המלחמה, וענה לו "מסכת ותוספות רש"י מחלוקת איזה לי לומר אתה יכול "האם הרב, ושאלו חולין", במסכת חולין"? וכשהשיב לו בחיוב וגם חזר לפניו, תפסו הרב בידו והחל לרוץ להחזו"א: זצ"ל הרב ואמר החזו"א, אז גר ששם רוקח גבעת עד מביתו עמו רב'ה, יש כאן ילד מהשואה שיודע לומר מחלוקת רש"י ותוספות בחולין, והוא התייפח בבכי נורא, והשאיר אותו אצל מרן החזו"א זיע"א. הידעתם מדוע כה בכה? משום שכשרואים שילד שעבר את השואה יודע לחזור על מחלוקת רש"י ותוספות בחולין, אז רואים שעם ישראל חי! וזה מה שרבי יוחנן בן זכאי ביקש,

וזה מה שקיבל. וכל החיות והקיום שלנו עד הנה זה רק בגלל יבנה וחכמיה.

ולסיום, יש שני מדרשים שצריך לזכור! האחד, הוא בפרשת שלח - "משל לספינה הנוסעת בים ונפל אדם א' לסערת הים, ורב החובל זורק לו חבל, ואמר לו החזק בחבל, ואם תחזיק חזק יש סיכוי שנצילך, אך אם תעזבנו לרגע אתה כים הוא העולם העולם, בזה היהודי מציאות כך המדרש, ואומר מת", מיד והחזק בתורה מיני דברים, וכל מיני טומאות נגרש, בכל כים והרשעים סוער ובמוסר אל תרף נצרה כי היא חייך, ורק זה החזיק מחזיק ויחזיק אותנו. ועוד יש במדרש באיכה, לעתיד לבוא אומות העולם יבואו לכלל ישראל וישאלו להם ושריפות ורציחות ושמדות גלויות ב' אלפים שנות איך החזקתם מעמד בתוך כל לי המתנתם האיך בניי, תמה, הקב"ה "ואף המדרש, וממשיך והריגות, השנים"! וזה מבהיל על הרעיון! ועונים כלל ישראל להקב"ה, "תורתך שנתת

לנו היא שהחזיקתנו בכל הגלות"...

רצונו היה כך מלפניו, היא גזירה ישראל, ותפארת כבוד איבדנו רבותי, יתברך, ערומים ויתומים נותרנו, בוכים ואבודים, אבל אנחנו צריכים להחזיק מה שאפשר. וידוע שאחרי הלווייתו של מרן החזו"א זיע"א, שהסתלק בפתאומיות, וההלם והכאב היו נוראים, נמצא רבינו הגדול מרן ראש הישיבה זיע"א כשהוא יושב והוגה בתלמודו בהיכל הישיבה הקדושה, ההיכל היה ריק והוא ישב ולמד רוח נותר ולא ושבורים מותשים היו כשכולם ההלוויה אחרי מיד בהתמדה, ואנו המת", הארי מן החי הכלב "טוב - זיע"א הגדול רבינו אז ואמר באיש. צריכים להתחזק ולהתעלות ולא לשים על לב כל הבלי העולם, ללמוד מדרכיו הנשגבות ולהיות עומד במקומו, לא להתפעל מכלום, ומי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו, ובעזרת ד' בס"ד בזכות רבנו המנוח, הקב"ה יעזרנו שנזכה לראות

בנחמת ישראל ובהרמת קרן התורה בישראל.

(מתוך ההספד במרכזי בלונדון, ובישיבת פוניבז')

מה ושאלו אברך, אליו שבא ידענא, עובדא ספרים ידפיס ואולי פרנסתו, שנפלה לעשות שיערוך הגהות על הראשונים וכדומה, וענה רבינו מרן זיע"א, "מה אתה רוצה לשבת ו'לקשקש' על הריטב"א", אצלו כל מה שכותבים היה 'קישקוש' 'עיון מלבד דבר לו היה לא כי הריטב"א, על

בריטב"א' ולהעמיק ולהתייגע בדבריו.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב24

אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהםבנו הצעיר של מרן זי"ע, הגאון רבי אברהם אלישיב שליט"א, תלמידו חביבו

בהיותו מזיכרונותיו אור, נקודות חימום לליבו, מספר בשעת ביותר ומהקרובים

סמוך על שולחן אביהם של ישראל. על מרן כ"איש משפחה", על הרגש והחום

שוחחו מה היום, סדר על מיצרים, ללא השכל שלטון על בו, שבעבע העצום

בשולחן שבת, על 'קביעות' בשעת שתיית כוס תה, מה אמר עליו הרב מטשיבין,

מי הורה לו להיות דיין בבית הדין הגדול, אודות מה הסתודד עם רבנו מרן האבי

עזרי בזמן השבעה על הרבנית, וכמה חרד שלא לשנות מהמסורת אפילו במנהגים.

הרב י. שכטר, נכנס בחרדה, הציץ באימה וכתב בדמע.

הצצה זעירה וזהירה להיכלי "בתי גוואי" של קודש הקדשים.

אבי! אבי! "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו" - פסוק זה נאמר עתה ע"י רבים, בימי האבל על

השבר אשר השברנו בפטירת אדוני אבי מורי ורבי הריני כפרת משכבו, אשר כל בית

ישראל נחרדו לדעת כי לוקח מעלינו עטרת ראשנו מרן הגאון רבן של ישראל, זכרונו

לברכה לחיי העולם הבא.

לנו הבנים והצאצאים ישנה כאן בכיה נוספת: אבי! אבי! - אבי שגדלני והתעניין

עמי לומד שהיה אבי תורה, שלימדני אבי ובגשמיות, ברוחניות עמי אשר בכל

בנערותי בשעות שלפנות בוקר, אבי שהיינו נזהרים מלהפריע לו בלימודו הקדוש,

והיינו כובשים את געגועינו "כי לא מפריעים לאבא ללמוד".

תמיד ידענו כי הדבר הכי כדאי בעולם הוא הלימוד של אבא, כל סדריו וסדרי

עד הלילה שיותר. מאמצע כמה ללמוד יוכל אחד, שאבא ציר סביב סובבו הבית

שעות הערב שלמחרת, ראינו כל הזמן את ערבות הלימוד הבלתי-פוסק ושקיעותו

נזדמרה תמיד תמיד קמים, וכשהיינו לישון הולכים כשהיינו בלימודו. המוחלטת

בכל עוז רינת התורה, בלימודו בחדוה ובקול כלומד עם חברותא, ובמנגינות ערבות.

בסדר השחר את מעורר הוא כבר היה היום, שיאור קודם שעות כמה עוד

ומתחיל לשלש וחצי שתים השעה בין קם היה כסדרן תמידין הקבוע, לימודו

חוזר היה לא קודם, חצי שעה וקם טועה לעתים שהיה קורה היה אם בלימודו.

לישון אלא מתחיל ללמוד בשעה מוקדמת יותר. ילדים שהיו מתעוררים בלילה,

לא היו מעיזים להפריע לאש התורה, וביראת הרוממות של "כבוד התורה" היינו

ולאחיות הגדולות בבקשות השונות. מקשיבים בשקט ללימודו, או פונים לאמא

אני לא זוכר כזה דבר שילד הפריע לאבא ללמוד, זה היה כמו טאבו שלא מפריעים

לאבא ללמוד. סדר לימודו משעות אלו של הלילה היה אצלו קבוע מהיום הראשון

שלאחר החתונה ואולי עוד משנות בחרותו.

***

סדר היום של אבאבחורים", "תפארת אנשי של הקבוע במנין שחרית מתפלל היה השנים רוב

הוא לא היה מתפלל עם הנץ החמה, למרות שאחז כי יש בכך עדיפות רבה, והיה

לו חשק להתפלל עם הנץ החמה. כנראה הסיבה לכך היתה מכיון שהמתפללים

הקבועים היו באים אף ממרחקים להתפלל עמו, לכן היה מתפלל קבוע עמם, בשעה

שש וחצי. בשנים מוקדמות הוא היה מתפלל שחרית ב"אהל שרה", איני יודע אם

אותו מנין היה בהנץ החמה או לא.

לאחר תפילת שחרית היו מקיפין אותו בשאלות רבות, והיה לוקח זמן עד שחזר

הביתה. בשעות הבוקר היה לו סדר קבוע של לימוד כמה שעות, ובשנים מוקדמות

יותר היה הולך רגלית לבית הדין. [גם בבית הדין עצמו היתה לו קביעות של לימוד

ועיון בספרים שונים]. כשהיה חוזר מבית הדין היה אוכל ארוחת הצהרים ולאחר

מכן לא היה הולך לנוח כי אם יושב ולומד עד הערב. היה מתפלל מנחה באופן

קבוע ב"בעלי מלאכה שול" - בית הכנסת "כלילת שאול", מול "אהל שרה" - וגם

שם היו מקיפין אותו בשאלות לפני ואחרי התפילה. אחר כך היה עוד זמן קבוע

לענות על שאלות הוראה. השיעור ב"תפארת בחורים" ומעריב, כשהיה חוזר מן

י. שכטר

* רק בסעודות שבת, היה הזמן הכי טוב בו היינו יכולים לשאול כל מה שאנו רוצים. אז גם היינו שומעים ממנו על עצמו ועל הדורות הקודמים. היה מתעניין אז מהנעשה והנשמע אצל קרוביו ומכריו ובענינים שונים. היה אבל והנעימה. היפה בשירתו שירים כמה שר היה שבת בסעודת היתה שלפעמים למנה, מנה בין מעיין היה בו ספר איזה לידו מחזיק

מתארכת כשהיה שוקע בעיונו בספר *

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו

בנו של מרן זי"ע, יבדל"א הגאון רבי אברהם אלישיב שליט"א

25

השיעור, שוב היה יושב ללמוד עד לכתו לישון, ובאותו הזמן לא היו נכנסים שואלי

שאלות, חוץ ממקרים של שאלות דחופות במיוחד.

בימי שישי הוא היה סגור ומסוגר ולא היה מקבל קהל במשך כל היום, רק בשעה

שלפני הדלקת הנרות היה זמן קבוע לאנשים. לא שהיה לו הרבה עיכובים בהכנות

לשבת, זה היה רק תירוץ טוב בשבילו כדי שיוכל לשבת ללמוד כל היום בלי הפרעות.

רבים מגדולי תלמידי חכמים בירושלים היו משחרים לפתחו. הנני עוד זוכר את

הגאון רבי מתתיהו דייויס - נאמן ביתו של הרב בענגיס, שהיה עוצר אותו ברחוב

ומשוחח עמו רבות בדברי תורה, והיה דבר אאמו"ר אצלו כשואל באורים ותומים.

בהרבה לילות היה מגיע הגאון רבי ישראל גרוסמן ודן עמו בסוגיות שונות. בכל

מוצאי שבת היה מגיע החכם הדיין רבי יוסף בובליקי, - שאאמו"ר החשיבו מאד,

והיו עוסקים ודנים בדברי תורה. בשנים מאוחרות יותר היה מגיע הגאון רבי שלמה

קרליץ בכל ליל חמישי, והיו דנין בדברי תורה עד שעה מאוחרת, והרבה פעמים

היה נשאר ללון בביתנו. הגאון רבי יעקב שיף שליט"א, חתן מרן הגרי"ז, היה מגיע

ועוד רבים מחכמי זצ"ל לשאול בסוגיות מסדר קדשים, הגאון רבי צבי קופשיץ

ירושלים שהיו מגיעים לדון עמו בדברי תורה.

כל רגע היה מנוצל אצלו ללימוד, ותמיד היתה הרגשה שלכל ענין אחר שהוא

צריך לעסוק בו, כאילו הוא נתלש בכוח מן הספר שעסק בו. גיסו דודי הג"ר שמחה

שלמה לוין שליט"א, הגיע פעם ללוותו לניחום אבלים - יצויין, כי הרבה פעמים היה

מגיע ללוותו לעניני מצוות וחסד, עפ"י בקשת אחותו, אמי הרבנית ע"ה - וכשאמר

לו שאפשר כבר ללכת, השיב לו אאמו"ר יש עוד חמש דקות, התיישב ולקח גמרא

וחזר ללימודו עם כל השקיעות בעיונו, כאילו התיישב לשעות ארוכות של לימוד.

לאחר חמש דקות קם אאמו"ר וסגר את הספר והלך עמו. ר' שמחה שלמה שליט"א

סיפר, שפעם הגיע עמו כדי לנחם יהודי תלמיד חכם שבתו נהרגה בתאונת דרכים.

כשנכנסו התרגש האב מאד ולא יכל להוציא מילה מפיו. ישב הרב כמה רגעים ושתק,

אמר "המקום ינחם וכו'" והלך. אח"כ אמרה אשת אותו תלמיד חכם, כי תנחומיו של

הרב אלישיב ניחמו אותם יותר מכל דברי המנחמים הרבים שבאו בימי השבעה.

***

דרכי ההוראההיה עונה לכל שואל ושואל, גדול כקטן. אותו גאון שגדולי הרבנים שיחרו לפתחו,

הדעת. ומנוחת חביבות באותה צעירים, ובחורים ילדים עונה לשאלות של גם היה

ב"תקופת הצנע" היו באים לשאול אותו אפילו על שאלות של טיפת דם בביצה. באותם

ימים כמעט לא היו חופרים למצוא לשאול שאלות, אלא היו אלו שאלות אמיתיות.

כשהיו שואלים אותו תמיד היה עונה, כשהיו רואים אותו ברחוב או בשמחות תמיד היו

ניגשים אנשים ושואלים אותו שאלות. כמובן היו תמיד גם טרחנים, שהיו באים לשאול

סתם שאלות, אך גם להם היה עונה בחביבות, כסבלנותו של הלל בדורו.

אמא הרבנית ע"ה, סיפרה פעם: כי באחד הלילות, בשעה אחת בלילה, באמצע

שעות השינה הספורות של הרב - וכלשונה של אמא ע"ה תמיד "כמה כבר הוא ישן" -

נשמעו דפיקות בלתי-פוסקות על שער החצר למטה. לאחר עשר דקות, התלבש הרב

וירד לפתוח את השער. היה שם אברך צעיר ותמהוני שביקש לשאול שאלה. הכניסו

הרב אל הבית ואז נתברר כי שאלה "חמורה" היתה לו לאותו אדם: איזה שם לקרוא

לתינוק. חשב הרב שמא הברית מחר ויש כאן ממש שאלה של "שלום בית", ענה לו

הרב בנחת וברוגע ובירר את השאלה לפרטיה. לאחר שכבר היו ברורים הדברים, אז

ביקש האיש לשאול עוד שאלה: ואם לבסוף תוולד בת, איזה שם אקרא לה?...

אמא נפש", "פיקוח של ביותר" "דחופה בשאלה שהגיע מישהו פעם היה

הרבנית ע"ה שדאגה מאד לסדרי לימודו של אאמו"ר הרב, הבינה בחכמתה את

אשר לפניה ושאלה את השואל אם השאלה אינה סובלת דיחוי למחר. בסופו של

דבר אותו שואל, גם לא הגיע למחרת.

כמה ידענו תמיד אנחנו אבל הרבים, לשואלים בשלווה עונה שהיה למרות

מצער אותו הדבר כאשר על ידי כך מופרעים סדרי לימודו הקבועים. ולכן אפילו

כשהיו לנו שאלות בענינים שונים והכרעות חשובות ביותר, אנחנו לא היינו מעיזים

להפריע בשעות לימודיו הקבועות. רק אם היו שאלות ממש דחופות היינו שואלים

בקצרה ונענים בקצרה. אבל גם בשביל שאלות כאלו היינו יכולים לחכות זמן רב

עד אשר ירים את ראשו מן הספר.

***

הזמן של הילדים שלורק בסעודות שבת, היה הזמן הכי טוב בו היינו יכולים לשאול כל מה שאנו

רוצים. אז גם היינו שומעים ממנו על עצמו ועל הדורות הקודמים. היה מתעניין אז

מהנעשה והנשמע אצל קרוביו ומכריו ובענינים שונים. בסעודת שבת היה שר כמה

שירים בשירתו היפה והנעימה. אבל היה מחזיק לידו איזה ספר בו היה מעיין בין

מנה למנה, שלפעמים היתה מתארכת כשהיה שוקע בעיונו בספר.

באחת מסעודות השבת שאלה אשתי שתחי' את אאמו"ר, אודות המנהג שהחלו

יודע מכך, האמהות אינני אני הרב: לה ענה "פרק שירה". רבות באמירת נשים

והסבתות שלנו היו אומרות תהילים, וזה ודאי טוב. הרי פרק שירה זו ברייתא, ואם

לא מבינים מה שאומרים אין מזה כלום, מה שאין כן אמירת תהילים מועילה גם

אם לא מבינים כל מה שאומרים.

אמירת על אותו ששאלה המשפחה, מבנות לאחת ענה הזדמנות באותה

תהילים, שכשהיא אומרת במהירות אינה מספיקה לחשוב על כוונת המילים. ענה

לה אאמו"ר: זה בסדר, דוד המלך כבר כיוון בשביל כולנו את מה שצריך לכוון.

***

מתי חיפש את השואלזהירותו בהוראה היתה רבה, לפני כמה שנים נפטרה בפתאומיות רבנית חשובה,

ביום ראשון של ראש השנה. באמצע סעודת ליל שני הגיע בנה שליט"א לשאול

המשפחה לבני להמתין או השנה, ראש של השני ביום ההלויה את לעשות אם

הגרים מחוץ לעיר ולא יודעים מכלום. השיב לו הרב שאפשר לדחות את ההלויה

למוצאי החג. אותו בן היה בעל-תוקע בכמה בתי כנסיות בשכונתו, וביקש לדעת

אם יכול להוציא את הציבור בתקיעתו או שדינו כדין אונן. והשיב לו הרב שהוא

יכול לתקוע בציבור.

לאחר שהלך, לא נחה דעתו של אאמו"ר ועיין היטב בכמה ספרים. ואז הגיע

הרבים את להוציא לו שאסור הרי מקרה, באותו נוסף פרט יש שאם למסקנה

הנוספים הפרטים את ולהודיעו השואל את לחפש הרב ביקש שופר. בתקיעת

לקצוי העיר לחפש את השואל, בשכונת בני המשפחה שליחים בתשובה. שלחו

גבעת שאול ובשכונת רמת שלמה המרוחקת. רק לפנות בוקר כששב השליח ואמר

כי מצא את הבן והעביר לו את תשובת הרב, רק אז נחה דעתו של הרב.

***

ברית לערוך כדי גאולה בשכונת משפחה התארחה שנה, עשרה כשלש לפני

בראש השנה לנכדם. בבוקר הברית ראו כי לתינוק יש הפרשה בעין שיתכן כי היא

מחמה יש לתינוק דין חולה שאסור לערוך לו ברית. הלכו עם התינוק לרופא העינים

החרדי ד"ר סילברסטון והוא השיב להם כי לדעתו התינוק אינו חולה, אך שישאלו את

הרב אלישיב עפ"י פרטים מסויימים שביקש להעביר לו בשאלה. הגיעו הורי התינוק

עם בנם לבית הרב בשעה שלש וחצי אחה"צ. באותו יום הרגיש הרב בחולשה רבה

והלך לישון אחרי הסעודה. מכיון שכך ישבו ההורים והמתינו עד שהרב יקום משנתו.

הברית. את מיד לערוך עליהם כי ופסק הרב. התעורר השקיעה לפני כחצי שעה

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב26

יותר מהודר כי רגע אמר אך לאחר בבית, בתחילה אמר להם לעשות את הברית

לעשות את הברית בבית הכנסת. מיד שלח הרב לקרוא לאחד משכניו שהוא מוהל,

ויצא בזריזות רבה לבית הכנסת "תפארת בחורים" כשבדרך הוא אוסף מנין אנשים

אז [שהיה לנו להדביק את מהירות הליכתו של הרב היה קשה שישתתפו בברית.

בשנתו התשעים]. בדרך הסביר הרב בנעימות להורי התינוק כי אין ברירה ואם ילכו

לקרוא לבני המשפחה משכונת גאולה, יש לחשוש שלא יספיקו למול לפני השקיעה.

***

אבא היה בעל רגש עצום אאמו"ר הרב היה בעל רגש גדול, ולמרות שאנשים מבחוץ, היו חושבים כי הוא

קר-רוח, בשל מנוחת הנפש שבה היה שולט על רגשותיו, אבל אנו היינו תמיד נזהרים

מלצערו באיזה שמועה לא-טובה. אפילו כשילד היה חולה אמא הרבנית ע"ה היתה

נזהרת שלא ידע מכך כדי שלא יוטרד מלימודו. הדברים ידועים ומסופרים: הסיפור

עם ארוחת צהרים שאמא ע"ה נהגישה לו במטבח בגלל שבחדר שכב ילד חולה, כדי

שהאבא לא ידע מזה ויוטרד מתלמודו. הסיפור עם הניתוח ועוד.

בימי השבעה על אמא הרבנית ע"ה הגיע לנחם אותו רבנו הגדול מרן הגרא"מ

שך זצוק"ל, אמר לו אאמו"ר, כי עליה אפשר לקרוא את הפסוק "גמלתהו טוב ולא

רע כל ימי חייה", כי השתדלה תמיד לשמחו בדברים הטובים, ומאידך דאגה לבל

יוטרד מאיזה קושי ורע. תמיד ידענו והשתדלנו לא לצער את האבא בדאגות שונות,

לבל יופרע מלימודו.

בחודש האחרון לחייה של אמי הרבנית ע"ה, היה אאמו"ר מוטרד מאד מהדאגה

לשלומה. אמנם ישב ולמד כל הזמן, אך מכל מי שביקר אצלה ונכנס אצלו, שאל

והתעניין שוב ושוב, מה שלומה וכו'. לאחר כלות ימי השבעה על אמא הרבנית

ע"ה, חזרנו מבית העלמין. התהלכנו בדאגה מה יהיה עכשיו, מי יגור עם אבא ומי

ידאג לכל צרכיו. ואז אאמו"ר אמר בנחישות לכולנו: אתם תלכו הביתה, אני נשאר

כאן בבית ובלילות יכולים לבוא נכדים שירצו להיות פה...

לאחר מכן נותרנו רק אני ואחותי הרבנית לאה אויערבך ע"ה. אאמו"ר נכנס

לחדר לימודו ולמד בקול ובנעימות כחמש שעות רצופות. היה זה לימוד בניגון חי

וערני, כמו שלא נשמע מפיו כבר כמה שנים. היתה לנו את ההרגשה כי עד עכשיו

הדאגה לשלומה של אמא ע"ה הפריעה לו ללמוד כהרגלו, אבל עכשיו הוא יכול

ללמוד בלי דאגה.

***

שלטון השכלהיתה לו שליטה מלאה על רגשותיו. לפני כמה שנים, הביא לי יהודי מאנגליה

צילום של מכתב מעניין משנת תרפ"ט, שכתב הסבא הרב מהומלא לידידו רבי צבי

הירש פרבר מלונדון, שהיה תלמיד בעל ה"לשם", במכתב שנכתב לאחר פטירת

"... מה שביקש כ"ג שליט"א להודיעו אם אמת הוא ה"לשם" כתב רבי אברהם:

ארון הקודש ה"ה מו"ח גניזת דנורא בעת השמועה מה ששמע שנתראה עמודא

זצוק"ל - כן ידידי, אמת ונכון הדבר". הבאתי את הצילום לאאמו"ר וסיפרתי לו

על תוכנו. אאמו"ר שהיה שקוע בלימודו, הזיז את הנייר מעליו, עד שהיה נראה

כאילו הדבר לא מעניין אותו ואין לו זמן לכך. הדבר היה מפליא שהוא לא מתעניין

במכתב שכתב אביו לפני יותר משישים שנה. לאחר מכן כשקם לשתות נטל את

הדף ועיין בו בהנאה. זה היה ברור לנו, שבשליטתו המלאה הוא נהג לפי העדיפות

שיש ללימודו על פני קריאת אותו מכתב.

סיפר לי אאמו"ר על התמודדות אישית שהיתה לו בצעירותו עם נסיון להתבטל

יהודי אצל אכסניה ושכר בתל-אביב נופש למנוחת כשנסע זה היה מתלמודו,

חסידי. באותה זמן נערכה שם בעיר תפילה חגיגית, על ידי אחד מגדולי החזנים,

שהופיע בבית הכנסת הגדול. חשב אאמו"ר שהיות והוא בנופש הוא יכול להרשות

הדרך באמצע והלך. הספר את סגר החזנות. נעימות את לשמוע ללכת לעצמו

התחזק והחליט לחזור לתלמודו ולא הלך לשמוע את החזן. [העולם מספר זאת על

הופעה של החזן יוסלה רוזנבלט שהתפלל בקיץ תרצ"ג בבית הכנסת "החורבה",

אך אני שמעתי את הסיפור מפי אאמו"ר כפי המסופר לעיל].

היה יודע להתעלות על עצמו ולעסוק בתורה גם בשעות הכי קשות. גם בימי

השבעה על אמא הרבנית ע"ה עסק אאמו"ר כל הזמן בלימוד תורה בלתי-פוסק,

שיוכל כדי עבורו, במיוחד אז נבנה נמוך סטנדר ואף לאבל, המותרים בדברים

ללמוד בעודו יושב על הארץ. רק כשאחד המנחמים אמר לו "המקום ינחם וכו'",

הרים עיניו והנהן בראשו, ושוב שב לתלמודו.

את להתחיל קביעותו, על ויתר לא גם הוא המעייפים, השבעה ימי באותן

לימודו בשעה שלש לפנות בוקר. מלבד ביום אחד שאיחר לקום וקם ללמוד בשעה

חמש. אמרו אז, שזו הפעם הראשונה מזה יותר משישים שנה, שהוא התחיל את

לימודו לאחר השעה שלש בלילה.

***

הוא היה אבא לבבי וחםעם כל האימה וההדר שהרגשנו בעמדנו לפניו, אבל תמיד היה משרה סביבו

אוירה נעימה ולבבית. זכורני איך שהיה תמיד מחמיא לאמא ע"ה בנעימות ובחכמה

על מאכלי השבת שהוגשו לפניו. הוא לא הרבה להשתתף בשמחות, אבל באופן

קבוע היה מבקר עם האמא ע"ה אצל כל הילדים, בימי חג ומועד. כשנולדו ילדי,

הגיע תמיד לבית החולים, לבקר את אשתי היולדת ולברכה במזל טוב.

לכל הבנים היה קשר הדוק עם בית ההורים, היינו מבקרים שם כמה פעמים

"שער באזור ערב לפנות בשבת לטייל אותי לוקח היה בילדותי עוד בשבוע.

מנדלבום". הייתי לומד אתו בארבע או בחמש לפנות בוקר והיה חוזר עמי על מה

שלומדים בתלמוד ובישיבה, היו פעמים שהציע לי ללמוד מה שאני רוצה ובקשתי

ללמוד עמו בספר "שב שמעתתא". אני הייתי מאד מקורב אתו, הייתי הולך עמו

תמיד ללוותו בקנית ארבעת המינים. במשך שנים היה לי גם זמן קבוע לשוחח עמו

בעת שהיה שותה כוס תה לפני ההליכה לשיעור.

"איש היה תמיד אבל ועוד, עוד ללמוד להספיק רצה רק האחרונות בשנים

משפחה", והתעניין בשלומו של כל אחד מקרוביו וידידיו. לא אחת בסעודת שבת,

לכן קודם אחד שכחצי שנה זה היה ולפעמים פלוני, מה שלומו של היה שואל

התייעץ עמו בעניני טיפולים רפואיים, בשאלות שכמותן הגיעו מעשרות ומאות

שואלים מכל קצוי ארץ.

את לנתק צריך כי ידענו תמיד המדרש, מבית שב היה שאאמו"ר בשעות

הטלפון לבל יופרע מתלמודו, אך כשידע על מישהו מבני המשפחה הנמצא בניתוח

או בלידה, היה מבקש כי לא ינתקו את הטלפון, כדי שישמע כשהכל עבר בהצלחה.

***

היה חרד שלא ישנו מהמנהגים המסורים

מהנהגותיו בעניני הלכה מאד קשה ללמוד וללמד, אאמו"ר היה מדקדק בהרבה

כל מאחורי עומדות שלמות סוגיות כי שירגישו מבלי בטבעיות, הלכה דקדוקי

כשהיו ורק אחרים. ללמד כדי הדברים את עשה לא הוא שלו. והנהגה תנועה

שואלים אותו היו יודעים את הטעם לכל הנהגה.

מנהגי רק הגר"א, מנהגי או הקבלה עפ"י מיוחדות הנהגות אצלו ראינו לא

אנשי ליטא ומנהגי ירושלים. תמיד היה מדבר על כך שמנהגי האשכנזים בארץ

ישראל וירושלים, נוסדו על ידי גדולי תלמידי הגר"א שעלו לירושלים ויסדו שם

את הקהלה האשכנזית הראשונה. והיה מאד חרד לבל ישנו ממנהגים אלו.

הוא היה מקפיד להפריש תרומות ומעשרות, כל מוצר בבית את היין ואת הלחם

וכו', ולא היה סומך על המעשרות של ההשגחה. היה בודק את העופות לבד, לאחר

שהיו נשחטים אצל שוחט מסויים בבית השחיטה של "העדה החרדית". גם בשנים

האחרונות שהיה לוקח מהשחיטה המהודרת של "שארית ישראל" שעשו הכל עפ"י

הנחיותיו, בכל זאת היה מדקדק לבדוק לבד את הריאות של העופות. בשר בהמה היה

קשה לו לאכול, אבל לפני שנים היה שמים מעט בשר במרק של שבת. אך משנפטר

יותר אכל לא שוב בירושלים, הבשר כשרות על אחראי שהיה ראם, אברהם רבי

בשר בהמה. הוא לא השתמש בשבת בחשמל של "חברת החשמל" והיינו משתמשים

בלוקסים ולאחר מכן בחשמל של גנרטור שכונתי. בפסח היו מכינים מים בדוד לכל

ימי החג. לפני שבת היו מבשלים את החלב ואת הקפה, ועוד הנהגות ודקדוקים רבים.

למרות דקדוקיו הרבים, לא היה כל מתח והרגשת בהילות בדקדוק המצוות,

הכל היה במנוחת הדעת וברוגע. למשל בליל הסדר היה בולע בבת אחת את שני

כזיתי המצה, אך מעבר לרגע אחד של ההתאמצות בבליעה, לא היה ניכר עליו שום

מתח ומי שלא היה שם לב במיוחד, לא היה רואה בכלל איך הוא מדקדק בכך. פעם

הוא עבר במטבח בערב שבת, והרים מעט את המגבת שהיתה על הסיר כדי שלא

תהיה "הטמנה", הדבר נעשה בעדינות ובלי לומר מילה, עד שאם מי שראה לא היה

יודע את החשש, לא היה שם לב שהמעשה נעשה בגלל דקדוק ההלכה.

***

"פה לא משאירים כסף"כסף לקחת מוכן היה לא הוא להפליא, היתה ממון בעניני וזהירותו נקיותו

מאנשים, ואף כשבאו אליו שועי ונגידי ארץ ורצו להנותו מממונם לא היה מוכן

"פה לא משאירים כסף". אומר להם בתקיפות והיה גם לא עבור צדקה. לקחת,

27

ל"ועד תנו לצדקה כסף לתת רוצים אתם אם להם אומר היה האחרונות בשנים

הרבנים לעניני צדקה", אבל פה לא משאירים כסף.

לפעמים כן היה מקבל לחלק כספים להעבירם לצדקה - כספי "מתנות לאביונים"

וכדומה, אבל אך ורק מאנשים מתלמידיו שהכיר וידע שאין בכך כל אינטרס וחשש

השפעה כלשהי. לפני עשרות שנים הייתי בביתו, כשנתקבל מכתב מאחד מעסקני

והוא מבקש שהרב לו כסף המיועד לצדקה, יש כי ובו הוא כותב הציבור החרדי,

יעביר את הכסף לנצרכים הידועים לו. במכתב היה מצורף שיק על סכום גדול. מיד

כשראה אבא את המכתב, ישב וכתב מכתב מכובד להשיב לאותו עסקן, כי הוא בתור

עסקן ציבורי בוודאי יודע את צרכי עמך המרובים, והוא כבר ידע למי להעביר את

הכסף. שם את השיק והמכתב במעטפה, ותוך רבע שעה מקבלת המכתב כבר שלחני

אבא לשים בתיבת הדואר, את מכתב התשובה עם השיק בפנים.

היתה לו הכרת הטוב לאנשים שעזרו לו בענינים פרטיים ובענינים ציבוריים.

אך גם הם היו מתוגמלים במחיר מלא על כל דבר שקנו עבורו או עשו עבורו, הוא

והנכדות הנכדים לבני המשפחה מן הבריות. אפילו ליהנות בחנם מוכן היה לא

שבאו לעזור בבית הסבא והסבתא, היה משלם כסף, ואם לא רצו לקבל היה שולח

לקנות להם מתנות בסכומים גדולים.

***

הרב בענגיס הכניס אותו לדיין בבית דין הגדול

הוא עשה הרבה שימוש בהלכה, אצל הגאון רבי זליג ראובן בענגיס, ואצל אביו

הרב מהומלא שהיה מורה הוראה חשוב בדורו. היה לו גם קשר עם הגאון מטעפליק,

ועם אחרים מגאוני ירושלים. אבל עיקר שימושו היה אצל הרב בענגיס. והוא גם

היחידי שנתן לו סמיכה להוראה, בה הוא כותב עליו תארים מופלגים "בקי בכולי

תלמודא" "הלכה כמותו בכל מקום", למרות שהיה עוד צעיר לימים בן כ"ח שנים.

אאמו"ר סיפר לי כמה פעמים, כי הרב בענגיס אמר לו לקבל את משרת הדיינות

בבית הדין הגדול. למרות שהרב בענגיס היה גאב"ד העדה החרדית הוא סבר שאם

אאמו"ר ילך לבית הדין הוא יוכל להציל בכך את שמירת התורה בארץ.

גדולי תורה היו יוצאים בהתפעלות משליטתו העמוקה והמקיפה בכל סוגיות

הש"ס. דודו הגאון רבי צבי פסח פראנק היה אומר עליו עוד בצעירותו, כי הוא

ממש "א לעבעדיגער ש"ס" [ש"ס חי].

רבי הגאון דודי גיסם כי שליט"א, לוין שלמה שמחה הג"ר דודי לי סיפר

אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל, הגיע לאאמו"ר לביקור חג, ושאלו קושיא עצומה ועמוקה,

אאמו"ר השיב לו בתוך כדי דיבור, כלאחר יד: הלא זו קושיה מפורשת בתוספות

בדף פלוני. רבי אליעזר שהיה ידוע בגאונותו המופלגת אמר אז עליו בהתפעלות

"הכל צריכין למרי חיטיא".

נופל לא שהוא ואמר הפוסקים, מגדולי הוא כי עליו אמר מטשיבין הגאון

לנחם הגיע השבעה בימי הקודמים. בדורות בירושלים שהיו הפוסקים מגדולי

הגאון רבי יוסף שיינין רבה של אשדוד, וסיפר כי פנה פעם להרב מטשיבין בשאלה

מסובכת וחמורה. הרב מטשיבין אמר לו כי בשאלה כזו רק רבי יוסף שלום יוכל

לפסוק לו, ואמר לו אז כי פסקיו "הם כתורה מן השמים".

***

בתי גוואי של אבאחז"ל מספרים בברכות דף מ"ב עמוד ב', "כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה, כי הדרי אמרי ניזול וניכול לחמא אנהר דנק, בתר דכרכי יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דווקא תנן אבל ישבו לא, או דילמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא כהסבו דמיין. לא הוה בידייהו, קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחורי וקרע קריעה אחרינא, ואמר, נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן". - הרגשה נוראה כזו מלוה אותנו כל הזמן - נח נפשיה דאאמו"ר הרב זיע"א והרבה הלכות ושאלות יש לנו לשאול אותו בהרבה ענינים. אוי! מי יורנו דעה ומי יביננו שנפער העצום והחלל הגדול החסרון על לקרוע עלינו קריעות כמה שמועה!

בעולמנו.ואני תפילה! כי הדברים אשר נאמרו כאן יהיה בהם תועלת לרבים, לדעת את עיקר עסקו של אבינו ב"בתי גוואי" שלו - בעמל התורה ובשמחתה כל ימי חייו.

יה"ר כי הדברים יהיו לו לנחת רוח ולזכות בעולם העליון.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב28

פחות לא אך אלו, אחר להתחקות ניסה 'הפלס' סופר *'המפרסמים' של תחושותיהם אחר לעמוד בקש מכך, ד' דבר את ולהשמיע להביא שזכו מי לאור'. ו'המוציאים ברמה ולזכות את העם היהודי מפניניו של עמוד האור אשר

הלך לפני המחנה לנחותם הדרך * ישעיהו ויין

"לאחר שהוצאתי את הספר בו הובאו פסקי ההלכות של רבינו מרן זיע"א, לא

ישנתי חודשיים מרוב פחד", משפטים מן הסוג הזה שמע סופר 'הפלס' לכל אורך

הדרך ממחברי ספרים וכותבי פסיקותיו של רשכבה"ג מרן זיע"א.

מה היה כל כך מיוחד בפסקי תשובותיו, שיעוריו, הוראותיו, והדרכותיו, שזכו

לתחושת 'הוד קדומים' והרטיטה כל כך את העוסקים במלאכת הקודש? מדוע כה

בשיעוריו זיע"א מרן רבינו שהשמיע ההערות את אפילו ברבים, לפרסם חששו

המפורסמים, ובשל מה כל כך נזהרו להדפיס את פסקי הדין שפסק רבינו מרן זיע"א

ברבים בעת שישב על כס הדיינות?

לעמוד בקשנו מכך, פחות לא אך אלו, אחר להתחקות ניסה השורות כותב

אחר תחושותיהם של 'המפרסמים' ו'המוציאים לאור'. מי שזכו להביא ולהשמיע

את דבר ד' ברמה ולזכות את העם היהודי מפניניו של עמוד האור אשר הלך לפני

המחנה לנחותם הדרך.

אשר חלוצים מאותם מושגים מעט לקבל בקשנו שלפנינו הכתבה במסגרת

אזרו אומץ וניגשו אל מלאכת הקודש המופלאה. דבריהם מובאים בשלמות לטובת

קוראי 'הפלס'.

רבי הגאון הרב יבלח"א זיע"א, מרן רבינו נכד חיים זייבלד שליט"א:

על ה'קובץ הערות' מרבינו מרן זיע"א התחלתי לעמול בעקבות מעשה שהיה.

למדנו בשיעור פרק 'הזהב'. באחד הימים הביא מרן זיע"א את קושייתו של רבי

עקיבא איגר, ואת תירוצו של ה'בית הלוי'. לאחר מכן הקשה מרן זיע"א על דברי

הבית הלוי, ותירץ תירוץ אחר.

הנוכחים מבין מי אי האם זיע"א מרן שאל לפתע חודשים. מספר חלפו

זוכר מתי נאמרו דבריו. כמעט כולם זכרו את הווארט שאמר, אך לא זכרו מתי

יהודי אחד מבין משתתפי השיעור נאמרו הדברים ובאיזו סוגיה. ידעתי כי ישנו

ובקשתי אליו ניגשתי השיעור, את להקליט זיע"א ממרן מיוחדת רשות שקבל

ממנו לשמוע את ההקלטות. בחסדי שמים לא ארך זמן רב, ושמעתי את הדברים

במלואם. העליתי אותם על דפים וניגשתי להראותם למרן זיע"א שנהנה מאד. מרן

זיע"א הגיב ואמר כי למען האמת היה צריך לרשום את השיעורים בעצמו, אולם

'עשות ספרים הרבה'

29

חושש הוא לביטול תורה. הצעתי לו כי אנחנו נרשום אותם, אך הוא דחה זאת.

החלה כך נאות. הוא ולכך השיעורים, את להקליט לפחות רשות ממנו בקשתי

זיע"א החל להתייחס אליהם זמן מרן ה'קובץ הערות'. לאחר ההוצאה לאור של

כספר לכל דבר ועניין.

זייבלד מהגר"ח מבקשים אנחנו שהוצאתם? תשובות' ה'קובץ לגבי ומה

שליט"א להבין. כיצד התייחס מרן זיע"א לספר?

זאת אוכל לומר כי פעם ישב עימו יבלח"א, חדב"נ הגאון רבי עזריאל אויערבאך

שליט"א ודנו בנושא הלכתי כלשהו, לפתע אמר מרן זיע"א, 'בא נראה מה כתבתי

זיע"א, מרן מדבר ספר איזה על שליט"א עזריאל רבי לתמיהת בספרי'. כך על

ענה: 'קובץ תשובות'. בשנים המאוחרות יותר כבר העניק ספר זה במתנה לאנשים

שונים.

לפי הבנתכם, למרן זיע"א היה חשוב שיוציאו את דבריו לאור?

ללא כל ספק. מלבד הוראותיו בענייני השקפה וציבור, היו כמה וכמה מפסקיו

ששמח מאד כששמע שהתפרסמו. לנגד עיני עומדת עד עתה בקשתו לפרסם שגם

בנות צריכות לעשות 'התרת נדרים'. הלא בידוע ומפורסם כי חתנו הגאון רבי יוסף

ישראלזון זצוק"ל הוציא מפסקיו לאור. אמנם, מרן זיע"א עבר עליהם יחד עימו,

אך בכל אופן ניכר היה כי היתה לו קורת רוח שהדברים מתפרסמים ומתבדרים

בבי מדרשא.

יכולתם להבחין ביחס מיוחד ממנו בשל כך?

הגר"ח זייבלד שליט"א משיב בחיוך: קשה אולי לקבוע בוודאות כי היחס לו

זכיתי ממנו היה בשל הוצאת הספרים, אך בהחלט אפשר לומר כי מרן זיע"א היה

מתעניין ומראה חיבה גלויה, עד כדי כך שביקש לברר לא פעם האם לבני הלומד

בישיבת פוניבז' יש כבר מיטה בישיבה.

הרב הגאון רבי יוסף שוב שליט"א כידוע זכיתם לפרסם הרבה מפסיקותיו, מרן זיע"א היה מתייחס לדברים שיצאו

לאור?

מי שזכה להכיר מקרוב את מרן זיע"א היה ער לכך כי הוא היה מיראי ההלכה

הקשרים ייעשו שלא חשש תמיד אך שנשאל, מה בכל פסק אמנם הוא מאד.

משאלה אחת לשנייה. זכורני כי לפני שנים רבות הבאתי לו קונטרס שחיברתי

על חציצה לפני תפילת מנחה בביהכ"נ. שלא כדרכו הוא פתח את הקונטרס ועיין

הגיב זיע"א ומרן אחר, בעניין שאלה שאלתי התפילה לאחר ממושך. זמן בו

ואמר, ראיתי כבר את הקונטרס. להערכתי, הוא לא היה מעוניין לקחת אחריות

על הדברים שנכתבים בשמו, אך בהחלט לא הייתה לו קפידא שהדברים הופצו

ופרסמו.

כך היה כשיצא לאור הספר 'דברי אגדה' על פרשיות השבוע. כשהבחין מרן

זיע"א כי הציבור נהנה והדברים מתקבלים, הוא חרד פחות.

שנשאל בכל שאלה מאד מדקדק היה זיע"א מרן כי לדעת מוכרחים בכלל,

ומקפיד לענות בדיוק נמרץ. זכורני, כי לפני שנים אחדות שאלו אי מי האם מותר

לפתוח את סיר החמין בליל שבת. מרן זיע"א השיב שמותר. התערבתי וציינתי כי

בסיר ישנן עצמות, וכידוע שמרן זיע"א מקפיד על כך. מרן זיע"א פנה אלי ואמר:

הוא לא שאל על לסגור. הוא שאל על לפתוח, ובזה כידוע אין כל בעיה.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב30

את ענה שמא או דרכם, את ומכוון שואליו את מדריך גם היה זיע"א מרן

שנשאל ותו לא?

אענה לכם בעובדה. כשהייתי אברך צעיר מאד ניגשתי אליו לפני תפילת מנחה

בשבת ושאלתי אותו שאלה מסוימת. לאחר השיעור הוא קרא לי והעיר כי השאלה

ששאלתי לא תיתכן במציאות. חשתי אז כי מעבר לפסק ההלכה שפסק לי, מבקש

מרן זיע"א להדריך ולכוון אותי במציאות.

הרב הגאון רבי אליעזר רוטר שליט"אאתם זכיתם לפרסם אלפי פסקי הלכות של מרן זיע"א. כיצד בעצם התחלתם?

הבחנתי שלמרן זיע"א חשוב שהציבור ידע מהי ההלכה הצרופה. אולי לא רבים

יודעים זאת, אך מרן זיע"א היה מאד נהנה שהדברים מובאים נכון וראוי. בזכות

ההוצאה לאור של הקובץ 'מבקשי תורה' זכיתי שקיבלני בביתו גם בשעות שאינן

זמני קבלת קהל. לפני שסגרתי קובץ באופן סופי, היה מקדיש עבורי זמן איכות יקר

ביותר. בשל העובדה שהוא ידע שהדברים שאני שואל, יתפרסמו, הוא נאות לענות

בפרוטרוט ממש. כך היה בהלכות תשעה באב, וכך בהלכות חנוכה.

לאחר מסוים, מרב קושייה פרסמתי פעם כי אציין, זאת, להמחיש כדי רק

שבועיים עברתי על יד מרן זיע"א ועל אתר הוא ענה לי תירוץ. ראיתי בכך דחיפה

וחיזוק להמשיך לדרוש ולבקש עוד ועוד.

מרן זיע"א נתן לכם בעצמו חומר להדפסה?

את כשהוצאתי אך בעצמו, חומר למסור מסרב זיע"א מרן היה כלל בדרך

הקובץ מבקשי תורה על מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, נעתר רבינו מרן זיע"א

לבקשתו של יבלח"א ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א

ומסר לי תשובה שלו. דומני, כי הייתה זו פעם יחידה שרבינו זיע"א הסכים למסור

בעצמו חומר לחוברת או ספר שהודפסו.

31

זכיתי לקבל גם את הדרכתו הברורה בכלל, ממשיך הגר"א רוטר שליט"א,

שהדברים מאד חשוב היה זיע"א למרן 'גניזה'. דברי פרסום של בעניינים

יתפרסמו כדי למנוע ביזוי כתבי הקודש.

הרב הגאון רבי נחמו כהן שליט"אכיצד מגיע רב תושב טבריה הרחוקה, לפרסם פסקי הלכות מרבינו מרן זיע"א?

יבלח"א הגר"י אפרתי שליט"א סיפר למרן זיע"א לפני כארבע עשרה שנים

זכיתי ומני אז כי אני מקפיד לפרסם את ההלכה הצרופה בפני תושבי טבריה,

עימו לדון זמנים. שאינם בזמנים אליו לבוא יכול הייתי הגדולה. לקרבתו

בענייני הלכה רבים, ומרן זיע"א האיר לי פנים ואף אמר לי כמה וכמה פעמים

בחיוך כי אני מוכרח ללמוד אידיש...

במה מתבטאת 'פרסום ההלכה הצרופה'?

אני מקפיד לחזור שוב ושוב בפני שומעי לקחי, את דבריו של מרן זיע"א כי

אין לבני עדות המזרח לסור מפסקי הוראת ה'בן איש חי'. בשל כך קבלתי ממנו

המון בענייני הלכה ובשאר הנושאים ההשקפתיים.

נקןדה מעניינת אותה חשוב להזכיר ולציין היא שמרן זצוק"ל היה עונה לי

תמיד באותו מטבע לשון ששאלתי. הוא ידע לרדת לפרטי פרטים של כל שואל

ולענות לו באופן הנכון והקל כדי שהוא יבין את התשובה שקבל.

הרב הגאון רבי יחזקאל פיינהנדלר שליט"איצא לכם להראות לו את הספרים שחיברתם?

זה היה ספרי. את זיע"א למרן הבאתי תש"ע בשנת בסיפור. לכם אענה

יגיב. בפתח הבית עמד בנו שעתיים לפני ליל הסדר. חששתי מאוד כיצד הוא

זיע"א מרן שרבינו מחשש תהילים ואמר שליט"א בנימין רבי הגאון יבלח"א

מספר וחזר נהנה זיע"א מרן אולם לשמחתי בשמו, הדברים הוצאת על יקפיד

פעמים 'גוט' 'גוט'. כשיצאתי מחדרו הפטיר בנו הגאון שליט"א: אמת מה נהדר...

בשלום פלי פגע. לאאמו"ר זצ"ל שהדפיס ספרי הלכה, הורה מרן זיע"א שלא

לכתוב פסקי הלכות בשמו. לאחר שלחץ עליו, נאות להסכים לכתוב בשם גאון

אחד.

כמה וכמה פעמים בקשתי להראות לו פסקי הלכות. מרן זיע"א הגיב ואמר:

תקרא ואני אשמע.

מרן זיע"א הסכים למסור לכם עניינים להדפסה?

גניזה. עם עיתונים לגבי דעתו אודות בספר לכתוב ממנו בקשתי פעם

לשמחתי הוא השיב לי כי הוא כבר כתב להגאון רבי שרגא פייבל כהן שליט"א

על כך. "גש לר' יוסף (הגר"י אפרתי שליט"א- י.ו.) ותאמר לו שאני אמרתי שיתן

לך את הדברים', אמר לי מרן זיע"א. הרגשתי כי קבלתי מעין הסכמה לדברים.

משולחנו של רבינו מרן זיע"אושאלתי זיע"א למרן ניגשתי המועד. חול בימי בביתי פריצה אירעה פעם

בחול בביתי הסורגים הפרוצים להזמין בעל מלאכה שיתקן את לי מותר האם

המועד. פסק לי מרן זיע"א כי אעשה זאת ע"י בעל מלאכה גוי. ניסיתי להסביר

כי מאד קשה להשיג גוי בזמן כזה, אך מרן זיע"א התקשה להתיר להזמין יהודי.

לפתע שאלני, בעצם לשם מה זקוק הינך לתקן את הסורגים בימי חול המועד,

הלא הגנב כבר יודע שאין לך כסף בבית....

(הרב הגאון רבי יוסף שוב שליט"א)

האם אלישיב הרב את שאלתי פעם שבארה"ב: מקליבלנד יהודי לי סיפר

אפשר לברך עליו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו? והשיב לי: מחכמתו אפשר, על

יראיו, לא....

(הרב הגאון רבי יחזקאל פיינהנדלר שליט"א)

יבלח"א חדב"נ של בביתו שהה זיע"א מרן כשרבינו הפורים מימי באחד

לבשר מחכמתו שחלק 'ברוך ברכתי שליט"א, אויערבאך עזריאל רבי הגאון

ודם...' מרן זיע"א היה כל כך מזועזע ולא הבין כיצד זה אמרתי ברכה לבטלה.

דקות ארוכות ראו עליו שאינו מצליח להרגע.

(הרב הגאון רבי אליעזר רוטר שליט"א)

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב32

"כל ‰ע˙ ר‡ינו סב‡ ˘ל‡ מ˘ מ˙וך ‰‡‰ל" מסר ז‰ ˘מע סופר *"‰פלס" במ‰לך מפ‚˘ מר˙˜ עם כמ‰ מנכ„י מרן זיע"‡ ˘‰˙כנסו ועו„ כך על בירו˘לים. "‰פלס" מערכ˙ ˘ל ‰י˘יבו˙ בח„ר יח„יו

בכ˙ב‰ ˘לפניכם *

ישעיהו ויין

"לפני ארבע שנים", נזכר נכדו של מרן זיע"א, יבלח"א הרב הגאון רבי אליהו

יום הכיפורים. עוד טרם זצוק"ל במוצאי רימר שליט"א, "באתי לביתו של סבא

בואי לביתו כבר שמעתי כי הצום עבר עליו מאד קשה. כפי שדווח לי, באמצע היום

הקדוש ירדה רמת הסוכר בדמו, אך הוא סירב בכל תוקף לאכול.

פניו ועל השולחן ליד ישב זצוק"ל סבא לימודו. לחדר מה בחשש נכנסתי

בהנאה. הפטיר הוא הצום', את לעבור הצלחתי ד' 'ברןך רצון. שביעות ארשת

הגדול הכהן נראה היה היאך בלשון המשנה המתארת לו והשבתי שמחתי מאד

בצאתו מבית קדשי הקדשים ללא פגע. הרב חייך למשמע דברי והוסיף כי למרות

כל הקשיים הוא לא ויתר וקיים את המצווה.

סבא זצוק"ל נטל ידיים לסעודה של סיום הצום (הוא נהג לאכול סעודה בשרית

במוצאי יו"כ), במהלכה הוא דן מה דינו של כהן גדול שלא יכול לצום, האם היה

עובד את עבודת יום הכיפורים, אם לאו. בסיומה של הסעודה אמר לי כי למחרת

מצפה לו יום קשה. אמורות להתקיים בבית מדרשו שתי בריתות ושאר עניינים,

ובשל כך מבקש הוא לפרוש לחדרו ולנוח.

הבנתי שלאחר כל מה שעבר עליו, בוודאי ינוח כמה שעות. פתחתי ספר על

הלכות סוכה ושיננתי את מצוות היום. כעבור שלושת רבעי שעה שמעתי לפתע

רעשים בוקעים מחדרו. מיהרתי לשם, ולתדהמתי אמר לי סבא זצוק"ל, 'אני לא

ישן, אז בוא נעשה משהו. אלמד עד שארגיש צורך לישון.' הוא נטל גמרא לידו

והחל ללמוד בקול רם.

בני התקשרו בינתיים מהגמרא. מש לא זצוק"ל וסבא חלפו, ארוכות שעות

לא בשלומו. והתעניינו עליו, עבר קשה צום איזה שידעו המודאגים המשפחה

הייתה לי כל תשובה אחרת מלבד לקרב אליו את שפופרת הטלפון, כדי שישמעו

בעצמם כיצד סבא מרגיש.

משך שעות ארוכות התחבטתי בעצמי האם נוהג אני כשורה, האם לא ראוי

ונכון שאבקש ממנו לשוב למנוחה, אך לא העזתי להפריע לו בלימודו המתוק.

לקראת השעה שלוש ושלושים לפנות בוקר עלה בראשי רעיון. הכנתי לו כוס

קפה עם חלב והגשתי לפניו. סבא זצוק"ל התבונן בי מופתע: 'הלא זה עתה אכלנו

בשר, כיצד אתה מציע לי קפה עם חלב?' השבתי לו בחיוך כי כבר חלפו עברו

והפטיר: כוס הקפה על לי הודה זצוק"ל התבונן בשעון, סבא להן שש שעות.

'כבר לא צריך לישון'. בבוקר הוא ביקש שאדאג למישהו שיוציא אותו בברכות

התורה.

בריתות, שתי התקיימו לאחריה שחרית. לתפילת כדרכו ירד זצוק"ל סבא

ובשעה עשר ושלושים, כשהתקשרתי לביתו להתעניין בשלומו, התשובה הייתה:

סבא יושב כרגיל ליד השולחן ולומד בקול רם, וכל זה היה לאחר 'יום כיפור' קשה

שעבר עליו בגיל תשעים ושמונה", וזו רק דוגמא אחת מני אלפים ורבבות ממה

רימר הגר"א יבלח"א, הנכד, אומר זיע"א, הסבא של הגדול בביתו עיננו שראו

שליט"א.

לקראת יום 'השלושים' לרשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל קיימה מערכת

'הפלס' מפגש מרתק ומעורר עניין עם כמה מנכדיו הקרובים של רבינו מרן זיע"א,

שזכו לשהות במחיצתו שעות רבות, במשך שנים ארוכות, בלילות הארוכים של

החורף ואלו הקצרים של הקיץ, עמדו נכדי מרן זיע"א על משמרתם החשובה וסייעו

בכל כוחם לרבן של ישראל מרן זיע"א.

בין המשתתפים נכדיו של מרן זיע"א, הרבנים הגאונים רבי אליהו רימר שליט"א

ורבי אברהם רימר שליט"א בניו של חדב"נ הגאון רבי בנימין רימר שליט"א, רבי

אריה שליט"א, בן הגאון רבי אברהם אלישיב שליט"א, כשאליהם מצטרף גם נינו

של מרן זיע"א, הרב שמואל שליט"א בן הגאון רבי אברהם אלישיב זצ"ל.

‰עומ„יםבבי˙ „''בלילו˙

'

33

מרן רבינו של הנהגתו על במקצת לעמוד זכינו המרתקת, השיחה במהלך

נכדיו באמצעות שנתו. את נם העולם שכל בשעה קודש נאוה בביתו זיע"א

ועמוד התורה שר של הטהור הפנימי לעולמו מעט הצצנו שליט"א הקרובים

ההוראה שהסתלק מעימנו אך לפני חודש ימים.

זיע"א עימם בראשיתו של המפגש ביקשו הנוכחים, כמו כל יתר נכדי מרן

שוחחנו בעת האחרונה, לציין לשבח את נכדו המסור והקרוב לרבינו מרן זיע"א,

‚ם כ˘‰יינו בחורים ˆעירים, ו‚ם ל‡חר מכן בע˘ור ‰‡חרון

כ˘כבר ב‚רנו, מעולם ל‡ ‰ר‚˘נו ˘סב‡ זˆו˜"ל ‰ו‡ '˘לנו' בלב„.

סב‡ זיע"‡ „‡‚ ל˙˙ ‡˙ ‡ו˙‰ ‰ר‚˘‰ לכל י‰ו„י. זכורני, ממ˘יך

רבי ‡רי‰ ˘ליט"‡, פעמים רבו˙ ל‡חר לילו˙ ‡רוכים במחיˆ˙ו, ‰יו ני‚˘ים ‡לי ‡ברכים בכולל

ומ˙עניינים 'מ‰ ר‡י˙י'. 'מ‰ ˘מע˙י', ‡ך פ˘וט ל‡ ‰י‰ לי מ‰

לח„˘ ל‰ם. סב‡ זיע"‡ ל‡ נ˙ן לנו '˙נ‡ים מיוח„ים' ב˘ל ‰יו˙נו נכ„יו.

יבלח"א הרב הגאון רבי אריה בן הגאון רבי משה אלישיב שליט"א, שעמד לימינו

של רבינו זיע"א ושימשו במסירות שאיננה ניתנת לתיאור משך למעלה מעשרים

השנים האחרונות. 'כל קרבתנו לסבא הגדול זיע"א נזקפת לזכותו של רבי אריה

שליט"א שעמל ללא לאות ודאג לרווחתו של סבא זצוק"ל ואף הביאנו אל חדרו

של המלך פנימה'.

לאותם זיע"א מרן רבינו של יחסו אודות לשמוע אנו מבקשים ראשית

נכדים ששהו בביתו בלילות. האם זכיתם לקשר מיוחד, האם האיר לכם פנים

יותר מלשאר האנשים שסביבו?

רבי אליהו רימר שליט"א: בהחלט. אפשר יהיה להגדיר זאת כ'הכרת הטוב'

מיוחדת שרחש כלפינו. אמנם אנחנו זכינו להינות מאורו הגדול, אך הוא הרגיש

צורך ל'הודות' לנו על שסייענו ועזרנו לו. זכורני, ממשיך רבי אליהו שליט"א,

לפני ארבע שנים, כשסבא זצוק"ל כבר היה בזקנה מופלגת, הוא טרח ובא במיוחד

לשמחת הבר מצווה שערכתי לבני שיחי'. למרות הטרחה הגדולה, על אף הקושי

שביציאה מן הבית והנסיעה שלא הייתה קלה כלל ועיקר, הוא השתתף בשמחה.

כולם הרגישו שהיה כאן מעין צורך להודות על 'הטרחה' בעבורו.

רבי אברהם רימר שליט"א: בתורנות אצל סבא זצוק"ל היה נהוג שנכד שנולד

וחצי. באחת הלידות במשפחתי קבלתי את 'פטור' לחודש בן או בת מקבל לו

'הפטור' המדובר, וכעבור חודש וחצי שבתי לתורנותי. סבא זצוק"ל קבלני בחיוך

רחב והתעניין בשלומה של התינוקת. הוא נכנס לפרטי פרטים ממש. חשתי אז,

שהוא רצה לשמחני ולהביע בכך את 'תודתו' על שהותי בלילות בביתו.

רבי אריה אלישיב שליט"א: אני זוכר את הפעם הראשונה שסבא זיע"א קרא לי

והגיש לי מעטפה עם כסף. 'קח, זה בשבילך', הפטיר לעברי. כמעט נפלתי מרוב

פליאה. 'מדוע כסף', תמהתי. אך סבא זיע"א השיב לי: זה בשביל יום טוב. הרגשתי

אז שסבא זיע"א חש צורך לתת לי הרגשה טובה. הוא רצה להביע בכך את תודתו.

יחד עם זאת מוכרחים לציין כי בכל התקופות, גם כשהיינו בחורים צעירים, וגם

לאחר מכן בעשור האחרון כשכבר בגרנו, מעולם לא הרגשנו שסבא זצוק"ל הוא

'שלנו' בלבד. סבא זיע"א דאג לתת את אותה הרגשה לכל יהודי. זכורני, ממשיך

רבי אריה שליט"א, פעמים רבות לאחר לילות ארוכים במחיצתו, היו ניגשים אלי

אברכים בכולל ומתעניינים 'מה ראיתי'. 'מה שמעתי', אך פשוט לא היה לי מה

לחדש להם. סבא זיע"א לא נתן לנו 'תנאים מיוחדים' בשל היותנו נכדיו.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב34

הרב שמואל אלישיב שליט"א: זכיתי לישון בביתו של סבא זצוק"ל במשך

ארבע שנים. כל שנייה שהוא התייחס אלינו, הייתה איכותית. הייתה לנו תחושה

מיוחדת כשהבחנו שהוא נהנה ומביע בפנינו את שביעות רצונו. בעיננו זה היה

שווה יותר מכל.

רבי אליהו רימר שליט"א: סבא זצוק"ל ידע גם מתי לשבח את נכדיו. פעמים

שהיה אומר בפני רבים, אתמול היה לילה קשה. נכד פלוני עזר הרבה. זה היה

מבחינתנו אוצר אדיר.

הכרת שהביעה המיוחדת הפנים הארת מלבד שליט"א: רימר אברהם רבי

הטוב, סבא זצוק"ל היה מוכן לעשות עבורנו דברים שבעבור אחרים לא הסכים

לעשות. כך נהג עם ה'חלאקה'. בעוד שלילדים אחרים לא נאות בד"כ לגזור מכל

מיני טעמים, לילדנו, עשה זאת בחיוך ובשמחה.

רבי אריה אלישיב שליט"א: כשלמדתי בישיבה לצעירים, הייתי רגיל לבוא

לבית הגדול מדי 'שבת מברכין'. באחת השבתות שאלתי את סבא זצוק"ל האם

מותר לשיר את השיר 'תניא' שהושר באותה תקופה. להפתעתי, שאל אותי סבא

זצוק"ל: 'זה שיר יפה?', משהשבתי לו בחיוב, ביקשני שאשיר בפניו את השיר.

קבלתי פיק ברכיים, אך לא הייתה לי כל ברירה. מרוב לחץ ורעדה, השיר לא

נשמע במיטבו. למחרת בבוקר שוב ביקשני סבא זצוק"ל שאשיר בפניו את השיר,

וללא בשלמות, השיר את לשיר שהצלחתי לאחר רק שלישית. בסעודה וכך

זיופים, אישר כי מותר לשיר את השיר.

רבי אליהו רימר שליט"א: ומאז כל נכד שבא לביתו בשבתות התבקש לשיר

של מגרונם הבוקע לשיר ומאזין עיניו את עוצם היה זצוק"ל סבא השיר. את

עצומה התייחסות מבחינתנו הייתה זאת שרים. אותנו לשמוע ונהנה נכדיו,

כלפינו.

ככלל, סבא זצוק"ל, מוסיפים הנוכחים שליט"א, היה מאד משבח את סבתא

תפילה בעל זצוק"ל שהיה לוין אריה רבי הגה"צ בתו של בכך שהיא גם ע"ה

מפורסם.

כמי שזכו להיות בשעות שאחרים לא היו. האם בלילות הייתה הנהגה שונה

מזו שבימים?

רבי אריה אלישיב שליט"א: אספר לכם מעט מתחושותיי. התורה הקד' אומרת

'ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזאת' וגו'. סבא זצוק"ל שאל מדוע נקראת

התורה דווקא 'שירה'? וביאר, אם יבוא פרופסור גדול וימסור הרצאה. הלא יבואו

לשומעו רק אלו המבינים בתחום המדובר. אך אם יבוא חזן גדול, יבואו המונים

לשמוע אותו, שכן לכל אחד ואחד יש חלק בשירה. כך היא תורתינו הקד', לכל

אחד ואחד יש בה חלק.

כך הרגשנו אצל סבא זצוק"ל. לכל אחד היה חלק בו הוא מצא עניין ב'רב

אלישיב'. היו אלו תלמידי חכמים מופלגים שהיה להם את הרב אלישיב שלהם,

דופקים היו הבית דלת על חלקם. את אלישיב' ב'רב שמצאו עם פשוטי לצד

השני, סבוכה. הלכתית שאלה ללבן ביקש האחד, הסוגים. מכל רבים אנשים

היה בחור צעיר ש'רק' ביקש לראות את סבא לומד. ב'שבעה' על סבתא ע"ה

הגיעו לפתע המון ילדים מ'מאה שערים' ששמעו שהרב אלישיב לומד עם סטנדר

נמוך, לעומתם היה 'גביר' גדול מארה"ב שסיפר לי בהתלהבות שבכל פעם שהוא

בא לארץ ישראל, הוא מגיע להתפלל שחרית עם סבא. הוא מוכרח לראות את

התפילה המיוחדת של הרב אלישיב. גם בתקופה האחרונה כששהה בבית החולים

הופיע יום אחד עיתונאי חילוני, ומשהבין כי אני קשור אל הרב משפחתית, ביקש

בעדינות לברר, מה יש בו ברב אלישיב שכולם כל כך קשורים אליו. בכל העולם,

הוא הוסיף, אנשים חרדים לשלומו. מה מיוחד בו?!

הנהגה אותה ובלילות. בימים זצוק"ל לי שזה מה שראינו אצל סבא נראה

ברורה ויסודית, ממנה הוא לא זז כמלוא נימה, ואליה כולם נמשכו. כל אחד ראה

בו משהו אחר, אליו הוא נמשך.

רבי אליהו רימר שליט"א: קשה אולי לומר שראינו הנהגה שונה בלילה, מזו

שביום, אך בהחלט היה בלימוד הלילי של סבא זצוק"ל משהו מדורות קדומים.

לא נזקקנו ללב רגיש במיוחד כדי להבין שיש כאן משהו עילאי וגבוה יותר.

יכולתם לשוחח עימו בשעות הללו?

רבי אברהם רימר שליט"א: עד שסבא זצוק"ל היה פורש לחדרו לישון, היה

אפשר לשוחח עימו. הוא היה מתעניין בקורות עימנו, ומברר על מצבנו, אולם

מובן בלתי פחד כמו היה עימו. לשוחח שייך היה לא בוקר לפנות משהקיץ

באוויר.

הללו בשעות בי מבחין היה אם זאת, לעומת שליט"א: רימר אליהו רבי

שאינני ישן, היה מזדרז לשלוח אותי למיטה.

רבי אברהם רימר שליט"א: אספר לכם עובדה מעניינת. בעודי בחור צעיר,

הגעתי לביתו יומיים לפני בדיקת חמץ. הבית כבר היה נקי לפסח, וסבא זצוק"ל

את לעשות מיהרתי עוגה. חתיכת ואפרוס קפה כוס לעצמי שאכין לי הציע

שאמר, אולם לא מצאתי עוגה. סבא זצוק"ל הניח מגבת על הגמרא, קם ממקומו

וניגש למטבח. פתח ארונות וסגרם, למרות ששבתי וטענתי כי הגעתי זה עתה מן

הבית ואינני רעב, סבא זיע"א לא ויתר. הוא התכופף והתאמץ למצוא עבורי עוגה

כל שהי. לפתע אמר בקול: מעניין היכן היא העוגה. חשב קמעה וניגש למרפסת

שם היו מונחים שיירי החמץ. סבא מצא את מבוקשו והכריז בקול מלא עונג: הנה

העוגה, עתה אחתוך לך להנאתך.

לעומת זאת, ממשיך רבי אברהם שליט"א, היה זה בימי 'בין הזמנים' לפני

מספר שנים. סבא זיע"א שהה ב'טלז סטון' למנוחה קלה. בן משפחתי הוצרך

לעבור ניתוח מסוכן, והחלטתי שבדרכי מבני ברק לירושלים אעבור דרך 'טלז

סטון' ואבקש את ברכתו. נכנסתי לדירה בה הוא שהה. סבא זיע"א ישב על יד

השולחן ולמד, והמתנתי עד שירים את עיניו מן הגמרא. לאחר דקות ארוכות

משפחתי בן של מצבו על לו סיפרתי רצוני. מה ושאל עיניו את הרים הוא

ועל ההתחבטות האם לנתח, אם לאו. סבא השיב בפשטות: אפשר לעשות את

הניתוח, ומיהר להוריד את ראשו חזרה לתוך הגמרא. הוא לא הוסיף ולו מילה

מפריעים. לא עכשיו עבורי: ברור אות מעין זה היה שפסק. מה מלבד אחת

עכשיו לומדים.

הרב שמואל אלישיב שליט"א: הגעתי פעם לביתו יחד עם כל בני משפחתי

במוצאי יום טוב של פסח. היה זה דקה או שתיים בלבד לאחר שסיים להבדיל על

הכוס, אך בקשנו 'רק' לעבור ולומר לו 'גוט מועד'. סבא זצוק"ל הרים את ראשו

מן הגמרא ותמה: אבל מדוע עכשיו?

ולא ילדי פעמיים בשנה רבי אריה אלישיב שליט"א: הייתי מגיע לביתו עם

יותר. הסברתי להם שאסור להפריע לסבא המקיים את העולם בלימודו. למחרת

הייתה תשובתו זצוק"ל, מסבא זוכר הוא מה ה-8 בן בני את שאלתי ההלוויה

ומדוע ענה כך? מפני שבפורים לפני וגמרא מרובעת'... 'ראש פשוטה בתכלית:

שנתיים בהיותו ילד כבן 6 הגענו למעונו של סבא זצוק"ל. היה שם ציבור גדול

בלעה"ר וסבא לא חש בטוב. הוא היה נראה ממש נורא ואיום. הרבנית אויערבאך

ע"ה ממש התחננה שכולם יצאו ויאפשרו לסבא לנוח. לאחר שכולם התפנו מהבית,

שבנו לחדרו של סבא זצוק"ל שישב רכון על תלמודו. בני שיחי' ישב מולו והתבונן

בו למעלה מחצי שעה. לאחר מחצית השעה סגר סבא זצוק"ל את הגמרא והניח את

הראש. ניגשתי אליו ובקשתי 'רק' ברכה. סבא זצוק"ל היה כל כך חלש עד שלא

הצליח להוציא מפיו אפילו ברכה בשלמות. אמרתי לבני הקטן שיראה איך סבא

חלש ויאמר אמן על ברכתו המקוטעת, אך בני שיחי' לא הצליח להבין איך יתכן

שאין לו כוח, הלא ראינו עכשיו איך היה שקוע כל כולו בלימוד...

רבי אליהו רימר שליט"א: שאלתי את בני שיחי' מה הוא זוכר מסבא זצוק"ל.

ללא היסוס הוא ענה, כשבאנו פעם בשבת בבוקר בגשם זלעפות לביתו. נכנסנו

הביתה וראינו כי כל התקרה נטפה מים. סבא זצוק"ל ישב ליד השולחן עם מגבת

'ושאבתם מים בששון', וסבא ענה לי על ברכיו ולמד בהתמדה. קראתי לעברו

בחיוך: 'והמים להם חומה מימינם ומשמאלם'. כל הריצפה מסביבו הייתה רטובה,

אך הוא היה שקוע בעולמו הטהור.

לאחר אחד הניתוחים שעבר, שב סבא זצוק"ל לביתו. נכנסתי לחדרו ושמעתי

שהוא נאנח. נחרדתי ושאלתי מה אירע. סבא זצוק"ל הצביע על התקרה ואמר:

שיפצו כאן. ניסיתי לומר לו שלא הייתה כל ברירה. התקרה לא עמדה מול נחילי

המים בחורף. סבא הנהן בראשו ואמר, כן, אבל זה 'מותרות'.

רבי אריה אלישיב שליט"א: מוכרחים לציין שכל העובדות שאנחנו מספרים

עכשיו, לא נוצרו עתה לאחר פטירתו. אלו היו חייו של סבא יום אחר יום, שעה

אחר שעה. עיננו ראו וגם עיניהם של אחרים. סבא היה שייך לעולמות אחרים

לחלוטין. לפני מספר שנים היה סבא זצוק"ל מאושפז בבית חולים. בעודי עושה

את דרכי לבקרו כבר שמעתי שסבא זצוק"ל חלש מאד ולא מסוגל לקבל איש.

אי מי ממקורביו בקשני שבכל זאת אנסה להכניסו לחדרו. השבתי לו כי לפי מה

שאני שומע עתה, המצב אינו קל כלל וכלל, אך בכל זאת הצעתי לו שיצטרף

אלי, ומי יודע, אולי אמצא שעת כושר להכניסו. התקרבנו יחדיו לחדרו של סבא

זצוק"ל, וכבר מבעד לחלון התגלה לעינינו המחזה האהוב והמוכר כל כך. סבא

זצוק"ל 'החלש והמיוסר' ישב על כסא כשראשו היה מונח בתוך הגמרא שלפניו.

שנתיים לפני רבה' ב'הושענא שליט"א, רימר אליהו רבי מציין זכורני,

שמעתי שסבא זצוק"ל היה ממש במיטבו. הוא עמד ברוב התפילה בבית הכנסת.

והתעניינתי לבקרו נכנסתי תורה שמחת לאחר וכדו'. ההקפות בכל השתתף

בשלומו. סבא זצוק"ל נאנח ואמר: 'אחח.. ההושענא רבה לא היה כמו שצריך.

להקפות לא היה טעם וריח'. שאלתי, הרי שמעתי שסבא השתתף בכזו התלהבות

בהקפות בבית הכנסת, סבא השיב לי ללא כל היסוס: 'נו סוף כל סוף ההקפות זה

מנהג ישראל. בשביל מנהג ישראל צריך מסירות נפש'.

35

מוכרחים לˆיין ˘כל ‰עוב„ו˙ ˘‡נחנו

מספרים עכ˘יו, ל‡ נוˆרו ע˙‰ ל‡חר פטיר˙ו. ‡לו

‰יו חייו ˘ל סב‡ יום ‡חר יום, ˘ע‰ ‡חר ˘ע‰.

עיננו ר‡ו ו‚ם עיני‰ם ˘ל זרים. סב‡ ‰י‰ ˘ייך

לעולמו˙ ‡חרים לחלוטין.

לפני מספר ˘נים ‰י‰ סב‡ זˆו˜"ל מ‡ו˘פז

בבי˙ חולים. בעו„י עו˘‰ ‡˙ „רכי לב˜רו

כבר ˘מע˙י ˘סב‡ זˆו˜"ל חל˘ מ‡„ ול‡

מסו‚ל ל˜בל ‡י˘. ‡י מי ממ˜ורביו ב˜˘ני ˘בכל

ז‡˙ ‡נס‰ ל‰כניסו לח„רו. ‰˘ב˙י לו כי לפי

מ‰ ˘‡ני ˘ומע ע˙‰, ‰מˆב ל‡ ˜ל כלל וכלל, ‡ך בכל ז‡˙ ‰ˆע˙י לו

˘יˆטרף ‡לי, ומי יו„ע, ‡ולי ‡מˆ‡ ˘ע˙ כו˘ר

ל‰כניסו. ‰˙˜רבנו יח„יו לח„רו ˘ל סב‡ זˆו˜"ל,

וכבר מבע„ לחלון ‰˙‚ל‰ לעינינו ‰מחז‰ ‰‡‰וב

ו‰מוכר כל כך. סב‡ זˆו˜"ל '‰חל˘ ו‰מיוסר'

י˘ב על כס‡ כ˘ר‡˘ו ‰י‰ מונח ב˙וך ‰‚מר‡

˘לפניו.

היינו ניגשים אליו באמצע 'חזרת הש"ץ' ומבקשים ממנו שישב, אך בשום

פנים ואופן לא הסכים. כך היה אפילו ב'ימים נוראים'. ממש התחננו והפצרנו,

זצוק"ל שצריך דברי הגה"ק מבוטשאש יודעים את לא הוא השיב, אנשים אך

לעמוד.

כידוע בט"ו אלול האחרון לחייו עבר סבא זיע"א ניתוח בעיניו. בשבת שלפני

נכנסתי הניתוח. יוכל לעבור את נראה שלא והיה היה חלש מאד הוא הניתוח

תחבושת. הייתה האחת עינו על שליט"א, נכדו נזכר לניתוח, ההמתנה לחדר

מבחינה גופנית הוא היה נראה איום ונורא, עד שתמהנו ביננו לבין עצמנו אם הוא

מבין שהולך לעבור ניתוח. כיצד אפשר לבחון זאת? ואי מי שאל שאלה בהלכה.

מה הדין באדם שנדר ללכת להתפלל חצי שנה אצל קבר התנא רבי שמעון בר

ע"י אחרים עבור להתפלל כלשהי צדקה מקופת ממנו מבקשים ועתה יוחאי.

הציון, האם זה פוגע בנדר. סבא זצוק"ל התעורר באחת וביקש לדעת מה אמר

הנודר בעת שנדר. השיבו השואל שהוא לא יודע מה היה לשון הנדר. סבא זצוק"ל

דן בשאלה והכריע מה שהכריע. מיד ניגש הרופא והגיש לו את הטופס לחתום על

הניתוח. סבא עלעל בדף, וחתם.

כי עת באותה לנו אמר שוסהיים ד"ר רופאו, שליט"א: אלישיב אריה רבי

בדרך כלל על אדם שעובר ניתוח רואים שינוי בחתימה, אך סבא זצוק"ל חתם

באותה בהירות, ללא כל שנוי.

שהובא מה לכל עירני היה זיע"א סבא בכלל, שליט"א: רימר אליהו רבי

כבר עליו עירו, לתושבי המיועד מכתב לו הביא הערים מרבני אחד לפתחו.

חתמו כמה וכמה חותמים. סבא זיע"א היה היחידי שהבחין שלא כתוב את שמה

של העיר במכתב, ותמה, וכי לאיזו עיר מיועד המכתב, לניו יורק? צריך לכתוב

במפורש, הוא הוסיף.

כמה וכמה פעמים שמעתי מסבא זצוק"ל את המעשה הבא: רבי יוסף שאול

נתנזון זצוק"ל עבר דרך העיר בה למדו המהרש"ם והחברותא שלו, בעודם נערים

ניגש והוא יוסף שאול, צעירים. שמעו של העילוי הצעיר הגיע לאזנו של רבי

לבית המדרש בו למד הנער והציע לו קושייה עצומה. 'בדרך חזרה, אעבור כאן

ואשמח לשמוע מכם תירוץ', אמר הגאון זצוק"ל לשני הנערים.

המהרש"ם ניסה ליישב, אך לא עלתה בידו, ושב לתלמודו הרגיל. לעומתו,

חבירו התייגע מאד עד שמצא תירוץ שהיה 'כפתור ופרח' לקושייה. כששב רבי

יוסף שאול זצוק"ל למקומם ביקש לשמוע מה תירצו השניים. ענה לו המהרש"ם

מדוע שאול יוסף רבי התעניין הקושיה. את יישב וחבירו תירוץ, לו אין כי

המהרש"ם לא יישבה, וזה השיב כי הגיע למסקנא שמוטב לו ללמוד בזמן הזה

והכריז: מובטחני בזה יוסף שאול מדברי הנער עוד כמה דפי גמרא. נהנה רבי

שיהא מורה הוראה בישראל.

ואילו נהיה סוחר מסמרים, וסיפר, שאותו חבר זיע"א מקובל, המשיך סבא

המהרש"ם נהיה המהרש"ם. ללמדנו, אמר לי סבא לא פעם, כי גמרא עם רש"י

ותוס' יותר חשובים מלחדש חידושים. צריך ללמוד עוד ועוד דפי גמרא בעיון,

אמר סבא פעמים רבות.

הרבנית על השבעה בימי גם העת. כל זיע"א סבא של דמותו הייתה זאת

אויערבאך ע"ה היה סבא זיע"א קם מוקדם בלילה ולומד הלכות אבילות בעמידה

נותר ולקום מן הכסא הנמוך, לכן (היה לו קשה להתיישב עם כובעו לראשו.

ללמוד בעמידה כל הלילה) סבא זיע"א חשש לדין 'עטיפת הראש' באבל, ולכן

שהה כל העת עם כובע לראשו.

הנכדים מספרים זאת, ראינו דבר. לשם הייתה ההלכה לדקדוק דאגתו

שליט"א, ללא הפסקה. יום אחד, מספר רבי אריה אלישיב שליט"א, הגעתי לביתו

של סבא זיע"א. כבר בפתח הבית אמרה לי בתו הרבנית רימר תחי' שסבא מרגיש

נורא. 'חמישים שנה אני מנסה להזכיר לו לומר יעלה ויבוא בברכת המזון. נראה

לי שהפעם אצליח'. סבא זצוק"ל בירך ברכת המזון בקושי רב. חולשתו בלטה

לעין כל, אך כשהגיע ל'שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד', התחיל בטבעיות לומר

א-לקנו וא-לקי אבותנו יעלה ויבוא'. הניסיון להזכיר לו, לא צלח...

בתקופות האחרונות היה סבא זיע"א קם ממיטתו פעמים רבות באמצע הלילה,

אך בכל פעם היה שואל מחדש, האם המים המוכנים ליד המיטה, היו מכוסים או

מגולים? לא היתה פעם אחת ששכח.

גם כשהיה חלש ביותר, לא ויתר לברך 'על המחיה' במקום בו אכל, למרות

שנזקק לשם כך לשוב כברת דרך ארוכה עד למקומו.

לסיום, מבקשים הנוכחים שליט"א לציין, נגענו באפס קצהו ממה שזכו עיננו

כאן המובאים בעובדות כי נראה אך במחיצתו, ששהינו השנים במשך לראות

להמחיש מעט מהנהגותיו והליכותיו בקודש של סבינו זיע"א, מעט מאלו שלא

הצליח להסתיר מעיני בשר ודם.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב36

* גם בשנים המאוחרות ממש. היינו נפעמים לראות איך הוא יודע על כל אדם שאנשים בעוד ושיחו, שיגו טיבעו, מה האמיתית. מטרתו מהי אליו, שנכנס אחרים היו צריכים לעמול ולהתייגע ממושכות אחר כוונותיהם של בני האדם.

היה זה חוש מיוחד להבין באנשים *

ישעיהו ויין

פותח זיע"א", סבא אצל שימושי התחיל כיצד לדעת אתם מבקשים "אם

להאזין "עליכם דבריו, את שליט"א אלישיב אריה רבי הגאון הרב בפנינו

היה וארבע שנים. אאמו"ר הגאון שליט"א זה החל לפני עשרים לסיפור הבא:

נוהג להתפלל תפילת שחרית מדי יום עם אביו זצוק"ל בבית המדרש 'תפארת

בחורים'. באחד הימים הוא שב הביתה מהתפילה וסיפר כי סבא זצוק"ל לא היה

בתפילה, ומשעלה לאחר התפילה לראות מה אירע, הוא הבחין בו כשהוא שוכב

על המיטה עם עיניים פתוחות. נחרדתי מאד". אתם צריכים להבין, מנסה רבי

זיע"א לא ראינו מעולם אריה להמחיש בפנינו את מציאות הדברים. אצל סבא

מצב כזה. לא הייתה מציאות שהוא ישכב על המיטה עם עיניים פתוחות. זה היה

יד ישיבתו על ישן, או שהוא לא היה על המיטה. כך גם הייתה כך, או שהוא

השולחן. או שהוא ישב עם ספר פתוח, או שהוא לא ישב כלל. עובדה זו היה בה

כדי להוכיח כי משהו חמור קרה.

לא ידעתי מה עלי לעשות. התקשרתי לגר"י אפרתי שליט"א והתייעצתי עימו

מה נכון לעשות. שנינו הבנו שהמצב לא שפיר. סיכמנו שנצא יחדיו לביתו של סבא

זצוק"ל, שם כבר נראה מה לעשות. הגענו הביתה וביקשנו את רשותה של סבתא

ע"ה להזמין את ד"ר שוסהיים שאיבחן מיד כי סבא זצוק"ל עבר התקף לב קל. ד"ר

שוסהיים הורה להתפנות לביה"ח ורמז לנו לקחת איתנו את התפילין, שכן סבא

יאלץ לשהות שם כמה ימים.

ברורות הוראות שקבלתי לאחר החולים, בבית לידו שהיתי שבת אותה כל

מהרבנית אויערבאך ע"ה מה עליו לאכול ומתי, וביותר מכך, כיצד להכין לו את

בוקר, לפנות וחצי היעודה. שתיים בוקר. המתנתי לשעה לפנות כוס הקפה של

והכנתי את הקפה בדיוק כפי ההוראות שקבלתי. לפני שהגשתי אותו לסבא זיע"א

טעמתי מעט כדי להיווכח שהוא אכן ראוי לשתיה, אולם טעמו היה נורא. שפכתי

את תכולת הכוס לכיור ושוב הכנתי כפי ההוראות, אך גם הפעם טעמו היה נורא.

חשבתי כי מן הסתם אינני מבין בקפה והגשתי לסבא את הכוס. סבא הודה לי מאד

על טרחתי בעבורו, שתה את תכולת הכוס, ומיהר לשוב לתלמודו.

מעופשת לימון בחתיכת הבחנתי לשוטפה, ובקשתי הכוס את כשנטלתי רק

הטעימה של פשרה זאת כי הבנתי כהוגן. נחרדתי הכוס. לקרקעית הדבוקה

שטעמתי, ומכאן בא טעמו הנורא של הקפה. מסתבר, כי בחושך ששלט במסדרון

נקייה. מיהרתי שוב לחדרו של איננה כי הכוס יכולתי להבחין בית החולים לא

סבא זצוק"ל, המתנתי שירים מעט את ראשו מהגמרא, והתחלתי להתנצל בפניו

זיע"א הביט בי כלא מבין ותמה: על איזה על הלימון החמוץ שהיה בכוס. סבא

לימון אתה מדבר? הקפה היה טעים מאד, מאז התחלתי להתקרב אליו יותר ויותר,

עד שזכיתי לגעת בקצה שולי גלימתו הרחבה. בסיפור זה, אם תרצו, טמון הרבה

מרוחב ליבו הטהור של סבא זצוק"ל".

רבי של ביתו בסלון יושבים אנחנו הערביים. בין בשעת בשבוע ראשון יום

ומאורם של ישראל בדור האחרון, נכדו חביבו של רבם אריה אלישיב שליט"א,

מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. מי שזכה ללוותו בעשרים השנים האחרונות, לעזור

ולסייע יום יום שעה שעה למי שהגן ושמר על העם היהודי.

הכל היהודי. העולם רחבי מכל פניות אריה שליט"א רבי מקבל אלו בימים

מבקשים לשמוע ולקבל מעט מזעיר אנפין מאורחות חייו של הסבא הגדול זיע"א,

אולם לבקשת ביטאון 'הפלס', הצועד הנאמנה לאורו ובדרכו של רבן של ישראל

לימים הדברים יעמדו למען רב, זמן שליט"א אריה רבי עבורנו הקדיש זיע"א,

רבים, ויהוו לימוד לדורות הבאים.

ההנהגה שהקרינה והשפיעה יותר

מכל תוכחה אחרת

הרב הגאון רבי אריה אלישיב שליט"אנכדו חביבו ונאמן ביתו של רשכבה"ג מרן זיע"א

37

דבר לפרטי פרטים ממש. ואסבר את אזנכם בעובדה מעניינת. כידוע, עוד משחר

גילו השתובבו בני כל בעוד הפוגה. ללא ולומד יושב זצוק"ל היה סבא ילדותו

זיע"א היה שקוד תלמודו ולא מש מתוך האהל. כפי הנראה, אביו ושיחקו, סבא

זצוק"ל חשש שהוא יותר מדי מופנם, והצמיד לו יהודי נכבד שיטייל עימו ויפתח

לפניו מעט אופקים. ילמד אותו כיצד עובד ופועל ה'עולם', ויספר לו מה מתרחש.

לאחר ימים ספורים ממש שב אותו יהודי לאביו זצוק"ל וסיפר לו כי אין בו כל צורך,

שכן סבא זיע"א יודע היטב מה קורה ומה מתרחש. הוא בקי היטב בכל הניואנסים

הכי דקים. הוא אמנם ישב בחדר סגור, אך מצודתו הייתה פרושה למרחקים.

כך גם בשנים המאוחרות ממש. היינו נפעמים לראות איך הוא יודע על כל אדם

שנכנס אליו, מהי מטרתו האמיתית. מה טיבעו, שיגו ושיחו, בעוד שאנשים אחרים

זה היה האדם. בני כוונותיהם של אחר ולהתייגע ממושכות לעמול צריכים היו

חוש מיוחד להבין באנשים. רק לשם המחשה אוסיף כי לפני כארבע עשרה שנים

התחוללה בירושלים פרשה קשה של חילולי קברים. לבקשת רבנים גדולי תורה,

סבא זיע"א התערב וניסה למנוע את המשך החילול באמצעות פתרונות הלכתיים

הופתעתי בעיניהם. חן מצא לא שהעניין מסוימים גופים היו אולם מסוימים,

לשמוע ממנו שידע בדיוק לומר מי יסכים לפתרון ומי יסרב. מי ימחה, ומי ישתוק.

ומדובר, יש לזכור, באנשים שסבא זיע"א מעולם לא פגש ולא ראה. הקב"ה חנן

אותו בחוש הזה שליווה אותו כל חייו.

לפני שהיה צריך להכריע בעניינים הרי גורל, ראו עליו שינוי מסוים? הרגישו

על פניו לחץ או טרדה?

ככלל, אצל סבא זיע"א הייתה שליטה מאד ברורה על רגשותיו. היה מאד קשה

להבין ולדעת את המתחולל בקרבו, שכן הוא לא הראה ולא שיתף בנעשה בליבו

פנימה, אולם זאת אוכל לציין כיצד חשש ונזהר מאד שלא לפגוע ולא לבלוט יתר

על המידה. בכל פעם שהציעו לסבא זיע"א לכנס בביתו אסיפות בהשתתפותם של

גדולי ישראל הוא סירב בנחרצות. באחד הימים לחצו עליו מאד שיכנס בביתו

כמה מגדולי ישראל לצורך דיון דחוף. כל ניסיונותיו להעביר את האסיפה למקום

אחר נדחו, ובלית ברירה הוא נאות לקיום האסיפה בביתו. בבוקרו של יום האסיפה

אמר לנו סבא זיע"א כי השולחן בחדרו הוא מלבני וזה עשוי לפגוע במשתתפים,

בהם הראשונים הימים אל חוזרים אנחנו שבשגרה? לדבר נהפך זה ומאז

התחלתם לסייע ולעזור לסבא הגדול, רבינו מרן זצוק"ל.

רבי אריה שליט"א: אכן כן. אך מוכרחים לציין כי סבא זיע"א מעולם לא בקש

מעצמו דברים שיעשו, או שיסייעו לו. לסבא זצוק"ל היו מידות מיוחדות שבאו

לידי ביטוי בכל תחום בחיים. אף פעם לא בקש את עזרתנו. העזרה באה כבדרך

אגב. מי שהתבונן ועקב אחריו בשנים האחרונות, כשכבר נזקק ליותר עזרה וסיוע

יכול היה לחוש בכך יום אחר יום. תמיד נתן לנו הרגשה כי הוא שווה בין שווים.

לקרוא שיוכל כדי המיטה, ליד פעמון לעשות לו הציעו אף מסוימת בתקופה

ולהזעיק את אחד הנכדים, אך הוא דחה זאת על הסף.

זצוק"ל מסבא לבקש כשבאו לאיזכור. הראויה נוספת נקודה ישנה בנוסף,

שידבר עם גבירים מסוימים אודות מוסדות הזקוקים לתמיכה כספית, הוא הרגיש

שלא בנוח. תמיד היה מנסה להימנע מכך בטענה שאיננו מסוגל לבקש ממישהו

גביר מסוים עבור מטרה שהרגיש שהיא אכן נאות לדבר עם גם כשכבר משהו.

וראויה, עשה זאת בקושי רב. תמיד העדיף שמישהו אחר יפתח בדברים, נחוצה

והוא היה מצטרף אליהם.

בכלל, אצל סבא זצוק"ל בלטה ההכרה והידיעה כי הוא מקבל כל דבר באופן

הפשוט ביותר. גם כשכבר נאלץ לצעוד עם הליכון הוא נותר מלך. עם גב זקוף,

ללא מסכנות. אפשר יהיה לומר כי מעולם לא ראינו על פניו איזו תחושת עצב

בשל מצבו הגופני.

העומדים מהם רבים, עניינים ולהכניס להוציא זכיתם האחרונות בשנים

ברומו של עולם, אל תוך חדרו. כיצד הוא הגיב כשנזקק להתנתק ממקור חיותו

ולהכריע בענייני ציבור?

ללא כל ספק ראינו אצלו קושי מיוחד. סבא זיע"א אהב כל כך את התורה, היא

הייתה כל עולמו, וממילא, על אף שהוא לא נפרד ממנה לעולם, כל הפסק ולו הקטן

ביותר היווה עבורו קושי עצום. יכולנו להרגיש על פניו את צערו על כך שנאלץ

'לבטל' רגע מלימודו.

שלמרות מיוחדת שמים למתנת זכה זיע"א סבא לטעות. אסור זאת לעומת

התנזרותו והתנערותו מכל ענייני העולם הזה, מהשמים סייעו לו לדעת ולהכיר כל

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב38

שכן זה ייראה שמישהו בראש, והאחרים לא. ניסינו לענות ולהסביר כי האסיפה

אך בראש, יושב המארח אם ייפגע לא אחד אף וממילא בביתו, מתקיימת הלא

סבא זיע"א דחה את הסברא והשיב כי גם אם המשתתפים עצמם לא ייפגעו, הרי

שאנשיהם עלולים להיפגע. אי מי מהנוכחים בבית הציע להביא שולחן עגול, וסבא

שמח על ההצעה. הובא לחדרו שולחן עגול וסבא זיע"א הניח עליו מפה לבנה. הוא

בדק שוב ושוב את השולחן וקרא בהנאה גלויה: אח, ב"ה כל מקום כאן זה הראש...

הכל יודעים לתאר את סדר יומו המדויק לפרטי פרטים, כל יום ללא יוצא מן

הכלל. ראיתם אותו פעם יוצא מגדרו?

אפשר לומר בבירור כי על אף שסבא זיע"א היה דייקן להפליא, כשבאו לפניו

כל את כלפיהם הפגין סבא פה, כבדי אפילו או צרות, בעלי מסכנים, יהודים

הסבלנות שבעולם. הוא היה חורג ממנהגו ממש ומסביר להם שוב ושוב את דבריו.

פעמים, שלוש ויותר. גם כלפינו הוא נהג כך. כשהבחין שאי מי ממשמשיו 'טרח'

קשה מדי, או התאמץ יתר על המידה, ראה סבא לנכון להרגיעו ולנחמו. זכורני כי

באחד הימים נכנס לחדרו יהודי מוזר שממש דחף את כל הממתינים בתור, נעמד

לידו והחל להשמיע את דבריו, תוך דרישה נחרצת שאצא מהחדר. אותו אדם לא

הסתפק בכך, דחף אותי החוצה ונעל אחריו את הדלת. לאחר מכן, סבא זיע"א הרים

אלי את עיניו הטובות וחייך לעברי חיוך מלא הבעת השתתפות ברגשותיי. חשתי

אז כזאת הזדהות ותמיכה שקשה לתארה במילים.

זיע"א מקפיד סבא היה טובה, זאת, למרות שחפץ לתת הרגשה כל יחד עם

מאד שלא נעבור על נדנוד עבירה, ולו הקל שבקלים. באחד מימי שישי בקש ממני

סבא זיע"א שאשתפו בנעשה בעולם. כפי הנראה הייתה לו מטרה להראות לי חיבה

השם חילול וישנו גניבה בעוון נתפס מסוים חרדי יהודי כי לו סיפרתי יתירה.

מאד גדול. הכל שחים ומדברים בעניין. התקשורת החילונית חוגגת על המציאה,

בקיצור 'שמחה וששון'. סבא זיע"א האזין לדברי ולפתע הסתכל לעברי והפטיר:

לא אומרים 'גנב'. אומרים 'לקח'. הוא בקש להמחיש לי ולנוכחים בחדר כי חייבים

לשמור על דיבור נקי.

בהקשר לכך יש בידי סיפורים מן הסוג הזה לרוב. סבא הקפיד הקפדה יתירה

לבל נשתמש במילים או בכינויים שאינם תואמים בדיוק את ההלכה. בכל עת ובכל

מצב היה סבא זיע"א מקפיד ועוקב אחר כל מילה היוצאת מפי הסובבים אותו.

פעמים הוא נשאל שאלות הלכתיות קשות ומסובכות שהיו בהן דברים מטבע

זיע"א היה סבא נעימים בלשון המעטה. בתשובותיו, גם פרטים שאינם הדברים

התבטאויות באותן להשתמש מחיר בכל נמנע אך הברורה, ההלכה את עונה

שנאמרו בשאלה.

הזכרתם שסבא זיע"א היה מעיר על התבטאויות מסוימות. על אלו דברים

היה מעיר עוד?

על אולם והליכותיו. טבעו את נגד זה מעיר. היה לא זיע"א סבא ככלל,

יוכלו כל נכדיו ששהו בביתו בלילות להעיד, אם הבחין בכך שאחד דבר אחד

מעיר זצוק"ל סבא היה מיטתו, יד על ידיים לנטילת מים הכין לא הנכדים

בעדינות. יש לציין ולהוסיף כי סבא זיע"א הקרין סביבו ארשת הלכתית תורתית

שהקרינה והשפיעה רבות. היינו מוכרחים להיות טובים יותר שכן הוא היה כל

כך טוב. היינו מחויבים לנהוג כשורה, שכן לא היה שייך להיות במחיצתו ולא

לנהוג כראוי. מי שהקשיב פעם לברכות שיצאו מפיו בכוונה. מי שעקב אחר כל

תנועותיו המדודות והמדויקות להפליא עם השולחן ערוך, לא יכול היה להישאר

אדיש ולעמוד מרחוק.

היה מרטיט לראות איך הוא היה מקיים כל מצווה ולא שוכח לומר 'ויהי נועם'

לפניה. אף בשנה האחרונה לחייו, כאשר חולשתו ניכרה ובלטה לעין כל, הוא לא

במצבים גם שינוי כל ללא הנהגותיו כל על הקפיד הוא נועם. ויהי לומר שכח

הצענו ביותר. חלש היה הוא לחייו האחרון בחנוכה ביותר. הקשים הגופניים

שידליק נרות חנוכה בישיבה. סבא זיע"א נדרך ושאל 'מה פתאום'? הוא לא היה

מוכן לשמוע על הצעה שכזאת. כשהגיע זמן ההדלקה הוא בקושי רב נעמד, אך מיד

פתח ואמר 'ויהי נועם', ואז בירך את הברכות בכזאת מתיקות וערבות. ללא ספק

ההנהגה הזאת הקרינה והשפיעה יותר מכל תוכחה אחרת.

39

מעט ממה שראיתי אצל סבא זיע"אהש"ס מקצועות כל דבר. לשם היו שלו קייט והקלאר הבהירות

והשולחן ערוך היו מבוארים וברורים כאילו מונחים הם לפניו. כל שאלה

שנשאל, היה נראה כאילו כבר נשאל עליה עשרות ומאות פעמים.

בבהירות הזאת של סבא זיע"א ראינו שני חלקים. החלק האחד, הלימוד

עצמו. החלק השני, הידיעה. כל הווא אמינא של הגמרא, וכל המסקנא. כל

רש"י, וכל תוס'. אשרי עין ראתה זאת.

בכל פעם שהיה מתחיל ללמוד היה מתחיל הכל מתחילה, כאילו לא

חזרה של אצלו ראינו לא מעולם חזרתו. צורת הייתה כך מעולם. למדו

בבהירות, פעם ועוד פעם מתחילה. התחיל פעם בכל בעלמא. גירסא

בסיכום הדברים. מה קשה ומה התירוץ.

לעולם לא היה מתבטא, על זה כבר דברתי בעבר. כתוצאה מכך הייתה

הידיעה בהיקף עצום.

בילדותי שמעתי שכאשר החלו להגיע ספרי התורה מאירופה החריבה

יושב זיע"א והיו בהם המון שאלות של בלאי וקפיצת אותיות, היה סבא

על כס הדיינות, והגרי"א הרצוג זצ"ל ביקש ממנו להיכנס לעובי הקורה ,

לבדוק ולפסוק מה ניתן להכשיר וכיצד, ומה לפסול. מאחר והיו שם שאלות

חמורות, ענה סבא זצוק"ל להגרי"א הרצוג זצ"ל כי סוגיא זו ראינה בהירה

שבועיים של זמן שהות הוא מבקש כך ובשל להכריע, בשביל דיה לו

וכדין. כדת להכריע נאות מכן לאחר רק למעשה. הלכה הסוגיא ללמוד

ובאמת, ידוע לתלמידי חכמים שבענייני סת"ם היה סבא זיע"א חד בדרא

ממש, ועד סוף ימיו שכבר לא רצה להכריע בכל השאלות, בהלכות סת"ם

לקח על עצמו ועיין בספרי תורה, תפילין ומזוזות עם שאלות.

'אחריות'ביה"ד, לא קבל על עצמנו שום תפקיד רשמי, בשל עזיבתו את מאז

האחריות שישנה. סבא זיע"א לא הסכים לעמוד בנשיאות של אף מוסד,

בשל ההרגשה שאם לוקח על עצמו נשיאות כלשהי, כל העול מוטל עליו,

לדאוג בכוחו ארין כי וחש כשורה, יתנהל כל מכל בכל שהכל ומחויב

על לקבל הסכים שלא הסיבה זאת הנראה, כפי הללו. הפרטים לפרטי

עצמו רבנות 'העדה החרדית' בירושלים, כפי שידוע שלאחר פטירת כ"ק

החרדית העדה מחברי כמה באו זצוק"ל, מסטמאר יואל רבי האדמו"ר

להציע לו, וסירב.

כיוון שקבל על עצמו ירושת אבותיו ב'תפארת בחורים', ראו עליו את

האחריות העצומה לבית הכנסת. כל דבר קטן או גדול נשק על פיו. הוא

היה מתערב שלא כהרגלו בכל עניין ועניין, אם זה בענייני ממונות שמינה

יהודי נאמן ( ה"ה יבלחט"א רבי פנחס המבורגר שליט"א) שינהל את כל

היה הוא ואיזו. עליה, לתת למי הגבאות. בענייני זה אם הממון, ענייני

מעורב בכל, מפני שחש שאם הוא הרב, אזי הוא אחראי על כל פרט ופרט,

ואינו יכול להימלט משום הכרעה, קטנה או גדולה.

גם בחתימות שהיה חותם בענייני צדקות, כמעט ולא חתם לבד, תמיד

וגדרים. כללים היה בכך גם שחתמו. אחרים לרבנים להצטרף העדיף

בעניינים של 'הכנסת כלה', היה חותם מיד מאחר והחזיק כי ישנה חזקה

על אדם המחתן בזמננו ילדים, שהוא נזקק. משא"כ לצדקות אחרות, היה

מבקש לברר ולבדוק פעם ועוד פעם, האם הנצרך הוא מאונס, או מרצון.

סבא וכוללים. ישיבות לגבי היה הדבר וכן במזיד. או פשיעה זה האם

זצ"ל סירב לחתום לפני שבירר שוב ושוב מה המצב בישיבה. כמה מקבל

השד"ר. כל זה מפני מידת האחריות שהייתה בו. הוא אחז שבחתימתו הוא

נהיה אחראי למה שכתוב ונאמר, וממילא מוכרח הוא לבדוק בדיקה אחר

בדיקה.

גם כשחתם על דברים שבקדושה, היה משהה את חתימתו ימים ואפילו

שבועות. כל מי שעקב אחר חתימותיו, היה משתומם כיצד תפס כל מילה

שחלילה נראתה לו ככזאת שאיננה אמיתי. פעמים היה חוזר ושונה ומשלש

עד שיצא מתחת ידו מכתב מתוקן לפי דעתו.

וחזר בו זיע"א מקרה שחתם לאור זאת, כמעט ולא מצאנו אצל סבא

לאחר מכן.

לדעתי, זו אחת הסיבות שלא הדפיס תשובותיו שכתב, מאחר והדפסת

ספר היא לדורות, ולדורות מוכרחים אחריות יתירה. גם אם בשעת מעשה,

כשהשאלה נשאלת מוכרחים לענות לו אם יודעים, אך לדורות אינו מחויב,

ואם אינו מחויב, סירב לקחת אחריות מפני כובדה.

מלך ביופיובמאה השיעור לאחר או התפילה, לאחר צועד היה זיע"א כשסבא

הייתה שלו ההנהגה כל בשואלים, מוקף כשהוא המחנה, בראש שערים

הנהגה של מלכות ואצילות.

פעם ולו אותו זוכר אינני אנשים. בפני מעולם טעם לא זיע"א סבא

הכנסת, בבית תורה בשמחת הקידוש מלבד בחתונה, משהו טועם אחת

שאז הייתה הנהגתו שונה בתכלית כשהקל להתפלל מוסף לאחר ז' שעות

בחג קידוש גם עושה היה בשנים האחרונות ממש ) התורה. כבוד למען

השבועות בביהכ"נ. היה זה לבקשת רבים שבקשו להשתתף עימו בביתו,

ונאות לעשות זאת בביהכ"נ)

גם כשקבל אנשים לשאלות ולברכות היה מקפיד ללבוש בגד עליון.

ולהוריד המיטות את לסדר מאד הקפיד לביתו נכנסו שאנשים לפני

זאת עשה ביכולתו, זה היה כשעדיין כוסות. או מאכל שיירי מהשולחן

לבדו.

בנחת זאת עשה לו, נראה היה שלא דבר על להעיר כשבקש גם

ובמתינות. בדרכים מכובדות ונעימות.

שמחת של ההקפות בעת זה היה וגוער. מקפיד ראינוהו אחד בדבר

תורה. כשהבחין שאי מי מהנוכחים בביהכ"נ מגביה את רגליו מדי כשספר

תורה בידיו, או נוהג שלא כבדרך הכבוד הראוי בספר הקדוש. סבא זיע"א

היה קם ממקומו וגוער ביהודי ומורה לו להפסיק מיד.

הוא הקפיד מאד שצעירים לא ירקדו עם ספר התורה. כשהבחין בבחור

צעיר מדי הרוקד עם ס"ת, היה קופץ ממקומו ומורה לגבאי ליטול מידיו

את הספר.

בשנים האחרונות הסכים סבא זצוק"ל שגם צעירים ייטלו ס"ת בתנאי

שימנו על גביהם שומר מבוגר. היה זה מחזה מפעים לראותו שומר ומקפיד

ביותר על כבוד התורה.

מאד החמיר הוא דבר. לשם היו הס"ת בקדושת והקפדתו זהירותו

במקרה של נפילת ס"ת רח"ל. כשנשאל בנושא, ענה כי יש להקפיד על כל

הוראות השו"ע בזה ללא כל הוראת היתר.

מרשימותיו של נכדו חביבו יבלח"א הרב הגאון רבי ישראל אלישיב שליט"א שנמסרו במיוחד לרגל מוסף הזכרון של 'הפלס'

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב40

נשבה ארון הקודש, נכבה נר התמיד, איני ראוי להתחיל להגיד דברי הספד על מורי ורבי, שזכיתי להסתופף בצילו מחצית יובל שנים, רבן של כל בית ישראל, הרי כלל אין לנו שום השגה בספר התורה הזה. אנו כקליפת השום בד' אמות שלו, אלפי תשובות בנסתר בנגלה, גם האדיר את ספרי סבו הגדול בעל הלשם זיע"א כאשר עדיין היה צעיר לימים ומעולם לא דיבר על כך, אבל היה גדול גם בנסתר,

איך אפשר להספיד כזה אדם.אולם הנה מרן זצוק"ל, ציוה שלא להספידו בשעת הלויה, פעם שאלתיו לגבי הספד בראש חודש שיורה לי מה מותר להספיד, ותשובתו היתה האם פעם שמעת הספד כראוי? אמרתי לו שהרב יגיד לי מה זה הספד, כדי שאוכל לדעת אם שמעתי

פעם הספד כראוי. ואמר לי, בטח לא שמעת כי היום לא מספידים כהלכה.צריך להבין שזו לא אבידה בכלליות לכלל ישראל, אלא זו אבידה פרטית לכל אחד ואחד. הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל גאב"ד לוצק, בדברי הספד שנשא על מרן הגרי"ז זצוק"ל, אמר על הפסוק (שמות כה, טז) דכתיב "ונתת אל הארון את לקב"ה. ישראל בין עדות שהיא בתוכו שניתנה התורה שהוא ופרש"י העדות", והקשה מה הענין בעדות זו, הרי מעולם לא פתחו ולא השתמשו בספר תורה הזה. ניתנה בסיני, שמא ח"ו וביאר, שהארון שימש עדות לישראל, שזה התורה אשר יהיו בעתיד אנשים שירצו לשנות איזה משהו מהתורה, הרי כלל ישראל סבל במשך לעצמם שקוראים אנשים גם ר"ל והיום רפורמים, משכילים, מצדוקים, הדורות אורטודוקסים, אז נוכל להוציא את הספר תורה, שהיה נעול ולהראות זוהי התורה ניתנה מסיני ואין מי שיכול לשנותה. ואמר הגאון ר' זלמן סורוצקין, שמרן הגרי"ז זיע"א, היה קנאי ולא פחד מאף אחד והוא היה העדות והשמירה לישראל, להראות

מהי התורה שאין לשנותה.זצוק"ל, עזרי האבי רה"י מרן הגדול לרבנו זו הנהגה עברה הזמן ובהמשך ששמר על התורה ועל עולם הישיבות שלא יכניסו שום שינויים, ולא פחד מאף מרן רבנו רה"י וכשנפטר ומורא. פחד בלא אמר לומר שצריך וכשהרגיש אחד, האבי עזרי זצוק"ל, אז רבנו מרן זצוק"ל נאנח והתבטא "אוי הרב שך לא נמצא", ואמר שגדלותו היתה שלא פחד לכתוב ולהורות ברבים מה שאחרים מפחדים לומר בחדרי חדרים. וכשמרן זצוק"ל הסכים לקחת על עצמו ממנו את שרביט ההנהגה, הרב שך התחנן והרבנית אמרה שאין לרב שייכות לזה, אך הרב שך הפציר ואמר כי הוא היחיד שלומד תורה לשמה. ומרן הוא זה שהמשיך בלא חת ובלא מורא צורת ההנהגה הזו. בכל הענינים, הן בנושאים ההשקפתיים והן בנושאים הלכתיים כגון הפאות, התולעים שבדגים, ושאר כל הענינים, וגם כשהכריע לקולא כגון בנושא הקברים בכביש מסויים שהתיר וליצים פגעו בו בדרך כשלקחנוהו לתפילת מנחה, אך אחרי שהסיק שכך היא מסקנת הסוגיא הורה כן בלא חת ובלא מורא ולא הסכים

לשנות אף קוצו של יו"ד.

זכורני, באיזה שאלה הלכתית מסובכת, בנוגע להלכות חציצה, והוספתי למרן אחרי הצעת כל הפרטים שהנידון הוא לגבי בעלי תשובה, ואולי לא להחמיר כל כך. והגיב ואמר לי: "וכי להם יש שו"ע אחר"?! זאת התורה לא תהיה מוחלפת! ולא כמו שיש נוהגים עם בעלי תשובה כל מיני קולות שאינם מכוונות להלכה, תורה

אחת יש לכל אחד ואחד ואין לשנות כלל וכלל. במלחמת מדין, הקב"ה ציוה למשה (במדבר לא, ב) "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים", ואילו כשמשה העביר את הציוי לכלל ישראל אמר להם (שם פסוק הכל לעשות הורה רבינו שמשה המלבי"ם בזה עמד וכבר ד'", נקמת "נקום ג) בלא נגיעות, אלא רק כי כך ציוה ד'. וכך היתה כל מהותו של מרן זצוק"ל שכל המלחמות שעשה היו בלא נגיעות כלל וכלל, הכל רק לנקום את נקמת ד' ולהעמיד

את הדת על תילה. מוצר איזה על דעתו חוות את לברר ביקש מחו"ל, חשוב רב איזה פעם במוצר מניות רב לאותו לו שיש שגילה מרן לי אמר ולמחרת מסויים, מאכל הזה, ושאמר לו שלא מרשה לו לצטט בשמו מה שאמר לו. חשבתי לעצמי מה זה קשור אלי, הרי לא היה דרכו של מרן לספר סיפורים. ולבטח בא להוכיח לנו עד כמה חשוב שלא יהיה כלל נגיעות. זכורני, כשזכיתי באיזה הזדמנות להיות שליח של רבנו הגדול רשכבה"ג מרן האבי עזרי זי"ע, להחתים את עטרת ראשנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, על איזה מכתב מסויים, הסביר לי אז רבנו הגדול מרן הרב שך, עד כמה חשובה לו חתימתו של מרן הרב אלישיב, מחמת שאין לו

שום נגיעה.***

וכבר העידו זקנים שמרן זצוק"ל, הוא לא שייך לדור שלנו ולא לדור קודם, אלא היה שייך לסגנון הדור של החת"ס והגר"א. והדברים אמורים לא כשהיה בגיל זקנה, אלא כבר בצעירותו החשיבוהו כאחד מגדולי הדור. בהסכמת מרן הגר"מ פינשטיין זצוק"ל לספר "יד בנימין" על מסכת מנחות שיצא לאור לפני כארבעים ר' בן "פוסק הדור זצ"ל, לכבוד הג"ר בנימין שנה, כותב מרן הגר"מ פיינשטיין יוסף שלום"! וכמדומני שהגאון רבי משה פיינשטיין, לא פגש את מרן אלא רק פעם או פעמיים כשבא לא"י. גם בסמיכה שנתן הגרז"ר בנגעיס למרן לפני כ 75- שנה כותב עליו שהוא גאון עולם, וכידוע הרב בנגעיס היה מדקדק ולא היה מגזים. ושלום חס אומר יוחי בן שמעון רבי "תניא איתא: ב) (קלח, בשבת בגמרא זרעו, אלא מה כי לא תשכח מפי לא) (דברים שתשתכח תורה מישראל שנאמר אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד" ע"כ. וברוך השם אנו זכינו לתופעה והארה מופלאה של הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, ועתה נפלנו בבת אחת למעמקי הגלות ונשבה

ארון הקודש וירד חושך לעולם.

הגאון רבי נחום אייזנשטיין שליט"א רב שכונת 'מעלות דפנה' ירושלים

תלמיד רבנו עטרת ראשנו מרן זצוק"ל

שריד אחרוןמדורות קמאי

41

אלף ישראל מאלפי "וימסרו ההסתלקות של השבוע בפרשת הפסוק, על למטה", פירש רש"י "להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל", עד שלא שמעו במיתתו של משה מה הוא אומר "עוד מעט וסקלוני", ומששמעו ע"כ. כרחן" על שנמסרו עד ללכת רצו לא מדין, בנקמת תלויה משה שמיתת "וכבוד עשו לו למרן במותו", מאות אלפי אנשים מכל החוגים והעדות, באו וחלקו כבוד לתורה בשעת לילה מאוחרת, אנשים נשים וטף. וגם אלו שבחיים חיותו סרבו לקבל ממנו את האמת הברורה, אבל כשהגיע שעת האמת כולם ידעו מיהו רבן של

ישראל.***

הסוד של מרן היה שקידת התורה ללא הרף, הרי כל אדם זוכר גם אחרי שנים רבות מה שחשוב וחביב לו, ולמרן התורה היתה חשובה וחביבה כל כך ולכן לא שכח כלום. "כי הם חיינו ואורך ימינו" פשוטו כמשמעו. ראוי לציין בזה מעשה נפלא, שבסוף ימיו היה מתפלל שמו"ע קצת בקול, כדי להשמיע לאזניו כל מילה כמבואר בשו"ע, וכך היה אומר כל מילה ומילה כמונה מעות כמבואר בפוסקים, ואז היה אפשר להתבונן שבתפילת "אלוקי נצור" היה מתעכב יותר ב"פתח ליבי

בתורתך"...***

יכול היה לשמוע שרצה מי אנשים, לשכנע היתה לא זצוק"ל מרן הנהגת לשמוע, אך מרן לא היה מבזבז מזמנו לשכנע אחרים. ראוי לציין בזה לדברי התוס' במסכת בבא מציעא (כג, ב) שכתבו על דברי הגמרא שתלמיד חכם יכול לשנות בפיך תורה מחודדין דברי 'ושננתם' שיהו והאמר "ואם תאמר בדיבורו במסכת: שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד, ויש לומר דהיינו דווקא יודע באדם הבא לשאול דין או הוראה או להתלמד, אבל הכא שבא לנסותו אם מותר לשנות ולומר לא למדתי זה", ע"כ. וכך היה דרכו בקודש של עטרת ראשנו מרן זיע"א, שלא ליכנס לפלפולים וטעמים, ומי שבאמת רצה לשמוע דבר ד' זו מזמנו לכאלו שרצו לבזבז מוכן היה לא ומאידך יכול לשמוע ממנו, היה הלכה

לשכנע אותו בכל מיני ענינים.***

אומרים בשם גדולים, ששני גדולי עולם, עמודי העולם היו בדור העבר מרן את הסתירה הגאונות הלוי, חיים רבנו אצל חיים. החפץ ומרן מבריסק הגר"ח הצדקות שלו, כולם דיברו על הלמדן והגאון של הדור ועל שהנחיל דרך חדשה בלימוד התורה, אך באמת ר' חיים היה צדיק יסוד עולם. מאידך הח"ח כולם דיברו על צדקותו, אבל מי שמסתכל בספריו נוכח לדעת שזה מלא גאונות, כל השער

הציון וביאורי ההלכה, היה גאון עולם אך הצדקות הסתיר את הגאונות.

הלכה והפסקי והגדלות הגאונות דבר, אותו לומר אפשר זצוק"ל מרן אצל וההיקף הנורא בכל התורה כולה למעמקיה ופרטיה, הסתיר את המידות האצילות שלו, התורה היה תורה לשמה שמביא לידי מעשה כל פרט ופרט, התפילות שלו היו כמונה מעות ממש, הכרת הטוב, בין אדם לחבירו, קיום ודקדוק מצות, הכל

אין לשער. נתעכב מעט על מידת הכרת הטוב. בגלל הפנסיה שקיבל על הדיינות, לכן נהג לתת זמן משלו עבור הציבור, ואף בגיל מאה היה מייעד זמן לקבלת קהל. מעולם לא לקח כלום ממישהו, ואם קיבל דאג תמיד לשלם. זכורני שפעמים היה נשאר באוטו ומציע לשאול עוד שאלות בתור הכרת הטוב, על כך שהסענו אותו. פעם ביקש שנקנה מתנה עבור בר מצוה לאיזה רופא שעזר לו, וקנינו "סט רמב"ם" וכתב

הקדשה, והיה כל כך שמח שהיה לו את האפשרות של פירעון גמול. וגם בתקופות שבקושי זכיתי להיות חלק מקניית הד' מינים שלו בכל שנה, חייך, ראינו על פניו קורת רוח וחיוך גדול מאוד כשקיבל את הד' מינים. בעבר היה משלם לי בצ'ק וכאשר נוכח לדעת שאני לא פודה את הצ'קים, על כן הכין מזומן. לא רציתי לקחת את הכסף, ואמרתי לו הרי אני חייב לרב כל כך הרבה, ואמר לי אתה עושה 'שטיקס' כמו עם הצ'קים? והכריח אותי לקחת את הכסף. זכורני פעם שנסענו לאיזה מקום, ובקשתי מאיזה ילד שיגיד לי את הדרך, והילד ראה שמרן ברכב ואמר שלא יגיד רק אם יתן לו הרב ברכה. וכך הוה, הרב נתן ברכה, ואז הילד כיוון אותנו למקום הנכון. אחר כך אמרתי למרן שהילד הזה חצוף, אך הרב בטוב ליבו הגדול אמר לי: "הילד הזה חכם, מגיע לו, הוא צודק, זה תשלום הגון על מה

שעזר לנו"...***

פעם כשהייתי באיזה שליחות ממנו למרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, אמר לי "עם מחותנים צריך יחס אחר", ולכן יש לבקש את חתימתו רק בצורה רכה.

פעם הייתה לנו תוכנית, לקנות מהשכן בקומה התחתונה את הדפוס שהיה לו שם, כדי שיוכל מרן זצוק"ל לדור למטה בלי מדרגות, וכששמע על כך מרן היה שיקדימו הסכים לא מרן לסרב. הדפוס לבעל נעים לא שמא גדולה קפידא לו את שחרית לזמן 'ותיקין', כי טען שזה הזמן הקבוע במקום ולא רוצה לשנות בלי לתפילת לרדת יכול היה שלא פעמים כמה היו הקבועים. המתפללים הסכמת שחרית למטה, אך לברית ירד, והסביר כי הבטיח לרדת לברית ולא רוצה לאכזב את בעל הברית. ופעמים שגם זה לא היה יכול, ולכן הסכים שיעלו הביתה. המסר של קיום לאי אבל בציבור, מתפילה פטור מקור בהלכה יש וזקן שלחולה הוא

"הבטחה" אין שום היתר בהלכה.***

כשנפטר רה"י רבנו מרן האבי עזרי זצוק"ל, אז רבנו מרן

זצוק"ל נאנח והתבטא "אוי הרב שך לא נמצא", ואמר שגדלותו

היתה שלא פחד לכתוב ולהורות ברבים מה שאחרים מפחדים לומר בחדרי חדרים. וכשמרן

זצוק"ל הסכים לקחת על עצמו ממנו את שרביט ההנהגה, הרב

שך התחנן והרבנית אמרה שאין לרב שייכות לזה, אך הרב שך הפציר ואמר כי הוא היחיד שלומד תורה לשמה. ומרן הוא

זה שהמשיך בלא חת ובלא מורא צורת ההנהגה הזו. בכל הענינים,

הן בנושאים ההשקפתיים והן בנושאים ההלכתיים.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב42

להבין מה גדולה האבידה לכל יחיד ויחיד, יש להתבונן בדברים הנוראים אשר מופיע בנפש החיים (שער ד פרק כה): אמרו חז"ל באליהו זוטא פ"ה, שבכל יום יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו, ואלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שת"ח יושבין בהם ועוסקים בדברי תורה היו מחבלין את כל העולם כולו מיד וכו', ע"כ. וכתב רבנו חיים מוואלוז'ין זצ"ל, שעם כל זה "עדיין יוכלו להתקיים על ידי השרידים אשר ד' קורא העוסקים בתורה הקדושה יומם ולילה".

ומיהו אותם השרידים? כתב מוהר"ח זצ"ל: "אותם הדבקים בו יתברך ובתורתו, מרן, אצל ראינו המעלות אותם כל לשמה"!!! גדולה, ויגיעה ושקידה, בעיון, 'דביקותו בתורה' הרי ידוע הוא ומפורסם, 'שקידה ויגיעה' היה עומד הרבה שעות סוגיא כל לומד היה 'בעיון' מופלג. בגיל גם ונעים גדול בקול ולומד בעמידה, רבות פעמים השו"ת ספרי כל ומלבד והאחרונים, הראשונים כל עם רב בהיקף ואף כמה פעמים ועוד גדולי האחרונים. יהושע ציטט לנו קטעים שלימים מפני מחידושיו ואף הרמב"ם, על מספרו הן הלוי הגר"ח מחידושי לי שציטט זכורני בסטנסיל. 'בשקידה' היה לומד בהתמדה נוראה בלי שום מפריע, ולא היה מרגיש כלל אם אנשים נכנסו לחדרו או אם ארע איזה רעש וכדו'. וכל כולו בלי שום מטרה

אחרת, רק בתורת ד' חפצו כל הימים.***

והנה מצינו סתירה בדברי חז"ל, מחד גיסא במדרש איכה מובא שקשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש, ואילו בגמרא (ר"ה יח, ב) אמרו חז"ל שקשה ומדוע "שריפת"? ומהו "חורבן" מהו בית המקדש. צדיקים כשריפת מיתתן של

כנגד חורבן מופיע "סילוק" וכנגד שריפה מופיע לשון "מיתה"? ההרגשה בתקופה האחרונה היתה, לפני חצי שנה שמרן נפל למשכב, והתפללנו תמידין כסדרן. היתה תקופה של חצי שנה, שכבר הרגשנו את ה"סילוק" שאין לנו את מי לשאול, "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן" (סנהדרין סח, א), וזהו כבר "חורבן" אבל השלד עדיין היה קיים וזהו כחורבן בית המקדש, אבל עדיין היה עמנו כאן בעולם הזה והיה יכול להגן בעדינו. אבל עתה מעת ה"מיתה" זה כבר העדר גמור וזה שקול יותר משריפת בית המקדש.ועצם הדבר, מה שדימו חז"ל את סילוקן של צדיקים לחורבן ביהמ"ק, ביאר הג"ר פסח פרוסקין מקוברין, שתלמידי חכמים שאין להם אלא ד' אמות של הלכה

הם עצמן מקדש מעט, וכשמסתלקים מן העולם חרב גם המקדש מעט שהיה לנו. ***

הרמב"ם (פי"ג מהלכות אבל) כותב: "אין בוכין על המת יתר משלשה ימים, ואין מספידין יתר משבעה. במה דברים אמורים בשאר העם, אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתן", ע"כ. ובפרק י"ב ה"ב, כתב הרמב"ם: "כל המתעצל בהספדו של וכל וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי ליקבר בחייו, ימים, חכם אינו מאריך

המוריד דמעות על אדם כשר הרי שכרו שמור על כך אצל הקב"ה", ע"כ.

זכיתי במשך ימי השבעה והשלושים, להספיד ולבכות בכמה מקומות, אך אין לי ספק שלא קיימתי מה שהרמב"ם אומר, שכל המתעצל בהספד אדם כשר כו'. לפי אבל קטן, במועד בגמרא גירסאות כמה ה"ז) (פי"ב ובלח"מ ברדב"ז וראה

הגירסא הפשוטה "כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו".עלינו למקום מנוחתו, ובקשנו מחילה מכל השנים, כי בוודאי פגענו בכבודו ועשינו דברים שלא היו צריכים לעשות, אבל רבינו אני מבקש שוב מחילה על כל

מה שעשינו והטרדנו, אבל תורה היא וללמוד הייתי אני צריך. כתלמיד קטן לפני הארץ כדור בין מאשר מרחק יותר היה בינינו שהמרחק להבין השתדלתי רבו, לשמש והירח ומהמרחק בין שמים לארץ, אבל ניסיתי להבין מה שאני יכול להבין, שוב ואבקש זצוק"ל. ממרן שקבלתי כפי ומקום מקום בכל הלכה דבר ולמסור

מחילה אם לא העברתי את הדברים בצורה מדוייקת.***

מדרשות, ובתי כנסיות בתי של ריבוי ישיבות, הרבה שישנם זכינו בדורינו מסתמא בהסטוריה של כלל ישראל לא היה כל כך הרבה תופשי בית המדרש ביחס לשומרי תורה ומצוות. אבל הרי כולנו יודעים שמצב עולם הישיבות בסכנה נוראה, אנו צריכים למלא את החלל הגדול שנוצר. מכתבו האחרון שכתב הוא על חינוך על טהרת הקודש שלא לשנות. המערכה האחרונה של מרן היתה נגד העיתונים והשבועונים שיש להם הפך דעת תורה, רק לפני שבועיים הביאו באחד העיתונים הללו ראיון עם אחד חובש כיפה, שישב בועדה, והוא מדבר על הצורך לגייס את בני הישיבות ח"ו, ר"ל! מה הערך של שומר מצות בלא השקפה נכונה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה ע"י שלוחיו מצילנו מידם. כמה פעמים מרן זה כלל ישראל כי בלא זה המשך קיום הישיבות בלי שום שינוי, אמר שהעיקר בסכנה גדולה. מרן ודאי התפלל בעדנו לאחרונה בעד גזירת גיוס. בכל דור ודור עומדים עלינו וכל שכן בדור שלנו שמתרחקים עוד ועוד מחורבן ביהמ"ק, ולא רק רפורמים אלא גם כאלו שקוראים לעצמם אורטודוקסים ומשתפים פעולה בגזירת שאפשר וחושב ולילה" יומם נהגה "ובהם בסיני בתורה מאמין שלא מי הגיוס.

ללמוד חלק מהזמן זה לא תורה. ישראל רבי מרן רבו את כשהספיד זצ"ל, זיסל שמחה הג"ר מקעלם הסבא סלנטר, הוא הזכיר מה שידוע שהצדיקים שעוזבים את העולם הזה מיד הם עולים והקב"ה מצרפם לבית דין של מעלה. ושאל בשם הסבא, מה צריך עוד דיינים הרי לבטח יש שם מספיק דיינים. ואמר שכל דור צריך דיינים שמבינים את הדור שלו, ולמשל אם יביאו לפני הח"ח אדם שמכניס פלאפון לתוך ביהמ"ד הח"ח לא יצליח והרי אין הבדל יודע כמה מצב דורינו חלש ושפל. זכות. אך מרן להמליץ עליו מי שנוגע בשרץ שעה למי שנוגע בשרץ שניה שגם כן צריך את כל סדר הטהרה, ומי שמסתכל אפילו לרגע באינטרנט וכו'. מרן תמיד היה דן לכף זכות, לא היה מקבל שום עדות נגד מאן דהו כי אם בעדות וידיעה ברורה. מרן רחם עלינו אתה יושב בבי"ד של מעלה תמשיך לדון לכף זכות כמו בבי"ד של מטה, נשתדל לחזק את עצמינו כמה שנוכל, ושיתפלל וימליץ מלמעלה על עולם הישיבות עוצו עצה

ותופר וכו'. אנו אוי ברורה, הלכה לנו יקבע מי הויות, יפרק מי תמורתו לנו יתן מי את ויבנה ירחם הקב"ה כליל. נשרף שביהמ"ק צדיקים מיתת אחר עכשיו כבר ישראל ויהיה יקומו וכל הצדיקים של כל הדורות, שכולם בנין ביהמ"ק בקרוב.

בתפארתו.(נכתב ע"י א' השומעים)

זכורני, כשזכיתי באיזה הזדמנות להיות שליח

של רבנו הגדול רשכבה"ג מרן האבי עזרי זי"ע,

להחתים את עטרת ראשנו מרן הגרי"ש

אלישיב זצוק"ל, על איזה מכתב מסויים, הסביר לי אז רבנו הגדול

מרן הרב שך, עד כמה חשובה היא חתימתו

של מרן הרב אלישיב, מחמת שאין לו שום נגיעה.

מכתבו האחרון שכתב הוא על חינוך על טהרת הקודש

שלא לשנות. המערכה האחרונה של מרן היתה

נגד העיתונים והשבועונים שיש להם הפך דעת תורה. מה הערך של שומר מצות

בלא השקפה נכונה. כמה פעמים מרן אמר שהעיקר זה המשך קיום הישיבות

בלי שום שינוי, כי בלא זה כלל ישראל בסכנה גדולה.

מי שלא מאמין בתורה בסיני "ובהם נהגה יומם ולילה"

וחושב שאפשר ללמוד חלק מהזמן זה לא תורה.

43

אצל רבינו הגדול זצוק"ל הרי מאות פעמים ישב וחזר על כל מסכתא ומסכתא. עם רש"י ותוספות וכל הראשונים, מתחילה ועד סוף, ובכל ההתלהבות כאילו זה

פעם ראשונה, זה עובד ד' אמיתי.יקרות הזמן היתה אצלו באופן מבהיל, כל רגע ורגע היה מנוצל. רש"י כתב "החודש להיות צריך היה בתורה הראשונה שהמצוה בראשית פרשת בתחילת הזה לכם ראש חדשים", כי היסוד של ראש חודש זה להפסיק את שטף החיים ולעשות חשבון נפש האם ניצלתי כל רגע, ולכן מובא בגמרא בסנהדרין (מ"ב.) ד' עבודת כל היסוד של זהו כי פני שכינה, לקבלת סיבה זה החודש שקידוש

לנצל כל רגע ורגע.שמעתי פעם ממו"ר הגאון רבי לייב לופיאן זצוק"ל ראש ישיבת גייטסהד, על הגמרא בע"ז (י"ז.) שהיה רשע גדול שהחליט לעשות תשובה והלך וישב בין ראשי הרים ובכה עד שיצאה נשמתו, יצאה בת קול ואמרה שמזומן לחיי עולם הבא, בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת. ושאל מו"ר זצ"ל מה ענין הבכיה? וביאר שלמד מזה רבי מה אפשר להשיג בשעה אחת, את כל העולם הבא אפשר

להשיג בזה, ועל דא קא בכינא שלא מנצלים כל שעה כדבעי.זה ראינו אצל רבינו הגדול זי"ע באופן מופלא, ניצול כל רגע ורגע. פעם נשאל על ידי אברך האם בשעת הדחק אפשר להתרחץ בתשעת הימים, לאחר שענה, כשהולכים שבת בערב רק להתרחץ, השבוע באמצע זמן יש מתי רבינו תמה

למקוה, אך באמצע השבוע מתי יש זמן בכלל.פעם שאל אחד שנרדם חצי שעה באמצע לימודו, והספק היה לגבי ברכות התורה, אך תיכף באמצע השאלה הפסיק רבינו את השואל ושאל איך אפשר איך שייך מציאות הבין את השאלה, הוא כלל לא להירדם באמצע הלימוד,

כזו.ורק לימודו, באמצע נרדם לא זי"ע רבינו שמעולם העידה ע"ה הרבנית

באמצע הסעודה לפעמים היה נרדם, אבל באמצע הלימוד איך שייך להירדם.פעם בישיבה אמר מורי ורבי מרן רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל שבחורים שקשה להם להירדם בלילה שיקחו גמרא ויירדמו מהר... אצל רבינו זה היה בדיוק הפוך,

כשהגמרא ביד לא שייך להירדם.

לפני חמש שנים נפטר אאמו"ר ראב"ד לונדון זצוק"ל בליל בדיקת

חמץ, והיתה שאלה גדולה האם להעלותו לארץ ישראל, היה זה

בשעה אחד בלילה - לפי שעון ארץ ישראל, התקשרתי לבית רבינו

זצוק"ל והנכד אמר שכעת הוא ישן וכשיקום בשתים וחצי ישאלוהו

מיד, התקשרתי בשתים וחצי ואמרו שהיום הוא התעורר מוקדם בשעה שתים ועשרה והם לא שמו לב, וכעת הוא כבר באמצע ללמוד,

ואינם יכולים להפריע באמצע, ויחכו שירים את ראשו מהגמרא ואז

ישאלוהו.בשעה ארבע וחצי הוא הרים את

הראש מהגמרא, כאשר קם להוציא ספר מארון הספרים, ורק אז יכלו

לשואלו, נורא נוראות!

הרבנית ע"ה אמרה שמעולם לא ראו אותו מפהק באמצע הלימוד, הפשט הוא כי "לולי תורתך שעשועי", שעשוע זה משחק, ובאמצע משחק אף אחד לא נרדם

ולא מפהק.הדת להעמדת שנגע מה שבכל זיע"א, רבינו אצל שראינו נוספת נקודה ולהשקפה הצרופה היה בתקיפות גדולה, כידוע מרן הגרי"ז מבריסק זיע"א מאוד ידוע אך מהם, יושפעו שמא המדינה ממוסדות כסף ולקחת להשתתף התנגד שכשאמרו לו שרבינו זי"ע דיין בביה"ד של הרבנות בירושלים הגיב: "עליו זה

לא ישפיע, אדרבה טוב שיהיה שם, הוא יוכל למנוע הרבה מכשולים".ידועה תקיפותו הגדולה בענין הגירות הפסולה שהם ניסו לעשות, וכן לחם לעשות מאוד מקילים שהרבנות בשמיטה וכן הממזרים, היתר בפרשת מאוד

"היתר מכירה" והוא לחם והתנגד לזה בכל תוקף, ולא התפעל מאף אחד.אליו בתפילה, קרוב זכיתי לעמוד כן בעבודת התפילה, הרבה פעמים כמו וראו איך כל מילה ומילה ברורה, כמדבר איש אל רעהו ממש. כך זכורני שראינו "עמוד שהוא עליו אמרו שבזמנו זי"ע לאפיאן אליהו ר' מרן ורבי מורי אצל התפילה" של הדור, ותפילתו היתה ממש כמו אחד שמדבר עם חבירו, עד כדי כך שפעם נכנס אורח לישיבה באמצע התפילה ואמר שמאוד מתפעל מהרצינות והסדר של הבחורים בתפילה, חוץ מזקן אחד שיושב במזרח שמדבר כל הזמן...!כך הרגשנו בתפילת רבינו זי"ע, איך שכל מילה יצאה כדבר איש אל רעהו.

היתה דורנו של הגדולה הזכות הרי לנו, אויה אלה, כל שחסרנו ועכשיו "ונתתי ואז בתורה" תלכו, שתהיו עמלים בחוקותי "אם בתורה שלו, העמלות שלום בארץ", מי יודע כמה שלום והצלה היה לדורנו מעמל התורה שלו, כמה

זכותו שמרה והגינה עלינו מכל צרה וסכנה.ועכשיו מי יודע מה יהיה עלינו, אנחנו מרגישים כמו שנעלם לנו צבא שלם,

הצבא האמיתי שלנו נפל שדוד, מי יודע מה יהיה איתנו.ולהוסיף להתחזק רק היא היחידה העצה עצמנו, את לנחם צריכים אנחנו ביגיעת התורה, בהתמדת התורה, ואז נזכה לנחמת ציון וירושלים בביאת גואל

צדק במהרה בימינו אמן.(נאמר בהיכל ישיבת "תפארת ציון" בבני ברק)

(המשך מעמוד 19)

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב44

ירושלים-מקדש מלך עיר מלוכה. מאז ומעולם היתה עיר הקודש משכן הדרכים שקדנים בצידי הילכו ורחובותיה בין סמטאותיה תורה, כאשר לעמלי

גאוני דור, שנות לפני זה היה הנורא. מעמלם לרגע אף פסקו שלא מופלאים

עולם אריות של תורה, אשר העניקו חמה בקומתם, עולים אל פלטרין של מלך,

זה מגלותו וזה מעיר מושבו. בקומה העליונה באחד מבתיה של השכונה הותיקה

'בתי נייטין', קובע את דירתו מרן הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל. מרן הגאון

מטשעבין זצ"ל שעולה ארצה מגולת בוכרה שברוסיה, איווה למושב לו ב"שערי

חסד". זכות נופלת בחלקה של שכונת "בית ישראל", על כי שוכן בתוכה מרן

בדור התורה שרי אצלו שעשו חכמים בשימוש הנודע זצ"ל, מטעפליק הגאון

האחרון. מרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל המכהן מזה זמן כרבה של ירושלים,

יושב אף הוא ועוסק בתורה בדירתו בככר בתי מחסה. כל אלו, בכל קצוות העיר,

התוודעו לפני כשבעים-שמונים שנה לשקדנותו המעוררת השתאות של אברך

צעיר לימים, מגזע אראלים ותרשישים, רבי יוסף שלו' אלישיב שמו, היושב יומם

וליל בפינתו בבית הכנסת "אהל שרה" שבשכונת מאה שערים, ובאהבתו שוגה

והוגה בתורה ללא גבול וקץ.

בני ברק- בקיתונו הצר יושב לו מרן החזון איש זצוק"ל והוגה בתורה. היישוב עדיין קטן, שנות הרעה שזה עתה עברו על העולם היהודי כולו בחורבן

גם בפן הרוחני, כאשר עלו בסערה יהדות אירופה, מותירים עדיין את חותמם

התורה מרכזי עם יחד מבחוץ עליהם הכריזה שתורתם עולם גאוני השמימה

הגדולים - היכלי הישיבות הקדושות. ובתוך ה"חסר" התורני הזה, מתוך ההפיכה

הגדולה, מגיע לאוזניו של מרן החזון איש זצ"ל, שמעו של אברך צעיר מירושלים,

רבי יוסף שלו' אלישיב שמו, אשר שקוד על תלמודו, כבר שנים רבות, בצורה

מעוררת פלאות, יום וליל לא ישבות.

ארזי הלבנון אשר אף הם קבעו מושבם בעיר התורה, ראשי גולת אריאל מרן

הקהילות יעקב זיע"א ומרן האבי עזרי זיע"א, מכירים אף הם בקומתו הנעלית של

מרן זצ"ל כחד בדרא בשקידת התורה, בכח הכרעה והפסק, בבהירות המחשבה,

בנקיות הנשגבה ובכל מידות ששנו חכמים.

***

היה הוא מזו, יתירה ואף מידה באותה לרבים, נודע זצ"ל מרן שהיה ככל

נסתר מאין רואים... מרן זצ"ל הצפין ואצר את עולמו הפנימי חדר לפנים מחדר,

בלא לגלות לאיש ואף לקרובים אליו אפילו טפח, בבחינת "שבילך במים רבים

על לא שח הוא רק מחמתה, מעולם ולא סיבה, נודעו". מאותה לא ועקבותיך

הגאון הגדול סבו בצל הנשגבות השעות על בשאוויל, ילדותו ימי על עברו,

הקדוש הלשם זיע"א, על ימי צעירותו עת נכנס בשערי משפט והוראה ועל הימים

כל על זצ"ל מרן הטיל עב ומעטה מעיל לא. מעולם אחריהם. שבאו והשנים

קורות מאה שנות חייו.

בעמדנו בירח ימים אחר היום בו כבה אורו של עולם, ורבן של ישראל מרן

זצ"ל עלה ונתעלה לידבק באור החיים, ביקשנו לפתוח סדק, לבקוע חריץ צר,

חזותו ולהראות צדיק מה פעל לדורות הבאים מן המעטה, לספר להשיל מעט

"ראו בריה שבראתי בעולמי", כזה ראה וקדש.

ארץ", זקני עם מ"שבתו הוד ושעות נעלים רגעים אותם בעקבות צעדנו

הני של ושיחם שיגם את האפשר, במידת לשחזר, ויצאנו אחריהם התחקינו

תורתו זצ"ל, למרן ביחסם לברכה, צדיקים זכרון התורה אדירי הלבנון ארזי

התורה גדולי - נאמנים ממקורות ומוסמכות מהימנות משמועות הן ומשנתו.

ובני המשפחה והן בליקוטי בתר ליקוטי מספרי תולדותיהם של אותם גאוני ארץ

- "מעשה איש", "גאון ההוראה" ו"שר התורה" ועל כך יישר חילם של מחבריהם.

***

מסכת הקשרים של רבן של ישראל מרן הגאון רבי יוסף שלו' אלישיב *העצומה בגדלותו שהכירו זצוק"ל, שעבר הדור גדולי עם זצוק"ל המחשבה בבהירות והפסק, הכרעה בכח התורה, בשקידת והנדירה

ובנקיות הנשגבה עוד לפני עשרות בשנים *

בשבתו עם זקני ארץ

אריה סופר

45

עם מרן החזון איש זצוק"ל "בן תורה צריך לחפש בית כמו של הרב אלישיב"אלו ספורות במילים - אלישיב" הרב כמו של בית צריך לחפש תורה "בן

קיפל מרן החזון איש זצ"ל, את הערכתו הרבה וההערצה הנדירה אותה הוא חש

למרן זצ"ל.

הוצעו כאשר מקדש", "האיש בפרק שעמד פוניבז' ישיבת תלמיד זה היה

לו שלשה הצעות. אחת מהם היתה בתו של מרן זצ"ל. את ספקותיו ושאלותיו

בענינים אלו, כמו בענינים אחרים, הוא הציע לפני מורו ורבו מרן הגאון רבי דוד

פוברסקי זצ"ל שהשיבו על אתר: "יש לי תשובה בשבילך מהחזון איש, דיברתי

עימו פעם בעניני שידוכין והוא אמר לי כי בן תורה צריך לחפש בית כמו של

הרב אלישיב".

מה עמד מאחורי הכרעה זו. בסוד קדושים לא נעמוד ואין איתנו יודע עד מה.

אמנם, מעשה שהיה בהיכלו של מרן החזון איש זצ"ל יכול לצאת וללמד את פשרה

מרן אמו של ע"ה, חיה שיינא הרבנית תשי"ג, בשנת זה היה זו. התבטאות של

זצ"ל חלתה בחולי מר. ד"ר אהרונוב, יהודי חסידי ירא שמים, סר למעונו של מרן

זצ"ל שם התגוררה אמו ע"ה - במשך עשרים וחמש שנה! כאשר לדורות יסופר על

הכבוד הגדול שהיה מנת חלקה מכלתה הרבנית אשת מרן זצ"ל - לנסות ולהעלות

מרפא לחולייה. "במהלך ביקורי - סיפר לימים ד"ר אהרונוב - אני שומע שבנה,

מרן זצ"ל, מתעתד לנסוע לבני ברק, למעונו של מרן החזון איש זצ"ל. ביקשתי את

רשותו להצטרף אליו בנסיעה ונעניתי בחיוב. לתומי, מתוך מחשבה פשוטה, סברתי

כי מרן זצ"ל חפץ להזכיר את שם אמו החולה במעונו של מרן החזון איש זצ"ל

בכדי שיעתיר עבורה ועל כן הוא טורח לירד מירושלים לבני ברק. נסעתי עם מרן

זצ"ל בדרך הארוכה של אותם ימים, כשאנו נצרכים להיטלטל בכמה אוטובוסים

וגם לאחר-מכן היה עלינו לילך כברת דרך ארוכה ברגלינו, נכנסנו לחדרו של מרן

החזו"א, מרן זצ"ל החל מיד לדון עמו בסוגיא חמורה בהלכות עדות והם שקעו

שניהם בעומקה של הלכה, השיחה התארכה וכולה עסקה רק בליבון הסוגיא. אני

היא מנוחתו את הטורד היחיד והדבר חיים בסכנת שרויה אמו מהכלים, יצאתי

קושיא בדיני עדות... [כשיצאנו מן החדר, פגשתי בחתנו הגאון האדיר רבי חיים

קניבסקי שליט"א, ששהה באותה עת במעונו של מרן החזון איש וביקשתי ממנו

שיכנס הוא אל דודו הגדול ויזכיר לפניו את שמה של הסבתא אשר נתונה בסכנת

חיים, הגר"ח שליט"א נכנס והזכיר את שמה לברכה]".

יתכן, ששקיעות בתורה זו ודומותיה, שהגיעו לאזניו של מרן החזון איש זצ"ל,

הם שעמדו בבסיס ההכרעה כי "בן תורה צריך לחפש בית כמו של הרב אלישיב".

זצ"ל הרוח החיה אמנם, כבר קודם לכן, בשנת תשי"א, היה מרן החזון איש

בהמרצתו והוצאתו לפועל של השידוך לאחיינו הגאון האדיר רבי חיים קניבסקי

שליט"א עם בתו של מרן זצ"ל, הרבנית בת שבע אסתר ע"ה, כאשר לצורך הצעת

השידוך ביקר מרן זצ"ל במעונו של מרן החזון איש זצ"ל.

אגב, כותב השורות שמע בעבר מאחד מבני משפחת מרן זצ"ל, ששח לו יהודי

שהשתתף בחופת הגאון האדיר רבי חיים שליט"א, כי בעת החתונה שאל לזהותו

של המחותן, מרן זצ"ל, שהיה אז מעט מעל גיל הארבעים, והשיבו לו: "אחד שבכל

מקום שנשאל בש"ס הוא יודע זאת כאילו למד דבר זה היום". כיוצא בזה התבטא

זה גדלותו, יודע ש"ס אין זצ"ל כי "מה שהוא פעם הגר"ד פינקל זצ"ל על מרן

כי ישנם עוד שיודעים, אמנם במה שהוא יודע הכל כאילו למד זאת עכשיו, בזה

הוא יחיד". ואכן, מעידים היודעים להבחין בדבר, כי אף לעת זקנה ושיבה ממש

בהגיעו מעבר לגיל המאה, היה ניכר היטב כי מהתשובות לשואלים כי את הגמרות,

הראשונים, הפוסקים והתשובות שהזכיר מרן זצ"ל, כאילו למדם זה עתה.

באותם שנים אירע שנחלק מרן זצ"ל עם אחד מגדולי הדור זצ"ל בעניני כתיבת

שם בכתובה, ולאחר שהוצעו הדברים על שולחנו של מרן החזון איש זצ"ל הוא

הכריע כדעת מרן זצ"ל. כך אף חזר הדבר ונשנה עוד, כאשר מרן החזו"א פסק פסקו

כפי הדעה שנקט מרן זצ"ל.

זצ"ל את ספקותיו למרן החזו"א והפנה מרן אף בעניני הנהגת החיים, אירע

זצ"ל. באחת מן הפעמים שבהם נכנס מרן זצ"ל להיכלו של החזון איש, הוא הציע

מצבו מחמת כאשר מילדיו, לאחד שהוצע שידוך בענין התלבטותו את בפניו

הדחוק קשה עליו לתת אפילו את הנדרש, לכאורה, ממנו. השיב לו מרן החזון איש

זצ"ל "צריך להתחייב את הצרכים והקב"ה כבר שולח".

ומאידך, ערך גדלותו של מרן החזון איש זצ"ל היה נחשב עד למאד בעיני מרן

זצ"ל, וכבר היה מעשה באחד מן הרבנים שעלה ללשכת הגזית והציע לפני מרן

זצ"ל חידוש מסוים בהלכה. חידוש זה עמד בסתירה מפורשת לדברי הבית יוסף

באותה הלכה ומרן זצ"ל העמיד אותו מיד על דבר זה. אותו רב הגיב באמרו "מה

בכך שאין זה כדברי הבית יוסף, הרי החזון איש גם כותב נראה דלא כש"ך, דלא

זצ"ל שהשיבו בחריפות ביה במרן אורייתא קא מרתחא כט"ז". לשמע הדברים,

"וכי יש לכם מושג בעמל התורה של החזון איש, בשקידתו העצומה?". לכשיצא

אותו רב ממעונו, הפטיר מרן זצ"ל כי אינו חפץ יותר לשמוע מרב זה כלל.

לאחר הסתלקותו של מרן החזון איש זצ"ל פורסם מאמר תורני בקובץ הפרדס

בסדר איש החזון ספרי על השגות הכולל זצ"ל הדור מגדולי מאחד בארה"ב,

קדשים.

מרן הסטייפלער זצ"ל ביקש ממחותנו מרן זצ"ל, שמשום כבודו של מרן החזון

איש יש ליישב ולהשיב על ההשגות וההערות על ספריו. ואכן, בקובץ "קול תורה"

שהופיע בירושלים בטבת תשי"ד, נכלל מאמר תגובה ובו דברי תשובה על ההשגות

בדברי מרן החזון איש, כמובן בעילום שמו וזהותו של הכותב - מרן זצ"ל, כשהכל

איש החזון מרן דברי את ליישב ועמקותם ישרותם של התשובות את מפליאים

(לימים נדפסו הדברים בקובץ תשובות ח"ב סי' קפ"ח).

עם מרן הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל"ויכולים לסמוך עליו בבטחה כי הלכה כמותו"

ראובן זליג רבי הגאון מרן עם זצ"ל מרן של היכרותו תקופת ראשית על

בענגיס זצ"ל, שח ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א:

היה זה כאשר נכנס מרן הרב בענגיס זצ"ל נכנס לאחד מבתי הכנסת בירושלים

שם ישב מרן זצוק"ל ושקד על תלמודו. הגרז"ר זצ"ל החל לשוחח בדברי תורה

עם מרן זצ"ל ולאחר מכן הגיב בהתפעלות עצומה "ידעתי שהוא מתמיד, שמעתי

שהוא שקוע בלימוד ללא הפוגה, אך עתה הופעתי עד היכן מגיעה עמקותו, איך

הוא שולט בכל הש"ס".

פונה היה לעת ומעת תורה, של אמיץ בקשר זצ"ל מרן עימו נקשר מאז

ועומקה דאורייתא בפלפולי עמו ומפלפל זצ"ל בענגיס הרב מרן של להיכלו

של הלכה, כשהם שוקעים לחלוטין במשא ומתן של תורה, עד כדי שהיה ידוע

בדברי זצ"ל משוחח בעת שמרן כי ימים באותם ה'לומדים' בין היה ומפורסם

יחד. כמו כן מידי שבת היו זצ"ל לא שייך לנתקם מדיבורם תורה עם הגרז"ר

משוחחים בדברי תורה והלכה, תוך כדי צעידה יחדיו ברחובה של עיר הקודש.

עם צועד לגבורות אז שהגיע הגאונים גאון את לראות מרהיב מחזה זה היה

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב46

את ביודעו התורה. חלקי בכל יחדיו ומפלפלים העצום הצעיר השקדן האברך

ערכו הגדול של מרן זצ"ל ומתוך רצונו להסמיכו להורות דבר ד' זו הלכה, לקחו

הגרז"ר זצ"ל אף לסיור הלכתי בבית המטבחיים של שחיטת 'העדה החרדית', שם

הנחהו בצורה מעשית ובפועל את הלכות שחיטה על כל פרטיהן וכלליהן.

בראשית חורף תרצ"ט, יצא הגרז"ר זצ"ל לתקופה מסוימת מירושלים ושם

כיהן כרב לפני עלותו לכהן פאר כגאב"ד פעמיו לעיר קאלווריא שבליטא בה

העדה החרדית בירושלים, שם התקיימה שמחת נישואי נכדתו. מרן זצ"ל אשר

סבר כי יציאתו של הגרז"ר זצ"ל תהיה על מנת לשוב מיד אחר שמחת החתונה,

המתין לשובו לירושלים, לשוב ולהמשיך לשאוב ולדלות פי שניים ברוחו מתורת

גאון התורה. משראה כי ארכו לו הימים לרבו בשהותו בחוצה לארץ, הוא הריץ

"ודאי ליבו: רחשי את מביע הוא בו תורה בדברי ומכתב שלומים אגרת אליו

דמרן שליט"א, בשלמא לשאול אתאי לא אמאי האידנא דעד עלי כ"ג יתפלא

העובדא היא כי טעיתי בדמיוני כי מריש הוה אמינא שעל רגע קטן עזב הדר"ג

את הארץ ולפיכך חשבתי שאך למותר הוא לבוא עם הספר להביע את אשר לבבי

לפני כ"ג נ"י, כי במהרה נראהו בשובו אל נווהו, אמנם אחרי רואי כי ארכו הימים

מעת עזבו את ארצה"ק ועדיין אין אנו שומעים על אודות בואו אל הקודש אמרתי

בנישואי במעונו השמחה לרגל טוב מזל איחולי לאחר יותר", עוד אחכה לא

יהיה נכדתו מסיים מרן זצ"ל בתקווה כי מהרה ישוב רבו אל היכלו: "והשי"ת

בעזרו להשלים חפצו ולמלאות רצונו לעלות לציון בעגלא כנפשו התורה ונפש

המשתוקק לראותו בזמן קריב". בהמשך המכתב מאריך מרן זצ"ל לדון בעניני

עוסק במצוה פטור מן המצוה.

כי להשיבו מיהר זצ"ל מרן של אגרתו את שקיבל זצ"ל בענגיס הרב מרן

אכן "נכספה נפשי למהר שובי למקומי לשבת בעיה"ק ירושלים תובב"א לחיים

קריב ובזמן בעגלא כי לד' "תקוותי מייחל הוא מכתבו כשבסיום ולשלום",

יזכיני למלא חפצי ורצוני ולביתי ולעירנו ישיבני לחיים ולשלום ושם נשתעשע

בחידושי תורה בהסכת ושמע מתוך הספר בעזה"י ובאריכות ובכ"ז מצאתי כדאי

להשיב אותו על דבריו ובקוצר אמרים ולכשנזכה להתראות נשלים המשא ומתן

בעזה"ש". (מכתבים אלו נדפסו בקובץ תשובות ח"ב סי' ל"ה).

מיצרים, ללא התורה חלקי בכל זצ"ל מרן של והנדירה המופלאה שליטתו

בבהירות מופלגת ובהבנה מעמיקה, הביאה את מרן הרב בענגיס זצ"ל לצאת מגדרו

ולהעניק "כתב סמיכה" למרן זצ"ל בהיותו כבן עשרים ושמונה שנה בלבד! וכך

הוא כותב ביום זאת חנוכה תרצ"ח (ראה צילום): "קושט דברי אמת ניתן ליכתב

מנאי הח"מ לעטר בסמיכת חכמים את מע"כ ידי"ע וידי"נ מגזע היחס הרב הגאון

הנשגב סוע"ה כו' כש"ת מ' ר' יוסף שלום בן הרה"ג המפורסם כו' מו"ה ר' אברהם

עלייאשעוו שליט"א מיקירי ירושלים קרתא דשופריא, הנה האברך הנ"ל עליו נוכל

לומר כי הוא קנקן חדש מלא ישן בקי בכולי תלמודא, גם דברי רבותינו הראשונים

והאחרונים נהירין ליה, מקשה ומפרק בדרך חריף ובסברא ישרה ומסיק שמעתתא

אליבא דדינא, כמותו ירבו בישראל ונעים לי למלא ידיו לדון ולהורות יורה וידין

עוד טובה ותקווה כמותו, כי הלכה עליו בבטחה לסמוך ויכולים בכולי הלכתא

נשקפת עליו כי יתשגשג ויגדיל תורה בשקידתו העצומה ולאילנא רברבא יתעביד

וכל עדת ישראל שיזכו להרכיבו אלוף לראשם ישבעו ובקרוב, בעזה"ש במהרה

כל לרגלו ויתברכו יתהללו. ובו ויכבדוהו יוקירוהו שיכירוהו ויותר ממנו רצון

מפי נפשו אות ככל בצילו החוסים כל ועל בהלו עליו ד' ונר דגלו על החונים

המברככם בכל טוב המייחל לישועת ד' על עמו בקרוב".

רימר בנימין רבי הגאון נשיאה דבי חתנא סיפר השבעה, בימי בהספדו

באמרו בידו זצ"ל למרן זצ"ל הגרז"ר נתן לא הסמיכה מכתב את כי שליט"א

"אני יודע שאינך צריך את ה"סמיכה" שלי, אלא רק בשביל הרעבצען שיושבת

בבית וטורחת בכדי שלא תהיה שום הפרעה מעסק התורה". ואכן, שלח מרן הרב

בענגיס זצ"ל לרבנית אשת חבר ע"ה שליח מיוחד שמסר לה את כתב הסמיכה,

בכדי לגרום לה שמחה ונחת כי יש שכר לפעולתה.

כאמור, פעמים רבות היה עולה מרן זצ"ל למעונו של מרן הרב בענגיס זצ"ל

לישא וליתן עימו בעומקה של הלכה, על מאורע שאירע באחת הפעמים שח הגאון

רבי משה הרשלר זצ"ל אשר נכח במעונו של מרן הגרז"ר זצ"ל כאשר הוא הקשה

קושיא אלימתא. לאחר הצגת השאלה, נכנס מרן זצ"ל לבית. כשראהו מרן הגרז"ר

זצ"ל אמר לנוכחים הנה תיכף תשמעו מהם המקורות לשאלתי. ואכן, מיד כששמע

מרן זצ"ל את השאלה, ציטט את המקורות המדויקים לשאלה על כל פרטיהם.

ללמוד ניתן זצ"ל, למרן זצ"ל בענגיס הרב מרן הערכת גדלה היכן עד

מהעובדה שציין הגאון רבי שמחה שלמה לוין שליט"א - גיס מרן זצ"ל, בימי

השבעה, כי מרן הרב בענגיס זצ"ל "היה קם בפני מרן זצ"ל בכל פעם שהיה נכנס

אצלו". כמו כן כל ספר מסדרת ספריו "לפלגות ראובן" היה שולחו עם הופעתו

למרן זצ"ל שמילא את רצונו של רבו והעלה על הכתב הערות על הדברים, אשר

לימים נדפסו ב"קובץ תשובות" (ח"ב סי' כ"ה וסי' ל"ח).

חיבתו היתירה של מרן הרב בענגיס למרן זצ"ל הביאה אותו להזמינו - יחד

עם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ותלמידי חכמים נוספים - למסיבת הסיום הש"ס

המפורסמת, אותה ערך מלימוד של המתנה קודם לסנדקאות שכובד בה, לפני

חופה שסידר בה את הקידושין ובעוד אי אלו הזדמנויות של "זמן פנוי".

כמים הפנים, שאב מרן זצ"ל מבאר תורתו של גאון הגאונים והעריצו בצורה

נדירה ביותר. שח חתדב"נ הגאון רבי בנימין רימר שליט"א בהספדו כי שאל את

חמיו מרן זצ"ל על השמועה כי מרן הרב בענגיס זצ"ל ידע את הש"ס הן ישר והן

הפוך. השיבו מרן זצ"ל איני יודע, אבל דבר כזה יכול להיות...

כותב השורות שמע פעם מאחד מבני משפחת מרן זצ"ל ששוחח פעם עם מרן

זצ"ל על ענין ה'מופתים', אמר לו מרן זצ"ל: "המופת הגדול ביותר שראיתי בחיי,

היה שבועיים קודם הסתלקותו של הגרז"ר זצ"ל כאשר דיברתי עימו על איזה

ענין הלכתי בש"ך, אחד מהנוכחים ציין שהש"ך נמצא בס"ק פלוני, והרב בענגיס

תיקן ואמר לא, הש"ך מקומו בס"ק אחר, כשהוא מציין את מיקומו המדוייק".

אף הנהגותיו של מרן הרב בענגיס זצ"ל היו לו למרן זצ"ל לעיניים. באחד מן

הפעמים בהם שהה מרן זצ"ל בביתו של מרן הגרז"ר זצ"ל הוא ראה בחומש דברים

שלו צלב במילים "לעיני כל ישראל" שבסיום התורה, הוא הפנה את תשומת ליבו

של הגרז"ר זצ"ל לכך, הגרז"ר זצ"ל מחק את הצלב והמשיך להשתמש בחומש.

יום קודם פטירתו של מרן הרב בענגיס זצ"ל, חליו "ותשחק ליום אחרון".

גבר עליו והיה נראה כי נפשו כבר החלה להדבק ביוצרה, או אז נכנס מרן זצ"ל

למעונו כאשר בני הבית מסיבים את תשומת ליבו של מרן הרב בענגיס כי "ר'

ובעליל ארוכה שעה דאורייתא בפלפולי לעסוק החלו מיד הגיע", שלו' יוסף

היה ניכר כי הדבר מעניק "חיות" מחודשת להגרז"ר זצ"ל. אנשים החיים עמנו

צויין מרובה שבהערכה מעידים שהתפרסם, מעמד אותו את הזוכרים לאוי"ט

הדבר באותה עת, כי היחיד שזכה "להחיות" את מרן הרב בענגיס זצ"ל באותו

של למעונו זצ"ל מרן שב הפטירה, ביום למחרת, אף זצ"ל. מרן היה - היום

הגרז"ר זצ"ל ושוחח עמו ארוכות בעומקה של הלכה.

ושהה זצ"ל הגרז"ר מרן של ביתו מבאי היה זצ"ל גוטפרב דוד יצחק רבי

במחיצתו ביומו האחרון. באותו מעמד נכחו כמה מהתלמידי חכמים שירושלים

נתברכה בהם, ואחד מהם הרהיב עוז ושאל את הגרז"ר זצ"ל "על מי נטשת את

הצאן, למי ניגש לשאול את שאלותינו אחר פטירת הרב", השיב מרן הרב בענגיס

זצ"ל "ודאי אתם מכירים את האברך רבי יוסף שלו' אלישיב, עליו ניתן לסמוך

ללא עוררין בכל חלקי התורה המונח אצלו בקופסא".

47

עם מרן גאב"ד טשעבין זצ"ל"מה שרבי יוסף שלו' פוסק, כך פוסקים בשמים"הערכת מרן גאב"ד טשעבין זצ"ל למרן זצ"ל כאחד מגדולי התורה המובהקים,

עוד בצעירותו, מצאה את ביטוייה במילים ספורות, אותם שמע ממנו הגאון רבי

יוסף שיינין שליט"א רבה של אשדוד ששח את הדברים בעת ניחום האבלים לבני

מרן זצ"ל, כי "מה שרבי יוסף שלו' פוסק, כך פוסקים בשמים", וכך היה המעשה:

הגר"י שיינין שליט"א שכיהן בצעירותו ברבנות בפתח תקוה, עלה למעונו של מרן

הרב מטשעבין זצ"ל בערוב ימיו לשאלו בדבר הלכה. מרן הרב מטשעבין שכבר

כמעט ופסק באותה עת מלהשיב בשאלות הקשות, לא חפץ בתחילה להכנס לדיון

בשאלה זו, אך לבסוף הוא נענה באמרו כי "מגיע בן תורה - צריך לענות לו". וכך

התיישב הרב מטשעבין עם הגר"י שליט"א ודן עימו בנושא כשהוא מעיין בתוך

הדברים בתשובות הרשב"א ובבית יוסף, אמנם גם לאחר שעה ארוכה של פלפולה

גאב"ד טשעבין מרן לו אמר מכיון שכך הכרעה. לכלל הדבר בא לא תורה של

זצ"ל "לך לרבי יוסף שלו' אלישיב הוא בודאי יענה על זאת, מה שהוא פוסק - כך

פוסקים בשמים"!.

באותה שהיה זצ"ל למרן זצ"ל מטשעבין הרב מרן של התייחסותו ואכן,

עת בימי צעירותו, הייתה בצורה מעוררת השתאות עד כדי שבשאלות וספיקות

בעניני שמות בגיטין, היה שולח להציע את הדברים לפני מרן זצ"ל ועל פיו תהיה

ההכרעה.

כעין זאת שח אחד הרבנים שחיבר ספר בעניני שמות בגיטין ועלה למעונו של

מרן הרב מטשעבין זצ"ל לקבל הסכמתו. אמר לו הרב מטשעבין "אם הרב אלישיב

יעבור על הספר ויסכים עם הכתוב בו, אני יתן מכתב הסכמה", וכך הוה.

לעת זקנותו, בשעה שנחלש והיה קשה עליו, כאמור, המאמץ לפסוק ולהכריע

בשאלות הקשות והחמורות, נשאל מרן הרב מטשעבין זצ"ל על ידי באי ביתו למי

יוכלו לפנות בשאלות מעין אלו. השיב מרן גאב"ד טשעבין זצ"ל: "הרב אלישיב

זצ"ל מטאלנא יוחנן רבי האדמו"ר שח זה כעין אויערבאך". זלמן שלמה ורבי

שכאשר בסוף ימיו של מרן הרב מטשעבין זצ"ל נכנס לשאלו שאלה חמורה, ענהו

כי לגודל חולשתו קשה עליו הדבר להכנס בעובי הקורה של שאלה קשה זו והפנה

אותו למרן זצ"ל ולמרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, כך גם שמע ממנו רבי חיים יעקב

קלפולהץ זצ"ל.

רבי הגאון נשיאה דבי חתנא שמע זצ"ל, מטשעבין הרב מרן פטירת לאחר

"תמה תקופת כי זצ"ל מתאונן בכאב מרן אויערבאך שליט"א את חמיו עזריאל

גאוני גליציה".

על מידת הערכתו של מרן זצ"ל למרן גאב"ד טשעבין זצ"ל ניתן ללמוד מתוך

התשובה שהשיב על מה שנשאל בערוב ימיו ממש האם אפשר לברך עליו ברכת

"שחלק מחכמתו ליראיו", השיב מרן זצ"ל קצרות: "לא! על הטשעבינר רב היה

אפשר לברך"...

עם מרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל"מפעם לפעם הוא הולך וגדל"

את היכרותו עם רבה של ירושלים מרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, עשה

מרן זצ"ל לא רק מישיבתם יחד במושב ה"בית דין", אלא אף קרבה משפחתית

קישרה בין שני גאונים אלו שקבעו את לימודם - כל אחד בשנותיו הוא - בבית

הכנסת "אהל שרה". רעייתו של מרן הרב פראנק זצ"ל הרבנית גיטה מלכה ע"ה,

היתה אחותה של חמותו של מרן זצ"ל - הרבנית צפורה חנה ע"ה אשת הגה"צ

רבי אריה לוין זצ"ל.

אולם עיקר מסכת קשריהם בתורה, החלה בחורף תשי"א. היה זה בעת שמרן

זצ"ל קבע את מקום לימודו בישיבת "אהל תורה" בשכונת רחביה. באחת הפעמים

שהגיע נשיא הכולל הגרי"א הרצוג זצ"ל למסור את שיעורו, הוא פנה אל מרן

זצ"ל שישב בצידי בית המדרש בשאלה: "רבי יוסף שלו', מה אתם יושבים פה

לו והציע בפינה, בבתי הדין צריכים אתכם, הגיע הזמן לשאת בעול הציבור",

לכהן כחבר בית הדין בירושלים.

מרן זצ"ל שהתחבט בענין אם לקבל את ההצעה, התייעץ עם מרן הגאון רבי

זליג ראובן בענגיס זצ"ל שהשיבו: "כדאי לך לקבל צעקות שיחידים יטענו נגדך,

ובלבד לשבת בביה"ד במחיצת דודך הגאון רבי צבי פסח". וכך נתמנה מרן זצ"ל

זצ"ל כשחבר שלישי משמש הגאון רבי כחבר בית הדין בראשות מרן הגרצ"פ

יעקב עדס זצ"ל.

סבוכה שאלה בארה"ק, הדין בתי אצל נתעוררה תשי"א א' אדר בשלהי

בקידושי קטנה שיש ספק בשנותיה אימתי נתקדשה, כשגדולי וזקני הרבנים דאז,

נכנסו בעומקה של סוגיא זו. אף לפתחו של מרן זצ"ל, בהיותו כבן ארבעים שנה

בדרכו ומפורטת ארוכה זצ"ל מאריך בתשובה מרן זו. נתגלגלה שאלה בלבד,

הבהירה והנהירה, בצדדי היתר להעלות ארוכה לאותה עגונה.

זו בשאלה זצ"ל מרן דן חדשים, כמה פני על שנמשכה ארוכה בהכתבות

עם חברי בית דינו ובראשם הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל [ולימים הובאה תשובתו

בנושא, בספרו של הגר"י זצ"ל "חדות יעקב"], וכן עם עוד מזקני הרבנים.

אל תשובתו דברי את זצ"ל מרן שיגר שנה, אותה של אב מנחם בחודש

דודו מרן הגרצ"פ פראנק זצ"ל בצירוף מכתב: "אל כבוד עטרת תפארת ישראל

הגאון האמיתי מרן ר' צבי פסח פראנק שליט"א רב ואב"ד עיה"ק ירושלים ת"ו.

הנני בזה לבקש מאת כ"ג ני"ו שיואיל בטובו להזדקק בענין עלובתא דא שבאה

לפנינו, והיות ונתבקשתי לכתוב משהו בזה יעבור נא כ"ג על מה שכתבתי ויחווה

את דעתו הרמה אם לרחק אם לקרב אם מטעמי דידי אם מטעמי אחריני. החותם

ברגשי כבוד ובדריש"ת באה"ש".

מפקידה לפקידה היה פוקד מרן זצ"ל את היכלו של מרן הרב פראנק זצ"ל

ומשוחח עמו בדברי תורה. באחת הפעמים, לאחר צאתו, הפטיר הגרצ"פ זצ"ל

באזני בנו "מפעם לפעם שהוא מגיע לכאן, אני רואה כי הולך וגדל, מפעם לפעם

הוא עולה ומתעלה ללא גבול".

הגאון רבי שמחה שלמה לוין שליט"א, גיס מרן זצ"ל, שח בימי השבעה כי

זצ"ל כדבר זצ"ל שיבח מאד את ה"ישרות" שנתברך בה מרן מרן הרב פראנק

נדיר ומיוחד במינו. כמו כן הוא ביקש ממרן זצ"ל שילמד עם בנו בחברותא.

לימים, גילה מרן זצ"ל מעט מהערכתו העצומה לדודו הגדול זצ"ל באמרו כי

"מוכרחים לדעת כי ר' הערש פסח היה יגע בתורה שאין כמוהו".

עם מרן הקהילות יעקב זצ"ל"הוא יודע בכל התורה כולה וגם חכם ופיקח גדול""כדאי שתציע את השאלה לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א שהוא יודע בכל

התורה כולה וגם חכם ופיקח גדול ואפשר לסמוך על הוראתו בלא שום פקפוק"

- במילים אלו השיב מחותנו של מרן זצ"ל - מרן בעל הקהלות יעקב זצוק"ל,

לפני עשרות-עשרות ליהודי ת"ח שהתחבט בשאלה קשה ולחומר הנושא הפנהו

למרן זצ"ל.

זצ"ל הסטייפלער מרן הורה זצ"ל, הורביץ הגר"א סודו ואיש לנאמנו אף

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב48

פוסק כהלכה הוא כי בעניני הלכה באמרו זצ"ל מרן הוראותיו של על לסמוך

והוא יודע בכל מקום.

גם בעניני הנהגה סמך מרן הקהלות יעקב זצ"ל את ידו על הכרעותיו של מרן

זצ"ל. את אחיינו הגאון רבי צבי ויספיש שליט"א ראש ישיבות הר"ן הוא הפנה

יסוד הכולל הראשון של ממלכת התורה ישיבת הר"ן בשכונת רמות, לפני עם

כשלושים שנה למרן זצ"ל באמרו: "בירושלים יש את הרב אלישיב, כל שאלה

שיש לכם תשאלו אותו". ואכן, מאז התווה והדריך מרן זצ"ל את היכלי התורה

ישיבות וכוללי הר"ן, על כל צעד ושעל.

ערב מידי נשלחים שהיו הרבים המכתבים המה מפורסמים התורה בעולם

רשב"ם. לרח' חנן ומסמטת שבירושלים חנן לסמטת בב"ב רשב"ם מרח' חג

ו"קריינא תשובות" "קובץ בספרי השנים במשך הודפסו אשר אלו במכתבים

הסטייפלער מרן והנשגבה שהחשיב העצומה ההערכה היטב ניכרת דאגרתא",

זצ"ל את מחותנו מרן רבינו זצ"ל, ודי אם נצטט מעט מאחת מאגרותיו של מרן

לן דבדק הערות איזו לי מסר שליט"א "בני זצ"ל: למרן זצ"ל יעקב הקהלות

הדר"ג ומפני עשה דכבוד תורה מחויב אני לעשות רצון צדיק לכתוב מה שיראה

לפלפל בזה".

באגרת נוספת שכתב מרן הסטייפלער זצ"ל למרן זצ"ל לפני למעלה מיובל

שנים! הוא עומד על כך שאין לו למי להרצות את שאלות הפונים אליו ומבקש

ממנו שיטול את עול זה על שכמו, וכך הוא כותב בעש"ק שמיני תש"ך: "באמת

רבו הפונים אלי בשאלות שונות ומשונות ואני בעניי לא הגעתי להוראה בעוה"ר

הכבדה זו ידעתי שאין אילו בגליל שלנו. להפנותם למי יודע איני וכעת וכו'

על הדר"ג שליט"א הייתי מרצה שאלות כאלו לפא"מ שליט"א ודי לי שיכתוב

בקצרה כשר או לא מותר או אסור זכאי או חייב בלא נימוק טעמים אך יראתי

אולי זה הכבדה להדר"ג שליט"א".

על מכתב זה השיבו מרן זצ"ל: "בנוגע להשואלים מאת כ"ג נ"י דבר ד' זו

נ"י מעכ"ג לפני במחשבה עלה חיים מים מבאר מים לשתות המתאוים הלכה

להפנות אותם אלי תמה אני על הצעה הזאת כי לא באתי לידי מידה זו ובביתי

אין לחם ואין שמלה והנני בא רק לישא וליתן מעט בדברי כ"ג ואת אשר יבחר

יקרב". מבין השורות של שני מכתבים אלו, ניתן ללמוד על עוצם ענוותנותם של

שני שרי התורה, בהערצתם זה לזה.

ניתן זצ"ל, מרן של העצומה גדלותו את הסטייפלער מרן העריך כמה עד

ללמוד ממעשה נפלא שאינו ידוע לרבים. היה זה בליל הנישואין של אחת מבנות

מרן זצ"ל שהתקיימה בירושלים. למחרת בבוקר הייתה אמורה להתקיים שמחת

מרן של נכדם - שליט"א קניבסקי חיים רבי האדיר הגאון של לבנו הברית

הסטייפלער זצ"ל ומרן רבינו זצ"ל.

קודם שעזב מרן הסטייפלער זצ"ל את שמחת הנישואין הוא פנה למרן זצ"ל

ושאל מתי היא השעה הנוחה עבורו לקיום הברית, למחרת. שני שרי התורה שוחחו

ביניהם על השעה המתאפשרת לקיום שמחת הברית, אחר נסיעה מירושלים לבני

ברק שם עתידה היתה להתקיים הברית.

מרן הסטייפלער זצ"ל חפץ לקבוע את הזמן לשעה תשע בבוקר בדיוק, אך

מרן זצ"ל חישב ומצא שמחמת סדר יומו המדוקדק הוא יאלץ לאחר בכמה רגעים,

בין חמש לעשר דקות. מחמת כך, סוכם כי אכן הברית תתקיים בשעה תשע ועשר

דקות.

זצ"ל הסטייפעלר מרן אל שהתלווה שליט"א חכמים מהתלמידי אחד שח

שבדרך איך לשכוח "קשה ברק: בבני למעונו בירושלים החתונה מן בנסיעתו

פנה אלי כמה פעמים, כמי שמשיח לעצמו ולאחרים גם יחד: מחד גיסא - זריזים

אותם של ההפסד לגבי כלומר התורה..., כבוד - גיסא מאידך אבל מקדימין,

"כבוד מונח מנגד אבל מקדימין", "זריזין של השיקול את יש רגעים מספר

בכמה להידחות יומו אמורה השמחה סדר לפי זצוק"ל שאכן מרן התורה" של

"זריזין מקדימין זצ"ל רגעים. עד עתה מהדהדים באזני דברי מרן הסטייפלער

אהבער כבוד התורה"...

מתוך שמירה על "כבוד התורה" של מרן זצ"ל, פעל פעם מרן הסטייפלער

בצורה נדירה וייחודית. ברחובה של עיר בירושלים צעדו יחדיו מרן הסטייפלער

זצ"ל ומרן זצ"ל, כשלפתע חש מרן זצ"ל שהתיק שנשא נלקח ממנו. היה זה מרן

הסטייפלער זצ"ל שנטל ממנו את התיק באמרו "לכם אסור כאן בנשיאת התיק".

אם יש את נפשינו ללמוד מה נחשב ל"מופת" בעיני מרן זצ"ל, נצא ונלמד

מן המעשה הבא.

זמן קצר אחר הסתלקותו של מרן הסטייפלער זצ"ל, עלה בנו הגאון האדיר

רבי חיים קניבסקי שליט"א למעונו של חמיו מרן זצ"ל. שיחתם עסקה בין השאר,

מטבע הדברים, בגדלותו של מרן הקהילות יעקב זצ"ל ואז סיפר הגאון האדיר

רבי חיים שליט"א לחמיו מרן זצוק"ל את העובדא הבאה: יום הכיפורים תשמ"ה,

האחרון לחיי מרן הסטייפלער זצ"ל, חולשה וייסורים כבר פוקדים את מרן מזה

תקופה ארוכה. והנה בעת עמדו בתפילת היום הקדוש חלש ומסובל בייסורים,

חש לפתע שהגרב שעל רגלו נרטבה. לפשטה ולהוציאה מרגלו, לא חפץ מחשש

גבי על הגרב עם ולדרוך לשוב מאידך ההוצאה, כדי תוך הגרב תיסחט שמא

הקרקע, גם לא חפץ וגם זאת מחשש סחיטת הגרב. מה עשה? העמיד את רגלו

באויר במשך שעתיים תמימות, עד שהתייבשה הגרב כליל... או אז הרשה לעצמו

לשוב ולהציג את כף רגלו עם הגרב על הארץ. ולא זו בלבד, היה זה לאחר לילה

שמרן הסטייפלער לא עצם את עיניו כלל, מחמת יראת שמים ודקדוק ההלכה

שבערו בו. כאשר לרוב חולשתו וייסוריו והקושי בהליכה שפקד אותו זה זמן רב,

דאגו בני ביתו לשהותו ביום הקדוש באחד מחדרי בית הכנסת "לדרמן" שעבר

באותה עת שיפוץ נרחב כשחדר זה "נוצר" במהלך העבודות ונותר ללא שימוש,

בכדי שלא תתווסף על מצות העינוי גם קושי ההליכה שהסבה לו ייסורים נוראים

מרן צעד הקדוש, יום ליל של מעריב תפילת לאחר ופסיעה. פסיעה כל על

הסטייפלער אל עבר חדר זה, אלא שבכניסתו החל לפקפק בהיתר לישן בו, מאחר

מחמת לפיכך מביהכנ"ס, כחלק זה חדר שימש המקום הישנה של ובמתכונתו

יראתו ועוצם חרדתו, הוא לא עצם את עיניו כל אותו הלילה. "כך" - שח הגאון

- עיניו שראו ה"מופת" על זצ"ל מרן חמיו באזני שליט"א חיים רבי האדיר

"עמד אאמו"ר זצ"ל על רגלו במשך שעתיים, כשלזה מצטרפת חולשתו העצומה

ועייפותו הרבה לאחר שלא נתן תנומה לעפעפיו בליל יום הכיפורים".

לפניו: שסופרה המפליאה לעובדה זצ"ל מרן הגיב הביקור, משהסתיים

"לעמוד כך ברגל תלויה במשך שעתיים תמימות, זהו מופת. אבל אם בסטייפלער

התרחשו הסטייפלער אצל כאלו. לסיפורים להגיע צריך אין אמורים הדברים

בכל יום ובכל רגע מופתים גדולים בהרבה ממופת זה. כשהוא מבחין בפליאה

על פני הנוכחים מה שייך "מופת" גדול מזה ומהם המופתים הגדולים שהתרחשו

במעונו של הסטייפלער מידי יום, המשיך מרן זצ"ל ואמר "המופת הגדול ביותר

של הסטייפלער היה כך, הרי מיוסר ביסורים היה והיה קשה לו מחמת כך לשקוע

בלימוד בימי זקנותו, ועם כל זה ייגע את עצמו ללמוד בעיון ולהבין כל תוספות

שלמד". הוסיף מרן זצ"ל וחתם את דבריו: "להחזיק את הרגל תלויה לאחר לילה

ללמוד אבל בלבד, שעתיים נמשך הוא אבל קשה מאמץ זהו שינה בלא שלם

בעיון כשלא היה מסוגל לכך זה היה אצלו מידי יום ומידי שעה, זהו קשה הרבה

יותר מלעמוד ברגל תלויה".

הוא אדמות עלי ששייך ביותר הגדול ה'מופת' זצ"ל מרן של בעיניו אכן,

ביגיעה אינסופית בעמלה של תורה, בשקידה שאין לה גבול וקץ ובאהבת תורה

עד כלות הנפש ממש.

עם רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל"כי לא תשכח מפי זרעו"

מסכת הקשרים בין ראשי גולת אריאל רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצ"ל

העצומה ההערכה מצד הן עצמה. בפני ליריעה היא ראויה זצ"ל, רבינו ומרן

אם די כאשר ותורתו, זצ"ל מרן כלפי זצ"ל הגדול רבינו חש אותה והנשגבת

שליט"א ברגמן הגראי"ש ידי על שעבר, בשבוע בעיתוננו שהובא את נצטט

ששמע מזקנו רבינו הגדול זיע"א כי על מרן זצ"ל כיוונה התורה באמרה "כי לא

תשכח מפי זרעו", והן מצד הנשיאה המשותפת במשא הדור ועול הציבור ובפרט

49

מזמן הקמת תנועת "דגל התורה", אך פטור בלא כלום אי אפשר, מתוך התמקדות

בעובדות והסיפורים הפחות נודעים, על קשריהם של שני שרי עם קודש.

וגבול שיעור ללא בתורה שקידתו עוצם שלמרות זצ"ל מרן זה היה

והתרחקותו מכל ענינים אחרים, מכל מקום כאשר עלה אליו רבינו הגדול זצ"ל

וביקשו להצטרף להקמת אגודת החרדים "דגל התורה", מיד הוא נענה בחפץ לב

ואף התבטא כי "אם מרן הרב שך סגר את הגמרא וטרח לבוא לכאן בשביל לדאוג

לעולם התורה, סימן הוא שזהו ענין שאי אפשר שייעשה בלא שאצטרף אליו",

ואדרבה פעל והפעיל רבות בשביל ענין זה וכנודע בקורות העיתים.

לאחד ממקורביו שהביע את תמיהתו בפניו על כך שמתוך אהלה של תורה

והיותו "בלתי לד' לבדו", יצא ליטול על שכמו עניני הציבור. השיבו מרן זצ"ל

"כל אחד מבין את כוונתיו של הרב שך אחרת, זה אומר שהרב שך מתכווין לכך

בתכלית נקי אדם הוא שך שהרב אומר אני אחרת. מתכווין שהוא אומר וזה

הנקיות וכל כולו לשם שמים ולכן החלטתי להצטרף אליו".

זצ"ל את מידת ה"נקיות" שהתייחד בה והעמיד מרן נוספת שב בהזדמנות

רבינו הגדול זצ"ל כיתד שהכל תלוי בו, וכך שח הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר

ומרן זצ"ל זצ"ל: היתה פעם אסיפה בהשתתפות שרי התורה מרן הגרא"מ שך

רבינו זצ"ל. רבינו הגדול זצ"ל נשא דברים בענין הכת הידועה ומשיחיות השקר.

כשחזר מרן זצ"ל למעונו שאלוהו בני הבית על מה דיבר מרן הרב שך והשיב

מרן השיב זה. ענין על שידברו צריך הרבה כך כל "וכי שוב שאלוהו להם.

מדבר, שהוא נס לעשות, צריכים היינו שאנחנו מה עושה הוא "הרי זצוק"ל

אנחנו לא עושים כל אחד עם הסיבה שלו, כל אחד עם הנימוק שלו, הוא אדם

בלי סיבות ובלי נימוקים, אין אצלו שום דבר, אין אצלו נגיעות "אזא ריינקיט"

("כזו נקיות").

ומנגד, בירח האיתנים תשמ"ט, ימי הקמת 'דגל התורה', כאשר ירד מרן הרב

שך זצ"ל ממעונו של מרן זצ"ל קרא בהתפעלות באזני מלוויו: "אזא נקיות, אזא

טהרה, אזא ריינקיט" ("כזו נקיות, כזו טהרה, כזו נקיות").

רבינו הגדול מרן הגרא"מ מעשה מיוחד המבטא את הערכתו העצומה של

זצ"ל: זצ"ל, סיפר אחד הרבנים בהספדו על מרן הרב שך זצ"ל כלפי מרן שך

ניסן חודש בראשית אליהו ביד התורה דגל ועידת של הגדול הכינוס קודם

פוליטית-מדינית שהעסיקה את כל בכירי המדינה כזכור שאלה תש"ן, עמדה,

זצ"ל. ניתן להכרעתו של מרן הגרא"מ שך וכלי התקשורת, כאשר משקל כבד

השלכותיה של שאלה זו שהיו רבים, עוררו התענינות חסרת תקדים מכל רחבי

צפייה והורגשה המתח גבר הכינוס מועד התקרב עם העולם. ומדינות הארץ

דרוכה לקראת משאו של רבינו הגדול זצ"ל, מתוך מחשבה שבודאי הוא יתייחס

לנושא זה שעל סדר יומה של הציבוריות הישראלית. לאור התעניינות שהלכה

וגברה, נכנס אל רבינו הגדול מרן זצ"ל אותו רב והציע לפניו כי מאחר ודבריו

מעוררים צפייה וסקרנות עצומים בקרב אחינו התועים, יש לנצל את הזדמנות

את שמע זצ"ל הגדול רבינו נושאים. מספר ועוד אמונה בנושאי ולדבר הפז

הדברים וקיבלם. בסופו של דבר, כידוע, היכה רבינו הגדול זצ"ל על קדקדם של

אנשי המערך בשאלה הנוקבת "במה אתם יהודים?" ולא הרחיב בענינים נוספים

רב אותו נכנס כאשר זמן, לאחר עליהם. לעורר רב אותו ע"י התבקש שבהם

למעונו של רבינו הגדול זצ"ל ביקש מרן את סליחתו שמחמת קוצר הזמן במשאו

לא הזכיר את הענינים הנוספים אותם ביקשו לעורר את אחינו התועים, "אבל" -

הפטיר מרן זצ"ל - "הרב אלישיב אמר לי שדיברתי טוב"...

כלומר, בעצם אמירתו של מרן זצ"ל לרבינו הגדול זצ"ל כי דיבר "טוב", היה

בזה כדי סיפק להסיר כל מענה שאולי היה בהקשר לדברים שלא נאמרו.

אך לא רק בעניני הציבור נסבה שיחתם של עיני העדה ראשי אלפי ישראל

וכפי שניתן להסיק מהמעשה ששח הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל: לעת זקנותו ירד

פעם מרן זצ"ל לבני ברק, לרגל שמחת הנישואין לנכדו שהתקיימה בה. מכיון

שהיתה שהות זמן קודם תחילת מעמד החופה, עלה מרן זצ"ל למעונו של מרן

הגרא"מ שך זצ"ל. רבינו הגדול זצ"ל שקיבלו בחביבות יתירה החל לשוחח עימו

בדברי אמונה וגדלות הבורא מתוך התפעלות עצומה, במשך שלשת רבעי שעה.

"אמר לי מרן זצ"ל - סיפר רבי חיים זצ"ל - אילולי שהייתי ממהר לחופה, הייתי

נשאר במחיצתו עד עלות השחר". היודע בסדרי יומו והנהגת מרן זצ"ל ש"לא

איבד אחת מלילותיו" אלא כל לילותיו, מיום עמדו על דעתו ממש, היו רצופות

לעמל התורה, יבין את משמעות הדברים..., נורא למתבונן!

לפעלו של מרן זצ"ל בהנהגת היהדות החרדית בארה"ק, החל מהקמת "דגל

התורה" ואילך במשך למעלה מעשרים שנה בנאמנות ובצוותא עם רבינו הגדול

(המשך בעמוד 53)

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב50

על המאורות, ניטלו אשר היום באותו הקדושה תורתינו עשתה יחיד אבל

אוהבה הגדול אשר קיים בה "חבוקה ודבוקה בך" כל ימיו שעלה למרומים, על כי

ויגיעת התורה פלאית ניטל הודה ותפארתה, כתרה והדרה. רבינו זצ"ל בשקידת

ובלתי מצויה שלו, היה הדוגמא החיה למה שהעלה באגרתו מרן החזון איש זצ"ל

(קובץ אגרות ח"א אות י"ג): "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה - ר"ל שהשכל

הניתן בנפש כגרעין בגומת השדה התאחד עם החכמה והיו לבשר אחד - הוא הולך

בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעינים כבן אדם אבל באמת הוא מלאך הגר עם

בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה".

ואכן, לך יאה למבכי, תורתינו הקדושה, על כי לראשונה מזה כמאה שנים עזבך

בשר מבשרך, עד עתה לא אתנשי מינך ולא איתנשית מינה, הוא לא עזבך ואת לא

עזבתו, נכרכתם יחדיו באהבה אין קץ. ועתה, חסרת כל אלה, "תורה תורה חגרי שק

והתפלשי באפרים", ספדי תורה וצעקי במרה על אבדן נזר ופאר. ועדיין, מאותו

היום, היא אבלה מבלי בנה, מאנה להנחם על בנה כי איננו.

בחרנו ונרתיקה, תיקה עם תורה של רום לשמי להעלותה השלושים ככלות

לנגוע קלות בשולי אדרתו של מרן זצ"ל, בחמשה קטעים: האחד - מייחד דברים

על תחושת ה"חיים בעצמם" שהיתה מנת חלקו של מרן זצ"ל, השני - מביא את

הלימוד את מתאר - השלישי ימים", הארכת "במה לשאלה זצ"ל מרן תשובת

האינסופי מתוך שירה וזמרה, בניגון ונעימה, הרביעי - סדר יומו של מרן זצ"ל בעת

שיסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה, מלפפים את גופו והחמישי - תיאור

חי ומרגש מלילה במחיצתו, מבעד לחלון החדר, כשקול "רינה של תורה" נשמע

למרחוק.

א. חיים של תורה"נוסח ברכת התורה הוא "לעסוק בדברי תורה", התורה צריכה להיות בשבילו

כעסק. כשאדם יש לו עסק והגיע הזמן לפתוח את העסק אפילו שלא אכל אפילו

אינם הללו הדברים כל הבריאות, בקו כשאיננו אפילו ולפעמים ויגע עייף הוא

משמשים בשבילו תירוץ, כי זהו עסקו וחייו תלויים בו. התורה גם כן צריכה להיות

'עסק' שלו" (רבינו מרן זצ"ל, דברי אגדה עמ' ר"א).

דומה כי כלפי מרן זצ"ל היתה התורה ליותר מאשר "עסק". לאדם הנהנה

מיגיע כפיו, ישנו סדר יום של "יצא אדם לפעלו ולעבודתו - עדי ערב", זמן

ממלאכתם מלאכה בעלי שובתים אז או הערב, עד אך מבוקר הוא העבודה

סוד הבא. היום לקראת כוחות ולאגור האישיים בצרכיהם לעסוק ויוצאים

הדבר הוא כי העבודה והמלאכה אינם ה"חיים בעצמם", אלא "פעילות בתוככי

רק אלא אדם, של יממתו כל את מקיפה אינה היא כן ועל החיים", מערכת

בזמנים קצובים.

אך ישנו את זרם החיים המתמשך ואינו נח לרגע, אלו ה"חיים בעצמם", יום

ולילה הם פועמים ללא הפסקה בתוככי כל אדם באשר הוא, לדידם אין חילוק בין

יום ללילה, בין זריחת השמש לשקיעתה, בין כוכבי בוקר לבין הערביים, תמיד הם

משמשים, ללא הפסקה.

במידה זו היתה התורה בעיניו של מרן זצ"ל ובעצם הנהגתו - ה"חיים בעצמם",

ללא הפוגה ואפילו לרגע קט, אלא כל העיתים שווים ללא שום חילוק, לילה כיום,

ערב שבת בין השמשות, ערבי פסחים אחר הצהריים, אשמורת יום הקדוש, אחר

תפילות ראש השנה, אמצע ימי הפורים, אחר ליל הסדר, זמני צער כזמני שמחה,

ימי חולי ומכאוב כימי רוגע ושלוה, ימי זקנה ושיבה מופלגים כימי נערות ועלומים,

כי היא מקור החיים וכל אשר לו יתן האדם בעד נפשו וחיותו.

ב. במה הארכת ימיםכאן מקוימים ושמחה", משתה "ימי זצ"ל. מרן של במעונו תש"ע, פורים

בהידור רב בשמחתה של תורה, כאשר כל הזמנים שווים ללמדה. זמן הסעודה הגיע

ואל חדרו של מרן זצ"ל מתקבצים צאצאים ומקורבים ואף כמה שחננם ד' ברוב

ושמחתו לכבודו המסובים, באזני וחידודיהם אמרותיהם את שמשמיעים שמחה

של יום זה.

זצ"ל מרן הטהורה המנורה אל ניגש בגילופין, בעודו המשתתפים מן אחד

את שכבש זצ"ל מרן ימים". הארכת "במה כל: שבפי השאלה את בפניו ומציג

עולמו הרוחני לפני ולפנים, כמובן שנמנע מלהשיב. לאחר שאותו אדם שב וחזר

על השאלה כמה פעמים, הפטיר מרן זצ"ל קצרות: "כי הם חיינו ואורך ימינו"...

"כי הם חיינו ואורך ימינו"

אריה סופר

51

לכשתמצי לומר, תשובה זו חקוקה עלי 'מרשות לחתן תורה' שהיה נקרא קמיה

שר התורה מדי שנה בשנה ביום שמחתה: "המארכת ימים ומוספת גבורה".

נשאלו זו שאלה מיוחד. באור ולהאירה זו לחדד שאלה-תשובה שיש דומה

כ"ז ע"ב-כ"ח ע"א, כל אחד ענה לשואלו את המידה ואמוראים במגילה תנאים

המיוחדת אשר, לדעתו, בגינה זכה לאריכות ימים. אך ישנו קו משותף בין כולם:

"מימי"! מעולם. תמיד.

נתייחד מרן זצ"ל בסדר יום מדוקדק, יום אחר יום, כשמש אשר יפציעו פניה

בעלות הבוקר, כירח באישון ליל וכוכבים במסילותם, מעולם הוא קם בשעה אשר

בתורה והוגה משמרתו על יושב הוא ומעולם העולם בחלל שולט החושך עוד

תמיד ללא הפסק וכך כל הליכות חייו נעו בסדר מדוקדק הדק היטב של תמידיות

מופלאה.

העקביות המופלאה והנדירה הזו, אשר כל סופות והוריקנים שבעולם לא יכלו

והיא אנוש בר קומתו הרוחנית הגבוהה למעלה מהשגת היא שהעמידה את לה,

שעומדת בבסיסה של התשובה ל"במה הארכת ימים" - "מימי"!. אש תמיד תוקד

על המזבח לא תכבה.

ג. הניגון"אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רב יוחנן, רב יהודה בר שילא אמר

רב אסי אמר רב יוחנן, רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רב יוחנן, ששה דברים,

ששה ששה ששה דברים, אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, ששה דברים אדם אוכל

פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אדם אוכל פירותיהן בעולם

הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן ואלו הן ואלו הן, ששה דברים אדם אוכל

פירותיהן בעולם הזה, ואלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים".

אלו מן המילים שחזרו ונשנו מדברי הגמרא בשבת קכ"ז ע"א אשר יצאו

לאחר החנוכה מימות אחד ערב בהדר", ד' קול בכח ד' "קול אותו החי, מפה

הדלקת הנרות, כפי שנקלטו במכשיר ההקלטה הדומם, אבל הניגון, אי..., אילו היה

באפשרותו של נייר להשמיע, היו התיבות הללו נשמעות אחרת - שירת התורה.

הניגון.

הניגון, שצליליו נשמעו מדי לילה בלילה מאשמורה השנייה ועד ברן יחד

שערים, במאה הקטן-הגדול הבית כל פני על בערגה ומשתפכים בוקר כוכבי

ולקולו נרדמה אחת מבנותיו של מרן זצ"ל רבות בשנים, כאשר העבירה ממיטת

אחותה - מחוסר מקום, אל מיטתו הוא שנתפנתה.

הניגון, שאותו יהודי אמריקאי שמעו לפני עשרות בשנים מפי אברך צעיר

אשר לא קם ולא זע ממקומו ב"תפארת בחורים", וחוזר ברבות הימים לאותו מקום,

ושוב, שומע את אותו ניגון.

הניגון, שבשמעו נעצרה הרבנית אשת חבר ע"ה וחזרה לאחוריה, בפתחו

של "אהל שרה", כאשר סער התחולל ברעיוניה לאיזה בית-חולים לשלוח את אחד

הילדים שנזקק לניתוח.

"ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל

הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו

הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא

טובים וגו'" (מגילה ל"ב ע"א).

"אמר ר' לוי אף הקורא מקרא בענוגו

ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשו�

נך" (שיר השירים רבה פ"ד פכ"ד).

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב52

הניגון, שנשמע בין כתלי המקלט במלחמת תשכ"ז, כאשר מחוץ שכלה חרב

ממש, פגים ופצצות התעופפו מעל לראש, ומרן זצ"ל שקוע בתלמודו ללא הרף

וללא הפוגה.

הניגון, שנשמע ברמה ב"חנן 10" בט"ז תמוז תשנ"ד, עם החזרה מפקידת

קברה של הרבנית ע"ה בתום השבעה להסתלקותה, ביתר שאת ועוז, כאשר הקול

יוצא מפיו של מרן זצ"ל בו הוא מצווה לכל בניו וכלותיו, חתניו ובנותיו שיחזרו

לביתם, כשהוא נשאר לבדו. עם הגמרא.

הניגון, שהתנגן בין כתלי "הדסה עין כרם" בשלהי אלול תשס"ג, בהגיע מרן

זצ"ל עד שערי מוות, כשכל ישראל חיל ורעדה נאחז ועומד בתפילה ובתחנונים

לבל יילקח ארון הקודש מעמנו, והוא - בשלו, כאילו אין הוא עין הסערה.

הניגון, הפורט על מיתרי כל לב ונפש שומעו וכובשם בסערה.

כינור היה לו למרן זצ"ל בו הוא שורר את שירת התורה קרוב למאה שנה.

לשמע אותה שירה נתעוררו הרבה בני תורה לחשקת, אהבת ושמחת התורה, לשמע

להאזין לימודו להיכל מחוץ שעבר בדור עוד תורה גדולי נתקבצו שירה אותה

לעריבותה כשהיא יוצאת מפה המתגבר בתורה. "וענתה השירה הזאת לפניו לעד

כי לא תשכח מפי זרעו".

"אנכי בדרך מאה שערים נחני ד' בדבר איזה מצוה יום עש"ק גם יום השנה

הביתה בשובי שנה בכל כמו והתנהגתי אייר לחודש י"ד ע"ה הצנועה אמי של

אברהם ר' הגה"צ אדוני בית אל נא אסורה ואמרתי ל"ע חולשה איזה הרגשתי

אביך לעשות שאילת חכם על מנהגי שנהגתי עד היום והנה מרחוק "קול ברמה

"את תורה" "קול בכח ד' קול לבבות המושך יחד גם ונעים אדיר קול נשמע"

לבי הלך שבי אחר הקול..." ואחבא" אנכי עירם כי ונשמתי שמעתי רוחי קולך

(מתוך מכתבו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל מיום א' ל"א למב"י תרפ"ט אל "רב

חביבי הודי ופארי המיל"ח בנש"ק המהולל בתשבחות העומד לנס לגאון ולתפארת

בישראל לתורה ולתעודה ולכל מדה חמודה יראת ד' אוצרו כש"ת מ"ר יוסף שלום

עליאשאוו שליט"א").

ד. יסורין של אהבה שאין בהם ביטול תורה

שבט תשס"ו. שבר מתגלה באחד מהאיברים הפנימיים בגבו של מרן זצ"ל,

הייסורים נוראים. והוא בשלו – "והגית בו יומם ולילה". כאילו דבר לא אירע, הוא

- ספר התורה החי הישיש, ממשיך ומרכין את ראשו וגופו על הגמרא, ומתנועע

לשכב? יעזור. גם הכאבים לשיכוך המיועד כדור כואב? ואילך. אילך בשפיפה

לנוח? מאן דכר שמיה. אלו לא קיימים בלכסיקון שלו.

חולפים מספר ימים. הכאבים גוברים ועוד כמה חולאים רעים ומרעין בישין

שתי פשוטה: העצה הגמרא. למול להתנענע מאד קשה כבר יחדיו. מתקבצים

זרועותיו נעשים כעצי החיים להחזיק את הגמרא בידיו למול העיניים, וממשיכים...

בשנת התשעים ושש לחייו מתוך יסורי איוב, שעות על גבי שעות, ללא הרף. ושוב

- הכאבים הולכים ומתגברים, הרופאים מייעצים לשולחו לאישפוז בביה"ח, והוא

- ממשיך באפיסת כוחות, עד אשר גם לזה תם כח הסבל, הוא הולך לנוח במשך

רבע שעה! ו'יחזור לתלמודו'. "תורת ה' תמימה משיבת נפש", כפשוטו.

ברגעים אלו ניתן לחוש ולמשש את אהבת התורה הפורצת גבולות שאינם.

גרונו משווע נדמה להלך השב מן המדבר הגדול מוכה צמא, למול הגמרא הוא

לאך טיפה אחת של מים שתלחלח מעט את גרונו היבש, כל התשוקות, הכמיהות,

הכיסופין הם לטיפה אחת, אחת, אשר עתה ערכה לא יסולא בפז, והנה - מרחוק,

מרחוק נגלה למול עיניו מעיין אדיר של מים חיים, כל טיפת ריר שעדיין נשארה

נוזלת בהתרגשות, הוא רץ, מתקרב, מרכין את ראשו ומתחיל ללגום, לחה בפיו

לגימה ועוד לגימה ועוד לגימה, וככל שגומע צמאונו הולך וגובר, וגומע וגומע

וממשיך לגמוע. לזאת כוונו רבותינו ז"ל באמרם: "אוהב תורה לא ישבע תורה"

(ויק"ר פכ"ב פ"א). ואוקיינוסי האהבה הזו ממשיכים לסחוף בדרכם את כל הזוכה

לראות את המחזה הגדול והנורא הזה.

ה. אמת מה נהדר - - - אמת מה נהדר היה - - -

לעולם לא אשכח את אותו ליל שבת קודש, ברן יחד כוכבי בוקר, שזכיתי

לעמוד בחלון בית מרן זצ"ל כאשר עיני רואות את "ספר התורה החי" אחוז כולו

"שירת את משורר הקול את שומעות אזני ע"א", ח' דף ד"פסחים בוץ בחבלי

רגלי הזה. והנורא הנשגב המעמד גודל את מבין וליבי הנודע, בניגון התורה"

כמעט שלו את נעלי מעליהם "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".

רבינו הגדול זצ"ל מתנענע במרץ - לאחר ארבע וחמש שעות לימוד כזה - אל מול

הגמרא: "אי אי אי אי אי אי...", מסיר את משקפיו מעל פניו, מניחם על השולחן

ומטה ראשו לעיין ב'אותיות הקטנות' בכזו התלהבות שהבא מן החלל ויראה זאת

יחשוב שזו הפעם הראשונה בחייו שהיושב כאן רואה את צורת דף זה, הוא מרים

בו. נמצא הנורא שהוא הריכוז את באויר ולמשש לחוש ואפשר ראשו את קצת

לזה שיעמוד מבעד לחלון וישמע זאת אך בעיניו לא יראה, יהרהר הוא בלבו, מן

הסתם, אודות הזכות הנשגבה שנפלה בחלקו של אותו חכם להיות 'חברותא' של

מרן זצ"ל, ואכן - כך זה נשמע, כאילו יושב מרן ולמולו חברותתו. אך לא כך זה

נראה, מרן יושב ומסביר כל שורה בגמרא וכל סברא ברשב"א, לעצמו! כאילו יושב

עם חברותא. ומיד בתוך ומתוך לימודו, פותח מרן - עמוד ההלכה, משנה ברורה

הלכות פסח ומעיין בפסיקת מה שלמד עתה, אליבא דהלכתא. ושוב חוזר חלילה,

"אי אי אי...". אחד מבני הבית שעבר על ידו, לא זכה אפילו להזזת שערה אחת

מעפעפיו לעברו.

אשרי שזכיתי לראות שבשעה שבחוץ משמש החושך. כאן, בבית, משמש האור

כבר כמה שעות. כבר למעלה משמונים שנה. אורה של תורה.

"שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב

התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה" (אור החיים

דברים כ"ו י"א).

53

ביכלתנו שאין אף על כאן, גם אך מיוחדת, יריעה כאמור, נזקקת, זצ"ל, מרן

להעלות עלי דפים ספורים אלו את אריכות מסכת זו, מכל מקום איננו בני חורין

להפטר ממנה.

כאמור, עם הקמת אגודת החרדים "דגל התורה" בראשית תשרי תשמ"ט, על

ידי רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצ"ל, עלה רבינו הגדול זצ"ל למעונו של מרן

זצ"ל בירושלים בעיצומו של מועד חג הסוכות ודן עמו בעניני השעה, כאשר עם

סיומה של הפגישה נרתם מרן זצ"ל בכל כוחו וממש שלא לפי טבעו ואורח חייו,

רוחו קורת את ימים באותם הביע זצ"ל הגדול רבינו הרשימה. הצלחת למען

ושמחתו על שמרן זצ"ל הסכים להצטרף לתנועה החדשה.

מיד לאחר מכן, בכ"ח תשרי תשמ"ט התקיים בבניני האומה בירושלים "כנס

רחבי מכל שהתקבצו האלפים בקהל עבר נשגבה התרגשות של רטט היסוד".

הארץ, כאשר לאולם נכנסו יחדיו רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצ"ל ומרן רבינו

זצ"ל, לקול שירה אדירה ונרגשת של "ימים על ימי מלך תוסיף". שירה שנחרתה

בדפי ההסטוריה של היהדות הנאמנה ואשר עד עתה לא פג רישומה אצל אלפי

עבור ההצבעה לחובת בנוגע דעתו את האדיר. התורה שהשתתפו במעמד בני

"דגל התורה", הביע מרן זצ"ל באמצעות שני מכתבים בכת"י של חתנו הגדול

הגאון האדיר רבי חיים קניבסקי שליט"א, שכתב בצורה הברורה והנחרצת ביותר

כי דעתו של חמיו היא כי יש להצביע אך ורק עבור "דגל התורה".

פעל התורה בני של החדשה הרשימה למען נמרצות שהתגייס זצ"ל מרן

רבות בנושא, כשבעיצומה של מערכת הבחירות התכנסו במעונו ראש הישיבה

הגאון הגדול רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל ויבדלחט"א ראש הישיבה הגאון

הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א וראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל

אויערבאך שליט"א לדיון בפעילות להצלחת הרשימה.

מאותה עת במשך למעלה משש שנים, התקיימו עשרות מפגשים בין רבינו

הגדול זצ"ל ומרן רבינו זצ"ל, הן במעונו של מרן זצ"ל בירושלים והן במעונו

כאשר יותר, המאוחרת ובתקופה ברק בבני הישיבה בקרית הגדול רבינו של

קשתה על רבינו הגדול זצ"ל העלייה במדרגות ביתו של מרן זצ"ל - בבית יד

שרה בירושלים. בפגישות אלו נועדו המלכים יחדיו לדון ולהכריע בכל הענינים

שעמדו באותם תקופות על סדר יומה של היהדות החרדית ופעילות נציגי "דגל

התורה" בכנסת.

בהם המפגשים מן בהרבה נוכח שהיה לופוליאנסקי אורי הרב סיפר

זיע"א יחדיו: "מפעם לפעם בראשית שנות שליחותי נועדו רבותינו הגדולים

הציבורית, היו נושאים שדנתי בהם עם מרן זצ"ל - אשר קודם כניסתי לחיים

הציבוריים הבטיח לי כי יעזור לי בשליחותי וידריך אותי על כל צעד ושעל -

והוא החליט שאלו ענינים הזקוקים להכרעתו של רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך

זצ"ל. ירדתי לבני ברק, לא פעם ולא פעמיים, ובכל הזדמנות היה שואל אותי

מרן הרב שך: "יש את הרב אלישיב בירושלים, למה צריך אותי?". וכשאמרתי

השאלה, את בפניו להעלות אותי שלח זצ"ל אלישיב הרב מרן בעצם כי לו

נתרצה והשיב לי".

בחודש אדר א' תשמ"ט התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, בהם התמודדה

מערכה בכך ראה זצ"ל מרן עצמאי. באופן לראשונה, התורה", "דגל רשימת

חשובה ואף יותר מהמערכה בבחירות לכנסת שהתקיימו כמה חדשים קודם לכן,

וכפי שאמר ראש הישיבה הגאון הגדול רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל בכינוס

שליט"א אלישיב הגרי"ש מרן של ביתו מבני "שמעתי ימים: באותם בחירות

במערכה מההצלחה יותר חשובה בעיריה התורה דגל של שההצלחה שאמר

הראשונה, כי בזה יראו כל עם ישראל שיש קיום לקידוש ד' כשעשרות אלפים

של חלקה מנת היתה גדולה הצלחה ואכן, יורוך'". אשר ככל 'ועשית קיימו

היהדות הנאמנה לדבר ד' ולדעת תורה, לשמחתם של מאורי הדור מרן הגרא"מ

שך זצ"ל ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

כאמור, במקום שהיה להאריך - קיצרנו, וכל מעשה תקפו וגדולתו של רבן

של ישראל מרן זצ"ל בנשיאת משא הדור על שכמו, הלא הם כתובים על ספר

דברי ימי היהדות הנאמנה אשר לאורו צעדה והלכה במשך כחצי יובל שנים.

(המשך מעמוד 49)

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב54

ל ר˘כב‰"‚ * במ‰לך ימי ‰˘לו˘ים ל‰ס˙ל˜ו˙ו ל˘רטט בניסיון רבים עמלו עולמו, לבי˙ זיע"‡ ועמו„ ‰˙ור‰ ˘ר ˘ל ‰עיל‡י˙ ל„מו˙ו ˜ווים ‰‰ור‡‰ ב„ור ‰‡חרון * בין ‰˘ורו˙ ‰ב‡ו˙ מב˜˘ יחז˜‡ל מן ל‰ˆטרף ‡ל ‰רבבו˙ ‰מב˜˘ים ל‰ביט

‡ל ‡ו˙ו ‡ור נעלם ˘‰‡יר ‡˙ ˘מי ˙בל *

‡˘רי ‰‡י"˘יחזקאל מן

55

ככלות שלושים ימי האבל על רבינו רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל,

כאשר בכל תפוצות ישראל נקהלו ונתאספו בחודש האחרון רבבות עם הקודש

בית כל וספדו ביכו מעימנו. שנסתלק ישראל של אביהן על ולבכות לספוד

האי לזכר דברים וייחדו שנגנז, תורה וספר שנשבה הקודש ארון על ישראל

חסידא ופרישא שעלה בסערה השמיימה. בפי כל אחד ואחד מהרבבות, הנהגות

מאורחותיו נוגה ושביבי זצוק"ל, רבינו של ומעלתו גדולתו על רב ומעשה

בקודש. בתורה והתמדה, בפרישות ובטהרה, בנקיות וצדקות, ובכל מידה נכונה

וישרה שיבור לו האדם.

אולם דבר שפתיים אך למותר, כי בסיס מעלתו ויסוד חייו של רבינו זיע"א

היה שקידת התורה ואהבתה. אם יבקשו לתמצת את מהלך חייו וימי שנותיו של

ג' מילים אלו: "באהבתה ישגה תמיד". מעלות רבינו, הרי שאפשר לומר עליו

שחר נעוריו ועד שקיעת שמשו בערוב ימיו, למעלה ממאה שנות חיים ולאורך

ודף זצוק"ל רבינו וברציפות; בתמידות כל לעין נגלה אחד מחזה דור, שנות

הגמרא.

חלקי ששמת וכו' לפניך אני "מודה נאמר הקנה בן נחוניא רבי בתפילת

מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות". והקשה רבינו זצוק"ל מדוע

משתנה הלשון, "יושבי בית המדרש" בלשון יחיד לעומת "יושבי קרנות" בלשון

רבים. וביאר רבינו שאותם יושבי קרנות לעולם לא יסתפקו במקום אחד, שהרי

כך טבעם של חיי העוה"ז שאינם מביאים את האדם לידי סיפוק, וחזקה על אותם

סיפוקם בקרן אחרת. אולם אותם שזכו להיות יחפשו את יושבי קרן שבמהרה

מיושבי בית המדרש יכולים לישב בו כל ימי חייהם - "שבתי בבית ד' כל ימי

חיי" - ואינם זקוקים לחפש את סיפוקם במקום אחר.

אכן כמה נאים דברים אלו למי שאמרן. נאה דרש וביאר ונאה קיים. רבינו מרן

הגרי"ש זצוק"ל אשר עשרות רבות בשנים ישב ספון ונעול בבית המדרש "אהל

שרה" בשכונת "מאה שערים", ולמד תורה לשמה בעריבות ומתיקות שאין בכוח

מילים אלו לתאר. הוא הגבר אשר היה מיושבי בית המדרש "אהל שרה" שהפך

לביתו הראשון ולא מש מתוך האוהל, לו נאה ולו יאה לומר ביאור נפלא זה.

אם "כי בתהלים א' הפסוק שבמזמור את חייו כל קיים זצוק"ל רבינו אכן

בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", ולכך זכה ונתקיים בו המשך המזמור

"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר

יעשה יצליח".

זקנותו, זכינו להסתופף בצילו של רבינו לעת ננסה אנו אשר בשורות אלו

נאזור דוד המלך ע"ה בראש ספר תהלים. בכוחנו הדל לילך ע"פ המתווה של

חיל להתקרב אל הסנה שבער בקרבנו למעלה ממאה שנה, ולדלות פנינים מתוך

עקבות חייו של מרן זצוק"ל. החל מימי חורפו, בטרם זכה להיות שתול על פלגי

מים ולתת את פירותיו, ולאורך ימיו ושנותיו.

ך¿ ר∆ ∆„ ים וב¿ ƒע ˙ ר¿ ע ר ל…‡ ‰לך¿ ב ∆ ‡ י ƒ‡‰ י ר≈ ¿ ‡ב ים ל…‡ י ƒ ב ל≈ מו… ים ל…‡ עמ„ וב¿ ƒ‡ חט

מדוע כופל דוד המלך ע"ה את מילותיו "לא הלך" "לא עמד" "לא ישב", הרי

אם לא הלך כיצד יעמוד, ואם לא עמד היאך ישב. ומסבירים המפרשים שהפסוק

בא להדגיש לנו, אם תלך עימם סופך לעמוד, ואם נעמדת סופך לישב עימם.

נער צעיר בירושלים, עת הגיע זצוק"ל בהיותו וכך היה המעשה עם רבינו

לעיר מי שהיה גדול החזנים באותה התקופה, ומכל עבר נהרו המון העם להאזין

הנער גם "החורבה" שבעיר העתיקה. הכנסת בבית ברבים חזן שהופיע לאותו

יוסף שלום אשר ליבו מלא הרגש ערג לשמוע את תפילתו ושירתו של אותו חזן,

צעד אף הוא בתוך ההמון לעבר "החורבה". אך לא הנער יוסף שלום כשאר המון

העם. לפתע נעצר בדרכו והחל להרהר, האם כל זה שווה לעוד דף גמרא, האם

את הזמן שאבזבז כעת על החזנות, אוכל להשיג שוב בפעם אחרת. לא כן הוא!

אין אבידה כאבידת הזמן. והנער יוסף שלום חוזר מיד לתלמודו.

והעיד רבינו זצוק"ל שמאותו יום נפתחו בפניו שערי סייעתא דשמיא, בזכות

אותה התגברות. ומי יודע אם היה ממשיך והולך בדרכו האם היינו זוכים לראותו

כפוסק הדור ורשכבה"ג, שהרי מי שהולך סופו לעמוד ומי שנעמד סופו להימשך

ולישב.

ˆו… פ¿ ר˙ ‰' ח∆ ˙ו… ם ב¿ ƒ‡ י ƒכ

מכאן החל הנער לגדול ולהתעצם בכל כוחו. כשרבים מבני גילו היו שקועים

בהבלי העולם הזה, היה הנער יוסף שלום משקיע את כל חפצו וישותו בגמרא

נצרכו שהוריו עד ד', תורת מלבד ליבו תשומת את משך לא דבר ובפוסקים.

לשכור אדם שידבר איתו מעט מענייני העולם.

מלחמות וטבח, גירוש וגזירות, רדיפות ומחסור, רעב הסער. יהום מסביב

והגמרא. אין יותר מהסטנדר יציב ומלואו. אך אין דבר עולם, תהפוכות עולם

צורך לא במנעמי העולם, ואף לא בלחם להשקיט את הרעבון. כי אם בתורת ד'

חפצו. אם אין לחם לאכול, יש כנגדו "לחם משנה". אם אין אפשרות ללון, לנים

בעומקה של הלכה.

המדרש אומר על הפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו", "שכל מי שעוסק בתורה

עם נישואיו לשמחת הגיע עת לכך רבינו זכה אכן חפציו". לו עושה הקב"ה

אפשר אשר זצ"ל, לוין אריה רבי הגה"צ של ביתו ע"ה חיה שיינא הרבנית

עת הנישואין למחרת כבר כאשר היא". "שלה בעלה תורת שכל עליה לומר

וביקש כלתו אל רבינו פנה נצרכים, טכניים עניינים לסדר הזוג בני התבקשו

כל נדחו כך לימודו. על לשקוד שיוכל ע"מ אחר לזמן הסידורים את לדחות

בלא חפציו לו עשה והקב"ה שזכה עד ולמד ישב ורבינו הדחופים העניינים

שיופרע משקידתו בתורה.

צר היה והבית ילדים עשר שנים להם כשנולדו השנים במשך מכן לאחר

מהכיל, רבינו המשיך את לימודו באין מפריע, כשרעייתו עומדת לימינו במסירות

אותה כששאלו בתורה. מדבקותו יופרע לבל הדגול בעלה על ושומרת נפש,

בו שאין קטן, כה במטבח מסתדרת וברוכה גדולה למשפחה אמא כיצד פעם

אף שיעור מזוזה. השיבה הרבנית ע"ה שאמנם נכון ובמטבח כה קטן מתעוררים

ופוסק לה כיון שבעלה הרב עונה וכדו', אך וחלב הרבה שאלות בענייני בשר

מיד בכל ספק המתעורר, אם כן אין זו בעיה להסתדר. כלל לא הבינה הרבנית

שהשאלה מכוונת על הצד הטכני והגשמי. מבחינתה אין בכך בעיה כלל וכלל.

בתקופות של מחסור וצנע, מלחמות והפגזות, כשאף העניות משוועת וזועקת

נס ורק אך ישראל, בתי בכל קבע לדיירי נהפכו והמחסור והרעב פינה, מכל

משמיים החזיק וכלכל את רבינו ומשפחתו. שכן כך נאמר במדרש "כל מי שעוסק

בתורה הקב"ה עושה לו חפציו".

ל‰ מם ולי¿ ‰ יו… ∆‚ ¿‰ ר˙ו… י∆ ˙ו… וב¿

ההשתוקקות את ולתאר לספר בבואן ימעיטו אך שיהיו ככל רבות מילים

והשקיקה של רבינו לתורת ה'. אשרי מי שזכה וראה את רבינו אוזר כגבר חלציו

ניגונו את ושמע שזכה מי אשרי ולילה. יומם הפתוחה הגמרא מול ומתנועע

האהוב והשובה של רבינו עת התרפק על הויות דאביי ורבא בעוד כל העולם נם

את שנתו, תוך שהוא הוגה בכל כוחו וריכוזו בדברי אלוקים חיים. לילה כיום

האיר לרבינו עת התחיל את סדר לימודו בחשכת הליל, ולא מש מן הגמרא עד

שקראו לו מחוגי השעון "רבינו הגיע זמן תפילת שחרית".

עד רב זמן חלף כיצד בעיניו ראה רבינו של חדרו אל להיכנס שזכה מי

שרבינו שת ליבו כי עומד לפניו אדם הממתין למוצא פיו. סיפר נכדו שליט"א כי

פעם חדר לבית חתול רחוב וטיפס על שולחנו של רבינו בעודו שקוע בלימודו,

כשהוא אינו שם לב למתרחש כלל בגודל עיונו בספר הפתוח לפניו.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב56

פרק מיוחד יש להקדיש לדרך לימודו של רבינו, כיצד הוציא בפיו את כל

הסוגיא מרישא לסיפא ומהו"א למסקנה, כאילו הוא נמצא בשעת מסירת השיעור

או בלימוד בחברותא. "ובתורתו יהגה" כפשוטו, בפיו ממש. עליו ניתן לומר את

אלא "למוצאיהם" תיקרי אל למוצאיהם" הם חיים "כי בעירובין הגמרא דברי

"למוציאיהם" בפה.

ם ƒי מי ≈‚ ל¿ ˙ול על פ ı ע≈ ‰י‰ כ¿ ו¿

ה"לשם" בעל של חביבו וכנכדו רב", ה"הומלער לאביו ומיוחד יחיד כבן

זיע"א, לא משה ידו מתוך ידם הרחבה. עוד בהיותו בן חמש שנים, כשעבר הסבא

קדישא מרן החפץ חיים זצוק"ל בסמיכות למקום מגוריהם, נטלו אביו להקביל

את פניו ולקבל את ברכתו. מרן החפץ חיים זצוק"ל בירכו שיזכה להיות כמו שני

הסבים שלו, הלא המה רבי משה אראנער מתלמידי ה"חפץ חיים", ורבי שלמה

אלישוב בעל "לשם שבו ואחלמה".

על פלגי מים אלו היה שתול העץ הגדול אשר כל בית ישראל חסה בצילו,

ומשורשים אלו ינק את כוחו והצמיח את פירותיו לעולם כולו.

ו… ƒע ן ב¿ ≈ ƒיו… י ר¿ ƒר פ ∆ ‡

היה יומו רבינו. סדר רגע אצל היה ערכו של כל והמפורסם מה הידוע מן

מדוקדק וארוג במלאכת מחשבת ע"מ שלא לבזבז אף רגע קט. זמנו של רבינו

היה מורכב מ-24 שעות, 1,440 דקות, ו-86,400 שניות, שערכה של כל אחת מהן

לא יסולא בפז, ולכולן תפקיד משמעותי ומכריע בחייו של רבינו.

בירושלים של לפני כמה עשרות שנים היה מושג ידוע "שעון הרב אלישיב".

ידעו כולם לכוון את וחזרתו של רבינו בבואו לבית המדרש, זמן הליכתו ע"פ

שעונם וזמנם לשעה המדויקת.

כי התבטא ימיו שבערוב עד מדוקדקת, כה בצורה סדריו על שמר רבינו

מעולם לא החסיר ארוחה, ומעולם לא דילג על שנת לילה שלא לצורך! החשבון

היה פשוט, שהרי לארוחה יש תפקיד ולזמן השינה תפקיד. כל דילוג עליהם עלול

לשבש את סדרי הלימוד של רבינו ולבטל מרגעיו היקרים.

סיפר אחד מתלמידי רבינו, כי באחד הימים עת התדפק על דלתו של רבינו,

פתחה הרבנית ע"ה את הדלת ואמרה כי רבינו אינו חש בטוב. שאלתי אותה –סיפר

אותו תלמיד- האם אירע משהו לרב, ומדוע הוא אינו בקו הבריאות? והיא השיבה

לי כי רבינו טעה הלילה בקומו משנתו הקצרה, ובטעות הקדים להתעורר בשעה

אחת, וע"כ אינו חש בטוב. שוו בנפשכם כיצד היה מדוד ושקול זמנו של רבינו.

אף שיעורו של רבינו בבית המדרש "תפארת בחורים", היה בבחינת "פריו יתן

בעיתו". במשך עשרות בשנים היה נמסר השיעור דבר יום ביומו, ואף בשמחות

המשפחתיות הרבות של רבינו היו צריכים להתחשב בזמן השיעור של "תפארת

בחורים".

סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, כי בבואו בברית האירוסין עם

ורמז המדרש בית גבאי הופיע האירוסין שמחת של בעיצומה רבינו, של בתו

על החוגגים ומן מהחתן נפרד רבינו, קם מיד השיעור. זמן הגיע כי לרבינו

שולחנו, ויצא למסור את השיעור. היה זה לפני למעלה מיובל שנים, כשהשיעור

היה נמסר לבעלי בתים, ולא לת"ח מופלגים כמו בשנים האחרונות, אך רבינו לא

ויתר ולא הזיז את עיתותיו מכל סיבה שהיא.

ל בו… ƒו ל…‡ י‰ על≈ ו¿

מאז ומקדם נודע רבינו מרן זצוק"ל בחולשת כוחו ובתשישות ליבו. אף בימי

נעוריו עיקר לימודו של רבינו היה בביתו, והיה זה מפני שהוריו שמרו עליו מכל

משמר עקב חולשתו הגדולה. כשיצא רבינו ללמוד לאחר נישואיו בכולל בחברת

והתרגשות חולשה מרוב ארצה התעלף בכך, רגיל היה דבר שלא רבים, אנשים

יתירה.

הרופאים לא נתנו תקווה לליבו החלוש של רבינו לפעום מעבר לגיל שישים.

גם בנותיו של רבינו סיפרו כי ילדותן עברה עליהן מתוך חשש כבד שבכל רגע הן

עלולות לאבד את אביהן ולגדול כיתומות רח"ל, עקב חולשתו הרבה.

אך למרות כל זאת זכה רבינו לחיות ולתפקד כאחד האדם [ואף הרבה יותר

והידוע המפורסם לו. שנעשו גלויים ניסים תוך שנה, ממאה למעלה מכך...]

מכולם אירע בחודש אלול תשס"ג בעת שפקע עורק ליבו של רבינו, והרופאים

בארה"ב מומחה מנתח על נודע מרובים, שמיים בחסדי יאוש. לאחר כבר היו

התפילות ובזכות גלוי בנס אלו. סבוכים במקרים מיוחדת שיטה פיתח אשר

הרבות שנשאו כלל ישראל לרפואתו השלימה של רבינו, ניאות אותו רופא לעזוב

את משרתו ותפקידו כמנהל מחלקה בכיר, ולטוס לישראל עם כל הציוד הרפואי

היקר, וכל זאת ע"מ לנתח אדם זקן ולא מוכר לו, כשמרבית הסיכויים שהוא לא

יצלח את הטיפול הקשה.

אך כפי שהבטיח דוד המלך ע"ה "ועלהו לא יבול", אף כי התנדנד אותו עלה

והתנועע, עד שנראה היה שכל תנודה קלה עלולה לנתקו ולהשליכו ארצה. עם

כל זה התקיים ברבינו הפסוק "ועלהו לא יבול", וזכה להמשך הרבצת תורה ודרכי

הנהגה לכלל ישראל עוד שנים רבות.

מהנהגותיו אחת לכל. ומפורסם הוא אף ידוע רבינו של ההלכה דקדוק

מילה ולהאזין הש"ץ בחזרת לעמוד החובה בדבר הייתה רבינו של ודקדוקיו

57

בכל לעמוד זצוק"ל מרן היה נוהג נוראים בימים אף הסידור. מתוך במילה

היה מפעים מחזה ישב]. בהם הפיוטים מקטעי [לבד הש"ץ חזרת של הקטעים

זה לראות את רבינו בגילו המופלג עומד במשך שעה ארוכה על רגליו, מתוך

חרדת הדין ודקדוק ההלכה. עד שאמר אחד מן המתפללים, כי מי שזכה להשתתף

ולהתבונן ולראות שערים", ב"מאה המפורסם בקראוון נוראים ימים בתפילת

יוכל לא רגליו במשך שעה ארוכה, לעולם זצ"ל על רבינו כיצד עומד במחזה

יותר להקל לעצמו לישב בזמן חזרת הש"ץ.

ראש השנה תשס"ד. עשרה ימים בלבד לאחר הניתוח המסוכן והצלתו הניסית

נדהמים עמדו בחורים" "תפארת המדרש בית מתפללי רבינו. של והמופלאה

לראות כי אף בשנה זו עומד רבינו ומקפיד כבימי קדם על הנהגתו. כבכל שנה

השתתף רבינו בכל התפילות, הקריא את התקיעות, ואף עמד במשך חזרת הש"ץ

שעה ארוכה על רגליו. אכן התגשמות הברכה "ועלהו לא יבול".

יח ƒל ¿ ‰ י ∆ ר יע ∆ ל ‡ כ… ו¿

זצוק"ל לחיזוק הדת בכל תחומי החיים. כמי שקיבל רבות פעל רבינו מרן

ולחבל תחבולות, צורך להניע מהלכים רבינו על עצמו את הנהגת הדור, ראה

ועל הצרופה ההלכה על מנת לשמור על ומלחמות, למאבקים לצאת ולעיתים

ההשקפה הטהורה.

שעות רבות ויקרות הקדיש רבינו לכך. החל מפרשיית "היתר הממזרים" לפני

אם די אשר לפתחנו, שהוצבו ומלחמות התמודדויות שלל דרך שנים, עשרות

נזכיר את חלקן. חילול קברים, היתר מכירה, שמיטה, תרומת איברים, רפורמים,

מועצות דתיות, עלייה להר הבית, גיורי צה"ל, קבורה בקומות. ועד לימים אלו

בהם נאבק רבינו בכל עוז בניסיון לשנות את דרכי החינוך, ולכפות מסלולי גיוס

ושירות שונים ומשונים על בני הישיבות.

במהלך אחת המערכות של רבינו במינוי הרבנים הראשיים, כשרבינו הקדיש

לכך זמן ניכר, פנה רבינו אל מקורבו ואמר לו: החושב הינך שאני מתעניין ונלחם

על "רבנות ראשית"? על שמיטה כהלכתה אני נלחם!

במערכה על עיריית ירושלים הצליח רבינו להדיח את ראש העיר המיתולוגי

טדי קולק שהיצר מאוד את רגלי החרדים לדבר ד', ואת ההתפתחות "השחורה".

למינוי לראשונה להביא ע"מ למערכה עצמו את רבינו הטיל אף שנים לאחר

ראש עיר חרדי הלא הוא איש החסד הרב אורי לופוליאנסקי שיחי'. סיפר נכד

רבינו, כי כהרגלו בכל יום התעורר רבינו ללימודו בעוד לילה, והיה זה שעות

ספורות לאחר נצחונו של הרב אורי לופוליאנסקי. מטבע הדברים ולאחר שרבינו

הקדיש שעות רבות לבחירתו, חשב הנכד כי מן הראוי לעדכן את הסבא ולבשרו

על הניצחון המשמח. אך מה רבה הייתה הפתעתו כי משאך החל לפצות את פיו,

ולשמוע על ביטול, כשהוא מסרב לבטל מלימודו ידו בתנועת רבינו את הניע

התוצאה המשמחת.

הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א חתן רבינו, הסביר זאת כי רבינו עשה

את המוטל עליו לעשות, למען כבוד שמיים. התוצאות כבר ממילא אינם בידינו

אלא בידי שמים, וא"כ למאי נפק"מ. לפעול כפי שצריך לפעול, להלחם כשצריך

דרכי מלחמה, זוהי ההצלחה האמיתית!

אכן זכה רבינו אף לזאת ונתקיים בו "וכל אשר יעשה יצליח". קשה להאמין

כי אך לפני שנים מועטות קשה היה מאוד לנהוג ע"פ פסקי ה"חזון איש". גופי

נכרים בפירות חזו"א כשיטת ולהחמיר לנהוג מיאנו וחשובים גדולים כשרות

החזו"א מרן כפי שיטת לנהוג בני התורה וחיזק את עודד רבינו אך בשמיטה.

זצוק"ל.

סלולרי מערך והקמת הטכנולוגיות בפרצות המאבק רבים. בתחומים וכך

ישראל בית כל והמתינו חיכו בה הנכריות הפאות של הידועה הפרשה כשר.

רבות מערכות כמו עוררין. ללא דבריו וקיבלו זצוק"ל, רבינו של פיו למוצא

נוספות בהם הצליח רבינו מרן זצוק"ל להטביע את חותמו הטהור, חותמו של כהן

גדול שבימינו, שבעוונותינו נוטל מאיתנו.

מי כע˙ יעמו„ בע„נו. ‡וי לנו כי חט‡נו.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב58

התמדה נוראה ועמל התורהשבת בצילו של מרן זיע"א

מרן של בצילו "שבת" מתאר שליט"א רימר בנימין רבי הגאון רבנו חתן זיע"א:

ביום שישי ראינוהו עוסק בהתמדה עצומה עד זמן קבלת שבת. כשנשמעה בית עוזב את זיע"א היה מרן אז או והקול הקורא לאמר; שבת באה, התקיעה

הכנסת "אוהל שרה" וחוזר אל ביתו כדי לקבל פני שבת המלכה.אחר סעודת ליל שבת, אם הייתה זאת שבת חורפית היה עמל בתורה שעתיים

עד הגיע זמן השינה. בשבת קייצית היה לומד חצי שעה עד השינה.שהתגלה המחזה השני, בחדר ישן והייתי בשבת התארחתי רבות שנים היהנורא. מהשעה 1:30 היה לומד ברצף אחד עד התפילה בשעה שבע בבוקר,

ולא לימוד במחשבה בעלמא, אלא היה עומד על רגליו ולומד בקול גדול.פעמים רבות ניסיתי לבדוק אם יש הבדל בעוצמת החשק והקול בין תחילת אולם מעט. מתעייפים ארוכות שעות אחרי הטבע בדרך הסדר. לסוף לימודו זיע"א לא היה שום הבדל. התעוררתי בשעה ארבע ואני שומע אצל מו"ח מרן שעות שש אחרי הבוקר לקראת ממש. עוצמה באותה הלימוד של הניגון את רצופות של לימוד הוא עדיין לומד באותה צורה, בעמידה, בקול גדול ובחשק

בלתי נתפס.לאחר לילה כזה של עמל התורה במשך שעות ארוכות ניתן היה לצפות ממו"ח התפילה שארכה אחרי לא, אבל כוחות. מעט שיאזור מעט. שינוח זיע"א מרן שעתיים בערך החלה הסעודה שלקחה בדרך כלל שעה ורבע, שרו זמירות שבת ומרן זיע"א נוהג לומר ווארט על הפרשה. לאחר ברכת המזון, עוד בטרם הספיקו לנקות את השולחן מן הפירורים הגמרא הייתה מונחת על השולחן וסדר חדש של לימוד תורה ביגיעה החל, בלי הפסק למנוחה, עם אותו חשק ואותה התלהבות עד

השעה אחת עשרה וחצי. אז היה פורש למנוחה של שעה. ומיד לאחריה החל שוב סדר רצוף של ארבע וחצי שעות באותה מתכונת כמו בלילה ללא שום הפסק,

בהתלהבות ובקול גדול. גם בשבתות בהם היה החום ללא נשוא ובבית מו"ח מרן זיע"א לא היה לא זיע"א לאחר לילה שלם ללא שינה כמעט משיך מזגן ולא מאוורר, ומו"ח מרן

ללמוד באותה התלהבות. אחרי השיעור ב"תפארת בחורים" מנחה וסעודה שלישית, החלו בדרך להגיע לשאול ניתן בו פגרא כזמן שבת מוצאי זמן את לנצל שחשבו שונים אנשים בעצתו או להתברך מפיו, אבל מו"ח מרן זיע"א מודיע לכולם: הוציאו כל איש ובאותו וסדר חדש של שעתיים-שלשה מתחיל להפציע, באותו "ברען" מעלי.

קול גדול.מחזה זה ראיתי במשך ארבעים שנה רצופות מאז זכיתי להכנס בתוך ביתו. לא היה זה מאמץ רצוף של שבת אחת, אלא שיגרה רגילה של חיים מופלאים

למעלה מהשגתינו.

מוצץ כל מילהחתן רבנו הגאון רבי בנימין רימר שליט"א מתאר את צורת לימודיו של מרן

זיע"א: הייתי מתארח בבית מו"ח בשבתות והייתי מאזין ומסכית ללימודו. זה היה מרגש כל שבת מחדש. מרן זיע"א היה מוצץ כל תיבה של רש"י עד תומה, מתענג על צוף דובשה ולא מסוגל להפרד ממנה, חוזר על אותו דיבור המתחיל פעם ועוד פעם ומתענג בלי סוף. אח"כ הייתי שומע איך הוא פותתח את הרמב"ם והמחזה המופלא מתגלה שוב במלא יפעת זהרו. מרן זיע"א חוזר על אותו משפט ברמב"ם

פעם אחר פעם מבלי יכולת להיפרד.לעולם לא אשכח את אותו ליל שבת מופלא בו האזנתי מבעד לחדר השני ללימודו מרן זיע"א למד במשך חמש שעות שתי שורות בגמרא. היה זה בסוגיא

* שלושים יום שמבכים בני ישראל את מאור הדור גאון ישראל והתמדתו שקידתו באור הגולה עיני את שהאיר וקדושו העצומה, הם הימים בו סופרו אלפי סיפורים נוראים ונפלאים אחר מיטתו של מרן זיע"א. מערכת "הפלס" ליקטה סיפורים

מופלאים מפי מקורבי רבנו בני משפחתו ותלמידיו הגדולים *ע. ש. לרנר

עובדות והנהגותסיפורים מופלאים עובדות והנהגות

ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב זיע"א ~~

59

פעם אחר פעם על וחזר רש"י דברי את קרא הוא חולין, במסכת סירכות של לחזור שגמר אחר רש"י. לשיטת האסורות הסירכות את לעצמו מסכם ואח"כ פעמים רבות על שיטת רש"י הוא עובר לתוספות הוא מתחיל לפרט את הקושיות של תוספות על רש"י, כל קושיא וקושיא חוזרת על עצמה פעם אחר פעם, ואח"כ שאין בבהירות פעם אחר פעם לעצמו ומסביר התוספות שיטת את לומד הוא לרמב"ם עובר הוא אח"כ לתוספות. רש"י בין המחלוקת מהות את כדוגמתה איך לומדים איך למדתי אז יוסף. והבית הטור את ולומד שיטתו את ומברר מתיישבים בסבלנות על שתי שורות ומבררים את הכל עד תום מבלי להשאיר

שום דבר בלתי ברור ובהיר.

חמש שנים מסכת עבודה זרהלמד זיע"א מרן מו"ח מספר: שליט"א רימר בנימין רבי הגאון רבנו חתן במשך חמש שנים רצופות את מסכת עבודה זרה ולא השאיר נקודות הכסף אחד של הסוגיות לעומק נכנסים הלומדים מבין מעט תומו. עד ביררו שלא בש"ך מסכת עבודה זרה ומבררים אותם עד תומם אולם מו"ח מרן זיע"א לא ויתר על כלום ולמד את המסכת עד שסיים אותה, ועד שלא שלט על המסכתא בתכלית

הוא לא עזב אותה.

אני לא קבלןרבי זיע"א היה אברך צעיר כבן 31. אמר חמיו הרה"צ בשנת תש"א כשמרן לבית ילך בהתמדה להתחזק שרוצה מי חיים" שכל ב"עץ לתלמידיו לוין אריה הכנסת אוהל שרה במאה שערים ויראה שם את ההתמדה הגדולה של חתנו רבי

יוסף שלום אלישיב.בהתמדה להתחזק שרצה שליט"א זוננפלד זלמן שלמה רבי הבחורים, אחד

ביצע את הדברים למעשה.נסתרת" כ"חברותא ושימש שרה באוהל שלישי סדר בזמן ישב שנים חמש למרן זיע"א. שהרי דרכו של מרן זיע"א היתה ללמוד בקול גדול ולדבר עם עצמו זוננפלד רש"ז זכה כך הנלמד. את לו מסביר והוא לצידו יושב חברותא כאילו

ללמוד עימו סוגיות שלימות ולהעלות במדרגות ההתמדה.

"מי בסוגיית עוסק שהוא וראה שבועיים במשך זיע"א מרן אחרי עקב פעם פירות" את הסוגיא למד פעם אחר פעם בהרחבה עצומה ולא עזב את הסוגיא בטרם

תהיה ברורה לו בתכלית הבהירות.רש"ז זוננפלד התפעל עד מאוד, שבועיים לעסוק בסוגיא אחת ולבררה מכל כיון בכל שעות היום בבוקר בצהרים ובערב 18 שעות ביממה מבלי לזוז ומבלי לעבור

הלאה. מי יודע אם אין לו עכשיו איזה קונטרס נכבד עד מאוד בסוגית מי פירות.ניגש רש"ז זוננפלד למרן זיע"א ושאלו: אני שומע שאתם לומדים את הסוגיא של מי פירות כבר במשך שבועיים, בוודאי הספקתם כבר לחבר חיבור שלם ומקיף

על הסוגיא.אמר לו מרן זיע"א: איך בין נישט קיין פארדאצ'ניק (אני לא קבלן!)

כך למד מרן זיע"א מצעירותו ועד שיבה, אינו משועבד לשום דבר ואינו חייב לחדש ולכתוב קונטרסים על הסוגיא גם אם בירר אותה עד תכליתה. הוא מחוייב לדבר אחד! ללומד את תורת ד' בבהירות ובתכלית ההבנה ואף אם לימוד הסוגיא יארך לו שבועיים לא יעזוב אותה בטרם תעמוד מול עיניו בהירה וברורה עד שיוכל לפסוק ממנה הלכה ברגע כמימרא. (מפי רבי אברהם רימר שליט"א ששמע מרש"ז

זוננפלד)

מסכת הוריות במשך שש שבועות.המושג ללמוד במהירות מבלי לרדת לשרשי הסוגיא ולהקיפה על כל צדדיה

לא היה קיים אצל מרן זיע"א.כל לימוד ואינו משנה איזה, חייב להיות ברור ובהיר מקיף עם דברי רבותינו

הראשונים וגדולי האחרונים עד תכליתו.ידי לצאת זיין" יוצא צו "אויף אותם לומדים שאנשים כאלו לימודים גם

חובה!מחזה רגיל הוא בהיכלי הישיבות ובבתי המדרשות לראות בחורים ואברכים הניצבים בערב פסח בפני הצורך "לסיים מסכת" מחמת היותם "בכורות". הרבה מהם פותחים את מסכת "הוריות" ומתיישבים ללמוד אותה במשך כמה שעות

ותוך זמן קצר הרי להם סיום מן המוכן.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב60

נוהג במשך שנים רבות זיע"א לא היה מושג כזה. בדרך כלל היה אצל מרן להיות המסיים של המסכת עבור חברי "תפארת בחורים" (על אף שלא היה בכור). אם במשך השנה היו מסיימים מסכת בלימוד השיעור היה משאיר את הסיום לערב פסח. אולם היו שנים כאלו שלמדו מסכתות גדולות ולא היה להם סיום היה רבנו

מסתגר ולומד מסכץ הוריות או מסכת קטנה אחרת.וכמה זמן התארך לימוד המסכת?

ששה שבועות!לא פחות!

שיטות של ההיקף כל עם ללמדה ולא שעות כמה במשך מסכת ללמוד הראשונים והאחרונים, לא היה כזה מושג!

ולהפריע ולא הרשה לשאול באותה תקופה היה מוריד משעות קבלת הקהל משום שהרי צריך להגיע עם מסכת שלימה ביד. אבל ללמוד מבלי לברר כל סוגיא

בעיון לא היה כזה מושג בכלל. (חתנו הגאון רבי בנימין רימר שליט"א).

הקב"ה ברא את העולם בששה ימים...אחד מחתני מרן זיע"א מספר:

כשהתחיל לעסוק מסכת שבת שמעתי אותו מתחיל את לימודו לראשונה. היה זה מחזה מפליא שעד היום הזה לא מש מנגד עיני.

את ברא ברוך "הקדוש עצמו: עם ללמוד והתחיל הגמרא פתח זיע"א מרן העולם בששה ימים וביום השביעי שבת, ולכן הוא ציוה אותנו לשבות בשבת קודש זכר למעשה בראשית ואסר עלינו לעשות ל"ט מלאכות, המלאכה האחרונה היא מלאכת הוצאה ועכשיו נתחיל את ההלכה יציאות השבת שנים שהם ארבע בפנים, זה הראשונים כבר נו, על ואם מלאכת הוצאה היא אחרונה למה פתח במלאכה,

מדברים ונעיין בזה אחר כך, אבל המשנה אומרת, יציאות השבת...אחר כך החל שוב: הקב"ה ברא את העולם בששה ימים וביום השביעי שבת ולכן נתן לנו את המצווה של שבת קודש זכר למעשה בראשית ואסר עלינו לעשות ל"ט מלאכות ואחת המלאכות היא מלאכת הוצאה ועל זה אומרת המשנה יציאות

השבת שתים שהם ארבע בפנים...אותה פתיחה מופלאה חזרה על עצמה כמה וכמה פעמים. היה זה מפליא ממש לראות את הבהירות המופלאה איך שהוא מפרט כל דבר לעצמו ובררו עד תכליתו.

אותיות נשמה בעיוןאחד מתלמידי מרן זיע"א מספר: פעם עליתי לבית מרן זיע"א במוצאי שבת זיע"א למרן ויש שהיות לי אמרו כשהגעתי דחופה. שאלה בפניו לפרוס כדי לכן נשמ"ה, אותיות עם המשניות את לסיים הספיק לא עדיין והוא יארצייט כדאי לבא אחר כך. ביקשתי שיתנו לי לראות מן הצד איך מרן זיע"א לומד את

האותיות נשמה.לנו זה לוקח בדרך כלל בסביבות דקה אבל מרן זיע"א למד את זה בעיון. לא היה אצלו כזה דבר ללמוד דבר שלא בעיון. הוא חזר על כל קטע מהמשנה פעם

אחר פעם והסביר לעצמו כל קטע, ואחר כך חזר על זה עוד ועוד. זיע"א לא היה שייך ללמוד משהו בלי לעיין בזה בתכלית העיון אצל מרן וההבנה. לא היה מושג כזה ללמוד כמות מסויימת כי כך צריך, אם צריך ללמוד אחרת סוגיא כל כמו להיעשות צריך הדבר יארצייט עבור נשמ"ה אותיות

שלומדים אותה בעיון.

אין מושג כזה אפשר ללמוד אם אפשר אז חייבים.הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א מספר:

בזמנו הגיע מרן זיע"א לנחם את אחד האדמורי"ם המפורסמים שישב שבעה. אותו אדמו"ר שאל את מרן זיע"א לגבי לימוד הלכות אבילות בזמן השבעה אם הוא

בגדר "היתר" או שיש חובה ללמוד הלכות אבילות בימים אלו?זיע"א ענה בתקיפות: אין כזה מושג "אפשר" ללמוד תורה והדבר תלוי מרן

ברצון, אם "אפשר" זה הופך לחובה ו"חייבים" ללמוד.אח"כ ציין לאחד האחרונים שחקר בדבר. אולם אצל מרן זיע"א לא היה כזה יכול ללמוד מחמת סיבות צודקות מושג של "רשות" בלימוד התורה. מי שאינו יש צד להלכה "חייב". אם "יכול" הוא לו. אבל מי הוא ומה נעשה יכול, אינו

שמותר ללמוד אז חייבים ללמוד.זיע"א בעצמו בעת שישב שבעה על הרבנית הצדקנית ע"ה למד מסכת מרן

מועד קטן כל הזמן ושמע את דברי המנחמים [מבלי להגיב] וחזר מיד לתלמודו.הרבה באו אז כמה פעמים רק לראות מקרוב את המחזה המופלא הלזה, איך

שבתוך ימי אבלו הקשים אינו מש מן הגמרא לרגע.

כתובות דף פ"ב עמוד ב'.אחד מנכדי מרן זיע"א מתאר מחזה מופלא שהיה עד לו.

כידוע היה מרן זיע"א לומד ברציפות מבלי לאבד את מחשבתו אף לא לרגע. כשהיה נצרך להוציא ספר מהארון כדי לעיין בו, לא הפסיק את מחשבתו לרגע אלא היה חוזר על המראה מקום בפיו במשך כל זמן ההליכה אל הארון והוצאת

הספר.פעם אחת הוצרך להוציא מן הארון מסכת כתובות כדי לעיין בדף פ"ב ע"ב. בדרכו לארון החל לשורר בניגון מתוק ועליז שאין כמותו למתיקות עלי אדמות: כתובות פ" עמוד ב', כתובות פ"ב עמוד ב', כתובות פ"ב עמוד ב', כתובות פ"ב

עמוד ב'.הוא שר את המילים כתובות פ"ב עמוד ב' בכזה חשק ובכזו התלהבות, אין לו בעולמו ולא כלום, הדבר היחיד הממלא את חלל העולם במתיקות ובעונג שאין

לו משל ודוגמא הוא; כתובות פ"ב עמוד ב'.כל מי שראה את המחזה הזה התעורר בו חשק לעזוב את כל העולם וללכת אל מקור התענוגים כולם; כתובות פ"ב עמוד ב'. לפתוח את הגמרא בכתובות

פ"ב עמוד ב' ולצלול לעומקה ולא לעזוב אותה לעולם.

הערכה של כל רגע לימוד התורהלתורה העצומה ההערכה אודות מספר שליט"א דרזי יצחק רבי הגאון

שהשריש מרן זיע"א בקרב בני משפחתו לערך הזמן המקודש מכל קודש. ביתו של מרן זיע"א הרבנית ישראלזון תחי' סיפרה לי שבדרך כלל הייתה מגיעה בשנים האחרונות פעמיים בשבוע לבית מרן זיע"א כדי לעסוק בצרכי הבית. לפני שחזרה לביתה שבבני ברק הייתה נכנסת לחדר אביה ואומרת לו: והצלחה, נחת גוטע נאכט, ברכה זיע"א היה עונה לה: א גוטע נאכט. מרן א מהילדים וכו'. עבר זמן ותשובת האב פסקה ובמקום זאת היה מהנהן לה בראשו

ותו לא מידי.שאלתי את הרבנית ישראלזון תחי' אם היא לא נעלבת מכך שאביה אינה מברכה כהרגלו אלא מהנהן בראשו. אמרה לי: להיפך, זו המחמאה הכי גדולה ולנצלם הללו שניות העשר את להעריך יודעת שאני יודע שאבא בשבילי

לתורה.היתה בתורה עסק שלא שמי כך כל חזק היה זיע"א מרן בבית החינוך הוא מה באויר: עמד זה אבל לדבר ומבלי לומר מבלי אמנם כלפיו, הרגשה

עושה פה בכלל בעולם? בשביל מה אתה חי?שהיה זקן יהודי מפי זיע"א מרן ממקורבי אחד שמע בו כיוצא מעשה

מסתובב לפעמים בבית הכנסת "אוהל שרה" לפני עשרות בשנים.

61

היה זה בשנות צעירותו של מרן זיע"א היה רואה בשעות הבוקר בשעה עשר וחצי אשה נכנסת לעזרת נשים של "אוהל שרה" ובידה כוס קפה. המחזה היה היה חוזר ונשנה בכל בוקר בשעה קבועה הייתה הרבנית ע"ה נכנסת בשעה זו בדיוק

לעזרת נשים ומגישה בפני בעלה מרן זיע"א כוס קפה.עובר היה ולא בכל הסובב היה חש בלימודו עד שלא נמשך היה לפעמים מאחד לבקש נאלצת ע"ה הרבנית הייתה אז או נשים, בעזרת היעודה בשעה הלומדים שעבר ליד העזרת נשים שיפנה למרן זיע"א ויודיע לו שמחכה לו קפה

בעזרת נשים.אותו יהודי תיאר את המחזה: מרן זיע"א נכנס לשתות את הקפה אותו הייתה הרבנית מגישה לו. הוא לא דיבר עימה מאומה, לא אמר לה שלום ולא שאל מה

נשמע, שתה את הקפה וחזר ללמוד!הרבנית ע"ה ידעה להעריך כל דקה של לימוד של בעלה עד שהעדיפה לא ויעמוד התורה ללימוד יקדיש דקה רבע אותה שאת כדי מאומה עימו לדבר

לזכותה.

באותו זמן אני יכול ללמוד עוד תוספותבה. מושג אפילו דורנו לבני עד שאין מאוד גבוהה בדרגה עמד זיע"א מרן כידוע לא העלה את אלפי רבבות חידושי תורתו על הכתב וכל חידושיו העצומים

נשארו טמונים בליבו.את הטעם לכך אי אפשר להסביר כל כך למאן דהו מבני דורנו מחמת קוצר ותוספות רש"י הגמרא דברי את ללמוד מחבב היה עצמו הוא אבל ההשגה, והראשונים פעם אחר פעם ולמצוץ מהם את לשד מתיקותם עד שלא היה לו זמן

לכתוב חידושי תורה.הג"ר יוסף שרגא שיינברגר שליט"א מתלמידי מרן זיע"א מספר: פעם ראיתי פני העזתי דאוגות. ופניו במחשבתו שקוע השיעור בסוף עומד זיע"א מרן את וניגשתי לשאול: על מה חושב הרב'ה? פתח מרן זיע"א את סגור ליבו בפני ואמר לי: בזמנו אמרתי בשיעור תירוץ על קושיית ה"בית הלוי" בסוגיא ואני מנסה להזכר

מה היה התירוץ.בספר כמו לפניו פרוסה התורה שכל זיע"א מרן אזני. למשמע האמנתי לא פתוח וכל לשונות רבותינו הראשונים חקוקים על לוח ליבו עד שלא היה מעולם נזקק לפתוח שום ספר משום שהדברים היו ברורים לו כל כך כאילו הספר פתוח

לפניו, מנסה להזכר בחידוש שלו!

חיפשתי במחברות הישנות שכתבי בהם את השיעורים ולגודל שמחתי מצאתי את יישובו של מרן זיע"א על קושיית הבית הלוי.

עליתי לבית מרן זיע"א. הרבנית ע"ה פתחה לי את הדלת ואמרה: הוא באמצע ארוחתו סגור בחדרו. כעבור זמן יצא מרן זיע"א מן החדר ואמרתי לו שבאתי להציג

בפניו את היישוב על קושיית הבית הלוי!מרן זיע"א שמח לשמוע את חידושו שלו. ואח"כ החל להתנצל בפני על כך שהוא עצמו לא כותב את חידושי תורתו הרבים וכך אמר: יש אנשים שיש להם

הנאה בכתיבה, אני איני נוהג לכתוב!לאחר כמה רגעים הרצינו בפניו והוא הדהים אותי בדבריו הנוראים, אני חוזר וואס איך שרייב נישט, איך וועל דיר זאגן דעם אמת פאר על לשון קדשו: איך וואס איך שרייב קען איך דאך לערנען נאך א תוספות! טראכט אז אין די צייט שאקדיש זמן שבאותו חושב אני כי כותב שאיני הסיבה האמת את לך (אומר

לכתיבה אני יכול ללמוד עוד תוספות!)הדברים נוראים, ואין לנו בהם השגה. אבל כך חי מרן זיע"א כל ימי חייו בדרגה

כזאת שהיא למעלה מהשגתינו!

בלי להסיח דעתידוע היה מנהגו של מרן זיע"א שלא להסיח דעתו מסוגייתו אפילו לרגע אצבעו את משאיר היה בסוגייתו עיסוקו באמצע הפריעוהו אם ואף אחד. מאותה ממשיך היה מסיים וכשהיה אוחז שהוא היכן בשורה הגמרא בתוך

מילה.(כך היה נוהג בזמן שהיה הנושא קשור ללימוד התורה, אולם בזמן קבלת

קהל או כשהיה דן בענין ציבורי הצריך הכרעה היה סוגר את הגמרא לגמרי)אחד המלמדים עשה לעצמו מנהג של קבע להכניס את ילדי כיתתו למרן

זיע"א בסוף שנת הלימודים כדי שיבחנו על תלמודם.אחד הילדים, חריף וחכים, נכנס ראשון והשתהה בחדר לאחר שיצאו כולם.שאל אותו המלמד: מה עשית בחדר מרן זיע"א לאחר שכולם יצאו. הילד שכנראה חונן בבינה יתירה סיפר למלמד: עקבתי אחר הנהגתו של מרן זיע"א, הוא אחז באמצע הלימוד, כשכולם נכנסו הוא בקושי התנתק מלימודו, אולם עקבתי לראות באיזה מילה הוא אוחז. במשך כל זמן בחינת הילדים הוא נשאר עם האצבע באותה נקודה בה אחז וברגע שנגמרה הבחינה ראיתי אותו ממשיך

ללמוד ממש מאותה תיבה בה אחז לפני הבחינה.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב62

ללמוד עוד עשר דקות בלבדוהיה זיע"א מרן עם יחד בדיינות זצ"ל שכיהן עדס יעקב רבי הצדיק הגאון מעריך ומעריץ את גדלותו של מרן זיע"א ללא גבול אמר פעם למרן זיע"א: גם אני רוצה להיות כמוך, לפרוש מן העולם לגמרי, להתבודד ולהסתגר בבית מדרש לא

לשוחח עם אף אחד וללמוד בהתמדה עצומה.אמר לו מרן זיע"א: הלימוד בבדידות בימי צעירותי היה דבר קשה מאוד עבורי, ואיני מאמין שיש עוד אדם שמסוגל לעבר את ייסורי הבדידות שאני עברתי. היו זמנים – סיפר מרן זיע"א – שחשתי שאיני מסוגל עוד להמשיך בבדידותי וחשתי המדרש מבית כשהלכתי מישהו. עם מעט לשוחח המדרש מבית לצאת צורך להתאורר קמעה, חשבתי לעצמי, הלא ללמוד עוד עשר דקות ולא יותר אני מסוגל. וכך למדתי עוד עשר דקות. לאחר שעברו עשר דקות, חשבתי לעצמי שאולי כדאי ללמוד עוד עשר דקות נוספות לפני שאעזוב את בית המדרש. ולאחר עוד עשר ונשארתי ללמוד עוד, עד שחשתי שהצורך להתאורר דקות התגברתי על הצורך חלף ועבר והחשק ללימוד חזר כמקודם, התגברתי כליל על היצר הרע ונשארתי

ללמוד!

בשביל ללמוד חמש דקות זה לא כדאי?הגאון רבי אברהם צבי ישראלזון שליט"א נכד מרן זיע"א מספר את אשר בדידו

הווה עובדה:מצוות. לעול מנכדיו אחד נכנס בו שבת במוצאי רבות שנים לפני זה היה סוכם שבשעה 8:30 יצאו אל הבר מצווה עם מונית. השעה הייתה 8:15 רבע שעה לפני הזמן. לפתע אני רואה את הסבא מרן זיע"א עוזב את הבית והולך לכיוון בית המדרש "אוהל שרה". לא הבנתי מדוע הוא יוצא עכשיו הלא בעוד רבע שעה צריך

לנסוע אל הבר מצווה?זיע"א הרים קולו וממש צעק עלי: חמש דקות הלוך וחמש דקות הסבא מרן

חזור וחמש דקות ללמוד זה לא כדאי?עד שתפסתי מה הוא אומר, הוא כבר ירד מהמדרגות בדרכו לחמש דקות של

לימוד ב"אוהל שרה".

חצי דקה אצל מרן הסטייפלרתלמיד מרן זיע"א הגאון רבי יצחק דרזי שליט"א מספר: אצל גדולי ישראל כל דקה היא מחושבת ומנוצלת עד תכליתה, אין מושג כזה בילוי זמן על דא ועל הא.

מה שצריך צריך ומעבר לזה כלום!

לפני שנים רבות ליויתי את מרן זיע"א לבני ברק לצורך ניחום אבלים. ביתו הרבנית קנייבסקי ע"ה אשת הגאון האדיר רבי חיים קנייבסקי שליט"א אמרה לו

שחמיה מרן הסטייפלער ביקש שמרן זע"א יכנס לרגע לחדרו.הלכתי ביחד עם מרן זיע"א לבית שברחוב רשב"ם 10 עמדתי בחוץ וחשבתי שמסתמא הביקור של מרן זיע"א בבית מחותמו מרן הסטייפלער זיע"א יקח לכל הפחות חמש דקות. אחרי חמש דקות אני חוזר ודופק על דלת בית מרן הסטייפלער, בתו הרבנית ברז"ם פתחה לי את הדלת ואני שואל איפה הרב? אמרה לי הרבנית

ברז"ם הוא היה פה וכבר הלך!

זיע"א: נכנסתי זיע"א מה היה אתמול. אמר לי מרן למחרת שאלתי את מרן וביקש ברכה לרפואתו, עיניים לו כאב לי שיש והוא אמר לחדר של הסטייפלר

בירכתי אותו ונפרדנו.כל הביקור ארך חצי דקה בלבד.

כך היו מתנהלים כל סדרי הביקורים אצל מרן זיע"א. פעם הגיע לבקרו ידידו הגאון האדיר רבי שמואל וואזנר שליט"א באותו ביקור העלה הגאון האדיר הרב וואזנר שליט"א זכרונות מימי לימודיהם המשותפים בכולל אוהל תורה בשכונת רחביה בירושלים לפני כשבעים שנה. אני עמדתי בפתח הבית ועניין אותי לראות כמה זמן יארך הביקור. כיוונתי את השעון וראיתי שהביקור לא ארך יותר משלוש

וחצי דקות!ללמוד כדי תום עד מנוצל הזמן ישראל גדולי אצל מתנהלים הדברים כך תורה ולהתעלות וכל שאר הדברים מתנהלים במהירות ובצמצום כדי להשאיר זמן

לעיקר: לימוד התורה!

אפילו הקירות ידעו חושן משפטזקני בשם מספר שליט"א זילברשטיין יצחק רבי הגאון זיע"א מרן חתן הלומדים בבית המדרש "אוהל שרה". כשסיים מרן זיע"א לחזור על שולחן ערוך שרה אוהל של הקיר על תביעה שיש שרה" "אוהל לומדי אמרו משפט חושן מדוע הוא לא יודע שולחן ערוך. כל כך שינן מרן זיע"א כל סעיף וסעיף שבחושן משפט וחזר על כך בלי סוף עד שאפילו הקירות של אוהל שרה כבר יכלו לזכור

חושן משפט.צורת לימודו של מרן זיע"א את סעיפי השולחן ערוך הייתה מפליאה. כך זה

נשמע:היה פותח את השולחן ערוך ואומר סימן פלוני דין פלוני ופלוני ובו כך וכך סעיפים. עכשיו נתחיל ללמוד סעיף אלף. אומר המחבר... עכשיו אומר הרמ"א... עכשיו עוברים לסעיף בית. אומר המחבר... אומר הרמ"א... עכשיו הבה נתחיל

סעיף ג'.כמו היה יושב לצידו ילד צעיר שעדיין לא למד את השולחן ערוך הזה מעולם והוא מסביר לו כל מילה בטוב טעם ודעת עד שאפילו הילד הצעיר יבין את דברי

השולחן ערוך.

מה ההבדל?בליל זה היה רבי משה אלישיב שליט"א מספר: זיע"א הגאון בנו של מרן לימודו את ומתחיל בוקר לפנות 2:30 בשעה כהרגלו קם זיע"א מרן שבת, וחשכה השתררה הגנרטור של מאה שערים כבה לפתע ובהתלהבות. בנעימות בבית. ביקש מאביו מרן זיע"א שיעלה על יצועו ויתן תנומה לעיניו. ברם מרן זיע"א לא הבין את דבריו ואמר: מה פתאום הלא צריך ללמוד! והמשיך ללמוד בהתלהבות באותה סוגיא בה הוא אחז. אמר בעל פה את דברי הגמרא המשיך ופירש ובירר את לשונות הראשונים ושיטות האחרונים עד תומם. הבן התפעל וזוכר את כל לימודו בעל פה כמו לא קרה מצורת לימודו איך שלומד בחושך

דבר.רבי משה שליט"א את אביו מרן חזר לפעול. ראה הבן והגנרטור זמן עבר זיע"א מתמלא בשמחה. שאל אותו רבי משה שליט"א: מה כאן השמחה הגדולה הלא זה עתה ראיתי במו עיני שאין כמעט שום הבדל בין אם הגנרטור דולק או זה משהו אחר זיע"א: כשהאור דלוק לו מרן אינו פועל הוא אותו הדבר. אמר

לגמרי אפשר ללמוד בפנים ולהתרכז ביתר עמקות.של תוספת כל על זיע"א מרן את שאפפה הגדולה השמחה את ולמד צא

אפשרות ריכוז והוספה בדרגת איכות העיון!

נרדם באמצע האכילהאחד ממקורבי מרן זיע"א מתאר בפנינו את המרחק העצום שבינינו לבינו.

הבה ניקח דוגמא מחג השבועות. נהגו כלל ישראל להיות ערים כל הלילה. בדרך הטבע שמגיע זמן התפילה עייפים כולם וכל אחד צריך להאבק עם עצמו להישאר עירני בזמן התפילה ובזמן קריאת מגילת רות וכדו', אולם תיכף לאחר אחד אף ישראל כמנהג החלבית הסעודה את ואוכלים הביתה כשחוזרים מכן ולהשאר להירדם לא האכילה באמצע עצמו עם "להאבק" צריך אינו מאיתנו

עירני.בכלל וכי ראינו מעולם בן אדם שנרדם באמצע אכילתו?

אצל מרן זיע"א הכל היה להיפך. בימי זקנותו המופלגת כשגופו בקושי נשמע אליו וכוחותיו עזבוהו היה המחזה המופלא חוזר על עצמו מידי יום ומידי שעה בשעת לימודו בשעה שרכון היה על הגמרא ועמל בה לא היה מושג כזה שהוא היה האכילה זמן כשהגיע ובפרישקייט. ברעננות למד הוא הגמרא, על נרדם נרדם כל הזמן בסעודת שבת באמצע המרק או באמצע הצ'ולנט היה נרדם מחמת ועייפותו. בזמן הסעודה היה נראה סחוט לגמרי בלי שום כוחות אך תשישותו כשהגיע סדר הלימוד שלאחריו לא נראו על פניו שום אותות של עייפות הוא

הפך להיות אדם אחר.

כשסיים מרן זיע"א לחזור על שולחן ערוך חושן משפט

אמרו לומדי "אוהל שרה" שיש תביעה על הקיר של אוהל שרה מדוע הוא לא

יודע שולחן ערוך. כל כך שינן מרן זיע"א

כל סעיף וסעיף שבחושן משפט וחזר על כך בלי סוף

עד שאפילו הקירות של אוהל שרה כבר יכלו לזכור חושן משפט.

63

בימי זקנותו במופלגת של מרן זיע"א הגיעו הדברים עד כדי סכנה, הוא היה רבי הגאון הרב הבוקר בשעות במסירות ששימשו ונכדו האכילה באמצע נרדם כדי שונים באמצעים בעירנותו להחזיקו צריך היה שליט"א, אלישיב ישראל

שיבלע את מאכלו ולא יסתכן.כשאנחנו אחד. כל של ההתעניינות במידת תלוי לבינו בינינו ההבדל ולכן לא מצינו מעולם מי ומענג אותנו מגיעים לאכילה הדבר מעניין אותנו מענין הדבר הלימוד אל מגיעים כשאנו ואילו ארוחה של בעיצומה שנרדם אותנו פחות ואנו צריכים להאבק עם עצמינו להשאר עירניים. אולם אצל מרן זיע"א היה הדבר הפוך לגמרי. התורה עניינה אותו ועינגה אותו עד שלא היה מסוגל להירדם באמצע הלימוד ואילו האכילה לא הייתה אלא הכרח ולכן היה

נרדם בעיצומה.מרן הגראמ"מ שך זיע"א היה מדבר לפעמים על הסתירות בתוך האדם עצמו. לישון הולך עייפותו ומחמת הלילה כל בתורה העוסק חכם תלמיד לפעמים החדשות על לעבור כדי עיתון בידו לוקח הוא השינה לפני מעט כח. ולהחליף

ולפתע הוא הופך להיות עירני מבלי שום צורך לישון. הכל תלוי ברמת ההתעניינות!

אם הוא מתעסק בזה אז זה כבר לא מוטל עליזיע"א לא הסכים להכנס לשום ענין אם היה מישהו שכבר התעסק בזה מרן או שהיו יכולים להסתדר בלעדיו. רק בדברים שהגיעו אל פתחו והוא היה היחידי

שיכל לעזור בזה, הסכים להכנס לעול הענין.פעם אחת דנו בפניו בענין ציבורי כבד משקל ומרן זיע"א בירר ועסק בו באמצע העיסוק נפלט מפי אחד הנוכחים שפלוני המתעסק בענין זה אמר כך וכך. בו ברגע ששמע מרן זיע"א שיש מי שיעסוק בזה ויטפל בזה אמר: אם פלוני מתעסק בזה, זה לא מוטל עלי ואיני צריך לעסוק בזה ולא הסכים להמשיך להתעסק בזה אף לא

לרגע אחד.

למה לשרוף את הזמן?בדור התורה תומכי מגדולי מפורסם בנגיד פגש זיע"א מרן ממקורבי אחד שהוזיל כסף רב להחזקת תורה ושאלו: על מה ולמה אינך פוקד את ביתו של מרן

זיע"א כמו שאתה נוהג לפקוד בתי גדולי ישראל וראשי ישיבות?

אמר לו אותו גביר: כל אימת שאני נכנס לבית אחד מגדולי ישראל הוא מכבד להרב בא כשאני אבל ובעסקי בשלומי מתענין דקות כמה עימי ומשוחח אותי אלישיב הוא מיד שואל אותי: מה השאלה? חוץ מלשאול אותו שאלות בהלכה אין מה לעשות אצלו אין אצלו כזה מושג לשרוף את הזמן. מסיבה זו איני פוקד את ביתו כיון שאני רואה עד כמה הזמן יקר אצלו ולמה אבא אליו לשרוף את זמנו. בתור איש עסקים יודע אני לאמוד ערכם של כל מיני דברים. אצל הרב אלישיב

הזמן הוא הדבר הכי יקר ולכן אני נמנע מלבזבז את זמנו.

מהיכן יש זמן לזה?מרן זיע"א נלחם בכל כוחו בפגעי ומחלות דורנו. מי אינו זוכר את מלחמתו האחרון והמאבק הממוחשבת הרשת ובפגעי הטרף הסלולארי בטלפון הגדולה

בחייו; השבועונים הפסולים!מרן זיע"א נקט בכל האמצעים שעמדו לרשותו כדי לעמוד נגדם בקשרי מלחמה

ולבערם מן העולם לבל יהיה להם דריסת רגל בבתי החרדים לדבר ד'. אולם תוך כדי המלחמה היה מתבטא פעמים רבות בסערת רוח: אני לא מבין עם ש"ס לדעת צריך הלא הללו? הדברים עם להתעסק זמן לאנשים יש מהיכן

תוספות?והדברים נוקבים ויורדים עד התהום, הלא צריך לדעת ש"ס עם תוספות?

כל יהודי צריך לדעת ש"ס עם תוספות!עם ש"ס ללמוד סיימו כבר וכי אחרים? בדברים לעסוק זמן לוקחים מנין

תוספות?

אני לא זוכר כלום הייתי רק באוהל שרהבתוך ושאל זיע"א מרן לבית עלה בעלזא חסידות רבני מחשובי אחד הדברים: האם זוכר הוא את ה"טיש" הגדול שערך האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זיע"א מיד אחר שעלה לא"י כשניצל מן השואה בשכונת מאה שערים? מעלה ולא בו נכח שלא ירושלים מאנשי איש שאין מפורסם טיש זה היה

זכרונות ממנו.זוכר זוכר מאומה, אני רק זיע"א הייתה: מאותם שנים אינני תשובת מרן חזרתי ושוב ושינה לאכילה הביתה וחזרתי שרה" ב"אוהל ללמוד שהלכתי

ל"אוהל שרה" ללמוד פרט לזה לא הלכתי לשום מקום!

בימי זקנותו המופלגת כשגופו בקושי נשמע אליו וכוחותיו

עזבוהו היה המחזה המופלא חוזר על עצמו מידי יום ומידי

שעה בשעת לימודו בשעה שרכון היה על הגמרא ועמל בה לא היה מושג כזה שהוא

נרדם על הגמרא, הוא למד ברעננות ובפרישקייט. כשהגיע זמן האכילה היה נרדם כל הזמן

בסעודת שבת באמצע המרק או באמצע הצ'ולנט היה נרדם

מחמת תשישותו ועייפותו. בזמן הסעודה היה נראה סחוט

לגמרי בלי שום כוחות אך כשהגיע סדר הלימוד שלאחריו לא נראו

על פניו שום אותות של עייפות הוא הפך להיות אדם אחר.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב64

זה נקרא לדבר בלימוד?אליעזר רבי מרן על הידוע הסיפור את בפניו פרס זיע"א מרן מנכדי אחד הגר"ח מרן של בנו נישואי בשמחת להשתתף שהזמינוהו זיע"א טעלעזער

מבריסק זיע"א. רבי אליעזר טעלזער אמר: אין לי זמן לזה!בעיצומה של שמחת החתונה הופיע רבי אליעזר טעלזער בהפתעה. שאלוהו: הלא אמר שאין לו זמן לזה? השיב רבי אליעזר טעלזער: נכון הדבר, אולם יש לי קושיא חזקה בסוגיא ואין מי שיפתור ומכיוון שנתקבצו לכאן רבים מגדולי ישראל החלטתי לבא כדי להציג את הקושיא, שמא יעלה בידי אחד מן הגדולים

לתרץ אותה!היו לא עברו, בשנים חתונה התנהלה כיצד רואה אתה זיע"א: מרן הגיב

משוחחים בדברים בטלים אלא עוסקים בלימוד!אמר לו הנכד: אם זו הסיבה שהסבא אינו מופיע בחתונות, הלא אנשים רבים היו שמחים לנצל את הזמן ולדבר עם הסבא בלימוד. הלא אנשים רבים מנסים רוצה אינו כולם מפני שהסבא דוחה את ואני בלימוד עם הסבא ולדבר לגשת

בכך?אמר לו מרן זיע"א: זה נקרא לדבר בלימוד? לבא ולשאול שאלות בהלכה, נקרא זה בלימוד לדבר בלימוד? לדבר נקרא זה כך הדין ומה כך הדין מה לדבר נקרא זה הדברים, בעומק ולתת ולשאת הסוגיות בעומק מונח להיות

בלימוד!

שישים שנה חי בניסיםחייו של מו"ח מרן רבי אלחנן ברלין שליט"א מספר: רבי הגאון חתנו של זיע"א לא היו בכלל על פי דרך הטבע. בצעירותו היה חולה וחלש והרופאים לא העניקו לו סיכוי לחיות. עצם חייו עלי אדמות לא היו אלא בגדר מתנה לכלל ישראל מפני שהדור היה צריך לו. בשלהי שנת תשס"ג כשפקע וריד בליבו היה ולבסוף יתרפא? שהוא במציאות כלל שייך אז האמין מי יאוש, כלאחר מצבו מתפילותיהם של בני ישראל שבקעו רקיעים מצאו בסייעתא דשמיא גלויה רופא אותו לנו נתנו השמים מן אבל יצליח? שזה האמין מי העולם. בקצה מומחה לעוד מספר שנים, וזה מראה עד כמה שחייו היו בניסים והעניקו לו אריכות ימים

עבורינו.

עיקר הלימוד הוא בקול ובהתלהבותתלמידו ומקורבו של מרן זיע"א הג"ר יוסף שרגא שיינברגר שליט"א מספר: באותה ירושלים, של משכונותיה באחת תשובה לבעלי ישיבה הוקמה בזמנו הגיעו שכנים של בלילה. מאוחרות בשעות בהתלהבות הבחורים למדו ישיבה מן הלימודים מפריע בפניו שהקול העולה והתלוננו זיע"א ישיבה למרן אותה את שנתם בלילות. פסק להם מרן זיע"א: אדרבא תמשיכו ללמוד בקול! שאלוהו: הלא ללמוד אפשר גם בלי להרים את הקול? אמר להם מרן זיע"א: ללמוד בשקט זה נקרא ללמוד? ללמוד פירושו ללמוד בקול, תמשיכו במנהגכם ללמוד בקול

ובהתלהבות!כיוצא בו, שלחו אותי בזמנו לשאול בעניינו של אברך מתמיד גדול שנוהג ללמוד בביתו כל הלילה בקול רם ושכניו טוענים שהדבר מפריע את מנוחתם. פסק מרן זיע"א: תאמרו לו שימשיך כך ואדרבא שיגביר את קולו, כך היא צורת

הלימוד!

בעמידההתורה בהתמדת ובדורות בדור מיוחד הוא זיע"א שמרן ידע כולו העולם אבל בהיות מרן זיע"א מומחה בהסתרת דרכיו לא ידעו עד היכן הדברים מגיעים

ולאיזה דרגות של התמדה הוא הגיע.אחד מתלמידי מרן זיע"א שעקב רבות אחר דרכיו בקודש אומר: הכרתי אותו שנים רבות וחשבתי שאני יודע עליו הכל. אבל אחר כך גיליתי שדברים רבים

ממדרגותיו העצומות אינן ידועים לאף אחד.למשל, מי העלה על דעתו שרוב ימיו למד מרן זיע"א בעמידה.

שאלתי כמה וכמה ממקורביו האם הם יודעים על כך? ואף אחד לא ידע, אבל הגאון האדיר רבי שמואל וואזנר שליט"א שלמד עימו לפני שבעים שנה בכולל אוהל תורה בירושלים העיד עליו שרוב לימודו היה בעמידה. הגאון האדיר בעל שבט הלוי שליט"א התבטא אודותיו: מימי לא ראיתיו בצעירותו כשהוא לומד בישיבה, הוא היה מגיע אל הכולל מוקדם בבוקר ולומד ברציפות שעות רבות כשהוא עומד על רגליו כמו שהיו לומדים מימות משה רבנו עד ימות רבן גמליאל

מפני כבוד התורה!מחמת ענין זה סבל בסוף ימיו מכאבי רגליים נוראים והדברים הגיעו לידי כך שהוא ביקש שיתפללו על ענין הייסורים שהוא סובל ברגליו שהגיעו ממש

לידי פיקוח נפש!

איזה טעם יש לדעה בינה והשכל מבלי לדעת את הש"ס

אחת פעם מספר: שליט"א שיינברגר שרגא יוסף הג"ר זיע"א מרן תלמיד היה אם שכותב: ע"א ח' דף זרה עבודה במסכת רש"י דברי את בפניו הצגתי הדעת חונן ברכת בין הקשר מה ושאלתי הדעת, בחונן מאריך תלמודו משכח

לזכרון?אמר לי מרן זיע"א: אזא פנים האט ער אויב ער האט דעה בינה והשכל אן קענען לערנען! (איזה טעם ואיזה צורה יש למי שיש לו דעה בינה והשכל והוא

אינו יודע את הש"ס).אין שום תועלת בחכמה מבלי לדעת ללמוד! חכמה בלא ידיעת התורה אין

לה שום משמעות!

שמירת הסדריםסדר הלילה קודש קדשים

סדר הלילה אצל מרן זיע"א היה בגדר קודש קדשים, זהו סדר הלימוד אותו לא הפריע שום דבר בעולם יהא דחוף כאשר יהא.

הרגע ובהגיע ברציפות ישן היה בכוחותיו, זיע"א מרן היה בהם בשנים הנכון היה מתעורר מיד עם צלצול השעון ולא משתהה לרגע במיטה אלא מיד

אחר ניטלת ידיים היה ניצב עומד על רגליו מוכן לקיים מצוות בוראו.שמא חושש שהיה מכיון נודדת, שנתו הייתה המופלגת זקנותו בשנות יעירו היה 2:30 ואף אחד מן הנכדים המשמשים אותו לא לא יתעורר בשעה מתעורר במשך זמן שינתו הקצרה כל שעה ומסתכל בשעונו אם כבר הגיע זמן

הסדר.על הנכדים שהיו ערים עימו בתורנות כדי לשמור עליו ולשמשו היה מוטל יכול ושהוא הלימוד סדר הזמן של הגיע לא שינתו שעדיין באמצע לשכנעו

להמשיך להחליף כוחות.

לשמור על הסדר בכל מחירעל הקפדתו של מרן זיע"א לבל יופרעו סדריו היה מתאמץ עד כדי מסירות נפש. אחד מגדולי התלמידי חכמים ממשתתפי השיעורים מספר לנו על מחזות

אותו ליווה בעיניו במשך שנים רבות:להתחיל כדי השיעור תום עם מיד לביתו לשוב מאוד הקפיד זיע"א מרן את הסדר הבא של הלימוד. פעמים היה יורד גשם בשבת וביקשנו ממרן זיע"א שימתין במקצת עד שהגשם יחלש. אך כלום לא הועיל לנו ולא שמע לבקשתינו. מרן זיע"א היה יוצא אל גשם הזלעפות שירד בחוץ ומתקדם פסיעה אחר פסיעה מבלי לוותר. הכביש של מאה שערים הלא אינו סלול דיו, ויש בו הרבה מהמורות בהם מתקבצים מי גשמים, לא פעם ולא פעמיים ראיתי את נעליו מתמלאות במי גשמים אך מרן זיע"א לא שת ליבו לזאת. הזמן יקר מכל יקר וכל רגע שאובד

מבלי ללמוד מול הגמרא הפתוחה אין לו תחליף.

לא עכשיו אין לי זמן לזהאת סדריו היה מקיים מרן זיע"א בתכלית ההקפדה מבלי להרשות להפריעם

במאומה.כוחות בו השקיע והוא אחד בענין זיע"א מרן התעסק מסויימת בתקופה

רבים ועמל רב.היותר נסתדר באופן כולו כי הענין באחד הימים התבשרו העוסקים בכך טוב. עלה אחד ממקורבי מרן זיע"א לבית מדרש "אוהל שרה" כדי לבשרו את הבשורה הטובה. מרן זיע"א שידע היטיב מה בפיו של אותו מקורב ובאיזה ענין הוא פונה, סירב אפילו לשמוע מה בפיו ואמר לו: אתה לא רואה אני באמצע

הלימוד עכשיו!סדר קהל. לקבלת שייחד בזמן רק זיע"א מרן שמע הטובה הבשורה את

הלימוד נשמר בכל תקפו מבלי לזוז הימנו.

נשאר עוד שתי דקותחתן מרן זיע"א הגאון רבי בנימין רימר שליט"א מספר: סדריו של מו"ח מרן השעה את להקצות כשהחליט תכליתם. עד ומדוקדקים מדוייקים היו זיע"א רבע לשבע לקבלת קהל לא היה שייך להזיז אותו אפילו לא לדקה מהזמן הזה.לפעמים הייתי מקדים ונכנס שתי דקות לפני רבע לשבע. מרן זיע"א חשב כשהגיע כבר זמן קבלת קהל, אולם הסתכל בשעונו וראה שנשארו שתי דקות

ואז אמר לי: הרי נשארו עוד שתי דקות תחכה עוד שתי דקות!בשתי דקות הללו הוא המשיך ללמוד באותו עיון וריכוז באותה מילה בה

אחז והמשיך לחשב את שיטת הראשונים עד שנגמרו שתי הדקות.

65

שתיית הקפה לפני תחילת הסדרהנחוץ כוס הקפה זיע"א את להכין למרן מזדרזת תמיד הייתה ע"ה הרבנית לבריאותו לפני תחילת הסדר, כיון שאם היה מתחיל מרן זיע"א את סדר הלימוד

היה משתקע כליל בתלמודו מבלי לשית לב לצרכי שתייתו.

אם כן יקדימו התפילה בבוקרסדריו וזמניו של מרן זיע"א היו מחושבים עד תכליתם, כדי לנצל כל רגע ורגע

ללימוד התורה ולהתמדתה עד המקסימום האפשרי.פעם אחת ביקשו ממנו שומעי השיעור בשבת קודש להקדים את השיעור ברבע

שעה כדי שיוכלו להספיק לחזור לביתם כדי לאכול סעודה שלישית.אמר להם מרן זיע"א: אם כן יצטרכו גם להקדים את זמן תפילת שחרית ברבע

שעה.סדר יומו היה מחושב כל כך עד כדי כך שאם יצטרך להקדים את השיעור יזוז

הכל לאחור עד תפילת שחרית.

ההתעלפות לא נלקחה בחשבון בכללהגאון רבי יצחק דרזי שליט"א מתלמידי מרן זיע"א מספר: היה זה בליל שמחת תורה בשנת תשע"א מרן זיע"א שרוי בזקנותו המופלגת מאה ואחד וחצי שנה והיה שרוי בחולשה גדולה חומו טיפס ועלה ולא היתה באפשרותו ללכת לבית המדרש להקפות, אך הוא הכריע בדעתו לרדת בכל זאת לשמחת ההקפות כדי שלא להפריע

לשמחת הציבור!רופאים הזעיקו והתעלף. בטוב חש שאינו זיע"א מרן אמר הסעודה אחר להקיצו בידיהם עלה רבים מאמצים לאחר להכרתו ויחזירוהו בו שיטפלו

מעלפונו.זיע"א על הסדר הקבוע שמתחיל יוותר מרן אם היה מי שחשב שבמצב כזה ב2:30 לפנות בוקר. עד מהרה נתברר לו טעותו. מרן זיע"א התעורר בשעה הקבועה והחל ללמוד כבכל יום מבלי שום שינוי! גם אם שעות מספר לפני כן היה מצבו

קשה כל כך עד שהיו מי שחשבו שנסתלק מן העולם.

צריך לדעת שבעולם היו שני סוגי הרב אלישיב. היה את הרב אלישיב שלפני הסדר, החלוש החולה שבקושי מצליח לתפקד ולשרוד והיה את הרב אלישיב של עם ולומד שיושב צעיר בחור של כוחות עם לגמרי! אחר אדם היה שזה הסדר כל הכוח והברען. מי שרצה לראות את הפסוק במשלי שנאמר על התורה "שקוי

לעצמותיך" יכול היה לבא לראות את הפלא הזה מול עיניו.

ערב פסח בפנסיוןזמן ערב פסח הוא זמן בו מתקבצים טרדות רבות על האדם, טרדות דמצווה.

מצוות ביעור חמץ מחייבת את נקיון הבית וסידורו והופכת את סדרי בראשית.מצב זה מסוגל היה להפריע חלילה את רבנו מלימודו ומן השמירה ההדוקה על סדריו מהם לא זז כמלא נימה. לכן הייתה נוהגת הרבנית ע"ה לשלוח את בעלה מרן זיע"א לפנסיון מיוחד שהיה בשכונת קרית משה בירושלים, שם היה מרן זיע"א מקבל חדר מיוחד בו היה יושב ועמל בתורה ללא כל הפרעה וטירדה כשהוא מקבל

את ארוחותיו כסדרן.פרטיו כל על ליל הסדר להכין את צריך בו יום הוא יום ערב פסח בעצמו, בתורה לעסוק אפשר אי הדברים מטבע רבים ילדים בו שיש ובבית ודקדוקיו. כל כך. אולם מרן זיע"א היה מסוגר באותו היום בבית הכנסת "אהל שרה" ועמל בתורה כמו בכל יום עד שהגיע ליל הסדר ומצוותיו, רק אז סגר את הגמרא ועלה

לביתו לקיים את אשר נצטווה מפי הגבורה.גם ביום כזה אין שום היתר לפרוש מן הלימוד וההתמדה במלא הריכוז והעיון,

יום כזה אינו מופקע מן הציווי של "ודברת בם" וניצול כל רגע עד תכליתו.אחרי שהסתיים ליל הסדר בשעה מאוחרת היה מרן זיע"א קורא את מגילת שיר

השירים והשעה הייתה מאוחרת.סבור הייתי – מספר חתן רבנו הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א – שאחרי עמל של יום שלם בערב פסח ואחרי השעה המאוחרת שנסתיים ליל הסדר יהיה בשעה יצועו על עלה הלא זאת בכל בוקר, שלפנות הקימה בשעת שינוי איזה מאוחרת. אולם כשהגיעה השעה 2:30 שעת הסדר המקודשת נשמע קול לימודו של מו"ח מרן זיע"א בחשק ובהתלהבות בניגון מתוק ובקול גדול כמו מסביר את

לימודו לעצמו כמו יושב חברותא לצידו.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב66

גדלות בידיעת התורה ובעומקהבבלי בכיס אחד וירושלמי בכיס השני

הגאון הצדיק רבי יעקב עדס זצ"ל ששימש בדיינות יחד עם מרן זיע"א היה מעריך ומעריץ את גדלותו של מרן זיע"א ללא גבול והיה מגדיר את מרן זיע"א במילים אלו:הרב אלישיב יש לו את התלמוד בבלי בכיס אחד ותלמוד ירושלמי בכיס השני

וכל אימת ששואלים אותו הוא שולף את התשובה מיד מהכיס.מן שאדם הזמן על עלו זיע"א מרן של תשובותיו שמהירות ואמרו הוסיפו

השורה שולף מן הכיס.

בימים אלו יצא כרך חדש של דעת תורה שם נמצאת השאלה

אודות על מופלא סיפור מספר שליט"א ויסנשטרן יהודה רבי רבנו תלמיד מדרגת ידיעת התורה של מרן זיע"א:

גדול גאון אותו בהלכה. שאלה הדור וגאוני מגדולי אחד את שאלתי פעם אמר לי שהשאלה היא בגדר "שאלה חדשה" שלא נידונה מעולם בספרי הפוסקים

ומעולם לא נשאלה.לאחר כמה ימים הזדמנתי לבר מצווה של אחד מנכדי מרן זיע"א ניצלתי את ההזדמנות והצגתי בפניו את השאלה. תיכף כששמע מרן זיע"א זיע"א את השאלה אמר לי: בימים אלו יצא כרך חדש של "דעת תורה להמהרש"ם ובסוף הספר ישנם הזאת השאלה את שואל ששם מפלוצק חמדה" ה"כלי בעל הגאון של הגהות

והתשובה שלו היא...

איפה החתם סופר?אחד בדין הסתפקתי – ויסנשטרן שליט"א יהודה רבי – מספר אחרת בפעם

הקשור לענייני אבן העזר. חיפשתי באוצר הפוסקים על אבן העזר ולא מצאתי אף אחד הדן בענין זה.

ניגשתי למרן זיע"א ושאלתי אותו לגבי הדין ותיכף אמר לי החתם סופר פוסק כך וכך.

בטוח הייתי שאם מרן זיע"א עונה ברגע כמימרא שהדבר כתוב בחתם סופר והתחלתי לחפש, עברתי על אוכל אף אני למצאו. פתחתי את שו"ת חתם סופר

החתם סופר פעם אחר פעם ולא מצאתי שום נידון כזה.ניגשתי בית המדרש "תפארת בחורים" זיע"א ממדרגות למחרת כשירד מרן

ושאלתי: איפה החתם סופר?מיד אמר לי מרן זיע"א: זה לא בשו"ת אלא בחידושים על מסכת כתובות ושם

זה מופיע פעמיים.חיפשתי בחתם סופר בכתובות והוא מבליע את הנידון הזה בתוך קטע ארוך,

צריך גאונות עצומה כדי לזכור את השורה הזאת מתוך דבריו.ואם בחתם סופר עסקינן, שומא עלינו להביא את דברי מרן זיע"א בענין תקפו

של החתם סופר להלכה.פעם הזכיר מרן זיע"א את חידושו הגדול של החתם סופר בענין משמוש הידיים באתרוג. שאלו את מרן זיע"א הלא הדברים הללו כתבם החתם סופר בחידושיו על

המסכת ולא נפסקו עך ידו בשו"ת האם חידושו הגדול נפסק להלכה?אמר להם מרן זיע"א: כל מה שהחתם סופר כותב זה להלכה!

היכן הרבי עקיבא איגר?בארץ ביותר המובחרים הכוללים מן באחד חכמים תלמידי בקבוצת מעשה בשעת שהשמיע זיע"א מרן מחידושי לוקטו בו "הערות" בספר שראו ישראל על לקחו איגר. עקיבא רבי של משמו אחד חידוש בחורים" ב"תפארת השיעור עצמם משימה של תורה לחפש את מקומו של הרבי עקיבא איגר, חילקו בינם לבין

עצמם את ספריו של הרבי עקיבא איגר כדי למצוא את הדברים.לאחר שעברו על מערכותיו הארוכות של רבי עקיבא איגר מצאו את הדברים מסתתרים בתוך מערכה גדולה בשורה וחצי, שכל מי שלומד את המערכה אין לו סיכוי לזכור את הדברים ולציינו בתור חידוש. אולם אצל מרן זיע"א היו דברי

67

רבי עקיבא איגר חקוקים על ליבו עד שידע להזכיר שורה ומחצה בתוך מערכה ארוכה.

הפשט בתוספות מנחות הוא אחרת לגמריב"תפארת זיע"א מרן של שיעורו בשעת כל לעין נראה היה הזה המחזה

בחורים". תלמיד חכם עצום היה נוהג לדבר עם מרן זיע"א בלשון סתרים...מרן זיע"א היה אומר חידוש ואותו תלמיד חכם היה קם ממקומו ושואל: הלא בתוספות במנחות דף..., בטרם הספיק לומר באיזה דף ואיזה דיבור המתחיל, ומה קשה לו, היה מרן זיע"א מפטיר ואומר מיד: הפשט שם בתוספות הוא אחרת לגמרי

והסביר לו את הפשט בתוספות.כל אלא בש"ס התוספות בכל הכתובות המילים את ידע רק לא זיע"א מרן התוספות'ים בש"ס עמדו ניצבים וחיים מול עיניו וידע מה מונח בעומקם ומה יוצא מהם וההשלכות לכל הש"ס עד שעוד לפני שאמרו לו מה קשה כבר ידע מאיזה תוספות הוא עומד להקשות ואיך הוא למד את התוספות ואיך אפשר ליישב את

הדברים.

חמש שיעורים כללים בתוך שיעור אחדהגאון רבי ישראל סוקל שליט"א מותיקי התלמידי חכמים שהשתתפו בשיעורו

של מרן זיע"א מספר על טיבו של השיעור: מרן זיע"א היה מבליע בתוך השיעור המון חידושי תורה. כל שיעור רגיל שלו כלל בתוכו ארבע או חמש חבורות של חידושי תורה. כל שיעור שלו היה כמו חמש שיעורים כלליים הנאמרים בישיבה גדולה. אבל מרן זיע"א היה אומר רק את היסוד

בלי ראיות ומבלי כל ה"רייד" מסביב.

פסקיו מקובלים בשמיםהרה"ג רבי שלום חיים פרוש זצ"ל שהיה מזכיר מועצת גדולי התורה בזמנו ערך מסיבת בר מצווה לבנו והזמין את מרן זיע"א. כשהגיע מרן זיע"א למסיבת הבר מצוה היה נוכח שם כ"ק האדמו"ר בעל ה"חלקת יהושע" מביאלה זצ"ל שאל האדמו"ר את אש"ח פרוש מיהו הנכנס אמר לו: זה הרב אלישיב. מיד אמר לו האדמו"ר זהו הפוסק

שפסקיו מקובלים בשמים ופוסקים הלכה כמותו, אני רוצה להכיר אותו! האדמו"ר של דבריו את לו וסיפר זיע"א למרן הגיע פרוש רש"ח של בנו זיע"א מרן בשמים. מקובלים שפסקיו אודותיו מביאלה יהושע" ה"חלקת בעל

בענוותנותו הגיב: אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה...

מידות טובות ורגישות לזולתאבל הוא רגיל בזה

ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א סיפר ששמע מאחד מבני המשפחה נסע עימו ועישן בפניו. העישון הפריע מאוד למרן זיע"א עד שחש ברע וכמעט התעלף. שאלו את מרן זיע"א: אם כך הם פני הדברים מדוע לא ביקש

מן המעשן שיחדול מעישונו. אמר רבנו: איך אוכל להפסיקו הלא הוא רגיל בזה".

המושג תורת חסד אפשר ללמוד ממרן זיע"אהגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א אומר: סבורני שאת המושג עשיית חסד בדרגה

הכי גבוהה אפשר ללמוד ממרן זיע"א!זיע"א ניהל מלחמות זיע"א היה הזמן. מרן הדבר הכי יקר בעולם עבור מרן גמור הכרח היה שלא דבר כל הזמן. את והגוזלים המפריעים בטרדות גדולות לעשותו היה דוחה אותו כדי לנצל את זמנו ללמוד באותו זמן. להוציא את מרן

זיע"א מלימודו היה בגדר תקיעת חרב בליבו.את הדבר הכי יקר עבורו הקדיש מרן זיע"א עבור זולתו. כשנכנסו אליו לדון בעניינים שונים של חסד היה מקדיש לכך את מלא סבלנותו ונתן לאדם שבא אליו

את ההרגשה שהוא שמח עימו ונהנה מנוכחותו.מרן זיע"א היה הגומל חסד הכי גדול בדור, כיון שעבור חסד מסר את הדבר הכי יקר עבורו; את זמנו! קשה למצוא בעולם אנשים שמוכנים להעניק לזולתם את הדבר הכי יקר להם מרן זיע"א היה היחידי שהיה מוכן להעניק לזולתו את הדבר

הכי יקר עבורו.

די מידות רעות וועלן מיר נישט דערפאטרן דעם לעבן

פעם התעורר סכסוך גדול בין שני אנשים, המחלוקת ביניהם עלתה וגאתה ולא היה נראה לענין שום פתרון עד שהחליטו ביניהם להביא את הדברים בפני מרן זיע"א

כדי שיפסוק ביניהם. עלו השנים לבית מרן זיע"א וביקשו הימנו שידון ביניהם.אמר להם מרן זיע"א: אינני מסוגל לדון דיני תורה! קיבלתי על עצמי שלא לדון לדון דיני תורה. הוסיף ואמר בהתבטאות מפתיעה: די מידות רעות וועלן מיר נישט

דערפאטרן דעם לעבן! (המידות רעות לא יהרסו את חיי).

נפשו העדינה של מרן זיע"א לא הייתה מסוגלת לראות אנשים המוציאים את מידותיהם הרעות ופורסים אותם על גבי השולחן.

בחורים" "תפארת חברי ותיק שליט"א מנדלסון פנחס רבי הישיש הרב (ששמע שיעורים מפי הגה"צ רבי אברהם אלישיב זצ"ל אבי מרן זיע"א במשך כמה שנים והיה משתתף בשיעורים של מרן זיע"א לאורך כל השנים) מספר: במשך השנים היה מוטל עלי תפקיד הבאתו של מרן זיע"א אל השיעור. באותם ודנים שרה" ל"אוהל ורבנים דיינים עולים לפעמים היו הדין בבית שכיהן מופיע זיע"א מרן היה לא השיעור זמן שכשהגיע עד קשים בעניינים לפניו מבין מצומצמת לחבורה שיעור מסר זיע"א שמרן בתקופה זה (היה לשיעור אייזן שלום רבי הגאון ע"י נאמר היה השיעור ועיקר בחורים תפארת חברי זצ"ל). במקרים כאלו הייתי עולה ל"אוהל שרה" ומתחנן בפני הרבנים והדיינים

שירחמו עלינו חברי השיעור ויתנו לו לומר את השיעור.יום אחד מרן זיע"א אינו מגיע אל השיעור, עליתי ל"אוהל שרה" וחשבתי שאמצא רבנים ודיינים הסובבים אותו, להפתעתי מצאתי את מרן זיע"א יושב כאב. אמר כולו וכל רוח בסערת נתון היה הוא ונסער. כאוב מדוכא לבדו ביקשתי ממנו שיבא אל השיעור, אבל הוא היה שקוע בכאבו עד שכמעט לא שהרב'ה קרה מה געשען? איז וואס רב'ה אותו: שאלתי לדבר. מי עם היה מדוכא כל כך. מרן זיע"א פתח בפני את לבבו: ווי קענען מענטשן אנקומען צו

אזא שפלות? איך מסוגלים אנשים להגיע לשפלות כזאת?היה לו באותו יום דין תורה בבית הדין והוא לא היה מסוגל להרגע בשום דרך

לאחר שנחשף לשפלותם ולמידותיהם הרעות של האנשים שדנו בפניו.נפשו לי. הועיל לא דבר שום אבל ליבו על ולדבר אותו להרגיע ניסיתי

הטהורה והעדינה לא הייתה מסוגלת להבליג מול שפלותם של אנשים.זיע"א הציג בפניו שאלה למעשה שהייתה טעונה את אחד מתלמידי מרן

הכרעת ההלכה. השאלה הייתה קשורה למעשה אשר לא כדת.כששמע מרן זיע"א את פרטי השאלה החויר כסיד והיה מזועזע כולו: איך

אדם מסוגל לעשות מעשה כזה? הוא לא היה מסוגל לשמוע בכלל שאנשים מסוגלים לעשות מעשים כאלו!

נתן עיניו וליבו להיות מיצר בצרתםמרן זיע"א קיים בעצמו את הנאמר ברש"י על משה רבנו "נתן עיניו וליבו ולא שוכח כתפיו על אנשים בעיות של נושא היה הוא בצרתם". מיצר להיות

מהם.כל אימת שהייתה מגיעה לפניו בעיה או צרה שהתרחשה היה מעלה אותה על

ליבו וזכרונו לא מש הימנה.פעמים היה נפנה ושואל את מקורביו ובני ביתו: מה עם פלוני שבאת עימו

לכאן האם כבר הוקל לו או שבעייתו בעינה עומדת?אחד שומעי שיעורו הציג בפניו יהודי שנקלע לצרה גדולה. מרן זיע"א יעץ לו מה לעשות. עברה שנה מאז ואותו יהודי הציג בפניו שאלה בהלכה רגע לפני זיע"א מרן זיע"א בשנותיו האחרונות. מרן עימה השתמש אל הכרכרה שנכנס הכירו ומיד שאל אותו מה קורה עימך, האם הבעיה הסתדרה כבר? מה התפתח

מאז?היה זה לאחר שנה, באותה שנה טיפל מרן זיע"א במאות בעיות מן הסוג הזה ואלפי אנשים עברו לפניו אולם מרן זיע"א לא שכח את מראהו של היהודי ואת

צרתו.

להדפיס את הספר שובהגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א מספר:

מרן זיע"א לא היתה דעתו נוחה מהדפסת סיפורים על גדולים וטען שעל פי רוב לא מדקדקים בסיפורים וכותבים הרבה דברים שאינם נכונים.

זיע"א ישראל מהדור הקודם. מרן יומנו של אחד מגדולי פעם הדפיסו את הזדעזע הספר את באמצע שלמד אולם בשקיקה. הדברים את ללמוד התיישב לגמרי כשקרא שם את מה שמספר אותו גדול שנכנס לבקר אדם גדול אחר ולא

קיבלו בסבר פנים יפות. מרן זיע"א שאל: למה מדפיסים דברים כאלו? מרן זיע"א ביקש שידפיסו את הספר במהדורא אחרת וישמיטו את הסיפור

הזה.

פלוני עלול להפגעתלמיד מרן זיע"א הג"ר יוסף שרגא שיינברגר שליט"א מספר: היה מוסד אחד הרבה ועשה רבים כוחות השקיע והוא זיע"א מרן של לליבו קרוב מאוד שהיה

השתדלויות שהמוסד יצליח.לאחר זמן התעוררו בעיות רבות שהעיקו על קיומו של המוסד, דבר שהכאיב והוא עשה פעולות שונות כדי להציל את המוסד מן הבעיות זיע"א מאוד למרן

שהעיקו על קיומו.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב68

על וכוחות ששמע בעל אמצעים פלוני באופק. הישועה נראתה זמן לאחר כאבו של מרן זיע"א הודיע כי הוא מוכן לקחת את המוסד על כתפיו ולפתור את הבעיות השונות שהעיקו עליו. הבשורה הטובה הגיע למרן זיע"א ביום חמישי והישועה. הפתרון על גדולה שמחה נתמלא זיע"א מרן השיעור. תחילת לפני שאלוהו: האם אפשר להביא אותו לחדר הרב'ה כדי לגמור את הענין. אמר מרן זיע"א: בוודאי! הוסיפו ושאלו: אפשר להביאו עוד לפני שבת? אמר מרן זיע"א:

בוודאי!להפתעתם הביקור. זמן את לתאם המקורבים נגשו השיעור לאחר מיד הגדולה חזר בו מרן זיע"א מכל הענין ואמר להם: הכל בטל ומבוטל, איני מסכים

לכל המהלך הזה.כששאלוהו מה קרה לפתע? אמר להם מרן זיע"א: עשיתי חשבון שיש אדם אחד שיכול להפגע מן המהלך הזה ולכן החלטתי שהכל בטל ומבוטל. המקורבים התחננו בפני מרן זיע"א: הלא זו הדרך היחידה להציל את המוסד ולהעמידו על

דרך המלך. ברם מרן זיע"א בשלו: אם זה גורם לפגיעה הכל בטל ומבוטל!לשכנע. וניסה חדרו אל נכנס זיע"א מרן ממקורבי הרבנים מחשובי אחד אולם לאחר שיצא אמר: הרב'ה אמר כל הזמן: פגיעה! פגיעה! פגיעה! אם מישהו

יפגע מן המהלך אין מה לעשות!

תרעומת דוחה את כל התורההלכה לפניו שאלה הצגתי שיינברגר שליט"א: יוסף שרגא הג"ר מספר עוד לי: קשה להתיר! ענה זיע"א ענין מסויים. מרן למעשה אם אפשר להקל באיזה

עדיף שלא יעשה כן!שיהיה יתכן השאלה כרוכה הייתה בו המסויים הייחודי שבמצב לו לחשתי למישהו תרעומת אם הדבר יצא לאיסור. מיד נזדעק מרן זיע"א ואמר: תרעומת?

הלא תרעומת דוחה כל התורה כולה! אם כן הדבר מותר!

לפעמים היה מרן זיע"א מחייך!אחרי עקבתי שליט"א: שיינברגר שרגא יוסף הג"ר תלמידו מספר עוד המופלאה מדרגתו גודל את וגיליתי זיע"א מרן של בקודש ודרכיו תהלוכותיו

בהתגברות על מידת הכעס.תלמידי היו השואלים שונות, שאלות לפעמים נשאל היה השיעור בשעת מחוץ שואלים מזדמנים היו לפעמים ברם לענין, ושאלותיהם עצומים חכמים לשיעור שבאו באקראי ולא תמיד שמרו על רמה גבוהה של שאלות, ומרן זיע"א

היה עונה להם בסבלנות מרובה.לידי אותו הביאו השאלות כאשר זה היה מחייך! זיע"א מרן היה לפעמים ההפוך לצד עצמו את כופה היה הכעס על להתגבר וכדי כעס של התעוררות

ומחייך!רמת לפי הבא, החיוך יבא מתי מראש השיעור שומעי ידעו כבר לפעמים

השאלה שנשאלה ולפי הסיכויים שהיא יכולה להביאו לידי כעס!הנהגות זו הייתה בשאלות רגילות, אך לפעמים היה מרן זיע"א חורג ממנהגו הפרטים את ומפרט מההתחלה הגמרא כל את לשואל להסביר ומתחיל לגמרי

השונים ומברר אצל השואל: אתה מבין?אנחנו שומעי השיעור לא ידענו מה היה לו? אבל לאחר שעקבנו אחר הנהגתו גילינו שכל אימת שחשש שהשואל יכול היה להפגע ח"ו או שהיה נדמה לו ענין של פגיעה היה עוזב את כל שומעי השיעור ומתחיל לדבר באופן מיוחד לאותו אדם להסביר לו את הכל עד שהיה נראה לו שהוא מפוייס וקיבל את היחס הטוב

והמתאים.

הלא כתוב 'ולב אלמנה ארנין'!אחד מתלמידי מרן זיע"א מספר: באתי לשאול אותו שאלה הלכה למעשה,

שהפסק הלכה למעשה היה יכול להפריע לאלמנה אחת.למרות שפסק ההלכה היה ברור. התחבט מרן זיע"א בענין כמה וכמה פעמים ואמר כך אמר: "איך אפשר להוציא כזה פסק הלכה ולפרסמו? הלא כתוב "ולב את שוב ונשקול מחר אלי תבא שמא כך? לפסוק אפשר איך ארנין"! אלמנה

הענין".היה זה דבר נדיר מאוד אצל מרן זיע"א. מעולם לא שמעוהו אומר לבא אליו כולה התורה שהיו מחמת כמימרא וברגע עין בכהרף פוסק היה תדיר למחר, חרותה על ליבו בהירה וברורה לו כאילו ספר פתוח לפניו. אלא שאלמנה שאני,

כי הלא כתוב "ולב אלמנה ארנין".שרוי זיע"א מרן את רואה אני בחורים" ב"תפארת השיעור אחרי למחרת בשמחה ובחדוותא כולו מחויך, בידו רימז לי לבא אליו ואמר לי: הנה מצאתי זאת מבלי לפגוע באותה יחד עם פתרון להלכה איך אפשר לקיים את ההלכה

אלמנה!מימי לא ראיתי את מרן זיע"א מאושר כל כך ושמח עד בלי די כמו באותה

שעה שמצא את הפתרון להלכה שלא תיפגע האלמנה.

הכל בכח השמחהתלמיד מרן זיע"א הג"ר יצחק דרזי שליט"א מספר: תמיד התפלאתי איך הצליח מרן זיע"א להחזיק מעמד שנים רבות כל כך כשהוא חי בתנאי עניות נוראה מבלי שהדבר יזיק לנפשו ולנפשות בני משפחתו, דרך העולם כששרויים בעניות נוראה כזאת זה פוגע בישוב הדעת ובמנוחת הנפש. בהזדמנות אחת הצגתי את השאלה לי: הכל בגלל השמחה. בבית שרתה תמיד הזאת בפני הרבנית ע"ה. היא ענתה את החזקנו וכך גדולה בהתמדה לומד שהוא לכך שזכינו כך על גדולה שמחה

הבית!

נקיות המידותמרן זיע"א חרד עד מאוד על נקיות המידות. מעולם לא אבה להשאר חייב שום

חוב לאף אדם בעולם והיה משלם על כל שירות שנעשה עבורו בכסף מלא!כל נכד ונין שהיה נשאר ער בלילות לפי התורנות כדי לשמור על הסב הגדול

היה מקבל בסוף החודש צ'ק ממרן זיע"א בכסף מלא.היו נכדים שהתחננו בפניו שאינם רוצים לקבל את הכסף ואדרבא העונג הכי גדול שהיה להם במשך השבוע היה דווקא הלילות המופלאים הללו, אך מאומה לא עזר להם, כל אחד היה חייב לבא ולקבל את הצ'ק. לאחר שמרן זיע"א שם לב שיש כאלו שחתימת יד קדשו על הצ'ק שווה עבורם יותר משווי הסכום והם אינם

ממהרים לפדות את התמורה החל לשלם בכסף מזומן.פעם אחת - מספר אחד מאנשי ביתו הרב הגאון רבי משה זייבלד שליט"א – בניתי עבורו את הסוכה בביתו. מרן זיע"א היה משלם על כל שעת עבודה מחיר

מלא יותר ממה שמקובל בשוק לשלם על שעות עבודה.בשמי שיאמר שליט"א אלישיב אריה רבי הרה"ג מנכדו ביקשתי אחת שנה למרן זיע"א שאני רוצה תמורת העבודה את עצם הזכות של בניית הסוכה עבור זיע"א ביקש ויצא כעבור דקה ואמר: מרן גדול הדור. נכנס רבי אריה אל החדר

לומר שאם תעלה בקשות מהסוג הזה לא תזכה לבנות את הסוכה בשנה הבאה!אגב אורחא, כשבנו את הסוכה עבורו ישב מרן זיע"א בחדרו ולמד שקוע כולו שהמעבר לו ואמרו נוספת סוכה לבנות רצו מכן לאחר מאומה. לשמוע מבלי את זיע"א מרן לקח ודברים אומר ללא ישיבתו. במקום הוא ולסכך דפנות של ספריו ועבר ללמוד בתוך הסוכה שכבר נגמרה בנייתה ועדיין שרר בתוכה אי סדר ובאלאגן. מרן זיע"א פינה לעצמו מקום והתיישב ללמוד בתוך כל המהומה כאילו

לא קרה דבר.

כמה עולה הסלסלהרבות שנים במשך קבע של מנהג לעצמו עשה האדמור"ים מגדולי אחד לשלוח לבית מרן זיע"א סלסלה של פירות משובחים בתור "ביכורים" לפני חג

השבועות.מרן זיע"א לא רצה להשאר חייב מאומה לאף אחד בעולם היה נוהג להחזיר

לו סלסלה של פירות משובחים לקראת ט"ו בשבט!אך דרך מרן זיע"א בהחזרת המשלוח הייתה מופלאה:

ורכש עבורו, שנשלח הסוג מן סלסלה עולה כמה לברר שלח זיע"א מרן סלסלה שמחירה עולה על הסלסלה שקיבל. כן היה מברר את מחירם של הפירות שלא זאת כל שקיבל, הפירות מן יותר יקרים פירות מחזיר והיה המשובחים

להשאר מחוייב שום חוב כלפי שום אדם בעולם.

תפילהתכוין בוהערב נא

אחד מנכדי מרן זיע"א מספר:פעם שאלתי את הסבא מרן זיע"א איך זוכים ללמוד בחשק ובהתלהבות?

אמר לי מרן זיע"א: באותו יום שתכוין בברכת התורה כשתאמר "והערב נא" יהיה לך חשק ללמוד!

קינות בתשעה באב עבודה למשך היום כולו.ולא שינה את סדריו זיע"א על עצמו ביום תענית תשעה באב לא הקל מרן במאומה. בלילה היה קם בשעה 2:30 השעה המיועדת מאז לקימת לפנות בוקר.

והיה מתיישב "ללמוד" את הקינות בעיון.מבלי בעלמא הפה מן דברים להוציא כזה מושג היה לא זיע"א מרן אצל להבינם ולרדת לשרשם ולעומקם. ה"קינות" של תשעה באב היו עבורו "עבודה" למשך היום כולו. בלילה היה מתיישב על כסא נמוך שהותקן עבורו במיוחד והחל הרגשתה, ועומק הבנתה עם מילה כל גדול, ובעיון במתינות הקינות את לומר לאחר התפילה היה ממשיך עם הציבור לומר את הקינות מן המקום בו הפסיק לפני

התפילה, ואומר בדקדוק ובעיון כל מילה.

69

על משמר הדתמדבר מקולקל לא יכול לצאת שום תועלת

חתן רבנו הגאון רבי בנימין רימר שליט"א מספר: בפני מו"ח מרן זיע"א הובאה שאלה בדבר אחד מן השבועונים הפסולים שבמדינת דרום אפריקה אין להם שום

דבר אחר פרט לשבועון זה והוא מקרב ליהדות, מה דינו?אמר מרן זיע"א: אם יש שם דברים מקולקלים אין מזה שום תועלת. אי אפשר

לקרב ליהדות באמצעים כאלו. מדבר שאינו טוב אין יכול לצאת שום תועלת.

ברכות וישועותברכה תלך לקבל אצל חמיך

"חתן", היותי בתקופת מספר: שליט"א רימר בנימין רבי הגאון רבנו חתן נכנסתי לחדרו של מרן הסטייפלער זיע"א כדי לקבל הימנו ברכה.

מרן הסטייפלער זיע"א הציץ לעברי ואמר: ברכה אתה בא לבקש? יש לך את חמיך בירושלים תבקש הימנו ברכה. מי כמותו יש בו כוח לברך, הרי פיו לא פסיק

מגירסא כל ימיו.

לגן עדן בדרך הקדמיתאת יחסו של מרן זיע"א לסגולות שונות וכו' ניתן ללמוד ממעשה שהיה עימו. היה זה כשנולד לו בן נין (כידוע שמרן זיע"א זכה גם לראות בחייו נכדי נינים דור

שישי) ואמרו לו שמי שהוא סנדק לבן נינו זוכה להכנס לגן עדן.תגובת מרן זיע"א הייתה: כל ימי חיי אהני עובד להכנס לגן עדן בדלת הראשית

ולא להכנס בדלת צדדית!כלומר שלא ביטל את הסגולה וכו' רק נתן את המבט הנכון על הענין!

פי צדיק יהגה חכמהחיים רבי האדיר הגאון אשת ע"ה הצדקנית הרבנית זיע"א מרן של ביתו קנייבסקי שליט"א התארחה בביתו ובזמן הסעודה סיפרה לאביה סיפורי שונים מרן חמיה אצל שהיו הטבע לגדרי מחוץ והישועות הגדולים המופתים מן זיע"א. מרן הסטייפלער חיותו של חיי בזמן עדיין זה היה זיע"א, הסטייפלער לאחר שסיימה לספר שאלה את אביה מרן זיע"א: נו טעטע וואס זאגסטו? (נו, אבא, מה תאמר על סיפורים אלו?) אמר לה מרן זיע"א: כתוב בתהילים "פי צדיק ולשונו תדבר משפט תורת אלוקיו בליבו לא תמעד אשוריו. אם יההגה חכמה רק יש ובליבו רק משפט ולשונו מדברת דברי חכמה רק הוגה פיו של הצדיק את תורת אלוקיו אז את רוצה שתמעד אשוריו? זה הרי לא יכול להיות ולכן כל

ברכותיו והיוצא מפיו מתקיימים.כלומר הדברים הם מפורשים בפסוק ואין שום אפשרות אחרת!

כאילו שאין לו עבירותובעיות זיע"א ושטח לפניו את צרותיו פעם אחת עלה מאן דהו לבית מרן אנשים בו שנותנים רעה עין מחמת נובע שהכל מרגיש שהוא ואמר השונות,

שונים המקנאים בהצלחותיו ובמצבו ולכן הוא נקלע לצרות גדולות כאלו. לאחר שיצא הלה מחדר מרן זיע"א אמר מרן זיע"א לאחד ממקורביו: היה כאן אצלי מישהו שביקש סגולה נגד עין הרע והוא חושב שכל הבעיות שלו מגיעות בעלי הם הרע עין מחמת מגיעות שלהם שהבעיות שחושבים אלו הרע. מעין גאווה. וכי חסר להם עבירות? וכי פשפשו במעשיהם ומצאו עצמם נקיים מכל דבר חטא ועוון עד שהסיבה היחידה לבעיותיהם נובעת מעין הרע או מעוונות

הדור?אין זו אלא גאווה גדולה!

מי שיש לו צרות עדיף שיפשפש במעשיו ויתקנם!

בקדושה ובטהרהארבעים שנה לא נכנס בשר בקר לפיו

מרן זיע"א לא הכניס לפיו במשך שנים רבות בשר בקר. פעם התבטא אודות ענין זה ואמר: בעבר היה מומחה גדול בבדיקת סכינים עליו הסתמכתי, ומאז שהוא

נסתלק לבית עולמו הפסקתי לאכול בשר בקר.

אני רוצה עכשיו ללמודאחד ממקורבי מרן זיע"א הג"ר רבי משה זייבלד שליט"א מספר:

הרוחני. ומצבם אנשים של טיבם להכרת מיוחד ריח חוש היה זיע"א למרן זיע"א מדבר עם אנשים, מי שעקב אחר הנהגתו במשך השנים שם לב שכשמרן מתייחס שהוא אחרים ויש עימם, ומשוחח בפניהם מסתכל שהוא כאלו ישנם ועונה לשאלותיהם אך אינו מסתכל בפניהם אלא נועץ עיניו בכל דבר מסביב פרט

לפניהם.

מרן זיע"א בעדינות נפשו חש את מהותם של השואלים לפניו ממבט עיניים אחד בלבד.

מעשה יוצא דופן התרחש באחד הימים. שאלה בפניו לפרוס כדי חו"ל תושב אחד אדם נכנס זיע"א מרן חדר אל הלכתית. מרן זיע"א אמר לו: איך וויל לערנען! איך קען נישט! ופתח את הגמרא והחל ללמוד. נכדו הרה"ג רבי אריה אלישיב שליט"א שהיה ממונה על סדרי קבלת קהל, לא ידע מה קרה לפתע וחשב שכל ה'קבלת קהל' של אותו היום נעצרה מחמת שמרן זיע"א החליט בפתאומיות שהוא רוצה ללמוד! החל עושה דרכו מחוץ לחדר כדי להודיע לכל הממתינים על ביטול קבלת הקהל ליום זה. עוד לא הספיק להודיע על כך לבא בתור שעמד בפתח החדר והמתין לתורו וכבר השני נכנס אל החדר

למרבה הפלא הסביר לו מרן זיע"א פנים והשיב על שאלתו.רבי אריה אלישיב שמר את הדבר בליבו. אך תמיהתו לא עמדה בעינה זמן רב. ברגע שהסתיימה קבלת קהל וכולם עשו את דרכם אל השיעור, ניגש אליו יהודי פנימה, לקודש פלוני אדם את ראיתי שהכנסתם בפליאה: לו ואמר חו"ל תושב יודעים כאן בארץ ישראל על מצבו, אך בחו"ל מקום מגוריו הוא כנראה אינכם

מפורסם לאדם רשע ורב מעללים, מסתמא לא ידעתם על כך!ולא יכול היה רבי אריה אלישיב לספר לאותו איש איזה יחס קיבל אותו רשע

בקודש פנימה.

הדור שלנו הרי שקוע בתאוותאחת פעם מספר: שליט"א שיינברגר שרגא יוסף הג"ר זיע"א מרן תלמיד נוהגים לסחוט זיע"א על פרי מסויים שבדורות קודמים לא היו שאלתי את מרן ממנו מיץ רק לאחרונה החלו לסחוט גם ממנו מיץ לשתיה, מה דינו לגבי שביעית.מרן זיע"א ענה לי שעל פניו הבעת כאב: "הדור שלנו הרי שקוע בתאוות ומכל

דבר שאפשר לסחוט ממנו מיץ עושים זאת לכן ההלכה נפסקת כך וכך".כשאמר את הדברים היה ניכר על פניו כאבו הגדול על מצב הדור שהוא שקוע

בתאוות וכל תענוגי העולם פרוסים בפניו ללא מעצור.ההלכה נפסקה מהם באחת נפרדים שיעורים שני ממנו שמענו יום באותו בדין אותו פרי לגבי שביעית והשיעור השני היה שיחה מוסרית חיה ומוחשית על

התאוות ועל הסלידה מהם!

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב70

* ב˘ו˘ל˙ ‰ז‰ב ˘ל מנחילי ‰„רך ומע˙י˜י ‰˘מוע‰ מ„ור ל„ור ב„רך ‰מסור‰ מ„ור „ור, ייזכרו לע„ ˘נו˙ ‰נ‰‚˙ו ˘ל לפני ‡˘ר ˘‡‰ כעמו„ * זיע"‡ ‰‚רי"˘ מרן ‰‚„ול רבינו מרן ‰‚„ול רבינו ˙‡ ‰עליונ‰ ‰‰˘‚ח‰ ‰ועי„‰ ‰מחנ‰, בפני ıבפר לעמו„ ˘כמו, על מ˘‡ ‰עם ל˘‡˙ ‡˙ זיע"‡, ˜ל˜ולי ונסיונו˙ ‰˙˜ופ‰, לזעו˜ ול‰˙ריע, לפעול ול‰פעיל * ב‰ ילכו ‰„רך ˙‡ „רבנן ול˘לוחי ‰˙ור‰ לבני ול‰ורו˙ ל ‰פר˘יו˙ ב‰ן עמ„ מרן זˆו˜"ל כחומ‰ בˆור‰ על ıמי˜ב

מ˘מר ט‰ר˙ ‰רעיון ‰˙ור˙י *

ש. ישראלי

"ולכן תגידו לכולם שישאלו רק את מרן הגאון רבי יוסף שלו' אלישיב [שליט"א], ... כי הוא ינהיג הכל בדרך המסורה לנו מדור דור בלי כל שינוי

חס וחלילה"."ושאלנו: מי זה כולם?"

הקדושות, הישיבות נאמן, יתד ישראל, שארית התורה, דגל "והשיב: החדרים, בית יעקב די בכל אתר ואתר, כל היהדות החרדית!..." (מתוך מכתבו עזרי האבי מרן הגדול רבינו פטירת אחר זצוק"ל, שולזינגר רמ"מ הגאון של

זיע"א).דל קולמוסנו מלספר את מסירות הנפש בה נטל רבינו מרן זיע"א את משא הדור מידיו של רבינו הגדול זיע"א, ויצא מד' אמות של הלכה, מן ההר אל העם, להורות דעת ולאלף בינה. כיצד שמר רבינו מרן זיע"א בתקיפות את דרך התורה, כיצד הדריך והנחה, גם כאשר היה נזקק למעשה הקשה ביותר מבחינתו � לסגור

את הגמרא.כידוע, היה רבינו הגדול ה'אבי עזרי' זיע"א חוזר ומדגיש, כי אין הוא מנהיג את הכלל עם 'סברות', שכן אי אפשר להנהיג את כלל ישראל בסברות, כי אם רק עם מסורת, וכלשונו 'אין וועג פון חפץ חיים' � בדרכו של החפץ חיים, וכידוע איך שפתח את סגור ליבו בדמע ובהתרגשות במעמד נורא ההוד � 'כנס היסוד של דגל התורה' בבנייני האומה � בו אמר שהוא רואה כשליחות קדושה לצאת ולהנהיג את כלל ישראל, מכוחם ובדרכם של רבי חיים מבריסק, רבי חיים עוזר,

רבי מאיר שמחה, וה'חפץ חיים'.

וכרבינו ה'אבי עזרי' זיע"א, כן דרכו של רבינו מרן זיע"א. רבבות בני התורה חשו כי הם עדים להתגשמות מופלאה של ההבטחה האלוקית 'כי לא תשכח מפי זרעו' � וכיצד משתלשלת לה הלאה שלשלת הזהב של מוסרי התורה ומקימי ציבור בני התורה בדורות האחרונים, בארה"ק ובעולם כולו. וכפי שהעיד רבינו מרן זיע"א עצמו בדברים שאמר לרגל יום השנה העשירי של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה רבות של השקפה לעמוד על משמר הדת. ניהל מערכות זצוק"ל "מרן זיע"א: כשהמסר העיקרי שהותיר לנו הוא שלא לסטות בקוצו של יו"ד מן הדרך המסורה לנו מרבותינו. על כך הוא עמל והתייגע ואת זה צריכים אנו לשמר מכל משמר. לא לתת לשינויים לחדור לקרב מחננו. במסר הזה טמונה על רגל אחת משנתו ההשקפתית של הרב שך" ושמא יאמרו אנשים מסוימים כי דבריו נגעו לשעתו כן רצה לשמוע, אמר מי שלא הנה, � עולם, לדורות אינם שייכים ולדורו אך לא תהא התורה ש'זאת לדעת צריכים אנחנו הרב שך. מרן חייו של בימי גם

מוחלפת'. מה שהיה טוב לדורות הראשונים, טוב גם לאחרונים".ובשושלת זהב זו של מנחילי הדרך מוסרי ההנהגה מדור לדור בדרך המסורה מדור דור, ייזכרו לעד שנות הנהגתו של רבינו הגדול מרן הגרי"ש זיע"א, כשנים שבהן מאבקי השלטון והציבור החרדי נשאו אופי אחר לגמרי מאשר בשנים שקדמו

להן.בעוד שבכל שנות המדינה נקט השלטון החילוני קו נוקשה בכל הקשור לסוגיות של דת ומדינה, קו בו ה'מקל' היווה את כלי המלחמה, איומים וגזירות, הפגנות והתנגשויות חזיתיות, חקיקות כפויות וכדו', הרי שבעשור האחרון הפכה החזית

˘ומר‰חו˙ם

71

כמעט הועדה פיה. על נהפכה הקערה כי התברר, ולמפרע התאמת החשש יציאה והדרכים לעודד בניסוח החוק, אלא בעיקר בנושא המסלולים ולא עסקה עליה שהוטל הראשון לסעיף בביטול התייחסה בכלל הועדה שרות. למסגרות והעוסק בניסוח החוק. "את עיקר עבודתה ראתה הועדה בשאלת ההסדר הראוי, ובמסלולים האמורים, כאשר עיגון המצב הקיים בחקיקה ראשית בא לידי ביטוי גם הוא בצורת הצעת חוק" (עמוד 1 ב"פתח דבר" לדו"ח). ניסוח החוק לדחיית גיוס בני הישיבות "בא גם הוא לידי ביטוי", כאילו הוא איזה פרט שולי בעבודת הועדה. אם לא די בכך מבהירה הועדה מיד במשפט הבא כי אין להפריד בין החוק ובין רוח הדו"ח והמלצותיו. "מבחינה זו, הדו"ח כולו הוא גם כעין דברי הסבר להצעת

חוק זו".***

לומדי להמעטת והרעיונות המגמות נגד זיע"א מרן רבינו המערכה שהוביל התורה, נמשכת מאז עלה הנושא על סדר היום. גדולי ישראל הביעו מורת רוחם ממגמות אלו כבר בעת המו"מ הקואליציוני והבהירו זאת בפומבי כבר למחרת מינוי "ועדת טל", כאשר ראה"מ הפר את הסיכומים והחליט לשלב את נושא ה"מסגרות ומסלולים" בדיוני הועדה. המסר שביקשו רבותינו להביע היה נחרץ וחד-משמעי, מו"מ לכל מקום אין שנה: כחמישים מזה התורה עולם עמדת את מבטא והוא ושינויים בענין בני הישיבות ואברכי הכוללים. ענין זה אינו נתון למיקוח ולהצעות "מסחריות" של זה תמורת זה. אין מקום גם לכל מיני דיבורים בנוסח "פן ירבה", לפיהם יש להגביל ח"ו את מספר בני התורה ולנקוט בתכסיסים שונים ומשונים

שיובילו לתהליך של עזיבת בית המדרש.של הנוקבים לדבריו הצטרפו ויבדלחט"א זצוק"ל ישראל גדולי ורבנן מרנן רבינו מרן זיע"א ובמכתב תקיף ביותר קראו: "ובידוע שמלכתחילה הבענו דעתנו שאיננו מסכימים להשתתף עמהם בדיונים ובמו"מ בכל ענייני פשרות שכאלו, אלא אך ורק להסדיר המשך המצב הקיים ללא כל שינוי. על כן אין לזוז ולשנות כמלוא רעיונות ועוד עוד ולהמציא להתחכם היאך האחרונה בתקופה עמלם כל נימה. תעתועים מחודשים של גזירות או פיתויים, ובכך מקווים לזעזע ולערער כל יסודות

עולם התורה, כאשר מכריזים בפומבי תכלית כוונותיהם".האדם חובת כך שמעקרי על קדמונים בדברי מכתבם את פתחו ורבנן מרנן בעולמו להגות בתורה כל חייו, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: כל

לקשה ומסובכת פי כמה. ראשי השלטון שהבינו כי בדרכים הוותיקות לא יצליחו להשיג את מבוקשם וכי הדבר גורם לתוצאה הפוכה של התרחקות וניכור, החלו לפעול בשיטת ה'גזר', לא עוד כפיה ואיומים: מעתה ואילך המהפכה תהיה בדרכי שלום ונועם, כביכול, בפיתויים ובהטבות, וכך יתמוססו אט אט החומות המפרידות

בין שומרי תורה ופורקי עול.מובן, כי שיטה זו סכנותיה כפולות ומכופלות, דבר המצריך מלחמה מתוחכמת ובלתי פוסקת כדי לחשוף את המסתתר מתחת המעטה ה"אוהד" וה"מטיב", וכדי להזהיר ולעורר את בני התורה מפני תופעות הרסניות כאלו ואחרות שקונות להן

שביתה במחננו.הגדול רבינו את העליונה ההשגחה הועידה המחנה לפני אשר האש כעמוד מרן זיע"א לשאת את משא העם על שכמו, לעמוד בפרץ בפני סכנות אלו ואחרות, לזעוק ולהתריע, ובפקחותו הכבירה לפעול ולהפעיל ולהורות לבני התורה ולשלוחי

דרבנן את הדרך ילכו בה.במסגרת מצומצמת זו ננסה להביא על קצה המזלג מעט מן המעט מהפרשיות

אותן ניווט רבינו מרן זצוק"ל בשנים האחרונות.

"וע„˙ טל"כאשר הממשלה, לראשות ישירה) (בבחירה בחירות התקיימו תשנ"ט בשנת המועמד המוביל, שאף זכה לבסוף בתפקיד, היה אהוד ברק, הבחירות התקיימו זמן קצר לאחר שבג"ץ ביטל את ההסדר שנהג עד לאותה התקופה ולפיו בסמכות שר הביטחון לפטור את בני הישיבות מגיוסם לצבא המדינה, בג"ץ הטיל על הכנסת להסדיר בחקיקה את הנושא. במרכז תעמולת הבחירות של אהוד ברק עמד נושא גיוס בני הישיבות כשסיסמאות הבחירות שלו היו בסגנון "כסף לחינוך, לפני כסף

לישיבות".הסכם נחתם הממשלה, ראש לתפקיד ברק אהוד משנבחר הבחירות, לאחר קואליציוני עם נציגי יהדות התורה ולפיו "יחוקק חוק שיעגן את הסדר הדיחוי לגבי לנסח באופן פורמאלי כל מספר של בני ישיבות", ותוקם ועדה שתפקידה יהיה

בלבד את הצעת החוק להסדר דיחויים של בני הישיבות,לכשהוקמה "ועדת טל" נכללו בכתב המינוי שכתב ראש הממשלה שני סעיפים. הראשון עסק בתפקיד המוטל על הועדה לנסח חוק שיעגן את הסדר הדיחוי. בסעיף ומסלולים מסגרות "פיתוח על במקביל ולהמליץ לבחון הועדה על הוטל השני לשילובם בשרות של חלק מבני הציבור החרדי, ובכלל זה הנח"ל החרדי והכשרות רלוונטיות וכן לבחון האפשרות להפחתת תקרת גיל הפטור הקיים, כדי לאפשר

לחפצים בכך מבני הציבור החרדי � לצאת למעגל העבודה".הדבר היווה הפרה בוטה של התחייבות ראה"מ לפיה הועדה תעסוק רק בניסוח ויבלחט"א מחו על הנסיון לכפות על זצוק"ל גדולי ישראל ותו לא. מרנן החוק לרעיונות גושפנקא ולתת בכך בועדה להשתתף החרדי השותפים הציבור נציגי אלו. בהוראת רבינו מרן זיע"א פורסמו הדברים הבאים: "יצויין, כי ביהדות התורה הובעה תמיהה רבה על שילוב הנושאים הנ"ל בעבודת הועדה. ליהדות התורה אין יד בכך והיא אינה עוסקת כלל בעניינים אלה כפי שהדבר הובהר כבר בשעתו בעת המו"מ הקואליציוני וחתימת ההסכם הקואליציוני. ע"פ מה שהורו בשעתו גדולי ישראל, התחום האחד והיחידי שאותו יש להסדיר, הוא העיגון החוקי של דחיית שרותם של בני ישיבות ואברכי כוללים שתורתם אומנותם וזאת עקב פסיקת בג"ץ בנושא. לפיכך, שילוב הדיונים בנושאי 'מסגרות ומסלולים' בעבודת הועדה, שבה כידוע, הנציגות החרדית פועלת הינו חסר טעם, שהרי, נציגים חרדיים שותפים אך ורק למען הבטחת לימודם של לומדי התורה, ואינה עוסקת בכל ענייני הצבא

וכדו'"."ברור אפוא, כי לנציגים החרדיים החברים בועדה, אין כל קשר וענין לנושאים הנ"ל, אלא כל עניינם והשתתפותם בועדה נוגעים אך ורק בניסוח ההסדר החוקי של מעייניה בראש כי שוב, הדגישו ציבור ואישי רבנים אומנותו'. 'תורתו של היהדות החרדית, עומדת אך ורק הדאגה לאפשר לימוד ללא הפרעה וללא מגבלה בני ומעריצה את היהדות החרדית מעודדת, מעריכה אומנותו. מי שתורתו לכל התורה והאברכים שהחליטו להקדיש חייהם ללימוד התורה בלבד, ואינה מעודדת אינם החרדיים והנציגים תלמודם לעזיבת אברכים עידוד שמטרתה יוזמה כל

פועלים ואינם קשורים כלל ליוזמות אלה".בנוסף, לאור הנחייתו החד-משמעית של מרן זצוק"ל, פורסמה הודעה נוספת שבה נכללה התייחסות ברורה וחד משמעית לכך שבועדה שהוקמה בקשר לפתרון בעיית החקיקה בנושא בני הישיבות נכלל גם סעיף 4, הכולל הצעות שונות לגיבוש מסלולים אלטרנטיביים לגיוס מקוצר. בהודעת ועדת הרבנים נאמר על כך: "כידוע שדעת כל מרנן ורבנן שליט"א ואשר כן היתה החלטת מועצגה"ת להתנגד להכליל זאת ובודאי שלא בדיוני הועדה שמשתתפים בזה נציגי הציבור החרדי ובני התורה, בני את ח"ו להוציא שמטרתן בעצות פעולה ישתפו שהם הדעת על יעלה ולא

התורה למסלולי גיוס שונים בכל דרך שהיא".

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב72

שזו ומציינים � וכו' עשיר בין עני בין תורה בתלמוד חייב מישראל איש בעל רבינו הישיבות אבי שהאריך כפי ד', ירא יהודי כל שאיפת להיות צריכה נפש החיים בשער ד' על חובת האדם בעסק התורה וגודל שכרו וח"ו חומר העונש לפורשים ממנה, ובפרט בדורנו בו רבתה עזיבת התורה בכלל ישראל ויש להקדיש כל הכוחות לחיזוק לימוד התורה. "ועל כן הורו גדולי הדורות האחרונים ובפרט רבותינו הקדושים אשר כל בית ישראל נשען עליהם, מרנן החזו"א וגאב"ד בריסק בישיבות שלמדו מי כל בידי אפשרות לתת ע"מ הכוללים לייסד זצוקלה"ה, הקדושות להמשיך ולשקוד בתורה בלא הפרעה וללא טרדות ופיתויים, ושיוכלו תורה של כדרכה ובגבורה בטהרה תורה של בעמלה עצמם להשקיע הלומדים ללא הגבלת זמן ותקופה. והורונו רבותינו בזה שנחיצות הישיבו הקדושות וכוללי האברכים משולבים זה בזה לקיומה של תורה בדורנו, שבכך צורך גדול ותועלת לפניהם הסלולה הדרך עיניהם לנגד שרואים בהישיבות הלומדים לצעירים גם להתחזק ולעלות במעלות התורה עוד רבות בשנים. ועל כן הכוללים נחוצים לעם ציפור והם זה את זה משלימים והכוללים והישיבות לנשימה אויר כמו ישראל

נפשנו ומעוז קיומנו".

וכתבו על ישיר לרעיונות שהועלו ב"ועדת טל" ורבנן התייחסו באופן מרנן כך: "כמה נצטערנו לשמוע שמשנאי התורה זוממים מזימות לפגוע במבצרי התורה הישיבות והכוללים בגזירות ובפיתויים שונים ומשונים, וכל תכליתם לרעה באשר וציבור התורה עולם בצורת ומהפכה שינויים לעשות שכוונתם בגלוי אומרים היראים, ולהנחיל דרך חדשה להעדיף השאיפה להשכלה וחומריות וכדו' ולבטל כל ערך ההתמסרות לתורה, כאילו כל ענין זה מסור רק ליחידי סגולה, אבל לצורך עול ולקבל תורה עול לפרוק כדי ומסגרות ומסלולים דרכים לסלול יש הרבים

מלכות ועול ד"א".באותו ענין הזכירו גדולי ישראל בדרך אגב גם נושא חמור נוסף, שהתעורר מוסדות ונתעוררו עתה להקים און פועלי כל יציצו הלזו רעה "ומרוח במקביל: ל'השכלה אקדמאית' ומפרסמים פרסומים למשוך אברכים וליצור 'מסלול לימודי ובאין ומחוץ מבית מלחמה זב"ז קשור זה וכל ד', לדבר לחרדים חדש אקדמי' כאחת עם כל הדרכים החדשות שמנסים פורקי עול תורה להחדיר בקשר לגזירת

הגיוס".מרנן ורבנן הדגישו, כי יש לראות במצב הנוכחי משום "עת צרה לבית ישראל", משום שפורקי עול זוממים והוגים תחבולות לפרוץ פרץ ולשלוח יד בהיכלי התורה ולמעט לומדיה ועוסקיה ע"י פיתויים שונים הנקראים בלשונם 'מסלולים' וכדו',

בדרכם 'השתלבות' ולעודד התורה מבצרי לערער ישורנה, מי אחריתם "אשר הלב לטהרת ובזים והשכלה, וזהב כסף אלוהי להם אשר עול פורקי של ורוחם של יראי ד'. ועתה אף מעיזים פניהם לבקש גושפנקא למהפכותיהם מאת החרדים לדבר ד', באשר סוף ותכלית מטרתם להציב דרכים חדשות לבני הישיבות ואברכי

הכוללים".גילוי הדעת מסב את תשומת הלב לפעילות האינטנסיבית של עוקרי התורה להמעטת ומשונות שונות יוזמות על הרף ללא שוקדים האחרונה בשנה אשר היאך האחרונה בתקופה עמלם "וכל ישראל: גדולי שכותבים וכפי הלומדים, להתחכם ולהמציא עוד ועוד רעיונות תעתועים מחודשים של גזירות או פיתויים בפומבי מכריזים כאשר התורה, עולם יסודות כל ולערער לזעזע מקוים ובכך תכלית כוונותיהם, ומראים פנים כאילו אך טובתנו לנגד עיניהם, הן על כך אמרו חז"ל כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים". (מרנן ורבנן ציינו בענין זה במאמר מוסגר: "ובפרט לאחר שכבר גילו בשנה האחרונה זדון ליבם בנסיונותיהם למשוך בני ישיבות למסגרות צבאיות ושולחים שליחים מאלה שנפלו בידם לפעול להשפיע ולפתות, וגם כל דבר זה עשו בתחילה בגניבת דעת כאילו אין כוונתם כלל לפגוע בהיכלי התורה, ועתה רוצים להרחיב הפחים והמצודות אשר פורשים

לרגלינו").אברכים "הוצאת של לרעיון וחותכת קצרה התייחסות גם נכללת בדברים ודתיים- חילוניים גורמים מפי הרף ללא לאחרונה המושמע העבודה", למעגל של לרעיונות החרדית מהיהדות גושפנקא חלילה לקבל תקוה מתוך לאומיים, רבותינו העבודה". "מעגל אל המדרש מבית להוציאם שיש לומדים" "עודף ל"מעגל לצאת אברכים לשכנוע אמצעים נקיטת של מגמה אותה כי מבהירים, התורה, לדרך מנוגדת עליון", "ערך החילוניים הגורמים רואים העבודה", שבה שיש לעודד התמקדות בלימוד תורה ולהצטער על כל מי שנאלץ לעזוב את בית המדרש, ובודאי שאין לנקוט פעולות לעודד מגמות כאלה. בענין זה צוטט במכתבם של גדולי התורה מאמר חז"ל במדרש איכה (ד') "כד הוו חבריא נפקין לפרנסתהון, הוו קרו עליהון: איכה תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות" � ומוסיפים על כך ומסלולים שכל תכליתם לסלול ליצור מסגרות "ובודאי שאין גדוה"ת שליט"א: ועוסקים ולשכנע את הלומדים להיות מניחים חיי עולם דרכים לפרוש מהתורה

בחיי שעה, כאילו זו כל תכלית האדם".הצרופה תורה דעת את בתוקף להביע אנו "מחוייבים קובע: הדעת גילוי שקיבלנו מרבותינו גדולי הדורות האחרונים ואשר מסר נפשו על כך גאון עוזנו מדברנא דאומתיה אשר ליבו לב כל ישראל מרן רשכבה"ג בעל אבי עזרי, שבכגון דא אין לעשות כל שינוי אפילו כל דהוא ממה שהיה, ולבל יעיזו גורמים מבחוץ לרעה כוונתם שכל הם מוחזקים שהרי התורה, עולם של וצורתו דרכו להכתיב באשר אינם מאמינים בכוחה של תורה המקיימת עם ישראל והבריאה כולה, וכל הדעות ולטשטש בדורנו התורה אהלי צמיחת ולעצור הלומדים להמעיט רצונם

ולהפנות לדרכים חדשות".גדולי התורה ציינו, שעולם התורה הבהיר מראש שלא יהיה כל שיתוף פעולה מסוכן בכיוון התגלגלו והחלטותיה הועדה שדיוני והעובדה אלו, ברעיונות "ובידוע הדעת: בגילוי נכתב כך על המוקדמים. הסיכומים לכל בניגוד היא זה שמלכתחילה הבענו דעתנו שאיננו מסכימים להשתתף עמהם בדיונים ובמו"מ בכל ענייני פשרות שכאלו, אלא אך ורק להסדיר המשך המצב הקיים ללא כל שינוי. על כן אין לזוז ולשנות כמלוא נימה ממה שהיה עד כה". וגדולי התורה מסיימים: "ובל זה להציל כדי ומזימותיהם לקבל הצעותיהם אנו באיומים שמחוייבים יפחידונו לעומת זה וכדו', כי לא מפיהם אנו חיים כי אם מהבטחת הבורא ית"ש שלא תשכח תורה מישראל, וכל כלי יוצר עליך לא יצלח. ומובטחים אנו שכל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכאשר נראה הדבר בחוש מדרכי

קיומה של תורה וקיום לומדי תורה בכל הדורות".המכתב הנוקב שפורסם בשעתו בכל הריכוזים החרדיים ומקומות התורה, עורר רושם רב והדים נרחבים, שכן תוכנו ביאר בפרוטרוט דעתם דעת תורה הטהורה של רבותינו, שהבהירו את מה שמסור בידינו מכל גדולי הדורות האחרונים לבל לתת יד לשינויים ופשרות � אפילו מזעריות וכ"ש המגמות החמורות שנידונו ב"ועדת

טל" � ובפרט בנוגע לקיום היכלי התורה, דבר שנשמת עם ישראל תלויה בו.***

בימים שקדמו לחתימת הדו"ח ע"י הועדה, עלו למעונו של רבינו מרן זיע"א הגאונים הגדולים רבי משה שמואל שפירא זצ"ל ורבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל כדי להביע ולהשתתף בחרדה הגדולה ממסקנות הועדה, ובאותו המעמד נקרא אל הקודש פנימה לבית רבינו מרן זיע"א יו"ר ועד הישיבות הרה"ג ר' אשר טננבוים – שהיה נציג עולם הישיבות בועדה � ונמסר לו כי אין לו לחתום בשום אופן על מסקנות הועדה בה הוא חבר, מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל הורו לו כי מאחר וגם צירוף עמדתו המנוגדת כ"דעת יחיד" לדו"ח הועדה יחייב חתימה פורמאלית טננבוים שהגר"א כמובן שכזה, מצעד אף וכל מכל להמנע עליו המסקנות, על נמנע מלחתום על מסקנות העדה וגרם במעשיו לקידוש ש"ש, כשמרנן ורבנן גדולי

כ‡˘ר ‰כריז‰ ‰וע„‰ על "פי˙וח מס‚רו˙ ומסלולים

ל˘ילוב חר„ים, ובכלל ז‰ ‰נח"ל ‰חר„י", ‰ור‰ מרן זי"ע

לפרסם ‰˙נ‚„ו˙ו ‰נחרˆ˙ ל„יונים ‡ל‰. יו"ר וע„ ‰י˘יבו˙, ‰ר‰"‚ ר' ‡˘ר טננבוים – ˘‰י‰

נˆי‚ עולם ‰י˘יבו˙ בוע„‰ – ˜יבל ‰ור‡˙ רבינו ל‰ימנע

מלח˙ום על ‰„ו"ח, ובכך ‚רם ל˜י„ו˘ ˘"˘, כ˘מרנן ורבנן

‚„ולי י˘ר‡ל מחז˜ים ‡˙ י„יו ומ˘‚רים לו מכ˙בי ˙מיכ‰ על

עמי„˙ו בעוז בפרı נ‚„ ‰פ‚יע‰ בעולם ‰י˘יבו˙ ו‰יכלי ‰˙ור‰

73

ישראל מחזקים את ידיו ומשגרים לו מכתבי תמיכה על עמידתו בעוז בפרץ נגד הפגיעה בעולם הישיבות והיכלי התורה.

וכחכם עדיף מנביא, עינינו הרואות כי ככל הנטען בתחזיות הקודרות ביותר בתקופת עבודת הועדה וגיבוש מסקנותיה, עומד ומתממש בימים אלו לנגד עינינו. טענה בג"ץ, במבחן החוק יעמוד לא ולפיה בזמנו שנטענה הטענה מלבד וזאת שהתממשה לחלוטין כשבימים אלו ניצבים רבבות בני התורה בארה"ק בפני שוקת שבורה לאור ביטול החוק ע"י הבג"ץ בשלהי החורף האחרון וקביעתו כי הוא אינו ימים אחדים לאחר אשפוזו כי ביטול החוק ע"י הבג"ץ התרחש יצויין, 'חוקתי'. האחרון של רבינו מרן זיע"א ובתקשורת הכללית מיהרו לציין בסיפוק כי "בימי הרב אלישיב לא היה שייך שיקרה דבר כזה", הנה כי כן עמידתו האיתנה והתקיפה של רבינו מרן זיע"א על משמר הישיבות הקדושות והכוללים עמדה לעולם התורה

להגנה עד להסתלקותו.

על מ˘מר ‰חינוך ‰ט‰ורועצמאותו קיומו ולהבטחת החרדי החינוך של לחיזוקו ארצי חירום כנס החינוכית, התקיים ביום כ"א אדר תשס"ו בירושלים בהנחייתו של רבינו מרן זיע"א, הכנס בא להביע בשער בת-רבים, כי החינוך החרדי על כל שכבותיו, שלוחותיו, רמותיו וגווניו הוא בבת עינה, ציפור נפשה ויסוד קיומה של היהדות הנאמנה בארץ

הקודש.הכינוס המדובר היה הפתיח לתחילתה של מערכה כבדה שעוד עומדת לפנינו, ומלוכדים משותפים בכוחות החרדי החינוך מוסדות מנהלי פועלים ובמסגרתה עתידנו לשמירת מיועדת אלא "פוליטית", שאינה זו גורלית למערכה הנחוצים ועתיד ילדינו, למען לא יהין איש לשלוח יד במערכות החינוך, כי כל המשנה ידו

על התחתונה.לכל מי שעוד לא הכיר בעומק הסכנה הנשקפת לכל מערכות החינוך החרדי, בא הגילוי שנחשף במהלך דברי הגאון רבי ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א, מראשי ישיבת קול תורה ומחברי ועדת הרבנים לעניני חינוך שע"י גדולי ישראל העובדה את שחשף החינוך במשרד בכיר על הכינוס באותו שסיפר שליט"א, המדהימה אודות קיומה של תוכנית זדונית, מגמתית ושיטתית, שנהגתה ב"חלונות וסדרי ואשר מיועדת לחולל שינוי מקיף, שלב אחר שלב, בכל תכני הגבוהים",

החינוך החרדי. (כיום הכל כבר חשוף, גלוי וידוע, אבל אז היתה זו הפעם הראשונה שנחשפה התוכנית הזדונית).

במכתב היסטורי לשעה ולדורות שנשלח לכינוס כותב רבינו מרן זיע"א:כ"א אדר תשס"ו

לכבוד המתכנסים לחיזוק החינוך הטהור בארה"קשלו' רב,

הנני לשוב על הראשונות ולפנות לכל מי שבידו, לפעול בכל כוחו לשמור על פך השמן הטהור � חינוכם של צעירי הצאן תלמידי התתי"ם והישיבות הקטנות,

ובנות ישראל המתחנכות בבתי בית יעקב.כי להורות אלא � העצמאי החינוך שמו נקרא בכדי לא גרים, קא שמא של זרה התערבות כל למנוע יש ולכן בחינוך, רוחנית עצמאות � מהותו זו

השלטונות בתכני וסדרי הלימודים והחינוך.איסור השינוי איננו רק כנגד שינויים הבאים מחוץ, אלא גם מבפנים � אל לו למנהל מוסד לשנות דברים בלא הוראת גדולי ישראל שליט"א � אשר המה ממונים לכוון דרכי החינוך הטהור ולהדריך המוסדות אודות הפקדון היקר אשר

הופקד בידם.ראשית בהם להרבות ישראל ילדי בחינוך העוסקים הרבים מצדיקי וכל

חכמה יראת ד' יתברכו ממקור הברכות ויראו ברכה בעמלם.בברכת התורה

קריאתו הנוקבת של רבינו מרן זיע"א במכתבו לבאי הכינוס "לפנות לכל מי הצאן צעירי של חינוכם הטהור השמן פך על לשמור כוחו בכל לפעול שבידו, תלמידי התתי"ם והישיבות הקטנות, ובנות ישראל המתחנכות בבתי בית יעקב". "שמא כי עוד, עורר זיע"א מרן התורתי. העולם רחבי בכל רבים הדים עוררה קא גרים", ולא בכדי נקרא שמו החינוך העצמאי, אלא כדי להורות כי זו מהותו עצמאות רוחנית בחינוך, "ולכן יש למנוע כל התערבות זרה של השלטונות בתכני וסדרי הלימודים והחינוך". וכפי שהדגיש בדבריו: "איסור השינוי איננו רק כנגד שינויים הבאים מחוץ, אלא גם מבפנים אל לו למנהל מוסד לשנות דברים בלא הטהור החינוך דרכי לכוון ממונים המה אשר שליט"א ישראל גדולי הוראת

ולהדריך המוסדות אודות הפקדון היקר אשר הופקד בידם".

***

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב74

גם בענין ההשתלמויות של המחנכים, תופעה שהחלה להתפשט בזמנו עורר כינוסים שונים של חדרים ושל זיע"א בכל תוקף תוך שהוא מנצל רבינו הגדול

מחנכים להשמעת דעתו ברמה.במכתב מיוחד שכתב רבינו מרן זיע"א לאירוע בת"ת חכמת שלמה בירושלים כותב מרן: "והנה כעת קול ענות נשמע לשנות בדרך המסורה לנו, ולשנות מעמדם למעורבותם להביא ח"ו שעלול דבר מוכרים', ל'מוסדות ולהפכם הת"ת של של גורמי החינוך החילונים בבתי התשב"ר, ועוד יש בשולי המחנה המבקשים כזאת, לעת ומחובתנו החינוך. משרד בחסות להשתלמויות מלמדים לשלוח להודיע, כי כל המשנה ידו על התחתונה וחלילה לשנות בכהוא זה מהדרך בה נהגו הת"ת עד כעת. ובזכות זה יזכו המנהלים והמלמדים וההורים שיחי' לרוות

רוב נחת בעמלם".במכתב נוסף אותו כתב לכינוס של "מפעל תרי"ג מצוות" שהתקיים באותה התקופה בו השתתפו מחנכים רבים, מוסיף רבינו מרן זיע"א וכותב במכתבו: "וראוי לשוב ולעורר בכל כינוס של מחנכים, למנוע ח"ו מזימות און ולהימנע מלילך בנתיבתם של אותם המבקשים לשנות מדרך החינוך המסורה לנו � ובשכר זה יראו ברכה בעמלם להעמיד לגיונות לתורה ויר"ש". משמעות מיוחדת היתה למכתב מצוות") תרי"ג ("מפעל ספציפית חינוכית ביוזמה עסק עצמו הכינוס שכן זה, שאינה קשורה כלל לבעיות הנ"ל, והמחנכים שהתכנסו לאירוע באו לכאורה אך ורק כדי לדון ביוזמה החינוכית המוצעת. למרות זאת, הביע מרן זיע"א דעתו, כי הצורך להודיע ולהתוודע, שיש "למנוע ח"ו מזימות און ולהימנע מלילך בנתיבתם של אותם המבקשים לשנות מדרך החינוך המסורה לנו" – צורך זה נחשב, לדאבון לבנו, כנושא שיש לראות בו תדיר ודרך-קבע "מענייני דיומא" של בעיות התקופה, ולכן "ראוי לשוב ולעורר בכל כינוס של מחנכים" מפני האיום על טהרת החינוך

התורתי.הכהן אוריאל ר' להרה"ג השעה כצורך זיע"א מרן רבינו הורה כך בעקבות קוק שליט"א להקים את הארגון "בית ועד למחנכים" שמטרתו ותפקידו לעסוק בהכשרת והנחיית מחנכים על טהרת הקודש, ולספק להם את כל הכלים החינוכיים

העדכניים הנדרשים ממחנך בתקופתנו.***

זיע"א על מעמדם החוקי של תלמודי ניהל רבינו מרן נוספת מערכה גדולה לשנותם ולא פטור" "מוסד בהגדרת ומקדם כמאז במתכונתם שיישארו התורה דריסת ניתנת זה מסוג במוסדות באשר רשמי", שאינו "מוכר מוסד למעמד ההוראה עובדי ובזהות הלימודים בתכני ולקבוע להתערב החינוך למשרד רגל

והמלמדים.כידוע, לאחר קום המדינה, ובשנים בהן הוקמו מסגרות החינוך הממלכתיות, הורו מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדל"א, כי תלמודי התורה שבהם ציבור היראים מחנך את בניו על טהרת הקודש, יהיו מוגדרים כ"מוסדות פטור", שאינם מקבלים מימון ראוי מקופת המדינה, על אף שמתחנכים בהם ילדים הזכאים לכך שהסמכות כך המוחלטת, העצמאות על לשמור כדי ורק אך � אחר אזרח ככל הניהולית הבלעדית לקביעת סדרי הלימודים תהיה נתונה אך ורק בידי המחנכים והמנהלים הפועלים לאורם של מרנן ורבנן זצוק"ל ויבדל"א, ולא יהיו נתונים תחת מהגישה ממערב מזרח כרחוק רחוקה החינוך לנושא גישתה שכל זרה, סמכות

היהודית השורשית והמקורית.

אלא שבשנים האחרונות הופעלו לחצים כבדים מאת גורמים ממשלתיים על תלמודי התורה המוגדרים כ"מוסדות פטור", כדי שיהפכו ל"מוסדות מוכרים", מה נוצר חשש, שבשל כן שיאפשר למשרד החנוך מעורבות בסדרי הלימודים. כמו

פיתויים כספיים, יפנו בעקבות כך מלמדים להשתלמויות שונות הנעשות בחסות משרד החינוך.

קביעת מעמדם של הת"תים נעשתה מזה שנים רבות, בעקבות הכרעת מרנן ייעשה הקודש טהרת שעל תורה בתלמודי החינוך כי בשעתו, שקבעו זצוק"ל במסגרת של "מוסדות פטור", שכשמם כן הם: מוסדות הפטורים לחלוטין מן העול ל"מוכר". "פטור" בין מהותי הבדל ישנו כי השלטונית. המעורבות של המעיק בתוככי ולפקח להיכנס זכות החינוך למשרד אין החוק, ע"פ "פטור", במוסד יכול הוא לקיים ואין לו כלל בעלות על תוכנית הלימודים. לכל היותר המוסד, ילדיהם שרשמו וההורים קיים שהמוסד לוודא כדי המנהל, עם מינימלי קשר במסגרתו אינם עוברים על "חוק חינוך חובה". לעומת זאת, מוסד המוגדר כ"מוכר" הוא מוסד שכפוף (אם כי לא לחלוטין) למשרד החינוך, ולמוסדות השלטון יש בו דריסת רגל, מה שעלול ליצור קשיים ונסיונות רבים, כפי שאנו רואים לאחרונה

ביתר שאת.יש לציין, כי ע"פ החוק הפורמלי, שבעים וחמישה אחוזים מתוכנית הלימודים במוסד "מוכר שאינו רשמי", כפופה למשרד החינוך, ובשעתו אמר רבינו הגדול מרן בעל אבי עזרי זצוק"ל למנהלי ת"תים, כי מלבד החששות המעשיים של התערבות בסדרי לימודים, ישנה גם בעיה עקרונית ורעיונית בעצם העובדה שתלמוד תורה שאמור למסור התורה לתשב"ר נחשב כפוף למשרד החינוך, במידה כזו או אחרת.

בת"ת חכמת אירוע שהתקיים לכבוד ושנכתב לעיל במכתב שהובא כאמור, שלמה כותב רבינו מרן זיע"א: "והנה כעת קול ענות נשמע לשנות בדרך המסורה ח"ו דבר שעלול מוכרים', ל'מוסדות ולהפכם הת"ת ולשנות מעמדם של לנו, להביא למעורבותם של גורמי החינוך החילונים בבתי התשב"ר... ומחובתנו לעת זה הוא בכי לשנות וחלילה התחתונה על ידו המשנה כל כי להודיע, כזאת,

מהדרך בה נהגו הת"ת עד כעת.כאשר הונפה חרב הקיצוצים על התתי"ם שעמדו על המשמר וסירבו לקבל את בבית התתי"ם מנהלי התכנסו מוכרים, למוסדות ולהפוך החינוך משרד הנחיות הגאון הגדול רמ"י ליפקוביץ זצ"ל כשרבינו מרן זיע"א משגר מכתב נחרץ לחזקם קיצוצי כנגד במאבק הניצבים התתי"ם מנהלי את בזה לחזק "הנני זו בדרך ולשלוח דנא, מקדמת התתי"ם של מעמדם לשנות פיתוי ונסיונות תקציב, מלמדים להשתלמויות וכן לא יעשה. והנני פונה לנדיבי עם לתמוך ולסייע בידי מוסדות אלו שיוכלו להמשיך בדרך הסלולה לנו בלא שום שינוי וכל המסייעים

יתברכו ממקור הברכות".

במכ˙בו בענין ‰˙"˙ים כ˙ב: "˜ול ענו˙ נ˘מע

ל˘נו˙ ב„רך ‰מסור‰ לנו, ול˘נו˙ מעמ„ם ˘ל ‰˙"˙

ול‰פכם ל'מוס„ו˙ מוכרים', „בר ˘עלול ח"ו ל‰בי‡ למעורבו˙ם ˘ל ‚ורמי ‰חינוך ‰חילונים בב˙י

‰˙˘ב"ר, ועו„ י˘ ב˘ולי ‰מחנ‰ ‰מב˜˘ים ל˘לוח

מלמ„ים ל‰˘˙למויו˙ בחסו˙ מ˘ר„ ‰חינוך. ומחוב˙נו לע˙

כז‡˙, ל‰ו„יע, כי כל ‰מ˘נ‰ י„ו על ‰˙ח˙ונ‰ וחליל‰

ל˘נו˙ בכ‰ו‡ ז‰ מ‰„רך ב‰ נ‰‚ו ‰˙"˙ ע„ כע˙"

75

בהנחייתו של רבינו מרן זיע"א הוקם "איגוד מוסדות הפטור" (אף הוא תחת קורת תחת לרכז שתפקידו שליט"א) קוק הכהן אוריאל ר' הרה"ג של ניהולו מול ולייצגם פטור", כ"מוסדות המוגדרים והתתי"ם המוסדות כל את אחת גג עיון לימי הרשויות השונות. בחודש אב תשס"ט כאשר מנהלי התתי"ם התכנסו מיוחד, במכתב ידיהם את לחזק לנחוץ מצא הפטור" מוסדות "איגוד במסגרת בו הזהיר שוב כי "כל המשנה ידו על התחתונה". "הנני לחזק בזה את ידי רבני וראשי "איגוד מוסדות הפטור" ועמם מנהלי התתי"ם המתכנסים יחדיו לעמוד על משמר משמרת החינוך הטהור כמסורה לנו, וכל המשנה ידו על התחתונה. ויה"ר שחפץ ד' בידכם יצליח לרבות פעלים למען תשב"ר המתחנכים על טהרת

הקודש ולגדלם לתורה וליראת שמים טהורה".***

החדרים תקציבי את לתלות וניסו נואש אמרו לא החינוך משרד פקידי בהתחייבות הנהלות תלמודי התורה ללמד לימודי 'ליב"ה' הכוללים מקצועות חול, והזהיר זו, פירצה תתפשט לבל כארי לחם זיע"א רבינו ועוד, אזרחות אנגלית, עד למאד כי ח"ו שלא יימצא ת"ת אחד שיקבל ע"ע את התערבות משרד החינוך

בתכני הלימוד.במכתב שפורסם באותה העת ע"י "ועדת הרבנים לעניני חינוך" שמונתה ע"י רבינו מרן זיע"א לפקח ולהכריע בכל ענייני החינוך בתלמודי התורה ובתי יעקב, זו שעה הגדיר שליט"א אלישיב הגרי"ש שמרן ראשון ממקור "שמענו נכתב: כ'שעת השמד' על כל המשמעות הכרוכה בכך, המחייבת אותנו לא לשנות מאומה

כאשר אפי' על דברים שהם בכלל 'ערקתא דמסאני' מצוה למסור את הנפש".כזכור, בשעתו בעת שחזר מרן זיע"א מבית החולים לאחר מחלתו לפני כשמונה שנים, דווח לו עוד בעודו באמבולנס כי ישנם מנהלי תתי"ם שחתמו על תצהיר הגיב זיע"א ומרן הליבה", "תכנית את לקבל החינוך משרד להוראות הסכמה נחרצות: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"! וע"פ הוראתו הנחרצת, מיהרו המנהלים

לשלוח למשרד החינוך הצהרה חתומה כי הם חוזרים בהם מהסכמתם.בחודש אלול תשס"ד, כאשר תלמוד תורה בבני ברק המשתייך לזרם החינוך גורמים בכירים במשרד החינוך, שיקבל על עצמו את העצמאי, עמד תחת לחץ עול ה"ליבה" ויחל בלימודי אנגלית. אותם גורמים לא לקחו בחשבון את העובדה שילדי הת"ת הינם בני אברכים ולא יעלה על הדעת להפוך את הת"ת לבית ספר. הילדים שכמובן חשו בשינוי בתכני הלימוד, עד שאחד הילדים שאל בתמימות את

הוריו, האם התחלנו ללמוד בבית ספר!? דבר שגרם לסערת רוחות אצל ההורים, שהחלו מיד בפעולות קדחתניות להחזיר את המצב לקדמותו.

אויערבאך שמואל רבי הגדול הגאון הישיבה ראש לאזני הדבר כשהגיע שליט"א, סר מיד לבית רבינו זצוק"ל וסיפר לו את הדברים. רבינו זיע"א הזדעזע למשמע הדברים, והורה מיידית להחזיר את המצב לקדמותו. ראש הישיבה הגאון

ב˘ע˙ו בע˙ ˘חזר מרן זיע"‡ מבי˙ ‰חולים ל‡חר מחל˙ו, לפני כ˘מונ‰ ˘נים, „ווח לו

עו„ בעו„ו ב‡מבולנס כי י˘נם מנ‰לי ˙"˙ים ˘ח˙מו על ˙ˆ‰יר

‰סכמ‰ ל‰ור‡ו˙ מ˘ר„ ‰חינוך ל˜בל ‡˙ "˙כני˙ ‰ליב‰", ומרן זיע"‡ ‰‚יב נחרˆו˙:

"מ‰רסיך ומחריביך ממך יˆ‡ו"! וע"פ ‰ור‡˙ו ‰נחרˆ˙, מי‰רו

‰מנ‰לים ל˘לוח למ˘ר„ ‰חינוך ‰ˆ‰ר‰ ח˙ומ‰ כי ‰ם חוזרים

ב‰ם מ‰סכמ˙ם

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב76

הגדול שליט"א העביר את הוראת מרן זיע"א להורי התלמידים ובס"ד הפרצה ירדה מעל הפרק.

משרד של מצדו וההתערבויות הלחצים משגברו שעברה, השנה בתחילת החינוך התכנסה מועצת גדולי התורה בבית ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן

ליב שטיינמן שליט"א כשרבינו מרן זיע"א משגר לאסיפה מכתב מיוחד."בס"ד, מרחשון התשע"א

כאשר יראי ד' מתכנסים בבית ידידי הגאון הגדול הגראי"ל שטיינמן שליט"א המבקשים הברית מרשיעי כנגד הת"תים מוסדות נפש על ולעמוד להקהל �התתי"ם מנוהלים פיהם על ואשר מרבותינו שקבלנו החינוך בסדרי לשנות במסורת המקובלת. הנני מצרף עצמי להיות נמנה עמהם ולדרוש מנציגי השלטון יאמר, אל תשנו במעשיכם ובפעלכם. ולמנהלי המוסדות � אל תגעו במשיחי.

והשי"ת ישמע שועתנו ויגאלנו בגאולה שלמה".רבינו מרן זיע"א הוסיף בע"פ על מכתבו והדברים הובאו בשמו בכינוס: "מרן מכוונים, רק לא ישראל גדולי זה במאבק כי מכתבו, על היום הוסיף [שליט"א] אלא המאבק נעשה על ידם ממש, כפי שהיה כאשר השלטון הפולני רצה לשנות ולהתערב בתכני הלימוד בפולין ולהכניס לימודי חול, אמר הגאון מטרנופול זצ"ל באסיפה הגדולה בורשא, כי כאשר יש גזירה איתא בגמ' במס' מעילה י"ז, שלא די בכך שרבי ראובן בן איסטרובלי ילך לשכנע את הרומאים בצדקתו, כי מי יכול כי פעם הוסיף פעם אחר [שליט"א] מרן יוחאי. בר רבי שמעון רק גזירה למנוע במישור הערכי של מוסדות הפטור לא משנים שום דבר, גם אם תהיה חלילה גזירת ממונות, אסור לנהל איתם מו"מ על הענין הערכי. בזה אנו פונים אל שרי השלטון ומבהירים להם מה שהגוי הפולני פרסר הבין כאשר החפץ חיים זצ"ל דיבר אתו למנוע את הגזירה על התתי"ם, כי לא ישנו מדרך החינוך המקובלת ובעזהי"ת נזכה

לגאולה שלימה".בסיום הכינוס הוחלט בין השאר: "חלילה למנהלי התתי"ם להסכים לכל שינוי במתכונת הלימודים וסדריהם כאשר היה נהוג. וכן שמנהלי התתי"ם לא יתנו ידיהם להסכים לכל פיקוח חיצוני על סדרי הלימודים ותוכנם והסמכת המחנכים, ולכל

דבר שיפגע בעצמאות החינוך הטהור המופקד בידם".

‰י˘יבו˙ ‰˜„ו˘ו˙ממוסדות תקציבם את להגדיל החליטו ישיבות כמה כי נודע בשעתו השלטון וע"כ דיווחו למשרד החינוך ע"כ שמתקיימים אצלם "מבחני בגרות"... הינו הדבר כי בחריפות והתבטא זו על שמועה מאד נזדעזע זיע"א מרן רבינו זו פירצה נוראה, והורה לנציגי הציבור לעשות ככל יכולתם כדי להסיר חרפה מעולם הישיבות. כפי שסיפר הרב אברהם רובינשטיין הי"ו בועידת דגל התורה שהתכנסה באותה העת "דובר כאן על גזירות של משרדי הממשלה כלפי מוסדות [שליט"א] אלישיב הגרי"ש למרן נכנסתי כשבועיים לפני והסמינרים, התורה [שליט"א], על הפרסומים לגבי ישיבות בנושא מסויים, עם כניסתי שאלני מרן קדושות שעורכים מבחני בגרות. עניתי, שבישיבת "ועדת הרבנים לענייני חינוך" בהשתתפות הגר"ש דויטש שליט"א, הגר"צ פרידמן והגר"נ זוכובסקי שליט"א, הועלה הנושא ונתבקשתי לבדוק אותו... אמר לי מרן הגרי"ש אלישיב [שליט"א], אפילו החינוך משרד של ברשימות מופיעות הללו שהישיבות ד' חילול שזה שבפועל לא עושים בגרות ולא מקבלים תקציבים. עצם העובדה שהם מופיעים ברשימות עושי הבגרות, זה חילול ד', ובקשני מרן [שליט"א] שאדבר עם רו"מ הישיבות הנ"ל שיוציאו את עצמן מהרשימות, ובקשני להרחיב את הבקשה גם לישיבות הקדושות מכלל החוגים. ואכן פניתי לראשי הישיבות ורובם המוחלט נענו ושלחו מכתבים למשרד החינוך בבקשה שיוציאו אותם מרשימת המוסדות

שעושים בגרות".שהתכנסה התורה דגל לועידת כתב אותו מיוחד במכתב זיע"א מרן רבינו אז והוקרא בפני מאות המשתתפים עורר שוב על הדברים הצריכים חיזוק. "י"א בכסלו תשס"ו, למע"כ הרבנים הגאונים שליט"א ומשתתפי ועידת דגל התורה הי"ו. ברכתי נתונה למתכנסים לכינוס לשם שמים לחזק תנועת דגל התורה באר חפרוה שרים אשר יסדה מרן הגרא"מ שך זצוק"ל. והנה כל כינוס של יראי ד' הנאה להם והנאה לעולם, אולם שבעתיים יש צורך בכינוס זה כאשר מחוץ תשכל בחינוך לפגוע ברוחניות דבר כל להרוס נגרש כים והרשעים כפירה של חרב בני התורה לומדי כנגד וללחום להעיז ואף הדת, שירותי את להרוס הטהור, הישיבוה"ק. ויה"ר שיזכו ויוכלו לפעול למען הרבות כבוד שמים, ולחזק בדקי

הדת, בברכת התורה"."כבר חינוך: לענייני הרבנים ועדת חברי בפני אז התבטא זיע"א מרן רבינו אמרתי עשרות פעמים שאסור לשנות בכי הוא זה! אם יעשו היום שינוי כל שהוא אפילו על דבר שנראה שאין בזה משמעות, מחר יעשו שינוי על דבר אחר וא"א

לדעת עד להיכן זה יגיע".***

כ˘נו„ע על ‡ח„ ˘רˆ‰ ליזום מוס„ במ˙כונ˙

"י˘יב‰ ˙יכוני˙ חר„י˙" בי˜˘ מרן ל‰˙ריע בו:

"וכבר י„וע מ‰ ˘כ˙ב מרן מ‡ורן ˘ל י˘ר‡ל ר‰"י ‰‚ר‡"מ ˘ך זˆו˜לל"‰

‡ו„ו˙ ‰מ˘נים ו‰מ˜ל˜לים בס„ר ‰י˘יבו˙ ‰˜„ו˘ו˙

„י„ם על ‰˙ח˙ונ‰ וע˙י„ים לי˙ן ‡˙ ‰„ין וכו'ֈ לכן ‰ור‰ מרן ‰‚רי"˘ ‡לי˘יב ל‰ו„יעך

כי עליך ל‰פסי˜ עם ‰יוזמ‰ ל‰˜מ˙ מוס„ ז‰ ב‡ופן מיי„י"

77

דהו המתעתד לפתוח על מאן זיע"א מרן רבינו בחודש אב תשס"ג כששמע "ישיבה תיכונית חרדית" במרכז הארץ ופונה לבחורים ממשפחות תורניות בכדי שיבואו ללמוד בין כתליו, הורה להגאונים רבי ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א, רבי צבי פרידמן שליט"א, רבי נתן זוכובסקי שליט"א ורבי יוסף אפרתי שליט"א

לשגר את המכתב החריף דלהלן:בס"ד, ח' באב תשס"ג

לכבוד הרב ............. שליט"אשלום רב,

נצטוינו בהוראת מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א � לכתוב לכם כדלהלן:זיע"א ולהבחל"ח לבל יצרפו חול מן המפורסמות מאבקם של גדולי ישראל לקודש ולשמור את טהרתם של הישבה"ק המגדלים עדרים עדרים לתוי"ש, ובכל מקרה ומקרה בו נפרצה פירצה יצאו גדולי ישראל בחרב ובחנית כנגד הפירצה. לעומת זאת כאשר מדובר הי' במוסד אשר כל רואיו הכירו כי אין כוונתו לישיבה אלא לקרב רחוקים כאשר הקפידו שלא להשתמש בשם ישיבה, ולא עלה על דעתם מעולם לקלוט אפילו ילד אחד בוגר החנה"ע וכדומה, הרי בכה"ג אחזו רבותינו ישראל מרן מאורן של ידוע מה שכתב וכבר בפלך השתיקה. מסוימים במקרים רה"י הגרא"מ שך זצוקלל"ה אודות המשנים והמקלקלים בסדר הישיבות הקדושות

דידם על התחתונה ועתידים ליתן את הדין וכו'...לנידון דידן � הדברים אמורים כלפי המוסד שאתה עתיד לעמוד בראשו כאשר מתכוונים ללמוד לימודי חול עם קודש והדברים גם הגיעו לכך שבוגרי מוסדות תכלת שבין הבלבול מתוך אליכם נרשמו בישיבה"ק ללמוד האמורים החנה"ע לקלא אילן. לכן הורה מרן הגרי"ש אלישיב [שליט"א] להודיעך כי עליך להפסיק

עם היוזמה להקמת "מוסד זה" באופן מידי.וכשם שתקבל שכר על הפרישה כן תזכה לגביר חילים ללימוד תורה בטהרה.

וכאמור על החתום באו הגאונים רבי ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א, רבי צבי פרידמן שליט"א, רבי נתן זוכובסקי שליט"א ורבי יוסף אפרתי שליט"א.

רבינו מרן זיע"א כאב את העובדה שהשם "ישיבה" מתנוסס על מוסדות מעין זו ישיבה מעין ולימים כשניסו כמה מהמכונים "החרדים החדשים" להקים אלו, ומנסים חו"ל בני התושבים של תמימותם את מנצלים כשהם שמש בית ברמת למכור להם את מרכולתם הקלוקלת, הורה רבינו זיע"א לעסקני המקום ללחום בכל

תוקף בפרצה זו, ובס"ד התבטלה היוזמה.***

במאמר מוסגר יש לציין כמה גדולה היתה חרדתו של רבינו מרן זיע"א מכל שינוי ולו הקטן ביותר בצורת הישיבות הקדושות וכפי שהונחלנו מרבותינו מצוקי ניחום בשעת השבעה בימי שסופר מעשה להביא טעם בנותן יש זצוק"ל. ארץ

האבלים על רבינו מרן זיע"א ע"י אחד מגדולי ראשי הישיבות שליט"א."בישיבתי", כך סיפר ראש הישיבה שליט"א, "מאחר וישנה כמות נכבדה של בחורים, נוצר עומס גדול בשעת הארוחות בחדר האוכל, ולא אחת נותרים בחורים יסעדו לפיו פתרון והוצע רב זמן המדוכה על ישבנו האוכל, בעת מקום ללא תסעד הראשונה ובעוד המשמרת בשתי משמרות, הצהרים ארוחת את הבחורים יתחלפו מכן ולאחר מנחה, תפילת השניה המשמרת בני יתפללו האוכל, בחדר ביניהם והבחורים שאכלו כבר יעלו לתפילת מנחה נוספת בהיכל הישיבה, ואותם שהתפללו כבר ירדו לחדר האוכל לסעודת הצהרים, על פניו היה זה הפתרון היחידי שהתאפשר בנתונים הקיימים. פנינו לרבינו מרן זיע"א לשאול את חוות דעתו על פתרון זה, מתוך מחשבה לקבל את ברכתו והכל יבוא על מקומו בשלום. ברם רבינו מרן זיע"א סירב ושלל את הרעיון באומרו "הלא זהו שינוי מהמקובל בישיבות עד ייתכן לערוך שני מניינים לתפילת מנחה?". הנוכחים במקום עמדו וכיצד היום, ממה ביותר הזעיר ולו שינוי לכל זיע"א מרן רבינו של חרדתו לנוכח נדהמים שהורגלנו, וזאת למרות שרבינו מרן זיע"א מעולם לא שימש בראשות ישיבה וכדו',

אך הדקויות להן חרד היו נוראות".

כ‰ ˙‡מר לבי˙ יע˜באינו החינוך ומשרד החינוך ובתי הת"תים בתכני בהתערבות די לא כאילו מושך ידיו ממזימותיו השונות, והוא מציב דרישה להתערב בתוכניות הלימודים כתנאי אחרת, או כזו בדרך לימודים, שנת עוד להוסיף ולחייבם הסמינרים של לקבלת תעודות הוראה � ולא די בשנות הלימודים הקיימות. בשעתו פירסמו רבנים

ומחנכים כי תוכנית זו טומנת בחובה סכנות רבות, ונציין רק כמה מהן, בקצרה.היא רגישים, חינוכיים בענינים החינוך ההתערבות של משרד עצם ראשית, פירצה נוראה, שאחריתה מי ישורנה, וכך דרכו של היצר הרע, היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך. זאת ועוד, גורמים חילוניים מבקשים להחדיר בקרבנו "ידע", ברכישת תלוי החינוכית ההכשרה עיקר לפיה האוניברסלית, הגישה את "הכרה" ו"תואר", בעוד לדידנו מדרגתה של מורה בישראל נקבעת אך ורק לפי וכושרה להנחיל לתלמידותיה את הערכים המקודשים יראת השמים שלה מידת

המסורים לנו מדורי דורות. הוספת שנת לימודים עלולה לחולל מהפך שלילי בכל צורת בניית הבתים של תורה בדורנו, בשל קשיים אוביקטיביים שיגרמו לאיחור גיל הנישואין או לחילופין להזנחת הבית לטובת המירוץ אחר לימודים ותעודות, תוך הכנסת בנות ישראל לסחרחורת מסוכנת של למידה לשם למידה וידע לשם ידע. כל זאת, בנוסף לחשש הגדול מפני כל צורת הלימודים ברוח "הרמה האקדמית". כידוע, כל הכשרה לקבלת תעודה גבוהה יותר, דורשת שצוותי ההוראה יהיו בדרגה אקדמית מתקדמת יותר, ואז בשלב ראשון יאולצו הסמינרים להתפשר עם צוותי המצב הבא ובשלב הגבוה", ב"תואר נושאים אך לרוחנו שאינם מבחוץ הוראה ו"פרופסוריות", ל"דוקטוריות" יהפכו עצמן הסמינרים מורות כאשר "ישתפר"

שראויות להכשיר הבנות ל"לימודים הגבוהים".

המוצעים, שמרנן בשינויים הכרוכות הסכנות כל את לפרט המקום כאן אין ורבנן כל גדולי ישראל זצוק"ל ויבלחט"א התנגדו להם בתוקף. רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, הביע את חרדתו העמוקה מהשינויים הללו, ואמר, כי אילו ישנו ח"ו את דמות הסמינרים, לא יהיו הם ראויים לשאת את השם הקדוש של "בית יעקב", יסירו תואר נכבד זה ויקראו לעצמם "מכללות" וכדו', ככל מוסד אחר, כי אין לאיש

רשות לשנות בפיקדון הקדוש שנמסר לנו.בכינוסים גדולים של בנות הסמינרים בירושלים ובב"ב, הורה רבינו מרן זיע"א והעוסקים המנהלים לימין לעמוד ההורים הגדולה של החובה על למסור בשמו בדבר, שלא להכנע לגזירות ונסיונות לשנות את פני צורתה של המערכת הקדושה 'בית יעקב' וכי אין לשנות במאומה ממה שהונהג על פי גדולי ישראל. רבינו מרן פיתויים מיני בכל גדולים, כה הם החיצוניים והלחצים מאחר כי הוסיף זיע"א ולחצים חומריים, יש צורך להעמיד כתף תומכת למנהלים כדי שלא יעמדו לבדם צורה בכל לעזר לעמוד ואחד אחד כל על וחובה הללו, הגדולים הלחצים מול

שהיא � ולד' הישועה.במספד שנערך לבנות הסמינרים על פטירת רבינו הגדול מרן בעל האבי עזרי זצוקללה"ה נאמרו משמו של רבינו מרן זיע"א הדברים דלהלן: "החובה המוטלת עלינו להמשיך בדרך אותה התווה מרן הגרא"מ שך זצללה"ה, שלא לעשות שום לבנות פרנסה מציאת לשם הוקמה לא יעקב' 'בית תנועת יעקב'. ב'בית שינוי ישראל, אלא לשם שמירה והדרכה וחינוך טהור לבנות ישראל. אנו מצווים להמשיך בדרך זו, הן במישור הציבורי, שלא לשנות בדרך של תנועת בית יעקב, והן במישור האישי של כל בת ובת להמשיך בדרכים של בנות בית יעקב בלא שינוי, בהקפדה על גדרי צניעות, בלא לנהות אחרי רוחות זרות, וזו היתה המטרה של תנועת בית יעקב, להמשיך ולשמור את שלשלת הדורות ברוח ישראל סבא. כידוע, מרן רה"י אם נשמתו, לעילוי רוחניים בעניינים לפעול בצוואתו, אחד דבר ביקש זצוק"ל

רבינו מרן ‰‚רי"˘ ‡לי˘יב זיע"‡, ‰ביע ‡˙ חר„˙ו

‰עמו˜‰ מ‰˘ינויים ‰מוˆעים ל‚בי ˘נו˙ וס„רי ‰לימו„ים בסמינרים ו‡מר, כי ‡ילו י˘נו ח"ו ‡˙ „מו˙

‰סמינרים, ל‡ י‰יו ‰ם ר‡ויים ל˘‡˙ ‡˙ ‰˘ם ‰˜„ו˘ ˘ל "בי˙ יע˜ב",

יסירו ˙ו‡ר נכב„ ז‰ וי˜ר‡ו לעˆמם "מכללו˙" וכ„ו',

ככל מוס„ ‡חר, כי ‡ין ל‡י˘ ר˘ו˙ ל˘נו˙

בפי˜„ון ‰˜„ו˘ ˘נמסר לנו

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב78

נעשה כן לשמור על תנועת בית יעקב, בלא שום שינוי זה יהיה לעילוי נשמתו של מרן זצללה"ה".

רבינו מרן זיע"א הקים באותה העת את "ועדת הרבנים לענייני חינוך" שחברים החינוכיים העניינים כל על לפקח ומתפקידה שליט"א, תורה וגדולי רבנים בה הנוגעים בציפור הנפש של בית יעקב ותלמודי התורה, ולנווט את דרכי הפעולה למול משרד החינוך והשלטונות בכל גזירה העומדת ח"ו על הפרק, לאור עמידתו האיתנה של רבינו מרן זיע"א על משמר גזירה זו ירדה לע"ע הדרישה להוספת שנה

שביעית בסמינרים מעל הפרק.רבינו מרן זיע"א מתבטא בחומרה כנגד התופעה ואומר: "יש לראות בחומרה רבה את ההשתלמויות למורות כפי שהן נעשות עד כה, ללא כל פיקוח והכוונה של גדולי ישראל, ולא יתכן שמורות האמורות לחנך את בנות ישראל וללמד ב'בית יעקב' יכשירו עצמן להוראה בצורה כזו. לא יתכן שהמחנכות לעתיד של בנותינו ישראל גדולי של והכוונה פיקוח כלל אין כאשר 'השתלמויות', מיני כל יעברו סדרי וקביעת פיקוח ללא הרי וממי שלומדים. מה שלומדים ופרט פרט כל על הלימודים ותוכנם, לא יימלט שב'השתלמויות' יחדרו בין הדברים גם דברי מינות וכפירה ח"ו, ואיך יתכן שמי שסופג לקרבו לימודים כאלה יבוא אחר כך ויחנך את בנות ישראל". אמר רבינו מרן זיע"א בכאב עצום. כן אמר שאינו יודע כיצד במשך

שנים הדבר נעשה והלימודים נמשכים, בלא שבאו מעולם לקבל פיקוח והכוונה מגדולי ישראל.

הכשרה ע"י שכר תוספת לקבל מורות של "הרצון הוסיף, זיע"א מרן רבינו לתעודות כאלה ואחרות איננו מתיר כלל לקיים השתלמויות כאלו", והוסיף עוד, שעלינו לדעת, שלמרות שמבחינת רמת השכר והנורמות המקובלות אצל הגורמים של ההשתלמויות ורוח התנאים ע"פ השתלמויות שעברו המורות הממשלתיים, זאת לראות צריכים אנו להוראה, יותר ראויות בעיניהם נחשבות החינוך משרד במבט הפוך, מן הקצה אל הקצה. הוא הוסיף, כי לדעתו כל מי שעברה ותעבור היא ומלא, הדוק בפיקוח ויהיה יוסדר שהענין עד הנוכחי, במצב 'השתלמויות' בדרגה נמוכה הרבה יותר לגבי יכולתה ללמד ב"בית יעקב", ובוודאי שעל מנהלי פני אלה מורות שלא עברו השתלמויות כאלה, על וההורים להעדיף בתי הספר שעברו את ההשתלמויות. "מדובר בענין הנוגע לכל חינוך 'בית יעקב' ואין זה נתון בידי איש לעשות דברים ללא פיקוח והכוונה, רק בגלל תנאי שכר והנחיות של

משרד החינוך".יצויין, כי רבני ועדת הרבנים לענייני חינוך שהתמנתה ע"י מרנן גדולי ישראל בכל וכמה פעמים כמה זיע"א מרן רבינו מפי הנחרצים הדברים כבר שמעו את התקופות האחרונות, כאשר הנחה אותם להביא את הדברים בפני הרשויות, וכל

79

מי שעוסק בנושא. ואכן, ועדת הרבנים כבר קיימה לאחרונה מגעים עם הדרגים החלטות ואת זיע"א מרן דברי בפניהם והביאו החינוך במשרד ביותר הבכירים

מועצת גדולי התורה מלפני שנים רבות בנושא זה.באותה העת (אלול תשס"ו) הגיעה לבית רבינו מרן זיע"א משלחת של הורים תורה דעת דעתו מפיו לשמוע שבאו שליט"א, ורבנים ישיבות ראשי בראשות מפיו שמעו המשלחת חברי גם זה. בתחום ההתפתחויות מפני דאגתם ולהביע דברים חריפים ונחרצים באותו ענין, כאשר מרן זיע"א חוזר ואומר שההורים צריכים תיקון נעשה לא עוד כל למיניהן, ל'השתלמויות' תלכנה לא שבנותיהם לדאוג יסודי בדבר, ואין זה תלוי ברצונו של כל אחד ואחד, אלא הדבר נוגע לכל חינוך העתיד של בנות ישראל, ולכן צריך לשים קץ לתופעה של הכשרות והשתלמויות הנעשות במתכונת הנוכחית, כאשר אף אחד מגדולי ישראל לא התיר את הדבר

מעולם.דבריו הנחרצים של רבינו מרן זיע"א עוררו הדים רבים ומאז פירסומם ניכרת הרבה לחומרה מודעות מתוך בנושא, רבתי התעוררות החרדי הציבור בקרב בעוד והכוונה, פיקוח כל ללא המתקיימים למיניהם "השתלמויות" שבמסלולי וזאת חילוניים, שלטוניים גורמים ע"י מבחוץ מוכתב והמרצים התכנים אופי הסייגים מכל התעלמות ותוך מהעבר התורה גדולי מועצת להחלטות בניגוד שהציב בשעתו רבינו הגדול מרן האבי עזרי זצוק"ל. הורים רבים פנו אל הגורמים הקשורים לנושא בקריאה לתיקון יסודי ולשידוד מערכות כללי ומקיף בכל נושא

"ההשתלמויות", לאור דברי מרנן ורבנן זצוק"ל ויבדל"א.רבינו מרן זיע"א לא הסתפק בזאת וקבע במכתב ברור ונחרץ סייגים מוצקים אקדמאיים לימודים ללמוד אין וכי יעקב, בית לבנות המותרים הלימודים על וכדו', רבינו מרן זיע"א הוסיף כי עפ"י החלטת מועצגה"ת משנת תשכ"ג אין לקבל

לעבודה במוסדות החינוך החרדי מורים או מורות שקיבלו השכלה אקדמאית.

‰מכללו˙ ומסלולי ‰‚יוסגורמים של האובססיבי בסיועם השלטון גורמי ע"י נעשו השנים במהלך להמעיט ונשנים חוזרים נסיונות חדשים", "חרדים המכונים � המחנה משולי מהכמות המבורכת של לומדי התורה אברכי הכוללים ובני הישיבות, ולהפסיק את הריבוי והגידול המבורך של עולם התורה. סיסמתם של עמי הארצות בכל וקיימת אף בדורנו. ואנשכנו כחמור, שרירה לי תלמיד חכם יתן מי – הדורות הדבר כי להצהיר ושוב שוב הללו מנסים ומשונים, שונים כיסוי שמות תחת התעסוקה, את לעודד החרדי", העבודה "מעגל את להגדיל הוא ביור החשוב למזער את "הבטלה והבערות" (עפ"ל), כשהכל נעשה במסוה של "דאגה" לציבור החרדי שכידוע, רק מצפה לרגע בו יגאלו אותו מהחובה ללמוד כל היום ולחבוש

את ספסלי בית המדרש...חרדיות, מכללות לחרדים, הכשרה מכוני הוקמו האחרונות השנים במרוצת מסגרות של שירות אזרחי, וארגונים מיוחדים שהציבו בראש מעייניהם מטרה אחת ויחידה – "קידום מקצועי ואקדמי" של לומדי התורה והוצאתם למעגל העבודה, בין הארגונים ניתן למנות את קמ"ח, ידידות טורונטו, מפת"ח, ג'וינט ישראל, ושאר ארגונים המתוקצבים בתקציבי ענק ומטרתם למעט ככל האפשר את מספר לומדי

התורה.אין זה סוד, כי הפריחה המבורכת של היכלי התורה היא לצנינים בעיניהם של ניסו בשנים האחרונות להחניק את גם כך ומשום ומשמאל, משנאי הדת, מימין תקציבי מוסדות התורה, והערימו קשיים שונים ומשונים בפני המוסדות. במקביל, כי אשליה מתוך רך", "בפה של בדרך גם לפעול הרף ללא מנסים הם כאמור,

הפיתויים שלצד הגזירות, יביאו לומדי תורה לעזוב את תלמודם.בדמות התורה, ללימוד ו"תחליפים" "אופציות" ליצירת המוזרות ההצעות בשנים הוגשו מאז בפרט קבועה, במחזוריות עולות אזרחי, או צבאי שירות האחרונות העתירות הקנטרניות לבג"צ בתביעה לביטולו של הסדר דחיית השירות הרף ללא להוכיח מנסים המדינה מוסדות אומנותם. ישיבות שתורתם לתלמידי הישיבות תלמידי את ולמעט לצמצם כדי שביכולתם ככל עושים שהם לבג"צ, ואברכי הכוללים, אך "למרבה הפתעתם" כל רעיונותיהם נדחים בבוז ע"י לומדי

התורה.כך היה במהלך אחד הדיונים שהתקיים בבג"צ, כאשר העותרים הביעו שוב לימוד לעזיבת חוקית אופציה ליצור החילונית שהיוזמה על תמיהתם את ושוב הדיונים במהלך צלחה. לא הצבאי, בשירות הטבות מתן תוך ,23 בגיל התורה התברר, כי למרות שהמדינה ניסתה לכפות על עולם התורה את המושג של "שנת הכרעה", בה מוצעת לבן ישיבה בגיל 23 האופציה להפסיק את לימודיו ולצאת ממש. של תוצאות הרעיון הניב לא מיוחד, שירות מסלול ביצוע תוך לעבודה כשתמהו השופטים לפשר הנתונים הללו, הסביר אחד מנציגי המדינה, כי כנראה הבעיה היא ש"שנת ההכרעה" לא "משווקת" לתלמידי הישיבות, כי "אין אינטרס

בתוך הישיבות לשווק את הנושא"...

במכ˙בו ‰‰סטורי כ˙ב: "י˘ למחו˙ ול‰ז‰יר מפני כל מיני מ‚מו˙ מבחוı ל˘לוח י„ בפך ‰˘מן ‰ט‰ור, ˘מייס„ים

'מס‚רו˙ מיוח„ו˙ לחר„ים' ˘י‰יו ˙ח˙ ˘ליט˙ם ‰מל‡‰

וע"פ רוחם, ובכלל ז‰ כל מיני מס‚רו˙ ומסלולים ˘ל ˘ירו˙ ל‡ומי, ‡זרחי וˆב‡י,

˘˙כלי˙ן ליˆור מ˜ומו˙ ıמיוח„ים ˘מ‚ב˘ים ˜יבו˘ל חר„ים ‰כפוף לפור˜י

עול, ל˘ליט˙ם ול˙רבו˙ם. וכן מעו„„ים כל מיני מכונים

ומכללו˙ ל‰כ˘רו˙ ולימו„ים חיˆוניים ˘ל ˙ו‡רים ו˙עו„ו˙

ו˘ל לימו„י ‡˜„מי‰ וכ„ו', ‡˘ר יכניסו ˘‡יפו˙ זרו˙

"ıלוטו˙ מבחו˜‰

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב80

כי החרדיים לנציגים זיע"א מרן רבינו הורה זה בנושא הדיונים החלו מאז עליהם להבהיר שלא ניתן יד לכל היוזמות של פורקי עול תורה המיועדות לעקירת בני ישיבות ואברכים מתלמודם והוצאתם ל"מעגל העבודה". ובשעתו כאשר עלה החוק להצבעה בכנסת, הבהירו נציגי יהדות התורה, כי הם מתנגדים לסעיף המוזר והמקומם הזה, ולאור הוראת רבינו מרן זיע"א נקטו חברי הכנסת של "דגל התורה" האוצר החלטת של מוחלט לביטול במשימתם הצליחו ואף הרף, ללא במאבק שאימץ מצידו את הרעיון המקומם וביקש לגרום לקיצוץ התיקצוב ללומדים מעל

גיל 23.

אותם גורמים חילוניים מסבירים, שכל מסלולי השירות הצבאי או האזרחי שהם ממציאים מדי פעם, נועדו "כדי לאפשר הסתגלות למעבר מאורח חיים של לימודים תורניים לאורח חיים אחר".כל בר בי רב דחד יומא יודע, שעצם הרעיון לפיו יש לעזור ללומדי תורה "להסתגל לאורח חיים אחר", נוגד את כל מהות הערך העליון של הקדשת חיי החולין – לד' לבדו. אמנם, תמיד היו מי שנאלצו תלמודם, את רב בכאב לעזוב לתורה החיים הקדשת של ארוכות שנים לאחר בשל קשיי פרנסה וכדו', כשכל אחד עושה זאת תוך התייעצות אינדיבידואלית עם רבו, האם אכן נסיבות מצבו מאלצות אותו להיקרע מבית המדרש, וכל מקרה נידון כאדם פרטי לגופו. אך מעולם לא עלה על הדעת לתת דריסת רגל ליוזמות ליצור ביקשו כך ומתוך לתורה מינימלי ערך להם שאין אנשים של חילוניות רעיונות פורמאליים וקולקטיביים שיעודדו לצאת מהכולל בגיל מוגדר, כהוראה

לכלל כולו, ובפרט בעיצומן של שנות הפריחה של עמלי התורה.כל מפני ולהזהיר להתריע רבות שנים מזה בפרץ עומד זיע"א מרן רבינו כוונה מעין זו, כשבחורף האחרון זכה עולם התורה למכתבו ההיסטורי "באשר ויסוד קיומו של עולם התורה וציבור היראים הוא בחיי תורה ויראה על סוד טהרת הקדש, מתוך התבדלות מוחלטת מכל חיי ומושגי העולם החילוני של מבחוץ מגמות מיני כל מפני ולהזהיר למחות יש כן על תורה, עול פורקי לשלוח יד בפך השמן הטהור, שמייסדים "מסגרות מיוחדות לחרדים" שיהיו תחת שליטתם המלאה וע"פ רוחם, ובכלל זה כל מיני מסגרות ומסלולים של שמגבשים מיוחדים מקומות ליצור שתכליתן וצבאי, אזרחי לאומי, שירות

קיבוץ של חרדים הכפוף לפורקי עול, לשליטתם ולתרבותם".חיצוניים ולימודים להכשרות ומכללות מכונים מיני כל מעודדים "וכן זרות יכניסו שאיפות וכדו', אשר של תוארים ותעודות ושל לימודי אקדמיה "מוסד כל נגד זצוק"ל ישראל גדולי נלחמו כמה ובידוע מבחוץ, הקלוטות

לימודים חרדי" שמיועד ללימודים כאלה, והוקיעוהו אל מחוץ למחנה"."ובפרט שמודיעים בגלוי שמטרתם בכל מגמות אלו לעשות שינוי הרוח והמהות של הציבור החרדי, ולפעול להחדיר כל מיני שאיפות אחרות, לאומיות ומשכיליות, אשר לא שערום אבותינו, ולעשות השתלבות והתחברות עם חיי

החילוניות ועם תרבות אנשים חטאים".

"ועל כן יש לקרוא אל תלך בדרך איתם מנע רגלך מנתיבותם, ועם שונים אל תתערב. אלא אך ורק בדרך המסורה לנו מדור דור, לעשות רצון אבינו שבשמים

שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".ממכתביו אחד היה כי נתברר שלמפרע זיע"א, מרן רבינו של זה מכתבו הציבוריים האחרונים ממש, עורר סערה רבה והיכה הדים רבים בכל רחבי העולם היהודי, כשרבים מדגישים כי במכתב ברור זה נפקחו עיניהם לראות את המתחולל התורתי. הציבור בתוככי טלפיהם את אלו גורמים נעצו אט אט וכיצד סביבנו,

כשהמכתב הנוקב מורה בצורה הברורה ביותר: עד כאן!

‰˘בועונים ו‡פי˜י‰‡ינטרנט "‰חר„יים"

והגויי החילוני העולם בפני והתרפסות "פתיחות" מגמת מאותה כחלק שמובילים "החרדים החדשים" החלו בשנים האחרונות צצים כפטריות ממאירות "זכות שבחסות "חרדיים", אינטרנט ותחנות שבועונים פסולים, תקשורת כלי הציבור לדעת" הפיצו ונתנו במה לדעות כוזבות, רעיונות פסולים, ליצנות וקרירות

בוטים כלפי כל דבר שבקדושה וגרמו לתופעות חינוכיות הרסניות.כלי-תקשורת אותם של זו פירצה על פעמים כמה עורר זיע"א מרן רבינו הנקראים "שבועונים חרדיים" וכדו', ודבריו התפרסמו בשעתו בפומבי. לא מכבר באחד מימי חול המועד פסח, כשבערב החג פרסם אחד מהשבועונים הללו ראיונות פנו אל נוחה מהם, רוח חכמים נושאים שאין ועל ומוספים מיוחדים עם אישים רבינו מרן זיע"א רבנים ומחנכים והביעו דאגתם מההשפעה הקלוקלת של העתונים הללו, ובאו לשמוע הוראתו ועצתו כיצד ניתן למנוע השפעתם השלילית על בתים חרדיים. רבינו מרן זיע"א הביע שוב דעתו, כי עתונים אלו אינם ראויים להיקרא "חרדיים", שכן מהותם ותכניהם מנוגדים בתכלית לאופיה של העתונות החרדית אשר יסדוה גדולי הדורות האחרונים זצוק"ל, ואשר כל זכות קיומה בהחדרת טהרת

מכ˙בו ˘ל רבינו מרן זיע"‡, ˘למפרע נ˙ברר כי ‰י‰ ‡ח„

ממכ˙ביו ‰ˆיבוריים ‰‡חרונים ממ˘, עורר סער‰ רב‰ ו‰יכ‰ ‰„ים רבים בכל רחבי ‰עולם ‰י‰ו„י, כ˘רבים מ„‚י˘ים כי

במכ˙ב ברור ז‰ נפ˜חו עיני‰ם לר‡ו˙ ‡˙ ‰מ˙חולל סביבנו,

וכיˆ„ ‡ט ‡ט נעˆו ‚ורמים ‡לו ‡˙ טלפי‰ם ב˙וככי ‰ˆיבור

‰˙ור˙י. כ˘‰מכ˙ב ‰נו˜ב מור‰ בˆור‰ ‰ברור‰ ביו˙ר: ע„ כ‡ן!

81

כל תקופת הפעילות שלו... היצר הרע השוכן על שלל טלפיו ברחבי האינטרנט ייוותר כרגע ללא תשובה הולמת, אך בכוחם של גדולי ישראל תתחזקו גם אתם. אותה העזרה ללא גם הרשת, מפגעי לחלוטין להתנזר שתצליחו אנו בטוחים

הושטנו אנו לכם בשנה החולפת".

מרן רבינו ובראשם ישראל גדולי ורבנן מרנן פרסמו תשע"א אייר בחודש זיע"א גילוי דעת חריף כנגד השבועונים למיניהם, במכתב נאמר: "כל השבועונים תורתינו השקפת את ומטשטשים מסלפים משפחה עיתון כולל והחינמונים לסייע או לבית זה מסוג עיתונים להכניס וחלילה מרבותינו, הקדושה שקיבלנו בידם בכל אופן שהוא, ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר שליט"א, ישראל גדולי מרנן ע"י בתוקף נפסלו שבועונים כמה כידוע כלל". שקבעו כי עתונים אלו כה רקובים במהותם עד כי אין אפשרות להכשירם בכל דרך שהיא. "בית היוצר" להשקפות חדשות, עתונים שזוכים לעידוד חם מאת ה"פוסט חרדים", לאחר ששימשו בימה ליוזמות תעמולתיות שעודדו שינוי ערכים בציבור החרדי, ואשר כמה מבעליהם וכותביהם נמנים במוצהר על ראשי המטפחים של

"האקדמיות החרדיות" וכדו'.בנוסף, אישי החינוך � כל מנהלי תלמודי התורה וכל מנהלי הסמינרים, פרסמו כל לתחום מחוץ ולהוציא על המשמר לעמוד ולהורים, לתלמידים קריאתם את

הרעיון התורתי, ואילו עתונים אלו במקום להנחיל השקפה תורתית טהורה מפיצים טשטוש וערבוביא של דעות כוזבות, מרבים מחלוקת, רכילות ולשה"ר, וגורמים

לשיבוש הדעות, ריקנות ורדידות, במסווה של "עתונות חרדית", כביכול.רבינו מרן זיע"א חיזק את ידיהם של מרביצי התורה בישיבות הקדושות ובכוללי האברכים, וכן המנהלים והמחנכים במוסדות החינוך ובסמינרים, לעורר המשפחות אודות ההשפעה הרעה המחלחלת של העתונים הללו, אשר קריאתם והכנסתם אל הבית עלולה לגרום נזקים חינוכיים משמעותיים ולסתור את כל ההשפעה החינוכית והתורתית המונחלת בבתי החינוך. (כמו כן אמר, כי מי שמעניק גושפנקא לעתונים אלה, בצורה כזו או אחרת, גורם בכך לחילול ד', וממילא כל מי שמשתמשים בשמו כדי ליצור רושם של נתינת גושפנקא, עליו להתנער מכך, כדי שלא יהיה הקולר

תלוי בו).***

עם התפתחות הטכנולוגיה, החלה להתפשט תופעת האינטרנט כששתי בעיות הרסניות כרוכות בכך. על הסכנה העצומה שבאינטרנט אין צורך להכביר במילים באשר כבר גילו דעתם כל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים במכתביהם בשנת תשנ"ט ותש"ס ש"כל באיה לא ישובון" וכנודע השימוש באינטרנט שאינו חסום

ומסונן ומפוקח אסור בתכלית האיסור, אפי' כשנצרך לצרכי עבודה.ברם, סכנה נוספת נתווספה בשנים האחרונות, והיא תופעת תחנות האינטרנט על רע שם והוצאת ורכילויות חדשות מיני כל לחוץ "שמוציאים "החרדיות", הציבור החרדי, ומפיצים איסורי לה"ר ורכילות, שקרים וטומאה נוראה של תועבות והדבר בישראל מחלוקת ומרבים חכמים תלמידי ומבזים ולרבבות, לאלפים נעשה כהפקר ממש, ונלכדים שם באיסורי תורה חמורים לרוב אשר הצנעה יפה להם. אתרים אלו אפילו היו נקיים מכל האיסורים הנ"ל, באים על ידם להשתמש מרן רבינו של מכתבו כלשון בישראל". רבות נפשות שהפיל הטמא באינטרנט

זיע"א שאליו הצטרפו מרנן ורבנן גדולי ישראל.ישנם אנשים שנכשלים במצודתם "ולאשר זיע"א מוסיף במכתבו רבינו מרן ומשתפים עמם פעולה, באנו בזה להזהיר באזהרה חמורה שלא להסתכל בתחנות אלו, ולא לשתף אתם שום פעולה, ושלא יפרסמו בהם יחידים, ארגונים וחברות שום פרסומת. וכל האיסורים והגדרים שקבעו גדולי ישראל על הטלוויזיה, חל בכל תקפו על תחנות אינטרנט אלו, וחייבים להוקיע תחנות אלו ולשרש אותם מתוכנו".חולל סערה ישראל גדולי ורבנן ומרנן זיע"א מרן רבינו פרסום מכתבם של של ממש, התקשורת הכללית עמדה משתאה לנוכח ההשפעה העצומה של פרסום דעתם הגלויה של מרנן ורבנן. "דרמה בתקשורת החרדית: אתרי אינטרנט נסגרים. שבוע סוער במיוחד עבר על אתרי האינטרנט החרדיים. בעקבות גילוי הדעת של בכירי הרבנים נגד פעילותם � גל של התפטרות בכירים וסגירת חלק מהאתרים". כדלהלן: סגירה, הודעת פרסם אף תורה אנשי ע"י שנוהל אתרים מאותם אחד "עם פרסום דעתם של גדולי ישראל, נתבקשנו עדיין להמשיך ולפעול עד לבירור תחומי האיסור הכלולים בו. הבוקר הובהר לנו באופן פרטני כי יש להפסיק לאלתר כל פעילות חרדית ברשת האינטרנט, בלי קשר לרמת נקיות התוכן. משכך, הרי נטול-העוררין לציות ישיר המשך הינה מיידי באופן באתר הפעילות שהפסקת לדבריהם של גדולי ישראל, אותו קיבלנו על עצמנו... ואשר אותו הוכחנו לאורך

אלישיב' יוסף שלו ירושלים

ב"כסלו תשע' ל, ד"בס

המסלף ומטשטש , 'משפחה'כבר הבעתי דעתי אודות השבועון .צתותפוועתה בא להרבות השפעתו ו. השקפת התורה

ובוודאי ', היראים לדבר ד יש לעמוד על המשמר לבל ייכנס לבתי.שאין להכשירו ולסייע בידו

"

- "

".

.

, " .

" "

'

" " '

"

" " " ' '

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב82

עיתון מסוג זה, וכפי שמציינים מנהלי הסמינרים במכתבם: "הן התכנים והן רוח ואת הלב חום את מצננים המקודשים בדברים וזלזול קרירות מכניסים הדברים להט השאיפות שאפיינו את בנות ישראל בכל הדורות" "לאט ובעקביות מחלחלת לימוד התורה מראש סדר ידם לשולי המחנה דעת "המשכילים" המפנה את על

העדיפויות ונותנת מקום לטיפוח חיי שעה".השבוע באמצע להפיץ משפחה השבועון החל תשע"ב, � האחרון בחורף מהדורה חינמית של העיתון בכל הריכוזים החרדיים, כשראשיו ועורכיו מציינים ימי של בעיצומם כלכלי... רקע על הוא בשבועונים המאבק כי במה כל מעל כבר הבעתי דעתי תורה דעת דעתו ברבים את זיע"א מרן רבינו פרסם החנוכה אודות השבועון 'משפחה', המסלף ומטשטש השקפת התורה. ועתה בא להרבות

השפעתו ותפוצתו.

PTRYKFPYGOIGHZKO:

&I"MFZCBKKMNZ:"PIKZKFEKGZNBKKZEGGK[BZGPTNNFK[DKEO[NISZKEKGZ"&

I"MFZCPGHS:"FSKMGOKIGNZYTNYRKK\EKZG\IE[G\PYCNQ,[FHGDG\FXTKZKOKYCNGCTGE3[RKONVIG\,GCKR\KKOKP[KMGN[NO[MZEKZFDCGF"&

GTE\FMSVKO[NFMRS\BK[ZFFXT\FBGXZ:

&CPJZFNFTRKYFRIG\NP[\P[KOC\ICGZFFXKCGZK\G\GSV\\YXKCNVKYGEFTGZUGPTZLFMCBG\&KG"ZFGGTEF,I"MFZCDVRK,BPZMKFSMKONP\GGFFYKXGWZYC\RBK[F[KZG\KOFIKGRKKONBKVDTG&

FGTEFFPYGPK\N\MRGQGCRKFCKZG[NKO:

&FFJCFFIE[FBKRFMGNN\PCRKOCP\IOFTKZFFKSJGZK\&

FP[LCTPGE32

Ææ"ª

���ºÆł�ª��ØØøł��ø�ØŁ"����Øł���œł��ø� œ�øÆ� ��Ø�.� œ�Æ���Æ��œ��ÆØ º�Æ ��ªÆłØ��øł��Æ����ł���ÆøÆ� ��"�ø��"�øł�غłœÆ���������œ�øºœ��º�Øæ łºØ ����Ø����œ�ººØ �����,�ƺŒ��ł���łÆ� łºØ�� �Ø����ªøØ���œ���� ��Ø����Ø�. �º�Øø��œł�����º��øÆ� ��Ø���Ø�Ø��.

�ª œ��"ø�ØŁ"�

��łØ����Ø�łÆ�Œø����ØØ��ÆłłØ�ø��Øغ�øŁØØ�Ø�æ� �Øł��Ł � łÆ�Ø����ØøØƜت�ł�łÆª���œ�æ��ł

Ø��� ø�ł��łØ�ø��ł�Æł ����ÆØÆł�Ø� łªºØłØ���ªØøØÆœł� ØæŁłØ����ØøØÆœº�æœØ���Y�ªłØøØÆœłÆ���ØØ����łłÆª�æØªØŁø�ł��ÆØ�

Ø��Æ��Æł�Œ�ØæÆ�ł غ��Ø�Æł�Æł��ØØÆ�øŁ�ÆØ�æØøØÆœ�Æœø���ØøØÆœÆØœ œœØ�ØøØÆœ���Ø�łÆª�æتØÆ��ø

� ����Ł��ت��ÆłØ��Ø�æ���ت�ªØ��� ���ØÆ� ���æ��łØøØÆœø�łØœØ�æ�ØøØÆœÆ�łœ�łØøØÆœº�æœ���Ø�łÆ�ł��ØÆ"Æ

Ø�ª�ªæ�ÆØ��ł�Ø�ı�ÆØ������æŁÆæ�ØØ�æ��ØØ����øØıØøØÆœ���Ø��ÆØøØÆœœ�øØYœ�ł�ØøØÆœÆłºœØ���ØøØÆœ��łœØ�æ�

�ÆØłÆØ��ÆØıØ��ł���Æ�Ø Ø�łØ ł łªºØøŁł�ØøØÆœÆ�Ø��ØøØÆœ��łØøł��ØøØÆœ�łØœ �ŒØøØÆ�œ�Ø�’�Øı

יעקב לבית תאמר כההוריהן. ואל תלמידותינו אל אנו פונים השבועונים של השפעתם מפני להתריע שליט"א, הדור גדולי ורבנן מרנן בקשת לאור

עיצוב על להשפיע מנסים אלו עת כתבי למיניהם. השבועונים כל עמם שמביאים המצטבר הנזק אחר ובדאגה בכאב עוקבת יעקב" "בית של החינוכית המערכתהיהודי. הבית אל הרחוב אווירת את ולהחדיר הטהורה ההשקפה את לעוות בנותינו, של הפנימי עולמן

הדורות. בכל ישראל בנות את שאפיינו השאיפות להט ואת הלב חום את מצננים המקודשים, בדברים וזלזול קרירות מכניסים הדברים רוח והן התכנים הן

לצד מתפרסמות אלה כתבות ישראל. עוכרי אף ביניהם ומצוות, תורה סותרים חייהם אורחות שכל אנשים של ולדעותיהם לדבריהם במה ניתנת אלו בשבועוניםנכונה. השקפה המייצג בעיתון מדובר כאילו לחשוב המטעים תורניים, מאמרים

שעה. חיי לטיפוח מקום ונותנת העדיפויות, סולם מראש התורה לימוד את המפנה "המשכילים", דעת המחנה לשולי ידם על מחלחלת ובעקביות לאט

זה. מנגע בתינו פתחי לשמור שאת ביתר נתחזק בחינם, חלוקתם ע"י הרעה השפעתם להרבות מנסים כאשר ובפרט למזורזין, אלא מזרזין ואין

התקשורת ואמצעי השבועונים כל את לתחום מחוץ אל להוציא לקריאה היענו אנא, "חרדי". בתואר שמתהדר מה את גם לסנן הזכות על תוותרו אל היקרות! בנותינועיקר. כל מהם נוחה אינה חכמים שרוח

השם". את דעה הארץ "ומלאה ההבטחה לקיום במהרה ונזכה ד', ייתן

וולף זאבוולף הרב סמינר

ברק בני

ליברמן ישעיהויעקב בית מרכז

ירושלים

שצ׳רנסקי בנימיןלמורות יעקב בית מכון

ירושלים

הנהלותבארה“ק גור סמינרי

ברק בני

ולצר יעקבויזניץ סמינר

ברק בני

כהן אריה יהודהאופקים סמינר

אופקים

מנדלסון יחיאלרחל דרכי סמינר

ירושלים

שר פייבל שרגאצאנז - חנה בית

נתניה

סמינר הנהלתאלישבע בנות

ירושלים

סמינר הנהלתיעקב בית מורשת

ירושלים

סמינר הנהלתרחל דרכישמש בית

סמינר הנהלתיעקב ביתאשדוד

סמינר הנהלתיעקב בית זכרון

נתניה

סמינר הנהלתדעת אפיקיירושלים

סמינר הנהלתרחל דרכי

צפת

סמינר הנהלתיפה ביתחדרה

הילדסהיימר עזריהתקוה פתח סמינר

פ“ת

מאיר הלוי שמואלספר קרית ברק, בני

אוסטרי מנחםלבנות יעקב בית

חיפה

קוק הכהן ציון בןבאר עלי סמינר

ירושלים

כהנא אברהםברק בני

אלקיים א.ש.ברק בני

פוירשטיין אהרוןספר קרית סמינר

ספר קריתרוב אליעזר

מעלות סמינרירושלים

אינהורן משהבינה ביתירושלים

שלום בן מנחם מרדכיב“י מרכזרכסים

יונה יחיאלהישיבות חניכי סמינר

ברק בני

ויצמן דניאלהשחר אילת

ירושלים

צוקר מאיר יחיאלהחדש ב“י סמינר

אשדוד

זיידמן פנחסבויאן סמינר

ירושלים

T[ZG\PRFNKPGSEG\IKRGLPMNZICKFBZWFXJZVGNYZKBFBGEG\F[VT\OFYNGYN\[NF[CGTGRKO

FP[LCTPGE14

תשע"א תשרי בס"ד,

החינוך במוסדות התלמידים להורי וזעקה פניההשבועונים של הרעה השפעתם מפני להתריע שליט"א הדור גדולי ורבנן מרנן של בקשתם לאורמחד אשר מחננו, בקרב החודרת זו מתופעה וחרדה בכאב נכבדים הורים אליכם אנו פונים למיניהם,פסולות השקפות וגלוי סמוי באופן מעבירים ומאידך, חרדית, באיצטלא דברים מביאים גיסא

חינוכיים. אנטי ומסריםהדעות שיבוש של מצטבר נזק הסבו כבר לנו, הידוע פי על לצערנו כאשר נזעקים, אנו זו מזימה כנגד

כאחד. וצעירים מבוגרים רבים, אצלכנגד המערכות בראש להעומדים כבוד של במות בהעמדת רעתם, להגדיל העזו אף ולאחרונה,

ורעלם. מארסם להכניס חנופה בדרכי זו במה ניצלו שאף ישראל, קדשיבתי הם אלו היהודי, העם של ביותר המקודשות החומות את לקעקע מגמה הם מובילים כן, כמוהתורה היכלי יקרת פני על העבודה, למעגל יציאה אילוצי התרבות מגמת האדרת ע"י המדרשות,

תורה. של באהלה עצמם הממיתים עםמנסים הם משכילית גישה ומתוך דרבנן, באיצטלא מאמריהם כותבים אשר לבלרים ביניהם ישנםאיננה כזו שחלופה הדבר ברור כאשר אני", "כשר לומר טלפיהם חושפים חכמים. של גחלתן לצנן

במיעוטו. הרע בגדר אפילופסולים, מסרים בהטמעת אלו שבועונים של מזימתם את ושוב שוב אותנו מלמדות אלו, תופעות

רח"ל. חדש" "חרדי דור ליצור מנסים ובכךמוסווית להטעיה תתנו ואל ילדיכם, ונפש נפשותיכם על חוסו אנא יקרים! הורים אליכם אנו פוניםאלו בענינים נפשותיכם את ולצוד להטעותכם החרדי, לציבור מיועדים כביכול שהדברים זאתאמיתית לשאיפה החינוך השקעת את בכך להרוס חלילה ועלולים התורה, מדרך ניתוק המהווים

התורה. לגדולי ציות ומתוך טהורה בהשקפה ד', ובעבודת בתורה לגדלות

זייבלד שלמה יצחקמאיר זכרון ת"ת

חיפה

מאלין יוסףיהודה כנסת ת“ת

ירושלים

סופר אוריהעמק תורת

ירושלים

דבורץ יהושעיעקב ברכת ת"ת

תקוה פתח

פריד יצחקיעקב משכנות ת"ת

ברק בני

תורג׳מן אברהםיעקב תורת ת“ת

ב“ב

שלמה“ ”עטרת תורה תלמודי רשתספר קרית שמש- בית - ב“ב

שילוני ישייעקב חדוות ת“ת

ירושלים

פכטהלט חנוךיצחק כנסת ת“ת

חדרה

לוריא זאב אשרתורה אהל ת"ת

ב“ב

עדס עזראיעקב קול

ביתר

נורדמן ציון בןהחינוך ת“תספר קרית

בוסקילה אבנרמאיר זכרון

טבריה

דינר אהרןטוב לקח ת“ת

ב“ב

פרנק שמואלספר“ ”קרית ת“ת

ספר קרית

אבדלחק יוסףלתפארת דוד ת“ת

ספר קרית

קערי גדהתורה אור ת“ת

ב“ב

טולנפלד שמואלהתורה נתיבות ת“ת

ספר קרית

ברנדווין אוריירושלים - דעת חוותק“ס - אבותינו דרכי

קוק הכהן אוריאלירושלים - עזרי אבי ת“ת

ברכפלד - התורה פרי ת“ת

וייספיש אשר שמואלשערים מאה ת“ת

ירושלים

חזן ישייעקב זכרון ת“ת

אלעד

ברגר אברהםהמרכזי תשב“ר ת“ת

ברכפלד

שטיינוביץ דוד ישראליעקב קהילות ת“ת

ירושלים

קאהן הכהן בנימיןקמיניץ ת“ת

ירושלים

רבינסקי נחום צביהבית תורת ת“ת רשת

שמש בית

סוקולובר דודאמת דרך ת“ת

ספר קרית

דדון מאירעיניים מאיר ת“ת

ספר קרית

ברסלויער מנחםהתורה חמדת ת“ת

ירושלים

קארפ משהמרדכי אור ת“ת

ב“ב

גפני יוסף משהזקנים דעת ת“ת

ספר קרית

בירנצוייג נחתבונה דרך ת“ת

ירושלים

קוז׳ניץ יעקבדעת שערי ת“ת

ירושלים

ולדר מאירשלמה תהילת ת“ת

חיפה

טינסטת פדהאליעקב משכנות ת“ת

ספר קרית

יעקבזון דודיעקב קהלות ת"ת

אלעד

הלוי משהתשב"ר ת"ת

ב"ב

רוזנטל אליעזרוקדושה מנוחה ת"ת

שמש בית

קלצקין משהמשה תורת זכרו ת"ת

ירושלים

בירנבוים יוסף גבריאלהרב תשב"ר ת"ת

רכסים

מימון מושיעאלראובן נטעי ת"ת

נתיבות

יעקבזון דודיעקב קהלות ת"ת

אלעד

כהנא בנימיןשלמה אבני

ירושלים

פריימן אהרןספר אהלי חינוה"ע ת"ת

ספר קרית

לנפסקי צבישמשון תורת ת"ת

אופקים

פרידלנדר אליהויושר דרכי אמת תורת ת"ת

ברכפלד

קרלנשטין שלמהתבונה יפיק חינוה"ע ת"ת

ב"ב

זיאת שמעוןזיתים שתילי ת"ת

ב"ב

גומבו אברהםקרלין ת"ת

ב"ב

מונק מאיראמת תורת ת"ת

ב"ב

שאין ובוודאי ד', לדבר היראים לבתי ייכנס לבל המשמר על לעמוד יש להכשירו ולסייע בידו.

בעקבות מכתבו של רבינו מרן זיע"א חתמו רבני קהילות ושכונות על מכתב תקיף שבו קריאה לעיתון הנ"ל להפסיק את פרסומו וחלוקתו בשכונות החרדיות, רבני השכונות הוסיפו במכתבם משמו של רבינו מרן זיע"א כי "כל המשתף עמם פעולה בכל דרך שהיא שותף הוא לדבר עבירה" וציינו כי מכתבם היה למראה עיני רבינו מרן זיע"א קודם פרסומו. כמו"כ פרסמו גדולי ראשי הישיבות שליט"א מכתב בו הם קוראים לרחק ולהתרחק מהעיתונים הללו. ואכן, התעוררות רבה ניכרה בכל חוגי היהדות החרדית שלא להכניס לבתים שבועונים וחינמונים מסוג

זה.

***

רבינו מרן זיע"‡ חיז˜ ‡˙ י„י‰ם ˘ל מרביˆי ‰˙ור‰ בי˘יבו˙ ‰˜„ו˘ו˙ ובכוללי ‰‡ברכים, וכן ‰מנ‰לים ו‰מחנכים במוס„ו˙ ‰חינוך ובסמינרים, לעורר ‰מ˘פחו˙ ‡ו„ו˙ ‰‰˘פע‰ ‰רע‰ ‰מחלחל˙ ˘ל ‰ע˙ונים ‰ללו, ‡˘ר ˜רי‡˙ם ו‰כנס˙ם ‡ל ‰בי˙ עלול‰ ל‚רום נז˜ים חינוכיים מ˘מעו˙יים ולס˙ור ‡˙ כל ‰‰˘פע‰ ‰חינוכי˙ ו‰˙ור˙י˙ ‰מונחל˙ בב˙י ‰חינוך. כמו כן ‡מר, כי מי ˘מעני˜ ‚ו˘פנ˜‡ לע˙ונים ‡ל‰, בˆור‰ כזו ‡ו ‡חר˙, ‚ורם בכך לחילול „', וממיל‡ כל מי ˘מ˘˙מ˘ים ב˘מו כ„י ליˆור רו˘ם ˘ל נ˙ינ˙ ‚ו˘פנ˜‡, עליו ל‰˙נער מכך, כ„י ˘ל‡ י‰י‰ ‰˜ולר ˙לוי בו

83

ב-48', הישראלית החברה ה'אני מאמין' של העצמאות, שהיתה להכרזת המשך וקיבלה מעמד חשוב בפסיקת בג"ץ, המשקפת את החזון של העם", וכי "ההישג החשוב הוא בעצם חיבור מסמך כיום, בעברית עכשווית, המאחד קצוות רעיוניים בחברה היהודית. ה'אני מאמין' באמנת כינרת הוא ציון היסודות הערכיים לקיום

החברה הישראלית".על בתוקף אז מחו ישראל גדולי מרנן כל ועמו זיע"א מרן רבינו רשכבה"ג של בניסוחה חלקם ועל בטבריה בכינוס חרדיים ציבור נציגי של ההשתתפות

ה'אמנה'."צו של מיפגשים יוזמות על זיע"א מרן רבינו התבטא לכן שקודם יצויין פיוס" כי: "ההידברות אין בה תועלת, ובוודאי הנזק שבה גדול יותר. כי אנו לא לרעה, עלינו ישפיעו הם ואילו דרכם, לשנות החילוניים על כזו בצורה נשפיע עליהם שישפיעו ספק-ספיקא היה אם ואף ושיחם. שיגם דעתם, שמיעת בעצם באופן חיובי, מכיוון שהנזק ברור וההשפעה השלילית היא ודאית � אין להשתתף

במיפגשים כאלה".

בתוקף מתנגד היראים ציבור כי הורו ישראל גדולי ועמו זיע"א מרן רבינו עם משותפת" "שפה למצוא יכול ואינו גווניו, כל על והציוני הלאומי לרעיון התורה עקירת כי מאמינים, אנו שכן וכפירה, חילוניות חיי המייצגים גורמים וחילול הקודש, ממיטים עלינו סכנה פיזית ורוחנית כאחד, וממילא אין כל מקום לאשליה לפיה ניתן "לגשר" ולמצוא "מכנה משותף" בין דרכים מנוגדות שלעולם

לא ייפגשו.ועל כן הורו להתייצב בתוקף נגד כל הנסיונות המבקשים להטמיע את הציבור החרדי בתוך הרחוב החילוני, הן במיפגשים של "פיוס" והן כאשר מדובר ב"הצהרת החילונית העמותה כי התגלה, ימים באותם (אגב, וכללית". משותפת כוונות חרדים בין ל"הידברות" המיפגשים את המארגן הגוף פיוס", "צו את המפעילה כ"הצהרה שהתגבשה כינרת", ל"אמנת גם ומימון חסות שנתנה היא לחילונים,

עקרונית משותפת" בין כל חלקי הציבור בישראל).העיתונות החילונית סיקרה בהרחבה את המחאה הציבורית החרדית שהחלה מיד לאחר פרסום דבר האמנה, מנסחיה ומשתתפיה, "פרסום הכתבה על "אמנת כינרת" לפני שבועיים ב"מוסף הארץ" גרם לסערה בקרב הרבנים הליטאיים. הכתבה מעורער, הבלתי הליטאי למנהיג היום הנחשב אלישיב הרב של לעיונו הובאה [הרב] אלישיב שיגר את נאמנו הרב צבי פרידמן אל בכירי הרבנים הליטאיים והורה להם להתבטא בצורה מפורשת נגד האמנה ונגד כל צורת הידברות עם חילונים... [הרב] אלישיב צוטט ואמר כי "ההידברות אין בה תועלת ובוודאי הנזק שבה גדול יותר, כי אנו לא נשפיע בצורה כזאת על החילוניים לשנות את דרכם, ואילו הם

ישפיעו עלינו לרעה בעצם שמיעת דעתם"".

***

כ˘נו„ע על "˘י˙וף פעול‰ חר„י" ב‚יבו˘ "‡מנ˙ כינר˙"

‰ור‰ רבינו מרן זיע"‡ ל‰ב‰יר ברבים, כי ˆיבור ‰יר‡ים

מ˙נ‚„ ב˙ו˜ף לרעיון ‰ל‡ומי ו‰ˆיוני על כל ‚ווניו, ו‡ינו

יכול למˆו‡ "˘פ‰ מ˘ו˙פ˙" עם ‚ורמים ‰מייˆ‚ים חיי חילוניו˙ וכפיר‰, ו‡ין כל

מ˜ום ל‚י˘‰ לפי‰ ני˙ן "ל‚˘ר" ולמˆו‡ "מכנ‰

מ˘ו˙ף" בין „רכים מנו‚„ו˙ ˘לעולם ל‡ ייפ‚˘ו

והעלתה זיע"א, מרן רבינו של למעונו נכנסה ורבנים ישיבות ראשי משלחת בפניו את הבעיה החינוכית המעיקה של "קווי החדשות החרדיים" למיניהם, הפועלים באמצעות חיוג טלפוני, כאשר תחנות אלו גדושות בדברי הבל, קלות דעת, לשון הרע ורכילות, ריקנות ורדידות ילדותית, כשלעיתים הדבר נעשה אף תוך מתן פתחון פה

לגורמים פסולים ונתינת במה להכפשת הציבור החרדי, בפגיעות כלליות ואישיות.מרביצי התורה והמחנכים ציינו כי מזה תקופה ארוכה הם חשים, כי "קווי ה'נייעס' יוצא מן הכלל, הפכו לתופעה המאיימת על חינוך הדור, כאשר הטלפוניים", בלי מלאכותיים, חדשות" "דיווחי של שטף בשמיעת הרסנית להתמכרות גורמת היא בליל ריקני ומלל רדוד בלא הפסקה, בדומה להידרדרות הפוקדת את הציבור הכללי, הנייעס", "קווי וכדו'. רדיו במכשירי חדשות" ל"מבזקי הרף ללא רתוקה שאוזנו שדרניהם ותכניהם, מנסים ומתאמצים לחקות את הרדידות התקשורתית הזו, תוך כדי "דיווחים" ריקניים ותזזיתיים על כל בדל דיווח של מה בכך. רבנים ואישי חינוך, שבפניהם הוצגו דוגמאות אקראיות של "הדיווחים השוטפים" הללו, עמדו נדהמים מול שטף דברי הריקנות, כאשר בדרך כלל מסתננים לשידורים גם השקפות פסולות

ודברים אסורים.ישיבה בן כי הדבר "פשוט כי אלו, לדברים במענה אמר זיע"א, מרן רבינו ואברך המאזינים לטלפונים של ה'קווים החרדיים', אינם יכולים להיקרא בני תורה

ואינם יכולים להצליח בתורה ויראת שמים".ירידה ניכרת בשיעורי ההאזנה זיע"א ניכרה ואכן, עם פרסום דברי רבינו מרן נפקחו עיניהם כי העידו רבים תורה ובני נייעס", "קווי באותם הנוער ותלותיות בעקבות דבריו הברורים של רבינו מרן זיע"א, כשהם מוסיפים כי עד שלא יוצאים מתוך המעגל התזזיתי הזה קשה לחוש עד כמה דברים מעין אלו ממכרים וגורמים

לאיבוד כל חוש ביקורת.

יוזמו˙ ‰י„ברו˙ עם ‰חילוניםבעקבות כתבה שהתפרסמה באותם הימים ב'מוסף הארץ', רבבות בני הציבור עם משותף ומכנה קיום לדו "אמנה" בשמם נחתמה כי לתדהמתם גילו החרדי הציבור החילוני, הכתבה שסיקרה בהרחבה את האמנה ואישיה ('בטבריה הגדרנו את מדינת היהודים', מוסף 'הארץ' כ' טבת תשס"ב (2/1/2002)) פותחת בתיאור זה: "פקידי הקבלה במלון שרתון מוריה בטבריה, הביטו בפליאה בקבוצת האנשים מרצה תמיר, יולי נכנסו: זו אחר בזה הדלפק. יד על שהתאספה שגרתית הלא ענת ישראל, אגודת איש עיריית... ראש עכשיו, שלום ממקימות לפילוסופיה, גוב, מחזאית, פובליציסטית חילונית המזוהה עם השמאל... תמהונם הלך וגבר... ענת גוב פיטפטה בעליצות עם הרב..., חבוש מגבעת שחורה... היה ברור לכל מי שצפה בהם מן הצד, שזוהי קבוצה בעלת עניין משותף ושאין זו היתקלותם ההדדית הראשונה. כעבור שעה קלה נפגשה השמינייה המוזרה בסוויטה... כולם התחילו לעיין, שלפו דפים ועטים... ואז הם נפנו אל העניין שלשמו התכנסו: שלוש היממות הבאות חלפו עליהם כמעט בלי שינה, כשהם מנהלים מרתון דיונים קדחתני, מטרה אחת ויחידה חרוטה על מצחיהם ההולכים ומתקמטים: לשרטט את שטח ההסכמה שיאפשר בסיס קיום משותף לכולם, כמדינה יהודית שהיא גם מדינה דמוקרטית...""כל העסק נולד חצי שנה קודם לכן... הוצע להקים גוף חוצה ישראל. קראו לו "הפורום לאחריות לאומית", גוף בלתי מפלגתי שיאחה אחת ולתמיד את החתכים הקונוונציונליים המוכרים. שיפתיע. שיהיו בו חברים מכל הקצוות � ... יחד גבשו הראל ומס רשימה של כ- 60 איש ואשה והציעו להם להצטרף כחברים. ההיענות היתה מעל ומעבר לציפיותיהם. כל צד העריך את המעשה החריג, האמיץ, שעשה הנציג מהצד השני, בעצם בואו לכור ההיתוך המוזר הזה. החילונים השתכנעו שהחרדים, לדוגמה, עשו ויתור אדיר מראש על כל מה שהוא האל"ף בי"ת מבחינת הציבור שלו, בקבלו על עצמו את השפה החילונית, נטולת אלוקים, נטולת ציטוטים מהמקרא, בלי ברית בין הבתרים, בלי הבטחתי לזרעך וכיוצא באלה [עפרא לפומייהו]. שלא לדבר

על הסיכון הציבורי בהיענות למפגש במלון עם אנשי ונשות שמאל חילונים..."אלקים של העדרו עם להשלים התקשה אחר, חרדי "רב הכתבה: ובהמשך לבורא אזכור מופיע שבה האמריקאית האמונים משבועת ציטט הוא מהנייר. העולם ותהה למה אצלנו זה לא יכול להיות אותו הדבר. כל חושיהם של החילונים נדרכו באחת. הפיצוץ המתרגש ובא כבר עמד באויר. ואז הפתיעו הרבנים: למה שלא נגיד כי "כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים?" � הציעו. את אנחת הרוחה של החילונים היה אפשר לשמוע מן העבר השני של הכנרת. לא היתה להם שום בעיה עם האמירה ההומניסטית הזאת, שהשתלבה יפה בסעיף 2 המדבר על כבוד האדם

וחירותו ועל המחוייבות להגנה על זכויות האדם והאזרח".האמנה ההיא גובשה מתוך הסילוף ההצהרתי, כאילו גם שומרי המצוות, כחלק מ"כלל החברה הישראלית", שותפים ומסכימים לכל רעיונות ההבל של האמנה. חברי הגוף שניסח את האמנה הצהירו אז, כי "האמנה גובשה בקבוצה בה חתרו המכנה ליבת את ליצור רצון חדורי אך שונות והשקפות עמדות בעלי אנשים המשותף לבניית עתיד משותף". הם הציגו את המסמך ההצהרתי החדש כ"מעין

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב84

כאמור, אחד הגורמים המימסדיים שמנסה בכל כוחו לסייע בהחדרת ההשקפות "פתיחות" ולעודד החדשים", "החרדים תופעת את לקדם הדתיות-לאומיות, "השתלבות" והתרפסות כללית בפני החברה הכללית, הוא אירגון "צו פיוס", שכנגד

יוזמותיו כבר התריעו בשעתו מרנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדל"א.משותפת חברה להקים האירגון, של ההסברה בדפי נאמר פיוס", צו "חזון של "יהודים בעלי גישות שונות למסורת". כדי להגשים חזון זה, פועלים באירגון "להעשרת הקשרים בין יחידים וקבוצות על הרצף הדתי-חילוני בחברה היהודית",

וכן "להשמעת הקול המתון בתוך השיח הציבורי ולחיזוקו".חיים המקיימות מעורבות, "קהילות הקמת נמנית האירגון של היוזמות בין קהילתיים משותפים של חילונים ודתיים" מתוך "קבלה של גישות שונות ליהדות", למפגשי שירות", שנת מתנדבות עם לאומי שירות "מתנדבות לעידוד פרויקטים חוברות גם פירסם האירגון וכהנה. כהנה ועוד ועשייה משותפים, לימוד היכרות, ציטוטים של "שילוב" תוך מעוותת, בצורה ישראל מועדי את שהציגו הסברה

מהמקורות עם דברי סופרים כפרנים ופורקי עול.כאמור, רבינו מרן זיע"א ועמו מרנן זצוק"ל ויבדל"א הורו לצאת נגד יוזמות מעין אלו העומדות בניגוד מוחלט לדעת תורה, כאשר כל רעיונות ה"הידברות" וה"פיוס", המבקשים ליצור עיוות רעיוני, לפיו קיימת כביכול אפשרות להגיע למיזוג בין שומרי וכאילו מדובר ב"שני צדדים" שקולים שמסוגלים למצוא "מכנה תורה למחלליה, בהם המשתתפים על ביותר חמורה השלילית שהשפעתם ב"מפגשים" משותף", בפרט, ועל כל עם ישראל בכלל. אלו הם "מפגשים" שעצם קיומם מערער את יסודות החינוך החרדי, מהפעוטון עד הישיבה; החינוך הברור והמוצק המנחיל לחניכיו שאין

לנו שום קשר ושום שיג ושיח עם צאצאי עם ישראל שפרשו מדרכי היהדות.

‰סלול‡ריים ‰כ˘רים Œ וע„˙ ‰רבנים לענייני ˙˜˘ור˙

הטלפונים מכשירי פירצת על עוררו, זיע"א מרן רבינו ובראשם ורבנן מרנן הסלולריים, על שלל שכלוליהם ההרסניים, המהווים מקור לסכנה חינוכית ורוחנית. בפני גדולי ישראל הגיעו עדויות קשות ביותר, על המפגעים הרוחניים והחינוכיים שנגרמו כתוצאה משירותי התוכן למיניהם במכשירים הסלולריים. כשאחת הסכנות החמורות שהתבררו, היתה בעיית ה"דור השלישי" במכשירים הסלולריים � "דור שלישי" לתרבות אנשים חטאים � כך שבנוסף לשירותי התוכן הפסולים בתכלית, התווספו עוד פונקציות רבות נוספות, המאיימות על המתפתים להשתמש בהן לרדת

עד לשאול תחתית, רח"ל.תקשורת, לעניני מיוחדת רבנים ועדת זיע"א מרן רבינו הקים כך, בעקבות את שימנע פתרון למצוא במטרה ארוכים, שבועות במשך המדוכה על שישבה הסלולריים, המכשירים שברוב הפסולים התוכן משירותי הרוחנית ההידרדרות שחדרו לתוך הציבור החרדי והפכו למפגע רוחני ממדרגה ראשונה. רבינו מרן זיע"א ניווט בעוז ובתעצומות את כל פעילות "ועדת הרבנים" ועל פיו הוכרע כל דבר קטון המורכב שנקרא תקשורת בתחום רבים לפרטים נדרש זצוק"ל מרן רבינו כגדול. וטכנולוגיה, ואף שהתבטא לא אחת כי אינו בקיא במכשירים השונים מעולם לא אירע שהשואלים יצאו ללא תשובה ברורה ורהוטה בכל נושא מהנושאים שנדרש להם על ידי "ועדת הרבנים". באחת מההתייעצויות במעונו אמר רבינו מרן זיע"א

לחברי הועדה "אתם עוסקים בטומאה וטהרה".כדי למנוע את הסכנה הרוחנית הגדולה הטמונה במכשירים אלה, אף הוחלט בשעתו להורות על הפסקת הפירסומים של החברות הסלולריות בעיתונות החרדית, עד למציאת פתרון מוחלט לבעיה. ואכן, העיתונים החרדיים היומיים עשו כן מיד כפי שהורתה ועדת הרבנים שליט"א, ואליהם הצטרפו כל יתר העיתונים שנמנעו

מלפרסם את מודעותיהם של החברות הסלולריות, עד למציאת הפתרון.הבעיה לפתרון בדרך שהושקעו הרבים המאמצים את ולשער לתאר אין החמורה. במשך שבועות וחודשים ישבו חברי ועדת הרבנים ושלוחיהם על המדוכה, וליבון העניין. חברי ונפגשו עם עשרות אנשי מקצוע ומשפטנים שסייעו בבירור ועדת הרבנים פעלו לפי הנחיותיו של רבינו מרן זיע"א, כי מכשיר טלפון סלולרי, כשמו כן הוא, נועד למטרה אחת ויחידה: דיבור בלבד. ללא כל שירותי תוכן נוספים או אפשרויות טכנולוגיות שאינן דיבור. בפני כל העוסקים בענין עמדה התחושה, כשרות על המערכה כי החוגים, מכל ומחנכים רבנים של חלקם מנת שהיתה התקשורת הסלולרית הינה מערכה קיומית, שהוגדרה ע"י מרנן ורבנן גדולי ישראל

כמערכה על הנפש. וחובה לעשות את כל המאמצים להצלחתה.בשעתו, לאחר שנחתם ההסכם הראשון בנושא (עם חברת "מירס"), פורסם הכרוז של רבינו מרן זיע"א ועמו מרנן ורבנן גדולי ישראל, אודות החובה על כל מי שיש לו צורך במכשיר סלולרי, להשתמש אך ורק במכשיר שקיבל את כשרות ועדת הרבנים. בכרוז עליו חתמו כל גדולי ישראל זצוק"ל ויבלחט"א וגדולי הרבנים מכל החוגים והעדות נאמר: "והננו להביע בשער רבים את דעתנו � דעת תורה, שכל מי שיש לו צורך במכשיר סלולארי (למעט אותם אלו שכבר הורו להם בעבר לבל ישתמשו

הספר בתי ובנות הישיבות בני כדוגמת שהוא, סוג מכל סלולארי בטלפון כלל ורק במכשיר כזה, שאושר ע"י יוכל להחזיק ברשותו ולהשתמש אך והסמינרים), הוועדה הנ"ל, ומסומן בחותמת מיוחדת, וחל איפוא איסור חמור להחזיק ברשותו ולהשתמש במכשירים מסוג אחר, שלא אושרו ע"י וועדת רבנים הנ"ל. וכמו כן, חל איסור על מכירת מכשיר שלא אושר ע"י הוועדה הנ"ל, וכן חל איסור פרסום של חברה או מכשיר שלא אושרו כנ"ל. ובל יהינו לפרוץ גדר, ולשומעים יונעם, ויזכו

לרוב נחת מכל צאצאיהם".המותאמות והאלטרנטיבות הטכנולוגיים בפתרונות ראה זיע"א מרן רבינו כל המשתמע על הדור" כ"תקנת "מאושר" סלולארי כגון טלפון לציבור החרדי,

מכך, שכל אחד ואחד מחוייב לציית להוראות וההחלטות.של הרחבה שהפריסה ברגע כי מטעמה, במודעה הבהירה גם הרבנים ועדת הטלפונים תתאפשר באופן מלא וגורף, תפורסם על-כך הודעה בציבור, "ומכאן ואילך לא יימצא איש מבין הסרים למשמעתם ולמרותם (של מרנן גדולי ישראל) שיחזיק במכשיר שאינו מאושר", כלשון הודעת ועדת הרבנים. עתה, כאשר ישנה אפשרות לכל אחד ואחד להחליף את המכשיר למכשיר כשר מאחת החברות שקיבלו על עצמן את הוראות ועדת הרבנים, יש לעשות כן בלא ערעור ובלא הרהור. וכפי שפורסמו דברי רבינו מרן זיע"א: "כל מי שזקוק לטלפון סלולארי, עליו להשתמש אך ורק במכשיר

שאושר ע"י 'ועדת הרבנים לעניני תקשורת', וזהו תיקון גדול לכלל ישראל".באותה העת התקיים בירושלים כינוס ראשי הישיבות ומרביצי התורה בישיבות ורבנן מרנן ובהשתתפות זיע"א מרן רבינו ובראשות ביוזמת הגדולות, שהתכנסו מתוך הקדושות, הישיבות של הרוחני לקיומן הנוגע בענין ועסק ישראל, גדולי מטרה ברורה לשמור מכל משמר על היכלי התורה בארץ הקודש. הכינוס, שהתמקד בבעיה הכאובה של פגעי הטלפונים הסלולארים, נגע בנושא מדאיג ביותר, שהורים ולפגוע מלהמשיך המשחית בעד לעצור והוחלט מפניו, התריעו כבר ומחנכים

בנשמות הקדושות של בני הישיבות.את בכינוס דבריו בתוך אמר זצ"ל ליפקוביץ יהודה מיכל רבי הגדול הגאון ששמע מפי רבינו מרן זיע"א, כי ראשי הישיבות צריכים להתייחס אל הטלפונים הסלולריים כאל "אביזרייהו דעריות"! אין צורך לבאר ולפרט את משמעות ההגדרה זיע"א, פוסק הדור ועמוד ההוראה שכל בית הנוראה הזו, שיצאה מפי רבינו מרן ישראל נשען עליו. ההגדרה הנוקבת הבהירה לכל כי מדובר במאבק נחוש על משמר בפני פתח הפותחות והתלבטויות, לספקות מקום כאן ואין הקדושות, הישיבות השטן המשחית, כשם שאין מקום להקל ראש בכל ענין אחר שהיה נוגע לאביזרייהו

דעריות. יש לומר "לא" באל"ף רבתי לאויב מבחוץ, המאיים עלינו מבית.רבינו מרן זיע"א התבטא לאחר הכינוס שבחור שלא מציית אינו נקרא "בחור ישיבה", וכן בקשר למוסדות החינוך, הוא סבר שמי שלא מציית להוראות הרבנים ילדיו למוסדות ומחזיק ברשותו אינטרנו פרוץ, אין לקבל את בהקשר לאינטרנט ממוסדות הדחתם את בהנהלה ישקלו לומדים שכבר לתלמידים ובקשר החינוך,

החינוך בהם הם לומדים."באחת הבאה: העובדה את לנו מציינים תקשורת לענייני הרבנים בועדת התקופות שהיית הסלמה בדרום הארץ, ביקשה אחת מחברות הסלולאר לפתוח קו לעדכון מהשטח. שאלנו את פי מרן זצוק"ל, שמאחר שבסלולארי הכשר אין שרותי תוכן כלל וכלל, האם להימנע מפתיחת הקו, או שמא זמן קא גרים ולאשר את קו העדכונים. ומיד הוא ענה: אתם בטוחים שלאחר שיסתיים מצב זה תוכלו לסגור את הקו? אם לא אל תאשרו אותו. והקב"ה עזר שבחסדי שמים לאחר יומיים הוכרז על

הפסקת אש והקו כלל לא נפתח".אם כל זאת הורה רבינו כי יש להתאים ככל האפשר את האפשרויות הטכנולוגיות המתחדשות לצרכי הציבור החרדי, ולמצוא חלופות הולמות לאותם שנצרכים לכך, שיהוו מענה הולם וראוי לבל ירעו בשדות זרים. כך היה כאשר שמע לאחר למעלה משנה מעת הוחל השימוש בטלפון כשר, כי ישנו ציבור גדול שעדיין לא נענה, הוא הביע את כאבו ותמך במציאת התאמות טובות יותר עבור ציבור זה שעדיין לא עבר. כמו"כ הורה ברורות בנושא השימוש באינטרנט כי "יש לעשות כל מה שניתן בכדי לנתק אנשים מאינטרנט פרוץ". ולפיכך הורה לייצר פתרונות כמה שיותר יעילים אך ורק בעבור הנדרשים לכך לצורך וע"פ הוראת רבותיהם, ברמה שלא יחפשו דרכי

מילוט מאותם פתרונות.***

דרכי כל את זו מצומצמת במסגרת מלהקיף קטוננו הדברים בפתח כאמור הנהגתו של רבינו מרן זיע"א, כי רבים המה. ועתה כאשר בעוונינו פסו גודרי גדר, צמתו משיבי חמה, קמי בפרץ אין, נישא עינינו אל אבינו שבשמים שיחמול עלינו ועל פליטתינו ויסיר מעלינו כל גזירות קשות, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים

מכסים, בב"א.ניהל רבינו מרן [הערת המערכת: על השתלשלות הפרשיות הציבוריות אותם הפאות הפסולים, הגיורים הממזרים, היתר וביניהן: ההלכה. משמר על זיע"א זני הבהמות, מתקרובת ע"ז, קבורה בקומות, היתר המכירה בשמיטה, מסורת על

קביעת רגע המוות, ועוד. נעסוק בהרחבה בהזדמנות קרובה].

85

כאשר מעלים על גבי כתב ניצוצות מחיי מרן רבנו זצוק"ל, יש להקדים את הגדרתו הפלאית של מרן החזו"א זצ"ל באגרותיו על מי שזכה לכתרה של תורה - "נדמה לאדם הרואה לעינים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה, וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהלה... באשר שכלו התאחד הדברים כן על כי התורה". לידיעת שזכה בזה אחד, לבשר והיו החכמה עם דלהלן ששמענו מנכדו של רבנו ה"ה הרב אריה אלישיב שליט"א - אשר זכה לעמוד על משמרתו משמרת הקודש במשך שנים רבות - יש בהם פתיחת צוהר "הזהרו אזהרת התורה נזכור את כל השגה. לנו בהם ורוממות שאין לגדלות מעלות בהר ונגוע בקצהו". ויותר מהכתוב כאן חקוק הוא בקולמוס הלב - לב

"בן תורה", שישכיל להבין דבר מתוך דבר.

אם אמנם מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א כבר קשרו בימי האבל והבכי - מספד רב ונהי גדול על סילוקו של רב רבנן מרן רבנו זצוק"ל. רבים הם הדברים כל כאשר נתפסת, הבלתי גדלותו שגב על להאמר, עוד ועתידים שנאמרו, חייו היו חטיבה אחת של דבקות ללא שיור בתורה בעמלה ובעיונה, ובאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ואשר בכח התורה עלה ונתעלה ורומם עמו את כל חיי נוספת לתהלוכות זווית נתבצר להארת זאת מקום הדור האחרון. אך עם רבנו מרן זצוק"ל בביתו פנימה, דברים שיש בהם להאיר את גדלותו ולרומם את רוח הקורא. כמובן שכל הדברים האמורים להלן אינם אלא מעט מן המעט, עד כמה שניתן היה לכתוב במסגרת הזמן הקצר בעוד המכה כואבת וטריה. יהיו נחפשה בעוה"ר. נלקח מאתנו את לדעת את אשר לבבנו, על הדברים האלה

דרכינו ונחקורה לאחוז בעץ החיים, כי חיים הם למוצאיהם.

* * *

אנו מבינים – העינים לנגד עומדת זצוק"ל רבנו מרן של דמותו כאשר פירוש חדש, ואולי נכון יותר לומר את הפירוש האמיתי, במאמרם ז"ל באבות "רבי יהודה בן תימא אומר "הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות היו המופלגת זקנותו ועד צעירותו מאז ימיו כל כי שבשמים". אבינו רצון חטיבה אחת של "התגברות כארי", אם ניתנה הרשות לומר, הרי שזה היה מהלך החיים של רבנו מרן זצוק"ל, הסתערות מחודשת בכל יום בכל עת ובכל שעה

לעסוק בתורה ועשיית רצון ד' מתוך עמל ויגיעה עד לאין שיעור.

שקידתו הנוראה היא הרי מן המפורסמות, אך ראוי לציין מה שאמר בעת ששוחח פעם אודות קביעת לימוד קבוע כמו לימוד "הדף היומי" ובדומה לזה, "ישנם כאלו שסדר לימוד כזה מתאים להם, אך כשלעצמי אינני מסוגל ללמוד כך, לקבוע מראש לימוד של דף ליום או בכל הדומה לכך, איך יתכן ללמוד

שלא בעיון עמוק ובירור כל פרט ופרט בסוגיית הגמ'". ואכן גם בשנות זקנותו עוסק היה פעמים עמוק, בעיון סוגיות הש"ס בלימוד מתייגע היה המופלגת כל את שמברר כדי תוך רצופים, שבועות שלשה במשך אחד עמוד בלימוד פרטי הסוגיא, כשגם לימוד חלק ההלכה למעשה היה תמיד מגיע כחלק מבירור

הסוגיא ולא כלימוד נפרד לעצמו.

לברר זמן לעת מעת לעצמו קובע היה קודמות בשנים כי יצויין, [אמנם סוגיות מיוחדות בהיקף עצום ובעיון עמוק. היתה תקופה בירושלים שנסתלקו לב"ע כמה מגדולי המורים בהלכות טרפות, ומרן רבנו זצוק"ל שם לב שנתרבו השואלים בענינים אלו, אי לכך החליט לעזוב לתקופת זמן את מקום לימודו "תפארת מדרשו בבית לימודו את וקבע שרה", "אוהל בביהמ"ד הקבוע הנוגעות הסוגיות כל את שוב למד שם בריח על נעולה כשהדלת בחורים" להלכות טרפות הדק היטב, ורק לאחר שסיים את סדר לימודו זה שב למקומו הקבוע באוהל שרה שם השיב לשואליו בדבר ד' זו הלכה. כך נהג גם בבירור

סוגיות נוספות כגון בלימוד הלכות סת"ם ועוד.

הדורות גדולי ספרי בלימוד עסק בהם קבועים סדרים לו היו כן כמו כן היו שגורים על לשונו בע"פ, כמו ידוע שכל דברי האור שמח האחרונים, למד את ספרי גדולי גליציה כתשובות המהרש"ם, ספרי הגאון רבי מאיר אריק

זצ"ל ואת תשובות בית יצחק ועוד רבים].

זו של התגברות כארי מתוך התחדשות תמידית נהג עד בהנהגה מופלאה סוף ימיו ממש, אפילו בתקופת חולשתו בשנה האחרונה, כאשר כוחותיו כבר נוסף פירוש מדרשו בבית ראינו אז זו, בדרכו המשיך אז גם לו, עמדו לא בהתגברותו כארי, כשבשארית כוחותיו הדלים התעקש להמשיך לנהוג בהידורי הלכה שונים, למרות שכל סובביו התחננו שיוותר עליהם לאור מצב בריאותו שברצונו כך על כשעמד חנוכה נר הדלקת מצות קיום בעת זה היה הרופף, כך על וההסברים הבקשות כל עזרו לא דוקא, בעמידה הנרות את להדליק שאין זה בכוחותיו, רבנו מרן זצוק"ל לא הסכים לשמוע שישנה בכלל אפשרות אחרת, ואכן עמד בעת הדלקת הנרות וקיים את המצוה בהתגברות כארי ממש.

כשהוא המזון ברכת לברך המרובה זהירותו את גם לציין ראוי זה בענין עד זו, בהנהגתו המשיך באפו נשמתו עוד כל ואשר העליון, בבגדו לבוש התקופה האחרונה ממש. כמו כן נהג תמיד ללבוש את בגדו העליון בעת קריאת שמו"ת, היה זה ביום ששי האחרון לשהותו בביתו, כשמרן רבנו זצוק"ל ישב ליד השולחן בכדי לקרוא שמו"ת, ובני הבית ראו שאינו מתחיל עדיין באמירת הפרשה, כששאלוהו על מה הוא ממתין, השיב "מתאים יותר לומר שנים מקרא והמזוקקות הנאצלות מידותיו עוצם על גם להעיד בכך יש החליפה"... עם של מרן רבנו זצוק"ל, הרי מדובר ב"גדול הדור", רבן של כל בני הגולה, וכי למרות זאת, עם אך העליון? בגדו את לו שיביאו מלבקש יותר פשוט מה

א.חיימסון

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב86

חולשתו הנוראה, לא פנה מעצמו לבקש שיסייעו בידו, כי מעצמו לא היה מבקש מסובביו כלום! רק לאחר ששאלו למה הוא ממתין השיב כי "מתאים יותר לומר שנים מקרא עם החליפה" כאומר אני אינני מבקש אם ירצו יסייעו בידי... רק

לאחר שלבש את בגדו העליון התחיל בקריאת הפרשה.

וגם זה נכלל בפירוש "התגבר כארי" - היה זה באחד מלילות החורף בשנה אחד בתלמודו, כדרכו ועסק שולחנו ליד הסב זצוק"ל מרן רבנו האחרונה, לאחר קצר זמן לבו, את שיסעד בכדי מזונות מיני לפניו הגיש הבית מבני ממקום קומו עם והנה הלילה. למנוחת פנה בה הקבועה השעה הגיעה מכן מושבו הרגיש רבנו מרן זצוק"ל יסורים נוראים ואך בקושי רב הצליח לעמוד על רגליו, כשכל צעד עולה לו בכאבים איומים, לפתע ראו בני הבית כי הוא כלום השיב לא כך על זצוק"ל מרן רבנו את כששאלו תלמודו, לחדר חוזר בירך שהוא ראו אז הקבוע מושבו במקום והתיישב נכנס בדרכו, והמשיך ברכת "על המחיה", לאחר שסיים את הברכה אמר לבני הבית שאינו מסוגל לעמוד על רגליו! והם נאלצו לסייע בידו שיוכל לשוב לחדרו למנוחת הלילה. פשר הענין היה פשוט עד מאוד רבנו מרן זצוק"ל נזכר שעדיין לא בירך ברכה אחרונה על מיני המזונות שאכל, ומאחר שבמשך כל שנותיו נזהר לברך ברכה [ולא הסתפק בכך שהוא שוהה באותו חדר], אחרונה במקום מושבו שם אכל גם כעת בזמן כזה למרות חולשתו הנוראה ויסוריו העצומים לא ויתר על קוצו

של יו"ד מלהדר בדקדוק הלכה.

מקדים כשהיה ברכה, כל אמירת לפני הכנתו את ראו האחרונה בשנה לנקות את פיו אפילו משיורי רוק, כל השנים נהג כך, אך הסתיר זאת כדרכו בקודש, רק בזמן האחרון כשלמרות חולשתו הרבה המשיך בהנהגתו זו זכינו

לראות זאת.

יתרה מכך, מרן רבנו זצוק"ל לא ויתר עד ליומו האחרון ממש אפילו על הנהגות שאינן מן הדין, כדוגמת אמירת הפסוקים "אל תירא מפחד פתאום" ו"אך צדיקים יודו לשמך" לאחר התפילה, שאפילו בשהותו בביה"ח בתקופה האחרונה לא ויתר על אמירתם, ובעת שזכינו לשמוע את קול תפילתו שמענו

איך שמסיים את תפילתו באמירת פסוקים אלו.

אין צורך לומר שהיה נזהר באמירת פרשיות הקרבנות בכל יום, ודקדק בכך מאד, ובבית מדרשו היה הש"צ ממתין עד שסיים באמירת פרשת הקרבנות ורק

אז התחיל בתפילה.

בלתי ניתן לתאר את ההתחדשות העצומה שהיתה לרבנו מרן זצוק"ל בכל יום מחדש כשהכל נעשה מתוך סדר ברור ומדוייק, פרק מיוחד ומשנה מיוחדת ז"ל דבריהם זצוק"ל, רבנו מרן של המצות בקיום להתבוננות להקדיש יש "גדול תלמוד המביא לידי מעשה", היו אצל רבנו מרן זצוק"ל למשנת חייו, חיותו ותשוקתו בקיום המצות לא היו פחותים מאשר חיותו בעצם לימודו, לא היה מושג כזה של קיום מצוה באופן של "מלומדה", לפני כל תפילה היה מכין וכשהיה מסיים הכנותיו אם עדיין זמן של כעשר דקות, עצמו במשך שיעור

לא הגיע זמן התפילה מיד המשיך בלימודו תוך ניצול כל רגע כדרכו תמיד.

עבודת התפילה של רבנו מרן זצוק"ל היתה מבהילה על כל רעיון, כל מי ולאחר מכן קבלת עול שזכה לראות את מראהו בעת אמירת ברכות קרי"ש, ערבות את שיתאר הקולמוס איה אמורים, דברים במה יודע שמים, מלכות בעמו "הבוחר ברכת את שבירך בעת זצוק"ל מרן רבנו של קולו וחביבות תוך אחדים, רגעים בהמתנת שמע קריאת למצות ההכנה באהבה"? ישראל ריכוז עצום לפני אמירת הפסוק "שמע ישראל" - הרי מי כמוהו מורה שהשיב על שאלות חמורות שבחמורות בכהרף עין, כל זאת מכוח הריכוז העצום שזכה לו, שבעוד הסובבים עוד לא ירדו לנבכי השאלה רבנו מרן זצוק"ל כבר השיב את תשובתו, ולמרות כל זאת בהגיע מועד קבלת עול מלכות שמים הרי היתה

ניכרת עליו עבודה והתאמצות מיוחדת.

רבים הרי נכחו בעת שהיה מקיים רבנו מרן זצוק"ל את מצות נטילת לולב בכותל המערבי, כידוע שיטתו היתה שגם בזמן הזה יש להזהר בכך ומקיימים בזה מ"ע מה"ת, נשגב היה מעמד זה לראות את רבנו זצוק"ל מברך את הברכה

כשעל פניו ניכרת חביבות המצוה והשמחה בקיום מצות ד'.

אם כי ידוע שהנהגת רבנו מרן זצוק"ל בכל ימות השנה היתה בקו השוה, וכלפי חוץ לא היה ניכר הבדל בין ימי חודש תשרי לימי חודש כסלו, כי הכל היה ה"סליחות" את זאת עם שינוי, כל ללא וההלכה התורה במשקל נעשה בכדי בביתו באמירתן כבר מתחיל והיה ובנעימות, עצומה באריכות אומר מאשר יותר מאריך היה הנוראים הימים בתפילות כרצונו. לאמרן שיוכל אלא לו ימתין שלא לש"צ מסמן היה הקודמות בשנים השנה, כל בתפילות האחרונות בשנים אך הציבור, את להטריח שלא בכדי הש"צ בחזרת יתחיל לסמן הפסיק לזה, מוכן גם המתפללים שציבור זצוק"ל מרן רבנו כשהבין

לש"צ שיקדים להתחיל את חזרת הש"ץ.

ראוי היה להקדיש דברים לקדושת דיבורו של מרן רבנו זצוק"ל, אשר היה מפיו נשמע לא מעולם צדדים, וצידי לצדדים מבהיל באופן בדיבורו נזהר דיבור שאינו ראוי ואפילו לא בדומה לזה, ואם היה שומע משפט שאינו ראוי היה מעיר על כך לאומר, כמובן, גם זאת באצילות מידותיו – לא היה מעיר מיד כששמע זאת, אלא בהזדמנות קרובה, ולפעמים אפילו כעבור מספר ימים.

הן אלה קצות דרכי הנהגתו בעבודת קונו כעבדא קמיה מריה. אשרי העם שככה לו.

* * *

יריעה זו מן ההכרח שתכלול גם הארות מועטות מדרכי מרן רבנו זצוק"ל בהנהגת כלל ישראל, אם בחלק ההלכה אשר הוא היה עמוד ההוראה שכל בית ישראל נשען עליו, ואם בחלק ההנהגה הציבורית שמאז נסתלק מעמנו רבנו הגדול מרן ראש הישיבה הזצוק"ל הוטלה

אדרת ההנהגה על רבנו מרן זצוק"ל. גם זו היא משנתה של תורה ולימוד היא צריכה.

87

לכל הוראה יצאה הגזית שמשם לשכת הזה, הגדול הבית באי שערי כל נחצבו אשר - זצוק"ל רבנו מרן של העדינים חושיו כי ידעו ישראל, בית כל הם מיוחדים – בה לשמה לעוסקים וחכמה חיים הנותנת התורה ממעיין כך עד שלא היה עבורם כל חידוש לראות את עומק תבונתו והבנתו בכל ענין ונושא שהובא לפני שולחנו להכרעה, הרחוקים יותר היו אלו שהופתעו בכל

פעם מחדש מנין ידע רבנו מרן זצוק"ל לקלוע אל השערה ולא יחטיא.

הכוונות את גם השואל בדברי מרגיש היה לפניו שהובאה שאלה בכל הנסתרות שבדבריו, פעמים רבות בחר מחמת כן שלא לענות כלל, ולפעמים למניעים הבנה מתוך זאת כל אנפי, לתרי המשתמעת בתשובה התחמק לפניו כשהובאו אמורים הדברים במיוחד הדברים. שיטי בין שהוחבאו כל את דקדוק אחר בדקדוק מברר היה כאשר ידו, בכתב לחתימה מכתבים פרטי הענין בטרם חתם את שמו, ואין המדובר רק במכתבים ציבוריים, אלא אפילו במכתבי המלצה רגילים, כשלכל מכתב התייחס רבנו מרן זצוק"ל בפני

עצמו, והיה שוקל בפלס כל משפט כתוב ומדקדק בכל מילה ומילה.

פעמים רבות דחקו המבקשים לקבל את חתימתו, באמרם שזמנם קצר עקב הצורך בנסיעה לחו"ל וכדומה, אך המושג "חפזון" נעצר על סף דלתו של רבנו מרן זצוק"ל, לא היה דבר בעולם שיהיה בכוחו לגרום לפעול בחפזון, תמיד בכל עת היה שוקל כל ענין במאזני הדעת ובמתון, עד שהגיע בו לידי הכרעה. אין המדובר רק במכתבים שחתם עליהם מרן רבנו זצוק"ל בעצמו, אלא אפילו במכתבים בהם צירף את חתימתו לגדולי הדור, כשבטרם חתימתו שקל ובירר ואכן המכתב, בנוסח מדוקדקת קריאה כדי תוך הענין, צדדי כל את היטב מי ואשר העמוקים, משיקוליו המבקשים פני את ריקם השיב רבות פעמים

יערוך להבינם.

באחד שהיה מעשה לחתום, סירובו פשר את מסביר גם היה לפעמים שביקש המלצה עבור מוסדותיו התורניים לאור קשיים כלכליים, נוסח המכתב ביקשו בו המכתב, על חתמו כבר וחשובים נכבדים ורבנים רגיל נראה היה את עזרת הציבור למען המטרה הנ"ל, כשהובא המכתב לפני רבנו מרן זצוק"ל בבקשה שיצרף את חתימתו התחמק מלחתום, וגם לא פירש את טעם הסירוב. שיש ואמר נענה חתימתו את לבקש כשהוסיפו אך פעם, אחר פעם היה כך נוחה ממנו, תוך כדי שמציין לכך שבמכתב נכתבו במכתב קטע שאין דעתו תארים מופלגים על המבקש, ואף ציינו את העבודה שהמוסדות הוקמו על ידו, הרושם שלי אמר רבנו מרן זצוק"ל הוא, שיתכן שכל מטרת המכתב איננה גיוס כספים אלא דוקא שורות אלו, כשהכוונה הנסתרת היא אולי להטות את הכף

לטובת אחד הצדדים הטוענים לבעלות מוסד זה.

המלצה מכתב ביקש פלוני האם ושאלו אלי התקשרו ערב באותו והנה מרבנו, כששאלתי למאי נ"מ, אמרו לי שנחוץ להודיע לרבנו מרן זצוק"ל שאין הענין חלק כל כך, וכי ישנם שני צדדים למטבע, וכוונת המבקש היא להכריע את הויכוח בהנהלת המוסד באמצעות מכתב שכזה החתום על ידי גדולי הדור ובראשם רבנו מרן זצוק"ל. או אז התברר עד כמה עמוקה תבונת ראיתו של

רבנו אשר את כל זאת הבין מקריאת המכתב גרידא ללא כל ידיעה מוקדמת.

שדי באמרו לחתום, הסכים ולא כלה להכנסת המלצה בפני הביאו פעם בכך שרבנים אחרים כבר חתמו, כשדחקו בו לומר מדוע הוא מסרב לחתום, השיב רבנו מרן זצוק"ל ראו נא כי תאריך המכתב הוא מלפני כעשר שנים, בת

זו כבר נישאה מזמן...

כל בירור לאחר מכתב על זצוק"ל מרן רבנו חותם היה כשכבר אמנם הפרטים והשיקולים, היה זה נדיר מאוד שיחזור בו מחתימתו, פעמים בודדות

ממש חזר בו ממכתב שנחתם על ידו.

מעשה שהיה שהובא לפני רבנו מרן זצוק"ל מכתב תמיכה באדם מסויים על חתמו כבר הדור מגדולי שכמה לאחר צדקה, מכספי לעזרה זקוק שהיה המכתב, ואחד מחשובי הרבנים התקשר לבית מרן רבנו זצוק"ל ואישר את כל רבנו וביקש שמרן אישי באופן הענין את מכיר באמרו שהוא פרטי הבקשה "הנני מצטרף זצוק"ל רבנו יצרף את חתימתו, לבסוף אכן כתב מרן זצוק"ל להנ"ל". והנה כעבור תקופה קצרה מחתימת המכתב התפרסמה ידיעה בכלי תוך שונות, עבירות בביצוע החשוד באדם הוא שהמדובר בארץ התקשורת רבים היו תמיכתם, את זה לאדם העניקו הדור גדולי מדוע הטענה הפניית

שטענו שיש בכך משום חילול ד'.

אחד מגדולי הדור שלח שליח לרבנו מרן זצוק"ל לשאול לדעתו האם צריך הצטרף זצוק"ל רבנו באמרו שמאחר שמרן המכתב, על מחתימתו בו לחזור זצוק"ל. רבנו מרן הסכמת ללא בו יחזור שהוא יתכן שלא הרי בחתימתו והוסיף שליחותו, דבר את והציע זצוק"ל מרן לרבנו בבהלה נכנס השליח שמדובר בענין ציבורי שגורם לדעת קהל נגד היהדות וכו', וביקש את הכרעת

רבנו.

בפרט זה, מסיפור שנוצר העצום הלחץ ולמרות זאת, כל למרות והנה מרן רבנו התחיל דוחק, כשהזמן הצהרים אחר בשעות שישי ביום זה שהיה זצוק"ל לברר את פרטי הענין מתוך ישוב הדעת מדהים, וביקש לדעת במה הם מאשימים אדם זה, כמו כן דרש לברר מה מצבו כיום, כשלצורך הענין הוזמנו כשלתהליך הדרוש, המידע את בידם שהיה אנשים זצוק"ל רבנו מרן לבית הבירור נדרשו מספר שעות, וכולם ממתינים להכרעת רבנו מרן זצוק"ל. לאחר בהם רבים שו"ת ספרי נערמו שולחנו כשעל הענין פרטי את ושקל שישב בו מחתימתו, שיחזור סיבה כל זצוק"ל שאין רבנו מרן הכריע לעיין, ביקש באמרו שאם כי מלכתחילה לא היתה חובה לחתום, אבל לאחר החתימה הרי כן לא חזר מחתימתו. ועל בו מחתימתו, זו שאלה הלכתית אם מותר לחזור אך פורסמה הבהרה האומרת שמטרת המכתב היתה רק לסייע לאדם זה בעניני

צדקה.

בשולי סיפור זה חשוב להדגיש כי לא רק במקרה זה היה כך, אלא היתה זו הנהגה תמידית, במחיצת רבנו מרן זצוק"ל לא כל מושג של בהלה וחפזון, הכל הלכתיות. בהכרעות כל משמעות אין הקהל לדעת כשגם הדלת, בסף נעצר

כמובן מלבד במקרים כאלו בהם ההלכה עצמה מתייחסת לדעת הקהל.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב88

לפני ארבעים שנה בדיוק, התחוללה אחת הפרשיות הסוערות ביותר שפקדה

את הציבור החרדי, עד אותם ימים ימי חודש אב תשל"ב רדפו ראשי השלטון את

הציבור החרדי באמצעות הטלת גזרות שונות ומשונות ונסיונות להצרת צעדיהם

של שומרי התורה והמצוות. גזרות מן הסוג הזה לא היו חדשות בשבילנו, יהודים

מלומדי גלות ומסירות נפש. אדרבא, כאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ. אלא

שבימי חודש אב תשל"ב הסתמן מפנה מדאיג. השלטון החילוני החל להתערב

שהתקדשו ועקרונותיה ההלכה קדושת תחת ולחתור בעצמה ההלכה בקביעת

מאז מעמד הר סיני.

זמירות חדשות החלו להישמע בחוצות, הציבור החילוני שמע אז לראשונה

באמצעות כלי התקשורת על "גישות מקלות בהלכה" על "גמישות" ו"שיטת בית

הלל (כביכול)" עפ"ל.

ההשגחה העליונה העמידה לוחם גדול ללא חת; מרן רבינו רשכבה"ג הגרי"ש

אלישיב זיע"א והפקידה אותו לניהול מלחמת קודש זו.

לראשונה בחייו יצא מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א מתוך חדרי חביונו והתייצב

ועד ניהל בעצמו את המערכה מהחל זיע"א בשער כלוחם עשוי ללא חת, מרן

כלה, תכנן כל פרט ופרט והקדיש לכך מזמנו המצומצם.

אחד משלוחיו הנאמנים לאותה סידרת מערכות על קדושת ההלכה היה הרב

צבי וינמן שליט"א. באותם שנות המערכה לא זזה ידו מתוך ידו של מרן הגרי"ש

הדיין עם יחד זיע"א מרן בבית השכם מתייצב היה יום בכל זיע"א. אלישיב

הגאון הגדול רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל לתכנן את המשך המערכה. כך במשך

שנים אחדות עד שעלה בידם לעקור תופעה זו מן השורש, תוך שמכפיפי ההלכה

המסורה בפני גחמות השלטון הוקעו כליל מתוככי שורות היהדות הנאמנה. גם

בהמשך הדרך לא נח מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א ולא שקט עד שבסדרת פעולות

עקביות שהתפרסו על פני כמה שנים הצליח להראות קבל עם אף בקרב הציבור

החילוני שקלטו במשך הזמן שאין להם עסק עם "גישה הלכתית גמישה" אלא עם

אנשים צמאי פרסום ושליטה גרידא.

ניהול עם יחד אחרים, רבים זכו שלא למה שליט"א וינמן צבי הרב זכה

המלחמה הגדולה על קדושת ההלכה נפתח בפניו צוהר מופלא להכרת אישיותו

הנשגבת של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זיע"א אשר היה מסתיר עצמו כל ימי

חייו באלף עיזקאין ומנעולין של הסתר. את סידרת גילויו המופלאים העלה על

הכתב לתועלת הרבים.

במלאת השלשים לפטירת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זיע"א מתכבדת מערכת

"הפלס" לפרסם קטעים נבחרים מתוך זכרונותיו של הרב צבי וינמן שליט"א.

שאלות מ"כפר חסידים"הקשר הראשון של הרב צבי וינמן שליט"א עם מרן הגרי"ש זיע"א החל כמעט

לפני חמישים שנה עם נישואיו של הרב וינמן. את שאלותיו ההלכתיות היה נוהג

להציג בפני מורו ורבו הגאון הגדול רבי אליהו מישקובסקי זצ"ל שמלבד כהונתו

כראש ישיבת "כנסת חזקיהו" היה גם ה"מרא דאתרא" של כפר חסידים. הגר"א

מישקובסקי זצ"ל הפנה אותו אל הכתובת המתאימה - אל מעונו של רבינו הגדול

בירושלים.

הלכה בענייני זיע"א הגרי"ש ממרן רבים מכתבים לקבל זכה וינמן הרב

שונים שהתעוררו לו במהלך ימי מגוריו ברכסים, המכתבים נדפסו לימים ב"קובץ

תשובות" של מרן זיע"א. המכתב הראשון נושא את התאריך "י"ג מנ"א תשכ"ג"

כלומר לפני ארבעים ותשע שנה.

ספר תורה איפה שהוא נמצא הוא קדושלא שבשעתו ע"ה הרבנית מפי שמע זיע"א מרן עם הקשר ימי בראשית

רצה מרן זיע"א לכהן בבית הדין הרבני, מי שדחפו לכהן בכהונה זו היה גאב"ד

ירושלים מרן הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זיע"א שאמר לו: "ספר תורה איפה

שהוא הולך ואיפה שהוא נמצא הוא קדוש".

הגאון עם בתו את אירס זיע"א הגרי"ש שמרן וינמן הרב מספר זה בענין

האדיר רבי חיים קנייבסקי שליט"א, ואת מינויו בבית הדין קיבל בין האירוסין

לוחם מלחמת ד'

וינמן שליט"א זכה להיות קרוב אל מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א קרוב * הרב צבי לחמישים שנה משנת תשכ"ג ובמשך התקופה שניהל מרן זיע"א את מלחמתו הגדולה בתנועת המזרחי וברבנות הראשית ופרשת היתר הממזרים, היה הרב וינמן מתייצב עד ומיישמם לפיהן ופועל הנחיותיו את ומקבל זיע"א מרן בית בפתח בוקר בכל לאחת כידא אריכתא דמרן זיע"א. מערכת "הפלס" מתכבדת להביא בפני הקוראים וינמן על דמותו של מרן הגרי"ש אלישיב זכרונותיו המרתקים של הרב את שלל

זיע"א *

ע. ש. לרנר

89

לנישואין. מרן הסטייפלער זיע"א פנה בענין זה למרנא החזון איש זיע"א לברר

האם טוב הדבר. אמר לו מרנא החזון איש זיע"א: "הוא יצא בשלום כפי שנכנס

בשלום".

עוד מספר הרב וינמן: "פעם הלכתי עם הגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל

ואמר לי: דע לך, שדעת זקני הפוסקים בדורנו שבכל הקשור לפסיקה, רוח הקודש

מדריכה את הרב אלישיב".

עוד מספר משמו של הגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל שהיה לו ויכוח

שכל זיע"א מרן של כוחו על זצ"ל גולדשמיט אליעזר רבי הגדול הגאון עם

אימת שהיו מציעים בפניו שאלות מהויות העולם בהפסקות בין הדיונים היה מרן

זיע"א מנתח הדברים לעומק ולא נפל מדבריו ארצה. הגר"ב זולטי סבר שזה יתכן

רק ברוח הקודש. ואילו הגר"א גולדשמיט טען שכמו בלימוד הוא מגיע לעומק

עצום והוא חזק מכולנו, כך גם בהויות העולם הוא רואה לעומק מה שאף אחד

אינו רואה.

לא להתעסק בעניני גיורהלכה בענייני זיע"א מרן עם קשר של שנים שלוש לאחר תשכ"ו בשנת

לשמש רשיון וינמן הרב קיבל המסיון מצפרני ישראל ילדי בהצלת ופעילות

כטוען רבני.

אחד התיקים הראשונים שהגיעו לטיפולו של הרב וינמן עסק בעובד ערבי

שעבד בישיבה חשובה והרשים את כולם בהגינותו ועדינות נפשו. במשך הזמן

את דחו והם האיזורי לביה"ד פנה הוא להתגייר. ורצה ליהדות התקרב הוא

בקשתו.

ראשי הישיבה ביקשו מהרב וינמן ליטול את התיק ולערער על הדחיה. דייני

ביה"ד האיזורי אמרו לו שאין שום בעיה לטפל בתיק עצמו כיון שהדחייה לא

הייתה לגופו של המבקש אלא בהתנגדות עקרונית לגיור בימינו.

כשהגיע הרב וינמן לבי"ד הגדול בו ישב מרן זיע"א והשמיע את טענותיו.

ביקש מרן זיע"א מהמבקש לצאת החוצה ושאל את הרב וינמן: למה לקחת על

עצמך את התיק הזה?

הרב וינמן הסביר שעשה זאת לבקשת ראשי הישיבה בו עובד הגוי.

אמר לו מרן זיע"א: "האם זוכר הינך מה רש"י אומר על הפסוק בפרשת בלק

"אם לקרא לך באו האנשים"? רש"י אומר שם: "אם הקריאה היא שלך וסבור אתה

ליטול עליה שכר קום לך איתם".

ואז אמר לו מרן זיע"א: בית הדין אינו מעוניין שתופיע בתיקי גיור.

מאז ועד עולם לא לקח הרב וינמן שום תיקי גיור על עצמו.

בסכסוך לטפל התבקש וינמן והרב מאורע, אותו מאז עברו שנה שלשים

מעורב להיות שלא בזמנו זיע"א מרן לו יעץ אודותיו מסויים לענין הקשור

יביא הדבר לקץ וינמן יקח את התיק יודע דבר המליצו שאם הרב בכגון דא.

לא בזמנו לו יעץ זיע"א מרן שהרי לנהוג, איך ידע לא וינמן הרב הסכסוך.

מרן לבית עלה חריג. במקרה מדובר שכאן סבר אך אלו, בעניינים להתעסק

זיע"א לשאול בדבר.

תשובת מרן זיע"א הייתה מילה במילה ממה שאמר לו לפני שלשים שנה:

אתה זוכר מה רש"י אומר על הפסוק בפרשת בלק "אם לקרא לך באו האנשים"?

רש"י אומר שם: "אם הקריאה היא שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך

איתם".

לא לקחת ללבלאחר כחצי שנה מאז שהחל הרב וינמן בעבודתו כטוען רבני קרא לו מרן

שהוא כיון זה במקצוע עבודתו להפסיק שעליו חושב שהוא לו ואמר זיע"א

עובד במסירות יתר בתיקים ובצורה זאת לא יגיע רחוק...

הכפתור על לו והראה כמוני... לתיקים תתייחס זיע"א: מרן לו אמר ואז

במעילו. כלומר שלא יקח ללב שום דבר וכל דבר שמתעסק בו יגיע עד הכפתור.

פרשת גיוס הבנותמרן הגרי"ש זיע"א לחם בשרי המפד"ל בכל הדרכים שעמדו לרשותו באותם

הימים. המלחמה הראשונה של מרן הגרי"ש זיע"א באנשי המזרחי הייתה פרשת

השר חזני בענין גיוס הבנות.

מגמת הייתה ימים באותם כאשר תשל"א שנת בשלהי החלה הפרשה

הממשלה להפעיל גיוס חובה על בנות ישראל לשירות לאומי רח"ל. כדי לממש

מגמה זו הלכה למעשה, החליטה הממשלה לכונן ועדת שרים שתפקידה לבדוק

את מכלול השאלות סביב הנושא. מאחר ומדובר היה על שירות לאומי במגרת

של פעולות סעד ורווחה צורף לוועדה גם שר הסעד באותם ימים, מיכאל חזני.

בקרב גדולה סערה עוררו הוועדה, וכינון הממשלה מגמת על הידיעות

שלומי אמוני ישראל. עסקני היהדות החרדית הנאמנה פתחו בהתייעצויות כדי

לסכל את פעולות הוועדה.

ובלתי מפתיע מכיוון בנידון לפעול החליט זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב90

צפוי. היוזמה שנקט לא עלתה על דעתו של שום עסקן שפעל בנושא.

הרבני הדין לבית תביעה להגיש וינמן הרב את הנחה זיע"א הגרי"ש מרן

ולהזמין את השר חזני לדין תורה ולאסור עליו להשתתף בדיוני הוועדה.

הגאון של בשמו התביעה הוגשה עמידה" "זכות של מטענה להמנע כדי

רבי יצחק רוזנטל זצ"ל. בית הדין קיבל את התביעה, חרף העובדה ששנה לפני

ולטפל לרשום אין לפיה הרבניים בתיה"ד לכל הנחיה הדתות שר הוציא כן

בבתי הדין בתביעה ציבורית כלשהי נגד שרי ממשלה. אולם בית הדין לא שעה

להנחיית שר הדתות והחליט לדון בתיק.

בשלב הראשון הודיע חזני על כוונתו להופיע בבית הדין וכתב: "לגופו של

ענין, אופיע בל"נ לפני מע"כ לפני תום המועד שנקבע בהזמנה, לאחר שאמציא

תחילה הסבר מפורש על מאמצינו לדחיית ההצעות להפעלת החוק ועל החיוב

שבמעשינו שגרמה לכך". אך לאחר מכן מסר היועץ המשפטי של משרד הסעד

הודעה לבית הדין, כי נושא התביעה אינו מצוי בסמכותו של בית הדין ולכן חזני

לא יופיע בבית הדין.

"מקום רואה הוא אין לפיה החלטה, הדין בית הוציא תשל"ב תשרי בח'

ותועלת בתביעה". הרב וינמן לא היסס והגיש ערעור על ההחלטה לבי"ד הרבני

לגבי הדין בתי סמכות שאלת כי וינמן הרב כותב לערעור בנימוקים הגדול.

הוגשה זה, שכן התביעה נוגעות לתיק אינן ושריה או מחדלי הממשלה מעשי

ידי מעשיו, בכך וכוונתה הייתה למנוע גרימת עוול על נגד חזני כאדם פרטי,

שביה"ד יקבע שאסור לו לעסוק בכל ענין הקשור בשירות לאומי, לאחר שכל

השירות הפעלת גם כאשר יעבור ואל יהרג בגזירת זאת אסרו ישראל גדולי

בצורה התנדבותית אינה מורידה מחומרת הגזירה.

גם יהודי כל תורה לדין מזמין הדן שבית "כפי וכתב: המשיך וינמן הרב

ללא סמכות עפ"י חוקי הממשלה, אלא עפ"י סמכות השולחן ערוך, כך פעל עם

לדיון בתביעה יש מקום אכן כי נטען דבר בסיכומו של בנדון". פתיחת התיק

בבית הדין הרבני האיזורי.

כאן נכנס לתמונה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים מאיר שמגר שמיהר

רוזנטל הגיש יצחק לידיעתי, שהרב "הובא בו כתב: חזני להוציא מכתב עבור

לביה"ד הגדול ערעור על החלטתו הנ"ל של ביה"ד האיזורי... דעתי היא שביה"ד

הרבני האיזורי לא היה מוסמך לדון בתביעה שהוגשה בפניו, וכן אין זה מסמכותו

"גם כי כתב שמגר תביעה". אותה של בגופה לדון הגדול הרבני ביה"ד של

בית הדין הרבני האיזורי וגם בית דין הרבני הגדול הינם גופים הפועלים מכח

סמכות שהעניק להם החוק במדינת ישראל (עפ"ל)... ולא מצאתי שהחוק מעניק

התביעה רוזנטל הרב שהגיש התביעה בנושא לדון רבניים דין לבתי סמכויות

בה מדובר נסבה על פעילותך כשר בממשלה, ובתחומי אחריותך המדינית כשר,

ולענין זה אין אתה חב חובה, בגדרי החוק, לבתי הדין הרבניים".

הנושא יורד מסדר היוםהרבני הדין בית לחזני. הרבה לו הועילו לא שמגר של והנחיותיו דבריו

ונחרצת, ברורה והיא תשל"ב טבת י"ב ביום שניתנה החלטה הוציא הגדול

הדין בתי למעמד הנוגע בכל הדיינות בעולם חשוב תקדים מהווה ההחלטה

זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן ובראשם הדיינים כתבו וכך וסמכותם, הרבניים

בפסק הדין: "אין הדבר צריך לפנים, כי כל יהודי באשר הוא יהודי, יהא מעמדו

ותפקידו אשר יהא, חייב לפי דין התורה להיענות לכל הזמנה של בית דין רבני

בישראל רבני דין "בית הדין, בית לו יורה אשר לכל ולציית לפניו, להתדיין

יונק את שיפוטו מכחה של תורה ודיניה. מכח סמכות זו דנים בתי הדין הרבניים

בארץ ישראל מעידן עידנים כפי שנוהגים בתי הדין בעם ישראל בארץ ובתפוצות

מדור דור, לכל יהודי ויהודי ולכל ענין וענין. הסמכות הנתונה לבתי הדין מכוח

קיומם את לכפות בכדי רק היא ידו, על נקבעו אשר התחומים באותם החוק,

של החלטות בית הדין על כל בני ישראל, גם על אלה אשר אינם מוכנים לציית

לדין התורה כפי שהם מצווים ועומדים ממעמד הר סיני. ואם כך, הרי כל טענה

על חוסר סמכות במסגרת החוק, אינה תופסת כאשר הבעיה היא בסמכות מכוח

התורה, ליהודי שומר תורה ומצוות... לפיכך, אנו מחליטים, כי בית הדין הרבני

האיזורי ידון בתביעה אשר הוגשה לפניו, וחזקה על שני בעלי הדין כי יישמעו

לכל הוראה שבית הדין יורה להם על פי התורה הזאת".

החלטת בית הדין גרמה לסערה תקשורתית אדירה.

לחזני היה ברור כי יש להסיר את נושא הוועדה מסדר היום הציבורי. ואכן

לאומי", "שירות חוק לחוקק והאפשרות הוועדה נושא כל רב לא זמן כעבור

נעלמה מהנוף הופליטי, כך שכבר לא היה כל צורך לחזור ולדון בנושא בבית

הדין הרבני.

פרשיית הלן זיידמןרב זמן עוד זיע"א היתר הממזרים החל מרן את המלחמה הגדולה בפרשת

לפני שכולם הבחינו בסכנות שבמעשי הרה"ר דאז, שלמה גורן. הרב וינמן טוען

שהראשון שהבחין בסכנה הגדולה לקדושת ההלכה מפעילותו של זה היה מרן

הגרי"ש אלישיב זיע"א.

זיידמן העמידה את תנועת הציונות ה'דתית' בפעם הראשונה מאז פרשיית

להלכה המחוייבות לבין למדינה נאמנותם בין גדול בקונפליקט המדינה קום

הצרופה.

הרב וינמן מספר על השתלשלות הפרשיה ופרטיה: גב' הלן זיידמן, נוצריה

נסיונותיה להתגייר בבתי הדין עוז. נחל ונקלטה בקיבוץ מלידה, עלתה לארץ

הרבניים עלו בתוהו לאחר שהדיינים ראו שאין לה כלל כל כוונה לקבל על עצמה

עול תורה ומצוות. זיידמן נישאה ליהודי כהן רח"ל ואף נולדה לה בת. בקיבוץ

גיור נוצריה כחברת קיבוץ והעבירו אותה בהליך של נחל עוז התקשו להחזיק

רפורמי אצל הרבאיי הרפורמי טוביה בן חורין מרמת גן.

להרשם וביקשה הפנים למשרד זיידמן פנתה רפורמי גיור שעברה לאחר

לאסור והחליטה התכנסה הראשית הרבנות מועצת כיהודיה. הזהות בתעודת

את רישומה של זיידמן כיהודיה. שר הפנים חיים משה שפירא מהמפד"ל סירב

לרשום את זיידמן כיהודיה, ואז עתרה זיידמן לבג"ץ.

בתולדותיה, ביותר הקשה בבעיה המפד"ל את העמידה בבג"ץ העתירה

עבור עמידה על עקרונות ההלכה היה עליהם לוותר על מנעמי הכסא ותפקידי

השרים בממשלה, דבר בו הם לא חפצו כמובן. "ממשלת הליכוד הלאומי" עמדה

להתפרק והם לא ידעו איך לפתור את הבעיה.

או אז צץ שלמה גורן, באותם ימים הרב הראשי לצה"ל והחליט "להציל" את

המפד"ל מן המבוכה הקשה. הוא החליט בעצמו לגייר את זיידמן!

לו לימים אברהם וינמן מספר כיצד התנהל תהליך הגיור כפי שסיפר הרב

כץ-עוז תושב הקיבוץ נחל עוז מקום מגורי זיידמן ששימש באותם ימים כמזכיר

איחוד הקיבוצים ומאוחר יותר כח"כ סגן שר ואף יו"ר מפעל הפיס:

יום אחד טילפן אלי גורן ושאל, "וכי מדוע לא נגייר אותה? עניתי לו: באמת,

מחוסר רק סירבו, מקום ובכל הרבניים הדין בתי בכל איתה היינו לא? למה

ברירה גיירנו אותה גיור רפורמי, ואז אמר לי גורן: תוך שעה תבא איתה למשרד

שלי בקריה (במשרדי הרבנות הצבאית בקריה בתל אביב). אבל איך אבא איתה?

הרי היא נמצאת במשק? – שאל אברהם כץ עוז. גורן השיב: במשק? אין דבר. יש

לי פה מכונית עם נהג. הוא יסע למשק ויביא אותה". כעבור זמן קצר התייצבה

מכוניתו של גורן בשער קיבוץ נחל עוז ואספה את זיידמן.

ישבו גורן אברהם כץ-עוז ממשיך לספר על תהליך ה"גיור": בלישכה של

עוד שני רבנים צבאיים במדים ובדרגות. הרב הצבאי פנה אליה בשאלה "כמה

ימים יש בחנוכה את יודעת?" זיידמן היססה האם שבעה או שמונה... "ומתי חל

חג השבועות?" שאל, "בחורף או בקיץ? ועל יום כיפור שמעת?" זיידמן ענתה

שעל יום כיפור היא שמעה... גורן העיף מבט בשני הרבנים האחרים ופסק: כן,

היא יודעת זה בסדר, אבל טבילה צריך... כשהתברר שלזיידמן יש גם בת, וגם

זיידמן. ענתה - בקיבוץ הבת? איפה גורן: שאל בג"ץ שולחן על עומד דינה

בקיבוץ, אין דבר, - אמר גורן – יש לי מכונית עם נהג תוך שעה הוא יביא את

הבת. כך הפכו זיידמן ובתה תוך מספר דקות ליהודים לשיטת גורן.

לפני שזיידמן הפכה ל'יהודיה' היא הוחתמה על שני טפסים. טופס של בקשה

הטופס הגיור. לצורך גורן שיקים המיוחד הדין בית בפני גיור תהליך לעבור

הגיור פי על כיהודיה בה להכיר העתירה ביטול על לבג"צ הודעה כלל השני

הרפורמי.

בפועלה זו הציל גורן את המפד"ל מן המבוכה הגדולה בתולדותיה באמצעות

91

הפיכת ההלכה לחוכא ואטלולא ובאמצעות הפיכת גיור רפורמי לאורתודוקסי.

זאת בזמן שידוע היה לכל שלזיידמן לא הייתה שום כוונה להפוך לשומרת תורה

ומצוות והיא המשיכה לחיות עם בעלה, הכהן.

מרן זיע"א נכנס לענין במלא התוקףהגיור נגד מלחמה לערוך התוקף במלא נכנס זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן

הפיקטיבי.

הרב וינמן נקרא לבית מרן זיע"א וקיבל ממנו הנחיה להגיש ערעור על גיורו

של גורן, שבאותם ימים כבר נכנס לתפקידו כרה"ר לת"א.

בערעור טען הרב וינמן כי "בהתאם לתקנות הדיון היה על המשיבים להגיש

בקשה לגיור בבית הדין האיזורי. בקשה זו לא הוגשה לביה"ד האיזורי. בהתאם

לתקנה ט"ו לתקנות הדיון, הייתה צריכה בקשת המשיבה להדון בפני בית הדין

באשדוד או בבאר שבע – הסמוכים ביותר למקום מגוריה".

עוד טען הרב וינמן כי בקשת גיור צריכה להתברר בפני שלשה דיינים, ואילו

הגיור הנדון התברר בפני דיין אחד, כששני היושבים עמו אינם דיינים. עוד טען

הרב וינמן שזיידמן לא למדה לקראת גיורה במשך שלשה חודשים כפי שנקבע

בתקנות, ולא המציאה אישור לימודיה. לסיום הציג את הטענה עליה אין תשובה:

זידמן נשואה לכהן, בעוד שגיורת אסורה להינשא לכהן מה שמוכיח שהיא אינה

מוכנה לקבל על עצמה שמירת תורה ומצוות, כמו"כ היא ממשיכה להתגורר עם

ילדיה בקיבוץ במקום שאין לה אפשרות לשמירת תורה ומצוות.

ידי מספר דיונים התנהלו בפרשה, בפתח הדיון נטען כי הערעור הוגש על

הרב וינמן שהוא אינו בגדר "בעל דין".

הרב כי זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן של פסקו פי על פסקו הדיינים אולם

וינמן הוא בגדר "בעל דין". בענין זה הסתמך מרן זיע"א על תשובות הרשב"ש

בסימן מ"ו שכתב דבעניינים אלו כל ישראל בעלי דין הם.

מכיוון שאת פסקו של מרן זיע"א על עצם הגירות שהיא חוכא ואיטלולא לא

היו רשויות המשפט מקבלים מכיון שמבחינתם הרבנות הראשית הצבאית היא

רשות מספקת, הוחלט לתקוף את מעשה הגירות בטיעונים פרוצדוראליים.

בהקשר זה ניתנה החלטה שאף אותה כתב מרן הגרי"ש זיע"א שלמעשה אין

כלל לדון בשאלת בעל דין שכן שאלה אחרת מקדימה את השאלה הזאת והיא:

האם בכלל יש לפנינו פסק דין הנתון לערעור או לא. כאן מצוטטת תקנה קי"ט

לתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים ובה נאמר: "כל פסק דין וכל החלטה של

בית דין איזורי ניתנים לערעור לביה"ד הגדול". ואילו מעשה הגירות נעשה ע"י

בית דין פרטי שאינו מוכר כבית דין וחבריו אינם מכהנים כדיינים.

בהמשך ההחלטה נאמר עוד: "אשר לגירות, הרי לפי התקנות הנ"ל... גירות

המבוצעת שלא לפי הסדר אלא לפני בית דין פרטי, אין לה תוקף, אלא אחרי בית

דין איזורי דן בה מברר אם בגירות זו היו כל המעשים, כולל קבלת המצוות כדין,

יו"ד סימן רס"ח הם מהווים תנאי בל יעבור אשר לפי ההלכה הפסוקה בשו"ע

בעצם הגירות ולאור הבירור מחליט בית הדין האיזורי ופוסק בדבר. בנידון דידן

ולפי דבר ניתן פסק דין בי"ד איזורי כאמור, לא הוצג לפנינו כל מסמך שאכן

זה. ואם כך, הרי אין לפנינו פסק דין בר המבקש לא היה בנדון פסק דין כגון

ערעור, כאמור, ורק אם וכאשר ינתן על ידי בית דין איזורי פסק דין כאמור, יהא

פסק הדין הזה, ככל פסק בית דין איזורי נתון לערעור לפני בי"ד הגדול".

תקף ה"גיור" האם לשאלה במישרין התייחסה שלא למרות זו החלטה

לפי שלא מאחר למעשה תוקף לה שאין ברורה התייחסות נתנה הרי להלכה,

הסדר המקובל.

עם ההחלטה הזו מיהר הרב וינמן להתייצב לפני שר הפנים חיים משה שפירא

להחלטת ציית לא אך שפירא כיהודיה. זיידמן של רישומה את למנוע וביקש

מסמך שהציגה לאחר כיהודיה זיידמן את לרשום והורה הגדול הרבני ביה"ד

ע"י דת" ל"החלפת תוקף ניתן ובו המפד"ל בשליטת שהיה משרד של רשמי

הממונה במשרד על אישורים אלו.

תוקף נתן גורן של בראשותו אביב תל של האיזורי הדין בית מכן לאחר

לגיורה של זיידמן. כאן הגיעה פרשת ה"קללה". רצ"י קוק ראש ישיבת מרכז הרב

שחשש כי הרב וינמן עומד לערער בנוסף גם על החלטת בי"ד האיזורי הזמין את

הרב וינמן לביתו וכפי המסופר "אמר לו שב על הספה, קם ואמר: אני זוכר שאתם

הייתם עושים במסגרת חבר הפעילים, הפגנות נגד המסיון, אהבתי אתכם אז. אך

תוך חצי דקה פתח בשאגות נוראות שכל שכונת גאולה שמעה: אש של גהינום

בוערת תחת רגליך! דע לך שאני כהן ואני שייך למקור הברכות בתורה, אם לא

תחזור בך, אוי ואבוי לך ולמשפחתך וכך המשיך בצעקות ואיומים".

מכל לנחת זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן ברכת את וינמן הרב קיבל מנגד

צאצאיו. (ברכה המתקיימת באופן מופלא, בניו וצאצאיו של הרב וינמן מפארים

את היכלי עולם התורה כרבנים ודיינים).

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל שנודע לו עניין הקללות פגש ברצ"י קוק והציג

בפניו מכתב נלהב שכתב זה בעבר לטובת הרב וינמן ושאלו : אדם שכך כתבת

אודותיו, וכי זה היחס המגיע לו? רצ"י קוק לא ענה ויצא מביתו בשתיקה.

אביב בראשותו של האיזורי בתל הרבני הדין מכיוון שבית דבר, סופו של

גורן נתן תוקף לגיור, לא היתה שום דרך לקעקע את גיורו המופרך של גורן, אך

פרשיה זו הייתה סימן לפריצת דרך לשערוריות הבאות מכיוונו של האיש.

פרשת ההלל בברכה ביום העצמאותהעצומה והמלחמה הממזרים היתר של הגדולה הפרשיה את נסקור בטרם

שנאסרה ע"י מרן זיע"א נגד פסיקותיו של גורן, נסקור בקצרה פרשיה נוספת;

פרשיית ההלל בברכה ביום העצמאות.

בבית הכנסת הגדול בתל אביב שימש החזן ר' חיים אלעזר הרשטיק כחזן.

בלי הלל לומר הראשית הרבנות כהוראת לנהוג השנים במשך נאלץ הרשטיק

הלל לומר יש לפיו "פסק" גורן הוציא תשל"ג בשנת העצמאות. ביום ברכה

בברכה. הנהלת בית הכנסת ביקשה מהרשטיק שיאמר הלל בברכה אולם הרשטיק

קום מאז הראשית הרבנות תקנות לפי פועל שהוא בנימוק זו לדרישה סירב

המדינה. בתגובה לכך הוא הושעה מתפקידו.

הרב וינמן פנה אל מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א וסיפר לו על הענין, מרן זיע"א

שראה בכך חלק מנסיונותיו של גורן להכתיב ולהשליט את דיעותיו הנחה את

הרב וינמן להגיש תביעה בבית הדין הרבני בתל אביב בראשות האב"ד הגר"ש

ורנר זצ"ל.

וינמן את השתלשלות הדברים וכתב בין השאר: בכתב התביעה פירט הרב

להכרתו מנוגדת שהיתה לדרישתם להיענות סירב הרשטיק) (ר"ח "התובע

ולמצפונו כשראה בכך נסיון לכופו לעבור עבירה... מאחר והתובע עמד על זכותו

למניעת כפייתו לעבור על הדת ולהוצאת שם שמים לבטלה הוא סולק והורד ע"י

הנתבעים באמצע התפילה ממקומו ליד התיבה, ויו"ר ההנהלה תפס את מקומו...

הודעה לתובע שלחו אייר ובח' אלו חמורים במעשים הסתפקו לא הנתבעים

לפיה, בין היתר, פקע תוקף ההסכם בינם לבין התובע, והודיעוהו שהוא מושעה

זמנית מכהונתו...".

לא היה צורך בדיונים רבים בביה"ד, וכבר חודש לאחר מכן ניתן פסק דין בו

נאמר: "לאור הצהרת החזן שפעל בתום לב ומתוך מניעים הלכתים גרידא ולא

התכוין לפגוע במישהו ולאור הצהרת הנהלת בית הכנסת בפנינו, מוצא ביה"ד

שלא היה מקום להשעייתו של החזן".

הרשטיק חיים ר' החזן את זיע"א הסטייפלער מרן כיבד תקופה באותה

לרדת לפני התיבה בבית הכנסת "לדרמן" כאות הכרת הטוב על סירובו הפומבי

לדרישה לומר הלל בברכה.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב92

פרשת היתר הממזריםהגדולה הפרשיה אל נגיע הקטנות הפרשיות את בקצרה שסקרנו לאחר

שהסעירה עולם ומלואו; פרשת האח והאחות בה חגר מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א

כלי מלחמה ולחם מלחמת ד' בשונאיו ובמסלפי ההלכה הקדושה.

הרב וינמן מגולל את השתלשלות הפרשה מראשיתה: בשנת תרפ"ג נישאה

מכן לאחר בורקובסקי. אברהם הצדק לגר ראשוניים בנישואין גינזבורג ח.

בשנת תש"ג נישאה לאוטו לנגר, חייל בצבא הבריטי, מבלי לקבל גט מבעלה

לנגר. בשנת תשט"ז והאחות לבית נולדו האח הראשון רח"ל. מנישואין אלו

הגיע לדיון בפני בית הדין הרבני בתל אביב נושא כשרותם של האח והאחות

לבא פסולים והאחות האח וברורה: החלטית הייתה הדין בית פסיקת לנגר.

בקהל ישראל.

כעבור כעשר שנים הגיע התיק לדיון בבית הדין הרבני בפתח תקווה בראשותו

בתיק בשנית דן הדין בית זצ"ל. קרליץ רבי שלמה שמשון הגאון האב"ד של

בצורה מקיפה ויסודית והכריע בשנית באופן נחרץ כי החלטת בית הדין הקודמת

שרירה וקיימת ואין לילדי לנגר שום היתר לבא בקהל.

מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א הכיר את הנושא על בוריו ועמד בקשר יומיומי

הדוק ורצוף עם הגרש"ש קרליץ זצ"ל שדן בתיק בפתח תקווה בשלביו השונים.

כן יצאו מתחת ידיו פסקי דין בענין בחודש תמוז תשכ"ח בחשון תש"ל והפסק

האחרון ניתן בי"ג שבט תש"ל אז קבע ביה"ד בראשותו כי "לאחר שמיעת התיק

והעיון בחומר שבתיק ולאור נימוקי ביה"ד האיזורי אין בידינו לשנות את פסק

הדין נשוא הערעור".

משה דאז הבטחון לשר מקורבים היו בקהל לבא שנאסרו והאחות האח

לחצים מערכת הפעילו ובאמצעותם בצבא, בכירים לגורמים ומקושרים דיין

באותם שהיה גורן בקהל. לבא ולהתירם הדין פסק את לשנות בכדי אדירה

ימים הרב הראשי לצה"ל בחש בפרשיה זו מאחורי הקלעים והשתמש בפרשיה

זו כמקפצה לכהונת הרב הראשי. כל עוד היה גורן בצבא לא יכול היה לעשות

דבר כדי לשנות את שלשת פסקי הדין שניתנו בענין ולכן הבטיח לכל מי שהיה

מעוניין שברגע שיבחר לכהונת הרב הראשי ונשיא בית הדין הגדול - יתיר את

הממזרים.

בסוף שנת תשל"ב לקראת הבחירות לרבנות הראשית הופיע גורן במסיבות

עיתונאים ובהופעות נוספות, והודיע כי כבר מצא "היתר" לממזרים ולשם כך

הוא זקוק ל"בית דין". הוא אף האשים את העיתונים בפרסום מוקדם של הענין.

לדבריו, במידה והיו מתאפקים מעט הרי כבר היה נמצא בידו בי"ד.

גורן של מכיוונו האורבת הנוראה בסכנה חש זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן

ואסר נגדו מלחמה.

הגאון עם יחד בוקר בכל מתייצב הייתי תקופה באותה מספר: וינמן הרב

רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל בבית מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א כדי לדון בדרכי

המאבק. מרן זיע"א ידע לאבחן במדוייק מה לעשות ומה לא. מה יכול להועיל

ומה יפריע איזה פרסום יועיל ואיזה יזיק וכך בכל פרט במאבק הממושך נבנה

בביתו של מרן זיע"א מבלי לזוז הימנו כמלא הנימה.

י"ג ביום אז כבר אלא ההיתר את יפרסם שגורן עד המתין לא זיע"א מרן

אב ניסח מכתב יחד עם הדיין הגאון רבי אליעזר גולדשמידט מכתב שכותרתו

ומטעה עוועים עובר עתה בארצינו הקדושה רוח נאמר: "דעת תורה". במכתב

את הרבים כאילו יש יכולת לשנות את ההלכה המקובלת עלינו מסיני ומדור דור

ולהתיר דברים האסורים על יסודות שאין להם שחר והם שקר וכזב. אנו מצהירים

המסייעים וכל הוראתו, על לסמוך ואין בהלכה חלק לו אין כן האומר שכל

בהתפשטות דעת זו המסוכנת לקיום האומה, עתידים ליתן את הדין".

את בראשונה המכתב על שיחתים וינמן מהרב ביקש זיע"א הגרי"ש מרן

חתמו מכן ולאחר חתימתו את צירף מכן ולאחר זצוק"ל אברמסקי הגר"י מרן

מרנן ורבנן גדולי ישראל: מרן הגרי"י קנייבסקי זיע"א מרן הגרא"מ שך זיע"א

מרן הגר"ח שמואלביץ זיע"א מרן הגרש"ז אויערבאך זיע"א ומרן הגר"מ חברוני

את וסימן תשל"ב. אב מנחם י"ז ביום המודיע בעיתון פורסם המכתב זיע"א.

פתיחת המערכה הכבדה.

עזיבה בטריקת דלתאותם הימים היו ימי הבחירות לרבנות הראשית. מרן זיע"א פעל נמרצות בכל

גורן לתפקיד הרה"ר. אין כאן המקום להאריך הדרכים למנוע את בחירתו של

בפרטי פעולותיו הנרחבות של מרן הגרי"ש זיע"א בענין זה, אולם ביום בו נבחר

גורן לרבנות הראשית עזב מרן זיע"א את ביה"ד הגדול בטריקת דלת באמרו כי

אינו יכול לישב במחיצה אחת עם מי שעושה ליצנות מן ההלכה. היה זה מספר

מספר עוד להשאר בו היו שהפצירו לפנסיה, צאתו מועד לפני בלבד חודשים

חודשים ואז לפרוש בכדי שלא יפסיד את הפנסיה שלו אולם מרן זיע"א לא חש

לכגון אלו ועזב בהפגנתיות את כהונתו.

הרב וינמן מספר שאף הוא הלך לבית מרן זיע"א בנסיון למנוע את התפטרותו

ומרן זיע"א הסתכל עליו בכעס באמרו: חשבתי שיש לי ידיד!

אם הם מותרים לבא בקהל הוא אסור לבא בקהל

פסק הדין של גורן המתיר את הממזרים לבא בכלל ישראל התפרסם בעיתון

"הצופה" ביום י"ח כסליו. גורן טען כי ההיתר נחתם כמה ימים קודם לכן בידי

והאחות האח נישאו ערב באותו ועוד ומסתוריים. שם עלומי דיינים תשעה

בנישואי בזק.

היתר הממזרים ועשיית התורה פלסתר הסעירו את העולם התורני כולו.

בבני שהתקיימה ישראל אגודת לועידת הגיע זיע"א שך הגראמ"מ מרן

וזעק את זעקתו הנוראה על זה עמד ועל אף שהועידה לא עסקה בנושא ברק,

חורבן התורה ועקירתה "אם הם מותרים לבא בקהל, הרי הוא (גורן) אסור לבא

בקהל...". מרנן הקהילות יעקב והאבי עזרי זיע"א עמדו בראש המערכה והבעירו

את הגולה כמדורת אש.

מיד לאחר מכן קבעו כל גדולי ישראל בגילוי דעת: "מזועזעים אנו עד עומק

נפשינו מן המעשה הנורא, שקם אחד אשר רב יכונה ויעז במצח נחושה לשלוח

יד בתורת משה להתיר מפסולי קהל בדרכי תעתועים בהפקעת יהדותו של אדם

תורתינו דת בחומת נוראה פירצה פרץ ובזה לגוי, והפיכתו גר בחזקת העומד

הקדוש. על כן אנו מכריזים שכל הוראותיו של איש זה בטלים ומבוטלין ואסור

לסמוך עליהם כלל וכלל". על גילוי דעת זה חתמו מרנן ורבנן גדולי הדור ההוא

זיע"א.

לדון מיוחדת התורה גדולי מועצת אסיפת זומנה תשל"ג טבת ח' ביום

בענין זה. לאותה אסיפה זומנו גם מרן הגרש"ז אויערבאך זיע"א ומרן הגרי"ש

אלישיב זיע"א והגאון הגדול רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצוק"ל למרות שלא

משולש למעלה שנמשך הדיון בתום התורה. גדולי במועצת כחברים כיהנו

שעות פורסם גילוי דעת ארוך בו נאמר בין השאר: "מועצגדה"ת כואבת עמוקות

ורואה בחומרה רבה את הפרצה הנוראה בחומת הדת שעשתה ע"י הפסק הידוע

וכללי סדרי כל בניגוד עקלקלות בדרכים שהומצא חיתון, פסולי בענייני

ההלכה ומכרזת כי פסק זה בטל ואין לסמוך כלל על כל פסקיו והוראותיו של

בעל הפסק הזה".

93

מעמד הקריעהיחד עם הפסק החמור של מועצת גדולי התורה התקיימו עצרות מחאה בערים

המרכזי המשא את ענק, עצרת נערכה ברק בבני ישראל. ארץ ברחבי שונות

נשא מרן הגראמ"מ שך זיע"א. ובירושלים התקיימה עצרת ענקית בכיכר זופניק

זיע"א ווייס הגרי"י אלישיב הגרי"ש אויערבאך הגרש"ז מרנן של בראשותם

ויבדלחט"א הגר"ש וואזנר שליט"א.

בעצרת בירושלים קרה דבר שהרעיד את לבות כולם ראב"ד העדה החרדית

בעל ה"מנחת יצחק" זצוק"ל הקריא את הפסוק בעזרא: "כי נשאו מבנותיכם להם

ולבניהם והתערבו זרע קודש בעמי הארצות... וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את

בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם". הקהל האדיר קרע כל

סליחות. בארצוץת ואמרו לאות אבל על הארץ והתיישבו בבגדיו קריעה אחד

הברית התקיימה הפגנה גדולה בהשתתפות אלפים. בצעד מיוחד נפגשה משלחת

של גדולי התורה בארה"ב עם זלמן שזר שכיהן כנשיא המדינה באותם ימים מרן

הגר"מ פיינשטיין זיע"א אמר לו: הפסק על האח והאחות הוא פסק שלא כדין, ואי

אפשר לשנות פסק בלי שיתוף פעולה עם בתי דין הקודמים אשר דנו בנושא ובלי

להעביר אליהם את ראיותיו החדשות לא יתכן שרב יתמנה על ידי שוחד, ואין

לך שוחד גדול מזה שנתן גורן מאשר ההבטחות להיות מיקל, זהו השוחד הגדול

הרבנות, בהיסטוריה של כבר שמענו על שוחד ממון להיות. יכול ביותר שרק

אבל זו הפעם הראשונה שאנו עומדים מול שוחד של הבטחת "קולות" וזו הסכנה

הגדולה ביותר לרבנות וליהדות.

במהלך עצרות אלו הוקע גורן כליל מתוך הקהל והפך למוקצה מחמת מיאוס

בקרב היהדות החרדית.

מסכת השפלותחביב להיות הפך מידה באותה כך פנימה היהדות בתוך גורן ככל שהוקע

לאחד אותו והפכה אותו המליכה ימים באותם התקשורת החילוני. הציבור

האנשים הנערצים ביותר במדינה. מצב זה היוה סכנה גדולה מאוד. מרן הגרי"ש

קשה פחות לא חדשה, במערכה ופתח להרפות שלא החליט זיע"א אלישיב

ולהציג את פרצופו האמיתי בפני גורן מקודמתה שמטרתה הייתה להוקיע את

ושררה אינו אלא תאב פרסום כי חביבם ידעו כולם כלל הציבור בארץ, למען

המוכן למכור בעבורם את כל הקדוש והיקר.

לא היה זה מאבק קל כלל ועיקר. אולם מרן הגרי"ש זיע"א היה נחוש להשיג

את התוצאה בכל כוחותיו, ומיני אז במשך כעשר שנים לא הניח לו מרן זיע"א

ולא הרפה ולא החמיץ שום הזדמנות שנקרתה להוכיח קבל עם ועדה מי האיש

ומה טיבו.

גילוי ה"היתר הסודי"הצעד הראשון שנקט ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב זיע"א היה השגת ה"היתר

לאף שאסור וסודי מסווג כמסמך הודפס גורן של ה"היתר" גורן. של הסודי"

אדם לעיין בו ולא היתה שום דרך כיצד לקעקע את התירו ואת נימוקיו לפיהם

הרב הגיש כך לצורך בורקובסקי. אברהם הצדק גר של יהדותו את "הפקיע"

וינמן עתירה לבג"צ בשמו של הבעל הראשון אברהם בורקובסקי הדורש לדעת

איך הפך בהינף קולמוס ל'גוי' בו בזמן שהוא מוכר שנים רבות כיהודי לכל דבר

וממילא כיצד הופקעו נישואיו.

בפני להגיש נאלץ גורן כאחד. המטרות שתי את השיגה לבג"צ העתירה

הסודי. ההיתר חוברת את כולל לפרשה הקשורים המסמכים כל את הבג"צ

במקביל הצהיר בפני הבג"ץ שה'פסק' שלו קובע רק בשאלת מעמדם של האח

והאחות והוא לא עסק כלום בשאלת מעמדו של הבעל הראשון בורקובסקי.

נוסף לכך ספג גורן השפלה קשה בבג"ץ כשנאלץ לשלם 1000 לירות הוצאות

משפט. את ההשפלה הזאת לא שכח גורן במשך שנים רבות וניתן להבין היטיב

מדוע היה גורן 'פורץ בצווחות כל אימת שהיה שומע את השם של הרב וינמן',

כפי שנכתב בעיתונות הכללית באותה תקופה.

על הרב וינמן הופעלו לחצים אדירים. אולם מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א היה

מוקד הכח לעמידה בכל התלאות.

הרב וינמן מסביר בפשטות: "לא עשיתי כלום מעצמי הייתי שליח של מרן

הגרי"ש אלישיב ותו לא!".

ללעג ולקלס בבתי מדרשותהופץ לבג"צ. העתירה באמצעות הושג גורן של שה"חיבור" לאחר

ולמשל לשמה ולקלס, ללעג האיש הפך מהרה ועד מדרשות בבתי ה"היתר"

ולשנינה כשהוכח באיזו 'עם ארציות' הוא השתמש כדי להפקיע את יהדותו של

בורקובסקי. מרן הסטייפלער זיע"א כתב רשימת "ליצנותא דעבודה זרה" מיוחדת

אודות דמות ההיתר ומהותו. (עיין קריינא דאיגרתא ח"א עמ' רסח).

את הלעג והשחוק שהיה מנת חלקו בבתי מדרשות היו צריכים להעביר אל

החוץ אל העולם הרחב שלא ידע דבר וחצי דבר אודות המתחולל.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב94

עמודי לקנות החליט זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן השני. השלב החל עתה

פרסום בעיתונות החילונית ולהוכיח לציבור החילוני עד כמה מגוחך הוא היתרו

של גורן.

מרן של פקיחא' ה'עינא תחת ועברו וינמן הרב ידי על נכתבו הפרסומים

גורן של היתרו הוצג החילונית בעיתונות בפרסומים זיע"א. אלישיב הגרי"ש

ליצנותו של ההיתר. במסגרת הפרסומים וכנגדו המסמכים שהוכיחו את מידת

הללו הוצגו הפרוטוקולים של בתי הדין שדנו בפרשה ומסמכים נוספים שהפריכו

לחלוטין את ה"היתר".

הענין לא היה קל – מגולל הרב וינמן בזיכרונותיו – קרובי האח והאחות

כרוך היה כולו והענין באלימות בדבר העוסקים על איימו בצבא ששירתו

בסיכון עצמי מוחשי. מי שעמד לימינו של הרב וינמן היה הרב חיים רוזנר והרב

ברוך וסרמן והרב יהושע לפידות שהסתובבו בכל הארץ כדי להשיג מסמכים

ועדויות.

כמה עד הוכיחו החילונית בעיתונות ועדה עם קבל שהוצגו המסמכים

אפסי הוא התירו של גורן ועד כמה הוא אינו שווה אפילו את הנייר עליו נכתב.

במסמכים שפורסמו הוכחה מעל כל ספק יהדותו של בורקובסקי [אותו ביקש גורן

להפוך לגוי] ורמאות האשה בבואה להנשא לבעלה השני באיסור.

סופו של דבר ברור, הפרסומים העקביים בעיתונות החילונית עוררו הד אדיר,

המקלה "השיטה ומייסד התקשורת וחביב המדובר במי קלט החילוני הציבור

בהלכה" הפך למטרד גם בעיני הציבור החילוני.

קביעת יהדותו של ברקובסקיבקרב גם גורן של בהוקעתו הסתפק לא זיע"א אלישיב הגרי"ש מרן אך

מרן מתפשר. הבלתי במאבק שלב עוד להוסיף החליט אלא החילוני הציבור

תקווה בפתח הרבני הדין לבית לפנות וינמן הרב את הנחה זיע"א הגרי"ש

בראשות האב"ד הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ"ל שפסק בזמנו אודות האח

והאחות שהם אסורים לבא בקהל, כדי שבית הדין ידון במעמדו של בורקובסקי

במהלכם תמימה שנה נמשכו הדיונים ונחרץ. בהיר באופן יהדותו את ויקבע

ביקש הרב וינמן לזמן עדים שונים לבית הדין כדי שימסרו עדים על מעורבתם

בפרשה.

המאבק היה קשה ביותר. גורן השתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותו כדי

למנוע מהעדים להופיע בבית הדין הרבני בפתח תקווה.

את המאשרים מפולין שונות ועדויות למסמכים להגיע ניסה וינמן הרב

לא המדינות בין ששררה הקשה היחסים מערכת אך בורקובסקי, של יהדותו

משר וינמן הרב ביקש הקומוניסטי הגוש שקרס לאחר (אגב, זאת. איפשרה

הדתות הפולני את המסמכים הנוגעים לפרשה ונענה בסירוב מוחלט. כנראה שיד

מכוונת מנעה זאת.)

בסופו של דבר לאחר שנה שלימה של דיונים, פירסם בית הדין בפתח תקווה

פסק הלכה המאשר את יהדותו של בורקובסקי כגר צדק שהתגייר בפולין לפני

עשרות שנים. הפסק שפורסם בכל האמצעים הביך את גורן לחלוטין.

מערכה ומלחמה בכל תואנהגם לאחר ששככו הדי פרשית האח והאחות לא הניח מרן הגרי"ש אלישיב

זיע"א לגורן לשבת במנוחה אף לא לרגע.

מכתבים אינספור, עתירות לבג"צ בכל תואנה אפשרית, סערות תקשורתיות

ומנעו ממנו חופש לפינה גורן רבות הצמידו את ועוד פעולות ונשנות חוזרות

פעולה לקעקע את מסורת ההלכה הצרופה.

פרשיית מינוי הדייניםשני דוגמאות מן הפעולות שננקטו נגדו.

גורן פעל בכל כוחו למנוע מינויים של תלמידי חכמים אמיתיים למשרות של

דיינות. בענין זה ניצל גורן את סמכותו תוך שהוא משתף פעולה עם שר הדתות

גורן נקט הזה המהלך את דיינים. לבחירת הוועדה כינוס את למנוע כדי דאז

לאחר שהגיע למסקנה, כי הרכב ועדת המינויים אינה עומדת לצידו ולא תמנה

דיינים כרצונו שילכו בתלם שהא סלל; מתן היתרים מפוקפקים וכדו'.

במשך שנה תמימה משך גורן את הנושא על אף שבבתי הדין השונים חסרו

למעלה מעשרה דיינים שישלימו את ההרכבים, עד שהחליט מרן הגרי"ש אלישיב

זיע"א להכנס לתמונה. באותם ימים יזם גורן יחד עם שר הדתות חקיקה ובדרך

זו ניסה לקבוע את נציג הדיינים לוועדה לבחירת דיינים, וכך קיווה שזממו יעלה

בידו לבחור דיינים כרוחו.

מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א הנחה את הרב וינמן להגיש בג"צ בנושא. העתירה

שהגיש הרב וינמן סיכלה את תוכניתו של גורן אשר בצו בג"צ נאלץ לכנס את

הוועדה בהרכבה הקיים ומומלציו של גורן לא נבחרו כדיינים.

גורן אינו יכול לשמש כדייןבהמשך מצא מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א תואנה חדשה להצר את צעדיו של

גורן. לאחר שגילה הרב וינמן שמבחינה חוקית פג תוקפה של כהונת גורן ברבנות

ניתנה ארכה של תשעה חודשים להמשך כהונת הראשית. בהוראת שר הדתות

הרב הראשי. כאשר הסתיימה תקופה זו והחלו ההכנות לקיום הבחירות לרבנות

הראשית, התברר כי לגורן אין סיכוי להיבחר שוב על ידי הגוף הבוחר שהוקם,

הזדרזה המפד"ל והביאה לחקיקת חוק, לפיו בוטלו כל ההליכים שנעשו לצורך

הבחירות, והוארכה תקופת כהונתו של גורן.

במצב עניינים שכזה לא יכול גורן לכהן כדיין בבית הדין הרבני

הגדול ולמעשה אין הוא משמש יותר כנשיא בית הדין ולמרות זאת הוא ממשיך

בתפקידו. השופט ברק הוציא צו על תנאי וגם קבע מועד דחוף שבוע לאחר מכן

לדיון נוסף בבקשה לצו ביניים, כהנה וכהנה העסיק הרב וינמן את גורן כל העת

בתהליכי התגוננות שמנעו ממנו להמשיך "ולהגמיש" את ההלכה כרצונו רח"ל.

צריך ללכת באופן ישראלישיב הגרי"ש מרן של הוראתו אודות וינמן הרב מספר מופלא סיפור

זע"א שהצילתו מהפסד מרובה.

וכך מספר: "היתה לי דירה בת חדר וחצי בשכונת בית וגן שעמדה ריקה.

שכדאי לי אמרו והם דין, עורכי עם התייעצתי אותה, למכור רציתי כאשר

בשימוש נמצאת שלא דירה ועל מאחר תפוסה, שהדירה כך על להצהיר לי

משלמים מס שבח, כלומר מס על ההפרש בין מחיר הקניה למחיר המכירה.

כשהבעתי את חששותי שיתפסו אותי, אמרו לי שאין שום סיכוי שיתפסו,

הם מעולם לא ידעו שהדירה עמדה ריקה, ולפי נסיונם אין מה לחשוש.

לומר שעלי אותי הזהיר והוא אלישיב, הגרי"ש מרן את שאלתי כרגיל

תוך ושילמתי, לדואר הלכתי כדבריו, עשיתי לרמות. לנסות ולא האמת את

בקול "לשמוע קיום על מצוה עשיית כל לפני שמכוונים כמו שהתכוונתי

חכמים".

הקונה שקנה את הדירה היה יהודי חרדי שעבד במס רכוש פגש אותי ברחוב

רוב איתך? הולכים מלאכים וכי הקודש? רוח לך יש לי, תגיד אותי: ושאל

וציפו ארבו לך אך תפוסות. שהם מצהירים הריקות הדירות ממוכרי מוחלט

אנשי מס רכוש. אחד העובדים במס רכוש המקורב לגורן חיכה "לסגור איתך

והם בדקו את שעון ידעו שאתה לא מתגורר בדירה מאחר את החשבון". הם

המים והחשמל והם ראו שבשנים האחרונות לא השתמשו בדירה.

הסיפור. את לו וסיפרתי אלישיב הגרי"ש למרן הלכתי התפעלות מלא

בהמחישו ישר" באופן ללכת לך שצריך "אמרתי היתה: הגרי"ש מרן תגובת

זאת בתנועת ידו כמו שעשה בעת שאמר לי ללכת לשלם.

בגרמניה המזרחיתקשריו הרב וינמן עם מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א לא נסתיימו עם הפסקת

עוולותיו של גורן וירידתו מסדר היום הציבורי אלא נמשכו כל העת שבכל דבר

וענין ובכל צעד בחייו היה הרב וינמן עושה את דרכו לרחוב חנן ושואל כאשר

ישאל איש בדבר האלקים.

הרב וינמן קיבל הצעה לצאת לשליחות בגרמניה המזרחית לכהן שם כרב

ולהחיות את היהדות. את ההצעה הוא שטח בפני מרן זיע"א שבדרך כלל לא

התלהב משליחויות לחו"ל אולם לאחר ששמע את הרקע ואת המצב אמר לו:

95

אני מרשה לך לנסוע לשם בתנאי שאת חלק 'אבן העזר' בשולחן ערוך תשאיר

בארץ ישראל.

הבא, מהמקרה לראות וינמן הרב נוכח זיע"א מרן של הבנתו עומק את

מחברי אחד את הכרתי המזרחית בגרמניה "במשך שהותי מספר: כפי שהוא

הקהילה, כבן שישים, שבניגוד לשאר חברי הקהילה שחוץ מפסוק שמע ישראל

לא ידעו דבר, הוא ידע לשוחח בעברית פשוטה, הכיר את הסידור ואת המחזור

כי למד בת"ת שהיה לי וכדו'. התברר ליל הסדר כגון, שבת, ואת האירועים

כאשר ובעיקר הקהילה עם בקשר לי שיעזור ממנו וביקשתי בזמנו בברלין

כך כל תסבול לא שהקהילה כך הפיקוד, את יטול הוא בברלין, אמצא לא

מהעדרותי.

באחת השבתות לאחר שהוא ישב לידי ועזר לי בניהול שולחן השבת, ניגש

אלי אדם ושאל אותי: איך אתה משתמש בו במסגרת הרבנות שלך? האם ידוע

לך עברו? אמרתי לו שביררתי עליו והתברר שאביו היה מראשי הקהילה לפני

השואה והוא קבור בבית קברות חשוב בא"י. על רקע הדברים הללו לא התעוררה

אצלי בכלל שאלה אודות יהדותו, מה עוד שלא נתתי לו לנהל טקס מחייב ולא

שיתפתי אותו במנין, זאת כפי שנהגתי באופן עקרוני בברלין, לא לאמר קדיש,

הסוף, עד מההתחלה שבת ליל של מעריב תפילת את אמרתי בעצמי ואני

יהדותם של משתתפי התפילה. איש ידעתי בבירור אודות כל זאת כיון שלא

שיחי הפתיע אותי, באמרו שאכן נכון אביו של המדובר היה יהודי אורתודוכסי

מראשי הקהילה, והוא אמנם קבור בבית קברות נכבד בא"י ובכל זאת בנו זה

הוא 'גוי' גמור שנולד מנכריה. או אז הבנתי את אזהרתו של מרן זיע"א בכל

הקשור לחלק אבן העזר בשולחן ערוך.

התור למדידת משקל המצההרב שאל לברלין שליחותו במהלך שהתעוררו רבות הלכתיות שאלות

וינמן את מרן הגרי"ש זיע"א. את התשובות לא ניתן לגולל במסגרת זו, אבל

סיפור אחד המצביע עד כמה יש לעמוד על משמר ההלכה מבלי לוותר על קוצו

של יו"ד נלמד מן הסיפור הבא אותו מגולל הרב וינמן:

"בשנה הראשונה להיותי בברלין עלה בדעתי לערוך סדר ציבורי לכל חברי

הקהילה. אנשי הקהילה ברובם המכריע לא ראו מצה מימיהם וכמובן שלא הכירו

את המרור. עד כדי כך שאחד המסובים שראה חזרת על השולחן הרשה לעצמו

לטעום ממנה מנה הראויה להתכבד שלא במסגרת הסדר, וכמעט התעלף...

זיע"א שאני עומד לערוך את הסדר, והוא עודד אותי לכך. סיפרתי למרן

לי נראה לא אולם הסדר, עריכת את עצמי על לקחת מוכן שאני לו אמרתי

זמן דקות, 2 בתוך כהלכתם ומרור מצה אכילת מצוות את לקיים שאפשר

יצא הרב כי הכל יחשבו במהירות, המצות את אוכל כיון שאם פרס. אכילת

זיע"א: מותר לך לנסוע מדעתו והרי הוא כזולל וסובא. אמר לי מרן הגרי"ש

יכול לא אתה ואם בירושלים, כמו המצוות כל את שתקיים בתנאי לברלין

לקיים את הסדר כהלכתו כמו בירושלים, אל תיסע. אבל אני בטוח שתצליח

את שיקבלו כך הנושא, של מפורט הסבר תוך כהלכתה המצווה את לקיים

המצווה בצורה נאותה.

מצוות את לקיים עומדים שאנחנו למסובים אמרתי הסדר, התחלת לפני

הסדר, מצה , יין, מרור וכו', אבל יש בנושא אכילת המאכלים הנ"ל נוהג של

שידוע להם סיפרתי לנושא כרקע מסויים. ובזמן מסויימת בכמות אכילתם

בעולם שגרמניה המזרחית ניחנה במיטב הרצים, כשההבדל בין הזוכה במירוץ

זמן גם חשוב שבנושא רואים כלומר הדקה. במאית מתבטא שלאחריו לאלו

עד במינון לדייק לפעמים יש תרופות כשלוקחים כמובן יסודי. גורם הוא

למאית הגרם. שוב לגבי עניינים חשובים, גם כמות זעירה קובעת. רואים אם

כן שבדברים החשובים לאדם זמן וכמות קובעים. אנחנו הולכים לקיים עכשיו

את אחד האירועים החשובים לעם היהודי.

אנו – אמרתי להם – לא משתתפים בסעודה, אנו משתתפים באירוע שעיקרו

והזמן. שאוכלים, הכמות חשובה האירוע, חשיבות בגלל מצה. אכילת הוא

נעמדו בשיא הרצינות לשקול את הכמות וכולם העמדתי משקל על השולחן

המתאימה, וכל אחד שואל אותי: "כבוד הרב, זה בסדר?"

כך ראיתי במוחש שתחזיתו של מרן זיע"א התקיימה במלואה. הלקח שאני

הפקתי מהמקרה הזה – אומר הרב וינמן – ולדעתי על כולם לדעת אותו, כאשר

רוצים לקרב רחוקים, יש לקרב אותם אלינו ולא להתקרב אליהם.

אירועי – בהסברה של וינמן לספר – ממשיך הרב בכך לא תמו הבעיות.

פעם שמזכירים בכל טיפה מדוע מטפטפים להם להסביר צריך הייתי הסדר,

את מכות מצרים. הסברתי להם שאנו עושים זאת להדגיש כי אנו לא שמחים

בגרמניה, ביותר החשובות מהסופרות מבוגרת אשה קמה אויבינו. במפלת

ואמרה: פסח בסדר הראשונה שהיא השתתפה הפעם וזו שנים, זה מתבוללת

"בגלל הסיפור הזה לבד אני גאה להיות יהודיה".

מקטוביץ עד ה' באייראת ספרו המופלא של הרב וינמן מקטוביץ עד ה' באייר ואת מחקרו המקיף

שנות בראשית התורה לגדולי ישראל אגודת עסקני ציות בסוגיית השנים רב

המדינה אי אפשר לתמצת לא במאמר אחד ואף לא בסידרת מאמרים.

הספר חולל בשעתו סערת רוחות גדולה ולימדה את הדור הצעיר פרק בהלכות

הציות לדעת תורה והבהירה את ההשקפה.

אולם במסגרת מאמר זה נביא את התייחסותו של מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א

לעניינים שונים בספר.

בטבת הראשונה לכנסת בבחירות וינמן הרב עוסק הספר מן 135 בעומוד

הקוראים שונים רבנים ע"י החתום הכרוז את לספר צירף וינמן הרב תש"ט.

כששמו זיע"א, הגרי"ש מרן של חתימתו מופיעה השאר בין לכנסת. להצביע

זיע"א לא חתם מעולם בשם המלא, וכידוע מרן השני מופיע כ"שלום", מאחר

אלא שלו' בלבד, הראה לו הרב וינמן את חתימתו ומרן זיע"א אישר שזוהי אכן

אינה חתימתו כיון שמעולם לא חתם את שמו עם ""ם" בסוף.

לאחר כמה שנים שנכנס הרב וינמן שוב לבית מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א על

מנת לקבל ברכה במועד הבר מצווה לנכדו. הקריא נכדו של מרן זיע"א הרה"ג ר'

אריה אלישיב שליט"א את הקטע הנ"ל מתוך קונטרס הזכרונות שכתב הרב וינמן

בנוכחות מרן זיע"א ובכך נתן גושפנקא נוספת לאמור.

נוהג להצביע בבחירות, לפי מסקנותיו אותם העלה בספרו וינמן אינו הרב

אלישיב הגרי"ש מרן של בהסכמתו נעשה זה דבר באייר". ה' ועד "מקטוביץ

זיע"א שהתיר לו באופן אישי שלא להשתתף בבחירות כפי מסקנותיו. אולם כאן

נתקל הרב וינמן בבעיה אותה העלה בפני מרן זיע"א. אמרתי לו – מספר הרב

וינמן – שכיון שאי אפשר לגדל ילדים עם סתירה בחינוך ומכיון שהם שומעים

שהרב מורה להצביע ואני לא מצביע יש בכך סתירה. לכן ביקשתי לאפשר להביא

וכך להצביע, שלא לי מאפשר שהוא בפניהם ולאשר אליו הגדולים ילדי את

נעשה.

| מוסף זכרון מיוחד- במלאת שלושים להסתלקות רבינו עט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל | ער"ח אלול תשע"ב96

בהספדים רבים שהתקיימו בארץ ובעולם, דובר רבות על גדלותו של רבינו אין קץ בתורה, יגיעה קרוב למאה שנה של זיע"א, על הגרי"ש אלישיב מרן על בהירות מופלאה שזכה לה בכל חלקי תורה עד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לרבות בחמורי חמורות, על גדלותו בתורה כאחד מגאוני קמאי, ועל הנהגת הציבור שנטל על כתפיו לעת זקנתו, וכארי יתנשא עמד על משמר חומת

היהדות כנגד מהרסים ומחריבים מבית ומחוץ. כללי באופן הנוגעות התבוננות נקודות כמה כאן נביא קוראינו, לטובת

לענין סילוקן של צדיקים.עדיל, ליב יהודה רבי להגאון ו) אות לא (דרוש יהודה" "אפיקי בספר כתב: "והנה אמרו רז"ל (ר"ה יח) שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. ואם כן נאמר זה ההיקש גם במדה טובה, והוא במה שכתוב כל המתאבל על הצדיקים, על המתאבל כל נאמר כן כמו בשמחתה. ורואה זוכה ירושלים זוכה ומשיג המעלות והמדות אשר היו נשואים בצדיקים אשר הוא מתאבל

עליהם".

* * *

המשך חכמה (פרשת אחרי מות) מביא את דברי הירושלמי (יומא פ"א ה"א) ששלושה דברים נאמרו במיתת צדיקים, כשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. וכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. ומיתת צדיקים קשה לפני המקום

כשבירת הלוחות. של בסילוקן יסודיות נקודות שלשה בזה שנאמרו חכמה המשך ומבאר צדיקים. שדומה ליום כפור שכשם שכפרת יום כפור יש בה ענין סגולי שהקב"ה קבע את היום הזה ליום מכפר, אף מיתת צדיקים יש בה ענין סגולי שהקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק ומכפר, אבל יש בזה תנאי, שכשם שביום ואינו מקבל על עצמו את קדושת הימים, יום ככל הוא בעיניו הכפורים, אם היום, אינו מכפר. כך במיתת צדיקים, רק אם מכיר ברום גדלותו של הצדיק,

מיתתו מכפרת. לטמא שגורמת בכך מכפרת אדומה שפרה שכשם אדומה, לפרה ודומה

להטהר, כך מיתת צדיקים מכפרת בכך שמתעורר על ידי זה לתשובה. וקשה כשבירת הלוחות, על פי דברי המדרש שמשה רבינו שבר את הלוחות כדי להקל מחומרת העונש של חטא העגל, שכן החטא בעוד שהלוחות בידם חמור הרבה יותר, כך פעמים שהצדיק מורה לבני דורו את הדרך הישרה, והם אינם שומעים לו, ואז הקב"ה לוקח מהם את הצדיק כדי להקל מחומרת עונשם.

* * *

מרן הגאון רבי אהרן קוטלר בהספד שנשא על מרן הגרי"ז (הדברים הובאו בספר הזכרון "יד משה צבי הלוי" שי"ל בליקווד בשנת תש"ס, עמוד שד"מ) אמר בתוך דבריו: "עלינו להתאמץ בדרכו וללמוד מדרכיו, תלמידי החכמים בדורנו יודעים היטב את דרכו ואת שיטותיו, ובכל השאלות העומדים על הפרק, הן אלו שכבר הורה בהן והן השאלות העתידות לעלות, ואף אם יהיו שאלות חדשות הרי כל התורה היא לדמות מילתא למילתא. גם לאחר שנסתלק גאב"ד

בריסק לבית עולמו הרי הוראותיו וחינוכו קיימים".

* * *

אריה בן חיים

ניצוצות מכבשונם של גדולי הדורותשיגמ ושיחמ

ילוקנ של צדיקימ

חיים שמואלביץ נשא דברי מספד על מרן הגרי"ז בהיכל רבי מרן הגאון ישיבת מיר, ככלות השלושים לפטירתו (הדברים הובאו בקובץ תורני "מוריה" מב:), (ברכות לנו מספרים "חז"ל אמר: דבריו בפתח תשמ"ח), תמוז גליון לאכול. התישבו כדין, קריעה עליו קרעו וכבר מהלויתו רב תלמידי כשחזרו הסתפקו בדיני ברכות, ולא הוי בידייהו... חוזרים מלויה ואחרי שכבר קרעו על רבם – אך לא יודעים אפילו איך לאכול... "קם רב אדא בר אהבה, אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא. אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן". גם אנחנו צריכים עוד הפעם לקרוע קריעה. אין די בכל ההספדים שנעשו. היום היתה שאלה שדנו בה גדולי עולם – ולא היה את מי לשאול! צריכים לקרוע קריעה כסדר, ללא הפסק! "הרבי" הלך מאתנו "וברכת מזונא לא גמרינן" כל

השאלות היו נראים אחרת, אם היה לנו את רבינו".

* * *

סיפר מרן הגרי"ז (הדברים הובאו בקובץ תורני "שערי תורה" י-ם תשכ"א) שכאשר עלה אחד הספדנים לשאת דברי הספד על אביו מרן הגר"ח מבריסק, נפלה בארזים 'אם כה:) קטן (מועד הגמרא דברי על דרש בדרך ואמר פתח שלהבת מה יעשו איזובי קיר' שכאשר בארזים נפלה שלהבת, היינו כשנפטר אחד מן הארזים לבית עולמו, יש לפחד מה יעשו עתה איזובי הקיר, היינו, איזה

מעשה תעתועים יעשו עכשיו איזובי הקיר.

* * *

הגאון רבי משה מרדכי אפשטין ראש ישיבת חברון, שהה בניו יורק שבארה"ב, בזמן פטירתו של מרן הסבא מסלבודקא, שנפטר בחברון. במכתב ששיגר לבני הישיבה ממקום שהותו (נדפס במאסף "תבונה" לזכרו של מרן הסבא זצ"ל), כתב דברי חיזוק והתעוררות, שם כתב בין היתר, על דברי הגמרא (ב"ב צא.) "אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו

אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה". וכך כתב: "צרה גדולה אם ילקח מנהיג הדור כזה שהכל בוכים עליו, כי לא הכל ראויים להיות מנהיגים. אבל על כל זה אין האסון נורא, והיה מנהיג, אם לא ימלא מקום המנהיג העבר, אבל מנהיג יהי. לא כן הספינה בהיותה באמצע הים, ואבדה את קברניטה, שם אין למצוא קברניט, והסכנה גדולה והצרה איומה", החובה זצוק"ל, הצדיק הגאון ומאורינו מורינו לנו "באין כתב בסיום מכתבו להתחזק בעצמנו, ולדלות התבונה והדעת מכל ששמעו מפיו אמרות קדושות,

רעיונות רמות ונשאות, אשר ההתעמקות בהם תוכל להביא מעין של דעת"

* * *

אמרו חז"ל (קידושין עב:) "כשמת ר' עקיבא נולד רבי כשמת רבי נולד רב יהודה כשמת רב יהודה נולד רבא כשמת רבא נולד רב אשי ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש". הגאון רבי שמואל מרקוביץ' הביא בשם אביו הגאון הגדול רבי צבי מרקוביץ', שעמד על דברי הגמרא, כי לכאורה יש להבין איזה תועלת יש מכך שבפטירתו של רבי עקיבא, נולד רבי, והלא היה צריך להיוולד כמה שנים קודם, כדי שעם פטירתו של רבי עקיבא יוכלו בני דורו לצעוד לאורו. אלא שיש ללמוד מכך יסוד גדול, כי מיד בפטירתו של אדם גדול יש חובה מיידית ללמוד מדרכיו

ולצעוד לאור משנתו.