(24/11/2016)52196(, 4)2016של -רית נ' מורן גורן, תקרפאל בן שט - 28236-08-14תא )בית שאן(

===================================================

28236-08-14שאן( -ת"א )בית

רפאל בן שטרית

נ ג ד

. מורן גורן1

. לימור גורן2

. שרון רביב3

. יהודית רביב4

שאן-בית משפט השלום בבית

[24.11.2016]

כבוד השופטת רגד זועבי

פסק דין

מבוא:

א לחוק איסור לשון 7, בתביעה לפי סעיף 14.6.15. זהו פסק דין משלים לפסק הדין החלקי שניתן ביום 1)להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"(, במסגרתה עתר התובע לחייב את 1965-הרע, התשכ"ה

ברי לשון הרע אודותיו.הנתבעים, לשלם לו פיצוי בגין פרסום ד

. התביעה נסובה על עשרות כתבות אשר פורסמו בתקופת כהונתו של התובע כראש העיר בית שאן, בעיתון 2)להלן: "הנתבעים"(, ועיתון "שיחת העיר" הנמצא 2-ו 1"מידע העיר" הנמצא בבעלות הנתבעים מס'

"(.4-ו 3)להלן: "הנתבעים 4-ו 3בבעלות הנתבעים מס'

. כבר בתחילת ההליך, שעה התובע להמלצת בית המשפט וצמצם את מספר הכתבות נשוא התביעה, בכדי 3למקד את המחלוקת בין הצדדים. בהמשך, הוחלט כי יפוצל הדיון בתביעה לשני חלקים, כאשר בחלק

הראשון תוכרע השאלה אם פרסום אותן כתבות שנותרו במחלוקת, מהווה לשון הרע, זאת בהסתמך עלהחומר הקיים בתיק וסיכומי הצדדים בלבד. ואילו בחלק השני, תידון השאלה האם הכתבות הכוללות

דברי לשון הרע, חוסות בצל ההגנות הקבועות בחוק. כן, תידון שאלת הפיצוי, במידת הצורך.

לוקת, פסק דין חלקי, במסגרתו נקבע כי מבין הכתבות שנותרו במח 14.6.15. בזיקה לאמור, ניתן ביום 4 כתבות אשר פרסומן מהווה הוצאת לשון הרע כלפי התובע )להלן: "פסק הדין החלקי"(. 7נמצאו

. מכאן, פסק דין משלים זה, יעסוק בשאלה, אם הכתבות הנ"ל, שבגדרן נמצאו דברי לשון הרע, נהנות 5 ת הצורך.מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, אם לאו. כמו כן, תוכרע שאלת הפיצוי, במיד

. לצורך הוכחת טענות ההגנה שבפי הנתבעים, העידו אלה בעצמם. כמו כן, העידו מטעמם חבר 6האופוזיציה, מר חזי חריב )להלן: "מר חריב"(, יו"ר וועד העובדים, מר הרצל בן סבו )להלן: "מר בן סבו"(,

, )להלן ייקראו ביחד: "העדים חבר לסיעתו של התובע במועצת העיר, מר שלומי וקנין )להלן: "מר וקנין"( מטעם הנתבעים"(. מאידך, התובע העיד לעצמו וויתר על העדת יתר העדים.

. הצדדים נותרו חלוקים ביניהם הן בשאלת תחולת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע והן בשאלת 7ת בצל ההגנות הקבועות הכתבות שבגדרן נמצאו דברי לשון הרע, חוסו 7גובה הפיצוי. הנתבעים טוענים כי

(, שעניינן, אמת הפרסום ו/או הבעת דעה בתום לב. מנגד, התובע טוען כי בנסיבות 4)15 -ו 14בסעיפים הכתבות אינן חוסות בצל ההגנות הקבועות בחוק. 7העניין

דיון והכרעה:

תן הן מבחינת הפרט . חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין שתי זכויות יסוד, שאין חולק בנוגע לחשיבו8והן מבחינת הציבור והמשטר הדמוקרטי. הזכות היסודית של האדם לשם טוב ולכבוד, מחד, והזכות

היסודית לחופש הביטוי וחופש העיתונות, מאידך.

. על חשיבותן של זכויות אלה במשטר הדמוקרטי, במיוחד כשענייננו באיש ציבור, עמדתי בהרחבה בפסק 9בתיק זה, ואיני רואה להוסיף על מה שנאמר שם. סבורני כי אין זכות מוחלטת ואין הדין החלקי שניתן

זכות אשר תמיד עדיפה על פני רעותה, אלא נקודות האיזון ביניהן משתנות לפי נסיבות המקרה )ראו, ע"א -21ון הרע ( )להלן: "עניין אבנרי"(; אורי שנהר דיני לש1989) 861, 840( 3אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג) 214/89

( )להלן: "שנהר"((.1997) 33, 19

. הלכה פסוקה היא, כי ההכרעה בשאלה אם מתקיימת עילה של לשון הרע, נבחנת בהליך הכולל ארבעה 10שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות מידה

וי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים אובייקטיביות; בשלב השני, יש לבחון האם מדובר בביטלחוק; 13-15לחוק; בשלב השלישי יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 2-ו 1

השלב האחרון, אשר נבחן ככל ששלושת השלבים הקודמים מתקיימים הוא שלב הפיצויים )ראה לעניין (, )להלן: "עניין רשת 2004) 558( 3וני הרציקוביץ', פ"ד נח)רשת שוקן בע"מ נ' אילון ל 4534/02זה: ע"א

(, )להלן: "עניין נודלמן"((. יצוין כי 4.8.08ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי )פורסם בנבו, 89/04שוקן"(; ע"א בהתאם לפסיקה הנ"ל, לאורך בחינת כל השלבים הנ"ל יחול עקרון האיזון החוקתי בין זכותו של הנפגע

ב לבין זכות הפוגע לחופש ביטוי.לשם טו

. כאמור לעיל, במסגרת פסק הדין החלקי נבחנו הכתבות שנותרו במחלוקת בין הצדדים, בהתאם לשלב 11 הראשון והשני בלבד.

כתבות בלבד, פסק דין משלים זה יעסוק בשלב השלישי, שעניינו 7. משנמצאו דברי לשון הרע בגדרן של 12 בחוק על הכתבות הנ"ל, וכן בשאלת גובה הפיצוי, בהתאם לשלב הרביעי.בתחולת ההגנות הקבועות

. מטרת ההגנות היא ליתן הגנה לפרסום אף אם הוא מכיל דברי לשון הרע ויש בו פגיעה בשמו הטוב של 13האדם, זאת במקרים מסוימים המפורטים בחוק. הרציונל הטמון במתן הגנה כאמור, הוא ההנחה כי

ים ערך או אינטרס אחר בעל חשיבות רבה, באופן שהפגיעה בשמו הטוב של הנפגע הפרסום הפוגע מגשנתפשת "כמחיר נסבל" למען הגשמת אותו אינטרס ציבורי. המקרים שבהם תינתן הגנה לפרסום הפוגע

קבועים בפרק ג'לחוק, שעניינו "פרסומים מותרים;הגנות והקלות". כל אחת מההגנות מהווה נקודת איזון ו של הנפגע לשם טוב לבין חופש הביטוי.בין זכות

. לצורך בחינת תחולת ההגנות, בית המשפט מצווה לערוך איזון חוקתי בין הזכויות המתנגשות כאשר, 14 מחד גיסא, עומדת הזכות לחופש הביטוי וחופש העיתונות, ומאידך, הזכות לכבוד ולשם טוב.

בין היתר, מן השאלות האלה: "עד כמה עוסק . מלאכת האיזון השיפוטית עשויה להיות מושפעת 15הפרסום בדמות ציבורית ובקשר לנושא המעורר עניין ציבורי, מהי התועלת הציבורית שבפרסום, עד כמה

הפרסום ברבים תוך פגיעה בשמו הטוב של הנפגע היה רלוונטי ונחוץ להשגת התועלת הציבורית, והאם ( 2אפל נ' חסון, פ''ד נו) 1104/00הטוב של הנפגע" )ראה ע"א התועלת שבפרסום גוברת על הנזק הצפוי לשמו

(, )להלן: "עניין אפל"((. במקרים בהם נמצא כי הפרסום נוגע לדמות ציבורית ותורם לתועלת 2002) 607הציבורית במידה רבה, יש ליתן משקל מיוחד ונכבד, כי אם לא מכריע, לחופש הביטוי ולזכות הציבור

לדעת.

. הנה כי כן, בפרשנות ההגנות המנויות בחוק, נוסחת האיזון והמשקל היחסי של הזכויות המתנגשות 16 אינם אחידים והם נגזרים מנסיבותיו המיוחדות של המקרה.

. כאמור לעיל, הנתבעים טוענים לתחולתן של הגנת אמת הפרסום והגנת הבעת דעה בתום לב. להלן 17ה שעניינן בהגנות אלה, ולאחר מכן אדון בתחולת ההגנות על כל אחת אתייחס להוראות החוק והפסיק

מהכתבות שבמחלוקת.

. הגנת אמת הפרסום18

לחוק לשון הרע קובע כדלקמן: 14סעיף

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל

ממש".

לחוק, על מנת לחסות בצל הגנת אמת הפרסום )להלן: "הגנת אמת הפרסום 14. בהתאם להוראות סעיף 19או הגנת אמת דיברתי"(, הנתבע נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים במצטבר: תנאי ראשון, הוא אמיתות

הוכחה אובייקטיבית(, והתנאי השני, קיומו של עניין ציבורי בפרסום.דברי הפרסום )

. הוראות הסעיף דורשות הוכחת שני יסודות אלה במצטבר, כאשר שני היסודות יוצרים ביניהם תמהיל 20אשר מאזן בין זכותו של הנפגע לשם טוב לבין זכותו של הפוגע לחופש הביטוי. ההכרעה בדבר אמיתות

על פי מבחן אובייקטיבי, כך שמניעיו, מטרותיו או אמונתו האישית של המפרסם אין להן הפרסום נעשית נגיעה ממשית לשאלת תחולתה של הגנת אמת הפרסום. התנאי של אמיתות הפרסום עיקרו בבחינה האם תוכנו של פרסום תואם את האמת, היינו את המציאות "האובייקטיבית" ולא את האמת הסובייקטיבית

857, 843( 2קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט) 3199/93ין המפרסם בקיומה )ע"א אשר האמ((, )להלן: "עניין קראוס"((. תנאי זה נועד להבטיח כי במסגרת ההגנה על שמו הטוב של אדם, לא 1995)

תינתן הגנה לפרסום שאין בו אמת.

ת המשפט מצווה לבחון את הפרסום כמכלול . בפסיקה נקבע כי, לצורך בחינת תחולתה של הגנה זו, בי21ולקבוע "מהו הרושם הכללי שיוצר מרקם הפרסום בעיני הקורא הסביר". זאת, תוך בחינת המילים

והמונחים אשר בחר המפרסם להשתמש בהם בפרסום, סדר הצגת העניינים, מבנה הפרסום, סגנונו ואופן הניסוח )ראה לעיל עניין קראוס(.

סיקה כי יש להביא כמות הוכחה, שמידתה תעמוד ביחס פרופורציונלי הולם לרצינות תוכן . עוד נקבע בפ22((. כך שככל שהאשמה שיוחסה 1987) 169( 2הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא ) 670/79הדיבה )ע"א

י לנפגע מהפרסום חמורה וכבדה היא, יידרש הפוגע להביא ראיות כבדות משקל, "איכותיות" יותר, בכדלעמוד בנטל ההוכחה. כבר נפסק כי כאשר מדובר בטענות המייחסות לנפגע מעשים בעלי גוון פלילי, אזי

זיקרי יעקב נ' "כלל" 475/81נדרש נטל מוגבר מהנטל של מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי )ע"א (.1986) 598, 589( 1חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו)

טת בין תוכן הפרסום לבין מצב הדברים בפועל, אלא נדרש כי המשמעות . ברם, לא נדרשת זהות מוחל23(. מכאן, אף אם 221הכללית העולה מתוכן הפרסום תתאים את המצב הקיים באמת )ראה לעיל שנהר בעמ'

בית המשפט נוכח כי קיים פער בין הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, הוא עדיין יכול לקבוע כי הגנת אמת הפרסום, אם מצא כי עניינו של פער זה בפרט לוואי שמשקלו קל יחסית, הפרסום חוסה בצל

(.221-222ואין בו פגיעה של ממש )ראה לעיל שנהר בעמ'

. כאמור, התנאי השני הדרוש לתחולת הגנת אמת הפרסום הינו קיומו של עניין ציבורי. בפסיקה נקבע כי 24רבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת ככלל עניין ציבורי הוא "עניין שידיעתו ב

אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו" )ראה לעיל עניין -בידיעה לגביו ((.1998) 26( 1דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, נג) 3614/07; רע"א 621אפל בעמ'

שאים אשר מהווים עניין ציבורי אינה סגורה. השאלה בדבר קיומו של עניין ציבורי בפרסום, . רשימת הנו25תיבחן לגבי כל פרסום לגופו, בהתחשב במכלול נסיבותיו של כל מקרה. במקרה בו אכן מדובר בעניין

ב, ידה ציבורי אשר על רקע אותו עניין יכול הציבור לגבש עמדה ולהביא לשיפור באורחות חייו, תהא לרו 826, 808( 3מדינת ישראל נ' ונטורה, פ"ד מח) 439/88של זכות הפוגע לחופש ביטוי על העליונה )ע"א

(.196, 175(;זאב סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט )תשמ"ג( 1994)

ם אומרם. . הגנת אמת דיברתי עשויה לחול אף במקרים מיוחדים בהם עסקינן בציטוט של דברים בש26בהקשר זה אמנם נקבע בפסיקה כי חזרה על דברי דיבה של אחרים, אינה מהווה הגנה למפרסם אותם. יחד

עם זאת, תחולתה של פסיקה זו סוייגה כאשר החוזר על דברי הדיבה, מצטט את דבריו של האחר תוך ולא מציגם הקפדה להביא את הדברים בשם אומרם ומסתפק בציון העובדה כי הדברים אכן נאמרו

כעמדתו או מאמת את תוכנם. במקרה אחרון זה, תעמוד הגנת אמת הפרסום לימינו של המפרסם.

. בהקשר זה יאים דבריו של המלומד שנהר בספרו, כדלקמן:27

"מפרסם של פרסום חוזר כזה יהנה מהגנת אמת הפרסום רק אם יוכיח את אמיתות דברי ההשמצה שעליהם חזר. אולם, כאשר עצם אמירת הדברים המשמיצים מהווה עובדה חשובה בפני עצמה, והפרסום

, החוזר אינו מאמת את הדברים ואינו מוסיף להם נופך של אמינות אלא מציגם כטענ ג דא של אדם מסוים (.218-219המשפט להסתפק בהוכחת העובדה שהדברים אכן נאמרו" )ראה לעיל שנהר בעמ' -עשוי בית

(, 10.10.04שמש נ' שמעון )פורסם בנבו, 7129/99. כמו כן, בפסיקת בית המשפט המחוזי, ת"א )ב"ש( 28 נקבע כדלקמן:

מציג אותם בעמדת המפרסם, "ביחס לפרסום חוזר של דברי לשון הרע שאינו מאמת את הדברים ואינו ומסתפק בציון העובדה שהדברים נאמרו על ידי אדם אחר, יכול הדבר להעמיד הגנה של "אמת הפרסום",

בתנאי שהמפרסם הגביל את הפרסום לעצם העובדה שהדברים נאמרו על ידי אותו אדם בלי להוסיף ((.25.7.10)פורסם בנבו, קופמן רון נ' אייזנברג שאול 45157/05עליהם" )ראה גם ת"א )ת"א(

. הגנת תום הלב בפרסום29

(לחוק, הקובע כדלקמן:4)15הנתבעים טוענים לתחולת סעיף

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

פקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בת לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".

חלה, איפוא, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, הפוגע עשה 15. הגנת תום הלב המעוגנת בסעיף 30ם אחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה הרלוונטיים. בענייננו, הנתבעים את הפרסום בתום לב, בהתקיי

(, בטענה שהכתבות שפרסמו הינן בגדר הבעת דעה על התנהגותו 4)15מבקשים לחסות בצל ההגנה שבסעיף של התובע, בתפקיד ציבורי.

ע, המונח "תום לחוק. כידו 15. בחוק אין הגדרה למהותו של המונח "תום לב", הנדרש במסגרת סעיף 31ריימר נ' עזבון 788/79לב", מופיע בהוראות חקיקה שונות, כי אם אינו בעל משמעות אחת ואחידה )ע"א

גונית של המונח תום לב -((. אף בענייננו, המשמעות הרב1982) 148, 141(, 2המנוח ברקו )דב( רייכר, פ"ד לו) ק איסור לשון הרע.לחו 15משתקפת מהוראות הסעיפים הקטנים המופיעים בסעיף

. על אף האמור, בחוק לשון הרע נקבעו כללים מנחים שנועדו לשמש ככלי עזר לבחינת קיומו של תום לב 32וכי 15)א( נקבע כי אם המפרסם מוכיח את תחולת אחת מהחלופות המנויות בסעיף 16בפרסום. כך, בסעיף

)ב( 16ום נעשה בתום לב. בנוסף, בסעיף הפרסום לא חרג מתחום הסביר, אזי חזקה על המפרסם כי הפרסנקבעו חלופות אשר תחולת אחת מהן מסייגת את תחולתה של הגנת תום הלב. חלופות אלה הן: אם

הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו או אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט אם התכוון המפרסם, על ידי הפרסום, לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לאו או לחוק. 15לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה, להגנת הערכים על ידי סעיף

. בנוסף לאמור, בפסיקה נקבעו כללים מנחים לצורך בחינת קיומו של תום לב בפרסום. בעניין גביר 33עניין גביר"(, נקבע כי על מנת לבחון ((, )להלן: "12.11.06בן גביר נ' דנקנר )פורסם בנבו, 10520/03)רע"א

אם מתקיימת הגנת תום הלב בפרסום, ניתן להביא בחשבון את השיקולים הבאים: נושא הפרסום ומושאו האם הפרסום נסב על דמות ציבורית או על עניין ציבורי אקטואלי שלציבור יש עניין בהם, כוונת -

והיקף התפרסותו. עוד נקבע בפסיקה כי תום ליבו של לשונו, סגנונו, נוסחו -המפרסם ומידתיות הפרסום אברהם פישמן 7165/84המפרסם ייבחן במקרים רבים על פי מידת אמונתו בנכונות הדברים שפרסם )ת"א

(. זאת ועוד, נקבע כי לצורך בחינת תום הלב יתחשב 28.12.86) 120( 3און, תשמ)-נ' יעקב בראון )ברון( בר

פלוני נ' ד"ר 751/10רות של המפרסם בבודקו את אמיתות הפרסום )ראו ע"א בית המשפט אף במידת הזהי (.8.2.12אורבך )פורסם בנבו, -אילנה דיין

. באשר לתנאי השני, הבעת דעה, נקבע בפסיקה כי פרסום יוגדר כהבעת דעה אם קורא סביר יבין את 34( 3מודיעין בע"מ נ' גדעון ספירו, מו)הוצאת 259/89האמור בו כדעתו של הכותב ולא כהצגת עובדות מצדו )

"הרושם הכללי שיוצר -((, להלן: "עניין מודיעין"(. בחינה כאמור תעשה על פי השכל הישר ו1992) 048בן ציון מורדוב נ' ידיעות 9462/04מירקם הכתבה בעיני הקרא הסביר" )ראה לעיל עניין מודיעין; ע"א

(.2005) 13( 4אחרונות בע"מ, ס)

רשת קראוס, נקבע כי על מנת לבחון האם על האדם הסביר להבין מתוכן הפרסום כי מדובר אך . בפ35בהבעת דעה, יש לבחון את המילים בהן בחר המפרסם, את סדר הצגת העניינים, הסגנון, הניסוח ומבנה

(.853-854הפרסום בכללותו )ראה עמ'

ה על עובדות, נדרש כי תהיה הפרדה ברורה בין . מלבד האמור לעיל, כשענייננו בכתבה המציגה הבעת דע36הדעות לעובדות אלה. זאת על מנת שהקורא הסביר יבין כי מדובר בעמדת סובייקטיבית ולא קביעת

עובדה. בנוסף לכך, נדרש כי הבעת הדעה תהיה על עובדות נכונות המשקפות את האמת )ראה לעיל שנהר (.316-317בעמ'

. ראוי לציין כי היקף הגנת תום הלב כשענייננו בהבעת דעה על התנהגותו של איש ציבור או בקשר לעניין 37ציבורי, הנאמרת בזירה הציבורית, רחבה היא מהבעת דעה על התנהגותו של אדם פרטי )ראה לעיל עניין

וליטי אקטואלי, יש טעם נודלמן(. בפסיקה נקבע כי כאשר הבעת הדעה הינה על דמות ציבורית או בנושא פלהרחיב את מתחם הסבירות, ולהעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עיקרון חופש הביטוי )ע"א

(.268-267, 245( 3אריאל שרון נ' עוזי בנזימן, פ"ד נו) 323/98

תחולת ההגנות על הכתבות: -מן הכלל אל הפרט

כתבות שבגדרן נמצאו דברי לשון הרע, חוסות בצל . השאלה אשר עומדת על הפרק, אם כן, היא האם ה38 ההגנות הנטענות, על פי חוק לשון הרע והפסיקה.

להלן אדון בתחולת ההגנות על כל אחת ואחת מהכתבות:

, נספח טז', פורסמה בעיתון "מידע העיר":28.2.14א. כתבה מתאריך

ר חריב. הכתבה עוסקת בדובר העירייה, . ענייננו בכתבה המביאה ציטוט של דברי חבר האופוזיציה, מ39התובע, השלטון אשר מנהיג, ומתארת את התנהלות התובע בעירייה ובכספי הציבור. ליבת הפרסום הפוגע

בתובע היא תיאורו כמי שמנהיג שלטון דיקטטורי המתאפיין ברדיפה פוליטית למתנגדיו. התובע מתואר של אלפי שקלים על חשבונם של התושבים ונוהג כמי שמפרסם השמצות אודות חבר מליאה בעלויות

בקופה הציבורית כבירושה פרטית. לאור התנהלות זו, הגיש מר חריב נגד התובע תלונות למשטרה, למשרד הפנים, למבקר המדינה ומבקרת העירייה.

אם . כאמור, הנתבעים טוענים לקיומה של הגנת אמת דיברתי, והגנת הבעת דעה בתום לב. אבחן תחילה40 מתקיימת הגנת אמת דיברתי.

. כפי שהוסבר לעיל בהרחבה, תחולתה של הגנת אמת דיברתי, מותנית בקיומם של שני תנאים 41מצטברים, אמיתות הפרסום וקיומו של עניין ציבורי. באשר לתנאי הראשון, לשם הוכחת אמיתות

ית. בענייננו, מדובר בכתבה הפרסום, על המפרסם להוכיח כי הפרסום תואם את המציאות האובייקטיב אשר רובה ככולה הינה ציטוטים של דברי מר חריב.

. כאמור לעיל, לא אחת כבר נפסק, כי כאשר מוכיח המפרסם כי עצם אמירת דברי הדיבה מהווה עובדה 42חשובה, והפרסום החוזר אינו מאמת את הדברים אלא מציגם כטענ ג דא של אדם אחר, אזי בכפוף

אמירת הדברים תעמוד למפרסם הגנת אמת דיברתי )ראה שנהר והפסיקה שהובאה לעיל(.להוכחת עצם

. נשאלת, איפוא, השאלה, האם הנתבעים אכן הוכיחו כי הדברים שהובאו בכתבה הינם ציטוטים של 43 דברי מר חריב, זאת, ללא הוספת נופך של אמינות לדברים.

כוללת ציטוטים, כאשר לפני או אחרי כל ציטוט, רשום שמו . ראשית לכל, אציין כי כשענייננו בכתבה ה44של המצוטט, הרי ברור לקורא הסביר כי מדובר בהבאת דברים של אותו אדם, ולא דבריו של המפרסם.

הקורא הסביר יבין כי אין בדברים המצוטטים כל דעה מצדו של המפרסם, אשר מלמדת כי הוא סבור ור הינו בגדר דיווח ניטראלי לחלוטין הנטול דעות אודות הדברים שאכן כך הם פני הדברים. פרסום כאמ

(.22.1.14הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' עודד קאשי, )פורסם בנבו, 29415-06-12שמביא )ע"א )ת"א(

. בענייננו, הנתבעים הוכיחו כי הציטוטים שהובאו בכתבה הם דבריו של מר חריב. בתצהיר העדות 45, כי הדברים שהובאו בכתבה הם דבריו של מר חריב, אשר הובאו כהווייתם 1מס' הראשית, הצהיר הנתבע

, עמ' 26-27, כי אלה דבריו של מר חריב )ש' 1ללא הוספת דברים מטעמו. בעדותו בפניי, אישר הנתבע מס' לפרוטוקול(. 23, עמ' 5-6, 1לפרוטוקול, ש' 21

וא אישר כי כל הציטוטים שהובאו בכתבה הם אכן . מר חריב אף העיד בפניי בעצמו ובמסגרת עדותו ה46דבריו. לאורך כל העדות, לא נסתרה הטענה כי הדברים שהובאו בכתבה הם אך ורק דברים שלו )ראה עמ'

לפרוטוקול(. כך למשל, הוא העיד כי הוא ערך בירור באשר לכתבה שפורסמה אודותיו בעיתון 70-82ה בתשלום וכי עלות הפרסום לעמוד אחד בעיתון הינה על סך של אינדקס, והעיתון מסר לו כי מדובר בכתב

לפרוטוקול(. זאת ועוד, מר חריב העיד כי הוא 81, עמ' 17-22לפרוטוקול(, )ש' 71, עמ' 28-32)ש' ₪ 1,200-17פנה למבקר המדינה, לשר הפנים ומבקרת העירייה להצגת מסמכים וחוזה העסקת דובר העירייה )ש'

לפרוטוקול(. 80, עמ' 1-6וטוקול(. לדבריו הוא פנה למשטרה ואף הגיש עתירה מנהלית )ש' לפר 73, עמ' 20 לפרוטוקול(. 72, עמ' 7-12העד אף התייחס בעדותו להתנהלות התובע ולשלטון אשר מנהיג )ראה ש'

. אמנם לא הוצגו בפניי אסמכתאות התומכות בתוכן הדברים שהובאו בכתבה לרבות העתק של הכתבה 47המשמיצה אשר פורסמה בעיתון אינדקס על ידי דובר העירייה והתובע וכן דבר הפנייה לעיתון אינדקס ועלות הפרסום. גם לא הוצג בפניי אף מכתב שנשלח למי מהגורמים המנויים בכתבה )המשטרה, מבקר

להוכיח את המדינה וכו'(. יחד עם זאת, משענייננו בפרסום שכל כולו ציטוטים, הנתבעים אינם נדרשים אמיתות תוכן הדברים שהובאו בכתבה, אלא די בהוכחת עצם העובדה כי דברים אלה אכן נאמרו על ידי

מר חריב, בלי הוספת דברים המאמתים את תוכן דברי הדיבה.

. אכן, מעדותו של מר חריב עלה כי כל הציטוטים שהובאו בכתבה הם דבריו. כמו כן, הוכח שהנתבעים 48לא הוסיפו או ערבבו לדברים עובדות נוספות, דעות אישיות או כל דבר אחר העשוי לאמת את תוכן

הדברים שהובאו בכתבה.

לכתבה, אולם, אין בכך כדי לאמת את . בהקשר זה אציין כי אמנם הנתבעים הוסיפו את תמונת התובע 49תוכן הדברים שהובאו בה, אלא צירוף התמונה נועד להמחיש את הקשר בין התובע לתוכן הדברים בכתבה.

אף לביטוי "רדיפה" המתנוסס ליד תמונת התובע, הוסף סימן שאלה, דבר אשר מנטרל את עמדתם שפוט בעצמו.האישית של הנתבעים ומזמין את הקורא לקרוא את הכתבה ול

. כאן המקום לציין כי אף באשר לפסקה הראשונה בכתבה )המתחילה במילים "במישור האישי..."(, 50המתיימרת לכאורה לשקף את עמדת הנתבעים, בשל השמטת הגרשיים בתחילתה עקב טעות, הרי אין בכך

ריב בפועל. שכן, לא זו כדי להטעות את הקורא הסביר בדבר היות האמירות שהובאו בה הן דבריו של מר חבלבד שהפסקה מסתיימת בגרשיים, אלא אחרי הגרשיים אף רשום: אומר השבוע חבר מועצת העיר חזי

חריב. מכאן, ברור כי על אף שנשמטו הגרשיים ממנה, קריאת הפסקה בשלמותה אינה מותירה צל של ספק אצל הקורא הסביר שאכן הדברים נאמרו על ידי מר חריב.

לכתוב בהמשך הפסקה הראשונה החל מהמשפט "חריב המום, כי ביום..." וכלה במשפט . באשר 51"..בבקשה לתגובה", אכן קטע זה מביא את דברי הנתבעים, אך מדובר בקטע יחיד בן כמה שורות, הנמצא בכתבה בת שני עמודים, כאשר קטע זה כלל אינו מהווה לשון הרע. קטע זה הוא דיווח קצר מאוד, המהווה

רה על חלק מדברי מר חריב, בעניין הימנעות אמצעי התקשורת אשר פרסמו את הכתבות המשמיצות חזאודותיו מלקבל את תגובתו. על כן, אין ספק כי קטע זה אינו מהווה לשון הרע, ובוודאי שאינו בגדר הוספת

נופך של אמינות לדברים שהובאו בכתבה.

ן אם מתקיים התנאי השני באשר לקיומו של עניין ציבורי. . מכאן, משהתקיים התנאי הראשון, יש לבחו52בענייננו אין חולק כי עסקינן בכתבה אשר יש בה עניין ציבורי, שכן אין צורך להכביר מילים בדבר

החשיבות של הבאת פרסום זה לידיעת הקהל, אשר זכותו לדעת אודות ניהול העניינים וכספי הציבור בעירייה.

ל, משהוכיחו הנתבעים את עצם אמירת הדברים על ידי מר חריב, ללא הוספת נופך של . לאור האמור לעי53 אמינות לדברים, ומשיש בדברים אלה עניין ציבורי, אזי די בכך כדי להעמיד לנתבעים הגנת אמת דיברתי.

ם . משקבעתי לעיל, כי ההגנה של אמת דיברתי חלה על כתבה זו, מתייתר הצורך בבחינת טענת הנתבעי54 בדבר קיומה של הגנת הבעת דעה בתום לב.

, נספח כא', פורסמה בעיתון "מידע העיר":7.3.14ב. כתבה מתאריך

5עובדים, וימונו 30. ענייננו בכתבה העוסקת בתוכנית ההבראה אשר יזם התובע, לפיה יפוטרו 55אה ופיטורי העובדים. מקורבים של התובע. בתחילת הכתבה, המפרסם מציג עובדות באשר לתוכנית ההבר

לאחר מכן מצטט את דבריהם של יו"ר ועד העובדים, מר בן סבו, ויו"ר האופוזיציה, מר ז'קי לוי )להלן: "מר לוי"(, המתנגדים לתוכנית ומציינים כי הפרישה תהיה אך ורק מרצון ולא בכפייה.

א רושם שלילי אודות התובע . כתבה זו מביאה עובדות אודות התובע, אשר הצטברותן יחד משדרת לקור56 30ומוציאה את דיבתו רעה. ראשית, כעולה מהכתבה, התובע כופה על העובדים תוכנית הבראה בה יפוטרו עובדים, בכך התובע מוצג כמי שאינו פועל ביושר ואינו חס על זכויות העובדים. שנית, מהכתבה עולה כי

מקורבים שלו, אשר עלות השכר המסתכמת שלהם התובע מתכוון להכניס בנעלי העובדים שיפוטרו, את הבכך הוא מוצג כמי שפועל לקדם את האינטרסים האישיים שלו ואף "חולב ₪. 140,000תעמוד על סך של

את הקופה הציבורית".

. בחינת טענות הצדדים והעדויות מטעמם באשר לכתבה זו, מעלה כי אין תחולה להגנות הקבועות בחוק. 57 להלן אנמק.

. הנתבעים העידו מטעמם, את מר בן סבו, שמצוטט בחלק מהכתבה. בהתאם לעדותו בפניי אישר מר בן 58, עמ' 4-7סבו, כי הציטוטים שהובאו בכתבה באשר להתנגדות לתוכנית פיטורי העובדים הם אכן דבריו )ש'

א כפה את עניין לפרוטוקול(. יחד עם זאת, בניגוד למה שהוצג בכתבה, מר בן סבו העיד כי התובע ל 56הפיטורין על מי מהעובדים. בעניין זה העיד כדלקמן: "הוא לא אמר שהוא רוצה לפטר בכוח... הכל נעשה

לפרוטוקול(. הנה כי כן, הטענה כי התובע כפה על העירייה תוכנית 57, עמ' 2-6בהסכמה ולא בכפייה" )ש' הבראה לפיטורי העובדים, לא הוכחה בפניי.

של מר בן סבו, לא הביאו הנתבעים כל ראיה כדי לתמוך בטענה כי התובע כפה את עניין . מלבד עדותו59הפיטורין. כך למשל, לא הוצג פרוטוקול הישיבה שהתקיימה בעניין, העשוי לשקף כי התוכנית הייתה

ים בכפייה. מי מעובדי העירייה, אשר פוטר מתפקידו בכפייה, לא הובא לעדות ולמעשה לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל להוכחת אמיתות הטענה בעניין כפיית הפיטורין.

. באשר לחלק המצטט את דברי מר לוי, בדבר מינוי המקורבים של התובע והמשכורות שהם מקבלים, 60הנתבעים לא הוכיחו כי דברים אלה אכן נאמרו על ידי מר לוי, שכן לא הוגש תצהיר מטעמו והוא אף לא

לתמיכה בגרסתם. זאת ועוד, תוכן דבריו של מר לוי אף הוא לא הוכח בנסיבות העניין. התייצב למתן עדות 18, עמ' 1-2כשנשאל הנתבע מי הם המקורבים של התובע הוא ענה כי יש לשאול את מר לוי )ש'

לפרוטוקול(. הוא הדין באשר למשכורות שמקבלים "המקורבים", שכן לא הוכח כי העלות המסתכמת של בחודש. אף לא הוצגה בפניי אסמכתא כלשהי המשקפת את גובה ₪ 140,000שלהם עולה כדי המשכורות

שכרם. מכאן עולה, כי הנתבעים לא הוכיחו את העובדה כי רשימת בעלי התפקידים שהובאה בכתבה )יועץ חיצוני, יועץ תקשורת וכו'(, אכן כוללת מקורבים של התובע, לא כל שכן, את סך המשכורות החודשיות

שלהם.

. מכאן, לא הוכח בפניי כי הדברים שהובאו בכתבה אכן משקפים את האמת. הרושם הכללי שיצר מרקם 61אינו משקף את המציאות בפועל, -פיטורי עובדים בכפייה למען מינוי מקורבי ראש העיר בנעליהם -הכתבה

ו בנעליהם מקורבים של שכן כאמור הוכח כי עניין הפיטורין לא נכפה על אף עובד. כמו כן, לא הוכח כי מונ התובע, אשר קיבלו את הסכומים הרשומים בכתבה.

. בהקשר זה אציין כי אמנם לשם הוכחת אמיתות הפרסום, לא נדרשת זהות מוחלטת בין תוכן הפרסום 62לבין מצב הדברים בפועל. כך שהגנת אמת דיברתי, עשויה לעמוד למפרסם גם מקום שקיים פער מסוים

רט לוואי. אולם, במקרה דנן אין ענייננו בפרט אחד בלבד, לא כל שכן בפרט לוואי ובלבד שמדובר בפ שמשקלו קל, אלא ענייננו בפרטים מהותיים אשר הצטברותם יחד מהווה ליבת הפרסום הפוגע.

. משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח את אמיתות הפרסום, יש לבחון את תחולת ההגנה של הבעת דעה 63 בה עסקינן.בתום לב על הכת

. כאמור לעיל, על מנת לקבוע אם דברי הפרסום הינם בגדר הבעת דעה אם לאו, יש לבחון את הרושם 64הכללי שיוצר מרקם הכתבה אם הוא מתיר לקורא הסביר להבין את האמור בכתבה כדעה או כהצגת

ה הפרסום. במקרה עובדה. זאת, בשים לב למילים בהן בחר המפרסם, סדר הצגת העניינים, הניסוח ומבנדנן, בחינת כל אלה מעלה כי אין מדובר בהבעת דעה. הכתבה מציגה מידע אינפורמטיבי לציבור ומביאה

עובדים על מנת לאפשר מינוי מקורבים שלו. 30לידיעתו מידע אודות תוכנית שיוזם ראש העיר לפיטורי מדובר בעובדות אודות תוכנית ההבראה והמתרחש בעירייה.

סף, סדר הצגת העניינים וסגנון הכתבה, הרוויה במספרים, יוצרים רושם כי ענייננו בתיאור עובדתי . בנו65ולא בהבעת דעה. כך למשל, הכתבה נוקבת במועד ספיציפי בו התקיימה הפגישה בעירייה "ביום רביעי

", הכתבה עובדים 30האחרון", הכתבה מביאה מספר מדויק של העובדים אשר יפוטרו בתוכנית ההבראה " -אף מביאה סכומים מדויקים אודות השכר שמקבל כל אחד ממקורביו הנטענים של התובע "מ"מ

בכתבה זו, ריבוי המספרים כשלעצמו מעיד על ₪ ....". 14,000עוזר ₪... 25,000 -......יועץ תקשורת40,000 כך כי מדובר בהצגת עובדות ולא בהבעת דעה.

חלק המצטט את דבריו של מר בן סבו, מציג את דעתו באשר לתוכנית . בהקשר זה אציין כי, אכן ה66ההבראה. היינו, עסקינן בחלק המהווה הבעת דעה להבדיל מהצגת עובדה, אולם אין בכך כדי להשפיע על

סגנון הכתיבה החולש על הכתבה, כמציגה עובדות. זאת ועוד, אציין כי החלק המצטט את דבריו של מר בן

את ליבת הפרסום הפוגע. על כן, נחה דעתי כי עסקינן בכתבה המציגה עובדות ולא הבעת סבו, אינו מהווה דעה.

. כך או כך, גם אם הייתי מסווגת את הכתבה כהבעת דעה על עובדות, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעים. 67ל עובדות שכן, כתבות המערבבות את שני המרכיבים של הבעת הדעה והצגת עובדות, חייבות להסתמך ע

(. ומשקבעתי לעיל כי העובדות שהובאו בכתבה לא הוכחו בפועל, אזי לא 312נכונות )ראה לעיל שנהר בעמ' עלה בידי הנתבעים להוכיח את תחולת ההגנה במקרה דנן.

. לאור האמור, אני קובעת כי אף ההגנה של הבעת דעה בתום לב, אינה מתקיימת בענייננו. על כן, כתבה 68 לשון הרע ואינה עומדת בצל ההגנות הנטענות על ידי הנתבעים. זו מהווה

, נספח לט', פורסמה בעיתון "מידע העיר":23.5.14ג. כתבה מתאריך

. הנושא המרכזי בכתבה זו הינו המכרז אשר פרסם התובע לקליטת חברת גבייה חדשה אשר תגבה את 69את הבטחותיו בדבר השינויים בתחום הגבייה, תשלומי הארנונה מתושבי העיר. בכך, לא קיים ראש העיר

שעה שהוא תקף את יוקר מיסוי הארנונה במהלך הבחירות. בכתבה מועלות תהיות ושאלות, באשר להתנהלותו של ראש העיר, המתואר בכתבה כמי שאינו מתחשב במצבם הכלכלי הקשה של תושבי העיר.

ופעיל של התובע אשר מביעים את אכזבתם הדברים שהובאו בכתבה הם דבריהם של חברי אופוזיציה באשר להתנהלותו.

מביאה עובדה לידיעת -גביית המסים -. ענייננו, אם כן, בכתבה המעלה נושא מרכזי בעיר בית שאן70הציבור כי ראש העיר אישר את עליית הארנונה ומחפש חברת גבייה חדשה, ומעלה ביקורת אודות

התנהלותו של התובע.

ו, ניתן לסווג על נקלה את האמירות הפוגעניות שהובאו בכתבה כהבעת דעה מובהקת. שכן, . בענייננ71בחינת אמירות אלה בקונטקסט המלא של הכתבה ובהקשר שבו הם הובאו, מובילה למסקנה כי אמירות

אלה הן בגדר הבעת דעה אודות התנהלותו של התובע. האמירות הן בגדר הבעת דעה ומתן ביטוי לתחושות בייקטיביות של אומרם, למשל השימוש בביטויים "מאוכזב", "כועס על המהלך של ראש העיר" משקף סו

הבעת דעה. יתרה מזו, הסגנון והניסוח של הכתבה אף הם יוצרים רושם כי מדובר בהבעת דעה. כך למשל, מרבית האמירות מנוסחות בדרך של שאלה, ואף נחתמות בסימן שאלה: "איפה ההבטחות של ראש

העיר?", "צריך להגביר את הגבייה כדי לממן את שכר הבכירים...שהוא מכניס השכם וערב לבניין העירייה?". דבר זה, משדר לקורא הסביר כי אמירות אלה אינן בגדר קביעת עובדה נחרצת אודות התובע,

אלא הן מותירות בידי הקורא את הבחירה לגבש דעה עצמאית בעניין.

ת פוגעני ויוצר רושם שלילי אודות התובע אולם כאשר מדובר בהבעת דעה והערכה . אכן חלק מהאמירו72הרי יש טעם להרחיב את מתחם הסבירות "כדי -גביית מסים -אודות נושא פוליטי ואקטואלי, כמו בענייננו

לא לחסום את פי המתפלמסים, למען יוכל כל אדם להביע את דעתו בנושאים העומדים על סדר היום ללא א" )ראה לעיל עניין גביר(.מור

. השאלה אשר נותר לבחון אם כן, האם היסוד השני, לתחולת הגנת הבעת הדעה שעניינו בדרישה לתום 73לב, מתקיים בענייננו? לדעתי, בחינת הכללים המנחים שנקבעו בחוק ובפסיקה לתחולת הגנת תום הלב, כפי

נו.שפורטו לעיל, מעלה כי אכן תנאי זה מתקיים בעניינ

מושא הפרסום הינו איש -גביית ארנונה-. מדובר בנושא מרכזי ואקטואלי החשוב לכל תושבי העיר 74ציבור המכהן כראש העיר. הכתבה בת חצי עמוד, אינה מנוסחת בלשון חדה וחריפה אשר חורגת מתחום

הסביר, כמו כן, סגנון הכתבה מעלה כי המפרסם כלל לא עשה שימוש בדברים חריפים וקשים.

. באשר לכוונת המפרסם, על אף כי ניתן להבחין באופן מובהק, בקיומו של מאבק פוליטי בין התובע 75לנתבעים, לא מצאתי כי בפרסום כתבה זו במיוחד הייתה לנתבעים כוונה זדונית להתנגח בתובע או

ע, אינם להשפילו. מקריאת הכתבה הקורא הסביר מבין כי הדברים שהובאו בכתבה אשר מהווים לשון הרדבריו של מפרסם הכתבה אלא דבריהם של חברי האופוזיציה ופעיל נוסף של ראש העיר. הנתבעים לא

הביעו את דעתם בכתבה ולא הוסיפו לציטוטים שהובאו בה, נופך של אמינות כלל. שכן, מקריאת הכתבה ו מהווה לשון הרע ניתן להבחין כי דבריהם של הנתבעים שהובאו בכתבה, הינם בגדר דיווח בלבד, שאינ

ואינו נוקט עמדה לכאן או לכאן. זאת להבדיל מהדברים המצוטטים בכתבה אשר אינם דבריהם של הנתבעים.

. בהקשר זה אציין כי אכן הנתבעים לא ציינו בכתבה את השמות של האנשים המצוטטים בה, אולם 76זיציה ופעיל של התובע ,כלל לא הטענה כי אלה אינם דבריהם של הנתבעים אלא ציטוטים של חברי אופו

נסתרה בפניי. התובע אף לא חקר את הנתבעים בנושא זה. על כן הוכח כי הדברים המצוטטים בכתבה אינם דבריהם של הנתבעים.

. בנוסף, הנתבעים הוכיחו בנסיבות העניין כי הם ביקשו את תגובתו של התובע לפרסום, אולם האחרון 77כי הם 3והנתבע מס' 1תצהיריהם ובעדויותיהם בפניי העידו הנתבע מס' נמנע מלפרסם את תגובתו. ב

ביקשו את תגובת התובע בטרם פרסום הכתבות, אולם התובע סירב להגיב. דברים אלה לא נסתרו על ידי , ציין התובע כדלקמן: "באופן עקרוני וכידוע לנתבעים לא 20(, שאלה מס' 6התובע. במענה לשאלון )נ/

תגובה לפרסומים מגמתיים ומכפישים". ניתנה על ידי

. אף בעדותו בפניי, העיד כי הוא לא מגיב לעיתונים אלה. כדבריו בעדותו: "לא מגיבים לעלון שטנה...", 78"לא מגיבים לעיתונים כאלה. העירייה לא מגיבה לעיתונים האלה. ככל שפורסמה תגובה היא לא על דעת

וקול(. היינו, התובע לא הכחיש כי ניתנה לו או לעירייה הזדמנות לפרוט 98, עמ' 21-26ראש העיר" )ש' להגיב לפרסום בטרם פרסומו, אולם הוא נמנע מלהגיב.

. לאור האמור, אני קובעת כי יסוד תום הלב מתקיים אף הוא בענייננו.79

ינני מתעלמת . בטרם אחתום את הדיון בכתבה זו, ולאור הפסיקה שהובאה לעיל בעניין זה, אציין כי א80מכך, כי הכתבה מביאה עובדות אודות התובע, אשר מן הראוי להתייחס אליהן. העובדה היא כי התובע

פרסם מכרז כדי למנות חברת גבייה חדשה, בעוד שבתקופת הבחירות הוא תקף את יוקר הארנונה.

הבעת דעה, בתנאי כי . כאמור לעיל, פרסום המביע דעה אודות עובדה מסוימת, יוכל לחסות בצל הגנת 81עובדה זו אשר מבוססת עליה הביקורת, משקפת את האמת. במקרה דנן, אין ספק כי עובדה זו הוכחה

בפניי.

. התובע אישר בעדותו בפניי כי התפרסם מכרז לחברת גביה חדשה לאחר שהוא נבחר לכהן כראש העיר 82, 36.4( שאלה 6וקול(. במענה לשאלון )נ/לפרוט 98, עמ' 1-2והעיד כי החוק מחייב לפרסם מכרזים )ש'

97, עמ' 25-27ובעדותו בפניי אישר התובע כי בתקופת הבחירות הוא תקף את נושא הגבייה בעיר )ש' , והוסיף כי ההעלאה הינה באישור 9% -לפרוטוקול(. זאת ועוד, התובע העיד כי שיעור הארנונה בעיר עלה ב

כתוצאה 7%, בשיעור 2016התובע כי הארנונה עלתה בשנת שר הפנים ושר האוצר. בהקשר זה, העיד , 28-30מתוכנית הבראה שנכפתה על העירייה, עקב "ניהול בזבזני קודם שחלקו היה פרסום בעלונים" )ש'

לפרוטוקול(. מכאן עולה כי התשתית העובדתית עליה מבוססת הביקורת בכתבה משקפת את 97עמ' האמת.

יננו בהבעת דעה בתום לב על עובדה מבוססת, אזי מתקיימת ההגנה הקבועה . על כן, משהוכח כי עני83 בחוק של הבעת דעה בתום לב.

, נספח כג', פורסמה בעיתון "מידע העיר":7.3.14ד. כתבה מתאריך

. כתבה זו מביאה לידיעת הציבור כי ראש העיר לא הביא את חוזה העסקתו של דובר העירייה מר אבי 84"דובר העירייה או מר אזולאי"( לאישור המליאה ומסרב לחשוף אותו. מדובר בחוזה אזולאי )להלן:

העסקה חלומי עם תנאים "מפליגים" ושכר עתק אשר לא זכו לו דוברי עירייה אשר מונו על ידי ראשי עיר ים קודמים. לאור התנהלות זו, התנועה לאיכות השלטון בוחנת את מינויו של התובע לדובר העירייה, משקי

חשש לפגיעה במנהל התקין ובקופה הציבורית. על רקע עובדות אלה, מועלית ביקורת בכתבה אודות תפקודו של התובע, אשר תואר כמי שחוגג על הקופה הציבורית וחולב אותה יחד עם מקורביו, מועל באמון

אף חשש הציבור, מפר את הבטחותיו. עוד מיוחסת לראש העיר התנהלות קלוקלת, חסרת שקיפות, ו להיותה נגועה בניגוד עניינים.

. לטעמי, כתבה זו אינה חוסה בצל ההגנות הנטענות על ידי הנתבעים. להלן אנמק.85

מעילה באמון הציבור, -. אמנם חלק הארי של הכתבה מתעסק בהעלאת ביקורת אודות התנהלות התובע86אורה כי כתבה זו חוסה בצל הגנת הבעת דבר אשר מעיד לכ -חליבת הקופה הציבורית, חוסר שקיפות וכו'

דעה, ברם, אין בהצגת דעות אלה בכתבה כדי להכריע את הכף, שכן הכתבה מביאה עובדות קריטיות סירובו לחשוף את חוזה העסקת הדובר מכיוון שהוא מעניק לו תנאים מיטיבים ושכר -אודות התובע

היינו, -נבחן על ידי התנועה לאיכות השלטוןחלומי יחסית למה שקיבלו דוברים קודמים, וכי המינוי הכתבה מציגה עובדות ודעות בעת ובעונה אחת.

. כאמור לעיל, על פי הפסיקה, כתבה אשר מציגה דעות ועובדות, תחסה בצל הגנת הבעת דעה, אם 87 העובדות שהובאו בה הינן אמת.

. בענייננו, לא הוכח כי הדעות מבוססות על עובדות נכונות המשקפות את המציאות בפועל. העובדה כי 88דובר העירייה אשר מינה התובע, משתכר פי שלוש מהדוברים שמונו על ידי קודמיו, לא הוכחה בפניי. כמו

ר העירייה אחיקם משה בחודש ודוב₪ 6,700כן, לא הוכח כי דובר העירייה הקודם עזרא פרי, השתכר סך בחודש כפי ₪ 25,000בעוד שעלות שכרו של מר אזולאי עומדת על סך של ₪, 11,000דוד השתכר סך של

שרשום בכתבה. הנתבעים לא הציגו בפניי תלושי שכר של דוברים אלה, או אסמכתא כלשהי שעשויה ח בפניי כי דובר העירייה משתכר להעיד כי דוברים אלה השתכרו סכומים כמצויין בכתבה. נהפוך הוא, הוכ

בתוספת מע"מ, זאת כעולה מחוזה העסקתו שצורף לתצהיר התובע. לא זו אף זו, הוכח ₪, 15,000סך של , מר שרון רביב, קיבל שכר דומה לשכר שמקבל מר אזולאי, כאשר עבד כיועץ ההסברה של 3כי הנתבע מס'

.1999ראש העיר הקודם פיני קבלו בשנת

הדין באשר לתנאים המפליגים שלהם זכה דובר העירייה. הנתבעים לא הציגו בפניי כל ראיה . הוא 89המוכיחה כי דובר העירייה נהנה מתנאים יוצאי דופן. גם חקירתו הנגדית של התובע לא היה בה כדי לסייע

של לנתבעים. כשנשאל התובע, למה מר אזולאי זכאי לפיצויים בהתאם לחוזה, על אף כי אינו עובדהעירייה, השיב התובע כי "החוזים בין העירייה לספקים ולנותני שירות ...עוברים חוות דעת משפטית

מאוד מוקפדת על ידי היועמ"ש...אני כראש עיר ללא השכלה משפטית קורא ומעיין ומעיר הערות. בסופו לפרוטוקול(. 95עמ' , 4-10של יום נחתם חוזה באישור המחלקה המשפטית. החוזה אושר כדת וכדין" )ש'

דברים אלה לא נסתרו על ידי הנתבעים.

, לא קיבל פיצויים כאשר עבד כיועץ הסברה, בעוד שמר אזולאי 3. במענה לשאלה, למה הנתבע מס' 90מקבל, העיד התובע כי מר משה דוד קיבל פיצויים כאשר עבד כיועץ הסברה חיצוני. עוד העיד כדלקמן:

פלוס מע"מ. אותו ₪ 15,000חסי עובד ומעביד והוא קיבל פיצויים. שרון קיבל "לגבי יועץ הסברה, היו י לפרוטוקול(. 95, עמ' 11-17סכום מדויק שמקבל יועץ הסברה הנוכחי שביצע אותה עבודה..." )ש'

. זאת ועוד, בתצהיר התובע הוא הצהיר כי העירייה כלל אינה מעסיקה עוזרת דובר בחשבונית, העוזרת 91מקבלת שכר מהעירייה כפי שרשום בכתבה. הנתבעים כלל לא חקרו את התובע בעניין זה, כך לא אף אינה

הוכח כי הדובר קיבל עוזרת אשר שכרה משולם על ידי העירייה.

. מכאן עולה כי הנתבעים לא השכילו להוכיח כי התנאים אשר קיבל מר אזולאי, הינם תנאים 92 ים."מפליגים" שלא זכו להם דוברים קודמ

. באשר לעובדה שהובאה בכתבה אשר עניינה בבחינת מינויו של דובר העירייה, על ידי התנועה לאיכות 93השלטון נוכח קיומו של ניגוד עניינים. אכן, התובע ציין בעדותו כי מר אזולאי הינו קרוב משפחתו לשעבר,

יגוד עניינים, לא כל שכן, כי התנועה אולם, לא הוצג בפניי מכתב או מסמך שיש בו להעיד כי המינוי נגוע בנ לאיכות השלטון בוחנת את המינוי בשל כך.

73, עמ' 21-25. אכן מר חריב העיד כי הוא הגיש עתירה מנהלית לחשיפת חוזה ההעסקה )ש' 94לפרוטוקול(, ואכן התובע אישר שהוגשה עתירה מנהלית וכי זו נדחתה לאחר שסופקו המסמכים שנדרשו

לפרוטוקול(, אולם, העתק של עתירה זו לא הוגש לתיק. בא כח הנתבעים ציין 94, עמ' 17-18 במסגרתה )ש' כי ככל שיידרש הוא יגיש העתק של העתירה אולם לא הוגש מסמך כלשהו בעניין זה מטעם הנתבעים.

תירה . מכאן, אין בידי לקבוע כי חוזה ההעסקה הוסתר מעיני הציבור, שעה שלא הוצג בפניי העתק הע95המנהלית ולא הובהר הרקע להגשתה. בנוסף, לא ניתן להסיק מהגשת העתירה המנהלית כי המינוי היה

נגוע בניגוד עניינים וכי התנועה לאיכות השלטון בוחנת את המינוי, כפי שרשום בכתבה.

הן . לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעים לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת העובדות עלי96מבוססת הכתבה. מכאן, יתר הדברים שהובאו בכתבה אשר מהווים הבעת דעה על עובדות אלה, אינם

יכולים לחסות בצל הגנת הבעת הדעה משאינם נשענים על עובדות נכונות.

. לאור האמור לעיל, משקבעתי כי עסקינן בכתבה המביאה דעות ועובדות, והוכח כי עובדות אלה אינן 97 איפוא, כי ההגנה של אמת הפרסום אינה מתקיימת.נכונות, ברי,

. זה המקום לציין, כי אמנם חלק נכבד מהכתבה מובא כציטוט של אנשי אופוזיציה, ששמם לא הוזכר 98בכתבה, ברם, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכחת עצם אמירת הדברים על ידי אנשי האופוזיציה. אמנם מר

ם, הנוגעים לגובה שכרו של הדובר הקודם ולעצם הגשת העתירה חריב אישר בעדותו אמירת חלק מהדברילפרוטוקול(, אולם, אין בכך כדי להשליך על אמירת יתר הדברים המוזכרים 73, עמ' 1-8המנהלית )ש'

בכתבה. כמו למשל, שכרם של יתר הגורמים שאוזכרו בכתבה, בחינת מינויו של מר אזולאי על ידי התנועה ת העוזרת של הדובר ועוד. בעניינם של אלה, לא הובאו ראיות כלשהם מטעם לאיכות השלטון והעסק

הנתבעים.

. לא זו אף זו, עיון מעמיק בכתבה מלמד כי זו כוללת הוספת נופך של אמינות לדברי הציטוט שהובאו 99בה, דבר אשר שולל את תחולתה של הגנת אמת דיברתי למפרסם. מקריאת הכתבה ניתן להבחין כי חלק

רי של הכתבה אשר מהווה לשון הרע אודות התובע, אינו בגדר ציטוט כלל. כך למשל, החלק הראשון של האשקלים, זה היה..." וכלה במשפט "אף הוא ודוברו מסרבים לחשוף את 6,700הכתבה אשר מתחיל במילה "

בעצמם. חלק זה, חוזה העסקתו...", לא צוטט בגרשיים, ודומה כי מדובר בדברים שנרשמו על ידי הנתבעים עוסק בהשוואה בין התנהלותו של התובע לבין קודמיו באשר לאופן מינויו של דובר העירייה. בין היתר, מביא עובדות אודות השכר לו זכו דוברים קודמים, הסתרת חוזה העסקתו של מר אזולאי ומינוי עוזרת

חשש לקיומו של ניגוד עניינים.בשכר ואף ייחוס התנהלות קלוקלת וחסרת שקיפות לתובע, תוך העלאת

. דברים אלה שהובאו בכתבה לפני דברי הציטוט, מהווים תמיכה לדברי הציטוט ומאמתים את תוכנם 100 לעניין התנהלותו של התובע כפי שמשתקפת בעיני הגורמים המצוטטים בכתבה.

. אציין כי הקטע היחיד, בחלק זה שהבאתי לעיל כדוגמא, אשר הקורא הסביר מבין כי אינו דבריו של 101המפרסם הינו החלק המתחיל במילה "כשקיבל את הפנייה..." וכלה במשפט "המשולם בחשבונית בכל

"גורמים -חודש". אולם חלק זה עוסק אך ורק בדובר, על כן, אין ספק כי שיוך האמירה שהובאה בו ל שונים במערכת" כפי שרשום בכתבה, אינו רלוונטי.

. בנוסף לחלק זה, אפנה גם לקטע אשר מציין כי התנועה לאיכות השלטון בוחנת את מינויו של מר 102אזולאי, אשר אף הוא מאמת את תוכן דברי לשון הרע שהובאו בכתבה. כך ציון עניין בחינת המינוי על ידי

טון בכתבה, תומך בדברי הציטוט שהובאו בכתבה, לעניין תיאור התובע כמי שאינו התנועה לאיכות השלמתנהל במקצועיות, שקיפות וטוהר המידות הנדרש מאיש ציבור הפועל מכח אמון הציבור. אציין כי מדובר

בקטע שלא צוטט בגרשיים, ומקריאתו לא ניתן להבין כי הוא נאמר מפי אחד מהגורמים שצוטטו קודם או מפיו של אדם אחר. כך הקורא הסביר מסיק כי חלק זה הינו דבריו של המפרסם עצמו. בכתבה

. לאור האמור, משעולה כי הנתבעים הוסיפו נופך של אמינות לדברי הציטוט שהובאו בכתבה, אזי 103בהתאם לפסיקה שהובאה בהרחבה דלעיל, לא יהיה בהוכחת עצם אמירת הדברים המצוטטים בה, כדי

גנה לנתבעים.לספק ה

. בטרם אעבור לבחינת יתר הכתבות, ולהסרת ספק בלבד, אציין כי הדיון נשוא כתבה זו נסב אודות 104דברי לשון הרע שעניינם בתובע בלבד. כך, הדיון כלל לא התייחס לדברים שהובאו בפסקה המתחילה

ופסקה זו עוסקת אך ורק במשפט "בבית שאן יש רבים" וכלה במשפט "אומרים חברי האופוזיציה", היותבדובר העירייה ואינה מתייחסת לתובע. גם בפסק הדין החלקי לא הוכרע לגביה אם היא מהווה לשון הרע

אם לאו.

4.7.14( נספח פ', פורסמה בעיתון "שיחת העיר", כתבה מתאריך 740)גיליון מס' 4.7.14ה. כתבה מתאריך ון "מידע העיר":( נספח מו', פורסמה בעית1277)גיליון מס'

. ליבת הפרסום הפוגע בכתבות אלה הינה הצגתו של התובע כאינטרסנט, בוגד סדרתי, מפר הבטחות, 105גורם להעלאת המיסים, פוגע בזכויות העובדים, פועל באופן לא חוקי, בחוסר מקצועיות ובניגוד עניינים

וב שהיה בעיר.ועוד. התובע מוצג כמי שכשל בתפקידו כראש העיר והרס את כל הט

. שתי הכתבות מוכתרות בכותרות שונות ופורסמו בשני מקומונים שונים, כי אם המשותף ביניהן, הוא 106התוכן. שתי הכתבות מצטטות את דבריו של חבר מועצת העיר מר וקנין, אודות התובע. תחילתן של שתי

ובע. לאחר הקדמה קצרה זו, הכתבות בהקדמה העוסקת במר וקנין ומציגה את הסכסוך בינו לבין הת מצוטטים דבריו של מר וקנין אודות התובע.

. להוכחת הטענה כי עסקינן בציטוט של מר וקנין, העיד מטעם הנתבעים מר וקנין בעצמו. העד אישר כי 107כל הדברים שהובאו בכתבה הם ציטוטים של דבריו, כמו למשל, עניין ההמלצה כי התובע יתנתק

, 3-8לפרוטוקול(, הפרת הבטחות כלפי תושבים ושותפים )ש' 58, עמ' 24-29ל לעבוד )ש' מהפייסבוק ויתחי 59, עמ' 19-23לפרוטוקול(, הסתרת חוזה העסקתם של מר אזולאי ומר יצחק פינדרוס )ש' 59עמ'

יפה לפרוטוקול(, עניין הרד 60, עמ' 6-9לפרוטוקול, ש' 59, עמ' 24-32לפרוטוקול(, ומינוי מקורבים )ש' לפרוטוקול(. הוא אישר כי הציטוט "בגידה...מי שזורע..." זה ציטוט לדבריו, 60, עמ' 24-28הפוליטית )ש'

לפרוטוקול(. היינו, הוכח כי כל דברי הדיבה 69, עמ' 11-12וכי הוא אמר שהתובע בגד בציבור בוחריו )ש' ללא הוספת מידות של אמינות. המצוטטים בכתבה הם אכן דבריו של מר וקנין, אשר הובאו כהווייתם

. אכן תוכן דברים אלה לא נתמך בראיות כלשהן על ידי הנתבעים, אך כאמור לעיל, כשענייננו בציטוט 108דברים של אדם אחר, לא נדרש מהמפרסם להוכיח את תוכן הדברים, אלא די בהוכחת עצם אמירתם מפי

אומרם, ללא הוספת נופך של אמינות.

עניין, רק חלק אחד מהכתבה אינו מביא את דבריו של מר וקנין שהינו ההקדמה שבה . בנסיבות ה109נפתחה הכתבה, ברם, אין ספק כי הקדמה זו אינה מוספיה נופך של אמינות לדברי הציטוט שהובאו לאחר

מכן בכתבה.

פורסמה . בכתבה שפורסמה בעיתון שיחת העיר, ההקדמה עוסקת במר וקנין בלבד. כמו כן, בכתבה ש110בעיתון מידע העיר, ההקדמה עוסקת הן במר וקנין והן בהצגת הסכסוך הפוליטי בינו לבין התובע. מקריאת

ההקדמה, הקורא הסביר מבין כי המפרסם מציג את הסכסוך הפוליטי הקיים בין שני הצדדים, באופן ניטראלי ללא נקיטת עמדה לכאן או לכאן.

ך פוליטי בין התובע למר וקנין. באשר לרקע של סכסוך זה, נרשם . בהקדמה זו נרשם כי קיים סכסו111בכתבה כי התובע פרסם בעמוד הפייסבוק שלו, הגדרה למונח "בגידה". בעקבות זאת, פרסם מר וקנין פרסום נגדי כתגובה לכך. נוכח פרסומים הדדיים אלה, זומן מר וקנין לריאיון ונשאל אודות יחסיו עם

רור כי דברים אלה אינם מהווים לשון הרע ואינם מאמתים את תוכן הכתבה. כמו כן, התובע ודעתו לגביו. ב בעדותם בפניי לא נחקרו הנתבעים אודות הקדמה זו.

. משהוכח לעיל קיומו של התנאי הראשון להגנת אמת הפרסום, יש לבחון איפוא אם מתקיים התנאי 112נייננו, כי התנהגותו של התובע במילוי תפקידו כראש עיר השני, שעניינו בקיומו של עניין ציבור. אין ספק בע

מול הציבור שבחר בו, ניהול כספי הציבור ועוד, הינם אירועים חדשותיים בעיר, אשר העלאתם על הפרק תתרום לניהול שיח ציבורי דמוקרטי, תאפשר לציבור להביע את דעתו בעניין ולשפר אורח חייו.

הנתבעים הוכיחו את תחולתה של הגנת אמת דיברתי, היינו כי הדברים . אשר על כן, אני קובעת כי113 שהובאו בכתבה הם דבריו של מר וקנין, ללא הוספת נופך של אמינות לדברים.

. לאור האמור לעיל, משקבעתי כי חלה על כתבה זו הגנת אמת דיברתי, איני נדרשת לדון בשאלת 114 תחולתה של הגנת הבעת דעה בתום לב.

, נספח לד', פורסמה בעיתון "מידע העיר":16.5.14ו. כתבה מתאריך

. כתבה זו מביאה לידיעת הציבור את ההתרחשויות בטקס שנערך ביום הזיכרון, בו נכח ראש העיר. 115לכתבה צורפו שתי תמונות כאשר באחת מהן מופיע התובע, ובשנייה מופיע התובע יחד עם המנכ"ל והעוזר

רת את התנהגות התובע ואנשיו אשר הצטלמו בטקס כשהם מחובקים ומחייכים, כאשר שלו. הכתבה מבקתמונות אלה הועלו לפייסבוק לאחר הטקס. ליבת הפרסום הפוגע בכתבה זו הינה תיאורו של התובע כמי

שמתהדר בעצמו יחד עם העוזר והמנכ"ל, כאשר הם מחויכים מאוזן לאוזן ומעלים את תמונותיהם שמשפחות שכולות מבכות את יקיריהן ביום כזה. לפייסבוק בעוד

. לטעמי, כתבה זו חוסה בצל הגנת הבעת דעה בתום לב, כפי שיפורט להלן.116

. קריאת הכתבה כמכלול, תוך בחינת סגנון הכתיבה, הניסוח וסדר הצגת העניינים יוצרת רושם כי 117רון. הכתבה נפתחה בשאלה "אזכרה או המפרסם הביע את דעתו אודות התנהגות התובע בטקס יום הזיכ

מסיבה?", ואף נחתמה בשאלה "מה השלב הבא? סלפי בבית העלמין? בר אקטיבי?". אף על פני אחת התמונות המצורפות לכתבה נרשם "מישהו שכח שזה יום הזיכרון?". הביטויים בהם נעשה שימוש בכתבה

", "מרוצים מעצמם", "פשוט ביזיון". אף הם מלמדים על הבעת דעה: "הם מצטלמים אפילו באזכרותדברים אלה, יש בהם להעיד כי הרשום בכתבה מהווה דעתו האישית של המפרסם אשר השאיר בידי

הקורא הסביר את ההחלטה לגבש דעה עצמאית בעניין, שעשויה להיות שונה מדעתו.

ביר, במיוחד תושב העיר . אכן, המפרסם השתמש בלשון גוזמה אך אין בכך כדי להטעות את הקורא הס118בית שאן אליו מכוונת באופן ספציפי הכתבה, לשפוט בעצמו לאחר קריאת הכתבה. הקורא הסביר רואה

את התמונות המצורפות לכתבה ויודע להסיק מהן מסקנות אודות התנהגות התובע. כך למשל, הקורא כתבה או מחייך באופן המתאים הסביר יודע להבחין אם אכן התובע "מחייך מאוזן לאוזן" כפי שנרשם ב

למעמד. סביר אף להניח כי חלק מתושבי העיר נכחו בטקס, היו עדים למתרחש בפועל שם ויכלו להתרשם בעצמם אם אכן הכתבה משקפת את התנהגות התובע, אם לאו. זאת ועוד, בכתבה עצמה אכן נרשם כי

נטיות.הוזמן צלם מגנטים, אך באף מקום לא נרשם כי צולמו תמונות מג

. לא נעלם מעיניי, כי הבעת הדעה בנסיבות העניין הינה על עובדה. במקרה דנן, הנתבעים הוכיחו כי 119העובדות עליהן מבוססת הבעת הדעה הן נכונות. ראשית לכל, עובדה זו מתגלה מעיון בתמונות שצורפו

ם אל העדשה.לכתבה, מהן עולה כי ראש העיר עומד עם העוזר והמנכ"ל שלו, כשהם מחייכי

. בנוסף, התובע אישר כי התמונות המצורפות לכתבה הן אכן התמונות שלו שנלקחו מטקס יום 120הזיכרון. עוד אישר כי התמונות הועלו לפייסבוק וכי הצלם שהוזמן לטקס הינו צלם מגנטים. עוד הוא ציין

לפרוטוקול(, וזה יכול להיות 98' , עמ27-32בעדותו כי במשך שנים הדוברות זימנה צלם ביום הזיכרון )ש' שהוא צלם חתונות או הלוויות, ביום הזיכרון נשוא הפרסום, אכן נבחר צלם מגנטים אולם הוא לא צילם

לפרוטוקול(. 99, עמ' 4-8מגנטים )ש'

. אני נכונה לקבל את גישתו של התובע כי דברי הפרסום בוטים וגסים אולם אין בכך כדי להוציאם 121עת דעה על עובדה המתועדת בתמונות שמתנוססות על יד הכתבה. בהקשר זה נקבע כי "עיקר מגדר הב

תכליתו של חופש הביטוי להבטיח הגנה לביטויים קיצוניים ומעוררי מחלוקת. דברי נועם, הערבים לאוזן יליות והקלים לעיכול, אינם זקוקים להגנה של חופש הביטוי. דווקא אותן אמירות, המעוררות תחושות של

זכות שהיא ציפור נפשה של -הן אלה שחשופות לפגיעה ולכן זקוקות למעטה ההגנה של הזכות הבסיסית הדמוקרטיה" )ראה לעיל עניין רשת שוקן(. כמו כן, כבר נפסק כי הבעת הדעה נתפסת בעיני האדם הסביר

כפוגענית פחות מקביעת עובדה.

ן מתקיים בענייננו, ויש לבחון כעת אם מתקיים התנאי . לאור האמור, אני קובעת כי התנאי הראשו122 השני, של יסוד תום הלב.

. לדעתי, גם היסוד השני מתקיים בנסיבות העניין. כאמור לעיל, בבחינת קיומו של תום לב בפרסום, 123מביא בית המשפט בחשבון את השיקולים הבאים: נושא הפרסום ומושאו, מידתיות הפרסום וסבירותו,

והיקפו. נוסחו

. בענייננו מדובר בכתבה בת חצי עמוד, אם לא פחות. נושא ומושא הכתבה חשובים בנסיבות העניין, 124הכתבה מבקרת את התנהגותו של ראש העיר ביום לאומי חשוב במדינת ישראל, כפי שנתפסת בעיני

לק מסוים נעשה המפרסם. באשר למידתיות הכתבה וסבירותה, אכן הכתבה נוסחה בסגנון ארסי ואף בח שימוש בלשון חדה, אולם לטעמי היא אינה חורגת מגדר הסביר.

"אזכרה או מסיבה", כולם מחייכים ומדושני -. שתי הפסקאות הראשונות בכתבה, נכתבו בטון אירוני125עונג", "השנה הגדילו לעשות בעירייה". אף באשר לפסקה האחרונה בכתבה בה נכללו דברים פוגעניים

אולם אין בדברים אלה כדי לשלול את יסוד תום הלב. אני נכונה -יזיון", "סלפי בבית העלמין" "פשוט בלקבל את גישתו של התובע כי מדובר בדברים חריפים וקשים, אך אין בכך כדי לשלול את ההגנות

הקבועות בחוק.

סגנון וטעם לאמצעי . כבר נפסק לא אחת כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להכתיב סטנדרטים של 126התקשורת. אף אם מדובר בדברים רגישים שנכתבו בסגנון ארסי, וגם אם ניתן היה לומר את הדברים

הוצאת ספרים "החיים" נ' רשות 7/79בצורה אחרת אשר תפגע במידה פחותה יותר במושא הפרסום )ע"א 723/74קראוס ובפסק דין ע"א (. בהקשר בו נבחן יסוד תום הלב נקבע בפרשת 1981) 365( 2השידור, לה)

(. כי ההגנה על הבעת דעת 1977) 281( 2הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, לא)האובייקטיביות, והפרסום אינו מאבד בשל כך -"אינה נשללת בגלל אפיה הביקורתי החריף או נעדר

סביר" .-ופך את הפרסום בשל כך לבלתימסבירותו. נוסח הדברים, שאינו לטעמו של איש מתון, אינו ה

לחוק לשון הרע, אשר תחולת אחת מהן, מהווה חזקה 16. זאת ועוד, בחינת החלופות המנויות בסעיף 127להיעדר קיומו של יסוד תום הלב, מעלה כי אין אלה מתקיימות בענייננו. הפרסום מתבסס על עובדה

ום, מצאתי שנתמכה כאמור, בתמונה שצורפה לכתבה. כמו כן, באשר לכוונת המפרסם לפגוע במושא הפרס 1כי בנסיבות העניין לא פעלו הנתבעים ממניעים זדוניים לפגוע בתובע. עיון בתצהירו של הנתבע מס'

והתרשמות מעדותו בפניי מעלה כי הוא פרסם את הכתבה מתוך אמונה כי התנהגותו של התובע אינה בין שני הצדדים. הולמת את המעמד, ולאו דווקא ממניעים אחרים שיסודם בקיומו של מאבק פוליטי

, ובעדותו בפניי הוא שוב חזר על תוכן הדברים שהובאו בכתבה, והביע 1בתצהיר שהוגש מטעם הנתבע מס' את דעתו ותחושתו הסובייקטיבית אודות התמונות של התובע ואנשיו. בתצהירו ציין כי צלם מגנטים בדרך

כי התנהגות זו עוררה ביקורת מצד גורמים כלל מוזמן לאירועים משמחים ולא לאירועים עצובים. עוד ציין רבים, וכי לטעמו היה ראוי לתובע להימנע מצילומים אלה ביום זה במיוחד כשמדובר בתמונות בעלות אופי

משמח.

העיד בפניי כדלקמן: "אנשים היו בהלם שהיה במקום צלם מגנטים שצילם 1. זאת ועוד, הנתבע מס' 128שנה ויותר. רואים 15מקורביו כאילו זה מסיבה. אני מלווה טקסי זיכרון את ראש העיר וחבריו, תומכיו ו

את ראש העיר, רב העיר, משפחות שעומדים בצורה מכובדת. יש צלם שמצלם שתי תמונות מכובדות , עמ' 10-14להעביר לתקשורת. פה העלו תמונות של ראש העיר ומקורביו עולצים כאילו זה מסיבה..." )ש'

לפרוטוקול(. 28

. בנוסף, כפי שהובהר לעיל, הוכח כי בטרם פרסום הכתבות פנו הנתבעים לתובע על מנת לקבל את 129 תגובתו אולם האחרון סירב לתת תגובה מטעמו.

. לאור האמור, נחה דעתי כי אף יסוד תום הלב הוכח בענייננו.130

ם לב. משכך, אינני נדרשת לבחון . אשר על כן, אני קובעת כי כתבה זו חוסה בצל הגנת הבעת דעה בתו131 אם מתקיימת בנסיבות העניין הגנת אמת הפרסום.

הפיצוי

הכתבות 7מתוך 5-. מן המקובץ לעיל, עולה כי עלה בידי הנתבעים להוכיח תחולתן של ההגנות ב132 שבגדרן נמצאו דברי לשון הרע. משכך, התובע זכאי לפיצויים בגין פרסום שתי כתבות.

א לחוק, היינו אין דרישה להוכחת נזק כלשהו.7עה שבפניי, הוגשה בהתאם לסעיף . התבי133

לחוק קובע כדלקמן: 19סעיף

"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:

שעליו הסתמך;( לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור 1)

( הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;2)

( הוא לא נתכוון לנפגע;3)

( הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת 4)מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה

במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים". פורסמו

. לשם פסיקת פיצוי לטובת הנפגע, בית המשפט נדרש גם בשלב זה, לאזן בין הזכות לחופש הביטוי לבין 134הזכות לשם טוב, כך שאיזון כאמור אינו נחוץ רק לשלב קביעת האחריות אלא גם בעת פסיקת הפיצוי

(.2001) 510( 5לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה) 4740/00הכספי )רע"א

פי הפסיקה, מטרתם של הפיצויים בעוולות לשון הרע הינה כפולה. ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, . על135היינו, להכיר בעוול שנגרם לו, בסבל שלו ובפגיעה בשמו הטוב, הכל כדי לנסות להחזירו למצב שהיה נתון

י שמו הטוב של בו קודם התרחשות העוולה. שנית, נועד הפיצוי כדי לחנך את הציבור, ולהביא לידיעתו כהאדם אינו הפקר, ועל כן, לפיצוי יש מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה את הציבור מפני הוצאת לשון

(.1991) 489( 2עקיבא נוף נ' אורי אבנרי, פ"ד מה ) 802/87הרע )ראה ע"א

ולים הבאים: . בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת גובה הפיצויים, עליו לשוות לנגד עיניו את השיק136היקף הפגיעה, מעמדו של הנפגע בקהילתו, השפלתו, הכאב והסבל שלו וכן התוצאות הצפויות מכל אלה

בעתיד. לא נקבעו בפסיקה תעריפים לעניין מידת הפגיעה בנפגע, אלא הבחינה נעשית באופן אינדיווידואלי ו ואמינותו.כאשר כל מקרה ייבחן לגופו. כמו כן, יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפ

. בענייננו, מושא הפרסום הינו דמות ציבורית, ראש עיר. עובדה זו עשויה לפעול בשני כיוונים מנוגדים 137)ראה לעיל עניין נודלמן(. אנשי הציבור חשופים באופן תמידי לתקשורת דבר אשר מקל עליהם להתגונן

בות שפרסמו הנתבעים, ברם, התובע כאיש מפני אמירות פוגעניות. בענייננו, אכן התובע סירב להגיב לכתציבור נגיש לכלי התקשורת ויכול להגיב לתוכן הדברים שהועלו בכתבות. בנוסף, עיון בחומר הראיות מעלה

(, והוא נוהג לפרסם באופן תמידי עניינים ואירועים אודות 3נ/-1כי הוא פעיל בפייסבוק שלו )ראה נ/(, דבר זה מפחית את עוצמת 3שר נפגע מפרסומם )ראה למשל נ/תפקידו, לרבות, תגובות אודות דברים א

הפגיעה.

. כמו כן, האינטרס הציבורי מחייב ביקורת על איש ציבור, על מנת להבטיח תפקודו התקין ותדמיתו 138ההולמת של השירות הציבורי. בעניין נודלמן נקבע כדלקמן : "פסיקת פיצויים גבוהים על פגיעה בו עלולה

לת אפקט "מצנן" שיש בו כדי להשפיע על פרטים ועל גופי תקשורת להימנע, או לצמצם את להיות בע הביקורת על אנשי הציבור".

. זאת ועוד, לקחתי בחשבון כי הנתבעים הינם בעלי ועורכי מקומונים, אשר לעתים רבות, הדברים 139ובמקרה דנן, רובם דברי הפוגעניים המפורסמים בעיתונים שלהם, הם דברים מצוטטים של אדם אחר,

חברי אופוזיציה או אנשי ציבור אחרים. בהקשר זה אציין כי המגרש הנכון ליריבות פוליטית אינו בית המשפט. ביקורת חריפה ובוטה על אנשי ציבור הינה חלק אינטגראלי מההליך הדמוקרטי. כך, קיים חשש

גדים להם במידה שאינה סבירה ויבלום בכך כי ריבוי הגשת תביעות על ידי אנשי ציבור, ירתיע את המתנאת הביקורת הציבורית הלגיטימית. חשש זה הינו שיקול מהותי שעל בית המשפט לקחת בחשבון בהכרעה

אם לקבל את התביעה אם לאו ובקביעת גובה הפיצוי.

מאבק . מכאן, נתתי אף משקל לכך כי ענייננו בשני צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים אשר ביניהם 140פוליטי מתמיד. מחומר הראיות שהונח בפניי ניתן ללמוד כי הנתבעים נהגו לפרסם דברים ואירועים אודות

(.1התובע, והתובע נהג לפרסם דברים אודות הנתבעים בעמוד הפייסבוק שלו )ראה למשל נ/

עה בשמו הטוב . בנוסף, אף אם עסקינן בתביעה שאינה דורשת הוכחת נזק בפועל, לא נוכחתי כי הפגי141של התובע גרמה לו סבל וכאב רבים. אכן, לכאורה עולה מכתב התביעה כי הנתבעים פרסמו כתבות רבות

אודות התובע, שעה שהמקומונים שלהם הינם מקומיים והגיעו לקהל יעד רחב בעיר בית שאן, דבר העלול ע בו. אף במקרים מסוימים, להעיד כי מדובר במתקפה בלתי פוסקת נגד התובע תוך כוונה זדונית לפגו

נעשה בכתבות שימוש בלשון בוטה ומשתלחת כפי שקבעתי בפסק הדין החלקי. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בסופו של יום נמצאו רק שתי כתבות אשר אינן חוסות בצל הגנת אמת הפרסום או

טויים פרובוקטיביים.הבעת דעה. כמו כן, בכתבות אלה לא נעשה שימוש בלשון בוטה ובבי

. זאת ועוד, התנהגותו של המזיק אף היא משפיעה על שיעורו של הפיצוי שייקבע. בענייננו, הוכח לעיל 142כי בטרם פרסום הכתבות, פנו הנתבעים לתובע או לעירייה על מנת לקבל תגובה לפרסום, אך התובע סירב

להגיב.

נייננו באיש ציבור המכהן כראש עיר, תפקיד בעל מעמד . מן הצד השני, לא ניתן להתעלם מכך כי ע143ציבורי ופוליטי, הנושא עמו הערכה ציבורית עמוקה הן מצד בוחריו והן מצד העולם הרחב )ראה לעיל עניין

נודלמן(. כך שחרף חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי, במיוחד כשענייננו באיש ציבור, אין מדובר בזכות תי מוגבל. זכותו של איש הציבור לשם טוב, זוכה אף היא למשקל ראוי, שכן שמו מוחלטת אשר היקפה בל

אינו הפקר אלא הוא היקר בנכסיו, ככל אדם.

. בעניין אבנרי נקבע כי יש לעודד אנשים טובים ואיכותיים ליטול חלק בעשייה הציבורית מבלי שאלה 144(. 70-73ם )ראה גם ספרו של שנהר בעמ' יחששו מפגיעה בכבודם ובשמם בשל נטילת תפקידים ציבוריי

בענייננו, התובע המכהן כראש העיר צבר מוניטין במשך חייו ורכש את אמון הציבור אשר בחר בו, על כן, שמו הטוב ואמון הציבור בו, חשובים לו לצורך המשך מילוי תפקידו )ראה לעיל עניין נודלמן(.

סוף דבר

צא כי הכתבות אשר אינן חוסות בצל ההגנות הקבועות בחוק, פורסמו . לאור כל האמור לעיל, משנמ145, ואילו הכתבה אשר פורסמה במקומון "שיחת 2-ו 1בעיתון מידע העיר אשר בבעלותם של הנתבעים מס'

, חוסה בצל ההגנה הקבועה בחוק, אזי דין התביעה נגד 4-ו 3העיר", אשר בבעלותם של הנתבעים מס' ידחות.לה 4-ו 3הנתבעים מס'

. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרשת לדון בשאלת שבמחלוקת בעניין אחריותה של הנתבעת מס' 146 , על עיתון "שיחת העיר", משהתביעה נדחתה נגד בעלי העיתון.4

, בגין הוצאת לשון הרע אודותיו, 2-ו 1. לאור האמור, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי מהנתבעים מס' 147על ידי פרסום שתי כתבות במקומון שבבעלותם. בנסיבות העניין, ראוי להעמיד את הפיצוי על סך של

לכל אחת משתי הכתבות.₪ 20,000

הנתבעים לפיה יש להגביל את הפיצוי שייפסק לתובע בגין כל . בהקשר זה, אציין כי אין לשעות לטענת 148שהינו הסכום המתקבל מחלוקת סכום התביעה על מספר הכתבות ₪, 11,905אחת מהכתבות לסך של

שנכללו בתביעה המקורית. אמנם התובע הגביל את סכום תביעתו לסך של מיליון שקלים לצורכי אגרה, יצוי מוגבלת בגין כל אחת מהכתבות, באופן יחסי לסכום התביעה. ברם, אין בכך כדי להגבילו לתקרת פ

מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים 7602/11גישה פרשנית זו נדונה ונדחתה ברע"א (, שם נקבע כי:12.7.12בע"מ )פורסם בנבו,

סופו של יום הוא יכשל "אם יאלץ התובע לזנוח מראש את טענותיו הנוגעות לראשי נזק מסוימים, וב -נמוך אף מן הסכום שנרשם לצרכי אגרה-בהוכחת ראשי הנזק האחרים, עלול להיפסק לזכותו פיצוי נמוך

סכום שאינו משקף את היקף נזקיו של התובע במציאות, ואף לא את היקף אחריותו של הנתבע. פיצוי וא הפיצוי בגין נזקיו, בגבולות אותן שכזה אף חוטא לעקרון השבת המצב לקדמותו, לפיו זכאי התובע למל

תחם לעצמו משיקולי אגרה"

. אשר על כן, אין בסכום האגרה אשר שילם התובע עת הגיש את התביעה, כדי להגבילו מלהוכיח את 149מלוא היקף נזקיו, אף אם אלה חורגים מסכום התביעה עצמה, זאת בלבד, שלא יגבה יותר מהסכום

התביעה.שנדרש מלכתחילה עם הגשת

. באשר לשאלת ההוצאות, בבואו של בית המשפט להכריע בשאלה זו, יביא בחשבון את דרך התנהלותם 150" נ' 10סיעת "ביאליק 9535/04של בעלי הדין במשפט, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק )ע"א

תכנו מקרים בהם לא ייפסקו (. בעניין זה נקבע כי יי16.6.05סיעת "יש עתיד לביאליק" )פורסם בנבו, לטובת מי שזכה בהליך הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן.

. בבואי לשקול את שאלת ההוצאות, נתתי את הדעת לכך כי בסופו של יום נמצאו רק שתי כתבות אשר 151הימנע אינן חוסות בצל ההגנות, זאת לצד העובדה כי עסקינן בסכסוך בעל אופי פוליטי שאפשר היה ל

מהתערבות הערכאה השיפוטית בעניינו, שכן ככלל ראוי להותיר את ההכרעה בסכסוכים אלה לזירה הפוליטית הציבורית. מאידך, אין להתעלם ממספרן הרב של הכתבות שפורסמו אודות התובע, לא כל שכן,

ר, ובשים לב מחומרת הדברים שהובאו בהן אף שחלק מהם חוסה בצל ההגנות הקבועות בחוק. לאור האמולכך כי התובע שעה להמלצת בית המשפט וצמצם את מספר הכתבות, מצאתי כי מן הראוי להטיל על

, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין באופן יחסי לסעד שנתקבל. מאידך, בשל האמור 2-ו 1הנתבעים לא מצאתי מקום לעיל, ובשים לב להתנהלות הנתבעים בתיק, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות ביניים,

.4-ו 3לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים

, 2-ו 1. סיכומו של דבר, בעורכי את האיזון בין כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 152ושכר טרחת עו"ד ₪ 1,000הוצאות משפט בסך של ₪, 40,000ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך של

ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה 30. סכומים אלה ישולמו תוך מע"מ₪ + 6,000בסך של וריבית כחוק.

תידחה ללא צו להוצאות. 4 -ו 3התביעה כנגד הנתבעים

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

, בהעדר הצדדים.2016נובמבר 24ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ז,