מבוא

ישראל וייחודית בתולדות עם דופן יוצאת התפוצה הספרדית המערבית היא תופעה בתקופה שבין המאה השש עשרה והשמונה עשרה. אלפי צאצאים של מומרים מחצי האי האיברי, דור שלישי ויותר להמרת הדת, יצאו את חצי האי והקימו קהילות יהודיות חדשות. אומנם להלכה שבו ליהדות נורמטיבית, אך ברובם הגדול, עם מיעוט יוצא מןהייתה המשך של חברת הנוצרים חיו בתוך חברתם הסגורה, שלמעשה הכלל, הם

החדשים בתוך חצי האי האיברי. חברה זו כונתה 'האומה'. מהגרים אלה היו חצויים בזהותם, מחד גיסא היו ספוגים בחינוך קתולי, שקיבלוגיסא שנאו את המוסדות האיבריים, ומאידך ובתרבות איברית שהעריצו, בחצי האי, ואת תקנות טוהר אינקוויזיציה והדרה, רדיפות וניהלו כלפיהם מדיניות של שהנהיגו הדם. המהגרים ספגו לתוכם את הערכים והמושגים של החברה שנטשו פיזית, אם לא נפשית. הכבוד העצמי, תחושת עליונותם בהשוואה ליהודים אחרים, ההדרה שהנהיגו כלפי אלה שאינם מבני 'האומה', ומנהגי הרדיפה והווידויים שיישמו בקהילותיהם היו

נחלת מורשתם האיברית. למרות ייחודם של בני התפוצה הספרדית המערבית והתפקיד המרכזי שמילאו בסחר הבין-לאומי במאה השבע עשרה, וכמבשרי המודרנה בעם היהודי, מספרם היה מועט. לפי הערכה גסה, רק כחמישה עשר אלף נוצרים חדשים היגרו ושבו ליהדותוזאת מתוך מאות אלפי מומרים שחיו בחצי האי האיברי. מוראות השואה בתפוצה, היהודים צאצאי של דרסטית להתמעטות הביאו מכאן, נרחבת והתבוללות מכאן, החדשים בתפוצה הספרדית המערבית, וכיום הם בעיקר זיכרון היסטורי ונשוא למחקר,

ומוסדותיהם הקהילתיים משמשים כאתרי תיירות.

*

המחקר הנוכחי עניינו בחייו ופועלו של מנואל מרטינס דורמידו, אשר לימים, עת התגייר, נטל לעצמו שם יהודי – דוד אברבנאל דורמידו. הוא בן הדור הרביעי להמרה, ונולד

( (, אשר במחוז אנדלוסיה בספרד,Antequeraבשלהי המאה השש עשרה באנטקרה להורים שהיגרו אליה מפורטוגל. לפיכך סביר מאד להניח שמוצא המשפחה במקור היהומחציתם השנייה בתפוצה חייו בספרד, הוא חי מחצית בגירוש. גלו ובניה בספרד,

(, צרפת, שבה חי שמונה שניםBordeauxהספרדית המערבית, בשלושה ריכוזים: בורדו )1

תחת מסווה נוצרי קלוש, אמסטרדם, שבה שב ליהדות ועבר גיור ומילה והתגורר בהארבעה עשר שנים, ולונדון, שבה חי שלוש עשרה שנה.

המונוגרפיה הזו על דורמידו היא ניסיון להתבונן 'מבעד לחור המנעול' בעולמם של הנוצרים החדשים באיבריה ושל היהודים החדשים בתפוצה הספרדית המערבית. אבחן את גלגולי חייו של דורמידו, את רקעו המשפחתי, את מערכת מניעיו ואת זהותו. תקוותי שבחינה זו תאפשר הצצה לעולמם הפנימי של הנוצרים החדשים באיבריה ושל המהגרים שהקימו את התפוצה הספרדית המערבית, בייחוד של אלה שלא נמנו על העילית האינטלקטואלית, אלא היו אנשי כלכלה ומעשה. כן אבדוק מה היו המניעים

שבגינם יצאו את חצי האי, מה הייתה זהותם ואיך מימשו זהות זו. עמד שבהם הניסיונות דורמידו, של חייו מהלך את אחקור כאמור זו בעבודה והתנהלותו, אשר יכולים לשמש דגם טיפוסי למרבית יחידי התפוצה. זאת ועוד, נסיבות חייו ומגוון המקומות שבהם התגורר מאפשרים לנו לבחון את אופיים והתנהלותם של בני התפוצה ולהתעמק במניעים שהביאו להגירתם, בשניות שליוותה את חייהם ובחידת

זהותם המורכבת.

האם מניעי ההגירה היו בעלי מאפיינים דתיים, כלכליים, חשש מהדרה חברתית או פחד מרדיפות האינקוויזיציה? האם מנהגי ההתייהדות שנהגו באיבריה נבעו ממניעים דתיים או מתוך רצון לשמר זהות היסטורית מתוך הרגל ומסורת אבות? מהו משקלו שלוהיהודים החדשים הנוצרים ובהתנהלות דורמידו של בהתנהלותו האתני המרכיב החדשים? מה היה משקלם של הערכים הנוצרים שספגו באיבריה, בהתנהלותם, ועד כמה התנגשו ערכים אלה עם היהדות הרבנית הנורמטיבית שפגשו, והאם ואיך חולל

בהם מפגש זה משבר זהות?

*

השיטה הנקוטה בעבודה זו היא מיקרו-היסטורית, שיטה שהתפתחה במחצית השנייה של המאה העשרים כסוגה חדשה בהיסטוריוגרפיה, ואשר עוסקת בעיקר בהיסטוריה החברתית והתרבותית. ניתן לדמות את המיקרו-היסטוריה לתקריב של חברה מסוימת, באמצעות בדיקה מדוקדקת של חומר ארכיוני, באשר לאירוע או לאדם, שלרוב אינו נמנה עם השכבות המעצבות את מהלך ההיסטוריה. יישום מתודולוגיה זו בחקר נסיבות חייהם, קשייהם, לבטיהם והתנהלותם של הנוצרים החדשים באיבריה ואלה של היהודים החדשים בתפוצה הספרדית המערבית הוא ייחודי למיטב ידיעתי. שילבתי דיסציפלינות2

ומגוונות ממדעי החברה והרוח, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, פילוסופיה, סוציולוגיה שונות וספרות, לשם ליבון התנהגותם ואופיים של צאצאי המומרים, הן בהיותם בחצי האי

האיברי הן לאחר הגירתם.עירוניים, כנסייתיים, – מגוונים ארכיוניים מסמכים בדקתי המחקר במהלך קהילתיים וממלכתיים – מספרד, בורדו, אמסטרדם ולונדון. בקרתי בשמונה ארכיונים: בארכיון ההיסטורי הלאומי המדריד, בארכיון ההיסטורי העירוני של סיודד רודריגו, ובזהובארכיון כן בקרתי בארכיון המחוזי של הגירונד בבורדו, צרפת, של אנטקרה. כמו העירוני של בורדו. בהולנד עבדתי ימים אחדים בארכיון המרכזי של אמסטרדם, ובלונדון התעמקתי הן בארכיון הלאומי של המדינה הן בארכיון המטרופוליטני שלה. נוסף על שהויות אלה התכתבתי עם עובדי הארכיון הלאומי הפורטוגזי, הארכיב הפלילי הספרדי

בספרד, וערכתי בהםSimancas) והארכיב הכללי של סימנקס ) Valladolid)שבווליאדוליד ) חיפושים מקוונים. בכל הארכיונים האלה חיפשתי מידע על קורותיו של דורמידו, או לפי השנים הרלוונטיות לפעילות מסוימת, כגון החלטות הנהלת הקהילה באמסטרדם בשנים

שבהן נשוא המחקר שימש כפרנס בה. ישנם מסמכים, במיוחד של האינקוויזיציה, שהם ארוכים וקשים לפיענוח. לצורךנעמי ד"ר ספרדייה, לפלאוגרפיה מומחית של בשירותיה השתמשתי בהם השימוש

אשר סייעה בידי לפענח את כתבי היד., Muñoz( Dr. Noemí Garcimartinגרסימרטין מוניוס )את המסמכים שמצאתי כי הם בעלי חשיבות גדולה, תרגמתי כמתבקש לעברית.

המחקר על נשוא מונוגרפיה זו אינו רב. על חייו של דורמידו בספרד כתבה קריאדו, אךאחיו. ובבגידת האנדוגמיים בנישואיו הכלכלית, בהצלחתו בעיקר היא1התמקדה

ותיארה ביתר פירוט את תולדות הרחיבה במקצת בהרצאה שנשאה בכנס היסטורי וולף פרסם את עצומותיו של2משפחתו. חוקרים אחרים התייחסו קצרות לדורמידו.

יונתן ישראל סוקר בפירוט3דורמידו לקרומוול ומונה אותו בין ראשוני הקהילה בלונדון. את תפקידו המרכזי של דורמידו בהקמת הקהילה היהודית בלונדון, ובמסגרת זו מביא

4מקצת מתולדותיו.

1 P. Huerga Criado, En la Raya de Portugal: Solidaridad y Tensiones en la Comunidad Judeoconversa, Salamanca: Ediciones Universidad de Salamanca, 1994 (henceforth: Criado, En la Raya de Portugal)

2 P. Huerga Criado, ‘O Tratado de Alcañices e a Importância Das Terras da Riba Côa’, Congreso Histórico Luso-Espanhol, 12–17 Setembre de 1997, Sociedad Cientifica de Universidade Católica Portuguesa (henceforth: Criado,

(‘O Tratado de Alcañices’), pp. 285–3023 L. Wolf, ‘The Jewry of the Restoration 1660–1664’, TJHSE 5 (1905) (henceforth: Wolf, ‘Restoration’), pp. 5–33 4 J. I. Israel, ‘Menasseh Ben Israel and the Dutch Colonization Movement of the Mid-Seventeenth Century (1645–

1657)’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulam, and R. Popkin (eds.), Menasseh Ben Israel and his World, Leiden: Brill, 1989 (henceforth: Israel, ‘Dutch Colonization’), pp. 139–163

3

על אודות זהותם, מצבם ומעמדם של הנוצרים החדשים באיבריה נכתב רבות, הן על ידי חוקרים איבריים הן על ידי חוקרים אחרים, ברובם יהודים. הגישות, העמדות והמסקנות שונות מאד, לעיתים מקוטבות, ועוררו פולמוסים חריפים. נציין רק קומץ שלחברת של הסוציולוגיים ההיבטים בחקירת התמקד אורטיז דומינגז אלה. מחקרים

אמריקו קסטרו טען כי החברה הספרדית היא בעצם תוצר של5הנוצרים החדשים. סימביוזה של נוצרים, מוסלמים ויהודים. הוא גם טען שהבסיס הרעיוני של תקנות טוהר

יצחק בער טען שיהודים ומומרים היו למעשה עם אחד, והיו6הדם הוא יהודי במקורו. מן העבר השני ניצב בנציון נתניהו, שעל סמך מחקר7מאוחדים בקשרי אמונה וגורל.

8שערך בספרות השו"ת של המאה החמש עשרה, טען שהמומרים היו נוצרים ממש.

על היהודים החדשים בקהילות שהקימו כתבו, בין השאר, קפלן על קהילות צפוןאמסטרדם, קהילת ובייחוד החדש, והעולם אירופה הספרדים9מערב על נהון

גם סמואל12 כץ וביינארט על קהילת לונדון.11 מלינו על הספרדים בבורדו,10בצרפת,לונדון, קהילת על באמסטרדם.13כתב מפורסמת משפחה על כתב סווטשינסקי 14

15הגורט כתבה גם היא על משפחה אמידה וגדולה בעיר זו.

5 A. Domínguez Ortíz, La Clase Social de los Conversos en Castilla en la Edad Moderna, Madrid: CSIC, 1955 (henceforth: Domínguez, La Clase Social)

6 A. Castro, La Realidad Histórica de España, Mexico: Editorial Porrúa, 1966 בער, 7 י' )להלן: בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית עובד, תשי"ט תולדות, תל אביב: עם

(.היהודים8 B. Netanyahu, The Marranos of Spain, from the Late XIV to the Early XVI Century, According to

Contemporary Hebrew Sources, New York: American Academy for Jewish Research, 1973 מורשת י' קפלן, ,'הפזורה הספרדית בצפון-מערב אירופה והעולם החדש', בתוך: ח' ביינארט )עורך(, 9

.562–599, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשנ"ד )להלן: קפלן, 'הפזורה הספרדית'(, עמ' ספרדג' נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת: מנוצרים חדשים ועד לאומה היהודית הפורטוגזית', בתוך: ח'10

)עורך(, 'היהדות הספרדיתמורשת ספרדביינארט נהון, )להלן: תשנ"ד הוצאת מאגנס, ירושלים: , .663–640בצרפת'(, עמ'

11 F. Malino, The Sephardic Jews of Bordeaux: Assimilation and Emancipation in Revolutionary and Napoleonic France, Alabama: University of Alabama Press, 1978 (henceforth: Malino, The Sephardic Jews)

וי' קפלן )עורכים(, 12 ד' כץ, 'שיבת היהודים לאנגליה וביסוס קהילתם', בתוך: ד' כץ ,גירוש ושיבה ; ח. ביינארט, 'ראשוניה122–105ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ד )להלן: כץ, 'שיבת היהודים'(, עמ'

)עורכים(, עמי י.בן ד.נוי, בתוך: היהודית', לונדון יהודי אנגליהשל של בחיי התרבות ,מחקרים .11-26ירושלים, הוצאת מאגנס, תשל"ה, עמ'

)עורך(, 13 גרטנר א' בתוך: 'חמשים השנים הראשונות', א' סמואל, ,יהודי אנגליה בעת החדשה .31–23ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"א )להלן: סמואל, 'חמשים השנים'(, עמ'

14 D. Swetschinski and L. Schonduve, The Lopes Suasso Family: Bankers to William III, Amsterdam: Zwolle-Waanders, 1988 (henceforth: Swetschinski, The Lopes Suasso)

15 L. Hagoort, ‘The Del Sotto’s: A Portuguese Family in Amsterdam in the Seventeenth Century’, Studia Rosenthaliana 31/1-2 (1997) (henceforth: Hagoort, ‘The Del Sotto’s’), pp. 31–57

4

בנושא הזהות והשניות של הנוצרים והיהודים החדשים נכתב רבות. אזכיר רק את19 ופאור.18 בודיאן17 גרייזבורד,16יובל,

*

העבודה נחלקת לשלושה פרקים, ובכל פרק שלושה סעיפים. הפרק הראשון דן בחייו של דורמידו כנוצרי חדש בספרד. הסעיף הראשון בו מתאר את הרקע המשפחתי של דורמידו באנדלוסיה; הסעיף השני סוקר את התיישבותו והתבססותו בסיודד רודריגו;

והסעיף השלישי מתאר את התנסותו ברדיפות האינקוויזיציה ובבגידת אחיו. הפרק השני סוקר את חייו של דורמידו מחוץ לחצי האי האיברי. הסעיף הראשון מוקדש לבורדו, שבה חי תחת מסווה נוצרי קלוש שמונה שנים; הסעיף השני מתאר את מעברו לאמסטרדם, גיורו, פעילותו הציבורית וכישלונו הכלכלי במיזם הברזילאי; והסעיף השלישי מתאר את חייו באנגליה, פעילותו להקמת קהילה יהודית במקום, והנהגתה

בימיה הראשונים, וכן את שיקומו הכלכלי. הפרק השלישי דן בחידת זהותם של הנוצרים החדשים ושל היהודים החדשים. הסעיף הראשון דן בשניות שבה חיו את חייהם כנוצרים חדשים באיבריה, קרועים בין נצרותם לבין זהותם הייחודית, המוזנת על ידי מסורת, זיכרון, הדרה ורדיפות; הסעיף השני בוחן את מניעי ההגירה של הנוצרים החדשים, ובהם דורמידו; והסעיף השלישי

מתמודד עם שאלת זהותם של היהודים החדשים ודימוים העצמי.דורמידו האיש בדבר ומסקנות הערכה ובו סיכום, פרק העבודה את חותם ופעילותו מייצגים והקבוצה הייחודית – אתנית שאליה השתייך – 'האומה', אשר חייו אותה במידה רבה. ממצאי מחקר זה, מרכיבים תמונה רחבה על מצבם, מעמדם, דרכיוהשתלבותם וזהותם של הנוצרים החדשים, על מניעי הגירתם, התנהלותם פעולתם כיהודים חדשים בגוף העם היהודי. אני תקווה שאוכל להציג אפיון של יחידי התפוצה הספרדית המערבית, של אלה שאינם בולטים במעשיהם או ביצירתם, אלא דווקא של

רוב מניינם ובניינם של אנשי התפוצה, אנשי מסחר ומעשה.

(.האנוסים )להלן: יובל, 2014, ירושלים: כתר, האנוסים: זהות כפולה ועליית המודרניות י' יובל, 1617 D. Graizbord, Souls in Dispute: Converso Identities in Iberia and the Jewish Diaspora 1580–1700 , Philadelphia:

University of Pennsylvania Press, 2004 (henceforth: Graizbord, Souls in Dispute)18 M. Bodian. ‘‟Men of the Nation”: The Shaping of Converso Identity in Early Modern Europe’, Past and Present

143 (May 1994) (hencecforth: Bodian. ‘Men of the Nation’), pp. 48–7619 J. Faur, In the Shadow of History: Jews and Conversos at the Dawn of Modernity, Albany: University of New

York Press, 1992 (henceforth: Faur, In the Shadow of History)

5

ן פרק ראשוצרי חדש בספרד ו נ

. רקע משפחתי באנדלוסיה1 העיר אנטקרה נמצאת במחוז מלגה אשר בחבל אנדלוסיה בדרום ספרד. היא מוכרתבין מלגה, גרנדה 'הלב של אנדלוסיה', שהוענק לה בשל מיקומה המרכזי ,בכינויה

קורדובה וסביליה.

: מיקומה של אנטקרה באנדלוסיה1איור

תושבים,42,000, מתגוררים כיום בעיר כ-2012לפי המפקד שנערך בשנת ואילו20 כ- התגוררו בה ובסוף המאה השש20,000באמצע המאה השבע עשרה תושבים

כ- אדמות סחף6,000.21עשרה של עמק על גבעה, המשקיפה על נבנתה העיר ( ובוGuadalhorceפוריות, המרושת במקורות מים רבים, נהר הגואדלהורסה ויובליו, )

מטרים מעל פני550 השוכנת בגובה של כ-העיר,גדלים דגנים, ירקות, חמניות וזיתים. (, קורדובה,Guadalqavirהים, הייתה מפגש דרכים טבעי שקישר בין עמק גואדלקויר )

22סביליה וחופי הים התיכון, מלגה וגרנדה.

והתיישבות של קהילות וסביבתה למוקד מעבר נתונים אלה הפכו את העיר שהותירה היא אך תקופת הברונזה התיכונה. הפליאוליתית שונות, החל מהתקופה

20 Instituto Nacional de Estadistica, www.ine/jaxiT3/DATOS.htm?=2882 , accessed on March 19, 201821 V. G. Olmedo, ‘Antequera: Una Ciudad Andaluza’, Cuadernos Geográficos de la Universidad de Granada 8

(1978) (henceforth cited: Olmedo, ‘Una Ciudad Andaluza’), p. 14322 L. Torres Balbás, ‘Antequera Islámica’, Al-Andalus: Crónica Arqueológica de la España Musulmana, Revista de las

Escuelas de Estudios Árabes de Madrid y Granada 16 (1951), pp. 427–428

6

שרידים פרה-היסטוריים חשובים ביותר, המתבטאים בקבוצת דולמנים המתוארכים ל- לפני הספירה.2,000–2,500

איבריים. בשנת לפני הספירה התגוררו באזור שבטים 200במאה השביעית ובנו במקום עיר בשם אנטיקריה ) (,Antikariaלפסה"נ השתלטו על האזור הרומאים

410אשר הותירה שרידים ארכיאולוגיים באזור. הוויזיגותים השתלטו על האזור בשנת כבשו המוסלמים את האזור ובנו716לספה"נ, אך לא הותירו שרידים לנוכחותם. בשנת

(, אשר שרידיו ניכרים עד היום.Alcazabaעל הגבעה שעליה שכנה העיר הרומית מבצר )23(.Medina Antakiraהעיר המוסלמית נקראה מדינה אנטקירה )

חשיבות העיר גדלה החל מאמצע המאה השלוש עשרה, כאשר הערים סביליה ( נכבשו במסגרת הרקונקיסטה, והעיר הפכה למבצר צבאי על גבולה שלJaenוחאן )

נכבשה העיר מידי המוסלמים על ידי כוחות1410ממלכת גרנדה המוסלמית. בשנת (, אשר כונה מאזAragonספרדים בפיקודו של פרננדו, יורש העצר של ממלכת ארגון )

ממלכת נגד במלחמה אסטרטגית מובלעת להיות הפכה העיר מאנטקרה. פרננדו גרנדה המוסלמית לאורך כל המאה החמש עשרה. במשך תקופה זו, הייתה העיר בעלת

החל מימי 24אופי של מבצר צבאי, ותושביה היו ממוקדים במלחמה והגנה על הספר.ובמורדה המבצר, היה שבראשה גירית, גבעה על העיר שכנה האיבריים השבטים רחובות וסמטאות עקלקלות. כאשר סכנת הפלישות פחתה, החלה האוכלוסייה לבנות

25ולהתפשט לעבר המישור שלמרגלות הגבעה.

)1540בשנת כנסייה קהילתית בנייתה של החלה Parroquia,לרגלי הגבעה ) (, ובחזיתה נבנתה כיכר הנושאת אותו השם. כנסייה זוSan Sebastianכנסיית סן סבסטיאן )

מילאה תפקיד רב חשיבות בחיי נשוא מחקר זה ומשפחתו. הכנסייה והכיכר קיימים עד עצם היום הזה ומהווים את מרכזה של העיר העתיקה. אל כיכר זו מתנקזים הרחובות

26היורדים מהגבעה, מקום מושבה המקורי של העיר.

23 Olmedo, ‘Una Ciudad Andaluza’, p.14024 J. Paz Espeso, Castillos y Fortalezas del Reino, Madrid: Atlas, 1978, p. 625 Olmedo, ‘Una Ciudad Andaluza’, p.14026 Olmedo, ‘Una Ciudad Andaluza’, p.149

7

: כנסיית סן סבסטיאן והכיכר בעלת אותו השם2איור .א. נישואין אנדוגמיים1

בשנות השישים והשבעים של המאה השש עשרה התיישבו באנטקרה כמה משפחות של (,Nuñez((, נונייס )Martínez שהגיעו מפורטוגל, ובהן משפחות מרטינס 27נוצרים חדשים

( )Gomezגומס רודריגס ,)Rodríguez וגרסיה )Garcíaלהתחתן נהגו אלה ((. משפחות 28ביניהן, תופעה מוכרת בקרב הנוצרים החדשים, המכונה נישואים אנדוגמיים.

בשנות השישים של המאה השש עשרה נערכו נישואים בין ארבע משפחות שלובשנת נישאו שני צאצאים של משפחות אלה, כפי שמתואר1580נוצרים חדשים,

29בטבלה להלן:

( היה הכינוי שניתן לצאצאי המומרים בספרד ופורטוגל, על ידי החברהcristianos nuevos נוצרים חדשים )27הכללית בארצות אלה.

נישואי הפנים )=אנדוגמיה( שימשו מאז ומעולם אמצעי לשכפול של סדר חברתי מסוים על ידי נישואין28 בתוך קבוצה מסוימת. נישואי הפנים יושמו על פי אמות מידה שונות, כלכליות, גזעיות ודתיות ושימשו לפיצול החברות לקבוצות המתרבות בתוכן. הם סייעו לשמר את מאפייני הזהות התרבותיים, הגזעיים או הדתיים שהבדילו את הקבוצה משאר החברה. לאנדוגמיה של הנוצרים החדשים היו שתי סיבות, פנימית וחיצונית. מחד גיסא 'טוהר הדם', שהיה ערך בחברה הספרדית, הקשה להינשא בנישואי תערובת, מאידך גיסא הנוצרים החדשים שאפו לשמר את זהותם. באמצע המאה השש עשרה מיסדה הכנסייה הקתולית את הנישואין וקבעה כללים, ובהם איסור על נישואין בין בעלי קרבת דם ושארות בשר )קשר נישואין של שארי בשר עד הדרגה הרביעית נחשב לגילוי עריות(. אך הכנסייה אפשרה לבקש אישור מראש לנישואין

כאלה. הנוצרים החדשים ניצלו פרצה זו על מנת להכשיר נישואים אנדוגמיים רבים. 29 Archivo Histórico Municipal Antequera (henceforth cited: AHMA), Libro 502 f. 65

8

וסבים : הייחוס של מנואל – הורים3איור

18נישואי הזוג הצעיר נערכו בכנסיית סן סבסטיאן, והרישום הכנסייתי מתאריך (.Velados מציין מעל שמות בני הזוג, בצד השמאלי, את המילה ולדוס )1580בינואר

: רישום כנסייתי של נישואי לוקרסיה רודריגס וגונסלו מרטינס4איור

במהלך חיפושיי בספרי הרישום הכנסייתיים מהרבע האחרון של המאה הששנישואין רבים מאד והרבע הראשון של המאה השבע עשרה, מצאתי רישומי עשרה

,Velatio(, מלטינית – Velaciónהוולסיון )( , Veladosהמציינים את המונח הזה 'ולדוס', ) הינה הפעולה של כיסוי הכלה עם הינומה. זהו טקס ליתורגי של הכנסייה הקתולית,

( ולסיונס של מיסה במה שקרוי Misaשהתבצע de Velacionesלאחר (, שהתקיימה המיסה של הנישואין, וזאת על מנת לגרום לכך שצאצאי הזוג יתחנכו בנצרות ואף יהפכו

לאנשי כמורה.

9

Maria Nuñes

Antonio Martinez

Gonçalo Martinez

Mencia Ximenes (Clemencia)

)Gomez(

Luis Hijo Rodriguez Lucrecia

Rodriguez)Gomez) (

של סוף המאה השש עשרה קובעים עונשים וקנסות על30הסינודים הכנסיתיים אלה שנישאו מבלי לקבל קודם לכן את הוולסיון ואת ברכת הנישואין. אלה נובעים ממאבק הכנסייה בנישואין החשאיים שהיו נהוגים באיבריה בימי הביניים, ומטרתם למנוע מהזוג לחיות יחדיו לפני שעברו את טקס הוולסיון, כדי למנוע ספקות באשר להיותם של החיים יחד נשואים. העונשים לבני הזוג שאינם מקיימים ולסיון של נישואיהם הם חרם

32 אין קשר בין טקס זה לבין היהדות.31כנסייתי ושורה של קנסות כספיים.

ההתקשרות בברית הנישואין בין המשפחות האמידות של הנוצרים החדשים לאבפני שנערכו כלכליים להסכמים גם נזקקה אלא הכנסייתיים, בטקסים הסתפקה

המסמך33הנוטריון העירוני ובנוכחות עדים. כך היה בנישואי הוריו של נשוא מחקרנו. מורכב משני חלקים, כאשר כל חלק חתום על ידי העדים ומאושר על ידי הנוטריון.

בחלק הראשון מצהיר גונסלו מרטינס שבנישואיו ללוקרסיה רודריגס הוא מקבל כנדוניהעם מופיע פריט כל כאשר רב בהמשך המסמך, בפירוט הפריטים המתוארים את

34הערכת שווי כספית ותרגומה של הערכת השווי למרבדיס.כי לציין יש ובגדים. מיטה כלי רהיטים, בית, כלי כוללת הפריטים רשימת ניתן ללמוד שמדובר באנשים אמידים מאד, מאחר שהרשימה מהרשימה המפורטת מציינת פריטים רבים שיובאו מהולנד ומצרפת. כמו כן כוללת הרשימה שפחה שחורה בת עשרים וחמש, וכן שני בתים בשכונת סן סבסטיאן הגובלים בבתים של הורי הכלה.

הסינוד )30 Synod מיוונית )synodosמפגש, הוא מוסד של הכנסייה הקתולית, המקיימת מפגשים מפעם לפעם על מנת לדון ולהחליט בנושאי דוקטרינה.

31 F. R. Aznar Gil, ‘Penas y Sanciones contra los Matrimonios Clandestinos en la Península Ibérica durante la Baja Edad Media’, Revista de Estudios Histórico-Jurídicos (Sección Historia del Derecho Canónico), 25 (2003), pp. 203–

204כאשר רבקה פוגשת את יצחק65ביהדות, מקורו של מנהג כיסוי ראשה של הכלה בבראשית כד , 32

לראשונה, 'ותיקח הצעיף ותתכס'. משנה, כתובות ב, א: "האישה שנתארגלה )התאלמנה( או שנתגרשה היא אומרת בתולה )הייתי כאשר נישאתי( והוא אומר לא אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת

200בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתיים" )תנאי בית הדין כאשר אין כתובה או היא לא נמצאה, הם דינר לאלמנה או גרושה(. הרמב"ם פירש את המשנה באומרו: "הינומה: אוהל של100דינר לבתולה ו-

".משי היה מנהגם שלוקחין בו הבתולות מבית האב לבית הבעל33 AHMA Cuaderno2801-folio34 ( היה המטבע הספרדי הקטן ביותר. לאחר גילוי אמריקה הוטבע מטבע זה מנחושתMaravedí המרבדי )34

ו-4, 2, 1והונפק בערכים של 8( גרמים. הוא3.6( נטבע מזהב ומשקלו Ducado. הדוקט הספרדי המטבע האחיד מזהב, ואחת מיחידות ההתחשבנות במהלך המאות השש עשרה והשבע עשרה. הדוקט

הוצא הדוקט1536 מרבדיס. בשנת 375הונפק לראשונה על ידי המלכים הקתוליים והיה שווה ערך ל- מהמחזור )אך נותר מטבע התחשבנות(, וזאת משום שתכולת הזהב בו הייתה גבוהה בהשוואה לארצות אחרות, והדבר גרם לבריחת המטבע לחוץ לארץ. במקומו הוכנס מטבע זהב אחר שתכולת הזהב בו

מרבדיס. שווי המטבע החדש350(, ושוויו היה Corona( או קורונה )Escudoנמוכה יותר, שנקרא אסקודו )היה 1566עלה בערכו, ושערו הרשמי השתנה לאורך הזמן. ערכו בשנת מרבדיס, והחל משנת400

מרבדיס. עלייה זו בערכו של האסקודו הביאה גם לעליית ערכו של הדוקט, בעל תכולת440 – 1609 מרבדיס.470 כ-1609 מרבדיס ובשנת 430 ערכו של הדוקט היה 1566הזהב הגבוהה יותר, וכך בשנת

35.24 דוקטים. קילוגרם זהב שווה ל-278 קראט שווה ערך ל-24לפי משקל הזהב, הרי שקילוגרם זהב , וערכו של$38,341. מכאן שקילוגרם זהב שווה $1,088אונקיות, ומחירה של אונקיית זהב כיום הינו

.$0.29 ואילך 1609 ובשנת $0.32 1566. ערכו של המרבדי בשנת $137.9הדוקט זהב

10

בתים אלה היו ברשות הורי הכלה בחכירה, והם פודים אותם על מנת לצרף אותםלנדוניה.

מרבדיס, וכי הכול284,650גונסלו מצהיר שהנכסים בנדוניה מגיעים לשווי של גונסלו מבקש להוסיף והוא מרוצה. לו לנדוניה של10,000נמסר מרבדיס מכיסו

רעייתו הטריה, מתוך הערכה וכבוד למוסד הנישואין, ולהגדיל כך את הנדוניה לסך שלבחיי294,650 לסייע מנת על לו שנמסר הכלה של הונה מהווים מרבדיס, אשר

הנישואין. גונסלו מצהיר על רצונו שנכסים אלה יישארו ברשות רעייתו ולא יוכלו להיות משועבדים לאבטחת חובותיו, או לפיצוי על עבירות שהוא עלול לבצע. הוא ממשיך ומצהיר שכאשר הנישואים יפורקו מסיבת מותו של אחד מהם או בגלל היפרדות, הוא

גונסלו נותן אישור מראש לשופטים35מתחייב שהנדוניה בסכום הנקוב תימסר לרעייתו. שיחייבו אותו לקיים את ההסכם שעליו הוא חותם במעמד זה, וזאת מבלי להתחשב בזכויות שיש לו מכוח חוקים כלשהם. כאישור לכל האמור לעיל הוא חותם בנוכחות

עדים. גם העדים והנוטריון חותמים ומאשרים את האמור לעיל. בחלק השני של המסמך מצהיר הנוטריון כי הוא מכיר את הורי הכלה לואיס איחו רודריגס ורעייתו מנסיה גומס, וכי אם הכלה חתמה בהסכמתו וברשותו של בעלה

בנדוניהכלוליםעל העברת נכסי הנדוניה של ביתם לידי גונסלו מרטינס. בין הנכסים ה שני בתים בשכונת סן סבסטיאן, הגובלים בביתם של הורי הכלה. ומאחר שהחתן, גונסלו מרטינס, מבקש ביטחונות על שני בתים אלה, הרי שהורי הכלה, בקול אחד ובדעה אחת, תוך ויתור על זכויות חוקיות שונות, מעניקים לו את הרכוש ומתחייבים בשם עצמםיהיו שייכים לגונסלו מרטינס יורשיהם אחריהם לעכשיו ולתמיד, כי בתים אלה ובשם ולבני ביתו, ולא תהיה תביעה כנגד בעלות זו, ואם מישהו יפר זאת הרי שישלמו לו את המרבדיס על ההוצאות, הנזקים והריביות על נכסים אלה. וזאת ללא צורך בבירוריםזו, הם משעבדים נוספים, על אף שמבחינת החוק הם דרושים. לאבטחת התחייבות באמצעות מכתב זה את נכסיהם הנוכחיים והעתידיים לשופטים של הוד מלכותו, אשר

יידרשו לאכוף הסכם זה, והם מוותרים על כל החוקים והזכויות שיש לטובתם. נוסף על כך, מנסיה גומס מוותרת על הזכויות שיש לטובת הנשים, לאחר שקיבלה את הבהרות הנוטריון לחוקים אלה. היא חותמת בפני אלוהים ובסימן הצלב שהסכם זה תקף ויציב, והיא לא תערער על ההסכם בזמן כלשהו ומכל סיבה שהיא, כגון זכויות הנדוניה שלה או ירושתה. היא מצהירה שעל מנת לערוך את ההסכם הזה היא לא

". מכך ניתן ללמוד1609 שנת 26.5 בקצה העליון השמאלי של המסמך מופיע: "ניתן ללוקרסיה ב-35שגונסלו נפטר סמוך לתאריך זה, ולכן כתב הנדוניה ניתן לרעייתו.

11

הושפעה, שוכנעה או אוימה על ידי בעלה או כל אדם אחר, וכי היא עושה זאת מרצונה החופשי. היא מתחייבת בשבועה שלא לבקש ויתור או מחילה על שבועה זו מן האפיפיור )האב הקדוש( או מכל שופט אחר שיש לו סמכות להעניק לה ויתור או ביטול השבועה, והיא מתחייבת שלא להגיש בקשה כזו אחרת פן תואשם בשבועת שווא. לואיס רודריגסוכמובן יודעת לחתום, חותם בשם האישה אחד העדים, ומאחר שאינה חותם כעד,

חותמים העדים והנוטריון.

עדים בנוכחות לוקרסיה, האישה, מצהירה נוטריון אותו ובפני מעמד באותו ובהסכמת בעלה, שהוא, הבעל, העניק לה את מכתב הנדוניה המפרט את כל הפריטים

(. כמו כן היא מצהירה(Luis Hijo Rodríguezשקבלה כמוהר מאביה, לואיס איחו רודריגס את מתוכם והפחית נכסיו כל של תחשיב גונסלו, בעלה, ערך הנישואין שלפני ובשווי בכספים מרבדיס מאות אלף שלוש של ונזיל פנוי רכוש ונותר התחייבויותיו,

סחורות. היא מצהירה שבעלה מביא את הנכסים האלה, בסך שלוש מאות אלף מרבדיס, לנישואיהם על מנת לשאת באחזקת הבית שהם מקימים )בתרגום למונחים של היום,

(. היא מביעה את שביעות רצונה$100,000גונסלו הביא לנישואים נכסים בשווי של כ-וכך היא מצהירה, נשבעת ומוותרת על טענות עתידיות בדבר רמייה והפרת חוקים, וחותמת. היא אינה מתכחשת בטענה ששוכנעה או שודלה על ידי בעלה או אדם אחר, והיא מרוצה משלוש מאות אלף מרבדיס אלה. מאחר שהיא צעירה מגיל עשרים וחמש אך מבוגרת מגיל שבע עשרה, היא מבטיחה שלא להתכחש להסכם זה בטענה של גילה הצעיר או מסיבה אחרת כלשהי, והיא לא תבקש החזר לא בבית משפט או מחוצה לו. כעדות לכל זה היא מצהירה שהיא חותמת על מסמך הזה, אך מאחר שאינה יודעת

36לכתוב היא מבקשת שאחד העדים יחתום במקומה. , חלה אביה של1580חודשים ספורים לאחר נישואי הזוג הצעיר, בספטמבר

לוקרסיה, כפי הנראה בצורה אנושה, ולכן הזמין אליו את הנוטריון הציבורי בליווי עדים על מנת להסדיר את ענייני הירושה. פתיחת המסמך היא בתבנית המקובלת למסמכים מסוג זה. האיש מצהיר שהוא חולה גופנית אך במלוא חושיו. הוא מספר שהוא עוסקהוא נשמתו, היות שהוא מעוניין לטהר את בעיר אנטקרה. ומתגורר במסחר בדים

מבקש מישו ומאימו הקדושה שיהיו מליצי יושר ויבקשו מהאל מחילה על כל חטאיו.מותו. הוא מבקש להיקבר שייערכו לאחר דן בטקסים זה הוא לאחר פתיח בכנסיית סן סבסטיאן, בנחלת הקבורה שרכש שם. הוא מורה שגופתו תלווה לקבורה

36 AHMA Cuaderno2801-folio38

12

על ידי הכמרים, אחוות הצדקה והעניים, לפי ראות עיני המוציאים לפועל שהוא ממנהשהמוציאים במקום נשמתו, למען מיסות מאה שייאמרו מורה הוא צוואתו. לקיום לפועל ימצאו לנכון, והוא מצהיר שכל חובותיו הארציים, וכן כל הכספים שהוא זכאי

להם, מופיעים בספרי חשבונותיו. לאחר דברים אלה הוא מתחיל לחלק את רכושו. הוא משאיר מתנות לשתי אחייניותיו,

דוקטים )כ-18לאחת הוא מוריש דוקטים25( ושמיכה, ולשנייה הוא מוריש $2,500 ( בהינשאה.$3,500)כ-

דוקטים )שווה ערך במונחים300לאישתו ולארבעת בנותיו הרווקות הוא משאיר (. הוא אינו קובע איך הסכום יחולק ביניהן, ומשאיר את ההחלטה$41,375של היום ל-

בידי המוציאים לפועל של הצוואה, שיעשו זאת בדרך הטובה והצודקת ביותר.)אשר סוחרים הוא ממנה שלושה כל חלקיה, על זו צוואה לקיים מנת על בשמותיהם הוא נוקב( תושבי העיר, ומעניק להם ביחד ולחוד את הסמכות ליטול אתאת לקיים שתתקבל ומהתמורה פרטית, או פומבית במכירה אותם למכור נכסיו,

לאחר שיקיימו הצוואה. הוא פונה למצפונם של המוציאים לפועל כדי שיפעלו במהירות. וישלמו את החלק הראשון של הצוואה, הוא מצווה שיתרת נכסיו וזכויותיו תחולק באופןיורשיו הכלליים, לוקרסיה רודריגס, רעייתו של גונסלו מרטינס, ארבעת שווה בין כל

בנותיו הרווקות, רעייתו ושאר ילדיו הנשואים. הוא מביע רצונו, שבשארית חייה של רעייתו, מנסיה גומס, היא תיהנה מפירות של כל נכסיו ותהיה אפוטרופוסית ושומרת כל ילדיהם, זאת כל עוד היא אינה מתחתנת

בשנית. הוא מודיע שצוואה זו מבטלת כל צוואה, התניות והוראות קודמות שנתן, בין בכתב ובין בעל פה. כעדות לכל האמור לעיל, הוא מוסר כתב זה וצוואה זו בנוכחותהעדים מבקש מאחד הוא לחתום, יכול אינו מחלתו חומרת שבגלל ומאחר עדים, בחודש עשר תשעה ביום אנטקרה בעיר בביתו נערכה הצוואה במקומו. לחתום

37, בנוכחות הנוטריון והעדים, שחתמו גם הם על המסמך.1580ספטמבר שנת

.ב. בית ההורים1 הזוג הצעיר, לוקרסיה רודריגס וגונסלו מרטינס, החל בחייו המשפחתיים. הבעל היה

מונח שמשמעותו בספרד של ימי הביניים הייתה38( בעיר,(Juradoסוחר אמיד וחוראדו

37 AHMA C-2801-76238 Archivo Histórico Nacional, (henceforth cited: AHN), Inq. Legajo 1953/57 causa 1

13

ולמועצתה. ומורשה לספק מוצרי מזון לעירייה נישואיהם 39שהאדם מוסמך במהלך ילדים, שלוש בנות ושישה בנים. נוצרים חדשים רבים נהגו לשכור נולדו לזוג תשעה שירותיה של מטפלת מינקת אשר טיפלה ברך הנולד, רחצה ממנו כל שמץ של מי

משפחת דורמידו הייתה משפחה אמידה וסביר40,טבילה , והאכילה אותו לאחר מכן ( בחודש ספטמברYsabelלהניח שגם הם השתמשו בשרות הזה. ראשונה נולדה איזבל )

בשנת42(.Clara, שנקראה קלרה )1587 אחריה נולדה בת נוספת בדצמבר 1584.41 כפי הנראה על שם סבו מצד43(,Luis נולד בן. בהטבלתו ניתן לו השם לואיס )1592

. הבן הזה זכה לסוג כלשהו של לימודים גבוהים, מאחר1580אימו, שנפטר בשנת Lice ובמקומות אחרים כבוגר אוניברסיטה )44שהוא מוזכר במקומות מסוימים כ'דוקטור'

nciado.)45.בחודש בניסיונותיי להתחקות אחר מקום לימודיו ואופיים העליתי חרס בידי צאצא רביעי זה של46(.Manuel נולד בן נוסף, והוא הוטבל בשם מנואל )1595יוני שנת

לוקרסיה וגונסלו הוא מושא מחקרנו זה.

רישום כנסייתי של הטבלתו של מנואל: 5יור א

47(,Antonio. הוא הוטבל תחת השם אנטוניו )1597אחרי מנואל נולד בן נוסף בשנת , והיא1599כפי הנראה על שם סבו מצד אביו. בת שלישית במשפחה נולדה בשנת

39Diccionario -Real Academia Española, www.dle.rae.es , accessed March 19, 2018 40 E. Marín Padilla, ‘Relación Judeoconversa durante la segunda mitad del siglo XV en Aragón:

Nacimientos, Hadas, Circumcisiones’, en: Sefarad, Revisrta de Estudios Hebraícos y Sefaradies, 41#2, Madrid, Consejo Superior de Investigaciones Científicas, pp.279-280 .

41 AHMA Libro 417 f. 180 42 AHMA Libro 418 f. 75 43 AHMA Libro 418 f. 312 44 AHN Inq. Leg. 1987 f. 1345 Archivo Histórico Municipal Ciudad Rodrigo, (henceforth cited: AHMCR), sección I, subsección I, caja 18, Libro

de Actas del Concejo de Ciudad Rodrigo de 161546 AHMA Libro 419 f. 82 47 AHMA Libro 419 f. 180

14

( לאונור בשם הזוגLeonor.)48הוטבלה לבני נולדו שנים שלוש של הפסקה לאחר ידוע כי היה חולני1602.49( בשנת Raphaelשלושה בנים ברצף. תחילה נולד רפאל )

1604,50( בשנת Gabrielמילדותו, וכפי הנראה נפטר בהיותו נער. אחריו נולד גבריאל )סיודד של המתייהדים ובקהילת בקורות המשפחה מחמיא, ולא מרכזי, תפקיד ולו

1605.51( בשנת Gonçalo(. אחרון נולד גונסלו )Ciudad Rodrigoרודריגו )

Ysabel

1584Clara

1587

Luis

1592

Manuel

1595Antonio

1597Leonor

1599Raphael

1602Gabriel

1604Gonçalo

1605

גונסלו מרטינס ולוקרסיה רודריגס: ילדי הזוג6איור

.ג. הוספת שם משפחה1 מבחינת המסמכים הארכיוניים בעיר אנטקרה בכל הקשור למשפחה, גיליתי שעד לידתושל הנוטריוני במסמך המשפחה. בשימוש דורמידו השם היה לא מנואל, הבן של הנדוניה, במסמך הנוטריוני המתייחס להון שהבעל הביא לנישואים, ברישום הכנסייתיהראשונים, הצאצאים שלושת הטבלת של הכנסייתיים ברישומים וכן הנישואים של הבעל/האב מוזכר רק בשם גונסלו מרטינס. רק ברישום הכנסייתי של הטבלת מנואל,

ואילך השם1595מופיע לראשונה השם גונסלו מרטינס דורמידו. ממועד זה בשנת דורמידו נמצא בשימוש בכל המסמכים המתייחסים למשפחה.

דורמידו אינו שם רגיל ומקובל בספרד. במילון שמות משפחה ספרדיים, שחובר בשנים אין למצוא שם זה. הדבר52 שמות משפחה,15,000 כרכים ו-88 וכולל 1963–1920

משמעות המילה דורמידו53נכון גם לגבי האנציקלופדיה של שמות משפחה ספרדיים. ( טוען במאמר על מקורםVargasמבחינה אטימולוגית היא רדום או ישנוני. רפאל ורגס )

כי השמות הנפוצים ביותר הם אלה המסתיימים בסיומת54של שמות משפחה ספרדיים,ezשמשמעותה 'הבן של'. כך, למשל, מרטינס הוא הבן של מרטין. אך לדברי ורגס היו ,

48 AHMA Libro 419 f. 263 49 AHMA Libro 420 f. 88 50 AHMA Libro 420 f. 179 51 AHMA Libro 420 f. 245 52 A. & A. García Carrafa and E. Mogrobejo, Diccionario Heráldico y Geneálogico de Apellidos Españoles y

Americanos, Madrid: Nueva Imprenta Radio, 1920–1963, 88 vols .53 www.surnames.org/apellidos/lista.htm , accessed March 19,2018 54R. J. Vargas, ‘Los Apellidos Españoles’, www.elcastellano.org , accessed March 19, 2018

15

שמות מוצא, מקום על המבוססים אלה כמו המשפחה, לשמות נוספים מקורות וכך הוא מחלק את מקור השמות:55טופונימיים.

( או פרנססToledoשמות משפחה שמקורם בשמות ערים או ארצות כגון טולדו )א.(Frances;)

( או וילה )Barriosשמות משפחה שמקורם בשמות ריכוזי אוכלוסייה כמו בריוס )ב.Villa;)

)ג. קסטיליו כדוגמת מבנים של בשמות שמקורם משפחה אוCastilloשמות ) (;Iglesiaאיגלסיה )

( או טורנטה )Fuenteשמות משפחה שמקורם בתופעות גיאוגרפיות כגון פואנטה )ד.Torrente;)

(;Monte( או מונטה )Sierraשמות משפחה שמקורם בתוואי השטח כמו סיארה )ה.(;Encino( או אנסינו )Pinoשמות משפחה שמקורם בצמחייה כדוגמת פינו )ו. (,Cardenalשמות משפחה שמקורם בתפקידים, מקצועות או תארים כגון קרדנל )ז.

( או קריאדו )Pastor(, פסטור )Herrero(, הררו )Coronel(, קורונל )Condeקונדה )Criado;)

(, קונחו )Candido(, קנדידו )Calvoשמות משפחה שמקורם בכינויים כמו קלבו )ח.Conejo( או ניאטו )Nieto.)

שייך לקבוצה של שמות שמקורם דורמידו זו, השם לפי חלוקה אטימולוגית נראה לי בלתי סביר שאיש בכינויים, והשם ניתן כי האיש היה כביכול רדום או ישנוני.

יתר על כן, לאיש כבר היה שם ישנוני. אמיד, ששימש חוראדו בעירו, היה רדום או משפחה, מרטינס. נשאלת אפוא השאלה לשם מה הצטרך להוסיף שם משפחה שמציין

מחמיאה. לא מנהגי תכונה שנהגה חדשים נוצרים של זו למשפחה כי סבור אני , והם החליטו להוסיף1595התייהדות, כפי שנראה בהמשך, היה אירוע מכונן סביב

לשם את השם דורמידו, במובן של 'יהודי רדום'. אין לי הוכחות אלא הנמקות שנתתילעיל, נדירות השם ודבקותם בשימוש בו לאורך הדורות.

.ד. התייהדות ואינקוויזיציה1 כל האירועים המשפחתיים, נישואים, קבורות והטבלות, נערכו בכנסיית סן סבסטיאן, אךלגיל יסודות ההתייהדות, בערך בהגיעם לילדיהם את זאת העניקו ההורים יחד עם

(Topos( היא ענף של האונומסטיקה )תורת השמות(. מקור השם ביוונית: טופו )Toponomy הטופונומיה )55( = שם. Onoma= מקום ואונומה )

16

13–12המצוות. רות אומר כי הנוצרים החדשים נהגו להמתין עד שילדיהם יגיעו לגיל על מנת להכניסם לסוד הדת הסודית. זאת בשל החשש שאם הילדים יוכנסו לסודה בגיל צעיר מדי, הם עלולים לפטפט ולחשוף את המשפחה לסכנה, ואם ימתינו לגיל מבוגר

56יותר, הצעירים עלולים להיות מקובעים בדרכי הנצרות.

בנותיו הבכירות טרם פטירתו, בנכדים משתי גונסלו, התברך אבי המשפחה, . ההשערה בדבר מועד פטירתו מבוססת על מכתב הענקת הנדוניה1609כנראה במאי

שבו נאמר כי כאשר הנישואין יסתיימו עקב מוות או גירושין, יימסר57לרעייתו לוקרסיה,נמסר שהוא כתוב המסמך של העליונה השמאלית בפינה לרעייתו. הנדוניה כתב

.1609 במאי 26ללוקרסיה ב- 21אם המשפחה, לוקרסיה, נעצרה על ידי בית דין האינקוויזיציה של גרנדה ב-

. היא הצהירה בפני בית הדין שהיא פורטוגלית כבת ארבעים וארבע, אך1610ביולי קרוב היה מעצרה בעת שגילה לציין יש וגילה המדויקים. מוצאה את יודעת אינה

, שבו אישרה את ההון שבעלה1580לחמישים, וזאת על פי המסמך הנוטריוני משנת אך מתחת17מביא לנישואיהם. כאמור לעיל, במסמך זה הצהירה שהינה מעל גיל

עד47 היא אמורה להיות בגיל שבין 1610, כך ששלושים שנה לאחר מכן, ב-25לגיל 58, וסביר שסביבות חמישים.55

תיקה באינקוויזיציה חושף בפנינו דמות של אישה מתייהדת, בעלת ידע במנהגי התייהדות, שאף שימשה מקור להעברת הידע הזה למתייהדים אחרים. עשרים וחמישה

התיק עדים העידו נגדה, חלקם מתייהדים וחלקם אף שותפים לפעילות ההתייהדות. מתאר את העדויות שניתנו נגדה. העד הראשון, שפסח על שתי הסעיפים בעדותו, העיד כי ראה את האסירה ושותפיה לפשע בימי שישי בערב מחליפים את המצעים ולובשים חולצות נקיות, מנקים ומדליקים את הנרות בפמוטים ומנקזים את הדם מהבשר. עם

זאת טען כי אינו יודע אם הדברים נעשים משום היותם יהודים. העד השני הצהיר ששמע מאחת השפחות, שבימים הראשונים לאחר פטירת בעלה של האסירה, נמנעה מאכילת בשר בטענה שאין לאכול בשר כל עוד האדמה אוכלת את בשרו של המת. כמו כן העיד שכאשר בעלה גסס, הוא )העד( בא לביתם על מנת לבקרו, וראה אותה מתפללת לעצמה בעודה עומדת ומביטה לשמים. מבוקשו לא ניתן לו, ולא אפשרו לו להיכנס לבקר את הגוסס, לכן התעורר חשדו שמעשים אלה

נובעים מכך שהם יהודים.56 C. Roth, ‘The Religion of the Marranos’, JQR New Series 22/1 (1931), p. 1057 AHMA Cuaderno 2801-folio 3458 AHMA Cuaderno 2801-folio 39

17

נכד של ילד קטן, ראו מסוים, והרביעי הצהירו שביום שבת העדים השלישי האסירה, לבוש חולצה נקייה ומעליה מעיל מלוכלך, שהסתיר את החולצה הנקייה.

העדים האמינו שנהגו כך מפני היותם יהודים. על העדה החמישית נאמר מפורשות שהינה נוצרייה חדשה אשר הוכיחה בפני בית הדין את הטבלתה. היא הסכימה עם העד הראשון, וטענה שראתה את האסירה ושותפיה לפשע שומרים שבת, לובשים חולצות נקיות ומנקזים את הדם מהבשר. כמו כן העידה שראתה את הנאשמת מתפללת על המזון, שהכינה לשבת מיום שישי, ואוכלת

את ארוחותיה בשבת על מפות ומפיות נקיות. העד השישי העיד שהוא מקורב לאחד משותפי הפשע, ולמד ממנו לדעת שהנאשמת

ומבצעת את כל טקסי הדת, וכן שנהגה לקיים צומות59שומרת את 'חוקי תורת משה' ושלחה לשותפה לפשע בקשה באמצעות שותף אחר, וביקשה שיצום על בריאות בנה החולה. פעם אחרת שלחה את אותו שליח צדקה לשותפה לפשע על מנת שיתפלל למען נשמת בעלה המנוח. היא שלחה את השליח דווקא אליו מתוך ידיעה שהוא שומר

על חוקי תורת משה והתפילות שהתפללה היו לפי אותה הדת. העד השביעי, הוא השותף לפשע מהעדות הקודמת, אישר את הדברים והוסיף שראה את הנאשמת צמה אחד הצומות על פי חוקי תורת משה, וכי הם הכריזו איש

העד הזה גם הצהיר שראה טקסים רבים60לרעהו שהם מקיימים את חוקי תורת משה. של דת משה שנעשו על ידי אנשים מסוימים הקרובים לנאשמת, וכי ידע שאנשים אלה

למדו זאת מהנאשמת. העד השמיני אישר את דבריהם של שני העדים הקודמים, שהנאשמת שלחהנעשו והתפילות והצומות בעלה, ובמות בנה בריאות למען ולהתפלל לצום בקשה בהתאם לטקסי תורת משה. הוא הוסיף כי הוא ידע שהנאשמת שומרת על מנהגים אלה

מאחר שהם הכריזו על כך איש בפני רעהו.

( מופיע פעמים רבות בתיקי האינקוויזיציה. שני מונחים נוספיםLei de Moysen המונח 'חוקי תורת משה' )59 (, בעניין הגדרותLei Muerta( ו'התורה המתה' )Lei Viejaשהיו בשימוש האינקוויזיציה היו 'הברית הישנה' )

,26, 39, 21-24; לוקס ב 36-40; מתי כג 12; מתי ז 17-18אלה ראה בברית החדשה, לדוגמה: מתי ה , אומר ח'212, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשכ"ה, עמ' אנוסים בדין האינקוויזיציה ועוד. בספרו, 27

"ברור היה להם )לאנוסים( שדרכם שלהם, בפגישתם עם העולם הנוצרי, היא דרך:ביינארט דברים אלה האמת. כאן נמצא אנוסים משכנעים אנוסים אחרים בכוח אישיותם לקיום מצוות, ואומרים הם דברים

ברורים: שרק בתורת משה תימצא תשועה לנפשם". כאן המקום להסביר כי התופעה של ההכרזה ההדדית על שמירה על חוקי דת משה נובעת מהצורך60

של המתייהדים לחדש מדי יום את מחויבותם להשתייך לקהילה המתייהדת. הכרזה חשאית זו נובעת מן הצורך לקיים לדתם פן חברתי-קהילתי, שלא יכול היה להתקיים אילו שמרו את אמונתם לעצמם. אי לכך

,Criado, En La Raya de Portugalהם נהגו להכריז בפני אנשים שעליהם סמכו על מחויבותם הדתית. ראה: p. 188

18

העד התשיעי הצהיר שאדם מסוים הקרוב אליו הלך לשאול את הנאשמת, כמי שיודעת הרבה על חוקי תורת משה, מתי חל הצום הגדול )יום כיפור(, והנאשמת אמרה לו את המועד, והעד והמקורב לו קיימו את הצום בהתאם למידע שהיא נתנה. לאחר הצום התראה העד עם הנאשמת ועם שותפים לפשע נוספים, הכריזו איש בפני רעהו

על התייהדותם, וסיפרו איך קיימו את הצום הגדול ואילו תפילות התפללו. העד העשירי והעד האחד עשר העידו שבהיות הנאשמת לבדה בבית הסוהר הסודי של האינקוויזיציה, הם ראו במשך ימים אחדים שלא אכלה במשך היום אלא רק בערב, ואכלה רק דגים ופירות. ויום אחד כשהיה בשר, הבחינו מאוחר יותר בבשר בקיא של

החתולים, והבינו מכך שהיא לא אכלה את הבשר.

שאר העדים הצהירו שאחרי שהלשכה הקדושה אסרה אדם מסוים, מכרו בניה וחתניה של הנאשמת בסודיות את נכסיהם, אספו את סחורתם והסתלקו מן העיר, כל

זאת בעידודה והשפעתה של הנאשמת. , ותיקה התקבל לבדיקה.1610 בספטמבר 3האישומים הוצגו בפני לוקרסיה ב-

בדצמבר 22ב- פורסמו העדויות הראשונות, ובשל מספרן הרב נדרש זמן על1610 מנת לבדוק ולאמת אותן. הנאשמת הכחישה את כל האשמות, הציגה הגנות והגישה

היה1611 ביולי 20. מתאריך זה ועד ה-1611 בינואר 19תשובות לשאלון החקירה ב-הנאשמת, להגנת חיוניים עדים כמה של היעדרותם סיבות: מכמה מוקפא התיק עדויות שיניבו והציפייה עת באותה נוספים מתייהדים של חקירות ועריכת מחלתה

פורסמו עדויות נוספות נגד הנאשמת.1611נוספות נגדה. ביולי ביולי 20ב- נדון התיק של לוקרסיה והוחלט להעמידה במבחן העינויים1611

בספטמבר הוחלט על גזר2. ב-1611 באוגוסט 31עד לקבלת החלטה. הדבר בוצע ב- ( ולשלםAbjuración de Leviדינה, שהוקרא באולם המשפט – להתוודות על עוונותיה )

( להוצאות הלשכה הקדושה, "כי היא אישה עשירה מאד", כפי$61,000 דוקטים )500 אך כפי הנראה,61שנאמר בגזר הדין. גזר הדין בוצע, והיא שוחררה מבית הסוהר הסודי.

,1611 לספטמבר שנת 17 באוגוסט, גרמו למותה ב-31העינויים, שבהם הועמדה ב-62שבועיים לאחר יציאתה מבית הכלא.

61 AHN Inq.Leg.1953/57 rel. causa 162 AHMA Libro 537 f. 229

19

.ה. פיזור המשפחה1 , כפי שסופר על ידי עדים אחדים במשפטה של1610-11בני המשפחה התפזרו במהלך

את עברו וילדיהם בעליהן וקלרה, איזבל הנשואות, הבנות שתי המשפחה. אם ( היהודים' ל'ארצות והגיעו Tierrasהפירינאים de los Judíosזאת אחד כפי שמגדיר ,)

על שתי אחיות שלא1625 הבן גבריאל מספר בעדותו בשנת 63מסוכני האינקוויזיציה. ידע על קיומן כלל, עד ששמע עליהן מאדם זר, וסופר לו שהן מתגוררות מחוץ לספרד.

אך כפי הנראה64במקום אחר בעדותו הוא אומר כי אחיותיו אלה מתגוררות בפיזה, משפחותיהן על עברו והאחיות לשוני, משיבוש נובעת מגוריהן מקום על העדות

לדרום-מערב צרפת.ב- נסע לואיס )1610הבן רודריגו לסיודד Ciudad Rodrigoבמחוז השוכנת ,)

( חודשים מספרSalamancaסלמנקה לגבול הפורטוגלי. סמוך ( אשר במערב ספרד, יחד עם שלושה אחים קטנים, רפאל, גבריאל בואו, הגיע לשם אחיו מנואל לאחר וגונסלו, ועם האחות לאונור. האח אנטוניו נשאר באנטקרה, כנראה אצל בני משפחה

על מנת לדאוג לנכסי המשפחה. ציבור הנוצרים החדשים היה נייד מאד, הם עברו ממקום למקום בתוך חצי האי האיברי ומעבר להרי הפירינאים. ניידות זו נבעה לרוב ממניעים כלכליים, אך לעיתים מהצורך להימלט או למלט רכוש מפני רדיפות האינקוויזיציה וחקירותיה. ואולם כאשרבצורה הרפתקנית. את קליטתם במקום נעשה לא למקום, המעבר עברו ממקום

65החדש הכינו כראוי, מראש, קרובים או חברים.

התיישבות והתבססות בסיודד רודריגו. 2 קילומטרים מהגבול בין ספרד25סיודד רודריגו היא עיר השוכנת במחוז סלמנקה, כ-

ומתמיד מוקד מעבר ופורטוגל, במרחק רב ממכורתם, אנטקרה. העיר הייתה מאז לדרכים המובילות מצפון לדרום וממזרח לדרום-מערב. בשל מיקומה הגנה העיר על המבואות הדרומיים והמערביים לפנים הארץ ושימשה מקום מעבר הכרחי לפורטוגל

וממנה.האיברים או הקלטיים השבטים אחד ידי על פרה-היסטוריים בימים נוסדה העיר העתיקים, שיישבו את האזור החל מהמאה החמישית לפני הספירה. היא ננטשה בימי

63 AHN Inq. Leg. 1987 exp. 23 & 24 f. 25364 AHN Inq. Leg. 2731 f. 387–388, f. 389 '45; ראה להלן, עמ.65 Criado, En La Raya de Portugal, pp. 94–96

20

הכיבוש המוסלמי, והאזור בו שכנה שימש כגבול ומחסום בין האזורים אשר בשליטתהמוסלמים לבין אלה שבשליטת הנוצרים.

, נכבש (reconquista)במאה השתים עשרה, במסגרת מלחמות הרקונקיסטה האזור על ידי הנוצרים, והעיר שוקמה ויושבה מחדש, וזאת במגמה לחזק ולבצר את

( מצד אחדDueroאזור הספר המשתרע בין שני המחסומים הטבעיים, נהר הדוארו ) והרכס המרכזי מצד שני, כדי לעמוד מול המוסלמים מדרום ומול הממלכה הפורטוגלית

הצומחת במערב.

: מיקומה של סיודד רודריגו7איור

המתיישבים שהגיעו לעיר במאה השתים עשרה מצאו אזור עקר ושומם, אקלים עויןהעיסוק לפיכך, לחקלאות. במיוחד מתאימה שאינה וענייה, חומצית וקרקע למדי הראשוני של המתיישבים היה גידול משק חי, אך בשל המרחק של המקום מיישובים אחרים והצורך של המתיישבים לספק לעצמם את צורכי הקיום שלהם, הם ניקו ופינו את השטחים הפוריים ביותר כדי לעבדם. כך הם פינו את מישור אדמות הסחף הנמצא

(, העובר ליד העיר, דבר שאפשר בשלב מוקדם שלAguedoבפיתול של נהר האגואדו ) ההתיישבות גידול גן ירק ובוסתן פירות. כמו כן, הנהר היה עשיר בדגה, שהגיעה לשווקי העיר. העיר הייתה אחד הנמלים היבשים של ממלכת קסטיליה, ובה אוחסנו סחורות

66ונגבו המכסים על הסחר בין הממלכה לבין פורטוגל השכנה.

תולדות היהודים בספרד הנוצרית קשורים באופן הדוק למלחמת הרקונקיסטה, המלחמה לכיבושה מחדש של הארץ מידי המוסלמים, שניהלו מלכים ואצילים החל

עם כיבוש גרנדה. חלקים ניכרים מחצי1492מהמאה השמינית ועד להשלמתה בשנת

66 A. Bernal Estevez, Ciudad Rodrigo en la Edad Media, Salamanca: Graficas Cervantes SA, 1981, pp. 131–149

21

האי האיברי היו שוממים כתוצאה מהמלחמות הבלתי פוסקות על פני מאות בשנים, ולכן היה צורך ליישב מחדש אזורים אלה ולפתח בהם מסחר וחיי כלכלה סדירים. היהודים,להירתם והפיננסיים והיו להם הכישורים הארגוניים ובמלאכה שהיו בקיאים במסחר

67למשימה זו, היו גורם מרכזי ביישוב אזורים אלה ובפיתוחם.

נהרו למחוזות שבשליטת הנוצרים לאחר שנמלטו מרדיפות המורביטון רבים יהודים המוסלמיות הממלכות על שהשתלטו קיצוניות מוסלמיות כתות שתי והאלמואחדין, אלה ממלכות של לשקיעתן שהביא דבר דתי, רקע על רדיפות בהן והשליטו וזכו להם, שנזקקו הנוצרים, ידי המלכים על נקלטו שנמלטו היהודים באנדלוסיה. להגנתם. הגנה זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בכתבי זכויות שהוענקו לכל אלה שיישבו

68את האזורים המשוחררים, ובהם היהודים.

היהודים התיישבו בסיודד רודריגו בשלב שיקומה, וזכו לכתב זכויות, הכולל שנים עשר סעיפים ומעניק להם שוויון משפטי. אומנם כתב זכויות זה אבד במהלך הזמן, אך

( ליהודי לדסמה שניתן הזכויות זהה לכתבLedesmaבידינו כתב הוא כי נאמר ובו ,) הזכויות שניתן ליהודי סיודד רודריגו. וכך נאמר בו: "בשמו של אלוהים, אמן, אני פרננדו בחסדו של מלך הלגיונות יחד עם בני אלפונסו, מעניקים ליהודי לדסמה את הפוארו של

69יהודי סיודד רודריגו". אין לנו מידע על מספרם של היהודים בסיודד רודריגו בתקופה שבין המאה

, שש שנים לפני הגירוש,1486השתים עשרה וסוף המאה החמש עשרה, אך בשנת נערך בעיר מפקד אוכלוסין לצורך מיסוי לשם מימון תיקון הגשר שעל נהר האגואדוחולקה העיר מפורטת, בצורה תועדו שהוטלו וההיטלים המפקד בהצפה. שניזוק

(, וביןJuderíaלחמישה עשר רובעים, כאשר אחד מרובעים אלה הוא שכונת היהודים ) המופקדים על חלוקת ההיטלים היו שני פרנסים של הקהילה היהודית. התושבים חויבו

היו בעיר כ-1486בהיטל על פי אומדן יכולתם הכלכלית. מהמפקד אנו למדים כי ב- תושבים, והיהודים היו עשרה אחוזים מהם. כמו כן אנו למדים, כי מצבם הכלכלי4,500

70של היהודים היה דומה לזה של שכניהם הלא יהודים.

; פ. קנטרה בורגוס, 'ספרד הנוצרית, ראשית הרקונקיסטה, בתוך:28, עמ' תולדות היהודים בער, 67 תקופת האופל,, כרך שני:ימי הבינייםבצלאל רות )עורך(, היסטוריה של עם ישראל, סדרה שנייה,

.210-212החברה להוצאת ההיסטוריה של עם ישראל בע"מ, תל אביב, מסדה, תשל"ג, עמ' 68 M. F. Garcia Casar, Fontes Iudaeorum Castellae VI. El Pasado Judío de Ciudad Rodrigo, Salamanca:

Universidad Pontífica de Salamanca, 1992 (henceforth: Garcia Casar, El Pasado Judío), p. 1869 A. Castro and F. Unis, Fueros Leoneses de Zamora, Salamanca, Ledesma & Alba de Tormes, Textos, Madrid:

Junta Para Ampliación de Estudios e Investigaciones Científicas, Centro de Estudios Históricos, 1916, p. 284 70 AHMCR, Leg. 309, doc. 4 f. 1, 1–26; Garcia Casar, El Pasado Judío, pp. 72–98

22

לקהילה היהודית בסיודד רודריגו היו בית כנסת ובית מדרש, אשר הוחרמו על ידי הכתר בעת הגירוש, כפי שקרה לכל הרכוש הציבורי של היהודים, והם ניתנו במתנה

כמו כן היה לקהילה בית71לאחוות צדקה נוצרית לצורך הקמת בית חולים לעניים. קברות, אשר שכן בקרבת הגשר אשר על הנהר. שטחו של בית הקברות הוענק על ידי המלכים בעת הגירוש לאחד מתושבי העיר, כגמול על שירותיו לכתר. החלטה זו עוררה מחאה מצד תושבי העיר, וייעוד השטח שונה לשטח ציבורי שישמש לצורכי מרעה לכלל

72התושבים.

יהודי1492בשנת יהודי סיודד רודריגו, כמו של שאר באו לקיצם חיי הקהילה של שניתן על ידי המלכים הקתוליים. אחת מנקודות המעברהכלליספרד, עקב צו הגירוש

משתקף שהדבר כפי רודריגו, סיודד הייתה בפורטוגל לגלות שיצאו היהודים של (, המספר שדרך סיודדAndres Bernáldezבכרוניקה של הכומר בן התקופה ברנלדס )

ליהודי סיודד73( בפורטוגל.Vilarרודריגו יצאו שלושים וחמישה אלף יהודים לכיוון וילאר )לגבול קרבתם בשל אחרות, בקהילות היהודים פני על ניכר יתרון היה רודריגו וקשרי המסחר הרצופים שניהלו עם שכניהם מעבר לגבול. כפי הנראה, הפורטוגלי

יהודי העיר שגלו לפורטוגל. יהודים74הקלו נסיבות אלה על לאחר הגירוש התיישבו (, המחוז הפורטוגלי השכן למחוז סלמנקה, בקסטיליה. אזורBeiraרבים באזור ביירה )

זה היה מיושב יהודים מקדמת דנא, ועובדה זו משכה כפי הנראה את הגולים לחפש שם בפורטוגל, חדלו להתקיים יהודים בחצי1497מקלט. אך לאחר השמד הכפוי בשנת

האי האיברי, והיהודים משני צידי הגבול הפכו להיות נוצרים חדשים, כפי שכונו על ידיהחברה הנוצרית שבה חיו.

.א. הנוצרים החדשים ורשתות הקשרים שלהם2פרסם החוקר אנטוניו דומינגס אורטיס )1949כבר בשנת Antonio Domínguez Ortíz)

בכתב עת של אוניברסיטת גרנדה מאמר שכותרתו: 'הנוצרים החדשים, הערות לחקרחברתי'. רובד בעלת75של ייחודית כקבוצה החדשים הנוצרים את מגדיר אורטיס

71 F. Sierro Malmierca, Judíos, Moriscos e Inquisición en Ciudad Rodrigo, Salamanca: Ediciones de la Diputación de Salamanca, 1992 (henceforth: Sierro Malmierca, Judiós, Moriscos), p. 26 ; ,ירושלים:,גירוש ספרדח' ביינארט

.113–57הוצאה ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ה, עמ' 72 C. Carrete Parrondo, Fontes Iudaeorum Castellae I, Salamanca: Universidad Pontífica de Salamanca, 1981, pp.

78–8073 A. Bernáldez, História de los Reyes Católicos, Sevilla: Sociedad de Bibliófilos Andaluces, 1869, Tomo I, p. 335

(version imprenta) 74 A. Bernal Estevez, El Concejo de Ciudad Rodrigo y su Tierra Durante el Siglo XV , Salamanca: Ediciones de la

Diputación de Salamanca, 1989, p. 20475 A. Domínguez Ortíz, ʿLos ‟Cristianos Nuevos”: Notas para el Estudio de una Clase Socialʾ, Boletín de la

Universidad de Granada (Enero-Abril 1949), pp. 249–297

23

מערכות יחסים ואינטרסים. על מנת להיות שייך לקבוצה, לקהילה, לא היה די במוצאוסבוכה. הקהילה ברשת קשרים מסועפת נדרשה השתלבות היהודי המשותף אלא דרגות עוצמות, היו בעלי יחסים אשר בין חבריה, יחסים מערכת פעלה באמצעות יצרו מרקם צפוף של קשרים משפחתיים, כלכליים, ומגוונים. היחסים וכיוונים שונים חברתיים-פוליטיים ודתיים. כל אחד מקשרים אלה בפני עצמו לא הספיק ליצירת לכידותככל שהתחזק ואיתן יציב מבנה יצר הקשרים מגוון של הצבר אך הקבוצה, של שהקשרים השונים חפפו. בקהילה התקיימו דרגות שונות של לכידות, החל משושלות או

ועד ל יחידים בעלי קשר רופףתאיםקבוצות מאד סבוכות גם והיו בה משפחתיים, לקבוצה.

המשפחה הייתה בעלת חשיבות יוצאת דופן, ובקרבה נטוותה רשת מסועפת של סולידריות בעלת ממדים רבים ומגוונים. המשפחה שימשה כמקום מחסה ליחיד, ודרכה תועלו היחסים הכלכליים. היא הייתה משען למאמצים לקידום וטיפוס חברתי, ובתוכה נוצרה השותפות הדתית הסודית. הקשרים המשפחתיים יצרו רשת יחסים רחבה שפעלה מעבר לסביבה המקומית או האזורית. באמצעות רשת זו התאפשרה ניידות של אנשיםויבשות התאפשרו ושל סחורות. היחסים הכלכליים הנרחבים בין אזורים ואף ארצות על קשריהן. פיזורן שמרו למרות של המשפחות, אשר לפיזור הטריטוריאלי הודות הקשרים המשפחתיים והקבוצתיים תוחזקו באמצעות שימוש נרחב באנדוגמיה. המעגל הקבוצתי כלל אנשים הקשורים בקשרי דם, דהיינו אנשים מאותו ייחוס משפחתי, אבלהיה השתייכותם ביניהם וייחוסים אחרים שהמשותף יחידים ממשפחות גם בו נכללו

לקבוצה של הנוצרים החדשים.בין חשבונות של הסבוך המארג מן להתרשם ניתן שונים עסקיים במסמכים בעיון

ומייפויי הכוח שנתנו איש לרעהו אשר אפשרו להם לבצע76סוחרים ממשפחות שונות, ניתן לראות את הערבויות עסקאות במקומות מרוחקים מבלי שנדרשו לנסוע לשם. שניתנו אהדדי כדי לבצע השקעות כאשר תיווצר ההזדמנות המתאימה. כל המארג הזה

כאשר בוחנים את המכלול הקהילתי, רואים77יומחש בדוגמאות בפרקים ב' ו-ג' להלן.זרועות יוצאות וממנו המשפחתי, הגרעין שבמרכזה גרעינית, רב רשת של תרשים המחברות את הגרעין לגרעינים אחרים מאותה שושלת, וזרועות נוספות, ארוכות יותר, המחברות את הגרעין עם מרכיבים אחרים של המיעוט הנוצרי החדש. המארג של הרשת הרב גרעינית הזו כה צפוף ומסועף, עד שלא ניתן לפענחו. מארג זה אפשר

76 AHN Inq. Leg. 4572 caja 1; AHN Inq. Libro 1133 f. 179r–190r . 101 בעמוד 409,והערה 100, עמוד 403 ראה הערה, 77

24

בכל הן האיברי האי חצי בתוך הן עסקיהם היקף את להרחיב החדשים לנוצרים 78התפוצות.

.ב. משפחת דורמידו בסיודד רודריגו2ומאורגנת מתוכננת הייתה למקום ממקום החדשים הנוצרים של הגירתם כאמור, מראש. גם בואם של בני דורמידו לסיודד רודריגו לא היה הרפתקני, ונעשה לאחר הכנה

(.Juan Fernández Martosמוקדמת. האיש האחראי לקליטתם הוא חואן פרננדס מרטוס )מרטוס הוא דמות מעניינת. זהו איש עסקים שמקורו באנדלוסיה, כנראה ממרצ'נה )

Marchena,בקרבת סביליה, אשר ניהל עסקים נרחבים הן באנדלוסיה הן בסיודד רודריגו ) וחילק את זמנו בין שני מקומות אלה. לפי עדותו של סוכן האינקוויזיציה באמסטרדם,

79(, היה מרטוס קשור משפחתית לדורמידו.Andres De Belmonteאנדרס דה בלמונמטה ) (Del Caño(, וייתכן שהייתה מבנות שבט דל קניו )Isabel Nuñezשם רעייתו איזבל נונייס )

מסיודד רודריגו. השערה זו מבוססת על קשריו של מרטוס עם סיודד רודריגו וקשרי בני (, שבה עברו להתגורר חלקם בשנות העשריםMarchenaמשפחת דל קניו עם מרצ'נה )

של המאה השבע עשרה. (. בידינו מספר ניכרArcosמרצ'נה הייתה שייכת לנחלתם של הרוזנים מארקוס )

של מסמכים המעידים על מסכת קשריו העסקיים של מרטוס עם אצילים אלה, כגון מזכר לחלוקת הכנסות בינו לבין הרוזן על נכסיו של חייב, שנכסיו הוחרמו כי היה בעל

וכן מסמכים המתייחסים למשפט שנוהל בבית המשפט80חוב לשניהם )לרוזן ולמרטוס(,ידי האינקוויזיציה של סביליה בנוגע לכספים שהגיעו למרטוס. לנכסים מוחרמים על בפלנדרס המלחמה את לממן במטרה מארקוס הדוכסות של הייתה התביעה

81)הולנד(.

78 P. Huerga Criado, ‘El Problema de la Comunidad Judeoconversa’, in: J. P. Villanueva and B. E. Bonet, História de la Inqisición en España y América, Madrid: Biblioteca de Autores Cristianos, Centro de Estudios Inquisitoriales,

2000, pp. 467–48779 AHN Inq. Libro 1131 f. ב-32 נולד בלמונטה דה אנדרס .1633( קסרס בעיירה Caceresאשר )

, ובעקבות זאת עזבה המשפחה את1649באקסטרמדורה בספרד, שממנה באו הוריו. אביו נפטר בשנת פנה1661ספרד ועברה להתגורר באמסטרדם. אנדרס עבד אצל השגריר הספרדי בהולנד, ובנובמבר ועד1661מיוזמתו לאינקוויזיטור הראשי והציע את שירותיו תמורת רישיון לחזור לספרד. בין נובמבר

שלח שישה מכתבים לאינקוויזיציה בספרד, ולכל אחד מהם צירף דין וחשבון על הנוצרים1662פברואר . הוא1662החדשים שחזרו ליהדות גלוייה בהולנד, צרפת ואיטליה. העדות על מרטוס היא מאפריל

המשיך לשמש סוכן בתשלום של האינקוויזיציה הספרדית, אך מעולם לא קיבל אשרת כניסה לספרד..1664הוא מת כנראה בשנת

80 AHN, Osuna, C 1624 D.40-42 81 AHN, Osuna, C 1563, D.17-24

25

איננו יודעים מה היו עסקיו של מרטוס בסיודד רודריגו, אך כפי הנראה עסק בפיננסים ומתן הלוואות. השערה זו מבוססת על העובדה שזכה בתפקיד של חבר מועצת העירלו את מידי בעלי התפקיד מבני האצולה העירונית, שמשכנו למשך תקופות שונות

ולא היו מסוגלים לפדות אותו. ב-82התפקיד הונפק מסמך מלכותי1600 בפברואר 2 שמינה את מרטוס לחבר מועצת העיר סיודד רודריגו. הוא השיג את התפקיד על ידי

שוב1603התפטרות לטובתו של בעל המושב, ומילא את התפקיד משך שנתיים. בשנת סך על המשכון את לפדות מסוגל היה לא שבעל התפקיד משום לתפקיד, מונה

כאשר עזב1616.83 מרבדיס שהיה בידי מרטוס, והוא מילא את התפקיד עד 435,000 , חיפש מרטוס אמצעי אחר לשוב להיות חבר1616 ועד 1600את התפקיד שמילא בין

מועצת העיר, אך הפעם רצה השקעה טובה שתיתן לו הכנסה טובה ולטווח ארוך. לשם כך ניהל משא ומתן עם אחד הנוצרים החדשים בעיר שהחזיק במשרה של חבר מועצה)מבין כוח מיופי שני מינה בסביליה, זו בתקופה שהה שמרטוס מאחר לצמיתות. הנוצרים החדשים( לרכוש עבורו את המשרה. למרות השלמת הרכישה כבר בשנת

, דהיינו עד1622 לא פרסם מרטוס את דבר הרכישה ולא מימש אותה עד 1618,84למותו של מוכר המשרה, וכפי הנראה זה היה ההסדר בין מוכר וקונה.

מהעדות של סוכן האינקוויזיציה אנדרס דה בלמונטה, שהזכרנו לעיל, עולה כי כפי הנראה, המעבר של85 על מנת למות כיהודי.1650מרטוס בא לאמסטרדם בשנת

לחיות להולנד, מעיניבה מרטוס נעלם לא כיהודי, בה ולמות חייו שארית את דברים אלה מתבררים86האינקוויזיציה, ומרטוס נדון להחרמת רכוש ולשריפת דמותו.

על ידי האינקוויזיציה של1661מפרוטוקול של משפט בעל אופי כלכלי, שנוהל בשנת גיבורנו. מרטוס הנכד הוחזק במאסר נכדו של נגד חואן פרננדס מרטוס, קורדובה במשך כשנה בתביעה למסור לאינקוויזיציה מסמכים של הסב, ובהם פרטים על נכסיו וחובות שחבים לו. התביעה נוהלה נגד הנכד, לאחר שבנו של מרטוס, אביו של הנכד,והעביר כנראה )על פי סברת האינקוויזיציה( את המסמכים לבנו. הנכד פנה נפטר לאינקוויזיציה במדריד פעמים אחדות באמצעות עורך דין, אך ללא הואיל. הוא נקנס

במהלך התקופה שבין המאה החמש עשרה והמאה השבע עשרה, יצר הכתר משרות של חברי מועצות82 עירוניות, במטרה להעמיד אותן למכירה ולייצר הכנסות לאוצר המדינה. המשרות היו לצמיתות וניתנו

להורשה ולמסחור.83 AHN, Luque, C 816 D.6; AHN, Luque, C 583 D.39–4584 AGS, Contaduría Mayor de Hacienda, CME, 687, 38, Juro de Juan Fernández Martos85 AHN Inq. Libro 1131 f. 329 כאשר נידון לא היה בידי האינקוויזיציה, שרפו את דמותו בטקס 'מעשה האמונה',86 ואם נפטר טרם

ביצוע העונש, הוציאו אותו מקברו ושרפו את עצמותיו.

26

המסמכים את למסור מבלי וכנראה שוחרר, דבר של ובסופו דוקטים, במאתיים 87המבוקשים.

זמן קצר לאחר בואם של בני דורמידו לסיודד רודריגו סודר, לפי מיטב מנהגי האנדוגמיה, שידוך משולש – שני בני דורמידו, לואיס ומנואל שודכו לשתי אחיות לבית משפחת דל קניו, לאונור ומריה, והאחות לבית דורמידו, לאונור, שודכה לאחיהן של

בשלב כלשהו נטש גספר את אישתו, ואנו88(.Gasparלאונור ומריה דל קניו, גספר ) מוצאים אותה מתגוררת בבית האח מנואל.

של בני דורמידו עם משפחת דל קניו: השידוך המשולש 8איור

( Anaבשלהי המאה השש עשרה, הגיעו לסיודד רודריגו הזוג אנה רודריגס דל קניו

Rodríguez del Caño( רייאס וגספר רודריגס דה לוס )Gaspar Rodríguez de Los Reyes,) מאחד הכפרים הסמוכים לעיר, וילדו בה את שמונת ילדיהם. הם יצרו יחד עם אחיינם,

(, שהגיע אף הוא מכפר סמוך לעיר,Francisco Bernal del Cañoפרנסיסקו ברנל דל קניו ) רשת משפחתית סבוכה, למעשה הרשת המשפחתית הגדולה והנרחבת ביותר בעיר. קשרי הנישואין וקשרי הדם שארגו את הרשת היו הדבק שיצר את הסולידריות הדתיתהמקצועי עולמם את בנו שעליה התשתית היו המשפחתיים הקשרים והכלכלית. רוב ופעלו בו בצוותא. כמו והעסקי. הגברים במשפחה חלקו את העולם המקצועי הנוצרים החדשים בסיודד רודריגו, הם החלו בפעילותם תוך שילוב ייצור ומסחר, כאשר

בהמשך הזמן הם נטו יותר לכיוון המסחרי.מיקמו ועירונית, חקלאית מעורבת, כלכלה התקיימה שבה רודריגו, בסיודד עצמם בני המשפחה במסחר של מוצרים שמקורם חקלאי ובתוצרת של סדנאות בעלישני שילבו המשפחה בני כל וטקסטיל. חיים בעלי בסחר התמחות עם המלאכה,

87 AHN Inq. Leg. 4746 exp.6 Pleito Fiscal de Juan Fernández Martos 88 Criado, En La Raya de Portugal, p. 72

27

Dormido

Luis

Manuel

Leonor

Del Caño

Leonor

Maria

Gaspar

תחומים אלה ומהם הוציאו מרב הכנסותיהם, אך יחד עם זאת פנו יותר ויותר לכיוון של ניהול וחכירת סוגים שונים של סחורות, מיסים והיטלים. השותפויות של בני המשפחה בעסקים שונים ומגוונים משתקפים בפרוטוקולים הנוטריוניים, שבהם ניתן לראות אחים וגיסים הקשורים לעסקה מסוימת, ומעניקים ערבויות לבני דודים ובני משפחה נוספים. שושלת דל קניו, אשר בניה הרחיבו וגיוונו את פעילותם הכלכלית, הפכה לקבוצה של אנשי עסקים מהשורה הראשונה, אשר התפתחה עם הכללתם של מהגרים פורטוגלים לתוך הגרעין המשפחתי הספרדי. צאצאים אחדים של השושלת נישאו למהגרים כאלה, שחלקם הגיעו לעיר מפורטוגל הסמוכה, ואחרים הגיעו לעיר מאנדלוסיה, כמו משפחת

89דורמידו, שהתגוררו שם כמה עשרות שנים.

.ג. משפחת דורמידו בתפקידים מנהליים בעיר 2 ניהלה משפחת דורמידו את הכנסות הקתדרלה של סיודד רודריגו.1613החל משנת

בשנה זו מונה לואיס רודריגס דורמידו למנהל צבר הנכסים המיועדים לאחזקתה של Manuelהקתדרלה וצוותה. הוא החליף בתפקיד זה נוצרי חדש אחר, מנואל אנריקס )

Enríquezשמילא את הפקיד לפניו, ועימו ניהלו בני דורמידו ופטרונם מרטוס מערכת ,) , היה לשש21התפקיד שבו זכה לואיס במכרז, ושאליו נכנס בהיותו בן יחסים מסועפת.

שנים, והחוזה קבע כי במות הזכיין, על התפקיד להימסר ליורשיו או לידי הערבים. סעיף עם פטירתו של לואיס, ומנואל אחיו בן העשרים1615זה בחוזה נכנס בתוקף בשנת

נדרש להיכנס לנעליו. תפקידו של מנהל נכסי הקתדרלה היה לגבות את פירות ההשקעות וההכנסות ולבצע את התשלומים, וכן להיות מעורב בכל החכירות של נכסי הקתדרלה. ההכנסות הורכבו מכספים שנגבו במועדים שונים של השנה, מהשכרת כרמים, גני ירק, בתיםהוצאות והלוואות. נכסים השכרת וכבשים, תרנגולות מעצים, הכנסות ובורסקאות, הקתדרלה הורכבו מגורמים שונים: תשלומים סדירים ששולמו מדי חודש לכל אנשי הצוות של הקתדרלה בהתאם למספר השעות הרשומות בספר השעות, הוצאות נוספותהמשרות לבעלי ותשלומים נטושים ילדים של אחזקתם תרומות, משכורות, כגון

( המולד.prebendas,)90המדומות בחג מענק וכן חודש מדי קבוע תשלום שקיבלו בחכירות, הייתה מעורבותו של המנהל מרכזית. הוא סייע בכל התהליך והיה אחראי לו, שילם לזכיינים את המגיע להם בניכוי הוצאותיהם, והחליט על דרישת ערבויות מהזכיינים

89 Criado, En La Raya de Portugal, pp. 102–107 90 Prebenda לפי הגדרת www.dle.rae.es ,היא הכנסה הנובעת מתפקיד דתי ,renta aneja a un oficio eclesiástico’ʿ

28

ועל טיבם וזהותם של הערבים. הקבילדו )צוות הקתדרלה( דאג לאינטרסים של עצמו באוסרו על מנהל נכסי הקתדרלה ליטול חלק או להיות שותף בחכירה כלשהי של נכסי

הקתדרלה.מנהל תפקיד על נוסף להם, העניק דורמידו לאחים הקבילדו בין ההסכם הנכסים – את הזכות למנות את גובי ההיטלים של הכנסייה. בסיודד רודריגו היה זה הקבילדו של הקתדרלה שתיווך בגבייה. על הגובים היה לאסוף את ההיטלים ולשלם אותם בשני תשלומים, בסוף יוני ובסוף נובמבר. הגבייה הייתה על חשבונם של הגובים

אחריותם. של ועל שנתי למנהל שכר שולם נכסי הקתדרלה ניהול עבור 75,000 ( על כל הזכויות הנלוות למשרה כזו,prebendaמרבדיס, וכמו כן ניתנה לו משרה מדומה )

והטבות. בתחילת תקופת הכהונה, קיבל המנהל לידיו זכויות, הנחות וכן סדרה של 91 דוקטים כהלוואה, שהיה עליו להחזירה בתום שש שנות החוזה.4,000

יכולתו של המנהל המלכותי לנהל כראוי את אוצר הממלכה חייבה אותו אי להזדקק למציאת דרכים שיבטיחו לו זרם הכנסות סדיר, גם אם היה עליו להשאיר לשם כך חלק מהגבייה בידי גורמים פרטיים. גורמים פרטיים אלה ניהלו את תהליך גבייתוחילקו את הכספים שנגבו. גם השלטון המקומי הלך בדרכו של וההיטלים המיסים השלטון המרכזי, ומסר את גביית המיסים וההיטלים המקומיים לידי ידיים פרטיות. שיטת ההחכרה יושמה על כל סוגי המיסים וההיטלים של הכתר ושל השלטון המקומי, דבר

ידי אנשי העסקים הפורטוגלים, כפי שכונו הנוצרים החדשים, להשקעת92שנוצל על ההון שהרוויחו ברחבי האימפריה הפורטוגלית. שיטת ההחכרה אפשרה כניסה לתחום הזה לא רק לבעלי ההון הגדולים, אלא גם לאנשי עסקים צנועים יותר, וזאת הודות

לשיטת החכרת המשנה או הסינוף.של היטלים הכתר, הכנסות הכנסות: סוגי משלושה ניזון המלכותי האוצר

אלה האחרונות היו העברה לאוצר המלכותי של חלק93הממלכה והפרשות הכנסייה.המכסים עיקריים, מקורות משני מורכבות היו הכתר הכנסות הכנסייה. מהכנסות והמונופולים הממלכתיים. המקור הראשון, המכסים, נגבו בנמלי הים ובנמלים היבשים, המקור השני של הכנסות האוצר נבע מהפיכת מוצר מסוים על ידי המדינה למונופול

שלה, וקביעת מחיר מכירה לצרכן הכולל בתוכו מס.

91 Criado, En La Raya de Portugal, pp. 114–120הנוצרים החדשים בפורטוגל כונו בשלושה כינויים: נוצרים חדשים )92 cristiãos novos( אנשי האומה ,)

homens de la nação( אנשי עסקים ,)homens de negócios.)93 M. Artola, La Hacienda del Antiguo Régimen, Madrid: Alianza, 1982, pp. 32–35

29

( היה האלקבלה מלכותי כהיטל נהוגים שהיו המיסים (, שהואAlcabalaאחד בעצם מס מכירות או מס ערך מוסף, אשר שיעורו השתנה ברבות השנים והגיע עדעליו בתחום זה, שהיו אחראיות מס להחכיר נהגו עשר אחוזים. העיריות לארבעה שיפוטן. לעיתים החכירו את מס האלקבלה כחטיבה אחת, ולעיתים פירקו אותו לגורמים

מנואל מרטינס דורמידו 94והחכירו בנפרד את המס על השמן, הבשר, הדגים וכדומה.בסיודד האלקבלה מיסי חוכר תפקיד את הקתדרלה נכסי כמנהל לתפקידו צירף רודריגו. על יכולותיו הכלכליות ניתן ללמוד מכך שעבור תפקיד מנהל נכסי הקתדרלה

דוקטים, ועבור תפקיד חוכר מיסי האלקבלה שילם 12,000התחייב לשלם 11,000 95דוקטים.

, הורכבה מועצת העיר של סיודד רודריגו משניים עשר חברים,1401החל משנת גדל הזמן שתי משפחות אצולה של העיר. במהלך בין שווה בשווה אשר התחלקו ידי הכתר מספרם של חברי מועצת העיר, וזאת בעקבות יצירת מושבים חדשים על

יצר הכתר שלוש משרות1566במטרה לייצר הכנסות על ידי מכירת המשרות. בשנת חדשות של חברי מועצת העיר, אשר נוספו לשמונה עשרה שכבר היו קיימות מזה זמן ניכר. כתוצאה של הגדלת מספר המשרות ומכירתן נוצרו שני סוגים של חברי מועצת

העיר, כאשר ההבדל ביניהם נעוץ בטיב הבעלות על המשרה.בתנאים אחר למישהו ולהעבירן להתפטר היה ניתן הרגילות המשרות מן כדלקמן: המתפטר הניח פורמלית את כתב התפטרותו בידי המלך, אך בהבנה ובמטרההמשרות זאת, לעומת למנות. ביקש האיש שהמתפטר את במקומו ימנה שהמלך

(, וניתנו לבעליהן בבעלות מלאה עםperpetuasהאחרות היו כאלה שנמכרו לצמיתות ) זכות מסחור והורשה. שני סוגי משרות אלה יצרו למעשה סוג שלישי של חברי מועצת העיר – חברים שמילאו את תפקידם זמנית על פי רצונו של בעל המשרה, שהמשיך

עם הסיבות שבגינן החליט בעל המשרה להתפטר ולמנותלהחזיק בבעלות על הנכס.כערבון ששימשו במשרות, המסחרי השימוש למשל נמנה אחר, מישהו במקומו להלוואות. ההבנה של השימושים המגוונים במשרות חברי מועצת העיריות מעמיקה את הבנתנו את הצירוף של אנשים זרים לרשת השלטונית ולאוליגרכיה המסורתית של מרכז השלטון המקומי. בין זרים אלה בלטו הנוצרים החדשים, אשר נכנסו למועצת העיר כבר

בתחילת המאה השבע עשרה.

94 Criado, En La Raya de Portugal, pp. 95–11495 Criado, ‘O Tratado de Alcañíces’, p. 299

30

מינה בשנת דורמידו לחבר מועצת1612חואן פרננדס מרטוס רודריגס את לואיס משנת החל ברשותו שהייתה משרה ועד 1603העיר, את1616 מילא דורמידו .

, ולאחר מותו תפס מרטוס את המשרה ומילא1615התפקיד עד לפטירתו באוקטובר כאשר מרטוס רכש את המשרה הצמיתה, והרכישה נכנסה לתוקף 1616.96אותה עד

, הפקיד את המשרה בידי מנואל מרטינס דורמידו, שמילא את התפקיד עד1622ב-מילא את התפקיד אנטוניו מרטינס דורמידו )אחיהם1632. בשנת 1624למעצרו ב-

של לואיס ומנואל(, שעבר להתגורר בעיר מאנטקרה. לאחר מותו של אנטוניו, מינה מרטוס את פאולו דה הררה, גם הוא נוצרי חדש, ובתקופות הביניים מילא את התפקיד

97מרטוס עצמו.

: בית העירייה של סיודד רודריגו9איור

הגיע לסיודד רודריגו לביקור רשמי האינקוויזיטור חואן סנקטוס דה1623בתחילת מרס ( פדרו Juanסן Sanctos de San Pedroהעיר במועצת מרס בתחילת שנערך בדיון .)

של מקומי פקיד המועצה בפני התייצב דורמידו, מרטנס מנואל בהשתתפות )(, בשליחותו של האינקוויזיטור המבקרfamiliarהאינקוויזיציה ) visitador,)ומסר בשמו

את תודתו והערכתו למועצת העיר על איכות האירוח, קבלת הפנים והכיבודים שלהם זכה בבואו לעיר. על פי הפרוטוקול ביקש שליחו של האינקוויזיטור גם להזמין את ראש)יום א'( בקתדרלה של העיר וחברי המועצה להצטרף לאינקוויזיטור ביום שלמחרת

96 P. Huerga Criado, ‘Desde la Sala del Ayuntamiento: Ciudad Rodrigo en 1615’, Discurso leído el día 27 de Setiembre de 2002 en el Acto de su Solemne Recepción Académica, Centro de Estudios Mirobrigenses, Ciudad

Rodrigo: Lletra, pp. 10–1397 AP. Huerga Criado, Manuel Enríquez-Un Cristiano Nuevo entre los Poderosos, Ciudad Rodrigo: Excmo.

Ayuntamientode Ciudad Rodrigo, 2001 (henceforth: Criado, Manuel Enríquez), pp. 65–67

31

העיר להקראת הצהרת האמונה. הפרוטוקול משקף את העובדה כי השליח יצא את בית העירייה, אז התקיים דיון על ההזמנה, והוסכם בו כי ראש העיר מזמין את חברי המועצה שיואילו ללוות אותו ואת האינקוויזיטור, כפי שהיה נהוג בביקורים קודמים שלהשליח אל המועצה מחברי שניים יצאו ההחלטה, קבלת לאחר האינקוויזיטורים.

98הממתין מחוץ לבית העירייה ומסרו לו את ההחלטה שהתקבלה. , ובו1624 במאי 4בספר הפרוטוקולים של מועצת העיר, אנו מוצאים דיון שנערך ב-

כי מנואל מרטינס תיעוד ההכנסות המלכותיות, דיווח הנוטריון העירוני המופקד על דורמידו סיפק את הערבויות שנדרשו על ידי מנהל הכנסות המדינה ממנו ומהעירייה. מרטינס דורמידו, בהיותו החייב העיקרי, סיפק את הערבויות יחד עם רעייתו מריה נונייסדורמידו, רודריגס לואיס הליסנסיאדו של אלמנתו נונייס לאונור הגברת קניו, דל דה מרגל ופדרו קניו דל ברנל פרנסיסקו קניו, דל רודריגס גספר והערבים,

99וילהפואנטה.

הוגשה תביעה באשמת 1622בפברואר (,usuraנשיכת נשך )עבירה על נגד מנואל אנריקס, אחד הנוצרים החדשים הבולטים בעיר, ומי שקדם לבני דורמידו כמנהל נכסי( ( נושך נשך יש לציין שהמושגים ונגד עוד שישה תושבים של העיר. הקתדרלה,

usurero,כך שמי שהואשם100ויהודים היו כמעט זהים זה לזה בתפיסה העממית בספרד יהודי או מתייהד. המשפט התנהל בסיודד בנשיכת נשך היה צריך להוכיח גם שאינו רודריגו, ויצאו פסקי דין לגבי חלק מהנאשמים. מנואל אנריקס נקנס במיליון ועשרים

ב- ובאובדן תפקידו כחבר מועצת העיר. נאשם אחר נקנס 164,000אלף מרבדיס ב- נקנסה דורמידו(, מעשירות העיר, רעייתו של )לא נונייס ומריה 4,000מרבדיס,

ריאלס. שאר הנאשמים יצאו בקנסות נמוכים יותר או ללא עונש כלל. יש לציין שכל הנאשמים היו נוצרים חדשים, ואחד מהם היה מנואל מרטינס דורמידו. העילה למשפט הייתה כפי הנראה עלילה על רקע מאבקי כוח בין ראש העיר ונאמניו לבין אנריקס ובני

Valladoliחוגו. הוגשו ערעורים לפסקי הדין בפני בתי המשפט הפליליים בווליידוליד )

d.)101 בשנת )אחיו של מנואל1624 פיניירו לורנסו ועל דורמידו הושת על מנואל

98 AHMCR, Libro de Acuerdos de Concejo, 1620–1625, 4/3/162399 AHMCR, Libro de Acuerdos del Concejo, 1620–1625, 4/5/1624

בעניין זה, ראה בין השאר: בער, 100 .J; תולדות היהודים Amador de los Rios, Historía Social, Política y Religiosa de los Judíos de España y Portugal, Madrid, Fortanet, 1875–76, tomo 2 pp. 98-117; H. Beinart, The Expulsion of the Jews from Spain, Portland, Oregon, The Littman Library of Jewish Civilization, 2002, pp.5-6, 120-2, 125, 130, 132, 150, Orfali, ‘Provisions Relating to Jewish Moneylenders in the Medieval Cortes of Castile’,

Hispania Judaica, 10 (2014), pp. 1–16`; C. Carrete Parrondo, El Judaismo Español y la Inquisición, pp.28-31.101 Criado, Manuel Enriquez, p. 97

32

דוקטים כהוצאות משפט, בתביעה על ניהול עסקים בלתי450אנריקס( תשלום של 102כשרים )נשך(.

.ד. מעבר אנשי עסקים פורטוגלים לספרד2היא ציון דרך בתולדות הנוצרים החדשים של חצי האי האיברי. בשנה זו1580שנת

צורפה פורטוגל למדינות שתחת כתרו של פיליפ השני מלך ספרד; איחוד המלכויות גרמה לכך שהחל מתאריך זה הלכה וגברה הגירתם של הנוצרים החדשים מפורטוגל

, כאשר1605לתוך ספרד. בתקופות מסוימות התחזקה מאד הגירה זו, כפי שאירע ב- 103פיליפ השלישי והאפיפיור העניקו לנוצרים החדשים מחילה תמורת סכום כסף גבוה.

החנינות לנוצרים החדשים תמורת סכומי כסף משמעותיים, הפכו להיות מקור מרכזי של אין ספק, כי בתקופת מלכותו של פיליפ הרביעי אירעה104הכנסות לכתר ולכס הקדוש.

לספרד פורטוגלים חדשים נוצרים של בכניסתם ואיכותית כמותית מדרגה קפיצת והתיישבותם בה, שגרמה להתחדשותן של קהילות ותיקות בספרד שהיו בתהליך של

דעיכה. (, מי שעמד בראש המערכת השלטונית במשך רובOlivaresהרוזן-דוכס אוליברס )

תקופת מלכותו של פיליפ הרביעי, היה יוזם משיכת הנוצרים החדשים מפורטוגל לתוך ספרד. מטרתו המרכזית הייתה להחזיר לאיתנם את המוניטין של המלוכה הקתולית ואת

לרשותו. בכל האמצעים שעמדו מוכן להשתמש היה כך ולשם בעלותו 105מעמדה, לשלטון מצא אוצר כושל, בחובות עמוקים וללא אשראי. הבנקאים הזרים שמימנו את האוצר הספרדי איבדו את אמונם בכתר הספרדי ונמנעו יותר ויותר מלסכן את הונם

לעומת זאת, לאנשי העסקים מפורטוגל כנתינים הייתהבמיזמים של המלוכה הספרדית. היכולת ליטול לידם את חכירת המיסים המלכותיים. אומנם לא היו ביניהם מי שיכלו להשתוות לבנקאים הגדולים מאיטליה או גרמניה, אך בהיותם קבוצה, היו הם בעליבאימפריה שצברו והון עסקי ניסיון בין-לאומיים, קשרים ובעלת זריזה תשתית

102 Archivo de la Real Chancilleria de Valladolid, Salas de lo Criminal, Caja 2102.2 103 J. Caro Baroja, Los Judíos en la España Moderna Y Contemporanea, Madrid: Ediciones Istmo, 1978, I, pp.

362–369; A. de Los Rios, Historía Social Política y Religiosa de los Judíos de España y Portugal, Madrid: Fortanet, 1875–76, tomo 3 pp.477 onward; C. Carrete Parrondo, El Judaísmo Español y la Inquisición, Madrid: Mapfre, 1992; H. Mechoulan, Les Juifs du Silence au Siecle d’Or Espagnol, Paris: Albin-Michel, 2003; A. Domínguez Ortiz, Los

Judíos Conversos en la España Moderna, Madrid: Mapfre, 1993ביינארט, ח., 'האנוסים בספרד: אורח חייהם והגירתם', בתוך : ח. ביינארט )עורך( 104 מורשת

.414-413,ירושלים, מאגנס, תשנ"ד, עמ'ספרד בעניין פועלו ומדיניותו של 105 Olivares :ראה בין השאר J. H. Elliot, The Count-Duke of Olivares: The

Statetsman in an Age of Decline, New Haven: Yale University Press, 1986; G. Marañon, El Conde-Duque de Olivares, Buenos Aires: Espasa-Calpe, 1943

33

החדשים, 106הפורטוגלית. הנוצרים למשיכת אוליברס של הפרויקט ליישום הדיונים ( Antonioהתקיימו בוועדה שבראשה עמד הנזיר אנטוניו דה סוטומיור de Sotomayor.)

הטיעון המרכזי של הממשל לקבלת אנשי העסקים הפורטוגלים היה נחיצותם לממלכהונגד, כולם שועבדו לעיקרון של להבריא את הכלכלה, ולמרות טיעונים שונים, בעד

נחיצותם. לאפשרויות שנפתחו בפניהםאשרעמדתם של הנוצרים החדשים הפורטוגלים ב

נקבעה על פי מורכבות המצב שבו היו נתונים. על מנת להבין את החלטתם של רבים מבחינה דתית, הקיצוניותמהם לעבור לספרד, יש להתחשב בשני גורמים – דתי וכלכלי.

והרדיפות של האינקוויזיציה הפורטוגלית שהגדילה לעשות בפועלה, הניעה אותם לצאתהשנים בין המדינה. ו-1621את של1630 רבים משפטים בפורטוגל התקיימו ,

החדשים הנוצרים שרירותיים. מאפיינים בעל היה הניכר וחלקם האינקוויזיציה, הפורטוגלים ידעו כי בספרד לא ימצאו את החופש הדתי שייחלו לו, ובכל זאת ציפו

יותר. גדולה שם התחשבות להם בשקיעהשתינתן הייתה ליסבון כלכלית, מבחינה האפשרויות פחתו חלף, שהזמן וככל המזרחית, הודו עם למסחר הכובד כמרכז הפורטוגלים החדשים הנוצרים יכלו מספרד זאת, לעומת שם. העסקים להרחבת העסקאות התרחשו שם הספרדית, האימפריה רחבי לכל פעילותם את להרחיב הגדולות, ונוסף על כך יכלה ספרד לשמש להם כשלב ביניים לפני הקפיצה למרכזים

107האירופיים, שבהם יוכלו למצוא חופש דת ואפשרויות עסקיות טובות יותר.

היא המאורע שנתן את ההזדמנות לאנשי1627פשיטת הרגל של ספרד בשנת העסקים הפורטוגלים להיכנס ולתפוס את מקומם של הבנקאים הגנואזיים, שפרשו מן הזירה הספרדית. כניסתם התאפשרה והתבצעה על ידי אימוץ של שלושה סוגי צעדים

ויישומם:לכתר א. העסקים אנשי שילמו שעבורו התנועה, חופש צו 240,000פרסום

דוקטים. מאמצי מיתון של ההשלכות המעשיות של יישום תקנות טוהר הדם, שנעשו עלב.

108ידי הרוזן-דוכס אוליברס.

106 A. Domínguez Ortiz, Política y Hacienda de Felipe IV, Madrid: Ediciones Pegaso, 1983; M. Orfali, ‘New Christians in the Trading and Banking System of Spain’, in: A. Toaff and S. Schwarzfuchs (eds.), The Mediterranean

and the Jews, Ramat Gan: Bar Ilan University Press, 1989, pp. 179–188107 A. Castillo, ‘Mecanismos de base de la Hacienda de Felipe IV’, in: R. Menendez Pidal (ed.), História de España,

2nd ed., Madrid: Espasa-Calpe, 1982, XXV, pp. 232–233.130 ראה בעניין זה, להלן, פרק ג', עמ' 108

34

( ולאחר מכןZapataמיתון הפעילות האינקוויזיטורית באמצעות מינוים של זפטה )ג. ( לאינקוויזיטורים ראשיים. מינויים אלה פעלו להרפייתSotomayorשל סוטומיור )

נוהלי העבודה של הלשכה הקדושה, אך יש לציין שמעולם לא ניתנו הוראות( ירנה של הדין בית הוא לכך טובה דוגמה להתרת ההתייהדות. מפורשות

Llerena,אשר לתחום שיפוטו השתייכה סיודד רודריגו. בבית דין זה, הנרפות ,) מימוש לידי להגיע ולא להתפוגג לתלונות אפשרו היעילות וחוסר השחיתות

משפטי.מדרידאנשי העסקים הגדולים התיישבו בבירת הממלכה, שמה הם שימשו109,

כחוד החנית בחדירה של אנשי עסקים פחות עשירים, אשר בחסותם ותוך מילוי תפקידמיסים של משנה ובחכירת במסחר בהן ועסקו שדה בערי התיישבו סניפים, של

ומונופולים.מדיניות1643בשנת נפלה עימו ויחד אוליברס, הרוזן-דוכס מגדולתו נפל

ההידברות עם אנשי העסקים הפורטוגלים. לנפילתו היו השלכות מיידיות על התנהלותה( ארסה דיאגו ידי על הוחלף סוטומיור הנזיר הקדושה. הלשכה Diegoשל Arce)

110כאינקוויזיטור ראשי, והוא שם קץ לתקופת הסובלנות היחסית כלפי ההתייהדות.

במשך שני העשורים הראשונים של המאה השבע עשרה הייתה קהילת הנוצרים החדשים בסיודד רודריגו מורכבת מגרעין של בעלי שורשים ספרדים, שהתיישבו בעיר

זה הצטרפו1580לפני לגרעין ופורטוגל, בין שתי המלכויות, ספרד , שנת האיחוד יותר משפחות נוספות, גם הן ממוצא ספרדי, שהגיעו לעיר מיישובים קטנים מאוחר

במקומות מסוימים בספרד,וכפרים הסמוכים לעיר, יחד עם מהגרים שהגיעו מפורטוגל. כגון סיודד רודריגו, זכו הנוצרים החדשים שהיגרו זה עתה מפורטוגל לקבל את תמיכתם של נוצרים חדשים ספרדים, ששימרו את זהותם במהלך שנות ההפרדה. הקשר בין

המשפחות משני צידי הגבול, נשמר, דבר שהקל על המפגש המחודש. בשלהי המאה השש עשרה כבר מלאו מאה שנה למאמצי האינקוויזיציה לחסלרודריגו, השוכנת בצפון ירנה, שסיודד בית הדין של ואולם את תופעת ההתייהדות.

נכנסו לנעלי הבנקאיםOlivares המונח מתייחס לנוצרים חדשים פורטוגלים וספרדים, אשר בעידודו של 109 האיטלקים במימון הכתר הספרדי, בחכירת מיסים ומונופולים של סחורות שונות שנמסרו להם תמורת

,B. López Belinchón, Honraתשלום, מאחר שהממשל הספרדי לא היה מסוגל לנהל אותם. בעניין זה ראה: Libertad y Hacienda (Hombres de Negocios y Judíos Sefaradíes), Alcalá de Henares: Universidad de Alcalá, Servicio de Publicaciones, 2001; Y. H. Yerushalmi, From Spanish Court to Italian Ghetto: Isaac Cardoso: A Study in Seventeenth-Century Marranism and Jewish Apologetics, New York: Columbia University Press, 1971; J. C. Boyajian, Portuguese Bankers at the Court of Spain 1626–1650, New Brunswick: Rutgers University Press, 1985; N. Broens, Monarquía y Capital Mercantil: Felipe IV y las Redes Comerciales Portuguesas (1627–1635), Madrid: Universidad Autonoma, 1989; A. Domínguez Ortíz, Política y Hacienda de Felipe IV, Madrid: Editorial De Derecho

Financiero, 1960 110 Criado, 'O Tratado de Alcañices', pp. 289–293

35

שלו הדיכוי מאמצי את כיוון שיפוטו, בתחום כאמור הייתה האינקוויזיטורי, המחוז ליישובים שבדרומו ובמרכזו. לכן רוב הנידונים והנשפטים בשלושים השנים האחרונות של

( אזור האקסטרמדורה מי שהתגוררו בדרום היו (.Extremaduraהמאה השש עשרה מאגר את בו מצאו לא הפורטוגלים, המהגרים אליו הגיעו כאשר מכך, כתוצאה הנוצרים החדשים שמצאו מי שפנו לצפונו של המחוז, דהיינו לאזור שבו שוכנת סיודד

רודריגו.

: המחוז האינקוויזיטורי של ירנה10איור

של הבוחנות עיניהם תחת הייתה שלא לכך תרם רודריגו, סיודד של מיקומה מאות מושבם ממקום המרוחק לאזור להתנייד מיאנו אשר האינקוויזיטורים,

ונגבו עדויות נגד1584קילומטרים. בשנת נערך ביקור אינקוויזיטורי בסיודד רודריגו טיפלו לא אך האינקוויזיטורים והסביבה. העיר מתושבי מתייהדים ושלושה ארבעים בעדויות בהעמקה וברצינות, ולכן לא אירע דבר שישפיע על הקהילה. השקט היחסי של

111חייהם לא הופר, דבר שאפשר את המשך פריחת קהילת הנוצרים החדשים בעיר.

בתחילת העשור השלישי של המאה השבע עשרה, הייתה כבר בסיודד רודריגו קהילה מכובדת של נוצרים חדשים. מכובדת לא רק במספרם אלא גם במעמד שחברי הקהילה השיגו בעיר. בהתחשב בעובדה שהמדיניות של הממשל המרכזי כלפי הנוצריםיכלו אלה לצפות באופטימיות אל העתיד הקרוב. אך מה החדשים הייתה סובלנית, את והפרו בחייהם התערבו האינקוויזיטורים – מצפיותיהם למדי שונה היה שקרה

שלוותם ואת תקוותיהם.

111 Criado, ‘O Tratado De Alcañíces’, pp. 294–295

36

.ה. פעילות האינקוויזיציה בסיודד רודריגו2נערכו המעצרים הראשונים בסיודד רודריגו, ובשנה שלאחר מכן הגיע1622בשנת

לעיר אינקוויזיטור מבקר מבית הדין של ירנה והשיג עדויות חדשות, שמהן עלה קיומו של קשר )קונספירציה( להתייהדות. חקירות אלה של האינקוויזיציה העמידו בסכנה את עצם קיומה של הקהילה. למרות הסכנה, לא היו התוצאות חמורות כפי שניתן היהקיום שאפשרו רבות עדויות היו הקדושה הלשכה שבידי העובדה חרף כי לצפות, משפטים רבים, היה מספר המשפטים שנערכו בפועל מועט. רבים מהמעורבים אף לא נעצרו, ובמקרים אחרים על אף שהוחלט על מעצר, הוא מעולם לא בוצע, והתיקים נשארו תלויים ועומדים. כמו כן, מספר ניכר של החרמות רכוש של חשודים, שהוחלט

לבצען, מעולם לא בוצעו. לתוצאות מתונות אלה היו כמה סיבות. ראשית, תגובתם של הנוצרים החדשים לנוכחלסכל כדי שוחד, למתן ובהשפעה שצברו בכספם שימוש – להם האורבת הסכנה ולהכשיל את פעילותה של הלשכה הקדושה, אשר מספר לא מבוטל של עובדיה היו נכונים להיות משוחדים. שנית, הבעיות הפנימיות של בית הדין של ירנה הפחיתו אתדין זה שלטו חוסר סדר, בטלה והתנהלות שלא על פי ניכרת. בבית יעילותו בצורה הכללים והנורמות. מידע מתקופה מאוחרת יותר מלמד שהשוטר האחראי על ביצוע המעצרים בסיודד רודריגו הואשם בגרימת עיכובים מעבר לנדרש בביצוע המעצרים, בהתרה לעצורים לתקשר ביניהם ובין עצמם וביניהם ובין אנשים שמחוץ לבית המעצר, וכן בהענקת יחס מועדף לעצורים. היו גם תלונות על הפרת נהלים מצד פקידים אחרים של האינקוויזיציה בסיודד רודריגו, אשר התערבו במעצרים. אך האינקוויזיטור לא שעה לתלונות ולמעשה ניסה להשתיק אותן, דבר שגרם להגשת תלונה נגד האינקוויזיטור

עצמו בפני הנהלת הלשכה הקדושה. ההנהלה הראשית במדריד והאינקוויזיטור הראשי לא התייחסו ברצינות לתלונות אלה, מאחר שבשלב זה המדיניות השלטת הייתה מדיניות משיכת הנוצרים החדשים הפורטוגלים לספרד, ולא חיסול קהילותיהם, דבר שיקרה רק לאחר נפילת הדוכס-רוזן

אך מן הרגע שהאינקוויזיטורים נכנסו לתמונה, לא היה ניתן עוד להחזיר את אוליברס.זאת, ולאנשיםכאמור, השד לבקבוק. עם התוצאות היו מוגבלות למקרים בודדים

מסוימים, ולא גרמו לפירוק הקהילה. אלה שנפגעו, נשפטו, פירקו את ביתם לאחרועזבו את העיר בהותירם בה רבים מבני ששבו לסיודד רודריגו, סידרו את ענייניהם

משפחתם וחבריהם.

37

הרגישו לא החדשים שהנוצרים מוכיחה התפזרה לא שהקהילה העובדה מאוימים מדי, וברגע נתון זה הרגישו בטוחים למדי. הציפיות שלהם התגשמו, כי בשניםחייהם בשלום. רק עשרים שנה בית הדין לחיות את שלאחר המעצרים הניח להם לנוצרים ביחס והמדיניות מגדולתו, נפל אוליברס הדוכס-רוזן כאשר יותר, מאוחר ירנה של הדין לבית במדריד הקדושה הלשכה הנהלת הורתה השתנתה, החדשים לפתוח מחדש את כל החומר הגנוז הנוגע לקשר ההתייהדות בסיודד רודריגו, ולנקוט

את הצעדים הנדרשים, ובהם מעצרים, תחקורים ושפיטת המעורבים.כבר לא כי חלקם של המעורבים הוראות אלה ממדריד הגיעו מאוחר מדי, התגורר בסיודד רודריגו, זהותם של החשודים הייתה מעורפלת, ונוסף על כך היה עומס

כנדרש. טופלו כך שענייני קשר ההתייהדות לא בית הדין, בין 112עבודה במחוז של החשודים שנעצרו במסגרת הקשר המתייהד של סיודד רודריגו היו חבר מועצת העיר, מנהל נכסי הקתדרלה וחוכר מיסי האלקבלה, מנואל מרטינס דורמידו, רעייתו, אחותו, אחיו הצעיר גונסלו, גיסתו )אלמנת אחיו לואיס(, וכן בני משפחה נוספים ממשפחת דל

קניו.

האינקוויזיציה . 3כ- של במרחק נמצאת רודריגו דין350סיודד בית של מושבו ממקום קילומטרים

האינקוויזיטורי בירנה. המרחק הזה, שכיום באמצעי תחבורה המודרניים צליחתו אורכת כארבע שעות, היה רחוק מדי במחצית הראשונה של המאה השבע עשרה. המסע מירנה לסיודד רודריגו, אף בעזרת בהמות רכיבה, היה משימה שארכה ימים אחדים. קשיי המרחק וחוסר רצונם של האינקוויזיטורים לעזוב את נוחות מקום מושבם ולנסוע למקומות שונים הביאו לכך שסיודד רודריגו זכתה רק לארבעה ביקורים אינקוויזיטוריים

עם זאת, דאגה הלשכה הקדושה לאיישמאז הקמתו של המוסד ועד לסיום תפקידו. 2000 כ-1612באנשיה את כל האזורים במחוז שבאחריותה. בסיודד רודריגו היו בשנת

114 שני קומיסרים ונוטריון אחד של האינקוויזיציה.113בתי אב, והיו בה שבעה פמיליארס,

, ובעקבותיו ובעקבות החקירות שנערכו בו,1490הביקור הראשון נערך בשנת ( האמונה' 'מעשה טקס רודריגו בסיודד autoנערך de fé,זו בעיר שנערך היחיד )

ו-1584בשנים ובמסגרתו הועלו על המוקד שני נידונים. , נערכו שני ביקורים1603

112 Criado, ‘O Tratado De Alcañíces’, pp. 295–297 ( היה כינויו של סייען חילוני של האינקוויזיציה שעמד בכל עת לשירותה. מינויFamiliarפמיליאר ) 113

לתפקיד זה נחשב לכבוד כי הסייען העיד על 'טוהר הדם' של נושאו.114 AHN Inq. Leg.2712

38

, נערך הביקור שהוא נושא דיוננו, כאשר האינקוויזיטור1623נוספים, ולבסוף, בשנת Juan Sanctos de חואן סנקטוס דה סן פדרו ), בוגר האוניברסיטה(licenciadoליסנסיאדו )

San Pedro.115( הגיע לביקור בעיר 1623בישיבת מועצת עיריית סיודד רודריגו שנערכה בשבת הארבעה במרס

)הישיבות נערכו פעם בשבוע, מדי בשבת(, השתתפו רוב חברי מועצת העיר, ובהם גם Don במועד זה, התייצב בפני המועצה האדון דון חואן גירל )116מנואל מרטינס דורמידו.

Juan Guiralמזכיר של הלשכה הקדושה, בשליחותו של האינקוויזיטור הנזכר לעיל. הוא ,) ביקש למסור בשם האינקוויזיטור את שביעות רצונו של זה מטיב האירוח והכיבודים שזכה להם בבואו לעיר. הוא מסר בשם שולחו הזמנה ליום ראשון הקרוב )למחרתהיום(, לראש העיר ולחברי המועצה להצטרף אליו לקתדרלה להקראת צו האמונה )

edicto de féלאחר שמסר את דברי שליחותו, יצא את בית העירייה, ובהיעדרו התקיים .) האינקוויזיטור את ילוו המועצה וחברי העיר שראש הוחלט בדיון במועצה. דיון לקתדרלה לטקס הקראת צו האמונה. לאחר קבלת ההחלטה, נשלחו שניים מחברי המועצה לצאת אל השליח הממתין מחוץ לבית העירייה ולמסור לו את ההחלטה. אך באופן אירוני, שני חברי המועצה שנשלחו למשימה היו שניהם נוצרים חדשים, חואן

(, צאצאו של אחד הנידונים שעלו על המוקדJuan Rodriguez de Jaqueרודריגס דה חקה ) (, בן(Gaspar Rodriguez Del Caño, וגספר רודריגס דל קניו 1591במעשה האמונה בשנת

117למשפחת הנוצרים החדשים המובילה והמשפיעה בעיר.

הקראת צו האמונה הייתה אחת השיטות היעילות ביותר לאכוף את סמכותה של הלשכה הקדושה ולהביא לתודעת הציבור את כוחה ונוכחותה בחייהם. הצו הפך כל אחד ואחד לסוכנה של האינקוויזיציה, המחויב, תחת איום בעונשים גופניים ורוחניים, לסייע בשמירה על טוהר האמונה. בו בזמן, הזכיר הצו לכל אחד, שכל מילה קלה או מעשה זניח עלולים להעמידו למשפט בפני אותו בית דין, אשר עצם שמו עורר חלחלה. הצו העלה את ההלשנה לדרגה של חובה דתית חשובה, מילא את הארץ במרגלים והפך כל אדם לחשוד בכוח, לא רק לשכניו אלא אפילו לבני משפחתו או לזרים שפגשו

באקראי. התגלתה יעילותו של צו האמונה, כאשר האינקוויזיטור הראשי דזה )1500כבר בשנת

Dezaבהגעת במחוזות, האינקוויזיטורים של השנתיים הביקורים שבמהלך הורה )

115 Sierro Malmierca, Judíos, Moriscos, p. 173וכן מצוינות ברשומות 116 ומי מחברי המועצה משתתף, מי הפרוטוקולים של מועצת העיר מציינים

הצטרפותו או פרישתו של מישהו במהלך הישיבה.117 AHMCR, Libro de Acuerdos del Consejo 1620–1625

39

המבקר לעיר או לכפר, היה עליו לפרסם צו כללי המזמין את כל היודעים דבר על מעשי כפירה לבוא ולחשוף זאת. הצו מופנה לכל אחד ואחד, כך שאדם שיודע או שמענוכח או נעדר, עשה או התבטא או האמין, במעשה, אומרים שמישהו, חי או מת, בדיבור או בדעה, בדבר כפירה, צריך לגלות זאת לבית הדין תוך שישה ימים. לאחר פתיח זה, ממשיך הצו ומונה את כל הטקסים והמנהגים היהודים, ולאחריהם אלו של

וכפירות נוספות ושונות.alumbrados))118המוסלמים, הפרוטסטנטים, המוארים בשבת שלפני הקראת הצו, פורסמה הוראה של האינקוויזיטורים, המחייבת כלראשון ביום לשמוע וכן הצו, לשמוע את הקראת ומעלה שתים עשרה מגיל אדם

וזאת תחת איום בענישה בהחרמה ובהטלת119שלאחר הקראת הצו את הקראת הנידוי, קנס של חמישים דוקטים. הצו הוקרא בתום המיסה, בקול רם, באיטיות ובבהירות, ולאחר הקראתו היה על הכומר להסביר את החובה להלשין שחלה על כל מי שיודע על מאן דהוא, חי או מת, על עצמם או על אחרים, וכן היה עליו להסביר את הסכנות שיש

בהתעלמות מחובה זו. ומוסיפה בחלוף ששת הימים, פורסמה הכרזה שנייה, החוזרת על הראשונה שהתובע מטעם הלשכה הקדושה קובל על כך שרבים התעלמו מחובת ההלשנה ודורש אכיפה מחמירה. הקראת הנידוי הייתה טקס רב רושם. הצלב בכנסייה כוסה בבד שחורזמן וסביבו עמדו הכמרים בדממה משך כל ושני לפידים בוערים הונחו על המזבח,

הקראת הנידוי, אשר בו נאמר כדלקמן:

כל את חוקית, בצורה ורוח הקודש, ומנדים, בשם האב, הבן אנו מחרימים והסייענים שאינם ואת כל המסתירים הכופרים בדת הקתולית הקדושה שלנו עליהם ומכריזים השטן כעמיתי אותם מקללים ואנו אותם, ומוסרים מגלים

כמוצאים מחיקה של כנסיית האם הקדושה, וכו'.

כל אמצעי הטרור הדתי הופעלו על מנת לחקוק בתודעת הציבור את החובה העליונהביותר, ולו הזניחים מילה, לגבי כל מעשה או וחברים של הלשנה על בני משפחה העשויים לעורר חשד של כפירה בסוגי העבירות השונות שבהן הייתה לאינקוויזיציה

שצו האמונה היה יעיל רק1560סמכות חקירתית ושיפוטית. ידוע לנו ממכתב משנת אם וכאשר האינקוויזיטורים הגיעו לביקור במחוזות, כי האנשים לא התאמצו וגם לא

118 Alumbrados or iluminados 114 בעמ' 483 , ראה הערה.( היה איום להחרמה ונידוי של כל מי שידע ולא מסר על מעשי כפירה.anathema הנידוי )119

40

ומשום כך פרסום צו האמונה נחשב הוציאו כסף לנסיעה ממרחקים לשם הלשנה, כל על שנוא היה במחוזות הביקור המבקר. האינקוויזיטור של העיקרית למטרתו האינקוויזיטורים, אשר התחמקו מעריכת ביקורים אלה ככל האפשר, ועם התפתחות

יעילותו של צוקשרי הדואר, היה קל ומהיר יותר לשלוח את הצווים המודפסים להפצה. האמונה לא ניתנת לערעור. במקומות שבהם רמת התחכום הייתה גבוהה יותר, בלטה התדירות שבה המלשינים הקדימו לאשמות את האמירה שתשומת ליבם הוסבה לחובה

120על ידע פרסום הצו.הלאומית בספרייה כיום מצוי רודריגו בסיודד שהוקרא האמונה צו עותק שהלשכה והטקסים המנהגים את שלו, היהודי בחלק ממנו, לדלות וניתן במדריד, הקדושה הייתה מודעת להם והזהירה מפניהם, כמעידים על התייהדות ודבקות בחוקי

להלן מבחר של מנהגים וטקסים שעליהם מזהירה האינקוויזיציה: 121תורת משה. שמירת שבת – לבישת חולצות נקיות ובגדים יפים וחגיגיים ביום זה, כיסוי השולחןושמירה על נקיים, אי הדלקת אור בשבת והחלפת המצעים במצעים נקייה במפה

מנהגים אלה מיום שישי מעת שקיעת החמה. הטיפול בבשר – שטיפתו במים כדי לנקז את הדם, הוצאת גיד הנשה של הכבש, הסרת השומן מהבשר, הדרך שבה שחטו בקר או בעלי כנף שמיועדים למאכל תוך מלמול מילים מסוימות ובדיקת סכין השחיטה עם הציפורן כדי לוודא שאין בה פגמים,

וכן כיסוי הדם בעפר.נוצריים – הנוהג לאכול בשר במהלך ארבעים הימים צום בימי אכילת בשר

או בימים אחרים122(, כאשר הנוצרים מתנזרים מאכילת בשר,cuaresmaשלפני הפסחא )שבהם אכילת בשר אסורה על ידי הכנסייה הקדושה.

יום )היינו יום של כפרת עוונות לו צומות – קיום צום ביום הגדול שקוראים כיפור(, ובאותו יום מתהלכים יחפים, מתפללים תפילות של יהודים, ובלילה מבקשים סליחה איש מרעהו. והאבות מניחים את ידם על ראש ילדיהם מבלי להצטלב או לומר משהו, או תוך האמירה "מאלוהים וממני אתם מבורכים על פי מה שמוכתב בתורת

משה וטקסיה".

120 H. C. Lea, A History of the Inquisition of Spain, New York: AMS Press, 1906 (henceforward: Lea, Inquisition), II, Book 3, Chapter 4, pp. 91–101

121 BNE (Biblioteca Nacional de España), Ms/2440, fols. 418a–421v ( היא התקופה בת ארבעים הימים המסתיימת בערב הפסחא הנוצרי. בתקופהcuaresma הקוארסמה )122

זו הנוצרים מתנזרים מאכילת בשר ואף צמים. הנוהג של המתייהדים לאכול בשר בתקופה זו הוא קריאתתיגר על הנצרות.

41

צומות כגון צום של מלכת אסתר או הצום שקוראים לו אובדן בית המקדש )היינוימי שני צומות של כגון יהודים במהלך השנה, צומות אחרים של או תשעה באב(, וחמישי. ובימים אלה לא אוכלים עד הערב בצאת הכוכבים. ובלילות של צומות אלה לא אוכלים בשר, ומתרחצים יום לפני כן לקראת צומות אלה, גוזרים ציפורניים ואת קצות השערות ושורפים אותם תוך אמירת תפילות יהודיות. תפילה תוך הורדת הראש והרמתו,

הפיכת הפנים לכיוון הקיר, ולפני התפילה רחיצת ידיים עם מים או עפר. לבישת בגדים עם חוטים המשתלשלים מקצותיהן )היינומנהגים וחגים נוספים –

אלה. בימים אחרים וירקות שום חסה, ואכילת מצות, עם הפסח חגיגת ציציות(. השמירה על פסח וסוכות, ושמים עלים ירוקים בביתם, והסעודה וההזמנה לאכול איש

123אצל רעהו בימים אלה. חגיגת חג הנרות )חנוכה( והדלקת נרות בהוספה עד עשר, שמכובים אחר כך תוך אמירת תפילות יהודיות. נשיאת ברכה כאשר אוחזים בכוס היין

ביד, ואמירת מילים מסוימות על הכוס, וכל אחד שותה מהכוס לגימה. אחרים – מתפללים את המזמורים של דוד )היינו תהילים(, מבלי לומר קודם לכן את

הצפייה לביאת המשיח, או האמירה שהמשיח124(,Gloria patriתפילת גלוריה פטרי ) שהובטח בתורה טרם הגיע והוא צריך לבוא, ומחכים לו שיוציא אותם מהשעבוד, שבו

הם מצויים לדבריהם, וייקח אותם לארץ המובטחת.

השמירה על ארבעים יום לאחר לידה, שבהם היולדת אינה נכנסת לכנסייה וזאת בגלל חוקי משה. בהיוולד תינוקות זכרים, מלים אותם, או נותנים להם שמות יהודים, וקוראים להם בשמות אלה. בלילה השביעי לאחר לידת הרך הנולד, מניחים קערה עם מים וזורקים לתוכה , אורחים וקרואים, זהב, כסף, חיטה ושעורה וכן דברים אחרים,( 'הדס' ורוחצים שם את התינוק תוך אמירת מילים מסוימות, ולטקס הזה קוראים

Hadas)( 'פדס' או Fadas שעושים לתינוקות. הטקס ,)(( ,Aragónהזה מקורו בארגון ומשפחת דורמידו התגוררה באנדלוסיה, ולכן אין לנו מידע אם הם קיימו טקס מעין זה

125עבור צאצאיהם.

מנהגי נישואין יהודיים – זריקת חתיכת בצק לתוך האש בזמן הכנת הלחם. כאשר מישהו עומד למות הופכים את פניו לכיוון הקיר, ובמותו, רוחצים אותו במים חמים, מגלחים אותו מתחת לבית השחי ובמקומות אחרים ועוטפים אותו בתכריכים מבד חדש,

כפי הנראה נבעה ההוספה עד עשר מחוסר ידיעה על מספר הנרות שמדליקים בחנוכה.123 תפילה שנאמרה במנהג הרומי-קתולי לפני אמירת תהילים או אחריה.124הטקס נקרא 125 fadar וכל האירוע fadas מקורו מלטינית , fatum ( גורל, destinoוביהדות ספרד נהוג ,)

E. Marín Padilla,, ‘Relación Judeoconversa durante la segunda mitad , ראו: hadas/fadasכביטוי לזבד הבת: del siglo XV en Aragón: Nacimientos, Hadas, Circumcisiones’, en: Sefarad, Revisrta de Estudios

Hebraícos y Sefaradies, 41#2, Madrid, Consejo Superior de Investigaciones Científicas, pp.284.

42

תחתונים חולצה וכובע. מניחים למראשותיו כרית עם אדמה טרייה, או מטבע בפיו, ושופכים את המים מהכדים בבית המת וכן בבתים אחרים בשכנות, וזאת בשל מנהגים יהודים. אוכלים על הרצפה מאחורי הדלת, דגים וזיתים אך לא בשר, בגלל הכאב על

המת, וקוברים את המת באדמה טרייה, ולא יוצאים מהבית למשך שנה.

.א. משפחת דורמידו במשפט האינקוויזיציה3 הקראת צו האמונה הניבה את התוצאות המצופות ממנה, ושבע עדות, כולן משרתות בבית דורמידו, מסרו עדות נגד מריה נונייס, רעייתו של דורמידו. ההליכים והבדיקות

, הוחלט בבית הדין של ירנה1624ארכו כפי הנראה זמן רב, כי רק כעבור שנה, במאי החלטה127 ולהחרים את נכסיה.126לאסור את הנאשמת, להכניסה לבית הסוהר הסודי

.1624 ביוני שנת 10זו בוצעה ב- נשלח לוועדה העליונה של האינקוויזיציה )להלן: העליונה(1624בסוף דצמבר

במדריד תיאור של מצב התיקים של מריה נונייס, רעייתו של מנואל מרטינס דורמידו,לנו מספר התיאור בירנה. האינקוויזיציה של הסודי הסוהר בבית במאסר היושבת שבמהלך הביקור העידו נגדה שמונה עדים, וחמישה מהם העידו גם נגד בעלה, מנואל

דורמידו. אחת בת העדים,מרטינס שבהיותה כבת 23 סיפרה הייתה מבקרת12, תדירות בבית הורי הנאשמת, והיו לה מערכות יחסים עם הנאשמת ועם אחיותיה במשךבבית ההוא. זאת ולא ראתה חזיר בשר אוכלות אותן ראתה ומעולם לא שנתיים,

, וכאשר אכלו18 ו-16, לדברי העדה, ואחיותיה היו בנות 14הנאשמת הייתה אז כבת בנוכחות העדה, דבר שהיה שכיח, הן מעולם לא אכלו בשר חזיר אלא צלחות של שומן

( אונטו לו ידעהunto)128שקראו לא אז, צעירה היותה בגלל כי מוסיפה והעדה . שהמומרים אינם אוכלים בשר חזיר, והיא לא חשדה בהם, אבל כעת לאחר שהקריאו את צו האמונה, היא נזכרה באמור לעיל, כי היא יודעת שהנאשמת, אחיותיה והוריה

ידועים כצאצאים של יהודים.האסירים הוחזקו בבתי כלא סודיים של האינקוויזיציה. על פי המדיניות המוצהרת, היו בתי הכלא126

האלה קשים פחות ונאורים יותר מבתי הכלא של הכנסייה ומבתי הכלא הכלליים של המדינה. אך הפיקוח על המנגנון היה רופף ואפשר חריגות וניצול לרעה של העצורים. לרשות שלטונות הכלא והאינקוויזיטורים עמדו אפשרויות רבות לאכיפת משמעת כאשר 'נאלצו' לשבור את עקשנותו של אסיר מרדני. החלק הקשה ביותר במאסר היה הבידוד המוחלט שבו היו האסירים נתונים. הם הופרדו לגמרי מהסביבה, ונמנע מהם כל מידע על המתרחש מחוץ לתאם, קשר עם משפחותיהם וחבריהם וכן האפשרות להתגונן. בגלל

Lea, Inquisition, II, book 6, pp. 507–522הבידוד נקראו בתי הסוהר האלה 'בתי סוהר סודיים'. נקבע שהחרמת הרכוש הראשונית חלה רק על רכוש הנמצא ברשותו של הנאשם ובידיו, ואילו רכוש127

,Leaשל החשוד הנמצא בידיים שלישיות לא יוחרם, אלא אם וכאשר ניתן צו הפקעה או חילוט סופי. ראה: Inquisition, II, book 6, pp. 485–496

יכול להיות גם מבקר, לרוב הוא מבשר חזיר. הוא השומן הלבן המכסה את המעי הדק. ניתן128.Unto Gallegoלמריחה, על פי רוב משמש בבישולים של מחוזות גליציה ומקרא

43

, שהחלה לעבוד כמשרתת בבית אחיה של23עדה נוספת הייתה אישה בת הנאשמת ארבע שנים לפני מתן עדותה, ועבדה שם במשך עשרה חודשים. במהלכם, כל פעם שנקנה בשר, הורתה לה בעלת הבית, גיסתה של הנאשמת, להשרות את הבשר במים למשך הלילה, ולמחרת בבוקר הורתה לה לרחוץ שוב את הבשר ולשפוך עליו מים חמים, ורק אז להניח אותו בסיר. ואולם מעולם לא הניחו בסיר בשר חזיר, והעדה מעולם לא ראתה אותם אוכלים בשר זה במשך עשרת החודשים האלה. לאחותאותם היו לכולם, ולאמה, התייהדות( על היא במאסר )שגם הנאשמת נוספת של מנהגים: משרים את הבשר במים בלילה, ולמחרת שופכים עליו מים חמים, ללא שימוש בבשר חזיר. העדה יודעת זאת כי כל אלה התגוררו בחדרים אחדים בבית אמה של

הנאשמת. וידוע לעדה שכולם נוצרים חדשים שמוצאם מיהודים. , פקיד מקומי של האינקוויזיציה. הוא38העד האחרון נגד מריה היה גבר בן

העיד שכאשר בא לביתה של הנאשמת בשליחותו של האינקוויזיטור לקרוא למשרתתלקומה עלתה המשרתת שלה, הצעיף את לקחת ללכת לה שאמר ולאחר שלה, העליונה של הבית. כאשר נראה לעד שהיא משתהה יותר מדי, עלה לקומה העליונה

, בנה של הנאשמת. הילד אמר לאימו תוך התייפחות6ושמע מן המבואה ילד כבן 'אימא, באים לקחת אותך', והנאשמת לא ענתה דבר. וכאשר התקרב הוא שמע מישהי אומרת בחדר פנימי: 'שימי לב ביתי למה שאת אומרת, ואם ישאל אותך מה את אוכלת,

ואף על פי שהעד לא ראה מי(morcillas)תאמרי שהרבה נקניקי דם ובשר חזיר'. הדובר, הוא זיהה את הקול, שלדבריו שייך למישהי, אשר בשמה הוא נוקב )שהייתה בעצמה אסירה של האינקוויזיציה, והתיק שלה נסגר(. לאחר מכן כאשר חזר העד לבית כעבור כמחצית השעה בשליחותו של האינקוויזיטור כדי לקרוא לנערה נוספת, הואובעלה של והנאשמת זו וגם לעד שאישה וידוע בציבור ראה את האישה האמורה,

הנאשמת הם נוצרים חדשים שמוצאם מיהודים. יומיים לאחר המאסר נערך השימוע הראשון, והעדה הכחישה את כל האשמות. העדים כבר אושרו. והעד האחרון, פקיד האינקוויזיציה, כאשר אושר במליאת בית הדין, הוסיף ואמר שכאשר הביא את הנאשמת למאסר, שאל אותה בלכתם בדרך, אם זכור לה שכאשר בא לביתה לחפש את המשרתות, יצא ילד קטן בריצה לקראתה ואמר:

129'אימא, באים לקחת אותך'.

, נשלח גם תיאור על מצב תיקו של מנואל1624 בדצמבר 23באותו תאריך, 1623מרטינס דורמידו, וממנו אנו למדים שבמהלך ביקורו של האינקוויזיטור בשנת

129 AHN Inq. Leg.2553 (23.12.1624)

44

הוגשו נגדו שבע עדויות, כולן של נשים. עדויותיהן של עדות אלה הן כולן עדויות שמיעה, והן קשורות יותר לאישתו של דורמידו מאשר אליו. העדויות נוגעות לדרכי טיפול בבשר, לעובדת אי אכילת בשר חזיר, ובמקרה אחד לטיפול בגופתו של אחיו של דורמידו,

שנפטר בביתו, ונעטף בתכריכים. אך נוסף על שבע העדות העיד גם האדון מרטין חימנס, אשר שימש כמזכיר הביקור

במרס24האינקוויזיטורי בסיודד רודריגו. הוא מסר הצהרתו נגד הנאשם, כי בתאריך ה- , באו לביתו הנאשם ואדם נוסף מסיודד רודריגו אשר אישתו הייתה אסירה של1624

בביקור שהיה מאז חימנס האדון בתירוץ שהכירו את נערך הביקור האינקוויזיציה. בסיודד רודריגו, והם עוברים במקום בדרכם ליריד. הנאשם, בהיותו לבדו עם חימנס, אמר לו שמאז האירוע עם המשרתות אין הוא מוצא מנוחה לנפשו, ואילו היה יודע משהו מפליל על אישתו, היה מסגיר אותה בעצמו. עוד אמר שהוא אינו יכול להירגע מכך שכמה משרתות, נשים מעוטות השכלה שמעמדן נמוך, יכלו לשקר בצורה כל כך בוטה. דורמידו ביקש מן העד שיאמר לו אם יש לחשוש ממשהו, והבטיח לו לשמור על סודיות. העד התנצל בפני דורמידו וניסה להטות את השיחה, ואז הציע לו הנאשם כד מכסף ומעט בד עדין לחולצות. העד סירב לקבל את המתנות, על אף שהנאשם אמרנותן לו אותן כדי שיספר לו דברים, אך בכל זאת לחץ עליו לקבלן. לו שהוא אינו

שונים, בזמנים פעמיים, המתנות את להשאיר ניסה )כ-100דורמידו אסקודוס במונחים של היום( לשמירה, כד כסף ומגש, באומרו שעליו לעבור דרך רכס13,000$

( והוא חושש שיגנבו ממנו. הנאשם ביקש מהעד חוות דעה,sierra morenaסיירה מורנה )ייראה אם אישתו תיסע לראות קרובת משפחה לצורך ביצוע עסקה מסוימת. כיצד לאחר מכן שב והפציר בעד שיקבל את מאה האסקודוס האמורים, ונשבע בפני אלוהים

שהוא נותן לו אותם כהלוואה.כמזכיר עליו, להשפיע רצה הנאשם כי העד הסיק לעיל האמור מכל באינקוויזיציה, לומר לו אם לאישתו יש ממה לחשוש בגלל עדות המשרתות )כי בזמן זה, אישתו של הנאשם טרם נאסרה, והוא רצה להבריחה, כפי שסופר לעיל(. והנה התבררזאת ולא נסע בדרך המסוכנת, אך התעקש בכל שהנאשם לא היה ביריד האמור,

שהעד יקבל את כד הכסף, מגש ומלחייה.גם עדות של אחד משוטרי האינקוויזיציה שהלך לבצע מאסרים. הוא ניתנה הצהיר בשבועה ששמע ששלוש האחיות של הנאשם ואימו היו אסירות באינקוויזיציה של

tierras de judíos,130 ) )גרנדה, והאחיות ברחו מן האינקוויזיציה ועברו לארץ של יהודים ארץ של יהודים – מונח בשימוש האינקוויזיציה, המתאר ארצות שבהן היהדות מותרת או נסבלת.130

45

שם הן גרות תחת חוקי היהדות. על מנת לוודא את אמיתות הטענה, כתב בית הדין של ירנה לבית הדין של גרנדה. התקבלה תשובה שהאחיות לא היו אסורות, אבל האם אכן

דוקטים, וכל זה אירע בשנת500הייתה, והיא יצאה בעונש של התוודות קלה וקנס של 1611.

פקיד האינקוויזיציה שהביא למאסר את אישתו של הנאשם העיד שכאשר החזיק אותה במאסר זמני בביתה, לפני הבאתה לבית הסוהר הסודי, לחץ עליו הנאשם שייתן לו לדבר עימה. וכאשר היו בדרך לירנה, יצא הנאשם למרחק של חמישה קילומטרים מסיודד רודריגו, כאשר הוא מחופש, וכאשר ראה את אישתו הוא אמר בקול 'אוי אחותי' וחיבק אותה. ארבעה מהעדים דלעיל מצהירים שהנאשם מוחזק כנוצרי חדש ממוצא

על אף שהנאשם טוען להיותו נוצרי ישן.131יהודי,ב- זה תיק לגבי הדין בית הצביע אלה עדויות שנת 17לאור ביולי 1624,

את לאסור הצביע פדרו סן דה סנקטוס האינקוויזיטור מפוצלת. הייתה וההצבעה הנאשם בבית הסוהר הסודי ולהחרים את רכושו, והאינקוויזיטור סרנו הצביע להפסיק

ביולי, הורו לפעול על27את ההליך נגדו. האדונים של הוועדה העליונה, בהחלטה מה-פי גישתו של האינקוויזיטור סנקטוס.

באוגוסט, וב-8הנאשם נאסר ב- לאותו חודש ניתן לנאשם השימוע הראשון,9 בזמן האשמות. את הנאשם הכחיש השימועים ובכול והשלישי, השני מכן ולאחר שהנאשם היה במאסר, נמצא מכתב עבורו ועליו כיתוב. נראה היה שהמכתב מאחיו, ותוכנו חשוד בגלל השימוש בו בספרות ובאמירות מפותלות, ומשום שמסר לו מידע עלמספר, שאלות אותו ושאל המכתב את שיזהה ביקש התובע שנאסרו. אנשים ובתשובותיו ענה הנאשם בתחכום ובזהירות, על אף שלא הודה בדבר בבירור. הוגש נגדו

בספטמבר, והוא השיב עליו בהכחשת האשמה.9אישום ב- לאחר מכן הגיעו עדויות של שתי נשים, אם ובתה, אשר ניהלו פונדק, שבו שהו הנאשם וגיסו, זמן קצר לפני שנאסר על ידי הלשכה הקדושה. הן הצהירו שבזמן שהותוכסף לתת רצה לא מעולם הוא ימים, עשר כחמישה שלהן, בפונדק הנאשם של לרכישת בשר חזיר, אף שהאם ביקשה זאת ממנו. הוא וגיסו סירבו לתת את הכסף בתירוץ שהחנות רחוקה והילדה תתעייף אם תלך להביא אותו, וזאת על אף שהרשו לה ללכת להביא משם דברים אחרים. למרות זאת, הניחה הפונדקאית בשר חזיר בסיר והביאה אותו לשולחן, ואיש מהם, הנאשם וגיסו, לא אכלו ממנו. נוסף על כך דיווחו כי אישה אחרת שהוקעה על ידי הלשכה הקדושה, נפגשה עימם בהיותם בפונדק ושהתה

נוצרי חדש ממוצא יהודי, להבדיל מנוצרי חדש ממוצא מוסלמי.131

46

איתם שניים או שלושה ערבים, והם שוחחו בלחש. אחת מעדות אלה אמרה שהנאשם לא היה שם )בפגישות עם האישה המוקעת(, ואילו השנייה טענה שהוא כן היה, אך הוא טייל או עמד ליד מפתן הדלת של החדר למנוע מאיש להיכנס או לשמוע מה נאמר

בשיחה. התיק הוכן לבדיקה והתקבל. בית הדין שלח לאשרר את העדים, דבר שארךשימועים בשני וקשים. מועטים הדואר וקשרי רחוקה, רודריגו שסיודד מאחר זמן, אחר(, בשימוע עסוק היה עמיתו )כי סנקטוס לאינקוויזיטור אמר לנאשם שנערכו שכאשר הוגש נגדו האישום והוא הגיב, הוא ביקש שיקריאו לו את הדברים על מנת לוודא שכל מה שאמר וענה רשום. הוא מצא טעויות בתשובותיו, ומאחר שלא הקריאו לו פעם נוספת, הוא מגיש עכשיו ערעור. נאמר לו שהקריאו לו שלוש פעמים, ואם יש לו מה להוסיף עכשיו, שיעשה זאת. בשימוע האחרון בערעור, אמר שהוא נזכר שבביתווייתכן שהמשרתות רחצו את וגם בשר חזיר, אוכלים את הבשר כפי שמביאים אותו

הבשר בגלל ניקיון, והעניין הזה של המשרתות לא הגיע לידיעתו. כאשר האינקוויזיטור סרנו קרא את הפרוטוקולים של שני השימועים האחרונים, נראה לו צודק ומתאים להוראות ולנהלים לקרוא לנאשם את האישום ותשובותיו. הוא אישר זאת עם עמיתו סנקטוס, והוחלט להקריא לו מחדש את הפרוטוקולים, לאחר

132תקופת החגים.

ויחד עם ושל עצמו, גיסתו של אישתו, לביטול המאסרים של פעל דורמידו של העליונה לוועדה עתירות הגישו אנטונס, איזבל ואישתו ברנל פרנסיסקו הטענות את לבדוק מנת על בירנה הדין לבית פנתה וזו במדריד, האינקוויזיציה שבעתירות. העותרים ניצלו את היחסים הרעועים הקיימים בתוך בית הדין של ירנה, שכפי הנראה היו מוכרים להם, על מנת להעמיד בסימן שאלה את מאסרם והאשמתם. אומנם העתירות ששלחו למדריד אינן בידינו, אך בידינו התשובה המפורטת שבה עונה

שהיה כפי הנראה איש האימון,Serranoלוועדה העליונה במדריד האינקוויזיטור סרנו ))שלה בתוך בית הדין של ירנה.

מכתבו מתייחס לטענות שהועלו על ידי העותרים ומשיב דבר דבור על אופניו.המכתב מתחיל בכך שהוא מצטט את הנאמר בעתירות:

הגונים להורים בנים אמצעים, בעלי הגונים אנשים שהם טוענים העותרים ונוצרים טובים. מהטיעונים עולה כי מאסרם התבסס על עדויות של ועשירים

132 AHN Inq. Leg.2553 (23.12.1624)

47

אנשים חסרי דעת, בעלי אמינות נמוכה ואויבים של האסירים. העותרים טוענים שבמקרים שלהם פעלה הלשכה הקדושה במידה מסוימת של פזיזות שמקורה בסכסוכים בין האינקוויזיטורים, כאשר האינקוויזיטור סנקטוס דה סן פדרו, עמיתי,זו, עיר ויסנטה שחרר אסירים אחרים, תושבי סן חש כביכול שהאינקוויזיטור בניגוד לדעתו ובהיעדרו. מכך נולדה בפזיזות יתר היוזמה לערוך ביקור בסיודד רודריגו. כמו כן טוענים העותרים שהם במאסר כבר יותר משישה חודשים, ושאין בלשכה קדושה זו יותר משני אינקוויזיטורים, ומי שממלא תפקיד של שופט הוא נזיר פרנסיסקני שאינו משפטן. העותרים מבקשים מהוד מעלתך להורות על מינוי אינקוויזיטור נוסף, אדם משכיל ונוח לבריות, וכן לכתוב לבישוף של סיודד רודריגויורה לשחרר למנות שופט משפטן. כמו כן מבקשים העותרים, שהוד מעלתך בתיקיהם. במהירות לטפל לחלופין או ואישתו ברנל פרנסיסקו את בערבות במקרה שלהם לא נעשתה החרמת רכוש, וברנל עצמו נמצא מחוץ לבית הסוהרנזק גדול מאחר שהוא ונגרם לו וניתן להבין מכך שפשעו אינו חמור, הסודי,

חקלאי ויש לו בקר רב. הוד מעלתך הואיל להורות לי שאדווח בפירוט ואתן חוות דעתי בכל מה שקורה בעניין זה. מאחר שברצוני לקיים את הוראתך בדיוק נמרץ ובצמידות לאמת, הריני שולח להוד מעלתו את התיאור המלא של התיקים ומצבם הנוכחי,

ועל פיהם יוכל כבודו ללמוד את הבסיס העובדתי למאסרים אלה.

כדי להשיב בצורה בהירה ומדויקת על כל הנקודות בעתירות אלה, יהיהעלי להאריך, וחוששני להלאות את הוד מעלתך באריכות הדברים.

לאיכותם ומעמדם של אסירים אלה אין התייחסות בעתירות אלה, כי כלחדשים נוצרים בחזקת הם שהנאשמים וטענו הצהירו העדים כל כמעט או שמוצאם מיהודים, ואיש אינו טוען ההפך. ואפילו שחלק מהנאשמים הם בעליהון, בעיקר השניים שמהם לא הוחרמו הנכסים, אין בכך לפטור אותם מאשמה.

אף אחד מתיקים אלה לא הגיע לשלב של פסילת עדים או של פרסום עדויות )משום שעברו ימים רבים מאז שנשלחו לאשרור, וסיודד רודריגו נמצאת

גדול עכשיוכאמור במרחק ניתן לא לפיכך וקשים(. מועטים הדואר וקשרי לשפוט אם יש לתת אמון מלא בעדויות אלה, ורק ניתן להתייחס לגיל העדים,

להיותם זכרים או נקבות ולמה שמשתקף בתצהירים עצמם.

48

פדרו סן דה סנקטוס האינקוויזיטור שהלך שבזמן הדבר נכון אומנם ואנוכי ויסנטה סן האינקוויזיטור החלטנו רודריגו, בסיודד הרגיל לביקורו בהצבעה, ביושבנו לבדנו בבית הדין, לסגור תשעה תיקים פתוחים מעיר זו, על בסיס משפטי. ונכון גם שמתוך תשעת התיקים האלה, בשישה או שבעה מתוכם,

(( אדאם האינקוויזיטורים ידי על למאסר להכניסם ההצבעה Adamנעשתה

וסנקטוס דה סן פדרו, כאשר גם הם ישבו לבדם בבית הדין. ואולם אין לראות בזה בסיס מספיק או סיבה מספקת שבגללם פעל האינקוויזיטור סנטוס בפזיזותבין חיכוכים נוצרו זה שבגלל או העתירות, אחת שטוענת כפי יתר, האינקוויזיטורים סן ויסנטה וסנקטוס, ומעולם לא ראיתי שמתעמתים בגלל זה או

מכל סיבה אחרת.בגין סנקטוס האינקוויזיטור של רגשותיו לגבי בעתירה לאמור בנוגע שחרור האסירים, תושבי סיודד רודריגו, שבגללם כביכול החליט בלהט הרגע לערוך את הביקור בעיר זו, יש לפקפק באמינותה של אמירה זו ובבסיס העובדתי שלה. חשוב לציין שכאשר שוחררו אסירים אלה, היה הביקור של האינקוויזיטור בעיצומו. ומה שהעותרים מנסים לרמוז, שהאינקוויזיטור סנקטוס פעל בפזיזות יתר בחלק הנותר של ביקורו, לאחר שנודע לו על שחרור האסירים, אין להעלות על הדעת שאדם נוצרי בעל מוסריותו של אינקוויזיטור זה, יעשה דבר כה שפל,

והאמת בכל העניין תתברר מהתצהירים של העדים. גם לא ראוי להביע דעה כה שלילית ומרושעת על האינקוויזיטור סנקטוס, שלאמיתו של דבר בתיקים של אמונה, ובייחוד של מתייהדים, אינו נוטה לשום צד, ונוהג ברחמנות ובמתינות. בתיק של מנואל מרטינס דורמידו האמור, כאשר הצביע סנקטוס לשלוח אותו למאסר ולהחרים את נכסיו, ואני הצבעתי לסגור

את התיק, הכריעו האדונים של העליונה לפי דעתו של האינקוויזיטור סנקטוס. בבית דין זה יש כרגע רק שני אינקוויזיטורים, ואנו מבקשים מהוד מעלתו שישלח אינקוויזיטור אחד נוסף, כפי שמבוקש בעתירה. ללא ספק, עם אנשים נוספים נוכל להשיג יותר בהירות בעניינינו. מי שמשמש כשופט בלשכה קדושה זו, עם סמכויות שהוענקו לו על ידי הבישופים של מחוז זה, הוא הנזיר פבלו דה

( ממסדר סן פרנסיסקו, אשר יתר על היותו שופט מזהPablo de Fonsecaפונסקה ) שנים רבות, הוא ממלא גם תפקיד של יועץ, במסירות וניסיון רב. ובעיר זו אין אףיועץ כי על אף שיש עוד איש כמורה זה, אחד אחר שמסוגל למלא תפקיד

49

ומשפטן, הוא חדש מאד, והשתתף עד כה רק בהתייעצות אחת, ונראה שהניסיוןשלו בעניין מועט או כלל אינו קיים.

בטוחני שהוד מעלתו במסירותו הקדושה, יורה להמשיך לנהל את התיקים האמורים תוך מאמץ שיסתיימו במהירות ומבלי לשחרר איש מהאסורים בערבות,

133דבר שלא נראה לי סביר בתיקים מסוג זה.

השובה המפורטת של האינקוויזיטור המובאת לעיל, באה להמחיש לנו, קודם כול, אתשל פעילותה את לסכל מנת על החדשים הנוצרים השתמשו שבהן השיטות והביורוקרטיה הסכסוכים את מובהק באופן מציגה היא כן כמו האינקוויזיציה. ידי הנאשמים בנסותם לשבש את על נוצלו ירנה, אשר בבית הדין של המסורבלת

פעילות בית הדין ולגרום לעליונה לבטל את ההליכים נגדם.ל- מתוארך בדצמבר 23המכתב תיאורי1624 שני עם יחד למדריד נשלח והוא ,

התיקים של מנואל מרטינס דורמידו ושל אישתו ועם תיאור התיקים של פרנסיסקו ברנל בינואר9ואישתו איזבלה אנטונס. בחלק העליון של המכתב נרשמה במדריד הערה ב-

, ובה נאמר: "זה בסדר, ויש להשתדל לסיים במהירות את התיקים, בייחוד זה של1625134פרנסיסקו ברנל ואישתו".

מאסרו של דורמידו גרם גם לקשיים בניהול נכסי הקתדרלה של סיודד רודריגו,הקדושה הלשכה של העליונה לוועדה מכתב של הקתדרלה שלח הנהלתה וצוות

, תוך עקיפת בית הדין של ירנה, ובעצם תוך הבעת מחאה1626 בינואר 11במדריד ב- על דרך פעולתו של בית דין זה. במכתב נאמר כי מזה עשרים חודשים מחזיק בית דין זה במאסר את מנואל מרטינס דורמידו, מנהל הנכסים של הקתדרלה, את אישתו ואת גיסתו, ובית הדין החרים את נכסיהם וגם את נכסי הקתדרלה, יחד עם כל הספריםואומר שלמרות בקשת הקתדרלה להשיב והרישומים על הכנסותיה. המכתב מוסיף להם את הספרים, אלה טרם הוחזרו, והדבר גורם להם נזקים כבדים. דבר זה מחייב אותם לפנות לעליונה, על מנת שזו תורה להחזיר להם את המסמכים, וכן הם מבקשים

135שתיקיהם של מנואל, אישתו וגיסתו יסתיימו במהרה.

מעניין לציין שהמכתב של הנהלת הקתדרלה משקף מערכת יחסים בינם לבין דורמידו החורגת ממסגרת של יחסים עסקיים. יש בו למעשה התערבות מצידם בהליך האינקוויזיטורי, ולא רק לגבי מנהל הנכסים שלהם, אלא גם לגבי אישתו וגיסתו, וכן יש

המכתב תורגם לעברית על ידי דוד הלפרין. 133134( AHN Inq. Leg. 2717 (23.12.1624135 AHN Inq. Leg. 2718

50

בו הבעת משאלה לסיים את ההליכים במהירות האפשרית. בקצה העליון של המסמך יש הערה שנוספה במדריד, ובה נאמר: "להחזיר לכנסייה את כל המסמכים הנוגעים

לנכסיה וניהולה של הכנסייה וכן לסיים במידת האפשר את התיק הזה במהירות". , התעוררה שאלה אם להעמיד במבחן העינויים את מריה1626בתחילת שנת

נונייס, אישתו של דורמידו. לפי הוראות של העליונה הופנתה השאלה לרופאים, אשר החוו דעתם לגבי מחלתה של האסירה ומצבה. כפי הנראה חוות הדעת לא הייתה לרוחוירנה שלח את התיק עם כל הנתונים של התובע, אשר ערער עליה. בית הדין של

, על מנת שיחליטו1626 בפברואר 19 וב-12עליונה במדריד בשני מועדים, ב-ועדה הלובדבר.

העליונה מהוועדה יותר ורחמנים מתחשבים היו המחוזיים הדין שבתי נראה על כך1626במדריד בעניין העינויים. העליונה נזפה באינקוויזיטורים בהוראותיה משנת

שהם נמנעים מלהחליט על עינוי בגלל חולשתו של הנידון או בגלל דבר 'פעוט' כגוןלב, נזנח כתוצאה ממצבו של המעונה, מחלת רבים העינוי זרוע שבורה. במקרים הרופא נוספות. סיבות בגין וכן העינוי, במהלך חוזרות והתעלפויות יתרה חולשה והכירורג הוזמנו תמיד להיכנס לאולם העינויים, כאשר הקורבן הופשט, על מנת לבדוק

136אותו, ונשארו בקרבת מקום כדי להיות זמינים במקרה של בעיה רפואית .

.ב. הלשנתו של גבריאל דורמידו3 בעוד דורמידו מנהל מהלכים ומפעיל קשרים לסיום הפרשה ולהשגת שחרורו ושחרור אישתו וגיסתו, התבשלה במרחקים סערה אשר תשנה את חיי משפחת דורמידו ואת חיי

, השמיני1604קהילת המתייהדים בסיודד רודריגו. אחיו של מנואל, גבריאל, יליד שנת מבין ילדי גונסלו ולוקרסיה, אשר התייתם מאביו בהיותו בן חמש ומאימו בגיל שבע וגודל על ידי אחיו מנואל, עזב את סיודד רודריגו, חודשים מספר לאחר מאסר בני משפחתו. הוא נסע לרומא, ושם התייצב מרצונו החופשי בפני בית הדין של האינקוויזיציה ומסרקהילת מבין אחרים ורבים חבריו משפחתו, בני נגד יומיים, במשך מפורטת עדות

המתייהדים בסיודד רודריגו. התקבל בבית הדין של ירנה מכתב של העליונה, מתאריך1626 באפריל 2ב-

במרס שנה זו. למכתב מצורף מכתב של הקרדינל מלינו מרומא, שעמד בראש24 וכן תרגום לספרדית של תצהירו של גבריאל בפני בית הדין זו, האינקוויזיציה בעיר

136 Lea, Inquisition, III, Book 6, Chapter 7, p. 15

51

ברומא. במכתב של העליונה מתבקש בית הדין של ירנה להודיע להם אם קיים מידעמפליל כלשהו בענייני דת ואמונה נגד המלשין, גבריאל.

מתאריך מרומא, מלינו הקרדינל של בדצמבר 6במכתב שגבריאל1625 נאמר , בעניין רודריגו, סיודד תושבי שלו, קרובים כמה נגד ספונטני תצהיר נתן מרטינס נגד ואמונה דת בענייני מפליל מידע יש אם שיבדקו מבקש הקרדינל התייהדות. המלשין. להלן תרגום של תצהיר ההלשנה של גבריאל. שנעשה בספרד, וישנו גם תרגום

137לספרדית )מלטינית או מאיטלקית( שנעשה באיטליה:

הופיע אישית ובספונטניות במשרדה של1625בתשעה עשר בחודש נובמבר

הנכבד הנזיר בפני ההתכנסות, באולם רומא, של הקדושה האינקוויזיציה ( ממסדר המטיפים, חבר של האב הנכבדConstantino Testiקונסטנטינו טסטי )

הקומיסר הכללי ובנוכחותי וכו', גבריאל, בנו של גונסלו מרטינס, שכבר אינו בין החיים, מהעיר אנטקרה שבמחוז הבישוף של מלגה בספרד, בן עשרים ואחד

בערך, אשר נשבע לומר את האמת, תוך הנחת ידו על הצלב, ואמר כדלקמן. בהיותי ילד בן שמונה נפטרו אבי ואימי והותירו אותי ברשותו של מנואלוזמן קצר לאחר מכן, עבר מנואל מרטינס דורמידו תושב העיר הזו, מכורתי, של במחוז הישנה, קסטיליה בממלכת רודריגו, בסיודד להתגורר האמור האינקוויזיטורים הממוקמים בירנה. שם נוכחתי לדעת שמנואל האמור, לאחר שהתחתן עם מריה נונייס, ילידת המקום, שומר עם אישתו את תורת משה, ויחד עימם היו דונה לאונור נונייס, אלמנתו של דוקטור לואיס רודריגס מרטינס, אחיו של מנואל האמור, ואחות של מריה האמורה, והיו שם גם דונה לאונור נונייס, אחותו של מנואל האמור ואישתו של גספר רודריגס דל קניו. וכל שלוש הנשים יחד עם מנואל האמור קיימו את החוק של משה. ואני נוכחתי בזה מאחר שכול אלה אמרו לי שהם שומרים את תורת משה ודרשו ממני פעמים רבות לעשות

כמוהם. ראיתי שהם קיימו צומות מסוימים, ובמועדים אלה צמו עד אחר הצהריים והמתינו עד צאת הכוכבים. ואת הצומות האלה עשו פעמים רבות במשך השנה,

137 AHN Inq. Leg. דוד2731 לעברית תרגם מספרדית לספרדית. מלטינית/איטלקית , תרגום המכתב הלפרין.

52

אף שאיני זוכר מתי בדיוק. וידוע לי שהם צמו גם כאשר נפטר קרוב או חבר138שלהם או כאשר חלה, ואת זאת עשו ביום השמיני או התשיעי.

זה ובזמן שנים, שבע עד שש מגיל שהיתי האמור מנואל של בביתו שוכנעתי על ידם, מפחד, לצום כפי שהם עשו למען שמירת תורת משה. אני עשיתי עצמי כמי שצם, אך בהיחבא אכלתי, ומעולם לא הייתה לי כוונה לשמורמאכילה ההימנעות את הקדשתי ברירה מחוסר צמתי כאשר זו. תורה על

לצליבתו של ישו או לבתולה המבורכת. זכור לי שהאמורים, ביום חמישי קדוש אחד, אפו לחמים קטנים, ואכלו מהם ונתנו גם לי, אף שלא אמרו לי מה הם. אך אני הבנתי משיחותיהם שמדובר במצות, ובהוראתם אכלתי מהן. בזמן שהם צמו על מתיהם, זכור לי שהם לא אכלו בשר, ופעם אחת כאשר מריה האמורה גילתה שאכלתי בשר בסתר, היא נזפה בי, לקחה לי את הבשר וזרקה אותו. הם לא אכלו דבר מכל מה שהיה בבית בזמן מותו של אחד מיקיריהם, וכן שפכו את כל המים שהיה בבית בזמן

המוות.אחר שישי בימי מדליקות האמורות הנשים את ראיתי כך על נוסף הצהריים, לאחר שקיעת החמה, שלושה או ארבעה נרות. והן גרמו לכך שידלקואחת וכאשר מעצמם. להתכלות להם הניחו אלא לכבותם, בלי הלילה כל המשרתות כיבתה אותם, הם נזפו בה. וכאשר הדליקו אותם, לא הדליקו אותם זה מזה. ושמתי לב שכאשר הכינו את הפתילים אמרו הן כמה מילים אך אינניתפילה אלה נשים התפללו דולקים, הנרות שבעוד ראיתי ואולם מהן. יודע

ורצו ללמד אותי את התפילה הזו, אך לא139(,folgançaשקראו לה הפולגנסה ) רציתי ללמוד אותה.

אני גם זוכר שכאשר חזרתי פעם מבית הספר, אמרתי כמנהג הנערים, "מבורך יהיה ישוע", ולאונור, אישתו של גספר, אמרה לי בלחש שאין לומר כך, כי זו אינה צורה של שפה נקייה, אלא יש לומר, "מבורך יהיה האל". ובזמנו לאזאת בגלל לי פירשתי שהיא אמרה יותר הקדשתי לכך מחשבה, אך מאוחר היותה יהודייה. פעם אחרת, כאשר שחקתי עם נערים אחרים ואמרתי להם )כפי

קראה לי הצידה לאונור האמורה140שנהוג(, "עזבו אותי בשם הפסיון של האל", נראה כי כוונתו לומר שצמו בתום השבעה.138יום חופשי. השימוש של שמה של תפילה139 פולגנסה הינה מילה בשפה הפורטוגלית, תרגומה הוא

המתייהדים על מפורטוגל החדשים לנוצרים שהייתה הרבה להשפעה עינינו את מאיר בפורטוגלית בספרד.

הפסיון הוא הכינוי הנוצרי לצליבתו של ישו.140

53

ואמרה לי שאין לומר כך משום שאלוהים לא מת. אך אני לא הקדשתי לזה בזמנוכל מחשבה.

כל העופות ובעלי הכנף שהנשים האלה טבחו בבית זה, הן שחטו אותם,כוסה מנואל במשפחת שנרכש הבשר לעשות. הודרכו המשרתות שגם דבר במלח על מנת לנקז את הדם. אני מניח שזו המטרה בהמלחה, וייתכן ששמעתי זאת מהם, אך איני זוכר. זכור לי שפעם אחת, שפכה לאונור האמורה, אישתו של גספר, שמן לתוך סיר, במטרה לשכנע את המשרתות שבסיר יש בשר חזיר, דבר שראיתי בעצמי, וזאת כי הם לא אכלו בשר חזיר. ונראה לי, אף שאיני בטוח

בכך, שלאונור האמורה אמרה שכך עושים היהודים.מנואל בעלה, אלו יחד עם מריה האמורה, אותי פעם אחרת, שאלו תפילות אני מתפלל, ואני עניתי, על מנת להטעות אותם, שאני מתפלל תפילהאדוני". "אדון שתחילתה גספר, של אישתו האמורה, לאונור אותי שלימדה ופעמים רבות חשבתי, ביני לבין עצמי, שאדוני זה הוא אליל, וקיללתי אותו, אך

לאמיתו של דבר לא למדתי תפילה זו. אימה של מריה האמורה, הקרויה גם היא מריה נונייס, אשר כבר אינה בין החיים, שמרה את חוקי היהדות. והדבר ידוע לי משום שראיתי אותה צמה כמו האחרות. וכאשר מת או חלה מישהו, היא נהגה לשלוח אותי להודיע למתייהדים

האחרים, על מנת שגם הם יצומו, ואת אותם מתייהדים אזהה מאוחר יותר. מריה האמורה, אישתו של מנואל, בעומדי פעם ליד החלון כדי לצפות בהלווייתו של כומר, אמרה לי לרחוץ את פני לאחר מכן בגלל מה שראיתי,ואני מאמין שעשיתי זאת כי נהגתי להישמע ונדמה לי שגם היא רחצה פניה,

לכולם בבית. זכור לי גם שנשות הבית של מנואל האמור, כאשר ייצרו את הנקניקים, על מנת לשכנע את המשרתים שהם אוכלים בשר חזיר, הכניסו לנקניקים בשר בקר. ואני ראיתי במו עיני איך הביאו מהאטליז הציבורי בשר בקר, שאותו הכניסו

נשים אלה לנקניקים, ואת בשר החזיר החביאו. כאשר חליתי פעם בהיותי קטן, הייתה דמות של גבירתנו מעל מראשות המיטה, ונדמה לי ששלוש הנשים האמורות לעגו לה, ונדמה לי, אף שלא ידוע לי

בבטחה, שאחת מהן אמרה בדברה על הדמות, "המקוללת".

54

מבני רודריגו, שאינם מתייהדים בסיודד גבריאל הצהרה על כמה זה, מסר )בשלב משפחתו, ולאור השעה המאוחרת, נפסק המבחן. גבריאל חתם על הרשום בפרוטוקול

בנובמבר.(21ונשבע לשמור על סודיות. הוא ישוב להמשך המבחן ב-

גבריאל האמור הופיע בפני אותו שופט ובאותו מקום, כפי שצוין לעיל, ובאמצעות שבועה ובהנחת ידו על הצלב, הצהיר כדלקמן. מחמת בושה לא אמרתי שלשום שמנואל מרטינס האמור הוא אחי, ושלאונור האמורה, אישתו של גספר האמור, היא אחותי, שנולדו מאותו אב ואם. ומאחר שהורי נפטרו בהיותי קטן מאד, איני יודע איך פרנסו אותי האחים האלה. אבי נפטר בהיותי בן שלוש ואימי עזבה אותי בגיל שש או שבע, ונדמה לי לאמיתו של דבר, על אף שאיני זוכר זאת, שממנהכנראה סבירות ביתר אך מריה", "אווה ואת שבשמים" "אבינו את למדתי

שלמדתי את התפילות הנהוגות על הנוצרים בבית הספר. עכשיו אני נזכר שפעם שאל מנואל האמור את תיאודורה נונייס איך יש

שהודפסו בשפת העם141לקרוא מקום מסוים בתהילים של פרקי הסליחות, בספרדית, ושם נאמר, "אלוהים שלושה ואחד". תיאודורה השיבה שיש לקרוא

"אחד" ולא הוסיפה דבר. והדבר אירע בביתו של מנואל בלי נוכחים נוספים.ולאונור שנים, כשבע לפני שנפטר רפאל, בשם בגילי אח לי היה האמורה, אחותי, לימדה אותו את אותם הצומות היהודיים, אך הוא מעולם לא רצה לקיים אותם, על אף שעשה עצמו כאילו שמר עליהם. ולאחר מותו, שאלה אותי איזבל נונייס במילים אלו: "אחיך זה, היה נוצרי? תאמר לי את האמת", ואני

השבתי, "אלוהים יודע מה הוא היה, ואיך נהג".

)בשלב זה העיד גבריאל נגד מתייהדים שונים מסיודד רודריגו, איך נשות המשפחה נהגו לשלוח אותו אליהם בשליחויות שונות הקשורות לצומות, מצות, תפילות, וכו'. הוא צייןוחלקן עשה עם רודריגו דל קניו, חברו ואחיה כי חלק משליחויות אלה עשה לבדו

הצעיר של מריה נונייס, גיסתו.(

בכל הפעמים שנשים אלה, קרובות המשפחה שלי, שלחו הודעות לאנשים שונים על קיום צומות, הן שלחו במתנה דברי מאכל למי שצמו וצדקה של כסף לצמים העניים. בבית אחי האמור מעולם לא שמעתי את הנשים, קרובות המשפחה

( הם שבעה פרקי תהילים )ו, לא, לז, נ, קא, קכט,salmos penitenciales פרקי תהילים של סליחות )141קמב(, אשר הכנסייה הקתולית הקדומה קבעה כפרקים שאותם מתפללים מי שמעוניינים להביע חרטה.

55

שלי, קוראות בשמו של ישוע או של הבתולה המבורכת, אלא רק אמרו "יבורךהאל" או "ישתבח האל".

גיסתי מריה, "תתגלח היום לי פעם כאשר התכוונתי להתגלח, אמרה )שהיה יום שישי( ולא מחר", וכאשר נסעתי ללמוד בסלמנקה אמרה לי, "זכורלי פעם בתקופה לאונור אמרה ואחותי אותך". לשמור את הצומות שלימדו מסוימת של השנה, שאיני זוכר את מועדה, "בזמן זה לא צמים כי חלק מאנשינו נכלאו ונשרפו בתקופה זו". אם אחותי זו לא נמצאת כרגע בסיודד רודריגו. היא תימצא במרטוס, מקום סמוך לגרנדה, וידעו על מקום הימצאותה אחי הקרויקרוב מקום באנטקרה, המתגוררים גומס, לואיס אחייני או מרטינס אנטוניו

לסביליה. פעם אחת אמרה מריה נונייס, אימה של גיסתי, לאחותי ולנשים האחרות של הבית, "איכלו בשר חזיר כדי שלא תורשעו בגלל זה", ונדמה לי ששמעתי

שמריה זו הייתה בלשכה הקדושה של ירנה. קרוביי אלה מעולם לא אכלו בשר וחלב ביחד, אלא בנפרד זה מזה, ונדמה לי ששמעתי אותם אומרים שדברים אלה אסור לאכול ביחד, אך לא אמרומישהו מת כאשר מנואל, של בביתו קרוביי אלה שהתגוררו הסיבה. לי את מהבית, לא רצו להיכנס לחדר שבו שהה המת, אלא רק לאחר שעבר פרק זמן. והצום שעליו שמרו שמונה או תשעה ימים לאחר המוות, או לאחר קבלת הודעה

על מותו של קרוב כלשהו או חבר, קוים גם לאחר שנה או חודש.את לשמוע שאלך גיסתי לי אמרה קטן בהיותי שפעם גם, לי נדמה המיסה, אך למיטב זכרוני תמיד נהגתי ללכת. פעם אחרת כאשר הוגש לאחי מנואל צלופח, אכל הוא מעט ממנו מחשש מהמשרתים, וגיסתי נזפה בו על כך

שאכל, אך לא אמרה למה אסור לאכול זאת.גיסתי ולאונור, אישתו ומריה אחי, מרטינס, שמנואל וחצי שנה זה ידי האינקוויזיטורים של ירנה, והם עדיין במאסר. תחילה האלמנה, נאסרו על ניסתה ומריה האמורה. לפני שנאסרה מכן, אחי, ולאחר נאסרו שתי הנשים להימלט, מפחד, ואני עצמי התנדבתי ללוות אותה אם ברצונה לברוח לחלק אחר של ספרד. אך הצעתי הייתה רק מטעמי נימוס, ואיני זוכר אם אומנם עשיתי

זאת בכוונה לסייע בבריחתה. פעם אחרת זכור לי שמריה האמורה, גיסתי, אמרה לי שהיא רוצה לדעת את הסיפורים והטקסים של התנ"ך, ואני התנדבתי להקריא לה, אך לא עשיתי

56

זאת. והיא אמרה לי שהליסנסיאדו לואיס רודריגס מרטינס, אחי, שמת לפני שניםרבות, רצה להקריא לה, אך משום מה לא עשה זאת.

לפני שנתיים כאשר שהיתי בביתה של מריה האמורה, עם קרוב משפחתה חואן ברנל שהתגורר בסיודד רודריגו, אמרתי שברצוני להיות כומר, והיא ענתה ליוהוא כבר מת וקראו לו דוקטור לואיס בכמה מילים, "דוד שלנו שהיה כומר רודריגס דוארטה, התחרט פעמים רבות על היותו כומר". כאשר חואן האמור שאל את מריה האמורה במילים אלה, "האם במקרה ידע הוא את הדרך?", והיא השיבה, "כן", ואני הבנתי שהם התכוונו שהכומר האמור ידע את מסורת

היהודים. כאשר מריה האמורה נאסרה בביתה על ידי האינקוויזיטור, הייתי נוכח, והיא פנתה אלי. וזכור לי שאמרה לי שאודיע לאחותי, ולא אמרה לי מה להודיע. ונדמה לי גם שעשתה סימנים רבים על מנת שאכתוב בעניינה לאנטוניו, אחי, ששהה באנטקרה אשר באנדלוסיה. באותו הזמן שנאסרה מריה, אמר לי מנואל אחי, "אני איני חושש לאישתי או לגיסתי לאונור, שימותו לפני שיספרו משהו, אך אני חושש לאחותנו לאונור". ואמר לי שאכתוב לאנטקרה, לאנטוניו אחי, במילים

אלה, "סיים שם את כל העסקים ובוא לכאן לעזור לי". באותו הזמן שמריה נאסרה, אמר לי כומר, שכן שלנו, שטוב לומר מיסה על מנת שהאל יעזור. הפניתי זאת לאחי, והוא אמר לי שאין צורך שאנו נעשההיהודים, של והצומות היהודיות מכך שבאמצעות התפילות ומשתמע מיסות, ניעזר על ידי האל. לאחר מכן שמתי לב שמנואל, אחי האמור, בימי שני ובימים אחרים, למשך שבועיים או שלושה שבועות הבאים, לא אכל עד אחר הצהריים, על אף שעל מנת למנוע חשדות של המשרתים נהג לומר שהוא הולך לאכול

בבית של חבר שלו.נוסף ושמו גונסלו, ופעם שהה במקום כלשהו מחוץ לבית, יש לי אח ומריה, גיסתי האמורה שלחה אותי לומר לו שביום מסוים יפסיק לאכול, ומשתמע שהיא התכוונה שישמור את הצומות במנהג העברי, כפי שלימדה אותי. נדמה לי שמסרתי את המסר, אך לא ידוע לי אם הוא קיים אותו. זה כבר שנה שגונסלו האמור נמצא באנטקרה, והוא אמר לי שהוא חושש שייקחו אותו לאינקוויזיציה, וכאשר שאלתי אותו, "מדוע אתה חושש?", הוא לא השיב לי דבר. ולפני שנה הוא אמר לי, שזה תשע עשרה או עשרים שנה שהוא אינו עובד שם כראוי את אלוהים, וברצונו ללכת להתגורר עם שתיים מאחיותינו. וכאשר שאלתי אותו היכן

57

הן נמצאות, הוא אמר לי. ואני לא ידעתי אז, ולמעשה אף פעם לא ידעתי, מאחרשלא הכרתי אב ואם, לא ידוע לי על קרוביי מה שנחוץ שאדע.

כאשר נאסרה מריה האמורה, השתדלנו להבריח את הכספים והנכסים הניידים. עזרתי להבריח את הכסף ואת הנכסים הניידים, וסייעתי להבריח הרבה מכאן ומשם. הכספים האלה בוזבזו, והנכסים האחרים הניידים שווים יותר מאלף

)כ- הימצאותם אחי128,000$אסקודוס וידע על מקום היום(, בערכים של האמור אנטוניו. רציתי לספר זאת על מנת לנקות את מצפוני, כי אני מבין שיש חוקים האוסרים להחביא נכסים של אנשים כאלה. במטרה זו אני מתוודה שאני

(65,000$חייב למנואל, אחי, קרוב לארבע מאות או חמש מאות אסקודוס )כ- על הכלכלה של כמה שנות לימוד. לא ידוע לי אם הוא העניק לי כספים אלו במתנה. ואני אומר זאת בגלל החוקים שיש נגד מי שאינם מגלים את הנכסים של

מי שנתפסו על ידי האינקוויזיציה. מריה האמורה, גיסתי, בראותה שאחי רפאל שכב על מיטת חוליו, שממנו נפטר, הורתה לו לקיים צומות מסוימים, והוא סירב. שמעתי אותו אומר לפעמים, כאשר איש לא נוכח, שייקחו אותו למקום שבו נמצאות אחיותיו, אך לא אמר

היכן הוא. שהיתי שש או שבע שנים בסלמנקה. בזמן זה, שלח אחי מנואל פעמים רבות לקרוא לי לשוב הביתה, במכתבים או שהיה שולח אלי את האתון. אבל אני

מעולם לא רציתי לשוב הביתה, כי מאסתי במנהגי היהודים שהם נהגו. תשעה או עשרה חודשים לאחר שמנואל, אחי, נאסר, עזבתי את סיודדותירצתי את עזיבתי באומרי שאני הולך לסלמנקה לעשות דוקטורט. רודריגו, הלכתי לכיוון ברצלונה. משם כתבתי לקרוביי שברצוני לנסוע לרומא עם אדון

אחד על מנת לנסות להשיג שם טובת הנאה מסוימת. אני גם נזכר, וברצוני לספר על מנת לטהר את מצפוני, שבהיותי בסיודד רודריגו, אמר לי פעם רודריגו דיאס, שמישהו ששמו לא זכור לי מנסה להתחתן עם ביתה של אחותי. מאחר שלא ידוע לי שיש לי אחיות בספרד שלהן בנות בגיל הנישואין, אני מסיק מכך שזו בת של אחת משתי האחיות שיש לי בפיזה )כנראה שיבוש בהבנתו של גבריאל – אחיותיו לא היו בפיזה(. ואיזבל נונייס, הנמצאת באוסונה, כאשר נמצאתי בביתה על מנת לקחת פירות להכנת מתנה, אמרה לי, "אם לאונור אחותך חוששת שייקחו אותה לאינקוויזיציה, למה אינה הולכת להיכן

שנמצאות אחיותיה?!".

58

מסוימת מחילה פרסם הבישוף כאשר רודריגו, בסיודד אחת פעם בכנסייה, אמרה גיסתי מריה בנוכחות מנואל, אחי, שאין מחילות. ואחי ענה לה שלא לומר כך, כי הדברים יכולים להגיע לאוזניו של הבישוף. כפי שסיפרתי לעיל, אמרה לי אחותי לאונור שבזמנים מסוימים לא מקיימים את הצומות היהודיים, כי בזמן זה נשפטו חלק מאיתנו. אני נזכר עכשיו שבאותם ימים, לא לבשו הנשים האמורות, אחותי וגיסתי, בגדים חדשים, ונדמה לי שאמרו שעושים זאת מאותהסיבה. זה כל מה שאני זוכר לומר לטיהור מצפוני ומבלי שיוותר דבר על מצפוני. והנשים האמורים שכנעו כאשר נשאל, לפי מה שאמר לעיל, שמנואל אותו לשמור את חוקי משה, ביקשו שיתייחס למילים ולאופן שבו שכנעו אותו לשמור על היהדות. הוא השיב, "איני בטוח שהאמורים לעיל אמרו לי במפורש לשמור את חוקי משה, אך נדמה לי שהם אמרו לי לעשות זאת, ואני חששתי בגלל היותי צעיר מאד. ובאשר לדחיפתי ליהדות, הם לא אמרו לי יותר מאשר

שאעשה איתם את אותם הצומות שהם עשו והתפילות שעליהן סיפרתי לעיל". כאשר נשאל אילו שיחות היו לו לגבי המצות שעליהן דיבר לעיל. השיב כי למרות היותו אז נער, הוא הבין שהלחמים הקטנים לא היו כמו הלחם הרגיל. עם זאת היו לו ספקות מסוימים. הוא הבין שזה משהו טקסי, אך לא של המסורת הנוצרית. לאחר מכן, כאשר גדל, חשב על כך, וזיהה שמדובר במצות, כי שמע

אומרים שזהו טקס עברי.ברומא, חודשים שבעה נמצא שכבר אף שעל זה כיצד נשאל הוא התאחר כל כך לבצע הלשנה זו בלשכה הקדושה. הוא השיב, שהוא התאחר כי

עדיין אינו מתמצא ברומא, ולא ידע מה יש לעשות בשביל להצהיר.בלשכה מספר שהוא במה גורם הוא למה לו ידוע אם נשאל הוא הקדושה. הוא השיב כי לא ידוע לו שהוא מנוע לעשות זאת, ולפני שאחותו וגיסתו נאסרו היה לו רצון עז לבוא לרומא על מנת לטהר את מצפונו. לאחר שמנואל נאסר הוא התעכב שישה או שבעה חודשים בסיודד רודריגו, ובסלמנקה שההיום וחמישה עשר יום בסרגוסה יום במדריד, שנים עשר ימים, עשרים שמונה

בברצלונה.הוא נשלח לביתו לאחר שחתם והושבע לסודיות.

גבריאל מרטינס, ספרדי.

59

.ג. מניעים אפשריים להלשנה3 המעשה של גבריאל חריג בחומרתו, ומשתקפת ממנו איבה קשה ואף שנאה כלפי בני משפחתו, כלפי בני קהילת המתייהדים וכלפי מערך האמונות של קהילה זו ושל שארי בשרו. האירועים התרחשו לפני ארבע מאות שנה, ומקשים על החוקרים לבחון לעומק

מניעיו. את ולהבין נפשו להתנהגותו, את אפשריים הסברים לבחון אפוא אנסה שזהותם אנשים העוסקת בתאוריות על בהסתמך על מקצת מהספרות המקצועית חצוייה. על בסיס תאוריות אלה ניתן להגדירו כמודיע, מוסר מידע או מלשין. ג'יימס ריס מגדיר את מוסר המידע כאדם שמודיע או מטיח אשמה באחר, שבו הוא חושד שהפר

מן המניעים הנפוצים של מוסרי 142חוק פלילי כלשהו. מונה כמה צ'רלס או'הארה והם:143המידע,

.פחד – חשש לביטחונו האישי של מוסר המידע או לביטחון בני משפחתו.יוהרה – ניסיון להיראות באור חיובי על ידי השלטונות.נקמה – ניסיון להשיב לאחר/ים כגמולו/ם.חרטה – לתקן עוולה כתוצאה של נקיפות מצפוןקנאה – מאמץ להשפיל מישהו בשל היותו בעל הישגים או נכסים רבים

יותר..תגמול – מסירת מידע מסיבות כספיות או רווח אחר כלשהועל פשע מידע מוסר פלילי שנתפס במעשה מי – מענישה הימנעות

במטרה להימנע מעונש או להקלה בעונש..מודעות אזרחית – מאמץ לסלק מהקהילה פשעים ופושעים.הכרת טובה או רווח – מאמץ להביע הערכה או להשיג טובת הנאה.'תחרות – הרצון לסלק 'תחרות פלילית

אבחן את המניעים שפורטו לעיל על מנת לנסות לקבוע מהם המניעים שסבירות ההשפעה שלהם על מעשהו של גבריאל גבוהה. אין כל סבירות שפחד היה המניע. לאיש לא היה ממה לפחד, בייחוד לאחר שעזב את ספרד ונסע למרחקים, למקום שבו איש לא מכירו. גם חרטה אינה מניע סביר, כי לא היה לו על מה להתחרט. כך גם המניע של הימנעות מענישה, וגם סביר שהדבר לא נעשה בשל הרצון לסלק תחרות

פלילית.

142 J. T. Reese, ‘Motivations of Criminal Informants’, FBI Law Enforcement Bulletin 49/5 (May 1980), p. 23 143 Ch. O’Hara, Fundamentals of Criminal Investigations, 4th edition, Springfield, IL: Thomas, 1976, pp. 160–161

60

מניעים אחדים ברשימה הם בעלי סבירות גבוהה יותר להיות המניעים או גורמי ההשפעה על מעשהו של גבריאל – קנאה, יוהרה והכרת טובה או רווח )בעצם ניסיון להשיג טובת הנאה(. אך שלושת המניעים בעלי הסבירות הגבוהה ביותר הם נקמה, תגמול ומודעות אזרחית )שבמקרה שלנו היא מודעות דתית(. המניע השני, התגמול, בא לידי ביטוי בתצהירו של גבריאל בפני בית הדין ברומא, בספרו שבא לעיר בחיפוש אחר

טובת הנאה כלשהי.בחיי תמיד נוכחת והנקמה ביותר, הקדמוניים הרגשות אחד היא נקמה

אירווין רוזן )144המשפחה. Irwin Rosenפרסם מאמר ששמו מתמצת את מהותה של ) השנאה הגלומה במעשה145הנקמה, 'נקמה – השנאה שאינה מעיזה לבטא את שמה'.

מודעות, או הלא המודעות הסיבות, מהן לברר לנו ונותר מאליה, ברורה הנקמה לשנאה זו.

בנקמה הבראשיתית בתוך המשפחה, רציחתו של הבל על ידי קין, מטרת הנקמה היא להרוס את הדחייה הבלתי נסבלת שחווה קין מידי אביו, ובמעשהו הנורא מנסה לשמר

אריך פרום )146את שפיותו. Fromm)147מדבר על נקמה כמעשה קסם של תיקון או 148( רואה בנקמה חלופה של צער ואובדן.Searlesפירוק הפגיעה המקורית, וסירלס )

149נקמה יכולה להיות גם ניסיון נואש לפצות את האגו על אובדן טראומתי בגיל צעיר.

מדובר בילד שלמד במערכת נוצרית והושפע ממנה, מצא בה נחמה )הדמות של גבירתנו מעל ראש המיטה, כאשר היה קטן וחולה( וגם קישר את הבתולה עם זכר אימו )"זוכר שלמדתי מאימי את 'אבינו שבשמיים' ואת 'אווה מריה'"(. בתודעתו קישר את האח מנואל עם התנכלות – הם עברו לעיר אחרת זמן קצר לאחר פטירת אימו וקטעואחיות לשתי הנשואים שני האחים של ממני"( )"דרשו לחץ תחושת זכרונותיו. את ונמצאים בקואליציה מולו. גבריאל שהה בביתו של מנואל עד גיל חמש עשרה בערך, ותחושת העצמי החריפה את תחושתו שמכופפים אותו )"נהגתי להישמע לכולם בבית ... לא רציתי ללמוד ... לא רציתי לאכול ... לא רציתי לצום ...."(. בן הברית שהיה לו )אחיו רפאל( נפטר, והוא רצה, אולי בכנות, להיות כומר. הוא נחשף לנצרות בלימודיו המוקדמים וראה בה נחמה ומשהו שמייחד אותו מול משפחתו. מכאן ואילך לאורך שנים

144 W. J. Kirman, ‘Revenge and Accommodation in the Family’, (henceforth cited: Kirman, ‘Revenge’), Modern Psychoanalysis 14/1 (1989), p. 89

145 I. Rosen, ‘Revenge-The Hate That Dare Not Speak Its Name’, Journal of the American Psychoanalytic Association 55/2 (2007), pp. 595–619

146 Kirman, ‘Revenge’, p. 89 147 E. Fromm, The Anatomy of Human Destructiveness, New York: Holt, Rinehart and Winston, 1973148 H. F. Searles, Collected Papers on Schizophrenia and Related Subjects, New York: Karnac Books, 1965149 Kirman, ‘Revenge’, p. 89

61

אחדות הלך הניגוד והחריף, ותרם לתחושת הרצון לנקמה, להבנה והכרה שמשפחתועוברת על החוק )אזרחות טובה(.

.ד. תוצאות ההלשנה3 , יומיים לאחר קבלת המכתב מהעליונה עם התצהיר של גבריאל,1626 באפריל 4ב-

השיב האינקוויזיטור סרנו לעליונה והודיע להם בנוגע לשאלה בדבר קיום מידע מפלילגבריאל נגד דבר ואין כזה, מידע נגד המלשין, שאין בנמצא והאמונה בתחום הדת

זאת מאחר שבהלשנה של גבריאל הוא מעיד על מעשי התייהדות נגדמרטינס האמור. מנואל אחיו, נגד מריה נונייס, גיסתו, אישתו של מנואל מרטינס האמור, הנמצא במאסר בבית הסוהר הסודי של הלשכה הקדושה ורכושו הוחרם, בגין שמירת תורת משה, והיות שהתיקים שלהם מוכנים לדיון, וכבר הוחלט להעמידם במבחן העינויים. כמו כן העידהוחלט בעצם אשר האמורה, נונייס מריה של אחותה נונייס, לאונור נגד גבריאל להפסיק את ההליכים נגדה, והיא חולה ושוהה בעיר זו, בביתו של פקיד של הלשכההקדושה, עד שיתברר אם יש נגדה אשמה נוספת שתעלה מהתיקים של אחותה וגיסה.

תכתוב שהעליונה האינקוויזיטור ביקש לעיל, האמור כל את שדיווח לאחר לאינקוויזיציה ברומא ותבקש מהם לאשרר את העדויות נגד כל המוזכרים במליאת ביתיימצא ישרי דרך. כמו כן, משום הסכנה שגבריאל האמור לא הדין ובנוכחות אנשים מנואל מרטינס נונייס, אחותו של לאונור נגד ביקש שיאושררו גם העדויות בעתיד, האמור ואישתו של גספר דל קניו, נגד מריה נונייס, אימה של מריה נונייס, אישתו שלהזכיר שגבריאל האחרים האנשים כל ונגד מכבר, זה שנפטרה מרטינס, מנואל

בהצהרתו.במהירות האפשרית יישלחו אלה שאשרורים חשיבות שיש ואמר הוסיף הוא לספרד, מאחר שאי אפשר להחזיק את התיקים במצבם הנוכחי לזמן ממושך נוסף, הואיל והחשודים נמצאים במאסר ימים רבים וחלקם חולים. האינקוויזיטור ביקש גםמנת על וזאת שהוברחו, הנכסים על כלשהו מידע בידיו אם גבריאל את שישאלו

150שייתפסו לטובת האוצר.

הסכסוכים והמתחים בתוך ממסד האינקוויזיציה בבית הדין של ירנה, ובין ממסד זה לבין השלטונות החילוניים במחוז האינקוויזיטורי, נמשכו. ממסמכים מחודש אוקטובר

150 AHN Inq. Leg. 2718

62

, עולה כי ספרי הנכסים, החייבים וההכנסות של הקתדרלה, שהיו בידיו של מנואל1626כמנהל הנכסים, הועברו לידי אנטוניו מרטינס דורמידו, אחיו.

אחד הקומיסרים מנאמני בית הדין של ירנה בסיודד רודריגו מונה לגבות חוב לקתדרלה שהסתבך. החייב, שהיה לכתחילה מופקד על הגבייה מטעם בית הדין, כשל בתפקידו. הכישלון היה כפי הנראה גדול למדי, והוא קיבל מקלט בתוך כנסייה. ראש העיר של סיודד רודריגו דרש לבחון את ההרשאה של הקומיסר הממונה מטעם הלשכה הקדושה

לעצור את החייב, אך ההרשאה לא הייתה בידיו של הקומיסר. (, היה מסוכסך כפי הנראה עםDon Pedro Gudielהקומיסר, דון פדרו גודיאל )

חלק מהאוליגרכיה העירונית והואשם בעבירות שונות, כולל הפרת סודיות אינקוויזיטורית ופגיעה בתפקודה של זו. המינוי המוצע עורר התנגדות בעיר, ונשלח מכתב לעליונה ובו בקשה לעיכוב המינוי עד להבהרת האשמות. ואולם האינקוויזיטורים בירנה נתנו גיבוי

151מוחלט לאיש וביקשו מהעליונה לאשר את המינוי.

, פנה בית הדין של ירנה לעליונה במדריד, בבקשה שיפנו1626בסוף אוקטובר לקרדינל מלינו, האינקוויזיטור הראשי ברומא, בבקשות אחדות. הם ביקשו את אשרור העדות של גבריאל נגד כל אחד ואחד מהאנשים אשר נגדם העיד, כשהוא עשוי בצורה נכונה ובאישור של נוטריון. מהמכתב אנו למדים שהאח הצעיר של מנואל וגבריאל,ידי גבריאל ונכסיו הוחרמו. רבים אחרים ממי שהואשמו על גונסלו, נאסר גם הוא, נאסרו גם הם, ובית הדין כתב לעליונה בבקשה לזרז את ההליכים, כי רבים מהאסיריםגם למדים אנו מהמכתב האוצר. חשבון על ניזונים כן ועל אמצעים וחסרי חולים שלאונור, אחותם של מנואל וגבריאל, לא נאסרה, וייתכן שטרם אותרה, אך בכל זאת ביקשו את האשרור של העדות נגדה וכן נגד רודריגו דל קניו, חבר הילדות של גבריאל

152ואחיה של מריה, אישתו של מנואל.

המשפטיים וההבדלים התקשורת קשיי לירנה, רומא בין הגיאוגרפי המרחק והביורוקרטיים יצרו מצב שבית הדין של ירנה לא קיבל את האשרורים הנדרשים לו מרומא, בתבנית ובצורה שהנוהל המשפטי הספרדי דרש. אנו למדים על כך מזרם הולך וגובר של מכתבים המשקפים תסכול ששלח בית הדין של ירנה לעליונה על מנת שזו

תפעל ברומא. , כתב בית הדין של ירנה לעליונה במדריד בבקשה1627 בפברואר 13במכתב מן ה-

חוזרת לבקש מרומא אשרור בצורה ובאופן שפורטו במכתבים קודמים. הם מציינים

151 AHN Inq. Leg. 2718152 AHN Inq. Leg. 2718

63

שהתחלואה בין האסירים מתגברת מדי יום, וההכרעה בתיקיהם תלויה אך ורק במילוי153המבוקש, כי רוב האסירים נמצאים במאסר רק בעקבות עדותו של גבריאל.

פברואר ברומא1627בסוף האינקוויזיציה של הדין לבית גבריאל הוזמן נובמבר מחודש בתצהירו שונות נקודות על השאלות1625לתשאול כל כמעט .

היו עדים להודיע למי, מה נאמר, אם מי שלח עניין הצומות, נסבו סביב בתשאול למסרים וכדומה. בסוף התשאול כתוב שתשובותיו של העד תואמות את מה שאמר

1625.154בתצהירו משנת

פנה אנטוניו מרטינס דורמידו, אחיו של מנואל, בעתירה1627בחודש מרס מסיודד רבים תושבים וכן מריה, ואישתו אחיו שמנואל כך על ובה קבל לעליונה, רודריגו, אסורים כבר ארבע שנים, והדבר גורם להפסדים כספיים נכבדים ולסבל של ילדיהם הקטנים. אנטוניו אומר שפניותיו החוזרות לבית הדין של ירנה על מנת שיסיימו את ההליכים לא נענו, לכן הוא פונה לעליונה שיגרמו לכך שההליכים יסתיימו במהירות

155האפשרית.

באפריל 13ב- שלחה העליונה את עתירתו של אנטוניו לבית הדין של1627 באפריל, שלח בית הדין של22ירנה, על מנת שחבריו יתנו תשובותיהם עליה. ואומנם ב-

ירנה את תשובתו לעליונה. בתשובה צוין כי מנואל מרטינס דורמידו ואישתו מריה נונייס אסורים בבית הסוהר הסודי כמעט שלוש שנים, ותיקיהם הסתיימו. הוחלט שנה ומחצה קודם לכן להעמידם במבחן העינויים, והביצוע התעכב עקב מחלותיהם של האסירים.

במרס 26עוד צוין שב- שלחה להם העליונה העתק של תצהירו של גבריאל1626 מרטינס )אחיהם של מנואל ושל אנטוניו העותר(, שנתן בבית הדין של האינקוויזיציה

בנובמבר 19ברומא ב- 'התורה המתה' של1625 . בתצהירו הוא מודה ששמר את וקיים במסגרתה כמה טקסים וריטואליים, וזאת כאשר התגורר בסיודד רודריגו156משה

בחברת אחיו מנואל ומריה אישתו, אשר נגדם העיד בחומרה על שמירת מסורות אלו. כמו כן צוין דבר הכללתם של אסירים רבים בעתירה, ואחרים אשר תיקיהם התקבלוצורך יש לדון בתיקים אלה יהיה להמשיך ועל מנת שאפשר רב, זמן לבחינה מזה יוכלו וזאת על מנת שהעדויות יאושרר, שגבריאל, אשר נתן את התצהירים ברומא,

לעליונה ב- נשלחה זו ברוח כי בקשה צוין באפריל 4להתפרסם. , על מנת1626

153 AHN Inq. Leg. 2718154 AHN Inq. Leg. 2718155 AHN Inq. Leg. 2718'התורה המתה' )156 Ley Muertaשל משה הוא אחד הכינויים שבהם כינתה האינקוויזיציה את)

היהדות.

64

שיבקשו זאת מרומא, ושוב נשלחה תזכורת לעליונה בעניין. העליונה הודיעה לבית הדין בפברואר שנה זו, שהבקשה נשלחה לרומא וברגע שתתקבל התשובה15במכתב מ-

היא תישלח לירנה. זה המצב שבו נמצאים תיקים אלה, והוא מחייב את בית הדין לשוב ולבקש מהעליונה לשלוח בקשה חוזרת לאשרר את דברי העד הזה, כדי שניתן יהיה

157להמשיך בתיקים אלה.

שלח בית הדין של ירנה דין וחשבון לעליונה, על פי בקשתה1627 במאי 20ב- של זו, לגבי האסירים הנמצאים בבית הסוהר הסודי שלהם, ואשר נגדם העיד גבריאלוממתינים לאשרור העדות של נמצאים בבחינה כי תיקיהם נמסר דורמידו. מרטינס גבריאל בפני מליאת בית הדין ברומא. בדין וחשבון מפורטים שמותיהם, גילם, מקום מגוריהם ופרטים נוספים של שבעה עשר אסירים, אשר חמישה עשר מתוכם הם נשים, ורק שניים הם גברים, מנואל ואחיו גונסלו, תושב אנטקרה. בין הנשים נמצאות רעייתו של מנואל, מריה נונייס, ואחותה, לאונור, אלמנתו של לואיס רודריגס דורמידו, אחיו של

158מנואל וגבריאל.

הארכיונים משקפים את התסכול ההולך וגובר של האינקוויזיטורים בירנה על איובסגנון בצורה גבריאל של העדות אשרור שורתהניהולי קבלת בספרד. המקובל

וחזור את הצורך בקבלת1627מכתבים מירנה לעליונה במהלך שנת מעלה הלוך וב-19אשרור ראוי, שמהותו אימות אמיתות העדות. אומנם ב- בפברואר 20 1627 אך המבחן הזה שיכול היה159נערך לגבריאל מבחן בבית הדין ברומא, שעליו דווח לעיל,

,23.6, 12.6, 10.6, 26.5להוות את האשרור המיוחל לא נעשה בצורה הנדרשת. ב-ו-24.9, 22.7, 1.7 לרומא.25.10, לכתוב ובהם בקשות לעליונה, מכתבים יצאו

מ- כמו המכתבים מיוחד, למישהו מתייחסים המכתבים ו-23.6לעיתים , שבהם1.7 מבוקש אשרור העדות נגד רודריגו דל קניו. אך תמיד הם כוללים גם בקשה לאשרור

, שבו משיב בית הדין על עתירה ששלח24.9כולל של כל הנאשמים. כך גם המכתב מ- פרנסיסקו רודריגס דל קניו בעניין אישתו קטלינה אנטונס, והתשובה היא שממתינים

160לאשרור העדות נגדה ונגד כל שאר הנאשמים.

,1628במכתב של בית הדין של ירנה לעליונה, מתאריך חמישה עשר במרס הגיבו להוראה שקיבלו מהעליונה, לשחרר את כל האסירים הנמצאים במאסר רק בעקבות עדותו של גבריאל, ובתנאי שלא צצו נגדם עדויות נוספות. האינקוויזיטורים של

157 AHN Inq. Leg. 2718158 AHN Inq. Leg. 2718.49 לעיל עמ 159160 AHN Inq. Leg. 2718

65

ירנה הסכימו להיענות להוראה של העליונה לגבי רוב האסירים, אך ביקשו להמשיך להחזיק לזמן קצר נוסף אסירים אחדים, ובהם גונסלו מרטינס ואת רודריגו דל קניו,

אך עמדתה של העליונה 161וזאת בשל קרבתם המשפחתית למנואל ולאישתו מריה. גברה, ומרבית אסירי 'הקשר של סיודד רודריגו', כפי שהפרשה כונתה, שוחררו, למעטנגדם היו עדויות על התייהדות קודמות ורעייתו מריה, אשר שניים. אלה הם מנואל

לתצהירו של גבריאל.וזה נגד מנואל, רבים התקבל האשרור על עדות גבריאל בעקבות מאמצים

. מנואל הכחיש את האשמות, הגיש הגנות ופסל כמה אנשים1628 באפריל 4פורסם ב- כעדים, ובהם גבריאל האמור, אחיו. מנואל טען שהוא נוצרי טוב, האוכל בשר חזיר ואינושהעד משוכנע והוא כמתייהד, עושה שהוא טוענים שהעדים הדברים את עושה

)גבריאל( הוא אויב מר שלו מסיבות שונות. במחצית הראשונה של המאה השבע עשרה היו שתי שיטות עינויים מועדפות

ידיים' ) (, ובה היוmancuerdaבבתי הדין של האינקוויזיציה. אחת השיטות הייתה 'חבל מושיבים את המעונה על כיסא, חבל הודק סביב זרועותיו של הנידון, התליין ליפף סביב עצמו את החבל וזרק עצמו לאחור במלוא משקלו, החבל חתך דרך העור והשריר

)162ולעיתים הגיע עד העצם. 'לוח מתיחה' הייתה השיטה השנייה potroובה הונח ,) הנידון על לוח מתיחה ונקשר בחוזקה למסגרת או הספסל עם חבלים שסובבו את גופו וזרועותיו. חבלים אלה והידוקם היו בידי התליין, שהידק אותם על ידי סיבוב בגלגלת.

163בכל סיבוב כרסמו החבלים בבשרו של הנידון.

באוקטובר לאולם העינויים. הוא הושם27לאחר הגשת ההגנה נלקח מנואל ב- . לאחרmancuerdaעל הכיסא ונקשר, והוא סבל חמישה סיבובים של 'חבל הידיים' ה-

נגמרו ובשוקיו. בזאת ונקשר בידיו, ברגליו, בזרועותיו 'לוח המתיחה' מכן הושם על בנובמבר הוחלט פה אחד שהנידון יתוודה13העינויים כאשר הוא עומד בהכחשותיו. ב-

( וישלם מאתיים דוקטים על הוצאות הלשכה הקדושה.abjuración de leviעל עוונותיו )164 בנובמבר, והנאשם שוחרר.15הדבר בוצע ב-

פורסמו נונייס, מריה של בעניינה גבריאל עדות של האשרור קבלת לאחר באפריל 13האישומים נגדה ב- , והנאשמת המשיכה בהכחשותיה. בעצה אחת1628

במאי הגנות ושאלון. היא פסלה עדים רבים,22עם פרקליטה, הגישה הנאשמת ב- 161 AHN Inq. Leg. 2719162 Lea, Inquisition, III, Book 6, Chapter 7, p. 21163 H. Kamen, La Inquisición Española, Una Revision Histórica, 3ed ed., Barcelona: Crítica, 2011, p. 186164 AHN Inq. Leg. 1987 exp. 24

66

וביניהם העד גבריאל, וטענה שהיא נוצרייה טובה, בעלת צדקה, ובביתה נוהגים לאכולבשר חזיר, נקניקי דם ודברים אחרים מסוג זה.

בספטמבר הוחלט להעמיד אותה במבחן העינויים. וכך נעשה ב-27ב- באוקטובר,7 בזרועותיה סיבובים חמישה וסבלה לכיסא נקשרה העינויים, לאולם נלקחה כאשר באמצעות 'חבל הידיים'. לאחר מכן הושמה על 'לוח המתיחה', ונקשרו ידיה ורגליה.וכאן מוסיף מזכיר בית הדין בשלב זה הופסק העינוי, בעוד היא נותרה בהכחשתה. מהגיגיו: "למרות היותה חלשה, היא נשאה את העינוי באומץ מבלי לומר הדבר, מאחר

בנובמבר החליט בית הדין פה אחד, שהנאשמת18שכבר אמרה את האמת שלה". ב- ( ותשלם מאתיים דוקטים הוצאות של הלשכהabjuracion de leviתתוודה על עוונותיה )

165הקדושה, וכך בוצע והאסירה שוחררה.

היה מספר לא מבוטל של תיקי אינקוויזיציה שבהם הנאשמים עברו עינויים מבלי להודות, וניתן להניח כי העינויים היו קלים יחסית. ייתכן שהתדירות הגבוהה של מקריםניתנת להסבר חלקי בכך שהתליינים שבהם הנאשמים עמדו בעינויים מבלי להודות שוחדו. אומנם הדבר היה קשה לאור סודיות פעילותו של בית הדין, אך הוא היה אפשרי,

והמקורבים לנאשם חיפשו דרכים לשחד את אנשי האינקוויזיציה. כאשר הנאשם עמד בעינויים ולא הודה, הייתה המסקנה המתבקשת שהנאשם זכאי, ולכן יש לשחררו. זה היה החוק, אך בממסד האינקוויזיטורי הייתה רתיעה להודותהוראות לעקיפתו. תירוצים מצאו ולכן כך, נרדפו במשתמע שאנשים חסרי אשמה

ולא הודה, השופטים1561העליונה משנת קבעו שבמקרה שנאשם עמד בעינויים צריכים לקחת בחשבון את אופי ההוכחות, את רמת העינויים, הגיל והמצב של הנאשם, והעונש צריך להינתן, אם בכלל, על פי משקל כל הגורמים האלה. בתי הדין לא היושתיקי העובדה למרות ואומנם, אלה. עקרונות של המעשי יישומם עם שלמים האינקוויזיציה מלאים במקרים שבהם הנאשמים עמדו בעינויים ולא הודו באשמה, אין

166מתאם בין עובדה זו לבין זיכויים או הפסקת משפטים.

זו, בשלהי שנת זמן , הארכיונים לא מגלים לנו דבר בקשר למנואל1628מנקודת להניח שלאחר שחרורו מהכלא, החל להתארגן ומשפחתו. אפשר דורמידו מרטינס

ים אותו ואת משפחתו שובמוצאבשקט, העביר נכסים לחוץ לארץ והכין את עזיבתו. אנו , בבורדו אשר בצרפת.1632בשנת

165 AHN Inq. Leg. 1987 exp. 24166 Lea, Inquisition, III, Book 6, Chapter 7, pp. 23–32

67

י שנ פרק ת ת המערבי י חדש בתפוצה הספרדי ד הו י

. הפוגה בבורדו1 הגיעה משפחת דורמידו לבורדו אשר בדרום צרפת. על פי עדותו של סוכן1632בשנת

(, מנתה המשפחה שישה אנשים:Mateo de Fonsecaהאינקוויזיציה מתאו דה פונסקה ) ,Lucreciaמנואל ורעייתו מריה, שלושה בנים, שלמה, אהרן ודניאל, ובת אחת, לוקרסיה )

167כשם אימו של מנואל(.

בסיודד רודריגו. על פי1616(, הבכור, נולד כפי הנראה בשנת Salomonשלמה ) (, ואולם בצוואתו שלAntonio היה שמו הנוצרי של שלמה אנטוניו )168יצחק דה קסטרו,

שלמה, המצויה בארכיון הלאומי הבריטי, הוא מופיע בשם הנוצרי לואיס דה סילבה )Luis de Silva.)169,אהרן היה כפי הנראה הבן השני, והוא מופיע במסמכים בשמו הנוצרי

( ויטוריה דה מרטינס Juanחואן Martinez de Vittoria.)170באמסטרדם התגורר הוא ובלונדון, ופרטי הולדתו ומותו אינם בידינו. גם המידע על דניאל, כנראה צעיר הבנים,

1647(, ובשנת Luisמקורו בעדותו של יצחק דה קסטרו, ולפיה שמו הנוצרי היה לואיס ) לוקרסיה נולדה, כפי הנראה, אחרי שלמה הבכור. היא חיה171היה בן עשרים ואחת.

(, בן למשפחה גדולה ועשירהDavid de Sotoבאמסטרדם, שם נישאה לדוד דה סוטו )( וראינה )Mariannaשהייתה בקשרי עסקים עם מנואל. היא ילדה שתי בנות, מריאנה )

Reyna.ונפטרה בגיל צעיר יחסית ,) שלמה ודניאל נשלחו לברזיל על ידי אביהם כדי לנהל שם את עסקיו הנרחבים, ושם התגוררו במשך שנים אחדות. דניאל נשאר בברזיל לנהל את העסק המשפחתי

167 AHN, Inq. Libro 1105 f.636יצחק דה קסטרו טרטס, הידוע גם כיוסף דה ליס, הוא צעיר יהודי שנולד בעיירה טרטס )168 Tartas,)

בשנת באמסטרדם. היהודית בקהילה והתחנך פורטוגל, יוצאי להורים לברזיל1641צרפת, נסע (, שהייתה בידי הפורטוגלים. שם זוהה כיהודי, נעצר ונשלחBahiaההולנדית ועבר ממנה לעיר באהיה )

. בעודו כלוא עשו האינקוויזיטורים1647–1642לליסבון. בפורטוגל היה עצור בכלא האינקוויזיציה בשנים הועלה1647מאמצים רבים לגרום לכך שיקבל עליו את האמונה הנוצרית, אך ללא הצלחה. בדצמבר

מסר יצחק דה קסטרו עדות בפני1647הצעיר היהודי על המוקד תוך אמירת 'שמע ישראל'. בינואר מליאת בית דין האינקוויזיציה, ובעדותו מסר את שמותיהם היהודיים, הנוצריים, גילם, מקום מושבם ומקום

מוצאם של שבעים ושישה ממכריו בברזיל ההולנדית, ובהם שלמה ודניאל דורמידו.169 National Archives (henceforth cited: NA), PROB. 11/458/235

170 Gemeente Amsterdam Archief (henceforth cited: GAA), Not. Arch. 4074/81, Nots. Dirck van der

Groe,1672/02/18

171 Archivo Nacional Torre de Tombo (henceforth cited: ANTT), PT-TT-TSO-IL-28-11550_m0450

68

כפי הנראה נסע דניאל, לאחר שובו172 לאמסטרדם.1652כאשר אחיו שלמה חזר ב- ( שבספרד על מנת להינשא לבת דודתו, אחייניתו של חואןMarchenaמברזיל, למרצ'נה )

(, אחיהRodrigo del Cañoפרננדס מרטוס. להשערתי, מדובר בביתו של רודריגו דל קניו )פרטים אלה מבוססים על עדותו הבעייתית של173של אימו מריה, שהתגורר בעיר זו.

, כמפורט1662(, משנת Andres de Belmonteסוכן האינקוויזיציה אנדרס דה בלמונטה )174 להלן.

של לספרד נסיעתו על מספר בלמונטה בשנתאהרןבעדותו, שהתרחשה , סיבות: ראשית, אהרן שהה1654 נכונה מכמה יכולה להיות זו אינה לערך. עדות

למשך שבע שנים לפחות, כפי שכתב 1654בלונדון עם אביו מאז בואו של זה ללונדון ב- מנואל בבקשת ההתאזרחות שהגיש עבור עצמו ועבור שני בניו, שלמה ואהרן )וכפי

נוטריון(; ידי כי באפריל 175שאושר על ידוע שנית, נחתם הסכם חכירה חדש1670 (, ואהרן דורמידוMile Endומורחב בנוגע לשטח בית הקברות של הקהילה במייל אנד )

שלישית, ידוע שאהרן נישא לראיינה, אחייניתו, ביתה של176היה עד במעמד החתימה; לעומת זאת,177לוקרסיה אחותו, ומעידים על כך מסמכים ארכיוניים רבים באמסטרדם.

דניאל נעלם מהמסמכים לאחר ברזיל. אני מסיק אפוא שהסוכן בלמונטה טעה בשםשל הבן שנסע לספרד ונישא שם במרצ'נה, וכי הדברים אמורים בדניאל.

בשנת חוסה1632כאמור, הנוצרי החדש לבורדו. דורמידו הגיעה משפחת ( שבדרום-מערב צרפת,Peyrehorade(, שהיגר מספרד לפיירהורד )José Sanchezסנצ'ס )

בשנת מנסיעותיו, ובאחת מסחר, לצורכי לספרד לנסוע ידי1641נהג על נתפס , האינקוויזיציה. בין השאר, הודה שקיבל במדריד חבילת מכתבים מידי דיאגו גומז דה

(Francisco Vaz Pinto( עבור דודו, פרנסיסקו ואז פינטו )Diego Gomez de Salazarסלזר ) (. כאשר נשאל על מנואל מרטינס דורמידו, סיפר שהכירBayonneשהתגורר בבאיונה )

( כחמש שנים קודם לכן )דהיינו ב-St. Esprit de Bayonneאותו בסנט אספרי דה באיונה )

172 GAA, Not. Arch. 2193/250, Nots. A. Lock, 1652-10-01; GAA, Not. Arch. 2193/247, Nots. A. Lock

איור 173 לעיל ראה קניו8 דל למשפחת נוסף בן הוא רודריגו א'. בפרק של במכתב המוזכר , ביוני 23האינקווזיטורים מתאריך . הוא התגורר במרצ'נה והיה נתון במאסר של האינקוויזיציה1627

(.(AHN Inq. Leg.2718ורכושו הוחרם 174 AHN, Inq. Libro 1131 f.329175 NA, PRO, Calendar of State Papers, Domestic Series, of the Reign of Charles II 1661–1662, XLVIII, p.214 176A. S. Diamond, ‘The Cemetery of the Resettlement’, Transactions Jewish Historical Society of England

(henceforth cited: TJHSE) 19 (1955), p. 174 177 GAA, Not. Arch. 4074/81, Nots. Dirck van der Groe, 18/02/1672; GAA, Nots. Arch. 2177/78, Nots. A. Lock,

07/05/1672; GAA, Nots. Arch. 2239/151, Not. A. Lock, 15/05/01672; GAA, Nots. Arch. 4074/386, Not. Dirck van der Groe, 17/05/1672; GAA, Nots. Arch. 2240/866, Not. A. Lock, 27/12/1672

69

(, בבואו לסחור ביריד, ושדורמידו התגורר בבורדו. הוא סיפר שמדובר באדם כבן1635 ארבעים, גבוה, שמן, בעל פנים סמוקות ושיער שחור. אף שהודה כי הכירו מביקוריו בירידים, טען כי לא ראה אותו מתייהד וכי אינו יודע מהי הדת שעל פיה הוא חי ושאותה

178הוא מקיים.

נוכחותם של היהודים בצרפת נבעה מהעובדה הגיאוגרפית של סמיכות חצי האי שרצו להימלטהנוצרים החדשים, קרי צאצאי היהודים, האיברי לשטחה של צרפת.

מרדיפות האינקוויזיציה בספרד ופורטוגל, נאלצו לעבור לצרפת הסמוכה. באלה כלולים גם מי שהתכוונו להמשיך בדרכם אל ארצות החופש, דהיינו אמסטרדם, שבה יכלו לשוב ליהדות בגלוי ובאופן מלא. לעיתים נמשך השלב הצרפתי של מסע כזה אל ארצותאירע כך התארכה. בצרפת הנוסעים של ושהייתם המתוכנן, לזמן מעבר החופש במקרה של מנואל דורמידו, אשר השתהה שמונה שנים בצרפת. בדרך זו של עיכובואלה הפכו עם הזמן לקהילות, נוצרים חדשים, נוצרו מרכזים קבועים של במסעם שאליהן נהרו והצטרפו מהגרים ארעיים או קבועים נוספים. צרפת הפכה לתחנת בינייםקבע. דרך בה השתקעו חלקם אשר וספרדים, פורטוגלים חדשים, נוצרים של אוכלוסיית הנוצרים החדשים בצרפת התאפיינה בניידות בלתי פוסקת, ודבר זה השפיע

על הקהילה בצורות שונות. תנועת הנוצרים החדשים אל עבר צרפת החלה כפי הנראה בשנים הראשונות

. אז הייתה זו1497 ולאחר גזירת השמד בפורטוגל בשנת 1492שלאחר גירוש ספרד ב-הלאומית האינקוויזיציה הקמת לאחר התגבר ההגירה גל אך מעטים, של הגירה

)1536.179בפורטוגל בשנת וליקרוסה מיליאס החוקר Millás Vallicrosaשני ( פרסם שמצא בארכיב של כתר ארגוניה, ובהם פניית המשנה למלך1608מסמכים משנת

ספרד בקטלוניה לפקידים הבכירים בשני אזורי גבול עם צרפת. הוא פונה על מנתמהם ומבקש לצרפת, הגבול את עוברות מתייהדים לכך שמשפחות דעתם שייתנו לבדוק את המסלול, הסיבות והמניעים למעבר, מהו היעד ואילו סוגי מסמכים נושאים

180מהגרים אלה.

הייתה לא וההתיישבות ההגירה רוב מקטלוניה, במסמכים המסופר למרות באזורים הסמוכים לקטלוניה אלא בדרום-מערבה של צרפת. שם נוסדו ריכוזים של

Saint Jean du(, בסנט ז'אן דה ליס )Bordeauxמתיישבים מבין הנוצרים החדשים בבורדו )

178 AHN, Inq. Libro 1105 f. 310. 641–640 נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת', עמ' 179180 J. M. Millás Vallicrosa, ‘Emigración Masiva de Conversos por la Frontera Catalano-Francesa en el año 1608’,

Sefarad 19 (1959), pp. 140–144

70

Luz( פרירוהד ,)Pereyrohade( בידש ,)Bidache( לבסטיד-קלרנס ,)Labastide-Clarence) (. למעשה הריכוז באיונה לא ישב בעיר עצמה, וזאת בגלל התנגדותBayonneובאיונה )

Saintמנהיגי העיר, אלא בפרבר סמוך, סנט אספרי ) Espiritושם זכו לחסות שליטי ,) 181הארמון.

חשיבות בורדו העיר צברה עשרה החמש למאה עשרה השתים המאה בין Eleonore deבעקבות נישואיה של הרוזנת אלאנור מאקוויטניה ) Aquitaineלרוזן הנרי )

Henriפלנטג'נט ) Plantaganetהרוזן הפך תוך חודשים ספורים למלך הנרי השני של .) אנגליה, עובדה שגרמה לסיפוח המחוז של אקוויטניה לכתר הבריטי. העיר שגשגה

,1453( בשנת Castillonבעיקר בגלל סחר היין עם אנגליה, אך לאחר קרב קסטיליון ) והניצחון המוחץ של צרפת, שב האזור להיות חלק מהממלכה הצרפתית. כתוצאה מכך, היגרו מן העיר רבים שנותרו נאמנים לאנגליה. הכתר הצרפתי אסר על סחר היין עם

182אנגליה, ובעיר נותרה אוכלוסייה מצומצמת ומרוששת.

מתוך מודעות לחשיבות הפוטנציאלית של העיר בורדו לצרפת, פרסם המלךובפברואר 1472לואי האחד עשר ביוני שני צווים, במטרה למשוך מתיישבים1474

וסוחרים לעיר. צווים רבי חשיבות אלה אפשרו לכל הזרים, להוציא אנגלים, להגר לעיר )החוק הצרפתי בתקופה זו, שלפיוdroit d’aubinéולהתגורר בה, והוענקו להם פטור מה-

וזכות לממש את נכסיהם מבלי להזדקק שייכים למדינה( זר שמת נכסיו של תושב 183למכתבי התאזרחות.

.א. כתבי ההרשאה1 זמן קצר לאחר הגעתם לבורדו, חשו הנוצרים החדשים בלתי בטוחים במעמדם הבלתי

(. גובאה היה אקדמאי ידועAndrè Goveaרשמי. הם גייסו לעזרתם את אנדרה גובאה )( גוייאן שניםGuyenneבאוניברסיטת כבר שישבה חדשים נוצרים של בן למשפחה ,)

בבורדו, ואשר נוסף על כך שימש כאיש הקשר המסחרי בין מלך פורטוגל והעיר. הם פנתה1550ביקשו ממנו לטעון בשמם שישיבתם במקום מועילה לכלכלת העיר. בשנת

גובאה באמצעות השלישי הנרי למלך חדשים נוצרים ושלושה עשרים של קבוצה להתעלם ונטה גובאה של מנימוקיו ששוכנע המלך, לטובתם. מסמך וביקשה

181 G. Nahon, ‘The Sephardim of France’, R. D. Barnett and W. M. Schwab (eds.), The Sephardi Heritage, II, Grendon: Gibraltar Books, 1989 (henceforth cited: Nahon, ‘The Sephardim of France’), pp. 47–53

182 G. Pépin, ‘Le Cris de Guerré ˂˂Guyenne ! ˃˃ et ˂˂Saint Georges ! ˃˃ , L’expression d’une identité politique du duche d’Aquitaine anglo-gascon’, Paris: Le Moyen Age 112/2 (2006), pp. 263–281

183 Malino, The Sephardic Jews, p. 2

71

מהשמועות על יהדותם בסתר של מהגרים אלה, הסכים להנפיק את כתבי ההרשאה )Lettres Patentesובכך הוכרה ישיבתם של הנוצרים החדשים באופן רשמי. הם קיבלו את ,)

הגנת הכתר ונהנו מכל הזכויות של צרפתים, חופשיים לבוא וללכת כרצונם, לעסוק184במסחר, לרכוש נכסים, להוריש, ולא נדרשו לשלם עבור זכויות אלה.

הפך את ישיבתם של הנוצרים החדשים בכל רחבי1550כתב הזכויות של שנת הממלכה לרשמית, על משפחותיהם, משרתיהם וסחורותיהם, והעניק להם את הזכות לערוך צוואות. אומנם כתב ההרשאה הזכיר את האפשרות שקיימת לגרשם, אך נקבע בו שיש לתת להם התרעה מספקת לפני גירוש, כדי שיוכלו ליטול עימם את רכושם.בניסוח פעיל חלק נטלו החדשים שהנוצרים החוקרים למדו זה סעיף של מתוכנו המסמך ונשאו ונתנו עם השלטונות על מעמדם. דרך פעולה זו של ניהול משא ומתן הפכה לשגרתית בקרב הנוצרים החדשים, ומאוחר יותר בקרב יהודי צרפת. הם פעלו באמצעות מתן תשלומים להבאת חידושם של כתבי ההרשאה בתחילת שלטונו של כל

185מלך.

, וממועד זה לא נסבלה היהדות ברחבי1394יהודי צרפת גורשו מארץ זו בשנת הממלכה. מבחינה חוקית היה המצב דומה למצב בספרד שלאחר הגירוש ובפורטוגלהנוצרים של והגירתם נוכחותם את אפשר הצרפתי הכתר ההמוני. השמד לאחר החדשים תוך התעלמות מיהדותם בסתר. הסובלנות היחסית שגילה המנהל המלכותי

הפורטוגלים הביאו עימם לעיתים186כלפי הנוצרים החדשים נבעה ממניעים כלכליים. הון רב, ופיתחו את הסחר המקומי, האזורי והבין-לאומי. בבורדו ובבאיונה שלטו מהגרים פורטוגלים על הקשרים המסחריים עם חצי האי האיברי ועם הולנד. ריכוזי הנוצרים החדשים בצרפת קשרו ביניהם קשרים רבים, ולבתי העסק שלהם בבורדו היו לעיתים

187סוכנים בבאיונה.

(, נכנסו צווים מלכותייםAncien Regimeעל פי החוק הצרפתי של המשטר הישן ) לתוקף במחוז כלשהו של הממלכה רק לאחר שפרלמנט המחוז אישר את הצו ורשם

הייתה פריז המקום היחיד ברחבי הממלכה שאשרר ורשם את כתבי1574אותו. בשנת אך בורדו. כולל תוקף במחוזות אחרים, לכתבי ההרשאה היה לא ולכן ההרשאה, בלחצם של הסוחרים הפורטוגלים פרסם הפרלמנט של בורדו בשנה זו את צו ההגנה הראשון על הנוצרים החדשים, ובו נאסר "על כל התושבים, בלי קשר למעמדם, להציק

184 Malino, The Sephardic Jews, pp. 2–3.641 נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת', עמ' 185186 Nahon, ‘The Sephardim of France’, pp. 46–47.647–646עמ' נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת',187

72

לנוצרים החדשים או להכריח אותם לעזוב את העיר". באותה שנה, פרסם המלך הנרייועד לפרלמנט של העיר השלישי שני צווים נוספים בנוגע לנוצרים החדשים, האחד גוייאן. בשני הצווים האלה אושררו הזכויות בורדו, והשני הופנה לאסיפת המחוז של

והודגש שהנוצרים החדשים חייבים להיות בטוחים ומוגנים.1550שהוענקו להם בשנת בחידוש כתב ההרשאה הוסיף המלך הנרי השלישי תוספת, ובה נאמר: "תעודת חסותהספרדים כי מצווה זה כתב בורדו. העיר של ופורטוגלים לספרדים ... שהוענקה והפורטוגלים הנמצאים שם יוכלו לשכון שם בחופש ובביטחון, מבלי שייחקרו על חייהם או על דבר כלשהו". ערב המהפכה הצרפתית נכתבה עבודה היסטורית על ידי אחד

(, ובהתייחס לסעיף דלעיל של כתב ההרשאהFurtadoמבני 'האומה', אברהם פורטדו )בבירור, מלמד והפורטוגלים הספרדים של בחייהם לחטט "האיסור כדלקמן: כתב שהללו נודעו כיהודים, ולא רצו לספק לעם נימוקים חדשים נגדם, כי העם עדיין לא היה

זו". מעין חקירה של להבין את המשמעות המלאה וכתבי188בשל צווים אלה שני .1580 קיבלו תוקף חוקי ונרשמו בבורדו באפריל 1550ההרשאה משנת

שהותם של הנוצרים החדשים בצרפת ובבורדו ראתה עליות ומורדות. חמישיםמי ששהו בעיר פחות מעשור לעזוב נדרשו שנה לאחר כתבי ההרשאה הראשונים,

בשנת ובאיונה. בידש בפרירוהד, התיישבו ורובם לואי1625אותה, המלך פרסם השלושה עשר צו הדורש שכל היהודים, בין בסתר ובין שלא בסתר, יעזבו את צרפת תוך חודש. אך בעת הזאת היה הפרלמנט של בורדו תקיף בתמיכתו בפעילות המסחרית שלהמלכותי. הצו קיום את בהצלחה ומנע לעיר, בתועלתם הכיר החדשים, הנוצרים

התעלם1625הפרלמנט של בורדו התמיד בתפקידו כמגן הנוצרים החדשים, ובמאי בשנת החדשים. הנוצרים נכסי של רישום לבצע שדרש מלכותי ניתנה1615מצו

מעמד שהיווה189הרשאה לנוצרים החדשים בעיר בורדו להצטרף למעמד הבורגנות, 190 פרנק.300זכות כלכלית ופוליטית, ועלותה לכל מצטרף,

כאשר צבאותיה של ספרד פלשו למחוז גוייאן, החליטו פרנסי העיר1636בשנת בורדו להעביר את הנוצרים החדשים ממשכנם סמוך לחומות למרכז העיר. ככל הנראה

(Sebastien Diasעל פי דרישתם, ערכו בהזדמנות זו שני נוצרים חדשים, סבסטיאן דיאס )( Antoine-Henriואנטואן-הנרי דה מורה De Moraוהפורטוגלים (, מפקד של הספרדים

:G. Moyse, Mémoire d’Abraham Furtado sur l’Etat des Juifs en France Jusqu’a la Revolution, Paris מתוך: 188Librairie Durlacher, 1930 '642; וראה נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת', עמ.

189( מעמד הבורגנות Burgeoisהיה מוגדר כמעמד החל מימי הביניים ועד לסופו של המשטר הישן ) בצרפת. למי מבין תושבי הערים שהשתייכו למעמד היו זכויות אזרחיות ופוליטיות מסוימות.

190 Malino, The Sephardic Jews, p. 4

73

המתגוררים בעיר. על פי מפקד זה, שמהווה את דיוקנה הראשון של הקהילה, התגוררו 191 נוצרים חדשים.260בעיר

Archivesבחיפוש אחר המסמך, שאמור היה להיות בארכיון המחוזי של הגירונד )

Départamenteles de La Girondeיחד עם מסמכים נוספים נעלמו (, התברר שמסמך זה (,Detcheverry פרסם דטשברי )1850 בשנת 192 נודע חסרונו.1992מהתיק, וכבר בשנת

הארכיבר של עיריית בורדו, את ספרו על תולדות היהודים בעיר. הוא מביא בו אתמשנת המתפקדים ראשי1636רשימת חמישה ומתוכם משפחתית, חלוקה לפי

משפחות הם צרפתים מלידה, ושישה ראשי משפחות הם מתאזרחים. בסך הכול הואפרטים, ועליהם נוספו 167מונה שלושים ושש משפחות, המונות עניים, שאינם93

( מרטין עמנואל נמצא מציין שהוא המשפחות בין Emmanuelמפורטים. Martin,) ההיסטוריון קרדוסו193(.Du Mirailהמתגורר עם אישתו, שני בניו וביתו ברחוב דו מיראיל )

( טען כי אם מוצאו של עמנואל מרטין זה הואCardozo De Bethencourtדה בטנקור ) (, ואם מוצאו ספרדי, אזי השם הוא מרטינסMartinsפורטוגלי, הרי שהשם הוא מרטינס )

(Martinez.)194

, כפי שהוא עצמו העיד1636כך אנו מוצאים את מנואל מרטינס דורמידו בבורדו בשנת בשנת Cromwellבמכתבו ל- אך רשומת המפקד על עמנואל מרטין אינה1654.195

תואמת את מה שידוע לנו על האיש ומשפחתו. לדורמידו היו שלושה בנים ובת אחת, וברישום של המפקד מופיעים שני בנים ובת. ניתן להסביר הבדל זה בטעות של רושמי המפקד, או בהיעדרו של אחד הבנים מסיבה כלשהי. הבן הצעיר למשפחת דורמידו,

כבר1648( בברזיל משנת Recife. במפקד של קהילת רסיפה )1636דניאל, נולד לפני בין חברי הקהילה, כך שאין להניח שהיה שם קטין בן שתים דורמידו דניאל מופיע

היא שהבן196עשרה. בעיניי, הסבירה והיא אחד, בן של להיעדרו נוספת אפשרות לנו מוכרות ביהדות ידיעותיו יהדות. בה ללמוד לאמסטרדם נשלח שלמה, הבכור, מתקופה מאוחרת בחייו, בעת שהתגורר בלונדון. שם הוא מוזכר כמי שכפי הנראה מל

(, בעל האוניותAntonio Rodriguez Robles את אנטוניו רודריגס רובלס )1656באפריל וכן כמי שמלמדאת שבגין החרמתן חשפו הנוצרים החדשים בלונדון יהודים, היותם

191 T. Malvezin, Histoire Des Juifs À Bordeaux, Bordeaux: C. Lefebvre, 1875, p. 47192 Archives Départamenteles de La Gironde (henceforth cited: ADG), 23 Mi 2459193 A. Detcheverry, Histoire des Israélites de Bordeaux, Bordeaux: Imprimerie de Balarac Jeune, 1850, pp. 59–62194 L. Cardozo De Béthencourt, ‘Le Trésor des Juifs Sephardim’, Revue des Études Juives (REJ) 25 (1892), pp. 97–

110195 British Museum, Mss Egerton, 1049196 A. Wiznitzer, Jews In Colonial Brazil (henceforth cited: Wiznitzer, Jews in Colonial), New York: Columbia

University Press, 1960, p. 138

74

(, שהגיע ללונדוןDuarte Enriquez Alvarezיהדות את בניו של דוארטה אנריקס אלברס ) 1644 ידוע לנו כי כבר בשנת 197מהאיים הקנריים שבהם שימש כגובה המיסים הראשי.

היה שלמה דורמידו בברזיל, שבה רכש כעשרה אחוזים מסך הסכום שהוצא לחכירה שלהוא כפי הנראה שהה בברזיל עד שנת 198מיסים לשלטונות ההולנדים. , וסביר1652

שהוא האיש הנעדר מהמפקד בבורדו, וכי שהה בזמן זה בהולנד, שבה למד יהדות. הנפיק המלך לואי הארבעה עשר שורה של כתבי הרשאה, אשר1656בשנת

, אך יחד עם זאת פתח את רחבי הממלכה כולה1550אשררו את הזכויות שניתנו ב- פרסם המלך הנרי השישי את הצו1598 בשנת 199להתיישבות של הנוצרים החדשים.

(, שעל פיו נתיניו המשתייכים לכתות הפרוטסטנטיות הורשו להתגוררNantesשל ננטס ) בכול רחבי הממלכה והורשו לקיים את דתם מבלי "שיופרעו, ייבדקו או יוגבלו בדבר

בוטל הצו של ננטס על ידי1685 אך בשנת 200כלשהו השייך לדת והנוגד את מצפונם". לואי הארבעה עשר, וכתוצאה מכך מאות אלפים של פרוטסטנטים עזבו את צרפתבעלי מלאכה, שהיו עזיבתם של הפרוטסטנטים, ואמריקה. שוויץ הולנד, לאנגליה,

פרסומו של הצו של201סוחרים ותעשיינים, גרמה להתדרדרות המצב הכלכלי בצרפת. ננטס לא הייתה לו השפעה כלשהי על הנוצרים החדשים, מאחר שהוא התייחס רק לפרוטסטנטים, אך ביטולו של הצו והשפעות הביטול על כלכלת צרפת היה בהם כדי

לייצב את מצבם של הנוצרים החדשים בממלכה.יהודים, ההסוואה לנוצרים החדשים כאל התייחסו כבר בסוף המאה השבע עשרה

ניתנה הוראה על ידי מועצת המלך1722הנוצרית שלהם לא זכתה עוד לאמון. בשנת ( ואוץ ( לבצע סקר מלא על היהודים היושבים במחוזותAuchלמושלי מחוזות בורדו

אלה, והם נדרשו לפרט את רכושם במלואו. ההוראה גם ציוותה על המושלים להחרים)לואי החמישה עשר(. ולמוסרו לידי אוצר המלך רכושם של הנוצרים החדשים את ובו וסגן מושל העיר כתב תזכיר למועצת המלך פרנסי בורדו ערערו על ההוראה, הסביר שבלי הפעילות הכלכלית של הנוצרים החדשים יגווע המסחר של בורדו והמחוז כולו. תועלתם הכלכלית הבלתי ניתנת לערעור של הנוצרים החדשים, יכולתם לשלםננטס של הצו ביטול מתוצאות והשיעור שלמד הממשל לממשלה נכבדים סכומים הספיקו כדי לגרום לכך שהמלך לואי החמישה עשר ינפיק כתבי הרשאה חדשים בשנת

197 H. Beinart, ‘The Jews in the Canary Islands: A Re-Evaluation’, TJHSE 25 (1977), p. 62 and notes 111 and 117198 Wiznitzer, Jews in Colonial, p.72199 Malino, The Sephardic Jews, p. 4200 J. Southerden Burn, The History of the French, Walloon, Dutch and other Foreign Protestants Refugees

Settled in England, London: Longman and Company, 1866 (henceforth cited: Burn, The History of the French), p. 12

201 Burn, The History of the French, p. 17

75

זכויות הנוצרים החדשים משנת 1723 ומשנת 1550, שבהם אושררו ואולם1656 . בכתבי ההרשאה החדשים נוספה תוספת חשובה ביותר – הם הוכרו בעת הזו, באופן

202רשמי, כיהודים.

.ב. האומות הפורטוגליות1 לקראת סוף המאה השבע עשרה הגיע לבורדו גל של מהגרים פורטוגלים, כתוצאה מצו

של מלך פורטוגל דון פדרו, ובו ציווה לגרש את כל הנוצרים החדשים1683משנת בשנת האינקוויזיציה. ידי על בעבר 'האומה1760שהורשעו של התקנות אושרו

והוכרו על ידי הכתר הצרפתי. הסעיף(( Nation juive portugaiseהפורטוגלית של בורדו' להחליט ברוב של שני שלישים של חברי203העשירי של התקנות אפשר לבני ה'אומה'

האסיפה, אשר לרוב הייתה מורכבת מפרנסים לשעבר, לגרש כל יהודי אשר התנהגותובספטמבר ואכן, לתוכחה'. וניתנת ל'חריגה בעיניהם מבורדו1761נחשבה גורשו

204 יהודים, רובם ממוצא אביניוני.152באמצעות תקנה זו

מספרם של היהודים המאורגנים במסגרת האומה היה מוגבל. אין ראיות לכך שהדבר נבע ממדיניות שנכפתה על האומה על ידי השלטונות, וכפי הנראה ההפך הוא הנכון – הראיות מצביעות על כך שהדבר נבע ממדיניות שהאומה קבעה לעצמה, ושרוב הנוצרים החדשים לא התקבלו למסגרתה. לדעת שייקובסקי, היה הגוף הזה אחראי במידה רבה לתופעה של מספר גדול של נוצרים חדשים שזנחו את היהדות לחלוטין. במקרים רבים זו הייתה תוצאה של מאבק האומה נגד עניים וספרדים 'בלתי רצויים' אחרים. כתוצאה מהמצב שנוצר הוצגו הספרדים של בורדו וסנט אספרי כקהילות של

205סוחרים עשירים.

, שהתאספו בבורדו ביונינוצרים חדשיםמפרוטוקול של מפגש של חמישים ושניים על מנת למחות נגד פרנסי האומה, אנו למדים ששני שלישים ממי שהגיעו לבורדו1764

אחרי גירוש ספרד היו עניים. בתקופה הראשונה היו העשירים מבין הנוצרים החדשים 206נדיבים ואף שילמו את מיסיהם של העניים, אך מצב זה השתנה במהרה.

202 Malino, The Sephardic Jews, p. 6–7'האומה' )203 Nation ).'הוא מונח שמקורו באחד הכינויים שבהם כינו עצמם המומרים – 'אנשי האומה

הנוצרים החדשים אימצו כינוי זה והמשיכו להשתמש בו גם ברחבי התפוצה הספרדית המערבית, ראה .’Bodian, ‘Men of the Nationבעניין זה

204 Malino, The Sephardic Jews, p. 18–19205 Z. Szajkowski, ‘Population Problems of Marranos and Sephardim in France, From the 16 th to the 20th Centuries’,

Proceedings of the American Academy for Jewish Research- 27 (1958) (henceforth cited: Szajkowski, ʿPopulation Problemsʾ), p. 91

206 Szajkowski, ‘Population Problems’, p. 95

76

בתאגיד עשירות, אשר השתמשו כמה משפחות ידי על נוהלה האומה ייסודה מאז הקהילתי, דהיינו האומה, למטרותיהם הכלכליות והחוקיות. האומה הפכה להיות חוג סגור ומוגבל למספר מצומצם של חברים, וכאשר נשקפה 'סכנה' שהאומה תגדל מדי, מצאו חבריה דרכים לגרש מספר גדול של ספרדים מחשש לתחרות. אחת הדרכים לעשות זאת הייתה לשלוח ספרדים עניים לקהילות אחרות או מעבר לים. אך לעיתים, נקטו מנהיגי האומה צעדים חריפים יותר, והשיגו מהרשויות את הגירוש המבוקש של

גורשו מבורדו כל הנוצרים1597מספר גדול של ספרדים, ולא רק עניים. כך, בשנת מעשור. פחות במשך בעיר שהתגוררו בשנת 207החדשים בן1622 כרוניקאי כתב

(, כי העוני דחף מומרים לנטוש את היהדותPierre De Lancreהתקופה, פייר דה לנקרה )208לחלוטין, והדבר בלט בעיקר בערים הגדולות כמו בורדו.

להשתלב חתרו החדשים שהנוצרים שבזמן העובדה, את להסביר יש כיצד בחברה הצרפתית, הציגו הם קבל עם ועדה את זהותם היהודית על ידי הקמת האומה? כפי הנראה עשו זאת משום שחשו בטוחים יותר במסגרת התארגנות קהילתית. המניעים שלהם לא היו בעלי אופי דתי, כי במהלך המאה השבע עשרה מי שרצו לחיות חיים יהודים מלאים פנו לכיוון אמסטרדם, לונדון והמבורג. ההתארגנות שלהם כגוף מאוגד בצרפת, נתנה להם יותר יתרונות ויותר ביטחון ויציבות מאשר נתנו להם כתבי ההרשאה,קדוש של בחסות פעלו אשר בבורדו, )הגילדות( התאגידים אותם. לספק שחדלו כלשהו, שילבו מרכיבים דתיים ומסחריים. התאגידים הפעילו מונופול בתחומם, והייתה להם הזכות להגביל את מספר חבריהם. הנוצרים החדשים נאלצו להקים גוף מאורגן, תאגיד, שישמש אותם לתיאום האינטרסים המסחריים והפיננסיים שלהם, ויחד עם זאתהנוצרים חשו הגירה, גלי עקב בהתמדה שגדל כגוף הקבוצה. אחדות על ישמור זאת ויחד עם עימה, ובמשמעת שקהילה מאורגנת מביאה בצורך במבנה החדשים

209מספקת שירותים מסוימים נוספים.

האומה היהודית בבורדו מנתה כאלף איש בשיאה, ומשום כך לא הייתה בגדר איום על עיר זו, ואילו בבאיונה התגוררו כאלפיים וחמש מאות איש, המרוכזים בפרבר

העיר. מאוכלוסיית כחמישית היו והם אספרי, )210סנט בנבסה Benbassaטוענת ) למספרים שונים מאלה. לדבריה, במאה השמונה עשרה מנתה האוכלוסייה היהודית

207 Ibid, p.96208 P. de Lancre, L’Incredulité et Mescréance du Sortorilege Plainment Convaincué, Paris: Chez Nicolas Buon,

1622, p. 470; Szajkowski, ,ibid p.97209 E. Benbassa, The Jews of France: A History from Antiquity to The Present , Princeton: Princeton University

Press, 1999 (henceforth cited: Benbassa, The Jews of France), p. 52210 Nahon, ‘The Sephardim of France’, p. 58

77

איש, שהיו כשני אחוזים מהאוכלוסייה. לעומת זאת, בסנט2,000 ל-1,500בבורדו בין איש לכ-3,500אספרי פחתה האוכלוסייה היהודית משיא של ערב המהפכה,2,500

ובורדו211ולעיתים היו כשליש של אוכלוסיית סנט אספרי ואף רובה. קהילות באיונה מילאו תפקיד אסטרטגי ממדרגה ראשונה מול ספרד השכנה – באיונה במערך הצבאי

212המלכותי ובורדו בהיותה הנמל הצרפתי הגדול שסחר עם פורטוגל ואנגליה.

הזינו את הרחבת הבנקאות ובאמצעותם רבים, נזילים לנוצרים החדשים היו נכסים והאשראי בצרפת. הדבר התאפשר גם בגלל המקורות הכספיים הנוספים שהיו מסוגלים

מ האיברי,היהודים לגייס האי וחצי אמסטרדם באנגליה, האומה מבני הספרדים אך האומה לא213בתקופה שבה אי הנזילות הייתה בעיה גדולה בכלכלה הצרפתית.

הייתה מורכבת מסוחרים עשירים בלבד, ומספר לא מבוטל מבניה היו שייכים למעמדמגוון המקצועות שבני האומה עסקו בהם היה גדול למדי. סוחרים214הבינוני והנמוך.

סבלים, ספרים, מורים, צבעים, קצבים, סנדלרים, פועלים, וקמעונאים, סיטונאים על פי מפקד215מנהלי חשבונות, רוכלים, סוכנים, משרתים, נערים-שליחים ורופאים.

מיהודי העיר עסקו בבנקאות ובמסחר בקנה מידה30%, 1751שנערך בבורדו בשנת בעסקים קטנים, תעשייה קלה11% בשירותים, 8% במסחר בינוני וקטן, 47%גדול,

היו בעלי אחוזות עשירים, וחלקם פרשו כבר לגמלאות. בשנה זו, נמנו5%וכדומה ו- במפקד ארבעים ואחת נשים כעוסקות בעיסוק כלכלי, ובהן בנקאיות וסוחרות, אך רובן

216הקדישו עצמן למסחר בטקסטיל בקנה מידה קטן ומעט אחרות הועסקו כמשרתות.

בני האומה התגוררו בקרבת ספרד, ודיברו ספרדית בתוך קהילותיהם, בשונהנוכחות סיפקו הם פורטוגלית. הייתה שפתם אשר האחרים המערביים מהספרדים יהודית בשערי חצי האי האיברי, ואפשרו דרך מעבר נוחה לנוצרים החדשים שחפצו

הנוצרים החדשים בספרד ופורטוגל אשר חיפשו חופש דתי217לעבור לקהילה יהודית. )גם אם מוגבל(, או מי מהם אשר חיו בפחד מחקירות האינקוויזיציה, ידעו שמעבר

לגבולות ספרד יש ביכולתם למצוא מקום מקלט.

.ג. תפקידה של אמסטרדם בניהול חיי האומה בצרפת1

211 Benbassa, The Jews of France, p. 54.644 נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת', עמ' 212213 Benbassa, The Jews of France, p. 51 לטיפול במעמדות הנמוכים הם הקימו חברות סעד וצדקה.214.647 נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת', עמ' 215216 Benbassa, The Jews of France, p. 53217 Nahon, ‘The Sephardim of France’, p. 53

78

הייתה עשרה השבע המאה במהלך בצרפת הספרדים על ביותר המשפיע הגורם הקהילה הספרדית באמסטרדם. עיר זו הייתה היעד העיקרי של הנוצרים החדשים מחצי האי האיברי השואפים לשוב ליהדות. רבים מהם עצרו ביישובים של הנוצרים החדשים בצרפת, לפני שהמשיכו במסעם לארצות השפלה. לקהילה באמסטרדם היה תפקיד חשוב בייהודם מחדש של הנוצרים החדשים הצרפתים. הקהילות בצרפת מופיעות בשמן

Santaבמרשם 'החברה הקדושה למתן נדוניות ליתומות ונערות עניות' ) Companhia de

dotar orphas e donzelas pobres זו הוקמה באמסטרדם בשנת וחילקה1615(. אגודה הייתה מותנית בכך נדוניות למועמדות שנבחרו מדי שנה בהגרלה. הענקת הנדוניה

,1615שהנישואין ייערכו עם יהודי שנימול בארץ של יהדות, דהיינו אמסטרדם. בשנת מינתה האגודה נציגים מקומיים בכמה ריכוזים של נוצרים חדשים בצרפת, בסן ז'אן דה

218ליס, בבורדו, בנאנט, בפריז וברואן, דבר המורה על הפן הכלל איברי שך החברה.

חלק ניכר מיצירתם הספרותית של יהודי אמסטרדם היה מכוון לתמוך במאמץארצות אל חזרתם ולמניעת ישראל לתורת החדשים הנוצרים להחזרת הקהילתי הנוצרים ציבור אל מכוונות היו שונות יצירות ופורטוגל(. ספרד )דהיינו האלילות החדשים, ובעיקר אל אלה שעזבו את ספרד ופורטוגל והעדיפו להישאר בדרום-מערבלחיות ולהמשיך האינקוויזיציה, של הפקוחה מעינה הרחק באנטוורפן, או צרפת במקומות אלה תחת המסווה הקתולי. ר' משה רפאל ד'אגילר, מרבני אמסטרדם, פנה בצורה נרגשת אל הנוצרים החדשים בבאיונה ואמר להם: "נוסו נוסו בחיפזון מבבל זו

219ובואו למצוא תרופה לתשועתכם, כי ברצונכם תלוי הדבר ובכוחכם לעשות זאת".

הקהילה באמסטרדם היוותה גם גורם בעל סמכות לאכיפת משמעת בקהילותבשנת בצרפת. החדשים בידש1684הנוצרים קהילת שלחה (( Bidacheבקשה

התלוננה קהילת באיונה על1740לאמסטרדם לסייע להם ליישב ויכוח פנימי. בשנת נגד תקנה הוציאה באמסטרדם הקהילה הקהילה. של לשעבר פרנס של מעשיו בצרפת. של האומה כל הקהילות ידי על ואומצה התקבלה וזוו חשאיים, נישואים התקנה אסרה על צעירים, תחת איום בעונשים כבדים, להעניק טבעות נישואין בחשאי, מבלי שקיבלו לכך אישור והסכמה של אבי הכלה. הרבנים של הקהילות בצרפת נועצו ברבני אמסטרדם, אשר השיבו להם תשובות מקיפות. באופן כללי ניתן לומר כי הקהילה

218 Nahon, ‘The Sephardim of France’, p. 49 82, ובעניין זה ראה הנאמר בעמוד.219 Moses Raphael D’Aguilar, ʿReposta e Discurso Sobre Certas Preguntas de Bayona’, MS ETS HAIM 48 A11, pp.

425ffוראה י' קפלן, מנצרות ליהדות: חייו ופועלו של האנוס יצחק אורוביו די קסטרו, ירושלים: הוצאת ;. .295מאגנס, תשמ"ג, עמ'

79

שבאו הנוצרים החדשים של מחדש בייהודם הן מרכזי תפקיד שיחקה באמסטרדם 220לצרפת, הן בהקמת המבנה הקהילתי שלהם ותחזוקתו.

לדברי שייקובסקי, רוב הנוצרים החדשים שבאו לצרפת בסוף המאה החמש עשרה ובמהלך המאה השש עשרה, ואפילו בתחילת המאה השבע עשרה, הפכו לחלקשמות לטענתו, ליהדות. שבו מהם מאד ומעטים הנוצרית, החברה של אינטגרלי משפחה שונים, המוכרים לנו ממסמכים שונים ממאות שש עשרה ושבע עשרה, נעלמו במהלך מאות שבע עשרה ושמונה עשרה. לדבריו, הקהילות הספרדיות בדרום-מערב

221צרפת במאה השמונה עשרה ואילך היו מורכבות מנוצרים חדשים שהגיעו זה עתה. ריווה, שהתחקה אחרישראל נהון חולק על קביעתו של שייקובסקי ומצטט את החוקר

ומצא אותם באמסטרדם במאה השבע עקבותיהם של חלק מהמשפחות האמורות ההולנדיות הצרפתיות, במושבות וכן עשרה, השמונה במאה בלונדון או עשרה,

222והאנגליות שבאמריקה.

איך התנהלו החיים היהודיים בריכוזי הנוצרים החדשים של דרום מערב צרפת? שלוש קהילותניתן להשיב על שאלה זו באמצעות בחינת מנהגי הקבורה המתועדים ב

פריירוהד, – עשרה השבע במאה זהב תקופת חוו אשר באיונה בקרבת קטנות . בית הקברות של1628לבסטיד-קלרנס ובידש. לפריירוהד היה בית קברות יהודי מאז

לבסטיד-קלרנס היה ותיק יותר. בתחילה התנהל בית קברות זה בסגנונם של הנוצריםבשנת הנקברים. של היהודית זהותם את הסגיר לא ודבר מופיע1659החדשים,

לראשונה שם פרטי מקראי על גבי מצבה בבית הקברות של לבסטיד-קלרנס. השם מופיע בהגייתו העברית. הקהילה בבידש אף לא טרחה להסתיר את יהדותם, מאחר שבידש הייתה נסיכות עצמאית שבה צווי המלך לא תפסו. יהודי בידש השיגו שני צווים

ובשנת 1665נסיכיים, בשנת , ובהם מופיעה המילה 'יהודי' במקום 'פורטוגלי',1668 223שהיה הכינוי הרגיל והמקובל של הנוצרים החדשים בצרפת.

קהילת באיונה הייתה קשורה לקהילת אמסטרדם והושפעה ממנה, ומשם הגיעו אליהואפילו הוראות. בשנת השיג הכומר הקהילתי של סנט אספרי1654תמיכה, עצה

חלקת אדמה לבית קברות עבור הנוצרים החדשים. ידוע לנו מתוך אחד מן התיקיםבסנט אספרי התנהלו כי הקבורות המשפטיים של האינקוויזיציה שהתנהל בטולדו, עשרה השבעה המאה מתחילת הכומר. של עין בהעלמת היהודי למנהג בהתאם

220 Nahon, ‘The Sephardim of France’, pp. 58–59221 Z. Szajkowski, ‘The Marranos and Sephardim of France’, The Abraham Weiss Jubilee Volume, New York,

Abraham Weiss Jubilee Committee, 1964 (henceforth cited: Szajkowski, ‘The Marranos and Sephardim’), p. 107 . 645 נהון, 'היהדות הספרדית בצרפת', עמ' 222223 Nahon, ibid p.51

80

התנהלה קהילת באיונה על פי היהדות תחת הנהגתו של מנהיג רוחני שאינו רב מוסמך. הצליחה הקהילה להעסיק רב מוסמך. מנקודה זו ואילך, שיחקה באיונה1670בשנת

תפקיד חשוב בחיי הנוצרים החדשים מחצי האי. הקהילה קיבלה את הנוצרים החדשים שזה מקרוב באו, ועימה היה להם המגע הראשון עם היהדות. באיונה גם חיזקה את הקריפטו-יהדות )יהדות בסתר( בספרד ופורטוגל. האינקוויזיציה הייתה מודעת לחשיבות

'. ביתהתייהדותהיהודית של באיונה והגדירה נסיעה לעיר זו כהוכחה ודאית של 'פשע , ותיירים מבני האצולה אף נהגו1679הכנסת בקהילה זו לא הוסתר עוד אחרי שנת

224לבקר בו.

את ולנהל להינשא ילדיהם, את להטביל דאגו בבורדו החדשים הנוצרים . וכך אנו1730הלוויותיהם באמצעות הכומר של הכנסייה הקהילתית, וזאת עד שנת

בבורדו, עניות' ונערות ליתומות נדוניות למתן הקדושה 'החברה נציג את מוצאים 225אנטוניו מנדס, המביא את בנו להטבלה בכנסייה.

ציין הממונה המלכותי על המחוז את ההבדלים הניכרים בין שני1753בשנת היהודים היו בבורדו לדבריו, צרפת. דרום-מערב של הגדולים הספרדיים המרכזים חופשיים להתגורר בכל מקום ברחבי העיר, ואילו בבאיונה היו מנועים מלהתגורר בעיר עצמה ורוכזו בפרבר סנט אספרי, שהפך להיות מעין גטו. על פי האבחנה של המושל,

226הציל הריכוז במעין גטו את יהודי באיונה מנישואי תערובת והיטמעות.

'האומות קיבלו ואילך, עשרה השבע המאה של האחרונות מהשנים החל מארץ שד"רים של ביקורים בסדירות צרפת דרום-מערב של היהודיות-פורטוגליות' הקודש. אלה היו תלמידי חכמים מקהילות ירושלים, צפת, חברון וטבריה, שנסעו לאסוף כספים במערב. הם קיבלו את הכספים שהצטברו בקופות הצדקה המיועדות לארץ הקודש. שד"רים אלה גם אישרו תקנות קהילתיות, ופתרו בעיות הלכתיות שהתעוררו. הם גם תרמו לייהודם מחדש של הנוצרים החדשים שהיו בשלב של טרום שיבה מלאה

227ליהדות, וסייעו לשילובם בתפוצה הספרדית.בשנת צרפת לדרום-מערב הגיע במכתבו1632דורמידו מספר כפי שהוא ,

שנת עד בורדו בעיר והתגורר לאמסטרדם.1640לקרומוול, בדרכו המשיך אז , נמצא בין השאר הארכיון של בחיפושים שערכתי בארכיון המחוזי של הגירונד, שבו

224 Nahon, ‘The Sephardim of France’, p. 52225 Nahon, ‘The Sephardim of France’, pp. 48–50226 Szajkowski, ‘The Marranos and Sephardim’, p. 110227 Nahon, ‘The Sephardim of France’, pp. 60–61

81

ההיסטוריון קרדוסו דה בטנקור, מצאתי בארכיונו של בטנקור כרטיס רישום ובו כיתובכדלקמן:

Dormido (Manuel Martinez)

Biarritz, 1630

Arch. Dep. Lafite 2

ולא הגיע לביאריץ בשנת 1632ידוע לנו שדורמידו הגיע לבורדו בשנת כפי1630, Pierreשכתוב בכרטיס. לעומת זאת, לפיט המוזכר בכרטיס, הוא כנראה פייר לפיט )

Laffiteנוטריון מהעיר בורדו שפעל בעיר בשנים הרלוונטיות, ואשר הארכיון שלו נמצא ,) עולה שנוטריון זה עבד עם מספר228אף הוא בארכיון המחוזי. מעיון בארכיונו של לפיט,

לא מבוטל של נוצרים חדשים. אומנם, למרות חיפושיי לא מצאתי מסמך על דורמידו, אך אני משער שהכרטיס המדובר שייך לעסקה שדורמידו עשה, עוד בהיותו בספרד, במטרה להעביר חלק מהונו מספרד לצרפת, והנוטריון הזה ערך את המסמכים של

.1630העסקה בשנת בבואו לבורדו פגש דורמידו בין הנוצרים החדשים בעיר קרובי משפחה, שכפי

( וסוטוMendes(, מנדס )Lopesהנראה סייעו לו בצעדיו הראשונים, ובהם משפחות לופס )(Sotto,שבטשינסקי טוען שאנטוניו לופס סואסו היה בן דודו של מנואל דורמידו .)229

שמות את נשאה אשר סואסו, לופס של אימו דרך היא שהקרבה נותנת והדעת ( ניהלה באמסטרדם קשרי מסחר וחיתון עםSottoהמשפחה מנדס וסוטו. משפחת סוטו )

230משפחתו של דורמידו.

מבניה, ואחד עשרה, השבע המאה בתחילת לצרפת הגיעה לופס משפחת Antonio Dias(, למד שם רפואה, בעוד אחיו אנטוניו דיאס פרנסס )Franciscoפרנסיסקו )

Francesונולדו להם סוטו, מנדס ממשפחת לאיזבל נישא פרנסיסקו פנה למסחר. )

228 ADG, S_E 15.230–15.240 229 Swetschinski, The Lopes Suasso, p .32 .78, עמ' 2ראה בעניין זה, להלן, סעיף 230

82

ונישאו לנשים בנות. שניים מהבנים למדו רפואה וחמש בנים ילדים, חמישה עשרה פנו וחואן, אנטוניו הנותרים, הבנים שני הכנסייה, לשירות נכנס נוסף בן נוצריות, למסחר. חואן נישא לבת ממשפחת דל סוטו מאמסטרדם, קרובי אימו. חמש בנותיהםנישאו לשני אחים נישאו לסוחרים מבין הנוצרים החדשים, שתיים מהן של בני הזוג

ממשפחת דל סוטו. בשנות השלושים של המאה השבע עשרה, כאשר דורמידו התגורר בבורדו, עבד אנטוניו עם דודו אנטוניו דיאס פרנסס ביצוא של צמר ספרדי למערב אירופה. עיסוק זה היה כרוך בנסיעות תכופות לספרד. אחד הצעדים הראשונים שנקט אנטוניו, היה שינוי קל של שם משפחתו, על מנת לתת לו גוון יותר ספרדי מפורטוגלי. וכך הוחלף שם אימו

(, והוא הפך להיות אנטוניו לופס סואסו. אין זה מקרי ששני הבניםSuassoסוטו לסואסו ) למשפחת לופס שפנו למסחר היו היחידים לשוב ליהדות. סחר הצמר הספרדי וענפיהספרדי בסחר להמשיך היה ניתן לא לכן באמסטרדם, התרכזו אחרים, יצוא

231מאמסטרדם מבלי להצטרף לקהילה הפורטוגלית שם.

דורמידו בשנת מביקורים בירידים, אותה1635עדותו של חוסה סנצ'ס שהכיר את לפלנדריה מבורדו עבר דורמידו שהאיש ששמע באמירתו, מסתיימת לעיל הבאתי

(, והוא אינו יודע”porque habia cercenado doblones‟)הולנד( בגלל ששייף מטבעות זהב )232לאיזה חלק של פלנדריה הוא נסע.

. גיור באמסטרדם2במהלך אירופה, במערב נוספים אתרים במספר וגם בהולנד, היהודים התיישבות המאות השש עשרה והשבע עשרה התאפשרה הודות להתפתחות שחלה בתקופה זו ביחסה של אירופה, בעיקר הפרוטסטנטית, אך לא רק היא, כלפי היהודים והיהדות.

נטיות ראוטלתנועת הרפורמציה הייתה השפעה בולטת על שינויים אלה. קבוצות פרוטסויותר בכתבי הקודש מקור ראשי לסמכות דתית, וכתוצאה מכך החלו להתעניין יותר תיאולוגים בין יותר נוצר מגע הדוק כך ועקב ובפרשנות היהודית, בתנ"ך, במסורת מידת ההערכה גדלה יהודים. במאה השש עשרה דת חכמי לבין נוצרים ומלומדים לספרות העברית ולמסורת היהודית. הרפורמציה השפיעה אף על המחשבה הדתית

הקנוני. החוק את בבטלה ליהודים, נוחים שהיו בכיוונים התקופה של 233והמדינית 231 Swetschinski, The Lopes Suasso, pp. 17–24232 AHN, Inq. Libro 1105 f. 310–311 המשפט הקנוני הוא שיטת המשפט העיקרית שהייתה נהוגה בארצות אירופה השונות, והיא מבוססת233

והרומי. לפני היווני במידה רבה כתחליף למשפט אומץ דתיים קתוליים. המשפט הקנוני כללים על

83

יהודיות במערבה של אירופה התאפשרה גם עקב שינוי תפיסתי התפתחות קהילות ( הפךraison d’etatבולט בהגות הפוליטית-מדינית-כלכלית, העיקרון של טובת המדינה )

234לגורם מרכזי, ובהקשר זה הודגשה התועלת שהיהודים מביאים למדינה. האזור המכונה ארצות השפלה היה ידוע כשבעה עשר המחוזות, והוא כלל את הולנד, בלגיה ולוקסמבורג של ימינו, וכן חלקים מצפון צרפת וגרמניה. במאה החמש

(, תחילה בידי הענף האוסטרי,Hapsburgעשרה היה האזור נתון בידי שושלת הבסבורג ) , בידי הענף הספרדי של השושלת.1556ולאחר פרישת הקיסר קרל החמישי בשנת

הרפורמציה התפשטה באזור זה וכן במקומות אחרים של צפון אירופה, ודבר זה גרםבשנת שלו. בקתוליות האדוק הספרדי, הכתר עם המחוזות1568למתחים מרדו

בספרד בהנהגתו של ויליאם מאורנג'. מלחמה זו נמשכה שמונים שנה עם הפסקת אשבלגיה הדרומיים, המחוזות על לשמור הצליחה ספרד במהלכה. אחדות לשנים

1588ולוקסמבורג של היום, ואילו שבעת המחוזות הצפוניים הכריזו על עצמאות בשנת בשנת כהולנד. המלחמה הסתיימה לנו המוכרת לרפובליקה בהסכם1648והפכו

(.Westfaliaהידוע כשלום וסטפליה ) התיישבות הנוצרים החדשים מחצי האי האיברי החלה כבר בתחילתה של המאה השש עשרה, כאשר העיר אנטוורפן שימשה כנמלה הגדול והחשוב של צפון אירופה. אומנם הגירתם של הנוצרים החדשים נאסרה על ידי הכתר, אך הם יכלו להשיג אישורים לנסוע למחוזות שהיו תחת שלטון הכתר הספרדי. אפשרות זו שימשה במקרים רביםלהזכיר וראוי העות'מאנית, והאימפריה ונציה החופש, לארצות להגירה כהסוואה

שהלכו בדרך זו.235בהקשר זה את דונה גרציה נשיא ומשפחתה,בשנת ופורטוגל ספרד בין הכתרים ומוגבר1580איחוד חדש הגירה גל הביא

ודווח לאנטוורפן, שם החלו הנוצרים החדשים להסיר חלקית את המסכה הנוצרית, שרבים נימולו ואף הקימו בית כנסת סודי, ואפילו הביאו שני אנשי דת מאיטליה לשמש כמנהיגים רוחניים. עם סיומה של מלחמת שמונים השנה בהסכם השלום של וסטפליה, איבדה אנטוורפן את בכורתה כנמל החשוב בצפון אירופה, וכוכבה של אמסטרדם דרך. כתוצאה מכך מספר גובר והולך של סוחרים ששקלו לעזוב את חצי האי האיברי החלו

236רדם.סטלהתיישב באמ

הרפורמציה היה נהוג שלחוק הקנוני הייתה סמכות גם בנושאים אזרחיים, בעיקר בענייני משפחה וירושה,אך גם בתחומים נוספים.

. 33–31, עמ' 1978, תל אביב: הוצאת הפועלים, האנטישמיות בעת החדשה ש' אטינגר,234235 B. Tabor, ‘Un Tributo a Doña Gracia Nasi, La Mujer que desafió a un Emperador, a un Papa y a una Reina’,

Raíces, Revista Judía de Cultura, 110 (2017) 79-87236 C. Roth, A History of the Marranos, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1941 (henceforth cited:

Roth, A History of the Marranos), pp. 236–239

84

ראשית ההתיישבות של הנוצרים החדשים באמסטרדם לוט בערפל, והמקורות)1595הקיימים מועטים. בשנת ויגה בקירוב, הגיע לעיר מנואל רודריגס Rodrigues

Vega 1597( עם משפחתו, ובשנת( קיבל האיש זכות תושבות poortmanבעיר. דניאל לוי ) הגיעה לעיר1593 כי בשנת 237( מספר ביצירה הקרויה 'בית יעקב',Barriosדה בריוס )

קבוצת אנוסים לאחר ששהו זמן קצר בלונדון. בחיבור שהתפרסם שנים אחדות לאחר , מסופר כי קבוצה1711 או 1710שיצא לאור בדפוס בשנת מכן, 'זיכרון מעשה רב',

של עשרה נוצרים חדשים יחד עם ארבעה ילדים הגיעו מספרד בשתי אוניות לעיר אמדן(Emdenבמחוז פריזלנד המזרחית אשר בהולנד, שם פגשו את משה אורי לוי, יהודי )

מאחר לאמסטרדם, אותם הפנה הוא ליהדות. בשיבה סיוע ממנו וביקשו אשכנזי, לוי בעקבותיהם בא לפי המסופר, אינה אפשרית. באמדן ליהדות השיבה שלדבריו לאמסטרדם, סייע להם לחזור ליהדות והפך למורה ההלכה שלהם, והם מצידם העסיקוזו שקהילה אף על הפורטוגלית, בקהילה נקלטה לוי של משפחתו כשוחט. אותו

נערך למשה אורי לוי משפט1603הסתייגה ומנעה קבלת אשכנזים לשורותיה. בשנת בעיר באשמת סחר ברכוש גנוב, שבו נמצא זכאי, ואומנם מקור משפטי זה מאשש חלק

238.מהפרטים שנמסרו בתיאור שב'זיכרון מעשה רב'

הונחו היסודות להקמת הקהילה הראשונה1604–1602כפי הנראה בין השנים בעיר, קהילת 'בית יעקב', אך מעמדם הרשמי של חבריה כיהודים טרם הוכר בתקופה זו. כמה יהודים חדשים פנו לערים אחרות בהולנד במטרה להשיג מהן זכויות ישיבה רשמיות. הם פנו לערים אלקמר, הארלם ורוטרדם, והצליחו להשיג מהן כתבי זכויות נדיבים והכרה במעמדם כיהודים. ייתכן שפניות אלה נועדו ליצור לחץ על אבות העיר

אמסטרדם, כדי להשיג מהם את ההכרה המיוחלת. הקימה קבוצת יהודים נוספת קהילה שנייה באמסטרדם בשם 'נווה1608בשנת

(, נציגו של סולטןPallacheשלום', אשר התכנסה לתפילות בביתו של שמואל פלאג' ) ,1618בשנת בעקבות מחלוקת ומריבה התפלגה קהילת 'בית יעקב'239מרוקו בהולנד.

.והפורשים ממנה הקימו קהילה שלישית, 'בית ישראל'השנים בין אש הפסקת הייתה והולנד, ספרד בין השנה שמונים במלחמת

, וזו הביאה לגידול במספר הנוצרים החדשים שהגיעו מספרד, פורטוגל,1620–1609

היצירה 'בית יעקב' כלולה בקובץ יצירותיו של דה בריוס הקרוי 'ניצחון הממשל העממי237 והקדימות (.1683, אמסטרדם Triumpho del Govierno Popular y de la Antiguedad Holandesa) ההולנדית'

.568 קפלן, 'הפזורה הספרדית', עמ' 238 M. Garcia-Arenal and G.Wiegers, A Man of three כל מעלליו של פלאג' מתוארים במחקר של :239

Worlds: Samuel Pallache- A Moroccan Jew in Catholic and Protestant Europe, Baltimore and London: John Hopkins University Press, 2003.

85

הגיע מניינם בעיר לכאלף נפשות. אך סיומה של1620אנטוורפן וצרפת, וכבר בשנת פגעו בכלכלת היהודים בעיר, מאחר1621הפסקת האש וחידוש מעשי האיבה בשנת

זו בכלכלת פגיעה ופורטוגל. ספרד עם כרוך במסחר היה בעיסוקם עיקרי שחלק היהודים גרמה לכך שרבים נטשו את העיר ועברו להתגורר ולסחור במקומות אחרים.

שאלת מעמדם החוקי של היהודים באמסטרדם ובשאר חלקי הולנד נפתרה רק באמצע העשור השני של המאה השבע עשרה, כאשר מנהיגי המחוזות הטילו על שניזכות היהודים להכרה רשמית. הידוע בהם היה לייעץ להם בדבר ידועים משפטנים ובחוות גרוטיוס, מי שנחשב למייסד המשפט הבין-לאומי. המסמך של גרוטיוס שרד, העיר אבות אך וקשות. שונות בהגבלות היהודים ישיבת את לאשר המליץ דעתו

, תוך התעלמות מחוות דעתם של המשפטנים, להעניק1616אמסטרדם החליטו בשנת הכרה רשמית ליהודים עם הגבלות מועטות מאוד. שאר המחוזות של הולנד הותירו בידי

240כל עיר ועיר את ההחלטה לגבי זכות היהודים להתיישב בגבולותיהן.

משהחלו היהודים הספרדים להגיע להולנד – בתקופה שבה השליטה בסחר הסוכר והתבלינים בצפון אירופה החלה לעבור מהמבורג לאמסטרדם – הלך מספרם של המתיישבים היהודים בעיר וגדל. רובם היו מעורבים בפעילות הקשורה ביבוא סוכר ושאר מוצרים מהמושבות האיבריות. רובו של הסחר שעסקו בו היהודים באמסטרדם התנהל עם פורטוגל ומושבותיה ברחבי העולם, ובייחוד עם ברזיל, והמסחר התנהל דרך

כבר היו ליהודים בהולנד קשרי1620הנמלים של ליסבון ופורטו. אולם, לקראת שנת ליוורנו ונציה, וכן קשרים קרובים עם מסחר של ממש עם כמה אזורים של ספרד,

והמבורג.והולנד בשנת , הטילה ספרד אמברגו על1621עם חידוש מעשי האיבה בין ספרד

אוניות, סחורות והשקעות הולנדיות. לאמברגו זה הייתה השפעה שלילית חמורה על כל הסחר ההולנדי, אך הפגיעה בכלכלת היהודים הספרדים בהולנד, שהיו תלויים בסחר עם ספרד ופורטוגל ועם מושבותיהן, הייתה קשה במיוחד. וכזכור, פורטוגל הייתה שייכת בתקופה זו לכתר הספרדי. אף על פי כן, הסחר של היהודים הספרדים ההולנדים עם חצי האי האיברי נמשך באמצעות תחבולות שונות ומגוונות ונתיבי הברחה שונים. אחת השיטות לעקיפת האמברגו הספרדי הייתה הובלת סחורות דרך הים אל באיונה, אשריישוב זו ומקומות בקצה הדרום-מערבי של צרפת, תוך שיתוף פעולה עם יהודי עיר

.571–561 קפלן, 'הפזורה הספרדית', עמ' 240

86

נוספים בקרבתה. משם אורגנה תעבורה יבשתית דרך הרי הפירינאים אל פמפלונה )Pamplona.241(, ומשם לשאר חלקי ספרד

לפני הטלת ופורטוגל אפשרי, היה הסחר הרשמי עם ספרד בתקופה שבה האמברגו הספרדי, וגם לאחר מכן, כאשר הסחר התנהל דרך תחבולות והברחות, היו ליהודים הספרדים בהולנד שותפים וסוכנים ברחבי חצי האי האיברי. כך מעיד מנשה בן

: 1655( בשנת Cromwellישראל במכתבו אל קרומוול )

גם אבל ברכושם שלהם, סוחרים ובאיטליה בהולנד היהודי הגרים בני העם בנכסיהם של רבים אחרים מבני עמם, של חברים, של קרובים ומכרים, ואף שאלה גרים בספרד, הם שולחים אליהם את כספם וסחורותיהם, והם מחזיקים

242אותם בידיהם.

שלושה אירועים אשר התרחשו באמצע המאה השבע עשרה גרמו ליהודים באמסטרדם ובשאר מקומות ישיבתם במערב אירופה זעזוע קשה. האירוע הראשון הוא פרוץ המרד

, שהרס את הגידול והסחר1645של המתיישבים הפורטוגלים בברזיל ההולנדית בשנת , בעת נפילתה הסופית של המושבה ההולנדית1654של הסוכר הברזילאי וגרם בשנת

, וביניהם שניים מבניו של דורמידובברזיל, להגירתם של מאות יהודים ספרדים מברזילרובם שבו לאמסטרדם, אך חלקם התיישבו באייםשניהלו עסקים בברזיל ההולנדית.

הקריביים ובניו אמסטרדם, ניו יורק של ימינו. האירוע השני היה פרוץ מעשי איבה ביןהשנים בין שהתנהלו כרתים, באי השליטה על תורכיה לבין .1669–1645ונציה

ונציה עם המזרח העות'מאני כל המסחר של גרמה למעשה להפסקת זו מלחמה ולחיסול הקהילות באזור הבלקנים שעסקו בסחר זה. האירוע השלישי היה נפילתו ומותו

החדשים1643בשנת הנוצרים את לשלב ניסה הדוכס אוליברס. הדוכס-רוזן של הפורטוגלים, שעברו להתגורר בספרד, במסחר עם הכתר הספרדי ובמימונו, והם פעלו כקבלנים צבאיים, כגובי מכס מורשים וכספקי מזון רשמיים למעוזיה של ספרד בצפון אפריקה. נפילתו של אוליברס, יחד עם האווירה האנטי-פורטוגלית שעטפה את ספרד

בשנת בעצמאות זכתה שפורטוגל ממוצא1640לאחר החדשים לנוצרים גרמה , בשנת וכאשר ביטחון. חוסר לחוש את1647פורטוגלי לשלם ספרד הפסיקה

ובעולם החדש241 באירופה ולקולוניזציה לחיי הכלכלה היהדות הספרדית של 'תרומתה ישראל, י' ירושלים: הוצאת מאגנס, תשנ"ד )להלן: ,מורשת ספרד)המאות הט"ז–י"ז(', בתוך: ח' ביינארט )עורך(, .678–674ישראל, 'תרומתה של היהדות הספרדית'(, עמ'

242 Menashe Ben Israel, ‘To His Highness, The Lord Protector of the Commonwealth of England Scotland and Ireland’, Amsterdam, 1655, p. A2

87

הדבר גרם האינקוויזיציה, פעילות ניכר באופן התגברה זה עם ויחד הלוואותיה, להגירתם של נוצרים חדשים רבים, ובהם מעשירי ספרד, אל עבר המבורג, ובעיקר אל

243עבר אמסטרדם.

רכשו היהודים הספרדים באמסטרדם שטח קרקע בעיירה סמוכה1614בשנת בית קברות לקהילה. בשני העשורים הראשונים של לעיר, אודרקרק, לשם הקמת המאה השבע עשרה הקימו היהודים הספרדים באמסטרדם שורה של מוסדות ששירתו

'החברה למתן1615את כלל העדה הפורטוגלית בעיר. כאמור, בשנת הקימו את את ה'תלמוד תורה', שהתרחב מאוחר יותר עם1616מוהר ליתומות ובתולות', בשנת

וסיוע1625ובשנת הקמת חברת 'עץ חיים', 'חונן דלים' למתן הלוואות את חברת ולעניי ארץ לנזקקים. שלוש הקהילות שבעיר החזיקו קופות מיוחדות לפדיון שבויים

ישראל. ייסדו שלוש הקהילות במשותף ארגון גג שנועד לגבות מס על יבוא1622בשנת

(, ובאמצעותו ניסו לפתור את בעיית העוני והמצוקהImpostaויצוא, הקרוי 'אימפוסטה' )ידי שישה נוהל על רבים בקהילה, שהגיעו אליה חסרי כול. מוסד האימפוסטה של ממונים, שניים מכל קהילה, והפך למעשה לארגון הגג של היהודים הפורטוגלים בעיר.

1623מוסד זה עסק למעשה לא רק במיסוי אלא גם בניהול הקהילה, וכך בשנת סיכנו את שלמות דעותיו, שלדעתם ד'אקוסטה בשל הוציא את החרם על אוריאל

רוחנית,הקהילה מורי הלכהמבחינה הן הביאו בשלב הראשון של קיום הקהילות ממרכזי הפזורה הספרדית, בעיקר מאיטליה ומהאימפריה העות'מאנית, אך הדור השני

244של מורי ההלכה כבר היה מבני המקום.

. )שצ"ט( התאחדו שלוש הקהילות לקהילה אחת, 'תלמוד תורה'1639בשנת הקהילה הייתה מאורגנת למופת, וכוחם של הפרנסים בה היה רב מאד, כפי שחשו על בשרם חוטאים למיניהם. רות טוען שהם נדבקו מרוחו של חצי האי האיברי, ואף הקימו מעין אינקוויזיציה זוטא משל עצמם. נוסף על הארגון הקהילתי, היו בקהילה כמאה ארגונים קטנים יותר, אשר עסקו בכל מגוון הפעילות הקהילתית והתרבותית, וחלקם

הקים מנשה בן ישראל את הדפוס העברי הראשון, ובכך קבע1627מניתי לעיל. בשנת מסורת אשר הפכה את אמסטרדם למרכז הוצאת הספרים היהודים.

בשנות השישים של המאה השבע עשרה נסחפה הקהילה בחלקה הגדול בגל של תקוות משיחיות, שעורר שבתאי צבי, מתוך אמונת חבריה שלאחר הסבל שחוו

.684–681 ישראל, 'תרומתה של היהדות הספרדית', עמ' 243.572–571 קפלן, 'הפזורה הספרדית', עמ' 244

88

בהיותם נוצרים אנוסים בחצי האי, גאולתם השלמה קרובה. הייתה בהם מוכנות נפשית לאהוד כל תנועה משיחית, לאור העובדה שבחייהם הקודמים גדלו על חינוך לאמונה

245שהמשיח אמור לשוב.

מבורדו מגוריו מקום את להעתיק דורמידו את הניע מה לנו ידוע לא לאמסטרדם, אם רצונו לחיות חיים יהודים מלאים או תובנה שהאפשרויות הכלכליות במרכז העסקי אמסטרדם עדיפות עבורו. ואולי השמועה על החיכוך שלו עם החוק, כפי שהעיד סנצ'ס, היא זו שגרמה להגירתו, וייתכן שהייתה זו תערובת של חלק או של כל הסיבות שהוזכרו לעיל גם יחד. בבואו לאמסטרדם הצטרף לקהילה היהודית ועבר יחד עם בני ביתו הליך גיור כולל מילה, כפי שעשו רבים לפניו ואחריו. הוא נטל לעצמו את

דורמידו, אברבנאל דוד אברבנאל246השם שרה היהודי השם את נטלה ואישתו 247דורמידו.

בבחירת שמו היהודי סטה דורמידו מן הנוהג המקובל על הנוצרים החדשים השבים ליהדות. על פי נוהג זה נטל הדור הראשון של החוזרים את השם אברהם, הדור השני

יעקב. יצחק, והדור השלישי את בדומה לזה, הנשים שבהם נטלו248נטל את השם תחילה את השם השרה, וכן הלאה. אישתו של דורמידו נטלה את השם שרה כמקובל,

אך דורמידו עצמו נטל את השם דוד. בחירת השם דוד מלמדת שהוא היה מודע למסורת המשפחתית של משפחת

ולפיה הם מתייחסים לבית דוד, כדברי דון יצחק בהקדמה לספרו המשיחי249אברבנאל, 'מעיני הישועה': "כי המשפחה הקדושה הרמה והנשאה הזאת משפחת בניה אברבנאל היא חוטר מגזע ישי ונצר משרשי משפחת בית דוד אשר באו בספרד מגלות חרבן בית

245 Roth, A History of the Marranos, pp. 248–249246 British Museum, Mss Egerton 1049247 A. S. Diamond, ‘The Cemetery of the Resettlement’, TJHSE 19 (1955), p. 174248 Swetschinsky, The Lopes Suasso, p. 42ב' נתניהו, 249 .274–271, עמ' 2005, ירושלים: שוקן, דון יצחק אברבנאל, מדינאי והוגה דעות

בנספח סוקר נתניהו את הגרסאות המרובות של כתיבו של השם אברבנאל ושל הגייתו ומציין שהשם מעורר בעיות קשות הן בהגייתו הן בשאלת מקורו. בסקירתו על דרכי הכתיב וההגייה המרובות הוא מתבסס על מסמכים רבים מארכיונים בספרד, פורטוגל ונפולי. לבסוף הוא מגיע למסקנה כי על פי רוב

נכתב בניAbravanelהשם דון יצחק ושל כי גם בעברית יש גרסאות שונות בכתביו של . נתניהו מציין משפחתו, וכן על פי חיבורים של בני דורו, ומגיע למסקנה שהצורה השכיחה ביותר היא אברבנאל. נתניהו

, ואולי ההפך הואAbravanel הוא בעצם סילוף של הצורה Abarbanelטוען שהכיתוב וההיגוי ברבות הימים הוא סילוף של Abravanelהנכון, והכיתוב Abarbanelיהודה, בנו של דון יצחק עמד על צורת הכתיבה .

. לדברי נתניהו, בנו של דון יצחק, יהודה, פירש את השם, בשיר מבוא לפירושו של דוןAbarbanelוההגייה ותוספת האות אל"ף לשם נובעת מההשפעה או כ'בר בן אל', יצחק לנביאים אחרונים, כ'אבר של בן אל'

,Abrahan, שהוחלף ל-Abrahamהערבית. נתניהו משער שייתכן כי השם הוא שיבוש של השם אברהם , המצויה בדרך כלל בשמות ספרדיים. הקושיelכבהגייתם השכיחה של יהודי ספרד, בתוספת הסיומת

זו היא הופעתו של השם אברבנאל כבר במאה האחת עשרה, היינו בתקופה המוסלמית בהשערה שחסרה השפעה של ההגייה הספרדית. נראה שבמשפחת אברבנאל עצמה התקשו להסביר את הגייתו

הנכונה ואת משמעותו של השם העתיק.

89

ייחוסו, אך בד בבד גם הביע250ראשון". זה הוא כביכול עיגן את בבחירתו של שם שאיפות למנהיגות. ואם נותר ספק שזו בעצם כוונתו, יש לציין שהוא קרא לבנו הבכור

בשם שלמה. שאיפות המנהיגות של דורמידו החלו להתממש כשנתיים לאחר בואו לעיר, כאשר מונה

)=1642בשנת את חברת 'חונן( ולנהל Administrador de Emprestimo( להיות )ת"ב על ידי הרב דוד פרדו, רבה1625, ארגון סעד קהילתי שנוסד בשנת של הקהילה דלים'

שנתיים לאחר מכן נבחר251בעת ההיא, ועסק בסיוע לנצרכים. של קהילת 'בית ישראל'מחג החל שנה שנמשכה כהונה תורה, התלמוד של הנאמנים מששת לאחד

טרם סיום שנת כהונתו כנאמן של התלמוד תורה, בשבת הגדול שנת252השבועות. )ת"ה(, נבחר לכהן כפרנס הקהילה. בעת בחירתו נבחרו עוד שני פרנסים וגבאי1645

יותר לנו סוטו, קרוב משפחתו, המוכר דל יעקב )גזבר(. האיש שנבחר כגבאי היה במרוצת שנים אלה, שבהן כיהן דורמידו כנאמן של התלמוד תורה253כיעקב דל מונטה.

וכפרנס הקהילה, השיא הוא את ביתו לוקרסיה לדוד דל סוטו, אחיו האלמן של יעקב משפחת דל סוטו הייתה אחת המשפחות המבוססות של הקהילה, ואחד254דל מונטה.

שקשריו המשפחתיים לשער ויש העיר, עשירי עם נמנה מונטה, דל יעקב מבניה, והמסחריים של דורמידו עם משפחה זו סללו את דרכו ללב הממסד הקהילתי.

.א. ניהול הקהילה המאוחדת – ה'מעמד'2בשנת באמסטרדם הקהילות שלוש איחוד הנהלה1639לאחר נבחרה )שצ"ט(,

מהקהילות אחת מכל שניים חברים, שבעה בן היה המעמד 'המעמד'. שכונתה והגבאים של המעמדים הבאים ונקבע שהפרנסים )גזבר(, גבאי המכוננות בתוספת ייבחרו על ידי שבעת חברי המעמד היוצא באמצעות הצבעה בקלפי, ברוב של חמישה מתוך השבעה לכל נבחר. שיטה זו יצרה למעשה גוף אוליגרכי המשמר את עצמו ללא צורך להתייעץ עם כלל חברי הקהילה. הבחירות נערכו פעמיים בשנה, בשבת הגדולוגבאי, ושלושה פרנסים נוספים נבחרו ערב ראש השנה. כל נבחרו שלושה פרנסים למשך האחרון הנשיא שימש מעוברת ובשנה חודשיים, למשך כנשיא שימש פרנס

שלושה חודשים.י' אברבנאל,פירוש על נביאים אחרונים, 250 ירושלים, הוצאת ספרים תורה, 'הקדמה', מעיני הישועה

ודעת, תשט"ז, עמ' תקנ"ו-תקס"ו.251 GAA 334-20 # 158 Livro de Eleiciones252 London Metropolitan Archives (henceforth cited: LMA) 4521 D/03/001 p.11, Livro de Eleiciones253 GAA 334-20 #158 Livro de Eleiciones 254 Hagoort, ‘The Del Sottos’, pp. 35–36

90

יכול להיבחר לתפקידו אלא אם חלפו שלוש שנים מאז שובו פרנס לא היה ליהדות. כמו כן לא היה ניתן לבחור פרנס אלא אם חלפו שלוש שנים מסיום כהונתודודים וחתנים, בני ונכדים, חותנים ובנים, אחים, סבים זה. אבות הקודמת בתפקיד מדרגה ראשונה וגיסים היו מנועים מלשרת בו-זמנית במעמד. לנבחרים לא ניתנה הזכות לסרב או לנטוש את התפקיד שאליו נבחרו. למעמד הוענקה סמכות עליונה בכל ענייני הקהילה, והיה לו כוח ועוצמה כמעט דיקטטוריים לנהל את ענייניה. המעמד היה גם הגוף המשפטי העליון, והייתה בידו היכולת להעניש חברי קהילה על ידי הטלת עונשים, החל מקנסות כספיים ועד להחרמת חבר. יש לציין שכל ההחלטות היו צריכות להתקבל ברוב של חמישה מתוך השבעה, וההחלטות היו סופיות. לא היה גוף שניתן היה לערער בפניו על החלטות המעמד. הערובה היחידה מפני שרירות לב וחוסר צדק הייתה סעיףיראת ה', ותוך בהסכמות הקהילה, שדרש מחברי המעמד לפעול ללא משוא פנים וכאשר נבחר חבר חדש למוסד זה, היה עליו להישבע בפני ארון הקודש הפתוח שימלא

תפקידו בהתאם לכך.להלן חובות המעמד וזכויותיו:

הקצאת מקומות ישיבה בבית הכנסת ושינוים על פי שיקול דעתו. לנשים לא הוקצוא.מקומות ישיבה;

חיוב ראשי המשפחות במס הפינטה )מס על פי אומדן( אחת לשנה, שנתיים אוב.שלוש שנים, וניהול גביית מס האימפוסטה )מס על היבוא והיצוא(;

שכירת עובדי קהילה ופיטורם, והחלטה על הפיצוי המגיע להם; ג.

התרת דרישה בבית הכנסת נוסף על חכמי הקהילה; ד.

מינוי כרוז שיכריז על ההחלטות מעל בימת בית הכנסת; ה.בחירת שישה נאמנים לבית הספר תלמוד תורה; ו.ידי החכמיםז. הכרעה במקרים של תיקו בשאלות דתיות, שנפסקו בדרך כלל על

לשוב יכולת ללא מיידית פוטר כזו החלטה לקבל שסירב חכם רוב. בהחלטת לתפקידו;

בין חברי הקהילה, להוציא נושאים של מטבע חוץ שלאח. יישוב סכסוכים עסקיים סבלו דיחוי;

בחירת גזברים לעניי ארץ ישראל ולפדיון שבויים; ט.בקשת שקט בבית הכנסת וציווי על חבר לעזוב את בית הכנסת; י.

השתתפות בפגישות המעמד, שנערכו כרגיל בימי ראשון, אך גם באמצע השבועיא. במקרה הצורך. בעת דיון בנושאים חשובים נדרשה נוכחותם של כל שבעת החברים.

91

במקרה של היעדרות חבר יכלו חמישה חברים להחליט רק בעניינים קלים, וזאת רק פה אחד. אם שהה אחד החברים מחוץ למדינה, צורף חבר של המעמד הקודם

להחליפו זמנית; קביעת שעות לקיום התפילות; יב.קביעת עונשים למאחרים בתשלום מיסיהם; יג.חלוקת צדקה לעניים; יד.בחירת חתני תורה וחתני בראשית; טו.התרת נשיאת נשק במקרים מסוימים בבית הכנסת או בקרבתו; טז.ופקחי בשר,יז. וגבינה, אישור שוחטים הענקת היתר מכירה של בשר מעושן כשר

ובמקרים מיוחדים, הענקת היתר לחברי קהילה לביצוע שחיטה פרטית; עריכת ביקורת ספרים בספרדית-יהודית ובעברית, תיקונם ואישור פרסומם; יח.אישור ביצוע מילה לספרדים ופורטוגלים שאינם ממוצא יהודי; יט. אישור כתיבה ומסירה של גט. במקרים של סכנת חיים מיידית, ניתן היה לעשות זאתכ.

ללא היתר מוקדם של המעמד, בתנאי שהמסמך יבוטל במקרה שהחולה יתאוששממחלתו;

החלטה באילו חגים יינשאו דרשות; כא.

נוגד את הסכמי האיחוד של שלושכב. לא עוד השינוי כל שינוי הסכמות הקהילה, 255הקהילות.

נוסף על קנסות כספיים, היו בידי המעמד מגוון עונשים לשם אכיפת המשמעתהקהילתית:

מניעת כניסה לבית הכנסת בתפילת יום הכפורים; א.

מניעה גורפת של כניסה לבית הכנסת; ב.אי מתן הרשאה לעלייה לתורה ומניעת זכויות וכיבודים אחרים; ג.'ברכה' )המייצגת למעשה קללה(, המהווה חרם לזמן קצר; ד.חרם כולל.ה.

החרם המלא היה מחויב במקרים אלה: פרישה מהקהילה במטרה לקיים מניין תפילה נפרד; א. מעשים הנוגדים החלטות של המעמד, או חתימה על מסמך הנוגד החלטה שלב.

המעמד;

255 A. Wiznitzer, ‘The Merger Agreement and Regulations of Congregation Talmud Torah of Amsterdam (1638–1639)’, Historia Judaica 20 (1958) (henceforth cited: Wiznitzer, ‘The Merger Agreement’), pp. 112–117

92

אי ציות להוראות חברי המעמד הנוכחים בבית הכנסת שמטרתן למנוע מריבות; ג.

הרמת יד במטרה להכות יהודי אחר בבית הכנסת או בקרבתו, או הבאת כלי נשקד.לבית הכנסת ללא היתר;

ביצוע מילה של גוי ללא היתר מוקדם של המעמד; ה.אמירת דברים בשם האומה בלי אישור המעמד; ו.כתיבת חומר משמיץ; ז.כתיבה, מתן עדות או מסירת גט ללא רשות המעמד; ח.סחר במטבעות אסורים; ט. התאספות לצורך תפילה, בתוך בית הכנסת או מחוץ לו, עם אנשים שלא התקבלוי.

256לקהילה או שעזבו אותה כאשר סירבו לשלם את מיסיהם. להלן כמה מהחלטות המעמד, אשר זורות אור על אורח חייהם והשקפת עולמםדורמידו עסק המעמד פרנסותו של בשנת ודורמידו בתוכם. הנוצרים החדשים, של במגוון נושאים, ובהם שלושה מקרים של חוטאים, אשר נאלצו לומר מעל בימת בית

1645הכנסת דברי חרטה והתנצלות אשר הוכתבו להם על ידי המעמד: בחודש אב והביע חרטה, דניאל חביליו, אשר הודה שעזב את התורה )ת"ה( עמד על הבמה והחכמים העניקו לו מחילה. תופעה זו של הענקת מחילה מושרשת ללא ספק בעברם

יהודים אלה; )257הקתולי של סיון ת"ה בחודש יצחק1645 ( עמד על הבמה חואן והקריא מסמך שבו הביע חרטה על כך שחטא קוריאה, שבא לאמסטרדם מברזיל

בחודש שבט 258לתורה; )ת"ו( ניתנה החלטה נגד יצחק כהן לובנו )דה לאון(,1646 שבה הוחלט להפסיק חברותו בקהילה על אי שמירת כשרות. לובנו התחייב בכתב שלא

259לאכול עוד טריפות.

)ת"ה( פנו למעמד אנשי מערכת המשפט של העיר בתלונה1645בחודש אייר על כך שיש יהודים העוברים על חוקי המטבע בדרכים שונות, כולל שיוף מטבעות זהב. המעמד קיבל החלטה האוסרת את כל עבירות המטבע וקבע כי העובר על האיסור יוטל עליו חרם. החלטה נוספת מטילה על שמונה מחברי הקהילה שעסקו בפעילויות

פלורינים, כאשר שני120 ל-60אסורות בתחום המטבע עונשים כספיים שערכם נע בין 260שלישים מקנסות אלה מופרשים לצדקה.

256Wiznitzer, ‘The Merger Agreement’, p. 132 257 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 142258 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 141259 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 146260 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, pp. 139–140

93

סיון ובהם1645בחודש )ת"ה( נחקקה הסכמה האוסרת כתיבת מכתבים לספרד, איומים גלויים או מוסווים בהלשנה לאינקוויזיציה. האיסור חל על מכתבים הנכתבים תחת שמו האמיתי של הכותב או תחת שם בדוי. כפי הנראה הייתה זו תופעה נפוצהשל קודמת פסיקה המעמד חברי מאזכרים בהסכמה ואחרות. עסקיות ביריבויות

)שצ"ג(. המעמד החליט שעל העובר1633החכמים שניתנה בדיוק בנושא זה בשנת פלורינים;10על ההסכמה זו יוטל חרם וקנס של באלול 261 )ת"ה( התקבלה1645

262החלטה האוסרת, באיום של ברכה, לכתוב מכתבים נגד שגריר פורטוגל.

(,1646גם היחסים עם האשכנזים בעיר העסיקו את המעמד. בחודש שבט ת"ו ) אישרר המעמד הסכמה האוסרת קניית בשר טרי מהאשכנזים, מאחר שנחשב לבשר

של קנס ישלם זו הסכמה על והעובר לצדקה.20טריפה, פלורינים כן,263 כמו התקבלה החלטה המאזכרת את האיסור הקיים על מתן צדקה לאשכנזים העומדים

264בשערי בית הכנסת.

חשון של1645בחודש שיערן לספר האוסרת הסכמה התקבלה )ת"ו( בו ביום קיבל המעמד החלטה265לא-יהודיות, והעובר על האיסור מסתכן בעונש ברכה.

בו בלשון נהגו להשתמש נימוסים באטליז, שכפי הנראה על הצורך בשימוש בלשון 266גידופים ואף באלימות. העובר על האיסור ייקנס בשישה פלורינים.

( ת"ו חתנים1645בכסלו ללוות האוסרת ההסכמה את המעמד אישרר ) 268 נאסרה לקיחת עצים מצריפים תחת עונש של שישה פלורינים.267בתהלוכות ברחוב.

מספר הסכמה אושררה כן, צעירים193כמו שמבצעים לעבירות המתייחסת , 269בהתקהלויות, ועל העוברים עליה הוטל עונש ברכה.

( נגד חזן הקהילה, אברהםsentencia )ת"ו( הוציא המעמד גזר דין )1645בתשרי ברוך פרנקו, על עבירות שביצע ושטיבם לא מפורט. לפי גזר הדין הוא הוחזר לתפקידו החל מראש חודש חשון והוזהר, לפני ארון הקודש הפתוח, שהחל מקבלת גזר הדין תחודש כהונתו על ידי המעמד מדי שנה בשבת הגדול, ושיימנע מלתת ברכות באירועים.

המעמד החליט על פי עצת החכמים לאסור מתן270כמו כן הוטלו עליו הגבלות נוספות.261 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 140262 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 142263 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 146264 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 142265 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 144266 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p.144267 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 145268 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 144269 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 144270 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 144

94

271שמות עבריים לנפטרים שחיו מחוץ ליהדות, להוציא מי שהיו בדרכם חזרה ליהדות.לנהוג ניתן ונפטרו, ליהדות בדרכם חזרה כן התקבלה החלטה שאנשים שהיו כמו

272לגביהם בדיני אבלות במקומות שבהם הדבר מתאפשר.

)ת"ה( אסר המעמד על סחר בטבק באמצעות עגלות בימי1645בחודש אב ראשון, הגורם לתלונות. הקנס שהוטל על מי שיפרו את האיסור הוא תשעה פלורינים

מספר 273לצדקה. הסכמה את ולאשרר לאזכר החליט המעמד על53 האוסרת , 274תלמידים צעירים לדרוש בפני הקהל.

)ת"ה( אסר המעמד על הצעירים לבצע מעשים אסורים עם נשים, ועונשם1645בסיון לפי המלצת החכם מנשה בן ישראל הוחלט275של העוברים על האיסור הוא חרם.

להעניש בשלושה פלורינים כל מי שעובר על תקנות הקהילה, וזאת נוסף על העונש276הקבוע בכל עבירה ועבירה.

.ב. נוצרים חדשים בברזיל ההולנדית2 זמן לא רב לאחר הגעתו של דורמידו לאמסטרדם, זיהה הוא הזדמנות עסקית בברזיל

דניאל. ואת וכאמור שלח לשם שניים מבניו, את שלמה ייתכן שהגיעו277ההולנדית, יהודים בשנת יחד עם קבוצה גדולה של מהגרים , שהשתייכו לה גם1642לברזיל

החכמים יצחק אבוהב דה פונסקה ומשה רפאל דה אגילר, שבאו להנהיג את הקהילה 278המתפתחת.

תעשיית ברזיל של הצפון-מזרחי בחוף הייתה בתחילת המאה השבע עשרה הסוכר. סחר את ששירתו ונמלים המוצר לעיבוד מפעלים מטעים, שכללה סוכר, וייצואו. סוכר ייצור על מבוסס היה ברזיל צפון-מזרח של הכלכלי הבסיס למעשה תשומת ליבו של הממשל הקולוניאלי הפורטוגלי היה נתון לעידוד תעשייה זו ולמיסויה, ולאור הביקוש הגובר לסוכר באירופה הגבירו בעלי המטעים את הייצור, וכפועל יוצא,

ייבוא העבדים. הסוכר הופק לראשונה באסיה, ובתקופת מסעות הצלב279את כמות

271 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 142272 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 140273 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 141274 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 140275 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 141 276 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 145.53, עמ' 1 ראה לעיל, סעיף 277278 Wiznitzer, Jews in Colonial, p. 129279 J. Lockhart and S. Schwartz, Early Latin America a History of Colonial Spanish America and Brazil,

Cambridge: Cambridge University Press, 1983 (henceforth cited: Lockhart, Early Latin America), p. 202

95

התוודעו אליו בני אירופה באמצעות הערבים. בראשית המאה החמש עשרה, היה מחירו של הסוכר באירופה כה גבוה עד כי נמכר אך ורק בבתי מרקחת ולמטרות רפואיות

המפעלים לסוכר בברזיל היו הגרעין של הייצור והמסחר, אך הם היו תלויים280בלבד.הסוחרים. שסיפקו ובאשראי היחיד של281באספקה מקור ההכנסה היה לא סוכר

282ברזיל, אך כפי הנראה היווה כתשעים אחוז משווי הייצוא.מדינות מסוימת של למעורבות פורטוגל תמיד נזקקה מדינה קטנה בהיותה אחרות בקולוניזציה ובמסחר של מושבותיה. ההולנדים היו חשובים במיוחד כמובילים ימיים של תוצרת ברזילאית, ואמסטרדם הייתה זמן רב שוק מרכזי לסוכר ותבלינים. כאשר פרץ הסכסוך בין ספרד והמחוזות ההולנדים, נאלצו הפורטוגלים, שהיו בתקופה זו חלק מהכתר הספרדי, לנתק את קשריהם עם ההולנדים, וכתגובה תקפו ההולנדים

,1621את המושבות הפורטוגליות. חברת הודו המערבית ההולנדית, שהוקמה בשנת ב- וכבשה )1624תקפה באהייה את Bahiaאך ההולנדי, הממשל בגיבוי בברזיל, )

תקפו וכבשו ההולנדים את פרנמבוקו )1630הצליחה להחזיק בה רק כשנה. בשנת Pernambucoהאזור הפורה ביותר לגידול קנה הסוכר, וזמן קצר לאחר מכן כבשו את ,)

ההולנדים פנו הטרופיים, המוצרים מאספקת נותקו כאשר ברזיל. צפון-מזרח כל הכרה מתוך עצמם. משל מטעים מושבת להקים במטרה לברזיל, היינו למקור, בחופי נמלים כבשו גם הם המיזם, להצלחת חיונית עבדים של שוטפת שאספקה

אפריקה אשר היו מרכזים של ייצוא עבדים.כאשר פורטוגל מרדה בספרד והכריזה על עצמאותה, השתנה המצב.1640בשנת

התנהלו שיחות בין פורטוגל והולנד, שתיהן יריבות של ספרד בעת הזאת. הפורטוגלים כשלו בניסיונם לשכנע את ההולנדים לעזוב את ברזיל, אך הושגה הפסקת אש, והיא

, מרדו המתיישבים הפורטוגלים בברזיל1645החזיקה מעמד זמן קצר בלבד. בשנת ההולנדית, בהנהגת כמה בעלי מטעים שהיו בעלי החוב הגדולים ביותר של חברת הודו

, כאשר ההולנדים גורשו מרסיפה )1654. המלחמה נמשכה עד ההולנדיתהמערבית Recifeמעוזם האחרון בברזיל. למרידה בהולנדים בברזיל היו תוצאות מרחיקות לכת ,)

באשר לתעשיית הסוכר. מטעים ומפעלים הובערו וננטשו במהלך המלחמה, ותעשיית283הסוכר בברזיל מעולם לא התאוששה מכך.

280 Wiznitzer, Jews in Colonial, p. 24281 Lockhart, Early Latin America, p. 210 282Lockhart, Early Latin America, p. 212 283 Lockhart, Early Latin America, pp. 250–251

96

: מפת ברזיל ההולנדית11איור

בחיים חיוני כוח וצאצאיהם הפורטוגלים היהודים היו ומגוונות שונות מסיבות הפורטוגליים והברזילאיים ומילאו תפקיד מרכזי בברזיל של המאה השבע עשרה. לאחר

, השנה שבה הוקמה האינקוויזיציה בפורטוגל, באו נוצרים חדשים רבים לברזיל1537 על מנת לחמוק מזרועות הלשכה הקדושה, והיו כאלה שנשלחו לשם כעונש הגליה. הם מילאו בברזיל שורה של תפקידים בתעשייה: בייצור סוכר, כבעלי מלאכה, במסחר, ואףובכנסייה, משרות שהיו חסומות בפניהם באירופה. מילאו תפקידים בשירות הציבורי ייתכן שחשיבותם בחיי המושבה היא זו שמנעה את הקמת הלשכה הקדושה בברזיל. אףניתן לומר באופן כללי שרדיפת הנוצרים שהיו ביקורים של אינקוויזיטורים במושבה, החדשים בברזיל הייתה פחות יעילה ומתמידה מאשר באמריקה הספרדית או בפורטוגל.הקשור בכל הולנד של ומדיניותה ברזיל צפון-מזרח של ההולנדי הכיבוש יצרו תנאים נוחים לנוצרים החדשים. אף ששאר האוכלוסייה נטתה לסובלנות דתית היו ההולנדי, הפולש עם בכוח פעולה כמשתפי החדשים הנוצרים כל את לראות לרגשותיהם וזאת בהתאם חצויים באהדתם, הפורטוגלית בברזיל החדשים הנוצרים הדתיים האמיתיים. אלה בברזיל ההולנדית, ששמרו בימי השלטון הפורטוגלי על יהדותםשל מבניו שניים וביניהם מהולנד, שהגיעו דתם לבני והצטרפו בגלוי יצאו בסתר, דורמידו. מי מהם שהצטרפו להולנדים, לחמו במלחמה לצידם והורשו לעזוב יחד עם ההולנדים, וזאת כחלק מתנאי הכניעה. חלקם עברו לסורינאם או לאיים הקריביים,

284ומעטים עברו לניו אמסטרדם )ניו יורק(.

13לפני שיצאה משלחת הכיבוש לפרנמבוקו, ניתנו הנחיות לחיל המשלוח ב- של הנחיות אלה נאמר: 10, ובסעיף 1629באוקטובר

284 Lockhart, Early Latin America, pp. 225–227

97

ובין שהם רומיים קתולים בין שהם וילידים, פורטוגזים ספרדים, של חירותם בענייני אותם לחקור או להטרידם יורשה לא איש במלואה. תכובד יהודים, מצפונם או בכל הקשור לנעשה בביתם הפרטי. איש לא יורשה להציק להם או לגרום להם סבל כלשהו. מי שיפר הוראות אלה יהיה צפוי לעונשים כבדים, או

285בהתאם לנסיבות, לנזיפה חמורה.

, שנת פרוץ1645יהודים רבים היגרו לברזיל ההולנדית, ומספרם הגיע לשיא בשנת תושבים לבנים, וההנחה היא2,899המרד. לפי מפקד היו בברזיל ההולנדית בשנה זו

, הנשמר בפנקס קהילת 'צור1648 מהם היו יהודים. לפי מפקד יהודי משנת 1450שכ- איש. אם כן, המסקנה היא700 ראשי משפחות, דהיינו כ-180מרסיפה, היו בה ישראל'

, ולאחר מכן1645, הגיע לשיא בשנת 1630שמספר היהודים עלה בהדרגתיות משנת איש בשנת 650המספרים פחתו לכדי יש לציין שקהילת אמסטרדם מנתה1654 .

286 איש, וזאת לאחר שובם של חלק גדול של פליטי ברזיל.1,800 כ-1655בשנת

בברזיל ההולנדית היו שתי קהילות, ברסיפה ובמאוריציה הסמוכה לה. בשנת מרסיפה, ממאוריציה, עם קהילת 'צור ישראל' התאחדה קהילת 'מגן אברהם'1649

בפנקסי הקהילה של287אך התפילות במאוריציה נמשכו עקב הקושי להגיע לרסיפה.288(.Antonio( ושלמה דורמידו )Luisשנה זו מופיעים דניאל דורמידו )

בדצמבר 7ב- מיוחדות1645 הוראות הולנד של הכללית המועצה פרסמה ליהודים הזכויות הראשון 'כתב לכנות הוראות אלה ניתן למועצה העליונה בברזיל.

זה הודגש ש'האומה העברית' זכויות הוכיחה במעשיה בשנים בעולם החדש'. בכתב בחיבה באהדה, להולנד מתייחסים אחרים, שחבריה ובמקומות בהולנד האחרונות, העברית האומה את המדינה נטלה נוספות, ומסיבות זו, מסיבה קרבה. ובתחושת או נזק לאדם מוגנים מכל יהיו זו בברזיל תחת הגנתה המיוחדת. היהודים במדינה

289לרכוש, באותו אופן הנהוג לגבי כל האזרחים של הולנד המאוחדת.

לא ניתן לומר שהיהודים מילאו תפקיד מרכזי בברזיל ההולנדית כבעלי מטעים ומפעלים לייצור סוכר. אך ללא ספק הם מילאו תפקיד חשוב ביותר במימון של תעשייהוכספקי עבדים שחורים. האספקה לבעלי המטעים של סוכר וכיצואני זו, כמתווכים

(,היהודים בברזיל, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשנ"ב )להלן: ויזניצר, היהודים בברזילא' ויזניצר, 285.79עמ'

286 Wiznitzer, Jews in Colonial, p. 130287 Wiznitzer, Jews in Colonial, p. 135288 Wiznitzer, Jews in Colonial, p. 138289 Wiznitzer, Jews in Colonial, pp. 98–100

98

סחורות ועבדים נעשתה לרוב באשראי, והסוחרים קיבלו את כספם עם ריבית במטבע290של סוכר.

בין השנים מלבד מעמדם החשוב בתעשיית הסוכר, שלטו היהודים בסחר העבדים. 6,714,423 עבדים שחורים, והם נמכרו תמורת 23,163 הובאו לברזיל 1645–1636

חברת הודו המערבית, שהייתה בעלת המונופול בתחום סחר העבדים,291פלורינים. היהודים. בידי היו המזומנים ורוב מזומנים, תמורת פומביות במכירות אותם מכרה הרוכשים שהופיעו במכירות היו ברובם יהודים, והודות להיעדר תחרות היה באפשרותםולאחרים, המטעים לבעלי נמכרו העבדים נמוכים. במחירים העבדים את לקנות

ומרביתם קנו אותם באשראי.

אחרות, בארצות כמו בברזיל, המיסים גביית בתחום היהודים של פעילותם עוררה עויינות, שהרי קשה להניח כי משלם המיסים יחבב את גוביהם, במיוחד אם הוא

הממשל ההולנדי החכיר את גביית המיסים בברזיל,292זר בארצו ומאמין בדת אחרת. שלמה1644על פי חלוקה לאזורי גבייה: ברישומים על החכרת הגבייה מופיע בשנת

פלורינים מתוך סכום כולל שהועמד למכירה בסך 21,800דורמידו שרכש 206,500 בשנת רכש שלמה 1645פלורינים. שהועמד21,400 כולל סכום מתוך פלורינים

כפי הנראה למדו בני דורמידו מאביהם את מלאכת293 פלורינים.208,086למכירה של חכירת המיסים, שבה עסק, בין שאר עיסוקיו, בסיודד רודריגו.

ברישומים הנוטריוניים אנו מוצאים אזכורים לפעילותה הכלכלית של משפחת דורמידו בברזיל. כך אנו מוצאים תצהיר של מנואל מרטינס דורמידו, ובו הוא כותב

של משלוח הגיע1,600שקיבל אליו. המשלוח שלחו סוכניו אשר כפולים, רובים רובים. דורמידו מצהיר שנוסף על הרובים הוא לא200בארבע אוניות, בכל אונייה כ-

במסמך אחר מאשר דוד דל294קיבל כל תשלום נוסף, לא בסוכר ולא בטובין אחרים. סוטו, סוחר מאמסטרדם וחתנו של דורמידו, לבניו של דורמידו לשלם תשלומים של

295 פלורינים לאדם בשם דוארטה סראייבה.2,000

הסתבך שלמה דורמידו לאחר שהלווה כספים לאציל שנאסר והיה1652בשנת זקוק לכסף לצורכי אחזקת ביתו. שלמה הלווה את הכסף באמצעות מנואל פרס דהדה נונס ידי על להיות משולמות היו הוראות תשלום, שאמורות וקיבל שתי מוטה,

.81, עמ' היהודים בברזיל ויזניצר, 290.83, עמ' היהודים בברזיל ויזניצר, 29182עמ' היהודים בברזיל, ויזניצר, 292293 Wiznitzer, Jews in Colonial, from: Nuturen van Brasilie, August 2 1644, July 31 1645294 GAA, Not. Arch. 1502/231, Not. Jan Volckertjz Oli, 19/8/1643295 GAA, Nor. Arch. 962/1e map/384 Not. Benedict Baddel, 16/12/1644

99

היו בסכומים של פורטוגלי באמסטרדם. הוראות התשלום ו-6,000קוסטה, סוחר פלורינים, והן היו אמורות להיפרע לידיו של מנואל מרטינס דורמידו. שלמה3,000

לכבדן. לאחר הגעת בעל החוב סירב הוראות התשלום, אך דה קוסטה שלח את לאמסטרדם נתבע הוא על ידי מנואל. דה קוסטה הושם בערבות על ידי בית המשפט ההולנדי, אשר הרשיע אותו וחייב אותו לשלם את הוראות התשלום. דה קוסטה מצידו כתב לממשל בברזיל, ומסר מידע שקרי, שבשלו נאסר שלמה למשך עשרים ושישההוא היה הפורטוגלי, לאציל כספים שנתן מטענתו שלמה בו חזר אילו שבועות. של הפוליטית המועצה בפני משפט נוהל מאסרו במהלך ממאסרו. משתחרר פרנמבוקו, הליך שנמשך זמן רב בגלל גרירת הרגליים של הממשלה והתביעה. לבסוף,

296מתוך חשש למאסר ממושך, הצהיר שלמה שלא נתן כספים ושוחרר מהכלא.באוקטובר 1ב- ייפה שלמה את כוחו של אחיו1652 , כנראה בעת היותו במאסר,

דניאל, ובידינו מסמך שבו מעביר שלמה דורמידו לאביו מנואל את כל זכויותיו החוקיות( גנספואל ון בידי סמואל נמצאים נכסיו, אשר Samuelעל Van Gansepel,בברזיל )

)1,500הכוללים קווינטל ברזיל,150 עץ של טונות( ושילם297 מגנספואל שרכש עבורם, אך טרם נמסרו לחזקתו. גנספואל נדרש על ידי בית המשפט של ברזיל למסור את העצים. במסמך צוין שמו של המתרגם, דוד סניור קורונל, ושירותיו נדרשו מאחר

298ששלמה דורמידו אינו דובר ואינו מבין דיו את השפה ההולנדית.

יהיו מעוניינים להישאר כי כל מי שלא בהסכם הכניעה של ההולנדים נקבע בברזיל צריכים לעזוב אותה תוך שלושה חדשים. רוב היהודים שעזבו את ברזיל בשנת

נוסף על עסקיו בברזיל ניהל דורמידו מערכת299, שנת הכניעה, נסעו להולנד.1654 Diego deעסקית באמסטרדם. הוא שימש כסוכנו באמסטרדם של דיאגו דה טורס ))

Torres.מהמבורג של 300 בסכום כהן דוד עם יחד ערב הוא גילדן1,435 ליאן301 15,000 )גובה סכום הערבות, בערך של כ-302פיאטרזון, שהיה חייב ליוסף פרנקו מנדס

296 GAA Not. Arch. 2193/274 Not. Adrian Lock, 15/9/1652 (, מין עץ בינוני המתאפיין בגזע חום-אדום, על שמו נקראת מדינת ברזיל.Pau-Brasil עץ ברזיל )297

העץ משמש בין השאר להפקת צבע אדום בשם ברזילין. העץ גדל בייחוד בצפון מזרח המדינה,וה-15במחוז פרנמבוקו. במאות ה- הוא היה בעל ערך רב וקשה להשגה באירופה. העץ16

נסחר בצורת אבקה ושימש כצבע אדום בתעשיית הטקסטיל היוקרתי.ניצולו המופרז של עצי ברזיל גרמו במאתיים השנים הבאות )לאחר גילוי ברזיל(, לירידה ניכרת בכמות העצים, דבר

שגרם להתמוטטות פעילות כלכלית זו. כיום הזן נכחד ברוב שטחי המדינה.298 GAA Not. Arch. 2193/247 Not. Adrian Lock, 1/10/1652 299 Wiznitzer, Jews in Colonial, pp. 140–141300 GAA Not. Arch. 1077 fol.177v, Not. Joost van der Ven, 20/8/1646301 www.iisg.nl/hpw/calculate , accessed on 26 Feb. 2018 302 GAA Not. Arch. 1099 fol.117, Not. Joost van der Ven, 2/2/1652

100

דולרים, מלמד שדורמידו היה אדם בעל אמצעים, אשר ערבותו בגובה כזה התקבלה(. פלורינים ליוהנס קסטליזן עבור ביצוע442הוא גם עסק בספנות, ואישר תשלום של

כמו כן שימש כבורר בסכסוכים עסקיים. בסכסוך שבין אנדרס303שמאות של ספינה. לואיס דה סולה וקריסטובל מנדס, מינו הם לבוררים אותו ואדם נוסף, ושני אלה מינו

304את אנטוניו לופס סואסו לבורר שלישי.חייבים ונותרו המורדים לצד עברו בברזיל הפורטוגלים המטעים בעלי רוב סכומים גדולים ליהודים, שהלוו להם כספים, מכרו להם עבדים וסיפקו להם אספקה

גם דורמידו נמנה עם יהודים אלה, ולאחר אובדן צפון-מזרח ברזיל מידי305באשראי. הפורטוגלים המטעים בעלי לו חייבים שהיו החובות סך היה 150,000ההולנדים,

אובדן306גילדר, כפי שהוא כותב לקרומוול בבקשתו לסיוע בגביית החוב מהפורטוגלים. הסכום הגבוה כל כך הביא להתדרדרותו הכלכלית והכניס אותו למיזם האנגלי שדרכו

קיווה להשתקם.

.ג. נישואים אנדוגמיים, משפט וכלכלה2 Mendesבבואו לאמסטרדם פגש דורמידו את קרובי משפחתו, משפחת מנדס דל סוטו )

del Sottoמשפחה שמוצאה מברגנסה בפורטוגל, שממנה היגרו לצרפת. בצרפת נישא ,) אברהם ישראל מנדס דל סוטן לאחייניתו שרה מנדס, הידועה כפרנסיסקה מנדס סוטו,

עברו להתגורר באמסטרדם. משפחתו של אנטוניו לופס סואסו הגיעה אף1635ובשנת היא לצרפת מברגנסה, ושם אימו היה מנדס סוטו, וכפי הנראה הייתה אחותה של שרה

307מנדס סוטו.

למיטב ידיעתנו נולדו לבני הזוג מנדס דל סוטו שישה ילדים: פרנסיסקה מנדס, שנישאה לבן דודה פרנסיסקו דה ליס, אחיו של אנטוניו לופס סואסו; יוסף דל סוטו,

ליוסף דה לוס ריוס;1628שנפטר; יצחק דל סוטו; לאונורה מנדס, שנישאה בשנת וידוע גם כיעקב דל מונטה שנישא לאיזבל מנדס, בת1612יעקב דל סוטו, שנולד ב-

דודתו שנולדה בבאיונה; ודוד דל סוטו, שנישא לגרציה נונייס אלברס אחותה של איזבל , ונותר עם ארבעה1643מנדס, רעייתו של יעקב דל סוטו. דוד דל סוטו התאלמן בשנת

ילדים, אשר עברו להתגורר עם איזבל ויעקב דל סוטו, דודיהם. לאחר שדוד דל סוטו

303 GAA Not. Arch. 2193/309, Not. Adrian Lock 10/10/1652304 GAA Not. Arch. 973 1e map 189, Not. Benedict Baddel 8/1654305 Wiznitzer, Jews in Colonial, p. 98 306 British Museum, Mss Egerton 1049 '85, וראו להלן, עמHa.307 Swetschinsky, The Lopes Suasso, p. 17

101

התאלמן, השיא לו דורמידו את ביתו לוקרסיה. מנישואין אלה נולדו שתי בנות, מריאנה, וראינה הצעירה יותר.1644שנולדה ב-

בני דל סוטוס,1659בשנת , בהיותה אלמנה, כתבה פרנסיסקה, אימם של צוואה שעל פיה יחולקו נכסיה באופן שווה בין ילדיה, להוציא דוד, אשר כנאמר בצוואה כבר קיבל את חלקו. ילדיה חשבו שיהיה זה ראוי שתוריש משהו לנכדתה מריאנה, ביתם של דוד ולוקרסיה, ואכן היא הורישה לה בית מבתיה לבחירתה של מריאנה. היא מינתהויעקב דל מונטה, למוציאים לפועל של צוואתה, הכתובה את בניה, יצחק דל סוטו

308בפורטוגלית.בת1664בשנת לאחייניתו נישא והוא סוטו, דל יעקב של אישתו נפטרה

העשרים ושתיים, מריאנה, ביתם של דוד דל סוטו ולוקרסיה דורמידו. ליעקב לא נולדו דרש אחיו, יצחק1673 נפטר יעקב, ובאביב 1670 במרס 29 ב-309ילדים משני נישואיו.

דל סוטו שהתאלמן בינתיים, מאחייניתו הצעירה והעשירה מריאנה, להינשא לו ללאלהינשא התכוונה לא מריאנה ייבום. של ההלכתי הצו את לקיים מנת על דיחוי, לגיסה/דודה. היא אומנם הודתה שקיים חיוב של ייבום, אך החיוב מתקיים רק אם היבם

בעת84מסוגל לקיים את מטרת ההלכה, דהיינו להוליד ילדים. מאחר שיצחק היה בן הזו, היה לדעתה בלתי כשיר להוליד ילדים. מריאנה איימה על יצחק שאם לא יוותר על דרישתו וייתן לה חופש, היא תפנה לרשויות האזרחיות. יצחק לא ויתר וטען שהוא מסוגל לבצע את הנדרש. משפחת דל סוטו צידדה בעמדתו, וכך גם פרנסי הקהילה. מריאנה הייתה נחושה להתנגד לנישואין מתוך אמונה שדודה היה רק מעוניין בחלק מהונה, ואכן היא נקטה צעדים למנוע זאת ממנו. תחילה היא ערכה צוואה שבה היא נישלה את כל משפחתה. היא גם הודיעה שבחרה באדם אחר לבעלה העתידי, ניקולס דה אלמנזר, קצין בצבא המלכותי הספרדי )הידוע גם כאהרון מנדס אנריקס(, והורישה לו בצוואתה

את כל רכושה. באוגוסט אותה שנה הודיעו בני הזוג על כוונתם להינשא. לאור סירובה להינשא לדודה,

המיועד. חתנה ועל עליה חרם להטיל הקהילה פרנסי סירבה310החליטו מריאנה 311להישמע להוראות הפרנסים, פרשה מן האומה ופנתה לבתי המשפט האזרחיים.

308 GAA Not. Arch. 2998/138 Not. E. de Lavelle 10/3/1659309 Hagoort, ‘The Del Sottos’, pp. 35–36 שמה של מריאנה נפקד ממאמרו של קפלן על התפקיד החברתי של החרם, שבו הוא סוקר את כל 310

Y. Kaplan, ‘The Social Function of ההחרמות שהוטלו באמסטרדם במהלך רוב המאה השבע עשרה. ראה:the ‟Herem” in the Portuguese Community of Amsterdam in the 17th Century’, in: J. Michman (ed.), Dutch Jewish History, Maastricht: Hebrew University Institute for Research on Dutch Jewry, 1984 (henceforth cited: Kaplan, ‘The

Social Function’), pp. 111–155311 GAA Not. Arch. 4077 Not. Dirck van der Groe, 27/7/1673

102

קבע שנישואין של דודים עם אחייניות אסורים. פסק1580החוק ההולנדי משנת הדין של המקרה הנדון אבד, אך הוא נרשם בארכיונים הנוטריוניים, ושם מצוטט מפסק הדין שהטלת החרם אינה חוקית, וכל אחד יכול להתקשר עם מריאנה מבלי לחשוש מהחרם. באופן מעשי פסק הדין לא שינה דבר, חרף הבטחת הפרנסים לבית המשפט.כי לנוטריון, בעת שנפגשו באקראי ברחוב, דה קסטרו אמר יצחק אורוביו דוקטור אנשים יכולים לומר מה שהם רוצים, אך החרם יוסר באמת רק אם יודיעו על הסרתו

312באותו המקום שבו הוכרז עליו, דהיינו בבית הכנסת.

הסכסוך בין מריאנה, משפחת דל סוטו והפרנסים יושב. איננו יודעים איך אירע הדבר וגם לא ידוע לנו מתי הוסר החרם עליה ועל ארוסה. נישואיה נדחו לזמן ניכר. הכתובה של נישואי אהרון ד'אברהם מנדס אנריקס ומרים דה דוד דל סוטו מתוארכת

.1678. בזמן נישואיהם היה יצחק דל סוטו עדיין בחיים. הוא נפטר בשנת 1676לשנת ונקברה בבית החיים של בני דה סוטוס,1699מריאנה נפטרה ב- תחת השם לאה313

314מנדס אנריקס.

איננו יודעים מה היה טיבה של הקרבה המשפחתית של משפחת דורמידו ומשפחת דל סוטו טרם נישואי ביתו לוקרסיה לדוד. מטענתו של שווצינסקי, שדורמידו הינו בן דודו

קיומה של315של אנטוניו לופס סואסו, מסתבר שהוא גם בן דודם של בני דה סוטוס. קרבה כזו עולה גם מהעובדה שדורמידו היה חלק מהרשת המסחרית הן של דה סואסו

הן של דל סוטו, כדברי שווצינסקי:

מבלי והתרנגולת, הביצה כמו מחוברים היו המשפחתית והקרבה המסחר בגין הן מכורח, נגרמה אפשרות לקבוע מה קדם למה. ההגירה מחצי האי רדיפות האינקוויזיציה, הן מרצון בגלל עסקיים. הפגעים הגופניים והנפשיים שלהשיבה ובעזרת המשפחתית מניעים הקרבה קשרי בעזרת תוקנו המהגרים ליהדות. בעוד הקרבה המשפחתית קשרה את הענפים של הרשת המסחרית,

316היהדות יצרה קהילה של מהגרים פורטוגלים מרקעים שונים ומסיבות שונות.

312 GAA Not. Arch.2907/A/627, 628 ,631, 633, Not. Pieter Padthuijsen, 1/9/1673.82-83 ראה להלן, עמ' 313314 Hagoort, ‘The Del Sottos’, pp. 31–33315 Swetschinsky, The Lopes Suasso , p. 32316 D. Swetschinsky, ‘Kinship and Commerce: The Foundations of Portuguese Jewish Life in Seventeenth Century

Holland’, Studia Rosenthaliana 25/1 (March 1981), pp. 73–74

103

קרובים בנישואי ביניהם התחתנו ודורמידו סוטו דל סואסו, לופס משפחות למיזמים אותו ושימרה אחד בשבט החוזר ההון את ריכזה האנדוגמיה אנדוגמיים. משותפים, ודור אחרי דור נישאו בני המשפחות ביניהם במטרה לרכז את ההון. כאשרהיו אירופה, ברחבי התפזרו פורטוגליות משפחות וכאשר התרחב מיזמיהם מרחב למרחקים יעילים גם שיהיו הדוקים קשרים לביסוס חיוניים האנדוגמיים הנישואים ארוכים, אשר מטבעם נוטים להחליש נאמנות למשפחה. האנדוגמיה הייתה במובהק

317אסטרטגיית הגנה.

דורמידו היה בקשרים עסקיים עם משפחת דל סוטו וגם עם לופס סואסו, כפיהיה מונטה, דל כיעקב הידוע סוטו, דל יעקב משקפים. הנוטריוניים שהארכיונים מסוחריה העשירים ביותר של אמסטרדם. הוא סחר בצמר, פשתן, יהלומים, ענבר, טבק

רכש את 'בית אנטוורפן', לפנים בית הכנסת בית יעקב, תמורת1639וסוכר. בשנת גילדן. ביתו היה מאחורי ביתו של רמברנדט. הוא היה גזבר )גבאי( של הקהילה5,200 שימש1669 ו-1664, 1660, 1654, כאשר דורמידו היה פרנס, ובשנים 1645בשנת

ליתומות נדוניות למתן האגודה של כגזבר שימש תכופות לעיתים בקהילה, כפרנס 318ועניות.

ההתייחסות החברתית כלפי הנוצרים החדשים, ואפילו אלה שזהותם היהודית הוחלשה ועומעמה, הייתה שונה מן הגישה ההלכתית הרשמית. בתודעת הציבור כולו'האומה', של הגוף החברתי-לאומי של אינטגרלי כחלק הנוצרים החדשים הצטיירו ודוגמה לכך עולה מן התקנות של החברה הקדושה למתן נדוניות לכלות יתומות משנת

'בנות1615 עניות לעלמות עזרה תושיט במפורש שהחברה נאמר אלה בתקנות . האומה' הפורטוגלית או הספרדית. משמעות הדבר שהחברה שמה לה למטרה לא רק

(, אלא גם לאלהterras de judesmoלסייע ל'בנות האומה' שישבו בארצות 'היהדות' ) שישבו תחת מסוה הנצרות בארצות כגון צרפת, פלנדריה ואנגליה, בהן היהדות הייתה אסורה. ההתייחסות השוויונית אל הנוצרים החדשים שלא חזרו ליהדות בדלוי באה לידי

ביטוי ברור בפרק בשמיני של תקנות החברה:

יתקבלו כחבריםכל הנעדרים )מאמשטרדם( כמוסכם בתקנות אלו ובלבד שתהא ידיעה אמיתית כי מאמינים הם באחדות אדון העולם

317 J. Boyajian, ‘The New Christians Reconsidered: Evidence from Lisbon’s Portuguese Bankers 1497–1647’, Studia Rosenthaliana 13/2 (July 1979), p. 136

318 Hagoort, ‘The Del Sottos’, p. 36

104

ומכירים באמת התורה הקדושה וזאת בין שנימולו ובין לאו, בין שהםחיים ביהדות בין שהם מחוצה לה.

הפורטוגזית התפוצה כלפי פאן-איברית גישה בעצם מייצגת זו תקנה של לשונה 319והספרדית.

גישה זו, באה לידי ביטוי בתקנותיה של חברת 'הכנסת כלה' שהוקמה בונציה מטעם הקהילה הספרדים במערביים )הפוננטינים(. חברה זו הדגישה את1613בשנת

'הספרדיות' יותר מן 'הונציאניות', זאת אומרת, שבנות ספרדיות מחוץ לונציה היו זכאיות320לסיוע, ובנות ונציה שלא השתייכו לקהילה הספרדית, לא היו זכאיות.

טוען שמדבריה השל בודיאן321 ,אורפלי שסקר את ספרה של מרים בודיאן משתקפת תודעת זהות אתנית של 'הפורטוגזים והספרדים'. לדעתה התפקיד המרכזיונועד לסמל דבר מיוחד במינו: אחדותה והמשך קיומה של של ה'דותר' היה סמלי, קבוצה חברתית שבניה היו מפוזרים על פני שטחים גיאוגרפיים נרחבים והם היו מפולגים בהשתייכותם הדתית. מוסד ה'דותר' פעל למען 'בני האומה' בין אם נחשבו בעיני עצמםמבחינה רגיל, בלתי השקפות מיזוג המוסד סימל בכך לאו. אם ובין כיהודים יהודי, אך מבחינה אתנית-חברתית היה מוסד נוצרי חדש דתית-משפטחת היה מוסד

322פורטוגזי.

של יעקב דל מונטה בשנת פטירתו , וכפי הנראה היעדרה של צוואה,1671 התדיינויות שכלל מאבק הקהילה, פרנסי ובין משפחתו בין איתנים למאבק גרמו משפטיות בכל הערכאות, ניסיון פרישה מהקהילה והחרמת הפורשים, וכן תגרת ידיים

בבורסה של אמסטרדם. למחרת מותו, ביקרו שמונה מבני משפחתו אצל נוטריון והצהירו שהם היורשים של יעקב דל מונטה. אלה היו אחיו יצחק ודוד, אחותו לאונורה, אברהם דה לוס ריוס, שהופיע כחתנו של יוסף דל סוטו המנוח )אחיו של יעקב( בשם עצמו ובשם פרנסיסקו דה ליס )אחיו של אנטוניו לופס סואסו(, שהתגורר בלונדון והיה נשוי לאחותו של יעקב

י .קפלן, 'הקהילה הפורטוגאלית באמשטרדם במאה הי"ז, בין מסורת לשינוי', בתוך: דברי319 -161, ירושלים, תשמ"ו, עמ' 6האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך שביעי- חוברת

181. ,תרביץ א. הורוביץ, ''הכנסת כלה' בגיטו ונציה בין מסורת לחידוש ובין אידיאל למציאות', בתוך: 320

.347-371חוברת ניסן-סיון תשמ"ז, עמ' 321 M. Bodian, Hebrews of the Portuguese Nation, Indiana, Indiana University Press’1997, pp.193

ff chapter 6 (maintaining the’nation’ in exile)מ. אורפלי, ביקורת על ספרה של מ.בודיאן, 322 Hebrews of the Portuguese Nationהתפרסם ,

.521-525, שנה סד/ד תשנ"ט עמ' ציוןב-

105

דל מונטה, פרנסיסקה. שלושת היורשים הנותרים שחתמו על התצהיר היו ילדיו של דוד דל סוטו מאישתו הראשונה, אשר יעקב שימש להם כהורה אומן, והם יצחק דה דוד דל

סוטו, ובעליהם של הבנות שרה ואסתר, יעקב דה לוס ריוס ואברהם ד'ארון ישורון. היורשים הצהירו שמאחר שיעקב נפטר ללא ילדים, הם הסכימו לחלק את נכסיובסך נדונייתה לכתובה בהתאם יושבו אלמנתו, למריאנה, שווים. חלקים לשמונה

גילדן נוספים, המגיעים לה על פי הבטחת בעלה בשוכבו על20,000 גילדן וכן 40,000 ערש דווי. כמו כן היא תקבל את החלק התשיעי של חפצי הבית ודברי הכסף. לפרנסיהיורשים. הגיעו ועל ההסדר שאליו צוואה של על חסרונה נודע במהרה הקהילה לפרנסים היו ציפיות שיעקב דל מונטה יקציב סכום מהותי לקהילה. נוסף על כך הם

150,000–100,000התדיינו עם המנוח על כך שיעמיד לקהילה הלוואה בגובה של גילדן בריבית של שלושה אחוזים לבניית בית הכנסת החדש.

הפרנסים חשדו שצוואה נכתבה והיא הועלמה. הם הכריזו בבית הכנסת שכל היודע דבר בעניין הצוואה ימסור זאת למעמד, ומי שיימנע ממסירת מידע ייענש בחרם. היורשים פנו לבית המשפט בדרישה להורות לפרנסים לחדול מאיומי החרם, וביקשו

323לקבל צו האוסר על כניסה לבית המנוח. בקשתם אושרה.

הפרנסים הגיבו בפומבי בהאשימם את היורשים בהעלמת הצוואה. יצחק אורוביו דה קסטרו, שהיה פרנס באותה עת, הדיר עצמו מלעסוק בנושא בטענה שהוא היהידיד המשפחה. האלמנה מריאנה ואברהם ד'ארון והוא יעקב דל מונטה רופאו של ישורון זומנו למועצת העיר על מנת להצהיר בנוגע לצוואה. בהתאם לתצהירם, אומנם הייתה קיימת צוואה, אך היא הושלכה לאש בהוראת המנוח שלא היה מרוצה ממנה. מריאנה ואברהם ישורון היו העדים היחידים לאירוע זה. שני הצדדים, היורשים והפרנסים פנו לערכאות, והתנהל מאבק לוהט שהגיע עד לבית המשפט העליון בהאג. במאבק המשפטי זכו בסיכומו של דבר היורשים, אך הפרנסים לא ויתרו וגייסו את חברי הקהילה לחתום על מסמך המחזק את עמדתם העקרונית של הפרנסים על דרך התנהלותם, עלאת לגייס ניסו גם הפרנסים אחד. פה היו לא המעמד במסגרת שההצבעות אף

324הקהילה האשכנזית למאבקם, ללא הצלחה.הקברות לבית בסמוך אדמה חלקת המשפחה רכשה שנה אותה באוגוסט

באוגוסט, קיימו היורשים23 באוגוסט, ולמחרת ביום השבת 22באודרקרק, וביום שישי מניין תפילה בביתו של יעקב דל מונטה. כתוצאה מכך הוכרז עליהם חרם, בהתאם

323 Hagoort, ‘The Del Sottos’, pp. 36–37324 Hagoort, ‘The Del Sottos’, pp. 39–45

106

, עם איחודה. החרם הוכרז בבית הכנסת על ידי הגבאי1639להסכמות הקהילה משנת יצחק לוי חימנס, והוטל על המשתתפים בתפילה: יצחק דל סוטו, דוד דל סוטו, אברהם דל סוטו, יצחק דה דוד דל סוטו, יצחק דה לוס ריוס, יעקב דה לוס ריוס, אברהם דה לוס ריוס, יהושע דה לוס ריוס ואברהם ישורון. קפלן מונה רק את תשעת הנמנים לעיל,

אך הגורט מוסיפה, בהתבסס על אותו325בהסתמך על ספר הזיכרונות של הקהילה, מקור, את ארון דורמידו, בעלה של ראיינה דל סוטו, אחייניתו, אשר מכונה שם, 'הזר',

326כפי הנראה בשל היותו תושב אנגליה.

המשפחה כפי הנראה גמרה אומר לפרוש מהאומה. הם פנו לגבאי בבקשה להשיב להם את מנורת הכסף התלויה בבית הכנסת מאז מות אבי המשפחה, אברהם

, אך למעשה הייתה שייכת להם. לחרם היו השלכות1642ישראל דל סוטו, בשנת והדברים מרחיקות לכת. בבורסה סירבו חברי האומה לדבר עם משפחת דל סוטו, הגיעו לידי כך שחברי האומה תקפו פיזית את בני המשפחה, תגרה שהופסקה על ידישל כוחה גבולות את הוכיחה בבורסה התקרית הבורסה. ופקידי הולנדים סוחרים המשפחה, כאשר סוחרי האומה סירבו לדבר עימם ומעמדם הכלכלי הועמד בסכנה. ראשי העיר החליטו להתערב וזימנו את הצדדים לדיון, ובו הוחלט שהמשפחה תחדל

לקיים את מניין התפילה, והפרנסים יסירו את החרם.שהפרנסים1671באוקטובר הוסכם ובו הניצים, הצדדים בין הסכם נערך

ואלה תורמים סכום של ויורשיו, יעקב דל מונטה מוותרים על תביעתם לרכושו של גילדן לקהילה כסיוע לעניים. לתרומה נוסף תנאי, שהכסף יוחזק במניות של40,000

חברת הודו המזרחית, וניתן להשתמש רק בריבית. ההסכם אושרר על ידי בית המשפט העליון של הולנד. בהסכם יש פרטים נוספים שלא באו לידי ביטוי ברישום הנוטריוני. יוםובו הבטיח שהמשפחה תוותר על לפני ההסכם חתם דוד דל סוטו על סיכום סודי,

גילדן6,000שלושה רבעים של חלקת הקרקע באודרקרק ותשלם סכום נוסף של כן זו הועברה הקרקע המובטחת לקהילה. כמו למען עניי הקהילה. בדצמבר שנה ולווה שנים, עוד לנהוג כשאר חברי האומה. הסכסוך נמשך בני המשפחה הבטיחו בידי המשפחה. הפרנסים שנותרה לחלקה זכות המעבר על בהתדיינויות משפטיות סירבו לקבל את העובדה שלמשפחה יש חלקה שבה הם קוברים את מתיהם. כאמור,

'בית החיים של הדל סוטוס', נקברה בשנת זו, מריאנה, נכדתו של1699בחלקה 327דורמידו.

325 Kaplan, ‘The Social Function’: Livro de Memorias, Memorial 24a fol. 23v–24r, Elul 27, 5430 (1670)326 Hagoort, ‘The Del Sottos’, p. 46, GAA PIG inv.no. 520/A/80, inv. no. 24A (Livro de Memorias) 23v 327 Hagoort, ‘The Del Sottos’, pp. 47–54

107

הקשרים העסקיים של דורמידו עם יעקב דל מונטה באו לידי ביטוי, בין השאר, , לאחר מותו של1671בכך שדורמידו הפקיד בידי דל מונטה כספים למשמרת, וביוני

דל מונטה, אישר דוד דל סוטו בתצהיר נוטריוני, שקיבל מהיורשים סכום כסף אשר היה דוד דל סוטו העביר את הכסף לחתנו, בעלה של328במשמרת המנוח מטעם דורמידו.

ביתו ראינה, בלונדון, ואהרן דורמידו הצהיר במסמך נוטריוני שקיבל מהיורשים של יעקבפלורינים, אשר היו שייכים לאביו המנוח מנואל דורמידו.1,300דל מונטה סכום של

לדברי אהרן, הכסף היה מיועד לבנות הלא נשואות של דוד דל סוטו ולוקרסיה דורמידו, ערך דוד דל סוטו צוואה. לאחר מותה1672 בחודש מאי 329דהיינו עבור רעייתו ראינה.

של אישתו השנייה, לוקרסיה דורמידו, נישא דוד בשלישית לאסתר דל סוטו, ביתו של יוסף בליליוס, ונולדו להם חמישה ילדים, שלוש בנות ושני בנים. בצוואתו הוא מוריש

פלורינים, בהתאם לכתובתה, וכן את כל הרהיטים, הבגדים, התכשיטים,6,250לאסתר יוצא מן הכלל. הוא מצווה הפנינים, טבעות הזהב, כסף, זהב וחפצים מצופים, בלי שלאחר מותו, תתרום אלמנתו לעניי האומה סכום על פי ראות עיניה. בצוואתו הואושתיים הראשונים מנישואיו שלושה )הראשונים(, הגדולים ילדיו שחמשת מצהיר מנישואיו השניים, יקבלו את חלקם החוקי, אך הוא מבקש שיוותרו על מחצית חלקם החוקי לטובת חמשת ילדיו הקטנים, לאור העובדה שהגדולים כבר קיבלו נכסים רביםהצעירים ילדיו חמשת על לאפוטרופוסית סוטו דל אסתר את ממנה הוא בעבר. וביעקב מרקס, לופס סואסו זאת בהיוועצה באנטוניו נכסיהם, אך מתנה ולמנהלת

330פרקליט וידיד המשפחה.

שבוע ימים לאחר עריכת הצוואה, הצהירו אסתר דל סוטו, אנטוניו לופס סואסוילדיו וחמשת דוד, מצד אחד, ילדיו הקטינים של ויעקב מרקס, האפוטרופוסים של הבוגרים, מצד שני, שכולם מקבלים את הצוואה ויפעלו על פיה. הצדדים שינו תנאיוהוא שאסתר דל סוטו לא תקבל את חפצי הבית שהושארו לה אחד של הצוואה, בצוואה אלא תוותר עליהם. היא מקבלת רק מה שמגיע לה על פי הכתובה, דהיינו

פלורינים, ושאר הנכסים של דוד דל סוטו יחולקו על פי הצוואה, דהיינו רבע6,250 331לחמשת ילדיו הראשונים, ושלושה רבעים לחמשת הילדים הקטינים.

אהרן דורמידו ורעייתו ראינה, ביתם של דוד ולוקרסיה, המתגוררים בלונדון דרך קבע, חותמים בעת היותם באמסטרדם על תצהיר, ובו הם ממנים את אנטוניו לופס

328 GAA Not. Arch. 2235/400 Not. A. Lock 16/6/1671329 GAA Not. Arch. 4074/81 Not. Dirck van der Groe 18/2/1672330 GAA Not. Arch. 2177/78 Not. A. Lock 7/5/1672331 GAA Not. Arch. 2239/151 Not. A. Lock, 15/5/1672

108

332סואסו לייצג אותם בחלוקת הירושה ומייפים את כוחו לקבל עבורם את חלקם בה. , והארכיונים הנוטריוניים משקפים במהלך השנים1672דוד דל סוטו נפטר בשלהי שנת

את חלוקת הרכוש של דוד דל סוטו בין יורשיו, וכן את חלקם של היורשים1679–1672 בעיזבון של יעקב דל מונטה. עם יורשים אלה נמנות גם מריאנה דל מונטה וראיינה, רעייתו של אהרן דורמידו, שהוא גם דוד שלה, בנותיהם של דוד דל סוטו ולוקרסיה

333דורמידו ונכדותיו של מנואל דורמידו.

. חלוץ בלונדון3 , שבמהלכה גורשו ממנה היהודים1290באנגליה לא הייתה קהילה יהודית מאז שנת

על ידי המלך אדוארד הראשון. אומנם ידוע על יהודים שהתגוררו בה במסווה נוצרי, במיוחד לאחר גירוש ספרד, ויש אף דיווחים על קהילות בסתר בבריסטול ובלונדון, אך

, לאחר סיום1654אלה היו מקרים בודדים וארעיים. דורמידו הגיע לאנגליה בספטמבר המלחמה בין הולנד ואנגליה.

לבין1651–1642בשנים הפרלמנט בין אזרחים במלחמת נתונה אנגליה הייתה והוצא להורג המלך צ'רלס השני, המלוכה. כתוצאה של מלחמת האזרחים, נשבה

( והוקמה במקומה רפובליקה (. זמן מה לאחר מכןCommonwealthהמלוכה בוטלה ( פרוטקטורט )Protectorateהוקם קרומוול אוליבר הועמד בראשו אשר ,)Oliver

Cromwell.)

קרומוול היה אחד המצביאים של כוחות הפרלמנט במלחמת האזרחים. הואמשנת והחל מהמלוכה, סטיוארט בית שושלת בהדחת מונה1653סייע כאשר ,

אנגליה למעמד של מעצמה של מחדש את מעמדה לפרוטקטור, הצליח להעלות המלכה של מותה שלאחר בשנים במעמדה פיחות שחל לאחר מובילה, אירופית

( אדוק, האמין בסובלנות דתית.Calvinistאליזבת הראשונה. למרות היותו קלוויניסט ) ניצחונותיו בתוך אנגליה ומחוצה לה סייעו בחיזוק הגישה הפוריטנית, הן בתוך המדינה

334הן במושבותיה בצפון אמריקה.

( הייתה תנועה רפורמיסטית שרווחה בשלהי המאה הששPuritanismהפוריטניות )משרידי האנגלית הכנסייה את לטהר שאפה אשר עשרה, השבע ובמאה עשרה

332 GAA Not. Arch. 4074/386 Not. Dirck van der Groe, 17/5/1672333 GAA Not. Arch. 2240/866 Not. A. Lock 27/12/1672; Not. Arch. 224/A/615 Not. A. Lock, 21/3/1673; Not. Arch.

2257/257 Not. A. Lock, 26/9/1679בעניין 334 Cromwell :ראה G. Goodard, Oliver Cromwell, Tirril England: Humanties Ebooks, 2007; C.V.

Wedgewood, Oliver Cromwell, London, Duckworth, 1997; J.C. Davis, Oliver Cromwell, London, Arnold, 2001; P. Gaunt, Oliver Cromwell, New York, NY University Press, 2004; M. Ashley, The Greatness of Oliver Cromwell,

New York, Collier Books, 1962.

109

הקתוליות. תנועה זו נודעה במאה השבע עשרה בגישתה המוסרנית ורצינותה הדתית. חסידיה שאפו לשנות את דפוסי הפעולה של האומה כולה. מאמציהם לשינוי האומה תרמו לפרוץ מלחמת האזרחים ולייסודן של המושבות בצפון אמריקה, כדגמים חיים של

335דרך החיים הפוריטנית. כפי הנראה היו לדורמידו קשרים בסביבתו של קרומוול. במאמר על סוכנים יהודים שפעלו למען אנגליה בימי קרומוול מציין לוסיאן וולף את שמותיהם של שלושה אישים, שמתועד כי העניקו לממשל האנגלי מידע על ספרד: אנטוניו פרננדס קרבחאל

(Antonio Fernández Carvajal( סימון דה קסרס ,)Simon de Caceresודוד אברבנאל דורמידו ) (David Abarbanel Dormido,היהודים הספרדים שהיו מפוזרים במקומות שונים באירופה .)

בעולם החדש ואף בהודו, ואשר היו קשורים ביניהם בקשרים עבותים, יכלו לספק מידעמוטיבציה גבוהה הייתה להם כן, יתר על ומגוון על האימפריה הספרדית. רב ערך

336לנקום בספרד ובפורטוגל על גירושם ורדיפתם.

כפי הנראה הכיר דורמידו את ג'ון טרלו, אשר היה בן חסותו של השופט אוליבר סנט ג'ון, שעמד בראש המשלחת האנגלית למשא ומתן עם ההולנדים שהתנהל באמסטרדם

. טרלו שימש כמזכיר ועדת המשא ומתן. בעת שהותו באמסטרדם ביקר1651בשנת טרלו פעמים אחדות בבית הכנסת, ושם פגש את דורמידו, וייתכן אף שגייסו כסוכן. החל

שימש טרלו כמזכיר המדינה ועמד בראש מערך הביון האנגלי, הן תחת1653משנת 337ממשל הקומונוולט הן תחת הפרוטקטורט.

טרלו שמר את כל ניירותיו, ואלה פורסמו. בין המכתבים שפורסמו נמצאים שני , בעיצומה של המלחמה בין1655מכתבים שנשלחו לדורמידו מאמסטרדם בספטמבר

ספרד לאנגליה. מכתבים אלה נשלחו לדורמידו על ידי שני יהודים מאמסטרדם, דודידיעות מפורטות על הכנותיו של הצי הספרדי לתקיפת ומנואל גרסיאן, ובהם נשיא

338אנגליה, כולל פירוט סוגי האוניות, סדר גודלם של הכוחות וסוגי הנשק שבהם צוידו.

בנובמבר 3ב- הגיש דורמידו לקרומוול שתי עצומות, אחת בעלת אופי1654 הולנד, לו בברזיל עקב תבוסת הרב שאבד הרכוש סיוע בהשבת ביקש ובה אישי,

ראה: Puritanismבעניין 335 Francis J. Bremer, Puritanism: A very short introduction, New York, Oxford University Press, c.2008; Philip Gould, Covenant and Republic: Historical Romance and the politics of Puritanism, Cambridge, England, Cambridge University Press, 1996; Christopher Hill, Puritanism and Revolution; studies in interpretation of the English Revolution of the 17th century; London, Secker and Warburg, 1958; William

M. Lamont, Puritanism and Historical controversy, London, UCL Press, 1996.336 L. Wolf, ‘Cromwell’s Jewish Intelligencers’, in: C. Roth (ed.), Essays in Jewish History, London: JHSE, 1934,

pp. 93–114337 John Thurloe, http://bcw-project.org/biography/john-thurloe, accessed 25 Feb. 2018338 T. Birch (ed.), A Collection of the State Papers of John Thurloe, III, London 1742, pp. 750–751

110

והשנייה בעלת אופי ציבורי, להתרת שיבת היהודים להתיישב באנגליה. בשתי העצומות Hebrew byהוא מציג עצמו בשמו הספרדי ובשמו היהודי, ומכריז באופן גלוי על יהדותו )

Nationהדבר התרחש בתקופה ששאלת השבת היהודים לאנגליה טרם נדונה וטרם .) הוכרעה.

במכתבו האישי מספר דורמידו את תולדות חייו ומונה את התפקידים הבכירים שמילא עד לבואו של האינקוויזיטור לעירו, אותו אינקוויזיטור אשר נטר לו על שהתנגד

הוא ממשיך ומספר339כחבר מועצת העיר להעניק לו את הכיבודים שדרש שיוענקו לו. על חמש שנותיו בכלא האינקוויזיציה, שבמהלכן היו עצורות גם אישתו, אחותו וגיסתו, ומסכת העינויים שבה היו נתונים, שחרורו והשבת תפקידו בקתדרלה וכן חלק מנכסיו. הוא מספר כי בהיותו במאסר נדר לאל שאם ישוחרר ממאסרו יעזוב את ארץ האלילות )ספרד(, שבה האינקוויזיציה מדכאה את האנשים. הוא ממשיך ומספר שעבר להתגוררבצרפת, בעיר בורדו, שבה שהה שמונה שנים, ולאחר מכן עבר להולנד, שאליה הגיע ב-

, ובה התגורר ופרח. מאמסטרדם שלח שניים מבניו לברזיל לסחור שם1640 באפריל 1לו להפסיד גרמה הפורטוגלים מידי ההולנדים תבוסת גילדן150,000בסוכר, אך

ל- ערך שווה בשנת 2,000,000$)סכום בבעלותו.340(,2016 שהיו אחדים ובתים רשות מבקש הוא לאנגליה. לבוא החליט לכן להתרוששותו, גרמו אלה הפסדים

להתגורר בה ועזרה בהשבת הרכוש שאבד לו בברזיל.פותח בהאשימו את ספרד דורמידו שונה. היא בעלת אופי העצומה השנייה ופורטוגל, אשר מפעילות את האינקוויזיציה האכזרית, בהתיימרותן לשפוט את אמונתם

בכך דורמידו, מנצל אתומצפונם של אנשים, הנתונים לשפוטו הבלעדי של האלוהים. השם הרע שיצא לספרד במערב אירופה בעטיה של האנקוויזיציה. אויביה של ספרד

( השחורה' כ'האגדה הידוע רעיונות מערך Laיצרו Leyenda Negraאת המתארת ) אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליההספרדים כצמאי דם, אכזרים, חמדנים וקיצוניים דתיים.

והולנד, הכפישו את הספרדים כאומה מושחתת ואכזרית, אשר דיכאה וניצלה את ילידי העולם החדש, חמסה את זהבם וכספם, והדביקה אותם במחלות מדבקות והרגה בהם

( זו, הרי ה'אגדה הלבנה' Leyendaבמספרים ללא תקדים. בניגוד להשקפה Rosa,) מבית היוצר של הספרדים, הציגה תמונה אידילית שלהם.

במסגרת בדיקתי בספר הפרוטוקולים של עיריית סיודד רודריגו, שבה כיהן דורמידו במועצת העיר, לא339 AHMCR, Sección 1, subsección 1, cajaמצאתי אזכור להתנגדותו להענקת הכיבודים לאינקוויזיטור המבקר.

18, Libro de Actas del Consejo de Ciudad Rodrigo de 1620–1625340 www.iisg.nl/hpw/calculate, accessed March 15, 2018

111

הביטוי חופש מרחב וגם, דתית, לשליחות הספרדים תחושת אירוני, באופן הנזיר של ביקורתו כך, את האגדה השחורה; לקדם סייעו במושבותיהם, שהעניקו

Bartolomé de lasברטולומה דה לס קזאס ) Casas.סייעה בהשרשת האגדה השחורה ) האפיפיור, של כסוכנו ספרד את בכתביהם שיקפו באירופה הפרוטסטנטים האנטי-קרייסט, אך בעיני בית המלוכה הספרדי, האינקוויזיציה הייתה חלק אינטגרלי של ייעודה של ספרד כמגינה של טוהר האמונה הנוצרית, כנגד הכופרים שסיכנו את עליונות

וכך נאמר בעצומה השנייה:341הכס הקדוש.

האינקוויזיציה אונסת את האנשים באכזריות, לוקחת את רכושם, ורבים מאבדים גם את חייהם, וכך גורמת לכך שרבים מבני עמי נסים ממלכויות אלה ופונים לממלכות אחרות, שבהן הם פורחים, מוערכים

וזוכים לשוויון. בני עמי תמיד היו נאמנים ואצילים, ]ו[מייצרים סחר חדש תוך הגדלת הכנסות המדינה המארחת אותם. מאחר שהאל העניק לאדוני ]קרומוול[ חשיבה בהירה ואמיצה, שאתה מיישם

[ האצילית של אנגליה, הנניcommonwealthבממשלך על הקהילייה ] מבקש שתפתח את השערים לעמי, על מנת שיוכלו תחת חסותך

לשמור בחופשיות את החוקים הקדושים שניתנו על ידי האל בהר סיני, ותעניק להם את הרשות לבוא עם משפחותיהם ונכסיהם לכאן,

וליהנות מאותו החופש אשר שאר נתיניך זוכים בו. העסקים יפרחו וארצך תתעשר, הכנסות האוצר יגדלו, ואנגליה תהפוך לארץ העשירה

בעולם. בני אומתי מכל הארצות ומספרד ופורטוגל יבואו לקהילייה הזו ללא דיחוי ועיכוב, ואני מבקש שתעניק לי, למען הצלחת הצעתי וכדי שאוכל להחזיק עצמי בכבוד בשירותך, את התואר קונסול של

342אומתי.

בעצומה זו יש חלוקה ברורה לשלושה חלקים. בחלק הראשון פורט דורמידו על רגשותיציאת האנוסים נגד האינקוויזיציה; בחלק השני הוא מספר על השנאה הפוריטניות מספרד ופורטוגל לארצות החופש, שבהן הם מגלים נאמנות למדינה ומועילים בהגברת

341 M. Orfali, ‘The Spanish Apologia Against the Black Legend’, in: Andrew Hiscock (ed.) Mighty Europe 1400-1700, Volume 3, Oxford, Peter Lane, pp.168-183 .

342 British Museum, Mss Egerton 1049 f.6 et seq.

112

הסחר והכנסות המדינה; ובחלק השלישי הוא מבקש את התרת שיבתם של היהודיםומבקש להתמנות למנהיגה המוכר לאנגליה בתנאי שוויון כמו שאר אזרחי המדינה,

מטעם המדינה של הקהילה העתידה לקום. שתי העצומות הופנו על ידי קרומוול למועצת המדינה עם המלצתו המיוחדת, במטרהשתטופל בחיוב ובמהירות. על ההמלצה חתום בשמו של קרומוול, מזכירו, ג'ון סדלר. ב-

בדצמבר 5 המועלים1654 הנושאים בכל להחליט שלא המועצה החליטה והביע את343בעצומות. דורמידו ללונדון עניין אישי בשליחותו של גילה אך קרומוול

ג'ואו פורטוגל, למלך אישי מכתב וכתב מפרנמבוקו, שגורשו וליהודים לו אהדתו ב-344הרביעי, לטובת דורמידו ובניו. פנה קרומוול למלך פורטוגל1655 בפברואר 26

כידיד, להעניק מחמלתו ואנושיותו עזרה לדוד אברבנאל ולבניו, שלמה ודניאל דורמידו, לא ידוע לנו345ולהשיב להם את רכושם שנלקח מהם כאשר אולצו לעזוב את ברזיל.

אם נתקבלה תשובה מאת מלך פורטוגל, ואם כן מה היה טיבה. כך או כך, לאחרתאריך משלוח המכתב אנו מוצאים את דורמידו מנהל עסקים בלונדון.

התפוצה1666–1645השנים של בקהילות עמוק משבר של תקופה היו כלכליות פוליטיות, הזדמנויות נוצרו המשבר עם יחד אך המערבית, הספרדית והתיישבותיות, אשר מיתנו אותו במידה מסוימת. המשבר נוצר בגין שלושה אירועים,

שהזכרתי בקצרה לעיל:הקריסהא. ובעקבותיה בספרד, אוליברס הרוזן-דוכס של מהשלטון נפילתו

, שנוהלה על ידי שרים במטרה לפגוע ולשבש את1647הפיננסית במדינה בשנת פעילותם של הבנקאים הפורטוגלים )נוצרים חדשים( של מדריד ואנטוורפן. זו

ועד 1645גרמה לגל הגירה שנמשך משנת לערך. בגל הגירה זה יצאו1660 ספרד מעשירי המדינה, מעשירי כמה כולל פליטים, אלפי כמה ספרד את

ואנטוורפן, לאמסטרדם, ליוורנו והמבורג. על השליטה באי כרתים, אשר1645פריצת מלחמה בין ונציה ותורכיה בשנת ב.

זו ערערה את דרך הבלקנים. מלחמה שיתקה את הסחר היבשתי שהתנהל מצבם של הספרדים בוונציה ובקהילות היהודיות במדינות הבלקן.

343 NA, Calendar State Papers, Domestic Series, 1654, p. 407344 L. Wolf, ‘American Elements in the Resettlement’, TJHSE 3 (1896–1898), p. 85 345 Bodelian Library, Rawlison Mss A.260 fol. 57

113

בשנת ג. בברזיל ההולנדית המושבה של הסופית של1654קריסתה וזרימה , מהגרים רבים ממנה לאמסטרדם, ליוורנו והמבורג, אך גם לאיים הקריביים ולניו

אמסטרדם )ניו יורק(. בעקבות ההגירות נוצר מצב של עודף אוכלוסייה בקהילות הוותיקות, שלא יכלוייזום של הייתה זה, ביותר למשבר לקלוט את המהגרים הרבים. התגובה החשובה רוב המאמץ ואמריקה. יהודים, אנגליה תוכניות התיישבות במקומות שבהם לא היו ההתיישבותי נבע מאמסטרדם, שהייתה המרכז של הרשת המסחרית הספרדית. אך מצבם של יהודי הולנד לא אפשר להם למלא תפקיד מרכזי גלוי בייזום ההתיישבות וארגונה. ההזדמנויות להתיישב במושבותיה של הולנד היו מצומצמות, והממשל ההולנדי לא היה מתייחס בעין יפה לפעילות גישוש של יהודי הולנד, בצרפת, איטליה ובוודאי לאולאחר במלכוד, הייתה הקהילה הספרדית בהולנד לאנגליה, הנוגע באנגליה. בכל וזכתה מכך שהרוויחה אנגליה זו הייתה התערערו, ופורטוגל הולנד בין שהיחסים

ביתרונות בשוק הפורטוגלי, שהיה בעל חשיבות מרכזית עבור היהדות הספרדית. האי ברבדוס הפך לאתר מרכזי בייצור ובייצוא של סוכר לאירופה, ואי הזה היהמוסווה מאמץ להיות הפכה באי היהודים שההתיישבות כך אנגליה, של בשליטתה חיוני אי לכך, היה מלונדון. והמבורג, אשר התחזה כמתנהל שהתנהל מאמסטרדם להשיג שיתוף פעולה עם ממשלו של קרומוול, תוך הימנעות מתגובות שליליות בהולנד. המיזם האנגלי היה בעל חשיבות עליונה להתגברות על המגבלות של חוק הספנות

חיוני1651האנגלי משנת בלונדון קיומה של קהילה ספרדית היה לכן ולעקיפתן. 346לקשר ברבדוס-אמסטרדם, אשר היה צריך להיראות כקשר אנגלי.

חוק הספנות הועבר על ידי הפרלמנט האנגלי, לאחר שנכשל הניסיון להגיע לידי הסכם על ברית בין הולנד ואנגליה. על אף שחוק הספנות לא הבדיל בין מדינות, היהלהיות יוכלו שסחורות קבע החוק בהולנד. לפגוע הייתה העיקרית שמטרתו ברור מובלות לאנגליה ומושבותיה רק על ידי אוניות אנגליות, או על ידי אוניות של המדינות המייצרות סחורות אלה. החוק כוון נגד הספנות ההולנדית, אשר עליה התבסס המסחר של מדינה זו. עוד קבע החוק שאוניות הולנדיות יוכלו להביא לאנגליה ומושבותיה רק את מוצריה של הולנד )בעיקר חמאה וגבינה(. גם תעשיית הדייג ההולנדית נפגעה, כי החוק קבע שדגים מלוחים ושמן דגים יוכלו להיות מיובאים או מיוצאים מאנגליה באוניות

346 Israel, ‘Dutch Colonization’, pp. 142–150

114

אנגליות בלבד. החוק גרם להגברת המתיחות בין הולנד ואנגליה ותרם לפריצת מעשי1652.347האיבה בשנת

, או1654בניו של דורמידו, שלמה ואהרן, הגיעו מאמסטרדם ללונדון בסוף ישראל בסתיו ניכר לפני בואו של מנשה בן זמן )ראה1655מעט לאחר מכן, אך

מטה(. דבר זה עולה מבקשות ההתאזרחות שלהם, שיידונו להלן. לפני יציאתו לאנגליה התייעץ דורמידו עם דוד נשיא, ואולי גם עם מנשה בן ישראל ויעקב דל מונטה. נשיא, שלימים הפך ליזם המרכזי של התיישבות היהודים הספרדים באיים הקריביים ובגואיינה,המעמד לבין בינו למתווך והיה באמסטרדם, דורמידו של הקשר לאיש הפך ופנה האומה, למען במאמציו תמיכה באנגליה להשיג ניסה דורמידו באמסטרדם. באנגליה. יהודים התיישבות שיאשר בקשה לקרומוול יכתבו שהם בהצעה למעמד

והסביר ששוחח בעניין עם1654 בנובמבר 20בתשובה לפנייתו, כתב נשיא לדורמידו ב- שניים מהפרנסים, ועל אף שהם מבינים את חשיבות העניין, הם אינם יכולים לפנות לקרומוול בגלוי, לאור מעמדם של היהודים בהולנד, ואין הם יכולים להפר ולו למראית עין את נאמנותם לה. פרנס שלישי שאליו פנה נשיא, היה יעקב דל מונטה, בן משפחתומונטה כתב לדורמידו שבקשתו אינה דל גם נכדתו. ולימים בעלה של דורמידו של אפשרית. החשש להעליב את השלטונות ההולנדים מונע מהקהילה להזדהות בגלוי עם המיזם האנגלי. תשובות אלה נשלחו לדורמידו בשלושה מכתבים, מנשיא, דל מונטה ומהפרנס הנשיא. דורמידו תרגם מכתבים אלה והניח אותם לפני מועצת המדינה, כחלק

בדצמבר348מערעורו על התגובה השלילית של המועצה לעצומה הראשונה שהגיש. , כאשר כבר התאספה קבוצה מעט יותר גדולה של יהודים בלונדון, שוב פנה1655

349דורמידו לקרומוול בבקשה להתמנות לקונסול של האומה באנגליה.

.א. מנשה בן ישראל בלונדון3 31 הגיע מנשה בן ישראל ללונדון, שנה לאחר הגעתו של דורמידו. ב-1655בספטמבר

באוקטובר התייצב מנשה בפני מועצת המדינה ועימו עותקים מחיבורו 'פנייה ענווה אל( פרוטקטור' Theהלורד Humble Addressלפנייה הולנד. את יציאתו טרם שהכין ,)

הענווה הוא צירף הצהרה שהייתה מיועדת לכל בני אנגליה, ובה הוא מנה ארבע סיבותלפנייתו:

347 J. E. Farnell, ‘The Navigation Act of 1651, the First Dutch War, and the London Merchant Community’, The Economic Historic Review 16/3 (1964), pp. 439–454

348 Israel, ‘Dutch Colonization’, pp. 154–159349 Public Records Office (henceforth cited: PRO), S.P. 84/161 fol.48 4 Dec. 1655

115

הרצון לקבל רשות לשמירת דת ישראל בחופשיות ובפומבי;א.

ביאת הגאולה רק כאשר יהיה קיבוץ כללי של עם ישראל, וקיבוץ כללי אינוב. אפשרי לפני שיהיה פיזור כללי. דבר זה לא יכול לקרות מבלי שהיהודים ישבו

באנגליה;התועלת הכלכלית שתפיק אנגליה מישיבת היהודים בתוכה;ג.350החיבה היתירה שהוא רוכש לאנגליה הרפובליקנית.ד.

בו בזמן הגיש מנשה לקרומוול בקשה רשמית לביטול כל החוקים נגד היהודים,זה ובקשה לקבלם חזרה לאנגליה על בסיס תנאים שיוגדרו בצורה מדויקת. בשלב האמין מנשה שהצלחת משימתו מובטחת וכתב למעמד באמסטרדם שהחליט להשתקע

בדצמבר, שתפקידו בקהילה הסתיים,26בלונדון. כתוצאה מכך החליט המעמד, ב- 351וקבע סידורים למילוי מקומו.

. יש חוסר בהירות אשר למקום הולדתו, והוא1604מנשה בן ישראל נולד ב- נתון לוויכוח. משפחתו, שסבלה מידיה של האינקוויזיציה, הגיעה לאמסטרדם, ומנשה

18למד בתלמוד תורה ובישיבה של הקהילה. מנשה כה הצטיין בלימודיו עד שכבר בגיל מונה לרבה של אחת משלוש הקהילות שהיו קיימות אז21מונה לשמש כדרשן, ובגיל

בעיר. הוא הצטיין בלמדנות, בחשיבות עצמית ובנטייתו לריב ומדון. חיבוריו התיאולוגיים בספרדית ובלטינית עשו לו מוניטין רב בחוגי המלומדים הלא יהודים ברחבי אירופה,

הישגיו העיוניים בחיבורים אלה היו גדולים352אשר ראו בו את היהודי הייצוגי של דורו. מאד, אף שהצטיין יותר בהיקפם מאשר בעומקם. אי אפשר לומר שהיה גדול בהלכה, אף על פי כן היה תלמיד חכם ושימש כמורה בישיבת 'עץ חיים' באמסטרדם. בני דורובעומק מאשר הדיבור בשטף יותר הצטיין שכדרשן הדעה, את הביעו השנונים

353המחשבה.

נשאלת השאלה אם מעמדו של מנשה בחוגים רבניים תואם את מעמדו בחוגי המלומדים הלא יהודים. כפי הנראה אין מתאם כזה. אסא כשר בדק את מאגר השו"ת

, ירושלים: ר' מס, תש"ד )להלן: וילנסקי,שיבת היהודים לאנגליה במאה השבע עשרה מ' וילנסקי, 350.92–91(, עמ' שיבת היהודים

יהודי אנגליה בעת ס' רות, 'ההתיישבות המחודשת של היהודים באנגליה', בתוך: א' גרטנר )עורך(, 351.14, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"א )להלן: רות, 'ההתיישבות המחודשת'(, עמ' החדשה

.11 רות, 'ההתיישבות המחודשת', עמ' 352 )להלן:1960, רמת גן: הוצאת מסדה, מנשה בן ישראל: רב, דיפלומט ומוציא לאור בצלאל רות, 353

Antonio De. רות מביא סיפור על האב הישועי אנטוניו דה ויאירה )20–16(, עמ' מנשה בן ישראלרות, Vieiraשנודע כ'שליח מברזיל', אשר ביקר פעמים מספר באמסטרדם בשליחות מלך פורטוגל. בביקוריו ,)

הוא בא במגע עם פליטי האנוסים וביקר בבית הכנסת, שם האזין פעם לדרשה של מנשה בן ישראל ופעם אחרת לדרשה של יצחק אבוהב דה פונסקה. כאשר נשאל על מעלותיהם של שני הדרשנים, הוא

.99השיב: 'מנשה מדבר מה שהוא יודע, אבוהב יודע מה שהוא מדבר'. שם, עמ'

116

וחיפש בו את חותמו של מנשה. הוא מצא רק שבעה מקרים שוליים שבהם הוא מופיע. ססגוני,רב וכשר הגיע למסקנה שכל כתיבתו נושאת את החותם של ידען גדול של ידע

354אך לא של איש בעל מחשבה מקורית.

האיש היה רגזן והצליח להסתכסך עם אנשי המעמד, בעקבות עלבון שכביכול הוטל על גיסו יונה אברבנאל, ואף הוחרם על ידי המעמד לזמן קצר בגין התפרצותו כלפיהם. הוא גם היה פזיז וחסר זהירות. פעם, בשיחה עם מבקר תושב ליסבון, סיפר כי בכל שנה נוסעים יהודים מהולנד למדריד ולמקומות אחרים בספרד כדי למול נוצריםשב כאשר הקדושה הלשכה סניף בפני כך על הצהיר מליסבון המבקר חדשים.

355למולדתו. בתחילת שנות הארבעים הגיע לאמסטרדם הרפתקן יהודי בשם מונטזינוס, אשראינדיאנים מבני ראובן. סייר ברחבי אמריקה הדרומית. הוא סיפר שנפגש עם שבט

סיפר מונטזינוס את סיפורו בפני חכמי אמסטרדם והמעמד, ובהם מנשה1644בשנת , כתב1644בן ישראל. מנשה, אשר הכיר את הסיפור מפגישתו עם מונטזינוס בשנת

המבוסס על סיפור זה, הלוא הוא חיבורו 'מקווה ישראל', אשר נועד1649חיבור בשנת עשרת שעניין ידע מנשה היהודי. העניין לטובת האנגלית הקהל דעת את לעורר דעות מביא מנשה השבטים הוא סחורה עוברת לסוחר באנגליה. בחיבורו המיסטי, שונות על מוצאם של האינדיאנים, ולבסוף, בהסתמך על סיפורו של מונטזינוס, הוא מגיע למסקנה שהם צאצאי עשרת השבטים. בחיבורו הוא טוען ששיבת ציון מחייבת תחילה פיזור כללי של היהודים, על פי הפסוק 'והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ

,Angle-Terre(, והרי אנגליה הינה קצה הארץ, לפי שמה 64ועד קצה הארץ' )דברים כט 356והיא אינה צריכה להיות זו שמונעת את התגשמות דברי הנביאים.

של בקדחת עשרה השבע במאה נתונה הייתה אנגליה, ובייחוד הנוצרית, אירופה למילניאריזם שהטיפו ואישים כיתות היו באנגליה, ומיסטיות. משיחיות 357תנועות

ומשיחיות. שני מילניארים קיצוניים, ג'ון רובינס ותומס טייני, שהיו קשורים לכת 'המלכות

354 A. Kasher, ‘How Important was Menasseh Ben Israel?’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan, and R. Popkin (eds.), Menasseh Ben Israel and his World, Leiden: Brill, 1989, pp. 220–227

.25–24, עמ' מנשה בן ישראל רות, 355.45–6, עמ' שיבת היהודים וילנסקי, 356בעניין האמונות המילניאריות ראה, בין השאר: 357 A. Zakai, ‘Thomas Brightman and English Apocalyptic

Tradition’, in Y. Kaplan, H. Mechoulan, and R. Popkin (eds.), Menasseh Ben Israel and his World, Leiden: Brill, 1989, pp. 31–44; E. G. E. van der Wall, ‘Petrus Serrarius and Menasseh Ben Israel: Christian Milleniarism and Jewish Messianism in Seventeenth Century Amsterdam’, in: ibid., pp. 164–150; R. Popkin, ‘Jewish Messianism and Christian Milleniarism’, in: P. Zagorin (ed.), Culture and Politics from Puritanism to the Enlightment, Berkely: University of California Press, 1980, pp. 67–90; A. J. Saraiva, ‘Antonio Vieiria, M. Ben Israel et le Cinquieme Empire’, Studia Rosenthaliana 6/1 (1972), pp. 25–56; D. S. Katz, Philo-Semitism and the Readmission of the Jews to England

1603–1655, Oxford: Clarendon Press, 1982

117

החמישית', הציבו את נושא תפקיד היהודים בקץ הימים במרכז ההתעניינות של הציבורימלאו358האנגלי. שהיהודים היה התפקיד המילניארים של מרכזי במחשבתם חלק

ישו. ולקבל את ולצורך כך היה על היהודים להתנצר וקץ הימים, בהשגת הגאולה הנושא הזה הניב כתבים מרובים בכל אירופה, אך בייחוד באנגליה הפוריטנית. מנשה בן ישראל, שניהל התכתבות עם מילניארים רבים בהולנד ובאנגליה, ואשר בעצמו לא היה זר למיסטיקה ואמונה משיחית, לא החמיץ את ההזדמנות והשתמש בטיעונים משיחיים

על מנת לסייע לבני עמו.

ובנה שהתגוררו בהולנד לתומס פרפקס,1648בשנת אנגלייה הגישו אישה מפקד כוחות הפרלמנט, עצומה, ובה ביקשו להשיב את היהודים לאנגליה. העצומהייעשה, תתמתן במידת-מה חמת האל על כך ומציינת שאם בעלת אופי דתי משיחי שפיכת דם היהודים החפים מפשע. העצומה הוצגה בפני אסיפת הקצינים של צבא

359הפרלמנט והתקבלה שם בחיוב תוך הבטחה לדון בה במהרה.

המלומדים האנגלים שעימם התכתב מנשה בן ישראל התעניינו בספרו 'מקווה ישראל' וארגנו את תרגומו לאנגלית, זמן קצר לאחר שיצא לאור בספרדית ולטינית. הספר נחל הצלחה, שלוש מהדורות שלו ראו אור תוך שלוש שנים, ובעקבותיו הופיעוובהקדשתו מבקש מנשה תרגום הספר הוקדש לפרלמנט האנגלי, רבים. פרסומים

מהפרלמנט את "אהדתו ורצונו הטוב".הגיעה להולנד משלחת אנגלית במטרה לנהל משא ומתן עם1651בתחילת

בן מנשה עם היכרות לערוך ביקש מזכיר המשלחת, טרלו, ג'ון ההולנדי. הממשל ישראל, ניהל עימו שיחות אחדות ויצר איתו קשרי ידידות. נראה כי יעץ למנשה להעמידלמועצת ישירה פנייה ידי על רשמי, בסיס על לאנגליה היהודים השבת נושא את המדינה. בעקבות עצה זו, הגיש מנשה, כפי הנראה, עצומה אשר נוסחה אבד, אך יש לשער שכללה בקשה מפורשת לקרוא ליהודים לשוב לאנגליה. מועצת המדינה מינתה

ועדה על מנת לדון בבקשה. אוליבר קרומוול, שהיה באותה עת1651באוקטובר מפקד צבאי בכיר וטרם הפך לפרוטקטור, היה אחד מחבריה. נראה שהוועדה המליצה

לפתוח במשא ומתן על נושא זה.לפנות לנכון מצאו ואלה הקהילה, למנהיגות ההתפתחויות על דיווח מנשה לממשל ההולנדי בבקשת רשות לניהול משא ומתן עם אנגליה על הסדרי התיישבות ומסחר דומים לאלה שיש להם בהולנד. אך השעה לא הייתה מתאימה לבקשה כזו.

109, כץ, 'שיבת היהודים' עמ' 358359 Cartwright Petition, TJHSE 3 (1896–1898), pp. 87–88

118

והולנד היו על סף משבר, ואסיפת המעמדות ההולנדית השיבה היחסים בין אנגליה בעוקצנות-מה לפניית המעמד, כי אינה רואה סיבה כלשהי לשינוי מדיניותה. בעקבות

קיבל מנשה בשנת אישור מהממשל האנגלי לנסוע1652פנייתו למועצת המדינה הרפואי. מצבו ובגין המדיני המצב בעקבות הנסיעה את מימש לא הוא לאנגליה.

360האישור חודש שנה לאחר מכן, ושוב המצב האישי והמדיני לא אפשרו את נסיעתו.נובמבר מועצת1655בחודש בפני מנשה של בקשתו את קרומוול הביא

המדינה והציע ש"היהודים הראויים לכך יתקבלו לאומה זו על מנת שיסחרו, יישאו ויתנו ויגורו בינינו כרצון ההשגחה". מועצת המדינה הקימה ועדה מיוחדת, שחבריה נבחרו על

, וקרומוול העמיד בפניהם1655 בדצמבר 4ידי קרומוול. הוועדה התכנסה לראשונה ב-)ב( אם התשובה )א( האם קבלת היהודים תואמת את החוק? לדיון: שתי שאלות לשאלה הראשונה חיובית, אזי באילו תנאים ראוי לקבלם? שני שופטים בכירים שהיו חברי הוועדה השיבו על השאלה הראשונה בו ביום. כפי הנראה הם בדקו את הנושא"אין חוק האוסר על היהודים לחזור לאנגליה". מראש. בחוות דעתם הם קובעים: לאחר שנקודה מרכזית זו הוכרעה ביום הראשון לדיוני הוועדה, הוקדשו ארבע הישיבותהיסוסים ועלו צפו הוועדה בדיוני קרומוול. שהעמיד השנייה בשאלה לדיון הבאות על הגבלות קשות להטיל והצעות ההיסוסים לאור מסחרית. קנאה וכן תיאולוגיים

בדצמבר, ופיזר אותה תוך נשיאת נאום18היהודים, הופיע קרומוול בפני הוועדה, ב- יוחלט על התרת שובם של361תקיף. הוא הביע אכזבה עמוקה, וחשש שאפילו אם

היהודים, תהיה ההחלטה מלווה בהגבלות קשות מאד, אולי אף בהקמת גטו, מה שישים362קץ לכל סיכוי לתרומה כלכלית מצד היהודים.

דיוניה של הוועדה, עוררו וכן ולמועצת המדינה, העצומות שהוגשו לקרומוול הדים רבים בציבוריות האנגלית. בתקופה זו נכתבו ופורסמו חיבורים רבים, בעד ונגד

בין המתנגדים הבולטים אנו מוצאים את ויליאם פרין, אשרהתרת שובם של היהודים. ויולט, שביקש את טען שיש חוק האוסר על היהודים להתגורר באנגליה, ואת תומס כנגד השבת היהודים כתב היהודים, כמתואר להלן. בתגובה לפרסומים גירושם של מנשה בלונדון את 'תשועת ישראל', ספר אפולוגטי מובהק המתמודד עם כל הטענות

שהעלו המתנגדים לשיבת היהודים.היישוב היהודי התרחש בנסיבות שאינן אך האירוע שפרץ את הדרך לחידוש

פרצה מלחמה בין אנגליה לספרד. הממשל האנגלי1655קשורות לעצומות. בשנת .13–12 רות, 'ההתיישבות המחודשת', עמ' 360.15–14 רות, 'ההתיישבות המחודשת', עמ' 361.112–77 כץ, 'שיבת היהודים', עמ' 362

119

החליט להכריז על כל הסחורות, האוניות והנכסים של הספרדים כעל בני החרמה. אחד( רובלס רודריגס אנטוניו היה בלונדון Antonioהנוצרים החדשים העשירים Rodrigues

Roblesסוחר אמיד ובעל אוניות. בעקבות הלשנה, הוחרמו שתי אוניות של רובלס וכן ,) סחורות וכספים מביתו ומחסניו, תוך הנמקה שהוא אזרח ספרדי. רובלס התייעץ עם חבריו הנוצרים החדשים האחרים בעיר, ובעקבות ההתייעצות הוא כתב עצומה במרס

, ובה טען שהוא יהודי, ותיאר את סבלותיו וסבלות משפחתו מידי האינקוויזיציה.1656 קרומוול שלח את העצומה למועצת המדינה, אשר מינתה שניים מחבריה לחקור ולברר את העניין. בעקבות האירוע חשו הנוצרים החדשים איום על מעמדם. הם היו אזרחים ספרדים, וועידת ווייטהול לא החליטה דבר באשר לתנאים לישיבת היהודים באנגליה.

לכן הם היססו להסיר את המסווה הנוצרי ולהכריז על עצמם כיהודים.ה- עד נמשכה רובלס של בעניינו צוות14החקירה בפני הופיעו ובמהלכה במאי,

בסיום בסתר. היהודים קהילת של חברים כעשרה בכללם רבים, עדים הבודקים החקירה החליטו הבודקים שהם אינם מסוגלים להגיע למסקנה לגבי לאומיותו ודתו של רובלס, אך סברו שרוב ההוכחות מורות שהוא יהודי מפורטוגל. בעקבות מסקנותיהם

החליטה מועצת המדינה לשחרר את נכסיו המוחרמים.

במרס עצומתו, הגיש שרובלס בזמן קבוצת1656בו מחברי שבעה פנו , בכתבהנוצרים החדשים לקרומוול וביקשו ממנו לקבל אישור לקיום תפילות יהודיות

לעיר. מחוץ מתיהם את לקבור והיתר העצומות363בפרטיות שתי שהגשת נראה נתן קרומוול ביניהם. שקיימו ההתייעצויות בעקבות מתואם מהלך הייתה בו-זמנית

תפילות בפרטיות, אך למרות קביעת השופטים שהיהודיםבעל-פההסכמתו לקיום רשאים להתיישב במדינה, לא נקבע דבר בכל הנוגע לזכויותיהם האזרחיות. היה ברור לנוצרים החדשים שביטחונם כסוחרים זרים פג, ומעתה ואילך עליהם לבחור בין היותם

נתונים לרדיפה כנתיני אויב ספרדים ובין היותם נתונים לתחיקה מיוחדת כיהודים.בשמותיהם הבקשה על וחתמו המסכה להסיר את החליטו האנשים שבעת היהודים: מנשה בן ישראל, דוד אברבנאל דורמידו )אשר היו ידועים כיהודים(, אברהם ישראל קרבחאל, אברהם כהן גונסלס, יעקב דה קסרס, אברהם ישראל דה בריטו ויצחק לופס צ'ילון. קרומוול העביר את בקשתם למועצת המדינה, אך המועצה לא

ב- לקרומוול הבקשה הוחזרה רובלס, תיק סגירת ולאחר דבר, ביוני26עשתה 1656.364

363 Public Records Office (henceforth cited: PRO), S.P. Domestic Interregnum 18/125 #58364 L. Wolf, ‘Crypto-Jews Under the Commonwealth’, TJHSE 1 (1893-1894), pp. 61–66

120

ביוני25לטענת בצלאל רות, ביום שקדם להחזרת הבקשה לקרומוול, דהיינו ב- , קיבלה המועצה החלטה חיובית בעניין, אך החלטה זו וכן החלטות אחרות של1656

המועצה מתאריך זה נתלשו מספר ההחלטות. הטקסט נחתך בסכין בצורה מקוטעת תוך השארת שוליים רחבים ומכוערים, עובדות המעידות על רגשות זעם או על לחץ

על טענה זו של רות השיב סולטמן, שהקביל את טענתו של רות לטענתו של365זמן.367 שישנו חוק האוסר ישיבת יהודים באנגליה.366ויליאם פרין,

כפי הנראה קיבלו בעלי העצומה בדרך כלשהי תשובה חיובית, שכן בסופה שלבאמסטרדם, מהמעמד ביקש מנשה בלונדון. יהודית קהילה הוקמה שנה אותה 4באמצעות גיסו יונה אברבנאל, לשאול ספר תורה, והמעמד באמסטרדם החליט ב-

החלטות1656באוגוסט בספר משתקף שהדבר כפי לבקשה, בחיוב להיענות לא ברור למה נזקק מנשה בן ישראל לשאול ספר תורה מאמסטרדם, שכן368המעמד.

אנטוניו, מכרה פרננדס קרבחאל, אלמנתו של כי מריה מדווח דה מסקיטה בואנו לירות שטרלינג. ספרים אלה כבר היו בבית30 שני ספרי תורה ב-1670לקהילה בשנת

369הכנסת מזה שנים אחדות. מנהיגי הקבוצה הלונדונית החליטו להעסיק את משה אטיאס מהמבורג כמורה הלכה שלהם, והוא יצא לדרכו באמצע חודש אלול. הם גם החלו לחפש בניין לבית הכנסת,

. בתחילת1656 בדצמבר 19וקרבחאל חתם על חוזה שכירת המבנה בקריצ'רץ ליין ב- חכרו קרבחאל וסימון דה קסרס שטח קרקע קטן במייל אנד לצורך הקמת בית1657

קברות.

החזיר יונה אברבנאל לידי פרנסי אמסטרדם את ספר1656 בנובמבר 28אך ב-זמן לא רב לאחר מכן פנה מנשה לקרומוול, והקישוטים שקיבל בהשאלה. התורה המכונה בפיו "מגן חיי היחיד בארץ זרה", וביקש את עזרתו הכספית. פנייה זו באה כפי

בלונדון. היהודים קבוצת לבין בינו שנפל סכסוך בעקבות קרומוול שלח370הנראה לירות100 לירות שטרלינג, וחודש לאחר מכן העניק לו קצבה שנתית של 25למנשה

שטרלינג שתשולם מדי רבעון.

.19–18, עמ' מנשה בן ישראל רות, 365.91 ראה לעיל, עמ' 366א' סולטמן, 'ויליאם פרין 367 Prynne,)( וההיסטוריוגרפיה של הגירוש', בתוך: ד' כץ וי' קפלן )עורכים)

.131, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ד, עמ' גירוש ושיבה368 GAA 334/5.1.1 #19 Escamot A 5398-5440, p. 248369 D. Bueno De Mesquita, ‘The Historical Associations of the Ancient Burial-Ground of the Sephardi Jews’, TJHSE

10 (1921), (henceforth cited: De Mesquita, ‘The Historical Associations’), p. 233370 PRO S.P. Domestic Interregnum 18/153 #122

121

יפעלו להקמת קהילה כי מנהיגי הקבוצה הלונדונית קיווה ישראל בן מנשה של והשאיפות מהאינטרסים רחוק היה הדבר אך מרבי, בפרסום שתזכה פתוחה, הקבוצה. כל רצונם היה לקבל בדיוק את שביקשו, ולא יותר. הם חששו מהגירה המונית ולא רצו להסב תשומת לב ציבורית לעצמם. תשומת לב כזו הייתה ביסוד שאיפותיו הגרנדיוזיות של מנשה. הקרע ביניהם התרחב, לאחר שהם מיאנו להכיר בו כבמנהיגם הרוחני והפוליטי, והחליטו להעמיד בראשם איש יותר צנוע. בסוף אוקטובר או תחילת נובמבר הגיע מנשה למסקנה ששליחותו כשלה וכתב ברוח זו לאמסטרדם, בעוד קבוצת היהודים ממשיכה בהכנותיה ההדרגתיות והצנועות לארגן את חייה הדתיים של קהילתם

371בלי חלומות משיחיים.

למרות תחושת הכישלון שחש מנשה, ניתן לומר שהוא הצליח בחלק העיקרי שלוכתוצאה היהודים, את לקבל האנגלי העם לבבות את הכשירה כתיבתו פועלו. חוק האוסר על היהודים להתיישב הובהר שאין וויטהול, בוועידת שנדונה מעצומתו באנגליה. הצעותיו נחשבו מוגזמות בדעת הקהל האנגלית, ובכל מקרה היו אלה הצעות שהבדילו את היהודים משאר האוכלוסייה. נדרש בהן כתב זכויות ליהודים, והשלטונות היו צריכים להבטיח את הגנתם ולמנות פקיד מיוחד לפיקוח עליהם. כל ההצעות האלה היו בעלות אופי ימי-ביניימי, ותוצאתן עלולה הייתה להיות הושבת היהודים בגטו. אךבידולם הדרך הבלתי פורמלית, כמעט מקרית, שבה התפתחה הקהילה מנעה את

372משאר האוכלוסייה.

מיזם ההתיישבות באנגליה, אשר מנשה היה מעורב בו עמוקות, היה בעיקרו מיזם של הספרדים ההולנדים, ולאחר חוסר החלטה של ועידת וויטהול, החלו להצטרף

, מילאה הקהילה הספרדית1655לקבוצה הלונדונית יהודים נוספים. כך החל משנת 373הלונדונית תפקיד חיוני כמתווכת בין אמסטרדם והמושבות האנגליות.

.20–19, עמ' מנשה בן ישראל רות, 371372 C. Roth, ‘New Light on the Resettlement’, TJHSE 10 (1924-1927) (henceforth cited: Roth, ‘New Light’), pp. 134–

.116; ד' כץ, 'שיבת היהודים', עמ' 135373 Israel, ‘Dutch Colonization’, pp. 152–153

122

: מנשה בן ישראל על פי רמברנדט12איור

לא הייתה שליחות של מנשה לבדו,1655שליחותו של מנשה בן ישראל ללונדון בסתיו יהודים ספרדים ומאמץ של קבוצה חשובה של על אף שראו בה כזו, אלא פעולה הולנדים ואחרים שפעלו בלי אישור רשמי של המעמד אך לא בניגוד לרצונו. מספרם

היה גדול דיו לעודד את דורמידו, שראה עצמו1655של היהודים בלונדון בדצמבר של לקונסול להתמנות מקרומוול ולבקש לשוב שלהם, הראשית החילונית כדמות

374אומתו.

מנשה בן ישראל הפך בידי היסטוריונים שעסקו בהשבת היישוב היהודי לאנגליהואלה ההיסטורית, המציאות של עיוות כאן שיש לי נראה הקהילה. של למייסדה וכן מקשריו הנרחבים שהכתירו אותו הסתנוורו מכתיבתו ומיכולותיו האינטלקטואליות עם עולם המלומדים הלא יהודים. אני סבור שהקמת הקהילה התאפשרה הודות לשורה

של נסיבות ודמויות, ובהן מנשה, קבוצת החלוצים הלונדונים, קרומוול ואנשי חוגו.

וסיבותיה. למרות העובדה גישתו האוהדת של קרומוול לבחון את יש מקום שהמרקנטיליזם הייתה הגישה הכלכלית המקובלת באנגליה של המאה השבע עשרה, והדחף להרחיב את סחר החוץ ולצבור זהב היה בעל חשיבות עודפת על פני גורמים

הסופרים375אחרים, נראה שלא היה זה הגורם העיקרי בכתיבה למען השבת היהודים. המרקנטיליסטים התייחסו לשאלת התרת שיבת היהודים רק בצורה עקיפה, ורק משום

374 Israel, ‘Dutch Colonization’, pp. 160–161375 D. Patenkin, ‘Mercantilism and the Readmission of the Jews to England’, Jewish Social Studies 8/3 (1983)

(henceforth cited: Patenkin, ‘Mercantilism’), pp. 161–162

123

שבמהלך הסברת השקפותיהם הכלכליות נאלצו להתייחס לקשר שבין מסחר וסובלנות. כך ציין ויליאם פטי שאחת הסיבות להצלחה הכלכלית של ההולנדים נובעת ממדיניותורוג'ר קוק הסביר שסחרה של הולנד גדול מזה של אנגליה, חופש המצפון שלהם, והציע כאחת הסיבות לכך את העובדה שההולנדים מאפשרים לאנשים מכל האומות לסחור ומעניקים להם שוויון וחופש כמו להולנדים מלידה. במועד מאוחר יותר, הצדיק סר ג'ושוע צ'יילדס, נשיאה העשיר של חברת הודו המזרחית, את התרת שיבת היהודים

376לאנגליה וטען שיש להעניק להם אזרחות.

נקיטת סובלנות, דרשו פה אחד כל הכלכלנים הפוליטיים של המרקנטיליזם ומנהיגיהן של המדינות המרקנטיליסטיות שאפו לנקוט סובלנות ממניעים כלכליים גם

לאוליבר קרומוול היו יחסים בלתי יציבים עם הסיטי, המרכז הפיננסי של377ליהודים. לונדון, ולא עלה בידו להשיג מהם את תמיכתם המלאה, הן הפיננסית הן המסחרית. כתוצאה מכך, נראה שאחת הסיבות העיקריות לתמיכתו בהשבת היהודים, הייתה רצונו

להבטיח לעצמו ולממשלו מקור פיננסי חליפי ואמין לעיתות מצוקה. חשיבותם של המניעים המרקנטיליסטים בהשבת היהודים שולית. אופיו האישייותר חשובים גורמים היו אמינה פיננסית במשענת שלו והצורך קרומוול של

יתרה378בהחלטותיו. חשיבות הייתה ומשיחיים דתיים שלגורמים בעובדה להכיר יש בהשבת היהודים, ותמיכתו של קרומוול נבעה במידה רבה מאופיו ומהנסיבות שבהן חי. יתר על כן, הוא הכיר אישית יהודים אחדים מהקבוצה הלונדונית והרגיש מחויב כלפיהם

379על השירותים שהעניקו לו.היהודים בתחומי שיבת להתרת המניעים לחפש את אין כץ דוד לטענת גם הכלכלה או המסחר. מי שהעלה את פוטנציאל התרומה היהודית בתחום הכלכלי היהודווקא הסוחרים האנגלים זה(, נימוק דורמידו העלה )וגם ישראל דווקא מנשה בן לחפש יש היהודים להשבת העיקריים המניעים את זה. לטיעון בחריפות התנגדו

380באידיאולוגיה הדתית-משיחית.

.ב. קהילה יהודית תחת שלטון המלך צ'רלס השני3

376 Patenkin, ‘Mercantilism’, pp. 172–173377 E. F. Hecksher, Mercantilism, II, New York: Garland Publications, 1983, pp. 303–335378 Patenkin, ‘Mercantilism’, p. 178379 Patenkin, ‘Mercantilism’, pp. 175–176.107 כץ, 'שיבת היהודים', עמ' 380

124

נפטר קרומוול. בנו מילא את מקומו במשך שנה אחת, אך שלטונו לא1658בשנת וצ'רלס השני אהדו את היהודים וצ'רלס השני חזר למלוך בממלכה. קרומוול צלח, וחולקים את זכות השבתם הרשמית לאנגליה. שניהם הכירו את התועלת של היהודים

381והיו פרגמטיים ומעשיים בגישתם.

בדצמבר 19ב- נחתם הסכם חכירה לעשרים ואחת שנה עם אנטוניו פרננדס1656 קרבחאל על הבניין בקריצ'רץ ליין. שלטונות הכנסייה השכונתית היו מודעים למטרה של

מופיע1656חכירת הבניין, שהרי ברשימות התשלומים והתקבולים של הכנסייה משנת 382 בגין תשלום לפועלים העובדים "בבניית בית הכנסת".1657רישום מחודש פברואר

והבניין הקהילה חכרה גם את הבית הסמוך כדי לא להפריע בתפילותיהם לשכנים, ברישומי הכנסייה הקהילתית של קריצ'רץ383הקטן שימש כנראה כתלמוד תורה לילדים. שמו של משה אטיאס, שהיה בן דודו1657ליין על תשלום מיסים, מופיע החל ממרס

384של קרבחאל והתגורר בבניין בית הכנסת, שבו שימש בקודש.

הכנסת בית של פתיחתו לפני תפילה מנייני היו הנראה שכפי לציין מעניין בקריצ'רץ ליין. על פי מכתב של השגריר הטוסקני בלונדון, פרנסיסקו סלבטי, אשר נהגבוועידת נרחב על התנהלות הדיונים ידע גילוי תוך לדוכס הגדול מידי שבוע לדווח וייטהול, כתב באחד ממכתביו שליהודים יש כבר בתי כנסת פרטיים )בלשון רבים( בבתים

385שונים.בלונדון, היהודית הקהילה של כמייסדה קרבחאל את הכתיר וולף לוסיאן זו מבוססת על הפעולות המעשיות שנקט 'היהודי האנגלי הראשון'. דעתו במאמרו

בית העלמין. וחכירת הכנסת בית חכירת כגון וולף386קרבחאל, מעיני נעלמה אך , ועל1655העובדה שפעולות מעשיות אלה נבעו מהעובדה שקרבחאל התאזרח בשנת

מנת להתגבר על מכשולים שבחוק האנגלי, המונע מזרים לרכוש, לחכור ולהוריש נכסי דלא ניידי, היה זה מחויב שקרבחאל יבצע את העסקאות האלה. האיש הראשון שהציג עצמו כיהודי היה דורמידו, וזאת בתקופה שכולם האמינו שיש חוק האוסר על יהודים

הכריז על עצמו כיהודי1654להתיישב באנגליה. הוא מי שבעצומות שהגיש בנובמבר

381 A. Fraser, ‘Cromwell, Charles II and the Jews’, European Judaism: A Journal for the New Europe 14/2 (winter 1980/spring 1981), pp. 21–24

382 W. Samuel, ʿThe First London Synagogue of the Resettlementʾ, TJHSE 10 (1921-23) (henceforth cited: Samuel, The First London), pp. 20–22

383 Samuel, ‘The First London’, pp. 34–35384 Samuel, ‘The First London’, p. 29385 Roth, ‘New Light’, p. 128386 L. Wolf, ‘The First English Jew’, TJHSE 2 (1894-95) (henceforth cited: Wolf, ʿThe First Jewʾ), p. 22

125

והובא לקבורה בבית החיים שחכר במייל1659על פי אומתו. קרבחאל נפטר בנובמבר אנד שנתיים לפני כן.

הקהילה הספרדית בלונדון גדלה בצורה ניכרת תחת שלטונו של צ'רלס השני. היו כשלושים וחמישה ראשי משפחות בלונדון, ועד פטירתו1660בעת עלייתו לשלטון ב-

ישנן שתי רשימות של תושבים387, נוספו עליהם חמישים ושבעה שמות חדשים.1685ב-ניתנו במאה השמונה עשרה לעמנואל1660–1658יהודים מהשנים . רשימות אלה

על פי רשימות אלה, שכפי הנראה388מנדס דה קוסטה, ונמצאות כיום במוזיאון הבריטי. , כיהן משה אטיאס כרבה של הקהילה, והחזיק בתפקידו זה עד1660נערכו בשנת

. ברשימות מופיע גם שמו של בנימין לוי, שכפי1663למינויו של הרב ששפורטש בשנת הנראה מילא תפקיד של חזן, שוחט, בודק ומזכיר. מופיע גם שמו של אדון מרדכי, שמוגדר כפקיד, ושמו של רופא הקהילה, אדם בשם ד"ר בואנו. כפי הנראה קיומו שלבצוואתו הותיר קרבחאל לעיר. שהגיעו בעניים לטפל מהצורך נבע קהילתי רופא

389 לירות שטרלינג, סכום נכבד ביותר לתקופה זו.30לעניים

שובה של המלוכה, והכתרתו של צ'רלס השני, הפיחה רוח חדשה במתנגדים לשובם של היהודים. תומס ויולט, פולמוסן אנטישמי, הגיש עצומה למלך, ובה ביקש את גירושם של

זו גם סוחרי לונדון באמצעות ראש העיר.390היהודים. בעקבותיו הגישו עצומה ברוח בעקבות עצומות אלה התכנסו מנהיגי היהודים בביתה של מריה פרננדס קרבחאל,וחיברו עצומה שבה ביקשו את הגנת המלך להמשך מגוריהם אלמנתו של אנטוניו,

391בממלכתו. העצומה נחתמה על ידי גברת קרבחאל וראשי היהודים.

אך נראה שהיהודים לא הסתפקו בהגשת עצומה למלך. יצחק ברזילי, הידוע לנו כאנטוניו רובלס, בעל האוניות שבגין החרמתן הסירו היהודים את המסווה הנוצרי מעל

, הגיש התחשבנות שלו עם קופת הקהילה )=הצדקה( בגין השנים1656עצמם בשנת לירות שטרלינג בקירוב. בראש הדין וחשבון50, ולפי חישוביו הגיעו לו 1668–1661

"ב- חייבת 1661נאמר: הצדקה חשבון80 על מראש ששילמתי שטרלינג לירות האימפוסטה, בגלל פעולה שנעשתה על ידי הסוחרים לגרש אותנו מן הממלכה, ונפלו

לירות שטרלינג בסכום שהוצא לצורכי ההגנה". זה מידע על ההתרחשות,80בחלקי וחשבון של ברזילי מרמז ניכרת במחקר. תשבי סבור שהדין שלא זכתה להתייחסות

היא מועד תחילת הניכוי של המקדמה בסך 1661ששנת לירות שטרלינג, ואילו80 .24 סמואל, 'חמשים השנים', עמ' 387388 British Museum, Add. Mss. 29868 f. 15–16 389 Wolf, ‘Restoration’, pp. 6–8.92 ראה לעיל, עמ' 390391 Wolf, ‘Restoration’, pp. 13–15

126

. משמעות הדבר שבאסיפה בבית קרבחאל הוחלט1660התשלום עצמו בוצע בשנת לערוך מגבית לצורך הדיפת המתקפה של הסוחרים והעירייה. בלונדון היו אז כשלושיםיכולתם הכספית הממוצעת לא נפלה מיכולתו של יהודים אמידים. לפי אומדן סביר ברזילי. כלומר בקרן ההגנה הוכנסו למעלה מאלפיים לירות שטרלינג. סכום זה שווה

תכליתו של סכום עתק זה הייתה לשחד את392 לירות שטרלינג בימינו.210,000ערך ל-393מקורבי המלך ובעלי ההשפעה בפרלמנט.

בדצמבר 7העצומות הובאו בפני מועצת המלך ב- , ולאחר דיון הוחלט1660 הבקשה של הפרלמנט. עצתו מסר מהמלך, המבקש את עם לפרלמנט להעבירן המלכותית הוגשה לפרלמנט בנוסח שונה מזה שעליו הוחלט במועצת המלך. החלטה

המועצה הייתה כדלקמן:

לאחר קריאתן של העצומה של סוחרי לונדון לגירוש היהודים, וגם של העצומהיהודים מלידה, שבהן של מריה פרננדס קרבחאל, אלמנה, ואחרים, סוחרים ודיון בהן; הוד מלכותו, ביקשו את הגנת המלך להמשך מגוריהם בממלכתו, מתוך הכרה שמדובר בעניין בעל חשיבות רבה, מבקש להפנות את העצומות האלה לפרלמנט מתוך רצון לקבל עצתו בעניין. המלך הורה ששתי העצומות יימסרו לאחד מיועציו הבכירים )שהוא גם חבר הפרלמנט(, על מנת להגישן

394לפרלמנט.

בדצמבר הציג מר הוליס בפני הבית את המסר שניתן לו על ידי הלורד של17ב- מועצת המלך, והמליץ לבית לקבל עצתו להגן על היהודים. המסר הוקרא והוחלט לדון

בבוקר. לגרש את היהודים,395בו למחרת במקום לבקש את עצת הפרלמנט, אם הבקשה המלכותית שהוצגה הייתה להגן על היהודים. אין אזכור כלשהו לדיון או החלטה

396של הפרלמנט בעניין זה, וכך מעמדם של היהודים נותר כפי שהיה.

נוכחותם והסיבות העיקריות לשגשוגה הן ולפרוח, הקהילה המשיכה לתפקד ופועלם של מנהיגים בעלי יכולות גבוהות והתנהלות זהירה וצופה למרחקים. ההתנהלות

www.nationalarchives.gov.uk/currency-converter, accessed on March 14, 2018 על פי: 392 י' תשבי, 'ידיעות חדשות על קהילת האנוסים בלונדון על פי אגרות ששפורטש בשנת תכ"ה', בתוך: ד'393

, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ח )להלן: תשבי, 'ידיעות חדשות'(,גירוש ושיבהכץ וי' קפלן )עורכים(, .488–487עמ'

394 Privy Council Registers, Dec. 7, 1660, Infra. Documents, pp. 28–29395 Commons Journal, vol. VIII, p. 209, 17 Dec. 1660396 Wolf, ‘Restoration’, pp. 13–15

127

שגרמה ישראל, בן מנשה של הפזיזה להתלהבות חריף בניגוד הייתה המפוכחת שנקראה כפי השמיים', 'שער קהילת בלונדון. היהודים ראשי עם שלו למחלוקת הקהילה, הונהגה בידי שורה של אישים טובים וחזקים, בהתאם למסורת של המדינאות

397. )תכ"ד(1664הקהילתית שהוטמעה בהסכמות משנת )תכ"ב( ביקר בבית הכנסת אנגלי סקרן בשם ג'ון גרינהול )1662בשנת John

Greenalghעיניו. בין השאר הוא מתאר את האדם וכתב תיאור מחמיא ממה שראו ) שנראה בעיניו מנהיגם, וכך הוא מתארו: "שליטם הראשי הוא סוחר מאד עשיר, אדם גדול, שחור, חמור ואכזר למראה. כפי שראיתי, הם עומדים בפניו ביראה, כנערים לפני

הרב ששפורטש מתאר בספר אגרותיו, 'ציצית נובל צבי', את גדולתו ותקיפותו398רבם"."השליט לזהות את מוביל את תשבי זה תיאורו רובלס(. )אנטוניו ברזילי יצחק של הראשי" המתואר על ידי ג'ון גרינהול עם ברזילי-רובלס, וזאת כי התיאור "סוחר מאד

399עשיר" אינו הולם לכאורה את מצבו הכלכלי של דורמידו באותה עת.

עם" לעומת זאת, אדגר סמואל ובואנו דה מסקיטה מזהים את "השליט הראשיאין לנו מידע מובהק ומדויק על מצבו הכלכלי של דורמידו בשנת 400דורמידו. 1662,

והאם פנייתו של קרומוול למלך פורטוגל נענתה בצורה כלשהי. ידוע לנו שבתקופה זו היה דורמידו כבר מעורב בעסקים שונים, כפי שנסקור מאוחר יותר, כך שקשה לקבוע

)תכ"ד( נוצר גירעון בקופת1664מה היה מצבו הכלכלי. בשנה שהסתיימה באלול הקהילה. גירעון זה חולק על ידי שני יחידים מבין חברי הקהילה. דורמידו חויב בתשלום

חברי4של על שהושתו התשלומים מבין הבינוני הסכום שהוא שטרלינג, לירות יכול היה גרינהול לקבוע כי "השליט401הקהילה. כמו כן קשה לקבוע על סמך מה

הראשי" היה "סוחר עשיר מאד". אין בידינו תיאור פיזי של ברזילי-רובלס, אך יש בידינו , לאחר1635תיאורו של דורמידו, כפי שנמסר על ידי סנצ'ס בפני האינקוויזיציה בשנת

שפגש את דורמידו בסנט אספרי, צרפת. סנצ'ס מתאר את דורמידו כאדם גבוה, שמן, תיאור זה תואם את תיאורו של גרינהול את "השליט402בעל פנים סמוקות ושיער שחור.

הראשי". לא אוכל לקבוע איזו סברה נכונה, ורק הבאתי את הנימוקים התומכים בשתיהסברות.

397 L. D. Barnett, El Libro de los Acuerdos: Being the Records of the Spanish and Potuguese Synagogue of London- From 1663 to 1681, Oxford: Board of Elders of the Congregation, 1931 (henceforth cited: Barnett , El Libro

de los Acuerdos), p. X note 1.26 סמואל, 'חמשים השנים', עמ' 398.106 הערה 491, עמ' 96 הערה 458 תשבי, 'ידיעות חדשות', עמ' 399400 De Mesquita, ‘The Historical Associations’ , TJHSE 10 (1924) p. 236401 Barnett, El Libro de los Acuerdos, folio 10a402 AHN Inq. Libro 1105 f. 310

128

בדוד (, בחרה קהילת 'שער השמיים'18.11.1663בי"ח במרחשון שנת תכ"ד )והוטל לגבאי, לוסדה ברוך ובמשה לפרנסים לימה דה ובאליהו דורמידו אברבנאל בניסן כבר הכין המעמד את ארבעים לניהול הקהילה. בא' עליהם לחבר הסכמות

מאמסטרדם ועל זו ושתיים ההסכמות, שהיו מבוססות על חוקת קהילת 'תלמוד תורה' של הקהילה הספרדית של ונציה. כפי הנראה לפני הסכמות אלה היה תיעוד כלשהו של התנהלות הקהילה, כי דווח על פגישה שהתקיימה בא' באלול תכ"ג לצורך סידור מחדש של מס האימפוסטה. על הסכמות אלה חתומים הפרנסים, הגבאי, הרב ששפורטש ועודויעקב ברכאל-רנסיסקו דה ליס )אחיו של יצחק ברזילי ובהם יחידים, ארבעה עשר

המעמד החדש, שנבחר403אנטוניו לופס סואסו ושותפו של דורמידו בעסקי היהלומים(.פי המלצת1663בשנת על כנראה יעקב ששפורטש, הרב עם ומתן משא ניהל ,

באמסטרדם. הרב את שהכיר נגד404דורמידו, אמיץ כלוחם לימים שנודע זה, רב השבתאות, כיהן בלונדון רק כשנה וחודשיים, ונמלט ממנה עם פרוץ המגיפה.

הועבר חוק בפרלמנט האנגלי שאסר על כינוסים דתיים של יותר1663בשנת ( היהConventicle Actמחמישה אנשים, מחוץ למסגרת הכנסייה האנגליקנית. חוק זה )

על אף שהחוק היה405מיועד לדכא כתות סוטות ולחזק את מעמדה של הדת הרשמית. מכוון לכתות הסוטות, ולא ליהודים, ניצלו שני אצילים את החוק החדש ופנו לקהילה בטענה שהמלך הטיל עליהם אחריות על היהודים, ודרשו תשלום ניכר על מנת להגןאנשי ובשם בשמם למלך פנו ולוסדה( לימה דה )דורמידו, המעמד אנשי עליהם.

, ענה בשם1664 באוגוסט 22הקהילה, תיארו בפניו את האירועים וביקשו הגנתו. ב- המלך אחד מעוזריו, שהמלך שמח להודיע להם שלא נתן הוראה כלשהי להפריע או להטריד את העותרים, גופם או נכסיהם, והם יכולים להמשיך ולבטוח בחסדו כל עוד הם

406מתנהלים בשקט, תוך ציות לחוקי המלך ומבלי לגרום לשערוריות לממשלתו.היווסדותה, בשנים ואפילו לאחר1663–1657הקהילה הלונדונית בתקופת ,

מיסוד חוקתה, הציבה מעט מאד דרישות בתחום הדתי לשם צירוף חברים אליה. היא העלימה עין מערלות, וצורפו אליה גם כאלה שפסחו על שני הסעיפים, בין אורח חיים יהודי לבין נצרות למראית עין, ואף היו בין הפוסחים מי שמילאו בה תפקידים פעילים.

הוא גירש מן הקהילה407תיאור מצב זה עולה מהאגרות שהרב ששפורטש כתב מלונדון.403 Barnett, El Libro de los Acuerdos, pp. VII–VIII.11 הערה 472 תשבי, 'ידיעות חדשות', עמ' 404405 R. Lodge, The History of England From the Restoration to the Death of William III (1660–1702) , New York:

Greenwood Press, 1969, p. 69406 NA S.P. 44/18 folio 79.483–482 תשבי, 'ידיעות חדשות', עמ' 407

129

את הפוסחים על הסעיפים. מאיגרותיו המפורטות ניתן להסיק שמדובר בקרוב למחצית הקהילה, אשר נגדעה ממנה ונדחקה החוצה על ידו, ויש להניח שהוא זכה לתמיכת

408המעמד.

דפוס ההתנהגות של הפוסחים על שני הסעיפים ושל חברי קהילה שוליים גבר והתחדד לאחר שובה של המלוכה, ועוד יותר לאחר עזיבתו של הרב ששפורטש. אנשים אלה ראו בקשר עם בני האומה, קשר אתני בלבד, אך בגלל אינטרסים כלכליים היה להם עניין לשמר את הקשר הזה, ולשם כך היו מוכנים לקיים קשר רופף עם בית

בסוף שנות השבעים תוקנו בקהילה הסכמות שנועדו לווסת את בעיית אנשי409הכנסת. השוליים הפוסחים על שני הסעיפים. בתקנות אלה הם כונו "מי שנסתלקו כדי ליהנותשל קידושין בטקסי שהיא צורה בכל להשתתף נאסר אלה בהסכמות מחירותם". ערלים, והוטל חרם על מי שעושים זאת או יודעים על כך ולא מדווחים. כמו כן איימו להטיל חרם על מי שהולכים בשבתות לדואר על מנת לקבל או למסור דברי דואר. אך למרות ההסכמות התירו הפרנסים לשוחח עם אנשים אלה תוך הצדקת הדבר בנימוק "שלא להפריע למסחר". מצב זה היה שונה בתכלית השוני מהמצב בקהילות אחרות של התפוצה הספרדית המערבית, שבהן הוחרמו הסרבנים. בלונדון מנע המעמד אתנזהר מלשרוף את הגשרים ואסר על קשרי חיתון עימם, אך שירותי הקהילה מהם

410איתם.

מהמרכז מחבריה רבים משכו מראשיתה, בקהילה שפעלו האלה, המגמות היו ההתבוללות תהליכי הקהילה. של אופייה על ניכרת בצורה והשפיעו לשוליים,

נראה לי ששורשי תהליכים אלה בסיבות שהביאו411מובנים בתוך הקהילה מאז ייסודה. את היהודים להתיישב באנגליה. היהודים התיישבו בקהילות אמסטרדם והמבורג בגלללארגן והצליחו נהנו, לסובלנות שממנה והודות וכלכליות דתיות סיבות של תמהיל היחיד המניע באנגליה ואילו בחסות השלטונות, הדוק קהילתי משטר בהן ולאכוף להתיישבותם היה בעל אופי כלכלי. כאשר מצרפים לזה את היחס השוויוני שממנו נהנו היהודים באנגליה, מבלי שהשלטון ראה בקהילה גורם מתווך, הרי שהמחויבות הדתית

של רבים מהם הלכה ונמוגה.

.ג. הסחר ביהלומים3.484 תשבי, 'ידיעות חדשות', עמ' 408קפלן, 409 י' חדשים ליהודים חדשים קפלן,מנוצרים )להלן: תשס"ג שזר, זלמן מכון ירושלים: ,

.184–182(, עמ' מנוצרים חדשים.190–189, עמ' מנוצרים חדשים קפלן, 410.191, עמ' מנוצרים חדשים קפלן, 411

130

הסחר של ניכר חלק עבר הקהילה לקיום הראשונות השנים חמישים במרוצת הפורטוגלי לידי סוחרים אנגלים, מרכזי סחר היהלומים עברו מגואה לאמסטרדם, מדרס ולונדון והמושבות האנגליות באיי הודו המערבית הגדילו את המסחר שלהן במידה רבהבבכורה זכתה ואנגליה אלה, בהתפתחויות ופעיל חשוב חלק נטלו היהודים מאד.

כל היהודים הספרדים בעלי המשקל בלונדון הגדירו עצמם כסוחרים. הם412מסחרית. היו יבואנים ויצואנים של מגוון מוצרים שהובלו באוניות, כולל זהב ותכשיטים, וחלקם היו בעלי אוניות. היחסים המסחריים ההדוקים שלהם היו עם ברבדוס, ג'מייקה, ספרד,

413פורטוגל ואמסטרדם.

אומנם, לא ידועה לנו תגובתו של מלך פורטוגל לפנייתו של קרומוול שנזכרההיה דורמידו פעיל1655לעיל, אם הייתה תגובה בכלל. מכל מקום, כבר בתחילת

הגיש בקשה למועצת המדינה, ובה ביקש1655בתחום המסחרי בלונדון. בחודש מרס מטבעות זהב להודו, שבתמורתם היה אמור לקבל מסוחרים בגואה1,200רישיון לייצא

במרס נדחתה הבקשה על ידי28טובין יקרי ערך, שיובאו לאנגליה באוניות אנגליות. ב-414מועצת המדינה.

באפריל 8פחות מחודש לאחר מכן, ב- יושר נוטריונית1655 , קיבל דורמידו תעודת מטעם תשעה סוחרים עשירים מאמסטרדם, וזה נוסחה:

, אברהם יצחק43, יעקב דל מונטה, 60, חואן גונסלס, 50יוסף דה לוס ריוס, קונטה, 55פריירה, דל יצחק קוטיניו, 55, סבסטיאן הנריקס38, אנטוניו ,

, כולם סוחרים26, קריסטובל אלמיידה, 25, יצחק דה לוס ריוס, 28אלמיידה, באמסטרדם, מצהירים לבקשתו של יעקב מרקס, המייצג את מנואל מרטינס דורמידו מלונדון, שדורמידו זה, בעברו מאמסטרדם ועכשיו מאנגליה, מוכר מאודעימו מנדס מנהלים וקריסטובל גונסלס מונטה, חואן דל יעקב כאדם אמין. עסקים באנגליה, מסמיכים אותו לייצגם ונותנים לו כספים ומרשים לו לעשות

415בהם שימוש.

תובע דורמידו בבית הדין הגבוה של הצי את השבתה של אונייה1657בשנת ( Threeשלו, הקרויה 'שלושת המנופים Cranesוהשבת המטען שלה, אשר נתפסו ,')

.31 סמואל, 'חמישים השנים', עמ' 412413 A. S. Diamond, ‘The Community of the Resettlement 1656–1684: A Social Survey’, TJHSE 24 (1970), pp. 134–

135414 NA Cal. State Papers, Domestic Series 1655415GAA Not. Arch. 975 2de map/193 Not. Benedict Baddel

131

כשלל אוניית אויב על ידי הצי של הקהילייה. היה על דורמידו להוכיח שהוא יהודי ולא אזרח ספרד, על מנת לזכות בתביעתו. הוא הגיש עדויות של שלושה אנשים, סלומון פרנקו, דוארטה אנריקס אלברס וסימון דה סוזה, כולם סוחרים לונדונים. העדים ערבו לכך שדורמידו אכן יהודי וסחר עם ברזיל בהיקפים גדולים, והפורטוגלים נשארו חייבים

כל העדויות דומות זו לזו, להוציא עדותו של סלומון פרנקו, שהוסיף416לו כספים רבים. דורמידו זכה בתביעתו.417פרט מסוים לעדותו, והוא שבנו של דורמידו, דניאל, נפטר.

בחיפושים שערכתי ברישומים של בתי החיים באמסטרדם ובלונדון לא מצאתי זכר לקבורתו של דניאל דורמידו. אני משער שדורמידו לא יכול היה להודות שיש לו בן המתגורר בספרד, ארץ אויב, ולכן דאג שאחד העדים יספר שבנו נפטר. עדות זו מחזקת

418 בפני בית דין האינקוויזיציה.1662את סבירות עדותו של העד בלמונטה בשנת

רישומים לונדון מצא נמלה של דרך והיצוא היבוא על וולף בבדיקה שערך Cádiz ייצא כלים ובדים לקדיס )1661אחדים על פעילותו המסחרית של דורמידו. בשנת

וייצא סחורות אלה יין, סוכר וטבק מהאיים הקנרים ייבא ושנה לאחר מכן בספרד, לדורמידו היה נציג באמסטרדם בשם שלמה אסקפה, אשר שלח אליו תצהיר419לקדיס.

נוטריוני, שבו הוא מאשר שהשכיר בית של דורמידו באמסטרדם, בשכר דירה חצי שנתיגילדר, ודמי השכירות ישולמו החל מה-310של , כל חצי שנה, למשך1663 במאי 1

ממאי 420שנתיים. נוסף נוטריוני בתצהיר סוחר1663 חימנס, דיאגו מאשר , ולספק סחורות דורמידו, לקבל מנואל מרטינס מלונדון, הטוב לידידו מאמסטרדם,

1664.421–1663הנשלחות לחימנס, במהלך השנים

אחד העיסוקים המרכזיים של דורמידו במהלך שנות השישים של המאה השבע עשרה היה מסחר ביהלומים. חלק מפעילות זו עשה עם פרנסיסקו דה ליס-יעקב ברכאל, אחיוימי יהלומים במהלך של אנטוניו לופס סואסו. הודו הייתה המקור הידוע היחיד של הביניים, וסוחרים מוונציה וגנואה שלטו ביבוא היהלומים לאירופה. כאשר הפורטוגלים

, הדיחו את האיטלקים מסחר זה, כמו מסחר1497גילו את דרך הים להודו בשנת להיות הרוכשים והם הפכו נוצרים חדשים, היו בליסבון רוב התכשיטנים התבלינים. העיקריים של אבנים גולמיות. הסוכנות של מלך פורטוגל באנטוורפן עסקה בשיווק

416 M. Woolf, ‘Foreign Trade of London Jews in the Seventeenth Century’ (henceforth cited: Woolf, ‘Foreign Trade’), TJHSE 24 (1970), pp. 46–47

417 Woolf, ‘Foreign Trade’, p. 53 (NA High Court Admiralty 13/72)418 AHN Inq. Libro 1131 f.329 '54, וראה לעיל, עמ .419( NA Exchequer 190 48/4, 25.10.1661 ;)Woolf, ‘Foreign Trade’, p. 47; Exchequer 190 48/7 4.6.1662420 GAA Not. Arch. 3004/195 Not. E. De Lavello, 17/1/1663421 GAA Not. Arch. 3067/124 Not. Hector Friesma, 17/5/1663

132

המוצרים ממושבותיה של פורטוגל והפכה להיות גם מרכז הפצה של יהלומים במהלךהמאה התשע עשרה.

המאפיינים הכלכליים של תעשיית היהלומים הם בעלי אופי ייחודי. ליטוש אבנים גדולותעבודה. משמעות הדבר שמבחינה עתיר הוא וליטוש אבנים קטנות הון, הוא עתיר כלכליה כדאי ללטש אבנים גדולות בקרבת השווקים, אך אבנים קטנות כדאי ללטש במרכזים מתמחים, שבהם נהוג שכר עבודה נמוך. אנטוורפן הפכה להיות מרכז כזה במהלך המאה השש עשרה, אבל מצב זה השתנה כאשר נמלה של עיר זו נסגר בשנת

יהודים1648 היו הגלם רוכשי ורוב אנטוורפן תפסה אמסטרדם, . את מקומה של פורטוגלים. הם אלה שמימנו את התעשייה, מסרו את האבנים למלטשים, אשר רובם

לא היו יהודים, וארגנו את מכירת האבנים המלוטשות בכל בירות אירופה.

מאחר שיהלומים ואבנים יקרות לא יכולים להימכר על פי דוגמאות, ומכירתם הוא תהליך לא קצר, נדרש הסיטונאי להעניק אשראי ארוך טווח. על מנת לשרוד, צריך היה הסיטונאי לדעת בזמן אמיתי על כל שינוי שחל במצבו של לקוח, שייתכן שלא היה ראוי עוד לאמון. מצב זה דרש קיומה של רשת מידע אמין, ומשום כך מוצאם של סוחרי

היהודים הפורטוגלים מאמסטרדם,422 על פי רוב מקהילות מיעוט.האבנים מצליחים היהמבורג, לונדון וונציה נשאו מאפיין זה.

העברת מוקד הסחר של יהלומי גלם לאנגליה התבצעה בשני שלבים, תחילההסוחרים כל בהודו. האנגלים למתחמים מגואה יותר ומאוחר ללונדון, מליסבון האירופיים בהודו קנו גלם מעת לעת, אבל עד שנות השישים של המאה השבע עשרה, התנהל הסחר העיקרי על ידי הפורטוגלים, וגואה הייתה מרכז היצוא. רק קבוצה אחתולמוכרו באירופה גדולות במכרות, של סוחרים הייתה מסוגלת לקנות גלם בכמויות ברווח – הסוחרים שבין הנוצרים החדשים בגואה ובליסבון, שמיזגו מיומנות טכנית ויכולת

שיווקית. הסיבה העיקרית למעבר הראשון, מליסבון ללונדון, נבעה מהיחלשות כוחה הימי של פורטוגל ומהרדיפות הדתיות, אשר דחפו את הסוחרים המיומנים של ליסבון להגר.

את1660בשנת לדחוק הצליחו הפורטוגלים ובהולנד. בספרד פורטוגל נלחמה ההולנדים מברזיל, אבל ההולנדים כבשו את ציילון, בעלת תנובת הקינמון, ואת חופיפורטוגל, כך להכנסותיה של הזיקו כל כיבושים אלה תנובת הפלפל. מלבר, בעלי

קהילות מיעוט נזקקות לרשת של רכילות אמינה, על כן הן יוצרות 'כפרים חברתיים' בתוך הערים 422כאלה חברתיים כפרים יצרו המערבית הספרדית בתפוצה היהודים הרכילות. את מספקים אשר בני האומה, הקשרים המשפחתיים של אחרים. הרשתות המסחריות ומקומות בהמבורג, אמסטרדם

והנישואים האנדוגמיים היוו קרקע פורה לרכילות.

133

במצב זה שכנעו סוחרי גואה את423שתנועת האוניות מגואה לליסבון פסקה לחלוטין. , לשלוח משלוח של1660נשיאה של חברת הודו המזרחית האנגלית בהודו, בשנת

424יהלומי גלם לסוחר יהודי בלונדון, מנואל מרטינס דורמידו.

ובעיקר בהעברתם ממקום הסיכונים הגדולים שהיו כרוכים בסחר היהלומים, . בתצהיר1666למקום, מומחשים בתצהיר נוטריוני שנערך באמסטרדם בחודש מרס

מלונדון נשלחו יהלומים שמשלוחי מאמסטרדם סוחרים של קבוצה מאשרת זה ידי פרנסיסקו דה ליס, שסחר עם מנואל מרטינס דורמידו. האונייה לאמסטרדם על נתפסה על ידי אונייה צרפתית והובאה לנמל דנקרק. יעקב דל מונטה הצהיר שבאונייה

ג'ק דה פרדו425 קרט.37.5 יהלומים במשקל כולל של 105הייתה חבילה עבורו, ובה יהלומים, שכל אחד מהם במשקל של ארבעה18הצהיר שפרנסיסקו דה ליס שלח לו

קרט. יוסף פרנסס הצהיר שדה ליס מסר בדואר לונדון צרור ובו חבילה קטנה, ובה יהלומים80 קרט ו-62.5 יהלומים במשקל 175 קרט, 23.5שלושה יהלומים במשקל

קרט, וחבילה זו נשלחה באונייה שנתפסה. יוסף מנדס דה קוסטה הצהיר50במשקל ובהן יהלומים קטנים במשקל 220שבאותה אונייה היו שלוש שקיות קטנות, 39.5

325 קרט, ועוד חבילה של 62.5קרט, חבילה נוספת, ובה יהלומים קטנים במשקל קרט וגם טבעת עם יהלום. הם הצהירו שכל היהלומים נשלחו על ידי המכותבים שלהם

426מפורטוגל ללונדון, ולא היו מיועדים לשוק האנגלי.

.ד. אזרחות באנגליה3 אזרחים זרים באנגליה היו נתונים למגבלות חוקיות כבדות: מגבלות בדיני רכוש – זר היה מנוע מלרשת נכסי דלא ניידי ולא יכול היה להיות הבעלים הבלעדיים של נכסי קרקע, כך שלא היה יכול להוריש את הנכס; ומגבלות בדיני סחר – הוטל על זרים לשלם מכסים גבוהים יותר מאלה ששולמו על ידי אזרחים, הם היו מנועים מלהחזיק בתפקיד ציבוריפנו הראשונים מהיהודים רבים לכך אי הגירוש. סכנת ראשם מעל ריחפה ותמיד

423 E. Samuel, ‘Diamonds and Pieces of Eight: How Stuart England Won the Rough Diamond Trade’, TJHSE 38 (2002), pp. 23–25

424 E. B. Sainsbury (ed.), A Calendar of Court Minutes of the East-India Company 1635–1679, Harvard: Harvard University Press, 1907, Minutes for June 27, 1662, pp. 223, 225

השיטה הבטוחה של משלוח יהלומים, שהייתה נהוגה מהמאה השש עשרה ועד המאה425 השמונה עשרה, כללה הנחת היהלומים בתוך שקית עור, שנארזה בקופסה עטופה בבד כותנה הודי, סומנה בסימנו של הסוחר ובמספר המשלוח ונחתמה בשעווה אדומה. החבילה נמסרה לרב החובל או לקצין הראשון יחד עם שטר משלוח ונשמרה במגירה נעולה בתאו עד לסוף

המסע.426 GAA Not. Arch. 2895 A/350 Not. Pieter Padthuijsen 9/3/1666

134

בשנת התאזרחות. בקשות של היהודית 1663למסלול הקהילה מנתה ראשי92 .1663 ל-1661משפחות, ואחוזים גדולים מהם הפכו לאזרחים אנגלים בין

Lettersהיו שני מסלולים לזכות באזרחות אנגלית. המסלול של כתבי הרשאה )

Patentההולכים בו קיבלו אזרחות לעתיד, ולכן לא יכלו לרשת או להוריש. מסלול זה – ) (. מסלול החוק הפרלמנטרי – ההולכים בו הפכו לאזרחיםDenizationנקרא דניזציה )

(. ההתאזרחות באמצעות חוק פרלמנטריNaturalizationמלידה, והוא נקרא נטורליזציה ) חייבה מתן שבועה נוצרית, ואילו ההתאזרחות באמצעות כתב הרשאה לא חייבה זאת.

427רוב המתאזרחים, ובוודאי היהודים שביניהם, הלכו בדרך כתבי הרשאה.

הגיש דורמידו בקשת התאזרחות במסלול של כתב הרשאה, עבור1661בשנת עצמו ושני בניו סולומון ואהרון, תוך מתן תצהיר שהם כבר מתגוררים בלונדון מזה שבע

, אושרה בקשתם, והם הפכו1661 ביולי 24 ב-428שנים. התצהיר אושר על ידי נוטריון.429להיות אזרחים אנגלים.

1657הבן הבכור, שלמה דורמידו )סולומון(, היה היהודי הראשון שהתקבל ב- לשמש כברוקר בסיטי. תפקידו של הברוקר היה עתיק יומין והוגדר כמתווך בין סוחרים.

שנה. הוא11, לאחר שכבר שימש בו 1668שלמה דורמידו הושבע לתפקיד בשנת הושבע שנה לאחר שנשיא בית המשפט העליון אפשר לעדים יהודים להישבע על הברית

ב- בין אלה שהתקבלו רשום מעיד1657הישנה בלבד. שלמה לא נראה שהדבר . שנוכחותו על רצפת הבורסה הייתה חיונית, אך חשבו שמוטב שלא להעלות את שאלת

השבעתו. מדיניותם של ראשי העיר לונדון בכל הנוגע לקבלת ברוקרים הייתה תמיד בעלת אופי מגביל. רישומי הברוקרים מראים ששלטונות העיר היו מוטרדים ממספרם של הברוקרים הלא רשומים המסתובבים בבורסה, אשר הורידו מחירים וגרמו להפסדים

1671לברוקרים הרשומים, ולעיתים גרמו לתקלות ושערוריות מחמת רשלנות. בשנת החליטה מועצת העיר שמועמדים לברוקרים צריכים להגיש בקשה לוועדה שמינה ביתכישוריהם. במרס פורטו חיים שבהן וקורות והיה עליהם להביא עדי אופי המשפט,

430 התקבל שמואל דורמידו כברוקר.1672 שלמה כנראה נישא נישואין שניים, לא ידוע לנו דבר על נישואיו הראשונים ועלצאצאיו, אם ישנם כאלה. ישנו רישום על נישואיו השניים שנערכו בי"ט בתמוז תל"ט )

427 J. M. Ross C.B.E M.A., ‘Naturalization of Jews in England’, TJHSE 24 (1970), pp. 59–65428 NA PRO Cal. State Papers, Domestic Series, of the Reign of Charles II, 1661-2, XLVIII429 NA PRO Cal. State Papers, Domestic Series, of the Reign of Charles II, 1661-2, XXXIX, p. 42430 D. Abrahams, ‘Jew Brokers of the City of London’, Miscellanies 3 (1937), pp. 80–86

135

שלמה ערך צוואה בספרדית ב-431(.1679 בינואר 20 , שנחתמה בעדותם של1684 אברהם דה אוליברה, דוד דה ואס ואנטוניו פרנסיה. בצוואתו השאיר לרעייתו של יעקב

לירות שטרלינג; למשפחות שבאות ללונדון מארצות6אבנדנה מהמבורג )אולי בת?( 10 משפחות; לבית הכנסת השאיר 20 שילינג למשפחה עד תקרה של 20הדיכוי ציווה

אביגיל לאישתו, הוריש ובמקומות אחרים נכסיו באנגליה כל שאר לירות שטרלינג; של לפועל למוציאים סקיירה ויצחק פרנסיה סימון ידידיו את מינה הוא דורמידו.

432צוואתו.

( תנ"ז באדר בכ"ט נפטר הקהילה1697שלמה של החיים בבית ונקבר ) מספר הנקבר הוא השישית. השורה שלמה,182.433בתחילת של אישתו אביגיל,

(.1730האריכה ימים אחריו במשך שלושים ושלוש שנה, ונפטרה בי"ז בחשון תצ"א ) 904.434. היא הנקברת מספר 21קברה בתחילת שורה

אהרן דורמידו, שכזכור נישא לאחייניתו, ראיינה, ביתם של לוקרסיה אחותו ודוד דל סוטו, ירש כפי הנראה כסף רב ממשפחת דל סוטו. הוא נבחר לפרנס של הקהילה

)1681בחודש אלול 1684 ברישומי בריתות המילה מופיע כי בי"ב בתמוז 435(.תמ"א לילוד נערכה בביתו. והברית נולד לו בן, אהרן נפטר בא' באייר 436)תמ"ד( 1691

437 בבית החיים.127)תנ"א(. הוא נקבר בתחילת השורה החמישית, והוא הנקבר ה-

)תכ"ז(.1667, בב' בניסן 72דוד אברבנאל דורמידו נפטר בשיבה טובה, בגיל הוא נקבר בתחילת השורה השנייה, והיה הנקבר מספר ארבעים בבית החיים. אישתו

נפטרה שנה אחריו, בשנת לידו, בהיותה הנקברת הארבעים1668שרה, וקבורה , 438ואחת בבית החיים.

431 M. Rodrigues-Pereira (Comp.), A Record of Marriages 1679–1689, in: L. D. Barnett and M. Rodrigues-Pereira, Bevis Marks Records, Oxford, Oxford University Press, 1940–1997, IV, p 146

432 NA PROB. 11/458/235433 R. D. Barnett, ‘Bethaim Velho Burial Register’, Miscellanies 4 (1962) (henceforth cited: Barnett, ‘Bethaim

Register’), p. 8434 Barnett, ‘Bethaim Register’, p. 26 435 Barnett, El Libro de los Acuerdos, p. XII436 M. Rodrigues-Pereira (Comp.), A Record of Circumcisions 1679–99, in: R. D. Barnett and M. Rodrigues-Pereira,

Bevis Marks Records, Oxford, Oxford University Press, 1940–1997, IV, p. 140437 Barnett, ‘Bethaim Register’, p. 7438 Barnett, ‘Bethaim Register’, pp. 4–5

136

ג פרק חידת הזהות

. הדואליות בחיי הנוצרים החדשים באיבריה1 עוד לפני פרעות קנ"א, חוו היהודים בחצי האי האיברי פעמיים המרה כפויה: תחתבפעם עשרה. השתים במאה מוסלמי שלטון ותחת השביעית, במאה נוצרי שלטון

הוויזיגותים. שלטון זה תחת היה בשנת 439הראשונה על616 סיסיבוט כפה המלך היהודים המרה לנצרות. לפי רישומים כנסייתיים המירו את דתם בעת הזו כתשעים אלף יהודים. מזמן זה הייתה היהדות אסורה. המומרים נאלצו לחתום על תצהיר שבו הםלהימנע להם אושר מן הכלל, יוצא ובאופן יהודי, כל טקס לקיים מתחייבים שלא מאכילת בשר חזיר, אשר לטענתם הם לא יכלו לעכל. ילדי 'החוטאים' בשמירה על

440מנהגי היהדות נלקחו מהם ונמסרו למשפחות נוצריות. הקהילה היהודית בחצי האי הייתה ותיקה ומבוססת מאות בשנים טרם הקמת הממלכה הוויזיגותית. היא הייתה גדולה ועשירה, וכפי הנראה הצליחה מאד בהמרתיתרה מצאו קרבה שדגלו באחידות האל, רבים מהאריאנים, יהודים. לא דתם של ליהדות מאשר לקתוליות. היהודים חיו בקהילות מאורגנות היטב וניהלו קשרים נרחביםואחזו גדולות, אחוזות החזיקו ובין-לאומי, מקומי במסחר עסקו חוץ, ארצות עם

441.בתפקידי מפתח בממשל הוויזיגותי , השנה שבה קיבלו עליהם הוויזיגותים את הקתוליות, ובין נפילת589בין שנת

, שלטו בממלכה שמונה עשר מלכים, שהשתייכו לחמש עשרה711הממלכה בשנת יחד. מן442משפחות שונות. שבעה מהם נרצחו או הודחו או שניהם גם רק שבעה

המלכים הוויזיגותים הללו הנהיגו מדיניות אנטי-יהודית או עודדו מדיניות כזו, ותשעה מהם ניהלו מדיניות שנעה בין אדישות חיובית לתמיכה מופגנת ביהודים. היהודים היו כוח חזק מאד בממלכה, אשר הייתה נתונה למלחמות כיתתיות וחסרה מוסדות מרכזיים

הוויזיגותים היו אחד השבטים הגותיים-גרמניים, אשר חדרו לספרד בתחילת המאה השישית, הקימו בה439 . בהגיעם לחצי711ממלכה, שבירתה הייתה העיר טולדו, ושלטו בחצי האי עד לכיבוש המוסלמי בשנת

האי הם השתייכו לכת הנוצרית האריאנית, אשר הדגישה את אחדות האל כנגד הגישה הקתולית של .N: ראה אימץ המלך ריקרד את הקתוליות, ובעקבותיו הלכה כל צמרת השלטון. 589השילוש. בשנת

Roth, Jews, Visigoths, and Muslims in medieval Spain: cooperation and conflict, London, E.J. Brill, 1994; J. Juster, The legal conditions of the Jews under the Visigothic kings, Israel Law Review Association, 1976.

440 Roth, A History of the Marranos, pp. 7–8441 B. S. Bacharach, ‘A Reassessment of Visighotic Jewish Policy’, The American Historical Review 78/1 (Feb.

1973) (henceforth: Bachrach, ‘A Reassessment of Visigothic’), p. 13442 Bachrach, ‘A Reassessment of Visigothic’, p. 12

137

ואשר דרשו בכנסים ויישמו מדיניות אנטי-יהודית הוויזיגותים, שדגלו חזקים. המלכים מעכב גורם ראו היהודים, שבהם את להחליש ביקשו זו, בדרך לפעול הכנסייתיים

443לאחדות הגאו-פוליטית של הממלכה. למרות כל ההגבלות שהושתו עליהם, היו המומרים וצאצאיהם גורם לא אמין ונותרו בגדר בעיה בממלכה הוויזיגותית עד לפלישה הערבית. מספר היהודים שמצאו

במשך כארבע444הערבים בבואם לחצי האי מעיד על כישלונה של ההמרה הכפויה. מאות שנה מאז הכיבוש המוסלמי, פרחה היהדות האיברית, מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. היהודים היו גורם משפיע בחליפות המוסלמית, ובתקופה זו, המוכרת כ'תור הזהב', יצרו נכסי צאן ברזל, שהפכו את הקהילה האיברית לגדולה, לעשירה ולמשפיעה

בתפוצות ישראל. לאחר הכיבוש המוסלמי נותרו כמה מובלעות נוצריות בחצי האי, בעיקר בצפונה של ספרד, ושליטיהם פתחו במאה האחת עשרה במסע לכיבושו מחדש של חצי האי

( רקונקיסטה זה, המוכר במונח (, הסתיים בשנתReconquistaמידי המוסלמים. מסע עם כיבוש גרנדה1492 כבשו ה'מואחידון',1147, המעוז המוסלמי האחרון. בשנת

קואליציה של שבטים ברבריים, את המגרב מידי ה'אלמורבידים', גם הם קונפדרציה של שבטים ברבריים. שתי קבוצות אלה היו טהרניות דתיות: פשר השם 'אלמורבידים' הוא 'נזירים-לוחמים', ופשרו של הכינוי 'אלוחאד' הוא 'אלה שדוגלים באחדותו של אללה' )המייחדים(. למרות מאמצי הנוצרים, נשארה ספרד בידי ה'אלמורבידים', להוציא מחוז ולנסיה, אך בחלוף הזמן התקשו השליטים המוסלמים להגן על שטחיהם מפני הכוחות

445 לידי הנוצרים.1188הנוצריים, בייחוד לאחר נפילת העיר סרגוסה בשנת

בשנת כבר לספרד הגיעו נגד1148ה'אלוחאד' בלחימה לסייע במטרה הנוצרים, אך עד מהרה הם התמודדו עם ה'אלמורבידים' על השליטה בספרד והביאו

בשנת סביליה העיר של ספרד1172לכניעתה כל על שליטתם התפשטה משם . הובסו על ידי קואליציה1212המוסלמית. שליטתם בספרד הייתה קצרת ימים, ובשנת

(. בעקבות קרב זה הם נסוגו למחוזות המגרבייםLas Navasנוצרית בקרב לאס נאבאס )שלהם.

443 Bachrach, ‘A Reassessment of Visigothic’, p. 34444 Roth, A History of the Marranos, pp. 7–8 Amira K. Bennison, The Almoravid and Almohad empires, Edinburgh, Edinburgh ראה: Almoravidsבעניין ה- 445

University Press, 2016; Ronald A. Messier, The Almoravids and the meanings of Jihad, Santa Barbara, California, Praeger, c2010; J. Bosch Vilá, Los Almoravides, Granada, Universidad de Granada, 1998 .

138

ויהודים נוצרים וכפתה על כת ה'מואחידון' הייתה קיצונית בטהרנותה הדתית לאסלאם. דת שליטתם446המרת במחוזות נאסרו הנוצרי והפולחן היהודי הפולחן

)במגרב ובאיבריה(. רוב היהודים נסו אל עבר הממלכות הנוצריות באיבריה, ומספר מסוים של יהודים נהרגו או נמכרו לעבדות. עם זאת היו יהודים שנהגו לפי הדגם שלכן קיבלו על עצמם כלפי חוץ את לפני שנים מספר חלק מאחיהם במגרב, אשר

האסלאם, ובביתם פנימה המשיכו להיות נאמנים ליהדותם. בחלקים המוסלמיים של חצי האי האיברי התפתחה תופעה של מומרים לא כנים, אשר שילמו מס שפתיים לדת השלטת, אך בפרטיותם נותרו נאמנים ליהדותם. אחדים מן הנרדפים היו רבי מימון, אביו של הרמב"ם, ובני משפחתו, אשר כפי הנראה

כפי הנראה, רדיפת447המירו דתם כלפי חוץ, עד לבריחתם לפס, אשר בצפון אפריקה. היהודים בפס בתקופה זו הייתה קלה יותר מאשר בקהילות אחרות, וכאשר המצב שםבפס כתב יותר למצרים. ומאוחר ישראל, ומשפחתו לארץ עברו הרמב"ם החמיר, הרמב"ם הצעיר את 'איגרת השמד', כתגובה לפסיקתו של רב בספרד הנוצרית, שטען שקבלת האסלאם, ואפילו למראית עין, הינה כפירה גמורה, ועל היהודים תחת השלטון

באגרתו טוען הרמב"ם שניתן להמיר את הדת לאסלאם,448המוסלמי לקדש את השם. מאחר שזה מעשה של הצלת חיים, ובכל מקרה, ההתאסלמות אינה כרוכה במעשים

אומנם יש להניח שהרמב"ם לא449אלא רק באמירה מהפה ולחוץ של 'השהאדה'. אך בפסיקתו הניח תשתית אידיאולוגית, שהכשירה את המרת הדת.450התכוון לכך,

ר' יוסף בן יהודה אבן עקנין ברח מספרד המוסלמית לברצלונה, אשר בשליטתוטען הרמב"ם של השקפתו על בחריפות חלק ובו חיבור, חיבר שם הנוצרים. ש'האלוחד' עוסקים ברדיפה דתית, ולכן היהודים נדרשים לקדש את השם. בעבודתו

451הוא הילל את קדושי המגרב שקידשו את השם. הפרשן והמשורר אברהם אבן עזרא,ה- 446 ראה: Almohadsבעניין Allen J. Fromherz, The Almohads: the rise of an Islamic empire, London,

I.B.Tauris, 2010; Rogrer Le Tourneau, The Almohad movement in North Africa in the twelfth and thirteenth centuries, Princeton, Princeton University Press, 1968; Los Almohades: problemas y perspectivas, Madrid, Consejo

Superior de Investigaciones Cientificas, 2005.447 Roth, A History of the Marranos, pp. 9–10מ. בן ששון, 'תפילתם של אנוסים', בתוך: 448 ,ירושלים, מכון זלמן שזרקדושת החיים וחירוף הנפש

.153-166לתולדות ישראל, תשנ"ג, עמ' ה'שהאדה' הינה הצהרה של כל מוסלמי, שאין אל מבלעדי אללה ומוחמד הוא נביאו.449 באיגרת השמד הרמב"ם אומר מפורשות, שעל האנוסים לצאת את ארצות האונס וללכת למקום שבו450

יוכלו לקיים את יהדותם. וכך נאמר באיגרתו: "והעצה שאני יועץ לנפשי והדעת שאני רוצה בה לי ולאהובי ולכל מבקש ממני עצה שיצא מאלה המקומות וילך למקום שהוא יכול להעמיד דתו ולקיים תורתו בלא אונס ולא יפחד ויעזוב ביתו ובניו וכל אשר לו כי דת ה' שהנחיל אותנו גדולה וחיובה קודם לכל המקרים הבזויים בעיני המשכילים שהם אינם עומדים ויראת ה' היא שעומדת". מאידך גיסא, רמב"ם לא הסכים

להדיר את אלה שהמירו באונס. על ראב"ע, ראה: י. לוין, 451 , תל אביב, הקיבוץ המאוחד, תש"לאברהם אבן עזרא: חייו ושירתו

ר', ורשה, תושיה, תרע"א; א. סימון, רבי אברהם אבן עזרא: סיפור היסטורי; ל. פיליפסון, 1969

139

שמוצאו מאנדלוסיה, היה בעת האירועים בנדודים ברחבי אירופה, ולא חזה במו עיניו בצרות שפקדו את אחיו, אך כתב קינה ארוכה על האסונות שנפלו על היהודים בערי

452המגרב.העיר של הארכידיקון ניהל עשרה, הארבע המאה של בעשורים האחרונים

( תעמולה אנטי-יהודית ארסית, החרים בתי כנסיות של יהודי סביליה והפךEcijaאסיחה ) אותם לכנסיות, וכל זאת על דעת עצמו. הוא התמיד ברדיפותיו גם לאחר שננזף על ידי הכתר ונאסר עליו לפגוע ביהודים. שיאה של תעמולה זו הגיע בפרעות שפרצו בעיר

)קנ"א(, פרעות שהתפשטו והקיפו את כל ערי מלכות קסטיליה1391סביליה בשנת וארגון, ואף הגיעו לאי מיורקה. חורבנן של קהילות אחדות היה מוחלט, והן נעקרו

היטיב לתאר את453ועברו מן העולם. רבבות יהודים המירו דתם כדי להינצל ממוות. החורבן שנפל על יהדות ספרד הרב חסדאי קרשקש, מנהיגה של יהדות ארגוניה, אשר

( אביניון איגרת לקהילת תיאר בפרוטרוטAvignonכתב ובה מיד לאחר האירועים, ) 454ובלשון ציורית את קורות פרעות קנ"א.

ו-1306, מצרפת ב-1290גירושם של היהודים מרחבי אירופה – מאנגליה ב- , ומרוב ערי גרמניה בזמן המגיפה השחורה – מנע מיהודי ספרד את רוב דרכי1394

המילוט, וייתכן שאסונות אלה נתנו להם את ההרגשה שאבדה התקווה לדתם ולעתידםהלאומי.

אך מעל ומעבר לכל אלה, נבעו ההמרות ההמוניות )מספרם של המומרים הגיעיהדות לכדי מאתיים אלף( מן המסורת רבת השנים של היהדות האיברית של קיום עשרה החמש המאה של הראשונים העשורים בשני נמשך ההמרה מסע בסתר.

ויסנטה פרר ) Vicenteבאמצעות מסעות הטפה של הכומר Ferrerאשר קוימו לרוב ,) (, שנכפה על היהודים ונערך בחסותוTortosaבבתי הכנסת, ובעקבות ויכוח טורטוסה )

, ולדברי רות, המירו דתם1414–1413ובנוכחותו של האפיפיור. הוויכוח התקיים בשנים המרת הדת שחוותה יהדות455בעקבות ההטפות והוויכוח כשלושים וחמישה אלף יהודים.

בשנת לגירוש ועד להיות1492ספרד משלהי המאה הארבע עשרה יכולה אינה ,

;23-42, תשמ"ה, עמ' 9הקונגרס העולמי למדעי היהד'ות אברהם אבן עזרא – בין המפרש לקוראיו, פרוש ר' אברהם אבן עזרא" תולדותיו, רשימת ספריו בפירוש המקרא ומפרשיוא. פריצקר,

& Jews, Visighots, קינתו תורגמה ופורסמה על ידי נורמן רות, בספרו, תל אביב, תבונה, תש"א.היסודייםMuslims, Leiden: Brill, 1994, pp. 125–127

452 Roth, ‘The Almohads’ מורשת ח' ביינארט, 'השמד הגדול, בעיית האנוסים וגורלם במאה הט"ו', בתוך: ח' ביינארט )עורך(, 453

. 280–1עמ' , )להלן: ביינארט, 'השמד הגדול'(, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשנ"ד ספרד.24–22, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תש"ע, עמ' ר' חסדאי קרשקש ז' הרוי, 454455 Roth. A History of the Marranos, pp. 15–18

140

מוסברת רק בנימוקים של טרור וכפייה. היהודים היו רגילים לאלימות וסבל בגלויותחוקם לחם היה מוסלמים או נוצרים פגאנים, מידי קידוש השם על מוות השונות. במהלך תולדותיהם. אך בספרד לא היה רגע אחד שבו הועמדה בפני היהודים הבחירה בין קידוש השם ובין המרה. אלא לחץ פיזי, הפחדה מורלית והטפה, כולם יחדיו תחזקו

456מדיניות של המרה שיטתית, שניהלו הכנסייה והמדינה.

.א קשייהם החברתיים והתרבותיים של המומרים1 מסופה של המאה הארבע עשרה נוצר בספרד מצב חדש לחלוטין. לצידה של קהילהמומרים שמנתה ומספרית, התקיימה קהילה של פוליטית כלכלית, מוחלשת יהודית מאות אלפים. רוב המומרים קיבלו עליהם את הנצרות רק על מנת להציל את חייהם. כלפי חוץ הם היו נוצרים. הם לקחו את ילדיהם לכנסייה להטבילם, והלכו לכומר על מנת להינשא. אך לאחר טקסים אלה, רחצו את המים הקדושים מהנטבל וקיימו טקס יהודי לנישואין. הם שימרו את הטקסים היהודים על פרטיהם, שמרו על השבת במידתדאגו למול את בניהם. ברוב וחלקם אף יהודית, יכולתם, אכלו בשר רק משחיטה

נישואים אנדוגמיים, לבין עצמם, בינם נישאו ושמרו על הקשר עם457המקרים הם 458היהודים ואף התגוררו באותן שכונות שבהן התגוררו היהודים.

היהודים שנאנסו לנטוש את דתם בן לילה, נדרשו להפוך לנוצרים ולהשתלב ולהתמזג בעם הספרדי ובדת הנוצרית. המדינה והכנסייה לא היו כשירים ליצור תנאים לקליטתם, וגם חסרו להם הכלים לטפל בקליטתם אל תוך מבנה חברתי שונה. ניתן לראות את אנוסי פרעות קנ"א כנתונים במצב ביניים, הם יצאו מכלל ישראל אך אל

הגיעו. לא הנצרות )459כלל אורטיס כדברי Ortizששוחררו אנשים היו המומרים ,) מחומות הגטו והיו מעורים בחיי המדינה, ועל אף שרבים הלכו לאיבוד, רבים אחרים המשיכו לנהל חיים נפרדים, לעיתים מרצונם, ולעיתים קרובות יותר משום שהסביבה החברתית סביבם הרימה גבולות בלתי נראים. בערים מסוימות היו שכונות שלמות, לרוב

456 P. Zagorin, Ways of Lying: Dissimulation, Persecution and Conformity in Early Modern Europe , Cambridge MA: Harvard University Press, 1990 (henceforth: Zagorin, Ways of Lying), pp. 43–44( מרסל בטיון .Bataillon)

טוען שהקתוליות הספרדית לא נתפסה מחוץ לארצה כאמונה טהורה ללא רבב, אלא כקו אופי של,M. Bataillonהספרדים, ולפיו הם זקוקים לאלימות על מנת להיות נוצרים. ראה: Erasmo and España,

Mexico: Fundo de Cultura Económica, 1982, p. 60.7, עמ' 28 ראה הגדרה, לעיל, פרק ראשון, הערה 457458 Roth, A History of the Marranos, pp. 19–20.283–281 ביינארט, 'השמד הגדול', עמ' 459

141

(, שבהן התגוררו כמעט באופן בלעדי המומרים,Juderíaבאזור שכונת היהודים העתיקה ) 460הנוצרים החדשים.

החלפת משלח ידם הייתה קשה מאד, ולכן שמרו המומרים על העיסוקים שבהם (, כרוניקאי בן התקופה, "כולםBernáldezעסקו כיהודים. כפי שתיארם הכומר ברנלדס )

חנוונים, אורגים, בורסקאים, סנדלרים, חייטים, מיסים, חוכרי ורוכלים, סוחרים היו צורפים ויצרני משי. איש מהם לא היה עובד אדמה, או נגר או בנאי, כי כולם חיפשו מקצועות קלים ודרכים להרוויח במעט עבודה". גם הרפואה הייתה מקצוע שזוהה עם

461המומרים, כמו עם היהודים קודם לכן. כאשר החומות הישנות הורמו, לא היו למומרים העכבות המנטליות והנורמטיביות שמהן סבלה החברה הספרדית הנוצרית. הערכים ששלטו בספרד היו אידיאלים של אצילות וכבוד. ערכים אלה מדגישים את מוניטין האדם על בסיס מוצאו, ומזלזלים בכל צורה שלמרגע הנוצרית. בחברה נחשבו לא אקדמיים לימודים גם ועסקים. מסחר עבודה, שהמומרים השתחררו מהמגבלות של יהדותם, הם זרמו לתוך החברה הנוצרית, ובתוך דור אחד או שניים הם נמצאו בכל התפקידים, וזכו להצלחה ועושר. עלייתם החברתיתהכלכלה של הריק החלל לתוך נכנסו הם ומהירותה. בהיקפה מדהימה הייתה

462הספרדית, והביאו עימם את גישתם החיובית לעבודה, מאמץ אישי, לימודים וכסף.

ספרד אחרי המחצית והמדעית שאפיינה את לתרדמה התרבותית בהתייחסו Américoהשנייה של המאה השש עשרה, כותב ההיסטוריון הספרדי אמריקו קסטרו )

Castro :'בספרו 'המציאות ההיסטורית של ספרד )

הסיבה ]לתרדמה זו[ הייתה פשוטה, כמעט כל המחשבה הפילוסופית, המדעית והטכנולוגית הייתה עבודתם של יהודים ספרדים, תחילה כיהודים בדתם ולאחר

מאז מחצית המאה השש1492 של הספרדים ... הפיגור חדשים; כנוצרים עשרה לא היה תוצאה של קונטר-רפורמציה או טינה אנטי-מדעית של פיליפ

463השני, אלא בפשטות האימה להיות מזוהה כיהודי.

מבחינה אידיאולוגית, נחלקה אוכלוסיית המומרים לארבע קבוצות:460 A. Domíngez Ortiz, Los Judeoconversos en España y América, Madrid: Ediciones Istmo, 1995 (henceforth:

Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos), p. 219 461 Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos, pp. 231–232462 Y. Yovel, The Other Within: The Marranos Split Identity and Emerging Modernity, Princeton: Princeton

University Press, 2009 (henceforth: Yovel, The Other Within), p. 12463 J. Faur, ‘Four Classes of Conversos: A Typological Study’, REJ 149 (1990) (henceforth: Faur, ‘Four Classes of

Conversos’), pp. 119–121

142

מי שרצו להיות נוצרים ולנתק כל קשר עם היהדות..1מי שרצו להיות יהודים בלי קשר כלשהו עם הנצרות..2מי שרצו להשתייך לשתי הדתות גם יחד..3מי שלא רצו להיות לא יהודים ולא נוצרים..4

שגרמו חשיבות בעלות סוציולוגיות נסיבות היו מעלה, שתיארתי כפי ואולם, 464לקבוצות אלה לחיות יחדיו ולהיות בקשרים זו עם זו.

דון יצחק אברבנאל, אשר הכיר והבין את אופייה של החברה האיברית וגם את את הקבוצה ששואפת להתבולל כדלקמן: 32המומרים, תיאר בפירושו ליחזקאל כ

... שבני ישראל מפני צרות הגזרות והשמדות ומפני חרבות האויבים יצאו מכלל הדת וחשבו להיות כגויי הארצות ועשו זה בחשבם שבזה תסור מהם השגחת הש"י ויצאו מחובת שמירת תורתו ולא ייפול עליהם בעבור זה חרון אפו ולא עונש

. קללותיו ויהיו כגוים וכמשפחות האדמה

כי הדבר לא יצלח בידם: 33הוא ממשיך ומסביר בפירושו לפסוק

... שאף על פי שישתדלו הם וזרעם אחריהם להיות כגויים גמורים הנה לא יהיה כן כי תמיד יקראו משפחות הארצות יהודים ובשם ישראל יכנו בעל כרחם ויחשב אותם ליהודים ויעלילו עליהם שהם מתייהדים בסתר ובאש שרוף ישרפו אותם

465על זה ....

מי שרצו לאחוז בחבל בשני קצותיו, להיות יהודים וגם נוצרים, היו בדרך כלל אנשים בעלי רמה גבוהה של השכלה ועידון. הם קיבלו על עצמם את הנצרות אך שמרוורצון למטרה חתירה של חזקה הנעה להם הייתה יהודיים. ומאפיינים תכונות על

להצטיינות, והם שאפו לתרום לחברה הנוצרית שאליה השתייכו עכשיו.

( בתחילת המאה השבע עשרה,Evoraבמשפטו של מומר, שנערך באבורה ) הואשם קוסטודיו נונייס בכפירה, מאחר שטען בבית הדין שהוא גם יהודי וגם נוצרי. זה אינו המקרה היחיד, יש בתיקי האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל מספר ניכר של דוגמאות

464 Faur, ‘Four Classes of Conversos’, p. 113דון יצחק אברבנאל, 465 ספר מעייני הישועה, פירוש על ספר דניאל,, פירוש על נביאים אחרונים

ירושלים, הוצאת ספרים אברבנאל, תש"ך, עמ' רס"ח- רע"ח.

143

כזו. או חצויה כפולה שונאי466לזהות מה שהגדירו היא במדויק זו, מפוצלת זהות הנוצרים החדשים, בספרות התעמולה האנטישמית שלהם, הן בספרד והן בפורטוגל.

בשנת להעיד הוזמן בוונציה, האינקוויזיציה של הדין קהילת1580בבית מנהיג הלבנטיניים בעיר, חיים ברוך, במשפט של מומר אחר. הוא הגדיר את המומרים כאונייה בעלת שני הגאים, בהגה אחד היא מפליגה בכיוונה של רוח אחת, ועם ההגה השני היא

467מפליגה בכיוונה של רוח אחרת. משמעות הדבר שאינם יהודים וגם אינם נוצרים.

בני קבוצת המומרים האפיקורסים, שלא רצו להיות יהודים וגם לא נוצרים, לא האמינו בנצרות אך חששו לשמור על היהדות, ולכן לא שמרו על שום דת מן הדתות.זו היא תוצאה ישירה של החלטתם שלא הם היו רודפי תענוגות וחומרנות. רדיפתם איבדו את ולפיכך היהדות שמירת שנמנעה מהם עולמם הגשמי, לאחר לאבד את

468עולמם הרוחני.

ושוויון בתוך הנצרות. מושג ייהנו מחופש המומרים האמינו, בתמימותם, שהם מסוגלים לתפוס את האופי היו לא והם בהווייתם, מושרש היה השוויון בפני החוק ההיררכי של הנצרות. בחברה הנוצרית היחיד אינו מקבל זכויות כיחיד, אלא רק כחבר בקבוצה. אין שוויון בפני החוק, ומעמדו של היחיד הוא כמעמדה של הקבוצה שאליה

469משתייך.

הקושי המרכזי של הנוצרים החדשים, גם של מי ששבו לימים ליהדות, וגם של צאצאיהם, הן בתוך חצי האי האיברי הן מחוצה לו, היה שהם חיו על גבול תרבויות.הנוצרים היהודי. והעולם הנוצרי העולם בין וצומת, סף בו-זמנית היה הזה הגבול החדשים לא השתייכו באופן מלא לשני העולמות, אך גם לא היו זרים מוחלטים בהם,

470אלא היו בו-זמנית חלק משניהם.

המושג של גלישה471גליק הגדיר את המומרים כ"נוודים תרבותיים" בין היהדות לנצרות.ונעים בנוחות הלוך ושוב ביניהן, מתאים בין תרבויות, כאשר מרגישים בנוח בשתיהן,

472ביותר לחלק מהמומרים.

466 F. Soyer, ʿIs it not Possible to be Both a Jew and a Christian?: Converso Religious Identity and the Inquisitorial Trial of Custodio Nuñes (1604-5)’, Mediterranean Historical Review 26/1 (June 2011), pp. 88–91

467 B. Pullan, ‘A Ship with Two Rudders: ‟Righetto Marrano” and the Inquisition in Venice’, The Historical Journal 20/1 (March 1977), pp. 37–38

468 Faur, ‘Four Classes of Conversos’, pp. 121–124469 Faur, In the Shadow of History, p. 53470 Graizbord, Souls in Dispute, p. 2471 T. F. Glick, ‘On Converso and Marrano Ethnicity’, in: B. Gampel (ed.), Crisis and Creativity in the Sephardic

World 1391–1648, New York: Columbia University Press, 1997 (henceforth: Glick, ‘On Converso and Marrano’), p. 74

472 R. Levine Melamed, A Question of Identity: Iberian Conversos in Historical Perspective, Los Angeles: University of California Press, 2002 (henceforth: Levine Melamed, A Question of Identity), p. I

144

מי מבין הנוצרים החדשים שפעלו נגד היהודים עשו זאת במאמץ למחוק אתובמטרה למנוע את הדרתם החברתית. על מנת הסממנים המזהים אותם ככאלה, להשיג מטרה זו היה עליהם במקרים רבים למלא תפקיד של רודפים. הם חשו צורך לגרום למישהו לשלם על הבושה של המרתם, גם אם זו הייתה תוצאה של אינוס שנגרם להם או להוריהם. הם הצטרכו לשכנע את עצמם שהאמונה שאימצו עדיפה על פני האמונה הישנה. מכאן נובעת ההטפה האלימה בכתבי המומרים האלה. למומר היהמי את הוא השפיל ובכך מסורתו, את לו שהזכיר הכנסת, בית את להשפיל חיוני

473שאתמול היו אחיו ובעתיד יהיו אויביו המרים.

המעמד של מומר או נוצרי חדש הפך באופן פרדוקסלי למעמד העובר בירושה, וזו הייתה התפתחות גורלית. המונחים האלה, מומר או נוצרי חדש, קיבלו משמעויות מסוימות שהצדיקו את המשך השימוש בהם. המשמעות העיקרית הייתה של 'נוצרי לא כן, לא אמיתי'. האיבה הספרדית למומרים ייצגה במידה מסוימת את הנצחת הרגשותזו הייתה גם תגובה לגילוי של תופעות התייהדות בין המומרים. לשני האנטי-יהודיים. נושאים אלה היו היבטים סוציולוגיים ודתיים. המודעות לכך שהמומרים היו עד זה מקרוב בבתי הכנסת, ושהם ממשיכים להתחבר עם חבריהם ובני משפחתם היהודים, גרמה

474לחוסר שקט באשר למקומם בחברה הספרדית, שבה הגבולות הקבוצתיים היו חדים.

.ב. דת המומרים המתייהדים1ההמרה וכפיית קנ"א פרעות לאחר החלו האיברי האי בחצי ההתייהדות תולדות ההמונית שהתחוללה בעת ההיא ובעשורים שלאחר מכן. מאז ובמשך רוב המאה החמש עשרה התנהלו זו לצד זו קהילות יהודיות וקהילות של מומרים. כדי לקיים את יהדותםקנ"א מומרי של ידיעותיהם רמת הנורמטיביים. היהודים בקהילות המומרים נעזרו ונגישותם לרבנים ולספרי קודש אפשרה להם לקיים את מצוות היהדות במידה סבירה.

וככל שהזמן חלף והלחץ על1480בשנת הוקמה האינקוויזיציה הלאומית בספרד, המומרים גבר, הפכה היהודית הנורמטיבית לזיכרון רחוק, ותופעת ההתייהדות דעכה,

אך לא נעלמה.אמונתם היא המתייהדים המומרים דת של המהותית הרעיונית התמצית שהישועה נמצאת בדת משה. רעיון זה צורם לאוזניים יהודיות. הוא מתפרש כנוסחה

473 M. Orfali, ‘El Judeoconverso Hispano: Historia de una Mentalidad’, in: C. Barros (ed.), Xudeus E Conversos Na Historia, Santiago de Compostela: La Editorial de la Historia, 1994, p. 125

474 Bodian, ‘Men of the Nation’, p. 52

145

יהודי. זו בישועתם האישית בדת משה החליפה475נוצרית שהולבשה על לב אמונה אמונות יהודיות רבות. היהדות בסתר הוגדרה בחלוף הזמן כספקנות וכדחייה מוחלטת של האמונות והטקסים הנוצריים, ולא בדבקות בהלכה. האמונות המרכזיות של היהדותואמונה שהישועה הגיע, לשלוש: אמונה באל אחד, אמונה שהמשיח טרם צומצמו

476האישית של כל אחד ואחד תבוא מתוך אמונה בדת משה.

ליהדות. המומרים נאמנות של כתוצאה רק שרדה לא בסתר היהדות ( והבאתedicto de féלאינקוויזיציה הייתה יד בהישרדותה. המידע שהפיצה בצווי האמונה )

מעשי עיקרי ואת זכרה את לשמר סייעו הציבור למודעות ההתייהדות של קיומה לכלים הודות שרדו ביהדות ידע ללא יהדות של שתחושות גם סביר ההתייהדות. ובייחוד תקנות 'טוהר הדם'. אמצעים אלה גרמו למומרים להפוך חברתיים אחרים,

הישנים. מהנוצרים בנפרד עצמה המחזיקה אנדוגמית, לקבוצה מרובה 477במידה כי הנישואין האנדוגמיים הם הגורם המרכזי העומד מאחורי ביינארט הגיע למסקנה

משותף', 'גורל אחד, 478הביטוי עם היו ויהודים "אנוסים כי באומרו בער י' שטבע וארצי עממי גוון בספרד שקבלו משותפות ותקוות וגורל אמונה בקשרי קשורים

479.במיוחד ..."

יהודים', 'קדושים של מערכת אימצו הנוצרים המומרים לקדושים ,בדומה ניסים לבצע ובין האל. המסוגלים בני הקהילה בין רב שמרו480ולתווך זמן במשך

המומרים על התייהדותם באמצעות קריאת הברית הישנה, שהייתה נגישה להם בלטיניתבגבולות פעולה של בגישה התאפיינו ההתייהדות של הרעיוניים היסודות בוולגטה. האפשרי ובצורך מתמיד לקבל הכרה ואישור להתייהדותם. אך בהיעדר הדרכה רבניתוספרות יהודית, הלך הידע היהודי והתדלדל, ונוצרה התנתקות איטית מרעיונות יהודיים.

475 Yovel, The Other Within, p. 204476 D. Gitlitz, Secrecy and Deceit: The Religion of the Crypto-Jews, Philadelphia and Jerusalem: Jewish Publication

Society, 1996 (henceforth: D. Gitlitz, Secrecy and Deceit Gitlitz, Secrecy and Deceit), p. 43477 B. Pullan, The Jews of Europe and the Inquisition of Venice 1551–1670, Oxford: Blackwell, 1983, pp. 204–205478 H. Beinart, Los Conversos Ante el Tribunal de la Inquisición, Barcelona: Riopiedras, 1983, p. 268.464תל אביב: עם עובד, תשי"ט, עמ' תולדות היהודים בספרד הנוצרית, י' בער, 479480 Gitlitz, Secrecy and Deceit, p. 116

146

481 מתאר בצורה עובדתית, בספרו 'נומולוגיה',(1628–1555עמנואל אבוהב ) את הרעיונות העומדים בבסיס תורת ההתייהדות. הפרק האחרון מוקדש לדיון ב'איגרת

באיגרת, שבו הנביא מעודד את אחיו בגלות6ירמיהו', שבספר ברוך, החיצוני, בפסוק לפניהם ואחריהם ומשתחווים להם, אמרו בלבבכם וכי תראו את העם הולכיםבבל: "

בימיו של אבוהב נהגו המומרים להשתחוות בכנסיות. אבוהב 482את ה' אלוהים נעבוד". מציע להם להסב את הפסוק מספר ברוך מהמציאות של בבל למציאות שבה הם חיים, ומפרש כי בפסוק זה יש מעין אישור אלוהי לעבוד אלוהים אחרים, כל עוד הלב נשאר

483נאמן לאלוהים שבשמיים. המתייהדים מעולם לא התיימרו לייסד דת שונה מהיהדות המסורתית. אדרבה, הם רצו

המתייהדים484להיות נאמנים לה. ריווה תיאר את ההתייהדות כיהדות בכוח, בפוטנציה. הכירו את המגבלות שלהם וידעו שהם מקיימים את מה שהם יכולים. הם היו מודעים לכך שאינם מקיימים את כל המצוות, אך לא חשבו שזו עבירה כלפי האל. להפך, הם הצדיקו את קיומם האפשרי, וגישה זו התקבעה בבסיס הרעיוני של ההתייהדות. הם השתדלו למלא את החסר בתוספות זרות למסורת היהודית, ולשם כך חיברו תפילות חדשות, הגבירו את תדירות הצומות ואימצו אל מסורתם את הספרים החיצוניים, שהיו נגישים להם מן הוולגטה. בו בזמן שהמתייהדים נצמדו לסיפורי המקרא ולאמונה באלובמיקוד בישועה יהדותם ברגישות קתולית, במנהגים קתולים סגפניים אחד, נספגה אישית, מושג שנלקח מהסביבה הנוצרית. למעשה ניתן להגדיר את המתייהדים כ'נוצרים

וספרי תפילה, הפך ספר תהילים 485המאמינים בדת משה'. בהיעדר מסורת כתובה למקור קבוע של מזור רוחני. ספר זה היה נגיש למתייהדים כי הוא נכלל בתנ"ך הנוצרי. מנהגים נוצריים השתלבו בתפילותיהם בהשפעת הסביבה הנוצרית, כגון תפילה בכריעה

בירושלים. הוא היה נינו של יצחק1628 בפורטו, פורטוגל, ונפטר ב-1555 עמנואל אבוהב נולד ב-481 אבוהב, הגאון האחרון של קסטיליה, שנשא ונתן עם הכתר הפורטוגלי כדי לאפשר ליהודים להיכנס

נמלט עמנואל מפורטוגל לאיטליה ונעשה מנהיג המגורשים שם. הוא1585. בשנת 1492לממלכה זו ב- מילא תפקיד של מנהיג קהילתי ומגן היהדות הרבנית המקובלת. עבודתו הספרותית העיקרית היא הספר

Nomología o Discursos Legalesשנכתב בספרדית. הספר הוא כתב הגנה על תקפות המסורת היהודית , )תורת השמות(, ואומנם הוא מנה ותיארNomologíaוהתורה שבעל-פה ועל מקורם האלוהי. שם הספר

את שמותיהם של תלמידי החכמים מימי משה ועד ימיו. מכתביו נשלחו למכריו המומרים ואל מי מביניהם שחזרו ליהדות, ואשר היו מקור עשיר למידע על הבעיות הדתיות, התיאולוגיות והחברתיות שהיו מנת חלקם של המומרים בקהילות שבהן התיישבו. אבוהב ביקר בחריפות את מי ששבו לחצי האי בשל הניסיון

,C. Roth and Y. T. Assis, Encyclopedia Judaica 2nd edition, I, London: MacMillanהמר שיהודים ואנוסים חוו בו. 2007, pp. 260–263

.1885 תורגם מיוונית על ידי יצחק זעקיך פרענקעל, ורשה 482483 Roth, ‘The Religion of the Marranos’, JQR New Series 22 (July 1931), p. 5; C. Roth, Ímmanuel Aboab’s

Proselytization of the Marranos’. From an unpublished letter. JQR, 23/2 (1932), p.127.484 J. S. Revah, ‘Les Marranes”, REJ 118 (1959-1960), p. 55485 M. Bodian, ‘Hebrews of the Portuguese Nation: The Ambiguous Boundaries of Self-Definition’, Jewish Social

Studies New Series 15/1 (Fall 2008), p.71 (henceforth: Bodian, ‘Hebrews of the Portuguese Nation’)

147

ושימוש במחרוזת תפילה. המתייהד לא היה יכול לבנות את 'אחרותו' מבלי לקיים שיח ער עם התרבות הנוצרית שהיה חלק בלתי נפרד ממנה. גם כאשר המתייהדים עשו ניסיונות מכוונים למנוע את חדירתם לעולמם, לא יכלו לעצור את טמיעתם של תכנים

יהדותם של המומרים הייתה תלויה בשאריות הזיכרון ובעומק486נוצריים כאלה ואחרים.( נורה אין היסטוריה אחרת מזו שלNoraהמחויבות שלהם. לדברי (, במסורת שבה

הזיכרון, להיות יהודי הוא לזכור שאתה כזה. אך לאחר שעובדה זו הופנמה, היא דורשת 487הכרה מלאה. מה זוכרים? לדעתו, במובן מסוים זוכרים את הזיכרון עצמו.

רוב המומרים שהתגלו והועמדו לדין בחרו לחזור בתשובה נוצרית ככופרים. רקמוכנים למות למען אמונתם. המומרים מצאו הנמקה להימנעותם מעטים מאד היו מלקדש את השם במקורות הדת היהודית ובבחירתם ללכת כלפי חוץ בתלם של דת עובדת כוכבים. אחת הדוקטרינות שעליה נסמכו המומרים הייתה, שהאל נתן ליהודים

יח ויקרא וזאת על פי :5את התורה על מנת לחיות בה ולא על מנת למות בה, ה'". אני וחי בהם, אותם האדם יעשה ואת משפטי אשר חוקותי 488"ושמרתם את

הצטדקות זו התבססה על פרשנות מפולפלת על דבריו של הרמב"ם באיגרת השמד. באיגרת זו מייחס הרמב"ם את השבח הגבוה ביותר למי שקידשו את השם, אך עיקר איגרתו מתייחס למי שלא היו מסוגלים למעשה גבורה כה נאצל. לפי דעתו, כפייה מסירה אשמה, ומי שמחלל את שם ה' תחת כפייה, למרות פעולתו הבלתי ראויה, אינו בר ענישה. הוא טוען כי על פי התלמוד, הדין פוטר את האנוס מאחר שאינו מחלל בכוונה את שם ה'. בשלב זה הרמב"ם מביא את העיקרון הבסיסי לקביעת הדין: הדין נקבע כדי שהאדם יחיה בו ולא ימות. הרמב"ם מבחין בין כוונה ונראות, פנימי וחיצוני,

לב ופה. המתייהדים מצאו הצדקה נוספת לחייהם הכפולים בסיפורה של אסתר. במגילת אסתר מסופר איך אחשוורוש בחר באסתר, אחייניתו של מרדכי היהודי, מבין נשים רבות, להיותוכיצד הצילה אסתר את היהודים ממזימתו של המן. אסתר, כמו המומרים, מלכתו, הסתירה את זהותה היהודית, "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה" )אסתר ב

10.)489 ד' סטוצ'ינסקי, 'בין הקיים לנגזר: ספרים וטכניקות של קריאה בקרב הנוצרים החדשים המתייהדים486

)עורכים(, וי' קפלן מ' סלוחובסקי בתוך: עשרה', ואוספי ספריםבפורטוגל במאה השש ,ספריות .190ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ו, עמ'

487 P. Nora, ‘Between Memory and History: Les Lieux de Mémoire’, Representations 26 (=Special Issue: Memory and Counter-Memory, Spring 1989), p. 16

על פסוק זה אמרו חז"ל שרק על שלוש מצוות צריך להיהרג ולא לעבור עליהן, שפיכות דמים, גילוי 488בבלי, סנהדרין עד ע"א.עריות ועבודה זרה.

489 Zagorin, Ways of Lying, pp. 55–61

148

בגישתם הכופרת של רבים מהמומרים ניתן להבחין במגמה שכלתנית, שנפוצהשל 'חטאם באיטליה כונתה זו גישה השמרנית. הקתוליות על ובערעור ביניהם,

נזירים מבני המומרים עמדו במוקדי התסיסה הדתית שפקדה את ספרד490הספרדים'. במאה השש עשרה. דבר שחידד עוד יותר את שונותם. כפועל יוצא, יצר מוסד המנזר,חריפים לעימותים את הקרקע גם הנצרות, של לערכיה המומרים לקירוב שהביא בחברה שונותם להבלטת ניכרת תרומה ותרם הישנים, הנוצרים לבין ביניהם

491האיברית.

שלושת התיאולוגים החשובים של המאה השש עשרה בספרד היו כולם נוצרים( וחואן דה לאון )Santa Teresa(, תרזה הקדושה )Juan de Avilaחדשים: חואן דה אבילה )

Juan de Leon.)492פרוזה שירה, שונות, בסוגות יצירות של מגוון חיברו המומרים היותם חלק מציבור תוצרתם הספרותית הושפעה מעובדת ותיאולוגיה. האם איכות ייחודיים ביצירתם הספרותית? אמריקו קסטרו המומרים? האם ניתן לזהות מאפיינים ביקורתית, רוח הם: המיוחדים וטוען שהמאפיינים בחיוב, הללו על השאלות משיב מרירות, חוסר שביעות רצון, דחיית הנורמות המקובלות, וחיפוש משמעות עמוקה יותר

493לדת ולחיים בכללותם. רעיונות של494( מרוטרדםErasmusבתחילת המאה השש עשרה העלה ארסמוס )

העובדה אלה. רעיונותיו לקליטת מתאימה אווירה בספרד ומצא נוצרי, הומניזם ומיסטיקנים מסוגים שונים, היו ברובם496 הלותרנים495(,Alumbradosשחסידיו, המוארים )

נוצרים חדשים, מדברת בעד עצמה. מי שיתעמק בימינו בכתביהם של תרזה הקדושה,של הדתי מהממסד סלידה בהם ימצא ואחרים אבילה דה וחואן לאון דה לואיס התקופה, מהמדיניות האימפריאליסטית, מהמרות הדת הכפויות, מתקנות טוהר הדם

490 F. Márquez Villanueva, ‘The Converso Problem: An Assessment’, in: M. F. Hornik (ed.), Collected Studies in Honor of Américo Castro’s 80th Year, Oxford: Lincombe Lodge Research 1965 (henceforth: Villanueva, ‘The

Converso Problem’), p. 327י' קפלן, 'מסלולי התבוללות וטמיעה בקרב אנוסי ספרד במאות 491 ', בתוך: י' קפלן ומ' שטרן17–15

ירושלים: מרכז זלמןהתבוללות וטמיעה: המשכיות ותמורה בתרבות העמים ובישראל, )עורכים(, .171שזר, תשמ"ט )להלן: קפלן, 'מסלולי התבוללות'(, עמ'

492 Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos, pp. 203–205493 Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos, pp. 215–216ארסמוס מרוטרדם, 494 , היה הומניסט נוצרי הולנדי שנחשב לגדול ההוגים של הנאורות1536–1466

הצפון-אירופית. הוא חונך ככומר קתולי והפך להיות דמות חשובה בסקולסטיקה הקלסית. הוא כתב אתכל כתביו בלטינית.

, 'נאורים', חסידי תנועה מיסטית בספרד במהלך המאות השש עשרה והשבעAlumbrados מוארים – 495 עשרה. הם האמינו שנפש האדם, בהגיעה לרמה מסוימת של שלמות, יכולה להגיע לקשר ישיר עם רוח

.1623 ו-1574, 1568הקודש. האינקוויזיציה פעלה נגדם והוציאה נגדם צווים בשלוש הזדמנויות, בשנים -M. Menéndez y Pelayo, Historia de los Heterodoxos Españoles, Barcelona, 2015, II pp.521-585, III pp.403ראה:

408 הלותרנים, חסידיו של מרטין לותר, כונו לימים פרוטסטנטים.496

149

ללא לחברה בדרכו, שאף, הללו התיאולוגים מן אחד כל האינקוויזיציה. וממוסד מעמדות, למדינה ללא אלימות ולכנסייה רוחנית המשוחררת ממבנה הכוח. אם נתבונן בהם מקרוב, ניתן לומר שהם היו סוג של אנרכיסטים אשר נשאו עיניהם לחיים אחרים

497ושונים.

( צאצאי המומרים מילאו תפקיד חשוב בחיים הרוחניים של ספרד. תנועת הנאורות Illuminismo)498הפכה להיות האויב של האורתודוקסיה הקתולית הספרדית במהלך כל

העובדה499המאה השש עשרה, ורבים ממפיציה הפעילים נמנו עם הנוצרים החדשים. שמומרים רבים כל כך הצטרפו לתנועת המוארים, מוסברת בהיותם גורם בתוך הנצרות

הנוצרים החדשים היו קרקע500שלא נקלט כראוי. הם היו במסע חיפוש אחר האלוהים.השש במאה הרוחנית התסיסה של והמיסטיות המוסריות החדשות, לרוחות פורייה עשרה, אשר סלדה מהרשמיות הטקסית של הדת וקשרה עצמה למסורת של הנבואה העברית ושל ספר תהילים. מיותר לציין שתופעת המוארות לא הייתה נחלתם הבלעדיתמהנוצרים חיוניותה את זו תנועה שאבה הנראה כפי אך החדשים, הנוצרים של

501החדשים.

ספרות יצרו מכך כתוצאה הספרדית. בחברה ודחויים נרדפים היו המומרים היצירות מן כמה וחיברו הנוצרי, הספרותי הממסד של מזו ושונה ייחודית שהייתה טקסט ליצור הייתה שהעדיפו האסטרטגיות אחת התקופה. של ביותר המבריקות מאפשרים ובכך זה, את זה המסתירים רבים, מובנים נשזרים שבו רב-משמעות,

( היה מפורש בעניין זה.Luis de Gongora, 1561–1627פרשנויות שונות. לואיס דה גונגורה ) כאשר נשאל על אחד משיריו, השיב שפשרו יתברר לאלה שיסירו את הקליפה ויגלו את הסודות הכמוסים תחתיה. סוג כתיבה כזה נטוע בבדידות שממנה סבל המשורר. שירו

502(, ושמו מעיד על תוכנו.Soledades) המפורסם ביותר קרוי 'בדידויות'

המומרים יצרו סוגה ספרותית חדשה, שסייעה להם להביע את תחושת חוסר בה הגיבור נסחף ממקוםוהשייכות והזרות שהרגישו. סוגה זו היא הנובלה הפיקרסקית,

למקום, ומסביבה חברתית אחת לאחרת, בקצב מהיר ורב תהפוכות. הנובלה הראשונה

497 Villanueva, ‘The Converso Problem’, pp. 328–329498 Illuminismo באנגלית ,Enlightenment :בעברית נאורות. ראה ,J. Perez, Mitos y Topicos de la História de

España y América, Madrid, Algaba Ediciones SA, 2006, p.127 ff.; C. Carrete Parrondo, El Judaismo Español y la Inquisición, Madrid, Editorial MAPFRE, 1992, pp.227-258; M. Bataillon, Erasmo y España, Estudios sobre la

História spiritual del siglo XVI, Mexico, Fondo de Cultura Ecónomica, 1966.499 Bataillon, Erasmo and España, pp. 60–61500 Bataillon, Erasmo and España, p. 181 501 Bataillon, Erasmo and España, pp. 802–804 502 Faur, In the Shadow of History, pp. 56–58

150

(, והיא מתארת את החברהLazarillo de Tormes, 1554) בסוגה זו היא 'לסרילו דה טורמס' הספרדית מנקודת מבטו של אדם העומד בתחתיתה. על אף שידוע שהנובלה נכתבה על ידי מומר, היא נותרה ללא שם המחבר. לדברי אמריקו קסטרו, היעדר שם המחבר

הנובלה הפיקרסקית שימשה ככלי להצגת עולם503אינו מקרי, אלא חלק חשוב ביצירה.הספרות של החשובות היצירות אחת מבוזים. המסורתיים הערכים שבו ספקני,

(. היא נכתבה על ידי פרננדו דה רוחאס )La Celestina) המערבית היא 'לה סלסטינה'Fernando de Rojas( מומר שמוצאו מפואבלה דה מונטלבן ,)Puebla de Montalbanעיירה ,)

ליד העיר טולדו, שנחשבה מקום ישוב של יהודים, ובה הוקם הדפוס העברי הראשוןלשמוע מתאספים אנשים עשרה "כאשר המחבר: כותב לספר בהקדמתו בספרד. עוררה לא ולכן בספרדית, משמעות אין אנשים עשרה של לקבוצה זו". קומדיה האמירה כל עניין. אך עבור יהודים קבוצה בת עשרה אנשים מהווה מניין, ועבור המומר, "עשרה אנשים" היא תזכורת למניין ולקריאת התורה, במיוחד שעשרת האנשים לא

504קוראים את התורה בעצמם, אלא "מתאספים לשמוע" את הקריאה בה.

(, משורר ידוע מבני המומרים, שהיה עד לפרעותAntón de Monteroאנטון דה מונטרו )אלה. אירועים על שירים אחדים כתב בקורדובה, מכתב505ביהודים כתב המשורר

( הקרדו על "חזרתי הלשון: בזו תסכוליו את הביע ובו איזבל, Credo)506למלכה הצטלבתי ... ומעולם לא507(,Misaוהתפללתי אל סיר של בשר חזיר, ... שמעתי מיסות )

508.עלה בידי למחוק קלסתר פנים זה של מומר ... ולאבד את שמו של זנאי יהודי זקן"בדימוי והפגיעה וצאצאיהם, המומרים שחשו החברתית והדחייה המרירות תחושות העצמי שלהם, התעצמו נוכח אמונתם שהם בעצם משתייכים לקהילה עתיקה ומיוחסת שחיה בספרד מזה זמן רב מאד. היהודים והמומרים האמינו שהם צאצאי גולי ירושלים

: "וגלות החל-הזה לבני ישראל20מימי בית ראשון, וזאת על סמך הפסוק בעובדיה א אמונה זו יירשו את ערי הנגב".– אשר-כנענים, עד-צרפת, וגלות ירושלים אשר בספרד

בייחוסם של המומרים לזרע ישראל הייתה מושרשת ובאה לידי ביטוי בכתביהם של רביםאשר כתב509מהרבנים וההוגים של יהדות ספרד. כך ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני,

503 Faur, In the Shadow of History, p. 61504 Faur, In the Shadow of History, pp. 71–72505 Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos, p. 193( היא הצהרת האמונה הנוצרית.Credo קרדו )506( היא התפילה הנוצרית שבה מציינים את סעודתו האחרונה של ישו. Misa מיסה )507.157 קפלן, 'מסלולי התבוללות', עמ' 508 ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני חי מסוף המאה האחת עשרה ועד תחילת המאה השתים עשרה. 'ספר509

העיתים' הוא ספרו המפורסם והעיקרי, והוא עוסק בהלכות התלויות בזמן, בעיקר הלכות שבת. רוב הספר אבד, והחלקים ששרדו פורסמו. ר' יהודה בן ברזילי ביסס את פסיקותיו על ספרות הגאונים, הרי"ף

מאמר מחוקקיש.י. אלבק, ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני ; ראה: ח. ר. רבינוביץ, ור' שמואל הנגיד.

151

באחת מפסיקותיו בהלכות שבת כדלקמן: "... וכתב הנגיד הכי אמר שמואל הלוי אית מרבנן דאמרי חלילה חלילה לבני ספרד שיניחו את התרגום כמו שאמרו שואלין הללו

דון510שבספרד מקום ריבוץ תורה היה מזמן )בית( ראשון מגלות ירושלים עד עכשיו ...".( כספים, שגלה בעת(1608–1537יצחק אברבנאל ואיש מדינאי פילוסוף, פרשן, ,

כך: "כי חלק ה' עמו היה גלות 511גירוש ספרד, כתב בהקדמה לספרו 'מעיני הישועה' 512ירושלים אשר בספרד ...".

אמונה זו אותגרה באמצע המאה החמש עשרה, כאשר החלו להתפתח תקנותבשנת הוצא התקנון הראשון הדם, בשנת1488טוהר הירונימוס הקדוש. במסדר

(, ראש ממשלתה של ספרד, מהעיר טולדוAlvaro de Luna, דרש אלוורו דה לונה )1449נוצרים גביית המלווה הופקדו נגד ארגון. על מלווה למימון המלחמה לקבל ממנה פדרו הוביל הדרישה בעקבות הממשלה. לראש מקורבת שהייתה קבוצה חדשים,

( Pedroסרמיאנטו Sarmientoהמלווה גובי נגד מרד בעיר, עליון ערעורים שופט ,) -sentencia)המומרים(. במסגרת המרידה, נערכו פרעות במומרים וניתן פסק = דין-חוק )

estatuto)שחובה לקיימו, שקבע שיש ליטול מן המומרים בעיר כל משרה ותפקיד שיש , בו סמכות על נוצרים ישנים. פסק דין-חוק זה עורר הדים רבים ופולמוס נרחב ברחבי

513המדינה, ובהדרגה הועתק ויושם במוסדות וערים שונות.

(, ולפיה כלestatuto de limpieza de sangreתקנה זו מוכרת כתקנת טוהר הדם )ומנוע מלמלא תפקידים מסוימים אדם שיש בו שמץ של דם יהודי או מוסלמי פסול בעיריות, באוניברסיטאות ובממסד הכנסייתי. טוהר הדם יוחס לאלה שמוצאם מנוצרים ישנים. אלה שהיו בין אבותיהם יהודים או מוסלמים, ואף במרחק דורי גדול, הוכתמו

( 'מומרים' )conversosבכינויים 'מתוודים' ,)confesos( 'אנוסים' ,)marranosנוצרים' או ) (. כל אלה כינויים שניתנו למי שהיה להם 'דם נגוע'. התוצאהcristianos nuevosחדשים' )

זו שהפרדה אף ועל הפרדה. של יישומה הייתה אלה תקנות של ביותר החשובה התבססה כביכול על אמונה, ועל החשד שלא כל המומרים כנים בדתם החדשה, לא

, ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדותתולדות תורת הסוד העברית, ברסלאו, תרע"א; דן יוסף, יהודה(2008-2012ישראל, תשע"ב )

www.hebrewbooks.org, 267, הלכות ברכת ועונג שבת, עמ' ספר העתים ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני, 510 'מעיני הישועה' הוא חיבור משיחי, ובו האריך אברבנאל לדון בספר דניאל, וזאת מתוך גישתו שביאת511

, תשל"א, עמ'הדרום; קובץ תורני לבהמשיח היא יסוד חשוב ביהדות. ראה: ח.ר. רבינוביץ, בתוך: 170-176 ;

דון יצחק אברבנאל, 512 , הקדמה, ירושלים, הוצאת ספרים תורה ודעת, תשט"ז, עמ'מעיני הישועה תקנ"ו-תקס"ו.

. 284–283 ביינארט, 'השמד הגדול', עמ' 513

152

איחרה היא להפוך להפרדה על בסיס גזעי, בייחוד כאשר התארכה ללא גבול ויושמה514אף על מי שלא היה ספק באדיקותם הנוצרית.

עקרון טוהר הדם, שקיבל חשיבות מרבית עבור הספרדים החל משלהי המאה החמש עשרה, קשור קשר הדוק לערכים של אצילות וכבוד, אשר גם חשיבותם גברה לקראת סופה של אותה מאה. נראה שבתקופה של תהפוכות, חשו הספרדים צורך

למושג515לתקף את קיומם, כיחידים וכציבור, בערכים כגון אצילות, כבוד וטוהר הדם.זהו ושנית והתנהגויות, זהו עיקרון מפלה בין מעמדות 'כבוד' שני תפקידים, ראשית

כבוד אינו תכונה אישית אלא מצב חברתי. כבוד516עיקרון המסמל הכרה בזכויות יתר.517נובע מהתפקיד בחברה ומהמעמד בה.

הפחד מהנוצרים החדשים ורגשות הדחייה מהם היו נפוצים בחברה האיברית,השנאה האמונה. וטוהר הדם טוהר כבוד, של באידיאולוגיות בוטאו אלה ורגשות החריפה כלפי המומרים הניעה מאמצים לבודדם ולהכתימם, דווקא בתקופה שבה רבים

הנוצרית. בחברה להתערות התאמצו החדשים שבה518מהנוצרים בתקופה דווקא הנוצרים את שהגדירו חדשים מונחים ועלו צצו בספרד, ונמוגה הלכה ההתייהדות

) (, 'אנשים מן הזרע הזה'esta gente) (, 'האנשים האלה'esta raza) החדשים: 'הגזע הזה'gente de linaje'הזרע הזה' ,) (esta generacionמונחים אלה ביטאו השקפה מתגבשת .)

דתיות נטיות במקום המומרים של האתניים או הגזעיים המאפיינים את שהגדירה חשודות. ההגדרה האתנית שימשה בין השאר לסיפוק הסבר לעלייה המהירה של מעמד המומרים. לפי השקפה זו, העניק כביכול הדם היהודי למומרים תכונות מסוימות, אשר הקלו על עליית מעמדם. החשדות הדתיים כלפי המומרים לא נעלמו, אך בשל המעברשינוי להשקפה אתנית-גזעית, קיבלו החשדות בדבר אדיקותם הנוצרית מקום שולי.

519תודעתי זה הוזן על ידי התפשטות תקנות טוהר הדם בחברה הספרדית. ההתמקדות במוצא האתני הייתה אחראית לבידול החברתי של המומרים וליחס

מומרים היו אלה שהרגישו שהתואר520השונה שזכו לו בנושאים משפטיים ומנהליים. הזה תואם אותם או שהסביבה התייחסה אליהם ככאלה. כאשר העיסוק בטוהר הדם

514 Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos, p. 79515 A. A. Sicroff, Los Estatutos de Limpieza de Sangre, Controversias Entre los Siglos XV y XVII , Madrid:

Taurus 1985 (henceforth: Sicroff, Los Estatutos de Limpieza), p. 336516 J. A. Maravall, Poder, Honor y Ėlites en el Siglo XVII, Madrid: Siglo Veintiuno Editores 1979 (henceforth:

Maravall, Poder, Honor y Ėlites), p. 41517 Maravall, Poder, Honor y Ėlites, p. 59 518 Graizbord, Souls in Dispute, p. 2 519 Bodian, ‘Men of the Nation’, pp. 56–57520 J. Contreras, ‘Family and Patronage: The Judeo-Converso Minority of Spain’, in: M. E. Perry and A. Cruz (eds.),

Cultural Encounters: The Impact of the Inquisition in Spain and the New World, Berkeley: University of California Press, 1991 (henceforth: Contreras, ‘Family and Patronage’), p. 130

153

התחזק, הייתה ההגנה העצמית היחידה השכחה עצמית – הימנעות מלבקש תפקידים שכרוכים בחקירות ומתן מידע על המוצא המשפחתי, הימנעות שטמנה בחובה שינוי שם המשפחה או שינוי מקום המגורים, ובדרך כלל שינוי שם משפחה ומקום מגורים גם יחד,

521וגם הימנעות מליצור אויבים שעלולים לחשוף את המוצא המשפחתי האמיתי.

בהיותם לחוצים על ידי תקנות טוהר הדם, התחזקו הנוצרים החדשים בזהותם. כאשר מעמדם נחשף, היו תגובותיהם הטיפוסיות שיבה ליהדות של אבותיהם או הדגשת נאמנותם לנצרות, ואף הפיכה לרודפי יהודים ומתייהדים, או השתתפות בהרפתקאות רוחניות שהעמידו במבחן את האורתודוקסיה הקתולית. בשלושת המקרים, החשדנות

נוצרים חדשים רבים חיזקו את522כלפיהם גברה, ותקנות טוהר הדם הורחבו והוחמרו. זהותם בעקבות מעמדם השולי. הם התייחסו לבידולם כמצב שמגדיר אותם. וכך לאור

523רדיפה דתית ודחייה חברתית, הם הידקו את הקשרים בינם לבין עצמם.

עד אמצע המאה החמש עשרה התקיימו נישואין בין מומרים לבין נוצרים ישנים, אך לאחר החלת תקנות טוהר הדם, הפכו נישואין מעורבים כאלה לנדירים וכמעט בלתי אפשריים, ותופעת האנדוגמיה התפשטה. המומרים מצאו את עצמם אסירים במעגלידי האינקוויזיציה, התהדק על קרובים שנחקרו היו מהם למי ואם סביבם, שנסגר

קלאוסטרופוביה. של פסיכוזה יצירת כדי עד יותר, עוד דומינגס524המעגל לדברי אורטיס, תמכו הנוצרים החדשים זה בזה ופיתחו תודעה של קבוצה. הנידוי שלהם משום

525שנשאו דם פגום היה העלבון הגרוע ביותר.

(, סופר והיסטוריון ספרדי,Menendez y Pelayo כתב מננדס אי פליו )1887 בשנת 526כי "... הקיצוניות של דם וגזע, אשר כנראה קיבלנו מהיהודים ..., התהפכה כנגדם".

דעה זו אומצה בספרד על ידי אמריקו קסטרו, ויריבו ההיסטוריון סנצ'ס אלבורנוס )Sanchez Albornoz.נוספים ספרדים היסטוריונים וכמוהם היהודים527(, ההיסטוריונים

ובה טען שההפך הוא הנכון, נתניהו כתב מסה, זו. בנציון הביעו התנגדותם לדעה שרעיונות אלה הומצאו על ידי גויים איבריים כאמצעי למנוע מהמומרים חברות מלאה

521 Domínguez Ortiz, Los Judeoconversos, p. 223522 Sicroff, Los Estatutos de Limpieza, p. 26 523 Contreras, ‘Family and Patronage’, p. 132 524 Domínguez Ortiz, La Clase Social, p. 151525 Domínguez Ortiz, La Clase Social, p. 179

526 M. Artigas Ferrando (ed.), Epistolario de Valera y Menendez Y Pelayo, Madrid: Espasa-Calpe, 1946, p. 408

527 A. Castro, La Realidad Histórica de España, Mexico: Editorial Purrúa, 1966; C. Sanchez Albornoz, España: Un Enigma Histórico, Buenos Aires: Editorial Sudamericana, 1971

154

רק בשלב מאוחר528בקהילה החברתית והרוחנית הנוצרית, אשר אליה שאפו להיכנס.529יותר, אומצו רעיונות אלה על ידי היהודים הספרדים, שסבלו מהם קודם לכן.

סיכנו הנוצרים החדשים את השלמות הנוצרית של החברה ליהדות, בזיקתם הספרדית. שלמות זו הייתה חיונית בעיני החברה הקתולית למילוי שליחותה המשיחיתמידה טוהר הדם לאמת והשבע עשרה הפך במאות השש עשרה לכן, ספרד. של

( של הספרדי. גישה זו הייתה נחלתם של כל הכוחותhonra) עיקרית בקביעת 'שמו הטוב' החברתיים שרצו להחליש את המעמד הבינוני, מעמד הסוחרים העירוניים, שחלק ניכרהשכבות בני בקרב בעיקר נפוצה הייתה היא חדשים. מנוצרים מורכב היה ממנו

530הנמוכות, שראו בה פיצוי על קיפוחם החברתי.

Alonsoבאמצע המאה החמש עשרה חיבר נזיר פרנסיסקני, אלונסו דה אספינה )

de Espinaשמוצאו היה כפי הנראה במומרים, ספר בשם 'מבצר האמונה'. בספר זה ,) הקדושה הלשכה את שימשו יותר מאוחר אשר רבים, יהודים מנהגים מתאר הוא )האינקוויזיציה( בחיבור 'צווי האמונה'. בספרו העלה דה אספינה לראשונה את הרעיון של גירוש שארית היהודים מהמדינה וכן הציע להקים את מוסד האינקוויזיציה, שמטרתו

531לחקור ולהעניש את הכופרים.

.ג. האינקוויזיציה בשירות המלוכה1הוקמה האינקוויזיציה הלאומית בספרד והחלה לפעול ב-1480 בשנת , והחל1482

היסודות לאחד החדשים הנוצרים רדיפת את הקתוליים המלכים הפכו זה ממועד במדיניות הפנים שלהם. במדיניות זו, היה המניע הדתי למעשה משני. המדיניות יושמההיו זהה לבורגנות. הם משום שהנוצרים החדשים השתייכו ברובם לשכבה חברתית ועוצמתית, מהירה הייתה זו שכבה של עלייתה ומנהלים. אינטלקטואלים סוחרים, ונתפסה כסכנה לכתר, סכנה גדולה יותר מאשר הפאודליזם הגוסס. שכבה בורגנית זו החלה כפי הנראה לרכוש מודעות פוליטית, והדבר גרם להתערבות הכתר ולהקמת מוסד האינקוויזיציה – ארגון משטרתי שאיים על ציבור המומרים, כציבור וכיחידים. מוסד

532זה הצליח להעביר לאוצר המלכותי חלק ניכר מעושרם של המומרים.

528B. Netanyahu, ‘Américo Castro and his View of the Origins of the ‘Pureza de Sangre’, Proceedings-American Academy for Jewish Research 46-47/2 (1978-1979), pp. 397–457

529 D. Nirenberg, ‘Mass Conversion and Genealogical Mentalities: Jews and Christians in Fifteenth Century Spain’, Past and Present 174 (Feb. 2002), pp. 4–5

י' קפלן, 'יהודים ויהדות בהגות המדינית והחברתית של ספרד במאות הט"ז–י"ז', בתוך: ש' אלמוג530 , ירושלים: מרכז זלמן שזר, תש"מ )להלן: קפלן, יהודים ויהדות(, עמ'שנאת ישראל לדורותיה)עורך(,

177..292 ביינארט, השמד הגדול, עמ' 531532 Villanueva, ‘The Converso Problem’, pp. 330–331

155

מטרתה המוצהרת של הלשכה הקדושה הייתה להדביר את הכפירה היהודיתמתייהדים. הנוצרים החדשים היו מידה באיזו נשאלת השאלה, וגם כפירות אחרות. בנציון נתניהו כתב ספר על המומרים משלהי המאה הארבע עשרה ועד תחילת המאהזו על פי מקורות רבניים מהתקופה. מסקנתו היא שרובם ובחן שאלה השש עשרה

מסורים, נוצרים להיות ושאפו היו מקורות533המכריע על ספר גם כתב הוא בדעה דומה אוחזים כמה היסטוריונים534האינקוויציה בספרד של המאה החמש עשרה.

(, הטוען שיהדותם של הנוצרים החדשים היאEllis Rivkinנוספים, ובהם אליס ריבקין ) אגדה שטופחה על ידי האינקוויזיציה )כדברי נתניהו( ואשר הוזנה על ידי הכנסייה ובית הכנסת, כל מוסד מסיבותיו הוא. האגדה הזו כל כך חזקה, ומבחינה יהודית כל כך מעוררת השראה, שסביר שלא תיעלם. בספרד שירתה האגדה מגמה למוטט, להשפילנוצרים. הלשכה הקדושה ועשירה של יוקרתית חזקה, חוקי קבוצה ולרושש באופן ארגנה טרור מבוקר ואלים, כדי שהמומרים יפנו את הדרך לנוצרים הישנים כמחזיקי הכוח וזכויות היתר. טקטיקה זו יושמה על ידי האשמת הנוצרים החדשים בהתייהדות והצגת אלה שהתוודו בטקסים דרמתיים כהוכחה לאמיתות ההאשמות. לדברי ריבקין היה היבט אחד שהותיר אותם יהודים, העובדה שהם שאפו להתנתק מהגורל היהודי

535ולהפוך לנוצרים אמיתיים אך כשלו בכך, ונשארו קשורים בטבורם לגורל היהודי.

דעות אלה אינן מקובלות על רוב ההיסטוריונים, יהודים ולא יהודים כאחד, אשרביניהם ריבקין, של מבוססת הלא והגישה נתניהו של המוגבל מחקרו את ביקרו

מיותר לציין שהקמתה של האינקוויזיציה והפעלתהSaraiva.536ההיסטוריון הפורטוגזי השפיעו על חיי כל מומר ומומר, ללא קשר לזיקתו ליהדות. מומרים ששאפו להתבוללואפילו מפני האשמות יריב כלשהו, ניסיון הפללה של יכלו להיות בטוחים מפני לא

537שקריות. הפעילות הפומבית של האינקוויזיציה הזינה את האמונה העממית שכל המומרים חשודים בכפירה. באופן פורמלי שאפה הלשכה הקדושה לתבוע רק כופרים פעילים,

בעיני ההמון הפשוט538אבל בפועל באו כל המומרים תחת עינה הבוחנת והחושדת. 533 B. Netanyahu, The Marranos of Spain, From the Late XIVth to the Early XVIth Century, According to

Contemporary Hebrew Sources, Ithaca: Cornell University Press, 1999534 B. Netanyahu, The Origins of the Inquisition in Fifteenth Century Spain, New York, Random

House, 1995.535 E. Rivkin, ‘How Jewish Were the New Christians’, in: J. M. Solá-Solé, J. G. Armistead, and J. H. Silverman (eds.),

Hispania Judaica I: Studies in the History, Language and Literature of the Jews in the Hispanic World , Barcelona: Puvil Editor, 1980 (henceforth: Rivkin, ‘How Jewish Were the New Christians’), pp. 114–115

536 A. J. Saraiva, História da Cultura em Portugal, Lisboa, Jornal do Foro, 1950–1962537 Levine Melamed, A Question of Identity, pp. 28–29 538 Bodian, ‘Men of the Nation’, p. 54

156

auto deנראתה האינקוויזיציה כהתגלמות של צדק מהיר וחסר רחמים. 'מעשי האמונה' )

féהעניקו להמונים מחזה שבו צפו בעשירים השנואים מושפלים ונשרפים. מחזות מעין ) אלה העניקו ללשכה הקדושה את אהדת ההמון, והאינקוויזיציה הפכה לסמל לברית בין

539הכתר ובין פשוטי העם.

והתגבשה ואיזבל, הלכה מאז איחודה של ספרד תחת שלטונם של פרדיננד הלאומיות הספרדית המודרנית, אשר אחד ממאפייניה העיקריים היה דגש על שליחותופני תבל. בתקופת המלכים הקתולים שרר של העם הספרדי בהפצת הנצרות על ספרד של ביכולתה העזה מהאמונה חיוניותו את ינק אשר משיחי, להט בספרד

, לאחר כיבושה1492 בשנת 540המאוחדת להקים את מלכות השמיים על פני האדמה. של ממלכת גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון על אדמת ספרד, והשלמת הרקונקיסטה, העמידו המלכים הקתולים בפני שארית היהודים הספרדים את הברירה להמיר את דתם או לעזוב את הממלכה. בצו הגירוש הכללי נאמר מפורשות כי הסיבה להחלטה נעוצה בהשפעתם הרעה של היהודים על הנוצרים החדשים, שכן הם מסייעים להם להפר את

דתם החדשה ולדבוק באמונתם הישנה. הגירוש היה טראומטי מאד. רבבות בחרו להמיר את דתם, וכמאה וחמשים אלף בחרו ליטול את מקל הנדודים. רובם היגרו לפורטוגל השכנה, וכשליש מהם לאימפריה העות'מאנית ולצפון אפריקה. את עוצמת הטראומה ביטא אחד המגורשים, ר' יוסף בן

ובה הוא כותב: "אם מלך ספרד היה מאיר גרסון, בהקדמה לספרו 'בן פורת יוסף', שולח אותנו לארצותנו לא היה עושה לנו גרוש. אבל גרשנו מארצנו לבא כל א' וא'

541לארץ נוכריה, על כן נקרא גרוש". שינה את מצבם של הנוצרים החדשים באורח קיצוני. הוא1492הגירוש משנת

ניתק אותם מקהילות ישראל. אחרי הגירוש הפכו המומרים לגורם 'היהודי' היחיד שנותר הפעם הגירוש היה הרבה יותר טראומטי מאשר גירושים קודמים מאנגליה,542בספרד.

מצרפת ומערים רבות בגרמניה, וזאת בשל מרכזיותה של יהדות ספרד בעולם היהודי. יהודי ספרד תרמו להעצמת תודעת השבר על ידי הנצחת הגירוש בכתובים, הן בספרות

543הן בהיסטוריוגרפיה.

539 Villanueva, ‘The Converso Problem’, p. 331.175 קפלן, 'יהודים ויהדות', עמ' 540עצמו', 541 על ספרד גולי 'דור ששון, בן ח"ה עמ' ציון )תשכ"א(, כ"ו 'גירוש27 ח.ביינארט, ;

.384-407, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ד, עמ' מורשת ספרדספרד-גורמים ותוצאות', בתוך: .161 קפלן, 'מסלולי התבוללות', עמ' 542 פעמים א' גרוס, 'עשרת השבטים ומלכות פרסטר ג'והן: שמועות וחיפושים לפני גירוש ספרד ואחריו', 543.5 )תשנ"א(, עמ' 48

157

'מעיני הישועה' יצחק אברבנאל, מתאר בספרו דון י"ב, מגורש אחר, )מעיין תומר ו'( את מוראות הגירוש, וכן את מעמדם ומצבם של יהודי ספרד שלפניו. וכך הוא

כותב:

... ואמנם היהודים האמללים שלא עזבו תורת ה' נגעה בם יד ה' להמם ולאבדם ומלכי הארץ מבלי סבה ועל לא חטא בכפם גרשום מלהסתפח בנחלתם לאמרבאשכנז אדום בני מלכויות רבים גרושים ונעשו עמנו בני מתוך צאו קומו בסרדיניאה וציציליאה בפרובינצייה בטוסקאנה בלומברדיאה ברוסיאה בקסטילייה וליאון וארגון וקטלוניה וגרנאטה ובכלל כל מלכויות ספרד. ולפי שהיו בני יהודה גלות ירושלים אשר בספרד בקרב הגויים בהרוחה וכבוד יותר משאר היהודים והיו עם רב ועצום כשלוש מאות אלף איש שקטים על שמריהם רעננים

544מהם שרים נכבדים יושבים ראשונה במלכות ויועציו ....

יהודי ספרד נותקו לאחר הגירוש לא רק ממוסדות חיוניים כבתי כנסת ובתי ספר,יהודיים ועם יהודים אחרים. הם נאלצו להסתפק בתנ"ך אלא גם ממגע עם ספרים כספר היהודי היחיד הנגיש עבורם ובזיכרונות נמוגים, אשר הלכו ונחלשו בעבור הזמן. יהדותם התנוונה בהתאם לזאת. בדור השלישי או הרביעי הם כבר לא ידעו דבר על היהדות הנורמטיבית. ירושלמי מעמיד שלוש שאלות לדיון: )א( כמה ידע על היהדות הרבנית היה למומרים הספרדים? )ב( כמה מידע על חיים יהודים בניכר הובא על ידייהודים האם )ג( אחרות? או עסקיות למטרות אחרות לארצות שנסעו מומרים

מסקנותיו545נורמטיביים נכנסו לספרד ואולי הפיצו מידע לאלה שהיו מעוניינים בכך? ופורטוגל בספרד האנטי-יהודית הפולמוס בספרות )א( כדלקמן: הן ירושלמי של התלמוד נגד טיעונים יש עשרה השמונה המאה סוף ועד עשרה החמש מהמאה סממנים בספרות הקתולית למצוא יכלו ספר יודעי מומרים )ב( הרבנית; והספרות יהודים רבים. מי מביניהם שקראו לטינית, שהייתה השפה המלומדת של התקופה, יכלו ללקט אגדות ופירושי חז"ל בכתבי אבות הכנסייה. גם בספרות הפולמוסית יש שפע שלההיסטורית בספרות וגם המתפלמסים, מתווכחים שאיתן יהודיות ודעות אמונות והמדעית היה מידע רב על היהודים והיהדות; )ג( מבדיקה שערך ירושלמי באינדקס

דון יצחק אברבנאל, 544 ספר מעייני הישועה, פירוש על ספר דניאל,, פירוש על נביאים אחרונים ירושלים, הוצאת ספרים אברבנאל, תש"ך, עמ' רס"ח- רע"ח.

545 Y. H. Yerushalmi, ‘Professing Jews in Post Expulsion Spain and Portugal’, in: Salo Wittmayer Baron Jubilee Volume, III, Jerusalem: Academy for Jewish Research 1974, p. 1024

158

התלמוד את לקרוא היה שניתן גילה לפעם, מפעם שהשתנה האסורים, הספרים 546מאת הרמב"ם לא נאסר. וספרות רבנית בתרגום, ואפילו 'מורה נבוכים'

יהודים, שמתוכם כמאה140,000(, כאשר היו בפורטוגל כ-1497בשנת רנ"ז ) אלף גולים מספרד, הומרה דתם בכפייה ומרמה על ידי המלך הפורטוגלי מתוך נימוקים של תועלתנות פוליטית. לאחר המרה זו נותר חצי האי האיברי ללא יהודים. מצבם של

,1536מומרי פורטוגל בשלב זה היה שונה, משום שבמשך כארבעים שנה, עד שנת התנהלו חייהם ללא הפרעה. אומנם הם לא יכלו להפגין את יהדותם בפומבי, אך יכלו

בשנת ואולם בפרטיותם. דתם את הלאומית1536לקיים האינקוויזיציה הוקמה , הפורטוגלית, אשר תוך זמן קצר הפכה לאכזרית יותר מזו שבספרד.

לאחר ההמרה הכפויה של שנת רנ"ז, כאשר הקהילה היהודית חדלה למעשה להתקיים, החל להיווצר חיכוך בין הנוצרים הישנים לבין החדשים, שזה עתה הומרה דתם. אומנם בבסיס החיכוך היו גורמים חברתיים וכלכליים, אך הפולמוס הגלוי היה

ספרות הפולמוס הדתי שנכתבה בפורטוגל לאחר ההמרה המשיכה את547בתחום הדתי. המסורת האנטי-יהודית של ימי הביניים. העובדה שהיהודים הפכו לנוצרים חדשים לאבנוצרי דמות היהודי השטני, המתגלם עכשיו סייעה להנציח את דבר, אלא שינתה

548החדש.

יהדות פורטוגל לא סבלה מן המחלוקות והפילוגים הפנים-קהילתיים, אשר מהםיהדות ספרד במאה החמש עשרה. בפורטוגל בשנת , נספג כל המרץ1497סבלה

היהודי ונקלט מיידית לתוך הקהילה המומרת. למרות פיזורם הפתאומי של מוסדות הקהילה הרשמיים, נותרו הקשרים הקהילתיים על כנם. בניגוד לנוצרים החדשים של ספרד שהיחס אליהם היה פרטני, היו הנוצרים החדשים של פורטוגל בעלי אופי של קבוצה היסטורית ממשית, וגם המדינה וגם החברה הפורטוגליים תפסו אותה כך והיו מודעים לה באופן אינסטינקטיבי. הם כונו בשלושה כינויים שביטאו מודעות זו: 'נוצרים

cristiãos) חדשים' novos'אנשי עסקים' תיאולוגית, כינוי בעל משמעות – ) (homes de

negoçios'כינוי בעל משמעות כלכלית, 'אנשי האומה – ) (homes de naçãoכינוי בעל – )

י"ח ירושלמי, 'אנוסים החוזרים ליהדות במאה הי"ז : השכלתם היהודית והכשרתם הנפשית', בתוך:546 .209–201(, עמ' 1969 ה/ב )דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות

אורפלי547 ומ' עסיס י"ט בתוך: בפורטוגל', הנוצריים הפולמוס בכתבי ויהדות 'יהודים אורפלי, מ' , ירושלים: הוצאת מאגנס,יהדות פורטוגל במוקד, מחקרים על יהודים ויהודים בסתר)עורכים(,

.156תשס"ט )להלן: אורפלי, 'יהודים ויהדות בכתבי הפולמוס'(, עמ' .168–167 אורפלי, 'יהודים ויהדות בכתבי הפולמוס', עמ' 548

159

לאמונתו קשר ללא יהודי שמוצאו מי לכל יוחס זה אחרון כינוי אתנית. משמעות 549הדתית.

טרם הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל הצליח מספר מצומצם של מומרים לברוחשנשאר הגדול הרוב לגבי אך מובילות ההתפתחויות. לאן שראו מי היו מהמדינה. בפורטוגל, לא הייתה ההגירה אופציה אפשרית, אם משום רתיעתם מפני הבלתי נודע, ואם משום קשרי משפחה, נכסים שלא יכלו לממש, ומעל הכול מפני פחד מהשלטון ותגובתו. הכתר הפורטוגלי אסר על יציאתם, להוציא תקופות מסוימות שבהן הותרה

, כאשר היציאה הייתה מותרת.1521–1507אלפים יצאו את פורטוגל בשנים היציאה. איסור היציאה חודש 550הם היגרו אל עבר קהילות יהודיות במטרה לחיות כיהודים בגלוי.

ו-1532, 1521בשנים . היינו, מי שחפצו לעזוב במהלך השנים שבהן התקיימו1535 ( נאלצו לעשות זאת על ידי1536–1515הדיונים עם הוותיקן על הקמת האינקוויזיציה )

בריחה, ולרובם לא היה האומץ ולא היו מוכנים להסתכן בעונשים המצפים להם אם551ייתפסו.

( מתאר את מאמציהם של הנוצרים החדשים הפורטוגלים למנועHerculanoהרקולנו ) את הקמתה של האינקוויזיציה. אלה כללו שליחת נציגים לרומא, אשר העלו נימוקיםחוגו. ולאנשי לאפיפיור שלמונים חילקו וגם נגד ההקמה, הכנסייתית בפני הצמרת יכולתם לגייס סכומים נכבדים רומזת על רשת קשרים ענפה בתוך פורטוגל ומחוצה לה,

552ועל קיומו של מבנה ארגוני כלשהו.

תומכי כטענת בהתייהדות, 'חטאו' בפורטוגל החדשים הנוצרים אם בוויכוח ( מגוונות. ההיסטוריון הפורטוגלי, סראייבה דעות יש בעלSaraiva,)553האינקוויזיציה,

השקפת עולם מרקסיסטית, טוען שהם היו נוצרים נאמנים, וכי הטענות על התייהדותם כביכול נבעו מתוך מגמה להרוס את המעמד המסחרי במדינה, אשר המומרים שלטו

מתפלמס עם סראייבה, וטוען שהם היו יהודים בפוטנציה554בו. ישראל סלבטור ריווה ולא נוצרים נאמנים. ירושלמי גורס שהייתה ביניהם התייהדות נרחבת, והרקולנו סבוראש בעוד היהודית, במחויבותם פוגע הדבר היה סובלנות כלפיהם גילו שאילו

549 Y. H. Yerushalmi, ‘Prolegomenon’, in: A. Herculano, History of the Origin and Establishment of the Inquisition in Portugal, New York: Ktav Publishing House, 1972 (henceforth: Yerushalmi, ‘Prolegomenon’), pp. 38–

39 550 Yerushalmi, ‘Prolegomenon’, p. 43551 Yerushalmi, ‘Prolegomenon’, pp. 26–27552 Yerushalmi, ‘Prolegomenon’, p. 27553A. J. Saraiva, História da Cultura em Portugal, Lisboa, Jornal do Foro, 1950–1962554 I. S. Revah, ‘Les Marranes’, Revue des Études Juives 118 (1959-1960), pp. 29–77

160

האינקוויזיציה חיזקה את מחויבותם וגרמה להם לנהל קרב מאסף של התייהדות במשך555שלוש מאות שנה.

הנוצרים החדשים הפורטוגלים נהנו ממידה רבה של חסינות משפטית בספרד,הזדמנות עבורם והיוותה מפורטוגל יותר עשירה הייתה ספרד סיבות: מכמה וזאת כלכלית טובה יותר, והם ניצלו אותה והפכו לגורם בעל חשיבות בכלכלה הספרדית; האינקוויזיציה הספרדית לא הענישה על פשעים שבוצעו בפורטוגל נגד הדת הקתולית, והשלטונות הספרדיים כמעט ולא הסגירו נאשמי אינקוויזיציה לפורטוגל; ולבסוף, בניגוד

556לקיצוניות של האינקוויזיציה הפורטוגלית, זו של ספרד הייתה יחסית רכה יותר.

היסטוריונים רבים עמדו על ההבדל בין הנוצרים החדשים של ספרד לבין אלה של פורטוגל. החל משנות השמונים של המאה השש עשרה, לאחר שהכתרים של ספרדבמטרה לספרד, גדולים במספרים להגר פורטוגל מומרי החלו אוחדו, ופורטוגל בספרד כאשר התרחשה זו הגירה הקשוחה. הפורטוגלית מהאינקוויזיציה להימלט עצמה נחלשה תופעת ההתייהדות, והיא עוררה את ההתייהדות מחדש במומרי ספרד.

557בעקבות הגעתם לספרד הפך הכינוי 'פורטוגלי' למילה נרדפת למתייהד.

העובדה שמומרי פורטוגל לא היגרו ממנה כאשר היה הדבר אפשרי, אינו מעיד בהכרח על סופו של המרניזם הפורטוגלי, אלא על פרידתו הסופית מהיהדות, ויצירת תופעה אתנית-דתית נבדלת. הדרך המיוחדת של יצירת זהות בקבוצה זו מבוססת על

החברתי-כלכלי. ותפקידם הקודמת, דתם הגזעי-אתני, מוצאם מרכיבים: 558שלושה חייהם של המומרים התאפיינו בשניות שביטאה את המצוקה הנפשית והקיומית שהיו נתונים בה. שניות זו משתקפת בכותרות ספריהם של היסטוריונים רבים, כגון: 'נשמות

'נשמות בהתדיינות' גרייזבורד, דוד 'הזהות החצויה של בסכסוך' של ואן פראג, של ואחרים. המרנוס' יובל, ירמיהו והנפש559של השניות את מזהים אנו בדורמידו גם

החצויה, שמונה שנים הוא חי בצרפת תחת מסווה נוצרי, למרות שיכול היה לנסוע לארץ של יהודים; כפי הנראה ומסיבות כלכליות הוא השיא את בנו הצעיר דניאל, לבת דודה בספרד בעצם שלח אותו לחיות בארץ של עבודה זרה. מאידך, פעל כאיש ציבור בקהל

בלי ספק נפש חצויה ומסוכסכת.1ישראל ופעל למען אחיו

555 A. Herculano, História da Origen e Establecimiento da Inquisição em Portugal, Amadora (Portugal): Imprensa Nacional 1975–1976, p. 313

556 Graizbord, Souls in Dispute, p. 23.160–1 קפלן, 'מסלולי התבוללות', עמ' 557558 Yovel, The Other Within, p. 203559 Yovel, The Other Within; Graizbord, Souls in Dispute; J. A. Van Praag, ‘Almas en Litigio’, Clavileño1(1950),

pp. 14–26

161

.ד. שניות בזהות המומרים1

איך הגיבו המומרים למצבם החדש? מה הייתה ההשפעה של המרת הדת על זהותםוהתגובות שההשפעות ולומר, בקצרה אלה שאלות על לענות ניתן רוחם? והלך התבטאו בצורות שונות של שניות ושל זהות מבולבלת. בעודם מונעים על ידי רגשי אשםודבקים במורשת, המשיכו חלקם לשמור על על המרת דתם, מתרפקים על עברם מתוך לעיתים הקתולי, העולם בתוך להיטמע ניסו אחרים בסתר. יהודים טקסים סתגלנות ולעיתים מתוך קנאות של טירונים. היו ביניהם מי שדחו את שתי הדתות והפכו להיות בדלנים רוחניים ורפורמיסטים בתוך דתם החדשה, בעוד רבים לא האמינו בשוםכופרים, מוקדמים, חילונים ונהיו הזה העולם בעסקי זה במקום התמקדו דת,

ואפילו אתאיסטים.560דאיסטים, רבות מתגובות אלה היו חסרות יציבות, ואף לא אחת מהן סיפקה למומרים דרך חיים וזהות שלמה. הם נותרו במצב של זהות בלתי שלמה, אגו מבולבל או חצוי, שבו האחר נשמר בתוך האני, ומשמש מרכיב מהאני. כתוצאה מכך התפתחו שתי מגמות השוללות זו את זו: מחד גיסא מאמץ מתמשך להיטמע, ומאידך גיסא ניסיון מתמשךזו, התקיימו שתי מגמות אלה זו את יהודית. על אף שסתרו זהות לשמר בדל של במציאות, לעיתים בתוך אותה משפחה ואפילו בתוך אותו אדם. מצב זה יצר את השניות המורכבת שאפיינה את חיי המומרים. היהודי בסתר לא היה באמת יהודי, והנוצרי הקנאי

הסגיר את מוצאו היהודי בעצם קנאותו ובחוסר השקט שבו אימץ את דתו החדשה. מה שאפיין את מצבם הקיומי של המומרים היה דרך חדשה להיות אחר. שונות זו נשאה תחילה אופי דתי, והתבטאה בהתבדלות מהנצרות או התבדלות בתוך הנצרות, וגם כרפיון דתי או קנאות מוגזמת. בשנים מאוחרות יותר, כאשר לא היה די בדת לסימוןוכך הפכה למעשה ומוצא, גזע גבולות תרבותיים, התבטאה האחרות במונחים של להיות חילונית. דוגמה בולטת לשניות דתית היא הכתרתה של המלכה אסתר על ידי דורות מאוחרים של המומרים להיות הקדושה המגינה עליהם )מושג הקדושה המגינה

561הוא נוצרי במובהק( וכינויה המלכה סנטה )קדושה( אסתר.

בתוך החברה הנוצרית פעלו יצרים עוצמתיים, שהתבססו על יריבויות כלכליות וחברתיות, והם פעלו לדחות ולהדיר את המומרים. לעיתים הוצדקה ההדרה בטיעונים

(, גישה פילוסופית המאמינה בישות עליונה, אלוהית, ללא קשר לדת מסוימת.Deism )ם דאיז560561 Yovel, The Other Within, pp. 78–82

162

ותחושות שנלקחו מן המרחב הדתי, וזאת על אף שהממסד הדתי, אשר כשל בתפקידו,היה אמור לפעול נגד הדרתם.

המתייהדים החדשים הנוצרים מן רבים שאצל עולה האינקוויזיציה ממסמכי ידי הלשכה הקדושה התגלה קשר אמיץ בין זיקתם ל'תורת משה' לבין שנחקרו על

אמונתם ביכולתם להתעשר. סטוצ'ינסקי מתמודד עם ממצאים אלה וטוען כדלהלן:וביןא. 'היהודית' של מומרי פורטוגל זהותם יש הסכמה רחבה על הקשר שבין

פקידי החדשים, הנוצרים אויבי את מקיפה זו הסכמה כעשירים. תדמיתם השלטון ואפילו הנוצרים החדשים עצמם.

הקשר הזה בין 'יהדות' והתעשרות התאפיין בשימוש המגוון שנעשה בו. אויביב. המומרים השתמשו בו כדי להיאבק בשליטה ובהשפעה שרכשו הנוצרים החדשיםהמנטליות את בו ביטאו החדשים הנוצרים של והאליטות בחברה,

היזמית-אריסטוקרטית שרווחה ביניהם.זה;ג. בקשר להשתמש הרבו שביניהם, העשירים רק ולא החדשים, הנוצרים

להפך, כלכלית, אלא לפעילות כמנוף תפקדה לא 'היהודית' הזהות עבורם הפעילות הכלכלית הייתה סממן לזהות 'היהודית'.

החדשיםד. היהודים את להביא עלול היה והתעשרות 'יהדות' בין הזה הקשר לעמדה מתירנית ומזלזלת בקיום מצוות התורה, מתוך מטרה להתמסר לעסקיםאת דווקא בכתביהם חדשים יהודים כמה הדגישו לפיכך ההלכה. כבלי בלי כנוצרים מי שנשארו במרחב האיברי הון. אך ההיבטים השליליים של עשיית חדשים, ונאבקו שם על הישרדותם האתנית ו/או הדתית, ראו בהתעשרות אמצעי

מועיל לקבוצתם. בקרב הנוצרים החדשים והיהודים החדשים הייתה קיימת תשתית אידיאולוגית,

אך יש לסייג דברים אלה562אישית וקבוצתית, אשר יצרה זיקה בין 'יהדות' ו'פוריטניות'.זו לא שיקפה את הגישה בענייני כלכלה של כל היהדות, לגווניה, ולומר שהשקפה תפוצותיה ודורותיה. אומנם בין אנשי 'האומה' נוצרה זהות בין יהדות וקפיטליזם, אך היא

563נוצרה במסגרתן של נסיבות מאד מיוחדות.

האינקוויזיציה, הפעלת לאחר המומרים חיו שבה והרדיפה הפחד אווירת וההגבלות נגד בעלי 'דם טמא', הגבירו אצלם את המודעות לזהותם הנפרדת והזרה.

פוריטניות היא השקפה שרואה בהשגת רווחים כלכליים תוצאה של רצון האל.562ד' סטוצ'ינסקי, 'זהות דתית נוצרית חדשה ופעילות כלכלית: בדיקה חדשה', בתוך: י"ט עסיס ומ'563

, ירושלים: מרכז זלמןיהדות פורטוגל במוקד: מחקרים על יהודים ויהודים-בסתראורפלי )עורכים(, . 259–257שזר, תשס"ט, עמ'

163

לאור העובדה שבמקרים רבים לא היו האשמות האינקוויזיציה מבוססות ונכונות, אפילושאפו ממנה אשר הקבוצה לתוך רצונם, נגד והונעו, נדחפו מתבוללים מומרים והייתה מיועדת במקור לנהל מסע לטיהור הכנסייה, הייתה להתנתק. האינקוויזיציה גזעי אתני, מאבק של מאפיינים רכשה הזמן במשך אך ביעודה, דתי אופי בעלת

564ומעמדי. שונותם של הנוצרים החדשים בוטאה על ידי אבן וירגה בספרו 'שבט יהודה',

בהביאו שיחה דמיונית שמנהל יהודי עם המלך, ובה אומר לו היהודי:

... ומה יועיל לאדוננו ומלכנו כאשר ישפוך על היהודים מים קדושים ויקראוהותועלת אין וטרפון כעקיבא דתם את שומרים והם פאבלו או פידרו בשמנו יראו כי כבר הוחזקו ולא בהתנצרותם אלא שמתגאים על הנוצרים האמתיים למראית העין לנוצרים וחקי המלכות אשר היו נותנין בהיותם יהודים לא יתנו תדע

565אדוננו שאין ספק בו כי היהדות הוא מן החולאים אשר אין להם רפואה.

מומרים על הלשינו וקנאים, נאמנים לנוצרים שהפכו המומרים, מן חלק מתייהדים. אין זה מפתיע לראות קבוצת אנשים הנאבקת להתבולל לתוך זהות חדשה, המפגינה עויינות כלפי מי שמייצגים את הזהות הישנה, שהם משתדלים להשיל. ואולם, אפשר לטעון שהעויינות כלפי היהדות, היהודים והמתייהדים אינה משקפת ביטחון נוצריאת ברדיפתם מודחקים. שקט וחוסר פנימית שניות דווקא אלא פנימית, זהות או נגד דמותם העצמית שלהם, כפי נלחמו בעצם המומרים ומומרים אחרים, היהודים

566שהשתקפה בבני דתם הקודמת.

החברה האיברית הנציחה את זהות המומרים, ואפילו את זהותם של מי ששאפו להתבולל, הזכירה לצאצאי היהודים בהתמדה את מוצאם, ובכך הזינה את התודעה שלהם. התוצאה הייתה זהות שונה הן מהנוצרי הישן הן מהיהודי. המומרים היו בתהליך של יצירת קבוצה נפרדת משל עצמם, שבה השתתפו מי שרצו בכך וגם מי שלא רצו,

567אבל נדחפו אליה.

( Franciscoפרנסיסקו בוטיו Botelloלמשל, עלה על המוקד במקסיקו בשנת ,) . למען מה הקריב האיש את חייו? ניתן לומר במובהק, שלא למען אמונה דתית1659

564 Yovel, The Other Within, p. 59.97, הנובר: הוצאת וינר, תרט"ו, עמ' שבט יהודה ש' אבן וירגה, 565566 Yovel, The Other Within, p. 60567 Levine Melamed, A Question of Identity, pp. 24–25

164

כלשהי, וודאי שלא למען היהדות הרבנית, שעליה ידע מעט מאד ולא הכיר מהיהדותזהות כלשהי, כפי אלא מנהגים מעטים, רובם מעוותים. הוא הקריב את חייו למען לידיעה, הרצון קדם אצלו הזיכרון. ולמען האומה למען בה, ורצה אותה שתפס והנאמנות לעצמו קדמה לתכנים היהודיים. בכך הוא דמה למומרים אחרים, ובהם גם

568מתייהדים, והטרים את האופי החילוני של הזהות היהודית.

, נאסר1656(, שנולד ב-Fernando de Medinaדוגמה נוספת. פרננדו דה מדינה ) בספרד, וההליכים נגדו נמשכו שמונה שנים. בחקירתו התברר שהוא מפקפק בקיומו של אל ואינו מאמין בעולם הבא. "הנשמה היא הנפש, וכשהגוף מת גם הנפש מתה ונעלמת", קבע בפסקנות. עם זאת, הוא אישר את יהדותו. האינקוויזיטורים לא הבינו את התופעה שלפניהם – דבקות בעם ובזהות היסטורית בלי קשר לתיאולוגיה מסוימת. דה מדינה היה בעת ובעונה אחת מתייהד, ספקן, אוניברסליסט דתי, אגנוסטיקן ודוגלממנו שדרשו כפי היהדות, את לגנות מוכן היה לא והוא הזה, העולם בחיי האינקוויזיטורים. מדינה נאחז במוצאו ובתרבות ההיסטורית שלו, לא מתוך ערגה בלבד, אלא מתוך רצון להשתייך אליה, מתוך דבקות באומה שייסדו האבות הקדמונים, ואבותיו

569והוריו ממשיכיהם. זה הדבר שנתן לו עוגן בחייו ומשמעות לקיומו.

החדשים הנוצרים של שניותם מתגלה ההמרה, שלאחר הראשון בדור כבר )570בשירים שכתבו משורריהם. פרנסיסקו קנטרה בורגוס Francisco Cantera Burgos)

(, איקסר )Baena = ספרי שירים( מאת באאנה )Cancionerosסקר שלושה קנסיונרוס )Ixar )( ויש בהםGallardoוגאיירדו ידי מומרים, נכתבו על רבים בהם (, אשר שירים

571ל מצוקותיהם.ערמיזות וביטויים המרמזים

האחר היהודי, שלפנים עמד מול החברה הנוצרית מבחוץ, הפך להיות עכשיו מרכיב וחלק באותה חברה, אך לא איבד את האחרות שלו בעיני החברה המארחת, ובמקרים רבים בתפיסה העצמית שלו. שניות מובהקת אפיינה את מצבם, שניות שלבשה צורות שונות, חלקן סמויות מן העין וחלקן גלויות. אך השניות דבקה לזהות שלהם, ללא קשר

572למסלול ההתנהגותי שבחרו לעצמם.

.396 עמ' האנוסים, יובל, 568.398, עמ' האנוסים יובל, 569570 Y. Yovel,’ Converso Dualities the First Generation: The’ Cancioneros’, Jewish Social Studies, New Series 4/3

(Spring-Summer 1998) (henceforth Yovel, ‘Converso Dualities’), p. 23571 F. Cantera Burgos, Sefarad 27 (=Cancionero de Baena, 1967); Sefarad 29 (=Cancionero de Ixar, 1959); Sefarad

21(=Cancionero de Gallardo, 1962)572 Yovel, The Other Within, p. 58

165

. מניעי ההגירה2 בבחינת מניעי ההגירה, ראוי לחזור ולהזכיר את האבחנה בין שלוש הקבוצות המהגרות: מי שהיגרו כיהודים בעת הגירוש מספרד או לפני השמד הכפוי בפורטוגל, מי שאומנם אולצו להמיר את דתם, אך סמוך להמרתם מצאו דרכם לארצות שבהן היהדות הייתה מותרת או נסבלת, ומי שחיו כמומרים, ולאחר דורות מספר היגרו מחצי האי האיברי

כנוצרים קתולים. החל ממחצית המאה השש עשרה, נפתחו אפשרויות הגירה ליעדים מסוימיםוהיגרו זו ניצלו אפשרות ואלפים וארצות השפלה, אירופה, צרפת, איטליה במערב ויותר. חלקם שבו ליהדות, אך מספר ניכר מהם במהלך תקופה של כמאתיים שנה

המשיכו את חייהם כנוצרים, הרחק מצילה של האינקוויזיציה ומתקנות טוהר הדם. , כשנתיים לאחר ההמרה הכפויה, האוסר על1499בפורטוגל פורסם צו בשנת

במומרים שבוצע הטבח לאחר אישור. ללא המדינה את לעזוב החדשים הנוצרים , הוחזר חופש התנועה, אך ההגירה הגיעה לממדים כל כך1507בליסבון בפסח שנת

. איסור היציאה חודש לתקופות שונות של1521גדולים, שהיציאה שוב נאסרה בשנת , ובמועדים נוספים.1573, 1567, 1547, 1535, 1532בין שלוש לעשר שנים, בשנים

, כאשר1601. בשנת 1587 וגם ב-1580 אך חודש ב-1577איסור היציאה הופסק ב- דוקטים200,000כתרי ספרד ופורטוגל היו מאוחדים, שילמו המומרים תשלום גדול של

למלך פיליפ השלישי כדי שיבטל את איסור היציאה. באותה הזדמנות הושגה גם הבטחה מלכותית שהאיסור לא יוחזר לעולם, וגם הובטחה זכותם של הנוצרים החדשים להגרבשנת בוטל חוזר', 'הבלתי היציאה איסור ביטול ופורטוגל. ספרד של למושבותיה

573 ובפעם הזאת נותר על כנו.1629, אך חופש התנועה הוחזר ב-1610 במאות השש עשרה והשבע עשרה היו מומרים מפורטוגל שעלו לארץ ישראל,וכדי שיקויים בהם הפסוק "וכפר והתיישבו בצפת, על מנת לכפר על עוון ההמרה,

(. אחרים נדדו לסלוניקי, וכפי הנראה הם מי שהקימו בה43אדמתו עמו" )דברים לב 574את קהילת 'בעלי תשובה'.

אינם האי בחצי התקופה שטענו שהמומרים מרבני נגד חלק יוצא ירושלמי יהודים, מאחר שלא היגרו כאשר האמצעים והאפשרויות היו זמינים וקיימים. הוא טוען כי לגבי מי שלא יצאו, המבחן של יציאה או הישארות אינו מספיק, כי הוא מתעלם

573 Roth, A History of the Marranos, p. 196בתוך: 574 בין האנוסים' ומרטיריולוגיה 'דת רות, ב' והקהילה ההיסטוריתהעיר ירושלים: החברה ,

.97הישראלית, תשכ"ח )להלן: רות, 'דת ומרטיריולוגיה'(, עמ'

166

575מהמורכבות של האופי האנושי ומניעיו, ומגלה סובלנות מועטה לחולשות האנושיות. ירושלמי יוצא להגנתם של אלפי הנוצרים החדשים, שלא עשו את הצעד המכריע של הגירה מחצי האי ונטילת מקל הנדודים. נשאלת השאלה לכמה מהם היה האומץ, כמו נשוא ספרו קרדוסו, לקום ולעזוב הכול מאחוריהם. לדברי ירושלמי, יש גורמים רבים להימנעות מנקיטת צעד ההגירה. נוסף על ההיסוס הכול כך אנושי לעקירה מהסביבה המוכרת ויציאה אל הבלתי נודע, ישנן בעיות מעשיות לא מעטות. סכנות רבות עומדות בפני המנסים לברוח מחצי האי, ואפילו בתקופות שבהן ההגירה הייתה מותרת חששו שמדובר במלכודת של הממשל ופחדו מנקמתה של האינקוויזיציה. היו גם שיקולים של משפחה ופרנסה. היו מי ששכנעו עצמם שכדאי להם לצבור סכום כסף גדול שבעזרתו יוכלו להתחיל חיים חדשים, ואנו שומעים על כאלה שדרך קשריהם המסחריים הצליחוהגורם גם ליציאתם. כהכנה הולנד או לאיטליה כסף סכומי סדיר באופן להעביר המשפחתי היווה גורם מעכב ויצר בעיות רגישות, כאשר הרצון להגר ולהימלט לא היה נחלת כול בני המשפחה. אין גם להתעלם מהקשר העמוק של הנוצרים החדשים לארץ מולדתם, והדבר לא צריך להפתיע, לאור ההתמדה והערגה שבה היהדות האיברית הנציחה את מורשת ארצות מוצאה במהלך הדורות. ועלינו לזכור את דבריו של המגורש

576ר' יוסף גרסון שכתב שהמלך "גרשנו מארצנו".בעבודתו מוצאים אנו האיברית למולדת וערגה לאהבה מובהקת דוגמה

) (. בחלק השני של 'דון קיחוטה דה לה מנצ'ה'Cervantesהמונומנטלית של סרבנטס )Don Quijote de la Mancha 577, מובאת הצהרתו של המוריסקו1615(, שהתפרסם בשנת

(, בשיחה בינו ובין סנצ'ו, בן כפרו שפגש בדרך: Riquoteריקוטה )

... כדין נענשנו בעונש הגלות, שהיה קל ומתון לדעת אחדים, אבל בעינינו היה העונש החמור מכל שניתן להטיל. בכל אשר נלך אנו מבכים את ספרד, כי אחרי ככלות הכול נולדנו בה, והיא מולדתנו וצור מחצבתנו ... והתשוקה הבוערת בלב כולנו, כמעט, לשוב לספרד, כה עזה היא, עד כי רוב הדוברים את שפתה, כמוני,

575 Y. H. Yerushalmi, From Spanish Court to Italian Ghetto: Isaac Cardoso: A Study in Seventeenth Century Marranism and Apologetics, New York: Columbia University Press, 1997 (henceforth: Yerushalmi, From Spanish

Court), p. 28576 Yerushalmi, From Spanish Court, pp. 29–30 בארגון. הם1526 בקסטיליה וב-1501 המוריסקוס הם צאצאי המורוס )מוסלמים(, שהתנצרו בשנת 577

, וזאת למרות ההבטחות של1492נאנסו להתנצר בהמוניהם זמן קצר לאחר כיבוש ממלכת גרנדה ב- המלכים הקתולים שיוכלו להמשיך ולחיות על פי מנהגיהם, שפתם ודתם. מורוס הוא ביטוי עממי לציון

וכינוי ילידי צפון אפריקה או מה שמוכר כאזור המגרב. השם משמש גם כשם גנרי לכול המוסלמים.

167

ומניינם רב, שבים אליה, וזונחים שם את נשותיהם ואת בניהם חסרי מגן, כי עזה578אהבתם אליה. ועתה אני חש על בשרי את האמרה: מתוקה אהבת המולדת.

ריקוטה מתייחס בדבריו לעונש הגלות שהמוריסקוס נענשו בו. יש לציין שקבוצההשנים בין מספרד גורשה המונח1614–1609זו את ריקוטה בפי שם סרבנטס .

כמושא לאהבה, ללא קשר להשתייכות דתית. בכך מקדם סרבנטס הגדרה של 'מולדת' 579לאומיות המבוססת על מקום לידה או בחירה.

בצלאל רות מציין, כי המומר הטיפוסי של התקופה נטבל לנצרות סמוך ללידתו, אך עודמעיקרי הדת המרנית. ומעט יהדותו סוד לימים למד הוא מהוריו את בהיותו צעיר כושר שעת למצוא החובה עליו מוטלת הייתה לבגרות, בהגיעו ההלכה, מבחינת לבריחה מארץ הגזירה, אף על פי שבינתיים לא הייתה בידיו הברירה אלא להוסיף ולחיות חיי נוצרי למראית עין. הבריחה לא הייתה קלה, אלא אם כן היה האדם מוכן לנטוש את כל רכושו ולצאת בעירום וחוסר כול. המומרים לא נהגו כך, אלא צברוובעלי אמידים אך למדי, מבוגרים היו לונדון או לאמסטרדם הגיעו וכאשר רכוש,

580רכוש.

יש לסייג את דבריו של רות. לא כל הנוצרים החדשים שהיגרו היו אמידים ובעלי רכוש. להפך, רובם היו עניים מרודים, כמו משפחתו של מנשה בן ישראל, ונזקקו לסיוע וסעד כלכלי של הקהילות. זרם המהגרים חסרי הכול היה כה גדול, והמעמסה על הקהילות הייתה כה כבדה, שהקהילות יזמו שילוחם לקהילות אחרות, וגם יצרו מיזמיםאת לדלל מנת על הדרומית אמריקה ובמושבות הקריביים באיים התיישבותיים

אוכלוסיית הנצרכים.

ניתן לציין כמה מניעים להגירה, כדלקמן:רדיפות האינקוויזיציה והחשש מרדיפות אלה, אם חשש מידי ואם חשש הנובע

ממעצרו של חבר או קרוב שעלול להפליל את המומרים..תחושת סגר והדרה שחשו המומרים עקב היותם מסומנים כבעלי דם נגועאפשרויות ולנצל יכולותיהם את לממש המומרים מן חלק של שאיפתם

כלכליות ומסחריות חדשות וטובות יותר.סרוואנטס סאוידרה, 578 דה מ' דון קיחוטה דה לה מנצ'ה, תל אביב: הקיבוץההידלגו החריף

.310, עמ' 54, פרק 2, חלק 1994המאוחד, 579 R. A. Veguez, ‘Don Quijote and 9–11: The Clash of Civilizations and the Birth of the Modern Novel’, Hispania

88/1 (2005), p. 108.101, עמ' 'דת ומרטיריולוגיה' רות, 580

168

.איחוד משפחות. הרצון להתאחד עם בני משפחה שכבר ישבו בתפוצהרוח רנסנסית של הרפתקה וגילוי. המומרים היו ספרדים ופורטוגלים מובהקים

והשתייכו למעצמות הימיות הגדולות, אשר מיזמיהן הנועזים פרצו את גבולות.העולם המוכר. הנוצרים החדשים שאפו גם הם לפרוץ גבולות אלה

.רצון לחיות חיים יהודיים מלאיםערגה לארץ ישאל. במקרים רבים העלייה לארץ של הנוצרים החדשים נבעה

מרצון לכפר על חטא המרת הדת.

תשכ"ז, טען רות, כי המומרים שהתיישבו בצפונה שלבשנתבהרצאה שנשא אירופה וחזרו ליהדות, היו במשך תקופה מסוימת בחייהם נוצרים גמורים, אשר הקפידו על חוקי הקתוליות, על אף שנראה ששמרו זיכרון יהודי בליבם. הוא מביא דוגמה של

( דלגדו פינטו משה המשורר נגדDelgadoמהגר, בחריפות יצא ימיו בסוף אשר ,) האינקוויזיציה והספיד את קורבנותיה, אך בהיותו נוצרי כתב שיר לכבוד הקדוש הקתולי סן אנטוניו דה פדובה וסונטה מחניפה לספרו האנטישמי של המומר ג'יובני בטיסטהשל דינה בבית הואשמו ליהדות, ושבו היגרו שלימים המומרים, מן חלק ד'אסטי.

(, לחזור בתשובה ולהתוודותauto de féהאינקוויזיציה ונידונו להשתתף ב'מעשה אמונה' )על עוונותיהם. כדוגמה בולטת הוא מביא את הרופא והסופר יצחק אורוביו דה קסטרו )

Orobio de Castroשלימים ניהל ויכוח עם התיאולוג הפרוטסטנטי לימבורך וכתב ספר ,) לעניות דעתי,581בשם 'ישראל מתנקמת', וגם שימש כפרנס של קהילת אמסטרדם.

המקרים של הגירה ממניעים דתיים מובהקים, במטרה לחיות חיים יהודיים מלאים, היומעטים.

ליהדות של הנוצרים החדשים של אנטוורפן ושיבתם כי הגירתם טוען ריבקין שבשליטת ספרד, בערים כמו רגוסה, קונסטנטינופול ואמסטרדם, נבעה מכך שהמעשה תאם את מיזמיהם העסקיים יותר מאשר זהותם הקתולית, וכפי שסוחרים נוצרים ישנים

582בארצות השפלה אימצו לעצמם את הדת הפרוטסטנטית, הם אימצו את היהדות.ביותר במערכת מניעי ההגירה, הרשתות ומסחריים היו חשובים השיקולים העסקיים להם אפשרו לו, שמחוצה אלה עם האי חצי מתוך המומרים שפיתחו המסחריות והמסגרת החברתי כי הקשר בה, לחיות נאלצו או חפצו שבה דת לכל להשתייך שאיחדה אותם, 'האומה', הייתה חילונית בבסיסה. מה שבעצם התפתח הוא 'התייהדות

.102, 96 רות, 'דת ומרטיריולוגיה', עמ' 581582 Rivkin, ‘How Jewish Were the New Christians’, p. 113

169

חברתית', ללא קשר לאמונתם הדתית של היחידים, אלא קשרים אתניים והיסטוריים שהיו חשובים יותר מהקשר הדתי. הרשתות החברתיות של המומרים סיפקו משאב חשוב ונדיר בעולם שבו התשתיות הפיננסיות והמשפטיות שאנו מכירים מתקופתנו לא היו קיימות, וזהו האמון. כתוצאה מהסחר שלהם ברחבי העולם התפתחה תרבות מסחרמסכסוכים בהעלם האי, חצי בתוך חדשים נוצרים עם פעולה שיתוף תוך חשאית, ראי כלכלי להתייהדות בסתר. הייתה זו וממלחמות. התנהלות מסחרית בין-לאומיים לפעילותם השתמשו שבהם בשמות שונות, בזהויות השתמשו החדשים הנוצרים המסחרית ובשמות שבהם השתמשו בחיים היהודיים. השניות שלהם הייתה קיימת גם

583בשמות שבהם השתמשו.

, התרחשה הגירה1655 ועד 1645באמצע המאה השבע עשרה, בעשור שבין ואנטוורפן לערים המבורג, רואן, ובנקאים מובילים ממדריד גדולה של אנשי כספים רוטרדם ואמסטרדם. מעבר זה מיוחס לשני גורמים שיצרו לחץ על קבוצת מהגרים זו,הארבעים שנות סוף של ספרד את שפקד הכלכלי במשבר מקורם אלה וגורמים

ותחילת שנות החמישים של אותה מאה. , נשארו הנוצרים החדשים1643 של הרוזן-דוכס אוליברס בשנת נפילתולאחר

לזמן מה בעמדותיהם הבולטות בפיננסים ובמסחר של ספרד, עמדות שבהן החזיקו , כאשר המלך פיליפ הרביעי וראש ממשלתו אוליברס ניתקו את קשרי1627משנת

אשר584(,Francisco de Quevedoהמדינה עם הבנקאים הג'נובזיים. פרנסיסקו דה קוודו )הבנקאים את ותקף יותר מאוחר גישתו שינה אוליברס, ברוזן-דוכס תחילה תמך

'האי של המונפנטוס' La) )הנוצרים החדשים(, בסטירה אנטישמית בשם Isla de los

Monpantos( שבה הוא מציג את חוגו של הרוזן-דוכס כאסיפה של יהודים1639, משנת , 585בסלוניקי הדנים באמצעים ובדרכים לנכס לעצמם את עוצמתה ועושרה של ספרד.

הייתה השנה האחרונה שבה פעל החוג הפיננסי שיצר אוליברס1646אך שנת ידי הנוצרים החדשים. החל מ- התדרדר מצבה הכלכלי של ספרד1647ונשלט על

במהירות, והדבר לווה בהתעוררות של רגשות אנטישמיים. המוצא 'הכלכלי' האחרון שנותר לכתר היה הטלת האשמה על הנוצרים החדשים באחריות לקריסתה הכלכלית

של המדינה.583 Yovel, The Other Within, pp. 289–292פרנסיסקו דה קוודו, 584 , היה משורר וסטיריקן של 'מאת הזהב' הספרדית. בני זמנו,1645–1580

סרבנטס ולופה דה וגה, שיבחו את שירתו, אך הוא העדיף קריירה פוליטית, ובתהפוכות חייו הפוליטיים www.britannica.com/biography/ Francisco Gómez de Quevedo Y Villegas, accessedהוא הושם במאסר פעמיים.

9.11.2018585 M. Orfali, ʿNew Christians in the Trading and Bankung System of Spain (16 th–17th Century)’, in: A. Toaff and S.

Schwarzfuchs (eds.), The Mediterranean and the Jews, Ramat Gan: Bar Ilan University Press, 1989, p. 188

170

הפסיק הכתר את כל ההסדרים עם הבנקאים שלו וחילט את1647באוקטובר זו, מונה נכסיהם, ולמעשה הכריז על פשיטת רגל. בד בבד עם התפתחות כלכלית

( שהחליף את סוטומאיור )Arce Y Reinosoאינקוויזיטור ראשי חדש, ארסה אי ריינוסו )Sotomayorידי אולבירס. האינקוויזיטור הראשי החדש הגביר את פעילות ( שמונה על

הלשכה הקדושה והחמיר ברדיפת הנוצרים החדשים. שני אלה, הקריסה הכלכלית והגברת פעילות האינקוויזיציה, היו הגורמים לכך שקבוצהואת ומסחר מבין הנוצרים החדשים עזבו את ספרד חשובה מאד של אנשי כספים

רוב אנשי קבוצה זו ראו את הנולד והצליחו להעביר חלק586אנטוורפן אשר בשליטתה. ניכר מהונם לארצות החופש. דבר זה אפשר להם להמשיך ולפעול במסחר ובפיננסים

בקנה מידה נרחב בארצות מושבם החדשות.

ישראל, בפנייתו הענווה לקרומוול משנת בן , השתמש1655כאמור, מנשה נימוקים כדי לשכנעו להתיר ליהודים לשוב ולהתיישב באנגליה: )א( הרווח בשלושה )ג( לשליטים; נאמנותם )ב( אותם; המארחות לאומות מביאים שהיהודים הכלכלי

וטוהר הדם שלהם. )587אצילותם זומברט ורנר הסוציולוג הגרמני Sombartהשתמש ) התשתית את ביהדות לראות שיש לכך כהוכחה ישראל בן מנשה של זה בחיבור

המודרני. הקפיטליזם של וטוען,588הרעיונית זומברט של דבריו את מפריך קפלן אשר הפוריטנים, בקרב אחיזה שקנו בנימוקים והשתמש לקרומוול פנה שמנשה ההשגחה רצון של תוצאה כלכליים רווחים בהשגת שראו עליהם, נמנה קרומוול

589העליונה.

שנתפסו חדשים נוצרים של במקרים ומלאים גדושים האינקוויזיציה תיקי ברשתה, אשר היגרו מחצי האי וחזרו אליו, אם לפרקי זמן קצרים לצורכי מסחר ואם חזרה מלאה לצורך התיישבות מחודשת במקום. רבים מהם מסרו עדויות מפורטות על חייהם בתפוצה הספרדית ועל מהגרים שמתגוררים בה, וכן על מתייהדים שהכירו בתוך

חצי האי.

586 J. Israel, ‘Spain and the Dutch Sephardim, 1609–1660’, Studia Rosenthaliana 12/1-2 (July 1978), pp. 45–49בפרק השני. 88 ראה עמוד 587 לקפיטליזם היה בהחלט תפקיד חשוב בתהליך שהביא לאמנציפציה של היהודים, לא משום שהיהדות 588

יצרה את הקפיטליזם, אלא בגלל שהקפיטליזם המודרני התלווה ברוב המקרים לחופש הפרט ולחופשראה:המחשבה, לפלורליזם דתי ולדמוקרטיה, שהם גורמים חיוניים לקיום היהודי בתנאים המודרניים.

דת וכלכלה:ר"ס ויסטריך, 'הרהורים על ורנר זומברט: היהודים והקפיטליזם', בתוך: מ' בן ששון )עורך(, .87, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ה, עמ' יחסי גומלין

י' קפלן, 'עולמו הדתי של סוחר בינלאומי בתקופת המרקנטיליזם: מבוכת העושר של אברהם ישראל 589 , ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ה, עמ'דת וכלכלה: יחסי גומליןפריירה', בתוך: מ' בן ששון )עורך(,

238.

171

בקהילות שהמעמד נפוצה, כה הייתה האי לחצי נסיעות של זו תופעה מוזהרים )הסכמה(, שבה לנכון להעביר החלטה והמבורג מצאו לונדון אמסטרדם,

כפי שכונו ספרד ופורטוגל, תוך, היהודים החדשים שלא לנסוע לארצות 'העבודה הזרה' איום בהטלת עונשים קהילתיים שונים. בעיון בספרי ההסכמות של קהילת אמסטרדם, מוצאים מדי שנה מקרים מספר של יחידים אשר חטאו בנסיעה לארצות אלה, ונאלצולעמוד בפני הקהל ולהתוודות על חטאם ולקבל על עצמם את העונש שהושת עליהם.

המהגר שאף כמעט תמיד להתחבר עם מי שמוצאו ממקום הולדתו, ולכן ניתןוחיפוש הקשרים עסקיים זאת, וקרבה אתנית גבוהה ביניהם. עובדה להבחין בזיקה התפוצה בני אחיהם עם להתחבר המהגרים את הובילו מועילים,

איבריים',590הספרדית-פורטוגלית. אינטלקטואלים של 'קבוצה אותם מכנה פופקין של ראשיות כדמויות קיומם עם להשלים המנסים הקתולית, במסורת שאומנו

591ההיסטוריה היהודית הנמשכת.

ההגירה מחצי האי האיברי לערים שונות בפזורה הספרדית המערבית לוותה בהלם גדול לתחושת העצמי והקבוצתי שלהם. עמדו בפניהם שלושה אתגרים: מפגש עם יהודים מרקעים אחרים, מפגש עם סביבה תרבותית לא איברית, ומפגש עם היהדות הנורמטיבית הרבנית. אך ההלם היה חריף יותר ביישובים של צפון-מערב אירופה, וניתן להסביר זאת בעובדה שמקהילות אזור זה נעדרו שלושה גורמים ממתנים, אשר היו

קיימים בקהילות הים תיכוניות:.קיומה לאורך זמן של נוכחות ספרדית ופורטוגליתבחברה הן היהודית בקהילה הן תרבותי פלורליזם של רבה מידה

הכללית..592קיומו של סגנון ים תיכוני המוכר להם

. הזהות העצמית והדימוי העצמי של היהודים החדשים3 הנוצרים החדשים שהקימו קהילות יהודיות במערב אירופה לא כינו עצמם 'ספרדים',

הקריטריון הראשי להכללת יחיד593אלא 'עברים מן האומה הספרדית והפורטוגלית'. התרבות ממוצא היותו אלא יהודי, ממוצא היותו היה לא 'האומה' בתוך הספרדית-פורטוגלית. אמונה דתית וקיום מצוות היו בעלי חשיבות משנית. הקהילות של

590 Levine Melamed, A Question of Identity, p. 112591 R. Popkin, ‘The Historical Significance of Sephardic Judaism in 17 th Century Amsterdam’, The American

Sephardi 5 (1971), p. 21592 Bodian, ‘Men of the Nation’, p. 65 593 M. Bodian, ‘Hebrews of the Portuguese Nation’ , p. 72

172

בני האומה מנעו חברות בקהילותיהם מאשכנזים, איטלקים, מולטים ויהודים שחורים. לעומת זאת, נוצרים ישנים לא חוו מחסומים. הקהילות קיבלו אותם כחלק מהאומה אם זרים אלה הצטרפו למשפחה מבני האומה באמצעות נישואין, ובייחוד אם היו ידועים

594כדבקים בדת משה.

בשנות החמישים והשישים, התמקד המחקר על הנוצרים החדשים באיבריה וגם על אלה שיצאו את חצי האי בהיבט צר מאד של זהותם, ההיבט הדתי. כך, הגדיר קרליהודים ברצונם". ידע, אך ויהודים בלי גבהרדט את המומרים כ"קתולים בלי אמונה

(, התייחס לזהותם כפונקציה1959ישראל סלבטור ריווה, במאמרו החשוב 'האנוסים' )595לנאמנותם או חוסר נאמנותם הדתית.

המשמעות האטימולוגית של המונח אומה הינו לידה ממוצא משותף, או ממקום אלה היו משמעויותיו של המונח596לידה משותף או קבוצה של בני אותו מקום, וכדומה.

לפני עליית הלאומיות המודרנית. האומה העברית הפורטוגלית התבססה תחילה על המאפיינים האתניים והשושלתיים, אבל ביצירת תדמית הקבוצה, בעיני הקבוצה ובעינימוצאם המשותף של המומרים היה יסודות אחרים. נוספו למוצא המשותף עצמם, מלכתחילה עמוס וגדוש בחוויה האיברית שלהם, התנצרות ורדיפות. לפיכך מה שייחד אותם כאומה לא היה דמם בלבד, אלא טיבו הנגוע כביכול של דם זה, לא רק מוצא

597ביולוגי אלא גם הכתם וההדרה החברתית שמהם סבלו.

גליק טוען שאתניות הוא אוסף של תכונות, מסורות, ערכים וסמלים הממקמים קבוצה ביחס לאבותיה ולקבוצות אתניות אחרות. יחיד מסוגל בקלות להשתתף וליטול

כזה היא אמיתית. הזהות של598(commuterמיותר מאשר מאוסף אחד, וזהותו של יומם ) המומרים אינה של נוצרי לא אמיתי או של יהודי כוזב, אלא של אדם שזהותו מורכבת

599יותר.( ברובייקר בסיסי אמצעיםBrubakerלפי באופן הם ולאומיות גזע אתניות, ,)

להבנת העולם החברתי, לביאורו ולייצוגו. אלה לא דברים ממשיים אלא השלכות על

594 D. Graizbord, ‘Religion and Ethnicity Among ‟Men of the Nation”: Toward a Realistic Interpretation’, Jewish Social Studies, New Series 15/1 (Fall 2008), p. 46

595 Bodian, ‘Men of the Nation’, p. 50ערב, 596 וד' גורביץ ד' הרעיונות של בבל, אנציקלופדיה הוצאת אביב: תל ,2012,

www.harayonot.com/idea/.385–384, עמ' האנוסים יובל, 597 אדם הנוסע בין מקום מגוריו למקום עבודתו. המונח משמש בהשאלה גם לתנועה ביןיומם הוא 598

רעיונות או אמונות.599 T. Glick, ʿOn Converso and Marrano’

173

אתניות אינה מוגדרת במאפיינים אובייקטיביים משותפים אלא באמונתם של600העולם. ברובייקר מציע שלוש אפשרויות כחלופה לזהות601חברי הקבוצה, בתפיסתם ובהבנתם.

ממוזגת:

.שיתופיות, כלומר חלוקת סממן משותף כלשהו.קשר המחבר אנשיםסגורה מיוחדת, לקבוצה שייכות של תחושה דהיינו קבוצתיות,

602וסולידרית.

לפיכך, אתניות ואומה הן לא ישויות ממשיות, אלא דרכים לראות את העולם, דרכים להבין ולזהות את עצמך, לזהות את האינטרסים שלך ולהכווין את מעשיך. אלה דרכים להכיר, לזהות ולסווג אנשים אחרים, להגדיר דמיון ושוני ולקדד את מעשיהם.בהן השוואות חברתיות, הידע החברתי, מסגרות לבטא ולארגון לייצוג אלה תבניות או זכור ענייני, ולא ענייני מובחן, ובלתי שמובחן מה המעצבים ומסננים הסברים

603נשכח.

ההדרה שהמומרים סבלו ממנה בהיותם בחצי האי הוטמעה על ידם במידה כה רבה, עד כי הם הפכו את טוהר הדם לתכונה המאפיינת אותם. כאמור, בבקשתו של

אחת מתכונות היהודים שציין היא אצילותם ,1655מנשה בן ישראל לקרומוול משנת וטוהר הדם שלהם. קפלן, מגדיר את התבטאותו של בן ישראל כתסמין חברתי ותרבותילדת ושיבתם מבטחים לחוף הגעתם לאחר הדם. טוהר תקנות לקורבנות אופייני אבותיהם, הם שאלו את מושג טוהר הדם מהחברה האיברית, מאחר שהדבר סייע להם

604בהגדרת זהותם.

בשובם ליהדות הם התקשו לקבל בקרבם גרים. אורוביו דה קסטרו מבדיל בין ישראל, כלומר זרע אברהם, 'היהודים הישנים', לבין 'היהודים החדשים', מי שהתגיירו, אך לא שייכים לגוף האומה. במקום אחר טוען אורוביו שלגרים אשר קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות יש להתייחס כאל אחים אך לא להעניק להם את 'השם המכובד', הלא הוא 'יהודי ישן' או מקור. המונח 'השם המכובד' לקוח מעולם המושגים הספרדי

600 R. Brubaker, Ethnicity Without Groups, Cambridge: Harvard University Press, 2004 (henceforth: Brubaker, Ethnicity Without Groups), p. 17

601 Brubaker, Ethnicity Without Groups, p. 64602 Brubaker, Ethnicity Without Groups, p. 47603 Brubaker, Ethnicity Without Groups, p. 81604 Y. Kaplan, ‘Political Concepts in the World of the Portuguese Jews of Amsterdam During the Seventeenth

Century: The Problem of Exclusion and the Boundaries of Self-Identity’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan, and R. Popkin (eds.), Menasseh Ben Israel and His World, Leiden: Brill, 1989 (henceforth: Kaplan, ‘Political Concepts’), pp. 50–53

174

של המאות השש עשרה והשבע עשרה. פליטי האינקוויזיציה, שהיו קורבנות טוהר הדם,605אימצו מושג מארץ מוצאם והפנימו את המושגים של כבוד וייחוס.

הנוצרים החדשים שהיגרו חשו קשר נפשי עמוק וחיבור אינטלקטואלי לארצות החוקרים שבוותרם על הנצרות, שימרו היהודים החדשים באירופהמוסכם עלמוצאם.

ובים התיכון תחושת קשר עמוק עם הארצות האיבריות ותרבותן, קשר אשר עיצב את היהודים החדשים שהיגרו למערב אירופה שימרו במקומות606מורשתם כציבור וכיחידים.

שכונו בהם בחצי האי. הם, או 'אנשי האומה' מושבם את התיוגים האתניים, 'פורטוגלים' השתמשו בכינויים אתניים אלה בגאווה ובדרך ששיקפה את קבלתם. הבסיס לגאווה זו מורכב ומשלב מחד גיסא הפנמה של הערכים האיבריים, ומאידך גיסא דחייה של שיפוט

היהודים החדשים לא הרחיקו עצמם מהתרבות האיברית.607שלילי של ערכים אלה. אדרבה, הם טיפחו הרגלים תרבותיים ממקום מוצאם ושאיפות אריסטוקרטיות, אשר

608הפכו להיות תכונה מאפיינת מרכזית של קהילותיהם.

האיברית. ולתרבות לשפה הספרדית היהודים החדשים הדגישו את קשריהם קשר זה שימש כמלט חיוני ללכידות שלהם. מאחר שלא ידעו עברית, וחוסר הידיעה הזה נמשך זמן רב, הם נאלצו להשתמש בספרדית על מנת לקרוא בספרי הקודש.לעסקים השתמשו שבה שפה שלהם, היום-יום שפת הייתה הפורטוגלית השפה יחד עם העברית, לשפה אשר ולהחלטות קהילתיות. אבל הספרדית הפכה להיות, באמצעותה אדם התקרב לאל. בצלאל רות מציין שהספרדית הפכה להיות שפה כמעט קדושה, אשר באמצעותה השיגו רוב היהודים החדשים גישה לכתבי הקודש, לסידור

609התפילה ולמפרשים.

כמיהה דתית, אבל גם רגש לאומי שבטי, רגש של תמיד הייתה בקרב 'האומה' שותפות עם כלל ישראל. הם ערגו ליהדות שפרחה בספרד מאות בשנים קודם לכן ועברה מן העולם. הם הפכו להיות אנשי הרנסנס האירופי המערבי, אך הכירו אתיהדות אשכנזית, שלא ובבואם להולנד פגשו הספרות הספרדית הספוגה בקתוליות, הייתה בעיניהם יותר מאשר אוסף של אמונות טפלות קבליות והתחכמויות של רבנים.

610אך בכולם היה רגש משיחי סמוי, אשר הזין אותם ושמר עליהם מאוחדים.

605 Kaplan, ‘Political Concepts’, pp. 53–57606 Graizbord, Souls in Dispute, p. 98607 Bodian, ‘Men of the Nation’, pp. 60–61608 Bodian, ‘Men of the Nation’, p. 66609 H. Méchoulan, ‘The Importance of Hispanicity in Jewish Orthodoxy and Heterodoxy in Seventeenth Century

Amsterda,’, in: B. Cooperman (ed.), Iberia and Beyond, Hispanic Jews Between Cultures, Newark: University of Delaware Press, 1998 (henceforth: Méchoulan, ‘The Importance of Hispanicity’), pp. 354–355

610 J. A. van Praag, ‘Almas en Litigio’, Clavileño, 1950, pp. 15–17

175

נוספה 'הקדמה לקורא האדוק'.1661בתנ"ך שהודפס באמסטרדם בשנת , הקדמה זו נותנת לנו דוגמה מובהקת להיצמדות היהודים החדשים לספרדיות. המוציא לאור, יוסף אטיאס, מזכיר לקורא שעל מנת להיות ראוי לכבוד של ההולך בדרכי האל,עליו )על הקורא( להתייחס כראוי לחשיבות משימה זו – כמשימה הראויה להידלגו )

Hidalgo.)ההיצמדות לספרדיות אינה סותרת611, התואר הבסיסי של האצולה בספרד את העובדה שהיהודים החדשים חיו בקונפליקט פנימי, כאשר מצד אחד שנאו את עברם ומצד שני היו נאמנים לו. הם היו מחוברים לתרבות של חצי האי בקשר אמיץ, אךטוהר ואת תקנות אווירת ההלשנה שעודדה, ואת בזמן שנאו את האינקוויזיציה בו

הם השירו מעליהם כמעט לחלוטין את הממד הדתי של תרבותם, אבל הוסיפו612הדם. להיאחז בה בתור תרבות מחולנת. התרבות הזאת הייתה להם מקור לגאווה, נתנה להםייחודיות והקנתה להם רגשי עליונות על פני יהודים לא איבריים ועל פני לא תחושת

יהודים גם יחד. ל'אומה' שלושה מאפיינים: מוצאם המשותף, דתם הקודמת ותפקודם הכלכלי. עיסוקם במסחר לא היה רק מאפיין נוסף, אלא תכונה יסודית, ששיחקה תפקיד בעיצוב זהותם, כמו מוצאם המשותף ודתם הקודמת. כפי שהמונח 'אומה' נתפס כשם נרדף לנוצרים חדשים, כך ציין אותם הכינוי 'אנשי עסקים'. פעילותם במסחר הפכה להיות חלק מן העצמי הקיבוצי שלהם, חלק ממה שהפך אותם לקבוצה נפרדת. אפשר לומר ששלושת המאפיינים הותכו לזהות קבוצתית, התכה שהייתה עמומה במידת מה, עלהיו ביניהם שחיברו להגדרה. הקשרים גבוליים קשים למקרים מרחב להותיר מנת

613חילוניים ברובם, דהיינו שלא היו תלויים בדת כתנאי חיוני לשיוך לקבוצה.

בתודעת הקהילות הפורטוגליות-ספרדיות במערב אירופה, המומרים, הנוצרים החדשים, נחשבו לחלק בלתי נפרד של הקבוצה החברתית-לאומית הידועה כ'אומה'. מנהיגי הקהילות בתפוצה היו מוטרדים מהסתירות העמוקות הנובעות מחוסר החפיפה בין זהות דתית וסולידריות לאומית. אלה שהיגרו אך פסחו על הסעיפים טשטשו את הגבולות של הזהות היהודית המחודשת. באמסטרדם דרשה המנהיגות הזדהות מוחלטתוביקשו להיות 'האומה' אשר הגיעו לשם דרישה מכל חברי זו הייתה עם המסורת.

614קשורים לקהילה.

611 Méchoulan, ‘The Importance of Hispanicity’, p. 355612 Méchoulan, ‘The Importance of Hispanicity’, p. 357.386–385, עמ' האנוסים יובל, 613614 Y. Kaplan, ‘Wayward New Christians and Stubborn New Jews: The Shaping of a Jewish Identity’, Jewish History

8/1-2 (1994), pp. 30–31

176

בקהילת אמסטרדם במאה השבע עשרה הייתה קבוצת אנשים שולית, אשר חיו לצד הקהילה אך לא נטלו בה חלק פעיל. הקשרים שלהם עם הקהילה היו מבוססים

ורבניה על קשרי משפחה ומוצא אך לא בהכרח על זהות דתית וערכית. מנהיגי 'האומה' התייחסו לקבוצה זו כאל איום לשלומה של הקהילה. דמויות מקבוצה זו היו ללא ספקבמאה הפורטוגלים היהודים את שאפיינה הרעיונית לתסיסה שתרם מערער, גורם

שתיים מדמויות אלה היו אוריאל דה קוסטה וברוך שפינוזה. שפינוזה615השבע עשרה. הלין על הזהות שיצרה היהדות שלאחר החורבן בין הדבקות ביהדות הרבנית ובין עצם השייכות לעם היהודי. לאחר חורבן הבית הלאומי, הפכה הדת למעין מולדת ניידת, אשרהכרחי תנאי להיות הפך הדת מצוות קיום בגלותם; עימם אותה נושאים היהודים 'אזרחותו' אוטומטי את איבד באופן מצוות לקיים ומי שחדל היהודי, לשייכות לעם היהודית. שפינוזה ראה בזאת עיוות ופגם בחיי היהודים, אך לא היה בידיו פתרון למצב. המושג של יהדות חילונית, המבחינה בין אמונה דתית ושייכות לקהילה ההיסטורית שלוזאת על אף פנימית, ונחשב למעשה לסתירה היה אפשרי בתקופתו לא היהודים,

אוריאל דה קוסטה ציפה616שבדבריו ומחשבתו בישר שפינוזה את היהדות החילונית. בתפוצת היהודים החדשים תהיה גמישה ונוחה יותר לתיקון שחוויית 'היהדות החדשה'

ושינוי. הוא לא הבין שהמהגרים לא יכלו לשוב ולהתחבר עם שאר היהודים ולגבש את קהילותיהם מבלי לקבל על עצמם את הדת הרבנית הנורמטיבית, למרות היותה זרה

617להם, וכי לפיכך היו המהגרים חייבים לדחות ולגרש מתוכם רפורמטורים מסוגו.

(, מתאר את אופי שמירתLopes Suassoסווטשינסקי, בספרו על לופס סואסו )הדת של חלק מהיהודים החדשים, וכך הוא כותב:

הדת הייתה מורכבת מתשעה חלקים של סגידת אבות וחלק אחד של סגידת האל. הם נהגו לסייע למטרות יהודיות כי הוריהם עשו כן, לא אכלו בשר חזיר כיבו, מאחר ביקרו לבית הכנסת, על אף שלא והשתייכו הוריהם לא אכלוהו, זו היה ובהולנד בתקופה ועוד, באנגליה ידי אביהם או סבם. זאת שנוסד על עליהם להשתייך לקהילה דתית, וכמובן אי אפשר היה להשתייך לכנסייה בגלל

618הכבוד העצמי, והשבת נחגגה כחגיגה משפחתית.

615 Y. Kaplan, ‘The Travels of Portuguese Jews From Amsterdam to the Lands of Idolatryʾ, in: Y. Kaplan (ed.), Jews and Conversos, Studies in Society and the Inquisition, Jerusalem: Magnes Press, 1981, pp. 210–211

.413, עמ' האנוסים יובל, 616.407, עמ' האנוסים יובל, 617618 Swetschinsky, Lopes Suasso, p. 57

177

היהודים החדשים, בשובם ליהדות לאחר דורות של חיים קתולים בחצי האי, היו ספוגים בסמלים ומושגים נוצריים. ישנם ביניהם מי ששבו ליהדות מתוך מניעים דתיים וזהותיים, אחרים הצטרפו לקהילה כי היא העניקה להם יתרונות מסחריים וחברתיים, וכתוצאה מכך חלקם קיימו את היהדות רק כלפי חוץ, כסוג חדש של מרניזם. אחריםבדת כלשהו עניין מצא לא אחר וחלק נוצרים, להישאר בחרו המהגרים מבין

619ממוסדת.

בקרב היהודים החדשים, בקהילות שהקימו בתפוצה המערבית, הייתה פעילות יצירתית ענפה בתחומי התיאולוגיה, השירה והכלכלה. תופעה זו הייתה המשך לפרץ היצירה הספרותית אצל דור המגורשים, אשר כתבו בתחומים רבים ומגוונים, הלכתיים והיסטוריוגרפיים. בכתביהם תיארו את קשיי הגירוש ותלאות הדרך ואת קשיי ההסתגלותולנטוע תקווה וגם חיברו ספרות משיחית, שמטרתה לנחם את המגורשים ופרנסה,

620בליבם, לחזק את רוחם ולחזק את אמונתם. רבים מהיהודים החדשים שכתבו ספרים אפולוגטיים או פולמוסיים בנושאי הדת היהודית,'תשועת ישראל ביסס חלק מטיעוניו בספרו בן נוצריים. מנשה השתמשו בטקסטים

(,Pereira(. אברהם פריירה )Garciaעל עבודתו של סופר נוצרי, גרגוריו גרסיה ) ישראל' המגנט היהודי, שהגיע לאמסטרדם במחצית המאה השבע עשרה, לאחר נפילתו של

La Certeza del) אוליברס, כתב עבודה תיאולוגית בשם 'הוודאות שבנתיב' Sendero,) תוך העלמה מתוחכמת של איברית, נוצרית והכניס בה קטעים שלמים של ספרות

621אזכורים מהברית החדשה.

המבנה הנפשי של יהודים חדשים אלה היה כמעט בבואה של השניות שהייתה קיימת בקרב הנוצרים החדשים בספרד בדור הראשון. במקרה של היהודים החדשים, דרך חיים יהודית הייתה צריכה להיווצר מתוך הלך רוח ומבנה נפשי שהיה משך דורות רבים ספוג במושגים וסמלים קתוליים. רצונם היה לבחור ביהדות, בעוד מוחם ונפשם

622נותרו קתולים בבסיסם.

619 Yovel, The Other Within, pp. 292–293.89 )תשמ"ח(, עמ' 75פעמים א' גרוס, 'גירוש ספרד ויצירתם הספרותית של המגורשים', 620621 Méchoulan, ‘The Importance of Hispanicity’, pp. 359–364622 Yovel, ‘Çonverso Dualities’, p. 23

178

כום סי

בעיר אנטקרה, במחוז אנדלוסיה אשר בספרד. הוא הוטבל1595דורמידו נולד בשנת ויש להניח שזכה לחינוך קתולי. בכנסייה הקהילתית סן סבסטיאן, שבה נישאו הוריו, דורמידו היה דור רביעי למומרים, והרביעי מתשעת הילדים שנולדו להוריו, לוקרסיה

. הוריו היו ממוצא פורטוגזי, וכפי הנראה הגיעו עם1580וגונסלו, אשר נישאו בשנת הוריהם מפורטוגל. נראה אפוא שמשפחתם גלתה מספרד בעת הגירוש. ההורים היוהייתה זו וההתייהדות. המרניות עקרונות את הבוגרים לילדיהם והנחילו מתייהדים משפחה אמידה שעסקה במסחר והייתה בעלת רכוש. לוקרסיה וגונסלו השיאו את שתי

בשנת נפטר גונסלו אנדוגמיים. בנישואין משפחה לקרובי הבוגרות 1607בנותיהם ידי האינקוויזיציה בעוון התייהדות. היא הייתה1610לערך. ב- נעצרה לוקרסיה על

לאחר ימים חודש למותה גרם הנראה שכפי דבר עינויים, ועברה כשנה במאסר דוקטים.500ששוחררה. היא נדונה להתוודות על עוונותיה ולשלם קנס של

בכל מנואל. של הטבלתו במסמכי לראשונה מופיע דורמידו המשפחה שם המסמכים הכנסייתיים והנוטריוניים שלפני שנת לידתו, מופיע רק השם מרטינס. מבדיקה מקיפה שערכתי על שמות משפחה בספרד, עלה כי השם דורמידו אינו מופיע כלל. משמעות המילה דורמידו בספרדית היא 'רדום', ואני משער שהמשפחה הוסיפה שם זה בעקבות אירוע מכונן כלשהו שהתרחש בתקופה זו, על מנת לציין את היותם יהודים

רדומים.מעינה מחשש הילדים התפזרו ומותה, המשפחה אם של שחרורה לאחר ניכר מרכושם. מנואל היה וכנראה הצליחו להציל חלק הבולשת של האינקוויזיציה, בעת ההיא כבן חמש עשרה או שש עשרה, גיל יחסית מבוגר בתקופה זו, הוא בחר להצטרף לאחיו בסיודד רודריגו, אשר במערבה של ספרד, ליד הגבול הפורטוגזי, ולא להגר עם אחיותיו הנשואות לצרפת. בבואו לסיודד הצטרף רודריגו לעסקיו של אחיו בניהול נכסי הקתדרלה של העיר. שני האחים נישאו לשתי אחיות של משפחת מומרים מקומית, ולאחר זמן קצר הביאו את אחותם, שנשארה באנטקרה, והשיאו אותה לאח של נשותיהם, נישואים אנדוגמיים בתוך קבוצת הנוצרים החדשים. לאחר זמן לא רב, כאשר מנואל היה בן שמונה עשרה או תשע עשרה, נפטר אחיו בפתאומיות, והוא ירש

את ניהול נכסי הקתדרלה והוסיף לעיסוקו זה גם חכירת מיסים.

179

בסיודד רודריגו נולדו ארבעת ילדיו, בת ושלושה בנים. הוא התמנה לכהן כחבר מועצת העיר, תפקיד שבו כיהנו מספר ניכר של נוצרים חדשים. חיי משפחתו התנהלונוצרים בסיודד רודריגו על מי מנוחות, כאשר בעיר שוכנת קבוצה גדולה למדי של חדשים, חלקם מהכפרים שסביבה ואחרים מהגרים שהגיעו אליה מפורטוגל. בסיודד רודריגו הייתה פעילות התייהדות ניכרת, והדבר התאפשר במידה מסוימת בגלל ריחוקה

( ירנה בעיר האינקוויזיציה, של המחוזי מושבה שלוות קהילתLlerenaממקום אך .) הגיע אינקוויזיטור לביקור בעיר. ביקור1623הנוצרים החדשים הופרה, כאשר בשנת

זה היה אחד מתוך ארבעה ביקורים אינקוויזיטוריים שנערכו בסיודד רודריגו בין המאות החמש עשרה והשמונה עשרה בכלל. בביקור זה נעצרו כמה עשרות מבין הנוצריםוביניהם אישתו, גיסתו ואחותו של מנואל. לאחר זמן קצר גם הוא נאסר, החדשים, ובילה בכלא האינקוויזיציה כחמש שנים. אישתו הייתה כלואה במשך תקופה דומה.

בתקופת המאסר עברו אישתו והוא מסכת עינויים, אך כפי הנראה עמדו בניסיון. בעוד מנואל ואישתו עצורים בכלא האינקוויזיציה, והוא נאבק באמצעים שונים לביטול ההליכים, התייצב אחיו הצעיר, גבריאל, בפני בית דין האינקוויזיציה ברומא. גבריאל היה השמיני מבין האחים דורמידו. הוא התייתם מאביו בגיל חמש ומאימו בגיל שבע, ולמעשה גודל על ידי מנואל ואישתו. בהופעתו הספונטנית בפני בית הדין ברומא, מסר תצהיר ארוך ומפורט במשך יומיים, ובו הפליל את אחיו, אחיותיו וגיסתו. בסך הכול הוא הפליל בהתייהדות עשרים ושלושה נוצרים חדשים מסיודד רודריגו. עדותו הספונטנית הייתהוהבדלי לירנה רומא בין וחטאיהם, אך המרחק הרב לגבי מעשיהם מפורטת למדי הנוהל והשפה טשטשו את הלשנתו של גבריאל. רוב הנאשמים שוחררו ללא עונש כלל, גם חוסר יעילותו של בית הדין בירנה, והעובדה שהאירועים התרחשו בתקופת אוליברס והאינקוויזיטור הראשי סוטומאיור, אשר נהגו סובלנות יחסית כלפי הנוצרים החדשים, הקלה על הנאשמים. מנואל ואישתו, אשר כנגדם היו עדויות נוספות, נאלצו להתוודות

על עוונותיהם במעשה אמונה ולחזור בתשובה וכן נקנסו במאתיים דוקטים כל אחד.

לאחר ששוחררו מהמאסר, החל מנואל לארגן בשיטתיות את הגירתו מחצי האי הגיעו מנואל1632האיברי, וכנראה הצליח להעביר חלק מרכושו מחוץ למדינה. בשנת

ומשפחתו לבורדו, שבה היו להם קרובים. משפחת דורמידו התגוררה בבורדו בשנים ,1636. נוכחותו בעיר מתאשרת ממפקד של יהודי העיר שנערך בשנת 1640–1632

כאשר צבאותיה של ספרד פלשו למחוז גוייאן. במפקד נמנו שלושים ושש משפחות,

180

פרטים, ונוסף לאלה עוד תשעים ושלושה עניים. בין המשפחות שנפקדו167המונות אנו מוצאים את עמנואל מרטין.

וברית1640בשנת גיור פורמלי ובה עבר עבר מנואל מבורדו לאמסטרדם, מילה יחד עם בניו, ונטל לעצמו כשמו היהודי את השם דוד אברבנאל דורמידו. יש לציין שהוא לא הסיר את השם דורמידו גם משמו היהודי, על אף שהמשיך להשתמש בשם מנואל מרטינס דורמידו לצרכים עסקיים. הוא השתלב בקהילה בעזרת קרובי משפחתו,והשיא את ביתו והאמידות בקהילה, משפחת דל סוטו, אחת המשפחות המבוססות

לאחד מבניה. הקהילתית, ארגון סעד מונה מנואל לנהל את חברת 'חונן דלים'1642בשנת . אחד מבני משפחת דל סוטו, המוכר כיעקב דל מונטה, מעשירי1625שנוסד בשנת

הקהילה אשר עימו קיים קשרים מסחריים, סייע בידו להשתלב בממסד הקהילתי. בשנתנבחר מנואל לאחד מששת הנאמנים של תלמוד התורה, ובשנת 1644 נבחר1645

לכהן כפרנס הקהילה. בתקופת כהונתו כפרנס נדונו כמה מקרים של חברי קהילהשנסעו לארצות העבודה הזרה ונענשו על כך.

חקלאי עם הסחר לעסקי נכנס לאמסטרדם, בואו לאחר רב לא זמן צפון-מזרחה של ברזיל, אשר נשלטה על ידי ההולנדים. הוא שלח לשם שניים מבניו, שלמה ודניאל, אשר גם היו חברים בקהילה היהודית בעיר רסיפה. כאשר הפורטוגזים

, נגרם למנואל הפסד כספי1654כבשו חזרה מידי ההולנדים את האזור בברזיל, בשנת גדול, עקב אי כיבוד החובות שחבו לו המגדלים הפורטוגזים. הפסד כספי כה גדול,

גדולה במעמדו150,000 יותר לקרומוול, גרם לירידה דוקטים, כפי שכתב מאוחר בנו נעלם מהתמונה המשפחתית בעודו באמסטרדם, זו, הכלכלי. בסביבות תקופה יחד עם אחיו שלמה. מעדות של סוכן האינקוויזיציה הצעיר, דניאל, ששהה בברזיל אנדרס דה בלמונטה עולה, כי דניאל נסע לעיר מרצ'נה, אשר בספרד, נישא שם לבת

דודתו ונשאר לגור במקום. ג'ון טרלו, אשר שימש משנת כמזכיר1653בשנותיו באמסטרדם הכיר מנואל את

המדינה באנגליה ועמד בראש מערך הביון האנגלי. כפי הנראה העניק מנואל לטרלוששלט הפוריטני, הממשל דלתות את בפניו שפתח דבר ספרד, על מידע שירותי באנגליה בשנים ההן. ההתרוששות הכלכלית שחווה עקב ההפסדים בברזיל, יחד עם

היגר לאנגליה. הוא הגיע ללונדון1654קשריו באנגליה הפוריטנית, גרמו לכך שבשנת , וחודשיים לאחר בואו הגיש שתי עצומות לקרומוול. בעצומה האחת1654בספטמבר

גולל את סיפורו האישי וביקש מקרומוול סיוע בהשבת הרכוש שנגזל ממנו בברזיל. ידוע

181

ידועות ז'ואו הרביעי, אך לא פורטוגל וכתב מכתב למלך נענה לבקשתו שקרומוול תוצאות התערבות זו. בעצומה השנייה פנה לקרומוול וביקש בצורה מנומקת להתיר את שובם של היהודים לאנגליה. שתי העצומות זכו לתמיכתו של קרומוול, ומזכירו העביר

אותן עם המלצתו החיובית למועצת המדינה.

ויהודים חדשים, מנואל היה אחד מתוך קבוצה מצומצמת של נוצרים חדשים שביוזמתם ובפעילותם הצליחו להקים ולבסס את הקהילה היהודית בלונדון. הם פעלו בתחכום רב ובדיסקרטיות, בניגוד לשאיפותיו של מנשה בן ישראל לקבל הכרה רשמית ופומבית, והצליחו להקים קהילה צנועה, שלא מנקרת את עיני המתנגדים לשובם של היהודים. מנואל היה אחד משני פרנסיה הראשונים של הקהילה. הוא הביא אליה את התקנות שהיו נהוגות בקהילת אמסטרדם. כמו כן הביא לקהילה הצעירה את הרב יעקב ששפורטש לכהן בה כמורה הלכה. במאבק שניהל הרב ששפורטש נגד הפוסחים על הסעיפים, תמך מנואל ברב וגרם לכך שחלקם עזבו את הקהילה. בלונדון הוא חידש את עסקיו המסחריים בהצלחה רבה, פעל בייבוא וייצוא ונכנס לענף היהלומים עם אחד מבני משפחתו, פרננדו דה ליס, אחיו של לופס סואסו. הוא נפטר בשיבה טובה, בגיל

, ונקבר בבית הקברות החדש של הקהילה במייל אנד.72 בבואנו לבחון את דמותו של מנואל מרטינס דורמידו, מעשיו והתנהגותו בתחנותלמסורת בהתאם התייהד, הוא אומנם מאפיינים. כמה לזהות ניתן בחייו, השונות הדתי, המניע אך הוריו, ידי על לסודות המרניות הוכנס הנראה וכפי המשפחתית, השאיפה לחיות כיהודי שלם, לא בער בעצמותיו. כאשר אחיותיו היגרו למערב בשנת

, בחר שלא להצטרף אליהן, ובמקום זאת הלך אחר ההזדמנות הכלכלית שאחיו1611 ומשפחתו פתחו בפניו בסיודד רודריגו. גם הגירתו מספרד לא הייתה ממניעים דתיים, אלא בעקבות חיכוך לא נעים עם הלשכה הקדושה. וכך עולה מבחירתו לשבת במשך שמונה שנים בבורדו, מקום שעליו כותב בצלאל רות, שהנוצרים החדשים בו הסתפקו

623בחירותם מרדיפות האינקוויזיציה והמשיכו לדבוק כלפי חוץ בנצרות. השניות שלו מתגלה בתקופת מגוריו בספרד. מצד אחד הוא והמשפחה שהקיםוההתייהדות, אך מצד שני הוא שירת את הממסד התנהלו על פי מסורת המרניזם הכנסייתי של דת העבודה הזרה כמנהל נכסי הקתדרלה, השתתף בטקסים ותהלוכות

auto(. גם חזרתו בתשובה במעשה אמונה קתולי )prebendaואף זכה מהכנסייה להטבה )

623 C. Roth, ‘Immanuel Aboab’s Proselytization of the Marranos, From an Unpublished Letter’, JQR 23/2 (1932), p. 127

182

de féרוב של זו את תואמת והתנהגותו יהודית, דתית מסירות על מעידה אינה ) המתייהדים שנפלו ברשתה של הלשכה הקדושה.

מה שהיה חשוב לו הוא הקשר עם אנשי האומה, המוצא המשותף, הדת שאותהאת שכללה מסחרית מרשת חלק היה הוא מסחרית. העסקית והפעילות המירו, משפחת דל סוטו ומשפחת לופס סואסו. איתם סחר, והם אלה שפתחו בפניו הזדמנויות עסקיות בתחומים שונים. הוא נהג לפי המקובל בין אנשי האומה, ונישא והשיא את ילדיו

בנישואים אנדוגמיים.והיה שותף לקבלת ההחלטות בנוגע ובלונדון, הוא שימש פרנס באמסטרדם לאיסור הנסיעה לארצות העבודה הזרה ובנוגע לאכיפת החלטות אלה. למרות זאת, שלח את בנו הצעיר למרצ'נה בספרד לשם נישואין עם בת משפחתו, וכנראה גם כדי ליצור בסיס מסחרי בספרד עבור הרשת המסחרית שלו. בספרד הוא לא היה נוצרי נורמטיבי, ובתפוצה הספרדית לא היה יהודי נורמטיבי. למעשה הנורמטיביות היחידה

שהוא חי על פיה היא זו של השתייכות לאומה על כל המשמעויות הנובעות ממושג זה. ישנן 'דמויות גדולות', אשר תולדות חייהן הן התגלמות הסכסוכים הגדולים של תקופתן. אך יש 'דמויות קטנות' של אנשים שנאלצו להתמודד עם התפתחויות פוליטיותיכולות וכלכליות אשר מעבר לשליטתם. הדרמות האישיות של אנשים 'קטנים' אלה להדגים את חייהם של אלפי אנשים אלמונים. ההתמודדות או ההתחמקות מהאילוציםוגם מאפשרת לבחון איך כל אחד מהם סטה מן עיניים, נסיבות חייהם מאירת של הנורמה המקובלת. לעיתים, חיים שכאלה צפונה בהם יכולת לעורר עבורנו בצורה חדה

במובן624ובהירה מצב פוליטי או חברתי, ובמילים אחרות לגלות לנו עולם אבוד שלם.ניתן להגדיר את מנואל/דוד כאחד האנשים 'הקטנים' וכדגם טיפוסי של רוב בני זה

האומה הספרדית-פורטוגזית, הן בתוך חצי האי הן בתפוצה הספרדית המערבית. הנוצרים החדשים באיבריה נחשפו להשכלה ולתרבות וספגו אותן, אך בה במידה ספגו גם מערכת ערכים דתיים נוצריים וערכים חברתיים שרווחו בחברה האיברית. מי מביניהם שיצאו את חצי האי עסקו ברובם במסחר בין-לאומי, מה שחשף אותם למגווןבקרב מגוריהם ועובדת שונות, לתרבויות וחשיפתם השכלתם בין השילוב תרבויות. חברות ליברליות יחסית לתקופה, הובילו אותם להפוך לחלוצי המודרנה בעולם היהודי. בה בעת, הערכים החברתיים שהביאו עימם מחצי האי בידלו אותם משאר היהודים

והפכו את היהודים החדשים לחברה מפלה, יומרנית ומתנשאת.

624 M. García-Arenal and G. Wiegers, A Man of Three Worlds: Samuel Pallache – A Moroccan Jew in Catholic and Protestant Europe, Baltimore and London: John Hopkins University Press 2003, p. XIX

183

שתי התופעות האלה, מודרנה מכאן ובדלנות ויומרה מכאן, הביאו להתבוללותמואצת בקרבם, והפכו את קהילותיהם לתופעה היסטורית מוגבלת בזמן.

184

ביבליוגרפיה

ראשוניים מקורות

www .hebrewbooks.org, הנובר תרט"ו, שבט יהודהאבן וירגה, שלמה, www.hebrewbooks.org, אמשטרדם, ת"ז, מעיני הישועהאברבנאל, יצחק,

, ירושלים, תשל"ט,פירוש על נביאים ראשוניםאברבנאל, יצחק, www.hebrewbooks.org

www.hebrewbooks.org, ספר העתים, הלכות ברכות ועונג שבתבן ברזילי, יהודה,

D’Aguilar, Moses Raphael, ‘Reposta e Discurso Sobre Certas Preguntas de Bayona’, MS ETS HAIM 48 A11 .

AGS, Archivo General de Simancas, Contaduría Mayor de Hacienda, CME 687,38

AHMA, Archivo Histórico Municipal Antequera, Libros: 502, 417, 418, 419, 420, 537, Folios: C 2801-34, C 2801-38, C 2801-762, C 2801-39

AHMCR, Archivo Histórico Municipal Ciudad Rodrigo, Legajo 309 doc.4, Libro de Actas del Concejo de Ciudad Rodrigo de 1615, de 1620-1625, sección 1, subsección 1, caja 18

AHN, Archivo Histórico Nacional, Legajo: 1987, 1953/57 causa 1, 4752 caja 1, 4746 exp.6, 2712, 2553, 2717, 2718, 2731, 2719. Libro: 1133, 1131, 1105. Osuna: C 1624 D40-42, C 1563 D 17-24. Luque: C 816 D6, C583 D39-45.

Archivo de la Real Chancilleria de Valladolid, Salas de lo Criminal, caja 2102.2

ANTT, Archivo Nacional Torre de Tombo, PT-TT-TSO-IL-28-11550_m0450

ADG, Archives Départamentales de la Gironde, 23 Mi 2459, S_E15.230-15.240.

Bodelian Library, Rawlison Mss. A260

BNM, Biblioteca Nacional de España, Mss. 2440.

British Museum, Mss. Egerton 1049; Add. Mss.29868

Cartwright Petition, TJHSE III 1896-1898 pp. 87-88

GAA, Gemeente Amsterdam Archief, 334-20 #158 Livro de Eleiciones, 334/5.1.1 # 19 Escamot A 5398-5440, Notarial Archiefs: 4074/81, 4074/386, 4077, Not. Dirck van der Groe; 2193/250, 2193/247, 2177/78, 2239/151, 2240/866, 2193/274, 2193/309, 2235/400, 224/A/615, 2257/257, Not. Adrian Lock; 1502/231, Not. Jan Volckertjz Oli; 962/1e map/384, 973/1e map/189, 975/2de map/193, Not. Benedict Baddel; 1077/ fol.177v, 1099 fol.117, Not. Joost van der Ven; 2298/138, 3004/195, Not. E. de

185

Lavelle; 2907/A/627,628,631,633, 2895/A/350, Not Pieter Padthujsen; 3067/124, Not. Hector Friesma.

Journal of the House of Commons, vol.8 1660-1667 (London 1802), British History Online, http://www.british-history.ac.uk/commons-jrnl/vol8 accessed on March 18, 2018.

LMA, London Metropolitan Archives, 4521 D/03/001 Livro de Eleiciones

NA, National Archives (UK), Prob. 11/458; Calendar of State Papers-Domestic Series 1661-2, 1654, 1655; PRO (Public Records Office): SP (State Papers) 44/18, 84/161; Domestic Interregnum 18/125 #58, 18/153 #122; Privy Council Registers PC2/55 Charles II vol.2.

מקורות משניים

JewishEncyclopedia.com, accessed 21.05.2019אברהם אבן עזרא, אורפלי, משה, 'יהודים ויהדות בכתבי הפולמוס הנוצריים בפורטוגל', בתוך: יום טוב

יהדות פורטגל במוקד, מחקרים על יהודיםעסיס, משה אורפלי )עורכים(, . 143-168, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשס"ט, עמ' ויהודים בסתר.1978, תל אביב, ספריית פועלים, האנטישמיות בעת החדשהאטינגר, שמואל, '

, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ה. גירוש ספרדביינארט, חיים, 'השמד הגדול, בעיית האנוסים וגורלם במאה הט"ו', בתוך: חיים ביינארט )עורך(,

.280-308, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ד, עמ' מורשת ספרד , תל אביב, עם עובד, תשכ"ה.אנוסים בדין האינקוויזיציה

.23-64 כ"ז תשכ"א, עמ' ציוןבן ששון, חיים הלל, 'דור גולי ספרד על עצמו', , תל אביב, עם עובד, תשי"ט.תולדות היהודים בספרד הנוצריתבער, יצחק,

.2012, תל אביב, הוצאת בבל, אנציקלופדיה של הרעיונותגורביץ, דוד, וערב, דן, www.harayonot.com/idea /

גרוס, אברהם, 'עשרת השבטים ומלכות פרסטר ג'והן-שמועות וחיפושים לפני גירוש.5-41 )תשנ"א(, עמ' 48פעמים ספרד ואחריו',

75-93 תשמ"ח, עמ' 75פעמים 'גירוש ספרד ויצירתם הספרותית של המגורשים', .ירושלים, מרכז זלמן שזר, תש"ע ר' חסדאי קרשקש, הרוי, זאב,

היהודים בברזיל למן ראשית התיישבותם ועד לעצמאות ברזיל )ויזניצר, ארנולד, ,ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ב.( 1500-1882 , ירושלים, ר. מס,שיבת היהודים לאנגליה במאה השבע עשרהוילנסקי, מרדכי,

תש"ד.

186

ויסטריך, רוברט סלומון, 'הרהורים על ורנר זומברט: היהודים והקפיטליזם', בתוך: מ. בן , ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשנ"ה, עמ'דת וכלכלה: יחסי גומליןששון )עורך(,

77-88..2014, ירושלים, כתר, האנוסים, זהות כפולה ועליית המודרניותיובל, ירמיהו,

ירושלמי, יוסף חיים, 'אנוסים חוזרים ליהדות במאה הי"ז : השכלתם היהודית והכשרתם , כרך ב',דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדותהנפשית', בתוך:

.201-209, עמ' 1969ירושלים, הוצאת מאגנס, באירופהולקולוניזציה ישראל, יונתן, 'תרומתה של היהדות הספרדית לחיי הכלכלה

,מורשת ספרדובעולם החדש )המאות הט"ו-י"ז(' בתוך: חיים ביינארט )עורך(, .664-693ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ב, עמ'

כץ, דוד, 'שיבת היהודים לאנגליה וביסוס קהילתם', בתוך: ד. כץ, י. קפלן )עורכים(,.105-122 , ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשל"ד, עמ' גירוש ושיבה

נהון, ג'רר, 'היהדות הספרדית בצרפת-מנוצרים חדשים ועד לאומה היהודית , ירושלים, הוצאת מאגנס,מורשת ספרדהפורטוגזית', בתוך: חיים ביינארט )עורך(,

.640-663תשנ"ב, עמ' .2008, ירושלים, שוקן, דון יצחק אברבנאל, מדינאי והוגה דעותנתניהו, בנציון,

( וההיסטוריוגרפיה של הגירוש' ,בתוך: ד. כץ,Prynneסולטמן, אברהם, 'ויליאם פרין-).123-132, ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשנ"ד, עמ' גירוש ושיבהי. קפלן )עורכים(,

סטוצ'ינסקי, דב, 'בין הקיים לנגזר- ספרים וטכניקות של קריאה בקרב הנוצרים החדשים המתייהדים בפורטוגל במאה השש עשרה', בתוך: מ. סלוחובסקי, י. קפלן

-161, ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשס"ו, עמ' ספריות ואוספי ספרים)עורכים(, 200.

'זהות דתית נוצרית חדשה ופעילות כלכלית: בדיקה חדשה', בתוך: י.ט. עסיס, מ. ,יהדות פורטוגל במוקד, מחקרים על יהודים ויהודים בסתראורפלי )עורכים(,

.227-259ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשס"ט, עמ' יהודי אנגליהסמואל, אדגר, 'חמישים השנים הראשונות', בתוך: א. גרטנר )עורך(,

.23-31, ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשמ"א, עמ' בעת החדשה ,2, חלק ההידלגו החריף דון קיחוטה דה לה מנצ'הסרוואנטס סאוידרה, מיגל דה,

.1994תל אביב, הוצאת הקבוץ המאוחד, קפלן, יוסף, 'הפזורה הספרדית בצפון-מערב אירופה והעולם החדש', בתוך: ח.

.562-599ירושלים, הוצאת מאגנס, תשנ"ב, עמ' מורשת ספרד, ביינארט )עורך(, , ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשס"ג.מנוצרים חדשים ליהודים חדשים

', בתוך: מ. שטרן15-17'מסלולי התבוללות וטמיעה בקרב אנוסי ספרד במאות ה- ,התבוללות וטמיעה , המשכיות ותמורה בתרבות העמים ובישראל)עורך(,

.157-172ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשמ"ט, עמ'

187

'יהודים ויהדות בהגות המדינית והחברתית של ספרד במאות הט"ז-י"ז', בתוך: ש. , ירושלים, מרכז זלמן שזר, תש"מ, עמ'שנאת ישראל לדורותיהאלמוג )עורך(,

173-180. 'עולמו הדתי של סוחר בינלאומי בתקופת המרקנטיליזם: מבוכת העושר של אברהם

, ירושלים,דת וכלכלה: יחסי גומליןישראל פריירה', בתוך: מ. בן ששון )עורך(, .233-251מרכז זלמן שזר, תשנ"ה, עמ'

, ירושלים,מנצרות ליהדות – חייו ופועלו של האנוס יצחק אורוביו די קסטרוהוצאת מאגנס, תשמ"ג.

רות, ססיל, 'ההתיישבות המחודשת של היהודים באנגליה', בתוך: א. גרטנר )עורך(,.9-22, ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשמ"א, עמ' יהודי אנגליה בעת החדשה

.1960, רמת גן, מסדה, מנשה בן ישראל, רב, דיפלומט ומוציא לאוררות, בצלאל, , ירושלים, החברההעיר והקהילה'דת ומרטיריולוגיה בין האנוסים', בתוך:

.93-105ההיסטורית הישראלית, תשכ"ח, עמ' תשבי, ישעיהו, 'ידיעות חדשות על קהילת האנוסים בלונדון על פי אגרות ששפורטש

, ירושלים, מרכז זלמןגירוש ושיבהבשנת תכ"ה', בתוך: ד. כץ, י. קפלן )עורכים(, . 470-494שזר, תשמ"ח, עמ'

Abrahams, Dudley, ‘Jew Brokers of the City of London’, Miscellanies III JHSE, 1937, pp. 80-94.Amador de Los Rios, José, História Social, Política y Religiosa de

los Judíos de España y Portugal, Madrid, Fontanet, 1875-1876.‘Apellidos’, www.surnames.org/apellidos/lista.htm , accessed on March

19, 2018.‘Arianism’, www.britannica.com/arianism , accessed on June 12, 2018.Artola, Miguel, La Hacienda del Antiguo Régimen, Madrid, Alianza, 1982.Aznar Gil, Federico R., ‘Penas y Sanciones Contra los Matrimonios

Clandestinos en la Peninsula Ibérica Duranre la Baja Edad Media’, Revista de Estudios Histórico-Jurídicos )Seccion História del Derecho Canónico( XXV )2003(, pp. 189-214.

Bacharach, Bernard S., ‘A Reassessment of Visighótic Jewish Policy’, The American Historical Review, vol. 78 #1 )Feb. 1973(, pp. 11-34.

Barnett, Richard D., ‘Bethaim Velho Burial Register’, Miscellanies VI JHSE, 1962, pp. 1-72.Barnett, Lionel D., Rodrigues-Pereira, Miriam, Bevis Marks Records

vol. 4, A Record of Marriages 1679-1689, A Record of Circumsicions 1679-1699, Oxford, Oxford University Press, 1940-1997.

188

Barnett, Lionel D., El Libro de los Acuerdos – Being the Records of the Spanish and Portuguese Synagogue of London – from 1663 to 1681, Oxford, Board of Elders of the Congregation, 1931.

Bataillon, Marcel, Erasmo y España, Mexico, Fundo de Cultura Económica, 1966.Beinart, Haim, Los Conversos Ante el Tribunal de la Inquisición, Barcelona, Riopiedras, 1983.

Los Judíos en España, Madrid, Editorial Mapfre, 1993.‘The Jews in the Canary Islands: A Re-Evaluation’, TJHSE 25 )1977(, pp. 48-86.

Benbassa, Esther, The Jews of France, a History from Antiquity to the Present, Princeton, Princeton University Press, 1999

Ben Israel, Menashe, To His Highness The Lord Protector of the Commonwealth of England Scotland and Ireland, Amsterdam, 1655, Reprinted by H.T. Dwight, Melbourne, 1868.

Bernal Estévez, Ángel, Ciudad Rodrigo en la Edad Media, Salamanca, Graficas Cervantes, 1981.

El Concejo de Ciudad Rodrigo y su Tierra Durante el Siglo XV, Salamanca, Ediciónes de la Diputación de Salamanca, 19889.

Bernáldez, Andrés, História de los Reyes Católicos, Sevilla, 1869.Birch, Thomas A., A Collection of the State Papers of John

Thurloe, vol. III, London, 1742.Boyajian, James C., ‘The New Christians Reconsidered: Evidence from

Lisbon’s Portuguese Bankers 1497-1647’, Studia Rosenthaliana vol. XIII #2, July 1979, pp.129-156.Portuguese Bankers at the Court of Spain 1626-1650, New Brunswick, Rutgers University Press, 1985.

Bodian, Miriam, “’Men of the Nation’: The Shaping of Converso Identity in Early Modern Europe”, Past and Present # 143 )May 1994(, pp. 48-76.

‘Hebrews of the Portuguese Nation: The Ambiguous Boundaries of Self-Definition’, Jewish Social Studies vol. 15 #1 Fall 2008 )New Series(, pp. 66-80.

Broens, Nicolás, Monarquía y Capital Mercantil: Felipe IV y Las Redes Comerciales Portuguesas )1627-1635(, Madrid, Ediciones de la Universidad Autónoma de Madrid, 1989.

189

Brubaker, Rogers, Ethnicity Without Groups, Cambridge, Harvard University Press, 2004.

‘Calculator’, www.iisg.nl/hpw/calculate , accessed on February 26, 2018.Carrete Parrondo, Carlos, Fontes Judaeorum Regni Castellae I,

Salamanca, Universidad Pontífica de Salamanca, 1981.El Judaísmo Español y La Inquisición, Madrid, Mapfre, 1992.

Caro Baroja, Julio, Los Judíos en la España Moderna y Contemporanea, Madrid, Ediciónes Istmo, 1978.

Castillo Pintado, Alvaro, ‘Mecanismos de Base de la Hacienda de Felipe IV’, in: Ramón Menédez Pidal )ed.(, História de España, Madrid, 1982, pp. 217-255.

Castro, Américo, La Realidad Histórica de España, Mexico, Editorial Porrúa, 1966.

Castro, Américo, De Onís, Federico, Fueros Leoneses de Zamora, Salamanca, Ledesma & Alba de Tormes, Madrid, Centro de Estudios Históricos, 1916.

Contreras, Jaime, ‘Family and Patronage: The Judeo-Converso Minority of Spain’, in: M.E. Perry & A. Cruz )eds.(, Cultural Encounters, The Impact of the Inquisition in Spain and the New World, Berkeley, University of California Press, 1991, pp. 127-145.

‘Currency Converter’, www.nationalarchives.gov.uk/currency-converter , accessed on March 14, 2018.

De Barrios, Daniel Levi, Triumpho del Govierno Popular y de la Antiguedad Holandesa, Amsterdam, 1683.

De Lancre, Pierre, L’Incredulité et Mescréance du Sortorilege Plainment Convaincué, Paris, Chez Nicolas Buon, 1622.

De Mesquita, D. Bueno, ‘The Historical Associations of the Ancient Burial-Ground of the Sephardi Jews’, TJHSE X 1921, pp. 225-254.

De Béthencourt, L. Cardozo, ‘Le Trésor des Juifs Sephardim’, REJ vol.20, 1890, pp. 97-110.

Detcheverry, Arnaud, Histoire des Israelites de Bordeaux, Bordeaux, 1850.

Diamond, Master A.S., ‘The Community of the Resettlement 1656-1684, A Social Survey’, TJHSE XXIV 1970, pp.134-150.‘The Cemeterty of the Resettlement’, TJHSE vol.9, 1955, pp. 163-190.

190

Domínguez Ortiz, Antonio, “ ‘Los Cristianos Nuevos’: Notas Para El Estudio de una Clase Social”, Buletín de la Universidad de Granada, Granada, )Enero-Abril 1949(.Los Judeoconversos en la España Moderna, Madrid, Mapfre, 1993.Política y Hacienda de Felipe IV, Madrid, Editorial de Derecho Financiero, 1960.Los Judeoconversos en España y América, Madrid, Ediciones Istmo, 1995.La Clase Social de los Conversos en Castilla en la Edad Moderna, Madrid, Concejo Superior de Investigaciones Científicas, 1955.

Elliot, John H., The Count-Duke of Olivares: The Statesman in an Age of Decline, New Haven, Yale University Press, 1986.

Farnell, James E., ‘The Navigation Act of 1651, The First Dutch War and the London Merchant Community’, The Economic Historic Review 16)3(, 1964, pp. 439-454.

Faur, José, ‘Four Classes of Conversos: A Typological Study’, REJ # 149 )1990(, pp. 113-124.In the Shadow of History, Jews and Conversos at the Dawn of Modernity, Albany, State University of New York Press, 1992.

Ferrando, Miguel Artigas )ed.(, Epistolario de Valera y Menendez Y Pelayo, Madrid, Publicaciones de la Sociedad Menendez Y Pelayo, Espasa-Calpe, 1946.

Fraser, Antonia, ‘Cromwell, Charles II, and the Jews’, European Judaism: A Journal for the New Europe, vol. 14 #2 )Winter 1980/Spring 1981(, pp. 19-24.

Fromm, Erich, The Anatomy of Human Destructivness, New York, Holt, Rinehart and Winston, 1973.

Furtado, Abraham, publié, Moyse, Gabrielle, Mémoire d’Abraham Furtado sur l’Etat des Juifs en France Jusqu’a la Revolution, Paris, Librairie Durlacher, 1930.

García-Arenal, Mercedes & Wiegers, Gerard, A Man of Three Worlds, Samuel Pallache, A Moroccan Jew in Catholic and Protestant Europe, Baltimore & London, John Hopkins University Press, 2003.

García Carrafa, Albert A., Mogobrejo, Endica, Diccionario Heráldico y Geneáologico de Apellidos Españoles y Americanos, Madrid, Nueva Imprenta Radio, 1920-1963.

191

García Casar, María Fuencisla, Fontes Judeoarum Regni Castellae VI, El Pasado Judío de Ciudad Rodrigo, Salamanca, Universidad Pontífica de Salamanca, 1992.

Gitlitz, David M., Secrecy and Deceipt : The Religion of the Crypto-Jews, Philadelphia & Jerusalem, Jewish Publication Society, 1996.

Glick, Thomas F., ‘On Converso and Marrano Ethnicity’, in: B. Gampel )ed.(, Crisis and Creativity in the Sephardic World 1391-1648, New York, Columbia University Press, 1997, pp. 59-76.

Graizbord, David, Souls in Dispute – Converso Identities in Iberia and the Jewish Diaspora 1580-1700, Philadelphia, University of Pennsylvania Press, 2004.‘Religion and Ethnicity Among ‘Men of the Nation’: Towards A Realistic Interpretation’, Jewish Social Studies vol. 15 # 1 Fall 2008 )New Series(, pp.32-65.

Hagoort, Lydia, ‘The Del Sottos, A Portuguese Jewish Family in Amsterdam in the Seventeenth Century’, Studia Rosenthaliana 31 1/2 )1997(, pp. 31-57.

Hecksher, Eli F., Mercantilism vol. II, New York, Garland Publishing, 1983.

Herculano, Alexandre, História da Origen e Establecimiento da Inquisição em Portugal, Amadora )Portugal(, Livreria Bertrand, 1975-1976.

Huerga Criado, Pilar, En La Raya de Portugal, Solidaridad y Tensiones en la Comunidad Judeoconversa, Salamanca, Ediciones Universidad de Salamanca, 1994.‘El Problema de la Comunidad Judepconversa’, in: J.P. Villanueva, B.E. Bonet )eds.(, História de la Inquisición en España y América, Madrid, Biblioteca de Autores Cristianos, Centro de Estudios Inquisitoriales, 2000, pp. 441-498.‘Desde la Sala del Ayuntamiento: Ciudad Rodrigo en 1615’, Ciudad Rodrigo, Centro de Estudios Mirobigenses, Lletra, pp.5-52.Manuel Enriquez-Un Cristiano Nuevo Entre los Poderosos, Ciudad Rodrigo, Centro de Estudios Mirobigenses, 2001.‘O Tratado de Alcaníces e a Importânçia Histórica das Terras da Riba Côa’, Lisboa, Sociedad Cientifíca da Universidade Católica Portuguesa, 1997, pp.285-302.

192

Instituto Nacional de Estadistica, www.ine/jaxiT3/DATOS.htm?t=2882 , accessed on March 19, 2018.

Israel, Jonathan, ‘Menasseh Ben Israel and the Dutch Colonization Movement of the Mid-Seventeenth Century )1645-1657(’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan, R. Popkin )eds.(, Menasseh Ben Israel and his World, Leiden, Brill, 1989, pp.139-163.‘Spain and the Dutch Sephardim, 1609-1660’, Studia Rosenthaliana vol.XII # 1, 2 July 1978, pp. 1-61.

‘John Thurloe’, http://bcw-project.org/biography/john-thurloe , accessed on February 25, 2018.

‘Jurado’, Diccionario – Real Academia Española, www.dle.rae.es , accessed on March 19, 2018.

Kamen, Henry, La Inquisición Española, Una Revision Histórica, Barcelona, Critica, 2011.

Kaplan, Yosef, ‘The Social Function of the ‘Herem’ in the Portuguese Community of Amsterdam in the 17th Century’, Dutch Jewish History, Maastricht, 1984, pp. 111-55.‘Political Concepts in the World of the Portuguese Jews of Amsterdam During the Seventeenth Century, The Problem of Exclusion and the Boundaries of Self-Identity’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan & R. Popkin )eds.(, Menasseh Ben Israel and his World, Leiden, Brill, 1989, pp. 45-62.‘Wayward New Christians and Stubborn New Jews: The Shaping of a Jewish Identity’, Jewish History 8 # 1-2, 1994, pp. 27-41.‘The Travels of Portuguese Jews from Amsterdam to the Lands of Idolatry ‘, in: Y. Kaplan )ed.(, Jews and Conversos, Studies in Society and the Inquisition, Jerusalem, Magnes Press, 1981, pp.197-224.

Kasher, Asa, ‘How Important was Menasseh Ben Israel’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan, R. Popkin )eds.(, Menasseh Ben Israel and his World, Leiden, Brill, 1989, pp. 220-227.

Katz, David S., Philo-Semitism and the Readmission of the Jews to England 1603-1655, Oxford, Carendon Press, 1982.

Kirman, William J., ‘Revenge and Accomodation in the Family’, Modern Psychoanalysis 14 )1(, 1989, pp. 89-95.

Laskier, Michael M., ‘Almoravids’, Encyclopedia Judaica 2nd Edition vol.1, p.684 https://link.galegroup.com , accessed on September 3, 2018.

193

‘Álmohads’, Encyclopedia Judaica 2nd Edition vol.1, pp.681-682, https://galegroup.com , accessed on September 3, 2018.

Lea, Henry Charles, A History of the Inquisition of Spain, New York, AMS Press, 1966.

Levine Melamed, René, A Question of Identity: Iberian Conversos in Historical Perspective, Los Angeles, University of California Press, 2002.

Lockart, James M., Schwartz, Stuart B., Early Latin America, a History of Colonial Spanish America and Brazil, Cambridge, Cambridge University Press, 1983.

Lodge, Richard, The History of England from the Restoration to the Death of William III, New York, Greenwood Press, 1969.

López Belinchón, Bernardo, Honra, Libertad Y Hacienda ) Hombres de Negocios y Judíos Sefaradíes( , Alcala de Henares, Instituto Internacional de Estudios Sefaradíes, 2001.

Malino, Frances, The Sephardic Jews of Bordeaux: Assimilation and Emancipation in Revolutionary and Napoleonic France, Alabama, University of Alabama Press, 1978.

Marañon, Gregorio, El Conde-Duque de Olivares, Madrid, Espasa-Calpe, 1965.

Maravall, José Antonio, Poder, Honor y Élites en el Siglo XVII, Madrid, Siglo Veintiuno Editores, 1979.

Márquez Villanueva, Francisco, ‘The Converso Problem: An Assessment’, in: M.F. Hornick )ed.(, Collected Studies in Honor of Américo Castro’s 80th Year, Oxford, Lincombe Lodge Research Library, 1965, pp. 317-333.

Malvezin, Théophile, Histoire des Juifs á Bordeaux, Bordeaux, C. Lefebvre, 1875.

Mechoulan, Henri, Les Juifs du Silence au Siecle d’Ór Espagnol, Paris, Albin Michel, 2003.‘The Importance of Hispanicity in Jewish Orthodoxy and Heterodoxy in Seventeenth Century Amsterdam’, in: B. Cooperman )ed.(, Iberia and Beyond, Hispanic Jews Between Cultures, Newark, University of Delaware Press, 1998, pp. 353-372.

Mucznik, Lucia, Da Silva Tavim, José António, Mucznik, Esther, De Azevedo Mea, Elvira, Diccionário do Judaismo Portugês, Lisboa, Editorial Presença, 2009, pp.488-489.

194

Nahon, Gerard, ‘The Sephardim of France’, in: R.D. Barnett, W.M. Schwab )eds.(, The Sephardi Heritage, vol. II, Grendon, 1989, pp.46-74.

Netanyahu, Benzion, The Marranos of Spain, From the Late XIV to the Early XVI Century, According to Contemporary Hebrew Sources, New York, American Academy for Jewish Research, 1973.‘Américo Castro and his View of the Origins of the ‘Pureza de Sangre’’, Proceedings-American Academy for Jewish Research 46-47/2)1978-1979(, pp.397-457.

Nirenberg, David, ‘Mass Conversion and Genealogical Mentalities: Jews and Christians in Fifteenth Century Spain’, Past and Present # 174 )February 2002(, pp. 3-41.

Nora, Pierre, ‘Between Memory and History: Les Lieux de Mémoiré’, Representations# 26 Special Issue: Memory and Counter-Memory, Spring 1989, California, University of California Press, pp. 7-24.

O’Hara, Gregory E., Fundamentals of Criminal Investigations, Springfield, Ill., Charles C. Thomas, 2003.

‘Oliver Cromwell’, www.britannica.com/biography/oliver-cromwell , accessed on February 25, 2018.

Olmedo, Victoriano Guarnido, Ántequera: Una Ciudad Andaluza’, Cuadernos Geográficos de la Universidad de Granada, 1978 )8(, Granada, pp. 139-152.

Orfali, Moises, ‘Provisions Relating to Jewish Moneylenders in the Medieval Cortes of Castile’, Hispania Judaica 10 )2014(, pp. 93-108.‘New Christians in the Trading and Banking System of Spain’, in: A. Toaff, S. Schwartzfuchs )eds.(, The Mediterranean and the Jews, Ramat Gan, Bar Ilan University Press, 1989, pp. 179-188.‘El Judeoconverso Hispano: História de una Mentalidad’, in: C. Barros )ed.(, Xudeus e Conversos na Historia, Santiago de Compostela, La Editorial de la Historia, 1994, pp. 117-134.

Patenkin, Dan, ‘Mercantilism and the Readmission of the Jews to England’, Jewish Social Studies vol. 8 # 3, Indiana, 1983, pp. 161-178.

Paz Espeso, Julian, Castillos Y Fortalezas del Reino, Madrid, Publicado por Autoedicion, 1978.

195

Pépin, Guilem, ‘Le Cris de Guerre ˆGuyenneˆ et ˆSaint Georgeˆ, L’Éxpresion d’une Identité Politique du Duche D’Aquitaine Anglo-Gascon’, Le Moyen Age vol.CXII #2, Paris, 2006, pp. 263-281.

Popkin, Richard H., ‘The Historical Significance of Sephardic Judaism in 17th Century Amsterdam’, The American Sephardi 5 )1971(, pp. 18-27.‘Jewish Messianism and Christian Milleniarism’, in: P. Zagorin )ed.( Culture and Politics From Puritanismto the Enlightment, Berkely, University of California Press, 1980, pp.67-90.

‘Prebenda’, www.dle.rae.es , accessed on March 19, 2018.Pullan, Brian, The Jews of Europe and the Inquisition of Venice

1551-1670, Oxford, Blackwell, 1983.“’A Ship with two Rudders’: ‘Righetto Marrano’ and the Inquisition in Venice’”, The Historical Journal vol. 20 # 1, )March 1977(, pp. 25-58.

‘Puritanism’, www.britannica.com/topic/puritanism , accessed on February 25, 2018.

‘Quevedo, Francisco Gómez de’, www.britannica.com/biography/FranciscoGómezdeQuevedoY Villegas , accessed on September 11, 2018.

Reese, James T. ‘Motivations of Criminal Informants’, FBI Law Enforcement Bulletin, vol.49, May 1980, pp. 23-49.

Revah, Israel S., ‘Les Marranes’, REJ CXVIII )1959-1960(, pp. 29-77.Rivkin, Ellis, ‘How Jewish were the New Christians’, in: J.M. Solá-Solé,

J.G. Armistead, J.H. Silverman )eds.(, Hispania Judaica I, Studies in the History, Language and Literature of the Jews in the Hispanic World, Barcelona, Puvil Editor, 1980, pp. 105-115.

Rosen, Irwin, ‘Revenge-The Hate That Dare Not Speak It’s Name’, Journal of the American Psychoanalytic Association, 55)2(, 2007, pp. 595-619.

Ross, J.M., ‘Naturalization of Jews in England’, TJHSE XXIV 1970, pp. 59-72.

Roth, Cecil, A History of the Marranos, Philadelphia, Jewish Publication Society of America, 1941.‘New Light on the Resettlement’, TJHSE X 1924-1927, pp. 112-142.Ímmanuel Aboab’s Proselytization of the Marranos’, JQR 23/2 )1932(, pp. 121-162.

196

‘The Religion of the Marranos’, JQR New Series 22)1(, 1931, pp. 1-33Roth, Cecil & Assis, Yomtov, ‘Émmanuel Aboab’, Encylcopedia Judaica,

2nd Edition, vol. 1, pp. 265-266, http://galegroup.com , accessed on September 3, 2018.

Roth, Norman, ‘The Almohads’, www.myjewishlearning , accessed on September 3, 2018.

Sainsbury, Ethel Bruce )ed.(, A Calendar of Court Minutes of the East-India Company 1635-1679, vol.1, Harvard, Harvard University Press, 1907.

Samuel, Edgar, ‘Diamonds and Pieces of Eight: How Stuart England Won the Rough Diamond Trade’, Jewish Historical Studies 38, TJHSE 2002, pp. 23-40.

Samuel, Wilfred, ‘The First London Synagogue of the Resettlement’, TJHSE X 1921-1923, pp. 1-48.

Sánchez-Albornoz, Claudio, España: Un Enigma Histórico, Buenos Aires, Editorial Sudamericana, 1971.

Saraiva, António José, História da Cultura em Portugal, Lisboa, Jornal do Foro, 1950-1962.‘Antonio Vieiria, M. Ben Israel et le Cinquieme Empiré’, Studia Rosenthaliana 6/1)1972(, pp.25-56.

Searles, Harold F., Collected Papers on Schizophrenia and Related Subjects, New York, Karnac Books, 1986.

Sicroff, Albert A., Los Estatutos de Limpieza de Sangre, Controversias Entre los Siglos XV & XVII, Madrid, Taurus, 1985.

Sierro Malmierca, Feliciano, Judíos, Moriscos e Inquisición en Ciudad Rodrigo, Salamanca, Ediciones de la Diputacion de Salamanca, 1990.

Southerden Burn, John, The History of the French, Walloon, Dutch and other Foreign Protestant Refugees Settled in England, London, Longman & Company, 1846.

Soyer, Francois, “‘Is it not Possible to be Both a Jew and a Christian’: Converso Religious Identity and the Inquisitorial Trial of Custodio Nunes )1604-5(’, Mediterranean Historical Review vol. 26 # 1, June 2011, Routledge )on behalf of Tel Aviv University(, pp.81-97.

Swetschinsky, Daniel, & Schondouve, Loeki, The Lopes Suasso Family, Bankers to William III, Amsterdam, Zwolle-Waanders, 1988.

197

Swetschinsky, Daniel, ‘Kinship and Commerce: The Foundations of Portuguese Jewish Life in Seventeenth Century Holland’, Studia Rosenthaliana vol. XV # 1, March 1981, pp. 52-74.

Szajkowski, Zosa, ‘Population Problems of Marranos and Sephardim in France, From the 16th to the 20th Centuries’, American Academy for Jewish Research Proceedings, vol. XVII, 1958, pp. 83-105.‘The Marranos and Sephardim of France’, The Abraham Weiss Jubilee Volume, New York, 1964, pp. 107-127.

Tabor, Berta, ‘Un Tributo a Doña Gracia Nasi, la Mujer Que Desafió a un Emperador, a un Papa y a una Reiná’, Raices, Revista Judía de Cultura, 110)2017(, pp.79-84.

Torres Balbás, Leopoldo, “ ‘Ántequera Islámica’, Al Andalus: Crónica Arqueológica de la España Musulmana”, Revista de las Escuelas Arabes de Madrid y Granada, Madrid, 1951 )16(, pp. 427-480.

Valicrosa, José Maria Millás, ‘Emigracion Masiva de Conversos por la Frontera Catalano-Francesa en el Año 1608’, Sefarad XIX, 1959, pp. 142-144.

Van Der Wall, Ernestine, ‘Petrus Serrarius and Menasseh Ben Israel: Christian Milleniarism and Jewish Messianism in Seventeenth Century Amsterdam’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan, R. Popkin )eds.(, Menasseh Ben Israel and his World, Leiden, Brill, 1989, pp.114-150.

Van Praag, Jonas Andriès, ‘Almas en Litigio’, Clavileño 1 )1950(, pp. 14-26.

Vargas, Rafael José, ‘Los Apellidos Españoles’, www.elcastellano.org , accessed on March 19, 2018.

Véguez, Roberto A., ‘Don Quijote and 9-11: The Clash of Civilizations and the Birth of the Modern Novel’, Hispania 88, 1, )2005(, pp. 101-113.

‘Visigothic Kingdom’, www.britannica.com/thevisigothickingdom , accessed on June 12, 2018.

Wiznitzer, Arnold, Jews in Colonial Brazil, New York, Columbia University Press, 1960. ‘The Merger Agreement and Regulations of Congregation Talmud Torah of Amsterdam )1638-1639(’, Historia Judaica vol. XX, New York, 1958, pp. 109-132.

Wolf, Lucien, ‘Cromwell’s Jewish Intelligencers’, in: C. Roth )ed.(, Essays in Jewish History, JHSE, 1934, pp. 93-114.

198

‘American Elements in the Resettlement’, TJHSE III 1896-1898, pp. 76-100.‘Crypto-Jews Under the Commonwealth’, TJHSE I 1893-1894, pp. 55-88.‘The First English Jew’, TJHSE II 1894-1895, pp. 14-46.‘The Jewry of the Restoration 1660-1664’, TJHSE V 1902-1905, pp. 5-33.

Woolf, Maurice, ‘Foreign Trade of London Jews in the Seventeenth Century’, TJHSE XXIV 1970, pp. 38-58.

Yerushalmi, Yosef Haim, From Spanish Court to Italian Ghetto: Isaac Cardoso: A Study in Seventeenth Century Marranism and Jewish Apologetics, New York, Columbia University Press, 1971.‘Professing Jews in Post Expulsion Spain and Portugal’, in: Saul Lieberman )ed.(, Salo Wittmayer Baron Volume, vol. III, Jerusalem, Jerusalem Academy for Jewish Research, 1974, pp. 1023-1058.‘Prolegomenon’, in: A. Herculano, History of the Origin and Establishment of the Inquisition in Portugal, New York, Ktav Publishing House, 1972, pp. 7-55.

Yovel, Yermiahu, The Other Within, The Marranos Split Identity and Emerging Modernity, Princeton, Princeton University Press, 2009.“Converso Dualities in the First Generation: The ‘Cancioneros’”, Jewish Social Studies, New Series vol. 4 # 3 )Spring-Summer 1998(, pp. 1-28.

Zagorin, Peter, Ways of Lying, Dissimulation, Persecution and Conformity in Early Modern Europe, Massachusetts, Harvard University Press, 1990.

Zakai, Avihu, ‘Thomas Brightman and English Apocalyptic Tradition’, in: Y. Kaplan, H. Mechoulan, R. Popkin )eds.(, Menasseh Ben Israel and his World, Leiden, Brill, 1989, pp.31-44.

199

200