: רבניות גדולות ורבניות קטנות בתעשיית הדת והתשובה"כל הזכויות שמורות לענת"

תמר אלאור

מכון ון , הוצאת: ורית שטדלרקימי קפלן ונ: (ורכיםע)". מנהיגות וסמכות בחברה החרדית בישראל: אתגרים וחלופות" :מתוך

. 163-129. עמ' 2009, ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד

"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה: והיה

באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן

(כא-יח במדבר טוכן תרימו אותה. מראשית ערסתיכם תתנו לה' תרומה לדורתיכם". )

"על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנידה בחלה ובהדלקת הנר".

(שבת לא עב)

טקס "הפרשת חלה" נשען על ציווי מן התורה שבמהלך הדורות התקבל כמצוות נשים, אחת

משלוש המצוות העיקריות המוטלות עליהן. עם זאת עד לאחרונה לא התקיים כטקס ציבורי

שים דתיות רבות לא ראו, חוו או ביצעו אותו. מי שהכינה בביתה כמות בצק המחייבת ונ

"הפרשה" עשתה זאת ביחידות, מי שהכינה פחות מכך, או קנתה את לחמה וחלותיה מן

המוכן, לא נקרתה לידיה ההזדמנות לקיים את המצווה. כך, לצד מצוות הדלקת נרות

, ולצד מצוות נידה שגם היא צולחת לפעמים את הפופולרית גם מעבר למגזר החרדי והדתי

הפכה מצוות הפרשת חלה למצווה שולית בחיי רוב הנשים iגבולות העולם האורתודוקסי,

הדתיות.

בתוך מפעל התשובה על שלוחותיו השונות מתגלות יוזמות פרטיות או ארגוניות

לקברי קדושים, סופי שבוע המציעות לציבור הרחב "חוויות רוחניות": נסיעות מאורגנות

של לימוד תורה, השתתפות בהילולות של רבנים, מפגשים עם חוזרים/ות בתשובה ועוד. בין

שלל היוזמות הללו צמח טקס הפרשת חלה כאירוע ציבורי לנשים ולנערות, והוא מקובל

היום כסוג של "בילוי רוחני" גם בחוגים חרדיים ואורתודוקסיים שלא עברו את מסלול

.התשובה

במרכז הדברים שלהלן מובא תיאור מפורט של השתלשלות הטקס כפי שנצפה בשכונה.

הקריאה והניתוח של האתנוגרפיה נעים בין פרשנות מסורתית למצוות הפרשת חלה וטעמיה

לבין פרשנויות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות של הטקס. כל אלה אמורים להניב סרטוט של

חנית נשית ציבורית בהקשרה התרבותי פוליטי. הטקס החדש של "הפרשת שדה פעילות רו

חלה" מאפשר מבט מיוחד על פעילות דתית של נשים המחברת בין ההלכה והמטבח, בין

המצווה ליצירה, בין צרכנות וקבלה, בין בית המקדש והמכולת. חיבור כזה איננו ייחודי

חב יותר נסיט את מבטנו למקום אחר, לזירה הישראלית. כדי לנטוע את התופעה בהקשר ר

Kandiyoti)לדת אחרת ולטקס שונה, המתואר במאמרן של דניז קנדיוטי ונדירה אזימובה

& Azimova) הבודקות את חלקן של הנשים באוזבקסיטן הפוסט סובייטית במרחב הדתי

ii.בכלל ובקיום ריטואלים בפרט

נשים ואוכל ,טקסים

פארגאנה שבאוזבקיסטן ובתוכה כמה אלמנות זקנות נאספת קבוצת נשים לא גדולה באזור

)הגברת של יום שלישי(. "הּביּבי שאשאנהּב"בחצר הפתוחה בין הבתים לקיום טקס

המארחת מניחה לחם, ענבים, שקדים ואגוזים על מפת השולחן, ולאחר שהמרק הוגש ונאכל

ע כנפותיו מונחות שבע היא מסירה אותם. לוח מרובע ללישת בצק מושם על השולחן ובארב

חתיכות של לחם מטוגן, קערה של קמח, קערה של פודינג חלבי ושבע קערות קטנות. מנהלת

הטקס מדליקה שבעה נרות וקוראת סורות מן הקוראן. האלמנות שותות ראשונות מן

הפודינג, אחריהן יתר הנשים, והמארחת מלקקת את השארית. הטקס נע בין הטיפול

פסוקים ולאכילה ומסתיים בהשלכת בד ובתוכו שריגי הגפן לתעלת מים, במזונות לקריאת

האמורה להשיט הלאה את הצרות והקשיים מחיי המשתתפות. הן מקנחות באכילת אורז

ושמות את מבטחן בדמות נשית מיתולוגית שלה מוקדש הטקס.

הנשים תורכי, פנתה לחקור את -ערבי-קנדיוטי, שחקרה בעבר נשים בעולם המוסלמי

ברפובליקות האסייתיות של ברית המועצות לשעבר בהנחה כי חיי הדת יקבלו תפנית לאור

השינוי הפוליטי. העידן הסובייטי, כמפעל מודרניסטי, ביקש לחלן את החברה ועשה זאת

בדרכים מורכבות שהשתנו מאזור לאזור ומתקופה לתקופה. באופן כללי טוענות השתיים,

פחות מזו הרשמית וצוירה לא פעם כטרום מוסלמית, פגאנית, כי הדת העממית נפגעה

וממילא "אותנטית". חג האביב למשל, ה"נאווארוז", הוצג תחת השלטון הסובייטי כחג

לחג לאומי. האתנוגרפים שעבדו 1991-חקלאי בלתי מזיק והפך עם עצמאות אוזבקיסטן ב

יסטי ששירתו לבין העממיות המודרנ פרויקטתחת המשטר הסובייטי יצרו מעין ברית בן ה

ה"אותנטית" שעליה דיווחו. מקומן של הנשים באזורים הללו היה נוח יותר. הן לא היו חלק

מן הממסד הציבורי מוסלמי. תפקידן בשימור מסורות עממיות היה מוצנע לאזורי הבית

והמשפחה המורחבת, ומשמעות פעולתן הדתית טקסית יכולה היתה להתפרש לכיוון הטרום

איסלאמי.

קריאה במאמרן מפתה לערוך הקבלות למקרה הישראלי, ולו בקווים גסים. הציונות

כמפעל מודרניסיטי שכלל גם הוא מגמות של חילון, הלאומיות הוצעה כחלופה לדת, וטקסי

המדינה נועדו למלא את המרחב הריטואלי בתכנים ובצורות חדשים. המדינה הציונית, כזו

ה אחריות על החינוך והחלה אותו עקרונית על הכול. הדת הפכה לחלק מן הסובייטית, לקח

המנגנון המדיני עם הקמת "הרבנות הראשית", הטקסים העממיים )המימונה למשל( זכו

להכרה לאומית כאותנטיים וסימנו מחדש את גבולות המעמד והאתניות בחברה

נים שהחוקרות מעלות הישראלית. אפשר להשוות את כל אלה במידה מסוימת למאפיי

באשר ליחסי המדינה הסובייטית והדת המוסלמית.

מתוך שלל ההקבלות האפשריות בולטת מגמה המאפיינת דווקא את העידן הפוסט

סובייטי, זו נוגעת לתנועה בן דת מפוקחת, הלכתית גברית, לדת הזורמת בין משתתפים

ים עממיים ונסיונות הכפפתם להלכה ומשתתפות רבים יותר. המגמה של פיקוח על ריטואל

שהן מצטטות חוקר אחר iiiהמוסלמית נצפתה על ידי החוקרות בתקופה הפוסט סובייטית.

במאמרן מדווח על שיחות שניהל עם נשים שבהן התלוננו כי שימוש בקמעות לגירוש רוחות,

יות להדלקת נרות בבתי הקברות ולטקסים נוספים שנהגו לעשות מתוך תחושה שהן מוסלמ

מציגים סובייטית-באוזבקיסטן הפוסט מנהיגי דת חדשים ivטובות, זוכים עתה לביקורת.

את הטקסים העממים כסוג של כפירה ומסמנים את הנשים כנשאיות העיקריות שלה.

בחצרות הבתים, במטבחים, בבתי הקברות, ואף פעם לא במסגד פנימה, מקיימות הנשים

על מופעיו הטקסיים שאינו מנוהל על ידי חכמי הדת )ולא פעם גם הגברים( מערך תרבותי

ויודעי ההלכה. מערך זה, לטענת החוקרות, חשוף להתקפות מנהיגי הדת החדשים

המבקשים להכפיף את הציבור לדפוס הלכתי אחידני שיש לו גם משמעויות פוליטיות. הדת

הפוליטיקה אסלאמי.-חוזרת להיות מרכיב במשחק הפוליטי; פעם הסובייטי, ועתה הכלל

הסובייטית היתה ידידותית לדת העממית ואילו הפוליטיקה האיסלמית החדשה חוששת

מפניה ובזה לה.

מחקרים העוסקים במפעלו התרבותי דתי של הרב עובדיה יוסף מציגים אותו כמי

שמנהל מערכה דומה. גם הוא מבקש, בין היתר, לנקות את המרחב הדתי ממופעים טקסיים

הסובלנות והגמישות הדתית v, וגם הוא מייחס אותם בעיקר לנשים )או ל"סבתות"(.עממיים

המיוחסות ליהודי ספרד אינן משמחות אותו והוא מבקש לסמן את ההקפדה ההלכתית

"חרדית" כאפשרות היחידה למימוש חיים יהודיים. הרב יוסף יודע שחלק ניכר מתומכיו

תיות שאינן מקובלות עליו, וכמנהיג פוליטי יוצרים ומשתתפים בפרקטיקות תרבותיות ד

הוא והסובבים אותו מנהלים את מאבקם בהדרגה ובדרכים מורכבות.

איננו חלק מחובות המוסלמי ואיננו נסמך על טקסט קנוני. עם "הביבי שאשנהאב"טקס

זאת הוא נפוץ ופופולרי במרחב האסלאמי, פסוקים מן הקוראן משולבים בו, והמשתתפות

חוות אותו כריטואל רוחני. טקס זה, וטקסים אחרים הנערכים על ידי נשים, הפכו בעידן

סובייטי להמוניים יותר, ראוותניים יותר וגלויים יותר. טקס "הפרשת חלה" העומד -הפוסט

במרכז פרק זה, נשען על ציווי מדאורייתא ויש לנשים תפקיד מיוחד בקיומו על פי ההלכה.

שרו התרבותי, משמש דוגמה להחייאה/המצאה של ריטואל ישן/חדש, עם זאת גם הוא, בהק

מופע רוחני צרכני המזמין יזמות והשתתפות, בעולם הנמצא על התפר שבין מה שהרב

עובדיה חותר אליו ומה שהוא מבקש למחוק.

ארבעה ימים לפני תשעה באב תשס"ג, בימי יולי החמים, מתקיים בשכונה ביוזמת קבוצת

ית טקס הפרשת חלה. אסתי, העומדת בראש הקבוצה, פנתה לארגון "חסדי הנשים החרד

נעמי" המפיק את הטקס, הפיצה את דבר קיומו בקרב חברות הקבוצה, ותלתה מודעות

קטנות כדי להגדיל את מעגל המשתתפות. כששאלתי אותה בטלפון אם הנשים אינן

נשים חרדיות, אם את מפסיקות לפעול בתקופת "בין הזמנים" שעמדה בפתח, ענתה: "

עוזבת אותן הן נעלמות לך. אני דוחפת כל השנה, אפילו עכשיו כשאני צריכה ללדת. ה' באב

חגיגות לא עושים, אבל הפרשת חלה, למה לא?" –

טקס הפרשת חלה: המופע של ענת

אני נוסעת אל בית הכנסת , יום שחרורו של אריה דרעי מן הכלא ,2002ביולי 15-בערב ה

,שמלה שחורה ללא שרוולים, מעליה חולצה בעלת שרוול ארוךאל" בשכונה. לבושה ב"בית

מכסה את ראשיאני .ללא גרביים הגמישות ביחס ללבוש כדי לנעול סנדליםמנצלת את ו

אני מכסה שפעם הראשונה מאז סיימתי את העבודה עם נשות גור זו לי ה בשל האכסנייה.

הפעם אני משאירה קוקו . וזה לא נראה לי מוזראת הראש. עברו כמעט חמש עשרה שנים

תמורתם גובה עשרה שקלים, ומאחור, משחקת קצת. בכניסה לבית הכנסת יושבת אישה

או ,ומגישה לי בקבוק עם נוזל אדום. האחרות קיבלו נוזל שקוףהיא מניחה לי להיכנס

בית הכנסת שלי כנראה בטעם תות. .או ירוק. משקאות קלים מתוצרת בלתי מוכרת ,כחול

נשים מעטות ישובות על הספסלים. אני מחפשת אישה . מצונן היטב בעזרת מיזוג מרכזי

למעט בטנה, והיא דוחפת ספסלים ,שכרסה בין שיניה ומוצאת אחת כזו, גבוהה, רזה

ומארגנת את בית הכנסת ככיתה. אף אחת מן האחרות אינה עוזרת לה.

אני מנסה ",אסתי?"

".כן"

".זאת שדיברה אתך בטלפון ,אני תמר"

מסתבר .כמו שאת רואה, הן מטפטפות לאט לאט" .היא לוחצת את ידי ",אה, אהלן"

איזה תערוכה של אוכל או משהו, והרבה הלכו לשם, והן יבואו אחרי "גולד"שיש באולמי

א נסתובב, הלכנו וב זה. בכלל אתמול ככה באמצע הלילה אני לא יכולה לישון, אמרתי לבעלי

שלוש לפנות בוקר אולי, מה זה קטעים, אנשים תולים .רבי עקיבאמרכז בני ברק, לרחוב ל

כולם יש להם מה .רועים, העיר רוחשתימודעות אחד על השני, איזה תחרות, הרצאות, א

."לפרסם, מכסים אחד את המודעות של השני, ממש קטעים

שה בבגדים זולים, מלוכלכים, על רגליה גרביים שחורות אני יושבת ליד אישה שמנה, לבו

רוב הנשים חובשות מטפחות בסריגת רשת שאורכה על פי אורך .וסנדלים לבנות בלויות

מביטה בו גם היא. היא מבקשת ממני לראות את הספר שנטלתי לידי מן השולחן, . כךשערן

ואומרת:

?"מכירה מכירה, של הרב דניאל, ממתי זה ,אה"

., אני אומרת"תשמ"ו"

."יענו לפני כמה זמן ?מתי זה"

.שנים 16אני עושה חישוב מהיר ומציעה לה

. "כבר מזמן, מזמן הוא חזר בתשובה ,נכון ,אה"

הם סוחבים תיקים גדולים וציוד הגברה .שתי נשים וגבר נכנסים לבית הכנסתברבע לתשע

נוטלת את המיקרופון, מציגה את עצמה ופותחת (ענת) םאחת מהנוטלת ומתארגנים. בתשע

בדיבור שוטף, מונוטוני, בעל צליל מכני שאינו עולה ואינו יורד, לא משתנה לפי איכות

הסיפור, ונותר בעינו בין שהיא עסוקה בדיווח על כמות הקמח, לדיבור על תיקון עולם,

ת חלה על מיטתה בבית לסיפור מעלליה של יולדת השותתת דם ומקיימת מצוות הפרש

רק המים אשקלונה ומתחילה אהחולים כשעוברה בסכנה. אני נוטלת דף המציע טיול לפ

לכתוב.

יושבת שם התחלתי את עבודת השדה, ,במתנ"ס שהיתה אתי בקורס המזכירותשרית,

לא הייתי ?זאת את נכון: "מסתובבת אלי ומחייכתליד אמה ואחותה. היא בהריון. שרית

ל כתוב והיא והיא אמרה שיש לה הכ ,אל תרשמי , אני לא רגילה שאת עם כובע.חהבטו

את עושה את המחקר שלך? כל .יסתבר לי( לעמוד,ש"ח 6תחלק את זה אחר כך )תמורת

."הכבוד. אני בסוף נשארתי קופאית, לא מצאתי עבודה במזכירות

. הם רה של ענתובידבמקום, שלא עמד בקצב שלי מתוך הרישום הםהדברים שלהלן

כדי דבריה שבמרכז בית הכנסת והניפה תוך עמדה על הבימה ענת. הורחבו מתוך הזכרון

.רשומות מילות מפתח ןעליהובצבעי צהוב ורוד וירוק זרחניים ותמנוילנ כרזות

.שה כובע מסוג הכיפות הגדולות של הנשים מהציונות הדתיתאלר .דוענת נאה מא

לבשה עוד וסט רפויה והארוכה ה תהשמל. על אחור מכוסה בבד שחורהקוקו המבצבץ מ

מכוסות בגרביים רגליה .שרוך עור שחור ועליו מגן דוד כסוףהשתלשל על חזה ארוך ואפור.

מעיד על ה. היא מאופרת בעדינות ודיבורשחוריםוהיא נעולה כפכפי פלטפורמה שחורות

ה מבטא מזרחי. לפני ההרצאה הכינה את העיסה . אין לרבסיון יכושר ביטוי מצוין, תבונה ונ

ל כתוב בדף. ולא תארה מה היא עושה וחזרה והזכירה שהכ . היאתהיבעזרת אורלי שבאה א

ברים שלי יהיו יכדי שהא ,לא במקסר ,אני לשה בידיים: "משסיימה את העיסה אמרה

המלכה איזבל אמרו למשל .ברים שעסוקים במצוות לא נפגעיםישותפים למצווה. כתוב שא

, ואכן לאחר מותה כלבים אכלו את גופה אבל הותירו את שתי לאחר מותה לה שגופה יושחת

שה, כי היתה משמחת כלות בחופתן ושרה להן ורוקדת ומוחאת אכפות ידיה ורגליה ור

כפיים. לכן שתפו את הידיים במצווה.

פרורים כי כמות הגופרית שיש אחרי שהעיסה מוכנה מכסים בניילון, מניחים קופסת ג

. "בה מאיצה את קצב התפיחה של הבצק

היא יודעת כנראה .ענת מוציאה את העיסה מבית הכנסת הממוזג אל המבואה החמה

בצק. יתפח המשך הרצאתה בש

חמישים נשים. כבשיא הערב היו באולם

שלוש מצוות [נשים .לא נשמות כך היא פונה אליהן לאורך הערב כולו, לא צדיקות,]נשים!

,מקפידה ,מי שמקיימת - ה: חלה, נידה, הדלקת נרות. נידה"מצוות חנ ]כרזה[יש לנשים

כאלה שלא שומרות שבת אפילו ,ד מקיימותוגם נשים רחוקות מא - הדלקת נרות .מקיימת

למה הפרשת חלה אנחנו משאירות למעט צדיקות?אז ולא שומרות כשרות מדליקות נרות.

)כך היא למה את המצווה הזאת המעולה אנחנו לא מקיימות ברובנו? היום בעזרת הקל

ד רוחנית, זה מצווה שבה כל אישה ונלמד מצוות הפרשת חלה. זאת מצווה מאאומרת "אל"(

פעולתו ,קורבנותהקרבת בביתה מקיימת בית מקדש קטן. מיום שחרב בית המקדש ואין

ת לקיים מצווה כל כך גדולה שיש בה זכר להקרבת של הכהן פסקה, והנה אנחנו מצוו

קורבנות. למצווה הזאת יש כוחות גדולים, סגולות ענקיות, זאת מצווה שאת עושה עם

אני בוכה על מה שרע לי ומה .עצמך, אף אחד לא רואה, אף אחת לא שומעת, אין הצגות

על הציבור, על קודם כל אני מבקשת ,כמו תמיד בתפילה .שמר לי, אני מבקשת ומתחננת

ואני לא בוכה על בעלי, כי דמעת אישה על בעלה שורפת אותו. אני .ואחר כך על שלי ,הכלל

יש לי .קודם אקרא לכן כמה מכתבים של נשים ששמעו את ההרצאה שלי וכתבו לי מכתבים

ל. ואותם כאן עם פרטים ומספרי טלפון ואפשר להתקשר אליהן והכ

שכן סגנונם היה דומה והם לא נכתבו בגוף ראשון. ,קסטיםאת הטענת עיבדה נראה לי ש

ענת קראה מתוך דפים מודפסים במחשב.

היא עמדה ללדת והרגישה שיוצא ממנה נוזל וחשבה שיש לה .הראשונה זאת מיטל מאלעד

לפתע היא מתבוננת ורואה שזה דם, ממש זרימה חזקה של דם, כמו נהר. בעלה .ירידת מים

בכוחות אחרונים שלשלה צדקה לקופה .הצליח לצלצל לאמבולנסקיבל שיתוק ולא

והתחילה להתפלל. בסוף הם הגיעו איכשהו לבית חולים, שם היא ביקשה מבעלה שיצלצל

שיתפללו עליה, כי הרופאים ,יתן את שמהילרב קנייבסקי, שילך לכוללים של אברכים ו

.התינוק לא יכול לקבל חמצן השלייה נפרדה לה מהרחם ובלי זה .אמרו שהמצב ממש גרוע

היה לה המוגלובין שמונה שזה ממש איבוד דם. פתאום אמא שלה באה לבית חולים עם

אבל אמא כי היה חנוכה. אם הן הולכות לאפות סופגניות ןקערה ובצק, והרופא שאל אות

שלה זיכתה אותה בהפרשת חלה. מאותו רגע הפסיק לה הדימום והיא ילדה במזל טוב בן

ושלם. בריא

יש לי כאן מכתב מבחורה בשם אסנת שהיתה בהרצאה שלי בלוד, היא הגיעה עם ג'ינס

וגופיה ושער קצר והרבה עגילים, ואמרה לעצמה שאם אני אעיר לה על הצורה שלה היא

אף פעם לא מעירה, גם אני בעלת תשובה. כשהיא באה הביתה ,חס ושלום ,אני .קמה ועוזבת

עשתה .יה שמחפשים בית לאישה זקנה בודדה והחליטה לנסות ולעזוריזולוטהיא ראתה ב

אולי חמש עשרה שיחות טלפון, וממש התפללה בליבה שיתמזל לה לעשות מצווה ולפגוש

כי אין לה כוח לבד לעשות את הדרך. היא הגיעה בסוף למישהו ודיברה ,מישהו שירים אותה

שעה על הקשישה והיתר על תורה אתו מאחת עשרה בלילה עד שלוש לפנות בוקר. חצי

ומצוות ותשובה. היא פגשה את הבחור בסוף, בחור שחור עם נשמה טהורה. אסנת נשואה

ערוצי "היום ברוך השם לבחור הזה. אתן מכירות את הרב עופר מחולון? שומעות אותו ב

נה החתו .הרב חיים גד, זה בעלה, העוזר שלו ?את המצוות והתיקונים שהוא עושה "?הקודש

שלהם היתה הדבר הכי קדוש והכי מרגש שראיתי בחיי.

שבעלה ,הסיפור השלישי והאחרון שאקריא לכם הוא של בחורה מעפולה בעלת תשובה

רור והוא לא ילא חזר איתה והוא דור שני לשואה. ההורים שלו לימדו אותו לא לזרוק אף פ

והיה מחזיר אותה לכל ממש היו צעקות ומריבות .היה מרשה לה לעשות הפרשת חלה

חמש שנים היתה נשואה ולא .הזוועות של השואה. החלות שהיתה עושה יצאו לה כמו בטון

ואסר עליה לאפות חלות. היא היתה אצלי כלום, היו לה ילדים. הוא לא הרשה לזרוק

ויצאו לה חלות מעולות. אפותבהרצאה ואני ממש בטלפון הדרכתי אותה אחר כך איך ל

אתן יודעות .מין לה שהיא אפתה אותן וביקש לעמוד על ידה כשהיא עושה שובבעלה לא הא

שלה ויצא זועף היפות מה זה כשבעלך עומד לידך ואת צריכה להצליח? הוא ראה את החלות

מהבית. אחר כך חזר וביד שלו תפילין. החלות שלך קדושות מדי כדי שאוכל אותן. אני חייב

,היא מוסיפה במכתבשוך השם הוא לומד, והחדשה הטובה להניח תפילין לפני זה. היום בר

היא בחודש רביעי בהריון. זה ש

מכאן עוברת ענת למשחקי אותיות ומילים המופיעים על פוסטרים שהיא מניפה בקצב קבוע.

האישה שיושבת לידי שולפת פנקס קטן מהתיק ומנסה להעתיק את הכתוב בהם. ח.ל.ה חלק

זרע בר -כלומר :מסבירה ענתדר אותיות שונה: תפרה שחלה )ולעולם הבא. הפרשת חלה בס

היא ממשיכה לדבר: כרזותתוך כדי הנפת ה קיימא(.

מה זה החן? הדלקה, חלה, נידה המסמלות שבת, צניעות וטהרה .שקר היופי והבל החן

וכשרות. הפרשת חלה באה כדי לכפר על חטאה של חוה בגן העדן, ולפיכך היא מעין תיקון

( וממשיכה במשחקי האותיות לם. החטא הזה הביא עליה עשר גזרות )היא מונה אותןעו

.חוה: חלה, וסת, הדלקה

. לבסוף אוד מראשי התיבות הללו, וענת מביאה עוד ועוד כאלהמתרשמות מסביבי הנשים

:היא אומרת

מישהו הראה לי חידוש יפה לאחרונה, בעקבות מה שקרה באחד עשרה בספטמבר. כמה

זה ארבע אימהות. כמה בסופו של דבר הצליחו? ה.אווירונים השתתפו בפיגוע? ארבע

מה זה התאומים? שני לוחות הברית, ואחד .שלושה אבותזה , נפל בדרך כי אחד, שלושה

הקב"ה. מי ששוכח את ארבע האמהות ושלושת אבות ואת התורה והקב"ה באים –הפנטגון

נו דרך הגויים ומזכיר לנו לאן צריך ללכת. עליו פיגועים. ככה הקב"ה מלמד אות

ראשית יש להאדיר את .לעשות עוד כמה דברים ובינתיים אפשר עד שהבצק יתפח יש זמן

את ערבי הפרשת החלה ובמקביל לדאוג לחמצן עבורו. ענת מביטה המקייםשם הארגון

תו לשאת משהיא רואה שהרב של "חסדי נעמי" הגיע. היא מזמינה אוהרחק מבעד לדלת ו

דברים.

בתואר פנה אל הנשים ומבטא כל עברית ללא בבר ידש ,נכנס בחור בלבוש ליטאי, צעיר למדי

:"ציבור"

עוסקים בגמילות חסדים. ,, ואני בטוח שכולכן מכירות את הארגון"חסדי נעמי"אנחנו ב

שואלת "נשים במאי ,במקום שהיא מדברת על גמילות חסדים ,הגמרא במסכת סנהדרין

מה זכותן של נשים, הרי נשים הן מושלמות, הן נבראו מושלמות. הגבר נוצר פרא vi,כיין"ז

, רק על גבר. תראו "פרא אדם"שה י. אף פעם לא תשמעו שאומרים על אותווצריך לחנך א

למה היא .שה היא מושלמתיהא .אפילו סטטיסטית כמה בתי כלא לגברים יש וכמה לנשים

בבית. נת לבעלה ללכת ללמוד ומחכה לו כי היא נות ?זוכה לעולם הבא

? שה צריכה גם לעסוק בגמילות חסדים. מה זה גמילות חסדיםיאבל זה לא מספיק, א

אז גמילות חסדים זה vii.וחסד זה מצב של חרפה. להפסיק .זה כמו לגמול תינוק ,לגמול

ות מקבלות אלמנ 200להפסיק את מצב החרפה. אנחנו חיים בתקופה שיש הרבה מה לעשות,

אנחנו נותנים סלי .תמיכה חודשית ושמונים אלמנות מחכות בתור "חסדי נעמי"מארגון

ציבור נכבד, הזדמנות להיות בצד של הנותנים, מזון ואין לנו די לכל הנזקקים. יש לכם כאן,

האל מזכה את המזכים. התקציב של הרפואה והצדקה זה אותו תקציב, או שתתנו לצדקה

אסיא, אסיא זה רופא, אתם יכולים להחליט, או לתת חמישים שקל לחודש או שתצטרכו ל

זה בא מאותו הכיס. אנשים עשו ,לצדקה כאן בהוראת קבע, או לתת את זה לרופאים

נשא עד אז. ירסו שתי בנות מעל גיל שלושים שלא הצליחו להאהוראת קבע ותוך חודשיים

בן אדםה .נשאיגרות ולא מצליחות להבן אדם מגדל ילדות רוצה לראות קצת נחת, הן מתב

התברך, תוך חודשיים התארסו הבנות. הרי בת כזאת מעל גיל שלושים זה פצצה ומיד נתן

ביולוגית מתקתקת. במקום ארטיק לימון אחד ליום, ואני חושב שהוא כבר עולה מעל

שלושה שקלים, אדם צובר לעצמו מאות זכויות.

בעלה היה מפקד סיירת מטכ"ל, לא .לואחת שהיה לה מהכאישה "חסדי נעמי"יש לנו ב

הוא נסע על מרצדס והיא על פיאט .סליחה סגן מפקד סיירת מטכ"ל, היה להם מכל טוב

פונטו, לא,לא, היה לו ב.מ.וו. סליחה, ואז הוא קיבל את המחלה, כל טיפול חמש עשרה אלף

המצב שאנחנו נכנסנו זה .ה מהביתשנגמר כל הכסף ורצו לזרוק אות המשפחה התדרדרה עד .שקל

אישה עם תינוקת בת שנה ושמונה חודשים שלא הכירה כמעט את אבא שלה. .לתמונה

הילדה שואלת את אמא שלה איפה אבא? והיא אומרת לה בגן עדן, והילדה שואלת אם טוב

לו שם והאמא אומרת שכן, אז הילדה אומרת גם אני רוצה ללכת לשמה, למה הוא לא לקח

"חסדי נעמי"תי איתו? אתם מבינים? ילדה שתהיה במצב כזה? אז לכאלה אנשים או

עוזרים.

בין הנשים ומנסה לראות אם הן ממלאות את ,שהגיע עם ענת ואורלי ,נתיים עובר הגבריב

אחותה -בידו עטים למי שחסר. מתוך חמישים הנשים רק אחת .הוראות הקבע שחילק

וזוכה את הטופס ממלאה - איננה לבושה בלבוש חרדישמארגנת הערב, של אסתי הרווקה

ממוסגרת עם קמע בתוכה של הרב כדורי, ולשמן זית זך בברכתו "ברכת הבית"בו במקום ל

שכבר יש להן הוראת קבע והוא גבר העובר ביניהן,חלק מן הנשים אומר לאחר. של מקובל

יעץ עם הבעל יעליהן להתיש שאומרות שואינו מציק בשאלות נוספות. מברך אותן על כך

אחרות .יצלצלו אליהןכדי שוהוא מקבל זאת בהבנה ומבקש שבכל אופן ימלאו את הפרטים

יהן. פנ ישנות וחולף עליחומקות במבט והוא מחייך בב

במקביל ממשיך הרב על הבימה לתאר כיצד הצליח שמן הזית הזך לחלץ אישה מעל

צא מן החדר והעיסה התפוחה חוזרת, העניינים שולחן הניתוחים ולרפא ילדים. הרב יו

מתחממים. ענת הכינה שולחן גדול מכוסה שעוונית והיא מתעתדת להראות כיצד קולעים

הפרשת חלה.טקס יש להתפנות לעיקר העניין, לימוד וקיום אבל קודם לכן . חלות יפות

"ושה את ההפרשה?עמי "אסתי, ענת:

".הלא לאה,"אסתי:

ן. עכשיו אסתי, את קנית את הקמח נכון? אז תגידי ללאה אבואי לכ ,בואי לאה"ענת:

."שאת נותנת לה את הקמח במתנה

."אני נותנת לך לאה את הקמח במתנה"אסתי:

כשמדליקים . ויופי. בבית כדאי בשלב הזה להדליק נר לצדיק שאתן קשורות אליו"ענת:

ויהי רצון שבזכות הדלקת הנר תתקבל ד: הריני מדליקה נר זה לכבוד הצדיקאפשר להגי

עם בלי ברכה, ם יעכשיו לאה לכי ליטול ידי תפילתי וזכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.

הריני באה לקיים מצות הפרשת 'ואומרים: ,רוגין. אחרי הנטילה לשים עוד פעםילסולה ינט

." 'לעשות נחת רוח ליוצרנו רצון בוראנוחלה לתקן שורשה במקום עליון,

היא ]עכשיו נאמר פעמיים יחד את הברכה : "לאה קוראת מן הנייר שענת מחזיקה לפניה

נו עלינו ומעשה יאלה 'ויהי נועם ה' :[עם הברכה כך שכולנו נוכל לקרוא כרזה ענקיתמרימה

".אן את התפילהואת לאה תקראי מכ'. ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

מאופן קריאתה אני מתרשמת שהטקסט אינו שגור על פיה, למרות שגדלה ת.לאה קורא

"יהי רצון מלפניך ה אלוהינו ואלוהי אבותינו שבזכות מצווה זו ובזכות הפרשת בבית חרדי:

התרומה יתוקן עוון חוה אם כל חי שסיבבה מיתה לאדם הראשון שהוא עיסתו של עולם

".צווה זו תבטל המוות מן העולם ותמחה דמעה מעל כל פנים ותשלח ברכה בבתינוובזכות מ

".חולים ואת הפצועים ותשמור על כל החייליםהותרפא את " :וענת מוסיפה

" בקול רם. אמןכולן אומרות "

וכן יהי רצון מלפניך שתברך את עיסתנו כמו ששלחת ברכה לאה ממשיכה לקרוא: "

ותינו שרה רבקה רחל ולאה, ויקוים בנו הפסוק: ראשית עריסותיכם תתנו לכהן בעיסות אימ

.הגדול להניח ברכה על ביתך אמן כן יהי רצון"

עכשיו אנחנו לוקחות מארבע כנפות העיסה ויוצרות גוש קטן כזית, ופחות מכזית ענת: "

כי דברים ,ייר שנינתלוש את הכמות הזו, נעטוף אותה בנייר כסף אחד, ובנ .אצל הספרדים

. "ועכשיו תרימי ביד ימין ותגידי: הרי זו חלה .קדושים עוטפים בשתי עטיפות

. "הרי זו חלה"לאה מניפה את ידה עם הבצק העטוף ומכריזה:

, ונתפלל מעומק הלב, שמיםעכשיו נשים, אנחנו נסתובב להיכל, נפתח ידיים כלפי ענת: "

. "כל אחת את התפילה שלה ,ל ואחר כךעל כלל עם ישרא ,קודם כל

אני עוצמת את עיני ואומרת לעצמי כמה בקשות על הכלל ואחר כך על .הנשים מתפללות

שלי. כשאני פוקחת אותן חלק עדיין מתנועעות מצד לצד בעיניים סגורות ושפתיים

ממלמלות, וחלק אחר כבר יצא מן התפילה.

קליעת הבצק. קודם -גשת לחלק שעורר את מירב העניין אלינו וניחזרה ענת מסתובבת

הכי טוב זה לשים אותו על הגז על " לכן היא אומרת לנשים מה לעשות עם החלק שהופרש:

ר בזמן שרף טוב טוב. אפשר גם בתנויעד שזה י ,סירעליה שיש כזאת לא ,להבה פתוחה

לא טוב. אחרי שנשרפה ניום מפריש רעלים על המזון וזה ישאופים את החלות אבל האלמ

לפח. זורקים יה ויבשקית ניילון שנ ,שמים בשקית ניילון אחת

יש לי כאן כמה כלים שניתן אחר כך לקנות. קערה מצוינת עם מכסה שזה משהו "ענת:

שיש לי עוד ממנו רק שישה והוא ,'טפרוואר'ומערוך של .לקוסקוס . זה גם טובחבל על הזמן

שנשארים טובים 'פקא'בל שווה כל אגורה. יש כאן שמרים יבשים של א ,עולה חמישים שקל

אני לוקחת כדורים קטנים מהבצק שלא יהיו ,שנה שלמה במקרר ואין להם שום ריח. טוב

כבדים מדי ואני מרדדת אותם קודם כל בשביל האווריריות, אני עושה מהם אחר כך

."בואי אורלי תעזרי לי .שרוכים

,ענת .במיומנות רבה לשה וגוללת שרוכיםות הכדורים מידיה של ענת אורלי נוטלת א

מלמדת את הנשים צורות שונות של קליעת חלות. היא מהירה והבנות דורשות ,במופע קסם

מדי פעם שתעשה שוב צורה כלשהי )"יש הכל בדפים שאתן יכולות לרכוש" היא אומרת(.

היא .צמה סיניתאו בצורת כות, בצורת פרחאכן החלות יוצאות יפיפיות, עגולות ומאור

הנשים נרגשות ונהנות. .לעשות בייגלה וחלה קטנה כמו באולמות שמחותאותן מלמדת

,כאן אני משתמשת באלומיניום" ענת מסדרת את החלות במגש אלומיניום ואומרת:

. בין בחום עלהאלומניום מפריש ר .אבל אתן אל תכניסו את זה הביתה שלכן, זה ממש רעל

כי אז כשאני אפריד אותן ,יהיהחלות אני שמה נייר פרגמנט כדי שהן לא תדבקנה אחת לשנ

."הן לא תהיינה שלמות ולא יוכלו לברך עליהן

אני דווקא "ד והעירה כבר כמה הערות אומרת לה: ואחת הנשים שנראית חרדית מא

בקו ולשבור על ראש של ילד שיש שמעתי מהרבנית קנייבסקי שכדאי לקחת שתי חלות שנד

."שהוא מגמגם ,לו קשיים בדיבור

זה מה שטוב בהרצאות האלה, אני .לא שמעתי על זה, אבל אני תמיד לומדת"ענת:

."שומעת דברים חדשים כל הזמן

פו הנשים את ענת, שביקשה מהן להיות סבלניות כדי שהיא לא הקיבתום הדברים

את ,סדר ההפרשה בהםרובן רכשו את שני הדפים המניולנים ש תתבלבל עם הכסף.

גם את הקערה עם המכסה. ושקלים. מיעוטן קנ 12המתכונים ואת צורות הקליעה תמורת

אף אחת לא רכשה את המערוך של טאפרוואר למרות שנותרו רק שישה כאלה, ולמרות

שהוא שווה כל אגורה.

ך שאני מחכה לתורי לרכוש ממנה את הניירות בתוך קבוצת הנשים שסגרה על ענת, תו

מחייכת אלי ,קורס המזכירותשהיתה גם היא בהמנוילנים, אני חשה יד על כתפי. מזל

בעיניים בורקות מתחת לכובע שחור.

?"זוכרת אותי"

"רית, גם היא פה, נפגשת איתה?שבטח זוכרת, לא ראיתי שנכנסת, ראיתי רק את "

אור סמינר 'ן, לא זכרתי שהיא היתה איתנו בקורס כי אני מכירה אותה עוד מכן, אה נכו"

"חזרת בתשובה? ,ההייתי גם מדריכה שלה שם. מ '.החיים

".לא ממש ,אה"

?"אז מה זה הכובע"

?"לא ,זה בית כנסת"

"את ממשיכה עוד עם החקר?"

".כן, אני באה הרבה לרב דניאל"

".זיכיתי אותך לבואשזה אני י, אז וי"

?" מה שלום הבן שלך יאיר .את זאת שאמרת לי ללכת לשמוע אותו ,נכון"

"איך את זוכרת?"

"נכון? ,אני גם זוכרת שהוא נולד בפורים .כי לבעלי קוראים יאיר"

.היא צוחקת בפה מלא?", יך את זוכרת, אוואו"

"ומה שלום הקטן שנולד בדיוק כשעשינו את הראיון?"

".הוא כבר שנה וחצי, עשינו לו חלקה לא מזמן ,שיהיה בריא"

"נסעתם לאן שהוא?"

. "אז הרב דניאל גזז לו קצת, והאדמו"ר מקאליב קצת ,לא, היה כל המצב וזה"

לתי את המרשם לחלות ואת סדר אחרי ששילמתי שניים עשר שקלים לענת וקיב

הברכות להפרשת חלה, יצאתי החוצה. על המדרכה שלפני בית הכנסת נפרדתי ממזל.

. עוד" ממש שימחת אותי שחזרת בתשובה. תבואי" ., חייכה"ייב"

. בין בית המקדש לאולמי "גולד": המרחב הפרשני של הטקסו

ת סביב סמל מרכזי אחד, כפי שעשתה אם ניתן היה לכנס את הקוסמולוגיה היהודי

האנתרופולוגית שרי אורטנר לקוסמולוגיה ההינדו טיבטית, היה המהלך הפרשני פשוט

יחסית. בעבודת המוסמך שלה ריכזה אורטנר את העולם הסימבולי של הקבוצה הטיבטית

שחקרה סביב ה"מעגל" כסמל, ובעבודת הדוקטור שלה כינסה את העולם הסימבולי של

הכוח שהיה נתון בידי חוקרים מערביים שלמדו חברות viiiרפה מנאפל סביב "אוכל".השא

"אחרות" מתפוגג במחקרים הנעשים בבית, ונדמה כי גם הללו נפרדו כבר מן הצמצום

לטובת מורכבות זהירה. אולם כוחה של הרדוקציה, היינו ארגון עולם התופעות סביב מרכיב

ספק שיש בה עוצמה גדולה וסיכויים לתובנות. ראשוני בסיסי, עדיין מפתה, ואין

סימון בית המקדש כאתר סימבולי מרכזי ביהדות איננו כרוך בלקיחת סיכון רב מדי,

בעיקר אם אין בכך יומרה לבסס את הבחירה בשיח הדתי אלא בזה החברתי תרבותי.

תר סימן את בית המקדש כא Zimmel))הסוציולוג היהודי גרמני גיאורג זימל

ליהודים כשניסה להסביר את המשמעות התרבותית חברתית של (pivotal point)המרכזי

הוא התעניין במצב המיוחד שבו נקודת המשען המרכזית בתרבות הינה מקום ixהמרחב.

נעדר ובני התרבות המדוברת פזורים בגלויות גיאוגרפיות מרובות. העובדה שהקרבת

החיים xסימנה את ירושלים כמקום ללא תחליף. קורבנות פסקה עם חורבן בית המקדש,

בצבת הבחירה בין "כאן )שם( או בשום מקום אחר" הולידו את מרחבי הגעגוע. האובדן

של פעולות אבל, וההיעדר הפכו לחוויות מכוננות בתרבות היהודית, ולצידן נוצרו שרשרות

אומרת ענת למשתתפות, "ואין ,חלופות זוטא. "מיום שחרב בית המקדש"אזכור, ניחומים ו

הקרבת קורבנות, פעולתו של הכוהן פסקה, והנה אנחנו מצוות לקיים מצווה כל כך גדולה

שיש בה זכר להקרבת קורבנות." מיקומו של הטקס בהקשר זה יהווה עוגן פרשני עיקרי

בקריאת האתנוגרפיה. אליו תתוסף הפרשנות המסורתית הרואה בטקס סוג של "תיקון

". העובדה שבית המקדש החרב מתכונן לרגעים במטבחה של כל אישה המקיימת את עולם

הטקס, מוסיפה את המישור הביתי, את המטבח ואת האוכל כמרכיבים קריטיים בקיום

האוכל, אותו גורם מחייה, המעובד בהליך xiטקסים בכלל ובאלה הנוגעים לנשים בפרט.

א נושא אהוב על אנתרופולוגים. אורטנר לא היתה תרבותי לכלל מזון )אורגני ו/או רוחני(, הו

היחידה שעסקה בהיבטיו העיוניים. היא נשענה על מסורת איתנה, שהבולטים בין מכונניה

היא, כמותם, עסקה xiiהם הסטרוקטוראליסטיים קלוד לוי שטראוס ומרי דאגלאס.

ברות אלה. ב"חברות פשוטות", אולם ההתעניינות ב"אוכל" לא נותרה נחלתם של חוקרי ח

המעבר לעבודה בחברות מערביות מיקם את העיסוק בתחום בתוך ההקשר הרחב של

צרכנות. מרחב זה, שבו האוכל מהווה מחד גיסא מרכיב עיקרי בהוצאות הקיום של פרטים

יתר, מותח את -ומשפחות עניות, ומאידך גיסא הוא חלק מתרבות של שפע, אופנה וצרכנות

הקהל המשתתף בו, מנהלות הטקס ואמרגניו, עשויים גם הם גבולות הפרשנות של הטקס.

להנהיר את התופעה שבה מצווה מן התורה שכוונה לימים לנשים הפכה למצווה נדירה

העוברת החייאה. המרחב הפרשני המורכב הזה ייסרק דרך שלוש תחנות: א. כלכלה

מטבח. תרבותית; ב. מארגני הטקס וקהליו כקבוצה לומדת; ג. בית המקדש וה

איזה תחרות, הרצאות, אירועים, העיר רוחשת: כלכלה תרבותית

בחום הקיץ של שפלת החוף, ובהריון מתקדם, התקשתה אסתי לישון. "בא נסתובב,"

הציעה לבעלה, והשניים יצאו לרחוב הראשי של בני ברק לשוטטות לילית. לא פעם תוארה

לה הארוך שבין יום חמישי לשישי. לא בעיתונות הסצנה העירונית המתרחשת בבני ברק בלי

זאת המאפיינת את שכנתה תל אביב, שבה יום חמישי הוא "יום של יציאות", אלא של

ההתארגנות המוקדמת לשבת. גברים, נשים ובני נוער סובבים בין המאפיות הפתוחות כל

הלילה והמעדניות המציעות מזון מוכן לשבת. שליחי בתי הדפוס מכסים את לוחות

ודעות, וכל אזור אפשרי אחר, בטקסטים המלמדים על מי שנפטר, מי שינאם, מה שאסור המ

ומה שמותר. תלמידי הישיבות סובבים ברחוב הראשי ובשלוחותיו בזמן ביניים שבין יום

לימודים אחד לשבת העומדת בפתח. תחת חופת הקדושה של העיר הופכים הצרכנות,

חלק מן ההביטוס החרדי. הבילוי, העבודה, או סתם הסתובבות, ל

תוך כדי ארגון חלל בית הכנסת, העיפה אסתי מבט לכניסה וראתה את הזרם הדק של

הנכנסות. בדברה איתי מצאה לנכון להתנצל על כך, ותלתה את הסיבה באירוע אחר

שהתקיים בעיר באותה שעה. תערוכת המזון "באולמי גולד" וטקס הפרשת החלה הונחו

ת מתחרות להעברת ערב. ה"יציאות" המקובלות ביותר בעולם הדתי חרדי הן כשתי אפשרויו

ל"שמחות": חתונות, ארוסים, טקסי "שבע ברכות" המלווים את החתונה, ומעט חגיגות של

בני מצווה, וטקסי ברית מילה. בשנים האחרונות התווספו הקניות לרשימת פעולות הערב

ות אל תוך הלילה וכניסתם המדודה של חרדים עם פתיחתן של רשתות שיווק גדולות הפועל

כמו בחברה הסובבת, הצרכנות הפכה xiiiלתוך מרחבי קנייה כללים כמו קניונים ומרכולים.

לסוג של בילוי והבילוי הפך לסוג של צרכנות. אוכל קיבל מעמד של מוצג בתערוכה, וטקס

בקבוק השתייה -וע דתי הכרוך בהכנת מזון הפך ליציאה העולה עשרה שקלים. הכיבוד הצנ

שחולק בכניסה והאפשרות לרכוש בסוף הערב מרשמים מנוילנים, קערות בצק, מערוך

ושמרים, הוסיפו מימד של "שופינג". הצד התועלתי חתם את הערב. קהל נשים שעטף את

מארגנת הטקס ואת העוזרת שלה, וקולה של ענת שביקשה מהן להיות סבלניות שמא תטעה

יו תמונת הסיום. הנשים ביקשו לקנות את הדפים המפרטים את סדר ה –בספירת הכסף

ההפרשה שעל גבם ציורו בהקפדה השיטות השונות לקליעת חלות מיוחדות, ומרשמים

להכנת חלה רגילה וחלה מתוקה. רוב הנשים חזרו מהאירוע עם "משהו ביד". בהתחשב

עשרה למאה שקלים. רובן בדמי הכניסה ששילמו, הוצאות הבילוי שלהן יכלו לנוע בין

הוציאו להערכתי כשלושים שקלים.

החיבור בין הוצאה לצורכי רוח והוצאה לצורכי גוף )מזון, מטבח( הוא קלסי. קשה

לחשוב על בילוי ביתי או חיצוני, קנוי או עשוי, שאיננו קושר בדרך זו או אחרת בין השניים.

המרשמים, -ולתהליך היצירה שלה -לה הח –הקשר שנכרך כאן בן הטקס הדתי למושאו

הניב אירוע או מוצר "שלם". הוא כלל תוכן, לימוד, תפילה, -אופני הקליעה וכלי העבודה

התרגשות, שמחה, פחד, כיבוד, קניות, יציאה מן הבית, התכנסות, מפגש חברתי וסימון

רבותיים חברתי תרבותי. ככזה הוא אמור להתחרות בשוק הרוחש של "האירועים" הת

הצרכניים המציפים את המרחב העירוני חרדי.

אופנים השונים שבהן יוכלו על ה שתוארה בחלק הקודםבדיון שקיימו נשות הקבוצה

אקטיבי של הצרכן הבליין. הן לחגוג את סוף עונת הפעילות שלהן עלה נושא ההפעלות, הצד

הליצנית החרדית את הילדות. רצו לדעת "מה עושים" ב"מיני ישראל", או כיצד מפעילה

, מעבר להיבטיו הדתיים, את המרכיב הנוסף הזה. הצד גם הוא חלה כללהטקס הפרשת

המעשי של הכנת העיסה, שיתוף הקהל, קליעת החלות ומכירת המוצרים חילצו את האירוע

הדתית פולחנית והניחו אותו במרחבים המורכבים של שוק התרבות העכשווי. הגומחהמן

הוא יכול היה להיחוות כבילוי תרבותי, כערב בו חוברת אם אל בתה או אל אחותה ככזה

לצורך "יציאה" משותפת.

אל כלכלת התרבות הזו נוספה גם כלכלת הצדקה. גם היא פועלת במצב של תחרות

וקושרת בן הנאה, עודף ומוסר. הרב של ארגון "חסדי נעמי" נכנס לבית הכנסת בזמן

ממנו כדי לתפוח באוויר החם. את הדקות שהוקצו לו ביקש לנצל לטובת שהעיסה הוצאה

הצדקה. הוא הציע לקהל המאזינות "הזדמנות להיות בצד של הנותנים", הצעה נדיבה

הנזקקות בעצמן לסיוע חיצוני. פניית הרב אל הנשים כ"ציבור" כאלהבין יושביו שיש לקהל

רוממה את היושבות למעמד של נותנות ,והתעלמותו ממצבו הספציפי של ציבור זה

בפוטנציה. העובדה שאף לא אחת מן המקומיות חתמה על הוראת הקבע, ורק אורחת אחת

מחוץ לשכונה ושאינה חרדית קנתה את ערכת הברכה שהוצעה למכירה, יצרה רגעים

ספורים של שקט ספק מביך שחלף מהר. לרגע הזה קדמה הרצאה זוטא של הרב שבאה

לה עם הטקס. היותו גבר, והופעתו בזמן שיש לחכות לתפיחת העיסה, מיקמה בעסקת חבי

את הפרק שלו במופע באזור משני. בדבריו הוא פרק את הציבור מגדרית כדי להגיע אל

חובת הנשים. הוא אזכר בקצרה את הנאמר במסכת סנהדרין על זכותן של נשים לעולם

הזקוק לעיבוד תרבותי ולכן התרבות הבא, שחזר את הטענה השחוקה כי הגבר הוא חומר

)במקרה זה הדת( היא מגרש המשחקים שלו, והוסיף כי למרות שהנשים נבראו מושלמות הן

צריכות, לצד תחזוק הבעלים שלהן, לעסוק גם בצדקה.

צדקה וחסד היו תמיד אזור פתוח לפעילות נשים, אך הן גם אלה המצויות בחזית

עמי" אכן מתחזק אלמנות ויתומים. כלכלת הצדקה של הארגון הנזקקות. ארגון "חסדי נ

איננה מבחינה לכאורה בן חרדים לחילונים משום שהעוני והחולי אינם מבחינים בניהם.

הסיפור שהרב בוחר להביא בפני המאזינות עוסק באיש צבא עשיר שחלה והטיפול בו רושש

ה בגן עדן הופכת לכלי בתו היתומה המבקשת מאמה להצטרף אל אבי xivאת משפחתו.

השיווקי של הרב: "לכאלה אנשים חסדי נעמי עוזרים", הוא אומר, והופך את הקונוונציה

של מי שמקבלים ומי שנותנות על פיה. כדי לוודא שציבור הנותנות הפוטנציאלי אכן יתרום,

מסביר הרב מהי גמילות חסדים ומדוע היא משתלמת. כלכלה זו נשענת על עקומת תמורה

פשוטה: צדקה או רפואה, חסד או אסיא. הכיס הוא אותו כיס, אומר הרב, והצרות אינן

פוסחות על איש. במקום לקנות קרטיב לימון אחד ביום יכול אדם להשיא שתי בנות שצלחו

כבר את גיל השלושים והן בבחינת "פצצות ביולוגיות מתקתקות".

הכנסת איננו מפחיד את הנשים. קשה הרימון נטול הנצרה שהרב משחרר אל חלל בית

לדעת איזה רושם עשו דבריו עליהן; ייתכן שברמה העקרונית הצליח להעמיק בתודעתן את

הצורך במתן צדקה ואת התועלת שבפעולה זו. חופת החסד שפרס הארגון על ה"יציאה"

שלהן בוודאי לא הזיקה. הן, כמו אחרים ההולכים לשמוע קונצרט שהכנסותיו קודש

מחלקה בבית חולים מסוים או להקמת אגף חדש במוזיאון לאמנות, שילבו בין עולם ל

הערכים שלהן לבילוי. הפדגוגיה הבוטה שלו, וזו המורכבת של ענת, היו מרכיב הכרחי

במוצר שקנו. מעין תו תקן תרבותי המנתב את הצרכנים במרחבי הקניה המתרחבים

שלהם.

ני הטקס וקהלו כקבוצה לומדתכל הזכויות שמורות לענת: מארג

בתחתית הדף המנוילן שקניתי, שצבעיו נעים מירוק זוהר, לטורקיז, כחול וסגול, כתוב

באותיות גדולות "אין עוד מלבדו". אבל לצד אותיות אלו, ובגודל זהה, מופיע שמה של ענת

להזמין מנהלת הטקס ומספר הטלפון הנייד שלה. באותיות קטנות יותר כתוב: "אם ברצונך

שיעור ניתן להתקשר לנייד", ומעט הלאה "כל הזכויות שמורות לענת". צילצלתי. ענת ענתה

בנימוס כשהצגתי את עצמי, אך בכל פעם מחדש אמרה שאיננה פנויה למפגש ושאנסה שוב

בפעם אחרת. הצעתי לשלם לה על ביטול זמנה נדחתה אף היא. נפניתי לתיאור הטקסטים

וספים מצידה.שקראה ללא ביאורים נ

הגיבורות של המכתבים

שלושת המכתבים שבחרה ענת לקרוא לפני הקהל מציגים שלוש גיבורות הנמצאות כל אחת

בעמדה אחרת בשדה הדתיות והתשובה: מיטל חרדית, אסנת חילונית מחפשת דרך,

והבחורה מעפולה מצאה את דרכה אל הדת אך בעלה טרם הצטרף אליה. שמותיהן

שוויים ורק שברי פרטים יכולים ללמד על מוצאן הספרדי או האשכנזי. ישראליים עכ

הגיבורות גרות בפריפריה הקרובה והרחוקה; אלעד, לוד ועפולה. ענת מניחה כנראה

שהמגוון יכול לזמן לרבות ממאזינותיה דמות להזדהות עמה. במרכזו של כל מכתב מוצגת

, ניתן בקלות לדמיין את האירוע, את דרמה. למרות השורות הקצרות הנקראות בפני הנשים

הגיבורה הראשית, את גיבורי המשנה ובעיקר את מקומו של טקס הפרשת החלה בתוך

ים. אירועשרשור ה

מהלך הלידה שעובר על מיטל מסתבך והיא נלקחת לבית החולים עם דימום. מיטל

ק, היא נותנת מוצגת כאישה מאמינה וקרת רוח. היא מצלצלת לאמבולנס כשבעלה משתת

צדקה ומתפללת, היא מבקשת מבעלה שידאג לכך שתלמידי חכמים יאמרו תהילים לזכותה.

כל סוללת הפעולות הדתיות, לצד מאמצי הרופאים בבית החולים, אינם מניבים דבר. אמא

של מיטל, ולא הרב קנייבסקי, העיסה ולא התפילה והצדקה, הם שמחוללים את הנס. מרגע

הבת בהפרשת חלה פסק הדימום. שזיכתה האם את

הבחירה בדרמה של לידת בן בשלום אינה זקוקה להבהרות רבות, וכך גם מציאת זיווג

הולם. אסנת ממזגת שני מהלכים קריטים הכרוכים אלה באלה: חזרה בתשובה ומציאת

שידוך הולם. במקרה שלה, טקס הפרשת החלה אינו סיום מוצלח של הדרמה אלא

עקבות הטקס שניהלה ענת ניצת משהו בלבבה של אסנת. אותו משהו, ששלח התחלתה. ב

שאינה מוכנה שיעירו לה על הופעתה xvלטקס נערה עם "שיער קצר והרבה עגילים"

החיצונית, לא הניח לה לישון. המכתב מתאר לילה מסעיר שהסתיים ב"חתונה הכי קדושה

קיסיטית" ל"בחור השחור עם ומרגשת" שענת ראתה אי פעם. החיבור בין "הנערה הפנ

הנשמה הטהורה" מציע סיפור קלסי בסוגת התשובה. המקריות והרומנטיקה נשרגות אלו

באלו ומוליכות להכרה שיד מכוונת מוליכה לתיקון המביא את הסוף הטוב. אם יש בקהל

נערות מתלבטות שטרם מצאו את דרכן ואת אהבתן אסנת היא הגיבורה שלהן.

בר הולכות בדרך הדת אך מתקשות לצרף אליהן את בן זוגן, ומן הסתם גם לנשים שכ

מתקשות להיכנס להריון, מציעה ענת את "הבחורה מעפולה". המכתב שלה מעלה סצנות

אלימות של מריבות, צעקות, השלכת חפצים. הוא "דור שני לשואה" והיא אופה לא

ן ליין, פתרו במהלך משולב את מוצלחת. הפרשת החלה אצלה, וההדרכה שענת נתנה לה או

שלל בעיותה. בעלה הבין "שיש אלוהים", מאפה ידיה צלח, וכמובן שהיא נכנסה להריון.

ענת יודעת שאין היא פעילה בודדת בשדה התשובה והרוחניות. היא מבינה שחלק מן

" או הנשים כבר שמע סיפורים, נסע לאירועים רוחניים והקשיב לדרשנים ב"ערוצי הקודש

במופעים חיים. למרות המוכנות הבסיסית להיפתח למסריה, היא יודעת כי תמיד קיימת

ספקנות מסוימת. לפיכך היא מעידה שבידיה השמות המלאים, הכתובות והטלפונים של

גבורות הסיפור, ועוד קלסר גדוש בסיפורים נוספים של נשים ש"אפשר להתקשר אליהן".

ל ענת מבקשת לייצר מרחב פתוח שאליו תוכלנה להיכנס עבודתה הרטורית והריטואלית ש

נשים רבות. היא מבטיחה להן סיכוי להתמודד עם בעיות התשתית של המין הנשי: מציאת

שידוך הולם, לידת בנים בריאים וניהול משק בית מוצלח.

החבילה מוצעת באופן ברור, כמעט גס. אבל לצדה ישנם רווחים משניים המתאפשרים

צם העובדה שמנהלת הטקס היא אישה, שהמכתבים נכתבו על ידי נשים ושהם נקראים מע

בפני נשים. תהליך ההעצמה עובר מאמא של מיטל אליה, מדלג על הרופאים המזלזלים בהן,

ואפילו על אברכי הכוללים הקוראים תהילים עבורן. הוא נטווה בין אסנת שדורשת שלא

לא מעירה". התהליך נודד מלוד לעפולה. הוא מצייר יעירו לה לענת ש"חס ושלום אף פעם

שלומיאליות של עקרת בית מסוימת כהזמנה לתיקון, ואת האישה כמי שבכוחה לסמן

בתשובה מזמין נשים שלה למשפחתה את הכיוון שיש ללכת בו. האזכור של ענת את חזרתה

ה ושהמצליחות נוספות פנימה אל הקהילה המשתנה. הוא מסמן להן שניתן להצליח בתוכ

אינן שוכחות מאין באו. היעד נשאר ברור, אולם נשים רבות באולם בית הכנסת ובכנסים

אחרים של ענת יודעות שהן עדיין רחוקות ממנו. עם זאת, עצם נוכחותן באולם הופכות

אותן לגיבורות פוטנציאליות של המכתבים הבאים. מעמד הפרשת חלה שהן נוכחות בו הוא

א מצווה אלא פתח לתיקון עולם.לא רק דרך למל

לישת הקמח והמים כתיקון עולם: בית המקדש והמטבח

"חטא עץ הדעת גרם פגם כללי ופעל פירוד של הגשמיות

מאלוקות, ולכן תיקונו הוא במצוות חלה ]...[ כתוב במדרש שמצוות חלה היא תיקון על

עץ הדעת, ולכן ניתנה המצווה לנשים, דכיוון שהיא קלקלה חלתו של עולם )אדם חטא

משיחת הרבי הראשון, שנקרא חלתו של עולם(, צריכה היא לתקן זאת על ידי מצוות חלה". )

מליובאוויטש )xvi

שחקר את שבט הדינקה במזרח אפריקה, , (Liendardt)הרט דהאנתרופולוג גודפרי ליינ

סיון" את סיפור בראשית של השבט. במקום אדם וחוה הוא יות והנמביא בספרו "האלוה

שומע על גראגנג ואבוק, במקום גן העדן פרוש לפניהם שדה שעליהם לעבדו עם גרעין דוחן

", ניסתה יום חמדנותה"בגלל כך מתגלגל המיתוס, אחד ליום שהאל נותן להם. האישה,

, השאיר שמיםזה נסוג אל מקומו שבאחד לעבד יותר מגרעין, הניפה מעדר ופגעה באל.

מאחוריו את האדמה הצחיחה, את הרעב, המוות והחולי, וניתק את החבל שחיבר בין

xviiלארץ. שמיםה

אתרכז בעניין הקלקול xviiiמתוך שלל ההקבלות שניתן למצוא בין שני הסיפורים

לבין הארץ. שמיםוהתיקון. האישה האפריקנית גרמה בחמדנותה לנסיגת האל ולנתק בין ה

חווה קלקלה את האדם הראשון המתואר במדרש כ"חלתו של עולם". הקלקול בתפיסתו של

אדמו"ר חב"ד האחרון )ואצל פרשנים מסורתיים אחרים( נעוץ בהפרדה שבין החומר לרוח,

ות בינאריההאבחנות בין הגשמי לאלוקי. הבחירה של חוה נתפסת כהתנעה של שרשרת

קודש לחול, בין הבורא לברואיו ובין הברואים לסוגיהם. המצב המעמיקות את הפער בין

שלפני הקלקול היה היברידי יותר. האל וברואיו התנהלו באותה אקולוגיה, שהיתה טובה

ומיטיבה. צלמו האלוהי של האדם לא נזקק לחיזוקים נוספים )מסוג ה"דעת" למשל( ולא

: היבחנויותחר החטא נע על מסלול של צוינו הבדלים בין סוגי האנוש. הסיפור המקראי שלא

האדם נבדל מן החי, איש מאישתו, אח מאחיו, לשון אחת מאחרת, צדיק מרשעים וכן

הלאה. הפרשת חלה היא טקס של ערבוב, של לישה, של האחדת שני חומרים זרים האמורים

ליצר עיסה אחת. הקמח מתערבב עם המים, החלה נאכלת ונעכלת על ידי האדם. "שהמזון

משיחת הרבי מתאחד עם האדם ונעשה דם ובשר מבשרו, ועל ידי זה יחיה האדם" )

.(מליובאוויטש

שהקלקול פתח שער להבדלות ולאבחנות בעודהטקס נע על המסלול הפוך ל"קלקול":

הטקס עושה לו תיקון, מקרב קצוות, מטשטש שונויות. מטרת המצווה, אומר האדמו"ר של

עלייה בדברי הרשות שיתאחדו עם אלוקות, ועניין זה מרומז בעיסה חב"ד, היא: "לפעול

שבה מעורבין הקמח והמים, שהקמח הוא פרורין פרורין, נקודות נפרדות, ועל ידי המים

שמיםשהדברים הג –מתאחדים הנקודות הנפרדות ונעשים חטיבה אחת, ועניינו ברוחניות

הקמח, מתאחדים על ידי התורה שהם דברים נפרדים, בדוגמת הנקודות הנפרדות של

שנמשלה למים". ברוח חב"ד רואה האדמו"ר בטקס עוד רמז לצורך לקרב רחוקים לתורה.

לא להסתפק בהשפעה על בני הבית הקרובים אלא לצאת ולחפש "נקודות נפרדות" ו"ללוש"

התורה. ייחודו של הטקס הוא בעובדה שהקידוש, או הרוממות, –ה"מים" אותן אל תוך

שים על חומר הגלם טרם יהפוך למזון. נע

העובדה שכל בני האדם מטפלים בחומרי הגלם בטרם יהפכו למזון מסמנת את "הטיפול"

הסטרוקטוראליסיטים, כמהלך תרבותי עמוס משמעות. אין פלא אפוא שהאנתרופולוגים

. והכנתם בצומת של הבחנת המזונותכאמור ובעיקר לוי שטראוס ומרי דאגלס, התעכבו

הם, ואורטנר בעקבותיהם, הניחו כי פיצוח פעולות אלה יגלה את התשתיות הערכיות

החדרת המזון לגוף האנושי מקרבת את האדם אל בעלי xixהמבנות את עולמם של נחקריהם.

כדי לשרוד. העובדה שהאדם אוכל לא פעם בעלי חיים החיים הנדרשים אף הם למזון גשמי

הגוף האנושי, הנתפס כגוף שנברא ייתית במיוחד.של ממש הופכת את הקרבה הזו לבע

בצלם, מתגלה כגוף גשמי בעל "צרכים". הכנת המזון היא לפיכך אקט של התרחקות

פרדוקסלית מן הגשמי וניסיון להתקרב אל הרוחני. בפירוט "טעמי המצווה" שנותן הרבי

א כהרמה, מתפענחת המילה תרומה המופיעה במקרא לא בפירוש השגור אל מליובאוויטש

התרוממות. האדם מצווה להתמיר את העיסה שממנה יאפה הלחם על ידי תרומתו. כך יורם

הלחם ויורם האוכל אותו: "כך כאשר תאפה העיסה ותהיה לחם, יוכל האדם לברר ולהעלות

את הלחם, ועל ידי זה יוכל הלחם להעלות את האדם". פעולת התיקון היא לפיכך כפולה

השפעתה אמורה לפעול ולהפעיל את הגשמי ואת הרוחני, להשפיע וככל מעשי התיקון

במקביל כלפי מטה וכלפי מעלה. מעשי האדם אמורים לעצב את המציאות התרבותית שהוא

חי בתוכה. מציאות זו אמורה להשפיע על המרומים ולתקן את מה שחובל שם במעשי אדם

צוות הפרשת חלה שלא יועדה אחרים. החבלה האנושית הראשונה מיוחסת כידוע לאישה, ומ

לה במקור המקראי )וכנראה דבקה בה בשל קרבתה למטבח(, מתפענחת כאפשרות המוצעת

לה לתיקון עולם.

ענת מבקשת לרענן את ההזדמנות הזו שכוסתה משום מה באבק; ללכת בדרך הבטוחה

ערב אחד מן המכוונת נשים אל המטבח ולייצר בתוכו בית מקדש זוטא. המסלול יוצא ל

הבית ועובר בבית הכנסת. שם ממלאות ענת והמשתתפות את החדר המרכזי. ענת על

השולחן המתקפל שהונח לפני הבימה וכוסה xxהבימה, הנשים על ספסלי המתפללים.

הכניסו לבית הכנסת גם משהו מן -בשעוונית, הקמח, המים, המערוכים, הקערות והשמרים

מכינה ענת את העיסה היא מתייחסת לחיבור שבין הגוף המטבח. כבר בשלב הראשון שבו

והרוח: "אני לשה בידיים, לא במקסר, כדי שהאיברים שלי יהיו שותפים למצווה". המגע,

החושניות, הבלתי אמצעיות מוצגים כחיבור בין הדרך למטרה, בין החומר לרוח. עם הוצאת

ווה. היא חוזרת ומציינת העיסה החוצה לצורך תפיחתה מתפנה ענת לפרט את טעמי המצ

את מרכזיותה בחיי נשים לצד הדלקת הנר ושמירה על נידה, מלינה על כך שהמצווה איננה

פופולרית כאחיותיה, ומציגה אותה כ"מצווה מאוד רוחנית". "יש בה זכר להקרבת

קורבנות", אומרת ענת, וממקמת את נשים העוסקות במצווה כממשיכות את פעולת הכהן

ה. כל אחת בביתה פנימה, בצורה צנועה שאין בה משום "הצגה", מוזמנת הגדול שפסק

להצטרף לעבודת הקודש.

על התועלת הממשית של המצווה למדו הנשים מן המכתבים. לפיכך, בתום הקראת

המכתבים המספרים על מוראות העולם הזה ונפלאותיו פונה ענת לדבר על העולמות

עולמות אלה היא מנכיחה דרך משחקי אותיות ומספרים. האחרים. את קיומם הממשי של

ראשי התיבות, חילופי האותיות וסמלי המספרים משתעשעים עם משמעות המקריות

ומכפיפים אותה לסדר טרנסצנדנטי. קהל הנשים נפעם מהאופן שבו ה ח.ל.ה הופכת סמל

רות )תפרה ל"חלק בעולם הבא", מכך שהפרשת חלה בסדר אותיות שונה היא סימן להתעב

שחלה(, ומן הפרשנות לאירועי האחד עשר בספטמבר כסוג עדכני של מזמור ל"ארבע מי

יודע". הנומרולוגיה העשויה להתקיים אצלן במטבח היא עוד סוג של העצמה המחברת את

חרדותיהן הפרטיות ואלה של כלל האומה לכלל עניין נתפס. בית המקדש כ"סמל מפתח"

כלוקוס הקיומי של הנשים חוברים יחדיו ומייצרים נקודה במפת בתרבות היהודית והמטבח

הסמלים והסימנים שנשים יכולות לעמוד עליה בזקיפות קומה.

צד אחד ים.בינארישל אורטנר על "סמלי מפתח" מפלחת אותם לאשכולות התיאוריה

נה של חלוקה זו אוסף לתוכו רכיבים בודדים, מדביק אותם ומכנס אותם לכלל תמו

קוהרנטית. צד זה מאשרר ומקדש את התרבות ואת הסדר החברתי הנובע ממנה, ואמור

לחזק את המחויבות כלפיהם. הצד האחר של החלוקה פותח ומרחיב את האופק הפרשני.

הוא מציע מטפורות רחבות שניתן לפתח באמצעותן מחשבות חדשות ואסטרטגיות פעולה

למשל, מניחה אורטנר את דגל הלאום בצד המסכם רעננות. בחברה האמריקנית המודרנית,

והמאחד ואת ה"מכונה" או ה"מחשב" בצד המטפורי המרחיב. ברור לאורטנר כי בין שני

מול המודלים האידאליים שלהם. לעבודסוגי הסמלים מתקיים רצף, אך אורטנר מעדיפה

מורכב עוד המקרה של "טקס הפרשת חלה" המתחדש בחברה החרדית יכול להורות על מצב

יותר. הסמלים ותסריטי הפעולה הנגזרים ממשמעותם יכולים לנוע מצד לצד. תנועתם

יכולה לאתגר את המבנה החברתי או לייצר לו חלופות. המטבח הממשי ובית המקדש הנעדר

הם דוגמה מעניינית למצב כזה.

ס. הקריאה "המטבח" כאזור מחיה ממשי או סמלי של נשים הוא ללא ספק סמל מכנ

"נשים למטבח" שבאה כתגובה לפמיניזים המערבי של מחצית המאה העשרים, ביקשה

להחזיר את הנשים ל"מקומן הטבעי". לאותו אזור פנימי של הבית המוציא החוצה מזון

להחיות בו את דייריו והאוסף אליו פנימה את השאריות והלכלוך. במתחם הקטן והחם הזה

יס שגרתי ומעגלי. מתבצעת עבודת נשים על בס

המרחק הסימבולי בין בית המקדש והמטבח הביתי כמעט מובן מאליו. מרחק זה נשען

על הפערים שבין הקדוש והיומיומי, הפרטי והציבורי, הטקסי והשגרתי, הגברי והנשי ועוד.

שממנו נגזרות מטפורות רבות (elaborating) ניתן לראות בבית המקדש החרב סמל מרחיב

זינות את התרבות היהודית. אולם הדמיון שבין שני האתרים מעניין לא פחות. הקרבת המ

הקורבנות בבית המקדש הפכה אותו לסוג של בית מטבחיים ענק, את המזבח למשטח

עבודה גדול ואת הכוהנים לסוג של קצבים. בית המקדש ופועליו התעסקו במזונות, ביכורים,

זו והזינו . השמת בית המקדש והמטבח זה לצד זה תרומות ומעשרות. ערבבו, לשו, הי

במהלך הטקס הציבורי של הפרשת חלה מאתגרת את הפילוח שבין הציבורי לפרטי, בין

הגברי לנשי, בין סמלים מצמצמים לסמלים מרחיבים. הציווי המקראי שאמור להתרחש

ות בזרועות במציאות שיש בה בית מקדש ציבורי עובר הביתה. ידי הכהנים הגברים מתחלפ

הנשים. תרבות העיסה לכלל מזון ורוממות הלחם לכלל תיקון עולם מופקדים בידי בנות

חווה.

המציאות החברתית כלכלית פוליטית שבה מתקיים הטקס מהפכת אותו פעם נוספת.

במקום מהלך פרטי של כל אישה בביתה פנימה מציע טקס הפרשת החלה אירוע ציבורי

הופך לזמן מה למקדש ולמטבח, למקום בילוי וצרכנות, לאתר חניכה רוחני. בית הכנסת

למשתתפות חדשות בחיי ההלכה והדת המציע הרחבה ממשית וסימבולית לנשים בתוך

חיים אלה.

טקסים ותמורות

דד אלא "הפן הטקסי בחיי נשים איננו איזור מבו

חלק מן

המרקם החברתי הרחב שהן חיות בתוכו. מעקב אחרי פן זה מגלה

שמתקיימים בו תהליכים של הגדרה מחדש,

משא ומתן וגם

מאבקים הנוגעים למשמעות של מושגי הקהילה

והדתיות."

xxi(335)קנדיוטי ואסימובה, עמ'

הדתי מוגבלים על ידי מגדרן. הטקסים עתירי מרחבי הפעולה וההשתתפות של נשים בעולם

הכוח שמורים לפטריארכיה המנהלת את העולם הדתי וזו תופרת תפקידי משנה למשתתפים

בתי הכנסת ובתי המדרש -אחרים. לנשים יש תפקידים מוגבלים בשולי האתרים המרכזיים

מאתרים אלה השמורים להן בעיקר כנשים של, אמהות של, או בנות של גברים. הרחק -

יצרו נשים הפנויות משהו מן הפורמליות הדתית מסורות של טקסים ועבודה רוחנית

עוברים -זה המשולב בפטריארכיה וזה הרחוק ממנה -משלהן. שני מעגלי הפעולה הללו

תמורות משמעותיות בעקבות המהפכה המגדרית שהחלה בראשית המאה העשרים. סכום

ואולם טקס פרק החותם את הספר,יובא ב ,ות השונותהשינויים הללו בקהילות הדתי

הפרשת חלה הינו דוגמה מובהקת לתמורה כזו.

הנשים שנאספו בבית הכנסת הגיעו ביוזמתה של קבוצת פעולה מקומית של נשים

חרדיות המארגנות פעיליות מסוגים שונים. טיולים, נופשים, חוגי התעמלות, הרצאות של

קבוצתיות וכדומה. הקבוצה הוקמה על ידי נשים למען נשים, ואין רבניות, שיחות תוך

עליהן פיקוח רשמי גברי. הטקס נשען על ארגון "חסדי נעמי" שאיננו נשי ואיננו מזרחי,

הפועל במרחבים החרדיים לסוגיהם, ותומך לפי עדותו בכלל האוכלוסיה. בחזית הטקס

ורת ניהול הטקס ותכניו "שמורות לה". עומדת אישה שהיא חוזרת בתשובה, והזכויות על צ

הטקס נשען על מצווה מדאוריתא הנחשבת לאחת משלוש המצוות החשובות לנשים. הוא

נוגע לפיכך בלוז ההלכתי, אך מכוון עצמו להלכות הקשורות מסורתית בנשים.

הפרקטיקה שלו, מערבים תפילה קנונית, ו הלכו של הטקס, הרגשות שהוא מעוררמ

ילה אישית, תפילת נשים, תחינה, וחידושי תפילה הנוגעים לזמן ולמקום )למשל תפילה תפ

לשלומם של החיילים ונפגעי פעולות הטרור(. הקמח, המים, העיסה, ידי הנשים הלשות,

מיומנויות האפיה והקליעה הנעשים ונחזים בתוך בית הכנסת, מקרבים את המטבח לבית

המקדש. סימון הנשים כציבור החייב במצוות, הוראה התפילה ואת הנמצאות בו אל בית

ציבורית לנשים הבאה ללמדן להקפיד בהלכות, החייאה וחידוש של פרטקטיקות

המיועדות/מותרות לנשים כאזורי פעולה עתירי רוחניות, מצטרפים לכוח חדש. כוח העושה

ושא ונותן מקום לנשים, כוח המארגן מחדש את מתחמי המחייה של הדת וטקסיה, כוח הנ

על ההגדרות הפטריארכאליות של דת גבוהה ודת עממית לא משולי בית הכנסת אלא מלב

ליבו. עד שיצליח הרב יוסף למגר את "מנהגי הנשים" ישתנו מנהגים אלה ויהפכו את היחס

המבטל כלפיהן לבלתי אפשרי.

ער זה מפעל ההדתה והתשובה המזרחי מנסה כאמור לעשות סטנדרטיזציה חרדית. בש

מוקדה העדשה באופני הפעולה של הנשים מול מפעל זה, בתוכו ולצדו. השער הבא מזמן

הכרות קרובה עם סוכן מרכזי בשדה ההדתה והתשובה הפועל בשכונה.

i . 1998על הטבילה כמנהג חוצה אורתודוקסיה בקרב נשים מזרחיות ראו סיקורל

ii Kandiyoti. & Azimova 2004.

iiiבאוזבקיסטן לאחר התקופה הסובייטית לא היה אחיד. בשנות העצמאות הראשונות היתה הדת מוחצנת יותר, היחס לדת

והתאפשר חינוך דתי לבנים ולבנות. מאוחר יותר הושמו הגבלות חדשות על הדת שיש לפרשן בהקשרים הפוליטיים החדשים

שהאסלאם קיבל בעולם בכלל ובאזור איראן ואסיה בפרט.

iv Petric 2002, p. 229 in: Kandiyoti & Azimova 2004,.p. 341.

v .2001, זוהר 2002לאו vi .182-215, עמ' 1998על שאלה זו, ומקומה בחיי נשים דתיות, ראו אלאור

viiרוש אפשרי לחסד כאל חרפה. בעזרתו של ד"ר רמי ריינר, ודרך עיון יהרב הזכיר מקור שלא הצלחתי לקלוט המלמד על פ

"ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו : שון העברית של אליעזר בן יהודה, מצאתי את המקור בויקרא כ יזבמילון הל

."וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא

viii .Ortner 1966, 1970ראו

ix .Frisby & Featherstone (eds.) 1997 על כך

xירושלים –"קורבנות ניתן היה להעלות רק בבית המקדש בירושלים. לאל לא היה מזבח אחר. הבחירה הפכה לחסרת גמישות

.Zimmel 1997, p.151או שום מקום אחר". )תרגום שלי(

xiמייחדת ( שחקרה את השתתפותן של נשים קשישות בירושלים בחיי הדת והרוח. סרד 1986על כך ראו עבודתה של סוזן סרד )

מקום מרכזי לעיסוקן של הנשים במזון.

xii Levi-strauss 1966, Douglas 1966.

xiii .2003על "המשוטט החרדי" והשינויים שחלו בצריכת זמן ומרחב ראו אלאור ונריה

xivור כדאי לשים לב לנטייה של הסוגה החרדית להגזמות ו)אי(דיוקים. נושא זה מוזכר גם במחקרי בקרב חסידות גור )אלא

בב.מ.וו. הסוגה החרדית -לא -סגן מפקד, הוא נסע במרצדס -לא -, פרק שני(. כאן גיבור הסיפור הוא מפקד סיירת מטכ"ל 1992

לא נוהה אחרי אנדרסטייטמנטס. אוזן חילונית מזהה בסיפור הזה את יסודות הפרכתו, אולם לא כאן העיקר. הרב מנסה לצייר

רך צבא וכסף, ולהראות שאין מי שמחוסן מפני האסון. את סולם היוקרה החילוני ככזה הכו

xvהשיער והעגילים הם "פטיש התשובה". בכנסי תשובה רבים גוזרים לנערים זנב סוס, מורדים עגילים ונזמים מגופם ווגם מגופן

כמו הקביים של נשים ונערות. ישנם מחזירים בתשובה התולים לראווה שיער שנגזז ועגילים שהוסרו, ואלה מכסים קירות

התלויות בלורד שבצרפת או בצ'נסטוחובה שבפולין.

xvi 83התוועדויות' ה'תשח"י, כרך כג, עמודים –מנחם -"משיחת הרבי מליובאוויטש, 'תורת-

www.chabad.org.il. פורסם באתר צעירי חב"ד 91

xvii Liendard 1961.

xviii .1999של סיפור בראשית של הדינקה וניתוח פמיניסטי אנתרופולוגי של סיפור גן העדן במקרא ראו אלאור לתרגום מדויק

xixדגלס, למשל, עסקה בין היתר בניסיון לפענח את מקומו המיוחד של בשר החזיר המסמן הטומאה. היא התחילה את עבודת

, וניסתה להישאר בתוך עולם הערכים היהודי כדי לענות על הפרשנות שלה מספר ויקרא המפרט את הקריטריונים למיון המזונות

( 2000השאלה שהציבה לעצמה )כלומר לא לקבל למשל טיעון חיצוני הקובע כי בשר החזיר נוטה להתקלקל בחום וכד'(. דגלס )

מעלה גירה. טוענת לבסוף, כי החזיר מאיים על קטגוריות מיון בשר הבהמות משום שהוא מפריס פרסה, שוסע שסע, ו"כמעט"

כיוון שכך הוא סומן כטמא במיוחד. התשתית הערכית שהיא חושפת נעוצה בשלמות של מעשה האל, שאין לבתר אותה, להפסיק

אותה או לטשטשה. הקריטריונים לכשרות הבשר מסמלים את השלמות והברכה האלוהית. תכונותיו של החזיר, במקרה זה, הם

סוג של איום על שלמות זו.

xx טקס איננו מותנה בעריכתו בבית כנסת. ענת מקיימת את הטקסים ההלו בכל אולם אפשרי. קיום ה

xxi Kandiyoti & Azimova 2004. p. 333)תרגום חופשי ת.א(