ימים נוראים

"תשליך" בחסידות סאדידורה

בני ברק, יום רביעי, ז' תשרי תשע"ה

אחרי השנה, ראש של הראשון ביום ללכת נהוג הצהריים, לשפת הים או לנהר שבהם מצויים דגים,

ששמה  שם תפילה מיוחדת , תשליךומתפללים מצולות ים, אל העבירות להשלכת בקשה שהיא �ם י ב#"מ!צ לו�ת ! !ת%ש$!ל"יך הפסוק "...ו על-פי �ל-ח%ט#�אות�ם" )מיכה ז', יט(. מקובל לנער את שולי # כ

הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.הסיבה שהולכים דווקא למקום בו ישנם דגים היא שהדגים כמו - לדגים נמשלו ישראל שבני משום בני נשפטים כך הדייג ורשתו, ידי על נשפטים ישראל בראש השנה על ידי אלוהים. כמו כן, דגים בהם' שולטת הרע עין ש'אין ברכה סימן מהווים 'ושיפרו וירבו כדגים'. בספר חמדת ימים מובא טעם השנה ראש של הדין את להמתיק והוא אחר,

באמצעות חסד, שכן מים מסמלים בקבלה חסד.נהגו קרובים, מים מקווי היו לא שבהם במקומות הכנסת לאמירת בחצר בית מיוחד מים בור להכין לעלות נהוג אחרים במקומות תשליך. תפילת או במקרה על המים, צופים גבוה שממנו למקום בית בכיור המים ברז בפתיחת להסתפק הצורך

הכנסת ולומר על מים אלו את התפילה.חלק מהקהילות החסידיות נוהג לקיים את המנהג

בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.ע"פ הויקיפדיה

שופכים כמה דגים קטנים לבריכה

לילדים, שלהם יש טריבונה מיוחדת, דגים חיים )ולא גפילטע( זו

אטרקציה

מגיע האדמו"ר )חובש "צויבל" לראשו( וכולם עומדים בתפילה

ממושכת.

האברכים על ה"פערנצ'עס" בתפילת

התשליך

אחרי התפילה מביאים לאדמו"ר יין ועוגות והוא עורך טיש

האדמו"ר מחלק "שיריים" לחסידים

וכולם פצחים בשירה אדירה

רוב האברכים, כולל האדמו"ר, מנערים את כיסיהם בעת

התפילה. רק אחדים ניגשים לעשות זאת ליד המים.

ולסיום משתעשעים הילדים במים

"תשליך" של חסידי פרמישלאן

שפך הירקון, יום חמישי, ח' תשרי תשע"ה

חצר פרמישלאן נמצאת בבני ברק. תולדות החסידות הקטנה הזאת מסובכים מאוד. מי

שמתעניין, שיחפש בויקיפדיה.

האדמו"ר מתפלל בדבקות והחסידים סביבו

חלק מהילדים מתפללים, אך רובם מעדיפים להשתעשע

ליד המים.

הנשים משליכות מרחוק

גם כאן רק מעטים מנערים את בגדיהם למים ממש

ולסיום מוליכים החסידים את האדמו"ר למכונית

ל+ייק�ח ומלקות בחסידות לעלוב

ערב יום הכיפורים, ט' תשרי תשע"ה

הצהריים. אחרי הכיפורים, יום ערב החסידים נאספים בבית הכנסת בבני כבר את הקיטל לובשים רבים ברק, הלבן שנו-הגים ללבוש ביום הכיפורים )גם חתן ביום חתונתו(. לאחר תפילת הכנסת בית במזרח מניחים מנחה עוגת )בעצם לייקח עם מגשים שמש. בבית נמצא האדמו"ר דבש(. לחסידים הלקח את מחלק אחיו

העומדים בתור.

היינו שבאם המנהג: "...ובטעם למתנת זו בשנה להזדקק אמורים הלעקח שבבקשת הרי ודם, בשר ידי יצאנו כבר הכיפורים יום בערב השנה במשך נצטרך ולא בזה, חובה

למתנת בשר ודם...."

בינתיים בפינה, מתקיים טקס מלקות. על אחד אחד נשכבים החסידים הרצפה וחטפים ארבעים מלקות חסר די )ככתוב( מהמלקה. המלקות אחת סמליות, לא ממש כואבות. כל החוטף כמה למלקה משלם מלקותיו את

שקלים בשכרו.

"...נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה - מוטה, ופניו לצפון. סדר ההלקאה: ותחתיהם באמצע, ימין, על כתף שמאל על כתף אומרים שניהם והנלקה המלקה חלילה. וחוזר הלקאה בכל רחום', 'והוא פסוק פעמים שלוש

אומרים תיבה אחת, סך הכול ל"ט תיבות..."

גמר חתימה טובה

צילום ומצגת: דנצ'ו