רבים תרמו לאורך השנים לאבולוציה של תפיסת "האופציה הימית לישראל" וגיבוש "חזון השדרה הכחולה": אדריכלים, מהנדסים,

גיאוגרפים, כלכלנים ומדינאים.

ב - 1996 צעד שמעון פרס צעד גדול לקידום רעיון האי, וחתם עם ממשלת הולנד על הסכם מחקר, שבו כל אחת מהממשלות תשקיע

מיליון דולר בבדיקת היתכנות להקמת איים בים התיכון.

ראוי לציין אישים השותפים כיום לחוג המחויב לקידום הנושא ובהם:

פרופ' יחיאל רוזנפלדאיש נהול וכלכלת בניה בטכניון, הוגה הרעיון של ת.מ.א. 38

מר מיכאל שוסהייםכלכלן בכיר ובעבר המשנה לנשיא הטכניון למינהל ופיננסים

פרופ' יהודה חיותאיש ספנות וגיאוגרפיה ימית ונשיא אוניברסיטת חיפה בעבר

היום 75% מאוכלוסיית ישראל מרוכזת ב- 16% משטחה

התחזיות הדמוגרפיות מדברות על הכפלת אוכלוסיית ישראל ושילוש שטחי הבניה למגורים ותשתיות בתוך

כארבעים השנים הבאותישראל של המאה ה- 21, עיצוב עתידה מוכתב ע"י תהליכים

של גידול האוכלוסיה והניגודים המתפתחים מול סופיותם של משאבי הקרקע להתפשטות אורבנית ופריסת התשתיות

וההשלכות הנגזרות מכך על עליית ערכי הנדל"ן, הקריסה הסביבתית והאיום על שרידות החקלאות ומשאבי טבע ונוף. השפעתם של תהליכים אלה ניכרת במיוחד במישור החוף, בו מרוכזים כיום כ - 75% מאוכלוסיית ישראל, על שטח של כ -

3,500 קמ"ר, המהווים כ - 16% בלבד משטח המדינה.

לנוכח העליה המתמדת והדרמאטית בערכי הקרקע לבניה וערכי הנכסים הבנויים וההשלכות הבלתי נמנעות על אספקת דיור בר השגה ועל הרווחה הכלכלית, מתפתח איום פוטנציאלי

חריף על הלכידות החברתית והיציבות הפוליטית, העשוי להפוך לאיום קיומי על החברה והמדינה.

מימוש "האופציה הימית" להתרחבות אורבנית ופיתוח תשתיות, במרחב מימי החופים של ישראל הוא כורח המציאות. הבעיה

הקריטית היא עם הגדרת היקפי הפיתוח והאפקטיביות הכלכלית האפשרית, העשויים להשליך על מידת ההקלה

במימדי המצוקה המתפתחת.

בהתאם לתובנות ולהמלצות הועדה ההולנדית-ישראלית (2000) שבחנה נושא זה, "האופציה הימית לישראל" חייבת לחתור לתפיסת תכנון ופיתוח, הנמנעת מן השמוש בחומרי המילוי

.“�ll material free” - המופקים מן הטבע

התפיסה המוצעת בזה מייצגת טכנולוגיה חלופית לפיתוח בסביבה ימית ומתבססת על "שוברי גלים ספוגיים" ליצירת

מרחב מים מוגנים ו"פלטפורמות מיכל" המתפקדות כ"קרקע", הן לפיתוח אורבני עתיר צפיפות (המשמר עדיין אטרקטיביות

סביבתית) והן לפיתוח ופתרון תשתיות מגוונות כפי שיידרש, תוך ניצול מערך תעלות מים נרחבות העשויות לתפקד כבולבארים ותעלות שייט, מארינות "ומדשאות כחולות", בהיקף המהווה כ -

50% מכלל השטח המפותח.

בבחינה מקצועית מדוקדקת ע"י גורמי טכניון והנדסה ימית נמצא שהפתרונות המוצעים אטרקטיביים מאד מבחינה טכנו-כלכלית

וסביבתית. עלויות הקרקע המיוצרות לפי השיטה הן כ - 10% ופחות מערך הקרקעות המוצעות במישור החוף כיום.

הטכנולוגיה המוצעת עשויה, לאחר השקעה מתאימה בפיתוח פרטני, לעמוד בדרישות התקן ויכולת היישום של התעשיה

הישראלית ועשויה להיטיב עם המשק הישראלי במובנים רבים נוספים.

העתיד כבר כאן

פיתוח אורבני ופיתוח תשתיות על סידרה של איים מלאכותיים במרחב מימי החופים הים תיכוניים של

מדינת ישראלטכנולוגיה חלופית ללא חומרי מילוי

מזה מספר עשורים שאני מקדם ומגבש את תפיסת ”האופציה הימית לישראל“ לפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים הים-תיכוניים של ישראל. מאחר ולהשקפתי (וגם לפי

קביעת הועדה ההולנדית-ישראלית, 2000) השימוש בחומרי מילוי הגרופים, הכרויים או החצובים מן הטבע - זאת אופציה בלתי

ראויה מהבחינה הסביבתית וגם לא פרקטית מהבחינה הכלכלית, עיקר מאמצי הושקעו בפיתוח טכנולוגיה חלופית ”עוקפת חומרי מילוי“, המתבססת בעיקר על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות

מיכל מודולאריות:- Modular Permeable Sponge Breakwaters- Modular Container Platforms

כל הנ"ל מבטון מזוין, ברמת תיעוש גבוהה, המיוצרים למצבי תפקוד מגוונים, הן כרכיבים הנייחים על קרקעית הים (במידה

ובקרבת החוף) והן כתמוכי עמודים (piles supported) או צפים ומעוגנים כנדרש, הפתורים לתפקד מול עומקים של

עשרות מטרים ויותר ופתורים להובלה בדרך הים מן המפעל החופי לאתרי התפקוד הסופיים.

1. שוברי הגלים הספוגיים פתורים כמבני קליפות היפרבוליות המשכיות ומחזוריות מבטון מזוין המותאם לעמידות בתנאים

הקורוזיביים של הים. נמצא שהודות לגיאומטריה המיוחדת, כ - 80% מן האנרגיה הגלית נבלע ונספג בתוך שובר הגלים, כ - 10% בלבד מוחזר וכ - 10% הנותרים עוברים דרך שובר

הגלים ומאפשרים להגדירו כ'שובר גלים נושם' (יתרון מבחינה סביבתית). תכולת החומר של שובר הגלים הספוגי היא לערך 4% ~ 3 בלבד מזו הדרושה לפיתוח שובר גלים קונבנציונאלי, העומד בתנאי הטרחה הידרודינאמית זהים.בחינה ניסויית של שוברי הגלים הספוגיים נערכה במתקני המכון להנדסה ימית של הטכניון (על מודל מוקטן) וזאת במימון משרד התשתיות

(1999) ובניהולו של פרופ' מ. שטיאסני, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית דאז, וזאת עם תוצאות שהוגדרו כיוצאות מן הכלל לגבי תפקודו הפיזי-הידרודינאמי. לצורך השלמת הבדיקות והניסויים

ובחינת ההיבטים הטכנולוגיים, נדרש אב-טיפוס בקנ"מ 1:1 ובחינתו במיקום ובתנאים ריאליים (בתחום העומקים של 20 ~ 15 מ') ולכך נדרש סכום של כ - 2 מיליון דולר ותקופת זמן של

פחות משנה, השקעה זעומה לכל הדעות מול כובד משקלו של הנושא. בניית אב-הטיפוס נבחנה ביחד עם מהנדסי מפעל

תעשיית בטון (הנמצא על קו המים) וההערכות הכלכליות הןגם על דעתם.

2. פלטפורמות המיכל המודולאריות, מבטון מזוין כאמור, הן כפולות דופן, בהיקף של 3 ~ 2 דונם ליחידה (על קו הייצור) שניתן לצרפן וליצור פלטפורמות-על מתפקדות בשטח של

80 ~ 40 דונם, עם נפחי פנים משמעותיים בני ניצול בהיקף של 500% ~ 300 משטחן, עם רציפים אינטגראליים של מאות מטרים רבועים ופתרונות ביסוס אינטגראליים לכל

העשוי להיבנות בתוכן ומעליהן. הפלטפורמות ניתנות לצירוף

האופציה הימיתלישראל

תקינה בינלאומית חדשה המחייבת מיכליות כפולות דופן בלבד. כתוצאה מכך ניתן יהיה לרכוש את המיכליות היוצאות

מן השירות ב - 10% ופחות מערכן העכשוי,.($12,000,000 ~ 15,000,000)

3. זאת עשויה להיות טכנולוגיה זמינה וכדאית במיוחד (כחול-לבן) לצרכי טרמינל הגז (ומתקן ההנזלה) מול חופי ישראל, כפי שנדרש כיום ע"י ההתפתחויות. יתרונה של טכנולוגיה זאת במהירות מימושה, ללא מגבלות ולחץ לוחות הזמנים והעלויות

של מספנות בחו"ל. ניתן למימוש עם היערכות לוגיסטית מקומית מינימאלית יחסית והאפשרות להתייחס אליה כפתרון זמני

ובמיקום זמני, עקב הגמישות המובנית ואפשרויות השינוע ושינוי המיקום, במידה ויידרש ע"י תכניות מתאר עתידיות משתנות.

פיתוח אורבני ימיסוגיית הפיתוח בסביבה ימית לצרכי התפשטות אורבנית

של ערי החוף הישראליות היא ברת חשיבות קריטית מול כל תרחיש עתידי של עשרות השנים הקרובות וזאת מול

צרכי ישראל בכלל ואלה של מישור החוף בפרט. לפי "חזון השדרה הכחולה" מדובר ביישובם של 3,000,000 נפשות במרחב הימי, על סדרה של איים מלאכותיים מול החזית

הימית של ערי החוף ובאינטראקציה תפקודית מלאה עמן. האיכות והאטרקטיביות הסביבתית של המרחב הימי (עתירות

משאבי טבע ונוף) מאפשרות פיתוח רקמה עירונית צפופה ואטרקטיבית ביותר, בצפיפות של כ - 40,000 נפשות לקמ"ר (עם ממוצע של 15 ~ 12 יחידות דיור לדונם). צפיפות פיתוח

זאת מחייבת אימוץ של פרדיגמה תכנונית חלופית לזאת הנקוטה כיום, פרדיגמה המובילה ליישום תפיסת "העיר

.(Stratum city) הרב-שכבתית

לפי תפיסה זאת העיר אמורה לתפקד במספר מפלסים אינטראקטיביים, עם שליטה מוחלטת של האינטרס הציבורי במפלס פני הקרקע ויישום בעלות ושליטה פרטית על "נפחי

בנייה באויר" (ולא בעלות על מגרשים במפלס פני הקרקע לבניה). מימדי הצפיפות עשויים לעודד פתרונות תחבורה

ציבורית גורפת בתחומי האי ושחרור מן הרודנות של כלי הרכב הפרטיים והדומיננטיות שלהם בעיצוב ופתרון הרקמה העירונית.

פיתוח עירוני בסביבה ימית לפי התפיסה עניינו ברקמה של פלטפורמות (בלוקים עירוניים) ותעלות שייט ומעגנות ובולבארים

כחולים (“מדשאות כחולות“), המלווים ברציפים נרחבים עם ביו-מאסה ירוקה המתפתחת לפארקים וורטיקאליים

ופרומנאדות שמיים.

ברמות צפיפות של 40,000 נפשות לקמ"ר יידרשו כ - 75 קמ"ר של איים מול החזית הימית של ערי החוף, כאמור.

ביחד עם כ - 30 ~ 25 קמ"ר של איים לתשתיות עדיין ניתן יהיה לשמר כ – 100 ק"מ מאורכו של החוף במתכונתו הטבעית,

כחופי רחצה ושמורות טבע ונוף.

תפיסת הפיתוח המוצעת, כולה "תוצרת כחול-לבן", עשויה להדרש ע"י גורמי חוץ, עקב המשמעות, החשיבות והישימות

האוניברסלית שלה.

"האופציה הימית לישראל“ (חזון השדרה הכחולה) - היא חזון עתיר מימדים העשוי להשפיע על תמונת העתיד ולהיטיב עם

העם והמדינה. עלינו לחלום את החזון אל תוך המציאות.

האופציה הימית לפלסטיןאחת מן הנגזרות של "האופציה הימית לישראל" עשויה להיות

"האופציה הימית לפלסטין", דהיינו פיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים של רצועת עזה. עם אוכלוסיה של

1,600,000 נפשות כיום וצפי ל - 4,000,000 נפשות בתוך ארבעים השנים הבאות (וכל זאת על שטח של כ - 350 קמ"ר בלבד),

תמונת העתיד שלהם עגומה וקשה לאין שיעור מזו של ישראל. סיפוח של כ - 500 קמ"ר של מרחב מימי החופים ליצירת מרחב תכנון-פיתוח משולב של כ - 850 קמ"ר מהווה את הסיכוי היחידי

שלהם "להנמיך את הלהבות הצפויות כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסיה" ולשמר מידה מסויימת של רווחה, של חקלאות

ומשאבי טבע ונוף, שלא לדבר על אספקת תשתיות חיוניות בשרות מדינת פלסטין. ניתן אף לחשוב על "הבנות סביבתיות", או אף על "שיתןף פעולה תעשייתי" בין שני העמים לצורך מימוש האופציה

הימית. יותר מכל דבר אחר זה עשוי לעזור ולפתח יחסי גומלין ויחסי תלות (הסביבה הימית היא, כידוע, "מקושרת ביותר") ולשרת

את דו-הקיום וההרמוניה האזורית.

לבעיה זו שערכה לכלכלה הלאומית שווה מיליארדי דולר לשנה, שלא לדבר על השיקולים הביטחוניים ולשיקולים של

חסכון משמעותי בזמני התובלה, אל ישראל וממנה.

3. להערכתו של פרופ' א. פרנקל (איש ה - .M.I.T בארה"ב, סמכות בינלאומית מוכרת בכל הקשור לטכנולוגיה של ספנות,

מתקני חוף ואיים מלאכותיים), בעקבות ההיערכות החדשה לקליטת הגז מן הבארות החדשות בים וביטול הצורך במסוע

הפחם אשר מול תחנת הכוח של חדרה, ניתן להשתמש בו (לאחר הסבתו והארכתו לתחום העומקים של 30 מ' והגנת המרחב הימי הסמוך ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר) כרציף המשרת אוניות אוקיאניות מודרניות (עם שוקע של 25 ~ 20 מ' ויותר), ולהפכו לנמל שטעון ”כחול לבן“ וזאת

בהשקעת זמן ומשאבים קטנה יחסית.

העתקת שדות תעופה לסביבה ימית1. העתקת שדות תעופה לים (שדה דב, שדה חיפה והנתב"ג) מתחייבת מרמת הקונפליקט הקיים והמתפתח בין פעילותם

והתנהלותם לבין ריכוזי האוכלוסייה הסוגרים עליהם כבר היום מכל עבר. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט ההולך ומחריף

יגיע לרמת פיצוץ.

2. ניתן לחבר בין סדרת פלטפורמות מיכל ע"י מסבך פלדה עילי רצוף הנושא משטח-מסלול של שדה תעופה בשטח של מאות דונמים ואורך רצוני. הפתרון אמור לתפקד כמערך צף בעומקים

של עשרות מטרים, בתחום של מרחב מים מוגנים ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר לעיל. מסבך הפלדה -

nite Polyhedra Lattice�I.P.L. – In, בעל אפקטיביות הנדסית יוצאת דופן, הומצא ופותח על ידי לפני למעלה מ - 40 שנה, נרשם כפטנט באירופה (1989) ואף אומץ, לאחר בחינות

ואנליזות השוואתיות אינטנסיביות, במסגרת הפיתוח של "ארובות השרב" (בהובלת פרופ' ד. זסלבסקי, מן הטכניון), תחנות כוח

אירו-אלקטריות, לפתרון מגדל המתנשא לגובה של 1,300 מ'.

3. המסבך והמסלול הנישא על גבי פלטפורמות המיכל, שניתן למקמו גבוה יחסית מעל פני המים ולנצל את כל מרחב פני המים,

לרבות נפחי פנים הפלטפורמות, עשוי לשמש לפתרון טרמינל אווירי-ימי משולב ליבוא ויצוא סחורות ותנועת נוסעים החולקים

בכל הלוגיסטיקה של האחסון, הבקרה, הרישוי והטיפול.

טרמינל הגז I.P.L. 1. רעיון יישומי שנגזר מן הנ"ל מתייחס לשילוב מסבכי

כפלטפורמה המחברת בין שתי (או יותר) אוניות מצוף (שיצאו מן השרות) ליצירת "מגרשי בניה" של מאות דונמים שהם צפים

ואפילו בעלי כשר ניידות לשינוי מיקום כפי שיידרש.

2. בהתייעצויות שקוימו עם פרופ' א. פרנקל (המומחה העולמי הנ"ל) נמצא שדור שלם של מיכליות (הפתורות עם דופן

חיצונית אחת) עומדות לצאת מן השירות עד 2015, עקב

המייצר רציפות שטח וגם לקומפוזיציה המשלבת תעלות שייט (בולבארים כחולים) המסוגלות לתפקד גם כשטחים ציבוריים

פתוחים כמעגנות וכמרווחי בידוד במידה המתחייבת מאופי השרות והפעילות. בחינה קפדנית של עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים והפלטפורמות לפי השיטה, במפעל חופי (על קו המים), הובלתם בים ומיקומם-פריסתם באתרי התפקוד, לאחר

הכשרת שטח קרקעית הים כפי שיידרש מראה שהעלות הכוללת מגיעה לכדי 1,700,000 ש"ח לדונם, כולל עלויות

שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. לאין ערוך פחות מעלויות הייבוש הפיתוח עם השיטות הקונבנציונאליות המוכרות. עלויות הפיתוח לאי של 2,250 דונם (כולל שטחי שוברי הגלים)

מוערך ב - 880,000 ש"ח לדונם, שהם כ - 20% ~ 10 מערך הקרקעות המוצעות לבניה במישור החוף כיום. ניצול האפשרויות המצרפיות של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל עשוי

לשרת שורה רחבה של תשתיות קריטיות במרחב הימי:

א. הרחבת נמלי ישראל אל תחום העומקים של 35 ~ 20 מ' וביטול התלות והצורך בנמלי שטעון זרים (יוון, מצרים) לאוניות

אוקיאניות עתירות שוקע.

ב. פתרון טרמינלים ימיים לדלקים וחומרים מסוכנים (לרבות אחסונם) וכן לגז, לרבות מתקני הנזלה של גז (כפי שנדרש

בדחיפות היום).

ג. פתרון בסביבה הימית של תשתית ”קרקע“ לתחנות כוח, מפעלי תעשייה פוגעניים ומזהמים, (כמו התעשיות הפטרו-כימיות) בתי

זיקוק, תעשיות ביטחוניות מסוכנות ועוד.

ד. פתרון להעתקת שדות תעופה אזרחיים וצבאיים לסביבה הימית, וכד'.

אחד מן היתרונות הבולטים של הטכנולוגיה המוצעת של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל המודולריות הוא בכך שניתן לייצר אותן במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים ולהשיט אותן ומרבית תכולתן לאתרי התפקוד הסופיים ובכך להוריד באפן משמעותי עד קריטי מן העומסים ומן השחיקה

של תשתיות התחבורה היבשתית.

הרחבת נמלי ישראל לקליטת אוניות אוקיאניות1. הרחבת הנמלים של חיפה, אשדוד ואשקלון לתחום

העומקים של 35 ~ 20 מ' (למרחק של 3.5 ~ 2.0 ק"מ מקו החוף) כדי להימנע מן הצורך והתלות בנמלי שטעון זרים (יווניים

ומצריים), הן לצרכי יבוא והן לצרכי ייצוא, היא פרובלמאטית עד בלתי מעשית ובלתי אפשרית לפי תפיסות המימוש

הקונבנציונאליות, ”מבוססות חומרי מילוי“, וזאת הן משיקולים כלכליים והן משיקולים סביבתיים (העדר חומרי מילוי ויצירת

מחסום לנדידת החול במעלה החוף צפונה).

2. הטכנולוגיה החדשה המוצעת של שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל, הפתורים לציפה, נותנים תשובה הולמת

טכנולוגיה חלופית ללא חומרי מילוימזה מספר עשורים שאני מקדם ומגבש את תפיסת ”האופציה

הימית לישראל“ לפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים הים-תיכוניים של ישראל. מאחר ולהשקפתי (וגם לפי

קביעת הועדה ההולנדית-ישראלית, 2000) השימוש בחומרי מילוי הגרופים, הכרויים או החצובים מן הטבע - זאת אופציה בלתי

ראויה מהבחינה הסביבתית וגם לא פרקטית מהבחינה הכלכלית, עיקר מאמצי הושקעו בפיתוח טכנולוגיה חלופית ”עוקפת חומרי מילוי“, המתבססת בעיקר על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות

מיכל מודולאריות:- Modular Permeable Sponge Breakwaters- Modular Container Platforms

כל הנ"ל מבטון מזוין, ברמת תיעוש גבוהה, המיוצרים למצבי תפקוד מגוונים, הן כרכיבים הנייחים על קרקעית הים (במידה

ובקרבת החוף) והן כתמוכי עמודים (piles supported) או צפים ומעוגנים כנדרש, הפתורים לתפקד מול עומקים של

עשרות מטרים ויותר ופתורים להובלה בדרך הים מן המפעל החופי לאתרי התפקוד הסופיים.

1. שוברי הגלים הספוגיים פתורים כמבני קליפות היפרבוליות המשכיות ומחזוריות מבטון מזוין המותאם לעמידות בתנאים

הקורוזיביים של הים. נמצא שהודות לגיאומטריה המיוחדת, כ - 80% מן האנרגיה הגלית נבלע ונספג בתוך שובר הגלים, כ - 10% בלבד מוחזר וכ - 10% הנותרים עוברים דרך שובר

הגלים ומאפשרים להגדירו כ'שובר גלים נושם' (יתרון מבחינה סביבתית). תכולת החומר של שובר הגלים הספוגי היא לערך 4% ~ 3 בלבד מזו הדרושה לפיתוח שובר גלים קונבנציונאלי, העומד בתנאי הטרחה הידרודינאמית זהים.בחינה ניסויית של שוברי הגלים הספוגיים נערכה במתקני המכון להנדסה ימית של הטכניון (על מודל מוקטן) וזאת במימון משרד התשתיות

(1999) ובניהולו של פרופ' מ. שטיאסני, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית דאז, וזאת עם תוצאות שהוגדרו כיוצאות מן הכלל לגבי תפקודו הפיזי-הידרודינאמי. לצורך השלמת הבדיקות והניסויים

ובחינת ההיבטים הטכנולוגיים, נדרש אב-טיפוס בקנ"מ 1:1 ובחינתו במיקום ובתנאים ריאליים (בתחום העומקים של 20 ~ 15 מ') ולכך נדרש סכום של כ - 2 מיליון דולר ותקופת זמן של

פחות משנה, השקעה זעומה לכל הדעות מול כובד משקלו של הנושא. בניית אב-הטיפוס נבחנה ביחד עם מהנדסי מפעל

תעשיית בטון (הנמצא על קו המים) וההערכות הכלכליות הןגם על דעתם.

2. פלטפורמות המיכל המודולאריות, מבטון מזוין כאמור, הן כפולות דופן, בהיקף של 3 ~ 2 דונם ליחידה (על קו הייצור) שניתן לצרפן וליצור פלטפורמות-על מתפקדות בשטח של

80 ~ 40 דונם, עם נפחי פנים משמעותיים בני ניצול בהיקף של 500% ~ 300 משטחן, עם רציפים אינטגראליים של מאות מטרים רבועים ופתרונות ביסוס אינטגראליים לכל

העשוי להיבנות בתוכן ומעליהן. הפלטפורמות ניתנות לצירוף

תקינה בינלאומית חדשה המחייבת מיכליות כפולות דופן בלבד. כתוצאה מכך ניתן יהיה לרכוש את המיכליות היוצאות

מן השירות ב - 10% ופחות מערכן העכשוי,.($12,000,000 ~ 15,000,000)

3. זאת עשויה להיות טכנולוגיה זמינה וכדאית במיוחד (כחול-לבן) לצרכי טרמינל הגז (ומתקן ההנזלה) מול חופי ישראל, כפי שנדרש כיום ע"י ההתפתחויות. יתרונה של טכנולוגיה זאת במהירות מימושה, ללא מגבלות ולחץ לוחות הזמנים והעלויות

של מספנות בחו"ל. ניתן למימוש עם היערכות לוגיסטית מקומית מינימאלית יחסית והאפשרות להתייחס אליה כפתרון זמני

ובמיקום זמני, עקב הגמישות המובנית ואפשרויות השינוע ושינוי המיקום, במידה ויידרש ע"י תכניות מתאר עתידיות משתנות.

פיתוח אורבני ימיסוגיית הפיתוח בסביבה ימית לצרכי התפשטות אורבנית

של ערי החוף הישראליות היא ברת חשיבות קריטית מול כל תרחיש עתידי של עשרות השנים הקרובות וזאת מול

צרכי ישראל בכלל ואלה של מישור החוף בפרט. לפי "חזון השדרה הכחולה" מדובר ביישובם של 3,000,000 נפשות במרחב הימי, על סדרה של איים מלאכותיים מול החזית

הימית של ערי החוף ובאינטראקציה תפקודית מלאה עמן. האיכות והאטרקטיביות הסביבתית של המרחב הימי (עתירות

משאבי טבע ונוף) מאפשרות פיתוח רקמה עירונית צפופה ואטרקטיבית ביותר, בצפיפות של כ - 40,000 נפשות לקמ"ר (עם ממוצע של 15 ~ 12 יחידות דיור לדונם). צפיפות פיתוח

זאת מחייבת אימוץ של פרדיגמה תכנונית חלופית לזאת הנקוטה כיום, פרדיגמה המובילה ליישום תפיסת "העיר

.(Stratum city) הרב-שכבתית

לפי תפיסה זאת העיר אמורה לתפקד במספר מפלסים אינטראקטיביים, עם שליטה מוחלטת של האינטרס הציבורי במפלס פני הקרקע ויישום בעלות ושליטה פרטית על "נפחי

בנייה באויר" (ולא בעלות על מגרשים במפלס פני הקרקע לבניה). מימדי הצפיפות עשויים לעודד פתרונות תחבורה

ציבורית גורפת בתחומי האי ושחרור מן הרודנות של כלי הרכב הפרטיים והדומיננטיות שלהם בעיצוב ופתרון הרקמה העירונית.

פיתוח עירוני בסביבה ימית לפי התפיסה עניינו ברקמה של פלטפורמות (בלוקים עירוניים) ותעלות שייט ומעגנות ובולבארים

כחולים (“מדשאות כחולות“), המלווים ברציפים נרחבים עם ביו-מאסה ירוקה המתפתחת לפארקים וורטיקאליים

ופרומנאדות שמיים.

ברמות צפיפות של 40,000 נפשות לקמ"ר יידרשו כ - 75 קמ"ר של איים מול החזית הימית של ערי החוף, כאמור.

ביחד עם כ - 30 ~ 25 קמ"ר של איים לתשתיות עדיין ניתן יהיה לשמר כ – 100 ק"מ מאורכו של החוף במתכונתו הטבעית,

כחופי רחצה ושמורות טבע ונוף.

תפיסת הפיתוח המוצעת, כולה "תוצרת כחול-לבן", עשויה להדרש ע"י גורמי חוץ, עקב המשמעות, החשיבות והישימות

האוניברסלית שלה.

"האופציה הימית לישראל“ (חזון השדרה הכחולה) - היא חזון עתיר מימדים העשוי להשפיע על תמונת העתיד ולהיטיב עם

העם והמדינה. עלינו לחלום את החזון אל תוך המציאות.

האופציה הימית לפלסטיןאחת מן הנגזרות של "האופציה הימית לישראל" עשויה להיות

"האופציה הימית לפלסטין", דהיינו פיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים של רצועת עזה. עם אוכלוסיה של

1,600,000 נפשות כיום וצפי ל - 4,000,000 נפשות בתוך ארבעים השנים הבאות (וכל זאת על שטח של כ - 350 קמ"ר בלבד),

תמונת העתיד שלהם עגומה וקשה לאין שיעור מזו של ישראל. סיפוח של כ - 500 קמ"ר של מרחב מימי החופים ליצירת מרחב תכנון-פיתוח משולב של כ - 850 קמ"ר מהווה את הסיכוי היחידי

שלהם "להנמיך את הלהבות הצפויות כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסיה" ולשמר מידה מסויימת של רווחה, של חקלאות

ומשאבי טבע ונוף, שלא לדבר על אספקת תשתיות חיוניות בשרות מדינת פלסטין. ניתן אף לחשוב על "הבנות סביבתיות", או אף על "שיתןף פעולה תעשייתי" בין שני העמים לצורך מימוש האופציה

הימית. יותר מכל דבר אחר זה עשוי לעזור ולפתח יחסי גומלין ויחסי תלות (הסביבה הימית היא, כידוע, "מקושרת ביותר") ולשרת

את דו-הקיום וההרמוניה האזורית.

לבעיה זו שערכה לכלכלה הלאומית שווה מיליארדי דולר לשנה, שלא לדבר על השיקולים הביטחוניים ולשיקולים של

חסכון משמעותי בזמני התובלה, אל ישראל וממנה.

3. להערכתו של פרופ' א. פרנקל (איש ה - .M.I.T בארה"ב, סמכות בינלאומית מוכרת בכל הקשור לטכנולוגיה של ספנות,

מתקני חוף ואיים מלאכותיים), בעקבות ההיערכות החדשה לקליטת הגז מן הבארות החדשות בים וביטול הצורך במסוע

הפחם אשר מול תחנת הכוח של חדרה, ניתן להשתמש בו (לאחר הסבתו והארכתו לתחום העומקים של 30 מ' והגנת המרחב הימי הסמוך ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר) כרציף המשרת אוניות אוקיאניות מודרניות (עם שוקע של 25 ~ 20 מ' ויותר), ולהפכו לנמל שטעון ”כחול לבן“ וזאת

בהשקעת זמן ומשאבים קטנה יחסית.

העתקת שדות תעופה לסביבה ימית1. העתקת שדות תעופה לים (שדה דב, שדה חיפה והנתב"ג) מתחייבת מרמת הקונפליקט הקיים והמתפתח בין פעילותם

והתנהלותם לבין ריכוזי האוכלוסייה הסוגרים עליהם כבר היום מכל עבר. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט ההולך ומחריף

יגיע לרמת פיצוץ.

2. ניתן לחבר בין סדרת פלטפורמות מיכל ע"י מסבך פלדה עילי רצוף הנושא משטח-מסלול של שדה תעופה בשטח של מאות דונמים ואורך רצוני. הפתרון אמור לתפקד כמערך צף בעומקים

של עשרות מטרים, בתחום של מרחב מים מוגנים ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר לעיל. מסבך הפלדה -

nite Polyhedra Lattice�I.P.L. – In, בעל אפקטיביות הנדסית יוצאת דופן, הומצא ופותח על ידי לפני למעלה מ - 40 שנה, נרשם כפטנט באירופה (1989) ואף אומץ, לאחר בחינות

ואנליזות השוואתיות אינטנסיביות, במסגרת הפיתוח של "ארובות השרב" (בהובלת פרופ' ד. זסלבסקי, מן הטכניון), תחנות כוח

אירו-אלקטריות, לפתרון מגדל המתנשא לגובה של 1,300 מ'.

3. המסבך והמסלול הנישא על גבי פלטפורמות המיכל, שניתן למקמו גבוה יחסית מעל פני המים ולנצל את כל מרחב פני המים,

לרבות נפחי פנים הפלטפורמות, עשוי לשמש לפתרון טרמינל אווירי-ימי משולב ליבוא ויצוא סחורות ותנועת נוסעים החולקים

בכל הלוגיסטיקה של האחסון, הבקרה, הרישוי והטיפול.

טרמינל הגז I.P.L. 1. רעיון יישומי שנגזר מן הנ"ל מתייחס לשילוב מסבכי

כפלטפורמה המחברת בין שתי (או יותר) אוניות מצוף (שיצאו מן השרות) ליצירת "מגרשי בניה" של מאות דונמים שהם צפים

ואפילו בעלי כשר ניידות לשינוי מיקום כפי שיידרש.

2. בהתייעצויות שקוימו עם פרופ' א. פרנקל (המומחה העולמי הנ"ל) נמצא שדור שלם של מיכליות (הפתורות עם דופן

חיצונית אחת) עומדות לצאת מן השירות עד 2015, עקב

המייצר רציפות שטח וגם לקומפוזיציה המשלבת תעלות שייט (בולבארים כחולים) המסוגלות לתפקד גם כשטחים ציבוריים

פתוחים כמעגנות וכמרווחי בידוד במידה המתחייבת מאופי השרות והפעילות. בחינה קפדנית של עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים והפלטפורמות לפי השיטה, במפעל חופי (על קו המים), הובלתם בים ומיקומם-פריסתם באתרי התפקוד, לאחר

הכשרת שטח קרקעית הים כפי שיידרש מראה שהעלות הכוללת מגיעה לכדי 1,700,000 ש"ח לדונם, כולל עלויות

שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. לאין ערוך פחות מעלויות הייבוש הפיתוח עם השיטות הקונבנציונאליות המוכרות. עלויות הפיתוח לאי של 2,250 דונם (כולל שטחי שוברי הגלים)

מוערך ב - 880,000 ש"ח לדונם, שהם כ - 20% ~ 10 מערך הקרקעות המוצעות לבניה במישור החוף כיום. ניצול האפשרויות המצרפיות של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל עשוי

לשרת שורה רחבה של תשתיות קריטיות במרחב הימי:

א. הרחבת נמלי ישראל אל תחום העומקים של 35 ~ 20 מ' וביטול התלות והצורך בנמלי שטעון זרים (יוון, מצרים) לאוניות

אוקיאניות עתירות שוקע.

ב. פתרון טרמינלים ימיים לדלקים וחומרים מסוכנים (לרבות אחסונם) וכן לגז, לרבות מתקני הנזלה של גז (כפי שנדרש

בדחיפות היום).

ג. פתרון בסביבה הימית של תשתית ”קרקע“ לתחנות כוח, מפעלי תעשייה פוגעניים ומזהמים, (כמו התעשיות הפטרו-כימיות) בתי

זיקוק, תעשיות ביטחוניות מסוכנות ועוד.

ד. פתרון להעתקת שדות תעופה אזרחיים וצבאיים לסביבה הימית, וכד'.

אחד מן היתרונות הבולטים של הטכנולוגיה המוצעת של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל המודולריות הוא בכך שניתן לייצר אותן במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים ולהשיט אותן ומרבית תכולתן לאתרי התפקוד הסופיים ובכך להוריד באפן משמעותי עד קריטי מן העומסים ומן השחיקה

של תשתיות התחבורה היבשתית.

הרחבת נמלי ישראל לקליטת אוניות אוקיאניות1. הרחבת הנמלים של חיפה, אשדוד ואשקלון לתחום

העומקים של 35 ~ 20 מ' (למרחק של 3.5 ~ 2.0 ק"מ מקו החוף) כדי להימנע מן הצורך והתלות בנמלי שטעון זרים (יווניים

ומצריים), הן לצרכי יבוא והן לצרכי ייצוא, היא פרובלמאטית עד בלתי מעשית ובלתי אפשרית לפי תפיסות המימוש

הקונבנציונאליות, ”מבוססות חומרי מילוי“, וזאת הן משיקולים כלכליים והן משיקולים סביבתיים (העדר חומרי מילוי ויצירת

מחסום לנדידת החול במעלה החוף צפונה).

2. הטכנולוגיה החדשה המוצעת של שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל, הפתורים לציפה, נותנים תשובה הולמת

טכנולוגיה חלופית ללא חומרי מילוימזה מספר עשורים שאני מקדם ומגבש את תפיסת ”האופציה

הימית לישראל“ לפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים הים-תיכוניים של ישראל. מאחר ולהשקפתי (וגם לפי

קביעת הועדה ההולנדית-ישראלית, 2000) השימוש בחומרי מילוי הגרופים, הכרויים או החצובים מן הטבע - זאת אופציה בלתי

ראויה מהבחינה הסביבתית וגם לא פרקטית מהבחינה הכלכלית, עיקר מאמצי הושקעו בפיתוח טכנולוגיה חלופית ”עוקפת חומרי מילוי“, המתבססת בעיקר על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות

מיכל מודולאריות:- Modular Permeable Sponge Breakwaters- Modular Container Platforms

כל הנ"ל מבטון מזוין, ברמת תיעוש גבוהה, המיוצרים למצבי תפקוד מגוונים, הן כרכיבים הנייחים על קרקעית הים (במידה

ובקרבת החוף) והן כתמוכי עמודים (piles supported) או צפים ומעוגנים כנדרש, הפתורים לתפקד מול עומקים של

עשרות מטרים ויותר ופתורים להובלה בדרך הים מן המפעל החופי לאתרי התפקוד הסופיים.

1. שוברי הגלים הספוגיים פתורים כמבני קליפות היפרבוליות המשכיות ומחזוריות מבטון מזוין המותאם לעמידות בתנאים

הקורוזיביים של הים. נמצא שהודות לגיאומטריה המיוחדת, כ - 80% מן האנרגיה הגלית נבלע ונספג בתוך שובר הגלים, כ - 10% בלבד מוחזר וכ - 10% הנותרים עוברים דרך שובר

הגלים ומאפשרים להגדירו כ'שובר גלים נושם' (יתרון מבחינה סביבתית). תכולת החומר של שובר הגלים הספוגי היא לערך 4% ~ 3 בלבד מזו הדרושה לפיתוח שובר גלים קונבנציונאלי, העומד בתנאי הטרחה הידרודינאמית זהים.בחינה ניסויית של שוברי הגלים הספוגיים נערכה במתקני המכון להנדסה ימית של הטכניון (על מודל מוקטן) וזאת במימון משרד התשתיות

(1999) ובניהולו של פרופ' מ. שטיאסני, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית דאז, וזאת עם תוצאות שהוגדרו כיוצאות מן הכלל לגבי תפקודו הפיזי-הידרודינאמי. לצורך השלמת הבדיקות והניסויים

ובחינת ההיבטים הטכנולוגיים, נדרש אב-טיפוס בקנ"מ 1:1 ובחינתו במיקום ובתנאים ריאליים (בתחום העומקים של 20 ~ 15 מ') ולכך נדרש סכום של כ - 2 מיליון דולר ותקופת זמן של

פחות משנה, השקעה זעומה לכל הדעות מול כובד משקלו של הנושא. בניית אב-הטיפוס נבחנה ביחד עם מהנדסי מפעל

תעשיית בטון (הנמצא על קו המים) וההערכות הכלכליות הןגם על דעתם.

2. פלטפורמות המיכל המודולאריות, מבטון מזוין כאמור, הן כפולות דופן, בהיקף של 3 ~ 2 דונם ליחידה (על קו הייצור) שניתן לצרפן וליצור פלטפורמות-על מתפקדות בשטח של

80 ~ 40 דונם, עם נפחי פנים משמעותיים בני ניצול בהיקף של 500% ~ 300 משטחן, עם רציפים אינטגראליים של מאות מטרים רבועים ופתרונות ביסוס אינטגראליים לכל

העשוי להיבנות בתוכן ומעליהן. הפלטפורמות ניתנות לצירוף

תקינה בינלאומית חדשה המחייבת מיכליות כפולות דופן בלבד. כתוצאה מכך ניתן יהיה לרכוש את המיכליות היוצאות

מן השירות ב - 10% ופחות מערכן העכשוי,.($12,000,000 ~ 15,000,000)

3. זאת עשויה להיות טכנולוגיה זמינה וכדאית במיוחד (כחול-לבן) לצרכי טרמינל הגז (ומתקן ההנזלה) מול חופי ישראל, כפי שנדרש כיום ע"י ההתפתחויות. יתרונה של טכנולוגיה זאת במהירות מימושה, ללא מגבלות ולחץ לוחות הזמנים והעלויות

של מספנות בחו"ל. ניתן למימוש עם היערכות לוגיסטית מקומית מינימאלית יחסית והאפשרות להתייחס אליה כפתרון זמני

ובמיקום זמני, עקב הגמישות המובנית ואפשרויות השינוע ושינוי המיקום, במידה ויידרש ע"י תכניות מתאר עתידיות משתנות.

פיתוח אורבני ימיסוגיית הפיתוח בסביבה ימית לצרכי התפשטות אורבנית

של ערי החוף הישראליות היא ברת חשיבות קריטית מול כל תרחיש עתידי של עשרות השנים הקרובות וזאת מול

צרכי ישראל בכלל ואלה של מישור החוף בפרט. לפי "חזון השדרה הכחולה" מדובר ביישובם של 3,000,000 נפשות במרחב הימי, על סדרה של איים מלאכותיים מול החזית

הימית של ערי החוף ובאינטראקציה תפקודית מלאה עמן. האיכות והאטרקטיביות הסביבתית של המרחב הימי (עתירות

משאבי טבע ונוף) מאפשרות פיתוח רקמה עירונית צפופה ואטרקטיבית ביותר, בצפיפות של כ - 40,000 נפשות לקמ"ר (עם ממוצע של 15 ~ 12 יחידות דיור לדונם). צפיפות פיתוח

זאת מחייבת אימוץ של פרדיגמה תכנונית חלופית לזאת הנקוטה כיום, פרדיגמה המובילה ליישום תפיסת "העיר

.(Stratum city) הרב-שכבתית

לפי תפיסה זאת העיר אמורה לתפקד במספר מפלסים אינטראקטיביים, עם שליטה מוחלטת של האינטרס הציבורי במפלס פני הקרקע ויישום בעלות ושליטה פרטית על "נפחי

בנייה באויר" (ולא בעלות על מגרשים במפלס פני הקרקע לבניה). מימדי הצפיפות עשויים לעודד פתרונות תחבורה

ציבורית גורפת בתחומי האי ושחרור מן הרודנות של כלי הרכב הפרטיים והדומיננטיות שלהם בעיצוב ופתרון הרקמה העירונית.

פיתוח עירוני בסביבה ימית לפי התפיסה עניינו ברקמה של פלטפורמות (בלוקים עירוניים) ותעלות שייט ומעגנות ובולבארים

כחולים (“מדשאות כחולות“), המלווים ברציפים נרחבים עם ביו-מאסה ירוקה המתפתחת לפארקים וורטיקאליים

ופרומנאדות שמיים.

ברמות צפיפות של 40,000 נפשות לקמ"ר יידרשו כ - 75 קמ"ר של איים מול החזית הימית של ערי החוף, כאמור.

ביחד עם כ - 30 ~ 25 קמ"ר של איים לתשתיות עדיין ניתן יהיה לשמר כ – 100 ק"מ מאורכו של החוף במתכונתו הטבעית,

כחופי רחצה ושמורות טבע ונוף.

תפיסת הפיתוח המוצעת, כולה "תוצרת כחול-לבן", עשויה להדרש ע"י גורמי חוץ, עקב המשמעות, החשיבות והישימות

האוניברסלית שלה.

"האופציה הימית לישראל“ (חזון השדרה הכחולה) - היא חזון עתיר מימדים העשוי להשפיע על תמונת העתיד ולהיטיב עם

העם והמדינה. עלינו לחלום את החזון אל תוך המציאות.

האופציה הימית לפלסטיןאחת מן הנגזרות של "האופציה הימית לישראל" עשויה להיות

"האופציה הימית לפלסטין", דהיינו פיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים של רצועת עזה. עם אוכלוסיה של

1,600,000 נפשות כיום וצפי ל - 4,000,000 נפשות בתוך ארבעים השנים הבאות (וכל זאת על שטח של כ - 350 קמ"ר בלבד),

תמונת העתיד שלהם עגומה וקשה לאין שיעור מזו של ישראל. סיפוח של כ - 500 קמ"ר של מרחב מימי החופים ליצירת מרחב תכנון-פיתוח משולב של כ - 850 קמ"ר מהווה את הסיכוי היחידי

שלהם "להנמיך את הלהבות הצפויות כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסיה" ולשמר מידה מסויימת של רווחה, של חקלאות

ומשאבי טבע ונוף, שלא לדבר על אספקת תשתיות חיוניות בשרות מדינת פלסטין. ניתן אף לחשוב על "הבנות סביבתיות", או אף על "שיתןף פעולה תעשייתי" בין שני העמים לצורך מימוש האופציה

הימית. יותר מכל דבר אחר זה עשוי לעזור ולפתח יחסי גומלין ויחסי תלות (הסביבה הימית היא, כידוע, "מקושרת ביותר") ולשרת

את דו-הקיום וההרמוניה האזורית.

לבעיה זו שערכה לכלכלה הלאומית שווה מיליארדי דולר לשנה, שלא לדבר על השיקולים הביטחוניים ולשיקולים של

חסכון משמעותי בזמני התובלה, אל ישראל וממנה.

3. להערכתו של פרופ' א. פרנקל (איש ה - .M.I.T בארה"ב, סמכות בינלאומית מוכרת בכל הקשור לטכנולוגיה של ספנות,

מתקני חוף ואיים מלאכותיים), בעקבות ההיערכות החדשה לקליטת הגז מן הבארות החדשות בים וביטול הצורך במסוע

הפחם אשר מול תחנת הכוח של חדרה, ניתן להשתמש בו (לאחר הסבתו והארכתו לתחום העומקים של 30 מ' והגנת המרחב הימי הסמוך ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר) כרציף המשרת אוניות אוקיאניות מודרניות (עם שוקע של 25 ~ 20 מ' ויותר), ולהפכו לנמל שטעון ”כחול לבן“ וזאת

בהשקעת זמן ומשאבים קטנה יחסית.

העתקת שדות תעופה לסביבה ימית1. העתקת שדות תעופה לים (שדה דב, שדה חיפה והנתב"ג) מתחייבת מרמת הקונפליקט הקיים והמתפתח בין פעילותם

והתנהלותם לבין ריכוזי האוכלוסייה הסוגרים עליהם כבר היום מכל עבר. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט ההולך ומחריף

יגיע לרמת פיצוץ.

2. ניתן לחבר בין סדרת פלטפורמות מיכל ע"י מסבך פלדה עילי רצוף הנושא משטח-מסלול של שדה תעופה בשטח של מאות דונמים ואורך רצוני. הפתרון אמור לתפקד כמערך צף בעומקים

של עשרות מטרים, בתחום של מרחב מים מוגנים ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר לעיל. מסבך הפלדה -

nite Polyhedra Lattice�I.P.L. – In, בעל אפקטיביות הנדסית יוצאת דופן, הומצא ופותח על ידי לפני למעלה מ - 40 שנה, נרשם כפטנט באירופה (1989) ואף אומץ, לאחר בחינות

ואנליזות השוואתיות אינטנסיביות, במסגרת הפיתוח של "ארובות השרב" (בהובלת פרופ' ד. זסלבסקי, מן הטכניון), תחנות כוח

אירו-אלקטריות, לפתרון מגדל המתנשא לגובה של 1,300 מ'.

3. המסבך והמסלול הנישא על גבי פלטפורמות המיכל, שניתן למקמו גבוה יחסית מעל פני המים ולנצל את כל מרחב פני המים,

לרבות נפחי פנים הפלטפורמות, עשוי לשמש לפתרון טרמינל אווירי-ימי משולב ליבוא ויצוא סחורות ותנועת נוסעים החולקים

בכל הלוגיסטיקה של האחסון, הבקרה, הרישוי והטיפול.

טרמינל הגז I.P.L. 1. רעיון יישומי שנגזר מן הנ"ל מתייחס לשילוב מסבכי

כפלטפורמה המחברת בין שתי (או יותר) אוניות מצוף (שיצאו מן השרות) ליצירת "מגרשי בניה" של מאות דונמים שהם צפים

ואפילו בעלי כשר ניידות לשינוי מיקום כפי שיידרש.

2. בהתייעצויות שקוימו עם פרופ' א. פרנקל (המומחה העולמי הנ"ל) נמצא שדור שלם של מיכליות (הפתורות עם דופן

חיצונית אחת) עומדות לצאת מן השירות עד 2015, עקב

המייצר רציפות שטח וגם לקומפוזיציה המשלבת תעלות שייט (בולבארים כחולים) המסוגלות לתפקד גם כשטחים ציבוריים

פתוחים כמעגנות וכמרווחי בידוד במידה המתחייבת מאופי השרות והפעילות. בחינה קפדנית של עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים והפלטפורמות לפי השיטה, במפעל חופי (על קו המים), הובלתם בים ומיקומם-פריסתם באתרי התפקוד, לאחר

הכשרת שטח קרקעית הים כפי שיידרש מראה שהעלות הכוללת מגיעה לכדי 1,700,000 ש"ח לדונם, כולל עלויות

שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. לאין ערוך פחות מעלויות הייבוש הפיתוח עם השיטות הקונבנציונאליות המוכרות. עלויות הפיתוח לאי של 2,250 דונם (כולל שטחי שוברי הגלים)

מוערך ב - 880,000 ש"ח לדונם, שהם כ - 20% ~ 10 מערך הקרקעות המוצעות לבניה במישור החוף כיום. ניצול האפשרויות המצרפיות של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל עשוי

לשרת שורה רחבה של תשתיות קריטיות במרחב הימי:

א. הרחבת נמלי ישראל אל תחום העומקים של 35 ~ 20 מ' וביטול התלות והצורך בנמלי שטעון זרים (יוון, מצרים) לאוניות

אוקיאניות עתירות שוקע.

ב. פתרון טרמינלים ימיים לדלקים וחומרים מסוכנים (לרבות אחסונם) וכן לגז, לרבות מתקני הנזלה של גז (כפי שנדרש

בדחיפות היום).

ג. פתרון בסביבה הימית של תשתית ”קרקע“ לתחנות כוח, מפעלי תעשייה פוגעניים ומזהמים, (כמו התעשיות הפטרו-כימיות) בתי

זיקוק, תעשיות ביטחוניות מסוכנות ועוד.

ד. פתרון להעתקת שדות תעופה אזרחיים וצבאיים לסביבה הימית, וכד'.

אחד מן היתרונות הבולטים של הטכנולוגיה המוצעת של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל המודולריות הוא בכך שניתן לייצר אותן במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים ולהשיט אותן ומרבית תכולתן לאתרי התפקוד הסופיים ובכך להוריד באפן משמעותי עד קריטי מן העומסים ומן השחיקה

של תשתיות התחבורה היבשתית.

הרחבת נמלי ישראל לקליטת אוניות אוקיאניות1. הרחבת הנמלים של חיפה, אשדוד ואשקלון לתחום

העומקים של 35 ~ 20 מ' (למרחק של 3.5 ~ 2.0 ק"מ מקו החוף) כדי להימנע מן הצורך והתלות בנמלי שטעון זרים (יווניים

ומצריים), הן לצרכי יבוא והן לצרכי ייצוא, היא פרובלמאטית עד בלתי מעשית ובלתי אפשרית לפי תפיסות המימוש

הקונבנציונאליות, ”מבוססות חומרי מילוי“, וזאת הן משיקולים כלכליים והן משיקולים סביבתיים (העדר חומרי מילוי ויצירת

מחסום לנדידת החול במעלה החוף צפונה).

2. הטכנולוגיה החדשה המוצעת של שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל, הפתורים לציפה, נותנים תשובה הולמת

טכנולוגיה חלופית ללא חומרי מילוימזה מספר עשורים שאני מקדם ומגבש את תפיסת ”האופציה

הימית לישראל“ לפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים הים-תיכוניים של ישראל. מאחר ולהשקפתי (וגם לפי

קביעת הועדה ההולנדית-ישראלית, 2000) השימוש בחומרי מילוי הגרופים, הכרויים או החצובים מן הטבע - זאת אופציה בלתי

ראויה מהבחינה הסביבתית וגם לא פרקטית מהבחינה הכלכלית, עיקר מאמצי הושקעו בפיתוח טכנולוגיה חלופית ”עוקפת חומרי מילוי“, המתבססת בעיקר על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות

מיכל מודולאריות:- Modular Permeable Sponge Breakwaters- Modular Container Platforms

כל הנ"ל מבטון מזוין, ברמת תיעוש גבוהה, המיוצרים למצבי תפקוד מגוונים, הן כרכיבים הנייחים על קרקעית הים (במידה

ובקרבת החוף) והן כתמוכי עמודים (piles supported) או צפים ומעוגנים כנדרש, הפתורים לתפקד מול עומקים של

עשרות מטרים ויותר ופתורים להובלה בדרך הים מן המפעל החופי לאתרי התפקוד הסופיים.

1. שוברי הגלים הספוגיים פתורים כמבני קליפות היפרבוליות המשכיות ומחזוריות מבטון מזוין המותאם לעמידות בתנאים

הקורוזיביים של הים. נמצא שהודות לגיאומטריה המיוחדת, כ - 80% מן האנרגיה הגלית נבלע ונספג בתוך שובר הגלים, כ - 10% בלבד מוחזר וכ - 10% הנותרים עוברים דרך שובר

הגלים ומאפשרים להגדירו כ'שובר גלים נושם' (יתרון מבחינה סביבתית). תכולת החומר של שובר הגלים הספוגי היא לערך 4% ~ 3 בלבד מזו הדרושה לפיתוח שובר גלים קונבנציונאלי, העומד בתנאי הטרחה הידרודינאמית זהים.בחינה ניסויית של שוברי הגלים הספוגיים נערכה במתקני המכון להנדסה ימית של הטכניון (על מודל מוקטן) וזאת במימון משרד התשתיות

(1999) ובניהולו של פרופ' מ. שטיאסני, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית דאז, וזאת עם תוצאות שהוגדרו כיוצאות מן הכלל לגבי תפקודו הפיזי-הידרודינאמי. לצורך השלמת הבדיקות והניסויים

ובחינת ההיבטים הטכנולוגיים, נדרש אב-טיפוס בקנ"מ 1:1 ובחינתו במיקום ובתנאים ריאליים (בתחום העומקים של 20 ~ 15 מ') ולכך נדרש סכום של כ - 2 מיליון דולר ותקופת זמן של

פחות משנה, השקעה זעומה לכל הדעות מול כובד משקלו של הנושא. בניית אב-הטיפוס נבחנה ביחד עם מהנדסי מפעל

תעשיית בטון (הנמצא על קו המים) וההערכות הכלכליות הןגם על דעתם.

2. פלטפורמות המיכל המודולאריות, מבטון מזוין כאמור, הן כפולות דופן, בהיקף של 3 ~ 2 דונם ליחידה (על קו הייצור) שניתן לצרפן וליצור פלטפורמות-על מתפקדות בשטח של

80 ~ 40 דונם, עם נפחי פנים משמעותיים בני ניצול בהיקף של 500% ~ 300 משטחן, עם רציפים אינטגראליים של מאות מטרים רבועים ופתרונות ביסוס אינטגראליים לכל

העשוי להיבנות בתוכן ומעליהן. הפלטפורמות ניתנות לצירוף

תקינה בינלאומית חדשה המחייבת מיכליות כפולות דופן בלבד. כתוצאה מכך ניתן יהיה לרכוש את המיכליות היוצאות

מן השירות ב - 10% ופחות מערכן העכשוי,.($12,000,000 ~ 15,000,000)

3. זאת עשויה להיות טכנולוגיה זמינה וכדאית במיוחד (כחול-לבן) לצרכי טרמינל הגז (ומתקן ההנזלה) מול חופי ישראל, כפי שנדרש כיום ע"י ההתפתחויות. יתרונה של טכנולוגיה זאת במהירות מימושה, ללא מגבלות ולחץ לוחות הזמנים והעלויות

של מספנות בחו"ל. ניתן למימוש עם היערכות לוגיסטית מקומית מינימאלית יחסית והאפשרות להתייחס אליה כפתרון זמני

ובמיקום זמני, עקב הגמישות המובנית ואפשרויות השינוע ושינוי המיקום, במידה ויידרש ע"י תכניות מתאר עתידיות משתנות.

פיתוח אורבני ימיסוגיית הפיתוח בסביבה ימית לצרכי התפשטות אורבנית

של ערי החוף הישראליות היא ברת חשיבות קריטית מול כל תרחיש עתידי של עשרות השנים הקרובות וזאת מול

צרכי ישראל בכלל ואלה של מישור החוף בפרט. לפי "חזון השדרה הכחולה" מדובר ביישובם של 3,000,000 נפשות במרחב הימי, על סדרה של איים מלאכותיים מול החזית

הימית של ערי החוף ובאינטראקציה תפקודית מלאה עמן. האיכות והאטרקטיביות הסביבתית של המרחב הימי (עתירות

משאבי טבע ונוף) מאפשרות פיתוח רקמה עירונית צפופה ואטרקטיבית ביותר, בצפיפות של כ - 40,000 נפשות לקמ"ר (עם ממוצע של 15 ~ 12 יחידות דיור לדונם). צפיפות פיתוח

זאת מחייבת אימוץ של פרדיגמה תכנונית חלופית לזאת הנקוטה כיום, פרדיגמה המובילה ליישום תפיסת "העיר

.(Stratum city) הרב-שכבתית

לפי תפיסה זאת העיר אמורה לתפקד במספר מפלסים אינטראקטיביים, עם שליטה מוחלטת של האינטרס הציבורי במפלס פני הקרקע ויישום בעלות ושליטה פרטית על "נפחי

בנייה באויר" (ולא בעלות על מגרשים במפלס פני הקרקע לבניה). מימדי הצפיפות עשויים לעודד פתרונות תחבורה

ציבורית גורפת בתחומי האי ושחרור מן הרודנות של כלי הרכב הפרטיים והדומיננטיות שלהם בעיצוב ופתרון הרקמה העירונית.

פיתוח עירוני בסביבה ימית לפי התפיסה עניינו ברקמה של פלטפורמות (בלוקים עירוניים) ותעלות שייט ומעגנות ובולבארים

כחולים (“מדשאות כחולות“), המלווים ברציפים נרחבים עם ביו-מאסה ירוקה המתפתחת לפארקים וורטיקאליים

ופרומנאדות שמיים.

ברמות צפיפות של 40,000 נפשות לקמ"ר יידרשו כ - 75 קמ"ר של איים מול החזית הימית של ערי החוף, כאמור.

ביחד עם כ - 30 ~ 25 קמ"ר של איים לתשתיות עדיין ניתן יהיה לשמר כ – 100 ק"מ מאורכו של החוף במתכונתו הטבעית,

כחופי רחצה ושמורות טבע ונוף.

תפיסת הפיתוח המוצעת, כולה "תוצרת כחול-לבן", עשויה להדרש ע"י גורמי חוץ, עקב המשמעות, החשיבות והישימות

האוניברסלית שלה.

"האופציה הימית לישראל“ (חזון השדרה הכחולה) - היא חזון עתיר מימדים העשוי להשפיע על תמונת העתיד ולהיטיב עם

העם והמדינה. עלינו לחלום את החזון אל תוך המציאות.

האופציה הימית לפלסטיןאחת מן הנגזרות של "האופציה הימית לישראל" עשויה להיות

"האופציה הימית לפלסטין", דהיינו פיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים של רצועת עזה. עם אוכלוסיה של

1,600,000 נפשות כיום וצפי ל - 4,000,000 נפשות בתוך ארבעים השנים הבאות (וכל זאת על שטח של כ - 350 קמ"ר בלבד),

תמונת העתיד שלהם עגומה וקשה לאין שיעור מזו של ישראל. סיפוח של כ - 500 קמ"ר של מרחב מימי החופים ליצירת מרחב תכנון-פיתוח משולב של כ - 850 קמ"ר מהווה את הסיכוי היחידי

שלהם "להנמיך את הלהבות הצפויות כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסיה" ולשמר מידה מסויימת של רווחה, של חקלאות

ומשאבי טבע ונוף, שלא לדבר על אספקת תשתיות חיוניות בשרות מדינת פלסטין. ניתן אף לחשוב על "הבנות סביבתיות", או אף על "שיתןף פעולה תעשייתי" בין שני העמים לצורך מימוש האופציה

הימית. יותר מכל דבר אחר זה עשוי לעזור ולפתח יחסי גומלין ויחסי תלות (הסביבה הימית היא, כידוע, "מקושרת ביותר") ולשרת

את דו-הקיום וההרמוניה האזורית.

לבעיה זו שערכה לכלכלה הלאומית שווה מיליארדי דולר לשנה, שלא לדבר על השיקולים הביטחוניים ולשיקולים של

חסכון משמעותי בזמני התובלה, אל ישראל וממנה.

3. להערכתו של פרופ' א. פרנקל (איש ה - .M.I.T בארה"ב, סמכות בינלאומית מוכרת בכל הקשור לטכנולוגיה של ספנות,

מתקני חוף ואיים מלאכותיים), בעקבות ההיערכות החדשה לקליטת הגז מן הבארות החדשות בים וביטול הצורך במסוע

הפחם אשר מול תחנת הכוח של חדרה, ניתן להשתמש בו (לאחר הסבתו והארכתו לתחום העומקים של 30 מ' והגנת המרחב הימי הסמוך ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר) כרציף המשרת אוניות אוקיאניות מודרניות (עם שוקע של 25 ~ 20 מ' ויותר), ולהפכו לנמל שטעון ”כחול לבן“ וזאת

בהשקעת זמן ומשאבים קטנה יחסית.

העתקת שדות תעופה לסביבה ימית1. העתקת שדות תעופה לים (שדה דב, שדה חיפה והנתב"ג) מתחייבת מרמת הקונפליקט הקיים והמתפתח בין פעילותם

והתנהלותם לבין ריכוזי האוכלוסייה הסוגרים עליהם כבר היום מכל עבר. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט ההולך ומחריף

יגיע לרמת פיצוץ.

2. ניתן לחבר בין סדרת פלטפורמות מיכל ע"י מסבך פלדה עילי רצוף הנושא משטח-מסלול של שדה תעופה בשטח של מאות דונמים ואורך רצוני. הפתרון אמור לתפקד כמערך צף בעומקים

של עשרות מטרים, בתחום של מרחב מים מוגנים ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר לעיל. מסבך הפלדה -

nite Polyhedra Lattice�I.P.L. – In, בעל אפקטיביות הנדסית יוצאת דופן, הומצא ופותח על ידי לפני למעלה מ - 40 שנה, נרשם כפטנט באירופה (1989) ואף אומץ, לאחר בחינות

ואנליזות השוואתיות אינטנסיביות, במסגרת הפיתוח של "ארובות השרב" (בהובלת פרופ' ד. זסלבסקי, מן הטכניון), תחנות כוח

אירו-אלקטריות, לפתרון מגדל המתנשא לגובה של 1,300 מ'.

3. המסבך והמסלול הנישא על גבי פלטפורמות המיכל, שניתן למקמו גבוה יחסית מעל פני המים ולנצל את כל מרחב פני המים,

לרבות נפחי פנים הפלטפורמות, עשוי לשמש לפתרון טרמינל אווירי-ימי משולב ליבוא ויצוא סחורות ותנועת נוסעים החולקים

בכל הלוגיסטיקה של האחסון, הבקרה, הרישוי והטיפול.

טרמינל הגז I.P.L. 1. רעיון יישומי שנגזר מן הנ"ל מתייחס לשילוב מסבכי

כפלטפורמה המחברת בין שתי (או יותר) אוניות מצוף (שיצאו מן השרות) ליצירת "מגרשי בניה" של מאות דונמים שהם צפים

ואפילו בעלי כשר ניידות לשינוי מיקום כפי שיידרש.

2. בהתייעצויות שקוימו עם פרופ' א. פרנקל (המומחה העולמי הנ"ל) נמצא שדור שלם של מיכליות (הפתורות עם דופן

חיצונית אחת) עומדות לצאת מן השירות עד 2015, עקב

המייצר רציפות שטח וגם לקומפוזיציה המשלבת תעלות שייט (בולבארים כחולים) המסוגלות לתפקד גם כשטחים ציבוריים

פתוחים כמעגנות וכמרווחי בידוד במידה המתחייבת מאופי השרות והפעילות. בחינה קפדנית של עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים והפלטפורמות לפי השיטה, במפעל חופי (על קו המים), הובלתם בים ומיקומם-פריסתם באתרי התפקוד, לאחר

הכשרת שטח קרקעית הים כפי שיידרש מראה שהעלות הכוללת מגיעה לכדי 1,700,000 ש"ח לדונם, כולל עלויות

שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. לאין ערוך פחות מעלויות הייבוש הפיתוח עם השיטות הקונבנציונאליות המוכרות. עלויות הפיתוח לאי של 2,250 דונם (כולל שטחי שוברי הגלים)

מוערך ב - 880,000 ש"ח לדונם, שהם כ - 20% ~ 10 מערך הקרקעות המוצעות לבניה במישור החוף כיום. ניצול האפשרויות המצרפיות של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל עשוי

לשרת שורה רחבה של תשתיות קריטיות במרחב הימי:

א. הרחבת נמלי ישראל אל תחום העומקים של 35 ~ 20 מ' וביטול התלות והצורך בנמלי שטעון זרים (יוון, מצרים) לאוניות

אוקיאניות עתירות שוקע.

ב. פתרון טרמינלים ימיים לדלקים וחומרים מסוכנים (לרבות אחסונם) וכן לגז, לרבות מתקני הנזלה של גז (כפי שנדרש

בדחיפות היום).

ג. פתרון בסביבה הימית של תשתית ”קרקע“ לתחנות כוח, מפעלי תעשייה פוגעניים ומזהמים, (כמו התעשיות הפטרו-כימיות) בתי

זיקוק, תעשיות ביטחוניות מסוכנות ועוד.

ד. פתרון להעתקת שדות תעופה אזרחיים וצבאיים לסביבה הימית, וכד'.

אחד מן היתרונות הבולטים של הטכנולוגיה המוצעת של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל המודולריות הוא בכך שניתן לייצר אותן במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים ולהשיט אותן ומרבית תכולתן לאתרי התפקוד הסופיים ובכך להוריד באפן משמעותי עד קריטי מן העומסים ומן השחיקה

של תשתיות התחבורה היבשתית.

הרחבת נמלי ישראל לקליטת אוניות אוקיאניות1. הרחבת הנמלים של חיפה, אשדוד ואשקלון לתחום

העומקים של 35 ~ 20 מ' (למרחק של 3.5 ~ 2.0 ק"מ מקו החוף) כדי להימנע מן הצורך והתלות בנמלי שטעון זרים (יווניים

ומצריים), הן לצרכי יבוא והן לצרכי ייצוא, היא פרובלמאטית עד בלתי מעשית ובלתי אפשרית לפי תפיסות המימוש

הקונבנציונאליות, ”מבוססות חומרי מילוי“, וזאת הן משיקולים כלכליים והן משיקולים סביבתיים (העדר חומרי מילוי ויצירת

מחסום לנדידת החול במעלה החוף צפונה).

2. הטכנולוגיה החדשה המוצעת של שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל, הפתורים לציפה, נותנים תשובה הולמת

טכנולוגיה חלופית ללא חומרי מילוימזה מספר עשורים שאני מקדם ומגבש את תפיסת ”האופציה

הימית לישראל“ לפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים הים-תיכוניים של ישראל. מאחר ולהשקפתי (וגם לפי

קביעת הועדה ההולנדית-ישראלית, 2000) השימוש בחומרי מילוי הגרופים, הכרויים או החצובים מן הטבע - זאת אופציה בלתי

ראויה מהבחינה הסביבתית וגם לא פרקטית מהבחינה הכלכלית, עיקר מאמצי הושקעו בפיתוח טכנולוגיה חלופית ”עוקפת חומרי מילוי“, המתבססת בעיקר על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות

מיכל מודולאריות:- Modular Permeable Sponge Breakwaters- Modular Container Platforms

כל הנ"ל מבטון מזוין, ברמת תיעוש גבוהה, המיוצרים למצבי תפקוד מגוונים, הן כרכיבים הנייחים על קרקעית הים (במידה

ובקרבת החוף) והן כתמוכי עמודים (piles supported) או צפים ומעוגנים כנדרש, הפתורים לתפקד מול עומקים של

עשרות מטרים ויותר ופתורים להובלה בדרך הים מן המפעל החופי לאתרי התפקוד הסופיים.

1. שוברי הגלים הספוגיים פתורים כמבני קליפות היפרבוליות המשכיות ומחזוריות מבטון מזוין המותאם לעמידות בתנאים

הקורוזיביים של הים. נמצא שהודות לגיאומטריה המיוחדת, כ - 80% מן האנרגיה הגלית נבלע ונספג בתוך שובר הגלים, כ - 10% בלבד מוחזר וכ - 10% הנותרים עוברים דרך שובר

הגלים ומאפשרים להגדירו כ'שובר גלים נושם' (יתרון מבחינה סביבתית). תכולת החומר של שובר הגלים הספוגי היא לערך 4% ~ 3 בלבד מזו הדרושה לפיתוח שובר גלים קונבנציונאלי, העומד בתנאי הטרחה הידרודינאמית זהים.בחינה ניסויית של שוברי הגלים הספוגיים נערכה במתקני המכון להנדסה ימית של הטכניון (על מודל מוקטן) וזאת במימון משרד התשתיות

(1999) ובניהולו של פרופ' מ. שטיאסני, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית דאז, וזאת עם תוצאות שהוגדרו כיוצאות מן הכלל לגבי תפקודו הפיזי-הידרודינאמי. לצורך השלמת הבדיקות והניסויים

ובחינת ההיבטים הטכנולוגיים, נדרש אב-טיפוס בקנ"מ 1:1 ובחינתו במיקום ובתנאים ריאליים (בתחום העומקים של 20 ~ 15 מ') ולכך נדרש סכום של כ - 2 מיליון דולר ותקופת זמן של

פחות משנה, השקעה זעומה לכל הדעות מול כובד משקלו של הנושא. בניית אב-הטיפוס נבחנה ביחד עם מהנדסי מפעל

תעשיית בטון (הנמצא על קו המים) וההערכות הכלכליות הןגם על דעתם.

2. פלטפורמות המיכל המודולאריות, מבטון מזוין כאמור, הן כפולות דופן, בהיקף של 3 ~ 2 דונם ליחידה (על קו הייצור) שניתן לצרפן וליצור פלטפורמות-על מתפקדות בשטח של

80 ~ 40 דונם, עם נפחי פנים משמעותיים בני ניצול בהיקף של 500% ~ 300 משטחן, עם רציפים אינטגראליים של מאות מטרים רבועים ופתרונות ביסוס אינטגראליים לכל

העשוי להיבנות בתוכן ומעליהן. הפלטפורמות ניתנות לצירוף

לבעיה זו שערכה לכלכלה הלאומית שווה מיליארדי דולר לשנה, שלא לדבר על השיקולים הביטחוניים ולשיקולים של

חסכון משמעותי בזמני התובלה, אל ישראל וממנה.

3. להערכתו של פרופ' א. פרנקל (איש ה - .M.I.T בארה"ב, סמכות בינלאומית מוכרת בכל הקשור לטכנולוגיה של ספנות,

מתקני חוף ואיים מלאכותיים), בעקבות ההיערכות החדשה לקליטת הגז מן הבארות החדשות בים וביטול הצורך במסוע

הפחם אשר מול תחנת הכוח של חדרה, ניתן להשתמש בו (לאחר הסבתו והארכתו לתחום העומקים של 30 מ' והגנת המרחב הימי הסמוך ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר) כרציף המשרת אוניות אוקיאניות מודרניות (עם שוקע של 25 ~ 20 מ' ויותר), ולהפכו לנמל שטעון ”כחול לבן“ וזאת

בהשקעת זמן ומשאבים קטנה יחסית.

העתקת שדות תעופה לסביבה ימית1. העתקת שדות תעופה לים (שדה דב, שדה חיפה והנתב"ג) מתחייבת מרמת הקונפליקט הקיים והמתפתח בין פעילותם

והתנהלותם לבין ריכוזי האוכלוסייה הסוגרים עליהם כבר היום מכל עבר. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט ההולך ומחריף

יגיע לרמת פיצוץ.

2. ניתן לחבר בין סדרת פלטפורמות מיכל ע"י מסבך פלדה עילי רצוף הנושא משטח-מסלול של שדה תעופה בשטח של מאות דונמים ואורך רצוני. הפתרון אמור לתפקד כמערך צף בעומקים

של עשרות מטרים, בתחום של מרחב מים מוגנים ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר לעיל. מסבך הפלדה -

nite Polyhedra Lattice�I.P.L. – In, בעל אפקטיביות הנדסית יוצאת דופן, הומצא ופותח על ידי לפני למעלה מ - 40 שנה, נרשם כפטנט באירופה (1989) ואף אומץ, לאחר בחינות

ואנליזות השוואתיות אינטנסיביות, במסגרת הפיתוח של "ארובות השרב" (בהובלת פרופ' ד. זסלבסקי, מן הטכניון), תחנות כוח

אירו-אלקטריות, לפתרון מגדל המתנשא לגובה של 1,300 מ'.

3. המסבך והמסלול הנישא על גבי פלטפורמות המיכל, שניתן למקמו גבוה יחסית מעל פני המים ולנצל את כל מרחב פני המים,

לרבות נפחי פנים הפלטפורמות, עשוי לשמש לפתרון טרמינל אווירי-ימי משולב ליבוא ויצוא סחורות ותנועת נוסעים החולקים

בכל הלוגיסטיקה של האחסון, הבקרה, הרישוי והטיפול.

טרמינל הגז I.P.L. 1. רעיון יישומי שנגזר מן הנ"ל מתייחס לשילוב מסבכי

כפלטפורמה המחברת בין שתי (או יותר) אוניות מצוף (שיצאו מן השרות) ליצירת "מגרשי בניה" של מאות דונמים שהם צפים

ואפילו בעלי כשר ניידות לשינוי מיקום כפי שיידרש.

2. בהתייעצויות שקוימו עם פרופ' א. פרנקל (המומחה העולמי הנ"ל) נמצא שדור שלם של מיכליות (הפתורות עם דופן

חיצונית אחת) עומדות לצאת מן השירות עד 2015, עקב

המייצר רציפות שטח וגם לקומפוזיציה המשלבת תעלות שייט (בולבארים כחולים) המסוגלות לתפקד גם כשטחים ציבוריים

פתוחים כמעגנות וכמרווחי בידוד במידה המתחייבת מאופי השרות והפעילות. בחינה קפדנית של עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים והפלטפורמות לפי השיטה, במפעל חופי (על קו המים), הובלתם בים ומיקומם-פריסתם באתרי התפקוד, לאחר

הכשרת שטח קרקעית הים כפי שיידרש מראה שהעלות הכוללת מגיעה לכדי 1,700,000 ש"ח לדונם, כולל עלויות

שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. לאין ערוך פחות מעלויות הייבוש הפיתוח עם השיטות הקונבנציונאליות המוכרות. עלויות הפיתוח לאי של 2,250 דונם (כולל שטחי שוברי הגלים)

מוערך ב - 880,000 ש"ח לדונם, שהם כ - 20% ~ 10 מערך הקרקעות המוצעות לבניה במישור החוף כיום. ניצול האפשרויות המצרפיות של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל עשוי

לשרת שורה רחבה של תשתיות קריטיות במרחב הימי:

א. הרחבת נמלי ישראל אל תחום העומקים של 35 ~ 20 מ' וביטול התלות והצורך בנמלי שטעון זרים (יוון, מצרים) לאוניות

אוקיאניות עתירות שוקע.

ב. פתרון טרמינלים ימיים לדלקים וחומרים מסוכנים (לרבות אחסונם) וכן לגז, לרבות מתקני הנזלה של גז (כפי שנדרש

בדחיפות היום).

ג. פתרון בסביבה הימית של תשתית ”קרקע“ לתחנות כוח, מפעלי תעשייה פוגעניים ומזהמים, (כמו התעשיות הפטרו-כימיות) בתי

זיקוק, תעשיות ביטחוניות מסוכנות ועוד.

ד. פתרון להעתקת שדות תעופה אזרחיים וצבאיים לסביבה הימית, וכד'.

אחד מן היתרונות הבולטים של הטכנולוגיה המוצעת של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל המודולריות הוא בכך שניתן לייצר אותן במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים ולהשיט אותן ומרבית תכולתן לאתרי התפקוד הסופיים ובכך להוריד באפן משמעותי עד קריטי מן העומסים ומן השחיקה

של תשתיות התחבורה היבשתית.

הרחבת נמלי ישראל לקליטת אוניות אוקיאניות1. הרחבת הנמלים של חיפה, אשדוד ואשקלון לתחום

העומקים של 35 ~ 20 מ' (למרחק של 3.5 ~ 2.0 ק"מ מקו החוף) כדי להימנע מן הצורך והתלות בנמלי שטעון זרים (יווניים

ומצריים), הן לצרכי יבוא והן לצרכי ייצוא, היא פרובלמאטית עד בלתי מעשית ובלתי אפשרית לפי תפיסות המימוש

הקונבנציונאליות, ”מבוססות חומרי מילוי“, וזאת הן משיקולים כלכליים והן משיקולים סביבתיים (העדר חומרי מילוי ויצירת

מחסום לנדידת החול במעלה החוף צפונה).

2. הטכנולוגיה החדשה המוצעת של שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל, הפתורים לציפה, נותנים תשובה הולמת

,“�ll material free” טכנולוגיה אלטרנטיביתהמבוססת על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל

פיתוח תשתיות ופיתוח אורבני בסביבה ימית

טכנולוגיה חלופית ללא חומרי מילוימזה מספר עשורים שאני מקדם ומגבש את תפיסת ”האופציה

הימית לישראל“ לפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות במרחב מימי החופים הים-תיכוניים של ישראל. מאחר ולהשקפתי (וגם לפי

קביעת הועדה ההולנדית-ישראלית, 2000) השימוש בחומרי מילוי הגרופים, הכרויים או החצובים מן הטבע - זאת אופציה בלתי

ראויה מהבחינה הסביבתית וגם לא פרקטית מהבחינה הכלכלית, עיקר מאמצי הושקעו בפיתוח טכנולוגיה חלופית ”עוקפת חומרי מילוי“, המתבססת בעיקר על שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות

מיכל מודולאריות:- Modular Permeable Sponge Breakwaters- Modular Container Platforms

כל הנ"ל מבטון מזוין, ברמת תיעוש גבוהה, המיוצרים למצבי תפקוד מגוונים, הן כרכיבים הנייחים על קרקעית הים (במידה

ובקרבת החוף) והן כתמוכי עמודים (piles supported) או צפים ומעוגנים כנדרש, הפתורים לתפקד מול עומקים של

עשרות מטרים ויותר ופתורים להובלה בדרך הים מן המפעל החופי לאתרי התפקוד הסופיים.

1. שוברי הגלים הספוגיים פתורים כמבני קליפות היפרבוליות המשכיות ומחזוריות מבטון מזוין המותאם לעמידות בתנאים

הקורוזיביים של הים. נמצא שהודות לגיאומטריה המיוחדת, כ - 80% מן האנרגיה הגלית נבלע ונספג בתוך שובר הגלים, כ - 10% בלבד מוחזר וכ - 10% הנותרים עוברים דרך שובר

הגלים ומאפשרים להגדירו כ'שובר גלים נושם' (יתרון מבחינה סביבתית). תכולת החומר של שובר הגלים הספוגי היא לערך 4% ~ 3 בלבד מזו הדרושה לפיתוח שובר גלים קונבנציונאלי, העומד בתנאי הטרחה הידרודינאמית זהים.בחינה ניסויית של שוברי הגלים הספוגיים נערכה במתקני המכון להנדסה ימית של הטכניון (על מודל מוקטן) וזאת במימון משרד התשתיות

(1999) ובניהולו של פרופ' מ. שטיאסני, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית דאז, וזאת עם תוצאות שהוגדרו כיוצאות מן הכלל לגבי תפקודו הפיזי-הידרודינאמי. לצורך השלמת הבדיקות והניסויים

ובחינת ההיבטים הטכנולוגיים, נדרש אב-טיפוס בקנ"מ 1:1 ובחינתו במיקום ובתנאים ריאליים (בתחום העומקים של 20 ~ 15 מ') ולכך נדרש סכום של כ - 2 מיליון דולר ותקופת זמן של

פחות משנה, השקעה זעומה לכל הדעות מול כובד משקלו של הנושא. בניית אב-הטיפוס נבחנה ביחד עם מהנדסי מפעל

תעשיית בטון (הנמצא על קו המים) וההערכות הכלכליות הןגם על דעתם.

2. פלטפורמות המיכל המודולאריות, מבטון מזוין כאמור, הן כפולות דופן, בהיקף של 3 ~ 2 דונם ליחידה (על קו הייצור) שניתן לצרפן וליצור פלטפורמות-על מתפקדות בשטח של

80 ~ 40 דונם, עם נפחי פנים משמעותיים בני ניצול בהיקף של 500% ~ 300 משטחן, עם רציפים אינטגראליים של מאות מטרים רבועים ופתרונות ביסוס אינטגראליים לכל

העשוי להיבנות בתוכן ומעליהן. הפלטפורמות ניתנות לצירוף

לבעיה זו שערכה לכלכלה הלאומית שווה מיליארדי דולר לשנה, שלא לדבר על השיקולים הביטחוניים ולשיקולים של

חסכון משמעותי בזמני התובלה, אל ישראל וממנה.

3. להערכתו של פרופ' א. פרנקל (איש ה - .M.I.T בארה"ב, סמכות בינלאומית מוכרת בכל הקשור לטכנולוגיה של ספנות,

מתקני חוף ואיים מלאכותיים), בעקבות ההיערכות החדשה לקליטת הגז מן הבארות החדשות בים וביטול הצורך במסוע

הפחם אשר מול תחנת הכוח של חדרה, ניתן להשתמש בו (לאחר הסבתו והארכתו לתחום העומקים של 30 מ' והגנת המרחב הימי הסמוך ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר) כרציף המשרת אוניות אוקיאניות מודרניות (עם שוקע של 25 ~ 20 מ' ויותר), ולהפכו לנמל שטעון ”כחול לבן“ וזאת

בהשקעת זמן ומשאבים קטנה יחסית.

העתקת שדות תעופה לסביבה ימית1. העתקת שדות תעופה לים (שדה דב, שדה חיפה והנתב"ג) מתחייבת מרמת הקונפליקט הקיים והמתפתח בין פעילותם

והתנהלותם לבין ריכוזי האוכלוסייה הסוגרים עליהם כבר היום מכל עבר. זה רק עניין של זמן עד שהקונפליקט ההולך ומחריף

יגיע לרמת פיצוץ.

2. ניתן לחבר בין סדרת פלטפורמות מיכל ע"י מסבך פלדה עילי רצוף הנושא משטח-מסלול של שדה תעופה בשטח של מאות דונמים ואורך רצוני. הפתרון אמור לתפקד כמערך צף בעומקים

של עשרות מטרים, בתחום של מרחב מים מוגנים ע"י שוברי הגלים הספוגיים כמתואר לעיל. מסבך הפלדה -

nite Polyhedra Lattice�I.P.L. – In, בעל אפקטיביות הנדסית יוצאת דופן, הומצא ופותח על ידי לפני למעלה מ - 40 שנה, נרשם כפטנט באירופה (1989) ואף אומץ, לאחר בחינות

ואנליזות השוואתיות אינטנסיביות, במסגרת הפיתוח של "ארובות השרב" (בהובלת פרופ' ד. זסלבסקי, מן הטכניון), תחנות כוח

אירו-אלקטריות, לפתרון מגדל המתנשא לגובה של 1,300 מ'.

3. המסבך והמסלול הנישא על גבי פלטפורמות המיכל, שניתן למקמו גבוה יחסית מעל פני המים ולנצל את כל מרחב פני המים,

לרבות נפחי פנים הפלטפורמות, עשוי לשמש לפתרון טרמינל אווירי-ימי משולב ליבוא ויצוא סחורות ותנועת נוסעים החולקים

בכל הלוגיסטיקה של האחסון, הבקרה, הרישוי והטיפול.

טרמינל הגז I.P.L. 1. רעיון יישומי שנגזר מן הנ"ל מתייחס לשילוב מסבכי

כפלטפורמה המחברת בין שתי (או יותר) אוניות מצוף (שיצאו מן השרות) ליצירת "מגרשי בניה" של מאות דונמים שהם צפים

ואפילו בעלי כשר ניידות לשינוי מיקום כפי שיידרש.

2. בהתייעצויות שקוימו עם פרופ' א. פרנקל (המומחה העולמי הנ"ל) נמצא שדור שלם של מיכליות (הפתורות עם דופן

חיצונית אחת) עומדות לצאת מן השירות עד 2015, עקב

המייצר רציפות שטח וגם לקומפוזיציה המשלבת תעלות שייט (בולבארים כחולים) המסוגלות לתפקד גם כשטחים ציבוריים

פתוחים כמעגנות וכמרווחי בידוד במידה המתחייבת מאופי השרות והפעילות. בחינה קפדנית של עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים והפלטפורמות לפי השיטה, במפעל חופי (על קו המים), הובלתם בים ומיקומם-פריסתם באתרי התפקוד, לאחר

הכשרת שטח קרקעית הים כפי שיידרש מראה שהעלות הכוללת מגיעה לכדי 1,700,000 ש"ח לדונם, כולל עלויות

שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. לאין ערוך פחות מעלויות הייבוש הפיתוח עם השיטות הקונבנציונאליות המוכרות. עלויות הפיתוח לאי של 2,250 דונם (כולל שטחי שוברי הגלים)

מוערך ב - 880,000 ש"ח לדונם, שהם כ - 20% ~ 10 מערך הקרקעות המוצעות לבניה במישור החוף כיום. ניצול האפשרויות המצרפיות של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל עשוי

לשרת שורה רחבה של תשתיות קריטיות במרחב הימי:

א. הרחבת נמלי ישראל אל תחום העומקים של 35 ~ 20 מ' וביטול התלות והצורך בנמלי שטעון זרים (יוון, מצרים) לאוניות

אוקיאניות עתירות שוקע.

ב. פתרון טרמינלים ימיים לדלקים וחומרים מסוכנים (לרבות אחסונם) וכן לגז, לרבות מתקני הנזלה של גז (כפי שנדרש

בדחיפות היום).

ג. פתרון בסביבה הימית של תשתית ”קרקע“ לתחנות כוח, מפעלי תעשייה פוגעניים ומזהמים, (כמו התעשיות הפטרו-כימיות) בתי

זיקוק, תעשיות ביטחוניות מסוכנות ועוד.

ד. פתרון להעתקת שדות תעופה אזרחיים וצבאיים לסביבה הימית, וכד'.

אחד מן היתרונות הבולטים של הטכנולוגיה המוצעת של שוברי הגלים הספוגיים ופלטפורמות המיכל המודולריות הוא בכך שניתן לייצר אותן במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים ולהשיט אותן ומרבית תכולתן לאתרי התפקוד הסופיים ובכך להוריד באפן משמעותי עד קריטי מן העומסים ומן השחיקה

של תשתיות התחבורה היבשתית.

הרחבת נמלי ישראל לקליטת אוניות אוקיאניות1. הרחבת הנמלים של חיפה, אשדוד ואשקלון לתחום

העומקים של 35 ~ 20 מ' (למרחק של 3.5 ~ 2.0 ק"מ מקו החוף) כדי להימנע מן הצורך והתלות בנמלי שטעון זרים (יווניים

ומצריים), הן לצרכי יבוא והן לצרכי ייצוא, היא פרובלמאטית עד בלתי מעשית ובלתי אפשרית לפי תפיסות המימוש

הקונבנציונאליות, ”מבוססות חומרי מילוי“, וזאת הן משיקולים כלכליים והן משיקולים סביבתיים (העדר חומרי מילוי ויצירת

מחסום לנדידת החול במעלה החוף צפונה).

2. הטכנולוגיה החדשה המוצעת של שוברי גלים ספוגיים ופלטפורמות מיכל, הפתורים לציפה, נותנים תשובה הולמת

אי אורבני המאכלס 80,000 ~ 90,000 תושביםכ - 25,000 יח“ד על שטח פיתוח של 2,083 דונם

מבוסס על שוברי גלים ספוגיים, פלטפורמות מיכל מודולריות ורחובות גשר

פרבר ימי

פלטפורמות מיכלהמכילות 18 מודולות 50*50 מ'

שוברי גליםבנפח כללי 7,500,000 מ“ק

גשרי התעלות

945,000 מ“ר

341,000 מ“ר

75,040 מ“ר

1,400 ש“ח/מ“ר

86.3 ש“ח/מ“ק

300 ש“ח/מ“ר

1,323,000,000 ש“ח

647,250,000 ש“ח

22,500,000 ש“ח

1,992,750,000 ש“ח על סך השטח המפותח של 2,083,200 מ“ר העלות הכוללת =

$250/מ“ר956.58 ש“ח/מ“ר

(נובמבר, 2012)

שטח כולללאי של 2,100 דונם

עלות למטרמ“ר או מ“ק

עלות כוללתלאי של 2,100 דונם