בס"ד

3 הכסף או הנפש

יחזקאל שרגא שוורץ התגורר באחד הכפרים מיהלוביץ, העיר לבין אוהעל העיר בין הקטנים בשפת שנקראו מפוטמים באווזים סוחר והיה גענז". טע גשטופ און "געפיטרטע ימים אותם רבות שנים מזה ומפוטמים). מולעטים (אווזים הרבה להרוויח שרצה פעם בכל מסחרו. זה היה כסף, היה נוסע לעיר קצ’קמט בה היה מצוי יריד נחשב הזה המסחר מפוטמים. אווזים של גדול כרווחי במיוחד וכיוון שסיפורנו דנן עוסק בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר המטבע עוד היה יציב והאינפלציה הגדולה טרם השתוללה, הרי שאפילו מטבע של זהוב אחד שנקרא "קרוין" (כתר) היה בעל ערך רב וכוח קניה בלתי מבוטל. של מטבע וחומר קל של בנו בן וחומר קל של בארנקם רק שנמצא (כתרים) קרונען עשרה

עשירים.

וכך נוסע לו יחזקאל שרגא לאחת מנסיעותיו האווזים נמכרו בה קצ’קמט לעיר הרבות ובדרך מאד, זול במחיר השמנים המולעטים נסיעתו נכנס אל הכפר מזיפע שבמחוז מיהלוביץ וירא כשר שוחט פורהאנד, לייביש התגורר שם שמים מרבים, אשר על שחיטתו יכלו לסמוך בלב שקט. היה נוטל אתו את השוחט לקצ’קמט ושם מוכר היה בשרם ואת האווזים את שוחט היה

לאטליזים היהודיים בכל המחוז.

כך התנהלו הענינים בכל פעם לשביעות רצונם המלאה של הסוחר והשוחט.

לאחר יום עבודה מאומץ יצא לייביש השוחט עסיסיים. תפוחים כמה לקנות העיר רחוב אל מחירם, את לו ואמר התפוחים את שקל המוכר

חצי רייניש.

כסף אחר כיסיו בכל ופשפש חיפש לייביש עשרה של גדול מטבע אלא מצא לא אך קטן, כאילו בו הביט המוכר עצום. סכום כתרים. התבלעה דעתו. "מה אתה לועג לרש כמוני? וכי לי

יש עודף ממטבע כזה? לך לבנק".

לייביש, הצטחק הבנק" עד לרוץ צורך "אין כסף עם אליך אשוב וכבר דקות שתי כאן "חכה

קטן".

והוא רץ החופזה אל חנות הרהיטים של יוהאן בתקווה שאצלו יוכל לפרוט את המטבע.

הכתרים עשרת בן המטבע את נטל יוהאן לך לפרוט יכול שאני "בודאי רחב, בחיוך והגיב

אותו".

והוא ניגש אל הקופה ושלף משם מטבעות של עשרות רייניש והניח בידו של לייביש מאה רייניש,

כלומר ’קרוין’ אחד שלם.

לייביש חיכה בסבלנות עד שיוהאן יביא לו עוד לשוחח חזר הרהיטים סוחר אבל כתרים, תשעה והתעלם רחבה כורסה של פוטנציאלי קונה עם

ממנו לחלוטין.

ושוב בגרונו, כחכח בנימוס, השתעל לייביש השתעל בדציבלים יותר גבוהים, אבל המוכר לא

הכסף או הנפש

סיפור לישועה 4

שת לבו אליו כלל.

סליחה? פנה לייביש אל יוהאן.

"מה אתה רוצה?"

כל את רוצה? אני מה אומרת זאת "מה העודף".

של "מטבע קלילות. יוהאן פלט לך" "נתתי של עשרים, ושלשה חמישים רייניש. ועוד מטבע

מטבעות של עשרה, אז מה אתה רוצה עוד?"

"מה?" נדהם לייביש. "הרי נתתי לך מטבע של עשרה קרונען ופרטת לי רק קרוין אחד".

יוהאן התפרץ נגדו בחמת זעם, "איזה שטויות אתה מדבר! נתת לי מטבע של קרוין אחד ופרטתי לא אתה לי? נותן שאתה התודה זאת אותו. לך

מתבייש?!"

מלא בביטחון בטוח לייביש היה לא אילו יוהאן היה כתרים, עשרה של מטבע לו שהיה מוצק בביטחון דבר הוא אותו. לבלבל מצליח

ומצח נחושה.

"נתתי לך מטבע של עשרה כתרים" חזר לייביש בשלווה. "אני מחכה לעודף של עוד תשעה".

וצעק בשלותו בשיא כסלק הסמיק יוהאן חלומות חולם כזבן. "שקרן, משתפך, בכעס בהקיץ. אתם היהודים האדוקים שאומרים עליכם שאתם אנשים ישרים? הוכחת לי את ההיפך. נתת

לי קרוין אחד לפרוט ואתה מבקש עוד תשע?".

עד הרהיטים סוחר של דעתו התקררה ולא גנאי בכינויי השוחט לייביש את מכנה שהחל אותו ובייש שבהם העדינים היו שפל’ ש’גנב המקום אל שנקהלו ברחוב ושבים עוברים בפני

למשמע הצעקות.

מבושה בוערות בפנים מהחנות יצא לייביש גנב הרמאי שהסוחר די לא מצער. מתכווץ ולב ממנו תשעה כתרים – הון עתק – והוא עוד צועק

עליו ומבייש אותו ברבים?!

ברכבת שב ולייביש תם השחיטה יום יושב שהוא כדי תוך בכפר. לביתו מקצ’קמט משני במהירות החולפים בעצים ובוהה בקרון

לחטוף מנסה והוא הנה מתנדנד וראשו הצדדים תנומה קלה, פתאום מבליחה לה מחשבה רעננה

לראשו העייף:

הרכבת הרי עוצרת בקרעסטיר. אולי אני יורד שמה והולך לדבר עם הרבי?"

והחנון, הרחום הרבי ישעיה’לה רבי של שמו של שופע מעיין היה שלבו החסדים גומלי גדול קטן יהודי היה ולא ברבים, נודע ישראל, אהבת הצדיק ישעיה’לה רבי את העריץ שלא כגדול

והקדוש.

ממחשבה למעשה.

של לביתו והלך הקרעסטיראי ברציף ירד וסיפר אמו ושם שמו עם פתקה רשם שם הרבי.

לרבי בפרוטרוט את פרשת הכסף.

רבי ישעיה’לה שמע אותו בריכוז עמוק ואחר אמר, "כתוב ליוהאן הסוחר מכתב ארוך. בו תטען את כל טענותיך, תשלחנו בדואר ותבקש שיחזיר לך עודף וישלח לך בחזרה את הכסף המגיע לך".

לייביש כתב ושלח את המכתב ביום המחרת.

אין תשובה.

ושלישי שני מכתב וכתב התעצל לא לייביש וחזר שוב ושוב על טענותיו הקודמות. "נתתי לך עשרה כתרים והחזרת לי רק אחד. אתה חייב לי

תשעה כתרים".

אין תשובה.

"לייביש, אתה בא אתי לקצ’קמט?"

הדובר, הוא כמובן, יחזקאל שרגא שוורץ סוחר האווזים, שביקש לנסוע ושב לעיר כדי לשחוט שם כמה עשרות אווזים פטומים ולעוטים ולמכור את

בשרם השמן, שרבו עליו הקופצים, במחיר יקר.

ובלבו בחיוב, ראשו לייביש נענע בא" "אני את אנצל לשם, נוסע כבר אני "אם מחשבה. הסוחר. יוהאן של לחנותו ואסור ההזדמנות אשאל אותו למה לא ענה לי על שלושת האגרות ששלחתי לו ואבקש את הכסף במפגיע. ומי יודע,

אולי הפעם יתרצה להשיב לי את הגזלה"...

5 הכסף או הנפש

שהעביר לאחר - בחצר העבודה יום ובתום את ה’חלף’ על גרונם של כששים אווזים מגודלים ונפוחי כבד, רחץ את ידיו האדומות מדם, פשט את חלוקו המוכתם ולבש את מעילו השחור הנקי וילך

אל חנות הרהיטים של יוהאן.

עפעף. הניד לא ואפילו אותו ראה הסוחר אבל לייביש לא התפנה להרהר על תגובתו או אי כל את וטען אליו ניגש ומיד הסוחר של תגובתו טענותיו. מה זה שאינך עונה למכתביי, ומתי תשיב אבל לי. שייך שלא כסף מבקש אינני כספי. את

אתה קיבלת ממני מטבע של 10 ופרטת לי 1.

ומה היתה תגובתו של הסוחר?

לא טעיתם.

"תסתלק מכאן מיד לפני שאני קורא למשטרה" צרח ככרוכיה. "צא מהחנות שלי תיכף ומיד".

לייביש כבר היה מיואש. הוא נפל בפח של גנב ממדרגה ראשונה. אדם שראה מטבע חשוב ובלי נשמע לא לעצמו. אותו להפקיע החליט להסס

כדבר הזה.

כמעשהו ההחלטה. בלבו גמלה ומיד תיכף בראשונה, גם הפעם הדרך הביתה ארד בקרעסטיר

ואלך אל רבי ישעיה’לה.

בביקורו השני אצל הרבי התאמץ השוחט וטען את טענותיו ביתר עוצמה "רבי, הסוחר אוטם את

אוזניו לשמוע את טענותיי ובקשותיי".

לביתך סע תדאג. "אל וניחמו. הרגיעו הרבי לחיים ולשלום והשי"ת יהיה בעזרך שכספך יושב

לך בשלמות".

יום חיכה לביתו. לייביש שב ומנוחם מעודד ויומיים ואין קול ואין עונה.

מברק עם לביתו דוור הגיע הרביעי ביום בהול.

בלי ברורה, היתה המברק על החותמת אפשרות לטעות במילה "קצ’קמט" כשם המקום

ממנו נשלח המברק.

גורם שאני המוח בלבול על מאד לי "סלח הראשונה הרכבת עם בדחיפות מהר ובוא לך,

לקצ’קמט. הוצאות הנסיעה על חשבוני! אני מחכה לך בחנות הרהיטים שלי. יש לי משהו חשוב לדבר

אתך. יוהאן".

על אתר לבש לייביש את מעילו העליון, חבש את המגבעת לראשו ורץ כל עוד רוחו בקרבו אל תחנת הרכבת. הוא עוד הספיק לתפוס את הרכבת

דקה לפני שיצאה מהרציף...

תדהמתו היתה מושלמת.

הרף ללא והביט לחנות, מחוץ עמד יוהאן ברחוב ובעוברים ושבים כאילו הוא מצפה למישהו בכיליון עיניים. כשראה אותו צועד לקראתו ניכרו

אותות שמחה על פניו.

כלשהן, הסבר מילות לשמוע ציפה לייביש שונאיו וגדול פיה על הקערה התהפכה כיצד נעשה לו לאוהב, אבל הגוי לא הניח לו לפצות פה וראשית לכל תקע לתוך ידו צרור כסף ובו... תשעה

כתרים-קרונען טבין ותקילין..

"הנה לך בחזרה כל הכסף שאני חייב לך ותן לי מנוחה".

לייביש עמד נבהל ומשתומם. לזאת לא ציפה הגוי כאשר יותר עוד גברה פליאתו פילל. ולא הוציא מארנקו גם את דמי הנסיעה ברכבת הלוך-ומחילה סליחה ממנו לבקש הפסיק ולא ושוב ועל הקודמות השקריות בהכחשות שציערו על התוודה, בפיתוי, עמדתי לא בפומבי. שביזהו כך

וחשקתי בכספך.

להבין. לייביש הצליח לא קרה?" מה "אבל "הרי היית סגור ומבוצר בטענתך השקרית שקבלת ממני רק קרוין אחד. כיצד התהפכת מן הקצה אל

הקצה?"

הגוי נתן בו עינים מבועתות. "אתה עוד שואל אותי? הרי שלחת אלי את היהודי הזקן הזה, ההוא

עם ה’ביבער הוט’, כובע הקטיפה המכובד"

"מה?"

אומר ללא וצנח החנות אל אתו נכנס יוהאן ודברים על אחד הפוטלים העומדים למכירה. "שב רואה "אני מלייביש. באדיבות ביקש אתה" גם אז אליך, מדבר אני מה מבין לא שאתה עליך

סיפור לישועה 6

סימן שלא אתה שלחת אותו".

הוא נשען אחורה ושפשף את עיניו האדומות, ספק מבכי ספק מחוסר שינה.

"כך היה מעשה" פתח בטון חגיגי קמעא.

יוהאן שכב לישון במיטתו כמו בכל לילה. לבש בשמיכה התכרבל שלו, המפנקת הפיג’מה את שכולו בעולם דקות שתי לאחר ושקע החמה ולקוחות נמכרים רהיטים של מתוקים חלומות

נחרצים.

הרהיטים, חנות לתוך נכנס פתאום לפתע רבינר יהודי הדור צורה, לבוש במעיל עליון שחור הונגריה בני כמנהג נמוך קטיפה כובע ולראשו בלשון ונקרא ירושלמי ככובע היום מוכר (ואשר

ר") הצעירים "כובע סופ

היהודי" השוחט ללייביש הכסף את "תחזיר ציווה עלי בפקודה.

"איזה כסף? איזה יהודי?" היתממתי.

הוא צפויה. היתה לא הרבינר של תגובתו הושיט את שתי ידיו אל גרונו של יוהאן והתחיל הגוי של שנשימתו עד עצום בכוח אותו לחנוק הכסף את תחזיר לא "אם הכחילו. ופניו נעצרה היהודי, ללייביש במספר קרונען תשע הגנוב,

אחנוק אותך למוות" התרה בו.

לחרדתה שבר בזעקות משנתו הקיץ יוהאן מה "יוהאן גרונו. את ומישש הלנה, רעייתו של קרה לך?" נחרדה הלנה, "הצוואר שלך אדום כולו,

כאילו מישהו ניסה לחנוק אותך".

אל ורץ בבהלה פלט חנק" ניסה, רק "לא הראי.

ואמנם, סימני האצבעות ניכרו היטב על גרונו. למרבה הפלצות.

את ותלה החלום מן שכח למחרת אבל שבה מוצלחת לא בתנוחה האדומים הסימנים

שכב במיטה. הוא הסיח דעתו לגמרי.

אם כי אותו והזהיר חזר הרבי הבא בלילה ישיב הוא לא גזילתו חוב את לסלק ימהר לא את הצמיד שוב הוא אלמנתו. אלא החוב את

אצבעותיו לגרגרתו והפעם ביתר כוח...

החליטו אשתו עם ממושכים דיונים לאחר השנים כי החלומות אין בהם ממש וכנראה ששוב

נתפס לו הצוואר או משהו...

ואמר החנות אל הגיע הרבי השלישי בלילה לו "זו התראה אחרונה, מחר אתה קורא ללייביש

ומחזיר לו את הכסף".

מעלמא שלא בכוח אותו לפת זאת ובאומרו את מקרבו שהפריחה חניקה אותו וחנק הדין

שאריות החמצן האחרונות.

דומה לא ממש. מת כמו עצמו הרגיש יוהאן ולא כמעט. שעה ארוכה חלפה עד שהצליח לזעוק

בכוח ענות חלושה "הלנה, הצילו" והתעלף.

"הפעם הבנו שנינו שזה לא משחק ילדים וכי אני משחק באש, ובלילה הבא קרוב לודאי הרבי יוציא את נשמתי מגופי אחת ולתמיד" סיים יוהאן, וטעמי סברי את שיניתי מדוע תבין בין "וכעת לגמרי והתהפכתי לטוב. החיים שלי שווים לי יותר מתשעה כתרים עלובים. וכעת אבקשך, אם אתה מכיר את הרבינר היהודי הזה, אנא תבקש סליחה מאישוניו השתקפה עוד החרדה בשמי" ממנו בלא ליטפו וידיו עבר לכל בבהלה המתרוצצים קלושים אדומים שסימנים צווארו את משים עדיין ניכרו בהם. "תגיד לו כי מהיום הזה והלאה,

אני לא אצער אף יהודי".

"אתה אחריו, רדף יוהאן ללכת. קם לייביש גם וכנראה כנוצרי נולדתי הרי אני לייביש, יודע שישים. בגיל להשתנות כוח לי אין כזה. אמות לא האמת. על להודות חייב אתה לפעמים אבל ובארץ, בשמים חיים אלוקים שיש שראיתי רק אלא גם נוכחתי לראות כי לא ינום ולא יישן שומר

ישראל".

7 בשוק הבהמות או בשדה החיטה?

בשוק הבהמות או בשדה החיטה?

משינאווא, משה’לה רבי המפורסם הרה"ק בנו של הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא (בנו בכורו של בעל הדברי חיים מצאנז) הגיע לביקור שבת הוא תרע"ג). (בשנת מיהלוביץ בעיירה ראש שהיה ראשון יום למחרת – בשבת. בעיירה חודש, ערך רבי משה את שולחנו הטהור בסעודת

ראש חודש.

ישב הרבי ושוחח עם החסידים אודות צדיקים ידועים. אלו שכבר עלו לעולם העליון וכאלו עדיין את החסידים אחד הזכיר הדברים בתוך בחיים.

שמו של רבינו רבי ישעיה’לה מקרעסטיר.

והקשיב בשקט כה עד שישב הנוכחים אחד לשמע נדרך הנשמעים, בסיפורים להתערב בלי את מהרבי ביקש הוא ישעיה’לה. רבי של שמו על נעמד הרשות, לו ומשניתנה הדיבור, רשות שמו את הזכרתם "אם ואמר: בהתרגשות רגליו מקרעסטיר הגדול הצדיק ישעיה’לה, רבי של גודל את להמחיש סיפור לכם אספר שליט"א, שהיה המעשה מבעל שמעתיו וקדושתו. צדקותו

שכני בכפר".

פתח והיהודי אוזניהם את הנוכחים הטו בסיפורו:

יחיאל פישל בחן את ארנקו המרופט בייאוש בו היה לא שחוקות פרוטות אלו מאי חוץ גובר. מעט "עוד לעצמו, מלמל אעשה?" "מה מאומה. כבר לא יישארו מעות אף לקניית לחם עבור ילדיי

הרכים?".

פישל יחיאל הצליח עוד לאחרונה עד לעיירות נוסע היה הוא מחייתו. כדי להתפרנס הגדולות, מסתובב בשווקים ורוכש שוורים ופרות ברחבי מפרך למסע יוצא היה משם מהסוחרים. את לאיכרים מוכר היה שם הסמוכים. הכפרים

הבהמות במחירים גבוהים יותר.

אותה שנה היה החורף קשה וקר מאד. בגלל השלגים לא היה יכול יחיאל פישל לצאת לעיירות, לפני שיסתיים החורף. הוא לא היה מצויד במזחלת עד עמוק כה היה והשלג ’שליטן’ הנקראת שלג מכמה יותר בו לצעוד הצליחו לא הסוסים כי

צעדים.

מאד חלתה החורף בסוף בכך, די לא אם בתו הקטנה של יחיאל פישל, והוא נאלץ לקרוא לרופא מהכפר הסמוך. הרופא תבע דמים מרובים

על בואו, והתרופות שרקח עלו עוד יותר.

כל אלו כילו את כספו של יחיאל פישל, והוא לצאת כדי מועטים דמים אפילו לו שאין גילה אפילו בעצם, אחת. פרה או שור אפילו ולקנות לעגל קטן או לכבשה אחת לא נותר לו כסף. הוא הרהר ביאוש כי בתוך זמן קצר ביותר, והוא ובני

ביתו עלולים לגווע ברעב.

לרבי. נוסע צרה? במקרה חסיד עושה ומה נסע שבידו המועטות ובמעות פישל יחיאל קם לקרעסטיר אל רבי ישעיה’לה. נכנס לרבינו ותינה

בפניו את צרתו.

סיפור לישועה 8

לעסוק המשך בקולי, "שמע רבינו, לו אמר תמצא ומכאן כה, עד נוהג שהיית כפי בעבודתך

את פרנסתך בריווח".

"אבל לא נותר לי כסף להשקיע במסחר", לחש הדרך הוצאות את "אפילו בעצב, פישל יחיאל

לחזור לביתי כבר אין לי".

מהארון רייניש וחמש עשרים הרבי הוציא בחדרו, והעניקם ליחיאל פישל. "כעת כבר הסתיים החורף", אמר לו הרבי, "לפיכך לא כדאי שתתחיל השוק ליום סע אלא כדרכך, העיירות בין לנסוע

לבורנב, ושם תסחר בבהמות, רק חזק ואמץ!"

סמוך כשהוא לבורנב ונסע פישל יחיאל קם ובטוח שכאן יוושע בזכות ברכת רבו, למרות שידע להשקיע יכול אינו והוא גדול, אינו זה שסכום

איתו.

מה כלל לו אין כי גילה לשוק כשהגיע ואכן, הבהמות סוחרי לדוכני לגשת כדי כאן. לחפש לפחות לשלם עליו היה בהמות, מהם ולקנות חמישים רייניש, ובידו אין אפילו מחצית הסכום, הרבי לו שמסר רייניש 25 מאותם שכמה אחרי

כבר אזלו לצרכי הנסיעה והמזון.

יחיאל פישל סבב בשוק אנה ואנה, ולא ידע מה לראות וציפה למרום עיניו נשא לו בצר לעשות.

את ישועת ה’ כהרף עין.

לך והברכה "השלום מאחוריו שמע פתאום שכני היקר פישלה!"

הוא הסתובב, וראה מולו את שכנו פטר קישלי שמר הרם, מעמדו למרות בכפר. כשופט שכיהן היהודי שכנו עם טובים שכנות קשרי על פטר

יחיאל פישל, וסייע לו רבות.

"שלום לך כבוד השופט", השיב יחיאל פישל, "מה מעשיך כאן?",

היטב יודע אתה מסחר, לצרכי באתי "אני לפרנס לי מאפשרת איננה כשופט שמשכורתי את משפחתי בכבוד, ואין לי ברירה אלא לשלוח השאלה "אבל פטר. השיב במסחר", גם ידי את שלי היא, מה אתה מחפש כאן? אני רואה שאתה

מסתובב כאן בידיים ריקות ואינך עושה כלום".

יחיאל פישל השפיל את עיניו, וסיפר לפטר כי בא לכאן לקנות בהמות ואין לו אפילו את הסכום

המינימאלי להשקעה.

פטר התיר את כיס מעותיו התלוי לו בצווארו (כמנהג הימים ההם). "כמה הינך צריך? אלווה לך

ככל שתצטרך", הציע בנדיבות.

להיות התעקש פטר אבל לסרב, ניסה פישל שיהיה "כדי רייניש חמישים לו והלווה לב, טוב

לך בריווח".

לסוחרי ניגש פישל ויחיאל לדרכו, הלך פטר שני בשר, בריאות פרות ארבע וקנה הבהמות שוורים מפוטמים שיצלחו לשחיטה, שלוש עגלות נאות, ושתי כבשות שבעליהן העידו כי הן שופעות

חלב.

מבורנב הוביל את העדר הקטן שלו אל הכפר הסמוך.

לו האירה ישעיה’לה, רבי כברכת הפעם, כל את למכור הצליח הוא פניה, את ההצלחה הבהמות ברווחים נאים והרוויח בתוך כמה שעות את לכלכל לו שיספיקו מאד, גבוהים סכומים

ביתו לשנה הקרובה, ואף יותר.

בלב מתרונן, לביתו פישל יחיאל שב למחרת מלא שבח ושירה לה’ יתברך על רוב חסדיו.

בבואו לכפר, ראה יחיאל פישל מולו את שכנו השופט פטר קישלי צועד לקראתו.

פישל יחיאל צהל פטר!" לך רבה "תודה אני כעת כסף. הרבה לקראתו, "בזכותך הרווחתי

יכול להחזיר לך את החוב".

פטר נעץ בו עינים משתוממות, "על מה אתה מדבר?"

ההלוואה "נו, משתומם. עמד פישל יחיאל שהלווית לי אתמול בבורנב".

קודח?, אתה בתמהון, "פישלה, בו הביט פטר מה הרווחת בזכותי, על איזה חוב אתה מדבר? אני

בא אליך כדי שתמכור לי פרה אחת".

האם מסתחרר, שראשו הרגיש פישל יחיאל לקה שכנו באובדן זכרון?

9 בשוק הבהמות או בשדה החיטה?

והלווית בבורנב בשוק שנינו נפגשנו "אתמול לי שם חמישים רייניש! ועוד שאלה לי אליך, מדוע אתה צריך לקנות פרה במחיר היקר שלי? אתמול

בשוק היית יכול לקנות פרה במחיר זול בהרבה".

"או ששתית יין, או שיש לך חום גבוה", צחק אלו בימים מאד. מבולבל לי נשמע "אתה פטר, ימים כמה וכבר שלי, החיטים שדה את קוצרים החלטת מדוע אז השדה. את עזבתי לא רצופים

שהייתי בבורנב, ועוד הלוויתי לך כסף?".

כשראה יחיאל פישל שפטר ממשיך להתעקש פלא דבר כי הבין ושדהו, ביתו את עזב שלא שמימי קרה לו בזכות ברכת הצדיק. אולי אליהו

הנביא התגלה לו בדמותו של השופט הנכרי.

מאותו יום והלאה הצליח ה’ דרכו של יחיאל

פישל והצליח מאד בפרנסתו.

לפני המעשה דבר את לספר סיים החסיד

שומעיו המרותקים שבלעו בצמא את דבריו.

באותה שעה אמר הצדיק רבי משה משינאווא:

אלוקים שיש שיידעו לפרסם, מצוה זה "מעשה

ידי על ונפלאות נסים עושה והקב"ה בישראל

עבדיו הצדיקים!".

סיפור לישועה 10

סופו של סחטן

עבים קודרים התקדרו בשמי אירופה, מבשרים על פורענות המשמשת ועומדת לבוא לעולם. גם התקשה לא - מיוחד ריח בחוש ניחן שלא מי האוויר. בחלל הנישא השריפה אבק את להריח מעל פני השטח עדיין לא נראו סימנים מובהקים – אבל אוזן רגישה יכלה לשמוע את הלמות הקרב אירופה מדינות לאופק. מעבר החרבות וצחצוחי חיממו את מכונות המלחמה בדרך לשדות הקרב. חבית את להצית כדי היה חסר הראשון הגץ רק הבנזין הרותחת שבעבעה מזה זמן רב מתחת לפני כולה היבשת את ולהטביע אירופה, של אדמתה

בתבערה רצחנית של להב וגופרית.

הראשונה. העולם מלחמת טרום ימי הימים הארוך צילה את שהטילה איומה מלחמה אותה גם על התקופה שקדמה לה. הממשלות למיניהן האנושיים משאביהם ואת גיסותיהם את תגברו

כהכנה ליום פקודה שהכול ידעו שבוא יבוא.

כך גם מדינת הונגריה בתקופה ההיא. הפקודה שהגיעה מהשלטונות, היתה לגייס מכל הבא ליד. ולהצדיע הרובה את לכתף היודע ובחור נער כל כהלכה, נחרץ דינו לאלתר לגיוס. צעירים יהודיים עולי ימים בשיא פריחתם, מהם בני תשחורת שלא מלאו להם י"ח אביבים - נקטפו באחת ממחוזות צבאית למסגרת לטבח כצאן והובלו ילדותם, נוקשה ואכזרית. הם נשלחו לסדנות צבאיות בהם

טורטרו מבוקר עד ערב בעבודות פרך. בנוסף לכל אומן מאמונת אותם ערטלו הצבא חיי הצרות, שעל ברכיה התחנכו, והפכו אותם לגויים גמורים.

לא הילדים מרובות המשפחות בעלי גם נותרו מאחור. אלו נעקרו באחת מחיק משפחתם ההונגרי הצבא של לשורותיו ונאספו האהובה, המהולל, בהותירם אחריהם לאנחות אישה בוכייה שמד גזירת זו הייתה להם גם ילדים. מלא ובית על לשמור ושלם ירא ליהודי היה קשה רוחנית. פרסאות ת"ק הרחוק בצבא היהודי חייו אורח

מעולמו של היהודי האמון על חיי תורה ומצוות.

הונגריה יהודי עם המקום עשה שחסד אלא עיני יעוור השוחד "כי הידוע הכלל של וכוחו חכמים" היה יפה גם לצבא ההונגרי. באותן עיירות שמות רשימת את מספק המועצה ראש היה מגייסים היו והם הצבא, לראשי המקום תושבי

את חייבי הגיוס לפי הרשימה.

היה לא המועצה ראש בהן רבות בעיירות אנטישמי במיוחד, היו דואגים לתת לו ’מתנת יד’ מכובדת, והוא היה מוחק את שם היהודי מרשימת

חייבי הגיוס.

גם בעיירה ’פאטיק’ נהגו כך יהודי המקום, אלא הלבלר מיקלוש נוספת. בעיה להם היתה ששם שמתוקף תפקידו היה כותב את מכתבי העירייה, היה אנטישמי לא קטן, וזעמו עלה כשראה בפעם

11 סופו של סחטן

מסיר הוא ואיך מעבידו, עושה מה הראשונה בקלילות את שמותיהם של צעירים יהודיים חייבי

גיוס מן הרשימה.

אצל מעבידו על להתלונן חשש מיקלוש מפקדי הצבא, כי ידע שראש המועצה תמיד יוכל להכחיש את הדבר, אבל מיד אחר כך הוא יאבד

את משרתו.

לצאת, מיקלוש רצה לא כלום בלא פטור ולפיכך החליט לנהוג כמנהג מעבידו, לסחוט את היהודים. ממחשבה היתה הדרך קצרה עד למעשה לשתיקתו בתמורה כספם את לדרוש החל והוא לשלוח יכול איני ’אם הצבא. שלטונות בפני איהנה הפחות לכל הקרב, לחזית היהודים את

מכספם’, חשב בשנאה.

רק שנישא טרי אברך עדיין היה וייס מרדכי ששמם אברכים מאותם היה הוא גם לאחרונה. הם בתמורה אך הגיוס, חייבי מרשימת נמחק המועצה לראש הכפול: השוחד את שילמו

וללבלר.

יצא מרדכי מבית הפקיד הלבלר מיקלוש ומפיו נשמעה אנחת רווחה. פיו מלמל פסוקי הודיה לה’

על שהצילו מהסכנה הרוחנית והגשמית.

השנאה רוח החלה גבו מאחורי אולם מנשבת...

רשומים עליו בדף חליפות הביט מיקלוש השאיר אותן השטרות ובצרור מרדכי, של פרטיו

על שולחנו, וירק בתיעוב.

"זה כל מה שהוא נתן? הרי אביו עשיר גדול!".

מנכבדי היה וייס מנשה מרדכי, של אביו העיירה. אמנם לא היה "עשיר גדול", כפי שחשב

מיקלוש, אבל בעל אמצעים היה.

למחרת עקב הלבלר אחרי מרדכי וייס וחיכה לא הכושר שעת אביו. לבית יכנס מתי לראות אחרה לבוא. בשעות הצהריים, נכנס מרדכי לבשר מעול נפטר הוא עליון לקל תהילות כי לאביו,

הגיוס.

רק נכנס לבית הוריו, והחליף עם אביו מילות ברכה בודדות והנה דפיקות עזות בדלת.

מנשה ניגש לפתוח בחשש.

והבלתי קרוא הבלתי אורחו מול עפעף הוא רצוי.

נפוחות ופניו מיקלוש עמד הבית בפתח בארשת חשיבות.

סיפור לישועה 12

"ועם בקול, הכריז מנשה", לך, יש יפה "בית בית כזה חשבת שתתפטר בסכום זעום?".

מנשה ומרדכי החווירו פלאים.

"הבאתי לך סכום עצום". טען מרדכי בחום.

"אח, שטויות. בשביל עשירים כמוכם זה נחשב לסכום עלוב".

את שפלט עד נחה לא מיקלוש של דעתו האיום.

פי כעת אקבל לא אם יהודונים, לי "הקשיבו תשמע בקרוב היום, לי שהבאת ממה שלושה

ממפקדי הצבא!", הכריז בשנאה.

אבל הסכום, גובה על להתווכח ניסה מרדכי אביו מנשה, הבין כי כלתה אליהם הרעה. הוא ניגש לחדר אוצרותיו, ושילם למיקלוש את שביקש. הגוי

יצא מהבית וחיוך מרושע מתחת לשפמו.

מתפלל כשהוא אביו בית את עזב מרדכי שמא מהחשש סוף סוף נפטר שהפעם ומייחל

יגויס.

הוללותו את בחשבון לקח לא הוא אבל ובזבוזיו של מיקלוש.

ומבזבז המרזח, לבית הגוי יוצא היה בלילות ומשחקי חריפים משקאות שתיית על כספו את

קלפים.

וכשכיסו מאד, מהר מכיסו אזלו השוחד דמי התרוקן לחלוטין, הוא כבר ידע את הכתובת.

שוב הגיע מיקלוש לביתו של מנשה וייס בשעה שמרדכי היה שם, ובאיומי הלשנה שמאסר בצידם,

הצליח שוב לסחוט סכום גבוה.

אין כי מרדכי קלט השלישית, הפעם אחרי הגוי ואביו. הוא יתרוששו ובמהרה סוף, לדבר לבוא יתרוקן שכיסו פעם ובכל ויתהולל ישתכר שירוששם עד אותם ויסחוט בהלשנה לאיים

כליל.

והזכיר בקרעסטיר לרבינו ונסע קם הוא ופטרו רפה בשפה ברכו הרבי אולם בפניו. עצמו

לשלום.

שוב וסיפר פשוט אינו שהמצב ראה מרדכי את המעשה, אך הרבי חזר שוב על אותן המילים. נראה היה כי נגזרה עליהם גזרה לכרוע ברך בפני

הגוי העריץ והסחטן ולרוקן את כיסיהם למענו.

אחרי שהצליח שלוש פעמים, ידע מיקלוש את ומתהולל מבלה היה פה. בעל הקסמים נוסחת כספו את ומאבד לשכרה שותה המרזח. בביתי היה אוצרותיו הידלדלו וכאשר קלפים במשחקי את ומפריח וייס מנשה של לביתו פניו את שם

איומיו.

וזה תמיד עבד...

ואחריה רביעית סחיטה גם היתה כך חמישית...

נסע הוא מרדכי. נואש לא פעם ובכל ולא מילים בכמה ברכו הרבי אבל לקרעסטיר,

התייחס כלל לבעייתו.

הגוי של חוצפתו גברה השישית, בפעם והרקיעה לשחקים. אם היהודי הוא סחיט ולחיץ, העלה מיקלוש יותר? עוד אותו לסחוט לא למה

את גובה הסכום בצורה מופרזת.

למחרת סיפר מנשה לבנו מרדכי כי הפעם כבר נאלץ למשכן כמה מכלי הבית, כדי לקנות את דמי שתיקתו של מיקלוש. "בפעם הבאה כבר לא יהיה

לי מהיכן לשלם לו".

אך לקרעסטיר, השישית בפעם נסע מרדכי החליט כי הפעם לא יצא מבית הרבי, עד שיבטיח

לו כי איום ההלשנה יוסר ממנו.

זיעה מלאות פניו היו רבינו, לבית כשנכנס וניכר בו המאמץ שהדרך חרטה בפניו.

הרבנית הציעה לו אוכל ושתייה להשיב נפשו מעמל הדרך.

’אולי היא תוכל לעזור לי’ נצנץ בראשו הרעיון באותו רגע.

שמשם כך ועל צרתו, את לרבנית סיפר הוא מה הרבי נמנע מלברכו.

לרבי, מעט עוד לו, "כשתכנס הציעה הרבנית אכנס גם אני יחד איתך, ואנסה לפעול אצלו".

13 סופו של סחטן

אבל הרבי של לחדרו נכנס מרדכי היה. וכך הפעם כלו כוחותיו והוא בכה לפניו בדמעות שליש לצבא, הגיוס איום בצל כך לחיות יכול אינו כי

ואיום ההלשנות והסחיטות הבלתי פוסקות.

למרדכי, יענה מה בדעתו חוכך הרבי בעוד נפתחה הדלת והרבנית נכנסה לחדר.

היא פנתה אל הרבי, "אתה חייב לפעול עבור מרדכי. הוא אברך כל-כך צעיר. הרי רק לאחרונה והשושבינים השדכנים היינו ואנו התחתן,

בחתונתו".

פניו של רבינו השתנו. הוא העביר את ידיו על קריאת בעת לפעמים כמנהגו פעמים, כמה פניו

קוויטלאך, ואחרי רגעים ארוכים אמר:

הירש צבי רבי הקדוש ורבי ממורי "מקובלני מערל, להפטר דרך לנו אין שאם זצ"ל, מליסקא

אזי, דבר קטן הוא, כדי לשלוח אותו מן העולם".

ובזאת פנה הרבי למרדכי. "לך לשכן שלנו ר’ בחמש שמחר לו ותאמר עגלה’, ה’בעל ישראל רבי של לקברו לליסקא לנסוע רוצה אני בבוקר צבי הירש להתפלל שם. תאמר לו שמפאת הקור והשלג הגדול בחוץ, שיקח את הסוסים הכי טובים שלו ויאסור אותם למזחלת החורף, ה’שליטן’, כדי

שנגיע מהר יותר למרות השלג העמוק".

למחרת בהשכמת הבוקר נסע הרבי עם מרדכי במזחלת החורף של ר’ ישראל בעל עגלה.

הם הגיעו לציונו של רבי צבי הירש ושם עמד רבי ישעיה’לה שעה ארוכה בתפילה, וכדרכו הביא בעת עמד הוא קוויטלאך. של ענקית ערמה עמו הרבי כשקרא ממושך. זמן שנתמשכה קריאתם והוא פניו, השתנו וייס, מרדכי של הקוויטל את

החל לעשות תנועות משונות בידיו.

ששב כמי נראה היה תפילתו, את כשסיים כעת מעולם אחר.

הוא פנה למרדכי, "אתה יכול לנסוע מכאן ישר כבר הוא מהערל. עוד לפחד צריך ואינך לביתך, נמצא בעלמא ’דקאשאטא’!". (בהונגריה היו מכנים

כך מי שמת, כשיבוש המונח "עלמא דקשוט").

רבינו שב לקרעסטיר, ומרדכי נפרד ממנו ושב לביתו בפאטיק.

במהירות רץ ומיד קמעא אכל הביתה. הגיע לבית אביו כדי לספר לו על ברכת הרבי.

אביו קידמו בשמחה גדולה, "אתה בוודאי לא מיקלוש האחרונים. בימים כאן שקורה מה יודע לבלר העירייה נעלם מביתו, ואיש אינו יודע היכן

הוא!".

רבה, בשמחה שניהם ברכו שפטרנו" "ברוך כשהם מקוים ששמחתם אינה מוקדמת מדי...

העיירה למועצת מברק הגיע יומיים לאחר שבאותם באיטליה (עיר ’פיאמע’ מהעיר פאטיק

ימים היתה תחת שלטון הונגריה).

המברק סיפר את החדשות הדרמטיות:

בחדרו ירוי נמצא העירייה לבלר "מיקלוש, מיקלוש כי הוכח המשטרה חקירת לפי שבמלון.

ירה בעצמו והתאבד".

מנשה ומרדכי לא נחו ולא שקטו עד שביררו את העובדות לאשורן.

התברר שם שהיו הנוכחים עדויות לפי לחדרו נכנס האחרונה בפעם נראה שמיקלוש

והרובה בידו.

שעה אותה בדיוק היתה התאבד, בה השעה הירש רבי של ציונו ליד ישעיה’לה רבי עמד בה

מליסקא ועשה בידיו אותן תנועות.

ונשלח בעצמו מיקלוש ירה רגעים באותם ל’עלמא דקאשאטא’...

לא לחינם העיד הצדיק רבי הירצקא מראצפערט יכול קרעסטירר ישעיה’לה רבי כי ואמר זצ"ל

להרוג כמה המנ’ים בכל יום...

ופתגם ידוע היה שגור בפיו של רבינו:

"מקובלני, שגוי צריך לקבל {שוחד}, (ערל דארף דעמאלטץ איז ממון, מקבל אינו ואם - נעמען)

מיתה משונה (אזי יקבל מיתה משונה)".

קבלה לנו "יש רבינו: אמר אחרות ופעמים עצמו להשכיב או עצמו להכניע מוכרח שהערל זאך אדער - בייגען זאך (אדער לעולמים"

לייגען")...

סיפור לישועה 14

בידיים טובות

זעקות שבר נשמעו מביתו של רבי אשר מאיר אכנע. רב העיירה ב

"הצילו! הצילו! הילף! עזרה!".

כמה מתושבי העיירה רצו בבהלה לבית הרב, בגווני כשפניו כסאו על יושב לראותו ונחרדו מונחות כשידיו בכבדות נושם והוא כחול-שחור,

על לבו.

הרבנית זעקה הלב!" אותו תקף "שוב בהיסטריה, "כבר כה פעמים שהוא קיבל התקפה

כזו, אבל מפעם לפעם זה רק מחמיר!".

למרות עשתונותיהם, את איבדו לא השכנים שלא ידעו בדיוק מה עושים במקרים כאלו. באותם חולי המודרנית, הרפואה התפתחות טרם ימים הלב לא האריכו ימים זמן רב. רוב הלוקים בהתקף

לב, היו נשלחים מיידית לעולם שכולו טוב.

אחד השכנים יצק מים על פני הרב, אחר טפח ואילו נשימתו, את לשפר בנסיון גבו על בעצמה השלישי שניחן במעט יותר תושייה, ניגש לרבנית

הנסערת ושאל אותה אם יש בביתם סמי הרחה.

קיבל אותו הקודם שבהתקף נזכרה הרבנית עז ריח בעלי עשבים הרופא להם הביא הרב, האמורים להיטיב את הנשימה. היא רצה אל החדר בניירות שנעטפו העשבים את והוציאה הסמוך,

רבים כדי לשמר את ריחם.

השכן מיהר אל הרב כשהעשבים בידו והניחם סמוך לחוטמו. הריח העז שעדיין נשאר, אכן היטיב עם נשימתו, והיה נראה שגם הפעם ההתקף חולף

והרב ממשיך את חייו המלומדים בניסים.

אט אט שבה אליו נשימתו, ופניו החלו לחזור ולקבל את צבעם הטבעי.

הרב לחש וואסער", ביסלע א מים, "מים, לו וסייעו מים כוס לו הביאו השכנים בחולשה. לשכב במיטתו. הרב שכב וזקנו הצחור מתמזג עם לובן הכרית ללובן אחד בוהק ומפחיד מעט, ובירך

את מוקיריו בקול ענות חלושה.

הרבנית הודתה להם וביקשה שיזעיקו את בנה הגדול ר’ יצחק, הדר בקצה העיירה.

אחרי כמה דקות הופיע בריצה ר’ יצחק - אברך צעיר ועדין. הוא נכנס לבית בנשימה טרופה ואץ לראות מה שלום אביו. "כבר פחדתי שהוא עומד לעזוב אותנו", התייפחה הרבנית. "צריך להתפלל

ולהעתיר לשלומו".

יותר בכיר רופא להזעיק הפעם "צריך יצחק, אמר הזה", שבאזור הזוטרים מהרופאים

"הם לא יודעים מה עושים במקרים כאלו".

נשלח הקהילה ראשי של בירורים בעקבות שליח מיוחד להזמין את הרופא הראשי של העיר הגדולה למברג (לבוב), עליו שמעו כי הוא המומחה

15 בידיים טובות

לשלם מוכנים היו הם לב. בחולי לטיפול הגדול הרפואה שתבוא העיקר עליהם, יושת אשר ככל

לרבם הנערץ.

לאחר כמה ימים הופיע בעיירה ’באכנע’ אדם לבושו המסורק, שערו הקשוח, מבטו לפי אשר כולם הבינו - המדודה הליכתו וצורת המוקפד,

הראו כי מדובר ברופא ה’יקי’ מלמברג.

הוא הונחה אל ביתו של רבי אשר מאיר, שם הזדרז לבדוק את הרב ששכב חלוש במיטתו, ונמנע

מכל מאמץ מחשש שמא שוב יתקפנו ליבו.

לנשום לו הורה בקפדנות, אותו בדק הרופא עמוק, ומדד את פעימות הלב.

שם הסמוך החדר אל יצא הבדיקה בסיום מה הרבה "אין הבית. בני דרוכים לו המתינו לעשות", פכר את ידיו ביאוש, "עליו להימנע מכל לבו הבא. ההתקף את ימנע שזה בתקוה מאמץ הבא ההתקף את הבנתי, ולפי מאד וחולה חלש

הוא כבר לא ישרוד".

הרופא עזב את הבית, ואווירת נכאים השתררה מרחף המות מלאך של צילו את חשו הם בבית.

עליהם.

רבי אשר מאיר קלט כמה משפטים מהדברים ביתו לבני בניגוד אך הסמוך, בחדר שנאמרו

לא האיתנה אמונתו נכאים, לאווירת שנכנסו נפגעה, והוא תלה את בטחונו בהשי"ת שישלח לו

רפואה שלמה.

בה השבת היא הבאה שהשבת נזכר פתאום ישעיה’לה רבי לרבו שנה בכל לנסוע רגיל היה אותן המרוממות השבתות זכרונות מקרעסטיר. חווה במחיצת רבו, עוררו בו געגועים עזים לרבו, ובמוחו חלף הרהור "אולי גם השנה אוכל לנסוע

לרבי?"

הוא קרא לאשתו וילדיו המדוכדכים, "שמעתי את מה שאמר הרופא. אבל אסור להאמין לדבריו, ניתנה לו הרשות רק לרפא ולא לייאש. אני חושב ברכתו ובזכות שנה, מדי כמנהגי לרבינו שאסע

אוושע".

של שדעתו חשבו ההמומים המשפחה בני אביהם נטרפה עליו עקב שמיעת הבשורה הקשה. מוות פירושו, כזה, צעד כי לו להסביר ניסו הם במו עצמך את להרוג רוצה אתה "אבא, ודאי.

ידיך?!" תמהו.

אתם "אם נרתע. לא מאיר אשר ר’ אבל מאמינים לדברי הרופא, אזי, בפעם הבאה שאחוש אומר שמעתיו כך עמכם. אהיה לא כבר בליבי, בפירוש. אז מדוע שאשכב במיטה ואצפה ביאוש ישועה יפעל ובוודאי לרבי, שאסע עדיף למותי?

סיפור לישועה 16

עבורי".

אבל המשפחה, בני השתכנעו בנקל לא אחרי כמה ימי ויכוחים, בהם הרב עמד על דעתו עם לקרעסטיר ייסע הוא כי הוחלט בעקשנות,

אחד מבניו שישגיח עליו בכל הדרך.

יצאו הרב ובנו ר’ יצחק למסע הלא פשוט, ובני ותפילה תקוה מתוך ממנו נפרדו הרב של ביתו הפעם זו ושאין לביתו, ושלם בריא שישוב

האחרונה בה הם רואים אותו.

אחרי המסע המתוח והקשה הגיעו לקרעסטיר. הם התמקמו באכסניה בסמיכות לביתו של רבינו,

ומיד פנו להיכנס לרבי.

האב ובנו גוללו בקצרה באזני הרבי את מצבו החמור של ר’ אשר מאיר.

רבי ישעיה’לה ברך את רבי אשר מאיר, בברכת שעה אחריהם עקב הרחום ומבטו שלמה רפואה שיצאו מהחדר. ר’ אשר מאיר שב לאכסניה לנוח

מעמל הדרך.

הוא נשכב במיטה, ואחרי זמן קצר פרץ בזעקת שבר.

כאבים לי יש הלב! הושיעה. חושה, "יצחק, נוראים בלב!

ואכן. הנורא מכל קרה לו - התקף לב!

ראשו נשמט ולשונו השתרבבה מפיו. הוא לא חש עוד בכלום.

אחרי כמה רגעים נכנס ר’ יצחק לחדר לבדוק את שלום אביו.

ולשונו אביו של המעוותות פניו מראה התקרב הוא אותו. הבהילו החוצה המשתרבבת אל המיטה, וגילה לחרדתו, כי פניו של אביו איבדו

את צבען, והוא אינו נושם.

"אבא", קרא בבהלה.

"אבא, תענה".

הוא לא ענה.

ר’ יצחק רץ החוצה בזעקות שבר "הושיעו את אבי!".

האנשים ההמומים רצו לחדר, אבל איש מהם מכל הגרוע כי סברו רובם לעשות. מה ידע לא

כבר ארע.

וזעקות הצעקות את שמע ישעיה’לה רבי ר’ של לחדרו חש הוא מחדרו. מיד ויצא השבר, יותר (מאוחר ארע. אשר את וראה מאיר, אשר

אמר רבינו "הרגלים שלו כבר היו קרות!"...)

לצאת המבוהלים מהנוכחים ביקש הוא דחוף מברק שישלח ביקש וממשמשו מהחדר, (טלגרמה) לשינאווא אל הרבי ה"דברי יחזקאל" - הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא, בנו הבכור של מרן

ה"דברי חיים" זיע"א.

שעשה, מה עשה החולה, בחדר רבינו שהה כיוון מה שכיוון, ובצאתו אמר לר’ יצחק, בנו של

הרב:

"אביך חי, והוא ישוב לאיתנו".

ר’ יצחק היה המום מדברי הרבי.

תחיית המתים!

בעינים יושב אביו את וראה לחדר נכנס הוא הרבה מרגיש "אני סדורות. ונשימותיו פקוחות

יותר טוב", אמר הרב בשמחה...

אחרי שהתאושש שב רבי אשר מאיר לעיירתו באכנע והוא בריא ושלם.

ה"דברי עם רבינו נפגש חדשים כמה אחרי דיברו השיחים אחד ותחת משינאווא, יחזקאל" והמברק מאיר אשר בר’ המעשה אודות שניהם

ששלח רבי ישעיה’לה.

נענה ואמר הרבי משינאווא לרבינו, "כשקיבלתי חומרת את ידעתי כי מאד, נבהלתי המברק את מצבו של הרב והוגד לי שהמצב כלאחר יאוש. אך נרגעתי מקרעסטיר, מגיע שהמברק כששמעתי הענין את להעלות אפילו צריך הייתי ולא מיד, במחשבתי. ידעתי שאם החולה שוהה בקרעסטיר - הוא נמצא בידיים טובות, ואין ממה לחשוש".

(מעשה זה סיפר ר’ משה בלייך שהיה משמש בקודש אצל רבינו).

17 רב להושיע

רב להושיע

ונראה סמוך קרעסטיר, ההונגרית בעיירה הצדיק כבוד שכן ’טוקאיי’, הכרמים למחוז המפורסם רבי ישעיהו (שטיינר) מקרעסטיר זיע"א, כאחד הטוב בשמו היהודי העולם בכל הנודע ישעיה’לה רבי שעבר. בדור הצדיקים מגדולי מקרעסטיר היה תלמידו המובהק של הרה"ק רבי אחר תבואה". פרי ”אך בעל מליסקא, הירש צבי ידי על שנסמך לאדמו"ר נתמנה רבו הסתלקות נודע מהרה ועד זיע"א, מצאנז חיים רבי הרה"ק בכל רחבי המחוז כצדיק נשגב שעיקר עיסוקו הוא בתורה כוחו היה שרב למרות חסדים. בגמילות ועבודת ה’ בדרגות נפלאות – הצניע כל ימיו את לא בחסד הגדול כוחו את אבל ועבודתו, תורתו הטמין אלא הוסיף והתגבר במידה נפלאה זו. כל או בפרט לביתו שמזדמנים שיהודים היה רצונו לקרעסטיר בכלל לעולם לא יישארו רעבים ולכן של גדולות לכמויות תמיד ומוכן ערוך ביתו היה

אורחים.

ויהי היום, והצדיק רבי ישעיה’לה יושב ברכבת הנוסעת מטוקאיי לעיר ”נירעדיהאז" ביחד עם עוד כמה יהודים מאנשי שלומו. אחד מהם היה הנגיד רבי ישראל דוד כץ (והוא מספר הסיפור) ומשנהו

הנגיד ר’ שלמה ענגיל.

מקומם את ותפסו הרכבת על עלו הנוסעים והרכבת יצאה לדרכה, כאשר הגלגלים משקשקים

על הפסים במקצב מונוטוני אחיד.

לקרון. מקרון מטיילים החלו מהנוסעים כמה (מה כ"דייטש" קצרים בבגדים לבוש מהם, אחד

יען אשכנזים", ”בגדי ימים אותם בלשון שנקרא מגרמניה-אשכנז החלה הקצר הלבוש אופנת כי הציבור של רובו רוב בעוד דייטשלנד, היא הלא ארוכים בבגדים לבוש היה ימים באותם החרדי ופניו לשלום מושטת ביד הרבי אל ניגש מאד),

שופעות חיוכים. ”שלום עליכם, רבי".

ברכו חביבי" אריה’לה לך, גם עליכם ”שלום קצרות אתו דיבר בחמימות. ידו את ולחץ הרבי

ושאל בהתעניינות, ”נו, ואיך הולך המסחר?"

כ’ליאון’ יותר שנראה השיער מגודל הסוחר מוסתר, בלתי בסיפוק ענה כ’אריה’לה’, מאשר

”מצוין רבי".

הרבי ביקש לדבר אתו עוד אבל הסוחר הראה סימנים של קוצר רוח, ”אני מתכונן לרדת בתחנה הבאה בעיירה ”רוקומאז", ולכן לא אוכל להאריך כסף לרבי לתת מבקש הייתי אבל בשיחה,

במזומן".

עודו מדבר - פתח את צרור כספו שהיה מלא ימי אלו (היו מיליונים. של כספי בערך בשטרות האינפלציה הגדולה באירופה והממשלות הדפיסו אלף מאה היה עליהם הנקוב שהסכום שטרות בכסף אך מיליון! חצי אלף, מאות חמש ואפילו

הזה לא יכלו לקנות הרבה...)

ברוחב אמר רוצה" שהוא כמה יקח ”שהרבי לב. ”אמנם האינפלציה משתוללת אבל אם הרבי בעין ביתו לכלכלת לו יהיה שטרות, הרבה יקח

יפה".

סיפור לישועה 18

19 רב להושיע

לעבר כלל ידו את הושיט לא ישעיה’לה רבי הצרור הנפוח ואמר בצניעות, ”רק לפני זמן קצר זה ומה לצדקה רב הון לי ותרמת אצלי, היית שאתה מנדב שוב בפזרון חסר גבולות. שמור את

הכסף לך ולכל צרכיך".

”הייליגער הרבי, לפני התחנן ה"דייטש" אבל רעבע, נעמט ווי פיהל איהר ברויכט" (”רבי קדישא, קחו כמה שאתם צריכים"). בראותו כי הרבי הוא מהצנועים המושכים את ידיהם ואינו לוקח מאומה, הוסיף להפציר ואמר, ”הרי הרבי יודע כי כל הוני

ורכושי שייך לרבי, ומדוע לא יקח משלו?"

יכול לא שהרבי ותחנונים הפצרות לאחר היה לעמוד בפניהם, הואיל ולקח אי אלו שטרות לבוש האיש של הגלויים וצהלתו לשמחתו איתנה יד בלחיצת מהרבי נפרד הלה הקצרים. היא חפצו, למחוז הגיעה שכבר מהרכבת וירד

העיירה רוקומאז.

פליאה באותות הרבי הבחין מהקרון כשירד על פניהם של ר’ ישראל דוד כץ ור’ שלמה ענגיל

וכל יתר חסידיו, והשאלה ריחפה בחלל האויר.

ומדוע הדבר, פשר מה להבין רוצים ”אתם אמר ה’אשכנזי’ כי כל כספו ורכושו שייכים לי? - חיוך רחב האיר את פניו הקדושות – ובכן, אספר

לכם".

כמה שנים קודם לכן הגיע מיודענו ליאון דנן לחצר הקודש קרעסטיר. עיניו היו אדומות כאילו בכה זמן ממושך וערפילי יאוש הקדירו את פניו. של הרגילה בתכונה הקודש חצר המתה סביבו לבם את וסעדו ישבו עבר מכל אורחים יום. כל בתאבון, כאשר האוכל מוגש בשפע רב ואיש אינו מבקש מהסועדים תמורה אפילו פרוטה אחת. כי כן, ביתו של הרבי הקדוש היה בית הכנסת אורחים תמיד כדוגמתם. הכירה לא שהונגריה בממדים היו שם ככרות לחם טרי לרוב, ותבשיל חם ואיש לא יצא משם רעב, גם אם הגיע לאחר שלושה ימי

צום רצופים.

אך האורח שהיה לבוש בבגדים מהודרים, כמו הפעלתנית. וההמולה התכונה כל את ראה לא הוא הידק את מגבעתו האפורה על שערו השחור השופע ושילב את ידיו בהידוק שהביע התכנסות

לו שהציעו אלו לכל סירב הוא עצמו. תוך אל ומשביעה, חמה לארוחה ולהצטרף ידיים ליטול נעתר לבסוף רעב". אינני ”תודה, ביובש ופלט מהורהרות, ועיניו ישב וכך חם תה כוס לשתות ומבטו המצועף נעוץ אי שם בנקודה סמויה בפינת החדר. ניכר היה בו כי אבן גדולה יושבת על לבו

וכי אמנם התיאבון ניטל ממנו מרוב צרותיו.

יצטרך שלא דאגו במצוקתו, שראו הגבאים להמתין הרבה והכניסוהו בזריזות לקודש פנימה.

כשישב נוכח פני הרבי ומבטיו הרחימאיים של כולו כל את ושטפו אותו ליטפו ישעיה’לה רבי בזרם מלבב של אהבת ישראל, נמס כדונג לבו של בקול ייבב רבי" ”אוי מר. בבכי פרץ והוא האיש

נחנק, ”טוב מותי מחיי".

”איך תדבר" נזף בו הרבי קלות, ”יהודי לעולם אינו מדבר כך. מה קרה לך?"

ושעה נסער היסטרי בבכי ליאון פרץ במענה מילים שברי ברור. דבר לומר הצליח לא ארוכה מרוסקות חסרות מובן יצאו מפיו, אבל לרבי היתה ופניו ארוכה, שעה המתין והוא רבה סבלנות

מביעות את כל הטוב שבעולם.

היה ניכר הממושך מבכיו ליאון כשנרגע שהוקל לו במעט והוא החל לגולל בפני הרבי את

צרתו המעיקה על לבו.

וחזותו ליאון של העשירה תלבושתו מאחורי שהסתבך סוחר ענק. חוב בעל הסתתר הנוצצת, שקע מכך וכתוצאה פזיזים מסחר עסקי בכמה כי נתברר לרבי קרקעית. לו שאין חובות בים של החומות-מבריקות בנעליו השרוכים אפילו

ליאון אינם שייכים לו אלא לבעלי חובו.

”גם אם אחיה שנות מתושלח ואעבוד מזריחת החמה עד שקיעתה בעבודת פרך, לא אצליח לפרוע את כל חובותיי המסתכמים בהון עצום", בכה ליאון בכי קורע לבבות, ”אני מיואש לגמרי. בני משפחתי אליה שנקלעתי התסבוכת על כלל יודעים אינם ואני בוש להביט בפניהם של אשתי וילדי, כאשר של רבב ללא הנוצצת לתדמיתו מתחת כי יגלו אביהם העשיר המופלג, מסתתר אביון מרוד היכול

לחזר על הפתחים כאחד הקבצנים העלובים".

המשיך זה אבל לליאון יענה מה הרהר הרבי בשלו. ”אינני מסוגל לחיות חיי צער ובושת פנים

סיפור לישועה 20

של עניים, לאחר שכל ימי התרגלתי לחיי עשירות מופלגת. הגעתי למסקנה כי טוב מותי מחיי, וכדי

לזרז את התהליך אני מתכונן לשים קץ לחיי".

פיו על יד ושם מזועזע בו הביט האדמו"ר ליאון אבל שפתיך’, במוצא תחטא ’אל כאומר כבר בא לכאן כשמנוי וגמור אתו לשגר את עצמו לעולם האמת, והוא בא רק ליטול עצה איך עדיף

לו למות, בגדר ברור לו מיתה יפה...

שואל הוא כאילו התייעץ הרבי?" אומר ”מה אודות ג’ סוגי סחורה שמציעים לו לקנות. ”האם אקח חבל ואתלה את עצמי, או שמא אקפוץ לנהר ואטבע, או אולי מוטב לירות בעצמי ברובה המצוי

ברשותי".

כאן ירד הרבי לעומק דעתו של ליאון שדעתו כבר נשתבשה עליו מרוב צער, ובמקום לגעור בו את אתו מנתח החל בצעקות, החדר מן ולשלחו

המצב בקור רוח.

בטון אמר ביחד" זאת ונשקול הבה ”ובכן, מרגיע. ”הבה נניח שתתלה את עצמך בתוך ביתך או משרדך. אתה יודע איזו בושה תהיה זאת לכל יישארו בניך יתגלה? הדבר כאשר משפחתך בני רווקים לכל ימי חייהם ולא יוכלו להקים משפחה לעולם ועד. תמיד יזכרו להם כי הם בניו של התלוי. האם אתה שונא את ילדיך שאתה מבקש לאמלל

אותם לעולם ועד ולהמיט עליהם קלון לנצח?!"

העשיר פלט רבי", צודקים שאתם כמה ”אוי לשעבר בקול מרוסק. ”אז אקפוץ לנהר ואטבע".

”מה אתה מדבר" נזף בו הרבי, ”אתה יודע כמה המים קרים? לא תוכל לשאת את הקיפאון, המים

ממש קפואים, אתה תמות מקור..."

ליאון שאל בראש" כדור לעצמי אתקע ”אז בתקוה.

”מה קורה אתך, אתה יודע כמה זה יכאב לך?" באצבעך מחט לנעוץ קודם ”תנסה הרבי, תמה וראה נא אם יכול אתה לשאת את הכאב... אתה לא תוכל לסבול את הכאבים ותתחרט מאד שירית

בעצמך"....

”ואלא מה מציע לי הרבי" שאל ליאון.

”סע הביתה ושוב לעסוק במסחר כפי שהיית תוכל וכך דרכך את יצליח השי"ת כה. עד רגיל

חובותיך כל את ולפרוע הקודם למעמדך לחזור מאושרים חיים ותחיה אחרונה פרוטה עד בנקל

עם בני ביתך", ברכו הרבי בלבביות.

ליאון פרץ בצחוק מריר. ”חיים מאושרים, לעג לרש".

הרבי הענוותן כהלל לא התרגז על עזות המצח בשלווה לו ויעץ מחייו. שנואש מריר אדם של

לחזור שוב לעולם המסחר.

כך?" לצורך אחת פרוטה אפילו לי אין ”והרי קונן ליאון.

משם והוציא שולחנו מגירת אל ניגש הרבי רייניש אלפים חמשת לך ”הא שטרות. ערמת וסע לטוקאיי. שם תראה בית פלוני ברחוב פלוני

העומד למכירה. קנה אותו וה’ יצליח את דרכך".

ליאון יצא מחדר הרבי נרעש כולו ותקוה חדשה זורחת בלבו. לפני חצי שעה רק רצה לדעת באיזו מיתה כדאי לו להסתלק מן העולם, כעת נפתח לו

פתח תקוה.

לפי הלך היום, באותו עוד לטוקאיי נסע לרבי מנין לחשוב בלא הרבי לו שמסר הכתובת ליד והנה, הוא? נדל"ן סוחר וכי כה מדויק, מידע הבנין עומד הבעלים, ערל קרח וגבה קומה כשהוא חסר מעש וכולו ציפיה, מנין יבוא לו קונה. כשראה לשדלו החל והוא עיניו אורו מגיע, ליאון את לקנות מיד את הבנין. ”מחירו הוא חמישים אלף רייניש, אך דמי הקדימה שלך בסך 5000 מספיקים לי בהחלט. בעוד שבוע תפרע את כל החוב. הבה

נחתום על שטר תיכף ומיד" אמר בבהילות.

הם חתמו על השטר ללא שיהוי.

מטוקאיי חזר ליאון הישר לקרעסטיר. ”קניתי את לו והראה בשמחה לרבי בישר הבית" את חובי כל את לפרוע אקח מהיכן ”אך השטר, הענק בעוד שבוע ימים, כשאין בידי אפילו פרוטה דמי אזי החוב, כל את אפרע לא אם לפורטה.

הקדימה ששילמתי, גם הם ילכו לאיבוד".

”אל תיבהל" עודד אותו הרבי. ”אתה עוד תראה ישועות גדולות בעיני בשר".

אבל ליאון שלא גדל על ברכי אמונת חכמים, לא ידע מרגוע בנפשו. הוא היה חסר מנוחה ונסע

21 רב להושיע

לטוקאיי לראות מה קורה עם הבית שקנה. עמד בפינת הרחוב ונעץ מבטים מתוסכלים בבנין. מה

יהיה? נאנח בשקט.

בגדים לבוש גוי אליו התקרב הרחוב מקצה מצוחצחים ושערו מבהיק בשמן. ”בדיוק אותך אני הבנין את לקנות ”רציתי בהקלה. קרא מחפש" אותו. וקנית קדמת שאתה לי אמר הבית ובעל

הנכון?"

”כנכון היום" הבטיח ליאון נאמנה.

נוצצות ועיניו הגוי אליו התקרב ”שמע", והסמיך את פיו לאוזנו כממתיק סוד. ”לי יש סיבה תוותר שמא הזה. הבנין את דווקא לקנות טובה

לי עליו?"

”בשום אופן".

”גם לא תמורת אלף רייניש שאתן לך?" קולו של הגוי הביע פיתוי מתקתק שאין לעמוד בפניו.

”שלושת אלפים".

מן חוץ אלפיים, ”קח ארנקו. את שלף הגוי וביחד קדימה, כדמי ששילמת האלפים חמשת על ויתור כתב לי ותן רייניש, אלפים שבעת הם

זכותך בבנין".

ליאון לא האמין למשמע אוזניו. הרי לך עסקי אוויר - ”לופט גישעפטן" במיטבם. הבנין לא שלו. אחת שחוקה מטבע אפילו בו השקיע לא הוא תמורת רייניש אלפיים להרוויח עומד הוא וכבר לא כלום. כמעט הושיט את ידו ליטול את הכסף,

אך פתאום התעורר בו חושו המסחרי המפותח.

ידו את באדיבות דחה למועד" חזון ”עוד המושטת של הגוי למרבה אכזבתו. ”נדבר על כך

מחר-מחרתיים".

לא החליט בעסקיו ברכה סימן שראה וכיון לעזוב את טוקאיי ונשאר שם עוד יום אחד.

ונמוך שמנמן אחד נוכרי אליו הגיע למחרת קומה. ”שמי הוא איגאנץ להמן. אני מקווה שלא הנדל"ן סוחר מתחרי עם הסכם אתמול חתמת

איזידור טורדוש".

דקיק חיוך עלה אחד" אף עם חתמתי ”טרם על שפתיו של ליאון. ”ומדוע חשוב לך הדבר?"

הרווחת הרגע הקלה. ”כי אנחת פלט איגאנץ הרבה כסף. אמור לי כמה הוא רצה לתת לך?"

”אלפיים" אמר ליאון את האמת.

רייניש, אלפים שלושת הרווחת הרגע ”ובכן, כי אני אתן לך חמשת אלפים" הבטיח הגוי ושלף על אתר מכיס אפודתו המגוהצת שטר מכר. ”אם תחתום לי כתב ויתור על הבנין תקבל ממני עשרת

אלפים רייניש במזומן".

”כמדומני שלטוב מזה אין לצפות" חשב ליאון והסכים לחתום על השטר.

נסע כשיכור שמחה לקרעסטיר, ובא אל הרבי מכלום. רייניש אלפים חמשת ”הרווחתי בצהלה הא לכם רבי קדוש את חמשת האלפים שהלוויתם

לי".

בשום הכסף את לקחת רצה לא הרבי אבל ”מדוע בליאון. קלות נזף לך" ”לאט ואופן. פנים אתה פזיז ונמהר. כעת שמע בקולי וסע לדעברעצין. שם ישנו בית אחוזה גדול העומד להשכרה לחמש שנים תמורת עשרת אלפים רייניש. לך ושכור את

הבנין".

לא הבנין. את ושכר לדעברעצין ליאון נסע הבנין על קופצים הרבה היו ופתאום שבוע עבר שעמד נטוש ועזוב במשך שנים, והכל חיזרו בלהט דבר של בסופו ליאון... היהודי הבנין, שוכר אחר הרוויח שוב מספקולציות טהורות סכום נכבד של

10,000 רייניש.

וזאת היתה רק ההתחלה...

ושם לנירעדיהאז, הרבי שלחו מדעברעצין קנה בית אחוזה ענק כשבאמתחתו עשרת אלפים ולא בוערת, חכמים ואמונת קדימה דמי רייניש יפלא כי אחרי שלושה חודשים מכר את האחוזה ברווח של שלושים אלף, ובכסף הזה קנה ארמון

מלכים ממש וכך הלאה והלאה...

רבי הפטיר ברכבת" ראיתם ההמשך ”ואת ישעיה’לה בשקט. ”ליאון פרע את כל חובותיו עד ביתר למעמדו חזר הוא וכיום האחרון לרייניש

שאת. הוא גביר גדול. עשיר מופלג ממש".

”וכעת, הלא תבינו מדוע אמר לי בהתרגשות, אך הם, שלי ורכושו, ממונו וזהבו, כספו כל כי ולי הכסף ”לי כי ברורה, בידיעה יודעים אנחנו

הזהב אמר השם"...

סיפור לישועה 22

טעות מצערת באמצע הלילה

יהושע קלמפרט היה יהודי פשוט וצנוע שעשה מגוריו בעיירת הראשונות שנותיו ארבעים את הברית לארצות היגר לימים אירופאית. המזרח ברובע רבים כמו והשתקע הפרנסה קשיי בגלל

האיסט סייד שבמנהטן.

ההצלחה שמש החלה לארה"ב עבר מאז להתבסס הצליח קצר זמן תוך פניה. לו מאירה

כלכלית והחל עושה חיל.

כאשר הוצע לו לקנות מכבסה גדולה שבעליה יהושע שקל אותה, לתפעל הצליח לא המזדקן את סיכויי ההצלחה מול הכישלון, והחליט כי יש לו פוטנציאל הצלחה אדיר. המכבסה היתה אחת ויחידה באזור וכיון שבאותם ימים מכונת כביסה התושבים רוב נזקקו מצוי, דבר היתה לא בבית

באזור האיסט סייד למכבסה.

יחסית, זול במחיר המכבסה את קנה יהושע ופתח והרחבה לשיפוצים נאה סכום בה השקיע בפרסומות חוסך אינו כשהוא מחדש, אותה

ומודעות בעיתונות כמנהג אמריקה.

הפכה קצר זמן בתוך התאמתה. השערתו המכבסה לתרנגולת מטילה ביצי זהב. יהושע היה חייב להוסיף עוד ועוד עובדים כדי לטפל בכמויות לקנות יום, מדי אליו שהגיעו העצומות הכביסה מגהצים תעשייתיות, כביסה מכונות כמה עוד

ומעגילות.

לפרוע יהושע הצליח אחדים חודשים בתוך פתיחת מאז שנתיים ולאחר הלוואותיו כל את

המכבסה, נחשב לאדם אמיד.

מיד בעסק, מצליח יהודי כאשר עקא. דא קמים לו מתחרים.

יום אחד מגיע יהושע למכבסה ועיניו משחירות חנות על מתנוסס ענק שלט רואה הוא כאשר

ירקות גדולה שנסגרה לפני שבועיים:

"כאן תיפתח בקרוב מכבסה".

דופק לבו הואץ בו במקום. הוא חש את רקותיו הולמות ופיו נעשה יבש ומר.

תחילה קיווה שאולי אין זו אלא מהתלה, ברם, סבלים כמה הגיעו בלבד ימים ארבעה לאחר לרחוב כשהם נושאים על גבם חלקים שונים של המכונות כמו בדיוק תעשייתיות, כביסה מכונות כי והבין המתרחש אחר מקרוב עקב הוא שלו.

המונופול שהיה לו עד עכשיו נשבר.

ומעליה המתחרה המכבסה נפתחה למחרת התנוסס שלט ענק לאמור:

"מכבסת אלברטיני את אלברטיני, כביסה נקיה מהיום להיום".

כאן, נודע לו כי שני אחים מהגרים מאיטליה

23 טעות מצערת באמצע הלילה

הם אלו שהפכו למתחרים שלו. ונראה היה כי מנוי וגמור אתם לעשות הכל כדי להוות לו מקור בלתי

פוסק לדאגות.

מרוב לישון יהושע הצליח לא הבא בלילה עגמת נפש. באותו יום כבר יכול היה לראות במו לו. גרמה המתחרה שהמכבסה החורבן את עיניו ספירת שהוכיחה כפי יום, באותו הכנסותיו נפח מן מחצית בכדי קטן היה בקופה, המזומנים

הרגיל.

שבה להיום" מהיום נקיה ה"כביסה נוסחת נקטו מתחריו האיטלקיים היא זו שכנראה הניסה את לקוחותיו הותיקים לפתח המכבסה המתחרה. מכבסת קלמפרט מעולם לא החזירה את הכבסים גם ולפעמים למחרת אלא יום באותו הנקיים המכונות. על ללחץ בהתאם ימים, שלושה אחרי

יהושע חשב וחשב ומה עושה יהודי במצב כזה?

יהושע קונה עוד שתי מכונות חדשות ולאחר שבוע מתנוסס שלט ענק על המכבסה שלו "כביסה

נקיה בתוך 6 שעות".

לטובתו מתאזן שוב החל העסקים מחזור ויהושע צחק כל הדרך אל הבנק...

הוא לא ידע עם מי הוא מתחיל...

המכבסה אל יהושע מגיע בבוקר למחרת מבט הראווה. חלון ליד קטנה התקהלות ומגלה חרד ששלח מביא לתודעתו כי אבן גדולה ניפצה לשברי אותה והפכה הענקית השמשה את

שברים.

והסתלק. דו"ח רשם למקום, הגיע שוטר "כנראה בני נוער חסרי מעש" מלמל לפני שהלך.

אבל יהושע הבין כי הצרות רק מתחילות.

כעבור יומיים בשעה שעמד להגיף את תריסי הברזל החדשים שקנה כדי להגן על העסק שלו, שחורה בלוריתו גזרה, ודק גבוה ברנש לידו צץ ונוצצת ושפמו השחרחר מטופח וגזוז. הוא הדיף גינונים ללא יהושע אל ופנה זול בושם ריח

כלשהם:

"שמי הוא דומיניקו אלברטיני, אני ואחי ג’וליו הננו בעלי המכבסה ממול".

נראה לא האיטלקי פחד. התמלא יהושע ידידותי במיוחד.

"באנו להציע לך עסק טוב" מצץ דומיניקו את הרצפה, על בזלזול אותה והשליך שלו הסיגריה ממני קח לנו. מפריע "אתה יהושע. של לרגליו המכבסה את לי ותמכור דולר אלפים חמשת

שלך".

סיפור לישועה 24

סכום היו ימים באותם דולר אלפים חמשת עתק. אבל יהושע לא חשב אפילו לרגע לוותר על

מקור הכנסתו.

"תסתלק מכאן" צעק על האיטלקי. "אני הייתי כאן לפניך ואתה לא תגיד לי מה לעשות".

דומיניקו אלברטיני עזב את המכבסה כשהוא שפתיו על מתוח מרושע וחיוך לעצמו שורק הדקות. מבטו המודאג של יהושע עקב אחריו עד שהאיטלקי נבלע בפתח המכבסה שלו בצדו השני

של הכביש.

לבו ניבא לו צרות ותחושתו לא הטעתה אותו. צמד האחים אלברטיני עשה כל שיכול היה למרר ללא שלהם המכבסה את שכללו הם חייו. את הרף במכשור חדיש, הכריזו מדי שני וחמישי על

מבצעים שונים והוזילו את מחיריהם.

לונדרי" "קלמפרט של הלקוחות מעגל האחים זוג ואילו והלך הצטמצם (מכבסה)

האיטלקיים הצליח בעסקיו יותר ויותר.

הסכים לא מדוע מתחרט החל כבר יהושע האיטלקי אבל אלברטיני. דומיניקו של להצעתו לו לשלם מוכן יהיה ולא חולשתו את כעת יודע

עתה אפילו חצי מן המחיר דאז...

ויום אחד עומד יהושע ליד הדלפק. המכבסה ישנה הרחוב של השני בצדו ואילו מאדם ריקה הררי עם העת כל מגיעים לקוחות ערה. תנועה

כביסה.

יושב הוא ואומר פרקי תהלים ומצפה לישועת ה’.

המכבסה אל הדלת. מן רחש נשמע לפתע נכנס יהודי חרדי שהביא כמה כותונות לכבס.

יהושע רשם את הפרטים על נייר כאשר לפתע שואל אותו הלקוח.

"למה אתה נראה כל כך עצוב?"

מנסה הוא רוטטות. יהושע של שפתיו לו מניח אינו האיש אבל השאלה, מן להתחמק על לו ומספר נאנח שיהושע עד בחום ומתעניין

כל צרותיו.

חשב לא אבל בצערו הצטער היהודי הלקוח שצריך להרים ידיים.

"שמעני. אני גר בהונגריה. אצלנו יש רבי גדול מתגורר הוא ישעיה’לה. רבי לו קוראים מאד. בעיירה קרעסטיר. אני חסיד גדול שלו ומדי פעם אני מגיע לחצרו כדי להזכיר את עצמי לפניו. אם אל כשאסע הבאה בפעם אזי פתקה. לי תכתוב

הרבי שלי, אביא לו אותה".

שבלבו למרות להפסיד. מה היה לא ליהושע המתחרים להונגריה, יגיע שהקוויטל "עד חשב, ליאוש הניח לא כליל" אותי יחסלו כבר שלי

להרפות את ידיו. כתב פתקה ומסרה ללקוח.

עברו ארבעה חודשים.

ששה עשר שבועות מלאי קשיים.

המכבסה את להחזיק הצליח בקושי יהושע וכמה פעמים כבר השתעשע במחשבה על סגירתה. שני האחים המהגרים מאיטליה פיארו ושכללו כל את כמעט ממנו וגנבו שלהם המכבסה את העת כל לקוחותיו. רק בזכות כמה יהודים גומלי חסדים הקשים, ברגעיו עזבוהו ולא אמונים לו ששמרו

הצליח להנשים מלאכותית את העסק שלו.

נכנס המכבסה ואל נפתחת, הדלת אחד ויום חודשים 4 לפני ממנו שנטל הונגרי יהודי אותו ואחרי פניו על נסוך היה רחב חיוך הפתקה. את

שהשנים לחצו ידיים בלבביות סיפר לו האיש.

רבי הקדוש לרבי סיפרתי בקרעסטיר. "הייתי ישעיה’לה את צרתך, הרבי קרא את הקוויטל שלך קמע לך רשם הוא גדולות. בברכות אותך וברך תראה אם כי ואמר ולהצלחה לשמירה כסגולה

לנכון בזמן כלשהו, מותר לך לפתוח את הקמע".

צמוד חוט על ותלאו הקמע את יהושע נטל וציפה לבו מעומק ההונגרי ליהודי הודה ללבו,

לראות את ישועת ה’.

הכושי היה נראה בדיוק כמו שהאיטלקים רצו. רזה וקטן. זה שהביא אותו המליץ עליו בחום. "יש וייעלם שתרצו מה בדיוק יעשה הוא קבלות. לו יספיק אחד מקוף ששוטר לפני עוד מהשטח

25 טעות מצערת באמצע הלילה

לשרוק במשרוקית הכסופה שלו".

ג’וליו שאל רוצים?" אנחנו מה מבין "אתה נפגשו הם בחשש. עבר לכל והציץ אלברטיני בסמטה קטנה וחשוכה. חסר להם שמישהו יראה אותם עם אחד מגדולי העבריינים במנהטן. "אתה של המכבסה את ושורף הלילה באמצע מגיע היהודי הזה עד היסוד. בתמורה אתה מקבל מאתנו שש מאות דולר. מאתיים עכשיו, ועוד ארבע מאות

כשנראה את המכבסה של היהודי שרופה כליל".

"הבנתי מצוין, נו פרובלם" נענע הכושי בראשו של שטרות עשרה באושר. השטרות את וספר עשרים דולר! מתי בפעם האחרונה החזיק כל כך

הרבה ’מרשרשים’ ביד.

מכבסה" תישאר לא כבר בשלוש "הלילה הבטיח העבריין השחור, "אני עושה עבודה יסודית ונקיה. לא משאיר עקבות. אין עדי ראיה. המכבסה

שרופה ואתם מרוצים".

"גוד בוי" טפח דומיניקו על שכמו של הכושי.

ורזה קטנה דמות הגיחה בלילה בשתיים באמצע רחוב "קאנאל" במרכז רובע ה’איסט סייד’ במנהטן. בידיו של האיש היו דלי מלא בנזין וכמה סמרטוטים. הוא התכונן לנפץ את השמשה בפטיש עטוף בסחבה, להקטנת אפקט הרעש, לשפוך את הבנזין ולהשליך פנימה את הסמרטוטים הטבולים

בחומר הדליק.

הוא עיין בפתק הקטן שבידו.

"קלמפרט לונדרי".

משמאל הרחוב, באמצע שזה לי אמרו "הם לתיבת הדואר. אין קל מזה".

הוא החל מתקרב למרכז הרחוב וכבר ראה את החנות שעל השלט אבל האדומה, הדואר תיבת הסמוכה מצד שמאל הכריז כי זו חנות צעצועים.

לידה היו אטליז, חנות נעליים, ומסעדה...

איפה המכבסה?

הם אולי התיבה? של השני העבר מן אולי טעו והיא מצד ימין? מלמל האיש הצנום לעצמו. ריח הבנזין הנודף מן הדלי היכה באפו. הוא חשש

ויעצור כלשהו מקוף שוטר יגיח רגע בכל שמא אותו בטרם יספיק לבצע את זממו.

אבל מימינה של תיבת הדואר היו בית מרקחת, סניף בנק וחנות שעונים.

לחש יתכן! לא זה הרי כאן? קורה מה בתסכול.

המכבסה קלמפרט נעלמה מעיניו כאילו בלעה אותה האדמה.

מכבסה גדולה היא לא מחט שיכולה להיבלע התוסס גדול בזעם העבריין חש שחת! בערמת

בקרבו. כיצד זה נעלמה חנות כה גדולה?

כל הסימנים שמסרו לו שני האחים האיטלקים לא עזרו לו מאומה.

מלא רוגז החביא השחור את כל הציוד המפליל בקרן זוית ועצר עובר אורח. "אולי אתה יודע איפה

המכבסה?"

"יס, יס, שור (בודאי)" ענה האיש והצביע לעבר צדו השני של הרחוב. "אתה מחפש בצד הלא נכון.

הנה כאן היא המכבסה".

כעת התרחק. הבודד שהאיש עד חיכה הוא כשהיה לבדו ברחוב נטל את הדלי והסחבות, חצה

את הכביש והתקרב אל החנות.

"הו, הנה היא המכבסה, אי אפשר לטעות בה, ואני כמו טיפש מחפש בצד השני".

כתוב האם ולראות השלט את לבדוק רצה מרחוק שמע פתאום אבל לונדרי" "קלמפרט ניידת זו שמא חרדה ונתקף נוסעת מכונית העטוף בפטיש היכה הרבה, חשב לא משטרה. בסמרטוט על חלון הראווה ההדור. השליך פנימה

סחבה בוערת ויצק את הבנזין במהירות.

כשהתרחק משם בריצת אמוק כבר היה הרחוב טסה האש המשתוללות. הלהבות מן כולו אדום בחדווה ברחבי החנות הענקית ואכלה ברעבתנות הכל בכל מכל כל. משאירה אחריה טונות כביסה מעוקמות כביסה מכונות ושלדי לאפר שהפכו

ומפויחות.

הרחוב אל בבוקר התקרבו אלברטיני האחים

סיפור לישועה 26

של השרופה חנותו את לראות מצפים כשהם היהודי שנוא נפשם. לזעמם לא היה גבול כשראו את השלט המעצבן "קלמפרט לונדרי" כמו קורא

עליהם תיגר.

שריפה של נורא בריח מלא הרחוב מדוע אך איומה, ומה עושות כאן ניידות משטרה כה רבות.

כי להם התברר כאשר רעם כמוכי עמדו הם מכל המכבסה המפוארת שלהם נותרו רק שיירים

שרופים.

לשרידי ורועדים המומים מתקרבים עודם החנות והנה שוטרים מקיפים אותם.

"האחים אלברטיני?"

"נכון".

אזיקי מתכת נוצצים הונחו בן רגע על ידיהם. "אתם עצורים. זכותכם להתייעץ עם עורך דין. כל

מה שתאמרו ישמש נגדכם".

"אבל למה?" צרח דומיניקו אלברטיני. "לא רק שהמכבסה שלנו נשרפה ואתם גם עוצרים אותנו?

מה עשינו".

עור וכהת צנומה דמות על לו החווה השוטר שישבה כבולת ידיים בניידת.

בנסיבות בבוקר כאן שוטט הזה "האיש

והודה מהר די נשבר והוא אותו עצרנו חשודות.

של המכבסה את לשרוף אותו שכרתם אתם כי

היהודי קלמפרט"...

האיטלקיים והאחים למדי קצר היה המשפט

המרוששים זכו לעשרים שנה של מזון חינם בתא

כלאם באחד מבתי הסוהר של ארצות הברית...

הידיעה למנהטן הגיעה כך אחר שנים כמה

ישעיה’לה רבי צדיק. של סילוקו על המרה

מקרעסטיר.

שעסקי המופלג, העשיר קלמפרט, יהושע

מכבסות של שרשרת כעת הקיפו שלו הכביסה

ברחבי מנהטן, החליט כי עתה הגיעה השעה לפתוח

לא ומעולם מהצדיק, בשעתו שקיבל הקמע את

העז לפותחו.

את יריעת קודש גלגל בזהירות ובחרדת הוא

הקלף הקטנטנה וקרא בפה פעור מהשתאות את

המילים הבאות:

"ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים,

מקטון ועד גדול, וילאו למצוא הפתח"...

27 על פי הגורל

על פי הגורל

שמואל דוד לפקוביטש (בדוי) הגיע לקרעסטיר כשהוא נראה עצוב ומדוכא. זה לא היה דבר חדש. ועצובים שבורים כשהם לכאן באו אנשים הרבה והרבי הקדוש היה מרעיף טללי נחמה ועידוד על

לבם.

"אין לי פרנסה" אמר האיש בקול בוכים לפני הרבי. "זאת אומרת, יש לי עבודה, אני מנהל חנות מכולת אבל אני לא רואה בה סימן ברכה. אין לי

כסף להאכיל את עוללי".

לנטוש לו ויעץ בצערו ישעיה’לה רבי הצטער דירות בתיווך לעסוק ולהתחיל המכולת את

ובתים.

ולמרות הרבי של בקולו דוד שמואל שמע למים צלל בתיווך נסיון שום לו היה שלא המרובה, ולהפתעתו הנדל"ן עסקי של העמוקים שמו ועשה. פנה אשר בכל שמים ברכת נכנסה הטוב יצא למרחקים והכל פנו לרכוש דרכו נכסי דלא ניידי. חודשים אחדים לאחר מכן אנו מוצאים

את שמואל דוד לפקוביטש עשיר מופלג.

זכר שמואל דוד בזכות מי נתעשר וכחלוף שנה הברכה על לרבי להודות ובא לקרעסטיר הגיע

שנתקיימה ועל העושר שהפך להיות מנת חלקו.

שמואל התאונן עלי" מעיק אחד דבר "ברם, דוד, "מעת שעלתה קרן הצלחתי נוספו לי לפתע דיבר לא שמעולם פלוני וידידים. קרובים הרבה משפחה קרובי שאנחנו לספר בא מילה, אתי דודים בני היו ואבי אביו דהיינו ראשונה. בדרגה

שלישיים. שכני בצדו השני של הרחוב שאף פעם את שוחר פתאום אתי, לדבר נאה לו היה לא קרבתי ובא להחניף לי בכל עת. וכך הלאה והלאה.

"העשיר - הכל קרוביו"...

אינך "וכי הרבי, שאל הדבר" לך אכפת "ומה רוצה להיות אהוב על הכלל?"

"הרבי ברוגז. התעוותו דוד שמואל של פנו כלל. אותי מחפשים אינם אלו שכל מבין אינו מה נשתנה? מדוע בשנה שעברה לא העיפו מבט הם אותי לא בעיניהם. חשוב אני וכיום לעברי מכבדים אלא את כספי. הם רוצים שאני אתן להם

כסף".

פניו של הרבי הקדוש התכרכמו. לפני שנה בא האיש ובכה שאין לו כסף והוא מחוסר פרנסה. וכעת

לאחר שהתעשר הוא מתעלם מאחיו העניים?

לפתע פנה הרבי אל הגבאי. "הבא לי בבקשה את קסת הדיו ודף נייר חלק" ציוה עליו.

יצא הגבאי מהחדר והגיע מיד עם הדיו והנייר. קטנות לפיסות הגדול הנייר את קרע האדמו"ר של לתמיהתו השולחן, על לפניו אותם וסידר

האורח.

"מי הם האנשים החשובים והמכובדים בעירך?" שאל את שמואל דוד.

הלה החל לפרט בתמימות את שמותיהם של חותר להיכן כלל מבין אינו כשהוא עירו נכבדי

הרבי.

סיפור לישועה 28

הרבי רשם כל שם על פיסת נייר נפרדת ואז פנה לאורחו. "נו, כיון שאתה אינך רוצה לתרום את כספך לצדקה - הבה נערוך גורל. מישהו מתוך אלו

יירש את עושרך והוא כבר ייתן כסף ברצון".

פניו של שמואל דוד הלבינו כשלג. הוא הבין לעוניו ישוב מעט ועוד הרעה אליו כלתה כי כבראשונה. במר נפשו החל לבכות ולהתחנן לפני הרבי. "לא התכוונתי למאומה. אני לא אמרתי את

זה ברצינות".

אליו ופנה לדבריו התפתה לא הרבי אבל אם כסף, צריך מה בשביל מבין, בקפידה: "אינני

לא בשביל לחלק צדקה ליהודים?!"

אליו פנה שהרבי בשעה מפוחד עמד האיש "הנני הנייר. פיסות את מקפל שהוא תוך שוב עומד לערוך גורל בין האנשים האלו, ומי שיעלה רואה שאני כיון אבל עושרך. את יירש בגורל שאתה מתחיל להתחרט ולהבין כי לא טוב דיברת אצרף גם את שמך לגורל והיה, אם תתחרט באמת שלם בלב עליך ותקבל דיבוריך על לבך מעומק להתחיל לתרום צדקה לעניים, כי אז יתכן ושמך

יעלה בגורל".

והרבי נטל כלי והטיל לתוכו את כל הפתקאות

דוד שמואל מיודענו בעוד האנשים. שמות עם ניגרות חמות דמעות כחרס. שבור בצד, עומד מעיניו והוא נושא תפילה לאלוקיו. אל תיקח ממני את העשירות, ואני מבטיח באמת ובתמים כי מן יפה בעין לצדקה כסף לתרום אחל והלאה היום

ורוח נדיבה".

והגבאי הפתקים עם הכלי את מנענע הרבי התקרב ושלף באופן אקראי אחד הפתקים.

השם שעלה בגורל, היה לא אחר מאשר שמואל דוד לפקוביטש!...

"כנראה התחרטת מעומק לבך" פנה אליו הרבי ומעתה בשמים התקבלה "תשובתך שחוק, בבת

ואילך כבר תחלק כסף לצדקה ביד רחבה".

זצ"ל מטבריה לוריא אברהם הרה"ח (מפי זעליג אשר רבי מהגה"צ המעשה את ששמע מרגליות זצ"ל, ותשואות חן חן להרה"ח רבי שלום אלעזר ליכטנשטיין שליט"א מארה"ב שמסר את הסיפור מתוך הספר "מופת הדור" קורות חיי רבי על בקרוב לצאת העומד מקרעסטיר ישעיה’לה

ידיו).

29 הדמות שמאחורי התמונה

הדמות שמאחורי התמונה

תולדות חייו של הצדיק הקדושרבי ישעיה’לה מקרעסטיר זיע"א

"בשמים מתנהגים כלפיו בדרך ארץ"הקודם, הדור מגדולי לאחד נחשב זיע"א מקרעסטיר שטיינער ישעיה’לה רבי הקדוש האדמו"ר שהוכיח באישיותו הנשגבת את אמיתות הכתוב "קרוב ה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". לא יחסן היה ולא צאצא למשפחת אדמו"רים. אולם מגיל צעיר בערה בתוכו תשוקה עצומה לא-ל חי, והוא

מצא את הדרך אל צדיקי הדור שטפחו אותו עד שהפכוהו לכלי שלם.

הוא נולד בשנת תרי"א בכפר זבאריב לאביו רבי משה שטיינער, יהודי ירא וחרד. אמו היתה הצדקת מרת הענטשה מרים.

בהיותו ילד בן 3 נפטר אביו, ואמו שקדה לגדלו בכל כוחה. אך כאשר מלאו לו י"ב שנים מסרה אותו

סיפור לישועה 30

לידיו של הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא בעל המחבר "אך פרי תבואה" והוא התמסר אליו בכל מאודו וגידל אותו ברוחניות ובגשמיות.

עוד בנעוריו כאשר למד בישיבתו של הגאון מסעמיהאל כבר נודע כי הבחור ישעיה’לה הוא בעל כוח תפילה גדול, וכאשר היה בכפר יהודי חולה, היו באים בני המשפחה ונותנים לו כמה מעות כדי שיאמר

פרקי תהלים עבור החולה. תפילותיו התקבלו והחולים הבריאו.

מהישיבה חזר לביתו של רבי צבי הירש ונעשה משמשו, בבחינת נער לא ימיש מתוך האוהל, ואכן מליסקא הצדיק הרב אצל בקודש משמש שהיה ז"ל משה ב"ר "ישעי’ היתה חייו ימי כל חתימתו

זי"ע".

דרכו המיוחדת בחסד נבטה בנפשו עוד בימי ילדותו. כבר אז דאג להלביש עניים ויתומים ולדאוג ישעיה ר’ של הצדקה "כלפי עליו אמר מגורליץ, ברוך רבי הרה"ק הנצרכים. כל של מחסורם לכל

מתנהגים בדרך ארץ גם בשמים". (פאר ישעיה’ס צדקה פירט זאך אין הימל מיט דרך ארץ).

ההכרות בין שני הצדיקים, החלה עוד מן הימים בהם היה רבי ישעיה תלמידו של אביו, הרה"ק רבי כיבדו בצאנז מביקוריו באחד נדירים. הערצה בביטויי ישעיה רבי על שהתבטא זיע"א, מצאנז חיים הרה"ק רבי חיים לברך על הכוס בהפטירו "טוב עין הוא יבורך – ישעיה וועט בענטשין", (ישעיה יברך על

הכוס) והיה בדברים מעין סמיכה להנהגת עדה בישראל.

בשבת עלייתו לתורה לפני נישואיו נסע אל הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א. ולפני ה"בעווארפין" (ההשלכה על החתן) אמר לו הצדיק, "אין לך מי שישליך עליך ולכן אני אשליך עליך חסידים", ואמרת

קדשו נתקיימה במלואה כאשר בהמשך השנים היו לרבינו חסידים למאות ולאלפים.

לאחר הסתלקות הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא התבטא הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא ואמר "בגמרא מובאים דברים נוראים על הכובש נבואתו, לא עלינו ולא עליכם, מרדכי אינו רוצה לכבוש נבואתו. ידוע

תדעו שבשמים הכריזו, כי ישעיה יהיה ממלא מקומו של רבו הקדוש מליסקא!"

ובבואו לצאנז פ"א לשבת קודש, ישב רבי ישעיה’לה כדרכו בריחוק מקום, נחבא אל הכלים. אבל מעיניו הקדושות של רבי חיים מצאנז אי אפשר היה להסתתר, והוא הכריז בקול רם:

"ישעיה, קים ארויף!" (ישעיה תעלה למעלה).

כשפניו כבושות בקרקע בצניעות מופלגת עלה רבי ישעיה לראש השולחן, והרבי מצאנז העניק לו קערה עם חתיכת ’קוגעל’ גדולה כשהוא מכריז בקול רם:

"הרי לך הקוגעל כדי שתוכל לחלק ברווח ליהודים".

("דא האסטו, אין זאלסט קענען ברייט טעיילען פיר יודען").

היתה בהכרזה משמעות נצחית, וכך אמנם היה...

הרה"ק מצאנז ביקש ממנו שיגור בליסקא ושם ימלא את מקום רבו, וכך היה לתקופת זמן מסוימת, אבל בגלל סיבות שונות יעץ לו הרה"ק בעל הייטב לב מסיגעט לעקור משם, וכשהביע רבי ישעיה את

חששו שמא לא תהיה לו שם פרנסה, אמר לו הייטב לב:

"פרנסה וועט איהר האבין אפילו אויפן שפיץ בארג". (פרנסה תהיה לכם אפילו בראש ההר).

בקרב בני עליה אמרו כי רבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא סמכו להיות אדמו"ר וממלא מקומו בגלל שתי סיבות עיקריות. האחת, בגלל שהבחין בקדושתו המופלגת בתקופת בחרותו. הסיבה השניה היתה כי פעם באה אשה אלמנה ובכתה לפני הצדיק מליסקא, שאין לה מה לתת נדוניה לבתה היתומה והחתן רוצה לבטל את השידוך. כיסו של רבי צבי הירש ריק היה באותה שעה, וידו קצרה מהושיע. הבחור

31 הדמות שמאחורי התמונה

ישעיה’לה ששמע את הענין, לא היסס אפילו לרגע, הוא לקח את כל ממונו שחסך במשך שנים בזיעת אפיו לצורכי נישואיו שלו, ומסרו בשלמותו לאלמנה להשיא את בתה.

בראות הצדיק דבר זה, נענה ואמר:

"ראוי הוא ישעיה’לה שיעמוד לישועת ישראל, כי לא ראיתי כמוהו נפש טובה ויקרה".

הברכה שרויה בודרכו בעבודת ה’ מושתתת היתה על כל היסודות שהניח הבעל שם טוב, ור’ ישעיה’לה הוסיף נופך מדיליה ובנה בבנין נפשו קומה שלמה של גמילות חסדים. עוד מנעוריו ניכר במידתו המיוחדת להאכיל רעבים. רבו הקדוש מינה אותו לחלק את החלות בעת השולחן, והיה אומר "כאשר ישעיה מחלק את החלות - הברכה שורה בהן". צדיקים אמרו כי כבר בנעוריו, מן האופן איך שחילק את החלות כבר אז

ניכר היה עליו שהוא יהיה רבי.

לאחר פטירת רבו מליסקא נסמך לאדמו"רות על ידי הרה"ק רבי חיים מצאנז שהורה לו למלא את ושם קרעסטיר בכפר מגוריו את קבע מסוימת תקופה לאחר כאמור, אך ליסקא, בעיירה רבו מקום התגורר למעלה מיובל שנים. הוא נהג במנהגי רבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא כל ימיו. מנהגו היה לתת לחולים קוביות סוכר לסגולה ולרפואה. החסידים ידעו לספר כי קופסת סוכר נשארה לו בירושה לקח למחציתה, והגיעה התרוקנה כשהקופסה הקוביות. את נתן זו ומקופסה מליסקא, הצדיק מרבו

קוביות משלו וערבב בקוביות הישנות ולפיכך הן לא נגמרו אף פעם...

"אורחים, בורחים, דורכים"של בעבודתו חדש פרק התחיל הוא "בודרוג-קרעסטור") והמדויק המלא שמה (אשר בקרעסטיר רבינו. כאן החל לפתח את מצוות הכנסת האורחים שלו עד לפסגות. ביחד עם זוגתו הרבנית הצדקנית עובר לכל השמים רוחות מד’ פתוח אבינו, אברהם של ביתו כעין שהיה בית הקימו ע"ה, שרה מרת

ושב.

ואמנם, מכל עבר נהרו לביתו של רבינו שהפך הפקר לעניים, לרעבים ולכל אורח שעבר בסביבה. רבינו עצמו היה אומר בחיוך כי שלושה מיני אורחים יש לו: "אורחים, בורחים, דורכים". דהיינו אורחים מכובדים שבאו להתארח בבית יום או יומיים או יותר. בורחים, אנשים שנכנסו לאכול משהו ולהשביע את רעבונם ומיד קמו והלכו לאחר האוכל. ודורכים. דורכי היין מעיירת הכרמים הסמוכה טוקאיי שבאו

למצוא ארוחה חמה ומצע נוח לכמה שעות של מנוחה.

השמועה על גדלותו הענקית של רבי ישעיה’לה הן בהכנסת אורחים ומעשי צדקה ללא גבול ומידה, והן בקדושתו העילאית וכוחו הגדול בברכות ליהודים, התפשטה במהירות בכל קצוות המדינה, ומכל רחבי הונגריה נהרו אלפי יהודים לביתו של רבינו. אם בבקשת תמיכה, אם בבקשת עצה, ברכה, עידוד וכמובן, רובא דרובא של הבאים היו יהודים רעבים שידעו כי כאן יוכלו להשביע את רעבונם. אנשים פשוטים הרגישו כאן את עצמם כאורחים רצויים. פועלים קשי יום, עניים וקבצנים היו בני בית בכל

ימות השנה.

יהודי כי נכנס אל הבית נתנו לו ברכת שלום ביחד עם ככר לחם והזמנה לבבית ליטול ידיים לסעודה דשנה. בשבתות ובחגים סעדו על שולחנו במרוצת השנים אלפי יהודים. תופעה נפוצה היתה בקרעסטיר שמחותנים עניים היו מגיעים לעיירה כדי לחגוג את חתונת צאצאיהם בבית המדרש של האדמו"ר. רבי ישעיה’לה היה מתכבד בסידור קידושין, ואת כל ההוצאות הענקיות של הסעודה למאות אורחים, מימן מכיסו. בנוסף לכך היה הרבי מעניק סכום כסף גדול כדורון דרשה לחתן. ועוד היתה היד נטויה, עניים שנולד להם בן זכר היו עורכים את הברית בחצר הקודש קרעסטיר. מכבדים את הרבי בסנדקאות וכל

סיפור לישועה 32

ההוצאות של ברית המילה נעשו על חשבונו של הרבי. לאחר ברכת המזון היה הרבי ניגש אל אבי הבן, ובשקט ובצנעה מעניק לו מענק גדול במיוחד שיהיה להוצאות גידול הבן...

רבי ישעיה’לה מעולם לא ביקש תמורה מאוכלי שולחנו, אבל דמותו העילאית השרתה בבית אוירה של קדושה וטהרה וממילא הפכה את הכל לטובים יותר, כל מי שראה את פניו המאירים רצה להיות

טוב יותר וטהור יותר.

מזון וצידה השביע לנפשנוחצרו החסידית של רבי ישעיה’לה היתה חצר שכל עיקרה עשיית חסד וטובה ליהודים. אדמו"רים אחרים עבדו את הבורא כשהם ספונים בחדרם, ר’ ישעיה’לה עבד את בוראו כשהוא עומד ליד התנור ומבשל מזון להאכיל בו יהודים רעבים. ביתו פתוח היה לכל דכפין ובכל עת ושעה היו בו צלחת מרק חם, וככר לחם לכל אורח מקרוב ומרחוק. אולם, יהודים אינם טיפשים, והם "הריחו" כי מתחת למסווה של טבח-מבשל, מסתתר אחד מצדיקי הדור, ונהרו אליו במאות ואלפים, לעיתם קרובות לא כדי לאכול אלא כדי ללמוד הימנו דרך בעבודת ה’, ולא פחות מכך כדי להיוושע מברכותיו שעשו רושם בשמים וחוללו נסים על הארץ. מפורסמות היו סעודות מלווה-מלכה שערך בבית מדרשו, אליהן נהרו מאות יהודים מדי שבוע מכל הגלילות סביב העיירה קרעסטיר. לקראת הסעודה היו אופים חלה שאורכה כקומת אדם בינוני. בתחילת הסעודה הונחה החלה הענקית על השולחן, נעטפה במפה לבנה גדולה ומשני צדדיה עמדו שני פמוטים עם נרות דולקים. מסופר על אורח מארץ-ישראל שנקלע לשם לראשונה, ולא הכיר את המנהג, והוא נבהל עד מוות בראותו ’נפטר’ שוכב על השולחן וסביבו נרות. רק לאחר שנטל הרבי ידיו, הרים את המפה, גילה את החלה ובצע אותה, נרגע האיש... לאחר שאכל כזית היה האדמו"ר מחלק

’שיריים’ מן החלה לכל המסובים. שיריים שהיה בהם כדי להשביע אדם רעב לאחר כמה ימי תענית...

החלות הארוכות שהובאו לשולחנו לא נועדו להרשים איש. רבי ישעיה’לה חשב תמיד איך להאכיל כמות גדולה של רעבים, וחלה ארוכה כקומת איש סיפקה לכולם אוכל משביע בשפע.

כאמור, סעודת "מלוה מלכה" בקרעסטיר היתה מפורסמת לשבח בכל רחבי המדינה, ומכל הפינות במדינה היו נוהרים אליה. ואפילו ממרחקים עצומים. בחורף כאשר השבת היתה מקדימה לצאת בחמש וחצי בערב, היו החסידים עולים על הרכבת המהירה ("שנעל צוג") לאחר ההבדלה, וגם אם הגיעו עד לקרעסטיר המוליכים הכבישים כל היו שבתות בערבי דבר. שום איחרו לא לקרעסטיר הלילה חצות מלאות עגלות עמוסות יהודים שבאו לשבות אצל רבי ישעיה’לה. היו גם שיירות שבאו ברגל – חזיון שהזכיר את עולי הרגל לירושלים. ההבדל היה כי לקרעסטיר באו בידיים ריקות ורעבים, ויצאו שבעים,

מלאים כסף וברכות...

רברבייא, טפלא, און שייע...רבי ישעיה’לה היה גם פיקח מופלג ומצוי בכל הוויות העולם, למרות שמימיו לא התערה בו. מקרוב רבי עצמו על קרא דעתיה בדיחא כד המחכימות. עצותיו מבאר לשאוב יהודים אליו באו ומרחוק ישעיה’לה את המקרא הבא (שמקורו מתפילת "יקום פורקן" השבתית). "רברבייא עם זערייא, טפלא, באים אחריהם שבגדולים. גדולים ’רברבייא’, בחינת שהם הדור צדיקי ישנם הסביר: וכך ונשייא". ’זערייא’, אלו הצדיקים הבינוניים, שהם אמנם קטנים מן הגדולים בצדקתם, אבל גם הם לגדולי עולם יחשבו. בדרגה השלישית הם הצדיקים הקטנים בחינת ’טפלא’, וגם הם צדיקים. ואחרי כל אלה מגיע "און שעיה" (באידיש "וגם שעיה", משחק מילים על "ונשייא"), גם שעייה נמנה ביניהם, האחרון לכל

הצדיקים...

(כך היא הגרסה העממית של הסיפור, אבל בספר תולדותיו הראשון של רבינו, "מי באר ישעיהו" מלכא מנדבורנא "ונשייא – מרדכי רבי הרה"ק עליו אמר הזו המליצה שאת בשינוי, האמרה מובאת

33 הדמות שמאחורי התמונה

דעלמא יברך", וישעיה נתברך להיות רבי על ידי הרביים הגדולים, מאן מלכי רבנן).

התמונה והסגולההסגולה הידועה לתלות את תמונתו של רבי ישעיה מקרעסטיר כאמצעי להבריח עכברים, התפשטה בכל רחבי הציבור ובמיוחד בימינו אלו. עד כי יש מוכרים בחנויות לחומרי בנין, שטוענים כי מסיפורי לקוחות הם יודעים שתמונתו של רבי ישעיה’לה מקרעסטיר, טובה ויעילה נגד עכברים יותר מן המלכודות

המתוחכמות ביותר...

כיצד התפשטה סגולה זו?

ובכן, מקורה של הסגולה הוא מרבי ישעיה’לה עצמו. ידועים שני מקרים לכל הפחות בהם הגיעו אליו יהודים להתלונן על מכת עכברים הפושה בבית ובאסם, כאשר הרשעים הקטנים מכרסמים את הכל. יעץ

להם רבי ישעיה עצמו לתלות את תמונת דיוקנו במקום הנגוע, ומני אז נעלמו כל העכברים!...

אמרו על כך צדיקים מביני מדע: בוא וראה את טוב לבו וענוותנותו של רבי ישעיה’לה, שהפקיר את כל כולו למען יהודים כל ימי חייו, אבל מן שמיא סייעו בידו כי גם אחרי אריכות ימיו ושנותיו ממשיך הוא לסייע בידי יהודים על ידי תמונתו וצורתו הקדושה, שמסודו של יודע תעלומות, שלא נגלה לנו,

תמונתו הקדושה מגרשת את הני עכברי רשיעי ומסלקת אותם מן האזור.

שלא להחמיץ אף אורחהיה זה פעם אחת באמצע השולחן הטהור של ליל שבת אצל האדמו"ר הקדוש רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל שו"ת "דרכי תשובה", (אביו של בעל המנחת אלעזר). לפתע נתקלו עיניו של האדמו"ר בשני בחורים שעמדו וצחקו מלוא פיהם. התרעם הרבי ונזף בבחורים "נו, נו, מה זה עומדים ליד שולחן

שבת וצוחקים? זה השולחן אשר לפני ה’. דרך ארץ!"

שערך לילי ביקור על עתה זה לי סיפר וחברי אעשה "ומה לרבי, ואמר הבחורים אחד הצטדק את בידח שלו התיאור השינה. באמצע הדלת את לו פתח ישעיה’לה רבי האדמו"ר ואיך בקרעסטיר,

דעתי וצחקתי".

הרבי בעל דרכי תשובה ביקש להבין. "מה בדיוק היה שם בקרעסטיר?" פנה אל הבחור המספר, "גם אני רוצה לשמוע".

התקרב הבחור במבוכה אל ראש השולחן וסיפר לרבי. "הזדמנתי לסביבות קרעסטיר באחד הלילות. זה היה מאוחר בלילה ואני הייתי רעב צמא ועייף. חיפשתי באופן נואש מקום לאכול לשתות ולישון. לשם. פני ושמתי ישעיה’לה רבי של בביתו ולעילא לעילא אורחים הכנסת יש שבקרעסטיר שמעתי הגעתי לבית בשתיים בלילה. דפקתי על הדלת והייתי בטוח שלא יפתחו לי. הבית היה חשוך. אבל לא עברה אלא דקה ואני שומע מישהו נוטל את ידיו ליד המיטה, וכבר נפתחה הדלת ואת פני מקדם לא אחר מאשר הרבי בעצמו שלא נרתע מלפתוח לי את הדלת גם כאשר היה ללא מלבושו העליון, ואז התברר לי כי הוא ישן באורח קבע ליד דלת הבית, כדי שאם יגיע אורח באמצע הלילה, לא יווצר חלילה

מצב שהוא יישאר בחוץ, ולכן הוא שוכב ליד הדלת כדי לשמוע כל נקישה על הדלת.

שאכלתי עד גבי על עמד וצמא, רעב שאני בי הכיר ומיד פנים, במאור פנימה אותי הכניס הרבי ושתיתי לשובע ואז השכיבני במיטה נוחה. אח, זו היתה הכנסת אורחים לעילא מן כל ברכתא".

שמע הרבי ממונקאטש את התיאור המלבב, ובו במקום גמלה החלטה בלבו כי בהזדמנות הראשונה שיהיה באזור, יסור לקרעסטיר כדי להתוודע מקרוב לצדיק מופלא זה הגומל חסדים בעין כה טובה.

סיפור לישועה 34

נו, נו, הפסק, הפסקבתוך כמה שבועות הוזמן בעל הדרכי תשובה לשמש כמוהל במישקוליץ הנמצאת בפלך קרעסטיר,

ולאחר הברית נסע הרבי לשבות את שבתו בקרעסטיר.

בליל שבת בא הרבי לשולחנו של רבי ישעיה’לה והגבאים הושיבוהו כמובן במקום מכובד ביותר. נכנס רבי ישעיה’לה וקידש על היין ולאחר מכן נטל ידיו וברך על הפת ברכת המוציא.

והנה, בין הברכה לבציעה, הרים הרבי את עיניו, ראה יהודי אחד זקן בין היושבים סביב השולחן ורימז לו "נו נו, קים אהער", שיתקרב אליו לקבל מן הפת.

קורא כשהוא מחאה לאות השולחן על והקיש נבהל מובהק, הלכה בעל שהיה ממונקאטש הרבי בשקט "נו, נו, הפסק, הפסק".

רבי ישעיה’לה לא שת לבו למחאה ורמז עוד פעם ליהודי שיתקרב אליו לקבל מן החלה וכאשר הלה עשה כן, בצע את החלה, חתך פרוסה נדיבה, קרע ממנה את החלק הבצקי הרך ונתן חתיכה גדולה ממנו

לאותו קשיש, ורק אחר כך אכל בעצמו.

פנה אליו הרבי ממונקאטש וכולו תמיהה על תמיהה. "אינני מבין את הנהגת הרבי. בגמרא (ברכות דף מ.) מובאת דעה שאפילו מי שאמר לבני ביתו בין ברכת המוציא לבין הבציעה "גביל לתורי, גביל שעשה כיון המוציא, ולברך לחזור צריך לאכול, לשוורים ותנו במים המורסן את גבלו כלומר לתורי" הפסק בין הברכה לאכילה, וכאן הרבי בירך המוציא ואחר כך מזמן אליו מישהו במילים לקבל את הפת

עוד לפניו?!".

הסביר לו רבי ישעיה’לה במתק שפתיו:

"באותה שעה שברכתי את הברכה, ראיתי מולי יהודי שיושב וכשראה את החלה הכרתי בו שאחזו לו שאין הזדמנות באותה ראיתי ואני רעב מרוב נפער פיו אכל, לא כבר ימים כמה כנראה בולמוס. שיניים. רציתי להרגיע אותו ולכן רמזתי לו וקראתי שיבוא אלי לקחת חלה, ולכן גם נתתי לו לאכול

מהבצק הרך שייקל עליו לאכול".

התרגש הרבי ממונקאטש ואמר, "אין זאת אלא כי מי שכל ימיו מחפש לגמול חסד עם יהודים, מן השמים כבר מסייעים בידו. אני לא הייתי מרים את עיני מהחלה וממילא לא הייתי רואה את היהודי אחוז הבולמוס, לא הייתי שם לב שאין לו שיניים, ועד שהוא היה מקבל חתיכת חלה קשה, נשמתו היתה

פורחת מרוב רעב".

ומני אז החל מעריץ את רבינו עד בלי גבול.

א ן, ורפא ירפ תו ית רק שבומעשה ביהודי חולני שבא אל רבי ישעיה’לה וקונן לפניו כי הרופאים נואשו מחייו. "רבי, אני רוצה

לחיות" בכה היהודי.

הרבה לכאן באים שבת בכל נא, "ראה לענין. שלא לכאורה לו וענה בקדשו נענה ישעיה’לה רבי אפילו בידי לי אין להאכילם. כדי מעות להרבה זקוק ואני למאות, מגיע מספרם לפעמים אורחים,

פרוטה אחת עבור הוצאות השבת".

הבין הלה את הרמז ותרם להוצאות השבת ביד רחבה.

לאחר כמה ימים הגיע הלה שוב לקרעסטיר והפעם פניו צוהלות. "אני מרגיש טוב, והרופאים בדקו אותי ואמרו שאינם מבינים, אבל המחלה האנושה הסתלקה ממני באורח פלא".

35 הדמות שמאחורי התמונה

א" (שמות פרק כא). אנחנו ן ורפא ירפ בתו ית הצטחק רבי ישעיה’לה ואמר: הן כתוב בפסוק "רק ש

תו יתן, ורפא ירפא". אם תורמים להוצאות שבת עבור יהודים, הרי זו משנים קצת את הניקוד: "רק שב

סגולה גדולה לרפואה"...

דברי נביאותלפני אשר בארה"ב ודעת תורה ישיבת מנהל זצ"ל מנדלוביטש פייבל שרגא רבי הגה"צ וסיפר

נסיעתו לארה"ב, והוא עודנו אברך צעיר כבן 27 נסע להתברך מפי הרה"ק רבי ישעיה’לה וליטול ממנו

ברכת הדרך.

לגודל פליאתו של רבי שרגא פייבל החל הרבי מדבר ברוח הקודש, כשהוא מנבא לרבי שרגא פייבל

את כל העתיד לקרות אותו בארה"ב.

כחלוף שנים סיפר זאת רבי שרגא פייבל לתלמידיו בישיבת תורה ודעת ואמר להם, "כעת יכול אני

לומר לכם כי צרור לא נפל מדבריו של הרבי הקדוש מקרעסטיר והוא אכן חזה במדויק את כל העתיד

להתרחש עמי".

(על פי הספר "שלוחא דרחמנא" מאת הרב אהרן סורסקי לתולדות חייו של הגה"צ רבי שרגא פייבל

מנדלוביטש זצ"ל).

מפתח של פרנסה בידומעשה בחסיד בעלזא שביקש לנסוע את רבו הקדוש הרה"ק רבי יששכר דוב זיע"א לחצר הקודש

בעיירה בעלזא לקראת ימי החגים. אך בגלל סיבות שונות נמנע ממנו הדבר. בצר לו כתב לרבי כי לא

יוכל לבוא לבעלזא וישהה בצל קדשו של הרה"ק רבי ישעיה’לה בקרעסטיר.

"טוב מאד" ענהו הרבי מבעלזא, "מפתח של פרנסה נמצא בידו של רבי ישעיה’לה, וכדאי והגון הוא

הדבר להיות במחיצתו בימים קדושים אלו".

מעשיו של הרבי לפני התקיעותבגלל השנה לראש לבעלזא להגיע היה יכול לא הוא שגם סרנטש העיר מן אחר בעלזא וחסיד

הדין ימי את ולעשות השנה, לראש לקרעסטיר לנסוע החליט ולכן בביתו להישאר רצה לא עסקיו,

במחיצתו של רבי ישעיה’לה.

מקובל בקרב עדות החסידים, כי לפני תקיעת שופר עושים הפסקה. החסידים הולכים למקוה, והרבי

בנוסף לטבילה במקוה, נכנס לחדרו להתבודד וללמוד את הזוהר הקדוש, או ללמוד ברמב"ם הלכות

תשובה או הלכות שופר. חסיד זה היה סקרן לדעת, מה עושה רבי ישעיה’לה לפני תקיעת שופר?

כשיצא הצדיק מבית הכנסת הלך החסיד בעקבותיו. הוא הציץ מבעד חור המנעול שבדלת הבית,

וראה שהצדיק נכנס לחדר האוכל הענקי, נטל סכין ארוכה, והחל לחתוך את העוגות הענקיות לחתיכות

המתפללים לפני ומזומן מוכן יהיה שהכל כדי השולחנות, את ולערוך לכוסיות, יי"ש לשפוך קטנות.

כשיבואו לעשות קידוש מיד בסיום התפילה. אותו חסיד הביע את פליאתו בפני אחד החסידים, והלה

השיבו תשובה ניצחת. שמא עבודה זו חשובה לפני הקב"ה יותר מלימוד הלכות? שהרי שנינו "גדולה

הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה".

סיפור לישועה 36

למה התהפך הייןהראשונה העולם מלחמת בעת נמלט טשאקאווע אבדק"ק זצ"ל הלברשטאם יעקב רבי הגה"צ ממדינתו היא גליציה, מפחד הגיוס לצבא, והתגלגל בדרכי נוד עד שהגיע להונגריה לעיירה קרעסטיר,

ושם נכנס לחצר הקודש של רבינו בימים שלפני פורים.

רבינו שהיה כאמור תלמידו של הרה"ק רבי חיים מצאנז כיבד את צאצאי צאנז ביותר, ואת רבי יעקב כיבד בכבוד מלכים ממש. הוא הפציר באורחו להישאר אצלו לימי הפורים כשהוא מבטיחו כי כאן לא

יחסר לו דבר.

הגה"צ מטשאקאווע התרצה לבקשת רבינו ונשאר בקרעסטיר עד לאחר הפורים כשבדעתו לנסוע משם לאחר החג, אבל הרבי לא הניח לו לעזוב ובכל פעם מצא אמתלה חדשה לעכבו אצלו עד שהתקרבו ימי הפסח. כשביקש להיפרד מרבינו, הביע הרבי תמיהה, עכשיו, בערב פסח? הרי אתה מורה הוראה מובהק וימי הפסח ממשמשים ובאים. אצל הציבור מתעוררות שאלות בהלכות הפסח, ולפיכך אבקשך

להישאר עמנו לחג הפסח".

בערב יום טוב הכינו המקורבים ובני הבית את השולחנות לקראת ליל התקדש החג. לאורך החדר משובח יין בקבוק הונח שולחן כל על צחורות. לבנות במפות מכוסים שהיו ארוכים שולחנות סודרו וחבילת מצות מצוה. וליד מקומו של כל אורח סודרו כלי אכילה יפים שהשרו אווירת ביתית נעימה.

ירגיש כל אורח כאילו הוא נמצא בביתו שלו.

אחר חצות היום בערב פסח הלך רבינו למאפיה ואפה מצות מיוחדות עם חבר תלמידיו, כפי החומרות המרובות שקיבל מרבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע אשר רבינו נהג ככה אחריו.

לאחר תפילת ערבית ניגש רבינו למקום מושבו להתחיל את הסדר וכיבד את הגה"צ מטשאקאווע לשבת לימינו.

אך התחיל הסדר ואחד האורחים הזיז בטעות את שולחנו של רבינו.

התוצאה היתה איומה.

בקבוק יין גדול התהפך ותכולתו נשפכה על השולחן כשהיא צובעת הכל באדום ארגמני כהה. את המפה הצחורה, את הכלים וההגדות.

ואת המצות...

המצות נרטבו לגמרי מהיין ולא היו ראויות לשמש למצוותן.

לגבאים לא נותרה ברירה. הם הוצרכו להחליף את כל כלי השולחן, כאשר רבינו מרגיע את הרוחות ומסביר שאפשר להשתמש במצות המצוה שהוכנו עבור ליל החג השני.

ומה יהיה בסדר השני? עד אז ירחם ה’.

כמה והסדר, השולחן בהכנת שהושקעו האדירים המאמצים כל את שידע האומלל האורח ברם, השתדלו להכין הכל על הצד הטוב ביותר - והוא בתנועה מסורבלת אחת גרם נזק שכזה. עמד אדום

פנים מרוב בושה וחיפש מקום איפה יוכל להתחבא.

הרבי הקדוש הבחין בזוית עינו איך השתנו פניו של האורח מגודל הבושה, ומיד החל להרגיע את רוחו: "לא קרה כלום, הגבאים כבר יחליפו הכל, בעוד כמה רגעים נוכל להמשיך את הסדר כרגיל".

אך דברי התנחומים לא נכנסו ללבו של האורח, והוא המשיך לעמוד מן הצד מבויש כולו.

37 הדמות שמאחורי התמונה

אכן, כפי שאמר הרבי, תוך דקות אחדות הובאה מפה לבנה חדשה לשולחן. הכלים הרטובים נלקחו ותחתיהם הובאו כלים חדשים נוצצים. מצות המצוה של הלילה השני הונחו במקומם ואמירת ההגדה

החלה.

ופתאום, מרגיש הגה"צ מטשאקאווע איך שהרבי מנסה להזיז ברגליו את רגלי השולחן. הוא נעץ מבטים נדהמים אל מתחת לשולחן ורבינו שהרגיש במבטיו רמז לו באצבעו, "נא לשתוק".

לאחר דקה אחת של מאמצים מצד רבינו, זזו רגלי השולחן, הוא רעד כולו ובקבוק היין השני התהפך בדיוק כמו בפעם הראשונה. היין נשפך והכתים את המצות, את המפה ואת ההגדות והכלים, וליהודים

היתה אורה ושמחה...

"מה זאת" הרעים רבינו בקולו, "מה קורה? אני רואה שהלילה הביאו לכאן שולחן עם רגליים רעועות, זו כבר פעם שניה שהיין נשפך. תוציאו מיד את השולחן החוצה ותביאו נא בבקשה שולחן עם רגליים

טובות וחזקות".

המהומה היתה גדולה, ובתוך כל הבלבול עד שהכל סודר מחדש, הוסחה דעת הכל מהאורח המבויש, שעתה נרגע לגמרי בראותו כי אכן לא הוא היה האשם אלא השולחן עם הרגליים הרעועות...

"בוא וראה" אמר הגה"צ מטשאקאווע, "לרבי ישעיה’לה היה כדאי להפסיד לגמרי את מצות המצוה המהודרות שנאפו בשבילו בערב יום טוב, ובלבד שהאורח המסכן והמבויש ירגיש גם הוא שמחת יום

טוב!"...

(כעין סיפור זה מסופר על הגאון הקדוש רבי עקיבא איגר זצוק"ל. ותשואות חן חן להרה"ח רבי שלום אלעזר ליכטנשטיין שליט"א מארה"ב שמסר את הסיפור מתוך הספר "מופת הדור" - קורות חיי רבי

ישעיה’לה מקרעסטיר העומד לצאת בקרוב על ידיו).

לעצמו לא היה צריך כלוםלמרות שנהרו אליו אלפי חסידים ורבים מהם ביקשו להציף אותו בכסף, נהג רבינו את ביתו בפשטות,

בצניעות, ובעניות, עד כדי כך שבחדרו לא היתה רצפת אבנים או קרשים אלא אדמה וטיט.

מאות מגיעים היו הכרמים לגבעות הבציר ימי וכשהגיעו לטוקאיי, היא שכנה קרעסטיר כאמור יהודים עניים ממחוז מרמרוש, כדי לדרוך את הענבים ברגליהם ולייצר יין כשר לכל מדינות אוסטריה-הונגריה. במשך כל ימי השבוע עבדו יהודים קשי יום אלו בכרמים וביקבים עבודת פרך ולא טעמו טעם תבשיל חם, אך לקראת שבת קודש היו באים הפועלים בהמוניהם לקרעסטיר לחצרו של רבי ישעיה’לה. לפעמים הצטופפו שם בשבתות (בשיא עונת דריכת הענבים בגת) כחמש מאות דורכי ענבים בבת אחת, והרבי כיבד אותם במאכלי מלכים והכל בשפע רב. האורחים היו כל כך רעבים שאכלו בשבת כל מה שהיה במחסן הגדוש, ולסעודה שלישית כבר לא נותרו חלות ואכלו לחם שחור. לסעודת מלוה מלכה לא

נותר כבר גם לחם שחור... ועל כן הוזמן השוחט לשחוט בהמה נאה במוצאי שבת.

הצוואה הקדושה: "להכין הרבה אוכל ליהודים"כל ימיו היה רבי ישעיה אדוק במידת החסד עד בלי גבול וקיים בהידור רב את המשנה באבות "ויהיו

עניים בני ביתך".

בשנת תרפ"ה, כשהיה בגיל ע"ד שנים, התרופפו עמודי גוו של רבי ישעיה’לה וחולשה גדולה החלה אופפת אותו. אחרי פסח תרפ"ה עוד נסע לצאנז להשתטח על קברו של הרה"ק רבי חיים זיע"א ביום ההילולא שלו כ"ה ניסן, ובחזרתו משם חלה וכבר לא יכול היה לנסוע ברכבת מחמת חולשתו, והוכרחו להביאו הביתה במכונית. (דבר נדיר באותם ימים, לפני 85 שנה). הוא נפל למשכב והרופאים שהובאו

סיפור לישועה 38

למיטתו אמרו מיד נואש לחייו. סובביו הבינו כי למגינת לבם, בקרוב יעזוב אותם ויתעלה לעולם שכולו טוב.

אור ליום שני ג’ באייר ניתן היה למשש בידיים את המעמד הנורא העומד להתרחש. הרבי ציוה על נכדו הרה"צ רבי מאיר יוסף רובין, חתן בנו הרה"ק רבי אברהמ’לי, לשורר את הזמר "יום זה מכובד"

(מזמירות שבת קודש), וכאשר שאלו נכדו "האם שבת היום?" ענה "הן".

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת - - -

"אני מבקש להכין כמות גדולה מאד תפו"א מבושלים והרבה ככרות לחם" ביקש על ערש דווי, "מחר יהיה כאן קהל גדול מאד וצריך לדאוג שיהיה להם מה לאכול".

זאת היתה צוואתו של הרבי שכל ימיו היו מסכת אחת של אהבת ישראל והכנסת אורחים בלתי לדאוג צריך ומרחוק, מקרוב להלוויתו, שיבואו האורחים האחרונות? בשעותיו חשב מה על פוסקת.

שיהיה להם מה לאכול!

"קראו לבני רבי אברהמ’לי" ציווה הרבי. ובשעה שעמד בנו ליד מיטת חוליו אמר לו אביו. "אתה תביא את הקוויטלאך לקברי ובעז"ה אני מקווה שכולם ייוושעו כמו שהיה עד עכשיו".

הוא שוחח עם בנו דקה אחת בלבד, וציווה לקרוא לנכדו רבי מאיר יוסף רובין, ממלא מקומו של חמיו רבי אברהמ’לי לאחר הסתלקותו, ואתו הסתגר ושוחח באריכות.

אחת מבנות המשפחה, שהיתה אשה משכלת וחכמה, אמרה באותו מעמד, "כלל לא מוצא חן בעיני דבר זה שהרבי מדבר כה מעט עם בנו, ושם את הדגש על הנכד".

ואכן, היא צדקה.

בנו רבי אברהמ’לי ממלא מקומו, נפטר פחות משנתיים לאחר פטירת אביו, ביום ח"י אדר תרפ"ז, ואילו הנכד, רבי מאיר יוסף רובין, חתנו של רבי אברהמ’לי מילא את מקומו טו"ב שנים, עד שנהרג על

ידי הנאצים הארורים בשנות הזעם באושוויץ בט"ז סיון תש"ד.

עדותו של מנהל הדוארלאחר ההסתלקות כאשר השמועה הקשה התפשטה בכל האזור, התאספו רבבות יהודים לקרעסטיר כדי ללוותו למנוחת עולמים. הבכיות והיללות שהיו שם בשעת מעשה, לא היו כדוגמתן במדינת הונגריה מאז ומעולם. הציבור היה כה גדול עד כי בלתי אפשרי היה להשתלט על הסדר ולהביא את המיטה וכך בחצרו מקוה קצרה שעה בתוך חפרו שולחנו, מאוכלי ענבים דורכי קבוצת טהרה. לשם למקוה טיהרו אותו. כמקובל אצל אדמו"רים לא הושמעו הספדים, אבל מספרים כי מנהל הדואר המקומי, איש

הונגרי לא יהודי שהשתתף בהלוויה, פנה אל המלווים כשהוא נרגש ודומע ואמר לציבור הגדול:

שייקא" "אבא היה מי יודעים אינכם הארץ, קצוות מכל לקרעסטיר שבאים אתם ורבותי, "מורי (כך קראו לו הגויים המקומיים), אבל אני שטיפלתי בדואר שלו יודע את מעשיו. במשך עשרות שנים שלח הרבי על ידי הדואר הון רב למאות משפחות עניות שמתגוררות בכל המדינה והוא תמך בהם. נכון שגם הגיעו לכתובתו בכל יום מעטפות עם הרבה כסף, אבל "אבא שייקא" שלח פי שלוש יותר ממה

שקיבל"...

אם יהיו צדקות – יהיו ישועותהבית בני שאלו למרומים, ולפרוח גופו את לעזוב עמדה הטהורה נשמתו כאשר דווי, ערש על והמקורבים את רבי ישעיה’לה, "מה יהיה? מה נעשה בלעדיך? כל כך הרבה ישועות היו לנו בזכותך, מה

39 הדמות שמאחורי התמונה

יהיה מעתה ואילך".

הזדקף רבי ישעיה’לה בכוחותיו האחרונים על הכרית, נשען על ראש המיטה והבטיח בפה מלא:

"אם תמשיכו לעסוק במעשי החסד הלאה, והבית יהיה בית הכנסת אורחים, ויהיה פתוח בפני כל אחד ואחד, וכל אורח יוכל למצוא פה מזון בשפע, וגם תתנו צדקה לעניים בשפע כאשר נהגתי בימי חיי,

ימשיכו גם הישועות לבוא מן השמים".

ואמנם, מקום ציונו הנמצא על ראש ההר בקרעסטיר היה לאחר פטירתו מקום ישועות גדול. אלפים ג’ אייר. העולים החל ביום שלו בכל ימות השנה, ובפרט ביום ההילולא רבים היו עולים לציון קדשו קבלו עליהם לעשות מעשי חסד לעילוי נשמתו, אמרו פרקי תהלים, התפללו מעומק לבם, ונושעו שם

בכל מילי דמיטב.

בשנים האחרונות כאשר שערי אירופה המזרחית נפתחו לרווחה נעשתה הנסיעה להונגריה ענין קל, ומסורת העליה לציונו של רבי ישעיה’לה התחדשה ביתר שאת.

ישועות מקרי של רבות עשרות מימיו. את ולתת שוב לנבוע החל קרעסטיר של הישועות ומעיין בעקבות התפילה על הציון הקדוש כבר רשומות עם פרטים ופרטי פרטים. המקום ידוע כמקום מסוגל

לפעול בו פרנסה ברווח. בני חיי ומזוני. רפואות וכל מיני ישועות.

בעל להיות יוכל "ישעיה כי שאמר זיע"א לב הייטב בעל מרנא של קדשו אמרת הובנה למפרע פרנסה אפילו אויפן שפיץ בארג", רבי ישעיה’לה מקרעסטיר ממשיך לפעול פרנסה וכל מילי דמיטב לכל

ההולכים בדרכו ולכל העולים על ציונו הנמצא בראש ההר בקרעסטיר...

מוגש ע"י מפעל החסד "רב להושיע"טלפון: 02-502-33-26 | ת.ד. 50542 ירושלים

לתרומות: 1-800-20-24-20

סיפור לישועה"מדוע הרחוב מלא בריח נורא של שריפה איומה, ומה עושות כאן ניידות משטרה כה רבות?

הם עמדו כמוכי רעם כאשר התברר להם כי מכל המכבסה המפוארת שלהם נותרו רק שיירים שרופים.עודם מתקרבים המומים ורועדים לשרידי החנות והנה שוטרים מקיפים אותם.

"האחים אלברטיני?" "נכון".אזיקי מתכת נוצצים הונחו בן רגע על ידיהם. "אתם עצורים".

זכותכם להתייעץ עם עורך-דין. כל מה שתאמרו ישמש נגדכם".*

"בבואו לכפר, ראה יחיאל פישל מולו את שכנו השופט פטר קישלי צועד לקראתו.

"תודה רבה לך פטר!" צהל יחיאל פישל לקראתו,"בזכותך הרווחתי הרבה כסף. כעת אני יכול להחזיר לך את החוב".

פטר נעץ בו עינים משתוממות, "על מה אתה מדבר?" יחיאל פישל עמד נדהם. "נו, ההלוואה שהלווית לי אתמול בבורנב".

פטר הביט בו בתמהון, "פישלה, אתה קודח? מה הרווחת בזכותי,על איזה חוב אתה מדבר? אני בא אליך כדי שתמכור לי פרה אחת".

יחיאל פישל הרגיש שראשו מסתחרר, האם לקה שכנו השופט הנכבד באובדן זכרון?"*

שני קטעים מתוך אסופת סיפורים נלבבים במיטב המסורת הידועה של "סיפור לשבת",והפעם כולם על דמותו הקדושה והמאירה של הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר זיע"א, אוהב

ישראל הגדול, שסיפורי ישועותיו - העידו גדולי ישראל - מסוגלים לישועה לכלל ולפרט.