מגיש : בירמן יהושעמערכת הנשימה - מבנה ותפקוד

מבנה ותפקוד מנגנון הנשימה

חילופי הגזים הובלת הגזים בתא

נשימה במנוחה נשימה במאמץ

השוואה : נשימת מאומן מול נשימת לא מאומן

ה'' ב

מבוא

תפקידי מערכת הריאות

לספק חמצן למערכת הדם•לסלק פחמן דו חמצני •

ממערכת הדם בדםphלאזן את רמת ה- •

מאזן חומצה - בסיס

מערכת הנשימה היא •אחת משלוש המערכות המרכיבות את משולש

החייםאחת המערכות החיוניות •

ביותר לקיום גוף האדםהתאים בגוף האדם אינם •

יכולים לשרוד ללא חמצןהפסקת פעולתה של •

מערכת הריאות והנשימה תגרום רחמנא לצלן

למוות כעבור כעשר דקות מהפסקתה

מבוא - המשך

אנו מבחינים בשלוש סוגי נשימות נשימה - חילוף גזים•נשימה חיצונית – בין נאדיות הריאה ובין נימי •

הדםנשימה פנימית – תהליך חילוף האנרגיה בתוך •

התא

מבנה מערכת הנשימה

מבנה מערכת הנשימה - המשך

חלל האף

והפה

קנה הנשימה

ריאות

סימפונות

הלב

צלעות

סרעפת

מבנה מערכת הנשימה - המשך

מבנה מערכת הנשימה - המשך

הנשימה - מערכת מבנההמשך

. נאדיות הנשימה קרום שטח את מגדילותגזים הריאה חילוף מאפשר זה מבנה

מהיר . לדם שבנאדיות האוויר בין

נימי רשתדם

הנשימה - מערכת מבנההמשך

10

מבנה מערכת

הנשימה המשך

קנה הנשימהממבנה הקנה והסמפונות •

ניתן להסיק כי חילוף הגזים בין הדם לבין

האוויר המצוי בצינורות אלה קטן מאוד.

המבנה מאופיין ע"י דופן •עבה ומעט כלי דם ולכן

אינו מאפשר דיפוזיה.נפח האוויר "הכלוא" •

בצנרת ושאינו משתתף בחילופי הגזים עם הדם מוגדר כנפח מת אנטומי.

שאיפה הסרעפת מתכווצת ויורדת

כלפי מטה. התכווצות השרירים הבין

צלעיים גורמת להרמת הצלעות התחתונות.

.נפח בית החזה והריאות גדל הלחץ בתוך בית החזה

והריאות יורד. כתוצאה ממפל הלחצים הנוצר

בין חלל הריאות לבין אוויר הסביבה נשאף לתוכן אוויר.

זהו תהליך אקטיבי הצורך אנרגיה לפעולת השרירים.

נשיפה ,הנשיפה היא תהליך פסיבי

שאינו מצריך עבודת שרירים אלא הרפייתם בלבד.

הסרעפת נמצאת במצבמנוחה. במצב זה הסרעפת

קמורה, וקמרון זה בולט למעלה, לתוך בית החזה.

ההרפיה מביאה להקטנת נפחבית החזה והריאות, וכתוצאה מכך יוצא מהן האוויר בתנועת

וואקום. דיבור, שיעול או פעילות גופנית

גורמים לנשיפה מאומצת הדורשת אנרגיה.

סירקולציה של החמצן

ריאותחילוף גזים

)פנימי(

תאשרשרת האלקטרונים

במיטוכונדריון

תאמעגל קרפס במיטוכונדריון

Co2 O2

אוויר 79 חנקן % 21חמצן %

CO 2הוצאת O 2הכנסת

נשיפה שאיפהסרעפת

רפויה)עולה

למעלה(

סרעפת מכווצת )יורדת

למטה(

צלעות

שרירים בין צלעיים מתכווצים

)צלעות עולות(נפח בית החזה גדל.

לחץ האוויר בתוכו- יורד.

שרירים בין צלעיים רפויים

)צלעות יורדות(

נפח בית החזה קטן.

לחץ האוויר בתוכו עולה

פעולת הנשימה

פעולת הנשימה - המשך

כאשר אנו שואפים אויר – •, שרירי בית החזה )בין צלעיים( תעלנה בעזרת הצלעות

יורדת, נפח בית החזה יגדל ואויר יכנס.הסרעפתבנשיפה הצלעות תרדנה, הסרעפת תעלה, בית החזה •

יקטן ואויר יצא החוצה.

; תנועת הגזים )האוויר( נעשית בדיפוזיה •

תנועה של חומר )גז( מריכוז גבוה לריכוז נמוך.

מנגנון הנשימה - המשך

לדם הריאות בין הגזים חילוף

תא דם אדום מכיל חמצן

חילוף הגזים בדם המשך

בין הדם לתאים

בין הנאדיות לדם

CO2 עובר מהדם לנאדיותO2עובר מהנאדיות לדם

CO2 עובר מהתאים לדםO2עובר מהדם לתאים

חילוף הגזים נעשה בהתאם

למפל הריכוזים.כל גז נע

בדיפוזיה ,מריכוז גבוה לריכוז נמוך

ריכוז הגז באוויר

הנשאף לנאדיות

ריכוז הגז בדם המגיע

מהתאים לריאות

חמצן 20% 16%

פחמן דו-חמצני

0.038% 4%

מערכת חילופי הגזים של הגוף, קולטת •אויר עשיר בחמצן מהסביבה החיצונית,

מובילה אותו בדרכי הנשימה עד לבועיות הריאה ומובילה אויר דל בחמצן בדרך

ההפוכה עד לפליטתו לסביבה החיצונית.

חילוף הגזים - המשך

תהליך חילוף הגזים תלוי ב:שטח הפנים של בועיות הריאה ומס' כלי הדם •

המגיעים אליהם.הפרשי הריכוזים•טמפרטורת הגוף.•

הנפח הכללי תלוי במין, הגובה ובמבנה הגוף.•ככל ששרירי בית החזה יהיו חזקים יותר = יותר •

אוויראימון גופני ישפר סבולת שרירי הנשימה ויעלה •

אוורור ריאות.

הובלת הגזים בדםהזמן • כל בחמצן משתמשים הגוף תאימאשר • נמוך הגוף בתאי החמצן ריכוז לכן

בדם.אל • מהדם יפעפע החמצן מכך כתוצאה

התאים.חמצני – • דו פחמן מייצרים הגוף תאי במקביל

. האנרגיה הפקת בתהליך. מהגוף להרחיקה שיש פסולת זוהי

• , מאשר גבוה בתאים חמצני הדו הפחמן ריכוזבדם.

אל • מהתאים יפעפע חמצני הדו הפחמן לכןהדם.

abm3s5b.ram

http://www.airinfonow.org/html/lungattack/lungplay.htm

מידות ונפחים

ל'0.5 ( – TV - Tidal Volume)הנפח המתחלף כמות האוויר המתחלפת במערכת בנשימה בכל מחזור נשימה.

(ERV -Expiratory Reserve Volume) נפח נשיפה רזרבי

ל'1.2 נפח האוויר הננשף רצונית בסוף נשיפה רגילה.

(IRV -Inspiratory Reserve Volume) נפח שאיפה רזרבי

ל'3.0 נפח האוויר הנשאף רצונית בסוף שאיפה רגילה.

ל'1.2(Residual Volume – RV )נפח השאריתנפח האוויר הנותר בריאות לאחר נשיפה רצונית מרבית.

מידות ונפחים

ל'VT 5.0- 4.5( Vital Capacityנפח חיוני ) כמות האוויר מנשיפה מרבית ועד שאיפה מרבית.

ל' 6.0 ( Total Lung Capacity – TLCהנפח הכולל ) נפח האוויר החיוני + נפח השארית.

( – F - Frequencyתדירות הנשימה )•מספר מחזורי הנשימה )שאיפה ונשיפה( בדקה אחת.

( – VE - Ventilationאוורור הריאות )•כמות האוויר המתחלפת במערכת הנשימה בדקה אחת.

נוסחת התפקוד של מערכת הנשימה היא

F X TV = VE

אוורור הריאות: תדירות הנשימה והנפח המתחלף במנוחה ובמאמץ מרבי.

נפח מתחלף )ל'(

תדירות הנשימה)נשימות/דק'(

אוורור הריאות)ל'/ דק'(

מנוחה 12 ל'0.5 ל'6

מאמץ מרבי

50 ל'3.5 ל'175- 200

השינוי בנפח המתחלף ובתדירות הנשימה ממאמצים קלים עד מרביים

איורור ריאות

הנפח הכללי במער’ הנשימה אצל אדם צעיר המבצע שאיפה

ליטר. נפח זה 6מרבית הוא הוא הנפח התפקודי של)נפח

ריאות כללי( של מער’ הנשימה ותלוי בגובה הנבדק ומבנה

גופו.

נפח האוויר המתחלף עם כל הנפח המתחלף: . שאיפה ונשיפה. במנוחה כחצי ליטר

בסוף נשימה ספונטנית רגילה נפח הנשיפה הרזרבי: ליטר1.2אפשרי להוסיף נשיפה רצונית. כ-

מערכת הנשימה במנוחה ובמאמץ

המעבר עם ומתגבר הולך האוורור. יותר עצימות עבודה לדרגות

האוורור המוגבר בעומסי עבודה עצימים חיוני לסילוק עודפי דו-תחמוצת הפחמן. במנוחה מקורו בפירוק אירובי מחמרי

המזון לצורך אספקת אנרגיה.במאמץ עצים נוצר כתגובה בין ח.חלב לביקרבונט המצוי

בדם. תגובה זו חשובה לוויסות החומציות בגוף ומאפשרת לבצע מאמץ ללא עלייה גדולה מדי בחומציות.

סילוק דו-תחמוצת הפחמן גורם לעליית אוורור הריאות במאמץ עצים.

אוורור הריאות במאמץ

אוורור הריאותמוגדר כנפח האוויר המתחלף בריאות במשך דקה.

מוגדר כנפח האוויר שנושפים בדקה בדקה.האוורור מושג ע”י פעולת שרירי הנשימה. השאיפה היא אקטיבית, הנשיפה

במנוחה פסיבית, אך במאמץ גדול היא אקטיבית ודרושה השקעת אנרגיה גם בנשיפה.

3-4הנפח המתחלף תלוי בעומק הנשימה. במנוחה כחצי ליטר, במאמץ יגיע לכדי ליטר.

תדירות הנשימה נשימות בדקה. ניתן 60 נשימות בדקה, במאמץ מירבי תגיע ל-12במנוחה היא כ-

לבדוק אותה במאמץ המביא לצ.ח.מירבית, תדירות זו יורדת עם הגיל.

במעבר ממנוחה למאמץ מרבי עולה אוורור הריאות פי בקירוב. העלייה מושגת ע”י עלייה בתדירות הנשימה 30.7 בערך ועלייה בנפח המתחלף פי 4פי

אוורור הריאות במאמץ - המשך

באוורור לעלייה בולטת תרומה המתחלף בנפח העלייה . זמין הריאות אוורור כל לא הנשימה ביעילות וחשיבות הריאות

’ . ההופכות רבות התפצלויות הנשימה במער הגזים לחילוף . . בבועיות מתאפשר הגזים חלוף לבועיות עד יותר לקטנות

הדרושה החמצן כמות להספקת אחראי הבועי האוורור . הזורם הנפח למכפלת שווה לדקה האוורור הגוף לרקמות

בתדירות.Vmin=VTxF

” מת “ נפח קרוי ובפה הנשימה בדרכי המצוי האוויר נפח, 150כ- . של” חלקו יורד יותר גדול המתחלף כשהנפח ק סמ

. הגזים לחלוף תורם שאינו המת הנפחרבה אנרגיה השקעת נדרשת גבוה יהיה המתחלף שהנפח כדי

. בנפח, לעלייה הריאה רקמות בהתנגדות עלייה בשל יותרהנשימה לתדירות מתחלף נפח בין שילוב יהיה מאמץ בתנאי

. מרבית נשימה ליעילות שיביא , האוורור יעילות המת הנפח עולה ולכן ארוך הנשימה צנור

לחלוף החיוני כנדרש גזים חילוף מתאפשר ולא יורדת הבועי. תאי חמרים

בפעילות שרירית עולה האוורור הריאתי בצורה קווית יחד עם קליטת חמצן עד לרמה מסוימת, בה האוורור נעשה מירבי

ביחס לקליטת החמצן. הסף שבו נעשה שונה מאדם לאדם.אדם שיכלתו האירובית המירבית שלו נמוכה יחסית, מגיע

לסף זה מוקדם יותר ממי שיכלתו המירבית גבוהה.ניתן להביע את האוורור הריאתי ביחס לגודל קליטת החמצן.

ליטרים 20-25במנוחה ובמאמץ נתון האוורור הריאתי נע בין ליטרים לליטר חמצן.30-35לליטר חמצן, ובמאמץ מירבי בין

במחזור והנשימה השאיפה משך הוא במאמץ נוסף שינויהנשימה.

, ארוכה והנשיפה יחסית קצרה השאיפה רגילה בנשימה . הנשיפה להשתוות נוטים אלה זמן פרקי גופני במאמץ

( סבילה היא הנשיפה המנוחה בחלקה פעילה נעשיתבעיקרה(.

” הדרישה י ע מוכתבים אינם ועומקה הנשימה קצב . נשימה קצה לעצמם לסגל נוטים מאומנים בלבד האנרגטית

.) ( אופניים ורובי שחיינים בעיקר הפעילות למקצב המותאם , החזה בית בתנועות משתתפים העליון הפלג נוספים שרירים

. - ותדירותה עומקה על הנשימה על משפיעים

נשימות לדקה. במאמץ 10-20תדירות הנשימה במנוחה היא גופני מתון יש בתחילה עלייה בנפח הזורם, ובמקרים מסוימים

מהקיבולת החיונית. יש עלייה 50%כמו מאמצים קשים עד כדי בתדירות הנשימה, במיוחד במאמצים קשים.

המטרה העיקרית של מער’ הנשימה היא לספק חמצן ולסלק דו-תחמוצת הפחמן. הפעפוע הגזי יוצא לפועל בין נימיות

ונאדיות הריאה. זוהי תנועת מולקולות גזיות מאזור של פעילות כימית גבוהה לאזור של פעילות כימית נמוכה.

שעור הזרימה של הדם ברקמות השונות נקבע ע”י דרגת הפעילות של הרקמות הללו, ובמקביל שעור קליטת החמצן

והוצאת הפחמן הדו-חמצני נקבעים ע”י מידת הפעילות המטבולית של הרקמה.

בריאה תהליכי הפעפוע מהירים עד שהלחץ החלקי של הגזים בדם, העוזבים את הריאה, שווה למעשה ללחץ החלקי של

הגזים בנאדיות הריאה.במאמץ גופני מהירות הזרימה בנימיות הריאה מתגברת ויש די

זמן לפעפוע מושלם.

. / לזילוח אוורור היחס הוא הדם חמצון על המשפיע נוסף גורם) הדם) זרימת

. האלה היחסים על ניכרת השפעה הגוף לתנוחת . מהפסגות כמה פי גדול הריאה בבסיסי בזילוח בעמידה

. בפסגות טוב יותר אוורור יש בתנועה , חשבון על בזילוח הטבה יש לשכיבה מעמידה כשעוברים . קרובים לזילוח האוורור יחסי בשכיבה בבסיסים הזילוח

- ל יותר . 1הרבה . לשוויון נטייה יש גופנית בפעילות מעמידהאת לצמצם נוטים גופנית בפעילות מהזילוח האוורור בהגברת

, החמצון מידת את ולשפר לזילוח האוורור בין האיזון חוסר: לדם. הנשימה ויסות

- , חמצני הדו הפחמן החמצן של החלקי בלחץ שינויים.PHוה- הריאתי באוורור לשינויים גורמים העורקי בדם

) ובשרירים) בריאות מתיחה עצביים חישה תאי קולטי. הנשימה על הם גם משפיעים

- קולטים הכימו את מגרה העורקי בדם החמצן במתח ירידה . , העורקים אבי וקשת התרדמה עורק שבגוף ההיקפיים

, המוארך שבמוח הנשימה למרכז הגירוי עובר מכאןהריאתי האוורור הגברת היא הסופית .והתוצאה

עלייה בריכוז פחמן דו-חמצני וריכוז יוני המימן מביאים גם הם לגירוי הנשימה, באמצעות גירוי ישיר של כימו-קולטים במוח

המוארך.בפעילות גופנית מתגבר האוורור הריאתי בצורה קווית, יחד

עם העלייה בקליטת החמצן, עד לדרגה מסוימת, שמעליה העלייה באוורור גדלה הרבה יותר מהעלייה בקליטת החמצן.

PHבמאמץ תת-מירבי ריכוז החמצן, הפחמן הדו-חמצני וה-בדם העורקי נתונים פחות או יותר באותה רמה כמו במנוחה.

במאמץ קשה יש עלייה בחומציות הדם כתוצאה מיצירת כמות מוגברת של ח.חלב. החומציות הזו מגרה את מרכז

הנשימה, מכאן הגברת האוורור הריאתי, המביאה להספקה מוגברת של חמצן ואפשרות לשחרר כמויות עודפות של פחמן

דו-חמצני.איברי התחושה בשרירים ובפרקים מדווחים למרכז הנשימה

על הפעילות הגופנית. דיווח זה מפעיל את הנוורונים שבמרכז הנשימה המוחי להשפעה על הפחמן הדו-חמצני ,החמצן וה-

PH.

, אולם עצמאי באופן פועל המוארך במוח הנשימה מרכז . הנשימה שתדירות מכאן המוח בקליפת מגירויים גם מושפע

ורגשיים נפשיים מגורמים מושפעים להיות יכולים ועומקה, שונים. צלעיים הבין בשרירים רב שמספרם השריריים לכישורים

. הנשימה שרירי בהפעלת רבה חשיבותמביאה הנשימה מחזור של השאיפתי בחלק התנגודת הגברת

שרירי של ההתכווצות עוצמת להתגברות דבר של בסופוהנשימה.

אנו ולעיתים להכרתנו מגיע הנשימה בשרירי מקולטים הדיווח." נשימה " קוצר בתחושת חשים

, הרקמות תאי אל הריאה מבועיות חמצן בהובלת מתבטא , . , - החמצן בדם הבועיות אל ברקמות חמצני דו פחמן והובלת

. : המומסת החמצן כמות ופיסית כימית צורות בשתי מובל ’ , בטמפ המומס החמצן כמות לפיו הנרי לחוק כפופה פיסית

. זו כמות החמצן של החלקי ללחץ ישר ביחס נמצא קבועה . החמצן כמות הרקמות לדרישות מספיקה ואינה קטנה

תהיה כימי באופן . 20הקשורה - הדם כדוריות אחוז נפחבצורה חמצן הקושר ההמוגלובין את המכילות האדומות

הערך התקין של רווית החמצן באחוזים אצל אדם בריא בין כימית. אחוזים.96-98

יורד גבוהים -PO2במקומות -100מ שינוי, 70ל יהיה לא. , יסתגל הגוף החמצן ברווית

עם ( PO2באזורים כמויות ) קולט ההמוגלובין ריאה גבוה. רבה במהירות גדולות חמצן

הדם של הנישמתיים התפקידים

הסעת הפחמן הדו-חמצני מהרקמות לריאות מתבצעת במספר אופנים: חלק מהפחמן הדו-חמצני מומס בפלסמה, חלק מתקשר עם חלבוני הנסיוב וחלק נוסף מוסע בכדוריות

האדומות.ברקמות, התנאים הפיסיים-כימיים מאפשרים “טעינת”

הדם בפחמן הדו-חמצני והתנאים השוררים בריאה מאפשרים פריקתו לאוויר הנאדית.

, השינויים PHדרגת האוורור הריאתי משפיעה על ה- בלחץ הפחמן הדו-חמצני יביאו לשינוי. אוורור יתר יגרום

לירידת לחץ הפחמן הדו-חמצני, ירידת הפחמן בסיסי יותר. במקרה של אוורור בועי PHהדו-חמצני וה- מופחת ההיפך .

לעומת הריאה, המווסתת את השינויים בלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני, הכליה מווסתת את כמות הבסיסיים

בדם. כמות זו שווה לכמות הבסיסיים הנכנסת לגוף פחות הכמות שמפרישות הכליות.כמו יחס הבסיסיים

לכמות הביקרבונט.

מאזן חומצה - בסיס

כמות הביקרבונאט בדם קבועה, תגדל הפרשת הבסיסיים כתוצאה PHותרד כמות הביקרבונאט ולהיפך. ירידה ב-

מעליית לחץ הפחמן הדו-חמצני תגרום לעליית כמות הביקרבונאט בדם.

. עלייה מעל היא PH =7.4במאזן חומצי-בסיסי תקין ה-בססת )אלקלוזיס( וירידה היא חמצת)אצידוזיס(.

מספר מצבים:א.חמצת נשימתית נגרמת ע”י אוורור בועי מופחת, הגורם

וירידה ב- HCO3לעלייה בלחץ הפחמן הדו-חמצני, עלייה ב- PH הכליה יכולה להביא לפיצוי מצב זה ע” ספיגה מוגברת.

של בסיסיים מהאבוביות.

ב.חמצת מטבולית הנגרמת ע”י ספיקה כלייתית וחוסר הפרשת יוני מימן, במחלת הסוכרת כשהתוצר הסופי במטבוליזם הוא חומצות- שלשולים קשים הגורמים

לאבדן בסיסיים, ומצבי יצירת ח.חלב מוגברת)מטבוליזם אנאירובי(, הריאה מסוגלת לפצות

מצב זה ע”י אוורור יתר ושחרור פחמן דו-חמצני.

ג.בססת מטבולית נגרמת ע”י הקאות או נטילת כמויות גדולות של ביקרבונאט. הריאה מסוגלת

לפצות מצב זה ע”י הפחתת האוורור הבועי ובכך הפחתה בשחרור הפחמן הדו-חמצני.

ד.בססת נשימתית נגרמת ע”י אוורור מוגבר, לדוגמא: התרגשות. במקרה זה הכליה מפצה ע”י

הפרשה מוגברת של בסיסיים.

’ מגביל גורם מהווה הנשימה מער אין בריאים אנשים אצל כי נמצאבמאמץ.

מאוורור בולטת בצורה נמוך במאמץ המרבי הריאות אוורור. לקיים שניתן המרבי

מכונה במנוחה הרצוני המרבי לאוורור המרבי האוורור בין ההפרש- , כ הנשימתית . 10-30הרזרבה שבמאמץ מכאן ויותר בדקה ליטר

, עדיין במאמץ להמשיך יכול ואינו לתשישות מגיע כשהנבדק מרביכיוון’ מנוצלת שאינה תפקודית עתודה יש הנשימה למער

. הנבדק את מגבילות אחרות פיזיולוגיות שמערכותמהעלייה גדולה למאמץ ממנוחה במעבר הריאות באוורור העלייה

. . לצ האוורור בין היחס הלב ותפוקת חמצן בצריכת המתרחשת- מ עולה -20-35חמצן מ, עולה הלב לתפוקת האוורור בין -1והיחס

6) בריאים. ) אצל - כ. במנוחה בריא אצל הנשימה שרירי של חמצן מכלל 2% -1%צ

. החמצן צריכת - ל יגיע .4% -3%במאמץ החמצן צריכת מכלל

. ’ הנשימה מער תיפקוד את יגבילו אסטמה כמו מחלה מצבי , כרוכים נשימתית מגבלה להוות העשויים אחרים מחלה מצבי

. לבועיות דם הזרמת של התאמה בחוסר

בביצוע מגביל כגורם הנשימה מערכתמאמץ

כשאספקת הדם לכלי הדם אינה תקינה, אין חילוף גזים יעיל כי אין מי שיקלוט את החמצן מחלל הבועיות

בקצב המתאים.לעיתים אצל בריאים נמצא כי מער’ הנשימה תהיה

גורם מגביל, הסימנים הם: ירידה ברזרבה הנשימתית במאמץ מרבי וירידה בריכוז החמצן בדם העורקי

במאמץ מירבי.

מערכת הנשימה כגורם מגביל בביצוע מאמץ - המשך

מחלה בה מופיעה התכווצות בלתי נורמאלית של השרירים החלקים של הסימפונות. ההתכווצות חלה בעיקר בעת הוצאת

האוויר)נשיפה( ומכאן הבסיס להופעת הציפצופים.

: שונים מנגנונים בשלושה להיגרם יכולה הקצרתשרירי. באזור בצקת הופעת עם זיהום של רקע על א

הסמפונות.בצקת. . מופיעה שונים לחומרים אלרגית תגובה של רקע על ב

. פסיכוסומאטי. רקע על ג. זהה המנגנונים בשלושת התוצאה

, דבר גופני מאמץ בעת דווקא התקף מתעורר לעיתים. הגופנית הפעילות והגבלת בנשימה להפרעה המביא

קצרת הסימפונות ) אסתמה ( ופעילות גופנית

קצרת הנגרמת ע"י מאמץ גופני מתעוררת לאחר ריצה,קפיצה,הליכה וכו'. שחייה אינה מעוררת

ומומלצת לחולי קצרת. נמצא במחקרים בוינגייט שהתקפים של קצרת שכיחים פחות במזג אויר לח

מיבש.

מומלץ לבצע תרגילי נשימה ופעילות גופנית מתאימה.

כמו כן הכנה והכוונה פסיכולוגית מתאימה, המטרה העיקרית היא חיזוק שרירי הנשימה לשיפור האוורור

הריאתי והנשימה בכללותה.

אסתמה ופעילות גופנית המשך

ההבדלים בתפקוד מערכת הנשימה בין מאומן ולא מאומן

מנוחה מאמץ נתון מאמץ מרבי

לא פעיל

מאומןאירובי

ת

לא פעיל

מאומןאירובי

ת

לא פעיל

מאומןאירובית

F תדירות הנשימה

12 12 יותרנשימות

35 50+

TV הנפח

המתחלף

ל'3 –4 ל'2.5 ל'0.5 ל'0.5

VE אוורור הראות

צורך ל'6.0 ל'6.0יותר

חמצן

– 200 ל'100ל'175

1 2 3 4 5 6

1

2

5

4

3

צריכת חמצן

ל'/ דק'

דופק מרבי

130

200

180 %Vo2Max הניתן לשמר לאורך זמן פעילות ממושך

Vo2 Max

יכולת לא-אוירנית

יכולת אוירנית

חודשי אימון

מערכת הנשימה של ספורטאי אירובי היא יעילה יותר מאשר זו של אדם לא

מאומן, ועל כן נצפים שינויים בתפקודה .במצבי פעילות שונים

מסך העלות 2 צורכים שרירי הנשימה עד % במנוחה,•האנרגטית הכוללת של תהליכי חילוף החומרים. צריכת

8% במאמץ קל, ומגיעה לכ – 4%שרירי הנשימה עולה עד במאמץ עצים.

 , עולה העלות האנרגטית של במצבים של מחלה נשימתית•

הנשימה. לעיתים ישנם אפילו קשיים בנשימה במצב מנוחה. העלות האנרגטית במנוחה יכולה לעלות בחולים מסוימים עד כדי פי שלושה מבריאים. העלות האנרגטית של תהליך

40%הנשימה במצבי מחלה קשים, עלולה להגיע לכ – מצריכת החמצן הכללית.

  מוריד את היכולת המתיחה הדינמית של הריאות. עישון•

ירידה זו עלולה לגרום בטווח הרחוק למחלות ריאה.

נתונים כלליים

, עולה פי שלושה שאיפות מסיגריה15כתוצאה מביצוע של • דקות, 35התנגדות דרכי הנשימה. התנגדות זו נמשכת כ -

היא בעלת השפעה מועטה על תרגול בעצימות נמוכה, אך בעלת השפעה גדולה על מאמצים עצימים.

המצוי בסיגריות, גורם לכיווץ של דרכי הנשימה, ניקוטין,•ומעלה את ההתנגדות לזרימת האוויר לתוך הריאה

ומהריאה.

, שהוא מרכיב בעשן הסיגריה, יכולת לפחמן חד-חמצני•התחברות )זיקה, אפיניות( להמוגלובין גבוהה מאשר יש

לחמצן. כך, שבעת עישון, רוויות מולקולות ההמוגלובין בפחמן חד-חמצני במקום בחמצן.

מאשר פחות פעילות גופניתמעשנים גם מבצעים •לא-מעשנים.

ריאות של אדם מעשן

ריאות של אדם שאינו מעשן