את נפגוש הפעםהאתיופית העדה

חלק המהווה. הישראלי מהפסיפס

דסיג

החג

. אני הוא האחר

רן הניקה

? , האתיופים בכלל הם מי? באו הם מאיפה

://http . . / ? =1 4www youtube com watch v YWXNrnDPw שלמה מבצע

" " משה מבצע ב נדיר בתיעוד והמוסד השייטת

://http . . / ? = 7 1 2www youtube com watch v B LyyR YV M

) הנקרא, )= תחינה המ2ה2לל1ה חג של העממי שמו הסיג3ד

," ישראל " ביתא ומועדי מחגי אחד והוא סו עמתה גם

. האתיופית לקהילה הייחודיים

,) " ( " יום חמישים בחשוון ט כ תשואן בחודש ט בכ חל החג

, . טהרה צום של יום הוא זה הכיפורים יום לאחר

והתחדשות,

, העם בין הברית חידוש טקס שבמרכזו לרגל עלייה חג

ותפילות. וברכות האורית מן קטעים נקראים בטקס לאל

, , סיני, להר כסמל גבוה הר בראש נערך והוא לגאולה

. אותו מנהלים הקהילה כשכוהני

. " משמעות ך התנ מן לקוחה החג למנהגי ההשראה

. " והשתחוות " סגידה היא סיגד המילה

ארמון בטיילת הסיגד את לחגוג המנהג התקבל בישראל

, ואישי העדה בני בנוכחות הבית הר אל המשקיפה הנציב

. הכותל. ברחבת מתקיים שני טקס ציבור

חג 2008ב- כיום הסיגד את הקובע חוק בכנסת התקבל

. בחירה וכיום ישראל מדינת של רשמי://http . . / ? = 71www youtube com watch v OUgOSjaj c

, , שהפך מסוימת לעדה ששייך אחר חג לכם מוכר האם

? לאומי לחג הוא גם

, , תוהה אתיופיה יוצא חילוני ישראלי עיתונאי אבבה דני

לציין הממשיכים הקהילה לבני החג של הרלוונטיות לגבי

, באתיופיה זאת לעשות שנהגו כפי בדיוק הסיגד חג את

: ארצה עלייתם לפני

האם נגזר עלינו להתפלל גם מפה לשם? איני חושב שיש לבטל "

את הסיגד על כל חלקיו, אך יש לערוך חשבון נפש לגבי

המתכונת הנוכחית שלו. לחג היו שלושה מרכיבים מהותיים:

החשש

הממשי שבני הקהילה ינטשו את דרך

התורה ויתנצרו, חשש מהתבוללות

והכמיהה לשוב לארץ ישראל.

הגשמנו את שיבת ציון וגם החשש מהתבוללות אינו קיים עוד. אם כן, מדוע

אנחנו ממשיכים לעלות אל ההר ולדקלם את אותם פסוקים, שנדמה כי

אבד עליהם הכלח?"

אבבה אומר: "החג הזה היה יכול לשמש לנו קרש

קפיצה להפצת ההיסטוריה שלנו, כיהודים שחורים

ושונים. אך מאז עלייתנו ארצה לא השכלנו

לגייס אותו לטובתנו, אלא הסתגרנו בד' אמותינו. אני חושב שיש להפוך את

החג לסוג של מימונה לבני העדה, כמו זו של יוצאי צפון אפריקה. אנחנו

צריכים לחזק בחג הזה את ההיבטים החברתיים, ולא להבליט את הנושא

הדתי – שכבר אין בו צורך ממשי. מנהיגי העדה חייבים להבין שהדרת

הציבור הלא אתיופי מהסיגד שוחקת אותו והופכת אותו ללא רלוונטי."

יוצאי אתיופיה שנולדו כאן אינם שונים בהתנהלותם משאר הישראלים,

ולכן אנחנו חייבים לעזוב את ההר. אסור לנו להמשיך להתבודד עליו, כי

אין מנוס אלא למצוא דרך רלוונטית לשמר את החג לדורות הבאים.

במתכונתו הנוכחית הוא עתיד להישכח מהר משאנחנו מתארים

לעצמנו".

, , יוצאי של לקליטה לסייע הסיגד חג כמו עדתי חג עשוי כיצד

? הישראלית בחברה אתיופיה

"כחלק מתפקידי התבקשתי ללמד סטודנטים אתיופים על הסיגד

ולהצטרף אליהם לנסיעה לירושלים. הפעם לא יכולתי להתחמק מלהבין

מדוע החג חשוב כל כך לבני הקהילה. ביקשתי מסבי שיסביר לי כיצד

הוא מבין את החג, והוא אמר לי דבר מקסים ששינה את תפישתי: "יום

הכיפורים הוא הזדמנות לכפר על עוונותינו מול אלוהים ובני האדם

ולקוות שהשנה נתנהג יותר טוב למען עצמנו והחברה. בסיגד אתה

מחדש את ברית אברהם אבינו עם האל, ומחדש את מעמד הר סיני –

כאילו היית שם באמת. מדי שנה אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו מול מי

אנו עומדים ובזכות איזו ברית אנחנו חיים.

מאז שסבי אמר לי את הדברים האלה, הבנתי שהסיגד הוא יותר מחג דתי.

מאז אני עולה לירושלים מדי שנה, כי עבורי הסיגד הוא הזדמנות לחדש את

מעמד הר סיני, לחשוב מחדש על הבריתות ועל ההסכמים שקיבלתי בחיי –

ביני לבין עצמי, ביני לבין סביבתי וביני לבין אלוהים - ולקבל על עצמי

בריתות חדשות. כשאני מתבוננת באלפי אנשי הקהילה המלווים את

הקסים- כהני הקהילה שנושאים את האורית אל פסגת ההר, מקשיבים

בדממת קודש לפסוקים ועונים בתפילה, אני חשה התרוממות רוח ואת

השכינה השורה עלינו ומקבלת את תפילתנו.

)פנינה גדאי אגינהו(.

הקייסים, כוהני הדת האתיופיים, נמצאים בעין הסערה של הסיגד. הם,

שניהלו את הטקס באתיופיה, שמרו על החג ההיסטורי ושילמו באתיופיה

מחיר כבד על יהדותם, לא מוכרים כיום על ידי הממסד הרבני.

קייס סמאי אליאס מראשון לציון מעדיף להסתכל

על חצי הכוס המלא. "הסיגד היום קיבל עבורי

משמעות נוספת", הוא מספר. "אני רואה בו גם יום

של גישור ומנוף להשתלבות בחברה הישראלית.

זאת מסורת של הקהילה האתיופית,

שהיא יכולה לשתף בה את

העם היהודי בארץ".

באתיופיה החלו ההכנות לחג ימים רבים לפניו כאשר התושבים היהודיים שגרו

בכפרים נידחים התקבצו לכפרי היהודים שהיו סמוכים להר עליו נחגג הסיגד.

יום הסיגד עצמו היה יום צום. כולם קמו השכם בבוקר, טבלו בנהר ולבשו

בגדי חג. ה"כוהנים" היו מוליכים את ה"אורית" )ספר התורה האתיופי( תוך כדי

שירה והנשים השמיעו קולות שמחה. ספר האורית צעד בראש שיירה שעלתה

במעלות ההר. חלק מן העולים אל ההר נשאו על גבם, כתפיהם או על ראשם

אבן שסימלה את ההכנעה לפני ה' ואת הרצון לבקש סליחה על חטאים. החג

כולו יצר תחושה של אחדות ושל ביטחון. הרי זו הייתה מטרתו: ליצור פיוס בין

אנשים, לשבור חומות ומחיצות המפרידות בין אדם לאדם ובין כפר לכפר.

ברצוני לקחת את הרמת האבן על הכתף כאות וכסמל להכנעה לפני

האל ולשאול: עד כמה אנו מסוגלים היום להכניע עצמנו לפני הזולת?

עד כמה אנו רוצים ומצליחים להבין את השני? ...כיצד אפשר לקחת

חלק בעולמו של הזולת מבלי לאבד את עצמיותנו? כיצד נוכל לפתוח את

שערי הלב, את שערי היישוב ואת שערי בית הספר מבלי לפחד כי נאבד

משהו משלנו? דוגמה טובה לכך נמצא בסיפור על הרבי שנהג לקבל

במשך כל היום זרם של חסידים. יום אחד פונה אליו השמש בשאלה:

"מדוע אתה כה מזיע בקבלך את פני האנשים?" ענה לו הרבי: "בכל

פעם שאני נפגש עם אחר עליי לפשוט נפשית את בגדיי וללבוש את שלו

כדי שאוכל להבינו באמת. וכך אחד אחרי השני. על כן אני מזיע".

שכל אחד צריך זאת תחושתנו בחג הסיגד מאז ולתמיד. תחושה

. כולנו לפשוט את בגדיו וללבוש את בגדי חברו כדי להבינו

זקוקים לאותה אבן המונחת על הראש כאות וכסמל להכנעה לפני

האל. עלינו להופכה לראש פינה של יצירת חיבור והבנה בין אנשים

שונים מכל הכפרים ומכל העדות )הרב ד"ר שרון שלום(.

לשלם הכללית באוכלוסייה מסוימת קבוצה עלולה מחיר איזה

? לה ייחודיות מסורות לשמר בוחרת היא כאשר

? ייחודיות, מסורות שבשימור היתרונות מה ומאידך

האתיופית הקהילה בני שחווים הקשיים את ממחיש הבא הסרטון

, , את ולשמר אחד מצד הישראלית בחברה להשתלב בניסיון

. , שני מצד המסורתית תרבותם

:// . . / ? =http www youtube com watch v lFdOTOsZmmM