פעילות להעלאת המודעות לנגישות | רון פישר, אורי גלבוע ואשכר טננבאום

בבואנו לבחור מהו הנושא אותו נרצה להעלות לסדר היום החברתי במסגרת הקורס, בחרנו בנושא הקרוב לליבנו, הנגישות. נוסף על הקשיים הכרוכים בעצם

היותנו סטודנטים לארכיטקטורה בטכניון, נערמים אף קשיים נוספים הקשורים בנגישות, אותם חווים סטודנטים בעלי מוגבלויות וביניהם גם רון. מטרת העבודה

שלנו הייתה לקיים אירוע רב משתתפים אשר יעלה את המודעות לחשיבות לנגישות לכל בקרב קהל הסטודנטים בכלל ובקרב קהל המתכננים בפרט. בנוסף, מטרתנו

הייתה לגייס חברים חדשים לתא הנגישות החדש שנפתח השנה בטכניון ולהוות צומתחשוב בתיאום בין סטודנט הנדרש לסיוע לבין הגורמים הרלוונטיים מהנהלת הטכניון.

איסוף מידע

ראשית, ניסינו לבחון את המצב הקיים בטכניון, הן מחוויית המשתמש האישית שלחברים מהפקולטה בעלי מוגבלויות שונות והן מן הבחינה התכנונית.

- חברנו לצוות התא הנגיש בראשותו של רביב מרקוס, אף הואחווית המשתמש מהפקולטה ולקחנו חלק פעיל בפגישות הדו חודשיות. הבנו כי למרות שהטכניון

מציג עצמו כנגיש, אין הדבר אכן כך. ישנו חוסר תאום רב בין הזרועות השונות של הטכניון, כך ייתכן שקיימת חניית נכים בסמוך לכיתת הלימוד, אך היא חסומה בשער חשמלי ולא ניתן לגשת אליה. זאת ועוד, בכל פעם בה הטכניון עורך אירוע בשדרה

הראשית והדשא, נחסמת כליל כל חניית הנכים באזור. מקרה נוסף הוא בית הכנסת בטכניון אשר לאחרונה עבר שיפוץ להוספת רמפת כניסה. כשערכנו ביקור במקום

גילינו כי דלת הכניסה מהרמפה נעולה במשך השבוע ונפתחת רק בשבתות כיוון שחתולים נכנסים דרכה לבית הכנסת. מובן כי הדוגמאות רבות מספור, ואלו רק

מדגם מייצג לחוסר התיאום וההבנה הנדרשת בהתעסקות עם נושא כה רגיש וחשוב.

באירוע "מעגל קפה נגיש" אותו יזם התא הנגיש נפגשנו עם צוות היועצות הפקולטיות אשר ברכו על היוזמה אך טענו כי על הסטודנטים להיות היוזמים ולהגיד

מה הם צריכים. מובן כי אין הן יכולות לנחש צרכי כל סטודנט, אך החזון שלנו הוא הוליסטי ומציע גישה יותר מערכתית. אנשים בעלי מוגבלויות אינם צריכים לבקש

הטבות או עזרה, הם צריכים את האפשרות לנוע ממקום למקום, לשבת בהרצאות ולשמוע אותן ולהיות מסוגלים לתפקד כמו סטודנטים ללא מוגבלויות מבלי הצורך

לערוך המון תיאומים מראש. בנוסף, הופתענו לגלות באירוע כי הגיעו מספר אמהות עם עגלות אשר טענו שגם עבורן הטכניון אינו נגיש וכי הן מתקשות לנוע בחופשיות

ברחבי הקמפוס.

– בימים אלו צוות מתכננים מהפקולטה בראשותו של שמאי אסיףתכנון לטווח ארוך שוקדים על הכנת תכנית המתאר החדשה בטכניון. חשבנו כי ודאי המתכננים, אשר

אמונים על הנגשת המקום אותו הם המתכננים ציבור יבין את חשיבות הנגישות ?????????????? )דלית – מהותכנונה. לדאבוננו, מספר פגישות עם אסיף וכן עם

הבהירו כי אין הדבר כך. בצוות קיימת אדריכלית שם המשפחה והתפקיד שלה?!?!(

האחראית על הנגישות אך היא כבר יצאה לגמלאות ואינה מתפקדת כחברת צוות בצורה מלאה. שנית, חבר המתכננים משוכנע כי הטכניון נגיש ואין מה לפתור חרף טענותינו ואף ההצעה להכין מסמך הפורט את הגורמים בהם לדעתנו, ובעיקר על

סמך ניסיון אישי, יש להתמקד בעת התכנון. אנו מצרים על כך כי דווקא הראייהההוליסטית והאחראית אשר נדרשת מכל אדריכל באשר הוא, נעלמה כליל בטכניון.

הפעילות

כיוון שמטרת הפעילות הייתה העלאת המודעות לנגישות והצורך בה, רצינו להעניק למשתתפים חוויה דומה אותה מרגיש בעל מוגבלות מכל סוג שהיא הלומד בטכניון.

תכננו "מסלול מכשולים" המכיל משימות שנדמו כפשוטות בתחילה, אך יחד עם שלל האביזרים שהכנו, ההופכות את המשתתפים לבעלי מוגבלויות לרגע קט,

התגלה כי אין הדבר כך. את שלל התחנות ריכזנו בכרטיסייה אשר חולקה למשתתפים. כל משתתף שסיים משימה קיבל מדבקה ומי שסיים את כולן זכה

להנות מארטיק, ממתקים ושתייה בעמדת הקבלה לאירוע.

בחרנו למקם את הפעילות בכניסה לפקולטה, על השדרה הראשית ומול הדשאבצהריי יום ד', על מנת להשיג כמה שיותר חשיפה ומשתתפים.

ראשית, פרסמנו את הפעילות בפייסבוק, בפליירים אשר חולקו שבוע קודם ובעת האירוע עצמו וכן בפוסטרים הנתלו במעונות ובלוחות המודעות הפקולטיים. את

התקציב לכל ההדפסות והצילומים השגנו באדיבות התא הנגיש ואס"ט.

ביום האירוע עצמו דאגנו למספר מתנדבים גדול אשר יסייעו בהקמת האירוע, תליית פוסטרים וסחיבת ציוד וכן הפצת דבר קיום האירוע ברחבי הקמפוס. הכנו חולצות

של התא וכך ידעו כולם מי חלק מהצוות.

התחנות:

להתגלגל מכל המדרגות.1האתגר: להחזיר ספר לספריית ארכיטקטורה / לשאול ספר חדש.

המלכוד: עליך לעשות זאת על ידי הליכה עם קביים או שימוש בכיסא גלגלים החוויה: רבים מן המשתתפים נכנעו עוד טרם נכנסו לפקולטה, ברמפת

הכניסה המשופעת. אנו חושבים כי חוויה זו ממחישה בבירור כיצד סטודנט בעל מוגבלויות מתקשה בפעולה פשוטה ויומיומית ששאר האנשים מספיקים

לעשות בהפסקה.

לקפוץ למים עמוקים.2האתגר: למזוג מים לכוס

המלכוד: עליך לעשות זאת בעיניים קשורות החוויה: ייתכן כי זו נשמעת משימה פשוטה, אך בפועל רבים מן הסטודנטים

שפכו את המים על עצמם או על מי שעמד לידם.

שתי ידיים שמאליות.3האתגר: שתיית הכוס שנמזגה

המלכוד: עליך לעשות זאת עם שתי ידיים קשורות או ללא שימוש בידיים כלל החוויה: גם במקרה זה, משימה פשוטה עבור אדם ללא מוגבלויות הופכת

לקשה עבור מי שנאלץ להתמודד איתן.

שיחת חרשים.4האתגר: לצפות בקטע וידאו קצר ולענות על שאלות אודות תוכן הסרט

המלכוד: עליך לעשות זאת בצפייה בסרט בלי קול החוויה: רבים מן המשתתפים כלל לא הצליחו לענות על השאלות, אף לא

בצפייה חוזרת בקטע. ודאי שאם קשה להבין קטע מהסרט הכוכבים של.1שלומי, קשה להבין קטע מהרצאה בחדו"א

שטויות במיץ עגבניות.5האתגר: לזהות מה המילים הכתובות על הגיליון

המלכוד: המילים כתובות בשיכול אותיות, המדמה קריאה של דיסלקטים. החוויה: חלק מן המילים היו קשות במיוחד עבור המשתתפים אשר לא

הצליחו לקרוא את המילים.

הסקת מסקנות הצלחת האירוע הייתה גבוהה מאוד ממה שציפינו. למרות העובדה כי זה היה

היום האחרון לסמסטר וכי במקביל לאירוע התקיים הפנינג גדול של .70הפקולטה להנדסת מכונות, ספירת הכרטיסיות המלאות עמדה על כ-

הופתענו לראות כי למרות שהמשימות נראות קלות אנשים לא זלזלו בהן ובאמת ניסו "לעמוד באתגר" כפי שפרסמנו, והתייחסו אליו ברצינות. מספר סטודנטים אף ניגשו וסיפרו לנו על חוויות שהם חוו כסטודנטים בטכניון, אף

כאלו עם מוגבלות חולפת, כמו שבר ברגל או ביד. בנוסף, גייסנו מספר חברים חדשים לתא הנגיש אשר הצטרפו לפגישות

שהתקיימו במהלך החופש וודאי יתרמו מזמנם וממרצם אף שנה הבאה,כשאנו כבר לא נהיה פה.

החוסר היחיד אותו הרגשנו היה היעדר של הסטודנטים מהפקולטה באירוע. אנו סבורים כי דווקא כמתכננים ניתנת לנו היכולת הגבוהה ביותר להשפיע

על הנגישות ואופי המרחב אותו אנו מתכננים. משום כך, חשוב מאין כמוהו כי אדריכלים ואדריכלים לעתיד יחושו את הדברים אותם הם מתכננים באופן בו באמת משתמשים בהם. דוגמא מצויינת היא רמפת הכניסה לפקולטה אשר

אולי נדמית כלא תלולה, אך עם כיסא גלגלים ובלי שרירי ידיים מפותחים על המשתמש? מה6%מאוד קשה לעלות בה. מה המשמעות של שיפוע

המשמעות של דלת צרה מדי? מעלית שלא ניתן להיכנס אליה? ידית גבוההמדי בשירותים?

לא אחת, יצא לנו לשמוע מאדריכלים מנוסים ו "נחשבים" בפקולטה כי חוקי הנגישות הם טרדה בלתי פוסקת ושיש צורך להפסיק עם אכיפת החוקים

הנוקשים הללו. האין האדריכלים הללו מעוניינים שכולם יזכו להשתמש בחלל אותו הם מתכננים? האין הם מבינים כי אולי היום בריאותם עוד איתנה, אך יום יבוא ואף הם יזדקקו למכשירי הליכה או שמיעה? הנגישות אינה שמורה

רק לחלכאים ונדכאים של האוכלוסייה., היא שייכת לכולנו. לנער ששבר את הרגל, לזקן שנדרש למעקה יציב, לאישה בהריון שזקוקה למקום לשבת

ולילד הקטן בעגלה. כמה חבל שבמקום להוביל את המהפכה האדריכלים בהם אנו נתקלנו מתנהגים במה שלא יכול להיות מתואר אחרת מאשר "פני

הדור כפני הכלב".

סיכום אנו מקווים כי הפעילות אותה ארגנו אכן סייעה בהעלאת המודעות לנגישות ברחבי הקמפוס וכי התא הנגיש ופעילותו יגברו משנה לשנה, וכך סטודנטים חדשים ידעו שיש להם למי לפנות בקמפוס. ממש כפי שיש "רכז דת", "רכז

ירוק" או "רכז חברה" באס"ט אנו סבורים שיש למנות גם "רכז נגישות" אשריפעל לקידום הנושא במהלך כל השנה.

אנו מאמינים כי בתור אדריכלים זו חובתנו לדאוג כי כולם ללא יוצאים מן הכלל יוכלו להשתמש וליהנות בבניינים שאנו מתכננים. זהו צעד חשוב למען

שיוויון באוכלוסייה. בהזמנות זו, אנו מבקשים להודות לרביב, יו"ר התא על הסיוע הרב בארגון

וגיבוש הפעילות ושיתוף הפעולה המבורך מצדו.