mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

מסכת סדר הגיור בתלמוד הבבלי

ד"ר משה לביא

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

פהרסת פואסיק והלכות על פרשיות התורה

...

וישמע יתרו. שירו לי'י שיר חדש. )תה' ק"ה, ל"ח( שמעו רחוקים אשר. )יש ל"ג, י"ג(...

תנן גר שבא להתגייר )יבמות מז ע"א-ע"ב(.הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל )מ'

ברכות ט', א'( שבועות שתים שהן ארבע )מ' שבועות א' א'(.

Bodl. 27915 MS Heb. f. 18

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

הסיום באגדה

תניא, רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי,

אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל; אבא חנן אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה; אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם

להכנס תחת כנפי השכינה.אמר ר' אבהו, ואיתימא ר' חנינא: מאי קראה? +רות ב'+

ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות וגומר.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

תניא, רבי חנניא בנו

של רבן גמליאל

אומר: מפני מה גרים בזמן הזה

מעונין, ויסורין באין

עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר

כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה

מעונין? לפי שאין בקיאין

בדקדוקי מצות

כישראל; אבא חנן

אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין

עושין מאהבה

אלא מיראה; אחרים

אומרים: מפני ששהו

עצמם להכנס תחת

כנפי השכינה.אמר ר'

אבהו, ואיתימא ר' חנינא: מאי

קראה? +רות ב'+ ישלם ה'

פעלך ותהי משכורתך

שלמה מעם ה' אלהי

ישראל אשר באת

לחסות וגומר.

תנו רבנן: +דברים כ"א+ וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה - רבי אליעזר אומר: תקוץ, רבי עקיבא אומר:

תגדיל. אמר רבי אליעזר: נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים, מה להלן העברה, אף כאן העברה; רבי

עקיבא אומר: נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה וראיה לדברי רבי בצפרנים, מה להלן ניוול, אף כאן ניוול.

אליעזר: +שמואל ב' י"ט+ ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו, מאי

עשיה? העברה. מח ת"ר: +דברים כ"א+ ובכתה את אביה ואת אמה –]

[ ר' אליעזר אומר: אביה - אביה ממש, אמה - עמוד באמה ממש; ר"ע אומר: אביה ואמה - זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר: +ירמיהו ב'+ אומרים לעץ אבי אתה וגו'.

ירח ימים - ירח שלשים יום; ר"ש בן אלעזר אומר: תשעים יום, ירח - שלשים, ימים - שלשים, ואחר כן

מתקיף לה רבינא אימא: ירח - שלשים, ימים - שלשים. שלשים, ואחר כן כי הני! קשיא.

ת"ר: מקיימין עבדים שאינם מלין, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין מקיימין. אמר ליה ר' ישמעאל, הרי הוא אומר: +שמות כ"ג+ וינפש בן אמתך! א"ל:

בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר. דכ"ע מיהת, וינפש בן אמתך - בעבד ערל כתיב,

מאי משמע? דתניא: וינפש בן אמתך - בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר: בעבד ערל, או אינו אלא בעבד מהול? כשהוא אומר: +דברים ה'+ למען ינוח

עבדך ואמתך כמוך - הרי עבד מהול אמור, הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך? בעבד ערל. והגר - זה גר תושב, אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר: וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור, הא מה

אמר רבי יהושע בן לוי: אני מקיים והגר? זה גר תושב.הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל

עמו עד י"ב חדש, לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים. אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כר' עקיבא,

דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין! אמר להו רב פפא: אפילו תימא ר' עקיבא, הני מילי היכא דלא פסקה

למילתיה, אבל היכא דפסקא למילתיה - פסקא. אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד

מנהרדעא, אמר לי: אי הכי, כי אמר ליה ר"ע בלוקח עבד בין השמשות, לישני ליה הא! חדא מתרי טעמי קאמר. שלח רבין משמיה דרבי אילעאי, וכל רבותי

אמרו לי משמו: איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו. אמרוה רבנן קמיה דרב

פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין! אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא,

ה"מ היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני - אתני. אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, וא"ל: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא

בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו, לישני ליה הא! וליטעמיך, לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת

טעמי קאמר. יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ור' יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: עיר

אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לעובדי

כוכבים. כמאן? כי האי תנא; דתניא: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד שנים עשר חדש, לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים; ר'

שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו בארץ ישראל, מפני הפסד טהרות, ובעיר הסמוכה לספר - אין משהין

אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים.

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין

באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה

ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש

סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי

יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים [ לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מז עמוד בלקבל ]

מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני ת"ח עומדים על

גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני

ת"ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר. ובמקום שנדה טובלת, שם גר ועבד

משוחרר טובלין; וכל דבר שחוצץ בטבילה, חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה.אמר מר: גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים

אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ"ט? דאי פריש נפרוש, דא"ר חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב: +ישעיהו י"ד+ ונלוה הגר

עליהם ונספחו על בית יעקב. ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מ"ט? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה,

ולא ניתן להשבון. )ומודיעים אותו עון שכחה ופאה(. ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו. אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב: +רות א'+ ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה, אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! +רות א'+ באשר תלכי אלך. אסיר לן יחוד! +רות א'+ באשר תליני אלין. מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! +רות א'+ עמך עמי. אסיר לן עבודת

כוכבים! +רות א'+ ואלהיך אלהי. ארבע מיתות נמסרו לב"ד! +רות א'+ באשר תמותי אמות. ב' קברים נמסרו לב"ד! +רות א'+ ושם אקבר. מיד, ותרא כי מתאמצת היא וגו'. קיבל, מלין אותו מיד. מ"ט? שהויי מצוה לא

משהינן. נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה וכו'. כדתנן, אלו הן ציצין המעכבין המילה: בשר החופה את רוב העטרה, ואינו אוכל בתרומה; וא"ר ירמיה בר

אבא אמר רב: בשר החופה רוב גובהה של עטרה. נתרפא, מטבילין אותו מיד. נתרפא אין, לא נתרפא לא, מאי טעמא? משום דמיא מרזו מכה. ושני ת"ח עומדים על גביו. והא א"ר חייא א"ר יוחנן: גר צריך שלשה! הא א"ר יוחנן

לתנא, תני: שלשה. טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. למאי הלכתא? דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל, ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין. אחד גר ואחד עבד משוחרר. קסלקא דעתך לקבל עליו עול מצות, ורמינהו:

אמר רב במה דברים אמורים - בגר, אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל!ששת, לא קשיא: הא ר"ש בן אלעזר, הא רבנן; דתניא: +דברים כ"א+

ובכתה את אביה ואת אמה וגו', בד"א - שלא קבלה עליה, אבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד; ר"ש בן אלעזר אומר: אע"פ שלא קבלה עליה -

מח כופה ומטבילה לשם שפחות, וחוזר ומטבילה לשם שחרור, ומשחררה ] ומותר בה מיד. אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? עמוד א[

דכתיב: +שמות י"ב+ כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה? אלא, עבד איש אתה מל בעל כרחו, ואי אתה מל בן איש בעל כרחו. ורבנן?

אמר עולא: כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו, כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו. ואלא הכתיב: כל עבד איש! ההוא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר

שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות, ואין צריך גט שחרור, שנאמר: כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה? אלא, עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, ושאין רשות לרבו עליו אין קרוי עבד. מתקיף לה רב פפא:

אימור דשמעת להו לרבנן - ביפת תואר, דלא שייכא במצות, אבל עבד דשייך במצות, הכי נמי דאפי' רבנן מודו! דתניא: אחד גר ואחד לוקח עבד מן העובד

כוכבים - צריך לקבל; הא לוקח מישראל - אין צריך לקבל, מני? אי רבי שמעון בן אלעזר, האמר: לוקח מן העובד כוכבים נמי אין צריך לקבל! אלא לאו רבנן, וש"מ, דלוקח מן העובד כוכבים - צריך לקבל, אבל לוקח מישראל - אין צריך לקבל. ואלא קשיא אחד גר ואחד עבד משוחרר. כי תניא ההיא, לענין טבילה

תניא.

ת"ר: +דברים א'+ ושפטתם צדק בין

איש ובין אחיו ובין גרו - מכאן א"ר

יהודה: גר שנתגייר בב"ד - הרי זה גר,

בינו לבין עצמו - אינו גר. מעשה באחד

שבא לפני רבי יהודה, ואמר לו:

נתגיירתי ביני לבין עצמי, א"ל רבי

יהודה: יש לך עדים? אמר ליה: לאו. יש

לך בנים? א"ל: הן. א"ל: נאמן אתה

לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן

ומי[ לפסול את בניך. א"ר יהודה אבנים

לא מהימן? והתניא: +דברים כ"א+ יכיר

- יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה:

נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם

שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא

או בן חלוצה הוא; וחכ"א: אינו נאמן!

א"ר נחמן בר יצחק, ה"ק ליה: לדבריך

עובד כוכבים אתה, ואין עדות לעובד

כוכבים. רבינא אמר, הכי קאמר ליה: יש

לך בנים? הן; יש לך בני בנים? הן; א"ל:

נאמן אתה לפסול בניך, ואי אתה נאמן

לפסול בני בניך. תניא נמי הכי, ר'

יהודה אומר: נאמן אדם לומר על בנו

קטן, ואין נאמן על ואמר ר' בנו גדול.

חייא בר אבא א"ר יוחנן: לא קטן - קטן

ממש, ולא גדול - גדול ממש, אלא קטן

ויש לו בנים - זהו גדול, גדול ואין לו

. בנים - זהו קטןוהלכתא כוותיה דרב

נחמן בר יצחק. והתניא: כוותיה

דרבינא! ההוא לענין יכיר איתמר.

ת"ר: מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו? ת"ל: אתך, במוחזק

לך. בא ועדיו עמו, מנין? ת"ל: +ויקרא י"ט+ וכי יגור אתך

מז גר בארצכם. ] אין לי אלא עמוד א[

בארץ, בח"ל מנין? תלמוד לומר. אתך, בכל מקום שאתך;

אם כן, מה ת"ל בארץ? בארץ -

צריך להביא ראיה, בח"ל - אין צריך

להביא ראיה, דברי ר' יהודה; וחכמים

אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ - . צריך להביא ראיה

בא הוא ועדיו עמו, קרא למה לי? אמר רב ששת, דאמרי:

שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני,

סד"א לא ליהמנייהו, קמ"ל.

בארץ - אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין?

ת"ל: אתך, בכל מקום שאתך. והא

אפיקתיה! חדא מאתך, וחדא מעמך.

וחכ"א: בין בארץ בין בח"ל - צריך

להביא ראיה. ואלא הא כתיב: בארץ! ההוא מיבעי ליה,

דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסד"א משום טיבותא דארץ

ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא

טיבותא, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר

א"ר עני, קמ"ל. חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, הלכה: בין

בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.

יחיד ורבים ,פשיטאהלכה כרבים! מהו

דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה,

דקמסייעי ליה קראי, קמ"ל.

דתניא: הרי שבא ואמר מלתי ולא

טבלתי - מטבילין אותו ומה בכך, דברי

ר' יהודה, רבי יוסי אומר: אין מטבילין;

לפיכך מטבילין גר בשבת, דברי ר' יהודה, ור' יוסי

אומר: אין מטבילין.

אמר מר: לפיכך מטבילין גר בשבת. פשיטא, כיון דא"ר יהודה בחדא סגיא,

היכא דמל לפנינו מטבילין, מאי

לפיכך? מהו דתימא, לרבי יהודה טבילה

עיקר, וטבילה בשבת לא, דקא מתקן

גברא, קמ"ל, דר' יהודה או הא או הא

בעי. ר' יוסי אומר: אין מטבילין.

פשיטא, דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן,

תקוני גברא בשבת לא מתקנינן! מהו דתימא, לר' יוסי

מילה עיקר, והתם הוא דלא הואי מילה

בפנינו, אבל היכא דהויא מילה בפנינו -

אימא ליטבל זה בשבתא, קמ"ל,

דרבי יוסי תרתי בעי. אמר רבה: עובדא

הוה בי רבי חייא בר רבי, ורב יוסף מתני:

רבי אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני: ר' אושעיא בר' חייא,

דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל,

א"ל: שהי כאן עד למחר ונטבלינך.

ש"מ תלת: ש"מ גר צריך שלשה, וש"מ

אינו גר עד שימול ויטבול, וש"מ אין

מטבילין גר בלילה. ונימא: ש"מ נמי

בעינן מומחין! דלמא אמר רבי דאיקלעו.

חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך

.ג', משפט כתיב ביה

ת"ר: גר שמל ולא טבל - ר"א אומר: הרי זה

גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא

טבלו; טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה

גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא

מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא

טבל - אין גר, עד ורבי שימול ויטבול.

יהושע נמי נילף מאבות! ור"א נמי נילף

מאמהות! וכי תימא, אין דנין אפשר משאי אפשר, והתניא, ר"א

אומר: מנין לפסח דורות שאין בא אלא

מן החולין? נאמר פסח במצרים ונאמר פסח

בדורות, מה פסח האמור במצרים אין בא

אלא מן החולין, אף פסח האמור לדורות

אין בא אלא מן החולין; א"ל ר'

עקיבא: וכי דנין אפשר משאי אפשר? א"ל:

אע"פ שאי אפשר, ראיה גדולה היא ונלמד

מו עמוד הימנה! אלא, ][ בטבל ולא מל - כולי ב

עלמא לא פליגי דמהני, כי פליגי - במל ולא

טבל, רבי אליעזר יליף מאבות, ורבי יהושע?

באבות נמי טבילה הוה. מנא ליה? אילימא

מדכתיב: +שמות י"ט+ לך אל העם וקדשתם

היום ומחר וכבסו שמלותם, ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה, מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה, ודלמא נקיות

בעלמא! אלא מהכא: +שמות כ"ד+ ויקח

משה את הדם ויזרוק על העם, וגמירי, דאין

הזאה בלא טבילה. ורבי יהושע, טבילה

באמהות מנלן? סברא הוא, דאם כן, במה

נכנסו תחת כנפי א"ר חייא השכינה?

בר אבא א"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד

פשיטא, שימול ויטבול.יחיד ורבים הלכה

כרבים! מאן חכמים? רבי יוסי;

חומריםמשיקים

הסיוםבאגדה

פסוק שלנחמה

תיאורהטקס

הדיוןהמרכזי

מסכת סדר הגיור – מיקום תיאור הטקס לקראת סופה של המסכת

mlavee@univ.haifa.ac.il

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

בדרך ליצירתה של המסכת

סוגיה 'גרעינית' קדומה בנושא מעמדו של •צאצא גוי ויהודיה משותפת לתלמוד הבבלי

ולתלמוד הירושלמי.

לקראת סופה של הסוגיה בירושלמי עולה •שאלת מעמדו של מי שמל ולא טבל בהקשר

זה.

בתלמוד הבבלי פותח פרט זה ליחידה רחבה •וגדולה שנושאה הוא סדר הגיור.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

סיפור רבי חייא ומקבילותיו בירושלמי

ירושלמי קידושין ג:יב סד ע"ג

רבי חייה בר בא אזל לצור

אתא לגבי רבי יוחנן אמ' ליה מה מעשה בא לידיך

גר שמל ולא טבל אמר ליה אמר ליה ולמה לא פגעתה

אמר לי רבי יהושע בן ביה לוי ארפי ליה יאות עבד דלא

פגע ביה

בבלי יבמות מו ע"א

ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא,

 

חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו,

וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל,

וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל,

ולא אמר להו ולא מידי.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

סיפור רבי חייא ומקבילותיו בירושלמי

ירושלמי ע"ז ד:ח מד ע"בגוי מהו שיעשה יין נסך בחמתו

נישמעינה מן הדא ארמייא הוה ליה קופין גו מעצרתא אתא

ישראל וזלף בהון חמר אתא ארמייא קולתא ושפכון לגובה אתא עובדא קומי רבנן אמרי

אין הגוי עושה יין נסך מחמתו ר' חייה בר רבי ירמיה בשם

זה שמוזג בחמין אסור בא בצונין מותר יבוא עלי שלא

אזל עשיתי מימיי רבי יסא לצור חמתון שתן חמר

וחמימין וארמייא מזג אמר לון מה שרא לכון

בבלי יבמות מו ע"א

ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא,

 

חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו,

וחזא חמרא דישראל דמזגי , עובדי כוכבים ושתו ישראל

וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל,

ולא אמר להו ולא מידי.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

סיפור רבי חייא ומקבילותיו בירושלמי

ירושלמי ע"ז ב:ח מב ע"א

רבי מנא בר תנחום אזל לצור רבי והתיר תורמוסין שלהן

ואשכח חייה בר בא אזל לצורשהתיר לרבי מנא בר תנחום

אתא גבי רבי תורמוסין שלהן יוחנן אמר ליה מה מעשה אירע

לידך אמר ליה אשכחית לרבי מנא בר תנחום שהתיר

אמר ליה ולא תורמוסין שלהן אמר ליה אדם גדול פגעת ביה

הוא והוא יודע למתק את הים הגדול

בבלי יבמות מו ע"א

ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא,

 

חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו,

וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל,

תורמוסין דשלקי עובדי וחזא , כוכבים ואכלי ישראל

ולא אמר להו ולא מידי.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

– מקבילה בספרות א"י1ברייתא

גר שמל ולא טבל טבל ולא מל הכל הולך אחר המילה דברי רבי

אליעזר

רבי יהושע אומר

 

אף הטבילה מעכבתירושלמי קידושין ד:ז סו ע"א

ר"א - טבל ולא שמל גר ת"ר: מצינו שכן גר, זה הרי אומר:

באבותינו, שמלו ולא טבלו;

טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות,

שטבלו ולא מלו;

וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול

ויטבול.

בבלי יבמות מו ע"א

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

– העיצוב הספרותי המקבילי1ברייתא מס' PT Qid. 4:7 66aBT Yeb. 46a

גר שמל ולא טבל טבל ולא מל

הכל הולך אחר המילה דברי רבי אליעזר

רבי יהושע אומר

 

אף הטבילה מעכבת

גר שמל ולא טבלת"ר:

, הרי זה גר: ר"א אומר

, שכן מצינו באבותינו

; שמלו ולא טבלו

– טבל ולא מל

: הרי זה גר,ר' יהושע אומר, שכן מצינו באמהות

; שטבלו ולא מלו

וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר,

עד שימול ויטבול.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

– מקבילה בספרות 3ברייתא מס' א"י

בא ואמר לו גר אני יכול קיבלו

את שבאו .תלמוד לומר "אתך במוחזק לך"עדים מנין תלמוד לומר וכי יגור בארצכם,

אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר אתכם בכל מקום שאתם, אם כן למה

נאמר "בארצכם"

אלא בארץ צריך להביא ראייה, ובחוצה לארץ אין צריך להביא ראייה.

ספרא קדושים ח:א כה ע"ב

ת"ר: מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו?

ת"ל: "אתך, במוחזק לך". בא ועדיו עמו, מנין? ת"ל: "וכי יגור אתך גר בארצכם".

אין לי אלא בארץ, ]מז ע“א[ )ויקרא יט( בח"ל מנין? תלמוד לומר. "אתך", בכל מקום

שאתך; אם כן, מה ת"ל "בארץ"? בארץ - צריך להביא ראיה, בח"ל - אין צריך להביא

ראיה, דברי ר' יהודה;

וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ - צריך להביא ראיה.

בבלי יבמות מו ע"ב – מז ע"א

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

– מקבילה בספרות 2ברייתא מס' א"י

גר שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמ' מלתי ולא טבלתי

נאמן

ומטבילין אותו בשבת.

ירושלמי קידושין ג:יב סד ע"א

; מאן חכמים? רבי יוסידתניא: הרי שבא ואמר מלתי אותו מטבילין - טבלתי ולא

רבי ומה בכך, דברי ר' יהודה, ; יוסי אומר: אין מטבילין

בשבת, גר מטבילין לפיכך יהודה, ר' יוסי דברי ור'

. אומר: אין מטביליןבבלי יבמות מו ע"א

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

– הגהה מתועדת בתלמוד4ברייתא

ושני ת"ח עומדים על גביו. גר יוחנן: א"ר חייא א"ר והא

צריך שלשה! תני: לתנא, יוחנן א"ר הא

שלשה. בבלי יבמות מז ע"ב

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

תניא, רבי חנניא בנו

של רבן גמליאל

אומר: מפני מה גרים בזמן הזה

מעונין, ויסורין באין

עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר

כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה

מעונין? לפי שאין בקיאין

בדקדוקי מצות

כישראל; אבא חנן

אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין

עושין מאהבה

אלא מיראה; אחרים

אומרים: מפני ששהו

עצמם להכנס תחת

כנפי השכינה.אמר ר'

אבהו, ואיתימא ר' חנינא: מאי

קראה? +רות ב'+ ישלם ה'

פעלך ותהי משכורתך

שלמה מעם ה' אלהי

ישראל אשר באת

לחסות וגומר.

תנו רבנן: +דברים כ"א+ וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה - רבי אליעזר אומר: תקוץ, רבי עקיבא אומר:

תגדיל. אמר רבי אליעזר: נאמרה עשיה בראש ונאמרה עשיה בצפרנים, מה להלן העברה, אף כאן העברה; רבי

עקיבא אומר: נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה וראיה לדברי רבי בצפרנים, מה להלן ניוול, אף כאן ניוול.

אליעזר: +שמואל ב' י"ט+ ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו, מאי

עשיה? העברה. מח ת"ר: +דברים כ"א+ ובכתה את אביה ואת אמה –]

[ ר' אליעזר אומר: אביה - אביה ממש, אמה - עמוד באמה ממש; ר"ע אומר: אביה ואמה - זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר: +ירמיהו ב'+ אומרים לעץ אבי אתה וגו'.

ירח ימים - ירח שלשים יום; ר"ש בן אלעזר אומר: תשעים יום, ירח - שלשים, ימים - שלשים, ואחר כן

מתקיף לה רבינא אימא: ירח - שלשים, ימים - שלשים. שלשים, ואחר כן כי הני! קשיא.

ת"ר: מקיימין עבדים שאינם מלין, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין מקיימין. אמר ליה ר' ישמעאל, הרי הוא אומר: +שמות כ"ג+ וינפש בן אמתך! א"ל:

בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר. דכ"ע מיהת, וינפש בן אמתך - בעבד ערל כתיב,

מאי משמע? דתניא: וינפש בן אמתך - בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר: בעבד ערל, או אינו אלא בעבד מהול? כשהוא אומר: +דברים ה'+ למען ינוח

עבדך ואמתך כמוך - הרי עבד מהול אמור, הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך? בעבד ערל. והגר - זה גר תושב, אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר: וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור, הא מה

אמר רבי יהושע בן לוי: אני מקיים והגר? זה גר תושב.הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל

עמו עד י"ב חדש, לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים. אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כר' עקיבא,

דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין! אמר להו רב פפא: אפילו תימא ר' עקיבא, הני מילי היכא דלא פסקה

למילתיה, אבל היכא דפסקא למילתיה - פסקא. אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד

מנהרדעא, אמר לי: אי הכי, כי אמר ליה ר"ע בלוקח עבד בין השמשות, לישני ליה הא! חדא מתרי טעמי קאמר. שלח רבין משמיה דרבי אילעאי, וכל רבותי

אמרו לי משמו: איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו. אמרוה רבנן קמיה דרב

פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי ר"ע, האמר: אין מקיימין! אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא,

ה"מ היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני - אתני. אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, וא"ל: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא

בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו, לישני ליה הא! וליטעמיך, לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת

טעמי קאמר. יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ור' יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: עיר

אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לעובדי

כוכבים. כמאן? כי האי תנא; דתניא: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד שנים עשר חדש, לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים; ר'

שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו בארץ ישראל, מפני הפסד טהרות, ובעיר הסמוכה לספר - אין משהין

אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים.

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין

באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה

ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש

סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי

יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים [ לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מז עמוד בלקבל ]

מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני ת"ח עומדים על

גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני

ת"ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר. ובמקום שנדה טובלת, שם גר ועבד

משוחרר טובלין; וכל דבר שחוצץ בטבילה, חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה.אמר מר: גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים

אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ"ט? דאי פריש נפרוש, דא"ר חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב: +ישעיהו י"ד+ ונלוה הגר

עליהם ונספחו על בית יעקב. ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מ"ט? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה,

ולא ניתן להשבון. )ומודיעים אותו עון שכחה ופאה(. ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו. אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב: +רות א'+ ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה, אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! +רות א'+ באשר תלכי אלך. אסיר לן יחוד! +רות א'+ באשר תליני אלין. מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! +רות א'+ עמך עמי. אסיר לן עבודת

כוכבים! +רות א'+ ואלהיך אלהי. ארבע מיתות נמסרו לב"ד! +רות א'+ באשר תמותי אמות. ב' קברים נמסרו לב"ד! +רות א'+ ושם אקבר. מיד, ותרא כי מתאמצת היא וגו'. קיבל, מלין אותו מיד. מ"ט? שהויי מצוה לא

משהינן. נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה וכו'. כדתנן, אלו הן ציצין המעכבין המילה: בשר החופה את רוב העטרה, ואינו אוכל בתרומה; וא"ר ירמיה בר

אבא אמר רב: בשר החופה רוב גובהה של עטרה. נתרפא, מטבילין אותו מיד. נתרפא אין, לא נתרפא לא, מאי טעמא? משום דמיא מרזו מכה. ושני ת"ח עומדים על גביו. והא א"ר חייא א"ר יוחנן: גר צריך שלשה! הא א"ר יוחנן

לתנא, תני: שלשה. טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. למאי הלכתא? דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל, ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין. אחד גר ואחד עבד משוחרר. קסלקא דעתך לקבל עליו עול מצות, ורמינהו:

אמר רב במה דברים אמורים - בגר, אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל!ששת, לא קשיא: הא ר"ש בן אלעזר, הא רבנן; דתניא: +דברים כ"א+

ובכתה את אביה ואת אמה וגו', בד"א - שלא קבלה עליה, אבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד; ר"ש בן אלעזר אומר: אע"פ שלא קבלה עליה -

מח כופה ומטבילה לשם שפחות, וחוזר ומטבילה לשם שחרור, ומשחררה ] ומותר בה מיד. אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? עמוד א[

דכתיב: +שמות י"ב+ כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה? אלא, עבד איש אתה מל בעל כרחו, ואי אתה מל בן איש בעל כרחו. ורבנן?

אמר עולא: כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו, כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו. ואלא הכתיב: כל עבד איש! ההוא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר

שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות, ואין צריך גט שחרור, שנאמר: כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה? אלא, עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, ושאין רשות לרבו עליו אין קרוי עבד. מתקיף לה רב פפא:

אימור דשמעת להו לרבנן - ביפת תואר, דלא שייכא במצות, אבל עבד דשייך במצות, הכי נמי דאפי' רבנן מודו! דתניא: אחד גר ואחד לוקח עבד מן העובד

כוכבים - צריך לקבל; הא לוקח מישראל - אין צריך לקבל, מני? אי רבי שמעון בן אלעזר, האמר: לוקח מן העובד כוכבים נמי אין צריך לקבל! אלא לאו רבנן, וש"מ, דלוקח מן העובד כוכבים - צריך לקבל, אבל לוקח מישראל - אין צריך לקבל. ואלא קשיא אחד גר ואחד עבד משוחרר. כי תניא ההיא, לענין טבילה

תניא.

ת"ר: +דברים א'+ ושפטתם צדק בין

איש ובין אחיו ובין גרו - מכאן א"ר

יהודה: גר שנתגייר בב"ד - הרי זה גר,

בינו לבין עצמו - אינו גר. מעשה באחד

שבא לפני רבי יהודה, ואמר לו:

נתגיירתי ביני לבין עצמי, א"ל רבי

יהודה: יש לך עדים? אמר ליה: לאו. יש

לך בנים? א"ל: הן. א"ל: נאמן אתה

לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן

ומי[ לפסול את בניך. א"ר יהודה אבנים

לא מהימן? והתניא: +דברים כ"א+ יכיר

- יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה:

נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם

שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא

או בן חלוצה הוא; וחכ"א: אינו נאמן!

א"ר נחמן בר יצחק, ה"ק ליה: לדבריך

עובד כוכבים אתה, ואין עדות לעובד

כוכבים. רבינא אמר, הכי קאמר ליה: יש

לך בנים? הן; יש לך בני בנים? הן; א"ל:

נאמן אתה לפסול בניך, ואי אתה נאמן

לפסול בני בניך. תניא נמי הכי, ר'

יהודה אומר: נאמן אדם לומר על בנו

קטן, ואין נאמן על ואמר ר' בנו גדול.

חייא בר אבא א"ר יוחנן: לא קטן - קטן

ממש, ולא גדול - גדול ממש, אלא קטן

ויש לו בנים - זהו גדול, גדול ואין לו

. בנים - זהו קטןוהלכתא כוותיה דרב

נחמן בר יצחק. והתניא: כוותיה

דרבינא! ההוא לענין יכיר איתמר.

ת"ר: מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו? ת"ל: אתך, במוחזק

לך. בא ועדיו עמו, מנין? ת"ל: +ויקרא י"ט+ וכי יגור אתך

מז גר בארצכם. ] אין לי אלא עמוד א[

בארץ, בח"ל מנין? תלמוד לומר. אתך, בכל מקום שאתך;

אם כן, מה ת"ל בארץ? בארץ -

צריך להביא ראיה, בח"ל - אין צריך

להביא ראיה, דברי ר' יהודה; וחכמים

אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ - . צריך להביא ראיה

בא הוא ועדיו עמו, קרא למה לי? אמר רב ששת, דאמרי:

שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני,

סד"א לא ליהמנייהו, קמ"ל.

בארץ - אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין?

ת"ל: אתך, בכל מקום שאתך. והא

אפיקתיה! חדא מאתך, וחדא מעמך.

וחכ"א: בין בארץ בין בח"ל - צריך

להביא ראיה. ואלא הא כתיב: בארץ! ההוא מיבעי ליה,

דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסד"א משום טיבותא דארץ

ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא

טיבותא, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר

א"ר עני, קמ"ל. חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, הלכה: בין

בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.

יחיד ורבים ,פשיטאהלכה כרבים! מהו

דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה,

דקמסייעי ליה קראי, קמ"ל.

דתניא: הרי שבא ואמר מלתי ולא

טבלתי - מטבילין אותו ומה בכך, דברי

ר' יהודה, רבי יוסי אומר: אין מטבילין;

לפיכך מטבילין גר בשבת, דברי ר' יהודה, ור' יוסי

אומר: אין מטבילין.

אמר מר: לפיכך מטבילין גר בשבת. פשיטא, כיון דא"ר יהודה בחדא סגיא,

היכא דמל לפנינו מטבילין, מאי

לפיכך? מהו דתימא, לרבי יהודה טבילה

עיקר, וטבילה בשבת לא, דקא מתקן

גברא, קמ"ל, דר' יהודה או הא או הא

בעי. ר' יוסי אומר: אין מטבילין.

פשיטא, דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן,

תקוני גברא בשבת לא מתקנינן! מהו דתימא, לר' יוסי

מילה עיקר, והתם הוא דלא הואי מילה

בפנינו, אבל היכא דהויא מילה בפנינו -

אימא ליטבל זה בשבתא, קמ"ל,

דרבי יוסי תרתי בעי. אמר רבה: עובדא

הוה בי רבי חייא בר רבי, ורב יוסף מתני:

רבי אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני: ר' אושעיא בר' חייא,

דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל,

א"ל: שהי כאן עד למחר ונטבלינך.

ש"מ תלת: ש"מ גר צריך שלשה, וש"מ

אינו גר עד שימול ויטבול, וש"מ אין

מטבילין גר בלילה. ונימא: ש"מ נמי

בעינן מומחין! דלמא אמר רבי דאיקלעו.

חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך

.ג', משפט כתיב ביה

ת"ר: גר שמל ולא טבל - ר"א אומר: הרי זה

גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא

טבלו; טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה

גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא

מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא

טבל - אין גר, עד ורבי שימול ויטבול.

יהושע נמי נילף מאבות! ור"א נמי נילף

מאמהות! וכי תימא, אין דנין אפשר משאי אפשר, והתניא, ר"א

אומר: מנין לפסח דורות שאין בא אלא

מן החולין? נאמר פסח במצרים ונאמר פסח

בדורות, מה פסח האמור במצרים אין בא

אלא מן החולין, אף פסח האמור לדורות

אין בא אלא מן החולין; א"ל ר'

עקיבא: וכי דנין אפשר משאי אפשר? א"ל:

אע"פ שאי אפשר, ראיה גדולה היא ונלמד

מו עמוד הימנה! אלא, ][ בטבל ולא מל - כולי ב

עלמא לא פליגי דמהני, כי פליגי - במל ולא

טבל, רבי אליעזר יליף מאבות, ורבי יהושע?

באבות נמי טבילה הוה. מנא ליה? אילימא

מדכתיב: +שמות י"ט+ לך אל העם וקדשתם

היום ומחר וכבסו שמלותם, ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה, מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה, ודלמא נקיות

בעלמא! אלא מהכא: +שמות כ"ד+ ויקח

משה את הדם ויזרוק על העם, וגמירי, דאין

הזאה בלא טבילה. ורבי יהושע, טבילה

באמהות מנלן? סברא הוא, דאם כן, במה

נכנסו תחת כנפי א"ר חייא השכינה?

בר אבא א"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד

פשיטא, שימול ויטבול.יחיד ורבים הלכה

כרבים! מאן חכמים? רבי יוסי;

מימרות רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

והמימרא של רחב"א אר"י3ברייתא

הגירסה היחודית של המימרא האמוראית החותמתהתלמוד הבבלי

המקבילה – ספרא קדושים

א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן,

הלכה:

בין בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.

ת"ר: מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו?

ת"ל: "אתך, במוחזק לך". בא ועדיו עמו, מנין? ת"ל: "וכי יגור אתך גר

אין ]מז ע"ב[ בארצכם". )ויקרא יט( לי אלא בארץ, בח"ל מנין? תלמוד

לומר. "אתך", בכל מקום שאתך; אם כן, מה ת"ל "בארץ"? בארץ - צריך

להביא ראיה, בח"ל - אין צריך להביא ראיה, דברי ר' יהודה;

וחכמים אומרים:

בין בארץ בין בחוצה לארץ - צריך להביא ראיה.

בא ואמר לו גר אני יכול קיבלו

את .תלמוד לומר "אתך במוחזק לך"שבאו עדים מנין תלמוד לומר וכי יגור בארצכם, אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר אתכם בכל

מקום שאתם, אם כן למה נאמר "בארצכם"

אלא בארץ צריך להביא ראייה, ובחוצה לארץ אין צריך להביא

ראייה.

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

והמימרא של רחב"א אר"י1ברייתא

של החתימה האמוראית היחודית הגירסה התלמוד הבבלי

מקבילה ארץ ישראלית

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:

לעולם

אינו גר עד שימול ויטבול.אינ

ר"א - טבל ולא שמל גר ת"ר: מצינו שכן גר, זה הרי אומר:

באבותינו, שמלו ולא טבלו;

טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות,

שטבלו ולא מלו;

וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול

ויטבול.

גר שמל ולא טבל טבל ולא מל הכל הולך אחר המילה דברי רבי

אליעזר

רבי יהושע אומר

 

אף הטבילה מעכבת

mlavee ד"ר משה לביא, אוניברסיטת חיפה@research.haifa.ac.il

סיכום

בתלמוד הבבלי, ורק בו, מוצגת יחידה ספרותית •שלמה המוקדשת לסדר הגיור.

ביחידה זאת, ורק בה )למעט מסכת גרים( מתואר •סדר הגיור באופן מפורט.

יחידה זאת מציגה בדרך כלל מגמת החמרה.•כך עולה מהשוואת ברייתות לחומרים ארץ ישראליים–כך עולה מחתימה במימרה פסקנית חותמת.–כך עולה מהערות מאוחרות המשולבות בסוגיה.–

רבדים כרונולוגיים שונים מצטרפים ליצירת תמונה אחידה.•