הנושא - בית שניגלות בבל, הצהרת כורש עזרא ונחמיה

היהודים בגלות בבל: מעמדם , מצבם הכלכלי ועמדותיהם בתחום הדת.רקע:

לפנה"ס(.586היהודים הגיעו לבבל לאחר גלות בבל וחורבן בית המקדש הראשון ) הגולים, שהגיעו לבבל היו גולי ממלכת יהודה. הבבלים אפשרו לגולים להקים מרכזי אוכלוסין משל עצמם ולא

חייבו אותם להתערבב בעמי האימפריה כמו שעשו, למשל שליטי אשור )שכבשו והגלו את אנשי ממלכתישראל(.

היהודים ניסו להתגבר על משבר הגלות שאופיין בשלילת העצמאות המדינית )משבר מדיני(, באמונה כי היהודים חיים בגלות כעונש על חטאיהם )משבר דתי(, בניסיון להסתגל ולנהל חיי דת ולאום הן בגולה והן

ביהודה )משבר לאומי- חברתי( ובקשיים כלכליים לחלק מהעולים.החיים בבבל: 

מעמדם בבבל – רבים מהיהודים השתלבו בחיים בגולה - בבבל, קיוו כל הזמן לחזור לירושלים "על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו בזכרנו את ציון" )ביטוי לגעגועים(, אך בינתיים התיישבו והקימו להם בית בגולה - בבבל.

– מזמור קל"ז(14)עמוד מצב כלכלי – רבים מהיהודים מצאו עבודה והתפרנסו בגולה. השתלבו בכלכלה המקומית- בתחומי המסחר

 והפקידות וחיו חיים טובים. בתחום הדת – ליהודים היתה אוטונומיה דתית מלאה. היהודים חשבו שהגלות היא כתוצאה מהחטאים

שלהם ביהודה: נשים זרות ועבודה זרה. לכן חזרו בתשובה וביקשו כל הזמן את סליחת האל. הקימו בתי כנסת בכדי לקרוא את הספרים שנכתבו - ספרי התורה )התורה עדיין לא נחתמה!(. התפללו כל הזמן לסליחת

אלוהים, מתוך אמונה שחזרתם בתשובה תוביל לגאולה, לשיבה לציון ושיקום המקדש בירושלים. תהליך החזרה בתשובה שעבר על יהודי בבל מכונה "המהפכה הרוחנית" או "נס רוחני". בבבל נגמלו היהודים

)אמונה בריבוי אלים( ומאז והלאה יאמינו אך ורק באלוהי ישראל כאל האחד והיחיד )אל לחלוטין אוניברסאלי(.

בתחום החברתי – לאומי : זכו היהודים לחופש יחסי. הם ניהלו את ענייניהם הפנימיים בעצמם ולא התערבבובגויים. יחד עם זאת, היו יהודים שהחלו להשתמש בשמות ובלוח השנה הבבלי.

מדיניות כורש כלפי העמים שכבש: כורש נהג בסובלנות דתית עם העמים שכבש. העניק להם אוטונומיה דתית, בניגוד לאימפריות שהיו לפניו. שיקם מקדשים, הכיר באליםהשונים. כורש חשב שהאוטונומיה הדתית תביא לנאמנות העמים כלפיו וכך לא ימרדו בו.

 

הצהרת כורש     שנה. בעיני היהודים היא נתפסה כעונש על חטאיו של העם. המלך בבבל נבוכדנאצר50הרקע – גלות בבל נמשכה כ-

נחשב בעיני היהודים כשליח אלוהים למרות מעשיו הקשים כלפי יהודה.

מלך פרס – כורש נחשב גם הוא בעיני היהודים כשליח האל. הצהרתו על כך שמותר ליהודי בבל לשוב לארץ ולהקיםאת בית המקדש הולידה תחושה של משיחיות.

כורש נחשב בעיני רבים כמושיע שבזכות מעשיו תסתיים הגלות. העם היהודי ישוב לארצו, יקיים בה מדינה עצמאיתויהיה אור לגויים.

לא כל היהודים הוגלו מיהודה לבבל. בארץ נשאר יישוב של אוכלוסייה מועטה יחסית )ישוב קטן(. העילית של תושבייהודה עברה לבבל ושם הם הקימו בתים ונטעו שדות, וזכו במשך הזמן ליחס מועדף.

"הצהרת כורש" מופיעה :

בתנ"ך – בספר עזרא – מופיע שם תרגום מארמית וגם בספר דברי הימים ב' פרק ל"ו פסוק כב-כג.

תוכן ההצהרה

כורש מדבר בשם ה' ואומר שה' ציווה עליו לבנות לו בית בירושלים.

כורש פונה בהצהרה לשני סוגים של אוכלוסייה בקרב יהודי בבל :

א. כורש פונה אל העולים ליהודה – הוא נותן להם רשות לעלות לציון, לשקם את ירושלים ולבנות מחדש את ביתהמקדש. הוא נותן אישור להחזרת כלי המקדש לירושלים.

ב. כורש פונה לנשארים בבבל – הוא פונה ומבקש מהם שיציידו את העולים בכסף, זהב, רכוש ובהמות.

 

הנימוקים למתן ההצהרה

– כורש רצה לרכוש את אהדת הנתינים שבממלכתו ואת שיתוף הפעולה שלהם על מנת ליצור נימוק מדיני,פוליטי א.שקט, סדר ויציבות. הוא הבליט את הניגוד בינו לבין המלכים הבבליים.

– כורש רכש אוכלוסייה אוהדת באזורים שונים באימפריה כדי למנוע כניסה של אויבים לתוכה. ארץ נימוק צבאי ב. ישראל הייתה מקום אסטרטגי והיוותה בסיס על התמודדות עם המרידות שפרצו במצרים. כלומר, א"י היוותה מקום

להקמת ישוב פרו פרסי סמוך למצרים.

- כורש היה מלך סובלני שכיבד עמים אחרים ודתות אחרות. כורש נקט במדיניות של שיקום ובנייה בניגוד  סובלנות  ג. לקודמיו הבבליים אשר נקטו בגישה של גלות והרס. כורש הכיר במלכות ה', לכן ביקש לפעול כמי שרואה עצמו כשליח

ה'.

– כורש פרסם את ההצהרה כאות תודה ליהודים על כך שתמכו בו במלחמותיו מול הבבליים. נימוק אישי ד.

דמותו של כורש

לפנה"ס כאשר550כורש היה מלך פרס. כורש נחשב גדול הכובשים של המזרח הקדום. הוא החל את כיבושיו בשנת 7מרד בממלכה ויצר ממלכה חדשה בפרס, משם פנה בכיבושים לכיוון מערב וכבש את אסיה הקטנה )תורכיה(. תוך

לפנה"ס. לפי ההיסטוריון היווני539שנים השלים את כיבושיו, כיבושו האחרון היה ממלכת בבל שנפלה בשנת הרודוטוס מצטיירת דמותו כמלך סובלני ונאור שכיבד את המסורת של כל עם והרשה לכל העמים הכבושים לחזור

לארצותיהם ולשמור על פולחניהם. הוא גם פקד לשקם מקדשי אלים בכל רחבי ממלכתו.

כורש מופיע בהיסטוריה כמלך משקם ובונה ולא כמלך הורס ומנפץ ערים ומקדשים. לדוגמא – כאשר כבש את בבל הוא נקט כלפיהם ביחס סובלני, הוא לא הרס את עיר הבירה ולא הגלה את תושביה כפי שניתן היה לצפות, אלא הפך

את בבל לעמוד התווך של האימפריה הפרסית. נכונותו לנהוג בסובלנות כלפי בבל מעידה על חוכמתו ועל ראייה לטווחארוך : שיתוף בבל באימפריה הפרסית תוך ניצול צבאה והידע שלה.

הדת הפרסית היא דת פוליתיאיסטית כלומר, דת שמאמינה בריבוי של אלילים.

הדת היהודית – היא דת מונותיאיסטית – אמונה באל אחד. ביהדות יש אל אחד בלבד.

כורש היה מוכן לצרף את האל היהודי לקבוצת האלילים שבהם הוא האמין.

שורשי מדיניותו הסובלנית של כורש:ריאליזם פוליטי – הסובלנות הדתית תגרור נאמנות ושקט מצד העמים הכבושים..1 פוליתאיזם – כורש והפרסים האמינו בריבוי אלים ולא ראו פסול באמונה באלוהים.2

נוספים. יש החושבים כי ביקש להביא גם את אלוהי היהודים לצידו במלחמותיו. סובלנות כשיטת ממשל- לאפשר לעמים השונים להמשיך בחיי הדת מצד אחד ולגבות.3

מיסים ולדרוש מילוי חוקי הממלכה מהצד השני.

חשיבות ההצהרה ומשמעותה

א. ההצהרה אפשרה ליהודים לחזור לעצמם, לבנות את בית המקדש השני ולחדש סביבו את החיים הרוחניים והדתיים.

ב. ההצהרה עוררה את השאיפות הלאומיות של היהודים. כלומר, היהודים ראו בשיבת ציון הזדמנות לחדש את מלכות בית דוד ואת השליטה של היהודים בא"י. יש לציין כי לכורש לא היו כוונות כאלו כשפרסם את הצהרתו. הוא לא ביקש

להקים מדינה עצמאית ביהודה אלא לבנות את חיי הדת בלבד )מרכז דתי בלבד(.

ג. ההצהרה אפשרה תמיכה כספית מאוצר המלך לבניית בית המקדש. ההצהרה הבהירה כי לשיבת ציון ולבנייתהמקדש יש גיבוי ותמיכה מצד המלך.

האם היא אמיתית ??     הצהרת כורש -

הרבה ניסו להוכיח כי הצהרת כורש היא זיוף. ישנם חוקרים הטוענים כי ההצהרה היא זיוף של סופר יהודי שרצה להציגבסיס חוקי לבניית המקדש.

ישנם חוקרים הטוענים ההפך – הם טוענים כי ההצהרה אינה מעשה של זיוף ומציגים טענות המפריכות )שוללות(טענה זו :

א. כורש נהג בסובלנות גם כלפי עמים אחרים, ואין בהכרזה מדיניות מיוחדת לעם היהודי.

ב. נשמרו גרסאות שונות של ההכרזה, עובדה שמוכיחה שהייתה כנראה הכרזה ראשונית.

– כתובה בכתב היתדות הבבלי, זהו מסמך של בית המלוכה. בכתובת זו כתובת הגליל"ג. במסמך )תעודה( שנקראת " מכריז כורש על כיבוש בבל ועל מעשי החסד שעשה עם תושביה. כורש מכריז כי נשלח לכבוש את בבל על ידי האל

הבבלי מראדוך )האל הראשי של בבל( ובעזרתו הוא ניצח ושיקם את המקדשים המקומיים.

כתובת הגליל מבהירה שכורש נהג בסובלנות כלפי כל העמים שבממלכתו וביניהם היהודים. לכולם הוא קרא לבנותאת מקדשיהם ולקיים את הפולחן הדתי שלהם.

כתובת הגליל היא למעשה מסמך שמאשר את הצהרת כורש המופיעה בספר עזרא. על פי תעודה זו ניתן ללמוד כי הצהרת כורש היא מהימנה.

 

בניית בית המקדש השני והעיכובים בתהליך בנייתו 

20 לפני הספירה אפשר כורש ליהודים לבנות שוב את בית המקדש. אולם, ליהודים לקח קורב ל538בשנת לבנות אותו מחדש. לפיכך נשאלת השאלה מדוע לקח כול כך הרבה זמן ליהודים לבנות (516שנה )בשנת

היו הגורמים שעיכבו את תהליך הבנייה. שוב את בית המקדש. כלומר מה 

ובכן ניתן לציין מספר גורמים מרכזים שעיכבו את הקמת בית המקדש: 

התושבים המקומיים בארץ   . סכסוך עם1 סרבו לאפשר לתושבים בספר עזרא נאמר לנו כי מנהגי היהודים ששבו מבבל)זרובבל וישוע בן יהוצדק(

למנוע המכונים "צרי)אויבי( יהודה ובנימין" להשתתף בבניין בית המקדש וכתוצאה מכך ניסו תושבים אלו איומים, הפחדות,פגיעה במורל והלשנות לשלטונות הפרסים כאילו היהודים את הקמת בית המקדש על ידי

בונים את הבית ללא רשות.יש היסטוריונים שטוענים כי השומרונים הם אלו שמכונים "צרי יהודה ובנימין".

8 שהובאו לארץ על ידי ממלכת אשור במאה ה-  כנראה חלק מצאצאי העמים אוכלוסיה זו לדעתם הייתה לפני הספירה וזאת לאחר שהחריבה את ממלכת ישראל והגלתה את עשרת השבטים. השומרונים כנראה

לפיכך דרשו השומרונים מהיהודים להשתתף בבנין  את אלוהי ישראל.  אך עבדו גם  לעבוד אלילים  המשיכובית המקדש. אולם היהודים סרבו לכך מאחר שהם לא ראו בהם כיהודים וכחלק מעם ישראל.

. קשיים כלכלים2בתקופה זו סבלו היהודים מקשיים כלכלים רבים שנבעו מכמה סיבות מרכזיות:

אסונות טבע ובצורת.      א. ב.מסים כבדים שהטילו השלטונות הפרסים על היהודים כדי לממן את מסע המלחמה למצרים ולמקומות

אחרים. ג. בעקבות גרושם של יהודים רבים לבבל השתלטו תושבים של עמים זרים שחדרו לארץ על אדמות רבות

של יהודים. כתוצאה מך נאלצו השבים להיאבק כדי להחזיר לעצמם את האדמות או לוותר. 

לבנות את בית המקדש. כך שהמצב הכלכלי הקשה פגע רבות במורל, וברוח ההתלהבות 

.התנכלות השלטונות הפרסים3 בעקבות מותו של כורש ומסעות המלחמה הרבים שניהלו הפרסים נגד המצרים נאלצו היהודים להתמודד עם

קשים רבים שהערימו השלטונות הפרסים על בניית בית המקדש. הפרסים הטילו מסים כבדים על היהודים ואף החליטו להפסיק את בניית הבית עד שיוצג האישור שנתן כורש כדי לממן את הוצאות המלחמה

ליהודים. ורק לאחר שנמצא האישור אפשר המלך הפרסי דריווש ליהודים להשלים את תהליך הבנייה והורהלסייע לבנייה מקופת ההמלכה.

  

השומרונים: הסברים למוצאם וראשית הסכסוך בינם לבין שבי ציון 

הקדמה קצרה- איש. קהילה זו מתרכזת בעיקר בחולון700הקהילה השומרונית קיום היא מעטה ומספרה מוערך בסביבות

ובסביבות שכם. השומרונים טוענים כי המקום המקודש לעם ישראל הוא בהר גריזים שמצוי מעל העיר שכם, ולפיכך שם צריך להבנות בית מקדש)שאותו הם הקימו בעבר אך הוא נהרס(. השומרונים טוענים שהם

מצאצאי עשרת השבטים והם שומרים על מצוות התורה בלבד ומתנגדים לספרי הנביאים והכתובים. השם"שומרונים" ניתן להם משום שהם ישבו באיזור השומרון.

 הסברים למוצאם

מבחינה היסטורית קשה מאוד לדעת מה מוצאם של השומרונים מאחר שהמקורות היהודים שכתבו עליהםהם עוינים אותם וזאת עקב הסכסוך ההיסטורי הממושך בינם לבין השומרונים.

 : ביחס למוצאם של השומרונים   במחקר קיום יש כמה דעות נפוצות

של תושבים עובדי  טענה אחת מסתמכת על עמדת המקרא וחכמי ישראל שרואים בשומרונים קבוצה .1 אלילים שהובאה לארץ מהגולה, מאזור כותא) אזור בעירק ולפיכך הם מכונים גם כותים( על ידי ממלכת

לפני הספירה לאחר שהחריבה את ממלכת ישראל והגלתה את תושביה הישראלים)גלות8אשור, במאה ה- עשרת השבטים(. לפי תפיסה זו השומרונים היו אותה קבוצה שהתרכזה באזור שומרון שהמשיכה לעבוד

את אלוהי ישראל מאחר שהאריות פגעו בהם)לפיכך הם מכונים גם גרי אריות( אלילים אך עבדה גם 

 . דעת אחרת מסתמכת על התפיסה השומרונית שאסור לנו להתעלם ממנה, השומרונים רואים את עצמם2 שלא גלו מהארץ על ידי ממלכת אשור ונשארו נאמנים לכתוב  אפרים ומנשה כצאצאי עשרת השבטים

בתורה בלבד. לפיכך מכנים עצמם השומרונים כשמרים)כלומר כשומרים כל התורה של משה( 

. יש חוקרים שמשלבים בין שתי התפיסות הללו ולטענתם השומרונים הם אכן מצאצאי התושבים של3 ממלכת ישראל, אך הם קלטו לתוכם גם תושבים שהגיעו לארץ על ידי ממלכת אשור, ולפיכך הם שלבו בין

עבודת אלילים לבין אמונה באלוהי ישראל. 

ראשית הסכסוך בין השומרונים לבין שבי ציון:הויכוח על בניין בית המקדש השני"

יש הטוענים כי ראשית הסכסוך בין השומרונים לבין שבי ציון מופיע בספר עזרא שבו נאמר לנו כי מנהגי סרבו לאפשר לתושבים המכונים "צרי)אויבי( יהודה ובנימין" היהודים ששבו מבבל)זרובבל וישוע בן יהוצדק(

איומים,  למנוע את הקמת בית המקדש על ידי להשתתף בבניין בית המקדש וכתוצאה מכך ניסו תושבים אלוהפחדות,פגיעה במורל והלשנות לשלטונות הפרסים כאילו היהודים בונים את הבית ללא רשות.

יש היסטוריונים שטוענים כי השומרונים הם אלו שמכונים "צרי יהודה ובנימין". 8 שהובאו לארץ על ידי ממלכת אשור במאה ה-  כנראה חלק מצאצאי העמים אוכלוסיה זו לדעתם הייתה

לפני הספירה וזאת לאחר שהחריבה את ממלכת ישראל והגלתה את עשרת השבטים. השומרונים כנראה את אלוהי ישראל.  אך עבדו גם  לעבוד אלילים  המשיכו

 החוקרים מונים מספר סיבות לדרישת השומרונים להשתתף בבניין הבית:

  .מניע דתי- השומרונים טענו שהם חלק מעם ישראל ומאמינים באלוהי ישראל ולפיכך יש להם זכות1

להשתתף בבניין בית המקדש לאלוהי ישראל. 

. מניע כלכלי--השומרונים האמינו שאם הם ישתתפו בבניין בית המקדש אז הם יהיו שותפים לתועלת2 הכלכלית שתצמח מקיומו של בית המקדש. הם סברו שבניית בית המקדש יביא עולי רגל רבים ולהתפתחות

כלכלית של האזור. ולפיכך הם רצו להיות חלק מהתפתחות כלכלית זו. -כמו כן חששו השומרונים שמעמדם הכלכלי והחברתי בארץ יפגע אם הם לא ישתתפו בבנים בית המקדש

ואדמותיהם באזור יהודה יילקחו מהם. 

.מניע פוליטי-חלק גדול מן השומרונים השתייכו לשכבת האצולה בארץ ואזור יהודה, לפיכך הם חששו שאם3הם לא ישתתפו בבנין בית המקדש אז מעמדם הפוליטי יפגע בצורה קשה ביותר

 

המקדש כמרכז החיים היהודים: מרכז דתי, כלכלי ומוסרי. 

בימיו של המלך הפרסי דרוויש הושלמה בניית בית המקדש השני. בית המקדש השני דמה מאוד515/6בשנת בגודלו לבית המקדש הראשון אך לא היה מפואר כמוהו, וזאת מאחר שהמימון לבנייה נעשה על ידי ממלכה

זרה ולא על ידי ממלכה יהודית עצמאית. השלמת בנייה גרמה לשמחה רבה בקרב העם, אך רבים גם שהבית השני לא דמה ביופיו לבית הראשון. התאכזבו מכך

 בית המקדש השני שימש כמרכז החיים היהודים בתחומים שונים: דתים, כלכלים ומוסרים.

 מבחינה דתית-

החברה היהודית ביהודה ובגולה ראתה בבית המקדש כמקום משכנו של אלוהי ישראל ולפיכך התרכזו חיי הדת סביב בית המקדש. בבית המקדש התקיימה עבודת הקורבנות ובחברה היהודית התגבשה תפיסה

של העם בתחומים שונים כמו:כלכלי, גופני וחברתי תלוי בעבודת הקודש שהביטחון האישי והלאומיובהקרבת הקורבנות לאל בבית המקדש.

שעבודת הקודש בבית המקדש הינה משמעותי לא רק לעם אלא גם לשאר העמים ולפיכך האמונה הייתהאם עבודת הקודש לא תתנהל כהלכה אז יפסקו הברכות והשפע בעולם

 בימי עזרא ונחמיה שימש בית המקדש גם כמרכז להוראת התורה ולהפצתה כאשר כוהנים,לווים וסופריםנהגו להקריא את התורה ברחבות בית המקדש.

בתקופה זו שימש בית המקדש גם כמרכז לעלייה לרגל בשלושת הרגלים:סוכות,פסח ושבועות דבר שמשךאליו עולים רבים מיהודה ומהגולה ועזר ללכד את העם מבחינה לאומית ולחזק את מעמדה של ירושלים.

 מבחינה כלכלית .2

סביב בית המקדש הייתה פעילות כלכלית גדולה. בבית המקדש התרכזו תרומות רבות שנועדו לעבודתהמקדש,לאלמנות,ליתומים ולמיסים.

 מרכז מוסרי.3

לבית המקדש היה תפקיד חשוב בלמידת ערכי מוסר שמתבססים על התורה כמו: -תרומות-במקדש נאספו לסיוע לאלמנות וליתומים. כספי תרומות

-לימוד התורה-בית המקדש שימש כמרכז להפצת התורה על ידי לווים וכוהנים. הפצת התורה לימדה אתהעם ערכים וציווים מוסרים בחיי היומיום ומול המציאות המשתנה.

  

, עלייתו ופעולותיו לגיבוש שבי ציון )סמכויות, פעולות, קשיים והישגים( עזרא הסופר

13 שנה לאחר שיבת ציון והצהרת כורש, מגיעה לארץ עלייה נוספת שבראשה עמד המנהיג הרוחני עזרא הסופר. 70כ- שנים לאחר מכן עולה נחמיה.

בתקופה זו שולט בפרס מלך אחר )ארתחשסתא(. גם מלך זה נותן אישור לעלייה.

המניעים לעלייה הם :

א. מניע פוליטיים – המלך מעוניין לחזק את היסוד הנאמן לפרס בחלקים השונים באימפריה שהייתה נתונה במרידותרבות )המרידות בתוך האימפריה הפרסית החלישו אותה(.

ב. כנראה, שבתקופה זו המשיכו הגעגועים לציון ויהודים רצו לחזור לארץ למרות ההשתלבות המוצלחת בבבל.

ג. כנאה שהיה צורך לחדש את ההתלהבות בנושא העלייה לארץ ישראל.

ד. לחזק את היישוב בארץ ישראל מבחינת כמות האוכלוסייה.

מטרות העלייה:

א. המשך בניית בית המקדש והחומה בירושלים.

ב. חיזוק היסוד הדתי, הפצת התורה והשלטת התורה כחוקת המדינה.

ג. מניעת נישואי תערובת

? עזרא בן שריה עולה עם קבוצות של אנשים ממעמד גבוה ובהם קבוצות של כוהניים ולווים. מיהו עזרא ומה מעמדוהוא עמד בראש העלייה. עזרא השתייך למשפחת כוהנים והיה "סופר".

"סופר" - בקיא בתורה או מעתיק ספרי תורה. תואר רשמי בעל מעמד ממלכתי באימפריה הפרסית.

: סמכויותיו

* קיבל ממלך פרס רישיון להנהיג את שבי ציון, העם הכיר בו כסופר – גדול ובקיר בתורה.

* קיבל היתר ליישב את ירושלים ולהביא לבית המקדש כסף ומתנות תרומה ממלך פרס ומן היהודים בגולה.

* קיבל כתב זכויות )בכתב זכויות יש למעשה הכרה רשמית של השלטונות בסמכות חוקי התורה כחוקים של הישובהעצמאי( ,לפי כתב זה הותר לו :

א. למנות שופטים ודיינים שישפטו לפי חוקי התורה, להטיל מיסים, לפרסם , ללמד את חוקי הדת ולפקח על ביצועם)לאכוף את חוקי התורה(.

ב. סמכות להטיל עונשים על מי שלא יפעל כחוק סמכויות שכללו החרמת נכסים, מאסר, גלות.

– רוחנית דתית. סוג הסמכות

– ענייני דת ומשפט. תחומי הסמכות

– סמכויות אכיפה מוגבלות. אכיפה

: פעולותיו

- עזרא מינה שופטים ודיינים על מנת שילמדו וישפטו את התורה על פי חוקי התורה. מינוי שופטים ומלמדים .1

– להשליט את חוקי התורה, ללמד ולשפוט על פיה, לטפח את מעמד הסופרים. המטרה

. החלפת הכתב העברי הקדום בכתב אשורי - עזרא החליט להחליף את הכתב העברי העתיק שבתורה לכתב אשורי2 שהיה הכתב הרשמי של האימפריה. פעולה זו הביאה להפצת התורה בעם, לריבוי קריאתה ולשיפור הבנתה. עזרא

הקים קבוצה של למדנים חכמים )אנשי כנסת גדולה( אשר פיתחו ויצרו את התורה שבע"פ.

– להפיץ את התורה ולהפוך אותה לנחלת הכלל. המטרה

 

– בהגיע עזרא לירושלים ספרו לעזרא כי קיימת שכבה גדולה של יהודים שלא   כינוס העם וקריאת התורה בציבור .3 בקיאה בתורה. בעקבות כך עזרא חוקק תקנות על מנת להחדיר את התורה לעם ועל מנת שיקיימו את מצוותיה, הוא חוקק תקנות להכנת השבת ולטהרת המשפחה. על ידי ייסוד קריאת התורה מחדיר עזרא את התפילה ולימוד התורה

כפעולה פולחנית שכל יחיד משתתף בה, באופן ישיר.

– לקבוע נוסח אחיד, להפוך את התורה לבסיס לחיים של כל היהודים ביהודה. כלומר, להפוך את התורה המטרהלנחלת הכלל ולא רק של הכוהנים.

 

)הקמת סוכות( – תוך כדי פרשנות התורה חידש עזרא מנהגים וחגים. למשל, בתורה כתוב כי חידוש חגים ומועדים .4 יש לקיים מצוות ולשבת בסוכה אך לא כתוב מאילו חומרים יש לבנות את הסוכה. עזרא מלמד את העם הלכות

שנשכחו בגלות.

– לבסס את אורח החיים היהודי על פי התורה. המטרה

– כאשר הגיע עזרא לא"י סיפרו לו על נישואים לנשים נוכריות בעם – תופעה פעולות לגירוש הנשים הנכריות .5נפוצה מאוד, בייחוד בקרב נכבדי העם – בני השכבות הגבוהות והכוהנים.

גם התומכים וגם המתנגדים לנישואי התערובת הסתמכו על פרשנות מהמקרא. התורה אסרה להינשא לבני שבעת . האיסור מהסיב הדתית, כי מדובר בעמים עובדי אליליםאמורי, הכנעני, החיתי, הפריזי, החיוי היבוסי עמי כנען:

, כאשרהמואבי והאמורי וישנו חשש כי היהודים יעזבו את הדת ויקיימו פולחן אלילי. בנוסף אסרה התורה להתחתן עםהאיסור הוא על רקע היסטורי-הם לא היו מוכנים להגיש עזרה לבני ישראל אחרי שיצאו ממצרים.

חלק מנכבדי העם נישאו נישואי תערובת כי חשבו שאיסור זה תקף רק לגבי העמים שבתורה כתוב במפורש להינשא להם וכי הנשים שנישאו להן לא קיימו פולחן אלילי, ומוצאן היה ממשפחות שהאמינו באלוהי ישראל. לדעתם אין זו

תופעה שלילית להינשא לנשים נוכריות.

אם בארץ ישבו עמים שלא השתייכו לקבוצות אלה אז מה הבעיה להתחתן עימם?

עזרא טען כי העמים עצמם התערבבו וכעת אי אפשר לדעת מי שייך לאן, ולכן האיסור הוא על כל – תגובתו של עזראמי שאינו יהודי. עזרא רצה גם שהעם היהודי יהיה נבדל משאר העמים.

הוא התאבל, צם והתוודה בשם העם. הוא התבייש שהעם התנהג בצורה כפוית טובה כלפי האל, שהחזיר אותו לארצו, וחשש מפני עונש נוסף. העם ביקש לכרות ברית עם האל ולחיות חוקי התורה. על פי ספר עזרא עודד הציבור היהודי

את עזרא לנצל את הסמכויות שניתנו לו ולפעול לגירוש הנשים הנוכריות. עזרא הקים ועדה שתפקידה לבדוק כל מקרה כוהניים ולווים את נשותיהם.113של גירוש נישואי תערובת לגופו. בסך הכול גרשו

– למנוע התבוללות, לשמור על זהות יהודית נבדלת מהנוכרים. המטרה

מעמדו ופעולותיו )סמכויותיו, פעולות, קשיים והישגים(   נחמיה

לפנה"ס(. מטרת עלייתו של נחמיה הייתה לעזור לעמו, לאחר שהגיעו445 שנים לאחר עזרא )13 עלה ליהודה  נחמיה אליו דיווחים על המצב ביהודה: על קשיי האוכלוסייה, על תיאור חומות ירושלים. נחמיה מבקש רשות מן המלך לעלות

שנים וחזר אל חצר המלך.12ולבנות את ירושלים. נחמיה שהה בירושלים

מקורב למלך פרס, היה שר המשקים של המלך. קיבל תואר של פחה על יהודה ועמד לרשותו כוח צבאי. מעמדו: נחמיה היה נציגו של המלך, והוא היה השליט הבלעדי על ירושלים וסביבתה. דבר אשר הקנה לו סמכויות רבות כמו :

חקיקת חוקים, שיפוט, הפעלת כוח צבאי. תפקידו העיקרי היה לגבות מיסים לצורכי המלך ולצרכיו כפחה.

סמכויותיו :

* נחמיה קיבל ממלך פרס מעמד רשמי של פחה )מושל( יהודה.

* נחמיה קיבל מינוי פוליטי, כבא כוח ומבצע של מדיניות מלך פרס באזור )היה שר המשקים של מלך פרס ומקורב לואישית(.

* הועמד לרשותו כוח צבאי, סמכויות ענישה נרחבות לגביית מיסים.

סוג הסמכות – מינוי פוליטי למושל.

תחומי הסמכות – דת, חברה, כלכלה, ביטחון ופוליטיקה )בכול התחומים(

אכיפה – סמכויות ענישה נרחבות בתחומים רבים.

פעולותיו:

- כאשר מגיע נחמיה לירושלים הוא יוצא ומסייר מסביב לחומות העיר. המטרה – וביצורן   שיקום חומות ירושלים .1 ליצור תוכנית לשיקום החומות. לצורך כך נזקק נחמיה לפועלים שחלקם הגיעו בהתנדבות ואחרים בכפייה. נחמיה קבע

בתוקף סמכותו כפחה מכסת עבודה לכל ישוב.

פעולת השיקום של החומות נעשתה תוך מאבק עם השכנים הנוכריים כמו: סנבלט החורוני, טוביה העמוני וגשם הערבי. הם לא היו מרוצים מהתחזקותה של יהודה וממעמדו של נחמיה. אין ספק שחיזוקה של ירושלים עתיד היה

לפגוע בסמכותם של המושלים האחרים בא"י ולערער את היחסים הטובים בין האצולה היהודית לבין הנוכרים איתם באו במגע. נחמיה מסרב לשתף גם את השומרונים בשיקום החומות מכיוון שהם אינם מ"זרע הקודש" וההפרדה שרצה

בין עם ישראל לעמים אחרים, ועל כן ניסו לחבל במלאכה. לכך נוספה גם התנגדות מקרב המעמד היהודי הגבוה ובראשה הכהן הגדול. חיזוק מעמדו של נחמיה יפגע במעמדם ובקשרים הכלכליים שלהם עם העמים הנוכריים, כמו

בית טוביה.

יום הושלמה בניית החומה. בסיומה נערכה תהלוכת הודיה.52תוך

המטרה – נחמיה חיזק את מעמדה של ירושלים כעיר ראשית ביהודה. החומה העניקה ביטחון, הגנה על ירושלים, אפשרות לשלוט על הגישה לירושלים ולמקדש. יכולת עמידה מול אויבים, שמירה על האופי היהודי של העיר כי שערי

העיר נסגרו לקראת שבת, ובשבת הוצבו שומרים שתפקידם היה למנוע מסוחרים נוכרים להיכנס לירושלים ולסחור בה.

– נחמיה ראה בירושלים כמרכז דתי לאומי ולכן הייתה חייבת להוות דוגמה לשמירת השבת. ביטול המסחר בשבת .2 מלבד סגירת חומות העיר פעל נחמיה נגד הרוכלים והעשירים שנהגו למכור סחורה בשבת, הוא איים לפגוע בסוחרים

נוכרים שיעזו ללון מחוץ לשערי העיר בשבת ועל ידי כך יהיה מסחר בשבת כי יהודים יצאו מירושלים על מנת לסחורעמם.

המטרה – להבטיח את שמירת השבת, לחזק את אורח החיים היהודי ולהבדילו מאורח החיים הנוכרי.

– משפחת אלישיב השתלטה על המקדש ומקורות הכנסתו. משפחה זו נהנתה ארגון מחדש של עבודת בית המקדש .3ממתנות, מפטור ממיסים, יצרה קשרים עם הנוכריים וסילקה משפחות מסוימות מעבודת המקדש.

בואו של נחמיה והארגון מחדש בבית המקדש הביא להתנגשות בין הכוהן הגדול לנחמיה. נחמיה החזיר את המשפחות המסולקות לעבוד בבית המקדש, חידש את מעמד הלווים, מינה פקידים חדשים לאוצרות המקדש. פעולות אלו שברו

את המונופול הכלכלי של משפחת אלישיב והביאו לידי דמוקרטיזציה בעבודת המקדש. מעמדו של נחמיה התחזקואהדת העם אליו גברה לעומת ההתנגדות מצד כוהני ירושלים ושריה.

המטרה – להחזיר לתפקידיהן את משפחות הכוהנים המודחות, לחדש את מעמד הלווים.

– בתקופה בה נחמיה עלה לירושלים מספר התושבים בה היה נמוך והעיר לא יכלה לעמוד אכלוס העיר ירושלים .4 בכוחות עצמה מבחינה כלכלית וביטחונית. נחמיה השתמש בכוחו כפחה יהודה ופרסם צו בו קבע כי הוא מחייב כל

אדם עשירי מתושבי הארץ, על פי הטלת גורל לעבור לגור בירושלים.

המטרה – לחזק את ירושלים ולהפוך אותה למרכז לאומי-דתי.

– בשני הדורות שקדמו לעליית נחמיה הוחרפו הפערים החברתיים ביהודה. מעמד העשירים רפורמה חברתית .5 והכוהנים התחזק ומעמד האיכרים נחלש. עול המיסים ברובו היה מונח על כתפי מעמד האיכרים והם אלו אשר נאלצו

לשלם מיסים. מצבם הכלכלי גרם להם למשכן את שדותיהם כדי לשלם מיסים. אם לא היה להם מספיק כסף הםנאלצו למכור את בניהם, בנותיהם והם עצמם לעבדים.

על פי חוק – מעשיהם של העשירים מותרים. אבל, נחמיה ניסה לעצב את החברה על פי ערכי התורה וטען כי קיים איסור בתורה בספר דברים פרק ט"ו אשר מדבר על שמיטת כספים / חובות אחרי שבע שנים, ואין מצב בו יהודי הופך לעבד משום שאין ביכולתו להחזיר חוב. הנימוק הנוסף הוא אובדן חלק מן העם מפני שאדם שהפך לעבד כעבור כמה שנים יצא מכלל ישראל. נחמיה מוסיף ואומר כי בגולה אנשים אוספים כסף כדי לפדות עבדים יהודים שאינם מוכרים

להם ואילו פה בארץ מוכרים יהודים לעבדות.

המטרה – צמצום פערים חברתיים-כלכליים בחברה, ביסוס מעמד האיכרים כדי להחליש את המשפחות המבוססותשהיו מקורבות לנוכרים, להשיג את תמיכת ואהדת פשוטי העם.

– נחמיה ממשיך את דרכו של עזרא בנושא זה. נחמיה גירוש הנשים הנוכריות ודחיית השומרונים מקהל ישראל .6 משתמש בכוח. על פי ספר נחמיה מסופר כי הוא היכה, קילל, מרט את שערות ראשם של יהודים שנישאו לנשים

נוכריות. נחמיה סילק מתפקידם כוהנים שנישאו בנישואי תערובת, ומינה במקומם כוהנים ולווים שלדעתו אין בהםפסול.

המטרה – למנוע התבוללות, להבטיח בדלנות לאומית-דתית, למנוע חיקוי של דרכי הנוכרים.

- נחמיה אוסף את כל העם לפעולת קריאה בתורה. היוזמה לכך באה מן קריאת התורה בציבור וחתימה על האמנה .7 העם. התורה אינה סוד של קומץ אנשים וכל אדם חייב לדעת מה כתוב בתורה. כל זאת על מנת שהאדם יבין מה נדרש

ממנו, איך עליו לנהוג, מהי מידת האחריות הציבורית והאישית, השכר והעונש הצפויים על התנהגותו.

המשמעות הנוספת של קריאת התורה – אמצעי להפצת ידע וחלק מעבודת האל. על פי תפיסה זו הקשר אל האל הוא אישי והוא מתקיים לא רק במקדש ובעבודתו מתבצע פולחן האל אלא גם בפעולה אישית שברבות הימים תתווסף לה

גם התפילה.

לאחר הקראת התורה יזם נחמיה פעולה של חתימה על האמנה עליה חתמו נציגי העם הכוהנים, הלווים, השרים סה"כ ראשי אב, כוהנים ולווים.84

ברית או הסכם בין עם ישראל לתורת ישראל . עם ישראל מתחייב לקיים אחר תורת ישראל שהם: – עיקרה של האמנה

* התחייבות שלא להתחתן עם עמי הארץ.

* התחייבות לשמור על השבת.

* תרומת שליש השקל למקדש.

* תרומה לקרבן העצים – כל בית אב התחייב לספק עצים במועד קבוע לצורכי הקרבת קורבנות במקדש.

* שמירה על שנת שמיטה – העם התחייב לקיים שמיטת קרקעות וחובות בשנה השביעית.

* הבאת ביכורים, בכורות בהמה לכוהנים, מעשרות ללווים.

סיבות לחתימת האמנה וחשיבותה: האמנה מבוססת על חוקי התורה וערכיה. היא נחתמה בטקס חגיגי על מנת שיותיר רושם לדורות. נחמיה רצה לשמור על זהותו הדתית לאומית של עם ישראל ולמנוע את התבוללותו של העם

היהודי. החתימה על האמנה הדגישה כי יש התחייבות אישית לחיות לפי חוקי התורה. גישה זו היא גישה שוויונית כלומר, לכל אחד יש זכות להשתתף בפולחן הדתי על ידי קיום חוקי התורה, וכי פולחן דתי אינו מתבסס רק על עבודת

הכוהנים בבית המקדש.

מדוע היה צורך באמנה ?

. קריאת התורה ופירושה על ידי עזרא לא הספיקה לעם והיה צורך באכיפה באמצעות טקס רב רושם שיישאר1בזיכרונם.

. נחמיה רצה לסיים את מפעלו בטקס מרשים, כדי להבטיח שלאחר שובו לפרס לא יזלזל העם במצוות התורה וכי2קיים "מסמך" שעליו חתמו.

. נחמיה שאף להפוך את תורת ה' לחוקת העם ולהתאימה למצב הקיים.3

. גיבוש התורה כספר יחיד של היהדות.4

המטרה – ליצור חוקה שתהיה מבוססת על מצוות התורה, לחזק את מחויבות כל היהודים למצוות התורה.

מתנגדיו של נחמיה :

פעולותיו של נחמיה נועדו לבצר את מעמדם הכלכלי והביטחוני של ירושלים ותושביה ולחזק את יהודה ואת העםביהודה.

גישתו של נחמיה הייתה בדלנית והוא דרש להינתק מהנוכרים. כתוצאה מכך היו לו מספר מתנגדים :

. בתוך החברה היהודית – משפחת אלישיב הכהן הגדול, ושרי יהודה, בני המעמדות הגבוהים. אלישיב היה נשוי /1קשור בקשרי נישואין עם הנוכרים ובעיקר עם משפחת סנבלט השומרוני.

הוא מתנגד לנחמיה מהסיבות הבאות :

א. סיבה פוליטית – נחמיה דחק אותו מההנהגה מאחר שנחמיה הגיע עם מינוי של פחה מטעם מלך פרס.

ב. מסיבה דתית – נחמיה ערער על סמכותו של אלישיב ככהן והתערב בענייני המקדש.

ג. סיבה כלכלית – אלישיב נמנה על המעמד העליון בעם ונחמיה דאג בעיקר להמוני העם העניים.

. סנבלט החורני היה הפחה בשומרון, מנהיג השומרונים. סנבלט ובניו ראו עצמם יהודים, האמינו באלוהי ישראל2 וביקשו להשתתף בפולחן הדתי במקדש בירושלים. למרות זאת הוא נדחה על ידי עזרא ונחמיה בשל גישתם הבדלנית

)סנבלט אינו מזרע הקודש(.

. גשם הערבי היה שליט השבטים הבדואים מדרום הארץ. כנראה מלך בני קידר. בני קידר היו שבטים בצפון ערב3 ששלטו באופן בלעדי על המסחר בבשמים באזור. באותה תקופה הייתה חשיבות למסחר בבשמים כיוון שהיה צורך

בהם כדי לקיים את הפולחן הדתי של האלים השונים. הוא שלט בסחר הבשמים ודאג מהתחזקותה הפוליטית-המדיניתשל יהודה.

. טוביה העמוני – טוביה היה יהודי, בן למשפחה בעלת נכסים ואחוזות בעבר הירדן, כנראה היה בין היהודים שלא גלו4 לבבל. הוא שלט בעבר הירדן והכינוי "עמוני" או "עבד העמוני" נוצרו מתוך קשריו עם העמונים. בנוסף לכך הוא היה בעל עמדה חברתית ומדינית גבוהה בירושלים. הייתה לו לשכה פרטית בבית המקדש. נחמיה סילק אותו מהמקדש

משום שהוא ראה בזה חילול קודש.

שתי גישות להגדרת הזהות היהודית הבאות לידי ביטוי בוויכוח על גרוש הנשיםהנוכריות: הגישה הבדלנית והגישה האוניברסאלית

הגישה הבדלנית –

עזרא ונחמיה, גולי בבל, הכוהניים והלווים. נציגיה:

למנוע המשך נישואיי תערובת בעם . ה' בחר בעם ישראל בלבד ולא בכל העמים. עם ישראל נבחר גישה זו מטרתה כדי להבדילו מן הגויים. העולם הנוכרי הוא – אלילי וטמא והוא עלול לטמא את "זרע הקודש". נישואיי התערובת הם

איסור חיתון עם נשים נוכריות .  כי התורה קובעת –תיעלם שארית הפליטה - חטא והעם ייענש על כך

: על העם היהודי להתרחק , הבדלות מן הנוכרים למשל על ידי בדיקת מגילת היוחסין, על ידי גירוש נשים התוצאה דתית בין ישראל לשאר – נוכריות וניתוק קשרים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. כלומר, יש לחתור לבדלנות לאומית

האומות )ישראל " זרע קודש "( .

 

גישה סובלנית.   האוניברסאלית ( :   –   הגישה האנטי בדלנית ) הסובלנית

הכוהן אלישיב יהודה, אצילי הנביאים, נציגיה: .

אלוה ה' לטענתם . אחד באל באמונה לשתפם , ליהדות הנכרים את לקרב לשאוף מטרתה זו גישהותפק לגויים" "אור שיהיה כדי נבחר ישראל עם בשלטונו. יכירו וכולם העמים כל אלוהי הוא ישראל י

 יכול , התורה מצוות את ומקיים ישראל באלוקי שמכיר מי כל באל. אחריםלהאמין לעמים לגרום ידויהודי להיחשב   .

י )על הנכרים את לקרב שאיפה מתוך תערובת לנישואי הביאה זו וליברלית סובלנית גישה התוצאה:ליהדו הנוכרים את לקרב נוכל וכך יהודה, לתחום מעבר היהדות השפעת תתחזק עמם( נישואים די

ופוליטיים כלכליים חברתיים, קשרים התערובתנוצרו נישואי ידי על ת. .

חברתיים – כלכליים שיקולים , המשפחה שלמות על לשמור הרצון : אישיים שיקולים  . 

חברה בדלנית או חברה אוניברסלית ועוד בנושא של -  

שנות גלות וחורבן, מחדשים50שיבת ציון היא תקופה מעצבת בחיי האומה.היהודים חוזרים לארצם לאחר את המרכז הדתי-פולחני שהוא בית המקדש בירושלים ושואפים לבניית חברת מופת יהודית.

 מתלבטים בין:

חברה בדלנית שמתרחקת מההשפעות הזרות של שכניה למען טוהרת "זרע הקודש".   א. חברה פתוחה ואוניברסאלית המקרבת את שכניה למען הפצת היהדות לעולם כולו.    ב. 

ההתלבטות מתמקדת בשאלה – מיהו יהודי?מהם הקריטריונים שבאמצעותם יקבע מיהו יהודי:

  טריטוריאלי – יהודי הוא מי שגר ביהודה לפני הגלות.   .1 ייחוסי – מי שנולד להורים יהודים.   .2 פולחני – מי שה' אלוהי ישראל הוא אלוהיו ואותו הוא עובד.   .3 אידיאולוגי – מי שמחויב לחוקי התורה ומקיים אותם.   .4 

התשובה לכך לא הייתה אחידה וגורמים שונים העדיפו קריטריונים שונים. המאבק הרעיוני התמקד בין שתי הגישות: בדלנות מול אוניברסאליות. 

ניצחון הבדלנות חייב שלילת האוניברסאליות )משחק סכום אפס(. 

הבדלנים צריכים למיין מחדש ערכים והמיתוסים מהעבר . - הסמלים היו מלכות בית-דוד על כל גינוניו וחטאיו, הפולחן בבית-המקדש ואורח החייםמצד אחד

האוניברסאלי של העם. 

- התגבשו בגולת בבל דפוסי פולחן חדשים, רוחניים, למדניים, תוך הכרה בתחושת קדושה מיוחדתמצד שנישל עם ישראל )זרע הקודש( ורצון להתנתק מהשפעות זרות.

 הפתרון של הזרם הבדלני היה :

להעמיק את הרוחניות ולימוד התורה כציר המרכזי באורח חיי היהודי.   א. להיזהר שלא לחזור על חטאי העבר ובמיוחד, שלילת אורח החיים האלילי.    ב. דחיית תקומת מלכות בית-דוד וההכרה העולמית בבית-המקדש, לחזון אחרית הימים, לימות המשיח,     ג.

כשכל העולם יתוקן ויהיה כשיר למלכות שמיים. 

ההשפעה שנבעה מכך על אופי הנהגת העם ב-יהודה: צאצאי בית דוד נעלמו מהנהגת שבי ציון. )מאז זרובבל(   .1 הכוהן הגדול תפש את תפקיד המנהיג הרוחני והמדיני לעם, אבל נדרש להתחייב לגישה הבדלנית. מי   .2

שלא עמד בכך, ספג ביקורת ומעמדו נפגע . מעמד של סופרים וחכמי התורה הלך ותפש בהדרגה את בכורת המנהיגות, כי חוקת התורה ולימוד   .3

ההלכה והמצוות, נעשים לעיקר, יותר מפולחן הקורבנות.

)מלך חסות –     דפוסי השלטון הרומאי בארץ ישראלהורדוס , הנציבים(

 

העקיף, דמותו של הורדוס כמלך חסות     השלטון הרומי  

40קיבל מינוי כמלך על יהודה על סמך הכרזת אנטוניוס, שקיבלה אישור מן הסינאט הרומי בישיבתו בשנת   הורדוסלפה"ס. החלטת הסינאט העניקה30ברודוס בשנת   אוקטאביאנוס  על ידי  קיבלה אישור מחודש  לפה"ס, והיא

הסמכויות הורדוס כ"מלך חסות", קיבל מרומי את מלך, ידיד ובעל ברית של העם הרומי. להורדוס את התואר: )א( החזקת צבא, )ב( מינהל ציבורי, )ג( שיפוט וחקיקת חוקים, )ד( הנהלה כספית.הבאות

אך מעבר לכך, הורדוס לא היה רשאי לנהל מדיניות חוץ עצמאית, אלא שהוא היה צריך להתנהל על פי השיקולים  הלגיונות הרומיים הם אשר  של שליטי רומא. מציאות זאת באה להדגיש את העובדה כי הוא היה "מלך חסות", כי

בא"י, לשלטון הגיע הוא בזכותם ורק אנטיגנוס, את כך,  ניצחו ואחר אנטוניוס היה הארץ על הריבון וכי שעמדו לצדו  על הלגיונות הרומיים  ולפקד  א"י,  גבולותיה של  את   ולהם ניתנה הסמכות לקבוע   אוקטאביאנוס,

 של הורדוס.

 

מדוע הרומאים העדיפו לנקוט במדיניות של שלטון עקיף באמצעות שליטיםמקומיים?

אנטוניוס ואוקטאביאנוס ראו בהורדוס שליט נאמן בכל תנאי ובכל מצב. שליט תקיף המסוגל לשמור על חוק, שלטון שבראש השלטון ביהודה יהיה מלך יהודי, כי בא"י היה רוב יהודי. עם זאת, בגבולותיה של  היה חשוב להם,  וסדר.

שמשטר    גם,  על כן, היה להם חשוב  שחיה בערים ההלניסטיות.  יהודה הייתה גם אוכלוסייה לא יהודית, כמו זו, החשמונאית, שבה השליט היה גם מלך וגם כוהן  כמו זה שהיה בתקופה  לא יהיה דתי-יהודי,   המלכות ביהודה

הם  גדול. בהחלטתם  בנוסף, כן, ועל התפוצות, יהדות של בתמיכתה לזכות יהודי,  למנות  רצו מלך מסר של רצון טוב ליהודים אשר חיו בפרובינקיות המזרחיות של האימפריה הרומית. אלה מצדם מצאו  העבירו   הם

בו, להיעזר יכלו הם כי למלך, הורדוס של במינויו המדיניות  יתרון קובעי עם ההדוקים ובקשריו שלהם.  האינטרסים  לשמירת   ברומא,

המודל של הורדוס כמלך חסות היה מקובל במזרח הקדום. ההסדר שנקבע בינו לבין המדינה הרומית לא היה יוצא מקומיים שעלו  הממלכות הואסליות השונות. השליטים הרומים נהגו למנות מנהיגים  דופן מן ההסדרים שנקבעו עם

שושלות של מלכים אשר שלטו במקום  מינו בני  זכו לקבל מהם. במקרים אחרים הם  שהם  לגדולה בזכות הסיועלפני הכיבוש הרומי.

 

שלטון הורדוסהורדוס והאוכלוסייה ההלניסטית

ארץ ישראלית כללית  משווה את מדיניותו של הורדוס לזו של בני טוביה. לדעתו, תפיסתו של הורדוס הייתה   שטרן, לחצר  ראה את עצמן שליט הלניסטי.  והלניסטית, זאת בהתאם לערכיה של האימפריה הרומית. ואכן, הורדוס

המלכות שלו היה אופי הלניסטי. שם ניתן היה למצוא "ידידים" ו"קרובים" של המלך. אלה היו תארים של אנשים מן  לחלק  את ממלכתו  להפוך  אשר מילאו תפקיד מרכזי בממלכתו, ולחלקם הייתה זיקה ישירה אליו. הוא רצה

האימפריה הרומית. רבים מאלה שעבדו לצידו, כמו למשל, ההיסטוריון ניקולאוס איש דמשק, שרים, שומרי ראשו,היו ממוצא יווני.    מזכיריו והמחנכים של ילדיו,

הוא בנה ערים חדשות כמו קיסריה וסבסטי. בקיסריה הוא בנה את הנמל הטוב ביותר, שהפך אותה למרכז כלכלי משוחררים, ואף חילק להם  משגשג. הוא הושיב בה יהודים ולא יהודים. בסבסטי )שומרון(, הוא הושיב בה חיילים

מתכונת הערים  בסבסטי, לא היו מתיישבים יהודים. הערים ניבנו על פי חלקות קרקע חקלאיות. בניגוד לקיסריה,הללו החלישה את ותיאטראות. הקמתן של הערים גימנסיונים, מרחצאות שווקים, עם מקדשים, ההלניסטיות

 הערכים היהודיים.

הורדוס והחשמונאים

כגורם מתחרה על השלטון.  להכחיד את בית חשמונאי, שהצטייר בעיניו  הורדוס השקיע מאמצים שיטתיים במטרה  מרים   בת הורקנוס, אם אלכסנדרה עורר את התנגדותה של  לכוהן גדול. המינוי חנמאל הבבלי הוא מינה את

יקבל את משרת הכוהן הגדול, בזכות מוצאו מבית אריסטובלוסהחשמונאית ואשת הורדוס. היא רצתה שבנה, הפעילה את קשריה עם קליאופטרה, מלכת מצרים ואהובתו של אנטוניוס. הורדוס נרתע,  חשמונאי. לשם כך, היא

פיטר את חנמאל הבבלי ומינה במקומו את אריסטובלוס החשמונאי. למרות זאת, הוא לא השלים עם המינוי. הוא התמלא קנאה על רגשות החיבה להן זכה אריסטובלוס בחג הסוכות. על כן, החליט להתנקש בחייו. היה זה בשעה

על פי פקודתו, אנשיו הטביעו את אריסטובלוס בבריכה. הורדוס העמיד פנים  בארמונו ביריחו.  שהורדוס אירח אותוראו בו גורם אשם.  אסון כבד. אך אלכסנדרה ומרים החשמונאית  שקרה לו

ס אחרי שאוקטאביאנוס ניצח את אנטוניוס," לפה31המשטמה של הורדוס לצאצאי החשמונאים לא נחלשה. ב- הוציא להורג את הורקנוס, מחשש שאוקטאביאנוס יעדיף אותו על פניו. אך עם כל הצלחותיו עם הרומים,  הורדוס

ואת מרים אשתו את להורג שהוציא לכך, גרם זה של החשמונאים. פחד צילם מפני לפחוד הוסיף הורדוס אלכסנדרה אמה.

לפה"ס נתגלעו סיכסוכים בבית הורדוס מחמת ההתחרות בין בניה של מרים החשמונאית ובין12יתר על כן, משנת   אוגוסטוס  הביא למשפט לפני אוגוסטוס את בניה של מרים בחשד לחוסר נאמנות.  בני נשותיו האחרות. הורדוס

מלך קפדוקיה ארכילאוס,  הצליח לפייס בין הצדדים. אך הנרגנות בין הורדוס ובין בנו אלכסנדר נמשכה. לזמן מה, הצליח לפייס בין הצדדים. אך בהשפעת הבן הבכור אנטיפאטר התככים נמשכו, והיחסים בין  חותנו של אלכסנדר

הורדוס לבניו אריסטובלוס ואלכסנדר נהרסו. הבנים הועמדו למשפט, והוצאו להורג בסבסטי.

הורדוס ומוסד הכוהן הגדול

התנגד למוסד הכהונה, הוא ראה במשרת הכוהן הגדול מוקד  כשליט יחיד וכמלך בעל תפיסה הלניסטית, הורדוס   של כוח פוליטי שיש להחלישו. הוא נטל מן המשרה הזאת את תוכנה, והפך אותה למשרה פקידותית אשר טעונה

משרה לכל החיים, הורדוס הפך אותה למשרה  את אישורו. בניגוד למסורת היהודית, אשר ראתה בכהונה הגדולה זמנית, אשר הועברה מכוהן אחד למשנהו תמורת כסף. הכוהנים מונו לשנה אחת בלבד. לאחר שנה המשרה הייתה

להקים אצולה חדשה של  (2( לדחוק את בית חשמונאי מכל עמדה שלטונית )1הייתה )  פנויה למכרז חדש. מטרתוכוהנים שתהיה נאמנה לו בלעדית.

שילב בתים יהודיים מן הגולה הבבלית וההלניסטית בחברה היהודית הארץ ישראלית.  למימוש מטרתו, הורדוס הן ראו  הללו, כמו אצל הורדוס, הייתה מקובלת נורמה של שיתוף פעולה עם השלטון הרומי, כי  בקרב המשפחות

מוסד הכהונה הגדולה  אמצעי להבטחת מעמדן הכלכלי והחברתי. על בסיס הלך רוח זה, הורדוס מסר את  בכך, הבבלי. חננאל או חנמאל בתים יהודיים מן הגולה ההלניסטית והבבלית. הראשון לכוהנים הגדולים הללו היה  לידי

. אלה שימשו בכהונה לא רק בתקופת הורדוס אלא גם בימי יורשיו, ואףפיאבי ובית בייתוס אחריו מונו כוהנים מביתבתקופת הנציבים הרומים.

 

הורדוס, האצולה ביהודה, והסנהדרין

בתקופה שנתגבשו כפי החברה סדרי להתמוטטות הביאה היא חברתית. מהפכה חוללה הורדוס מלכות מעשירי ירושלים אשר תמכו באנטיגנוס. התוצאה,45הורדוס הוציא להורג   החשמונאית. האצולה הירושלמית   

שהייתה מקורבת לחשמונאים איבדה את מעמדה, בגלל שחבריה נהרגו במלחמות, ובגלל שרבים אחרים איבדו את מאדום, מן הגליל ומן הגולה  כוחם הכלכלי. במקומם צמחה אליתה חדשה. אלה היו יהודים שבאו מן הספר:

בשיתוף פעולה עם המשטר הרומי על מנת  כולם היו שותפים למדיניות של הורדוס שדגלה  ההלניסטית והבבלית. אדמות ומשרות, וכך, הוא  הורדוס העניק  למשפחות הללו,  הכלכליים והחברתיים שלהם.  לשמור על האינטרסים

    הבטיח את נאמנותן אליו.

וראשית התקופה ההלניסטית. על פי הסנהדרין כנציגת האומה הייתה מצויה ביהודה מסוף התקופה הפרסית ראשיתה בשבעים זקנים שהיו עם משה במדבר. בתקופת בית שני היא נקראה "גרוסיה". מסוף התקופה  המסורת,

גדול בלשכת הגזית, או בית דין של שבעים בית דין החשמונאית השתרש השם "סנהדרין". בתלמוד היא נקראת: הסנהדרין ריכזה בידיה סמכויות של רשות מחוקקת, מבצעת   זקנים וחכמים.     זקני בית דין, או , או בשם כללי:ואחד

הסנהדרין היה תלוי במצבה המדיני-חברתי  גורל  ושופטת, ובמקביל היא הייתה מעין מוסד אקדמי ללימוד תורה. החשמונאים לעומת מעמדה בימיו  במעמדה של הסנהדרין בימי  של האומה ובתמורות של העם. היה שוני, למשל,

הורדוס. האחרון,  של של  זה ממעמדה לגמרי אותה ודחק פעולתה תחומי את צמצם כוחה, את החליש כשליט אבסולוטי הלניסטי יחיד, ביטל את סמכויות הסנהדרין, והותיר את העם ביהודה   הורדוס     . בשלטון     שותפה

יחד וחשיבות מדינית. במקום זאת, הוא הרכיב, מקרב "רעיו" מעין מועצה פרטית שישבה עימו נטול השפעה היא גם נקראה ואשר במשפט,

                                                                                                                                          סנהדרין.                                                                                                                                                                                                                                                                                                            הורדוס ומפעלי הבנייה                             

הורדוס הצטיין בבנין ערים חדשות ובהקמת בנייני פאר על פי המודל ההלניסטי-רומי. במעשיו אלה הוא רצה והפך אותה לעיר הנמל הגדולה והמשגשגת קיסריה להאדיר את שמו, ולתת פורקן לכוח המעש שלו. הוא בנה את

יישב בה חיילים משוחררים לא יהודים,  )שומרון(, סבסטי הוא בנה את העיר  בא"י. התיישבו בה יהודים ולא יהודים.יישובים בנה כך, אחר חקלאיות. קרקע חלקות להם למבצר  וחילק מזרחהרודיון מסביב מדרום ,

הורקניה, מטעמי ביטחון הוא בנה את המבצרים:  ליד ראש העין. ואנטיפאטרוס ליד יריחו, פצאליס לירושלים,הראשון ומצדה  ,מכוור ,אלכסנדריון מפוארים, ביצורים בנה הוא בירושלים המלח. ים של המערבי בחופו

"אנטוניה בהם המגדליםמצודת גם כמו אנטוניוס, מארקוס של שמו על נקראה אשר הבית, הר ליד ," . בנוסף, הורדס בנה בנייני פאר. בירושלים בנה תיאטרון ואמפיתאטרון, וכןהיפיקוס, פצאל ומרים המפוארים

במקומות נוספים בארץ. אך גולת הכותרת של מפעלי הבנייה שלו,  ארמון נהדר לעצמו. ארמונות נוספים הוא הקים.בית המקדש בירושלים היה בניין

 

תקופת הנציבים-השלטון הרומאי הישיר: 

לספירה סופחה יהודה לאימפריה הרומית והפכה לפרובינקיה רומית בשם יודיאה ובראשה נציב- כלומר,6בשנת תחת שלטון רומאי ישיר.הנציב מונה ישירות ע"י הקיסר.

 

איזור כבוש מחוץ לאיטליה, שהיה כפוף ישירות לרומא ובראשו הועמד נציב.יהודה הפכה לפרובינציה-פרובינקיהבשם יודיאה.

לתושבי הפרובינקיה נקבע מעמד של אויבים, תושבים אלה היו משוללי זכויות, מלבד אלה שנתנו להם הרומאים.

, שלטו שבעת הנציבים הראשונים שגילו לרוב יחס נוח41 עד 6 השנים הראשונות,משנת 35 נציבים. ב12היו ליהודים,הם כבדו את המסורת היהודית,שמרו על הסדר בירושלים בעיקר בחגים ונמנעו מלהכניס דגלים ותמונות כדי

לא לפגוע ברגשות היהודים.

לאחר מכן שלט המלך אגריפס,יהודי וחשמונאי,נכדו של הורדוס.תקופתו הייתה תקופת זוהר ואופטימיות.

השנים הבאות,היו סערות ואלימות.בתקופה זו,של חמשת הנציבים האחרונים, גברה22לאחר מותו הפתאומי,בהמתיחות בין השלטון הרומי ליהודים. הנציבים האחרונים לרוב היו מושחתים,אכזרים ועריצים.

 

תפקידי הנציב הרומי היו:.שמירה על הסדר והביטחון בפרובינקיה -

.מפקד עליון של הצבא בפרובינקיה -

סמכויות שיפוט מלאות. -

.אחראי על ניהול גביית המיסים -

-פיקח על חיי הדת ,מינה ופיטר כוהנים גדולים.

-הגבלת כוחה של הסנהדרין )=מועצה דתית שייצגה את העם( -על עבירות על חוקי התורה הסנהדרין לא יכלה.בלי אישור הנציב  להטיל גזר דין מוות

 

המאפיינים של שלטון הנציבים שהובילו-לעוינות הישוב היהודי והעדפת התושבים הלא יהודים בארץ,עולכלכלי כבד,עושק ומעשי שחיתות ופעילות נגד תנועות משיחיות ומורדים.

 

הנציבים היו רובם ממוצא הלניסטי וחשו קירבה לנוכרים בארץ ולערים הנוכריות הלניסטיות ואיבה ליהודים. המצב לספירה.66  הלך והדרדר בתקופת שלטונם עד פרוץ המרד בשנת

 

- התרבות היהודית הייתה זרה להם והיה ריחוק בינם לבין היהודים. הנציבים היו רובם ממוצא יחסם לתושבי הארץ הלניסטי וחשו קירבה לנוכרים בארץ ולערים ההלניסטיות.הנוכרים גם שירתו בצבא. לכן פסקו תמיד לטובת

הם גם היו מושחתים, לקחו שוחד והרגו באזרחים היהודים בהזדמנויות שונות.  הנוכרים

.בכל עימות פסקו לטובת הנוכרים והכו ביהודים, ופגעו בחיי הדת וברגשות הדתיים של היהודים

 

– השלטון הרומי הטיל על הפרובינקיה יודיאה מיסים כבדים. איכרים רבים התרוששו ורבים נותרו הטלת מיסיםמובטלים.העול הכלכלי סימל את השעבוד של יהודה ואובדן עצמאותה.

 

- הנציב היה רשאי למנות כוהנים והוא נתן את התפקדי לכל המרבה במחיר ולא לאיש שכישוריו שחיתות - מתאימים לתפקיד. הנציבים נטלו שוחד שוב ושוב ולעיתים כוהנים שירתו בתפקידם רק שנה אחת. כמו כן הם שדדו

את קופת בית המקדש לעיתים תכופות.

 

פירוט בסיבות למרד.פגיעה ברגשות הדתיים של היהודים--

 

- תקופות של מצוקה יוצרות ציפייה לגאולה. תופעה זו אפיינה את פעילות נגד המורדים והתנועות המשיחיות- התקופה, ורבים נשמעו לאנשים שהתיימרו להיות מושיעים,משיחים או נביאים והבטיחו שהגאולה מתקרבת.

אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך ,ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע ,ביהדות.מלכים על מנת לציין את המלכתם על שם המנהג למשוח בשמן ,המושיע נקרא מלך המשיח התורה.

המפורסם מביניהם היה ישוע. בברית החדשה הוא מתואר כמי שחולל ניסים. התגודדו סביבו בעיקר עניים ומדוכאיםשהאמינו שהוא יביאם לגאולה.

ישו הכריז על עצמו שהוא משיח וטען שהוא "בן האלוהים".זה הטריד מאוד את המנהיגות היהודית ששפטה אותו אךלא הייתה לה סמכות להוציאו להורג.לכן מסרו אותו לנציב הרומאי.

בעקבות הפופולאריות שלו ודבריו נגד רומא,הנציב פונטיוס פילטוס הוציא אותו להורג. הוא הוכה,עונה,ניצלב ומתבייסורים קשים.

בנוסף, הנציב פליכס היה ידוע בתור אכזר ומושחת ובתקופתו גברה ההשפעה של גורמים קיצוניים. הוא הרגשנתפסו והתאכזר אל תושבי הערים שלהם. המורדים את

 

הסיבות למרד הגדול והעמדות השונות בויכוח על היציאה למלחמה ברומאים .

הסיבות למרד:  לספירה והקיף את מרבית שטחי יהודה והגליל. המרד66המרד הגדול של היהודים ברומאים פרץ בירושלים בשנת

לספירה, לאחר שהרומאים פרצו לירושלים והעלו באש את בית המקדש השני, וספחיו70הוכרע בחודש אב בשנת 67שני השלבים העיקריים של המרד היו המלחמה בגליל בשנת . לספירה73הסתיימו עם נפילת מצדה בשנת

.70והמצור על ירושלים בשנת

בניגוד למרד החשמונאים לפניו לא היה למרד הגדול מנהיג מרכזי שהיה יכול ללכד סביבו את המורדים. וכך, נוסף על העדיפות הצבאית המכרעת של הרומאים, היה הכוח היהודי מפוצל והיו בו מאבקים פנימיים. כישלונו של המרד הגדול מציין את סיום תקופת הבית השני בתולדות עם ישראל ואת חורבן בית המקדש לאחר קרוב לשש מאות שנה

של היותו מרכז רוחני ליהודי הארץ והתפוצות. תוצאותיו של המרד הגדול היו מכה קשה ונוראה לעם ישראל, אך לאהיו מכת מוות - לא ליהודים ולא ליהדות.

נראה שהמרד הגדול, כמו מהפכות בעת החדשה, פרץ בשל הצטברות תסכולים, סכסוכים ובעיות שכולם יחד סחפואת החברה היהודית לעימות עם השלטון הרומאי ועם הנוכרים.

יהודים בין יהודים ליהודים, תקופה זו,של הנציבים האחרונים, מאופיינת בתסיסה, ובהתנגשויות אלימות ביןלנוכרים.

מאז כיבוש הארץ ע"י הרומאים היהודים שאפו להחזיר לעצמם את העצמאות המדינית והדתית.

 

. פגיעה בחיי הדת של היהודים וברגשותיהם הדתיים-גורם דתי.1

.הנציבים חזרו ופגעו בחיי הדת וברגשות הדתיים של היהודים:

-בשעות הלילה הוכנסו לירושלים ע"י הלגיונות הרומיים-מקלות מעוטרים עם סמלי הלגיונות הרומיים-דמויות שלבעלי חיים ושל הקיסר מה שאסור על פי הדת היהודית.

-לקחו כספים מבית המקדש למימוש מפעלים כמו בניית אמת המים בירושלים.

-הרומאים הציבו פסל בדמות הקיסר בבית המקדש ומידי יום העלו קורבן לשלום הקיסר.

-פגעו במתפללים יהודים בירושלים בזמן החגים.

-קרעו ספר תורה באחד הכפרים.

-בתוקף תפקידם הם מינו כוהנים גדולים אך העדיפו את אלו ששיתפו אתם פעולה ושילמו להם את דמיהגבוהים ביותר ולא את המתאימים לתפקיד.  השוחד

 

. הידרדרות היחסים בין הרומאים והנוכרים לבין היהודים- )גורם מדיני- חברתי(2

הייתה שנאה תהומית בין היהודים והנוכרים מה שבא לידי ביטוי בהתנגשויות אלימות וטבח אכזרי של אלו באלו.

בסכסוכים בין יהודים לנוכרים הנציבים תמיד העדיפו את טובת האוכלוסייה הנוכרית בארץ, הם תמיד פסקו לטובתהצד הנוכרי במשפט.

החיילים הנוכרים ניצלו את מעמדם והציקו ליהודים. ההתנגשויות האלימות קרו בערים הנוכריות.

-היהודים בטלו את קורבן הקיסר שהיה הסימן היחיד לנאמנותם לרומא.בטול זה פירושו ניתוק מוחלט מרומאוהכרזת מלחמה.

להתגרות ולהתעלל ביהודים, המצב היה הרע ביותר – בתקופת הנציב גאסיוס פלורוס,שאהב

 

. התושבים הנוכרים בעיר קיבלו מעמד של- אירועי קיסריה: הניצוץ אשר הדליק את הדליקה היה בקיסריה אזרחים רומים , דבר שפגע מאוד ביהודים שביקשו מהנציב לבטל את המעשה. הם טענו שקיסריה היא עיר יהודית

כי הורדוס בנה אותה.הנציב לא הסכים והקיסר הרומי פסק שקיסריה אינה עיר יהודית.

בעיר פרצו מהומות בין היהודים לנוכרים ,החלו מעשי אלימות קשים,אלפי יהודים נטבחו, והאירועים התפשטו לעריםנוספות.

היהודים הנרגזים עזבו את העיר ולשמע המאורעות נסערו גם יהודי ירושלים. 

הנציב הוסיף על הזעם כשניסה לבזוז את כספי בית המקדש "לצורכי המדינה" ושלח את חייליו כנגד האזרחים שניסו החיילים הרומאים ,שהורשו על ידי הנציב להרוג ולבזוז את היהודים בעיר.  למנוע זאת ממנו. בעיר התקיים טבח ע"י

יהודים נאסרו עונו ונצלבו.

-מוקד שני לטבח ביהודים בתקופתו של פלורוס היה בירושלים.בקשתו להוציא כסף מבית המקדש נתקלה בזעם רבבקרב היהודים מה שהביא לעימות וטבח שעשו חייליו ביהודים.

 

. החרפת המצוקה הכלכלית,מעשי עושק של הנציבים והתגברות הקיטוב הכלכלי בקרב היהודים-3

פילוג חברתי- כלכלי בין העניים )תומכי המרד( לבין העשירים )מתנגדי המרד(. הפער הכלכלי-חברתי בין  היהששררה ביהודה. האנרכיה השכבות בעם גדל והיו הרבה מעשי עושק ושוד. מעשים אלו התאפשרו בגלל

-המיסים הכבדים שהוטלו ע"י הרומאים יחד עם מעשי העושק של הנציבים שרצו להתעשר הגבירו את הקיטוב בחברה היהודית.

איכרים רבים שהתרוששו ונותרו חסרי כל עברו לעיר כדי לעבוד כשכירים.חלק מעשירי העם שהיו מיעוט בעם,עשקו את השכבות העניות שהיו הרוב בעם.

-גם בקרב הפועלים בעיר-בנאים וסתתים-שררה אבטלה במיוחד לאחר שהסתיימו מפעלי הבנייה של הורדוס.

-כל המובטלים נענו לקריאות למרד במטרה להשיג צדק סוציאלי. 

הרבה אנשים עניים התחברו אל הקנאים שפעלו נגד הרומאים ונגד היהודים העשירים. 

הם קיוו שסילוק רומא מהארץ יביא לשיפור מצבם הכלכלי והחברתי.

 

בתקופת הנציבים האחרונה התגברה השנאה בין היהודים שתמכו בהמשך   .התגברות הקנאות בקרב היהודים -4 השלטון הרומי-המתונים לבין היהודים שהתנגדו לו-הקיצוניים. זה הביא להקצנה בקנאות היהודית. המתונים

)המשפחות המיוחסות והעשירות( ניסו להרגיע את העם ואמרו שצריך לפעול בדרכי שלום, ולעומתם הקנאים ובני

המשפחות העניות פעלו יחד במרד גלוי ברומאים וגם נגד המתונים ששיתפו פעולה עם הרומאים הכובשים. הםהאמינו שרק מרד ברומאים יביא לשיפור חברתי ולאחדות )גורם חברתי(.

רוח המרד בקרב היהודים התגברה בשל הרעיונות של הקיצוניים הסיקריים.הם ראו בכניעה לשלטון הרומאי חטאולכן קראו למרד.רק מוות עדיף על חיים ללא חירות וכדי להביא את ימות המשיח יש ללכת בדרך של מלחמה.

התסכול והייאוש דחפו אנשים רבים להאמין באמונות משיחיות.

הם פעלו גם נגד נכבדים יהודים שנחשדו כמשתפי פעולה עם הרומאים.

הייתה להם את ההשפעה הגדולה ביותר על פרוץ המרד.

 

קיטוב חברתי פנימי והגישות בחברה היהודית בויכוח על היציאהלמלחמה ברומאים:

 

בינה לבין עצמה, ובינה לבין מסוכסכת ,הייתה חברהתקופת הבית השני ,לקראת סוףארץ ישראלהיהודית ב חברהה.סביבותיה; חברה אשר איבדה את עצמאותה וסבלה מקיטוב חברתי וכלכלי חמור

העם היהודי היה מחולק בין :

אשר נהגו לפרש את ,בעלי הממוןו כוהניםה ,המעמד העליון בני )–) מצדוק-הכהן הגדול בימי דוד המלך. הצדוקים-ככתבן.הם היו במחנה המתונים. תורההכתובות ב מצוותה

סיעה עממית שנהגה בקיום המצוות לפי - מהשורש לפרוש או מהיותם כת שמפרשת את התורה -פרושים-השהועברה מדור לדור ושנדרשה על ידיהם.היו ביניהם קיצוניים וגם מתונים. "שבעל פה"  פרשנות

וחיו במדבר יהודה. פרישותקיומם הוא מתקופת החשמונאים .הם האמינו בחיים של טוהר ו -איסיים-ה

לספירה( וראו את1-2-הנוצרים הראשונים. היהודים-הנוצרים היו תלמידיו של ישו )מאות  נצרנים-היהודים ה הקהילה הראשונה של יהודים-נוצרים קמה בירושלים לאחר מות ישו, והיא התפתחה.עצמם כיהודים לכל דבר

.מקבוצה קטנה מאוד לקהילה גדלה והולכת

- כת נוספת-)מהמילה סיקה-פגיון בלטינית-את הפגיון נשאו מתחת לבגדיהם( שקמה עםהקיצוניים -סיקריים-ה לספירה. הם היו קיצוניים יותר מהפרושים.לתפיסתם, החירות המדינית הייתה6תחילתו של שלטון הנציבים במאה ה

.בגדר ערך דתי, והכניעה לשלטון הרומי הייתה עבורם חילול השם

 

הויכוח בקרב היהודים על היציאה ל"מרד הגדול"ברומאים:

 

גישה אחת: הקנאים-הקיצוניים-מובילי המרד.במחנה הקנאים היו:עניי העם,הפרושים הקנאים והסיקריים.

הגישה העקרונית של הקנאים הייתה למרוד ברומאים.

לרוב הקבוצות הקנאיות היו תפיסות משותפות: בתחום הדתי ובתחום החברתי.הם האמינו שהניצחון יבוא בסיועמהשמיים וכול עניינם היה "החשבון האלוהי" ולא גורלם של האנשים.

התפיסה הדתית-לאומית:

השקפת עולמם של הקנאים דמתה לזו של הפרושים בתוספת העובדה שאין לקבל את שלטונה של רומא בארץ.

הקנאים פעלו בנחרצות רבה נגד צבא הרומאים מתוך אמונה שאלוהים עומד לצידם ובבוא הזמן יתערב במלחמה ויטה את הכף לטובתם.

הקנאים סרבו להכיר בשלטון בשר ודם והאמינו בשלטון מלכות השמים.הם העדיפו עימות,התנגדות וניתוק במקוםהסתגלות והשתלבות.

החירות היא עקרון דתי ראשון במעלה. כבוד לאומי הוא ערך דתי. כניעה לשלטון זר היא חילול ה', כיוון שעם ישראל

הנמצא בארצו צריך לחיות בעצמאות ולא תחת שלטון זר. 

יש לקרב את שלטון האל באופן פעיל ע"י סילוק הרומאים, יש למרוד כדי לזרז את העצמאות והגאולה.

התפיסה החברתית

יש לקיים מהפכה חברתית, אשר תשנה את הסדר החברתי הקיים, יש להסתייג מרכושנות וליצור שוויון מעמדי. מהפכה זו היא חלק מהותי מהמאבק לחירות מדינית מאחר והפער החברתי שנוצר הוא בגלל השלטון הרומאי אשר

חיזק קבוצות מסוימות בחברה היהודית ופגע ברוב העם-להביא לצדק חברתי.

 

גישה שנייה : המתונים-המתנגדים למרד.במחנה המתונים היו:הפרושים המתונים, הכוהנים הגדולים, אנשי הסנהדרין,עשירי ואצילי ירושלים.

הם עודדו מדיניות של הבלגה ואיפוק. חששם היה שמעמדם הפוליטי והכלכלי יפגע וכן, דעתם הייתה שאין סיכוילמרד.לכן בקשו לשאת ולתת עם הרומאים מתוך ראיית היהודים וגורלם-"חשבון בני האדם".

התפיסה הדתית:

-חשש לחורבן בהמ"ק וירושלים- למרד נגד הרומאים אין סיכוי והרומאים עשויים להרוס את המקדש , המרכזהרוחני הדתי של עם ישראל. זה עלול להיות נזק בלתי הפיך ולכן עדיף שלא למרוד.

-השעבוד הרומאי הוא גזירה משמים על החטאים של היהודים: הפילוג בעם , השנאה בין חלקי העם , השפעתהתרבות

ההלניסטית על הרבה יהודים וירידה מוסרית של הכהונה הגדולה . כל עוד העם היהודי לא יתקן את מעשיו ויכפרעל חטאיו ימשיכו הרומאים לשלוט.

-אובדן החירות הדתית– גם תחת השלטון הרומאי ניתנת חירות או אוטונומיה לקיים את הפולחן הדתי: עלייה לרגל,קורבנות ,מצוות, לימוד תורה. אוטונומיה זו עלולה להיפגע אם יהיה מרד ויוטלו גזרות שמד.

התפיסה החברתית והמדינית:

- העם מפולג ולכן אין לו סיכוי לנצח. חברה שאין לה אחדות פנימית אין לה גם חוסן ויכולת להלחם נגד אויב חיצונימפני שהכישלון ברור.

–הבעיה היא מדיניותו של הנציב- אין הצדקה למרוד באימפריה הרומאית, בשל - אשמה מקומית ולא כללית נוקשותו ואכזריותו של נציב מקומי. שהרי השלטון המרכזי אינו מודע להתנהגות נציביו שפעלו לעיתים בניגוד

למדיניות של רומא ואף אם יודע , הוא לא עמד על חומרת מעשיו. לכן יש לדאוג ולהחליף את הנציב ולדרוש תחתיואנשים טובים ממנו.

– אין מקום למלחמה למען החירות המדינית, שכן זו כבר אבדה עם כיבוש פומפיוס את הארץ )שנת  אובדן החירות   - לפה"ס (. את החירות המדינית איבדו המלכים היהודים עצמם לפני שנים רבות,ואין ליהודים זכות להתלונן בשל63

כך על הרומאים.

– אין סיכויי הצלחה למרד , שהרי עמים הרבה יותר חזקים ובעלי צבאות אדירים נאלצו להיכנע - מעטים מול רביםהרומית. אין להעלות על הדעת שדווקא היהודים יצליחו להתקומם. מלחמה ברומא כמוה כהתאבדות.  לאימפריה

– מרד ברומאים יביא להחמרת יחס הרומאים כלפי היהודים גם מבחינה המרד יביא חורבן גם ליהודי התפוצות - מדינית ואולי אף מבחינה דתית . הרומאים יטילו גזרות מדיניות ודתיות על היהודים,ויסבלו מכך לא רק יהודי א"י,

אלא אף יהודי התפוצות שיושבים בין אוכלוסייה נוכרית עוינת ואשר ירדפו אותם בכל מקום .

 

תוצאות המרד וחורבן בית-המקדש. 

הסיבות לכישלון המרד: בינה לבין עצמה: התומכים במרד מול היהודית הייתה מסוכסכת החברה - - פיצול במחנה היהודי

ועוינות בין המעמדות - כהונה, אצולה וסוחרים מול השכבות העממיות והנמוכות. העם לא השכיל  המתנגדים,להתאחד אל מול האתגרים שעמדו מולו, והפיצול החליש את המחנה היהודי.

– מנהיגי המרד התקשו לפעול בתיאום ובהסכמה. היו חילוקי דעות בין הקבוצות  בקרב המורדים     ומלחמת אחים השונות במחנה המורדים, והם רבו בניהם ללא הרף עד כדי הרג. הסכסוכים האלימים בין הפלגים השונים של

הקנאים בירושלים היו מכשלה קשה להתקוממות. המתונים בקשו לשאת ולתת עם הרומאים ואילו הקיצוניים היובטוחים שהגאולה תבוא מהשמים שרומא תושמד בסיוע מהמרומים.

– לא הייתה בנמצא מנהיגות חזקה וכריזמטית שהיה ביכולתה לאחד את העם - העדר מנהיגות מאחדת ומובילהכדי להפנות את כל מאמצי המלחמה כלפי האויב הרומאי ולא למלחמת אזרחים פנימית בין המתונים לקיצוניים.

)כמו במרד החשמונאים אותו הנהיגו מתתיהו ובניו.(.

לא היה סיכוי הגיוני למורדים אל מול רומא, המעצמה העולמית, בעלת הצבא האדיר - -עוצמת הצבא הרומאי והמאומן. לרומא היו: יתרון מספרי עצום, מנהיגות בעלת ידע וניסיון, ציוד ונשק רב ומגוון, אסטרטגיה צבאית

מתוחכמת ושיטות מצור שהיו יעילות.

 

תוצאות המרד-טבלה מסכמת את השינויים שחלו אחריהמרד.

 

אחרי המרדהשנוילפני המרד  החורבן יצר חלל ריק בחיי הרוח והמעשה בית המקדש נחרב קרוב לשש מאות בית

שנה שימש ביתהמקדש המקדש השני מרכז רוחני ליהודי הארץ

והתפוצות )מאז חנוכת בית המקדש

515השני בשנת 70לפסה"נ ועד

לסה"נ-חורבן הבית(

וגם  במהלך המרדירושלים.

של העם,מעמדה של ירושלים כבירה יהודית נפגע. חורבן בית המקדש וירושלים הביאו

לשינוי מהותי בחיי היהודים ולהעתקת מרכז הכובד מן המקדש לבית הכנסת וללימוד

תורה.

המרכז הדתי,המדיני והמשפטי חרב.

ניהולהפרובינקי

ה

שלטון הנציבים – הנציב היה ממעמדנמוך שנקרא פרש.

היהודים מרדו ברומאים וערערו את האחיזה של הרומאים

ביהודה

-דרגת הנציב שונתה מפרש לסנטור )שהיהמעמד גבוה יותר(.

-הוצב הלגיון הארצי בירושלים,בנוסף על חילות העזר שהיו שם קודם, כדי למנוע מרידות נוספים וחיכוכים בין היהודים לאוכלוסייה

הנוכרית. התחום

הדמוגרפי מאות אלפים נהרגו 

במהלך המרד, נלקחו כשבויים,נשלחו

לעבודות כפייה או נשלחו לשמש כטרף במשחקי התגוששות של אדם בחיה כפי

שהיו נהוגים ברומא. רבים גם נמלטו

למקומות אחרים

ישובים רבים נהרסו במהלך המרד ורבים אחרים נהרסו על-ידי

הרומאים כנקמהבמורדים.

יישובים שלא מרדו לאנפגעו.

-הידלדלות האוכלוסייה והיישובים,למרות זאתהמשיכו היהודים להיות רוב האוכלוסייה בא"י.

-הרומאים לא הגלו את היהודים מא"י.

 

 

בתחוםהכלכלי

הרומאים שרפו שדות,  עקרו עצים ושרפו יישובים של יהודים

שמרדו כנקמהביהודים.

-מכיוון שהשטחים שנלקחו ניתנו לרומאים,לערים ההלניסטיות שהתחזקו.  וחלק

-היהודים שמהם נלקחו האדמות הפכו לצמיתים )עבדים שעובדים בחקלאות(.מהיהודים שלא

מרדו לא נלקחו האדמות.

-הוטלו מיסים רבים על היהודים:

- "מס שתי הדרכמות" שנגבה מכל היהודים באימפריה הרומית,כולל ילדים וזקנים, במטרה להשפיל אותם מבחינה דתית ולאומית ולגרום

להם לנטל כלכלי.

-דמי אריסות-היהודים היו חייבים לספק מזון

לצבא הרומאי,לשרת אותם ולעבוד בתיקון הדרכים והגשרים-עבודות כפייה.גם בהמות

הוחרמו. מעמד

הכוהנים הכוהנים שירתו בבית המקדש שהיה מקורסמכותם ופרנסתם.

בנוסף הם ייצגו את העם בפני

השלטונות.

במהלך המרד רבים מבין הכוהנים נרצחו

על-ידי הקנאים

בית המקדש נחרב

משרת הכוהן הגדול התבטלה והסנהדרין

פוזרה.

-משרת הכהן הגדול הפסיקה להתקיים ואתהעבודת הקורבנות והתרומות לכוהנים

-הותר ליהודים להמשיך לחיות על פי דתם. הפרושים תפסו את ההנהגה הדתית של העם.

הם שרדו כי היו מפוזרים ביישובים רבים והרומאים לא היו מעוניינים לפגוע בהנהגה

הרוחנית בה ראו גורם ממתן.

  בתחום

החברתי היו קבוצות רבות

בחברההיהודית-צדוקים,

פרושים,איסייםוסיקריים.

רבים מהקבוצות נהרגו או ברחו מיהודה

במהלך המרד

קבוצות נעלמו מהחברה ביהודה: הסיקריים, האצולה והסוחרים)שאיבדו נכסים רבים ואת

מעמדם( הצדוקים והכהונה )תואר לעיל(.

האיסיים עונו ונרצחו.

 

 

 

רבן יוחנן בן זכאי והקמת המרכז ביבנה 

המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית-המקדשוהסכנות שנשקפו לחברה היהודית עקב משבר זה

 תוצאות חורבן בית המקדש:

 . ביטול האוטונומיה המשפטית והטלת מיסים1

יהודה שלאחר המרד שבה והייתה לפרובינקיה )יחידה מנהלה רומית( ישירה של הקיסר הרומי, אך עדיין הייתה והם הפכו התבטלה האוטונומיה המשפטית של היהודים, כפופה לפרובינקיה הסורית ולנציבה. כתוצאה מכך

"המס היהודי. מס מיוחד הוטל על היהודים - "משוללי זכויות חוקיות להיות נתינים זרים )"דדיטיקיי" בלטינית(, )שהיה בגובה הסכום אותו שילמו היהודים בעת שהמקדש היה קיים על מנת להחזיק את המקדש, קרי - שתי

ס היהודים" הכניס לקופתמס גולגולת ומסי קרקע נשארו כמובן בעינם. "מ דרכמות. שאר מסי השעבוד, כמו האימפריה הרומית כספים רבים, חסרי תקדים אף במונחים רומיים. משרד מיוחד הוקם ברומא על מנת לפקח על

גביית המס ולארגן את העברתו לרומא, והוא נקרא בשם "אוצר היהודים". נוסף על מס זה, הטילו הרומאים המס אינו בכסף, הוא היהודים מס צבאי - בפי חז"ל - ארנונה, זהו מס על הוצאות הצבא לאחר מרד, על

מס אנגריה ) . בנוסף הוטל על היהודים גם4הוטל רק על יהודי ארץ ישראל והתקיים לפחות עד המאה ה-Angaria3- שהוטל עד המאה ה- ( – עבודות שרות.

 

- חורבן ירושלים ובעיקר נפילת המקדש הייתה בעלת משמעות מיוחדת, מכיוון שהמקדש . . חורבן בית המקדש2 ומכאן שחורבנו כלכלי וחברתי, ,מוקד פוליטי היה המקדש גם לתפקודו הדתי-פולחני מילא הרבה פונקציות: מעבר

הכהונה הגדולה, מוסדות ההנהגה,   ריסק למעשה את ההנהגה המסורתית - היה נורא. כמו כן חורבן המקדש, הדתי הקשור למקדש, העלייה לרגל – כל אלה חדלו להתקיים. בית המקדש היה עד החורבן המרכז הדתי,  הפולחן

סימלה את הנהגת העם והכוהן הגדול היה בעל הסמכות הכהונה הגדולה המשפטי והלאומי של הציבור היהודי. שהיה בית הדין העליון הסנהדרין הדתית. חיסול הכהונה ביחד עם חיסול בית המקדש, היה כחיסול מנהיגות האומה.

והיווה חלק מהנהגת העם, חוסל אף הוא וכך חוסלה האוטונומיה המשפטית )משפט על-פי היהדות(.

 

הלאחר חורכן הבית השני נוצרה בחברה היהודית אויר   -     . משבר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש3 . התבוסה לרומאים, ההרס ותקנות הכיבוש הקשות שהנהיגו הרומאים הכבידו מאד על הציבורשל ייאוש ומשבר

אולם מעל לכל היה חורבן בית המקדש את המכה הגדולה ביותר שספג העם היהודי. בציבור היהודי נוצרה  היהודי. הסכנה הייתה כי אווירת ההלם   .אוירה של ייאוש והלם אשר מצאו את ביטויים המנהגים וביצירה הספרותית

    והייאוש תביא לכך שהישוב היהודי בארץ והעם היהודי בכלל יחדל להתקיים.

 

למיליון. בנוסף, קרוב ל –600,000– מספר החללים היהודים בעקבות המרד הגדול נע בין  . הרס דמוגראפי4 נלקחו שבויים כדי לשמש כגלדיאטורים בזירה, עובדים במכרות ורבים נמכרו לעבדים בשווקי הים התיכון.100,000

 

בניית המרכז ביבנה: עיצוב חיים יהודיים ללא מקדש, יצירת גורמים מלכדים חדשים: תקנות חדשות 'זכר

לחורבן', בית-הכנסת, לימוד התורה והתפילה. 

  התחדשות היהדות לאחר חורבן הבית – תקופת יבנה כשהוא חבוי בארון מתים. רבן יוחנן בן זכאי היה רבן יוחנן בן זכאי בעת שהחל המצור על ירושלים, נמלט מן העיר

ממנהיגי הפרושים בירושלים ומצמרת הסנהדרין, ממחנה המתונים וממתנגדי המרד. על שערי העיר הופקדו בריוני הקנאים שוידאו בנעיצות רומח, כי אכן המת שמוצא אל מחוץ לעיר מת "לחלוטין". על כן דאג רבן יוחנן בן זכאי,

דרך קרובו, בן אחותו, אבא סיקרא, שהדוקרים ידלגו על "גופתו", בשעה שתוצא אל מחוץ לעיר.

על פי הגמרא )מסכת גיטין נ"ו(, ניבא רבן יוחנן לאספסיאנוס כי הוא עתיד להיות לקיסר ובשכר זה הבטיח "תן לי את יבנה וחכמיה, ושושילתא )שושלת( אספסיאנוס לרבן יוחנן את כל מבוקשו. רבן יוחנן ביקש:

כך נותר הגרעין לישות היהודית ביהודה אף לאחר חורבן הבית. ביבנה חידש רבן יוחנן את ד)של(רבן גמליאל". הסנהדרין ואת הנשיאות, כינס את חכמי הדור, וביניהם רבי יהושע, והמשיך את מסורת החכמים שקדמו לו תוך

שהוא מניח אף את היסוד לחייו הפרגמטיים מזה והרוחניים מזה של עם ישראל בעתיד שלאחר חורבן הבית.

רבן יוחנן בן ראשית השיקום של חיי האומה ומסגרותיה הארגוניות במציאות שלאחר החורבן קשורה בשמו של ובמעשיו בעיר היוונית יבנה. רבן יוחנן בן זכאי, כוהן לפי מוצאו, מגדולי חכמי הפרושים בירושלים שלפני החורבן, זכאי

, רבן שמעון בן גמליאל, וחתום עמו על אגרות שנשלחו לחבלי הארץ ולתפוצותהסנהדרין שימש משנה לראש

רבן יוחנן בן זכאי החל בידיעתם הברורה של השלטונות או רק בהסכמתם שבשתיקה  בעניינים ציבוריים שונים.לשקם את החיים היהודיים מבחינה ארגונית ורעיונות-מחשבתית.

 

בן זכאי הבין שכדי לאחד את העם, יש צורך בהסתגלות לחיים בלא מקדש ועדיין לשמר את זכר המקדש כדי לתת לעם תקווה שבית המקדש יקום בעתיד. יחד עם חכמי יבנה, הקים בן זכאי מוסדות מלכדים ואף

רבן יוחנן בן זכאי ביקש להתמודד עם שתי בעיות יצר תקנות חדשות כדי ליצור גורמים המלכדים את העם.מרכזיות: קיום עם ישראל ללא בית מקדש, קיום עם ישראל ללא הנהגה.

 

פעולותיו של רבן יוחנן בן זכאי: את  הוקם בית הדין הגדול )הסנהדרין( שפעל כבית מדרש גדול. בית הדין ירש הקמת הסנהדרין – ביבנה       .1

סמכויות הסנהדרין מירושלים ושימש כגוף מחוקק ושיפוטי עליון של היהודים בארץ ישראל.

– נבנו בתי כנסת ששימשו כבתי תפילה שהיוו כמרכז עבודת הקודש במקום בית המקדש. הקמת בתי כנסת       .2 בתי הכנסת היו גם כמקום מפגש ופולחן דתי. הוא גם קבע שתתקיים ברכת כוהנים בבית כנסת בזמן התפילה כדי

שהם יברכו את העם )בדומה לתקופת בית המקדש(.

- לפני החורבן הסנהדרין בירושלים קידוש החודש :מנהגים שהיו קיימים לפני החורבן  תיקון תקנות ששינו       .3 העדים היו    קבעה את ראשי החודשים, לפי עדים שהגיעו לבית הדין בירושלים והעידו שראו את מולד הלבנה.

רשאים לחלל את השבת כדי לאפשר את הקרבת קורבנות ראש החודש במועדה. לאחר החורבן מאחר שהתבטלה על מולד הלבנה בחודשים  עבודת הקורבנות, קבע רבן יוחנן בן זכאי כי מותר לחלל את השבת רק כשמוסרים עדות

ניסן ותשרי - בשל החגים החלים בהם.

: תיקון תקנות שנועדו לשמר את עבודת המקדש ואת זיכרון המקדש      .4      - לפני החורבן הכוהנים נהגו לתקוע בשופר בראש השנה שחל א. תקיעה בשופר בראש השנה

החורבן  בשבת רק בבית המקדש, כחלק מטקס הקרבת הקורבנות של ראש השנה. אחרי     

על אף שהיו שביקשו לבטל את התקיעה בשופר בראש השנה, קבע רבן יוחנן בן זכאי כי     

מותר לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת במקום שיושב בו בית הדין הגדול – ביבנה.     

 

שבבית המקדש           : לפני החורבן בחג הסוכות נהגו לשאת את הלולבים ולהקיף את המזבחנטילת לולב ב. במשך שבעת ימי החג. במקומות אחרים נהגו לבצע את הטקס רק ביום הראשון של החג. לאחר החורבן רבן יוחנן

בן זכאי קבע כי כל אדם בכל יישוב ייטול לולב במשך שבעה ימים, כזכר למקדש.

 

הכוהנים שעבדו בבית  : לפני החורבן הכוהנים במקדש נהגו לברך את העם ב"ברכת כוהנים".ברכת כוהנים ג. . לאחר החורבן רבן יוחנן בן27-22במדבר ו  המקדש התהלכו יחפים. נוסח הברכה וההוראה עליה מופיעים בספר

זכאי קבע כי הכוהנים בבית הכנסת צריכים לחלוץ את סנדליהם בשעה שהם מברכים את העם ב"ברכת כוהנים",כזכר למה שהיה נהוג במקדש.

 

התקנות עסקו בהסדרת בעיות בחיי יום-יום שהתעוררו עם חורבן המקדש וביטול הקרבנות. אולם תקנותיו והוראותיו אינן מצטמצמות לשאלות שהיה הכרח למצוא להן פתרון לשעה, אלא מאפשרות למעשה קיום

אורח חיים יהודי של שמירת המצוות בלא זיקה הכרחית למקדש.

  

פעולותיו של רבן גמליאלשבא אחריו. רבן גמליאל מעשיו של רבן יוחנן בן זכאי היו מצומצמים בהשוואה לימי

רבן גמליאל קשר קשרים עם השלטון הרומי, אשר הכיר במנהיגותו, חיזק את הקשר בין חכמי יבנה לביןהיהודים, בארץ ובתפוצות, קבע דפוסים חדשים לפולחן הדתי: חגים, ימי צום, תפילה.

- עיקרו של יום הכיפורים היה הקרבת קורבנות במקדש על-ידי הכוהן הגדול, כדי לכפר על חטאים . החגים1 לאחר החורבן חכמי יבנה קבעו כי עיקרו של יום הכיפורים יהיה בקשת כפרה באמצעות חזרה בתשובה של כל אדם

ואדם.

- לפני החורבן במהלך ימי הבית השני, התבטלו שלושה מתוך ארבעת ימי הצום: י"ז בתמוז, ג' בתשרי . ימי הצום2 ו-י' בטבת. לאחר החורבן חכמי יבנה חזרו והנהיגו את ארבעת ימי הצום. ט' באב נהפך ליום אבל על חורבן הבית

התבסס מנהג העלייה לירושלים ב-ט' באב. הראשון והבית השני, המיוחסים לאותו תאריך.

- לפני החורבן חובת התפילה חלה רק בציבור - במקדש ובבתי כנסת. לאחר החורבן רבן גמליאל קבע . התפילה3את חובת התפילה גם ביחידות. רבן גמליאל קבע נוסח קבוע ואחיד לתפילת שמונה עשרה.

 

חשיבות פעולות אנשי יבנה:ללא קיומו של המקדש.  ועיצבו מחדש את החיים הציבוריים היהודיים  . הם כוננו1

  . הם בנו מחדש את הנשיאות ובית הדין הגדול כמוסדות המרכזיים של העם היהודי והעברת2

סמכויות מרכזיות אליהם )כמו קידוש החודש וקביעת לוח הזמנים לחגים והמועדים(.    

. בית הכנסת הפך למקום הפולחן המרכזי במקום המקדש.3

  את דרכי כפרת עוונות ופולחן במקום הקרבת הקורבנות : התפילה,  . הם קבעו4

המצוות, התשובה ומעשי החסד – ואלה נתונים לביצוע בידי כל אדם.    

   . הם קבעו הלכה אחידה אשר תחייב את כולם )לאחר דיון ושיקול( ואי קיומם של5

זרמים ופלגים מנוגדים ביהדות.   

 

- הלאומיות באירופה, התנועה הציונית וארץ ישראל עד   הנושאמלחמת העולם הראשונה

  19 רכיבי, מאפייני וגורמי הלאומיות באירופה במאה ה-

 

? 19 הלאומיות באירופה במאה ה-   מרכיבים של   

סמלים – מוקד להזדהות, גורם מאחד של בני הלאום )והמדינה( בינם לבין עצמם. סמלים מייחדים את בני הלאום, מעניקים להם זהות משל עצמם ומגדירים אותם לעומת לאומים אחרים. לכל לאום יש סמלים לאומיים רבים כמו הדגל, סמל המדינה, ההמנון

וימי חג לאומיים.ערכים – השקפות משותפות כלפי החיים, אשר יכולות להתבטא במסורת, בדת ובנורמות של התנהגות המאפיינות את בני הלאום.

השטח בו נולד ו/או צמח והתגבש הלאום לקבוצה מאוחדת. לשטח זה מיוחסת ההיסטוריה של העם. שטח מולדת )טריטוריה( – זה נחשב ל"רכושם" של כלל בני הלאום כקבוצה ולא כאנשים פרטיים. המולדת איננה רק נכס חומרי )שניתן לגעת בו או לחיות

עליו( אלא נכס רוחני המעורר רגשות של אהבה, געגוע, גאווה ואחדות. מרכיב בחלק מן הלאומים )ולא בכולם(. הדת מאפשרת ללאום להבדיל את עצמו מקבוצות אחרות ולהגדיר את ייחודו. אך דת –

הגדירו את עצמן דווקא כחילוניות ולא דתיות. הלאומיות עצמה הפכה להיות מעין "דת19רוב התנועות הלאומיות שקמו במאה ה-חדשה" שמאחדת אנשים שלא על בסיס דתי - כמשהו שאנשים מאמינים בו, עורכים לו טקסים, נאמנים לו ומוכנים למות למענו.

עד הופעת הלאומיות התקיימו באירופה שפות וניבים מקומיים שונים ורבים. השוני הגדול לא אפשר תקשורת בין שפה לאומית – אנשים ופילג אותם )לעיתים אפילו כפרים סמוכים דברו ניבים שונים(. התנועות הלאומיות שנאבקו לעצמאות הבינו כי לשפה אחת יש כוח לגבש ולאחד אנשים ולייחד אותם מאחרים. השפה הלאומית היא אמצעי מאחד אך היא גם מקור לגאווה ומאפשרת לכל

עם להחיות את עברו ולספר עליו באופן המיוחד רק לו. פולקלור = תרבות העם / תרבות עממית. בכל תרבות של כל לאום יש סיפורים, אגדות וגיבורים עממיים פולקלור ומיתוסים –

שהסיפור עליהם מייצג את העם ואת תכונותיו הטובות. פולקלור כולל גם דברים נוספים רבים כמו שירי עם, מנגינות, תלבושות, מסורת, חגים ומנהגים – ייחודיים לכל עם. בפולקלור ניתן למצוא גם מיתוסים. מיתוס הוא סיפור עממי שבאמצעותו חברה מספרת על עצמה ועל גיבוריה )זהו סיפור שאיננו שקר או דמיון מוחלט, אך יש בו רק גרעין של אמת ופרטים רבים שאמיתותם אינה ידועה(. ובעיקר - למיתוס יש תפקיד – הוא מפאר את עברו של העם ומלכד אותו באמצעות הרגש סביב הערכים אותם הוא רוצה

להדגיש )אהבת המולדת, הקרבה, גבורה וכד'(.

19 גורמים להופעת הלאומיות במאה ה- 

הלאומיות נחשבת לתופעה שהופיעה על בימת ההיסטוריה בעת החדשה, המודרנית. יש( הצרפתית המהפכה את הלאומיות.1789המציינים של בעלייתה ציון כנקודת )

ניתן להסביר מדוע לה גם הגורמים באמצעות מאפייניה השונים של הלאומיות, כמו הלאומיות הינה תופעה חדשה בהיסטוריה, שבלעדי צירוף של אותם גורמים, לא יכלה

להיווצר קודם לכן. דוגמאות:ירידת המשטר המלוכני, ירידת כוחה של הכנסייה ותהליך החילון.      (1

בעת החדשה יורד כוחם של "כוחות העבר" ששלטו על ההמונים מאות שנים: המלך,והשלטת אמונה והכנסייה שלטו באמצעות חוקים מגבילים והכנסייה. המלך האצולה בערותו בשל ביקורת, להעביר או להתנגד יכולת חסר שהיה העם על "עיוורת" )אנלפבתיות(. בעת החדשה עולה כוחם של המדע והחינוך והשאיפה לשים את האדם

שאיפה זו לא התיישבה עם המצב הקיים בו נשללו זכויותיו ע"י שליטים וסגולותיו במרכז. עריצים. דרישתו של האדם להגנה על זכויותיו ועל זכויות ה"עם" הינה תופעה המיוחסת

הלאומיות ביטאה את שאיפת האדם לחירות אישית ולחירות מדינית של לעת החדשה. העם. במקביל, ככל שצברו המדענים תגליות על היקום והטבע וככל שניגלה להמונים ידע על האדם והעולם – כך ירד כוחה של האמונה באל והתחזקה מגמת החילוניות.

ירידת האמונה הדתית ופירוק המסגרות המסורתיות )פירוק הקהילה( הביאו לחיפוש אחר תחליף לדת. הלאומיות לא רק דגלה במתן זכויות להמון, אלא ליכדה אותו, הפעם לא סביב האל, אלא סביב מושג "האומה". האומה היא המקור החדש להזדהות, להגדרה עצמית, לתחושת שייכות למשהו שגדול מן האדם ומבטיח, כמו הדת "חיי נצח" )אני אולי

אמות למען המולדת, אך האומה תחייה אחריי(.תנועת ההשכלה.      (2

המדע הידע, את להפיץ במטרה באירופה החדשה בעת צמחה ההשכלה תנועת התנועה הדגישה את הקשר בין חופש האדם וחופש הבעת הדעה והחשיבה הרציונאלית.

וראשי הגדולים המהפכנים כל בזה. זה תלויים והם מאחר וההשכלה המחקר לבין התנועות הלאומיות נשענו על רעיונות ההשכלה בדבר ריבונות העם, שוויון זכויות כל בני האדם, חופש הבעת הדעה והשמעת הביקורת, צדק לכל ושלטון שיפעל על-פי עקרונות

אלה.ליברליזם ודמוקרטיזציה      (3

במשטרים הישנים אירופה, בהם שלט מלך, לא ניתן לדבר על לאומיות, שכן המלך לא מתעניין בעם או באומה. המהפכה הצרפתית הביאה למצב בו האומה והעם במרכז, והפיצה את עקרונות הלאומיות באירופה. גם הליברליזם וגם הדמוקרטיה )שאמנם לא

אך התבטאה בתהליך הדרגתי20הייתה קיימת כמשטר באירופה עד ראשית המאה ה-ל התנגדות מתוך שצמחו תפיסות היו דמוקרטיזציה( שהזיקה ריכוזיותשל השלטונית,

עפ"י הלאומיות הליברלית, כמו כל אדם, כך גם כל אומה לפרטים בעם ולזכויותיהם. לאומה(. זכאית לשאוף לחירות ולממש את עקרון ההגדרה העצמית )=חירות מדינית

התנועה הרומנטית      (4 התנועה הרומנטית נולדה כניגוד ובתגובה לרעיונות של תנועת ההשכלה, שאפיינו אתהשכל, בהצבת הצורך על דיברה ההשכלה שתנועת בעוד באירופה. החדשה העת ויצירתו, הרי שהתנועה הרומנטית הדגישה את הרציונאליות וההיגיון במרכז חיי האדם הרגש והלב. הרומנטיקה שצמחה בעת החדשה הייתה גורם ללאומיות כיוון שהיא הדגישה את רגשות האהבה, ההערצה והגאווה כלפי האומה והמולדת. היא הדגישה את עברו

מפואר של העם, את גיבוריו ההיסטוריים ואת תרבותו העשירה.המהפכה התעשייתית      (5

ה- במאה שהחל מתמשך אירוע הייתה התעשייתית התפשט18המהפכה באנגליה, ושינה באופן קיצוני את פני העולם והאנושות. תוך כמה19באירופה במהלך המאה ה-

עשרות שנים, העולם, כפי שהכירו אותו בני האדם השתנה לחלוטין. במהפכה החליפוהידיים העובדות. המוני החקלאים נאלצו לעזוב את מכונות והמצאות טכנולוגיות את הכפר ולחפש פרנסה בעיר הצומחת )תהליך העיור(. המהפכה התעשייתית הרסה אתהמעמדות כנסייה. כפר, – משפחה, הישן העולם את שאפיינו החברתיות המסגרות המסורתיים נעלמו. בני אדם חיו מעתה בעיר הגדולה והמנוכרת. האדם למד לראשונה בהיסטוריה על קיומה של חברת המונים באמצעות כלי התקשורת והדפוס המתקדם.

אלו נאלץ האדם לאמץ מוקד חדש להזדהות ולמתן משמעות לחייו. כתוצאה מתהליכים הייתה זו הלאומיות שאיחדה והעניקה משמעות לבני האדם, לחייהם ולמותם. בחברת

ההמונים שנוצרה רעיונות הלאומיות הופצו ביתר קלות והגיעו לכל שכבות העם.המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון      (6

( – ריבונות העם, חירות, שוויון – הופצו1789הערכים שבבסיס המהפכה הצרפתית ) באירופה כולה. המהפכה נחשבה ל"רעידת אדמה" עבור המשטרים המלוכניים באירופה. כיבושי נפוליאון המשיכו את התהליך: הצבא הצרפתי הפיץ את הרעיונות המהפכניים לעמים אחרים תוך כדי כיבוש ודיכוי. ההתנגדות לנפוליאון הייתה לאומית באופייה: העמים הכבושים לחמו בנפוליאון בשם אותם רעיונות שהוא עצמו הפיץ: חירות שוויון – לפרטים

ולאומה.

  

ההבדל בין שני דפוסי הלאומיות העיקריים והמאפיינים העיקריים בכלדפוס של לאומיות

  תנועת ההשכלה עומדת בבסיס הלאומיות הפוליטית. תנועת הרומנטיקה עומדת בבסיס

הלאומיות האתנית. הסבר: הרומנטיקה עומדת בבסיס הלאומיות האתנית מכיוון שהיא מדברת על תרבות עממית, על רגש והיא מתמקדת בעבר המפואר של הלאום ומדגישה את המוצא הקדום המשותף של בני הלאום. תנועת ההשכלה לעומת זאת מדגישה את יצירתו של הלאום על

ללא קשר למוצא שלהם. בסיס הסכמה של קבוצת אנשים המזדהים האחד עם השני,את ודורש הלאום נבנה בסיסן שעל וזכויותיו העם ריבונות את מדגישה ההשכלה

לכן הלאומית עצמאותו. ההתאגדות בבסיס הייתה ההשכלה תנועת כי לומר ניתן הפוליטית.

נקודות נוספות להשוואה בין לאומיות אתנית לפוליטית:פוליטיתאתנית

יש בחירה בהשתייכות ללאוםאין בחירה בהשתייכות ללאוםשייכות וולונטרית )מרצון חופשי(שייכות מלידה

בחירההתבססות על מוצא קדום משותף חופש על התבססות )בהצטרפות לאומה(

קשרי הסכמהקשרי דםסגורה, הומוגנית )אחידה(

שלא מי של שיוך מאפשרת )לא בקבוצה(

 פתוחה,פלורליסטית)מורכבת מכמה קבוצות ומוצאים(

התמקדות בהווה ובעתידהתמקדות בעבריסודות של "השכלה" )זכויות העם(יסודות "רומנטיים" )תרבות ורגש(

המדינה בשירות האומה )זכויות(האומה בשירות המולדת )הקרבה(דוגמאות: ארה"ב, צרפתדוגמאות: גרמניה, איטליה

 

19 דפוסי ההגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה- 

איחוד איטליה 

רקע- המצב באיטליה לפני האיחודאיטליה לא הייתה מאוחדת כישות מדינית אחת מאז נפילת האימפריה הרומית במאה ה-

לספירה. בכל תקופה היו מעצמות ושליטים אחרים שהשתלטו על חלקים ממנה וחמדו5 הייתה איטליה מחולקת למספר נסיכויות שחלקן היו תחת19 ה-  את אוצרותיה. במאה

,19שליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית וחלקן תחת שליטת צרפת. במחצית המאה ה– הנסיכות החזקה ביותר באיטליה הייתה פיימונט-סרדיניה שבצפון מערב איטליה. בראשה

עמד מלך )בהתחלה המלך קרלו אלברטו ומאוחר יותר בנו ויטוריו אמנואל השני(. 

מטרות המאבקאיחוד כל נסיכויות איטליה למדינה אחת.

שחרור איטליה משלטון אוסטריה וצרפת והקמת מדינה עצמאית .

  הייתה שאיפה להקים מדינה בעלת חוקה ליברלית. במרידה ב-1848 ו- 1830במרידות המטרה הייתה להעמיד בראש איטליה העצמאית את ויטוריו אמנואל, מלך1860

פיימונט -סרדיניה. 

הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק: תנועת "איטליה הצעירה" בראשות ג'וזפה מציני וג'וזפה גריבלדי.1848, 1830מרידות

מציני וגריבלדי. : קאבור )ראש ממשלת -סרדיניה( והמלך ויטוריו אמנואל.1860 . החל כאיש19( מהפכן איטלקי שפעל לאורך רוב המאה ה-1872- 1805ג'וזפה מציני )

מחתרת הקארבינרי והשתתף בניסיונות מרד נגד המשטר המלוכני של -סרדיניה, אך . בגלות ייסד את תנועת "איטליה הצעירה" שדגלה בהקמת1830נאסר והוגלה ב-

רפובליקה באיטליה המאוחדת, והאמינה שמטרה זו תושג על ידי התקוממות עממית ללא ב-         הישענות על מלכים או מדינות זרות. חזר לאטליה והשתתף בהנהגת המרידה

1861 שדוכאה על ידי האוסטרים והצרפתים. ההתקוממות בממלכת סיציליה ב-1848 לא נראתה למציני כהגשמת חזונו ובניגוד לגריבלדי, לא שב לאיטליה מלונדון. מציני מילא

תפקיד חשוב ביותר בהכשרת הלבבות שהביא לשחרור איטליה ולאיחודה. .19( לוחם חירות איטלקי וגיבור לאומי בן המאה ה–1882- 1807ג'וזפה גריבלדי )

שאיפתו הגדולה הייתה ייסוד של מדינה לאומית ומאוחדת בחצי האי האיטלקי. בצעירותו נסחף אחרי המדינאי האיטלקי מציני, ודגל בלאומיות ליברלית. כבר בשנות השלושים היה

הוביל1848פעיל במרד לאומי ליברלי בפיימונט, לאחר ההפסד נאלץ לצאת לגלות. ב- כוחות איטלקיים נגד האוסטרים וזכה בניצחונות הרואיים. גבורתו ואומץ ליבו הפכו לשם

דבר. כאשר הבין שלדרך של הלאומיות הליברלית לא תהיה תקומה באיטליה, חברלמלוכנים בראשותו של מלך פיימונט ויטוריו אמנואל השני.

( מדינאי איטלקי מנסיכות פיימונט שלקח חלק1810-1861הרוזן קמילו די קאבור ) . כיהן כראש הממשלה של פיימונט, אותה19מרכזי באיחוד איטליה באמצע המאה ה–

הצעיד לשגשוג כלכלי ולקדמה. קאבור ייצג את הקו המלוכני, שגרס שהדרך היחידה לאחד את איטליה היא על ידי המלך האיטלקי, ויטוריו אמנואל השני. קאבור השתמש מצד אחד, במדיניות של דיפלומטיה ובריתות עם צרפת ופרוסיה ומצד שני, בדרך של

מלחמות נגד האימפריה האוסטרית, ששלטה בחלקים רבים של איטליה ושאפה לשמור אותה מפוצלת. לאחר הקמת הממלכה המאוחדת, כיהן כראש ממשלתה הראשון של

איטליה. ( אביו כבר ניסה לאחד את איטליה תחת1820-1878המלך ויטוריו עמנואל השני )

. ויטוריו שלמד מהטעויות של אביו, ניצל את יכולותיו1848שלטונו באביב העמים של הפך למלך הראשון של1861הדיפלומטיות של ראש ממשלתו, קאבור, וכך, בשנת

איטליה המאוחדת בעת החדשה. 

 

השלבים העיקריים באיחוד איטליה 

1848 , 1830 שלב א': התקוממויות התקוממויות אלו הונהגו על ידי מציני וגריבלדי שעמדו בראש תנועת "איטליה הצעירה". תנועה זו שאפה לאחד את איטליה ויחד עם זאת הייתה בעלת ערכים ליברלים. כלומר:

הקמת מדינה עצמאית שבה יובטחו זכויות האדם והאזרח. עיקר המאבק היה נגד אוסטריה והסתיים בכישלון מכיוון שכוחות המורדים לא הצליחו

לעמוד מול הצבא האוסטרי החזק והמצויד. בעקבות כשלון זה נמלטו מציניוגריבלדימאיטליה.

  פיימונט- סרדיניה נוטלת את הנהגת המאבק הלאומי     – 1858 שלב ב' :

פייאמונט, בראשות המלך ויטוריו אמנואל וראש הממשלה הרוזן קאבור, נטלה את היוזמה לאחד את איטליה כממלכה תחת שלטונו של ויטוריו אמנואל. קבור, שלמד את

(, הבין שיהיה צורך בסיוע צבאי של1830,1848הלקח מכישלון המהפכות הקודמות ) מעצמה גדולה. הוא פנה לקיסר צרפת נפוליון השלישי, שהייתה יריבה של האימפריה

האוסטרו-הונגרית. נפוליון קיווה שקרב מוצלח וסיפוח טריטוריות נוספות למדינתו יקנה לו תהילה בינלאומית. על פי ההסכם שנחתם בין השניים, צרפת תעזור לפיימונט לכבוש מידי

אוסטריה את לומברדיה וונציה ולהקים את ממלכת איטליה העליונה ובתמורה תקבלצרפת שטחים מצפון איטליה )ניצה וסאבויה(.

  - איחוד צפון איטליה 1859   שלב ג':

פיימונט גייסה כוחות מילואים, כדי להוביל את אוסטריה להכריז מלחמה באופן רשמי הכריזה אוסטריה מלחמה.1859 באפריל 18ולגרום לה להצטייר כתוקפנית. ואכן, ב-

בקרב סולפרינו זכו כוחות פיימונט וצרפת בניצחון על אוסטריה. כתוצאה מניצחון זה סולקו האוסטרים מלומברדיה. נפוליון השלישי שחשש מהתדרדרות היחסים בין צרפת

לאוסטרו-הונגריה נסוג מן ההסכם עם פיימונט וכתוצאה מכך המשיכו האוסטרים לשלוט מתקיים משאל עם1860בוונציה והיא צורפה לאיטליה המאוחדת מאוחר יותר. ב-

לאישור האיחוד. 

– איחוד סיציליה ודרום איטליה 1866 - 1860   שלב ד': פרץ מרד עממי בסיציליה, שנמצאת בדרום איטליה. בשטח סיציליה שלטה1860בשנת

ממלכת נאפולי עם מלך צרפתי. גריבלדי שבא לסייע, נחת בסיצליה והוביל את חיילי צבאו, כאלף מתנדבים, שהצטיינו בעיקר בלוחמת גרילה, וכונו בגלל לבושם "בעלי

החל במסע צפונה לכיוון רומא, לאחר שהביא לגירוש מלך נאפולי החולצות האדומות". פגש במלך ויטווריו – שהייתה עדיין בידי האפיפיור אשר התנגד לאיחוד איטליה. הוא

אמנואל ומסר לו את השלטון על השטחים ששחרר. באותה שנה התקיים משאל עם סרדיניה, הוכרז שאישר את איחוד הנסיכויות הדרומיות לאיטליה. ויטוריו-אמנואל, נסיך

כמלך איטליה. 

- צירוף רומא לאיטליה המאוחדת. 1870 שלב ה': האפיפיור שנהנה מחסות צרפת היה האחרון שהמשיך להתנגד לאיחוד איטליה.לאחר

, צורפה גם רומא לאיטליה ונעשתה לבירת איטליה.1870תבוסת צרפת לפרוסיה בשנת  

הגורמים המעכבים בתהליך האיחוד מדיניות האפיפיור: א. מאז נפילת האימפריה הרומית, במשך למעלה מאלף שנים, גברה

עוצמתה המדינית והכלכלית של הכנסייה. במשך השנים יצרה מדינה משלה במרכז איטליה- מדינת האפיפיור וסירבה לוותר על עצמאותה, ובכך היוותה אבן נגף משמעותית

בדרך לאיחוד איטליה. ב. נוסף לכך, האפיפיור ראה באיחוד חיזוק של מגמות ליברליות ודמוקרטיות, שנחשבו כמגמות אנטי דתיות. החשש שלו היה שהאיחוד יגרום לתהליך של

חילון באיטליה. 

מדיניות האימפריה האוסטרו-הונגרית: האימפריה האוסטרית השמרנית בראשות בית הבסבורג שאפה לשמור על שטחיה באזור ונציה וצפון מזרח איטליה, לכן גם היא

(1859, 1848, 1830הפעילה את כוחה הצבאי על מנת למנוע את ניסיונות האיחוד )

  מדיניות צרפת: צרפת כרתה ברית עם פיימונט ובה התחייבה להגיש לה סיוע צבאי בשחרור נסיכויות לומברדיה וונציה מידי האוסטרים, אולם אחרי הניצחון הראשון,

שבעקבותיו צורפה לומברדיה לאיחוד האיטלקי, נסוג נפוליון השלישי מהתחייבותו. הסיבות לכך היו: החשש ממסע מלחמה ארוך ורווי דמים שידרוש כיבושה של ונציה,

והחשש מהתעצמות יתר של פיימונט-סרדיניה. נפוליון נפגש בחשאי עם הקיסר האוסטרי על הסכם לסיום המלחמה. כתוצאה מכך עוכב צירופה וחתם ללא ידיעת האיטלקים,

של ונציה לאיטליה המאוחדת. 

גורמים מסייעים חיזוקה של פיימונט על ידי קאבור: קאבור סבר שיש להפוך את פיימונט למדינה מודרנית,

תעשייתית, אחרת לא תוכל להנהיג את איטליה. קאבור חיזק את פייימונט מבחינהכלכלית וצבאית ודאג לחיזוק יחסיה הבינלאומיים בעיקר עם צרפת ואנגליה.

העזרה הצרפתית: קאבור, שהעריך כי פיימונט לא תוכל לעמוד לבדה מול אוסטריה, הגיע להסכם עם נפוליון השלישי, מלך צרפת, על מנת לקבל ממנו סיוע צבאי. סיוע זה

הביא לניצחון על האוסטרים )קרב סולפרינו( ולשחרור נסיכות לומברדיה. השפעת המאבק לאיחוד גרמניה : מפלות אוסטריה בידי פרוסיה אפשרו לאיטלקים

צורפה ונציה לאיטליה )פרוסיה העבירה אותה לאיטליה1866להשתלט על וונציה. .ב- , אפשרה תבוסת צרפת1871כהוקרה על תמיכתה במאבקה כנגד אוסטריה( ובשנת

לגרמניה את השתלטות איטליה על רומא ואת השלמת האיחוד. גריבלדי היה מנהיג נערץ של התנועה הלאומית מנהיגותו העממית של גריבלדי:

האיטלקית. בואו לנאפולי ב"מסע האלף", סייע להתקוממות העממית והגביר אתהתלהבות המורדים.

 תוצאות המאבק

המאבק באיטליה הסתיים באיחודה ובהקמת ממלכה חוקתית בראשות ויטוריו-אמנואלמלך פיימונט-סרדיניה.

לאחר הניצחון על אוסטריה ושחרור ממלכת נאפולי התכנס הפרלמט1861בשנת האיטלקי הראשון והכריז על על ויטוריו-אמנואל כמלכה של איטליה.

צורפו לממלכה גם השטחים במרכז איטליה ולבסוף גם רומא, שהפכה לבירת1870עד ממלכת איטליה.

 איחוד גרמניה

 מצבה של גרמניה לפני תהליך האיחוד

נסיכויות קטנות, מבין כל הנסיכויות אוסטריה300בגרמניה שלפני כיבוש נפוליון היו כ- ( כבש את מרבית1806היו הנסיכויות החזקות והגדולות ביותר. נפוליאון )  ופרוסיה

מדינות גדולות30נסיכויות גרמניה, למעט חלקה המזרחי של פרוסיה, איחד אותן לכ- יותר תחת שלטון צרפת. הגרמנים, שבעבר לא נכבשו אף פעם, התנגדו בחריפות לכיבוש הצרפתי והחלו לפתח תודעה לאומית, הגרמנים חקרו את עברם והדגישו את המרכיבים

התרבותיים המשותפים להם, שפה, היסטוריה, מנהגים וכדומה. עם תבוסת נפוליון והחזרת ה"סדר הישן" דוכאו התנועות הלאומיות בגרמניה. ניסיון נוסף

(, ניסיון זה נכשל.1848להחייאת הלאומיות הגרמנית היה במהפכות "אביב העמים" ) ממנה מלך פרוסיה את אוטו פון ביסמרק לראש ממשלת גרמניה. ביסמרק1862ב-

מתחיל בתהליך של איחוד גרמניה.

 מטרת המאבק –

ב "אביב העמים": המוני העם דרשו את איחוד המדינות למדינה אחת והרחבת הזכויותהפוליטיות שלהם )מטרה לאומית וליברלית(.

מטרתו של ביסמרק הייתה להפוך את גרמניה למעצמה מדינית בהנהגת פרוסיה. כלומר, מדינה גרמנית אחת מאוחדת וחזקה מבחינה צבאית, כלכלית ופוליטית )מטרה לאומית

בלבד(. 

הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק 

. פרוסיה הייתה המדינה1862ביסמרק, הקנצלר ]ראש ממשלה[ של פרוסיה החל מ-הגדולה והמתועשת במדינות גרמניה.

ביסמרק שכונה: "קנצלר הברזל" יצא נגד המגמות הליברליות וניהל מדיניות שמרנית. הוא האמין שאת הבעיות של גרמניה אין לפתור בנאומים בפרלמנטים, או בקבלת

החלטות בדרכים דמוקרטיות, אלא "בדם וברזל" – במאבק צבאי. 

שלבי המאבק לאיחוד לאומי : מרידה עממית 1848 "אביב העמים"

גברה התסיסה הלאומית והליברלית במדינות גרמניה.19לקראת אמצע המאה ה- המרידות החברתיות שהחלו באיטליה, התפשטו עד מהרה גם למדינות גרמניה, בה המוני

העם דרשו את איחוד המדינות למדינה אחת והרחבת הזכויות הפוליטיות שלהם. בלחץ ההתקוממויות העממיות, התכנס בפרנקפורט פרלמנט כלל-גרמני ובו1848ב- 

דנו שליטי המדינות בנושא הקמת מדינה לאומית. ריבוי המדינות והאינטרסים הפוליטייםהשונים של חלקן הביא לכישלון האיחוד והחזרת מדיניות השמרנות במדינות גרמניה.

  1871 - 1866 איחוד גרמניה בראשות פרוסיה :

- ביסמרק היה מודע להתנגדותה של אוסטריה לאיחוד שלב א' - המלחמה באוסטריה מדינות גרמניה והבין שרק על ידי מאבק צבאי יוכל להרחיק את אוסטריה מגרמניה.

ביסמרק החל לגייס תמיכה פוליטית )אישור( של מדינות אירופה השונות לפתיחת מלחמה . תבוסתה1866כנגד אוסטריה ולאחר שקיבל אותה, יצא למלחמה נגד אוסטריה בשנת

של אוסטריה במלחמה זו סימלה את ניתוק הקשר בינה ובין שטחי גרמניה. בסיום מלחמה זו כבשה פרוסיה את המדינות הצפוניות של גרמניה וביסמרק הקים את ברית

. כעת, נותרו רק מדינות מרכז ודרום1867מדינות צפון גרמניה, בהנהגת פרוסיה בשנת גרמניה שביסמרק שאף לצרף לברית הגרמנית.

  - ביסמרק ידע שהתעצמותה של גרמניה בראשות פרוסיה שלב ב' - המלחמה בצרפת

מאיימת על אוסטריה וגם על צרפת, וחשש שאחת מהן תכבוש שטחים אלו והן יתקרבו זו לזו וייצרו ברית נגד מדינות גרמניה ופרוסיה. לכן חיפש ביסמרק דרך לגרום לצרפת לאיים

על מדינות מרכז ודרום גרמניה וכך ליצור ביניהן ברית. ואכן, צרפת דרשה מביסמרק להעביר לידיה שטחים גרמניים מובהקים )ממערב לנהר הריין( כפיצוי על התעצמותה של פרוסיה והפרת מאזן הכוחות לטובתה של פרוסיה. ביסמרק מיהר לנצל הזדמנות זו וכרת בריתות צבאיות בין פרוסיה למדינות דרום גרמניה, והכריז שצרפת מאיימת על עצמאותן

ביסמרק התגרה בצרפת שמצידה הכריזה מלחמה על פרוסיה.1870ושלמותן. ב- במהלך המלחמה צבאות גרמניה כבשו את פאריז וצרפת נחלה תבוסה משפילה וכואבת.

התוצאות של המלחמה היו:

ביסמרק איחד את שאר מדינות מרכז ודרום גרמניה לשטחים שבשליטת פרוסיה ובכךאפשר את יצירת "קיסרות גרמניה המאוחדת".

גרמניה סיפחה את שטחי אלזאס ולורן שהיו בשליטת צרפת עד אז, בחזרה לגבולותיה. בשטחים אלו חיו גרמנים כמו גם צרפתים אך גרמניה טענה ששטחים אלו היו שייכים לה

בעבר ולכן סיפחה )צירפה( אותם בחזרה. 

תוצאות האיחוד – הקמת קיסרות גרמניה המאוחדת )הרייך הגרמני השני( - בארמון ורסאי1871

שבצרפת הוכתר וילהלם מלך פרוסיה לקיסר הראשון. גרמניה פרסמה חוקה בה הוחלט שהקיסר עומד בראש המדינה והצבא. עוד הוחלט כי גרמניה תהיה למעשה פדרציה –

מדינות שינהלו את ענייני הפנים בעצמן ובנוסף שלטון מרכזי שידאג לצד הכלכלי, הביטחוני והמדיני של גרמניה המאוחדת. הכוח והסמכויות במדינה נשאר בידי הקיסר

שמינה את הקאנצלר )ביסמרק( והשרים. 

גורמים מסייעים וגורמים מעכבים בתהליך האיחודגורמים מסייעים

. כוח צבאי – איחודה של גרמניה הושג ע"י הכוחות השמרניים של השלטון הפרוסי,1 שמייצגם העיקרי היה הקנצלר, אוטו פון ביסמרק. השלטון השמרני הוא שהביא לאיחוד

במאבק צבאי אלים )"בדם ובברזל"( ולא כוחות מהפכניים ליברליים. ביסמרק הצליחלייסד צבא פרוסי חזק ומחומש שבאמצעותו כבש שטחים ואיים על מתנגדים.

. התעוררות לאומית – הלאומיות שהתפתחה בגרמניה התבססה על רגשות לאומיים2  שהתעוררו בעקבות כיבושי נפוליון. אבות הלאומיות הגרמנית )הרומנטיקה( הדגישו שרק

אזרחים ממוצא גרמני, שהתחנכו על התרבות הגרמנית ודוברי הגרמנית, יכולים להיות בני הלאום הגרמני. הרוח הלאומית בממלכות הגרמניות סייעה בכך שגייסה את ההמונים

לתמיכה באיחודה של גרמניה. 

גורמים מעכבים דתי - השליטים המקומיים בגרמניה לא רצו באיחודה של . הפיצול הפוליטי – מדיני –1

גרמניה, בכדי שלא ייאלצו לוותר על שלטונם, הם דאגו בעיקר לאינטרסים שלהם. נוסף חלק מנסיכויות גרמניה )הנסיכויות הדרומיות( היו קתוליות וחלק היו לכך,

פרוטסטנטיות-דבר שהקשה על האיחוד.. התנגדות אוסטריה –2

אוסטריה הייתה מדינה שהתחרתה בפרוסיה על ההשפעה בגרמניה והיא שאפה לשמורעל עליונותה.

גם מפני שבשטחיה חיו בני לאומים רבים אוסטריה התנגדה לאיחוד מדינות גרמניה, )ההונגרים, הסרבים, הצ'כים ועוד( והכרה בשאיפות הלאומיות הגרמניות עלולות להוביל

לתסיסה לאומית ומרידות כנגדה בקרב לאומים אלו. . התנגדות צרפת - צרפת העדיפה להשאיר את גרמניה מפוצלת, כי איחודה היה עלולה3

להפוך אותה למעצמה אשר תאיים על גבולה הצפוני.  

)דר. משה ורד(   השוואה בין מדינות מדגימותאיטליהגרמניהצרפתהמשתנה

המדינה מצב  מבחינה

בא עד פוליטית

עצמאית מלוכה מאוחדת.

מדינות של רב מספר עצמאיות

הייתה המדינה מספר בין מחולקת

שליטים

הלאומיות מי שלט במדינה

לפני השינוימלכיםמלך אבסולוטי של רב מספר

ונסיכיםשונות,  מדינות

נסיכויות והאפיפיוראת הניע מי המאבק הלאומי

והבורגנותהבורגנות והמשכילים המלוכה, המשכילה

והבורגנות המלוכה המשכילה

מטרות היו מה המאבק הלאומי

רעיונות הגשמת שוויון ההשכלה:

וחופש אזרחי

השגת איחוד לאומי שלהעמים דוברי הגרמנית

לאומי איחוד השגת של דוברי האיטלקית

השלבים מהם העיקריים

במאבק

האסיפה הקמת ביטול הלאומית, והחוקים המלוכה

הפיאודלים.

האיחוד רעיון קידום פוליטיות בדרכים

וחינוכיות

האיחוד רעיון קידום פוליטיות בדרכים

וחינוכיות

התקיים כיצד המאבק הלאומי

כנגד אלים מאבק המלך צבא למשטר והמתנגדים

החדש.

נגד אלים מאבק את שמנעו המדינות

קידום תהליך האיחוד

נגד אלים מאבק את שמנעו המדינות

תהליך האיחוד.

שסייעו גורמים למאבק הלאומי

קשה, כלכלי מצב המלך. צבא כשלון הבורגנות תמיכת

והאינטליגנציה.

הלאומיות התפתחות תמיכת האתנית, המשכילים הבורגנות,

ובית המלוכה.

הלאומיות התפתחות תמיכת האתנית, המשכילים הבורגנות,

ובית המלוכהשפגעו גורמים במאבק הלאומי

סכסוך פנימי בין שתיהעיקריות. הסיעות עליית הטרור,

נפוליאון

הסכמה וחוסר סכסוך מהמדינות חלק בין שהיו מועמדות לאיחוד.

איום מצרפת.

המדינות התנגדות ששלטו והאפיפיור איום שונים. בחלקים

מצרפת.תוצאת היו מה המאבק הלאומי

מדינה הקמת שוויון עם דמוקרטית

אזרחי

הקמת מדינה מאוחדתתחת שלטון מונרכי

הקמת מדינה מאוחדתתחת שלטון מונרכי

  

הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית 

ישנם מספר גורמים שהובילו לצמיחת התנועה הציונית,חלקם קשורים לתהליכים בינלאומיים וחלקםקשורים לשינויים שחלו בחברה היהודית.

 גורמים הקשורים לתהליכים בינלאומיים

  חל גל התעוררות לאומית19– במהלך המאה ה-  19 ההתעוררות הלאומית בקרב עמי אירופה במאה ה-  

בקרב עמי אירופה.עמים שונים נאבקו למען חירותם ולמען אחדותם הלאומית. היהודים הושפעו עמוקות 

מההתעוררות הלאומית שסביבם והיא משמשת גורם מאיץ לצמיחת התנועה הציונית. היהודים למדים מהעמים האחרים ומתחילים להתייחס אף הם להיותם עם שיש לו זכויות לאומיות והוא צריך לפעול להגשמתן.דוגמא לכך ניתן לראות בספרו של משה הס אחד ממבשרי הציונות' רומי וירושלים':"עם

שחרורה של עיר הנצח שעל נהר הטיבר) רומא( יתחיל גם שחרורה של עיר הנצח שבהרהמוריה)ירושלים(, עם תחייתה של איטליה תתחיל גם תקומתה של יהודה."

מצד שני, ההתעוררות הלאומיות גררה אחריה יותר תשומת לב לייחוד התרבותי והאתני של כל לאום, להבלטת המפריד בין בני האדם יותר מאשר המשותף להם.וכך בחלק מהמדינות התגברה דחיית היהודים

על רקע שונותם,היהודים מבינים שאין להם מקום בקרב העמים השונים. האימפריה העות'מאנית נמצאת בתהליך של התפוררות19 חולשת האימפריה העות'מאנית- במאה ה- 

כתוצאה מכך החלו המעצמות האירופאיות לגלות עניין במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל והיחלשות, בפרט . א"י מחברת בין שלוש היבשות ותחנה חשובה בדרך להודו.התעניינות המעצמות והתגברות

השפעתן על האימפריה העות'מאנית הובילה להתפתחות טכנולוגית וכלכלית בא",וזה מעודד יהודים לעלות ארצה. מנהיגים יהודים שונים ובעיקר הרצל סברו שיש לנצל את השפעת המעצמות על

האימפריה כדי להשיג אישור לעלייה והתיישבות בא"'י ולממש את הרעיון הציוני. 

גורמים הקשורים לשינויים שחלו בחברה היהודית  - כחלק מהשפעות תנועת ההשכלה והמהפיכה הצרפתית החל תהליך של מתן שוויון כישלון האמנציפציה  

זכויות פוליטי וחברתי ליהודים, כל החוקים והתקנות שהפלו אותם לרעה בוטלו,והם הוכרו כאזרחים לכל דבר.האמנציפציה ניתנה בראשונה בצרפת לאחר המהפיכה הצרפתית,ובעקבותיה נתנו מדינות נוספות

, אמנציפציה ליהודים.19באירופה המערבית והמרכזית במהלך המאה ה- מצד אחד מתן האמנציפציה פתח בפני היהודים אפשרויות חדשות בעיקר בתחומי הכלכלה וההשכלה,

הם נדרשו לעשות שינויים רבים באורח חייהם מה שפגע בדפוס החיים המסורתי ולערעור ומצד שניהמסגרות הקהילתיות.

יהודים רבים החלו להשתלב בחברה.דוגמאות לביטויי ההשתלבות: בתחום התרבות והחינוך:יהודים רבים החלו ללמוד באוניברסיטאות מקצועות חופשיים,ופנו        א.

לתחומי תרבות שונים.למשל:הסופר היהודי גרמני היינריך היינה, הצייר מוריץ דניאל אופנהיים. בתחום הכלכלה: היהודים החלו להשתלב בכלכלה המודרנית ובמעמד הבורגני. במערב אירופה        ב.

וחנויות. בנקאות- עסקו היהודים בעיקר בשלושה תחומים- מסחר- יותר יהודים עוסקים במסחר סיטונאיהיהודים החלו להשתלב בכלכלה הקפיטליסטית.בנקאים יהודים החלו להשפיע על הכלכלה האירופאית.

לדוגמא משפחת רוטשילד שניהלה בנקים במספר ערים באירופה. מקצועות חופשיים- בעקבות פתיחת האפשרות להשכלה גבוהה, יהודים החלו להשתלב במקצועות כמו ראיית חשבון,עריכת דין,עיתונאות

ועוד. העיסוק במקצועות אלה הוביל להשתלבותם בחברה. בתחום הצבא והפוליטיקה :ההשתלבות בתחום הפוליטי לא הייתה קלה,למרות זאת חלקם         ג.

הצליחו להתקדם למשרות בכירות.לדוגמא,אדולף כרמייה,שהיה שר המשפטים בצרפת. *מתן האמנציפציה עורר תקוות בלב היהודים. הם קיוו שהאמנציפציה תוביל להשתלבותם ולקבלתם

בחברה הסובבת,ולהיעלמות השנאה כלפיהם. אולם רעיונות ההשכלה והאמנציפציה לא חלחלו לחלקים נרחבים בחברה,ולא רק שהשנאה לא נעלמה היא אף התגברה. מתן האמנציפציה הגביר את החיכוכים

בין היהודים לסביבתם.כל זה מוביל את היהודים לאכזבה ולחיפוש פתרון אחר למצוקתם והם ימצאו אותו בלאומיות היהודית. *האמנציפציה הביאה לשבירת מבנה הקהילה היהודית,הדת חדלה לשמש מסגרת מלכדת אחת,יהודים עזבו את קהילותיהם,עברו לגור בערים הגדולות והחלו להשתלב בסביבתם.חלק מהיהודים החלו לאמץ

מנהגים תרבותיים של הגויים במטרה לטשטש את השוני בינם לגויים.יהודים אימצו שמות של גויים,שינו את לבושם המסורתי ,החלו לדבר בשפת הגויים ואף אימצו מנהגים של הגויים. חלקם שמרו על זהותם

היהודית-דתית אך גם הרגישו שייכים לאומה שבקרבה חיו ולכן הגדירו את עצמם למשל בצרפת "צרפתיםבני דת משה".ואצל חלק קטן מהיהודים מתחילה תופעה של התבוללות ומיעוט קטן אף המיר את דתו.

) היינריך היינה( תופעות אילו עוררו חששות להתבוללות ולהיעלמות של העם היהודי, והרעיון הציוני בא כדי להלחם

    בהשלכות השליליות של האמנציפציה, ולמנוע אבדן של העם. התגברות האנטישמיות-  

,מתרבים גילויי האנטישמיות באירופה.לשנאת ישראל הישנה נוספים19ברבע האחרון של המאה ה- ,מתפתחת תורת הגזע שסיפקה בסיס19גורמים חדשים וביטויים חדשים.במחצית השנייה של המאה ה-

לכאורה מדעי לשנאה כלפי היהודים,נקבע סולם גזעים של המין האנושי ובו היה מקומו של הגזע השמי נמוך. היהודי נחשב לנחות מבחינה ביולוגית, והתנהגותו וצורתו נקשרו במוצאו הגזעי. גם אם ימיר היהודי את דתו ,לא יוכל לשנות את טבעו כיוון שתכונות הגזע עוברות בתורשה ולא ניתנות לשינוי. החלו להשמע

טענות חדשות נגד היהודים, שהם שואפים להשתלט על העולם, שהם מנצלים את העמים בקרבם הם מהפכניות ומסיתים את   יושבים ומתעשרים על חשבון המעמדות הנמוכים, שהם פועלים במסגרות

הפועלים נגד בעלי ההון ועוד.בתקופה זאת של התעוררות לאומית, הובלטה שונותם של היהודים שהיו

עם הקמת מפלגות ההמון החלו מפלגות שונות לעסוק מיעוט זר, והיוו מכשול לאחדות הלאומית.בהסתה אנטישמית על מנת למשוך את ההמונים למפלגתם.

ביטויי האנטישמיות במערב ומרכז אירופה: מפלגות אנטישמיות- לדוגמא בגרמניה, מפלגתו של אדולף שטקר "מפלגת הפועלים הגרמנית          •

סוציאליסטית", שהפיצה תעמולה אנטישמית במטרה להשפיע על ההמונים לתמוך בה, מצע המפלגהכלל תכנים אנטישמיים.

ספרים ועיתונים אנטישמיים- לדוגמא בצרפת, אדוארד דרימון סופר צרפתי פרסם את הספר          • "צרפת היהודית" שתיאר את ההשתלטות היהודית על צרפת ואת ההשפעה ההרסנית של היהודים, וקרא

לשלול את זכויותיהם. " הפרוטוקולים של זקני ציון"- חיבור שפורסם לראשונה ברוסיה ותורגם לשפותשונות, ובו מתואר כיצד זקני היהודים מתוועדים ומתכננים להשתלט על העולם.

ארגונים אנטישמיים- לדוגמא " הליגה האנטישמית" בגרמניה, בהנהגאת וילהלם מאר. ארגון          •שקרא לביטול הזכויות שניתנו ליהודים וסילוקם מהשפעה על גרמניה.

פרשות אנטישמיות- לדוגמא פרשת דרייפוס בצרפת, בה הואשם קצין יהודי בצבא הצרפתי          • בבגידה בצרפת, על לא עוול בכפו וללא בדיקה מעמיקה של הנתונים. פרשה זו עוררה סערה גדולה בצרפת שבסיומה זוכה דרייפוס. פרשת דרייפוס מוכיחה את כשלון האמנציפציה ואת העובדה שרעיון

השיוויון של היהודים לא חילחל לחלקים נרחבים בחברה האירופאית.ביטויי האנטישמיות במזרח אירופה:

במזרח אירופה) רוסיה,רומניה,פולין( לא ניתנה אמנציפציה ליהודים. ברוסיה השתמש השלטון בשנאהנגד היהודים כדי להסיט את זעם העם על רקע מצבו הקשה. השלטון השתמש ביהודים כשעיר לעזאזל.

השלטון מעודד את ההמונים לפגוע ביהודים שכביכול אשמים במצבם.במזרח אירופה היו ביטויים אלימיםלאנטישמיות:

על רקע רצח הצאר הרוסי פורצות פרעות "סופות בנגב" בדרום –1881 פרעות ביהודים- ב-          •מערב רוסיה.למעלה ממאה קהילות יהודיות נפגעו. רצח,אונס, הרס וגזל.

,על רקע עלילת דם ) נמצאה גופת ילד נוצרי לפני חג הפסח ( התרחשו פרעות1903פרעות קישנייב אכזריות ביותר כאשר השלטון הרוסי עומד מנגד ולא מסייע ליהודים מאות יהודים נפצעו וכחמישים

פרעות הומל. נשחטו. מספר חודשים לאחר מכן ייפרצו עלילות דם- לדוגמא פרשת בייליס בה הואשם יהודי ברצח נער נוצרי לצורך הכנת המצות          •

בפסח.בלחץ דעת הקהל הוא שוחרר לבסוף. חוקים והגבלות על מקומות הישיבה של היהודים ועל פעילותם הכלכלית.          •

האנטישמיות הקשה וכשלון האמנציפציה למנוע את האנטישמיות גרמו לאכזבה קשה,והובילו את היהודים למסקנה שאין להם מקום בקרב העמים באירופה, שהם תמיד יהיו גוף זר ולכן הם חייבים להשיג

לעצמם טריטוריה משלהם.  

גורמים הקשורים לתהליכים בינלאומיים וגם לשינויים בחברה היהודית. 

- היהודים הושפעו מרעיונות תנועת ההשכלה ומתהליך החילון .החלה להתגבשתנועת ההשכלה והחילון קבוצה של משכילים יהודים שטענו שהגלות היא מצב שניתן לשינוי ושעל עם ישראל לקחת את גורלו בידיו ולפעול לשינוי ולא להמתין לגאולה משמים. הם טענו שהיהודים יוכלו להיות חופשיים ומאושרים

באמת רק בטריטוריה משלהם.  

הרצל וציונות המדיניתתורתו של הרצל )על פי "מדינת היהודים"(

 הגדרת הבעיה:

 היהודים נרדפים בכל מקום שבו הם יושבים. האנטישמיות היא תופעה שלא תעלם לעולם, וגם הניסיונות להשתלב בחברה הכללית תוך שמירת הדת לא יועילו. היהודים  הם עם, עם אחד ובעיית היהודים היא בעיה לאומית. לכן הפתרון חייב להיות מדיני, 

כלומר:מתן חבל ארץ ליהודים שבו יקימו שלטון משלהם. 

הפתרון: רק רעיון של מדינה יהודית הוא מספיק חזק כדי לעורר את היהודים לעזוב את ארצות. לשם כך צריכים היהודים להתארגן, להקים לעצמם גופים  אותם בפני האומות כדי לקבל מידיהן ריבונות על חבל-ארץ כלשהו. מקום זה אשר ייצגו 

יכול להיות בא"י או בארגנטינה, על פי בחירתו של העם היהודי.הדרך העיקרית לפתרון הבעיה ע"פ הרצל היא מדינית:  א. קודם כל קבלת אישור על הריבונות וההתישבות ע"י העמים. מסיבה זו התנגד     הרצל לכל "התגנבות" לא"י ללא ערובות מדיניות מפורשות )כלומר - הוא התנגד        

  לעליית "חובבי ציון" לא"י(.         - גוף מדיני שייצג את העם וינהל את  ב. הקמתן של שתי חברות "אגודת היהודים"    

 המשא - גוף כלכלי  "החברה היהודית"   והמתן עם המדינות להשגת טריטוריה ליהודים.       

שתפקידו לארגן את ההגירה, לרכוש קרקעות ולדאוג להתיישבות.       

רוב יהודי אירופה המערבית, החל במתבוללים הקיצוניים וגמור בחרדים, דחו את לכל מי שדוחק את הקץ, דבר רעיונותיו ותוכניתו של הרצל. הרבנים האדוקים התנגדו

האסור, לדעתם, על פי הדת, שהרי המשיח יבוא בדרך נס. הרפורמים, שהתכחשו לציון, טענו כי היהודים אינם עוד עם, כי אם בני דת משותפת בלבד, ואינם צריכים לשאוף להיות

לעם. גם חלק מ"חובבי-ציון" הסתייגו מן התכנית, שנראתה להם גדולה מדי. כמו כן חששו שפרסום הציונות ומטרותיה יגרום להגברת הקשיים על העלייה מצד השלטון

העותומני. 

אולם חלק גדול מ"חובבי-ציון", והסטודנטים היהודים באוסטריה ובארצות אחרות, קיבלו את רעיונותיו של הרצל בהתלהבות, ותבעו ממנו שיעמוד בראשם של אלה הרוצים

בהגשמתם. וכך היה הרצל, למנהיגה של תנועה שנקראה מעכשיו "ציונית". כתוצאה מן הקשרים שקשר עם "חובבי- ציון" והמוני העם, בייחוד באירופה המזרחית, נשתכנע

הרצל, כי רק לארץ ישראל לבדה, ולא לארגנטינה או ארץ אחרת, יש כוח משיכה הדרוש להקמת מדינה יהודית, והוא עצמו שדגל תחילה ברעיון של הקמת מדינה יהודית בכל

מקום שבו ניתן היה להקים אותה, היה לציוני במלוא מובן המילה. בסופו של דבר נסתברלו כי במדינת היהודים תיכון רק בארצם העתיקה של היהודים.

 

( 1897 קונגרס באזל - הקונגרס הציוני הראשון ) 

כגון הברון הירש והברון לאחר פרסום "מדינת היהודים", פנה הרצל לעשירי העם היהודי רוטשילד, על מנת לקבל סיוע כספי להגשמת תוכניתו. לאכזבתו נדחה, ואז פנה

לפעילותו הדיפלומטית. יחד עם זאת החליט לפנות לכלל העם וזאת על ידי הקמת גוףאומי יהודי שבו ישתתפו נציגי הציונים מכל הארצות.

כינוס הקונגרס היה אמור לשרת כמה מטרות: לשים את הציונות על המפה הפוליטית. "להראות לעולם מהי הציונות ומה      .1

היא רוצה".לאחד במסגרת אחת את הציונים מכל הארצות.      .2 למסד את התנועה בהקמת מוסדות נבחרים וייצוגיים, וכן גופים כלכליים      .3

ומנהליים. 

צירים,200 בטקס מרשים. השתתפו בו כ-1897 באוגוסט 29הקונגרס נפתח בבאזל ב- רובם ממזרח אירופה אך היו גם צירים מכל רחבי העולם היהודי. הטקס נפתח בנאומיהם

של הרצל ונורדאו. מתוך שיקולים פוליטיים )לא לפגוע במשא ומתן עם השולטן התורכי , ולא להביא להרעת

מצבם של היהודים בא"י(, השתדל הרצל שלא ישתמשו בקונגרס באופן מפורש במונח"מדינה" אלא במונח "בית מולדת" שהוא פחות חד משמעי וברור.

התוצאה החשובה של קונגרס זה הייתה "תוכנית באזל" - ניסוח מטרות התנועה הציונית.

תוכנית באזל ההחלטות שנקבעו בקונגרס הראשון המגדירות את מטרות התנועה הציונית נקראות

"תוכנית באזל".מטרה:

"הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל מובטח לפי משפט הכלל"

האמצעים )הדרך(: פיתוח תכליתי של ארץ ישראל על ידי יישובה ביהודים עובדי אדמה, בעלי      א.

מלאכה ועוסקים במשלוח יד. אירגון היהדות כולה, ליכודה על ידי מפעלים יעילים, מקומיים וכלכליים       ב.

בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ.הגברת הרגש הלאומי וההכרה הלאומית היהודית.        ג. פעולות הכנה כדי להשיג את הסכמת הממשלות, שיש צורך בהן למען הגיע       ד.

את מטרת הציונות. 

כמו כן היו בקונגרס גם החלטות בתחום האירגוני:יסוד ההסתדרות הציונית היהודית המקיפה את כל האגודות הציוניות.         א.          כתנאי לחברות בתנועה הציונית. קביעת תרומת ה"שקל"         ב.           קביעת הקונגרס כגוף העליון של התנועה הציונית וקבית מועדים          ג.          

להתכנסותו. קביעת מוסדות שתפקידם להוציא לפועל את החלטות הקונגרס: ועד         ד.          

פועל גדול, ועד פועל מצומצם )לראש הועד הפועל המצומצם נבחר הרצל(. 

חשיבותו של הקונגרס הציוני הראשוןהקונגרס שימש נקודת מפנה בתולדות הציונות ובתולדות עם ישראל בכלל:

- נוסדה בו הנציגות הפוליטית הראשונה של העם היהודי מאז הגלות.- הקונגרס היה ביטוי לאחדות העם היהודי.

- הקונגרס הביא את הציונות למודעות העולם.

   

פעילותו המדינית של הרצל 

הרצל ראה, כתנאי הכרחי להקמת מדינה יהודית וכשלב קודם לעלייה ולהתיישבות, על חבל הארץ שבו יתיישבו היהודים. כלומר קבלת אישור בינלאומי קבלת צרטר

להקמת מדינה יהודית באותו חבל-ארץ. כתוצאה מכך, זמן קצר לאחר שכתב את "מדינת קבלת צ'רטר  כבר החל הרצל להפגש עם ראשי מדינות שיכלו להשפיע על היהודים"על א"י.

 הכישלון הגרמני

1898הרצל נפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני פעמיים - בקושטא ובא"י בשנת מדוע ניסה הרצל להשפיע דווקא על שליט גרמניה?

- הייתה לגרמניה השפעה רבה על השלטון העותומני19הסיבה לכך: בסוף המאה ה  )התורכי( מבחינה כלכלית, צבאית ומדינית. הרצל קיווה כי הגרמנים ישפיעו על הסולטן

להעניק את הצ'רטר )זיכיון( על א"י ליהודים.כיצד ניסה הרצל לשכנע את שליט גרמניה?

הרצל השתמש בכמה נימוקים: מדינה יהודית שתקום בסיוע גרמניה תהפוך לבת חסות גרמנית ותאפשר ייסוד של      .1

תרבות גרמנית במזרח התיכון והגברת החדירה הגרמנית לאזור. יציאת היהודים מגרמניה תביא לירידת המתח החברתי בין היהודים לסביבתם      .2

ולצמצום האנטישמיות.האם הצליח הרצל?

הרצל לא הצליח לשכנע את קיסר גרמניה. הקיסר לא התייחס להרצל ברצינות וראה את מאמציו כ"הרפתקאה פרטית" שאין מאחוריה שום גיבוי כלכלי ומדיני. כמו כן היה

הקיסר מודע להתנגדות הנחרצת של השולטן התורכי לרעיון הצ'רטר. 

הכישלון התורכי-1902הרצל הקדיש את רוב מאמציו כלפי תורכיה מכיוון שהיא זו ששלטה בא"י. בשנים

פעמים עם השולטן כדי לשכנע אותו להעניק את הצ'רטר הנכסף.5 הוא נפגש  1901כיצד ניסה הרצל לשכנע את השולטן התורכי?

הנימוקים שבהם השתמש הרצל היו: הצעה לקבלת הלוואות מהעם היהודי למילוי קופת האוצר הריקה של האימפריה      .1

העותומנית. העם היהודי, עם קבלת הצ'רטר, יפריח את שממות ארץ ישראל, דבר שהתורכים       .2

לא הצליחו לעשות עד אז.האם הצליח הרצל?

השולטן סירב להעניק להרצל את הזיכיון שביקש. הוא הסכים להתיישבות יהודים ברחבי האימפריה אך לא בא"י. התורכים חששו כי מתן זיכיון ליישוב יהודים בא"י יגרום לתסיסת לאומים אחרים ברחבי האימפריה העותומנית שירצו גם הם מדינות משלהם ובכך יביאו

לפירוקה של האימפריה.הכישלון האנגלי )?(

לאחר שנדחה על ידי הגרמנים ועל ידי התורכים פנה הרצל לבריטניה הגדולה. אנגליה נחשבה כיריבתן של גרמניה ותורכיה ולכן פנייתו לא הייתה לשם הפעלת השפעה בריטית על תורכיה אלא על מנת לקבל טריטוריה כלשהי )אנגליה שלטה באותה עת על שטחים

רבים ברחבי העולם(.כיצד ניסה הרצל לשכנע הבריטים?

נימוקיו של הרצל היו:מדינה יהודית בא"י תפתח דרך יבשתית קצרה להודו )שהייתה בשליטה בריטית(      .1מדינה יהודית בא"י תביא להגברת כוחה של בריטניה בדרום מזרח הים התיכון.       .2 הקמת מושבה יהודית בתוך האימפריה הבריטית תמשוך גם מתיישבים עשירים.       .3

שגשוגה הכלכלי של המושבה יביא תועלת לאימפריה הבריטית. כך תוכל אנגליה לפתור את בעיית הגירתם של אלפי פליטים יהודים מרוסיה.       .4

הצטופפותם של פליטים אלה בלונדון יצרה בעיות כלכליות וחברתיות והחלה לגרוםלעליית האנטישמיות.

האם הצליח הרצל? הרצל הציע להקים מדינה יהודית בחסות הבריטים בחצי האי סיני, באזור אל-עריש.

התוכנית לא יצאה לפועל משתי סיבות: א. סרובם של המצרים לאפשר התיישבות בחציהאי סיני. ב. קשיים טכניים באספקת מים לאזור המיועד להתיישבות.

מאוחר יותר העלו הבריטים רעיון נוסף: התיישבות בחבל-ארץ באפריקה המזרחית שהיהכמעט ריק מתושבים )אוגנדה(.

 הכישלון הרוסי

- כאשר המדיניות האנטי-יהודית הרוסית הופעלה במלוא עוצמתה ביקר הרצל1903ב ברוסיה. הוא נפגש עם שר הפנים הרוסי וניסה לשכנעו ביתרון שיצמח לרוסיה מן התנועה

הציונית ומהגירת היהודים למדינה בא"י. הרוסים לא נענו לו. לאור כשלונותיו בנסיונותיו להשיג צ'רטר על א"י ולאור מצבם הקשה של היהודים ברוסיה, במיוחד לאחר פוגרום

קיבל הרצל את הצעת הבריטים להתיישבות באוגנדה. קישינוב, 

( 1903 , 6 )הקונגרס ה-   הרקע להצעת אוגנדה 

נכשלה פעולתו של הרצל להשגת חבל ארץ ליהודים באל עריש, בעקבות1903ב- התנגדות הממשלה המצרית. באותה שנה התרחשו פרעות איומות ביהודי קישינוב

שברוסיה, שלוו לאחר מכן גם ברדיפות ובהגבלות על התנועה הציונית. 

לאחר הפרעות ביקר הרצל ברוסיה כדי להפגש עם ראשי השלטון ועם הצבור היהודי. מצבם של היהודים ברוסיה השאיר בו רושם קשה והוא הגיע למסקנה שצריך למצוא

פתרון מידי למצבם. מאחר שהבריטים הציעו לו בעבר אפשרות להתישבות בחבל ארץבאפריקה המזרחית, החליט עתה הרצל להענות להצעה זו, כפתרון זמני ומהיר למצבם.

 

שהתקיים בבאזל. בתחילה6הרצל העלה לראשונה הצעה זו בנאומו בקונגרס ה-  התרשמו רוב הצירים מדבריו, אך אחר כך החלה לעלות ביקורת קשה על הצעתו. אולם

בהצבעה שנערכה על ההצעה היא זכתה לרוב ונקבע כי תוקם וועדה שתבדוק את התנאים להתישבות באותו חבל ארץ )"אוגנדה"(. יחד עם זאת, גרמה הצעתו של הרצל

לקרע בקונגרס ובתנועה בין המצדדים בהצעה "ציוני ציון" )שכללו בעיקר את הנציגים מרוסיה(, אשר אף איימו בפרישה מן לבין

ההסתדרות הציונית.  

הנימוקים בעד ונגד תוכנית אוגנדה Iבעד .א. התישבות כזו איננה תחליף לא"י אלא פעולה לשעת חרום-הצלת הקהילות היהודיות  מפני הרדיפות )הרצל(.    

ב. ההתישבות באוגנדה היא בבחינת "מקלט לילה" בלבד לאותן קהילות נרדפות. זו רק תחנה לקראת המטרה הסופית - א"י. מקלט זה יתן מחסה לאותם יהודים אך גם   

ישמש כאמצעי לחינוך מדיני וחברתי וירגיל את העולם לרעיון של מדינה יהודית    )נורדאו(  

ג. בקבלת הצעת אוגנדה אין ויתור על א"י. לגבי אוגנדה אין את המניע הרגשי- לאומי אך יש צורך לפתור באופן דחוף את בעיית התפזרותם של היהודים בעולם    )סירקין(.  

ד. הקמת מדינה יהודית בא"י היא נטל כבד מדי עבור הציונות בשעה זו ועל כן צריך להסתפק כרגע בטריטוריה אחרת. מאחר שלא ניתן להשיב את הצ'רטר, הרי על מנת    להציל את הציונות יש לחפש פתרון אחר - מחוץ לא"י: "מוטב שתהיה ציונות ללא    ציון מאשר ציון ללא ציונות"    השאיפה לחרות לאומית חשובה לא פחות מאשר ההתישבות בא"י)זנגביל(     IIנגד.א. ציון איננה בחירה מקרית. למעשה השאיפה במשך הדורות לציון היא שיצרה את  הציונות. בקרב העם היהודי קימת ההכרה שאי אפשר להפריד בין א"י לבין תרבות   ישראל. העליה לא"י שרנה במהותה ובמניעיה מהגירת היהודים למקומות אחרים  

)למשל, לארה"ב(. העלייה לא"י איננה מתוך מניעים כלכליים אלא כרוכה בשינוי   השקפת העולם וההרגלים הקודמים ותורמת להתחזקות הרגשות הלאומיים גם בקרב   הנשארים ובקרב הדור הצעיר. רק א"י יכולה למשוך חלקים גדולים מן העם.   )צ'לנוב(  ב. א"י היא המרכז של ההיסטוריה של עם ישראל. טריטוריה מחוץ לא"י עלולה לגרום  למספר בעיות:  מה יקרה אם לאחר כינון מדינה יהודית )למשל באוגנדה(, יתאפשרו העלייה  (1   וההתיישבות בא"י? - יהיה צורך לזנוח את כל אשר נעשה במדינה הזו.      מה יקרה אם מדינות נוספות יציעו ליהודים טריטוריות במקומות אחרים שאולי  (2  היחסית היא  נוחים יותר מאוגנדה? כלומר: בחירת הטריטוריה על פי תועלתה     בעייתית.    בחירת המולדת אסור לה שתעשה על פי נטיותיהם ורצונותיהם של מדינות ושל (3  שליטים אחרים. העם היהודי חייב ליצור את ההיסטוריה שלו בעצמו על פי השאיפה    שהנחתה אותו במשך דורות - השאיפה לא"י.   

סיום פרשת אוגנדה למרות שהתקבלה בקונגרס ההלטה לשלוח ועדה לבדיקת אפשרות ההתישבות באוגנדה, המשיכו "ציוני ציון" בפעילות נמרצת נגד 

התוכנית, ואף שלחו שלחו אולטימטום להרצל בו דרשו שההסתדרות הציונית לא תטפל בשום תוכנית להתישבות שאיננה בא"י.

בינתיים חזרה בה הממשלה הבריטית מהצעתה בעקבות ויכוח שהתחולל באנגליה בעניין התוכנית. גם הועדה שחזרה בינתיים מצאה את התנאים להתישבות כבלתי ראויים.

חזר והדגיש הרצל את נאמנותו לא"י. זמן קצר1904בישיבת הועד הפועל הציוני ב-לאחר מכן נפטר הרצל.

ההצעה בבאזל ובו הורדה-7 לאחר מותו של הרצל, התכנס הקונגרס ה ,1905  בשנתלהתיישבות באוגנדה ונקבע שהיעד היחיד של התנועה הציונית הוא א"י.

  פעולותיהם של הציונים בא'י עד מלחמת העולם הראשונה:

( – 1882בתקופת העלייה הראשונה גדל1903 היהודי בא"י היישוב מ- ( ל-24,000 נפש 55,000 , בעקבות ה"סופות בנגב" ברוסיה, והגל השני הגיע1882 הגל הראשון הגיע ב- היו שני גלי עלייה.  נפש.

מוסקבה. רוב העולים , בעקבות גזרות חדשות, ובעיקר לנוכח גירוש היהודים מן העיר1891 – 1890ב- עלייתם של אלה באה מתוך מניעים דתיים  מרוסיה ומרומניה, ומיעוטם מפרס, צפון אפריקה, ותימן. עלו

אך גם בחיפה וביפו. משיחיים. הם נטו להתיישב בארבעת ערי הקודש: בירושלים, צפת, חברון וטבריה

רוב העולים, ובמיוחד אלה ממזרח אירופה היו בעלי משפחות, אנשים דתיים-מסורתיים, וחלקם בעלי הוןנתייחדה קבוצה קטנה של צעירים, כמה עשרות בלבד, אשר כונתה "ביל"ו" – "בית בינוניים. מקרבם

יעקב לכו ונלכה". הם ראו את עצמם חלוצים לפני העם היהודי, בעלי תפיסה לאומית, והם התכוונו בא"י. לבנות מודל של התיישבות חקלאית

  יהודים לא"י בתקופת העלייה הראשונה   הגורמים לעליית

הירש קאלישר,      א. לא"י בהשפעתם של מבשרי הציונות: הרבנים צבי עלו  יהודים יהודה אלקלעי, ומשה הס. אלה הטיפו לעלייה, להתיישבות ולעצמאות יהודית בא"י עוד

קונגרס בזל על ידי הרצל ב-  כינוסו של  ועוד לפני לפני צמיחתה של תנועת חיבת ציון1897.

המניע המרכזי לעלייה הראשונה נגרם כתוצאה ממאורעות הדמים שפרצו ברוסיה      ב. . סופרים1882, ואשר נמשכו עד יולי 1.3.1881בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני ב-

עבריים של התקופה נתנו לפרעות הללו את השם "הסופות בנגב". הן הביאו לפגיעות נקט במדיניות אנטישמית  שחיו בדרום רוסיה. השלטון הרוסי בנפש וברכוש של יהודים

רשמית, ולמעשה היה שיתוף פעולה בינו לבין הפורעים.קמה ברוסיה, יהודים עלו לא"י בהשפעתה של תנועת "חיבת ציון. היא        ג. פולין, 

הכלכלה רומניה, ואוסטרו-הונגריה. מטרותיה היו: עלייה והתיישבות יהודית בא"י, ביסוסיהודית על עבודה חקלאות, חיזוק התודעה הלאומית, תחיית הלשון העברית.

הגורמים שהביאו יהודים עלו לא"י מתוך מניעים דתיים-משיחיים. אלה היו למשל,      ד.מתימן ב- לעלייתם של יהודים )"אעלה בתמר"(,1882 ולעלייתם של יהודים מארצות 

המזרח כמו: יהודים מצפון אפריקה, פרס, קורדיסטן, בבל, חלב ועוד. 

אנשי "היישוב הישן",  על ידי  נוסדו (. הן1878 פתח תקווה וראש פנה )  היו המושבות הראשונות שקמו הקדימו את "חובבי ציון" ואת הברון רוטשילד. פתח תקווה נוסדה על ידי שבירושלים ובצפת. בכך, הן

סמוך לכפר הערבי יואל משה סולומון, דוד גוטמן, יהושע שטמפר ועקיבא שלזינגר. הם רכשו קרקעות היו הצלחות, אך לאחר מכן, המתיישבים אומלבס, מצפון לנחל הירקון, ולמרגלות הרי השומרון. בתחילה

ושנת עזים, גשמים עם קשה חורף המלריה, מחלת אישיים, מסכסוכים כתוצאה לקשיים, נקלעו שבה  השמיטה אסור היה  לעבד את הקרקע. כל אלה הביאו לנטישה זמנית של   היישוב.  לאחר 

– 1882ה"סופות בנגב", בתרמ"ב- תרמ"ד ) פתח תקווה נגאלה מחדש על ידי "חובבי ציון" (,1884 מרוסיה ומפולין. שהגיעו אליה

(. הן רכשו מחצית מאדמות הכפר1878 משפחות מבני צפת )17ראש פנה נוסדה על ידי קבוצה של   1882ג'עוני )גיא-אוני(, אך לנוכח מחסור בהדרכה ומשאבים, והעדר ניסיון, רובם נאלצו לחזור לצפת. ב-

קבוצת הגיעה ארצה עולים מרומניה, וכעבור שנה, בתרמ"ג, הם רכשו מאנשי גיא-אוני את אדמתם   וייסדו עליה את המושבה ראש פנה.

המושבות הראשונות 1882( נוסדו שבע מושבות ביהודה, שומרון ובגליל העליון. ב-1884 – 1882בשנים תרמ"ב – תרמ"ד )

דונם ב"עין קרא" מדרום ליפו. הקרקע נרשמה על שם הסוכן3300"ועד חלוצי יסוד המעלה" רכש כ- הקונסולארי הבריטי חיים אמזלג. המתיישבים, ובהם צבי לבונטין קראו למושבה ראשון לציון. כשבועיים

מכן, פיינברג  לאחר בתים.   יוסף ולבניין מים באר לכריית כספית תמיכה לגייס מנת על לחו"ל יצא בתחילה הוא השתדל אצל יהודים בווינה ובקהילות יהודיות בגרמניה, אך זאת ללא תוצאות. לאחר מכן,

פרנק25,000 לממן תקציב של    והשיג ממנו הבטחה  הברון רוטשילד,  הגיע לפאריס, נפגש עם הוא גנן על מנת להדריך את המתיישבים בעבודה  ולשלוח למושבה לקידוח באר מים, לבניין בתים אחדים,

החקלאית. בח'  על ידי שליח האגודות ברומניה משה דוד שוב. היה זה מחדש כאמור, המושבה ראש פנה נוסדה

רכש הוא כ-  באב תרמ"ב. דונם4000 העיר צפת.   שליד גיא-אוני, מאדמות ניסו150 מתיישבים   כספם בבניית הבתים וברכישת הציוד ואף זכו לתרומות מן להיאחז בקרקע. הם השקיעו את מיטב

בבקשת עזרה האגודות ברומניה, ולמרות זאת הם לא הצליחו להתגבר על כל הקשיים, לבסוף הם פנו למסור לידו את כל רכושם ולציית להוראותיו.   והתחייבו לברון רוטשילד,

ק"מ מחיפה,20 דונם מן הכפר הערבי זאמארין כ-6000במקביל, יהודי רומניה מן העיר גאלאץ רכשו   (, אך1882 )  בטאנטורה שעל שפת הים. ששים משפחות עלו על הקרקע בכסלו תרמ"ג ושטחים נוספים

ולא הצליחו להכות שורש, לבסוף הם פנו לברון  למרות מאמציהם, ולמצוקה הם נקלעו למחסור רוטשילד וביקשו את עזרתו, והתחייבו לרשום את קרקעות המושבה על שמו, ולציית להוראות של נציגיו.

1885 שילמו קצבה חודשית לכל משפחה, בנו בתי אבן במושבה ושילמו את כל חובותיה. ב- אלה מצדם הנדיב. הם הסבו את שמה לזיכרון יעקב על שמו של אביו של

למייסדים הצטרפו נפש כמאתיים מרוסיה. ציון" "חובבי ידי על מחדש נגאלה תקווה פתח כאמור, ומן  הם סבלו ממצוקה, וממחסור  את אדמות המושבה.   שישבו ביהוד ומשם הם ניסו לעבד הראשונים

של הפאלחים המקומיים. ההתנפלויות בלית ברירה,  הם פנו בבקשת עזרה לברון רוטשילד, אך      "חובבי   לתמיכתם של  הם זכו    ובינתיים,  את המושבה.  לא הסכים לקחת תחת חסותו בתחילה, הוא

פינס.  יחיאל מיכאל ציון" מרוסיה אשר שלחו את תרומותיהם למתיישבים באמצעותלמושבה בסמוך בתרמ"ב קרקע רכש לרר ראובן לציון, ראשון ממתיישבי )עמק אחד חנין בוואדי

את השם נס ציונה.   למקום   המתיישבים נתנו  ועם הזמן, השושנים(,   לזכר  שמה הוסב ל"מזכרת בתיה"1887 של הברון רוטשילד. ב- ( ביוזמתו ובכספו1883עקרון הייתה המושבה הראשונה שנוסדה )

"הנדיב הידוע". המתיישבים הראשונים היו עשר משפחות מן העיר ראדום, מקום מושבו של הרב מוהליבר. אימו של מן העיר   על ידי "חובבי ציון" שעלו לארץ 1884המושבה השביעית הייתה יסוד המעלה. היא נוסדה ב-

רכשו הם שבפולין. אבו מז'ריץ' מיעקב כ-   מצפת חיו2000 המתיישבים החולה. לים סמוך דונם הם  סבלו מן ההתנכלויות של הפקידים התורכיים ומן השכנים הערביים, במצוקה, מחסור וחרפת רעב,

סוף, גרו בבתים שנבנו מקני באזור   נגוע  הברון רוטשילד הסכים לקחת1887 במחלת המלריה. ב-  תחת חסותו את המושבה, ומאז מצב המושבה והמתיישבים השתפר.

היו: ראשון לציון, ראש  שזכו לחסותו המלאה של הברון רוטשילד  ארבע המושבות הראשונות ,לסכוםאלה היו  פינה, זכרון יעקב, ועקרון )= מזכרת בתיה(. "מושבות הברון".   עם הזמן הצטרפו אליהן  

זכו לעזרתו   הן  אך מאוחר יותר, גם  בתחילה הן נתמכו על ידי חובבי ציון, פתח תקווה ויסוד המעלה. הברון רוטשילד.  של

 מאפייני המושבה

        .איכרים השם את קיבלו בה המתיישבים פרטית. חקלאית התיישבות הייתה  המושבה מכספי המתיישבים. האדמות, מבני המגורים, הכלים החקלאיים ובהמות העבודה נרכשו

         נקלעו למצוקה כלכלית קשה, ונאלצו לבקש   האיכרים  העלייה על הקרקע,  לאחר אך   לרשום את אדמותיהם על שמו או על שם   הסכימו   את חסותו וסיועו של הברון רוטשילד. הם

   בגדר הלוואה שאותה הם היו צריכים  הייתה  באי כוחו. הדבר בא להמחיש כי התמיכה בהםהיום, להחזיר בבוא הפכו  האיכרים כך עצמם. ברשות יעמדו והמושבות האיכרים כאשר  

קיבלו לאריסים, הם לביסוסם  זה הביא אחד גודל משפחתם. מצד פי חודשית על קיצבה של צייתנות, חנופה ועצלות.  נתן עידוד לתופעות   אך מצד שני, זה הכלכלי

        -הברון רוטשילד העביר את המושבות לחסות יק"א, בין השאר,1900ב בגלל  שהן היו  והתאוששות.  בתהליך צמיחה של עצמם.  ברשות עמדו האיכרים יק"א בעידוד עם 

לנהל       הם היו חייבים  ועל כן, .לקניינם הפרטי, וכך הפכואדמות המושבה נרשמו על שמם הזמן, תחרות, יוזמה וחופש כלכלי.     ועל בסיס   אותן ברווח ולא בהפסד,

        הברון רוטשילד, כאשר הציב תנאי . כך נהגרוב המושבות שמרו על אורח חיים דתי מסורתי פקידי הברון הקפידו לבנות  בהתאם להנחיותיו, לכל מושבה שביקשה את חסותו ואת עזרתו.

בכל מושבה בית כנסת, הם מימנו את הבאתם ואת תשלום שכרם של רבנים ושוחטים מן ה"יישובהם  הישן". כך, הבטיחו "שירותי דת" בכל מושבה.  בשנת    המושבות נקלעו1889 לפולמוס 

רבנים השמיטה השמיטה.  בין בשנת עבודה רבנים שאסרו לבין שהתירו רוטשילד     הברון לעבודה בשנת השמיטה.  היתר   את הפסיקה של הרבנים הספרדיים אשר נתנה ופקידיו אימצו

המשיכו לעבד את אדמותיהם בשנת השמיטה.  רוב האיכרים כך        ובמיוחד ראשון ושפיה, התבססו רוב המושבות, יעקב, בת שלמה, זיכרון גדרה, לציון,

. זאת הייתה החלטתו גידול הגפן   על ענף חקלאי אחד שהתבסס על ,היינומשק מונוקולטורי עליצא מנקודת הנחה, כי תנאי האקלים בא"י דומים לאלה האישית של הברון רוטשילד, אשר

לייצא   את היין מא"י הוא חשב  אגרונומים-מומחים לענף הגפן. שבדרום צרפת. לרשותו עמדו   כל יהודי יעדיף תמיד לשתות יין מארץ הקודש, וכך יהיה לקהילות ישראל בתפוצות, ובהנחה כי

ביקוש לתוצרת החקלאית של המושבות.        בזכות להתבסס הצליחו הראשונה העלייה הברון מושבות של החסות משטר

תרומה כספית  בתחילה, תמיכתו של הברון הייתה קטנה וסמויה. מעשהו הראשון היה: רוטשילד.מן25,000של לרבות ניתנו והן התמסדו תרומותיו כך, אחר לציון, ראשון למושבה פרנק

הקמת בית חרושת לתמציות בושם מצמחי היסמין ביסוד המעלה. הוא ייסד המושבות. הוא עודד בית חרושת לאריגים בראש פינה לניצול פקעות המשי. הוא נטע פרדסים, הקים שני יקבים , האחד בראשון לציון והשני בזיכרון יעקב. כך סיפק עבודה לעשרות פועלים. הוא רכש בכספו את

, כאשר העביר את1900 במחירי הפסד, וסלל דרכים ובנה מוסדות ציבור. בשנת  בציר הענביםדונם קרקע בכל רחבי א"י.200,000ניהול המושבות ליק"א היו בבעלותו כ- באופן זה, הוא 

בדרום. השקעותיו היהודית בא"י ממטולה בצפון עד באר טוביה עיצב את מפת ההתיישבות מסך כל ההשקעות של תנועת "חיבת ציון". 20הכספיות היו גדולות פי -

        שהבולטים בהם היו: שמואל הברון רוטשילד ניהל את המושבות בעזרת צוות של פקידים הייתה לרובם ואחרים. שייד אליהו אוסייביצקי, יהושוע לתרבות הירש, זיקה

בחיי לא התערו להם. הם זרים היו והלשון העברית והרוח הלאומית האירופאית-הצרפתית, ריחוק וניכור. הם חילקו את הקרקע לאיכרים, ארגנו את העבודה  שמרו על המושבות, אלא

במושבות, העניקו הדרכה מקצועית בעבודת השדה והכרם, אך גם החזיקו בידם סמכויות של אכיפה וענישה. לא פעם הם הטילו קנסות, או שמנעו תמיכה כספית, או שגירשו מן המושבה איכרים מעוררי מחלוקת. כך אירע לאיכרים שהתמרדו נגד פקידי הברון במושבות ראשון לציון, זיכרון יעקב ועקרון. בהתאם למדיניות הברון, האיכרים זכו לקבל מענקים כספיים, אך עד מהרה

כי לא היה קשר הכרחי בין המענקים ובין תפוקה הישג, חריצות או יוזמה. התברר,         ,הזמן פאלחים עם ידי על נעשתה האדמה הפכו עבודת היהודים מן וחלק ערביים,

. הפועלים הערביים מצויים היו לרוב. הם היו מנוסים בעבודה חקלאית. רמת חייהםלמנהליםהם היו זולים יותר מן הפועלים העבריים. מן הסיבות הללו, הייתה נמוכה, ועל כן, הפאלחים 

במושבות צמחה תופעה של תלות, הערביים הועסקו במושבות היהודיות במספר גדל והולך. היצירה. כוח ודיכוי ביקורו תובענות לאחר העם". "אחד היה המצב את לתאר שהטיב מי

במושבה זיכרון יעקב, הוא כתב: "... לא מושבה היא זיכרון יעקב, כי אם חרפה, ופקידיו אשר יצרוה. חרפה היא ליושביה אשר הסכימו להיות חומר ליצירה כזו, וחרפה לכל חובבי ציון. יותר ממאה איכרים נמצאים בזיכרון יעקב, אך רק אחד ראוי להיקרא בשם זה באמת, בהיות לו גם

בהמות וכלי עבודה, ואילו כל שאר ה"איכרים" אין להם כמעט שום יחס לאדמה, זולתי אדמה, מה שבמשך שנים רבות היו יושבים ומסתכלים בכרמים ושאר נטיעות, שהאדמיניסטרציה נוטעת

והולכת מסביב למקום מושבם על ידי פועלים זרים". 

1900 - 1882 פעילותו של הברון רוטשילד  

א. מצבם של ישובי העליה הראשונה בתקופה שלפני התערבות הברון רוטשילד.ה-     העליה מושבות בפני שעמדו הכלכליים הקשיים בפני1 דרכן, בראשית כבר אותן, העמידו ,

התמוטטות ובפני נטישת האדמות והבתים. הסיוע שניתן על ידי אגודות "חובבי ציון" ברוסיה היה מועטמידי.

ידי הברון רוטשילד. בשנת      ההתמוטטות נמנעה על בעקבות פניותיהם של הרב מוהליבר1882 לציון ושל משלחת של אכרי ראשון ציון"( "חובבי לסייע )ממנהיגי רוטשילד פיינברג(, החליט )יוסף

למתישבים. 

ב. הנימוקים לסיוע הברון למושבות: המניעים העיקריים לסיוע הברון לא היו פילנטרופיים, אלא מניעים לאומיים - לא תמיכה במתישבים בגלל

עוניים, אלא תמיכה ברעיון ההתישבות. הסיבות לכך היו:  . קיומו של הישוב העברי בא"י היה חשוב בעיני רוטשילד כצעד ראשון להצלת המוני היהודים1

הנתונים במצוקה כלכלית, פיסית ורוחנית, בעיקר במזרח אירופה.   . כאמצעי למניעת ההתבוללות )הודאג מן ההתבוללות המהירה של יהודי צרפת(2 

רוטשילד ראה בהתישבות בא"י סינטזה בין שני הצרכים הנ"ל. 

ג. דרכי הסיוע של הברון למושבות:( סיוע למושבות קימות כגון: ראשון לציון, ראש פינה, יסוד המעלה, זכרון יעקוב1 ועוד. הסיוע בא לידי בטוי במתן הקצבה כספית חודשית לפרנסת האכרים, בקניית    ציוד חקלאי עבור האכרים, בשליחת מומחכים חקלאיים ובהקמת מפעלים שונים    לעיבוד התוצרת החקלאית.   

באר טוביה, בת שלמה, מטולה. ( קניית קרקעות להקמת מושבות חדשות: למשל2.1883( הקמת מושבות חדשות: עקרון )מזכרת בתיה( ב-3( הקמת מפעלי תעשייה: יקבים )ברשל"צ ובזכרון יעקוב( תעשיות משי ובשמים )בראש4 פינה(, מפעל ליצור זכוכית )טנטנורה(. רוב המפעלים לא החזיקו מעמד לאורך זמן.     מלבד גדרה, מושבת הבילויים, שנתמכה על ידי "חובבי ציון" ונס ציונה, נתמכו כל שאר המושבות,    

בצורה זו או אחרת, על ידי הברון. תמיכתו של הברון נעשתה דרך פקידים מטעמו שהוצבו במושבותושיפרה את המצב החומרי שלהן אך גם יצרה בעיות אחרות.

 ד. משטר האפוטרופסות: שלטון פקידי הברון במושבות.

מאפייני שיטת האפוטרופסות באופן בלעדי על הכסף ועל חלוקתו. . פקידי הברון שלטו1. הפקידים והמומחים שנתמנו על ידי הברון הם שהחליטו בכל מה שקשור לעבודה2 החקלאית.  

. האכרים לא עבדו בעצמם. העבודה נעשתה על ידי פועלים שכירים.3. האכרים קיבלו הקצבה קבועה ללא קשר לעבודתם ו/או לרווחיהם.4 

חסרונות שיטה זו. שליטת הפקידים על הכספים הביאה להשתלטותם על האכרים גם מבחינה אישית1 ולדרישה לציות מלא. מי שלא ציית נענש על במניעת התמיכה או בקנס.   מצב זה אילץ את האכרים להתחנף ולהתרפס בפני הפקידים.  

. הפקידים התייחסו בזילזול ובהתנשאות כלפי האכרים וראו עצמם כבעלי מעמד גבוה2 יותר )יחס מתנשא היה גם מצד הברון(  

. חיסול היוזמה האישית והציבורית וביטול השלטון העצמי על ידי ביטול כל3 הוועדים והמוסדות הציבוריים )מחשש מרידה(  

. בזבוז כספי הברון בגלל ריבוי פקידים שלא לצורך.4. בזבוז כספי הברון בגלל ניהול כושל ובזבזני. טעויות בתכנון ובביצוע של5 הפעולות החקלאיות ומעשי זיופים ורמאות. חוסר תשמת לב לשיווק התוצרת וכד'  

. האכרים הפכו לבטלנים בגלל הכנסת עבודה שכירה ערבית על ידי פקידי הברון.6. אורח החיים הראוותני של הפקידים השפיע לרעה גם על האכרי ומשפחותיהם והביא7 א. לזניחת רעיון החלוציות למען החיים הקלים.    הצרפתית.  לזניחת התרבות והשפה העברית למען  ב.    

התוצאהסכסוכים, תלונות של האכרים על הפקידים בפני הברון ואפילו מרידות. רטשילד תמך

בפקידיו ודיכא ביד קשה את המתמרדים. 

סיכום: הערכת פעילותו של הברון רוטשילד בא"י

מתוך מניעים עזרתו של הברון רוטשילד למושבות העליה הראשונה נעשתה אמנםלאומיים אך הביאה גם לתוצאות שליליות כלפי האכרים הן מבחינה לאומית והן

מבחינה אישית. יחד עם זאת ברור שללא עזרת הברון, היו המושבות מתמוטטות ובכךמעמידות בסכנה את המשך מפעל ההתישבות.

 סיום שיטת האפוטרופסות- העברת מושבות הברון לחברת יק"א

על ידי הברון1891 העביר הברון את ניהול מושבותיו לידי חברת יק"א. חברה זו הוקמה ב1900בשנת הירש על מנת לסייע ליהודים נצרכים ונרדפים על ידי עידוד הגירתם למדינות אחרות וישובם תוך מעבר

לעבודה יצרנית. המשוערים שהביאו את רוטשילד להפסיק את ניהול המושבות: הגורמים

מצבו הבריאותי. א. גורמים אישיים:ב. גורמים כלכליים: ההפסדים שנחלו המפעלים שהקים בארץ.

ג. יתכן שגם אבדן האמונה והבטחון בדרכו.  

1914 – 1904       תקופת העלייה השנייה, אלף נפש בקירוב,33,000, היישוב היהודי בא"י גדל ב-1914 – 1904בתקופת העלייה השנייה, בשנים

ל- 1904 נפש ב-55,000מ- , דוגמתעולים בעלי הון זעיר . חלק מן העולים היו1914 נפש ב-88,000 הטיפוס עולים מן  היו  אחרים  בוני המושבות של העלייה הראשונה שהשתקעו ביפו, ירושלים ובמושבות.

  נפש הגיעה 2500 כ-   שהתיישבו בארבעת ערי הקודש. קבוצה נוספת של עולים בת של ה"יישוב הישן"עולים חלוצים מרוסיה 3000 כ- . על אלה נוספומתימן  , "בני העלייה השנייה" אשר הניחו את הבסיס

לתנועת הפועלית הארץ ישראלית ולהתיישבות השיתופית. תרומתם האיכותית לצמיחת היישוב ולביסוסו בכלל האוכלוסייה היהודית.  יותר ממספרם הייתה גדולה

מה היו הגורמים לעלייה השנייה?הרוסי       · השלטון של המדיניות כי מרוסיה, לא"י עלו היה יהודים כך אנטישמית. הייתה  

   ( אשר זעזעו את העולם היהודי.1903 בערים קישינב והומל )  היהודים, במאורעות הדמים נגדה"פוגרום החם" וה"פוגרום הקר",  המשיכו את הם והביאו להגירתם של אלפי יהודים   בכל 

הגירה  מתוך מניעים ציוניים, ומן האמונה כי    מיעוט מאלה עלה לא"י,   לארצות הברית. שנה   הבעיה. אחד מן העולים הללו היה יחזקאל חנקין אשר אמר כי: לארצות הברית לא תפתור את

"..הפוגרום בהומל שכנע אותו כי אין תקווה ואין עתיד בתוך "הים האנטישמי... גם אם נוכללעמוד על נפשנו נגד הפורעים – יבואו אחרים תחתם".

עלו לא"י בהשפעת מאמרו של מנחם אושיסקין,  יהודים       · שלנו" ) )"הפרוגרמה )התוכנית  הוא טען כי העבודה המעשית (, בו הוא תקף את הציונות ההרצליאנית, ובמקום זאת,1904

לקרוא א.   הוא הציע: בא"י ויצירת עובדות בשטח הן אשר עתידות להקנות את הזכות על הארץ. לנוער היהודי בפזורה לקום ולהתנדב לשירות העם והארץ במשך שלוש שנים. ב. לצמצם את העבודה הערבית על מנת ליצור מקומות עבודה לפועלים עבריים. ג. לייסד בא"י חוות להכשרה

חקלאית. סיסמתו הייתה: "לא בחרב וברובה כי אם באת ובמחרשה".הוא קרא "אל צעירי (, בו1905יהודים עלו לא"י לנוכח "קול הקורא" של יוסף ויתקין )       ·

ישראל, אשר ליבם לעמם ולציון" לעלות מייד ארצה, לעבד את האדמה ולהתיישב בה, להקיםמושבות ולהילחם בייאוש שבמחננו, בנסיגה לאחור ובבגידה בדגל".

-נקלעה למשבר1904ב התנועה הציונית של , מן הכישלוןלנוכח האכזבה מתוכנית אוגנדה  ה"ציונות המדינית" וממותו החטוף של הרצל. התפתחויות אלה נתנו דחף לקבוצת של צעירים

יהודיים לעלות לא"י במטרה לבנות בה חברה ציונית סוציאליסטית.-ניפץ את תקוותיהם1905כשלון המהפכה הרוסית ב של היהודים  לעתיד טוב יותר ברוסיה, 

לא"י על מנת לבנות בה חברה יהודית סוציאליסטית. ובמקום זאת, הם עלו-ב יפן נגד – 1904לנוכח תבוסתה המשפילה של רוסיה במלחמתה יהודים העדיפו ,1905

האנטישמי. לעלות לא"י מפחד גיוסם לצבא הצאר ומשנאתם לשלטון

,מתוך מניעים  באה  המזרח,  היהודים שעלו לא"י מארצות  כל שאר  כמו עלייתם של יהודי תימן מפתיחתה של תעלת סואץ אשר קיצרה את המרחק מעיר  קיבלה דחף  היא דתיים-משיחיים.הנמל עדן ליפו.

מפת ההתיישבות חזונם היה "כיבוש העבודה", הערכים של אנשי העלייה השנייה, היו ערכים ציוניים-סוציאליסטים-חילוניים.

לה  והחייאת השפה העברית. הם נעזרו בהסתדרות הציונית ובארגונים שהיו מסונפים "כיבוש השמירה"כמו: קק"ל, "בנק אנגלו-פלשתינה", "המשרד הא"י" בהנהגתו של ארתור רופין ו"חברת הכשרת היישוב".

ה"קולקטיב" בסג'רה . היא הוקמה על ידי יק"א על אדמת הברוןסג'רה  המרכז הראשון לעבודה עברית בגליל הייתה חוות

)תרס"ב( הושג הסכם שעל פיו, הפועלים הורשו להקים קרן לעזרה הדדית, לבנות1902רוטשילד. ב- בתי מגורים, לקבל חלקת קרקע חקלאית. הם התחייבו להחזיר רבע מן היבול תמורת הציוד ומימון

 בהנהגתה של מניה שוחט. הקולקטיב הנהיג קולקטיב" של סג'רהההוצאות. קבוצה זאת התפתחה ל" הקבוצה הוכיחו את   בתום השנה הראשונה התברר כי היא הסתיימה ללא גרעון, וכי חברי חיי שיתוף.

הקולקטיב התפרק. אך הניסיון . מסיבות שונות,משק חקלאי-שיתופי יכולתם לשאת באחריות להקים בסג'רה הוכיח כי אנשי העלייה השנייה הצליחו בניהול משק עצמאי-שיתופי.

דגניה המשרד הא"י רכש קרקעות באדמות דלייקה ואום ג'וני שעל חוף ים כנרת. שם הוקמה חוות1908ב-

ביוני בהנהלתו של המנהל ברמן. אך השנה הראשונה הסתיימה1908לימוד כנרת. החווה נפתחה על שביתה. בגרעון ובחיכוכים בין המנהל ובין הפועלים אשר החליטו

אגודת "החורש" לאחר השביתה הוסכם בין ארתור רופין ובין על הקמת קבוצת פועלים-חוכרים על   . השנה הראשונה הסתיימה1.12.1909אדמת אום ג'וני הסמוכה לכנרת. הקבוצה עלתה על הקרקע ב-

ברווח, ולמרות זאת המתיישבים נטשו את המקום. במקומם באה קבוצת "רומני" אשר לפני כן עבדה בפתח תקווה ובבן שמן. היא עלתה על הקרקע

אשר קיבלה את השם דגניה. לקבוצה השיתופית הראשונה בארץ ישראל , והיא הייתה1910בנובמבר הקבוצה עברה לבנייני הקבע שלה והחלה להתבסס מבחינה משקית וחברתית. 1912באביב

מאפייניה של קבוצת דגניה         מעין משפחה אחת גדולה. היא  קבוצת דגניה הייתה הייתה מבוססת  לא על קשרי  

דם, אלא על ערכים משותפים של שוויון, שיתופיות, ערבות הדדית וביטול הקניין הפרטי. היא בדבר הקמתה של חברה אל מעמדית.  ההומאניסטי של קרל מרכס  לממש את חזונו באה

         הוקמה דגניה אדמות קבוצת על קק"ל,  אשר  הוגדרו   הלאום  של   כאדמת להעבירן לבעלות לא יהודית. , ולפי זאת לא ניתן היההיהודי העם

        כל אמצעי הייצור בקבוצה, כולל מבני מגורים, מבני צבור, מים, כלים חקלאיים, בתי   קניין פרטי.  לא היה  היו שייכים לכלל חברי הקבוצה. מלאכה, תוצרת חקלאית ואמצעי שווק,

לא היה זכאי לקבל פיצוי כלשהו.  שעזב , חבר הקבוצה        היה במעמד של "חבר", ועל כן הוא היה זכאי למגורים, מזון, טפול הפרט בקבוצה

רפואי, חינוך, תרבות ורווחה.        היה חייב לעבוד באחד מענפי המשק. העסקת עובדים שכירים כל אחד מחברי הקבוצה

הייתה אסורה.         בו כל חברי הקבוצה  שימש מקום, חדר האוכל חגים,  אכלו יחדיו, ומקום, שבו צוינו 

  חברתיים-מרכזיים.  ואירועים        גדלו יחדיו בבית הילדים. זאת הייתה תפיסה אשר על פיה יש לבטל את ילדי הקבוצה

לחיים ארוטיים. לדעתם, חינוך המשפחה הגרעינית כיחידה חברתית, ולהכיר בה רק כביטוי הדור הצעיר הוא עניינה של הקבוצה כולה, וזכותה להשתתף בחינוכם ועיצוב תפיסת עולמם,

והדבר לא היה נתון רק לשיקול דעת ההורים.        קבוצת דגניה באה לממש את חזונם של אנשי העלייה השנייה בדבר מימוש רעיון כיבוש

העבודה, השמירה והחייאת השפה העברית.מרחביה

ביישוב  למצוא צורת התיישבות חדשה  נעשה ניסיון  בתקופת העלייה השנייה נוסד ב-  . הואמרחביה  תוכניותיו  בלב עמק יזרעאל בסיועם של ארתור רופין, יהושוע חנקין ובנק אנגלו-פלשתינה. על פי 1911

הכלכלן והסוציולוג הציוני פרנץ אופנהיימר נעשה ניסיון להקים קואופראטיב של התיישבות שאמור של את היתרונות של התיישבות חקלאית שיתופית עם היתרונות של התיישבות חקלאית פרטית. היה למזג

פי להיות משק שיתופי שחבריו מקבלים שכר שונה, כל אחד על הייתה היינו, הקואופרציה אמורה ליישוב החקלאי תרומתו. אך הניסיון לא מימש את התקוות שתלו בו. עם זאת, היישוב מרחביה היה

הראשון שנוסד בעמק יזרעאל.בן שמן

קמה כחוות לימוד. היא הייתה נתונה לפיקוח המשרד הא"י. היא קמה לא על יסוד ענף כלכלי בן שמןבפיתוח המשק המעורב ניסיונות מוצלחים נעשו שונים. במקום ענפי חקלאות יסוד על אחד, אלא

המשק המעורב היה ובפיתוח משק חלב. הדבר נעשה בהנהלתו של האגרונום יצחק וילקנסקי. עם הזמןלמודל המועדף על מפעל ההתיישבות של ההסתדרות הציונית ועל רוב היישובים החקלאיים בארץ.

אחוזת בית, תל-אביב 1906ערב מלחמת העולם הראשונה, יפו התפתחה בקצב מהיר והייתה לעיר השנייה בגודלה בא"י. ב-

מכלל האוכלוסייה. היא הייתה20% נפש, כ-10,000 מספרם גדל ל-1914 יהודים, וב-6000חיו ביפו כ- אלא גם מרכז כלכלי-מסחרי-תרבותי של היישוב היהודי. בראשית המאה העשרים, לא רק "השער לציון",

צפיפות הדיור ביפו הייתה כבר בלתי נסבלת. השכונות היהודיות נווה שלום ונווה צדק נתמלאו זה מכבר. היא רכשה קרקע בצפון העיר,1909". ב-אחוזת בית אגודה בשם "  קבוצה של יהודים ייסדה1906ב-

ניבנו כבר כ-1910ובפסח תרס"ט נורתה אבן הפינה של "אחוזת בית". ב- בתים עם 50 נפש,550 הוחלט ". לאחר דיונים ממושכים, ועל פי הצעת שיינקין,גימנסיה הרצלייהונורתה אבן הפינה של בניין ה"

לקרוא לשכונה תל-אביב, ולראש הוועד שלה נבחר מאיר דיזינגוף. 

מסגרות פוליטיות פועלי" ומפלגת "הפועל הצעירבתקופת העלייה השנייה נוסדו שתי מפלגות פועלים. אלה היו: מפלגת "

מעמד מרכזי ב"יישוב  העניקו להן  למרות זאת, כוחן ופעילותן  מאות של חברים.  הן איגדו בתוכן  ".ציוןנוסדה הצעיר" "הפועל מפלגת ב- החדש". התוכן1905 מן הסתייגה היא תקווה. בפתח

של "מלחמת מעמדות" ובמקום  התנגדה לרעיון הסוציאליסטי-מרכסיסטי של "פועלי ציון" בגולה. היאהיא עשתה זאת היא התמקדה במימוש החזון הציוני ובהגנה על האינטרסים של הפועל היהודי בא"י.

ייסוד לשכות עבודה, ידי פתיחת מטבחים משותפים, קופות מלווה, מכבסות, עזרה לחולים, זאת על ספריות ושיעורי ערב ללימוד השפה העברית. מנהיגיה הבולטים של מפלגת "הפועל הצעיר" היו: אליעזר שוחט, יוסף אהרונוביץ', שלמה צמח ויוסף שפרינצק. המורה הרוחני של המפלגה היה אהרון דוד גורדון. תפיסת עולמו הדגישה את גאולת האדם, ערכה המוסרי של העבודה, ותחיית העם העברי בא"י. המפלגה

הוציאה לאור שבועון בשם "הפועל הצעיר". . תפיסת עולמה1897 המשיכה את דרכה של מפלגת האם שקמה ברוסיה בשנת  מפלגת "פועלי ציון"

הייתה ציונית-מרכסיסטית. במישור הלאומי היא הדגישה את שאיפתו של העם היהודי לעצמאות מדינית התמקדה במאבק על עבודה  מבלי לנטוש את התיאוריה בדבר מלחמת מעמדות היא  בא"י. עם הזמן,

עברית, ובמקום התמיכה בשפת האידיש היא נתנה יד להחייאת השפה העברית, ובמישור ההתיישבותי היא בהתיישבות שיתופית. מנהיגיה הבולטים היו: ישראל שוחט, יצחק בן צבי, דוד בן גוריון ורחל ינאית. דגלה

"פועלי ציון" הנהיגו את חג1906ב- האחד במאי כחג  הפועלים, וב-  הוציאו לאור עיתון בשם 1910 "האחדות".

לבנות שאפו הן משותפים, בערכים דגלו המפלגות שתי סוציאליסטית למעשה ציונית חברה בא"י ועבודת כפיים בחקלאות.  הפועלים, על התיישבות שיתופית, כיבוש העבודה, שתתבסס על מעמד

 

מסגרות ביטחוניות:אלה הגורמים לכך היו  ובין שכניהם הערבים.  יהודים   פרצו סכסוכים בין  מאז ראשית ההתיישבות

        ,שעיבדו אותם במשך שנים, פלאחים ערביים נושלו בפתאומיות משטחי קרקע חקלאיים לאחר ביצוע עסקת המכירה, הבעלות על הקרקע עברה מידיים ערביות לידיים יהודיות. כי

        ,והיעדרם של היעדרן של מפות מדויקות בין חלקות הקרקע, גבולות אי סימונם של לעצמם, רישומים מדויקים בספרי האחוזה )=הטאבו(, נתנו דחף לפלאחים ולבדווים לעשות דין

שטחי קרקע שהיו פעם בחזקתם.  להחזיר לידם  בניסיון  ואפילו באלימות,         יהודים ובין ערבים  הבדלי התרבות והשפה השונה שבין עוררו  אי הבנות ונתנו דחף 

למעשי אלימות.        מבין הבדווים והתושבים הערביים בעלי זרוע במעשי שוד וגזל של רכוש ותוצרת  עסקו 

חלשים וחסרי ישע. חקלאית יהודית, מתוך הנחה כי היהודים ידועים כאנשים         הסכסוכים התפרצו, כי לאחר שיהודים קנו קרקע, הם ביטלו את "מנהג המקום" שלפיו

זכויות מרעה באדמה שאינה זרועה.  לתת  ישה- המאה על 20בראשית השתלטו הסביבה ערביי ביטחון. מחוסר סבלו התחתון הגליל מושבות

אדמותיהן ושדדו את רכושן. המתיישבים נאלצו להעסיק שומרים ערביים אשר לעיתים שיתפו פעולה עם הגנבים בחלוקת השלל. אוזלת היד של המתיישבים והמשך מעשי ההתגרות דחקה באנשי העלייה השנייה

  להפקיד את השמירה וההגנה בידיים יהודיות. לשים קץ למצב. מטרתם הייתה"בר גיורא" ו"השומר"

  ישראל שוחט   אך היוזמה נפלה בידיהם של  לבנות כוח מגן יהודי היה מיכאל הלפרין.  שהטיף הראשון . בסוכות תרס"ח הם ייסדו ארגון חשאי בשם "בר-גיורא", על שם הגיבור בר גיורא, שנלחםויצחק בן צבי

לעצמו לכבוש את השמירה וההגנה במושבות. סיסמת הארגון  ברומאים בימי המרד הגדול. הארגון נטלמניה שוחט מייסדת ה"קולקטיב" הצטרפה הייתה: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום".

)כפר תבור(.  בעבודות השמירה בסג'רה ובמסחה  ל"בר-גיורא". לראשונה, חברי הארגון התנסו הם   בסכסוכי קרקעות בין מושבות הגליל התחתון לבין שכניהן הערבים, ובהתנגשויות דמים היו מעורבים

עמם. התכנסו בכפר תבור ושם   חברי "בר-גיורא" וה"קולקטיב"   הייתה התארגנות מחודשת. בפסח תרס"ט

הקימו את ארגון "השומר", על מנת: "לפתח בארצנו אלמנט של שומרים יהודים הראויים לעבודה זו". היינו, מטרת המייסדים הייתה לבנות כוח מגן עברי ממשי, אשר מסוגל למלא משימות יישוביות. "השומר"

ישראל שוחט, ישראל גלעדי התבסס על אימון בנשק, שוויון בשכר, ועזרה הדדית. בראש הארגון עמדו.ומנדל פורטוגלי

"השומר" קיבל לידיו את השמירה בסג'רה ובמסחה, לאחר מכן גם ביבניאל ובבית וגן ועם הזמן, הוא כבש –80   "השומר" לא עלה על  של חברי  מספרם את השמירה ברוב המושבות עד לרחובות וראשון לציון.

חברות שלא לקחו חלק פעיל בשמירה. חלקם היו שומרים רגליים וחלקם פרשים.20   ומתוכם  איש90סיגלו לעצמם את מנהגי במשך הזמן הם למדו לחקות את מנהגי השומרים הערביים. הם שכניהם 

  חברי "השומר" שינו לחלוטין את תדמיתו של   ככלל, הערביים ואף הקפידו על לימוד השפה הערבית.   ה"יישוב החדש". הם העלו את כבודו וחיזקו את בטחונו. הם הניחו את היסוד להקמתו של כוח מגן יהודי

בא"י, ופעולותיהם שימשו אות ומופת לרבים שבאו אחריהם. הם רצו למזג את  תפקידי השמירה, "השומר" קיבל על עצמו גם את תפקיד כיבוש הקרקע. נוסף על 

אשר הוקם   כפר גלעדי   היישוב הראשון שהקימו היה השמירה עם עבודות האדמה, המחרשה והרובה. על ידי ישראל גלעדי.1916ב-איכרים  למרות זאת, היו  מבני העלייה הראשונה שלא רוו נחת  מן  "השומר".   הם טענו    (  ( כי1

הערבים ( וכי הרחקת2 שמירה ערבית, )  ההוצאות של  שמירה עברית עולות פי כמה מן ההוצאות על "השומר" מתייחסים לערבים בקשיחות רבה   ( וכי אנשי3 עלולה לסכן את שלום היישוב, ) מן השמירה

( בעיקר, (4ובהתנשאות. אך אנשי   של הסוציאליסטים-המהפכניים לערכים התנגדו האיכרים בני האחים . בנסיבות הללו,2העלייה ה- הקימו את ן מן המושבה זיכרון יעקבאהרונסו אהרון ואלכסנדר 

בין   לשפר את פני המושבות, לטפח ביניהן עזרה הדדית ופעילות תרבותית. אגודת ה"גדעונים" על מנת ה"גדעונים" ובין "השומר נתגלעו חילוקי דעות חמורים אשר הביאו לדחיקת רגליהם של חברי "השומר"

לשנאת אחים, לנוכח פעילותו של ארגון ניל"י בתקופת  העימות בין אלה הוחרף, והגיע מן המושבות.מלחמת העולם הראשונה.

 

תרבות וחינוך

של המאה ה-80מאז ראשית שנות ה- , שני ארגונים יהודיים, חברת "כי"ח" מפריס וחברת "עזרה"19 נטלו על עצמן להנהיג מברלין, יהודי  חינוך מודרני ביישוב היהודי בא"י.  הן הקימו  מוסדות חינוך 

  התארגנו   את פני החינוך תכלית שינוי. המוסדות הללו,  אשר שינו בירושלים ובמקומות יישוב אחרים, במתכונת של בתי ספר אירופאים. כל חברה דאגה להשלטת הלשון המקובלת עליה. כך הונהגו שלוש שפות-הוראה: צרפתית, גרמנית ואנגלית )בבית הספר אוולינה דה-רוטשילד(, אך עם הזמן טופחה גם

מקום נכבד במערכת הלימודים.  השפה העברית אשר החלה לכבוש הוראת והתנגדו להכנסת   כי מוסדות החינוך של ה"יישוב הישן" בירושלים שמרו על ייחודם  יש לזכור, עם זאת,

הם מנו  1914תכנים לימודיים שלא היו קשורים ללימודי הקודש. ב- כשני שליש  מכלל אוכלוסיית  התלמידים בירושלים.

בית הספר "תורה ומלאכה" פתחה את בית הספר "תורה ומלאכה". הוא נועד לשלב לימודי קודש, לימודים  חברת כי"ח1882בשנת

בין כלליים ולימודי מלאכות. מנהל בית הספר היה נסים בכר. רבני ה"יישוב הישן" השלימו עם פתיחתו, . הם50   היה  שהקונסוליה הצרפתית העניקה לו את חסותה. בתחילה, מספר תלמידיו   משום השאר,

נתנו לו  כולל הרב הראשי הספרדי, ה"ראשון לציון"  ראשי הצבור הספרדי, זכו לארוחת צהריים ולביגוד. למרות זאת, אחרי שיהושע ילין רשם את בנו דוד  ראשי הצבור האשכנזי הסתייגו.  לעומתם, את ברכתם.

תלמידים, וב-200 למדו בבית הספר 1880לבית הספר, נרשמו בעקבותיו תלמידים אשכנזים נוספים. ב- תלמידים. בתכנית הלימודים נכללו ארבע שפות: צרפתית, עברית, ערבית300 למדו בו יותר מ-1898

ותורכית, זאת בנוסף ללימודי קודש, חשבון וטבע.אליעזר בן יהודה התקבל כמורה לשפה העברית. המנהל נסים בכר עודד אותו1883ב- להנהיג את 

הלשון העברית הייתה לשון דיבור ". יש לזכור כיעברית בעבריתהוראת העברית על פי השיטה הטבעית " ונסים בכר היו בין הראשונים אשר החליטו להנהיג אותה כלשון דיבור בלעדית.  בן יהודה בין עדתית, אך

יהודה אימץ את השיטה מתוך מניעים לאומיים. הוא עודד בן את תלמידיו  לדבר עברית בשיעורים  וכך, ובהפסקות. ממשיכי דרכו היו: דוד ילין ויוסף מיוחס. מבית הספר "תורה ומלאכה" עברה שיטת  

הלימוד "עברית בעברית" לבתי הספר אחרים בירושלים ומחוצה לה. עם הזמן, לימוד השפה העבריתחדר גם לבית ספר "למל" ולבית הספר ע"ש אוולינה דה-רוטשילד.

את מקומו של נסים בכר שפרש   חברת כי"ח פתחה בתי ספר דומים בחיפה, יפו, צפת וטבריה. במקביל, בא"י ולנציגה  הוא נתמנה למנהל הכללי של כל מוסדות כי"ח  ענתבי.  תפס אלברט1897מתפקידו ב-

יק"א. של חברתהחינוך הלאומי

העלייה הראשונה עבר שלוש תקופות: )א( תקופת ה"חדר" )ב( התקופה הצרפתית )ג( החינוך במושבותויסוד המעלה  פתח תקווה, ראש פנה  בחלק מן המושבות כמו:   תקופת בית הספר העברי-הלאומי.

חינוך עברי נתקלו בקשיים רבים.  וכל הניסיונות להנהיג  באופן מסורתי החינוך החרדי, נשמר ברוב  נוסדו בתי ספר עבריים נוספים . בעקבותיו,1887ן ב-ראשון לציובית הספר העברי הראשון נוסד ב

בכל נשא רוטשילד הוצאות החינוך, אך המושבות. אמנם משטר החסות של הברון פקידי הברון,   שכרם של המורים לצרפתית העדיפו את הלשון והתרבות הצרפתית על הלשון העברית והרוח הלאומית.

של המורים לעברית. היה כפול מזה חלקם אף נשלח להשתלמות בבית המדרש למורים של כי"ח  בכוחות להסתדר צריך היה לעברית המורים מן אחד כל לעומתם, היו בפאריס. הם עצמו.

לנוכח המחסור אוטודידאקטים, שכן בספרי לימוד בעברית, הם נאלצו לחבר את הספרים בעצמם.     עלה בידי המורים לבטל את החינוך הדו-לשוני ולקבוע את  למרות הקשיים, לאחר מאבק ממושך, כך

הבלעדי של השפה העברית. מעמדההגימנסיה "הרצלייה", הגימנסיה העברית ו"בצלאל"

לייב מטמן כהן ב- יהודה תיכון בעברית. בית ספר היה הראשון שהקים ייסד1906 הוא ביפו את   מקום ".הגימנסיה העברית "הרצלייה  היא קיבלה את השם "הגימנסיה העברית" הראשונה. לאחר מכן,

בתל-אביב, משכנה החדש היה והיא הפכה לבת טיפוחיה  של ההסתדרות הציונית. ב-  כאשר1913 .500 מספר התלמידים במוסד הגיע ל- המחזור הראשון סיים את לימודיו,

  כי  היה זה מעשה נועז, " בירושלים.הגימנסיה העברית שלמה שילר ויצחק בן צבי ייסדו את "1908ב-היה על מדובר תיכון עברי-לאומי-חילוני  בית ספר הישן" הירושלמי.   ליבו של ה"יישוב שקם בלב  

בתמיכתה של התנועה הציונית.  התבסס, בין השאר  היו רבים, ולמרות זאת הוא הביקורות והגינויים

בירושלים, ,1906ב- נוסד הציונית ההסתדרות ביוזמת מחשבת  ולמלאכת לאמנות הספר בית נתן הזדמנות ". המנהל היה בוריס ש"ץ. המוסד החדש"בצלאל – למאות אנשים ובני נוער  למצוא 

בין בתי המלאכה שלו. כך למשל, עבודה בו  מעולי תימן הועסקו  חלק  1911 במלאכת מחשבת. ב-  כ- העסיק "בצלאל" עובדים. ובמקביל הוא הקים שלוחה בבן שמן שנועדה לשלב מלאכה עם 460

 חקלאות, כל זאת בתמיכתה הכספית של התנועה הציונית.מלחמת השפות

יותר להשלים עם1910מאז יכלו אנשי ה"יישוב החדש", מפלגות הפועלים והסתדרות המורים לא    הבלעדית באוקטובר שליטתה "עזרה". של החינוך במוסדות הגרמנית השפה של הנהלת 1913  

הטכניון החליטה כי שפת ההוראה במדעי הטבע וההנדסה תהיה גרמנית. החברים הציוניים )אחד העם, י.וביקשו כי בבית הספר התיכון שליד הטכניון תיקבע העברית  צ'לנוב ושמריהו לוין( התנגדו להחלטה,

הרוחות סערו. תלמידים, מורים  הצעתם נדחתה, ואז הם הודיעו על התפטרותם. כלשון הוראה יחידה.להנהיג את השפה העברית בכל וחוגים מן ה"יישוב החדש" דרשו בתזכיר שנשלח להנהלת הטכניון

לפתוח מוסדות  מקצועות ההוראה. ההנהגה הציונית הצטרפה למאבק ויחד עם מרכז המורים החליטולמוסדות "עזרה". במשך שלושה חינוך חדשים על טהרת העברית והרוח הלאומית, כל זאת במקביל

השפה חודשים שני המחנות נלחמו זה בזה בחריפות. ה"יישוב החדש" היה מלוכד בדרישתו להשלטת להחזיר את העברית. לעומתו, רשת "עזרה" נותרה במיעוט. מאמציו של מנכ"ל "עזרה", אפרים כהן,

נכשלו. בפברואר למוסדות הרשת, והמורים הנהלת הטכניון החליטה1914התלמידים על פשרה,   שלפיה ינותק בית הספר התיכון מן הטכניון ויוקם כבית ספר עברי עצמאי )=בית הספר הראלי(, ואילו

העברית תהיה שפת הוראה רק בכמה מן המקצועות המדעיים בטכניון. ה"יישוב החדש" והתנועה הציונית ראו בהחלטה הזאת ניצחון. אך מרכז המורים לא הסיר את החרם והמשיך לתבוע את קביעת הלשון

העברית כשפת הוראה יחידה בכל המקצועות בטכניון.ההכנות לפתיחת הטכניון ,1914בינתיים, לנוכח פרוץ המלחמה ב- נפסקו, וזמן קצר לאחר הכיבוש 

הסתיימה מלחמת השפות בניצחונו   סגרה את מוסדותיה החינוכיים. באופן זה,  רשת "עזרה"  הבריטי,של החינוך העברי הלאומי ובניצחונו של ה"יישוב החדש".

הסתדרות המוריםמורים עבריים נעשה ב- הניסיון הראשון להקים ארגון של  בראשון לציון. עשרים מורים הקימו1892

המורים". "אסיפת השם תחת שנים. אגודה ארבע פעלה היא הם  לייסודה  היסוד את הניחו . מרכז הסתדרות1903 מורים במושבה זיכרון יעקב בשנת 60שקמה באסיפה של  הסתדרות המורים של

לימוד ספרי של לאור הוצאתם על העברי, החינוך טיפוח על שקד ארגון המורים על בעברית, לגורם השתלמויות למורים ועל הטבת מצבו החומרי של המורה. באופן זה הסתדרות המורים הפכה

המרכזי של החינוך העברי בא"י. 

מלחמת העולם הראשונה והישוב היהודי בארץ ישראל 

העולם מלחמת בימי הציונית והתנועה ישראל בארץ היהודי הישוב 1918 - 1914 הראשונה

  

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנועה הציונית והיהודים באירופה עמדו בפני התלבטות ובלבול, משום שהיו יהודים שחיו גם בצד הרוסי ולחמו עם הצבא הרוסי והיו יהודים שחיו בגרמניה ולחמו עם הצבא הגרמני. הבעייה הייתה איך לשמור על אחדות התנועה הציונית, אולם הבעייה הגדולה הייתה במי

לתמוך מבחינה פוליטית בצדדים הלוחמים.לצד בסיוע שתמכה הציונית התנועה מנהיגי בין הדעה הייתה אחד, מצד חלוקות: היו הדעות

הגרמני-תורכי מתוך השיקולים הבאים: א. נצחון על הצאר הרוסי יפתור את בעיית האנטישמיות ברוסיה.ב. סיוע לתורכים ימנע גיעה ביישוב היהודי בארץ-ישראל על-ידי התורכים. מצד שני, היו מנהיגים

בתנועה הציונית שדגלו בתמיכה בבריטים. הנימוקים לכך היו:   . סיוע לבריטים לכבוש את ארץ-ישראל יביא בעתיד תמיכה בריטית בהגשמת הרעיון הציוני.1כלומר, הבריטים יתגמלו את היהודים תמורת הסיוע.    

. סיוע לבריטים יסייע ליהודים להגשים את מטרותיהם לאחר המלחמה ויקנה ליהודים זכות2 וסרית לתבוע את זכויותיהם על ארץ-ישראל. כלומר, היהודים רצו להראות שהם מוכנים    לשפוך דם יהודי למען ארץ-ישראל וכך תהיה להם זכות על המקום.   

. היהודים ראו שהאימפריה העות'ומנית עומדת בפני התפוררות וחולשה ומצד שני בריטניה3 מעוניינת לכבוש את ארץ-ישראל, ולכן הם חשבו שזו שעה הסטורית לעזור לבריטים.   

     . זו הזדמנות ללמוד מהבריטים לחימה ונסיון צבאי. אלה הם גם הנימוקים להקמת הגדודים4 העבריים. היה גם צד שלישי שטען שכדאי להיות ניטרלי )מה שנקרא "לשבת על הגדר"(. כלומר,    עדיף לא לתמוך בבריטים ולא בגרמנים-עות'מנים כי לא ידוע מי ינצח.    

הצהרת בלפור 2, ב-ארתור ג'יימס בלפור לורד, השר החוץ הבריטי הצהרת בלפור היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי

בית לאומי לעם תתמוך בהקמת בריטניה ( ועיקרו הכרזה ולפיהתרע"ח י"ז בחשוון) 1917 בנובמבר : מעצמה עולמית כמוהתנועה הציונית . מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים שלארץ ישראלב היהודי

בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית. . היאההסתדרות הציונית , שהתבקש להעבירה לידיליונל וולטר רוטשילד ההצהרה נמסרה לידיו של הלורד

בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. חיים ויצמן ד"ר ממשלת בריטניהניתנה בעקבות הצעה שהגיש ל על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות העם היהודי הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות

אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט.1917  באוקטובר31הבריטי ב-

הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת " ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה.לאומי "בית

הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. , כלל הצהרה זו ככתבהועידת סן רמו , שאשרר את החלטות1922 משנת חבר הלאומים של המנדט מסמך

כללה התייחסות מגילת העצמאות וכלשונה, וכך היא קיבלה תוקף חוקי של מסמך בינלאומי מחייב. גםלהצהרה.

רקע   ארץלממשלת בריטניה הצעה להצהרה מדינית, שרואה ב נחום סוקולובהגישו ד"ר חיים ויצמן ו 1917 ביולי

הבריטי שר החוץ ומכירה בזכותו לבנות את חייו הלאומיים בה. עם ישראל את ביתו הלאומי של ישראל עורך)שהספיק כבר לייצג כ דייוויד לויד ג'ורג' ראש הממשלה, ותנ"ך ארתור ג'יימס בלפור, שהיה חובב

, והאמינודתייםו אסטרטגיים (, ראו בעין יפה את ההצהרה מטעמים1903 בשנת ההסתדרות הציונית את דין כי "שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא". להם נוספו

הרברט שהתקרב לרעיון הציוני הודות לחברותו עם מארק סייקס שרים נוספים ומדינאים בכירים כמו.סמואל

, או שראו ברעיון שלערביםכנגדם פעלו כוחות אנטי-ציוניים שונים: בריטים שחששו לקלקל הקשר עם ה ,אנגלים בני דת משה הקמת מדינה יהודית פנטזיה פרועה, ויהודים, בני המעמד הגבוה, שחלקם ראו עצמם

)בן דודו של הרברט סמואל(, אדווין מונטגיו שחששו למעמדם. אחד מהמתנגדים המפורסמים היה הלורד נאמנות, שנימק את התנגדותו להצהרה בחשש ליצירת "הודו והשר לענייני פרלמנט יהודי מתבולל, חבר

" בקרב יהודי העולם, ופגיעה בזכויותיהם של יהודים בארצות העולם, סוגיה שיש לה ביטוי בסוףכפולה ההצהרה. לאור כל ההתנגדויות מותנה וסויגה ההצהרה. בעצתו של ד"ר ויצמן היא נשלחה אל הלורד וולטר

רוטשילד, נשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה. הצהרתהייתה פריצת דרך היסטורית. היו בין היהודים שהשוו את ההצהרה ל ציונותההצהרה מבחינת ה

. לאחר פרסום ההצהרה פרצה שמחה גדולה בעולם היהודי. ברחבי העולם אורגנו עצרות הזדהותכורש יהודיות פרו-בריטיות. עם זאת היו קבוצות מיעוט יהודיות ששללו את ההצהרה והכריזו מלחמה עליה ועל

קיבלו אותה באיבה גלויה, ערביי ארץ ישראל הציונות. בעולם הערבי ההצהרה נתקבלה בדיכוטומיות, , אחד מהמנהיגים הערבים הבולטים באותהפייסל הראשון אמירובתגובה אף איימו במהומות דמים, אך ה

תקופה, קיבל אותה באהדה, והסכים לה, בתנאי שיוגשמו במקביל השאיפות הלאומיות הערביות במלואן. ,הרברט סמואל את המדינאי היהודי הבכיר 1920בכדי למלא את ההצהרה בתוכן מעשי מינו הבריטים ב-

הראשון של הנציב העליון שכבר הספיק לכהן בממשלת בריטניה במשרות של שר הדואר ושר הפנים, להיותהמנדט הבריטי בארץ ישראל.

נוסח ההצהרה על מנת שיועבר וולטר רוטשילד ההצהרה ניתנה בצורת מסמך מודפס, שנחתם בחתימת ידו של בלפור ונמסר ללורד

.ספרייה הבריטיתלהסתדרות הציונית. העותק המקורי של ההצהרה שמור ב

1917 בנובמבר 2משרד החוץ, ,לורד רוטשילד היקר

לעונג לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד השאיפות היהודיות מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם

:הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם"

במיטב מאמציה להקל על היהודי בארץ ישראל, ותשתדל השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול

בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ לפגוע של יהודים בכל ארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני

".אחרת.אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית

,בכבוד רבארתור ג'יימס בלפור

סוגיות סביב הניסוח טיוטות, שהיו כולן הצעות של התנועה הציונית12להצהרה הסופית שאישרה ממשלת בריטניה קדמו

לממשלת בריטניה. הטיוטה האחרונה נשלחה על ידי הלורד בלפור, וההצהרה הסופית נשלחה אליותשובה. הנקודות העיקריות שדרשו ליבון היו: מכתב כמעין

ומקורות ניר מן רצונה של ממשלת בריטניה להימנע מהתחייבות נחרצת. על-פי ההיסטוריון אחרים, הטיוטה האחרונה ששלח לורד בלפור כללה את הצעת הנוסח הבאה: "ממשלת הוד

מלכותו מקבלת את העקרון שארץ ישראל צריכה לקום מחדש כביתו הלאומי של העם היהודי". נוסח זה הובא בפני ממשלת בריטניה ולא אושר. ההצהרה הסופית דיברה על הקמת בית לאומי

(, ולא על ארץ ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. מכאןPalestineלעם היהודי בארץ ישראל )נובע גם שההצהרה אינה שוללת הקמת ישויות מדיניות או לאומיות נוספות בארץ ישראל.

הכרה במוסדות תנועה הציונית כישות פוליטית. על-פי ההיסטוריון ניר מן, העובדה כי ההצהרה אינה מקרית, ונבעה סוברני אינה כוללת הכרה בהסתדרות הציונית כישות פוליטית בעלת מעמד

מרצון מודע של ממשלת בריטניה להימנע מהכרה כזאתפרסום ההצהרה באמצעות מכתב ללורד רוטשילד: המכתב מטעם בלפור, שכלל את הצהרת

ממשלת בריטניה, נשלח לברון וולטר רוטשילד. חיים ריינהולץ, הביוגרף של חיים ויצמן, מציין כיעל הצעת הנוסח הסופית היה חתום הלורד רוטשילד ולכן התשובה הסופית נשלחה אליו.

הצהרת בלפור נכתבה כמסמך שאמור היה לשמש את בריטניה במאמציה להשיג מחבר כתבעל שטח ארץ ישראל. ההצהרה אכן שימשה בסופו של דבר בסיס ל מנדט הלאומים

שנתן חבר הלאומים לבריטניה. באותו זמן היה חבר הלאומים מעוניין המנדט ,הגדרה עצמיתל עמיםשיממשו את זכות ה קונפדרציות או מדינות-לאום בהקמת מלחמת העולם רב-לאומיות שנחשבו מקור לסכסוכים כגון אלה שהביאו לפרוץ אימפריות במקום

. לפיכך, ההצהרה מדגישה את האופי הלאומי של הישות שתוקם בארץ ישראל, וקובעתהראשונה בנוסף כי לא ייעשה דבר שיפגע בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של תושביה הלא-יהודים של

הארץ.מעמדם של יהודים ברחבי העולם. הצהרת בלפור הייתה עלולה להתפרש כניסיון של ממשלת

, כלומר כקריאה לוותר על ניסיונותיהם של יהודים להשיגאמנציפציהבריטניה להתנער מעקרון ה שוויון זכויות בארצות שבהן הם חיים, וכקביעה כי זכויות אזרחיות יינתנו ליהודים רק בבית הלאומי שיוקם להם בארץ ישראל. כדי להימנע מפרשנות כזאת, נאמר בהצהרה במפורש שהקמת בית

לאומי לעם היהודי בארץ ישראל אינה אמורה לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם של יהודים בשארהעולם.

המונח "בית לאומי"  

. הביטוי אינומדעי המדינההמונח "בית לאומי" שנכלל בהצהרת בלפור אינו מונח מוכר בפוליטיקה או ב נותן מושג מוחלט לגבי מהותה של הישות המדינית היהודית שעתידה לקום בארץ ישראל. ההצהרה

"מדינה(, ונמנעת משימוש מפורש במונחים מחייבים יותר כגון "National homeמדברת על "בית לאומי" )(State" ,)מולדת( "Homeland(, קומונוולת' )אוטונומי , מונח המשמש לפעמים באנגלית לתיאור שלטון

Commonwealth.וכיוצא באלה ) מצד שני, אין בהיסטוריה הידועה מקרה מקביל של הכנת ארץ מולדת לעם, שעדיין אינו נמצא בה )ברובו

הגדול(. השימוש במונח נועד לרמוז לשלטון אוטונומי או לישות מדינית מסוג כזה או אחר, אך הוא ( נועדNationalמערפל בכוונה את המהות המדויקת של אותו שלטון או ישות. השימוש בתואר "לאומי" )

שהפך באותו זמן לעיקרון הגדרה העצמיתכנראה להדגיש כי ההצהרה עולה בקנה אחד עם עקרון ה מנחה במדיניות הבינלאומית. להערכת החוקרים, כוונת ההצהרה הייתה למסגרת מדינית שבהמשך

ריבונית תתפתח למדינה

Palestine   המונח כמתייחס לאזור ארץ ישראל, עדיין לא היה המונח "פלסטיין" ערביתאף שהיה מוכר בלשונות אירופה וב

עד מלחמת העולם מזרח התיכוןששלטה ב האימפריה העות'מאנית מוגדר היטב בעת מתן ההצהרה. לא יכול היה להתייחס לשטח Palestine הראשונה לא כללה מחוז או שטח שנקרא בשם זה, כך שהמונח

שקבע את חלוקת המזרח התיכון הסכם סייקס-פיקו שגבולותיו היו מוגדרים באותה עת. לבריטניה לאחר המלחמה עדיין היה סודי בעת מתן ההצהרה, וממילא בריטניה שאפה לשינוי צרפת בין

הגבולות שהוגדרו בו.

הגורמים למתן ההצהרהשיקול ערכי – שלפיו יש למצוא פתרון לבעיית העם היהודי הנרדף, ולתת לו את ארצו היעודה, בדומה

, בספרה "המגדל הגאה", טוענת כיברברה טוכמן (.1799) מכתבו אל היהודיםב נפוליאוןל לסייע בידי היהודים להקים נוצריםבלפור חש שהעולם חייב ליהודים חוב מוסרי גדול, ולכן על ה

מדינה.אלפרד , ביחד עםלויד ג'ורג' בראשות 1916 זהות ההנהגה הבריטית – הממשלה הבריטית החדשה משנת

, נטתה להיות קשובה לדרישות התנועה הלאומיתמארק סייקס, ארתור ג'יימס בלפור ומילנרהציונית משיקולים אסטרטגיים ואמוניים-נוצריים.

ההצהרה נועדה ליצור הזדהות של יהודי ארצות הברית עם בריטניה, ולחזק  יהודי ארצות הברית – את הלחץ מצדם על הממשל האמריקאי לסייע לבריטניה במלחמת העולם הראשונה.

תעלתהשגת שליטה על ארץ ישראל – לארץ ישראל הייתה חשיבות אסטרטגית עבור בריטניה, בשל קרבתה ל ( הייתה1916) הסכם סייקס-פיקו . על פיהודו לכיוון הים התיכוןהמאפשרת מעבר ימי מ סואץ

מלחמת העולם ארץ ישראל מיועדת להינתן לשלטון צרפתי-אנגלי )"האזור החום"( לאחר . הצהרה פרו-ציונית הייתה אמורה לעזור לבריטניה לזכות בשליטה על השטח. בסופוהראשונה

ועידת סןאפוטרופסות על שטחי ארץ ישראל לידי בריטניה ב חבר הלאומים של דבר העניק אשר מכה של שריף. בהצהרה היה משום ניסיון להתחמק מההתחייבות סותרת ל1920ב- רמו

המזרח , שלא התגבשו לכלל הסכם רשמי, ולפיה ערביימכתבי חוסיין-מקמהון ניתנה במסגרתיזכו בעצמאות אם יצדדו בבריטניה במלחמת העולם הראשונה. התיכון

שהגביל כניסה של יהודיםחוק הזרים– ההצהרה נועדה להמתיק את עוקצו של "  יהודי בריטניה " מעבר למכסה קבועה שנקבעה. כדי שלא לעורר את כעסה של בריטניהומהגרים אחרים ל

הקהילה היהודית ניתנה ההצהרה הפרו-ציונית.בקרב ההנהגה הבריטית, בין השאר כממציא הטכניקה חיים ויצמן חיים ויצמן – מעמדו הרם של

ששימשה את הבריטים במלחמה, ויכולותיו הדיפלומטיות. היו שתלו בהסבר אצטון להפקת ברברה את הגורם המרכזי למתן ההצהרה, אך לדעתלויד ג'ורג' אשר התפרסם בזכרונותיו של זה

והיסטוריונים אחרים, שיקולים מדיניים, כלכליים ואסטרטגיים הם שהביאו להצהרת בלפור. טוכמןלשיקולים אלה הצטרפה גם אהדתם הטבעית של כמה ממנהיגי בריטניה לציונות.

תגובות היהודים להצהרה

הצהרת בלפור הייתה ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. בפעם הראשונה הכירה מעצמה עולמית זרה בזכויותיהם של היהודים לבית לאומי בארץ ישראל באמצעות מסמך רשמי. המנדט ההצהרה, המבטאת במשתמע גם הכרה ביהודים כעם, הייתה מאוחר יותר למסמך יסודי במתן

. אלא שבמהלך שנותכתב המנדט, והיא מוזכרת בפתיח לחבר הלאומים לבריטניה על ידי על ארץ ישראל ספרשפרסמו, ובמיוחד ב ספרים הלבניםשלטונם בארץ, צמצמו הבריטים את משמעותה של ההצהרה ב

.1939 משנת הלבן ההצהרה העניקה לתנועה הציונית יוקרה רבה, העלתה את מורל היהודים בתפוצות שונות, הפיחה בהם

אברהם יצחק הכהן תקווה להתחדשות עם ישראל בארצו, וסייעה להגביר את העלייה ארצה. הרב אף כתב על ההצהרה "אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו... כל בעל נפש, שיש בו יכולת קוק

לחדור ולהתבונן במה שמצוי מעבר לתופעה החיצונית הנראית לעין יודע, שיד ד' נראית כמנהיגה אתההיסטוריה ועתידה להוביל את התהליך הזה אל השלמתו".

. יוםבית המקדש השני והקמת שיבת ציון , שאפשרה אתהצהרת כורשכאמור, היו שהשוו את ההצהרה ל תל)"שניים בנובמבר"( וכיכר ב חיפהב רחוב נקראו על שמוו יישוב העבריההצהרה נחשב יום ראוי לציון ב

.בלפוריה "(. על שמו של בלפור נקראו רחובות בערים העבריות, ואף המושבכיכר ב' בנובמבר)" אביב , נחוג בשנים הראשונות בטקסים בארץ ובעולם )למשל, יובל הכסף ב- בנובמבר2 יום פרסום ההצהרה,

תוכנית  נחוג חודש שלם(. עם זאת, יום השנה השלושים, שצוין ימים מעטים לפני פרסומה של1942 . תאריך זה גם לא צוין לאחר מכן. עם זאת, טקסים חגיגיים נערכויישובשל האו"ם, לא נחגג ב החלוקה

(.1967ביום היובל להצהרה )ב-

תגובות הערבים להצהרה מיד לאחר מתן הצהרת בלפור החלו מנהיגים יהודיים בפעילות מדינית בקרב מנהיגים ערביים במטרה

האמיר נפגש חיים ויצמן עם 1918  ביוני4לממש את ההצהרה ולהסיר את התנגדות הצד הערבי. ב- , שנועד1919 בראשית הסכם ויצמן-פייסל . מפגש זה, שגרר מפגשים נוספים, הביא לחתימתפייסל

להסדיר את היחסים בין התנועה הציונית לבין מדינה ערבית עצמאית שתקום בראשות פייסל. הסכם זהלא יצא לפועל.

ערביי ארץ ישראל התנגדו להצהרת בלפור וראו בה פגיעה בזכויותיהם. לאחר מתן ההצהרה החלו , יום השנה הראשון להצהרת בלפור,1918 בנובמבר 2להתארגן בקרבם ועדים ואגודות מחאה שונות. ב-

,האגודה המוסלמית-נוצרית שבתו בתי העסק הערביים ונערכה הפגנה בירושלים שבה הוכרז על הקמת שפעלה במטרה לשכנע את הבריטים לבטל את הצהרת בלפור ולכונן בארץ ישראל משטר שייתן ביטוי

לזכותם של הערבים על הארץ. הערבים טענו לבעלות מוחלטת על הארץ, והשתמשו בנימוקים (, משפטיים1918 מיושבי הארץ ב-90%היסטוריים )ישיבתם הארוכה בארץ(, דמוגרפיים )היותם רוב של

, בהםמכתבי חוסיין-מקמהון)אי-חוקיותה-לכאורה של ההצהרה וסתירות פנימיות בתוכה(, מדיניים ) הובטחה ארץ ישראל לערבים( ואחרים, כדי לבסס את עמדתם. בנוסף, הם טענו כי היהדות היא דת ולא

לאום וטענתם של היהודים בדבר חזרה לאדמתם לאחר אלפיים שנה, אינה רלוונטית כיוון ש"אין אפשרותלשרטט את מפת העולם מחדש על סמך טענות משכבר ימים"

הערבים השתמשו בדרכים שונות על מנת להיאבק במימוש ההצהרה - הם הגישו תזכירים לשלטונות, הופיעו בפני ועדות בריטיות ובינלאומיות ואף נקטו באלימות כנגד יהודים ויישובים עבריים בארץ. בהקשר

הסכסוך הזה יש שרואים בסוף מלחמת העולם הראשונה ובהצהרת בלפור את תחילתו של.הערבי-ישראלי

 

נקודות דמיון ושוני בין התנועה הציונית בראשית דרכה לבין התנועות 19 הלאומיות באירופה במאה ה-

 

נקודות דמיוןא. הגורמים להתעוררות התנועות הלאומיות

ה- במהלך המאה באירופה התנועות הלאומיות שקמו תנועות 19כל היו הציונית(, התנועה )כולל לאומיות אתניות, שהושפעו מאותם גורמים מחוללים: רעיונות תנועת ההשכלה והליברליזם, תהליכי חילון

ודמוקרטיזציה, מודרניזציה, עיור, וטיפוח תודעה תרבותית-היסטורית ברוח התנועה הרומנטית. רעיונות המהפכה הצרפתית , "חירות, שוויון ואחווה" וזכותו הטבעית של הלאום להיות עצמאי במולדתו הלהיבו עמים רבים. הצלחת המהפכה ותפוצתה, בעקבות כיבושי נפוליון ופעולותיו, המריצו את פעילי

הלאומיות להעיז וליישם את הדגם המצליח אצלם.

שהובילו והקימו תנועות לאומיות, והם היו אלה שחיפשו פתרון לאומי חילוני לבני עמם, תוך בכל העמים היו אלה המשכילים הטפה למען לקיחת גורלם בידם.

ב. דרך הקמתן של התנועות הלאומיות * התנועות הלאומיות נבנות באמצעות טיפוח התודעה הלאומית הבנויה על הרצון לחירות מדינית, טיפוח מסורות העבר, התעוררות השפה הלאומית, שירה, ספרות, מיתוסים שמפארים את העבר ואת גיבורי

האומה והדגשת הקשר שבין העם למולדתו – טיפוח תחושת הייחוד והאיחוד של האומה.* בניית תנועות ,מוסדות ומנהיגות המתווים )המסמנים( את היעד ודרכי היישום.

ג. הדרכים שנקטו להשגת מטרותיהן רוב התנועות הלאומיות הבינו כי חשוב לגייס את תמיכתם של כוחות חיצוניים ובעיקר המעצמות הגדולות

למאבקן ולמימוש המטרות הלאומיות.. יוון נעזרה בצרפת,רוסיה ובריטניה.1:   לדוגמא

. איטליה נעזרה בצרפת2             . התנועה הציונית נעזרה בבריטניה3              

נקודות שוניהקשיים המיוחדים שעמדו בדרכה של התנועה הציונית 

א. עם ללא טריטוריה ומפוזר בין העמים בעוד שעמי אירופה ישבו על אדמתם בטריטוריה משלהם ורצו בשחרורה מעול כובש זר, העם היהודימשלו. טריטוריה לו ואין אדמתו על ישב לא זאת לעומת

העם היהודי היה מפוזר בין כל העמים והארצות וחש קשר לארץ המצויה אלפי קילומטרים ממנו.הפיתרון הלאומי היה כרוך בכך שהמוני יהודים יעזבו את מקומם ויהגרו לארץ חדשה.

 ב. היעדר שפה משותפת

השפה היא מרכיב חשוב בלאומיות, בהנחלת התרבות, האידיאולוגיה והמסורת – היא אחד הגורמיםהמרכזיים לאיחודו והבלטת ייחודו של כל עם.

העם היהודי דיבר שפות שונות בהתאם לארץ שבה ישבו. השפה העברית הייתה שפת קודש והיה צורךלהפכה לשפה שימושית יומיומית.

 ג. ריבוי מתנגדים לרעיון הלאומי

בניגוד לתנועות לאומיות אחרות, לתנועה הציונית לא הייתה תמיכה עממית נרחבת.רוב העם היהודי התנגד לפתרון הציוני:

החרדים – התנגדו ל"מרד הציוני בגלות" כיוון שהוא נוגד את רעיון הגאולה המשיחית מידי שמים. תנועת הבונד – התנגדה ללאומיות הטריטוריאלית הציונית וקבעה, שהעם היהודי הוא "עם של גולה", רעיון השיבה לציון איננו

מעשי ושעל היהודים להשתתף בתהליכי הקדמה הסוציאליסטית במדינותיהם. המשתלבים – ראו בציונות סכנה לטמיעה האזרחית שלהם במדינות בהן חיו ו"עידוד" לרוח האנטישמית במדינות שהטיפו לסילוק

היהודים מתוכן.