לאינטרנט והוכנס הועתקvww.hebrewbooks.org

תשע״ו חיים ע״י

שיחת אלול ב״א תבוא, ש״פ

ה׳תשמ״ח

מוגה בלתי הת׳ הנדות

ידי על לאור יוצאת ״ועד התמימים״ הנחו

י נ ברוקלין,פארקוויי איסטערן 770

לבריאה ושמונה ארבעים מאות שבע אלפים חמשת שנתהקהל שנת

מפתח

מנת על השנת, במשך העבודה על צדק חשבון ־ תשמח שנת בסיום - השבוע לפי הקשר השמחה; בענין ובמיוחד בזח, ולהוסיף להשלים

בנינים בניית ע״י השמחה חידוש עיקר ביכורים; במצות ״ושמחת״1 ע׳ .........................שליט״א אדמו״ר כ״ק ע״י חוגה - חדשים

א׳: לשיחה השלמותבישראל בג״ע) אדנ״ע כ״ק ששמע תורות מחזי חבעשייט(באי תורת א)

עייי חתורח שנאמר זח עם הקשר ;חי עבדי לחיות שזכו כיון שמחים עם הקשר בגוף; חנשמח ירידת עייי עלייתו לאחרי בגייע, הבעשייט

א ...................גביהןיי על עולה טוב שם ייכתר - אבות פרקי ס״ס״ב ....................................................פרשתנו בריש פרשייי ב)

ס״ה . חשמחח ענין לפעול קל ולכן הצלחה, שנת חיתח זו שנח ג)ה .............................דאייח ספרי להדפיס המנדבים עייד ד) ס״

ב׳: לשיחה השלמותלידי שמביאים ובית) לבוש (מזון האדם בצרכי מיוחדים דברים א)

ס״ש .........................................................................שמחהלבנות ־ בניי בעניני קשרים להם שיש ואלו מומחים לנצל ב)

סי״ג ........................................................... חדשים חבניניםדבר הם וסליחות שבת דלכאורה סליחותיי, יישבת השם ביאור ג)

ד........................................................................ והיפוכו ״ י סג׳: לשיחה השלמות

כל להם לספר החשיבות יומתק שעפייז ישראל, של מעלתן גודל א)ז........................................................................... צרכם ״ ס ס

ח.........................................................משקה חלוקת ב) ״ י סד׳: שיחה שלא כלים מטומאתןיי, טהרו יישנשברו כלים - ברמב׳ים היומי שיעור יישבירתיי שעייי האדם, בעבודת טומאה, מקבל אינו מלאכתן תגמור

לעייל) (עד צורתם נגמרו שלא ועיייז מטומאתם, נטהרים בגלות בנייי ישראל של במעלתם לוי׳יצ ללקוטי הקשר טומאה; מקבלים אינן -

ט.......................ולתפארתיי לשם יילתהלה נאמר שעליהם ״ י ז לה׳: שיחה

יאמר כאו׳יא שמחיית; ניגון לנגן הגלות; על אחרונהיי י׳ברכהב......................................................................יילחייםיי ״ כ ס

ה׳תשמ״ח. אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחת בש״ך.

פעמים כמה גערעדט מ׳האט א. היי-יאר אז ,’יאר דעם במשך

אנדערע פון אויסגעטיילט איזהשמחה; עניו דעם אין יארן

ער (ווי השנה מספר דער מנהג לויטן אנגערופן ווערט

איז העולם לבריאת אידן) פון אז באדייט דאס וואס תשמ״ח^,

תשמח שמח, אידיש זיין מ׳זאל א ־ (אחרים) תשמח און (אליין)

מיוחדת עבודה זיין וואס יאר ענינים, אלע אין שמחה איז

בשמחה״^, ה׳ את ״עבדו של שמחה פון אנהויבנדיק

ווי־ און מצוה; של ושמחה תורה את לשמש נבראתי ״אני אז באלד

זיין דארף עם און קוני״*, דעמ־ וואס דעהו״* דרכיך ״בכל

ה׳ את עובד ימיו ״כל קומט ולט א ביי דארף דעריבער ־ תמיד״*

צו- שטענדיקער א זיין אידן

ש״פ לך, ש״פ משיחות קונטרס ראה )1זו. שנה ־ אלול ח״י מכתב תצא,ועוד.אלפים). (ה׳ האלפים מספר בלי )2 מספר רק שטרות .בכמה כותבים וכן

- האלפים). מספר (בלי וכד המאות חסידות ודרושי המשכי אשר ולהעירעל נשיאינו) רבותינו ע״י (גם נקראים

(בלי המאות במספר מתחיל השנה שם תרס״ו, המשך כמו; האלפים), מספר מאמרים כמה וכן ועוד; תער״ב, המשך

עזר״ת, מאמרי כמו; בהמשך, שלאהשנים. בשאר וכן פרז״ת,

במכתב בהנסמן וראה ד. ק, תהלים )3מצוה. שמחה...של ד״ה הערה הנ״לקידושין. מס׳ סוף וברייתא משנה )4הנ׳׳ל מכתב וראה ו. ג, משלי )5

דעהו. דרכיך בכל ד׳׳ה הערהספ׳׳ג. דיעות הל׳ רמב״ם )6

ה׳ את (עבדו פון שטאנד ״דרכיך׳ די אין אויך ב)שמחה,

מיט רשות) דברי ־ (דיינע דעם דינט עד דעהו וועלכע

גאנצ־ דעד אז אזוי אויבעדשטן, דעם פון פדטים אלע און טאג עד

אידן א פון לעבן טעגלעכן טאג מיט דודכגענומען זיינען

שמחה. אז פאדשטאנדיק, איז דעדפון

פון סוף באם איצטעד שטייענדיק לעצ־ (דעד אלול חודש אין יאד, מ׳- ווען יאד), אין חודש טעד

און הנפש חשבון א מאכן דאדף עבודה דעד צו בנוגע ’סך־הכל

־ יאד* פאדגאנגענעם דעם במשך ספעציעל חשבון דעד דאדף

השמחה, ענין דעם אדייננעמען מ׳האט וויפל צדק חשבון א מאכן

דעד און אויפגעטאן, דעם אין וויפל לפועל, בהנוגע עיקד,

דעד און אויפטאן, נאך מ׳דאדף זאל דאס אז - שבעיקד עיקד

בפועל, מעשה אין אדויסקומען אויס־ צו ,’העיקד הוא המעשה

דעם פון טעג לעצטע די נוצן

.129 ,78 ,75 ע׳ אידיש סה״מ )7ובכ׳׳מ.

אשר אלול, ח׳׳י לאחרי ובפרט )8 )179 .177 ע׳ תש׳׳ג השיחות (ס׳ ידוע

ימים בהי׳׳ב במיוחד הוא צדק שהחשבון עד אלול (מח׳׳י אלול דחודש אחרונים

הוא ימים מהי׳׳ב יום שכל החודש), סוף יום השנה, חדשי מהי״׳ב אחד חודש כנגד

כנגד - אלול (ח׳׳י לחודש יום לחודש חודש כנגד ־ אלול י׳׳ט תשרי, חודשוכו׳). חשון,

מי׳׳ז. פ׳׳א אבות )9

ה׳תשמ״ח אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחות

און ״אריינכאפן״ אויף יאר שלימות) לשון פון (אויך משלים אין מערער וואס זיין ומוסיף

שמחה. אידישער פאסיקע א ווערט דאס און ווען יאר, נייעם רעם צו הכנה

אין צוגעבן נאר זיכער מ׳וועט ה׳, עבודת פון ענינים אלעשמחה. - כולל

אלול חודש אין אז ובפרט י״ד נאך שוין מען שטייט עצמו חג פאר יום השלשים בתוך אלול,

מ׳־ ווען שמחתנו, זמן הסוכות ודורשין ״שואלין רעם אן הדבט

אז מובן, איז - ‘החג״״ בהלכות אין שליסט ודורשין שואלין דער ענין דער במיוחד איין זיך

זמן הסוכות, חג פון השמחה אלע וואס עםTצו שמחתנו(נוסף

״מועדים זיינען טובים ימים לעצטז גערעדט ווי לשמחה״),

ועל בארוכה. אלול) (י״ד שבת ס׳איז ווי לאחרי וכמה כמה אחת “וואך גאנצע א דורך שוין בכל וואס יום, הל׳ התחלת זינט א צו זיכער קומט ויום יום

ודרישה״ ״שאילה דער אין הוספה זמן צו הכנה (אלס שמחה אין

שמחתנו). שמחה א דא איז דערצו ב.

שבת: דעם אין ספעציעל מיוחדת האט שבת יעדער וואס אע״פ

שמחתכם (וביום שמחה זיך איןידוע אבער איז ),‘השבתות^ אלו

און שבת פון חילוק דער עיקר איז יו״ט אז יו״ט^',

לשמחה), (מועדים שמחה ענינו ענינו עיקר איז שבת משא״כ

איז (בשבת) שמחה די און עונג,‘בגילוי* (אזוי) ניט

שבתות דא אבער זיינען עם (וואס שמחה די וועז יאר אין קומט שבת אין בה^ם) דא איז

אזוי ־ בגילוי (מער) ארויס ,טוב. ידם שבת אין ווי

צו בנוגע אויך איז זה ומעין דער נאך קומט וועלכע שבת, דעם ח״י פון ״מועד״ און טוב״ ״יום

שבת דעם אין און ,‘אלול* דעם (פון שמחה די נתעלה ווערט א אין ביז אלול) דח״י יו״ט ‘״ויכולו״״ שלימות, פון אופן

אוועק- דער פון ענינים אלע דיוואך. גייענדער

טרשר״ע רש״נ. א. ר, פסחים ראה )10ס״א. סתכ״ט או״ח ראדה״ז

השבוע ימי דד ההיקף שלימות )11א). כה, שה״ש לקו״ת (ראהיו״ד. יו״ד, בהעלותך ספרי )12

וככה המשך ד. יא, צו לקו״ת )13 תרנ״ז תשמח שמח המשך בתחלתו. תרל״ז

ובכ׳׳מ. בתחלתו. שאין לא הוא דהפירוש וי״ל )14

בה עצב אין (ואדרבא בשבת ח״ו שמחה סוף פ״׳ב ברכות ירושלמי כב. י, (משלי

מו״ק * דאמר מאן בתוד״ה הובא ה״ז. כשרגא היא שהשמחה רק ב)), □נ,

ובטילה נכללת השמחה כי בטיהרא, הערה 1091 ע׳ ח״ד לקו״ש (ראה בהעונג

עד הם, קשורים ושמחה עונג כי ),31 (עונג) חכמה ־ [ובספירות חד שנעשים

דלא רעין תרין הם (שמחה) ובינה המשך (ראה אהובים״ ״רעים מתפרשין,

ובסופו)], בתחלתו הנ״ל תשמח שמח גילוי אלא אינו ״השמחה ־ ואדרבהרסד). ס״ע שם תשמח (שמח העוע״

(ס׳ תש״ג אלול ח״י שיחת )15 ושם, ואילך. 140 ע׳ תש״ג השיחות 1(ס תש״ה יו״ט״). ״גוט אז שאמרו

ואילך). 122 ע״ תש״ה השיחות ב מב, א כרך בראשית אוה״ת ראה )16

ועוד. ואילך. א תקח, ג כרך ואילך.

ה׳משמ״ח אלול ב״א מגוא, ש״פ משיחות

אריך שבת דער קומט לזה נוסף די צו ממש) (ובסמיכות נאך

כ״ק חתונת פון המשתה ימי שבעת פאר־ איז וועלכע אדמו״ר, מו״ח

אלול י״ג שבת בערב געקומעו זיך ציען ובמילא , (תרנ״ז)

ערב ביז המשתה ימי שבעת די א וואס ־ אלול) (כ׳׳ף זו שבת

מיט פארבונדן איז בכלל חתונה ענין שלימות מיט ביז שמחה, אין בארוכה [וכמבואר השמחה

וועלכער תשמח שמח המשך רעם רבי דער פאטער, דין

אין געזאגט האט נ״ע (מהורש״ב) א עאכו״כ המשתה], ימי שבעת די

וואס הדור, נשיא פון חתונההכל״*'. הוא ״הנשיא

באוואוסטען רעם לויט ג. ,‘רבי׳ן® אלטן רעם פון ווארט

צייט, דער מיט לעבן מ׳דארף אז בתורה פרשיות די אז וכידועזמן רעם מיט פארבונדן זיינען

איז זיי מ׳לייענט ווען פרשה דער אין אז פארשטאנדיק,

שנת (סיום וואך היינטיקע פון קודם יום השלשים בתוך תשמ״ח,

ח״י לאחרי שבת דער און החג, דער פון המשתה ימי ושבעת אלול

דער אונטערשטראכן איז חתונה)השמחה'^: ענין

בית מתולדות ור״פ היחס ״שלשלת )17 וראה בתחלתו. יום״ ב״היום - רבנו״

ס״ב. זו שנה תצא ש״פ משיחת קונטרסכא. כא, חוקת פרש״י )18 ס׳ חשון. ב׳ יום״ ״היום )19

ואילך. 29 ע׳ תש״ב השיחותוישב. ר״פ תושב״ב חלק של״ה )20 היא מהפרשה גדול שחלק ואף )21

- השמחה היפך לידי שמביאה התוכחה בנוגע האמצעי אדמו״ר פתגם ידוע הרי

אביו ע״י תבוא בפ״ התוכחה לקריאתלייענט טאטע דער ווען הזקן; אדמו״ר

בריש ביכורים פרן מצדה די אל תבוא כי (״והי׳ פרשתנו

^ א לך נותן אלקיך ה׳ אשר ה ולקחת בה וישבת וירשתה נחלה

תביא אשר האדמה פרי כל מראשית אין מצוה א איז גו׳״^^) &?זרצך

מיט פארבונדן איז וועלכע תורה אשר הטוב בכל ״ושמחת ־ שמחה

ולביתך אלקיך ה׳ לך נתן. גו׳״

דארף מצוות אלע אז ואע״פ ״עבדת בשמחה, זיין מקיים מען לבב״ וטוב בשמחה אלקיך ה׳ את

אנדערע די ביי אבער איז ־ העבודה ענין דער בהדגשה מצוות עבורה די (נאר המצוות בקיום שמחה), מתוך זיין דארף גופא

איז ביכורים מצות בא משא״כ ביכורים הבאת פון ענין דער

שמחה. מיט פארבונדן גופא פון ענין דער אויך נאכמער:

אין שטייט המצוות בכל שמחה את ״עבדת - פרשה^^ היינטיקער

וואס לבב״, וטוב בשמחה ה״א שמחה אז אפ מען לערנט דערפון

עבודת אין גדול עיקר אז איזהאדם*^.

(״היום קללות״ קיין ניט זיך ״הערט בכאו״א הוא ועד״ז אלול). י״ז יום״

חדורה בתורה כשקריאתו ‘ מישראל, ־ שבשמים אבינו עם דהתקשרותו בההרגש

לייענט״. טאטע ״דער ענין הוא שאז נאמר שעלי׳ בתורה, הקריאה נשמע ואז

לב. משמחי ישרים ה׳ פקודי הם שבתוכחה הענינים מזה: ויתירה

(ראה נעלות הכי ברכות בפנימיותן ב. ט, מו״ק וראה עה״פ. פרשתנו אוה״תא). מח, בחוקותי לקו״תא). פרשתנו(כו, ריש )22יא. שם, )23מז. כח, )24להאריז״ל המצות שער ראה )25

ה׳תשמ״ח אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחות

פרשה דער אין שטייט ועד״ז ח״י פון חומש שיעור רעם (אין

דער אויך זו) בשנה אלול גו׳ מזבח שם ״ובנית ציו^^ ה׳ לפני ושמחת גו׳ וזבחת

אלקיך״. ^,’הוראה מלשון איז תורה ד.

הזמנים בכל נצחית הוראה א איז דערפון המקומות. ובכל ביכורים מצות פון אז מובן,

אנווייזונג אייביקע אן רא איז ער ווען אפילו אידן, א פאר

און pלא חוץ אין זיך געפינטאון (וואו גלות אין אפילו

דער ניטא בכלל ס׳איז וועןביכורים): פון חיוב

ה׳ אשר pהא אל תבוא ״כי איד א בשעת - לך״ נותן אלקיך

לאנד רעם אין אריין גייטאויבערשטער דער וואו (ארט)

געגעבן (און געשיקט אים האט מקומו), זיין זאל ראם אז עם

מאכן דארף ער וואו ארט דערח פתגם דער (כידוע ישראל אח דא ״מאך צדק: צמח פון א

אלעם צום דארף ־ ישראל״*^] מראשית ״ולקחת זיין ̂’ערשטן

תביא אשר האדמה פרי כלאפ־ דאס מ׳דארף און מארצך״,

ד.ה. - אויבערשטן רעם צו געבן (מראשית) לראש לכל דארף עם^ לה׳ ושבח הודאה די זיין או

האט אויבערשטער דער וואס רעם און ״לאנד״ רעם געגעבן אים פירות אירע פון געניסן רעם אויב־ דער וואס טובות אלע און

אים. מיט טוט ערשטער אידן א ביי איז סדר דזנר ווי כשניער מיד אז יום, בכל

אים ביי ווערט עם און משנתו,ח״ אל ״תבוא א פון־דאס־ניי, ה

אים גיט החזרת אויבערשטער דער זיין לך״) נותן אלקיך (״ה׳

נשמה א איז ער אז אזוי נשמה,ח בגוף א איז - הגשמית הלזו ב

טוט, ער וואס זאך ערשטע דימלך לפניך אני ״מודה ער זאגט

א). (שפר, פרשתנר סוף של״ה בהקדמתו. וערד. ג. כ, תזריע לקר׳׳ת פכ׳׳ר. תניא רגג. ע׳ הנ״ל תשמח שמח המשך וראה

רנח-רנט).ז. כז, פרשתנר )26ב. נג, זח״ג ראה )27 מהרריי״צ אדמר״ר קודש אגרות )28תפה. ע׳ ח״א

אין - תבוא כי ״והי׳ כבספרי )29 וישבת ״וירשת ומש״כ מיד״. אלא והי׳ החיוב, בעצם תנאי לא י״ל אולי ־ בה״ פרי ״מראשית צ״ל שביכורים דכיון ורק

לקיים א״א ה׳״, לי נתת אשר האדמה

וישבת ״דרשתה לאחרי עד בפיעל המצוה מבורר חלק השדה לבעל כשיש בה״,

- לפועל בנוגע מזה והנפקותא בארץ. בעת שמיד יריחו״ של ל״דושנה בנוגע

יתרו דבגי מבורר חלק זה הי׳ הכיבוש, דלשיטת לב). יו״ד, בהעלותך (ספרי רק הוא בה״ וישבתה ש״וירשתה הספרי

פרי ״מראשית יהיו שהבכורים בכדי את כשכבשו ־ לי״ נתח אשר האדמה

מיד נתחייבו שם, ונתיישבו יריחו בלקו״ש בארוכה כ״ז (כמבואר במכורים

ועצ״ע. תשמ״ז). תבוא הש״ס לפי שגם להוסיף, דש

דשבח ש״דרשתה ב) לז, (קידושין ״שלא פרשתנו) (ריש רש״י וכלשון בה״,

הארץ אח שכבשו עד בבכורים נחחייבו והי׳ ל״אין סותר זה אין ־ וחלקוה״

עלי׳ דרמע הוא ארי׳ אלא מיד״, אלא ב) כב, שבועות ב. עח, עירומן (ע״ד

אפשרית היתה והחלוקה המבוש ממריחו שהי׳ וע״ד ממש*. מיד להיות

׳״שבע נזכר לא שברש׳״י ולחעיר *) חלח (כבירושלמי שחילקו״ ושבע שכבשו

וחלקוח״. כו׳ ״שכבשו ורק ח״א), פ״ב

ה׳תשמ״ח אלול צ״א תבוא, ש״פ משיחות

נשמתי בי שהחזרת וקיים חי צו הודאה א אפ גיט ער כו׳״, טובה. דער אויף אויבערשטן רעם איז והודאה שבח דער און

(ניט האדמה״ פרי כל ״מראשית אויס. נאר היום, בראשית נאר כו׳̂® והיפה והטוב המובחר מן

דאס אז באווייזט ראם (וואס בשלימות, והודאה שבח א איז

רעם צו אפ גיט איד דער ווייל בעסטע דינע פון אויבערשטן

כר). כחות שענסטע און זיין דארף אלעם רעם איו און

לך נתן אשר הטוב בכל ̂‘״ושמחת ניט ד.ה. ולביתך״, אלקיך ה׳

פרטית מצוה א פון שמחה נאר א נאר פרטי), ענין אן (אדער ה׳ לך נתן אשר הטוב ״בכל שמחה

דער פון אנהויבנדיק אלקיך״, גע- זוכה האט ער אז זאך, עצם נשמה א איד, א זיין ווען

גע־ באשאפן איז וועלכע בגוף, ווארום קונ^^. את לשמש ווארן

א פון שמחה די לעיל, כמדובר

מיד שנכבשה ישראל) ארץ של (מנעולה בלי בשופרות. הכהנים תקיעת (ע״י

ו), קאפיטל ביהושע כמסופר מלחמה, מיד הי׳ יתרו) (לבני חלוקתה וגם

באם (ובפרט אפשר הי׳ עד׳׳ז - (כנ׳׳ל) להיות משה) ע׳׳י היתה לארץ הכניסה

ישראל. ארץ בכל איסורי הל׳ סוף רמב׳׳ם ראה )30

המזבח. הוא ש״׳והי׳׳׳ חז״׳ל מדרשת להעיר )31 וכן בסופו), ג פמ״׳ב, (ב׳׳ר שמחה לשון

(אוה״׳ח תבוא׳׳ כי ב׳׳והי׳ מפרשיםפרשתנו). ריש להה׳׳מ ואו׳׳ת מהז׳ (בא׳ הבעש׳׳ט וכתורת )32 תרנ׳׳ב) אלול בח״׳י בג׳׳ע שאמר תורות

זיינען די וואס ״׳שמח דינען אידן שם בכתר (נדפסה ה׳׳׳ עבדי דין זוכהס׳׳ג). הוספות טוב

נאר (ניט ארומנעמען דארף אידן וקיום התורה לימוד זיין

זיין פון פרטים און המצוות, גאנצע זיין נאר) לעבן,

זיין פון זאכן אלע מציאות, די (אויך לעבן טעגלעכן טאג עצם די - ועאכו״כ רשות), דברי האט אויבערשטער דער וואם זאךבאשאפן. אים

מפרש איז רש״י אז ולהוסיף, ״בזמן איז בכורים״ ״מקרא אז

וואס ־ החג״ ועד מעצרת שמחה איצטיקע ד♦ זיינען ראם.”טעג

פארשטאנדיק איז הנ״ל ע״פ ה.נקודה: א נאך

א פאראן זיינען שמחה אין אופנים*^. און דרגות ריבוי

די פון אויך עס מ׳זעט ווי פריעד מ׳האט וואם בשמחה דרגות

שמחה כללות׳דיקע [די געדעדט תשמ״ח), (שנת יאר דעם מצד

בתוך השנה, בסיום ובפדט שבת דער החג, הודם יום השלשים

די נאך און אלול, ח״י נאך כ״ק חתונת פון המשתה ימי שבעתאדמו״ר]. מו״ח

שמחה, זמן הוא השנה שכל ואף )33 ־ בפנים) (כנ׳׳ל תשמ״׳ח בשנת ובפרט

שמחה ימי (בערך העיקר השנה בכל הרי סרשתנו לקו׳׳ת (ראה העבודה הוא שבה)

הנושין בהעבודה גנוזה השמחה ב: מג, כשיש משא׳׳כ כו׳), עיקר מהעבודה

לשמחה במועדים שמחה, על מפורש ציוד ענין בו שמפורש בכורים במצות [ועד׳׳ז

העיקר שמחתנו, בזמן ועאכו׳׳כ השמחה], ממנה ־ מזה דתירה השמחה. הוא

השנה. ימי כל במשך לשמחה הכח לוקחים ועד מעצרת שמחה ל׳׳זמן בנוגע י׳׳ל וכן

(מפד מיוחדת שמחה ישנה שאז החג׳׳, תבואתו מלקט ה׳׳אדם זה שבזמן

של שהו׳׳ע ושמנו׳׳, דינו ופירותיו

ה׳תשמ״ח אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחות

דארף איד א אז וויבאלד און אויבערשטן דעם דינען שטענדיק

אופן אן אין און שמחה, מתוך איז - ”בקודש״ ״מעלין פון

דארף אים ביי אז פאדשטנדיק שמחה, אין עליות צוקומען כסדרדרגא. אחר דרגא

אים ביי בשעת אפילו ד.ה. שמחה א געווען איצט איז

שלאחרי ברגע דארף בשלימותה, העכערע א נאך צוקומען זה

שמחה.בזה; ענין ועוד

גודל דער ̂‘ידוע ס׳איז עצמו בכח עבודה פון העילוי

דערלאנגט דאס וואס (אתעדל״ת), א און אופן טיפערן א אין

וואס המשכה א ווי ארט העכערן מלמעלה מעצמה נמשך ווערט

.”(אתעדל״ע)צו אויך איז ועד״ז ע'' בנוג

ווארום ־ וק״ו (ובמכ״ש שמחה^ איז שמחה אויך גדר, כל פו

פ״א ביכורים המשנה מפרשי ראה ־ שמחהמ״ז). כמה ישנן האדם בסוגי וכן )34 פרשוזנו בלקו״ת כמבואר - כשמחה דרגות ההפרש גד) עבדת לא אשר תחת (ד״ה

צדיקים. ושמחת אדם כל שמחת ביןא. כח, ברכות )35 כי אדם ד״ה ויקרא לקו״ת ראה )36

ועוד. יקריב. שבריש הענינים ב׳ וע״ד )37

ה׳ אשר הארץ אל תבוא כי פרשתנו: מלמעלה; במתנה שזהו ־ לך נותן אלקיך

(ראה המטה עבודת - בה דשבתה דדשתה תורת תער״ב. תרס״ו. תבוא כי ד״ה

וכז ס״ג). הוספות בכש״ט עה״פ הבעש״ט אל תבוא ואילך); ג (כז, הפרשה בהמשך

ובנית לך; נותן אלקיך ה׳ אשר הארץגד. ושמחת גד וזבחת גד

די אז שלמעלה*^), גדרים די איז עצמו בכח קומט וואס שמחה נמשך ווערט וואס די ווי העכער

מלמעלה. עם אין אדם דעם צו בנוגע [ועד״ז

פרט געוויסן א אין איז - עצמו בכח קומט וואס שמחה די איז

וואס די ווי גרעסערע א עצמו ־ מלמעלה הציווי מצד קומט יותר שלו בקב רוצה אדם ווייל

במילא ,”חבירו של קבים מתשעה שמחה די טייערער אים בא איז

אייגענע זיין דורך קומט וואס שמחה דער צו (בערך השתדלות

א זיין מקיים פון באופןציווי)]. האלטן מען דארף דערפאר און

בשמחה זיין מוסיף איין אין פון הנ״ל טעם דעם צו (נוסף

די ווייל בקודש״), ״מעלין א ווי געווארן איז שבעבר שמחה

ווי (ע״ד לו המזומן (שני) טבע שמחה צו בערך מלמעלה שמחה די

פא־ דעריבער און עצמו). בכח איצטער אז אים, פון זיך דערט

נאך מדילי׳ זיין מוסיף ער זאל אין דרגא נייע העכערע, א

צו בערך שלא דרגא א ביז שמחה,

(ע׳ הנ״ל תשמח שמח המשך ראה )38 בעצמותו מגעת שהשמחה ואילך) רנב כד. עצמה מהמצוה יותר למעלה ית/

ע׳ ואילך. רסה (ע׳ שם מבואר ועפ״ז רעים תשמח ״שמח הבקשה ואילך) רפב

״רעים שבבחי׳ שאף גד״, אהובים הרי השמחה, ענין יש (חו״ב) אהובים״

שנמשך מה (ע״פ בהגבלה היא זו שמחה ולכן השתלשלות), סדר ע״י מלמעלה ב״רעים שתומשך תשמח״ ״שמח מבקשים שנמשך דא״ס העצמי׳ השמחה אהובים״

המטה. עבודת ע״יא. לח, ב״מ )39

ה׳וושמ״ח אלול כ״א מבוא, ש״פ משיחווו

אזוי און שמחה. פריערדיקע די*.‘דרגא אחר״* דרגא

לייכטער נאך איז ראם און מ׳- בשעת דך, בא ארדסרופן

אז רעם אין אריין דך טראכט ״החזרת וואס לאחרי (- יום בכל

״) בי ^י ש ״ברי׳ א ער ווערט נ ווערט ער אז ביז חדשה״^^,

ממש מחדש ורגע רגע בכל נתהווה ־ *)’הידועה הבעש״ט (כתורת

איצטער מ׳איז אז ודבאלד איז אני און חדשה״, ״ברי׳ א

עבדו און קוני את לשמש נבראתי

כל הפורץ בל״ג, היא ששמחה ואף )40ישנם עצמו שבבל״ג ידוע הרי ־ גדר

(כי בקו נקודות א״ס ועד״מ: דרגות. ^ים וא״׳ס מקום), לה אין נקודה

במעוקב. שטחים וא״ס בשטח,שהשמחה שמכיון מובן. גם ועפ״ז )41

השמחה יסוד ועל לאחרי באה חדשהבמאד, נעלית שמחה זה הדי ־ שלפנ״ז

שמחה אפ״ל כי הגבלה, מכל למעלה ועד בלתי ממצב שיצא בזה ההתבוננות ע״י

(ראה ביותר גדולה שמחה שהיא רצוי,מכיון אבל, סע״א). מ, - פל״א תניא

רצד הבלתי בהמצב ומתבונן שחושבעכשיו שגם ימלט, לא - מקודם שהי׳

שמץ איזה נרגש מזה) שיצא מזה (כששמח בתכלית אינה ושמחתו הקודם, ממצבו

מוגבלת היא השמחה - ועכ״׳ם השלימות.(ע״ד הירידה גודל ערך לפי ומדודההתבוננות ע״י עולם. באהבת הפירוש ההגבלה בזה שיש - עולם בעניני

עולם העניני ערך לפי היא שהאהבהמתבונן); שבהם

התבוננות ע״י הבאה שמחה משא׳׳כ למעלה היא ־ (שלפנ״״ז) שמחה בעניני

שמץ שום בלי (ועאכו״כ והגבלה ממרידה שלימות ע״ד הפכיים). ענינים של

הטומאה (כשרוח לע״ל שתהי׳ השמחה ראשם על עולם שמחת הארץ), מן אעבירעולם יא). נא, י. לה, (ישעי׳

עצמה בשמחה עליות - נצחיות בפירושוכו). סו׳׳ס באגה׳׳ק המבואר (ע׳׳ד ס׳׳א. ס׳׳ו או׳׳ח אדה׳׳ז שו״׳ע )42תשב. רמז תהלים יל׳׳ש וראהבתחלתו. שעהיוה׳׳א )43

ציווי א איז בשמחה ה׳ את א דין איצטער דארף - תמידי לגמרי ס׳איז (און חדשה שמחה

ד שלו שמחה די מספיק ניט ו אייער-נעכטן און נעכטן געווען א איצטער איז ער ווארום

נייעם א מיט מענטש ״נייער״בשמחה״). ה׳ את ״עבדו ציוד

אז מובן, אדך איז דערפון ו. דארף עצמה ב)שמחה די(הוספה

מחשבה אין בלויז ניט זיין מעשה אין דוקא נאר ודיבור, ניכר איז וואס שמחה א בפועל,

הגשמי בעוה״ז בשר לעיניוהחומרי.

געקענט מען וואלט דלכאורה איז שמחה וויבאלד אז מיינען,

קיין ניטא איז שבלב, רגש א אין ארדס זאל דאס אז הכרח

אז וויבאלד ואדרבה: מעשה.^ גבול בלי איז שמחה פו ) שמחה די מגביל מעשה איז גדר),

א האט מעשה יערער (ווארום מחשבה בא משא״ב והגבלה, ציור

מער דינען וועלכע ודיבור אזד- אויף ניטא איז רוחניים,

הגבלה). פיל אז כלל רעם אבער מען האט וואם כלל א ,’העיקר הוא המעשה

- ענינים אלע אין גילטיק איז די איז רעם אין דוקא ווארום דירה א מאכן צו שלמעלה, כוונה

העשי׳ עולם אין בתחתונים ידיך ״למעשה הגשמית**,טוט רעם דורך דוקא תכסוף״^^,

פל׳׳ו. תניא ראה )44ה. כח, איוב )4צ

ה׳תשמ״ח אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחות

כביכול למעלה שלימות אויף זיך ודיבור מחשבה לגבי (אפילו

שלמעלה®*). פון תכונה די אז ולהוסיף,

בשעת דוקא איז (אמיתית) שמחה בגלוי אויס זיך דריקט דאס

און מענטשן דעם אויף ובפועל מעשים און תנועות זיינע אויף קען וואס עונג ווי (ניט

בהעלם)^*. בלייבן פארשטאנדיק, איז הנ״ל ע״פ ז.

שנת אין ובפרט בכלל, איד א אז אויבנ- אלע די מיט תשמ״ח,

אין ועילויים רמזים גערעדטע א אין שטיין דארף - שמחה

אין עליות פון מצב שטענדיקן נייע זוכן כסדר און שמחה,

אין זיין מוסיף צו ווי וועגן זיין אין אידיש־שמחה עניני (נוסף לעבן טעגלעכן טעג טאג

זיינעז וואס שמחה עניני די צו על והוספה זה), לפני געווען

שמחה א ־ ובהדגשה הוספה, גבי

פועל״ חסר אין ״כח שלמעלה ואף )46 הרי ־ חסר אין בה״מחשבה״ גם ובמילא רק לא הוא השלימות ענין אמיתית בעצם. שלימות אלא החסרון, את להשלים

המעשה ע״י - למעלה שגם שזה וי״ל מקודם שגם (אף שלימות מיתוספת בפועל

ח׳׳ו). חסרון הי׳ לא החסרון דלהשלים השלימות ואדרבה,

שלימות משא׳׳ב והגבלה. מדידה היא - היא ־ החסרון) מלהשלים (שלמעלה זו

שהשלימות ונמצא, ומדה. משיעור למעלה בפועל, במעשה האדם עבודת ע׳׳י שנעשית

, בל׳׳ג. היא הנ׳׳ל תשמח שמח המשך ראה )47

בתחלתו.

מעשה אין ניכר איז וראם א פון יום יום בחיי בפועל,

הגשמי. בעוה״ז אידן כמה פאראן זיינען גופא ובזה די צו בהתאם ודרגות, אופנים

אין וענינים צרכים פארשידענע (וואס אידן א פון לעבן דעם שמחה, זיין דארף אלע זיי אין

־ בזה שלימות די ביז כנ״ל), חדשים, בנינים בויען דורך

כדלקמן. צרכי באדערפענישען אלע ח.

אין בכללות זיך טיילן האדםבית**. און לבוש מזון, דריי;

א מען זעט צרכים די צווישן ״מזון״ לגבי ״בית״ אין מעלה

״לבוש״ און ״מזון״ לבוש״: און זמן למשך נאר יים1? זיינען ווי ווייניקער בערך שלא קצר,

וועלכע קבע, דירת א בית, אארוך. זמן למשך שטיין בלייבט דער בפשטות איז דאם וואס

זיינען לבושים פארוואס טעם מזון, ווי קויפן צו טייערער

(שלא נאך זיינען בתים און ־ לבושים פאר טייערער בערך)

מתקיים אינו שהמזון ״מפני®* עיכול שיעור אחר שתיכף הרבה משא״כ רעב, ונעשה חוזר המזון

שנה לערך מתקיימים הם הלבושים יותר הם והבתים ויותר®*,

ולכן הלבושים, מן גם מתקיימים

למעלח שחוא עשירות ענין וע״ד *)ב). סז, (כתובות מחסורו״ מ״די

שיר מזמור ד׳׳ה ראה לקמן בהבא )48ד (צח, ברכה בלקו״׳ת הבית חנוכתד (יט, דא׳׳ח עם ובסידור ואילך)

ועוד. ואילך).סע׳׳ד. שם, הלקו׳׳ת ל׳ )49 שענני הנס הי׳ במדבר ורק צ)0

כל במשך בגדיהם מגהצים היו הכבודפרש׳׳י - שנה) (ארבעים שם היותם זמן

מ׳תשמ״ח אלול צ״א תבוא, ש״פ משיחות

הלבושים מן יקרים דמיהם בתים וכן יותר, מתקיימים שהם מפני

המזון״. מן יקרים הלבושים בפנימיות רעם אויף טעם דער

למעלה שרשם ״הבתים'* הענינים; הלבושים מן גבוהים יותר

״מזון המזון״, מן והלבושים מבתי׳ נמשך פנימי חיות שהוא

לו יש המזון ולכן כד, ממכ״ע המלובש פנימי מאור כליון

הם ולכן כד, בכלים ומוגבל כ״כ הכרחים ואינם בזול יותר

משא״כ כד, מטעמים^* במיני מבתי׳ הוא למעלה שרשם הלבושים

מקיף, בחי׳ לנאצלים ראש כתר על מקיפים ג״כ למטה הם ולכן

פנימי, החיות ולא האדם א״א כי לאדם יותר ונצרכים

הם ולכן כו׳, מלבוש בלי בחורף לפי יותר ומתקיים ביוקר יותר

ממזון יותר גבוה למעלה ששרשו ולכן בכלים מוגבל שאינו כו׳ ובתים כו׳, כ״כ כליון לו אין

האדם מגוף יותר רחוקים שהם תחתונה מבחי׳ הוא למעלה שרשם

דמקיף מקיוי בחי׳ שהוא שבמאציל גם לאדם נצרכים יותר והם כד,

בית בלא לדור א״א כי מהלבושים ביוקר יותר והוא רגע, אף

ששרשם מפני ביותר ומתלויים מקיף מבחי׳ מעלה למעלה

דמקיף״. דעם מבאר מען איז ועפ״ז

ושמחה משתה שעושים ״טעםשמחה די און הבית״, בחנוכת

גדולה הכי שמחה א איז דעמולט איז האדם צרכי אין ווייל ־

ענין. העכסטער דער ״בית״ דער אז מובן, איז עפ״ז ט.

ווי אופן גרעסטער און בעס^׳ר בכח עבודה (ע״י זיין מוסיף צו

(שנת זו בשנה שמחה אין עצמו) איז וואס שמחה א און תשמח),

יום בחיי בפועל מעשה אין ניכר בעוה״ז אידן א פון יום

פארבינדן דורך איז ־ הגשמי** וועלכע ובתים, בנינים מיט דאס דבר א איז דאס אז מעלה די האט זיך נעמט און ארוך, לזמן קיים (מקיף שרש הויכן א גאר פון

זאך א ־ עיקר דער און למקיף), האדם שלימות צו נוגע איז וואס

לו שאין אדם ״כל *“(וכמאחז״ל ״א״א אז וכנ״ל אדם״, אינו בית

און רגע״), אף בית בלא לדור מיט פארבונדן דאס איז דערפאר

גדולה. הכי שמחה א גע־ מציע מען האט דעריבער

אין נאך שטייענדיק אז ווען,(בסיומו ”תשמח שנת דעם

ששרש שמכירן ב, שם, לקר״ת ראה )53 ״לכן דמקיף מקיף מבחי׳ הוא הבית (שכל תחתונה היותר במדרגה למטה ירדה יותר ומדרגה מבחי׳ שרשו במדרגה שנפל משא״כ דומם בחי׳ ועפר אבנים גבוה)

(והמזון צומח׳׳ מבחי׳ הן הלבושיםרע׳׳ג). כ, שם סידור ־ כו׳ חי מבחי׳ ויקהל תו׳׳ח (ראה בכ״מ הובא כן )54 א; סג, יבמות וראה ועוד). ב. תרכז,

שם ובתוס׳ כו׳. קרקע לו שאין אדם כל שידור עליו לבנות קרקע שאין; ד״הבו׳׳.

ד. ח, עקבא־ב. צט, שם לקו״ת )51 הערה 139 ע׳ ח׳׳ט לקו״ש ראה )52

31.

חתונתו מיום עתה שבאים ובפרט צ)5דורנו, נשיא של המשתה ימי ושבעתשמחה,מגילה

של בנין בונים חתונה עם שבקשרב. יד, (תענית לבנו חתנות בית

ה׳׳ח. פ״ג תעניות הל׳ רמב׳׳ם ב. ה,ספ״ק רץ שם. ולח״מ כס״מ וראה

ה׳משמ״ח אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחות

/‘וחותמו גע- אויך איז דאס אז ובפרט

מ׳האט ווי הצלחה, שנח א ווען זאגן די אז במוחש, געזען

יאר דעם געטאן מ׳האט וועלכע בהצלחה געווען זיינען

תורה עניני אין סיי (גדולה), עניני אין אפילו און ומצוות,

־ וכיו״ב) (מסחר רשות יעדערע און יעדערער זאל

אנהויבן מיט שמחה די פארבינדן עכ״פ (אדער בויען (עכ״פ)״בנינים״, נייע קויפן) ”מוסיף ־ ברוחניות סיי

א (וואס פעולות נייע זיין א ווי אזוי איז פעולה נייע

ענינים אלע אין חדש״) ״בנין והיהדות התורה בהפצת טובים,חוצה, המעינות והפצת

מ׳גיט וואס רעם אויף [נוסף רעם אין טעטיקייט נייע א צו

חדר אדער שטוב, אייגענעם לה׳, ומקדש משכן ־ וכיו״ב

אויבערשטער דער וועלכע אויף ושכנתי מקדש לי ״ועשו זאגט

כמ״פ כמדובר .‘בתוכם״*

דתענית). (ברכות החיתום אחר הולך והכל )56

א) (סעיף בפנים וכנ״ל א), יב, הנפש לחשבון זמן הוא השנה שבסיוםכולה. השנה כל דעבודת

נשיא של הראשון ששמו ובפרט )57 בפשטות שפירושו ״יוסף״, - הוא הדור ישנה עצמה זו [ובהוספה הרססח הוא העצם שם - הוי׳״ ״יוסף פרטים: כמה ־ ״לי״ המיוחד; ושם המפורש ושם

להשפיע רק (ולא עצמו בעבודת הוספה • אחר״ ״בן בעבודתם); יוסיפו שאחרים

אלא) פ״א, תניא ־ חלל ולבי רק (לא שבו, ״אחר״ מבחי׳ גם ״בן״ לעשותבעבודה]. להוספה שמנגד היצה״ר

ח. כה, תרומה )58

א אבער איז דאס ;”בארוכה קיים, שכבר בית א אין הוספה

בעיקר מען רעדט ־ ובנדו״דבתים], נייע בויען וועגן

און יעדערער ־ ועיקר ועוד וואס ומקום מקום בכל ‘יעדערע®

זאל בזה מעגלעכקייט די האט בנינים נייע בויען (אנהויבן) מ׳קען אויב [אדער .בגשמיות

די אונטערנעמען ניט זיך אליין זיך - בויען אויף הוצאות כמה אנדערע, מיט זיין משתתף

בויען], צו ביחד בתי ציבוריים, בנינים סיי צדקה בתי תפלה, בתי תודה, אז ובפרט ־ ביחד) כולם (אדעד ניט דעם אויף מען דארף באמת א אין מיוחדת הוראה h האבן תשמח), שנת (פון מיוחדת שנה

זמן א איז אלעמאל ווארום אזוינע בויען אויף מסוגלקמ״ל), מאי ־ (ואדרבא בתים, פדטיים, בנינים סיי אוןאידן א ביי [וואס רשות בניני

ואילך. 303 ע׳ חכ״ה לקר״ש )59 תשמ״ז. תרומה ש״פ משיחת קונטרס

ועוד.והן לאנשים הן שייך זה דענין )60

ענינים בכמה אשר ולהעיר, לנשים. בינה הבית, עקרת לנשים, יש עיקריים

וסידור בית לבניית (בנוגע יתירה בנתה נשים חכמות וכמ״ש כו׳). החדרים

א). יד, (משלי ביתה(ק, בסופו שם ברכה מלקו״ת ולהעיר

ברכה ״להניח עה״פ מאחז״ל בביאור א), בשביל הוא לאדם שהברכה ביתך״, אל

קראתי לא ״מימי שנאמר מה שזהו אשתו,(שבת ביתי״ לאשתי אלא אשתי לאשתי

(בחי׳ אשתו בזכות שדוקא ב), קיח,מקיף (בחי׳ ביתי הנקרא מלכות), בגשמיות למטה ההמשכה נמשך דמקיף)

כו׳.

10

ה׳תשמ״ח אלול כ״א מגוא, ש״פ משיחות

פאר- רשות של בנין א אריך איז ״בכל - ה׳ עבודת מיט בונדן דורך אז ובפרט דעהו״, דרכיך איד א איז בהצלחה בתים בניית אשתו פרנסת פון מצוה די מקיים

גו׳ כסותה (״שארה ביתו ובני מ׳וועט אז ובפרט יגרע״'*), לא

א רשות בתי די פון אויך מאכן אנהויבנדיק ,‘לה׳^ ומקדש משכן הבית חנוכת א מאכן דורך

ישראל וכמנהג (כנ״ל), ובשמחה אריינברגענען מיט אנהויבען ־

חנוכת אלס בית דעם אין קינדער לערנען דארט זאלן זיי הבית תורה פסוקי אדער בי״ת אל״ף

“ זה לאחרי אדך און וכיו״ב, צוקומען וועט בית רעם דורך אז

והפצת תומ״צ אין (נאכמער)היהדות].

במיוחד בני׳ די אז וכמובן, יעדער וואס מוסדות, צו נוגע

בית א האבן דאך דארף מוסד פון כתות אדער משרדים די וואו איז ־ זיך געפינען מוסד דעם

צו ביותר מסוגל זמן א איצטער נייעם א קויפן) (אדער בויען נאך מ׳האט אויב (ובפרט בנין בנין), אייגענעם א דעם ניט

־ בנין א מ׳האט אויב אדער און גרעסערען א מען דארף אפשר

זיין מוסיף אדער בנין, שענערעוכיו״ב. בנין דעם צו חדריםאנ- דאס מ׳זאל אז - טוב ומה

זיין משלים (אדער בויען הויבן אנגע- מ׳האט וועלכע בנין א

וכיו״ב) חדר א עכ״פ הויבן, תשמח, שנת יאר, דעם אין נאך

בכדי ניט איז דאס אויב אדער עכ״פ - הטבע) (בדרך שיעשה

די זו) (בשנה גלייך מאכן וואס טאן און בזה, טובה החלטה

אראפברענגען דאס אויף מער החלטה די שרייבן (דורך בפועל א צו אויך איבערגעבן בכתב,

פארבינדן זיף און צווייטן, בויען דארפן וועלכע די מיט

הכי בסמיכות אז אזוי וכיו״ב), אנהויבן קענען מען זאל אפשרית

בפועל. בני׳ די תשמח שנת א דיענדיק און

וועט (כנ״ל), הצלחה שנת און מצליח זיכער אדבערשטער דער אין יעדערע און יעדערן זיין

דעם. טובה התחלה א מאכן בכדי י.

צו וועג״, די ״אויפעפענען בזה בכל אידן צו כח נאכמער געבן בנינים בדען צו שהם מקום

אנ- דעם אין מען האט - חדשים טעג עטלעכע טאן געהויבז דער אוועקשטעלן דורך צוריק^*

בית דעם פון הפינה״ ״אבן נשיא פון המדרש ובית הכנסת ‘אדמו״^ מו״ח כ״ק דורנו שנים בעשר עבודתו עבד (וואו

בעלמא חיותו בחיים האחרונותעד ביתו בלייבט דאס און דין,

י. כא, משפטים )61 עצמו, בהבנין גם גיתרסף רעי״ז )62 הוא הרי מעט״, ״מקדש שנעשה זה שע״י כ״א) ארוך, זמן למשך רק (לא קיים

בתי כל יעתיקו לע״ל כי ועד, לעולם כט, (מגילה ישראל לארץ כד כנסיות

א).

גו׳ pהא אל תבוא ם׳ ג׳ ביום )63זה. ביום שנאמרה השיחה וראה ובנית. תשיא ביהכת שחנוכת ,Tלהע )64 היתה ש״ת בשנת זה) (במקום דורננ תברא דש״פ הקביעות ־ אלול כ״א מום

זו. בשנה

11

ה׳משמ״ח אלול כ״א מבוא, ש״פ משיחות

אייך ווארום הדורות, כל סוף דאס וועט המשיח ביאת לאחרי ווערן מיטגענומען און נעתק

^ אין געטאן און ),‘ישראל* א פארבונדן און שמחה, מתוך ראם תורה, דברי איבער׳חזר׳ן מיט

־ במיוחד און ושבע״פ, שבכתבדורנו. נשיא פון תורתו דברי

הבני׳ התחלת דער פון און וואם דורנו, נשיא בית פון

יעדע־ באקומט ־ הכל הוא הנשיא צו כח נאכמער דור דעם פון רער

אחד כל בנינים, בויען אנהויבןהוא. במקומו ואחת

גרמא שהזמן ענין אן נאך יא. מעורר מ׳דארף וועלכען אויףזיין!

פאר טעג געציילטע שטייענדיק ראש טובים, ימים קומענדיקע די

יום ערב ש״ש, עשי״ת, השנה, חג הכפורים\און ויום הכפורים דער- ־ ושמח״ת שמע״צ הסוכות

דעם וועגן נאכאמאל מען מאנט פנים (בסבר צושטעלן מ׳זאל אז

די לזה הזקוקים כל צו יפות) האבן קענען זאלן זיי כדי געלטהחגים, צרכי אלע

״אכלו פון אנהויבנדיק בראש ממתקים״ ושתו משמנים

מאכלים די דערנאר און ,“השנה בערב בש״ש סעודות די פאר

און יוהכ״פ, מוצאי און יוהכ״פאון סעודות די פאר דערנאך

שם. מגילה )65 אר״ח אדה״ז שר״ע י. ח, נחמי׳ )66

369 ע׳ חי׳׳ד לקר״ש וראה ס״ד. סתהפ״גואילך.

יסוכה הסוכרת, חג פרן צרכיםמינים, רד׳

זאל איד יעדער אז אזוי טובים ימים די פראווען קענען

מנוחת מתוך לבב, ובטוב בשמחההגוף. ומנוחת הנפש

ס׳איז אז זעלבספארשטאנדיק, פאראויס זיין מודיע כדאי אויך

אנקומען דארפן וואם אלע די אז באקומען זיכער וועלן הילף, צו

די וואס - דארפן זיי וואס אלץ דער אין צו גיט גופא הודעההגוף. ומנוחת הנפש מנוחת

מען, אונטערשטרייכט דערביי לכל החג צרכי (צושטעלן דאס אז

זאך קיץ ניט איז לזה) הזקוק א איז דאס נאר ח״ו, מה־בכך של

בכל גדול וכלל התורה מן מצוה לרעך ״ואהבת - כולה התורהזאגט יעדערער ווי ,‘’כמוך״בוקר. בכל דאוונען פארן

מ׳גייט בשעת אז וכמובן, דעם בעטן און דאוונען דערנאך

אייגענע די פאר אויבערשטן קבלת פון ההקדמה לאחרי צרכים, בא- מען דארף ־ ישראל אהבתט אז ווייזן טו צוצו־ אין מ׳

זיינע צווייטן דעם שטעלןצרכים.

און יעדערער לפועל: ובנוגע זען צו אחריות די האט יעדערע

אלע האבן זאלן לזה הזקוקים אז מען קען דאס וואס החג. צרכי

געבן דורך אויספירן לייכט מוסדות פארשידענע די צו געלט אזוינע העלפן איז תפקידם וואס

מענטשן.שם. וכתו״ב יח יט, קדושים )67

12

ה׳רגשמ״ח אלול כ״א תבוא, ש״פ משיחות

שוין האבן וואס די אפילו נאב- זיך דארפן לזה, געגעבן און קענען אפשר באטראכטן אמאל מוסיף דעם אין זיי דארפן

זיין.

גוטע אלע אין הוספות די יב. צוגעבן זיכער וועלן פעולות

דעם פון ברכות די אין נאך און איד יעדער צו אויבערשטן

בנ״י דכל ובנוסח - אידן אלע טובה, וחתימה כתיבה א הכללי הנראה בטוב ומתוקה טובה לשנה

וברוחניות □נשמיות והנגלה,

יחד, גם ובגשמיות וברוחניות זיין זוכה - ממש בקרוב און

הקודש, pא אין אלע גיין צו אין הקודש, עיר ירושלים אין אד׳ מקדש השלישי, המקדש בית

די דורך ובפרט ,‘ידיך* כוננו בויען דורך - זה מעין הכנה

נאך מקום בכל חדשים בניניםבארוכה, כנ״ל הגלות, זמן אין

ושמחת ממש, בימינו ובמהרהראשם. על עולם

ובפרש״י. יז טו, בשלח )68

13

סליחות שבת אלול, כ״א תבוא, ש״פ שיחת בס״ד.ח׳תשמ״ח.

מוגה בלתי הת׳ הנחתהראשונה לשיחה השלמות

שישראל בג״ע נ״ע) אדמו״ר ששמע תורות מהז׳ (א׳ הבעש״ט תורת [כעניןה׳״]: עבדי זיין זוכה זיינען זיי וואס שמח ״זיינען

ווי השמחה ענין דער בהדגשה איז בעש״ט פון תורה דער אין א. ווי דוקא איז דאס וואס ה׳״, ״עבדי זיין מיט פאדבדנדן איז דאסהגשמי. עוה״ז אין למטה דא זיינען אידן

וואס דעם מיט דעדפון שייכות די פאדשטיין מען דאדף ועפ״ז (ווי עדן גן אין דוקא זייענדיק געזאגט דאס האט בעש״ט דעד

האט אדמו״ד מו״ח כ״ק וואס סיפוד דעם אין מודגש ס׳איזעדן). בגן אביו ששמע תודות ז׳ די וועגן דעדציילט

מ׳איז וואס גופא דעם פון פאדשטאנדיק דעם אין ביאוד דעד איז איז וואם דלכאודה; ג״ע, אין געווען איז דאס אז מדגיש דעדביי

דודך אויס דאך זיך פידט כוונה עיקר דעד ־ ג״ע אין מעלה די איז דאם אז כאטש און והחומרי. הגשמי בעוה״ז בגוף הנשמה ירידת

די ווי פון העכער עלי׳, צורך ירידה אבער דאס איז ירידה, אג״ע. אין איז נשמה

ז׳ די געזאגט האט בעש״ט דעד בשעת הנותנת: היא טאקע נאד נשמתו ווי (ניט דרגא א אין געשטאנען ער איז ג״ע אין תורות

עובד האט ער ווי לאחרי דוקא) נאד למטה, ירידתו קודם איז צו קומט דעמולט וואס בגוף. נשמה א אלם למטה עבודתו געווען

קודם געווען איז זי ווי לגבי בערך שלא עילוי אן נשמה דעד אין געווען, יורד האט נשמה די וואס גופא דערפון כמובן הירידה.

נשמה די אויב ירידה דעד אין תועלת די איז וואס - דלכאורה דורך אז זאגן, מען מוז ירדה? שממנה למקום צוריק נאד זיך קערט

שלא עילוי אן און נשמה, דעד אין עילוי אן צו קומט ירידה דעדבערך.

״חי ״עמידה״, בבחי׳ נשמה די איז למטה ירידתה קודם והענין; בדיוקנאה קיימא הוה ונשמתא נשמתא כל לפניו״', עמדתי אשר הוי׳ נעלית דרגא א אויף טאקע שטייט נשמה די קדישא^, מלכא קמי׳

דוקא קיימא; עמידה בבחי׳ איז זי אבער ־ היא״ ״טהורה ביותר,״מהלך״^. א זי ווערט למטה עבודה די און למטה ירידתה דורך

צו, זח״א ב. קד, זח״ג וראה בדא״ח. בכ״מ כ״ה )2 טז. ה, ב׳ מלכים )1 וישב. ס״פ תו״א ראה )3 ב. סא, זח״ג ב. צו, זח״ב ב. רלג, ב. רכז, סע״ב.

ובכ״מ.

אלול כ״א תגוא, ש״פ15

ער ווען בעש״ט רעם פון מעלה די באשטאנען איז דעם אין און לאחרי געווען איז ראם אז ־ ג״ע אין תורות ז׳ די געזאגט האט עבודתו דורך מהלך פון דרגא דער צו געווארן נתעלה איז ער וואס

קודם ג״ע איז נשמה די ווי עמידה פון דרגא די פאר (העכער למטהלמטה). ירידתה שם בעל דעם בא יותר נעלה באופן נאך איז דאס אז להוסיף, ויש

טוב״/ ״שם אויפן בעל־הבית א ־ כשמו איז ענינו וואס טוב, ע״י ארויס קומט וואם עלי׳ די מרומז איז במיוחד דעם אין וואס

למטה: הירידה כתר תורה כתר הן כתרים ״שלשה מען®, לערנט פרק היינטיקן אין וואס דערפון גביהן״. על עולה טובה שם וכתר מלכות, כתר כהונה

שם ״כתר אז פארשטאנדיק איז הן״ כתרים ״שלשה נאר זאגט משנה די פון למטה ער איז מצ״ע אז ד.ה. בפ״ע, כתר קיין ניט איז טוב״

שלשה די אין עבודה די מ׳האט ווי לאחרי אבער כתרים״, ״שלשה די איז ער אז טוב, שם כתר אין עלי׳ אן ווערט דעמולט כתרים,כתרים. שלשה די פאר העכער נאך גביהן״, על ״עולה והליכה עלי׳ דער אויף מרמז איז טוב״ שם ״כתר אז לומר ויש

ועבודתה ירידתה דורך דוקא נשמה דער אין אויפגעטאן ווערט וואם דאס ראך איז למטה יורד איז זי בשעת הגשמי. בעוה״ז למטה

די פון למטה לכתחילה איז טוב״ ״שם ווי (ע״ד ירידה א לכתחילה למטה עבודה דער דורך עלי׳, צורך זו ירידה אבער כתרים), שלשההליכה. פון מעלה די ־ גביהן״ על עולה טוב שם ״כתר ווערט

הליכה: מיט פארבונדן זיינען כתרים שלשה די אויך אז ואע״פ ה׳ לפני לעמוד ־ כהונה״ ״כתר לה®, לאפשה ־ תורה״ ״כתר

ובפרט העם*, מכל גבוה ומעלה משכמו - מלכות״ ״כתר ולשרתו^,־ פארנעם גאנצן מיטן איז מלכות ווי

וואס רעם מצד קומט אלו בכתרים ההליכה ענין דער אבער איז בא הליכה די משא״כ מלמעלה, געווארן אויסגעשטעלט איז אזוי

דאס איז דערפאר און עצמו, בכח עבודה דורך קומט טוב״ שם ״כתרגביהן״. על ״עולה

זיינען ־ ית׳ עצמותו פון זיך נעמען ענינים אלע אז [ואע״פ אויס זיך שטעלן זיי ווי אופן רעם אין חילוקים דא אבער

זיי זיינען ־ כתרים שלשה די צו בנוגע און בכ״מ). (כמבואר

ח. י, עקב )7 ב. יב, זח״א )6 מי״ג. פ״ד צ) .170 ע׳ ת״ש השיחות ס׳ )4ב. ט, ש״א )8

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול פ״א מגוא, ש״פ16

הליכה; דא איז זיי אין אז באופן מלמעלה אויסגעשטעלט לכתחילה עבודת ע״י קומט הליכה די וואס - טוב״ שם ״כתד צו בנוגע משא״כ

למטה]. עצמו בכח כוונה די איז דעם אין וואם ־ עצמו בכח עבודה דודך אז ביז

שלימות א אויך אויף מען טוט ־ תכסוף״ ידיך ״למעשה למעלה, אין בכ״מ כמבואד כביכול, ית׳ עצמותו אין אויך ביז למעלה, [וואס האדם שכל אין פארשטיין צו דאס גיט וואס חב״ד, חסידות

מושג דעם און משיג דעם צווישן נפלא יחוד א וועדט דעם דודךהמושגי]. דבד דעם און

פרשתנר]; ריש בפרש״י [בהביאור

בה״ וישבת ״וירשתה אז בפרש״י, הנ״ל ביאור לאחרי אפילו ב. איז אזוי (און זיין געקענט האט ביכורים) חיוב ־ (ובמילא

מ׳דארף און pהא אל בביאתם גלייך ליריחו) בנוגע בפועל געווען נאך מען דארף ־ שחלקו ושבע שכבשו שבע לאחרי ביז ווארטן ניט

ביכורים למצות תנאי די אז מפרש איז רש״י וואם פארשטיין אבערבה״. וישבת ״וירשתה איז

תנאי דער אז זיין מפרש מען קען הכתובים בפשטות דלכאורה:^ .ביאת נאד איז ביכורים מצות אויף א הא^), אל תבוא (כי ה

״כי״ שטייט פסוק אין אז ואע״פ בה״. וישבת ״וירשה ניט אבער דער אז טייטשן הכרח קיין ניטא איז ־ תנאי) א איז דאס (אז

ירושה אויף אויך) נאר ,pהא ביאת אויף נאר (ניט גייט ״כי״ האט וישיבה, ירושה אויך איז תנאי דער אויב אדרבה: וישיבה.

בה״ וישבת ירשתה וכי גו׳ pהא אל תבוא ״כי שטיין געדארפט אז זאגן צו הכרח קיין ניטא איז - אופן בכל תנאים). (צוויי

לערנען געקענט מ׳וואלט און וישיבה, ירושה אויך איז תנאי דער באזונדערע צוויי פאראן זיינען ״pהא אל תבוא ״כי אז בפשטות,

בה״, וישבת ״וירשתה בזה): זה תלוי ניט זיינען (וועלכע עניניםביכורים. הבאת און

אז כמ״פ, המדובר ע״פ פארשטאנדיק רעם אין ביאור דער איז דער וועלכע מקרא של פשוטו אין חידושים די נאר מפרש איז רש״י

אז בפשטות, עס מ׳זעט ווי פארשטיין. ניט אליין וועט חמש בן דארטן ווייל ניט מפרש, גארניט רש״י איז בתורה פסוקים בכו״כ

חמש בן דער ווייל - אדרבה נאד הפשט, ע״ד פירוש קיץ ניטא איזפשט. דער פארשטיין אליין וועטפ״ה. תניא ראה )9

מוגה כלתי הת׳ הנחת

אלול כ״א תבוא, ש״פ17

אין הפשוט פירוש דער זיין מפרש ניט דארף רש״י בנדו״ד: עד״ז צוויי זיינען ביכורים מצות און בה״ וישבת ״וירשתה אז פסוק,

פשטות פון מעצמו מובן איז דאס ווארום ענינים, באזונדערע וואס לזה נוסף אז חידוש, דער מוסיף נאר איז רש״י הכתוב.

תנאי א אויך דאס איז ענין, באזונדער א איז בה״ וישבת ״וירשתהביכורים״*. הבאת אין

לפניך אני מודה באמירה הוא היום שראשית - ביכורים ממצות [בהלימודכו׳]־

בוקר בכל ווייל לפניך״, אני ״מודה מען זאגט יום ובכל ג. לה׳. הודאה נייע א זיך פאדערט במילא חדשה״, ״ברי׳ מען ווערט

אויפן ניט מ׳שטייט און לדרגא, מדרגא עולה מען איז ־ אזוי אוןארט. זעלבן

דעם בא אויך וואס ״לפניך״, איז אני״ ״מודה דער אז ובפרטעליות. שטענדיקע פאראן זיינען כביכול אויבערשטן אז קינד א אפילו זעט הגשמי בעוה״ז וואס דערפון ובמכ״ש

אין זיך אויף קוקט ער ווען אויך און וחי, צומח דא ס׳איז אז עאכו״כ איז וואקסן, איין אין האלט ער אז ^גר זעט ־• שפיגל

״לפניך״. מיט פארבונדן ענינים אלע ביי איז אזוי כל בעבודת נמשך ווערט וואס יסוד דער ווערט אני״ ״מודה און אני ״מודה דער זיין מרגיש שטענדיק זאל ער אז כולו, העום

ענינים אלע באווארענען ממילא בדרך וועט דאס וואס לפניך״, דער ווי פילט איד א בשעת אז בפשטות, כמובן רצויים, בלתי

וואס זאך א טאן ניט ער וועט אים, לעבן זיך געפינט אויבערשטערומעשה. דיבור במחשבה ניט, וויל אויבערשטער דער בינוני א אפילו העלפן. ניט איד א קען מחשבה צו בנוגע ־ אים פאלן ־ מעולם״ יעבור ולא מימיו עבירה עבר ״לא וואס ;‘ארויס* גלייך זיי ווארפט ער נאר ברצונו, שלא מחשבות איין

מיט פארבונדן איז (וואס מעשה ועאכו״כ דיבור, צו בנוגע אבער קען במילא ממילא, בדרך אדיין ניט דאס פאלט ־ כו׳) אריכות אן אז בכח האט ער און בעה״ב, א זיין אלעמאל דעם אויף איד א

בתכלית. טובים זיין זאלן ומעשים דיבורים זיינעבאופן און שטענדיקע, א זיין דארף עבודה די אז באלדווי אוןפי״ב. תניא )11 תשמ״ז. תברא לקר״ש גם ראה )10

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול צ״א תגוא, ש״פ18

־ שמחה מתוך דין דארף ה׳ עבודת און - לדרגא מדרגא עלי׳ של באופן און שטענדיקע, א זיין דארף שמחה די אויך אז אויס קומט

לדרגא; מדרגא עליות של אים ביי זיינען ״לפניך״ בהודאה שטייענדיק אז וויבאלד און נאך שמחה די איז (כנ״ל), רצויים בלתי דברים קיין ניטא

פון ווערן אויסגעלייזט פון ניט קומט דאס ווארום גרעסער, קןמחה א ביז טובים, ענינים פון שמחה א נאד רצויים, בלתי דברים

. שמחה, בעניני התבוננות אויף עצמה, שמחה אויף געבויט י ^ נ כ אידן אז הנ״ל, הבעש״ט תורת אין פירוש דער אויך איז ועד״ז ד.

אז ־ ה׳״ עבדי זיין געווען זוכה האבן זיי ווייל ״שמח זיינען דעם פון איז שמחה די אז דעם, אין פירוש דער זאגן ניט מ׳דארף

די אז נאד ח״ו, ה׳ עבדי געווען ניט זיי זיינען פריער וואםה׳. עבדי זיינען זיי אז ושמח טוב דבר עצם דעם פון איז שמחה

דעם אין שלפנ״ז^* התוועדויות די אין גערעדט מ׳האט ווי [ע״ד גו׳ ה׳ יראי נדברו ״אז רמב״ם^*) אין (געבראכט '*‘הכתוב פירוש שמו״ ולחושבי ה׳ ליראי לפניו זכרון ספר ויכתב וישמע ה׳ ויקשב

אין און עצמו, ה״׳ ״יראי אין עליות וועגן זיך רעדט דאס אז ־ (ווי ‘הקב״ה* של בשמותיו חושבי אז ביז עצמו, שמו״ ״חושבי

*)].’פרשתני לקו״ת אין אויך געבראכט זיין געווען זוכה מ׳האט אז אריץ נאד זיך מ׳טראכט בשעת

שמחה גרערעסע א (און שמחה ארויס רופט גופא דאס איז ה׳, עבדי מצב א פון יציאה דער אין התבוננות פון קומט וואס די ווי

רצויים). בלתי ענינים די פון שמץ א נאך האט וועלכע הפכי, גרויסע אזא האבן ניט דעם אויף מען דארף זו בשנה און ה.

ווי הצלחה, שנת א געווען איז יאר דער ווארום ־ התבוננות דעם במשך געטאן האבן אידן וועלכע זאכן די אין אז בפועל מ׳זעט

סיי בגשמיות, סיי ברוחניות, סיי געווען, מצליח זיי האבן יאר וכיו״ב) (מסחר רשות עניני אין סיי און קדושה, עניני אין

וכו׳. ־ שמח זיין צו וואס פון ענינים ריבוי א מען האט במילא

וועלכע אין טובים ענינים אלע די אויף טאן קוק א נאד מ׳דארף א צו אליין דאס ברענגט יאר, דעם במשך געווען מצליח מ׳האט׳ גדולה. שמחה

ג, מלאכי )14 אלול. אדר״ח ראה, ש״פ שיחת )13 ס״ד. המוגהת בהשיחה )12ג. מא, )17 התורה. על בפתיחתו רמב״ם )16 הצרעת. טומאת הל׳ סוף )15 טז.

מוגה כלתי הה׳ הנחת

אלול פ״א תבוא, ש״פ19

באמת רוען חכמה, א ער שרייבט ולדעתו מיר, מען שרייבט אעפ״ב עס בשעת הצלחה די איז וואו אז ־ כמוהו שאין טשפות א דאם איז

אויס ניט עס זעט ולדעתו כרצונו, שלא זאכן עלטעכע פאסירט האבן זיין מען קען ווי ער) (שרייבע^ ובמילא טובים, דברים ווי

בשמחה. דערפון ווייסט אליין ער ווי און - בפועל געזען אבער מ׳האט

געבארן זיינען עס ענינים, בכו״ב הצלחה געווען ס׳איז אז ־ האט ער געזונט, געווארן זיינען אייניקלעך אייניקלעך, געווארן

וכד, סנדק א געווען שמחה, של מסיבות בא געווען משתתף זיך אז ־ שרייבט אליין ער ווי ־ און קטרוג, א אראפ ס׳איז אז ביז

נס. א געווען ס׳איז וכד, נס א און הצלחה געווען טאקע ס׳איז אז אבער, ער זאגט

איז וואס דאס ־ מזומן האבן וויל ער בעבר... אלץ איז דאס אבערמזומן. האבן וויל ער נוגע, ניט איצטער איז בעבר געווען זיין צו וואס פון ניט ער זעט - אויס ער פירט ־ דעריבער און

מרה־לבבנה! און בשמחה דעריבער און הצלחה, עניני אלע די אליין זעסט הייסט?! וואס!בשמחה זיין אויף טעמים גענוג האסטו איז ער טבע, זיין לויט ניט ס׳איז אז האלט ער וואס־דען, נארבשמחה. זיין ניט ער קען במילא מרה־שחורה׳ניק, א בטבע

אין זאגט אלטער דער בשמחה?! זיין ניט קען ער הייסט וואס ווי איז ־ בשמחה שטיין קען איד יערער אז אז בפרשתנו לקו״ת

שמח?! זיין ניט קען ער אז זאגן קומען ער קען טפשות צווייטן׳ס א איבער׳חזר׳ן ענין קיין ניט אבער ס׳איז

ניט און למעלה ניט ־ ־ ניט זיך מען רעכנט טפשות מיט [וואס קלוגע זיינע וועגן רעדן בעסער מ׳קען ווען ובפרט למטה],

זאכן.חסידות; ספרי הדפסת צו בנוגע עס מ׳זעט ווי שטייט דאס ווי נאר ניט איז חוצה המעינות הפצת אין כוונה די

חסידות אין ארויס דאס איז דערנאך נאר הבעש״ט, בתורת בנקודה פון חסידות מאמרי די אין מיני׳, יתפרנסון פון באופן חב״ד

האבן נשיאינו רבותינו ווי אבער לאחרי נשיאינו. רבותינו בתכלית ניט אלץ ך נא דאס איז ־ מאמרים די געשריבן און געזאגט מען זאל דערנאך אז רביים די ווילן דעריבער חוצה, אין ההפצה

חוצה אהין אנקומען דאס קען דעמולט וואס ספר, א אין אפדרוקן

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול כ״א תבוא, ש״פ20

איד. יעדער צו ממש צר הוצאות די צאלן וואס נדבנים די צו בנוגע אז מען זעטסוגים: כמה פאראן זיינען - חסידות דרוקן

געבן צו גע׳פועל׳ט זיך אויף סו״ס האט וואס אזא פאדאן ס׳איז ־ נאכמער אדער חסידות, קונטדס איין אפקופידן אויף געלט

דאס וואס טופסים, 2000 אדער 1500 המאמדים, ספר א אפדרוקן דער ולעט סו״ס און קויפן דאס זאלן אידן 2000 אז ערמעגלעכט

אז ימלט ובל ספרים די אין לערנען צו ״נודזשען״ זיי אליין ספר (פון בזכותו אז אויס קומט במילא בפועל, לערנען טאקע מ׳וועט

אידן! 2000 נאך צו אנגעקומען חסידות איז מנדב) דעם !דאלאי איז - אחת פעם מנדב דעם אויף איז ער ווי לאחרי אבער עד אז זעט ער זאכן. גוטע אנדערע טאן אוועק ער גייט דערנאך

געטאן שוין האט ער אז אבער האלט ער וכר, מסחר אין מצליח איז אנדערע טאן ער קען איצטער חסידות. ספרי דרוקן צו בנוגע זיינסזאכן.

און מאל, איין נאד ניט דרוקט וואס אזא דא אבער איז דערנאך הראשון בפעם לאור יוצא איז ער בשעת ספר רעם נאר ניט דרוקט

אנקומען קען וואס הוצאה, צווייטע א אויך נאר יד, כתב א פון דערפון, נאכמער און אידן, 4000 צו נאד אידן 2000 צו נאד ניט אין איז - אמאל ספר דעם געזען שוין מ׳האט אויב אפילו און

דעם לערנען דורך חידוש א צו קומט זיכער חידוש**, בלא ביהמ״דנאכמאל.ציבור. צום שייך ניט זיינען וואס בענינים להאריך ואיך

איבער חזר איך און און ניט זיך איך שעם ־ לעניננו ובנוגע ו. מצליח מ׳האט הצלחה, שנת א געווען איז יאר דער אז נאכאמאל,

ובפרט פארנומען, זיך מ׳האט וועלכע מיט ענינים די אין געוועןבתים. בניית פון ענין דעם בנוגע יאר דעם פון טעג לעצטע די אויסנוצן כדאי איז דעריבער און

זיין. מצליח זיכעך דעם אין מען וועט טובים, ענינים אלע אין עתידות מגיד ־ עתידות זאגן פון ענין קיין ניט איז דאס ־אנדערע צו גיין מען דארף דעם [אויף ענין, מיין ניט איז

א. ג, חגיגה )18

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלו< כ״א תגוא, ש״פ21

עתידות, מגידי זיינען ררעלכע נשים, אייך - וביניהם מענטשן, דעם אויף וואם אן. זיי מ׳רופט וואס נעמען פארשידענע די מיט צו מ׳מעג צי באחרונים שקו״ט א און שו״עי' אין סעיף א דא איזניט. אדער גיין זיי

שקר, של ענין קיין ניט איז דאם אז מובן, אבער איז דערפון ארט קיין ס׳האט אז קמ״ל מאי איז ־ שקר איז ראם אויב ווייל שאלה ואין דערפאר, צאלן נאך און שקרים הערן גיין מ׳זאל ניט

מקום לזה יש אז זיכער נאר שקו״ט. א זיין זאל רעם אין אז בדבר געזען מ׳האט אויב אז קמיעאות, צו בנוגע מבואר ס׳איז ווי [ע״ד

איז בזה, תנאים אנדערע די מיט מאל, דריי געארבעט האט דאס אז אחרונים אין שקו״ט די נאר זאך]. אמת׳ע אן איז דאס אז ראי׳ א

אז אמת ס׳איז אויב (אפילו גיין ניט סיי-ווי מ׳טאר צי איז, אדער אלקיך׳׳״^, ה׳ עם תהי׳ ׳׳תמים מצד עתידות) זאגן קענען זיי

און הנפש מנוחת אין צו קומט דעם דורך ווייל גיין יע מ׳מעגובו׳]. זיך פירן צו ווי מ׳ווייסט

קאכן און השמחה, ענין דעם אין זיין מוסיף - ובמיוחד כולל ז. ־ אנדערע צו זיין מפרסם דאס און בשמחה, דרגות די אין זיך

(כנ׳׳ל), ותשמח תשמח שנת איז זו שנה וואס לזה בהתאם צו יאר דעם פון טעג לעצטע די אויסנוצן מ׳זאל אז ־ ובפשטות

שמחה. אין עוז וביתר שאת ביתר זיין מוסיף נאכאמאל איבער עס מ׳חזר׳ט און ובארוכה, כמ״פ שוין וכמדובר

צו בנוגע ניט און גע׳פועל׳ט, ניט ס׳האט אז מ׳זעט ווארום ־ אויך איך האב ׳׳מאה׳׳ נאר מאתיים׳׳'^, רוצה) מנה לו שיש ״(מיגעזען! ניט

וואס אע״פ אז אופנים; צוויי אויף זיין מפרש דאס מען קען ניט איז דאם אז ניט ראי׳ קיץ איז ־ שמחה די געזען ניט מ׳האטגעווען.

פנימ׳ער די אויף זען מען קען מקרא״ של ״פשוטו אין אבער שמייכל א אפילו ־ מ׳האלט! וואו מצב רעם כאן המסובים רוב פון שחוק ימלא ״אז ווארום ארויסרופן, ניט אים פון מען קען

גייט ער נאר שמייכלען, יעצט וועט ער הייסט וואס איז פינו״^^, אן... אין שטייט ער אז - אויס קומט אים ביי אנגעבלאזן! ארום

מ׳געפינט און אלול, חורש ס׳איז ווייל ומצב, מעמד ״ערנסטן״

יג. יח, שופטים )20 ועוד. שם. היטב ובאר ש״ך וראה ס״א. סקע״ט יו׳׳ד )19ב. קכו, תהלים )22 לד. פ״א, קה״ר ראה )21

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול פ״א תבוא, ש״פ22

זיין מען קען ווי איז בגלותא, ושכינתא גלות, אין אויך זיך איך בין דעם אין (אויך געזאגט אליין כ׳האב ווי בשמחה, וועגן רעדן נאכאמאל ניט מ׳וויל און לעיל, כמדובר שולדיק,רעם)...

המעשה לכח בנוגע עכ״פ איז - בפועל בשמחה הוספה צו ובנוגע יעדערער קען במחשבה) רעם בא ניט נאך האלט ער אויב (אפילו

בטבע האט וואס משקה א אויף ״לחיים״ זאגן צו פועל׳ן זיך אויף אלקים המשמח יין ווי - מענטשן א זיין משמח צו כח* רעם

צו בכח האט ראם אז בפועל מ׳זעט ווי שרף, יין ועד״ז ואנשים^^,הלכה. ע״פ זיין משכר ער וועט ־ רעם בא ניט האלט ער אז טענה׳ט ער אז אע״פ און בשבת ובפרט שעהמ״ט, שמע קריאת פאר באנאכט צדק חשבון א מאכן

קריאת איז בחצות, סליחות מען זאגט חסידים בא וואס סליחות, ״לחיים״ זאגן עכ״פ ער זאל ־ ובינתיים שפעטער. נאך שעהמ״ט שמע אמיתית בשמחה שטיין העלפן אים זאל דאס און המשמח, דבר א אויף

ניט איז ער וואס רעם אין שולדיק ניט ראך איז משקה די (וויילמענטשן). רעם אין תלוי איז ראם שמח,

באופן זיין דארף דיבור וואס הדיבור, אריכות כל ולאחרי ח. אין און ־ באטראכט ענין רעם וועגן מ׳האט וואס לאחרי מסודר,- סדר א מיט זיין ענינים אלע דארפן קדושה ״ואני ירושלים״, תשב ״פרזות זיין דארף זה עם ביחד אבער איז

אש״י־ג, חומת גו׳ לך אהי׳ בי ״יפעלו ־ הידוע כלשון זיין זאל - הדיבור כל לאחרי אז

הקהל שנת יאר, פון טעג געציילטע די אויסנוצן צו ובהשומעים״,גדולה. ובשמחה בשמחה, זיין מוסיף אויף ותשמח, תשמח ושנת

אזוי זאל רעם, אין זיך קאכן און בזה דיבור רעם פון און האמיתית בגאולה בשלימותה שמחה די צו ביז בפועל, ארויסקומען

שמחה זיין וועט דעמולט אויך וואס צדקנו, משיח ע״י והשלימההשמחה. שלימות ־ ואדרבה ופשוט, כמובן עכבן ולא ממש, זה וברגע זו ובשעה זה ביום בפשטות, - זה וכל שמחה מתוך ־ גופא דאס און ממש, ומיד תיכף עיף^, כהדף אפילולחיים. לבב. וטוב

מא. יב, בא רפרש״י מכילתא )25 ח-ט. ב, זכרי׳ )24 יג. ט, שופטים )23

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול ב״א תבוא, ש״פ23

ואופנים. דרגות כמה פאו־אן זיינען השמחה ענין דעם אין ט. לבוש מזון האדם, צרכי די אין זיך טיילט דאס ווי - ובכללות

פאראן זיינען ־ שמחה) זיין דארף אלע זיי אין (וואם ובית ספעציעלע א ארויס דופן וועלכע צרכים די אין מיוחדים דברים

שמחה: (כנ״ל), שמחה לידי מענטשן דעם ברענגען וואס משקאות מזון:

בייףג, אלא שמחה אין ואנשים, אלקים המשמח יין ווי אזוי(שבת מאכלי שאר און ^,’בבשר אלא שמחה אין ־ מאכלים ועד״ז

ט ״ 28ו)יו

וואס שמחה, לידי ברענגען וועלכע מיוחדים בגדים לבוש: אנדער אן ביי אדער ̂,’ו)יו״ט ב(שבת אן זיי מען טוט דערפאר

ווען וכיו״ב), חתונה א (ווי שמחה של מסיבה אדער התוועדות א פון בגדים די ניט און בגדים, ספעציעלע רוב ע״פ אן מ׳טוט

שוסטער... שוסטער, א מ׳דערמאנט ואמר: חייך, שליט״א אדמו״ר [(כ״ק

תופר חנוך אז ”בכ״מ חסידות אין געבראכט נוערט דאס ווייל עס מיינט בזה, פירושים אלע לאחרי וואס כר״^. הי׳ מנעלים

שוסטעריג], א געווען איז חנוך אז בפשטותוכיו״ב. לבנו, חתנות בית הבונה זה כו׳ שמחה של בנין בית:

מו״ח כ״ק פון חתונה די בשעת געווען מסתמא איז [ועד״זוכיו״ב]. חדרים די געווען מרחיב מ׳האט אז אדמו״ר,תורה]; עניני עם בית וחנוכת בניית לקשר [בענין

ס׳איז ווי בית, דעם אין צוצוגעבן סגולה א איז דאס וואס י. בשעת אז חב״ד׳ניק, א צו ניט אפילו לכאו״א, פארשטאנדיק צוצוגעבן סגולה א דאס איז ומצוות תורה מיט זאך א מ׳פארבינדט

בדרך נאר סגולה, של באופן ניט אפשר אדער הדבר, הצלחת איןהטבע.

שכר צו בנוגע של״ה^^) אין (געבראכט דיעות צוויי די כידוע ומסובב), (סיבה הטבע דרך אדער סגולי, דרך איז דאס צי ועונש,

חיים^^. אלקים דברי ואלו ואלו

רמב״ם )27 ס״ז. סתקכ״ט או״ח אדה״ז שו״ע הי״ח. פ״ו יו״ט הל׳ רמב׳׳ם )26 ב. ה, תו״א )298 הסעיף. בסוף שם אדה״ז שו״ע ראה )28 שם. אדה״ז ושו״ע ח״ג חי כל אם מאמר מאמרות עשרה )30 ועוד. א. מד, שה״ש א. נא, שלח לקו״ת יג, עירובין )33 ואילך. א יב, )32 שם. לעש״מ יהודה יד פי׳ ראה )31 פכ׳׳ב.

וש״נ. ב.

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול ב״א תבוא, ש״ב24

איז וועלכע ־ זו בשנה נאך בויען אנהויבן מ׳זאל אז וכדאי יא,שמחה. איז ענינו אז ״שרייט״ אליין זמן דער וואס זכאי, זמן א

־ בפועל בויען אנהויבן הטבע בדרך ניט מ׳קען אויב אדערהנס*^, על סומכין אין ס׳איז ווארום

בזמן מן ווי אזוי נס, בדרך איז הזה בזמן פרנסה וואס [אע״פ א ־ ואדרבה מהר״שיי), רבי׳ן רעם פון ווארט דער (כידוע המדבר

קיין ניט געווען איז דאס וואס מזה כמובן ביותר, נעלה נס זמן, משך א אנגעהלאטן האט וועלכע נס א נאד זאך, איינמאליקע

העכערער א פון זיך נעמט דאס אז ווייזט דאס וואס שנה, ארבעיםנס], איינמאליקער אן ווי ארט

מ׳האט און זו. בשנה נאך בזה החלטה א אננעמען עכ״פ מען זאל פון איינער וואס ,’למעשה* מצרפה הקב״ה טובה מחשבה אז כלל רעם

און מעשה א ״געפינט״ אויבערשטער דער אז איז, בזה פירושים די מעשה, די ניטא ס׳איז אויב אדער מחשבה, דער צו מצרף דאס איז

אויבערשטער. דער דאס באשאפטמוסדרת]; ע״י במיוחד צ״ל בתים שבניית [בענין

לאחרי אז מוסדות, מנהלי כמה פון הנהגה די כמ״פ וכמדובר יב. מ׳טאר (ווארום דאנק א זיי זאגן געווען, ממנה זיי מ׳האט ווי

א טוען זיי וואס נאכדעם און ),”טובה כפוי קיין זיי ניט זיינען זיי אז ועאכו״כ שלאפן, דערנאך זיך זיי לייגן ביסל,

נייעם א בויען ענינין, נייע זיין מוסיף אין מתעסק ניט זיךוכיו״ב. בנין

קיינע ניט האט ער ,pמ קיץ ניט האט ער אז ער, טענה׳ט פארוואס שלאפן, בעסער וויל ער אים, פון מען וויל וואס כחות,

שלאפער). רעם פון (בלשונו אים מען ״נודזשעט״ נעלה, ענין אן אויך איז שלאף אידן׳ס א אז זיך פארשטייט ־ כדבעי זיין ער זאל שלאפן בשעת׳ן אויך אז בכח האט ער און

זיך לייגן דורך השינה), בשעת אויך מועד א ער איז (דערפארוכר. שמע קריאת ע״י כדבעי, שלאפן

ענין אן זיין קענען הלילה חזיונות די אויך אז [ולהעיר,בלילה. חזיונות אמאל ראך האט יעדערער וואס נעלה,

פון תורות ז׳ די צו בנוגע סיפור רעם אין דערציילט ווי וע״דפון עדן גן אין געהערט דאס האט נ״ע רבי דער אז ־ בעש״ט רעם

ראה )37 א. מ, קידושין )36 .21 ע׳ תש״ט סה״מ )35 ב. סד, פסחים )34ג. כו, פרשתנו פרש״י

מוגה בלמי הה׳ הנתת

אלול כ״א תבוא, ש״פ25

פארוואס לכאורה: וואס הבשע״ט). התסלקותו(של לאחרי בעש״ט רעם אדמו״ר מו״ח כ״ק אז ואע״ם פרט? דער אייך דערציילן נוגע איז

אלע מיט סיפור א דערציילן געקאכט זיך און געווען מדייק האט האט ער און פאסירט אזוי האט דאס אז וויבאלד אבער איז - פרטים

הוראה]. א פאראן דערפון אויך איז דערציילט, דאס ניט איז אים פון מ׳מאנט וועלכע אידן א פון שליחות די אבער

אין זיין מוסיף שטענדיק זאל ער נאר שלאפן, בלייבן זאל ערפעולות. זיינע

איז ־ וכו׳ מרץ קיין ניט האט ער אז טענות, אלע די און אפיל^דיש איז מוסד, א פון מנהל דעד בפועל איז ער אז וויבאלד אויסצופירן כחות די עד האט במילא לי׳*^, ממנו שמיא מן גרגיתא

תפקיד. זייןהבנינים בניית צו בנוגע צוצוגעבן כדאי אויך איז דעדביי יג.

א און הנס, על סומכין אין וויבאלד אז ופשוט, מובן ס׳איז אז ־ דעם אויף זיך מען דארף ־ הטבע בדרך התלוי כל טאן דארף איד

פרטים די ווייסן וואס די דבר, באותו מומחים מיט פארבינדןבנינים. בויען וועגן מ׳וועט בשעת תודה: אין ענינים אלע צו בנוגע איז דאס ווי

- נעמען מ׳זאל רפואות וועלכע פרעגן אים און רב א צו גיין אין ניט שטייט דאס ווייל ניט ווייסט ער אז זאגן, ער וועט

רופא. א צו גיין מען דארף דעם אויף אז שטייט שו״ע אין שו״ע. מען דארף ־ בנין א בויען צו ווי אופן דעם צו בנוגע ועד״ז

ניט-אידן, סיי און אידן סיי ענין, דעם אין מומחים צו גיין זיי האבן עיקריים ענינים בכמה וואס ־ נשים סיי און אנשים סיי אדער זיין מסדר מ׳גייט בשעת אז מ׳זעט [ווי ידיעה מער דעם אין

פרוי דער בא מאן דער נאך דעם אין זיך פרעגט שטוב, א בויעןזיין בא ניט ער פרעגט פרטים אנדערע צו בנוגע אויב (אפילו מעורר, דעם אויף אים מען איז ניט, פרעגט ער אויב אדער פרוי), (ובפרט מ׳זעט ווי און מעורר], אים איז אליין פרוי די אדער

דורנו) נשיא פון הבירה עיר דער ווי אזוי גדולה, עיר אן איןבני׳. אין מומחים זיינען וועלכע נשים סיי און אנשים סיי

אין וכו׳ מומחים מיט קשרים האבן וואם די צו בנוגע ועד״ז איבערגעגאנגען דערנאך זיינען זיי אויב אפילו הבני׳, ענין דעם

(און אמאל פון קשדים די אבער זיי האבן ארבעט, אנדערע צוקשרים). ניחג שאפן ווי קשרים אלטע באנייען לייכטער ס׳איז

ע״ב. ריש צא, ב״ב סע״א. נח, ברכות )38

אלול כ״א תגוא, ש״פ26

די האט - בני׳ בעניני קשרים האט וואס יעדערער אז ולהוסיף, און פרטית בהשגחה איז זאך יערער אז בעש״ט, רעם פון הוראה מ׳האט בשעת במילא ה׳, עבודת אין אויסנוצן מען דארף זאך יערער אין העלפן צו בפועל אויסנוצן זיי מען דארף קשרים אזוינעבנינים. בויען

אים מיינט מדבר דער צי נוגע ניט איז רעם אין אז מובן ומזה אליין זיי ער דארף קשרים, די האט ער אז וויבאלד ־ ניט אדער

מיינט ער אז בפירוש זאגט מדבר דער בשעת ובפרט אויסנוצן.דיר! דארפן ־ זיין מעורר זיי מ׳זאל אז געווען זוכה האבן וואס די וועלן געווען, מעורר ניט זיי מ׳האט וואם די אפילו טאן. זיכער

דעמולט און זיין, מעורר זיכער זיי דא זיך געפינען וואס דיטאן. זיכער רעם אין זיי וועלן

אלע צו נוגע איז וואס כללי ענין אן דאס איז ־ אופן בכל געהערט, עס מ׳האט וועמען פון נוגע ניט איז דערביי און אידן,

א ווי ע״ד ענינים, די איבערגעבן אויף צינור א נאר כ׳בין'' מ׳האט ווי לאחרי וואס ערד, אין אריץ מ׳ווארפט וועלכע גרעין דער אין אים מ׳ווארפט און אויבערשטן, רעם פון גרעין רעם פון באופן מאין, יש בפועל אויס דערפון פלאנצט דעמולט ערד, אויף צינור א נאר מען איז - בעניננו עד״ז גבול, בלי

מקומות מראי די דערביי מ׳דערמאנט און ענינים, די איבערגעבן קאכט לאחרונה אז [ולהעיר, בזה כרגיל וענין, ענין יערער אויףלייכטער זיין זאל עס בכדי ״מפתחות״, מאכן אין זיך מען

שטייען]. ענינים די וואו געפינעןבכדי ניט ־ רייד אלע די פון כוונה די איז לפועל ובנוגע

דרך נייער א חב״ד אין איינפירן ניט [מ׳גייט ח״ו מוסר זאגןענינים. די וועגן זיין מעורר בכדי נאר מוסר], דברי רעדן פון

השנה, לסיום קרוב און מיוחדת, שנה א אין מ׳שטייט אז ובפרטסליחות. בשבת אויך נאך און״שבת נאמען רעם צו בנוגע פלא דבר א וועגן ולהעיר יד.

שבת והיפוכו! דבר א סליחות און שבת איז לכאורה אז ־ סליחות״ שבת. כמוצאי ערשט זיי מ׳זאגט סליחות. קיץ ניט מען זאגט

דאס איז ־ מנוחה״ ״מוצאי מען זאגט סליחות די אין אז ואע״פ טעם דער און (בלילה), שבת במוצאי נאר עצמו, בשבת ניט אבער

אבער שבת, פון כח רעם אויף מ׳באקומט ווייל בפשטות, איז לזה

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול כ״א מבוא, ש״פ27

סליחות״. ״שבת אנרופן דאס ^-׳זאל פארוואס ביאור ניט איז דאס טעמים די פון איינער אז הידוע ע״פ בזה, הביאור לומר ויש

איז ראם וואס רעם צוליב איז אלו בימים סליחות אמירת אויף וואס בהר. געווען איז משה וואס האחרונים ימים הארבעים בתוך האחרונים אף ברצון הראשונים ״מה שטייט, ימים די צו בנוגע

ועפ״ז רצון. ימי זיינען הסליחות ימי די אז ד.ה. .”ברצון״ שבזה, ההפכי ענין דער מצד (ניט שבת מיט שייכות א סליחות האטשבזה. רצון דער מצד נאר)

אף כו׳ הראשונים ״מה אין פירוש דער אז לומר יש אז ובפרט די צו .אחרונים די מ׳פארגלייכט אז נאר, ניט איז האחרונים״

אדרבה נאר ראשונים), די אין איז רצון עיקר דער (אבער ראשונים האחרונים ״אף די ווייל למעליותא, איז פארגלייך דער אז ־

פון מעלה די ווי ע״ד ברצון״, ״ראשונים פאר העכער איז ברצון״ האט אחרונים ימים די דורך אז כידוע צדיקים, אויף תשובה בעלי

־ יום הארבעים (בסיום כדברך״ ״סלחתי דער אויפגעטאן זיךיוהכ״פ).

גאולה די צו קרובה הכנה א זיין זאל אלץ דאס אז ויה״ר טו. די ווי יותר נעלה באופן זיין וועט וואס והשלימה, האמיתית

״הן ־ מוסף תפלת אין געזאגט מ׳האט ווי זה, שלפני גאולות הדמיון, כ״ף א מיט ״כבראשית״ כבראשית״, אחרית אתכם גאלתי

איז וואס גאולה די פאר העכער נאך איז ״אחרית״ גאולה די ווייל מצרים מארץ צאתך כימי וכמ״ש״* מצרים, גאולת ראשית, געוועןמצרים**, אין נפלאות די לגבי אפילו נפלאות נפלאות, אראנו

ממש. ומיד תיכף צדקנו, משיח ע״י והשלימה האמיתית בגאולה♦ ♦ ♦

:החג] צרכי לזה הזקוקים לכל לספק שצריכים הענין בסיום ג/ [בשיחה

זיך רעדט דאס ווייל ־ בזה הענין גודל דער בפשטות וכמובן טז. ממעל אלוקה ״חלק א איז וואס נשמה א האט וועלכער איד, א וועגן

בכולו^*, תופס אתה בחלקו תופס כשאתה ועצם ממש״^*, גשמיים, יעודים צו אים זאגט אויבערשטער דער וואס לזה נוסף

תומ״צ. זיין מקיים קענען צו מנוחה האבן זאל ער בכדיכל צוצושטעלן לייגן מ׳דארף השתדלות וויפל מובן, דערפון איז

מיכה עה״ם נ״ך אוה״ת ראה )41 טו. ז, מיכה )40 יח. ט, עקב פרש״י )39סקט״ז. הוספות כש״ט )43 רפ״ב. תניא )42 שם.

מוגה לתי1 הת׳ הנחת

אלול כ״א תבוא, ש״פ28

זאגט המזרן ברכת אין אז ״תירוץ״, א מיט קומען ניט און צרכיו. מען דארף במילא לכל״, ומפרנס ״הזן איז אויבערשטער דער אז מען

אנגעזאגט האט אויבערשטער דער ווייל ־ ח״ו טאן גארניט דערצו וועלכע אידן ארויסהעלפן מ׳דארף אז און כמוך״, לרעך ״ואהבת

אנקומען. דערצו דארפן אע״פ אלול, חודש בסוף נאכאמאל דעם וועגן מ׳דערמאנט און

ווייל - אלול חודש ראש פון שוין נוגע איז ענין דער וואס וואס אידן דא זיינען עס אז מבהילה שמועה די אנגעקומען ס׳איז

״טשעק״!... פארן וואכן דריי שוין ווארטן אבות פרקי אין בהדגשה אויך איז איד יעדער פון מעלה די יז.

איז (וואס טוב״ שם ״כתד דער האט איד יעדער שבת: דעם פון וואס דאס איז טוב״ ״שם גרעסטער דער וואס גביהן״), על ״עולה

ויעקב. יצחק אברהם בן א איז ער צווישן חילוקים דא זיינען כתרים שלשה די צו בנוגע [משא״כ

דעם אין מ׳לערנט ווי ־ תורה״ ״כתר צו בנוגע לדוגמא אידן. חילוקים די דא ס׳איז אז ג׳), (פרק וואך דער פון פרק ערשטן שנים שיושבים, חמשה בתורה, ועוסקים שיושבים עשרה צווישן

וכו׳]. שיושבים שבת דעם פון פרקים צוויי די פון מספר דער אויך אז ולהוסיף,

די ארויסהעלפן פון הנ״ל ענין דעם אויף מרמז איז וד׳) ג׳ (פרק גומל דל״ת, ״גימל גמרא^^ אין שטייט עס ווי ־ לזה זקוקיםדלים״.

משקה ארויפגעשיקט האבן וואס די אז המקום, אויך איז כאן יח. אדעד צדקה, ובתי תפלה בתי תורה, בתי מיט בקשר מסיבות פאר

זאגן ארויפגיין איצטער זאלן ־ וכיו״ב חדשים בנינים בניית עכ״פ רובם, עכ״פ מסובים, די זיין ומזמין מכריז און ״לחיים״,

זיין. משתתף דעם אין זיך זאלן זיי חלקם, ברכה״, לכם ״והריקותי דעם אין העלפן נאכמער זאל דאס אוןגבול, בלי די״, בלי ״עד פון באופן

״בנעדינו ווען גאולה, די מזרז נאכמער איז דאס וואס עם וארו גיין, מען וועט “ובבנותינו״* בבנינו גו׳ ובזקנינו

ולא הקודש, עיר ירושלים אין הקודש, ארץ אין ,“שמיא* ענניממש. ומיד תיכף עין, כהרף אפילו עכבן

א. צח, סנהדרין יג. ז, דניאל )46 ט. י, בא )45 א. קד, שבת )44

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול כ״א תבוא, ש״פ29

שליט״א אדמו״ר כ״ק התחיל ־ וההכרזות המשקה חלוקת [לאחריברכה״]. לכם ״והריקותי לנגן

שיעור היינטיקן מיט - סליחות שבת ־ שבת דער לקשר יש יט.רמב״ם.

טהרו ״שנשברו כלים אז /’רמב״ם דער שרייבט שיעור רעם אין כר כלי ״כל אז דין*/ א נאך ממשיך ער איז ווייטער מטומאתן״.

כר. צורתו שנגמר עד מלאכתן״, שתגמר עד טומאה מקבלין אין הטומאה בשלילת אופנים צוויי די פון וועלכער קלערן מען קען

וואס שנשברו כלים אז זאגן, מען קען דיט איין פון העכער: איז פון מעלה די וד ע״ד אדפטו, גרעסערער א איז מטומאתן״ ״טהרו אין מעלה א דא איז לאידך צדיקים. עבודת לגבי התשובה עבודת

עמר לא (ווייל טומאה מקבל ניט מלכתחילה איז כלי א וואס דעם איצטער מ׳שטייט [וואס לסוכה סכך בא עס מ׳זעט ווי ־ צורתו)

וואס זאך א פון זיין דארף סכך אז החג], קודם יום השלשים בתוך טמא ניט איז וואס דאס נאר ניט (און טומאה לקבל ראוי ניט איז

בפועל). אויף זיין קען מלאכתו עמר שלא כלי א אויך אז לומר, [ויש

אז אדער טומאה, לקבל ראוי ניט בכלל איז דאס אז אופנים: צוויי מקבל ניט דערודילע נאך דאס איז בפועל נאר לזה, ראוי איז דאס

טומאה]. אדף טוט סליחות סליחות: שבת מיט בקשר דערפון לימוד דער כ.

טהור ווערן אידן אז פועל׳ט וואס נשבר, לב פון ענין דערענינים. אלע אויף ומחילה סליחה ווערט עס און מטומאתן התורה כח און עוזרו, הקב״ה דער אויך דערצו מ׳האט אז ובפרט

אידן ״צוברעכט״ אויבערשטער דער אז ספרים אין שטייט עס ווי ־ דער האט דעם דורך איז - דמשיחא בעקבתא ובפרט גלות, דורך

I מטומאתן״ ״טהרו אז אידן אין אויפגעטאן אליין אויבערשטער לא איז גלות אין זיך געפינען אידן וואס זמן כל נאכמער: און ה׳ עבודת ווען לע״ל ערשט דין וועט דאס ווארום צורתם, נגמרה

רצונך״, ״כמצות דין וועט המצוות וקיום הקרבנות והקרבת וואס דצח״ם אין שלימות די מצד איז דאס אז בתו״חי* כמבואר

מעין דא איז הזה בזמן אויך אז [כאטש לע״ל ווערן ערשט וועט

ואילך. פ״ה שם לעיל ובארוכה הפרק. בסוף שם )48 רפי״ב. כלים הל׳ )47ועוד. דחי. ר״פ )49

מוגה בלתי הת׳ הנחת

אלול כ״א תבוא, ש״פ30

פון אנהויבנדיק הקרבנות, במקום שתקנו תפלות ע״י קרבנות הקרבת אבער ־ אויבערשטן רעם צו מקריב זיך מ׳איז אז אני, מודה אמירת

רצונך״]. ״כמצות ניט און ברוחניות אלץ איד ראם עם טוט אידן, פון צורתם נגמרו לא דערוויילע אז וויבאלד און

לכתחילה! טומאה מקבלין אין אז אויף זיי אין וועגן זיך רעדט עם אז וויבאלד שטארקער נאך איז ראם און שטייט עם ווי און האבן, אידן וואס עילדים אלע מיט אידן, ולתפארת״, ולשם ״לתהלה פרשה״* היינטיקער אין אויך אידן אויף

[ניט זהר אויפן טאטן פון הערות די אין בזה מעלה די וכמבואר דאס אז שלחי*], פ׳ אויף הערות די אין נאר בפרשתנו, אתר על מבואר ס׳איז ווי אדער וכר, אבות ג׳ די כנגד חג״ת, כנגד איז שלשה די אויף גייען לשונות דריי די אז פרשתנו^*, לקו״ת אין

כר. חב״ד פון קוים ־ מישראל לכאו״א ה׳ ברכת אין מוסיף נאכמער איז זה וכל כא.

גם וברוחניות בגשמיות ומתוקה, טובה לשנה טובה וחתימה לכתיבהיחד,

ויבנה והשלימה, האמיתית גאולה די קומען זאל עם אז ביזבימינו. במהרה ביהמ״ק

מ׳זינגט און ווערטער, די אויף ניגון דעם מ׳זינגט אז ובפרט ותפלה** תורה בו שמגדלין בית א אין און ובפרסום, ברבים עס

וועט וועלכע דורנו, נשיא פון וביהמ״ד ביהכנ״ם דער וצדקה,^ אין לע״ל ווערן נעתק ובתי כנסיות בתי אלע ווי ישראל, א

מדרשות. בימינו, במהרה שיבנה השלישי, ביהמ״ק דעם פון אנהויבנדיק

ממש. בימינו במהרה ביהמ״ק ״שיבנה לנגן שי׳ להש״צ צוה שליט״א אדמו״ר [כ״ק

כו׳״].

א מאכן זיכער וועלן אחרונה, ברכה א מאכן דארפן וואס די כב.אחרונה. ברכה דורך גלות, דעם אויף אחרונה ברכה די זיין אויך זאל עס און

גולה אין עולם של אלופו פון אל״ף דעם אריץ מ׳שטעלט וואס רעםגאולה. ווערט ־ (גלות)

שמח, ניגון א זינגען צו מתאים איז זה לפני אז ופשוט ומובן

א. כט, מגילה )53 ב. מד, )52 שעה. ע׳ )51 יט. כו, )50

אלול כ״א תבוא, ש״פ31

בתוך איצטער מ׳שטייט אז ובפרט תורה, שמחת פון ניגון א ווען ושמח״ת, בשמע״צ איז שלימותו וואס החג, קודם יום השלשים

בלחודוהי. ומלכא אנא המשמח. גשמי דבר א אויף און ״לחיים״ זאגן אויך מ׳זאל אוןא אדמו״ר [כ״ק ״ ט יעשו וכן יראו וממנו ואמר]: בכוסו, אחז ^ישהם. מקום ובכל כאן מסובים אלע

לוי״צ לר׳ הקפות ניגון וניגנו ״לחיים״. אמר מהקהל כאו״א ורקד קומתו מלא שליט״א אדמו״ר כ״ק עמד הניגון ובאמצע ז״ל.

רבה. בשמחה

מוגה בלתי הת׳ הנחת

נשמת לעילוי מרדכי אברהם הרה״ח הרה״ג

מרדכי אברהם ב״רהרשברג

מקסיקו של רבהתשמ״ה אלול כ״ה נפטר

ק: מד ססו׳

lumDn ווינ1לרו m iun 'n'

38 <88( 0n)«8nn03-964887 י.0 7*38 783 3̂ .1.8 )3**1< ון

VAAO HANOCHOS HATMIMIM 788 EASTERN PARKWAY BKLYN N.Y. 11213 :>*«3 TEL. (718) 774-S448