. ח - ת ז ר ב ח ב״ה. שגה שתיש־עשרה. הוטעגנע ניסךאייר. תרצ״ו. מ

הועתק והוכנס לאינטרנט §ז8.0:<001כן¥ץ6זכן116.¥ץ¥ג¥ץ

בי חיים הם לטצאיהם (משלי די. כיב)

ירהון לתורה׳ לספרות ולדברי ימי ישראל.

: ה פ ס ו ם ה ע

ם י ר פ ס ב ־ י ת נ ב ־ : ד •

דו-חדשי לביבליוגרפיה ולמחקרים בספרים וסופרים.

ערוך בידי

הרב חיים יהודה עהרענרייך *9־

ה שני דולרים נ ש תנאי־החתיטה ל*

כתובת המערכת וההנהלה:01 ׳!£81111106 £ .״1 . 8 £ £ א 1 * £ 1 ( ; 1 1 . 811016006 (€60110810***1*.)

: ן כ ו ת ה

תשובות רש״י . . . . ש. ת. קוק

6ירש ראב״י אב״ד למסי ב״ב . . . ש. אסף

אל סלון דחפים . . ח. ה. פושרגמשז^ך

ב על השער שס. ו ת כן ליבנתי בס&רים׳׳ כ התו

•הרב חיים יהודה עהרענרייך

| הרב רבי בנימין פוקס זציל. |. ( <<נת עמי הגרו שק והתפלשי בעפר א נ ל יחי־־ עיטר לך מספד .תמרורים*. וס א:״־ עיר ׳.דולה־וורדין ק י ן פ י מ י נ הרב הגאון החכם השלם רבי ב

נאסף בלא יומו מארץ החיים.ד י ח י , ה - אהד ד מן החבורה:י ׳־־') - ח א ת מ א ב ליי חי ד הוא — כ־ ״ שבחטרה, אשר מעודו העלה את גופו קרבן עילה תמימה על ״זבח עמוי ונפשו להטה

גחלים לגשם את שאיפת״שאיפתו — הרמת קרן התירה ותתיר. העם 'והארץ. <<הצבי ישראל על במותיך חלל>>. 2י).

ה להוציא מלים, מלפני׳ולפנים של נשמתו, להדם מ ב ובשעה שעלה על הל פ נ — ( 4 י ל א ר ש תורתה׳ ))יצבי ולכבוד ופד הארץ לגאון ולתפארת לפליטת י

. ל חל. ר ו ד ן ה ב ר הרב המנוח היה ק

). כל* כי דור תהפבות, דור עקש ופתלתול הדור הזה. *אמת משל היהמ 6־ יותר מחנירו׳-- ד זה משובח. מי שיודע לבר־ע לפני עגל השי המרבה לשקר — ה

מובטח לגדולה. <<ובנימין לא פקד בתלכש>>6).

הוא לא ׳מצא ידיו ורגליו בתוך המצחקים לפני העגלים אשר עש• להם העם. דהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ואת המחלת - לא ידע להרנין את ראשו, להמית את דעתו ולהסכים עם תעתועיהם. לב• :מם בקרני :ראות.׳ נל תנועה עי שקר בנויה והאמת משופלת עד שאול תחתיה: לני נעכר בקרב• בראיתו כי בעליישקר פשו כעגלי מרבק ונעלי־אמת נדכאים ונדחים. ול:׳-.־ת שידע ש• ה דר ךר אי;• זונה לשם-טוב, רק ש י ך ה ר ד ממעטת את השם>>7). — כי מ• שהולך נד — בכל זאת, '־לא פנה אל רהכים, והקריב ממנו צ טי שנוטה מן הדרך ע ל ה

קרבנו אשד. לה׳ אשר חותמו א מ ת.ה ו י * רד. ל ו והוא נפל במלחמתו בתור ק ר בן ע

ם למעלה — •המית את י ד ר ו י ה ם למטה ו י נ ו י ל ע עולם הפך ראה — ה עצמו על האמת ועל השלום, על הצדק ועל היושר. היא נאםה באנו נ;לל הייעםקניות השפלה>> השולטת בנו, שאינה סובלת תלמידי ד.כ1.ים שיש נהם דעת, החיים על

דעתיעצמס ואינם כליישעשועים ביד אחרים. אוי לדור שחכמיו מתים בקרבו מיתה חניקה מחסרון אויריצח דאור׳טהור.

היקחו עתה מוסר אחינו אנירי־לנ, הישימו אל לבם כ׳ ירד 'ישראל פלאים? האם גס הלאה ינוח׳ על משכבותם ולא יעכבו ביר המוסיפים להפליא את העם הזה

הפלא ופלא — לאבד חכמת חכמיו ולהסתתר כינת ננניו?. . ח ט ב ד ה־ י יט כ ו ן ל י ר ן י י מ י נ לו חכמה •שיכילו זאת, יבינו לאחריתם — ב

סומנה גסלש נ*סן תרצ״ו. 1) •ימיה ו'/ נ״ו. 2) שכס קיו. 3) ש״כ א, יינו. 4) יםע־ה ד, כ. 5) סנהדרין לינ•

4) ד״ה־א. כ״*/ ו. 7) כ״ר מל״ ט! יא.

ב. •ש. ח. קוקיתל־אבי

תשובת רש״י מתוהגת. עוד בשנת תר״ה פרשם ב״: במחברת• <׳חפש מטמונים:> (ברלין 1844) קבוצה מענינת מתשובות יש״י שמצא בבדי, על י!לז ישן. הוא הדפיסם בלי שום

הערות. הגאון ר׳ יעקב עטלינגר התעניין בתשובות אלי, תקר על אמיתת יחוםם לרש״י, חלק מד-ס הדפיס מחדש בספרו שו״ת בגיל ציון החדשות (וילנא תרל״ח)

והעיר עליהם הערות חשובות. ר׳ שלמה בובר פרסם במבוא לשפר <<האורה״ שהוציא לאור (לבוב תרס״ה) רשימה מתשובות רש״י. ושם (צר 7כ1) רשם ;ם התשובות שבחפש מטמונים.

ורשם מקורות מקבילים. יצחק הירשנזון הדפיס התשובות מחדש בה<<קונטרסיםי שהוציא לאור בירושלים (מחברת א; מבלי ציון שנת ההדפסה). הוא הדפיס עיים

חפש מטמונים. בלי שום הערות, רק בהוספת איזה שגיאות דפוס אחדות. לאחרונה הדפיסם במחברת מיוחדת (ירושלים תרם״ה) הרב מ. כשר (בעל תורד. שלמה). הוא הדפיס עיים ה<<קונטרסים>> הנ׳יל, השתמש בהערות הגאון בעל

בנין ציון. והוסיף הערות חשובות משלו. כמעט בכל תשובה מתשובות הדל יש מה לתקן ולהעיר. אך הפעם בחת/• .סכל הקבוצה את התשובה המסומנת במספר י״ב, כי היותר משובשת מכולם. והשמשים מפריעים הבנת תוכן התשובה, וזה גרם כ* כל אלה שטפלו בתשובות

אלו דלגו על תשובה זו ולא העירו עליה כלום. קנאתי לתורת רש״י (בחשובה זו חתום שמו: שלמה ב״ר יצחק) השתדלתי לרדת דכונת הדברים והנני מציע תקונים לתב המקומות המשובשים. כמובן רק בדרך השערה. את גוף התשובה הנני מדפים ע״פ דפוס הראשון (תפש מטמונים)

•ותקוני למטה בהערות. כדאי להדגיש חידוש בהלכה שמצאתי בתשובה זו: המדובר כאן הוא בנתניה שפסקו אם האשת ואתיה. ודעת רש״י.שאין החמות יכולה לחזור בה מטעם *שמד• 0סקתא>>, וזה נגד דעת הירושלמי (כתובות גדה ה״א) המובא מרוב הראשונים זנםםק להלכה ברמכ־׳ם (אישות, פכ״ג הי״ד) ובאה״ע (סי׳ נ״א) ד<<האב •פוסקעליה*

בתו לא אשד. ע״י בתה ולא אה ע״י אחוחומ. והנה דעה כרעת רש״י כאן נזכרת בהגמ*״׳ (שם אית טי) ונדחתה מטעם

הירושלמי הני׳ל. ומצאתי בשרת מהרים ב״ב (רפוס קרימונה) סי׳ קנ״א שפוסק ד^<לאשגאאנ ולא שנא את, ואפילו נכרי בעלמא כשעמדו וקדשו בתוך הדברים תייבין ליתן>> ואת הירושלמי הוא מפרש <<דמיירי דפסק האח ממון אביי ראותו פיסיק אינו כלום>>. ואולי

1ם רש״י פירש את הירושלמי כן.

60

) המח6ק , 1 1 ד ־ מי אנני חדל אישים ושפל להפגיש ראש אצל הר ;:יהד, י) ומה עלתה על לב יבינו הזק; ראש נ-יני שלל לאנםיו 2)בשורות ענף ועשית פד• 3) להזקיק צעיר לימים לענות על ריב׳ אמר ל• לב• מאשר פאתי יעקב ר׳ דורבל 4( יקרתי בעיניי מאז חבבני ובא להתפנ; בננו וקטנו לתהית בקנקן ריקן אולי לדבמה 5) עלי חנם בני ישמח לבי, על הדברים הנתונים אני להשיב נכוחה ויקרא מיי 6

כותב לפניהם מה דעתי נוטה.

) יאונן ושמעון ומת ולו בת והשיאוה מצה לוי שהיה לו שותפות עם ד) לו נניינייתא ליטול חצי חלקם באותו ואהיה ליהודה בנו של יאונן ופםק 8 שותפות שיש להם עם אביו ושמעון אתיו ושמעון זהנתמצע נדנד לשדך ביניהםי .־איבן ^ ותובעו יהודה י ומת גם ראובן לאחר נישואי בנו והנה השותפות רובו נ בן ראובן חלקו שזיכתה לו חמותו בשותפות, ושמעון משיבו יש מן השותפות ביד חמותך ובנה יביאו הם מה שבידם ולחלוק ט1) אני עמהם, אחזיק אני מה שבידי ולא אתן להם ולא לבאי מרשותם כלום, אני אין לי שותפות עמך צא ותבע נדונייך אצל חמותך ואצל הקבלנים שנתעיט עליה וזה אומי מאז נשאתי האשד. ואתה ידעתה( 1 ) זכיתי בממין שפס?ו לי ונעשיתי שותף ליטול חללי שיש, ונתמצעת ביברים ״ ואם חמותי נוהגת עמך שלא כשורה אין לך את שלי בשביל חלקך שבירה, שכשזכתני בטמון היה רוב הממון ביד אנא ובידיך ו*ן בירד׳ *לא דבר מוענו ולאתר מיכן השבתתו ונשניל שנח הבא לאתר מיכן שאתה עורר עליה תעכב את) לחשבון והוברר 1 שלי שזכיתי נו קודם לכן, והיא סלקה עצמה מנל ובל ובאת8 לה חלקה ומי יפ־יחנו בחצין14) בכל אשי הוא שם, כלך אתה אצלה ותנע תביעתך, וזה אומי אם בשביל ששייכתי לך באשה תאבד את זנותי להיות חמותך

") ותטול חלקך משלי לא כל הימין,. מחזקת נמה שבידה ואתה תבא ככחן ולחשבון לא,באתי עמה, ושולטת היתד. בשותפות באותו העת יותר מעתה.

דעתי נוטה: אם נכנס ויוצא ונשא ונתן יהודה זה באותו שותפות ומתעסק בו בשביל עצמו עם שמעון כדרך שותפין ושמעון רואהו מבנים ומוציא והאמינו בממון ויצא ונכנס עמו, כבר קבלו שמעון להיות שותף עמו ואין יכול לומר אינך שותף לי דגלי דעתא דשותפא אית ליד. ואע״פ שמגיעו להפסד בדבר על•כרחו כנר) ולא לחמשה נ הבלו עליו ולא דמי לבני הבורה שהיו ידיו יפות של אחד מהן, ׳ז( 1 ) דדיתם איהו מפסיד להו הכא לאו איהו שקיל מיניה מידיה 8 1 .ועשו ביכולת 7( האלמנה גוזלת את שניהם לפי דבריו, לפיכך צריך לחלוק ליה הששית ״1

1) יחזקאל •״ז כ״ב. 2) נ״ק ס״א. 3) צ״ל: לשאות ענף לעשומ פרי. השוה יחזקאל שם נ׳׳ג. 4) ככר העיר הרב כשר כ״פתח דבר• (אות כי) שצ״ל: דורבלי, ואולי הוא אביו של ר׳ יצחק נ״ר וורבלי

המוזכר במחזור ויטרי. השוה מכוא למחיו צד 36, ודברי פרלס כעטרה צכי (גק) חלק הגרמני צד 31. 5) ל׳ל: אולי אהכמה. 6) מרי—מורי. 7) צ״ל: [האחים) ראובן ושמעון. 8) צ״ל : יפסקו. 9) ס' ראובן , ל״ל שמעון. ואולי היה כתוב: שמעון אחי ראובן, ונשמט ״שמעון אח׳״. 10) צ״ל : ואחלק. 11) ל״ל: גדכר זה. 12) צ״ל: חלק ששי. ו*שזה להלן הערום 19. 33. 13) צ״צ : ובאה. 14) ל״ל: ומי ׳ברימנ מסצ״/ ואולי צ״ל: מחלקי. 15) צ״ל: מכחה. 16) צ״ל : שהיו ידיו של אחד מסס יפוח. פ*חיס פ״ט:

17) צ״ל: כקנולח. פסחים שם, והשוה חפש מטמונים צד ס״ה. 18) מידי. 19) השוה לעיל הארה 12.

ת רש״י 51 ב ו ש ת

במה שביד־ ועל תנות־, ידני עם ־,אלמנת, אבל אם י'-) ד•ד• ;כנם ויוצא ומתעסק עמו בשותפות מחמת עצמי ובא עליו עבשיו מ:ח הרשאה שהרשתהו המיתו בחלקת( י - פםקתא דבכמד, אתה נותן לבנך בך ובך ־עמיו וקדשו קנו 1 ט ומכח ש ואמר זכית• מאותה שעה ועל נדחך אני שותפך ובל שבן שעל ידך נתתם ־בדינו להתקיים אין זה טענה ללכית אמת שזבה על •די קידוש•; נממץ בבל מקום שהוא) יבולה לחזור בתואם היה שמעון זה 2 ביז להפסד בין לשכר ושאי; חמ־תת 2ד מעכבו בשביל עסק שהיה לו עס האלמנה וכנה מקידושין של זה ולהלן ממון או לא היה יכיל לעבב׳ ולומר לו לאו בעל דברים דידי את, אבל עכשיו שמחמת) כדי 2 מענה עצמו *־'> שבידה בא שמעון זה על יהירה, ואמי *ש בידי 4 חלקה וחלקך ולא כל הימה ׳•") להוריד אחרים תחתיה במתנתה "לבא מבתה ולהיות כח שלחן יפה מסח עצמה, טענה גדולה היא זו ולא עדיף מגברא דאתי מינית, אילו באו האלמנה ובנה לחלק עם שמעון במה שבידן״2) כלום חיו •פולין להחזיק במה שבידן ולומר לזה חלוק אתה לנו, אף זה הבא ברשותם נכנם תחתיהן ולא) שמעון*1) 2 יפה כדו משלהן שהרי שמעון זה לא קבלי עליו שותף לחלוק ועט7( שזפתהו בחלקה מה לו למחות יבואו לחשבין ויטיל חלקו מחלקה י2 ואע״ס שערער זה מחמת שבח הנא לאחר מכן היא תביעה מוקרמת היא זו, מאז נשתתפו יחד נשתעבד כל הממון זה לזה למלאות "עורפו של זה את חסרונו של) חלקו היתד״ השותפה 8 ") וכל זמן של 1 זה דאמרי רבנן עיםק׳ להדדי משתעבד0 משועבדת לכך ׳גועל מנת כן קבלו מתחלה, ושטען יהודה שבאו עמה לחשבון לפני הנשואין ובירר לה חלקה לא נתבררו הדברים יכל הצורך אס טען שבאו לחשבון לדעת כמה מגיע לחלקה ומה עולה חלק נדונות בתה בדי לכותבו •בכתובתה ואותו חילוק שמען לסלקה "1 עצמה מכל ובל, אינה חלוקה גמורה אלא נסתלקה מהלל, שש• •״) והמחתה,• לחתנה והשותפות לא בטלה, בכל זה לא איבד שמעון( , את זכותו שלא קיבל עליו שותפתו ולא נסתלקה החמות מליטול שבד ביד 4) כבתחלה, ואם כה טען , ז שמעון ושמעון במה שבידה ושיעבוד השותפות קדים י שסלקה עצמה מן השותפות לגמד שבאו למיצוי החשבון ולא נמצא נידה אלא מחציח חלק בעלה ונסתלקה סלוק גמור בחלוקה ואין לשמעון עוד במה שהשביתה) היה שמעון מודה היו הדברים קיימין ואע״פ שלא בעדים חלקו 3 כלום, אלא 6 דקיימא לן לא איברו סהד אלא לשקד 7") אבל עכשיו שאין שמעון מודד, וטוען שלא היה באותו חשבון ישבע שלא נתלק אותו שותפות מדעת שניהם ואינו יכיל( לומר לא אשבע לך לאו בעל דברים דדי את, שאפילו אינו מודה שהיא שותפתו ״ בעל דינו הוא דלא גרע מהבא בהרשאה שמכח האלמנה ובנה הוא בא, ויש תימה מאתר שהאלמנה ובנה בעיר ושלשתן שותפין בדבר למה לא באו בדץ ותחלוק היא במה י^בידה, ויש לחוש לדין מרומה שמא קנוניא היא בין חתן; ויציא דין ד ותמית להפסיד את שמעון ואת יורשי ראובן וצורינו יצילנו מע1נש ה

אמת לאמתו ואיש במקומו יבא בשלום. שלמה נייר יצחק.

20) ל״ל: אם [לא] היה. 21) מו״ק ״ח: והשוה מה שהערות׳ נהמגוא. 22) ל״ל: חמזחו. 23) ל״ל: אומה ממון׳ בנינוד ל,ממון אחר• הקודם. 24) צ״ל: נידה. 25) צ״ל: הימנה. 26) צ״ל: שנידו. 27)ח׳ ״ועם״ ל״ל: ״ממו״. 28) ת׳ ״שמעון״ ל״ל: וחמותו. 29) ל״ל: וחלקה. 30) ר״מ ק״ה. 31) ל״ל: שלא. 32) ל״ל: שקלקה. 33) השוה לעיל הערה 12. 34^ ל״ל: ממה שביד. 30) צ״ל: קיים.

36) ל״ל: אילו. 37) קדוש•; ק״ה: 33) ל״ל: :היא שותפו.

יישליס י >6םחדא0ף.

קטע מפירושו של ר׳ אברהם ביר יצחק אביר בנרבונה למס׳ בבא בתרא

ר׳ אברהם ב״ר יצחק מנרכונה בעל ס׳ האשכול, הנקרא בפי הראשונים הרב אב בית דין או הריא אב״ד, הבר פירושים לבמה משבתות. אך כל פירושיו נאבדו ולא נודעו לנו אלא על פי הציטטות המובאות מהם בחידושי הרמב״ן, בםסד התרומות וכיתר ספר• הראשונים *) יוצא מן הכלל הוא פיתשו למסי בבא בתרא שרובו הגיע אלינו בכת״י אח- יחיד בעולם, הוא כת״י מינכן מם׳ 149 , אבל כתב־יד זה נמצא במצב נדוע עד מאד. תאור מפורט טמנו נותן לנו ר׳ רפאל נטע רבינוביץ בהקדמתו לספרו *דקדוק• סופרים>> על מס׳ ב״ב. מבתב״היד <<נםחקו דפים רבים שכמעט אי אפשר לקרותבמ ובלרשי גדול העתיק ממנו קצת פירושים השייכים לגרסאות התלמוד. וכיוןת הספינה, מרף עי״ ואילך, שמחתי שכת״י מינכן מתחיל רק באמצע יסרק המוכר ׳ מאד כשמצאתי את הקטע שלפנינו המכיל את פירושו לחלק הנון של פדל, חזקת ד״בתים, מדף מ״ו ע״א עד דף נ״ה ע״א. לפי שעה לא נודעה לנו מציאותו של כת״י

אחר מן הפירוש למחציתה •הראשונה של מסכת זי. ואולם עלי עוד להוכיח שהקטע שלפנינו הוא באמת חלק מפירושו של ר׳ אברהם למסכת זו. על זה יש לי להביא ראיות אחדות • 1. מביא הוא את הרב אלפסי בשם <<הגאון ר׳ יצחקמ, כדרך שהוא מניאו תדיר באשכול וגם בפירושו כת״ים בקטע זה מעתיק המחבר <<על ג מינכן, וכדרך שעשה זאת לפניו ר״י כרצלוגי; 2. הרוב בשלמיה לשון חרי׳יף ופירוש ר״ח ופי׳ הרשב״ם, ועל האחרון רגיל לכתוב הרב ר׳ שמואל נטי דחי(נטריד, רחמנא)>>2); 3.מביא היא את הנשיא ר׳ משה בן רבנא טודרוס8) שהיה תכרו ולמד אתו יחד תורד, בכית מדרשו של החכם המפורסם ר׳ יצחק בן מרון הלוי, והוא תתום יתד אתו על התשובה שהשיבו גדולי גרבונה בענין אס מותר לקרא בצבור מן החומשים כשאין ספר תורד.4). 4. אבל הראיה המוכיחה ביותר היא, שפסקא ימן הקטע שלפנינו הונאה מפורש

1) ע״ אור החיים לר' חיים מיכל עמ׳ 53 שהוא פורע שם אח כל המסכתות שחבר אח פירו•״( עליהן, צד כמה שאנו יכולים לדעס זאת מן הפסקאוח שיובאו כס*רי הראשונים. פ־רושו למסי ב״ב מונא כמה פעמי• ע״׳ הרמכ״ן, כעל ההשלמה ואחרים מן הראשונים. והיאה שה״ר אברהם הנזכר כתיסנומ לכ״נ

ק' א' ני־׳׳ס ארבעה לצלא הוא ר׳ אברהם שלנו. 2) רנ״נ רנינונין שם עמי 10. לורשכ״ם מובא כקטע שלנו שחי פעמים.

3) עיי* עליו ב*׳ מקבלה להראכ״ד וגייס 18103)11 081118 עמ׳ 413.407. ועי׳ גם נס׳ העטור כסוכה דא״־כקא״ ח למברג דף מ״ד ע״ג: •ועל דבר ז• נשאל הרב סחשיד (בך רגיל כעל העיטור לכנוה את:' האשכול) שחלק עליו הנשיא הגדול ר' משה כריב׳ עורריס זל״ל״. ומכיאי גס הרמנ׳ץ כחרושיו ראג״י כ;

: •ומצאה׳ כשם הנשיא הגדול ר• משה כן הנשיא י׳ עודרוק״. לג״מ דף *״ז; ארחום חיים הי קה״מ סי' ה׳. ז 4) •ו״מ הרמב״ם סי׳ טי

ו , ב״ב • ס מ פירש ראב״י אביד ל

בסע־י ההשלמה לבבא בתרא עמי 16 בשמו של הראב״י, היא ר׳ אברהם ב״ר יצחק בעל האשכול. מצד אחר מוצאים אנו אמנם נשטה מקובצת לב״נ דךז מ״ט ב• פסק בשמו של הר״א אב״ד שאינו בקטע שלנו, אבל נראה *שאותו פסק לקוח או

מפירושו למסכת גיטין דף מ׳־א, או מתשובותיו. פירושו של הר״א אב״ד אינו פירוש מלא ושלם לכל הסוגיא על הסדר. מדלג הוא כמה פעמים גם על דברים הצריכים פירוש, ויש שהוא מדלג על עמודים 1* דפים שלמים. גמשך הוא הרבה אחרי בן זמגו הרשב״ם, שהיה גדול ממגו בשנים, והוא מעתיק כמה פעמים את דנדיו אף שאין הוא מזכיר את שמו, ונוראי עשה כך במסכתות אודות לפירוש רש״י. ואולם מניא הוא לעתים קרונות את דבר• הגאונים, הר״ ח והרי״ף ואת חכמי צרפת שקדמו לו או שחיו נזמנו. מטעם זה יש

לפיודשו גם ערך ידוע לתולדות הספרות ההלכית..313 2 כתה״י של קטע זה נמצא ברינינגרר באוסף השני של םירקוכיץ מם׳ 0

- = < 0 ( נ ^ > דב - י

3 1 3 — 2 *ירסוביין .11 9

ןדףא׳ע״א] לאניי1) דהא קתני נ ל זמן שהטלית בי- אומן על ב[על הבית] להביא ראייה אלמ׳ אומן מהימן דאמרינן יניח מ[יגו ותרצינן]

לעולם2) דליכא עדים ו־לא ראה ומשום הבי מהימן אב[ל ראה] איעיג־ דליכא עדים לא מהימן. מתיב רב נחמן בר יצחק_אומ[ן]

אין לו חזקה הא את- יש לו חזקה. כיון דבתורת פקדון קא לידי בערים וגם אנו רואין אותו עכשיו בידו אמאי יש לד

חזקה. והא ודאי לא מצית לאוקומ כדאיכא [עדים ו]לא ראה דהא אפי׳ אומן יש לו חזקה דהא אמרת דאיבא [עדים ור]אה

י אבל עדים בלא ראה המפקיד אצל חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים. אלא דליבא ע״ים וקתגי אומן אין לו

חזקה כיון דראה ותיובתא דרב[ה] תיובתא. תנו רבנן נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן משתמש בהן עד שיבא הלה

ויטול את שלו מפני שאדם עשוי לאמר לאומן כשהוא [מוסרו] לו לתקנו מכרהו לי ושמא האי אומן טעה ונתן

טליתו של זה תתת הטלית של אותו שצוהו למוכרו ונתן טלית זו מדעת עד שיחזיר לו את שלו דניון דמדעתו נתנו לו מותר להשתמש יו אבל בנית האבל או בנית

המשתה ליכא למימר הכי. ודוקא שמסרו לו הוא האומן [עצמו] דאיכא למימי מ[דעת ע]שה. אבל אם נתנוהו לו

אשתו ובניו לא. דאיבא למימי מיטעא טעו [ולא שנו אלא] דאמ׳ האומן הילך טלית יסתם דאיכא למימר מדעת אמ׳

) מדעת נתנו לו חלופי ט[לית]ו א[בל] אמי [טליתך] ליה טליתך 3

1) •ש להשלים: ויןשיא לאב״ וכוי. 2) מ״ו א׳. 3) צ״נ: מרעח אמ׳ ליה ומדע־ז נסנו.

64 פירוש ראב״י אב״״־ למס׳ ב״ב

[עמ ב׳| ודאי טעותא הוא ולא מרעת נתנו לו. וכתב הגאון [רי] יצחק ז״ל הילנך אימן בין מט- לו ניטהר• בין מש- לו

לא בנהלי ליה ליה חזקה. אבל אח- אי מם- ליה במהרי לית ליה חזקה ולא יביל למימ- הררית וזבגתיה

מינך ואי אפקיד ליה בלא בהדי אית ליה חזקה ובדאמ׳). והאי דאמ׳ לית ליה חזקת זננתיה ניהלי מהימן •ניטבועה 4

נין אימן נין אחר דני מיל• הי נא הראה כ-תניא דאת ענדו ניד אומן וטלית׳ ניר כונס אמי לו מה טינו אצלך אתה מברתי

לי אתה נתתו לי נמתנה לא אמי נלוש אנל אי לא ראה אע־׳ו. דמשריה ניהליה בסהד• מגי דאי נע• אמי •אהדרתיה ניהלך

מהימן ני אמי זנינתה ניהל• מהימן דאמ׳ ליה אניי ל-נא, תא ואחר לך רמאי דפומנדיתא אמ׳ ליה הנ לי ש״נלאי אמ׳

ליה לא היו ד בר• ש מעולש והא אית ל• שה- -חזייה נבך ההוא אחרינא היה אפקיד, דניחזייה אמי ליה השתא לא" מפיקנא לך ראה תניא ושפיר קאמ׳ ליה. אמי רנ אש• אי

פקח הוא משוי ליה ראה הדין הוא שברא דרבואתא ואגן קשי לן הא שנרא דהא רנא דאית ליה מנו א-תותנ

( ) לא אמ־ינן 6 וסלקינן ליה נתיונתא ושמ[יע לן} ההא׳ דינא׳ז מגו הילכך בין ראה בין לא ראה אע״ג דיכ־ל למימ־ אומן

לא היו דברים מעולש היבא דליבא שהדי אי נמ• החזרתיו לך בדאיכא מהד• בי אמי זבינתה ניהלי לא מהימן *האי

דאמרינן דאת תניא ל[או למימרא דאי לא ר]אה ואם׳ ליד,

) זבינתיד, ניהלי מתימן אלא דאי אמי לא מפיןקנא] 7 [דףכ׳ע״א]ואמי ליה.( ליה לא אמרינן ליה אפקיד, דניחזייה ולדגי תני ראה 8

כאריסי נתי אבות ״) שרגילין לשמור שדות של המשפחה הס ואבותיהם באריסות ולא היו יבולין להחליפם בא-יסיש

אתרים ואותן אריסים גהוגין לאכול תפירות כולן ׳טתיש ושלש שגים ואתר כך יאכלו כמו נן הנעלים הילנך אין לו

חזקה. אכל שאר אריםין יש לו חזקה ודאמ׳ נאריס [נתין אבות שהוריד אריסין מתחתיו אותן ג׳ שנים שהיה לו לאכול

והוא לא עשה עמהס כליום יש לו חזקה דלא עביר בעל הבית תחת• אריסים נכרים בארעיה ב׳לא רשותי ושתיק שמא

יקלקלו שדותיו אלא אס כן עושה האדים עמהם ורואה) שחילק לאריםין לכל אחד 1 מד, הם עושים כדלקמן. וערים 0 מסר לעשוח חלקו בשדה ,וגם הוא עושה עמהם אין לו הזקה

4) על מגליון: [והני מיל• פוכ]רים 1שאינ]ס עשוי0 ןלה]שאיל ולהשכיר ןנד)נמלינן נפרק [מ״קנל]. ות© מדנו׳ הרייף. 5) על הגליון: ואומן וכל׳יל. 6) ל״ל: אמרינן כיה. 7) המעתיק נהג לנפול

+• המלה או •ת׳ חמליש האחרונות >סץ< הדף. 8) עי כאן דנרי הרי״ף.9) מ״ו נ׳. 10) וארית.

£6

מאחר שהוא עושה עמהם ואיכא למימר הרמנא שרייה. רשות נתנו לו להוריד אריסין עמו אש הוא טורח לעשות

1 אומן אין לו חזקה ובו׳ לעולם דאתו 1 ) ;אמי ר־ יוחג; 2 לבדו ״ בטענתא דאבוהון וכנון דקאמרי עדים בפנינו הודה בו

לאביו של האומן או לבני האדים דאיכא למימר קושטא) וכן בני של גזלן 1 , קאמרי. אבל בן גזלן אע״ג דאודי ליה. לא כ־רב כהגא

דקאתו בטענתא דאכוה שלא היה גזלן איכא למימר נמי קושטא קאמרי ואי קשיא*1) לך אי אמרי סהדי

בפנינו הודה לו אפילו אומן נמי ואמאי אמי אומן אין לו

.!עמי כ׳] [חזקה] תריין הכי דבי קאמ׳ אין לו חזקה ידליכא עדים דלצדדינ ר,תני והכי קאמ׳ אומן .אין לו חזקה בדקא תג• במתניתי־ אבל בן אומן יש לו היסה היכא דאיכא םהדי

ונקט בן לאשמועינן דאםילו בן גזלן אין לו ׳יתזקה. אבל הנשיא ר׳ משה בן רבגא טודרוס זלה״ה תירץ הכי דלא גרם׳ דקאםדי׳

) שבן האריס ובן האומן 1 עדם אלא דקאמרי בפניני הודה לו 5) אנו מוחזקין. בזה מחמת אבינו היה שלקחו ג ( ובן הגזלן טוענין י

ממנו שבפנינו הורה לו. הנך בן אומן ובן אריס איכא למימר קושטא קאמרי דמנו דיכיל למימי אנא זבנתיה מינך, בי אמ׳

קמאי דדי הודתה לו נאשן אבל בן גזלן אע״פ שאנו מאמינין זה הבן שהודה זה המערער לאביו אותה הודאה

לא כלום הוא דאי לאו דאוד ליה הוד, ממטי ליה ולהמריד.( 1 לשחוור. כמו לא חמרא דחד מנהון שחרית. אמ׳ רב ׳נחמן7

אט׳ לי הונא וכילן. שהביאו ראייה וכוי. ורב ביבי מסיים בד.) דאמ׳ רב נחמן אמ׳ לי 1 משמיה דרב נחמן וכוי. בתא מילתא 8

הונא היה מוסיף בה רב ביבי משמיה דרב נחמן אבל משמיה דרב הונא לא םבירא ליה הא דרנ ביבי כ־אמרינן

לקמן דרב ביני מימרא הוא. כלומ׳ שמועתא הוא שא$י( 1 9 משמיה דרכ נחמן וילרב הונא לא סבירא ליה. אמי רבא

הילכתא תלוה וזבין זניני זביני ולא אמרן אלא בשדה סחה והוא בירר זו השדה. מעצמו ומכרו ואיכא למימר מאחר

שהוא בירר אותה גמר דעתו להקנותה. ובשדה זו נמ•

1דף ג׳ ע״א] נמ• היכא דארצי זוזי כלומ׳ שהוא עצמו מגה המעות!א יצא למימר מי(הו היה] בדעתו להקנותה

) בר מקדושי 2 ולמסקנא בשלהי תלוה וזבין זביניה זביני0

• מון. ״ 11) ינר• סי*נ״ס מלה כמלה. 12) מ״ז א׳. 13) ככס״י ניני חיטי. 14) עיי׳׳ש כחוס*וח יס זציל גי״מ ו ר ד ו ט ר כ ה ש י מ נ *1) ו*,׳ ג• נס׳ העיטור, מודעא (ד׳ למכיג רף נ• א״ג): והנשיא ר הכי וקאמרי כשנינו הוו* לו, כלומר כן אריס ובן גזלן טוענין של אנינו היה שלקחח*מענו וננ>״>ו• לי *ג7 מהימני משום מיגו וכר. 16) וכן פירש ר״ת נמוס׳ שם. 17) מ״ז כי. 18) מ*״ •רמכ״©. י י •

1#) מחי א׳. 20) מ״מ כי.

ו •

איתתא והילכתא כרב אשי דהוא עשה שלא כהוגן לפי כך עשו לו שלא כהוגן _ואםקעינהו רבנן לקידושי מיניה

אבל מסר מודעה קידם קנין המכירה לא הוו זביניה זביני כי הא דמני תלייה לפפי אכנרא אילן ששמו כנ׳

[כנרא] חתס רבה בר רב ןהונא] אמןודעא] ואאשקלתא 1על] שטר [המכירה אמ׳ רב הונא מאן דתתס א]מודעא כלומר

[הרי תתם אמודעא לפני שכת|ב שטר המכירה יוקודם הקניין. מאן דתתם אאשקלתא שסיר התים. כלומר אילולי מודעא שמסר פסי לסהדי ואמי להו דטבי אניס ליה

לזבוני ליה הא ארעא בזוזי ואנא לא בעינא לזבוני ויריע לכי דאנא מסר מודעא קמיכו דמחמת אונסי אנא מזבין

לי[ה ארעא] וכד מםתליק אונסא [תבענא ליה ברי]נא( צ ומ[פיק]נא ליה מיניה ואחזיר לןיה מעותיו] 1

. ׳כתבי ליה מודעא . דק . בשטר המודעא

. שטר . . מסר . כי אנוס הייתי במכירה זו [כתבו]

[ע״ב] כתבו לי שאנוס הייתי אין כותבין לו כי בשעה שמכרה אגב אונסא גמר ומקגי מאתר שלא גלה דעתו ולא מ׳

מסר מודעה קודם המכירה ובהכי אמי רב הונה תלוה וזכין זביגיה זביגי ובהא אמ׳ רבא נמי לא כתבינן מור

מודעא אזביני. ומקשינ׳ רבה בר רב הונא גופיה [חתם] בשטר האשקלתא ואיך יהיה נאמן 'לומר מודעא היו

דברינו והא אמ׳ רב נחנין מודעא היו דברינו שיאמרו העי העדים על פה ל[פנינו] היו יודעין כאשר [כת]כנו זה שטר

המכירה מקודם [לכן מסר] מודעא בפנינו קודם שנכתב השטר אין נאמנין שכיון שחתמו בשטר המכירד, שיע׳ שיעידו זה הוד, ליה עדות השטר עדות וכיון שהגיד שוב אינו תיזר ומגיד. ותרציני דיני מילי ^נל פה דלא

אתי על סה שמעידין עכשיו שמסר מודעא מקודם לכן דהוה ליה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דהוו לתו

למכתב [שטר המודעא] קודם שטר המכירה א[בל נשט]ר [דכי הא קודם שחתמו על שט]ר המכירה חתמו בשטר המודעא

[אתי] שטרא ומרע שטרא. ומר בר רב אשי אמ׳ אמנה 21) מכאן •ד סוף תטמוד כלוי ומטושטש, וכקצח מקומות נאכל הנייר נג״י הדיו. והמחבר הסביר כאן, שאין דברי רב הונא אלו מתנגדים לדברי דכא שלא כמגינן מודעא אזכיני, גדעת •רשנ״ם ח א י מן ג וססיספופ, דכי אמר רב הונא חליוה חבין זביניה זכיני רוקא היכא דלא מסר מודעא אקודמ ל אבל אם מסי מודעא, אפילו גפני אותם עדים שחתמו מל שטר המכר המודעא מודעא, ומה שרגא אומר

קלא בסבמן מזדעא אזגינ׳ זהו אם לא גלה דעתו לפגי המכר. ו•״ נם ה׳ העיטור מלדעא.

פירש דאב* אב״ד למס׳ ב;ב _ $7

ד.ןיו דברינו יטסמ)ך הלוה על אמונתו של מלוה יטלא [יתבענו . . .) אין נאמנין רעולה היא

י מ־רעא היו דברינו נאמנין דניתן [ולא ניתן ליכתב] אנ ליכתב להציל האניס מיד האינס יעוד שיתברר •לנו היום

. . . ורב הננאל . . בא . . [או] מחד כתבינן בה .

[דףדיע״א] הנגאל דל כתב ביין דהשתא מעידיז בי אנשיה במכ׳י׳רה״) במכירה לו ודיי־ מודעא מדמיה שימר המכירה ליבא

עולה וניתן ליכתנ. אבל •נוטר אמנה לא עבדי אינשי למ׳( 2 למכתביה וודאי עולה הוא ואעולה לא תתימי. אץ לאיש 3

חזקה בנבשי אשית׳. אוקימנא א׳ע׳פ׳ שכתב לה די ודבריש אין לי בנכשיך ולא :פירית־הן בעודה ארוסה שאין מן הדין שהבעל יאכל פירות אפיי הבי אש שתקה ׳והניחתו לאכול

סירותיהן ג׳ שנים אין לו חזקה דמשוש נחת רוח של בעלה שתקה ולא מיתת בי. ׳בכתובות בפרק הכותב מקשינ׳ אי הבי

אפיי נשואה נמי ות־צינן נשיאה ידו עדיפא מידה ולא מצי לסלוקי נפשית. ורביתא אשמעינן דאפילי ביין ךדירים אין לי

על שדה זו •כיל לסליק׳ נפשית בכותב לה ועודה ארוסה דהוה יכיל לשנויי ליה בשקנו מידו בדשנין גבי שותפין) יאפי׳ כשהיא נשואה דיכול לסלוק• 2 מעידין זה על זה 4

נפשיד, בקניין דלא גדע מקרקע שלו שנותן לד, דאמרינן׳'׳2) במתנה קנתה ואין הבעל אוכל סירות. ואיכא מאן דאמ׳י׳2׳) דקניין אינו מועיל באכילת סירות של בעל דהוה ליה נותן

דבר שלא בא לעולם. ההא אין לו בנוף הלרקע כלום וכשנותן לד, הסירות הוד, ליה מקנה דבר שלא בא לעולם

ואיע׳ג׳ ראמרינ׳ (תתס) המיכ־ שרת־ לסירות התם גוף הקרקע הקנה לו שיאכל פירותיו עד זמן פלוני אבל

[ע״ב] הכא אין לו בקרקע בלום יבי מקנה ליה תפירות הוד, ליד דבר שלא בא לעולם. אבל על ידי סילול, סלוקי הוא

). אבל הגאון. די יצחק 2 דמםליק נפשית ומתנה שלא יי־שנה7 כתב ככתובות בפרק הביתב. איבע׳ להד קנו מידו של בעל

ועודה ארוסה מהו רב יוסף אמי מרין ודברים קנו!מידו רב נחמן אמ׳ מגופה של קרקע קני מידו. והלכתא מניפה

של קרקע קנו מידו בין בעורר על קנייגי בין בעומד. ואין ברור לנו מאי דכתב קנו מידו של בעל ועודה ארוסה. כי אנחנו על הברייתא דתאימר לחב־׳ דין ודברים אין ל* על

שדה זו דוה מפרשינן לה וקא בעי קנו מידו. אבל אעודד,

22) גקודוס לסימן מחיקה. 23) מ״ט א׳. 24) לעילמ״ג א׳. 25) נ״א כ׳. 26) דגרים אלה הובאו גסי המשל•• על שמו שלהראב״ בעל האשכול מלה כמלה. 27) עד כאן בס׳ זהשלמה: •כל :ה כחנ הראני׳ ז״ל״.

אירסה לא משמע לן לפרושי מגופה •טל לרקע יהא לי,־״ ליה לנעל גיף הקרקע אלא פ-ד-ת**) אבל למאי דכתנ הגאין

- י משמע הקניין מועיל בסלילי סירוה והטה הוא טדלןא אמ רנ יוסף מדין ודברים קנו מיהו מיטמע דבלשון דין ודברים

קנו מידו ועודה ארוסה ואם בן היבי אמי רב ירםף מדין ודנריס קנו מידו השתא נלא קניין אמרינן דיבול ילסלוקי נפערה •טלא

ייריטנה נל שכן בקניין שהקג״ן מה מפסיד נדנד והיב׳ פליגידב יוסף. אנל לרינא ההא נעיא מפ־יטינ׳ להיאברייתא

איםשר דפלינ רנ יוסף ולימא א ע נ׳ ךקנו מידו נליטון דין ודברים לא כלום הוא ובמלתא ראיתיה בדשותא דאיניש

לא מסתלק מיניה, נזה הלשון וציין עיין. •טלש •צדות אחד •טכתב לה בכתובתה לק״ק זין ׳טהיא :תינה מן התורה

(דףה׳ע״א] ואחד •טיהר לד, בכתיבתה היא יטיס •טתבניסת לו •טנתן לה אביה שהוא מייח־ לכתובתה •טאין יכולת בידו לדחותה

ולסלקה בדמים משום שבח בית אביה. ואח־ •שהכניסה לו שום משלד, כ:י ד מה שנתן לה אביה ובל אילו ג׳ שדות עושה

אותן הבעל על עצמו צאן ברול שאם פחתו פחתו לו ראם הוסיפו הוסיפו לו. וכהני ג׳ שדות שעיקר שיעבוד כתובתה

עליהם יכילה לומר נתת רוח עשית* לבעלי. ואקשינן למעוטי מאי אילימא שאר נכסים רירית דבתנה׳ לא יכלה למימר נתת רוח עשיתי לבעלי דביון דעיקר שיעבור

כתובתה על ג׳ שדות הוא ושאר נכסים אינם אלא לאחריות אילו נ׳ שדות אי אישתדוף דיכילה לחזור על

שאר נכסים ובל נכסיו אחראים לכתובתה דהנהו ־לא יבלה למימר נתת רוח עשית* לנעל*. נל שבן דהויא ליה איכה

שמאחר שמדקדקת אחריו בל נך יכיל הוא לומר עיניך נתת בגרושין ובמיתה. אבל רב חננאל והגאון ר׳ יצחק

זכ לכר׳ כהבו הכי אילימא למעיט׳ שא* נכסים דאינון נכסי צאן ברזל כל שכן וכי׳. וזה לשון רב חננאל זכרי לברי. אותן י׳ שדות אחד שכתב לד. בכתיבתה היא שדה של בעל

ויש לאיטה בד, שיעבוד להפרע כתובתה ממנה. ואחד שייחד לה בכתובתה בנון אפותיק* לנכות כתובתה ממנה

ואחד שהכ:יסתט12 לד, שים מיטלו ואמרינ׳ הגי ג׳ שדות אילימא למעוט• •טאר ננסים רירית, כד שבן שיאב ׳׳מ:־ היא ותמאן

[ע״ב] היא לקיים מכירתו דה״א לה איבת יתירה בהדה דאמ׳ לה מכרי הני נכס* צאן ברזל נינת• ואחריותם על* אמאי לא

נאו ' י״מ •ו 28) ועי׳ גס כס׳ המיןמ והממכר של רכ הא• גאון שעי 1. (>2) צ״ל: שהכניס! ודני נ8י״* ס״4 ונקצם מסער׳ הראשונים.

פירש ראב״י אב״ד לטס׳ ב״ב

תשבקני למלבן ולא תרווחי בת• אלא עיניך נתת בגירושין ובמיתת. אלא למעוטי נכבי מלינ. ושמעתא דאמימ־

״ אליעזר ולתת הילנתא נותיר, דקיימא לן ברבה בר אזלא כ רב ד״־נא דאוקימנא למתניתין בנכסי מלוג וקיימא לן

־ת-לבתא כ־־ •תורת ראמ־ קניין פי־ות לאי בקניין ד,;ו? דמי. ולית הי־יכתא כרי אליעזר. זד, לשוז רנ חננאל ז״ל. והגאון ר׳ •צח? דל כתב הכי כהלכותיו כרב הננאל דל. אין מחזיקץ•8)

בנככי אשת איש ימציא אמדה על בעלי ממכת׳ שהוא! 8 י י ימחה ״ערער על מ• שיהזיק בנכשיה. א׳ מהימנא ל

דקישטא קא אמרה דדברתך היא עשה בפירושה. ואי לא עשה פירוש לפירישה ולא תוציא מידך אלא בעדים. איכא

דאמר׳ אי אמידא לך ברתך־,5) עשר. כפירושא ואי לא אמידא י־ך בדתך ודביר,־׳ לא מתימנא עשת פירוש לפירושת

ולא תוציא מידך אלא בע־ים. אחד מן האחים ׳שהיה נישא •ניתן וכ״. עליו להבי:; ראי״: שידית לו סגלה") זולת•

זה של האמצע ואינו צריך להביא ראייה שמאותו ממון-קח אזיא כיון שיביא ראיית שהיה לו ממון ממקום אהד םםתמא נחזיר,:,* שמאותו מניון לקד; או הלוה כאש־ כתיב

) בעיסתו אמרינ׳ אימר מעיםתו צ בשמד שמו ואפילו היכא ־כילק 4 קמץ. והיה ליה כמאן דאייתי דאיי: שהץגת לי סגולת ממקום

ןדףרעי׳אן ממקום אחר. ושמואל אמד על האחין להביא ראיה שמן האמצע היו מפני שנסמוך על השטר שבתי: בשניו. ואם מת על האחין להביא ־איר, ובהא מודה ־ב לשנ״אל ולית בה

פלינתא. אבל בלא מת עליו להביא ראיה והלכזא ב־ב דתניא כותיה. ואיע׳ג דאתקיף רב פפא כלום טענינן לתו ליתמ׳ מא* דלא מצי טעין אבוד-ון ופלי. ועלה בקשיא אפיי הכי הלנתא

הב• ראם מת על האחין להביא ראיה דהב׳ כתב רב האי• י•"ז דל נקיטינן מרבותינ• דל כל ד״יכא דאיתמר בתלמודא תיובתא דסלוני תי־בתא בטלו מ• שדברי התיובתא עלי•

לגמרי אבל היכא רעלתה בקשיא לא בטלו רבדיו ראמרינ לא היה בריר להון הבטלה שמועד, לגמרי אלא דלא אישתכח לד, פירוקא בההיא שעתא ותליא וקימא בדוכתא ולא היישינן לאשכוה• נד- טעמי לסרוק־גהו

30) נ' כ׳. 31) נ״כ אי. 32) זוהי גייסה כה״ג ורי״ף ועוד כמה מן הראשונים, וגיסו: דמרסא וגניפ, ואשת רכה כר כי מנ* היה שמה מרסא, ועי' כד׳׳ס וכשעמ״ק. 33) זהו לשון ר״ח,ועי' •ממ״ק כ1• י נ •ישנ״א ויפר• י״ח נמוכים עד שהוא מסיים ״כל זה לשון רכ חננאל ז״ל*. 34) ל״ל: דסילק. 95) סישג״ם ואח-יס מן הראשונים מכיאיס דכייס אלו כשם רכ חננאל. ורואים א:ו שי״ח ליןח דבי*•

נ הא״. י •לו •

0< פירש ראביי אביד למסי ב״ב

ן והא5׳3) דאמ׳ שמואל .׳מודה לי אבא שאם מת על מו האדין להביא ראיה דאיע׳נ ־*עלתה בקשיא עבדינן כיתיה.

אבל בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר עבדינן כרבא דהיכא דידיע בראיה דההיא מידעם דתובעא היא ונהיני

בגי אדם להשאיל ולהשכיר בי הגי גוני ומי שהוא בידו היען לקוהין הן בידי אינו נאמן אילא מפקינן מיניה

ויהכינן ליה לתובע ואס״ אישתכח גבי יתמי קטנים מסקינן מיניהן דלא טענינן להו מאי דלא ,מצי טעי:

)דד.וה יטל למטען אביהון טעני׳' 8 7 אבוהון אבל במידי ד׳לא, ןע״כ] טענינן להו אע׳ג דלא טעני אינהו דקיימא לן טוענין

ליורש ותנן הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה ־סמך רב רב נחמן דהוא דיינא אהא מתניתא למעבד עובדא דעליו

להביא ראית כי־ב דתניא אחד מן האתין שהיה נושא ונותן וכו׳ עד עליו להביא ראיה בעדים שנפל'ממון כשיעור הזה

. מת. . כל זה לשון רב חננאל ז״ל. ומשמע דהא . בירושה. דאמרינ׳ אימר מעיסתו קימץ צריך שניכל לומר

שמאותו קימוץ יוכל לקמין זה הממון הבתוב בשטרותיוי8)ל והלכתא ברב דאמ׳ עליו להביא ) ד וכן פסק הגאון דיינא י3

ראייה שהיו לו נכסים מבית אבי אמו דתניא כותית ואס מת על האהין להניא ראיה דהא מודה בה רב לשמואל ולית)ר׳ אם׳ אמ׳ ד׳ יוחנן שתי שדות ומיצר 4 0 בה פלוגתא. אמי

אהד ביניהן וכ״ ואמי רב נחמן אמ׳ רנה בר אבוד, שתי גתים זו לפנים מזו וצו׳ כל דיני הילבתא דנבס• הגר נינתו

) אבל בככר קיימא לן כשמואל שאם 4 דחזקה דממילא1ד מדינות כיו; שהחזיק באחד ש ככד עשר שדות מ

מהן קנה בולן דכיון ךדעת אחרת מקנה אותן סדנא דארעא חד הוא. הגביהו הוא ׳לרבו הנאו שהרכיבו על כתיסו או

שהעלהו על מטתו והוא דומיא דמציע מצעות בגכם׳.( 4 הגר דכיון שנסמך ונשען עליו בשכיבתו על הקרקע קנאו2) כארעא דגר לשון יסלח כליותיו. שפולח ובוקע בארץ 4 8 פילא

) דיקלא. לשון שבירה. 4 והן מבוקעות שהיו בשדה. תפשח 4 [קףז׳ע״א] כמו ויפשתני. כגון זמירה שזומדין את האילן. זכי זביא מכבר ומטהר ומנקה את השרד- מקיסמין ועשבים. דתקיל

תיקלא. המשור. את פני השדה כדכתונ הלא אם שוד, פניה. וכדי שלא תתעכב המחרישה. מוליא תלי. כדאמרינן בעירוי45)

36) נקוד על הו׳ לסימן מחיקה. 37) הנקודוס מורוח על המחיקה. 38) עי׳ נשטמ״ק מה ששגיא נש*.ננא ? אנל נראה שצ״ל: וכן פסק הגאון ז״ל י • נ א. •ישג״א• וסי החרומוח סוף שער נ״א. 39) דיינא ו ושנמש חיא לרי״ן:, עיי״ש. 40) נג׳ אי. 41) מי׳ נפי' הרשנ׳׳ם. 42) לשון הרשנ״ם. 43) >ד' אי. 44)יש••^

44) שרונין נו: א׳.

פירש ראב״י אב״ד למס׳ ביב

) אוקמן והוא לשון מעלה. נצא 4 הגי מוליאתא ־:׳בורי ־:־[ש]6 גומא. מוליא במוליא הרחיב ההל במזומן והשפילו ׳נתן

מגובה׳ שביביתי׳ לצדד-ן שלא יהא זקיף כל בך. וכן נצא בנצא. שפתי הגומא השפיל וגדר לאמצעיתה ונעשה הגומא חלקה. הר* הנימות לבד ותתלמיש לבה. והמקומית חלוקים

ואינן רא״״ן לתרישה. הצר צויד. בנבס• דגר. חיה או עוף. , תיירא דת ירא והדר. כשיחרוש צמר בקר שורה מקצה :בול

השדה ע״ קצהו ובחזירתו יעשה עוד שורד, אחרת דהיינו, שתי שורות על פני בל השדה ובאילו הרש כילו דמי שהרי

החזיק בו מראשי עד שופו. זה לשו; הרב ד שמוא׳ ;מ׳ דתי. ומשמע מכלל רב*״ שצריך שיחרוש שורד, אתת על פני

ארכה ושורד. אתת •על פני רחבה יאנ; לא משמע לן הכי אלא) יאס אינה משויימת במצרניה עד במה וקני היבא 4 דגי קאמ־ 7

דתי:יש בת מכיש אתר בי היב* דאזיל תיידא דתורי •הדר. כלומר כשיעור הזה שיחרוש בצמד הבקר ועושה תלש

אחד ואתר כך תוזר שאינו מאריך בתלם ׳טלו יותר ער כאן יש א דין שדה אחת ונקנה אפילו במכוש אחד. ישראל

שלקח שדה מן הגוי ויי׳. גיי מכי מטי זוז• לידיה מעתאק 1ע״ב] וכל קגייג* שלגיי בכסף הוא ישרי לא קגי עד דמטי

) לא 4 שטרא לידיה כדאמרי׳ כקידושין דאפיל׳ בשטר מכר 8 קנה עד שיכתוב לו את השטר במקום שכותבין את השטר

וכל שכן הקונה מגיי דםתם גוי אנם הוא ואין בדעתו לקנות ע־ שיכתיב ל־ את השט־ הילכך הר* הן ־בנבש׳ הגר שמת

ואין לו יירשין. וכתב הרב ר׳ שמוא׳ נטי דחי יש מפרשין דמעות סיהא יחזיר ללוקח ראשון. ולי אין נראה כלל דאם כן מאי הרי

הן •:מדבר אייא זכה בהן לגמד ואש יוכל לוקח ראשון לדון עם הגו• להוציא ממגו מעותיו יעשה ואס לאי יפסיד ומיהו נראה

בעיגי דהאי שיג• רשע מיקרי דכיון דיהיב לוקה ראשון זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה ובא אתר וגטלה דמיקרי רשע.

זה דעת הרב ר׳ שמוי גט׳ רח- אכל רב האיי גאו; ז״ל כתב ב£0*) דמהדר האי שיני ללוקח ראשון הדמים שנתן 4 9 מקח •ממכי

בה. ורב חננאל ז״ל כתב הכי. והא דשלח רב הונא כר אבין ישראל שלקה שיד, מגי* ובא ישראל והחזיק בה אין ׳מדציאין איתר.

מידו בארעא דערקו בעליה ונחת בה ההיא גוי ופרע טסקא למלכא ואכל ארעא והשתא זבנה לישר׳ ־וכיון דאתא ישר׳ אחר

והחזיק בד. ואמר אנא פרענא טסקא וא*לנא ארעא הדין עמ* אבל בא־עא דודא ירושה או קנויה מיד בעליה ביד גוי

46) לפניכו: דכ• כירי ודכי :יש אזקנו;, ינגי״פ כפירש׳׳י וע״ גש כעיון השלם ערן >ל .11 47) וכן פירשו ג* ״וספות. 48) ל״ל : דאפ׳לו הישיאל חביו לא קנה. 49) כשער ׳״ד.

׳י אר. ר למס׳ ב״ב 62 פירש ראב׳

איך ׳־:י־י ישראל ליד״ ,־להתז־ק בה הלא כשישוב ״טי׳ הקינה־־ $ל הנ,יי המיכ־ •יעיאנה מיד,׳ •טיובל לימד ל־ מי די־,

בארצי ל פי כ־ אי איפיטר אלא :מי ׳טאמרנו באהדא

ןד^זףע״א] דמלכיתא לא קפדא •מאן דאהזיל, בהה־א אתרא יהיא כמדבר וההוא רזבין ״טרי מיניה בחזקה קנייה אבל אתרא דלית מאן מחית לארעא ומחזיק ער לנקיט אגדתא דמלכא

או ממאן דמניה_מלכא לעיוני במידי דמלכותא לא קני אלא בכספא ואג[ר]תא והא בןרור]ה היא בדאמ׳ רב יהודי אמ׳ ׳טמוא׳ נבכי הגר הרי הן כמדבר ובל המחזיק בהן זבה בהן מאי טעי נוי

מכי מטי זוזי לידיה איסתליק ליה ייטר׳ לא קני עד דמטי שטרא לידיה הילכך הרי הן במדבר ובל המחזיק בהן זבה בהן

ומתמה אביי ואמ׳ מי אמי שמוא׳ הכי והאמ׳ שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמ׳ לא ליקני ארעא אלא בשטרא.

אמי ליה רב יוסף אנא לא ידענא. עובדא הוד. ב• דודא דרעלתא וכוי. ואמי ליה אביי דודא דרעותא מריה דב[גא] הוו מממדי

ולא [פר]עי מ|סק]א למלכא ודינא דמןלבות|א מאן דפרע טםקא ליכול ארעא וכיון דאמ׳ האי דרפק ב[הד|א ארעא אנא

פרענא טסקא למלכא אישתבח [דמלבא] מפריה ליה אבל היכא דלית כיה טסקא למלבא ודינא דמלכותא

דלא קני חד מחבריה ארעא אלא ביטטרא כל מאן דמחזיק בארעא דישר׳ תבנה ישרי מנו• [וקמא] לא אחזיק

בה ולא מטא נמי שטרא לידא דישר׳ ואתא ישר׳ ודד בההוא ארעא והחזיק בה לא הויא חזקה דקיימא לן כדאביי דהוא בתרא ומוקים לה ל [שמעה] א ךא דינא

דמלטתא דינא וכן הלכה וכך קבלנו [מר]בותינו. אילו

!*־ב] דברי רב חננאל דיל. והגאון ר׳ יצחל, ז״ל כתב תכי אמי רב יהודה אמ׳ שמוא׳ נבםי הגו• הרי הן במדבר יוכל המחזיק

בהן זכה בהן וכוי. והני מילי באתרא דלית בה הרמנא דמלכא אבל באתדא דאית בה הרמנא דמלכא ומלכא אמ׳ לא ליכול ארעא

אלא באגרתא לא קני דאמ׳ שמוא׳ דינא דמלכותא דינא.. . שכל [אל]ו דברי הגאונים . ן ר׳ יצחק •ז״ל. ו אילו דברי מאו

ובעו עיונא כי דין זה של תמה הוא כמו שכתב רב חננאל דל. הני תלחא מילי •דאיגון מדינא דמלכיתא. דינא דמלכותא דיגא. וגפ יה

דמלכותא שאין פרסיים קונין קרקע בחוקה בלא שטרר ט׳ שגה שהחזקה ׳שלהם מ׳ שגה. וכל ישר דזבין ארעא מן •ו ז

פרסאה דאכיל לה בלא שטרא בידיה דזבגה ממדיה דארעא וקמי דשלימו לה מ׳ שנה שגי חזקה אתא מריה דארעא

ואפיק לה מהאי דזבן לה זיהרורי סןרדם]א [והכי}

68

) ־;ק־ אי; הממונים מ; המינות פירש: יה בהמיכ־ את ־ביה 0׳ז לקבל טםקא לפ־ן־םא :׳]הריר• יאי ערק מריה דפרדיםא

ולא פרע טםקא לזהרודי ,*לא משכתי ליה דינא דמלבותא למזבן ההיא פ־דיםא לאםרועי ומאן הבין מהני זהרורי

קנה. זה לשון רב חננאל דל ונסםדים שלנו כתו׳ ואריםי דםרסאי עד ארבעין שגין כלומר ן*ארוס]ים של פרםיים כן היה

( 5 בדין שלה[ם] שלא היו יטלין לםלוקי מארןיםות] עד מ׳ שנה. סדיכת1 אדם בטל ואינו !פורע] מנת המלך. אם בני המקום הציליהו

מיד השלטון מם(יע] ל[הם] כלומר נותן מקצת ממה שהוא

50) סא׳ כ׳ 51) צ׳ל : פרדנח.

אל מלא רחמים... יו״ל מתוך כתב-יד על-יד> תה״: לח״ה נושמנושופקי הלב בנאלץ. (פולין).

אל מלא רחמים. שיכן בנבהי מרומים, המציא מנוחה נכונה להקדושיס והחביבים. ממעלות אופנים וחיות וכ־ובים:

(בכי) [בכו] תמיד על תורכן פעמים, על שפיכת צאן קדשים כמים, ואשר נחםא מקור חיים. לוקחת מיד ד׳ כפלים:

גדול העצה ורב העלילה, ראה שפלות בני (עלייה) [עליה], למד, יתאמרו פועלי און ונכדיה, לאמר איה חםין •ה:

הוי הוי אדני כי בזיתנו, מנחלת ד׳ אל אדן טמאה השלבתנו, עבדים ארורים משלו בנו, זכור ד׳ מה היה לנו:

וי וי צעקו מלאכי עליון, ב׳ נגזר מארץ נרה אפדיון, משלו בנו מבטתת ועוז חביון. מה לך (גיה) [גיא] חזיון:

זכור תזכור ונפשי תשות, נתנו נבלת חםידך כדומם וצומח, ויהי לדי לריח ניחוח:

חי וקים למה תשתוק, אייביך •המיון בלעג ושחוק, אוכלי עמי כאכלי מתוק, חלפו כרית ועברו חק:

טבוח טבח כפסח תטו והכן, על אבן זוחלת ואבן בוחן, שם מצאו תשעה קבין מוחין, מאילת אהובים ויעלת חן:

ילכו המורים ולא יחטיאו, מהם הרגו והטביעו, הבנים נשחטים והאבות געו, אוי לעינים שכך ראו:

כל השומע תצילנה אזכיר. ומה"לאב שהגלה את בניו. ואוי לכנים ששלח; מעל פניו, והאלהיפ עשה שייראו מלפניו:

למשמע אוזן דאבה נפשנו, בכי ויללה וצוחח ברחובותינו, נטל ככור על מחטדט, ונפלה עטרת ראשינו:

. . . ס י מ ד א ד ל ל מ 4• א

מחוץ היצכל חרב ומחדרים, ,אימה והיציבה מ; השעורים \>].להשמיד ולהרוג נאספו עררים, לשב בורא ארץ ויוצר הריב:

נא זכור איפה ישרים, המני עם וגריל• הסורים, ־,—צ• התורה בכתר• כתרים, כלס (אהבים) [אהובים] כלם ברורים:

ספרי תורות לאשפות נזרקים, וכתבי הקודש בחוצות •בשוקים, קנחו וסתמו חלונות ונקיקים, ונתקיימו אלה דברי החוקים: , עיני עיגי יורדת כמי פלג, בהריגת החסיד הקדוש והטהור, אב בית דין דק״ק לובעזענץ מו״ה זעלינ, השליכיהו בער החלון ־ונמס כשלג, פצי מותי בקרדום

ובמזלג: פה קדוש דורש באמרי אל, פניו מאירות כמלאך הגואל אב״ד דק״ק זלאטווי

תחסיר הקדוש והטהור הלוי מוהי׳ר ישראל, יצאת נשמתו בשמע ישראל: צדיק הוא ד׳ לוחש פעמים, אב׳־ד דק״ק וורעשנא הקדוש והטהור העניו

םוהר״ר אפרים, וכן הוצק תן בשפתים, יראה ד׳ וישקף משמים:- יצחק, יודע לשער טסת קפץ ונפל לתוך הים, אב״ד הקדוש והטהור מיהר׳,

שביס, ואשר שש חק ונבלים, אמר אשיב ממצולת ים: ראה ד׳ הביטה בכישר, הקדוש והטהור הרב מדרבי •ט״ין מליץ יושר, כותב

בנקיון אמרי שסר, איה שוקל ואיה סופר: שמעו כי נאנחה בשבתן מתנים, בהריגת החסיד והקדוש מוהר״ר יהודה מנהיג

מדינה בעד• עדים, הכתו בלשון וכשלש שיניים ן ין מיתות אכזריות בכפלים: תורה תודה חגרי אכל, בני בחוניך נתונין בכבל, ׳ובבל מיני סבל, ושאריתם

(כש) [כשי] לטבח יובל: אני מנגינתם בשבתם וקומתם, חרפת אניש אשא וכלימתם, בלפי מעלה זרקו

בריתב, שחטו בניהם אל חיק אמותס: אברהם ושאר ישיני הברון, לא יכל׳ לשכך אף וחרון, כי יצאה גזירת על

ישראל וישתין, איכה מקוננת תבצלת השדון: בין יבין אלהי המיותר, שקבלו מלכותו ביראה ופחד, ענו'כולם כאחד, שמע

ישראל ד׳ אחד: הדרי עולם שאו שאיה, פצע וחברה ומכת •טריה, ממכת עצמת מתקן רטיה,

בהריגת הקדוש והטהור מדד. (מתותיהו) [מתתיהו]: אליעזר האל המושיע, בהריגת הקדושים מק״ק לאבושין הדייר •צחק והדיר

עוזר דמב נובע, קדושתם מסיהם מביא, אל'נקמות ר׳ אל נקמות הופיע:ת פרעות, דמ• התנים וכלות פ כצבי וכאיל יגש אלהי צבאות, ויפרע לעריו ב

לחופה (ממאות) [מובאות], דמי אחים ואחיות בתולות בנביאות: תס עונך בת חגיגה, לא אוסיף להגלותך למשל ולשנינה, עוד תעדי תופיך וממד״ בשלום (אבמישור) [ובמישור] ובקול רינה: לפרט קטן עזבתיך א)—וברחמים גדולים אקבצך באמת ובתמים, תרים גס ודגל ציונים, ואשלחך שנת צביונים ונאמר

א£ן.

א) עזנסין בנימי סק״ט* אולי המאזרעה הימה נשגה הזאת,

ת ז־ח ר ב ח *״ה• הומנה גיסךאייר תרצ״ו שגה (יב< א• מ

ם י ר פ ם ב ־ י ת נ ב הוספה ד״אוצר הדדים/

דו־חדשי לביבליוגרפיה ולמחקרים בספרים וסופרים ערוך בידי

הרב חיים יהודה עהרענרייך

כתובת הטעמת והמשלחת מודעות במחיר 10 סנט לשורה. ^(?051) 1110106006[:<6111-81-[!£1.,011.1 ם!>1ו£

החתימה דוללר אחד לשנה.

־התוכן. רשיסות ביבליוגרפיות ודברי בקרת. >ח. י. ע. - ש. ח. מיללרו •תשים לפרוע ראב״ע לםקרא (י. ל. פליישר.)

א* רשימות ביבליוגרפיות ודברי־כקרת

:(בכל סקוס שלא נזכי שס הסבקר היא כתוב על ידי העורך הרב ח. י. עהרענרייך.]

עתוניס״ מאספים וקובצים.

24) המאור מוקדש לכל ענס* התורה והיהדות. העורך: מ. לי סמן. (תל״אביב. •שדרי רוטשילד 124) תחרה.

>>המאור<< הקטן שהתחיל לתאיר בשנת תרצ״ג (ג׳ היכרות) בברלין >>בתוך חשכת הלילה>> — געשה בארץ ישראל <<למאור הגדול לממשלת היוסמ.

החוברות שהופיעו מעידות על טעמו היסה של העורך. מן התוכן: תשובת הר״מ מרוטגבורק לאחיו ה״ר אברהם. עס מבוא מרא״ח םדיימן. — תשובות דיי מליסא ורעק״א ע״י הרב ר״י סריימן. — תשובות •הרמייה וה״ר חםדאי קרישקש עם מבוא מרא״ח סדימן. — איסור שריסת המתים לדא״י קוק. — תגאי בקידושין לרש״י הילמי. — ההלכה שבאגדה לר״יש ליברמן. — הערות להגהות אשריי לרת״ש קוק. — ־לצורתה הקדומה של הלכה לר״ב די סריס. — בדן מאור וחמום תבשילים בשבת בתנור חשמלי לדב״צ מאיר חי עזיאל. — (הקונטרס של הרב מהר״ש פראגקסורטעד יצא

לאור באוצר החיים תרם״ט עמוד 89—100- בשם <<חמום אלקטרי בשבת>>.)ם תומכי תמימים ליובאוויטש. יוצא ,מזמן לזמן.. וואדשא 25) קובץ התמיד ע ־חדש כסלו תרצ״ו. בעדכת הרב דיי ©ייגין"(שעד חסידות) הרב דיי ע כ

88

; ו ב. הדברת יעני׳ מקדשת לי•: הגאולה• (שעיי תירה) עירך כללי הד״ש ; ל מ י״ט כסלו. נשדד במשרדה >>תוטנר<< ווארשא. קמ״ד עמודים 0,-?.

על החוברת הראשונה דאה <<ב;תי במפריש.> תדצ״ו עמו־ 8!. החשידות הבעש״טנית מזהחלד. לצמוח בתחלת המאה הששית לאלף הששי,. פגעה בהתנגדות עצומה מצד הלומדים העאוניש — וכמו בכל מלחמה אין מחסור במחרחרייריב ומלשינים שמשתמשים נם באמצעים מדינים לבטל הצד שכגגדם, כך נמצאו כאלה נם כמלחמת המתנגדים עם החסידים שהכו בקנאתיסנורים ותביאו בדבתם את הרב ר׳ שניאור זלמן.מלאדי, נושא דגל הבעש״טנית בצורה חבדי״ת, לבית המאסר בפטרסבורג. תוצאות החקירה והדרישה מצד הרשות הוכיחו צדקת הרב וחופשה ניתנה לו ולתורתו כיוס י״ט כסלו תקנ״ט. >>לא אותו בלבד גאל הקב״ה ביום הזה — אומרים חסידי חב״ד — כ* אס אתו עמו את בל תורת. החסידות, שייטת מורנו הבעש״ט נ״עמ. ועל כן הוסיפו!הם לארבעה ראשי ״טניס שבמשנה עוד ר א ש ה ש נ ח ל ח ם י ד ו ת — את יום י״ט ׳כסלו, וקבעו אותו

ליום התועדות לחג הגאולה ולעשות נפשות "לחסידות. הקובץ הלז מוקדש לתג הגאולה וכלו אומד כבוד לתורת חב״ד ולמיסרה, יוצרה ומחוללה. בו תמונות כ״י קודש •ומכתבים ׳שוגים שיש להן: ערך נ׳כבד לחקירת החסידות בכלל. ביחוד יש לשום לב להמאמר מאבות החסידות•* מאדמו״ר

ק מ ל י ו ב א ו-י י ט ש שליט״א; <<בםדר השתלשלות תודת חסידות, ח צ ף י ס ו . ר׳ י הב״ד, התיםדותה התרחבותה והתפשטותה>>. בהיכרת זו נתנו רק ח״י פרקים ממנו, כדאי הוא המאמר שיראה אור הרפוס עד גמירא. חשוב גםיכן מכתבו על היחס דרכי החסידות חב״ד אל תורת הכעש״ט. ב<<שערי תורה>> גמצאים חדושי תורד, בפלפול ולהלכה — מקביל לשיטת •חב״ד, לרכז את תורת, •הנגלית עם

תורת הנפתחת באהל אתד. את הקובץ הזה עם שאד ספרי תב״ד וכן ספחס הדשים וישנים בכל

\\ ״•5211061, 4;חז1־68ו5<1 המקצועות יש להשיג במקח השוה אצל 1ו׳*24־יז .4)0131? .32 £^0¥3ח8ז1ו1\

ד קובץ מאמרים בהכמת ישראל. מוגש־ ליובל השבעים של חה לדו 26) מנן מאת חבריו, ידיחו ומכבחו. יצא לאור ע״י.יעד היובל. י ל ד י ו החכם ר׳ ד ירושלם תחרה. "הממכר כידי הוצאת ראובן מס, ירושלים. רג׳ד, ע׳מודים

עם תמונת תתן-היובל. 80. דוד ילין נולד בירושלים בשנת 1864 לאביו ר׳ יהושע, מן העשרה• אשכנזים הראשונים שהתישבו שם בשנת 1834. בן שבע עשרה נכנס לבית. הספר החדש של חברת כל ישראל חברים — מתלות מן החרם שהכריזו עליגמטעם

<<הרב דבריסקמ. בילדותו ובמשך עבודתו בתור מורד, פרסם מכתבים, מאמרים: וספרים בתכמת ישראל: מתי המקרא, ססחת והשירה העברית בימי הביגיום, פילולוגיה עברית, ספח למוד ועגיגי הוראה, גס תרגם תורת משפטי תוגרמא ועוד. למלאת לו שבעים שנה הגיש לו ועד הלובל את1 ־הספר שלפנינו הכולל חקירות ודרישות במקצועות אשר להם הקדש תתן היובל את כל מעיגיו. מתנה

בעין יפה יהיב ליה — מתנה הראויה להתכבד בה. התוכן: מ. צ. סג״ל: לתולדות מסירת. המקדמ מ. זיידל: •׳מקבילות מספד ישעיה וספר תהלים. ש. י. פייגץ: גשואי אשד, ואמתה בתקופת שושלת בבלי הראשונה. נ. ה. מורטשינר: דרישה אל המתים בתקומת המקרא. חי. א. גינזברג: לתולדות מאמר-הספורות המודחג. י־. נ. אפשטיין: כםנתא, כסגתא.

י: קלויזנר: שמוש מימנה במלות מקראיות ותלמיחות. ת ילין: דברי לשון­4 ז ! גדפוסים ישנימ. ש. ק^ין: ג׳ שמעון ספרזגדמדבגמ. מ~ שז׳בה* >שתבח( ב

89

.. הכנסת ,שבציפורי. ׳:ז. בארון: לתולדות יהוד• ;־מנית בא״י. פרפ: לתולדות. ריבלין: צואת מחמד לעל• בן אבי טאלב. . י האסור על בתי הספ־ בירושלים. י בז ציון דינבורג: עליתו •טל רבי ׳תורת הלו• לאר״ן ׳ש־אל. ב. קלאר: עוללות. דודזין: שתי תוכחות לד׳ אב־תם בן חלפון. פ.•.בער: משיר• בן גבירול. י שרידים ממשוררי קשטילית במאת הי״ד. ח. בראדי: שירי אמונות. ש. אסף:. בריר: מפרשת מסעותי בשיריה, בבל ואשור. מגנזי בית הספרים בירושלם. א. י

ש״י עגנון: ההדלקה. מ. צ. סגל:• שלשה ספרים שנמצאו בעזרה.0 17111011 ^י־©*1 >1©11 (27 0 1 1 0 ^ * ג<1־\08 5*11101)£ 01 1)8081 .1**111111^ ?

)81801 .9 100)501161 ,חז60516ז}ז10\ 1180ט3 ,)1101ז1)1ז656ו0 1ע26 ,ה8ח1-1ו0113 300קו1111?^ .ז>ז13*ז60• 0 1 ט ח ו X 6 ^ ץנ! 11161.1!־!?) .1935 111.חחו0100 . ץ500161 00ו11!110(*ט? 511ד\\36 6?1655) 4-597-1 1. ?88• 80.

על הכרכים הראשונים דאת אוצר תת״ם תרצ׳׳א עמוד 89—91 תרצ״ב ע׳ 112׳ תדצ״ד עה״מ.

00016015 )0 16(731 : . )0 5ז121)מ0810 1116 ח! 11165^5 ץז18ח6וח61קקט5 —.0ז860516ז10\ 1180ט3 ;801*181 0016111 ־) 1־50111— .3<1ח1דתמ<1 .\.;301131 .נ1 511000 .א 105) 1660)1 ח0116צ1)5ץ1\ 016!£6301110111110116 ז16) 51011 161:00) א 1)0ט 7 ת6(0115101ט8 160111501160*01 160)01(1 ח16) ח3 860חט30111(8801 ח0ז\ 0£ט0110}8626 זט2 1)ט1מ781 065131160 1)6(11601 ; £1135 ?"101(. — 7116 \118110376x1 1 6 1 8 ( 6 1 0 1 ? ,10018ץ>881 ח 11001 1116 060123; ?. !£31116 80(1 7. ^ " ז 3 8 ז 0 6 ח 1 8 . — 0 1)ז7111 1116 01 116)1)11\ 1116 ח1 ז{11ח15118ז011 1<30 1819111)311; ^181:010184010 6 0 1 ט ז ץ . —

76 211 0 ז 1301160x160; 5ז111310 ח6ט06 5'1800^ • . 1 3 8 0 0 8 — .53ט8־1<1 61טהז; 1 6 ] 0 1 0 > 1 0 ז ) 5י*ט13<1 5801061 ;5}תנ1}1ז16ת0נ80111א — .14800. — 7116 001001*0181:7 01" ¥{3.171)1 0471(1\ ;xט8^0.^ 1013עט0? ^061 — .500ז£316 .1 1067)51 ; 72—42 13ח331? ת0 1111חו<1 1 . 0 1 8 1 1 5מ11ט? ץ81ח0111110ע6?1 50016 — ••861זטנ81ת ; 06011 £0111. — 1-01101 ^1780101 ?

861180 181361 ,15511112(£71 300811180 01 0100$*561 7116 — .6111)08*861 510100 /11.

.ט 0$4ט£ .1.14 .063011 .1 .•261150111 .11*9 16—15 ,14—13 11041*€1 711. (28811818*81 11161111*8641 .8 .1)86 .ט .5£ט8ז*11 ...1108(811 0 4 0. 1935-1936 6181£8ז1.328 .3

ש. בטלהיים מוסיף והולך לצבור חומר עשיר לחקר דברי ימי ישראל בסלובקיה בכלל ובברטיסלבה (סרסבורג) בפרט. [על הרב •יוסף נאטוגק ראה במחברת .{ א 1912 לתתנו בלומבתר יוסף. ועל הרב סלווגדי ראה אוצר ההיים

תרצ׳יג עמוד 44—45] •1.*.. י.1935 29) 3 © 1 * 1 © 1 1 > מ561 .71160108 .1)311 163) נ . . 3 143) זט1 (ט6513ז8) . 8 1 1 ז . . .

18-88 5 .(ט6818ז8 7)30118121 ן01טז0) .80 .

514260*01 198) 10111ז*8 111)61 (1*3 540<1100]*111 60 002. 01*. £11)611 1 . 6 \ ^ 1 ( 0 ^ ׳ 1 1 2 . — 9610601800 .3 .101? .002 ;^1*158. 8611386• !!]11(1150116 ^ . ! ! • ? • 1 ר 1 4 1 .

. ת ו ר ב ו ח ם ו י ר פ סוןעלץ טדאפעש•... ה ו ש ת מתתיהו ותרגום הוגגרי מאת מ ל ג 25) מ

ההרצ״ו לפ״ג. (כדפוס• קאטמנווג ש. בודפשמ) 22-2 עמודים,"8. .א *10*ז\\ט 2<י10ז6<ז 454ק*3<ט8 . 27.

סימן מוב ליהודים המידיס בהונגרי שנמצא כבר בוזוכם איש אשד מוח-ל ה״סתורי בו — טםפקני אם בןיישיבה-הונגרי שמע את שט המגלה ד.ז*ח, •

40 בגתי־בסםריס

אתת כמה ונמת שלא דאת אותה. המתרגם והמבאר דיל; עיטר. מלאכתו עלמי- אם אינגי - ( המגלה ״המובא [צ״ל ״ד.מובאה>>| כשדור או״־; (מבוא עמול 2 טועה בינתו לסדור ״אוצר התפלות:( הוצאת ראם ווילנה, וכן יוצא גם מהערה הכתובה כעמוד 5 תחת הסקיה, שהיא היא ההערה הכתובה בסדור הנזכר. ולא אדע מרוע הסתיר שם הסדור בראשי״תיבות? ביתיר קשה ל* מא* טע*ןא קרא למגלה זו <<מגלת מתתיהומ ולא <<מגלת אנטי־כוסמ במי שנקרא בכל התוצאות עד ת״ב — חוץ ר׳ בער פדענק שהעתיקה מאשכנזית קראה כן על דעת עצמי - (דאה אוצר הספרים לבן״״עקב ובית עקד הספדים לפרירברג.) ומ״ש במבואו:

*ובספר הלכות גדולות (הלכות סופרים) נמצא, זקנ• בית •:ומאי וזקני בית הלל הם כתבו מגלת בית תשמונאי. — ונקרא מגלת מתתיהו על שם אביר הגבודים, ולא: בשם אנטי־בם הרשע יכינהמ(?) — לא דק, כ׳ מגלת בית חשמונאי שלבה״ אינה המגלה שלפנינו, (ראה מ״ש כאוצר החיים תרפ״ה עמוד ל״ו, וצרף לזה מ״ש שי״ר בתולדות הד״ן בבבה׳יע תקצ׳יכ הערה מ׳ וצוגץ גא״ פ דף קב״ד״העוד. ב.) ועוד, לשיטתו הו״ל לקראתה <<מגלת בית השמונאי>י ולא •<מגלת מתתיהומ? ואס לבעל שבלי הלקט (הוצאת בוכר סימן קע״ד) כשר השם <<מגלת אגטיויכ׳מ ^יעדיםת לן מיניה?— מ״ש על השמות <<חשמוגאי>> ו<<מכבי>>, ראה!מאמרי באוצר החייב תריץ 73־77. — מ״ש בטעמא שלא נסדרה כתלמוד מסכת לחנוכה, ראה באוצר החיים תמרח עמיד ס״סא. וכבר הארכת• בדב־י המגלה בפרטות י שם עמוד לה״לז.ויש לי להעיר גסכגוסתתה הארמית והעברית ובתרגומו ההונגרי

— ועוד הזון למועד.53) 1 *110 1 ? 6 > 1 0 0 1 1 0 1 1 0 1 7>1 [<111111ן<?1 10111811^, (13111 ?114* '

.1111111• * • ק 1 * 0 .1(111? 810011 *•101-*6א .0 .11? ח 0 ז ת ק §8ק 8-356 .1933 . . (?1111^6 67 00 1108םוז? 016ץ]\ (.1 .א .

דר. יחיאל קפלן, אחד הלמדנים והתיקריס המובהקים בניו׳יורק, ננש עכשיו לתת פתרון הדש למשאלה הנכבדה: מי חב* ארמי עדך את התלמודהבבלי? לזה כתב ספר בשפת אנגלית בשם ״עריכת התלמוד הבבלי*. את תפצו יבטא

במליצתו *להציץ בעד החרכים אל חיך חדר״המערכת המסגר של הבכלימ. בפרקים הראשונים יביא את השערותיהם של גדין, פרגקל, שי״ר, ברילל, ווייס, האי ויעבץ, ומבקר הוא את דברי כלם בטוב טעוס,, בחריצות יבאמנוח. דברי ווייס והאי נכבדו בעיניו מדברי כלס, יען הס חזקו השערותיהם <<בראיות פנימיותמ, אשר נתונות להתברר ע״י גתות עניות הש־׳ס, תחת אשר האחדים. המחבר <קיס את הכתוב <<ת; לחסם ( ! ן ן הסתפקו כ<<ראיות חצוניותמ (פרה . ויוסיף עוד>>, ויצבור חמר נפלא מכל קצות הש״ס אשרי ט יראה לנו, כי הלקים) אח״כ יביא לנו חמר עצום אשר בו ידאה . ח רבים נערט בידי רב אשי 0 חלקים רבים אשר עורכם לא רב אשי •היה, גס לא רבינא ורב אחא, ולא ׳רביגא^ גס יראה לגו ,אתרי נתוח חריף, בי חמר שככר , \ בר, זענא. (11 בכמותו נמצא בתלמוד, אשר ברור נראה, כי נוצר אחרי *כ אשי ורבינא\). אח״כ יעבירגו על פגי סוגיות השים, לראות את הוכותים בין בעא׳ 111) פלוגתא, ואת עגי; ריבם, כלם בלתי ברורים המה, הרחבות, החלפות, השערות *נוזלותמ הגד, דברים הפושטים צורד, ואבשים צורה. בפרק זה (111^ יתעזר מכל קצות התלמוד בדברי דבותגו בעלי״התוספות המבקרים הראשונים בחקירות

תלמודיות. י אחרי אשר הקדים וגת כל אלד, מוסר הוא לנו השערה ־חדשה, ראולה כ* נקדטנה בברכה. הוא עושה גתוח גדול בחמר *התלמודי* אשר חמר אמור* •הוא:,חל? אחד <<גמר*> הוא, חלק שגי <<תלמודמ. כין.גמרא .ובון..תלמוד גדול ;...ההבדל, לא.'..כדרכנו אגו, להחליף שתי המאס •למושג. אחד. ומפה י־ינסה. לתת , מת הפתרון. י ־ •

־בקרת 41 דברי רשימות ביבליוגרפיות ו

בסרק ^^^^\X •ראה לנו עבודת הישיבות בא״י ובבל. אשר מארגנות היו על פי דמות הסנהדרין הקדמונים, ולהן כת העליון להורות ולפסוק <<לדעת מה יעשה ישראל>>. עבודת הישיבות: ההוראה. ומהיא? בבית המדרש הציעו את המשנה או את הענין שעלו על <<סדר הווס:>. חכמים המופהקים בעליי סשטזת יהבייעך את דעתם ויתוכחו בתעצומה מרבה עד כי בררו ארג הכלל, את הדין או את הסברה. למשא-מתן הוכותי הזה קראו <<תלמוד>>. כגמר .׳<מעשה התלמוד* <:עמדו למנין>> <<ונמנו וגמרו*, והתוצאה אשר העלי ע״י משא-מתן הארך והמסבך גתאשרה <<לדבר מקים*. לדבר מקים הזה קראו בזמן התנאים <<משנה>> ובזמן' האמוראיס <<גמדא*. אין כין <׳משגה>> ל<<גמרא>> אלא יהבדל זמני. את נוסחות! ה<<גמרא>> ותכנס יברר המחבר בפרק (/\X). <<הגמרא 1מחזיקה משפטים בקצור הקיצוני,

ובפשטות. הגמרא מחליטה, שום •מענה ופרוש לא יתערב בה>>. כל זמן אשר התקימו הישיבות העוסקות 0הוראה>>, ולכל כלל, דין וסברא ודרש קדם וכיח עצום, הנה ידעו התלמידים איך נתילדה החלטת הישיבה, איך גסתגננה ה<<נמרא*, באיזה טעמים וסכות. בזמן ההוא לא הצרבו לספר אשר ידריך את התלמידים על תכסיסי הוכוח והחקירה, ללבן משפטי התורז־״ כי הגה מלא בית המדרש <<רבגן>>, הם תכמים שגוגים כבקרת וכל אוירו( ביתהומדרש ספוגה פלפ,ל. אבל אתרי מות מר ג* רב אשי5 באו רדיפות מדיניות. כי״מלכי רשע, הקנאים עובדי-אש (חברים) בטלו את הישיבות, ויחדל ה<<עסק התלמודי*. <<רבנן סבוראי* ראו כי מתגדל דור ׳טל תלמידים אש־, לא זבי <׳לשמש ת״ח>> לראות ׳׳׳מלחמתה יטל תורה>> לברור המשנה והגמרא — אז ננשו לחבר את

ספר התלמוד. על פי ההבדלה בין <<גמרא••׳ - •תלמוד-׳ ינסה המחבר לפתור את המשאלה השניה במעלד,: מתי נכתבו המשנה, הברייתות ומדרשי־הלכה? ומדוע נאסרה^ ב• המשנה והגמרא, הן החלטות המקימות- ^ הכתיבה? הוא מחליט ( תוצאות מבדרות של וכותי ביהמ״ד — מעולם לא נאסרו להכתב רק ה<<תלמוד>>? משא-ומתן הוכיחי, הוא אשר נאסר. ולא לבד רבי יהודה הנשיא בתב את המשגד, גם האמוראים כתבו להם את ה<<גמרא;> בדור אשר אחיי רב ושמואל החלו לחבר את חמר״הגמרא לאסיפות שלמות (הן קדושי דבי ליי, נזקין של קרגא וכאלד, הרבה ופה מצא מקום לצאת נגד פרנקל ׳נגד הלוי. לדע|ת פרנקל הסוגיות אשר בש״ס, נתחברו בימי האמוראים חאחרונים, ורבנן סבוראי רק קבצו <<את החמר המעבד*. רבנן סבוראי לאי היו מחברים כי אס עורבים. ודיי הלוי ברר בחריצותו <<סוגיות יתמות* מדור אביי ודכא והלאה, להראות, כ* חמר

התלמוד גמצא כבר מעבד ימים רבים לפגי רבגן סבוראי.י יראה ק. אתרי בקרת ארכה — לפעמים מכריחה ולפעמים חלשה — כי כל החמר המעבד הנמצא בדורות האמוראים <<חמר״גמרא* היה ולא חמר <<תלמודי*. — גס רב איטי חכר <<אסיפת״גמרות*, אשר חזר עליה ״כשלשים יום*. באסיפה הזאת דברי רב אשי אמורים סתם. ועל כן צדקו במקצת רבותגו בתוספות חולין: <<רב אשי סדר את הגמרא:>. את גמרת רב אשי לקחי רבנן; מלאכתו סבוראי ליסוד ספר התלמוד ושרדתו, יען גדל מכל אשר לפני היתד. שלמה בסגנון מצלח מדויק וגמדתו עבדה בשתי מהדורות. אבל השקיעו בתלמוד גם <<גמרות>> אתרות. מסביב לגמרא הוסיפו המה הרחבות פירישיפ ווכוהים, המהויס רוב בגין סיגיות הש׳יס. <<רבגן סבוראי* אלד, ר׳ רחומי, ד׳ אחא בר הונא, ר׳ שמואל ב״א ר׳ אחאי וחבריהם הם מהברים ולא לבד עורכים. ואס לדעת ר׳ נחום ברילל חמר שהוסיפו הסבוראים מעט מזעיר, לדעת ק.

.(XX^^) עצום הוא במהות ובכמות מלבד אלה הדברים עוסק המחבר: כבספרי דבי רב*, כמבטא ״תלמוד לומר>י <<ריש סדרא>> <<סבוראיש הנמצאים כתלמוד* ״הבדל בין סבורא-ס לגאוניםמ

־בספריס *4 בנתי

וההרצאות בישיבות א״י וננל>> <<מדוע חסד התלמוד לב״ג מסכתותמ (דף 307). והנה השערות ק. פותחות לנו אפק גדול ויחדש בחקירת התלמוד. לדאבין׳ לב כתב שפרו באנגלית, שפה אשר לומדי חובשי ביהמ״ד בארצות מזרח אירופא ובת־ב־נה לא יביגיה. ועל ב! לע״ע איז תקוה כי חוקרים ת״ח •*שיפי לחקור

בדרך זו. מלבר זאת יש להעיר: א) אין הדבר ברור אם רב אשי שרר את נמרתר הצמדה למשנת, או רבנן סבוראי עשו ככת? ב) מעשור, ההרחבה, ליחס חניה או הלבה לחכם עפ״י סברא, שיך לדעת ק. אל ־•••מעשה-התלמוד>•, ותנה ר׳ חנוך אלבק בספרו על המשנה הראה כי גם המשנה עלתה והתרחבה בדרך זו, וגב שניהם לא בארו מה הבה המניע למעשה משונה הזה? ג־,) אמנם לפי עדיות נאמנות תשיגיות הפותחות במסכת קדושין וחולין מעשה־יד• הסבוראים המה, אבל הרבה שוניות יש בש״ש אשר קשה להאמין כ׳ רבנן שבורא• הדו אותם. ובכלל: הסיניות של הסבי־אים מקוריים הם כשריד או בסברה? ד) עפ״י חקירות ק. רק גמרת רב אשי התקימה בשלמות, והרבה גמורות אחדוזת (של אמוראים אחדים) אבדו לגמרו. אבל תניבל •לאמו• בי כל וכוחי בית־יתמדרש, <<חמר״תלמודי>> אשד נצטבר משך הרבה דורות, אבד לנו בלו? ומדוע לא נאמד) כתבו אותם מן הזכרון? \ \ 1 ק ־ פ כי רבנן סבוראי אשר שימשו את רב אשי ( ה) תוצאת חקירות ק. חמר התלמוד ברבו מעשה הסבוראים והוא ־לדעתו ברייתות בתלמוד וכתוספת <<חמר-גמרא> תם יוצא מבית המדרשי האמוראים ולא מבית׳

המדרש התנאים. השווה חקירות א. שפייא־ כספי• על התוספתא. הבא נקוה כ׳ דר. קפא עוד יפיין אור על כל הדברים האלה.

[ ל ע ל ל י ם מ י י ן ח ו ע מ ש )

54) ספר ים ה ג ד ו ל שאלות ותשובות וחקירות על ארבעה טורי הש״עת מ ־ ישנים טמונות נסתרות, •ביניהם פרק מעשה ה . מכתבי י . מסודרות. מן המשניות העתיקות אשר לא ראו מאירית, מיוחס להלל הנשיא עם מביא יתעדית,א נ ו ס״ט איש טבריה עיה״ק ת״ו... פה ר י ה ט ו ל ש ב מ ק ע . י . . ׳ י ע׳ ט׳ נצי* מ׳

א קהיר (מצרים) התרצ״א לפ״ג בדפוס ראובן מ. מוסכוויתש..203-6 ע; 0

הרב טולידאנו כבד קנה לו שם טוב בעולם־הספרותי בספריו ובמאמריו בכמה מקצועות שבתודה ובפרט בפרסומיו של כתבי״יד מרבותינו הראשונים. גס לאוצרנו השפיע קטע חשוב מספר התמיר 'לדבי ראובן בן חיים (רבו של המאידי) ותשובה להלכה מרבני קדמאי. כעת בא לפנינו והלכית מדוביה בידו. בקיאתו בתלמודים ומפרשיהם אהניא ליה לירד לעומקה •טל הלבה. בספרו זד, אנו מוצאים פסקים לשאלות מענינות. כגון. י״ח מצוד, ע״י גרמפון, דדיו ומיאפון. (סימן ב״ט, השווה מ״ש באוצר החיים תריץ עמוד 14). המסדר אותיות דפוס בשבת אם חייב משום כ־תב. (סימן כי) למדוד החום ע״י טרמימיטר בשבת (סימן כז. השווה מ״ש באוצר החיים •תיפ״ח עמיד ק״יט) ע־יד נסיעה בשוירט באוירונים והדומה להם (סימן כת) לתקנת ענוגות (סימן ע״ד), לקבוע ב״ד הגדול

שממנו הצא הוראה לכל ישראל (סימן יכא). הגם שיש לפלפל טובא על כמה מסקנותיו — וגם ציינתי על גאון ספרו את הערותי ואכמ״ל — י אמנם בכלל קלע אל המטרה וכל מורה הוראה ימצא ענין-רב

בהלך׳״רוחו.א הזקן — כאיטר מברר ה <<פרק מעשה המת>> תשוב לעצמו. לדעתו הוא ל

במבואו. על מציאה זו יטוב איטיב אי״ה בקרוב.ר דו־־שנתי לעניני היהודים והיהדות ו א מ המחבר דיא עתיד להו״ל את ה בעבר ובהוד,. בו יבואו: *קדמוניות, חקירת ארץ-ישראל, 'מצרים, והמזרח, ביב׳״

4•

ליוגרפיא, תורה ומדע׳ ספרות, השקפות וידיעות על א״י ועם ישראלמ _ לא אפונה כי תובבי ספרותנו יקדמוהו בברכה ותמיכה. אדרסתו: .^*1.00 •1>!>1*8 (16ק>£8) 18;1)80\16\< ,28810111 .64 3 18110)7010

ל י ד נ ע 55) ספר שאלות ותשובות מנחם משיב הלק ראשון מאתי מ נ הם מ. 2״438 עמודים י 80. . . ן •ק י ר ש ב ו י ם. בדפוס צוועקיל לובלי

המחבר העלה על מוכח הדפוס: <<את אשר הרו רעיוני, הרבה מפרי עשתונות, ששבצתיס מסביב לפניני היקר של דברי תכמינו>> (בהקדמתו) — ורעיוני לבבו נכונים, ומפרי מעשיו ישבעו תלמיד־חכמים. ספרו הוא אנציקלופדיה עשירה בכללי הש״ס? מכיל הערות והוספות לספרי רבני דורו,• תשובות לשאלות העומדות על הפרק: פדה״ב אצל כ־ין שאינו מודה בעבודה(סי׳ בי), בקריאת ישבדייששכר (ו), כהנים מחללי שבת אם ישאו בפיהם ומי שלא נימול אם יקרא לתורה (םו), הנשרפים בקרמטריום אם מותר לקב־ אפרם (טז) באכילת קטניות בפסח בשעתר הדחק (לנ); תשובות מהרבנים המפורסמים ר׳ שלמה קלונר, ר־ יצחק דאנציג ו מאיר אריק הנמצאות בכת״י תתת ידו. ובכל •פינות שאתה פונה מראה בקיאותו הגדולה בספרות הרבנות. כל הקורא בםפרו יכיר תודה להמחבר הנכבד —? . 0 ש . ןלהשיגו ב£תיר 8.מארק ^אצל: מ״81ג50111ז1* . פ ב נ י ש ם מ ח נ מ .77 11108זי0ז518 .ט81£8ז£

ת שמואל מקיף הלכות גדולות וסיניות עמוקות ומבאר שיטת ל ח 56) םסר גד אבד״ק מ ל ו מ ר ע ב ב ו ל ד א ו מ הרמב״ם בעניני קדשים והל׳ מאכלות אסורות מאת שי בינה ׳־מכבוד אתי •די״ג הרב הגאון ט׳ צייקישאק.. ונלוה בסופו קוגטרס דברד שליט״א עובד עה״ק ׳בלייפציג. קיידאן שנת תרצ׳־ה.. מ ל ב מ א ק ז ח צ ך׳ י

2 , ,101ו8מ16131א .0 .5 ם1>881 כדפוס מובשוביץ וכהן קיידאן. 140 עמודים 0€6^1811£, 1,1111113018] הקורא התורני החפץ למצא בספר: <<מלה ׳חדשה, סברא חריפה, הערה נסלאח>> — לא יתחרט אם יקח הספר הזה. יבחדושיו, הערותיו וסברותיו ימצא *רעיון חדש, חילוק נאה, קושיא מחודדת וישוב מלוטש;. למרות שנאמרו בצורה פלפלנות גס *המבקרים המתחקרים בטענות לעומת מפרי פלפול>> יודו כי החידושים יסודיים, ההערות נמוקיות והסברות מתקבלות. הנושאים ידוכא דרובא בעגיגי קדשים

הם והמשא ומהן הולך וסובב בשני התלמודיים\ופסקי הגאונים והראשונים. מדי עיוני בו צייגתי על הגליון הערות יהאלו: לסימן א׳ אות נ׳ בתרנוםטני(נ״״יורק תרפ״ה) עמוד 114 יונתן ויקרא י״ט, כ״ב, ראה נר מערבי כ־7 ״ ובהערות שם שציין לדורות הראשונים לר׳י הלוי ח״נ עמוד 134 בפי׳ הירושלמי סוטה פ״ח הייה ובדרכה של תודה לפינלשי עמוד 176. — לסימן י״ד אות ג׳ לא הרגיש כ׳ התרגום יונתן ויקרא ב׳ טו^טז הוא ננד המשנה סנהדרין נייד. . ע״א וגמרא שם ע״ב וכן פסק הרמב״ם כהל׳ איסורי ביאה פ״א הט׳יז. וראה מ״ש הר״צ חיות דאנן קיי״ל בסנהדרין בי ע״א שכמיתת הבעלים כך מיתת השיר. — בסימן ט״ו אות ר העלה מלתא חדתא דהשתא דאזלינן נתר דוכא א״צ להיות שלמה לא בעגלה ערופה ולא בפרה (חולין יא), ׳השוה מ״ש יפרה פ״ד מ״ג הפשיטה ונתחה כשרה, וכ״כ הרמב״ס הל־ פרה גפ״ד הי״ד, וראה בריש וכרע״ב

שם, ומבואר דאפילו לכתחלה שורף נתחים ינתחים.

י ק ס ב ו ק י מ ב ת ד״־ב צ א מ . . ת . ע 57) ספר שאלות ותשובות יחוד, ד הל-אביב [רחוב פרישמן 55] תרצ״ה. דפוס ח. צוקרמן ירושלים. 8-׳140 עמ׳ 80 הרב המחבר שזכה *אהד היסה דעת גמור ויאוש מתוך נימוק הלב* לצאת מרוסיא-הסוביטית ולעלות לארץיישראל עסק הרבה ב-שאלות נחוצות העומדות על

44 בנתי־בםפרים

, הפרק>> — שהיה מוכרח בתי־ רב ומגיד״ בעיר מיאטיפול באוקרינה לתת להן פתחן שנולדו רובן לתלי תנאי החיים הקשיים של נוטרי כרם ד צבאות שבאותה המדינה. ביהוד עמדה שאלת חאצה על הפדל בכל חריפותה. י<ולא לבד שעמדה על הפרק, רק כמעט, שירדה מעל הפרק, והלכה יונשתכחה, כי היבם יאות לחלוץ היה כמעט מן הנמנע ושהיבמה תשב ארמ־־תא שלא תנשא מפני שהיא זקוקה"ליבס ג״כ לא קרה>>, וקם הרב מ. בגאון עוזו ובעושר ידיעתו בספרות ההלכה <<לבאר וללבן עס״י התורה והלכה, באוסן שהורו לנו רבותינו בעלי השאון ערוך וגדוא י אהרונים נוהי נפש דל, הדין והסדר כיצד לעשות כמפום עינון ושעת הדחק, להקדים הרפואה למכה, שהיבמה לא תתעגן>>. וכעת הו״ל כל משא ומתן שהעלה . בנושא זה, בצירף עוד שאלות להלכה שבאו לסגיו בהיותו ברוסיא וחוות דעתו־ עאהם. תשובות אלו מלאות בקיאות ותריםות לאסוקישמעתתא אאבא דהלכתא, וניתנות בסננון זך ויפה. נם יש בהן חומר הרבה לחוקרי דברי ימי ישראל

בגלותיהשכינה שם.

יאל כולל פלפולי דאורייתא ופסקי הלכית מאת הרב ת דנ ר ו 58) ' ספר תל זצ״ל אבריק רוטניצה. הוצאת כן המחבר דניאל מלניצקי א י נ ן ר ד ו מא

\ .87- 1 עמורם 80. ך . ( א ד '{הרצאה]. תל״אביב תרצ״ה. (דפוס הפועל המזרחי ו

בן המחבר שלא זכה אטמח את אביו בחיים משמהו כמותו — ואין שמחה כשמתת פרסום התורה שהמית עאה מחברה בחיים חיותו. אשרי לו שזפה להקים שם ושארית לאביו למען תהיינה שפתותיו דובבות בקבר. החרושים מעידים

על חריפותו ועל בקיאותו של המחבר.

59) ספר שערי הוראה והוא מפתח על שרע יורה דעה למצוא דבר חפץ כל דין ושאלה מאריה עפ״י א״ב על מקומה בשו״ע יוריד ובט״ז וש׳ך וסמ״ג באר היטב ופתחי תשובה וגם כמאה שאלות בהיכי תמצא ועוד איזה חידושים והעדות חובר. קאוונא-סלאבאדקע שגת . א ד ר ש ק א ו ו י ץ ג ר ם ב״ר ש ה ר ב מאתי הצעיר א

תרצ״ג 6״78 עמודים 80.

המהבר דילן הפץ להקל על הרוצה למצוא על אהד איזה ירן כשרע ונושא כאו — וסידר נושא השאאת על סי סדר א״ב והראה מקום סםקיהם שם. <<ביחוד. התועלת בעד הצעירים הלומדים שרע ירד לחזור על למודם שלא ישכח באיזה סימן גמצא הדין*. גם הוסיף כמאה היכי תמצא וחידות — לתדד התלמידים. ובסוף הספר ענינים הנוגעים לדינא להעיר את הלומדים. ראוי הוא הספר הזד. ביה

כל מורה-הוראה.

ן ה כ ק ה ח צ ר הם י ב 60) סוב^ן מאסרים של גאון ישראל וקדושו מרן א. שנתפרסמו בעתון <<היסוד>> בשגות קיומו תרצ״כ—תרצ״ה. בהוספת . ק זצ״ל. ו ק קטע מספרו <<עין איה>> על <<עין יעקב* שעודנו בכת״י. הוצאת מערכת היסוד אום.

השלשים לפטירתו. (בית דפוס לאומי ת״א) 48 עמודים עם תמונתו. 80.

כל מי שקרא את ספרי הרב הגאון המנות הזה יודע כי אי״אםשר לתת.נ ת הד מתלקו — כי דבריו הם כהררים ההלויס בשערה ולפעמים לא כשהוא ט . הוא גקרא. עליכן קמו עליו מקטרגים מסנ• שלא ירדו לפוץ* דעתו..ו2אשד בקרתיו בשגת תרצ״ג שפך צערו לפגי, כי לא על המתגגד לדעתו הוא נוע* אלא על המיחס אאו דברם הדברים שלא דרש מעולם. לפיכך כל מי שבא לקרות דבריו יעשה אזט כאפרכסת ויתן לבו לכל הענין אשר הוא נושא ונותן ט'למען•

לא יגע לריק ולא ילד בהלה. [להשיגו אצל במ״ס מרגאות, תל אביב, יבנה 3]

רשימות ביבליוגרפיות ודברי־בקרת *1

. אשר חברתי 61) ספר גוה שלום כילל מנהגי נא אמון וארץ מצרים יע״א.ן ס״ט משרת בקרש פה אלכםנדריא של מצרים יע״א. בשנת ז ו ח ה י ל הצעיר א. בשנה התד״צ ליצירה בדפוס המנוח יעקב בן עמר תרנ״ד לפ״ק. מהדורה שניה.

נ״ע. 10*142׳4עמודים. 60 (עם תמונות המחבר).. ואני בבואי בשלהי שנת תרח״ם ציון פה העירה אספתי באומרי״ס, . . >> •• מנהגי העיד הזאת. מהם שבא* מפורשים בספרי רבני העיר הזאת. ומהם מסי השמועה ממניהי אמת, ומהם שכך ראוי לנהוג אף שלא פורש. בי רוב מנהגי העיר הזאת הב מיוסדים על ם׳ מנהגי עה״ק ירושלם תוב״א. ולמען יהיו למזכרת לדור אחרון. ויתנהגו כן בכל הב״כ וב׳׳מ. לבל יהיה שינוי מנהגים. מקהלה לקדל׳ד.

. (מן ההתרמה). ומש״ץ לש״ץ. על פי הצעתו •צל הרב״דאשי באלכסנדריא כעת, ר דוד פראטו, הדפיסו בני המחבר את הספר הזר, בתוצאה שניה <<לטובת הצבור ולתועלתו*. בראש הספר נתנו תולדות המחבר ע״י בן ציון טרגן מורד. עברית בבית הספר של קהלתט.ל במעות שהכהנים כדיני נשיאת כפים סעיף א׳ הביא תקונו בק־־ק אליהו ד עולים לדוכן במנעלים. בהיותי בשנת תררנ בתא־אביב ראיתי ג״כ בבית הכנסת

ספרדייסאלוניקי (רחוב זבולין) שהכתנים עולים לדוכן במנעלים, חוץ בהן תלמידי דיכם אחד (במ־ומת לי שהוא נבאי דכית הכנסת) ־שנשל מנעלו. ובאשר שאלתיו מדוע אינו מותה בעברינים — ענה לי: כשם שמצור, על אדם לומר דבר

הנשמע וכי. מעגיגים מאד מנהגי נימין וחליצה שם.ולעת מצוא עוד שוב אשיב אליהם.רה יכו כ״א אותיות, וסימנך א״ך טוב לישראל. ר תו פ 62) סדר חינוך סף ה כ ה ן •ט ו ו א ד ט ין, רב ומגיד דחב׳ ״מחזיקי תודה.> בגדאפ׳ ס הה״ג ר־ י ו ווארדיין (רומניה) רכש לו מכבר •טס טוב בליקוטיו על נושאים שונים בשידה ״ ההלכה. כעת אסף וצבר את המנהגים איטר נהוגים מאז והיום בשעת חינוך כפר תורה. על ה<<מי שברך>> ועל ה<<תםלד. לגומרה של תורה* לא רשם על מחברם.— קונטרס זד, הוא כנראה הוצאה מיוחדה מספרו <<ויצבר יוסף* העתיד לצאת8 ,5 1818? ,•16)018 ,:2)ז3־*5011 .1 מ1כ881) 0 ז ת 8 0 ו 8 ע״י המחבר: (ך ו ר ל ב א ו מ 63) הקיץ האחרון בחיי רבנו הגדול זיע״א מאת הרב ש

. (-חוב הנר־א מווילנא, •שערי חסד) ־פוס ם י ל ש ו ר . ועוכר. תרצ״ו. י ן מ ל ו ש •ארץ ישראל* ירושלים. 6ן ע;120.

שש עשרד, שנים שמש הרב שולמן את הרב הראשי כאי״ הנפט- בג׳ אלול תרצ״ה - והוא מזכיר במחברת זו את הזכרונות מהקיץ האחרון של רבו.

מהרצאתו יש לראות כי שר וגדול נפל בישראל. 64) דין והשבון של חברת <••מקיצי נרדמים>> לשנת תדצ״ד ורשימת הספרם(דפוס הספר ירושלים) 24 שיצאו לאיר ע״י החברה עד היום. ירושלים תרצ״ה. י

.8 עמו־. 0 הברת ״מקיצי נרדמים׳־ שנוסדה בליק בשנת תרכ״ד, שמה לה למטרה לפרסם בדפופ את דכתכי יד מתורת: של רביתינו הקדמונים הגנוזים ?אוצרות הספרס השוגים. בשנת תרל״ד נפסקה פעולתה ונתחדשו*. בשנת תרמ״ה ולפני שנהיס העבירו את מרכזת מגרמניה לירושלים. במשך שבעים שנה האלו הוציאה 72 ספרים גדולים והשובים, בכל דמיצועית, ורובן בפסקי הראשונים, כמו ה״ג של אספמיא, מחזור ויטר, ועוד. בירושלים הוציאה: שו״ת הרמב״ם זכו׳. (דאה ב בנתי . בספרים>>, תרצ״ו, במחברת היי, והסימן שלאח״ז). בין הספרים שהחברה עומדת

46

להו״ל יש להזכיר: פירוש מאירי לתהלים, שו״ת ר׳ אברהם ב; הרמנ״ם, בל אגרות • הרמב״ם, מבוא התלמוד לרב שמואל כן הפני, סדור רב סעדיה גאון, תשובות ר׳ ישעיהו דטראני, ועוד. וקורא אני בקריאת הועד הפועל: חכמי ישראל! תגום כ פ ס ! תגו כ ל א ר ש י בי י ד ירכם ולבכם לחברה! ומוסיף אני על קריאתם: ג

לחברח י ץי יוצא לאור ל ב ב ב ה ק ע י א ל ע ז ר בן י ב 65) ד י ו א ן קובץ שיר ר.8 א די הוצאת מקיצי נרדמים. ירושלים תרצ״ה 11^קנט עמודים, 0 ר ם ב י י על ידי ח כבר אתמחי האי גברא רבת מהריח ברוד׳ לחוקר מומחה בספרות יפה עברית של ימ• הכינים. והכית״טובה ראויה לחברת מקיצי נרדמים שנדבה להו״ל שארית הפלטת מהמשורר ר אלעזר בן יעקב הבבלי בתקוניו והערותיו של ב. שיש בהם חכמה ומלאכה. יש לשירים האלו ערך רב גם בשביל החוקר קורות עמנו וחכמיו ונדוליו בבגדאד במחציתה הראשינה של המאה הי״ג למפפר התיל. ב<<ראש

דבר> מודיע ב. על זמנו ומקומו של ראב״י... מריר משה י מה שנשאתי למות חד מרבנן קשישאי ל בכי י סו פ ! 66) 1 ־ היים זצללה״ה ראבינאוויץ ראב״ד לעדת <<ע*ן •חיים׳ מחזיקי הרב>> וזקן הרבניןם דבדונזוויל... ונלוו אליו ארבעה עשר הספדים קצרים, 1שנשאתי למות אנשים ונשים. . ד א ט ש נ ע ז י י ן ׳בהר״ר משה זצ״ל א ו י ן צ ב . . י נ ״ א י נ י מצוינים בשם ״דמעע

תרצ״ה. נדפס ע״י מוינעשטער פאבלישינג קאמפ. ברוקלין. 48 עמודים 80.8 מ1נ*88 א 0ז{1<001מ8 .51 ז>0נ1ת1\^ 385 11)£1560518 . . 5. / \ ו ו 1 6 ת 0 8 .

הסגנוז והלשון — טעס־ספרותי, התוכ; והלך־דוחו — מלא־ענין. את פסוקי התנ״ך ואת מאמר־ חדל יודע המחבר לפין לדיר בעתו. התוצאה נהדרה.

ל מ ן. חשון ו ט ך ״ ו ר ל ב א ו מ . מאת הרב ש . 67) טילי דהםפידא . חרצ״ה ירושלים. דפים א״י.4ו עמודים, ״6ו.

נפשו עליו תאבל בדברים היוצאים מן הלב על בני ישיבת הברון, חללי אב ת־פ״ט, על הסתלקותם של <<הסבא>> רנ״צ ץפינקל ור׳מ רמ״מ עפשטיין בישיבת

סלובודקה.. ועתה בתוצאת זו נתוסף בו הערות ׳נחוצות ומועילות 68) רחם האב .ך י י ר נ ע ר ה ן ע מ ל ת ז מ ל מהרב הנה״צ המפורסם פאה״ד וכ״ בקשית מרת ש שליט״א אבדק״ק שאמלוי.. יוצא לאור ע״י הצעיר.. אברהם נתן בערנאטה ג׳יי משאמלוי. תרצ״ו. בדפוס מרה צב• מאשקאוויטש מארגרעטען, (רומעניען). 90

עמידים, 160 . הספר הקטן הזה — למודי דרכי מוסר ומדות ישרות ־בדרבי החסידים — נדפס בראשונה בטשעמאוויטץ תרכ״ה ועם הוספ־ת עוד במה פעמים. ההערות

וההיספות בתוצאה זו מתאימות לרוח הספר.> : ת61ו1601\. חז5011016 {69 \ 1-111 1111>1 1 1 6 1 0 1 1 1601) צט8 £1-2811100860 61ז\\2 .

]1(1(11501160 11561:86*21 \ ׳ 0 0 £ 6 £ .5.89 87 .861110 •¥01188 60)5011001 ת11 .1936 .118011? 8

70) \ 1 0 8 6 8 \160(16150110 : £3!•(11 ! £ ! ) ] ? £ 6 1 * 6 188ז¥6 60)5011001 1מ1 .1936 .861110. 169 5 . 8 0.

12)01-61110 .411011 1011 €5 1-111 611י1©1י1 9*11-^ (71 80218 ?8810160 10 •¥61188 60^501100 101 .1936 .ז6נ8111 110ז18\ 00ע 161115011008)¥61 ־161) 0111 ^1ז18011ז1 ז668 . 5 87 .0נ1ז60 0.

)1*1*"י*58ט£ .161160)181111100 1161) £118 .11 י**3111011<31 3<311<118<1*־1• (72> מ6נ601מ58ט1161-8 1)110 0 8 .5 .209 -0!1־!86 .¥07188 60)1*50110 101 .1636 .88011 5״*** 0 0 .

47

ה<<שאקל,עןיפערלאנ>> מקיץ ספרי״יהודיים הנרדמים ומו״ל בלבוש יהוד והדר. עם הספר <<יידישע מעמאאירען>> נטע ;״ן(53) ברשימת -•ביכעריי רעם שאקקעי פערלאגם>>. חשוב ביהוד תרגומו של בובר לב״ג מזמורי תהלים — אשרי קראו

בשם ״ממעמקים קראתיךמ.ה עם פירוש ש ד ח ת דרך ארץ ה כ ס 3 7) א ב ר ה ם ק א מ ל א ר. א. מ רש״י ותוספות. ב. מחזור קטן כילל 1) הגדה לפםח — לפי נוסת אמעריקא.

2) אקדמות ~ משלוח מנות לרב ריר גדיעז מבית־הכנסת הרפורמי תפארתיישראל. 3) פיוטים — לראש השנה ולכל השנה. ג. ילקוט הדש יבלבל מאמרים, שירים, מלתא דבדיחותא לפורים ולכל השנה, בעברית ויהודית ׳שהופיעו במ״ע בזמנים שונים. תרפ״ז, תליאביב, אד״ןיישראל, 1927. (דפוס א״ת[־שושגי ת׳יא) 102

עמודים, 80. .8}|וז6וח\/ 1<>1.ז61־\16ל) .6-\8 תז0ו1־1׳ 2012 .07\\0<\ £ בסטירה, לשוז־.שגיגה, השתמשו כבר נביאנ׳. (מ״א י״ח, ב״ז. ישעיה י״ד, חיי) וכן בתלמיד ומדרשים יש במה מאמרים שנאמר בסגנונה. בימי הכינים כבר קבעד לד• מקום השיב בספרותנו. ה<׳מםכת*פורים>> — לד׳ קלונימוס בן קלונימוס מפרובינצא — סללה המסלה לשמירת בסגנון התלמיד׳ ובעקבה ערך ק. את הנמסכת׳: שלפנינו. בל היודע את ארץ־החדשה לבל יפרט׳ מעלותיה ומגרעותיה ימצא במשנת׳ *אספקלריה״ בהירה מה״ ישראל שם. בילקוטו היא מעביר

שבטו על נגעי ישראל בארץ ובגולה.

. ם י ג ו ל ט ק, ם י ל ש ו ר 2) 108גז905 ספרים עברים עתיקים. ב מ ב ר ג ר את ו ו א ה ר מ ן י

. רשימת מספר 9. תרצ״ו. רהוב המלך נדרג,-1(1 •114 ,11י<1*11<נ11. (3 76118 .8 .11 0111311? .1011')וז011צ*761 ח110ק8ז08** י, .1*.<4״

ח*18ח#ט8<1 .1 .91 103י814<1 .801-110 01טי־נ1ץ1;1ג .5 .־1(1 •1061(1נ1ע8 .ע .6 }{01116!1נ1!8 ן16) .1935 .19 6-י>8־11ל!ז0111110י5 .1\ .3 1זטז801£זז

4) ^ > < 1 1 * * * 8 1 נ 6 - 411 £ * \ " 4 י ! ־ 1 1 1 • א - ^ 0 1 - ^ 0 1 0 1 1 1 1 1 י - י א 81810£\1 . 0 92. .1936 .19 .1\ 8 1־1ו11<801ז? 00״ת1?1ט8<1 .1.

ליובל השבעים של ידידי הנכבדים, החכמים והסופרים המפורסמים

ל פרו׳ י. ל. לנדוי׳ יוהניסבורג. פרו׳ ש. מרויס. וינה ל ו ב הכ ר ה. ו נ כ ק ל מ ו ע ח ה מ ו ל ה ש כ ר ב

;יזכו לשיבה טובה, להעשיר ספ רותנו, להגדיל תודה, בארץ אבותנו.

ב חיים יהודה עהרענרייך. ר ה

מחקרים בספרים וסופרים בתי דפוס ומדל. יהודה ליב *ליישר טיסישואי*

פרושים לפרוש ר׳ אברהם אבן עזרא למסרא (דמשך מ<<בנתי״בססרים>> הרצ״ו עמוד 28.)

3) פרושים עתימים שהם עדיין בכתב־יד. יש פרושים רבים לסהש ראב״ע שאמנם לא! זנו להיותם ;דפםים ונפוצים כקרב ישראל, אבל עדיין יש להם תקוה שיבוא גואלם. בי נשתמרו בססריות שונות נחלות שמירה מעולה, ועוד יבוא יומס שחוקר מן החוקרים יעלה אותם מתהום הנשיד,; ואף אם לא יוציאו אותם כולם לאור, אבל עכ״פ ימציאו מתוכם כל הדברים

החשובים הן בגוגע להבנת דברי ראב״ע גוסס, הן בנוגע לתקון הגרסא שבדברי־ ראבי׳ע, והן בנוגע לקורות הספרות וכדומה, ויעשירו בהם את ספרות ראב׳יע בפרמ ואת ספרות ישראל בכלל. ואזכיר החשובים שבהם ועד שידי מגעת, כי כ״י גופם לא

היו נגד עיני.ר י) מעיר ואדאל״ ו ח ב א) פרושו של ר׳ ׳:ולמה אכן •עוש {813;] ה חגארה [^x1818)01188 ] שבספרד. ברוש זה נמצא בכ״י במוזיאון הבריטי סימן. וההעתקתו נעשתה ע״י ר׳ יוסף בן אליעזר, וחכם זה גם רשם עליו הערות ( 2 232 רבות. נתקבל, כי זה הוא ר יוסף בז אליעזר מוב עלם הספרדי, בעל מחבר של. ר׳ שלמה אבן יעוש חי בשנת 1350 ( <<צפנת פענח>> אשר כבר דברנו אודותיו 3. כל הפרוש נכתב בלשון קצרה ידה הבאוריס הנונעים לחכמת החשבון ( בערך 4

והניאומטריא הם באריכות. ב) פרושו של ר׳ שלמה םראנקו. בנראה חבר חכם זה את פרושו בין שנות. אחד מידידיו ביקש את החכם הזה שיסרש לו דברים אחזדס• ( 5 1380—1340 קשים בפרוש ראב״ע, ובחבורו כלל תשובתו, הוא סדניש בהקדמתו שהוא העלה דברי ראב״ע ופרשם, אבל אין זאת אומרת שהוא גם מקבל את דעתו בכל מקום. ואדרבא, הוא חושד בראב״ע — כדבר שיש שגם בזמן חזר, חשדו בו — באמרו: <<כך'דדכו

. * ו ר , כי יש מוד ר׳ שלמה אבן יעוש הזקן ממנו. וזה היה רופא וכסב ג״כ • ר ו ח ב 1) ונקרא ה50) שבספרד גשנה 1345׳ עיין מאגאזין לברלין לפרוש ראב״ע בלשון ערכ״ס ונפטר כמיי סבילה (1128

כרן 111 ע׳ 141.

2) פרידלגדי: £93873 עמוי 240. ועוד נמצא כ״• של פרוש זח ג0 נספרייו שכקמגריעש *ימן7**£3 עמוד 244. ו 8 ״ מ 47-48 י

8) לעיל פרק •פרושים עסיקים שנדפסו*. 4) עיין הקדמסו של ד. הרלוג ל״צפנח פענח״ עמוד ז\X סעדה 1.

5) נ״ל כן, כי לפי פרידלנדר [נספרו £88875 עמוד 243] הוא מזכיר נדברים ל״ב אש רננ1ן 1380 (עיץ לק*{ ׳ שלמם נעיגנו אשטיון שחי לעי כחיי שחי לערן שנס 1340״ ועוד שרי עזרא בן י

9י0^4) ככר מכי* דכרים כשם ר׳ שלמה פרנקו.

49 ־של זה החכם, כשרוצה לומר דבר שירא לכתוב אותו מסני רבני ההמון, תולה אותו ידבר ב<<יש אומרים>>.>> בכלל לא נכון — לדעתו — לנגיע בענינים שהם כההריס ־התלויים בשערה, כי רוב הקוראים אינם בקיאים באותם הדברים ונם אין יד חכמתם משגת לרדת לעמקם. מראש ססר שמית עד סימן י״ח תיא מפרש את הפרוש. גמצא היה מונח לסגיו ר צ ק ך לראב״ע ומשמות י״ט ועד סוף הספר את ה ו ר א ה כ״י לסרוש ראב״ע לשמות כמו הכ״יישהיה לפני ר׳ שמואל מוטוט, .שהיה מעורב מן) הכ״י שיל פרוש ר׳ שלמה פדאנקו נמצא הארוך והקצר ודברנו עליו ככר. ג

כמוזיאון הבריטי סימן 1258,צ).ש לסרוש ת ג) ד שםיטוב בן ר־ יוסף מטולידו, בעל <<אכן בוחן>> חבר ג״כ ס •ראב״ע לתורה בשב <<צפנת פענחמ. הפרוש הזה נעשה כמחציתה השניה של המאה הי״ד. בהקדמתו הוא משבח מאוד את ראכ״ע והעלה, כי רמב״ם צוה לבנו לבל ילמד מפרושי התורה רק את פחשו של ראב״ע בלבד. עיקר מטרתו, להציל את ראבי׳ע מידי רודפיו המאשימים אותו בדברים שלא עלו על דעתו כלל. ואס גם כתב ראב״על חזקים בעצמם מפני ד דבר נגד הדרש, הרי לא נתכוון רק להראות שדברי חא ט ת שהתורה שבעל פה מסורה לנו מדור לדור והם אמת ויציב א!? לולי הדרש ש חדל את הדברים. נם ר׳ שס-טוב פרש מראש ספר ־שמות עד י״ט ב• את השטה הארוכה ומשם ואילך את הקצרה ואת הארוכה הוא קורא מאז בשם *העתקה

האחדת>>. הכ״י נמצא במוזיאון הבריטי סימן 22093 וגם בספריות אחרות. 8)

ד) ח עזרא בן ר׳ שלמה אבן גטיגנו י [0ת118*0] אשטרוק, חי לסי נריץ כשנות 1380—1310, הוא חבר שגי סרושים לפרוש ראב׳יע לתורה: <<ססר הזכרונותמ, את זה כתב בעיר 16מ0וח*דו8^ [צפון ספרד] והשלימו בשנת 1372 *)-וםפר <<סוד ד ליראיו>>. בהקדמתו העלה, כי קשה היה עליו לכתוב חבורו מפני שירא פן לא יבון לדעת ראב״ע, ועוד שההודאים יטעו בדבריו ועוד כי אולי ראב״ןן גופו רצה שלא יבינוהו הכל. בכ״ז כתב סרושו לעתירת ידידיו בשביל <<השרידי0ב סרושיו נעתקיפ מפרושים של אהרים, ביהוד מתוך פרושו של אשר ד׳ קוראמ. ת ד יוסף אבן כספי ושל ר׳ שלמה פראנקו, שנזכר הרבה פעמים בספרו. כנונע לחכמת החשבון, הרי הודה בעצמו שאינו בקי באותה חכמה ושהעתיק רק מה שמצא אצל אתרים. הכ״י של ספר <<סוד ד׳ ליראיו>> נמצא בספרית כודליאן סימן 231 ובמוזיאון

הבריטי סימן 26981, ה) ד שםיטוב בן ר׳ יהודה אבן מאיור 1ז0ץ*1\] מעיר 1€508ד1ז8 ״) ־שבספרד. לזכר שם משפחתו קרא םסרו בשם <<המאור הגדולמ. נולד בשנת 1360ד ראב״ע הו*ג מזכיר שיטה פ . ובהיותו בן כ׳יד שנה חבר את פרושו. בין שאר ס ׳אתרת לראב״ע ויקרא [<<סרושה(!) האתרת*] וזה פרוש שלא מצאתי לו זכר

1) לעיל כפרק •פרושים עתיקים שנדפקו.״ 2) 5ע18נ£ עמוד 242.

3) שם עמוד 221.

״ לפרוש זה נמלא בספריה נודליאן סימן 231-230. 4) נ 5) עיין 8זג£630 ע׳ 233-232! 239.

\ וכסוף *•כנו יהודה״ הוצאת וינר (הנוגד 1924 י 1 ז 0 ^ 5 0 6) העיר הזאת נקראת ג0 8 264) : 68041ר\ז81ו והיא נסע** (קסעיליה).

66

יר עד היום הזה :•:׳,׳ס מקום. ה:״• לפרוש זה נמצא :ספריה ׳טי* בודיייאז סי. ( 228, י

ו). פרושו •טל ר׳ מתתיתי יצהר׳ נמצא בב״י במוויאץ הבריטי סימן 236, 11• יהד עס <<ספר הזבר.ינ.*ו/;> •טל ר׳ עזרא אבי נטיננו הנ״ל •יעס פרייטר •טל ר־י אבן

א אתרי שנת 1372 — כספי, הוא ה• עב״פ אהרי ר־ עזרא אבן גטיגנ׳ ־ - ד כי הוא בתב הערות על פרושי של ר׳ עזרא זה. ועור נמצא פרוש זה בספריה

הנ״ל סימן 236. 111. 2) ז) ד אשר בן ר׳ אברהם קריטקש [ 065035 ] חבר ג״ב פרוש לפרוש) נבהב פרוש זה לפני ראב׳יע וקראו <<אות נפש>>. לפי דעת מ. שט״נשניידר 8 שנת 1438, אכל לדעתי נכתב עכ״פ לפני שנת 1429, כי הכי־י לפרוש זה. עוד נמצא כ״י של ( שבמוזיון הבריטי סימן 237, נעתק כבר בשנת 1429, 4

<<אות נפש>> נם באיתו מוזיון סימן 236. ח) . ד היים מברירסקא ן58ס6נ^ח8 ,6303!דזנ8 ,6803ד0ז1^] שבקסטיליא חבר פרוש לפרוש ראב׳׳ע בשם <<עץ חייס>>. עקר מטרתו לעסוק באותן ההשגות. שהשיג רמב״ן על ראב״ע. בסיף הספר הזכיר שאע״פ שראב״ע נטה לו מדרך הדרש״ל המקרא נתכון, אבל לא כדי להתנגד בכ״ז רק להראות את הפשט הפשוט ש לדרשות חדל, הוא הי עכ״ס אתרי שגת 1340 ,כי בספרו הזכיר את הרלב״ג שנפטר

6611*1 סימן 4. 6)• באותה שנה. הכ״י נמצא בספריה ת16)־41 ט) . ד• משה בן ר׳ יהודה בן ר׳ משד, מן-הנערים כתב פרוש לפרוש ראב״ע

בשם <<תסותי זהב>> בהיותו בן כ״ה שנה. ההעתקה הנמצאת בספרית בודליאנא• 229! 6) איננה שלימד, בסוף הפרוש לסדר עקב כתב המעתיק: <<לא מצאתי יותד בהעתק>>. הרבה סדרים דים בלי כל פרוש. כן חלקו של יתרו, ויקרא, חקת, םינח*

ר לשמות הוא סודא: נוםהא ראשונה. צ ק ש ה ת ס ודבריה את ה•: זש ראב״ע לתורה. ההעתקה נעשת י). ר׳ יום טוב ליפמן העלער תבר ג״כ פו

בשנת 1718 ונמצא בכ״י במוזיון הבריטי ס<מז 235. 7).

1) פרידלגדר, 00 ט• 230. 2) הגיל 00 עמוד 241.

. פליסה סופרים• של נדליגר, נרלין 1872 •מוד 43. 3) נ 4) פרידלגדר שם, עמוד 241.

5) הגיל, שם, ע׳ 244.

8) פגיל, 00• ע׳ 219. 7) •גיל׳ 01* ע׳ 241.

( א ב י ד ו מ