83 8 ים ימ 7 � 07.12 . 2012

העיניים של מחלת הראשונים סימנים כשהייתה הופיעו (57) דואדי דינה של בת 18, קצת לפני הגיוס. "כשהיה חשוך ככה שזה חשבתי אבל טוב, ראיתי לא

אצל כולם", היא משחזרת.אחד, "ערב בתל־אביב. דודתה אצל אז התגוררה היא לזרוק ממני ביקשה אמי בעפולה, הוריי אצל בביקור את שקית האשפה. הפח היה ממוקם בפינה חשוכה בחצר הבית. כשניסיתי לבצע את המשימה, אמי הבחינה שאני מתקשה למצוא את הפח. היא הבינה שמשהו לא בסדר".

דואדי הגיעה לרופא עיניים נודע. "הוא הכניס אותי לחדר חשוך מאוד, קרע דף נייר, פיזר את הפיסות על רצפת החדר וביקש ממני לאסוף אותן. את רובן אספ־

תי, וחלק לא". האבחנה לא הייתה חד־משמעית. "הוא אמר שכנראה לקיתי בעיוורון לילה ושנדרשת בדיקה יותר מעמיקה", היא מספרת. "דחיתי את התור. העדפ־תי להדחיק את העניין משום שרציתי להתגייס. באותה תקופה הכנתי את עצמי למבחני המיון ללהקה צבאית, רקדתי אצל הכוריאוגרף יענקלה קלוסקי ולמדתי פי־

תוח קול אצל מיצי לוקר ז"ל".כבר בטירונות החלו הבעיות. "היה צריך לקום לפנות בוקר, לעלות על מדי ב' ולסדר את המיטה. לא הצלחתי במשימה, והמ"כית נזפה בי. ספגתי בשתיקה את הבי־קורת, אבל הבנתי שלא אוכל להמשיך לשרת". בתוך שלושה חודשים שוחררה דואדי מהצבא עם אבחנה של עיוורון לילה. "הלקות הזאת עדיין לא נחשבת לאובדן מוחלט של הראייה. תיפקדתי רגיל לחלוטין, רק בלילה

היו קשיים, אך הסתדרתי היטב ואפילו נהגתי".

פוליטיקאים, שופטים וסלבריטאים רבים עולים

אליה לרגל. ההמתנה לפגישה עימה אורכת

חודשים רבים. חסידיה טוענים שבאמצעות מישוש

כף הרגל היא מצליחה לאבחן בעיות רפואיות נסתרות ולהציל חיים.

העובדה שהרפלקסולוגית דינה דואדי היא עיוורת לא מונעת ממנה להפוך לגורואית נערצת. להפך

צחי כהןצילום: רמי זרנגר

07.12 . 2012 � ים ימ 7 8 82

הכלמ

ה רע

יר:

עשי

ורפו

אי

"אני קמהבבוקר ובוחרת

להרכיב את המשקפיים הוורודים".דינה דואדי

07.12 . 2012 � ים ימ 7 8 84

מהצבא הסילוק טראומת את לעזוב דואדי את הובילה הארץ. "טסתי להולנד, לבית דו־

דתי, והופעתי שם במועדון לילה האמסטל. נהר גדת על ישראלי לי והיו ערב מדי שם הופעתי הרבה מעריצים". כעבור חצי שנה שלוש לאבי ונישאה לארץ שבה הצעיר הזוג עשהאל. בנותיה, התגורר בדירת שני חדרים בדרום תל־אביב והשתכר בדוחק. "לילה

בלהות. מחלום בבהלה התעוררתי אחד בחלום ראיתי דמות של רב עטור זקן לבן. הוא החדיר מוט לעיניי ועקר אותן. מתוך כוכ־ כמו שנראו ניצוצות, יצאו העיניים

בים. גם אחרי שפקחתי את עיניי המשכתי מכן לאחר שנה חצי הכאב". את להרגיש החו־ בבית עיניים לבדיקת דואדי הגיעה לים הדסה. "בדיקת erg היא בדיקה מאוד קשה: מצלמים את העיניים כשהן תפוסות עם עדשות, על מנת שיישארו פתוחות למ־רות האור המסנוור שממוקד אליהן. בו בזמן את שבדקו לאלקטרודות, מחוברת הייתי

גלי המוח".ממחלת סובלת שהיא התברר בבדיקה ריטיניטיס הרשתית, של ניוונית עיניים פיגמנטוזה. עם תוצאות הבדיקה היא ניג־שה למשרדו של ראש המחלקה. "הפרופסור אמר בלי כחל ושרק: 'את תתעוורי'. באותו משמעות את עדיין הפנמתי לא מעמד יצאתי טוב. ראיתי שלמעשה מפני דבריו מחדרו של הרופא כשהאישונים עדיין מור־חבים, מטושטשת, ומיהרתי הביתה. ביציאה מפתחות. שקשוק שמעתי החולים מבית אותו ושאלתי לידי עומד שמישהו הבנתי בעזרת כיוון אותי מכאן. הוא איך יוצאים ידיו, אבל בגלל שלא הייתי בפוקוס נאל־

צתי לבקש ממנו שיסביר לי שוב. כשהבחין שאני עם משחה בעיניים ואישונים מורח־בים, הוא הציע להסיע אותי במכוניתו לת־חנת מוניות. קצת חששתי, אבל אז ראייתי התחדדה והבחנתי לתדהמתי ששיערו וזקנו שראיתי דמות אותה הייתה זאת לבנים. בחלום. הוא שאל אותי: 'מה יש לך?' סיפרתי לו מה שהרופא אמר לי. התברר שהוא לומד הפנה הוא המבוגר. בגילו רפלקסולוגיה, בן־חיים. ליאורה לרפלקסולוגית אותי כשהגעתי אליה, נוצר בינינו חיבור מיידי. לי ואמרה אצלה ללמוד אותי קיבלה היא

שאגיע רחוק".לרפלקסו־ תהפוך שדואדי אז שיער מי לוגית מובילה בארץ בתחום האבחונים הר־ותומים לאורים נחשבת היא כיום פואיים. בכניסה קושי כמו מבעיות שסובל מי של ומיגרנות. גב כאבי עיכול, בעיות להיריון,

לקליניקה נוהרים מהיישוב, מאנשים חוץ שלה, שממוקמת בפנטהאוז בגבעתיים, סל־

בריטאים, חברי כנסת ושופטים. כל פציינט ידי הטיפולים, מיטת על לשכב מתבקש הפלא של דואדי ממששות את כפות רגליו, מבקשת היא הבעיה. את מאבחנת היא וכך מהפציינט לא לגלות מדוע הגיע, כדי להיות

אובייקטיבית באבחון.מע־ אך ארוכה, אצלה ההמתנה רשימת ריציה מוכנים להמתין חצי שנה ואפילו יותר כדי לראות אותה. הזמרת אילנית ("דינה היא אדם נפלא, מיוחד, עם ידע רב, כושר נתינה אדיר וחוכמה"), השף חיים כהן, רונית אלקבץ ("דינה מאבחנת ומטפלת בחסד עליון. אחת ויצ־ ראומה גדולה"), מתנה מסוגה. ויחידה מן, צופית גרנט, יעל אבקסיס ומשה איבגי נמנים עם הלקוחות המפורסמים. כשאריאל שרון שימש שר המסחר והתעשייה, הוא הגיע לקליניקה של דואדי. "איבחנתי שהוא סובל מאבנים בכיס המרה. עשיתי טיפול לריצ'רד גיר כשהוא ביקר בארץ. הוא איש מאוד רוח־ני. הוא הודה לי בנשיקה". בין העולים לרגל לקליניקה של דואדי יש גם קבוצת חוקרים ממכון ויצמן למדע, שלהם שמורה שעה קבו־

עה בימי שישי.דינה", על לי המליצו וחצי שנה "לפני מספרת צופית גרנט. "התקשרתי אליה, והיא אמרה שהיא מלאה עד אפס מקום. חיכיתי שנה בסבלנות, ואז קיבלתי טלפון משווייץ שלי. העשייה את אוהבת שמאוד מאישה רפל־ על לדבר החלה היא שיחה כדי תוך קסולוגית עיוורת שמטפלת בה. מיד הבנתי שמדובר באותה אישה. ביקשתי מהמעריצה להעלות את דינה על הקו, ורק כך סחטתי הבטחה שדינה תקבל אותי. כשהגעתי אליה, היא עשתה לי אבחון והצליחה לעלות על כל הבעיות שמציקות לי. מאז אני נמצאת אצלה בטיפול פעם בשבוע. היא איזנה אותי הור־מונלית. יש כמה אנשי מקצוע מעולים שאני

מפנה אליהם, דינה היא אחת מהם"."דינה היא המתנה הכי יקרה שיש בארגז האוצרות שלי", מכריזה השחקנית יעל אב־קסיס. "הטיפול אצלה עובד לי מצוין. אני גם קשורה לדינה בקשר נפשי עמוק. היא נותנת

לי כוח ומשמשת עבורי מקור השראה. למ־דתי ממנה שאהבת החיים מנצחת כל נכות. התחלתי ללכת אליה לפני עשר שנים, אחרי ששמעתי עליה מבחורה שחלתה בסרטן ומ־

טופלת אצלה עד היום. במהלך השנים האלה אותה חולה לא רק שרדה, אלא אף הבריאה והפכה לאמא. היא קוראת את הגוף כל כך כפות ממישוש הראשון, שבמפגש עד טוב, רגליי בלבד, היא ידעה להגיד שיש לי נקודת

חן בעורף.ידיעתי למיטב אבל מרפאת, "דינה לא היא המאבחנת המדויקת ביותר בעולם. חצי השעה שאני בטיפול אצלה מדי שבוע כל כך חשובה לי, שאני משנה ימי צילום בהתאם לה. הרפלקסולוגיה שלה הולכת יד ביד עם הרפואה הקונבנציונלית, משלימה אותה. אם אני לא מרגישה טוב, אני הולכת לדינה לפני שאני הולכת לרופא קונבנציונלי. דינה היא

הדבר הכי עקבי בחיים שלי". "זה מטורף לגמרי, היכולות שלה", מוסיף משה איבגי. "הייתי מגדיר אותה כמכשפה מדעית. הגעתי אל דינה מתוך סקרנות והיא הש־ בי שעוררה בצורה מצבי את ניתחה יש כבוד. לה רוחשים הרופאים גם תאות. בה שילוב נדיר של ידע מקצועי עם יכולות

מדהימות".לאבחון "כשהגעתי מספר: כהן חיים אצל דינה, היא לא הכירה אותי ולא ידעה שלוש שלי. הרפואית ההיסטוריה על דבר שנים קודם לכן עברתי ניתוח להסרת כיס המרה בגלל אבנים שהתגלו בו. היא מיששה את כפות רגליי, ולקח לה שלושים שניות בלבד לפני שהיא שאלה: 'איפה כיס המרה שלך?' מהרגע הזה היה ברור לי שזהו זה. היא ידעה לספר לי על עצמי דברים מדהימים, כמו למשל על חוליה שזזה לי בצוואר אחרי תאונת דרכים וגורמת לכאב. ממגע בכפות רגליי היא אפילו יכולה להגיד אם התחלתי להתאמן – ורזיתי, ולהבחין אם הפסקתי לה־

תאמן – ושמנתי".בכוחות מצוידת שהיא מכחישה דואדי על־טבעיים. "אני לא מתקשרת. אני מרגי־

שה פיזית את החסימות בכף הרגל. בעזרת הפך הדברים שמטבע שלי, המישוש חוש להיות מפותח ביותר, אני מאתרת את הח־שאני מפה, למעין אותן ומתרגמת סימות משרטטת בראשי. המפה הזו מתייחסת לא רק למצבו הפיזיולוגי של הנבדק, אלא גם הט־ על לי מספרת המפה הרגשי. למצבו ראומות שעבר הגוף. לדוגמה, על פי קיבוע אצבעות כף הרגל, אני יכולה להרגיש אם אדם עבר טרגדיה אישית, אובדן או מחלה

קשה".את יכולה לגלות אם המטופל סבל בעבר

מסרטן?

"בהחלט. הגוף זוכר גם אם הוא הבריא. נו־צרת חסימה באותו איבר. במונחים שלי, אני קוראת לתופעה הזאת 'התעבות של קריסט־לים'. הטמפרטורה במקום הספציפי משתנה וגם המרקם שלו מתקשה. אלו נקודות שאני חייבת להיות מרוכזת כדי להרגיש אותן. הן

מתווספות לדיאגנוזה הכללית".טעית פעם?

"אני לא יכולה להגיד שלא, כי זה יישמע יומרני. אבל אם זה קרה, אינני יודעת".

את יכולה להבטיח החלמה במקרים של מחלות קשות?

"אני לא יכולה להבטיח שום דבר. אני הוא שהטיפול שלי למטופלים מבהירה מסרטן, שהחלמה יודעים אנחנו מונע. כזה מצב חד־משמעית. לא היא למשל, יכול לחזור. הגוף צריך להיות בעל מערכת חיסונית איתנה כדי להתמודד עם הבעיות החיסונית כשהמערכת אותו. שתוקפות

חזקה, הגוף יכול להתגונן מפניהן".כמה זמן אורכת סדרת טיפולים?

אינדיווידואלי. הוא השוטף "הטיפול הוא אמור לשמור על המערכת החיסונית, אנשים יש אותו. ולחזק הגוף את להרגיע שדי להם בסדרה של 30 טיפולים. אחרים

ממשיכים להגיע פעם בשבוע".אבל מה זה עוזר אם לאחר היציאה מה־הלחו־ חייו לשגרת חוזר המטופל טיפול,

צה? "אני אמורה לשנות את אורח חייו. במה־לך הטיפול אני מייעצת למטופל מה לאכול,

יעל אבקסיס: "דינה היא המתנה הכי יקרה שיש בארגז האוצרות שלי,

היא נותנת לי כוח ומשמשת מקור השראה. במפגש הראשון, ממישוש כפות רגליי בלבד, היא ידעה שיש לי נקודת חן בעורף"

משה איבגי: "הייתי מגדיר אותה כמכשפה

מדעית. הגעתי אל דינה מתוך סקרנות והיא ניתחה את מצבי בצורה מעוררת השתאות. גם

הרופאים רוחשים לה כבוד. יש בה שילוב נדיר של ידע

מקצועי עם יכולות מדהימות"

הוי

לדי

פ ר

ר,ק

בצ

י ס

יו ,ל

מגת

מיע

,לי

אפ

רד

דל

א :

םמי

לוצי

רונית אלקבץ. "דינה היא

אחת ויחידה"

מימין: אילנית,משה איבגי,צופית גרנט

ויעל אבקסיס

07.12 . 2012 � ים ימ 7 8 86

באיזו פעילות גופנית כדאי לו לעסוק. אם הוא ממושמע, הוא מקטין את רמת הסיכון

לחלות".ממה את מתנזרת?

"אני לא מכניסה לפי מאכלים שמכילים אורגני. ברובו, שלי, האוכל מאכל. צבעי ואני ירקות הוא שלי התזונה של הבסיס לא אני אבל בקר. בשר אוכלת לא בכלל טלית שכולה תכלת. מדי פעם אני אוכלת

גם מתוקים, יש לי חולשה אליהם".מה הסיבה העיקרית לכך שכל כך הרבה

נשים מתקשות להרות?"בנוסף ללחצים והמתח של חיי היומיום, המזון התעשייתי יוצר בעיות פוריות. הבשר שאנחנו אוכלים מולעט בהורמונים. כמו כן, בנות בגיל ההתבגרות נוטלות גלולות. זה לכשעצמו יוצר בעיות פוריות. מעבר לטי־פול הרפלקסולוגי, אני מדריכה את הנשים הללו לאכול נכון. אגוזי ברזיל, פולי סויה את מגבירים טרי סלק מיץ של ושתייה לעומת זאת, מאכלי בשר, הסיכוי להרות. מוצרי חלב וקמח לבן מקטינים את הסיכוי אני חלבון, למקור זקוקות הן אם להרות. ממליצה לאכול טונה טרייה — לא משומרת. אחרי שמאה ילדים באו לעולם דרך הטיפול

שלי, הפסקתי לספור".שסבל גבר מונה: שהיא ההישגים בין לפני לדבריה, אליה, הגיע כבד ממחלת הוא שנים, חלפו 17 השתלה. "מאז ניתוח אצלו". נשאר שלו והכבד מתפקד עדיין בחור שסובל מקרוהן (מחלת מעי דלקתית) הגיע אליה כשהיה בן 13. "היו לו התקפים חזקים של דלקות מעי. הטיפול הרפלקסו־לוגי הביא לכך שהוא היה מסוגל להתנדב

לצה"ל. המחלה נשארה, אך אין התקפים".בחור דואדי הכירה נישואיה במהלך המקצוע. את ממנה ללמוד שרצה עיוור, ודע־ הלכה ראייתי לחיי, נכנס "כשיוסי

כה. הוא היה מורה הדרך שלי לעולמם של העיוורים", היא מספרת. דואדי התאהבה בו, בצי־ לידועים הפכו והם מבעלה התגרשה בור. במשך 21 שנה הם היו יחד. "יוסי תמיד חשבתי סירבתי. אני אבל להינשא, רצה שהדבק של הזוגיות חזק יותר כשהקשר לא ממוסד. במהלך חיינו המשותפים הוא אפילו עזב אותי כמה פעמים כמחאה על התנגדותי להתחתן. כשהוא עזב את הבית בפעם האח־רונה, גמרתי אומר בלבי שלא נחזור יותר". חברים בספרד, בחופשה הייתה כשדואדי משותפים התקשרו אליה וסיפרו לה שיוסי חלה בדלקת ריאות קשה, אושפז בבית חו־

לים ומצבו בכי רע. "אמרו לי שבמיטתו הוא קרא בשמי שוב ושוב. כשחזרתי לארץ, הוא כבר השתחרר מבית החולים. החלטנו לחזור. כעבור חודש הסכמתי להינשא לו. הוא אמר

שזה היה הרגע המאושר בחייו".שלוש לפני נערכה הצנועה החתונה שנים על גג ביתה של הכלה, בנוכחות בני יחד נסעו חודשים עשרה כעבור משפחה. דואדי אחד, ערב ושם, בספרד, לחופשה שמעה חרחור מוזר. "פתחתי את חלון חדרנו, שפנה לים. חשבתי שהרעש מגיע מהשחפים שבחוץ. לתדהמתי, גיליתי שהחרחור מגיע שגופו קר. הס־ והרגשתי מיוסי. נגעתי בו

תערתי עליו וביצעתי בו החייאה. ביד אחת בעיקר הרגליים, בכפות בנקודות לחצתי בבוהן, וביד השנייה חייגתי להזעיק אמבו־

לנס. ביקשתי מהמוקדן להביא בלון חמצן.

בעודי מנשימה את יוסי, מבוהלת, הגיע הצ־וות הרפואי. הם ראו את מה שאני לא ראיתי:

יוסי היה כחול. הוא נלקח לבית החולים".נסעת לצדו?

"בסוף כן. בהתחלה הם בכלל לא הבחינו שאני לא רואה ואמרו לי שאבוא לבד".

שישה ימים שכב יוסי בבית החולים הס־פרדי מחוסר הכרה. בני הזוג חזרו לארץ בא־מבולנס אווירי, היישר לבית החולים. שבוע לאחר מכן חזר יוסי הביתה. "אחרי כמה ימים הבחנתי שמשהו בו אינו כשורה. באותו זמן טיפלתי בפציינטית שהיא רופאה במקצועה. ביקשתי ממנה שתבדוק אותו. היא לא ראתה משהו חריג, אבל למחרת בבוקר יוסי הפסיק

לנשום". הוא נפטר בגיל 64.עי־ לחפש דינה את הביא הלב שברון "כשא־ מהאובדן. דעתה את שיסיח סוק

בספורט לעסוק להתחיל לי הציעה חותי חשבתי שהיא צוחקת עליי. היא סיפרה לי

שיש קבוצה של עיוורים, שרצים עם רואים. "באותה תקופה הייתי סולנית בחבורת זמר, למדתי משחק ועבדתי לפרנסתי. לא חשב־

תי שאמצא זמן גם לרוץ".לפני שנה ושמונה חודשים הגיעה דואדי בהדרכ־ "אתגרים", של הרצים לקבוצת תו של גיא בן דור. נקודת היציאה לריצה הייתה בפארק הירקון, שם נכרך גומי בין 50 "אחרי הרואה. המלווה של לידו ידה מטר הרגשתי קוצר נשימה. זה היה כאילו אני רצה לתוך קיר. גם לא ידעתי אם אני יכולה לסמוך על המלווה, שיתריע על מכ־

שול בדרך. במפגש השני, אחרי שבוע, רצתי קצת יותר, וזה הלך יותר טוב".

זה לא הדבר הטוב היחיד שקרה באותו מפגש. "הכרתי את אחד המלווים האחרים, טוני חן, שהציע שנרוץ גם מעבר למפגשים הקבועים. היינו רצים ארבע פעמים בשבוע. כעבור שלושה שבועות וחצי הגענו לעשרה

קילומטרים".הראשון, הצעד אחרי חודשים שלושה וזכתה בתחרות ריצה השתתפה דינה כבר בגביע. שנה אחר כך זכתה בגביע נוסף על ריצת עשרה קילומטרים ב־50 דקות. לפני את לאוסף הוסיפה היא שבועות שלושה קי־ שישה שגמאה לאחר השלישי, הגביע

לומטרים וחצי ב־32 דקות.התרוממות מרגישה אני ריצה, "אחרי

רוח, שחרור ורוגע", היא מספרת.לא שאת במסלול גם לרוץ יכולה את

מכירה?המלווה על לגמרי לסמוך למדתי "כן. כל מוסכמים. סימנים יש שלי. הנאמן המלווה למכשול, שמתקרבים פעם נצמדת ואני — הגומי את מותח אליו. כשיש מהמורה, הוא מתריע

קודם".ההצלחה המקצועית הפכה את דואדי לאישה מבוססת ומקושרת. היא מצליחה לגייס לאירועי התרמה שמ־ הברנז'ה אנשי את למען "אתגרים"

חוברים אליה. ביום הולדתה הקרוב, שיחול ב־29 בחודש, היא תקיים אירוע התרמה בתל־אביב. דואני שוכרת, על חשבונה, את המקום ומממנת גם את כל ההוצאות הנלוות. חיים

כהן נטל על עצמו את מלאכת בישול הארו־חה שתוגש לאורחים, והצייר בני לוי יתרום מיצירותיו. הכספים שייאספו ממכירתן יהיו

תרומה לעמותת "אתגרים".בנותיה של דואדי כבר עזבו את הבית. שתיים מהן, ליאת ולינוי, נשואות ואמהות לילדים. הקטנה, מור (27), היא סטודנטית

נאה שמחפשת אהבה. העיוורון עם מתמודדות הבנות איך

שלך?"הקושי הכי גדול היה עם הקטנה. כשה־ראייה התחילה להיחלש, הינקתי אותה בלי לשים לב שחסמתי את האף שלה. חברה, שנ־כנסה לחדר, ראתה את התינוקת קצת כחולה ולקחה אותנו לבית החולים. המשכתי לגדל גרם מקרה אותו אבל עצמי, בכוחות אותה לי להבין את גודל המגבלה. עיוורון, לדעתי, הוא מגבלה טכנית. מה שחשוב זה מה שמ־רגישים בפנים. התפקוד שלי לא שונה מזה של בן אדם שרואה. אני תמיד אשים לב לאיך שאני מתלבשת. אני מטופחת ואסתטית ומ־

קבלת על כך מחמאות".את שמחה שאת לא עיוורת מלידה?

"כן. אני מתנהגת כרואה בזכות הזיכרון אני הדמיון בעזרת שראתה. כאישה שלי מצליחה לצמצם את הפער בין מה שראיתי לבין מה שאני לא רואה. התוצאה היא הת־נהלות מאוד טבעית. הרבה אנשים מציינים

בפניי שאני מתנהגת כאישה רואה".למה את הכי מתגעגעת מהתקופה שבה

עדיין ראית?"לנהוג. פעם הייתי אומרת שמה שחסר מחשב יש היום אבל ספר, לקרוא זה לי

מדבר שמקריא לי ספרים".את לראות יכולה שאינך לך מפריע

ארבעת נכדייך?אותם חשה בהם, נוגעת אני אבל "כן, ולמעשה, אני יודעת בדיוק איך הם נראים. רק חסרה לי הבעת פניהם. הם מקבלים את העיוורון שלי בטבעיות. הנכדה הגדולה שלי, בת עשר וחצי, חוזרת מבית הספר לביתי עם

חברים ומתגאה בגביעים שקיבלתי".דואדי כבר הספיקה לטפס על הרי קווקז, בנובמ־ וב־8 שטח, אופני על רוכבת היא שנפלטה לאחר בחייה. לראשונה צנחה בר בגובה 12 צניחה, למדריך צמודה מהמטוס, אלף רגל, כתבה בדף הפייסבוק שלה: "בה־כנות לצניחה נשאלתי בראיון לטלוויזיה אם אני יכולה לתאר את ההרגשה של אדם שלא רואה, עוד לפני הצניחה. השבתי שזה שאני לא רואה כנראה יוסיף לתחושת הפחד והאי־

ודאות. בסוף הצניחה שאלו אותי את אותה השאלה, והתשובה הייתה שונה. תחושת ה'ס־מוך' על הצנחן שהיה צמוד אליי הייתה מאוד חזקה. רגע לפני הקפיצה הראש נכנס לפאזה אחרת. את מנוטרלת ממחשבות ומבינה שאין דרך חזרה. קפצתי לתוך בריכת אוויר, כש־רוחות עזות מטלטלות את גופי וטופחות על פניי. הנשימה לא מווסתת עדיין. בתוך כל הסערה הזו, שנמשכה כדקה, יש פתאום חרדת הוצ־ נפתח כשהמצנח ושלווה. שקט קודש: פתי בתחושה אלוהית. המדריך שהיה צמוד אליי אמר לי שיש אפשרות לצנוח ישר למטה בשקט וברוגע, או לעשות להטוטים — ואני, שידעתי שצניחה כזאת עושים רק פעם אחת אקסט־ לחוויית זה את להפוך העדפתי —רים. מערבולת חזקה של אוויר טילטלה את כבר השני בסיבוב הראשון. בסיבוב המצנח הרגשתי בחילה. עשינו כמה סיבובים ונחת־נו בקלילות על הקרקע. באותו רגע חשבתי שאני מעוניינת לעשות את זה שוב, אבל היום

אני מרגישה שאסתפק במה שהיה". מאיפה את שואבת את שמחת החיים? מרגי־ העיוורון שבעקבות אנשים "יש שים שחרב עליהם עולמם. אני לא כזו. אני קמה בבוקר ובוחרת להרכיב את המשקפיים

הוורודים". †tsakhic@yedioth.co.il

דואדי: "בעזרת חוש המישוש אני מאתרת

את החסימות בכף הרגל ומתרגמת אותן למעין

מפה, שאני משרטטת בראשי. המפה הזו מתייחסת לא רק

למצבו הפיזיולוגי של הנבדק, אלא גם למצבו הרגשי"

ריצ'רד גיר. הטיפול הסתיים בנשיקה

"אחרי ריצה, אני מרגישה

התרוממות רוח, שחרור ורוגע".

דואדי עלהמסלול

טיי.

סם.

א :

םלו

צי