כללים לעריכת חיבור אקדמי

כללים לעריכת חיבור אקדמי

חלקי החיבור (לפי סדר הופעתם)

שער החיבור

יש לכלול בשער את הפרטים הבאים (ראה דף דוגמה):

1. המוסד במסגרתו מוגש החיבור [המרכז הבינתחומי הרצליה, בית-ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה]

2. כותר החיבור

3. שם מגיש החיבור

4. סוג החיבור/מטלה (תרגיל, עבודה, עבודה סמינריונית וכיו"ב)

5. שם המרצה ו/או המתרגל

6. השיעור שבמסגרתו נכתב החיבור

7. מועד ההגשה – חודש ושנה

תוכן עניינים

המטרה של תוכן העניינים אינה רק לסייע לקורא למצוא את העמוד בו מופיע כל אחד מחלקי החיבור, אלא להציג בצורה מרוכזת את מתאר החיבור ותוך כך את גישת המחבר לנושא. משום כך, תוכן העניינים מופיע בתחילת החיבור ולא בסופו. יש להביא בתוכן העניינים את כותריהם של כל חלקי החיבור עד לדרגת פירוט סבירה (על פי רוב עד לרמה של תת-פרק). הכותרים בתוכן העניינים יירשמו בדיוק כפי שהם מופיעים בגוף החיבור.

מבוא

מטרת המבוא להציג את נושא החיבור, את שאלת המחקר, את חלקי החיבור ואת הטיעונים המרכזיים של המחבר. בנוסף לכך, תפקידו להוביל את הדיון אל קו ההתחלה של הנושא. בחיבור, הבנוי על חתך כרונולוגי, ניתן לכלול במבוא גם רקע עד לתקופת הדיון. ניתן גם לייחד לרקע ההיסטורי פרק קצר בראשית החיבור. בחיבור נושאי-תמאטי המבוא צריך להבהיר את הגישה ואת ההנחות הבסיסיות של הכותב. המבוא יכול לשמש גם להבהרת מושגים מרכזיים ולהגדרה רחבה יותר של נושא החיבור. בעבודות מתקדמות יותר יש מקום להצגת סוגי המקורות המרכזיים ששימשו לכתיבה ולהסבר של שיטת המחקר. היקף המבוא הוא כ- 10% מהיקף החיבור.

פרקי החיבור פרקי החיבור משמשים לדיון מסודר ומובנה בשאלת המחקר מכל בחינותיו, תוך ליבון ההסברים השונים לתופעה הנדונה. הדיון בשאלת המחקר הוא עיקר החיבור ו"התשובה" ומסקנות החיבור, הכוללים בחינה השוואתית של ההסברים השונים וטענות המחבר, יופיעו בגוף החיבור. לאחר הצגת הסברים השונים לתופעה, ניתן לקיים את הדיון ההשוואתי ולהציג את המסקנות בפרק החיבור האחרון קודם לסיכום. בחיבור, יש להימנע מחתכים צולבים, שיצרו חזרה על דיון מהיבט כרונולוגי ומהיבט נושאי.

סיכום

מטרת הסיכום היא להציג את מסקנות העבודה. כאמור, המסקנות צריכות להידון בפרקי החיבור ואין הן אמורות להופיע בסיכום בפעם הראשונה. הסיכום הוא ביטוי ממצה של תרומת עבודתך לנושא הנידון. בעבודות מתקדמות (מרמת עבודה סמינריונית) ניתן להביע דעה על תחום המחקר ועל כיווני מחקר המשכיים, המתבקשים מן המסקנות.

נספחים

תפקידם של הנספחים הוא לבסס את הממצאים והמסקנות הנדונים בפרקי החיבור. נספח יעיל הוא כזה, אשר לולא הקושי לשלבו בטקסט, בשל אופיו או גודלו, ניתן היה להביאו בגוף החיבור. לדוגמא: בחיבור, העורך השוואה בין שתי תוכניות מדיניות או חברתיות, יש מקום להביא את התוכניות כנספחים. לעיתים, יובא כנספח מילון מונחים או קיצורים, ראיון שנערך לצורך החיבור, מסמך מרכזי וכיו"ב. בכל מקרה, יש לשקול היטב הוספת נספחים ולהימנע מהוספת פריטים לא נחוצים, דוגמת תמונות המנציחות אירועים.

הערות

במידה ולא הובאו הערות בשולי העמודים (הערות שוליים), יובאו ההערות ברשימה אחת בסוף העבודה (הערות סוף). אלה יכללו הערות אגב וכן את הסימוכין (מראי מקום), במידה ושיטת רישום ההערות והביבליוגרפיה בחיבור היא השיטה המסורתית. (ראה כללים לרישום הערות וביבליוגרפיה.)

רשימת מקורות

כל המקורות, שאוזכרו בסימוכין, יופיעו ברשימה, שתובא בסוף העבודה על-פי הסדר האלפביתי. (ראה כללים לרישום הערות וביבליוגרפיה.)

ארגון החיבור והמבנה טקסטואלי

חיבור אקדמי אמור להציג קו מחשבה אחיד, המתפתח מעניין לעניין ברצף ובשיטתיות, תוך התמקדות בבחינת שאלת המחקר. החיבור האקדמי, מורכב מפרקים ומפסקאות, שבתורם מורכבים ממשפטים.

הפרק והפסקאות

· יש לערוך כל פרק כמעין חיבור העומד ברשות עצמו, אך בה בשעה משרת את מטרת העבודה – ובוחן היבט מסוים ומוגדר של שאלת המחקר.

· כל פרק יחולק לשלושה: פסקת פתיחה, גוף הפרק/החיבור ופסקת סיכום.

· פסקת הפתיחה מציגה את הנושא/הטענה/ רעיון של החיבור/פרק באופן כללי ואת חלקו בבחינת שאלת המחקר. אין לפתח את הפתיחה באמצעות טיעונים ונימוקים.

· פסקת הסיכום מביאה את המסקנה הנובעת מהפרק/החיבור ביחס לשאלת המחקר.

· העיקרון המנחה בחלוקת פרק לחלקי משנה, הוא שתשמר הבהירות וההבנה של הקורא את כוונת הכותב ואת מבנה העבודה. מומלץ, שלא להגזים בחלוקה של הפרקים לחלקי משנה, על מנת שלא לפגום ברצף הקריאה.

הקשר בין פסקאות והמבנה הלוגי

· יש לדאוג לסדר לוגי נכון של פסקות החיבור. כך, פסקת הדוגמה תבוא בדרך כלל אחרי פסקת ההסבר/הטיעון ולא ההיפך; הצגת דברי מחבר אחר תבוא לפני התגובה לטיעוניו (למשל: טענת הכותב היא ש... הוא מבסס דבריו באמצעות נימוק... דעתי בעניין זה שונה...); פסקות יתרונות ברצף ואחר כך פסקות חסרונות, ההיפך, או סדר לוגי אחר – בתנאי שלא יצור בלבול.

· מילות הקישור ומלות המבנה שפותחות פסקות, וכמו כן משפטי קישור שבין הפסקות, מסייעים להבין את המבנה הלוגי של הטקסט.

הפסקה

· פסקה מביעה טיעון או רעיון בודד במספר שורות, אשר ממשיך את הנושא שהוצג בפסקה הקודמת, ומוביל לנושא שיוצג בפסקה הבאה. יש להקפיד שלא לכלול מספר טיעונים ורעיונות באותה פסקה ולא לפצל את החיבור לחלקי פסקאות. מלבד הצגת הרעיון או הטיעון, הפסקה מפרטת ו/או מנמקת את הרעיון שהוצג.

· לעולם לא תכיל פסקה משפט בודד.

· המשפט הראשון בפסקה מציג את הרעיון העיקרי, אותו יש לכתוב באופן ברור, פשוט ולוגי. לאחר מכן יש לפתח את הרעיון של משפט הפתיחה, קרי נושא הפסקה. ניתן לעשות זאת על ידי שימוש במשפטים המסבירים ומפתחים את אותו הרעיון במילים אחרות, תוך שימוש בדוגמה, הקבלה, הגדרה, השוואה והנגדה, ניתוח סיבתי וכד'. ניתן לשלב בין האמצעים, גם כאשר מפתחים רעיון אחד; ויש שדרך אחת של פיתוח הרעיון תכלול בתוכה דרך אחרת, כמו – השוואה באמצעות דוגמאות, תיאור שיש בו השוואה וכד'. חשוב להבין שהקורא יכול להיעזר במילות הקישור המצויות בטקסט כדי לזהות את דרך פיתוחו של הרעיון.

· יש לפתח כל פסקה כחיבור – משפט מפתח של הפסקה, משפטים מפרטים, תומכים, מסבירים ומדגימים.

המשפט

· המשפט מהווה את היחידה הכתיבה הבסיסית.

· כל משפט יכיל תמיד נושא (מי? מה?) ונשוא.

· יש להקפיד שזהות הנושא במשפט תהיה ברורה (גם אם כותבים בלשון סביל).

· יש להימנע ממשפטים ארוכים ומורכבים. יש להעדיף תמיד ניסוח משפט פשוט מבחינה תחבירית, אלא אם:

· המשפט העיקרי נותר סתום או לא מובן ללא חלקים טפלים.

· ניתן לחבר משפטים (משפט מחובר) לשם הבעת רעיון מקיף יותר:

· להוספה או להשלמת רעיון.

· להבלטת ניגוד בין איבר לאיבר.

· לשם ביאור או הנמקה – באמצעות המילים כלומר, זאת אומרת, מכאן אתה למד, מלמד ש-, הינו וכדומה או לחילופין בלי כל מילת קישור אלא על ידי נקודתיים בין שני האיברים.

· לשם ציון מסקנה ותוצאה מן האיבר הראשון באמצעות מילות הקשר לפיכך, על כן, לכן, נמצא ש- וכדומה.

סגנון הכתיבה

הסגנון המחקרי אינו תואם לסגנון הספרותי בשל ההקפדה על בהירות, דיוק, תמציתיות וגישה מקצועית.

בהירות, דיוק ותמציתיות

· לכל תופעה ולכל מושג יש מילה, שמתארת אותו באופן קולע. יש להשתמש במילה זו בעקביות ואין להחליפה לשם גיוון במילה, שאינה חופפת אותה במלואה. כך למשל, עוצמה כוח והשפעה אינם מילים נרדפות.

· יש להפקיד על כתיבה תמציתית. חשוב לכתוב רק את מה שהכרחי.

· יש להקפיד על שימוש בזמנים הנכונים לתיאור אירועים. לכן, אין להתייחס לדברים, שאירעו בעבר, בלשון הווה או עתיד.

· אין לעשות שימוש תכוף במילים והקיצורים: וכו', וכדומה וכיוצא באלו. זאת, במיוחד כאשר לא ברור מהי רשימת הדברים, שעל הקורא להבין מקיצורים אלה.

· אין להשתמש במילים לועזיות, כאשר יש להן מילים עבריות שוות ערך. יחד עם זאת, יש להשתמש במילה זרה, כאשר אין לה תרגום מדויק לעברית. כאשר קיימת חוסר בהירות לגבי המשמעות המדויקת של המונח בעברית, יש לציין בסוגריים את המונח המקורי בלועזית.

· המילים המשמשות בשפה יומיומית לעתים קרובות אינן די מדויקות לחיבור. למשל, המילה "רוב" לא מבהירה האם מדובר ב- 51%, 90% או כל גודל אחר. בכתיבת חיבור הביטויים צריכים להיות חד-משמעיים וברורים.

· ניסוח השוואות הוא מקור לא אכזב לחוסר בהירות. כאשר משתמשים בהשוואה במילה "בין", חשוב לעשות זאת פעמיים, עבור שני חלקי ההשוואה.

· ייחוסים חייבים להיות מדויקים מבחינה לוגית. ניסוי אינו 'מנסה להראות', וגם אינו 'מפרש ממצאים'. טבלה וגרף אינם עורכים השוואות (אם כי הם כן 'יכולים להראות'). המחבר עושה זאת.

· ניתן לשפר את רמת הכתיבה באמצעות העדפת השימוש בשם פעולה על פני שימוש בפועל. לדוגמה: במקום "הכותב מתנגד כי...", ניתן לכתוב "התנגדות הכותב נובעת מ..."

גישה מקצועית

· השימוש במליצות דוגמת "הגיבור רשם דף מזהיר בהיסטוריה" ו"משחר ההיסטוריה" הוא מיותר ולא הולם. יש להימנע מסגנון פשטני ומנופח. אין גם להשתמש במילים שמקורן בסלנג, לדוגמה "אקשן". יש להימנע ממטפורות כגון, "הקש ששבר את גב הגמל". יחד עם זאת, יש מטפורות שמסייעות להבנת היחסים הבינלאומיים כגון "מאזן כוחות" או "תיאורית הדומינו".

· בחירת המינוחים צריכה להיות מדויקת. על הכותב לוודא שהוא משתמש במונחים לפי המשמעות המילונית או המקצועית שלהן. כך לדוגמא, בחיבור מחקרי אין להשתמש במילה "מרגיש" כשהכוונה היא ל"חושב" או "מאמין". במיוחד חשוב להיזהר בשימוש במילים בעלות משמעות במחקר הפסיכולוגי (למשל, להשתמש בתיאור "מהימן" כשהכוונה היא ל"תקף").

· ככלל, אין מקום לשימוש בקביעות מוחלטות כגון: "אין ספק" או "ידוע לכל".

· יש להימנע משימוש במילים ערכיות, שמלמדות על עמדה חד-צדדית לנושא. כך למשל, אין להתייחס ל"תעמולה" של צד אחד לעומת "הסברה" של צד אחר. כך, גם אין להביע רגשות בכתיבה. לדוגמא, "לשמחתי קיבל ניקסון את עמדתו של קיסינג'ר."

הערות כלליות על כתיבה

כתיב

ניתן לכתוב בעברית בכתיב חסר או מלא ובלבד ששומרים על אחידות לכל אורך החיבור. בכל מקרה, אין לכתוב אותה מילה בגרסאות שונות במהלך החיבור.

סימני פיסוק

· סימני הפיסוק מסייעות להשיג דיוק ולאפשר לקוראים להבין את כוונת המחבר.

· השימוש בסימני פיסוק חייב לתאום לכללי התחביר בצורה מדויקת ועקבית. אין הוא אמור להתבסס על אינטואיציה.

· אין לעשות שימוש בסימני פיסוק שאינם עולים בקנה אחד עם הכתיבה האקדמית, כגון: סימן קריאה נרגש (!!!), מרכאות כפולות של לעג, ושלוש נקודות של המשך התייחסות לא ברורה (...).

· בחיבור אקדמי המביא ציטוט, נקודה ופסיק יבואו לפני המרכאות הסוגרות ואפילו הקטע המצוין על-ידי מרכאות הוא חלק מהמשפט.

הדגשות

· אין להגזים בהדגשת מילים או קטעים בעבודה. יש מקום להדגיש טיעונים מרכזיים או קטע מתוך מובאה שמחזק את טענת המחבר.

· ההדגשה תיעשה בעזרת קו-תחתי או באותיות מוטות (italics). אין להדגיש בצבע שונה, בגודל שונה של אותיות, או ברווח שונה ביניהן.

· בהדגשת קטע בתוך מובאה, יש לציין בסופה האם ההדגשה הופיעה במקור (הדגשה במקור), או הוספה על ידי המחבר (הדגשה שלי).

תעתיק

· לגבי שמות של אישים, יש להקפיד למסור את המקור בצורה הטובה ביותר, כך שניתן לשחזר את הצליל המקורי (תעתיק פונטי). עם הופעתו הראשונה של השם המתועתק, יש לכתוב לידו את השם במקור בסוגריים. אין צורך לעשות זאת לגבי שמות מוכרים.

· ניתן לשלב בעבודה מילים או צירופי מילים מקובלים משפה זרה ללא צורך בתעתיק (לדוגמא, ceteris paribus - בהינתן שכל יתר הגורמים שווים).

· יש לתעתק מילים משפות, שאינן לטיניות, המופיעות בחיבור. כך נהוג לגבי ערבית או רוסית שלא נהוג לכתבן באותיותיהן, אלא בתעתיק פונטי תוך ציון קו תחתי או מרכאות כפולות, או בהדפסתן בגופנים שונים.

· עקרון זה חל גם על רשימת המקורות: פריטים בערבית יתועתקו לעברית, כאשר בסוגריים יש לציין את התרגום של הכותרת בסוגריים.

תאריכים

· הלוח האזרחי הוא הלוח המקובל בחיבור אקדמי. כאשר מביאים תאריכים מלוח אחר, יש לציין בסוגריים מרובעים את התאריך האזרחי המקביל.

· תאריך, המופיע בטקסט, ירשם בצורה הבאה: היום כמספר, החודש כמילה, והשנה לאחר פסיק. לדוגמא: 3 במאי, 1978. כאשר לא מצוין היום, ירשם: אפריל 1978. אין לכתוב בספרות בלבד, שכן אין לצורה זו משמעות מוסכמת (סגנון הכתיבה האמריקאי שונה).

· ניתן לקצר ביחס לחודשים (אפר') אך אין לקצר ביחס לשנים שנרשמות תמיד במלואן כולל אלפים.

מספרים

· מספרים, שניתן לבטא אותם במילה אחת או שתיים (המספרים אחת עד מאה ועשר ומספרים עגולים), יירשמו במילים. במקרים אלה תרשמנה גם היחידות הנספרות במילים. לדוגמא: שלושים אחוז, שמונים דולר.

· כאשר עורכים טורי מספרים או עורכים השוואות וכדומה, יירשמו גם המספרים הקצרים בספרות, כאשר לידן תסומנה היחידות הנספרות בסימנים מקוצרים מוסכמים. לדוגמא: מפלגת העבודה זכתה ב- 43 מושבים (23%), הליכוד זכה ב- 30 מושבים (18%) וכו'.

ראשי-תיבות וקיצורים

· ככלל, אין להשתמש בראשי תיבות ובקיצורים בחיבור אקדמי. יש לרשום במלואם גם מילים שנהוג לקצרם (על ידי ולא ע"י, שיתוף פעולה ולא שת"פ).

· יש להשתמש בקיצורים, שמקובלים כמילים גם בלועזית. לדוגמה, נאט"ו. אחד הסימנים להפיכת הקיצור למילה מקובלת הוא כתיבתה עם אות סופית, לדוגמא: או"ם.

· קיימות בעברית שלוש צורות של קיצורים, שאין לבלבל ביניהן: מילה בודדת מקוצרת על-ידי הבאת ראשה ואחריה הגרש (פבר' במקום פברואר; פרופ' במקום פרופסור); מילה בודדת המקוצרת על-ידי הבאת ראשה וסופה המופרדות על-ידי גרשיים (ד"ר במקום דוקטור); או קבוצת מילים המקוצרת על-ידי צירוף ראשיהן ורישום גרשיים לפני האות האחרונה (קע"מ = קהילייה ערבית מאוחדת). בקיצורים לועזיים, שהשתרשו בעברית, יש לציין גרשיים לפני האות האחרונה (אונסק"ו, נאט"ו).

· בראשי תיבות לועזיים יש להקפיד על רישום הנקודות לאחר כל ראש תיבה (.Y.N). יוצאים מהכלל הם קיצורים של כתבי עת, מוסדות, ספרי עזר וקיצורים שהפכו שווי ערך למילים (NATO). אלה יצוינו באותיות גדולות ללא ציון נקודות מפרידות.

11. ציטוטים (מובאות)

· בעקרון, אין להרבות בציטוטים ישירים ועדיף להביא טיעונים של חוקרים אחרים בדרך של פרפראזה. אולם, לעיתים נחוץ להביא את הדברים בציטוט ישיר, כאשר:

· יש משמעות לניסוח המקורי דווקא;

· הנוסח המקורי כה קולע שאין להתחרות בו;

· מתייחסים לדברים בעלי משמעות של מנהיג או חוקר מרכזי בסוגיה.

· כאשר משתמשים בציטוט, יש לדייק מאוד ברישומו ולהביאו ככתבו וכלשונו. כאשר הציטוט לקוח מכלי שני, יש לציין זאת בהערות ולהצביע גם על המקור הראשוני.

· מותר להדגיש קטעים מסוימים בציטוט. אולם, אז יש לציין באותו מקום או בסוף הציטוט [(ההדגשה שלי)]. כדי להסיר ספק נהוג לציין גם הדגשה במקור (הדגשה במקור).

· מותר להשמיט קטעים לא רלוונטיים מתוך הקטע ובלבד שההשמטה לא תשנה את תוכן הדברים ואת משמעותם. יש לציין את מקום ההשמטה על יד הוספת שלוש נקודות (...), בין אם הושמטה מילה אחת ובין אם הושמט קטע שלם. ניתן להוסיף תוספת כלשהי לציטוט לצורך התאמת המשפט במקרה של השמטת קטע בתוך סוגריים מרובעים.

· אם הציטוט הוא באנגלית או בעברית, יש להביא את הציטוט ככתבו וכלשונו. במידה ורמת התרגום של המחבר טובה מאוד, ניתן לתרגם גם קטעים מאנגלית לעברית ולהיפך, תוך התאמתם לשפת כתיבת החיבור. חייב להישמר הרצף בין הציטוט באנגלית לבין המשפטים בעברית, שקדמו לו ושיבואו לאחריו. אין לחזור בעברית על דברים, שהובאו בציטוט באנגלית.

· ציטוטים משפות אחרות יש לתרגם לשפת כתיבת העבודה ולציין בסוגריים או בהערה: תרגום שלי. במידה וקיים תרגום מוסמך, יש להשתדל להביאו ולא להסתמך על תרגום עצמי

· ציטוט, שאורכו אינו עולה על ארבע שורות או שני משפטים, יש לשלב בטקסט בתוך מרכאות כפולות. ציטוט ארוך יותר יובא בפסקה נפרדת תוך הרחבת השוליים בשני הכיוונים וצמצום הרווח בין השורות של הקטע המצוטט. אין להוסיף מרכאות בציטוט בדרך זו.

מפות, לוחות (Tables) ותרשימים (Figures)

· רצוי וניתן להציג לוחות, מפות ותרשימים על מנת לבסס ולהמחיש את טיעוני המחבר – ורק לשם כך. ניתן להציגם בגוף החיבור או בנספחים.

· יש לעשות שימוש מושכל ומבוקר בפריטים אלה. למשל, השימוש במפות הינו חשוב כאשר אלה יכולים לתרום להמחשת טיעון גיאופוליטי או להצגת מהלכי מלחמה, כאשר מהלכים אלה הם נושא העבודה.

· יש להציג הגדה מדויקת של נושא הטבלה והתרשים על מרכיביהם. אם המקום אינו מספיק לכך ניתן להוסיף פרטים בהערות.

· בתחתית הלוח המפה או התרשים (מתחת להערות, הרלוונטיות לאמצעי ההמחשה, במידה ויש), יש לציין את המקור ממנו נתקבלו הנתונים.

צורת הגשת העבודה

· יש למספר כל עמוד החל מהמבוא. (שער העבודה ותוכן העניינים לא ימספרו.)

· יש להשתמש רק בנייר לבן חלק ולא בניירות צבעוניים. הגודל המקובל של הדף הוא קוורטו או 4A.

· את העבודה יש להדפיס בדיו שחור בלבד.

· השאר שוליים ברוחב של כשלושה סנטימטר מצד ימין (הכריכה) וכשני סנטימטר בצד שמאל. השאר רווח של כשני סנטימטר בראש העמוד ובתחתיתו. ניתן להשתמש בברירת המחדל הקבועה של WORD לצורך קביעת שולי הדף.

· יש להקפיד על רווח כפול בין שורה לשורה. את הביבליוגרפיה, ההערות והציטוטים הארוכים ניתן ומקובל להדפיס ברווח וחצי. גודל הגופן המקובל הוא 12. אין להחליף את סוג הגופן במהלך העבודה.

· אפשר להתחיל כל פיסקה בכניסה של 1.27 ס"מ.

· כותרי של פרקים יופיעו בתחילת העמוד ובמרכז תוך הדגשתם בקו תחתי. כותרות תתי-הפרקים ירשמו במרכז ויצוינו בקו תחתי עם תוספת אות ליד הכותרת [א.]. החלוקה לסעיפים תצוין במספר והכותרת תופיע בתחילת השורה ותודגש בקו

· יש להקפיד על הגהה מעמיקה ומלאה של החיבור במספר מישורים: העריכה הלוגית, העריכה הלשונית-תחבירית, והגהה טכנית למניעת טעויות דפוס.

· אין להכניס כל דף לשקית ניילון נפרדת.

· אין להוסיף איורים לצורך קישוט – גם לא בעמוד השער.

המרכז הבינתחומי הרצליה

בית-ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה

כותר החיבור

עבודה במסגרת הקורס מבוא ליחסים בינלאומיים

מגישה: ישראלה ישראלי (ת.ז. 0000000)

המתרגל: מר שמשון שמשוני

המרצה: ד"ר יוספה יוסיפון

דצמבר 2008, כסלו תשס"ט

כללים לרישום הערות וביבליוגרפיה

מערכת הכללים הטכניים לכתיבת חיבור אקדמי מורכבת בעיקרה משני חלקים עיקריים הקשורים זה בזה:

1. הערות

2. ביבליוגרפיה (רשימת מקורות).

הערות קיימים שני סוגים של הערות:

1. מראה-מקום (סימוכין): מציין את המקור לרעיונות ולטיעונים (פרפראזות), לעובדות, נתונים וציטוטים (דברים בשם אומרם בהעתקה מדויקת מן המקור), המופיע במיקום מסוים בגוף החיבור. מכיוון שכל חיבור אקדמי מבוסס על מחקרים קיימים וקודמים ו/או על מקורות ראשוניים (כגון מסמכי ארכיונים ויומנים), חובה על הכותב לציין בעזרת מראי-מקום את המקורות, ששימשו אותו בכתיבתו. זאת, במטרה לאפשר לחוקרים אחרים להתחקות אחר תקפות טיעוניו וכן מטעמים של אתיקה וזכויות יוצרים. מראה-מקום יצוין במקום בו נעשה השימוש במקור בגוף החיבור והוא יצביע על המיקום הספציפי בגוף המקור, אליו הוא מתייחס.

2. הערת-אגב: משמשת להצגת דברים נחוצים ו/או קשורים לטיעוני המחבר, אשר שילובם בגוף החיבור יפריע לרצף הקריאה ועלול לנתק את חוט המחשבה. מקובל שהסוגיות המוסברות בהערות-אגב אינן קשורות במישרין לנושא החיבור, אך הן חשובות להבהרת טיעוני המחבר. ביתר פירוט, הערת-אגב יכולה לשמש:

1. להסברת מונח או מושג;

2. הבהרת עניין, שרק נרמז עליו בגוף החיבור;

3. אזכור דעות מנוגדות;

4. הצגת ויכוחים היסטוריוגרפיים;

5. הפניית הקורא לפריטים ביבליוגרפים נוספים שדנים בנושא.

להבדיל מאופן רישום מראי-המקום, אין כללים מחייבים לרישום הערות-אגב בשל המטרות השונות שהערות אלה ממלאות. במסגרת השימושים הללו מקובל להסתמך על מקורות ויש לזכור לציין מראי-מקום ביחס אליהם. חלק ניכר אם לא רוב הערות האגב ישלבו, אם כך גם מראה-מקום.

ביבליוגרפיה מופיעה בסוף החיבור וכוללת את כל המקורות המצוינים בהערות.

קיימות שתי שיטות מרכזיות לכתיבת ההערות והביבליוגרפיה:

1. השיטה המסורתית

2. השיטה המודרנית

גרסאות שונות לשיטות אלה מופיעות בכתבי-עת ובספרים שונים. לצורך האחידות יש להשתמש באחת משתי השיטות כפי שיפורטו להלן. יש לשמור על עקביות השימוש באותה שיטה לכל אורך החיבור.

השיטה המסורתית לכתיבת הערות וביבליוגרפיה

· לפי השיטה המסורתית, מראי-מקום והערות-אגב יובאו ברשימה משולבת אחת. רשימה זו תופיע בתחתיות העמודים לאורך החיבור כהערות-שוליים (footnotes), או ברשימה מרוכזת בסוף החיבור כהערות-סוף (endnotes).

· בגוף החיבור יש למספר בסדר עולה את כל ההערות בלא להבחין בין סוגיהם לאורך כל החיבור. אין למספר בנפרד את ההערות בכל פרק.

· המספור של ההערות בגוף החיבור יהיה עילי ויובא בסוף המשפט או הקטע שאליו מתייחסת ההערה, אחרי סימני הפיסוק.

· השיטה המסורתית מבחינה בין אופן רישום מראי-המקום באזכורם הראשון לאזכורים חוזרים.

דוגמא למספור ולשימוש בכתב עילי בגוף החיבור:

משרד האוצר היפאני, אשר חשש פן יציתו עודפי הכספים אינפלציה ביתית, מעודד את הבנקים הענקיים להשקיע סכומי-עתק בחוץ-לארץ.1 בשנת 1983 הגיע זרם ההון היפאני לחוץ-לארץ, נטו, ל- 17.7 מיליארד דולר; בשנת 1984 הוא זינק ל- 49.7 מיליארד דולר ובשנת 1985 זינק שוב ל- 64.5 מיליארד דולר.2 סכומים אלה הפכו את יפאן לאומה המלווה הגדולה בעולם. מנהל המכון לכלכלה-בינלאומית חוזה, כי בראשית העשור האחרון של המאה יהיה שאר העולם חב ליפאן את הסכום המדהים של 500 מיליארד דולר.3 ערך הנכסים היפאנים בחוץ-לארץ יגיע בשנת 2005 ללמעלה מטריליון דולר.4

מראי-מקום: צורת כתיבתם באזכור ראשון

כאשר מקור מסוים מוזכר בפעם הראשונה ברשימת ההערות, הוא חייב לכלול את כל הפרטים הביבליוגרפים של המקור:

1. שם המחבר/ים

שמו הפרטי (או ראשי התיבות של שמו הפרטי) של המחבר/ים ולאחריו שם/ות המשפחה.

2. כותר המקור

· כותר ספר (שם הספר) – יודגש בקו תחתי;

· כותר מאמר בכתב עת – יצוין במרכאות כפולות; שם כתב העת בו מתפרסם המאמר, יודגש בקו תחתי.

3. כותר מאמר בספר ערוך – יצוין במרכאות כפולות; לאחר מכן יצוין שם עורך הספר, לאחר שמו בסוגריים (עורך) ובאנגלית (ed.) ולאחר מכן כותר הספר הערוך מודגש בקו תחתי. (אם מספר מחברים ערכו את הספר, יש לציין (עורכים) ובאנגלית (eds.).)

4. פרטי ההוצאה לאור

· ספר (גם ספר ערוך לגבי מאמר מתוך ספר ערוך) – יש לציין בסוגריים מקום מושבו של בית ההוצאה (עיר), שם בית ההוצאה ושנת ההוצאה לאור (אם הספר פורסם במספר מהדורות, יש לציין את מספר המהדורה מיד לאחר ציון כותר הספר.)

· מאמר מתוך כתב עת – יש לציין את מספר הכרך ומספר החוברת ולאחריהם בסוגריים שנת ההוצאה.

5. המיקום המדויק בגוף המקור (מספרי העמודים) בו מופיע הטיעון/הציטוט/הנתון אליו מתייחס מראה-המקום.

דוגמאות:

ספר עם מחבר אחד

1. K.J. Holsti, International Politics: A Framework for Analysis, 6th. ed. (Englewood Cliffs: Prentice Hall, 1992), pp. 111-114.

2. פול קנדי, אל המאה ה- 21 (תל-אביב: ספרית מעריב, 1993), עמ' 113-112.

שים לב:

· הכותר מופרד מכותר-המשנה בנקודותיים.

· פרטי ההוצאה מובאים בתוך סוגריים, כאשר נקודותיים מפרידות בין מקום ההוצאה (עיר) לבין שם בית ההוצאה. במקרה ומצוינים מספר ערים כמקומות ההוצאה, יש להביא רק את העיר בה הוצא העותק המשמש כמקור.

· לפני מספר העמוד אליו מתייחס מראה-המקום יש לציין באנגלית [p.] ובאם מצוינים מספר עמודים [pp.].

· באנגלית – יש להקפיד על שימוש באותיות רישיות (CAPS) ביחס לשמות ולכותרים (להוציא מילות חיבור שלא מופיעות בראש הכותר או כותר המשנה).

ספר עם שניים או שלושה מחברים

3. G.H. Snyder and P. Diesing, Conflict Among Nations: Bargaining, Decision Making, and System Structure in International Crises, (Princeton N.J.: Princeton University Press, 1977), p. 14.

4. ס.א. מוריסון, ה.ס. קומאג'ר ו-ו.א. ליכטנברג, ההיסטוריה של ארצות-הברית, (תל-אביב: זמורה-ביתן, 1984), עמ' 18-22.

ספר עם יותר משלושה מחברים

5. K.W. Deutsch, et al., Political Community and the North Atlantic Area: International Organization in Light of Historical Experience, rev. ed. (Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1957), pp. 234-245.

6. ש.נ. אייזנשטדט, ואחרים, ישראל - חברה מתהווה: ניתוח סוציולוגי של מקורות, (ירושלים: מאגנס, תשל"ב), עמ' 45-35.

שים לב:

· כאשר יש יותר משלושה מחברים יצוין רק שמו של הראשון בתוספת [ואחרים] ובלועזית [et al.].

· בעברית ניתן לציין את שנת ההוצאה של מקור עברי על-פי הלוח העברי רק אם לא צוינה במקור שנת ההוצאה על-פי הלוח המקובל.

מאמר המתפרסם בכתב עת

7. D.A. Baldwin, “Power Analysis and World Politics: New Trends Versus Old Tendencies,” World Politics, Vol. 31, No. 2 (January 1979), p. 163.

8. אורי ביאלר, "הקונפליקט הישראלי-ערבי בעיני בן-גוריון ושרת," מדינה וממשל, מס' 2 (1971), ע' 19.

שים לב:

· כותר המאמר מצויה בתוך מרכאות כפולות, ושם כתב-העת מודגש בקו-תחתי

· לאחר האות האחרונה של כותר המאמר, ולפני המרכאות הסוגרות, יש לציין פסיק.

· לאחר שם כתב-העת יופיע מספר הכרך [כרך אוVol. ] ובמידת האפשר גם מספר החוברת.

· שנת ההוצאה תובא בסוגריים.

· אין לציין את מקום או שם ההוצאה.

מאמר מתוך ספר

9. S. Lieberman, “The Effects of Change in Role on the Attitudes of Role Occupants,” In J.D. Singer (ed.), Human Behavior and International Politics, (Chicago: Rand-McNally, 1965), pp. 155-157.

10. א. בן-עמי, "הדינמיקה של מערכת העמדות," מתוך א. בן-עמי (עורך), פסיכולוגיה חברתית, (תל-אביב: עם עובד, תשל"ד), עמ' 135-123.

שים לב:

· כותר המאמר מובא במרכאות כפולות וכותר הספר מודגש בקו תחתי.

· לאחר המרכאות יש להוסיף [מתוך] או באנגלית [In].

· שם העורך יובא לפני כותר הספר ולאחריו יצוין בסוגריים [ (עורך) ] או באנגלית [ (ed.) ]. במידה ויש יותר מעורך אחד יש לציין בסוגריים [ (עורכים) ] ובאנגלית [ (eds.) ].

· באם יותר משלושה מחברים למאמר או שלושה עורכים לספר, יש לציין רק את שמו של הראשון ולאחריו [ואחרים] ובלועזית [et al.].

· יש לציין בסוגריים את פרטי ההוצאה.

מסמך רשמי

11. Congressional Quarterly Service, Congress and the Nation, Vol. III, 1969-1972. Washington D.C., 1973.

12. U.S. Congress, Senate, Committee on Foreign Relations, Report , On a Study Mission...to Vietnam, Cambodia and Laos, 83rd Congress, 1st Session, 27 Oct. 1957.

13. מבקר המדינה, דין-וחשבון שנתי מספר 23, ירושלים, 1973.

שים לב:

· כאשר אין מחבר או עורך למקור, רושמים במקומו את הגוף שיזם את כתיבת החיבור או את פרסומו.

· לעיתים, לפרסומים רשמיים יש כותרים ארוכים מאד. את אלה ניתן לקצר ולרשום שלוש נקודות בכל מקום בו הושמט חלק מן הכותרת.

כתבה עיתונאית

14. עמוס הראל, "לקחי המלחמה בעיראק: מערך החי"ר יתוגבר וגדודיו בשטחים יגדלו," הארץ, 29 ביולי 2003, עמ' 4א.

מאמר או מסמך מהאינטרנט

15. European Free Trade Area Secretariat, "Decision Shaping," N.D. http://secretariat.efta.int/Web/EuropeanEconomicArea/HowTheEEAWorks/DecisionShaping [accessed: July 17, 2003].

16. White House, "President Bush Calls for New Palestinian Leadership," June 24, 2002 http://www.whitehouse.gov/news/releases/2002/06/print/20020624-3.html [accessed: December 16, 2002].

17. Herbert Dieter, "East Asia's Puzzling Regionalism," Far East Economic Review, July 12, 2001, http://www.feer.com/_0107_12/p029fcol.html [accessed: July 5, 2002].

18. Alfred Tovias, "Mapping Israel's Policy Options Regarding its Future Institutionalised Relationship with China," Working Paper No. 3, Centre for European Policy Studies, January 2003 http://shop.ceps.be/free/1005.pdf? [accessed: June 21, 2003].

שים לב:

· אתר אינטרנט איננו מקור כשלעצמו, אלא מסמך או מאמר המופיע בו.

· ככל מאמר או מסמך אחר, יש לזהות את מחברו (אם אינו מצוין, אז שם הארגון המפרסם את המסמך באתרו), את כותר המסמך ואת מועד פרסומו.

· כותר מסמך מהאינטרנט יצוין כמאמר.

· מאמר המתפרסם בכתב עת מקוון – יצוינו פרטי כתב העת, בהתאם לכללי רישום כתבי עת.

· יש תמיד להביא את כתובת ה- URL המדויקת (גם אם ארוכה) בה מצוי המסמך

· אם מועד פרסום המסמך לא צוין באתר, יש לרשום N.D. (אין תאריך).

מראה מקום באזכור חוזר (מקוצר).

כאשר מציינים את אותו מקור יותר מפעם אחת במהלך החיבור, אין צורך להביא פירוט מלא מהאזכור השני ואילך ויש להסתפק בציון מקוצר. יש להבחין בין שני מקרים של אזכור חוזר:

1. כאשר מראי-המקום, המתייחסים לאותו מקור, עוקבים;

2. כאשר מראי-המקום, המתייחסים לאותו מקור, אינם עוקבים.

אזכור חוזר עוקב

כאשר מראי-המקום של אותו מקור מופיעים בהערות בצורה עוקבת מבלי שמראה-מקום ממקור אחר מפריד ביניהם, משתמשים בקיצור [שם] לגבי מקור בעברית ובקיצור [Ibid.] בלועזית. (Ibid מן המונח הלטיני Ibidem שפירושו באותו מקום.(

כוונת קיצורים אלה להראות, שמראה-המקום זהה לחלוטין למראה המקום המופיע לפניו. כלומר, באותו מקור ובאותו עמוד. כאשר המקור זהה למקור הקודם אך מתייחס לעמוד או עמודים שונים, יש להוסיף לאחר הקיצור את מספר/י העמוד/ים הרלוונטי/ים.

דוגמאות:

1. C. Phillips, The Truman Presidency: The Histroy of Triumphant Succession, Vol. II, 3rd. ed. (New York: Macmillan, 1966), pp. 456-467.

2. Ibid. p. 462.

3. Ibid.

4. א. ביאלר, "הקונפליקט הישראלי-ערבי בעיני בן-גוריון ושרת," מדינה וממשל, מס' 2 (1971), ע' 23.

5. שם, עמ' 23-18.

6. שם.

אזכור חוזר לא עוקב

כאשר מראי-המקום המתייחסים לאותו מקור אינם עוקבים ניתן לציין מראה-מקום מקוצר בשתי דרכים:

1. ציון שם המשפחה של המחבר/מחברים ולאחריו יובא כותר הספר מודגש בקו-תחתי, או כותר המאמר במרכאות כפולות (עד חמש מילים), ומספר/י העמוד/ים של המקור אליהם מכוון מראה-המקום.

דוגמאות:

1. S. Lieberman, "The Effects of Changes in Roles on The Attitudes of Role Occupants," In J.D. Singer (ed.), Human Behavior and International Politics (Chicago: Rand-McNally, 1965), pp. 132-145.

2. K.J. Holsti, International Politics: A Framework for Analysis, 6th. ed. (Englewood Cliffs:

Prentice-Hall, 1992), p. 253.

3. פ. קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות: תמורות כלכליות ועימותים צבאיים משנת 1500 עד 2000 (תל-אביב: דביר, 1992), עמ' 405-415.

4. Holsti, International Politics, pp. 253-255.

5. קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, ע' 167.

6. Lieberman, "The Effects of Changes..." pp.132-136.

2. ציון שם המשפחה של המחבר/מחברים וציון [ שם ] כקיצור לכותר הספר או המאמר שהופיע באזכור הראשון. ביחס לספרים או מאמרים בלועזית יש לציין [ op. cit. ] קיצור שאומץ מן המונח הלטיני opere citato שפירושו בעבודה המצוטטת.

אם החיבור מסתמך על יותר ממקור אחד של אותו מחבר אין להשתמש בדרך זו.

דוגמאות:

1. S. Lieberman, "The Effects of Changes in Roles on The Attitudes of Role Occupants," in J.D. Singer (ed.), Human Behavior and International Politics, (Chicago: Rand-Mcnally, 1965), pp. 132-145.

2. K.J. Holsti, International Politics: A Framework for Analysis, 6th. ed. (Englewood Cliffs: Prentice-Hall, 1992), p. 253.

3. פ. קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות: תמורות כלכליות ועימותים צבאיים משנת 1500 עד 2000, (תל-אביב: דביר, 1992), עמ' 435-415.

4. Holsti, op. cit., pp. 253-255.

5. קנדי,שם, ע' 167.

6. Lieberman, op. cit., pp. 132-136.

כתיבת ביבליוגרפיה על-פי השיטה המסורתית

הביבליוגרפיה תופיע בסוף החיבור ותכלול את כל פריטי המקורות, שצוינו במהלך החיבור ברשימת ההערות. יש לשים לב לדגשים הבאים:

1. שם המשפחה של המחבר יופיע לפני השם הפרטי וזאת בשונה מסדר ההופעה בהערות. כאשר יש יותר ממחבר אחד יופיע שמם הפרטי של שאר המחברים לפני שם המשפחה.

2. הביבליוגרפיה צריכה להיות ערוכה על-פי הסדר האלפביתי של שמות המשפחה של המחברים. באם יותר ממחבר אחד, לפי שם המשפחה של המחבר הראשון.

3. כאשר הרשימה כוללת פרטי ביבליוגרפיה בעברית, הם יובאו כקבוצה נפרדת בתחילת הביבליוגרפיה. אין לערב בין ביבליוגרפיה בעברית ובלועזית.

4. אין להפריד בין מאמרים וספרים ומקורות אינטרנט – יש להביא את כל המקורות ברשימה אחת.

5. כאשר הרשימה כוללת שני פריטים של אותו מחבר, הסדר הפנימי יהיה לפי עיתוי הופעת הפרסומים. פרסום אחרון יופיע ראשון.

6. כאשר יש שני מחברים עם שם משפחה זהה, הסדר ביניהם ייקבע על פי השמות הפרטיים.

7. בביבליוגרפיה נהוג לציין את שמות כל המחברים ללא קשר למספרם.

8. בביבליוגרפיה פרטי ההוצאה לאור אינם ממוסגרים כמו בהערות.

9. אין למספר את הפריטים המופיעים בביבליוגרפיה.

10. ברישום מאמר מתוך ספר או כתב-עת יש לציין את מספרי העמודים מתחילת המאמר ועד לסופו. אין לציין בביבליוגרפיה מספרי עמודים ביחס לספר לא ערוך.

דוגמה לביבליוגרפיה:

ביאלר, אורי, "הקונפליקט הישראלי-ערבי בעיני בן-גוריון ושרת," מדינה וממשל, מס' 2, 1971, עמ' 25-1.

ורצברגר, יעקב., הדינמיקה של עיוותי תפישה ומדיניות חוץ: נהרו והסיכסוך הסיני-הודי 1962-1959, עבודת דוקטורט, ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1978.

זאבי, א., "תוכנית ההונאה המצרית," מתוך צ. עופר ו-א. קובר (עורכים), מודיעין ובטחון לאומי, תל-אביב: מערכות, 1987, עמ' 438-431.

מוריסון, ס.א., ה.ס. קומאג'ר ו-ו.א. ליכטנברג, ההיסטוריה של ארצות-הברית, כרך שני, תל-אביב: זמורה ביתן, 1984.

Allison, G.T., Essence of Decision: Explaining the Cuban Missile Crisis, Boston: Little Brown, 1971.

Allison, G.T., "Conceptual Models and the Cuban Missile Crisis," American Political Science Review, Vol. 63, 1969, pp. 689-718.

Bar-Siman-Tov, Yaacov, "Peace as a Significant Change in Foreign Policy: The Need for Legitimacy," The Jerusalem Journal of International Relations, Vol. 12, No. 3, 1990, pp. 13-30.

Rubin, J.Z., and B.R. Brown, The Social Psychology of Bargaining and Negotiation, New York: Academic Press, 1975.

Tovias, Alfred, "Mapping Israel's Policy Options Regarding its Future Institutionalised Relationship with China," Working Paper No. 3, Centre for European Policy Studies, January 2003 http://shop.ceps.be/free/1005.pdf? [accessed: June 21, 2003].

Young, O.R., "Strategic Interaction and Bargaining," In O.R. Young (ed.), Bargaining: Formal Throries of Negotiation, Urbana, Illinois: University of Illinois Press, 1975, pp. 3-19.

השיטה המודרנית לכתיבת הערות וביבליוגרפיה

כיום, השיטה המודרנית נפוצה מאד בכתבי-עת מדעיים בשל היותה שיטה חסכונית ונוחה לשימוש. על-פי שיטה זו, יש להפריד בין מראי-המקום לבין הערות-אגב. מראי-המקום (שכוללים את שם המשפחה של המחבר/ים, שנת ההוצאה והעמודים הרלוונטיים) מובאים בגוף החיבור. הערות-אגב מצוינות במספור בגוף החיבור (כמו בשיטה המסורתית) ומפורטות בשולי העמודים, או ברשימה אחידה כהערות-סוף. הפירוט המלא של המקורות יופיע רק בביבליוגרפיה.

צורת הכתיבה של מראי-מקום

· מראי-המקום יובאו בסוף המשפט או הקטע הרלוונטי, בתוך סוגריים ולפני סימני הפיסוק.

· על-פי השיטה המודרנית אין הבדל בציון מקורות מסוגים שונים (קרי, ספר, מאמר, מסמך רשמי וכדומה).

· מראי-המקום יכללו תמיד את שם/שמות המשפחה של המחבר/ים, שנת ההוצאה, ומספרי העמודים הרלוונטיים.

הערות-אגב בשיטה המודרנית

· שימושי הערות-אגב בשיטה המודרנית זהים לשימושיהן בשיטה המסורתית. קרי, הסבר למונח, אזכור דעות מנוגדות, הבהרת טיעון וכיו"ב.

· הערות-אגב יובאו ברשימה נפרדת בתחתית העמוד או בסוף החיבור. בגוף החיבור יופיע מספור עילי בסוף המשפט או הטיעון הרלוונטי, לאחר סימני הפיסוק.

· ציון של מקורות בתוך הערות-אגב, כמתחייב ביחס לטיעונים שאולים, ציטוטים או הצעות להרחבת הקריאה, יצוינו על-פי הכללים של ציון מראי-המקום בגוף החיבור.

דוגמא לקטע מחיבור שמשתמש בשיטה המודרנית ומציין מראי-מקום והערות-אגב בשולי העמוד:

גישת קבלת-החלטות נשענת על צירוף של הנחות יסוד. לפיהן, החלטות מדיניות חוץ של כל מדינה מתקבלות על-ידי יחידת קבלת-החלטות, שמורכבת מנציגים רשמיים ומוסמכים של המדינה, על-פי רוב בתפקידים בכירים, על בסיס "הגדרת מצב". הגדרה זו הינה סובייקטיבית ואין בהכרח מתאם בינה לבין הסביבה האופרטיבית, שבה פועלים מקבלי ההחלטות (Brecher, 1972: 25ff.; Sprout and Sprout, 1969: 123-127). הנחות יסוד אלה חייבו את החוקרים לנסות ולחדור לתוך מוחם של מקבלי ההחלטות. אין תמה לכן, שהחוקרים, שנדרשו לסוגיית השינוי דרך הנחות הגישה, התמקדו דווקא בניתוח שינויי עמדות של מנהיגים דרך אימוצן של תיאוריות פסיכולוגיות-קוגניטיביות, ארגוניות וסוציולוגיות. החוקרים הסבירו שינויי עמדות באמצעות תיאוריה פסיכולוגית אחת ( (Auerbach, 1986; Breslauer and Tetlock, 1991, או לחילופין הציגו שורה של תיאוריות פסיכולוגיות בניסיון לקבוע איזו מהן מסבירה טוב יותר שינויי עמדות (ראה למשל, Larson, 1985: 25-30).

התמקדותם של חוקרי הגישה בניתוח עמדות המנהיגים סייעה רבות לחשיפתם, כנדבך מרכזי של מאפייני המנהיג. לכך תרמו רבות מחקרי ה"קוד האופרטיבי" מבית מדרשו של אלכסנדר ג'ורג' (George, 1969; 1979b:235-245) ומחקרי ה"מפה הקוגניטיבית" של אקסלרוד (Axelrod, 1976).

חוקרי הגישה הביהביוריסטית מיאנו לקבל את המורכבות וקשיי ההשוואה של מחקרי קבלת החלטות. הם העדיפו להתבסס על מחקריו של ג'יימס רוזנאו אשר קרא לסגירת ה"קופסה השחורה", שבה מעוצבת מדיניות החוץ, ולהתמקדות החוקרים במציאת קשרים בין מאפייני המדינות לבין התנהגותן הנצפית במדיניות החוץ (Rosenau, 1966; 1970; 1974a: 234; 1974b; 1974c: 34).

שים לב:

· בין שם המשפחה של המחבר/ים לבין שנת ההוצאה יופיע פסיק [,]; בין שנת ההוצאה למספרי העמודים כאשר נדרש לציינם, יופיעו נקודותיים [:].

· כאשר מציינים יותר ממקור אחד במראה-מקום, יש להפריד בין המקורות בעזרת [;].

· כאשר יש יותר משלושה מחברים, יצוין רק שמו של הראשון בתוספת [ואחרים] ובלועזית [ et al.].

· במידה ויש למחבר אחד מספר פרסומים באותה שנת הוצאה, יש להבדיל ביניהם לאורך כל החיבור על-ידי הוספת אותיות קטנות בצמוד לשנת ההוצאה. אותיות אלו יופיעו גם בביבליוגרפיה. לדוגמא: (בן-צבי, a1979: 3-2; בן-צבי, b1979) ובאנגלית (George, 1979a: 23; 1979b; 1979c: 6-18).

· במידה ויש שניים או יותר מחברים בעלי שם-משפחה זהה, יש להבדיל ביניהם לאורך כל החיבור על-ידי הוספת ראשי התיבות של שמם הפרטי וזאת גם כאשר שנות ההוצאה של עבודותיהם שונות. לדוגמא: (מ. כהן, 1987: 2 ; י. כהן, 1983: 56-12) ובאנגלית (M. Hermann, 1987; C. Hermann, 1981).

· אין צורך לציין מספרי עמודים ספציפיים ביחס למקור, כאשר ההתייחסות בגוף החיבור או בהערה נועדה להציג גישה כללית או להציג את הטיעון הבסיסי של המקור.

ביבליוגרפיה על-פי השיטה המודרנית

בשיטה המודרנית, כמו בשיטה המסורתית, הביבליוגרפיה תכיל את כל המקורות אשר זכו לאזכור בחיבור. בשל הקיצור בציון המקורות בגוף החיבור ובהערות, יש להקפיד במיוחד על דיוק בביבליוגרפיה.

השוני המרכזי בין השיטות בכתיבת הביבליוגרפיה, מצוי בהצבת שנת ההוצאה, על-פי השיטה המודרנית, מיד לאחר שם המחבר/ים.

דוגמא:

ביבליוגרפיה

ביאלר א. 1971. "הקונפליקט הישראלי-ערבי בעיני בן-גוריון ושרת," מדינה וממשל, מס' 2, עמ' 25-1.

ורצברגר, י. 1978. הדינמיקה של עיוותי תפישה ומדיניות חוץ: נהרו והסיכסוך הסיני-הודי 1962-1959, עבודת דוקטורט, ירושלים: האוניברסיטה העברית.

זאבי, א. 1987. "תוכנית ההונאה המצרית," מתוך צ. עופר ו-א. קובר (עורכים), מודיעין ובטחון לאומי, תל-אביב: מערכות, עמ' 438-431.

מבקר המדינה. 1973. דין-וחשבון שנתי מספר 23, ירושלים.

מוריסון, ס.א., ה.ס. קומאג'ר ו-ו.א. ליכטנברג. 1984. ההיסטוריה של ארצות-הברית, כרך שני, תל-אביב: זמורה ביתן.

Allison, G.T. 1971. Essence of Decision: Explaining the Cuban Missile Crisis, Boston: Little Brown.

Allison, G.T. 1969. "Conceptual Models and the Cuban Missile Crisis," American Political Science Review, 63: 689-718.

Bar-Siman-Tov, Y. 1990. "Peace as a Significant Change in Foreign Policy: The Need for Legitimacy," The Jerusalem Journal of International Relations, 12 (3): 13-30.

Rubin, J.Z. and B.R. Brown. 1975. The Social Psychology of Bargaining and Negotiation, New York: Academic Press.

Tovias, Alfred. 2003. "Mapping Israel's Policy Options Regarding its Future Institutionalised Relationship with China," Working Paper No. 3, Centre for European Policy Studies, January http://shop.ceps.be/free/1005.pdf? [accessed: June 21, 2003].

U.S. Congress, Senate, Committee on Foreign Relations, Report. 1957. On a study mission...to Vietnam, Cambodia and Laos, 83rd Congress, 1st Session, 27 Oct.

Young, O.R. 1975. "Strategic Interaction and Bargaining," In O.R. Young (ed.), Bargaining: Formal Theories of Negotiation, pp.3-19. Urbana, Illinois: University of Illinois Press.

שים לב:

· ביחס לכתבי-עת לא משתמשים במונחים [כרך/ים] או [Vol.]. אין משתמשים גם ב- [מס'] או [No.] ואין מציינים אפילו [pp.] או [עמ']. לאחר שם כתב-העת מציינים פשוט את מספר הכרך (מספר החוברת, באם יש, בסוגריים) ואחרי נקודותיים את מספרי העמודים מתחילת המאמר ועד סופו.

· לגבי מאמר מתוך ספר יצוינו העמודים מיד לאחר כותר הספר בתוספת [עמ'] ובאנגלית [pp.].

· למעט שם המשפחה של המחבר הראשון שיצוין לפני השם הפרטי, שאר המחברים או העורכים של הספר יצוינו כששמם הפרטי (או ראשי התיבות שלו) לפני שם המשפחה.

קיצורים המקובלים בלועזית

להלן מספר קיצורים בלועזית אשר יכולים להופיע בהערות ובגוף החיבור:

(confer) cf. = שווה.

Chap.; Chaps. = פרק; פרקים

ed.; eds. = עורך או מהדורה (לפי המיקום והעניין); עורכים.

e.g. לדוגמא, למשל.

(especially) esp. = במיוחד.

et al. = ואחרים.

etc. = וכו'.

f.;ff. = ואילך. מפנה את הקורא לעיין החל מהעמוד/ים מסוים/ים ואילך.

(figure) fig. = איור, תרשים.

ibid. = שם. באותו מקום. בעבודה שהוזכרה בהערה הקודמת.

idem = הנ"ל, אותו מחבר הנזכר לעיל.

i.e. = ז"א, כלומר, רוצה לומר.

op. cit. = שם. בעבודה המוזכרת לעיל.

p.; pp. = עמוד (ע'); עמודים (עמ').

passim = במקומות שונים במקור המוזכר.

rev. = תיקון למהדורה.

trans. = תרגום או תורגם.

vol.; vols. = כרך; כרכים.

(versus) vs. = לעומת, נגד.

� למעשה, "הקוד האופרטיבי" פותח לראשונה על-ידי נתן לייטיס אשר נסתייע בו בכדי לשרטט את מערכת האמונות של האליטה הסובייטית (Leites, 1951; 1953). אך, רק לאחר שאלכסנדר ג'ורג' העניק למושג מבנה ברור הוא הפך לכלי מחקר שמושי לשם ניתוח מערכת האמונות של מנהיגים שונים. מספר רב של חוקרים השתמשו ב"קוד האופרטיבי" במחקריהם. סקירה על מחקרים אלה ראה: Hopple, 1980: 94-95.

� בין המחקרים הביהביוריסטים הבולטים ניתן לציין את: Morgan, 1970; C. Hermann, 1985; Barber, et. al., 1990 . ראה גם סקירתו של McGowan, 1970 .