30 שנה לפטירת כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

שלושים שנה חלפו מפטירתו של רבי יואל טיטלבוים זצ"ל, אחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית אחרי המלחמה, ועדיין אנו חשים את נוכחותו ואת השפעתו בכל מקום. בתוספת התורנית של משפחה בערב פסח, העניק הרבה רבי אהרון טיטלבוים )שאביו היה אחיינו של "הדברי-יואל"( מסאטמר לעורך התורני שלנו את ההזדמנות לערוך הכרות עם עולמם הפנימי של מוסדות סאטמר וקהילותיה. זכרונותיו של הרבה מדודו צצו ועלו, עדות מחוזקת לעוצמתו של אדם יחיד להתוות דרך חיים, גם היום - שנים רבות אחרי שנפטר. לכבוד יארצייט השלושים של "הדברי יואל", חולק הזיכרונות ואת המיוחדים ההיבטים את קוראיו עם משפחה

המרגשים מהשיחה.

כ"ג באב תשס"ט 3כ"ג באב תשס"ט 2

יצחק פרנקפורטר צילום:

ברוקלין ה בשכונת הורי בבית סלון היה לא יורק - בניו הייטס שבקראון גדול במיוחד, אולם בערב המסויים הזה הוא היה נראה גדול פי כמה ממידותיו האמיתיות.

ולא באוויר עמדו וציפייה גדולה התרגשות רק מפני שאדמו"רים מכובדים התאספו בביתינו. נישואי לרגל ברכות שבע סעודת היה המאורע בת הצדיק המפורסם מויליאמסבורג, רבי יחזקאל מרץ זצ"ל, עם בנו של כ"ק האדמו"ר מקרעטשניף רחובות זצ"ל. שני המחותנים הנכבדים היו בני דודים ראשונים של הורי, ולמשפחתנו היתה הזכות לערוך

את השמחה בביתנו.בין האורחים המוזמנים היו כ"ק האדמו"ר מבאבוב נערץ איש זצ"ל הלברשטאם שלמה רבי והגה"צ שהתגורר באותה תקופה בשכונת קראון הייטס, אך הכול המתינו בהתרגשות ובחרדת קודש לבואו של זקן האדמו"רים דאז - כ"ק האדמו"ר הגה"צ רבי

יואל טייטלבוים מסטאמר.השעון נקף והשעה התאחרה. לנוכח האורחים ניסה ניסה אבי החשובים שהמתינו בסלון הבית האדמו"ר של לביתו להתקשר פעמים מספר ניכרה לפתע הגיע. טרם האדמו"ר אך מסאטמר, תכונה בחדר והנוכחים החלו לקום מכיסאותיהם.

"הרבי מסאטמר מגיע", חלפה השמועה.ירדתי במהירות עצומה במדרגות, ואכן מכוניתו ואצילות ייחודיות שסימלה האדמו"ר כ"ק של השחור הרכב גג ביתנו. בחזית נעצרה אינסופית

נפתח במהירות, והרבי נעמד בעזרת שני גבאיו.

כובע הקטיפה רחב השוליים שחבש כיסה כמעט בעיניו שניכר הרוחני הלהט אך מצחו, כל את החודרות על רקע פניו החיוורות - רומם את רוח

כל הנוכחים.של ידיו אולם להבהב, החלו רבות מצלמות הרבי ושל הפמליה סביבו גוננו עליו מפני הפלישה חסרת הנימוס של הצלמים. גם אם באחד המקרים הצליח צלם להערים על מאמציהם של הרבי ושל אנשי פמלייתו למנוע מלצלם אותו, אף לא תמונה אחת הצליחה לתפוס את הדרת פניו הרוחנית ואת זיו קודשו. לראות את ארשת פניו היה הרבה יותר

מחוויה בלתי נשכחת. זה היה מפגש עם עולם ייחודי שבו התמזגו יחדיו תורת הקבלה של תלמידי הבעש"ט עם הדקדקנות והרצינות של תלמידי החת"ם סופר. היה זה מקום לאביהם להתקרב אדם בני רבה באהבה שהזמין היומיום, חיי של החולין בסביבת גם שבשמיים

ובאותה עת, דרבן אותם להתנתק מהעולם החיצוני תוך כדי שמירת שמם, לשונם ומלבושם.

יותר היה זה עולם שהיה נראה מחמיר וקפדן מהמידה המקובלת, אך היה זה רק למי שהסתכל במבט שטחי. מי שביקש להיכנס פנימה ולבחון את הדברים - מצא הוויה גדושה בחמלה ובהתחשבות. הציפיה ניצבה תמיד עולם שבתווך שלו זה היה גם היה שמרכזו למרות ובא, הממשמש למשיח

ההתנגדות העצומה לציונות.

שיתוף פעולה בקהילותעולמו של ה'דברי יואל' מסאטמר - שאסר לדבר עברית, כינה אותה 'לשון הטמא' וציווה על חסידיו, כפי שגם כתב בספרו "ויואל משה" חלק ג', לשוחח רק באידיש - היה עולם של דוברי אידיש מבחינה לכתוב נסיון כל לכן, כאחת. ולשונית תרבותית בשורות אלה מדברי תורתו של האדמו"ר או את תמצית הביוגרפיה שלו, בשפה שונה מאידיש, יהיה ונדון לכשלון. האדמו"ר שכל כולו ממש פרדוקס צמח מהשפה ומהאווירה של האידיש, התנגד בכל עוצמתו לעברית. אבל השפה הזרה הזאת היא אמצעי התקשורת היחיד המצוי בידי כותב השורות, והמסר של ה'דברי יואל' מסאטמר והשפעתו ההיסטורית על החברה שלנו זקוקים להכתב, במיוחד עתה, שלושים

שנה לפטירתו.אכן, על אף הזמן הרב שחלף מאז פטירתו, שנות דור, מורשתו עדיין חיה בקרבנו ולא רק בקהילה

שייסד או בקרב חסידיו הנלהבים.

החיים צורת את למעשה שינה יואל' ה'דברי החרדית בכלל ובאמריקה בפרט. טביעות אצבעותיו ניכרות בכל מקום. עם החלטיות בלתי הקדושות מתפשרת, ללא הרבה סיוע מגורמים אחרים, הוא שינה את הרחובות ואת השדרות בארה"ב לדרכים

חסידיות. בהיסטוריה החרדית האמריקנית קיימת נקודת מפנה ברורה לפני ואחרי הגעתו לארה"ב. לפני בואו לחופי אמריקה נטו אנשים להסתיר את יהדותם. בואו השפיע על רבים ללבוש בגאווה את המלבושים החסידיים ברחובות. המורשת הזו נמשכת עד היום.

זהו רק חלק אחד מהמורשת שלו.הצדקה, בארגוני מפורסמת סאטמר חסידות שעוזרים ליהודים בלי להתחשב מאיזה חוג, פלג או עדה הם. הארגונים הללו נוסדו על ידי האדמו"ר זצ"ל בעזרתה המסורה של אשתו הרבנית אלטע פיגא טייטלבוים ע"ה. האדמו"ר גם ייסד רשת גדולה של מוסדות חינוך הכוללת ישיבות ובתי ספר לבנות. אם מוסדות החינוך לילדים ולנוער של סאטמר בניו יורק יתאחדו לרשת חינוך ציבורית אחת של בתי ספר, תהיה זו הרשת הרביעית בגודלה במדינת ניו

יורק אחרי הערים ניו יורק, בפלו ורוצ'סטר.ב-1953 ייסד ה'דברי יואל' את איחוד הרבנים רב ההשפעה של "התאחדות הרבנים של ארה"ב וקנדה". ניתנים במסגרותיו השונות, בהן שירותי דת רבים מהטובות כאחת נחשבת אשר הכשרות מערכת

ביותר בעולם היהודי. 30 שנה חלפו וגם כיום חסידות סאטמר נחשבת ביותר כאחת החסידויות בעלות ההשפעה הרבה

המפורסם ויליאמסבורג, רובע את הורסים דחפורים ברובע עוברים יום מדי בברוקלין. והופכים בתים ורחובות לתלי חרבות. בניו יורק אין אוהבים בתים ישנים. רובע שהתיישן אחת דינו – הריסה. במקום הבתים המפוייחים בעלי מדרגות העץ הרקובות, נבנים בתי מידות. על שטח של ארבעה חמישה בתים, בני שלוש וארבע שלושים של גדול אחד בית מקימים קומות, ארבעים, ואפילו חמישים, קומות. כל בית כזה יש בו כמה מאות דירות מגורים של שלושה-ארבעה חדרים. אלו הם, על פי רוב, שיכונים עירוניים

עבור משפחות דלות אמצעים.ברצון. אלה חילופים מתקבלים כלל בדרך ברוח הישנים בתיהם את עוזבים האנשים טובה, לשם מה לגור בבין ישן ספוג טחב ושורץ עכברים כאשר אפשר לקבל דירה חדשה נאה הדבר כן לא אך גדול? קומות בבית ומרווחת

בוויליאמסבורג. כאן נתעוררו בעיות רבות. בבית לדור יכול חרדי יהודי אין ראשית, להשתמש יכול הוא שאין מכיוון קומות, רב במעליות בימי שבת וחג. שנית, אי אפשר בשום אופן להבטיח כי בכל בית מגורים כזה ידורו רק

יהודים. כי עלולים להיפגש במעלית עם טיפוסים מכל המינים עד כדי כך שבשביל הנוער תהווה הנסיעה במעלית ממש שאלה של סכנת נפשות. יורק בניו שעשיתי )בימים ורוחנית. פיסית הותקפה אשה יהודיה, תוך כדי נסיעה במעלית, על ידי צעיר פורטוריקני. כאשר ניסתה להיאבק בעומק גופתה את והחביא אותה רצח עמו

שלישית, הגדול(. המגורים בית של המרתף בבית גדול כזה אין מקום לבנות סוכה, ובשביל זוהי בעיה רצינית. יהודי חרדי מוויליאמסבורג רביעית, הדירות העירונית ממשלתיות הן קטנות מדי בשביל המשפחות החרדיות המבורכות, ברוך

השם, בהרבה צאצאים. נהרס במוסדות. גם פגע ההריסה מסע ישן בניין גם נהרס לבנות. הגדול הספר בית בהרבה התפזרו המוסדות תורה. התלמוד של בניינים, מהם מרוחקים מהרובע עצמו. השלטונות ממאות להתעלם יכלו לא אמנם העירוניים גג, התלמידים והתלמידות שנשארו בלי קורת לרשותם שהועמדו הציבוריים הבניינים אבל

רחוקים למדי מבתי המגורים של ההורים. ברירה, אין הובהר; סאטמר" ל"ממלכת מוכרחים להעביר את הממלכה לאזור אחר. את רבי ליפא פרידמאן, "שר החוץ" של הממלכה, מצאתי שקוע בסוגיה זו של חיפוש "טריטוריה". )בעל הרבי "חצר" את להעביר בעיה כל אין אבל, המדרש. בית ואת זצ"ל( יואל ה'דברי המנהיג לא ילך בלי עדתו. כל עוד לא יובטח כי אותן מאות משפחות הגרות כיום בכל הרחובות

יוכלו לגור כך גם בעתיד, הסמוכים לבית הרבי נשאר גם הרבי כאן.

יושבים יועצים רבי ליפא פרידמאן עם חבר רכונים על גבי מפות ותוכניות ומחפשים מקום כספית. אינה הבעיה הממלכה. את בו לכונן תמורת הבתים והרכוש בוויליאמסבורג אפשר יהיה להשיג שטח אחר שעליו תוקם "סאטמר

בראיון מיוחד אמר כ"ק האדמו"ר בעל ה'דברי יואל' זי"ע מסטמאר

"גדלותו של עם ישראל אינה מותנית בכמות. האיכות היא הקובעת"

לפני 45 שנה העניק כ"ק האדמו"ר בעל ה'דברי יואל' שיחה נדירה לעיתונאי מישראל בו הסביר את עמדותיו . העובדה שרבים חולקים על משנתו כלל אנה מפריעה לו. מבחינתו די לו ב"שלוש מאות איש שלא יכרעו לבעל".

"משפחה" מביא את הכתבה כפי שפורסמה אז

כ"ג באב תשס"ט 5כ"ג באב תשס"ט 4

)נפטר בתרס"ד( שכיהן כרב קהילת סיגעט ברומניה )באותה תקופה - הונגריה(. הסבא של האדמו"רים מסאטמר כיום, רבי חיים צבי טייטלבוים זצ"ל בעל

ה'עצי חיים', היה אחיו הגדול של הדברי יואל. ה'דברי יואל' התפרסם בצדקותו ובגאונותו מגיל צעיר ביותר. בנוסף להיותו מהאדמו"רים החשובים ביותר בדור הקודם, הוא נחשב כאחד מהגאונים

הבולטים.'דער אודות להדגישו שראוי הראשון "הדבר פעטער' אומר האדמו"ר לאחר מחשבה, "הוא גדלותו בתורה. הוא היה ממש עוקר הרים. הקיף את כל חדרי התורה. גאונותו בחיבור חידושי תורה היתה נדירה. הוא היה עסוק ראשו ורובו בעניני הקהילה, הבחנתי תורניים, שיעורים מסירת בשעת אולם כיצד עולות בדעתו תובנות חדשות ועמוקות. הוא היה מחבר חידושי תורה כשהוא מרים את משקפיו ומעביר את ידו על מצחו ופניו". )האדמו"ר רבי אהרן מדגים את הדברים כשהוא מרים מעט את כובעו הרחב ואת משקפיו העגולים ומראה לי איך היה

נראה הדברי יואל כשהיה שקוע במחשבה(."פנינים של חכמה זרמו מפיו כאשר דן בסוגיה הלכתית כמו גם באגדתא. אפילו שיחת חולין פשוטה שלו היתה מתובלת בדברי חוכמה, וכל מילה שיצאה מפיו היתה שזורה בחן ולעיתים קרובות גם בהומור".מה מעיר ואני רגע עצר אהרן רבי האדמו"ר שחלק הסבא, אשתי. של מסבא פעם ששמעתי איתי הרבה מזיכרונותיו האישיים על ה'דברי יואל' הנערץ, היה אומר שהיתה לו מתנה מיוחדת: הוא

והיא מונה יותר ממאה אלף חסידים. על אף הפילוג שידעה החסידות בין שני בניו של כ"ק האדמו"ר בעל ה'ברך משה' מסאטמר זי"ע, שתי הקהילות של סאטמר צועדות בדרך שאותה התווה בעל ה'דברי

יואל', ודבוקות בכל אורח חייהן לכל הוראותיו. במהלך ביקורי האחרון בחצרו של כ"ק האדמו"ר רבי אהרן טייטלבוים שליט"א )תיאור של הביקור פרסמתי במהדורת ערב פסח של "משפחה"(, רמז המהר"א מסאטמר בעת השיחה עמי כי ישנה אפילו תקווה לעתיד טוב יותר כך ששתי הקהילות יוכלו

לחיות יחדיו בהרמוניה. הוא ציין בסיפוק רב שאנשי שתי הקהילות של סאטמר נוסעים לקציר חיטים למצה שמורה בלונג למצות קוצרים חטים ביחד. שם יורק ניו אילנד שמורה גם לקהילת סאטמר שבראשה עומד אחיו הצעיר הנערץ כ"ק האדמו"ר רבי זלמן לייב שליט"א. פעולה בשיתוף ביחד עובדים הקהילות אנשי ובשלום. "על ידי קיום המצוות המאחד את כולנו, כבוד הדדי והבנה יכולים תמיד להימצא בין אנשים

שיש להם דברים כה רבים במשותף". קשה לדעת מה היה חזונו הגדול של האדמו"ר בעל ה'דברי יואל' על אודות העתיד של כלל ישראל לשער יכול לא אחד אף גם כך קהילתו. של או במדויק מה היו מחשבותיו כשעלה בגרם המדרגות המוביל לקומה השניה בבית הורי. אבל כשהוא נכנס לחדר - כולם נעמדו מתוך יראת הכבוד, שהייתה משותפת לכולם, החל מהחסידים הנאמנים וכלה בכ"ק האדמו"ר מבאבוב וכ"ק האדמו"ר מקרעטשניף, אחד מולם: ניצב היהדות מגדולי אחד הרי שכן מהאבות המייסדים של היהדות של אחרי השואה

היה ביניהם.הרבה שנים חלפו מאותו יום, ועכשיו אני מוצא את עצמי כאחד מן השורה בחדר עם כ"ק האדמו"ר רבי אהרן שליט"א. האדמו"ר יושב בראש השולחן שקוע בהרהורים, אוחז בידו הימנית עט כדי לערוך את חידושי תורתו. מעברו השני של הקיר נשמעות

לחישות.יחול שסקיץ ומזכיר הדממה את שובר אני יואל". האדמו"ר יארצייט השלושים לבעל ה"דברי מסרב להתראיין. הוא מתרחק מפרסום ומעיתונים מכל הגוונים, אך הזדמנה לידי הזכות הגדולה לשוחח

עם האדמו"ר על דמות "הדברי יואל" במהלך ביקורי האחרון בחצר סאטמר, כיוון שסבו של אשתי, רבי שלמה ברוור ז"ל, היה איש סודו של ה"דברי יואל", ותומך נלהב של האדמו"ר בעל ה'ברך משה' - אביו זו הסיבה בגללה הסכים של האדמו"ר רבי אהרן.

לשוחח עמי על דודו זיע"א.פעמים הערותיו של האדמו"ר על אודות ה'דברי יואל' מעוררות השראה, פעמים הן מפתיעות. בכל מקרה הערותיו הן בעלות תובנה ומחשבה עמוקה ומעל הכל, וזה דבר ראוי לציון, האדמו"ר ניתץ כמה

מהתפיסות המוטעות על אודות ה'דברי יואל'.

ניצוצות אור האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים הידוע בכינויו ע"ש הספר שחיבר ה'דברי יואל', נולד בשנת תרמ"ז. הוא היה הילד החמישי והבן השני של בעל ה"קדושת יום טוב" - רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים זצ"ל

סיטי", השאלה היא המקום - היכן למקם את הקריה למען תוכל לשמור על אופייה?

ובינתיים צריכים להתגבר על שאלות שצפו. התוכניות, על ומשוחחים יושבים אנו הנה ולחדר נכנס מזכירו של רבי ליפא ומודיע: "הגוי דקות לטפל שעליו מתנצל שיחי איש הגיע". ספורות בעניין שאינו סובל דיחוי. אני סקרן לדעת נכנס קצין משטרה. זה שהגיע. לחדר גוי מיהו מפניו ניכר כי הוא אירי. כמו רוב אנשי המשטרה יורק. הוא מתייחס לרבי ליפא באמת כפי בניו שצריך להתייחס אל שר חוץ. הוא לא הזמין אותו בתלונה עמו לדון כדי למשרדו בא אלא אליו, שהוגשה נגד אחד המוסדות שנידון להריסה. ואילו

שוכניו לא פינוהו עד כה. ברוח טובה מסביר לו רבי ליפא כי עניין הפינוי ומעיינים יושבים הנה בכך. מה של דבר אינו במפות. טרם נפלה ההכרעה לאיזה מקום פונים.

הקצין מאשר שהוא מבין את העניין, אבל יש עליו לחץ של הממונים עליו. העיכוב בפנוי מהווה מכשול בבינוי הרובע, ומוכרחים למצוא הסדר. רבי ליפא מסכים לעצם התביעה, אבל אין הוא מוכן לנקוב תאריך מדוייק לפינוי. זה עניין של זמן בלתי קצוב, מסביר הוא ל"גוי" באנגלית רהוטה, ודומה

שקצין המשטרה מבין את העניין.רבי ליפא הוא יהודי חכם. הוא הגיע לאמריקה מצ'כיה, בסוף שנות השואה. הוא למד מהר מאוד את בעיות החיים של אמריקה. הוא אמנם בעל זקן ופיאות. כיפה שחורה לראשו, וכל כולו דומה לאיש עסקים בני ברקי בגיל העמידה. אבל רבי ליפא הוא אמריקני, הוא חושב כאמריקני, עונה לטלפון כאמריקני ומכלכל את ענייניה של "ממלכת

סאטמר" כאיש אמריקה.את רבי ליפא מכירים גם מחוץ לממלכה. הוא האיש המקיים קשרים עם המוסדות העירוניים הממשלתיים והוא האיש המקיים מגע עם מוסדות יהודיים שונים. אלה המכירים אותו אומרים: "לו קצר זמן תוך הופך היה לעסקים היה מתמסר למיליונר. יש לו כל התכונות לכך". אבל רבי ליפא פרידמאן העמיס על כתפיו את ענייניה של "ממלכת סאטמר", וכל כשרונותיו מרוכזים מסביב למטרה זו - להאדיר את הממלכה ולנהלה ברוב פאר והדר. ויודע הוא רבי ליפא כי גולת הכותרת של הממלכה היא מוסדות החינוך שלה. לכן הוא מצליח, ברוב פיקחות, להעביר את השיחה מעניינים פוליטיים,

הפגנות ומלחמות, לענייני חינוך.הוא חוזר ומפנה את תשומת לבי לעובדה כי "ישיבת ייטב לב דסאטמר" היא הישיבה הגדולה ביותר בכל אמריקה מבחינת מספר התלמידים את משרדו לחלון מבעד לי מראה הוא שלה. צי האוטובוסים הגדול המשרת מדי יום מאות אוטובוסים של הנהגים ותלמידות. תלמידים אלה הם אברכים חסידיים שפיאותיהם הארוכות יורדות עד לכתפיהם, וכיפות של קטיפה שחורה

חבושות לראשיהם.

עופרת חמהממשרדו של רבי ליפא פרידמאן יצאתי לסיור במוסדות החינוך. ומכאן הגעתי ל"מערכת" של השבועון "דער איד", הוא ביטאונה של "ממלכת

סאטמר". "דער איד" הוא שבועון לוחם. כותרת משנה

המתנוססת מתחת לשם העיתון אומרת: "ביטאון תלוייה הבלתי האורטודוקסית היהדות של באמריקה". בעבר היה עורכו ד"ר אהרן רוזמארין. אבל חסידי סאטמר רכשו את רוב מניות העיתון

והשתלטו עליו. במשך שנים אחדות היה עורכו הסופר המחנך ואיש המחשבה רבי אוריאל צימר זצ"ל. הוא פירסם מעל דפיו מאמרים אידיאולוגיים, תוססים, דברי פולמוס לוהטים, פרקי מחשבה מעמיקים. בעצמו מילא את רוב טורי העיתון. על כיסא גלגלים הניע גופו המשותק וממכונת כתיבה שהחזיק על את

ברכיו פלט את מאמריו ויצירותיו. היה ברוח אבל מסור, חב"ד איש היה צימר קרוב לאנשי "נטורי קרתא" בירושלים. דבר זה "ממלכת עם לשון משותפת למצוא לו איפשר סאטמר", כאן, נקראו מאמריו בעניין רב. הוא נתן למלחמה הקנאית החסידית, גוון ספרותי רעיוני. הוא שבא למחנה החרדי מבחוץ, שהכיר את מדינת ישראל מתוך תוכה, שקרא ספרות ציונית אולי יותר מאשר כל ציוני אחר - ידע לנגוע בשורשי הדברים, "לאחוז את השור בקרניו", לפגוע בנקודה

הכאובות והרגישות ביותר. ז"ל צימר אוריאל של ימיו, בדמי מותו, עם חשבו רבים שהקיץ הקץ על "דער איד", כי כאמור היה הוא כותב בו את רוב רובו של החומר. אבל, סענדער רבי של בדמותו גואל נמצא לביטאון דייטש, המדפיס מרחוב מארסי שבוויליאמסבורג. גדולות תכלת עיני בעל יהודי סענדער, רבי וטובות, זקן בהיר ופנים גלויות ומחייכות, הוא מדפיס לפי מקצועו. של ספרים שונים. הוא בא מקבל הוא מו"לים. ועם מחברים עם בדברים סוכני מכונות הדפסה ומוכרי עופרת. הוא עסוק כמו כל בעל בית דפוס אחר. בית הדפוס שלו אינו גדול ביותר ואין בו הרבה פועלים. רבי סענדער עצמו עובד בו גם כפועל. שעות רבות הוא מבלה ליד מכונת הסידור. אצבעותיו נעות על פני אותיות ה"ליינוטייפ" כפועל דפוס וותיק ומנוסה. כמו כל פועל אחר הוא מחזיק לנגד עיניו את כתב היד

ומעביר את תוכנו לשורות העופרת החמה.אבל, יש ורבי סענדער אינו מחזיק לנגדו שום כתב יד. הוא יושב ליד מכונת הסידור ומסדר בלי כתב יד. אז דעו לכם, אין הוא עוסק בסידור כי אם בכתיבה. כי כך, תוך כדי סידור ב"ליינוטייפ" הוא "כותב" את מאמרו בשביל "דער איד"... ברור, את מלאכת העריכה של השבועון עושה הוא שלא על מנת לקבל פרס, לכן, אין לו אפשרות להקדיש לכך יותר מדי זמן אלא בין עבודה אחת לשניה, כך תוך כדי פריטת האצבעות על מנענעי האותיות,

נעשה גם העיתון. יישוב אומרת סענדער רבי של הופעתו כל הדעת ואורך רוח. כמעט קשה להאמין כי יהודי שקט ומנומס זה הוא הוא עורכו של עיתון פולמוס המרתיח, מדי שבוע, רבים, ומרגיז לא מעטים. השיחה עמו חושפת עוד קווים לדמותו: איש צנוע, כמעט נחבא אל הכלים. אבל איש תקיף בדעתו. הרחוקים רבים בתחומים וידען מחשבה בעל מגבולותיה של "ממלכת סאטמר", קורא ותיק )עוד מעיר מולדתו אונגוואר שברוסיה הקרפאטית( של העיתונות העברית המופיעה בארץ ישראל. מכיר יפה יפה את העולם היהודי על מנהיגיו ורבניו. זוכר

פרטים ופרטי פרטים, איש הסדר והטעם הטוב.הוא אשר ערך והביא לדפוס את הספר "ויואל

כ"ג באב תשס"ט 7כ"ג באב תשס"ט 6

זכר במדויק את דבריהם של הגדולים הקודמים ושל חז"ל, כאשר הוא היה צריך להם. האדמו"ר רבי אהרן

מסכים בהתלהבות עם דברי.האדמו"ר רבי אהרן, שאביו האדמו"ר בעל ה'ברך משה' היה אחיינו של בעל ההילולא כונה בחיבה ידו "אהרן דעם סיגיטערס", הוא היה מקורב על

מאוד לדודו.האדמו"ר רבי אהרן כמעט שלא מוסר דברי תורה "בנוסף הקדוש. דודו של מתורותיו לצטט מבלי לעומק הרב שבחידושיו", אומר לי האדמו"ר, "חשוב נוספת: אנו למדים יואל' מסיבה לצטט מה'דברי תורתיו על לחזור מתלמידיו ביקש יוחנן שרבי בקבר". תדובבנה ששפתותיו כדי פטירתו, אחרי נראה שהאדמו"ר מכיר באחריות המיוחדת שהופקדה בחצרו של אביו, לשמר בחיים את זכרו של ה"דברי

יואל" שלא השאיר אחריו ילדים.ה'דברי יואל' הקים את ביתו בגיל 17 עם הרבנית מרת חנה ע"ה, בתו של רבי אברהם חיים הורביץ, האדמו"ר מפלאנטש זצ"ל. אשתו נסתלקה לעולמה

בסביבות שנת תר"פ. יואל' שלוש בנות: נולדו ל'דברי מנישואיו אלו נפטרו בחייו: בנותיו ורויזלה, שלוש אסתר, רחל

אסתר נפטרה כשהיתה ילדה, רחל נפטרה שישה חודשים אחרי שנישאה לבן דודה הראשון, דודו של האדמו"ר רבי אהרן, הגה"צ רבי זלמן לייב טייטלבוים זצ"ל - רבה של סיגעט, רויזלה עברה את מוראות השואה ונישאה לרבי ליפא טייטלבוים - הרב של

סמאהיים ונפטרה בשנת תשי"ג בארה"ב.שנים אחדות לאחר פטירת רעיתו הראשונה הקים יואל את ביתו בזוו"ש עם הרבנית אלטע ה'דברי

פייגה לבית שפירא, אך הם לא זכו לפרי בטן.הרבנית אלטע פייגה יחד עם ה'דברי יואל' הצליחו בחסדי שמים להנצל מהמלחמה, אך האדמו"ר לא הוא אהרו, ר' האדמו"ר, ילדים. אחריו השאיר

ממשיכו המבוגר ביותר כיום.

חינוך לנדיבותהקנאית בדרכו מפורסם היה יואל" ה"דברי מהמתנגדים אחד היה הוא מתפשרת. והבלתי הדתית, הציונות כולל לציונות ביותר הבולטים מבין גדולי ישראל ששרדו אחרי השואה. הוא עודד את חסידיו בישראל להקים קהילות עצמאיות ללא תמיכת הציונים, ואסר כל קשר רשמי עם המדינה. לא הרבה הבינו את הקדושה ואת הרחמים שהוו שלא לאלו האנטי-ציונית. לעמדתו הבסיס את הכירו אותו מקרוב לא היה שמץ של מושג כמה אהבה חבויה היתה בוערת בליבו הקדוש לכל יהודי ויהודי. אחרים אף התחילו לשער שהוא לא היה אדם

חברותי במיוחד. מבלי שנדרשנו אפילו לנושא, האדמו"ר רבי אהרן ואת המבט השגוי: מנפץ את התפיסה המוטעית יואל' היה אדם "הרבה אנשים חושבים שה'דברי מרוחק. אולם ההיפך הוא הנכון, היה לו לב חם ורחב. הוא שמח לעזור לכל אדם, קרוב או רחוק, שנכנס אל הקודש פנימה לתנות את צרותיו. כולם מצאו אצלו אוזן קשבת גם אם הנכנס אליו לא נמנה עם חסידיו. אישיותו הקרינה שמחה אמיתית וצהלתו

היתה על פניו" .יואל' היה מפורסם מאוד בהיותו עמוד ה'דברי החסד והצדקה בעזרה ובכסף שהוא העניק לנזקקים. הגדול כוחו את רואה אהרן רבי האדמו"ר אבל להפיח שהצליח הנדיבות וברוח צדקה בחלוקת באחרים. היכולת לגרום לאנשים אחרים להיות רחבי לב, היתה מבריקה ומיוחדת מאוד. "זאת היתה פשוט מתנה משמים", אומר האדמו"ר ומסביר את דבריו

בפירוש הבא:של המהות את הגדיר רבנו משה חז"ל "ע"פ היהדות - "כי אם ליראה אותו", אצל משה רבנו "יראת שמים" היתה "מילתא זוטרתא" ענין פשוט, הפשוט לאדם פונה הוא שכאשר ידע הוא אך והממוצע, יראת שמים היא דבר מורכב בהרבה. עם זאת מי שעמד ליד משה רבינו הפך לירא שמים כאשר ראה את עוצמת יראתו של משה. היראה שלו מהקב"ה היתה כה חזקה עד שהשפיעה על הסובבים

אותו. של הנדיבות לגבי גם נכון היה עקרון "אותו ה"דברי יואל". היה לו לב כה נדיב ורחמן כך שעל רוח הנדיבות. מבין נחה כל אדם שהתקרב אליו חסידי סאטמר נמנים כמה מהנדבנים ובעלי הצדקה הגדולים ביותר בעולם. מדוע? האם לא כל אחד מכלל ישראל הוא מבניהם של אברהם, יצחק ויעקב? ההבדל הוא שהדברי יואל עודד את חסידיו ללכת

ונדבנים בדרכיו והשפיע עליהם להיות בעלי חסד כמוהו.

להחדיר הפעטער של טבעית הלא "היכולת באחרים את תכונותיו לא היתה מוגבלת לצדקה בלבד. הוא השתמש באותם כישרונות כדי לגרום לכל אנשי קהילתו לשפוך ליבם כמים לפני הקב"ה. הגבוהות הרוחניות הדרגות מבעלי החל חסידיו, ביותר וכלה בפשוטי העם, היו בוכים יחדיו כאשר הוא היה אומר את דברי תורתו בסעודה שלישית,

־בעיקר בימי השוב"בים, וכך הם היו נוהגים בהזדמנויות שונות.

כשה'דברי יואל' היה נכנס לבית המדרש לפני 'כל נדרי' בליל יום כיפור, לא ניתן היה לתאר את המיית הבכי העז שנשמע מהמתפללים. אף אחד מהנוכחים לא העמיד פנים כבוכה. הם הזילו דמעות אמיתיות וזלגו על הלחיים. כאשר האדמו"ר שיצאו מליבם רבי אהרן חוזר בעיני רוחו לבית מדרשו של דודו, דמעותיו הרותחות מתחילות לזלוג על לחייו. הוא מוחה אותן בידו ואומר אמירות חסידיות השזורות בהתבוננויות פסיכולוגיות עמוקות: "לכל יהודי יש קשר קרוב לבוראו, לכל יהודי יש אמונה בקב"ה, כל יהודי יודע שהוא מעד בעבודת ד'. כשיהודי אומר בתפילה: 'סלח לנו, אבינו, כי חטאנו' הוא לא משקר.בעבירות אשמים שאיננו מקוים רק "אנחנו חמורות. ביום כיפור, כל אחד יודע שהוא בעל חוב לקב"ה, ומחפש את ההזדמנות להביע את רגשותיו הכנים של חזרה בתשובה, אולם לעיתים קשה לו דומה? לבטא את רגשותיו אלו. משל למה הדבר לאדם החופר באדמה כדי למצוא מים, במקום מסוים המים קרובים מאד לפני האדמה, במקומות אחרים המים רדודים קצת פחות, ובנקודות מסוימות המים תמיד המים דבר של בסופו אבל עמוקים, ממש יימצאו. באופן דומה, בליבו של כל יהודי קיים ניצוץ קדוש. צריך לעיתים לחפור כדי להגיע אליו, השאלה היא רק כמה. לפעטער היה כוח שמימי כמעט ניסי

להביא את הניצוצות הללו למודעות של כל יהודי."האמת היא שהבכי גורם להקלה ולשחרור, ריבונו של עולם ברא את האדם עם נטיה לבכות בשעת הכאב את להרגיע שלנו הדרך הוא בכי מכאוב,

משה" של האדמו"ר בעל ה'דברי יואל מסאטמר, שבו הוכיח האדמו"ר תוך ציטוט מאות מקורות, חסרת במלחמתו שלו האידיאולוגי הקו את

הפשרות נגד הציונים ונגד מדינת ישראל. רבי סענדער דייטש הוא חסיד סאטמר נאמן. הוא שולף מתוך אחד הארונות של בית הדפוס תיק ובו כתב יד. זהו כתב היד של "ויואל משה". כתב קטן ודק. הרבי עצמו כתב את הספר, מילא ידו הזעיר והנקי. לאחר עשרות גליונות בכתב מכן מסר את סידור הפרקים ותוכן העניינים לרבי סענדער. והוא השקיע בעבודה זו יותר מכל דבר

אחר - אהבה רבה.יש שתי מהדורות של "יואל משה". אחת, בלי טיפולו של רבי סענדער ושניה בעריכתו. ההבדל את לעשות השתדל הוא כי ניכר עצום. הוא הספר, שהוא למעשה ספר הלכותי למדני, למעין ספר השווה לכל נפש. ספר, שכל אחד יוכל למצוא בו, בקלות, תשובות לשאלות השונות. החייבים צריך מה לאו? או ישראל לארץ לעלות כיום להיות היחס למדינה? וכדומה. במפתח מסודר הכל ושם תמצית עניינית של הפרקים הפלפוליים

למדניים שנכתבו בידי הרבי עצמו. רבי סענדער יודע כי מתנגדי סאטמר שופכים "אש וגפרית" על ספר זה. אבל הוא מאמין שהם אפילו לא עיינו בו כהלכה. הוציאו "צימוק" פה ו"עוקץ" שם ועשו מטעמים, יש דרישה לספר. תופעה כעל עליו מדברים הישיבות בחוגי

מעניינת ורבים מעוניינים לראות אותו.רבי סענדער הוא "שר הסברה" של "ממלכת סאטמר". והוא שליווה אותי לשיחתי עם הרבי, שיחה אשר התחילה בשעה אחת עשרה בלילה

ונסתיימה בשעה מאוחרת לאחר חצות.

שלוש מאות שלא כרעו של הפנים" "שר הוא אשכנזי. יוסף רבי "ממלכת סאטמר" ואיש אמונו של הרבי. סיפרו לי כי עוד אביו, רבי פייבוש אשכנזי, היה הגבאי יוסף גבה הקומה הראשי של הרבי והוא, רבי ובעל הזקנקן השחור, הקצר והמקורזל, קיבל את התפקיד בירושה. רבי פייבוש ורבי יוסף בנו הם יותר מארבעים שנה שהם ילידי צפת. אבל זה

משמשים בני לוויה נאמנים, תחילה האב ועכשיו הבן, לרבי מסאטמר. היו בחדר עוד כמה אברכים,

כנראה מצוות המשמשים. קבלת הקהל הרגילה כבר נסתיימה. ביקורי בוודאי אורגן כך שלא אבוא לרבי בשעה שעל פתחו צובאים המון מבקשי עצתו וברכתו. עד מהרה הוכנסתי לחדרו. חדר גדול, רחב וארוך. שטיחים. הרצפה על ספרים. ארונות מסביב בתווך - שולחן ארוך. בראש השולחן - כורסה, בעלת משענת גבוהה, מרופדת עור אדום. הרבי ישב על הכורסה לבוש חלוק משי מבהיק שצבעו כעין הזהב, על ראשו מגבעת רחבת שוליים. פניו היו חיוורות וכמין ליאות הסתמנה מעיניו שנראו כחושבות להסגר. זקנו הלבן נראה עתה מבהיק,

והשערות דומות לחוטי כסף נוטים לתכול. הרבי מדדני במבטו והציע לי לשבת. הססתי אם אמנם לשבת בפניו כי ראיתי שרבי סענדער דייטש ורבי יוסף אשכנזי שנכנסו יחד עמי, נשארו עומדים קצת מן הצד. היה ברור הם לא יישבו. "אין ישיבה בעזרה", בחדרו של רבי עומדים. אבל הם רמזו לי שאני יכול לשבת. משמע, זר אני כאן, לא נחשב לחסיד וחבל שאטריח עצמי בעמידה. ישבתי. ולא זאת בלבד אלא אף פתחתי בשאלות

לא כחסיד, אלא כעיתונאי.] מדוע אין הרבי מקדיש מרץ וזמן למען יהודי רוסיה, או למען שארית היהודים בארצות ערב במקום לעסוק במלחמה במדינת ישראל? אולי מוטב היה לבוא לרוסים ולומר להם: 'אנו לא ציונים. אנו אין לנו עסק עם פוליטיקה. אנו מבקשים את החסד לאפשר לנו לספק מצות ליהודים ברוסיה, לשלוח להם טלית ותפילין'. והוא הדין לגבי היהודים שנותרו

בארצות ערב?'כ"ק האדמו"ר בעל ה'דברי יואל': "יש מקום לחשוש כי כל פעולה שלנו תנוצל בסופו של דבר ידי הציונים. הם הרי חיים וקיימים בכוח על צרות ישראל. אנו נטען נגד רוסיה והם אחרי כן ינצלו הדבר למען התעמולה שלהם. הם הפכו את השואה הנוראה, שהם היו הגורמים לה, למכשיר חיזוק ועידוד הציונות, והם מנצלים את המצב הנורא של יהודי רוסיה למען אינטרסים פעוטי כלל כל את לסכן מסוגלים הם שלהם. ערך

כ"ג באב תשס"ט 9כ"ג באב תשס"ט 8

ולפרוק מטענים. אחרי שבוכים - קל יותר להתמודד עם הבעיה.

"הבכי הוא גם כלי יעיל בקשר של היהודי עם הקב"ה - כשאדם חש שהוא לא מילא את חובתו לבוראו, הוא מזיל דמעות ומיד חש שרווח לו. בדומה שעול מרגיש הוא בכוונה, מתפלל כשאדם לכך, המשא ירד מעל כתפיו והפך קל יותר. כך משך ה'דברי יואל' אנשים אליו כמו מגנט. וכולם רצו לשמוע את

התוכחה שלו וכך להבריא."קשה לתאר את המראות הללו בבית המדרש של הפעטער, זה היה נראה במידה מסוימת כמו הלוויה. אך שליליים, בדימויים להשתמש אוהב לא אני המחזה היה נראה כמו בהספד על אדם שנפטר באופן טראגי, כשכולם בוכים יחד עם המספיד. כל מי שנכח שם, עם הפעטער, בכה בקולי קולות. היהודים הם עם קדוש, ובכל פעם שדיבר, נתנה להם ההזדמנות רגשותיהם ואת הרוחניים מאווייהם את להביע ייחודית זאת היתה מתנה העמוקים ביותר. תכונה

יוצאת דופן שה'דברי יואל' קבל מהשמים".

אחכה לו בכל יום שיבוא"ל"דברי יואל" היתה שפה עשירה במיוחד וקול נעים להאזין לדבריו. גם ערב לאוזן. היה פשוט בנעימות מתפלל היה ציבור, כשליח כששימש ובחמימות מיוחדת. הוא היה בוכה כשהיה מגיע לקטעים המדברים על הגאולה, וכולם ראו עד כמה

הוא משתוקק לבואו של המשיח.לישועה הציפיה ניכרה תורתו בחידושי "גם ולביאת המשיח, הרבה מדברי מדרשותיו היו סביב הלך הוא מה לראות ניתן המשיח. של הנושא המחשבה של האדם מדברי התורה שהוא אומר, שהרי חידושי התורה בדרך כלל קשורים לנושאים המעסיקים את המחשבה. כשהפעטער הזכיר את האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, הוא ראה אותם כמסייעים לזירוז הגאולה ולביאת המשיח. אנו רואים מדברי תורתו שהוא השתוקק לביאת המשיח בכל ליבו. בואו נחשוב רגע מי באמת כל כך מצפה בדורנו לביאת המשיח? למי זה בוער בלבו? אבל ל'דברי יואל' באמת כאב על שהמשיח עדיין

לא הגיע".

האדמו"ר רבי אהרן מציין שהמאורעות שהעציבו או שמחו את דודו, לא נשאו אופן אישי, אלא היו רק דברים שנגעו לכבוד שמים. "כשהאפיפיור הגיע לישראל בפעם הראשונה, הביקור שלו היה סנסציה עולמית שרבים השיחו בה. הייתי בביתו נאווה קודש כאשר אחד מהנוכחים הזכיר את המאורע. הפעטער קיבל את הדברים באופן קשה ביותר. הוא התבטא ואמר לי תוך שהוא אוחז בידי: 'הטומאה הקתולית, הקליפה הנוצרית - מגיעה לארץ ישראל, ומזהמת

את ארץ הקודש'. "כולם התייחסו לנושא כידיעה חדשותית, אולם ליבו של ה'דברי יואל' נשבר בקרבו מהסיבוך הרוחני של הביקור. נוכחתי אז לראות מה באמת מפריע

לאדם בעל שעור קומה כמוהו.יודע מה עוד הטריד אותו? הנחיתה של "אתה צריכים 'למה מאד. לו הכאיבה הירח על האדם להגיע למקומות שלא שיכים לבני אדם?' תהה. 'הירח מקומו בשמים, ומקומו של האדם הוא על הארץ'.

חדשותיות ידיעות שתי ציינתי עכשיו "אני נפרדות שצצו ועלו עכשיו בזיכרוני", אומר האדמו"ר רבי אהרן, "בראייה שטחית אין ביניהן דבר משותף, אולם בשביל הפעטער, שני המקרים הללו היוו מקור

לצער מיוחד".שאלתי את האדמו"ר רבי אהרן אם ה'דברי יואל' היה מבטא את דעותיו בנושאים אלו בגלוי, והוא התייחס שהאדמו"ר בדברים שמדובר לי השיב אליהם בשיחות פרטיות. "שהיתי רבות במחיצתו, בישיבת שלו בשיעורים להשתתף זכיתי כן כמו סאטמר, למרות שבאותה תקופה למדתי בישיבתו של אבי זצ"ל. ה'דברי יואל' נהנה מאוד שהשתתפתי

בשיעוריו". רק כשלמדו בישיבה את מה שאנו מכנים בסאטמר - "סוגיא", שהיא סוגיה המכילה גמרות ממקומות שהיתה נושא, באותו העוסקים בתלמוד שונים נלמדת פעמיים בזמן החורף ופעם אחת בזמן הקיץ יואל" היה מוסר את שיעוריו לבחורים - ה"דברי היה מתקיים השיעור זמן פרק באותו הלמדנים. ושלישי שני ראשון, בימי בשבוע פעמים שלוש בשעה 8.30 בערב. הוא הקדיש את ימי רביעי לחזור

עם אלו שרשמו מפיו את חידושי התורה שלו לשבת, ובימי חמישי היה בוחן את בחורי הישיבה".

או שיעוריו במהלך מנמנם היה יואל' ה'דברי שיחותיו. שאלתי את האדמו"ר רבי אהרן על כך. הוא השיב לי: "אצל אנשים כמונו זאת אמנם נטיה טבעית של אדם שלא ישן בלילה לנמנם ביום, אולם אצל הפעטער היה הנמנום דבר יוצא מגדר הרגיל. כשאדם נרדם באמצע שהוא אומר משהו, כשהוא מתעורר הוא בדרך כלל לא זוכר מה היה הדבר האחרון שאמר. אולם כשה'דברי יואל' סיים את תנומתו כביכול, הוא היה ממשיך לדבר בדיוק מאותה הנקודה שבה הוא אחז קודם, כאילו לא היתה כלל הפסקה. וכך כולנו נוכחנו לדעת שהתנומות שלו היו משהו שנסתר

מבינתנו".האדמו"ר רבי אהרן דיבר גם על אודות צדקותו של ה"דברי יואל". דביקותו בהשי"ת היתה מבוססת על שאיפתו להזדככות עצמית ולשליטה מוחלטת על התאוות. כדוגמא לכך סיפר לי האדמו"ר רבי אהרן את המעשה הבא, שאותו שמע מאחד מחשובי

חסידי סאטמר רבי ליפא שוורץ ז"ל:

"המלך הרומני הגיע לביקור בסאטמר, האדמו"ר ה'דברי יואל' ישב על הבמה בין כל הנכבדים בטקס ובנות בנים של מעורבת מקהלה הפנים. קבלת יואל' התחילה לשיר את ההמנון הלאומי. ה'דברי התרומם מיד מכיסאו והתכונן לרדת מהבמה. הדבר גבאיו ולכן המלך, בכבוד חמורה כפגיעה נחשב החזיקו את ידיו כדי לוודא שהוא נשאר במקום. הוא התיישב בחזרה במקומו, הניח את ידיו על אזניו וכך ישב במשך כל האירוע. כשהטקס נגמר, הלך למקווה והחליף את בגדיו. במקווה שהה זמן רב, כשהוא

מזיל דמעות כמים."כאשר הפעטער היה צעיר, היו צעדיו ברחובות אירופה דומים יותר לריצה על מנת להימנע ממראות אסורים. אלו שהלכו עימו היו צריכים לרוץ כדי להדביק את קצב הליכתו. למרות שהיה צם בקביעות, גוף חזק, והצומות לא הוא היה אדם בריא ובעל

החלישו את גופו ולא פגעו בריכוזו."כל בוקר היה מתפלל שחרית בשעה מאוחרת, התפילה, אחרי רק בוקר ארוחת שאכל וכמובן שהסתיימה בשעות הצהריים. בני הבית והמשב"קים

ישראל ובלבד שלהם יצמח מזה משהו ולו הדבר הקטן ביותר".

] ואף על פי כן, האם בגלל חישובים אלה מותר לנו להפקיר שלושה מיליון יהודים? יש לי הרושם כי דווקא מתנגדי הציונות המוצהרים והגלויים יכולים להגיע לידי הישגים בתחום

זה?האדמו"ר הסכים לעצם השאלה, אבל הוסיף מחוץ גם גדולה במערכה אנו "עומדים מיד: לרוסיה. בשביל מערכה זו יש לנו כוחות להתמודד. אך לא בשביל המערכה עם רוסיה. פה דל מדי כוחנו. אין לנו אנשים". ואז הוסיף תוך חיוך מר: "בהונגריה הופעלה פעם מגבית משותפת, לאיזה שהוא צורך דחוף, שבה השתתפו החרדים יחד עם הניאולוגים. עיקר ההכנסות באו מהחרדים. אבל כאשר ביקרתי במשרדי המגבית שמתי לב לעובדה כי רוב הפקידים הם מחוגי הניאולוגים. שאלתי על כך את ראש הלשכה האורטודוקסית הענין את לי הסביר והוא כהנא-פרנקל, מר כולו במשפט קצר אחד: 'להם יש אנשים כאלה

היכולים לכתוב אפילו בשבת ואילו לנו אין אפילו אנשים היכולים לכתוב בימות החול'...".

יש רבים הכועסים # בקרב תושבי ישראל ליד הפגנות, נערכות שביוזמתך כך על מאוד

הקונסוליה הישראלית, נגד מדינת ישראל?האדמו"ר מכיר את הטענות אך נותר בעמדתו: לאחר רק אותם. המפחיד היחיד הדבר "זהו המועדון את הוציאו הם לוושינגטון שהלכנו שלהם ממאה שערים. אין לנו ברירה. שם ברחוב שבטי ישראל הם יותר חזקים מאתנו. יש להם שוטרים וחיילים היכולים להכות אנשים, נשים

וטף. יש להם מכונות כיבוי היודעות להציף במים בתים של יהודים עניים בבתי אונגרין, יש להם כל האמצעים כדי לשבור את היהודי החרדי. הם גם מוכנים לכך מבחינה נפשית. דמו של היהודי מן מפחדים הם אבל בעיניהם. הותר החרדי

הגויים. ההפגנות עוצרות אותם". ] רבי, תוך כדי סיורי באמריקה נפגשתי עם יהודים רבים שהיו פעם מחסידיו. הם תרמו

כסף רב למוסדות שלו, אבל מאז ההפגנות שחיללו שם מדינת ישראל בגויים, הם רוגזים

ואינם תורמים עוד. הוא התחייך והשיב: "לו חששתי מהפסדים הם דברים. הרבה עושה הייתי לא בכסף מוכרים עצמם בעד כסף. אני איני אגודאי כשר בעיניהם משום שאיני מפחד שמא יחדלו לתת

לי תקציב...".הוא סיפר לי שגדולי ראשי הישיבות ביקרוהו היום ותבעו ממנו לעשות משהו נגד התפשטות המיסיון בארץ ישראל. היו )הגאון רבי אברהם( פיינשטיין משה רבי ו)הגאון( קלמנוביץ הרב )זצ"ל( וסיפרו על החלטה שנתקבלה במעמד כל

הרבנים וראשי הישיבות. ] אבל הם הרי אינם מפגינים

אמר: והוא חיוך פניו על התפשט שוב תלמידיהם את שולחים הם הרי "ראשית, להשתתף בהפגנות. שנית, ההבדל ביני לבינם הוא כהבדל בין מי שישן על המיטה לבין מי שישן על הארץ. הם ישנים במיטה ומפחדים לזוז שמא יפלו חלילה. אני כבר ישן, ברוך ה', על הארץ. אני איני מפחד ליפול מן המיטה. לי אין מה להפסיד".וכך הוא מתבל בהומור חריף את תשובותיו התקיפות. הוא בקי בכל הנעשה במדינת ישראל. לדעתו קיימים כיום חוקים במדינת ישראל שהם

מהווים סכנה מוחשית לגבי כל יהודי. "על פי החוק", הוא אומר, "חייבת כל בת בגיוס לצבא. אלא מה? השר הממונה על החוק אינו מבצעו. מה יהיה אם מחר יחליט השר כן להפעיל ניתוחי מתים. והוא את החוק? הוא הדין לגבי הדין לגבי קיומן של הישיבות לתלמידים בגיל חינוך חובה. על פי חוק אין אפשרות למלא חובת חינוך על ידי שליחת הילד לתלמוד תורה. כרגע, אין שר החינוך מפעיל סמכויותיו כדי לסגור את תלמודי התורה, אבל הוא יכול לעשות זאת בכל

עת שירצה, לפי זכותו שנקבעה בחוק". אינו מקבל את ישראל רובו של עם והרי [

שיטת סאטמר? מכך אין הרבי מתפעל כלל. הוא מזכיר מה שאמר בעת ביקורו בירושלים: "עם ישראל יוכל מאשר יותר יימנה לא הוא אם גם להתקיים אין לבעל. יכרעו לא אשר איש מאות שלוש גדלותו של עם ישראל מותנית בכמות. האיכות

היא הקובעת. ולבסוף קרתה לי עוד הפתעה. כאשר סיפרתי לרבי כי ביקרתי ב"קרית יואל" בבני ברק, העיר תבואנה בקרוב כי מקווה "אני אגב: כבדרך בבתים להתיישב מכאן משפחות שלושים החדשים שייבנו בקריה". הוא הדגיש את העובדה שאפילו העזרה שהוצעה על ידי עיריית בני ברק

לבניין הקריה, לא אושרה על ידו. ידעתי ארוכה. שעה נמשכה עוד השיחה נפלה ההכרעה אם אמנם לערוך כי עדיין לא שוב ההפגנה ליד הקונסוליה הישראלית או לא. חשבתי אולי עשויים דברי לעזור לאלה, בתוך

סאטמר, שסברו כי אין לערוך את ההפגנה. לי ברור היה ימים שלושה כעבור אולם, שנכשלתי, היה זה כאשר ניצבתי ליד הקונסוליה הישראלית בשעה שהגיעו לשם מאות חסידים נגד "רדיפות משולהבים כדי להפגין את זעמם

הדת" במדינת ישראל...

כ"ג באב תשס"ט 11כ"ג באב תשס"ט 10

כ"ג באב תשס"ט 13כ"ג באב תשס"ט 12

"לפני ומסביר: ממשיך אהרן רבי האדמו"ר גם כמו האדמו"רים רוב השניה, העולם מלחמת רבנים מפורסמים וראשי ישיבה חשובים התנגדו בעוז לציונות על כל צורותיה. הם האמינו שבמהלך הגלות העכשווית, העם היהודי צריך לחכות לבואו ישראל. ארץ לכבוש מחדש את כדי של המשיח בנוסף טענו כי אסור למרוד ב בעודנו בגולה באומות

העולם. ה'דברי של שיטתו את שינתה לא השואה יואל' בנושא זה. גם לאחריה המשיך והיה לאחד הוא זו. עולם השקפת של הגלויים מהתומכים ציטט בספרו "ויואל משה" את המקור בחז"ל: בשיר השירים מזהיר שלמה המלך שלוש פעמים את "בת שתחפץ", עד האהבה את "לעורר לא ירושלים" האזהרות ששלוש מסבירה בכתובות הגמרא מקבילות לשלוש השבועות שנשבע העם היהודי:

לא לעלות לארץ הקודש כקבוצה עם כוח צבאי, לא למרוד בממשלות של המדינות שבהן אנו חיים ולא להאריך את הגלות, ובמילים אחרות - לא לדחות

את ביאת המשיח עם החטאים שלנו.ה"דברי יואל", כמו גם גדולי תורה אחרים, ראו את מדינת הציונים בארץ ישראל כניסיון לדחיקת הקץ, צעד חסר סבלנות ומסוכן. כשמפרים את השבועות ונעשים חסרי סבלנות לחכות לאהבתו של ד' להגיע אלינו בזמנו ובעיתו, הדבר גורר השלכות שליליות

ועונשים חמורים עד מאד. ה'דברי יואל' אף כתב שהשואה היתה עונש משמים על חטא הציונות, שהפרה את שלוש השבועות. הוא האמין בכל ליבו ומהותו שרק המשיח יכול להקים גם אם הממשלה הקודש. בארץ יהודית ממשלה שתקום לפני בוא המשיח תהיה דתית, או אפילו חרדית, השלטון בכל אופן הוא בלתי חוקי בעליל מפני נטילת סמכות בלתי ראויה וחילול השבועות. הוא חזר ואמר שוב ושוב: "למרות שהפכתי למטר חיצי לעג ובוז, שום כוח בעולם לא יוכל להזיז אותי מעמדתי ולא אקבל, חלילה, את הכפירה הציונית

שממנה רק אב הרחמים יכול להצילנו".רביציקי, אביעזר שפרופסור לציין המקום זה שאינו נמנה עם חסידי סאטמר ותהום אידיאולוגית פעורה ביניהם, כתב ספר בנושא שיטות מסורתיות מציין הוא הספר בהקדמת המודרנית. בציונות שהופתע מאוד כשחקר את הנושא וגילה עד כמה

ציבורים בקרב פעם רווחה )הציונות( הזו הדעה נרחבים בעם ישראל, ביניהם גדולי תורה ומחשבה. לאור זה, תכלית חייו של הדברי יואל נגד הציונות כל אסר הוא המצאה. או חידוש משום בה אין הצבעה ואפילו הישראלית, בממשלה השתתפות בבחירות נחשבה בעיניו לעבירה חמורה ביותר. הוא

התנגד בצורה גלויה להשקפה של "אגודת ישראל" שנוטלת חלק בבחירות ויש לה נציגים בכנסת.

מובן שגם האדמו"ר רבי אהרן שליט"א מחזיק באותן דעות על הציונות, ובהתלהבות מחפש כיצד לפרסם את שיטתו הקנאית. ואכן לפני כמה שבועות כתב האדמו"ר באמצעות ראש הקהל של סאטמר מכתב לנשיא ארה"ב ברק אובאמה, בו ציין שמדינת האותנטי, היהודי העם את מייצגת לא ישראל ושרצוי מאוד שהנשיא ילחץ על העומדים בראש מדינת ישראל להגיע להסכמים של שטחים תמורת

שלום.של שיטתו את לי מסביר שליט"א האדמו"ר לציונות הפעטער של הנמרצת "התנגדותו דודו: נבעה מכמיהתו האמיתית לגאולה ע"י המשיח. הוא ראה את מדינת ישראל הציונית כמעכבת את ביאת הגאולה לקירוב נועדה חייו תכלית כל המשיח. השלמה, ומדינת ישראל היא כאבן נגף המעכב את יואל' הגאולה. לכן, היה זה מאוד הגיוני שה'דברי סבר שמדינת ישראל היא אויבו הגדול ביותר. הוא האמין בלב שלם, שאילולא הציונות, המשיח היה כבר מגיע, במיוחד אחרי המלחמה והחורבן הנורא באירופה. כשהרבה דיבר על הנושא, ראינו באופן

ממשי עד כמה הדברים נגעו לליבו."כתוב בחומש שמות שכאשר בתיה בת פרעה פתחה את תיבת משה היא ראתה את הנער בוכה, בן רק היה רבנו שמשה שלמרות מסביר רש"י

שלושה חודשים, קולו היה כקול של נער. באיזה אופן היה הקול של משה שונה מקולו של כל תינוק אחר? בתיה הבחינה שלא רק משה התינוק בוכה, אלא כל הסבל והכאב של כלל ישראל, והעם היהודי

לדורותיו, זעקו ממשה."אפשר גם לומר את אותם הדברים על ה'דברי

יואל'. הוא הרבה להשמיע אנחות קורעות לב כאשר דיבר על הנושא. היה ברור שלא הוא בוכה, אלא שמגרונו פורץ הבכי של כל העתיד של העם היהודי. שכלל ישראל בוכה. הוא ראה את מדינת ישראל כאסון הנורא ביותר שאי פעם התרחש, ולכן הוא

היה כל כך כאוב."בדיוק כמו שיש קדושה בעולם יש גם טומאה וסיטרא אחרא. הוא ראה אנשים נצמדים לגאולת השקר שעדיין מצליחה. כל הצלחה שהייתה למדינה הישראלית הטרידה אותו עד אין סוף. הוא ראה בכך

בדיוק את מה שראה משה רבנו בעגל הזהב."האם ניתן לשער את כאבו של משה רבנו היורד מהר סיני ומוצא את העם עובד שוב עבודה זרה? האם אפשר להזדהות עם רגשותיו של משה כשהוא ראה את העם רוקדים מסביב לעגל? באותו אופן,

ראה הפעטער את הדברים. לא פחות.יואל מדבר על הנושא ''אני שמעתי את הדברי פעמים רבות גם בציבור וגם בשיחות פרטיות. אני יכול לומר לך שלא רק חשתי אלא ממש ראיתי, בחוש, את כאבו, ולעיתים הוא אף היה מזיל על כך דמעות. זה לא היה עניין של פוליטיקה או השתייכות למפלגה מסוימת, כל כוונתו הייתה לכבוד שמים. כמו משה רבנו, גם הוא הכריז מי לד' אלי: ובהכרזה זו לא היו נגיעות אישיות או אינטרסים מפלגתיים,

הכל היה אך ורק לשם שמים".התרגשות של האדמו"ר שליט"א, נגעה לליבי. אני שואל את האדמו"ר מה כלל ישראל צריכים לקחת אל ליבם שלושים שנה אחרי פטירתו של ה"דברי

יואל".האדמו"ר השיב בחדות: "הם צריכים לזכור את הקדושה. הם צריכים לזכור את הצדקה. הם צריכים לזכור שהוא היה לומד לילות שלמים. הם צריכים לזכור את כוחותיו העזים שאותם הקדיש למלחמה בכל צורה של כפירה. אנחנו צריכים לזכור את כל

הדברים הללו".שלושים שנה חלפו מפטירתו של האדמו"ר בעל אותו מאז חלפו יותר רבות שנים יואל', ה'דברי ערב שבו ראיתי כמה מגדולי ישראל קמים לכבודו. עדיין אנו ממשיכים לשאוב תעצומות נפש מצדקותו המופלגת ומהנהגותיו הבלתי מתפשרות, זעקתו מלב אל לב לכל כלל ישראל להתאחד סביב הקריאה "מי לד' אלי" הנחוצה בימינו אולי עוד יותר מאשר בימיו [ - מהדהדת מקצה העולם היהודי ועד קצהו.

חרדו לבריאותו וכדי שלא תפגע בריאותו בקשו ממנו והוא נעתר לשתות כוס קפה לפני תפילת שחרית. הם היו מכינים לו כוס קפה גדולה שתספק לו נוזלים

עד לצהריים".האדמו"ר רבי אהרן מוסיף ומתאר מקרה ששמע: "הפעטער התארח באיזה שהוא מקום, שם הגישו יוקרתי אך קטן מהספל לו קפה. ספל הקפה היה שהיה רגיל לשתות בו. אחר כך כשהציעו לו לשתות כוס קפה נוספת, השיב שהוא נוהג לשתות רק כוס קפה אחת כל בוקר ולכן לא ישתה כוס נוספת. אצל הפעטער ספל קפה היה ספל קפה, גודלו לא שינה

דבר".יואל' בהמשך השיחה עולה הנהגתו של ה'דברי להתפלל בשעה מאוחרת. "זה לא היה מנהג שקיבל מאביו, למעשה, ה'קדושת יום טוב' היה מתפלל כל בוקר בדיוק בשעה תשע. לעומת זאת, ה'דברי יואל' מרב קדושתו, תמיד דאג שהוא לא הכין מספיק את

גופו לתפילה."הוא שמר מאוד על קדושת הגוף. בימינו, כשכולנו חיים בנוחות מרובה וקל לנו לשמור על ההיגיינה, אנו לא יכולים לתפוס כמה מסירות נפש נדרשה ממנו על מנת לשמור ולהקפיד על נקיות הגוף לקדושה.

־עבור הפעטער שחי את רוב שנותיו ברומניה הפרימיטיבית, ההטהרות שלפני התפילה דרשה הקרבה

עצמית ומסירות נפש אמתית. וכובע בשביל "היה לו מעיל פרווה קצר מיוחד פרקי הזמן הארוכים ששהה בחוץ לפני התפילה. אבא סיפר לי, שבחודשי החורף הקרים ביותר במדינת

־רומניה הפעטער היה שב כולו כחול מהכנותיו האינסופיות לפני התפילה".

עזות לקדושה ה'דברי בשואה. נרצחו הרבה מחסידי סאטמר שניצלה הקבוצה אנשי מ-1640 אחד היה יואל' מנהיג לקסטנר, קסטנר. רודולף של באמצעותו ציוני, היתה הסמכות לנהל משא ומתן עם הצורר הנאצי אדולף אייכמן שר"י כדי להציל מספר קטן של אנשים. הקבוצה כללה בעיקר מי שנמנו על הזרם רבנים חשובים גם מספר קטן של אולם הציוני, ויהודים עשירים ששלמו סכום מופקע כדי להיות

ברכבת ההצלה שכונתה "תיבת נוח". רכבת קסטנר, שהיתה בדרכה לשוויץ, עוכבה בברגן בלזן. האנשים שהו במחנה שישה חודשים

עד שהנאצים הרשו להם להמשיך לגבול השוויצרי, כבתוכנית המקורית.

בכ"א בכסלו )1944( חצה ה'דברי יואל' את הגבול לשוויץ. אותו יום כ"א בכסלו שבו ניצל ממלתעות חסידי בקרב הצלה" כ"יום נחגג הנאצית החיה

סאטמר ברחבי העולם.אחרי המלחמה, שהה ה"דברי יואל" שהה במחנה באופן שיועד הראשון המחנה בפלדפיג, עקורים בלעדי ליהודים ניצולי המחנות. ה'דברי יואל' עודד הרבה צעירים יהודים ששרדו את המלחמה, תמך

בהם וסעד את נפשם החרבה.אחרי שעזב את המחנות - עלה לארץ ישראל. היה זה בתקופת המנדט הבריטי. לאחר שהות קצרה למוסדות תרומות לאסוף כדי יורק לניו הפליג המתפתחים בארץ. הוא שהה שם שנה, והחסידים היה הנימוק שבו בחרו בו להישאר. שלו הפצירו הקודש: בארץ שהתרחשו הפוליטיים השינויים הקמת מדינת ישראל - צעד פוליטי שלו התנגד נמרצות. הוא נענה לבקשה. בניו יורק הביא לשינוי מהותי בחיים היהודיים, והחדיר את סגנון החיים

וההווי החסידי לכל חלקי ארה"ב."לפעטער היתה עקשנות עצומה, כשהדברים הגיעו לרוחניות", אומר האדמו"ר רבי אהרן. "הפעטער היה נחוש בדעתו שאמריקה לא תשפיע עליו. כשהגיע היה בויליאמסבורג היחיד המקווה לאמריקה, רחוק מביתו, כך שהיה עליו לצעוד מספר רחובות

)בלוקים( כדי להגיע למקווה בשבת בבוקר. "באותם ימים אף אחד לא חבש שטריימל לראשו ברחוב. ה'דברי יואל' החליט לחבוש את השטריימל גם ברחוב, ולצעוד כך את כל הדרך עד למקווה. הגבאי שלו, הרב יוסף אשכנזי ז"ל, הלך עמו, אך הוא חבש את הכובע של יום חול. עוברי אורח שפגשו בהם גיחכו ולעגו כשראו את שטריימל הפרווה. ר' יוסף פנה ל'דברי יואל' ואמר: 'אנשים מלגלגים על הרבי שהוא חובש את השטריימל'. תגובתו המיידית של ה'דברי יואל' היתה: 'אני לא ממש בטוח שהם צוחקים על השטריימל שלי, יתכן שהם צוחקים על

כך שאתה לא חובש שטריימל'. "הפעטער היה אומר לכולם לא להתבייש ללכת ברחובות אמריקה עם שטריימל. הוא הסביר שלהפך, יכול ללכת וכל אחד אמריקה היא ארץ חופשית בחופשיות עם הלבוש החסידי בכל רחוב שהוא, ואף אחד מעוברי האורח לא ישים לב לכך. בהתחלה, חשבו הם תבוסה, של תחושה היתה לחסידים שאמריקה שונה מאירופה ולכן עליהם להשתנות. אבל הוא חזר ואמר בעקביות שלא, אמריקה אינה

שונה.האדמו"ר ומציין מוסיף להזכיר", גם "חשוב שליט"א בבדיחות הדעת, "שה'דברי יואל' היה הולך ברחוב מלווה בגבאי אחד או שניים ולא יותר מכך. לא היתה לו פמליה שלמה שהלכה סביבו. הוא ממש

סלד מכל "גינוני המלכות" הללו ודחה אותם.השתתף הפעטער דוגמא: לך לתת "ברצוני בסעודת הבר מצוה שלי. רק גבאי אחד ליווה אותו, ולכל אורך הסעודה ישב אותו גבאי ליד השולחן כאחד האורחים, כמדומני שהדוד שלי היה רעבע לא כל כך קטן... גם כשהלך לפגישה עם רבנים לא הרגיש הפעטער צורך שמישהו יעמוד מימינו, אחר

משמאלו ושלישי יעמוד מאחורי כסאו".

ציונות וגאולה