אביב-אוניברסיטת תלש לסטר וסאלי אנטין"הפקולטה למדעי הרוח ע

תורת הספרות הכלליתהחוג ל

סופרים וסופרות ישראלים כותבים על אמותיהם המתותשיח יתומים

חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התוארא"באוניברסיטת ת .M.A" - מוסמך אוניברסיטה"

:על ידימיטל שרון

:העבודה הוכנה בהדרכתפרופ' חנה נוה

:תאריך02/2008

1

3 תקציר . 1

4 מבוא . 2

12 והמצבה ההשתקפות . 3

12האם מן הפרידה תהליךא.19הסובייקטיביות לעבר מינץ תרצה של הכושל מסעהב.23יצירתית" כ"מראה זעפיהג.27ממשי למוות סימבולי ממוותד.31החיים חבליה.

37 העצמי הייצור . 4

37בציונות והאם האישה תפקיד עלא.45מנהלל האםב.50מירושלים האםג.57הציונות של ההילולים פריד.62הציונות של הגדולה האםה.

65 סיכום . 5

70 ביבליוגרפיה . 6

2

תקציר.1 הנרטיב את הסופרים בונים כיצד ובוחנת מתות אימהות של הספרותי בייצוג עוסקת זו עבודה

הזה; ראשית, אילו לנרטיב בנוגע מרכזיות שאלות שתי סביב סבה האם. העבודה מות את שמספר

משפיעה מתו? שנית, איך שאמותיהם גיבורות או לגיבורים הסופרים מציעים התמודדות אופני

הסופרים? שיוצרים הנרטיבים על ההגמונית הציונית האידיאולוגיה

הסופרים שמייצרים האם מות עם ההתמודדות באופני בוחן העבודה של הראשון הפרק

האבל, שהוצע שיח את בתוכו המשלב תיאורטי צומת לאור נעשתה הזו בנושא. הבחינה שעסקו

שעוסק הטקסי השיח המתאבל, ואת שעובר הנפשי בתהליך ועוסק פרויד ידי על לראשונה

בחייו מתלכדים האלו השיחים אדם. שני של מותו את לציין כדי החברה שמבצעת השונים בטקסים

בספרות. מיוצג שהוא הפרידה, כפי נרטיב לכדי ומתלכדים אהוב מאדם נפרד אשר אדם של

האם. מות של הנרטיב בניית אופן על ובהשפעתה הציונית באידיאולוגיה עוסק השני הפרק

את ובקדמה בחזית הציבה אשר פטריארכאלית תרבות מראשיתה הייתה הציונית האידיאולוגיה

גידול של יותר מסורתיים לתפקידים הנשים את וכלוחם, והרחיקה כחלוץ שימש הגבר, אשר

הספרותי בייצוג הזה, לפחות השוויון חוסר מעט השנים, התמתן חלוף הבית. עם וטיפוח הילדים

מאחוריה שעומדת הציונית והאידיאולוגיה הישראלית החברה כי ניכר העת כל לאורך שלו, אולם

משותפות מיסודן, אשר ופטריארכאליות גבריות מוסכמות על להתבסס שוויוניות, וממשיכות אינן

הזה והספרותי התרבותי בנוף האם מות על כותבים אשר כולה. סופרים המערבית לתרבות

באמצעות מחקראותם. הסובבים התרבותיים שלא, לציווים ובין במודע אם מתייחסים, בין

הספרות אני מקווה לבודד מן הנרטיבים שיצרו אותם הסופרים את מות האם, ולבחון אותו לאור

אשר התייחסות אופציות שתי כן, בוחן בעבודה, אם השני הפרקהשיח ההגמוני והביקורת עליו.

מעמדה לאישוש כדרך האם של מותה כתיבת היא הראשונה אלו: האופציה סופרים בפני עומדות

האשה של למקומה התנגדות להבעת כדרך מותה כתיבת היא השנייה והאופציה בחברה הנמוך

בחברה. והאם

, הן על תהליך ההיפרדות מן האם והבנייה המחודשת של הסובייקט, והןאת השאלות הללו

בקורפוס ספרותיעל הקשר בין נרטיב מות האם ובין האידיאולוגיה הציונית, בוחנת העבודה 3

של( 1991) שארה כסותה עונתה של ש"י עגנון, (1991" )בדמי ימיה"שכולל שמונה יצירות:

של דוד גרוסמן,( 2002) "בגוף אני מבינה"של חיים באר, ( 1998) חבליםאילנה ברנשטיין,

פוסט ( של עמוס עוז,2002 )סיפור על אהבה וחושך של יהונתן גפן,( 1999) אשה יקרה

של מאיר שלו.( 1991) עשושל יורק קניוק ו( 1992) מורטם

4

מבוא.2

(, קובץ השיחות עם בני הקיבוצים שיצא1970) לוחמים, פרקי הקשבה והתבוננות שיח

אחרי מלחמת ששת הימים, בהוצאת חברים צעירים מהתנועה הקיבוצית, מסמן שיח חדש בחברה

הישראלית. בקובץ הזה אגד העורך אברהם שפירא )בעזרת כמה מאנשי הרוח מהתנועה

הקיבוצית של אותן שנים וביניהם עמוס עוז, יריב בן אהרון ואבא קובנר(, תמלילים של שיחות

שנערכו עם בני הקיבוצים, שרובם שבו מן הלחימה. הקובץ מתאר את תחושותיהם הקשות של

הלוחמים תוך כדי ואחרי המלחמה ודן בפרוטרוט במגוון נושאים לאומיים כמו דילמות של כיבוש,

היחס לערבי והגורל היהודי ותודעת השואה ובמגוון נושאים אישיים יותר כמו המפגש עם המוות,

אחוות הלוחמים וקשיי החזרה לשגרה. בשיחות אלו חשפו בני הקיבוצים בפני מנחי הקבוצה

ספקות ורגשות שונים, שהיו מנוגדים לאתוס הצבר הגיבור שעל ברכיו התחנכו.

השיחות האלו, בלווית דברי הפתיחה והסיכום שכתבו אנשי הרוח שהשתתפו בעשיית הספר,

יצרו שיח חדש, שבמסגרתו עולה דמות של חייל אשר עושה את המוטל עליו בקרב בגבורה

ובהצלחה, ובה בעת מביע צער על האלימות שנאלץ להפגין ועל הפגיעה שפגע באחרים. הקובץ

שהיללו את חוזקו של1היה מנוגד לחלוטין לאלבומי הניצחון ששטפו את הארץ אחרי המלחמה,

הצבא. קובץ זה יועד להיות חוברת פנימית של בני הקיבוצים, שבו יכולים היו מי מחברי הקיבוץ

שהשתתפו בלחימה להביע את רגשותיהם. עם זאת, השיח שהציע הספר, אשר כלל לראשונה גם

ביקורת על פעילות הצבא, הפך את הספר לפופולארי באופן מפתיע, הביא להוצאת שלוש

2מהדורות נוספות, ויוצריו קיבלו בקשות רבות לעבד אותו למדיומים אחרים.

יצר שפה חדשה, אשר במסגרתה הועלו שאלות בנוגע לצדקת הדרך שלשיח לוחמים

צוואה ונקודתהציונות, שאלות אשר לא הועלו עד אז. כמו שמסכם זאת אורי ש. כהן במאמרו

(: "ארץ ישראל היפה והלבנה נפרדת מעצמה ועל ערש מותה בניה הנבחרים2005 )מפנה

שידרו האלבומים "כל ( כי2005) פניה את שינתה : והארץ1967 בספרו שגב תום כותב הניצחון אלבומי על 1 ההיסטורית הזיקה את הדגישו האלבומים ההם... כל הימים ברוח מתלהם פטריוטיזם של אחרת או זו מידה

פופולאריים היו השבויים. הם כלפי מתנשא ולעג האויב לצבאות בוז ביטאו מהם הכבושים, רבים לשטחים והדתית(.463ובחו"ל" )עמ' ולחבריהם, בארץ לקרוביהם במתנה אותם לעצמם. נתנו אותם רכשו מאד: ישראלים

הדוקטורט בעבודת הקובץ יוצרי שקיבלו הבקשות ופירוט לפופולארי לוחמים שיח הפך בו המהלך פירוט ראו 2 , אוניברסיטתבקיבוצים השני לדור מייחדת זהות לגיבוש כניסיון השיחים שגווע? תרבות השיחגן: אלון של

.2002תל-אביב, 5

והמובחרים, הלוחמים האשכנזים להפליא, יפי הבלורית עם קוקו, סרפאן, טורייה ועוזי, מצווים על

(. השפה החדשה הזו מסמלת את השבר, שהלך והעמיק עם השנים, שנבקע66הגעגועים" )עמ'

3בנרטיב ההגמוני בו דבקה הציונות והספרות שפעלה במסגרתה, מאז תחילת היישוב בארץ.

מסמל את תחילתו של תהליך ערעור דמותו של הצבר הלוחם ללא חת, אולםשיח לוחמים

בתקופה שבה יצא לאור, נותרו עדיין כמה מתכונות הצבר המיתולוגי על כנן, ואחת מהן הייתה

המשיכו נשים להיות מודרות מן הספירה הציבורית, הדרה70גבריותו של הצבר. בשנות ה-

5 ורובן ככולן לא מילאו חלק חשוב בעיצוב האידיאולוגיה.4שהחלה כבר עם כינונה של הציונות,

עם זאת, ברור כי בספירה הפרטית הייתה לנשים השפעה מכרעת על כל אחד מן הגברים

שהשפיעו על עיצוב התרבות הציונית. במלים אחרות, לכל אחד מן הגברים שהיו שייכים לאליטה

הציונית ועיצבו אותה בדרכים שונות באותן שנים הייתה אימא או אחות או אישה, אשר השפיעה

על אופיו, על מחשבתו ועל חייו לא פחות מנציגי הציבור והציונות שחינכו אותו במסגרת הספירה

הציבורית.

אחת הדרכים לבחון את השפעת הנשים והאימהות על חיי הגברים היא באמצעות בחינת

הספרות העברית שנכתבה לאחר שהחלה להישמע באופן פומבי הביקורת על ההגמוניה הציונית.

באותה תקופה החלו כמה מן הסופרים שהיו חלק מן הקאנון הספרותי לעסוק בדמות האם

מזווית ספציפית: מותה של האם. מות האם בספרים אלו מהווה נקודת כובד מרכזית אשר

מפגישה בין הספירה הלאומית שבה פעלו לרוב גברים ובין הספירה הפרטית, אשר לרוב הייתה

שמורה לנשים. באמצעות מחקר הספרות אני מקווה לבודד מן הנרטיבים שיצרו אותם הסופרים

את מות האם, ולבחון אותו לאור השיח ההגמוני והביקורת עליו.

מגמת על וחילוניים. עוד גברים, אשכנזיים שהיו "האליטה" הציונית בני שחשו בשבר בעיקר עוסק הקובץ 3 (.2005) ( וכהן2002) גן ראו בספר שבולטת ההדרה

.1882-1922 השנים בין שנכתבו באוטופיות האידיאלית הציונית האישה על ( כותבת2001) דרור אלבוים רחל 4 הילדים ולחינוך לאימהות עצמה מקדישה מינית, אשר לא אך יפה אישה היא אלו באוטופיות המצטיירת האישה

מיניות ללא מינית יישות היא הלאומית דרור, "האישה אלבוים של הציבורית. לדבריה הספירה מן עצמה ומעלימה מעודנות, דמויות הן הציונית באוטופיה החושני. הנשים ולא האסתטי הפן על הוא חושניות. הדגש וללא אירוטית

אימהות" ובראשונה בראש שהן נשים דימויי לתיאור המקובלים ארכיטיפיים לתיאורים בהתאם ומעורפלות שבריריות (.108)שם, עמ'

בספירה היחידות הנשים בין הייתה היא מאיר, אולם גולדה הייתה בישראל הממשלה ראש שנים באותן אמנם 5 הגבריות. את בבירור העדיף המדינה, אשר מקום כבר שנוצר התרבותי השיח המשיך שלטונה הציבורית, ובמהלך

מגיע'מאליו. מובן היה בבית האישה של תפקידהתקופה: " באותה העיתונים מן למשל ( מצטט2005) שגב תום סובבים שחייך הגבר הוא הלא''הארץ' לקוראותיו, והסביר: העיתון , כתב'קצת אותו, לפחות שתפנקי לבעלך לו

הציע גם בארץ ששררה האופטימיות רוח'. במשפחתו למען מאמציו את מעריכה שאת להרגיש לו סביבו. תני.(466'" )שם, עמ' מלא בפה בכך להודות תהססי ואל מחייך רצון שבעת היי'העיתון:

6

בעבודתי זו אעסוק, אם כן, בתפר שבין הפרטי והציבורי, בין הקאנון הספרותי הפומבי לבין

האבל הפרטי על מות אם, ואבחן את אפשרויות הערעור על ההגמוניה הציונית או אפשרויות

חיזוק ההגמוניה שיוצר "שיח יתומים". עבודה זו תעסוק, אם כן, מצד אחד בהשפעתה של האם

ושל היעדרה על הילד, כפי שהיא בא לידי ביטוי בספרים שכתבו בניהן, ומצד שני באידיאולוגיה

הציונית, ובתפקיד המבני שממלא מות האימהות בניסיון של הילדים להאדיר או לערער את

האידיאולוגיה הציונית ואת המטא-נרטיב הציוני בספרות. אנסה לבחון, בעזרת תיאוריות

פסיכואנליטיות, את החלל שיוצר היעדר האם בחיי הבן ואבקש לעקוב אחר התהליך שעובר הילד

לאחר מות אמו ולבדוק כיצד הוא מתמודד עם המוות ואילו דרכים הוא מוצא לעצמו כדי לשמר

את זכרה של אמו ולהמשיך הלאה בחייו. על בסיס דיון זה אבקש לבחון את תהליך ההתמודדות

של הבנים עם מות האם לאור האידיאולוגיה הציונית, שבמסגרתה נכתבים הספרים. אבדוק האם

מוטיב מות האם משמש את הבנים ביצירות הספרותיות כדי להתנער מן המסגרת המחשבתית של

האידיאולוגיה הציונית, אשר מדירה את הנשים אל הספירה הפרטית, או שמא כדי למצוא את

מקומם מחדש בתוך האידיאולוגיה, והפעם בתפקיד היתומים מאם.

החלק הראשון של העבודה מתמקד ביצירות ספרותיות שבמרכזן היעדרותה של האם מחיי

,(1977 )לפי לאקאן על חיי הילד. 6הילד. כדי לעשות זאת אבחן תחילה את השפעת מות האם

חודשים מגלה הילד את עצמו במראה, מתחיל להבין את גבולותיו בעולם,18בגיל שישה עד

התחיללדברי לאקאן, הזיהוי הזה של העצמי במראה מאפשר לתינוק לומתכונן כסובייקט עצמאי.

זהות את עצמו במסגרת החברתית הכוללת יותר, ולבנות מערכת יחסים עם סובייקטים אחרים.ול

את בניית הסובייקט מבצע הילד בעזרת אמו, שלאקאן מכנה ה-אחרת ה-גדולה, אשר משמשת

עבורו כאובייקט שמולו הוא מכונן את גבולותיו. כלומר, עד שלב המראה הילד אינו יכול להבדיל

בינו לבין אחרים ובינו לבין אמו. כאשר הוא מתחיל להבין את הגבול הברור בינו לבין אמו הוא יכול

גם להשליך מכך אל יחסיו עם סובייקטים אחרים, ולהבין את גבולותיו. לאקאן מוסיף וטוען כי

הרגע שבו הילד מבין את גבולות קיומו הוא גם הרגע שבו הוא נכנס אל השפה, אל הסדר

הסימבולי, אשר קובע את נורמת ההתנהלות בעולם. ההכרה של הילד בגבולותיו אינה מתרחשת

פסיכואנליטית. כלומר, נושא כפונקציה באימהות עצמן, אלא באימהות מתמקד אינו זו בעבודה באימהות הדיון 6 עבור האימהות ממלאות שאותו תפקידה אלאכסובייקטים, עצמן האימהות או ספציפית אחת אמא אינו הדיוןובנותיהן. בניהן

7

ברגע אחד קצר של הארה, אלא לאחר תהליך שבו הוא שב וחוזר אל האם, שמאששת לו את

7.גבולותיו

אולם מה קורה כאשר האם מתה או נעדרת ואינה קיימת בעולמו של הילד? הפסיכולוג

טוען כי כאשר האם אינה קיימת ניצב הילד בפני חסך, משום שאין( 1995)ההתפתחותי ויניקוט

אובייקט שמולו הוא יכול לכונן את עצמו. במצב כזה, התפתחותו התקינה של הסובייקט נפגמת

לא נחנך בצורההגבול בינו לבין העולם לא קובע באופן סופי והוא ונוצר סובייקט חסר, אשר

מלאה אל הסדר הסימבולי. לפי התבנית הפסיכואנליטית הזו, נרטיב שכולל דיבור על אימהות

ות ברורות שנובעות מתפקודן התקין אומבניעמדות י תמתות מציב את הדמויות הנשיות האלו בש

הבלתי תקין בחיי הילד: כאשר האם מתפקדת כהלכה היא משמשת עבור הילד אובייקט שמולו

הוא יכול לכונן את עצמו. כאשר אינה מתפקדת כהלכה, בין משום שהיא נעדרת מן הבית ובין

משום שהיא אינה מהווה אתר של השקעה ליבידנלית עבור הילד, הרי שהילד נותר מחוסר

אובייקט שמולו הוא יכול להתכונן.

בעקבות הדיון על השפעת מות האם על חיי הילד, אבחן את דפוסי האבלות הרווחים בתרבות

המערבית, כפי שהם באים לידי ביטוי באבלות על מות האם. תחילתם של דפוסי האבלות הוא

בטקסי המעבר, שבמהלכם עובר המת, ובמקרה זה האם, מעולם החיים לעולם המתים,

שבמהלכו מכונן הבן את עצמו כסובייקט נטול אובייקט אימהי.והמשכם הוא בתהליך האבל,

בעזרת שני האפיקים האלו מנסה הסובייקט, ומנסה החברה כולה, להבחין בין זה שנותר בחיים

לבין זו שהלכה לעולמה.

, וואן-גנפ1960, גים שונים )כמו הרץוהאפיק הטקסי זכה להתייחסות רבה מצד אנתרופול

שמתרחשים לאחרהשונות. טקסי המעבר המערביות ( שבחנו את טקסי המעבר בחברות 1960

בריטואל עצמו אך דומים בפונקציה שהם ממלאים, נועדו להרחיקאמנם ששונים זה מזה ,המוות

ואת עובדתה מן האנשים החיים, ולהקים ייצוג קבוע כלשהו שיזכיר את עובדת היותהאםאת גופת

אחד למשנהו, בדומה"סטטוס חברתי"מת האם המתה . במהלך טקס המעבר הזה עוברהמות

למתרחש בטקסי מעבר אחרים בחברות שונות כמו טקס ההתבגרות וטקס הנישואים. יותר, הוצג המוקדמות כתיבתו. בשנים שנות לאורך מעט משתנה הלאקאניאנית בתיאוריה האם של תפקידה ? 7

שונים אנוש יחסי הכוללת )אם-ילד( ליחידה דיאדית מיחידה הילד עובר בו אשר כתהליך האדיפלי התהליך האב" הסימבולי "שם לעבר הממשי האב מן לאקאן התרחק יותר הממשי. מאוחר האב של )אם-אב-ילד( בעזרתו

בין מתווכת לשמש האם של ביכולתה אלא ספציפי אב של בפאלוס תלויה אינה אשר מטאפורית עמדה ולעבר. 1999ברזילי, אצל פירוט האב". ראו ל"שם כפיפותה של ראויה הצגה האב", באמצעות "שם לבין הילד

8

במקביל לאותם טקסים חברתיים של גסיסה, קבורה והרחקת המת מן החברה, עוברים קרובי

המשפחה של המת תהליך של אבל, אשר נועד להפסיק את ההשקעה הליבידנלית בו. כלומר,

בתום תהליך האבל צריך המתאבל להגיע למצב שבו הוא מפנים כי המת אינו קיים עוד בעולם.

תהליך האבל הוא תהליך נורמטיבי, בעל גבולות חברתיים משלו, שנועד לעודד את האדם

( מזהה1973המתאבל לחזור לאורח החיים ה"סדיר" שלו במהירות האפשרית. קובלר רוס )

,זעם; ובשלילתו המוות בהדחקת המתבטאים, ובידוד הכחשהבתהליך זה חמישה שלבים:

ממשיכה היא כי על, הסביבה כלפי או, החיים עולם את נטש כי על המת כלפי בכעס המתבטא

עם, אלוהים עם ומתן משא בקיום המתבטאת, התמקחות; המוות לפני שעשתה כפי לתפקד

מנגנון של הדרגתית זניחה על המעיד, דיכאון; הכאב על ולהקל לנסות כדי, עצמו עם או הסביבה

.במת הליבידנלית ההשקעה הפסקת שפירושו, המוות עובדת קבלת – הסופי והשלב; ההכחשה

– ההתאבלות תהליך של וזו עצמו המעבר טקס של זו – האלו הנורמטיביות הפרקטיקות שתי

המתה אםה הרחקת: והפסיכולוגית החברתית הנורמה מעודדת דומה, שאותה לתוצאה מובילות

את לבצע נועדה והיא המתה האם גופת על מתבצעת הטקסית הפרטיקה. המתאבל ןמ

האדם בני ממשיכים בו המקום מן רחוק המתה האם גופת את פיזי, ולקבור באופן ההרחקה

שמתבצעת כזו דומה, אולם הרחקה לבצע נועדה האבל תהליך את שכוללת הפרקטיקה 8.לחיות

המתאבל. של בנפשו

אמו עם יחסיו את קיבע אשר סובייקט הנורמה, נבנה פי הקבורה, על וטקס האבל תהליך בסיום

הסובייקט זקוק ושלם מלא באופן זאת לעשות כדי. הסימבולי הסדר עבר אל המסע את ושהשלים

ולעתים – הקבר על המוצבת מסותתת אבן – המילה של הפשוט במובן מצבה זוהי לעתים. למצבה

כאתר התייצבותו ואת, המוות של הסופי קיומו את המסמל נרטיב או דימוי, חפץ: מצבה תחליף זהו

יצירות בחינת באמצעות. פעילים התקשרות רגשות להשקעת מקום ואינו" רעש" עוד מייצר שאינו

הם אבל תהליכי ואילו המתה לאם הסופרים שמציבים המצבה מהי לבחון שונות, אנסה ספרות

עצמאי. סובייקט לכינון בדרך עוברים

התפתחות על השפעתה בחינת הפרטית, כלומר בספירה האם היעדרות בחינת לאחר

וגמליאל, )למשל, חזן השונים האנתרופולוגים שמציינים נפשי. כפי מימד נטולת אינה כמובן הפיזית הפרקטיקה 8 הקבורה, טקס השונים, ובכללם המעבר טקסי (, באמצעות1960 וואן-גנפ, 1983; המפריס, 1960 ; הרץ,2003

של בהמשך, התוצאה שאדון הנפש. ולכן, כפי של הרצויה הנורמטיבית ההתפתחות את השונות החברות מסמנותדומה. היא הפרקטיקות שתי

9

שבין בתפר לעסוק המתה, אעבור האם או הנעדרת האם המן הפרידה תהליך ובחינת הסובייקט

את אבחן העבודה של השני הציבורית. בפרק הישראלית בספירה מרכזיות לסוגיות אלה תימות

אמהותיהם על שכותבים הסופרים שמייצרים הנרטיבים לבין הציונית העל עלילת בין הגומלין יחסי

הספרותי לקאנון השייכים סופרים שיוצרים האם מות של בנרטיב המתות. כלומר, אתבונן

הקאנון בתוך מעמדם את לחזק כדי הזה בנרטיב משתמשים םה האם בדוקאהישראלי, ו

העל ב"עלילת והאימהות האישה תפקיד על ביקורתית אמירה לייצר כדי או שונים באמצעים

הציונית".

לה מתנגד או הציונית לאידיאולוגיה מוכפף האם מות נרטיב שבו האופן את לבחון הניסיון

את תופסות ואיריגארי( אשר סיקסו, קריסטבה )ובהן שונות פמיניסטיות של תיאוריות על מבוסס

ונשים, גברים בין בינארית חלוקה שיוצרת פאלוצנטרית כתרבות כולה המערבית התרבות

סדר בקביעת משתתפת אינהו הדין קבלת של הפסיבי לתפקיד תמיד האישה זוכה ובמסגרתה

האידיאולוגיה הציונית פועלת בתוך התרבות המערבית ומקבלת עליה את חוקיה.הציבורי. היום

כבר מראשיתה הציבה הציונות בראשה את הגבר, שמיוצג בשני תפקידים מרכזיים: הלוחם

והחלוץ. שני תפקידים אלו מבוססים על מחשבה ועל כלכלת גוף גברית ביסודה אשר מועמדת

בניגוד לאינטלקטואליות והפסיביות שמזוהים עם הגולה ועם הנשיות.

האידיאולוגיה הזו שלטה באופן כמעט מוחלט בספרות הריאליסטית שנכתבה בישראל בשנות

הארבעים והחמישים, בשנים שבהן התכוננה החברה בישראל בצל האיום הקיומי ובחסות צה"ל

טוען כי באותן שנים(1993 )ספרות אז כאן ועכשיו גרשון שקד בספרו 9והמחתרות שקדמו לו.

שלטה בספרות "עלילת העל הציונית" אשר הכתיבה ניגוד ערכי בין מי שפעל בשם האידיאולוגיה

הציונית ונכתב כגיבור החיובי ובין מי שלא פעל לפיה ונכתב כגיבור השלילי, שמעכב את העלילה

,60עלילת העל הזו איבדה מעט מכוחה בתחילת שנות ה- לפי שקד, 10.ויש להסיר אותו מן הדרך

כאשר הריאליזם פינה את מקומו המרכזי בספרות הישראלית ליצירות גרוטסקיות

במרכז היצירות האלו עומד עולם בעל חוקיות שאינה מובנת לגיבור, וכך11.ואקספרסיוניסטיות הממשי במרחב – חריגים גם היו ישראל מדינת ושל הציונית האידיאולוגיה של קיומה שנות שבמהלך כמובן 9

המתוארת. זו היא הכללית המגמה המקובל, אולם מן שונה כוחות מערך יצרו אשר – הספרותי ובמרחב ונתן מוסינזון שמיר, יגאל ובהם: משה אלו ספרותיות נורמות פי על שכתבו לסופרים דוגמאות מספר נותן שקד 10

שחם. בארץ שהתרחשו באירועים שנעוצות היסטוריות סיבות יש שנים אותן של העברית בספרות הזה העקרוני לשינוי 11

) שוורץ כמו רבים ספרות ( וחוקרי1979) גרץ כמו הספרות של היסטוריונים בהרחבה עמדו שנים, ועליהן באותן(.2005) ( והולצמן1998) (, הרציג1995

10

אינו יכול עוד להיות הגיבור האקטיבי, אשר משנה את העולם על-פי צרכיו, והופך לגיבורהוא

ספרות שנות ה- כי עם זאתהפאסיבי שמגיב לאירועים שכופה עליו המציאות החיצונית. יש לציין

של היצירה."גיבור השלילי" לא ויתרה כליל על האידיאולוגיה הציונית, אולם העמידה אותה כ60

כלומר, האידיאולוגיה הציונית הוצגה, אולם הופנו לעברה חיצי ביקורת רבים.

, אשר בהן התמקדו80האידיאולוגיה הציונית נעלמה כמעט לחלוטין מן היצירות רק בשנות ה-

הסופרים בניסיון לכתוב על החיים הפרטיים והבלתי לאומיים, תוך הענקת קול למיעוטים בחברה

החל מתקופה זו מאופיינת הספרות הישראלית בריבוי של קולות12.שקודם לא זכו לייצוג הולם

וז'אנרים אשר מבצעים אקספירמנטים חדשים באמצעים התמטיים, הרטוריים והספרותיים

ביצירות. זאת הודות לעובדה שבמרחב הספרותי שקיים כיום פועלים במקביל בני כל הדורות

13.בספרות הישראלית והם משפיעים ומושפעים זה מזה

בתוך המרחב הספרותי הזה, שבו פועלים כמה דורות במשולב לפי קונבציות תמטיות ומבניות

אותו לאור האידיאולוגיה הציונית.שונות, אבקש לבודד את הנרטיב של מות האם, כדי לבדוק

אבקש לראות האם אופן בניית הנרטיב משמשת את הסופר כדי לאשש את האידיאולוגיה הציונית

בכלל ולהבטיח את מקומו בה בפרט או האם הוא משמש למחשבה מחדש ולביקורת על תפקיד

הנשים והאימהות באידיאולוגיה.

, הן על תהליך ההיפרדות מן האם והבנייה המחודשת של הסובייקט, והן עלאת השאלות הללו

אבקש לבדוק בקורפוס ספרותי שכוללהקשר בין נרטיב מות האם ובין האידיאולוגיה הציונית,

של אילנה( 1991) שארה כסותה עונתה של ש"י עגנון, (1991" )בדמי ימיה"שמונה יצירות:

אשה יקרהשל דוד גרוסמן, ( 2002) "בגוף אני מבינה"של חיים באר, ( 1998) חבליםברנשטיין,

(1992) פוסט מורטם ( של עמוס עוז,2002 )סיפור על אהבה וחושך של יהונתן גפן,( 1999)

בחרתי לדון בספרים אלו מכמה סיבות; הסיבהשל מאיר שלו.( 1991) עשושל יורק קניוק ו

הראשונה היא מרכזיות מותה של האם ביצירה. ביקשתי להתמקד בנובלות וברומנים אשר

מעמידים את מות האם במרכז הבמה, וגוזרים ממנו את הסיבות להתפתחות הגיבור בצורה

קניוק, אורפז, יורם יהושע, יצחק א"ב חלקי, הם באופן זו, לפחות ספרותית למגמה שייכים שהיו מרכזיים סופרים 12 כלפי ספקנות של זה בסוג התאפיינו לוין. חלקם וחנוך אלוני כרמון, נסים כהנא עוז, עמליה שבתאי, עמוס יעקב

קול הענקת בעניין השנים. להרחבה לאורך כתיבתם את שינו כתיבתם, וחלקם מראשית כבר הציונית עלילת-העל(.1999) ואחרות ( ויזרעאלי, דפנה2007) (, אזולאי2001) לובין ראו למיעוטים וגוף

(,1997-1998) שקד ראו עוסקות הן שבהם הנושאים ועל היצירות מבנה על ההשפעה אופני על להרחבה 13(.2001) ( וצוקרמן1995) שוורץ

11

מסויימת; ואכן, חלקים נכבדים משמונה היצירות האלו מוקדשים לדיון במותה של האם, בהיעדרה

או בתהליך האבל עליה. הסיבה השנייה היא סיבה מבנית: בכל שמונה היצירות מתואר מותה של

האם מנקודת מבטו של הבן או הבת. ההתמקדות דווקא בנקודת המבט הזו מאפשרת לי לבחון

הסיבה השלישית היא14בהרחבה את יחסי האם והבת או הבן ולבדוק כיצד מבנה אותם הסופר.

כולל נרטיבים שכתבו בנים ובנות, אוטוביוגרפיות ויצירות בדיון מוחלטותקורפוס ספרותי זהגיוון:

ויצירות אשר דנות בקשר בין הפרטי לאידיאולוגי ויצירות אשר מתמקדות במרחב הפרטי בלבד.

יאפשר לי לדון בנרטיבים שונים של מות האם, לבדוק את הדמיון ואת השוני בין הנרטיביםהגיוון

ובעלילת העלבאם הנעדרת, באבלולנהל דיון פורה בכל מגוון התופעות הספרותיות הכרוכות

הציונית.

התהוות הסובייקט בצל האם הנעדרת ובתהליך הפרידה מן האם אדוןבפרק הראשון, שדן ב

ואבחן את", ו"בגוף אני מבינהחבלים, שארה כסותה עונתה", בדמי ימיהבארבע יצירות: "

תחליף האם אשר בוחרים לעצמם הגיבורים, בין אם מדובר בהפיכת הגיבורים עצמם להעתק

חסר של האם ובין אם מדובר ביצירת תחליף, אשר מקבע את דמות האם בזיכרון הגיבור ומאפשר

לו להמשיך ולבנות עצמו כסובייקט.

בצלה של אםו אשר גדלגיבורות-ילדות עוסקות בשארה כסותה עונתה ו"בדמי ימיה"היצירות

ת. בשתי היצירות משפיע היעדר הדמותו נמצאהןת להיות הרחק מן המקום בו ונעדרת ושחולמ

האימהית על אופן בניית הסובייקט של הילדה ובשתי היצירות נעזרה הילדה בדמות נשית נוספת,

בשתי היצירות בוחרות הגיבורותשאיננה האם, כדי לנסות ולכונן את עצמה כסובייקט בעולם.

עםבנתיב אשר במהלכו הן מנסות לשחזר בעצמן, בגופן ובחייהן את דמותה החסרה של האם.

זאת, למרות הדמיון המבני בין שתי היצירות, שני הסופרים מניחים בפתחן של הדמויות שתי

אופציות שונות לחלוטין של עתיד. במהלך הדיון אנסה לבדוק את הדמיון והשוני בין שתי היצירות

ולבדוק את ההשפעה של מות האם על שתי הבנות ועל עתידן.

. שתי היצירות" יתמקד בבניית המצבה הנפשית והפיזית לאםבגוף אני מבינה"ב וחבליםהדיון ב

חונכת האם את בנה לקראת הפיכתו לסופר,חבליםשונות זו מזו ביחס הגיבורים אל האם. ב

ובהתאמה המצבה שהוא בונה לה היא בעצם מכלול היצירה הספרותית שלו בכלל והיצירה הזו לסיפה המבנית הסיבה הופכת בהן אשר אוטוביוגרפיות יצירות הן בעבודה שיידונו הספרות מיצירות רבות 14

הספרות מחקר באמצעות ייעשה בהן זאת, הדיון האמיתית. עם אמם במות עוסקים שהסופרים ביוגרפית, משוםהממשי. בעולם בלבד, ולא המיוצג בעולם ויעסוק

12

בפרט. ביצירה "בגוף אני מבינה" מתואר מצב שבו האם אינה תומכת בילדה לאורך חייה, ואינה

מהווה עבורה אובייקט שמולו היא יכולה לכונן את עצמה, ולכן מתנערת הבת ממורשתה של האם

לאורך כל חייה, מסרבת להכיר בקשר ביניהן, ומתעקשת לפלס את דרכה בחיים ללא עזרת האם.

רק כאשר האם על ערש דווי, והבת מגיעה אל מיטתה כדי להקריא לה את הסיפור שכתבה על

חיי האם, מצליחה הבת להפסיק את תהליך ההרס העצמי שאותו פיתחה בעקבות היעדר האם,

, כפי שמדמיינת אותוולהעמיד בפני אמה את המצבה שבחרה לבנות עבורה: סיפור חייה של האם

זה אבקש לבדוק את הדמיון והשוני בין היצירות ואנסה לבדוק האם השוני בין חוויותחלק . בהבת

האימהות שחווים הבן והבת נובע מן השוני המגדרי או שמא מדובר בשוני שנובע מן האישיות

הספציפית של כל גיבור.

לבחון את הקשר בין הספירה הפרטית ותהליך ההתמודדות של הגיבור עם אנסה השניבפרק

מות אמו ובין הספירה הציבורית והיחס של יוצר הנרטיב אל האידיאולוגיה הציונית. כלומר, אבקש

לבדוק את המצבה שבנו הסופרים לאמם דרך משקפי האידיאולוגיה הציונית, ולבחון האם

בחלק זההמצבה הזו מאששת את תפקיד האשה והאם בעלילת העל הציונית או מתנגדת לו.

אשה יקרהבחטיבה הראשונה אדון ביצירות שאותן אחלק לשתי חטיבות. אדון בארבע יצירות,

התאבדום. בחטיבה זו נמצאים שני סיפורים של בנים, אשר אמותיהסיפור על אהבה וחושךו

לאחר שלא הצליחו למצוא את מקומן בחברה הישראלית הפטריארכלית אשר סבבה אותן. בשני

. לפי הנרטיב שבונים הבנים, הנשים האלו לא השכילוהמקרים מוצגות האימהות כנשים חלשות

להתמודד עם המציאות הארצישראלית ועם התביעות הסותרות שהציבה הציונות בפני הנשים,

שני הבנים כועסים על אימותיהם הנוטשות, ובעזרתובחרו במה שמתואר כפתרון הקל ביותר.

מצבים את עצמםמהנרטיב שהם מייצרים מצליחים לבחור לעצמם דמויות חדשות להזדהות, ו

הדרת הנשים מן השיחהקאנון הציוני ה"ראוי". בכך מאשרים הסופרים מחדש את שנית במרכז

ההגמוני ואת חוסר היכולת של הנשים להתמודד עם המציאות סביבן.

. בשתי היצירות המספר הוא הבן, שמספרעשו ווסט מורטםפבחטיבה השנייה אדון ביצירות

על חיי האם לאחר מותה. בשתי היצירות מייצגת האם את הבחירה הציונית, שמועמדת בניגוד

לבחירה של היישוב הישן ובניגוד לבחירה בחיים באירופה. אלא שבניגוד לשתי היצירות בחטיבה

הראשונה, שתי היצירות האלו מציגות את האם, ודרכה את האידיאולוגיה הציונית, באור נלעג

13

וגרוטסקי, ומעדיפות בגלוי אופציות אחרות. ולכן, היצירות האלו מבצעות חשיבה מחודשת

וביקורתית על האידיאולוגיה הציונית ופותחות בפני הקורא אופציות שונות למחשבה על דרכי

הביצוע של האידיאולוגיה.

הדיון בעבודה מתבסס על כמה שיחים תיאורטיים שונים; השיח הראשון הוא השיח

הפסיכולוגי-פסיכואנליטי, ובעזרתו אבדוק את המתרחש בנפשו של הילד/הסובייקט. השיח השני

שמורות– הטקסיות והנפשיות –הוא השיח האנתרופולוגי, בעזרתו אבדוק את הנורמות

ליחיד/לסובייקט את מקומו הנכון ואת דרך ההתנהלות הרצויה בחברה בשעת האבל בפרט

ולאורך חייו בכלל. השיח השלישי והרביעי הוא השיח הפמיניסטי והפוסט-ציוני, אשר בוחנים את

ההגמוניה הגברית ואת עלילת העל הציונית מנקודת מבט ביקורתית. בעזרת שיחים אלו אבקש

לבחון את החברה הישראלית בתוכה פועלים הסופרים ולבדוק את השפעתה על הסופרים ועל

הנרטיבים שיצרו. השיחים השונים יאפשרו לי לבצע בחינה אשר מתחילה בספירה הפרטית, בין

אדם לאמו, ממשיכה בהשפעתה של הספירה הציבורית על הספירה הפרטית, בטקסי ובתהליך

האבל, ומסתיימת בבחינת הספירה הציבורית. אני מקווה כי ההרחבה ההדרגתית של השטח

שנמצא תחת בחינה מיקרוסקופית יאפשר לי להגיע לחלקים שהיו שרויים עד כה בצל. כפי

: "כאן, בקו התפר הזה,סיפור על אהבה וחושך( בדבריו על 2005שמנסח זאת שוורץ )

מתחברים, בעבותות של אהבה וחושך, 'הסעודה האחרונה' של עוז עם אמו והתיאור האורגיאסטי

(. 299 ההכרזה באו"ם בליל כ"ט בנובמבר" )שם, עמ' –של אירוע לידת המדינה

14

והמצבה ההשתקפות.3 "הנעדרת" בספרות באם דיון

האם מן הפרידה תהליךא. לחלוטין, מחוסר ריק להיוותר יכול האם של מקומה אם? האם ללא לגדול יכול אדם האם

שלילית: סובייקט, ובמיוחד היא האלו לשאלות שהתשובה לטעון אבקש זה תחליפים? בפרק

חלק מהווה האם, אשר דמות עם יחסים במערכת תמיד התפתחותו, נמצא בתקופת סובייקט

לעצמו מוצא הוא אחרת או כזו מסיבה נעדרת זו אם העולם. כאשר לבין בינו התיווך ממנגנון

חלק הייתה כשעוד האמיתית האם עשתה שאותם התפקידים מן חלק עבורו תחליפים, שממלאים

תחליף את לעצמו מוצא כזה, אשר האם. אדם כתפקידי מדמיין הוא שאותם התפקידים מן או מחייו

הליבידינלית ההשקעה על בחלקה שמבוססת שונה סובייקטיביות תחושת שלו, מפתח האם

הנעדרת. באם המתמשכת

הספרות, ואנסה, בעזרת הסובייקט על האם היעדרות בהשפעת להתמקד אבקש זה בפרק

בתיאוריה אם. ראשית, איעזר תחליפי לעצמו ליצור הסובייקט יכול שבהן הדרכים מן חלק למנות

הם מה לברר הסובייקט. שנית, אנסה בעיצוב האם של תפקידה מהו לברר כדי הפסיכואנליטית

ארבע מתוך זה, אבודד דיון בסיס נעדרת. על אמו כאשר סובייקט אותו על שעוברים התהליכים

כדי הסובייקט עיצוב על השפעתו ואת מתארות שהן האבל עיבוד תהליך את ספרותיות יצירות

אדון בה הראשונה בהן. היצירה שמוצגות האם היעדר עם ההתמודדות אופציות את ולמנות לנסות

כדרך האם עם המוחלטת ההזדהות אופציית את בוחנת עגנון, אשר ש"י ימיה" של בדמי" היא

מספקת אשר ברנשטיין אילנה של עונתה כסותה שארה ביצירה היעדרה. אמשיך עם התמודדות

תהיה השלישית הקוסמת. היצירה לתפקיד האם האלהת שכוללת התמודדות של נוספת אופציה

וחוקרת הסופר לתפקיד הבן של החונכת בתפקיד האם את מעמידה באר, אשר חיים של חבלים

תהיה זה בפרק אדון בה הרביעית הכתיבה. היצירה באמצעות האם מן ההשתחררות סוגיית את

האם, שתחילתו של כפול היעדר של סיפורו את מספרת גרוסמן, אשר דוד מבינה" של אני "בגוף

להפסקת כדרך האם של סיפורה כתיבת של אופציה פיזי, ומציעה בהיעדר וסופו נפשי בהיעדר

15

בה. הליבידינלית ההשקעה

התפתחות את מחלק לאקאןהסובייקט? של התקינה בהתפתחותו האם כן, מסייעת כיצד, אם

".המראה שלב" מכנה שלאקאן מה הילד עובר חודשים 18 עד6 בגיל. מרכזיים שלבים לכמה הילד

רק עצמו את חווה אלא, ושלמה אחדותית כדמות, מבחוץ עצמו את רואה אינו הילד, זה לשלב עד

עם ומזדהה, השתקפותו את לראשונה התינוק רואה זה בגיל. וצרכים תחושות של כמאגר, מתוכו

הדמות עם הזו ההזדהות, לאקאן עבור". האני אידיאל" לאקאן מכנה שאותה, רואה שהוא הדמות

הפנימי שהדחף דרמה הוא המראה שלב: ""אני"כ אדם של הראשוני הזיהוי את מסמנת במראה

ההזדהות של בפיתוי הסובייקט, שנתפס עבור שמייצר לציפייה, דבר מחוסר-מסופקות מניע שלה

הטוטאליות של צורה אל המקוטע הגוף לדימוי מעבר שיוצאות הפנטזיות רציפות המרחבית, את

מתנכרת, שתסמן, זהות של השריון להנחת דבר של אורתופדית, ובסופו אכנה שאותה שלו

כלומר, הילד(. 2הסובייקט" )לאקאן, עמ' של הנפשית ההתפתחות כל הנוקשים, את בגבולותיה

ההזדהות אחדותי, ובעזרת כשלם עצמו את מבין לא שעדיין כסובייקט המראה שלב אל מגיע

גבולותיו את להבין מצליח האם, הוא לו, וביניהם הקרובים האנשים עם המרחבית, ההזדהות

לאובייקט הופך שהוא "לפני קורה הזה השלב, לאקאן לטענתהעולם. לבין בינו חיץ ולהניח

כסובייקט" מתפקד אותו. בעולם, הוא משקמת שהשפה האחר, ולפני עם ההזדהות בדיאלקטיקת

רחבה חברתית בראייה האני של זיהוי לפני קורה במראה הדמות של הזיהוי, כלומר(. 3שם, עמ' )

סובייקטים עם יחסים מערכות ייםלק יכול המראה שלב את שעבר סובייקט . ולכן, רקיותר

15.אחרים

הראשונים היחסים הם אמו עם ילד של היחסים כי וטוען לאקאן דברי את קורא( 2003) ואנייה

את ומפנים המשתקף הילד עם מזדהה המתבונן הילד. גבולותיו את הילד מגדיר שבאמצעותם

,שלמה דמות היא במראה המשתקפת הדמות אולם. עצמו הוא הייתה כאילו מולו שניצבת הדמות

שבה המלאה הקואורדינציה את חסר עדיין קטן כה שבגיל, הילד ואילו, הבעות ומפיקה שמתנועעת

בתפישת ופיצול חריף מתח נוצר וכך – מוגבלות עדיין שתנועותיו חש, יותר בוגרים אנשים ניחנים

",הגדולה אחרת-ה" מכנהלאקאן, וואנייה, בעקבותש, האם לעזרתו נחלצת כאן. שלו האני משפיע הוא שבו לאופן פרשנותו את ונתן הילד בחיי המראה שלב חשיבות על שלו התיאוריה את לאקאן כתב מאז 15

שונים. תיאורטיים מכיוונים שלו הפרשנות על רבה ביקורת נמתחה כבר החברתי בעולם הסובייקט התפתחות על העדפתו על גם שלו, כמו בתיאוריה לפאלוס לאקאן שמייחד החשיבות על ביקורת הפמיניזם, למשל, מתח

2005קריסטבה, למשל הסמיוטי" )ראה "הסדר לו, שמכונה שקודם השלב פני על הסימבולי הסדר את המוחלטת (.2003ואיריגארי,

16

:בלבד השתקפות היא במראה הדמות כי בהבנה לו מסייעת שהיא בכך, הסכסוך את ומיישבת

הילד הזדהות את מאשרת היא, הכרה של מבט אליו ושולחת, הילד את נושאת הגדולה אחרת-ה"

הילד מופרד ודיבורה האם של המבט בעזרת(. 107 'עמ, שם" )שם לו ומעניקה הדמייתו עם

,האחדותי האני את כלומר, הקוהרנטיים גבולותיו את ולומד, האובייקט, מההשתקפות הסובייקט

.שלו והנפרד האוטונומי

שהיא, השפה אל נכנס הוא שבו, לאקאן לטענת, הרגע הוא גבולותיו את הילד מבין שבו הרגע

בין הקשר את שיוצרת זו היא השפה כי טוען( 1998) גלדמן. הנפשי המערך את שמבנה המקום

מודע-הלא. "בעולם הכללי השיח שהיא השפה לבין, עצמו לבין בינו הדיבור, הילד של הפרטי השיח

שהיא – השפה של ממפגשה אלא, הסובייקט של המקרית הפרטית מההתנסות רק לא נוצר

.בביטוייה והאסור המותר ואת התשוקה מושאי את מגדירה השפה; התשוקה עם – מובנית מערכת

-79שם, עמ' " )והפרטי הכללי בשיח( סימטרי לא ביחס) יחדיו תמיד נוכחים מודע-והלא המודע כך

תחילה מייצגת שאותו, הגדול אחר-וה, האדם חיי את שעוטפת רשת מעין היא, כן אם, השפה(. 80

,2000 ,גולן" )לאמת ערבות שנותן המקום, המסמנים אוצר כל נמצא שבו למקום מתייחס, "האם

(. 15 'עמ

משום, השפה את ללמוד עליו בחברה פעיל לסובייקט יהפוך שהילד כדי, לאקאן של לטענתו

נחשף האם של דיבורה באמצעות, כך". הסימבולי הסדר" מכנה שהוא למה אותו שמכניסה זו שהיא

,כלומר. בעולם פעיל לסובייקט ולהפוך השפה את ללמוד כך אחר לו שיסייעו המסמנים לרשת הילד

16.בעולם ההשתתפות את לו שמאפשרת זו שהיא משום, הילד על לכת מרחיקת השפעה יש לאם

הנרקיסיסטי האני את הילד מפתח שבו הרגע גם הוא המראה שלב סיום כי ואומר ממשיך לאקאן

לו מאשרת אשר הדמות עם ההזדהות באמצעות, לדבריו. שלו המוות משאלת את אתו ויחד שלו

היותו אל, אגו-הסופר אל הנרקיסיסטי האני את קושר אשר, דיאלקטי יחס נוצר בעולם קיומו את

גילוי של האינסטינקטיבית המינית מהתשוקה, אחד מצד, מורכב הזה היחס .חברתי סובייקט

על אור שופך גם הוא אבל" כי ואומר ממשיך לאקאן. מימושה על מהאיסור שני ומצד, העריות משמשת האם תפקיד על הדיבור שלו. בתחילת התיאוריה התפתחות עם משתנה לאקאן אצל האם תפקיד 16

להיותו איווים מרובה אובייקט מהיותו הילד עובר בעזרתו אם-ילד-פאלוס, אשר המשולש מן ערך שווה חלק האם הלאקאניאנית, והופכת במחשבה כסובייקט מחשיבותה מעט מאבדת יותר, האם בעולם. מאוחר מתפקד סובייקט

לא היא בעולם. "כאשר העניינים סדר אל אותו לחנוך הפאלוס, וכך חשיבות את לילד להדגים שתפקידה זו להיות של כ"מטריצה" ממאמרו האם בילד. ולכן ביטויו את מוצא שלה הסימבולי, הסירוב לפאלוס שלה בתשוקה מודה

(.203ברזילי, עמ' " )50ה- שנות ה"מתווכת" באמצע האם להיות מתפתחת1938מ- המשפחה על לאקאן17

לתאר הראשונים האנליסטים ניסו מיני, שאותו לליבידו הזה הליבידו בין הדינמית האופוזיציה

הליבידו בין הברור הקשר את להסביר מוות, כדי דחפי הרסניים, ואפילו דחפים עוררו כאשר

יחסים מערכת בכל שמשתחררת האגרסיביות , אתאניה של המתנכרת הפעולה לבין הנרקיסיסטי

,כלומר (.6ביותר" )לאקאן, עמ' הטוב השומרוני עם מתנהלים היחסים אם האחר, אפילו עם

,המוות משאלת מתעוררת שבו הרגע גם הוא שלו" אני"ה אל נחנך אדם שבו הרגע, לאקאן לטענת

האם אם, ולכן. ביותר הרבה במסירות בו שטיפלו האנשים כלפי גם באגרסיביות מכוון הוא שאותה

במשאלת יינתק בל קשר קשורה האם כי תמה אין, המראה שלב את לעבור לו מסייעת אשר היא

עם הסובייקט של יחסיו על דיבור גם בחובו יטמון המוות על דיבור כי להניח ויש הסובייקט של המוות

. אמו

אל להיכנס לילד סייעה אשר אם אותה כאשר קורה נעדרת? מה האם כאשר קורה מה אולם

להבין יותר? כדי זאת עושה אינה השפה גבולות ואת בעולם גבולותיו את ולהבין הסימבולי הסדר

אדם שעובר האבל תהליך והוא פחות וספציפי יותר רחב יחסים במערך תחילה להתבונן יש זאת

הפסיקה היחסים שמערכת משום או נעדר או מת שהוא נעלם, משום אליו קרוב אדם כאשר

להתקיים.

נורמטיבי ממד להם שיש, משלו וגבולות וטקסים חברתית הסדרה בעל תהליך הוא האבל תהליך

רגישות כבעלי בעינינו חשודים" הסדר גבולות את שחוצים המתאבלים מן שאלה עד, עוצמתי כה

נורמטיבי תהליך יצירת היא האבל תהליך הסדרת של מטרתה 17(.8' עמ, 2002, פרויד" )חולנית

וה"בריא" שלו התקין החיים אורח אל לשוב אותו ויעודד המת מן להיפרד המתאבל לאדם שיאפשר

עצמו את לקיים עליו וכי עוד קיים אינו הנפטר כי העובדה מול ניצב המתאבל. האפשרית במהירות

ובינתיים. "בנפשו להתקיים ממשיך והמת, האובדן עם להתמודד מתקשה הוא. בלעדיו כסובייקט

המתאבל עבור מהווה המת, כלומר(. 10' עמ, שם" )בנפש להתקיים האבוד האובייקט ממשיך

בו משקיע עדיין והוא, ברורים אינם המתאבל של הסובייקט גבולות, ליבידינלית השקעה של אתר

,התקין האבל בתהליך המת. אחריו שהותיר בזכרונות יתר עיסוק היתר בין נפשית, שכוללת אנרגיה

גבולות את מסדיר וזה, האבל של בעולמו בלבד לאובייקט המת הסובייקט הופך, פרויד לפי מסכם המודל, "לדבריה. פרויד פי-על האבל בתיאור המרכזי הממד הוא הנורמטיבי הממד כי טוענת( 1993) נוה17

ההטיה ואת שלו המוצא נקודת שאת, כללי לאתוס בהתאם, האבל עבודת של המופת ואת האידיאל את ומתאר אצל המצוי התהליך אינו פרויד שמתאר התהליך כי ייתכן, כלומר(. 12 'עמ" )לבדוק צריך שלו האידיאולוגית

,חיברות של תהליך הוא הזה התהליך, זה במובן. אצלם למצוא החברה מבקשת שאותה התהליך אלא, מתאבלים.חברתיות בנורמות עמידה של

18

"עכבות וחסר חופשי שוב האני נעשה האבל עבודת השלמת לאחר למעשה. "מחדש שלו הסובייקט

18(.10' עמ, שם)

מול אל עצמו את להעריך להפסיק המתאבל על, יושלם האבל שתהליך כדי, אחרות במילים

אינו האבל תהליך קורה אינו זה דבר כאשר. יותר" יציב" שהוא באופן עמו יחסיו את ולכונן המת

האני של אחד חלק כיצד רואים אנו המלנכולי אצל: "דאגה מעוררות הופכות והתופעות, מושלם

(.13' עמ, שם" )אובייקט כאל אליו ומתייחס, ביקורתי באופן אותו מעריך, אחר חלק מול מתייצב

בלתי נותרים וגבולותיו חצוי נותר הסובייקט, המתאבל הסובייקט מן מופרד אינו המת, כזה במקרה

לעתים כי מציין הוא כי אם, לפתור יש שאותו, פתולוגי מצב כאל למלנכוליה מתייחס פרויד. מוגדרים

. עקבות להותיר בלי, מאליו להיפטר הפתולוגי המלנכולי המצב עשוי

בהדחקת המתבטאים, ובידוד הכחשה: שלבים חמישה הזה בתהליך מזהה( 1973) רוס קובלר

,הסביבה כלפי או, החיים עולם את נטש כי על המת כלפי בכעס המתבטא, זעם; ובשלילתו המוות

עם ומתן משא בקיום המתבטאת, התמקחות; המוות לפני שעשתה כפי לתפקד ממשיכה היא כי על

הדרגתית זניחה על המעיד, דיכאון; הכאב על ולהקל לנסות כדי, עצמו עם או הסביבה עם, אלוהים

הליבידנלית ההשקעה הפסקת שפירושו, המוות עובדת קבלת – הסופי והשלב; ההכחשה מנגנון של

19.במת

הנחות כמה על נשענים שהם נגלה, רוס-קובלר ושל פרויד של, התיאורים שני בין נשווה אם

את לעבד שרוצה אדם, התיאוריות שתי לפי. רצוי נורמטיבי מצב מתארים שניהם, ראשית. דומות

לעבור לאדם מאפשרות האלו התיאוריות. המתוארים השלבים דרך לעבור צריך תקין באופן אבלו

לחרוג ולא, בחברה המקובלות הרגש התפרצויות במסגרת זאת לעשות עליו אך, אבל של תקופה

התפרצויות וגם רגשית ומאופקים מסודרים טקסים גם כולל" נורמלי"ה האבל עיבוד, כלומר. מהן

שאינו אדם". הטוב הסדר" של כהפרעה נחשבות היו המתאבל בחיי אחרת תקופה שבכל רגשיות

לכמה מהם האם של התרחקותה עם להשלים ללמוד הנאלצים לפעוטות ביחס" אובדן"ב עסק פרויד כי לזכור יש18. הזה מהמצב מושפעת פרמננטי אובדן כאל לאבל מתייחס שהוא העובדה כי להניח יש. שעות

הוא האבל תהליך כי ברור. רוס-קובלר שמתארת השלבים של המדוקדק הפירוט את לעומק לבחון מקום יש19 לכל מתאים ואינו, מדי טכני הוא השלבים פירוט כי וייתכן, משמעותי שינוי המתאבל עובר שבמהלכו אישי תהליך

עצמו של הפרוטסטנטיות את לעורר יכול חושבת, למשל, שאדם לא (, "אני2004) באטלר שמציינת כפי. אדם עצמי את אחייב התוצאה, ואני תהיה כזו, וזו בצורה האבל את לומר, 'הו, אעבור יכול לא לאבדן. אדם הנוגע בכל

בהסכמה כרוך אינו האבל תהליך, כלומר(. 21 'עמשם, לפני'" ) שמונח האבל פתרון את להשיג ואחתור למשימה זהו. בהם ועמידה חברתית נורמה לאותה בדרך השלבים קביעת, רוס-וקובלר פרויד שמציעים ההתאבלות למתכון מהתבוננות, אנשים עם מעשי מניסיון למדו ופרויד רוס-קובלר. לאחור וחזרה קדימה הליכה שכולל, כאוטי תהליך ועל, סטטיסטי מידע על מבוססת הדברים את שלהם ההצגה. שלהם האובדן עם אנשים מתמודדים שבו באופן. המקיפה ההתאבלות אסטרטגיית של להמשגה להגיע הרצון

19

שתפקידם הסדרה מנגנוני אלו. ראוי אבל תהליך ביצע שלא כמי נחשב השונים השלבים את עובר

.מיוחדות במסגרות להתייחס יש שאליהם, פתולוגיים מקרים על והצבעה הנורמה כפול: הגדרת

בתיאוריות. למשנהו אחד נפשי ממצב מעבר של, דינמיות של תיאוריות הן התיאוריות שתי, שנית

של שבתיאוריה כפי. תקין באופן אבלו את לעבד רוצה הוא אם, שלבים על לדלג יכול אינו אדם אלו

בדמות הליבידינלית האנרגיה השקעת את להפסיק מבלי האבל את לסיים יכול אינו אדם פרויד

מבלי, וההשלמה הקבלה למצב ישירות לעבור יכול אינו אדם רוס-קובלר של המודל לפי כך, המת

הראשונים השלבים באחד' ההיתקעות, "'כלומר. ההכחשה מצב דרך, מה במידת לפחות, לעבור

של הקלאסית התמונה הם, במלואו התהליך את לממש המתאבל של יכולתו וחוסר, התהליך של

,נוה" )עודפת אבל אנרגיית של, מופלג אבל של, המודל של ראותו מנקודת' תקין-בלתי' אבל

(.11-12' , עמ1993

והזעם ההכחשה בשלבי. לעבור הסובייקט שעל דומה תהליך מתארות התיאוריות שתי, שלישית

מקבל אינו הוא. פרויד של לתיאור בדומה, המת מן עצמו את להפריד החי מסרב רוס-קובלר של

שמתארת הבאים השלבים. המת באדם ליבידינלית אנרגיה להשקיע וממשיך המוות עובדת את

מעמד לכונן הסובייקט מנסה שבהם השלבים הם, וקבלה דיכאון, התמקחות של, רוס-קובלר

.גבולותיו את לקבוע כדי המת בדמות נעזר שאינו, עצמאי

שבו ברגע מתחיל המסע. זהות שינוי של כמסע האבל של הנפשי ההיבט את מתארת באטלר

כאשר. לעצמו זר להיות הופך והוא, המת עם יחסיו בעזרת עצמו את לכונן עוד יכול אינו האבל

. "זהגבולותיו ואת עצמו את לזהות יכול שוב הוא שבו למצב מגיע הוא, התהליך את משלים האבל

החיבור אם שם, במיוחד 'אותך' שנמצא מאבד שפשוט כאן בנפרד 'אני' שקיים יש כאילו לא

,לפרויד בדומה, באטלר, כלומר(. 22' עמממנו" ) שה'אני' מורכב ממה חלק ל'אותך' הוא

,במת נפשית אנרגיה משקיע הוא המסע בראשית אם. המתאבל של זהותו משתנה בו מסע מתארת

.בלבד לאובייקט המת הופך המסע שבסוף הרי, שלו הסובייקט מעמדת חלק מהווה והמת

המת מועבר במהלכם אשר טקסים של שורה בעזרת מיוצגים והאבל המערבית, המוות בתרבות

ברורה להפרדה החברה חותרת אלו טקסים הקברות. בעזרת בית סביבת אל החיים מסביבת

כדי מספיקה אינה הפיזי המוות של האכזרית "העובדתיותהמת. לבין המתאבל בין וקבועה

חלק עדיין היא נפטרו עתה שזה אנשים של אנשים: התמונה של במוחם המוות את להשלים

20

של סדרה באמצעות בהדרגתיות מהם עצמה מפרידה הזה, והיא בעולם הדברים ממערכת

תהליך מתרחש המוות לאחר, הזו הטענה מן להבין שניתן כפי(. 81פנימיות" )הרץ, עמ' מחיצות

) בתוך שמתרחש תהליך זהו". Internal partings" שמכונה, חברתי ריטואל הוא האחד חלקו; כפול

Internal )המתים לעולם החיים מעולם החיים האנשים במחשבת המת העברת ומטרתו, החברה

אותו ומעבירות החיים מעולם ועוד עוד אותו שמרחיקות(, Partings) מחיצות של סדרה בעזרת

הקרובים את החברה מעודדת שבמהלכו, פנימי נפשי תהליך הוא השני חלקו 20הבא. לעולם

היומיום בחיי להמשיך להם שיאפשר באופן בזיכרונם דמותו את ולקבע, מותו עובדת את להפנים

. שלהם

ואן-גנפ(. 1960) ואן-גנפ מספק אדם של מותו עם החברה שעוברת השלבים של נוסף תיאור

חברתי מסטטוס האדם עובר שבהם, מעבריות של כשלבים המוות שלאחר השלבים אל מתייחס

אדם עובר שבו אחר טקס לכל במהותם דומים הקבורה תהליכי, לדבריו. אחר חברתי לסטטוס אחד

הפעילויות . "כאשרהתבגרות וטקסי לידה, נישואים, למשל – לאחר אחד חברתי ממעמד

בשלושה להבין היה שלהן, ניתן ולתוכן לסדר הנוגע נבחנו, בכל כאלו טקסים עם המקושרות

(.vii(" )שם, עמ' aggregation) ( והטמעהmarge) (, מעברseparation) מרכזיים: הפרדה שלבים

ונגמר הגסיסה תחילת על בהכרזה המת, שמתחיל מן הפרידה טקס את לחלק אפשר, כלומר

האלו החברתיים הריטואלים במהלך21ומיזוג. מעבר, ניתוק: מרכזיים שלבים בקבורה, לשלושה

תפקידים כבר לו אין ומוות, שבו חיים שבין לימינלי למצב בחברה פעיל סובייקט מהיותו אדם עובר

להתייחס כיצד יודעים אין. זהות בטשטוש או בהיעדר מתבטאת כזה מצב של התוצאה" חברתיים:

(.90' , עמ1984חזן, " )הביולוגי המוות לבין החברתי המוות שבין החיים במרחב הנמצא לאדם

עובר שבו השלב – ואן-גנפ אצל המיזוג שלב שהוא הקבורה שלב הזה, מגיע הלימינלי השלב לאחר

ישות להיות כעת חוזרת, במסעו אותו שליוותה, הנותרת והקהילה, המתים לעולם סופית המת

ועתה, אדם פעם שהיה מה את להפוך נועד הקבורה תהליך, המפריס של לטענתו. ואחידה מגובשת

כל או, הזיכרון אבן, האפר כד, המצבה באמצעות זאת – וקבוע יציב למשהו, נרקבת גופה הוא לא, ולכן. "המת מן הפרידה על שמקלה זו והיא, כולו המערבי לעולם משותפת הבא העולם גישת כי טוען הרץ20

והדרה המתים לתחיית מקושר המוות רעיון, עצמנו את ממקמים אנחנו הדתית האבולוציה של שלב באיזה משנה ביתר להיפרד למתאבלים לאפשר נועדה הבא העולם גישת(. 79 'עמשם, " )חדשה לאינטגרציה מובילה תמיד אחד מעולם במעבר ולהתמקד, הסובייקט ביטול על לחשוב שלא להם מאפשרת שהיא משום, המת מן קלות

.יותר טוב כעולם מתואר רבות שפעמים, אחר לעולם טקסים ישנם. זהה בעוצמה השלבים שלושת נוכחים הטקסים בכל שלא ברור כי ואומר דבריו את מסייג גנפ- ואן21

. המיזוג שלב הוא המהותי השלב אחרים בטקסים ואילו, הניתוק הוא והמרכזי המהותי החלק שבהם21

רק, ולכן. המת את לייצג אמור הגשמי האובייקט 22.השונים הקבורה תהליכי של אחרת תוצאה

מתכלה-בלתי זיכרון יתאפשר, קרוביו במחשבת נאמנה אותו לייצג שתוכל מצבה תיבנה שבו ברגע

. נפסק הזיכרון של הריקבון ותהליך, למצבה זוכה עצמו הזיכרון לכאורה. נרקב ובלתי

שאליו הסבוך הנפשי המסע את להשלים כדי חברתיים לריטואלים המתאבלים זקוקים, לכן אולי

.המתאבל מן המת הרחקת – זהה הנפשי והמסע החברתיים הריטואלים של מטרתם. יוצאים הם

,קבוע לאובייקט המת הופך לגביו. למת ביחס עצמו את מודד שאינו לסובייקט להפוך אמור האבל

סובייקט בעבר שהיה מי, האבל ועבודת הקבורה תהליך שמושלמים ברגע, וכך. במצבה ומתגלם

הסובייקט יכול שמולו לאובייקט, נרקבת שאינה למצבה, קבוע לאתר הופך ליבידינלי ואתר פעיל

23הגדול. אחר-כ עצמו את לכונן המתאבל

בפרידה מדובר כאשר במיוחד קשים הופכים במת הליבידינלית ההשקעה והפסקת האבל תהליך

טוען ויניקוט ההתפתחותי הפסיכולוגהילד. אצל הסובייקט מעיצוב ניכר לחלק אחראית מאם, אשר

כדי האימהי באובייקט להשתמש יכול אינו שהוא משום נפגמת הסובייקט התפתחות כזה במצב כי

?האם בפני מסתכל כשהוא התינוק רואה מה. "עצמו שלו האומניפוטנטיות תחושת את להעצים

פרק להתנסות הנאלצים רבים תינוקות יש אבל... עצמו את רואה התינוק כלל-שבדרך היא טענתי

את רואים ואינם מסתכלים הם; נותנים שהם מה את בחזרה מקבלים הם אין שבה בחוויה ארוך זמן

או זו ובדרך, להתנוון מתחילה שלהם היצירתית היכולת, ראשית. תוצאות יש זה לדבר. עצמם

,1995, ויניקוט" )הסביבה מן בחזרה מעצמם משהו לקבל אחרות דרכים להם מחפשים הם אחרת

,חסך בפני ניצב הילד, הוא בהתפתחות תומכת אינה או נעלמת האם כאשר, כלומר(. 129' עמ

הסובייקט של התקינה התפתחותו המשך. קיומו את שיאשר אחר מקור למצוא מנסה הוא ובייאושו

.שלו האני גבולות את שיאשש אחר מקור של במציאתו תלוי

רגע אינו האם של נוכחותה בעזרת האני גבולות אישוש של הזה הרגע כי טוען( 1989) הולברוק

הפיכת באמצעות שמבוצע, ונשנה חוזר רגע . לדבריו, זהובעצמי ההכרה מתרחשת שבו פעמי חד

המת, מעשי זיכרון היה לשימור חשוב שהיה , "מהלדבריו, שבה, העתיקה יוון את כדוגמה נותן( 1983) המפריס22(.156 'עמשם, באבן" ) או נצחיות במלים שנחקק

וסגירת המת של עיניו עצימת את שכוללים, היהודיים במנהגים למצוא ניתן התהליכים שני בין להקבלה יפה דוגמה 23 מכן לאחר, המת של פיו ואת עיניו את לסגור נוהגים, יצאה הנשמה כי נוכחים כאשר" היהודית ההלכה פי על. פיו

מטפלים של המיומנות בידיהם נתונה הגופה ואילך מכאן. גבו על מה-זמן שכוב אותו ומותירים גפיו את מיישרים לפני אחרת בדרך בה מטפלים או, בשמן אותה מושחים, אותה רוחצים, הבית מן אותה מוציאים. שארים או מיוחדים חזן" )בתכריכים והלבשה בישום, והפנים העיניים איפור, נקבים איטום כוללים לסילוק ההכנה תהליכי. סילוקה

שנלקחים, המת של" קול"ול" מבט"ל סימבוליות הן הפה וסגירת העיניים עצימת(. 400' עמ, 2003, וגמליאל.קבוע באופן ממנו

22

המבט כאשר. הילד על מבטה את מניחה שהאם פעם בכלושוב, שוב קורהו, הגדול אחר-ל האם

לסדר ומחוץ החיים לעולם מחוץ, לרגע לפחות, נותר הילד עוד מתקיים אינו הזה

או השתקפות כישלון בשל לקיום מחוץ יוותר לא הילד כי מבטיחות "'העיניים' האלו.הסימבולי

אשר מטאפורית כמראה כן אם משמשת האם(. 76המוות" )שם, עמ' מעולם שמגיעה הרוח בשל

אותה אל חוזר הילד הסובייקט התהוות תהליך בכל. לעצמאי הפיכתו לקראת הילד את מכינה

שדה בכל ומתקיימים, אינסופיים הם המראה של גבולותיה 24.גבולותיו את ובודק אימהית מראה

25 .שלו העצמאית הסובייקט תחושת את מפתח הוא אשר עד, הילד פועל שבו

היא הדרכים מן האימהית? אחת הדמות של ההכרה היעדר עם סובייקטים מתמודדים איך

נהנה הוא ולכן, המוות על לדבר קשה לאדם כי אומרת( 1996) ברונפןהמוות. על ולכתוב לקרוא

של בגוף קורה "המוות:מאיים לפחות הופך המוות כך כי, ספרותית דמות של במיתתה לפגוש

,המוות עם מסוימת הזדהות דורש המוות על הדיבור, לטענתה(. xוכדימוי" )שם, עמ' אחר מישהו

.שלו הסובייקט גבולות יציבות ואת עולמו יציבות את מערערת שהיא משום, האדם על מקשה וזו

לו מאפשר הזה שהתהליך משום, ספרותיות דמויות של מוות על ולקרוא לכתוב נהנה האדם, ולכן

,ברונפן אומרת, בנוסף. בעולם שלו הקיום בתחושת לפגוע מבלי המוות נושא עם התמודדות

,יותר נמוך הוא בתרבות מעמדה מלכתחילה אשר, נשית דמות של במוות לרוב משתמשת הספרות

.פחות מאיים הוא שלה המוות ולכן, בספרות השלט המערבי הגבר של" אחר"ל נחשבת והיא

בטקסט לדובר מאפשרת- מתה נשית דמות של אמנותי ייצוג שכוללת – הזו הכפולה ההרחקה

'משימה ]נשית[ מציבה גוויה "אם.המוות גבולות – האנושי הקיום גבולות את לבדוק הספרותי

האנטומיה, מספק חוקר של לחפצים הגווייה הזה, בין הספציפי הרמנויטית', החיבור, במקרה

ניתוח, "כלומר(. 6האנושי" )שם, עמ' הקיום ומקור המוות, המיניות אניגמת על לתשובה הבטחה

אחרות שאלות גם אלא, המוות שאלת את רק לא לבחון לקורא מאפשר" הספרותית הגופה

ובעלת אלמוות מיניות, בת אובייקט: חסרת בעמדת אותה מותיר המטאפורית המראה בתפקיד האם של העמדתה 24 שהיא אם דמות בארי המציא זה בספר כי וטוען" פן פיטר" בספר דן, למשל, הולברוקהילד. בחיי קבוע תפקיד באמצעות זאת עושה לדבריו, הוא. האם של העדרותה מבעיית הילד את פטר ובכך אלמוות ובת מיניות חסרת או שונאת לא לעולם, מדיכאון סובלת לא לעולם, נצחית, עדינה, יפה, מושלמת שהיא אישה-אמא" יצירת

(.83 'עמ, שם" )בדחייה מאיימת לא ולעולם חלשה לא לעולם, קסום באופן אלמוות בת והיא, מתנגדת ביותר אינסופיים הםנוכחותו, ואישור האם בעיני הילד השתקפות של המטאפורית, כלומר המראה של גבולותיה 25

משום, אמו עם ביחסיו רק ולא ילך אשר בכל הילד את משמשת אכן המטאפורית המראה, ראשית. אחד ממובן .כיוונים דו שהם משום אינסופיים הם, ושנית. בכללותו הסימבולי והסדר העולם עם שלו היחסים לגבי תקפה שהיא כי שאומר, דרידה את מצטטת נפתלי בן מיכל. הילד של המצאה גם הוא, הילד את יוצר האם של שמבטה כמו בדיוק

,העולם של היחידה ההמצאה, בעולם היחידה ההמצאה הוא ולכן, להמצאה-ניתן-שאינו מה, למעשה, הוא האחר"(.7 'עמ, 2000 ,נפתלי בן" )אותנו הממציאה זו אך, המצאתנו

23

26.האדם ומקור המיניות שאלת כמו בה הקשורות

אופציות ואילו מתה ספרותית אם על שבדיבור היחסית הקלות את סופרים כן, מנצלים כיצד, אם

ביצירות פרטני בדיון לברר אבקש מציעים? זאת הם היעדרותה עם או מותה עם התמודדות של

ספרותיות.

הסובייקטיביות לעבר מינץ תרצה של הכושל מסעהב. של ש"י עגנון"בדמי ימיה"חסרה היא המזוהות ביותר עם סיפור על ובמרכזו אם אחת היצירות

. אמה של תרצה, לאה, מתה כשתרצה עוד הייתה צעירה, אבל עוד לפני שמתה, לא(1991)

מילאה את תפקיד האם עבור בתה. "על מיטתה שכבה אמי, ודבריה היו מעטים... מה אהבתי את

(. כלומר, הילדה אינה7, עמ' שםקולה. פעמים הרבה פתחתי את הדלת למען תשאל מי בא" )

זוכה בתשומת הלב של האם, והיא כל כך ממעטת לפנות אליה בדברים עד שהילדה נאלצת

, על אףלפתוח את הדלת, כדי שהאם תחשוב שמגיעים אורחים, על מנת לזכות בתשומת ליבה

תרצה מספרת על חייה לצדשבו. בכל החלק הראשון של הסיפור, שזו כלל אינה מכוונת אליה

אמה, היא אינה מזכירה שום מגע או ליטוף להם זכתה מאמה, ולא מציינת תהליך חניכה כלשהו

כילדה. הסיפור שלה בחלק הזה מתרכז כולו ברצונותיה של לאה,בעזרת האם שאותו עברה

,מבתו. גם אביה של תרצה מתעלם )שם, שם(אשר "מחלתה מחלת הלב דכאה לארץ חייה"

ועסוק תחילה במילוי רצונות האם ולאחר מכן באבל על האם. "יגון קודר רבץ עלינו ולא מש כל

השנה ההיא. אבי שב אל עבודתו, ובשובו מן מעשהו מן החנות אכל בדממה לחמו. ואני אמרתי

(. 10ביגוני שכוח שכחני אבי, נשכחתי כי חיה אני". )שם, עמ'

התעלמות זו של האב ושל האם מותירה את תרצה כסובייקט חסר, אשר לא הצליח להשלים

כאשר ילד אינו זוכה לאישורעל-פי התיאוריה הפסיכולוגית, את הגדרת גבולותיו בעולם. כזכור,

חוזר ונשנה של קיומו ממבטה של האם, ה-אחרת הגדולה, הרי שהוא נותר מחוץ לעולם ולסדר

הסימבולי. וכך אכן קורה לתרצה. התהליך הזה מתחיל כשלאה עוד בחיים וממשיך לאחר מותה,

כאשר תרצה לא מצליחה להשלים את תהליך האבל, ולהיפרד מן האם. "דברים אלה מעודדים

את האפשרות להציג את הסיפור כולו כתוצאותיה העגומות של פרשת יחסים קרים ואדישים בין ,המוות מפני הכותבים של הגדול הפחד עומד בספרות מתות נשים של הייצוג מאחורי כי עוד אומר הולברוק 26

.הנשית במיניות גם סימבולי באופן שמתגלם24

הורים ובתם. מכיוון שפרשה זו לא הגיעה לפתרון והבת לא זכתה להביא את אמה להכיר בה

בחייה, מתמשכים קצותיו של הקור הרגשי גם אל תהליך עיבוד האבל של הבת על מות אמה"

(. כלומר, ההתעלמות מתרצה וחוסר היכולת להשלים את תהליך האבל60, עמ' 1993)נוה,

משפיעים על כל מהלך חייה של תרצה, שנפרש ביצירה.

התהליך הבלתי גמור של הפיכה לסובייקט אצל תרצה מוביל אותה לכמה דפוסי התנהגות

לא-נורמטיביים. הדפוס הראשון הוא היחס הפולחני כלפיה אימה. לאה מתוארת בסיפור כמלאך:

ובדברה כמו נפרשו כנפיים זכות ויובילוני אל היכל הברכה"ה מתארת תרצה את אמה כך: "תחיל

"היא ישבה בחלון ובגדיה היו לבנים. בכל. מאוחר יותר היא מתארת את בגדיה: (7, עמ' עגנון)

ריח הנפלא הנודף ממנה, כוח הניבויוממשיכה בתיאור ה, )שם, שם(עת היו בגדיה לבנים"

שמאפשר לה לדעת מתי תמות, ובתיאור מותה " בערב שבת מתה אמי, כאישה צדקנית מתה"

(. תיאור לאה כמלאך, כדמות אלוהית, מותיר את תרצה בדמות הסובייקט שממשיך10, עמ' שם)

27.להתכונן מול האובייקט הכל-יכול

דפוס התנהגות נוסף של תרצה, שמבהיר כי לא השלימה את תהליך הפיכתה לסובייקט בעל

ולחיות אתבאם המתהגבולות ברורים, הוא ההיטמעות שלה בחיי אמה. תרצה מנסה להיטמע

, שמסופר מנקודת מבטה של תרצה ונצמד להלך. הסיפורהיא עצמה אם זוחייה כאילו הייתה

מדגיש שוב ושוב את הדמיון בין השתיים. ראשית, מצויין דמיון פיזי, שעליו עומדהמחשבה שלה,

רופא המשפחה שבא לבקר בבית "ובדברו פנה אל אבי ויאמר פניה כפני אמה עליה השלום"

(. הדמיון הפיזי מתבטא גם בקול: "לבי נהפך עלי וקולי כקול אמי בחלותה את14עמ' שם, )

(. הדמיון הפיזי מגיע לשיאו במחלה של הבת. כמו אימה, אשר נפלה למשכב47חליה" )שם, עמ'

לאחר שנתן אותה אביה למינץ, כך נופלת תרצה למשכב, לאחר אירושיה עם מזל. כמו אימה

לפניה, גם היא מטה את אוזנה לכל קול הבא מן החוץ "כה שכבתי על מיטתי ומחזות שונים

(. 47 עמ' שם,הדיחוני. ומדי תסוב הדלת על צירה שאלתי מי זה בא?" )

השתקפותה של לאה בתרצה מקבלת חיזוק באמצעות מוטיב השתקפות כולל, שמוצא את

( מכנה את המוטיב הזה "כפל דמות": "נושא1988ביטויו בדמיון בין כל זוג דמויות ביצירה. צמח )

,ולדברי. בסיפור הראשון הפרק של הכתיבה בסגנון גם חיזוק מקבל הפולחני היחס כי מציין( 2001) הרציג27 שזירת, מידע של עודפות בהן שיש נרדפות בתקבולות השימוש, הפתיחה פרקי של המיוחדת הסגנונית ההגבהה"

ומשרתים, מקראית קינה של איכויות הסיפור לפתיחת מקנים אלו כל – האישי הסיפור תוך אל איכה מגילת רסיסי(. 71 'עמ" )יומנה את תרצה פותחת שבה, האלגית המגמה את

25

היצירה – החזרה אל העבר – מכתיב את טיבם של המוטיבים המרכזיים ביצירה, העומדים כולם

(. וכך, האם43, עמ' שםבסימן כפל דמות )למשל, דמות בהווה והדמות המקבילה לה בעבר(" )

והבת אינן היחידות שדומות בסיפור. אחת האנקדוטות החוזרות ביצירה מעידה על דמיון בין

האחים גוטליב. אנקדוטה זו מוזכרת בראשונה בצורה קומית כאשר מר גוטליב מספר למינטשי

רעייתו ולתרצה ואביה כי "הוא בבית אחיו ואשת אחיו יושבת עם בנה. וייקח את הילד על זרועותיו

ויפז ויכרכר עמו. ויתפלאו גם שניהם כי הלך הילד אחריו והוא לא הכיר אותו מתמול שלשום. הוא

משתעשע עם הילד ואחיו בא. ויבט הילד בו ובאחיו ועיניו תעו בלי הרף מזה אל זה, מביט

ומשתאה. ופתאום הסב הילד פניו מהם ויבך בכי גדול, וישלח ידיו הקטנות אל אמו עד כי לקחתו

(. כלומר, שני האחים כה דומים עד כי בן האח26אמו על זרועותיו ויסתר פניו בחיקה" )שם, עמ'

לא מבדיל בין אביו לבין דודו. אנקדוטה זו מקבלת משנה משמעות על רקע היחס בין לאה

לתרצה; בן האח בוכה ונפנה אל אימו כדי להירגע וכדי לקבל אישור מחודש למעמדו. תרצה,

אשר שומעת את הסיפור, אינה זוכה לאישור שכזה ולקראת סוף הסיפור היא נזכרת שוב

באנקדוטה הזו, ומזדהה עם הילד.

של הלך הרוח המושל בסיפור: התחליף. כפי שניסח זאת שביידמימושמוטיב כפל הדמות הוא

מהם ]מגיבורי היצירה[ מחפש את מפלטו לא בשלילה הגמורה של החיים, (: "כל אחד1964)

(.79עמ' שם, אלא בהיאחזות בתחליף. תחליף לאהבה – בזיכרון. תחליף לחיים – בפעלתנות" )

כלומר, כל אחד מגיבורי היצירה, ותרצה בתוכם, מבקש לחזור אל העבר. אולם הוא אינו מבקש

לחיות מחדש את העבר בדיוק כפי שהיה, אלא מבקש לו אופציה שתאפשר לו מצד אחד להמשיך

בחייו ומצד שני לברוח מהם. מוטיב התחליף מוצא את ביטויו בשורה של תקבולות מקבילות

28.ותקבולות ניגודיות בין כל זוג דמויות ביצירה

התחליף שאותו מחפשת תרצה הוא תחליף אם, כלומר תחליף לאובייקט אשר יאפשר לה

טוענת שתרצה מבקשת להוות בעצמה את תחליף( 1993)לפתח את הסובייקטיביות שלה. נוה

דן הוא בהם המרכזיים המוטיבים אחד כי לציין מעניין. ביצירה לתקבולות דוגמאות של שורה מציין( 1979) מזור28 ,לדמות' תחליף' בה נשקף: כושל כתחליף כמוה המראה. "כולו הסיפור לאורך חוזר אשר, המראה מוטיב הוא

– ולאקאן עגנון כי מעניין(. 48 'עמ" )הממשית הדמות מקום את למלא מסוגל אינו שלעולם, עקר תחליף אולם שניהם בחרו – לחלוטין שונות ומתקופות הרוח עולם של לגמרי שונים מתחומים שמגיעים והפסיכואנליטיקאי הסופר

שונות בדרכים בהשתקפות משתמשים השניים, זאת עם. ההשתקפות כשלון את להבהיר כדי המראה במטאפורת ,קיומו לעצם בתחליף שתלוי, חסר סובייקט לבנות כדי במראה משתמש עגנון: סימטרי היפוך שמייצרות, לחלוטין

עצמאית סובייקטיביות לבניית בדרך הראשון הצעד היא שההשתקפות להבהיר כדי במראה משתמש לאקאן ואילו. תלויה ובלתי

26

האם. כלומר, היא אינה מבקשת להמשיך את קיומה של לאה בעולם, אלא דווקא למחוק את

אני נוטה להבין שתרצה משיבה לאמה מידה"קיומה ולהפוך בעצמה ללאה, לאם של עצמה.

כנגד מידה: על שמחקתני – אמחקך. ההתחברות שלה לחיי אמה איננה בדרך 'טבעית' של המשך

החיים לאור )או בצל( דמות, אלא המשך החיים במקום האם, למרות האם, וכאילו גם לשיפור

(. כלומר, כל פעולותיה של62עמ' נוה, והצלחה בחיים במידה שלא הייתה נחלתה של האם" )

תרצה בסיפור שבהם מכוונת תרצה להחליף את אמה וכך למצוא תחליף לאוייבקט האימהי

החסר.

( מציינת כי התחלת התהליך למציאת תחליף אם הוא בגילוי האותיות, עת היא1991גולן )

את תרצההואביה מחפשים אותיות לכתיבה על מצבתה של לאה. המצבה של אמה מוביל

להיכרות עם עקביה מזל, שהוא מורה לעברית, ובעקבות היכרות זו היא מגלה את הקריאה

והכתיבה. וכך היא מספרת: "וכאשר יהיה הילד אשר שמע את אמו פועה ומצפצפת והעיר פתאום

תרצה, אשר אמה לא חנכה(. כלומר, 14 בספרים" )עגנון, עמ' בקוראי כי זה שמו כך היה עמי

אותה אל הסדר הסימבולי לפי התהליך הנורמטיבי שתיאר לאקאן, מגלה את הקריאה והכתיבה

בתיווכו של מזל. מבחינתה, מרגע זה בסיפור ואילך, אימה מיוצגת בידי שני צירים מרכזיים:

עקביה מזל והקריאה והכתיבה. לפי השקפתה, אשר באה לידי ביטוי בפעולותיה בסיפור, ברגע

שתנכס לעצמה את שני הצירים האלו, באופנים המתאימים לכל אחד מהצירים, היא תוכל

להעמיד את עצמה בצורה חסרת פגמים במקומה של אמה.

המשך התהליך של ההטמעות באם הוא הנישואים לעקביה מזל, נישואים אותם לא הצליחה

אמה לממש, למרות רצונה העז. תרצה משתמשת בתחבולות שונות – החל מלבישת בגדיה של

אמה, המשך בלימודים בצוותא עם עקביה וכלה ב'הובלת' עקביה לנישואים – ובאנשים שונים –

ידידת נעוריה של האם ואשת סודה -29,החל באביה, המשך בלנדא, המחזר שלה, וכלה במינטשי

כי טוענת מזל. נוה לעקביה תרצה של בנישואיה מינטשי של לתפקידה בנוגע בדעותיהם חלוקים החוקרים29 משלטונם לעצמה אמנציפציה מבקשת תרצה"למזל: הנישואים את למנוע מבקשות תרצה את הסובבות הדמויות

לעקביה, נישואיה ואת אירושיה את למנוע מבקשים אלה כל דודתה מינטשי, של קילא, של אביה, של של כי ( טוענת1997) דב (. לעומתה, בן64 עמ'נוה, מאד" ) צעירה עדיין שהיא הטעם מן םג שונים, אך מטעמים לעקביה: “מינטשי, הרגילה נישאה לא לאה שבגללו המעוות את לתקן ועקביה תרצה בין לקרב ביקשה מינטשי בת-לאה את חושבת – לבעלה אחי-בעלה את לגיסתה, שחשבה בת-גיסתה את זהויות, שחושבת ולהחליף לטעות האב דווקא כי גם ייתכן(. 158 לאה" )עמ' בשדה במתכוון, לרעות לגמרי שמא בטעות, או אותה ושולחת ללאה

אמה. של הלא-ממומשת האהבה מזבח "הקרבתה" על של הנישואים, במהלך לעבר תרצה את שדוחף זה הוא או עצמה היא זו הייתה האם – תרצה של במוחה הרעיון את שתל אשר הוא מי כלל משנה זה אין זאת, לעניינו עם

הזה הרעיון בותקבע פועלת היא כי ברור – מזל עקביה של זכרונותיו ספר את בפניה הציגה מינטשי, אשר שמאלעצמה. אותו מנכסת היא כי גדולה, שמעידה בנחישות

27

כדי לממש את תכליתה זו.

נידון להסתיים בכישלון. תרצה אמנם מצליחהמסעה של תרצה לעבר הסובייקטיביות אולם

לעשות את מה שאמה לפניה לא הצליחה להשלים, אולם תחליף האם שמצאה – היא עצמה –

; בסיום הסיפור היאתקינה שתאפשר את המשך החייםלא מאפשר לה לפתח סובייקטיביות

יושבת בסלון ביתה, ביחד עם אביה ועם עקביה מזל בעלה, שאתה ילדתו היא נושאת ברחמה,

ומייחלת למותה. “ואבקש את נפשי למות כי מוקש הייתי לעקביה. ואתפלל לילה ויום כי יתן לי

וכך, תמונת הסיום של הסיפור,(. 49-50, עמ' שםאלוהים בת ודאגה לכל מחסוריו אחרי מותי" )

שמציגה לכאורה את הצלחתה של תרצה, מדגימה בפנינו את תוצאות המהלך ההרסני שביצעה.

היא אמנם הצליחה לנכס לעצמה את זהותה של אמה, אולם בתוך הזהות הזו היא עצמה אינה

יכולה לפעול.

מהלך הרוח הזה, שמסיים את הסיפור, ברור כי תרצה ממשיכה להיות סובייקט חסר, אשר

באורח אירוני מתהפך כיוון התפתחותה של תרצה, ובמקןם לפרוש כנפיה"קיומו תלוי באחרים.

כפרפר היא שבה והופכת לגולם בסיום סיפורה: גולם סגור ומסוגר שמפנה עורף לחיים ומשתקע

(. במילים אחרות, תרצה אמנם מצליחה להיטמע64-65עמ' , 1993בכתיבה אודותיהם" )נוה,

אמה, והיא מצליחה לפשר בין אביה לבין עקביה, דבר שאותה לא הצליחה לאהזהותה של ב

ומעצם הגדרתה אינה מאפשרת לתרצהלעשות בחייה, אולם ההטמעות הזו היא חיצונית בלבד,

. לפתח סובייקטיביות עצמאית

גולן מציינת כי סיום הסיפור מבהיר כי העובדה שבתה של תרצה תגדל עם אם אשר לא

היא ]תרצה[ אמנם נכשלה כאשר היא"הצליחה לפתח סובייקטיות תפגע גם בהתפתחות הבת:

הפכה מבת לאם בלא שתגלה תחילה את תשוקתה כאשה אבל החזרתיות נמשכת – תהיה לה בת

עמ'שם, שאף היא תוותר על תשוקתה ועל הסובייקטיביות שלה כדי לכפר על חטאי אימה" )

86 .)

שמסייעת לה לעבור את מציגה בפנינו בת אשר לא זכתה באם "בדמי ימיה"לסיכום, היצירה

. בסופווכך היא נותרת כאובייקט לאורך הסיפור כולושלב המראה ולפתח סובייקטיביות תקינה,

של הסיפור הופכת הבת ל"מצבה חיה" עבור האם: במקום להפסיק את ההשקעה הליבידנלית

באם, על פי תהליך האבל הנורמטיבי, מנכסת לעצמה הבת את זהותה של האם ומנסה לפעול

28

אולם המסע הזה נכשל ומביא לתוצאות הרסניות: לא רק שתרצה נותרת אובייקט לאורךמתוכה.

בסופו של הסיפור היא גם מביעה תקווה שביתה, אשר צפויה להיוולד בקרוב, תמשיךכל הדרך,

את המהלך ותנסה גם היא להמשיך את זהותה של אמה.

29

יצירתית" כ"מראה עפיהזג. עונתה כסותה שארה היא ביתה בגידול מעורבת אינה אשר אם מתוארת שבה אחרת יצירה

,צעירה עוד נמליה כשבתה הבית את זעפיה האם עוזבת זה ברומן. (1991) ברנשטיין אילנה מאת

נמליה של ניסיונותיה ולאורך האם של לכתה על האבל תהליך לאורך נמליה את מלווה והרומן

כסובייקט. עצמאית זהות לפתח

נמליה, של ידיעתה וללא בפתאומית זעפיה, שמתרחשת האם של עזיבתה עם מתחיל הרומן

התפתחותית: רגרסיה של תהליך על מעידה נמליה של חמש. תגובתה כבת עת באותה שהיא

קקי לי היה. לאלישע נסעה שאמא חשבתי אני. הראש את הרים לא ואפילו עצוב נראה אבא"

הוא. לאמא לבכות התחלתי ואני שמע לא הוא אבל. שימוש-לבית החוצה אתי שיבוא ממנו וביקשתי

,לאבא כשחזרתי. שם הייתה לא היא אבל. שלהם לחדר ורצתי קורה נורא שמשהו ידעתי ואני זז לא

,שם" )לחצר יצאתי ואני זז לא אבא אבל. התחתונים בתוך וישב יצא הקקי. מדי מאוחר היה כבר

של לכתה לאחר מייד שבאה בתקופה ושוב שוב בצרכים, שחוזר לשלוט היכולת חוסר(. 9 'עמ

נמליה שעברה הטראומה גודל על מעיד זה חמש. מצב בנות ילדות אצל נורמלי מצב האם, אינו

שהאב, שאתו משום היתר שומע, בין אינו איש לעזרה הזו הזעקה לעזרה. את זעקה ומהווה

לטפל מסוגל אינו או רוצה ואינו זעפיה של לכתה עם בהתמודדות הוא גם נמליה, עסוק מתגוררת

שצריך, לאבא אמרה יוכבד, לגן כשהגענו"האם: של לכתה עם בהתמודדות לה בבתו, ולסייע

נועד לא שגבר אמר אבא... בוקר כל האיחורים עם להפסיק וצריך למסגרת הילדה את להכניס

(.15 'עמ, שם" )האשה של תפקידה וזהו ילדים לגדל

החברתית השתלבותה על גם משפיעה יותר צעירים ילדים שמאפיינים התנהגות לדפוסי החזרה

פעם כל: "בציבור באוננות, מקום בכל שלה הצרכים עשיית את מחליפה נמליה, למשלנמליה. של

זה שתיכף הרגשתי, חשבון בשיעור אתמול. עובר וזה שלי בפיפי נוגעת אני, לצאת רוצה שהקקי

בעדינות הפיפי את שיפשפתי. לחצאית מתחת היד את והכנסתי שיחכה לקקי אמרתי מיד אז... יוצא

החברתיות בנורמות לעמוד נמליה של היכולות חוסר(. 58 'עמ, שם" )ובפראות במהירות כך ואחר

שאני אמרו הילדים": בכפר החברתי למעגל מחוץ עצמה את מוצאת היא שבו למצב אותה מביאה

לא תמרה גם אבל, הילדה מסכנה, אמרו תמרה של ההורים. אתי שיחק לא אחד ואף מלוכלכת

(.13' עמ, שם" )אתי שיחקה

30

בחברה להשתלב נמליה של היכולת וחוסר בציבור בצרכים, האוננות לשלוט היכולת חוסר

שנמליה האם, ומהעובדה של מהיעדרותה שנובע שייתכן פגום התבגרות תהליך על כולם מעידים

זכה לא אשר ויניקוט, אדם שאומר הסימבולי. כפי הסדר אל נורמטיבית לחניכה זכתה לא

ביטוי לידי תבוא חסרה, אשר סובייקטיביות תחושת בקיומו, יפתח האם של המתמיד לאישורה

אם. תחליף ביצירת או האם של אישורה אחר מתמיד בחיפוש

אשר הנעדרת, האם היא , הלא"הלילה מלכת" אם, בדמות תחליף לפתח מנסה ואכן, נמליה

מלכת של כמו, מכסף נוצצים כוכבים עם שחורה שמלה לבשה אמא: "השמיים מן לטובתה פועלת

של ממתקים לי להביא הגדולה לעיר ונסעה, השחור הליל סוסת, תרצה על רכבה היא. הלילה

-12 'עמ, שם" )פעם אף ראיתי שלא כאלה וגם סוגים מיני מכל היו הממתקים. אביב-מתל ילדים

להתכונן ממשיכה אשר, בעולם נמליה של האובייקט עמדת את מהדהדת האם של זו הההאל(. 13

בכל הנוכח כסובייקט והעמדתה האם האלהת של זה שלב.זעפיה שהוא יכול-הכל הסובייקט מול

ההכחשה. שלב קובלר-רוס, הוא שמתארת האבל בתהליך הראשון לשלב גם היטב מתאים מקום

שתיאלץ מבלי האם של היעדרותה את להפנים לה מאפשרת נמליה יוצרת אשר האם דמות

ובעונה בעת יכולה שהיא הלילה", הרי "מלכת אכן היא האם בלעדיה; אם החיים עם להתמודד

נמליה. של היומיום בחיי נוכחת וגם נעדרת להיות אחת

מה זמן מתבדות, ולאחר כלשהו באופן נמשכת האם של נוכחותה כי נמליה של תקוותיה אולם

לא כבר שלי ההתמקחות. "אמא נמליה: שלב של האבל בתהליך הבא השלב את הרומן מתאר

יכול לא כל. אחרת בחוסר מזמן מתה בטח שהיא אומרים בכפר יותר. האנשים אתנו לגור תבוא

יודעת אני חיים. אבל סימן שולחת הפחות לכל שלה. או הבת את לראות באה היתה שלא להיות

אחד יום עוד לא אפילו אתו להיות יכלה ולא שלי אבא את שנאה שלי מתה. אמא לא שלי שאמא

כלל חדרו לא בכפר, שקודם האנשים של (. הדיבורים70הלכה" )שם, עמ' היא זה ובגלל

של אמונתה את לערער הסיפור, מתחילים נמסר שלה הראייה נמליה, שמזווית של לתודעתה

עזבה לא האם כי להתעקש ממשיכה זאת, נמליה אימה. עם של חובקת-הכל בנוכחותה נמליה

כאפשרות למענה להתקיים ממשיכה שהאם האפשרות את מותירה אביה, ובכך את אותה, אלא

"מלכת בדמות להאמין ממשיכה עזבה, נמליה שהאם ייתכן כי ההבנה סבירה. ואכן, למרות

אחד, אני ויום השחור הליל נסיכת שאני לו אומרת לאביה: "אני מדבריה ניכר זה הלילה". דבר

31

(.71מכאן" )שם, עמ' אלך אני וגם רזה אהיה

אירוע של בעטיו – ההשלמה שלב – הבא השלב אל לכאורה מתקדם נמליה של האבל תהליך

נועלים שהם אחרי, אותה ואונסים, בלילה שלה לחדר חודרים ממנה גדולים ילדים שלושהאלים;

כוח לי אין אבל, יבש שלי הפה. הגוף כל לי רועד, חדר הולך כשאבא. "השימוש בבית אביה את

יותר עוד נעימה הרוח, עכשיו. יבש וגם קצף כמו הרוק אבל. ברוק אותו למלא מנסה אני. לקום

החדירה(. 74 'עמ, שם" )מתה שלי אמא זאת בכל שאולי חושבת אני. שורף שלי הפיפי. ממקודם

של בקיומה להאמין להפסיק אותה , ומשכנעתאיננה האם כי נמליהל כאורהל מבהירה לתוכה הזו

.הלילה על להסתכל יכולה לא ואני קרשים עם עכשיו סגור שלי בחדר החלון"הלילה". "מלכת

שפתוח מחלון המעבר(. 78 'עמ, שם" )לעולמים אותו לסגור לי עזר אלישע, הנורא הלילה אחרי

אינה זעפיה כי נמליה של ההבנה את מדגיש בקרשים סגור הלילה" לחלון "מלכת ואל הלילה אל

שלה היכולת חוסר ואת העולם לבין נמליה בין החציצה פיזי, את גם, באופן הלילה" ומסמל "מלכת

30סביבה. בחברה להשתלב

ההשקעה את מסיימת הלילה" אינה "מלכת אינה שזעפיה מבינה שנמליה העובדה אולם

האם של והיעדרותה נטישתה עם אמיתית להשלמה להגיע לנמליה לסייע בה. כדי הליבידנלית

הכפר מן הילדה את שלוקחת, אביב-מתל השיניים רופאתרות, נוספת: דודה דמות בסיפור מוצגת

נמליה את לחנוך רות דודת מנסה ימיה", כך "בדמי היצירה מן למינטשי . בדומההאב מות לאחר

את לה מבהירה, החודשי המחזור על לה מסבירה היא כאשר הנורמטיבית הנשית ההתנהגות אל

אם דמות רות מהווה בכך 31.הספרית אצל עושים עם מה לה ומדגימה זעפיה לבין בינה היחסים טיב

32הנורמטיבי. הסימבולי הסדר את נמליה את לחנוך מנסה אשר נוספת

בסיפור לאה של מותה שממלא פונקציה אותה את עונתה כסותה שארה ביצירה ממלא נמליה שעוברת האונס 30 . כזכור, לאההעצמאות לעבר הגיבורות של מסען את להתחיל כדי אלים אירוע נדרש המקרים ": בשניימיה בדמי"

לנסות ובכךאם, תחליף ולמצוא לנסות תרצהל מאפשר מותה תרצה, ודווקא של בחייה כאם מתפקדת אינה אינה זעפיה של לכתהבחיים. עוד הייתה כשלאה לעבור הייתה יכולה שלא תהליךהאישי, קולה את ולמצוא על בהזיות ושוב שוב לשקוע לה גורמת עצמאות, אלא לקראת הליכה של תהליך אותו את נמליה אצל פותחת

הנעדרת. באם הנפשית ההשקעה את מפסיקה שבאונס האלימה ההתערבות האם. רק של נוכחותה אם: מנוגדת הדמויות לשתי המספר והתייחסות, בלבד בפונקציה דמיון הוא רות לדודה מינטשי בין הדמיון כי לציין יש31

סובייקטיביות לאיבוד אותה שיוליך בצעד, אמה חיי את מחדש ולהחיות לנסות לתרצה שגורמת כמי מוצגת מינטשי והבערות הלכלוך מן נמליה את לגאול צפויה אשר, ונורמטיבית חיובית כאופציה מוצגת רות שדודה הרי, מוחלט. החברה בחיי השתלבות לה ולאפשר בכפר

של חיקוי שדיה, במעין את למצוץ לנמליה מאפשרת פיזית: היא במחווה גם ביטוי לידי בא כאם רות של תפקידה 32 אמבטיה. לי עושה המחזור, רות את מקבלת בחודש, כשאני לנמליה: "פעם לאפשר זעפיה סירבה הנקה, שאותה

מסכימה" לא היא החודש של אחרים השדיים. בימים את לה למצוץ לי ונותנת אותי ומנגבת אותי מסבנת היא שבהם בזמנים במחזור, כלומר נמליה כאשר רק נמליה "מיניקה" את שרות (. העובדה107)ברנשטיין, עמ'

הנשיות. אל נמליה של כחונכת רות של תפקידה את שאת, מדגישה ביתר החוצה פורצת שלה הנשיות32

,העשרים המאה בת המשכילה הצעירה( "1989' )ריץ אדריאן כותבת אשה ילוד בספרה

על העומדת בחברה עצמאית ישות לעצמה ליצור מנסה או, אמה חיי את הסתם-מן הבוחנת

לפניה כי, ובדין חשה, עליה המוטלת הרבייה חובת את ובראשונה בראש תמלא שהיא דרישתה

,אישי צביון או אמהות: או/או בחזקת, אחת בכפיפה לדור יכולות שאינן אפשרויות שתי בין בררה

(. 194 'עמשם, " )חירות או אמהות, יצירתיות או אמהות

הדיכטומיה עומדת שבבסיסו סימטרי כהיפוך וזעפיה, מוצגות זה, רות ברומן האם דמויות שתי

שבחרה, לכאורה, בגידול ילדים. זעפיה גידול ובין קריירה ופיתוח עצמי מימוש ריץ' בין שמציגה

הרבה לה שלה. יש האמיתיים החיים מתחילים קריירה: "עכשיו לטובת ביתה את ילדים, נוטשת

לפניה. היא עוד החיים וחמש. כל עשרים בת צעירה, רק אשה להגיד. היא מה לעשות. הרבה מה

ללמוד רוצה ילדים. היא לגדל רוצה חיים, לא עם לחיות רוצה בכפר, לא לגור רוצה לא

לאוניברסיטה" )ברנשטיין, ותלך ברוניסלב את תמצא אקדמית. היא קריירה היסטוריה. לעשות

לה אין כי על חייה כל קריירה, שהצטערה בעלת שיניים רופאת זאת, היא (. רות, לעומת94עמ'

הנשית האישיות כל לעבוד. אחרת צריך הזה והרחם בגוף רחם יש אשה שלכל אמרה ילדים: "רות

מעצמה שבורחת אשה היא ילדים יולדת שלא כבן-אדם. אשה שלה האישיות וגם פגומה שלה

(.125)שם, עמ'

עצמאית. סובייקטיביות אל דרכה את לנווט נמליה מנסה האלו ההופכיות האם דמויות שתי בין

ממשיך נפסקת, הסובייקט אינה במת הליבידנלית ההשקעה עוד פרויד, כל שמתאר כפי אולם

נורמטיבית נשיות בין הבחירה בפניה שעומדת עת נמליה: בכל גם עושה מולו. וכך עצמו את לכונן

בדמות בוחרת זעפיה, היא בידי שמיוצגת נורמטיבית בלתי נשית התנהגות ובין רות ידי על שמיוצגת

ומידד, אותם אודי התאומים עם שלה היחסים עושה, למשל, במערכת היא הנעדרת. כך האם

המקובלות: הנורמות פי על לפעול שלא בוחרת היא בים, כאשר לבדה הייתה כאשר פגשה

לומדים. הם ספר בית באיזה התאומים את שואלות שלי. הן מהכיתה מבנות שתי פוגשים "אנחנו

כזאת. שאת אותך, ידענו שראינו הראשון אומרת, ברגע הבנות בגימנסיה. אחת אומרים התאומים

מתכוונות שהן אומרים כזאת. התאומים זה מה התאומים את שואלת יודעים. אני כולם כבר עכשיו

(.116האלה" )שם, עמ' למסכנות לב אשים לא ושאני לגבי נכון לא בכלל גם וזה יפה לא למשהו

פי על להתנהג שלא שלה אמה, הבחירה לה שהציבה בדוגמה נמליה של הפעם, הבחירה כך, גם

33

שלילי. מוניטין שכולל חברתי מחיר ממנה המקובלות, דורשת החברתיות הנורמות

דוגמאות לכך ישהתבגרותה, ו לאורך נמשכת אמה לה שמציגה באופציה נמליה של הבחירה

יכין, שהיה עם במפגשה (, המשך122-124)עמ' לעצמה בוחרת שהיא בבגדים ברומן; החל רבות

היא דוד, שאותו עם (, במפגשה131)עמ' שלו הגיוס מסיבת התאהבה, אחרי בו הראשון הבחור

במערכת (, וכלה135-137)עמ' שהכירו לאחר בלבד אחד ערב משפחתית לארוחה מזמינה

רוצה אינה כי נמליה של בהכרזתה עת כל מלווה הזו . הבחירהבעלה יהלי עם שלה היחסים

לה טוב ילדים. ויותר יולדים אנשים מה בשביל מבינה לא בכלל ]לרות[ שאני לה ילדים: "אמרתי

33(.125ילדים" )שם, עמ' יהיו לא לעולם ילדים. לי לה שאין

היא ובו אמה לה שהציבה הנשיות מודל בין הקונפליקט מתחזק נמליה של התבגרותה לאורך

מנמליה דורש יהלי כאשר לשיאו מגיע הזה ממנה. הקונפליקט הסביבה של ציפיותיה ובין בוחרת

הקמת שהוא חלומה בהגשמת וממשיכה בתקיפות מתנגדת נמליה ילדים. תחילה על לחשוב

למלא מתפנה כשורה, היא פועל הפנסיון, והוא את לפתוח שהצליחה אחרי הים. רק ליד פנסיון

דפוס את משחזרת היא, נמליה של ילדתה, נועה נולדת כאשר יהלי. אולם של בקשתו את

אסתריקה. אותה להאכיל וצריך רעבה שנועה אומר יהלי. בוכה התינוקת": אמה של ההתנהגות

,קטנה כשהייתי, שפעם וחושבת זריצקי של האופק על מסתכלת אני... האוכל את לה מכינה

לפניה, אמה כמו(.171 'עמ, שם" )האחרות הארצות מתחילות האופק קו מאחורי שבדיוק חשבתי

את להשקיע נועה, ובוחרת את להיניק נמליה מסרבת בתה, כך את להיניק רצתה לא אשר

נמליה. ברחה האחרות, אליהן האופק, בארצות בקו שלה האנרגיה

עצמה את להפוך מנסה אשר נוספת כן, גיבורה-בת מציג, אם עונתה כסותה שארה הרומן

לה. שהציבה והאימהות הנשיות ומודל האם בצל כסובייקט ומתכוננת הנעדרת האם לתחליף

עצמאי באופן להתפתח לסובייקט מאפשר אינו שהוא לכישלון, משום הוא גם נועד הזה הניסיון

כסותה שארה ימיה" לבין בדמי" בין נשווה תקינים. אם חברות לחיי להגיע לו מאפשר ואינו

המסע כישלון עם להתמודד אותה תרצה, ומותיר את עגנון עוזב בה הנקודה זו כי נגלה עונתה הוא עונתה כסותה שארה הרומן של הראשון החלק כי בינט חנה ( מציינת1991הראשון" ) "החצי במאמרה 33

כריסטוף. לדבריה, הדמיון אגוטה ההונגריה הסופרת מאת הגדולה המחברת בשם ספר של למדי מדוייק העתק את מהביע היריעה מדהים: "תקצר הוא הישראלי הרומן נמליה, גיבורת ובין ההונגרי הרומן גיבורי התאומים ביו

את עוזבות המחברות ששתי (. אלא11הספרים" )שם, עמ' שני בין מזערית הלא וההשפעה הדמיון פלאות הזדמנות להם מעניקה ההתבגרות, ולא בגיל התאומים את עוזבת כריסטוף אחרים. בעוד בזמנים הגיבורים

הטעויות על מסויים בפיכחון להביט לה מאפשרת לבגרות, ושם עד גיבורתה את מלווה ברנשטיין לתיקון, הרי חייה. ואת התנהגותה את ולשנות שעשתה, ולנסות

34

יותר; לאחר אופטימית באופציה זאת, בוחרת הסובייקטיביות. ברנשטיין, לעומת לעבר שלה

היא כי בעלה ליהלי נמליה דיעהמו הביקור לאחרוזעפיה, את לבקר נמליה נוסעת נועה הולדת

עבור האם תפקיד את ולמלא התנהגותה את לשנות כדי זאת עושה היא כי ונדמה, ארצה חוזרת

.ביתה נועה

35

ממשי למוות סימבולי ממוותד. (.2002) גרוסמן דויד של"מבינה אני בגוף" הנובלה היא האם מות עומד המרכזשב נוספת יצירה

רותם, הבת שכותבת סיפור הוא הפנימי פנימי. הסיפור וסיפור מסגרת מסיפור מורכבת הנובלה

מתלמידיה. סיפור אחד ליוגה, עם נילי, מורה לאימה שהיה מכריע מפגש במקצועה, על סופרת

רותם, דווי, כאשר ערש על נילי שוכבת שבו יותר, בחדר מאוחר שנים כמה מתרחש המסגרת

שכתבה. הסיפור את לה בחו"ל, מקריאה מגורים שנות כמה לאחר לישראל שחזרה

פגשה צחי, שאותו עם נילי של פגישתהב הבת, שעוסק רותם שכתבה סיפור הוא הפנימי הסיפור

של הוראה בעקבות לנילי הגיע יוגה. צחי שיעורי להעביר הקיץ בחופשת המלח לים נסעה כאשר

חודש, וחשבתי...אולי בן מתה, זיכרונה, שהיה שלו האמא אתי, למה מקטנות הוא"שלו. אבא

נילי של הראשונה (. הפגישה133-134 , עמ'שםגבר" ) אותו פרי, בכסף, תעשי אותו, תיקחי תיקחי

כדרכה, והוא זהיר, שלא באיפוק כעת מלמדת היא"חיוביות. תוצאות מניבה לא היתום צחי עם

בפגישה כבר (. אבל144 כפוי" )שם, עמ' ניסוי לאיזה נקלע התלהבות, כאילו ללא פעולה משתף

נתקלת, ממש, ואז, היא"לעצמו. שבנה המגן חומת מאחורי משהו מסתיר צחי כי מבינה היא הזו

קופאת ונילי מתוכו משהו אליה מסתער ברגע ומרתיע; ובו סביבו, והודף התחום והשקוף הדק בקיר

של ספק. רעב בריכוז, עמוק, חיתי: רעב. בלי לתוכה שואפת והיא משחירים במקומה, נחיריה

(. 141 )שם, עמ'"מגילו בהרבה מבוגר תשוקה, וגם כמו ועריץ חזק זה יתום... ואצלו

דק קיר אותו את להבקיע היוגה, מצליחה תוצאות, נילי, בעזרת מניבות שאינן פגישות שתי לאחר

מרצינה יוגה. והיא אותו מלמדת רק באמת הכלל. “לא, אני מן יוצא כתלמיד מתגלה ושקוף, וצחי

ויותר, וצחי יותר אינטימיות הופכות ביניהם (. הפגישות149 לו" )שם, עמ' מזכירה מאד: בעצם, רק

שלו, וצחי היתום רעב את להשביע לו לעזור נילי מנסה היוגה מופלאות. בעזרת יוגיות יכולות מגלה

בה הדתית בשנתיים, בפנימייה ממנו שגדול קובי, נער עם לו שהייתה אהבה פרשיית על לה מספר

לא שאני אמרו שם... למה בפנימייה. עזב לא כבר הוא"התגלתה. כאשר הופסקה למד. הפרשייה

ניסה עזב, צחי שקובי שאחרי מגלה גם (. נילי229 )שם, עמ'"נזק... לו עושה בשבילו. שאני טוב

חרש, וכמה אומר הוא חודשים הפרום. שבעה בשרו את והצלקת השעון דרך רואה "והיא להתאבד

יכולתה ככל עשתה שנילי הסוד, ואחרי גילוי ושניים" )שם, שם(. אחרי אולי. עשרים ימים. עשרים

אחרי ימים שלושה"המלח. ואז, בים המלון את עוזב והוא נגמרת שלו לצחי, החופשה לעזור כדי

36

עצמה, צעקה אל שבועות, דיברה אז, במשך בכתה היא נעלם... איך מים-המלח, הוא חזרה שהיא

בוכנה, של פעם, באטימות ועשרים בקיר, בשולחן, בדלתות, עשר שלה הראש את משינה, הטיחה

דבר, הניבו לא צחי אחר הרשמיים (. החיפושים233 )שם, עמ'"שבבים כמו דיבורים מתוכה והתיזה

אחריו, שלה הפרטי החיפוש המסע, מסע היה זה ואחרי"משלה. פרטי חיפושים למסע יצאה ונילי

והסתגרה הביתה חזרה כלום, ונילי בלא הסתיים החיפוש הארץ, בטרמפים" )שם, שם(. מסע בכל

אבל"רותם, בתה. עם שלה הקשר של מוחלטת להפסקה גם גרמה צחי של עצמה. העלמותו בתוך

השאר, ואחר-כך לכל לא גם אתו, ואחר-כך שלה לסיפור מלים היו הפסקנו, לגמרי. לא לדבר

ולא אליו קשר שום לי היה לה, שלא שקרה האסון על באבל לחיות להמשיך יכולתי עזבתי. לא

(.234 זה" )שם, עמ' על דיברנו לא קשר. ומאז שום רציתי

מותה זה אין. אותו מדמיינת שרותם , כפיהאם של הראשון מותה את מספר הזה הפנימי הסיפור

של מצב כך ( מתאר1997) גרין רותם. אנדרה עבור אימהית כדמות מותה , אלאהאם של הפיזי

באכזריות נפשי, שהפך דיכאון הילד, בעקבות של במוחו שנחקק "דימויאם: של סימבולי מוות

חסרת קול, ולמעשה מרוחקת, חסרת דמות הילד, לכדי עבור לחיוניות מקור חי, שהיה אובייקט

אבל, אפשר בחיים שנותר אדם לחשוב, היא היה שאפשר למה המתה, בניגוד חיים... ולכן, האם

הסימבולי המוות(. 142עמ' בטיפולה" )שם, שנותר הצעיר הילד של בעיניו פיזי באופן לומר, מתה

הליבידו, זמנית של מסיבית "הרחקההילד: נפש על לכת מרחיקות תוצאות בעל הוא האם של

באמצעות יתמלאו האלו פסיכולוגיים'. החורים 'חורים בצורת בלא-מודע עקבות ותמידית, שמותירה

הליבידינלי הקת'קסיס החלשת באמצעות ששוחררה ההרסניות ביטוי מחודש, שהוא קת'קסיס

בקיומו, המתמיד אמו,לאישורה של לחיבתה זוכה שלא כלומר, הילד(. 146הארוטי" )שם, עמ'

להתמלא לאהוב, ויכולים שלו היכולת ואת שלו הליבידו את פסיכולוגיים", שמחלישים "חורים מפתח

להתעמת חוזרת היא רותם, כאשר שמתארת מה בדיוק ונשנה. וזה חוזר עצמי הרס באמצעות רק

השנים כל להתבכיין, על ובלי להטיח פשוט, בלי לה לספר לי מתחשק"הסיפור. בהקראת אמה עם

הדם את אילפתי גוף, ואיך נוזלי להתפיל עצמי את לימדתי חיה, ואיך נפש אהבה, לאף בלי שחייתי

חולים, באנשים כמו נאהבים בזוגות הסתכלתי המועדים. ואיך ריםולאז ומסביב במעקפים רק לזרום

את לשכנע מסוגלת הייתי באמבטיה השפתיים. ואיך דרך זה של נשמתו את זה מטורפים, טורפים

הריקבון (. הילת190 שלי" )גרוסמן, עמ' מהגוף נודפת כחלחל ריקבון של הילה לראות עצמי

37

באמצעות רק להיפתר יכולההנעדרת, האם הפסיכולוגי" שהותירה "החור את , שמסמלתהכחולה

ברגליים עצמי את תשמע, ושורטת לא בדממה, שהיא ובוכה שם יושבת עצמי, מזוכיסטי. "אני הרס

אותי חורש הנכון, זה למקום בדיוק אותי מביא פתוחות, וזה אצבעות בעשר האורך מאחורה, לכל

(. 188 בגללה..." )שם, עמ' להפסיק, גם אפשר דם, שאי זוב עד בתענוג לעומק

הנאה ליהנות, מלבד אפשרי לאהוב, בלתי או לשנוא אפשר בלתי "זהגרין, הזה, מציין במצב

עד אותו ומנכרת מעצמו האגו את שמרחיקה השבי תחושת לחשוב; רק אפשרי מזוכיסטית, בלתי

אימהי, באישור הפסיכולוגיים", החוסר כלומר, ה"חורים(. 153מייצגת" )שם, עמ' בלתי דמות כדי

אותו מותירים "המתה" ובכך באם מתמשכת ליבידנלית השקעה להשקיע הסובייקט את מכריחים

שתאפשר קבועה מצבה לבניית להוביל יכול שאינו אבל לא-תקין, של אבל של תמידי במצב

בגאווה בדהוי, מתנזרים בצל, נשבעים לאידיאולוגיה, דוגלים זה את הופכים לאט-לאט"החלמה.

אפשר מה קורה, שוכחים זה מהר יד-ראשונה, ואחר-כך, נורא שהוא מה מכל ודלפונית טיפשית

(.188 )גרוסמן, עמ'"ירח מאור פוטוסינתזה לעשות מותר, מתרגלים שבכלל לבקש, שוכחים

כסובייקט עצמה את לכונן האם, מתקשה של הסימבולי מותה עם להשלים כלומר, הבת, שמנסה

נוטשת האם אם אך": (1989 )ריץ' שמציינת בלבד. כמו אובייקט להיות זכויות, ונידונה בעל עצמאי

אהבת שתהיה, יהיו ככל רציונלית שלנו הסליחה תהא – ילדים בלא לחיים זקוקה שהיא משום אותנו

וכואבת. ורק פראית יתמות של רגעים שבתוכנו הילדה תחוש שיהיו, לעולם ככל חזקים וכוחה האם

בפני נכוחה שנעמוד לאחר הזה, ורק הפרדוקס הזאת, מול הסתירה מול נכוחה שנתייצב לאחר

(.261 עמ'שם, )"לשנותה... נוכל אז אבודה, רק ילדה כאותה בתוך-תוכנו המגששת התשוקה

האם. עם מגע ליצור היכולת בחוסר ובראשונה בראש מתבטא ולתקשר לאהוב היכולת חוסר

את עליו, לרכך להחליק מעצמן נשלחות וידיה נילי רותם[, חושבת של ]הפה עליון שופט של "פה

בגוף" גוף יגע בה, שלא תיגע לא וחלילה אחור, שחס נרתעת בזוויותיו, ורותם הזעירות הגבעות

אמה. לבין בינה רותם שמניחה הנפשית לחומה סימבולית היא המגע (. חסימת154 )גרוסמן, עמ'

סדק. ואצלי, אחרי בתוכי מגששת ובשרנית גדולה בקשת, לשון אלי ומתרומם נישא כאילו "קולה

מה משנה ומייד, ולא תיכף ממנה למנוע – חמש-עשרה גיל של הירוקה בבטן, האש מיד, הנהמה

רותם משכפלת הזה היכולת חוסר (. את156 למנוע" )שם, עמ' שניתן מה כל את רוצה, למנוע היא

על מספרת זוגה, מלאני. למשל, היא בת עם שלה ביחסים אחרים, ובמיוחד אנשים עם במגעיה גם

38

הרצפה, שעל למזרן מהמיטה בורחת אותי רואה אני"ביחד. לישון מלאני אותה לימדה שבו האופן

שבועות כבה למקום... וככה, במשך ממקום רדומה אחרי הולכת ח, והיאילכורסה, ולשט ומשם

הלילי חלק את לי עשתה היא – בבוקר למחרת כלום זה על לדעת בלי וכאילו – טרוטים, סהרוריים

(. 200 מערירות" )שם, עמ' הגמילה טיפול של

אצל סיבה, מטפחת כל ללא כלל בפתאומיות, ובדרך שנלקחת האימהית האהבה כי טוען גרין

אהבת שבהעלמות המסתוריות את תולה הוא המשמעות" בעולם, שבו "חוסר על הטענה את הילד

או מאומצת אינטלקטואלית חקירה באמצעות לפתור הילד יכול הזה המשמעות חוסר האם. את

אבדן את מחדש המצב, שמפעיל של המבחיל האספקט מונח "כאןמפותח. אמנותי יצר באמצעות

מוביל ליבידנלית. זה יציבות חוסר של התחושה את ומחליש הנרקיסיסטית האומניפוטנטיות

אינטלקטואלית פעילות לטובת הראשונית הסצינה של ואגרסיבית ארוטית לדה-ליבידניזציה

-159העצמי" )שם, עמ' הסיפוק בפנטזיית תמיכה אמנותית, שמהווה אחר: יצירה מאומצת. פתרון

אוטונומיה לעצמו מצילה, מוצא להשתחרר האם, שמבקש אהבת מחוסר . כלומר, הילד(160

מספרת שהיא לסופרת, ובכך הופכת האמנותי. רותם בניסיון או האינטלקטואלית בחקירה לכאורה

את האם, להפסיק מן להתנתק לעצמה מאפשרת האם, היא של הסימבולי מותה סיפור את

בה. הליבידנלית ההשקעה

לסלוח רותם האם, מתחילה של מותה לסיפור המשמעות ומתן הסיפור הקראת ואכן, במהלך

הראש, הגופייה על עומדת היתה כבר בבוקר, היא מתעוררת זיכרון. כשהייתי פתאום"לאמה.

לעבר ומתארכים נשמטים רכים, היו כל-כך הגדולים, שנראו הפנים, והשדיים את לה ומכסה נופלת

(.185 זיכרון" )גרוסמן, עמ' הלילה. ממתק לחלום המשך כמו בהם ובוהה עומדת הצוואר. הייתי

את הלא-מודע מן לדלות אמה, ומצליחה עם עברה על ששמה החסימה את להסיר מתחילה רותם

מגע. חוסר של שנים באמה, אחרי לגעת גם לה מאפשרת החסימה אמה. הסרת עם היפים הרגעים

המגע34(.173 , עמ'שםיחד" ) לפותות ושלה שלי האצבעות את מוצאת איך, אני ברור "ועכשיו, לא

נטישתה על לכפר מצליחות השתיים ההקראה סוף שלקראת ועוד, עד עוד מתגבר המהוסס להנמקה זוכה שאינו מלודרמטי פיוס הוא ההקראה בזמן שמתרחש ואמה רותם בין הפיוס כי ( טוען2004) אורן 34

התעלמות הנובלה, תוך בסיום להפי-אנד המלודרמה מגיעה שרירותי, אכן "כך, באופן הנובלה: בעולם ריאלית ההתפייסות את לאפשר כדי לבת האם בין הקונפליקט התמצה לא ושלמעשה נעקפה שהדרמה מהעובדה

דווקא אלא הסיפור בהקראת מתחילה אינה הדרמה כי בחשבון לוקח אינו זאת, אורן (. עם83ביניהן" )שם, עמ' האם של היעדרותה בה הפסיכולוגיים" שהותירה "החורים עם רבה בעוצמה מתעמתת שרותם בכתיבתו, שעה

בשלה מגיעה שיצרה, היא המדומיין הסיפור את לאם להקריא כדי לישראל מגיעה שהיא רבה, ובשעה בעוצמה בה. הליבידנלית ההשקעה את שהמעיטה האם, לאחר מן אמיתית לפרדה יותר

39

לאותו ונאספות נמשכות לזוז בלי ממלמלת, רותם, רותם, ושתינו האם. "רותם, היא של הסימבולית

שזה כמה – אותנו שמחבקת עצום חיבוק ביחד, בתוך לרגע עיניים, ואנחנו עוצמת ממש, ואני מקום

אומרת, בסוף כשהיא נילי מסכמת הזה המהלך (. את228 אמא" )שם, עמ' – מטורף נשמע

(.250 דיברנו" )שם, עמ' סוף שסוף שמחה כך כל הסיפור, "אני

צחי, של למילוי ניתן ובלתי החריף היתמות לרעב כמקביל בנובלה רותם, שמועמד של סיפורה

ומותה האם של היעדרותה בשל הופסקה התקינה הנפשית התפתחותה אשר ילדה של סיפורה הוא

את מכניס הפגוע הליבידוצחי, אצל כמו. צחי של בחייו למתרחש רותם, בדומה של בחייה הסימבולי

לתהליך ההרס יצר את לתעל מצליחה אליו, רותם שבניגוד אלאעצמי, הרס של תמידי למצב רותם

את ולמלא העבר אל לחזור לה מאפשרת בתורה שלה יוצרת. היצירה אמניתכ מגיחה היא שבסופו

האם, של הדווי ערש על קורה זאת האם. כל של הסימבולי מותה הפסיכולוגיים" שיצר "החורים

לאם, רותם שבונה הספרותית חזרה. וכך, המצבה ממנה שאין פיזית לעובדה הופך שמותה לפני

לאובייקט האם את האם, להפוך מות על להתגבר לה שמאפשרת זו הפיזי, היא מותה לפני עוד

בעולם. עצמאי כסובייקט שלה המעמד את בחזרה ולקבל בלבד

40

החיים בליחה. בספר. באר חיים של חבלים האוטוביוגרפי הספר הוא מתה אם ניצבת במרכזוש נוסף ספר

הלכו שכולן – אביוו אמו, וסבת – מרכזיות דמויות שלוש עם הדובר של היחסים מערכת מתוארת

של קורפוסכך: " מוגדר חניכה סיפור. חניכה כסיפור כתוב הספר. הספר כתיבת בעת לעולמן כבר

.החניך של בסטטוס מוחלט שינוי לחולל ומטרתם, פה שבעל בהדרכה המלווים פולחניים טקסים

מזה שונה קיומי במעמד וזוכה', אחר' כשהוא מהן יוצא קשות התנסויות של שורה העובר החניך

(. 31 'עמ, 2001 ,שחם) "חניכתו טרם לו שהיה

(.322 'עמ, שם" )האם מן בעיקר, ההורים מן פרדה מסמן החניכה תהליך" כי עוד מציינת שחם

בהוריו תלוי אשר סובייקט עומד ההתחלתי שבקצהו תהליך הוא מוצלח חניכה כלומר, תהליך

הזו היצירה בניתוח 35עצמאי. סובייקט שהוא אדם מגיע הסופי ובקצהו שלו הזהות אישור לשם

,אמו מות על שלו האבל לתהליך כסופר באר של ההבשלה תהליך בין ההקבלה את לבדוק אבקש

את באר מכונן שמולו הסובייקט להיות האם מפסיקה בו נפשי למצב התהליכים שני הובילו וכיצד

ממנה. הפרידה ואת בה הליבידינלית ההשקעה הפסקת דמותה, את קיבוע את עצמו, ואפשרו

) אורן יוסף". חבלים" הספר בשם כבר לזהות אפשר בספרו באר שטווה העיקרי המהלך את

(,סגולים בשני' חבל' מהשורש) עבותות היא השם של הראשונה המשמעות"כך: על ( כותב1999

– ברומן הראשון החלק של תוכנו את היטב מגדירה והיא, המשפחה שורשי אל אדם הקושרים

היא' חבלים' של השנייה המשמעות... הסבתא של בדמותה המתמקד', הזמן של הנקי היסוד'

חזקת' – השני החלק של תוכנו את בהצלחה מגדירה והיא( וסגול בצירה' חבל' מהשורש) מכאובים

היא אף) לידה-וחבלי הריון היא' חבלים' של השלישית המשמעות... בהורים המתרכז', הבתים

',לנוח סופו שאין אוויר' – השלישי החלק של תוכנו את הולמת והיא(, ובסגול בצירה' חבל' מהשורש

"סופר להיות בהכוונתו אמו של חלקה ועל עצמו באר חיים של כסופר דרכו ראשית על המספר

של מתומצת תיאור הן – לידה, מכאובים, עבותות – האלו המשמעויות שלוש(. 49-50 'עמשם, )

מקבילה – עבותות – הראשונה המשמעות. רוס-וקובלר פרויד אותו שתיארו כפי האבל תהליך

של בנפשו מתקיים עדיין המת שבו כמצב אותו מתאר ופרויד הכחשה מכנה שקובלר-רוס למצב

הפרק. כלומר, שני בראשית שהוצג אבל, כפי לתהליך דומה תהליך הוא חניכה תהליך מסויימים במובנים 35 זהותו אישור לשם אחר לאדם זקוק הוא שבתחילתה הסובייקט שעובר נפשית התפתחות מתארים התהליכים

עצמאי. לסובייקט הופך הוא ובסופה41

כאילו להתנהג וממשיך המוות עובדת את הפנים לא עדיין המתאבל שבו המצב המתאבל. זהו

אצל הדיכאון לשלב מקבילה – מכאובים – השנייה בעולם. המשמעות מתקיים עדיין המת

להתמודד מתקשה המוות, אולם עובדת את הפנים כבר המתאבל בו המצב קובלר-רוס; זהו

לסוף מקבילה – לידה – השלישית המת. המשמעות מול אל להתכונן ממשיך שהוא איתה, משום

שינוי התליך את סיים המתאבל בו המצב וקובלר-רוס; זהו פרויד אותו שתיארו כפי האבל תהליך

עם עצמאית להתמודדות מוכן הנפשי, והוא בעולמו בלבד לאובייקט הפך שלו, המת הזהות

36המת. של עזרתו העולם, ללא

דאגה, לקרוא כשהחל. צעיר מגיל עוד, כסופר בנה את להכשיר כדי פעולות מגוון נקטה האם

של הצנע בימי" :ירצה שרק כמה מגוריו למקום הסמוכה הציבורית בספרייה ספרים להחליף שיוכל

הגברת' תנובה סניף' בעלת עם סודי הסכם[ הספרייה לבעל] לו היה החמישים שנות ראשית

לו תיתן והיא, שיחפוץ ככל ספרים יום כל לקחת מבנה ימנע לא הוא: אמי היא הלא, רכלבסקי

לקנות שתוכל כדי, כסף חסכה יותר מאוחר(. 253 'עמ, באר" )שלו מההקצבה יותר וחמאה ביצים

בדיוק – חיוני עבודה כלי זה. לוקסוס בבחינת זה אין בכתיבה שעיסוקו לאדם". הכתיבה מכונת לו

,זמנו את לפנות דאגה, כן כמו(. 273 'עמ, שם" )לאינסטלטור ופומפה לנגר ומסור פטיש כמו

הקיום מסתרי עם דבר של בסופו יתמודד הוא רק, “ליצור יוכל בידו שזמנו מי רק כי אמונה מתוך

בחיבור ההן בשנים אמא השקיעה היצירתיים כשרונותיה את, ואכן"(. 285 'עמ, שם" )האנושי

ובאירועים ומשונים שונים ובנגעים בתחלואים תירצה שבהם, הספר-בבית השררה בעלי אל פתקים

גם(. שם, שם" )הלימודים מן והנשנות החוזרות העדרויותיי את נבראו ולא היו שלא משפחתיים

חופש פיתוח את מונעת שהדת שחשבה משום, הבן את לשחרר האם ביקשה הדת מכבלי

מאבקה היה הגורל שגזירת דומה כי רוטנת, שולחני שעל הספרים את לסדר החלה היא". המחשבה

מכבלי לחלצני המאבק, האחר במאבק מראשיתו ומשולב שזור לכתיבה זמן לי לפנות הממושך

האגנטים לכנופיית דעת-קלת היענות מתוך, איוולתי ברוב בהם עצמי את אסרתי ושוב ששוב, הדת

את מנתבות אשר פעילויות של רב במספר נוקטת כלומר, האם(.295 'עמ, שם" )ה"הקב של

להביע מבלי לו שהתוותה בדרך הולך לו, ובאר ייעדה שאותו הסופר, התפקיד לתפקיד בנה

להיראות עשוי שהדבר שהתרחשו: "ככל בשעה במאמציה הבחין שלא משום התנגדות, בעיקר מצב נוצר – באר חיים של במקרה קורה שאכן כפי – מתה לאם מתייחס האבל תהליך כאשר כי לציין מעניין 36

הילד בעולם, ולכן עצמאי כסובייקט להיוולד לילד מאפשר הילד של בנפשו האם של הסופי מותה רק שבו אירונילהיוולד. לעצמו לאפשר כדי האם "להקריב" את חייב

42

ככותב" )שם, עמ' אמא עלי שהשפיעה ההשפעה למידת מודע נעשיתי בדיעבד רק תמוה, הרי

268 .)

בפני שמציגה, קוראת היא האימא. בנה של בחיי ספרותיים תפקידים במגוון גם משמשת האם

את שהבהיר מקרה קרה, למשל, דווי ערש על אביו כשהיה. חייה על שהשפיעו הסיפורים את בנה

חשב מיד. בוכה אמו את ומצא לביתו הגיע המספר. האם על לספרים שהייתה הרבה ההשפעה

,גולובין' איליץ איוון של מותו על בוכה היא כי ואמרה אותו הרגיעה אמו אך, לאביו מה דבר שאירע

יחד שהתענתה בשעה כי, כבוש בקול והוסיפה חזה אל הספר את אימצה היא. "טולסטוי של גיבורו

בלבד זו לא... עליו והשתלט הלך כשהיאוש, נשוא לבלתי המעיקות במחשבותיו' איליץ איוון עם

,בליבנו זה איום פחד לשאת נידונים כולנו נהיה לעולם כי ידעה אף אלא, לחרדתו שותפה שנעשתה

חשבון את היא גם ערכה, המיוסר מגופו ואוזלים ההולכים חייו חשבון את העורך' איליץ איוון ועם

לאחת מעבר לה האורב, שלה הקץ את, שלה מותה את לה דימתה מותו ידי-ועל, שלה עולמה

לספרות האם שייחדה הרבה החשיבות את מבהיר זה מעמד(. 248 'עמ, שם" )העתיד של הפינות

שהאם התמות וסוג הסיפורת סוג אל הצעיר באר את מכוון גם הוא לכך מעבר בחייה, אולם

משפחה, בקורות שעוסק הריאליסטי מהז'אנר רוסית בנובלה דווקא מעדיפה. כלומר, הבחירה

שיספר רוצה הייתה וכיצד שיכתוב האם מעדיפה סיפור של סוג איזה לבאר מבהיר ובאבל במוות

חייו. סיפור את גם

היא; כמספרת בתפקידה גם בנה של הספרותיים בחייו המשמעותי בתפקידה ממשיכה האם

מות, הראשון לבעלה אהבתה, ילדותה, חייה קורות על לו ומספרת ליבה סגור את בנה בפני פותחת

אמנם היא הספרות, "לדבריה(. 91-105 'עמשם, ) החיים אל והחזרה לחיות הרצון אבדן, ילדותיה

דמיונו יכול כך, למציאות ונאמן יותר מדויק הריאלי שהבסיס ככל כן-פי-על-ואף, בדיה-מעשה

של זו הערה(. 267 'עמ, שם) יאומנו שלא עלילות ולרקום יותר רב לגובה לזנק היוצר של הפרוע

כי טוען באריכתוב. שבאר רוצה הייתה ריאליסטים, שאותם לרומנים העדפתה את מדגישה האם

הצורך משום גם אלא, לכתיבה חומרים לו לספק רצון מתוך רק לא הללו הדברים את לו סיפרה

.כסופר טיפחה שאותו, בנה של בספריו ביטוי לידי שתבוא, עדות אחריה להשאיר שלה הנרקיסיסטי

האם לו סיפרה מדוע להבין מנסה כשהוא, עצמית ביקורת של משמץ ביותר באר שמעיר כפי

לא אני חייב הדעת על מתקבלת תשובה הזאת השאלה על להשיב כדי: "חייה על כזו רבה בפתיחות

43

והמיית אהבה של בשקדנותה מטופח, בזיכרוני שמור שהוא כמו, אמא של בדיוקנה חיים להפיח רק

היתה לא שאמא, אנוכיים צרכים יש לאם גם כי בכך להכיר אף אלא, יחסינו את מחדש ולחוות, לב

37(.106 'עמ, שם" )עליי אותם והשליכה, להם מודעת

מספר לו מציעה היא כמנחה. "הבן של הכתיבה ומנחת הספרות מבקרת היא האם, כן כמו

הסופר דעתה לפי. ההורים דמויות בעיצוב לו יועצת ואף', נוצות' יצירתו של הפותח לפרק תיקונים

הוא, כולו בעולם מדי יותר מתחשב הוא אם, אותו הסובבים של התובענות מפני מחוסן להיות צריך

,רק" )הזאת המכשלה מפני הסופר את מזהירה והיא, הסיפור של הפנימית באמת לבגוד יכול

הסופר לסוג הבן הכוונת של מהלך אותו על ושוב שוב חוזרת האם, כלומר(. 128-129 'עמ, 1992

שהיא בספרים אופנים: הן בכמה ברומן ביצירה משתקף הזה יהיה. המהלך שהוא רוצה שהאם

יצירתו על מעירה שהיא בהערות והן לו לספר בוחרת שהיא בסיפורים לבנה, הן להציג בוחרת

על לו מורה גם היא, כתיבתו בנויה תהיה שמהם החומרים את לו מספקת רק לא האםהכתובה.

38.זיכרונות לאותם הראוי הכתיבה אופן

להישיר ממנו תבעה באר של אמו. במוות מראשיתו כבר משולב כסופר באר של החניכה תהליך

חסרי שהרומנטיקנים שעה “39.החיים את לכתוב יוכל כך רק שלדעתה משום, המוות אל מבט

המפוחדת נפשם את ומשובבים החביבים השוטים המוני של בחברתם לבטח להם יושבים המצפון

ויפות מסוגננות במלים המוות של דיוקנו את במסולף המתארות ומגונות הדורות מופת יצירות באותן

שיש מקוללת בשליחות היוצאים סגולה-יחידי אותם מקרב לאמת הנאמנים הסופרים באמת, להלל

שפתיים מתק בהם שאין וחשבונות דינים ולכתוב לשוב כדי אליה לצאת מהם ביקש לא

והלך קטן כשהיה כבר, וכך(. 250 עמ' ,באר" )המאפליה בלב עיניהם שראו מה על שווא-ולהיטות

של העיניים במניפת ראתה סבתא" כי לו הבהירה הטווס מפני ברחה והסבתא, החיות לגן סבתו עם

אביו החלים בו בחדר להישאר אותו הכריחה יותר מאוחר(. 14' עמ, שם" )המוות-מלאך את הטווס סופר. האם, אשר להיות בנה את לייעד החלטתה בעצם גם כמובן ביטוי לידי באים האם של האנוכיים הצרכים 37

והנביא ההסטוריה כפול: מספר לתפקיד בנה את העולם, מייעדת על והשפעתה הספרות את כך כל מעריכה כמדע, אשר כמוהו זה המציאות, ותיעוד של מדויק תיעוד אחריה להשאיר צריכה השקפתה, הספרות בשער. לפי

החיים, את מתעד אשר כסופר כסופר, והכוונתו בנה הכשרת בו. ולכן, באמצעות הבקיאים מעשי את לכוון יכול על החלטות לקבלת דרך כאבני לאחרים שישמשו שלה, כדי חייה של יעוד ליצירת אותו מכוונת למעשה היא

בעתיד. פעולותיהם כמובן הם לאם המיוחסים והרצונות הכוונות הבן, ולכן של המבט נקודת על ורק אך מסתמך הספר כי לציין יש 38

האם. "האמת" של הבן, ולא של פרשנותו .ראויה ספרות נכתבת שבו האופן אל שלהן ביחס, השאר בין, שמתבטא, ניגודי בקשר לזו זו קשורות והסבתא האם39

על להסתכל לסופר לו אל כי טוענת האם ואילו, ממשיכו ולהיות העבר על להתבסס סופר על כי טוענת הסבתא מבקשת כלומר, הסבתא.והעכשיו הכאן מתוך, המתים חדר קרירות מתוך לכתוב אלא, רומנטית בראייה הספרות

במותם. דווקא להתבונן מתעקשת האם ואילו אנשים של בחייהם מתבונן אשר סופר להיות הבן מן44

אינו האדם" כי ושוב שוב בפניו שנתה היא 40.סבתו גססה שבו הבית מן לברוח לא וכן, לב מהתקף

אל פנימה בה מתבונן שהוא בדרך דווקא אלא, העולם אל החוצה בה משקיף שהוא בדרך ניכר

,כך(. 242 'עמ, שם" )המוות מפני המצמית הפחד עם, עמו איש באין, שם ומתמודד לבבו חדרי

הרגשות מגוון את בתוכו שמגלם,המוות פחד עם להתמודד: סופר לעשות צריך, האם הבהירה

בידיעת, בדמיון, מספר של שרוןיבכ שתצטיין די לא". ההתמודדות על לכתוב כך ואחר, האנושיים

להבין תצטרך, המכוערים וגם היפים גם, צדדיהם כל על החיים את להכיר חייב תהיה אלא, השפה

הקנאה את, הרוע ואת האכזריות את שמפעילים העדינים המנגנונים את ללמוד, לאשורם אותם

לאחר גם ממשיכה בכתיבה המוות של חלקו על ההתעקשות(. 249 'עמ, שם" )החמלה ואת

מנותקת יד ראה המקומות שבאחד לה מספר הוא סיני ממלחמת שחזר לאחר. הבית מן יוצא שבאר

,שם" )דברים כמה תכתוב עוד, שם ראית שאתה היד, ההיא היד". מלכת שעצר שעון ועליה, מגוף

(.321 'עמ

האם כי האם, וטוען של המכוונים מבחין, כאמור, במאמציה אינו כי עצמו על מעיד הצעיר באר

קורות על דווקא מסויים, הכותב מסוג כסופר הבן להכשרת שלה הפעולות מגוון כי יודעת עצמה

היא למופת לה שהייתה הדוגמהש כך על ושוב שוב חוזרת האםמכוונות. פעולות המשפחה, הן

ככל היא גם כבשה וכך. “לעזרתו באה ולא במים מיטלטל משה אחיה את שראתה המקראית מרים

רוחי-ילדי את בהן שהשטתי, הרעועות הגומא תיבות את כשראתה שלה ההתערבות יצר את יכולתה

פעולותיהם את עלי לפעול המקרה של לזימוניו להפריע שלא ונזהרה, בסוף נחבטות, הראשונים

הסופר" שמייעדת "אם תפקיד את מבהירה מרים של הדוגמה(.269 'עמ, שם" )צפויות-הבלתי

לו מספקת שני מצד אולם לבנה המקרה" להפריע של מ"זימוניו מונעת אשר האם לעצמה; זו האם

שהוא למה להישמע – האם של במקרה כתיבה ומכונת מרים של במקרה גומא תיבת – הכלים את

באר. של במקרה וסופר משה של במקרה ישראל עם הנהגת – גורלו צו לכאורה

לקרוא מסרבת בלבד, האם כלים מתן באמצעות כסופר בנה את להכשיר לכוונתה ואכן, נאמנה במהלך באר מלווה, מותן אל הדמויות את המוליך זה, בספר הנבנה הנרטיבי המהלך את כי ( טוען1999) טריינין 40

,רחוק ואור" המשפט למשל, כך. האדמה אל, מטה כלפי היא הכללית שתנועתם במשפטים ביטוי לידי שבא, סמנטי העליונים בנדבכיהן לרגע נוגע, חומות שתי בין המתעקל רחוב קטע על השפוך יום של האחרון כאורו אותם מאיר, צלול

של המתארכים צלליו את מבליט כך ואגב, האבנים בין הנאחזים, הזהוב השכרון של, המחליאים, השעירים ובפרחים באור מתחיל זה משפט". מתגלגל עגלה אופן אחר דולק, הרחוב במורד הרץ, הראייה לטווח מעבר כבר שהוא, נער

במדרון שרץ נער של המתארכים צלליו אל ויורד, הרחוב חומות של העליונים נדבכיהן אל עובר, בשמים שנמצא הרחוק הגברים קומץ של המזורזת הליכתם לקצב שמיטלטלת קטנה גוויה" שמזכירה, מתגלגלת עגלה לעבר, למטה, הרחוב

בחרוזי וכך... טיכו אנה של בנופים זה כך". בסיפור חוזרת תבנית היא מטה כלפי זו תנועה". והשתקנים הבהולים את בו נעצה שהאם לאחר השקית מן שנתפזרו הים באצות וכך; המסכות בנשף שנה מדי שהתפזרו האם של האלמוגים(.9 'עמשם, " )הארון במעמקי הילדות שתי תמונות את חושף הילד שבו טראומטי מעמד באותו ציפורניה

45

את לבנה קנתה שבו מרגע שעברו השנים שמונה במשך, וכךבנה. של גמורות הבלתי יצירותיו את

"הדברים את לקרוא ביקשה לא וכמובן, כותב אני מה על אותי שאלה לא מעולם", הכתיבה מכונת

על לשמור שני ומצד לו שייעדה לגורל בנה את לכוון אחד מצד האם מצליחה וכך(. 284 'עמ, שם)

החופשי רצונו פי על גורלו את בחר אשר כאדם לחוש לבנה מאפשרת עצמאות, אשר של חזות

בלבד.

באר של הספרותית הקריירהזאת, לסופר. עם הופך פרי, ובאר נושאת אכן האם של והכוונתה

ימים" כי מציין הוא כך. האם של מחלתה דבר שנודע לאחר רק שלה המשמעותי לשלב מגיעה

של בכתיבתו עסוק הייתי כבר ואני' מעריב' של הפסח בגיליון' עגורים עגו עגו' שנדפס לאחר מעטים

(.324 'עמ, שם" )השמאלית בעינה ראייה וטשטוש אנושים ראש כאבי אמא את תקפו, הבא הפרק

שבין בהפוגות רק" באר ביצע כתיבתו המשך את. בסרטן חולה האם כי התברר בדיקות כמה לאחר

(.326 'עמ, שם" )המוות-מר סר שאכן לפרקים להאמין התפתינו כשבאיוולתנו, המחלה פרצי

ניסיתי לא שאני חבל"בעצמה: סופרת להיות רצתה היא גם כי האם מתוודה דווי ערש על בעודהו

שם," )מדי מאוחר, מאוחר כבר זה לי אבל, מחדש חייו את לחיות יכול שכותב מי. לכתוב פעם אף

בדיוק עושה, כסופר בדרכו כיוונה שאותו, בנה אולם, מדי מאוחר אמנם זה היה עבורה .(328 'עמ

אבל"'שלה: התחבולה את חושפת היא מותה ולפני. הספיקה ולא בעצמה לעשות שביקשה את

(.107 'עמ, שם'" )בזכותך רק חיה הרי אני וגם, 'ראשי את אמא ליטפה,' חי הרי אתה

נקבע מסויים, אשר כתיבה עליו, כאמור, סוג גוזרת כסופר בנה של בחייו האם של הדומיננטיות

אולם החיים על מתבסס אשר כתיבה של לסוג באר את מכוונת האם, אשר של רצונותיה פי על

איליץ'(. מסוג איוון )דוגמת לבידיון החיים את להפוך כדי וספרותיים רטוריים באמצעים נעזר

האם מות האם. את של מותה לאחר רק באר בדיונית, משתחרר כתיבה הזה, שהיא הכתיבה

בדיוני, ומאוחר ספר ( שהוא1979) נוצות שונים. תחילה, בספר אופנים בשני באר כותב עצמה

האם. מות ניכר, למשל, בסצינות השניים בין ההבדלאוטוביוגרפי. ספר שהוא חבלים בספר יותר

אותה וקובר עליה ונערם הולך "והשלג האם של מותה בעת מתה ציפור המספר מתאר נוצותב

החופש. אל בחזרה לעוף מצליחה ציפור , אותהחבליםזאת, ב (. לעומת62 , עמ'שםתחתיו" )

בזה, עבר זה קלות הנחבטים הווילונות של קצוותיהם שני בין ונכנס דרור שב אחר-כך קלה שעה"

ליחסו סימבולית היא הזו (. הציפור332 , עמ'שםשממול" ) החלון בעד ויצא לאורכו החדר את

46

עוד החופש. כלומר, כל אל לחלון מבעד יציאה ועד השלג תחת מקבורה המספר, שנע של

בעולם, ועל ההתבוננות אופן את שהכתיבה זו נמשכה, היא בנה של בכתיבתו האם של שליטתה

מן להתרחק בנה, עליו של חייו כל לאורך שביצעה הספרותית ההכונה מן הוראתה, שניכרת פי

מותה, באר זאת, לאחר המתים". עם חדר ב"קרירות הטוב" ולהתרכז "הסוף ומן הרומנטיקה

לעוף הציפור את להותיר יכול אימו, והוא מציוויי עצמו האבל, ולשחרור לעבודת להתפנות יכול

41לחופשי.

מותה, לאחר והשני אמו של המוחלטת בהשפעתה באר, אחד שכותב הספרים שני בין ההבדל

על העלתה התהליך: "האם על מעיד הוא באר. וכך שעבר העצמאות רכישת תהליך את מבהיר

נתון הייתי ושלמעשה הנרקיסיסטיות משאלותיה את שאמלא כדי לי נזקקת אולי שהיא דעתה

של רגישותו לקליטת החיישנים את בי פיתחתי אמו בידי המנוצל ילד לא-מודעת, וככל למניפולציה

עבודת שעל-ידי לכך ההוכחה הם הנייר על העלאתם בעצם האלה הדברים כי דומה הזולת. אבל

שהצליחה עצמיות של ידועה כמות אותה ונחשפת מבורך שחרור אותו מושג הכתיבה של האבל

הכתיבה, כלומר(. 106עצמי" )שם, עמ' וניכור התחזות, הכחשה של לשכבות מתחת לשרוד

ומביאה, האבל עבודת את עבורו שמבצעת זו היא האם של מותה לאחר שנעשתה, האוטוביוגרפית

מאפשרת, באר זאת שמכנה כפי, הכתיבה של האבל עבודת, וכך 42.עצמיותו שחרור לידי אותו

שלו החניכה תהליך את מסיימת היא ראשית. בספר המוצגים המקבילים התהליכים שני את לסיים

.עצמאי לסובייקט והפיכתו מהאם שלו ההפרדות תהליך את מסיימת היא ושנית, כסופר

אני דנו: "בגוף בהם האחרונים הספרים בשני שמוצגת הכתיבה של האבל עבודת את נשווה אם

העצמאות גילוי אל ביצירה הסופר דמות את מובילה הכתיבה בשניהם כי נגלה חבליםמבינה" וב

את הבת מבינה" יוצרת אני "בגוף ביצירה שונה. אם הוא התהליכים לשני המניע שלה, אולם

מוצאת שבו להיכנס, והמקום יכולה אינה האם שאליו האם, מקום מן מפלט כמקום הכתיבה

ממשיכה שבו מקום תחילה הכתיבה מהווה חבלים שביצירה שלה, הרי הסובייקטיביות את הבת

מסך אוטוביוגרפית, מאחורי יצירה כל כמובן, כמו מסתתר באר שכותב האוטוביוגרפי הרומן גם כי לציין יש 41 ולא נזכר רכלבסקי רק האם? ולמה שם הסבתא? מה שם פרשנית. "מה ובחירה ספרותיות תחבולות של כלשהו

(.77, עמ' 1999באר" )בן-דב, חיים המלא בשמו חבליםב הסופר נקרא באר? איפה בתחילת הנכתבת העברית בספרות ממש של לזרם הפכה האוטוביוגרפית הכתיבה כי ( טוען2005) הולצמן 42

של דמותו עם בהתעמתות מדובר המקרים בכל הולצמן: "כמעט כותב הזו הכתיבה את האלפיים. באפיינו שנות הוא זה מוות בוטה, הרי באופן הדברים את לנסח לעולמו, ואם שהלך האם, לאחר או המועדף', האב 'ההורה

אלו (. דברים29הכותב" )שם, עמ' הבן של הנפש וחשבון העצמית הבחינה תהליך של לתחילתו הכרחי תנאימותה. לאחר רק בו ששלטה האם מן השחרור תהליך את החל כאמור באר, אשר לגבי גם נכונים

47

האישי הקול את באר מוצא בו למקום הכתיבה הופכת מותה לאחר בנה, ורק חיי את לנתב האם

סיפר, והפיכתו שאותו "תיקון" הסיפור באמצעות עושה הוא האם, וזאת מן שמנותק שלו, קול

לשלו.

48

העצמי הייצור.4דיון ב"תרבות בלא אם" באידיאולוגיה הציונית

בציונות והאם האישה תפקיד עלא. בפרק הקודם דנתי בהתמודדות האישית של כל אדם עם מות אמו, ובפרק זה אעבור מן הפרט

אל הכלל ומההתמודדות האישית אל הנרטיב הכולל שמייצרת הכתיבה על אימהות מתות. במלים

, שבהן הואבפרק זה אנסה לברר האם הנרטיב של מות האם ביצירות ספרות ישראליותאחרות,

משמש לייצור מחדש, לשכפול ולשעתוק של האידיאולוגיהמסופר בהקשרים חברתיים-תרבותיים,

הציונית, או שמא הנרטיב הזה מסייע לסופרים שמציבים אותו במרכז יצירתם לומר אמירה

כלומר, אנסה לבחון את המפגש ביןביקורתית על הציונות ועל התפקיד שהועידה לנשים בה.

הנרטיב הפרטי של "מות האם" ובין "עלילת-העל הציונית", ולבחון את נקודות המבט המאשרות

או החתרניות שמפתחים הסופרים העוסקים בנושא.

התרבות המערבית היא תרבות פאלוצנטריסטית, אשר במרכזה עומדת הלוגיקה הגברית,

ששואבת את כוחה הן מהפילוסופיה היוונית והן מן המחשבה הנוצרית. לוגיקה זו מציבה את הגבר

כברירת המחדל של האנושיות, כחלק הפעיל אשר קובע את מהלך ההסטוריה ואת עיצוב

החברה. לאישה, בלוגיקה הזו, נועד התפקיד של "האחר" התרבותי, התפקיד הפסיבי, אשר

מקבל את הדין שנכפה עליו ממעלה.

, למשל, מתבססת על הקונספט התיאורטי של(2006 )הפמינסטית הצרפתייה, הלן סיקסו

דרידה, וטוענת כי מקורה של הפילוסופיה המערבית והמחשבה הספרותית בחלוקה בינארית

לאישה את תפקיד החלשהמייעדשמאדירה את הפטריארכיה. לטענתה, כל ניגוד בינארי שכזה

., כדי להגדיר באמצעותה את הצד החיוביוחסרת האונים, ומציב אותה בצד השלילי של הניגוד

מסעה של האישה: כגוף. כאילו שמפאת היותה"מוח/רגש. ותרבות/טבע, למשל: אקטיבי/פסיבי

נפרדת מן החוץ שבו מתבצעים קשרי הגומלין התרבותיים, ומרוחקת מן הזירה החברתית שבה

מדובר בהיסטוריה, נועדה האישה, על פי החלוקה שהגברים מכוננים, להיות המחצית הלא

(. סיקסו טוענת כי שני המרכיבים110, שםחברתית, הלא פוליטית, הלא אנושית במבנה החי" )

של הניגוד אינם יכולים להתקיים בו זמנית, אלא אם כן אחד הצדדים מת או הופך לפסיבי, והצד

הפסיבי תמיד מיועד לאישה. לאורך כתיבתה מנסה סיקסו לחתור תחת הלוגיקה הפאלוצנטרית49

בטענה כי הנשים הן מקור החיים, האנרגיה והכוח, וכי כדי להפוך את סדר העניינים הפאלוצנטרי

43".כתיבה נשית" שהיא מכנהבעולם, עליהן לכתוב את חייהן, בכתיבה

הפאלוצנטריזם היא ג'וליה קריסטבה, אשר מתבססת עלמבקרת את פמיניסטית נוספת אשר

המהלך התיאורטי של לאקאן. כמו לאקאן היא מכירה בקיומו של הסדר הסימבולי – אשר נמצא

בבסיס השפה וההיגיון המערבי – אולם טוענת כי לשלב הסימבולי קודם בחייו של כל אדם השלב

:הסימבולי מן שנפרד, סמיוטי שמכונה מרחב יצרה קריסטבה וליה'"גהסמיוטי, שבו שולטת האם.

,הסדר חוסר, האנרכיה מקור, הסמיוטית הזרימה של המקום היה, האם על שהתבסס, מרחב

הסימבולי הסדר של המפריעה ההזזה כמוקד לתפקד יכול המקום הזה. והשתיקה האמביוולנטיות

לפני הנשיות את לבטא ושיכול, למקומן מתאימות ונקרבה זכר של הבינאריות הקטגוריות שבו

נשים אשר מבקשות לערער על הבינאריות(.194, עמ' 1993פיין, לתרבות" ) החניכה

"כעת אפשר לראותהפאלוצנטרית, אומרת קריסטבה, צריכות לנסות ולחזור אל השלב הסמיוטי.

כיצד נשים, שהתחילו עם המנגנון התיאורטי הזה, עלולות לנסות ולהבין את ההבדל המיני

והסימבולי שלן במסגרת ההבנה החברתית, התרבותית והמקצועית כדי לנסות, באמצעות

אבל תמיד להתחיל–התבוננות בתפקיד שלהם במערכת, למצות את הניסיון שלהן עד תומו או

44(.198, עמ' 1986 להרחיק לכת ולערער את המנגנון עצמו" )קריסטבה, –מהנקודה הזו

כלומר, כדי לנסות ולערער על המנגנון התרבותי השלט, אשר מדכא ומחליש אותן, צריכות נשים

לשוב אל הסדר הסמיוטי, אל התקופה בחייו של אדם שקודמת לשפה, כדי לנסות ולמצוא שם

את היכולת שלהם לפרוע את החוק הקיים ולדבר את עצמן ללא הדיכוי הגברי.

. לדבריה,ההגמוניתגם לוס איריגארי יוצאת בכתיבתה נגד המחשבה הפאלוצנטרית

הפסיכואנליזה מבנה את עצמה כשיח של גברים משום שהיא מוציאה מן השיח את הגוף הנשי על

"איריגארי מוצאת כי בכתיבה של פרוידמבנהו ותשוקותיו הייחודיים ומקיימת אותו כלא-גבר בלבד.

בפרט, ובכלל במסורת הפילוסופיה המערבית מאפלטון ועד הגל, נשים הן ה'מין' שאינו 'אחד'.

כי וטוענת הסירוס בחרדת פרויד של דיונו את סיקסו בוחנת , שבו)Cixous )1976למשל את ראו להרחבה43 הנובעות והפוליטיות התרבותיות המשמעויות על ומרחיבה" חסרה"ה בעמדת האישה את מותיר פרויד של התיאור

ובין פרויד של תיאורו שיצר הפאלוצנטריסטית המסורת שבין בקשר בעיקר ומתמקדת, פרויד של מעמדתו ממשיכה)The Newly Born Woman )Cixous and Cleent, 1986בספר כן, כמו.הספרות וביקרות הספרות

בקביעת הלשון תפקיד את חוקרת, ופסיכואנליטיים ספרותיים, היסטוריים בטקסטים לדון קלינט, עם ביחד, סיקסו ובשפת בתרבות השולטת הדכאנית השפה את להחליף לנשים ומציעה בחברה האישה של המשני תפקידה

. הנשי הגוף שפת שהיא" שחרור"ה.)1974( Mitchell ו-)Nye )1988על כך גם אצל 44

50

על הנוזליות–המיניות האמיתית של נשים אינה מיוצגת והנשיות מודחקת. רק חגיגת ההבדל הנשי

45.(203פיין, עמ' יכולה לברוח מהדימויים המסורתיים המערביים של הנשיות" )–והריבוי שלו

השיח הפסיכואנליטי מדיר את הנשים, אולם הוא עושה זאת לא על-ידי הרחקתןלדברי איריגארי,

מנגנון פנטזמטי, אשר נמצא בתוך השיחכליל מן השיח, אלא על-ידי שימוש במיניות הנשית כ

כלומר, אישה הבוחנת מנקודת המבט הזו את המנגנוןומאפשר לגבר להתענג על תשוקותיו הוא.

התיאורטי יכולה לתפוס את האופנים שבהם משתמש השיח באותה מיניות כדי להזין את

לדבריה, המנגנון הזה יוצר מצב שאינו היעדר גרידא, אלא היעדר-נוכח, שאת עקבותיותשוקותיו.

לפיכך אם קיימת – עדיין – התענגות נשית, הרי זה מפני שגברים"אפשר לזהות בתוך הטקסט.

זקוקים לה כדי להחזיק בקיומם. על מנת שיוכלו לסבול את הבלתי נסבל בעולמם כדמויות

להם נפש הזרה לעולם הזה: פנטזמטית... אך עד מהרה מתברר בידי מידרושה מדברות,

מופקדת השמירה על הפנטזמה הזו. לנשים אין נפש: הן הערובה לנפש הגברים" )איריגארי,

(.39, עמ' 2003

( ממשיכה את דרך המחשבה של איריגארי ומנסה למצוא את הנקודות בהן1998ווקר )

הפילוסופיה והפסיכואנליזה, החל מאפלטון וכלה בפרויד ולאקאן, לא מוציאות את הנשיות מן

השיח אלא מכניסות אותה לתוכו ומשתמשות בה לצרכיהן. ווקר נעזרת לשם כך במנגנון תיאורטי

של אלתוסר, שנקרא "קריאה סימפטומטית". אלתוסר, שאינו מעוניין בביקורת על

כל טקסט מנדב סימנים המעידים על"הפאלוצנטריזם אלא בביקורת מרקסיסטית, טוען כי

ההדחקות שלו, בין אם זו עודפות של אינפורמציה, ובין אם זו שתיקה באשר לנושא מסוים" )דותן,

(. כלומר, אלתוסר, בעזרת פרויד, טוען כי "האחר" של הטקסט, החומרים אשר87, עמ' 2003

מפניהם מנסה הטקסט להימלט, אינם נמצאים מחוצה לו, אלא מבצבצים בדרכים שונות בטקסט

"אי-ראייה היא בתוך הראייה, היא צורה של ראייה ולכן יש לה מערכת יחסים מחוייבתעצמו.

(. 21, עמ' 1976המציאות עם הראייה" )אלתוסר,

ווקר משתמשת במנגנון הזה כדי לקרוא את אלתוסר ואת פרויד ולהבין את "המדומיין הגברי"

שניצב בבסיס הפילוסופיה המערבית כולה. לדבריה, כתיבתו של אלתוסר עוסקת באופן אובססיבי

במנגנוני הייצור המבנים את האידיאולוגיה של המדינה. לטענתו, האידיולוגיה היא על-היסטורית, מנסה בעבודתה כי וטוענת איריגארי של עבודתה את היא סוקרת שבו ,)Whitford )1991על כך גם אצל 45

באקדמיה השולט בשיח בעיקר פעלה היא שבו האופן את ולהראות הפטריארכיה יסודות את לחשוף איריגארי.)Burke, Carolyn, Naomi Schor, and Margaret Whitford, ed. )1994וכן . ובפילוסופיה

51

ומשעתקת את עצמה ללא הרף, וכך, בו זמנית, מייצרת הן את עצמה ואת הסובייקט אשר מאמין

הקטגוריה של הסובייקט )שיכולה לתפקד תחת כינויים אחרים: למשל אצל אפלטון 'הנפש',"בה.

'אלוהים' וכדומה( היא הקטגוריה המכוננת של כל אידיאולוגיה, תהא אשר תהא ההיקבעות שלה

)אזורית או מעמדית( ותהא אשר תהא התקופה ההיסטורית שלה – מכיוון שלאידיאולוגיה אין

(. כלומר, הסובייקט והאידיאולוגיה – כל סובייקט וכל51, עמ' 2003היסטוריה" )אלתוסר,

אידיאולוגיה – הם מנגנונים בו-זמניים המכוננים זה את זה. אלתוסר משווה את המנגנון

האידיאולוגי למנגנון של הלא-מודע, שעליו חשב פרויד. לדבריו, “הייתי מרחיק לכת ומשתמש שוב

, בדיוק כמו הלא-מודע. והייתי מוסיףהאידיאולוגיה היא נצחיתבביטוי של פרויד, והייתי כותב:

ומטרים באופן זה את המחקרים ההכרחיים שהפכו מאז אפשריים, שסמיכות זו מוצדקת באופן

מבוססת בסיכומו של דבר על הנצחיות שללא-מודע שהנצחיות של העובדהתיאורטי ביחס ל

(. כלומר, עבור אלתוסר, הלא-מודע והאידיאולוגיה הם32 באופן כללי" )שם, עמ' אידיאולוגיהה

שני מנגנוני ייצור; הלא-מודע מייצר את הסובייקט ואת העצמי המודע, והאידיאולוגיה מייצרת את

המדינה ואת יחסי הייצור.

ליצור את האידיאולוגיהלאלתוסרווקר טוענת כי העיסוק האובססיבי במנגנוני הייצור מאפשר

כתבנית אשר מייצרת את עצמה, ללא התערבותה של אם, ובכך מבטלת את הצורך בתפקיד

ההפשטה רמת אבל. עצמו את שמייצר כמבנה המדינה של פילוסופיה יוצר "אלתוסר 46.האימהי

האם" תפקיד את מייתר הוא... הרבייה של המיני הטבע על דיון כל מונעת מגיע הוא שאליה

(. אלתוסר מבנה את האידיאולוגיה כמנגנון שמשעתק את עצמו כדי לנסות41)ווקר, עמ'

ולהדחיק את תפקידה של האישה בשיח היצרני. לדבריה, ההשוואה שעושה אלתוסר בין

האידיאולוגיה לבין הלא-מודע נועדה כדי לחזק את הדימיון והקשר בינו לבין פרויד, שאותו הוא

"מי, אם כן, היה פרויד, שהיה בעתרואה כמי ש"ילד" את הפסיכואנליזה. וכך כותב אלתוסר:

ובעונה אחת מייסד התיאוריה האנליסטית והחניך, האנליסט מספר אחד, שניתח את עצמו, האבא

(, מתוך כתביהם של "שכירי חרב" גרמניים לאחר מלחמת העולם1987דוגמה למהלך שכזה נותן תוולייט )46 הראשונה. לטענתו של תוולייט, החיילים יוצרים פיצול שכזה בדמות האם, כך שהדמות האימהית הקוהרנטית

היחידה היא דמות האם המתה. על פי תסביך אדיפוס, החיילים רוצים לנקום באביהם על שהוא שוכב עם אמם, מושא התשוקה הראשוני שלהם. כדי לעשות זאת הם מרחיקים מהאם "המושלמת" את בעלה, וגם את יצר החיים

[האימהות ]הן" שבה, והופכים אותה לגיבורה נטולת סבל, כזאת שעומדת איתנה אל מול הבשורה על מות הבן. ,האימהית המיניות נגד רק לא מכוונת הבנים תקיפת, הזו ברמה. קרים ליצורים והופכות בעל מחוסרות נותרות

(. כלומר, האם אינה106 " )עמ' 'היותן אימהות' נגד, והאנושית החמה האינטימיות של הזמינות נגד גם אלאיכולה להיות קיימת בתור סובייקט פעיל, והופכת לאובייקט לתשוקות האב והבן גם יחד.

52

וכך, טוענת ווקר, לפי קריאתו של אלתוסר, שני הגברים(.217, עמ' 1971המקורי?" )אלתוסר,

מולידים את הפסיכואנליזה והאידיאולוגיה בהתאמה, ובכך למעשה מולידים את עצמם, ומייתרים

47.את האם

מדברת על הרחקת הנשיות מן השיח האידיאולוגי השלט. לדבריה, המדע)Keller )1990גם

מתייחס מאז ומעולם לשאלת החיים כאל סוד שהנשים, אשר מביאות ילדים לעולם, שומרות מפני

. לטענת קלר, הגברים,תמותההגברים – מהלך שמאפשר להן להחזיק גם את סוד היותנו בני

שהתקשו להתמודד עם העובדה שאינם יכולים לעשות דבר כדי לפתור את סוד החיים, פנו אל צדו

השני של אותו מטבע, והתמקדו בייצור אמצעי לחימה, המציינים את המוות, ומאפשרים לגברים

. , סוד המוותלאחוז בסוד הנגדי

לוגיה הציונית היא דוגמה אחת של התרבות המערבית. עוד מראשית ימיה שמה הציונותוהאידיא

במרכזה את הגבר הלוחם ואת החקלאי החלוץ, שני תפקידים גבריים בעיקרם, אשר לווו בדימוי

האידיאולוגיה הציונית הזו כוננה כניגוד ליהודי48.גוף מועדף, דימויו של "הצבר" החסון והשזוף

49.הגלותי, האינטלקטואל, חלש הגוף והחיוור, אשר זוהה עם הנשיות ועם הפסיביות

בשנות הארבעים והחמישים שלטה האידיאולוגיה הציונית באורח כמעט מוחלט בשיח הפוליטי,

מציינת כי "תקופה ארוכה של מלחמות ומאורעות, החל(1983החברתי והספרותי בארץ. גרץ )

, הביאה לכך שהעם ראה בקבלת החלטותיה של ההנהגה הנבחרת1936במאורעות הדמים ב-

עיקרון חיוני ורב-חשיבות להמשך קיומו. תפקידו המרכזי של צה"ל בחיי החברה, ובחייו של כל

(. כלומר, ההנהגה היא אשר54עמ' שם, אזרח, הגביר את המשמעת בכל תחומי החיים" )

הכתיבה את הנורמות המחשבתיות אשר רווחו ביישוב העברי, ובהן לקח צה"ל – הארגון הלוחם

שהונהג בידי גברים – תפקיד מרכזי.

( מוסיף כי "בתחום האידיאולוגי התגבשו עד מהרה אמות מידה, משום1993גרשון שקד )

שלו, בפיסלוסופיה מטאפורי אותה; באופן רוצח ממש האם, אלא את מייתר רק לא אלתוסר כי טוענת ווקר47 מתאפשר שבו לאופן הדעת את מניח הסבר לטעמי נותנת לא זאת, ווקר הלן. עם אשתו את כשרצח מעשי ובאופן

הממשי. הרצח ובין כמטאפורה הרצח בין הזה החופשי המעבר (, שפירא2006) (, בן-ארי1997) בחיבורים: אלמוג הדימוי נידון היתר רבות. בין נכתב הצבר של הגופני דימויו על 48

(. 2007) (, וגלוזמן1984) (, שגב1997) את מראשיתה כמעט זיכתה הציונית מגדרי. "התנועה שוויון על דיברה הרשמית, אשר הציונית לעמדה בניגוד זאת49

למדינות בהשוואה הן התקופה רקע על בלט זה פורמלי הציוניים. שוויון בקונגרסים מלא זכויות בשוויון הנשים למוסדות ולהיבחר לבחור הנשים של לזכותן באשר ישראל בארץ שהתעוררו לקשיים בהשוואה והן המערב

אופייה אף מהותיים. על שינויים עמו הביא לא הציונית בהסתדרות לנשים זכויות שוויון מתן הלאומיים. אולם בתנועה הנשים של למעמדן ביחס לשינויים השוויון הצהרת תורגמה לא הציונית התנועה של מהפכני הרדיקלי.(99, עמ' 2001בהנהגה" )אלבוים-דרור, למעשה הלכה ולשיתופן

53

שהחברה היתה ביסודו של דבר חברה אידיאולוגית; רוב העולם הגיעו ארצה מתוך מוטיבציה

אידיאולוגית... הספרות ראתה חובה לעצמה לממש את הנורמות הללו, ואולי גם ליצור אותן...

האידיאולוגיה הזאת יצרה כאן את שפת הסימנים של החברה, שפה שהייתה מבוססת על קיטוב

שקד50.(17בין מי שמממש את האידיאולוגיה הציונית-חלוצית לבין מי שאינו מממש אותה" )עמ'

על הספרותההשפיעאשר מתאר את התפיסה ש, "עלילת העל הציונית"הטביע את המונח

. בידי סופרים ילידי הארץשנוצרה ב"דור תש"ח" – היצירות שפורסמו בשנות הארבעים והחמישים

לדברי שקד, עלילת העל הציונית נעזרת בגיבורים חיוביים שמניעים אותה לעבר מימוש הציונות

ובגיבוריה השליליים, אשר מהווים את הדוגמה הרעה, ובשלם מתעכבים התהליכים ההסטוריים

הדמויות הראשיות היו, כביכול, גיבורים עבריים העשויים ללא חת, רבי"הרצויים. לדברי שקד,

כישורים גופניים, השונים מן הדמות התלושה והנפחדת של היהודי הישן, שבעיקרו, כישוריו

רוחניים, אידיאים. הגיבור הזה טופח כדמות ספרותית כשם שטופח כדמות חברתית" )שם, עמ'

30 .)

לדברי שקד, עלילת העל הציונית מתקיימת בספרות הריאליסטית שהיוותה את הז'אנר המרכזי

. עלילת העל הזו מקדמת כמה מיתוסים שעמדו בבסיס האידיאולוגיה. המיתוסיםבדור תש"ח

המרכזיים הם שלילת הגולה, כיבוש השממה והאדמה, האיכר-החייל וטוהר הנשק. כל המיתוסים

האלו מבוססים על דמותו של הצבר - היהודי החדש. הצבר מאופיין כאיש צעיר שמכיר את הארץ

על בוריה וכעלם יפה תואר. "גוף רזה, גמיש, חסון, שזוף וגבה קומה, צוואר ארוך..." )אלמוג,

(. מיתוס הצבר קשור באופן עמוק אל מיתוס הלוחם, אשר בניגוד ליהודי הגלותי133עמ' , 1997

המושגים צבר ולוחם תש"ח, ועוד יותר"הרדוף, מגן על מקומו בארץ, גם במחיר הקרבת חייו.

(. כלומר,56, עמ' 1991מזה צבר ונופל תש"ח, הוצגו כמו קשורים הם בקשר בל-יינתק" )סיון,

– את51בספרות שהתפרסמה בשנות הארבעים והחמישים, מילא הצבר – על משמעויותיו המיתיות

תפקיד הגיבור החיובי, ודחק לתפקיד הגיבור השלילי מיעוטים רבים ובהם ניצולי השואה, כי שפת הסימנים הזו קיבלה את ביטויה לא רק בספרות, אלא בכל המנגנונים המדיניים( מציין1997)עוז אלמוג 50

והחברתיים של אותה תקופה בארץ. לדבריו, שפת הסימנים הזו הפכה לדת של יושבי הארץ, באמצעות ""מיסוד האידיאות הלאומיות על ידי החדרתן לכל תחום מחיי היחיד והרבים, והשרשתן בלבבות באמצעות טאבואים, פולחן

(. 30-31עמ' שם, מחזורי, סמלים ומנגנון מוסדי של פקידות )כמורה( ובתי אולפנא" ) עוסק בבדיקה היסטורית של המיתוסים שהיו נפוצים,דור תש"ח, מיתוס, דיוקן וזיכרון, (1991 )ספרו של סיון51

בחברה באותה תקופה, ומגלה כי לא כולם היו מדוייקים וחלקם אף בלתי נכונים. למשל, סיון בדק את שיעור הנופלים במלחמת השחרור, והשווה בין שיעור הנופלים הצברים לשיעור הנופלים מילידי חו"ל. בקבוצת הגיל של

מהצברים לעומת5.81%, שהייתה קבוצת הסיכון העיקרי, היה שיעור הנופלים כמעט זהה )1931-1923ילידי אי-הדיוקים האלו נובעים, טוען סיון, בין היתר גם מהטיות אידיאולוגיות של מעצבי השיח מילידי חו"ל(.5.75%הלאומי.

54

52.המזרחים והנשים, אשר נתפסו כשוליות למאמץ היישוב באותה תקופה

את תפקידבמילים אחרות, הגבר הציוני הוא זה שממלא את תפקיד "האדם" בשיח הציוני,

והאישה נותרת מחוץ לשיח, כ"מסייעת", ותפקידה מצטמצם לתפקיד פסיבי"הישראלי החדש",

(slippageשל תמיכה בגבר הלוחם והתאבלות עליו לאחר מותו. "המעבר המנטלי )במתכונת

מאידיאת הנשיות כקטיגוריה פוליטית בלתי-ממוסדת )ואנטי ממסדית( לקבוצת הנשים הממשית

כקטיגוריה חברתית אסנציאלית נעשה )כרגיל( ללא קושי, ונשים מצאו עצמן מודרות מתפקיד

,reproducers, sustainersיצרני בשיח הלאומי וממוקמות כסוכנות אחראיות אך פסיביות, כ-

maintainers, gatekeepers,שהם תפקידים נשיים טיפוסיים, מסורתיים ובלתי מאיימים" )נוה ,

למעשה את הנשים מהשיח הציוני, או כמו שמציין חברה מדירו(. הגמוניה גברית ז77, עמ' 2000

(, "כדי שיתמלא הצו הלאומי של הקרבת החיים למען האומה או2002במאמרו "מול הקברים" )

למען הקולקטיב, על האישה להקריב את עצמה ולהיות המושיעה הלאומית המשלמת על כך

בחייה. כך היא בבחינת חלק נספח אל הדמות הסמלית הגברית; היא מנוכסת על ידה כדי למלא

(. כלומר, עלילת-העל הציונית בנויה על25עמ' שם, את תפקידה בעיצוב הסמל הלאומי" )

מיתוסים אשר מרחיקים את האישה מתפקיד פעיל, ומותירים לה את התפקיד הסביל בלבד.

מכוחה עם עלייתו של "הגל החדש" בספרות העברית, בשנות מעטעלילת העל הציונית איבדה

. בתקופה זו "מקומה של הנורמה נתפס על-ידי האנטי-נורמה, ומקומו של הריאליזם החיובי60ה-

– הפתטי או הקומי – נתפס על-ידי יצירות גרוטסקיות ואקספרסיוניטסיות, החושפות את

(. כלומר,33, עמ' 1993האבסורדים הקיימים מאחורי הקלעים של ההוויה הישראלית" )שקד,

אם בדור תש"ח עמד במרכז היצירות הספרותיות גיבור חיובי, אשר ייצג את תמיכת הסופרים

53,, בעקבות אירועים הסטוריים שונים60וקהל הקוראים באידיאולוגיה הציונית, הרי שבשנות ה-

)עולות למרכז הבמה דמויות שנתפסו עשור קודם לכן כדמויות שליליות. כפי שמתארת זאת גרץ

במרכז הסיפורים ניצב גיבור פסיבי, המונע על-ידי גיבורי משנה אקטיביים, במציאות", (1983

הנרטיב הציוני שדיכא את המיעוטים הופיע לא רק בספרות, אלא גם בשיח הפוליטי של אותה תקופה, שבה ניסו52 היושבים בארץ לבסס את הזהות היהודית. “הפעילים שעסקו במלכת בניית הזהות ייצגו את הקולקטיב החברתי

מתוך שעיצבו מציאות קולקטיבית פומבית על פי אותם קווי מתאר של האתוס שהוזכרו, ועצם עיצובה של(.65, עמ' 1999המציאות ברוח ערכי האתוס הציוני היתה למשאב של עוצמה בידיהם" )דהאן-כלב,

החוקרים מציינים אירועים שונים אשר התרחשו במציאות הישראלית של אותה תקופה והטרימו את שינוי הטון53 בספרות, וביניהם משפט אייכמן, שהעלה למרכז הדיון הציבורי את חוויות השואה שהודחקו עד אותה תקופה,

האידיאולוגיה שהפכה לכלי שרת בידי האינטרסים הפוליטיים, מותו של סטלין והוקעתו, שערערו את תקפות (1979 )האידיאולוגיה הסוציאליסטית וכן מלחמת סיני, שנתפסה כמלחמת ברירה. להרחבה, ראו למשל גרץ

.(2000)זרטל ו55

שוממת, בלתי מובנת, שבה יש לתופעות ערך סמלי ולא ממשי. גיבור זה נגרר לשורה של מגעים

עם מושאי-כמיהה, העשויים להחזיר לחייו את משמעותם – האהובה, דמות-האל, הטבע. המגעים

(. כלומר, הגיבורים המרכזיים של תקופת דור תש"ח לא59, עמ' שםמסתיימים באסון ובהרס" )

מבקש אלא עברו להיות חלק מן הרקע, חלק מן המציאות המתוארת שבה נעלמו מן הספרות

הגיבור החדש למצוא את מקומו.

, אשר מתאפיינות במגוון גדול יותר של "קולות", נותרה האידיאולוגיה60וכך, גם בשנות ה-

הממד התרבותי-הפוליטי ביצירות דור שנות"הציונית כאידיאולוגיה המרכזית בבסיס הכתיבה.

השישים תפס אפוא מקום מרכזי, גם אם הופיע באופן מובלע וגם אם נידון באופן ביקורתי...

הביקורת והבדיקה של ערכים שהיו מוסכמים בחברה ובספרות הישראלית מעידים עדיין על הקשר

ת של הסופרים כלפי החברה והתפיסות האידיאולוגיות המנחות אותה. העמדה החתרניתווהמחויב

מתגבשת על רקע הקשר והמחויבות האלה, כלומר, מתוך עמדה של 'בתוך', ודווקא מתוך אמונה

(, למשל, מדבר1995(. שוורץ )21, עמ' 1998באפשרות שיקומם של ערכים שקרסו" )הרציג,

על כמה מיצירותיהם האופייניות לאותה תקופה של עמוס עוז וא.ב. יהושע, ואומר כי "גיבורי

הסיפורים הנזכרים, כמו גם חבריהם בעשרות סיפורים אחרים, שבים ומנסים לבצר את ה'אני'

שלהם, הנתון במכבש העריץ, האינדוקטרינרי, של הקולקטיב הציוני-ממלכתי. ניסיון זה, יש

להדגיש, הוא מיסודו מרד אדיפלי חסר פתרון. זאת משום שהגיבורים חצויים בנפשם: מצד אחד

הם חשים נאמנות לערכי דור האבות )'דור הפלמ"ח'(; מצד שני הם יודעים שנאמנות זאת מסכנת

, אשר מנסה לשבור60-(. כלומר, גם בספרות שנות ה17עמ' שם, )"את קיומם כאינדיווידואלים

נית, ניכרים עקבות ברורים של פאלוצנטריזם, של העמדתואת ההגמוניה של האידיאולוגיה הצי

הגבר במרכז ודחיקת האישה לשוליים, כמו גם עקבות ברורים לדיכוי מיעוטים אחרים כמו ערבים,

מזרחיים, ניצולי שואה והומוסקסואלים.

(1993 )כמו שמציין שקדרק בהדרגה. משתנה בספרות העברית עמדה פאלוצנטריסטית זו

"תחילה היו סטריאוטיפים משניים בשולי המערכת, שהופיעו בעיקר כדמויות משנה שטוחות... רק

מאוחר יותר חדרו דמויות המשנה למרכז, ולא הוצגו עוד כסטריאוטיפים אלא כדמויות מורכבות,

(. כלומר,41, עמ' שםהעומדות מכוח עצמן ואינן רק כוכבות-לוואי של הדמויות הראשיות" )

בתהליך הדרגתי עברו הסופרים מ"מרד אדיפלי" בדור תש"ח, לכינונה של ספרות אשר מנסה

56

, אשר מאופיינות כדור של80לייצג גם את החלש בחברה. מגמה זו התחזקה עוד יותר בשנות ה-

יוצרים אינדיוודואליסטים, אשר מניחים במרכז הנרטיב את החיים האישיים, הבלתי לאומיים ובלתי

ציבוריים, ומשתמשים לשם כך בשפע של אמצעים רטוריים, תמות, וז'אנרים ספרותיים.

הפנייה אל הקונקרטי,מהתפיסה הפרטית החלה על סיפורת שנות השמונים לאגפיה, נגזרת "

פרטי הריאליה שימשו בראש ובראשונה כבסיס60אם בסיפורת שנות ה-הספציפי, החד-פעמי.

לאמירות המופשטות, הרי כאן הדברים המרכיבים את הווייתו הקונקרטית של היחיד קיימים בראש

(. כלומר, בניגוד26, עמ' 1998ובראשונה כשלעצמם, והם בעלי חשיבות אישית וטעונה" )הרציג,

, אשר מרחב ההתייחסות שלהם עמד ברובו על עלילת-העל60ה-לסופרי "הגל החדש" בשנות

הציונית, סופרי שנות השמונים חשים עצמם משוחררים מהחובה להתייחס אל הכאן והעכשיו.

ואכן, בתקופה זו החלו להיכנס אל הקאנון הספרותי הישראלי סופרים אשר ניסו והצליחו לתת

מכל מקום, הנרטיב הציוני-מודרניסטי בנוסחו"קול גם למחוזות שנותרו בצל עד לאותה תקופה.

השליט החל מאבד גובה. תהליך זה, שסימניו הראשונים התגלעו כבר במחצית השנייה של שנות

השבעים והוא מגיע לשיאו בימים אלה ממש, מתבטא בשתי מגמות משלימות: האחת היא

'היערכות מחדש' של דובריו המרכזיים של דור המדינה ביחס לנרטיב הציוני-מודרניסטי; השנייה

היא התחזקות מעמדם של הנרטיבים האחרים, שעמדו זמן רב בצלו של הנרטיב השליט,

והתגבשות של נרטיבים ישנים )מבחינתם של הספרות העברית ו/או הספרות העולמית( במופע

כלומר, עלילת העל הציונית איננה עוד54.(9עמ' , 1995חדש, לעתים נועז ותוקפני" )שוורץ,

האידיאולוגיה השלטת בספרות העברית, ונוצר מקום עבור טקסטים הדוברים בקולות אחרים.

עם זאת, יש לציין כי הבמה הספרותית כיום איננה אחידה, ומייצגת מגוון רב של קולות, הן

משום שסופרי כל הדורות עדיין כותבים ומפרסמים והן משום שגם סופרים חדשים מוצאים את

עצמם על הרצף שבין ספרים "שמרניים" שמשעתקים את האידיאולוגיה הציונית לבין ספרים

"חדשניים" אשר יוצרים אקספרימנטים באידיאולוגיה שמאחורי הטקסט באמצעות התמות,

אותו גיוון פלולרליסטי המאפיין כיום את זירת"האמצעים הרטוריים והמבנה של הטקסט.

הסיפורת הישראלית, ואולי גם תחושת המבוכה ואובדן הכיוונים הכרוכה בו, אינם נובעים רק מן

הריבוד האנושי של חמישה או ששה דורות ספרותיים הפועלים בכפיפה אחת, אלא גם, ובעיקר,

) ( ואורן1999) חבר,(1995) בלבן כמו: נוספים בספרים תוארה הישראלית הספרות של הגדלה הפוליפוניות541990.)

57

משתי מגמות אחרות שמתקיימות דווקא על הציר האופקי של מפת הסיפורת. האחת היא מגמת

(. 44, עמ' 2005הטשטוש הז'אנרי והשניה – מגמת הקיטוב או הריבוי התימטי" )הולצמן,

בתוך המרחב הספרותי הזה, שבו פועלים כמה דורות במשולב לפי קונבציות תמטיות ומבניות

את האופן שבו הוא מתפקד ביחסשונות, אבקש לבודד את הנרטיב של מות האם, כדי לבדוק

או לקריאת תיגר על האידיאולוגיה הציוניתההאם הוא משמש לחיזוקלעלילת העל הציונית:

במלים אחרות, אנסה לעמוד על אופני הייצוג של האידיאולוגיהולפירוקה באמצעים שונים.

:רומניםבפרק זה אבחן ארבעה שבחר כל סופר, שעומדים מאחורי ייצור הנרטיב של מות האם.

פוסטמאת עמוס עוז, ( 2002) סיפור על אהבה וחושךמאת יהונתן גפן, ( 1999) אשה יקרה

ארבעת הרומנים האלו מאת מאיר שלו.(1991 )עשומאת יורם קניוק ו( 1992) מורטם

מתעכבים בהרחבה על מות האם תוך ציור תמונת עולם מקיפה, אשר כוללת בתוכה הן את

ההתרחשויות בספירה הפרטית, של מות האם, והן את הספירה הציבורית, של החברה הישראלית

והמתרחש בה. הסרת הגבולות האלו, שבין הספירה הפרטית והציבורית, והכללת כל עולמות

התוכן ברומנים, מאפשרת דיון ביקורתי בקשר שבין הנרטיב הפרטי והנרטיב האידיאולוגי החברתי.

מבוססים לעוז. שני הספרים סיפור על אהבה וחושך לגפן ובאשה יקרהתחילה אבקש לדון ב

ומנסים לספר את סיפור מותה של האם מנקודת המבט של הבן, שניםת אוטוביוגרפיעל תשתית

העובדה שמדובר בשני ספרים אוטוביוגרפיים מאפשרת לבדוק את מנגנונירבות לאחר מותה.

מפת דרכים, סיפורת בספרו הסלקציה וההדרה שמפעילים הסופרים על חייהם שלהם עצמם.

טוען הולצמן כי הז'אנר האוטוביוגרפי הוא ז'אנר שהפך לנפוץ בספרות( 2005) עברית כיום

הישראלית בשנים האחרונות. הוא מביא כדוגמה כשש עשרה יצירות, אשר נכתבו באותו ז'אנר

אוטוביוגרפי-וידויי וטוען כי "אלו יצירות אמנות לכל דבר, שהטובות בהן מעוצבות על-פי היגיון

סופר(.29עמ' שם, פסיכולוגי, רטורי, מבני ולשוני מובהק ומזמינות קריאות פרשניות קשובות" )

שבוחר לכתוב אוטוביוגרפיה מצהיר בפני קוראיו כי מדובר במהלך האירועים כפי שהוא חווה

אותם, ומנסה להתנער מן המנגנונים האידיאולוגיים שבתוכם הוא פועל. עם זאת, ברור כי

עוד לפני שאותם סופרים ביצעו את הבחירה המודעת שלהם בנוגעהתנערות שכזו אינה אפשרית.

ליצירה, הם עוצבו, באופן בלתי מודע, על ידי האידיאולוגיה הסובבת אותם. לאחר מכן, לאחר

כתיבת היצירה, תרמו גם הם לדיון התרבותי -האידיאולוגי. "הכוחות הנתפשים כמעצבים את

58

האופי ברמה הפסיכולוגית-אישית, הם אלה היוצרים גם את ה'דבק' ההכרחי ליצירת היחסים

הבין-אישיים, קרי, החיים הקולקטיביים; אלא שכוחות אלה מושפעים בעצמם מהמציאות

(. 169, עמ' 2001החברתית, שבמסגרתה הם מתפתחים לכדי מבנה-אופי" )צוקרמן,

כלומר, האוטוביוגרפיה, על אף שהיא מבוססת על אירועים שהתרחשו באמת, אינה שיקוף ישיר

של המציאות כולה. יצירה אוטוביוגרפית מבוססת על בחירה ועיצוב של חומרים מסויימים,

שמתבצעים על ידי סופר שעוצב בעצמו על-ידי האידיאולוגיה, ופועל בתוכה. ולכן, הז'אנר הזה,

כמו ז'אנרים ספרותיים אחרים, מזמין קריאה פרשנית, אשר תנסה לחשוף את הפעולות

55.האידיאולוגיות שנמצאות מתחת לפני השטח

בהרחבה איקין דן שבו, Eakin (1999) למשל ראו המחבר של הבדיוניות ביצירות דמיון כיציר האוטוביוגרפיה על 55 בין המעבר על. ספרותי כנרטיב אוטוביוגרפיה בניית של והתרבותיים ההתפתחותיים, הנוירולוגיים באספקטים

על .Betz(1996) ו-Thompson, Skowronski, Larsen ראו כולל לנרטיב מהקשר תלושות אפיזודות של באוסף הזיכרון ראו המחבר זהות על זו בחירה של והפוליטיות התרבותיות וההשלכות, לאוטוביוגרפיה החומרים בחירת תהליך .Brockmeier, Carbaugh Ed. (2001) למשל

59

מנהלל האםב. המטרה המוצהרת של ספרו של יהונתן גפן על אימו היא לשרטט מחדש את דמותה, לאחר

מותה. באמצעות השחזור הזה, אומר גפן, יוכל להיפרד ממנה סופית ולהתחיל לבנות את עצמו

תוך כדי טיפול רפואי ונפשי, החלטתי שקודם כל אני יוצא לחפש את"כסובייקט עצמאי בעולם.

(. 13, עמ' 1999עצמי. אבל אם לא אמצא את אמי, לעולם לא אמצא את עצמי" )גפן,

, שאמו אביבה היא אחותו של משה דיין, מי שנחשב בעיני רבים כסמל של הצבר המיתולוגי,גפן

מרכז את תהליך השחזור שהוא מבצע סביב שאלת התאבדותה של האם. מבחינתו, הפשע

המרכזי שביצעה החברה שסבבה את אביבה אימו, החטא הקדמון שבגללו הוסתרה אמו מאחורי

מסך שמנע ממנו להיפרד ממנה כראוי, הוא הניסיון של הסביבה לטשטש את העובדה שאביבה

אחר כך, במשך שנים, ינסה אבי לשכנע אותנו שהיא לא התאבדה. גם כאלה שנחשבו"התאבדה.

לחברותיה הטובות ביותר ינסו להגן עליה מפני המלה הנוראה הזאת. התאבדות היתה מלה גסה

56.(15בדור האידאולוגי בארץ הגיבורים. אלא אם כן היית מתאבד על רקע לאומי" )שם, עמ'

כלומר, הנרטיב שגפן מייצר הוא נרטיב שברמה המודעת שלו עומד נגד האב והחברות הטובות

ונגד האידיאולוגיה שאותה, לטענת גפן, שירתו. במילים אחרות, האידיאולוגיה הציונית, אומר גפן,

ולכן ניסו כל השנים לטעון כי מנת היתר57,לא הרשתה התאבדות שאינה לטובת הלאום והמדינה

של הכדורים שלקחה אביבה ושהביאה למותה, הייתה טעות. ולכן, כדי לבנות לעצמו דמות אם

מבצע בספר גפן מהלך כפול; ראשית, הוא פועל לביטול הטשטוש סביבשממנה יוכל להיפרד,

מנסה לענות עלנסיבות מותה של אביבה ומציב את ההתאבדות בחזית הספר. שנית, הוא

השאלה למה התאבדה אביבה. כלומר, במרכז הדמות שבונה גפן נמצאת ההתאבדות וממנה, עם

שמובילים לאותו מעשה. וכך, כל מאפיין של אביבההסיבתיים הפנים אל העבר, יוצאים החוטים

שמובא אל קדמת הבמה, מוכפף אל אותה שאלה חוזרת. גסה. מילה 'התאבדות' הייתה אביבה: "המלה של למקרה רק ייחודי אינו ההתאבדות טשטוש כי מציין גפן 56

הזה" )שם, היום עצם עד מוכחשים שלנו, וכולם בכפר התרחשו עליהם יודע שאני התאבדות מקרי חמישה לפחות חלק דין, אלא למשפחת כבת המיוחד למעמדה קשורה אינה אביבה של ההתאבדות (. כלומר, הכחשת171עמ'

תקופה. אותה של הישראלי ביישוב נפוצה מפרקטיקה שנים באותן המתאבדות שיעור ( כי1999) אלרואי כותב והשלישית השנייה העלייה בימי ההתאבדות על במאמרו 57

במחקרים המתואר מן חורגת זו, אשר לתופעה הסבר מספק אינו המתאבדים. הוא משיעור גבוה היה לא "החלשים", אשר לחברים במיוחד קשים היו בקבוצה החיים כי מציין תקופה, אולם אותה של הסוציולוגיים

ונוקבת קשה ביקורת מול יום מדי עמד בחלשים. החבר בעיקר פגעה לפרטיות הקבוצה. "החדירה בדרישות עמדו המוטל את ועשו בתלם החברים הלכו עוד חולשה. כל לגלות היה ואסור תובעניים היו בקבוצה חבריו. החיים מצד

או רחמים ללא חבריו 'ניצוד' בידי הוא חולשה גילה החברים שאחד ברגע בקבוצה, אולם אידיליה עליהם, שררה להפוך לנשים היה קל המיליטריזם ואת החלוציות את קידשה אשר בחברה כי להניח (. יש223)שם, עמ' פשרות

החלשים". ל"חברים60

הדמות של אביבה, כפי שהיא מוצגת בסיפורו של גפן, מורכבת משני מאפיינים מרכזיים.

הערצת אותו, את האח הגדול שלך,"המאפיין הראשון הוא ההערצה התמידית לאח משה דיין.

(. דמותו של משה דיין, שייצג עבור רבים19 )שם, עמ' "כמו שמעריצים אל פגאני ומושיע מיתולוגי

את הצבר האולטימטיבי, מבוססת על שתי תכונות מרכזיות בדמות הצבר: החקלאי והלוחם;

האיש אשר מבקש לחיות מעמל כפיו, אולם יודע גם להגן על האדמה ועל ביתו. כפי שכותב גפן,

"האח הגיבור היה בכל מקום, והיא לא היתה בשומקום. דוד משה היה כל כך גיבור ונערץ, ואמי

(. כלומר, אביבה65אפילו לא חלמה להתמודד עמו. היא בחרה להיות עפר לרגליו" )שם, עמ'

כך, למשל, מספרת ליונתן חברתהמאופיינת כאן על דרך הניגוד – אביבה לא הייתה משה דיין.

רחליק "לאביבה הייתה מעין 'הילה' סביב ראשה... בכל יום עצמאות היא הייתה לוקחת אותם

]את הילדים[, כמעט בכוח, למצעדים הצבאיים, ודרך משה השיגה להם כמובן מקומות על בימת

הכבוד... היא תמיד אמרה שיונתן לא מרוצה משומדבר. 'הוא אמר שהוא אוהב תיאטרון, אז

(. סיפור זה מדגים,28בסדר, אני לוקחת אותו לשתיים-שלוש הצגות ברציפות" )שם, עמ'

באמצעים מטונימיים, את הרצון של אביבה להשתתף ברוח הציונית ששרתה על המשפחה

הקרובה ועל הכפר כולו. אביבה ניסתה לקחת את הילדים למצעדים צבאיים, כדי לחנך אותם

על-פי האתוס הציוני, אולם למרות מאמציה, כל מה שרצה יונתן בנה היה ללכת להצגה, וכך

נאלצה אמו לוותר על המצעדים, ולהעדיף את התיאטרון. או כמו שמספרת חברה אחרת של

אביבה, שריק נחמקין: "היא הרגישה שהיא לא מגשימה את עצמה. מסביבה, לפעמים אפשר היה

ממש לראות את זה, היתה ההילה של משה ורות, של ראומה ועזר ויצמן. אמא שלכם הסתכלה

אם(. 68עליהם תמיד קצת מלמטה, בהערצה, אבל גם בתחושת החמצה מסוימת" )שם, עמ'

נחזור רגע לשאלה המרכזית שמנחה את גפן בכתיבתו – למה התאבדה אביבה – נראה כי זו אחת

התשובות שמספק גפן: אביבה רצתה להגשים את האידיאולוגיה הציונית, רצתה להיות ראויה כפי

שהיה אחיה, אולם ידעה כי לא תוכל לעשות זאת, ולכן התאבדה.

מאפיין שני מרכזי בדמות האם שבונה גפן הוא חוסר היכולת שלה לתקשר עם סביבתה. גפן

כותב כי אמו לא הצליחה להבהיר לאנשים שחיו בנהלל את ייסורי הנפש שפקדו אותה, ולא

הצליחה לומר להם שהיא חשה בודדה בעולם. כפי שהיא כותבת לחברתה: "חסר לי האדם

האחד, הקרוב. יש כאן בנות שמתחייכות מדי בוקר ומתבדחות מדי ערב. אני הולכת איתן, אבל

61

תיאור זה של אביבה הוא תיאור(. 180כשאני חוזרת אני יודעת שאני בעצמי עם עצמי" )שם, עמ'

חריג בנוף של הדמויות הישראליות האופייניות לאותה תקופה, שבה כולם אמורים היו להיות

מגוייסים לרעיון הציוני, לקחת חלק פעיל בקולקטיב, ולשמוח על השיתופיות. יציאתה של אביבה

אל מחוץ למעגל הקולקטיבי מסמנת אותה כ"אחר" בחברה הציונית של אותה תקופה, וחורצת,

למעשה את גורלה לחיים של בדידות.

חוסר היכולת לתקשר בא לידי ביטוי גם בדברים שמסופרים ליהונתן על ידי חברותיה של אמו.

"אשה יקרה", הן אומרות עליה, ולא מוסיפות דבר בעל נופך אישי. כלומר, אביבה של גפן היא

אישה שלא רק שלא הצליחה למצוא בעצמה את הכוחות למלא את ייעודה כדמות ציונית

גם לא הצליחה למצוא את כוחות הנפש הדרושים כדי להיות חלק מן הקולקטיב58,חיובית

החברתי, חלק מן החבורה המגובשת אשר עוסקת בבניית הארץ. כפי שמתאר זאת גפן: "ואכן,

לאמי לא היתה בעיה עם העופות והבהמות, אבל החברה והשקפות דורה הלמו בה שוב ושוב,

ולא היו לה אנשים, לא בעיגול ולא מחוץ לעיגול, שאיתם היא יכלה להתחלק במכאוביה, בחוסר

הביטחון שלה לגבי עתידה שתמיד היה מעורפל, אם לא סתום, ואפילו בקשר לעכשיו האפרורי

זו סיבה נוספת שמספק גפן להתאבדותה של האם. (.72שלה" )שם, עמ'

בניסיונותיה להשתלב בחברהכשלונותיה של אביבהשרטוט כאן הוא לבצעהמהלך שמנסה גפן

. אביבה לא הצליחה להיות משה דיין, על אף שרצתההסובבת אותה, ולהתאים עצמה לציפיותיה

בכך מאד, ולא הצליחה לתקשר עם אחרים בסביבתה, על אף שרצתה גם בכך, ולכן התאבדה.

המהלך הזה, שבמרכזו עומדת חוסר היכולת של אביבה להתאים את עצמה לדרישות הסביבה

והחברה הישראלית הציונית, מגיע לשיאו, מבחינת גפן, בחוסר ההתאמה האולטימטיבי –

, אשר"עלילת העל הציונית"שאינה עולה בקנה אחד עם בהתאבדות. וכך מייצר גפן דמות

קובעת כי אין מקום להתחבטות ולדיון בשאלות פרטיות, משום שיש להתמקד במעשה הקולקטיבי

הציוני. על פי התפיסה הזו, דמות חיובית היא דמות אשר אינה מתעסקת במאוויה הלא-ממומשים,

ודמותה של אביבה אינה עומדת59,מניעה את העלילה קדימה, לעבר פתרון ראויאלא האישיים ובמאוויים בפחדים דיון והשישים החמישים שנות של בספרות התבצע כאשר גם כי ( טוענת1995) גרץ 58

זרה. "ההנחה לארץ היהודי, שהגיע העם של לגורלו כעדות הציבורי, ושימש לדיון הוכפף הדמויות, הוא של והסבר אופי זו בספרות קיבל וזר אדיש טבע עם ומגע קשר ליצור האפשרות חוסר בדבר האקזיסטנציאליסטית

(. 122שלנו" )שם, עמ' שאינה זרה בארץ להשתלב הצלחנו שלא משום זר לאומי: הטבע תקופה אותה של האמיתי או המדומיין בהווה עסקה הציונית", העלילה העל ב"עלילת הנהוגות הנורמות על-פי 59

היישוב התמודד איתם הקונפליקטים של פתרון לקראת אקטיביים מעשים לבצע היה החיובי הגיבור של ותפקידו הצעירה, שבדומה הספרות של האידיאולוגי אופיה את רבה במידה קבעה החיצונית תקופה. "ההשפעה באותה

62

בסטנדרטים אלו.

עם זאת, אם בוחנים את פרטי הביוגרפיה של אביבה שמוצגים בספר, מבלי לקבל את הנחות

גפן את הדברים, אינו אופן ההצגה היחיד האפשרי.מציג היסוד של גפן, מגלים כי האופן שבו

כשהיא הייתה ילדה, אביבה היתה צחקנית, עם איזה"אשתו של משה דיין, רות, מספרת למשל:

)שם, עמ'"מין הומור שהיה רק שלה, רוכבת על סוסים, חולבת פרות, הולכת לחברים וחברות...

(. גם כשגדלה ניסתה אביבה להתאים את עצמה לציפיות ממנה; היא התגייסה לצבא הבריטי,55

ובכך ניסתה להמשיך את דרכו של משה דיין, ולהיות לוחמת. כשחזרה מן הצבא הבריטי, התיישבה

בנהלל ועבדה במשק הביתי. בכך מילאה כשורה את תפקידה כדמות ציונית חיובית. ועל כך מעיד

גפן "אוי, אמא, כמה היית אז, כשהיינו ילדים, חביבת התקשורת! נסיכה דיינית עממית, ועוד יפה

וצנועה שכזאת! תחפשו בכל העולם ולא תמצאו מישהי משתפת פעולה וצחקנית כמוה" )שם,

(. אביבה משתפת פעולה לא רק עם העיתונאים אשר מגיעים אל הבית, כדי להתחקות69עמ'

אחר האדמה שהצמיחה את משה דיין, אלא גם עם אנשי הרוח הרבים שמגיעים אל הכפר. וכך

אמא נותנת שוב ושוב את מונולוג האדמה הטובה, מדברת על משפחת הגיבורים,"כותב גפן:

(. ניתן לראות כי ההתאבדות לא הייתה ההמשך הישיר היחיד71הלוחמת והחולמת" )שם, עמ'

של כל מהלך חייה של אביבה, כפי שמנסה לשרטט זאת גפן, כי אם צד אחד באישיותה, אשר

מקבל משקל יתר בנרטיב של גפן.

כאמור, במרכז הנרטיב שהוא מייצר עבור אימו נמצאת אי ההתאמה שלה לחיים בנהלל וחוסר

אי ההתאמה הזאת מוצעת היכולת שלה להתנהל על-פי המצופה ממנה באידיאולוגיה הציונית.

שוב ושוב באמצעות הפרשנות שמוסיף גפן לחייה של אימו. דוגמה טובה לכך אפשר למצוא

בגיל צעיר מאוד, אמי באמת האמינה שהיא שליחת הדור וגואלת הארץ. רק עיון"בקטע הבא:

מעמיק בחייה ובמכתביה יבין עד כמה היתה זאת הונאה עצמית, שלה ושל רוב בני דורה" )שם,

שם(. כלומר, אביבה היא לא זו שמעידה על עצמה כי הדיכאון שלה וההתאבדות שבעקבותיו

הגיעו בשל חוסר התאמה. להיפך, אביבה הציגה את עצמה כמי שממלאת את תפקידה, כמי

שמאמינה שהיא עושה את המוטל עליה. רק הפרשנות המאוחרת של גפן נוטלת ממנה את

המודעות העצמית, וכופה עליה את חוסר ההתאמה. חוסר ההתאמה הזה הולך וגדל, עד

סמי-דוקומנטארית" כעלילה העלילה וכבונה, ואת כחלוץ החיובי הגיבור את להציג ביקשה הסובייטית לספרות(.218, עמ' 1997-1998)שקד,

63

שהפתרון היחיד שנותר לדמותה הבדויה של אביבה, שאותה יצר גפן, הוא המוות. וכך מנסח זאת

גפן: "את זוכרת, בערב מלחמת הבזק, ששמענו את משה הגיבור אומר ברדיו: 'אנחנו עם קטן אך

אמיץ, עם הנלחם על חייו.' אבל את רק אשה אחת חלשה ורזה. את לא עם, נלחמת על מותך.

(. כלומר, משה דיין נלחם למען המדינה19עשית הכל כדי למות. והנה, הגעת לזה" )שם, עמ'

אפשרות קיום אחרת, שלא הייתה סבירה במציאות המתוארת באותן שנים.ואביבה נלחמה למען

שהיה תוצאה ישירה של הפער בין מאמציה לביןמלחמה זו יכולה הייתה להביא אותה רק למותה,

התוצאות שאליהן הובילו.

האפשרות של גפן לחלץ מתוך ההסטוריה הפרטית של אמו דווקא את חוסר ההתאמה

והבדידות מועצמת בשל היותה של אביבה אישה. כאמור, המיתוס הצברי הוא מיתוס שמאדיר את

הגבריות ומדיר את הנשים. ולכן, גם כאשר מנסה אביבה להתאים עצמה לסביבתה, היא אינה

יכולה שלא להיכשל בכך. כך, למשל, שרטט העיתונאי נימצוביץ', שעשה כתבת דיוקן על

המשפחה, את תפקידה של אביבה: "בעוד זוריק שירת בצבא באירופה במלחמת העולם השנייה,

הרי אביבה לא עקרה–משה נדד בכל רחבי הארץ כמפקד גבוה בצה"ל ובסוף, כרמטכ"ל

מנהלל, ועודה מתגוררת באחד ממשקי הכפר עם שלושת ילדיה ועם בעלה, רב סרן ישראל גפן"

(. תיאורו של נימצוביץ' מחולק דיכטומית בין הגברים במשפחה אשר משרתים את74)שם, עמ'

המולדת בצבא ובין האשה אביבה, אשר תפקידה להישאר במשק, עם הילדים. דוגמה אחרת

לסטנדרטים הכפולים בהם נכלאה אביבה טמונה בתגובתו של הכפר נהלל להתגייסותה של

כפי60אביבה לצבא הבריטי. לכאורה, אפשר היה לחשוב כי בחברה המקדשת את המיליטריזם,

שמתאר גפן את החברה בנהלל בפרט ובישראל בכלל באותן שנים, תזכה אביבה למחמאות על

התגייסותה לצבא הבריטי, אשר הסתמן כפתרון של היישוב היהודי נגד איום הנאצים. אולם כפי

שמספרת אסתר, חברתה של אביבה באותה תקופה, לא זאת הייתה התגובה: "אם היום מדברים

כל כך הרבה על פמיניזם, אז אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה שאשה עברית עזבה את

המטבח ואת הכביסה, ונתנה גז. זה היה אז עניין גדול. אביבה פתאום היתה נהגת בצבא הבריטי.

זה היה אקט נועז. והנה, במקום להיות גאים או לפחות מרוצים, הם עיקמו את האף בנהלל. הם הנסיבות את קימרלינג מפרט (. במאמרו1993) קימרלינג ראו הישראלית בחברה המיליטריזם בעניין להרחבה 60

כך: "באמצעות ישראל מדינת של הקיומי המצב את תוצאותיו, ומתאר ואת המיליטריזם להיווצרות שהביאו השליטה גבולות ונשתמרו לאומי', עוצבו כ'ביטחון שהוגדרו לתחומים הצבאי, והקרבה בשירות ההשתתפות

לאזורים יותר מקורבים יהיו אדם שמעמד, שכבה, קבוצה, או הקולקטיב. ככל של הסוציו-פוליטיים והגבולות(.130יותר" )שם, עמ' רבה ה'קדושה' תהיה אל 'ביטחון', קרבתם עם המזוהים

64

אמרו באספות הוועד הדמגוגיות שלהם: 'תראו מה קורה לנו פה, עבר רק דור אחד של

(.175מתיישבים חקלאים, והנה, הבנות כבר בורחות, כבר קורצות למקומות אחרים'." )שם, עמ'

כלומר, אביבה שחשבה, אולי, שתוכל ללכת בעקבות אחיה הגיבור הצבאי, ולהגן גם היא על

הארץ, מצאה את עצמה שוב בצד המותקף של המתרס, והפעם על כי עזבה את משמרתה

בנהלל.

מדוע, אם כן, מספר גפן את סיפורה של אמו דווקא כך? ייתכן כי התשובה לכך טמונה בניסיון,

שהוא עצמו מצהיר עליו, להשתמש בדמות האם שיצר כדי לגאול את עצמו. הדמות הנשית

משום שהציפיותשניצבת בבסיס היצירה הזו היא דמות טראגית, שאינה יכולה שלא להיכשל,

ממנה הן סותרות: מצד אחד מצהירה החברה בישראל באותן שנים על שוויון בפני אידיאל

החלוציות וההגשמה, ומצד שני אינה רואה בעין יפה נשים אשר עוזבות את משק הבית שלהן.

להתאים את עצמה לאידיאולוגיהמוצא היחיד שלה מניסיונות הסרק החוזרים ונשנים ולכן, ה

ההתאבדות. על פי הנרטיב שבונה גפן,הציונית ולתפקיד שכפתה עליה הוא הבריחה מן החיים, ה

, היא דמותו של משה דיין, אשרעל-פי החוקיםהדמות החיובית, אשר מצליחה להגשים את עצמה

היווה מקור השראה והערצה לרבים כל כך מבני משפחת דיין ומן העיתונאים ואנשי הרוח והציבור

על-פי הנרטיב הזה עומדת בפני גפן הבחירה בין שני קטבים מנוגדים;הישראלי באותן שנים.

בקוטב השלילי נמצאת האם ופתרון היציאה אל השוליים וההתאבדות שהיא מייצגת. בקוטב

החיובי נמצא משה דיין, עם פתרון המיליטריזם הגברי שהוא מציג. גפן, הסופר אשר בוחר לגאול

משייך אתאת עצמו באמצעות הספר, אשר בוחר באופן אקטיבי בצד ששייך לחיים ולא למתים,

עצמו לצד החיובי של המשוואה, הצד של משה דיין. וכך, לאחר שהוא מייצר נרטיב שבו התפקיד

המיתי של האם הוא מוות, הוא יכול לשייך את עצמו, באופן שנגזר מעצם המבנה של העלילה,

למשה דיין, לאופציה החיובית. כותב גפן: "אמא שלי, האשה היקרה, לפי נימצוביץרק

וחצי-סופרים אחרים, הוצגה כאחת שעשתה הכול למען עמה ואדמתה. אם הנערים והנערות

בארץ היו 'מגש הכסף עליו הוגשה מדינת ישראל' בשירו הלאומי ולמה לטשטש – הכמעט

(. בנרטיב77פאשיסטי של אלתרמן – אמא שלי היתה המגש ואח שלה היה הכסף" )שם, עמ'

שלו מייצר עצמו גפן כהמשכו של ה"כסף”. את ה"מגש" נותר רק לטמון עמוק באדמה.

65

מירושלים האםג. סיפור עלמן ההיבט הציוני, הסיפור המשפחתי של עמוס עוז, שמוצג ברומן האוטוביוגרפי

, שונה מאד מהסיפור של יונתן גפן. הוריו של עוז לא היו חקלאים(2002) אהבה וחושך

המיישבים את הארץ, אלא זוג בורגני מירושלים, אולם כמו בסיפורו של גפן, גם ביצירתו של עוז,

מייצג אתהוא הגיבור החיובי על-פי עלילת-העל הציונית ובמרכז הנרטיב עומד הניגוד בין האב, ש

שמתוארת כדמות שלילית ומייצגת את חוסר עם המציאות, לבין האם, הראויהדרך ההתמודדות

ההתמודדות עם הסטנדרטים הקשיחים של האידיאולוגיה והחברה הציונית באותן שנים.

איש ימין אשר כל חייו61, היה ספרן בספריה הלאומית של ירושלים,אריה קלוזנר, אביו של עוז

כאיש על-ידי עוזעמדו בצל דודו יוסף קלוזנר, מחשובי חוקרי הספרות הישראליים. האב מתואר

א משתייךובעל ידע רחב, אשר רק מפאת יושרו של הדוד לא זכה לקידום הראוי באוניברסיטה. ה

לתנועה הרוויזיוניסטית הימנית, ומדי פעם אף תורם את ידיעת השפה שלו לתנועות המחתרת

כמי שהעריך את הציונות החקלאית ואת העוסקים בה. “מצד אחד,האב הימניות. כמו כן מתואר

אבא היה שייך למעמד הבינוני, אמנם למעמד הבינוני-הקצת-נמוך אך בכל זאת בהחלט שייך

למעמד הבינוני, איש משכיל, מחבר מאמרים וספרים, בעל משרה צנועה בספרייה הלאומית,

ואילו בן-שיחו – פועל בניין מיוזע בבגדי עבודה ובנעליים כבדות. מצד שני, אומרים שלפועל הזה

יש איזו דיפלומה בכימיה, והוא גם חלוץ בעל הכרה, מלח הארץ, מגיבורי המהפכה העברית,

עובד כפיים, בעוד שאבא הרגיש את עצמו – לפחות בעומק לבו – כמין אינטליגנט קצר-רואי ובעל

, עמ'שםשתי ידיים שמאליות, קצת עריק, קצת משתמט מן החזית האמיתית של בניין המולדת" )

(. מן התיאור הזה עולה בבירור דמות זעיר-בורגנית, אשר מצאה את מקומה בירושלים, תוך19

ויתור על הגשמת האידיאלים הציוניים במו ידיה. הבלבול של האב בנוגע לתפקידו במדינה

הציונית מודגם היטב גם בסצינה שבה מנסה האב, ביחד עם בנו, לשתול ערוגת ירק בגינת הבית.

לאחר מאבקים רבים ושעות של פעילות גופנית מאומצת מצליח האב להכניע את הרגבים

העקשניים. עם זאת, השתילים אינם עולים יפה, והאב נאלץ לקנות צמחים בכסף. אולם גם

דווקא אביו את להציב בחר כאשר אירוניה נקט כי בעוז לחשוד היה אוטוביוגרפי, אפשר סיפור זה היה לא אם61 אוטוביוגרפיה, אכן שזו הישראלי. כיוון הלאומי הספרותי הקאנון של ליבו בלב – ירושלים של הלאומית בספרייה

אביו של תפקידו את ושוב שוב מדגיש שהוא בעובדה עוז, ולראות ידי על הדברים הצגת באופן להתבונן רק נותרהציונות. בלב אביו את להציב שלו הכולל מהמהלך כחלק

66

הכסף אינו עוזר: "כעבור שבוע שב החולי והכה בגינתנו, שוב החלו יסורי הגסיסה, השתילים

הרכינו את ראשיהם, דהו, חזרו להיות שדופים וחולניים כמו יהודים רדופים מן הגולה, עליהם נשרו

והגבעולים קמלו והצהיבו: גן הירק שלנו הלך והוביש וגווע... אבא, מצדו, התנחם בחקירת

(.280מקורותיה של הרומנסה הליטאית או בהולדת הרומן מתוך שירת הטרובדורים" )שם, עמ'

האב מנסה, אם כן, להוכיח כי הוא יכול להיות חלק מן הציונות המגשימה והחקלאית, אולם הוא

נכשל, ונאלץ לשוב אל חיקה המוכר של ביקורת הספרות.

כי עוז מעריך אותו. הבלבול שעורר בקלוזנר השינוי במעמדאופן בניית דמות האב ניכרמ

החברתי – מן ההיררכיה הברורה באירופה, שלפיה האיש המשכיל עולה על האיש עובד האדמה,

אל סולם הערכים הדו-משמעי של ישראל בשנותיה הראשונות – מתואר כאן בחמלה, ודברי

הביקורת שמושמעים על ההשתמטות מן ההגשמה הציונית מובאים מפיו של האבא ומונמכים

באמצעות השימוש במילים "לפחות בעומק ליבו". דוגמה נוספת להערצה שהעריץ עוז את אביו

שש-עשרה שנים לאחר מות אבי נכנסתי גם אני להיות"אפשר למצוא בתיאור הבא:

מורה-מן-החוץ לספרות באוניברסיטת בן-גוריון, וכעבור שנה שנתיים עשו ממני שם פרופסור מן

המניין ואחר כך הפקידו אותי על הקתדרה על שם עגנון. ברבות השנים פנו אלי הן אוניברסיטת

ירושלים והן אוניברסיטת תל אביב בהצעות נדיבות, שאבוא ואשמש אצלן פרופסור גמור לספרות

– אני, שאינני למדן ולא ידען ולא חריף ובקי ולא עוקר הרים, אני שראשי מעולם לא היה במחקר

ועל מוחי נופל תמיד מן נמנום חלבי למראה הערת שוליים. ציפורן זרתו של אבא הייתה

62(. מן התיאור הזה155פרופסוריאלית יותר מעשרה 'פרופסורים מוצנחים' כמוני" )שם, עמ'

להתעלות מעבר לו,לכאורה ברור כי במשך כל חייו חסה עוז בצלו של אביו, וגם כאשר הצליח

תקבל כפרופסור מן המניין, הוא סבור כי הייתה זו טעות, וכי אביו היה מוכשר יותר ממנו.וה

בניית דמותו של האב כדמות חיובית, אשר מגלה אחריות על גורלה ומשלימה באופן גובר והולך

ממשיכה גם בתיאור ההתמודדות שלו עם מחלת האם,עם המגבלות שכופה עליה המציאות,

כאשר פניה הייתה יושבת בבית ומסרבת לראות אנשים: "תמיד ביקש את רשותה של אמא לפני

)שם, עמ' הזה. בהערה בקטע כוונתו את יותר עוד מבהירה אשר שוליים הערת הציטוט של באמצעו מכניס עוז62 שם, הוא עגנון, וגם על בספרו רק זאת עשה הוא שוליים, ואילו בהערות הכביר שאביו כך על מספר הוא( 155

כי ברור זו מהערהולמורשתו. לאב כבוד של אביו, במחווה של לספרו הפנייה השוליים מההערות באחת הכניס האפשר. ככל רב מרחק האקדמאיות מן מתרחק הוא לאביו, וכי עוז של בעולמו "האקדמאי" שמור של התפקיד

כדי רק זאת עושה לאביו, הוא ששמור בתחום עטו של הציפורן קצה את לטבול נדרש הוא זאת בכל כאשרפועלו. ואת אביו את שוב להאדיר

67

שיצא. תמיד יצא רק לאחר שסיים את כל הנחוץ בבית, ערך קניות, רחץ כלים, תלה כביסה על

החבל או הוריד כביסה מן החבל...וכשהז'קט עדין בידו היה רוכן על אמי ושואל: 'את באמת לא

תתנגדי שאלך קצת לשבת עם מכרים? לדבר קצת על המצב? או לשוחח בענייני עבודה? תגידי לי

(. כלומר, בניגוד לאם אשר מזניחה את עבודות הבית ומתכנסת452" )שם, עמ' 'את האמת?

געונה, עושה האב כמיטב יכולתו כדי לקיים חיים סדירים. מאוחר יותר מתברר לעמוס כי אביויבש

מנהל קשר אינטימי עם אישה אחרת: "ראיתי בכל זאת מבעד לזכוכית את אבי יושב שם, בתוך

קפה זיכל, בשולחן סמוך לחלון הקדמי, צוחק, ידו מצמידה אל שפתיו את ידה עטוית-הצמיד של

את מאזן הכוחותלהפוךהיה יכול (. אירוע זה 455אישה צעירה שגבה היה אל החלון" )שם, עמ'

בין "האב הטוב" ל"אם הרעה", אולם עוז מסרב לשנות את המצב ואומר כי "שנאתי אותו. בערך

יומיים. מרוב בושה. ואחרי יומיים עברתי לשנוא את אמא, עם כל המיגרנות שלה וכל הקומדיות

והשביתה הזאת שהיא שובתת לנו בכיסא מול החלון, הלוא רק היא אשמה כי היא בעצמה דחפה

(. מן התיאור הזה עולה כמובן האשמת הילד את456אותו לחפש ככה סימני חיים". )שם, עמ'

אמו על כי גרמה לאביו לקיים קשר עם נשים אחרות, אולם עולה גם מאזן הכוחות בבית. בעוד

שכלפי אביו הוא חש בושה לבד, הרי שאימו שובתת "לנו", לו ולאביו, ואפשר להאשים אותה לא

בבגידתה העתידית בילד ובתגובתו החריפה. רק בבגידת האב, אלא גם

לעומת התיאור המאדיר של אביו, אמו מתוארת כאישה אשר עושה את המוטל עליה, אולם

מעבירה את חייה בהערצה לרומנטיקה מבית אבא, בבלבול ובדיכאון ממצבה הנוכחי. פניה

קלוזנר מוצגת כמי שמרבה לקרוא ומוצאת בספרות את היופי אשר לא הצליחה למצוא במציאות.

"משהו בתפריטה של הגימנסיה ההיא משנות העשרים, או אולי איזה טחב רומנטי עמוק שנספג

בלב אמי ולב חברותיה במשך שנות נעוריהן, ערפל-הרגש הפולני-רוסי המעובה, משהו שבין שופן

למיצקייביץ' ובין ייסורי ורתר הצעיר לבין ביירון, משהו בתחום-הדמדומים שבין הנשגב, המיוסר,

החולמני והגלמוד, כל מיני אורות ביצה מתעתעים של 'כיסופים וערגה' שיטו באמי רוב ימי חייה..."

(. כלומר, פניה מוסמן, לימים קלוזנר, מעולם לא התרגלה למציאות שבה חיה,245)שם, עמ'

אלא המשיכה לחיות באותו עולם שטוו למענה מורי הגימנסיה, עולם הרומנטיקה הרוסית של

. ההתרחקות הזו מן המציאות העכשווית, לטובת הנוסטלגיה והכיסופים, באה20תחילת המאה ה-

לידי ביטוי גם בהתרחקותה של פניה מן האקטואליה והפוליטיקה: "העליצות הציונית של בוני

68

השכונות החדשות, של גואלי הקרקעות וסוללי הכבישים, היתה מהלכת על אבי שיכרון קל, אך

באמי לא נגעה. על העיתון היתה מוותרת בדרך כלל לאחר הצצה חטופה בכותרות. בפוליטיקה

(.312ראתה רק אסון" )שם, עמ'

המאבק התמידי בין המציאות לרומנטיקה הגיע לשיאו בימי מחלתה, שהחלו כאשר עוז היה בן

עשר לערך. "היא העבירה את כיסאה סמוך לחלון והייתה יושבת שעות עטופה בחלוק-בית כחול

מפלאנל ומביטה בגשם, ספרה מונח על ברכיה, הפוך ופתוח, אך היא לא קראה בו כי אם תופפה

על גבו באצבעותיה: שעה, שעתיים היתה יושבת זקופה בכיסאה מסתכלת בגשם או אולי באיזו

ציפור רטובה, ואינה מפסיקה אף לרגע לתופף ולתופף בכל עשר אצבעותיה על כריכת הספר"

(. וכך, בהדרגה, הפנתה פניה עורף לחיים ובחרה בחלון, שמתואר אצל עוז448)שם, עמ'

בתחילה עשתה זאת במקביל לביצוע עבודות הבית63.כהשתקפות רומנטית של הטבע האורבני

ותיקון עבודותיהם של פרופסורים מן האוניברסיטה. מאוחר יותר ויתרה כליל על הפעילות והייתה

יושבת בכיסאה יומם וליל, לא מוצאת מרגוע לנפשה. טובי המומחים הוזעקו אל הבית, כדי לנסות

לפתור את בעיותיה של פניה, אולם לא מצאו להן כל מקור פיזיולוגי.

תיאור זה של האם מזכיר את תיאור האם ב"בדמי ימיה" של עגנון. גם שם אומרת תרצה על

אמה "מדי קיץ שלחוה הרופאים למעיינות הישועה, וכמעט שהלכה שבה, כי אמרה כי אין לה

(. החזרה על מטאפורת7מנוח מפני געגועיה. ושוב ישבה בחלון או שכבה על מטתה" )עגנון, עמ'

החלון של עגנון משמשת את עוז כדי לחזק את המעמד של פניה כרומנטיקנית אשר אינה

מצליחה למצוא את מקומה. עוז מכיר בדמיון בין שתי הנשים ומודה כי "מיום שגיליתי את 'בדמי

(. הוא ממשיך ומצטט249, עמ' עוזימיה', בהיותי כבן חמש-עשרה, השוויתי את עצמי לתרצה" )

מספרו "מתחילים סיפור": "יחסה של תרצה אל אמה הוא יחס פולחני... היחס הפולחני מונע כל

קרבה ממשית בין הבת לבין האם – או שמא העדר הקרבה הוא המביא את תרצה, מלכתחילה,

כלומר, עוז אומר, באמצעות ההרחקה הספרותית64.לידי יחס פולחני אל אמה" )שם, שם(

שבדיבור על אם אחרת, כי היחס שלו אל אימו היה יחס של הערצה מרחוק, של בן שלא היה לו

מעולם קשר אמיתי עם אמו. כמו תרצה, אשר פותחת שוב ושוב את הדלת כדי לשמוע את קול

(.2005) אלטר ראו וחושך אהבה על סיפורב האם של למותה מטרים כרמז בציפור המטאפורי השימוש על 63 אינו שהוא לכך מודע עוז כי שוב ימיה" מבהיר מ"בדמי לאה לבין אמו בין עוז שעושה והמדובר המודע הקישור 64

בעל נרטיב ליצור כדי שונות וספרותיות רטוריות בטכניקות משתמש שקרו", אלא "כפי הדברים את מספרמכוון. הוא שאליה משמעות

69

אימה, מנסה עוז שוב ושוב ללכוד את תשומת ליבה של האם, אך ללא הצלחה. הודאה זו בכישלון

הקשר אם-בן מגיעה לשיאה בתגובתו של עוז הצעיר להתאבדות האם, מייד לאחר המקרה.

"בשבועות ובחודשים שאחרי מות אמי לא חשבתי אף לרגע על הסבל שלה. אטמתי את עצמי

לשוועה הלא-נשמעת שנותרה אחריה. טיפת רחמים לא היתה בי. גם לא געגועים. גם לא אבל

(. עוז245על מות אמי: מרוב עלבון ומרוב כעס לא נותר בי מקום לשום רגש אחר" )שם, עמ

ממשיך ומתאר את התאבדותה של האם כבגידה: "כעסתי עליה גם בשמו של אבא, שאשתו ביישה

אותו ככה, הציגה אותו ככלי ריק, כמו שרואים בקומדיות בקולנוע, קמה ונעלמה לה פתאום

גם לאחר מעשה ההתאבדות הנורא(. 246ואיננה כאילו ברחה מפניו עם גבר זר" )שם, עמ'

מסרב עוז להפוך את מאזן הכוחות בין האב לאם; האם ממשיכה להיות הדמות השלילית

ומתוארת כבוגדת וכנוטשת, ואילו האב הוא הדמות החיובית, אשר ממשיכה לדאוג לבן.

התיאור הזה של האם, כמי שלא מצאה את מקומה בחיי היומיום ונטשה את בנה, מזכיר מאד

גם את התיאור של יהונתן גפן את אמו אביבה. שתי הנשים ממלאות את תפקיד "הזר", אשר

מתבונן מן החוץ בכל אשר מתרחש, ואינו יכול להתערות במה שקורה סביבו. ואכן, הפתרון

להתמודד עם המציאות כפישמציבים הסופרים בפני שתי הנשים הוא זהה: מי שאינה מצליחה

יכולה לבחור רקשדורשת האידיאולוגיה הציונית ששולטת בנורמות התרבותיות באותה תקופה,

בפתרון אשר יוציא אותה לחלוטין ממעגל החיים.

גיבורים אשר אינם יכולים להתמודד עם המציאות הסובבת אותם הם גיבורים שקיימים ברבים

מתארת נורית גרץ את הגיבורים( 1980) 65מספריו של עוז. בספרה "עמוס עוז, מונוגרפיה"

הגיבור חי בעולם תרבותי שומם, מנותק מסביבתו, מאדם,"האופיינים לכתיבתו של עמוס עוז:

(. בפרוזה של עוז,50, עמ' שםמטבע, מכוחות עליונים שיכולים היו להדריך ולהנחות אותו" )

הגיבור מנותק מסיבתיות ריאליסטית, שאפיינה את הכתיבה בדור הפלמ"ח בשנות החמישים, ואת

מקומה של המציאות תופסת עמדה אקסנציאליסטית, הגורסת כי למציאות אין משמעות כלל,

ממשיכה גרץ66.והגיבור נדון לחיות את חייו כשהוא נע ונד, בחפשו אחר אותה משמעות אבודה

ברוב המקרים, ברגעי השיא מגלה הגיבור את העולם היצרי בתוכו ונותן לו לפרוץ"ואומרת:

(. התיאור52החוצה. בהתפרצות זאת משמיד הגיבור את עצמו ואת הסובבים אותו" )שם, עמ' מאז. עוז שעשה הדרך את גם נאמנה מתאר הוא לדעתי אולם1980 בשנת נכתב אמנם גרץ של ספרה65 בעקיפין מופיעה בו (, וגם1976) הרעה העצה הרב מגיע הריאליזם מן עוז של ההתרחקות מהלך של שיאו 66

בריטי. אדמירל עם המזרח לארצות בורחת הילד-המספר של עוז; אמו של האמיתית אמו של התאבדותה70

, שהיה מבוסס על אידיאולוגיההזה מתאים מאד לנרטיב האם ביצירה זו. העולם הסובב אותה

לא סיפק לה משמעות לחייה, וברגע השיא של הנרטיבשהעריצה את המעשה ובזה לרומנטיקה,

שלה היא הניחה ליצרה לשלוט בה והתאבדה.

הנרטיב הזה, שמופיע ברבים מסיפוריו של עוז, מתאים במיוחד לנשים ביצירותיו, אשר לעיתים

קרובות מתוארות כנשים פגיעות, אשר אינן יכולות למלא את תפקידיהן כרעיות וכאימהות, משום

שהן נתונות בסד המכאיב שבין המציאות הבלתי ברורה להן ובין חיי הנפש שמייסרים אותן.

התעללויות מסוגים שונים שמתעללים מבוגרים, ובכלל זה הורים, בילדים אינה נושא שרגע"

. בהזדמנויות קודמות כבר הציג יחסים כאלה: חנהאל תגידי לילההולדתו אצל עמוס עוז מצוי ב

מיכאלגונן חסכה מבנה יאיר אימהות אמפאטית ומגוננת והוא ידע השפלות והקנטות מפיה )

(; הלל נוצל היטב ותיפקד כאפיזודה מזדמנת בדרמה שאימו רות קיפניס כתבה בה לעצמהשלי

(,קופסה שחורה(, בועז גדעון )לדעת אשה(; נטע רביד )הר העצה רעהאת התפקיד הראשי )

( – סבלו הזנחה, התעלמות, פסילה, ריחוק וקרירות אדישה, נטישההמצב השלישידימי טוביאס )

(. כלומר, הנרטיב שבונה עוז עבור פניה קלוזנר מבצע299, עמ' 1999ילד ילד מול הוריו" )נוה,

ובין הדמותבעת ובעונה אחת שני מהלכים מקבילים: ראשית הוא מחריף את הניגוד בין האם לאב

. שנית, הנרטיב שבונה עוז מייצר אותו עצמו כילד אשר סבל מחוסרהשלילית לדמות החיובית

התפקוד של האם, כפי שמציינת נוה, וכך מאפשר לו לברוח מן הבית אל הקיבוץ, כפי שאכן עשה

, בדומה לאופן שבו מתאראחרי התאבדות האם, מבלי לפגוע בקשר שלו עם אביו שנותר בחיים

. הצגת פניה כמי שהייתהעוז את בגידתו של האב באם כתוצאה ישירה של התנהגות האם

מותירה את עוז, כאמור, בעמדתשקועה מדי בעולם הרומנטי שטוותה לעצמה מכדי לתפקד כאם

מאפשרת לעמוס הצעיר לשנות את שם משפחתו – על המשמעויות הסימבוליות הכרוכותהנבגד ו

מעמדו של האב כדמות החיובית ברומן. בכך – מבלי לפגוע ב

המהלך שמתרחש לאחר מות האם, שבו עובר עמוס מבית המשפחה הרוויזיונסטי אל קיבוץ

דה, ומשנה את שמו מקלונזר לעוז, מונמק ביצירה באמצעות אירוע אחר,וחולדה של תנועת העב

אשר אינו קשור למות האם: נאום הזיון של בגין שבמהלכו השתמש בגין במילה זיון במובן של

התחמשות, ועמוס הצעיר צחק וצחק עד שהרעיד הצחוק את האולם כולו, וסבא אלכסנדר נאלץ

להוציא אותו מן האולם ואף סטר לו כעונש. "יודפת, מסדה, ביתר המלכה הפסידו, אולי אכן הן

71

תרומנה בעוז והדר – אבל בלעדי. ואילו תנועת החירות, ומפלגת הליכוד, מצדן, הפסידו באותו

בוקר את מי שאולי יכול היה ליהפך ברבות הימים לאחד מנסיכיהם הזוטרים, נואם קדחתן, אולי

(. מהלך הניתוק מן האב ומורשתו,481, עמ' עוזחבר כנסת רטורי, ואולי אף סגן-שר בלי תיק" )

אשר יכול היה להפר את מאזן הכוחות הברור בספר, מונמך כאן לדרגת בדיחה או קוריוז. אופן

ההצגה הזה של הדברים מאפשר לעוז להתרחק מאביו מבלי לפגוע בהערצתו אליו.

"במקום לתת ל'רגש האשמה' שלו )שינוי השם מקלוזנר לעוז, מעבר לתיאור המלודרמטי של

'הרגתי את אבי'( להפוך למרכז הדרמה, הוא מטשטש אותו בהשוואה בין הקולקטיבים. ובכן, גם

, אבל גם כאן דיברו עברית-כמו-רוסית" )לאור,1948בחולדה הצדיקו את הגירוש הגדול של

אולוגי החריף שביצע,י(. כלומר, עוז משתמש בתיאור הומוריסטי של השינוי האיד87, עמ' 2006

כמו גם במציאת המקבילות בין שתי אידיאולוגיות שהיו – ועודן – שונות עד כדי ניגוד, כדי לרכך את

הניתוק שיצר מאביו, ולהדגיש את ההמשכיות ביניהם.

כשהוא נוקט הוא שבה המאחדת היריבות, והממלכתיות האידאולוגיות שתי בין הדמיון הדגשת

המשפחתי המצב בין הקבלה של קשר ליצור לעוז היריבים, מאפשרת הפלגים בין לגשר מנסה

אחד משני"דוגמה למהלך הזה אפשר לראות בתיאור ההתאבדות של האם: בארץ. למצב

בתל אביב היה מושכר175החדרים בדירת קומת הקרקע של חיה וצבי שפירא שברחוב בן יהודה

במחצית השנייה של שנות הארבעים למפקדים שונים מבכירי ארגון 'ההגנה'. במשך חודשי

מלחמת העצמאות התגורר בו האלוף ידין, שהיה אז האחראי על המבצעים וסגן הרמטכ"ל. יש

שהיו מקיימות שם התייעצויות לילה: ישראל גלילי, יצחק שדה, יעקב דורי, ראשי 'ההגנה', יועצים

בקטע זה,(.206ומפקדים. כעבור שלוש שנים, באותו חדר, שמה אמי קץ לחייה" )עוז, עמ'

החדר שבו התאבדה האם מתואר באמצעות הקשר שלו אל "ההגנה", וכך מגוייס מות האם אל

ההסטוריה הציונית. ואין זו הפעם היחידה ברומן שבה מוכפפת ההיסטוריה הלאומית להיסטוריה

אבא אמור היה להישלח"של משפחת קלוזנר. כך למשל כותב עוז על טבח השיירה להר הצופים:

, זו השיירה שבה נרצחו ונשרפו13.4.1948אל הר הצופים הנצור באותה שיירה עצמה. ביום

חיים שבעים ושבעה רופאים ואחיות, פרופסורים וסטודנטים; הוטל על אבי מטעם משמר העם,

ואולי דווקא מצד הממונים עליו בעבודתו בספריה הלאומית, להגיף ולנעול חלקים מסוימים של

(.414, עמ' שם )"מרתפי הספריה ומחסניה, עם ניתוקו של ההר משאר שכונות העיר ומחסניה

72

הבחירה בתיאור המפורט של האינטלקטואלים מהדהדת את הישארותו של אינטלקטואל אחד

מאחור, אינטלקטואל אחד שניצל מן הטבח הנורא – אביו של עוז.

מדוע, אם כך, בחר עוז "לגייס" את ההיסטוריה הפרטית שלו להיסטוריה הלאומית? לאור )

( מציע את אחת הסיבות האפשריות לכך: "עוז אינו כותב באמת ספר זיכרונות. הוא מוכר2006

(. במלים אחרות, אופן בניית הנרטיב של עוז69את עצמו באמצעות התעמולה" )שם, עמ'

באוטוביוגרפיה שלו מכוון להאדרת דמותו הוא, ולשם כך הוא משתמש גם בהתאבדותה של אמו.

העמדת האם בתפקיד הבוגדת והנוטשת מאפשר לעוז להעמיד את עצמו בעמדת הקרבן הנבגד,

לו שאין מה של היעדרו "נוכחותאשר בתורה נותנת לו לגיטימציה לפעול ככל העולה על רוחו.

מרגוע, והם לו שאין מה את להרגיע המבקשים כושלים לתחליפים שואבת לאבן הופכת תחליף

הקרבן... יוצרת החברתי. עמדת בסדר שחור חור למעין שנעשה היחיד אל תכלית ללא מוזרמים

שונים חברתיים זמן. לכן, במצבים לאורך ליהנות ונציגיו הקרבן עשויים שמפירותיהם חוב מיני

(. ואם267, עמ' 2001" )אופיר, מוצלחת פעולה אסטרטגיית להיות עשויה הקרבן עמדת תפיסת

האם הוא תחליף לו שאין ההיעדר כי עוז, נגלה של הרומן על אותם ונבחן האלו הדברים את ניקח

להתחיל עתה יכול עצמו, אשר עוז הוא הקרבן עמדת את כך בעקבות שתופס מי שהתאבדה, וכי

של מבטו מנקודת כולו הספר את לכתוב היכולת עוז, הן של מהפירות. והפירות, במקרה ליהנות

הדברים הבוגר, את המספר מעמדת לכתוב, גם לעוז מאפשרת הקרבן הנבגד. עמדת הילד

באותה וצבי חיה של בדירתם האחורית החצר אל הפונה ההוא בחדר לידה שם הייתי הבאים: "לו

לה להסביר כוחי בכל מנסה ודאי ההיא, הייתי השבת במוצאי לתשע ברבע או וחצי שעה, בשמונה

רחמים, שתחוס בה לעורר כדי דבר כל עושה הייתי לה להסביר מצליח הייתי לא אסור. ואם למה

אמו את לעצור עוז היה מנסה שבה אחרות, הדרך (. במלים592יחידה" )עוז, עמ' בנה על

הזקוקה הדמות עצמו, שוב, בתפקיד והעמדת שלה הרחמים אל פנייה באמצעות היה מלהתאבד

לרחמים.

בחירה זו בעמדת הקרבן אינה מנותקת מהלך הרוחות האידיאולוגי בישראל של ראשית המאה

. כאמור, האליטה התרבותית והפוליטית אליה השתייך עוז ספגה בעשרות השנים האחרונות21ה-

67מכות קשות מצד קבוצות אחרות בחברה שהחלו לתפוס לעצמן חלק מן השלטון התרבותי,

(.2001) קימרלינג עוז, ראו השתייך הזעיר-בורגנית, שאליה האשכנזית האליטה של כוחה ירידת על 6773

האליטה הישנה, מצדה, מנסה לשמור על כוחה68שינוי שבא לידי ביטוי גם בספרות עצמה.

בדרכים שונות, שחלק מהן היא שמירה נחרצת על עמדת הקרבן. "שמתי לב לאחרונה לתופעה

מעניינת: אנשים, בעיקר מרקע אשכנזי, אשר נהגו לספר את הסיפור ]המשפחתי[ שלהם

במסגרת הגיבור הציוני של משפחתם, אשר עלה ארצה מתוך אידיאליזם ולחם ובנה ועשה, מבנים

היום את סיפורם מחדש, כאשר הם מעמידים במרכז את דמות הפליט שנרדף בארץ מוצאו ולא

מגמה לאותה עוז, מצדו, מצטרף(. 1999היה לו לאן ללכת והוא בא הנה בלית ברירה" )בר-און,

על סיפורל עוז שקיבל התגובות את סוקר( 2005) ביותר. שוורץ הבולט לנציגה באחת והופך

שוורץ, אפשרה פולחן. הפולחניות, טוען כספר לספר התייחסו הם כי , ומסיקוחושך אהבה

חייהם סיפור את מחדש מבנים אשר אנשים של מדומיינת לקהילה להשתייך קוראים לאותם

סיפורה. את מחדש מבנה עוז של שספרו שאירע, לדעתי, לקהילה מה משפחתם. "זה וסיפור

מכל ונחבלה נחבטה , היא1977 של המהפך לאחר הכיפורים, ובמיוחד יום במלחמת החל

כל הושמו וביזוי, שבמהלכן הכפשה של שנה של שלושים עכשיו, לאחר האפשריים. רק הכיוונים

– ומכופלות כפולות במירכות כפולות, ולבסוף במירכאות, במירכאות הציונית המהפכה עיקרי

בוגדת כדמות האם של דמותה (. כלומר, בניית302לרדת'" )שם, עמ' יכול סוף סוף 'האסימון

של המגמה את הפרטית, וממשיך המשפחה" ברמה מן "הבריחה את להצדיק לעוז מאפשר

החברתית-תרבותית. ברמה הקרבן עמדת תפיסת

אם כן, עוז, כמו גפן, משתמש בהתאבדותה של אמו ובהצגת ההתאבדות כמעשה שהיה חייב

להתרחש בשל חוסר היכולת של האם לתפקד בתוך האידיאולוגיה, כדי לגאול את עצמו, וכדי

לאשש את כוחה של האליטה הציונית, אולם שני הסופרים עושים זאת בדרכים שונות; גפן מציג

את אמו כניגוד מוחלט של משה דיין, הצבר האולטימטיבי, ואז בוחר בקוטב האידיאולוגי שמציע

דיין. עוז, לעומת זאת, משתמש בהתאבדות של אמו כדי לתפוס בעצמו את עמדת הקרבן, וכך

מאפשר לעצמו ולשכבה התרבותית אליה הוא משתייך להדוף את ניסיונותיהם של מיעוטים אחרים

בחברה הישראלית לנצל עמדה זו כדי לתפוס מעמד וכוח בהגמוניה.

השליט בנוסחו הציוני-מודרניסטי הספרותי: "הנרטיב בשדה שחל השינוי ( את1995) שוורץ כך, למשל, מתאר 68 לשיאו מגיע והוא השבעים שנות של השנייה במחצית כבר התגלעו הראשונים שסימניו זה גובה. תהליך מאבד החל

המדינה דור של המרכזיים דבריו מחדש' של 'היערכת היא משלימות: האחת מגמות בשתי ממש, מתבטא אלה בימים של בצלו רב זמן האחרים, שעמדו הנרטיבים של מעמדם התחזקות היא הציוני-מודרניסטי; השנייה לנרטיב ביחס

(.32ישנים" )שם, עמ' נרטיבים של השליט, והתגבשות הנרטיב

74

הציונות של ההילולים פריד. עוסק גם הוא במות האם ובקשר בין מותה לביןשל מאיר שלו ( 1991) עשוהרומן

מורכב מכמה יחידות סיפוריות; היחידה המרכזית היא הרומןהאידיאולוגיה הציונית. הרומן

הדוכס אנטון"המשפחתי, שבו מגולל המספר עשו את קורות משפחתו. שלוש היחידות האחרות –

אליהו סאלומו ומרים אשכנזי )סיפור קרוב", "והמשרתת זוכה )סיפור בדוי על אנשים שלא היו(

שמעון נתן ובנות אידלמן )סיפור משוער על אנשים" ו"לאמת על אנשים עם שמות בדויים(

– הם סיפורים בדויים, מעין מיתוסים, אשר עלילתם והמציאות שאותה הם מייצגים"אמיתיים(

חופפות ברמה כזו או אחרת לעלילה ולמציאות הרומן. המבנה הזה, שמשלב בין מספר כל יודע

שממען את דבריו לנמענת מסתורית ביחידת הרומן המרכזית ובין המיתוסים שמחזקים לכאורה

את דבריו בשלוש היחידות האחרות, מעמידים בספק את אמינות המספר ויוצרים תצרף של

אמיתות, חצאי אמיתות ובידיון גמור. התצרף הזה ניכר כבר בכותרות המשנה של היחידות

הסיפוריות השונות והוא מלווה את הספר לאורכו.

ארמזים מקראיים, ציטוטים ועדותו של המספר עצמו כי ישמבנה הפרגמנטרי הזה, בשילוב ה

. "יש בעשו ציר של מיתוס מתוכנן, שאיננו רק, יוצר אפקט פנטסטידברים אשר הוא בודה מן הלב

פועל-יוצא משימוש באלמנטים מיתיים, אלא הוא נבנה מתוך מערכת שלמה של סמלים. סמלים

אלה הם בחלקם תנ"כיים כמו שמות הגיבורים, ובחלקם הם שאולים מעלילות-מישנה

צבעוניות-אגדיות... אולם גם כאן לא די לשלו ברעיון היפה הזה ובכל שאר החומרים המרתקים

האחרים, והוא מצמיד אליהם עוד מיני תבלין מן המטבח הפוסטמודרניסטי המובהק: ציטוטים

,1991וציטוטים-לכאורה, אגדה ופסיאודו-אגדה, דיווח כאילו-היסטורי והיסטורי-למחצה" )האן,

עשויים, אם כן, על פי המסורת הפוסטמודרניסטית אשר בהעשו(. המבנה והסגנון של 314עמ'

נבחן כל העת המרחב המתכונן בין מציאות, ייצוג המציאות ובידיון מוחלט.

במרחב הפוסטמודרניסטי הזה פועלות שתי אידיאולוגיות מרכזיות: האידיאולוגיה של היישוב

הישן שהיה בירושלים לפני ראשית הציונות המעשית והאידיאולוגיה הציונית ויישומה. אולם לפי

המסורת הפוסטמודרניסטית, אשר במסגרתה הכללים ההירארכים נשברים, גם ברומן זה,

להגשמה, כל ניתנים החלומות "כלהאופציות האידיאולוגיות מפורקות מייד לאחר מימושן.

75

, כלגרוטסקי מימוש הוא חלום של מימוש אפשרי. למעשה, כל להתמלא, הכל עשויות הכמיהות

אינה מהן אחת שאף משום פתוחות האפשרויות חורבנה, כל את מכילה כמיהה הגשמת

את הבמה על מעלה אשר מרחב שלו יוצר (. כך173, עמ' 1999משמעותית" )שיפמן,

המתמיד האידיאולוגי לפירוק ומותה. דוגמה גוויעתה על להכריז כדי רק הציונית האידיאולוגיה

הנשית, והידעונית – הקוסמטיקאית"ריאאפ שנו" של בדבריה למצוא אפשר ברומן שלו שמבצע

אהבה: על – הכפר נשות של בחייהן הרומנטיקה ציפורניהן, ואת שיערן, את את מסדרת אשר

- את זמנה בבוא עליה לך אספר שעוד - אישה אפארי שנו רב זמן כעבור האהבה, אמרה "את

אהבה מתה. שום לא היא פעם בסיכות. ואף מענים אהבה נו! את בחרב. או הורגים לא האהבה

פעם אף נמוגה, אבל רק מתפוררת, היא רק צועקת, האהבה, היא רק מתה. ז'אמה! היא לא

מתפוררת היא אם קיימת, גם אפארי, תמיד שנו האהבה, לפי(. 309)שלו, עמ' איננה" היא

ומפוררת. מפורקת היא אם נוכחת, גם תמיד שלו: האידיאולוגיה אצל גם ונמוגה. וכך

.המשפחה עומדת שבמרכזו נרטיב בניית באמצעות שלו מבצע הזה האידיאולוגי המהלך את

כאישה מתוארת הס"טניקים. שרה של ירושלים אל הסיפור בתחילת עשו, שרה, מגיעה של אמו

והמסורתית, הסגורה לירושלים בסיפור מונגד ה"טבע" החופשי, אשר מן וחזקה, שבאה גדולה

בסמטאות הגרה בברכה: "כשעברה מתקבלת אינה הגיורת בית. שרה יושבות הן הנשים שבה

במבוכי דרכה את לה הגליל, מפלסת מן אתה שהביאה והאלים הנאמן באווז האבן, מלווה

קומתה את החוקרות, האומדות העיניים את הטובות, חשה המידות ובסבך הראויים המנהגים

(. 31בעורה" )שם, עמ' נקבים וחופרות ויצוריה

ה'אונור' הספרדיו אותה מקבלת אינה הסגורה בירושלים; הקהילה מתאקלמת אינה שרה

לאם האב בין היחסים מערכת זאת, בתחילת . עםבעיניה חן מוצאים אינם הבשר אכילת ומנהגי

דורות. הזיווג מדורי ירושלמי אברהם, שהוא האב של התעקשותו בשלבעיר, להישאר מוכנה היא

בנים לעולם מביא אברהם ידי על "המסורת" שמיוצגת ובין שרה ידי על "הטבע" שמיוצג בין הזה

מן החדש, שבורח היהודי הניגודים, את בין השילוב את מייצגים ועשו, אשר תאומים, יעקב

הנשגב. הטבע אל החונקת המסורת

בניה. יעקב לבין בינה להפריד כשמאיימים עליה גוברים שרה על ירושלים שמערימה הקשיים

עליהם ציווה בחדר המלמד אחד לאיבוד. יום ילכו שלא אדומים, כדי בחוטים לזה זה קשורים ועשו

76

לברוח נערים, החליטה כבר זמן, כשהיינו לאחר לנו סיפרה החוטים. "אז, כך את להוריד

אותם, באופן קושרים לזה זה הנערים את הקושרים (. החוטים81מירושלים" )שם, עמ'

שבו המקום אל מגיעים הנערים כאשר רק מוסרים האם, והם של להשפעתה מטאפורי, גם

זה קשורים התהלכנו עוד בכפר הראשונים איום: "בימינו בפני עוד עומדת אינה האם של המסורת

את הרושלים,' הכריזה אותו. 'נגמר להשליך אמא עלינו ציוותה כך האדום. אחר הצמר בחוט לזה

כמובן היא הכפר אל מירושלים לעבור (. ההחלטה111שלה" )שם, עמ' העצמאות הכרזת

נפשה משאת היתה שירושלים הציונות, כשם של ההילולים פרי הוא אידיאולוגית; "הכפר החלטה

(. הכרזת71, עמ' א1992הציונות" )אורן, של לידתה עד האמונתית-משיחית הדרך של הבלעדית

הציונות, של העצמאות הכרזת את כן אם מהדהדת בכפר שלה והבחירה שרה של העצמאות

הכפר. "הפתרון אל ולעבור המסורת את לנטוש היהודים הארץ תושבי עודדו במסגרתה אשר

המהפכה על-ידי שהוצע הפתרון – אגוז ובקליפת – בתמצית אברהם, הוא על כופה ששרה

פגמיו(, והמרתה כל על הירושלמי הישן בישוב כאן )המתגלמת הגלותית ההוויה הציונית: נטישת

(. 84, עמ' 2004בכפר". )שחם, החדשה ההתיישבות מגלמת יצרני, שאותו חיים בהווי

השתקפות הם הבנים ושני הציונות שביצעה למהלך מקביל שרה שמבצעת כלומר, המהלך

שמגחיכה הקבלה היא הציונות לבין הגיורת שרה בין שלו שמייצר הצבר. ההקבלה של פארודית

והן הדתי מוצאה משום הן הציונות תקני" של "תוצר אינה ששרה שברור כולו, משום המצב את

כאן מתבטא הישראלית למשפחה חדש בראשיתי מיתוס להמציא אישה. "הרצון היותה בשל

הנותן הבן אמנו' ושם 'שרה המכונה גיורת היא המשפחה המסורתי: אם המיתוס של בפארודיזציה

(. כלומר, ההקבלה26 עמ',1992דוקא" )שקד, עשו אלא יעקב או יצחק אינו וזכר שם לה

בידי גם אלא שרה בידי לייצוגה הציונות בין לעין הברור בפער רק לא נתמכת שלו שיוצר המגחיכה

לרומן. המקראי הסיפור בין במעבר הדמויות שממלאים התפקידים החלפת

סמלי ביטוי מקבלת זו אמו. הזדקקות של לקרבתה תמידי באופן בספר, נזקק עשו, הדובר

כופה המשקפיים הרכבת כי מתברר הראייה. אז למשקפיים, לחידוד זקוק עשו כי מתגלה כאשר

מבט קבלת לבין כלומר – הראייה חידוד לבין אמו של המתמשך מגעה בין מסויימת בחירה עליו

אימת גבר. כל וצערי אמי אל פני את "הסבתי:בעולם סובייקטיבית עצמאות לו משלו, שיאפשר

פניה" תווי מהתחדדות גם גופה, אלא ממגע רק לא זרועותיה, נהניתי בין אל אותי אוספת שהייתה

77

יעקב, ולאחר לטובת המשקפיים זוג על מוותר הוא במגע. תחילה בוחר (. עשו114)שלו, עמ'

מבטו את להשאיר אותם, ומעדיף שובר עצמו, הוא משל משקפיים בזוג זוכה הוא מכן, כאשר

אמו. עם הקרוב במגע מטושטש, ולהמשיך

רק עתידו, לא את לעשו לבנות הכוח את האם בידי נותן לאם הבן בין הזה הדיאדי הקשר

האפייה מקצוע קביעת באמצעות גם שלו, אלא גופו את משקף וגופה, אשר מגעה באמצעות

שאמוט לעתידנו. לבנת הערובות את אמא טמנה המרכבה המשפחה: "בירכתי בני של כמקצוע

של ברצפתו כקמיע האופה, להניחה ארגאס של תנורו ממעמקי בחשאי אדומה-אפורה, שעקרה

משפחתה בני גם מגיעים לכפר מגיעה המשפחה (. כאשר81שתבנה" )שם, עמ' החדש התנור

חורצת שיבואו. בכך בשנים לחמה את המשפחה תוציא שממנו אפייה תנור בונים האם, אשר של

ספרי כמחבר ומי בפועל כאופה בלחם, מי ועשו, שיעסקו , יעקבהתאומים שני של גורלם את האם

בלאה, שהייתה שיזכה הוא יעקב כי שקובעת זו גם היא חייהם. האם ימי כל , למשךאפייה

ילד. לא לך יהיה משפחה. לא לך יהיה נדודים: "לא חיי יחיה עשו וכי69האחים, שני של אהובתם

כפי כניגודים. או התאומים שני את האם מייצרת זו (. בבחירה311אדמה" )שם, עמ' לך יהיה

לדרכו. הוא, איש ופנינו גדלנו ואני הרומן: "יעקב של המסתורית הנמנעת עבור עשו זאת שמסכם

אבי, הוליד לי שהועיד המאפייה את לי, ירש שהועדתי האשה עם בקצרה, התחתן אסכם אם

ולא ילד הולדתי אשה, לא נשאתי לארצות-הברית, לא נסעתי הבכור. אני את ושכל ילדים שלושה

הציונית הבחירה את בגופו במאפיה, ויגלם שיעבוד זה יהיה האחד (. בעוד95שם, עמ' )שכלתיו"

הנדודים חיי את השני בניה, יגלם את עבורה הכפר, ומקריבה אדמת אל נצמדת התובענית, אשר

ביקורת למתוח לו מאפשרת החוץ, אשר מן ההתבוננות העבודה, ואת על הדיבור והתענוגות, את

של מאוחר גלגול אין-ברירה, מעין של כציונות מתוארת יעקב של אחיו. "הציונות של חייו על

הוויה של גילומה הוא הרומאן בראשיתה. לעומתו, 'עשו' של ההיסטורית הארץ-ישראלית הציונות

שחי כפיים, קוסמופוליט מעמל במודע אינטלקטואל, המתרחק אחרים: הוא קודים על הנשענת

הערכים מערכת כלפי עקרוני מחויבות חוסר ומפגין הנהנתנות את הארץ, מקדש מן הרחק ויוצר

(. 86-87 עמ' ,2004 המוכרת". )שחם, הציונית

מיוצג והכישלון לכישלון אחרת, נידונה אידיאולוגיה כל הציונית, כמו עשו, האופציה של בעולמו האחים, שני את מקבלת לאה שלו של ברומן נשים, ואילו שתי להשיג כדי נלחם אשר הוא יעקב המקראי בסיפור69

לאה, דמות בידי הכוח את מותירה זו ראי המקראי. גרסת לסיפור סימטרי כמעט היפוך שעושה ראי גרסת במעיןהמקראי. הסיפור את המאפיינים הפטריארכאליים היחסים על שאלות נשית, ומעלה

78

של הגעתו על ומבשרת שרה (, אומרת328רע" )שלו, עמ' ילד בבטן לי שרה. "צומח של במותה

להצמיח, מסוגל כשלה גוף שרק הסוג ואלים, מן 70מהיר מסרטן מתה מסכם: "היא ועשו הסרטן

"מותו" בתיאור גם גיבוי מקבל שרה של המוות(. 99, עמ' םלאמריקה" )ש נסיעתי אחרי אחת שנה

בהן גוזמים שגננים החיות והגדרות והאירוקאריות הצאלונים הכפר, בין ברחובות הכפר: "בלכתי של

אנשים ראש בניד מברך השחייה, אני ובריכות האבן, המדשאות מוסכי ועמודים, על-פני כדורים

איננו ילדותו: הטבע של הכפר על שעבר התהליך את עשו מזהה (. כך115מכיר" )שם, עמ' שאינני

"הבתיםצורתם: את שינו עצמם הבתים ומסודר. גם גזום טבע התרבות, אלא של הניגוד עוד

ובפרוות שיש של קרים בשריונות פאר, התכסו לווילות והיו בעלים החליפו האיכרים של הקטנים

נהרסו שבשמו הכסף בצע את מתאר (. עשו92, עמ' םועושר" )ש וקומות שנים מטפסים, הוסיפו

משום להריסה המאפייה את למסור מיעקב הכפר אנשי מבקשים ובשמו הישנים הכפר בתי

בלב צמח "סרטן" אשר (. וכך, אותו115היום?" )שם, עמ' שווה הזאת האדמה כמה יודע ש"אתה

הרע" ה"ילד רב, הוא כספי ערך ובעלי גדולים בתים של לשורה הפרוע הטבע את והפך הכפר

מותה. את שרה, ובישר של בבטנה צמח אשר

תכלית חסר הוא עבורו הכל שבו באופן שוב להתבונן מאפשרת האם מות עם עשו של התמודדותו

את לחקות ביכולתה והן חיצונית מבחינה לאמו; הן מאד יעקב, דומה של ובר-החלפה. רומי, בתו

לראשונה, ועד כשראיתיה חמש-עשרה כבת ]רומי[ הייתה עשו: "היא מספרמושלם. בדיוק סבתה

אמנו שרה את לי שיוויתי כך אז. הרי בהן שהוכיתי והמבוכה התדהמה את ולחוש לשוב לי קל היום

הדוד בין הקשר מתפתח הספר (. במהלך268אברהם" )שם, עמ' לעיני לראשונה כשנגלתה

שאת נשחק "בואי לה מציע שהוא עשו, עד של כיסופיו למושא האחיינית, שהופכת ובין הרחוק

והוא לוליטה תפקיד את תשחק שרומי לכך (, רמז136דארק" )שם, עמ' דולורס ואני הייז דולורס

סוף לקראת מימושו אל ומגיע ונבנה הולך ביניהם הומברט. המתח הומברט תפקיד את ישחק

בשפתי. נגעה עורפה גופה, פלומת משקל תחת גנחה בחושך, המיטה הלבינו הספר: "כתפיה

נסגרת יעקב, אשר של לאה, אשתו של האינסופית לגסיסתה כניגוד בסיפור מועמד שרה של המהיר המוות 70 בסיפור מחוזקת זו מרצון. דיכוטומיה בסרקופג עצמה את משם, קוברת לצאת ומסרבת בנה מות עם מיד במיטתה

שונות, כדי "ידעוניות" נשיות מצוות פי שונים, על בחומרים שערה את לשטוף נאלצה שרה השיער. אם מוטיב ידי על לראשונה, אותה שראה ברגע כבר בעלה את שולל הוליכה לאה של צמתה בעלה, הרי של באהבתו לזכות לנסות את מחזקת הנשים בין הארוכה. הדיכוטומיה צמתה את שגזרה ברגע אירע שלה הראשון העצמאות ואקט

כל עשו, שעבורו ובין האידיאולוגיה יעקב, איש בין האינסופי הפער מייצגים, כאמור, את האחים, אשר בין הדיכוטומיהלכישלון. נידונות האידיאולוגיות

79

רוצה, מיכאל?' אתה משקפי... 'מה אחר לגשש ומיהרתי נוראה באימה התעוררתי בבוקר בארבע

בנרטיב כאן משתמש (. כלומר, שלו394פעם'" )שם, עמ' עוד ככה 'לראות' אמר, 'תתחבקו

הדמויות של התקה מבצע אולם – אימו עם לשכב רוצה בן כל כי הגורס – פרויד של אדיפוס

אם", וממלאה "תחליף עבורו מהווה אחיו, אשר בת עם אם אימו, כי עם שוכב אינו הפעילות; עשו

על עובר הוא מקבילים; ראשית פירוק מהלכי שני שלו מבצע הזאת ההתקה מקומה. בעזרת את

בכללותו; המשפחה מיתוס של פירוק מבצע משפחה, וכך ביחסי ביותר הגדולים הטאבוים מן אחד

את לקורא מבהיר הוא ברומי – הציונות את כאמור שמייצגת – שרה החלפת שנית, באמצעות

ששרה כפי , בדיוקאחרת אידיאולוגיה בכל להחלפה ניתנת הציונית האידיאולוגיה עמדתו, ולפיה

.אחותו בבת להחלפה ניתנת

את לתאר כדי שלו את משמש האם של . מותהלציונות סמל היאש אם על כן, כותב שלו, אם

האידיאולוגיה של הייחוד חוסר את יותר עוד מחזק אחרת באישה והחלפתה הציונות של מותה

אמו את אהב לא מאתנו מי בספר: "כי הדובר מגיע שאליה למסקנה הקורא את ומוביל הציונית

(.388, עמ' םוגוועת?" )ש מאחור, נמוגה, נעזבת, שוכבת השאירה לא ומי

80

81

הציונות של הגדולה האםה. מייצגת שאותה הציונות בין הניגוד ניצב( 1992) מורטם פוסטקניוק, יורם של ספרו במרכז גם

שמו, עוסק שמרמז אביו. הספר, כפי מייצג שאותה האירופית אחרת, האופציה אופציה לבין האם

הגופה, קניוק של אנטומי ניתוח המקובלת, של למשמעות שבניגוד המוות. אלא שלאחר בניתוח

מותם. לאחר משה אביו ועם שרה אמו הכמו-אוטוביוגרפי, עם יורם, הדובר של יחסיו את מנתח

עם בשוודיה, שמתחיל מסע עורך שהדובר אמו, בעת של מותה לאחר מסופר יורם של סיפורו

עצמאית. זהות לעצמו ומגבש "נפרד" מאמו המחבר כאשר ונגמר האם מות על ההודעה

שמסתיימת החינוכי תפקידה התעצמות שרה, ובמרכזם של חייה קורות נפרשים הסיפור לאורך

מערכתו בנגב חינוך מערכת מקימה בארץ; היא החינוך במערכת דבר לשם הופכת ששרה בכך

ולא בגליל ילדים הפנסיה, עם אחרי לעבוד, גם המלחמה, מתנדבת בתקופת עולים לילדי לימוד

יורם, אלא של אמו רק כן, לא היא, אם הקטיושות. שרה בתקופת גם בלבנון להסתובב מפחדת

של לסוג בכך עצמה את תלמידים, והפכה של לדורות הציונות תורת את שהנחילה אישה גם

הציונות אהבת את להמחיש שרה של הדרכים מן אחתהציונות. של דרך , מורת"לאומית אימא"

הכי המאמין (. "ב. היה100אמת" )שם, עמ' של נדיר ב., ב"רגע מורהב התאהבותה היא שבה

הגרמניים הנוקשים מהטקסים החופש את שרה בשביל ( וסימן102הציונות" )שם, עמ' של נלהב

אביה. ושל בעלה משה של

:(1998) שקד ההפוכה. כותב בעמדה משה בעלה שרה, מוצב של ציוניותה את להדגיש כדי

אידיאולוגיות, אלא מסיבות עלה לא אביו[. משה ]של א-ציוניותו את להדגיש ]הבן[ מנסה "הוא

כל במשך מתגעגע (. האב71 עמ' שם,בידידו" ) ובגד ובתה אישה עם בגרמניה שהתעסק משום

הכמהים אנשים של חבורה סביבו גרמנית, אוסף לדבר ממשיך אירופית. הוא המזרח למסורת חייו

"כאילו ישב שם עם יוהן סבסטיאן בך נגדקלאסית. ומוזיקה אופרות להם ומשמיע לגרמניה לחזור

העולם העלוב של המורה ב. והציונות ובן גוריון והצעקנים הסוציאליסטים וכל הרעש המרגיז

נחמן חיים גם(. 108שלהם. כאילו ישב שם נגדה ונגד לילי ב. ונגד אביו ואמו" )קניוק, עמ'

היה אחר: "ומשה במקום עדיין שלבו הדובר, אדם בו, לטענת משה, רואה של ביאליק, מידידיו

ללא איש היה אופיו בגלל אלא אסון בגלל מהגר, אחר, ולא שמקצועו אמיתי, אדם מהגר בעיניו

82

(. 73, עמ' שםאידיאה" ) או מולדת

הציונות ובין אביו של הגרמניות בין הרצף על מקומו את למצוא הדובר מנסה הספר במהלך

המשורר – ביאליק מפי שמו את מקבל שהוא לציונות, לאחר "מוטבל" יורם לידתו אמו. עם של

בוורידי מתוקה בציונות: "נקמה בחירתה על שרה מכריזה שם נתינת של זה סמלי הלאומי. באקט

(.117התעלות" )שם, עמ' ברגעי שרה בנבל, אמרה בהיר כוכב עם אביב בתל להיוולד גיתה

גדל: "ברלין כשהוא יורם עושה אשר הבחירה אינה שמו שמייצג האידיאולוגית הבחירה אולם

מפני סימפטיה הפליטים אל מהחמסין. חשתי אמיתיים יותר חיים שהייתה מההזיה חלק הייתה

חש אולם הציונות אל נולד אמנם (. כלומר, יורם39מגרמניה" )שם, עמ' גירשו אותי גם שהלא

הכרח. עם מתוך אלא בחירה מתוך שלא ישראל אל שגורש בברלין, כמי חיש כמי עצמו את

החמסין. עם מאשר יותר מזדהה הוא הפליטים

פרשת באמצעות גם קניוק ממחיש – שם איננו וגם כאן שאיננו – הרצף על מקומו את

עם מסתגר היה אביה, שבו של חדרו ליד לשבת אולצה היא קטנה הייתה הכלבלב. כששרה

שרה, של ההתנהגות את מחקה חשוד. יורם מישהו שהגיע פעם בכל הצעירות, ולנבוח תלמידותיו

ונהגתי משה של הגרמופון את אהבתי שלוש אביו. "בגיל משה של ככלבלב עצמו את ומוכיח

ולהאזין... הייתי המנואלה את הגדולה, לכוון הצהובה השידה על מאולף כלבלב כמו לשבת

מנגן, מכונה, והוא מנצח, מי מלחינים, יצירות, אופוסים, מספרים, מי שמות היודע מדבר כלבלב

נלעגת בצד עומדת ואמי השידה על אותי מושיב היה חבריו מגיעים המכונה, וכשהיו את כיוון

לטובת זאת עושה אמו, אולם שרה של המסורת את משה (. וכך, ממשיך79וגאה" )שם, עמ'

שהוא האידיאולוגיות, משום שתי שבין התפר על עצמו את אביו, וממקם של הגרמנית הכמיהה

אביו. נגד לאמו שאופיינית ההתנהגות את מפעיל

מתגעגע, כמו אביב, אולם בתל אמנם חי יורם, אשר של בחירתו מתבררת הסיפור במהלך

'איי' במקום אותי 'אאו' כשהיכו לצעוק עצמי את לימדתי בגרמניה להיוולד אביו, לאירופה. "כדי

]הגרמנית[ היא "היא כי עצמו על מעיד הוא יורם, ובהמשך (, אומר39הארץ" )שם, עמ' כילידי

אני משובחת, וגם גרמנית, גרמנית מדברים אנשים בחלומי בי. לפעמים ביותר האמיתי החלק

חונקת, למנגינה, לחרדה מסומר מכיר, ואני אינני ער שבהיותי שירים משה, שר כמו מדבר, מדבר

את אביו, ומעדיף של הצד את ומודע ברור כך, באופן בוחר, אם (. יורם76למלים" )שם, עמ'

83

אמו. של הילידית הציונית האידיאולוגית פני על הפליט מהות

האם. את של השבעה בימי בשוודיה יורם שעורך המסע כאמור הוא הספר של המסגרת סיפור

החלון, והנוף מתכהה האם מות על ההודעה בחלון. עם ההשתקפות דימוי מלווה הזה המסע

האם מות על ההודעה את מקבל שהוא לפני שעות חשוב. כמה נראה, לבלתי לבלתי הופך בחוץ

המים על המראה נאטם העבות לזגוגיות סמיך, מבעד ערפל החלון התמלא "בלילה יורם אומר

לכדי מתגבשת הזו (. העמימות5, עמ' שםלפינלנד" ) ההולכת האוניה את לראות אפשר היה ולא

קרעים אלא התפזר לא עדיין כשהערפל המוות: "ובבוקר על הידיעה קבלת אטימות, לאחר

שלה: המשחת-שיניים בקול ואמרה מירנדה טלפנה בבוקר ושלושים נתבהרו, בשש ממנו קרעים

Darling you have no motherמסוים, חדר טשטוש זוכר אור, אני העליתי אם זוכר . אינני

חוסר פנימה, את יורם של התכנסותו על מרמזת הזו (. האטימותשםאטום..." )שם, כמעט

ממשיך הזה עצמי. והמסע לגילוי מסע מעין עורך הוא כאשר בחוץ במתרחש להבחין שלו היכולת

האור משחק ובחלון, בגלל קפה ספל בידי יורם: "החזקתי מעיר חמישי שביום השבעה, עד לאורך

האינות שרה, כי עוד שאין להבין לי עזר זה מה בלעדי... משום הקפה ספל את ראיתי בשמשה

גם החלון, כמו מתבהר השבעה ימי (. כלומר, במהלך141מהכאב" )שם, עמ' חזקה הייתה

רגע. לאותו עד אותו ליוותה מאמו, אשר להיפרד מצליח יורם, והוא של רגשותיו

זקנה, אישה פוגש הוא בסטוקהולם. בטיול אחרון טיול יורם עורך השבעה של האחרון ביום

אחרון מבט אותה ילווה לא שבמותה המחשבה אותה מעציבה כמה לו ילדים, שמספרת חסרת

של קיומה את , גםזה במקרההילד, מאשש, של קיומו את מאשש אשר בת. המבט או בן של

אישה, ומקבל אותה ה"שאול" של לבנה יורם הופך רגע אישה. בן לאותה שחסר זה האם, והוא

זה הוא זקנה אותה של העולם. מותה מן הסתלקותה את האחרון, שמלווה המבט זכות את

את השארתי "בשוודיה כי ידידו בפני מעיר שלו, והוא אמו של מותה את יורם בשביל שמאשש

(.184אמי" )שם, עמ'

הבחירה את מבהירה בשוודיה דווקא אמו ה"מצבה" של את להקים בחר שיורם העובדה

בן "המתארת חברתית בעיה נכתבה מורטם פוסטב כי ( כותב1998) שביצע. שקד האידיאולוגית

עמ'שם, החלוצית-ציונית" ) האם מורשת על אביו של המערבית-אירופית המורשת את המעדיף

לאמו המצבה את לבנות בוחר להלוויה, ואשר להגיע שלא בוחר אשר בן (. כלומר, אותו68

84

האימהית, מהמסורת פניו את שהפך בגרמנית, הבן חלם חייו שכל הבן בשוודיה, הוא דווקא

הציונית. המסורת

מהוריו. בעוד אחד כל של הנוסטלגיה אל יחסו באמצעות גם קניוק ממחיש הזו הבחירה את

הנוסטלגיה אל71,אירופה אל כמה הוא בהערצה, וכמוהו מתייחס הוא אביו של הנוסטלגיה שאל

בזלזול. מתייחס המדינה, הוא קום לפני בישראל החיים על סיפורים לו מספרת אמו, אשר של

הטורקי, סיפור הפאשה של באכזריותו לחזות נאלצה בילדותה, כאשר שרה על למשל מספר יורם

זה. "ושרה את זה הכירו היהודי היישוב תושבי כל שבהם לימים נוסטלגיה רק בשרה נותרה שממנו

שהיא ומה המעוותת ההשפלה מול רואה, עומדת היא חורבן עומדת, קצה שם, נערה עומדת

באו האנשים, איך היו הגונים שלה, כמה הקטנה אז, בתל-אביב היה יפה כמה לספר זה אוהבת

היה חלום זה, איזה את זה כיבדו מראש, איך הודעה ללא לבוא היה יכול אחד וכל ואכלו הביתה

את מבטל (. קניוק22, עמ' קניוקסיפרה" ) ולא כמעט קרה שבאמת מה על יפה, אבל אז, מה

ליבם כמיהת את אלא המציאות את מייצגת שאינה כנוסטלגיה היישוב ראשית של הציוני הנרטיב

מתוך מסויימים חומרים דווקא לספר שרה של בחירתה כמו בדיוק שרירותית האנשים, שהיא של

קדושים', מות 'אחרי מנוסח ורדרדה, סליחה מנוסטלגיה שאט-נפש כאן מביע ימים. "קניוק אותם

(. 11, עמ' 1992ובגעגועים" )עצמון, בזמן, בזיכרון כשמדובר גם

האם, שמהווה מן הפרידה מסע על שנשען נרטיב כן אם הוא קניוק כאן שבונה הנרטיב

הציונית, האידיאולוגיה תאו משה הפליט של האידיאולוגיה את זו את לצד זו לפרוש הזדמנות

הסופית לבחירה תירוץ שרה של מותה משמש זה לאירופה. במובן הכמיהה לטובת ביניהן ולהכריע

בשוודיה. אמו את להשאיר יורם, הבחירה של

שכתב. אחרים בספרים גם ביטוי לידי לבוא ממשיכה אירופה אל והגעגועים הנוסטלגיה את קניוק של ההעדפה 71 על בערגה ומשקיפה עומדת ליכטמן: "והיא העלמה על למשל קניוק ( כותב2007) המוות ועל החיים עלב

אותו, והחדרתי הבנתי שכמעט שלה הכאב על מתרפק הייתי בברלין... ואני הוריה שהיו מי את גרמניה, ורואה(.10-11לעולם" )שם, עמ' שנשאר כאורח בי ונשאר לתוכי אותו

85

סיכום.5

הנרטיב את הסופרים בונים כיצד ובחנתי מתות אימהות של הספרותי בייצוג עסקתי זו בעבודתי

אופני הזה; ראשית, אילו לנרטיב בנוגע מרכזיות שאלות שתי האם. שאלתי מות את שמספר

משפיעה מתו? שנית, איך שאמותיהם גיבורות או לגיבורים הסופרים מציעים התמודדות

הסופרים? שיוצרים הנרטיבים על ההגמונית הציונית האידיאולוגיה

הסופרים. שמציעים האם מות עם ההתמודדות אופני בחנתי, כאמור, את הראשון בפרק

ידי על לראשונה האבל, שהוצע שיח את בתוכו המשלב תיאורטי צומת לאור נעשתה הזו הבחינה

השונים בטקסים שעוסק הטקסי השיח המתאבל, ואת שעובר הנפשי בתהליך ועוסק פרויד

אשר אדם של בחייו מתלכדים האלו השיחים אדם. שני של מותו את לציין כדי החברה שמבצעת

קבועים ריטואלים באמצעות האבל את ומציינים בפומבי מתנהלים אהוב. הטקסים מאדם נפרד

ההתאבלות תהליך למשנו. ואילו אחד חברתי ממצב המת את והן האבל את הן מעבירים אשר

החברה לו שמציגה הנורמות אמותיו, לאור בדלת אדם עובר אותו פרטי, אשר תהליך הוא

אותו. הסובבת

דומה: הגיבורות-בנות התמודדות אופן מציעות עונתה כסותה שארהימיה" ו "בדמי היצירות

של הנעדרת. תרצה, הגיבורה או המתה האם תפקיד את בעצמן לגלם מנסות במרכזן שעומדות

ממומש הבלתי חלומה את להגשים בכך אמה, ומצליחה של אהובה עם ימיה" מתחתנת "בדמי

היא, בסופו האם, וגם של העגום מגורלה אותה משחררת אינה הזו זאת, ההצלחה האם. עם של

מותיר גם תרצה לעצמה שבחרה ההתמודדות ביתה. אופן "תיקון" שתבצע על סיפור, חולמת של

סובייקטיביות לפתח לה מאפשר ואינו המתה האם של צלה תחת חייה כל לאורך לחיות אותה

. לאחרעונתה כסותה שארה נמליה, גיבורת אצל גם קורה דומה ועצמאית. תהליך מלאה

לה שנמסרת אמה, כפי של המחשבה בדרך להמשיך מנסה הבית, היא את עוזבת אמה שזעפיה

נמליה שעורכת וביקור רות הדודה של לעיר, התערבותה המעבר הקרובה. רק סביבתה ידי על

לחיים לישראל, בתקווה ולחזור האם של מצילה להשתחרר לה הנעדרת, מאפשר האם אצל

שונות הגבורות-בנות, אולם עבור יוצרות שהן כן, במתווה דומות, אם היצירות יותר. שתי עצמאיים

לזה דומה במצב הבת תרצה את ימיה" מותיר "בדמי עגנון, מחבר שלהן. אם הסיום באופני מזו זו86

דור בכל ושוב שוב להתרחש החמצה, שצפויה נשית" של "היסטוריה מעין בכך ויוצר אמה של

מ"מעגל שלה הגיבורה את , מחלצתעונתה כסותה שארה ברנשטיין, מחברת שאילנה ודור, הרי

אחר סוף ליצירת הסופרים שני את הביא יותר. מה טוב לעתיד פתח לה ופותחת הקסם" הנואש

לברנשטיין גרם הג'נדרי ההבדל כי ייתכן ביצירות, אולם מכריעים רמזים לכך לגיבורותיהן? אין

שחלף הדורות, הזמן פער כי גם הנשי. ייתכן המין עבור יותר אופטימית בנימה סיפורה את לגמור

אותה בשלהי עונתה כסותה שארה כתיבת ועד20ה- המאה ימיה" בתחילת "בדמי כתיבת בין

זמן, הם אותו במהלך הפמיניסטית המהפכה שיצרה המציאות ובתפיסת במציאות מאה, והשינוי

ההבדל. את שיצרו

האם מות עם מתמודדים אשר בגיבורים שתיהן מבינה" עוסקות אני ו"בגוף חבלים היצירות

לתפקיד חייו כל הוכשר חבלים האוטוביוגרפית היצירה מן חיים הכתובה. הבן המילה באמצעות

פותחת הזה החניכה תהליך מצרים. במסגרת ללא שלטון בתהליך שלטה אמו, אשר בידי הסופר

הכתיבה, באמצעות עולם את בפניו ספרים, פותחת לו ברוכשה הספרים עולם את הבן בפני האם

על בונה עצמה שהיא הנרטיב חייה, באמצעות סיפור את בפניו הכתיבה, ופותחת מכונת רכישת

לו. עם שהועידה התפקיד לתוך ומתבגר אימו של רצונותיה בעקבות הולך שלה. הבן חייה מהלך

סיפור את לכתוב באר באימו, מצליח מהתלות האם, והשתחררותו של מותה לאחר זאת, רק

בסיפור לה, אלא קדמה אשר נוצות ביצירה שעשה בידיוני, כפי כסיפור לא האם של מותה

אופן את והן חייה במהלך האם של ההתבוננות אופן את הן בתוכו משלב אוטוביוגרפי, אשר

מותה עם רותם של התמודדותה אופן את מבינה" מספרת אני "בגוף הבן. הנובלה של ההתבוננות

להתקרב אמה של מניסיונותיה רותם התנערה חייה כל מסרטן. לאורך אימה, הגוססת של הקרב

רותם מתחילה מועטות לא בריחה שנות חייה. לאחר ומדרך מאמה האפשר ככל אליה, והתרחקה

רותם מגיעה שבו בזמן תחומה אותו. הנובלה מדמיינת שהיא כפי האם של חייה סיפור את לכתוב

בתום עבורה. רק שרקמה כפי חייה סיפור את מיטתה על השוכבת לאימה להקריא כדי לישראל

ואינה לה מציעה שהיא הסיפור את דוחה אינה האם כי לרותם מתברר ההקראה, כאשר תהליך

הבריחה. ניתן מניסיונות ונפרדת האם את רותם שלה, מקבלת המציאות לפי אותו ליישר מנסה

אשר האם, תהליך מן השחרור תהליך את הכתיבה תהליך מלווה היצירות בשתי כן, כי לראות, אם

הקבורה לטקסי פיזית, בדומה כמעט בצורה מסמלת השלמה, אשר ביצירה לשיאו מגיע

87

טוות הן אשר בחיים הן לזו זו מנוגדות היצירות זאת, שתי האם. עם של מותה המערביים, את

את לפלס כדי יכולתה ככל עושה רותם אמו, הרי בצל החיים כל חסה חיים בעוד – הגיבורים עבור

להתרחק כדי האם של במותה נעזר חיים בעוד – שלהן הסיכום באופני והן – בעצמה בחיים דרכה

אליה להתקרב כדי דווקא האם מן הפרידה בתהליך נעזרת רותם ומהוראותיה, הרי האם מן מעט

ביחסי ההבדל מן רותם, נובע לבין חיים הזה, בין הפער כי עליה. ייתכן האם השפעת עם ולהשלים

החיבור על מקשה לבתה אם בין התרבותי הדמיון כי ואימהות-בנות. כלומר, ייתכן אימהות-בנים

כי גם האם. ייתכן של מותה לקראת רק מתאפשר הזה החיבור בחיים, ולכן האם בעוד ביניהן

בידיוני. סיפור לעומת אוטוביוגרפי ביניהם: סיפור הז'אנר מהבדלי נובע הסיפורים שני בין ההבדל

הרמטית" יותר "סגירה מציע "שלם" יותר, אשר סוף להציע יכול הבדיוני הסיפור כי כלומר, ייתכן

בחייו הרף ללא להתרחש ממשיכה למציאות, אשר וחשבון דין חייב אינו שהוא היחסים, משום של

האוטוביוגרפי. הסיפור את הכותב הבן של

האם. מות של הנרטיב בניית אופן על ובהשפעתה הציונית באידיאולוגיה עוסק השני הפרק

את ובקדמה בחזית הציבה אשר פטריארכאלית תרבות מראשיתה הייתה הציונית האידיאולוגיה

גידול של יותר מסורתיים לתפקידים הנשים את וכלוחם, והרחיקה כחלוץ שימש הגבר, אשר

הספרותי בייצוג הזה, לפחות השוויון חוסר מעט השנים, התמתן חלוף הבית. עם וטיפוח הילדים

הישראלית החברה כי עוסקת, ניכר אני שבהם הספרים נכתבו בו בזמן גם שלו, אולם

גבריות מוסכמות על להתבסס שוויוניות, וממשיכות אינן מאחוריה שעומדת הציונית והאידיאולוגיה

מות על כותבים אשר כולה. סופרים המערבית לתרבות משותפות מיסודן, אשר ופטריארכאליות

התרבותיים שלא, לציווים ובין במודע אם מתייחסים, בין הזה והספרותי התרבותי בנוף האם

סופרים בפני עומדות אשר התייחסות אופציות שתי בחנתי בעבודה השני אותם. בפרק הסובבים

בחברה הנמוך מעמדה לאישוש כדרך האם של מותה כתיבת היא הראשונה אלו: האופציה

בחברה. והאם האשה של למקומה התנגדות להבעת כדרך מותה כתיבת היא השנייה והאופציה

הראשונה. האופציה טענתי, את מייצגים, לפי וחושך אהבה על סיפורו יקרה אשה הרומנים

האם. של ומותה חייה את הסופרים-בנים מתארים שבהם אוטוביוגרפיים רומנים הן היצירות שתי

אחד לשאול, כל הנרטיב, ומנסים במרכז האם התאבדות את הסופרים מעמידים הספרים בשני

הייתה דומה: האם תשובה מוצגת הספרים חייה. בשני את ליטול האם את הביא דרכו, מה לפי

88

את תמיד מולה, העדיפה הציבו שהחיים הקשיים עם להתמודד הצליחה לא אשר חלשה דמות

מאפשר, אינה הזה התאבדה. הנרטיב בראשה, ולכן שבנתה והלא-אפשרי הרומנטי החיזיון

מבינה אינה כך, אשר כל וסבילה חלשה אחר. כלומר, דמות פעולה באופן לבחור למעשה, לאם

יכולה בחירה, אינה של אקטיבית עמדה מתוך בה פועלת ואינה אותה הסובבת המציאות את

נרטיב יצירת המוות. באמצעות הוא הנרטיב לה שמציע היחיד והמפלט בעולם מקומה את למצוא

חלקית כאשמות, בצורה האימהות את שופטת אשר תרבותית בעמדה הסופרים שני בוחרים שכזה

בפני מותירה אשר ההגמונית העמדה את למעשה מאששת הזו שלהן. העמדה מלאה, במותן או

מבצעים הזה הנרטיב יצירת מוות. ולכן, באמצעות ובין סבילים חיים בין הבחירה את הנשים

ולאימהות, לנשים ויחסה ההגמונית העמדה את משכפלים הם כפול: ראשית תהליך הסופרים

כי לציין זאת, יש דכאנית. עם אידיאולוגית אותה של וכשופרה כקולה עצמם את מציבים הם ושנית

ההגמונית לעמדה עצמו משייך יקרה אשהב גפן שונות; יונתן בדרכים זאת עושים הסופרים שני

ה"צבר" האולטימטיבי. ואילו את ומעולם מאז שייצג דיין אמו, משה של באח בחירה באמצעות

הרוויזיוניסטית האידיאולוגיה ומן כולה המשפחה מן בורח וחושך אהבה על סיפורב עוז עמוס

ובקיבוץ. העבודה בתנועת דווקא מקומו את ומוצא שלה

הרומנים שני הציונית, מייצגים האידיאולוגיה על ביקורתית כתיבה השנייה, של האופציה את

האם לאב. בעוד האם בין ניגוד קניוק יורם מייצר מורטם פוסט . ברומןעשוו מורטם פוסט

הפליט עמדת את האב הארץ, מייצג בניית ואת המולדת אהבת הציונית, את האופציה את מייצגת

בה. מסגרת הקופחת ולשמש ישראל לארץ השייכות חוסר ואת לאירופה הגעגועים התמידי, את

בסקנדינביה מסע קניוק עורך האם, שבמהלכה של מותה על השבעה היא הרומן של הזמן

ומהתבוננותו מסיפוריהם לו שהתגלו ואביו, כפי אמו של חייהם את מחדש מרכיב הוא שבמהלכו

כי כולו הרומן לאורך הודאותיו והן רחוקה מארץ דווקא הספר את לכתוב הבחירה שלו. הן

האופציה את בארץ, מציגות וגדל שנולד אף לאירופה, על כמה וכי אביו עמדת את העדיף

מאיר מבצע דומה חולשותיה. מהלך את לאחת אחת ופורטות עליבותה במלוא הציונית האימהית

ובין ידיים ועבודת כפר לחיי האם את גוררת אשר האם בין הוא הניגוד זה . ברומןעשו בספרו שלו

מתבררות הרומן לפניו. לאורך אבותיו בירושלים, כמו התורה לימוד חיי את העדיף האב, אשר

האדמה יישוב של ציונית אידיאולוגיה אותה למען והגיבור כולה המשפחה שעשתה ההקרבות

89

הציונית באידיאולוגיה הבחירה מתבררת זה גרמו. במהלך שהן והכאב ידיים, והצער ועבודת

ההילולים פרי בעבר הכפר, שהיה מוצג הרומן של כולו. בסופו הכפר ושל המשפחה של כטעות

את הקורא בפני שהציג גר, לאחר הוא בה הניכר לארץ שב והגיבור עליבותו הציונות, במלוא של

לאם מנוכרת החיצונית, אולם בצורתה האם את מזכירה אחותו, אשר שלו: בת האם תחליף

באופציות גיבוריהם עבור בוחרים הסופרים ששני מייצגת. למרות שהיא והאידיאולוגי המיני בחופש

הציונות. בעוד אל מפנים שהם הביקורת בחצי מזה זה שונים הספרים לציונות, שני המנוגדות

האופציה אל שלו והריאליסטי, מפליג האוטוביוגרפי הרומן בתחומי כולו הרומן לאורך נשאר קניוק

שונים בנרטיבים סיפורו את ופנטסיה, ומתבל מציאות בין מבחינה אינה מודרניסטית, אשר הפוסט

שתי ופנטסיה, יוצרת מציאות הזו, בין המשפחה. הבחירה קורות אל חלקי באופן רק קשורים אשר

האופציה לעומת קניוק של למימוש והניתנת המציאותית לציונות: האופציה התנגדות של אופציות

שלו. של לחלום רק ניתן שעליה

סביבו, אולם הנבנים הספרותיים הנרטיבים ואת האם מות את במרכזה אמנם שמה זו עבודה

האלו האספקטים מן בנושא. אחד הכרוכים האספקטים כל בחינת מאפשר אינו היריעה קוצר

מן חלק הוא האם מות כאשר כי עולה הזו העבודה הסופרים. מן יצירת של דיאכרונית בחינה הוא

סופרים כי ביצירה. ייתכן מרכזי עלילה ציר הבמה" ולהוות "מרכז את לתפוס נוטה הנרטיב, הוא

יצירתם. למשל, אילנה כל לאורך הזו הסוגיה את בוחנים בהיעדרה או האם במות עוסקים אשר

שלה אחרות ביצירות גם , אלאעונתה כסותה שארהב רק לא האם בתפקיד עוסקת ברנשטיין

גם (. בדומה, עוסק1999) שקט של איים(, ו1992) הניג דיה(, 1993) אחיות שלוש כמו

כמו מורטם פוסט לפני שכתב ברומנים בנה, הן חיי על האם בהשפעת האחרים בספריו קניוק

הנעדרת כמו מכן לאחר שכתב ברומנים ( והן1975) הגדולה שלומציון דודה על הסיפור

(. 2007) המוות ועל החיים על( ו2005) צין מנחל

האם. במות העוסקים ונרטיבים האב במות העוסקים נרטיבים בין להשוות יהיה בנוסף, מעניין

הוא בפרט הישראלית ובתרבות בכלל המערבית בתרבות לאב שיועד המסורתי כאמור, התפקיד

פועלים בה השונה האופן כיצד לבחון יהיה היא. מעניין גם שונה הילדים חיי על והשפעתם שונה

ביטוי לידי אותם, באות הסובבות התרבותיות הנורמות בחייהם, במסגרת והאימהות האבות

התרבותית מותם. האם, למשל, העמדה על הכותבים הסופרים שיוצרים השונים בנרטיבים

90

וגבורה? האם הירואיות של נוסף האקט מותם את לבנות לסופרים גורמת האבות של השלטת

בספרות? שמתואר במותו, כפי גם זאת עושה החברתיות לנורמות עצמו התאים שבחייו גבר

האם. מות אל ביחסה אחרות מתרבויות העברית הספרות נבדלת כיצד לבחון כן, כדאי כמו

הציגה אשר ויקטוריאנית ספרות של ארוכה מסורת הבריטית, למשל, שמאחוריה הספרות האם

שתיאוריות היום, לאחר דווי, מציגה ערש על חלשות כדמויות קרובות לעתים הנשים את

בבסיס שעמדה פטריארכאלית תרבות באותה הכרוכים החסרונות את הציגו שונות פמיניסטיות

לא העברית, אשר הספרות מאשר מתות האימהות את אחרת הויקטוריאנית, בצורה התרבות

בעבר? משמעותי באופן הנושא עם התמודדה

האימהות של הספרותי בייצוג הכרוכים נוספים האלו, ואספקטים האספקטים בחינת כי ייתכן

והן הדמויות חיי ייצוג אופן על הן משפיעה ההגמונית התרבות שבו האופן על אור המתות, תשפוך

להציג לסופרים מאפשרת האם מות על דווקא כתיבה שבו האופן על וכן מותן ייצוג אופן על

בתרבות. והאם האישה תפקיד על ביקורתית עמדה

91

ביבליוגרפיה.6

ראשוניים מקורות

, עם עובד, תל אביב. נוצות. 1979באר, חיים, .1, עם עובד, תל אביב.חבלים. 1998באר, חיים, .2, עם עובד, תל אביב.שארה כסותה עונתה. 1991ברנשטיין, אילנה, .3, עם עובד, תל אביב.דיה הניג. 1992ברנשטיין אילנה, .4, הספריה החדשה, תל אביב.שלוש אחיות. 1993ברנשטיין, אילנה, .5, הספריה החדשה, תל אביב.איים של שקט. 1999ברנשטיין, אילנה, .6דביר, תל אביב., יקרה אשה. 1999, יהונתן, גפן.7 תל, הספריה החדשה, בגוף אני מבינהבגוף אני מבינה" בתוך ". 2002גרוסמן, דויד, .8

.127-250עמ' אביב, .7-50עמ' ירושלים, , שוקן, בדמי ימיהבדמי ימיה" בתוך ". 1991 ,עגנון, ש"י.9

, כתר, ירושלים.סיפור על אהבה וחושך. 2002עוז, עמוס, .10 , הקיבוץ המאוחד, תלהסיפור על דודה שלומציון הגדולה. 1975קניוק, יורם, .11

אביב. ,, הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות/ספרי חמדפוסט מורטם. 1992קניוק, יורם, .12

. תל אביב, ידיעות אחרונות/ספרי חמד, תל אביב.הנעדרת מנחל צין. 2005קניוק, יורם, .13.ספרים, תל אביב ידיעות, המוות ועל החיים על. 2007, יורם, קניוק.14, עם עובד, תל אביב. עשו. 1991שלו, מאיר, .15

משניים מקורות

על מסות, ההווה עבודת בתוך" ההווה עבודת: הציונות אחרי. "2001, עדי, אופיר.1.226-281' בני ברק, עמ, המאוחד הקיבוץ, הזאת בעת ישראלית תרבות

., יחד, ראשון לציוןהישראלי ברומאן וצבריות ציונות. 1990, יוסף, אורן.2 , יחד, ראשון לציון, עמ'העט כשופר פוליטי. "'עשו' – מאיר שלו" בתוך 1992אורן, יוסף, .3

57-82. 'התדע מאין נחלתי את שירי?' על 'חבלים': ספרו החדש של חיים". 1999אורן, יוסף, .4

.49-52עמ' תל אביב, , כרך ע"ג, 4, גיליון מאזניםבאר", בתוך ,סוגות בסיפורת הישראלית דוד גרוסמן" בתוך –. "'בגוף אני מבינה' 2005אורן, יוסף, .5

. 78-96יחד, ראשון לציון, עמ'

92

.רסלינג, תל אביב, הצילום של האזרחית האמנה. 2007, אריאלה, אזולאי.6 , רסלינג, תל אביב,מין זה שאינו אחד. "כך עושים כולם" בתוך 2003איריגארי, לוס, .7.27-48עמ' התשמע קולי? ייצוגיםהאישה הציונית האידיאלית" בתוך ". 2001אלבוים-דרור, רחל, .8

.95-115ון-ליר, ירושלים, עמ' מכון , של נשים בתרבות הישראלית ,ישראל בתוך" וחושך אהבה על בסיפור האם ומות הסופר הקדשת. "2005, אורי, אלטר.9

.107-115' תל אביב, עמ, 7 גיליון, עם עובד, תל אביב.הצבר – דיוקן. 1997אלמוג, עוז, .10 העליות של יומן סדר על ההתאבדות סוגיית? דרך אובדי חלוצים. "1999, גור, אלרואי.11

ירושלים,, 13 גיליון ,והתפוצות ישראל מדינת, ציונות יהדות זמננו: בתוך" והשלישית השנייה.209-241' עמ

, רסלינג, תל אביב,על האידיאולוגיה. "על האידיאולוגיה" בתוך 2003אלתוסר, לואי, .12.23-81עמ'

. 9-11, תל אביב, עמ' 7, גיליון מאזניים. "החצי הראשון" בתוך 1991בינט, חיה, .13 ,גל אחד בספורת העברית: סיפורת עברית פוסטמודרניסטית. 1995בלבן, אברהם, .14

כתר, ירושלים. וצנזורה צנזורה - הארוטיקה דיכוי בתוך" צברית פוריטניות. "2006ניצה, , ארי-בן.15

.אביב, תל אביב-תל אוניברסיטת, 1930-1980 העברית בספרות עצמית.123-163, עם עובד, תל אביב, עמ' אהבות לא מאושרות. 1997בן-דב, ניצה, .16 , כרךעלי שיח. "חבלי חיים: על הרומן 'חבלים' של חיים באר" בתוך 1999בן-דב, ניצה, .17

.74-78, הקיבוץ המאוחד וברית התנועה הקיבוצית, תל אביב, עמ' 42 על אהבתה הנכזבת:כרוניקה של פרידה. "פתח דבר" בתוך 2000בן-נפתלי, מיכל, .18

.7-15, רסלינג, תל אביב, עמ' של הדקונסטרוקציה ראות מנקודת הישראלית בזהות תמורות בתוכנו: ה'אחרים' על .1999, דן, און-בר.19

גוריון, באר שבע. בן אוניברסיטת של הספרים הוצאת, חברתית-פסיכולוגית עלי בתוך" שסוע לאובייקט חצוי מאובייקט - עגנון של' ימיה בדמי. "'1991, רות, גולן.20.83-89' תל אביב, עמ, 29/30 גיליון, שיח

,אהבת הפסיכואנליזה: מבטים בתרבות בעקבות פרויד ולאקאן. 2002גולן, רות, .21רסלינג, תל אביב.

תל, הקיבוץ המאוחד,ספרות ופסיכואנליזה: סקירה ביקורתית .1998 רדכי,גלדמן, מ .22אביב. העברית בספרות ומיניות מגדר, לאומיות: הציוני הגוף. 2007גלוזמן, מיכאל, .23

, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.החדשה לדור מייחדת זהות לגיבוש כניסיון" השיחים תרבות? "שגווע השיח. 2002, אלון, גן.24אביב, תל אביב.-תל אוניברסיטת, לפילוסופיה דוקטור תואר לקבלת חיבור, בקיבוצים השני

93

ת דורות בהיסטוריה של הספרות: דור שנות השישיםו. התחלפ1979גרץ, נורית, .25, תל אביב., חיבור לקבלת דוקטורט, אוניברסיטת תל-אביבזה העבריתובפר

, הקיבוץ הארציעמוס עוז, מונוגרפיהפואטיקה חדשה" בתוך ". 1980גרץ, נורית, .26. 45-92עמ' תל אביב, השומר הצעיר,

., בני ברקד, הקיבוץ המאוחחירבת חיזעה והבוקר שלמחרת. 1983גרץ, נורית, .27.עם עובד, תל אביב, הישראלית בתרבות מיתוסים: בחלומה שבויה. 1995, נורית, גרץ.28 זיכרון ועדתיות: הקשר בין זיכרון, זהות, צדק, פלורליזם וזכויות,זהות"דהאן-כלב, הנרייט. .29

, עזמי בשארה )עורך(,בין האני לאנחנו, הבניית זהויות וזהות ישראליתאזרחיות" בתוך .61-75, בני ברק, עמ' דהקיבוץ המאוח

.רסלינג, תל אביב, האידיאולוגיה על בתוך" דבר אחרית. "2003, אייל, דותן.30-312עמ' ירושלים, , 57, גיליון עכשיוי ומטא-לחם" בתוך תלחם מי". 1991האן, לאה, .31314., בני ברק. ד, הקיבוץ המאוחמפת דרכים, סיפורת עברית כיום. 2005הולצמן, אבנר, .32 מושגי יסוד ותמרורי דרך: מסיפורת שנות השישים לסיפורת שנות". 1998הרציג, חנה, .33

,הקול האומר אני: מגמות בסיפורת הישראלית של שנות השמוניםהשמונים" בתוך . 19-37האוניברסיטה הפתוחה, עמ'

, רסלינג, תל אביב.לאקאן. 2003ואניה, אלן, .34 בתוך" הילד של בהתפתחותו והמשפחה האם של הראי תפקיד. "1995., ו.ד, ויניקוט.35

.128-134' עמ, עם עובד, תל אביב, ומציאות משחק, דביר, תל אביב.האומה והמוות, היסטוריה זיכרון פוליטיקה. 2000זרטל, עדית, .36 קיצור: מכאן שנכתבת ספרות בתוך" אפריקני-הסורי השבר. "1999, חנן, חבר.37

.10-29' עמ, ידיעות אחרונות, תל אביב, הישראלית הספרות נוף ישראלי עם:כל מקום, )עורך(. "מול הקברים" בתוך מאיר ויגודר2002חבר, חנן, .38

.25-29עמ' תל אביב, חרגול, ,אנדרטה. , תל אביבטחון - ההוצאה לאורי, משרד הבהזיקנה כתופעה חברתית. 1984חזן, חיים, .39 טקסים של מות העצמי בבית-האבות":תהלוכת מוות". 2003חזן, חיים וגמליאל, טובה, .40 ,2, כרך ה', מספר סוציולוגיה ישראלית, כתב עת לחקר החברה הישראליתבתוך

.395-415עמ' אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, , כרך10, גיליון מאזניםעל חבלי המלים של חיים באר" בתוך ". 1999טריינין, אבנר, .41.9-12עמ' תל אביב, ע"ג, הקיבוץ המאוחד, בני, פוליטיקה, מגדר, מין. 1999(, עורכות )ואחרות דפנה, יזרעאלי.42.ברק

עמותת ארץ, 27 גיליון, אחרת ארץ בתוך" מפנה ונקודת צוואה. "2005, ש. אורי, כהן.43 .66-70' אחרת, ירושלים, עמ

'סיפור על אהבה וחושך': תעמולה, נרקיסיזם והמערב" בתוך". 2006לאור, יצחק, .4494

. 67-91עמ' תל אביב, , 7, גיליון מטעם עצמון יעל בתוך", המושתק הגוף של הסמוי המרד: קוצים דרך. "2001. אורלי, לובין.45

,הקיבוץ המאוחד, בני ברק, הישראלית בתרבות נשים של ייצוגים – קולי התשמע(, עורכת).199-212' עמ

'"ימיה בדמי 'בסיפור התחליף במוטיב השיטתית התמטית הדינאמיקה. "1979, יאיר, מזור.46.36-49' תל אביב, עמ, דקל, עגנון י"ש ביצירות מוטיבים הדינאמיקה של בתוך , הקיבוץבשבי האבל, האבל בראי הספרות העברית החדשה. 1993נוה, חנה, .47

, בני ברק. דהמאוח ,אלפיים. "על האובדן, על השכול ועל האבל בהוויה הישראלית" בתוך 1998נוה, חנה, .48.85-120עמ' עם עובד, תל אביב, , 16קובץ אל תגידי'אנחנו והילדים שלנו - טעם החיים: דיון בפרקטיקת הטוב ב". 1999נוה, חנה .49 עמ'תל אביב, , ד, הקיבוץ המאוחמשמעות החיים)עורך(, בתוך אסא כשר" של עמוס עוז'לילה

291-315. . "'פה אני עובר. ניצב ליד האבן': פרטיות ואינטימיות באבל הלאומי"2000נוה, חנה, .50

, משרד הביטחון – ההוצאה דפוסים של הנצחה )עורכים(,בתוך מתתיהו מייזל ואילנה שמיר. 49-76 עמ' תל אביב,לאור,. , תל אביב, מערכותח: דיוקן וזיכרון"דור תש. 1991סיון, עמנואל, .51 רסלינג, תל, זה עתה נולדהיציאות, מוצאים, מתקפות" בתוך ". 2006סיקסו, הלן, .52

.105-196עמ' אביב, . 10-11עמ' תל אביב, , 150, גיליון 77עתון בתוך "אביו, אמו". 1992עצמון, צבי, .53 , רסלינג, תלאבל ומלנכוליה: פעולות כפייתיות וטקסים דתיים. 2002פרויד, זיגמונד, .54

אביב. חרושת הישראליות, מיתוסיםהחברה הישראלית" בתוך ". 2001צוקרמן, משה, .55

. 141-208עמ' רסלינג, תל אביב, , ואידיאולוגיה בחברה מסוכסכת , כרך ס"ב,מאזנים בתוך ". "בכפל דמות: על 'בדמי ימיה' לש"י עגנון1988צמח, עדי, .56.43-49עמ' , תל אביב, 7-8גיליון גיליון, וביקורת תיאוריה בתוך" הישראלית בחברה מיליטריזם. "1993, ברוך, קימרלינג.57

.123-140' מכון ון-ליר, ירושלים, עמ, 4, כתר, ירושלים.קץ שלטון האחוסלים. 2001קימרלינג, ברוך, .58 ,כוחות האימה, מסה על הבזותהתקרבות לבזות" בתוך ". 2005קריסטבה, ג'וליה, .59

רסלינג, תל אביב. . , תל אביב, עם עובד בשיתוף עם ירחון נעמתילוד אשה. 1989ריץ', אדריאן, .60 הז'אנר האוטוביוגרפי בספרות העולם וביטויו ביצירת חים באר. 2002רק, דליה, .61

., רמת גןדוקטורחיבור לתואר , וביצירת פיליפ רות: עיון משווה.עם עובד, תל אביב, העברית בספרות אשמורות שלוש. 1964, אליעזר, שבייד.62

95

.דומינו, ירושלים, הראשונים הישראלים - 1949. 1984, תום, שגב.63 כתר,, פניה את שינתה והארץ: 1967 בתוך" האלבומים ימי. "2005, תום, שגב.64

.459-476' עמ, ירושלים הסיפורת העברית: העידן שאחרי, הערות המשך לדיון במצבה של". 1995שוורץ, יגאל, .65

. 7-15עמ' כתר, ירושלים, , 3, גיליון מס' אפס שתייםהסיפורת הישראלית" בתוך אהבה על סיפור': מהכישוף אותו ושיחררת מכושף לארמון נכנסת. "'2005, יגאל, שוורץ.66-265' כנרת זמורה ביתן דביר, אור יהודה, עמ, מכאן שרואים מה בתוך" פולחן כספר וחושך303. להתפכח מחלום, להיפרד מחזון – שלושה היבטים של חניכה ארץ". 2001שחם, חיה, .67

.321-340עמ' מאגנס, ירושלים, , כרך י"ח, מחקרי ירושלים בספרות העבריתישראלית" בתוך בין מקרא לאקטואליה: גילגולי דמותו של יעקב ברומאנים של בנימין".2004שחם, חיה, .68

קרובים רחוקים: בין-טקסטואליות, מגעים ומאבקים בתוך "תמוז )יעקב( ומאיר שלו )עשו(.75-91עמ' אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, , בספרות העברית החדשה

פני יאנוס: בין-טקסטואליות ב'עשו' של מאיר שלו" בתוך זיוה". 1999שיפמן, סמדר, .69 , בני ברק, עמ'ד, הקיבוץ המאוחאדרת לבנימין; ספר היובל לבנימין הרשבבן-פורת )עורכת(,

170-186 . בהוצאת, והתבוננות הקשבה פרקי: לוחמים שיח. 1970(, עורך )אברהם, שפירא.70

צעירים חברים קבוצתהקיבוצית, תל אביב. מהתנועה

.עם עובד, תל אביב, ישנים יהודים, חדשים יהודים. 1997, אניטה, שפירא.71 אור וצל, אחדות וריבוי, הסיפורית העברית בהתמודדות דיאלקטית". 1993שקד, גרשון, .72

. 15-78עמ' זמורה ביתן, תל אביב, , ספרות אז כאן ועכשיועם מציאות משתנה", "מבוא: משבר עלילת-העל הציונית ומימושיה הספרותיים". 1997-1998 ,שקד, גרשון.73. 15-105, בני ברק, עמ' ד, כרך ה', הקיבוץ המאוח1880-1980הסיפורת העברית בתוך ,65, מס' עכשיו. "רשות הזעקה )על יצירתו של יורם קניוק(" בתוך 1998שקד, גרשון, .74

. 66-92עמ' ירושלים, ,77עתון פנים חדשות: הרומן העכשווי על תולדות משפחה" בתוך ". 1992שקד, מלכה, .75. 16-17עמ' תל אביב, , 141גיליון

76. Althusser, Louis, 1971. Ideology and ideological State Apparatuses: Notes towards an

Investigation, Ben Brewster (trans.), Monthly Review, New-York.

77. Althusser, Louis, 1976. "Introduction" in Essays in Self-Criticism, NLB, London, pp. 1-33.

78. Barzilai, Shuli, 1999. Lacan and the Matter of Origins, Stanford University, Stanford.

79. Bronfen, Elisabeth, 1996. Over Her Dead Body: Death, Femininity, and the Aesthetic,

Manchester University, Manchester.

80. Brockmeier, Jens and Carbaugh, Donal [Ed.], 2001. Narrative and Identity, Studies in

96

Autobiography, Self and Culture, John Benhamins Publishing Company, Amsterdam.

81. Burke, Carolyn, Schor, Naomi and Whitford, Margaret [Ed.], 1994. Engaging with

Irigaray, Columbia University, New-York.

82. Butler, Judith, 2004. "Violence, Mourning, Politics" in Precarious Life: the Powers of

Mourning and Violence, Verso, London, pp. 19-49.

83. Cixous, Helene, 1976. "The Laugh of the Medusa" in Signs, Vol. 1, No. 4, University of

Chicago, Trans. Keith Cohen, Paula Cohen, Chicago, pp. 875-893.

84. Cixous, Helene and Cleent, Catherin, 1986. "The Newly Born Woman" in Theory and

History of Literature, Vol. 24, Trans. Betsy Wing, University of Minnesota, Minneapolis.

85. Eagleton, Terry, 1996. Literary Theory: An Introduction, University of Minnesota,

Minneapolis.

86. Eakin, Paul John, 1999. How Our Lives Become Stories: Making Selves, Cornell

University, Ithaca.

87. Green, andrè, 1997. "The Dead Mother" in On private Madness, International

Universities, Connecticut, pp. 143-173.

88. Hertz, Robert, 1960. "A Conclusion to the Study of the Collective Representation of Death"

in Death and the Right Hand, Cohen & West, London, pp. 29-76.

89. Holbrrok, David, 1989. "Woman, Death and Meaning in Peter Pan and Mary Rose" in

Images of Women in Literature, New York University, New-York, pp. 71-114.

90. Humphreys, S. C., 1983. "Death and Time" in The Family, Women and Death

Comparative Studies, Routledge & Kegan Paul, London, pp. 144-165.

91. Keller, Evelyn Fox, 1990. "From Secrets of Life to Secrets of Death", in Body/Politics:

Women and the Discourses of Science, Routledge, London, pp. 177-191.

92. Kristeva, Julia, 1986. The Kristeva Reader, Troil Moi [Ed.], Columbia University, New

York.

93. Kubler-Ross, Elisabeth, 1973. On Death and Dying, Routledge, London.

94. Lacan, Jacques, 1977. Écrits: A Selection, Trans. Alan Sheridan, Norton, New York.

95. Nye, Andrea, 1988. "The Analysis of Patriarchy" in Feminist Theory and the Philosophies

of Man, Croom Helm, London, pp. 115-172.

96. Payne, Michael, 1993. Reading Theory: an Introduction to Lacan, Derrida, and

Kristeva, Blackwell Publishers, Oxford.

97. Thewleit, Klaus, 1987. "Men and Women" in Male Fantasies, Polity, Cambridge, pp. 3-

228.

98. Thompson, Charles P., Skowronski, John J., Larsen, Sten F. and Betz, Andrew, 1996.

Autobiographical Memory: Remembering What and Remembering When, Lawrence

97

Erlbaum Associates, New-Jersey.

99. Van Gennep, Arnold, 1960. The Rites of Passage, Routledge & Kegam Paul, London.

100. Walker, Michelle Boulous, 1998. "Philosophy: Reading Denial", in Philosophy and the

Maternal Body – Reading Silence, Routledge, London, pp. 27-49.

98