לייבניץ וילהלם גוטפריד

מטאפיסי מאמר

ארנו עם ההתכתבות

מצרפתית תרגם והערות מבוא בצירוף

יקירה אלחנן

עניינים תוכן

ן מאת מבוא נ ירה אלח 1 יק

ות על הערה ור ום מק 33 התרג

וגרפיה קיצורים לוח 35 נבחרת וביבלי

39 מטאפיסי מאמר

123 אדנו עם ההתכתבות

ם לוח36 ה קיצורי ביבליוגרפי נבחרת ו

: יס , הכצ יר נוספים , מה י של ותרגום לייבניץ כתב

G. W. Leibniz, Sämtliche Schriften und Briefe, ed. - אק׳ Deutsche Akademie der Wissenschaften. Darmstadt & Leipzig, 1923 -.G.W. Leibniz, Mathematische Schriften, ed. G.I. - ג״מ Gerhardt. 7 vols. Berlin, 1849-60 (Olms, 1971).God. Guil. Leibnitii ... Opera omnia, ed. Louis - דוטנם Dutens. Geneva, 1768.G.W. Leibniz, Textes inedits d’apres les manuscrits - גריאה de la Bibliotheque provinciate de Hanovre, ed. Gaston Grua. 2 vols. Paris, PUF, 1948.G.W. Leibniz, Opuscules et fragments inedits,, ed. - קוט' Louis Couturat. Paris, PUF, 1903 (Olms, 1966).Malebranche et Leibniz - relations personnelles, ed. - רוב׳ Andre Robinet. Paris, Vrin, 1955.G.W. Leibniz, Philosophical Papers and Letters, tr. & - ׳2לונ ed. Leroy E. Loemker. 2nd ed. Dordrecht, Reidel, 1969.Leibniz, Logical Papers, tr. G.H.R. - פרקינסוךלוגיקה Parkinson. Oxford, Clarendon, 1966.Leibniz, Philosophical Writings, tr. Mary Morris & G.H.R. Parkinson. London, Dent, 1973.Oeuvres de G.W. Leibniz, ed. Lucy Prenant. Paris, — פרנאן Aubier Montaigne, 1972.

עבדי: בתרגומ המצויים חיבורים

ההדדי והקשר העצמים טבע בדבר חדשה ׳שיטה - חדשה׳ ׳שיטה (;1695) והגוף׳ הנפש שבין החיבור בדבר וכן שביניהם,(;1714)׳מונאדולוגיה׳

ם לוח צורי ה קי בליוגרפי בי ת ו ר ח 37נג

; (1714) בשכל׳ המיוסדים והחסד הטבע ׳עקרוני - והחסד׳ הטבע ׳עקרוני וכתבים החדשה ׳השיטה בקובץ נכללים האלה החיבורים שלושת ירושלים אור. יוסף מצרפתית תרגם המונאדות/ תורת על אחרים ,תשי׳׳א מאגנס, .

יוסף מצרפתית תרגם האדם/ שכל על חדשות ׳מסות - חדשות׳ ׳מסותתשכ״ז מאגנס, ירושלים, אור. . הפילוסופיה עקרונות של הכללי לחלק ביקורתיות ׳הערות - ׳הערות׳

מפעלים תל־אביב, קרניאל. שלמה מלטינית תרגם לדקארט/ אוניברסיטאיים, 1979.

׳עיון׳ דסקל. מרסלו מלטינית תרגם (,1678) אידיאה׳ ׳מהי (1985):.127'126

: לייבכיץ על כלליים ספרים מכחד

Yvon Beiaval, Leibniz - initiation ä sa philosophie. - בלאוול Paris, Vrin, 1975.Jean Baruzi, Leibniz et Vorganisation religieuse de la - בארוזי terre. Paris, Alcan, 1907.Stuart Brown, Leibniz. Harvester Press, 1984. - בראון Pierre Burgelin, Commentaire du Discours de - בורג׳ metaphysique ge Leibniz. Paris, PUF, 1959..Ernst Cassirer, Leibniz’ System in seinen - קאסירר wissenschaftlichen Grundlagen. Marburg, 1902.Louis Couturat, La logique de Leibniz. Paris, - קוטירה PUF, 1901 (Olms, 1969).Harry G. Frankfurt (ed.), Leibniz - A Collection - פרנקפורט of ]Critical Essays. New York, Doubleday, 1972.Michael Hooker (ed.), Leibniz: Critical and Interpretive — הוקד Essays. .Manchester University Press, 1982.

ם לוח38 ה קיצורי בליוגרפי בי נבחרת ו

Hide Ishiguro, Leibniz's Philosophy of Logic - אישיגות & Language. London, Duckworth, 1972.Ivor Leclerc (ed.), The Philosophy of Leibniz and - לקלרק the Modern World. Nashville, Vanderbilt University Press, 1973.G.H.R. Parkinson, Logic and Reality in Leibniz’s - פרקינסון Metaphysics. Oxford, Clarendon, 1965.Nicholas Rescher, Leibniz - An Introduction to his - רשר Philosophy. Oxford, Blackwell, 1979.G. MacDonald Ross, Leibniz. Oxford University - רום Press, 1984.Bertrand Russell, A Critical Exposition of the - ראסל Philosopy of Leibniz. London, Allen & Unwin, 1900 (1975).R.S. Woolhouse (ed.), Leibniz: Metaphysics and - וולהאוז Philosophy of Science. Oxford University Press, 1981.

מטאפיסי מאמר1686

41מטאפיסי מאמר

הרצויה בצורה הכל עושה אלוהים וכי האלוהית השלמות על .1כיותר.

מבוטא בידינו שיש ביותר והמשמעותי ביותר המקובל האלוהים מושג אבל בהחלט, מושלם יש הוא שאלוהים באומרנו דיו רצון משביע באופן

יותר להיכנס וכדי ממנו: הנובעות המסקנות את הצורך די בודקים אין לחלוטין שונות שלמויות כמה בטבע שיש לציין יהיה נכון הקורה, בעובי

מהן אחת ושכל כולן, האלה השלמויות כל בעל הוא שאלוהים מזו, זוביותר. העליונה בדרגה לו שייכת

שהצורות הוא שלה למדי בטוח היכר סימן שלמות. מהי לדעת גם צריך טבעם למשל כמו שלמויות, אינם אחרונה דרגה בעלי שאינם הטבעים או

כל של המספר מכולם)או הגדול המספר שכן 1התבנית. של או המספר של

ץ .1 מן כאן מציע לייבני שאי־אפשר מה שלמות איננו לשלמות: שלילי היכר סית. סתירה יכלול זה שייחוס בלי - עליונה או אחרונה דרגה לו לייחס כך, פנימי

מתחלק שאינו חומר חלקיק של ביותר, הגדול המספר של קיומם הנחת למשל,תר המהירה התנועה של או עוד, ף )ראה ביו מפני בלתי־אפשרית היא (,23 סעי

ת, סתירה בתוכה כוללת שהיא תן תמיד שכן פנימי יחידות ולהוסיף להמשיך ני אין לעומת־זאת יותר. מהר לנוע או החומר חלקי את לחלק המספרים, ״לטור

ת סתירה מי שג פני תר, הגדולה הידיעה של במו והרחמים הצדק היכולת, או ביות באלה .וכיוצא מהם, גדולים שאין רו ם״ או ״צו בהם לראות נוהגים שאנו טבעי

ת״. הם אלה לפיכך אלוהים: של תארים שלמויו ץ זאת עם ברי ״ אינו שלייבנית כאן שמדובר חושב שויו תן סופיות: בי שבו האופן שהיא האחרונה, דרג

חן אלוהים ף היא בהן, ני ץ *ין אחרים במקומות בפועל. אינסו מסתפק לייבנימן בציון סי וכך חיובי! באופן אותה מגדיר והוא השלמות, של גרידא היכר״ ״ת היא שהשלמות קובע הוא למשל שו וגם חיובי הינו אשר זה או טהורה, ״ממשלמות של טיבה לעומתה במהות. מוחלט עמ׳ )גריאה, בהגבלה״ מיוסד אי־ה

אני (;324 ת לכל שלמות קורא ״ ת היא באשר פשוטה איכו או ומוחלטת, חיובי בקטע ,262*261 ז )ג״פ, הגבלה״ כל ללא מבטא הוא מבטא, הוא שבאשר לזה

ת (;Quod Ens Perfectissimum existit הקרוי שלמו הממשות" של גודל היא ״(Perfectio est magnitude! realitatis, 1702*1701 הגדולה, ההגדרות טבלת

ף (;474 ׳עמ קוט׳ עי ס אה׳) צי די או תי על השלמויות מספר את מעמיד הוא (7 ב׳ה אשר החכמה, שלוש: שר היכולת, האמת: הוא עניינ ה א ש: הוא עניינ הי

ש אלוהים על הטוב. הוא שעניינו והרצון, עוד ראה בהחלט״ המושלם כ״יה/ ׳ לוגי אדו מונ ף ׳ סד/ הטבע ו׳עקרוני 42*40 סעי הח .10*9 סעיף ו

ץ ו. ג.42 בני ליי

[impliquent] כוללים התבניות מכל הגדולה התבנית גם כמו המספרים( כלל מכילות אינן הכל־יכולת או ביותר הגדולה הידיעה אבל סתירה,

שייכות הן ובאשר שלמויות הן והידיעה היכולת לפיכך אי־אפשרות.כלל. גבולות להן אין לאלוהים והאינסופית, העליונה החכמה בעל הוא באשר שאלוהים, נובע מכאן

במובן גם אלא המטאפיסי במובן רק לא ביותר המושלם באופן פועל של פעליו על יותר שנדע שככל כלפינו איפוא לומר ושניתן המוסרי, למצוא יותר נוטים נהיה כן אורחותיו, את יותר לנו שיאיר וככל אלוהים

לקוות היה שניתן מה כל מבחינת לחלוטין רצון ומשביעי מצוינים אותםלו.

או אלוהים של במפעליו כלל מצוי הטוב אין כי הסבורים אלה נגד .21שרירדתייפ. חינם והיפה הטוב כללי כי

טוב של כללים איך כי הסבורים של מדעתם רב מרחק אני רחוק אכן ■ וכי לאלוהים! שיש שלהם באידיאות או הדברים של בטבעם שלמות ושל

שאלוהים הצורני הטעם בשל אלא טובים אינם אלוהים של מפעליויוצרם, שהוא ביודעו אלוהים, היה צריך לא הוא, כך אם שכן 2עשאם.

ץ .1 ד תחילה: כתב לייבני תלויים אינם וטובם הדברים של שיופיים הסבורים ״נגבני־האדם." של בדעתם אלא

רני", ״טעם .2 באופן נלמד הדברים של טובם לפיו פורמאלי שיקול כלומר צושיקול מן בלעדי שיבות שתהיה בלי שייצרם, מי על־דבר ה העצמי. לטבעם ח

ת העמדה עם מתפלמס לייבניץ לדקארט בעיקר מייחם שהוא /,ה״וולונטאריסטיתו )על־פי שנו ת בהכרח משקפת שאיננה שלו, פר עמדתו את גמורה בנאמנו

שובתו דקארט של לדבריו רומז הוא דיוק, ליתר דקארט(. של האמיתית בתשגות לקבוצת שית: הה שי הדברים את לעשות אומר גמר שה]אל[ ״מאחר ה מאד! טובים הם בראשית, בספר שנאמר כמו זה, שמטעם הרי בעולם, המצויים

ך׳ לבראם שרצה במה תלוי טובים שהם לכך שהטעם אומרת זאת ,כ (Descartes Oeuvres, ed. Ch. Adam et P. Tannery, 12 vols, Paris, 1897-1913, vol

235 .9, p ר זו הוצאה נסמן להלן תר הראדיקאלית בצורתה (.AT בקיצו ביור דקארט אצל זו עמדה מופיעה האמיתות בריאת על בתורה שידוע מה בתו

ת, עקרוגות על־פי להימדד יכול שאינו רצון מתוך אלוהים ברא לפיה הנצחיוץ, לפי זהו, )ולכן קודמים תי רצון לייבני ת את גם לחלוטין( שרירו תו "האמי

43מטאפיסי מאמר

כתבי שמעידים כפי הם, טובים כי ולראות מכן לאחר בהם להתבונן כדי אלא זאת 3באנתרופולוגיה כנראה, השתמשו, לא אשר הקודש, אין אם אף 4כשלעצמם, בהם כשמתבוננים מתגלה ששלמותם ללמדנו

אמיתי זה ודבר לסיבתם. אותם הקושר זה גרידא 5חיצוני בכינוי מתחשבים

ת״, והמוסר: המטאפיסיקה הלוגיקה, המתימטיקה, אמיתות את דהיינו הנצחיו אינם - אמת וכל - טוב כל שלעיל: בציטטה מופיעה שהיא כפי המסקנה ומכאןתיו. אלוהים של רצונו בשל אלא כאלה דבר על דקארט של זו תודתו ובעקבו

ש מופיעה הנצחיות האמיתות של בריאתן שלו ת ב ראה ,1630מ־ למרסן איגרוATא , 140, 144, 145*147.

ה׳ .3 לוגי פו תרו אנ שר ׳ אולוגי בהק ר - התי שיים במונחים דיבו ם על אנו ענייניאלוהיים.

ץ .4 ש תחילה כתב לייבני שי ב״ כשלעצמם בהם " "ששלמותם המלים במקום טום מתגלה שמתבונני שלעצמם׳/ בהם כ ד כ טוב השוללים ולכל - לדקארט בניגו

ץ - העולם מן פנימי ש איפוא מבקש לייבני שוניות את להדגי ה הרא האונטולוגית הן המהויות. של המוסרית גם וממילא אינן נצחיו ת ו היא הבריאה - נבראו

אן אלוהים של החופשית החלטתו בן לפיכך קיום! לידי להבי - המוסרי גם - טימי״. ובאופן עצמן בהן מצוי שמעות רב גם הוא זה עניין ״פני מבחינת מ

ץ: של והתיאודיציאה האופטימיזם ובאופן כשלעצמו טוב הוא העולם לייבניתו מכירים אנו פנימי! תו ככזה איפוא או הסימנים מן היא כטוב לנו והתגלו

ם ד אלוהים. של טובו על למדים אנו שמהם העיקריי ר בניגו שמשתמע למה גמות מביקורות למשל(, וולטיר, של )׳קאנדיד׳ לייבניץ של האופטימיזם על ידועו

שיקול איפוא אין שלו הביקורת של עוקצה אדרבה, טהור: פורמאליסטי שלו ה* הקרטזיאנית. העמדה של הפורמאליזם נגד מכוון

5. denomination exteneure: תיו גרוטפנד השמיטו ואחרים גרהארדט ובעקבוצוני׳. המלה את חי מי״הביניים של הלוגיקנים של בלשונם ׳ שג י כינוי׳ המו או ׳

ה׳ אצי מינ דנו ר על־פי לדבר שם מתן על חל ׳ מקו תיו) לו אריסטו, אצל העניין סגות/ ריו טגו ק צוני״ "כינוי ח(. א, ׳ ם אנו שבו זה הוא חי על־פי ורק אך דבר מצייני

על כלשהי השפעה זה ליחס שתהיה בלי אחרים דברים עם עומד הוא שבו היחסה״ נחל חלוק נוטלים אנו שבו המקרי הסדר כמו הדבר, של העצמי טיבו לפני ״ז

א׳׳. ץ אצל עולה הזו השאלה ״ההו ת לייבני שות׳, ב׳מסו ליחסים כ״ה. ,2 חדאחרונה ממשות שכן עצמותי קיום אין האחרים הדברים י עם בהם עומד שדבר

אין שויים פילאלתס־לוק של דבריו על לעצמים. אלא לייחס ׳ ם לחול שע שינוייחול בלי ביחסים פוסק כאב, רואהו אני שהיום )׳׳ראובן, עצמו בדבר שינוי שימן נפטר שבנו בלבד כך מתוך שינוי, כל בו שיחול בלי למחר אב מלהיות

ץ ו. ג.44 בני ליי

הפועל. אח לגלות ניתן מפעליו בחינת שעל־ידי היא שאמת כפי הוא הדעה כי אני מודה טבעו. בחותם מוטבעים אלה מפעלים כי איפוא מתחייב

המחדשים של לדעתם מאד וקרובה ביותר מסוכנת בעיני נראית המנוגדת של למפעליו מייחסים שאנו והסוב היקום של יופיו על־פיה 6האחרונים,

על־פי אלוהים את שתופסים מי של הדמיון תעתועי אלא אינם אלוהים

שיב (,,,העולם ץ: מ צוני שכינוי היא האמת המטאפיסי, הדיוק ״על־פי לייבני חישל כלל, קיים איבו גרידא או יחס כל אחר, לשון. /,הדברים בין הממשי הקשר ב יחס את זה! ביחס העומדים הדברים של הפנימית ממהותם נובע ביחס שינוי

תן ההורות שוא משפטי על להעמיד ני שא־נ ם: נו ,,קין של אביו הוא "אדש רגילי קין )ג( בן! הוא קין באשר אב הוא אדם )ב( אב; הוא אדם )א( - על להעמיד יש

ה הוא אדם באשר בן הוא קין )ד( בן; הוא א ר ב) רו, ו: פרק רשר, א שיגו מ׳5? איכינוי על העולם של טובו את מבסס דקארט שלפיה הטענה (.79'77 " ״ צוני חי

תו שעצם קובע שהוא בשעה גרידא את להוכיח כדי בו די האל על־ידי נברא היוץ, של מבטו מנקודת לכת מרחיקת טענה איפוא היא טובו, היא שכן לייבני

ת מטאפיסית מבחינה שחר חסרת היא דקארט של שעמדתו כך על רומזת לוגי ואולוגיה מנוגדת רק ולא המוסרית. לתי

ץ .6 שפינוזיסטים של׳, תחילה: כתב לייבני וההרמוניה היקום של שיופיו הגורסים המיון... תעתועי אלא אינם שלו תה אצל יש אכן .,,ד שג על ביקורת שפינ מו

שר למשל: ראה עליו, מגן שלייבניץ הפנימי הטוב ם אין - ורע לטוב ״וא כינויים האלה ם כשהם בדברים חיוב שום מצייני ד, ,)׳אתיקה בפני־עצמם״ נדוני

תר שפינוזה לעמדת מתנגד שלייבניץ כשם הקדמה(. לזו מתנגד שהוא מכפי יוץ של דעתו שתהיה בדעה רואה שפינוזה גם כך דקארט, של )לפי לייבני

הרמב״ם( של התכליתית תפיסתו נגד בעיקר דבריו מכוון הוא ,417 א, וולפסון,תר קשה טעות לאיזה הכל המשעבדת זו שדעה מודה, "הריני דקארט: של מזו יותו, הכל ותולה אלוהים של שוויוני רצון ה ברעוו האמת מדרך בל-בך רחוקה אינ

סמדי אלו של כדעתם ת הכל עזשד, שאלדד,ים 0ד, תרבח ך1מ sub] aw,ד :ratfone boni],, שה ב: הערה 33 א, ,)׳אתיקה הוא מקרה לא במקור(. לא ההדג

שפינוזה שלייבניץ מזה, עליהם ולביקורת דקארט דברי את להבנתם שותפים וש של יותר החריפה ולדחייה בין הרבה הקירבה דווקא מזה. רעהו, דברי את אים שניי ם ככמה ה ם כמו - יסודיים ענייני המתבטא, הפשרות חסר הרציונליזת עצם של החד־משמעית בדחייה הזה, בהקשר שג של הקוהרנטיו חופש המו

שוויוני אינדיפרנטי שה - קלצקין( של בתרגומו ,,)" תה את מדגי של עקרוניום המחלוקת ב ובעיקר אחרים, בענייני ומעמדם האלוהית החירות שאלת סבי

והאדם. העולם של המוסדי

45מטאפיסי מאמר

כלל על־פי טובים אינם שהדברים האומרים אלה אכן שלהם. מידתם לי נראה כך - הורסים האלוהים של רצונו על־פי רק! אלא טוב של כלשהו

ואת האלוהית האהבה את כך, על דעתם נותנים שהם ובלי לחלוטין, - להלל ראוי היה אם שעשה מה בשל ולשבחו להללו מדוע שכן תפארתו.

היכן הגמור? ההיפך את עושה היה אם גם ממש מידה באותה ולשבח במקום בא הרצון אם עריץ, כוח איזה אלא אין אם וחכמתו, צדקו יימצאו

- זה מכוח - הריהו ביותר, החזק של לטעמו שהוא מה ואם התבונה, רצייה שכל נראה ועוד, 7הרודנות? של מהגדרתה שעולה כפי הצודק, כך משום לרצייה. הטבע קודם-בדרך זה וטעם לרצות, כלשהו טעם מניחה

עד מוזרים 8אחרים פילוסופים כמה שאומרים הבאים הדברים לי נראים גם הגיאומטריה ושל המטאפיסיקה של הנצחיות שהאמיתות היינו, מאד:

של רצונו תוצאות אלא אינם והשלמות הצדק הטוב, כללי גם ולפיכך משכלו, השתלשלויות אלא אלה שאין לי נראה זאת, לעומת אלוהים.מהותו. בו שתלויה ממה יותר ברצונו תלוי אינו שבוודאי

שעשה. מכפי יותר טוב לעשות היה יכול אלוהים כי המאמינים נגד .3 הטוענים המודרנים מן אחדים של לדעתם להסכים גם אוכל לא

עשרי וכי האחרונה השלמות אינו עושה אלוהים אשר שהדבר בעזות־מצח זאת דעה של שמסקנותיה לי נראה שכן טובה'יותר. בצורה לפעול היה

Uti minus malum habet האל: של לתהילתו לחלוטין מנוגדות

כל .7 שלטון־רודן ... שלו: תועלתו לפי החוקים את מחוקק ושלטון שלטון ״ם... חוקים ]מחוקק[ דהיינו זה, דבר כי בעליל הראו אלה חוקים ובחוקקם רודניי

ם״ הוא צדק שלהם, תועלתם - ה תיני ה׳ תראסימאכוס דברי - לנ מדינ של ב׳.339 א, אפלטון,

ץ .8 ם תחילה: כתב לייבני כבר נרמז הקודם במשפט דקארט״. האדון של ״הדבריהחופשי הרצון ודווקא הרצון, בעיקר - הרצון גם שלפיו המספיק, הטעם עקרון :

תו המספיק הטעם בעקרון הדיון התבונה. של נזעמים על־ידי נקבע - שמעו ובמף )בעיקר ה׳מאמר׳ של ממוקדיהם אחד הוא המדויקת של להלן( 13 סעי ו

ארנו. עם ההתכתבות

ץ ו. ג.46 בני ליי

1.rationem boni, ita minus bonum habet rationem mali לפעול באופן לפעול אלא אינו היה שניתן מכפי פחות מושלם באופן

אינו יותר טוב לעשות היה שיכול לאדריכל המראה שהרי בלתי״מושלם. שמבטיחים ככל הקודש, לכתבי מנוגד גם זה דבר מלאכתו. את מבקר אלא שאי־השלמויות מאחר שכן טוב. אלוהים של פועלו היות את לנו הם

את פועל אלוהים היה שבה דרך שבכל הרי לאינסוף, והולכות יורדות אבל בכך, די היה אם פחות, למושלם בהשוואה טוב היה תמיד פועלו,

2בלבד. זו בדרך אלא טוב איננו אם ועיקר כלל לשבח ראוי אינו דבר־מה הקודש כתבי של לאין־ספור רבים קטעים למצוא שניתן אני מאמין אף

כאלה קטעים יימצאו ושלא דעתי, את שמחזקים הקדושים האבות ושללדעתי מוכרת אינה זו דעה 3האלה. המודרנים של זו בדעתם התומכים

ם כן טוב, של מידה כולל פחות שרע "כשם .1 ב ג רע". של גלידה כולל פתות טוש )לייבניץ בכתב־היד.( אלו מלים הדגי

שינה חזר שלייבנץ מפני השאר בין במקצת, סתום זה משפט .2 פעמים ניסוחו את וץ מספר. ש לייבני תר, הקטנה שהיא שלמות בנמצא שאין לומר מבק זו או ביו כל לפיכך לאינסוף. עד יורד אי־השלמויות רצף ממנה: רבה אי־שלמות שאיןשלעצמו היה לו גם נברא, שהיה עולם ע״ נמוכה שלמות דרגת בעל עולם כ ר " או

ם עולמות עוד היו תמיד כשלעצמו, שאומר כפי לומר, איפוא די אין ממנו. גרועי אם רבותה כל בכך אין שכן טוב, עולם הוא אלוהים שברא שהעולם מאלבראנש,

שרויות יש שתמיד ברי ת אפ עו רו ת על לשמור כדי יותר. ג הקודש כתבי כוונב אכן הוא הקיים שהעולם להוכיח התיאודיציאה צריכה שבעולמות "הטו

ר׳ ״די ולא האפשריים׳׳, כ ש מפני טוב הוא שהעולם שנאמר ב ם שי ממנו, גרועיפן טוב הכל כאמור, שכן, לשבח ראוי איננו כלל זה באופן ורק אך שטוב ומוד באוזה.

ם׳׳ בין הוויכוח על .3 ם׳׳ ה״מודרני ץ מבוא. ראה ל׳׳קדמוני לה)כך כתב לייבני בתחי חלקו כל החדשים״. "הסכולאסטים הזה(: הסעיף של הראשון במשפט גם

ת הם הבא המשפט של ותחילתו הזד. המשפט של האחרון הגירסה על תוספוץ מוסיף הזה בסעיף הראשונה. הוא שהעולם רק לא עמדתו: את ומפרש לייבני

מי באופן טוב ם אלא פני א,ג הו גם הדברים האפשריים. שבעולמות הטוב ששמעות בעלי להיות ממשיכים בטוב. הרואים את שביקר לאחד פו״למוסית. מ

תית)דקארט(, הכרעה של עניין ם נגד לייבניץ עתה יוצא שרירו שאפשר הטועניש ממנה שמשתמע טענה יותר, טוב עולם לברוא היה אחד בעולם. ממשי רע שי

ץ של הפלוגתה מבעלי ש, הוא כאן לייבני יכול שאלוהים שגרם מאלבראנ

47מטאפיסי מאמר

של מועטה הכרה אלא לנו שאין כך על מיוסדת והיא העתיק הזמן בכל של הנהגתו של הנסתרים הטעמים ושל היקום של הכללית ההארמוניה

היו עשויים רבים שדברים בעזות־מצת לקבוע אותנו שמביא מה אלוהים, כמה על מתעקשים האלה שהמודרנים מה מלבד יותר. טובים להיות

מושלם כה שיהיה דבר שאין לעצמם מדמים הם באשר מפוקפקות דקויות4טעות. שהנו מה - ממנו מושלם דבר־מה יהיה לא כי עד

Tratte de la nature )למשל חיים אנו שבו מזה יותר מושלם עולם לברוא היה14 .et de la grace, Disc. I, p ar.) ץ האלה הדברים למקרא אומר לייבני

הדברים גם כלומר, הדברים. כל של הפרטיות התכליות את מכירים אנו שאיןעינינו הנראים שייכים והם נעלמה תכלית איזו בעצם משרתים רעים, ב

ם אחד זהו העולם. של היסודית להארמוניה התיאודיציאה של הקלאסיים הטיעוניץ של ץ בין הוויכוח אבל כמובן. שלה, רק ולא - לייבני ש לייבני למאלבראנ

ת נוספת נקודה על נסוב הזה בעניין מעניינ ש יותר: ו ען מאלבראנ לברוא שכדי טוב עולם אי־השלמות - האמצעים פשטות על לוותר צריך אלוהים היה יותר טו

הבריאה. בעת שנקט האמצעים של מפשטותם נובעת בעולם הקיימת הממשית ־ץ, כך על בני ליי ב שי המעשה של מערכו חלק היא הדרכים של שפשטותן מ

מלי׳׳ תוך שנברא העולם ולפיכך טי פ או " סעיף לתוצאה)ראה האמצעים בין איזוןב כך משום הוא להלן( 5 תור האפשריים״. שבעולמות ״הטו פשטות על וי

שו האמצעים תור פירו התוצאה. של )אינטרינסי( והפנימי העצמי סובה על וית מפורש באופן עולה הוויכוח בין שהתקיימה השנים ורבת הענפה בהתכתבו

ב/ האלה)ראה הפילוסופים שני הבאה(. וההערה !425-407,225 עט׳ רוץ .4 ש תחילה: כתב לייבני ת "י היא אחת אבל (,re^uiieres) משוכללות תבניו

כל היתה לא ואם משולש ליצור היה צריך אם המעגל; היינו, ביותר, המושלמתת משולש ספק ללא יוצר אלוהים היה הזה, המשולש של מינו של היקבעו

תר״. המושלם הוא מוחלט, באופן לדבר אם שכן, שווה־צלעות סעיף גם ראה ביומן לעיל: 1 טיעון היא. אחרונה דרגה שבעלת הוא השלמות של מובהק סי

אולוגי שותו ממנו שנבצר דבר אין כל־יכול, הוא שאלוהים קובע קלאסי תי - לע לאינסוף. עד ממנו, טוב עולם לברוא יכול הוא שברא עולם כל על־פני ולפיכך •

שב כך ש, גם חו De la recherche de la v למשל מאלבראנ e r i ty, הבהרה ף אחרונה, ץ כאמור, .40 סעי שב לייבני "הטוב הוא שנברא שהעולם חו

ת '־■ שבעיני היא שנמחק במשפט העולה חשובה נקודה האפשריים״. שבעולמוץ ת היא השלמות לייבני עו בי ם״ בין והאיזון (,determination) ק ה׳׳אמצעי

טוי הוא לעיל בו שדובר וה״תוצאה״ להלן(. 5 סעיף שלה)ראה אחד בי

ץ ו. ג.48 בני ליי

לא כאילו 5אלוהים, של חירותו מובטחת זו שבדרך מאמינים גם הם העליונה. התבונה על־פי מושלמת פעולה ביותר הנעלה החירות היתה רק לא לרצונו, טעם כל שיהיה בלי משהו פועל שאלוהים להאמין שכן

שאיננה דעה גם שזוהי אלא כלל, האפשר בגדר איננו כמדומה זה שדבר ל־ב, א בין בוחר שאלוהים נניח אם למשל, תהילתו: עם אחד בקנה עולה

אומר הריני ב, פני על להעדיפו טעם לו שיהיה בלי א את לוקח הוא וכי ועיקר; כלל לשבח ראויה תהיה לא הפחות לכל אלוהים של זו שפעולתו

על־פי כאן, מצוי שאינו כלשהו טעם על מבוסס שיהיה צריך שבח כל שכן בגינו ראוי יהיה שלא דבר עושה אינו שאלוהים טוען אני ואילו ההנחה.

לתהילה.

שעשה למה ביחס גמורה רצון שביעות דורשת אלוהים שאהבת .41הווייטיפט. בך בשל להיות צורך שיהא בלי עמו, והשלמה

ץ, שמבקר הדעה על־פי שכן, .5 ש אם לייבני זו היא־היא אחרונה, שלמות י שהחופש משתמע, מכאן חופשי. הוא אין ולפיכך לברוא, צריך שאלוהים

וקובעים, קודמים טעם או סיבה כל בלי לפעול החופש כביכול הוא האמיתית מתוך ש שידוע מה - מוחלטת ספונטאניו ת״ כ׳׳חופ שו \ liberte) שבאדי

d’indifference.) ץ שיראה כפי תר להלן לייבני שג הרחבה, בי ש של זה מו }החופשג איננו תי, מו ש דבר של בסופו שכן אמי ש׳ וביה. מניה סתירה בו י פ החו

א גנאי(, או שבח )דהיינו מוסרית אחריות ייחוס המאפשר זה האמיתי, הות החלטה והמכריעים תבוני שיקול הנשקלים טעמים על־פי היקבעות - תבוני

ף )ראה המספיק הטעם לעקרון בהתאם של הראשון החלק כל וכן להלן: 13 סעיר המוקדש ארנו, עם ההתכתבות שג לבירו ש מו תו האלוהי החופ שבו עם והתיילייבניץ(. של הרציונליזם

ת תנועה היא הקווייטיזם .1 בערך 1680*1670 בשנים באיטליה שהופיעה מיסטיה 1699וב־ 168ב־ד ולצרפת. לספרד אחר־כך התפשטה ואשר טיזם גונ הקוויי

טיוס האפיפיורים על־ידי ככפירה קנ אינוקנטיוס 11־ה אינו שוב .12ה־ ו שבין הח השם (.Miguel Molinos (1696-1628 הספרדי הוא התנועה של הדעות הוגי

ר קווייטיזם שר מנוחה לה, הטיפה שהתנועה השלמה המנוחה מן נגז בה אהיו עם המאמין מתאחד ת מחייבת ואשר אלו האמור בכל גמורה פאסיביו

שמתחוור כפי אותו. הקורות של מלאה וקבלה בני״האדם של בעולמם בפעילותש הסעיף, כותרת של הנוסח מן שמעות גם לו י בערך ופולמוסית: אקטואלית מ

49מטאפיסי מאמר

באופן תמיד פועל אלוהים שלפיה זו, גדולה אמת של הכללית ההכרההאהבה של יסודה לדעתי, היא, שבאפשר, ביותר והרצוי ביותר המושלם

שביעות אחר מחפש האוהב שכן הדברים, כל על לאלוהים 2חבים שאנוidem פעולותיו. ושל 3האהוב המושא של בשלמותו או באושרו רצונו

אולוגיות מחלוקות מאותן אחת בצרפת התחוללה ׳המאמר׳ של כתיבתו בזמן תית על כמחלוקת והידועה בהן, משופעת כה הי׳׳ז המאה אשר ׳׳האהבה אודו

ת הדמות (.La querelie de pur amour)הטהורה׳׳ שערוריה העיקרי היא בת לאהבה שהטיפה (,Guyon)גיון בשם אשה טהורה׳׳ מיסטי ש שבה לאל, ׳׳ י

ש. לשכר כלשהי ציפיה ועל האני על מוחלט ויתור (,F6nelon) פבלון ועונ של ולמקורבה לחסידה הפך בצרפת, הדתיים האינטלקטואלים י מראשי

קונית )וגם אף בחרי נגדה יצא (Bossuet) שבוסואה ולאחר הנלהבת, המיסטי בה, התערב לייבניץ המחלוקת. התלקחה אחדות( שנים במשך למאסרה גרם

תיו, בעיקר לאהבה ההגדרה )היא הגדרה שבידו האמין תמיד וכדרכו באיגרושב אשר ב׳מאמר׳( כאן גם שמופיעה ם. בין תיי E, ראה הניצי . N aert

1959 ,Leibniz et la querelie de pur amour, Parisשג .2 ם בכתביו תכופות מופיע האהבה מו אולוגיי לייבניץ! של והמוסריים התי

ת על הנוסחה ב לאל אהבה של חובה מורכבותו. על דיה מעידה לאל האהבה חו היא אדרבה, .0טע לה לתת שאי־אפשר חובה זו אין אבל בני־האדם: על מוטלת

של האל של הגמורים שלמותם ועל טובם על מיוסדת להכיר שצריך אלא פעליו. ותנת היא והפילוסופיה אותם, האל לאהבת היסוד - הידיעה את בידינו שנו

חובת אלא איפוא איננה אחרת, חובה כל וכמוה אלוהים, כלפי החובה האמיתית.ש האוהב שלפיה ההגדרה התבונה. אתו את מבק שרו הנ היא האהוב של באו

ץ האהבה של הגדרה לאחרונים ועד הראש;נים כתביו למן לה נאמן שלייבניפ, ,1671ב־ לארנו ששלח הראשונה באיגרת למשל )ראה עס׳ ,׳לומ ,73 א ג׳׳שות׳, ׳מסות ;150 ה׳, ;5 כ, ,2 חד אדולוגי מונ ף ׳ עקרוני ;90 סעי והחסד׳, הטבע ׳

אהבת אינה לעולם זו אהבה (.18־16 סעיף ם׳׳, ׳׳ אה אלא חינ או מאושרו הנש זאת עם האהוב. הדבר של משלמותו ר׳/ התלויה ׳׳אהבה בין להבדיל י בדב

אמת, אהבת לבין העצמי, האינטרס את משרת שהוא מפני דבר אוהבים שבהשרו שבה שלמותו או ש האוהב. של העליון לאושרו הופכים האהוב של ו י

בלי אבל ומאהובו, מאהבתו מפיק שהאוהב סיפוק של סוג כן אם זו באהבהתפס הזה שהסיפוק ם״ יי איז אגו האהוב. של מהנאתו סיפוק הוא שכן טהור, כ׳׳

ת, הגדרה אמנם היא האהבה של זו הגדרה בעיקר מתנסחת היא אבל כלליאולוגי בהקשר ש האהבה של השאלה של התי האל. את לאהוב שי

ץ .3 תו ״ולכן, תחילה: כתב לייבני תו עליון, טוב באו שתנה, צדק באו בלתי־מ

ץ ו. ג.50 בני ליי

4.veile et idem nolle vera amicitia est לאהוב שקשה אני מאמין לנד יש כאשר שירצה, את לרצות הנטייה בנו אין אם האלוהים, את באמת

דומים ממעשיו מרוצים שאינם אלה אכן, הדברים. את לשנות היכולת מאלה בהרבה שונות אינן כוונותיהם אשר נרגנים נתינים לאותם בעיני

המורדים. של לאהבת בהתאם לפעול כדי אלה עקרונות שעל־פי איפוא טוען אני

באמת להיות צריך אלא 5בכוח, הנרכשת סבלנות שתהיה די אין אלוהים, אני זאת השלמה על בדברי רצונו. על־פי לנו שקרה מה מכל מרוצה לא ואף קווייטיסט להיות צריך לא לעתיד באשר שכן לעבר. מתכוון אותו על־פי אלוהים, שיעשה למה ידיים בחיבוק מגוחך באופן להמתין צריך אלא 6העצלה, המחשבה Ao^ov «ep־yov כינו שהקדמונים סופיזם בכל ולנסות שיפוטנו, כמיטב אלוהים של המשוער רצונו על־פי לפעול או לנו שנוגע מה של ולשלמותו ליופיו ובעיקר הכללי לטוב לתרום כוחנו

התוצאה מן אולי ניווכח אם גם שכן ידינו. בהישג וכאילו שבקרבתנו למה

ת ללא יכולת באותה עמוקה, חכמה באותה ת איפוא שהם /,גבולו שלמותו סגולושאוהבים. האל של

ת .4 תו "לרצו תו ולמאוס דבר באו ת הוא - דבר באו זה משפט האמיתית". הריעוץ: של מאוחרת תוספת הוא ב״על״ קיקרו של דבריו את מסכם הוא לייבני

של כיחס לאלוהים האדם בין היחס את איפוא כאן מתאר לייבניץ הידידות".ש אם גם ידידות! בין מסוימים ודמיון שקירבה הרי להפתיע, כדי זאת בנוסחה י

הגותו. במרכז תמיד אכן מצויים לאל האדםסון על המבוסס הסטואי למוסר־ההשלמה היא הכוונה .5 את התבונה שמרסנת׳ הרי

ובאי־היכולת בעולם השולט בהכרח מכירה שהיא משעה הטבעיים הרגשותשנות הדברים. מהלך את ל

ץ .6 של תכופות לעתים דן לייבני למשל ראה ובהפרכתו. העצלני" ב״כאה/ צי די או תי ף ׳ Confessio phüosophi, tr, ;55 סעי . Y. Beiaval, Paris

59-61 .Vrin, pp. של המקורות על ^sophisme paresseux בפילוסופיה עון על העתיק ובויכוח הסטואית ס, דיודורוס של העליון״ "הטי למשל דאה קרונו

קיומו את מקבלים אנו אם הגורל: תורת על כביקורת אותו המצטט קיקרו, אצלמינו כל נעמוד גורל, של מן להחלים הוא גורלך "אם גמור: מעש בחוסר י

(.De Foto, xn, 29)שלאר׳ ובין לרופא שתקרא בין ממנה תחלים המחלה,

51מטאפיסי מאמר

שלא מכאן נובע לא פרי, ישא הטוב שרצוננו זה ברגע רצה לא שאלוהים אין האדונים, שבכל הטוב בהיותו אדרבה, עשינו. אשר את שנעשה רצה המקום את לדעת שצריך והוא הטובה, הכוונה את אלא לעולם דורש הואהטובות. התכניות להצלחת להביא המתאימים הזמן ואת

כך ועל האלוהית, ההנהגה של השלמות כללי של טיבם מה .5.התוצאות. של עושרן עט באיזון עומדת האמצעים שפשטות

הכל הוא שעושה באלוהים, בוטחים שאנו ביטחון באותו איפוא דיינו הטעמים את במפורט לדעת אך באוהביו: לפגוע עשוי אינו דבר וכי למוטב

החטאים, את לסבול היקום, של זה בסדר לבחור אותו להניע היו שעשויים לכוחותיו מעבר הוא זה כל - מסוים באופן הגואלים חסדיו את להשפיע

האלוהים. פני ממראה ליהנות ממנו שנבצר זמן כל בעיקר סופי, רוח של של דרכיה אודות על כלליות הערות כמה להעיר ניתן זאת בכל

באורח שפועל מי כי 1לומר, איפוא ניתן הדברים. בהנהגת ההשגחה הטובים פתרונותיה את למצוא היודע מצוין לגיאומטריקון דומה מושלם שנועדו והיסודות המתחם את המכש^ טוב לאדריכל בעיה: של ביותר בו מותיר שהוא בלי ביותר, הרבים היתרונות בעל שיהא באופן לבניין

משפחה לאב בו: להיות שעשוי החן מן מפסיד שהבניין ובלי מרגיז דבר פרי: נותן הכל או לשוא נעשה אינו שדבר באופן ברכושו המשתמש טוב :

לבחור שאפשר מגושמת הפחות בדרך למטרתו המגיע זריז מלאכה לבעל [volume] ההיקף בתוך הממשויות מירב את הכולל מלומד לסופר בה:

שממלאים הישים, שבכל המושלמים אולם 2לו. מסוגל שהוא ביותר הקטן

ץ .1 ה תחילה: כתב לייבני בנפח יותר מרובה ממשות [renferme] מחזיק אשר ״ז[volume] תר, קטן יותר". מושלם הוא יו

נוסף אבל אלוהים, של פעולתו טעמי את לפרטיהם להכיר מסוגלים איננו אמנם .2 •רון עקרונה הכרת על ק ע כולתנו ביותר(, הטוב הכללי) על משהו לדעת גם בי

תר הטוב הזה. העיקרון של החלתו אופן ם״ הוא ביו איזון היינו "אופטימושקעים האמצעים בין מתאים כבר שראינו כפי המתקבלת. התוצאה לבין המו

ת - השלמות אין (3 )סעיף לעיל "1 קביעזלע אלא - כאחת והמוסרית האונטולוגיJ ־ (determination) ש. של תו אלא אינו לתוצאה״ האמצעים בין "האיזון הי היו

M טוי מקבלים הדברים קבוע. הדבר של שגי בי בחיבור למשל יותר, חמור מו

ץ ו. ג.52 בני ליי

במידה זה בעד זה שמונעים אלה אומרת זאת ביותר, הקטן ההיקף את משום [.vertus] המידות הן ששלמויותיהם הרוחות, הריהם ביותר, הקטנה

של העיקרית מטרתו הוא הרוחות של שאושרם ספק כל להטיל אין כך הכללית. ההארמוניה לו שמתירה במידה אותו מממש אכן ושהוא אלוהים,

זה. בעניין להלן נרחיב עוד באמצעים, בדיוק הוא שמקומה הרי אלוהים, של דרכיו לפשטות באשר

בתכליות מוצאים אנו השפע את או העושר, את הגיוון, את שלהיפך, כשם להיות שצריכות כפי האחר, עם באיזון לעמוד צריך והאחד בתוצאות. או

לו. להקנות שמבקשים וליופי לגודל ביחס בית לבניית שנועדו ההוצאות כן שאין מה מחיר, בתשלום כרוך‘‘אינו דבר אלוהים שעבור היא, אמת מפני הדמיוני, עולמו המצאת לשם השערות המשער פילוסוף לגבי

עולם קיום לידי להביא כדי דברו את לצוות אלא צריך אינו שאלוהים להוצאות, משולות ההשערות או ההחלטות חכמה, בענייני אבל ממשי; חפצה התבונה שכן האחרות? מן יותר בלתי־תלויות הן שאחדות במידה

לאסטרונומיה במקצת בדומה בעקרונות, או בהשערות הריבוי שיימנעביותר. הפשוטה השיטה תמיד מועדפת שבה

De rerum originatione radicali *שם קובע השלמות, (.309*302 ז )ג״פ 1697מ ץ, ת אלא אינה לייבני ף מבין המהות". ״כמו סו האפשריים, הדברים צירופי אינש לידי באה שבו זה הוא בפועל, הקיים העולם היינו למעשה, המתקיים הכמות מימו

תר הגדולה ש מהות: של שבאפשר ביו קרון בדברים תמיד "י שצריך קביעה של עי״באופן וממינימום, ממאקסימום להיגזר תר הגדולה שהתוצאה . תן ביו על־ידי תינ

תר״ הקטנה ההוצאה ץ של עמדתו (.303 >עמ' ביו ת הן שהשלמויות לייבני בעלו רבים במקרים כמו מקבלת, לעיל( 1 סעיף ראה - תחתונה לא )אבל עליונה דרגה

טוי אחרים, שבילו שכן מתימטי; בי את תמיד מבהירה אינה המתימטיקה אם גם בשגים ם המו אולוגיים המטאפיסיים גם - העיוניי תדיר מספקת היא במלאותם, - והתי

ת ת אנאלוגיו ת: נוחו א איגרת דאה ופוריו שהדוגמאות לב לשים כדאי שם. 9 והע׳ י״ת עולה בסדר כאן באות משקפת האחרונה הדוגמה העניין: של המורכבות מבחינ

ץ של הספרותי האידיאל את כנראה ם על שכתב עצמו, לייבני מורכבים ענייניצירתו של הכללי ההיקף כי )אם ההיקף מבחינת רב בחיסכון ביותר כידוע, הוא, ירג/ ראה עצום: בין עורך שהוא ההשוואה של משמעותה גם זוהי (:120*118 עמ׳ בו

שער הפילוסוף לבין האל ת להסביר הוא עניינו השערות: המ בכל רבות תופעושערות באמצעות האפשר שוטות מועטות ה האפשר. ככל ופ

53מטאפיסי מאמר

1לבדות גם ולו ובלתי־אפשדי לסדר, מחוץ דבר עושה אינו אלוהים .6וכל. מכל סדירים שאינם מאורעות

לרגילות אלוהים של פעולותיו את או רציותיו את מחלקים כלל בדרך דבר עושה אינו שאלוהים הדעת את לתת ראוי אבל 2ולבלתי־רגילות.

סדר לאיזה ביחס אלא כזה אינו כבלתי-רגיל שנתפס מה לסדר. מחוץ הרי הכללי לסדר באשר שכן הנבראות. בין שכונן [particuiier] מיוחד מתרחש אינו שדבר רק לא כי עד נכון כה הינו זה דבר אותו. תואם שהכל דבר לבדות אי־אפשר שאף אלא לחלוטין הכלל מן יוצא שיהא בעולם

פיסת על נקודות של כמות משרבט שמישהו למשל נניח שכן זה. מעין של המגוחכת האמנות על האמונים אלה כמו לגמרי, מקרי באופן נייר

קבוע יהיה שמושגו גיאומטרי קו למצוא שניתן אומר אני 3הגיאומאנציה.[constante] ואחיד [uniforme] יעבור כזה שקו כך מסוים, כלל על־פי

היד. אותן שרבטה שבו ובסדר הנקודות כל דרד לעתים ישר, לעתים שיהיה כך רצוף, באופן קו ישרטט מישהו ואם

משוואה או כלל או מושג למצוא אפשר אחר, טבע בעל ולעתים עגולכל להתרחש צריכים שעל־פיהם הזה, הקו של הנקודות לכל משותפת

ץ .1 בני תי תחילה: כתב ליי שרי ״בל ל דבר־מה שיתרחש הוא אפ בלתי־רגי.,,לחלוטין

ץ .2 השאלה .,,לנבראים ביחס אלא קיים אינו זה הבדל "אבל תחילה: כתב לייבניב בסעיף לגופה תידון ואשר כאן, נפתח בה שהדיון שו א)ו ב היא (,16 בסעיף הת השאלה אולוגי ץ הניסים. של החשובה התי מנן מקבל לייבני מסוימת גירסה א

שב מבקש הוא אבל לבלתי״רגיל, הרגיל בין היינו כאן, שהביא ההבחנה של לייץ שולל ראשון בשלב שלו. המתימטי הרציונליזם עם אותה את לייבני

ת ביליו תן לפיה התפיסה של האינטליגי שעות כמו ני הסדר את לחלוטין להץ לו. מחוץ שיתקיימו דברים של אפשרותם ולהניח בדברים השולט לייבני

מבקש שהוא העניין גם מתימטיות; בדוגמאות כדרכו, שוב, כאן משתמשת, הסדר, - חדש אינו באמצעותן ולפרש להבהיר ת הקביעו ביליו האינטליגי ו

ם מהם, המתחייבת המתימטית ש של היסודי המארג אלא אינ להיות עצמו: הית אלא אינו לעיל, שנאמר מה של אחר צד אלא זה )ואין סדר בעל להיו

המהות(. כמות או ההוויה כמות היא שהשלמות .3. G 60mancie - ת ש אמנו חלוקי־נחל, עפר, של אקראי סידור על המתבססת ניחו

וכיו״ב. חצץ

ץ ו. ג.54 בני ליי

שמתארו אחד פנים דיוקן לא אף למשל בנמצא אין וכן האלה. השינויים אחת קולמוס במשיכת אותו לשרטט ושאי־אפשר גיאומטרי מקו חלק אינו

שנעשה מה מאד, מורכב הכלל כאשר אבל מוסדרת. תנועה על־ידיהכלל. מן ליוצא נחשב לו בהתאם

כאשר העולם את בורא אלוהים היה שבו האופן שיהיה לומר, ניתן כך כללי [ordre] סדר ובעל [regulier] סדיר תמיד היה שהוא הרי יהיה,

ובעונה בעת שהוא בזה כלומר ביותר, במושלם בחר אלוהים אבל כלשהו. כפי בתופעות, ביותר והעשיר [,hypotheses] בהנחות ביותר הפשוט אחת

ותוצאותיו תכונותיו ואילו קלה שבנייתו גיאומטרי קו להיות שעשוי לצייר כדי אלה בהשוואות אני משתמש רב, היקף ובעלות מאד מעולות

שעשוי, מה לומר וכדי האלוהית, החכמה של בלתי־מושלמת דמות איזו שאי־אפשר מה של כלשהו, באופן תפיסתו, כדי רוחנו את לרומם למצער, הגדול המיסתורץ את בכך להסביר מתיימר אינני אבל 4הצורן־. די לבטאו

5היקום. כל תלוי שבו

מנוגדים שהם אף הכללי, לפדר. בהתאמ מתרחשים שהניפים .7 כללי רצון על-ידי מתיר או רוצה שאלוהים מה ועל המשניים, לכללים

מיוחד. או לומר ניתן הסדר, על־פי שלא להיעשות יכול אינו שדבר מאחר אולם, שמכנים הטבעיות, ההתרחשויות כמו ממש הסדר על־פי הם שהניסים

טבע מכנים שאנו מסוימים 1משניים כללים תואמות שהן משום כך אותן שממנו אלוהים, של הרגל אלא אינו זה שטבע לומר ניתן שכן הדברים.

להשתמש אותו שהניע מזה יותר חזק טעם בשל להשתחרר יכול הואאלו. בכללים

הראשון. הנוסח על תוספת הוא זה אחרון ^משפט .4ץ, אליבא להצדיק, אין הבורא והערצת הבריאה מנפלאות ההשתאות את .5 דלייבני

ימח־ על דווקא מתעוררות הן אלא והמוזר, יוצא־הדופן הבלתי־מובן, לאורתה האל בחכמת ההכרה מסוגלים, שאיננו )אף הבריאה של המושלמת ובתבוניו שברא(. העולם אח לברוא שהביאוהו הטעמים כל של לעומקם לרדת כמובן,

בו. השוררים הנפלאים ובהארמוניה בסדר הוא ההוויה של הגדול המיסתורין1. maximes subalternes: ץ ם". תחילה כתב לייבני טבעיי ׳׳

55מטאפיסי מאמר

אנו שבו האופן ועל־פי המיוחדות, או הכלליות לרציות באשר הכללי רצונו על־פי הכל עושה שאלוהים לומר ניתן בדבר, מתבוננים

לומר גם ניתן אבל בחר; שבו ביותר המושלם הסדר את התואם ביותר, המשניים הכללים מבחינת הכלל מן יוצאות שהן מיוחדות רציות לו שיש

השתלשלות את המסדיר ביותר הכללי האלוהי החוק שכן לעיל, הנזכריםהכלל. מן יוצאים ללא הוא היקום

הפרטי, רצונו של מושא שהוא מה כל רוצה שאלוהים עוד לומר 2ניתן יצורים של פעולותיהם כגון הכללי, רצונו של למושאים באשר אבל

צריך להשתתף, אלוהים רוצה שבהן תבונה בעלי של ובעיקר אחרים אלוהים שלעתים לומר ניתן כשלעצמה, טובה הפעולה אם שכן להבחין:

היא אם אבל עיקר; כל מתרחשת היא אין אם גם עליה, ומצווה בה רוצה שהשתלשלות משום - במקרה אלא טובה נעשית היא ואין כשלעצמה רעה

רעתה על ומפצים שבה הנזק את מתקנים והגמול העונש ובעיקר הדברים שלמות של יותר רבה מידה מצויה דבר של שבסופו כך ריבית, עם

שאלוהים לומר צריך - מתרחש היה לא הרע כל לו מאשר כולה בסידרה חוקי באמצעות בה משתתף שהוא אף בה, רוצה שהוא ולא אותה מאפשר

יותר. גדול טוב מהן להפיק משכיל שהוא ומשום שכונן, הטבע

נסביר הנבראים, של לאלה אלוהים של פעולותיו בין להבחין כדי .8[.individuelle] פרטי עצם של מושג מהו

שכן הנבראים: ש^ לאלה אלוהים של פעולותיו בין להבחין למדי קשה רק שהוא גורסים אחרים ואילו הכל, עושה אלוהים כי המאמינים ישנם

אחת בכל להחזיק ניתן כיצד נראה להלן לנבראים: שנתן הכוח את משמרהן [passions] וההיפעלויות שהפעולות מאחר אולם 1האלה. הדעות משתי

ת סוף ועד מכאן .2 פ ס תו ף- עי ס הראשון. הנוסח על הץ הדעות שתי .1 שר אליהן רומז שלייבני א אן)ו שב מבקש הוא אופייני באורח כ ליי

הן . תן מה את בהן ולמצוא ביני ש של הן בו(, ולהחזיק להמשיך שני מאלבראנשל מזה, ת של הפילוסופיה על־פי מזה. דקארט ו ת״ ״הסיבו תיו ההזדמנו

ת בעל הוא אלוהים רק )האוקאסיונאליזם(, שוי הוא רק שכן ממשית, פעלתנו עבה להיות )למשל דקארט על־פי כלשהי: ממשית התרחשות של פועלת״ ״סי

ץ ו. ג.56 בני ליי

יש actiones sunt suppositorum)2) הפרטיים העצמים נחלת במובהקזה. כגון עצם מהו להסביר זה ושנושא אחד, לנושא מתייחסים אחדים נשואים שכאשר הוא נכון

כזה והסבר בכך, די אין אולם פרטי; עצם אותו מכנים לאחר, מתייחס אינו להיות משמע מה לבחון איפוא עלינו שומה גרידא. נומינאלי הסבר הוא

מסוים. לנושא באמת מיוחס לו יש אמיתי [predication] קישור שכל כאלה הם הדברים פני והנה

כאשר כלומר, זהות, משפט אינו משפט וכאשר הדברים, של בטבעם יסוד בו כלול שיהיה צריך בנושא, פמפורש [compris] כלול אינו הנשוא

הוא שהנשוא באומרם in-esse מכנים שהפילוסופים מה וזה במובלע, זה את תמיד בתוכו אוצר יהא הנושא של שמונחו צריך וכך הנושא. בתוך

היה הנושא, של מושגו את בשלמות מבין שהיה שמי באופן הנשוא, שללו. שייך שהנשוא שופט גם

הוא שלם יש של או פרטי עצם של שטבעו לומר אנו רשאים שכך, כיוון כל שיוכרו כדי בו שדי עד [,accomplie] גמור כה מושג בעל שהינו

ואילו ממנו. ושייגזרו הזה המושג מיוחס שאליו הנושא של הנשואים

ה/ ב׳עקרונות סופי לו של כמות אותה תמיד משמר אלוהים (,44*36 סעיף ב, הפישנות מסוגלים הנפש בעלי היצורים אבל ביקום, תנועה )בסעיף כיוונה. את ל

ץ ידון 15*14 בני של הרגיל הייחום של המדויק המטאפיסי המובן בשאלת ליילנבראים.( פעולות

ת: .2 ת מילולי טוי העצמים״; של הן ״הפעולו של בפילוסופיה מקובל בישו ימי־הביניים הפעילות של או - הפעולות של המובהק שמקורן הוא שפירו

אי - בכלל ץ העצם. ״ו התיזות מן אחת את שוב להציע כדי בו משתמש לייבני הוא העצם של העיקריים מתאריו אחד לפיה שלו, המטאפיסיקה של העיקריות

תו ת פעילות של מקור או פעיל היו חופש, אחדות, בעיקר: הם )האחרים עצמית שוב ההקשר אבל עצם; מציין suppositum המונח שלמה(; קביעו תר הח ביו

ם, של בפילוסופיה מופיע הוא שבו לענייננו, לוגי: הוא ימי־הבינייsuppositum^ א שג של הממשית הוראתו הו שוי מה )כלומר, מו להיות שע

שג; על־ידי ממשי, כדבר מצוין, W; & M. Kneale, The ראה המו274*248 .Development o f Logic, pp; אק׳ עוד דאה VI, ,תרגום ,508 א

מ׳ אנגלי: ע מ׳, (.115 לו

57מטאפיסי מאמר

כל את ועיקר כלל בתוכו אוצר אינו שמושגו יש הוא [accident] המקרה המלך תבונת 3וכך זה. מושג מייחסים שאליו לנושא לייחס שניתן מה

באשר דייה קבועה אינה הנושא, מן בהפשטה הגדול, לאלכסנדר השייכת האחרות התכונות את בתוכה אוצרת היא ואין כלשהו, [individu] לפרט

הזה. השליט של מושגו שכולל התכונות כל את לא ואף הזה, הנושא של של [hecceitS] היותו־זה את או הפרטי המושג את הרואה אלוהים ואילו

הנשואים לכל הטעם ואת היסוד את אחת ובעונה בעת רואה אלכסנדר, 4פורוס, ועל דריוש על שיגבר למשל כמו אמיתי, באופן לו לייחס שניתן

אם טבעי מוות מת אם הניסיון( באמצעות אפריורי)ולא שיכיר כדי עד וכן, ההיסטוריה. באמצעות אלא לדעת יכולים איננו שאנו מה הורעל, מנצח שיש לומר ניתן הדברים, בין הקשרים את היטב בוחנים כאשר לכל וסימנים לו, שאירע מה כל של עקבות אלכסנדר של בנפשו נצחים

רק אם גם כולו, ביקום שקורה מה כל של עקבות ואף לו, שיארע מהכולם. להכירם עשוי אלוהים

דרכו, על־פי היקום כל את מבטא (singuUere) יחידי עצם שכל .9 ועל נסיבותיהם כל על לו שקורים המאורעות כל כלולים זשבמושגו

החיצוניים. הדברים של כולה ההשתלשלות

ץ .3 ת תבניתה ״וכך אחרת: דוגמה בתחילה ניסח לייבני של טבעתו של המעגליס שגה שכולל מה כל את בתוכה אוצרת איננה גיג ואילו זו פרטית עת0ט של מו

שג את רואה אלוהים .. זאת ובכל דג על־ידי שתיבלע כמו זו טבעת של הפרטי המוץ לבעליה״. תושב ת לטבעתו כאן מתכוון לייבני ס של האגדי (,Gyges) גיגשאתו אשר הקטנה, שבאסיה לוד של מלכה )הסיפור ולבלתי־נראה לרואה עה/ אפלטון, על־ידי מובא מדינ ה (.360־359 ב ׳

המשפט שכן מסורבל, הניסוח הראשון. הנוסח על תוספת הסעיף סוף ועד מכאן .4ת אבל אחדות. פעמים שוכתב שג ברורה: הדוגמה כוונ שא מו את בתוכו כולל הנו

איו כל שו תיו, או נ שגי ואילו תכונו שואים מו שגי שאינם התכונות, או הנ מושואים את כוללים אינם עצמים, או פרטיים ישים של המונח האחרים. הנ

hecceite או( haecceite ,ecceite, ת דונס על־ידי חודש (haecceitas ובלטינישה מה את מציין והוא (Duns Scotus) סקוטוס שהינו למה כלשהו דבר שעוהאחרים. מכל ומבחינו

ץ ו. ג.58 בני ליי

נכין זה שאץ השאר בין כמו חשובים! 1פרדוקסים כמה נובעים מכאן solo numero,2 נבדלים זאת ובכל לחלוטין לזה זה דומים עצמים ששני

השכלים או המלאכים אודות על זה בעניין קובע הקדוש שתומאס מה וכי(3(quod ibi omne individuum sit spedes infima כל לגבי הוא נכון

כפי [difference sp^dfique] המיני להבדל שמתייחסים בתנאי העצמים עשוי אינו שעצם לתכניותיהם! באשר אליו מתייחסים שהגאומטריקנים

איון; על־ידי אלא להיכחד ולא בריאה, באמצעות אלא להתקיים להתחיל משניים אחד עצם ליצור שאין כשם לשניים עצם לחלק שאי־אפשר

שהם אף טבעי, באורח פוחת ואינו גדל אינו העצמים מספר ולכן אחרים,תכופות. לעתים צורה ופושטים צורה לובשים

של או האל של מראה וכמו שלם עולם כמו הינו עצם כל יתר־על־כן, שונה באורח מוצגת עיר שאותה כשם דרכו! על־פי מבטא שהוא היקום כל

מוכפל כאילו היקום וכך בה. המתבוננים של השונים המצבים על״פיייצוגים של מספר באותו היא אף מוכפלת האל ותהילת העצמים, במספר

לראותם. מקובל שבה לדרך מנוגדים שהדברים משום - ,,״פרדוקסים .1שג עוד בלבד"! המספר ״על־פי .2 אצלם הסכולאסטיקאים. מן שאל שלייבניץ מו

שים בין הבחנה מציין הוא החומר הוא ביניהם שמבחין ומה זהה ש״צורתם״ ישויים. הם שממנו האריסטוטלי( האינדיבידואציה עקרון )הוא מנסח לייבניץ עת ״עקרון את למעשה כאן ם׳ זהו ב שלפיו שלו, ,הבלתי־נבדלי הבדל להיות חיי

שים שני בין פנימי ״הבדל הדעת על להעלות אי־אפשר )ושעל־כן שונים י אשר הבא, המשפט כאן מופיע א בכ״י שונים(. פרטים בין בלבד מספרי״ץ כן כך: אחד מחקו לייבני שטבעם האפשר מן זה אין עצמים, הם הגופים אם ״ו

ת בגודל, רק מצוי אחר״. דבר־מה נחוץ אלא ובתנועה בתבנישכל .3 ץ זעיר׳׳! מין הינו פרט ״ ת לתיזה כאן מתייחס לייבני שלפיה התומיסטי

ת בעלי הם טהורים, רוחניים ישים המלאכים, הם מובהקת. אינדיבידואליום, )אינם( הם שממנו לחומר הודות לא מזה זה איפוא נבדלים שויי הודות אלא ע

מין מהווה כלומר נבדלת, צורה בעל הוא מהם אחד שכל ומכאן לצורותיהם,באה הגיאומטריה עם ההשוואה כפרט(. אליו שייך הוא )שרק עצמו בפני

ש . ת את להדגי בין תומאס( לפי לא )אך לייבניץ של לדעתו הקיימת הרציפושונות, הפרטיות( המהויות )היינו הצורות 4— ת בין קיימת שהיא כפי ה התבניו

הנתפסות - וההיפרבולה הפאראבולה האליפסה העיגול, כמו - הגיאומטריותרציף. באופן המשתנים כחתכי־חרוט

59מטאפיסי מאמר

כלשהו באופן נושא עצם שכל לומר אף ניתן פועלו- של לחלוטין שונים אותו ומחקה כל־יכולתו, ושל האל של האינסופית חכמתו של חותמה את

אשר כל את 4במבולבל, אמנם מבטא, הוא שכן לה. מסוגל שהוא במידה לתפיסה דמיון*מה בו שיש דבר - בעתיד או בהווה בעבר, ביקום, מתרחש

את בתורם מבטאים האחרים העצמים שכל וכיוון אינסופית; להכרה או כל על מתפשטת יכולתו כי לומר ניתן אליו,. עצמם ומתאימים הזה, העצם

הבורא. של לכל-יכולתו בדומה האחרים העצמים

אבל מוצק, משהו יש 1זזע־צמותיות הצורות שבתורת כך על .10 כדי בהן להשתמש ואין בתופעות, דבר משנות אינן האלה שהצורות

הפרטיות. התוצאות את להסביר

ת: .4 תיו למה היא הכוונה ;confusement בצרפתי ואינם מעורבבים שיסודום״ ת, צריכה האמיתית ההכרה מזה. זה "מובחני "ברורה דקארט, שקבע כמו להיו

ף ומובחנת״)ראה המושג(. של מדויקת להגדרה להלן 24 סעית הפילוסופיה בתוך לשמר לייבניץ של לרצונו דוגמה עוד .1 מה כל המונאדולוגי

ת׳׳ "הצורות תורת על־פי העבר. במחשבת שתקף תיו של העצמו הממשות בעל העצם האריסטוטלית־תומיסטית, המסורת מן הסכולאסטיקאים

מר״ וצורה. חומר של צירוף הוא הפיסיקלית האינדיבידואציה עקרון הוא ה״חורה״ לו: הדומים מן כלשהו דבר נבדל שבשלו מהותו את לדבר מעניקה ה״צושוב יסוד יש. של מסוים למין כשייך שינוי ח שגי ב תה את שאפשר המו היווצרו

שג של הרדיקלית הביקורת היה החדשה המכאניסטית הפיסיקה של זה, מו הגופים את ה״כבידה״^עושה צורת לא למשל כך דקארט. אצל בעיקר הנמצאת

ם״ ם אלא לכאלה, ה״כבדי בתקופה מסוים. בכיוון אותם הדוחפים אחרים גופיץ אין ה׳מאמר׳, נכתב שבה של המכאניסטיים העקרונות את עוד מקבל לייבני

ת הפיסיקה אני שוניים, כמספיקים הקרטזי עיקרון אחר מחפש והוא וכראסי ולא מטאפיסי - בלתי־מכאני ת פעילות של - פי של עצמי ת ו בדברים. זהו

ת מושג הצורו ת״ ׳׳ תיו לציין כדאי כי אם לייבניץ, של זו מטרה משרת העצמוץ אימץ שבו בשלב שגם המכאניסטית הפיסיקה את בלתי־ביקורתי באופן לייבני

ף הקצר האוטוביאוגראפי התיאור למשל )ראה החדשה שיטה של ב בסעי ׳שג לתת דרך למצוא ביקש להלן(, 3 הע׳ וכן חדשה׳: של הסכולאסטי למו

ת "הצורות שב פשר ׳,העצמותיו תו שיי ת עם או החדש; המדע של ההסבר עקרונותיו גם ראה רו ץ של )ממוריו תומאסיוס ליעקב איג 1668פד בלייפציג( לייבני

פ,1669ו־ ג׳׳ (.104-93 ׳עמ לוכד, :27־11 א )

ץ ו. ג.60 בני ליי

על האמונים רבים מצוינים אנשים כמו כמוהם שהקדמונים, דומה מאות לפני הפילוסופיה ואת התיאולוגיה את לימדו אשר עמוקים, הגיונות

הכירו קדושתם, בשל לשבח ראויים מהם כמה ואשר אחדות, שנים את להנהיג להם גרם אשר והוא־הוא עתה, זה בו שדיברנו את במידת־מה

הם אין אבל בהן. ולהחזיק בימינו בהן מזלזלים שכה העצמותיות הצורות הפשטניים שמדמים כפי מגוחכים לא ואף האמת מן רחוקים כה

שלנו. החדשים שבפילוסופים בפרטי תועלת כל מביא אינו האלה הצורות בדבר שהשיקול מסכים אני

אמנם ובזה בפרוטרוט. התופעות להסבר בו להשתמש ושאין הפיסיקה, בעקבותיהם חשבו עברו זמנים של והרופאים שלנו; האסכולה אנשי טעו

ואת הצורות את שהזכירו על־ידי הגופים של הסגולות את מסבירים שהם מבקש אי־מי היה כמו הפעולה! אופן את לבחון שטרחו בלי האיכויות,

הנובעת האורלוגינית האיכות בעל הוא שהאורלוגין באמירה להסתפק למי להספיק אמנם שעשוי מה עשוי. זה כל איך שיבחן בלי 2מצורתו,לאחר. בו הטיפול את מניח שהוא בתנאי אותו, שרוכשד זה חיסרון אבל ח ב צריכים אינם לרעה בהן והשימוש בצורות ה בלעדיו כי עד במטאפיסיקה נחוצה כה שהכרתו דבר לדחות לנו לגרום

את לרומם לא ואף הראשונים העקרונות את להכיר לדעתי, אי־אפשר,אלוהים. של נפלאותיו ושל הבלתי־גופניות המהויות של הכרה לכדי הרוח

המבוך בעניין רוחו את להטריד לגיאומטריקן צורך שאין כשם ברם,של פילוסוף שאף וכשם 3הרצף, [composition] הרכב של המפורסם

ת השווה .2 ת/ ׳מסו שו העברית. במהדורה 7 עמ׳ הקדמה, חדשג - הרצף״ של "המבוך .3 ץ ששאל מו Libert Froidm: לייבני onn, של מחברו

באנתוורפן לאור שיצא Labyrinthus de compositione continui הספרת )ראה 1631ב־ מסו ת/ ׳ שו ם (;31 כ״ג, ,2 חד שנ מפורסמים, מבוכים שני ״י

חנו תועה שבהם של החופשי של הגדולה לשאלה קשור האחד תכופות: רו ותו באשר בעיקר ההכרחי שני ולמקורו! הרע של להתהוו על בדיון מצוי ה

ת תיה״ הנראים הבלתי־מתחלקים ועל הרציפו אה/ ביסודו צי די או תי הקדמה! )׳פ, על הקטע למשל, עוד, ראה !29 ז ג׳׳ ת׳׳ ׳׳ רו אצל נמצא שלו אנגלי שתרגום החימ׳ מוקדש ארנו עם ההתכתבות של הראשון חלקה כל (.266-263 ע»׳ ׳לו

של בהקשר בעיקר מופיעה הרצף של המבוך שאלת החופש. של ל׳׳מבוך׳׳

61מטאפיסי מאמר

עצמם להמריד צריכים אינם מדינאי, או משפטן מזה ופחות 4המוסר, עם [libre arbitre] הבחירה חופש ביישוב הכרוכים הגדולים בקשיים ההוכחות, את להשלים יכול הגיאומטריקן שכן אלוהים, של השגחתו

לדיונים להיכנס בלי שלו הדעת שיקולי כל את לסיים יכול והמדינאי ובתיאולוגיה: בפילוסופיה וחשובים הכרחיים להיות חדלים שאינם האלה,

על לעתים מסתמך שהוא תוך הניסויים, את להסביר יכול פיסיקאי גם כך גיאומטריות הוכחות על ולעתים נעשו שכבר יותר פשוטים ניסויים

הוא ואם אחר: לתחום השייכים כלליים לשיקולים שיזדקק בלי ומכאניות,ראשון ביסוד כלשהי, בנפש או 5אלוהים של בהשתתפותו משתמש

ראסל, :104*97 ׳עמ רשר, )ראה ההתפשטות של לאינסוף התחלקותה שאלתתן שבאמצעותו אריאדנה חוט (.118*108 עמ׳ הוא האלה המבוכים משני לצאת ני

המתימטיקה מעניקה פודה באופן בו לעסוק האמצעי שאת בפועל האינסוף אחד:ת, ץ האינפיניטסימלי כ׳׳ו איגרת ראה ממציאה. ניוטון( עם )יחד הוא שלייבני

.10 הע׳ף .4 סו לעיין זקוק שאינו כמי המטאפיסיקאי כנגד כאן מועמד המוסר״ של ״פילו

ר כדי האחרונות באמיתות תיו את להכי תו - חוקר שהוא המוגבל התחום של אמיש ואף כמשפטן כמדינאי, כמוהו ת" הוודאות או הידיעה המדע. כאי ה״מוסרי

ת לעתים מועמדת או המוחלטת הוודאות כנגד לייבניץ על־ידי מזומנותות הכרוכה המטאפיסית ת. באמי המאה מבני אחרים הוגים אצל כמו ברם הנצחיו

שג מקבל הי״ז, סרי״ המו שמעות ״מו ש מזו שונה מ ם: לו שי כל על חל הוא כיזשי״ לתחום ששייך מה ם שבני־האדם מה כל על כלומר ה״מע ביו נוהגי על־פי לג

לצרכים בה די ,אשג הלא*מדעית הידיעה ועל והסברה, הדעה או המנהגשיים טוי לידי כאן בא לזה, מעבר אבל החיים. של המע שוב מאפיין בי של ח

תו ץ, של הגו שב לעתים שנראה לייבני מויו עם כבלתי־מתיי סטי": די ה״רציונליץ רק לא והאפריורית, המוחלטת הידיעה על לעתים לוותר בצורך מכיר שלייבני

שתן המדעיות הדרכים לפיתוח חשובה תרומה תורם אף שהוא אלא של לרכישתה המתאימות המדעיות המתודות שיטתית המסודרת לרכי ידיעה של והת״ ץ - ״חלקי ראה, המודרנית. ההסתברות לתורת היסוד ממניחי הוא לייבני

1975 ,si. Hacking, The Emergence o f Probability, Cambridge גם ש ביבליוגראפיה( )ראה בדאון סטוארט המודרני האופי את מדגי

שלו. ההכרה תורת של והבלתי־דוגמאטי5. le concours de D ieu: ש של לעמדתו רמז מתערב אלוהים שלפיה מאלבדאנ

שירות תו י ש״ ולהלן: הטבע. של בפעילו פ לתיאוריות רמזים הם ו״ארכה״ ״נ

ץ ו. ג.62 בני ליי

[archee,] מי כמו ממש פטפוטי־סרק מפטפט הוא אחר, דומה במשהו או בהגיונות לענות מבקש היה מעשיים בעניינים חשוב שיקול־דעת שבעת

טועים אכן שהאנשים כפי וחירותנו; [destin] הגורל טבע על הגדולים דעתם, את כך על נותנים שהם בלי זאת בטעות למדי תכופות לעתים [,fataiite] העיוור הגורל על במחשבה רוחם את מטרידים הם כאשר

מעשה מאיזה או מוצלח פתרון מאיזה כך בשל הם מוסטים אף ולעתיםנחוץ.

ושל התיאולוגים של גהגיונותיהם גמור זלזול לזלזל שאין .11 האפגולזז.'־ אנשי המכונים הפילוסופים

שמה את כלשהו באופן לטהר בנסותי גדול פרדוקס מעלה שאני לי ברי העצמותיות הצורות את 1postiiminio ולהזכיר העתיקה הפילוסופיה של

כאשר דעת, בקלות החובה לכף ידונוני לא אולי אבל כמעט; המוחרמות לניסויים רב זמן שהקדשתי החדשה, בפילוסופיה רבות שהגיתי יידעו

של בהבלותם משוכנע רב זמן שהייתי גיאומטריות, ולהוכחות פיסיקליים וכאילו רצוני למרות בהם, ולאחוז לשוב לבסוף ושנאלצתי האלה, הישים שהמודרנים לדעת שלימדוני מחקרים בעצמי שערכתי ולאחר בכוח, הזמן בני אחרים גדולים ולאנשים הקדוש לתומאס עוול עושים שלנו

האסכולה אנשי והתיאולוגים הפילוסופים של דעותיהם וכי ההוא,בזמן בהן שמשתמשים בתנאי שמדמים, מכפי יותר הרבה הן מוצקות

מיות ת אלכי סטיו מי אני קאמפאנלה סקאליגר,, הלמונט, ואן של אלה כמו ו(Van Helmont, Scaliger, Campanella) ץ למשל אותם, מבקר שלייבני

זאת עם מעניין לעיל(. 1 ,הע ,1669 באפריל 20/30ה־ מן לתומאסיוס באיגרתוץ ישתמש ה״אקלקטית״ לדרכו שנאמן לציין, של לייבני מו)למ 16 בסעיף בעצ שינוי תוך אבל הנבראים, במעשי אלוהים של השתתפותו בדבר ברעיון להלן(

משמעותו. רומי שאזרח שקבע הרומיים הסטאטוס מחוקי אחד לגבול״; ״מעבר מילולית: .1

שבי שנפל תו את זה מכוח ושאיבד ב החוק בעיני המשפטי מעמדו ואת חירות שובו עם מחדש אותם יקנה הרומי, שכלתו רומא. לגבולו של הפורמאלית ה

ץ בו לעסוק וגם זה מתחום דוגמאות להביא מרבה והוא משפטית היתה לייבנילגופו.

63מטאפיסי מאמר

ומעמיק דקדקן הוגה שוקד היה לו כי אנוכי, משוכנע אף הנכונים. ובמקום הגיאומטריקנים של דרכם על־פי ולהבינן מחשבותיהם את להאיר

מאד חשובות רבות אמיתות של אוצר בהן מוצא היה האנליטיים,לחלוטין. [demonstratives] ובנות־הוכחה

עשויים הם ואין דמיוני משהו גתוכם אוצרים ההתפשטות שמושגי .12הגופים. של עצמותם את להוות

העצם של בטבעו שיהגה מי כי אנוכי מאמין לדיוננו, לשוב כדי אבל דהיינו התפשטות, רק איננו כולו הגוף שטבע 1יווכח לעיל שהסברתי

הקרוב משהו שיש'בו להודות הכרח יש כי אלא ותנועה, תבנית גודל, משנות הן שאין אף עצמותיות, צורות כלל בדרך אותו ושמכנים לנפשות,

2להוכיח אף ניתן נפש. להן יש אם - החיות לנפש בדומה בתופעות, דבר כפי מובחן כה אינו התנועה ושל התבנית של הגודל, של שהמושג בדומה לתפיסותינו, הקשור דמיוני משהו בתוכו אוצר הוא וכי 3שמדמים,

מהן( פחותה במידה כי )אף אחרות דומות ולאיכויות לחום לצבע, מחוץ הדברים לטבע באמת הן שייכות אם ספק להטיל אפשר שלגביהן

כלשהו. עצם להוות יוכלו לא איכויות של אלה שמינים לכך הטעם זה לנו. לא לעולם האלה, הדברים זולת בגופים, זהות של עיקרון שום אין ואם

עין. מהדף גוף״יותר של קיומו יתמשך

*

שונות בהוצאות נדפס ולא מכ״י שנמחק הבא המשפט מצוי בכ״י .1 של הרא היתה )זו המטאפיסית החומרה על־פי עצמים אינם שהגופים "או ה׳מאמר׳:

ף שטבע או האפלטונים( של דעתם למעשה ר״. הגו וגץ .2 ת תחילה: כתב לייבני שטו שההתפ שג איננה ״ ומובחן"; ברור באופן המוכר מו

ת וכן: התבני ״. אינם והתנועה ׳׳ וגו׳ת׳ ש׳׳מדמה״ הוא בעיקר, דקארט, .3 הגיונו שגי (5ו־ 3 פרק )׳ ההתפשטות שמו

ם הם לנו שיש רי ם״ ״בהי שגים הס כלומר לחלוטין, ומובחני גיאומטרים מוץ גורס לעומתו המכירה. לתבונה לגמרי השקופים שגים לייבני אינם אלה שמו

שגי ש טהורים תבונה מו אלא עצם איננו הגוף - הדמיון מן שבאו יסודות בהם ויתופעה כי אם תופעה, משהו הוא שבדברים העצמותי היסוד היטב׳׳! מבוססת ׳׳

שית הנפש מעין ת פעילות של יכולת - האנו חני פרצפציה. או רו

ץ ו. ג.64 בני ליי

האחרים הגופים של העצמותיות והצורות הנפשות 4אף־על־פי־כן פעולותיהן את 5מכירות שלבדן בעלות־השכל הנפשות מן למדי הן שונות לעולם שומרות אף שהן אלא טבעי באופן נכחדות הן שאין רק ולא שלהן;

ולגמול לעונש לראויות אותן שעושה והוא שהן: מה של ההכרה יסוד את נובע גם מכאן מלכה; הוא שאלוהים היקום של ברפובליקה ולאזרחים

להלן. הרחבה ביתר נדבר ובכך בשירותם, חייבים היצורים שאר שכל

את ולתמיד אחת בתוכו אוצר 1אדם כל של הפרטי שמושכו כיוון .13 האפריוריות ההוכחות את בו שרואים הרי אי־פעם, לו שיארע כל

אמיתות אכל אחר; ולא זה אירע מדוע או מאורע, כל של לאמיתותו הן שכן קוגטינגנטיות, מלהיות חדלות אינן מובטחות, שהן אף אלה,

של או אלוהים של [libre arbitre] החופשית ההכרעה על מבוססות2כופים. שהם כלי מטים אשר טעמים תמיד לה יש שבחירתם הנבראים,

ת סוף ועד מכאן .4 פ ס תו ף- עי ס הראשון. הנוסח על ה התפיסתיוז, פעילותם היא שמהותם רוחניים עצמים הן גרידא (ämes) הנפשות .5

שות ואילו הפרצפציה: היינו ת הנפ ץ (ämes intelligentes)השכל בעלו שלייבנית״ מכנה חו ת גם הן (esprits)״רו סעיף ראה אפדצפזניה. או עצמית תודעה בעלו

שני החלק וכן להלן 36־34 .בהרחבה נידונה שבה ארנו, עם התתכתבות של הה/ גם ראה והנפש: הגוף שאלת לוגי אדו מונ שיטה ;30־18 סעיף ׳ שה/ ׳ סעיף חד

5'8.1. personne; שג למעשה בעלי היצורים כל על אלא בני־האדם על רק לא חל זה מו

ת׳׳. שיו ה״אי2. inclinent sans necessiter; בהן משתמש לייבניץ אשר הנוסחאות אחת זוהי

תר התיאוריות מן אחת את להביע כדי מזומנות לעתים היא שלו, קשות היו המוחלט ההכרח לבין שבינו ההבדל ועל החופש של טיבו דבר על התיאוריה

באופן - אלוהים )של בחירה לכל מזה. גמורה, שבאדישות החופש ולבין מזה,ש וחוכמתם( שלמותם מידת על־פי - הנבראים של מוחלט, שון טעמים. י אחר: ל

ת או בחירה אין הרצון. של טעם משוללת מהכרעה הנובעת לפעולה, היקבעום״ היא התבונה כאן התבטאותו )לפיכך הרצון. נכרע ועל־פיה הטעמים ״מקו

ץ של האדם ושל האל של החופשית - הבחירה או - ההכרעה בדבר לייבניץ מזומנות, לעתים כדרכו מדויקת: איננה בני שגים שלו לצרכיו משתמש ליי במו

שב איננו המקורי שמובנם שהוא החופש זה, במובן דעותיו.( עם בהכרח מתיי

65מטאפיסי מאמר

לעלות העלול גדול קושי להתיר עלינו שומה הלאה, שנעבור לפני אבל בתוכו אוצר פרטי עצם של שמושגו אמרנו לעיל. שהנחנו היסודות מתוך זה מושג שבוחן ומי אי־פעם, לו לקרות עשוי אשר כל את ולתמיד אחת שאנו כפי האמת, על־פי עליו להיאמר שניתן כל את בו לראות יכול

אבל ממנו. לגזור שניתן הסגולות כל את המעגל בטבע לראות יכולים כי להכרחיות, קונטינגנטיות אמיתות בין ההבחנה מתבטלת כך כי דומה

בכל תשלוט מוחלטת 3גורליות וכי האנושי, לחופש מקום עוד יימצא לא כי משיב אני כך על בעולם. המתרחשים המאורעות שאר ובכל פעולותינו

הכל הכרחי: שהינו זה לבין [certain] ודאי שהינו זה בין להבחין צריךאותם חוזה האל שכן מובטחים, 4העתידיים שהקונטינגנטיים מסכימים

ש״ לחופש מנוגד עליו מדבר התבונה טעמי ברם לדקארט. מייחס שהוא ה״אדי זו בדרך אותו. מטים רק אלא הרצון את כופים אינם הבחירה את שקובעים

ץ מבקש ת תיאוריה לנסח לייבני ש של חיובי שי, האלוהי החופ שתו והאנו וגית מנוגדת שו ת״ לגי סטיו שתו כמו ״דטרמיני ספק ללא שהיא שפינוזה, של גישני הקוטב ץ מציב אליו שביחס ה של המדויק סיבה את זו. תורתו את לייבני

ה״ ץ ינסה כופים שהם' בלי הטעמים מטים שבה ה״הטיי במרוצת להבהיר לייבניתן כללי באופן ארנו. עם ההתכתבות של הראשון חלקה ה״ לומר ני של שה״הטיי

שיקול הנובע שכנוע של סוג הינה הטעמים המתבססת שהכרעה וככל תבוני, משמעית)במקרה הינה זה מעין שיקול על האלוהית הבחירה של הפרדיגמטי חד־מ

א שאין הרי מוחלטת(, הינה זו חד־משמעות כולל איננו ניגודה שכן הכרחית היה״. של המוסרית המשמעות על להלן 30 סעיף ראה פנימית. סתירה ה״הטיי

מחוקים. משפטים וקטע?« משפטים כמה זה במקום מופיעים הראשון בנוסח .3ת נקודה ת״ היא מהם שעולה אחת מעניינ רליו ץ (fatalite) שה״גו שלייבני

הסטואיקנים. של זו היא אליה מתכווןה .4 ם של המפורסמת הבעי טיי טינגנ ם״ ״הקונ אצל לראשונה מופיעה העתידיי

ם לא או שיתקיים הימי "הקרב על השאלה בדמות אריסטו De מחר״: יתקייInterpretatione, 9, 19a30-19b4; cf. Kneale, pp. 47-54; Jaakko Hintikka, “The Once and Future Sea Fight: Aristotle’s Discussion of Future Contingents in De Interpretatione 9” , in Time and

147-178 .Necessity, Oxford, 1973, pp ה מן אחד זהו שם. והביבליוגרפיבי הטענה הדטרמיניזם: שאלת הופיעה שבהם הקלאסיים הניסוחים לג

שותו או התרחשותו ת היא הימי הקרב של אי־התרח תי ערך שקרית: או אמישותו ששאלת ומכאן בזמן, תלוי אינו שלה האמת מהר הימי הקרב של התרח

ץ ו. ג.66 בני ליי

אם האומר(, ברם)יאמר הכרחיים. שהם כך בשל להודות אין אולם מראש, הרי טעות, חשש כל בלי ממושג או מהגדרה כלשהי מסקנה לגזור ניתן

לאדם לקרות שצריך מה שכל טוענים הרי אנו והנה, הכרחית. שהיא שהסגולות כפי במושגו, או בטבעו בכוח [compris] כלול כבר כלשהו באופן לו להשיב כדי בעינו. הקושי עומד וכך המעגל, בהגדרת כלולות סוגים: שני בני הם ההשתלשלות או שהקישור אומר הריני רצון, משביע

מצויה זו ודדוקציה סתירה, נובעת ומניגודו לחלוטין, הכרחי הוא האחד ex אלא הכרחי אינו האחר הגיאומטריה; אמיתות כמו הנצחיות באמיתות

hypothesi מניגודו כאשר כשלעצמו, קונטינגנטי הוא אבל 5במקרה, וכמו ועל בתכלית טהורות אידיאות על ל& מושתת זה קשר סתירה. נובעת אין

בהכרחיותו להכיר צורך אין אם היא כאן הנידונה השאלה המס. ככר מוכרעתטי לכאורה שנתפס מה של טינגנ תו להכיר )כלומר כקונ תו של באמי

שי חוק על־סמך הדטרמיניזם(, • או שקרית או היא טענה כל לפיו הנמנע השלישריות דרכים כמה שידחה לאחר אמיתית. של ממשותה על להגנה אפ

ת, טיו טינגנ ציג הקונ ץ י סיון עומד שביסודו שלו פתרונו את לייבני פשר לתת הניסי" ״מוחלט״ - הכרח של שונים סוגים בין להבחנה ה" מזה, או"מטאפי תנ או ״מוסרי״ שני מזה. ״מו ת את להבטיח אמור ה טיו טינגנ "ביטחון" הוא באשר הקונ

תן ספק מכל נעלה תו ת של באמי הכרחי זאת עם שיהיה בלי מסוימות, טענות. סתירה כולל שניגודו מה הוא הכרחי שלפיו הראשון, במובן דן לייבניץ פנימי

של בהקשר )בעיקר עלתה שבו ההיסטורי לוויכוח ומתייחס זו בסוגיה בהרחבהת׳ ראה קרונוס, דיודורס של העליון׳׳ "הטיעון חו שי ה י״ט, ,2 אפיקטטוס, של ׳

אה/ העברית( במהדורה 131*130 עמ׳ צי די או תי ף למשל ב׳ .413־409 סעית עילתו היא הזה בסעיף העולה השאלה ארנו. עם הוויכוח של העיקרי

5. par accident; ת האמיתות של ההכרחיות טיו טינגנ ת הקונ מכוח להן מוקנישערה׳׳ התנאי ת הן שממנו ה׳׳הנחה׳׳( או )ה׳׳ה של משמעותו )וזוהי נובעו בין ולא למקרה, עצם בין הוא כאן הניגוד ׳׳מקרה׳׳; היא ההכרחיות לפיו הדימוית למקרה(. הכרח ת אינן אלה אמיתו כולל איננו וניגודן כשלעצמן, הכרחיו בטוב לברוא אלוהים של החופשית בחירתו של תוצאה הן פנימית. סתירה בתוכו

ת והן האפשריים שבעולמות בו על ההנחה מן מתחייבו האל של המותלט סותר הטובה הבחירה את אכן יבחר שבשלו ה זו בחירה שבאפשר. ביו איננ

אחר, עולם נבחר היה ולו סתירה, איננו רע עולם של קיומו לוגי, הכרח הכרחיתת האמיתות מתחייבות היו טיו טינגנ אחרות. קונ

67מטאפיסי :*אמר

השתלשלותו ועל חופשיות הכרעות על גם אלא אלוהים! של גרידא השכלהיקום. עול

לכל דיקטאטור ייעשה קיסר שיוליום 6מאחר בדוגמה: ונתבונן הבה הרי הרומאים, של חירותם את ויבטל הרפובליקה, של ושליטה חייו

מושלם מושג של שטבעו מניחים אנו שכן במושגו, כלולה זאת שפעולה ut possit בו, אצור יהיה שהנשוא כדי הכל, לכלול הוא נושא של :זה

7.messe subjectc או הזה המושג של בגינו זה שאין לומר היה ניתן אלא לו שייכת היא אין שכן זאת, פעולה לבצע צריך שהוא הזאת ־,אידיאה

צורתו או שטבעו ולטעון להמשיך ניתן אבל הכל. יודע אלוהים :אשר לו הוא שהכרח הרי זאת, דמות עליו אכף שהאל וכיוון זה, מושג תואמים

הקונטינגנטיים באמצעות כך על להשיב בידי היה לה. להתאים געתה האל של בשכלו אלא הממשות מן מאומה עדיין בהם אין שכן :עתידיים,

זאת בכל צריך מראש, זאת צורה להם נתן שאלוהים ומאחר ■ברצונו,8לה. יתאימו «הם

שא הראשון הנוסח <. ם מחיקות הזה במקום נו שינויי עדות המעידים רבים וץ של לבטיו על מהימנה שהעלה. הקשה לרעיון מספק הסבר לנסח בבואו לייבניש שבתחילה לציין מעניין ץ ביק שאם ״מאחר אחרת: דוגמה להציע לייבני

ש פאולום שגו, כלולה זו פעולה לאדוננו, יתכחש הקדו ם אנו שכן במו מניחי״/ גו ושא״. להיות־בתוך יוכל "למען הנו

ץ שכנגד והטענות הטענות !. כדי מייד, שיסמבר כפי בהן, אין כאן, מביא שלייבניתן הקשיים. את להתיר ם של קיומם על להגן ני טיי טינגנ אם העתידיים" ״הקונשג נאמר ש שלמו ת השפעה אין קיסר יוליוס אודות על לאל שי הקיסר על סיבתי

שהיא המלאה, הוודאות לפיה הקלאסית הטענה על מסתמכת זו הגנה הממשי.ת, של אפיסטמולוגית סגולה ה טענו של המודאלי טיבם על מלמדת איננ

ה בעבר שהתרחשו מאורעות של הוודאית שידיעתם כשם מאורעות: מהווה איננ להיותם נימוק מהווה איננה מראש ידיעתם גם כך להכרחיותם, הוכחה

תן אבל הכרחיים. קיסר של למעשהו הסיבה את שמהווה שהדבר לומר ניתו, בבראו לו העניק שהאל ה״טבע״ הוא הממשי ש ומאחר או מלאה התאמה שי

שג בין שכל המו א האלוהי ב שאו)הו הבריאה, בטרם עוד קיסר( של זה טבעו למו האל. של הידיעה־מראש מן נובעת וההכרחיות הכרחי אכן שהמעשה הרי

את "להציל" כדי כשלעצמה בה אין למודאלי האפיסטמולוגי בין ההבחנה

דוגמאות באמצעות לתרצם מאשר הקשיים את לפתור אני מעדיף אבל הראשון את יבהיר עתה לאומרו אני שעומד וזה אחרים, דומים קשיים של סוגי בין ההבחנה את להחיל עלינו שבו הזמן איפוא זהו באחת. השני ואת

הוא אלה קודמים ]תנאים[ על־פי קורה אשר שזה אומר ואני הקשרים, היה לא ניגודו, את עושה מישהו היה ואם הכרחי, הוא אין אבל מובטח הוא בלתי-אפשרי כי אם כשלעצמו, בלתי־אפשרי שהינו דבר עושה

(ex hypothesi) מסוגל כלשהו אדם היה אם שכן יתרחש. זה שדבר הזה הקשר את להוכיח היה יכול שבאמצעותה כולה, ההוכחה את להשלים

היה אז או המוצלח: מפעלו שהוא הנשוא ושל קיסר שהוא הנושא של או במושגו הוא קיסר של הדיקטאטורה'*העתידה של שיסודה מראה אמנם

להיעצר ולא הרוביקון את לחצות החליט מדוע טעם בהם שגלוי בטבעו, מן זה שהיה וכי בו, הפסיד ולא פארסאלוס בקרב ניצח ומדוע לפניו,

הוא שאין אבל יארע, זה שכל בטוח ולפיכך [raisonnabie] התבונה הוא התבונה שמן כשם סתירה. גורר ניגודו ושאין כשלעצמו, הכרחי מושלם שהינו שמה אף ביותר, הטוב את תמיד יעשה שאלוהים ובטוחסתירה. גורר אינו פחות

כשם מוחלטת אינה קיסר של נשוא אותו של זו שהוכחה מסתבר שכן מניחה שהיא אלא הגיאומטריה, הוכחות או המספרים הוכחות שמוחלטות

מבוססת ושהיא חופשית, בחירה בחר שאלוהים הדברים השתלשלות את את תמיד לעשות שהיא אלוהים, של הראשונה החופשית ההכרעה על

באשר לראשונה( )בהמשך אלוהים של הכרעתו ועל ביותר, המושלם את חופשי( באופן כי )אם תמיד יעשה שהאדם האומרת האנושי, לטבע של כזה סוג על המבוססת אמת כל ואולם ביותר. כטוב יראה אשר

אינן אלה הכרעות שכן ודאית: שהיא אף קונטינגנטית, היא הכרעות אף אמרתי, שכבר וכפי הדברים, של אפשרותם את עיקר כל משנות שהפחות בך בשל נמנע לא ביותר, הטוב את בוחר שאלוהים שבטוחיתרחש, לא שלעולם הגם כזה, נותר ואף כשלעצמו אפשרי היה מושלם

ת. שני בין בהבחנה יימצא הפתרון הק!נטינגנטיו שר״ סוגי ״ שני בין כלומר הקשוא של הייחוס נעשה שבהם אופנים שא נ ר״ שבהם אופנים שני בין או לנו ״אצושוא שא)ראה הנ הבאה(. ההערה בנו

ץ ו. ג. 68 בני ליי

69מטאפיסי מאמר

מה אולם אי־שלמותו. אלא לדחייתו, גורמת אי־אפשרותו לא שכןהכרחי. אינו אפשרי הוא שניגודו שייראו ככל גדולים האלה, הקשיים את לפתור איפוא יהיה ניתן

בדברים אי־פעם שעסקו האחרים כל בעיני פחות דוחקים הם אין )ובאמת טעם הקונטינגנטיות הטענות לכל שיש לכך לבנו נשית רק אם האלה(, אפריורי הוכחות שיש הוא( הך )והיינו או אחרת, ולא כך להיותן

הנושא של שהקשר מראות ואשר לוודאיות, אותן עושות אשר לאמיתותן אבל האלה; הנשוא ושל הנושא של בטבעם מיוסד אלה טענות של והנשוא

על אלא מבוססים אלה מעמים אין שכן הכרח, של הוכחות להן שאין שהינו זה על היינו 9הדברים, קיום של או הקונטינגנטיות של העיקרון

באותה אפשריים שהם הרבים הדברים מן כזה שנראה או ביותר הטוב

עיונינו .9 ם: עקרונים שבי על מיוסדים ׳׳ קייז גדולי חושבים שבכוחו הסתירה, עתו, סותר או שמתנגד מה - ולאמת סתירה, בתוכו שמכיל מה לשקר אנו או

ם אנו שבכוחו ד,מספיק, הטעם לעקרי; ת יכולה אינה עובדה ששום מניחי להיו טעם שיהא בלא נכונה, להיות יכולה אינה אמירה ושום להתקיים או אמיתיתה/ ,אחרת׳ ולא הוא כך מדוע מספיק, לוגי אדו מונ מכאן עולה (.32-31 סעיף )׳ץ בעליל טי( המודאלית ההבחנה את מבסס איננו שלייבני טינגנ קונ על )הכרחי/

ת שני בין ההבחנה לאפיסטמולוגי. האונטולוגי בין ההבחנה היא האלה העקרונושובים המרכזיים מרעיונותיו■ א לייבניץ, של והח ספור אין פעמים מופיעה והי

ה א ר ביו) ת ת/ ׳מסות למשל בכ שו ה/ ;1 ב, ,4 חד א צי די או תי ף ׳ ;196 ,44 סעי עקרון רק לא הוא המספיק הטעם עקרון (.7 ,5 סעיף והחסד׳, הטבע ׳עקרוני

תן תו ת האמיתות של אמי טיו טינגנ נקבע על-פיו זכן4 הקיום, עקרון גם אלא הקונ הוא זה בתפקידו קיום: לידי יבוא האפשריים, סוף אין מבין אפשרי, עולם איזה שבעולמות הטוב הוא הקיים שהעולם הקובע הטוב" ל״עקרון מאד קרוב

ץ - הזהות )או הסתירה עקרון האפשריים. בין במפורש מבחין אינו לייבנית האמיתות של עקרונן הוא השניים( על־פיו באשר ההכרחיות, או הנצחיו

שג כל של שקרותם נקבעת - )ובעצם ואמיתותם סתירה, הכוללים טענה או מושג כל של אפשרותם( עקרון בין ההבחנה סתירה. בהם שאין טענה או מו

סוד עומדת המספיק הטעם לעקרון הסתירה שונים ההכרח סוגי בין ההבחנה בי הץ ש תורת ביסוד וממילא עתה, זה ניסח שלייבני שני בין ההבחנה שלו. החופ

הצלת״ ההכרח סוגי ת ו׳׳ טיו טינגנ שני בין ההבחנה בביסוס איפוא תלויה הקונץ את מאלץ שארנו המשימה זו - ובהצדקתה העקרונות בחלק למלא לייבני

ביניהם. ההתכתבות של הראשון

ץ ו. ג.70 בני ליי

ועל הסתירה עקרון על מיוסדות ההכרחיות האמיתות ואילו מידה: לרצונו קשר בלי עצמן, המהויות של 10אי־האפשרות או האפשרות

הנבראיס. של החופשי לרצונם או האל של החופשי

השונים 1המבטים על־פי שונים עצמים [produit] מפיה אלוהים .14 העצמי טבעו אלוהים של התערבותו ובאמצעות היקום, על לו שיש

למה [repond] מתאים לאחד שהורה מה שכל כזה הוא עצם כל שלזה. על זה במישרין פועלים שהם בלי האחרים, לכל שהורה

לנסות עלינו העצמים, של טבעם מהו כלשהו באופן שהכרנו אחרי פעולותיהם ואת באלה, אלה תלויים שהם התלות את ולהסביר

תלויים הנבראים שהעצמים בראשונה מאד ברור והנה והיפעלויותיהם.של מין באמצעות רציפה הפקה אותם מפיק ואף 2אותם שמשמר באלוהים

ץ .10 אי, תחילה: כתב לייבני שבין אלה הבחנות שבוחנים אני, אומר "בתנשלעצמן׳/ הדברים, כ

ת אחת ׳:Vues״ .1 ריו או ץ של המפורסמות התי - עצם כל שלפיה זו היא לייבנישגו דיוק וליתר טוי אלא איננו - עצם כל של מו העולם, של אחד אפשרי בית היינו ״נקודת איפוא הוא מונאדה או עצם בל מסוימת. מזווית בו התבוננות כל ממילא העולם. על אלוהים של מסוימת מבט״ דו קו שונות המבט״ ״נ הטוי תורת של יסודה זהו זו: את זו מבטאות גם האלה ץ של הבי העומדת לייבני

סוד , את הקושר הקשר טיב של ההסבר ביסוד היינו שלו, ההארמוניה תורת בישונים העצמים - הי״ז המאה של להוגיה כל־כך שתשוב מה והוא - ובעיקר ה

ף את ש)ראה הגו ף והנפ לעיל(. 9 סעיץ בקיומם: - אותם״ ׳׳משמר .2 לפיה דקארט של לתורתו כאן רומז לייבני

שויות של השתמרותן על־ידי המתמדת בריאתן אלא איננה בעולם הקיימות הי המטאפיסיקה במסגרת אך הסכולאסטית, בפילוסופיה הרעיון מקור אלוהים.

העיקרי שההקשר משום השאר בין שונה, משמעות מקבלת היא הקרטזיאנית השתמרות עקרונות של ההקשר הוא זו השתמרות על דקארט חושב שבו

ת )דקארט, החדשה המכאניסטית הפיסיקה של והתנועה החומר ׳עקרונוה/ סופי לו ף ב, הפי ת/ :37־36 סעי הגיונו על :92*91 עמ׳ ג, ׳ עמ׳ ד, המתודה׳, ׳

שובות :43 שגות קבוצת על הת ת, הה שי שלי (.169*168 ז ,AT ג, משפט הץ מסוימת גירסה מקבל אכן והוא זו, מפורסמת תיזה על כאן רומז רק לייבני

תר קרוב הוא כי אם שלה, בה שמחזיק לזו מאשר הסכולאסטית לגירסה יו

71מטאפיסי מאמר

כביכול, בוחן, 3אלוהים שהרי מחשבותינו. את מפיקים שאנו כפי האצלה, שהוא התופעות של הכללית המערכת את האופנים ובכל הצדדים מכל

היבטיו בכל מתבונן והוא תהילתו, תיראה למען להפיקה הוא שטוב חושב מידיעת־הכל נעלם דבר אין שכן האפשריים, האופנים בכל העולם של

עצם היא מסוים, ממקום כאילו הנשלח ביקום, מבט כל של התוצאה שלו! לממש לנכון מוצא אלוהים אם זה, למבט בהתאם היקום את המבטא אחד אמיתי אלוהים של שמבטו ומאחר הזה. העצם את ולהפיק מחשבתו את

מאתנו הבאים הם הם שיפוטינו אבל אמיתיות, תפיסותינו גם תמיד, הואאותנו. המטעים הם והם

הוא עצם שכל עתה, זה שאמרנו ממה נובע והוא לעיל, אמרנו אולם ובהתאם באלוהים; מלבד אחר דבר בכל בלתי־תלוי עצמו, בפני עולם כמו אינן אי־פעם, לנו לקרות שעשוי מה כל אומרת זאת תופעותינו, כל לכךמסוים סדר על שומרות אלה שתופעות זמאחר ישותנו: של 4תוצאות אלא

מרגעי אחד בכל תכונותיהם כל על העצמים את בורא האל דקארט אצל דקארט:ץ גורם לעומתו גמורה(. אי־רציפות ביניהם )שיש הזמן )בדומה לייבני

או קודם בורא שהאל לסכולאסטיקאים(, ת מבחינה דווקא כל)ל מני מבחינת אלא זa או טבעם את הלוגית( הקדימות rm s שגים שני בין היחס )על העצמים של מו

ת תלות למצער איפוא ויש להלן(, 3 הע׳ 16 סעיף ראה אלה, הפעולות של יחסי נגד שלו הוויכוח במסגרת )למשל קובע גם הוא הסופי. העצם של בטבעו

ב/ ראה האוקאסיונאליסטים, בנו בורא האל המתמדת שבבריאה (,373 עמ׳ רוה אותה רגי תיו. 1המקו ואת העצם של טבעו את המהווה פעילות או אנ שתנויו להץ מבקש בכך מנע, לייבני של והכרחית מוחלטת תלות מייחוס אחד, מצד להי

רים צו מייחם הוא זו )עמדה שלהם האוטנומיה של מלא ומביטול בבוראם הי במובלע המצויות המסקנות את במפורש להוציא לדעתו, היסס, שלא לשפינוזה,

כלל האל שלפיה האחדת, הטעות מן להימנע מבקש הוא שני מצד דקארט(. אצלשים של במעשיהם מתערב איננו בכל־יכולתו לפגוע ובכך הסופיים, הי

שלטונו ריו. בעולם המוחלט וב צי בי ה/ ראה ו א צי די או תי ;392־385 סעיף ׳ה/ לוגי אדו מונ ף ׳ פ, סופי, לנסיכה איגרת ;47 סעי .564-562 ז ג׳׳

ץ .3 שכן תחילה: כתב לייבני ת מתבונן אלוהים ״ טוב כי מוצא שהוא בתופעושריים״: האופנים ובכל הצדדים מכל להפיקן שוב: האפ בכל מתבונן "אלוהים ו

התופעות". של הכללית במערכת האופניםם .4 חו על ג סו ץ התלבט הזה המשפט של ני לציין מעניין מעט. לא לייבני

ץ ו. ג.72 בני ליי

המביא סדר בנו, המצוי לעולם כך, לומר אפשר אם או, לטבענו המתאים ניהול לצורך תועלת בהן שיש קביעות לקבוע מסוגלים שאנו לכך

אנו ושכך אותן, מצדיקה העתידיות התופעות הצלחת ואשר אורחותינו שנטעה, בלי העבר על־פי העתיד את לשפוט מזומנות לעתים מצליחים

שנטריח בלי אמיתיות, הן אלה שתופעות שנאמר כדי אלה בכל די הרי 5אותן; תופסים אחרים גם ואם לנו מחוצה הן אם בשאלה עצמנו

העצמים כל של הביטויים או שהתפיסות היא, אמת אף־על״פי״כן אחר בדקדקנות ממלא הוא באשר מהם, אחד שכל כך לזה, זה מתאימים

כמוהו, עושה אשר בזולתו פוגש מקיים, שהוא חוקים או מסוימים טעמים כלשהו במקום יחדיו להימצא שהועדו ]אנשים[ מספר כאשר שקורה כפי

הגם אולם רצונם. זה אם כך לעשות יכולים מראש, שנקבע מסוים ביום דומים ביטוייהם יהיו כך בשל לא התופעות, אותן כולם מבטאים שהם

[soient proportionneiies] ישר ביחס יעמדו שהם בכך די אלא לחלוטין, אמנם והם הדבר, אותו רואים שהם מאמינים רבים שצופים כשם לזה; זה

של מידתה על־פי ומדבר רואה מהם אחד שכל אף זה, את זה מביניםשלו. מבטו נקודת

ת״ לייבניץ כתב שבתחילה תנו״ דק לא משתלשלות שה״תופעו שו או מ״יד/ ענ ב ט מ״רצוננו״. גס אלא מ׳׳

ם שני .5 של המודרניות מתגלה בשניהם ואשר לזה, זה הקרובים חשובים ענייניץ, תן מה )א( כאן: נרמזים לייבני תו שני רת לכנו תו ץ של ,,האמת ״ הוא לייבני

ת״, האמת של תיאוריה רבה במידה טיו טענות בין כהתאמה כלומר כ״קוהרנת, בלתי־תלוי באופן שקיימים למושאים טענות בין כהתאמה דווקא ולאו שונו

ם״ )ב( בהכרה; ת כלומר מסוים, מדעי ״פראגמאטיז ביכולת להסתפק הנכונות את להוכיח שלנו תן הצורר, ועל־פי האפשר במידת שבידינו האמיתו ובפוריו

תור תוך והאמפירית, המעשית במקום מוחלטת מטאפיסית לאמת חתירה על וישר, ראה אליה. להגיע שאי־אפשר The Coherence ספרו וכן ;135*130 עמ׳ ד

1973 ,Theory o f Truth, Oxford■, ,שהתל גורם ,82*66 ע»׳ בעיקר בראון ץ בערך, 1680מ* שה מחזיק לייבני ת״, בגי גם במסגרתה אשר ״פראגמאטי

אני בעצם ה׳מאמר׳ " נו נ סיון אלא מטאפיסי, מאמין״ אי שר ני חילוקי פני על לגת על־ידי דעות שבדאון דומה אך כלליים. יסודות כמה על יחסית להסכמה נכונו

שיבות ממעיט ץ שמייחס בח אולוגיה למטאפיסיקה לייבני שלו. ולתי

73מטאפיסי מאמר

)שממנו אלוהים זולת הופעותיהם שבין זו להתאמה סיבה אין אולם רואים שהם כפי רק לא היקום את ושרואה ברציפות הפרטים כל נאצלים

מיוחד שהינו שמה לכך הגורם והוא מכולם(, לחלוטין אחרת גם אלא אותו ניתן כן אם ועיקר. כלל קשר היה לא כן לא שאם לכל; משותף יהיה לאחד פרטי שעצם מקובל, שאינו באופן אם גם ובצדק, כלשהו, במובן לומר לבנו נשית אם על־ידיו, נפעל ואינו אחר פרטי עצם על לעולם פועל אינו של או שלו האידיאה של תוצאה אלא אינו אחד לכל שקורה שמה לכך

הנשואים כל את בתוכה כבר אוצרת זו אידיאה שכן לבדו, השלם מושגו לנו לקרות יכול אינו דבר אכן, היקום. כל את ומבטאה המאורעות, או

אלא אינן העתידיות ותפיסותינו מחשבותינו וכל ותפיסות, מחשבות אלא עד הקודמות, ותפיסותינו מחשבותינו של קונטינגנטיות, אם גם תוצאות,

בפני, מופיע או לי שקודה מה כל במובחן לדעת מסוגל הייתי שלו כך כדי ועד מעתה בפני יופיע או לי שיקרה מה כל לראות הייתי עשוי זה, ברגע נחרב, היה לי שמחוץ מה כל אם גם מלקרות נמנע היה שלא מה עולם: את מייחסים שאנו מאחר אבל ואנוכי. אלוהים נותרים שהיינו ובלבד הסיבות הם היו כאילו אחרים, לדברים מסוים באופן תופסים שאנו

מה ואת הזאת המסקנה של יסודה את לבחון צריך עלינו, הפועלות6בה. שאמיתי

ל בכ״י .6 ב א ץ ארוך קטע מופיע ב( בכ״י לא א) ״ברי ההעתקה: לפני מחקו שלייבנישהיא תופעה לאיזו אנו משתוקקים שכאשר לכל, מעל הוא שת ו בנקודה מתרח

שאנו שפעלנו אומרים אנו ברגיל, קורה ושכך ידועה שאני בשעה כמו סיבוע;, ושנראה וכן היד. את להניע שמכנים מה רוצה קורה משהו רצוני שעל־פי לי כשל לו קורה זה ושדבר אחר, עצם מכנה שאני למה רצה לא כאשר גם רצוני ב

ת על־פי אנוכי שמסיק כפי בכך, סיונו כפי נפעל, זה שעצם אני אומר תכופים, נ וכן אחר. עצם של רצונו על־פי לי קורה זה כאשר אלי, ביחס בו מודה אני שגם

תיו קורה וכאשר בו, שרצינו דבר־מה קורה כאשר לא שכלל אחר דבר בעקבושינו שאנו לומר חדלים אנו אין בו, רצינו מבינים שאנו ובלבד הזה, הדבר את ע

תיו הזה הדבר בא כאילו זו באמירה צוננוו ]בעקבות בעקבו [.,המת הערת - רשנן ם י ת כמה ג יותר, מובהק באופן לעצמנו מייחסים שאנו התפשטות של תופעו

פנו, קרוי הדבר[ ]מצד a parte rei יסודם ואשר שקורה מה שכל ומאתר גום כל אומרת זאת [,considerable] במידתו ניכר והוא לו שינויי לציון הראויים ה[notables! ם״ שהם כלומר ת מן "גדולי ת״ ״הפרצפציו [,המת הערת - הקטנו

ץ ו. ג.74 בני ליי

גידול אלא טיבה אין משנהו על אחד ופי ם עצם של פעולתו .15 שבו השיעור על־פי האחר, של בזו ירידה עס יחד ביטויו, בדרגת

1לזה. זה להסתגל אלוהים מחייבם י עם המטאפיסית השפה את ליישב כדי בדיוננו, להאריך בלי אבלובצדק, 2יותר, לעצמנו מייחסים שאנו בהערה עתה נסתפק הנוהג הדיבור

את לעצמנו אנו מייחסים כלל, בדרך למצער בעוצמה, נתפסים לפנינו המופיעיםת כל ף של [passions] ההיפעלויו ש זה, גו תפסנו לא אם גם שכן בכך, רב צדק וי

ת, את היטב לתפוס חדלים איננו אז, זאת תנו שמעבירים בשעה כמו התוצאו אותנו. למקום ממקום שנ ם אנו ב תיו את לעצמנו מייחסים ג כמו זה, גוף של פעולו

מן נופלים מכים, רצים, שאנו בזמן פנו‘ובז שיכו שגו בה שפתח התנועה את בהמ לגופים שקורה מה כלל לעצמי מייחם אינני אבל כלשהי. [effet] תוצאה מביא

ס שיתרחשו שאפשר לדעת נוכח אני שכן האחרים, ם שינויי שר גדולי כלל אפי אין אם בהם, חש אינני לו. כמתאימה תופס שאני מסוימת בדרד להם חשוף גו

ומזדהים כלשהי בדרך לנו שייכים שביקום הגופים שכל שאף בעליל בראה וכך!»:[sympathise] פנו עם אשר את ועיקר כלל לעצמנו מייחסים אנו אין שלנו, גו

תי, שדחפוני אומר אני נדחף, שגופי בשעה שכן להם. קורה כאשר אבל אות, איזו בי מעורר הזה ושהדבר זאת תופס שאני אף אחר, דוחפים אינני היפעלו

ושפה גופי. של מקומו על־פי הימצאי מקום את אני מודד שכן שנדחפתי, אומרש זו הגנו על־פי להתבטא הראוי מן שכן התבונה מן הרבה בה י תן הרגיל. נו ני

תינו לרוח, ביחס מעטות, במלים לומר תינו או ומשפטינו שרצונו הם הגיונותינו אבל פעולות תינו או שתפיסו שו ת; הן הרג אומרים אנו לגוף ובאשר היפעלויו

ת בא הוא כאשר פעולה הוא בו שחל שהשינוי אחרת אבל קודם, שינוי בעקבושב מובן שלנו למונחים להעניק כדי כלל, בדרך היפעלות. זוהי את המיי

הג, הדיבור עם המטאפיסיקה שתנות מספר [puissances] ספיקות כאשר הנו מתן שינוי, באותו שלמות של יותר גבוהה לדרגה בכך שעוברת מהן שזו לומר ני

ת זו אבל פועלת, - דרגה באותה עומדת או שי יותר, מוגבלת מייד זו בדרך שנעה כך טויי תר מבולבלים נעשים שבי "נפעלת. - יו

ץ הזאת הפיסקה כותרת של קודמות גירסאות מספר מבין .1 מחקן, שלייבניטוי מבטאים הם באשר מוגבלים, ״העצמים השלמות: השתיים בלתי־מושלם בי

שר מוגבלים, שהעצמים ״מאחר היקום״; ואת אלוהים את טוי מבטאים הם בא בי ונאלצים אהדדי זה בעד זה מונעים הם היקום, ואת אלוהים את בלתי-מושלם

ה." זה להסתגל לזץ .2 תר הבהירות התפיסות ״את תחילה: כתב לייבני ת יו תר והמובחנו תן וכך יו ני

הבהירים הביטויים את לאחרים[ ולא - ]מסוים לעצם יותר לייחס כללי באופן

75מטאפיסי מאמר

לעצמים מייחסים ושאנו יותר, מושלם באופן מבטאים שאנו התופעות את בעל שהוא עצם זו בדרך ביותר. הטובה בדרך מבטא אחד שכל מה אחרים

דרך על־ידי מוגבל. נעשה הכל את מבטא הוא באשר אינסופית התפשטות לתפוס איפוא ניתן כך יותר. המושלמת או פחות המושלמת ביטויו

אהדדי, זה את זה ומגבילים [s’entr’empechent] מעכבים שהעצמים נאלצים כאילו ושהם זה על זה פועלים שהם זה במובן לומר ניתן ולפיכך

האחד של ביטויו את המגביר ששינוי קורה שכן לזה. זה עצמם לסגל היטב לבטא היא פרטי עצם של סגולתו אולם האחר. של ביטויו את מקטין

דבר, וכל פחות. הוא מוגבל שבו האופן וזה אלוהים, של תהילתו את הוא כאשר כלומר יכולתו, את או סגולתו את [exerce] מפעיל הוא כאשר איפוא כשמתרחש פועל: שהוא במידה ומתפשט לטובה משתנה פועל, דומני לכל(, נוגע שינוי כל באמת אחדים)והרי עצמים על המשפיע שינוי

או יותר גבוהה שלמות לדרגת זה באופן מייד שעובר שהעצם לומר שניתן לדרגה שעובר העצם ואילו לפלעל!; יכולתו את מפעיל יותר מושלם לביטוי של פעולה שכל אנוכי גורס כמו־כן תפעל. חולשתו את מפגין יותר נמוכה

כלשהו, כאב היפעלות וכל כלשהי, הנאה נושאת תפיסה בעל עצם רעה על־ידי יתבטל עכשוי שיתרון בהחלט אפשר ואף־על־פי־כן ולהיפך.

או שפועלים בשעה לחטוא שאפשר נובע ומכאן בעתיד. יותר גדולהשנהנים. ובשעה היכולת את שמפעילים בשעה

שמהותנו במה כלו^ה אלוהים של 1הבלתי־רגילה ההשתתפות .16 של לכוחותיו מעבר הוא אבל הכל, על חל זה ביטוי שכן מבטאה.

כללים על־פי ומתנהל סופי שהוא המובחן, ביטוינו של או טבענומסוימים. משניים

ם יותר תר״: והמובחני ת וכן: יו יותר, מושלם באופן מבטאים שאנו "התופעוסב לבטא היא עצם של סגולתו שאכן ומאחר אנו ובאשר האל, תהילת את הי

תר״. מייד עוברים הנוסח על תוספת - שינוי״ איפוא "כשמתרחש ועד מכאן ליוהראשון.

אולוגיה של בלשונה ;concours extraordinaire נ. טוי הסכולאסטית התי הזה הביתו את מציין ת, התערבות בטבע, אלוהים של התערבו סי וחורגת בלתי־רגילה ני

ץ ו. ג.76 בני ליי

תהיה שלאלוהים הוא האפשר מן כיצד להסביר אלא עתה לנו נותר לא השתתפות על־ידי אחרים עצמים ועל בני־האדם על השפעה לפעמים

שהוא להם לקרות יכול אינו שדבר נראה שהרי וניסית, בלתי״רגילה של השתלשלויות אלא אינם מאורעותיהם כל אם על־טבעי, או בלתי״רגיל

ביקום, לניסים באשר 2לעיל אמרנו אשר את לזכור צריך אבל טבעם. [,general] הכללי הסדר של [universelle] הכולל לחוק תמיד הכפופים

או [personne] אדם שכל ובה־במידה המשניים. לכללים מעל שהם הגם שפעולה לומר ניתן גם כך הגדול, את המבטא קטן עולם כמו הוא עצם

אף ניסית, להיות חדלה אינה הזה העצם על זאת בלתי־רגילה אלוהית או המהות על״ידי מבוטא הוא באשר היקום, של הכללי בסדר כלולה שהיא

כל את בטבענו כוללים אנו שאם הטעם זה הזה. העצם של הפרטי המושג שכן הכל: על חל הוא שכן בעבורו, על־טבעי אינו דבר מבטא, שהוא מה

העצמים. של האמיתית סיבתם הוא ואלוהים סיבתו את תמיד מבטא מסובב באופן לו שייך יותר רבה בשלמות מבטא שטבענו שמה מאחר אבל

עתה, זה שהסברתי כפי מוגבלת והיא יכולתו, של טיבה זה שכן מיוחד,מעבר ואף טבענו, לכוחות מעבר המצויים רבים דברים שיש הרי

ם ממהלך concours) הרגילה" *׳ההשתתפות זאת לעומת הרגיל: הענייניordinaire) קיו על העולם את אלוהים משמר שבה הפעולה היא גם בקיומו. חו

טוי את שאל דקארט שימור את בו מציין והוא שלו, לצרכיו הזה הבי שהאל הת את משמר שויו ת הי הינו האל של פעולה בתור אשר היסודיות, הפיסיקליו

ת׳׳)ראה ׳׳בריאה על למשל ראה וכן לעיל: 1 ,הע 14 סעיף מתמד ה/ ׳ תוד מ ה הם 51 עמ׳ ע שם מתורגם העברי: בתרגו וארנו, מאלבראנש גם הרגיל״(. ״הסיו

ץ של דיונו אשר המחלוקות של ההקשר בתוך רבה במידה בערך לייבני גם לעיל, 6 בסעיף נאמר שכבר כפי הזאת. בהבחנה משתמשים שביניהם,

ם ם הם אבל היקום, של הכללי לסדר מחוץ אינם הניסי שאיננו עילאי לסדר שייכיתנו יכולים, את מבטא הרי פרסי עצם כל זאת, עם להבינו. סופיים, יצורים בהיותו גם זה ובכלל כולו, היקום לבטא מסוגל המוגבל טבענו אין אך עילאי, סדר או

טוי רק בנו איפוא מצוי והוא מובחן, באופן זה סדר מובלע. או בלתי־מפורש בבית שלפיה זו, אפיסטמולוגית משמעות על נוסף פרצפציות גם הכרתנו את מכוננו

ש ולא־מפורש, מובלע באורח בנו המצויות ת, משמעות גם זו לתיזה י אונטולוגיתנו. חלק מהווים האלה המאורעות שכן שו מי

.7ו־ 6 סעיפים .2

77מטאפיסי מאמר

ברור באורח לדבר וכדי לפיכך, המוגבלים. הטבעים כל של לכוחותיהם אלוהים של הבלתי־רגילות וההשתתפויות שהניסים אנוכי אומר יותר,

תבוני שיקול על־ידי מראש נחזים להיות עשויים הם שאין להם אופייני ההבנה שכן שיהא, ככל נבון ויהא שהוא, ,נברא רוח כל של

[comprehension] שלהם ליכולתם מעבר היא הכללי הסדר של המובחנת שאותם פחותה כלליות בעלי בכללים תלוי טבע שקרוי מה כל ואילו כולם;

כמו דופי בלא איפוא תהיינה שהמלים כדי להבין. הנבראים מסוגלים מסוימים, לרעיונות מסוימים דיבור אופני קישרנו לו היה טוב משמעותן,

האידיאה או מהותנו - מבטאים שאנו מה כל את שכולל לזה וקראנו גבולות לו אין עצמו אלוהים עם איחודנו את מבטא שהוא ומאחר 3שלנו, או טבענו לכנותו אפשר בנו שמוגבל זה אבל לו. מעבר אינו ודבר

הנבראים העצמים כל של לטבעיהם מעבר שמצוי מה לזה וביחס יכולתנו,על־טבעי. הוא

ץ .3 אין א בכ״י שלנו" האידיאה "או המלים את הוסיף לייבני ב בכ׳׳י מופיעות הן ות בהוצאות לא ואף ת״ בין ההבחנה גרהארדט(. )כגון הקלאסיו ל״טבע״ "מהו

ה הבחנ א. וסוארס(; אקווינאס תומאס )כגון הסכולאסטים הפילוסופים של הישגים שני בין עוד מבחינים שפינוזה ולא דקארט שלא לציין מעניין האלה, המו

ץ, ת חוזר אופייני, באורח ולייבני אוריו ת לתי שנו תיו את להעלות כדי י עמדושר שלו, ש ולמרות הקירבה למרות א ת העתיק, במינוח השימו שוני הן שונות מן גדול אוריו שג הסכולאסטיות. התי הדבר, של פעללתל על חל של״טבע״ המו

ץ ישלי/ל. על - המהות ואילו הדבר, של מאידיאה עם המהות את מזהה לייבניתו עם כלומר שו שכלו כאפשרות( )בראשונה נתפסת שהיא כפי המלאה י של ב

את ולפיכך כל־יכולתו ואת כל־ידיעתו את האל, את איפוא מניחה היא אלוהים,•תר הכללי הסדר תו של בגדר אינם הניסים שגם זה היינו היקום, של ביו שעיי ה של כוחו או יכולתו הוא הטבע זאת לעומת לגביו. הכלל מן יוצאים הם ושאיןת מניח הוא פיסיקלית(. - דבר של )ובסופו ממשית פעולה לפעול הדבר שירו י

ת, הכרה שמאפשרים הפיסיקלי, העולם של החוקים את רק שי אשר מדעית־אנו העתיד את להעריך מעניקה שהיא היכולת הוא העיקריים ממבחניה אחד

בוי להתרחש שון המדעי" )"הני הפיסיקה של בכוחה אין אבל המודרנית(. בלש שכן הממשות, של פניה כל את להסביר שויים יותר כלליים חוקים י שע של להשעייתם המטאפיסי( הדיוק מבחינת כך זה אין כי )אם לעתים להיחשב

.9 הע׳ כ, אג׳ ראה חוקיה.

ץ ו. ג.78 בני ליי

משמר שאלוהים מסתבר שממנה טגע חוה או משני כלל של דוגמה .17 ורבים ההרטזיאנים נגד תנועה, כמות אותה לא אכל כוח אותו תמיד.

אחרים. 1הטבע, חוקי או המשניים הכללים את קרובות לעתים הזכרתי כבר משתמשים שלנו החדשים הפילוסופים דוגמה: להביא יהיה טוב כי ודומה בעולם. התנועה כמות אותה תמיד משמר שאלוהים זה, ידוע בכלל כולם

אבל בספק. מוטל לבלתי חשבתיו ובעבר ביותר, סביר זה כלל ובאמת, רבים מוכשרים ומתימטיקאים דקארט האדון הטעות. היכן גיליתי מאז

בגודל המהירות מכפלת אומרת ;את התנועה, שכמות האמינו אחרים גיאומטרי, באופן לדבר אם או המניע! לכוח לחלוטין מתאימה הנע, ]הגוף[

התבונה מן אכן, והגופים. המהירות להרכבת ישר ביחס עומדים הכוחות

ם הדיון מן המעבר לעיל. 7 בסעיף וכן הקודם בסעיף .1 סי בעולם הדיון אל בניקיו הפיסיקלי שוי ובחו מי' של הפילוסופיים הכתבים במתכונת הוא גם ע ים, ת העיון שבהם הביניי שויו ת בי אתרי כלל בדרך בא והפיסיקליות הגופניו

ת העיון שויו ץ הרוחניות. בי הקורא לפני להביא כדי ההזדמנות את מנצל לייבנישיו אחד את שג העמדת הוא הלא העיקריים, מחידו ח מו שג הכו הפיסיקלי כמו

ש הסעיף, של כותרתו שמעידה כפי היסודי. לדיון, מובהקת פולמוסית מגמה ית התפיסה על ערעור והיא שג שלפיה הקרטזיאני היינו היסודי, הפיסיקלי המו

החומר כמות מכפלת )או ,,התנועה הוא■״כמות תמיד, המשתמר הבסיסי הגודלm - במהירות xv.) שג שרו של הכוח מו מב ץ) בני תר או פחות הראשון ליי של יו

שג תו לבד המודרני(, האנרגיה מו שלו, הדינאמיסטית הפיסיקה של היסוד מהיותו משמש גם הכוח שלדבר, בסופו למטאפיסיקה: הפיסיקה בין העיקרי כקשר או

טויה הוא הפיסיקלי תו של המובהק בי תפיסה, ביסודה שהיא העצם, של פעלתנות. פעילות היינו שג רוחני ץ, של בעיוניו מרכזי מקום תופס הכוח מו בני הן ליי

ם ם, והן הפיסיקליי (1686),ה׳מאמר חובר שבה התקופה מן בערך הפילוסופייץ פרסם 1686 במרס ואילך. Acta eruditorum לייבני n את ^Brevis“

”demonstratio erroris memorabilis Cartesii, לסעיף לחלוטין כמעט הזהה מ/ :119'117 ד )ג״מ, ,ה׳מאמר של 17 מחלוקת עודר ואשר (,303*296 ,עמ לו

ץ בין חריפה ש לבין לייבני ב/ )ראה מאלבראנ קאטלאן והאב (267־243 ,עמ רו״ז, ,אג )ראה / י״ט, י לטקסטים מראי־מקום להלן! כ״ז כ״ו, כ״ב, כ״א, כ

ץ של העיקריים ה, בעניין לייבני (.2 ,הע ,232 ׳עמ ראה.לרואה, ז

79מטאפיסי מאמר

בתופעות, מדקדקים כאשר וכמו־כן 2ביקום. תמיד נשמר כוח שאותו הוא ועיקר, כלל מתרחשת איננה המכאנית המתמדת שהתנועה היטב רואים

החיכוך של בעטיו תמיד הקטן המכונה, של כוחה מתחדש זה באופן שכן דחיפה כל בלי מעצמו גדל מכך וכתוצאה במהרה, להתכלות והצריך

במידה אלא מופחת אינו גוף של שכוחו נעיר וכמו־כן מבחוץ•, חדשה בעלי הם באשר שלו לחלקיו או כלשהו סמוך לגוף ממנו מעניק שהואמשלהם. תנועהכמות על לאומרו גם ניתן הכוח, על לאומרו שניתן שמה 3האמינו לבן

ה״ "מן הכוח: שימור של עיקרון עומד הקרטזיאנית הפיסיקה של ביסודה .2 התכונב הוא ברא שאלוהים העולם שכן אוניברסלי שימור עקרון להניח הוא צי י

ץ וקבוע. מחזקים אפוסטריוריים שיקולים שגם הזה, העיקרון את מקבל לייבניסיון אותו; את סותר היה שקיומה הוא ההסבר מתמדת. תנועה שאין מראה הנישיקול של שהאפריוריות אלא הבסיסיים. השימור חוקי צי ה בני מזו שונה הליי

ת של היסודיים החוקים של הכרחיותם הקרטזיאני: המהלך של הקביעות ה הפיסיקלי ת או מוזימטית איננ היא אלא דקארט(, שחשב )כפי גיאומטרי

הסתירה מעקרון ולא המספיק, הטעם מעקרון היינו האלוהית, החכמה מן נובעתמן לבדו. לייבניץ שאומר וכפי ל״הכרחי", זהה איננו (raisonnable)התבונה" ״עקרוני למשל ת כדי (,11 )סעיף והחסד׳ הטבע ב׳ ש הטבע חוקי את לגלו י

ת "להסתייע ת, בסיבו תיו בעיקרון כלל תלויים אינם האלה החוקים נשכן[ התכלישל חוכמת־החשבון של חוכמת־ההגיון, של האמיתות כמו ההכרח, של ו

לפיכך החוכמה". של בבחירתה כלומר היאה, של בעיקרון אלא הגיאומטריה,שיקול די לא ש הטהור הגיאומטרי ב כדי עצמה הפיסיקלית בממשות להתבונן וי

שמר הכוח של המדויק טיבו על לעמוד ת״ גם כי אם - הנ ת זו ״הוגבוננו שי נעסוי שמעיד כפי אפריורי, שבה״ ״ני ץ המח מייד. מציע שלייבני

ת וכללי התנועה חוקי ותלמידיו. דקארט .3 שו ם התנג מנוסחים דקארט של הגופית ה/ ב׳עקרונו פי סו לו ף הפי ץ .52־36 סעי ען לייבני בכך שטעה דקארט נגד טו

ת עם זהה ביקום שמשתמר שהכוח שחשב גודל מכפלת עם היינו התנועה״, ״כמותו הגוף m)במהירו xv ש ״תנע״(. המודרנית בפיסיקה המכונה הערך הוא החידו

שגי: הוא לייבניץ של הראשון שימור חוק מו טוי הוא היסודי הפיסיקלי ה של בישוויון של המטאפיסי העיקרון שלמה״ התוצאה עם המלאה הסיבה ״ reffet) ה

entier est toujours equivalent ä sa cause pleine - קרוני למשל ראה ע ' סד/ הטבע הח ף ו ח הוא בו שמדובר שהכוח נובע מכאן אבל (;11 סעי הנעל, כו

(vix motrix, ק יכולת של התרחשותה בעת גם נשמר שערכו תנועה( להענישונים הכוחות שני את למדוד מאפשרת זו מסקנה התנועה; שוות ה אותם ולה

ץ ו. ג.80 בני ליי

את להראות כדי אבל התנועה. מגובה שנופל שגוף מניח אני ההבדל,

לעלות הנחוץ הכוח את רוכש מסוים תנועתו ביוון אם הזה, לגובה שוב

ישנם כן אם אלא לשם, מביאו מטוטלת למשל, כלשהם: מעצורים

לאותו מוחלט, בדיוק שוב, עולה היתד, התנגדות אם ירדה, שממנו גובה

לא אחרים קטנים ומכשולים האוויר ' הנרכש. כוחה את במעט מקטינים היו

באותו צורך שיש מניח אני כמו־כןליטרה בן A גוף להעלות כדי הכוח

1 A

»4

A 1

תן כך גורמים. שהם התוצאה באמצעות ם על לעמוד גם ני של בתיאוריה הליקויישובים השלבים אחד דקארט. הופעה אל דקארט של הפיסיקה מן במעבר הח

שונית ס, כריסטיאן של בעבודתו מצוי אנרגיה שיקולי של זו רא אשר הויגנץ Horologiumב* )בעיקר המטוטלת על מחקריו על כאן רומז לייבני

Oscillatorium 18 כדך ראה המטוטלת! של תנועתה מרכז את מחשב הוא שבו סיוני באורח מדגימה המטוטלת הויגנס(. כתבי כל של ש את נ שגי: החידו המו

ת הפרעות אלמלא צוניו ת )כמו חי ועולה שבה המטוטלת היתה האוויר(, התנגדותן ירדה! שממנו לזה זהה לגובה שת היא נפילתה שבזמן לומר ני אשר כוח רוכ

ע ש ברם ירדה. שממנו הגובה אל אותה יני שגי הבדל י ש הכוח בין מו בזמן לה שיש הכוח לבין תנועתה תר מאוחרות בעבודות ואכן, התנועה. לפני לה שי יו

(Specimen Dynamicum מ, ,1695מ־ מ/ :254*234 ו ג״ צמד (,452-435 ׳עמ לושגים כוח המובחן המו ת מת״ ׳׳ force vi\e)חי״ ו״כו r \ force morte) את מחליף

vix motrixvi. מת איננה עדיין ש״התנועה כוח הוא הראשון אין בו קיי הוא ו תנועה. כדי תוך הפועל הכוח - האחר לתנועה״! [soiiicitation] המרצה אלא

ליי, של הנפילה חוקי עם בצירוף אלה, שיקולים ץ את מביאים גלי למסקנה לייבני בריבוע המסה למכפלת אלא התנועה לכמות זהה איננו המשתמר שהכוח

m) המהירות xv2.) ץ כלל )ה״תנע״( התנועה" ש׳׳כמות שחשב בכך טעה לייבנית מערכות בתוך נשמר זה גודל נשמר: איננו כוח עליהן מופעל שאין פיסיקליו

צוני. ץ, של הפיסיקה על חי המטאפיסיקה לבין שבינה הקשר על ובעיקר לייבני M. Gueroult, Leibniz, dynamique et metaphysique, Paris, ראה שלו,1967

81מטאפיסי מאמר

ליטרות ארבע בן B גוף להעלות במו 4טואז, ארבע בן CD לגובה אחת שלנו. החדשים הפילוסופים על מקובל זה כל אחת. מואז של EF לגובה השווה כוח A הגוף רכש ,CD הגובה מן שבנפלו בעליל, איפוא נראה בהגיעו ,B הגוף שכן :EF הגובה מן בנפלו B הגוף שרכש לכוח בדיוק

ההנחה )על־פי ל־£ מחדש לעלות הדרוש הכוח בעל ובהיותו ל־ז! ארבע בן גוף לנשיאת הדרוש הכוח בעל הריהו לפיכך הראשונה(,

הגוף אופן ובאותו אחת, טואז בן EF לגובה שלו, גופו כלומר ליטרות,A, ס בהגיעו הריהו ל־ב<, מחדש לעלות כדי הדרוש הכוח בעל ובהיותו ל־

לגובה שלו, גופו כלומר אחת, ליטרה בן גוף לנשיאת הדרוש הכוח בעלCD שני של שכוחותיהם השנייה(, ההנחה מכאן)על־פי טואז. ארבע בן

שווים. הגופים זהו ברם המקרים: בשני היא גם שווה התנועה כמות אם עתה נבחן הוכיח גליליי שכן ביותר. גדול הבדל לגלות נופתע שבו המקום

הנרכשת המהירות מן כפולה CD הנפילה על־ידי הנרכשת שהמהירות ,A הגוף את איפוא נכפיל ארבעה. פי גדול שהגובה אף EF הנפילה על־ידי תהא התנועה כמות או התוצאה ,2 כמו שהיא במהירותו, ,1 כמו שהוא

כמו שהיא במהירותו ,4 כמו שהוא ,B הגוף את נכפיל שני ומצד ,2 כמו A הגוף של התנועה כמות ;4 כמו תהא התנועה כמות או התוצאה ,1

ובכל ,F בנקודה B הגוף של התנועה כמות מחצית איפוא היא D בנקודה לבין התנועה כמות בין גדול הבדל אכן שיש מכאן שווים? כוחותיהם זאת

להוכיח. עלינו שהיה מה והוא הכוח, שהוא התוצאה כמות על־פי הכוח את להעריך יש כיצד למדים אנו מכאן

גוף להעלות ניתן שאליו הגובה על־פי למשל כמו להפיק, מסוגל שניתן המהירות מן מאד ששונה מה מסוימים, ומסוג מגודל בעל״כובד

מכפליים ביותר צורך יש כפולה, מהירות לו להעניק וכדי לו. להעניקהכוח. אלא כאן שגה לא דקארט ואדון זאת,• מהוכחה יותר פשוט דבר אין עדיין היו לא כאשר גם מחשבותיו, על המידה על יתר שסמך משום

הזאת: השגיאה על מאז עמדו לא שחסידיו אנוכי תמיה אבל דיין. בשלות

4. une toise - מטרים. שני בערך אורך, מידת

ץ ו. ג.82 בני ליי

לועגים שהם 5פריפאטטים, כמה לחקות אט אט יתחילו לא פן אני וחושש פני על רבם של בספריו העיון את להעדיף כמוהם יתרגלו לא ופן להם,

הטבע. של בטעמיו ההתבוננות

כדי השאר כין חשוכה התנועה כמות לבין הכוח בין ההבחנה .18 על משיקולים השונים מטאפיסיים לשיקולים לפנות שצריך לקבוע

הגופים. תופעות את להסביר כדי התפשטות לא למדי רבה חשיבות יש התנועה מכמות השונה כוח של זו לתפיסה

ואת הטבע של האמיתיים החוקים את לגלות וכדי ובמכאניקה בפיסיקה רק כמה של לכתביהם שגלשו רבות מקובלות שגיאות ולתקן התנועה, כללי

את יותר טוב להבין וכדי במטאפיסיקה גם אלא מוכשרים, מתימטיקאים על־פי כוללת שהיא במה אלא מתכוננים אין אם התנועה, שכן העקרונות,

ממשי דבר־מה אינה במקום, שינוי אומרת זאת צורני, ובאופן הדיוק לקבוע אפשרות אין ביניהם, מצב משנים גופים כמה וכאשר לחלוטין, את או התנועה את לייחס צריך מהם למי לבדם, האלה השינויים על־סמך להתעכב רציתי לו גיאומטרי באופן להראות יכול שהייתי כפי המנוחה,

1עתה. זה עניין על ממשי דבר־מה היא אלה שינויים של הקרובה הסיבה או הכוח אבל כך רק וכמו־כן לאחר: מאשר יותר זה לגוף לייחסו מספיק יסוד ויש יותר,מן שונה דבר״מה הינו זה כוח אולם יותר. התנועה שייכת למי להכיר ניתן

שדקארט הסכולאסטיקאים דיוק וליתר אריסטו של תלמידיו - "פריפאטטים" .5שלייבניץ רבה כה בחריפות ביקר ת רוח אותה לתלמידיו עתה מייחס ו פלגני

ת: טוי של מקורו וכיתתי p הבי erip a te im שו היווני ״להתהלך" שפירוהגו ושמתייחס ריו. את שהרצה בעת להלך אריסטו של לנו שיעו

עניין על מתעכב לייבניץ .1 התנועה, של יחסיותה בדבר תורתו הוא הלא זה" ״ למעשה )המשמש קלארק עם שלו הוויכוח ידוע בעיקר אחרים. רבים במקומות

ץ וכזמן. כהלל כמוה - מוחלט דבר היא שהתנועה הגורס ניוטון(, של דוברו לייבנית אלא אינם והזמן שהחלל לעומתו טוען שויו בין יחסים דיוק, ליתר או יחסיות, י

ת ושהממשות דברים תית הפיסיקלי מובאת כאן הכוח. אלא התנועה איננה האמי דקארט, עם הפיסיקלי הוויכוח בהקשר עדיין התנועה של יחסיותה בדבר הטענה

העצם. מטאפיסיקת אל בחזרה ממנו כמעבר עתה משמשת היא אולם

83.מטאפיסי מאמר

שנתפס מה כל שלא מכאן להסיק וניתן התנועה, ומן התבנית מן 2הגודל, שמשוכנעים כפי ולאופניה, להתפשטות בלעדי באופן שייך בגוף

שהם צורות או ישים כמה מחדש לכונן אנו נאלצים כך שלנו. המודרנים התופעות כל את להסביר ניתן כי שאף ויותר, יותר ומסתבר אסרו.

אותן, המבינים אלה על־ידי מכאני או מתימטי הסבר הטבע של הפרטיות המכאניקה ושל הגופני הטבע של הכלליים העקרונות זאת שבכל הרי

לאלו בעצם שייכים והם גיאומטריים, משהם יותר מטאפיסיים הם עצמה [,apparences] המופעים של כסיבות 3בלתי־מתחלקים טבעים או צורות

את ליישב עשויה זו מחשבה להתפשטות. או הגופנית למסה ולא אנשים של הזהירה גישתם עם המודרנים של המכאנית הפילוסופיה

נתרחק פן צדק, בלי ולא שחוששים, טובות, כוונות ובעלי נבונים אחדים,לדת. הנאמנות תיפגע כך ובשל חומריים הלא הישים מן המידה על יתר

כפיפיסה. התכליתיות הסיבות של תועלתן .19 אשם מטיח אינני חובה, לכף האנשים את לדון אוהב שאינני מאחר

מן התכליתיות הסיבות את לסלק המתיימרים שלנו החדשים בפילוסופים נראות זו דעה של שתוצאותיה להודות זאת בכל אני נאלץ אבל הפיסיקה,

של בראשיתו שהפרכתי לזו מצרפה אני באשר בעיקר מסוכנות, לי בפועלו אלוהים כאילו לגמרי, לסלקן כעומדת נראתה אשר הזה, המאמר

של המושא הטוב היה לא כאילו או טוב, או תכלית שום לפניו העמיד לא%

ץ .2 שטות״. "מן תחילה: כתב לייבני על העצם תורת נתבררה 8 בסעיף ההתפשור שה 14 בסעיף הלוגי! המי באים עתה התיאולוגי! ההיבט מן זה בירור נע

טוי לידי שיקולים בי שג מוצג עתה כלומר הדינאמיסטיים, ה שג העצם מו כמותן שבאמצעותו היחיד של ממשיים כוחות של קיומם את להסביר ני ת ו פעלתנו

ת, שאין אמיתי שגים די ו המכאניות התופעות הטהורים. המכאניסטיים במובכללן ת)ו לו טוי אלא אינן התנועה( גם הרגי כן בי ל צוני)ו שינוי של הפשטה( חי

תי מי)ראה איכו פני על ו (.508-498 ׳עמ ׳לומ׳ !516-504 ד ג״פ, עצמו׳, הטבע ׳ץ לעצמים, כלומר .3 ם״. ״אטומים לעתים מכנה שלייבני ד רוחניי לוזומר בניגו

ת, יחידות ומהווים אמיתית אחדות בעלי הם לאינסוף, המתחלק אמיתיושים של קיומם את להבין אין שבלעדיהן ם)ראה י ה׳, מורכבי אדולוגי מונ סעיף ׳

(.36־1

ץ ו. ג.84 כני ליי

עקרונם אחר לחפש צריך כאן דווקא שאדרבה, גורס, אני ואילו 1רצונו. עצמו בפני מציב אלוהים שכן הטבע, חוקי ושל הקיימים הדברים כל של

ביותר. המושלם ואת ביותר הטוב את תמיד את לקבוע רוצים כשאנו לטעות עלולים שאנו להדגיש אני חפץ

מבקשים כשאנו רק יהא כך אבל אלוהים, של טעמיו או תכליותיו עיניו לנגד עמד לא כי בהאמיננו היינו כלשהי, פרטית לתכנית להגבילם

שקורה כפי בכל; אוזת ובעונה בעת מתחשב הוא ואילו אחד, דבר אלא והוא למעננו, אלא העולם את עשה לא שאלוהים מאמינים אנו כאשר ביקום דבר אין וכי למעננו, כולו עשאו שהוא מאד שנכון אף גדול, עיוות העקרונות על־פי בנו, התחשבותו עם גם מתיישב ושאינו לנו נוגע שאינו

שלמות איזו או טובה תוצאה איזו אנו משרואים לפיכך, לעיל. שהוצבו לומר יכולים אנו אלוהים, של מיצירותיו המשתלשלת או קיום לידי הבאה

הוא ואין באקראי, דבר עושה הוא אין שכן בה. רצה שאלוהים בבטחה לטעות אי־אפשר לפיכך טוב. לעשות בידנו עולה תמיד שלא לנו דומה

פקחות לעצמם שמדמים המפריזים המדינאים שטועים כפי הזה, בעניין המחפשים הפרשנים שעושים כפי או הנסיכים, של במזימותיהם יתר

לייחס כן, אם אי־אפשר, קוראים; הם שבכתביו הסופר אצל יתר למדנות יהיה שבו אחד עניין אף ואין זאת, אינסופית לחכמה מדי רב דעת שיקול שנשמרים ובתנאי בלבד, בו שמחייבים זמן כל טעות מפני יותר קטן חשש

2אלוהים. של [desseins] כוונותיו את המגבילות שליליות מטענות

ץ דוחה הראשונים הסעיפים בחמשת .1 ת את לייבני שו שונות הגי האל אין לפיהן ה עם נוספות, והעמקה הבהרה שלו עמדתו מקבלת עתה הטוב. למען פועל

שלו והמטאפיסיקה החדש המדע אשר אחרת, קלאסית תורה של העלאתהת בדבר התודה היא הלא דוחים, מנסה לייבניץ לדרכו, נאמן התכליתיות. הסיבו

ת לפרש כאן גם שנה המטאפיסיקה של יסוד רעיונו על שמירה כדי תוך הישגיו שג שהראה לאחר החדש. המדע של הי סוד העומד הוא הכוח שמו ההבנה בי

יראה הוא המכאניסנוית, הפיסיקה ביסוד היינו החומריים, הישים של המדעיתת עתה ם אינם אמנם המכאניים שהעקרונו תני של דיו ויסודי מספק הסבר נו

הטבעיים. הדבריםמן כל כלומר .2 ת טענות שטוענים ז ביו תו אודות על בלבד חיו כל אלוהים. של תבונ

ה זו תבונה של חלותה של הרחבה ש אמיתית אלא להיות יכולה איננ להישמר וי

85מטאפיסי מאמר

הכרה לידי מגיעים החיים בעלי של הנפלא המבנה את הרואים כל לנאמניה ואף הדת אמוני לשלומי מייעץ ואני הדברים, יוצר של בחכמתו

3יומרה, בעלי כמה של מדבריהם להתרחק האמיתית, הפילוסופיה של למען נעשו שהעיניים ולא עיניים, שיש משום שרואים אומרים אשר

של בהכרח הכל תולות אשר אלה דעות ברצינות מקבלים כאשר הראייה. מגוכחות להיראות צריכות אלה שדעות מסוימת)אף באקראיות או החומר

אפשר איך לראות קשה לעיל(, שהסברנו למה הקשובים של בעיניהם להתאים צריך המסובב שכן שכל. בעל יוצר לטבע שיש להכיר

[repondre] ,הכרת על־ידי ביותר הטובה בצורה מוכר אף והוא לסיבתו ואחר בדברים, סדר השת עליון שכל לקבל התבונה למידת ומנוגד הסיבה,

כדי החומר בתכונות אלא להשתמש לא חכמתו, על להמתמך במקום כך, של כיבושו להסביר כדי אשר להיסטוריון, משל התופעות. את להסביר

הזעירים שהגופים מפני הוא שכך אומר היה גדול, נסיך בידי חשוב מקום במהירות ניצוץ עם במגע שהובאו בשעה התפרצו השריפה אבק של

של הזיזים בעוד העיר, חומות כנגד וכבד קשה גוף להטיח המסוגלת היטב, שלובים היו התותח של הנחושת את המרכיבים הזעירים הגופים

כיצד מראה שהיה במקום וזאת זאת? מהירות על־ידי נפרדו שלא כך המתאימים, ובאמצעים בזמן לבחור אותו הביאה הכובש של תבונתו

המעקשים. כל על להתגבר כוחו לו עמד וכיצד

הפילוסופים ןנגד אפלטון אצל סוקראטם של עניין רב קטע .201מדי. המטריאליסטיים

ת מפני רק ת טעויו תו, ואת אלוהים של עניינו את המגבילו כאשר למשל תבונולטובתם. בני־האדם של לרווחתם רק דואג שהוא טוענים

3. esprits forts: ת׳׳ הדעות בעלי שיו חופ שכונו הדתית, הדוגמה של מעולה ה׳׳ת .free thinkers באנגלי

1. les philosophes trop matäriels; אפלטון, של מ׳פיידוך׳ להלן המובא הקטע ץ על-ידי מוזכר או מצוטט ת לייבני שר ותמיד - אחרות רבות בהזדמנויו בהק תביעתו ביקורת דיוק וליתר החדש, המדע של המכאניזם ביקורת והוא דומה,

מצוי לייבניץ של התרגום מספיק. הסבר עקרון של למעמד הזה המכאניזם של

ץ ו. ג.86 בני ליי

של בפיידדן סוקראטס של נאה בקטע להיזכר אותי מביא זה כל נכתב כאילו והנראה זה, בעניין לדעותי נפלא באופן המתאים אפלטון, בי עורר זה סיפור שלנו. מדי המטריאליסטיים הפילוסופים כנגד במיוחד

זאת דוגמה תוכל אולי במקצת: ארוך שהוא הגם לתרגמו, הרצון את וטובים נאים נוספים דברים לתרגם הרצון את מאתנו מי אצל לעורר

זה. מפורסם סופר של בכתביו המצויים שבו אנאכסאגוראס, של בספר קורא מישהו אמר, פעם, ״שמעתי

ושהוא הדברים בל סיבת הוא בעל-שבל שדבר האלה, הדברים נאמרו שאם חשבתי שכן מאד, עד בעיני נשא.חן זה אותם. לייפד, אותם סידר המושלם באופן הכל נעשה היה שכל, של [effet] תולדה העולם אכן היה

מדוע להסביר יבקש אשר שזה שחשבתי הטעם זה שבאפשר. ביותר שיתאים מה אחר לחפש יצטרך מתקיימים, או אוכלים הדברים, מתהווים

או עצמו בתוך לבחון האדם יצטרך לא וכך ודבר. דבר כל של לשלמותו המכיר שכן ביותר. והמושלם ביותר הטוב הוא אשר את אלא אחר בדבר

אלא אין שהרי הבלתי־מושלם, על בקלות מכאן יסיק ביותר המושלם אתהשניים. של ויחידה אחת ידיעה

שיוכל מורה מצאתי אשר על שמחתי האלה הדברים בכל הגיתי כאשר שטוחה, ולא היא עגולה הארץ אם למשל הדברים: טעמי את להורות

הארץ אם שבאמרו ציפיתי ועוד .אחרת... ולא כך שיהא מוטב ומדוע ביותר. המתאים זה היה מדוע לי יסביר לאו, אם היקום, במרכז מצויה

ותנועותיהם.״ הכוכבים הלבנה, השמש, אודות על הזה כדבר לי ושיאמר

ש במלים: הפותח בקטע ת שתי "י תו ם״)ג״פ, של כי סטי ראלי שתי (:336*333 ז נאטו הקדמונים, והסטואיקאים האפיקוראים של המודרניים תלמידיהם הן האלה הכיתותכך החכמה את מקבלים שאינם ת)ולפי הי ם לא גם האלו סיבות על המסתמכים שיקולי

כאן מזכיר המודרנים בין הממשי. העולם על החל הסבר של כעיקרון תכליתיות(ץ כאן הוסיף ה׳מאמר׳ של בבתב-היד ודקארט. שפינוזה הובס, את מפורשות לייבניק הבאה: ההערה את לייבניץ שבו אפלטון של מפיידון הקסע את כאן ״להעתי

ד. משתמש איננו אבל הרוח את המקבל לאנאכסאגוראס, לועג סוקראטס בתו מביאים אנו הקטע. את מביא אינו גרהארדט לייבניץ, של מתרגומו מתורגם או

למקור. תמיד נאמן שאיננו

סי 87מאמרמטאפי

מה לי יראה ודבר, דבר לכל במיוחד שיתאים מה שהראה לאחר ולבסוף,בללי. באופן ביותר הטוב שהנו

של ספריו את לידי ליטול נחפזתי הזאת, התקווה בי בפעם ממחוז מאד עד אנוכי שרחוק נוכחתי אבל בהם, ולקרוא אנאכסאגוראס

]שעליו שליט שכל באותו כלל השתמש שלא לראות הופתעתי שכן חפצי, מיני על אלא שלמותם, ועל הדברים של יופיים על עוד דיבר שלא 2דיבר[,

מסתברים. שאינם מסוימים [etheriennes] דקים חומר אך שכל, בשום הדברים את מכוון שסוקראטס שיאמר כמי נהג בכך יאמר פעולותיו, של סיבותיהן את במפורט להסביר מבן לאחר בבואו

ועצבים, בשר עצמות, העשוי הוא גוף שבעל משום כאן הוא שיושב שהעצבים פרקים, או רווחים בהן שיש אבל הן, מוצקות שהעצמות

שיושב ולבסוף גמיש הגוף שבו האופן שזה לרפות, או לודמתח עשויים על האויר, על יסתמו הנוכחי, זה דיוננו את להסביר שברצונו או אנוכי. הסיבות את זאת עם בשבחו אלה, מעין ודברים והשמע, הראות אברי

מאשר חובה לכף לדונני יהיה שמוטב סברו שהאתונאים היינו האמיתיות, ולא כאן לישב אוסיף אם לעשות שאיטיב האמנתי עצמי ושאני לזכותני,

אלה ועצמות אלה עצבים היו כבר כן אלמלא נפשי חי שכן נפשי. על אנוס שצודק מאמין הייתי לולא ומגארה, בואטיה אנשי אצל רב זמן זה מצויים

מאשר עלי להטיל מבקשת שהמולדת העונש את לסבול לי הוא יותר והגון להעניק התבונה מן זה אין כך משום וגולה. נודד חיי אחר במקום לחיות

ולתנועותיהם. אלה ולעצבים אלה לעצמות סיבות השם את בלי זה כל את לעשות אוכל שלא שיאמר מי עם יהיה שהצדק היא אמת הסיבה שהינו מה בין גדול הבדל יש אבל עצבים, ובלי עצמות

.סיבה... הסיבה תהא לא שבלעדיו תנאי אלא שאינו מה לבין האמיתית... את תומכת הסובבים הגופים שתנועת למשל, אומרים, רק אשר האנשים

הכל מסדרת האלוהית שהיכולת שוכחים מצויה, היא שבו במקום הארץ את מצרפים אשר הם והיפה שהטוב מבינים הם ואין ביותר, הנאה באופן

״...אותו ומקיימים צדים העולם, ההמשך שבן סוקראטם, דברי כאן עד .

2 ם .1 לייבניץ. של הוספה - המרובעים בסוגריי

ץ ו. ג.88 בני ליי

הוא קשה אבל פחות, מצוין אינו הצורות או האידיאות בדבר אפלטון אצלבמקצת. יותר

היו לבדה, בגיאומטריה תלוייט המכאניים הכלליס היו אם .21לגמרי. אחרות התופעות גופים אלו של המכאני המבנה שבפרטי תמיד שהכירו מאחר אולם, בכלכלתו גם תיראה שהיא צריך אלוהים, של חכמתו מתגלה אכן פרטיים

כי עד נכון, כה זה דבר הטבע. חוקי של ובטיבם בכללותו העולם של היתה לא לו שכן הכלליים. התנועה בחוקי זו חכמה של בעצתה מבחינים

היה ולו מקום, שינוי אלא בתנועה יהיה לא ולו מתפשטת מסה אלא בגופים נובע היה הגאומטרי: בהכרח לבדן אלה מהגדרות להיגזר ויכול צריך הכל

מעניק היה ביותר הקטן שהגוף 1אחר, במקום הראיתי שכבר כפי מכאן,שווה מהירות פוגע, היה ושבו במנוחה שרוי שהיה ביותר, הגדול לגוף

מ/ :240־237 ד )ג״פ, 1671מ־ Theoria motus abstracti בחיבור .1 ע»׳ לו )או Theoria physica nova~T\ עם אחת ובעונה בעת נכתב זה מאמר (.142־139

Theoria motus co ncrem-, לחברה לייבניץ הקדיש הזה המאמר את אלה כתבים הצרפתית(. לאקדמיה הראשון, את ואילו הבריטית, המלכותית

ת ולהבין להכיר לייבניץ שהתחיל לפני נכתבו של הדרכתו תחת - ברצינוס מבקר הוא השאר בין החדשות. והמתימטיקה הפיסיקה את - בעיקר הויגנ

ר - שלו הרביעי התנועה כלל את דיוק וליתר דקארס, את הנזכר בחיבושטיס״ השיקולים כאן. רומז הוא זו ולביקורת או ה״מופ במאמר לייבניץ את הבי

הוא שאותה - דקארט של ממסקנתו פחות לא הפרדוקסלית ־ למסקנה המוזכר ב׳עקרונות מנוסחים דקארט של התנועה כללי המשפט. בהמשך מציין

ה/ סופי לו ף שאמ קובע הרביעי הכלל .52־49 סעיף ב, הפי שרוי בגו במנוחה הף פוגע ף יוכל לא ממנו, קטן אחר גו ע הקטן הגו ץ הגדול. את להני תולה לייבניתו את כאן סיונו דקארט של טעו ר בנ צו כלומד טהורה, גיאומטרית פיסיקה לי

ת של סוג למדע לייחד שד רציונליו שגי למשל, מקום, למצוא יבולה אינה א למות, המסה החומר, פני שגים ועוד אי־החדירות הגו ת׳׳ בעלי שאינם מו פו שקי ״

כפי אדקוואטיים. תנועה חוקי לנסח אי-אפשר ושבלעדיהם גיאומטרית,ש לייבניץ מבקש הבאה( הערה )ראה מייד שמסתבר את דווקא לאו להדגי

שגים של האי־רדוקטיביליות ם)ראה המו קליי סי אלא לעיל(, 2 ד,ע׳ 17 סעיף הפיהמדעי. בשיקול החכמה של מקומה את

89מטאפיסי מאמר

צריך אז והיה שלו: ממהירותו שמץ ולו מאבד שהיה בלי שלו, למהירותו אבל 2שיטה. של לגיבושה לחלוטין המנוגדים אחרים רבים כללים לקבל

הכיוון ושל הכוח של סכומם את תמיד לשמר המורה האלוהית החכמה צוזאת. אפשר היינו הטבע, של שונות תולדות פעמיים להוכיח שניתן אנוכי מוצא אף

הסיבה בדבר השיקול על-ידי וכן הפועלת, הסיבה בדבר שיקול על־ידי™ ליצור אלוהים של ציווייו על שמסתמכים בשעה כמו התכליתית, את ת

במקום שהראיתי כמו ביותר, והקבועות ביותר הקלות בדרכים תולדתו

ת לתיאוריה כלומר .2 ת אדקוואטית פיסיקלי ליקום ובעצם היקום, של וקוהרנטית על־ידי הנשלט קיו ת. חו ץ תולה הבא, המשפט שמעיד בפי רציונלי את לייבניתו ת הכיוון בגורם התחשב שלא בכך דקארט של טעו ריי או שלו. התנועה בתישגיה כאחד להתשב יכול הכיוון אין דקארט של לטעמו והמובחנים הבהירים ממו

מוגני הוא שהחלל משום הגיאומטרית, התנועה של הכיוון הו יחסי עניין הוא וץ לחלוטין. ת מכניס לייבני ם בעקבו שג הויגנ הוא שהכיוון כגודל תנועה של מו

ש כך המהותיים, ממרכיביו אחד רק ולא בכיוון גם במדידתה להתחשב שיבגודל במהירות ף ו שג )זה הגו דל של המו ש כאן כאמור, וקטורי״(. ״גו מבק

ץ ש לייבני ת את בעיקר להדגי ת המטאפיסיות ההנחו אולוגיו לו נראה אשר והתיתיה את לתקן היה אי־אפשר שבלעדיהן ת. הפיסיקה של טעויו הקרטזיאני

ת" שיטתיו ת המערכת של ה״ ת, החכמה של פועלה היא הטבעי שהיא האלוהית ת של מזה אחר מסדר רציונליו ע הרציונליו מטריו או כפופה האחרונה :,ה״גי

שתתת זו בדרך המספיק. הטעם לעקרון - הראשונה ואילו הסתירה, לעקרון מוקיות ת החו מוסריות. של עיקרון על ובעצם טלאולוגי עיקרון על הפיסיקליץ ת תיאוריה למעשה כאן מנסח לייבני ת, של מקורי בתוך הכוללת הרציונליושיקול את גם הגדרתה תי ה שיקלל-הדעת של קיומו עצם את וממילא התכלי

(deliberation; איגרת למשל ראה Th. B u m e trt ג ג״פ, ,1695 מנובמבר ש (.168 יסוד מניחה שלהם שהרציונליות המציאות של מסוימים היבטים איפוא יה למשל, הגיאומטריה, בחירה. ושל שיקול־דעת של שבן כזה, יסוד כוללת איננ

ת המסקנות רו לפיכך ולבחירה. לשיקול״דעת מקום מותיר שאינו בהכרח בה נגזאומטרי הכרח של הנחתו ובעיקר )בפיסיקה כזה הכרח אין שבהם בתחומים גי

שה כפי והמוסר(, הפעולה בתחומי ה שפינוזה, למשל שעו של שלילתה אלא איננת ה/ האמור)ראה התחום מן הרציונליו א צי די או תי (.346־345 סעיף ׳

ץ ו. ג.90 בני ליי

עוד שאומר וכפי והדיופטריקה, הקמופמריקה לכללי טעם בתיתי אחר3להלן.

ועל-ידי התכליתיות ]הפיכות[ על־ידי הדרכים, שתי יישוב .22 הפגר הטבע את המפבירים של דעתם להפים כדי הפועלות, ]הסיבות[

בלתי־גופניים. טגעים על המפתמכים של גם כמו מכאני את להסביר המקווים בין ליישב כדי זו הערה להעיר טעם יש

של המנגנון כל ושל חיים בעל של הראשונה הריקמה של היווצרותה על׳־ידי עצמו הזה המבנה את המסבירים לבין מכאני הסבר החלקים להביא עשויות הדרכים שתי הן, הדרכים'טובות שתי התכליתיות. הסיבות אלא הגדול היוצר של לאומנותו בהערצה למלאותנו בדי רק לא תועלת,

ההולכים והסופרים וברפואה. בפיסיקה מועיל דבר־־מה למצוא בדי גםועיקר. כלל זה את זה להקניט צריכים אינם אלה נפרדים בנתיבים

האלוהית האנטומיה של יופיה את להסביר שהמבקשים אני רואה שכן אקראית הנראית מסוימים נוזלים של שתנועתם המדמים לאחרים לועגים עזי אלה אנשים מכנים והם איברים, של יפה כה מגוון ליצור היתה עשויה

תמימים הראשונים את מכנים מצידם והאחרונים קודש. ומחללי פנים את שחשבו קדמונים לאותם אותם משווים והם טפלות, באמונות ושטופים

איזה אלא הרועם הוא יופיטר שלא טענו כאשר אמונה לחסרי הפיסיקאים אם שכן, השיקולים, שני את לצרף יהיה ביותר הטוב בעבים. המצוי חומר אומן של ביכולתו מכיר שאני הרי פשטנית, בהשוואה להשתמש לנו יותר

חלקי את שיצר בשעה לו היו כוונות אילו בהראותי רק לא ומהללנה חלק, כל של לייצורו השתמש מכשירים באילו בהסבירי גם אלא המכונה,

תושיה. רבת בדרך והומצאו הם פשוטים אלה מכשירים כאשר בעיקר

א ה׳׳קטופטריקה״ .3 האור, של ההחזרה בחוקי העוסק האופטיקה של הענף היץ השבירה. בחוקי - ה״דיופטריקה״ את כבר ניסח שבו למאמר כאן רומז לייבני

תן לפיה עמדתו, שבירה חוקי את לגזור ני העיקרון מן האוד של וההחזרה הביותר: והפשוטות הקצרות הדרכים אחך תמיד מחפש הטבע שלפיו המטאפיסי

Unicum opticae, catoptricae, et dioptricae principium פורסם אשר 1-Acta eruditorum מהדורת 1682 יוני של( Dutens, 151־145 ג.)

91מטאפיסי מאמר

מגופנו מונים אלף משוכללת מכונה ליצור כדי דיו זריז אומן הוא ואלוהים כך בכוונה שנוצרו למדי פשוטים נוזלים בכמה אלא שייעזר בלי שלנו, למען הנחוצה במידה לערבבם כדי הרגילים הטבע בחוקי אלא צורך שאין מתרחש היה לא זה שכל הוא נכון זאת עם נפלאה! כה תוצאה הפיק

הטבע. של יוצרו אלוהים היה אלמלא היא שבאמת הפועלות, הסיבות של שהדרך אני, מוצא אף־על־פי־כן

היא קשה יותר, ואפריורית בלתי־אמצעית ובאופן־מה יותר העמוקה שעל־פי־רוב וחושבני לפרטים, יורדים כאשר למדי, זאת לעומת

התכליתיות של הדרך אבל ממנה. מאד רחוקים עדיין שלנו הפילוסופים חשובות אמיתות של לגילויין קרובות לעתים משמשת והיא יותר, קלה

צורך היה ואשר חשובות, דוגמאות להן מספקת שהאנטומיה ומועילות, כמו־כן יותר. פיסיקלית שנייה דרך אותה באמצעות לגלותן כדי רב בזמן היה השבירה, כללי של הראשון ממציאם שהוא 1שסנליוס, אני גורס

נוצר איך בראשונה לחקור ביקש לו אותם, מגלה שהיה עד רב זמן ממתין הקדמונים השתמשו שבה המתודה על־פי כנראה פעל הוא אבל האור.

התכליתיות. ]הסיבות[ באמצעות למעשה שהיא הקטופטריקה, בשביל אל נתונה מנקודה קרן של לשיגורה ביותר הקלה הדרך אחר בחפשם שכן

שזוהי )בהניחם נתון ממישור ההחזרה באמצעות אחרת נתונה נקודה כפי ההחזרה, וזווית הפגיעה זווית שוויון את מצאו הם הטבע(, של כוונתו

אחרים. ומקומות 2מלאריסה, הליודורוס של קטן במאמר לראות שאפשר שידע בלי כי )אם ואחריו. סנליוס אדון חושב, שאני כפי החילו, זו מתודה

השבירה. בעיית על יותר מחוכם באופן 3פרמה אדון אודותיו( על דבר

1. 1626*1591) Sneilius) עם אתריו שהשאיר שבהולנד, מליידן מתימטיקאי שון הניסוח את השאר, בין מותו, ס׳/ "חוק של הרא סינו יחס כי הקובע ה

ת של הסינוסים שבירה הפגיעה זוויו תווך סוגי בין קבוע הוא אור קרן של וההתווך(. את המאפיין קבוע הוא k כאשר =k) קבועים

2. Heliodorus! שית המאה בסוף שחיבר יווני מתימטיקאי שלי המאה ראשית או הת באופטיקה. קצר חיבור לספירה הרביעי

3. 1665*1601) Ferm at;) שיב היסוד ממניחי אחד צרפתי, מתימטיקאי לתחת. הגיאומטריה להמצאת מאד קרוב גם שהיה האינפיניטסימלי פרסם לא האנליטי

ץ ו. ג.92 בני ליי

סינוסים של יחס אותו תווך אותו בתוך שומרות הקרניים כאשר שכן הקלה הדרך שזוהי מסתבר התווכים, של ההתנגדויות יחס גם שהוא בתווך נתונה אחת מנקודה לעבור כדי ביותר הקבועה למצער או ביותר

שאדון זו, תיאורמה של והוכחתה אחר. בתווך המצויה חברתה אל אחד רחוקה עדיין הפועלות, ]הסיבות[ של הדרך באמצעות לתת ביקש דקארט שלעולם לחשד, מקום יש למצער מידה. באותה טובה מלהיות רב מרחק

של תגליתו על בהולנד לומד היה לולא זו, בדרך אותה מוצא היה לאסנליוס.

אלוהים כיצד נסביר היבלתי־חומריים, העצמים לעניין לשוב כדי .23 שאנו מה של האידיאה תמיד לנו יש ואם הרוחות של שכלם על פועל

אודותיו. על חושבים התכליתיות, בדבר השיקולים בעניין קמעה להרחיב לנכון מצאתי

קשר לה שיש שכל בעלת סיבה ובדבר הבלתי־גופניים הטבעים בדבר כדי ובמתימטיקה, בפיסיקה אפילו שימושם שיוכר כדי הגופים, עם

אחד, מצד לה שמייחסים הקודש מחילול המכאנית הפילוסופיה את לטהר אל בלבד חומריים משיקולים שלנו הפילוסופים של רוחם את ולרומם אל הגופים מן לשוב הזמן הוא עתה שני. מצד יותר אצילים הגיונות אודות על דבר־מה ולומר הרוחות, אל ובעיקר הבלתי־חומריים הטבעים

ספק להטיל כלל שאין עליהם, ולפעול להאירם כדי נוקט שאלוהים הדרךהרחבה ביתר לדבר אוכל שעליהם מסוימים, טבע חוקי בה שמצויים

שריו וכל בחייו דבר שי עם ק התקיימו מרסן( כמובן, )ביניהם, האחרים המדע אנץ איגרות• באמצעות הקרטזיאנים לבין בינו שנתגלעה מחלוקת על כאן רומז לייבני

ת האור, שבירת חוקי על 1660ב־ שני דקארט. של ה׳דיופמריקה׳ בעקבו המשפטים בץ האחרונים על־ידי )לראשונה דקארט נגד שהועלתה להאשמה רומז לייבני

Isaak Vossius תו את כביכול הכיר אשר על (,1662ב־ חוק בדבר סנליוס של תגליר וללא שפרסמה, הראשון והוא - שפרסמה לפני הסינוס - סנליום של שמו איזכו

ב־ קה׳) פטרי דיו ב סבורים שכיום למרות (.1637ב׳ משוללת שההאשמה החוקרים דושוכנעים הבל לא בסיס, G. M, ראה בכך: מ ilhaud, Descartes savant, Paris 1921

93מטאפיסי מאמר

כל את רואים אנו והאם באידיאות, מעט שנדון עתה דיינו אחר. במקוםמאורנו. הוא אלוהים וכיצד 1באלוהים, הדברים לידי מביא באידיאות נכון הלא שהשימוש להעיר המקום זה והנה, של אידיאה שיש מדמים בדבר־מה, הוגים כאשר שכן רבות. טעויות

וחדשים קדמונים פילוסופים כמה עליו שבנו היסוד וזהו 2הזה, הדבר

ץ לאחר .1 פני בטבע דן שלייבני הפעם אבל הרוחני, בטבע לדון שב הוא הגושי בהקשר טבע היא בה לדון מבקש שהוא הראשונה השאלה האלוהי. ולא האנו

בן ובעיקר האידיאות הוא כאן הדיון הקשר האמיתיות. האידיאות של טיש בין הפולמוס תיות "האידיאות דבר על לארנו מאלבדאנ שקריות״ האמי וה

מבוא(. )ראהץ של עמדתו המסורתיים, והמינוח ההקשר למרות .2 ת בעלת היא לייבני מקוריו

ת ברורה. היו שהו״ דבר של אידיאה בעל ״ שוב זהה איננו כל ר׳/ על ל׳׳ח ב הדתן שכן ץ בלתי־אפשריים. דברים על לחשוב גם ני - למאלבראנש קרוב לייבני

ם שניהם תכנים אינן שהאידיאות מאמין שהוא בכך - האפלטונית למסורת שייכים שאים הי׳׳ז, המאה של בלשונה הן, סופית: תודעה של גרידא סובייקטיביי "מו

ת או מיידיים )אובייקטים( סה׳/ של קרובות סיבו תפי ת ולא ה כו אי של צורה או ״ף )ראה המחשבה״ ה, האידיאה אחר, לשון לו(. וההערות 26 סעי כמו איננ

שבו ת אלא הדעת, על שעולה מה כל וארנו, דקארט שח שו גם קיימת אשר יבי״, באופן קטי ביי או מד ״ ת. התודעתית להתנסות מחוץ כלו אין הסובייקטיבימן באופן אלא חומרי, בקיום מדובר שויות של קיו שים כגון אחרות, י הי

ת. האידיאות כללי ובאופן המתימטיים תיו כך האמי משמשת אין גם לפי היה שזה כפי - העליון וכמבחנה האמת של כהגדרתה ללייבניץ האווידנציה

שביל שון דקארט. ב ת׳/ בהירה "הכרו* כמו שנראה מה כל לא אחר: ל חנ ב מו ות׳/ כלומר טי דנ אווי תו מכוח - הוא ׳׳ בן הכרה או אידיאה - כזה היו המובהק במו

שות. של היינו המלה, של הביקורת למשל )ראה י של הכללי החלק על ׳ת ף דקארט׳ של הפילוסופיה עקרונו ם של הביקורת (.7 סעי האינטואיציוניז

אני שמו הקרטזי א ומתימטי לוגי פורמאליזם של ב המוצא מנקודות אחת אכן היץ: של ההכרה תורת של בני ל היא דבר־מה של האידיאה ליי שבי לייבניץ, ב

שיבתו של האפשרות ובראשונה, בראש ת. סתירה ללא ח ם מכאן פנימי גקורתו ה ההוכחה את בי לוגי טו קודם צריך המסורתית: בגירסתה האל לקיום האונ

ת, מסתירה חפה היותה את כלומר האפשרות, את להוכיח כל האידיאה של פנימיש של ת כל בעל י שלמויו ה/ למשל )ראה ה לוגי אזו מונ ף ׳ אלא (.45 סעי

ת שהאפשרות ת סתירה העדר היינו - הטהורה הלוגי מי ה, - פני רק כאמור, איננשונה בראש אלא קוהרנטי, אידיאלי תוכן ת וברא שו טולוגי מעמד בעלת י אונ

ץ ו. ג.94 בני ליי

אידיאה לי שיש ודאי הם, אומרים שכן, אלוהים. של מאד לקויה הוכחה ואי־אפשר אודותיו, על חושב אני שהרי מושלם, יש של או אלוהים של

השלמויות, כל את כוללת זה יש של האידיאה אולם אידיאה; בלי לחשוב לעתים חושבים שאגו מאחר אבל קיים. הוא ולכן מהן, אחת הוא והקיום

הדרגה על למשל, בלתי־אפשריים, מקסמי־שווא אודות על מזומנות 3הקונכואיד מפגש על ביותר, הגדול המספר על המהירות, של האחרונה

זה. דברים בהגיון די שאין מסתבר שלו, האסימפטוטה עם או בסיסו עםשהדבר 4זה, במובן שקריות או אמיתיות אידיאות שיש לומר איפוא ניתן

שבתי תוכן כל חיובי. תן מח ת סתירה בו אין באשר - למחשבה באמת הני מי פניm המבטאה אידיאה איפוא הוא - v r של האידיאה רק - קיום בהכרח לא כי )אם

שבה אחת דרך מושאה(. של קיומו אל מאפשרותה לעבור מאפשרת אלוהיםץ מבטא תי מעמדן את לייבני שו כולן שהן באומרו היא האפשרויות, של הי

ת״ שואפו שות של ממשותה על לעמוד שהדרך אלא קיום. לידי לבוא ״ שבה היח היא האידיאה, של אמיתותה על או מדובר, תו על ובהעמדתה שלה בני

זהות למשפטי שמגיעים עד - מרכיביה בין סתירה שאין כשמראים מרכיביה,שגים הם שמרכיביהם כפי ולא, לנתחם: עוד אפשר שאי לחלוטין, פשוטים מו

סיון על הסתמכות על״ידי דקארט, שחשב ת בדבר הסובייקטיבי הני האווידנטיות שבהם הרבים המקומות מן האידיאות. של ת נידונו היא ״מה ראה אלה, הסוגיו

אה׳/ די עיון׳ אי ת/ ׳מסות :127־126 (:1985) 34 ׳ שו להלן 26 סעיף א: ,1 חדץ של יחסו על שם: וההערות ש, על־פי לאידיאות לייבני ב/ ראה מאלבראנ רו

.490ו* ,481 ,73 ׳עמ3. conchoide - מן היווני הגיאומטריקון על־ידי שהומצאה קונכיה, דמוית עקומה

שית המאה שלי ת פתרון לצורך ניקומדס, לפנה״ס ה בגיאומטריה. מסוימות בעיות זו עקומה בני שר ביחס נ תון, לי תיה ואחת נ שת היא שאין מתכונו בשום נפגשר עם נקודה הזה. הי

ץ .4 והשקריות׳ האמיתיות האידיאות על ׳מסה ארנו של לספרו כאן רומז לייבניתן - ארנו דברי את לייבניץ מביא שבה הנוסחה מבוא(. )ראה ... לומר ״ני

ה״ במובן ת, נוסחה היא ז פייני ץ תדיר מביא שבאמצעותה או שאין דברים לייבניהיו שבו מובן למצוא מנסה אבל כפשוטם, אותם מקבל הוא ם י מה - קבילי

שינוי כלל בדרך שמביא בשביל שכן הוא, כך כאן גם המקורית. משמעותם לץ, תן כאמור, לייבני תו שהן למושאים התאמתן איננה האידיאות של אמית, צגו ת, אפשרותן אלא מיי ת׳/ ״אידיאות אין ובעצם הלוגי קריו מחשבות אלא ש

מובן. חסרות

95מטאפיסי מאמר

של באפשרותו משוכנעים אנו כאשר ורק לאו. או אפשרי בו שמדובר הנזכר הטיעון לפיכך שלו. אידיאה לנו שיש להצהיר אנו רשאים הדבר, זכות אמנם וזו אפשרי. הוא אם בהכרח קיים שאלוהים למצער מוכיח לעיל למהותו או לאפשרותו אלא זקוק הוא שאין האלוהי הטבע של מצוינת יתרEns a se.5 שמכנים והוא בפועל, להתקיים כדי

ה .24 א מ ה הי ר כ ה ה ר הי ה; או ב מ מו ת ע חנ ב ת, או מו ל ב ל בו ת מ נ כוו מת תי לו כ ת ס ה ה[ או ו ר הכ ה; ] ח הנ ב ה ש ר ד ת, הג מני ת, ש שי מ ת, מ תי ב פי

ת. תי הו 1מ

על משהו לומר צריך האידיאות של טבען את יותר טוב להבין כדי אחרים, דברים בין דבר־מה 2להכיר מסוגל אני כאשר השונות. ההכרות

3מבולבלת. ההכרה סגולותיו, מהן או נבדל הוא במה לומר שאוכל בלי

ש .5 עצמו״. מתוך "ים .1 שגי claire ou obscure; distincte ou confuse;הסדר: על־פי הצרפתים המו

adequate et intuitive ou suppositive; nominale, reelle, causale, essentielle

ץ .2 שר תחילה: כתב לייבני שרותו את מכיר אני אין "כא אלא הדבר של אפסיון,... באמצעות כך מבולבלת. ההכרה אפשרי, הוא שקיים מה שכל כיוון הני

הם...[ ואת הגופים את מכירים אנו תי את להוכיח אני יכול כאשר אבל איכוניוץ של חלוקתו מובחנת״. היא זו הכרה אפריורי, האפשרות סוגי בין לייבני

תר המפורט הדיון על חזרה היא ההכרות ת של יו הגיונו האמת ההכרה, על ׳ת׳ ׳)עמ כ״ט ,2 חדשוו^/ ב׳מסות שוב יופיע ואשר מבוא( )ראה והאידיאו

ת: במהדורה 272־260 שגים: מן מקצת שונה באופן תרגם אור י. העברי המור״ במקום ,,"ברור הי ש״ כאן, ״ב שט של ההקשר ״מבולבל"(. במקום ״מטו

מוכן איננו שלייבניץ אלא דקארט. של ההכרה תורת הוא האלה הדבריםסיון על להסתמך כקריטריון האידיאות של האווידנטיות של הסובייקטיבי הני

קטיבי, קריטריון אחר מחפש והוא לאמיתותן, בלעדי ביי הוכחת שהוא אות או אפשרותן מצעו א תן)ב חו כי ף 2 הע׳ ראה - אנליזה י ץ (.23 סעי הוא לייבני

שג שניסח הראשון אולי Ian Hacking, ראה ההוכחה, של מודרני מוLeibniz and Descartes: Proof and Eternal Truths” , in A. Kenny“

47-60 .(ed.) Rationalism, Empiricism and Idealism, Oxford, 1986, ppץ יותר המפורטות בסקירות .3 שגים של המדויק המובן את מפרש לייבני ושל המו

רה שאידיאה במובלע נאמר כאן שביניהם: הניגודים ה ,,״בהי שוי גם להיות ע

ץ ו. ג.96 בני ליי

בשום ספק שנטיל בלי בבהירות, לעתים מכירים אנו שבה הדרך זוהי שאינני משהו שיש מפני לאו אם היטב עשויים תמונה או שיר אם אופן,

להסביר יכול אני כאשר אבל אותנו. דוחה או סיפוק לנו שגורם מהו, 3mי וזוהי מובחנת. קרויה ההכרה לי, שיש [marques] סימני־ההיכר את

באמצעות למזויף האמיתי הזהב בין שמבדיל לשמאי, שיש ההכרההזהב. הגדרת את המהווים סימני־היכר או מסוימים מבחנים המושגים ברגיל שכן דרגות, בעלת היא המובחנת ההכרה אבל

אלא מוכרים הם ואין בעצמם הגדרה טעונים בהגדרה המשמשים אף מוכר מובחנת בהכרה או בהגדרה שמצוי מה כל כאשר אבל במבולבל.

ת. זו הכרה מכנה אני הראשונייים, למושגים עד במובחן, הוא וכאשר מכוונ 4מושג של הראשוניים המרכיבים כל את ובמובחן אחת בבת תופסת רוחי

ההכרות רוב באשר נדירה, שהיא הכרה שלו, הסתכלותית הכרה לה יש5שבהנחה. הכרות או מבולבלות אלא אינן האנושיות

ת׳/ מבולבל את לבודד לנו מאפשרת היא באשר בהירה היא אידיאה שכן " זהות ובעל עצמו בפני העומד בדבר אכן שמדובר ולדעת האתרים מן מושאהה הדבר של בקיומו זאת שהכרה אפשר אבל משלו: של הכרה גם כוללת איננתיו של היינו טיבו, לו ת הפרטיות סגו שו אותו ומבדילות שהוא למה אותו שעו מאפשרת שאינה אידיאה איפוא היא ״עמומה" אידיאה הוא. שאיננו מה מכל

של והפרטים החיות את משמר שאיננו זיכרון כדבר)כמו ולהכירו מושא להבחין בין הבחנה אין שבה זו היא ״מבולבלת״ אידיאה הראשונית(. התפיסה

להבחין מסוגלים שאנו בצבעים )כמו שלה אלמנטאריים היותר המרכיביםשל - רציונלי הסבר להסביר שנוכל בלי ביניהם, ר למ שמבתין מה - לעיוו

ביניהם(.ץ .4 שולי הוסיף לייבני ת(: ההערה את כה״י ב ש הבאה)בלטיני שג ״י בין ממוצע מו

שג שג ההסתכלותי המו ש כאשך הבהיר, למו אותם כל של בהירה הכרה לי ימלטעות״. בעדי המונעים המושגים

ת .5. הגיונו ת״ זו הכרה מכונה ההכרה׳ על ב׳ ת״ או ״סמלי ר עיוו כך: מוגדרת והיא ׳׳ את ]בהסתכלות[ תופסים אנו אין מעט, ארוכה באנליזה בעיקר כלל, ״בדרך

במקומו משתמשים אנו אלא אחת, בבת המחשבה של מושאה של טבעו מלואם ואנו בסימנים, מנע, נוהגי בתודעתנו במדויק, מלציין קיצור, של כאופן להית, מסוגלים שאנו מאמיניה, או יודעים, אנו באשר המפורש המנשג את הנוכחי

ד פ, ג׳׳ ( ד׳ כ (.423 ל

97׳מטאפיסי מאמר

מכנה אני לממשיות: השמניות ההגדרות בין להבחין גם הראוי מן אפשרי, המוגדר המושג אם ספק להטיל עוד ניתן כאשר 6שמנית הגדרה

שחלקיו ממדים בשלושה קו הוא סוף בלי שבורג אומר אני אם למשל, כמו מהו אחר ממקור יודע שאינו מי בזה; זה להשתלב עשויים שהם או חופפים

הגם האפשר, מן הוא כזה קו אם ספק להטיל עשוי סוף, בלי בורג האחרים הקווים שכן סוף, בלי בורג של 7הפוכה תכונה זה תהיה שלמעשה מישוריים, הינם הישר( והקו המעגל היקף אלא חופפים)שאינם שחלקיהם

הפוכה תכונה שכל רואים אנו מכאן .in piano לתארם אפשר כלומר את להכיר מביאה התכונה כאשר אבל שמנית, בהגדרה לשמש יכולה

שאץ בשעה ואילו לממשית; ההגדרה את עושה היא הדבר, של אפשרותו שנסיק במסקנות בטוחים להיות נוכל לא שמנית, הגדרה אלא בידינו היה אפשר אי־אפשרות, או סתירה איזו מצפינה היתה אם שכן ממנה, בשום אינןתלויות שהאמיתות הסיבה זו מנוגדות. מסקנות ממנה להסיק

כמה שהאמינו כפי שרירותיות, פנים בשום הן ואין בשמות, פנים8חדשים. פילוסופים

ההגדרות של המינים בין ניכרים הבדלים עוד ישנם כך, על נוסף כמו הניסיון, על־ידי אלא מוכחת האפשרות אין כאשר שכן הממשיות,

שאכן יודעים שאנו משום אפשרותה את מכירים שאנו הכספית בהגדרת

ת׳/ מ׳׳הגדרה בהבחנה .6 שי מ שרותו את הקובעת מ את כלומר הדבר, של אפת סתירה של העדרה מי שגו: פני ת׳. ׳מסות ראה במו שו מ ,3 חד ע ( 312*309 ׳ג

ת״ ההגדרה העברית(. במהדורה שמני תיו את קובעת )נומינאלית( ה״ תכונואפשרותו. את קובעת שהיא בלי הדבר של הספציפיות

ת כלומר - propri6t6 reciproque ד. ת תבני אומטרי של טראנספורמציה שהיא גית קבוע. כלל ועל־פי סימטרי באופן אחרת תבני

של ראה להובס: רמז .8 מ׳ )פרנאן, 1682 מאוקטובר Jean Ga110is־V איגרת למ עת הכרחית אמת שכל בצדק גורס שהובס ״מאחר (:150 תנ ת להוכחה ני באמצעו

ת, בלבד שמניות הן שההגדרות גרס שהוא ומאחר ההגדרות, תיו שרירו נראה ות, הן גם שהאמיתות איפוא לו היה תיו ההגדרות שיצירת ראה לא שכן שרירו

ש שכן בנו תלויה אינה שגים בה להשתמש י ם שהם במו שבי ם'ומתיי שריי זה אפתן ולפיכך זה, עם או בר־הוכחה (theoreme)משפט ממשית הגדרה בכל לראות ני

שאו״. של האפשרות את הכולל אווידנטי, נו

ץ ו. ג.98 בני ליי

או־אז למדי, נדיף זאת ובכל ביותר כבד נוזל שהוא כזה גוף מצוי נעשית האפשרות הוכחת כאשר אבל לא: ותו ממשית רק היא ההגדרה

שהיא בזמן כמו ,סיבתית גם אלא ממשית רק לא היא ההגדרה אפריורי, את משלימה היא וכאשר הדבר. של האפשרית היווצרותו את כוללת

להוכיח שצריך דבר להניח בלי הראשוניים, למושגים עד הניתוחמהותית. או מושלמת היא ההגדרה אפשרותו, את אפרילדי

[contemplation] להתכוננות הכרתנו מצורפת מהרה כאיזה .25באידיאה.

הוא כאשר מושג של אידיאה &ום לנו שאין הוא גלוי והנה, לנו שתהיה שבשעה הרי בהנחה, אלא איננה וכשההכרה בלתי־אפשרי.

אופן באותו אלא מוכר אינו כזה מושג שכן כלל, בה נתבונן לא האידיאה, בלתי־אפשרי, הוא ואם 1נסתרת, שאי־אפשרותם המושגים מוכרים שבו אני כאשר למשל, כך. על עומדים אנו זה הכרה אופן באמצעות שלא הרי

לעתים זאת עושה אני צלעות, אלף בן מצולע על או אלף על חושב הוא שאלף אומד שאני בשעה )כמו באידיאה מתבונן שאני בלי תכופות

שאני מכיון ,100ו־ 10 מהם לחשוב טורח שאני בלי מאה(, פעמים עשרזאת. לתפוס כדי להתעכב זה ברגע צורך לי ושאין זאת יודע שאני מניח

1. occultement impossibles - שגים כלומר אלא גלויה אינה שאי״אפשרותם מות אבל במקצת, סתום הזה הסעיף של ניסוחו מובלעת. לא ברורה. הדברים כוונ

ת יכולה אה״ לנו להיו שות של היינו אי־אפשרות, של ״אידי בעצם )או ישות( שגה אי־י שבהנחה״ בהכרה פנימית. סתירה בתוכו כולל שמו או ״ת״ ם הדי אנו ״סמלי חי ת אפשרותם את או הכרה, מני בלע שגים של המו המושג הכלולים הפשוטים גם אנו כזה באופן להכיר. מבקשים שאנו המורכב, במו

ש לעתים מדמים שגים - מכירים שאנו - לנו שי למעשה הכוללים מסוימים, מות, סתירה מי ה הזאת הסתירה אם פני ה איננ היא אין אם כלומר לעיננו, גלוי

ם״ אנו אין הזה הידיעה שבסוג מכאן מפורשת. לנו אין באידיאה, ״מתבונניה״ בפועל אותה ומבינים אותה מכירים אנו אין כלומר שלה, ״קונטמפלצי

שיר ובאופן מבקר שמתוכה ה״פורמאליסטית״ שהעמדה לב, לשים כדאי ומלא. ים״ את לייבניץ ציוניז אי טו אינ מניחה היא חד־משמעית: איננה דקארט של ה״ה. ידיעה של אידיאל למצער שבאינטואיצי

99מטאפיסי מאמר

טועה שאני למדי, קרובות לעתים קורה שאכן כפי לקרות, אמנם עשוי וכך הוא שבאמת אף אותו, מבין שאני מאמין או מניח שאני מושג בעניין

אותו מצרף שאני אחרים עם בלתי־מתיישב למצער או בלתי־אפשרי התפיסה של זה אופן כלל, טועה שאינני ובין טועה שאני ובין 2אליהם,

את בהירה הכרה מכירים שאנו בשעה רק לפיכך אחד. תמיד הוא שבהנחה את הסתכלותית הכרה מכירים שאנו בשעה או המבולבלים, המושגים

3כולה. האידיאה את בהם אנו רואים המובחנים,

אפלמון. של ההיזכרות ועל האידיאות; כל בתוכנו לנו שיש .26 שכן דו־משמעות, מפני להזהיר יש אידיאה, היא מה היטב להבין כדיובמובן 1להבדלו, או מחשבותינו של לצורתן האידיאה את חושבים רבים

ץ .2 שגים כל שלא והוא שלו, נוסף מרכזי רעיון על כאן רומז לייבני )או המו כל לא - אחר לשון יחדיו. להתקיים יכולים האפשריים הפרטיים( העצמים

שבות האפשרויות ת או עצמן לבין בינן מתיי מתקיימו סתירה. כלי זו עם זו ׳ף בין לא לבחור צריך אלוהים לפיכך בין אלא אפשריים פרטיים עצמים של אינסו

ף ף בין היינו אפשריים, עולמות של אינסו שרויות של צירופים אינסו אפת שבו שרותם רק לא הוא הבריאה ביסוד איפוא שעומד מה זו. עם זו המתיי אפ

שרותם גם אלא העצמים של ת אפ היו מכנה שלייכניץ מה ל,77י לת״ ביליו סי מפו שרשם ההערות למשל ראה הדברים. של (compossibiiite)ה״קו

ץ לעצמו רו בעת לייבני קו פ,16ד6ב* שפינוזה את בי ״ ג ט׳, ;262*261 ו ) עמ׳ לו(.6 פרק רשר, ;169*168

ץ .3 ש "אף*על*פי*כן תחילה: כתב לייבני חנו לנו י האידיאות כל !:פועל ברושריות, אנו האפ שבים אף ו תיהן על חו מבולבל׳׳. באופן הזמו כל אודו

ף )דאה .1 הבדל״ לו(. וההערות 23 סעי ההגדרה של המיני" ״ההבדל הוא ה׳׳ץ המינוח האריסטוטלית: אני הוא כאן נוקט שלייבני שמקורו אף קרטזי

בן אודות על הוויכוח שוב הוא וההקשר סכולאסטי, או ׳׳הצורה האידיאות. של טיתינו של ההבדל׳׳ שבו ספיקה, או כיכולת שהמחשבה המסוים התוכן הם מחבוי לקבל העשויה שבת כאלה, תכנים של רי תו חו אחר, בלשון מסוים. ברגע או

ת הם תיו - שדקארט מה בלומר בכלל, התודעה של פרטית התאפננו ובעקבוץ החושב. העצם של "אופן׳׳ קרא - שפינוזה לתורה כאן רומז לייבני

ת״ הן האידיאות שלפיה הקרטזיאנית תקריו נחשבים תכנים של הפרטיות ה׳׳ם באשר : סיון בהם מתנסי שר תודעתי ני לעומת - ממשי באופן להם מודעים ובא

ם׳׳, של עמדתם חי׳׳ היא האידיאה שלפיה ה׳׳אחרי צ "נ כן תו חלד שאיננו תו בהיו

ץ ו. ג.100 בני ליי

ובכל 2אודותיה, על חושבים אנו באשר אלא ברוחנו האידיאה לנו אין זה אותו של אחרות אידיאות לנו יש מחדש עליוד חושבים, שאנו הפעמים

את חושבים שאחרים דומה אבל לקודמות. דומות שהן הגם הדבר, בלתי־משתנה לצורה או המחשבה של בלתי־אמצעי למושא האידיאה

תמיד היא נפשנו ואכן בה. מתבוננים כשאיננו בעינה העומדת כלשהי צורה או טבע [se representer] לעצמה להציג [quality הסגולה בעלת

אודותיהם. על לחשוב ההזדמנות נקרית באשר יהיו, אשר יהיו כלשהם, או צורה טבע, מבטאה היא באשר נפשנו, של זו שסגולה מאמין ואני

בנו והמצויה בנו, המצויה הדבר של האידיאה באמת היא כלשהם, מהות אלוהים את מבטאה נפשנו שכן שלאו. ובין. עליה חושבים שאנו בין 3תמיד,

הקיימים. ]הדברים[ כל את וכמותן המהויות כל ואת היקום, ואת טבעי באופן שכן שניסחתי, העקרונות עם אחד בקנה עולים אלה דברים

חושבים שאנו בנו הוא רע והרגל מבחוץ, רוחנו לתוך נכנס אינו דברבעלת היתה וכאילו שליחים של מינים אילו מקבלת נפשנו היתה כאילו

לייבניץ סופית(. בתודעה שמדובר ככל )למצער תודעה על-ידי בפועל נחשבד בעצם כאן מתווה כפי עצמו, רואה שהוא - האפלטונית המסורת בין ניגו

בין - לה כשייך מייד, שיתחוור ארנו של תפיסתו שהיא הקרטזיאנית, התפיסה ות בין מבחין דקארט שהדי דקארט. משל יותר שו של הפורמאלית" ״הממ

ת המחשבות ם״ מעמדן )היינו הפרטיו פני א שנזכר הצר במובן כ״או עי לבין לשותן ת" ״ממ בי תן )שהיא האובייקטי שו שר י ם" בא קטי ביי או של מושאים או הן"ת וככאלה - המחשבה ת בלתי־תלויו ת בהתנסו ראה המסוימת(! התודעתי

ת/ הגיונו ת ג: ׳ מסו ת/ ׳ שו העברי(. בתרגום 78 ׳)עמ 1 א, ,2 חדהראשון. הנוסח על תוספת - המשפט סוף ועד מכאן .2ץ .3 ת דבר על משלו בתיאוריה איפוא מחזיק לייבני ת האידיאות היו ״טבועו

פי שיסתבר כפי אלא מלידה״. כ ד)ו תר רב בפירוט שעולה מיי קר יו ב׳מסות בעי תוכן איננה מלידה הטבועה האידיאה דקארט: של מזו שונה עמדתו חדשות׳(,

שנו המצוי צוי תמיד• בנפ מ ה על)ו שבים איננו כאשר גם בפועל, בה בפו תו חו אוככל קונקרטי(, כתוכן למעשה, א) בלבד, בכוח אודותיה( על חושבים שאיננו אלטוי הנפש של מהיותה הנובעת מחשבה של כיכולת אה היקום של בי ר לו) גם כו

אה׳/ היא ״מה די עיון׳ אי ת שאת אלא (.127-126 (:1985) 34 ׳ ל כו "י טוי בי של הת כיכולת לא להבין צריך מחשבה״ ה״( )או פסיכולוגי טליגנצי אינ לחשוב ׳׳ת׳׳ כאפשרות אלא מסוימות, מחשבות לוגי מסוימים. תכנים של החשבותם של ׳׳

101מטאפיסי מאמר

ומעולם, מאז ואפילו האלה, הצורות כל ברוחנו לנו יש וחלונות. דלתות בבר וחושבת העתידיות, מחשבותיה כל את תמיד מבטאה הרוח שבן

ללמוד יכולים היינו ולא במובחן. אי־פעם שתחשוב מה כל על במבולבל שהמחשבה החומר כמו שהיא שלו, האידיאה ברוחנו כבר לנו שאין דבר

ממנו. נוצרת הזאת שלו, ההיזכרות את שהציג בשעה להבין, היטיב שאפלטון הדבר הוא

אותה שממהרים בהלכה, אותה שמבינים בתנאי מוצקות, הרבה בה שיש שהנפש מדמים ושאין [,preexistence] הקיום־הקודם של הטעות מן

לומדת שהיא זה את בעבר במובחן ולחשוב לדעת כבר היתה צריכה נער כשהביא יפה, ניסוי בעזרת דעתו את אישש אף הוא עתה. וחושבת

הנוגעות הגיאומטריה של קשות אמיתות אל משים בלי אותו והוביל צעיר על־ידי ורק דבר, שהורהו בלי 4חסרי־המידה־המשותפת, ]הגדלים[ בעניין זאת כל יודעת שנפשנו שהראה מה הסדר. על־פי מתאימות שאלות ששאל שיש ומכאן האמיתות, את להכיר כדי לקשב אלא זקוקה היא ואין בכוח,

לומר אפילו ניתן אלה. אמיתות תלויות שבהן שלה האידיאות למצער לה בין ליחסים אותן חושבים כאשר האלה, האמיתות בעלת כבר שהיא

האידיאות.

:מושגינו באים וכיצד חלקים ללוחות נפשנו את להשוות ניתן כיצד .27החושים. מן

עליהם שיש יקים,8ח שעדיין ללוחות נפשנו את להשוות העדיף אריסטו 1החושים. מן בא שאינו בשכלנו מאומה שאין גרס והוא לכתיבה, מקוםואילו אריסטו, של דרכו זו שכן העממיות, לדעות יותר קרוב זה דבר

4. incommensurables: ץ ך: כמובן מתכוון לייבני מנו ף גם ראה ל׳ לעיל. 20 סעיל אריסטו, .1 ע ש/ ' פ ת שתי .432a ,8 שם ;430a ,4 ג, הנ שורות האלה הנוסחו ק

האדם׳ שכל על ה'מסה לוק. של האמפריציזם עם המודרנית בתקופה כמובןם כתיבת לאחר שנים ארבע - 1690ב־ רק לאור יצאה א מר׳) מא 1688ב־ כי ה׳

ץ ואפשר הספר, של מקוצר צרפתי נוסח לאור יצא הסיסמה על הכירו(. שלייבנית שיב האמפידיציסטי ץ מ בני אין משלו: בסיסמה ליי שכל ״ ש היה שלא דבר ב בחו

שכל זולת - ת ה מסו מו׳׳)׳ ת/ עצ שו מ׳ :2 א, ,2 חד ם 80 ע העברי(. בתרגו

ץ ו. ג.102 בני ליי

לדעה המתאים דיבור, של זה סוג אף־על־פי־כן יותר. מעמיק אפלטון בדומה הרגיל, בשימוש להתקבל עשוי 2המעשיים, ולצרכים המקובלת

חדלים אינם קופרניקוס בעקבות שההולכים רואים, שאנו למה במקצת ניחן קרובות שלעתים אנוכי, חושב אף ושוקעת. זורחת שהשמש מלומר כפי הטעות, מן מאומה בהם אץ שעל־פיו מובן האלה לדברים לייחס שהעצמים האמת על־פי לומר ניתן שבו האופן לגבי הערתי שכבר

מקבלים שאנו לומר גם ניתן עצמו זה ובמובן זה, על זה פועלים הפרטיים חיצוניים דברים שכן החושים, של פעולתם באמצעות הכרות מבחוץ את הקובעים הטעמים את יותר במובהק מבטאים או כוללים אחדים האמיתות של בדיוקן מדובר 'כאשר אבל מסוימות. למחשבות נפשנו

נפשנו, של אי־תלותה ואת היקפה את להכיר חשוב המטאפיסיות, מה למרות חושב, שההמון מכפי 3יותר שיעור לאין לכת המרחיקים באופן שתופסים את אלא לה מייחסים אין החיים של הרגיל שבשימוש

יתר העמקת. שכן יותר, מובהק באופן לנו ששייך זה ואת יותר, גלויתועלת. לשום בו מביאה איננה

לשני או האחד למובן השייכים במונחים לבחור מוטב אף־על־פי־כן בין בנפשנו, שמצויים אלה ביטויים וכך מדו־המשמעות. להימנע כדי

שתופסים אלה אבל אידיאות, לכנותם אפשר שלא, ובין אותם שתופסים אבל [.notions, conceptus] מושגים לכנותם אפשר אותם, צרים או

מושגינו שכל לומר הוא שקרי תמיד זה, בדבר נתבונן שלא אופן באיזה ועל עצמי על לי שיש המושג שכן חיצוניים, הקרויים החושים מן באים

עוד ועל הזהות, על הפעולה, על העצם, על היש, על ולכן מחשבותי,פנימי. מניסיון באים אחרים, רבים דברים

גזיים אשר תפיפותינו של הבלתי־אמצעי מושאן הוא לכדו אלוהים .28מאורכו. לבדו והוא לנו, מחוץ

2. doxologies ou practicologies - ש שוני חידו ץ. של ל לייבניץ: כתב בתחילה הראשון! הנוסח על תוספת הפיסקה סוף ועד מכאן .3 "מכפי לייבני

ם יותר במובחן תופסים שאנו תר במובהק לעצמנו ומייחסי ש יו של הרגיל בשימותר״. מעמיקים אם תועלת אין שבו החיים, יו

103מטאפיסי מאמר

חיצונית סיבה בנמצא אין המטאפיסית, האמת חומרת על־פי ברם בקשר עמנו מצוי הוא ורק לבדו, אלוהים זולת עלינו, הפועלת

חיצוני מושא בל שאין נובע מכאן המתמדת. לתלותנו הודות בלתי־אמצעי תפיסתנו. את בלתי־אמצעי באופן ושמעורר נפשנו עם מגע לו שיש אחר לפעולתו הודות אלא הדברים כל של האידיאות בנפשנו לנו אין וכן

את מבטא מסובב שכל מפני אומרת זאת עלינו, אלוהים של הרציפה צלם או חיקוי מסוים, ביטוי היא נפשנו של מהותה שכך, וכיון 1סיבתו,

בהם. הכלולות האידיאות כל ושל האלוהיים והרצון המחשבה המהות, של לנו, שמחוץ הבלתי-אמצעי מושאנו הוא לבדו שאלוהים לומר איפוא ניתן

את רואים שאנו בשעה למשל, 2באמצעותו; הדברים כל את רואים ושאנו והוא שלהם, האידיאות את לנו שנותן הוא אלוהים הכוכבים, ואת השמש

על־ידי בפועל, עליהם לחשוב אותנו שקובע והוא בנו, אותן שמשמר החוקים על־פי מסוים, באופן נוטים שחושינו בעת הרגילה השתתפותו

lumen הנפשות, של מאורן והוא שמשן הוא אלוהים כונן. שהוא

ת פעילות של מוקד היינו עצם, היא הנפש .1 שי המתגלם העצמי החוק על־פי הנעשג ש השלם. במו ת עצמאות איפוא י הפרטיים, העצמים של מלאה אונטולוגי

סוד היא וו ועצמאות ס י ת לייחו שחוננו מביניהם )לאלה מוסרית אחריו מעלה הפרסי העצם של טיבו על זו תפיסה הבא(. הסעיף ראה ב״אפרצפציה״:

ש לשאלת ביחס רק לא קשיים ש הקשר לשאלוג ביחס גם אלא החופ לעצמים שי באלוהים אלא תלויים אינם שהעצמים לעיל נאמר כבד אלוהים. עם הנבראים

שב כיצד לעיל(. 15־14ו־ 9*8 )סעיף לבדו "העצמאות עם זו תלות ליית יחס האונטולוגית״? טוי של יחס הוא הסיבתיו את מבטא מסובב "כל שבו בי

שבו סיבתו" מהותה בוראם. את היינו סיבתם, את מבטאים הנבראים העצמים וש, של ץ, כאן קובע הנפ ת דע7י7 עסליע י7ביט אלא איננה לייבני ראייה )"זווי

ת שכך אלא האלוהית! הסיבה של אחת״( m מכוננ nb על להעמידה שאין פרטית שאיננה סיבתה ת ו בלע בפנתיאיזם לייבניץ( )לדעת הוא שהדבר כפי בה, ,,״נ

שפינוזיסטי. תו ה שיבו שג של הגדולה ח " מו טוי רק לא כאן: מתחוורת ה״בית תו מוסברת האלוהית הסיבתיו שר)ההארמוני( גם אלא באמצעו שר הק את הקו

זה. את זה מבטאים אלא הם אין שכן הפרטיים, העצמיםתו״ .2 ש. עם מרומז ויכוח שוב בו! ולא - ״באמצעו מאלבראנ

ץ ו. ג.104 כני ליי

3;illuminans omnem hominem venientem in hunc mundum ואבות הקודש כתבי בעקבות מהיום. לא זו בדעה מחזיקים ■והאנשים לב ששמתי זוכרני באריסטו, מאשר יותר באפלטון צדדו שתמיד הכנסיה,

מאור הוא שאלוהים האמינו רבים האסכולה, אנשי של שבזמנם פעם האוורואיסטים inteiiectus agens animae rationaiis.4 וכלשונם, הנפש, סט. דה גיום נימנה.כמדומני ועמם אחרים, אבל מוטעה, בכיוון זאת עיוותו לאלוהים יאה בדרך זאת הבינו רבים, מיסטיקאים ותיאולוגים 5אמור,

טובתה. הכרת אל הנפש את לרומם והמסוגלת

האידיאות על־ידי כלתי־אמצעי פן1כא חושבים אנו אף־על-פי־כן .29אלוהים. של אלה על־ידי ולא שלנו

מוכשרים, פילוסופים כמה של בדעה מחזיק אינני אף־על־פי־כן זה בנו. לא וכלל 1באלוהים, הן עצמן שלנו שהאידיאות כמדומה הגורסים

עתה זה שהסברנו למה הצורך די דעתם נתנו לא שעדיין ממה לדעתי נובע גורמים אשר נפשנו, של ואי־תלותה היקפה לכל לא ואף העצמים, בדבר

אלוהים את מבטאה ושהיא לה, שקורה מה כל בתוכה אוצרת שהיא לכךאת מבטא שמסובב כפי בפועל, והקיימים האפשריים הישים כל את ועמו

האור .3 ה׳/ העולם אל בא היה אדם לכל המאיר ׳׳ הבשורה של הפתיחה מן הזחנן, על־פי .9 א, יו

שכל .4 ת׳׳ הנפש של פועלה הוא ״ה הפילוסופיה של מקובלת נוסחה - התבוניהסכולאסטית.

5. Guillaume de S. Amour - אולוג הי׳׳ג. המאה באמצע בסורבון תיש: היינו .1 ץ לו. וההערות 23 סעיף ראה מאלבראנ ת מבקר לייבני שירו את י

ש של התיאוריה שלנו האידיאות לפיה אדנו, של עמדתו אל ומתקרב מאלבראנא הנפש של אופנים הן ל ש, הוא אבל האל(. של כלומר אחר, של שלנו)ו מדגי

ש, של האפלטוניזם אל מסוימת קירבה ומתוך ארנו כנגד שהנפש מאלבראנת יכולת בעלת רק איננה ם הפעולה קבלת של פאסיבי החיצוניים שהאובייקטי

ש עליה. פועלים שבות של פעילה הפקה של יכולת גם בה י שכן בה שעולות המחטוי היא של האל של בי t העולם, ו im t שהן האידיאות בה מקופלות שכזו

שרויות ת; סתירה בהם שאין המחשבה תכני או המחשבה אפ מי מה ראה פני היא ׳׳אה׳/ די ון׳ אי עי .127־126 (:1985) 34 ׳

105מטאפיסי מאמר

של האידיאות באמצעות חושב שאני הדעת על להעלות אין וכן סיבתו. מסוים, באופן [soit affectee] תיפעל אמנם שהנפש גם וצריך זולתי. רק לא מראש בה שתהיה וצריך כלשהו, דבר על חושבת שהיא בשעה

גם אלא לגמרי, הינו קבוע שכבר מה כך, מופעלת להיות הסבילה היכולת ההפקה של עקבות ומעולם מאז בטבעה היו שבזכותה פעילה, יכולת

אוצר כבר זה וכל בעתה. להפיקה הנטיות ושל זו מחשבה של העתידהזו. במחשבה הכלולה האידיאה את בתוכו

זכות שאין אותה; כופה שהוא בלי נפשנו את מטה שאלוהים מאחר .30 רה אלא יהודה, חוטא מדוע לשאול מהוס כל ושאין כלל, להתלונן

אישים אי־אלו פני על והועדף החוטא יהודה של קיומו הותר מדוע דרגות ועל החטא לפני המקורית אי־השלמות על אפשריים. אהריפ1הההד.

רבים שיקולים ישנם האנושי, הרצון על אלוהים של לפעולתו באשר שניתן מה הנה 2זאת, ובכל מדי. יארך כאן בהם הדיון אשר למדי, וקשים

רק אלוהים בפעולותינו, רגיל באופן בהשתתפו כלליים. בקווים לומר את רצוף באופן ומפיק משמר הוא כלומר שכונן, החוקים לפי פועל

על־פי חופשי או ספונטאני באופן בנו עולות שהמחשבות כך ישותנו,אותן לחזות היה ניתן שבו 3שלנו, הפרטי העצם של מושגו שמקיים הסדר

ץ, שם1 בתחילה הראשון. הנוסח על תוספת הוא האחרון המשפט .1 במקום לייבניה׳/ ד הו ס״ של שמו את ״י טו טי "אם תחילה: כתב גם הוא חוטא; לאיש כדוגמה ״

שד היה לא חוטא, היה לא יהודה שפעולה וכן: הינו״: א ת ׳׳ כלולה זו חופשישגו". במו

ץ: כתב בתחילה .2 בני שהו לגעת ״כדי ליי בין להבחין צריך כלליים, בקווים במשות, הפעולות והרעות". הטובות האדי

ת של שלם מכלול .3 טוי לידי בא רעיונו חופשי הוא האדם זוז: קצר במשפט ביתיו ת; הן ופעולו ת אבל ספונטאניו שקבע סדר על־ידי נשלטת זו ספונטאניו

הפרטי העצם של הפנימי החוק אלא איננו זה סדר העולם; את בבראו אלוהיםת לו בהתאם אשר בעו תיו נו לו קבע זה חוק חברתה! מתוך האחת פעו מלכתחילה נת של חוקם והוא הפרטי העצם של בריאתו בעת שלו! החופש או הספונטאניו

כינון העצם בריאת ת מונע לפיו פועל הנברא שהעצם החוק ו שנו שג של פר מו

ץ ו. ג.106 בני ליי

אל תמיד ייטה שהרצון שציווה לציווי הודות כך, על נוסף נצחים. מנצח אותו מחקה או אלוהים של רצונו את מבטא כשהוא לכאורה, הטוב

תמיד בר יש לכאורה טוב אותו אליהן שביחס מסוימות, פרטיות מבחינות יותר, כטוב שנראה את לבחור שלנו רצוננו את קובע הוא אמיתי, משהו 4שהוא הרי מוחלט, באופן נדבר אם שכן אותו. שיכפה בלי זאת ובכל

או אחרת לעשות היכולת בעל והוא להכרח, אותו מנגידים באשר אדיש, נשארות והן אפשריות הן החלופות שתי שכן מפעולה, כליל להימנעכאלה.

ת כהתערבות המתמדת הבריאה סי ם במהלך האל של רצופה ני הטבעי! העניינישמעות עוד שאין מכך ללמוד אין אבל ת״ על לדבר מ שתתפו האל של "ה

ח״ שהאדס או הנבראים העצמים של בפעולותיהם לאחר לגורלו כביכול ״נזנאד,/ למשל )ראה האל של חד־פעמי בפועל העולם שנברא צי אודי תי סעיף ׳

ת שנקבעו לאחר (.28'27 ש שעל׳־פיהם העקרונו החופשית פעולתו את להבין ית של טיבה ואת האל של השאלה מתעוררת העולם, נברא שעל־פיה הרציונליו

שב כיצד ומעולם: מאז בה התחבטו שהתיאולוגים הידיעה־מראש את ליי ל!;לוטין מממש הוא שבה כל־יכולתו ואת העתיד את האל יודע שבה המוחלטת

ץ האנושי? החופש עם רצונו את על־ידי הזאת השאלה את לפתור מבקש לייבנית של החלה ש תורת עקרונו שי: המצב על האלוהי החופ כאשר חופשי האדם האנו

מימוש של התכלית ולקראת דעת שיקול מתוך כלומר רצוני, באופן פועל הואת הוא מייד שיתעורר הבעיה של נוסף היבט הטוב. האל צידוק או הרע בעייש עולם שברא התיאודיציאה. שאלת היא - רע בו שי

שאת א בכ״י הרצון. .4 ם מחיקות הפיסקה נו שינויי שייו על שמעידים רבים ו של קשי ומסורבלים. ארוכים שהמשפטים הטעם גם זה בניסוחה. לייבניץ מסתבר הקו

ץ מכך גם שני באחד אף תיפול שלא רצון תורת לנסח מבקש שלייבני הפחים מ הסטואיקאים של הפטליזם הזה: במבוך דרכם המגששים לרגלי היקושיםשפינוזה ת׳ כל והעדר מזה, ו מייחס שהוא עמדה - החופשי הדבר של היקבעו

למושג ביחס אבל נקבע; הרצון אמנם לפיכך מזה. - ולדקארט למוליניסטיםש״, הוא בטוב לבחור ש״מוטה״ הרצון המוחלט ההכרח לא לעולם כי אם "אדית, גחמה היה אז שכן להיקבעותו, טעם שאין במובן תי זה במובן אלא שרירו

ת ת שהאפשרויו שונו ת ה צבו - פנימית סתירה בהן שאין ככל - הן לפניו שנישרויות תן שנקבע לאחד גם ממשיות. אפ לבחור היה שיכול לומר איפוא ני

שבחר. מכפי אחרת

107מטאפיסי מאמר

בדברים הצפונות ההפתעות מן שתיזהר עצמה בנפש תלוי כן על או לפעול ולא שיקולים, לשקול נחוש רצון על־ידי לעינינו, הנראים

מספיק. דעת שיקול אחרי אלא מסוימות בנסיבות כלל דין לגזור לא כלשהי שנפש נצחים, מנצח מובטח ואפילו הוא נכון אף־על־פי־כן

בנידון? משהו לעשות יכול מי אבל כאלה. בנסיבות זו ביכולתה תשתמש האלה התלונות כל שכן זולתה? מישהו על להתלונן היא יכולה והאם

המעשה. לפני בלתי־צודקות היו אם בלתי־צודקות הן מעשה שלאחר אלוהים על להתלונן היתה רשאית כלום החטא, לפני מעט זו, נפש והנה

בעניינים אלוהים של שקביעותיו מאחר לחטא? כביכול קבעה אשר על לחטוא, נקבעת שהיא היא יודעת מנין לחזותם, שאי־אפשר דברים הן אלה ואלוהים רצון, בהעדר אלא מדובר אין חוטאת? אכן שהיא משעה לא אם השופטים, כל וכן יותר! וצודקים יותר נוחים תנאים ליצור היה יכול לא

אין רע, רצון בעל להיות אדם שהביאו הסיבות אחרי מבקשים שהם בלי ביטחון יש שמא אבל רע. הוא זה רצון כמד. עד בשאלה אלא חוקרים הם

במופלא לענות ובלי לא; אולי בעצמך: וראה צא שאחטא? נצחים מנצח חובתך לפי פעל למענך, אור עליו •לשפוך יכולים אגו שאין ובזה ממך,

מכיר. שאתה התשובה הזה? החטא את יחטא זה שאדם הביטחון מנין אחר, יאמר אבל

מאז רואה אלוהים שכן זה. אדם הוא יהא לא כן לא שאם והיא, קלה שיש שלו, האידיאה או מושגו אשר מסוים, יהודה שיהיה ומעולם

רק איפוא נותרת הזאת. החופשית העתידית הפעולה את כולל לאלוהים, של באידיאה אפשרות אלא שאינו הבוגד, כזה, יהודה מדוע השאלה, של בעולם לקבל שנוכל תשובה אין זו לשאלה ~אבל בפועל. קיים אלוהים,

טוב כי מצא שאלוהים מאחר כי לומר יש כללי שבאופן רק אלא מטה, ריבית עם ייפרע הזה שהרע מתחייב שחזה, החטא אף על שיתקיים,

דבר של בסיכומו ושיסתבר יותר, גדול טוב ממנו יוציא שאלוהים ביקום, היא זד, חוטא של קיומו כלול שבהם הדברים של זאת שהשתלשלות

אי־אפשר אבל האפשריים. האחרים האופנים מכל ביותר המושלמת בחזקת אנו עוד כל הזאת הבחירה של הנפלא ההיגיון את תמיד להסביר

ועתה אותו. שנבין בלי גם עליו נדע אם דיינו הזה; בעולם אורח עוברי

ץ ו. ג.108 בני ליי

החכמה של בעומקה aititudinem divitianmn,5 להכיר העת היא שיקולים הכוללים הפרטים אחרי לבקש בלי ובתהומותיה, האלוהית

אינסופיים. תומתם אבדן אחרי רק לא שכן הרע. סיבת אינו שאלוהים ברי זאת בכל

היתה לכן קודם עוד אלא בנפש, אחיזה הקדמון החטא קנה בני־האדם של הנבראים, כל של לטבעם השייכת מקורית אי־שלמות או מוגבלות בנוגע הקושי כן על לכישלון. למועדים או לחטאים שעשאום

צריך וכך לאחרים. בנוגע הקושי מן גדול אינו 6לסופראלאפסאריאנים אוזרים, סופרים ושל הקדוש אוגוסטינוס של דעתו את לפרש לדעתי היצורים, של במוגבלותם או בהעדר כלומר באין, הוא הרע שורש שלפיה

חן שנושא השלמות דרגת על־ידי חסדו ברוב עליו מפצה שאלוהים מה

ם 5 תהו שר", של ״ ם,י״א, אל פאולוס איגרת עו מיי את מעט משנה לייבניץ .33 הרות שר עמוק ״מה המלא: הפסוק המקור. של הלטיני שר האלוהים חכמת עו ועו

ת מן זה פסוק ימצא". מי ודרכיו יחקור מי משפטיו דעתו מצוטט החדשה הברית לעתים ת הדתית בספרות מזומנו ושל באל אמונה של הודאה בתור הנוצרי

אה טעמי את להבין הגמורה אי־יכולתנו ר תו) ל G פעו . G rua, Jurisprudence 470-74 .universelle et theodicee selon Leibniz, Paris, 1953, pp.) בהבדל

סטינוס כמו רבים, מתיאולוגים ה/ )ראה אוגו א צי די או תי ף ׳ מן ורבים (285 סעיתיו ההולכים אין בראשונה(, וקאלווין )לותר הפרוטסטנטים מבין בעיקר בעקבוץ ש כדי הרבה, פעמים מצטט שהוא זה בפסוק משתמש לייבני את להדגי

התבונה של העקרונית אי-יכולתה ואת האלוהית הבחירה של שדידלתילחד,ת החכמה של עומקה את אלא האלוהי, הרצון לסודות לחדור ת ואת האלוהי גבולושון האלוהית. הבחירה לטעמי ביחס האדם היו אחר: ל ץ של אלו כמו איננו, לייבני

שעיהו, מסתתר״ "אל למשל, לותר של זה וטוב חכמה בעל אל אלא (,15 מה, )ישגבו שיקולים לאור שבורא מוחלטים, ת שנ הטוב את המוגבלת האדם מבינ

שאיננה אמונה תהום איפוא איננה בה שמדובר התהום האפשריים. שבעולמותת תבונה של אלא התבונה, של צידוק לקבל יכולה סופי מוחלט צידוק המהווה אינ

לאמונה.6. supralapsaii-es - תן השם ם שני )על־פי שגרסו הקאלוויניסטיים לתיאולוגי

ץ ה/ עצמו, לייבני א צי די או תי ף ׳ ם האלוהיים והצדק שהחסד (82 סעי תני על-פי נישגבו טעמים ת לחלוטין שנ לו קדמו ואף בחטא תלויים אינם ואשר האדם מבינתו"לפני השם )ומכאן שמעו הנפילה"(. שמ

109מטאפיסי מאמר

הבלתי־רגיל, ובין הרגיל בין אלוהים, של זה לחסד להעניקה. מלפניו מסוימת תוצאה לגרום כדי כשלעצמו 7פועל תמיד והוא ומידותיו, דרגותיו החטא, מפני אותנו להבטיח כדי דק לא בו די תמיד וכן נכונה, שמידתה

החסד לפעולת יצטרף שהאדם בהנחה הגאולה, את להביא כדי גם אלא של לבו נטיות על להתגבר כדי תמיד בו די אין אבל לו! שנתון מה על־ידי לחסד ורק אך שמור וזה למאומה, עוד שואף היה לא אחרת שכן האדם, הודות ובין שלו מכוחו בין 8תמיד, העליונה על ידו אשר במוחלט, הפועל

הנסיבות. של להתאמתן

הידיעה על מראש, הנחזית האמונה על הכהירה, מניעי 1על .31 הטעם על עומד שהכל בך ועל המוחלט, [decret] הצו על האמצעית,

כזאת, אפשרית [personne] אישיות היום לשם אלוהים בחר מדוע פעולות ושל חסד של כזאת השתלשלות בתוכו אוצר שמושגה

הקשיים. את באחת שפותר מה חופשיות;אין שלגביהם לגמרי, טהורים חסדים הם אלוהים של חסדיו לבסוף,

7. 1a gräce) efficace) - ח על הפועל"; ״החסד ב הוויכו ראה החסד, שאלת סביץ מבוא. אולוגיה של הקלאסית להבחנה רומז לייבני "החסד בין הנוצרית התי

בין (la grace süffisante) המספיק" בו שדי אף הראשון, הפועל". ״החסד ו קיומו אין שכן למימושה, תמיד בפועל בהכרח מביא אינו הגאולה, להשגת

ר מביאים ופעולתו תו שתתפותו הצורך על לווי שי, הרצון של בה בהסכמתו האנושני האדם. של ובפעולתו ומממש פעולתו את תמיד. פועל והוא לחלוטין ממפיק ה

המסורתית השאלה האדם. של מצידו כלשהו בסיוע תלות ללא הגאולה אתשיב מבקש שלייבניץ האל של כל־יכולתו על לשמור כיצד היא כאן עליה לה

ת החופש ועל מזה, שיים והאחריו מזה. האנושון בנוסח .8 ץ כאן. הסעיף הסתיים הרא השורה את כך אחר הוסיף לייבני

ף, האלה: הדברים את ועמה האחרונה, ם "לבסו בשל לאלוהים חבים היצורית כל להם אין אבל להם, שהעניק החסדים ולא להם מעניק שהוא אלה על לא זכו

נמחק זה אחרון משפט חסדים". אלה היו לא אחרת להם, מעניק שאיננו אלה עלץ הוסיף ובמקומו בהמשך, שולי הערות של שורה לייבני לבסוף שהפכו הדף ב

.31 לסעיףעל השאר: בין מחיקות; כמה כוללת הסעיף כותרת .1 של מראש הידיעה ״

ת, הסגולות ם״ הענקת על הטובו ועוד. החסדי

ץ ו. ג.110 בני ליי

על בהסתמכות די שאין מאחר זאת, ובכל תביעה: כל ליצורים של העתידיות הפעולות של המותנית או המוחלטת הידיעה־מראש

את שהעניק בעת אלוהים שבחר הבחירה את להסביר כדי בני־האדם מניע כל להם שאין מוחלטים, צווים לדמות שאין הרי האלה, החסדים

מאד נכון מראש, הנחזים הטובים למעשים או לאמונה באשר תבוני.מראש, חזה וצדקתם אמונתם שאת באלה אלא בחר לא שאלוהים

2,quos se fide donaturum praescivit חוזרת שאלה אותה אבל או האמונה חסד את לאחרים ולא לאלה אלוהים יעניק מדוע ונשאלת, הידיעה שהיא אלוהים, של 3ידיעה לאותה ובאשר הטובים. המעשים

הם ]ממנו החומר של אלא הטובים המעשים ושל האמונה של לא מראש מצידו תורם שהאדם מה של או [predisposition] נטייתם ושל עשויים[

בין הבדלים גם יש החסד, מצד הבדל שיש שכשם היא אמת )שהרי הטוב אל אותו שיעוררו צורך לו שיש הגם שהאדם, צריך ואכן בני״האדם,

שאלוהים, לומר שניתן לרבים נראה כך(, אחר הוא גם יפעל האמונה, ואל

שחזה .2 ק ״ פלאגיוס של לתורתו כאן רומז לייבניץ האמונה״. מתת את להם שיעני(Pelagius, אולוג שית(, המאה מן נוצרי תי שי הרצון שלפיה החמי חופשי האנו

את חוזה שהאל לאלה מוענק ושהחסד האלוהי, החסד פעולת בלי גם טוב לעשות שכן נגדה, יצא ואוגוסטינוס הכנסייה על-ידי נדחתה תורתו הטובה. פעולתם

ץ האל. של בכל־יכולתו כפירה בה ראה תו של עיקרה את כאן מעלה לייבני טענת האמונה שלפיה פלאגיום, נגד אוגוסטינוס של שיי תלויות בעצמן הטוב וע

החסד. בפעולתת״; המלה תחילה נכתבה כאן .3 האמצעית" ל״ידיעה מתכוון לייבניץ ״אמצעי

(la science moyenne,) שג שג האלוהי. החסד על בוויכוח מרכזי מו קשור המושמו בעיקר ר (,Luis Molina (1600-1536 של ב שועי נזי שב שניסה ספרדי י ליי

שי, החופש את שג באמצעות בעיקר האנו ת התיאולוגיה עם זה, מו האוגוסטינית הידיעה אלוהים. של וכל-ידיעתו כל-יכולתו של והתומיסטי ת׳׳ ׳׳ היא, האמצעי

תן ההסבר על־פי ץ שנו בני את בה יודע שאלוהים הידיעה עצמו, ליים טיי טינגנ הקונ ם׳׳ ׳׳ אה/ העתידי צי די או תי ף ׳,Causa Dei׳ הנספח )׳ (.17 סעי

תיו את האל יודע זה באופן שיות פעולו תנות האדם של החופ ברצונו המו הדברים פני את מראש הקובע צו של בגדר איננה האל של זו ידיעתו ובבחירתו.

ש את לא ובעיקר )הפרדסטינאציה( לגאולה באמצעים האדם שיעשה השימושותו שמעמיד החסד. לר

111מטאפיסי מאמר

הסיוע או החסד בלעדי האיש יעשה אשר את רואה הוא באשר[assistance] ,לקחת בלי מצידו שיבוא מה למצער או הבלתי-רגיל

שנטייתם למי החסד את להעניק להחליט עשוי החסד, את בחשבון הפחות או בלתי־מושלמת הפחות למצער או ביותר הטובה היתה הטבעית

הן באשר אלה, טבעיות שנטיות לומר ניתן כך, היה לו גם אך רעה. שכן רגיל, אמנם שהוא חסד, של [effet] התוצאה הן עדיין טובות, שיתרונות היטב יודע שהוא ומאחר אלה: פני על אלה את העדיף אלוהים הבלתי־רגיל, לסיוע או לחסד מניע ישמשו מעניק שהוא אלה טבעיים

רחמיו? על במלואו מועמד שהכל דבר של בסופו זו מתורה יוצא אין כלום אלוהים מתחשב כיצד או כמה יודעים אנו אין )שכן איפוא אני מאמין

הוא ביותר והבטוח ביותר שהמדויק החסד( בהענקת הטבעיות בנטיות בין שתימצא שצריך העירותי, שכבר וכפי עקרונותינו על־פי לומר,

או שמושגה אישיות שמעון, של או ראובן של אישיותו האפשריים הישים רגיל חסד של השתלשלות אותה כל בחובם אוצרים שלה האידיאה

מלפני חן נשא וכי נסיבותיהם, עם מאורעות אותם שאר וכל ובלתי־רגיל האפשריים האחרים האישים אינסוף מכל בפועל, לקיום לבחרה אלוהים הקשיים ושכל מאומה עוד לבקש שאין נראה זה כל אחרי מידה: באותה

נעלמים. אלוהים מלפני חן נשא מדוע וגדולה, יחידה שאלה לאותה באשר שכן סר־דעת להיות צריך אכן רבים, כה אפשריים אחרים מאישים בו לבחור

היא פרטיהם ידיעת ואשר שמנינו, הכלליים בטעמים להסתפק שלא כדי* י

משולל שבהיותו מוחלט צו על להסתמך במקום וכך לכוחותינו. מעבר פתרון כדי ועיקר כלל בהם שאין טעמים על או לתבונה מנוגד הריהו טעם

פאולוס עם לומר יהיה ביותר הטוב 4אחרים, לטעמים ושזקוקים הקושי

אנו שאין אלוהי הצו קאלווין, של התיאולוגיה על־פי בעיקר הוא, מוחלט״ "צו .4שקובע טעמים לו לייחס רשאים תי באורח החסד חלוקת את ו לחלוטין שרירו

של מכוחו עולם למארת הנידונים או הנגאלים בני־האדם של תרומתם מבחינתם״ לטעמים ה״זקוקים הטעמים זה. חסד של הפלאגיאנים של טעמיהם הם אחרי ו

ת עמדתו קודמות(; הערות )ראה המוליניסטים אולוגי ץ של התי בשאלת לייבניכרגיל, הקודמת. בפיסקה אומר שהוא כפי שלו המטאפיסיקה את מניחה החסד

ץ ו. ג.112 בני ליי

התאמה של או חכמה של מסוימים גדולים טעמים זה לכל שיש הקדוש, הכללי, הסדר על והמייסדים לבני־תמותה ידועים שאינם שמר, שאלוהים דבר של בסופו הם אלו היקום. של ביותר הגדולה השלמות היא שתכליתו

רחמיו של גם כמו צדקו התגלות ושל אלוהים של תהילתו של מניעיה שבפניו עושר של עצום עומק אותו של ולבסוף שלמויותיו, של ובכלל

הקדוש. פאולוס אותו של נפשו נרעשה

ודת. חסידות בענייני אלה עקרונות של תועלתט .32 על הגדול העיקרון ובמיוחד שהסברנו, שהרעיונות דומה כך, על נוסף

העצם של מושגו דבר על והעיקרון אלוהים של פעולותיו שלמות דבר מזיקים שאינם רק לא נסיבותיהם, כל עם מאורעותיו כל את בחובו האוצר

לאישוש כה עד שהכרנו ההשערות מן יותר הרבה הם תורמים שאף אלא אלוהים לאהבת הלבבות להצתת מאד, גדולים קשיים להתרת הדת,

רואים שכן הבלתי־חומריים. העצמים של הכרה אל הרוחות ולרוממות שהמחשבות כפי באלוהים תלויים האחרים העצמים שכל מאד רב בבידור מאוחד הוא וכי בכל, הכל הוא שאלוהים מעצמותנו, [emanent] נאצלות

מידת על־פי כי אם - היצורים כל עם [intimement] שבקירבה איחוד

ת להיכשל בלי אחת מטעות להימנע מבקש הוא את מקבל איננו הוא המנוגדת: בטעו )"צו תבוני טעם לה שאין מגחמה נובעת האלוהי החסד הענקת שלפיה העמדה

האדם. של החופשי ברצונו האלוהית הפעולה את המתנה זו את לא גם אך מוחלט"(,ש בניגוד בתורה מחזיק איננו לייבניץ (262-261 )עמ׳ לרואה שמציע לפירו

הכל לייבניץ של שבעיניו נכון החסד: הענקת של העדר-הטעם בדבר הלותראנית שייך אמנם הוא )ובזה ובכל־יכולתו בכל־ידיעתו אלוהים, של בבחירתו תלוי

ת למסורת סטיני ש זו בחירה ברם והתומיסטית(; האוגו ם טעמים לה י והיא תבוניי הטוב את לברוא הרצון על־ידי לחלוטין( חופשית נשארת כי )אם מוכתבת

בלתי־שרירותי גם הוא אבל חופשי, אמנם הוא זה רצון האפשריים. שבעולמותטויה הוא באשר לחלוטין רוצה וכטוב כחכם אשר האלוהית, התבונה של העליון בי

תר הגדול הטוב את בראש היא כלשהו לפרט אחר או כזה חסד הענקת שבאפשר. כיושקלת אפשרות ובראשונה ף כל בין האלוהים, על־ידי הנ שרויות אינסו שהוא האפ

- בוחר הוא דבר של בסופו ל״מחירן"; ביחס בהן הכלולה השלמות מידת את מחשבת, והטובה המושלמת את - לחלוטין טוב שהוא מפני שרויו בתוכה מקפלת וזו שבאפ

במסגרתה. שיוענק החסד את וגם - תולדותיה כל את )או"אוצרת"(

113מטאפיסי מאמר

הוא לפעול ואם השפעתו. באמצעות מבחוץ קובעם לבדו שהוא - שלמותם המטאפיסיקה בשפת זה במובן לומר ניתן בלתי׳אמצעי, באופן לקבוע

אין באשר - רע או טוב לי לגרום עשוי הוא ורק עלי פועל אלוהים שרק אלוהים שכן האלה, הקביעות של לטעמן אלא תורמים האחרים העצמים גם וכך ביניהם. להתאים אותם ומחייב טובו את מחלק בכולם, מתחשב [communication] ההידברות ואת הקשר את שמקיים הוא לבדו אלוהים

של תופעותיהן עם מזדמנות אלה של תופעותיהן ובאמצעותו העצמים, של כפי אבל, בתפיסותינו. ממשות שיש נובע ומכאן עמן, ומתאימות אלה

שכן פרטיים, לטעמים הפעולה את מייחסים מעשי באופן לעיל, שהסברתיהפרטיים. במקרים הכללית הסיבה את תמיד להזכיר צורך אין

)הנעשית מושלמת ספונטאניות בעל הוא עצם שכל רואים אנו כמרכן מן משתלשל לו שקורה מה שכל השכל(, בעלי העצמים אצל חירות

וזהו לבדו. אלוהים זולת אותו קובע אינו ושדבר מישותו או שלו האידיאה היה מאד, נערצת ושקדושתו ביותר נעלה רוח בעל שהיה 1שאדם, הטעם אלוהים אלא נמצאו לא כאילו לעתים לחשוב צריכה שהנפש לומר רגילבעולם. והיא

ה :&׳ ח שה ת שו של תרזה בשם )הידועה הקדו (,1582־1515 מאווילה: תרזה או ית ומיסטיקאית נזירה ב, כרמליטי אג את מזכיר לייבניץ אנוסי(. ממוצא מספרד)

ם/ ׳ספר האוטוביוגראפי בספרה המצויה שלה, הזאת ההתבטאות חיי במקומות הi ,בין נוספים שיטה גם השאר ו שה/ ב׳ ת; בהוצאה 20 >עמ׳ 14 סעיף חד העברי

ר י. המתרגם ר או ת, שם, מעי ש בטעו ץ מאד״ נעלה רוח בעל ש״האי שלייבני הנידון העניין לארנו. לייבניץ של י ׳אג גם ראה ידוע(: אינו שם אליו מתייחם

מר/ של האחרון בחלקו ג־,: א מ ם גם כמו ה׳ ם בכתבי אולוגיי ץ התי מהם מקבל שלייבני איפוא תימה אין עמו. וההתאחדות אלוהים" אל ה״חזרה הוא השראתו, את

ץ הזאת. המפורסמת הספרדיה המיסטיקאית את כאן מזכיר שלייבניץ \ לייבנית אחת לא ביטא עצמו ',יי J בעיקר )ראה מיסטיים רעיונו . Baruzi, Trois

!'dialogues mystiques de Leibniz, Paris, V rin, 1985, repr. Revu |metaphysique et de morale, 1905*;ä.) הקדושה תרזה של שדבריה אלא

ש כאן מובאים 4 שו שנות כאי אולוגי העיקרון של לפר ונבראיו האל אחדות של התים שגי מו ב » ת של | פיי סו ת: פילו צי בני אלוהים שבין ה״קרובה״ האחדות העצפ-הליי

j g*ה ,ליצוריו טוי אלא איננ באלוהים. זולת - בדבר הנברא העצם של לאי־תלותו בי

ץ ו. ג.114 בני ליי

היקף וכאותו אי־תלות כאותה האלמוות את יותר המבהיר דבר אין אכן, החיצוניים, הדברים כל מפני מוחלט באופן חוסה היא שמכוחם הנפש, של

אין ואף אלוהים: עם לעצמה ומספיקה עולמה כל את עושה לבדה היא שכן כשם ממש [,annihilation] הכחדה בלא העולם מן שתעבור האפשר מן זה

2עצמו! יחריב שלו( ומתמיד חי ביטוי )שהיא שהעולם האפשר מן זה שאין הקרויה מתפשטת מסה באותה החלים שהשינויים הוא בלתי־אפשרי וכן

יכלה זה גוף של שהתפוררותו לא ואף הנפש, על במאומה ישפיעו גופנו,3בלתי״מתחלק. שהינו מה

ר .33 ב ס ד של ה חו ש אי פ ף הנ הגו ב ו ש ח תי שנ ל ב תן ל ר ני ב ס ה או לפי על לני רן ו קו ת של מ סו פי ת ת. ה לו ב ל בו מ ה

גדול מיסתורין אותו של 1הבלתי־צפויה הבהרתו גם מתגלה לפנינו של והפעולות שההיפעלויות קורה כיצד כלומר והגוף, הנפש איחוד בדברשל תואמות בתופעות מוטב, או, 2ובהיפעלויות בפעולות מלוות האחד

ייעלם". שאטום "או תחילה: כתב לייבניץ .2אחת. יחידה בראשונה היו אחריו והבא זה סעיף .3

1. inopine - ץ על־ידי נוספה הזאת המלה לא אך א בכ״י השורה בסוף לייבנישונות. במהדורות מופיעה היא אין וגם ב לכ״י הועתקה מן ברבים הרא

ץ מתאר שבהם התיאורים תו׳׳ את לייבני הקבועה ההארמוניה בדבר "תגליס וכאילו ״בלתי־צפוי׳׳ באופן אליה שהגיע מספר הוא מראש, ובעל־כורחו אנו

שיטה להלן: י אג׳ למשל )ראה שה/ ׳ ב׳, !14־12 סעיף חד לייבניץ (.322 עמ׳ רור כאן, מציע מראש׳/ הקבועה ״ההארמוניה תורת את פירוט, ובלי בקיצו

ף בין היחס שאלת את לפתור האמורה תו להתפשטות. מחשבה בין או לנפש גו אץ של דבריו על אחדות תמיהות יעלה עניין לייבני להבחין יתקשה ובעיקר זה, ב

ה״ בין משמעותי בהבדל ץ של ה׳׳הארמוני ת לייבני בו סי ה " בין ההזדמנותיות״ לש, של המניעים מן אחד הוא זה פילוסוף נגד שהוויכוח למרות מאלבראנ

ת ההארמוניה. תורת של לניסוחה העיקריים תיו בעיקבו שגו ייאלץ ארנו של הץ, שני בחלקה לייבני את ולחדד זו בסוגיה להעמיק עמו, ההתכתבות של החיו. סו שם. וההערות י״ד־כ״ו אג׳ וכן לעיל, 15*14 סעיף גם ראה ני

ץ הראשון! הנוסח על תוספת - המשפט סוף ועד מבאן .2 לתורת רומז לייבנילהניח צורך אין שלו ההארמוניה תורת במסגרת ההזדמנותיות: הסיבות

115מטאפיסי מאמר

על השפעה בעל הוא שהאחד לתפוס נוכל שבה דרך אין שכן האחר. פעולתה על פשוט באופן להסתמך הוא התבונה מן ולא וולתו,

הרי אבל ופרטי. רגיל דבר בתוך הכללית הסיבה של ־בלתי־רגילה הוא עצם ולכל לנפש שקורה מה שכל אמרנו האמיתי: הטעם לפניכם מהותה או הנפש של עצמה שהאידיאה ומכאן מושגה, של [suite] תוצאה

מטבעה (sponte) להיולד צריכים תפיסותיה או מופעיה שכל כזאת היא אבל היקום, בכל שקורה למה מעצמם מתאימים שהם כך ובדיוק שלה,

הנפש שכן לה, שנמסר בגוף שקורה למה יותר מושלם ובאופן כמיוחד הגופים של יחסם על־פי זמן־מה ולמשך כלשהו באופן היקום את גבטאה

בלי לנו שייך גופנו כיצד עוד, מכירים אנו מכאן שלה. לגופה האחרים ידונו להגות היודעים שהאנשים חושבני 3למהותנו. צמת זאת עם שיהא

טיבו את בנקל לראות שיוכלו ממש זה מטעם עקרונותינו את זכות לכף דרך בכל להסבר בלתי־ניתן הנראה לגוף הנפש בין שישנו הקשר של

אחרת.שהן בשעה גם בהכרח, כוללות חושינו של שהתפיסות עוד 4מסתבר

שרין מחדש פעם בבל מתערב שאלוהים > הסופיים העצמים של בפעילותם ובמיביניהם. התאמה ליצור כדי

ף שבין עולה האלה הדברים מך -.־:13 ם לנפש הגו הקיים הקשר ממין שהוא קשר קייש״)ראה קבועה "הארמוניה מכוח הנוצרת התאמה היינו בכלל, העצמים בין מרא

שייך" הגוף לבין הנפש בין אין אחר: לשון לעיל(. 5 הע׳ 14 סעיף אחדות לה ש״ת שונה ' את מבטאה רק )הנפש אחרים עצמים שני כל בין המצויה מזו עקרוני

טוי הזה המסוים הגוף ־• - האחרים העצמים את מבטאה שהיא מכפי יותר מובהק ביr ממנה(. חלק או למהותה" "צמוד הוא אין אבלת שתי הראשון. הנוסח על תוספת הסעיף סוף ועד מכאן :4 שובות סוגיו של ח

ץ של הפילוסופיה ת לייבני ת שהן בלי כי אם - כאן עולו )א( בהרחבה: נידונובע זה דבר אינסופי. הוא עצם כל של התפיסתי השדה היקף ;־ עצם, כל מהיות נוטוי מונאדה, נל ך ת, סיבתה של בי ההצדקה גם מכאן אלוהים. של כלומר האינסופיJ שר זו בשאלה לדיון הם הנבראים שהעצמים מכיוון אבל )ב( הנוכחי! בהק

ת פרצפציה סופיים, סופי או "בהירה להיות יבולה זו אינ ת״) חנ ב מו רק מודעת( וש הקטן. בחלקה ף מודעת תפיסה בכל איפוא י ת של אינסו סו ת״, ״תפי אשר קטנו

שפיעות פעילות הן מודעות, שאינן בכל }■ ואף - המודעת התפיסה של טיבה על ומלי דכי בדוגמת לעתים)כמו ת הים( ג אותה. מכוננו

ץ ו. ג.116 בני ליי

הם ביקום הגופים שכל מאחר שכן מבולבלת, הרגשה איזו בהירות, שחושינו ואף האחרים, כל של רשמם את סופג שלנו גופנו 5מתאימים, במפורט: לכל להקשיב תוכל שנפשנו האפשר מן זה אין לכל מתייחסים

אינסופי תפיסות מגוון של תוצאה הן המבולבלות הרגשותינו לפיכך חוף אל המתקרבים ששומעים העמומה להמיה במעט דומה והדבר לגמרי.

מבין אם והנה, ספור. לאין גלים של משברם מהצטרפות הנוצרת הים, אחת אף אין אחת(, ליעשות כדי ביניהן מתאימות )שאינן רבות תפיסות

פחות שווה עוצמה בעלי רשמים יוצרות הן ואם לאחרות, מעל המתבלטת יכולה היא אין הנפש, של קשבה את לקבוע דומה יכולת בעלי או יותר, או

במבולבל. אלא לתפסן

צורות אז נפשות האחדים, העצמים לבין הרוחות כין ההבדל על .34הזיכרון. מתחייב מבקשים שאנו חאלמוות מן וכי 1עצמותיות,

עצמים, הינם האדם כמו 3unum per se המהווים שהגופים נניח 2אם

5. sympathisent: טוי מכוח ומכוח זה, את זה בו מבטאים שהעצמים ההדדי הבית, ההארמוניה ש האוניברסלי ת״ הבנה או נוכחות מעין י העצמים של "אמפאתי

חלונות". למונאדות ש״אין אף - זה את זהש ,ב׳מאמר בדיונו .1 את ופחות הרוחות של ייחודם את בעיקר לייבניץ מדגי

שונים העצמים סוגי בין הקיימת ההירארכיה בכתבים מפתח שהוא תיאוריה - השיטה כמו יותר, מאוחרים ף ה׳ סעי שה׳) ף ובעיקר (8־5 חד סעי ה׳) לוגי אדו מונ ה׳

ץ מבחין שס (.36־18 ת", בין לייבני מן המונאדות או העצמים שהן ה״אנטלכיותר הנמוכה הדרגה חונו ביו שלמות שנ שונית ובדרגה מסוימת״ ב״ תפיסה של רא

ת: השתוקקות ושל ת״, ספונטאני שו ותשוקות תפיסות בעלות מונאדות שהן ה״נפת״ ולבין זיכרון: המלוות חו מסוגליס שהם בכך הנפשות מן הנבדלים ה״רו

וההכרחיות. הנצחיות האמיתות ידיעת את להם שמעניק מה לרפלקסיה, נוטל שאינני אחד ״דבר א: בכ״י הותיר אך ב מכ״י מחק שלייבניץ פתיחה הערת .2

החומרה פל״פי מדברים אם עצמים, הם הגופים אם הוא לקבוע עדיין עצמי עלת אלא הם אין אם או המטאפיסית, תיות תופעו . בשמים הקשת כמו אמי . . .

ש אם מכך וכתוצאה ת צורות או נפשות עצמים, י תיו שכל, בעלות שאינן עצמוח אם אבל / שהגופים" נני ו ג של ובעיקר המורכבים הישים של עצמותם שאלת ו

ם הגופים שני בחלק תידון המאורגני מבוא. ראה ארנו: עם ההתכתבות של השג הראשון. הנוסח על תוספת - "unum per se ״המהווים .3 מחוך "אחד של המו

117מטאפיסי מאמר

לקבל ניאלץ נפש, בעלי הם החיים ושבעלי עצמותיות, צורות להם ושיש ממש לחלוטין, להיכחד עשויות אינן אלה עצמותיות וצורות אלה שנפשות

על־פי האחרונים, החומר חלקיקי או האטומים להיכחד עשויים שאינם כמו עשוי שהוא הגם נכחד, אינו עצם שכן אחרים; פילוסופים של דעתם מושלם באופן כי אם היקום, כל את מבטאים הם גם לגמרי. לאחר להפוך מה מכירים הם שאין הוא העיקרי ההבדל אבל הרוחות. של מזה פחות

אין לרפלקסיה, מסוגלים אינם באשר ומכאן, עושים, שהם מה ולא שהינם העדר לכך, בדומה והכלליות. ההכרחיות האמיתות את לגלות יכולים הם

ומכאן מוסרית, איכות שום להם שאין הסיבה היא עצמם על הרפלקסיה שאנו למה במקצת בדומה פעמים, אלף צורה ובפושטם שבלובשם נובע

כאילו המעשה או המוסר מבחינת זה הרי לפרפר, הופך כשזחל רואים כשם הפיסית, הבחינה מן הוא שכך לומר ניתן ואף נכחדים, שהם אמרנו אבל [.corruption] השחתתם על־ידי נכחדים שהגופים אומרים שאנו אני, זה לומר יכולה שהיא ומאחר שהינה, את מכירה השכל בעלת הנפש

מבחינה ונשמרת בעינה עומדת רק לא שהיא הרי משמעות, רבת אמירה מן זהותה על שומרת גם שהיא אלא האחרים, מן יותר הרבה מטאפיסית

הזה האני הכרת או הזיכרון שכן אחת. אישיות ומהווה המוסרית הבחינה שדורשים האלמוות כמו־כן לשכר. או לעונש לראויה אותה שעושה הוא :i נהנים העצמים שכל מתמדת היוותרות באותה מתמצה אינו ובדת במוסר הרצוי. מן מאומה בו היה לא היה, שהדבר מה של הזיכרון בלי שכן ממנה, ; בתנאי אך מין, למלך אחת בבת להיעשות צריך כלשהו פרטי שאדם ־נניח ] או מעשית, מבחינה זאת, אין כלום מחדש; נולד כאילו שהיה, מה שישכח :־ היה וכאילו לאין, להיות צריך היה כאילו להכירן, שניתן לתוצאות באשר“̂ טעם שום לו אין שאיש דבר במקומוי רגע באותו להיברא צריך סין ־מלך |i לו. לקוות

ממה או שלו מעצמותו נובעת שאחדותו מה על חל עצמו״( ״על־ידי )או עצמו" ו־א : ל א-ו הו ת( הפעולה מן ש ת)המכאני צוני אחר. של החי

ץ ו. ג.118 בני ליי

האחרימ. היצורים פני על אותם מעדיף ושאלוהים הדוחות, מותר .35 שהעצמים אכל העולם, את מאשר יותר אלוהים את מכטאים שהרוחותאלוהים. את מאשר יותר העולם את מבטאים האחרים תמיד ישמר שאלוהים טבעיים טעמים באמצעות לקבוע שנוכל כדי אבל

ואת הזיכרון את היינו אישיותנו, את גם אלא שלנו העצם את רק לא חדלה שהננו[ מה ]של המובחנת שההכרה )אף שהננו מה של ההכרה עם המוסר את לצרף יש העילפון(, ובעת השינה בעת לעתים

העצמים כל של כעקרונם רק אלוהים על לחשוב אין כלומר המטאפיסיקה? או האנשים כל של כמנהיגם גם •.עוד אלא וכסיבתם, הישים כל ושל

הרפובליקה של או המדינה של המוחלט וכמלכן בעלי״השכל, העצמים מכל העשויה היקום של ]הרפובליקה[ היא שאכן כפי ביותר, המושלמת

מן ביותר המשוכלל באחת הוא עצמו אלוהים באשר יחדיו, הרוחות הם שהרוחות ברי שכן הישים.כולם. מן ביותר והגדול כולם הרוחות

האלוהות. את ביותר הטובה בצורה שמבטאים והם 1ביותר המושלמים אלא אינם ותפקידם סגולתם תכליתם, העצמים, של בולו טבעם ובאשר

להטיל מקום אין הצורך, די שהוסבר כפי היקום, ואת אלוהים את לבטא : והמסוגלים עושים, שהם מה של ידיעה עם אותו המבטאים שהעצמים ספק

י מבטאים אכן העולם, אודות ועל אלוהים אודות על גדולות אמיתות להכיר ; ובלתי־מסוגלים גסים שהינם טבעים מאותם יותר טוב השוואה בלא אותו

וההבדל ידיעה? וכל רגש כל לגמרי משוללים שהינם או אמיתות, להכיר כמו ממש הוא גדול כלל, באלה שאינם אלה לבין בעלי־השכל העצמים בין

שרואה. מי לבין המראה בין ההבדל ביותר והחכם ביותר הגדול הוא ובעצמו בכבודו שאלוהים ומאחר

ואף עמם בדברים לבוא כמו עשוי שהוא שהישים להיווכח נקל שברוחות,י־ את במיוחד, מהם[ אחד ]לכל להם מעביר שהוא על־ידי אליהם להתחבר

I§ אחר נמחק אך ב לכ״י גם שהועתק המשפט את בראשונה כתב לייבניץ .1 נן

ץ על־ידי ה לייבני מ מו) צ ב(:י| בכ״י שמצויה קלה דקדוקית טעות גם שמסביר עת ם העצמים הם ״הרוחו אלאן אינם שהגופים במקרה בעולם המצויים היחידית, תופעות תיו תר״. המושלמים הם למצער או אמי I ביו

119מטאפיסי מאמר

ולאוהבו, מיטיבם את להכיר יכולים שהם ובאופן ורצונותיו, מחשבותיו שאינם הדברים, משאר יותר שיעור לאין ללבו קרובים להיות צריכים שכל רואים שאנו כשם הרוחות: בידי למכשירים אלא להיחשב יכולים

ויהא אחר, דבר מכל יותר שיעור לאין אדם מחשיבים החכמים האנשים ביותר הגדולה [satisfaction] שההנאה ודומה שיהא, ככל רב־מחיר היא רצון, שבעת היא אחרות שמבחינות נפש הימנה ליהנות שעשויה

הבדל ישנו לאלוהים שביחם הגם אחרים: לה שרוחשים באהבה בהיווכחה באשר הנאתו, על דבר להוסיף כדי בהן אין אותו ועבודתנו שתהילתו זה

והמושלם, העליון מאושרו השתלשלות אלא אינה ליצורים שיש ההכרה שהינו זה זאת, בכל מסיבתו. חלק להיות או לו לתרום עשויה היא ואין מלך שנהלל וכשם מופלג, באופן בו מצוי הסופיים ברוחות ותבוני •טוב

ביותר היקרה החיה של חייה פני על אדם של חייו לשמור יעדיף אשר והצודק שהנאור ספק כלל להטיל צריכים איננו גם כך ביותר, והנדירה

2זו. בדעה הוא אף מחזיק שבמלכים

שחוברים גיותר המושלמת הרפובליקה של שליטה הוא .אלוהים .36 כוונתו היא הזאת 1האלוהים עיר של ואושרה הרוחות, כל בה;:

העיקרית.

שון בנוסח .2 שובות הגדולות האמיתות "את במלים: הסעיף הסתיים הרא והחרו האלה תר, מועטה היכרות הקדמונים הפילוסופים הכי שו ורק ביו הוא הנוצרי י

תן שביטא הי״)ראה באופן או ף אלו (.37 סעיר הביטוי .1:' מחיבוריו לאחד כך קרא אשר מאוגוסטינוס, שאול האלוהים" ״עיתר החשובים ;׳ ת בדבר לרעיון (.De civUas Dei) ביו חברים בני־האדם כל היוש ראשה, הוא שאלוהים ברפובליקה !• )ראה הסטואית בפילוסופיה שורשים גם יחות למשל |;. שי ה a' 23 ,9 א, אפיקטטוס׳, של ׳ sמקורו העברית(. במהדורה 24־ טוי של 3 ה משמעותו אבל במקרא, הוא הבי אולוגי הוא שכן שונה הנוצרית בתי

ת חברה בה מציין חני של עמדתו של ייחודה ופוליטית. היסטורית ולא רו| ד מוצא הוא שאין בכך 'לייב'ניץ:הואי| שב בלתי ניגו אלא הממלכות שתי בין מתייה... | ת הממלכה שכין ״הרמוני של המוסרית הממלכה ובין הטבע של הפיסיm /ה לוגי אדו מונ (.87 סעיף החסד״)׳

ץ ו. ג.120 בני ליי

ביותר, [perfectionnabies] בני־ההשתלמות העצמים הם הרוחות אכן, ביותר, המעטה במידה זו את זו מעכבות שהן בכד מתייחדות ושלמויותיהם

עשויים ביותר המהוגנים רק שכן אהדדי, לזו זו מסייעות שהן בעצם או שמכוון שאלוהים, בבירור נובע מכאן ביותר: המושלמים הריעים להיות ביותר הקרובים הם הרוחות בכלל, ביותר הגדולה השלמות אל תמיד באופן מהם אחד לכל אף אלא כללי באופן רק לא להם יעניק והוא ללבו,העולמית. ההארמוניה שתאפשר ביותר הרבה השלמות את פרטי

הקיימים הדברים מקור הוא רוח, הוא באשר שאלוהים, לומר אף ניתן[existences;] לא ביותר, בטוב לבחור כדי רצון לו חסר לו• אחרת שכן

אחרים. פני על שיועדף מתוך אחד אפשרי ]דבר[ שיתקיים טעם שום היה השיקולים כל לפני באה בעצמו, רוח שהוא אלוהים, של זו תכונתו וכך

בדמותו עשויים לבדם הרוחות ליצורים: ביחס לו שיהיו שאפשר האחרים יכולים הם רק שכן הבית, ילדי כמו או 2חלציו יוצאי וכמעט ובצלמו,

האלוהי: הטבע לחיקוי ידיעה מתוך ולעשות חופשי באורח אותו לשרת גם אלא אותו מבטא רק הוא אין שכן שלם, לעולם בערכו שווה אחד רוח

כל אם שגם שדומה עד כך, וכל לאלוהים. בדומה בו ושולט אותו מכיר את מבטאים האחרים העצמים זאת שבכל הרי כולו, היקום את מבטא עצם

יותר אלוהים את מבטאים הרוחות אבל אלוהים, את מאשר יותר העולם אל אותם המקרב הרוחות, של זה אציל כה וטבע העולם. את מאשר

קונה שאלוהים גורם פשוטים, יצורים בשביל אפשרי שזה ככל האלוהות או הישים, משאר מקבל שהוא מכפי שיעוד לאין יותר רבה תהילה מהם

אותו. להלל החומר את אלא לרוחות נותנים אינם הישים שאר מוטב, אדון אותו העושה אלוהים, של זו מוסרית [quaiite] שסגולה הטעם זה

זה הרי מאד. מיוחד ובאורח אישי באופן לו נוגעת כמו מלכם, או הרוחות מתחבר ושהוא האנתרופולוגיות, את לקבל מוכן שהוא מתאנש, שהוא בכך של אושרה כי עד ללבו, יקר כה זה ושיקול נתיניו; עם נסיך כמו עמנו

תושביה, של שבאפשר ביותר הגדול האושר שהם ושגשוגה, ממלכתו: השלמות הוא האנשים בשביל האושר שכן שבחוקיו. לעליון נעשים

ת מן לקוח הביטוי .2 .28 י״ז, השליחים, מעשי החדשה, הברי

121מטאפיסי אמר

הוא הפיסיקלי העולם של קיומו של הראשון עקרונו ואם הישים. :שביל הרי שבאפשר, ביותר הרבה השלמות את לו להעניק [decret] ;צו

האלוהים, עיר של או המוסרי העולם של הראשונה [dessein] זתכליתו האושר של בה הפצתו להיות צריכה שביקום, ביותר האציל החלק זהיא

שבאפשר. ביותר ;רב כזה באופן הכל סידר אכן שאלוהים ועיקר כלל לפקפק איפוא אין

אבל בלתי־נמנע, שהינו מה לעד, לחיות יבולים שהם רק לא זהרוחות יאבד לא שמממלכתו כדי המוסרית, סגולתם את לעולם שומרים גם זהם

את תמיד יידעו הם ולפיכך, עצם. אף מאבד אינו שהעולם כפי איש, ף1 ממהותה שאבן מה לעונש, או לשכר ראויים יהיו. לא כן לא שאם יבם,1

שיחנח ייתכן לא שבה ביותר, המושלמת של בעיקר אבל רפובליקה, זל והמיטיב הצודק אחת ובעונה בעת אלוהים בהיות לבסוף, בר־מה.

שאין הרי ורציני, כן שהוא בתנאי טוב, רצון רק ובדרשו זבמלכים, לחלוטין, מאושרים לעשותם וכדי יותר, טוב למצב לקוות יכולים תיניו

אותו. באהבתם רק רוצה וא

הנפלאים החוסים ואת המיפתוריז את לבני־האדם גילה הנוצרי ישו .3 1לאוהביו. אלוהים שמזמן העליון האושר עוצם ואת השמים מלכות !ל

האלה! החשובות האמיתות את מאד מעט הכירו הקדמונים הפילוסופים וכה בהיר כה ובאופן אלוהי, באופן לפניהם אותן ביטא לבדו הנוצרי עזו

וכן ביותר: הגסות הנשמות בעלי גם הבינוהו כי עד האוזן, את ;סבר את להכיר לימדנו הוא בני־האדם; של ענייניהם את כליל בשורתו זינתה עיר לשם הראויה רוחות של מושלמת רפובליקה אותה או השמים ;לכות

כמה עד הראה לבדו הוא לנו: גילה הנפלאים חוקיה שאת ;אלוהים, שהוא שככל לנו: שנוגע מה לכל דאג דייקנות ובאיזו אלוהים, ;והבנו

יותר היקרים התבונה בעלי היצורים את מזניח הוא אין לדרורים, ואג

עודו נאמן . ם, מאמרים של המבנה כללי על ה׳מאמר׳ שומר המקורי, ליי תיאולוגיישו גילה שכה ההתגלות בסיפור מסתיים והוא אמיתות לבני־האדם י

בעצמם. עליהן לעמוד הצליחו לא שהפילוסופים

ץ ו. ג.122 לייגני

כאחד והארץ שהשמים מנויות; ראשינו שערות שכל שיעור; לאין ללבו לדרכי שייך אשר את לשנות עלינו וכי אלוהים, דבר ולא ייעלמו

מאשר יותר השכל בעלות שבנפשות לעלובה דואג שאלוהים גאולתנו; את להחריב היכולים מפני כלל לחשוש לנו שאי העולם; מכונות לכל

יכול לבדו אלוהים שכן לנפשות, להזיק עשויים שאינם אבל הגופים, בכפו חוסות הצדיקים של נפשותיהם וכי אומללות; או מאושרות לעשותן

אלוהים; זולת עליהן לפעול שעשוי דבר אין שכן היקום, תהפוכות מכל דברי אפילו וספור, מנוי שהכל נשכחת; מפעולותינו אחת לא שאף

צריך שהכל לבסוף כהלכה; בה שהשתמשו מים טיפת ואפילו האקראי, כחמה יהיו שהצדיקים הטובים; של ביותר הגדולה טובתם בעבור לצלוח

שמזמן האושר של קצהו שמץ אף טעמו לא מעולם רוחנו או חושינו וכילאוהביו. אלוהים

אדנו עם ההתכתבות1686*1690

ת 125א איגר

מהסה־ריינפלם ארנפט הרוזן אל לייבניץ א. ארנסט הרוזן 1הא׳ אל מאיגרתי קטעים

21686 בפברואר 11/1 לעשותו דבר לי היה לא שבו במקום שהיתי )שכן לאחרונה הכינותי

של דעתו את לקבל הייתי ושמח קטן, מטאפיסי מאמר מספר( ימים במשך עם אלוהים של השתתפותו בדבר החסד, בדבר השאלות שכן ארנו. ,א

בדבר הרע, ומקור החטא סיבת בדבר הניסים, של טבעם בדבר הנבראים, שהוא שדומה באופן בו נידונות וכד האידיאות בדבר הנפש, של אלמותה

כאן צירפתי מאד. גדולים קשיים להבהיר יאפשר אשר חדש פתח פותח להעתיקו בידי סיפק עדיין היה לא שכן בו, המצויים הסעיפים קיצור את

3נקיה. העתקה ולבקשו זה קיצור לידיו להעביר ה״מ לפני בקשתי איפוא שוטח אני והן בתיאולוגיה הן מצוין בהיותו שכן דעתו. את ולחוות מעט, בו לעיין

ממנו יטיב אשר אחד אף יודע אינני בהגות, והן בלימוד הן בפילוסופיה, וחכם נאור דייקן, מבקר לי שיימצא גדולה ותקוותי דברי. את לשפוט התבונה. לקול להישמע מכולם יותר הנני נכון עצמי אני שכן ארנו, כאדון לחלוטין בלתי־ראויים הם אין אלה מעטים שדברים ארנו אדון ימצא אולי

איזה ימצא אם אלו. בעניינים דיו שעסק משום בעיקר לבו, לתשומתלהורותני ראוי ימצאני אם ולבסוף ובפתיחות, בכנות עצמי אבהיר ערפול,

ם בזמנם, שמקובל כפי .1 ץ, נוהגי ר והאחרים ארנו לייבני צ במילות לעתים לןא׳ הפנייה. Monseigneur) "M". הקיצורים את מתרגם "" gr, פונה שבו קיצור הוא "ה״מ" לארנו(. פונה הוא שבו ,Monsieur) ״m״׳׳.i לרוזן( לייבניץ

הוד של ך׳ ׳׳ ת על הרוזן אל פונים הם שבו האופן שהוא (,votre Altesse) מLandgraf Em)מהסה־ריינפלס ארנסט st von Hesse-Rheinfels.)

תיו .2 רו ץ של איג ת לייבני שאו ביניהם שההבדל תאריכים, ציוני שני כלל בדרך נושרה של הוא אני הלוח אומץ שבצרפת הוא הטעם ימים. ע רי ריגו ­ב כבר הג

ת ואילו ,1582 ' ת הפרוטסטאנטיות במדינו הראשון התאריך .1699ב־ רק הגרמניוהג זה איפוא הוא שני בגרמניה הנו בצרפת. - וה

ת את לאיגרתו מצרף לייבניץ .3 ף מופיעות שהן כפי המאמר, סעיפי כותרו בגושמטנו המאמר)לכן תן ה המאמר את מעולם ארנו קיבל לא הנראה ככל כאן(. או

תגובתו בשלמותו, שראה. הקיצור על רק איפוא מתבססת ו

אדנו עם ההתכתבות126

לפני מפציר אני מרוצה. להיות שלא סיבה לו תהיה שלא לכך אדאג דבר, השניים את ושישלח אליו, שולח שאני לקיצור אלה דברים שיצרף ה׳׳מ

4אלאדוןארנו.

לרוזן אדנו כ. ארנו( של איגרת מתוך )קטעים

1686 במארס 13 א׳ של המטאפיסיות המחשבות מן לי שלח מ׳/שה את אדוני, קיבלתי,

אבל עליהם; לו תודה אסיר ואני ולהערכתו, לחיבתו כעדות לייבניץ, זה אלא דבריו את לקרוא התפניתי לא כי עד לאחרונה, טרוד כה הייתי

הוא לעשות שביכולתי מה כל כי עד עתה, מצונן כה ואני ימים. שלושה רבים דברים אלה במחשבות אני שמוצא לה׳׳מ מלים בשתי לומר

אותם ימצאו טועה, אינני אם האנשים, כל ושכמעט אימה, בי המעוררים מדברים לבוא עשויה תועלת מה רואה אינני בי עד שערורייתיים, כה

אומר שהוא את אלא כדוגמה אביא לא הכל. על־ידי יידחו בוודאי אשד כל את ולתמיד אחת בתוכו אוצר אדם כל של הפרטי "שמושגו :13 בסעיף שלא או לברוא חופשי היה אלוהים כך, אם וגו׳. אי־פעם׳׳, לו שיארע כל הרי לבראו, רצה שאכן שנניח משעה אבל הראשון; אדם את לברוא

אי״פעם לו שיקרה מה וכל לקרות, היה צריך האנושי למין מאז שקרה מה של הפרטי המושג שכן 1מגודלי יותר שהוא הכרח על־פי לקרות, צריך הפרטי ומושגו בנים, של הזה כמספר לו שיהיה בתוכו אצר הראשון אדם הבנים כל ואת שיעשו מה כל את בתוכו[ ]אצר אלה מבנים אחד כל של

אם זה, לכל ביחס באלוהים חופש יותר איפוא אין הלאה. וכן להם, שיהיו

קודמת. הצרה דאה - המאמר קיצור מופיע כאן .41. necessit6... fatal. ץ את איפוא מאשים ארנו רקע על פטליסטית. בעמדה לייבני

ם הוויכוחים אולוגיי ץ רבה: חומרה זו בהאשמה י© התקופה, של התי עצמו לייבני באתיאיזם. ומסוכן שמגונה מה לכל סמל שהוא שפינוזה, את זו בעמדה מאשים

תן מכאן ץ יוצא שבה ממגהגו, שאינה החריפות את להבין ני אדנו נגד לייבני את מקבל בן־שיחו אין אם שאף בך על עמידתו את ובהמשך הבאה, באיגרתתיו, תו דופי הטלת להצדיק כדי בכך אין דעו הדתית. באמונ

ת 127ג איגר

היה שאלוהים כשמדמים שיש מכפי הראשון, אדם את לברוא שרצה נניח אותי. לברוא שביקש נניח אם לחשוב, המסוגל טבע לברוא שלא חופשי ואולי היטב, אותי יבין לייבניץ א׳ אבל זה•, בכל להאריך עתה יכול אינני

לו יש פגם, בה מוצא אינו אם אבל מסיק. שאני במסקנה פגם ימצא לא אף עליו אתרעם בזה, אני טועה ואם בדעתו. יחיד יימצא שמא לחשוש טעם2יותר. עוד כך בשל

לרוזן לייבניץ ג. 1686 באפריל 12האנובר,

אדוני, שאדם, האמנתי לא ומעולם א., א׳ של איגרתו על לומר מה יודע אינני

ממנו לנו יש ואשר מוצדקים, וכה גדולים כה הם לו שיצאו שהמוניטין נמהר כה יהיה ההיגיון, ובתורת המוסד בתורת יפים כה הגיונות

אחדים. של קצפם עליו שיצא עוד מתפלא אינני זה כל אחרי במשפטיו. מידות בעל אדם של כעסו את לסבול לעתים שראוי חושבני זאת, עם

שבמעשה, תוצאות שחרץ הדין מן תנבענה שלא ובלבד תרומיות,יסוד. משולל אישום של תעתועיו את תסלק הצדק מידת אל וששיבה

תרעומתי שתהא ככל אך ארנו. א׳ של מצידו זה לצדק אנוכי מצפה : לגרום העשויים הרעיונות כל את לסלק ברצוני זאת בכל מוצדקת, •j הוא, אף יעשה שכך עמדי תקוותי אבל לעניין. חיוניים ושאינם למרירות

שהשערות לד^טיחו רק אני יכול דעת. להורותני בטובו יואיל רק אם למעשה, שהם כפי הדברים מן מאד הן שונות משער שהוא מסוימות ן החן תשואות ושלמרות אחר, משפט חרצו ישר שכל בעלי אנשים שכמה ן מופשטים עניינים על דבר־מה לפרסם המידה על יתר ממהר אינני שלהם ן שנים זה דבר למד ולא כמעט הציבור שהרי מעטים, של לטעמם שהינם 1 אלה הגיונות העליתי לא שברשותי. יותר עוד סבירות תגליות על אחדות 1 וכדי ביותר, הבקיאים של ממשפטם בעצמי אני שאהנה כדי אלא הכתב על |

ביותר. החשובות האמיתות אחר בחיפוש לתקנני או ■ילחזקניS& si* יי

שאין על הרוזן באוזני צער אדנו מביע כאן, תורגם שלא האיגרת, בסיום .2111 y הקאתולית. הכנסייה של לחיקה שב הוא ושאין דתו את ממיר לייבניץ 9

אדנו עם ההתכתבות128

אהיה אבל שכל, טובי אנשים כמה מלפני חן נשאו שדעותי היא אמת הצהרה סכנה. איזו לדעתך בהן טמונה אם טעותם על להוכיחם הראשון

ממה תועלת הפקתי שבה הראשונה הפעם זו תהיה ולא היא, כנה זאת עמדי יגמול ארנו שא׳ אנוכי שראוי הטעם זה נאורים! אנשים שהורוני

מצהיר אני ושעליהן למסוכנות חושבן שהוא הטעויות מן וישחררני חסד חב אהיה גדולה תודה בהן: יש רע מה להבין עדיין יכול שאינני נאמנה

אנו חייבים בך שכן ובהגינות, במתינות לגבי שינהג היא תקוותי אבל לו.נמהר! משפט על־ידי עוול לו גורמים כאשר שבבני־אדם בעלוב לנהוג

או אבל מסוכנת. שהיא להראות בדי שלי התיזות מן באחת בחר הוא והוא קושי. כל רואה שאינני או הקושי, את להבין עדיין מסוגל שאינני

אינם ארנו א׳ שדברי להאמין לי וגרם הפתעתי על קמעה שהקל הדבר זו מוזרה דעה ממנו להסיר איפוא אנסה קדומה. דעה מתוך אלא באיםיתר. בחיפזון לעצמו שיצר

כל של הפרטי ׳׳שמושגו שלי הקיצור של עשר השלושה בסעיף אמדתי מכאן מסיק הוא אי־פצם׳/• לו שיארע את ולתמיד אחת בתוכו אוצר אדם האנושי, המין לכל ואף כלשהו, לאדם שקורה מה כל שלפיה המסקנה את

הידיעה או המושגים כאילו מגורלי, יותר הכרח על״פי לקרות צריך גם להיכלל עשויה היתה לא וכאילו להכרחיים, הדברים את עשו מראש האדם מן לאלוהים שיש המושלמת בראייה או במושג חופשית פעולה מוציא שהוא במסקנה פגם אמצא לא שאולי מוסיף והוא תשתייך. שאליו

שהוא מכאן 1כזאת. מסקנה נגד גופו זה בסעיף במפורש יצאתי הרי אבל די בחן שלא או לעשותו, סיבה כל לו נתתי שלא מה בכנותי, ספק מטיללי שנראה הגם כך, בשל אאשימו לא אבל כנגדו. יוצא שהוא את צרכו

ף ראה .1 ץ שבו ,13 סעי ש אכן לייבני ת את מדגי טיו טינגנ האמיתות של הקונתיו על החלות האפריוריות שד פרט, כל של מאורעו שגו אצורות וא הפרטי; במו

ץ ראשונה טענה החופש בתורת מרכזי מקום תופסת ואשר כאן, מעלה שלייבני הסבה: של יכולת בעלת היא שאין או ממשות אוכפת איננה שהידיעה היא שלו,

שידוע מה של הכרחיותו על אלוהים של מראש מידיעתו להסיק אי־אפשר לפיכךש באופן ממ ה) ה העבר שידיעת כשם ז שה איננ תו עו ,4 הע׳ גם ראה להכרחי; או

ב׳מאמר׳(. 13 לסעיף 8

ת 129ג איגר

אי־אילו שבו בזמן כתב שהוא אנוכי יודע שכן זאת, זכות לי ששמורה וכל שלו. איגרת אף שמעידה כפי רוחו, שלוות את הדריכו טרדות

הוכחת אל מגיע אני כבוד. לו אני רוחש כמה עד שיידע שאיפתיכלשונם. ארנו א׳ של דבריו את אביא בתשובתי לדייק וכדי מסקנתו,

אחת בתוכו אוצר אדם כל של הפרטי שהמושג )היינו, כף׳ ״אם מה כל לברוא חופשי היה לא "אלוהים אי־פעם(, לו שיארע את ולתמיד על־פי לקרות, צריך אי־פעם לו שיקרה מה וכל האנושי, למין מאז שקרה לתקנו יכול שאני חושבני אבל בהעתק, טעות )נפלה מגורלי״ יותר הכרח

בתוכו אצר הראשון אדם של הפרטי המושג ״שכן 2עתה(. זה שעשיתי כפי אלה מבנים אחד כל של הפרטי ומושגו בנימ, של הזה כמספר לו שיהיה

יותר איפוא אין הלאה. וכן להם, שיהיו הבנים כל ואת שיעשו מה כל את הראשון, אדם את לברוא שרצה נניח אם זה, לכל ביחס באלוהים חופש המסוגל טבע לברוא שלא חופשי היה שאלוהים כשמדמים שיש מכפי

אותי." לברוא שביקש נניח אם לחשוב, אבל המסקנה: הוכחת את נכון אל לכלול חייבים אלה אחרונים דברים

ובין necessitatem ex hypothesis בין מבלבלים שהם בעליל נראהבאופן לעשותו חופשי שאלוהים מה בין הבחינו תמיד 3המוחלט. ההכרח

תו בהעתק .2 ר ץ, אל שנשלח הרוזן, אל ארנו של איג אחת. שורה נשמטה לייבני שאלת היא ארנו 0ע ההתכתבות של הראשון בחלקה הנידונה המרכזית השאלה .3

תו כשאלת כאן העולה החופש, שבו ץ המספיק, הטעם עקרון של התיי שלייבנימאמר׳ מציגו שא, הפרדיקאטים של ההיכללות עקרון עם כזהה ב׳ עם בנו

ת. טיו טינגנ בני׳ן של הפתרון הקונ הכרח בין ההבחנה על מבוסס זו לשאלה לייתיו היפותטי. להכרח מוחלט שגו ץ את מאלצות ארנו של ה את לחדד לייבני

חיו ת ואף ניסו שנו ף אם אותם. ל עי ס ר׳) מ א מ ש (13 ב׳ של תכונה אותה הדגית האמיתות טיו טינגנ הן לפיה הקונ די ם ניגו שלעצמם כוללים אינ ת, סתירה כ מי פני

ץ עומד שעתה הרי שג כך על לייבני שר של; שהמו תות בין היפותטי ק או אמית, - , ת, בין או טענו ק מניח איננו מאורעו תו מן התוצאות או המסקנות של ני

החלטות, האדם בני מחליטים שבו האופן עם השוואה הסיבות. או ההנחותj ם או מסוימת בחירה בוחרים אלה העניין: את מבהירה מסוימת הכרעה מכריעישלכותיה לכל מודעים שהם בלי - הבחירה אבל ממנה. שנובע מה ולכל ה

שונית י ן ת של הכרחן את עליהם מטילה הרא אלא המסקנות. של או התוצאותיה של המלאה להשתלשלות בלתי־מודע איננו שאלוהים 1 תוצאותיה או מסקנו

ארנו עמ ההתכתבות130

שהכריע מסוימות הכרעות מכוח לעשותו מחויב שהוא מה לבין מוחלט התחשבות מראש בהן שאין הכרעות ועיקר כלל מכריע הוא ואין מכבר,

שמירה של תירוץ אותו)מתוך שנדמה אלוהים של זה.לכבודו אין בכל. מכריע אשר לבךאנוש 4אחדים, סוציניאנים של דרכם על־פי חירותו(, על

את לברוא חופשי עת יהיה לא עתה ואשר להתרחשויות בהתאם הכרעות או הראשון לאדם ביחס הראשונות החלטותיו אם לנכון, מוצא שהוא

דכולי אליבא ואילו לאחריתם, שנוגע למה יחם מכבר יכללו לאחרים בלי היקום, של כולה ההשתלשלות את נצחים מנצח קבע אלוהים עלמאבשמץ. ולו חירותו את יפחית זה שדבר

שגו האומרת הטענה אין לפיכך הראשונית. הבחירה של שבחר הדבר של שמו שכן חירותו, את סותרת שלו, העתידה ההיסטוריה כל את בתוכו אוצר לברוא

הוא מסוים באדם־ראשון בוחר וכשהוא מלכתחילה לאל בדורה זו היסטוריהשתלשלות בכל - ואחראי לגמרי מודע מלא, באופן - למעשה בוחר המאורעות הת תבוא אשר אך זה. מסוים אדפ־ראשון של בעולם הימצאותו בעקבו

ת טיו טינגנ ת בוחר האל אין שכן נשמרת הקונ הבחירה מן המשתלשלים במאורעות שוני ם״ שהם משום אלא עצמם, בשל שלו הרא שגו "אצורי ש של במו שנבחר הית בהם והבחירה לראשונה, תני שונית. בבחירה מו ט אג׳ )ראה למעשה הרא

ש להלן( ת״ ״הכרעות של קטן מספר רק י שוניו טיבו את האל בוחר שבהן ראש בו. השורר הסדר את הקובעים היסוד חוקי ואת שיברא היקום של הכללי גם י

ת הכרעה שוני בי זו מעין רא מן נובע השאר הראשון. אדם של בריאתו לגשוניות ההכרעות שכן התוצאות את לקבל נאלץ איננו כאמור האל אבל - הרא

תר ומראש, במלואן להן מודע הוא בהן, בוחר הוא עמן משלים משהוא ויושונית. בחירתו של כתוצאות אם־כי הרא

ציני לליו של תלמידיהם .4 פאוסטו אחיו ובן (Lelio Sozzini, 1525*1562) סוציני איטלקים, פרוטסטאנטים מתקנים שני (,Fausto Sozzini, 1539*1604)סו הרעיונות הוסיפו ,1658ב״ שחוסלה לאחר גם כנסייה. שם וכוננו לפולין שגלו

ם אניי ציני ם ובאנגליה. בהולאנד בעיקר להשפיע הסו אניז ת היא הסוציגי זת שונה בראש ששללה רציונליסטי ש, את וברא תו את השילו הו ואת ישו של אלו

שוב מה הקדמון. החטא ענייננו בעיקר שח של מראש הידיעה את שלילתם הוא ל האחריות ואת מזה האלוהי הצדק את להבטיח האחת כדרך להם שנראתה האל,

ת המוסרית שי ת על מזה. האנו שיבו ץ שייחם הח ראה זו תורה להפרכת לייבניN. Jolley, Leibniz and Locke, Oxford, 1984, chap. 1 & App.

ת 131ג איגר

אלה אלוהים של רציותיו את מנתקת זו שהשגה לעין הוא גלוי גם לרצונו להתייחס אין שכן בזו. זו כולן הן קשורות שלמעשה אף מאלה>

הרציות שאר מכל במנותק וכזה, כזה הראשון אדם לברוא אלוהים של כאילו האנושי, המין לכל וביחס הראשון אדם של לבניו ביחס לו שיש לזרעו, קשר בלי הראשון אדם את לברוא הצו את לראשונה אלוהים קבע

לברוא החופש את לדעתי, זה, באופן מעצמו שלל כאילו ואף־על־פי־כן ביותר מוזר אורח שהינו מה לנכון: שמצא כפי הראשון אדם של זרעו אתמחשבה. של

5סתמי, הראשון באדם לא בחר שאלוהים שמאחר לחשוב מוטב אבל האפשריים הישים בין נמצא שלו מושלם שדימוי כזה, הראשון באדם אלא

בין ואשר וכהנה, כהנה פרטיות נסיבות ועמו אלוהים, של באידיאות זרע לו יקום הימים שברבות זה גם מצוי האחרים [predicats] גשואיו

את בחשבון הוא לוקח ממילא בו, שבחר מאחר אני, אומר אלוהים, כזה; עשוי רע איזה מבין אינני השניים. את אחת ובעונה בעת בוחר והוא זרעו

ועיקר כלל פועל היה לא אחרת, פועל היה ואם האלה. בדברים להימצא מקורביו שאת במצביא הבוחר חכם נסיך בהשוואה. אשתמש כאלוהים.

שהוא משנה מפקדי כמה אחת ובעונה בעת למעשה, בוחר, מכיר, הוא שיקולי שמתוך יודע שהוא כפי עליהם, ימליץ מצביא שאותו היטב יודע

עם מבטל שאינו מה להמלצה, יסרב לא מסוימים [prudence] תועלת זה שכל וחומר קל חירותו. את לא ואף המוחלטת שלטונו עוצמת את זאת שיש להניח יש מדויק•, באופן הדיון את איפוא נהל למען אלוהים. על :חל שכן כולו, היקום סדר על החל יותר, מקיף יותר, כללי רצון לאלוהים עוד

זה רצון שכן ויחיד. אחד במבט חודר שאלוהים כוליות, כמו הוא היקוםובין זה, ביקום שמצוי למה הנוגעות האחרות הרציות את 6בכוח :כולל

5: Adam vague: הוא המלה מקור ^vagus ,נודד, היא שמשמעותו הלאטיני י ד ו י נ שג היא הכוונה שלנו בהקשר וכיוצ״ב. ^ שאיננו הראשון( אדם )של למו

כלליים. מאפיינים לכמה מעבר מפורט איננו הפנימי שתוכנו כלומר, קבוע,;|56 virtueliement; ת ח", - מילולי בלע״. - ולמעשה "בכו תו ״במו רעיון אושמעויות האופן בדבר לייבניצי ־.' ת שמ ת חבויו תות בתוך נכללו מפורשות אמיטוי עתה מקבל 5 הזה המסוים הראשון באדם הרצייה הרצון: על בדיון גם בי

ארנו עם ההתכתבות132

אל המתקשר וכזה, כזה הראשון אדם לברוא הרצון את גם השאר לומר אף וניתן וכזה; ככזה אלוהים בחר אותו שגם זרעו, השתלשלות

יחס על־פי אלא בכלל הרצון מן נבדלים אינם אלה פרטיים שרצונות נבדל מסוימת מבט מנקודת הנבחנת עיר של שהיבטה כמו ובמקצת פשוט, שכל כשם כולו, היקום את כולם מבטאים הם שכן שלה; המידה קנה ממפתהעיר. את מבטא היבט

המנותקים, רצונותיו מעטים כן אי־מי, של חכמתו שמרובה ככל אכן, פרטית רצייה וכל וראייתו. רצונותיו הם יותר וכוללניים יותר קשורים וכן

בצורה לזו זו מסכימות תהיינה למען האחרות, לכל יחס בתוכה אוצרת וחמור, מדהים דבר־מה כאן למצוא במקום שבאפשר. ביותר הטובה אלוהים. של שלמותו את שיהרוס הוא ממנו שההיפך האמנתי אדרבה שימצא כדי קדומות דעות בעל או לב קשה להיות אדם שצריך היא, ודעתי עילה הדעת, על מתקבלות כה בעצם או תמימות כה שהן אלה, בדעות

להעריך שניתן ככל מעט לה״מ. שנשלחו אלה כגון מוזרות כה להפרזות אדם של הפרטי במושג שכן ex terminis.7 גלויים הדברים הרי דברי, את

אדם של כזה מושלם [representation] ייצוג אמנם אני מבין הראשון לכך הודות והנבדל וכאלה כאלה פרטיים תנאים בעל שהוא הראשון, נבדלים זאת עם אשר מאד, לו הדומים אחרים אפשריים אנשים מאינסוף

ככל אליו תתקרב אם אף המעגל, מן נבדלת אליפסה שכל ממנו)כשם לבחור בעיניו היה טוב שכן אלוהים, העדיפו פניהם שעל שתתקרב(,

הכרחי אינו מהכרעתו שמשתלשל מה וכל היקום, של כזה סדר בדיוק ולא אלוהים של בחירותו לא וכלל כלל פוגע ואינו היפותטי, בהכרח אלא

הוא שזרעו אפשרי הראשון אדם ישנו הנבראים. הרוחות של בחירותםהראשון שאדם זאת האין אחר; היה שזרעם אחרים של ואינסוף וכזה, כזה

מהתגשמותו שנובע מה כל של רצייה גם בתוכה )"אוצרת"( כוללת או מניחה את גם כוללת זו משתמעת או מובלעת שרצייה אלא הראשון. הרצון של

ץ תודעתה. ם שני בין כאן מבחין לייבני רצון שלו: רמות שתי או רצון של סוגית להיברא, שנבחר כולו היקום על החל כללי או נבחרים שבהן פרטיות ורציו

ם״ רצי שייכים הפרטיים הדברים ״נ תו ה עולם. לאושנאמרו. בפי המפורשים הדברים מן היינו עצמן, המלים מן .7

ת 133ג איגר

בוחר אינו ושאלוהים מזה, זה נבדלים כך( להתבטא אפשר האפשריים)אם שלנוי הראשון אדם אכן שהוא אחד, אלא ביניהם

את לומר שלא כדי אי־האפשרות, את המוכיחים רבים כה מעמים יש אני מאמין כי עד ההפוכה, שבדעה הכפירה את אפילו או האבסורדיות

הם חושבים כאשר דעה באותה מחזיקים האנשים כל דבר של שביסודו דעה אותה אדנו לא׳ היתד. לולא גם ואולי אומדים. שהם הדברים על מעט

ולא מוזרות, כה סענותי את מוצא היה לא בתחילה, לו שיצר נגדי קדומהבאלה. מסקנות מהן מוציא היה

שבו שהמקום אני ושמח ארנו, א׳ של להשגתו שעניתי בכנות, חושבני, ביותר מועטה במידה כזה הוא ביותר והחמורים המדהימים מן כאחד בחר

אדנו א׳ את גם שאשכנע מכך ליהנות אזכה אם יודע אינני אבל לדעתי. קטן חיסרון אותו יתרונות, אלף בין בה, יש הגדולה הזה. בדבר להכיר

לא בדעותיהם, להתגאות סיבה להם יש ובאשר ממנה, הנהנים שאנשים לתפארתי רק זה, מזג בעל שאינני לי, באשר טעותם. על להעמידם קל

שאני בתנאי עונג, בזה מוצא הייתי ואף דעת, אותי מורים היו אם יהיהחנופה. ובלי בכנות זאת לומר יכול '

טוען אינני שכלל אדנו א׳ שיידע גם אני חפץ האחרים, לדברים באשר !, כלל בדרך אני מוצא אדרבה, מדברי. שהבין שנדמה כמו חדשן, של לכתר

j ואינני ביותר. הטובות הן ביותר והמקובלות ביותר הוותיקות שהדעות כמה מגלה רק הוא כאשר חדשן, שהוא מישהו להאשים שאפשר חושב |

מה זהו שכן המקובלות. הדעות את מסלק שהוא בלי חדשות, אמיתות ן.I יהיה קל אם יודע ואינני קדימה. הצועדים וכל חכמי־ההנדסה שעושים שדברי הטעם זה להן. תתנגדנה שלי שדעותי מקובלות דעות על להצביע | מצפה ואינני אלה, הגיונות עם כלום ולא להם אין הכנסייה על ארנו א׳ 1I לכפירה שייחשב משהו ולו בהם שיש להבטיח בידו שיעלה או שירצה דופי, להטיל מהירה כה היתה בה חבר שהוא זו אם אולם כלשהי. בכנסייה |

M מישהו יבקש שבו הרגע ומן אזהרה. אות לשמש היה צריך כזה דין J וההולך הדת אל ביותר הרופף הקשר אף לו שיש הרהור איזה להעלות

השערוריה, סכנת לו תארוב הילדים, את שמורים למה מעבר אל כמקצת9א ל א in terminis הדבר אותו שאמר הכנסייה מאבות אחד את ימצא כן אם *

ארנו עם ההתכתבות134

ביטחון להבטיח כדי יהיה לא הזה בדבר שגם אפשר ועדיין לו. שיערובלהישען. מי על אין כאשר בעיקר מלא, מהין הייתי לא מתינותו, כמו גדולה שנאורותו נסיך היה לא ה׳׳מ אם

מאשר לפנות היה מוטב מי אל הוא, שכזה היות אלה! בדברים להעסיקו לא האם האלה, הדברים חילופי את לקשור בטובו שהואיל וכיוון אליו,

מדובר שאין מאחר באחר? בוחר הייתי לו תבונה חוסר משום בכך היה אינני ובקבילותן, במסקנותיהן שמדובר כפי טענות כמה של באמיתותן

ברם פעוט. כה עניין בשל מגדרם ייצאו שהאנשים לכך שיסכים חושב שהאמין משום אלא קשים כה במונחים דיבר לא ארנו שא׳ ייתכן

ינקוט ואולי מאד, למסוכנת חושבה תוא שבצדק מסקנה באותה שהחזקתי שלו הגינותו לתרום יוכלו ולכך והכחשתי, הבהרתי אחרי אחרת לשון

ה״מ, של והצנוע הנאמן משרתו הנני ה״מ. של סמכותו גם כמולייבניץ

לרוזן לייבניץ ד. 1686 באפריל, 12/2 האנובר

לא לה, בניגוד אך הקודמת, האיגרת עם ונשלחה נכתבה זו ]איגרת ולייבניץ וישיר, חריף יותר הרבה הוא שבה הטון לארנו. להישלח נועדה לראשי ארגו של לדעתו, הנמהרת, תגובתו על השתוממותו את בה מביע

את גם הנסיך שלח לייבניץ, של לכוונתו בניגוד לו. ששלח הפרקים של הנפגע ואף הנמרץ הטון את שמסביר מה ארנו, אל הזו האיגרת אותם על יותר או פחות לייבניץ חוזר עניין, של לגופו הבאה. איגרתו להישלח נועדה אכן ואשר כאן, שתורגמה באיגרת שהעלה טיעוניםלארנו.[

לרוזן לייבגיץ ה.1686 באפריל, 15/5

ביטויים כמה לתקן הרוזן מן לייבניץ מבקש שבה קצרה, ]איגרת וארנו נעשה, לא התיקון לארנו. להישלח שנועדה הקודמת, באיגרת

המקורי.[ הנוסח את קיבל

ת 135ו איגר

ללייכניץ ארנו ד.1686 במאי 13

שנתתי העילה על לפניך להתנצל כדי אליך לכתוב שצריכני אני חושב על שחשבתי מה את לבטא כדי מדי קשות מלים כשנקטתי עלי, לרגוז לך

שעשוי שהעוול באלוהים, לפניך אני מעיד אבל מדעותיך. אחת אודות מעולם שהרי נגדך, קדומה מדעה ועיקר כלל נובע איננו בכך לגרום הייתי

שאליה הדת זולת ביותר, מרובה הערכה להעריכך אלא סיבה לי היתה לא כלל עלי רעה היתה לא שרוחי וכן לידתך; מכוח שייך עצמך את מצאת לאופיי מנוגד אינו דבר שכן בך, שפגעה האיגרת את כתבתי כאשר התעקשות בשל שלא ואף לי; לייחס נהנים אנשים שכמה רגזנות כאותה מהן, בהפוכות מחזיק שאתה כשנוכחתי נסערתי שלי דעותי על מדי גדולה

אני שרשאי עד דא, כגון בדברים מעט כה שהגיתי להבטיחך יכולני שכן לפניך, שטוחה בקשתי ועיקר. כלל עליהם מגובשת דעה לי שאין לומר

שהדבר ובטוח סמוך היה אלא אלה, מכל דבר עלי תחשוב שלא אדוני, רגיל שבהיותי זה, ורק אך הוא דברי לחריפות סיבה להיות היה שעשוי הוא מוחל כי עד רב כה טובו שכן פנים, העמדת ללא מעלתו להוד לכתוב מה לב בגילוי לו לומר אני שיכול לתומי סברתי משוגותי, לכל בקלות

הייתי ובטוח סמוך שכן מרעיונותיו, באחד עמו להסכים יכולתי שלא בהבנת טעיתי אם וכי הבריות, של לידיעתן יבואו לא אלה שדברים

תקוותי אבל הלאה. יעבור שהדבר בלי טעותי על להעמידני תוכל דבריך אני יכול שכן שיכופר.לי, כדי לפעול אכן ייאות נסיך שאותו אדוני, עמדי, בתקיפות כתב הלה הקדוש. אוגוסטינוס פעם שאמר מה זה לצורך לצטט

דבר הבשר, בעיני אלוהים את לראות שאפשר המאמינים נגד רבה לא שכלל זו, איגרת בראותו אשר מאפריקה, אחד הגמון בו שהאמין

כדי משותף ידיד לגייס קדוש אותו חייב זה מאד. עד נעלב אליו, נמענה יגידו למען לנסיך, אמרתי כאילו זאת ראה ואנא כהן, אותו לפייס

לאותו יאמרו למען ידיד לאותו הקדוש אוגוסטינוס שכתב מה באוזניך, דעת שיקול העדר משום והיה ממידתי חרגתי להזהיר, "ברצותי הגמון:

זאת אני זוקף אלא סניגוריה עצמי על ללמד בא אינני שהטחתי. בהאשמותלי, שיסלח אני מבקש אשם. בי אני שת אלא מתנצל אינני לחובתי;

ארנו עם ההתכתבות136

בו. שעלבתי העלבון את ישכח וכי הימים משכבר ידידותנו את שיזכור את לי בסלחו שיגלה אני: עשיתי שלא עלי הוא רוגז אשר את הוא שיעשה

1 ההיא״. האיגרת את כתבתי כאשר בי היה שלא הדעת יישוב בשאלה לדון עוד לשוב ולא בזה, להסתפק עלי היה לא אם תהיתי

תחמוק פן בחששי בינינו, שנתגלעה הפעוטה לאי־ההבנה העילה שהיתה עשיית משום בכך שהיה אני מוצא אבל בך. לפגוע העלולה מלה עוד ממני עדיין מוצא שאני הקשיים מהם בפשטות איפוא לך אומר להגינותך. עוול

אחת בתוכו אוצר אדם כל של הפרטי ״מושגו זו: [proposition] בטענה שמושגו מכאן, שנובע לי היה נראה אי־פעם״. לו שיארע כל את ולתמיד בנים, של כזה מספר לו שיהיו בתוכו אצר הראשון אדם של הפרטי

שיוולדו הבנים כל ואת שיעשו, את מבניו אחד כל של הפרטי והמושג לברוא חופשי היה שאלוהים מכאן, להסיק שניתן חשבתי הלאה: וכן להם,

כל לבראו, רצה אכן שהוא בהנחה אבל הראשון! אדם את לברוא שלא או ]בהווה הוא וצריך ]בעבר[ היה צריך האנושי למין מאז שאירע מה

ביחס חופשי אלוהים אין למצער או גורלי: הכרח על־פי להתרחש ובעתיד[ שלא חופשי משהוא יותר הראשון אדם את לברוא שרצה בהנחה זה, לכל

אותי. לברוא שרצה בהנחה לחשוב, המסוגל יצור לברוא necessitatem בלבלתי אלה, דברים שבאומרי אדוני, לי, נראה לא

ex hypothesi פעם אף שם מדבר אינני אדרבה, שבן המוחלט: ההכרח עם המאורעות שכל בעיני מוזר זה דבר רק אבל .ex hypothesi בהברה אלא

סמך על רק necessitate ex hypothesi הכרחיים הם גם יהיו האנושיים הוא שהכרחי מידה באותה הראשון, אדם את לברוא רצה שאלוהים ההנחה

necessitate ex hypothesi כך מתוך לחשוב, המסוגל טבע בעולם שיהיה אותי. לברוא שרצה בלבד

די שאין לי נראה אשר אלוהים, על שונים דברים זה בעניין אומר אתהקושייתי. את להתיר כדי בהם

ת .1 ס של מאיגרת ציטטה במקור. לטיני סטינו אחד פורטונאטיום, אל אוגום)ראה נגד ויכוחו בעת יצא שנגדם ההגמונים אניסטי מר/ הפלאגי א מ ,31 סעיף ׳

(.2הע׳

ת 137ו איגר

לבין מוחלט באופו לעשותו חופשי שאלוהים מה בין הבחיבו ״שתמיד .1 דבר מכבר.״ שהכריע מסוימות הכרעות מכוח לעשותו מחויב שהוא מההוא. ודאי זה

שמירה של תירוץ אותו)מתוך שנדמה אלוהים של לכבודו זה ״שאין .2 מכריע אשר לבךאנוש אחדים, סוציניאנים של דרכם פי על חירותו( על

אני מסכים מאד; עד מוזרה זו מחשבה להתרחשויות." בהתאם הכרעותלכך. הן קשורות שלמעשה 2אף אלוהים, של רציותיו את לנתק ״שאין .3 הראשון אדם לברוא אלוהים של לרצונו להתייחם אין לכן וכי בזו. זו כולן אדם של לבניו ביחס לו שיש הרציות שאר מכל במנותק וכזה, כזה

עדיין אבל אנוכי. מסכים לזה גם האנושי." המין לכל וביחס הראשוןקושייתי. את להתיר זה דבר עשוי כיצד רואה אינני

אדם כל של הפרטי שבמושגו הבינותי שלא ומתוודה מודה אני .1 שכן, אחת בתוכו אוצר שהוא אומר אתה עליו הראשון(, אדם של )למשל זה לאדם להתכוון היית עשוי אי־פעם, לו לקרות שצריך מה כל ולתמיד כמדומני שכן 3כשלעצמו. הוא באשר אלא האלוהי, בשכל הוא באשר

שהוא מה מבחינת כדור של 4המין מושג דבר על לחשוב רגילים שאיננו כשלעצמו: שהוא מה מבחינת אלא האלוהי, בשכל [representee] מיוצג

דבר כל של או אדם כל של הפרטי למושג באשר הוא שכך והאמנתישהוא.

יש אם נברר אך ,3ל להסכים מוכן אני דעתך שזו כיוון אף־על־פי־כן .2 רואה אינני וזאת במלואו, זה בעניין לי שיש הקושי את להתיר כדי בה

עדיין.

ש .2 רי השיבו ע התחבי ג שונו שהעתיק כמה משלב שארנו מכך נו של מאיגרתו כלץ ד להיות אמור לא שם. מצויים שאינם דברים גם לייבני של הרישא בין ניגו

שלו. הסיפא לבין זה משפטשג התכוון שלייבניץ חשב ארנו .3 מתפלא והוא כשלעצמו, שהוא כפי למו

שוי שלייבניץ ש של לזה דומה רעיון להעלות היה ע רואים אנו לפיו מאלבראנ הן האידיאות ארנו של תפיסתו על-פי מבוא(. )ראה באלוהים האידיאות את

ם צוגי תן בתודעה, הדברים של יי . עצמם. הדברים את מכירים אנו ובאמצעו4. la notion specifique: שגו כלומר שייכים הפרטים על החל המין של מו לו. ה

ארנו עם ההתכתבות138

לאלוהים שהיתה הראשון אדם אודות על שהידיעה אני מסכים שכן מה כל ועל לו, שאירע מה כל על הידיעה את כללה לבראו שהחליט בשעה

של הפרטי למושג זה מובן כשנותנים ולכן, אחריו; לזרעו לקרות שצריךביותר. הם ודאיים עליו דבריך הראשון אדם

מנותק אינו הראשון אדם את לברוא שרצה שהרצון אני מקבל כן כמואחריו. זרעו ולכל לו שיארע למה באשר לו שהיה הרצון מן ועיקר כלל

אם בעיני(, שקשה לשאול)והוא יש עדיין זה כל שאחרי לי נראה אבל מה ולכל מזה, הראשון לאדם מתכוון )אני האלה הדברים בין הקשר

בהכרעותיו תלות בלי מעצמו, הוא כזה מזה(, ולזרעו לו לקרות שצריך אין כלום אומרת, זאת בהן: הוא תלזי שמא או אלוהים, של החופשיות

בעקבות רק ולזרעו הראשון לאדם שיארע מה כל את מכיר אלוהים הראשון לאדם שיארע כל על ציווה שבאמצעותן החופשיות ההכרעות

אלה( בצווים בלתי־תלוי והכרחי)באופן פנימי קשר יש שמא או וארעו, מזה. ולזרעו לו שיתרחש ומה שהתרחש מה לבין מזה הראשון אדם בין "שמושגו דבריך, אמיתיים להיות עשויים כיצד רואה אינני כזה קשר בלי

פעם״, אי לו שיארע כל את ולתמיד אחת בתוכו אוצר אדם כל של הפרטי5לאלוהים. ביחס זה מושג מבינים אם גם

שאתה חושבני שכן כזה: קשר של קיומו מקבל אכן שאתה גם דומה האפשריים הדברים הדברים, את תופסים אנו שבה הדרך שעל־פי מניח, שמה נובע מכאן אלוהים: של החופשיים הצווים כל לפני אפשריים הינם

בלתי*תלוי באופן בהם אצור האפשריים הדברים של במושגם שאצור בין מצא ״שאלוהים גורם אתה והנה, אלוהים. של החופשיים צוויו בכל

כהנה פרטיות נסיבות ועמו אפשרי הראשון אדם האפשריים הדברים

של הראשון אדם של ההיסטוריה כל את יודע שהאל מסכים אדנו .5 זרעו, ושבמובן שגו ״כלולה״ זו היסטוריה מסוים ו הוא אבל הראשון. אדם של במו

ץ על חולק שר אין לטעמו זו: היכללות של אופיה לגבי לייבני הנושא בין הקאין האלוהי ברצון בלתי־תלוי הוא אין כלומר אפריורי, לנשואים כפי מקורו, ות לייבניץ, שחושב ת או הטהורות במהויו שכל שמציג באידיאו הרצוו לפני ההן, לבחירה שור כל ארנו לפי בכינונן. חלק לרצון שיהיה בלי ביני כזה פרטי קי

טי. לפיכך והוא רצון של מחודש אקס מחייב טינגנ קונ

139ו איגרת

זרע לו יקום הימים שברבות זה גם מצוי האחרים נשואיו בין ואשר וכהנה, ובלתי כך, לומר ניתן אם פנימי, קשר לשיטתך, איפוא, יש וכזה.״ כזה

לבין זה אפשרי הראשון אדם בין אלוהים, של החופשיים צוויו בכל תלוי כל בכלל אלא האדם, בני רק ולא כולו. זרעו של הפרטיים האדם בני כל אשר זאת, מסתיר אינני הדבר, זה אדוני, ברם, להם. לקרות שצריך מה

הראשון שאדם גורם שאתה לי נראה שכן בעבורי. הוא בלתי־נתפס היד, אחרים(, אפשריים הראשון אדם פני על בו בחר האפשרי)שאלוהים

הם אין שהרי הנברא, הראשון לאדם שהיה כפי זרע אותו כל עם קשר לו פעם הנחשב הראשון אדם אותו אלא לשפוט, יכול שאני וככל לדעתך,

קושייתי. לפניך הרי הוא, שכך בהנחה והנה, כנברא. ופעם כאפשרי של מאד חופשיים צווים בשל אלא לעולם באו שלא ישנם אנשים כמה

אותם הכיר כאשר אחרים? ורבים 6שמואל שמשון, יצחק, כמו אלוהים, אצורים היותם בשל זה היה לא הראשון אדם עם יחד אלוהים איפוא

של בצוויו בלתי־תלוי באופן האפשרי, הראשון אדם של הפרטי במושגו של לזרעו השייכים הפרטיים האדם בני שכל נכון זה אין לפיכך אלוהים.

שכן האפשרי, הראשון אדם של הפרטי במושגו היו אצורים הראשון אדם בצווים בלתי־תלוי באופן בו אצורים היו שהם מכאן מתחייב היה

האלוהיים. ספור לאין רבים אנושיים מאורעות אודות על האלה כדברים לומר ניתן

הדת השאר בין כמו אלוהים, של מאד פרטיות הוראות מכוח שהתרחשוהדיבר של [incarnation] ההתגשמות ובעיקר והנוצרית היהודית

צאצאים של דוגמאות בולן הן מבתבי־הקודש ארנו כאן שמביא הדוגמאות .6 לברוא האל של כביכול ופרטית מפורשת החלטה לאחר עקרות לנשים שנולדו

האל אם גם המאורעות. של והצפוי הרגיל במהלכם שינוי כדי תוך מסוים אדם להתוות ארנו, של לדעתו צריך, המאורעות, של המלא מהלכם את מראש יודע

ת הבחנה שגי שויות בין ברורה מו של מכוחה זו אחר זו הבאות ההתרחת הסיבתיות תו עקב שמתרחש מה לבין הרגילה ההיסטורית או הטבעי התערבו

שירה באופן שיקבלנה לייבניץ על שחזקה הזו, ההבחנה מן ביקום. האל של היתן אחר, או כזה ש ללמוד ני של בגדר הם באשר הדברים מהויות בין הבדל שי

שכל מצויים שהם כפי גרידא, אפשרות שגיהם ובין הבריאה, לפני האלוהי ב מושיתקיימו. האל שרצה כפי היינו בפועל, קיימים הם באשר

ארנו עם ההתכתבות140

הפרטי במושגו אצור היה זה שכל לומר ניתן כיצד יודע אינני האלוהי. בו שיימצא צריך כאפשרי שנחשב מה שהרי האפשרי, הראשון אדם של בצווים בלתי־תלוי באופן זה, מושג תחת בו כמצוי שתופסים מה כל

האלוהיים. הראשון אדם את נוטלים אם ניתן, כיצד יודע אינני אדוני, יתר־על־כן,

אפשריים הראשון אדם לתפוס (,nature singuliere)יחיד לטבע כדוגמה שבוודאי מה רבים, אפשריים אני תופס להיותי הדבר דומה רבים.

עצמי את שאתפום בלי עצמי על לחשוב יכול אינני שכן בלתי׳נתפס. שיכול כך כדי עד אפשרי, או קיים אחר, דבר מכל המובחן יחיד, כטבע

קטריו כל שאין מעגל לתפוס אני שעשוי במידה בה שונים אני לתפוס אני לא כן לא שאס מזה, זה שונים יהיו אלה רבים שאני הוא הטעם שווים.

אני: שאיננו אחד יהיה אלה אני שמבין איפוא צריך רבים. אני אלה יהיובעליל. סתירה שהינו מה

הראשון אדם על אומר שאתה את אני אותו על אדוני, עתה, נחיל הבה מצא אלוהים האפשריים הישים בין זה. דבר לקבל ניתן אם עצמך והגע

אב שהוא הם שנשואיו אחד ישנו שביניהם אחדים, אני שלו באידיאות ומשמש בפרישות חי שהוא ואחר כרופא, משמש ושהוא אחדים לילדים

במושגו אוצר עתה הקיים האני האחרון, את לברוא ובהכריעו כתיאולוג. היה הראשון ואילו כתיאולוג, שמשו ואת בפרישות חי היותו את הפרטי אין כלום כרופא. שמשו ואת לאשה בעל היותו את הפרטי במושגו אוצר

טבע בהכרח הינו שלי האני שכן האלה, לדיבורים שחר שאין ברור זה גם וכזה! כזה פרטי מושג בעל להיות שפירושו וכזה, כזה פרטי

כפי אני, של הפרטי במושגו סותרים נשואים לתפוס בלתי־אפשרי להסיק, צריך שמכאן לי נראה מ־אגי. הנבדל אני לתפוס שבלתי־אפשרי

ובין אשה שאשא בין אני, תמיד אהיה שלא שבלתי־אפשרי שמאחר אף בתוכו אצר לא שלי האני של הפרטי שמושגו הרי בפרישות, שאחיה

בין הוא, אחד השיש גוש להסיק: שנכון בפי האלה,- המצבים משני אחד ואין המנוחה אין לפיכך ממקומו! אותו שמעתיקים ובין במנוחה שהוא

שאינני לי שנראה אדוני, הטעם, זה הפרטי. במושגו אצורות התנועהעוד אהיה שלא זה את אלא אני של הפרטי במושגו כאצור לראות צריך

ת 141ו איגר

לא אי ב־אני להיות שעשוי מה כל ולהיפך ב־אני, אכן היה לא אם אני במושגו כאצור להיחשב יכול אינו אני, להיות שאחדל בלי ב־אט, להיות

דבר משנה שאינו אלוהים, של השגחתו של הסדר שבשל הגם הפרטי, זוהי ב־אט. יהיה לא זה שדבר האפשר מן זה אין הדברים, של בטבעם

כל תמיד בו שהאמינו מה כל עם אחד בקנה עולה שהיא אני ומאמין דעתי,כולם. הפילוסופים

טובים פילוסופים שנהיה לקבל לי שקשה הוא, בדעתי אותי שמחזק מה של המינים מושגי אודות על לחשוב צריכים שאנו מה אחרי נחפש אם

אלוהים. מכירם שבה בדרך הפרטיים, מושגיהם אודות על או הדברים לי נראה לא אבל ;quoad se הדברים של האמת מידת הוא האלוהי השכל

מה שכן quoad nos.7 מידתה להיות עשוי הוא האלה, בחיים אנו עוד שכל את מכיר שהוא יודעים אנו אלוהים? של ידיעתו בדבר עתה אנו יודעים

שהוא מאד, ופשוט יחיד פועל באמצעות כולם מכירם ושהוא הדברים, כל שכך משוכנעים שאנו מתכוון אני זאת, יודעים שאנו אני כשאומר מהותו. אנו אין וכלום זאת, אנו מבינים כלום אבל הדברים. פני להיות צריכים הדברים, פני הם שכאלה משוכנעים שנהיה ככל להודות, צריכים

אנו יכולים כלום להיות? זה דבר עשוי כיצד לתפוס לנו שבלתי־אפשרי ההכרחית עצמה מהותו היא אלוהים של שידיעתו שאף לתפוס

דברים של אינסוף הוא יודע אף־על־פי־כן לחלוטין, והבלתי־משתנה גם כך להיות? שלא היו עשויים אלה דברים שכן לדעתם, שלא היה שעשוי ההכרחי. זולת דבר אין שבה עצמה, מהותו הוא שגם לרצונו באשר

שלא היה שיכול בדברים נצחים מנצח רצה והוא רוצה הוא ואף־על־פי־כן שאנו כפי פועל, שאלוהים באופן רבות אי״ודאויות אני מוצא אף לרצותם.

העולם, את לברוא שרצה שלפני מדמים אנו ברגיל. לעצמנו אותו מדמים את ודחה אחדים בחר שמהם אפשריים דברים אינסוף בדעתו העלה

ארוכה שלשלת עם מהם אחד כל אחדים, אפשריים הראשון אדם האחרים: מניחים ואנו פנימי: בקשר קשור הוא שעמם מאורעות ושל אדם בני של

הראשון אדם מאותם אחד עם אחרים דברים אותם כל של שהקשר

שלעצמם הדברים של האמת מידת הוא האלוהי השכל .7 • מבחינל/נל. לא אבל כ

אדנו עם ההתכתבות142

לאדם שהיד. אודותיו על יודעים שאנו לקשר לחלוטין דומה אפשריים שזה למחשבה, באים אנו מכאן אחריו; זרעו כל עם הנברא הראשון לא וכי האפשריים, הראשון אדם מכל אלוהים שבחר הוא־הוא האחרון

ניטול שאם אמרתי, שכבר מה על להתעכב בלי אולם האחרים. בכל רצה אדם לתפוס שהאפשרות הרי יחיד, טבע של כדוגמה הראשון אדם את

מצהיר רבים: א;י לתפוס כאפשרות ממש קטנה רבים אפשריים הראשון אפשרות בחזקת שהם אלה עצמים של אידיאה שום לי שאין בכנות אני

חזקה נמייה לי ויש לעולם. יבראם לא שאלוהים אומרת זאת טהורה, עצמים מכנים שאנו מה ושכל בודים, שאנו חזיונות-שווא שהם להאמין

של כל״יכולתו אלא להיות ־יכולים‘ אינם ותו־לא, אפשריים אפשריים, איזו בו שתהיה ייתכן לא טהור, [acte] פועל שהוא מאחר אשר אלוהים,

שכן שברא, בטבעים ]אפשרות[ הדעת על להעלות ניתן אבל אפשרות; הוא ופועל: יכולת בהכרח מורכבים הם במהותם, עצמו היש הם אץ באשר לעשותו גם יכול שאני מה כאפשריים: לתפסם שאוכל לכך שגורם הדבר טבעים של יכולתם שלובשת ספור לאין [modifications] האופנים לגבי

בעצם והתבניות בעלי־השכל הטבעים של המחשבות כמו אלה, נבראים האידיאה בו שיש לומר שמעז מי מצוי אם בידי, גסה טעות אבל המתפשט.

שאף אנוכי משוכנע לי, באשר שכן, ותו־לא. אפשרי אפשרי, עצם של הרי מהורה, אפשרות של בגדר שהם עצמים באותם רבות כה שמדברים

מאלה אחד של האידיאה תחת אלא מהם אי־מי לעולם תופסים שלא שאלוהים לדברים שמחוץ לומר שניתן איפוא לי נראה שאלוהים.ברא.

יכולת רק אלא סבילה, אפשרות כל אין לברוא, צריך שהוא או בראואינסופית. פעילה באיזה לדעת הקושי ומן הזה, הסבר מן להסיק אני שחפץ בל מקום, מכל

הקשר של טבעו ומהו אלוהים, של בידיעתו הדברים מצויים אופן שחפץ כל כך; לומר ניתן אם חיצוני, או פנימי קשר זהו ואם שביניהם,

אור מבחינתנו המוגה באלוהים, שלא הוא מכאן להסיק איפוא אני המינים של האמיתיים, המושגים אחר לתור לילך אנו צריכים בלתי־מושג,

מוצאים שאנו באידיאות אלא מכירים, שאנו הדברים של הפרטים, של אואת בי אני שהרי׳מוצא פרטי, טבע של מושג בי אני מוצא והנה, בעצמנו.

ת 143ו איגר

אצור מה לדעת כדי בו להתבונן אלא איפוא צריך אני אין אני. של מושגו של המין במושג להתבונן אלא צריך אני שאין כפי פרטי, מושג באותו אלא לנקוט יכול איני כן לעשות כדי ברם, בו. אצור מה לדעת כדי הכדור כגון כדור: הכדור עוד יהא לא שבלעדיו במה להתבונן יש שלפיו הכלל שאיננו במה או המרכז: מן שווה במרחק היקפו שעל הנקודות כל היות בלבד, אחת אמה בן קוטר בעל היות כמו כדור, עוד יהיה שלא לכך גורם אני מכאן אמות. מאה בן אמות, עשר בן הוא אחר כדור של קוטרו בעוד ההיות לאחרון, ובאשר הכדור, של המין במושג אצור שהראשון מסיקועיקר. כלל בו אצור אינו שהוא הרי יותר, קטן או יותר גדול קוטר בעל שאני שככל מובטחני אני. של הפרטי המושג על הכלל אותו מחיל אני

אני. שהנני בלי להיות או שאינני, לחשוב יכול אינני שכן אני. הנני חושב ועדיין אליו, אצא שלא או וכזה, כזה למסע שאצא לחשוב יכולני אבל

אני עומד אני. מהיותי ימנעני מהם אחד לא שאף בבטחוני אני עומד ברם, אני. של הפרטי במושגו אצור מהם אחד לא שאף בבטחוני איפוא איפוא אין כן, יהי זה. למסע שתצא מראש צפה אלוהים האומרים, יאמרו

הביטחון לגבי דבר לשנות כדי בכך אין שוב. בן יהי אליו. שתצא ספק איפוא אני צריך אני. תמיד אהיה שלאו, ובין למסע שאצא שבין לי, שיש <

הפרטי. למושגי אומדת זאת שלי, לאני שייך מהם אחד לא שאף להסיק,i אלוהים, של הכרתו על להסתמך ולא זו, בדעה להחזיק שצריך לי נראה

דבר. כל של הפרטי מושגו אוצר מה לדעת כדיI קושי, לי שגרמה הטענה בדבר בדעתי, שעולה מה אדוני, לפניך, הרי הגיונך, את נכון אל הבינותי אם יודע אינני שנתת. ההבהרה ובדבר ־

j לטעות שניתן עד מופשטים, כה הם אלה עניינים כוונתי. זו היתה למצער כמו רעה דעה עלי לך תהיה אם לי תיגרם רבה עוגמה אבל בקלות: בהם ׳־

בנאצו אלא איש מפריך שאינו קנטרן, כסופר אותי שמציגים למי -שיש עשוי כזה. אינו שמזגי הוא ודאי דעותיו. את מכוון בכוונת ובסלפו י,אותו

שלא לעתים אני עשוי גם מדי. גדול בגילוי־לב דעתי את לומר לעתים ;אני עצמי את חושב אינני בוודאי )שכן אחרים של דעותיהם את כראוי להבין’

גם אבל אף־פעם(: לטעות שלא כדי להיות צריך וכך טעויות, בפני חסין’כוונת מתוך רעות אומר אינני לעולם עצמית, אהבה לכך הסיבה תהיה אם

ארנו עם ההתכתבות144

רמייה ובדרכי בערמה השימוש מן■ יותר שפל דבר יודע אינני שכן מכוון, אנשים על כשחולקים גם תורה, של בעניינים ליפול שעשויות במחלוקות

מאמין ידידים. על כשחולקים בעיקר אך לאהבם, סיבה כל לנו שאין להטיל יכול אינני האחרונים. אלה בין שאמנן־ אתה שחפץ אדוני, אנוכי,

לי, ובאשר הרבה. סימנים כך על בי העדתי באהבתך. שתכבדני בכך ספק בעבורה לי לסלוח שוב בך מפציר שאני עצמה הזאת שהטעות אני מכריז לגאולתך, ובקנאתי אלוהים, בי שנטע אליך החיבה של פריה אלא איננה

דיה. מתונה היתה לא שאולימאד, עד והנאמן מאד עד הפחות עבדך אדוני, הנני,

ארנו א.

לרוזן־ ארנו ו.1686 במאי 13

אליו. שלח העתקה ושאת ללייבניץ ששלח האיגרת על לרוזן מספר ]אתו מעורבים ששניהם הכנסייתית הפוליטיקה של אחדים בעניינים עמו דן הוא

בה.[

ללייבניץ הרוזן ח.1686 במאי 31/21

אל מעביר הוא שאותה אדנו, של איגרתו אל הרוזן שמצרף אחדות ]מליםלייבניץ.[

ארכו א׳ של איגרתו על הערות ט. ולתמיד אחת בתוכו אוצר אדם כל של הפרטי שמושגו טענתי: בעניין

1אי־פעם. לו שיארע כל את חופשי היה שאלוהים מכאן להסיק "שניתן ארנו, א׳ אומר "חשבתי",

לבראו, רצה שאכן בהנחה אבל הראשון אדם את לברוא שלא או לברוא

ץ של שיחו מבני אחד אל נשלחה אשר איגרת איננו הבא הקטע .1 אלא לייבניהבאה. האיגרת את ושלח שכתב לפני לייבניץ שהכין טיוטה

ת 145ט איגר

]בהווה צר׳ך שהוא או ]בעבר[ היה צריך האנושי למין מאז שאירע מה כל חופשי אלוהים שאין למצער או גורלי, הכרח על־פי להתרחש ובעתיד[

משהוא יותר הראשון, אדם את לברוא שרצה בהנחה זה, לכל ביחס אותי". לברוא שרצה בהנחה לחשוב, המסוגל יצור לברוא שלא חופשי משיב לכך להיפותטי. המוחלט ההכרח בין להבחין שיש בראשונה עניתי

"necessitate ex hypothesis אלא מדבר הוא "שאין ארנו, א׳ כאן שנקט, גורלי הכרח של המונח פניו. את הוויכוח משנה זו הכרזה אחרי

•להבחין אותי אילץ מוחלט, כהכרח אלא ברגיל אותו מבינים ושאין על עומד אינו ארנו שא׳ משעה צורך, עוד בכך אין אך זו, הבחנה

necessitate fatairt, ״על־פי חלופית: בלשון מדבר הוא שכן necessitate fataii המלה. על בוויכוח תועלת אין גם ״. וגד למצעד או

שנראה הדעה אדנו א׳ של בעיניו היא מוזרה עדיין לעניין, באשר ברם, על־פי מתרחשים האנושיים •המאורעות ״שבל היינו, בה, מחזיק שאני לו

necessitate ex hypothesi רצה שאלוהים בלבד הנחה אותה מתוך האחת, להשיב, תשובות שתי לי יש כך על הראשון"; אדם את לברוא סתמי שמושגו הראשון אדם לברוא רצה שאלוהים בפשטות מניח שאינני

קבוע שהוא כזה, הראשון אדם לברוא רצה שאלוהים אלא ובלתי־שלם, דידי, אליבא זה, שלם פרטי ומושג individu.]2] פרט ]היותו[ כדי עד דיו

צריך זה ודבר הדברים, של כולה ההשתלשלות אל קשרים בחובו אוצר הקשר בדבר כאן עמדי מסכים ארנו שא׳ ככל יותר הגיוני להיראות

אדם לברוא בהכריעו שאלוהים, היינו אלוהים, של הכרעותיו בין שישנו בדבר מכריע שהוא ההכרעות בכל מתחשב וכזה, כזה הראשון

בדבר הכרעות המכריע חכם שאיש כפי בעדך היקום, של ההשתלשלות יותר טובה תהיה והכרעתו במבטו, כולה אותה מקיף מתכניתו, אחד חלקאחת. ובעונה בעת חלקיה כל לגבי להכריע יוכל אם

לה הודות אשר [consequence] שהגדירה היא, האחרת התשובה[,certaine] ודאית תמיד אמנם היא ההנחה מן משתלשלים המאורעות

ב, כלומר, .2 ת הוא שו שיו ת אי מבחינת לחלוטין קבועה )אינדיבידואום( פרטימלאה. עצמית זהות בעלת היותה

ארנו עם ההתכתבות146

שהכרחית כפי ,necessitate metaphysica הכרחית תמיד היא שאין אבל אותי, לברוא שהכריע מאחר ארנו)שאלוהים, א׳ של בדוגמה המצויה זו

תכופות שלעתים אבל לחשוב(, המסוגל טבע לברוא להימנע יכול לא של חופשיות הכרעות אי־אילו מניחה והיא פיסיקלית, אלא אינה הגרירה בחוקי התלויות [consequences] המסקנות שמניחות כפי אלוהים, מה לעבר יפנה רוח כל שלפיו מוסרי עיקרון באותו התלויות או התנועה הצווים הנחת מוספת שכאשר היא, אמת ביותר. כטוב לו שנראה

אלוהים של הכרעתו בדבר הראשונה ההנחה אל זו לגרירה הגורמים מכל אחת הקדמה ליצור כדי ההקדמה, שהיתה הראשון אדם את לברוא

מתקיימת שאזי אני, אומר היא, אמת - האלה ההכרעות או ההנחות3הגרירה. באיגרתי האלה התשובות שתי את באופן־מה כבר שהזכרתי מאחר הוא לבחנן. שצריך השגות כאן מעלה ארנו א׳ הרוזן, לאדון שנשלחה

נגזרים, כלשהו פרט של מאורעותיו כל היו כאילו מדברי שהבין מודה גוזרים שבהם ההכרח ובאותו האופן באותו הפרטי ממושגו דידי, אליבא

דיברתי וכאילו מהגדרתו, או שלו המין ממושג הכדור של תכונותיו את

שב כדי להיפותטי מוחלט הכרח בין בהבחנה שאין ארנו שקבע לאחר .3 את לייץ עתה מבקש שהעלה, הקשיים אחר. באופן הבחנה אותה להציע למעשה לייבני

שיות״ ״הכרעות של מקומן בדבר העמדות שתי בין רב דמיון לכאורה יש חופץ, אלא הכרחיים, שאינם המאורעות של בקביעתם אלוהים של בניגוד שלייבני

שנו כך על לעמוד ממשיך לארנו, שא בין פנימי קשר שי שואיו הנו בין או לנשובה היא )ווו ברם מקריו. לכל העצם הזה הפנימי הקשר אין האחרת״(, ״התסי״ ההכרח הכרחי. קשר של בגדר כולל שניגודו מה של ההכרח הוא ה״מטאפי

ת סתירה בתוכו ש הסתירה: לעקרון מנוגד או פנימי בטענה וביה מניה סתירה ית השוללת או את לברוא ההכרעה ולפיכך מארנו, תבוניו ( רנו אחר( אדם כל א

ר לברוא ההחלטה את בתוכה אוצרת צו שא בין הקשר תבוני. י "ארנו" הנוה״ ״בעל לנשוא תוח כזה, הוא תבונ ש יראה סופי שני ת סתירה שי בשלילת לוגישוא שא. מן הנ מפורשת לסתירה או לזהות להגיע אי־אפשר זאת לעומת הנו

ת כשמדובר סופית באנליזה ת״. בטענו טיו טינגנ קונ העדר - העיקר וזה - ברם ״שא בין מפורשת זהות ת לנשוא נו קשר קיים שלא משמעותו אין כאלה בטענו

מי מאפשר זאת בבל הכרח, מכונן שאיננו שבכל קשר כלומר ביניהם, פניה״ ר רי ת מן ו״אפריורי" תבוני מעבר או ״ג המסקנה. אל ההנחו

147ט איגרת

הוא שבו באופן להתחשב בלי כשלעצמו, הפרט של במושגו בראשונה שאיננו ״כמדומני אומר, הוא ״שכן", ברצונו. או אלוהים של בשכלו מיוצג שהוא מה מבחינת כדור של המין מושג דבר על לחשוב רגילים הוא שכך והאמנתי כשלעצמו, שהוא מה מבחינת אלא האלוהי, בשכל יודע כשהוא ״שעתה, מוסיף הוא אבל אדם״; כל של הפרטי למושג באשר

את להתיר כדי בה יש אם יבדר אך לה להסכים מוכן הוא דעתי, שזו לא ארנו שא׳ אני רואה ספק. בו מטיל עדיין שהוא דבר במלואו״, הקושי

כונן לפיה בגינה, נטרד לא למצער או הקרטזיאנים, של דעתם את זכר הנוגעות האמיתות כגון 4הנצחיות, האמיתות את רצונו באמצעות אלוהים

ארנו, מא׳ יותר לא לדעתם, שותף שאינני מאחר ברם, הכדור; לתכונות עצם של המושג על שונה באופן להתפלסף שיש אני חושב מדוע רק אומר אינו מין של שהמושג הוא הטעם הכדור. של המין מושג על מאשר פרטי פרט של המושג אבל הכרחיות, או נצחיות אמיתות אלא בתוכו אוצר מה או בעובדה שהינו מה sub ratione possibilitatis בתוכו אוצר

צווים באי־אלה תלוי הוא ולפיכן־ ולזמן, הדברים של לקיומם שמתייחס העובדה אמיתות שכן לאפשריים: אותם שחושבים אלוהים של חופשיים

הינו בכלל הכדור של המושג כן כמו אלוהים. של בצוויו תלויות הקיום או בכלל הכדור מהות את אלא בו בוחנים אין כלומר מופשט, או בלתי־שלם

אוצר הוא אין ולפיכך המיוחדות, בנסיבות התחשבות בלי בתיאוריה או של המושג אבל מסוים: כדור של לקיומו שנחוץ מה ועיקר כלל בתוכו לאצור צריך וה!א שלם הוא קברו על להניח ביקש שארכימדס הכדור פרטיים שבשיקולים הטעם זה זו. צורה של לנושא ששייך מה כל בתוכו

מצורתו לבד נכנסים, quae versantur drca singularia,5 מעשיים, או

ת בריאת על .4 ת האמיתו ר/ ראה דקאדט, אצל הנצחיו מ א מ ף ׳ .2 הע׳ ,2 סעים המעגליים ]הדברים[ על ״החלים .5 ץ מנסה כדרכו, /,היחידיי להתקרב לייבני

נראה שלו. עמדתו את לכאורה משנה כשהוא שיחו, בן של לעמדתו האפשר ככלמאמר׳ הכתוב את סותר אף שהוא מעין הפרטיים הדברים של להיותם באשר ב׳

ם ף ״מיני עי ס ם׳׳) רי עי תו ואכן, (.9 ז ץ של הבחנ שגי בין לייבני ם מו לבין המינישגי ה הפרטיים הדברים מו ל מבחין הוא בכתביו. כלל בדרך מצויה איננ בין ברגי

ארנו עם ההתכתבות148

האחרות, והנסיבות הזמן המקום, עשוי, הוא שממנו החומר גם הכדור, של של ההשתלשלות כל את לבסוף בתוכם יאצרו רציף קישור על־ידי אשר

אוצרים האלה שהמושגים מה כל אחרי לעקוב היה ניתן אם היקום, אוצר הזה הכדור עשוי שממנו זה חומר פירור של מושגו שכן בתוכם. דידי ואליבא הימים. מן ביום בו ושיחולו בו שחלו השינויים כל את בחובו

כל של וחותם אי־פעם לו שאירע מה כל של עקבות בו יש פרטי עצם כל את להסביר כדי בו די עתה זה שאמרתי מה אבל לעולם. לו שיארע מה

שנקטתי. המהלך שאני בשעה זה, מושג על אומר שאני שהדברים מצהיר ארנו א׳ והנה,

אותו הכיר שאלוהים להכרה ביחס כלשהו אדם של הפרטי במושגו דן הרצון שאין מודד, גם והוא מאד; הם ודאיים לבראו, אומר שגמר בשעה למה באשר שרצה הרצון מן ועיקר כלל מנותק הראשון אדם את לברוא אדם בין הקשר שמא עתה תוהה הוא אבל אחריו. ולזרעו לו שאירע

בהכרעות הם בלתי־תלויים או תלויים לזרעו שאירעו למאורעות הראשון

ת אמיתות האל של בשכלו המצויות המהויות ובין מזה, שבעובדה לאמיתות נצחיות בפועל המתקיימים הדברים לבין קיום ־לידי לבוא כולן והשואפות בחירת בעקבו

ת מזה. האלוהי, הרצון תו ת" "האמי ת הנצחיו של כאמיתותיהן כלל בדרך נתפסוה/ למשל )ראה הטהורה והמתימטיקה הלוגיקה המטאפיסיקה, א צי די או תי "מאמר ׳

ת והן (2 סעיף התבונה", עם האמונה של התאמתה על שניגודן זה במובן הכרחיו על נמנים אינם היסודיים הפיסיקה אפילו:חוקי לעיל, נאמר שכבר כפי סתירה. כולל

ת. האמיתות שה לפיכך הנצחיו צד לוזבין ק הן כי שגי שויות של מו היינו פרטיות, ית כאמיתות להחשב יכולים הטבעיים, המינים ת הן אם גם - נצחיו כאפשריות נתפסו ותכונותיו מתימטית, דוגמה היא מביא שלייבניץ הדוגמה זאת עם בלבד.

תות של בגדר אכן הן הכדור של הגיאומטריות ת אמי (.163 ׳עמ י, אג׳ )ראה נצחיוץ של קביעתו היא כאן העולה חשובה היותר הנקודה אבל של שהמושג לייבני

את - sub ratione possibiiitatis כאפשרות, - בחובו אוצר אינדיבידואוםשגתו את לייבניץ מקבל בכך קיומו. של הפרטיות הנסיבות קיומם לפיה ארנו של ה

שיות הכרעות להניח צריך הדברים של להחזיק ממשיך שהוא עם האל, של חופשגו שלו, בעמדתו ת כל את מראש כולל הפרטי הדבר של שמו סיבו מה קיומו: נ

שכלו, רק ולא האלוהי, ברצון שתלוי שג איפוא כלול ב האפשרי, הפרטי במוהאל. של אפשרית חופשית כהכרעה

149ט איגרת

אין "כלום מסביר, שהוא כפי /,אומרת ״זאת אלוהים, של החופשיות בעקבות רק ולזרעו הראשון לאדם שיארע מה כל את מכיר אלוהים

שמא או להם: שיארע מה כל על ציווה שבאמצעותן החופשיות ההכרעות אדם בין אלה, בהכרעות בלתי־תלוי באופן והכרחי, פנימי קשר יש

שמעדיף ספק כלל מטיל הוא אין /,לעיל שנזכרו המאורעות לבין הראשון כפי בראשונה לבחור יכול הייתי לא ואכן השנייה, האפשרות את אני

הוא זאת עם אמצעית. די־ד איזו שיש לי נראה אבל אותה; מסביר שהוא המושג את חושב אני שכן השנייה, באפשרות לבחור עלי ששומה מוכיח מבין בחר שאלוהים גורס אני באשר לאפשרי, הראשון אדם של הפרטי

והרי וכזה; כזה הראשון אדם של במושג לאינסוף אפשריים מושגים של החופשיות בהכרעותיו כלל תלויים אינם עצמם האפשריים המושגיםאלוהים. אני אומר יותר; טוב מעט דברי את להבהיר עלי שבו המקום זה ברם,

אינו האנושיים המאורעות לבין הראשון אדם בין שהקשר איפוא תלויים הם אין אבל אלוהים; של החופשיות הכרעותיו בכל בלתי־תלוי

נצפה היה לא או מתרחש היה לא ומאורע מאורע כל כאילו לחלוטין, בהם אני אליו. ביחס שהוכרעה ראשונית פרטית הכרעה בשל אלא מראש לקראן שניתן חופשיות ראשוניות הכרעות מעט אלא שאין איפוא מאמין

בהצטרפן ואשר הדברים, השתלשלות את המסדירים היקום, חוקי לידי התוצאה את מביאות הראשון, אדם את לברוא החופשית להכרעה

את להסביר יקך מעטות בהיפותזות אלא צורך שאין כפי בערך גמר, !שלפיה להשגה ובאשר ׳בהמשך. פירוט ביתר שאסביר מה התופעות,

אני אלוהים, של בהכרעותיו בלתי־תלויים הינם האפשריים ]הדברים[ < זאת מקבלים אינם שהקרטזיאנים )אף שבפועל להכרעות באשר מסכים ןj בקרבם אוצרים האפשריים הפרטיים שהמושגים גורם אני אבל עיקר(; כל אלא היה לא זה עולם אם למשל, אפשריות. חופשיות הכרעות אי־אלה ן בתוכו האוצר זה, לעולם השייך כלשהו גוף של הפרטי המושג אפשרי, 1 שלנו התנועה חוקי את בתוכו אוצר גם היה באפשריות, מסוימות •תנועות |בלבד. כאפשריים אותם גם אבל אלוהים(, של חופשיות הכרעות )שהינם \אחדים חוקים, אינסוף גם יש אפשריים, עולמות אינסוף שיש מאחר ■שכן י

אדנו עם ההתכתבות150

עולם של אפשרי פרט וכל לאחר, האחרים אחד, לעולם שייכים מהםעולמו. של חוקיו את במושגו אוצר כלשהו מגדר היוצאות הפעולות על או הניסים על האלה כדברים לומר ניתן הכללי, הסדר בתוף מלהיות חדלים אינם אשר אלוהים, של הרגיל

אלוהים, של העיקריות כוונותיו עם אחד בקנה עולים שהם שמסתבר אלה, כוונות של תוצאה שהוא זה, יקום של במושגו אצורים הם ושלפיכך

מי של הכוונות או התכליות של תוצאה היא בניין של שהאידיאה כפי כוונות של תוצאה הוא זה עולם של המושג או והאידיאה לבנותו, שמבקש

להיות צריך הכל שכן אפשריות. היותן מצד הנבחנות אלוהים של אלה של תכליותיו היא הרי היקום של וסיבתו סיבתו, באמצעות מוסבר

מבט על־פי היקום כל את מבטא דידי, אליבא פרטי, עצם כל והנה אלוהים. יש האלה הדברים כל האמורים. הניסים את גם הוא מבטא ולפיכך מסוים,

באשר אלוהים, של לכוונותיו באשר הכללי, לסדר באשר להבינם בין ולניסים, הפרטי לעצם באשר הזה, היקום של להשתלשלותו

אותם שחושבים ובין [actuel] הנוכחי במצב אותם שחושביםsub ratione possibiiitatis. הדברים כל לו יהיו אחר אפשרי עולם שכן

שלנו. עולמנו של הכוונות שהועדפו אף דרכו, על־פי האלה אלוהים של כוונותיו בדבר עתה זה שאמרתי ממה להסיק אף ניתן ראשוני או עיקרי מושג לו יש זה שיקום הראשוניים, החוקים ובדבר : שיש אף שלו, השתלשלות אלא אינם הפרטיים המאורעות אשר מסוים, שוללת אינה שהוודאות הקונטינגנטיות ואת החירות את מכללם להוציא

: פעולות על כחלקה מבוססת המאורעות של ודאותם שכן ועיקר, כלל : שבו היקום את במושגו מבטא זה שביקום פרטי עצם כל אולם חופשיות.

הראשון אדם את לברוא אומר גמר שאלוהים ההנחה בלבד ולא נמצא. הוא הכרעות בתוכה אוצרת שהוא, אחר פרטי עצם כל בדבר זו גם אלא הזה, כזה שלם מושג בעל שהינו פרטי עצם של טבעו שכן השאר, כל לגבי

הקשר בשל היקום כל את ואף לו לייחס שניתן מה כל לגזור ניתן שממנו בשל? שלא אמר יש מדויק, באופן לדון כדי אף־על־פי־כן, הדברים. שבין

השאר, כל לגבי אלוהים הכריע הזה הראשון אדם את לברוא הכרעתומכריע שהוא זו והן הראשון לאדם ביחס מכריע שהוא ההכרעה שהן אלא

ת ר מ 151מ א

שהוא ההכרעה מן שתיהן משתלשלות האחרים, הפרטיים לדברים ביחס מושגו את הקובעות העיקריות הכוונות ומן היקום לכל ביחס מכריע

להפרה ובלתי־ניתן כללי סדר אותו מכונן שהוא עם בבד ובד הראשוני, בלי הכפופים הניסים, את ממנו להוציא שיצטרך בלי לו, כפוף הכל אשר המכונים הפרטיים שהכללים הגם אלוהים, של העיקריות לכוונותיו ספקתמיד. נשמרים אינם הטבע חוקי

אינה ממנה לגזירה ניתנים האנושיים המאורעות שכל שההנחה אמרתי הראשון אדם שיברא זו אלא סתמי, הראשון אדם שיברא הפשוטה ההנחה

זה דבר אפשריים. הראשון אדם מאינסוף נבחר אשר נסיבותיו, בכל קבוע הראשון אדם לתפוס שקשה סיבה, בלי לא לטעון, ארנו לא׳ עילה נתן

לתפוס שקשה כפי יחיד, לטבע הראשון אדם את חושבים אנו אם רבים, על חשבתי לא רבים הראשון אדם על בדברי אבל מסכים, אני רבים. אני

הבינותי וכך דברי. את שאסביר איפוא צריך קבוע. כפרט הראשון אדם למשל כמו שלו, נשואיו מקצת הראשון באדם בוחנים כאשר הדברים. את

אשה, אלוהים יצר שמצלעו תענוגות, בגן שהושם הראשון, האנוש שהוא )זאת sub ratione generaiitatis אותם שתופסים דברים באלה וכיוצא המשלימות נסיבות ועוד העדן גן של חוה, של בשמם לנקוב בלי אומרת

את מייחסים שאליו לאיש הראשון אדם וכשקוראים הפרטיות(, את ; שכן הפרט, את לקבוע כדי ועיקר כלל די בו אין זה כל האלה, דנשואים

אשר אפשריים אנשים אומרת זאת הראשון, אדם אינסוף שיהיו אפשרי שאמר למה ממנגד אני שאין רק ולא מזה. זה הנבדלים להם, מתאים זה בל

j עצמי אני השתמשתי שאף אלא הפרט, אותו של זה ריבוי נגד ארנו א I וקבוע. שלם להיות צריך פרט של שטבעו יותר טוב להבהיר כדי בדבריו

ושאני השכלים, בדבר הורה כבר הקדוש שתומאס במה אני משוכנע אף לזה זה הדומים פרטים שני שיהיו שבלתי־אפשרי היינו כללי, כדבר מקבל

שלא איפוא הראוי מן solo numero.6 מזה זה הנבדלים או לחלוטין, :

ת .6 : שמו למעשה מביא לייבניץ בלבד׳׳. המספר ״מבחינ את אקווינאס תומאס של ב דברים שני כל שבין הקובע העיקרון את היינו שלו, הבלתי־נבדלים עקרון \

ת צריך שונים ף מי הבדל גם להיו אתר, לשון תכונותיהם. מבחינת הבדל או פניi ר, דמיון בעלי דברים שני מבחינת רק מזה זה כנבדלים נתפסים ואשר גמו ׳׳

ארנו עם ההתכתבות152

תארים אליו שמשתייכים איש אומרת זאת סתם, הראשון אדם נחשוב המאורעות כל אם בשאלה דנים כאשר הראשון, אדם של מסוימים

שלם, כה שהוא מושג לו לייחס צריך אלא מהנחתו, משתלשלים האנושיים כלל מקום אין אולם לו,- לייחס שניתן מה כל את ממנו לגזור אפשר כי עד

אכן שהוא מוטב, או שלו, מושג ליצור מסוגל אכן שאלוהים ספק להטילבשכלו. אומרת זאת האפשרויות, במחוז לגמרי מעוצב אותו מוצא לו קרו אילו אחר אלא שלגו הראשון אדם זה היה שלא מכאן, נובע גם

הוא אחד אחר. זה שהיה מלומר מונענו אינו דבר שכן אחרים, מאורעות אותו לחלוטין היה מגנואה שהובא שיש גוש שאותו לנו נדמה אכן איפוא.

אלא לשפוט לנו מאפשרים אינם חושינו שכן־ במקומו, נותר לו שיש גוש כל הדברים, בין הקיים הקשר בשל דבר, של בסופו אבל שטחי, באופן התנהל לו מראשיתו, אחר והיה לחלוטין, אחר היה חלקיו כל על היקום כך בשל לא מתנהל. אכן שהוא מכפי אחרת שבו ביותר הקטן הדבר

אלוהים שבחר הבחירה אחרי ודאיים שהם אלא הכרחיים, המאורעות תקוותי הדברים. של זו השתלשלות אוצר שמושגו זה, אפשרי ביקום ארנו. א׳ את אפילו בכך לשכנע יצלחו לומר עומד שאני שהדברים צמדי אני, למשל פרטי, עצם ויהא מסוים. זמן פרק המייצג ABC ישר קו יהא

האני את ראשית איפוא ניטול זה. זמן במשך משתמר או המתקיים •BC הזמן במשך המתקיים האני את כך ואחר ,AB הזמן במשך המתקיים

שאני כלומר [,dure] המתמשך עצם אותו שזהו איפוא שמניחים מאחרa הזמן בפרק הקיים הוא b הקיים שוב הוא ושאני בפאריס, אזי והנמצא

שבגינו טעם שיהא בהכרח מתחייב בגרמניה, אזי והנמצא BC הזמן בפרק הייתי אשר שאני אומרת זאת מתמשכים, שאנו אמיתי- באופן נאמר

היה אפשר כזה, טעם כלל היה לא אם שכן בגרמניה. עתה נמצא בפאריס הפנימי שנסיוני היא, אמת זה. הוא שאחר לומר צדק של שווה במידה

אפריורי. טעם גם שיהיה צריך אבל זאת, זהות בדבר אפוסטריורי שכנעניוהמצב הזמן תארי שלפיו זה זולת אחר, טעם למצוא בלתי־אפשרי והנה

שני בלומר המספד״, איפוא איננו גמור דמיון אחד. דבר אלא אינם דברים, כזהות. אלא

153ט איגרת

של נשואים הינם מכן, שלאחר והמצב הזמן תארי כמו ממש שלי, הקודמים לומר פירוש מה והנה, insunt eidem subjecto.7 גופו, נושא אותו

כלשהו באופן אצור הנשוא שמושג לא אם נושא, באותו הוא שהנשוא לומר היה ניתן להיות, התחלתי שבו הרגע שמן ומאחר הנושא? במושג

אלה שנשואים להודות צייר יקרני, אחר או זה שדבר אמיתי באופן לגבי אני, שמכנים מה שהוא השלם, במושגי או בנושא האצורים חוקים היו

באופן הכיר ושאלוהים השונים מצבי כל בין הקישור של היסוד שהוא כל צריכים האלה הדברים שאחרי אני מאמין נצחים. מנצח מושלם

אוצר הראשון אדם של הפרטי שמושגו באומרי שכן להיעלם? הספקות שכל את אלא לומר רוצה אינני אי־פעם, לו שיארע מה כל בתוכו

praedicatum inesse subjecto אומרים כשהם אליו מכוונים הפילוסופים8. verae propositionis ברורה כה תורה של שתוצאותיה היא, אמת אכן

דיים מפתחים הס שאין היא הפילוסופים אשמת אבל 9פרדוקסים, הן לעיןביותר. הברורים המושגים את

את עוד עתה יחשוב לא שהוא, כפי והגון חריף ארנו, שא׳ אני מאמין שמתפתה אף בשלמותם, לקבלם עדיין יוכל לא אם גם מוזרים, כה דברי מתוך מוסיף, שהוא מה עם אני מסכים שיקבלם. לחשוב כמעט אנוכי בבקשנו פונים, אנו כאשר לנקוט שיש לזהירות בנוגע נכוחה, ראייה הידיעה אל הדברים, מושגי בדבר ללמוד צריכים שאנו את לדעת

אמיתית שמסקנתי מסתבר נכון, אל דברי את מבינים אם ברם, האלוהית. שהרי 10הןרחית. היא שכן - אלוהים אודות על כלל מדברים אין אם גם -

לבראו, שהחליט הראשון באדם בהתבוננו שאלוהים, נאמר לא אם גם

ת: .7 תו "המצויים־בתוך מילולי שא׳׳. או נוה .8 בטענ ת ׳׳ תי שוא מצוי אמי שא׳׳. בתוך הנ ה׳מאמר׳; של 13ו־ 8 סעיף ראה הנו

עמ׳ האיגרת ובמיוחד (.168*167 הבאה)הדעת. על מתקבלים כבלתי הנראים דבריס כלומר .9

תותה .10 ץ כאן שמעלה התיזה של אמי ה לייבני משיקולים איפוא נובעת איננם ת, הידיעה של טיבה על תיאולוגיי ם מטאפיסיים משיקולים אלא האלוהי ולוגיי

שג בעל )כלומר לחלוטין קבוע שהינו כמד, הפרטי העצם של טיבו על מו ״על שלם׳׳(, בו ו שור של טי שא בין הקי איו הנו שו ת לנ אמיתיות. בטענו

ארנו עם ההתכתבות154

מושג שיהיה שצריך להוכיח. שניתן בכך די מאורעותיו, כל את בו רואה אדם של הנשואים כל שכן אותם. המכיל זה הראשון אדם של שלם

הם שאין 5א הראשון אדם אותו של אחרים בנשואים תלויים הראשון אלא צריכים איננו באחרים, התלויים מאלה נתעלם אם כלל. בהם תלויים של השלם מושגו את ליצור כדי יחד הראשוניים הנשואים כל את ליטול

אי־פעם לו לקרות שצריך מה כל ממנו שנגזור המספיק הראשון, אדם לעין גלוי ״טעם. אלה לקורותיו לתת יהיה שניתן מכך שמתחייב ככל

כדי המספיק כזה מושג בפועל הוא שתופס ואף ליצור מסוגל שאלוהים גלוי פחות לא אבל הראשון: לאדם השייכות התופעות כל את להסביר

קורת בעובי צורך בלא לבוא שאין הוא נכון כשלעצמו. אפשרי שהוא לעין הכרוכים הגדולים הקשיים בשל האלוהיים, והרצון הידיעה בדבר החקירה

שאלתנו, בעניין בו שלמדנו מה להסביר אפשר מקום מכל הזה: בעניין עולה כיצד להבין הקושי כמו ארנו, א׳ שמזכיר בקשיים לענות בלי

גם בתוכה. להבחין נאלצים שאנו מה עם אחד בקנה אלוהים של פשטותו היה שעשוי ידיעה לאלוהים יש כיצד מושלם הסבר להסביר ביותר קשה אם שכן, [:vision] העתיד צפיית של הידיעה היא הלא לדעתה, שלא

אותם צופה היה לא אלוהים מתקיימים, היו לא העתידיים הקונטינגנטיים פשוטה, ידיעה מלדעתם חדל היה שלא היא אמת ועיקר. כלל מראש

אפשר זה שקושי כך רצונו: אליה מצטרף כאשר העתיד לצפיית ההופכת אלוהים חופשי כיצד היינו לרצונו, ביחס שקשה מה על להעמידו אולי

כדי להבינו הכרח אין אבל ליכולתנו, מעבר ספק בלי זה דבר לרצות.שאלתנו. את לפתור

את בוחר שהוא בעת פועל אלוהים כיצד משיגים אנו שבו לאופן באשר מוצא כשהוא ארנו א׳ צודק רבים, אפשריים ]דברים[ בין ביותר הטוב

לחשוב נוטים שאנו בכך מכיר שהוא זאת עם דומה מסוים. ערפול כאןמשתלשלת מהם אחד מכל אפשריים, ראשונים בני־אנוש אינסוף שיש

שואים די כלומר, .11 שוניים" ב״נ ר שנוכל כדי כלשהו פרט של הרא מהם לגזואיו, שאר כל את אפריורי שו אותו. שיקרו או שקורים המאורעות כל את היינו נ

ת״ של לגמרי מספק בר0ה הינה זו גזירה אין האלה, ה״מאורעו לדרוש מקום ונוסף. הסבר

ת 155ט איגר

זה את ביניהם בוחר ושאלוהים מאורעות, ושל אנשים של ארוכה שלשלת לו שנראה כפי מוזר כה איפוא זה אין מלפניו; חן שלשלתו עם שנושא

שעצמים להאמין מאד נוטה שהוא עצמו על מעיד ארנו שא׳ נכון בתחילה. חזיונות אלא אינם [purement possibles] ותו־לא האפשריים אלה

הוא זאת שלמרות מקווה אני אבל כך, על להתווכח רוצה אינני תעתועים. כל הטהורים באפשריים שאין מסכים אני לו. זקוק שאני מה לגבי לי יעתר

עצמו ארנו ,שא מכאן ומסתבר האלוהי, בשכל להם שיש זו זולת ממשות לעיל היה נראה כי אם להסבירם, כדי האלוהית הידיעה על להסתמך יאלץ מה את אקבל אם גם כשלעצמם. רק לחקרם עלינו שיהא מעדיף שהוא

חושבים שאיננו היינו שוללו, ושאני בו משוכנע שהוא אומר ארנו שא׳ שאלוהים בדברים בפועל המצויות האידיאות באמצעות אלא לאפשרי דבר

שניתן לי די באפשרויות, בדברי שכן בשבילי. נזק משום בכך אין ברא, ריבוע בעולם כלל היה לא לו למשל, אמיתיות. טענות [former] לנסח

סתירה [implique] כולל הוא שאין מלראות חדלים היינו לא מושלם, הורסים היו הטהורים, האפשריים את לחלוטין לדחות רוצים היו ולו כלל.

אכן שאלוהים מה זולת אפשרי אינו מאומה אם שכן הקונטינגנטיות: את12לברואדבר־מה. הכריע אלוהים אם הכרחי יהא אלוהים שברא זה ברא,

מוטב פרטי, עצם של מושגו דבר על ללמוד שכדי אני מסכים לבסוף, של המין במושג להתבונן שיש כפי עצמי, על לי שיש במושג להתבונן

של המושג שכן גדול, הבדל שיש הגם תכונותיו; על ללמוד כדי הכדור שיעור לאין י»תר להבנה וקשה יותר רחב הוא פרטי עצם כל ושל אני

שחש די אין בלתי־שלם. אלא שאינו הכדור, של זה כמו מין של ממושגמכל אותי שמבחין מה במובחן לתפוס היה צריך חושב, עצם שאני בי אני

ת .12 טיו טינגנ ד החירות: של לקיומה תנאי איפוא היא הקונ ר בניגו לשפינוזה גמוהויו ספק )ואין לא הדיון ברקע עומד ההכרח עם החירות את שפינוזה של שזיץ החופשי(, הרצון על דקארט של מתורתו פחות שב מנסה לייבני עקרון את ליית, עם המספיק הטעם טיו טינגנ מן עם כלומר הקונ שרויות של קיו שאינן אפת האלוהי החופש קיום. לידי באות ם והחירו תני מו ת' שי תן בכך האנו לבחור שני

ת בין שרויו ת אפ תן - שונו שני ת לייחס ו שתה. הבחירה על אחריו שנע

ארנו עם ההתכתבות156

מכאן [.confuse] מבולבל ניסיון אלא בזה לי איו אבל האחרים, הרוחות של במושג אצור איננו הקוטר של האמות שמספר לקבוע שקל שאף

אצור אליו לצאת שבכוונתי המסע אם לקבוע קל בה זה אין בכלל, הכדור בתורת בקיאים אנו שבה קלות באותה נביאים היינו כן לא שאם במושגי, שאצא שבין לא־בטוח אני אין אבל למסע, אצא אם בטוח אינני ההנדסה.

שאין [prevention] קדומה דעה זוהי אני. תמיד אהיה שלאו, ובין למסע לנו נראים אינם אלה דברים מובחנים. הכרה או מושג לבין בינה להחליף

עקבותיהם או אותם המבשרים שהסימנים משום אלא בלתי־קבועים שאינם שאלה כפי בערך לנו. ניכרים אינם שלנו בעצם המצויים

שהתנועה להם שיאמר מי את למגוחך יחשבו החושים על אלא מסתמכים לבדו הניסיון שכן החומר, שמתפשט ככל הרחק מועברת ביותר הזעירה

התנועה של מבעם את בוחנים כאשר אבל זאת; להראות יכול היה לא הניסיון את בוחנים שאנו בשעה כאן: גם כך בכך. משתכנעים החומר ושל

מרחק רחוקים אנו בפרטיותו, שלנו הפרטי המושג מן לנו שיש המבולבל במושגים מתבוננים אנו כאשר אבל המאורעות, בין זה קשר מלתפוס רב

כאשר אכן, אותו. מוצאים אנו זה, קשר המכוננים והמובחנים הכלליים נשוא שכל אני מוצא אמיתית, טענה כל של לי שיש במושג אני מתבונן הנושא, במושג אצור עתיד, או הווה עבר, מזמן קונטינגנטי; או הכרחי

יותר. מבקש אני ואין ארנולא שא׳ דומני שכן לפיוס, דרך לנו יפתח זה שכל אני מאמין אף

עליו מדבר שאני הקשר כאילו שהבין משום אלא זו טענה לקבל התנגד אבל פנימי, שהוא גורם אני ואילו אחת, ובעונה בעת והכרחי פנימי הוא פעולות ועל צווים על מיוסד שהוא דיי הסברתי כבר שכן הכרחי: לא כלל

זה זולת הנשוא לבין הנושא בין אחרים קשרים גורס אינני חופשיות. להשיג תמיד שיש אומרת זאת ביותר, הקונטינגנטיות באמיתות המצוי לו, שייך זה מאורע או זה נשוא מדוע להסביר המשמש דבר־מה בנושא

האמיתות של אלה טעמים אבל יקרה. שלא במקום הדבר קרה מדוע או שלא הייתי שיכול איפוא נכון כופים. שהם בלי מטים הקונטינגנטיות

קשור אינו זה מאורע או נשוא שאצא. הוא ודאי אבל זה, למסע לצאתאו בלתי־שלם באופן הנתפסים האחרים הנשואים עם בוודאות

157ט איגרת

sub ratione generaiitatis; הפרסי מושגי עם בוודאות קשור הוא אבל לגזור שניתן כך [,expres] במיוחד נוצר זה שמושג מניח אני שכן השלם,

בדיוק וזהו ,a parte rei ספק בלי שמצוי מה לי; שקורה מה כל את ממנו לכלול יכול לבדו זה מושג רק שכן השונים, במצבים המצוי אני של מושגו

כולם. את אנוכי שמטיל עד כזו, במידה שיפוטו את ומעריך ארנו א׳ את מכבד אני

מוצא שהוא לי מתחוור כאשר בדברי, למצער או בדעותי דופי בקלות ועתה, שהעלה, הקשיים אחרי בדקדקנות עקבתי לכן לפגם. טעם בהם

מדעותיו. רחוק אני שאין עלי דומה בכנות, לפתרם משניסיתי שתבוסס לה וראוי מאד גדולה חשיבות בעלת היא בה שמדובר הטענה

בכל בלתי־תלוי נפרד, עולם כמו היא נפש שכל ממנה נובע שכן היטב, בלתי־נפעלת וכאילו אלמוות בת שהיא רק שלא אלוהים; זולת אחר דבר

[impassible,] שקורה מה בל של עקבות בעצמותה שומרת שהיא אלא ובמיוחד העצמים, שבין הגומלין קשרי של טיבם מה ממנה נובע עוד לה. בהתאם מתקיימים אינם אלה גומלין קשרי והגוף. הנפש של האיחוד של

שכן האחר, על האחד של הפיסיקלית ההשפעה בדבר הרגילה להשערה ואין [spontanement] עצמי באורח בו מתרחש עצם של נוכחי מצב כל

להשערה בהתאם מתקיימים הם אין אף הקודם. מצבו של תוצאה אלא הוא בדרך ברגיל מתערב אלוהים היה כביכול ההזדמנותיות, הסיבות בדבר

מעורר, אלוהים היה וכביכול הרגיל, במהלכו עצם כל שימור שאיננה הכיוון את משנות שהיו בנפש מחשבות בגוף, המתרחש של בהזדמנות

להשערה בהתאם מתקיימים הם אבל התערבותו? בלעדי בו נעה שהיתה מופתית. ודאות כבעלת לי הנראית [concomitance] ההצטרפות בדבר

או המבט על־פי היקום השתלשלות כל את מבטא עצם כל אומרת, זאת וכאשר מושלם; באופן זה עם זה מסכימים הם ולפיכך לו, המיוחד היחס

זה של המובחן שהביטוי משמע חברו, על פועל שהאחד אומרים אנו שמושגו המחשבות למהלך בהתאם שפועל, בזה גובר והוא פוחת, שנפעל לו לייחס שלא הצדקה יש הכל, את מבטא עצם שכל הגם שכן אוצר.שלו. יחסו על־פי ביותר המובחנים הביטויים את אלא מעשי באופן

בקיצור הכלולות הטענות תיראינה זה כל שאחרי חושבני לבסוף,

ארנו עם ההתכתבות158

יותר מבוססות גם אולי אף אלא יותר מובנות רק לא ארנו לא׳ שנשלחבתחילה. לשפוט היה שניתן מכפי יותר וחשובות

לארגו לייבניץ י. 1686 ביולי 14/4 האנובר,

אדוני, מיתנת כי לראות שמחתי דעתך, לשיקול רב כבוד אני שרוחש מאחר

בעיני, היא שחשובה זו, טענה על הסברי את שראית לאחר ביקורתך את אחת בתוכו אוצר אדם כל של הפרטי ״שמושגו מוזרה: לך נראתה ואשר

המסקנה את בראשונה ממנה הסקת ./׳אי־פעם לו שיארע את ולתמיד נובעים הראשון, אדם את לברוא אומר גמר שאלוהים בלבד, זו שמהנחה

הכרח על־פי אחריו ולזרעו לו שהתרחשו האנושיים המאורעות שאר כל ממש כרצונו, בהם לעשות החירות עוד לו תהיה שאלוהים בלי גורלי,

שגמר לאחר לחשוב, המסוגל יצור לברוא שלא יכול הוא שאין כשםאותי. לברוא אומר קשורות כולו הזה ליקום הנוגעות אלוהים של שכוונותיו השבתי זה על

ביחס ה.כרעה כל הכריע לא ולפיכך העילאית, לחכמתו בהתאם ביניהן זה אין כלשהו. קשר עמו לו שיש מה בכל שהתחשב בלי הראשון לאדם אומר גמר שאלוהים הראשון לאדם ביחס שהכריע ההכרעה בשל איפוא

שהכריע ההכרעה בשל אלא האנושיים, המאורעות כל בדבר בדעתו אוצרת הראשון לאדם ביחס )ושההכרעה השאר לכל ביחס בו״בזמן הכרח משום כלל בזה שאין לי היה נראה אליה(. מושלם קשר בחובה שיש מכפי יותר לא אלוהים, של חירותו את הנוגד מאומד. לא ואף גורלי

מסכימים אשר לגביו, שהכריע את לפועל להוציא היפותטי הכרח באותואלוהים. על אף חל שהוא כלל בדרך

ההכרעות שבין קשר אותו בדבר אדוני, בתשובתך, עמדי מסכים אתה את לראשונה שהבנת מודה אף אתה ובכנותך שהעליתי, האלוהיות

דבריך( הם למשל״)אלה רגילים איננו ״שכן לגמרי, שונה באופן טענתי בשכל מיוצג שהוא מה מבחינת כדור של המין מושג דבר על ״לחשובגפ הוא ״שכך חשבת וכי כשלעצמו״! שהוא מה מבחינת אלא האלוהי,

ת 159י איגר

אדם׳/ כל של הפרטי למושג באשר בשכל מיוצגים והכוללים המלאים שהמושגים חשבתי לי, באשר

די דעתי, שזוהי אתה משיודע עתה אבל 1כשלעצמם. שהם כפי האלוהי דומה קושייתך. את מסלקת היא אם שתבחן וכדי לה שתסכים כדי בכך

המושגים היינו זאת, בדרך מוסברת היא באשר שדעתי בכך שתכיר איפוא גם שהיא אלא מעוון חפה שהיא רק לא האלוהי, בשכל שהם כפי המלאים הראשון אדם על שהידיעה אני ׳׳מסכים אומר: אתה כך שכן ודאית: מה כל על הידיעה את כללה לבראו שהחליט בשעה לאלוהים שהיתה מובן כשנותנים ולכן אחריו: לזרעו לקרות שצריך מה כל ועל לו, שאירע

נראה ביותר׳׳. הם ודאיים עליו דבריך הראשון, אדם של הפרטי למושג זה בדבר מלה אומר אך בדברי. מוצא עדיין שאתה הקושי טמון במה מייד העצמים מושגי לבין המינים מושגי בין זה בעניין שיש ההבדל טעם

והוא 2הפשוט. לשכל ביחס מאשר האלוהי לרצון ביחס ויותר הפרטיים, אמיתות אלא כוללים אינם ביותר המופשטים המין שמושגי הדבר

)למרות האלוהיים בצווים עיקר כל תלויות שאינן נצחיות, או הכרחיות בעניין בגינם מודאג אינך עצמך שאתה ונראה הקרטזיאנים, שאומרים מה

ליתן כדי בהם ושיש שלמים שהם הפרטיים, העצמים מושגי אבל זה(. או הקונטינגנטיות האמיתות את בתוכם אוצרים ושלפיכך מובחן, נושא

ועוד, מקום של זמן, של הפרטיות הנסיבות ואת שבעובדה, האמיתות צוויו את כאפשרי, נתפס הוא באשר במושגם, אוצרים גם שהם מתחייב

חופשיים צווים שכן כאפשריים, הם גם הנתפסים אלוהים, של החופשיים ואילו או*העובדות: הקיימים ]הדברים[ של העיקריים המקורות הם אלה

הרצון. של [consideration] בחינתו לפני האלוהי בשכל הן המהויות על ולהשיב העניינים שאר את יותר טוב להבין בידינו יתנו אלה דברים .

ממשיך אתה כך שכן בהסברי: עדיין מצויים הנראה ככל אשר הקשיים

שולי הערה מופיעה כאן .1 ץ מבהיר שבה העמוד, ב שג )בלטינית(: לייבני ׳׳במושואים כל את מבין אני [notio plena] מלא בשלם חום: למשל הדברים, של הנ

[completa,] שואים כל את שא, של הנ הם פרטי בעצם חמה. אש למשל הנו״.notions pleines et comprehensives" הוא עצמה באיגרת הנוסח זהים". ’

ץ מחק שבהאנובר בכה״י .2 תר... המלים את לייבני שוט״. "ויו הפ

ארנו עם ההתכתבות160

שקשה והוא לשאול, יש עדיין זה כל שאחרי לי נראה "אבל אדוני: ואומר הראשון לאדם מתכוון )אני האלה הדברים בין הקשר אם בעיני,

בהכרעותיו תלות בלי מעצמו, הוא בזה שלו( האנושיים ולמאורעות אין כלום אומרת, זאת בהן; הוא תלוי שמא או אלוהים, של החופשיות

בעקבות רק ולזרעו הראשון לאדם שיארע מה כל את מכיר אלוהים יש שמא או להם; שיארע כל על ציווה שבאמצעותן החופשיות ההכרעות

מזה הראשון אדם בין אלה, בצווים בלתי״תלוי באופן והכרחי, פנימי קשר בוחר שהייתי לך נראה מזה". ולזרעו לו שיתרחש ומה שהתרחש מה לבין

]הדברים[ בין מצא ״שאלוהים שאמרתי: מפני השנייה, באפשרות בין ואשר וכהנה, כהנה פרטיות נסיבות ועמו הראשון אדם האפשריים

אולם וכזה". כזה זרע לו יקום הימים שברבות זה גם מצוי האחרים נשואיו כל לפני אפשריים הם האפשריים ש]הדברים[ לכך שאסכים מניח אתה

עמדתי של זה הסבר איפוא בהניחך אלוהים. של החופשיים הצווים­לפתרון/ ניתנים שאינם קשיים בה שיש מסיק אתה האחרון, לחלק בהתאם

לאין רבים אנושיים "מאורעות ישנם רב, בצדק אומר שאתה כמו שכן, השאר בין כמו אלוהים; של מאד פרטיות הוראות מכוח שהתרחשו ספור ואינני האלוהי. הדיבר של ההתגשמות ובעיקר והנוצרית היהודית הדת של מאד חופשיים צווים מכוח )שהתרחש זה" שכל לומר ניתן כיצד יודע

מה שהרי האפשרי: הראשון אדם של הפרטי במושגו אצור אלוהים("היה זה, מושג תחת כמצוי שתופסים מה כל בו שיימצא צריך כאפשרי שנחשב

האלוהיים". בצווים בלתי־תלוי באופן אני שבה הדרך לפניך והרי אדוני, בדיוק, קושייתך את לצטט רציתי

שתהא צריך שכן רצונך. את ישביע שאף באופן לגמרי לתרצה מקווה אדם של כזה מלא מושג באמת שיש להכחיש נוכל לא שהרי בת־פתרון,

בטרם אלוהים מכיר שאותו כאפשרי, שנתפס נשואיו כל ועמו הראשון f היה כן לא שאם לו; מסכים כמדומה שאתה דבר אותו, לברוא אומר גמר

! ההסבר של שהברירה איפוא מאמין אני 3הצורך. די יכיר בטרם מכריע

ה הזה המשפט של הסיפא .3 : קודמת איגרת ראה שבהאנובר. בהעתק מופיעה איננהע' שם. 5 ו

161י איגרת

על־פי הקיים והקשר אמצעית דרך איזו מקבלת מעלה שאתה הכפול הוא אין אבל פנימי, הוא האנושיים למאורעות הראשון אדם בין תפיסתי

שהצווים מכיוון אלוהים, של החופשיים בצוויו בלתי־תלוי באופן ל,כדתי אדם של למושגו נכנסים חופשיים, הם באשר אלוהים, של החופשיים

הראשון אדם של הסיבה הם עצמם אלה צווים שכן האפשרי, הראשון הקרטזיאנים, נגד עמך אני מסכים לממשיים. הפיכתם עם הממשי

אלוהים, של הממשיים הצווים לפני אפשריים הם האפשריים ש]הדברים[ שכן כאפשריים. עצמם האלה הצווים את לעתים להניח בלי לא אבל

במושגן אוצרות הקונטינגנטיות האמיתות של או של,הפרטים האפשרויות אלוהים, של החופשיים הצווים של היינו, סיבותיהן, של האפשרות את

המינים של האפשרויות או הנצחיות האמיתות מן נבדלות הן ובזה[especes] רצונו, ־את קודם להניח בלי בלבד אלוהים של בשכלו התלויות

לעיל. הסברתי שכבר כפי שאני ואומר אוסיף יותר, טוב שאובן כדי אבל להספיק, היה עשוי זה

^על־פי העולם את לברוא לאינסוף רבים אפשריים אופנים שהיו מאמין תלוי אפשרי עולם וכל אליהן, לכוון עשוי היה שאלוהים השונות הכוונות זאת לבדו, לו השייכות אלוהים של תכליות או עיקריות כוונות באי־אלו sub ratione אותם )שחושבים ראשוניים צווים באי־אלו אומרת,

possibilitatis) העולמות מבין עולם אותו של הכללי הסדר של חוקים או שהם כשם קובעים, הם מושגו ושאת לו מתאימים שהם האפשריים

להיכנס הצריכים הפרטיים העצמים כל של המושגים את גם קובעים מנוגדים שהם אף% הנימים, זה ובכלל הסדר בתוך מצוי הכל זה. בעולם

המאורעות כל וכך הטבע. של חוקים או משניים כללים לאי־אלה שאדם בהנחה התרחשו, שאכן כפי להתרחש שלא יכלו לא האנושיים

אדם של הפרטי מושגו מכוח כל־כך לא אבל שנבחר! הוא הראשון של כוונותיו מכוח אלא כתוכו, אותם אוצר זה שמושג אף הראשון, את והקובעות הראשון אדם של זה פרטי במושג הן אף המקופלות אלוהים הראשון אדם של מושגו את זאת ובעקבות כולו, הזה היקום של מושגו כל שהרי זה, יקום של האחרים הפרטיים העצמים כל של אלה את וכמוהו

מסוים, יחס על־פי ממנו חלק שהוא היקום, כל את 4בקרבו אוצר עצם

ארנו עם ההתכתבות162

או ההכרעות שבין החיבור שסיבתו הדברים, כל בין הקיים הקשר מכוחאלוהים. של הכוונות

מן לקוחה שאינה אדוני, אחרת, השגה מעלה שאתה רואה אני זה עליה שהשבתי ההשגה כמו לחירות, כביכול המנוגדות המסקנות

מאחר שכן לנו. שיש הפרטי העצם ומאידיאת גופו הדבר מן אלא עתה, בה שדווקא לך נראה אני, של כלומר פרטי, עצם של האידיאה לי שיש שבו באופן ולא פרטי, מושג בדבר לומר שיש מה אחר לבקש צייד

המין מושג את לבחון אלא עלי שאין ומאחר הפרטים. את תופס אלוהים מושג על־ידי נקבע אינו הקוטר של האמות שמספר ללמוד כדי כדור של על לי שיש הפרטי במושג בבירור אני• מוצא אתה( )אומר גם כך זה,

שלאו. ובין שתכננתי למסע שאצא בין אני, שאהיה עצמי, אף המאורעות, בין שהקשר מסכים אני מובחן באופן זה על לענות כדי לצאת. שלא או הזה למסע לצאת חופשי ושאני הכרחי, איננו ודאי, שהוא

חופשי. באופן שאצא בו אצור גם למסע, שאצא במושגי שאצור אף שכן sub ratione generalitatis seu לתפסו שניתן מה מכל דבר בי ואין

5essentiae, seu aotionis specificae sive incompletae ניתן שממנו גל10מ לשאנ להסיק ניתן אדם בן מהיותי ואילו 6למסע, שאצא להסיק

אמת איזו להפריך כדי בכך אין למסע, יוצא אינני אם ולפיכך, ;למחשבה אכן למסע, שאצא הוא שודאי מאחר אף־על־פי־כן, הכרחית. או נצחית למסע, היציאה לבין הנושא, שהנני ביני, כלשהו קשר שיהא צריך semper enim notio praedicati inest subjecto in הנשוא שהיא

7.propositione vera אשר שקרות, בזה תהיה למסע אצא לא אם לפיכך

enfermant,)) בקרבו" "אוצר המלה במקום כאן, מופיעה שבהאנובר בכה״י .4(.exprimant)"מבטא" המלה

ת .5 שג או המהות, או הכלליות ״מבחינ כלומר הבלתי־שלם"; ]המושג[ או המין מושג אין א משתייך שאני האדם מין של במו הו ש לא אך הכללית מהותי אליו)ו

תן שממנו דבר הפרטית( או שיקרו כלשהם פרטיים מאורעות על ללמוד היה נילי. שקרו

״בהכרח״. המלה כאן מופיעה שבהאנובר בכה׳׳י .6ת "בטענה .7 תי שג תמיד מצוי אכן אמי שוא מו שא". בתוך הנ להלן ומעט כאן הנו

ת 163י איגר

או תופס שאלוהים המושג את או שלי, השלם או הפרטי המושג את תהרום אוצר זה מושג שכן לבראני; אומר גמר בטרם אף אודותי על שתפס האמיתות או הקיימים הדברים את sub ratione possibilitatis בקרבו

בלי גם 8אבל העובדות. תלויות שבהם אלוהים, של צוויו או שבעובדה גם B שאינו שזה הרי ,B הוא הוא ודאי אם כך, כדי לכת להרחיק

זה, למסע שייצא מי את מציין Bn עצמי, את מציין A אם .■לכןA אינו זו מסקנה להסיק וניתן אני: איננו הזה למסע ייצא שלא שמי להסיק ניתן

לטענה אותה לייחס שצריך בלי לבדה, העתיד מסעי בדבר הוודאות מןבה. שמדובר

ללמוד כדי עצמי, על לי שיש במושג להתבונן שטוב אנוכי מסכים אף כדור של המין במושג להתבונן שיש כשם פרטי, עצם של מושגו דבר על בפרט אני של מושגו שכן גדול. הבדל יש כי אם תכונותיו: את ללמוד כדי

קשה והוא שיעור לאין יותר גדול היקף בעל הוא אחר פרטי עצם כל ושל אלא אינו אשר הכדור, של זה כמו המין ממושג שיעור, לאין יותר להבנה

כדי בהן שהכרח הנסיבות כל את בתוכו אוצר הוא ואין בלתי״מושלם צריך שחושב, עצם עצמי את חש שאני 9בכך די אין מסוים. לכדור להגיע

האחרים: האפשריים הרוחות מכל אותי שמבחין מה במובחן לתפוס עוד לקבוע שקל שלמרות יוצא, מכאן מבולבל. ניסיון אלא לי אין מזה אבל

קל כה זה אין בכלל, הכדור במושג אצור אינו הקוטר של האמות שמספר המסע אם מספיקה( בסבירות זאת להסיק שניתן )אף בוודאות לקבוע

נביא להיות היה קל כן לא שאם במושגי, אצור אכן אליו לצאת שבכוונתי

תר המפורטים ההסברים אחד מצוי (16 הערה )ראה ץ שמציע ביו ל׳׳עקרון לייבנישא בין קשר שיהיה ההכרח מן שלו: ׳,ההיכללות שוא הנו למקריו העצם בין או לנ

בין שר אמנם למאורעותיו. הפרט ו כך איננו זה ק לפי ת״ הכרחי)ו טיו לי של ה״אנת האמיתות טיו טינגנ טיות זהה אינה הקונ קאנט, מאז אותה שמבינים כפי לאנלי

א שאין משום בדיוק שג עוד קיום אין בלעדיו אבל הכרח(, קובעת הי ל״מוש של השלם״ באחת להלן אומר שהוא כפי לא, ■ואף אפשרי, או ממשי י

תר, המפורסמות מאימרותיו שג ביו האמת. למושבהאנובר. בכה״י מופיע איננו זה משפט .8אני״. מהו להבין ״כדי המלים כאן נוספו שבהאנובר בכה״י .9

ארנו ההתכתבות164 מ ע

יכול שאינני מאחר אף־על־פי־כן, גיאומטריקון. להיות שנקל במידה בה ספור לאין רבים בלתי־מוחשיים דברים אודות על הניסיון מן ללמוד

אותי מביא התנועה ושל הגופים של בטבעם הכללי העיון אשר שבגופים, בכל להרגיש אותי מביא אינו שהניסיון אף גם, כך בהם, משוכנע להיות

העיון באמצעות כללי, באופן להכיר אני יכול הרי במושגי, מה'שאצורבו. אצור לי ששייך מה שכל הפרטי, במושג הכללי

זה, שלם מושג יוצר, ואכן ליצור, יכול שאלוהים מאחר תאי, שהוא הרי לי, הקורות התופעות כל את להסביר 10ניתן שבאמצעותו

מכוחו אשר אט, קורא שאני מה של האמיתי השלם המושג וזהו אפשרי, בלי גם זאת להוכיח איפוא ניתן כלנוש&ם. לי 11קורים הנשואים כל

אבל תלותי: את לציין כדי צורך בכך שיש ככל אלא אלוהים את להזכיר ההכרה מן מדובר שבו המושג את נגזור אם עוצמה ביתר זאת אמת נבטא

דברים האלוהית בידיעה שיש אנוכי מודה מקורו. היא באשר האלוהית כדי בהם לענות צורך שאין לי נראה אבל להבין, מסוגלים שאיננו רבים

או כלשהו לאדם השייך כלשהו פרט אם כך, על נוסף שאלתנו. את לפתור היה לא דבר מתרחש, אכן שהוא מכפי אחרת מתרחש היה הזה ליקום אף

היה אחר. אפשרי בעולם או אחר באדם בוחר היה שאלוהים מלומר מונע בלתי־תלוי אפריורי)שהוא טעם שהיה גם מתחייב אחר. באמת איפוא זה

שהייתי הוא שאני אמיתי באופן שאומרים לכך הגורם שלי(, בניסיון צריך ולפיכך אחר, ולא בגרמניה, עתה שנמצא הוא אני שוב וכי בפאריס

כן לא שאם אלה. שונים מצבים בתוכו אוצר או קושר אני של שהמושג כמה ואכן, הוא. שכך שנראה אף הפרט, אותו זה שאין לומר היה ניתן

הבלתי־ הישים ושל העצם של טבעו את דיים הכירו שלא פילוסופיםוזה בעינו. באמת עומד אינו שדבר האמינו per se הישים או 12מתחלקים

שג כתוב: שבהאנובר בכה״י .10 מו בו שדי מה את בתוכו שאוצר זה שלם ״כדי...״.

ם״. כתוב: שבהאנובר בכה״י .11 שייכי ״12. indivisibles; פרטיים" כתוב: גרהארדט אצל"(individuelles.)

165י איגרת

בהם היתה לא אם עצמים היו לא שהגופים קובע שאני השאר, בין הטעם,13ההתפשטות. אלא

העיקרית. לטענה הנוגעים הקשיים את עתה שתירצתי אדוני, חושבני, אי־אלה בדבר חשובות הערות כמה עוד מעיר שאתה מאחר ברם,

דברי. את להבהיר אשתדל דיוני, אגב שנקטתי התבטאויות איננה האנושיים המאורעות כל את לגזור ניתן שממנה שההנחה אמרתי

אדם בריאת של זו אלא סתמי, הראשון אדם בריאת על־־דבר ההנחה אדם של אינסוף בין נבחר אשר הנסיבות, בכל הקבוע וכזה כזה הראשון הריבוי נגד האחת חשובות, הערות שתי כך צל הערת אפשריים. הראשון

גרידא. האפשריים העצמים של הממשות נגד והאחרת הראשון אדם של אדם לתפוס שאי־אפשר רב בצדק אומר אתה הראשונה, לנקודה באשר יחיד, לטבע הראשון אדם את חושבים כאשר רבים, אפשריים הראשון

על בדברי אבל לזה, מסכים אני רבים. אני לתפוס שאי־אפשר כשם ממש לאיזה אלא קבוע, לפרט הראשון אדם את חשבתי לא רבים, הראשון אדם כאילו לנו נדמה אשר נסיבות עם sub ratione generaiitatis הנתפס איש

אותו קובעות הן אין שבאמת אבל פרט, לידי הראשון אדם את קובעות הן שם אשר הראשון האדם את הראשון באדם מבינים כאשר כמו דיין:

אלוהים צר מצלעו ואשר החטא, בגין עוזב שהוא תענוגות בגן אלוהים הם באשר עדן גן ובשם חוה של בשמה לנקוב צורך אין )שבן אשה.

sub ratione בגדר עוד זה יהא לא אחרת קבועים, פרטים14(.generaiitatis הראשון אדם מה8 היו וכך דיו, קובע אינו זה כל אבל

זה. כל להם מתאים שהיה פרטים כמה או בזו זו בלתי־תלויה שאפשרותם אבל השאר. כל את לקבוע מסוגל אינו נשואים של סופי מספר אף אמת,

כל את מוחלט באופן בתוכו לאצור צריך מסוים הראשון אדם שקובע מהrationem generaiitatis ad שקובע הוא זה שלם ואיחוד נשואיו,

ף ראה .13 ץ לעיל. ה׳מאמר׳ של 12 סעי קר כאן רומז לייבני אולי בעי גם לדקארס)ושר לשפינוזה(, לעצם )בניגוד עצמים של בגדר אינם אצלו הפרטיים הגופים א

הם אין ולפיכך עקרונו(, ובעיקר החומרי היקום כלומר בכללותו, המתפשטת בעלי ת זהו קבועה. עצמי

ם המשפט .14 שבהאנובר. בכה״י מופיע איננו שבסוגריי

מארנו166 תע תכהבו הה

15.individuum עד הפרט, אותו של הריבוי מן אנוכי רחוק כה מזאת, לבד לשכלים באשר הקדוש תומאס לימד שכבד במה מאד עד אני משוכנע כי

פרטים שני שיהיו שבלתי־אפשרי היינו כללית, שחלותו אני חושב ואשר.solo numero מזה זה הנבדלים או לחלוטין, לזה זה הדומים

העצמים אומרת זאת ותו־לא, האפשריים העצמים של ממשותם בדבר להאמין מאד נוטה שאתה אדוני, אומר, אתה לעולם, יברא לא שאלוהים

בזה, מתכוון אתה אם לו מתנגד שאינני מה תעתועים, חזיונות הם שאלה בשכל להם שיש זו זולת אחרת ממשות בהם שאין מאמין, שאני כפי

מזה, למד אתה הרי זאת, ובכל אלוהים. של הפעילה וביכולת האלוהי כדי האלוהית היכולת ועל הידיעה על להסתמך נאלצים שאנו אדוני,

״אין היטב: מבוססים לי נראים בהמשך דבריך גם היטב. להסבירם )או עצם" של האידיאה תחת אלא ותו־לא אפשרי עצם לעולם תופסים

עוד ברא׳׳. שאלוהים העצמים ״מן בעצם( הכלולות האידיאות באמצעות בדעתו אלוהים העלה העולם, את שברא שלפני מדמים "אנו אומר: אתה

אדם האחךים: את ודחה אחדים בחר שמהם אפשריים דברים אינסוף עם מהם אחד כל אחדים, ׳׳אפשריים ראשונים( )בני״אנוש הראשון"

בקשר קשור הוא שעמם מאורעות ושל אדם בני של ארוכה שלשלת מאותם אחד עם אחרים דברים אותם כל של שהקשר מניחים ואנו פנימי:

לקשר לחלוטין דומה ״אפשריים ראשונים( )בני־אנוש הראשון׳׳ אדם באים אנו מכאן אחריו: זרעו כל עם הנברא הראשון לאדם שהיה

הראשון אדם מכל אלוהים שבחר הוא־הוא האחרון שזה למחשבה, אדוני, מכיר, שאתה נראה מכאן האחרים". בכל רצה לא וכי האפשריים,

של הריבוי את שמבינים )בתנאי הם ששלי מודה שאני אלה, שרעיונות לפי זה כל את ושמבינים שנתתי, ההסבר לפי ואפשרותם הראשון אדם

מייחסים שאנו בפעולות או במחשבות כלשהו סדר תופסים אנו שבה הדרך עניין על מעט שחושבים בשעה ברוח, למדי טבעי באופן עולים לאלוהים(,

משום אלא מהם הסתייגת לא ואולי מהם, להימנע אי־אפשר ואף זה,מה כל אלוהים. של החופשיים הצווים עם ליישבם ניתן שלא שהנחת

ת .15 פרט״. לידי הכלליות יחס ״א

ת 167י איגר

יהיה הממשי הראשון לאדם ואם כאפשרי, אותו לתפוס ניתן ממשי שהוא מאדם עצמו זה נשוא לשלול אי־אפשר וכזה, כזה זרע הימים ברבות

מעלה שאלוהים מקבל שאתה שכן וכל כאפשרי, הנתפס זה הראשון לו שייכים הם לבראו. קובע כשהוא האלה הנשואים כל את במחשבתו

עומדת האפשריים הדברים של ממשותם על שדבריך רואה ואינני איפוא, ממנו ליצור יהיה שניתן אפשרי ייקרא שדבר־מה כדי לי די לכך. בסתירה

הממשויות מחוז כאילו שהוא האלוהי, בשכל אלא יהיה לא כאשר גם מושג לנסח שניתן בכך מסתפק אני האפשריים, בדברים בדברי כך, האפשריות.

גורר אינו מושלם שריבוע למשל, לקבוע, שניתן כפי אמיתיות, טענות לדחות רוצים היו ואם בעולם. מושלם ריבוע כלל היה לא אם גם סתירה, ואת הקונטינגנטיות את הורסים היו הטהורות, האפשרויות את לחלוטין זה למעשה, ברא שאלוהים מה זולת אפשרי דבר היה לא לו שכן החירות;

לא דבר־מה, לברוא ברצותו ואלוהים הכרחי, אזי היה בורא שאלוהיםהבחירה. חופש לו שיהיה בלי בלבד, זה דבר אלא לברוא היה יכול

הבאתי להם ואשר שהצעתי ההסברים )אחרי לקוות אותי מביא זה כל כדי שנבדו שווא התחמקויות אלה שאין להיווכח שתוכל כדי טעמים תמיד

אינם רעיונותיך חשבון של שבסופו השגותיו( עם מהתמודדות להימנע שבין הקשר את מקבל אתה בתחילה. היה שנדמה כפי משלי, רחוקים כה

במובן כוודאית, העיקרית בטענתי מכיר אתה אלוהים; של הכרעותיו הקשר היה דידי אליבא אם ספק הטלת רק בתשובתי: לה שנתתי

בצדק לקושי לך גרפ זה ודבר אלוהים, של החופשיים בצווים בלתי־תלוי הוא ושאין שיטתי, על־פי אלה, בצווים תלוי שהוא הראיתי אבל רב:

אינני שאם באמירה, הטמון הקושי את הדגשת פנימי. שהוא אף הכרחי ניתן כיצד והסברתי אני, אהיה לא אליו לצאת צריך שאני למסע יוצא בעל הוא לדעתי, אשר, מכריע טעם נתתי לבסוף לא. וכיצד זאת לומר או הכרחית אמיתית, חיובית טענה בכל שתמיד, והוא, הוכחה: של מעמד

כלשהו באופן אצור הנשוא מושג 16יחידית, או כללית קונטינגנטית,

16. universelle ou singuliere: הבהירים, הניסוחים מן אחד מופיע כאן תר )והמפורסמים( המתומצתים )ראה לייבניץ של ,,ההיכללות ״עקרון של ביו

ץ (.7 הע׳ יודע שאינני )"או האמת של כהגדרתה זה עיקרון כאן מציג לייבני

תו צם ההתכתבות168 א

היא מה יודע שאינני או jpraedicatum inest subjecto הנושא; במושג a parte rei המצוי מזה יותר קשר כאן שיהא דורש אינני ואולם האמת.

על שהמושג אני אומר זה במובן ורק אמיתית, טענה של המונחים בין כינוייו כל ואת מאורעותיו את בתוכו אוצר הפרטי העצם דבר

[denominations,] לחיצוניים)זאת הרגיל באופן שחושבים אותם אפילו ומהיותו הדברים שבין הכללי הקשר מכוח אלא לו שייכים שאינם אומרת כלשהו יסח־ שיהא תמיד מתחייב שכן דרכו(, על־פי היקום כל את מבטא זה הרי 17במושגיהם. בהברח המצוי ד7יס - טענה של מונחיה שבין לקשר

להסכים, הפילוסופים כל צריכים חושבני, שעליו, שלי, הגדול העיקרון שלפיה זו מקובלת אקסיומה הוא ממנו היוצאים המשפטים מן אחד ואשר

התרחש הדבר מדוע להסביר תמיד שניתן טעם, בלי מתרחש אינו דברשהרי 18כופה, שהוא בלי ממה תכופות לעתים זה שטעם אף אחרת ולא כף

ש הוא זאת עם האמת״(. היא מה שא בין שהקשר מדגי שוא הנו שונה איננו לנת: בין כלומר ־ a parte rei המצוי מזה לולי מי ם) לשון הדבר"(. ״מצד הדברי

טי" הקשר אחר: שג( של הבתר־קאנטיאני במובן לא )אך ה״אנלי איננו המות של שקשר כשם - הכרחי לא ואף טאוטולגי ת סיבתיו הכרחי איננו פיסיקלי

ש משום הלוגי במובן ™ בו שי הלוגיקה מחוקי נובע שאיננו כלשהו יסוד תתיות כל אין אבל והגיאומטריה. תן בעולם הקורים בדברים שרירו בעיקרון וני

הוא וטעם טעם, להם לתת כלומר "אפריורי", להסבירם ואפילו - להסבירםתבוני. תמיד

ם" כלומר, .17 שגי ם״ של ב״מו חי ת. בטענה הקשורים ה״מונ שגים אמיתי אינם המושוניים יצירים של בגדר איפוא שות הם אלא - ל ת הי בילי של האינטליגישים פנימית( מסתירה )חפות אפשרויות־של־קיום הם באשר - הפרטיים הי

ת שהם מאחר האלוהי. בשכל ככאלה הנתפסות שויו ת י שריו ת)אפ תע גרידא אמית או סוד בהם שיימצא צריך מינה( נפקא אין - בפועל קיימו לקשר הטעם או הי

שביניהם.18. incline souvent sans n6cessiter. לפני לייבניץ כאן שמציע הדחוס בדיון

ת כל כמעט מצויים ארנו אחד, מצד המספיק: הטעם עקרון בדבר תורתו יסודול רגי ה חו) סו ש שהווה מה לכל לפיו זה, עיקרון של והפשטני( ני מדוע asm י

ע אחרת, ולא כך הוא ב ץ שני מצד ההיכללות״: מ״עקרון מ בני אח כאן סומר ליית על הטעם עקרון ביליו תו הנחת של אי־האינטליגי תיו ש של שרירו מצב - הי

ת״ של או מוחלט איזון של שו ישנו לחלוטין. הדעת על מתקבל בלתי הוא ״אדימי קשר איפוא שגים בין פני שא הקשורים המונחים של המו ונשואיו( )כנו

169י איגרת

או [chimerique] מתעתעת הנחה היא מושלמת [indifference] אדישות גוזר הוא, לעין גלוי שכה לעיל האמור העיקרון שמן ברי בלתי־שלמה.

לפתח רגיליפ שאיננו משום אלא כאלה הן אין אבל מפתיעות, מסקנות אניביותר. הבהירות ההכרות את הצורך די

מאד עד היא חשובה הזה הדיון לכל העילה שהיתה הטענה כך, על נוסף היקוס את מבטא פרסי עצם שבל ממנה נובע שכן היטב, שיבססוה וראויה

בהתאם כך, לומר ניתן אם או, פסלים יחס ותחת דרכל, על־פי כללל, כי )אם תוצאה הוא הבא ושמצבו בו? מתבונן הוא שממנה מבט לנקודת והוא אלוהים אלא היו לא כאילו הקודם, ממצבו קונטינגנטית( או חופשיתשאינו עצמו, בפני עולם כמו הוא שלם יש או פרטי עצם כל וכך, 19בעולם.

ת שאין אלא אמיתית. בטענה שבעובדה באמיתות :,הכרח לבין *ava בין זהות( )אמיתות טיו טינגנ שור טעם קונ שונים המונחים בין הקי לא אך ״מטה ה

ץ אחרים במקומות כופה״. האנליטיות מתאפשרת כיצד להסביר מנסה לייבנישואים היכללות או - האמיתיות הטענות של האוניברסאלית שא הנ בלי - בנו

ת, שתיפגע טיו טינגנ ת, בטענות שלפיה התיאוריה באמצעות הקונ טיו טינגנ קונתן שבאמצעותה האנליזה, ת על לעמוד ני ם, זהו שגי א המו ת הי סופי וככזאת אינ

ת תנ את רואה הוא - אינסופית אנליזה משלים איננו האל גם להשלמה. בלתי־נית באמיתות אחד. עין בהרף האינסופית הסידרה כל היא זו אנליזה הכרחיו

”De Libertate למשל ראה סופית. , in F. de Careil, Nouvettes Lettres“ 178-185 .et Opuscules inädits de Leibniz, Paris, 1857, pp; /מ עמ׳ לו

.266־262ץ .19 בני ת התיאוריות מן כמה כאן תולה ליי שובו תר הח הטעם בעקרון שלו ביו

בראש הטעם. לעקרון כבסיס כאן המוצג ההיכללות״ ב״עקרון ובעצם המספיק,תו ובעיקר הפרטי, העצם של טיבו על שהתורה טוען הוא ובראשונה היבט או

)הסופיים( בעצמים שלו ואי־התלות העצם של האוטונומיה את הקובע שלהבן על משיקולים נובעת האחרים, מאחר האמת: ושל האמיתית ההכרה של טי

ת טענה שבכל תי שואים אמי שא, אצורים הנ של שמושאה ההכרח שמן הרי בנוה, אותה שה שעל־פיו העצמי החוק את יהווה ממשי, עצם היינו טענ מה כל נע

הפרשנות של ביסודה עומדות זה מסוג התבטאויות לו. או בו שמתרחשת״ סטי לגזור לייבניץ מבקש שני בשלב מבוא. דאה - ללייבני.ץ ה״פנלוגי

את קושר הוא אליה מראש״. הקבועה "ההארמוניה תורת את הטעם מעקרוןטוי״ תורת בי ת פתרונו ואת שלו ה״ ף לסוגיי ה ונפש. גו במרכזו תעמוד זו סוגי

שני החלק של שסוגיית לציין הראוי מן זאת עם ארנו. עם ההתכתבות של ה

ארנו עם ההתכתבות170

לא יותר טוב להוכיח שעשוי דבר אין אלוהים. זולת אחר דבר בכל תלוי שומרת היותה את גם אלא להכחדה, בלתי־ניתנת נפשנו היות את בלבד של יכולת בעלת והיותה הקודמים מצביה כל עקבות את בטבעה תמיד

תודעה בעלת היא שכן לעוררו, תמיד ושאפשר בגוף תלוי שאינו זיכרון[conscience] הוא אני. מכנים שהכל מה את עצמה בתוך מכירה היא או

ולשכר, ולעונש מוסריות לתכונות [susceptible] מוכשרת אותה שעושה תועלת. כל יביא לא הזיכרון בלי האלמוות שכן האלה. החיים אחרי גם

מאחר שכן העצמים. בין הגומלין קשרי את מונעת אינה זו אי־תלות אבל על־פי אחד עליון יש שמפיק רצופה הפקה הינם הנבראים העצמים שכל ביניהם שיש הרי תופעות, אותן או יקום אותו מבטאים והם כוונות, אותן

שכן אחיו, על פועל שהאחד לומר אותנו מביא וזה מדויקת, הדדית התאמה טעמם, את או השינויים סיבת את האחר מן הבחנה ביתר מבטא האחד ובצדק,- כולו, לים ולא השייט לכלי התנועה את מייחסים שאנו כפי בערך

התנועה, לגבי אחרת בהיפותזה להחזיק נוכל מופשט באופן נדבר שאם אף 20יחסי. משהו תמיד היא מסיבתה, בהפשטה כשלעצמה, התנועה שלפיה

הנבראים, העצמים בין הגומלין קשרי את דידי, אליבא להבין, צריך כך לעולם יהיה אי־אפשר שאותה ממשית, פיסיקלית תלות או כהשפעה ולא

מובחנת. תפיסה לתפוס בהיפעלות או ובפעולה והגוף הנפש. באחדות מדובר כאשר לפיכך,

[passion] שקשרי להסכים נאלצו רבים אחר, ליצור ביחס רוח של על בלתי־מתקבלים הם ביניהם הבלתי־אמצעיים הפיסיקליים הגומלין

בה, אין ההזדמנותיות הסיבות בדבר ההיפותזה אף״על־פי־כן הדעת.

ת" בין הקשר עקרונו שונים ה׳׳ ץ של ה ה היא לייבני ת סוגי שני שכן קשה, פרר ההארמוניה עקרון שאכן ברור תמיד לא אחרים במקומות הטעם. מעקרון נגז

ה/ למשל, כך, לוגי אדו מונ הדינאמיסטית הפיסיקה את קובע הוא ,80 סעיף ב׳שיטה גם )ראה ההארמוניה תורת של ממקורותיה כאחד שלו שה/ ׳ סעיף חד

שית(. והבהרה ,18*12 שלי המובהק ביטויה את מקבלת התנועה של יחסיותה על לייבניץ של תפיסתו .20

ת ביותר והבשל טון, בין המחלוקת נפרשת בה קלארק, עם בהתכתבו הגורם ניות הם והזמן שהחלל שויו אלא הם שאין כנגדו הטוען לייבניץ לבין מוחלטות, י

הדברים. בין יחסים

171י איגרת

מתמשך, נס מעין מכניסה היא שכן פילוסוף. של דעתו להניח כמדומני, שמזמנות בהזדמנות הגופים, חוקי את רגע בכל משנה אלוהים היה כביכול

מחשבות של הרגיל המהלך את משנה שהיה או הרוחות, של מחשבותיהם ובכלל הגוף; תנועות שמזמנות בהזדמנות אחרות, מחשבות בעוררו הנפש

עצם כל שימור של מזו שונה בדרך 21ברגיל, מתערב, אלוהים היה כביכול ההצטרפות של ההיפותזה רק לפיכך עבורו. שנתכוננו ובחוקים במהלכו

שגם סביר באופן הכל מסבירה 22ביניהם העצמים של ההתאמה של אל לדעתי, ובלתי־נמנע, בר־הוכחה אף ושהינו לאלוהים, ביחס הוא נאות

עם אחד בקנה עולה שהיא לי נראה אף עתה. זה שהעמדנו הטענה על״פי של ההיפותזה מאשר יותר הרבה התבונה בעלי היצורים של חירותם

הנפש את בראשונה ברא אלוהים ההזדמנותיות. הםיבות של או23הרשמים נולד לנפש שקורה ומה אלה: לשינויים נזקק הוא אין שברגיל כזה באופן

ואף בהמשך, לגוף עצמה להתאים צריכה שהיא בלי שלה, יסודה מתוך בה באופן פועל שהאחד ומאחר חוקיו, על־־פי מהם אחד כל לנפש. הגוף לא

תופעות. באותן זה עם זה נפגשים הם בחירה, בלי האחר ואילו חופשי את מבטאה היא שכן גופה, של צורתו מלהיות חדלה אינה הנפש זאת בכל

24שלה. גופה של יחסו על׳־פי האחרים הגופים כל של התופעות

21. pour l’ordinaire - סי, או הבלתי־רגיל, האופן מן להבדיל של פעולתו של הניר/ ראה אלוהים: מ א מ לעיל. 16ו־ 7־6 סעיף ׳

22. l’hypothdse de la concomitance ou de l’accord des substances - זו שלו. ההארמוניה תורת את לייבניץ כאן מכנה שבה הדרך

23. impressions - ש לפיה דקארט, של לתורתו הכוונה ת השפעה י של סיבתים, הגופים שמים אשר החיצוניי העצבים מערכת באמצעות בנפש רשמים" ״רוהמפורסמת. האיצטרובל ובלוטת

הגו נוספת דוגמה זוהי .24 ץ של למנ שלו שיטתו בתוך לשמר לנסות לייבנית שגים רעיונו שת מן ומו אף הנפש, הסכולאסטית. בעיקר - הפילוסופית המור באופן זאת בכל אליו קשורה גופה, על־ידי סיבתי באופן מושפעת שאיננה היינו - שהנפש בזה הוא טיבו אלא סיבתי, או ממשי איננו זה קשר מובהק.

ת פעילות של מוקד טוי אלא שאיננו תפיסתי של כולו העולם של בי בוראו ו הגוף של מבטו מנקודת העולם את מבטאת - אחת מסוימת מבט מנקודתבן הזה. המסוים ץ, אומר זה, במו רתו״ היא לייבני צו ככל אבל הזה. הגוף של ׳׳

ארנו עם ההתכתבות172

הבלתי־אמצעית הפעולה את מכחיש שאני הוא יותר שמפתיע אפשר כה דבר שהיא דומה זאת עם אשר משנהו, על גופני עצם של הפיסיקלית

הדמיון של משחק היא הרי זאת, עשו כבר שאחרים מזה לבד ברם, ברור. הקשת כמו גרידא תופעה ולא עצם הוא הגוף אם מובחנת. מתפיסה יותר

גל כמו גיבוב מכוח או מקרי באורח נוצרת שאחדותו יש לא ואף בענן, לתפוס ההכרח ומן בהתפשטות, רק יתמצה שטיבו אי״אפשר אבנים, של

שמכנים זה לדבר כלשהו באופן והדומה עצמותית, צורה שמכנים משהו שהייתי.רחוק לאחר רצוני, נגד וכאילו לבסוף, בכך השתכנעתי הנפש.

לגבי האסכולה אנשי של סניגורם שאהיה ככל אבל בעבר. למדי מזה Ton שאין הרי הגופים, עקרונות של זה מטאפיסי וכאילו כללי הסבר התופעות של [corpusculaire] החלקיקים על־פי להסבר ממני נלהב

אמר לא כאילו האיכויות או הצורות על לאלה ביחס שמדבר ומי הפרמיות, בתנאי ומכאני, מתימטי באופן הטבע את להסביר תמיד צריך דבר.

אינם הכוח של או המכאניקה של החוקים או עצמם שהעקרונות שיודעיםמטאפיסיים. טעמים באי־אלו אלא לבדה, המתימטית בהתפשטות תלויים

ב״קיצור״ הכלולות הטענות תיראנה שעתה מאמין אני זה, כל אחרי יותר מבוססות גס אולי אלא יותר, מובנות רק לא אדוני, אליך, שנשלח

בתחילה. לשפוט היה שניתן מכפי יותר וחשובות ההבדל של אזכור ישנו ההוא, ה״קיצור״ של 25השבעה־עשר בסעיף

חשבום אחרים ורבים דקארט א׳ אשר התנועה כמות לבין הכוח בין המצוי תנועה כמות אותה תמיד משמר שאלוהים גרסו הם שכן ערך. לשווי

in ratione composita celeritatum et corporum;26 הם ושהכוחות הקטן התדפיס מן אדוני, לשפוט, יכול שאתה כפי מוטעה שמצאתיו דבר

Acta eruditorumב־ פרסמו מלייפציג האדונים אשר כאן, המצורף

טוי לידי כאן בא לא הנראה התפיסה של מיסודותיה שהוא סלאולוגי, שיקול ביהגוף. כצורת הנפש בדבר האריסטוטלית

על של 17 בסעיף המצויים הדברים על למעשה שחוזרת זו, פיסקה .25 מאמר׳)ו ה׳ מצויה איננה (1 הע׳ שם, ראה Acta eruditorum-2 לייבניץ שפרסם המאמרשבהאבובר. בכה״י

חס .26 ף״. המהירות מכפלת ״בי הגו ו

173יא איגרת

היא חשיבות בעלת זו הערה שלהם. ומסתבר במעשה! כמו בתיאוריה

פי גדולה מהירות כללי שבאופן ליצור מסוגלת גוף אותו של שניים להרים או ארבעה, פי גדולה תוצאה ארבעה. פי גדול לגובה זהה משקל c הכוח את למדוד צריך ואולם,

i, אנו ואם התוצאה! כמות באמצעות j הכוח את העתיק שאלוהים מניחים

על־ידי שנרכש ,A גוף של כולו היה הוא ,B הגוף אל מ־מ, הירידה E עד מ־ז! לעלות הכוח את לו מעניק בתדפיס המוסברת הבנייה על־ידי

באופן אבל כאן. המצורפים ובשרטוט משמר אינו הכוח, את בשמרו אלוהים, ולפיכך התנועה, כמות תוכפל זה

כפליים. אותה מגדיל אלא התנועה במות אותה זה במקרה שאעיד לאחר מדי, כבר שהתארכה זו איגרת לסיים הזמן שהגיע אלא טוב רצון של ביותר הקטן הסימן לי הוא גדול שכבוד ובתמים באמת

הנאמן, עבדך רבד. בדבקות תמיד ושאהיד. כלפי, שתגלהI לייבניץ

J .לארנו לייכניץ יא 1686 ביולי 14/4 האנובר, 1

•SM

אדוני, 1j כאשר גם כי עד סגולותיו, לטיב רבה כה הוקרה רחשתי ומעולם מאז

דבר לומר שלא בדעתי הייתי איתן בביקורתך, עוול לי שעשית חשתי ן שאתה בשעה אומר מה אבל כלפיך. רב וכבוד רבה הערכה על יעיד שלא \

לאין מחשיבו שאני נכס לב בנדיבות לי ומעניק המגיע מן למעלה פורע אם טובהי לי אתה רוחש שאכן מידיעתי קונה שאני ההנאה והוא שיעור,בהן, מחזיק שאני שדימית הדעות נגד להתגונן כדי נמרצות לדבר נאלצתי

1 A

&

_ . . - ' ' 's 'a

f£ > "

ארנו עם ההתכתבות174

כה שהסכמתך ומשום הדחייה, תכלית אותן דוחה שאני משום דק זה הרי אני מקווה בי. אותן תולה שאתה בראותי נפגעתי גם בעיני, נחשבת לחפותן־, באשר כמו .דעותי של לאמיתותן באשר עצמי להצדיק שאוכל

כשלעצמה שהטעות ומאחר בתכלית הכרחי איננו זה שדבר מאחר ברם, סנגוריה עצמי על אלמד לא בידידות, ולא בחסידות לא פוגעת אינה

אני משיב גכאן המצורף במסמך אם ואף תקיפות. באותה זה בעניין לא עדיין במה תועלת ורב מובחן באופן ציינת שבו האדיב, למכתבך מזמנך שוב שתקדיש מתיימר שאינני הרי רצונך, את תשובתי השביעה ושאלות לך, חשיבות רבי שעניינים היטב ניכר שכן טיעוני! לבחינת

למצער תוכל למען הריהו אבל פנאי. הן דורשות הרי אלה מופשטות המסקנות בשל הימים, מן ביום בהן לענות ותאבה והיה כן, לעשות

למען אייחל לכך האלה: המופשטים המושגים מן להסיק שניתן המפתיעות ב״קיצור״ המצויות חשובות אמיתות אי־אלו של הבהרתן ולמען 2תועלתי

חשיבות בשבילי בהן יש בחפותן הכרתך למצער או קבלתן אשר שלי, רב זמן זה כבר למדתי לולא אני, אומר איפוא, לזה מקווה הייתי גדולה.

בסדר לגמרי אחר באופן עניין )המגלה הציבורית התועלת את להעדיף כבר קטן. היה לא ספק שבלי הפרטי, יתרוני פני על שלך( הזמנים

לחדור המסוגל בעולם איש שאין דיי אני ויודע איגרתך, עם בכך התנסיתיאפל. נושא על יותר רב אור להגיה והמסוגל הקורה לעובי יותר טוב

עמדי לגמול הואלת שבו האופן על לדבר אני יכול גדול במאמץ רק מבוכה אנוכי חש חסד: עמי שתעשה הוא ששאלתי שכל שעה אדוני, צדק,

אני מכיר כמה עד לפניך להעיד כדי האלה, הדברים את רק ואומר בגינו, יותר ואף נדירה, שהיא משום ובמיוחד רוחי, את רוממה שכה זו בנדיבות מהווים שלו המוניטין אשר ראשונה, ממדרגה ברוח מדובר כאשד מנדידהמשפטו מפני גם אלא הזולת של משפטו מפני רק לא מקלט ברגיל בשבילו

שא שבהאנובר ההעתק .1 הי ההערה: את כאן נו י״א איגרת הקודמת״. האיגרת ״זואין מקודמתה שונה א ו ם כל כמעט כוללת הי ץ פילוסופיים. ענייני בה מספר לייבני

ש לאחרונה, שעשה הדברים על לארנו האור מבחינת רב עניין איפוא בה ויסוקו תחומי על שופכת שהיא המגוונים. עי

אף שבהאנובר: כה״י על מאוחרת תוספת .2 הכלל". של זו למען ״ו

175יא איגרת

הקדמת כי שדומה ומאחר מחילה; ממך לבקש שצריך הוא אני בעצם שלו. לו, שזכיתי מה על טובה להכיר יכולתי כמיטב שאעמול הרי לי, והענקתיה

שבידידותך, הכבוד את תמיד לי אשמור ולמען לו, ראוי אהיה למען כה דעות על־פי פועל אתה בגינה שכן שבעתיים להוקיר צריך שאותה

נעלות. וכה נוצריות אי־אלו אודות על אדוני, לך> לבשר בלי זו הזדמנות על לוותר אוכל לא

רבות הגיתי השאר, בין לראותך. הכבוד לי היה מאז שהגיתי הגיונות ומועיל, מוצק דבר־מה בהם לכונן ניתן כי לי ונראה משפטיים, בעניינים

בגרמניה עד־מאד לנו חסר אשר דבר ודאי, [droit] חוק שיהיה כדי הן די אין וטובים. קצרים משפט הליכי לכונן כדי והן בצרפת, אף ואולי

ותנאים מראש הנקבעים המועדים או הזמן גבולות בדבר שמקפידים לכך שגורם מי שכן 3לואי, קודכס את שחיברו אלה שעושים כפי אחרים,

המשפט, בתחום הריהו, שבנוהל עניינים בשל צודק עניין יאבד שתכופות הורה שהמלך אומרים ורגליים. זרועות תכופות הכורת כירורג כאותו בעל משהו ייעשה כי מאמין ואני 4הנוהל, של רפורמה מחדש לעבד

חשיבות. בארצנו, המצויים באלה לי שנזדמן כפי מכרות בענייני גם התעניינתי

שגיליתי וחושבני הנסיך; פקודת על־פי תכופות לעתים ביקרתי שבהם אותה של אלא המתכות, של דווקא לאו ההתהוות, אודות על תגליות כמה

יכול למשל, מעורבות; הן שבהם גופים אי־אלו ושל מצויות הן שבה צורה. 5הצפחה. של התהוותה אופן את להוכיח אני

ת היינו (,Colbert) קולבר של לקודכס היא הכוונה .3 סיונו של הקודיפיקציה לנשו בצרפת, החוק היה לייבניץ .1665פד החל 14ה־ לואי של זה שר על־ידי שנע

בין משפטן, עו עם יזם, השאר ו הנוהג בחוק רפורמות ,1677ב־ להאנובר הגימיו כל בנסיכות. המשפט את להחליף היה שאמור קודכס, של כינונו על עמל י

אני סטיני הג היו ת. בקיסרות הנו ם לייבניץ של מכתביו כמה הגרמני הנוגעית ת תורגמו שלו המשפט לפילוסופיי מבוא גם שכולל ריילי של בקובץ לאנגלי

P. Riley (ed.). The Political Writings o ראה מועילים: וביבליוגראפיה f1977 ,Leibniz, Cambridge

4. la chicane-ת היי ש תו הדין ה עיוו נהליים. באמצעים וקיו שאר בין .5 סו ץ היה עי תו עסק, והוא מכרות מהנדס גם לייבני שירו הנסיר של ב

ארנו עם ההתכתבות176

הקשורים 6תארים ומסמכי זכרונות דברי ידי תחת אספתי מזאת, לבד De finibus תעודה קראתי ולאחרונה ברונשוויק, של להיסטוריה

dioceseos Hildensemensis Henrici II, imperatoris, cognomento Sancti, אלה: מלים למצוא הופתעתי שבה pro conjugis prolisque

regaiis incolumitate; המקובלת, לדעה למדי מנוגד לי נראה אשר דבר 7הקדושה. קונגונדה אשתו, עם בתוליו על שמר שהוא להאמין לנו שגרמה

ק, לבית שווי העופרת הכסף, האבץ, במכרות טכניים שיפורים בהכנסת ברונשת שתייכו (,Harz) ההארץ שבהרי והנחו בילה 1686*1680 בשנים לנסיך. שה

מנו למחצית קרוב לייבניץ ץ של פועלו על במכרות. ז Jon ראה שם, לייבני,1975 ,Elster Leibniz et la formation de Vesprit capitaliste, Paris 3 .chap המאובנים ואת המינראלים את לחקור לו איפשרה במכרות שהותו

תגלו השונים הוא שבהם שהמפורסם שונים, בכתבים שסיכם דבר שם, שנסיון אולי שהינו Protogaea הלטיני חיבורו תיאוריה לנסח הראשון הני

ת ציוני אוולו ת־ אולוגי תן על גי הזו התיאוריה של )סיכום האדמה פני של התהוואה', מצוי צי אודי תי ף ב׳ Protogaea, ed. with German tr. (:245*244 סעי

W. v. Engelhardt, Stuttgart, 1949; French tr. B . de Saint-Germain, 1859 ,Paris

6. des memoires et des titres: ץ של כהיסטוריון מלאכתו על כאן מספר לייבניק, בית שווי ,1685 משנת החל ארנסנדאוגוסט הדוכס הפקידו עליה אשר ברונ

ת את לבסס היתה תכליתה ואשר ת התביעו ת של הדינאסטיו שוויק. בי ברונץ ם רק פרי הניבה והיא ארוכות שנים זו במלאכה עמל לייבני שני 1711*1707 ב

היצירה שהיא ,Scriptores rerum Brunsvicensium חיבורו את כשפרסםשה שפרסם ביותר הגדול ההיקף בעלת שלו דו) עו לייבניץ גדולים(. כרכים מ

תיו שמעידות כפי גדולים, מאמצים בה השקיע ת תלונו כי ואם במכתביו, התכופוש הרי ההיסטורית, הבחינה מן רב עניין בה אין מתודות מבחינת עניין בה שי

שונות הפעמים אחת זוהי שנקט: העבודה ההיסטוריוגראפיה, בתולדות הרא של בחקירתן הנעזר אמפירי מחקר על טענות לבסס מנסה היסטוריון שבהן

ש ואכן, תעודות. או אלה ומסמכים תעודות אחרי החיפו ץ את הבי כמעט לייבנימיו, כל בהיסטוריה התעניין לייבניץ אירופה. קצוות לכל של ההוצאה וכל י

Onno Klopp ,לעבודות מוקדשת כרכים( אחד־עשר ,1884*1864 )האנובר לייבניץ על שונות בשפות המאמרים אוסף את השאר בין ראה זה. בתחום שלו

A. Heinekamp (ed.), Leibniz als Geschichtsforscher, כהיסטוריון1982 ,10 Studia Leibniziana, Sonderheft

ה על׳, היא התעודה .7 תי ה של גבולו הנרי הקיסר על״ידי הילדנסהיים, ההגמוני

ת 177יא איגר

מופשטים גיאומטריים בהגיונות תכופות עצמי השקעתי ועוד העת בכתב פרסמתי אשר 0משייץ של חדשה מתודה גיליתי 8ומטאפיסיים.

הביאו סלוסיוס כך ואחד הטדה שהאדונים אדוני, אתה, יודע לייפציג. של או הנעלם כאשר האחד, דברים: שני חסרו אבל 9למדי. רחוק הדבר את

כדי מהם לחלצו צריך ובאירציונליים, בשברים כלול הבלתי־קבוע או לגובה לעלות [calcul] לחשבון הגורם דבר שלהם, במתודה להשתמש ואילו לטיפול! בלתי־ניתנים ולעתים לחלוטין בלתי־נוחים לאריכותעשו כך בשל ובאירציונליים. בשברים בלל עוסקת אינה שלי המתודה

תנה אשר /,הקדוש המכונה ׳11ה־ שני הנרי על־ידי 1013ב־ ני היה בטרם הץ המשפט לקיסר. וצאצאו אשתו של שלומם "למען אומר: כאן מצטט שלייבני

ם״. ץ המלכותיי העתקה בגדר אלא איננו שכנראה מה סמך על מכאן, לומד לייבני חיי בדבר המסורת אוז לקבל שאין חצר, סופר בידי מקובל נוסח של זהירה לא

שות של הקיסר של הפרי תו. ו ת מסורת זוהי רעיי תי סיי שהזוג לאחר שנוצרה כנה של קדושים של מעמד קיבל הקיסרי בסים כנראה לה אין אך - הכנסייץ 1690־1689 בשנים עובדתי. ה אחר באיטליה ארוכות תר לייבני תי של עקבו

היסטורי־משפטי בסיס למצוא מבקש הוא שבאמצעותה קונגונדה, אותהתיו עו מעסיקו. של לתבי

ת שבהאנובר: בכה״י .8 הגיונו ב ץ מופשטים״. וגיאומטריים מטאפיסיים ״ בני ליי שפורסם ״,Nova methodus pro maximis et minimis" למאמרו להלן רומז

2-Acta eruditorum ץ מפרסם זה במאמר .1684 אוקטובר של לראשונה לייבנישבון בדבר רעיונו את כתבים, של שורה מבין הראשון והוא הדיפרנציאלי, הח

ץ מנסח שבהם ,1684 משנת החל המתפרסמים תו של עיקריה את לייבני תגלישבון)הקלקולוס( היא הלא ביותר, החשובה המתימטית האינפיניטסימלי. הח

9. 1704*1633) Johannes Hudde) הולאנדי. ומדינאי מתימטיקאי Rene 1685*1623) Francois de Sluse) ץ על פלמי. גיאומטריקון והמצאת לייבני

J. E, בעיקר ראה האינפיניטסימלי, החשבון . Hofmann, Leibniz in Paris 1974 ,1672-76, Cambridge שיצא הגרמני למקור מורחב אנגלי )תרגום

תו תולדות על (:1949ב* C. B. Boyer, ראה בכלל, ה״קלקולוס" של היווצרוThe History o f the Calculus and its Conceptual Development, New

1949 ,York; ץ בין המריבה על טון לייבני ת על וניו ם זכויו ההמצאה של היוצריתגלעו הפילוסופיות המחלוקות ועל - תיה, שנ A, אצל ראה בעקבו . R . Hall

Philosophers at War, The Quarrel Between Newton and Leibniz, 1980 ,Cambridge

ארנו עם ההתכתבות178

היא שאין המשיקים שיטת של האחר החיסרון גדול. עניין האנגלים ממנה לכנותם מבכר ושאני גבאגייט, מכנה דקארט שא׳ הקווים על חלה

יכול ואני עליהם, גם חלה זאת בכל שלי המתודה ואילו 10טדאנסצנדנטייס! אחד. דומה קו של או הציקלואיד של משיקו את החישוב באמצעות לתת על אלה עקומים להעמיד האמצעי את נותן אני כללי שבאופן טוען גם אני

על שאומר מה למרות בגיאומטריה, לקבלם שצריך גורס ואני החשבון, ממעלה שאינן אנליטיות שאלות שיש הוא שלי הנימוק דקארט. א׳ אודותם חסר ביחס הזווית את לחלק למשל, מבוקשת? עצמה שהמעלה או כלשהי,

חלה אינה זו בעיה ישר. אל מישר [incommensurable] משותפת מידה [.sursolide] דב״ממדי גוף על או תלת־ממדי גוף על לא אף מישור, על

היא כזאת טראנסצנדנטית. אותה מכנה אני ולכן שאלה, זוהי אף־על־פי־כן עצמו X הנעלם שבה Xx+X=30 זו: מעין משוואה לפתור הבעיה גם

כאן לראות קל המשוואה. של עצמה המעלה ומבוקשת לחזקה נכנס קל כה זה אין אבל .30 נותנים 27+3 או 33+3 שכן .3 לציין עשוי זה

להיעזר וצריך רציונלי, מספר איננה החזקה כאשר בעיקר לפתרון, תמיד בגיאומטריה. לקבלם לפיכך שצריך לזה, המתאימים בקווים או במקומות

הגיאומטריה מן להוציאם רוצה שדקארט שהקווים מראה אני ואולם, האלגבריות, המעלות מכל למעשה החורגות אלה, כגון בנוסחאות תלויים

הקווים את איפוא מכנה אני הגיאומטריה. מן ולא האנליזה מן לא אבל משוואה של מסוימת ממעלה הם שבן אלגברייפ, מקבל שדקארט

החשבון, על מעמידם שאני טדאנסצנדנטייס, - והאחרים אלגברית, באמצעות או נקודות באמצעות הבנייה, את גם מראה אני ושלגביהם

האנליזה את בכך שקידמתי טוען אני זאת, לומד אעז ואם התנועה,•11 .ultra Herculis column as

ת בגיאומטריה בהן טיפל לא שדקארס ה״מכאניות", העקומות .10 שלו, האנליטית והקרויות ץ, בעקבו הן ״טראבסצנדנטיות" שלו, באנליזה בהן שטיפל לייבני

ת ת עקומו ת כוללות שלהן שהפונקציו שכוללות אלה על אחרות פעולות. הפונקציות האריתמטיות הפעולות ארבע הן האלגבריות הפעולות האלגבריו

שורשים)כלומר והוצאת היסודיות ת הפעולות ה תנו ם שנו טויי פולינומיים(. ביה גיבראלטאר מיצרי הם )הלא הרקולס" לעמודי ״מעבר .11 תולוגי היוונית(. במי

ת א יגר 179י

גיאומטריות הוכחות בה שמצאתי טוען אני ־ למטאפיסיקה, ובאשר דהיינו, בלבד, ראשוניות הנחות שתי אלא 12כמעט מניח אינני :אשר סותרות ]טענות[ שתי אם בלעדיו שכן הסתירה: עקרון ובראשונה ;ראש

[raisonnement] מחשבה כל אחת, ובעונה בעת אמיתיות להיות :שויות אמת שלכל או טעם, בלי אינו שדבר ושנית, תועלת: חסרת עשית

עומד כוחנו שאין אף המונחים, של ממושגם הנגזרת אפריורי, וכחתה טענה על המכאניקה כל את מעמיד אני זה. ניתוח לסיים תמיד נו

באשר רבות וגיאומטריות חשובות טענות טוען ואני 13אחת טאפיסיתמציע אני אשר similitude,]14] לדמיון ביחס גם וכן ולמסובבים, סיבות

מעט״ .1 ץ משום ״כ ת אמיתות שתי גם מקבל שלייבני שוניו של בגדר שאינן ראת, רונו ק ת או ע ת של אלא התבונה, של אמיתו תו מי אני שבעובדה: א שב״ " חות על־ידי״ נחשבים רבים ו׳׳דברים ת/ )׳הערו תיו ר קו ף א, בי אבל (.7 סעית ת/ ב׳מסו שו ץ קובע ,7 ז, ,4 חד בני אני שאין ליי שב״ ה״ כול חו להחשב י

בן במלוא לאקסיומה הו שכן המלה, מו סיון על המיוסד עובדה, של מאמר ״ז ניאין בלתי״אמצעי, בהתאמתם הכרחיותו את רואים אשר הכרחי מאמר זה ו

ם״. של הבלתי־אמצעית שגי הפיסקאות שתי ט. פרק שם, עוד ראה המומן עומדות האיגרת של האחרונות הפילוסופיה ונגד דקארט נגד הוויכוח בסי

הקרטזיאבית.ץ תולה שבו המטאפיסי העיקרון .1 בני העיקרון הוא המכאניקה חוקי כל את ליי

שוויון של ם שממנו היסוד זה כולה״. והתוצאה המלאה הסיבה " חוקי נגזרישביל השימור, ץ שב ש הם לייבני שונה ברא שימור חוקי וברא ראה הכוח. של ה

ר/ למשל : מ א מ ף ׳ * לעיל. 21ר 17 סעיאו על .1 מיון) אן לאב איגרת ראה הדמיות( הד מספטמבר (Gallois) גאלואה ז׳

ש (:380 א, ,II )אק׳ 1677 ...לאחר הדומה. למשל מהו כראוי הגדיר לא ״אישני מצאתי היטב שחיפשתי להבחין אי־אפשר כאשר לחלוטין דומים דברים ש

כאשר כלומר נוכחות־יחד, של ]בדרך per compraesentiam אלא ביניהם !תן ■'״. ם להתבונן ני שניי שני בין להבחין אי״אפשר למשל אחת[: ובעונה בעת בם שווים שאינם מעגלים י שויי ביחד, אותם רואים כאשר אלא חומר מאותו הע

.ממשנהו. גדול שהאחד היטב רואים אז שכן . היו בעולם הדברים כל אם שכן .תו קטנים י : ץ בהבדל.״ להבחין היה שאי־אפשר ברי יחס, באו על מבסס לייבני

תר כללי באופן הדומים. המשולשים משפט הוכחת את השאר בין זו הגדרה יומן( הרואה לתפיסה זו הגדרה קשורה בז חלל)ו ת ולא דברים בין יחסים ב שו י

ם למשל, בלבד, גודל של הבדלים מוחלטת. ם אינ תני טוי ני שגי לבי אין שכן מו

ארנו עם ההתכתבות180

נותן שאוקלידס אמיתות כמה בקלות מוכיח אני שבאמצעותה הגדרה לועקיפין. בדרכי

כאשר שלהם האידיאות את תמיד המזעיקים של חסיד אינני ועוד, תפיסה כל שלפיו זה בעיקרון לרעה והמשתמשים הוכחותיהם, אוזלות של לסימניה להגיע שצריך גורס אני שכן היא, טובה ומובחנת בהירה בהשתמשנו אידיאות בלי תכופות חושבים שאנו ומאחר 15מובחנת. הכרה

בטעות מניחים שאנו האלה( האידיאות של )במקומן [caracteres] בתורם בלתי חזיונות־שווא בודים שאנו ומאחר משמעותם, את יודעים שאנו

את להוכיח שניתן הוא אמיתית אידיאה של שסימנה גורס אני אפשריים, בין טעמה, או סיבתה את שתופסים על־ידי אפריורי בין אפשרותה,

בטבע. בפועל מצויה שהיא לדעת מלמדנו הניסיון כאשר אפוסטריורי,שיות הן ההגדרות דידי לגבי לכן אפשרי: הוא שהמוגדר מכירים כאשר ממ

אמון לתת אין ובאלה [,nominales] שמניות אלא הן אין האחר ובמקרה טענות שתי לגזור היה ניתן סתירה, כולל המוגדר במקרה אם שכן כלל.

את לימדת כאשד אדוני, עמך, הצדק היה לפיכך הגדרה. מאותה סותרות האמיתיות האידיאות ביו להבחין שצריך ואחרים מאלבראנש האב

בהירה 16תפיסה של בתירוץ לדמיון מדי רב משקל להעניק ולא לשקריות

ם הבדלים הם אלא הדבר, של ממהותו הנובעים הבדלים הם לכן בלבד. חיצונייתן שירה בתפיסה רק עליהם לעמוד ני השוואה. כדי ותוך י

ץ .15 קורתו כאן רומו לייבני דקארט אצל הקרטזיאנית. ההכרה תורת על לביתן או האווידנציה, מהווה תן ברירו את רק לא האידיאות, של ומובחנו

הנקודות אחת האמת. הגדרת את גם אלא לאמיתותן העליון הקריטריוןת ץ שמנהל במסע העיקריו ביקורתו היא הקרטזיאנית הפילוסופיה נגד לייבני

ם" על ציוניז אי תפיסה רבה במידה שהיא תפיסה בשם דקארט של ה״אינטות׳/ סטי רמאלי טוי לידי הדברים באו שכבר כפי ״פו מר/ בי א מ 1 סעיף בעיקר ב׳

ה״פורמאליזם" במסגרת .25-24 בסעיף - שלו ההגדרה לתורת ובאשר ,23ד של תפקידם של ומקורית מעמיקה הבנה ומעולם מאז ללייבניץ היתה שלו,

של השפה שוניים הסימנים ו קר הן לכך עדות בהכרה. הל התכניות, בעימיו, כל לתכן שהמשיך ת שפה ליצירת י של וקאראקטריסטיקה אוניברסאלי

תן שבאמצעותן האידיאות על־ידי הפילוסופיות המחלוקות כל את לפתור יהיה נישבו ם הצדדים שיי (caiculemus)!נחשב!" ״הבה לזה זה ויאמרו הניצי

.intellection^ conception המלה תוקנה שבאנובר בכה״י .16

ב איגרת 181י

מיני כל ממך טוב לבחון שיכול איש כמעט מכיר שאינני ומאחר ומובחנת. בתיאולוגיה, השלכות יש שלמסקנותיהם מהן אלה ובעיקר הגיונות,

זו, לתכלית שנחוץ בפי ונאורים הבחנה דקי הם מועטים אנשים רק שהרי עת בטרם מאתנו ימנע ושלא ימים, לאורך שישמרך לאלוהים אני מתפלל

עבדך רבה, בדבקות אדוני, והנני שוב, למצאם יקל שלא והצלה רווחהנאמן.

לייבניץ

לרוזן לייכניץ יב.11686 ביולי 14

השאלה באה כאילו ארנו, א׳ את לשאול ה״מ לפני בקשתי אני שוטח פרט בין מין, בין דבר, שכל לומר רע שכה הוא מאמין באמת האם ממך, ;

על לומר שניתן מה כל את בקרבו האוצר מושלם מושג בעל הוא איש, או בשלמות, הכל המכיר אלוהים, לו בהתאם ואשר אמיתי, באופן אודותיו

לא הקתולית שהכנסייה באמת מאמין א. א׳ והאם הזה. הדבר את תופס מן בכנות יסתייג אם אף זו, בדעה שמחזיק אדם לסבול תוכל 1 מתיישבים כיצד לשאול יוכל וה"מ הגורליות. בדבר המסקנה־שלכאורה ::

בדרכו מכשולים יערימו שלא בעבר, א. א׳ שכתב מה עם האלה הדברים דחיית משום בכך אין והאם זה, מסוג רעיונות בשל בכנסייה אדם של : כה בקלות חובה לכף דנים אם במקומה, ושלא יתירה בחומרה האנשים ;. האמונה. עם להן אין שדבר דעות רבה |

מושג בעל הוא פרט, או מין סוג, בין דבר, שכל להכחיש אפשר כלום אומרת זאת אותו, תופס' בשלמות, הכל תופס אשר אלוהים, שלפיו גמור ןלהכחיש אפשר וכלום הדבר: על לומר שניתן כל את בקרבו האוצר מושג 1אלכסנדר, של או הראשון אדם של בזה פרטי מושג ליצור יכול שאלוהים ■[,affections] הרגשות [,attributs] התארים כל את בתוכו אוצר אשר ,

תיו בין תאריך, בלי זו, איגרת מביא גרהארדט .1 ! רו ת איג ץ. של האחרונו לייבנית האקדמיה של זו - והמוסמכת החדשה ההוצאה אבל שהיא קבעה - הגרמני

הן גם שנשלחו הקודמות, האיגרות שתי עם יחד כלומר הנקוב, בתאריך נשלחה ]רן למען הרוזן אל 5 עבי לארנו. י

!י

ארנו עם ההתכתבות182

אם לבסוף, זהל נושא של הנשואים כל את ובכלל [,accidents] המקרים האחרים, מכל המין מבחינת נבדל נפרד שכל שכל לטעון היה יכול תומאם:

הפרטים את נגרוס ואם איש, כל על גם הזה כדבר נאמר אם יהיה רע איזה באופן אלא פיסיקלי באופן לא ייתפס שהמין בתנאי אחרונים, מינים כמו

לו, הדומה את מוליד דבר״מה כאשר בפיסיקה, שכן מתימטי. או מטאפיסי אנו 2בגיאומטריה, או במטאפיסיקה אבל אחד! מין בני שהם אומרים מצוי שטיבו הבדל בו שיש מה כל המין מבחינת שנבדלים לומר יכולים היא מהן שאחת אליפסות, שתי כגון כשלעצמו, להסבירו שניתן במושג משולש. הוא בה שהיחס ואחרת כפול, ביניהם שהיחס צירים שני בעלת

וגם הבדל בכל להבחין אין ציריהן שביחס אליפסות, שתי זאת ולעומת מבחינת רק נבדלות שהן אבל כשלעצמו, המוסבר מבדיל סימן כל אין

צריך זאת עם המין. מבחינת הבדל בהן שאין הרי החפיפה, או הגודל ביחס רק מזה זה נבדלים להיות עשויים אינם השלמים שהישים לדעת

לגודלם.

לרוזן לייבכיץ יג. 1686 באוגוסט 12/2

| איגרתו שבעקבות תקוותו את לייבניץ מביע שבה לרוזן קצרה ]איגרת מקום, ומכל עמדותיו. על השלילית דעתו את הלה שינה לארנו, הקודמת

,! למסקנות מובילות עצמן שהדעות יסתבר אם גם לייבניץ, מוסיף | הוקעתו להצדיק כדי בכך אין עדיין הכנסייתית, לדוגמה המנוגדות[ באמונה. הפוגעות המסקנות את ישלול אם - בהן המחזיק של והחרמתו

ללייבניץ ארנו יד. 1686 בספטמבר 28

לי שהענקת בחופש להשתמש אני שראשי אדוני, האמנתי, תשובתי את דחיתי אכן וכך האדיבים. דבריך על ולהשיב להזדרז

היתה רבה תועלת קודם. בה שהתחלתי עבודה איזו לסיים שיכולתי

לטינית. כתובה האיגרת ואילך מכאן .2

ת 183יד איגר

שבה הדרך מן יותר ואדיב הגון דבר אין שכן סגולתך, טיב את מידיעתי בתום בפניך להודות להביאני כדי זה בכל צורך היה לא התנצלותי. את קיבלת

מושגו בדבר בתחילה, שהסעירני את הסברת שבה הדרך מן נחה שדעתי לב להיכנע להתקשות לעולם צריך אינו כבוד של איש שכן הפרטי. הטבע של

זו, ממחשבה התרשמתי בעיקר עליה. אותו שהעמידו מרגע האמת, בפני יחידית, או כללית קונטינגנטית, או הכרחית אמיתית, חיובית טענה שבכל הנושא: של במושגו כלשהו באופן אצור [attribut] התואר מושג

praedicatum inest sub jecto. שבו זה ואופן הדברים, של אפשרותם אלא בעיני מוקשים עוד נותרו לא

עולמות אינסוף מבין שברא היקום את בחר כאילו אלוהים את תופסים מאחר אבל לברוא. רצה לא ואשר העת באותה שראה אחרים אפשריים

שהיה ומאחר הפרטי, הטבע של המושג על ישירה השפעה כל לזה שאין זה, בעניין חושב שאני מה היטב להסביר כדי המידה על יתר להרחיב עלי שנראה אחרים של ברעיונותיהם להפריך לנכון מוצא שאני מה בעצם או דבר אומר לא אם אדוני, בעיניך, ייטב האלוהים, בכבוד פוגעים שהם לי

זה. בעניין : באיגרתך מוצא שאני דברים שני לי להבהיר לבקשך מבכר אני

הצורך. די אותם מבין אינני אבל חשובים, לי נראים ואשר האחרונה,ה מתכוון אתה למה הוא, בהם ראשון י ] תיז היפו ושל ההצטרפות של כ

שניתן הדין מן טוען, אתה כך שבאמצעותה, ביניהם ד,עצמים של ן׳ד,ל/אמד, או הפעולה והגוף.ואת הנפש של באיחוד שקורה מה את להסביר יהיה

שבהם הדברים את מבין אינני שכן 1אחר. ליצור ביחס רוח של ןההיפעלות על לא דידו, אליבא מקובל, שאינו זה רעיון להסביר מבקש |אתה

ואף הנפש, על והגוף הגוף על פיסיקלי באורח פועלת שהנפש ןמאמינים1א תוצאות של הפיסיקלית הסיבה הוא לבדו שאלוהים המאמינים על ||

ה, ל אתה "אלוהים", ההזדמנותיות. סיבותיהן אלא אינם והגוף ושהנפש ||ר, מ אלה, לשינויים נזקק הוא אין שברגיל כזה באופן הנפש את "ברא ||ן

אדנו עם ההתכתבות184

להתאים צריכה שהיא בלי שלה, יסודה מתוך בה נולד לנפש שקודה ומה חוקיו, על־פי מהם אחד כל לנפש: הגוף לא ואף בהמשך, לגוף עצמה

עם זה נפגשים הם בחירה, בלי האחר חופשי, באופן פועל שהאחד ומאחר2התופעות״. באותן זה

פצע פוצע מישהו רעיונותיך. את להבהיר בידך תסעיינה דוגמאות יש בנפשי אבל גופנית, תנועה משום אלא בכך אין לגופי ביחס בזרועי.

שקרה מה לולא בה היתה שלא כאב של [sentiment] הרגשה מייד שגופי מקבל אינך אתה זה. כאב של סיבתו מהי השאלה, נשאלת לזרועי.

מה של בהזדמנות בנפש, מייד שיצר הוא שאלוהים לא ואף נפשי, על פעל שהנפש מאמין שאתה איפוא מתחייב כאב. של זו הרגשה לזרועי, שקרה

שלבך בעצמה, אותו יצרה אשר היא תכוון, אתה ו אומר אתה באשר מף, שמזמן בהזדמנות בנפש מתרחש אשר שהדבר יסלזד. מתוך בה נולד הגו

הגופני שהכאב האמין הוא שכן זו, בדעה החזיק הקדוש אוגסטינוס שלה. ניתן מה אבל גופה. של הגרוע מצבו בשל הנפש שחשה העצב אלא אינו

גרוע במצב שגופה יודעת שהנפש יוצא, היה שמכאן למשיגים להשיב לה שמודיע הוא הכאב שדווקא שנראה אף כך, בשל מתעצבת שהיא לפני

גרוע? במצב שגופה בהזדמנות כלשהי תנועה בעל הוא הגוף לפיה אחרת, דוגמה ונבחן הבה

כלפי זרועי את מרים אני כובעי, את להסיר ברצוני אם נפשי. שמזמנת התנועה חוקי על־פי אינה מעלה כלפי מלמטה זרועי של זו תנועה מעלה.

בעצבים נכנסו אשר הרוחות סיבתה? איפוא מהי ועיקר. כלל הרגילים ,מעצמם ונקבעו הוכרעו לא אלה רוחות אבל לצבות. להם גרמו מסוימים שגרמה התנועה את לעצמם העניקו לא שהם או אלה: בעצבים להיכנס

י זאת עשה אלוהים האם איפוא? להם העניקה מי אלה. בעצבים להיכנס להם שטוענים הוא־הוא זרועי? את להרים כשרציתי שנוצרה ההזדמנות לרגל נראה מקבל. אינך כמדומני, דעתם, שאת ההזדמנותיות, הסיבות בעלי

אינך זה את שגם נראה ואף־על־פי־כן נפשנו. שזוהי מכאן שיוצא איפואלי ונראה הגוף. על פיסיקלית פעולה תהיה הדבר משמעות שכן מקבל.

ת 185יד איגר

אחר. עצם על פיסיקלי באופן ועיקר כלל פועל אינו שעצם מאמין שאתה ״כדי אומר: שאתה זה הוא לי, שתבהירנו מבקש שהייתי השני הדבר

לא ואף בענן, הקשת כמו גרידא תופעה בגדר יהיו לא החומר או שהגוף אבנים, של גל כמו גיבוב, מכוח או מקרי באורח נוצרת שאחדותו יש

משהו שיהא ההכרח ומן בהתפשטות, רק יתמצה שטיבו אי־אפשר שמכנים זה לדבר כלשהו באופן והדומה עצמותית, צורה שמכניםזה. בעניין נשאלות רבות שאלות 3הנפש׳/

אולם, ממשי. באופן מזה זה הנבדלים עצמים שני הינם ונפשנו גופנו .1 עוד לדמות אי־אפשר ההתפשטות, על נוסף עצמותית צורה בגוף מששמים

זו עצמותית לצורה שיש איפוא נראה לא נבדלים. עצמים שני אכן שהםנפשנו. מכנים שאנו מד, עם כלשהו קשר מתפשטת או להיות צריכה היתה הגוף של זו עצמותית צורה .2

הראשון, את גורסים אם ובלתי־מתחלקת. בלתי־מתפשטת או ובת־חלוקה,ת שתהיה דומה תנ תי-ני את גורסים ואם נפשנו. כמו ממש להכחדה בל

unum הגופים יהיו שבאמצעותו דבר בכך משיגים שאין דומה השני,per se של היותה שכן התפשטות. רק היו אילו שיהיו מכפי יותר

שמתקשים לכך שגורמת היא־היא חלקים לאינסוף בת־חלוקה ההתפשטות לדבר תקנה כלל תביא לא זו עצמותית צורה והגה, אחדותם. את לתפוס

עצמה. ההתפשטות כמו בת־חלוקה היא אם זה, שישי לגוש אותו שעושה היא שיש גוש של העצמותית הצורה האם .3אחד, גוש להיות חד^ הוא כאשר עצמותית, צורה אותה נעשית מה כן, אם

הוא הראשון לשתיים. שהפכה או נכחדה, היא לשניים? שחצוהו משום | של אופן אינה זו עצמותית צורה אם [,inconcevable] בלתי־מובן לחלוטין 1 או ישות של אופן שהיא לומר ואי־אפשר עצם, אלא [maniere d’etre] ישות ;1

J אופניות modality,] אופנייתו, היא זו שצורה שהעצם, היה מתחייב שכן

בחלקה וארנו לייבניץ בה שיענו האחרת המרכזית הסוגיה לעיל. 172 עמ׳ שם, .3 1qjm■ הסובסטאנציאליות ומידת הגוף של טבעו סוגיית היא ההתכתבות של השני

m הוא קרשזיאנית: בעיקרה היא ארנו של עמדתו לו. לייחס - ניתן אם - שניתן m להתפשטות. הגוף של הרדוקציה את מקבל

ארנו עם ההתכתבות186

זו עצמותית צורה נעשתה ואם כך. גורם שאינך ונראה 4ההתפשטות•, היה באשר גם הזה כדבר נאמר לא מדוע לשתיים, שהיתה האחת מן

עצמותית? צורה אותה בלא לבדה להתפשטות כמה שחשבו כפי כללית, עצמותית צורה להתפשטות אתה נותן האם .4

אתה גורס כלום או formam corporeitatis,5 שכינוה האסכולה מאנשי נבדלות גם אשר הנבדלים, הגופים כמספר נבדלות עצמותיות צורות שיש

נבדלים? ממינים גופים הם אלה כאשר המין מבחינת ללבנה, לחמה, לארץ, שמייחסים האחדות את אתה מייסד במה .5

אחת חמה עליה, מתגוררים שאנו אחת ארץ אלא שאין שאומרים בשעה כלום הארץ? את ימים וכך כך במשך הסובבת אחת לבנה לנו, המאירה

חלקים המורכבת למשל, שהארץ, זה, בשביל הכרח שיש אתה חושב משלה מובהקת עצמותית צורה בעלת תהיה שונה, טבע בצלי כך כל רבים

כדברים אומר הייתי זאת: גורס שאתה נראה לא זו? אחדות לה המעניקה המעורבים. ]הדברים[ לכל עובר הייתי ומכאן סוס. על עץ, על אלה

שלוש לו יש האם שנקרש. וממה משמנת מנסיוב, מורכב החלב למשל,אחת? רק שמא או עצמותיות, צורות

אין אשר ישויות לקבל פילוסוף של דרכו שאין לומר ניתן לבסוף, .6 של כאלה אידיאות אין ושאמנם שלהן, ומובחנת בהירה אידיאה שום

להוכיחו אי־אפשר דידך, אליבא ושיתר-על״כן, העצמותיות, הצורות

ש מן מתבקש אשר סכולאסטי, במינוח כאן משתמש ארנו .4 לייכניץ שעושה השימושג ת". "צורה של במו תי קרטזיאני: הוא דבריו של הכללי ההקשר זאת עם עצמות הצורה תי ה שכך להיכתד, יכולה איננה העצמו פן״ איננ שהעצם מה כלומר "או

תיו את ולובש בו משתנה שונות. צורו ת הצורה ה תי ״אופן איפוא איננה העצמות״ של שו העצם זאת לעומת מסוים. ברגע העצם הווה או מצוי שבה הדרך או יתר מה הוא ת לאופן קיום אין חליפותיו. בכל לעצמו זהה שנו ח הנושא לעצם מ

ת תו)למרו אצל השתיים: בין ברור הבדל יש האריסטוטלית, לתפיסה הקירבה או באופניו(. שמשתנה הוא־הוא אלא מקריו, של המצע רק איננו העצם דקארט

ת שהצורה גורס איננו אכן לייבניץ תי נהפוך - ההתפשטות של אופן היא העצמותו משתנה היא אין שכד כיוון העצמים. זהות של העיקרון היא הוא, אופן באו

נכחדת. היא אין אחר, לשון האופנים! שמשתניםת". של "צורתה .5 הגופניו

187יד איגרת

התופעות כל את להסביר שצריך מודה אתה שהרי מסובביהן, על־פי על ושהמדבר החלקיקים, פילוסופיית באמצעות הטבע של הפרטיותדבר. אמר לא כאילו האלה הצורות

האחדות את למצוא שברצותם אחדים, מצויים הקרטזיאניים בין .7 להודות צורך שיש וטענו לאינסוף, החומר של בחלוקתו כפרו בגופים,

לדעתם. שותף שאתה חושב אינני אבל 6בלתי־מתחלקים. באטומים יוכלו לא כלום אבל 7מאד. מחוכם ומצאתיו שלך הקצר בתדפיס עיינתי

דבר מניח שאתה נראה שכן נגדם, דבר בו שאין לך, להשיב הקרטזיאנים בעצמה לעצמה מעניקה נופלת שאבן והוא מוטעה, שהוא מאמינים שהם

הם ויורדת. מוסיפה שהיא ככל רוכשת שהיא זו, יותר גדולה מהירות כל לירידת גורמים בעלותם, אשר, החלקיקים על־ידי נגרם שזה יאמרו

ושלכן בהם, שיש התנועה מן חלק לו ומעבירים בדרכם, פוגשים שהם מהA ארבעה פי ,B גוף אם להתפלא אין -a, יותר רבה תנועה בעל הוא

החלקיקים שכן רגליים, ארבע היורד A הגוף מן אחת, רגל ביורדו A את שדחפו ואלה שלו, למסה ישר ביחס תנועה לו מסרו B את שדחפו

אבל טובה, הזאת שהתשובה לכך ערב אינני 8שלו. למסתו ישר ביחס

הידועים הקרטזיאנים מן ,Geraud de Cordemoy של לספרו כאן רומז ארנו .6 Le discernement du corps et de l’äme, Paris, 1666 התקופה, של

ף בין )׳ההבחנה ת אטומיסטית, תורה מעלה הוא שבו לנפש׳(, הגו נועזת׳/ הקרטזיאנית לתורה ביחס במקוריותה שמי ר בלה ה׳׳ שיקול מן הנו שלפיו ה

יוצרת החלקים של היחסית המנוחה רק ואם לאינסוף, מתחלק החומר היה אם הסיק, לפיכך, הרס. של עיקרון וזיתה שהתנועה הרי הגופים, של מוצקותם את .

ש אטומים יש ריק. וי׳ מתייחס ארנו .7 ץ שפרסם ׳׳Brevis demonstratio^׳ והזהה ,1686 במרס לייבני

ת ראה ד,'מאמר/ של 17 לסעיף לחלוטין כמעט שלח שעמה י, אג׳ וכן שם הערוהמאמר. תדפיס את לייבניץ

ת המערבולות תורת על כאן מדבר ארנו .8 שר המפורסמת, הקרטזיאני ביקשה את כל את להסביר ־ הפיסיקלית שהסיבה ההנחה סמך על השמים גרמי של התנועו הן הכוכבים של המורכבות תנועותיהם הדחיפה. היא לתנועה היחידה ■ם של תנועותיהם ' ם׳׳ גופי ם ׳׳דחוסי שאי עה הני ת׳׳ בתוך מעגלית בתנו ׳׳מערבולומדחיפה היא גם נובעת - כך לנו שנראה מה או - הנפילה יותר. הדק החומר של ,

אדנו עם ההתכתבות188

ואשמח משהו. לשנות כדי בה אין אם לבחון למצער צריך חושבני׳שאתהמאמרך. על הקרטזיאנים שאמרו את לדעת

על באיגרותיו דקארט א׳ שאומר הדברים את בחנת אם יודע אינני אותו מדוע להראות שברצותו לי נראה במכאניקה. הכללי עקרונו אודות

שהיה מכפי ארבעה פי או כפליים מכונה, באמצעות להרים, עשוי כוחמהירות. בלל מתחשב ד»לא שאיז מצהיר הלא מכונה, בלי מרים אבל 9ב אלא אלה בדברים עסקתי לא מעולם שכן במעומעם. אלא זאת זוכר אינני

ראיתי מאז שנה מעשרים למעלה חלפו וכבר הפנאי, ובשעות באקראיהאלה. הספרים מן ספר

כדי שבעיסוקיך לפעוט גם ולו שתניח אדוני, וכלל, כלל שואף אינני בעיניך, ייטב כאשר עשה לפניך. מעלה שאני הספקות שני את להתיר

שתי את אחרונה השלמה השלמת לא אם לדעת הייתי מבקש וכשתיפנה. שנראתה אריתמטית האחת בפאריס: ששהית בעת שהמצאת המכונות

בתכלית. מדויק שעון והאחרת פסקל, א׳ של מזו מושלמת יותר הרבהשלך. כולי אני

ללייבניץ הרוזן טו. 1686 באוקטובר 31/21 ריינפלס,

ללייבניץ.[ ארנו של מכתבו את המלוות והתנצלות הסבר מלות ]כמה

ם"; חלקיקים של ה׳׳ בין ההבדל ״עולי רידה״ ה״עליי בכמות מהבדלים נובע ל״י המתפנה שהמקום הרי ריק שאין ומאחר מגודלם, או בחלקיקים, המצויה התומר ל נוצרת שבו האופן זה אחר. סוג על־ידי מייד נתפס חלקיקים של אחד סוג על־ידי

ת התנועה תן או הקוסמית המעגלי ת״. או ת ראה ״מערבולו עקרונו ה/ ׳ ? הפילוסופיE. J. A ;27'22 סעיף בעיקר ד, iton, The Vortex Theory o f Planetary

1972 ,Motions, London & New York f: Explication des :1637ב־ להויגנס דקארט ששלח קצר למאמר רומז ארנו .9

engine par I’aide desquels on peut avec une petite force lever un :- fardeau fo rt pesant תן שבעזרתן מכונות של )׳הסבר ,; משא קטן בכוח להרים ני

אד/ כבד במאמר איננו אכן דקארט (.447־435 א ,AT מ ש' שתמ ? כלל זה ממהירות. בשיקולי

ת 189טז איגר

לארנר לייבניץ של איגרת טיוטת טז.אדוני,

בו. מחזיק שאני העצם ממושג מסקנה היא ההצטרפות של ההיפותיזה שאמור מה כל את בתוכו אוצר עצם של הפרטי מושגו דידי, אליבא שכן,

מאלה המוגמרים הישים נבדלים שבו הדבר וזהו אי־פעם: לו לקרות שמושגה, מתחייב פרטי, עצם היא שהנפש מאחר והנה, כן. שאינם

לקרות שאמור מה כל את בתוכו אוצר טבעה, או מהותה שלה, האידיאה או שתפעל מה כל את בה רואה מושלם, באופן אותה הרואה ואלוהים, לה:

שמחשבותינו מאחר לפיכך, בה. שיעלו המחשבות כל ואת אי־פעם, תיפעל אין מושגה, מכוח בה נולדות והן נפשנו של טבעה של תוצאות אלא אינן

הינה כזאת שהשפעה גם מה אחר, פרטי עצם של השפעתו בבקשת תועלת בשעה מסוימות מחשבות בנו שנוצרות הוא נכון לחלוטין. בלתי־מובנת

מסוימות גופניות תנועות ושמתרחשות מסוימות, גופניות תנועות שיש עצם שכל היא, הדבר סיבת אבל מסוימות: מחשבות חושבים אנו כאשר ייתכן בגוף, לתנועה הגורם היקום, של זה וביטוי כולו, היקום את מבטא זה לעצם הפעולה את מייחסים אבל הנפש. של מבחינתה כאב שהוא

יש במים צף שגוף שבשעה כמו סיבה. אותו ומכנים יותר, מובחן שביטויו תמיד יתמלא למען שמתחייב כפי המים, חלקיקי של תנועות של אינסוף שגוף אומרים שאנו הטעם זה ביותר. הקצרה בדרך זה גוף שמפנה המקום

את מובחן באורח להסביר אנו יכולים באמצעותו שכן לכך, הסיבה הוא זה ניתן שבתנועה, והממשי הפיסיקלי את בוחנים אם אבל שמתרחש! מה

אותה על־פי נע השאר ושכל במנוחה שרוי זה שגוף מידה באותה להניח יחסי משהו אלא איננה כשלעצמה כולה התנועה שכן היפותיזה,

[respective,] המתימטי, הדיוק על־פי יודעים, שאין מצב של שינוי היינו הכל להסביר ניתן שבאמצעותו לגוף אותה מייחסים אבל לייחסו; למי

אין והגדולות, הקטנות התופעות בכל מתחשבים אם ואכן, מובחן. באופןלומר אף וניתן 1מובחן. באופן הכל להסביר המשמשת אחת היפותיזה אלא

סיון לפנינו .1 פייני ני ש להצדיק או הם שאין אף מקובלים, דיבור באופני שימו אין שהרי יחסי, דבר היא התנועה המטאפיסית. הבחינה מן לחלוטין ׳מדויקים

שינוי אלא היא לייחס אי־אפשר לפיכך לאחר. ביחס האחד הגופים של במצבם ה

ארנו עם ההתכתבות190

הרי אלה; מסובבים של פיסיקלית פועלת סיבה אינו זה שגוף שהגם תרצה, אם או, התכליתית, סיבתם כאילו היא שלו האידיאה שלמצער דבר־מה יש אם לחקור נבקש אם שכן, אלוהים. של בשכלו שלהם דגם־אב

כל את להפיק במפורש רוצה שאלוהים בנפשנו נשווה בתנועה, ממשי בשייטה אותם יוצרת זו ספינה היתה כאילו ובאמת ביקום, המצב שינויי

הדברל אותו בדיוק מתרחש היה שאכן בכך אמת אין כלום המים: פני על הדיוק על־פי וכך, ממשי. הבדל כל [assigner] לקבוע אי־אפשר שכן

לכדי המים את דוחפת שהספינה דווקא לומר עדיף טעם אין המטאפיסי, של מקומה לתפיסת המשמשים מעגלים של זו גדולה כמות עשותם

האלה המעגלים כל את עשותם לכדי נדחפים שהמים לומר ולא הספינה, שאלוהים לומר בלי אבל בהתאם: שתנוע כדי הספינה את דוחפים הם וכי

לא תואם, כה באופן תנועות של גדולה כה כמות להפיק מפורשות רצה אלוהים על להסתמך התבונה משום זה שאין ומאחר זאת, להסביר ניתן

ההתאמה אחרון, בחשבון שלמעשה, אף הספינה, על מסתמכים בפרטים, כולם מהיותם אלא נובעת אינה השונים העצמים של התופעות כל שבין

עצם כל ולפיכך אלוהים, על־ידי היינו ויחידה, אחת סיבה על־ידי מופקים אותו בשל כולו. ליקום ביחס אלוהים ששהכריע ההכרעה את מבטא פרטי

ניתן כך שכן הגופים, לתנועות הכאבים את איפוא מייחסים עצמו הטעם

היא שבהם למים ולא לספינה למשל לאחר, ולא זה לגוף דווקא מוחלט באופן אותהש אבל שטה. ת״ הצדקה י רן - לספינה דווקא התנועה לייחום ״פראגמאטי אנו וו בד

בחן להסבירה יכולים "מו פן שביעת תיאוריה לנסח כלומר /,באו של טיבן על רצון מת שותו יכולים היינו שלא מה בהן, צופים שאנו התנועו חסנו לו לע התנועה את יי

תן לא ברם לספינה. ולא למים דווקא נבחר, )שבהן תיאוריה או היפותיזה לנסח ני אלא אין דבר של בסופו - שרירותי באופן ״פראגמאטיים״( מטעמים כאמור,

הוא החשוב התופעות". "כל את קוהרנטי באופן להסביר המסוגלת אחת היפותיזה מעמד בעלת שאיננה מדעית כהיפותיזה מעמדה את כך בשל מאבדת היא שאין

של את עוד שמצדיק מה ולהלן, מוחלט. תיזה קבלתה_ הוא האמורה, ההיפות סיבת תהיה שזו אלוהים רוצה היה לו מבטאה: שהיא האפשרות הנצפות, התנועו

השפה את להסביר האמור התיאורטי הבסיס זה הדברים. פני היו בדיוק כךף על בדיבור נוקטים שאנו הרגילה הסיבתית ש, גו כדי בכך אין אבל ,ולהצדיקה. ונפ

והנפש. הגוף יחסי של טיבם על החמורה המטאפיסית באמת לפגוע

ת 191טז איגר

תופעות [procurer] לחולל כדי משמש זה ודבר מובחן. לדבר־מה להגיע אין הכרחי, שאינו מאומה לומר לא כדי אף־על־פי־כן, אותן. למנוע כדי או

והתופעות מחשבות, אלא בעצמנו מחוללים אנו אין וכן חושבים, אלא אנו יכולת בעלות הן מחשבותינו כל שלא מאחר אבל מחשבות. אלא אינן

אחרות מחשבות בנו לחולל אותנו משמשות כולן שלא ומאחר 2הסבה, הקשר של המיסתורין את לפענח באפשרותנו שאין ומאחר מסוים, מטבע מביניהן באלה ולהתחשב הניסיון על להסתמך צריך התופעות, של הכללי

מה ושל בחושים השימוש של מיבם וזה בעבר, מחשבות בנו שחוללולנו. מחוץ הפעולה שמכנים

ביניהם התאמתם בדבר או העצמים של הצטרפותם בדבר ההיפותיזה כל את ולתמיד אחת בתוכו אוצר פרטי עצם שכל שאמרתי ממה נובעת

מה וכך דרכו! על־פי היקום כל את ומבטא לו, יתרחשו אשר המקרים בנפש אולי מבוטא מצב, שינוי או תנועה באמצעות בגוף שמבוטא

שהם תימה אין מחשבות, אלא אינם שהכאבים היות כאב. באמצעות שמחשבות קבוע, באופן קורה ואם לחשוב. הוא שטבעו מעצם נובעים

בתחילה ברא שאלוהים הוא הטעם מסוימות, לתנועות מצטרפות מסוימות בלי אהדדי, מתאימות תופעותיהם שבהמשך כזה באופן העצמים כל את

נראה שלא דבר הדדית, פיסיקלית השפעה שתהא כך לשם זקוקות שהן הזאת ההצטרפות את מעדיף דקארט א׳ היה אולי להסבירו: כלל שניתן

לא ידיעתי למיטב שהרי ההזדמנותיות, הסיבות בדבר ההיפותיזה על־פני2. toutes nos pensees ne sont pas efficaces• הפעולה המטאפיסי הדיעז על־פי

שבות, אלא אינן התופעות כל המחשבה, היא פועלים שאנו היחידה ת מח סיבושבות הן המחשבות שבות ואין מח ת המח ש אבל מחשבות. של אלא סיבו טעמים י

ת למשל הכאבים את תולים שאנו לכך טובים את בהן ורואים הגופים בתנועות שאנו לכאבים, הסיבו ת משתמשים גם ו או להרגשות לגרום כדי אלה בתנועו

תן למנוע תינו כל לא תרופות(: באמצעות כאבים שיכוך )כגון או שבו מח על לעמוד יכולים אנו אין מקום ומכל אחרות, מחשבות סיבתי באופן מחוללות

שונות. המחשבות שבין הסיבתיים הקשרים של טיבם נעזרים אנו לפיכך הסיון ת תולים אנו שלפיו בני ת תופעו ת דומו מסתמכים אנו כלומר דומות, בסיבו

מאורעות לבין אידיאות או מחשבות בין בעבר בה שצפינו הסמיכות עלשל החושים על ההסתמכות של האמיתית המשמעות וזוהי מסוימים, הנחת ו

ת פעולה צוני ם, בנו הגורמת חי שמי ת״)ר שות, ל״תופעו וכיוצ״ב(. תחו

ארנו עם ההתכתבות192

זה. בעניין דעתו הבהיר לו היו כבר הקדוש שאוגוסטינוס אדוני, דבריך, נוכח מאד אני משתאה

שעולה הנפש של עצבות אלא אינו שהכאב גרם באשר כאלה, השקפות של לעומקם ירד אכן זה גדול אדם גרוע. במצב גופה היות מחמת בה

באמצעות לא גרוע במצב שרוי שגופה חשה הנפש אף־על־פי־כן הדברים. אלוהים של מיוחדת פעולה מכוח לא ואף הנפש, על הגוף של השפעה לבטא הוא הנפש של שטבעה משום אלא הגוף, של מצבו את לה המודיע

של שההשתלשלות באופן מלכתחילה נבראה שכן בגוף, שמתרחש מה את האלה כדברים לומר ניתן התנועות. השתלשלות עם מתאימה מחשבותיה

את שקובע מהו אותנו שואלים מעלה. כלפי מלמטה זרועי תנועת לגבי שווה במידה שהוא משיב אני מסוים; באופן לעצבים להיכנס הרוחות חוקי על־פי העצבים, של ואף הדוחות של ונטייתם הדברים של רישומם של הכללית [concordance] התאמתם בשל ברם, הרגילים. התנועה

באותה יש כאשר אלא לעולם מתרחשת אינה הזאת הנטייה כל הדברים, הנפשות וכך הפעולה. את לייחס נוהגים אנו שאליו זה רצון בנפש שעה הנפשות. של בסדרן הגופים ולא הגופים, של בסדרם דבר משנות אינן ונפש הטבע.( תופעות את להסביר כדי בצורות להשתמש שאין הטעם )וזה עצם ובכלל, אחרת. נפש של המחשבות במהלך דבר משנה אינה אחת חסר זה יהא אף משנהו: על פיסיקלית השפעה ועיקר כלל לו אין פרטי

טבעו מכוח לקבוע כדי המספיק מוגמר, יש הוא עצם כל שכן תועלת, לומר רב טעם יש אף־על־פי־כן לו. לקרות שאמור מה כל את העצמי

3solutio continui וכי הזרוע, של זו תנועה של סיבתה הוא שרצוני שהאחר את במובחן מבטא האחד שכן הכאב: סיבת הוא גופי של בחומר יותר. מובחן שביטויו לעצם הפעולה את לייחס ויש יותר, במבולבל מבטא

הוא אין אם תופעות. לחולל כדי המעשית הבחינה מן בכך כשדי ובעיקר זאת דגם־אב, מוטב או תכליתית, סיבה שהוא לומר ניתן פיסיקלית סיבה

אלוהים של להכרעתו תרמה אלוהים של שבשכלו שלו שהאידיאה אומרת הכללית ההשתלשלות בקביעת מדובר היה באשר זה, פרטי לעניין באשר

הדברים. של

תר/ ״הפרעה .3 פו צי מו היינו בר הנמשך. בקיו

193טו איגרת

הוא הגופים, של ונפשותיהם העצמותיות לצורות באשר האחר, הקושי כלל זה בעניין רצוני את השבעתי שלא מרדה ואני יותר! גדול שיעור בלא

עצמים הינם שהגופים ובטוחים סמוכים שנהיה היה צריך ראשית, וכלל. שניתן חושבני הוא, שכך בהנחה אבל בענן. הקשת כמו בלבד תופעות ולא

יסכימו שכן ובהתחלקות; בהתפשטות מתמצה אינו הגופני שהעצם להסיק אחד עצם אינם משולשים, שני למשל מזה, זה המרוחקים גופים ששני עמי

כלום ריבוע, ליצור כדי לזה זה מתקרבים שהם עתה נניח ממשי: באופן ניתן אולם כך. חושב אינני אחדי לעצם ליהפך לבדו המגע להם יגרום

אחרים: מאלף או משניים מורכבת היא כאילו מתפשטת מסה כל לחשוב ניתן שעליו גוף לעולם יימצא לא וכך התפשטות. אלא אין המגע באמצעות

לא מוטב, או רבים. של גיבוב תמיד זה יהיה עצם. אכן שהוא לומר יהיה עצמו, הקושי אותו חל אותו המרכיבים החלקים על שכן ממשי, יש זה יהא

במרכיביהם, שיש כפי אלא ממשות להם אין גיבוב מכוח שהישים ומאחר גוף, של שעצמותו נובע מכאן כלשהו. ממשי ליש להגיע לעולם ניתן לא נכנה אם לי היא אחת בלתי־מתחלקת: שתהיה מתחייב עצמות, לו יש אם

שנראה הפרטי, העצם של הכללי מושגו גם אבל צורה. או נפש אותה שאינו תואר היא ההתפשטות הדבר. אותו מוכיח אדוני, לטעמך, שהוא היא שינוי, או פעולה שום ממנה לגזור אי־אפשר מוגמר, יש לכונן יכול

כפי העבר, ואת העתיד את לא כלל אבל הווה, מצב ורק אך מבטאה \J אי־אפשר מחוברים, משולשים שני כאשר עצם. של מושגו לעשות שצריך

רבים, באופנים להתרחש* היה עשוי שכן זה. חיבור נעשה כיצד ;,להסיק בכל שלם. יש איננו לעולם רבות סיבות לו שתהיינה שעשוי מה כל -אבל מזכיר. שאתה רבות שאלות של בהתרתן גדול קושי שיש מודה אני זאת,

יש אם למשל עצמותיות, צורות לגופים יש אם כי לומר, שיש וחושבני דעתו גם היתה זו בלתי־מתחלקות. הן אלה נפשות או־אז נפשות, לוויות

זו להכחדהי בלתי־ניתנות איפוא הן אלה נפשות הקדוש. ®ל״תומאס של דור כל ליבנהוק א׳ של דעותיו שעל־פי שאפשר ומאחר תי,

גם יש חי, כבר שהוא בעל־חיים של 4שינוי״צורה אלא אינו על־חיים3

(:,transformation; התפתחותם של אפשרי מדעי כתיאור זה מושג מקגל לייבניץ

ארבו עם ההתכתבות194

של נפשו אבל אחר. שינוי־צורה אלא אינו שהמוות להאמין מקום היא בלתי־נכחדת״אלא רק היא אין יותר? אלוהי דבר־מה היא בן-האדם

לומר ניתן למקורה, ובאשר conscia sui.5 ונשארת תמיד עצמה מכירה קובע בזרע הנמצא זה חי שגוף בשעה אלא אותה מפיק אינו שאלוהים

בעבר שהחייתה חייתית, נפש אותה האנושית. הצורה את ללבוש עצמו את נוטלת התבונית שהנפש בשעה נכחדת שינוי־הצורה, לפני זה גוף

לראשונה בתיתו רעותה לידי האחת את משנה אלוהים אם או מקומה, עליו לי שאין פרט זהו הרגיל. מגדר יוצאת השפעה על־ידי חדשה שלמותמספקת. ידיעה

להיקרא יכול העצמותית, הצורה או הנפש בלעדי הגוף, אם יודע אינני שאם כך עצמים, מספר של גיבוב מכונה, להיות היה עשוי הוא עצם.

אומר שיש, גוש בדבר או 6de forma cadaveris לומר עלי מה ישאלוני הם ושאין אבנים של גל כמו per aggregationem אולי מאוחדים שהם

מן ולבד המכונות, על הארץ, על החמה, על הזה כדבר לומר ניתן עצמים. בגדר ולא הם עצם שבגדר להבטיח שיכולני גופים בנמצא אין האדם שבטוחים לי נראה אף־על־פי־כן תופעה. ואולי רבים גופים של גיבוב

שסביר ונראה כזה, הינו האדם רק לא גופניים, עצמים יש אכן שאם אנו,תודעה. חסרות שהן אף נפשות יש שלחיות הוא

הינו הנפשות או הצורות בדבר שהשיקול מסכים שאני אף לבסוף, מחשיבותו מאבד הוא אין הפרטים, של בפיסיקה חסר־תועלת

בשאלה מוטרדים אינם שהגיאומטריקונים כפי במקצת במטאפיסיקה.7,de compositione contmui אם לדעת מתאמצים אינם והפיסיקאים

הדוחף. הוא אלוהים שמא או אחר כדור דוחף כדור

על בעיקר מסתמך הוא והמוות. הבוגרים לחיים ועד ההפריה מן החיים בעלי שלתיו המיקרוסקופ, של ממציאו ההולאנדי, (Leeuwenhoeck)ליבנהוק של תגליו

לויו על ובעיקר את דוחה שלייבניץ לציין מעניין הזכריים. הזרע תאי את גישג ל של המו לגו ת״, ״ג שמו לן את דהיינו נ שמות של גלגו לאחר, אחד מגוף הנכו(. כד, אג׳ תפלה)דאה כאמונה רואה הוא שאותו

לעצמה״. ״מודעת .5ה". של צורתה ״בדבר .6 הגוויהרצף". הרכבת ״בדבר .7

195יז איגרת

טעם, מתן בלי אלה צורות או נפשות לקבל הוא פילוסוף של ממידתו לאעצמים. הם הגופים כיצד להבין אין בלעדיהן אבל

לאדנו לייבניץ יז. 1686 בדצמבר 8בנובמבר/ 28 האנובר,

אדוני, מן לכמה נענית שבהם הכנות ומן הלב מגילוי להתפעל שלא אוכל לא

מגדר היוצא משהו בהם ראיתי שכן ולהוקירם, שהעליתי הנימוקים הטענות של הכללי טבען על המבוסס שהטיעון לי היה ברי אכן הרגיל. מסוגלים מועטים אנשים שרק גם אני יודע אבל ברוחך; רושם יותיר בקלות מבחין היה לא זולתך אחר ואולי מופשטות, כה באמיתות לענות

בעוצמתו. רבה כה של אפשרותם בדבר הגיונותיך אודות על יותר לדעת הייתי מבקש משום ובעיקר וחשובים: עמוקים שהם ספק שאין הגיונות הדברים, אודות על לדיבור המתאים באופן אלה אפשרויות על בדיון שמדוברשני באשר עליך. לטורח הדבר יהא בל אבל אלוהים. שאתה הקשיים ל

היפותיזה בנוגע האחד באיגרתי, מוצא התאמתם של או ההצטרפות של ל העצמיים של הצורות של לטבען בנוגע האחר ביניהם, העצמים של

במלואם, להתירם יכולתי ולו נכבדים, אכן שהם אני מודה ,הגופניים היקום. טבע של ביותר הגדולות סיבותיו את לפענח ביכולתי מאמין הייתי שאתה מוצא אני לראשון, ובנוגע est aliquid prodire tenus.1 אבל

ההיפותיזה בדבר ברעיוני מעורפל שמצאת את הצורך די בעצמך מבהיר שבה העת באותה כאב תחושת לנפש יש כאשר שכן ההצטרפות,• של

יוצרת שהנפש אדוני, אומר, אכן שאתה כפי אני, מאמין הזרוע, נפצעת מושגה: של או מצבה של טבעית השתלשלות שהוא זה, כאב בעצמה בדבר כמדומה הכיר שהערת, כפי הקדוש, שאוגוסטינוס בעיני הוא ונכבד

עצב אלא אינו אלה במיפגשים בו חשה שהנפש שהכאב באמרו הזה,

טוט צי Est quodam prodire tenus, si non datur הוראציוס: מתוך מקוצר !.:ultra - תן שהי, נקודה עד להתקדם ני ת, מעבר הולכים אין אם גם כל רו איג ה) ל

(.32,1 א, ־

תו עם ההתכתבות196 א

רעיונות בעל היה זה גדול אדם אכן, הגוף. של הגרוע מצבו את המלווה על היא יודעת כיצד האומרים( )יאמרו אבל מאד. ועמוקים מאד מוצקים

רושם מכוח מתרחש זה דבר שאין משיב אני הגוף? של הגרוע מצבו דבר עצם כל של שטבעו משום אלא הנפש, על הגופים של כלשהם פעולה או

נושא הנפש של שטבעה ומשום כולו, היקום כל של ביטוי.כללי נושא לפיכך לגופה. ביחס עתה שמתרחש מה של יותר מובחן ביטוי במיוחד

באמצעות ותכירם גופה של המקרים את marquer]2] שתציין לה טבעי של למחשבותיה עצמו מתאים הוא כאשר לגוף, ביחס גם כך שלה. מקריה שבו ממש רגע באותו זה הרי זרועי, את להניף מבקש אני וכאשר הנפש!

שלו! חוקיו מכוח נע שהגוף באופן זה! לדבר [dispose] מוכן בגוף הכל חוקים הדברים, שבין הבלתי־־נמנעת אך הנפלאה ההתאמה שעל־פי אף

לזה דאג אלוהים שכן בזה, רוצה שהרצון ברגע בדיוק לכך מביאים אלה כל אין ביקום. הדברים כל של זו השתלשלות לגבי הכריע כאשר מראש

את בתוכו האוצר פרטי, עצם דבר על המושג מן הנובעות מסקנות אלא זה קיום לידי שיבוא בלי לעצם, לקרות עשוי אינו שדבר באופן התופעות כל

פועל שהאחד אף לאחר, שמתרחש למה בהתאם אבל שלו, יסודותיו מתוך3בחירה. בלא והאחר חופשי באופן

בנוגע גם והחלטי ברור כה באופן עצמי את להבהיר ויכולתי ולוואיהעצמותיות. הצורות על חלה אשר האחרת לשאלה

שי ... הינם וגופנו שנפשנו הוא אדוני, עליו, מצביע שאתה הראשי; הקו הצורה איננו שהאחד ונראה ממשי! באופן מזה זה שנבדלים עצמים שני

ן קשר בלי כשלעצמו, גופנו שלדעתי משיב אני חברו. של העצמותית

פיו וכן כאן בו משתמש שלייבניץ הביטוי .2 ן שלייבניץ מראים הדיון, של הכללי אוהן רק לא העצמים של ההארמונית התאמתם של התיאוריה על חושב לוגי אנ בשג על־ידי המבוטא מתימטי לקשר ה! לאור גם אלא פזנקזניד,, של המו רי או תי

ת׳/ לוגי מיו ס ם תיאוריה לאור דהיינו ״ ת)אמנ לן טיבם על בלתי־מפותחת( כללי שבו ועל הסימנים l-M. Dascal, La ראה למסומן. מסמן בין הקשר של העקרוני טי

1978 ,semiologie de Leibniz, Paris ן I הד,ומזוין מן אחת הינד. זו ״והתאמה הבא: המשפט כאן מופיע בהאנובר בכה״י .3

ת תר היפו תן ביו 1כל סיבת [souveraine] עליון עצם של להכרחיותו לתת שניP הדברים״.

197יז איגרת

המלים, משמעות בשיבוש אלא עצם להיקרא יכול אינו הגלליד,, או לנפש, גיבוב: על־ידי ישים של בגדר אלא שאינם אבנים של גל או מכונה כמו דבר משנה אינו הבלתי־סדיר או הסדיר [arrangement] הארגון שכן

האחרונה הלאטראנית המועצה עוד, להזכירך העצמותית. האחדות לגבי4גופנו. של העצמותית הצורה באמת היא שהנפש מכריזה

אינה הגוף של העצמותית שהצורה מסכים אני השני, לקושי באשר עוד מסכים ואני הקדוש: תומאס של דעתו גם שזו לי ונראה בת־חלוקה,

ואף בלתי־ניתךלהכחדה הוא עצם כל למעשה או עצמותית צורה שכל ובין מאגנוס, אלברטוס גם שגרס כפי [,ingenerable] בלתי־ניתן־להולדה

אינם הם להיפוקראטס. המיוחס De diaeta הספר של מחברו הקדמונים שכל להאמין מאד נוטה ואני בריאה. על־ידי אלא איפוא להיווצר יכולים

לבריאה ראויים שאינם תבונה, המשוללים החיים בעלי של ההולדות אבל חי, שכבר אחר בעל־חיים של שינויי־צורה אלא אינן חדשה,

המתרחשים השינויים כדוגמת נתפס: להיות מכדי זעיר הוא שלעתים סודותיו את לחשוף רגיל הטבע שהרי לה, הדומים ואחרים המשי בתולעת הרי כך, אם אחרות. בהזדמנויות ולהסתירם דוגמאות, באי־אלו

אותה לפי העולם, של בראשיתו כבר כולן נבראו החיות של ®נפשותיהן אינה התבונית הנפש אבל 5בראשית: בספר הנזכרים הזרעים של פוריות מן לחלוטין היא שונה באשר גופה, של היווצרותו בזמן אלא נבראת

למחשבה־על־עצמה מסוגלת היא שכן מכירים, שאנו האחרות הנפשות[reflexion] האלוהי. הטבע את קטן בקנה־מידה ומחקה . ואין אבנים, של גל כמו אלא אינו אולי שיש שגוש מאמין אני שלישית, ׳׳

נניח שכן עצמים. כמה של לאוסף אלא לעצם להיחשב איפוא צריך הוא הגדול: המוגול של וזה הגדול הדוכס של היהלום למשל אבנים, שתי שהיו’

שזהו לומר וניתן שניהם, את למנות כדי אחד משותף בשם לקרוא יתן ששני נאמר לא אבל מזה: זה מאד מרוחקים שהם אף יהלומים, וג

הפחות או היותר אולם אחד. עצם [composent] מרכיבים אלה ;הלומים

שית הלאטראנית המועצה . ת הנפש את הגדירה (1517־1512) החמי שי האנותו ר צו כ ת | שי, הגוף של המהותי ש בבקשה האנו אל־מוות. בת היותה את להדגי

.13-12 א, בראשית :5

ארנו עם ההתכתבות198

ואף לזה זה עוד איפוא אותם יקרבו אם גם תפקיד. כל כאן משחקים אינם מצרפים היו ולו יותר. עצמותי באופן מאוחדים יהיו לא במגע, יביאום אם

היפרדותם, את למנוע העשוי אחר גוף איזה המגע, היווצר לאחר אליהם, אלא מהם עושה היה לא זה כל אחת, בטבעת אותם משבצים היו אם למשל

כאילו תנועה לאותה נכפים הם שכן .unum per acddens שמכנים מה עצם יותר אינו שיש שגוש איפוא גורס אני [.par accident] מקרי באופן הם בהם המצויים הדגים כל על בריכה של שמימיה מכפי אחד, מוגמר עדר או קופאים(; האלה הדגים כל על המים אם )גם אחד עצם של בגדר

שלא עד אמיץ כה באופן קשורים האלה הכבשים יהיו כאשר גם כבשים, בלי מהם באחד לגעת אפשר יהיה ולא שווה בפסיעה אלא ללכת יוכלו

אדם שבין כהבדל הוא כזה יש לבין עצם שבין ההבדל השאר. כל שייפעו מוסריים ישים שהם אולפנא, בית או חברה צבא, עם, כמו קהילה, לבין

[etres moraux,] של בבדייתה התלוי ומן הדמיוני מן משהו בהם שיש וכמובן בלתי־מתחלק, מוגמר יש דורשת העצמותית האחדות רוחנו.

שלא דבר לו, לקרות שאמור כל את בתוכו אוצר מושגו שכן בלתי־נכחד, [enveloppent] כוללים שאף )שניים ובתנועה בתבנית למצאו ניתן

בצורה או בנפש רק אלא 6להוכיח(, יכול שאני כפי דמיוני, דבר־מהאני. שמכנים זה כדוגמת עצמותית

הקדמונים, שידעו כפי באמת, המוגמרים היחידים הישים הם אלו מספיק אינו לבדו שהחומר רב בבירור הראה אשר אפלטון, ובעיקר r עצם בכל לו שמקביל מה או לעיל, האמור ד,אני אולם, עצם. ליצירת

'החלקים, של הרחקתם או קירובם מכוח לחדול או להיות יכול לא פרטי, .לומר אוכל לא העצם. את שעושה מה לגבי לגמרי חיצוני שהינו דבר

אבל חיים; בהם שיש אלה זולת אמיתיים גופניים עצמים עוד יש אם בדיוק האחרים של כלשהי הכרה בידינו ליתן עשויות הנפשות הפחות לכל

שכן, הרביעי, שי7ד,ק להבהרת לתרום עשוי זה כל אנלוגיה. באמצעותאני ,formam corporeitatis כינו האסכולה שאנשי למה שאידרש בלי

שגים המצויה הדמיון מידת צל .6 ר/ ראה האלה, הפיסיקליים במו מ א מ ;12 סעיף ׳והמבוא. טז; אג׳

X

199יז איגרת

יותר איחוד המאוחדים הגופניים העצמים לכל עצמותיות צורות מייחסממכאני.

החמה, על אומר שאני מה על במיוחד אותי שואלים אם חמישית, אבל החיות, על ואפילו דומים, וגופים העצים על הלבנה, על הארץ, כדור על או עצמים, שהם למצער או חיים, בהם שיש לחלוטין להבטיח יכול אני אין

יכול למצער אבל גרידא. רבים עצמים של גיבובים או מכונות הם שמא שאין הרי כמותם, שיש טוען ואני גופני, עצם אף אין שאם לומד אני

שהרצף בלבד זו לא שכן בענן. הקשת כמו אמיתיות, תופעות אלא הגופים לחלקים בפועל מחולק החומר של חלק כל אלא לאינסוף, בר״חלוקה הוא

וכיוון לעיל; בהם שדיברנו יהלומים שני כאותם מזה זה הנבדלים אחרים יש הנה לומר: ניתן שלגביו ,למשהו להגיע אי־אפשר לעולם, הוא שכך

אחדותן שאת חיים, בהן שיש מכונות מוצאים כאשר אלא ממש, באיחוד בלתי־תלוי באופן העצמותית הצורה או הנפש מעניקה העצמותית :

דבר אין האדם שזולת מכאן נובע כאלה, אין ואם המגע. של החיצונילעין. הנראה העולם בכל עצמותי ;

כמו בהיר הינו שהעליתי, בכלל הפרטי העצם שמושג מאחר שישית, יj המושג גם מכך, יוצא וכפועל גופני; עצם של המושג גם כך האמת, מושג דברים לקבל נאלצים אנו בהיר, איננו כאשר אבל עצמותית. צורה של ן ההתפשטות שמושג גורם אני דיה. ומובחנת בהירה אינה שהכרתם רבים ן הרכבת של המוזרים הקשיים שמעידים כפי בהיר, פחות הרבה עוד הוא !

בשל בגופים ומדויקת מסוימת תבנית בלל שאין לומר אף וניתן הרצף; ן שבדמיון משהו ספק בלי היו שהגופים כך החלקים. של בפועל החלוקה1

[.modifications] ואופנויותיו החומר רק בהם היו לו בלבד, »ובתדמית הצורה או מושגו הגוף, של אחדותו בהזכרת תועלת אין אף־על־פי*כן8 של הפרטיות תופעותיו את להסביר באים אנו כאשר שלו, עצמותית1|

מביאה de compositione continui הקשיים בחינת שאיו כשם ®טבע,כלשהי. בעיה של בפתרונה עוסקים שהם בשעה לגיאומטריקונים ■מועלת

ארנו עם ההתכתבות200

הפיסיקה עקרונות של האחרון בניתוח אבל אין. אם נפשות יש אם באמצעות אלה עקרונות להסביר שאי־אפשר מסתבר עצמם, והמכאניקהאחר. משהו דורש כבר הכוח של וטבעו בלבד, ההתפשטות של האופנויות בין ׳ההבחנה על במסתר קורדמואה שא׳ נזכר אני שביעית, לבסוף,

עצמו ראה הגופים, של העצמותית האחדות את להציל כדי לגוף/ הנפש כדי בלתי־מתחלקים, מתפשטים גופים או האטומים, את לקבל מחויב שלא אדוני, שפטת, היטב אבל פשוט! יש המהווה יציב משהו למצוא לא עדיין אבל האמת, מן משהו הכיר קורדמואה שא׳ נראה זו. דעה אקבל

להכרות המפתח והוא־הוא עצם. של האמיתי המושג של טיבו מה ראה ובעלת תבנית בעלת מסה אלא מכיל שאינו האטום ביותר. החשובות

יותר האלוהית לחכמה מתאים שהוא חושב שאינני )מה אינסופית קשיות ועוד ובעתיד, בעבר מצביו כל את בתוכו לאצור עשוי אינו הריק( מן

כולו. היקום של מצביו את מזה פחות הקרטזיאני העיקרון נגד משיג שאני ההשגה על לשיקוליו מגיע אני גוף של במהירותו שהגידול אדוני, מסכים, ואני התנועה, כמות בעניין

ספינה כמו ושהוא בלתי־נראה, נוזל איזה של הדחף מן נובע בעל־כובד ההוכחה אבל יותר. כך ואחר מעט, בתחילה לנוע לה גורמת הרוח אשרבינתיים שואל אני אין 7כלשהן. בהיפותיזות כלל תלויה אינה נותן שאני

המכאנית הסיבה לגבי בתיאוריה תלויה דקארט של התנועה חוקי הפרכת אין .7של הנפילה של ץ של זה משפט הכובד. ו בני המפורסמת אמירתו את מזכיר לייטון, של בודה הוא שאין ניו ה״ כל ׳׳ תיז הקיימת המשיכה של סיבותיה על היפות׳׳ ב״הערה ,hypotheses non fingo) ביקום הגופים כל בין בסיום הכללי

P rintipum: אופטיקה׳: את הפותחות המלים הן פחות לא מפורסמות ׳׳כוונתי ה׳ה זה בספר תיו את להסביר איננ ת האור של תכונו ת, באמצעו תיזו אלא היפוסיון׳׳(. התבונה באמצעות ולהוכיחן לנסות מנו כמו והני ריבו בךז הבין הגדול, וי

ץ גם תוח בין ההבדל את לייבני שגי ני הפיסיקליות העובדות של ומתימטי מושה שהוא )דבר תיאוריה לבין כאן(, הקרטזיאנית הפיסיקה בביקורת עו

בן צל ספקולאטיבית שויות של האחרון טי לניוטון• בניגוד אבל הפיסיקליות. היתר לא ץ וי ע התקווה על מעולם לייבני - מזאת ויתרה כאלה, לתיאוריות להגי

לייבניץ קיבל גם לכן במטאפיסיקה. הפיסיקה של ד׳מדע את דבר של בסופו לעגן שלא בעיקר, הוא, והטעם דקארט, של המערבולות תורת את דבר של ביסודו

מנקודות אחת משנהו. על גוף של מרחוק פעולה של למושג להסכים היה יכול

201יז איגרת

אומר ואני שהיא, כפי אותה אני נוטל אלא מהירותו, את הגוף רכש כיצד משיש הכוח כפליים לו יש דרגות, שתי שמהירותו אחת ליטרה בן שגוף להעלות מסוגל שהוא מפני אחת, דרגה שמהירותו ליטראות שתי בן לגוף

בין התנועה את מחלקים שכאשר גורס ואני כפול. לגובה שווה משקל דקארט א׳ שעשה כפי התנועה בכמות לא להתחשב יש מתנגשים, גופים

התנועה את לקבל עלולים כן לא שאם הכוח! בכמות אלא שלו, בכללים על־פני הנע A גוף ,LM שבריבוע נניח למשל, המתמדת. המכאנית ו־ב<, B לו שווים גופים בשני אחת ובעונה בעת מתנגש ,1A 2A האלכסון

אלה כדורים שלושה של המרכזים שלושת ההתנגשות שברגע באופןאופקי. מישור על־פני והכל ושווה־שוקיים, ישר־־זווית משולש יוצרים ,2A בנקודה ההתנגשות אחרי במנוחה עומד a שהגוף עתה נניחib: ינוע B זה במקרה ו־כ<: B לגופים כוחו כל את מעביר ושהוא t '26ל

של ובכיוון במהירות 2ל-ב( 10מ־ דכ< ,IB 2B של ובכיוון במהירות20 1C. אם אומרת, זאת A בתנועה להגיע כדי זמן של אחת לשנייה נזקק

2A^ אחידה ^ 1A אחרי אחת שנייה תוך כן גם זה יהיה ההתנגשות, לפני האורך יהיה מה השאלה. נשאלת .20ל־ c״1 26־ל יגיע 8ש־ ההתנגשות

להיות צריך שהוא אומר אני המהירות. את המייצג ,1C 2C או 1B 2B שלa^ שווה l או a m, הריבוע של צלעותיו LM. שהנחנו מאחר שכן

צריכים היו שמהם הגבהים כמו אלא אינם הכוחות שווים, שהגופים ריבועי כמו אומרת זאת אלה, מהירויות לרכוש כדי ליפול הגופים

1A לריבוע ביחד״שווים 1C 20ו־ 1B 2B הריבועים אולם, המהירויות.

קורתו של המוקד טון, על בי קר •ביטוי המקבלת ניו ת בעי היא קלארק, עם בהתכתבוץ של המשיכה שתורת הטענה ט את החדשה המכאניסטית הפיסיקה אל מחזירה ניו

ת ת״ "האיכויו ץ הסכולאסטיקאים. של הנסתרו התקווה על מעולם ויתר לא לייבנית של תיאוריה לנסח ה תתחרה אשר השמים גרמי תנועו ת בתיאורי טוני הניו

עם באדקוואטיות רסה על שתתבסס שלה' כלומר המערבולות, תורת של משופרת גית הנחת על בתיו Tentamen de motuum בעיקר ראה בלבד. דחיפה של מכאנית סי

coelestium causis סיון בת בדבר )'ני ת סי שמימיות׳( התנועו Acta-2 הeruditorum היותר מובנים הפחות מכתביו אחד שהוא ,1689 פברואר של מוזרים ו

ץ של Leibniz, Oeuvre concemant la physique, tr. צרפתי )תרגום לייבני . J 1985 ,Peyroux, Paris, Blanchard) ץ כ״וז. לאג׳ בנספח זה מאמר מזכיר לייבני

ארנו עם ההתכתבות202

2A. מסתבר אבל איפוא, שווים ולאחריה ההתנגשות שלפני הכוחות להעריכה ניתן שווים, שהגופים מאחר שכן גדלה. התנועה שכמות

1A המהירות 8זו היתה ההתנגשות, לפני אולם, מהירויותיהם; באמצעות2A, 1 המהירות זוהי ההתנגשות אחרי אבלB 2B 1 המהירות ועודC 2C;

שאליבא איפוא, מתחייב :1A 2A מאשר יותר הוא B 2B+1C 2C-1 אולםib: ינוע לא B הגוף תנועה, כמות אותה לשמר כדי דקארט, דא׳ t אלא lB^ כך ,k עד 10כד או ß עד .ß או ic .k מהם, אחד כל שווים, יהיו

1B.ß - הריבועים ששני כפי זה, באופן אבל .1A 2A של למחציתוi1״c.k - 1 הריבוע מן פחותים ביחדA 2A, שהלך כוח יהא במידה בה

באמצעות כוח להרוויח ניתן אחר שבאופן מוכיח הייתי בתמורה לאיבוד. במהירות הנע דקארט, א׳ על־פי ,A שהגוף מאחר שכן ההתנגשות.

e הנחים לגופים ex hypothesi מעניק ,1A 2A ובכיוון r B את שבהתאם צריך במקומם, ונח 1C.k״i 1B.ß והכיוונים המהירויות

[redproquement] הגוף אל בנועם או בשובם אלה, גופים A המצוי אחרי במנוחה ובעמדם ,1c.k״i lB.ß ובכיוונים במהירויות 2-2A במנוחה

תוכל כך אבל .1A 2A ובכיוון במהירות לנוע לו יגרמו ההתנגשות,הליטרה בן B שהגוף נניח אם שכן בהכרח, המתמדת התנועה להתרחש

שונות)הוצאת בהוצאות תוקנה שלא כתיב, טעות כאן נפלה שבאנובר בכה׳׳י .8 הראבכללן(. גרהארדט

203יז איגרת

גם וכך אחת רגל של לגובה לעלות מסוגל 91c.ß במהירות והנע האחת לגובה ליטראות שתי להעלות המסוגל כוח ההתנגשות לפני שהיה ,הרי0

אחרי אבל רגליים. שתי של לגובה אחת ליטרה או אחת, רגל של בעל יהיה האחת הליטרה בן A הגוף ,2A עם 1ו־ב< 1B של ההתנגשות

או lB.ß המהירות מן כפולה 2a 1a המהירות )דהיינו כפולה מהירות1C.K,) הגבהים שכן רגליים, 4 של לגובה אחת ליטרה להעלות יוכל ולכן

הריבוע כמו הם למהירויותיהם הודות הגופים לעלות מסוגלים שאליהם שאכן הרי כפול, כוח להרוויח כך ניתן אם אולם האלה. המהירויות של

להרוויח יוכל שהכוח אי־אפשר - מוטב או המתמדת, התנועה את מצאנו נתכוננו כאלה מסקנות לגזור ניתן שמהם וכללים מאומה, להפסיד או

גרוע. באופן שהוא היינו, לפני, שציינתו הדבר את דקארט א׳ של באיגרותיו מצאתי

בעת המהירות בדבר השיקול על לוותר מכוון באופן שניסה שם אומר רק ושהתחשב הרגילים, המניעים הכוחות של יחסיהם את שחקר

היה שלו, הפיסיקה עקרונות את שכתב בשעה בזה נזכר היה אם 10בגובה. הוא לו שקרה מה אבל הטבע. לחוקי ביחס בהן שנכשל הטעויות את חוסך

אותו, לשמור היה יכול שבו במקום המהירות בדבר השיקול על שוויתר [puissances] לכוחות ביחס שכן לטעויות. גרם שבו במקרה בו והחזיק

לרדת כדי הראשון מאמצו את עושה גוף כאשר )כגון, מתים מכנה שאני וכן התנועה(, של רציפותה באמצעות כלשהי 11תנופה עדיין שרכש בלי

הן שהמהירויות ,מסתבג 12איזון, של במצב כמו הם גופים ששני בשעה

ד, .9 הי בי־ ת בכלכ ת עו ט 1וצ״ל זו 6 .0.לעיל. 9 הע׳ טו, אג׳ ראה .10

11. impetuosite: ש המעיו־פוטנציאלי הכוח כלומר תו לגוף שי במנוחה, בהיו או התנועה כוח שהוא החי״, "הכוח מן שונה זה כוח נפילתו. החלה ובטרם

ש הכוח שימור עקרון הפרכת תנועתו. כדי תוך לגוף שי אני ה שמציע הקרטזיץ Brevis demonstratio ב־ שהציע ההפרכה מן והשונה זו, באיגרת לייבני

מאמר/ ב׳ ף ו .vis viva־n על הארוכה המחלוקת את למעשה פותחת ,17 סעיר/ מ א מ ה' א שם. וההערות 17 סעיף ר

שכן שבהאנובר: בכה׳׳י תוספת .12 שונים המאמצים אזי ״) על מפעיל שהאחד הראשני ץ מתים(". תמיד הם ה תופסים הסטאטיקד, שבתחום בכך מכיר לייבני

ארנו עם ההתכתבות204

גופים של המוחלט הכוח לגבי הוא השיקול כאשר אבל המרחקים! כמו חוקי את לקבוע כדי לעשותו שנחוץ )דבר כלשהי תנופה להם שיש

זאת התוצאה, או הסיבה על־סמד להיעשות צריכה ההערכה התנועה(, או זאת למהירות הודות לעלות מסוגל הוא שאליו הגובה על־סמך אומרת

היו ואם זאת. מהירות לרכוש כדי לרדת צריך היה שממנו הגובה על־סמך בלי רב כוח מרוויחים או מאבדים היו במהירות, כאן להשתמש רוצים איזו או קפיץ בדבר הנחה להניח היה ניתן הגובה במקום טעם. לכך שינתן עצמו, מקום לאותו תמיד מביאנו היה אשר דבר אחרים, תוצאה או סיבההמהירויות. לריבועי אומרת זאת

לפני לאור שיצא Nouvelles de id Republique des lettres'1 מצאתי שאינני מפאריס, ד.ק. האב הא׳ הקרוי שאחד חודשים, ארבעה או שלושה

הוא בקושיה, דיו הגה שלא היא הצרה השגתי. על השיב אותו, מכיר מבקש, משאני יותר לי נותן אך אותי, לסתור כדי גדול רעש אמנם מקים ,0כדלניי7איס כוחות של למקרה רק הקרטזיאני העיקרון את מגביל והוא לחלוטין שמנוגד מה הרגילות, המכונות בחמש כמו אותם, מכנה שהוא כפי

שבמקרה לכך שהטעם מאמין הוא יתר־על־כן, דקארט. א׳ של לכוונתו בעל שהוא אף השני הגוף של לכוחו שווה האחד הגוף של כוחו שהצעתי,

יותר, ארוך זמן פרק במשך ירד השני שהגוף הוא פחותה, תנועה כמות עקרונם היה השפעה, איזו הזה לדבר היה אם יותר. רב מגובה שבא משום

הזה הדבר על־ידי מתבטל עליו להגן מבקש שהוא הקרטזיאנים של לרדת עשויים האלה הגופים שני שכן תקף, אינו זה נימוק אבל עצמו.

למישורים שמעניקים השיפוע על־פי שווים בזמנים אלה שונים מגבהיםאני 13בשלמותה. ההשגה בעינה תעמוד ואף־על־פי־כן נעים, הם שעליהם

Brevis demonstratio*ב כבר קובע הוא כך דקארט. של השיקוליםוהטריז( ארכימדס של הבורג הגלגלת, הגלגל, )המנוף, הפשוטות ש׳׳במכונות

תן התנועה׳׳. כמות באמצעות הכוח את להעריך במקרה ני Brevis~7\ של מקוצר תרגום הופיע ,Nouvelleה־* של 1686 ספטמבר בחוברת .13

demonstratio. תיו שבה ק. ד. האב א׳ של קצרה "הערה הופיעה בעקבוץ לא׳ מראים שגה הכלול הפאראלוגיזם את לייבני כתב־העת עורכי שלעיל׳׳. בהטי דה לאב ההערה את ייחסו קאטלאן האב הוא שמחברה אף (de Conti)קונ

(Catelan,) אני שבון נגד גם שיצא אדוק קרטזי של החדש האינפיניטסימלי הח

ת 205יז איגר

גם שהוא הקרטזיאנים מן מישהו על״ידי תיבחן שהשגתי איפוא מקווה שכן וביושר, בכנות ושמדבר 14הללו הנושאים על ואמון גיאומטריקון

לנכון מוצא אינני אבל למדי. חופשיים ביטויים כמה נוקט ק. האב א׳ אותו במתינות. מלהפריכו ימנעוני לא והם אלה, עניות בדקדוקי להשתעשע

שמישהו ואמתין לנפשו אניחנו הראשונה, בפעם במו דבר ישיבני אם אבל שבקרטיזיאנים שהבקיאים מאחר לזירה. ייכנס לפולמוס יותר מתאים הציבור לך יכיר אדוני, הערכה, אליך רוחשים והם ידידיך בין נמנים האלה, האדונים מן אחד להפצרותיך ייענה אם אנוכי, גם וכמוהו תודה,

שהנני כפי הזולת של לדעותיו להסכית נכון ימצאני הוא בעניין. ויעמיקשלי. דעותי בהצעת כן

המכונה היתה כבר אחרת, מועטה. וסקרנותם עצלים זו בארץ האומנים לי שנראה מישהו עם הסכם לי היה רב: זמן זה עשויה שלי האריתמטית

כך. הדבר את להניח יהיה חבל זאת בכל ממני. נטלו המוות אבל מתאים. את לשפר אוכל גם ואז הגון אומן במיוחד להביא חשבתי לפיכך

15הכרונומטר.

ץ. ש ביחס הקרטזיאנים" של ש״העיקרון בתחילה קובע הוא לייבני ל״חמת״ המכונות שוטו ת על רק חל הפ ם׳/ ״כוחו רוניי כ סו הפועלים כוחות כלומר אי

ת הטענה אבל שווים. זמן פרקי לאורך שתעמוד זו והיא מעלה, שהוא העיקרית על המחלוקת במרכז ם״ ״הכוחו היא שנה, חמישים כמעט שתימשך החיי שעל־פיה התוצאה את בהערכתו הזמן בגורם מתחשב איננו שלייבניץ הטענה

ש ץ שתיאר כגופים משלימים שבהם הזמנים ההנעה: כוח את להעריך י לייבני שווה. איננה התנועה כמות שגם תימה אין ולפיכך שווים, אינם מסלוליהם את

שובתו ץ מנסה כאן בת הערכת על משפיע איננו הזמן שגורם להראות לייבני כו־כח כב, כא, אג׳ ראה המחלוקת, של השתלשלותה על הכוח. של גודלו

D” וכן שם: וההערות . Papineau, “The ‘Vis Viva’ Controversy .156־139עמ׳ וולהאוז, אצל

שבהאנובר. בכה״י מצויה שאיננה תוספת - הבאה הפיסקה סוף ועד מכאן .14ד החל .15 ץ עסק בערך 16ד0נ שוב מכונת של בתכנונה לייבני לעשות שתוכל חי

שבון פעולות ארבע את ם שורשים להוציא ובן היסודיות הח ריבועיית הציג הוא ומשולשים. רומז ולכך בפאריס למדעים האקדמיה לפני זו תכני

ץ הקודמת. באיגרתו ארנו לא מהם אחד אף אך אחדים, אבות־טיפוס בנה לייבנישביע באופן פעל רוס, ראה שבהאנובר. בספרייה עדיין קיים מהם אחד רצון; מ

ארנו עם ההתכתבות206

בכל ענייני ורב שיעור, לאין מכבדך שאני מאחר .אדוני, לבסוף, העבודות ועל בריאותך מצב על פעם ללמוד מאד עד אשמח בך, הקשורוכו׳ רבה, במסירות גא. אני בערכן הכרתי שעל בהן, עוסק שאתה

לייבניץ

לרוזן)ל!טע( לייבניץ יח.1686 בדצמבר 8בנובמבר/ 28 האנובר,

לידי שיעבירו לצוות שיואיל ה״מ מאת לבקש אדוני, לעצמי, מרשה אני הרחוקים עניינים בו שכלולים ומאחד בעבורו! כאן שמצורף את ארנו א׳ שאינם עניינים הטהורה, במחשבה והתלויים החיצוניים החושים מן

מואסים העולם בענייני והמצוינים החיוניות בעלי האנשים ואשר מבדרים מתוך לא אבל אלה, הגיונות בזכות משהו כאן אומר קרובות, לעתים בהם

מאשר יותר סביר שאיננו )דבר הנאה בהם ימצא שה״מ מגוכחת תקווה יש זה שמדע אף האלגברה, ללימוד עצמו יקדיש צבא של שמצביא לבקש

לשפוט יוכל שה״מ כדי אלא למתימטיקה(, שקשור מה לכל רבה תועלת בו העשויות אלה, כגון מחשבות של ושימושן לתכליתן באשר יותר טוב

שזמנו אדם מועטה, במידה ולו בהן, שיעסוק כבלתי־ראויות להיראות אנשי ברגיל אלה בדברים עוסקים שבו האופן על־פי אכן, יקר. בהכרח

עורקי יש אבל מלים: משחקי הבחנות, מחלוקות, אלא הם אין האסכולה, פעולתה היא שהמחשבה כעובדה אני קובע אלה. צחיחים בסלעים זהב

[fonction] לא אך תמיד, חושבים אנו נפשנו. של והתמידית העיקרית המושאים על למחשבה להכשירנו שמיטיב מי לפיכך, כאן. תמיד נחיה

טבעי באופן שמביאנו מי הוא יותר, מושלם באופן ביותר המושלמים מחשבות עלינו כופה חיינו של הנוכחי המצב זאת, עם לשלמותנו. הכרת הינם כאלה יותר. מושלמים אותנו עושות שאינן רבות מבולבלות היסטורית הכרה כל ואפילו השפות הזמנים, היוחסין, שלשלות המנהגים,

תועלת לנו המביאה הכרה כאחת, והטבעיות המדיניות העובדות, שלהכרת אותנו. הסובבים והאנשים הגופים ׳ובניהול הסכנות מן בהימנעות

ץ גם החל תקופה באותה .30 ,14־13 ׳עמ המדידה של בשאלה להתעניין לייבניזה. בעניין אחדים מאמרים ופרסם הזמן של המדויקת

ת 207יוו איגר

קשר לו שיש מה יותר חשוב אבל מסעו? בזמן לנוסע מועילה הדרכים בבוא לחיות נועדנו ואנו in patria,1 להם שיועד לתפקידים יותר אמיץ יותר החומר מן הנפרדים העצמים יעסיקונו שבהם רוחניים, חיים היום את שמאיר את יותר טוב להבדיל כדי אבל הגופים. שיעסיקונו מכפי

מן הלקוחות דוגמאות הרי בלבד, בעיוורון אותה המוביל מן נפשנו שכאשר המסורת, מן או בלבד הניסיון מן יודע אומן אם האומנויות:

או אמות, 22מ־ פחות מעט הוא המעגל של היקפו אמות, 7 בן הוא הקוטר תכופות, לעתים שמדדו משום או השמועה על־פי יודע תותחן אם

שהם הרי מעלות, 45 של בזווית ביותר הגדול למרחק נזרקים שהגופים זו בידיעה ישתמשו אשר וכאומנים מבולבל באופן אלה דברים יודעים

המאירות ההכרות אבל אחרים; לשרת וכדי למחייתם להרוויח כדי היטב את המכילות ההברות אומרת זאת המובחנות, ההכרות הן רוחנו את

הכלל הוכיח'את שארכימדס בשעה שהיה כפי הטעמים, או הסיבות ההכרה רק אחת, ובמלה השני! את הוכיח וגליליי עליו שדיברתי הראשון

של בעיקר והנצחיות, ההכרחיות האמיתות של או כשלעצמם הטעמים של עשויה העליון, ליש ביותר האמיץ הקשר ובעלות שבהן ביותר המקיפות

משרת השאר כל כשלעצמה! טובה היא זו הכרה רק שלמות. לנו לתת וכדי האלו החיים דרכי מפאת הכרח, מתוך אלא ללמדו ואין אחר, דבר־מה

של שבענייניהם אי־הסדר ברם הרוח. להשתלמות מסוגל להיות גם תכופות ולעתים 2de pane lucrando העמל שמכנים ומה בני־האדם

התכלית ואת המשרת למען האדון את ששוכחים לכך גורמים הגאוותנות,et propter vitam vivendi perdere המשורר: כמאמר האמצעים. למען

3.causas שהזהב אף בריאותו, פני על הזהב את המבכר כילי לאותו משל

״במולדת״. .1לחם". הרוויח "למען .2ת׳ מתוך .3 רו הסאטי ם״. טעם את לחיות, כדי ״ולאבד, :Juvenal של ׳ דבריו החיי

ץ של של דבריו את מזכירים הידיעה, לסוגי הדוגמאות ובכללם כאן, לייבנישכל׳ תיקון על ה׳מאמר בפתיחת שפינוזה כדי שם מביא שהוא הדוגמאות ואת הת בדבר תורתו את להבהיר הופיע השכל׳ תיקון על ה׳מאמר ההכרה. דרגו

Opera Posthum לראשונה an לייבניץ .16ד7ב־ באמשטרדאם לאור שיצאו ומן שפינוזה של ממקורביו שולר, - לאור צאתו עם מייד הספר את קיבל

רנו ההתכתבות208 א מ ע

את שמביא שמה מאחר אולם, החיים. מנעמי את לשרת אלא נועד לא ההכרה הוא החסד( שמאיר באור שעה לפי נדבר לא )אם לשלמות רוחנו

אשר הטבעית, התיאולוגיה או שהמטאפיסיקה להודות צייד המופתית, החשובה היא ובנפש, באלוהים ובעיקר הבלתי־חומריים, בעצמים עוסקת העצם מושג את להכיר בלי הצורך די בה להתקדם ניתן ולא מכולן.

שהוא עד כזה באופן ארנו לא׳ הקודמת באיגרתי שהסברתי האמיתי, לבסוף, לו. הסכים בתחילה, בשלו נסער ואף הינו, דקדקן שכה עצמו,

נפלאה תועלת זאת עם אשר מפתיעות, מסקנות יוצאות אלה מהגיונות של להשתתפותו באשד ביותר הגדולים ההיסוסים מן לשחררר בהן

באשר שלו, ולציווי׳מראש לידיעה־מראש באשר הנבראים, עם אלוהים זה. מסוג אחרים ולדברים הרע, למקור באשר הגוף, עם הנפש לאיחוד

האלה לעקרונות שיש הגדולה התועלת בדבר מאומה כאן אומר אינני את יותר מרומם אינו שדבר לומר יכולני למצער אבל האנושיים; במדעים .

מודה אני בכך. לנו מסייע שהטבע ככל ולאהבתו, אלוהים להכרת רוחנו לאנשים חסד מעניק אלוהים וכי החסד, בלעדי תועלת בו אין זה שכל

שלא רוצה אלוהים אף־על־פי־כן אלה! הגיונות על חלמו לא שמעולם השלמויות את להזדמנויות, בהתאם ושנפעיל, שברשותנו, ממה דבר נאבד

ולאהבו, לדעתו כדי אלא יצרנו שלא ומאחר האנושי; לטבע שהעניק ואת זמננו את יותר טוב לנצל לא ואף כך, לשם די לעמול אי־אפשרהאחרים. של גאולתם ולמען הציבור למען לפעול מאשר מחותנו,

ללייכניץ ארנו יט.1687 במארס 4

עיסוקי היו רבים כה אבל איגרתך, הגעתני מאז אדוני, חלף, רב זמן יותר. מוקדם דבר להשיבך יכולתי שלא עד מאז,

יותר, מובחן ׳׳ביטוי באותו מתכוון אתה למה אדוני, היטב, מבין אינני

ץ, הספר את שלח כתביו, של לאור המוציאים בץ ממושך קשר לאחר ללייבנים שניי ץ, ולאחר ה שלא תכופות בו הפציר בשפינוזה, מאד שהתעניין שלייבניהספר. במשלוח ישתהה

ט איגרת 209י

דבר עשוי וכיצד 1לגופה׳/ ביחס עתה שמתרחש מה של נפשנו, שנושאת לפני זאת דקירה נפשי מכירה באצבעי, דוקרים שכאשר לכך לגרום זה

להביאה איפוא היה צריך יותר מובחן ביטוי אותו הכאב. הרגשת בה שיש אין זאת שבכל בגופי, המתרחשים לאינסוף רבים אחרים דברים להכיר

ובהזנה. בעיכול שנעשה מה כל כגון מכירתם, היא לא להניפה, רוצה אני כאשר מונפת שזרועי שהגם לדבריך: באשר

מבקש אני ״כאשר אלא זרועי, של זו תנועה של סיבתה היא נפשי באופן זה! לדבר מוכן בגוף הכל שבו ממש רגע באותו זה הרי להניפה, אך הנפלאה ההתאמה שעל־פי למרות שלו, חוקיו מכוח נע שהגוף

ברגע בדיוק לכך מביאים אלה חוקים הדברים, שבין הבלתי־נמנעת לגבי הכריע כאשר מראש לזה דאג אלוהים שכן בזה, רוצה שהרצון

במלים בכך אומר שאתה לי נראה 2ביקום״. הדברים כל של זו השתלשלות של ההזדמנותית הסיבה הוא שרצוני הגורסים אומרים אשר את אחרות

I גורסים הם אין שהרי הממשית. סיבתה הוא ושאלוהים זרועי, של תנועתה בכל כביכול רוצה שהוא חדשה, רצייה על־ידי בזמן זאת עושה שאלוהים גj הרצון של יחיד פועל אותו על־ידי אלא זרועי; את להניף מבקש שאני פעם

הכרחי שיהיה מראש שחזה מה כל לעשות רצה שבאמצעותו !*הנצחי,

מ אג׳ .1. ע לעיל(. 196 ,יז)ת נגד ארנו כאן שמעלה הביקורת של עיקרה .196 עט׳ שם, .2! תיז "היפו

ץ של ההארמוניה תורת או ההצטרפות״ מן למעשה היא״שונה שאין הוא, לייבנית שתי לנפש: הגוף בין ההתאמה על־דבר האוקאסיונליסטית התורה ׳4 אוריו התיa* ̂ ת התיאוריה את שוללות באחת ת השפעה בדבר הקרטזיאני בין ממשית סיבתיÄ■ ץ שני בני ליי ם) מי שתיהן זו(, קביעה מקבל עצ ת ו המיסתורית ההתאמה את תולוJ ף ן נ 1 היו שכך אלוהים של ברצונו לנפש גו העולם של ובבריאתו הדברים, פני יש שהאידיאות כזה באופן מראש 11 צגנה בנפ שויות את אדקוואטי באופן תיי ההתרח! ש של התפיסה את מקבל ארנו ות. דגופנ ן ת בחומר אין שלפיה מאלבראנ פעילוm'■ אין אמיתית של )ביקורתו לאל אלא ממשית הסבה של יכולת או כוח וm■ שג את מאלבראנש ת מו יום(. של לביקורתו מאד דומה הפיסיקלית הסיבתיו

ן ו ו כי ץ שגם מניח ארנו שכך, ■! ת כל מייחס לייבני ופעלתנות ממשית סיבתיות שי מ מ שובתו על הפיסיקלי. בעולם גם - בלבד לאל * ץ של ת אג׳ ראה - לייבניע׳ ה כ, |■6.

אדנו210 ns ת ההתכתבו

אולם להיות. צריך שהוא לנכון שמצא כפי היקום שיהא כדי שיעשנו, של תנועתה שסיבת דבריך, של משמעותם דבר של בסופו זו אין כלום

אך הנפלאה ״ההתאמה היא להניפה, רוצה שאני בשעה זרועי, מראש לכך דאג שאלוהים מזה הנובעת הדברים, שבין הבלתי־נמנעת

אותה שכן ביקום״. הדברים כל של זו השתלשלות לגבי הכריע כאשר סימל בלא דבר של להתרחשותו לגרום יכולה היתה לא אלוהיים של דאגה

זרועי. של זו לתנועה הממשית הסיבה מהי למצוא איפוא צריך ממשית: שגוף חושב שאתה מאמין אינני גם הזאת. הסיבה הוא שרצוני חושב אינך איפוא מסתבר ופועלת. ממשית כסיבה אחר גוף או עצמו להניע יכול

תנועתה של והפועלת הממשית הסיבה היא־היא אלוהיים של דאגה שאותה והכרעה הכרעתו, אלוהים של זו דאגה פיך במו אתה מכנה אבל זרועי. של

מבקש שאני אימת שכל דידך, אליבא איפוא יוצא אחד: דבר הינם ורצון של רצונו היא זו תנועה של והפועלת הממשית הסיבה את:זרועי, להניף

אלוהים. מכפי לגמרי אחר באורח דעתך את עתה מבין אני השני, לקושי באשר

כדלקמן: היה מחשבותיך שמהלך שיערתי שכן בתחילה. שהבינותיה להיות עשויים הם אין אולם אמיתיים: עצמים להיות צריכים הגופים להיות עשויים הם ואין אמיתית, אחדות בעלי הם אם אלא אמיתיים עצמים

שלי שמהותם מכאן עצמותית: צורה להם יש אם אלא אמיתית אחדות בעלי 1 לבד בו, שתהיה צריך גוף כל אלא ההתפשטות, להיות יכולה אינה הגופים

שצורה:' האלה, הדברים כנגד טענתי עצמותית. צורה גם ההתפשטות, מן שלי דעתם על־פי כאלה כולן כמעט הן והרי בת־חלוקה, עצמותית י האחדות את לגוף להעניק מסוגלת אינה העצמותיות, בצורות המצדדים

עצמותית. צורה אותה בלעדי לו שאין עצמותית׳ צורה שכל טוען אתה אבל האלה, הדברים עם מסכים אתה

אותה להפיק אין באשר ובלתי־מתהווה בלתי־נכחדת בלתי־מתחלקת, היאנובע: מכאן אמיתית. בריאה באמצעות אלא

של לזה זהה טבע צל שומר חלק שכל כך לחלקם שניתן הגופים שכל .1 ■ אחרים, נוזליים וגופים המים האוויר, העץ, האבנים, המתכות, כמו השלם,

ועיקר. כלל עצמותית צורה בעלי אינם

ט איגרת 211י

אותו ששותלים עץ של חלק שכן עצמותית, צורה אין לצמחים שגם .2 קודם שהיה המין מאותו עץ נשאר אחר, על אותו שמרכיבים או באדמה

לכן. דידך אליבא עצמותיות. צורות בעלי איפוא הם בעלי־החיים שרק .3אמיתיים. עצמים איפוא הם החיים בעלי רק

אינן החיות שאם אומר אתה שהרי לגמרי, משוכנע אינך בזה ואף .4 מאומה היה לא לאדם שמחוץ מכאן נובע עצמותית, צורה או נפש בעלות

העצמותית שהאחדות גורם אתה שכן לעינינו, הנראה בעולם העצמטת מן מה טבעי, באופן להכחדה ובלתי־ניתן בלתי־מתחלק מוגמר יש דורשת

אני. שמכנים מה כדוגמת עצמותית, בצורה או בנפש אלא למצאו שאין מכאני באופן אלא מאוחדים אינם שחלקיהם הגופים שכל נובע, זה מכל .

רבים. עצמים של גיבובים או מכונות רק אלא ועיקר, כלל עצמים אינם מלים. על ויכוח אלא כאן שאין בכנות לך ואומר האחרון, בזה אפתח

בעלי אינם שהגופים לקבל קושי שום הקדוש לאוגוסטינוס אין שהרי ושום בלתי־מתחלקת, להיות צריכה האחדות שכן כלל, אמיתית אחדות

אלא אמיתי אני או אמיתית אחדות איפוא שאין בלתי־מתחלק. אינו ;גוף בגופים י העצמות מן מאומה שאין מזה? אתה מסיק מה אבל בדוחות.

צריך תקפה, תהא זו שמסקנה כדי עצמותית. צורה או נפש בעלי שאינם עצם מכנה אני אלה: במונחים ועצמותי עצם להגדיר לכן קודם :היה

לא עדיין זו שהגדרה מאחר אבל אמיתית. אחדות בעל שהנו מה ■מזנפלמי מכנה אני לנמר: שווה זכות בעל שאינו פילוסוף שאין ומאחר ]נתקבלה,

asä אופניות שאינו מה [modalite] הוויה אופן או [maniere d’etre,] בגוש העצמותי מן מאומה שאין שלומר כך, אחר לטעון יכול אינו ןיאשרש אחר עצם של ההוויה אופן אינו שיש של זה גוש שכן הוא, פרדוקס !י רבים עצמים אלא אחד עצם הוא שאין לומר, שניתן מה ושכל |^ל,

הוא פרדוקס פילוסוף, אותו כמדומני יאמר ברם, מכאני. באופן המאוחדיםלן להוסיף, יוכל הוא רבים. עצמים שהינו בזה העצמותי מן מאומה ||

שבדמיון משהו בלי־ספק היו ״שהגופים דבריך, את פחות עוד הוא זמבין אליבא אין שהרי ואופנויותיר/ החומר רק בהם היו לו בלבד, |^דמית

צורה <$ו נפש בעל שאינו מה בכל ואופנויותיו החומד אלא ]דך

תו עם ההתכתבות212 א

אינך ואתה ובלתי־מתהווה: בלתי״נכחדת בלתי־מתתלקת, עצמותית, שמותר לומר נאלץ איפוא תהיה בבעלי־החיים. אלא שבאלה צדדות מקבלמה הוא הטבע ת שבדמיון דברי מי עליך שיהיה וחומר וקל בלבד,■ ובתדבני־האדם. של יצירותיהם כל על הזה כדבר לומר

שום רואה אינני אבל אלה. אחרונות טענות עם להסכים יכול איננית אלא בנמצא אין הגופני הטבע שבכל להאמין קושי ם מכונו בי בו של וגי

1 שהוא אלה מחלקים אחד אף על לומר אי־אפשר הדיוק על־פי שבן עצמים, ; שעשה כפי לציינו, מאד שטוב מה מתחוור רק מכאן יחיד. עצם

. הוא מצוין הרוחני, או חושב, אשר שהעצם והוא הקדוש, אוגוסטינוס ;הרוחני העצם שרק זה בדבר הגופני, או המתפשט העצם מן יותר הרבה

כלל! הגופני בעצם כן שאין מה אמיתי, ואני אמיתית אחדות בעל הוא של־| מהותו איננה שההתפשטות להוכיח שאי־אפשר נובע מכאן ועיקר. אמיתית. אחדות בו היתה לא מהותו, ההתפשטות היתה אילו שכן הגוף,

כל אמיתית אחדות בעל שאינו הוא הגוף של שממהותו אפשר שכן לנפשיא מחוברים שאינם הגופים אותם כל בדבר קובע שאתה כפי ועיקר,עצמותית. לצורה

או נפשות׳ אותן לחיות שיש להאמין מביאך מה אדוני, יודע, אינני בלתי-מתחלקו^ דידך, אליבא להיות, שצריכות עצמותיות צורות

ת ת. בלתי-נבתדו הוו ת מ תי- בדי הכרחי שהדבר גורס אינך שהרי ובל את להסביר ש״ניתן במפורש אומר אתה שכן פועלות. שהן את להסביר

החלקיקי פילוסופיית באמצעות או מכאני באופן הגופים תופעות כל שנדרש,; בלי אותם שמניחים המכאניקה של מסוימים עקרונות על־פי

החיות׳ה של שגופותיהן הכרח אין אף 3איך/ אם נפשות יש אם לשאלה ש גיבוביס או מכונות של בגדר הם ושאין אמיתית, אחדות בעלי כביכול כאלה,\מ אלא שאינם אפשר הצמחים שכל מאחר שכן בלבד. עצמים בק|ן' לאשש שניתן נראה לא אף אחרי משהו תהיינה שהחיות ההכרח

ובלתי־נכחד,־ בלתי־מתחלקות הן אלה שנפשות ההנחה על'ידי זו דעה לשני אותן שמחלקים שלאחר תולעים אותן בדבר להשיב ניתן מה שכן

יש| בתים מאותם באחד האש אחזה אם לכן? קודם שנע כפי חלק כל נע

ם׳ .3 ע ( יז א. 200*199 אג׳ עי ל

213יט איגרת

בלתי־ נפשות אלף מאה אותן תהיינה למה משי, תולעי אלף מאה מגדלים בדומה שלנו? נפשותינו כמו החומר, מן בנפרד בקיומן התתמדנה נכחדות?

גרם שמשה צפרדעים מליוני אותם של נפשותיהם תהיינה למה לכך, שהרגו עצום, במספר והשלווים הזאת: המכה את עצר באשר למותם

קושיות עוד יש במבול? שטבעו בעלי־החיים וכל במדבר, בני־ישראל אותן. שמקבלים במידה חיה בכל האלה הנפשות מצויות שבו לאופן באשד

Quid ובלתי־נכחדות? בלתי־מתחלקות אז ההיו in seminibus?4 היו ומהergo fit, cum irrita cadunt sine ullis conceptibus semina? Quid cum bruta mascula ad feminas non accedunt toto vitae

?suae tempore האלה. הקשיים של זו כללית בהצגה די מוסכם התבונית. הנפש שמעניקה באחדות לדבר אלא עוד נותר לא ־

באופן מוסרת ושהיא אמיתי, ואני ומושלמת אמיתית אחדות בעלת שהיא המכונה הגוף ומן הנפש מן המורכב זה לשלם זה ואני זו אחדות !כלשהו כאשר נכחד הוא שהרי בלתי־נכחד, אינו זה ששלם אף שכן, מאדם.

לתפוס שאי״אפשר זה במובן בלתי־מתחלק הריהו הגוף, מן הנפש מופרדת שנפשנו כיוון הרי בנפרד, הגוף על חושבים כאשר אבל אדם. של |ווציתו

דרך שעל גם מסתבר בלתי׳נכחדת, היותה סגולת את לו מוסרת ינה1 בלתי' היותה את לא ואף האמיתית אחדותה את לו מוסרת היא אין :״-יוק

אינם חלקיו מקום מכל נפשנו, עם מאוחד שהגוף אף שכן מחלקת. אלא יחיד, גופני עצם הוא אין וכך מכאני, באופן אלא זה עם זה ;וחדים

האחרים הגופים כל כמו מתחלק גם והוא רבים. גופניים עצמים של בובאיפוא הוא אין האמיתית. האחדות את סותרת ההחלקות אולם בטבע.

אתה, אומר כזאת, אחדות בעל אכן הוא אבל אמיתית. אחדות 5 מה באמת, אחת שהיא לנפש שייך שהוא אומרת זאת נפשנו. צעות

של לזו דומה אחדות אלא הגוף, של פנימית אחדות וכלל כלל יננומלך על־ידי נשלטים היותם מכוח אחת ממלכה שמהווים שונים, ־ות

שתהיה בלי לאיבוד הזרע הולך כאשר איפוא מתרחש ״מה ולהלן: רעיט״;כל במשך לנקבות כלל מתקרב הזכר אין כאשר החיות אצל מתרחש מה עברותי

ארנו עם ההתכתבות214

בטבעים אלא אמיתית אחדות שאין היא שאמת אף כן,:אף־על־פי דרגות ישנן זאת בכל הרי אני, לומר מסוגל מהם אחד שכל בעלי־השכל

בנמצא שאין אף שכן, לגופים. המתאימה זו בלתי-שלמה באחדות שונות אחדות לייחס טעם יש זאת בכל רבים, עצמים איננו עצמו בפני אשר גוף

תכלית של להשגתה במשותף חותרים שחלקיהם לגופים יותר רבה[dessein] ,גרידא סמוכים שחלקיהם לאלה מאשר שעון, או בית כמו אחת

אין הדיוק דרך ועל מטבעות: של חריט או אבנים של גל כמו לזה, זה הגופים כל כמעט מקרה. ידי על גיבזבים האחרונים את אלא לכנות

לכת, כוכב שמימי, גרם זהב, מטיל כמו אד/ד, אותם מכנים שאנו שבטבע מאשר יותר הזה הדבר ברור שבהם גופים אין אבל הראשון, הסוג מן הם

שנצטרך בלי ובצמחים, בבעלי־החיים אומדת זאת המאורגנים, בגופים נפשות מייחם שאינך לי נראה )ואף נפשות. להם לייחס כך בשל

שלמה ליצירה הדר עץ או סוס לחשוב אי־אפשר מדוע שכן לצמחים.( זו, )באחדות אחד שייקראו וכדי שעון? או בית׳תפילה כמו ומוגמרת,

הטבע על החלה מזו שונה להיות צריכה הגופים, על חלה שהיא שככל אלא ביניהם מאוחדים אינם שחלקיהם לכך חשיבות נייחס מדוע הרוחני(,

ביותר. הגדולה השלמות אין כלום מכונות. הם ושלפיכך מכאני, באופן אלוהים שרק עד נפלאות כה מכונות שהם בכך מצויה לה מסוגלים שהם איפוא: הינו לבדו, בו מתבוננים כאשר גופנו, לבנותן? היה עשוי לבדו בו, והשולט עמו המאוחד שכלי לטבע לו שיש והקשר זה. באופן אחד

וכלל כלל שאיננה אחדות אבל כלשהי, אחדות לו להוסיף אמנם עשויהרוחניים. הטבעים על החלה זו של מטבעה בגמע דיין ובהירות דיין ברורות אידיאות לי שאין אדוני, מודה, אני שהצבת לקושי באשר נכון אל לשפוט שאוכל כדי התנועה, לכללי

אי® [,de Cateian] דה״קאטלאן האב א׳ הוא לך שהשיב מי לקרטזיאנים. j לי היה לא פאריס, את שיצאתי מאז ההנדסה. בחוכמת הבקיא נבון לוזש! עמך וגמור שמנוי מאחר אבל זו. מארץ הפילוסופים עם קשר

שכתב* לקוות מקום יש דעתו, על להגן הלה יבקש ואולי האב, לאותו דע באיזו לדעת יהיה ניתן כי עד הזה הקושי את יבהירו אלה שונים

להחזיק.

215כ איגרת

בריאותי. במצב מגלה שאתה ההתעניינות על אדוני, אנוכי, תודה אסיר עזה מהתקררות סבלתי רק בגילי. לאדם לאל, השבח מאד, איתנה היא

המכונה את לבנות אתה שחושב אני שמח החורף. של בראשיתו למדי חפץ הייתי אבל יפה. כה המצאה תאבד אם יהיה חבל שלך. האריתמטית

לא רבה, כה חיבה לך הרוחש לרוזן כתבת שעליהם שההרהורים מאד עד רבה במסירות לעמול צריך חכם שאדם דבר אין שכן פירות, בלא ייוותרו

גאולתו. למען מאשר יותר קטנה והשתהות יותרהנאמן עבדך אדוני, הריני,

ארנו א.

לארנו לייבניץ כ. 1687 באפריל 30 גטינגן,אדוני,

לי אין לבך, נדיבות של ואותותיה לי הן מתת״חסד שאיגרותיך מאחר שמועילות ככל באיחור. משיב אינך לעולם שכך וכיוון אותן לבקש זכות

נאלמים. שלי ורצונותי לציבור, חב אתה מה אני יודע לי, הן ונעימות לאחת. אחת אותן לסקור לעצמי וארשה תמיד, מאלפות מחשבותיך

;r מובחן באופן מבטאה שהנפש שאמרתי במה קושי שטמון חושב אינני את מבטאה היא שהרי לגופה, ששייך מה את caeteris paribus,1 יותר, הגופים של היחס על־פי ובראשונה ובראש מסוים, במובן כולו היקום

שווה: במידה הכל לבטא מסוגלת היתה לא שכן שלה. גופה אל ■האחרים שצריך מכאן נובע לא ברם, הנפשות. בין הבדל כל היה לא כן, לא #אם

של בחלקיו שמתרחש למה מושלם באופן [apercevoir] מודעת שתהא כולן שלא קשר של דרגות יש עצמם האלה החלקים בין שבן !גופה,

לריחוקם 2החיצוניים. לדברים ביחס שהוא כפי שווה, באורח ]מבוטאות

Jשווים". האחרים הדברים כל ״בהיות .1«

. הפסיכולוגי טיבה כאן: מופיעות לוו זו הקשורות מרכזיות תיזות שתי | המטאפיסית והמשמעות מזה, הנפש של המהותית הפעילות של והאפיסטמולוגי 1

״העולם עם הפרטית המונאדה של הקשר מבחינת בעיקר זו, פעילות שלשניהם מתארים אשר קרובים מושגים שני בין מבחין לייבניץ מזה. החיצון׳/ ;

ארנו עם ההתכתבות216

אחרים, עיכובים על־ידי או אחרים של בקטנותם פיצוי יש אחדים של היש העצבים שלרגליו. בחפירה מבחין ואינו בכוכבים, צופה 3ופלוני לדברים מודעים אנו באמצעותם שרק וכנראה יותר, רגישים חלקים

של או העצבים של שתנועותיהם מפני הנראה כפי קורה זה דבר אחרים! ומבלבלים הרשמים את ביותר הטוב באופן מחקים להם השייכים הנוזליםמתאימים הנפש של יותר המובחנים הביטויים והנה, פחות! ביניהם

מונאדה( עצם)או כל לאפדזנפציה. פרצפציד, העצמים: של המהותית פעילותם את הבדל הזאת. בפעילות דרגות יש אבל תפיסתית, פעילות של מוקד ביסודו הוא

המונאדות: שבין והישות השלמות בדרגות ההבדל. ביסוד עומד הזה הדרגות ׳מאמר׳, בכלל)ראה ה״רוחות״ מן נבדלות והן ה״נפשות״ הן שבהן המושלמות

מסוימת בהירות לדרגת מעבד שלהן. הפרצפציות של בהירותן במידת (34 סעיף דברים לתפוס ניתן הרפלקסיבית: תודעתן שהיא ה״אפרצפציה׳/ מופיעה שלהן

מודע! באופן אותם לתפוס גס ניתן מודעת: או מפורשת תהיה זו שתפיסה בלי מודעות מתקיימת. זו שתפיסה מפורשת ידיעה כדי תוך דברים לתפוס וניתן

ההכדה ואת העצמית ההכרה את מאפשרת האפרצפציה, זו, רפלקסיבית של המוסרית במשמעות אישיות של יסוד גם מהווה היא ולפיכך בכלל, התבונית

בנפש. גם ברם (.5־4 סעיף והחסד/ הטבע ׳עקרונות למשל )דאה המושגשבה, לפרצפציות מודעת שהיא וככל עצמית תודעה בעלת שהיא ככל התבונית,

מה גם אבל הבהירות. דרגות מכל פרצפציות לה ויש מודעות הפרצפציות כל לא :עמום באופן שמודע מה גם וכך עליה, ומשפיע בנפש קיים כלל מודע שאיננו : הטעם הקטנות״. ״הפרצפציות הן אלה - התודעה סף על כביכול ונמצא

שהמונאדה הוא כאלה ושונות רבות תפיסה דרגות שמתקיימות לכך המטאפיסי כולו.' היקום - מבוטא דיוק, וליתר - נשקף שממנה אחת מבט״ ״נקודת הינה

שבו ביטוי, של קשר אלא איפוא איננו השונות המונאדות בין המטאפיסי הקשר האחרות, המונאדות בכל שמתרחש למה הארמוני באורח "מתאימה״ מונאדה כל

ומשמעותה סופיות, הן האל( שהמונאדות)זולת אלא שלה. העצמי החוק על־פי - לציין, עוד כדאי האינסופי. את לבטא המוגבלת היכולת היא זו סופיות של

;מתימטית)וו אנלוגיה לאור רבה במידה נחשב ההארמוניה של שהרעיון שכשם הרעיון גם כך סדרות(, שתי בין כלל על־ידי הנקבע יחם. או הפונקציה מושג של

החשבון: ופיסיקלית: מתימטית אנלוגיה לאור נחשב התפיסה דרגות בדבר סופייס;:', גדלים לידי לאינסוף קטנים גדלים לסכם מאפשר האינפיניטסימלי

ממנוחה־ המעבר את להבין ניתן וכך לאינסוף, קטנה כתנועה נחשב המנוחה מושגלתנועה.

״תאלס״. שבהאנובר: בכה״י .3

217כ איגרת

שאין הרי מטאפיסי, באופן נדבר אם הגוף. של יותר המובחנים לרשמים האחד אלא 4העצבים[, על האחרים הגופים ]או הנפש, על פועלים העצבים

בחשבון לקחת גם יש spontanea relatione.5 האחר של מצבו את מייצג כולם. את לתפוס יהיה שניתן מכדי מדי רבים דברים מתרחשים שבגוף

ניתן ולא מורגלים; שבה אלה דברים של מסוימת בתוצאה חשים אבל ממרחק ששומעים שבשעה כשם הריבוי, מחמת בה שמצוי במה להבחין

גורם גל שכל אף וגל, גל כל שעושה במה מבחינים לא הים, דוכי את מציינים אנו בגופנו פעוט שינוי חל כאשר אבל באזנינו. משלו לתוצאה

שאינם החיצוניים השינויים את מאשר יותר טוב ובאופן מייד, אותואברינו. של ניכר בשינוי מלווים

הכאב, הרגשת בה יש בטרם הדקירה את יודעת שהנפש אומר אינני . על־פי הדברים כל את במבולבל מבטאה או יודעת היא שבו באופן אלא

מראש בו מבטאה שהנפש שהביטוי הגם אבל נתכוננו: שכבר העקרונות מה של האמיתית סיבתו הינו זאת בכל ומעורפל, מבולבל הוא העתיד את

כאשר מכן לאחר תתפוס שהיא יותר הבהירה התפיסה ושל לה שיקרההקודם. של השתלשלות הוא העתידי המצב שהרי הערפול: יתפוגג

אחד כל אשר והגוף, שהנפש באופן היקום את ברא שאלוהים אמרתי זד, ׳&דכד אדוני, קובע, אתה בתופעות. מתאימים חוקיו, על״פי פועל מהם

ה עולה ת בדבר ד,ד,יפלתיזד, עם אחד בקנ בו מנותעת. הסי הזד היה, כך לו ה את המאשרים אנשים למצוא שמח אני ותמיד כלל, נעכרת רוחי היתה לא

שלא מניח שאתה והוא דבריך; של הטעם מהו אני רואה אבל דעותי. הסיבה איננה שהנפש מכיוון וכך, עצמו. להניע מסוגל שגוף אומר

אני אבל אלוהים. איפוא זה יהא לא, הגוף וגם הזרוע, תנועת של הממשית התנועה שמכנים במצב ממשי שהינו שמה גורם ואני אחרת בדעה מחזיק מן נובעים והרצון שהמחשבה כשם ממש הגופני העצם מן (procede)נובע

לו שמעניק הראשון המצב של כתוצאה עצם בכל מתרחש הכל 6הרוח.

שבהאנובר. בבה״י מצויות לא - המרובעים בסוגריים המלים .4.,ספונטאני׳ יחם ׳׳על-ידי .5 גם שהיא לעיל(, 2 הע׳ יט, אג׳ ארנו)ראה של ההשקפה את מקבל איננו לייבניץ .6

בגוף שאין אחרים, רבים קרטזיאנים פילוסופים ושל מאלבראנש של השקפתם

עסארנו ההתכתבות218

השתתפותו הבלתי־רגילה, ההשתתפות מן ולבד בבראו.אותו, אלוהים הקודם למצבו בהתאם עצמו העצם של שימורו אלא אינה הרגילה

את דוחף אחד שגוף לומר נכון אף־על־פי־כן נושא. שהוא ולשינויים נטייה בעל להיות מתחיל אינו לעולם שגוף נמצא אומרת, זאת רעהו,

יחסי באופן שלו מנטייתו מאבד בו שנוגע אחר גוף כאשר אלא מסוימת שהתנועות מאחר ואכן, בתופעות. מבחינים שאנו הקבועים החוקים על־פי

תופעה היא באשר שתנועה הרי ישים, דווקא ולאו ממשיות תופעות הן של ברוחם גם וכך אחרת תופעה של המיידי המשכה את ברוחי מהווה

עצם של מצבו של המיידי המשכו אינו עצם של מצבו אבל האחרים.7פרטי.

צצמותית,• צורה או חיים או נפש, אין שלצמחים להבטיח מעז אינני המין, מאותו עץ להצמיח עשוי מורכב או הנשתל מעץ שחלק אף שכן,

שיש כפי חדש, צמח מכבר המכיל זרעי חלק איזה בו מצוי שהיה אפשר של בזרעם מאד, עד זעירים כי אם חיים, בעלי־חיים מכבר אולי

איפוא מעז אינני דומים. לבעלי־חיים ליהפך עשויים אשר בעלי־החיים, בצורה מחוננים הם ושרק חיים הם בלבד שבעלי־החיים להבטיח

העצמותיות בצורות לאינסוף רבות דרגות מצויות ואולי עצמותית.

הגופניות. הסיבות של בהיפותיזה המחזיקים שאלה ׳׳שבשעה אדוני, אומר, אתה

הסיבה ואלוהים ההזדמנותית הסיבה הוא שרצוני אומרים ההזדמנותיות, בזמן זאת עושה שאלוהים גורסים אינם זרועי, של תנועתה של הממשית •

להניף: מבקש שאני פעם בכל כביכול רוצה שהוא חדשה, רצייה על־ידישבאמצעותו הנצחי, הרצון של יחיד פועל אותו על־ידי אלא זרועי: את

הם האלה הפילוסופים שני של שיקוליהם ממשיים. הסבה וכוח פעלתנות כל מוצאים הם זו לתפיסתם המושגי היסוד את אבל תיאולוגיים, מאד רבה במידה

ההתפשטות. של הגיאומטרי טיבה ועל העצמים שני על דקאדט של בתורתו לפיה שלו, הדינאמיסטית הפיסיקה את הקרטזיאנית הפיסיקה נגד מעלה לייבניץ

של' עצמי עיקרון דהיינו היכולת, או הכוח היא הממשות.הפיסיקלית.האמיתיתלהלן(. 9 הע׳ השתנות)ראה

כנראה:׳׳שלעצםפרטי׳׳אמד. .7

219כ איגרת

משיב אני לכך 8שיעשנו׳/ הכרחי שיהיה מראש שחזה מה כל לעשות רצה נעשים אינם הגיסים שאפילו היגיון, אותו על־פי לומר, היה שניתן

הכללית, לכוונתו בהתאם הם שהרי אלוהים, של חדשה רצייה באמצעות את בתוכה אוצרת אלוהים של רצייה שכל הקודמים בדברי הערתי וכבר

קדימה. של כלשהו בסדר אבל האחרות, כל הסיבות בעלי של עמדתם את נכון אל אנוכי מבין אם אכן,

אם גם ניסי פחות שאינו נס של קיומו ממנה שמשתמע הרי ההזדמנותיות, יאמרו הנדירות. על מיוסד נם של המושג שאין לי נראה שכן מתמשך. הוא

נס. בלא ולכן כללי [regle] חוק על־פי אלא בזה פועל אינו שאלוהים כנגדי כלליים חוקים לתקן יכול שאלוהים וחושבני זו, מסקנה מקבל אינני אבל

את להעניק בדעתו גומר אלוהים היה אם למשל, :לנימים ביחס אפילו מסוימת שנסיבה אימת כל זה מסוג אחרת פעולה לפעול או במישרין חסדו

מודה אני רגיל. נס כי אם נס, מלהיות חדלה היתה לא זו פעולה תתרחש, |J אבל המונח, של אחרת הגדרה לתת יוכלו ההזדמנותיות הסיבות שבעלי פשוטה פעולה של הפועל מן הנס נבדל המקובל השימוש על־פי כי נראה ןI הישנות של חיצוני מקרה מבחינת ולא עצמותו ומבחינת פנימי באופן

■M

דבר עושה שהוא בשעה נס מחולל אלוהים הדיוק על־פי וכי תכופה; ןהמשך שאם באופן 9בהם. ומשמר ליצורים שהעניק הכוחות מן החורג ן

לעיל. 210-209 עמ׳ יט, אג׳ .8 1 האיגרת מן מחק שלייבנין האלה, השורות כאן מופיעות שבהאנובר בכה״י .9 1m בתנועה הושם אשר שגוף לכך, גורם אלוהים היה אם "למשל, לארנו: שנשלחה M - כאשר מעגלי בקו חופשי באופן לנוע ממשיך היה מקלעת, באמצעות מעגלית M■ נס, זה היה דבר, איזה על-ידי מוחזק או נדחף שהוא בלי המקלעת, מן השתחרר m ,היה ואם המשיק: לפי ישר בקו להמשיך צריך היה הוא הטבע, חוקי על-פי שבן M זו תנועה שכן טבעיים, ניסים מחולל היה לקרות, תמיד צריך שכך קובע אלוהים 1 לא אשר היחיד היה לא ארנו יותר״. פשוט משהו על-ידי להסבר ניתנת איננה -9

התורה לבין לייבניץ של מראש הקבועה ההארמוניה תורת בין ההבדל על עמד (,Bayle)בייל פייר גם לנפש. הגוף בין הקשר של סיבו לגבי האוקאסיונליסטית ״ «

ד » איננו (,1697 והביקורתי׳)אמסטרדאם, ההיסטורי ׳המילון של מחברו למשל, ■ של - נונציוס - )שליח "Rorarius" בערך זה. בהבדל בראשונה ׳מבחין

J a ,מבקר הוא מבני־האדם( נחותים אינם שבעלי־החיים טען ,1556ב־ מת האפיפיור

אדנו עם ההתכתבות220

המושג על״פי לומר, יש הגופים, של לכוחותיהם מעבר הוא התנועה שלעצם חושב אני ואילו אמיתי! נס הוא התנועה שהמשך המקובל,

בטבעו נטע שאלוהים החוקים על־פי בשינוייו להמשיך הכוח הגופני של שפעולותיהם חושב אני יותר, טוב שאובן וכדי בו. משמרם ושהוא

של בטבעם הגופים ולא הגופים, של בטבעם דבר משנות אינן הרוחות

ת ההארמוניה תורת את ארובות צי בני ד השאר בין וטוען, הליי בניגו של לדבריו וץ, ת לבריאת נס של מעמד מייחס האוקאסיונליזם שאין לייבני בנפש האידיאו

שויות שמזמנות בהזדמנות ת, ההתרח ת זו פעולה שכן הגופניו שי חוק על-פי נעף בין הקשר של טיבו על הוויכוח האל. שקבע ץ שמנהל לנפש הגו עס לייבני

ש, אניס עס ארבו, עם מאלבראנ מון במו קרטזי יותר ומאוחר (,Foucher) פושה סיהמקבל, עם ל) ת ביי תר, או פחו תו מביא האוקאסיונליסטית(, העמדה את יו לחח־ או בפרספקטיבה אותה ולהעמיד שלו, ההארמוניה לתורת מציע שהוא הניסוחים אח

ת כבד מצויים הדברים עיקרי שלה. האמיתית הגיעו, לא אלה אך לארנו, באיגרוץ של רצונו למרות בני לאחר קורה זה דבר יותר. רחב ציבור לידיעת לפרסמן, ליישיטה פרסום ,1695 ביוני Journal des savants הפאריסאי העת בכתב החדשה׳ ה׳

ת שבאו ההבהרות ת בעקבו שגו חילופי שעוררה, הה ל עם הדברים ו )הכתבים ביים העיקריים פ, אצל מצויי ם שבהט החשובים ;595'422 ד ג׳׳ טעגה לומ׳<. אצל ג

בניץ שמעלה ראשונה ר, מאורע שהוא בכך מתייחד הנס שאין היא, ליי היוצא נדיל מגדר שמעותו הרגי שג, של המדויקת במ החורג פו?ל שהוא בכך אלא המו

ת מיכולתם תן לפיכך הנבראים. העצמים של הטבעי ס הדעת על להעלות ני רגיל״ ״נ(ordinaire.) שוב זו מטענה שמשתמע מה אבל תר: ח ש יו יכולת הסופיים לישים י

שויות משלהם. טבע ובעצם - משלהט בגדר שאינן אלה היינו ד,״טבעיות״, ההתרחת נם, של שו ת זה טבע על־פי נע בעו ת. כסיבתן ממנו ונו נשלטות הן האוטונומי

ת על־ידי קיו ת החו שר הפיסיקלי ה א תית איננ ה שרירו איננ על מבחוץ כאילו מוטלת ות הפיסיקליים. הישים קיו נובעת: והיא הגופים של הפנימי לטבעם שייכת זו חו

תר״ ״הטוב מעקרון מוסרי בהכרח בתורו הנובע סדר, של עליון מעיקרון הקובע ביוף מחליט אלוהים היה אם לפיכך הבריאה. פעולת את סיבובית בתנועה הנע שגו

ס״, של בגדר זה היה זו, בתנועה מעצמו ימשיך שד שכן ״נ זו תנועה להסביר אי-אפתו את המכוננים העקרונות על־ידי הטקסטים אחד הפיסיקלי. העולם של מהו

ץ מבהיר שבהם המעניינים בני א זה, מרכזי רעיון ליי שהו חו מבסס כ הפיסיקה' על אועל הוא שלו, הדינאמיסטית פ, ,De ipsa natura)׳עצמו הטבע ׳ 316*504 ד ג״

על מאלפת: המלאה הכותרת ;508*498 עמ׳ ,׳לומ הכות על או עצמו, הטבע ׳׳ת והפעולות מיו באמצעות ומודגם המאושש הנבראות, של [insita] הפני

מאמר׳, ראה הדינאמיקה"(. ף ׳ להלן. 11 הע׳ וכן 3 הע׳ 16 סעי

221כ איגרת

מזמנים שהם בהזדמנויות דבר בהם משנה אינו שאלוהים ואף הרוחות, כה התאמה לדעתי שוררת הדברים ובין נם: מחולל שהוא בשעה אלא

אלא [efficacement] פעיל באופן מאומה רוצה רוח אין שלעולם עד רבה, צורך אין וכך 10שלו. וכוחותיו חוקיו מכוח לעשותו מוכן שהגוף בשעה

היקבעות או תנועה איזו להעניק הנפש מסוגלת כיצד בשאלה להתאמץ שכן וכל לעולם! להם זאת מעניקה היא אין שכן החיים, לרוחות חדשה איזו לקבוע שעשוי מאומה ושאין לגוף, רוח בין משותפת מידה שום שאין אלוהים ירצה מהירות דרגת איזו לא ואף לגוף, רוח יעניק מהירות דרגת

שביחס ומכאן הרוח! שמזמנת בהזדמנות ודאי חוק על־פי לגוף להעניק ביחס כמו עצמו הקושי אותו עולה ההזדמנותיות הסיבות של להיפותיזה והוא ולהיפך, הגוף על הנפש של ממשית השפעה בדבר להיפותיזה

רוצים ואם כלשהו. כלל של יסודו את או קשרו את לגלות שאי־־אפשר שהיא בהזדמנות אלוהים או שהנפש, דקארט, א׳ גורס שכך ודומה לומר,

את ולא קביעתה את או התנועה של כיוונה את ורק אך משנה נותנת, בכל עובר שאלוהים דעתו על התקבל לא באשר בגופים, המצוי הכוח של כללי חוק אותו על הרוחות, של הרציות כל שמזמנות בהזדמנות רגע,

הכוח. אותו להשתמר צריך שלפיו הטבע להתקיים עשוי קשר איזה להסביר למדי יקשה שעדיין משיב אני כך על

הגופים, של כיוונם של הזוויות או הצלעות לבין הנפש של מחשבותיה בין ועיקר, כלל הביר לא דקארט שא׳ אחר, כללי חוק בטבע שמצוי גם מה

ההיקבעות של או הכיוון של הכללי שסכומם והוא פחות, חשוב שאינוi כלשהו, ישר קו אי־מי ישרטט שאם מוצא אני שכן בטבע. תמיד משתמר

של הכיוונים כל את יחשב ואם נתונה, נקודה דרך למערב, ממזרח למשל ישרים, בקווים נסוגים או מתקדמים הם באשר בעולם הגופים כל

הכיוונים כל של הכמויות סכום בין ההפרש האמור, לקו המקביליםגופים בין הן אחד, תמיד יהיה המערביים הכיוונים כל ושל המזרחיים

האיגרת מן מחק שלייגניץ האלה, המלים כאן מופיעות שבהאנובר בכה״י .10 ךאת משנה אלוהים ההזדמנותיות הסיבות דבעלי אליבא ״ואילו לארנו: ?!שלח |i בין העיקרי ההבדל זהו ולהיפך. הנפש שמזמנת בהזדמנות הגופים חוקידעותינו". 1

ארנו עם ההתכתבות222

יחסי־גומלין, עתה מתקיימים ביניהם שרק מניחים אם מסוימים, פרטיים באופן מאוזן הכל שכן אפס, תמיד הוא ההפרש שבו כולו ליקום באשר והן

ביקום; מושלם באופן שווים הינם והמערביים המזרחיים והכיוונים מושלםנס. זהו הזה, הכלל נגד משהו עושה אלוהים אם

את שברא נניח אם יותר שיעור לאין לאלוהים וראוי איפוא סביר הגדולים חוקיו שני את לעולם להפר שבלי כך, מלכתחילה העולם מכונת

אלה שחוקים מפני מוטב או הכיוון, ושל הכוח של היינו הטבע, של הגופים שמנגנוני הרי הניסים, של האירוע מן לבד מושלם באורח נשמרים רצייה או מחשבה לנפש יש שבו ברגע שנחוץ, כפי מעצמם לפעול מוכנים

של הקודמים למצבים בהתאמה אלא בה עולות אינן הן שגם מתאימה ופעולתו שבה, החלקים ועם הגוף מכונת עם הנפש של איחודה כך הגוף-,

חכמתו את המציינת זו הצטרפות אלא מהותה אין השני, על האחד שלאחרת. היפותיזה מכל יותר הרבה הבורא של הנפלאה

ושאלוהים היא אפשרית למצער זו שהיפותיזה כך על לחלוק אי״אפשר לקבוע קל זאת בעקבות לפועל; להוציאה כדי דיו זריז אומן הוא

היפה ביותר, הפשוטה שהיא משום ביותר, המסתברת היא זו שהיפותיזה שלא הקשיים, כל את באחת מסלקת שהיא ומשום ביותר, והמובנת ביותר שלא הוא התבונה שממידת נראה שלגביהם הנפשעים, המעשים על לדבר הנבראים הכוחות שימור על־ידי אלא בהם, משתתף שאלוהים לומר

בלבד. הצטרפות לאותה שבאשר אומר הייתי בהשוואה, להיעזר כדי לבסוף,

מוסיקאים, של ושונות רבות מקהלות או להקות באותן הריהי גורס, שאני זו את זו רואות הן שאין כך והממוקמות תפקידיהן, את בנפרד המנגנות

כל תוויהן, על־פי מנגנות כשהן עיקר, כל זו את זו שומעות הן אין ואף מגלה לכולן להן שמאזין שמי באופן שלה, תוויה על־פי מהן אחת

אף ביניהן. קשר היה לט מאשר מפתיעה יותר והרבה מופלאה הארמוניה מן למד היה המקהלות משתי אחת עם שנמצא שפלוני כך, לעשות ניתן

מניחים אם כזה)בעיקר הרגל רוכש והיה האחרת, של מנגינתה על האחת האחרת את ולראות לראותה, בלי שלו מקהלתו את לשמוע היה שיכול

שעמה המקהלה של מקומה את ממלא היה שדמיונו שמשום לשמעה(, בלי

223כ איגרת

את חושב שהיה או האחרת. על אלא עליה עוד חושב היה לא מצוי, היה אלא נמצא הוא שבה למקהלה מייחס היה ולא האחרת, מן החוזר להד שלו

הוא שבאמצעותם הסימפוניים הכללים שבהן מסוימות מנגינות־ביניים תנועות למקהלתו מייחס שהוא או כלל! מופיעים אינם האחרת על למד

חושב שהוא מסוים תכליל על־פי מתבצעות שהן מדמה שהוא מסוימות הנעימה, של בהתנגנותה מוצא שהוא אליהן היחס בשל מחקים, שהאחרים

תואם משהו בכך עושים האחר בצד שהנמצאים כלל יודע הוא שאין משוםשלהם. תכלילם על־פי

הסיבות שהם הרוחות על שייאמר וכלל כלל שולל אינני זאת בכל שכן הגופים! תנועות של הממשיות הסיבות אף ובמובן־מה ההזדמנותיות

ביחס מראש ציווה או חזה שאלוהים מה אלוהים, של להכרעותיו באשר כדי מלכתחילה, הגופים את כייל שלפיה ההזדמנות את היווה לרוחות ומאחר להם! להעניק שעמד ולכוחות לחוקים בהתאם ביניהם שיוזכרו תכופות לעתים כי אם בלתי־נמנעת, השתלשלות הינו האחד של שמצבו שיתקיים גורם שאלוהים לומר ניתן חופשי, ואפילו קונטינגנטי באופן שהם היא שמשמעותו העצמים של כללי מושג אותו מכוח ממשי קשר בלתי' איננו זה קשר אבל מושלם, באורח זה את זה מבטאים כולם

11אמצעי. אלא מבוססת היתה לא אמיתית, אחדות דורש העצם שלפיה דעתי, אם

ויכוח אלא זה היה לא המקובל, השימוש כנגד מנסח שהייתי הגדרה על שהוזנח מושג זו בדר^ להבחין או לציין יכול הייתי לא אם 12מלים על

השתמשו המסורתיים שהפילוסופים כך על נוסף אבל האחרים. על־ידי

אלוהים שעשה מה על אלא מיוסד הוא אין ״שכן כאן: נוסף שבהאנובר בכה״י .11 ההארמוניה תורת של אחר חשוב היבט כאן מבהיר לייבניץ שבראם״. בשעה

בלתי־אמצעי״ ״איננו זה, את זה הסופיים העצמים מבטאים שבו הביטוי שלו.ורק בוראם, את כלומר סיבתם, את ובראשונה בראש מבטאים שהם משום

על־פי כאילו שלו, בדרכו אחד )כל זאת אחת סיבה מבטאים שכולם מאחר ; הם בעולם(, לבדם ואלוהים הוא אלא היו לא וכאילו ושונה מסוימת מבט נקודת

זה. את זה מבטאים גםשבהאנובר. בכה״י מצויה שאינה תוספת - המשפט סוף ועד מכאן .12

ארנו עם ההתכתבות224

distinguendo unum per se et אופן, באותו יותר או פחות זה במונח,unum per accidens, fonnamque substantialem et accidentalem

13;mixta imperfecta et perfecta, naturalia et artificiaUa שאני הרי למונחים ובהניחי גבוהה, יותר הרבה מנקודת־ראות הדברים את תופס

שים אלא אין שבו שבמקום מאמין אני ב, על־ידי י בו שים גם גי שיים י ממ באחדות המחוננים ישים מניח גיבוב על־ידי יש כל שכן בנמצא,- אינם

הישים של מממשותם אלא ממשותו את מקבל הוא אין שהרי אמיתית שהוא יש כל אילו ממשי יש בנמצא היה שלא באופן מורכב, הוא שמהם ולחפש להמשיך שצריך או גיבוב; על־ידי יש הוא גם היה ממנו מורכב

יהא לא ולחפש, להמשיך תמיד צריך אם זו, שבדרך לממשותו, אחר יסוד אלא אין הגופני הטבע שבכל אדוני, מסכים, אני לעולם. להימצא עשוי

שאין מסכים אינני אבל [(,animees] בעלות״חיות תכופות )שהן מכונותם אלא בו בי בו בהחלט צריך עצמים, של גיבובים בו יש ואם עצמים, של גי

איפוא צריך הגיבובים. כל עשויים שמהם אמיתיים עצמים גם שיימצאו את מהן מרכיבים סופרים כמה אשר המתימטיות לנקודות בהכרח להגיע

דברים )שהם קורדמואה א׳ של או אפיקורום של לאטומים ההתפשטות, בגופים, ממשות כל למצוא שאין להודות שצריך או כמוני(, דוחה שאתה

אחדות בעלי שהם עצמים אי־אלו של במציאותם להכיר צריך לבסוף אואמיתית.

הדוכס של מיהלומיהם המורכב שהדבר 14אחרת באיגרת אמרתי כבר הוא אין אבל יהלומים, של זוג להיקרא עשוי הגדול המוגול ושל הגדול

או הדמיון של יש יהא זה, אל זה יקרבום וכאשר התבונה, של יש אלא ההשתתפות המשותפת, התנועה המגע, שכן תופעה. אומרת זאת התפיסה,העצמותית. האחדות לגבי דבר משנים אינם אחת כוונה של בביצועה דברים היו כאילו לשער פחות, ולעתים יותר, רב יסוד יש לעתים אמת,

הוא כמה ועד האלה הדברים שבין הקשר על־פי אחד, דבר מהווים מספר

שר .13 הצורה בין מקרה, באמצעות לאחד כשלעצמו האחד בין מבחינים הם ״באת, לצורה העצמותית שלמים המעורבים בין המקרי בץ לבלתי־מושלמים, המו

ם״ הטבעיים למלאכותיימ׳ .14 ע ( ז לעיל(. 197 אג׳י

225כ איגרת

את להציג וכדי מחשבותינו את לקצר כדי אלא תועלת בזה אין אבל אמיץ, אינו גיבוב על־ידי יש של מהותו את שמכונן שמה נראה גם התופעות.

את שעושה מה למשל, מורכב; הוא שמהם הישים של הוויה אופן אלא אופן אותו. המרכיבים האנשים של הווייתם אופן אלא אינו צבא של מהותו כל גם אחר. עצם של הוויה אופן אינה שמהותו עצם איפוא מניח זה הוויה בלא כלל ריבוי ואין עשויה, היא שמהם בחלקים עצם איזה מניחה מכונה

זאת זהותית טענה כאקסיומה מקבל אני לקצר, כדי אמיתיות. אחדויות גם אחד יש באמת שמה.שאינו ההדגשה: מבחינת אלא שונות בה שאין

ש באמת אינו י■ ש שהאחד האמינו תמיד 15אחד. י מותנים דברים הם והיש הוא אחד דבר [.choses reciproques] אהדדי הוא אחר דבר [,etre’1] הישים שבו ובמקום היחיד, צורת את מניחה הרבים צורת אבל [;des etres] י

שיהא לומר עוד ניתן מה מספר. ישים מזה פחות אף יהיו אחד, יש אין ;<16יותר? בהיר

בדברים בלבד תדמית שיש או העצמותי מן מאומה שאין אומר אינני של מידה תמיד בהם שיש מקבל אני שכן אמיתית, אחדות בעלי שאינם

j שמרכיב במה שיש האמיתית האחדות כמידת עצמותיות של או ממשות j .אותם בעל שאינו הוא הגוף של שממהותו שייתכן אדוני, כנגדי, טוען אתה ןj תופעה, שהינו הגוף של ממהותו איפוא יהא אזי אבל אמיתית: אחדות כמו עצמן התופעות שכן מסודר, לחלום בדומה ממשות כל המשוללת 1J היו לולא לחלוטין, דמיוניות היו אבנים של גל כמו או בענן הקשת אמיתית. אחדות בעלי מישים מורכבות \$

que ce qui n’est pas veritablement un etre n ’est pas non plus .15 ,veritablement un etre \

ץ האלה הדברים כאן מצויים שבהאנובר בכה״י .16 \ האיגרת מן מחק שלייבנישבתי לארנו: ששלח ; שים בין להבחין אני שרשאי איפוא ״ח ב הי בו לבין שבגישים אין שכן העצמים, : חנו, אלא אחדות אלה לי על המיוסדת אחדות ברוi ם העצמים של היחסים תיי של מעגל עצם, הינה מכונה אם אופניהם. על או האמיi כל ולכסוף צבא, גם וכן עצם, הוא גם יהיה זה של בידו זה האוחזים אנשיםהעצמים". של הריבוי 1

ארנו עם ההתכתבות226

העצמותיות הצורות אותן לקבל אותי מביא מה רואה שאינך אומר אתה הטעם ברם אמיתית! באחדות המחוננים הגופניים העצמים אותם מוטב או

של המושג ואצלי אמיתית. אחדות בלא כלשהי ממשות גורס שאינני הוא גיבוב. על־ידי יש עם מתיישבות שאינן מסקנות בתוכו אוצר היחיד העצם

ההתפשטות, באמצעות להסבירן ניתן שלא העצמים של תכונות גורם אני בגופים ומוגמרת מדויקת תבנית כל שאין מזה לבד והתנועה, התבנית

ולאינסוף! בפועל [subdivision] חלוקת־משנה ברצף שיש מה מפאת סמיכות־ של ושינוי ההתפשטות של אופנות אלא אינה באשר ושהתנועה,

לאיזה לקבוע שאי־אפשר באופן הדמיוני! מן משהו בתוכה אוצרת המקום, על מסתמכים אין אם - ]מקומם[ המשנים אלה בין משתייכת היא נושא שאין מקבל אני הגופני. בעצם והמצוי התנועה של סיבתה שהוא הכוח התופעות את להסביר כדי אלה ואיכויות עצמים של באזכורם צורך

אלוהים, של השתתפותו את לבחון צורך אין גם כך לשם אבל הפרטיות:אחרים. דברים ואלף המלאות את הרצף, של בנייתו את

של הפרטיים הדברים את מודה(, )אני מכאני באופן להסביר, ניתן או עצמם המכאניקה עקרונות את שמכירים לאחר רק אבל הטבע,

באמצעות אלא אפריורי לקבוע ניתן שלא עקרונות אותם, שמניחים לא de compositione continui הקשיים ואף מטאפיסיים, שיקולים

את מהווה היא כאילו ההתפשטות את יחשבו עוד כל לעולם, ייושבושלנו. בדמיונות־השווא כושלים ואנו הגופים, של עצמותם

או האחדות כל את באדם רק כמעט לשית שהמבקש חושב, אני עוד בפיסיקה שהיו כפי במטאפיסיקה אופק צר שהוא הרי האמיתית, העצמות

הם האמיתיים שהעצמים ומאחר כדור: בתוך העולם את שסגרו אלה שהם כשם מסוימת, בדרך נתפס הוא באשר כולו היקום של ביטויים מעשי של גדולתם עם אחד בקנה שעולה הרי האל, מעשי של העתקים

- זה בעד זה מונעים שאינם כמעט אלה עצמים שכן - יופיים ועם האלהעליונים. הטעמים שמתירים וככל שניתן ככל זה ביקום מהם שיווצרו

הזה. הנפלא הגיוון כל את הורסת לבדה ההתפשטות בדבר ההנחה את שתופס מעצם פחותה בשכל( אותה להשיג היה ניתן )אם לבדה המסה

או, הרשמים ועל־פי שלו נקודת׳המבט על־פי אותו ומייצג היקום כל

227כ איגרת

בלתי״אמצעי או אמצעי באופן מקבל שגופו [rapports] הידיעות מוטב, כשם מוטב, או, מבעל־חיים פחותה שגוויה כשם ממש האחרים, מכל

העתיד, של מיתאריו מראש נוצרים גס זו בדרך מבן״אדם. פחותה שמכונה לזה זה 17נתאמים והמסובב והסיבה דבר, בכל לעד נשמרים העבר ועקבות

בסיבות תלוי מסובב שכל אף ביותר, הזעירים לפרטים עד בדייקנות שאי־אפשר מה לאינסוף: רבים מסובבים סיבה ושלכל לאינסוף, רבות

תנועה מסוימת, בתבנית מתמצה הגופים מהות היתה אם בו להחזיק היה כלל הזה כדבר מוצאים אנו אין אמנם התפשטות. של קבועה אופנות או

בלתי־מסוים, הדיוק, על־פי הוא, הכל ההתפשטות של מבחינתה ועיקר! מה והפשטות! תופעות אלא אינו לגופים כהתפשטות מייחסים שאנו ומה

אלה עיונים מעיינים לא אם דא כגון בעניינים טועים כמה עד שמראה אידיאה של ולקנייתה האמיתיים העקרונות להכרת הכרחיים כה שהם

18היקום. של נכונה את או העונג את תמיד להן מייחם אינני זאת )שעם הנפשות ריבוי

ריבוי עלינו להקשות צריך שלא כשם עלינו, להקשות צריך אינו הכאב( נפשות כמו ממש בלתי־נכחדים שהינם 19הגאסנדיסטים, של האטומים

נפש שהרי הרבה, נפשות שתהיינה הטבע של היא שלמות אדרבה, אלה. כל אין שבו מאטום, יותר שיעור לאין מושלמים הם בעל־חיות עצם או

של ומלואו עולם מכיל בעל־חיות דבר כל ואילו חלוקת־משנה, או גיווןדברים של זה ריבוי מאשש הניסיון והנה, אמיתית. אחדות בתוך גיוונים

*

17. s’entrepretent: ת ם - מילולי תני זולתו! למען עצמו את אחד כל מסגלים או נו מציעה פראנן !s’entrepriment מופיע וגרוטפבד גרהארדט אצל

s’entrexpriment• האיגרת מן מחק שלייבניץ האלה הדברים כאן מופיעים שבהאנובר בכה״י .18

מני לארנו: ששלח מזיקה סבירה, כה שהיא זו אידיאה של שדחייתה ׳׳ודותו אי-ההכרה שמזיקה מידה באותה עד בחלוקת־המשנה העולם, של בגדלו

שאנו טועים אנו הטבע. של המכאניים ובהסברים לאינסוף את תופסים כשג את תופסים שאנו בלי כאקסיומה ההתפשטות של העצם של האמיתי המו ו

בצורות כללי באופן שדנו בכך כשהסתפקו לפנים שטעו כשם ממש הפעולה,תיה לפרטי שירדו בלי ד,עצמותיות ההתפשטות׳׳. של אופנויו

הי׳׳ז. במאה האטומיזם של ממייסדיו ,Gassendi של תלמידיו .19

ארנו עם ההתכתבות228

של טיפה בתוך בעלי־חיים של כביר ריבוי שיש רואים ׳ אגו בעלי־חיות. אם אולם 20אחד. בהינף־יד מליונים להמית וניתן בפלפל! רוויה מים

אולי שניתן מה אלה נפשות לגבי לומר יש נפש, בעלי הם אלה בעלי־חיים העולם מבריאת חיים היו כבר שהם היינו, עצמם, בעלי־החיים על לומר ככל־הנראה אינה [generation] ההולדה ובאשר קיצו, עד חיים ויהיו פחיתה, של שינוי אלא אינו שהמוות הרי הגידול, הוא שטיבו שינוי אלא

בעל הוא שבו זעירים, יצורים של עולם למעמקי בעל״חיים אותו המחזיר לבמה. לשוב אולי לו קורא הסדר אשר עד יותר, מוגבלות תפיסות

שינויי־הצורה את במקום הנשמות גלגול את כשקיבלו טעו הקדמונים[transformations] אותה על תמיד השומר ויחיד אחד בעל־חיים של

אינם הרוחות אבל metempsychoses pro metaschematismis.21 נפש: מן אותם ומפריד הזמן בבוא אותם בורא אלוהים 22אלה. לגלגולים נתונים סגולותיהם את תמיד לשמור צריכים הם שכן המוות, באמצעות 23הגופים

עולמית רפובליקה באותה 24אזרחים שיהיו כדי זכרונם, ואת המוסריות מאזרחיה איש לאבד עשויה שאינה מלכה, הוא שאלוהים השלמות כלילת

הגופים. מחוקי נעלים ושחוקיה גיבוב, של אחדות אלא לו אין הנפש, בלעדי לבדו, שהגוף מודה אני

על והשומרים אותו המרכיבים החלקים מן באה בו הנותרת הממשות אבל המורכב גוף בעלת תהיה שנפש שאפשר למרות אף״על־פי־כן, 25אחדותם. מורכבת אינה השלם של הצורה או שהנפש הרי בעלי־חיות, מחלקים

אין שחותכים, לחרק באשר מצודותיהם. או החלקים מנפשות כך בשלאצלם נשמרת אם גם בעלי־חיות, להיות ממשיכים החלקים ששני הכרח

שליו או המצרים של הצפרדעים ״ומספר שבהאנובר: בכה״י תוספת .20 של השראל לכאן״. מתקרב אפילו איננו אדוני, מדבר, אתה שעליהם בני־י

שמות ]מעבר ״מטמפסיכוזיס .21 ף הנ שינוי־הצורה". במקום למשנהו[ אחד מגושרתו הגופים של אלה שגלגולים שצריך או ״ שבהאנובר: בכה״י תוספת .22 את י

לרוחות". ביחס האלוהי הניהולהגסים(״. הגופים מן למצער ״)או שבהאנובר: בכה״י תוספת .23ם״. שבהאנובר: בכה״י תוספת .24 ״תמידיית שבהאנובר: בכה״י תוספת .25 תי של ״העצמו ם ב בהם אצורים אשר החיים הגופי

ר״. בלא גדול במספר עו שי

229כ איגרת

בצד אלא תיוותר לא השלם החרק של נפשו הפחות לכל תנועה. איזו מלכתחילה הנפש היתה ובגדילתו החרק של שבהיווצרותו וכפי אחד!

החרק, של הכחדתו אחרי תשאר, גם היא חי, היה שבבר מסוים בחלק חסין להיות כדי דיו קטן תמיד יהיה ואשד בחיותו, שעומד מסוים בחלק

צורך שיהא בלי זה, חרק של גופו את משחית או שקורע מי של מפעולתו קשיות בעלת 26קטנה עצם של קיומה היהודים, שעושים כמו לדמות,

הנפש. נחבאת ושבה לנפצה שאין הינה מסודרת שחברה המקרית, האחדות של דרגות שיש מסכים אני הינו מכונה או מאורגן ושגוף רוגש, המון מאשר יותר רבה אחדות בעלת

לתפוס יותר שמוצדק אומרת זאת חברה, מאשר יותר רבה אחדות בעל המרכיבים. בין יותר אמיץ יחס שמתקיים משום אחד, דבר כמו אותם המחשבות מכוח אלא נשלמות אינן האלה האחדויות כל לבסוף, אבל,

מלכנותן חדלים שאין האחרות והתופעות הצבעים כמו והתדמיות, מוכיחה איננה אבנים גל של או שיש גוש של מוחשיותו־למגע ממשיות.

נראית בענן הקשת של שהיותה מכפי יותר העצמותית ממשותו את כה אינו שמאומה וכשם שלה, העצמותית ממשותה את מוכיחה לעיניים

אינו השיש גוש אולי נוזליות, של מסוימת דרגה בו תהא שלא עד מוצק הגם דגה, מלא אגם כמו או לאינסוף מרובים חיים גופים של גל אלא

גופים בתוך אלא אלה בבעלי־חיים מבחינה העין אין כלל שבדרךלמחצה. שהרקיבו

את בהם, וכיוצא אלה מורכבים דברים אודות על לומר איפוא ניתן esse opinione, lege.27 היינו עליהם, לומר היטיב שדמוקדיטוס

או מציין רוחנו גרידא. חומרי שהינו מה לכל ביחס כמותו חושב ואפלטון אלה אופנים מסוימים; אופנים בעלי שהם אמיתיים עצמים אי׳אלה תופס

לצרפם הזדמנות הרוח מוצא ובהם אחרים לעצמים יחסים בתוכם אוצריםאבל החשיבה. צל שמקל מה אחד, שם כולם אותם ולקרוא במחשבה יחדיו

יתחדשו שממנה השדרה, עמוד של העליונה החוליה או הלוז, עצם היא הלא .26ם)ראה כ״ח(. רבה, בראשית החיי

תיהם ךמוקריטוס של לדבריו רמז .27 האטומים הם כולם הדברים של ש״עקרונוסברה״. אלא איננו והשאר והריק,

ארנו עם ההתכתבות230

ישים או עצמים האלה הדברים מן זה באופן נעשה ופן נטעה פן להיזהר יש או לתדמיות מעבר אל מרחיקים שאינם מי רק עושים כך באמת; ממשיים את המספר, את והתופסים הרוח, של ההפשטות מכל ממשויות שעושים

דבר. לכל נבדלים כישים התבנית את התנועה, את המקום, את הזמן, הפילוסופיה את מחדש להעמיד יותר טובה דרך שאין גורס אני לעומתם

הישים או העצמים את רק לקבל מאשר מדויק דבר איזה על ולהציבה זה הנובעים השונים מצביהם על אמיתית, באחדות המחוננים המוגמרים,

יחסים. או הפשטות תופעות, אלא אינם הדברים שאר כל ואילו מזה; על־ידי אמיתי עצם ליעשות כדי בו שיהיה מוסדר משהו יימצא לא לעולם יותר מתאימים אחת לתכלית יחדיו הפועלים החלקים כל למשל, גיבוב;

הודו חברת פקידי כל בזה. זה שנוגעים מחלקים אמיתי עצם להרכיב תכלית אבל אבנים: של גל מאשר יותר טוב ממשי עצם יהוו ההולאנדית

והיפעלויות פעולות של סדר או דמיות, לא אם היא מה זו, משותפת שבמגע, האחדות את מישהו יעדיף ואם השונים? בדברים רוחנו שמציינת

אינמ המוצקים הגופים של שחלקיהם ייתכן אחרים. קשיים בפניו יעלו מבחינת ושמעצמם, אותם, הסובבים הגופים של לחצם בשל אלא מאוחדים arena sine חול: בערימת שיש מכפי אחדות יותר בהם אין עצמותם,

28.caice תהיינה מדוע שרשרת, בזו זו בשילובן היוצרות מספר טבעות זו להיפרד שתוכלנה כדי פתחים בהם נקרעו לו מאשר עצם בבחינת יותר ואפילו באחר נוגע השרשרת של מחלקיה אחד לא שאף האפשר מן מזו?ועיקר כלל אותו מקיף הוא אין

___________ בזה זה משולבים יהיו הם ואף״על־פי״כן להפריד יהיה ניתן שלא כך כדי עד

בתבנית כמו מסוימת, בדרך אלא ביניהם— באן. המשורטטת

— של שעצמותו זה במקרה יאמרו וכי------------ תלויה כמו האלה הדברים מן המורכב__________ העתידה בזריזותו מותנית ושהיא ועומדת

ל .28 ר בלי ״חו /,גי

231כ איגרת

מה את נבחין לא עוד וכל בכל, הדוח של בדיות לפרקו? שיבקש מי של להתייצב שנוכל מאומה בידינו יהיה לא עצם, או מוגמר, יש באמת שהוא29עליו.

על איפוא מוטל יסוד! ללא בבטוח דבר לקבל אץ דבר, של לסיכומו ממשות בהם שיש להוכיח אמיתית אחדות בלא ועצמים ישים הממציאים

מושג לאותו ממתין ואני טיבה! מה ולהראות אנו, שאמרנו מכפי יותר רבה שבעקבותיו מה האלה, הדברים כל את לכלול שעשוי יש של או עצם של מן ביום לו לטעון יוכלו החלומות אולי וגם 30השמשות״המדומות גם

רוצים אשר אלה אזרח לזכויות ברורים גבולות יתוו לא אם הימים, למען האלה בנושאים הרחבתי גיבוב. על־ידי הנוצרים לישים להעניק

להחזיק שאילצוני הטעמים לגבי גם אלא דעותי לגבי רק לא לשפוט תוכל אני מכיר. אני ודיוקו הגינותו שאת למשפטך מעמיד אני ואשר בהן,

Nouvelles de lari למצוא יכול שהיית הדברים את עוד למשפטן־ מעמידRepubUque des lettres לבקי חושבו שאני קאטלאן, לאב כתשובה

ונגדי הויגנס הא׳ נגד שכתב מה אבל עליו! שאמרת מה בעקבות ורגילעתה. ינהג כיצד נראה במקצת. נמהר שהוא מוכיח

לבי בכל להבא גם יהא שכך מאחל ואני כשורה, שבריאותך אנוכי שמחהנאמן. לעבדך אדוני, אותי, שעושה הדבקות ובכל

לייבניץ

בהם שנגעת אחהום נושאים אי־אלו אחרת לפעם שומר אני נ.ב.באיגרתך.

הו שבהאנובר: בכה׳׳י תוספת .29 ת של לכינונם היחיד האמצעי ׳׳וז מוצקים עקרונווממשיים״.

30. parhelies! ,ם לרואה וגם גרוטפנד גרהארדט ת כותבי .parties בטעו מופיע לארנו שנשלחה שבאיגרת היא לטעות הסיבה מתקנת! רודיס־לואים

pareiies. שג של המדויק התרגום ת הוא המו שו שמ לייבניץ מדומות״! ״שליה של מסוים לסוג מתכוון ת א תי דקארט ואשר ,1629ב־ ברומא שנצפתה חזו

ם׳ של האחרון בחלק עליה כותב המאמר הוא (,Les Miteores) ׳המטאורישי שלי על אחרי שבא ה המתודה׳. ׳

מארנו ההתכתבות232 ע

ארכו אל לייכניץ כא. 1687 באוגוסט ביולי/! 22 האנובר,

אותך ראה ארנסט הרוזן שה׳׳ט לי נודע כאשר מאד עד שמחתי חדשות מזומנות לעתים שאקבל לבי מכל מייחל אני טובה. שבריאותך

אכן רוחך. מפרי שניכר כפי גילך את מעט כה יחוש ושהגוף דומות, מידיד לזכות עשוי שאני אדם עתה מכיר ואינני הזה, בדבר נדכחתישלך. מאשר כן, גם אך ידתר, דתרדר יותר הדגן למשפט ענו האחרונות שהאיגרות כיוון אבל טרחה; עוד לגרום חפץ אינני אמיץ קשר בעל אף והוא הדת ענייני אחרי ביותר החשובים מן בנושא

מחכמתך שוב ליהנות שאוכל תקווה עדיין נושא שאני מודה אני עמם, מדצא אתה אם שכן האחרונות. הבהרותי על דעתך מהי למצער ולהיוודע

יגרום לפגם, טעם בהן תמצא אם אבל מחדזקים, דברי יימצאד טעם, בהן ביום כולו העניין את מחדש לבחון אותי ויחייב זהירות למשנה הדבר ליהימים. מן

זמן לפני שהשיב הוא מאלבראנש האב קאטלאן, דה הא׳ של במקומו1שהעליתי. להשגה• ,Nouvelles de la Republique des lettres'3 מה,

ץ .1 שלותה המשך על כאן מדבר לייבני נו המחלוקת של השתל הקרטזיאכים לבין גי )הזהה Brevis demonstratio־ה של הצרפתי התרגום עם המכאניקה. יסודות על

שובתו גם הופיעה ה׳מאמר׳( של 17 לסעיף לחלוטין כמעט קאטלאן האב של תהע׳ יד י, אג׳ )ראה הע׳ יז ,7 ו ץ לעיל(. 3 ו תו משיב לייבני פאריסאי כתב־עת באו

(Nouvelles de la Republique des lettres) המכוון במאמר 1687 בפברואר ש)ג״פ, נגד בעיקר אנ אלבר מקובצים כאן בהם שמדובר הכתבים כל :49*46 ג מ

ב/ אצל שבו (,265*243 עמ׳ רו שות שכללי מראה הוא ו של הגופים התנגש, שר מאלבראנ בל א ושהם מוטעים, דקארט, שניסח הכללים מן כמה עדיין קי

באותו הופיעה באפריל והתוצאה. הסיבה שוויון עקרון את בעיקר סותריםד. לאב מ. הא׳ של איגרת מתוך )׳קטע מאלבראנש של קצרה תשובה כתב־עת

את חלקי באופן מקבל הוא שבה כאן(, עליה רומז שלייבניץ התשובה זוהי - ק.׳ץ. של ביקורתו תיו את תולה הוא ברם לייבני שיקול טעויו לגבי מוטעה בם של המוחלטת קשיותם שים גופי שימור בעקרון להחזיק וממשיך בריק, המתנג

ץ התנועה. כמות בני שיב, ליי לי אכסניה, באותה מ באותו ממש בלומר -1687 ביו שנכתבו שבכתבים החשובים מן באחד - לארנו זו איגרת נכתבה שבו הזמן

איגרת הקשר: באותו ץ א׳ של ׳ בני המועיל כללי עיקרון אודות על ליי

233כא איגרת

כללי או הטבע מחוקי כמה על להגן קשה שאכן בכך מכיר שהוא נראה הוא להם שהיסוד שחשב הוא, שהטעם מאמין הוא ברם שניסח. התנועה אם שגם חושב, אני ואילו בטבע? מצויה שאינה האינסופית, הקשיות

הוא ופגם אלה. כללים על להגן היה אי־אפשר בו, מצויה היתה שנאמר מה שכל כך על עמדו שלא חסידיו, ושל דקארט א׳ של בשיקוליהם

בשעה גם אמיתי להיות צריך הקפיציות, ועל אי־השוויון על התנועה, על כזה במקרה אינסופיים. או לאינסוף קטנים האלה שהדברים שמניחים לאינסוף( אי־השוויון)הקטן למנוחה: הופכת לאינסוף( )הקטנה התנועה

בערך גדולה: קשיות אלא אינו לאינסוף( )הדרוך והקפיץ לשוויון: הופך לגבי גם נכון האליפסה לגבי מוכיחים שהגיאומטריקונים מה שכל כפי

לאינסוף. מרוחק האחר שמוקדה כאליפסה אותה תופסים כאשר הפרבולה, זה, בעיקרון פוגעים דקארט א׳ של התנועה כללי כל שכמעט הוא ומוזר יוצר שכן בגיאומטריה, שהוא כפי בפיסיקה לחלוטין לוודאי מחזיקו שאני

יהא מאלבראנש, לאב אשיב אם מושלם. גיאומטריקון כמו פועל הדברים בעל שהוא האמור, העיקרון את הבריות שיכירו כדי ובראשונה בראש זה

מן עמדו'עליו לא עדיין מגעת שידיעתי ושככל מאד, גדולה תועלתהכללית. הבחינה

ת, החכמה על שיקול באמצעות הטבע חוקי להסבר לא׳ תשובה תשמש אשר האלוהיץ שם מנסח וכך (.354־351 עמ׳ ,׳לומ מ./ קרון את לייבני העי ל׳ ׳׳ אשר שלו, ,הגדו

תיו הם לארנו זו באיגרת להלן הנאמרים הדברים ת: מסקנו שירו שר הי ההבדל ׳׳כאל [cas] מקרים שני בין כו שות י תון גודל מכל קטן להיע ם נ או [,in datis] בעזוני

שות שיוכל מתחייב שמוצב, במה תון גודל מכל קטן להיע או [,quaesitis] במבוקש נל באופן לדבר כדי או, שיוצא. במה תר: רגי שנתון( מה )או המקרים כאשר יו

שגם מתחייב בזה, זה מתמזגים ולבסוף רצוף באופן לזה זה מתקרביםשלויות או או להשתל ת) רעו ך׳. קורה שמבוקש( למה למאו על־ידי נתפס זה ניסוח כ

תר הכללי כניסוח לייבניץ ש לפיו אשר שלו, הסדר עקרון של ביו בין שוויון ישני התנועה כלל של אי־תקפותו את באמצעותו מוכיח הוא לתוצאה: הסיבה של הת יותר מפורט דיון )ראה דקארט הערו ת׳, ב׳ קורתיו ף ב, בי ׳עמ ,׳לומ ,47 סעי

שיקולים מיוסדים שעליו מטאפיסי עיקרון בו רואה והוא (:399'398 הפיסיקליים. התן מתימטי באופן תון y=f(x) אם כך: הדברים את לנסח ני >x!-x2^ ונ d כאשר d

ה, ככל קטן יהיה שהוא, הפרש כל הוא קטן הוא גם יהיה ץ1ץ-2ש־ מקבלים אזי שיהיתון. גודל מכל נ

ארנו עם ההתכתבות234

דיים ראויים אינם אלה ועניינים הראוי, מן למעלה מעכבך אני אבללבך. לתשומת

הנאמן. עבדך אדוני, לבי, בכל הננילייבניץ .

לייבניץ אל ארנו כב.1687 באוגוסט 28

מן לאיגרתו רב כה באיחור אני שמשיב על תחילה להתנצל עלי שומה בעניינים ועסקתי שונות במחלות חליתי ההוא הזמן מאז באפריל. 30ה־

כה לעניינים להתמסר במקצת אנוכי מתקשה כך על ונוסף שונים, המועטות במלים להסתפק שתיאות בך אני מפציר לפיכך מופשטים.

האחרונה. באיגרתך המצויים החידושים על שאומר במלה אליו מתכוון שאתה מה של בהירה אידיאה ועיקר כלל לי אין .1

caeteris יותר, מובחן באופן מבטאה ״שנפשנו אומר אתה כאשר לבטא, 'paribus, את אף מסוים במובן מבטאה היא שהרי לגופה, ששייך מה את

הכרה, או מחשבה לאיזו זה בביטוי מתכוון אתה אם שכן 1כולו״. היקום הלימפה תנועת של והכרה מחשבה יותר בנפשי שיש לקבל יכול אינני

ביטדי מכנה שאתה מה ואם שבתאי. של ירחיו של מאשר בכלי־הלימפה עשוי איננו זה דבר וכך מהו. יודע אינני הכרה, לא ואף מחשבה איננו

עשויה כיצד לפניך, שהעליתי הקושי יישוב לקראת במאומה אותי לשרת ישן, שאני בשעה אותי דוקרים כאשר כאב של הרגשה לעצמה לתת נפשי זו ידיעה בה אין והרי אותי, שדוקרים שתדע כך לשם היה נדרש שהרי

חשה. היא שבו הכאב על־ידי אלא הסיבות של בפילוסופיה כדלקמן בו שדנים מה אודות על .2

היא׳ נפשי לא ברם בכך; רוצה שאני בו־ברגע נעה ״זרועי ההזדמנותיות: אומר אתה הוא", אלוהים לכן, גופי! לא אף זו, תנועה של הממשית הסיבה

אשר דבר עצמו, את להניע עשוי גוף שאין שמניחים הדברים שפירושהממשי מן שישנו שמה זאת, לעומת גורס, ושאתה מקבל, אינך אתה

מ׳ אג׳ .1 ע לעיל(. 215 כ)

235כב איגרת

והרצון שהמחשבה כשם ממש הגופני העצם מן נובע תנועה, הקרוי במצבהרוח. מן נובעים הוא־הוא - לעצמו לתתה עשוי תנועה לחלוטין המשולל שגוף אבל הראיות מן אחת הורסים זאת, מקבלים ואם להבנה. קשה לי שנראה

ראשון. מניע של ההכרח שהיא לאלוהים, היה לא תנועה, לעצמו להעניק הגוף היה מסוגל אם גם יתר־על־כן,

בכל עצמה להניע מסוגלת תהיה שזרועי לכך לגרום כדי הזה בדבר עשויה כיצד הכרה, בה שאין מאחר שכן בכך. רוצה שהייתי הפעמים

עצמה. את שתניע שרצוני לדעת היתה ובלתי- עצמותיות צורות אותן אודות על דברים עוד בפי יש .3

אף ואולי בעלי־החיים בכל קיומן את לחייב שצריך מאמין שאתה נכחדות, כלל מורכב הוא שאין מניח )שאתה החומר יהיה לא כן לא שאם בצמחים,

לאינסוף( עד מתחלק שהוא אלא מתימטיות, מנקודות או מאטומים ועיקר.aggregatum per accidens רק אלא ,unum per se בחזקת

הבלתי־מושלם שהוא החומר של שממהותו שייתכן לך השבתי א. כפי כלל, ועצמית אמיתית אחדות בעל הוא שאין הישים, מכל ביותר

2unum ens ולא ,piura entia תמיד ושהוא הקדוש, אוגוסטינוס שהאמין לאינסוף, החומר של מהתחלקותו יותר בלתי־מובן אינו זה ושכל במובהק!

מקבל. שאתה piura entia שיהיו ייתכן לא שכן האפשר, בגדר איננו שזה משיב אתה.unum ens בנמצא אין שבו במקום עשוי קורדמואה דה שהא׳ זה בנימוק להשתמש אתה יכול כיצד אבל

לבד שכן מוטעה, להיות בהכרח צריך שלטעמך אבל לאמיתי, לחשבו היה ההכרח מן המיליון, החלק את בו מהווים שאינם בעלי־החיות, הגופים מן

piura יהיו עצמותיות צורות בעלי דידו, אליבא שאינם, האחרים שכלentia, ולא unum per se .שיש איפוא הוא בלתי־אפשרי לא במובהק

piura entia אין שבו במקום unum per se .במובהק

ם הוא החומר :2 שי ם״ "י ת ולא מרובי שו אחת״. "י

ארבו עם ההתכתבות236

תקנה להביא עשויות שלך העצמותיות שהצורות לי נראה לא ב. כפי מובן הוא אם 7unum שמכנים ens־n של תואר אותו שכן הזה. לקושי למה מהותי להיות צריך המטאפיסית, החומרה על־פי אותו מבין שאתה

בחזקת איננו החומר של חלקיק אם לפיכך לו. ופנימי unum ens שמכונהunum ens אלא piura entia, אשר עצמותית, צורה כיצד משיג אינני

חיצוני, כינוי לו להעניק אלא בידה אין ממשי באופן ממנו נבדלת בהיותה ליהפך עשוי הוא וכיצד ,piura entia מלהיות לחדול לו לגרום יכולה

unum ens להיות עשוי זה שדבר היטב אני מבין חיצוני. כינוי באמצעות unum המלה את מבינים איננו באשר ,unum ens לכנותו טעם בשבילנו

צורות לאותן זקוקים אנו אין אבל מטאפיסית. חומרה אותה על־פי שכן לאינסוף. מרובים דוממים גופים אחד בשם לכנות כדי עצמותיות

שהארץ אחת, היא שהשמש אומרים אם כהלכה דיבור בגדר הוא אין כלום שכדי וכלל, כלל איפוא מסתבר לא ?,וכו אחת היא בה מתגוררים שאנו

אלה, עצמותיות צורות לקבל הכרח לגופים אמיתית אחדות להעניקבהם. היתה לא כביכול שבלעדיהן

בגופים אלא אלה עצמותיות צורות של מציאותן גורס אינך ג. גופים ואין מאורגנים, שאינם בעלי־חיות גופים אין ברם בעלי־החיות.

שלך העצמותיות שהצורות במקום מכאן, .piura entia שאינם מאורגנים אדרבה, הרי ,piura entia יהיו שלא אליהן המצורפים לגופים תגרומנה

אליהן. שיצטרפו כדי ,piura entia יהיו שהם צריך של או עצמותיות צורות אותן של בהירה אידיאה כל לי אין ד.

שהרי לעצמים, אותן מחשיב שאתה מכאן מתחייב החיות. של נפשותיהן אתה שביניהם העצמים, שרק אומר ואתה עצמותיות, אותן מכנה אתה באמת. ממשיים ישים הם האלה, העצמותיות הצורות את בעיקר מונה ועל והרוחות: הגופים עצמים, של סוגים שני אלא מכיר אינני אני ברם,

שבו הכלל על־פי לנו, להראותם אחרים עצמים בנמצא שיש הגורסים יסוד״. בלי כבטוח דבר לקבל אין׳/ שלפיו איגרתו, את חותם אתה

שאם הרי רוחות, או גופים או הן אלה עצמותיות שצורות איפוא בהניחנו עד ובנות־חלוקה בנות־חלוקה, ולפיכך מתפשטות, שהן מתחייב הן, גופים

ממש ,piura entia אלא unum ens כלל הן שאין נובע מכאן לאינסוף:

237כב איגרת

להם להעניק היכולת ועיקר כלל בהן אין ולכן מחיות, שהן הגופים כמו שמשיג מה זה שכן לחשוב: מהותן תהא הן, רוחות אם אמיתית. אחדות שתולעת חושבת, שצדפה לחשוב אני מתקשה אולם רוח. במלה אנוכי

משוכנע שאינך איגרת באותה מעיד שאתה מאחר יתר־על־כן, חושבת. שאינך גם מזה מתחייב עצמותית, צורה או חיים, או נפש, אין שלצמחים

אם שלהם, העצמותית הצורה שכן חושבים, אינם שהצמחים משוכנע בעלת היתה שלא משום גוף היתה שלא היות עצמותית, צורה להם היתה

חושב. עצם אומרת זאת רוח, להיות צריכה היתה התפשטות, הצורות שלפיד, הטענה על להגן פחות עוד שניתן לי נראה ה.

כבר להכחדה. בלתי־ניתנות הן החיות של הנפשות או העצמותיות הורגים כאשר או מתות הן כאשר החיות נפשות הופכות למה שאלתיך

נפשותיהם. הופכות למה הזחלים, את למשל, שמבעירים, בשעה אותן: בחיותו, שעומד זחל כל של קטן גוף בחלק מתקיימת ״שהיא לי משיב אתה

או הקורעת האש פעולת מפני חסין להיות כדי דיו קטן תמיד יהיה ואשד טעו ״שהקדמונים לומר, שמביאך והוא הזחלים״. של גופם את המשחיתה

בעל־חיים אותו של שינויי־הצורה את במקום הנשמות גלגול את שקיבלו אמצעי הדעת על להעלות אי־אפשר 3נפש״. אותה על תמיד השומר עומד אני אשר אל אדוני, לבך, שית אבל זה. קושי להתיר יותר מחוכם

מביצים אחת כל ביציו, את מטיל משי תולעת של פרפר כאשר לך. לומר לכך שמביא מה משי, תולעת של נפש בעלת היא דידך, אליבא אלה,

אם אולם, משי.קטנות. תולעי בוקעות חודשים שישה או חמישה שככלות נפשות מאה דבריך על־פי יימצאו עדיין משי, תולעי מאה מבעירים היו יודע אינני גיסא מחד אבל זה; במספר אפר חלקיקי בתוך משי תולעי של אותו היא עדיין ששרפוה, לאחר משי, תולעת שכל לשכנע תוכל מי את:

אפר של זעיר לחלקיק המחוברת נפש אותה על שומר אשר בעל־חיים מדוע היה, כך אם גיסא, ומאידך גופה? של קטן חלק לכן קודם היה אשר

מן נולדות שהן כפי אלה, אפר מחלקיקי משי תולעי לעולם ייוולדו לאהביצים.

ט׳ אג׳ .3 ע א. 229,228 כ) עי ל

ארנו עם ההתכתבות238

ידוע אשר לבעלי־החיים באשר יותר עוד גדול נראה זה קושי אבל ו. שני מחיבור אלא לעולם נולדים הם שאין יותר רבה בוודאות עליהם

תחת אברהם ששחט האיל של נפשו היתה למה למשל, אני, שואל המינים. איל של לעוברו עברה שהיא אומר אינך כך. אחר לעולה ושהעלהו יצחק דוחה. שאתה הקדמונים, של הנשמות גלגול בבחינת היה זה שכן אחר. שהיה זה איל של גופו של בחלקיק נשארה שהיא משיבני אתה אבל

אחד בעל־חיים של ׳׳בשינוי־הצורה אלא המדובר אין ושלפיכך לאפר, של במידת־מה זאת לומר ניתן /,נפש אותה על תמיד ששמר ויחיד,

ההופך זחל על העצמותיות, הצורות בדבר שלך ההיפותיזה לפי סבירות, בעל־חיים ולפיכך הזחל, כמו כמוהו מאורגן, גוף הוא הפרפר שכן לפרפר, הזחל של מחלקיו רבים בו נשמרים שכן הזחל, עם לזהה לחשבו שניתן

של זה חלק אבל תבניתם. אלא בהם נשתנתה לא והאחרים שינוי, כל בלי אי־אפשר האיל, של נפשו פרשה כביכול שאליו לאפר, שהיה האיל

האיל של הנפש וכך ועיקר, כלל מאורגן שאינו משום לבעל־חיים לחשבו איל, מזה פחות ועוד בעל־חיים, כלל יוצרת אינה אליו מחוברת בהיותה

של נפשו איפוא תעשה מה האיל. של נפשו לעשות צריכה שהיתה כפי אחר: למען ממנו להיפרד עשויה היא אין שהרי אפר? באותו הזה האיל

לגבי היא שווה וגזירה דוחה. שאתה הנשמות גלגול בחזקת זה יהא הן באשר בעלי־חיים יוצרות אינן אשר לאינסוף רבות אחרות נפשות

לראות, אי־אפשר אשר החומר, של בלתי־מאורגנים לחלקים מחוברות מרובות נפשות אותן מאורגנים. ייהפכו כיצד הקבועים, הטבע חוקי על־פי

דברים איפוא תהיינה חיים בהם שאין לגופים המחוברות לאינסוףלאינסוף. מרובים מפלצתיים

לתשובתך קאטלאן האב הא׳ שענה את ראיתי מכבר לא זהNouvelles de la Republique des lettres"Z הדברים יוני. חודש של

לעומק ירד שלא אפשר אבל למדי. ברורים לי נראים שם אומר שהואלו. שתשיב לתשובה אני מצפה כן ועל דעתך,

מאד. הנאמן עבדך אדוני, הריני,ארנו א.

239כג איגרת

מהפה־ריינפלס ארגפט הרוזן אל אדנו כג.1687 באוגוסט 31

״דעותיו את מזכיר ארנו הקודמת. האיגרת את המלווה קצרה ]איגרת הרוזן מן הוא מבקש דבר, של בעיקרו בפיסיקה. לייבניץ של המוזרות״

לעניין ולהתמסר הפילוסופיות, הספקולציות מן לחדול לייבניץ את לשדל רק להגיע ניתן שאליה הנפש, גאולת הוא הלא באמת, החשוב האחד

הקתולית.[ הכנסייה של אמונתה היא הלא האמיתית׳/ ״הדת בתחומי

לייבניץ אל מהפה־ריינפלם ארנפט הרוזן כד. 1687 בספטמבר 11

לידי באה בו גם אדנו. של הקודם מכתבו את ומסביר המלווה ]פתקדתו.[ את להמיר לייבניץ את להביא הרוזן של שאיפתו ביטוי

1ארנפט הרוזן אל לייבניץ כה. ממודעי, אנשים ישנם הזה, המיתר על פורט שאתה מאחר דת, בענייני

של מדעותיה רחוקים שאינם עצמי, בי ועיקר כלל מדבר אינני שכן מקובלות טרנט מועצת של ההגדרות אשר הרומית, הקתולית הכנסייה

ועם כתבי־הקודש עם אחד בקנה עולות שהן להם ונראה למדי עליהם יותר סדורה הרומית התיאולוגיה שיטת לדעתם ואשר הקדושים, האבות

אבל בעדם; מעכבות אינן שהדוגמות מודים ואשר הפרוטסטאנטים של מזו שכפי מדי, ®פוצים מאד גדולים נוהג עיוותי כמה ראשית, בעדם, מעכבים

בעיקר הרומית, הקתולית הקהילה אותם סובלת לדעת נוכחים שהם או אלה עיוותים מחייבים עצמם ימצאו פן יראים הם פולחן: בענייניעילה בכך יתנו שמא חוששים הם לשללם: עוד יהינו לא פן לפחות

הי .1 ץ מעולם. נשלחה שלא הרוזן אל איגרת טיוטת זו בני ב ליי על בה מגית סיונו או הנ תו דתו, את להמיר להבי שו עניין והתעק שהדימוי מעידה זה ב

שרו אדם של לעתים אליו שנלווה שי שיו אולי בספק, מוטל והאינטלקטואלי האישא איננו כתב־היד מוצדק. איננו ה נו רי א של בהקשר נכתב שהוא נראה אך ת

הם תי סיונו של ארנו של נ ץ את להביא הרוזן ו בני הקתולית לכנסייה להצטרף ליישתי המצויים ת ב הקודמות. האיגרו

תו צם ההתכתבות240 א

הגם שיתנו, ושהמופת מצפון, בלי אנשים שיחשבום לאלה לשערוריה של בקהלם לבוא ניתן אם בלבם ספק אף לכפירה! יביא כראוי, יובן שלא

שבנסיבות גורסים והם נסבלים: שאינם אחדים דברים הנוהגים אנשים לכנסייה ההצטרפות פני על אמונה קהילת לנטוש שלא עדיף כאלה

החרמות בעדם עוד יעכבו הזה, המכשול יוסר כאשר שנית, הקתולית.[anathematismes] לגינויים קולם לצרף עליהם יקשה טרנט, מועצת של [condamnations] מאמינים הם נחוצים. ולא מדי נוקשים להם הנראים

שהם או לפילוג גורמים ושהם הנוצרית לאהבה מנוגדים האלה שהדבריםאותו. מזרזים

שהיו כפי אמיתיים, כקתולים 'עצמים רואים אלה אנשים אף־על־פי־כן מחזיקים הם שכן clave errante,2 בצדק, שלא אותם שהחרימו אלה

[communion] לאיחוד מכל יותר מייחלים והם הקתוליות, בדוגמותלו. מסרבים או אליו בדרך קשיים מערימים אחרים אשר דבר החיצוני,

כמה של בהסכמתם הצטייד אשר 3רומי, קתולי אחד, מפורסם תיאולוג החרמות אלא בעדו יעכבו שלא שפרוטסטאנט, והאמין מוצא הציע אחרים,

באקומניות ספק יטיל ואשד טרנט, מועצת של הגדרות אי-אלה וכן שתהיה למועצה לציית נכון שיהיה אבל הזאת, המועצה של האמיתית

הכנסייה של הראשונים העקרונות את יקבל לפיכך ואשר אקומנית, באמת העובדה מבחינת אלא הדין מבחינת תהיה לא טעותו כי עד הקתולית

להזכיר בלי בקהל להתקבל יהיה עשוי אני, אומר כזה, אשר איש בלבד, הכל, צל עדיין התקבלה לא זו מועצה שהרי טרנט, מועצת את כלל

אנשי למען אלא ניתנה לא הרביעי פיוס האפיפיור של והצהרת״האמונה חלק היא טרנט שמועצת מאמין אני ואין מורי־ההלכה, או הכנסייה

אם ספק אבל בצרפת. לקהילה שהתקבלו מי כל של מהצהרת־האמונהיתקבל. הזה המוצא

ר ״במפתח .2 מ לו כ ה׳/ ע נכונים. שאינם טעמים מתוך תוץ כאן מתכוון הנראה ככל .3 בני שפינולה, ליי שוף ל שר קתולי, בי סה, א שנות ני ב

והקתולים. הפרוטסטאנטים של מחדש איחוד ליזום הי״ז, המאה של השמוניםץ בני שיחו אחד היה ליי ם. מבני־ העיקריי

241כו איגרת

ארנן אל לייכניץ כר. 1687 באוקטובר 9 האנרבר,

אדוני, בדברים לענות בידך כשעתותיך משפטך את מאד אני שמחשיב מאחר

להן מייחם שאני שהעמדות להראות לנסות שוב אשתדל הפרק, שעל לי נראה לא שכן עליהן. להגן למצער ניתן ודאיות, אינן אם חשיבות, אינם לדעתי, ואשר, אצלך נותרו שעדיין הספקות על להשיב שיקשה האחדים, עיסוקיו מרובים ואשר בדעותיו הדבק שאיש מכך אלא נובעים

על חדש, רעיון לכתחילה לקבל יתקשה שיהיה, ככל כשרונות רב יהיה בדגמים לא בתבניות, לא להיעזר אי־אפשר שבו החושים, מן מופשט נושא

בדמיון. לא ואף ולפי מסוים במובן היקום כל את טבעי באופן מבטאה שהנפש אמרתי

באופן מבטאת בהיותה ולכן, שלה, גופה אל האחרים לגופים שיש היחס הודות צריכה, היא גופה, של לחלקיו ששייך את יותר בלתי־אמצעי

תנועות כמה בעיקר לבטא שלה, למהותה השייכים היחס חוקי לאותם מרגישה שהיא בשעה שקורה הוא גופה; של חלקיו של בלתי־רגילות

אליו מתכוון שאני מה של בהירה אידיאה כלל לך שאין השבת כך על כאב. שהנפש מסכים אתה אין למחשבה, בה מתכוון אני אם לבטא; במלה

ירחיו את מאשר הלימפה בכלי הלימפה תנועות את יותר ומכירה חושבת אתה יודע)כך אתה אין אחר, דבר לאיזה מתכוון אני אם אבל שבתאי; של

אין מובחן( ביטוי לו לתת מסוגל אינני שכלל ולפיכך)בהנחה מהו, אומר( לעצמה לתת מסוגלת הנפש שבה הדרך לגילוי במאומה מועיל הזה המונח

שדוקרים ידעה שכבר דעתך( )לפי מזה יתחייב שכן הכאב, הרגשת את מרגישה. שהיא הכאב באמצעות אלא זאת מכירה היא אין ואילו אותי,

ואחיל מעורפל, שהוא מוצא שאתה הזה המונח את אסביר להשיב, כדי נוקט( שאני )בלשון אחר מבטא אחד דבר שהעלת. הקושיה על אותו

לגבי לומר שניתן מה בין [rägie] ומוסדר־על־פי־כלל קבוע יחס יש כאשר של השלכה שבו המובן זהו רעהו. לגבי לאמרו שניתן מה לבין האחד

הביטוי שלה. [geometrai] המישורית התבנית את מבטאה פרספקטיבהההרגשה הטבעית, התפיסה אשר סוג, והוא הצורות, לכל משותף

ארנו עם ההתכתבות242

בכך די ובהרגשה, הטבעית בתפיסה מיניו. הם השכלית וההכרה החייתית מבוטא יהא אחדים, ישים בין מפוזר ואשר וחומרי, בר־חלוקה שהוא שמה

באחדות המחונן בעצם או ויחיד, אחד בלתי־מתחלק ביש מיוצג או אותו מכנים ואזי התבונית, בנפש בתודעה מלווה זה וייצוג 1אמיתית. מזדהים כאילו העצמים כל שכן בכל, מתרחש זה ביטוי אולם, מחשבה.

[sympathisent] לשינוי התואם יחסי בשינוי משתנים והם האחרים כל עם

שר נוסף: משפט כאן מופיע שבהאנובר בכה״י .1 באפשרותו ספק להטיל ״ואי־אפצוג של שנו שכן אחד, בתוך רבים דברים של כזה יי ת נפ תנ צוג לנו נו כזה״. ייץ מנסה שבהם המקומות אחד זהו כל היות בדבר תורתו את להבהיר לייבני

הרי לעיל, מביא שהוא הדוגמה שמראה כפי אהדדי. זה את זה 0מבטאי העצמיםשג את שגם טוי מו ץ חשב הבי בני ת לאור ליי ההגדרה מתימטיות. אנלוגיו

ת תנ שג של הגדרתו למעשה הינה עצמה באיגרת הני ד׳פלנקציד, של המתימטי המו לייבניץ ואשר הי״ז, המאה בשלהי רק במפורש מופיע אשר הפשוט(, )במובנה

שוב אולי היה שיבות מנסחיו. מבין הח שג של הח התיזה להבנת הפונקציה מושל - ההארמוניה של המטאפיסית בלי המונאדות בין הקשר ו ת״ ״ כמקרה חלונו

ת היא - שלה פרטי ת בפוריו שמעניקה באפשרות כלומר שלו, האופראציונלית ולמעשה - לעבור הפונקציה של אחת סידרה מתוך מוגדר, כלל על-פי - לבנו

סגולי חוק בעלת אחרת סידרה אל שלה, הסגולי החוק על-פי המתקדמת גדלים, אגפיה שני בין או הסדרות שתי בין זה באופן שמתכונן הקשר של מטבעו שונה.

תן הפונקציה, של ועל - המונאדות בין ההארמוני הקשר של טבעו על ללמוד ני קשר אחר, לשון העצמים. בין האוקאסיונליסטי הקשר לבין בינו שמבחין מה

טוי של בגדר הוא אלא מוצלח״, ״מקרה של בגדר איננו המונאדות שבין הבית הלקילמדסדד. קיו ת זו חו שונית בממשות אמנם מעוגנ במלוא והעצמותית הרא

שותן שהיא המלה, מובן א אין אך המונאדות, של ממ של חדלה הי מלהיות כך בש שלייבניץ כשם לחלוטין. רציונלית ש חזור מדגי או שהתפתחותה והדג

ת התפרשותה ת הן אלא נס של בגדר אינן המונאדה של העצמי בעו טבעד, מתוך נושמע)ראה תרתי - מר/ מ א מ ף ׳ אג׳ 3 ,הע 16 סעי כך המונאדה, של - (9 הע׳ ב ו

הנבראים העצמים שבין היחס או הקשר דבר על התיזה מן לסלק מבקש גם הואת, על־טבעיות של תדמית כל סיו ת. של או וני שג אי־רציונליו ד,ביטד, של המו

- המוסיקלי גם אך המתימטי בעיקר - שונים בהקשרים שלו והתימטיזציה חשוב יסוד על רומז שבהאנובר בכה״י שנוסף המשפט כן. לעשות לו מאפשר

טוי תורת של נוסף ץ של הבי בני שוי שהאחד ההכרה והוא ליי הריבוי את לבטא עשזו האינסופי, ראה הפרצפציה: של האמיתית המטאפיסית משמעותה הינה ו

ה/ לוגי אדו מונ של' מ .14־12 סעיף ל

243כו איגרת

או פחות מורגש זה ששינוי הגם כולו, היקום בכל המתרחש ביותר הזעיר גופנו עם לפעולותיהם או האחרים לגופים שיש הקשר מידת על־פי יותר

הדברים עם מסכים היה ובעצמו בכבודו דקארט שא׳ חושבני שלנו. כל של וההתחלקות הרציפות שבשל מקבל היה ספק בלי שכן האלה, הגופים אל ביותר הזעירה התנועה של השפעתה מתפשטת החומר

אבל לאינסוף, עד להם הסמוכים אל הסמוכים מן מזה וכתוצאה הסמוכים, כלשהו באופן מושפע להיות גופנו צריך לפיכך בהתאם. נחלשת שהיא תוך

מתאימות גופנו של תנועותיו לכל אולם האחרים. בכל שחלים השינויים מן מבולבלות, יותר או פחות נפשנו, של מסוימות מחשבות או תפיסות שביקום; התנועות כל של מחשבה איזו בה יש היא גם הנפש ולפיכך הי£ אמת שלהן. ביטוי או מחשבה איזו יש 2אחר עצם או נפש לכל ולדעתי את למשל כמו גופנו, של תנועותיו כל את מובחן באופן תופסים שאיננו זה הרי בה( השתמשתי שכבר בדוגמה להיעזר )אם אבל הלימפה, תנועת

למען החוף על גל כל של תנועתו את במידת־מה שאתפוס שמתחייב כמו עז שאון אותו היינו לו, גורמת שהצטרפותם מה את לתפוס אוכל

מבולבלת תוצאה איזו חשים גם אנו אופן באותו הים: בקרבת ששומעים בתנועה מורגלים שאנו מאחר אבל בנו. המתרחשות התנועות כל של

אלא רפלקסיה, ובלוויית מובחן באופן אותה תופסים אנו אין זו, פנימית לקוות מקום והיה המחלות. של בראשיתן כמו נכבד שינוי חל כאשר

ההרגשות של הזה הסוג את דיוק ביתר להבחין יעמלו שהרופאים אחרים גופים תופגים שאיננו מאחר אולם, בגופנו. לנו שיש המבולבלות

שהנפש לדברי, הצדקה היתה גופנו, עם להם שיש הקשר באמצעות אלא את מכירים אנו אין יתר־על״כן, לגופנו: ששייך מה את יותר טוב מבטאה בעינינו. הנעשית תנועה על־פי אלא צדק של או שבתאי של ירחיהם מה זולת לדעתי, שותפים הקרטזיאנים יהיו האלה הדברים שבכל חושבני

לבד עצמותיות צורות או אחרות נפשות מסביבנו שיש מניח שאניואילו המחשבה, מן נחותה תפיסה או ביטוי להן מייחס שאני משלנו,

toute notre מובן: איננו שנשלחה באיגרת )הנוסח שבהאנובר כה״י על־פי .2äme en substance.)

ארנו עם ההתכתבות244

בקיוםנמודים ואינם החיות אצל הרגש הימצאות את שוללים הקרטזיאנים השאלה לגבי מינה נפקא בו שאין מה לאדם; מחוץ עצמותיות צורות בשאלה עתה איפוא מדובר הכאב. לסיבת באשר כאן, בה דנים שאנו כיצד רואים אנו אין שכן גופה, של תנועותיו את הנפש תופסת כיצד

יש אל מתפשטת מסה של הפעולה עוברת אפיקים באילו להסביר מלהסביר ידם שקצרה מודים השורה מן הקרטזיאנים בלתי־מתחלק.

שהוא מאמינים ההזדמנותיות הסיבות של ההיפותיזה ממציאי זה; איחוד3;nodus vindice dignus, cui Deus ex machina intervenire debeat

היש או העצם מושג באמצעות טבעי באורח מבטאו שאני הרי לי, באשר השתלשלות הוא הנוכחי מצבו שלעולם ממנו שמשתמע בכלל, המוגמר היקום: את לבטא הוא נפש כל של טבעה שכן הקודם, מצבו של טבעית

היא טבעה, של המיוחדים לחוקים שהודות כך מלכתחילה נבראה היא איפוא אין שלה; בגופה ובעיקר בגופים, שמתרחש מה אל להתאים צריכה בשעה הדקירה את לעצמה מייצגת אכן שהיא כך על להשתומם מקום

יהיו: זה, בעניין הסברי את לסיים וכדי נדקר. שגופה

א. ברגע הנפש מצב א. ברגע הגופים מצבב)כאב(. ברגע הנפש מצב ב)דקירה(. הבא ברגע הגופים מצב

א, ברגע הגופים ממצב משתלשל ב ברגע הגופים שמצב כשם כן, אם נפש, אותה של הקודם מצבה א, של השתלשלות הוא ב הנפש מצב גם כך

הטבע על־פי הם הנפש של מצביה אולם, בכלל. עצם של המושג על־פי של ובמיוחד העולם, של מתאימים מצבים של ביטויים המהות ועל־פי חלק הינה שהדקירה היות לפיכך, במובהק; אזי להן השייכים הגופים הוא הלא ביטויה, או הדקירה של שייצוגה הרי ב, ברגע הגוף של ממצבו שתנועה כשם שכן, ב? ברגע הנפש מן חלק הוא גם יהיה הכאב,

בעצם אחר מייצוג משתלשל ייצוג גם כך אחרת, מתנועה משתלשלת

שי .3 שיע, הראוי "קו שבילו אשר למו האל להתערב צריך ב ״;,המכונה מתוך 'ת הוראציוס, של משובש ציטוט אמנו ט/ ׳ פיו .191 חרוז ה

245כו איגרת

שהנפש מכאן מתחייב לפיכך [.representative] מייצג שהוא שטבעו ביתר מבטאה שתהא דורשים היחס שחוקי בשעה הדקירה את תופסת

תופסת אינה שהנפש היא אמת גופה. חלקי של יותר נכבד שינוי מובחנות עדיין שהן בשעה העתיד, ולכאבה לדקירה הסיבות את מובחן באופן תמיד

כשאין לחילופין או השינה בשעת כמו א, המצב של בייצוג צפונות יוצרות הסיכה של שתנועותיה מפני זאת אבל קרבה, שהסיכה מבחינים

על-ידי כלשהו באופן נפעלים כבר שאנו ואף מדי, זעום רושם אזי או הייצוג בנו מצויים ושכך נפשנו, של הייצוגים ועל־ידי האלה התנועות

- הדקירה אותה של הייצוג סיבת ולפיכך - הדקירה סיבות של הביטוי כה מכמות אותן להפריד יכולים אנו שאין הרי הכאב, של סיבתו כלומר נכבדים. נעשים שהם בשעה אלא אחרות ותנועות מחשבות של גדולה הנבדלות יותר, יחידאיות תופעות על אלא רפלקסיה מבצעת איננה נפשנו

חושבת שהיא בשעה דבר על מובחן באורח חושבת היא ואין האחרות! מן יהיה ניתן היכן לנחש יכול אינני זה, כל לאחר הכל. על שווה במידה מסוגל אכן שאלוהים בכך יכפרו כן אם אלא קושי, של צילו צל למצוא עם בהמשך מתאימים שהם כך, מלכתחילה שנעשים עצמים לברוא

כל אין והנה, שלהם. לטבעם הודות האחדים העצמים כל של התופעות מייצגים שהמתימטיקאים רואים שאנו ומאחר זו, אפשרות לשלול סיבה

מאמר במכונה)כאותו השמים תנועות את

Jura pofc rerumque fidem legesque deorum Cuncta Syracusius transtulit arte senex.4

ארכימדס שעשאו מכפי יותר טוב היום לעשותו יכולים שאנו דבר את לברוא יוכל לא שיעור, לאין עליהם העולה אלווזים, מדוע בשעתו(,שלהם, חוקיהם באמצעות שיבטאו כך מלכתחילה המייצגים העצמים

ת׳ מתוך .4 אפיגרמו שורר של ׳ אנוס)מ שורות הרביעית! המאה מסוף רומי קלאודי הln" הקרויה מאפיגרמה לקוחות sphaeram Archimedis:)קת ״ השמים, ״חו

ש חיקה אלה כל את / האלים חוקי הדברים, סדר למדע הודות זקן סיראקוזי אישלו״.

ארבו עם ההתכתבות246

לקרות אמור אשר כל את ייצוגים, או מחשבות של הטבעי השינוי על־פי ראוי שהוא גם אלא להשיגו, שקל לי שנראה בלבד זו לא אשר דבר לגוף,

שיהיו צריו שכן אחר! או זה באופן והכרחי היקום, של וליופיו לאלוהים אותו בתוכם כולם יבטאו שהם וצריך העצמים, כל בין וקשר הארמוניה

ואת בוראם, של רצונו שהיא [universelle] הכללית הסיבה ואת היקום, וכן שניתן. ככל טוב לזה זה עצמם יסגלו למען שחוקק החוקים או הצווים

יכולים )שאינם שונים עצמים של זה הדדי [correspondance] תואם זה מסכימים הם זאת ובכל המטאפיסית, החומרה על־פי זה על זה לפעול

לקיומו כיותר המוצקות ההוכחות מן אחת הינד, זה( על זה פעלו כאילו לזה בהתאם לבטאה תמיד צריך מסובב שכל משותפת סיבה של או אלוהים של

של תופעותיהם כן, לא שאם ליכולתו. ובהתאם שלו המבט לנקודת המערכות ומספר וכלל, כלל ביניהן תתאמנה לא השונים הכוחות

[systemes] אם באקראי רק זה שיהיה או העצמים כמספר יהיה שתימצאנה על כולו מבוסס שבידנו והחלל הזמן מושג לפעם. מפעם ביניהן תתאמנה להסביר צריך הייתי אם לעולם מסיים הייתי לא אבל זו, [accord] התאמה

לייגע אנוכי מעדיף אף־על־פי־כן לעניינו. שקשור מה כל את בשלמות5די. לומר לא מאשר

תר והמפורטים המלאים הניסוחים אחד ספק, בלי זהו, .5 ההארמוניה תורת של ביוץ. של שיטה למשל )ראה תקופה מאותה אחרים ובכתבים כאן, לייבני חדשה׳ ׳

ץ מציג שבעקבותיה(, וההבהרות ת7/ד7א את שמכונן כמה ההארמוניה את לייבניף מסבירה אינה שההארמוניה קובע הוא יותר שמאוחר לציין מעניין והנפש. הגות״, את אלא סיון הנתפסת ההתאמה את כלומר ה״תופעו | הגוף בין הרגיל בני

שהיא לנפש, שה ו ם", באמצעות ולא טבעי׳׳ ׳׳באורח זאת עו סי אצל שזה כפי "ניכון אל להכיר ביכולתנו אין ברם האוקאסיונליסטים. "האחדות את נ

ת׳׳ ף שבין המטאפיסי ץ שאין אף - לנפש הגו ■־! מעין שדבר־מה בכך כופר לייבניפ, (,Toumemine (1707^ איגרת ראה מתקיים: זה i באיגרת .597־595 ו ג׳׳

Des Bosses^ ש בותב: הוא 1706מ־ הנפ שונית האנטלכיה היא ׳׳ « הגוף של הראק וזה jf מסבירה מראש הקבועה ההארמוניה אבל האיחוד: של טבעו הינו בדיו

לי באורח בי טליגי ת לבין התפיסות בין ההתאמה את אינ ת": התנועו I: ג״פ, הגופניו? להלן. 9 הע׳ ראה האנטלכיה על .314 ב

ת 247כו איגר

אגי למה אדוני, שתבין, עתה מאמין ואני האחרים, לספקותיך־ נעבור או, מעצמו תנועתו את לעצמו מעניק גופני שעצם אומר כשאני מתכוון,

תופעה שהיא התנועה שכן רגע, בכל בתנועה הממשי מן יש מה מוטב, השתלשלות הוא עצם של נוכחי מצב כל שהרי 6אחרות,- תופעות דורשת

או פעולה כל מוטב או תנועה כל בו שאין שגוף נכון הקודם. מצבו של כלל שאין גורס אני אבל לעצמו! להעניקה מסוגל אינו לשינוי נטייה מנוחה של במצב גוף להציב מסוגל שאלוהים לי תאמר 7כאלה. גופים

זה ושגוף לאין, לעשותו מסוגל גם שאלוהים משיב אני אבל מושלמת, שאומר בכך די למצער או כלל: עצם איננו והיפעלות פעולה המשולל

שאינו מושלמת)מה במנוחה כלשהו גוף אי־־פעם מעמיד אלוהים היה שאם תנועה לו להעניק כדי חדש נם היה צריך נס(, באמצעות אלא לעשות יכול

את מפריבה ואינה מחזקת שדעתי כן גם אתה רואה כך, על נוסף כלשהי. התנועה לתחילת טעם תמיד לתת יש הראשון. המניע של ההוכחה בלי להיעשות ניתן שלא מה ביניהן: התנועות של ולהתאמתן ולחוקיה

בכך, רוצה שאני משום לא נעה זרועי מזה, לבד אלוהים. על הסתמכות אינני אם אבל ינוע, הר שאיזה נפשי אוות בכל לרצות הייתי יכול שהרי

יכול הייתי שלא משום אלא דבר: יקרה לא ניסים מחוללת אמונה בעל הזרוע קפיצי שבו ברגע בדיוק זה היה לא אם בהצלחה, בכך לרצות

דבר זו: תוצאה שתתקיים כדי שנחוץ כפי להשתחרר עומדים ומנגנוניה האחד גופי. של לתנועות מתאימות אכן שהרגשותי ככל מתרחש אשר סיבתו אבל לעגל, שנקבעה להתאמה הודות האחר אל תמיד נלווה

עצמו. בו מצויה אחד כל של המיידית

שכן .6 עה״ מ״ ץ תוספת הוא התנו במקום לארנו, ששלח באיגרת הוסיף שלייבניאת שבהאנובר: בכה״י המצויים האלה הדברים ר הכוח אומרת, ״ז הנגז

[derivative] שלו״. תוצאה ]התנועה[ שהיאץ: של מאוחרת תוספת שהיא הזאת, הפיסקה מופיעה שבהאנובר בכה״י .7 בני ליי

בשעה אחרים על־ידי נדחפים אינם שהגופים הרי החומרה, על״פי לדבר "וכדית שנוצרת שו היא שאף קפיציותם, על־ידי או שלהם, תנועתם על-ידי אלא התנג

ת מסה כל שלהם. חלקיהם של תנועה הינה פני ש כבר גדולה או קטנה גו בה ישויה שהיא הכוח כל בתוכה ש ע ש ואילו אי־פעם, לרכו רק אחרים גופים עם המפג

תו, קובע ת מוטב, או או ה זו היקבעו שת איננ שעת אלא מתרח ש״. ב המפג

ארנו עם ההתכתבות248

שהן גורס שאנל הנפשות או הצורות של לנושא מגיע אני זו. בדעה המחזיק הראשון אינני ובלתי־נכחדות. בלתי־מתחלקות

גרס 8מליסלס, וכמוהו כבוד(, ביראת אפלטון מדבר )שעליו פאדפגידס ב׳על כך על מעיד אדיסטל תדמית! אלא אינן והכלייה שההתהוות

שמייחסים א, ספר ,De Diaeta של ומחברו ב. פרק ג, ספר השמים/ לחלוטין להתהוות עשוי בעל־חיים שאין מפורשות אומר להיפוקראטם,

om שאלברטום נראה לגמרי. להתכלות ולא מחדש, a בייקון זג׳לן פרנל בחומר! ומעולם מאז היו צפונות העצמותיות שהצורות האמינו הם העולם. מנפש אותן המוציאים אלה וחומר קל השמים, מן אותן מוריד

האמינו רבים אותה! לפתח המשיכו לא אבל האמת, מקצת כולם ראו גלגול על שיחשבו תחת הנפשות, במעבר האמינו אחרים נשמות, בגלגול

יכולים אינם אשר אחרים, נוצר. שכבר בעל־חיים של שינוי־הצורה או בבריאה היא שראשיתן הסכימו הצורות, מקור את אחרת .להסביר ביחס אלא הזמן נקיפת בתוך זו בריאה מקבל אינני אני ואילו אמיתית,

העולם עם נבראו חושבות שאינן הצורות שכל גורס ואני התבונית לנפש שבריאה מאמינים הללו שלהם. לאטומים ביחס האטומיסטים שגורסים כפי

שפילופון, נראה ביותר. הפחותה התולעת שנוצרת פעם בכל מתרחשת זו החזיקו בייל לגבריאל פרוקלום, נגד בספרו אריסטו, של קדום פרשן לבלתי־ החיות נפשות את חשב הקדוש שתומאס דומני זו. בדעה

הם שהרי הרבה, לכת מרחיקים עוד שלנו והקרטזיאנים מתחלקות. בלתי־נכחדת להיות צריכה אמיתית עצמותית צורה או נפש שכל גורסים

א׳ כי 'אף בחיות: במציאותה מודים הם שאין הטעם זה ובלתי־מתהווה.שאמנם להבטיח יכול הוא שאין בעצמו מעיד עלד, לא׳ באיגרת דקארט,

שית המאה מן יווני פילוסוף - מליסוס .8 ס, החמי פארנעידס! של תלמידו לפנה׳׳ס, אלברטוס נזכרים להלן שוב הסכולאסטיקאי הפילוסוף מגנו של וקדוש הח

ון (!1280*1193) הכנסייה קון ג׳ ון או ביי קונתורפ ג׳ שניסה (,1348ב* )מת מביישב אן לנצרות! רושד אבן של הפילוסופיה בין ליי רופא, (1558*1497)פרנל ז׳

ת שחי (Phiioponus)פילופון צרפתי: ומתימטיקאי אסטרונום הראשונה במחצישית המאה של בייל מאלכסנדריה! אריסטו של ופרשן בלשן לספירה, החמי

(1495*1425) (Biel) של הפילוסופיה ברוח לומבארדוס פטרום של פרשן רי אוקהאם: אנגלי. פילוסוף (1687*1614)מור הנ

249כו איגרת

באטומים המאמינים על מתרעמים שאץ ומאחר כלל. נפש בעלות הן אין על האלה כדברים שאומר מי על יתמהו מדוע קיומם, על תמיד השומרים

והרי טבען, מעצם להן מתאימה אי־ההתחלקות אשר הנפשות, אודות עם הנפשות של לעצמותן באשר הקרטזיאנים של דעתם את כשמצרפים

קשה הכרחי. באופן נובע זה דבר החיות, לנפש באשר הכללית הדעה ואם - הכל ועל תמיד המקובלת דעה אותה האנושי המין מן לסלק יהיה

והנה, הרגשות. לחיות יש לפיה - הדעה זוהי כללית, דעה אי־פעם היתה רק לא אלה לנפשות ביחס בו מחזיק שאני הדבר אמיתית, שהיא בהנחה והדת, המוסר בשביל חשוב גם אלא הקרטזיאנים, על־פי הכרחי שהוא

טובי־שכל אחדים אנשים נוטים אליה אשר מסוכנת דעה להפריך כדי של כיתתו אנשי האיטלקים, הפילוסופים בעולם הפיצו אותה ואשר

כאשר העולם נפש אל שבות הפרטיות שהנפשות הדעה היינו אבךרושד, של טבעו בדבר הוכחותי עם אחד בקנה עולה שאינו דבר מת, בעל־החיים

פרטי עצם שכל מפני מובחן באופן להשיגו שאי־אפשר ומה הפרטי, העצםלהיות. אי־פעם שהחל משעה לחוד, תמיד להתקיים צריך המסכימים וכל דיין, חשובות מציע שאני שהאמיתות לכך הטעם זה למצער צריכים אינם האחרים ואילו לקבלן, צריכים נפשות לחיות שיש

באשר שהעלית בספקות עתה נדון הבה אבל למוזרות. אותן לחשובזו. לאי־היכחדות

אחד יש באמת שהוא דבר־מה בגופים שמצוי לקבל שצריך טענתי .1עולם כשלעצמה המתפשטת המסה או החומר באשר ויחיד, אלא אינה \

plura entia, אפלטלן. בעקבות הקדוש אלגלסטינלס רב בצדק שאומר כפי יהיה אשר אחד, אין שבו במקום מספר ישים בנמצא שאין מסיק אני והנה, הזה הדבר על משיב אתה היחידה. את מניח ריבוי ושכל אחד, יש באמת

פגם, בלי שהוא עצמו בטיעון נוגעת תשובתך אין אבל אופנים? במספר ומנסה תמיהות, על ומצביע ad hominem השגות משיג רק אתה שכן

וראשית, הקושי. את להתיר כדי די בו אין אומר שאני שמה להראות להיראות עשוי היה אשר הזה, בנימוק להשתמש אני יכול כיצד ממך נפלא צריך אשר אבל מאטומים, הכל את הבונה קלדדמ״לאד, ,א אצל כתקף

הגופים מן לבד שכן שיפוטך(, )על־פי אצלי מוטעה להיות בהכרח

ארנו עם ההתכתבות250

מן אחרים, גופים של המיליון החלק את מהווים אינם אשר בעלי־החיות מכאן אבל ועולה. הקושי שב וכך piura entia הם האחרים שכל ההכרח

לסופה תרד למען היטב עצמי הבהרתי לא שעדיין אדוני, לדעת, נוכח אני בנמצא שאין שאמרתי זוכר שאינני מה זולת שכן, שלי. ההיפותיזה של

הדעה מן רב מרחק •רחוק הריני הנפשות, מן לבד עצמותיות צורות שכן, האחרים. מן זעיר חלק אלא אינם בעלי־החיות שהגופים האומרת בלי יש ואצלי בעלי־חיות בגופים מלא שהכל אנוכי מאמין אדרבה, לטעמו אשר קורדמואה, א׳ אצל אטומים מאשר נפשות. יותר השוואה הוא הצורות, למצער או הנפשות, שמספר גורס אני ואילו סופי, מספרם

אי־אפשר לאינסוף, בר־חלוקה הוא שהחומר ומאחר לחלוטין, אינסופי או בעלי״חיות, גופים בו שאין עד קטן כה שהינו כלשהו חלק בו לקבועגופניים. עצמים כלומר 9בעלי־צורה, למצער

לחומר המחוברת שהנפש היינו מעלה, שאתה האחרת להשגה באשר .2 אהד באמת איננו שהחומר מפני באמת אחד יש הימנו עושה אינה '

כינוי אלא לו מעניקה אינה משפטך, על־פי שהנפש, ומפני כשלעצמו, הזה החומר משתייך שאליו בעל־החיות שהעצם משיב אני חיצוני,

אלא אינו כשלעצמה, המסה הוא באשר החומר, ואילו באמת, יש הוא־הואהוא אין אף והזמן. החלל גם כמו היטב, מבוססת תדמית או גרידא תופעה

כתב שבהאנובר בכה״י לאדנו: שנשלחה באיגרת רק מופיעה זו אחרונה מלה .9ץ ם בתחילה: לייבני ת, באנטלכיה ״מחונני שוני ם רא א ר או) באופן שנשתמש תתי

מצויה גם שבהאנובר בכה״י [״.vital] של־חיים בעיקרון חיים( במלה כללי כהשעליהם המשפט: בסוף זו תוספת תן כולם ״ ם״. שהם כללי באופן לומר ני את חייץ שאל האנטלכיה של המושג בני שג משמש אריסטו אצל מאריסטו. ליי לציון המו

ש דבר שר דבר כלומר השלמות, או הצורה בפועל בו שי ה״אקט׳/ הפועל, את או היכולת את בו מימש שייכות הפוטנציאליו הוא ועל־כן מהותו, על־פי לו הץ ממשי. פעילות של כעיקרון המונאדה של טיבה לציון המלה את מייחד לייבני

של סוד העומד קיום, ו פני או התופעות בי ם, הקיום או ההתפשטות כמו הנגזריה/ למשל ראה והחומר. לוגי אדו מונ ף ' מתחלק שהחומר מאחר .19*18 סעי

שוי הוא אין לאינסוף, ם, עצמים של או אחדויות של מקורן להיות ע תיי היינו אמית של שויו ת. י תיו לוי הם והחיים כאלה, אחדויות הן המונאדות אמי של מובהק גי

תן תן כך כדי עד - פעלתנו ת. שכולן לומר כמעט שני הבאה. ההערה ראה חיו

251כו איגרת

קבוע, ליש שייחשב לו לגרום העשויות ומוגמרות מדויקות תכונות בעל השייכת עצמה, התבנית שכן הקודמת! באיגרתי רמזתי שכבר כפי

וקבועה מדויקת אינה לעולם בעלת־גבולות, מתפשטת מסה של למהותה החומר. חלקי של ולאינסוף בפועל החלוקה בשל החומרה, על־פי בטבע

בו, המשולבת עקמומיות בלי ישר או אי־אחידויות, בלי כדור לעולם אין אחרת, עקומה איזו בה מעורבת שלא סופי, מסוים טבע בעלת עקומה או

שהתבנית לכך, גורם זה ודבר הגדולים, בחלקים כמו הקטנים בחלקים וכך היא אין שאף אלא הגופים, את מכוננת מלהיות היא שרחוקה בלבד זו לא

לייחס אי־אפשר ולעולם למחשבה, מחוץ וקבועה לחלוטין ממשית תכונה היו לו לעשות היה שניתן כפי מדויק, שטח־פנים איזה כלשהו לגוף

היינו התנועה, ועל הגודל על גם האלה כדברים לומר אני ורשאי אטומים. שהם ואף והקולות, הצבעים כמו התופעות עם נמנים נשואים או שתכונות

הניתוח בפני עומדים אינם הם גם יותר, רבה מובחנת הכרה מכילים העצמותית, הצורה בלי המתפשטת במסה מתבוננים אם ולפיכך האחרון:

אלא הגופני העצם היא אין האלה, האיכויות אלא בה שאין שמאחר הרי היא שהצורה הפילוסופים הכירו כמו־כן בענן: הקשת כמו טהורה, תופעה

לא כך על דעתם נותנים שאינם ומי הקבועה, ישותו את לחומר המעניקהבו ייכנסו אם 10de compositione continui המבוך מן לעולם ייחלצו

ר/ ראה .10 מ א מ ף ׳ שות הוא שהחלל מאחר .3 הע׳ 10 סעי ת, י תן אידיאלי ניתו להגדיר תן אידיאלי באופן רק שכן לאינסוף, וכבר־חלוקה כרציף או ני

ם זןןו שבו האופן זה שלו. קטע כל לאינסוף ולחלק להמשיך מספר מחלקים גחידות שכן ממשיות, יחידות למצוא אי־אפשר זו בחלוקה לאינסוף. שמגיעים הי

שים אינן זו בדרך אליהן ם״, אלא י ה שהנקודה כשם "אופני הבונה היחידה איננאומטרי החלל את מניחה ההתפשטות גבדלו. או קצהו אלא הקו את והיא הגי

ת זאת, עם שלו. באידיאליות איפוא משתתפת חידו ת״ ״י ת, חומריו תיו אמישריות, הן אטומים, היינו תן אחד מצד שכן בלתי־אפ חלק כל ולחלק להמשיך ני

ה גרידא הפיסית הקירבה שני ומצד חומר, של ת גורמת איננ ש להיווצרו בעל יחידות אמיתית. אחדות ת הי תיו ם אינן האמי ולא המתפשטת המסה של חלקיע חלוקה של בדרך תו החלל מקור - להיפך אלא אליהן, נגי ביחידות הוא ורציפו

הן מתקיימים ואשר לו הקודמות האמיתיות שבין יחסים היינו מקום, יחסי בינישיטה למשל ראה אחת. ובעונה בעת הקיימים דברים שה/ ׳ ף חד וכן :11 סעימ/ .665*661,258*248 עמ׳ לו

אדנו עם ההתכתבות252

ממשיים הינם השונים ומצביהם הבלתי־מתחלקים העצמים רק אי־פעם.בהחלט. מעבר להכיר. היטיבו קדמונים, ועוד ואפלטון, שפארמנידם הדבר הוא

אם אף דוממים גופים של אוסף אחד בשם לכנות שאפשר מקבל אני לזה, יכול שאני בשעה שהוא כפי כלשהי, עצמותית צורה אותם קושרת אין

אחדות זוהי אבל 11אחד עדר לפניך הרי אתת, כענן קשת לפניך הרי לומר:12בתופעות. ממשות שתהיה כדי די בה שאין מחשבה של או תופעה של

11. un arc-en-ciei, un troupeau: ת מאפשרת הצרפתית בשפה המצויה התוויש שתמעת סתמי שבדיבור העובדה את להדגי או המושאים, של אחדותם מ

אחד. היותםשולי הערה כאן מצויה שבהאנובר בכה״י .12 פ, ב ד)ג״ מו ע נכללה שלא (,119 ב ה

פני, העצם של החומר בתור נוטלים "אם לארנו: שנשלחה באיגרת את לא הגות, המשוללת המסה ... שני חומר אלא צורו שלהם שהממה העצמים רבוי שהוא מ

תן כולו, הגוף של המסה היא זה, חומר של חלקיו הינם אלה שעצמים לומר ניפנו המצויים שהעצמים בפי פנו כשם שכן, חלקיו: את מהווים בגו הוא שגו

ש שלנו, העצם של החומר רתו, היא והנפ ם לעצמים ביחס גם כך צו הגופניישי כאן מוצא אני ואין האחדים. אשר לאדם, ביחס מוצא שאני מזה גדול קו

שיים זאת. כל לגבי מסכימים הכל אליו בקשר עניין בהם שנתקלים הק זה בם, שג לאנשים אין כלל שבדרך מכך השאר, בין נובעי השלם של דיו מובחן מו

שר החלק, ושל אי אלא איננו דבר של ביסודו א שיר [requisit] תנ השלם, של ים חלקים שכן כלשהו. באופן לו [homogene] ושווה שויי בין שלם, להוות עש בין בו שי ש שהשלם היא אמת אמיתית. אחדות בו שאין ו אחדות בו שי

תית קונה או מאבד שהוא אף החומרה, על־־פי בפרטיותו לעמוד יכול אמירעצמנו: מתנסים שאנו כפי חלקים, שיר תנאי אינם החלקים זה באופן בנ אלא י

pro tem pore ם היו אם אבל שמזדמן[. ]כפי לאיזה חומר של במונח מתכווניתן עצם, לאותו מהותי תמיד שהינו דבר ה, ני סכולאסטיקאים כדוגמת הי

שונית [passive] הסבילה היכולת את בו לציין אחדים, זה ובמובן עצם, של הרא או ההתחלקות של העיקרון שהיה אף מתחלק, ולא מתפשט לא היה לא החומר

ש מה של ש להתווכח חפץ אני אין אבל בעצם. ממנה שי מו שי ה במונחים". עלבניץ מר בין מבחין ליי שוני״ ״חו שני" ל״חומר (materia prima) רא מ

(m ateria secunda.) שונית סבילה יכולת הוא הראשון של עיקרון או ראשה אלא התפשטות שאיננו אינרציה ושל התנגדות הוא להתפשטות". ״דרי

לכדי אותה ומשלים המונאדה של הפעיל העיקרון שהיא אנטלכיה, כל עם מצוי

253כו איגרת

בגופים אלא עצמותיות צורות מקבל אני שאין כנגדי משיג אתה ,3 הגופים שכל מאחר אולם, שאמרתיו(; זוכר שאינני )מה בעלי־החיות שאינן רק לא הנפשות או שהצורות הרי ,piura entia הינם המאורגנים

למען מספר ישים למעשה דורשות שהן אלא יש, בגדר שיהיו גורמות או בחיות שיש בהנחה כי משיב, אני לבעלי־חיות. להיות הגופים יוכלו

אותם לחשוב יש 13עצמותית, צודה או נפש האחרים הגופניים בעצמים באחדות המחונן יש שהוא האדם, את כולנו חושבים״ שאנו כפי זו בנקודה מתחלקת. גופו של שהמסה מה למרות נפשו, לו שמעניקה אמיתית

מלאים ספק בלי ושהחלקים לרוחות, לנוזלים, לכלי־קיבול, לאיברים, מאחר משלהם. 14בצורות המחוננים אחרים גופניים עצמים באינסוףלה. גם ישמש הזה הפתרון לקודמת, בעיקרה קרובה זו שלישית שהשגה

שלו מאמין ואתה יסוד, בלי לחיות נפש מעניקים שאנו קובע אתה .4 אנו אין שכן שחושב, עצם אומרת זאת רוח, היתה היא נפש, להן היתה

אחר. עצם של אידיאה כל לנו ואין הרוחות ואת הגופים את אלא מכירים שקשה משהו הריהו חושבת, שתולעת חושבת, שצדפה לומר אולם

קדטזיאנים: שאינם אלה כל נגד שווה במידה מכוונת זו השגה לקבלו. שהמין דעה הרגשה, לחיות שיש שהדעה להניח שיש ממה לבד ברם,

אני לחלוטין, הצדקה משוללת איננה ומעולם, מאז בה מחזיק כולו האנושי גופני עצם כל ושלפיכך בלתי־מתחלק הינו עצם שכל שהראיתי מאמין לנפש, הקבלה בת שהיא 15צורה למצער או נפש בעל להיות צריך

״ תופעות. בחזקת אלא הגופים היו לא כן שאלמלא עצם כל דידי, אליבא אומרת, )זאת מתחלק שאינו עצם שכל להבטיחנו

יסוד ומשולל נועז בעיני נראה זה דבר לחשוב, צריך והוא רוח הינו בכלל(

שני החומר שלם. או ה״מסה׳׳ והוא ספור, לאין רבים עצמים של תוצאה הוא המץ שאין עוד, לציין כדאי וההתפשטות. אי־החדירות בעל החומר שג ללייבני מוש ת, מסה של דיו מגוב שהוא פיסיקלי החומר. סוגי שני את בעזרתו מציין ו

פ, ,1706 באוקטובר 16מ* Des Bosses^ איגרת למשל ראה ;325*324 ב ג'׳De ipsa natura , ,פ ט/ ,512-511 ד ג״ .504 ׳עמ לו

ה". שבהאנובר: בכה״י .13 "אנטלכית״. שבהאנובר: בכה״י .14 "אנטלכיו"אנטלכיות". שבהאנובר: בכה״י .15

ארנו עם ההתכתבות254

חמישה אלא מכירים אנו אין הצורות. של משימורן יותר שיעור בלי אחרים שאין מכאן להסיק צריך כלום מתכות: של מסוים ומספר חושים

צורות הפיק הגיוון, את שאוהב שהטבע, יותר הרבה מסתבר בעולם? תבניות קיימות שלא להוכיח אני יכול אם שחושבות. אלה על נוספות לי שיש כיוון אלא זאת אין החרוט, חתכי זולת השנייה המעלה מן אחרות לחלוקה להגיע אמצעי בידי הנותנים קווים אותם של מובחנת אידיאה

המחשבה, של מובחנת אידיאה ועיקר כלל לנו שאין מאחר אבל 16מדויקת. עם זהה בלתי־מתחלק עצם של שהמושג להוכיח יכולים אנו שאין ומאחר שהאידיאה מקבל אני זאת. להבטיח נימוק לנו אין חושב, עצם של המושג

גם הוא שבהיר מה כל לא אבל בהירה: הינה לנו שיש המחשבה של הפנימית ההרגשה באמצעות ורק אך המחשבה את מכירים אנו מובחן.

באמצעות להכיר אי־אפשר אבל מאלבראנש(: האב אמר שכבר )כפי התנסינו שלא ומאחר בהם: שהתנסינו הדברים את אלא ההרגשה

לנו שאין תימה אין האחרות, הצורות של [fonctions] באופני־פעולתן אידיאות לנו שתהיינה אמורים היינו לא שכן שלהן: בהירות אידיאות

לרצות היא טעות מצויות. אכן כאלה שצורות מוסכם אם גם אלה, כדי שתהיינה, ככל בהירות ותהיינה מבולבלות, באידיאות להשתמש

באידיאות אלא מתבונן אינני וכאשר להיות. עשוי אינו שדבר־מה להוכיח הנפוצות או המתחלקות התופעות כיצד לתפוס שניתן לי נראה המובחנות,

ודי בלתי־מתחלק, אחד יש בתוך לייצוג או לביטוי ניתנות ישים מספר בין את לצרף הכרח שיהא בלי עצמותית צורה לתפוס כדי הזה בדבר

את להסביר שיכולתי ולוואי 17זה. לייצוג הרפלקסיה את או המחשבהבלי שהינם האחרים הבלתי־חומריים הביטויים של הדרגות או ההבדלים

ת .16 שנייה המעלה מן העקומות בניי שורים החרוט חיתוך על־ידי ה שונים במית תנ דינו נו ת״ ״בהירה הגדרה בי מובחנ ומאפשרת אלה מתימטיים ישים של ו

הפאראבולה האליפסה, המעגל, על נוסף כאלה עקומות שאין לקבוע לנושים עוד שאין היינו זו, מעין הוכחה וההיפרבולה. איננה מסוים, מסוג י

שד הקיימים בדברים מדובר כאשר אפשרית בעלת היא שלהם האידיאה את. מורכבות אינסופי

לעיל. 1הע׳ ראה .17

255כו איגרת

החיים היצורים הפשוטים, הגופניים העצמים בין להבחין כדי מחשבה, לא ואף דיי, בכך הגיתי שלא אלא ביניהם. להבחין שניתן ככל והחיות,

הצורות אודות על לשפוט אוכל למען מספקת במידה הטבע את בחנתי על המסתמך מאלפיגי, א׳ ופעולותיהם. אבריהם של ההשוואה באמצעות

את לסווג שניתן לחשוב מאד נוטה האנטומיה, בתחום חשובות הקבלות בלתי־ בעלי־חיים ושהם בעלי־החיים, עם אחד סוג תחת הצמחים

18מושלמים. כנגד שהעלית לתמיהות מספק מענה לתת אלא עתה נותר לא .5

חושב שאתה כל קודם אני־ ותמיה העצמותיות: הצורות של אי־התכלותן המייחסים שלך, דעותיו על־פי שכן, עליה, להגן ניתן ושלא מוזרה שהיא לכאורה התמיהות זו. אי־התכלות על להגן צריכים והרגשה נפש לחיות

ההדיוטות, את לשכנע מסוגלות אשר הדמיון, של קדומות דעות אלא אינן לך לתת שייקל חושבני אכן, הגות. אנשי על השפעה כל להן אין אבל

של אינסוף [quasi] כמעט שיש החושבים זה. בעניין מספק מענה של ניסוייו שהוכיחו כפי ביותר, הקטנה המים בטיפת זעירים בעלי־חיים

בעצמים כולו מלא שהחומר שמוזר חושבים אינם ואשר לוונהוק, א׳ באפר אפילו בעל־חיות משהו שיש שמוזר יחשבו לא גם בעלי־חיות,

מה כליל. לכלותו במקום ולמעטו, בעל־חיים לשנות מסוגלת ושהאש אבל אלף! על או מאה על לומר ניתן משי תולעת או זחל על לומר שניתן מתוך מחדש נולדות משי תולעי לראות צריכים שהיינו נובע אינו מכאן

שהסגולות הטוענים שיש אני יודע הטבע. סדר זה אין כנראה האפר. שהצמחים כזו במידה האפר בתוך בעינן עומדות [seminaies] הגרעיניות

מפוקפקים. ניסויים על להסתמך רוצה אינני אבל מחדש, להיוולד עשויים של אופן איזה באמצעות שהצטמצמו אלה, מאורגנים קטנים גופים האם

למעגל מחוץ לחלוטין הינם עתה, זה שנשחת יותר גדול גוף מתוך כיווץ

18. 1694*1628) Marcello Malpighi,) למייסדה הנחשב איטלקי ואנטומיסט רופא תיו הודות המיקרוסקופית האנטומיה של תגליו ץ זה. בתחום ל רומז לייבני

תו שמים החרקים שאין לתגלי של מערכת באמצעות אלא ריאות באמצעות נות, ת צינורו תו שהביאה תגלי שוב או שמים שהם לח של לזה זהה באופן נוהצמחים.

ארנו עם ההתכתבות256

אינני זה את זמנם, בבוא לבימה לשוב הם עשויים שמא או ההתהוות, בני־האדם צריכים שלגביהם הטבע, של סודות הם אלה לקבוע. מסוגלבבורותם. להכיר

לבעלי־החיים ביחס יותר רב קושי שיש נדמה ורק לכאורה רק .6 שני של מהתחברותם אלא נולדים הם שאין רואים שאנו יותר, הגדולים

ביותר. הזעירים לחרקים ביחס גם פחות נכון אינו שבוודאי דבר מינים, למדי קרובות בדעות מחזיק לוונהוק שא׳ לדעת למדתי מכבר לא זה

נולדים ביותר הגדולים בעלי־החיים שאף טוען הוא באשר שלי, לדעותי את לדחות או לאשר מעז אינני שינוי־צורה: של אופן איזה באמצעות

וא׳ כללי, באופן לאמיתית אותה‘ חושב אני אבל דעתו, של פרטיה מעיד הטבע, בתופעות לצפות שהרבה אחר גדול אנטומיסט 19סוומרדאם,

של דעתם על עדיפה אלה אדונים של דעתם אכן, זו. לדעה נוטה הוא שגם עד לכת הרחיקו שהם רואה שאינני היא אמת אלה. בעניינים אחרים רבים

חיים ביצורים שינוי־צורה הם עצמם והמוות ההשחתה שגם שיאמרו בדי הכירו שאילו מאמין אני אבל גורס, שאני כפי תבונית, נפש המשוללים

מאשר יותר טבעי דבר ואין שחר, חסרת אותה חושבים היו לא זו, דעה שכל בכד מכירים וכאשר נעלם. אינו גם מתחיל שאינו שמה להאמין

נוצר, שכבר בעל־חיים של והתפתחויות גדילות אלא אינן ההתהוויות של והצטמצמות הקטנה אלא אינם המוות או שההשחתה בנקל משתכנעים נכון ומאורגן. חי כיצור בעינו ושעומד מלהתקיים, חדל שאינו בעל־חיים

באמצעות הדעת על מתקבלים האלה שהדברים להראות פשוט שלא הוא ברור: הטעם אבל להתהוות, ביחס לעשותו שניתן כפי מפורטים ניסויים

את בידינו שנותן מה ולאיטה, טבעי באופן מתנהלת ההתהוות כי יען per saitum,20 מדי, יותר אחורנית מוליך המוות אבל בה, לצפות הפנאי באופן ברגיל בא הוא שכן עבורנו, מדי קטנים לחלקים מיד מחזיר והוא זו.עם הידרדרות של פרטיה את לתפוס בעדנו מונע אשר דבר מדי, אלים[,extases] החירגון המוות, של דמותו בת שהיא השינה, זאת

19. 1680-1637) Jan Swammerdam,) בעיקר התפרסם אשר הולנדי נטורליסט ם הודות תוחי בחרקים. שביצע לני

׳׳בקפיצה״. .20

257כו איגרת

מוות, של למין לחשבה שניתן בקליפתה, המשי תולעת של ההתכנסות יבשה אבקה איזו באמצעות המושגת שטבעו זבובים של החייאתם בלי אותם מניחים היו לו מתים נותרים היו )בעוד בה אותם שמכסים

את חורף כמחסה להן המאוות הסנוניות של לחיים ושיבתו זה(, אמצעי או מקור, שמתו האנשים של נסיונותיהם חיים! משוללות והנראות הקנים אדם מכבר לא זה כתב אודותיו על אשר דבר אותם, החיו אשר נחנקו,

שהכיר כאלה ובהן דוגמאות, מביא הוא שבו בגרמנית, חיבור טוב־שכל שטבעו, אנשים נמצאים שבהם במקומות הנוכחים בפני ומפציר בעצמו,

על וממליץ החיותם, למען שמקובל מכפי יותר רבים מאמצים שישקיעו לפיה דעתי את לאש^ז עשויים האלה הדברים כל המתאימה: השיטה אין ואם ובמעט, בהרבה אלא מזה זה נבדלים אינם אלה שונים מצבים משום או זה הרי אחרים, מוות בסוגי להחיאה להביא האמצעים בידינו

ידינו, זאת, יודעים כאשר או, לעשותו, שנחוץ מה יודעים שאיננו בשעה בעיקר לעשותו, מסוגלים אינם ותרופותינו מכשירינו

איפוא צורך אין מדי. קטנים בחלקים תחילה נעשית שההתפוררות להדיוטות, להיות שעשויים החיים ועל המוות על במושגים להסתפק

את המוכיחים מוצקים, טיעונים בעיקר, וגם, הקבלות גם בידינו יש כאשר צורות שתהיינה שצריך הצורך די שהראיתי חושבני שכן ההיפך.

ונפשות אלה צורות מקבלים וכאשר גופניים; עצמים יש אם 21עצמותיות, הדברים אחרי ובלתי־מתכלות: בלתי־מתהוות שהן בכך להכיר צריך אלה,

היא ^בעלי־החיות הגופים של שינויי־הצורה בדבר התפיסה האלה, מגוף הנפשות מעבר של הבדיה מן הדעת על יותר מתקבלת בלי־שיעור

שאינו לוודאי קרוב שלה מאד העתיק השכנוע שכוח דעה למשנהו, אחד החיות של שנפשותיהן כיאות. הובן שלא משינוי־הצורה אלא נובע

שאינו נראה זה כל מאורגן, שאינו בגוף חבויות שהן או גוף, בלי נותרות האיל של גופו הצטמצמות בעקבות שנוצר בעל־החיים כלום טבעי. כה

שם, של שאלה זוהי איל, להיקרא צריך יצחק תחת לעולה העלה שאברהםשאתה הקושי משי. תולעת להיקרא הפרפר עשוי כלום השאלה כמו בערך

כך שבהאנובר: בכה״י .21 ת״)ו טלכיו בהמשך(. גם "אנ

ארנו עם ההתכתבות258

עצמי הסברתי שלא מכך אלא נובע אינו לאפר שהיה זה לאיל ביחס מוצא אתה ואז הזה, באפר מאורגן גוף כלל נותר שלא מניח אתה שכן הצורך, די

דבר הינו מאורגנים גופים בלי נפשות של זה שאינסוף לומר רשאי אכן גופים בלי נפשות בנמצא אין הטבע שבדרך מניח אני אבל מפלצתי;

אחרות מסות או אפר ואין נפשות: בלי מאורגנים גופים ולא מאורגנים,מאורגנים. גופים להכיל לחלוטין בלתי־מסוגלים בעיני נראים

שמסוגלים שחושבים, לעצמים באשר אומרת זאת לרוחות, באשר שולט שאלוהים גורס אני נצחיות, אמיתות ולגלות אלוהים את לדעת

בשאר שולט הוא שבאמצעותם מאלה שונים חוקים באמצעות עליהם כולו, היקום את מבטאות העצמים של הצורות שכל מאחר שכן, העצמים.

את מאשר העולם את יותר מבטאים הגולמיים שהעצמים לומר ניתן העולם. את מאשר אלוהים את יותר מבטאים שהרוחות אבל 22אלוהים, של החומריים החוקים על־פי הגולמיים בעצמים שולט אלוהים כמו־כן

של הרוחניים החוקים על־פי - ברוחות אבל התנועה, העברת של או הכוח את לכנות שניתן לכך הטעם וזה לו. מסוגלים אינם האחרים אשר הצדק,

של בדרכו נוהגם את מכלכל אלוהים שכן חומריים, הגולמיים העצמים נסיך של תפקידו את ממלא אלוהים לרוחות, ביחס אבל מכונאי; או פועל

ביחס איננו שאלוהים וככל שיעור. לאין יותר הנעלה תפקיד מחוקק, או של הכללי יוצרם היינו לכל, ביחס שהוא מה אלא אלה חומריים לעצמים אשר דמות לרוחות, ביחס אחרת דמות לובש שהוא הרי הישים,

רוח, עצמו הוא שכן מוסריים, וסגולה רצון כבעל נתפס הוא באמצעותה שהוא חברה, של בקשר עמנו בא שהוא כדי עד מאתנו, אחד וכאילו זה עליון מלך תחת רוחות של זו כללית רפובליקה או וחברה ראשה.

אלים וכהנה מכהנה נוצר אשר היקום, של ביותר האציל החלק היא־היא אינם הנבראים שהרוחות לומר ניתן שכן זה. גדול אלוהים תחת קטנים

הסופי. מן האינסופי המעט, מן הרב שנבדל כמו אלא מאלוהים נבדלים של ליופיה לתרום כדי אלא נעשה לא היקום שכל להבטיח ניתן ואכן

או הכוח שחוקי כך עשוי שהכל הטעם זה ולאושרה. הזאת האלוהים קריית

תר כתוב: במקור מתוקן! .22 העולם״. את מאשר אלוהים את ״יו

259כו איגרת

חוקי של מימושם לשם כולו ביקום מצטרפים גרידא החומריים החוקים אלוהים, בידי הנתונות לנפשות להזיק יכול אינו שדבר האהבה, או הצדק

מאחר אוהביו. של ביותר הגדולה טובתם למען לצלוח צריך ושהכל לא למען המוסריות, סגולותיהם ועל דמותם על לשמור צריכים שהרוחות

של אופן איזה במיוחד שישמרו צריך אחד, איש אף האלוהים קריית תאבד תלויה בו אשר דבר שהינם, מה של ידיעה של יכולת או תודעה היזכרות,

מתהפוכות פטורים שיהיו צריך כך ובשל וגמולם, עונשם כולה, מוסריותם מבחינה ויהפכום, לעצמם, להכרה ניתנים בלתי יעשום אשר היקום

יעמדו הגולמיים שהעצמים די זאת, לעומת אחרים. לאנשים מוסרית, נתונים שהם הגם המטאפיסית, החומרה מבחינת פרט כאותו בלבד בעינם

או תודעה בלי גם הם שכן הדעת, על להעלות שאפשר השינויים לכל המוות, לאחר האנושית הנפש של מצבה של לפרטים באשר רפלקסיה.

עשויה לבדה ההתגלות רק הדברים, מתהפוכות פטורה היא וכיצד כה איננו התבונה של שיפוטה תחום בפרוטרוט; הזה הדבר על להורותנו

שאלוהים גורס אני שהרי אחת, השגה כנגדי אולי ויעלו יוסיפו עוד נרחב. כיוון שכן לכך, מסוגלות שהיו הטבעיות המכונות כל את בנפשות חנן

כלל, מקום תופסות שאינן ומאחר זו, של בידה זו מעכבות אינן שהנפשות מרובות שהנפשות ככל מתרבה השלמות שהרי נפשות להן להעניק אפשר et non שבאפשר: ביותר המושלם באופן הכל עושה ואלוהים יותר,

23.magis datur vacuum formarum quam corporum איפוא היה ניתן תבוניות נפשות להעניש גם צריך היה שאלוהים היגיון אותו על־פי לומר

משיב אני אבל בעלי־החיות. העצמים לכל לרפלקסיה המסוגלות או שוללים הצדק, חוקי היינו החומרי, הטבע חוקי על־פני העדיפים שהחוקים

ולכן לכל, ביחס יישמר שהצדק מתיר היה לא היקום של סדרו שכן זאת: הם לפיכך אי־צדק, כל להם ייגרם לא שלמצער לכך להביא היה צריך בלתי״מוכשרים ומכאן לתודעה, או לרפלקסיה בלתי־מסוגלים נעשו

־24לסבל. או לאושר

אין .23 ש יותר רוחות של ריק ״ו ם". של ריק משי ש אחר: לשון גופי ת״ י של "מלאוהיבטיה. בכל ההוויה

ץ קטע, כאן מופיע שבהאנובר בכה״י .24 לארנו: ששלח האיגרת מן מחק שלייבני

ארנו עם ההתכתבות.260

שהעלית הקושיות מכל דבר מאחור עתה הותרתי שלא אדוני, חושבני, עוד עשוי שהיית־. שחשבתי מאלה לא ואף עליהן, רמזת שלמצער או

הייתי אבל הזאת,- האיגרת את האריך זה שדבר הוא נכון להקשות. היו לא שהן וחוששני יותר, מועט מלים במספר לקח אותו לכלול מתקשה

בדברי עקביות שיש שתיווכח מאמין אני עתה מאי־בהירות. חפות אז את כלל מפריך אינני המקובלות. הדעות עם אחד בקנה הם ושעולים יעמוד אם אותן. מפתח ואני אותן מסביר אני אבל הקיימות: הדוגמותביחס קבענו שלבסוף מה את שוב לסקור הדרוש הפנאי אחד יום לרשותך

תי את לסכם וכדי "לבסוף, רס אני מועטות, במלים רעיונו במצבו אוצר עצם שכל גו נקודת על״פי כולו היקום כל את מבטא ואף ובעתיד, בהווה מצביו כל את הנוכחימגע משא לו שאין עד רב כה מרחק מחברו מרוחק אינו מאומה באשר שלו, המבט ו באופן מבטא שהוא גופו חלקי אל היחס על־פי במיוחד מתקיים אשר עמו,

של שלו, יסודו מתיר אלא לו קורה אינו דבר ולפיכך יותר: בלתי־אמצעי קיו כ חואי שלו, שתתפותו את אליהם שמצרפים בתנ דברים תופס הוא אבל אלוהים. של ה

שיוכל באופן לכתחילה נברא באשר טבעי, באורח אותם מבטא שהוא משום אחריםב כיאות, עמם ולהתאים מכן לאחר כך לעשות שהוטל זה [obligation] וחיו

שד משנהו. על אחד עצם של פעולתו שמכנים הדבר את המהווה הוא מבראשית באם, לעצמים רס אני הגופניי בה, שבר־חלוקה מה אלא חושבים אין כאשר שהמסה, גו

ת אחדות בעל הוא עצם שכל טהורה: תופעה היא תי החומרה על־פי אמישהוא המטאפיסית, שמתחייב ובלתי־מתכלה: בלתי־מתהווה בלתי־מתחלק, ו

ת עצמים מלא כולו שהחומר ת חיים; למצער או בעלי־חיו וההתכלויות שההתהוויושאין להיפך, או הגדול אל הקטן מן שינויי־צורה אלא אינן החומר של חלקיק שום ובוי של עולם מצוי לא שבו ם יצורים, של אינסופי רי ם מאורגני כאחת! ומגובבי

ר בלי הם גדולים האל שמעשי ובעיקר עו תר, שי ם יו יותר, מרובים יותר, יפישהמכונה כלל: בדרך שמדמים ממה יותר טוב ומסודרים אומרת זאת הארגון, או ו

שבאופן ביותר. הזעירים לחלקים עד למהותם שייך הסדר, היפותיזה שום אין זה ושד שלנו יותר טוב מורה א תיזה שעל-פי אלוהים, של חכמתו את מ שלנו זו היפו

שר עצמים אתר בכל מצויים מהווים ואשר האל חכמת של שלמותה את מציינים אפיו של מזה, זה נבדלים כי אם [,miroirs] מראות נותר איננו דבר היקום: של יו

ש תפיסה. ובלי צחיח עקר, ריק, התנועה שחוקי ספק מכל שנעלה לומר גם ית ומסלולי בלי״ספק הנשמרים והמשטר, הצדק חוקי את משרתים הגופים תנועו

תר הטובה בצורה שות היינו הרוחות, של בממשלתם שבאפשר ביו בעלות הנפ [cite] של-מדינה אופן איזה אתו יחד והמהוות לחברה עמו מתאגדות אשר השכל

מלכה״. שהוא מושלמת

261כו איגרת

באשר עמדי מסכים שאתה שמשעה אולי מגלה היית העצם, למושג מכל השאר. כל לגבי עמי להסכים בהמשך מחויב אתה האלה, להתחלות

על ותגן עצמה את שתסביר כך הזאת האיגרת את לכתוב ניסיתי מקום, את לקבל הממאנים שכן יותר! עוד השאלות בין להפריד ניתן עצמה.

אחרים, ביצורים עצמותיות צורות ושל בחיות, נפשות של מציאותן הגוף עם הרוח איחוד את מסביר אני שבו האופן את לקבל יוכלו עס־זאת

אז תהיה שעליהם אלא האמיתי; העצם בדבר אומר שאני מה כל ואת דבר ובלי האלה הצורות בלעדי יכולתם, כמיטב להציל, החובה מוטלת

אם אטומים, באמצעות או נקודות באמצעות או אמיתית, אחדות בו שיש העצמים של ממשותם ואת החומר של ממשותו את בעיניהם, ייטב

את להגביל ניתן שכן הכרעה; בלי הדבר את להותיר אף או הגופניים, כאשר יפה, כה בדרך לעצור אין אבל לנכון. שמוצאים במקום המחקר

של מפעליו שלמות ושל היקום של אמיתיות אידיאות לרכוש מבקשים וביחס לאלוהים ביחס ביותר המוצקים הטיעונים בידינו שנותנים אלוהים,לנפשנו. אכן ואתה מכוונתי, לגמרי סטה קאטלאן האב שא׳ הוא מוזר דבר מוצא שאני ואומר טענות, שלוש מעלה הוא אדוני. זאת, לראות היטבת

האלה בטענות משתמש ואף סתירה, כל בהן מוצא אינני ואני סתירה. בהן טיבו לפניך והרי הקרטזיאני. העיקרון של פירכתו את להוכיח בדי גופן שטחי. באופן אלא הדברים את בוחנים שאינם אנשים עם משא־ומגע של לצפות עוד ;יתן למה מתימטית, בסוגיה' הזה כדבר מתרחש ואם

שמצאתי על לבר־מזל עצמי את אני חושב לפיכך ובמוסר!־ במטאפיסיקה של טובתם למען רבות, שנים עוד לך מאחל אני כאחת. והוגן דייקן מבקר בך

הנאמן עבדך רבה, במסירות והנני, טובתי, ולמען האנשיםלייבניץ

Nouvelles de 10ב~ אולי שתתפרסם האב ,לא תשובה צירפתי ב. נ.25.Republique des lettres

שובה הוא המדובר .25 ץ[ ]אדון ל. א׳ של ב״ת בני שהופיעה ק.״, ד. האב לא׳ ליי(.1 הע׳ בא אג׳ ראה ;51־49 ג )ג״פ, 1687 בספטמבר

ארנו עם ההתכתבות262

26ההודמת לאיגרת א נפפח

מפני מעט, שהתארכה האחרונות, השגותיך על התשובה לפניך הרי מספקותיך. ספק על לפסוח ולא במדויק דברי את להסביר שרציתי מאחר לאריכות. הוא גם שתרם מה שלך, דבריך את תכופות שילבתי

לומר אהין אם מראש, שצפיתי ומאחר מכבר, זה הדברים את שקבעתי ולא מחשבה, כל כמעט בה השקעתי לא ההשגות, של מרביתן את זאת,

מכן. לאחר שוב ולקראן הנייר על רעיונותי את להעלות אלא נזקקוןי שקוע שאני אדוני, בי, תחשוד לא למען האלה הדברים את אני אומר

הבאתני ידיך במו אחרים. הכרחיים עניינים חשבון על כאלה בדברים שעליהן ודרישות השגות כנגדי בהעלותך רבה, כה במידה לכת להרחיק את להראותך כדי גם כמו מתבונתך רווח להפיק כדי להשיב, ביקשתי

להסתיר. דבר לה שאין כנותי ראיתי האציל. ברונשוויק בית בתולדות ראש למעלה עתה עסוק אני

לחפש כדי העילית בגרמניה לסייר וברצוני זה בקיץ אחדים ארכיונים הבהרותי, על דעתך את ללמוד תקוותי את מקטין זה אין אתרים. כמה

אני אשר קאטלאן, האב לא׳ תשובתי על דעתך את גם וכן תיאות, כאשר (,demonstrative) ומופתית היא שקצרה משום ובעיקר כאן, שולח

האב א׳ אותו אם לה. שהקדשתי המאמץ במעט בהתחשב דעתי, לעניות לצפות נוכל ממנו לא כה, עד שנהג מכפי יותר טוב ינהג לא קאטלאן

עיון של רגע לכך להקדיש אתה שתוכל הייתי חפץ הזה. בנושא להבהרות שכה בלא־עוררין,מה לעיקרון שחשבו להיווכח אולי תופתע כבד־ראש:

הם בנפילתם הגופים שרכשו שהמהירויות הוא מופתי שכן להפריכו. קלמן מפשיטים אם אבל ירדו. שמהם הגבהים של המרובעים השורשים כמו

ארנו, אל נוספת כאיגרת (128 )עמ׳ גרהארדט על-ידי מוגדר שלהלן הקטע .26תיו העתקי בין נמצא לא הוא ברם הקודמת. האיגרת צורפה אליה אשר איגרו

ץ של בני דבר(, של בסופו אליו נשלח לא הוא )כלומר בהאג ארנו אל ליית הפיסקאות שתי של אחר בנוסח למעשה ומדובר האיגרת של האחרונו

הקודמת.

263כז איגרת

ירד. שממנו לגובה בדיוק לעלות מסוגל גוף החיצוניות, הנסיבותלפיכך...

הקודמת לאיגרת ב נספחאולי שתתפרסם קאטלאן, האב לא׳ תשובתי את כאן לך שולח אני

.Nouvelles de la Republique des lettres"! בנספח המצוי מן שונה בנוסח שורות, כמה לייבניץ מוסיף ]להלןקאטלאן[. האב לבין בינו המחלוקת על הקודם,

אדנו אל לייבניץ כז. 1688 בינואר 14/4 נירנברג, Nouvelles de la Republique des lettres־ב שראית אפשר

האנשים מעטים שלא מוזר מה קאטלאן. האב לא׳ שהשבתי את מספטמבר ליבם. מהרהורי רואים שהם מה על אלא שנאמר, מה על משיבים שאינם

ולהביאו סרק מדיבורי לחדול היה צריך לכן כה. עד האב א׳ שעשה מה זההצעתי תועלת, בו שיש דבר־מה שיאמר לו לגרום כדי הראשונה.' להשגה

« ■

לאדנו. שנשלחה באיגרת המצוי מן שונה הפיסקה המשך שבהאנובר בכה״י .1ץ הנוסח להלן לפני שהקרתה ההזדמנות את ניצלתי ״רק מחק: שלייבני

מן בעיה להציע כדי הזאת המחלוקת ת גיאומטרית־מכאניתי אשר ביותר המעניינו הגוף בה: אשר איסוכרונית מכנה שאני עקומה למצוא והיא מכבד, לא זה פתרתי

למרות שווים, בפרקן־זמן לאופק מתקרב וגם קצוב באופן יורד הכובד בעלשד לו המוענקת התאוצה שינוי באמצעות מפצה אני עליה וא בשיפוע. הרצוף ה

תיו זה דבר שי ש משהו שיאמר האב לאדון לגרום כדי ע וכדי תועלת בצידו שי הקשות. בבעיות ידה קצרה הקרטזיאנים של הרגילה שהאנליזה שיווכח

ס א׳ שכן חלקי. באופן בכך הצלחתי של Nouvelles-2 פתרונה את הציע הויגנס שא׳ צוךכי די ידעתי אוקטובר. ציפיתי לא לפיכך זאת: לעשות מסוגל הויגנ

מאחר אבל האב. אדון את ויחלץ פתרונו את יפרסם לא שלמצער או בכך, שיטרחס א׳ של שפתרונו אם לדעת מבקש שהוא משום הנראה ככל בחלקו, סתום הויגנ

א׳ כך על מה.יאמר נראה זאת ובכל החסר, את אליו שלחתי שלי, בידי הוא מצויכון האב. :השאר הויגנס, א׳ שפרסם הקו של טבעו את שמכירים שלאחר הוא נ

הופכם שכן קשה. הוא הדבר זה בלעדי אבל הרגילה. האנליזה באמצעות נשלם[converse] או המשיקים של data tangentium proprietate invenire lineam

ארנו עם ההתכתבות264

פתרונה את נתן הויגנם א׳ ואשר לכן, קודם שפתרתיה ״בעיה2'Nouveiles .להרגיע היתה כוונתי לפתרון. ציפיתי ממנו לא מאוקטובר

אכן הרגילה האנליזה אם לנסות ולהביאם ידידיו, ואת האב ׳א את מעט לראויה הזאת הבעיה את חשב הויגנס א׳ שמדמים. כפי לכת מרחיקה

האב שהיה עד רב זמן ממתינים היינו שגם אפשר בעצמו. שיפתרנהבעניין. יאמר מה זאת עם נראה פותרנה. במשך להרהר להתפנות שתוכל לב, מכל הייתי מבקש כך, על נוסף בי נוטעות וכנותך תבונתך הקרטויאנים. נגד בהשגתי השעה מחצית הדיון אמורים. הדברים במה נכון אל ושתכיר העיקר על שתעמוד ביטחון

המכאניקה, בשביל רק לא חשובות, השלכות בעל הוא והעניין ארוך אינו היא הכוח מן בנפרד כשלעצמה התנועה שכן במטאפיסיקה, גם אלא

הוא הכוח אבל מצויה. היא שבו הנושא את לקבוע ניתן ולא■ יחסית, כמות את ולא הכוח כמות את משמר הטבע ולפיכך ומוחלט, ממשי דבר־מה ההתפשטות זולת אחר דבר־מה בטבע שיש מכאן נובע זאת עם התנועה.

דבר היכולת, או הכוח כל את הדברים מן שוללים כן אם אלא והתנועה,2לאופנים, נעשים הם למעשה, שהם כפי שמעצמים, היא, משמעותו אשר

המוצעת הבעיה מועמדת שעליו הקו[, את למצוא המשיקים, תכונת נתונה ]אםתיו הודה ובעצמו בכבודו דקארט שא׳ שאלה היא בזה, רו שולט הוא שאין באיגתר המזומנות לעתים שכן בה. ם, עולה היא ביו מכנה שאני כפי לטראנסצנדנסיי

שר אפם, במעלה שהם זאת, א וכא כפי מסוימת ממעלה לעקומות יורדת הי/,בכך להכיר תתקשה רגילה אנליזה כאן, שקורה

האיגרת מן מחק שלייבניץ האלה הדברים כאן מופיעים שבהאנובר בכה״י .2שם לארנו: ששלח שה ״כ שר שפינוזה, שעו ען א עצם הוא לבדו שאלוהים טות אלא אינם האחרים הדברים ושכל בחלומות מלא זה שפינוזה שלו. אופנויו

ל והמופתים מבולבלים, תרתו - אלוהים ]על de Deo של כביכו א חלק של כותורת של מחזיק אני אף־על־פי־כן למופתים. אפילו דומים אינם המידות׳[ ׳

כלומר המטאפיסית, החומרה על־פי אחר עצם על פועל איננו נברא שעצם בדעהם ממשית. השפעה עם תן לא ג זה אין אם זו, השפעה של טיבה מה להסביר ני

המהותית תלותם הוא ושמקורה מתמדת בריאה הינה שפעולתו לאלוהים, ביחסעל שעצם באומרם הצודקים האחרים, כמו אדבר למען אבל הנבראות. של על פו

ש אחר, שג לתת י ארו כאן שגזירתו דבר פעולה, שמכנים למה אחר מו מדי, תילמדי״. היא שמייגעת האחרונה לאיגרתי מתייחס שאני מה מלבד

265כז איגרת

שכל החושב שפינוזה, של המסוכנות דעותיו את משים בלי ושמקבליםאלוהים. של אופנים אלא אינם האחרים הדברים

הנבראים לעצמים יש המטאפיסית, החומרה שלפי חושב אינני זאת עם דהיינו ברגיל, זאת שמבינים בדרך השני על האחד לפעול היכולת

אבל הסבר? לו לתת שאי־אפשר דבר שהיא ממשית, השפעה באמצעותהנוהגות. הביטוי דרכי את שיציל באופן לעשות יש זאת כל

העמדתי שבה לתשובתי, לענות מאלבראנש האב יוכל אם נראה כמו־כן ואשר ובמכאניקה, בגיאומטריה שווה במידה המשמש אחר כללי עיקרון על שלו, כלליו את מפריך שהוא כשם דקארט של התנועה כללי את מפריך

Nouvelles Litte!׳ נדפסה אשר ק/ לאב באיגרתו שהביא התירוצים3.mires את להשלים ברצוני פנאי, די הימים מן ביום בידי יהיה אם

אשר הכללי התחשיב של האופן או הכללית הקרקטריסטיקד. על הגיונותי זה בעניין ניסיתי כבר במתימטיקה. גם כמו האחרים במדעים לשמש אמור

ובעיות [theoremes] משפטים אקסיומות, הגדרות, עמדי יש נאים; נסיונות על ]או הקביעה על [,coincidence] ההיקרות־יחד על מאד חשובות

^de unico,] הדמיות על [similitude,] באמצעות מקום בכל מתקדם ואני מפתחים היו אם במספרים. או באלגברה כמו וחמור, מדויק באופן אותיות

מחלוקדת של לסיומן אמצעי בידינו מצוי היה הזאת, השיטה את עודהיה ניתן 4נחשב. הבה אומרים: שהיינו על־ידי הרבה, ומריבות

ת שתי במקום האלה הדברים מופיעים שבהאנובר בכה״י .3 או סק פי האחרונות: גאינני ש האב אם יודע " שובתי צה5ז מאלבראנ תנה לת הקיץ מחודשי באחד שני

שנה של תי שבה שעברה ה שווה במידה המשמש אחר, כללי עיקרון העליאומטריה, במכאניקה שד ובגי דקארט של התנועה כללי את הן בעליל הפריך וא

N אומר שהוא מה ואת האב של אלה את והן o u v e lle s אותם״. להצדיק כדי4. comptons: שג ץ הלאטיני המו .calcuiemus הוא תכופות בו משתמש שלייבני

ץ תיו על כאן רומז לייבני קה, הרבות עבודו בחייו. פרסם מהן מעט שרק בלוגיץ האידיאלים מן אחד תר לא שלייבני מיו כל עליו וי לכונן השאיפה היה י

ת״, ״קרקטריסטיקה ה״, אוניברסלי רפי אוג איזי שפת־סמלים להמציא כלומר ו״תן שבאמצעותה אוניברסלית ה ני הי שגים או האידיאות כל את לציין י המו

ר זו ובדרך והמורכבים הפשוטים ב ליצו שי כון כאשר שלהם. תח שיב יי הזה התחתן ת המחלוקות כל את להכריע יהיה ני שנאמד: על-ידי והאחרות הפילוסופיו

ארנו עם ההתכתבות266

אף במשפטים. שניסיתי מה בידי ויש במוסר זו שיטה להחיל לנסות עוד הגיאומטריקונים לסגנון מתקרב סגנונם אשר מחברים כלל מכיר אינני Digestesn.5 מצויים שלהם הקטעים אשר הקדמונים המשפטנים מן יותר

ביותר כסביר להחשב צריך מה לקבוע לפחות ניתן שבהשערה בעניינים לאורך שישמרך לאלוהים בתפילה מסיים אני ex datis.6 ביותר וכבטוח

מתבונתך, ליהנות תמיד נוכל למען שניםהנאמן עבדך

לייבניץ .

ארנו אל לייבניץ כח. 1690 במארס 23 ונציה,אדוני,

על־פי אליו שיצאתי ארוך מסע לאחר לביתי, לשוב עתה אני עומד במרוצתו ואשר היסטוריים מחקרים לשרת בא אשר מסע נסיכי, פקודת ספק, מכל נעלות ראיות אצולה, תארי [,diplömes] תעודות גיליתי

ברונשתיק של מאד הנעלים הבתים של המשותף מוצאם את המאשרות [du Cange] די־ק/אמד, [,Justel] ילסטל האדונים אשר [Este] אסטד, ושל

כותבי אצל ואי־אמיתות סתירות היו שכן רב, בצדק בו פקפקו ואחרים1והאישים. הזמנים של שלם בלבול עם הזה, בעניין אסטה בית תולדות

ת מן כמה נחשב!" ״הבה ץ, של ביותר החשובים הרעיונו לידי באה שבהט לייבנים מכתביו כמה זו. במסגרת נוסחו שלו, הרבה המודרניות ביטוי החשובים הלוגיי

קה אצל אנגלי בתרגום מצויים ךלוגי סו מלא קובץ מועיל; מבוא גם הכולל פרקינט׳: הוא המקור( )בשפות יותר ץ של בלוגיקה ביותר המלא הדיון קו הוא לייבניץ)ראה של הלוגיקה על קוטירה של ספרו עדיין בני ביבליוגראפיה(. ליי

שה הרומי החוק החייאת ממפעל חלק .5 שית במאה שנע שי הקיסר ביוזמת האנוס. -כתבים של מעובד אוסף מהווה והוא 533ב־ פורסם Digestes״a יוסטיני

קודמות. מתקופות משפטייםם(. על־פי .6 עי ם)הידו תוני , הנץ על .1 אל האחרונה איגרתו את לעיל. 6 הע׳ יא, אג׳ ראה - ההיסטוריון לייבני

ץ שולח ארנו ש, שבו אירופה, ברחבי ממסעו לייבני ריון ביק בית של כהיסטוק, שווי ת בין הקשר את לדעתו המוכיחות תעודות ברונ ק בי שווי לבית ברונ

267כח איגרת

לפני אליך שכתבתי וכשם הראשונים; לעיסוקי לשוב אנוכי מתכוון עתה אותה היום לעצמי נוטל אני לדרך, שיצאתי לפני מעט ימים, שנתיים על לחשוב אני מרבה כמה עד לידיעתך ולהביא בשלומך לדרוש החירות 2,חדשה כפירה של ׳הההוקעה את ראיתי ברומא, כשהייתי הרבה. סגולתך

מאביון האב ששלח האיגרת את ראיתי ומאז לידידיך. או לך שמייחסים[Mabiiion] לה האב של שה׳אפולוגיה׳ בה שנכתב מידידי, אחד אל

הישועים׳ של המעשי ׳המוסר נגד המיסיונרים לטובת [Le Teiiier] תלייה כך, על שהשבת הסתבר אבל האלה, האבות של חיובי רושם לרבים נתנה

כומר. אותו של טעמיו את גיאומטרי באופן הפרכת שאתה שאומרים וכן אני ומתפלל הציבור, את לשרת עדיין מסוגל שאתה הסקתי זה מכל

ענייני את משרת הזה שהדבר הוא נכון ימים. לאורך יהיה שכך לאלוהים להשכיל, האמצעי את בידי לתת עשוי אשר העניין לשבח ראוי אבל שלי:

שמשפטיך בשעד, ביחידות, ובין בכתביך, שיקראו אחרים עם בצוותא בין לפעמים לקוות עוד לי יאפשר שברשותך המועט הפנאי אם דעת, ישכילוני

הזאת. לזכות העיסוקים מן דעתי את לעתים להסיח לי אפשר הזה שהמסע מאחר

מוכשרים אנשים כמה עם ושיג משיח ליהנות גם יכולתי הרגילים, אתה אותם אשר רעיונותי, את מהם לכמה ומסרתי ולמדנות, מדע בענייני

כאלה, ביניהם והיו ומקושיותיהם: מספקותיהם ליהנות אוכל למען מכיר,על מאד עד שמחו הרגילות, התורות מן רצונם אי־שביעות בשל אשר

*

ש נמשך המסע (.Este) אסטה ץ .1690 עד 1687מ־ שנים, כשלו מבקש לייבניקרי של סיכום באמצעות עתה, אך עמו. לדיון שובי ארנו את למשוך שיטתו, עיסל מת הוא עוד. לו משיב איננו ארנו .1694 באוגוסט בברי

ץ .2 בני רו שם את משבש ליי בו Nouvelle herisie ,1689ב־ שהופיע אדנו, של חיdans la morale cMnoncie au pape et aux äveques, aux princes et aux

magistrate, שון שהוא Cinq dinonciations du p£chg־r\ מבין הראphüosophique לספרו לייבניץ רומז להלן הפילוסופי(. החטא של הוקעות )חמש

שועי הנזיר של ה ,Le Teiiier הי הגנ של המיסיונרים ושל החדשים הנוצרים של ׳של יפאן של סין, המוסר הקרויים ספרים שני נגד ■הודו, ו שועים של המעשי ׳׳ הי

רנו/ א׳ של והרוח" שובתו .1687 פאריס, א לרוזן באיגרת מצויה ארנו של ת.(A m auld, Oeuvres completes, vol. 32, pp. 448-468)

ארנו עם ההתכתבות268

ייקל למען הנייר, על להעלותם אותי שהביא מה אחדים'מרעיונותי: בעילום מהם דוגמאות אי־אלו אכניס אחד שיום ואפשר לאחרים: למסרם

משפטם את לקבל שאוכל כדי בלבד, ידידי את בהם שתף למען שמי, את כתבתי הזאת ולתכלית לראשונה, אותם שתבחן הייתי מבקש עליהם.

לפניך. היא שהנה התמצית עצם. הוא אין מדויק, באופן לדבר ואם עצמים, של גיבוב הוא הגוף

בלתי־מתחלקים, עצמים בגוף מקום בכל בהכרח שמצויים נובע מכאן שכל לנפשות. הדומה משהו בהם שיש ובלתי־מתכלים, בלתי־מתהווים

™ ויהיו תמיד היו האלה העצמים אורגאניים גופים עם מאוחדים ת האלה העצמים מן אחד שכל שונים. באופנים צורתם לשנות העשויים

ואת slegem continuationis seriei suarum operationum בטבעו מכיל זולת שלו, מיסודו נובעות פעולותיו שכל לו. ושיקרה לו שקרה מה כל

ביתר האחד אבל כולו: היקום את מבטא עצם שכל באלוהים. התלות ועל־פי מסוימים לדברים ביחס מהם אחד כל בעיקר האחר, מן מובחנות

על אחד עצם של פעולתו ואף הגוף, עם הנפש שאיחוד שלו. המבט נקודת מתוך שנתכוננה מושלמת הדדית הסכמה אותה אלא טיבו אין משנהו,

עצם כל לו ושהודות הראשונה, הבריאה של הצו באמצעות כוונת־מכוון האחד של פעליו וכך האחרים: שדורשים כפי שלו חוקיו על־פי מתנהג

אותן. מלווים או האחר של השתנויותיו או פעליו אחרי עוקבים האמיתות של ולהכרה לרפלקסיה המוכשרות הנפשות או שהשכלים

מתהפוכותיהם אותם הפוטרים זכויות־יתר בעלי הם אלוהים ושל הנצחיות הפיסיקה. חוקי עם המוסר חוקי את לצרף צריך שלמענם הגופים. של

את יחדיו מהווים שהם למענם. דבר של בעיקרו נעשו הדברים שכל מושלמים ומשטר שצדק מלכה. הוא שאלוהים היקום, של הרפובליקה

או ראוי, עונש בלא רעה פעולה ושאין זו, בקריית־אלוהים נשמרים כן הדברים, את יותר טוב שיכירו שככל ראוי. גמול בלא טובה פעולה שצריך לחכם. להיות עשויות שהיו לציפיות ומתאימים יפים אותם ימצאורצונו את תואם שהוא מפני העבר, של הסדר מן שבע־רצון תמיד להיות

ת הסידרה של הפעולה חוק "את .3 שלו״. האינסופי

269כח איגרת

להשתדל שחובה אבל המאורעות: באמצעות מכירים שאנו מוחלט, אל של של המשוער רצונו את תואם בנו, תלוי שהוא בבל העתיד״ את לעשות עשות למען ולעמול שלנו ספרטה את לפאר מצוותיו, את או אלוהים

בידינו, צלחים אינם מעשינו כאשר רוחנו אל שניעצב בלי אבל הטוב, ביותר המתאימה העת את למצוא ישכיל שאלוהים שלמה באמונה

רשאים אינם הדברים של מסדרם נחה דעתם שאין שמי לטובה. לשינויים חסידותו אלא אינו שהצדק כראוי. אלוהים את הם שאוהבים להתפאר

[charit6] החכם אשר כללית, רחישת־טוב הינה שהחסידות החכם. של הגדול הטוב של השגתו למען התבונה, לכללי בהתאם לפועל מוציאה לשביעות־רצון להגיע האמצעים או האושר מדע היא ושהחכמה ביותר.

או יותר, גדולה לשלמות הרצופה בהתקדמות הוא שטיבה מתמשכת,אחת. שלמות דרגת אותה של בגיוונה למצער

מן לגמרי השונה הבוח, של טבעו את להבין יש לפיסיקה, ביחס כמות באמצעות זה כוח למדוד שצריך יחסי. יותר דבר־מה שהיא התנועה, יד/סי וכוח [directive] מבוון כוח מוחלט, כלח שיש התוצאה.

[respective.] ביקום, דרגה באותה משתמר האלה הכוחות מן אחד שכל יחדיו האחרונים הכוחות וששני אחרות, עם קשורה שאינה מכונה בכל או

התנועה, כמות אותה משתמרת שאין אבל המוחלט. או הראשון את מהווים ושהתוצאה המתמדת, התנועה מתקיימת היתה שאחרת מראה אני שכן

מסיבתה. יותר גדולה היתה פיסיקלית/ ׳מסה לייפציג של Actes-2 פרסמתי מאז זמן־מה חלף כבר

4הכוכבים. של תנועותיהם של הפיסיקליות הסיבות את למצוא שנועדה בקו המתנהלת נוזל, בתוך מוצק של תנועה שכל יסוד בתור קובע אני

של תנועתו על־ידי נגרמת רציף, באופן משתנה שמהירותה או עקום, אם.כי [,deferents] חוציים חוגים שלכוכבים מסיק אני מכאן עצמו. הנוזל

מעגלית בתנועה שנע גוף כל לפיו חשוב כללי משפט הוכחתי נוזליים.באופן גדלים המרכז מן שהמרחקים שמאחר כך אומרת )זאת הארמונית

ם להלן לעיל. 7 הע׳ יז, אג׳ ראה .4 חוגי ם״ ״ ציי של המעגליים מסלוליהם - חוזה. את זה החוצים הכוכבים

ארנו עם ההתכתבות270

סימטריות שהן או האדמוני באופן גדלות המהירויות אריתמטי,[redproques] ,)פאראצנטרית- בתנועה נע כך על נוסף ואשר למרחקים

החוק יותר)ויהיה רבה - מרכז לאותו ביחס קלות של או כבידה של כלומר בעל בהכרח הוא הרי יהיה(, אשר מקיימות אלה דחייה או שמשיכה

בכוכבי־הלכת. צפהו שקפלר עצמו אופן באותו הזמנים, כמו שהם שטחים הינה זו שתנועה ,ex observationibus בכך, כשהתחשבתי מכן, לאחר

לתנועה בצירופה אשר הפאראצנטרית, התנועה שחוק מצאתי אליפטית, שהמשיכות כזה להיות צריך אליפסות, מתארת ההארמונית המעגלית

ex sole.5 ההארות כמו אומרת זאת המרחק, לריבועי הפוך ביחס תהיינה [increments] התוספות של שלי התחשיב בדבר מאומה לך אומר לא

לסלק בלי המשיקים את נותן אני שבאמצעותו [,differences] וההפרשים ואני בהם, כלול הבלתי־ידוע כאשר גם השברים, ואת האירציונלים את

הבעיות את או [quadratures] הריבועיות התבניות את מעמיד חדשה אנליזה על יותר אדבר לא ואף האנליזה. תחת הטראנסצנדנטאליות

פחות ועוד האלגברה, מן לחלוטין והשונה לגיאומטריה, המתאימה לגמרי, במאמרים, להציגם בידי סיפק היה לא שעדיין אחרים דברים כמה על מזה

לי שיועיל מה דעתך, את לשמוע כדי בקצרה להסבירם מבקש ושהייתי זמנך אבל לשיפוטך. הערכה בי שיש כפי פנאי בידך היה אם שיעור״ בלא כאן, אני מסיים לפיכך המידה, על יתר התארכה כבר ואיגרתי מדי, יקר

הנאמן, עבדך אדוני, ואנוכי,לייבניץ

הקודמת לאיגרת נספח שנועדה מסה לייפציג של Actes-2. פרסמתי מאז זמן־מה חלף כבר ׳

מציב אני הכוכבים. של תנועותיהם של הפיסיקליות הסיבות את למצוא או עקום, בקו הנעשית נוזל, בתוך מוצק של תנועה שכל כיסוד

עצמו. הנוזל של תנועתו על־ידי נגרמת רציף, באופן משתנה שמהירותהלכנותם שניתן נוזליים, כי אם חוציים, חוגים שלכוכבים מסיק אני מכאן

מן .5 השמש״. ״

271כח איגרת

שהריק מאמץ אני דקארט. וא׳ הקדמונים של כדרכם מערבולות של מפעליו משלמות המרוחקים דברים הם שאלה קיימים, אינם והאטומים

הגם האחרים, הגופים לכל כלשהו מגוף מועברות התנועות ושכל אלוהים, הכדורים שכל בהניחי יותר. גדולים שהמרחקים ככל פחותה שבמידה מכיוון שלבד מסיק אני למגנט, מקביל משהו בהם יש שבעולם הגדולים

של מין בהם יש הציר, עם ההקבלה את שומרים שהם לכך המביא מסוים מניחים אם להשיגו שניתן לכובד, דומה דבר־מה נוצר שממנה משיכה, את לפיכן־ והדוחפות המרכז, מן להתרחק הנוטות חומר של קרניים

משיכה קרני ובהשוותנו המרכז. לעבר דחף אותו בעלי שאינם האחרים ביחס יימשכו גם כך מוארים, שהגופים שכשם הרי האור, קרני עם אלה

עם נפלא באורח מתאימים אלה דברים ברם, המרחקים. לריבוע הפוך הכוכבים מסלולי של שהשטחים כללי באופן מצא קפלר ובאשר התופעות, התקופות, כמו הם למסלול עד השמש מן הנמשכים הרדיוסים שמתארים

מעגלית בתנועה: נע אשר גוף שכל חשוב, כללי משפט אנוכי הוכחתי באופן גדלים המרכז מן המרחקים שאם באופן )כלומר הארמונית ואשר למרחקים(, הופכיות או האדמוניות המהירויות תהיינה אריתמטי,

לאותו ביחס קלות של או כובד של כלומר - פאראצנטרית בתנועה נע אשר מקיימות אלה דחייה או שמשיכה החוק )ויהיה יותר רבה - מרכז

עצמו אופן באותו הזמנים, כמו שהם שטחים בעל בהכרח הוא יהיה(, החוציים התנועה שמעגלי מסיק אני בכוכבי־הלכת. צפהו שקפלר

טעם לכך נותן ואני האדמוני באופן מסתובבים כוכבי־הלכת של הנוזליים שתנועה בכך ex observationibus מתחשב כשאני מכן, לאחר אפריורי;

בצירופה הפאראצנטרית)אשר התנועה שחוק מוצא אני אליפטית, הינה זו כזה להיות צריך אליפסות( מתארת ההארמונית המעגלית לתנועה

כמו בדיוק אומרת, זאת המרחק. לריבועי הפוך ביחס תהיינה שהמשיכות תוצאות מאז גזרתי הקרינה. חוקי באמצעות אפריורי שמצאנו'לעיל

לא זה לייפציג של Actes-2.שפרסמתי כמו נידונים הדברים וכל פרטיות,מכבר.