שלהידיעות של הידיעותאריאלה

עיתון בית הספר לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

)14( 3

ס' מ

יוןיל

, ג"ב

שע ת

בת ט

,2012

ר וא

ינ

הכל מאחורי הקול

אביעד קיסוס, האיש שמצליח להצחיק

אותנו גם בפקקים, מדבר על הכל | עמ' 12

כי זה, מה שהלב שלו בחר

יש חיים באריאל

סיור לילי במוקדי הבילוי באריאל מגלה: יש איפה

לצאת לדייט | עמ' 18

בקדימה הדג מסריח מהראש

ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' נכנסת בכל הכוח בציפי לבני

וקוטלת את הטרנד הפמיניסטי | עמ' 10

ירושלים של באסה

שבת של דיכאון בטדימאשרת: אפילו האוהדים כבר התייאשו | עמ' 28

אם אני מצליח להעביר את המוזיקה שלי הלאה, אני עף | קובי אפללו, כל הדרך מהמושב עד הדיסק החדש שעומד לצאת בקרוב

| עמ' 6

צילום: עמית מגל, "ידיעות אחרונות"שטרן

צילום: גל נובנשה

צילום: עמיר מ

צילום: כרמית חדידה

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

אוניברסיטהעד יולי 2012?

האם יש בעיות בדרך להכרה? <<< לדברי הדובר, אין שום סיבה או סימן שהמרכז לא יהפוך לאוניברסיטה בקיץ

12 אלף הסטודנטים באריאל התחילו ברובם את הלימודים בידיעה שייצאו עם תואר של מרכז אוניברסיטאי, אבל ביולי 2012 זה עשוי

להשתנות. כאוניבר־ זמנית הכרה המרכז קיבל ב־2007 סיטה, והשאלה היא אם אכן יחליטו על כך המל"ג

והות"ת בקיץ הקרוב. שאחת נכון האם הדובר, דברת, שמואל היא כאוניברסיטה ההכרה לקבלת הדרישות

ספרייה נוספת? "לא מוכרת לנו דרישה כזו. יתר על כן, בימים אלה שוקד המרכז על בניית מבנה גדול וחדיש

שצ שסטודנט כדי אחת, מרכזית ספרייה ־של

ריך מספר ספרים לא יצטרך לכתת רגליו ברחבי הקמפוס".

־חסרים למרכז גם מחקרים כדי להיקרא אוניברסיטה?

בכמות ידוע האוניברסיטאי המרכז "להיפך. ואיכות מחקריו".

יש שמועה שבעיות כלכליות מגבילות את בניית הספרייה השנייה בקמפוס התחתון?

"אני לא מכיר בעיות כלכליות. מטבע הדברים, ־בניית מבנה דורשת אישורים, פרוצדורות מנה

לתיות וגם כסף. לפי תוכנית הפיתוח, עד 2020 שני הקמפוסים אמורים להפוך לקמפוס אחד.

"כרגע איננו מקבלים תיקצוב מלא מהמדינה,

ורבות מההוצאות נופלות על כתפי המרכז. אם שכל מקפידים שאנו העובדה את לכך תוסיפי הסטודנטים ישלמו שכר לימוד אוניברסיטאי ולא

־שקל יותר, המעונות הם מהזולים בארץ, ושירותים נוספים ממומנים חלקית או באופן מלא על

ידי המרכז".אז מתי המרכז יהפוך לאוניברסיטה?

גורם שום על לנו ידוע לא לעכשיו "נכון קבועה הכרה מלקבל מאיתנו למנוע שעשוי כאוניברסיטה ביולי 2012. ההנהלה נמצאת בקשר מתמיד עם הוועדה שמונתה לבחון את הנושא,

ומגישה דוחות ונתונים לפי הנדרש".אילנה שוחט

הידיעות של אריאלה | עיתון בית הספר לתקשורת לתקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל | עורכת: יעל רון | סגן עורך: עומר פרבר | עורך חדשות: אלירן קרסנטי | חברי מערכת: אילנה שוחט, אורי ברגד, דודי אקשטיין, הדר מסלטון, בני כהן, עמיר משה, גל נובנשטרן | יוצא לאור בחסות ידיעותיכון - המערכת לעיתוני תלמידים וסטודנטים מבית ידיעות אחרונות | רחוב מוזס 2, תל אביב, טלפון 03-6082524 |

www.yedtichon.co.il | e-mail: yt@yedioth.co.il | ידיעותיכון גם ב־ | גרפיקה: שרית סטמקר | עורך ראשי: יהודה יערי

עלתה המרכז הקטרגל של נבחרת כבוד. של הדרומי הבית בטבלת הראשון למקום ליגת המכללות והאוניברסיטאות. הנבחרת מובילה על אוניברסיטת בן־גוריון בהפרש של חמש נקודות, כשלבן־גוריון משחק חסר.

דולקת אחריהן בטבלה המכללה למינהל. במחזור האחרון התארחה הנבחרת בראשון־־לציון אצל המכללה למינהל, השלישית בטב

לה. המשחק החל בבליץ של המארחים, שהיו כבר בדקה ה־12 ביתרון של שלושה שערים. אבל הירוקים מאריאל לא רק שלא נכנעו - הם

6:8 והתב־ ביצעו מהפך מדהים, בדרך לניצחוןססות במקום הראשון.

"ניצחנו קבוצה מצויינת", אומר אביעד גרוס, ־יו"ר הקבוצה. "אנחנו חזק בתמונת העלייה לפ־לייאוף, ואם נמשיך ככה גם נעלה. בבית הד

מהן ורק שתיים נבחרות, רומי משחקות שש יעלו".

כובשת שהנבחרת הראשונה הפעם לא זו את הביסה היא הקודם במחזור גם שמינייה. מכללת עמק יזרעאל עם שמינייה, וניצחה 3:8. דודי אקשטיין

שתפו חוויה, קבלו חנייה

כיף לכם אצלנו. צלמו, צלמובקרוב תיערך סטודנטים סרטי תחרות שנתי חנייה ב...תו יזכו והזוכים במרכז, לארבע מחולקת התחרות הקמפוס. בתוך במעונות, הווי בקמפוס, הווי קטגוריות: הווי בשיעורים ו"פינה בלב" - מקום בקמפוס

ששבה את ליבכם."המטרה היא לעודד את הסטודנטים לשתף אומר מהלימודים", בחוויותיהם כולם את

שמואל דברת, הדובר.כדי להירשם יש להיכנס למערכת הסטודנט בדף הפייסבוק של המרכז, או באמצעות האתר. פרט סטודנט, כל בפני פתוחה ההשתתפות

לעובדי המרכז ובני משפחותיהם.מועד אחרון להגשת הסרטים: 5.3.12. הסרטון

הזוכה ייבחר על ידי ועדה שנבחרה מראש. עומר פרבר

דמי הרווחה לא זורמים לסעודיה

לא, כרטיס האשראי של האגודה לא נפרץ. אין בכלל כרטיס כזה

ישראל כולה קמה לפני שבועיים בבהלה, לאחר שנודע כי מאות אלפי כרטיסי אשראי נפרצו על ידי חבורת האקרים סעודים )או לא סעודים(. כעת מסתבר, כי כרטיס האשראי של אגודת הסטודנטים

נמנה אף הוא ברשימת הכרטיסים הפרוצים.הסטודנט טים גולד פירסם בדף הפייסבוק של המרכז המלצה לבדוק

־את העניין, כדי לוודא שהכספים ששילמנו עבור ההופעות ביום הסטודנט לא מטיילים ברחבי הגלובוס.

אז זהו, שאין מקום לדאגה. לדברי היו"ר החדש, שי שחף, "לאגודה אין בכלל כרטיס אשראי. זאת עמותה, שמוציאה כסף רק באמצעות

צ'קים". אורי ברגד וגל נובנשטרן

מגמת הרדיו של בית הספר לתקשורת ונפגשה וגלגל"צ, גל"צ באולפני ביקרה

־עם נעמי רביע, מגישת התוכנית "אוטואחד באמצעות התארגן הסיור נומי". שהוא צלקובניק, אור במגמה, המרצים

גם העורך הראשי של גלגל"צ.בגל"צ צפו הסטודנטים ביעל דן מגישה ביקרו מכן ולאחר צהריים", "עושים את בתקליטייה וראו בלייב איך עורכים מוזיקה. הכמות המטורפת של מדפים עמוסי דיסקים שנמצאים שם, אגב, בדיוק כמו התקליטים הגדולים הישנים של סבא וסבתא, עומדים שם כיום ללא שימוש, אלא למקרי חירום,

־כיוון שכל השירים נמצאים במאגרי המחשב.

מקום ראשון בליגת הקטרגלשתי שמיניות רצופות העלו את נבחרת המרכז לראש טבלת הבית הדרומי של ליגת המכללות

והאוניברסיטאות, בדרך לפלייאוף

לידיעת הקורא יצחק

תשובה מאור גרידיש מציע תספורות תמורת

כמה להישאר החלטתם אם יקרים, בנים שבועות רצוף במעונות והשיער שלכם זקוק דחוף לקיצור וסידור – יש במרכז ספר. ולא סתם ספר, אחד שגר ממש קרוב ומוכן להגיע

אליכם לקרוואן.

גרפי בשנה עיצוב לומד ,24 גרידיש, מאור הראשונה, ומגיע אלינו היישר מהצפון הרחוק, אחרי בתספורות. רק ולא גדול כישרון עם צבאי כספר מדים על שירותו את שהעביר בבסיס בצומת גולני, הוא מזמין אתכם )גם אם אתם לא טייקונים, שמבקשים תספורת כדי לא - קשר איתו ליצור החובות( כל את להחזיר

.)052-4053765(ולא, זאת לא תהיה תספורת צבאית. וכן, הוא מבטיח לעשות לכם מחיר.

הדר מסלטון

פירצה קוראת לסטודנט

למה לעמוד בתור, אם אפשר להיכנס דרך חור

מדי יום עוברים אלפי סטודנטים דרך ביתן האבטחה בכניסה לקמפוס התחתון. אבל ביום שני האחרון מצאו לעצמם סטודנטים חדי עין אופציה נוספת ובעייתית. הגדר שתוחמת את

־כביש הגישה שנסלל עבור רכבי הקבלן שעובדים במקום - נפרצה. כמה סטודנטים החליטו לוותר על התור הארוך, ולהיכנס דרך הפירצה,

ואף אחד לא עצר בעדם. הפירצה נסגרה על ידי מחלקת הביטחון בארבע אחר הצהריים, ויוסי כהן, סייר ממחלקת הביטחון, מרגיע: "אנחנו עם היד על הדופק. ברוך השם לא

היה כאן האירוע הכי קטן כבר שבע שנים". עמיר משה וגל נובנשטרן

כך החזרתי את גלעד שליט

נתניהו אומנם חתם על העסקה, אבל הקמפיין הציבורי לא הותיר לו בעצם ברירה <<< תמי שינקמן, שעמדה בראשו, חשפה במרכז את הקשר האישי שלה לנושא

השבויים והנעדרים, וסיפרה על האסטרטגיה הגדולה )לא לחזור על טעויות העבר( ועל הטקטיקות הקטנות )לברור את המראיינים ולעזור בניסוח את השאלות(

הקמ את שהובילה שינקמן, ־תמי פיין הציבורי לשחרורו של גלעד שליט משבי החמאס בעזה, הירצתה בבית

הספר לתקשורת לפני שבועיים.האישי, סיפורה את גוללה שינקמן שאולי מסביר חלק מהלהט שלה להירתם

־למשימה: "הייתי בת זוגו של צביקה פלדמן, מנעדרי קרב סולטן יעקב במלחמת אני שינקמן. סיפרה הראשונה", לבנון - היום ועד הזו, הטראומה את סוחבת כשאני רואה אנשים שדומים לו ברחוב

אני מזדעזעת. ־"שנה וחצי לאחר שגלעד נחטף משפ

חתו פנתה אליי, והתנדבתי מיד לעשות שלי המניע תשלום. ללא העבודה את את גלעד עם לעשות אסור אחד: היה

הטעות שעשו עם צביקה".אחת שינקמן, הסבירה מכן לאחר רימון- במשרד השותפים משלושת

כהן-שינקמן, את האסטרטגיות שנקטה: "דאגנו לרוץ עם המסר שהילד הזה הוא

לשמור לסמל, אותו להפוך כולנו, של עליו באופן רציף בתודעה הציבורית.

תמונה לשחרר דאגתי פורים "לפני לליצן, מחופש כילד שליט גלעד של וכל תאריך שבו היה לו יום הולדת או שמלאו לשבי שלו מספר עגול של ימים

- צויין באירוע.של לכיוונו אצבע הפנינו "בנוסף, הפירמידה, הוא בראש ראש הממשלה. ולכן הוא הכתובת. דרשנו ממנו להשיב בכל יום על השאלה הפשוטה: 'מה עשית

היום כדי שגלעד יהיה בבית?'".אמרה המשפחתית לפעילות בנוגע שינקמן: "דאגנו שיהיו כל הזמן ראיונות עם בני המשפחה, וזה לא היה קל, כי זו לברור את דאגנו אז מופנמת. משפחה וגם עשינו מאמץ להכתיב המראיינים,

את השאלות".לדבריה, בשנה וחצי הראשונות לאחר שש רק בעיתונים התפרסמו החטיפה שהצוות ולאחר המשפחה, על כתבות

שלה נכנס לעבודה עלה המספר ליותר מ־1,000 איזכורים בשנה.

למרות הנושא המורכב זכתה שינקמן זאת ובכל כפיים, ולמחיאות להקשבה

שה טענות בקהל אנשים מצד ־הועלו של לשחרורו מגוייסת היתה תקשורת

הע את למענה עשתה ובעצם ־שליט, בודה.

את באלגנטיות מיסמסה שינקמן רבינוביץ', ואודי המביכות, השאלות ראש מסלול עיתונות, שהתעמת איתה במהלך ההרצאה, אומר על כך: "המפגש

־היה מעניין, אבל היא לא השיבה על שאלות קשות, התחמקה ולא תמיד השלימה

את תשובותיה. היו לא מעט עימותים על דרך הפעולה בין המטה לשחרורו של גלעד לבין תמי, ואפילו היו חילוקי דעות בינה ובין נועם שליט. אם לא היית מקליט אותי, הייתי

מספר לך עוד כמה דברים".אלירן קרסנטי לומדים

שינקמן מרתקת מהשטחאת הקהל

מקצרים טווחים | צילום: גל נובנשטרן

מסי, מאחוריך

כלכלה ופסיכולוגיה. הוא נשוי לאיילה, גם היא סטודנטית במרכז, לפיזיותרפיה. את שירותו הצבאי עשה בגבעתי, וסיים אותו כמ"מ

בסיירת חרוב. את ילדותו העביר בכפר ורדים שבגליל. כפר ורדים זה יישוב של שמאלנים. איך הגעת לאריאל?

"לא כולם שם באמת שמאלנים. זו סטיגמה. אני בכל מקרה ימני". אחד הדברים שמקוממים יותר את הסטודנטים במרכז הוא גובה דמי הרווחה. כיום, סטודנט משלם 410 שקלים בשנה. מתוך זה 150 170 שקלים גובה המרכז – ו-90 שקלים עו־ שקל הולכים לקאנטרי,

ברים לאגודת הסטודנטים. קורה עם הכסף שהולך למרכז, יודע מה אינו כי שחף מבהיר אבל בכל מה שקשור לאגודה הוא בטוח שהסכום מוצדק: "אנחנו

־באמת מנסים לדאוג לרווחת כל הסטודנטים", הוא אומר. "עשינו דיסקים אקדמיים לארבע הפקולטות הגדולות: תקשורת, הנדסה, מדעי ההתנהגות וכלכלה ומינהל עסקים. יש בהם כל החומרים משנה א' עד שנה אחרונה, שסוכמו על ידי סטודנטים מצטיינים, וכל סטודנט יכול לקבל את זה בחינם. אנחנו עובדים עכשיו על דיסקים לשאר

המחלקות. ־"יש גם דברים שמסובסדים דרך האגודה, כמו משלחות לחו"ל וחילופי סטודנטים. וכמובן ישנם גם אירועי תרבות שאנחנו מפיקים".

איך יכול סטודנט ששילם דמי רווחה ולא גר באריאל ליהנות מההפקות של האגודה?

"אם מדברים על תרבות - תפקיד האגודה הוא בראש ובראשונה להחיות את הקמפוס. מי שגר במעונות או בעיר יש לו מגוון פעילויות

־שהוא יכול ליהנות מהן. אם נעשה מסיבה בתל-אביב - יבואו החבר'ה שלומדים פה ויגידו 'רגע, אנחנו לא ניידים'. תמיד יהיה הוויכוח

הזה".מה תעשה כדי שאנשים יכירו את פעילות האגודה?

"אנחנו מנסים לייצר כמה שיותר אפיקי תקשורת - פייסבוק, אתר המרכז, ניוזלטרים וגם באמצעים פשוטים כמו עלוני מידע, עיתון תהאגודה והודעו SMS כדי לדווח על הפעילות. אנחנו מנסים לת־

קוף את העניין מכל החזיתות התקשורתיות, ומצד שני אנחנו גם משתדלים לא להטריד".

איך תתנהלו מול המחירים המופקעים בקפיטריות?"המחירים פה גבוהים. נקודה. מעט אחרי תחילת סמסטר ב' נשב עם המנהלים ונבקש להוריד את המחירים. אם נראה שהדברים לא

הקפיט לדוכני במקביל דוכנים ונקים צרכנים בחרם נפתח ־זזים, ריות".

הסטודנטים יעדיפו לשלם עוד קצת בשביל קפה אמיתי, לא?"אנחנו חייבים את התמיכה של הסטודנטים. אם הם יילכו איתנו יד ביד במאבק הזה - נצליח. אם הם לא יהיו איתנו - כמובן שזה לא

יתקדם לשום מקום".מה עושים עם מצוקת החנייה?

"כרגע מתעסקים במרכז יותר בפיתוח המעונות ובניין הספרייה. ־אחרי שהבנייה תיגמר, יקצו את המשאבים לפיתוח עוד חניות. בי

נתיים, אם ברכב ייסעו ארבעה סטודנטים ולא אחד, זה יצמצם את כמות המכוניות וגם יעזור לאיכות הסביבה".

וזה גם יעצבן כמה סטודנטים שיקראו את זה."בסדר, לא בגלל זה אין חנייה. והסטודנטים לא אשמים. אבל במצב הקיים יכול לעזור אם כמה חבר'ה יחברו ויעשו תורנויות. זה גם יותר

זול".

כמובן שיצאתי זכאי־בוא נחזור לבחירות. מה אתה חושב על שני המתמודדים האח

רים?"אני לא מכיר אותם לעומק, אבל הם נראים לי אחלה חבר'ה".

לקחת את הבחירות בהליכה. במה אתה הצלחת שהם נכשלו?"אנחנו היחידים שהתמקדנו בקשר אישי עם הסטודנטים. ישבנו

־עם חבר'ה וראינו מה חשוב להם. זה משמעותי, כי במרכז יש סטודנטים מגוונים: לאחד חשוב בית הכנסת, לאחד חשוב שיהיה מסיבות

ומישהו אחר מוטרד רק מהלימודים. "אבל המכנה המשותף לכולם הוא התקווה שהאגודה תדע לענות על הצרכים שלהם. לא מעניין אם יש לך פלאיירים, פוסטרים, שלטי

חוצות והבטחות מפוצצות".אולי נקודת הפתיחה שלך היתה טובה יותר? אתה הרי מקורב

ליו"ר היוצאת. "אתם יכולים להסתכל על זה ככה. אני יודע שיש אנשים שאומרים את זה. אבל ניתן גם לומר הפוך: העובדה שאני מזוהה עם האגודה של השנה שעברה רק מראה שנעשתה שם עבודה טובה. אחרת היו מחליפים אותנו. חוץ מזה, גם שני המתמודדים האחרים היו חברי

מועצה".הפעילים המתחרים טוענים שנעשתה עבורך ביום הבחירות

תעמולה אסורה ליד הקלפי."יש איסור מוחלט לבצע תעמולה ברדיוס של 20 מטר מהקלפי, והיו נציגים של כל המתמודדים ליד הקלפיות. זה מבטיח שאף אחד לא יעבור על הנהלים, כי הקבוצות האחרות ילשינו עליו. אז החבר'ה

שלי היו שם רק כדי לוודא שסביבת הקלפיות שקטה וסטרילית". מה לגבי חסויות, שהיו אסורות? השמועות אומרות שאתה

היחיד שקיבל חסות מ"בלו"?־"שטויות. אם תסתכלו היטב, תראו שעל חומרי הפירסום של המ

תמודדים האחרים מופיעים שמות של חברות מסחריות - ועל שלי לא. לא לקחתי כסף מחברות. אני לא חושב שזה ראוי. כל אחד צריך להשקיע משלו כמה שנראה לו ולשאת בתוצאות - בין אם הוא נבחר

ובין אם לא". סתם חיפשו אותך?

"בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, יש הרבה פעמים לכלוכים, תככים וחצאי אמיתות. אולי יש אנשים שלא רצו שאצליח".

מאיפה הכסף? זו השקעה גדולה."הכל כסף שחסכתי. אני שמח שזה השתלם".

בשורה התחתונה, מערכת הבחירות הייתה הוגנת?"הכי הוגנת שאפשר".

כשנבחרים זה תמיד הכי הוגן שאפשר. למשל, טענו, עלינו. היקשתה מאוד החיצונית הבחירות "ועדת שהשתמשתי בבמה של האגודה במסיבת חנוכה כדי לפרסם את עצמי ואת המפלגה שלי. נאלצתי להתייצב בפני הוועדה, לתת הסברים מה באמת קרה ולהביא הוכחות. אחרת היו פוסלים אותי. כמובן שיצאתי

זכאי, כי לא היו דברים מעולם".

כן, אנחנו נטלבאריאל לומדים 12,000 סטודנטים. מתוכם 3,000 גרים בעיר

עצמה. איך זה שאין להם מה לעשות בלילה?"בשנה שעברה היה שיתוף פעולה מול העירייה, שעזרה לנו ביום הסטודנט. אנחנו לא יכולים להכתיב להם מה לעשות. אנחנו מעדיפים להתמקד בעשייה בתוך הקמפוס, ולהמשיך ולקיים את הקשר הטוב

עם העירייה, כדי שאם נצטרך את עזרתם הם ישמחו לסייע לנו".אלו אירועי תרבות מתוכננים השנה?

"המועצה מתכנסת בעוד שבוע. נקבל החלטה ונפרסם אותה". המעבר לאוניברסיטה יעבור בשקט?

"אני חושב שיהיה הרבה בלגן. לדעתי, המהלך אכן יעבור ביולי. אבל קשה לדעת. אנחנו מצידנו, במידה שנצטרך, נשתמש בכוח שלנו

בהתאחדות הסטודנטים הארצית, וננסה להשפיע במישור הזה".אתה חש שהנהלת המרכז רואה באגודה נטל?

־"במובן מסויים כן, כי לפני הכל טובת הסטודנט עומדת לנגד עינינו. בשנה שעברה, למשל, הם הצמידו את מחירי המעונות למדד,

והמחירים זינקו. יצאנו על זה למאבק גדול, והגענו להישגים יפים. ־"אין לנו בעיה לצאת למאבקים, בתנאי שאדע שהסטודנטים ניצ

בים מאחורינו. הסטודנטים הם השיניים שלנו". תשבית לימודים?

"חבל לצאת סתם בהצהרות, לפני שמתעוררת בעיה אמיתית. אבל אם תהיה על הפרק סוגיה משמעותית, שיכולה להקל על הסטודנטים את החיים, אז כן. גם הנהלת המרכז קוראת את זה, ולא כדאי לי

לחשוף את כל הקלפים עכשיו. יהיה מעניין. יהיה קרנבל". תגיד, שכר היו"ר לא נראה לך מוגזם?

"לא. תעשו חשבון פשוט, ותגלו שזה יוצא פחות משכר מינימום ומוצאי שישי כולל בחודש, שעות 250 עובד אני עבודה. לשעת

שבת".איפה אתה בעוד 10 שנים?

"עובד בעבודה שמכבדת את עצמה. מקווה מאוד עם ילדים, מקווה מאוד בצפון".פוליטיקה?

"לא חושב על זה עכשיו". ¿

�0 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

הנבחרלידיעת כל מי שהתעורר מאוחר: יש יושב ראש חדש לאגודת הסטודנטים <<< נכון, למעלה מ־12,000 בעלי זכות בחירה לא מימשו את זכותם הדמוקרטית, ורק 1,300 בערך הטריחו את עצמם לקלפיות ב־28 בדצמבר, אבל את שי שחף זה לא מרתיע: "אני רוצה לתרום. תמיד נמשכתי לעשייה ציבורית"

הלו, שי, איפה אתה?"סליחה? מי זה?".

ואלירן מ"אריאלה". קבענו להיפגש ב־ עומר 16:00 לראיון.

יש לאריאל... בדרך אני שיט. "אאאממממ... פקקים מטורפים. אגיע עוד חצי שעה".

חברתי ותוססאז אחרי האיחור ומספר התנצלויות, אנחנו מתיישבים במשרד של היו"ר הטרי. החימום אופה אותנו לאט אך בטוח, ואנחנו מתחילים

בעניין הכי מתמיה.

מה דוחף בנאדם נורמלי לרוץ לראשות אגודת הסטודנטים?־"הרצון לתרום. תמיד נמשכתי לעשייה ציבורית. כבר בשנה שע

ברה, בהיותי סגן היו"רית, ניסיתי לשפר את התנאים של הסטודנטים בכל מיני תחומים. לקראת סוף סמסטר ב' התחלתי לחשוב על העניין

בצורה רצינית, ובקיץ קיבלתי החלטה ללכת על זה".איך אתה מסביר את אחוזי ההצבעה הנמוכים? הצביעו בסך זכות בעלי מ־12,000 למעלה מתוך סטודנטים, כ־1,300 הכל

הבחירה."אני מסתכל על זה קצת אחרת: אחוזי ההצבעה היו גבוהים פי שניים מאשר בשנה שעברה: 10% לעומת 5%. אז חשובה גם נקודת

הפתיחה. "יחד עם זאת, ברור לי שיש מה לשפר. הסטודנטים לא מודעים

מספיק לחשיבות של האגודה ועד כמה היא רלוונטית לכל אחד. אני הצבתי לעצמי מטרה לגעת בכמה שיותר סטודנטים, וכתוצאה מכך

בשנה הבאה מספר המצביעים ימשיך לעלות". הקמפוס העליון היה מת ביום הבחירות.

"הקמפוס העליון נורא גדול, ויש גם הבדלי גבהים. אם נניח הצבתי דוכן עם מוזיקה באזור של רחבת הספרייה, הסיכוי שישמעו עליו בבניין 1 או 6 לא קיים. אני מודע לבעייתיות ונחשוב על רעיונות איך

להפוך אותו לקמפוס חברתי ותוסס".

לפרסם, לא להטרידשחף, 25, הוא סטודנט שנה שנייה במחלקה הדו־חוגית במסלול

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �0

עומר פרבר ואלירן קרסנטי

משקאות, ריקודים, בלונים = 10%

בניגוד לשנים קודמות, בהן הורגלנו ליום בחירות אפור, זכינו בהפנינג של ממש. התוצאות, לעומת זאת, השנה היו חד־צדדיות ברורות: מפלגת מעו"ף של שי שחף לקחה

את הקופה.שלושה דוכנים, של שלושת המועמדים, עיטרו את הקמפוס

־התחתון, והמועמדים - שחף, אבנר שאקי )"ערים"( ואבי תורג'מן )"אופק"( - פינקו את הסטודנטים במיטב הצ'ופרים.

פעיליו של שחף חילקו משקאות אנרגיה, אבל הוא הגדיל לעשות כשהזמין די.ג'יי מקפיץ, שהלהיב את האווירה. אנשי "ערים" מילאו את הקמפוס בזמבורות ובלונים, ואילו ב"אופק" שלפו מכונת מיץ. בקמפוס העליון, אגב, לא נראה שום סימן

לבחירות פרט לקלפיות הפזורות.מלבד החולצות המודפסות והצבעוניות ומצב הרוח החיובי הצבעה בפתקי ושבים העוברים את המתמודדים ציידו

־ממולאים בשמות "הנכונים" - הן לראשות האגודה והן למועצה )מישהו אמר פגיעה בדמוקרטיה ובחופש ההצבעה?(.

־ובתוך ההמולה פגשנו את יו"ר ועדת הבחירות, עו"ד שלומי אוחנה. "הבחירות הפעם סוערות יותר", הוא אמר. "רואים את זה גם לפי התעמולה וגם לפי מספר התלונות והערעורים שהוגשו לוועדה. בשורה התחתונה, מבחינתי, כל המתמודדים

ראויים".הדס לוי, היו"ר היוצאת: "אתן למנצח, בלא קשר לזהותו, את כל הכלים והטיפים על מנת שיעביר את הקדנציה בצורה

המוצלחת ביותר".ובכל זאת - הסטודנטים הפשוטים פחות התלהבו. רק כ־

10% מבין 12 אלף הזכאים להצביע טרחו להגיע לקלפי. זיסלין, סטודנטית לכלכ ־היטיבה לתאר את המצב אסיה

לה ומינהל עסקים: "הכריחו אותי להצביע. לקחו אותי בכוח, ודחפו לי פתק עם השמות. חשובים לי המחירים בקפיטריות,

־אבל אני לא רואה שהם הולכים לרדת. משקיעים פה רק במסיבות, ומי שלא גר באריאל לא נהנה מהן. נקווה שמעכשיו

זה ישתנה". 863 קו־ ־התוצאות, כאמור, היו חד־משמעיות: שחף זכה ב

לות, תורג'מן - 260, שאקי - 154.בני כהן

האוהדים הגיעו לתמוך. מימין: המנצחים מ"מעוף", המפסידים הגדולים מ"ערים" ואנשי "אופק" | צילומים: בני כהן

שחף. "בפוליטיקה כמו בפוליטקה, יש הרבה פעמים לכלוכים" | צילום: עומר פרבר

מנצלים את ההזדמנות להפנינג קטן

שר שנים הוא התרוצץ ודפק על עהתח־ האפשריות, הדלתות כל השירים את ישמע שמישהו נן נתנו. ולא צ'אנס. לו וייתן שלו "היו הרבה משברים", הוא אומר היום. "כל דחייה וכל סירוב מו־רידים לך את הביטחון העצמי, ואתה נמצא במ־לחמה עם עצמך, עם היכולת שלך לא להתייאש, היכולת שלך להתמיד. למזלי, ההורים שלי היו שם

בשביל לתמוך".אין ספק, זה היה קשה. אפילו "בא מן השתיקה" התגלגל שנה שלמה בכל מיני תחנות, עד שפרץ סוף סוף ולא הפסיק להתנגן במשך חודשים. וחמש שנים אחרי, קובי אפללו לא שוכח את הרגע הספ־

ציפי ההוא. מה היתה התחושה כששידרו את השיר שלך

בפעם הראשונה? שהיחצנית זוכר אני פסיכית. התרגשות "וואו, שעבדתי איתה התקשרה ואמרה לי שהולכים להש־מיע אותי אצל דידי הררי. הייתי ברכב ליד נהריה, פתחתי את הרדיו, ודידי השמיע את השיר, סיפר

עליי קצת ומאוד פירגן. זה היה מדהים."אני תמיד אומר ש'בא מן השתיקה' זה שיר שהיה לו רצון חזק משלו. הוא כאילו אמר: אני אומנם קטן

עכשיו, אבל אני אהיה גדול. "גם בפעם השנייה שהשיר שודר מאוד פירגנו. אני זוכר שהייתי בכותל, זה היה יום רביעי, וראיתי 17 שיחות שלא נענו. אמרו לי שעברתי פלייליסט גלגל"צ. אני זוכר שישבתי שם על המדרכה ובכיתי.

מין פורקן כזה שזה מגיע וזה יגיע. "עד אז מאוד גימדתי את הציפיות שלי, בשביל להגן על עצמי, ופתאום אמרתי: עכשיו אפשר לה־

עיז, לחלום על דברים יותר גדולים".

אני תפקידי, להיות זמרבמקור אפללו, 35, הוא מושבניק. גדל בחוסן שליד מעלות, בבית מסורתי, לשני הורים שנשואים כבר 36 שנים. הוא הבכור במשפחה, אח לשתי אחיות,

והם כולם חברים מאוד טובים, הוא אומר. הוא התחיל לכתוב שירים לאחר השירות הצבאי, והיה חלק מלהקה גלילית בשם "שמעונה". כיום, יש

לו יחידת דיור במעלות ודירה בגבעתיים.קשה יותר להצליח כשאתה בא ממושב בצ־

פון?"בהתחלה זה חיסרון, שהופך ליתרון. זה חיסרון, כי קשה מאוד לבוא מבחוץ ולהגיע לבמות שנותנות את האפשרות שיראו אותך. מצד שני, אחרי שזה כבר קורה נוצר איזשהו קסם מיוחד בזכות העובדה שבאת ממקום שאף אחד לא שמע עליו, וזה ניכר קצת כותב שאתה מהמקום בא ובעיקר בשירים,

אחרת". מאדם אנונימי הפכת ל"זמר השנה" ו"תגלית

השנה". איך מתמודדים עם השינוי?אותך אחרת, תופס העולם לאט. פתאום "לאט מתייחס אליך אחרת, ואתה מתייחס לעולם אחרת. פתאום ממקום מאוד אנונימי ושקט אתה מגיע לכל מיני במות, בכל הארץ. פתאום מכירים אותך, פתאום

מכירים את השירים שלך, שרים איתך בהופעות."פתאום המקום הפרטי, המאוד מאוד אישי, הופך להיות מקום ציבורי, וצריכים ללמוד להכיל. לאט

לאט אתה לומד לעשות את זה".יכול לקפוץ פה פפראצי עכשיו ולשגע אותך?

"לא, לפה הם לא מגיעים. בכלל, זה נדיר שאני מקבל פפראצי".

למה? אתה זמר מצליח."אני לא הולך למקומות שהם נמצאים בהם. אני אני מחפש שישמעו. השליחים זה. לא מחפש את שלי בעולם הם השירים שלי. אני פה בשביל השי־רים, ולא בשביל לקדם את הפרצוף שלי. יש לי תפ־קיד בעולם, והתפקיד הוא להיות זמר, לא הפרזנטור

של עצמי".

ההגדרה היא שאין הגדרהמשקפי שמש שחורים נחים על עיניו. הוא משלב את ידיו, אומר שקר לו ומקרב את מפזר החום לשו־סגור, שמשדר אדם נשמע הוא אולי מבחוץ לחן. לאנשים סביבו להתרחק - אבל אין זה כך. הוא מפזר אהבה וחום לכל עבר, שולח חיוכים ופרצופים מצ־חיקים למלצרים ולמלצריות. שולף מהארנק תמו־נות של המשפחה ומספר עליהם ברוך, שואל מתי

יום הסטודנט ואומר שישמח להופיע באריאל, נבוך עד עמקי נשמתו כשאנחנו שומעים ברקע את קולו,

השירים שלו."זה הכי מביך שיש. אם אני נכנס למקום ששומעים

שיר שלי, אני מתכווץ".אתה מרגיש שאתה משנה משהו לאנשים עם

השירים?"לא יודע אם זה ברמה של משנה. אני מאוד אוהב להרגיש שמעריכים את מה שאני נותן, ואני משתדל לתת שירים טובים, כי שירים יכולים להיות פסקול

להמון רגעים בחיים של האדם. "אתה יכול לשיר בקולי קולות את מה שהמאזין

רצה להגיד, ולעטוף את זה בצלילים ובאיזשהו נועם שמתחבר אליו, ושהוא מוצא את עצמו בתוכו. מוזי־

קה היא מתנה מדהימה, לפחות לי. אז אם אני מרגיש שהצלחתי להעביר אותה הלאה, אני עף מזה, אני בהיי. אני מרגיש את החיּות במלואה, אני מרגיש את הייעוד במלואו, אני מרגיש את התפקיד, אני מרגיש

שיש לי תפקיד".אתה מגדיר את עצמך כזמר מזרחי?

"לא, לא. אני לא זמר מזרחי. אם מחפשים לי הג־דרה, אז ההגדרה היא שאין לי הגדרה. הגדרה זה דבר שחוסם אותך, ואני לא רוצה להיות חסום. אם בא לי לעשות שיר רגאיי, אז למה לא? ואם בא לי לעשות שיר שנוגע ברוק? אני הולך להוציא עכשיו שיר שלגמרי נוגע ברוק. שיר שהוא מאוד מלודי,

עם חיבור בין הגוון הקולי שלי לבין הרוק. שנים כמה היו זה. על גדלתי גם יודעת, "את שממש ספגתי מוזיקת רוק, רוק כבד ורוק ישן יותר,

וזה מאוד קסם לי".מה שמעת?

"נכנסתי חזק למטליקה, נירוונה, אחר כך עברתי קצת יותר לרוק הישן, לד זפלין ופינק פלויד".

איזה דיסקים יש אצלך בבית?"יש הרבה. אני צורך מוזיקה ישראלית, ויש לי הרבה דיסקים של אריק אינשטיין, אברהם טל ושל־

מה ארצי שאני מאוד אוהב". מי החברים שלך בתעשייה?

"אברהם טל חבר טוב שלי, קרן פלס, מירי מסיקה, דוד דאור, נתי רביץ. חברים שהכרתי דרך כל מיני

מסגרות".

או מהצבא, מהמושב, החברים את וזנחת שאתה מצליח לשמור על קשר?

"החברים הטובים שלי גרים רחוק. אחד גר בפ־ראג. שף של מסעדה. עוד אחד גר בפרדס חנה, והוא אבא במשרה מלאה אז זה קצת קשה. אבל אנחנו

בקשר".יש אמנים שהיית רוצה לשתף איתם פעולה?

"עם אהוד בנאי. אהוד זה הגיבור שלי, באלבום החדש אני מחדש שיר שלו - רחוב האגס 1. שיר אדיר. זאת יצירת אמנות. מדהים. מדהים. אני חושב הכי הישראלי באמת בשיאה, הישראליות שהוא

יפה".

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | 0607 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

"יש לי תפקיד בעולם,

והתפקיד שלי

הוא להיותזמר. לא לקדם את הפרצוף שלי"

יעל רון

למה צחקה אגםבשבועות האחרונים רוחשת הביצה שמועות על אהבה גדולה בין אפללו ואגם רודברג. לפני כן, כז־

כור, הוא יצא תקופה ארוכה עם קרין מגריזו.מגיע לך מזל טוב על אהבה חדשה?

טובים. יותר מחברים היינו לא ואני אגם "לא. שמועות, שמועות, שמועות, אין מה לעשות. בכלל, בת זוג מתעשיית הבידור זה משהו שאני לא כל כך

שש שיקרה".אז אני יכולה לכתוב שאתה פנוי, ולהכניס את

הטלפון של כרמית היחצנית?את "תפרסמו צוחק, הוא להכניס", יכולה "את הטלפון, את האימייל שלי, אין בעיה. היו לי מער־כות יחסים בעבר, אבל את יודעת, נכנסים לקשרים, מנסים, ואם זה אמיתי זה נשאר, ואם זה לא אמיתי

זה לא נשאר."אני לא יודע איך צפה השמועה הזו. אני בנאדם שמאוד קנאי לפרטיות שלו, ברמה האישית ובעיקר הזוגית. אני מאמין שמה שיש לי עם בת זוגי הוא שלי

ושלה, והמקום של הפרסום קצת מחריד אותי". מה אגם אמרה על זה?"נראה לי שהיא צחקה".

שירים הם מקום טוב לחלוםאלבום הבכורה של אפללו נקרא על שם הלהיט וב-2008 מן השתיקה", "בא הגדול הראשון שלו, הוא הגיע למעמד "אלבום זהב". השני נקרא "היום

הכי בהיר", וגם הוא הוזהב.

את מרבית השירים כותב ומלחין אפללו בעצמו, ומי שפתח את הרדיו לאחרונה יכול להאזין לסינגל החדש שלו, "צחורת כנף". כבר בשמיעה הראשונה ניתן להבחין שהאלבום החדש ייצא בהפקה גדולה

וייחודית. אפילו שלמה ארצי קופץ בו לביקור. הדיסק כבר מוכן?

"כן, אני בפינישים סופיים. תוך חודש־חודשיים הוא יהיה בחוץ, ואנחנו הולכים לקרוא לו 'שמע',

על שם אחד השירים".מה אתה מביע שם?

"כל אחד יכול להזדהות עם הדיסק הזה. יש שם בין אדם לחברו, בין אדם לאהובתו, בין אדם למקום, בין אדם לעצמו, לעולמו. שירי מסע, מסקנות כאלה

שאתה עובר עם עצמך".יומן?

"סוג של יומן. לגמרי. יומן שמשקף את המקום שבו הנשמה שלי נמצאת כרגע".

לא מפחיד להוציא יומן? לחשוף? להיחשף?"לא. בחיים האישיים אני שומר על עצמי, אבל לא אני אליו. לוקח המאזין ככה גם השירים את

חושב שהוא אומר: אוקיי, זה מה שקובי עבר. "אני משתדל לא לכתוב כתיבה אגואיסטית. לא רק על עצמי. אני בא לספר. אני בא למאזין ואומר: ונדבר המשותף המכנה את נמצא בוא נדבר, בוא

עליו".יש איזה פחד שכל זה ייגמר?

"בטח, כל הזמן. זה כמו לפחד שיפטרו אותך מה־עבודה, מתפקיד שאתה מאוד אוהב".

רוצה שהיית דברים אחרים, חלומות לך יש לעשות?

"יש לי כל מיני תחומי עניין. אני מתעניין בר־פואה אלטרנטיבית, גוף האדם, תזונה, ספורט. רוב חיי אני ספורטאי. שיחקתי כדורגל בצורה מקצו־עית, שיחקתי כדורעף, שחיתי קצת. אבא שלי היה מיני כל ועשה כדורסל היה שופט בכדורגל, חזק

דברים כאלה".איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה דתית?

"ההגדרות האלו לא מדברות אליי. דתי, חילוני, אני רק רוצה להיות יהודי טוב. אני יהודי, זו ההגדרה הנכונה. אני זוכר את הרב לאו אומר שאין כזה דבר דתי, חילוני, יש יהודי שמקיים יותר מצוות ויהודי שמקיים פחות מצוות. יש כאלה שמקיימים מצוות

ולא יודעים שהם קיימו. "למשל, קרן פלס. היא בחורה מלאת חסדים, ועו־שה הכל בשקט. בסופו של דבר רק אלוהים שופט,

לא אנשים".יש שיר שאתה אוהב במיוחד או שכולם יל־

דיך?'ים הרחמים', למשל, מאוד ילדיי, אבל "כולם מאפיין את הנשמה שלי, מאוד מאפיין את הדרך שאני עושה בעולם ואת הדברים שאני מאמין בהם. ו'כי את, מה שהלב שלי בחר' מאוד מאפיין כי־סופים שלי, רצון שכך תיראה האהבה שלי, אפילו שהוא קצת אוטופי. אבל שירים הם מקום טוב לח־

לום בו". ¿

"אין כזה דבר דתי, חילוני, יש כאלה שמקיימים מצוות

ולא יודעים שהם קיימו. למשל קרן פלס. היא בחורה

מלאת חסדים. בסופו של

דבר רק אלוהים

שופט, לא אנשים"

"אגם ואני לא היינו יותר מחברים טובים. שמועות,

שמועות, אין מה לעשות. בכלל, בת זוג מתעשיית הבידור

זה משהו שאני לא שש שיקרה. מה שיש לי עם בת

זוגי הוא שלי ושלה, והפירסום

קצת מחריד אותי"

אני יכולה לכתוב שאתה פנוי,

ולהכניס את הטלפון של היחצנית?

"את יכולה להכניס", הוא

צוחק, "תפרסמו את הטלפון, את

האימייל שלי, אין בעיה"

לא מעניינים אותו צלמי הפפראצי )וגם הוא לא מעניין אותם( <<< אין לו רומן עם אגם רודברג )אבל הם חברים טובים( <<< הוא שונא הגדרות והוא לא דתי ולא חילוני <<< הוא בא לא רק מן השתיקה אלא גם מן המושב <<<

והוא מאושר מכך שהוא זמר – אבל גם חושש: "כמו לפחד שיפטרו אותך מהעבודה, מתפקיד שאתה מאוד אוהב" <<< נאמר זאת כך: כמו שהשירים שלו מתוקים – גם קובי אפללו ממש מתוק

"אהוד בנאי זה הגיבור שלי.

מדהים. מדהים. אני חושב

שהוא הישראליות

בשיאה, באמת

הישראלי הכי יפה"

אפללו וידידה. ישמח להופיע ביום הסטודנט | צילום: כרמית חדידה

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �0�0 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

כאן גרים לא בכיף

הגשמים העזים, הקור המקפיא, החושך המוחלט, ברזי המים המרוחקים, הפדופילים העירומים, הילדים הפצועים והמבוהלים, ובעיקר המדינה

שלא סופרת אותם <<< לילה עם מחוסרי הדיור במאהל גן סאקר בירושלים <<< חלקם עובדי

עירייה, שבכל זאת לא מצליחים לקיים את עצמם

ה־ערב יורד בין הבתים העתיקים בשכונת נחלאות בי

רושלים. אחרוני האנשים שנמצאים בחוץ ממהרים לביתם כדי לברוח מהקור הירושלמי, רצים להדליק נר ראשון של חנוכה. מבעד לחלונות אפשר לראות

משפחות שרות לאור הנרות המרצדים.־כמה מאות מטרים משם, יושבים כמה אנשים בחו

שך, וסביבם כעשרים אוהלים. מדובר במאהל של מחוסרי דיור שהוקם בגן סאקר לפני כבר קרוב לחצי שנה. לאנשי המקום זה מרגיש כמו נצח. אנשים פשוטים, כמעט חצי מהם עובדי עירייה, מחוסרי דיור, שעצרו את מירוץ העכברים של החיים, ופנו אל הממשלה בדרישה

לעזרה. העם רוצה צדק חברתי.כשמתקרבים אל האנשים, אפשר לראות מיד מה זה אומר לחיות בחוץ בדצמבר, ינואר. שכבות שכבות של בגדים ישנים, לנסות ולהדוף את הקור הנורא. מכורבלים במעילים חמים, על ספות ישנות, במרכז

"חצר" מאולתרת. מדליקים סיגריה ביד רועדת ומדברים.־בכורסה מרופטת יושב שרון בן־דוד, נהג משאית זבל בעירייה, ול־צידו אשתו אושרית. בשונה מהשמועה הרווחת, שנהגי אוטו־זבל מר־וויחים הון, שכרו נמוך יחסית. בהסכם החדש שחתמו העירייה וההס

תדרות, התנאים הסוציאליים ירדו פלאים. כשהחובות הצטברו, נאלצו שרון ואושרית לעזוב את ביתם עם שני ילדיהם.

מצד שמאל יושבת ז'קלין ועקנין, גם היא עובדת עירייה ותיקה. בתה נכה, בעלה נפטר לפני שנה ממחלה קשה, והיא מכלה את כל חסכונותיה במטרה לחיות. לידה יושב שלומי מזרחי, נהג משאית זבל אף הוא. גם

הוא שקוע בחובות כבדים, המונעים ממנו כל אפשרות לשכור דירה.

מיקומו של המאהל מבטא את האבסורד. מעבר לכביש ניתן לראות את בתיה המשופצים של שכונת נחלאות הוותיקה. מן הצד השני בנייני היוקרה ההולכים וקמים מול התחנה המרכזית החדשה ובנייני האומה.

עוד שכונה יוקרתית שקמה בלב העיר הענייה ביותר במדינה.ובמרכז התמונה היפהפייה מקלקל את הנוף כתם: אוהלים מטים ליפול, מכוסים ניילונים, מנסים ללא הצלחה למנוע את חדירת הגשם והרוחות של החורף הירושלמי הקשה. משטחי עץ נזרקו בין השלוליות,

־כדי שהדיירים לא ישקעו בבוץ. והחושך כבד, כבד מאוד. גם את החשמל ניתקה עיריית ירושלים. החיים בזבל.

ברנרד מיידוף אשםכששומעים את סיפורו של שרון, אי אפשר שלא לחוש חמלה. כילד הוא חי עם הוריו ושמונת אחיו בדירה צפופה בשכונת המצוקה קטמון. לאחר שירותו הצבאי הצליח להקים עסק של הסעת תיירים עשירים

לטיולים בארץ.הוא חי טוב יחסית, הצליח לפרנס את אושרית ושני ילדיהם הקטנים ואפילו לחסוך קצת כסף להמשך. המהפך התרחש ב־2008. ברנרד מיידוף, איש העסקים המצליח ביותר בניו־יורק, נחשף בהונאה הכי גדולה אי פעם. משקיעים כבדים )מיידוף לא אהב להתעסק בכסף קטן(

־ירדו מנכסיהם תוך מספר ימים. התיירים העשירים, שהיו מקור פרנסתו של שרון, הפסיקו להגיע לארץ. העסק התדרדר במהירות עד

לקריסה מוחלטת."חיפשתי עבודה במשך כמעט שנה" הוא משחזר. "עבדתי בכל דבר

שיכולתי, אפילו בניקיון. העיקר להמשיך לפרנס".אבל זה לא הספיק. במהלך השנה, עד שחזר לעבוד, הוא ביזבז את כל חסכונותיו ואף לקח הלוואות כדי להחזיק מעמד. לאחר שהבנקים לא איפשרו לו לקבל הלוואות נוספות, הוא נאלץ לפנות לשוק האפור. בתחילת 2009 מצא עבודה כנהג משאית אשפה, אך את המצב כבר לא

היה ניתן לתקן.מצבה של אושרית לא היה טוב יותר. היא נאלצה לשהות יותר ויותר עם הילדים בבית, כי שרון עבד בשעות לא שעות, ובסופו של דבר

פוטרה מעבודתה כסייעת בגן ילדים.בבוקר עד ארבע "הייתי מועסקת בחברת קבלן. עבדתי משמונה

וחצי אחר הצהריים, ובסוף החודש הייתי מקבלת משכורת רעב".ובכל זאת, איך הגעתם לרחוב?

שרון: "ככל שהמצב החמיר, הצטמצמנו יותר ויותר. בשלב כלשהו גרנו בדירת שני חדרים, 38 מטר מרובע, תמורת 2,500 שקל לחודש. אין יותר מינימום מזה, ועדיין לא עמדתי בתשלומים. בסופו של דבר

לא עמדנו בעומס, ונזרקנו לרחוב".אז למה לא עברתם למקום יותר זול? לפריפריה?

בשלב זה ז'קלין מתערבת. "בפריפריה סוגרים מפעלים על ימין ועל שמאל. למה שאני אעזוב את העבודה שלי, את הוותק שלי, ואעבור למקום שבו יהיה לי בית אבל לא תהיה לי עבודה? עשרים שנה אני

עובדת בעירייה, ואני צריכה לעזוב הכל וללכת?"הממשלה אמורה לספק לי פתרונות דיור בעיר שלי, ולא לזרוק אותי כמו זבל לפריפריה", היא אומרת בזעם. "איזה אופציה נתנו לי

ולא ניצלתי? המצב הזה פשוט בלתי אפשרי".

שרון: "באור יום הכל נראה יפה ושליו, אבל אחרי השקיעה מסתובבים פה נרקומנים ופדופילים,

ומחפשים טרף קל. הילדה שלי, רק בת שלוש וחצי, עם שישה שברים בכתף. מזכרת

מהחושך הנורא שיש פה"

ז'קלין: "ילדה בת 16 שמנסה להתאבד.

שמתביישת לספר בבית הספר שהיא גרה במקום כזה, במצב כזה. שלא רוצה שחברות שלה

יידעו על מצבה"

"היחידים שעוזרים לנו הם אנשים פרטיים.

מלאכים משמיים. מביאים לנו בגדים ונותנים לנו לעשות

כביסה אצלם בבית "

"למרות שאנחנו מזדהים עם המחאה החברתית,

המצב שלנו בא ממקום של כאב ושל מצוקה אמיתית. עד שתהיה לנו קורת גג,

אין לנו מה לדבר בכלל על קוטג' או על חינוך"

"האבסורד הוא שאנחנו לא נטל על

המדינה. דווקא המשפחות שהן נטל על המדינה מקבלות

דיור ציבורי, וממשיכות להיות נטל. ודווקא אנחנו,

הנורמטיביים שרוצים להשתקם, לא מסוגלים"

חנן גרינווד

400 מטר למקלחתכשמסתכלים על המאהל באור יום, הוא נראה כמעט פסטורלי - מדשאות

ענקיות, רוכבי אופניים נוסעים בשלווה בשבילים האפורים. אופוריה. כמובן שהתמונה מטעה, וכל הדיירים כאן היו מעדיפים להתקפל אל בית עם פחות ירוק ויותר קירות. "אין לנו ברירה, אלא להיות פה עד שיימצא פיתרון קבוע", אומרת ז'קלין. "אבל את המחיר הרבה פעמים משלמים הילדים. הילדים

שלנו חולים כל הזמן. נופלים ונחבלים בגלל החושך בלילה". שרון מתאר תמונה דומה. "נכון שבאור יום הכל נראה יפה ושליו, אבל אחרי השקיעה המצב פה משתנה לחלוטין. יש פה נרקומנים ופדופילים, שמסתובבים כל לילה ומחפשים טרף קל. הילדה שלי, רק בת שלוש וחצי, עם שישה שברים

בכתף. מזכרת מהחושך הנורא שיש פה בלילה".איך באמת הילדים מתמודדים עם המצב?

"הילדים של כולנו בקריסה. הקטנים כבר קוראים למקום הזה בית. כששואלים אותם איפה הם גרים, הם אומרים גן סאקר. עם הגדולים המצב הרבה יותר גרוע. לפני חודשיים ניסתה ילדה בת 16, בת של אחד הדיירים במאהל, להתאבד. זה

כבר אומר הכל".הם מספרים לחברים שלהם על המצב?

ז'קלין כמעט בוכה: "ילדה בת 16 שמנסה להתאבד לא מדברת על דברים כאלה בכלל. היא מתביישת שהיא גרה במקום כזה, במצב כזה. הילדה ניסתה להתאבד בגלל שהיא הגיעה למקום כזה. היא לא רוצה שחברות שלה יידעו על

המצב שלה.יודעים ילדים, שלא ממש זה שהוא הומלס. נוח לאף אחד לדבר על "לא להתבטא, מביעים את התיסכול שלהם בדרכים אחרות, כמו הדחקה וניסיונות

התאבדות".תלונות רבות יש לדיירים על עיריית ירושלים, שלא עושה מספיק, לטענתם, על מנת לעזור להם. החל בראש העיר, שלא נראה במאהל מאז הקמתו, וכלה

בשירותי הרווחה, שגם הם לא מבקרים אותם כלל.שלומי מזרחי: "למרות ששבע מתוך 17 המשפחות הן של עובדי העירייה, אנחנו לא באים בתלונות לעירייה. הבעיה היא עם הממשלה, שלא מגמישה את הקריטריונים לדיור ציבורי. ולמרות זאת, אנחנו מרגישים שראש העיר מתעלם

מאיתנו. שאנחנו אפילו לא מקבלים את התנאים הבסיסיים למחיה. "את החשמל העירייה ניתקה לפני כמה חודשים בתואנה שזה לא בטיחותי. לא עזרו הבקשות שיסדרו לנו נקודות מסודרות. את ברזי המים והמקלחות קיבלנו רק לפני שבועיים, אבל הם במרחק 400 מטר מפה, וצריך לעבור דרך שדה חשוך. לפני שבוע תפסו פה פדופיל עירום שניסה לבצע את זממו באחד הילדים.

איך אפשר לחיות ככה?".־זה שכמעט חצי מדיירי המאהל הם עובדי עירייה אומר משהו על המש

כורות בעירייה? ז'קלין רוצה לומר משהו, אבל שרון קוטע אותה במהירות. "ממש לא", הוא בעירייה משכורת כמו בשאר מקומות העבודה. לפעמים "אתה מקבל זועק. אפילו יותר, כמו משכורת 13. המשכורות בארץ פשוט לא מותאמות למציאות.

אי אפשר לחיות לאורך זמן ממשכורת ממוצעת".

מחר זה יכול להיות אתה־אפשר לשמוע את התיסכול. האנשים פה חשים שהמחאה החברתית באה והל

כה - והם נשארו במקום. שהעמותות החברתיות, שאמורות לעזור להם, זנחו אותם. שרשויות הרווחה לא עושות כלום. שכחו אותנו במאהל.

"היחידים שעוזרים לנו הם אנשים פרטיים", מספר שרון. "מלאכים משמיים. ונותנים לנו לעשות כביסה בבתים שלהם. חברי הכנסת מביאים לנו בגדים היחידים שהגיעו לפה הם משה גפני ופאינה קירשנבאום. את נציגי העירייה אנחנו רואים אחת לכמה זמן, אבל נראה שהם סתם באים למלא טפסים וללכת,

לא באמת לעזור".מה עם עמותות שתפקידן לעזור?

"אף פעם לא בא לפה מישהו מעמותה כלשהי. רק אנשים פרטיים שעוזרים לנו לשרוד. גם את נציגי הרווחה אי אפשר להגיד שראינו".

וראשי המחאה החברתית, דפני ליף, איציק שמולי?־"אותם לא ראיתי מהרגע הראשון. האמת היא שלא ציפיתי מסטודנטים לע

זרה. הם היו בכיוונים אחרים לגמרי, ולא הסתכלו לכיוון שלנו בכלל. למרות שאנחנו מזדהים עם המאבק שלהם, המצב שלנו בא ממקום של כאב ושל מצוקה

אמיתית, ולא ממלחמה על קוטג', חינוך או רפואה. "אין לנו קורת גג, ועד שיהיה לנו בית אין לנו מה לדבר בכלל על קוטג' או על חינוך. בסופו של דבר, מי שנשארו עד היום ברחובות אלה אנחנו, המשפחות

מחוסרות הדיור".17 מש־ ־אפשר להרגיש שהשאלה הגדולה עומדת באוויר. איך יכול להיות שושאר האזרחים מצליחים לממן ויוצאות לרחוב, פחות לא מצליחות לשרוד

משכנתא או שכירות ולהחזיק מעמד.למה דווקא אתם נפלתם?

"זה לא דווקא אנחנו. לא פשוט היום להיות אדם פשוט", אומר שרון. "לדעתי, 80 אחוז מהאנשים בישראל כבר חיים במצב כזה, רק שאין להם אומץ לצאת

ולהילחם. לא רק בשבילם, בשביל הילדים שלהם. "אני לא מסוגל לראות את עצמי קונה בית ב־30 השנים הבאות, כי אין לי איך

לשלם על אוכל ושכירות, שלא לדבר על הון התחלתי ומשכנתא עצומה."אנשים חייבים לקחת את עצמם בידיים ולהסתכל אל העתיד, כי שום דבר לא בטוח. היום אתה יכול לחיות עם משכורת יציבה, אבל יש סיכוי שמחר־מחרתיים

תגיע למקום הזה ולמצב הזה."האבסורד הוא שאנחנו לא נטל על המדינה. אנחנו משפחות נורמטיביות לחלוטין. אז בגלל שאנחנו נורמטיביים, אנחנו לא עומדים בקריטריונים. דיור ציבורי צריך להיות מיועד דווקא לאנשים כמונו, כדי למנוע את דור ההמשך,

שעוד 20 שנה לא יתפוצץ לכולם בפנים. "אבל המצב היום הוא שדווקא המשפחות שהן נטל על המדינה מקבלות את

־הבתים, ואז הן ממשיכות להיות נטל, ודווקא אנחנו, שרוצים להשתקם, לא מסוגלים".

מה הפתרון?"אתה קורא לזה דיור ציבורי, ואני יכול לקרוא לזה משכנתא בסיבסוד האוצר. שאני אוכל לשקם את עצמי ולהפסיק להיות נטל על המדינה. אם יורידו לי את העול הענק של שכירות, אני אוכל לחזור ולתת מעצמי לחברה, ולא רק לנצל

אותה".־כשיוצאים הכוכבים מתפנים דיירי המאהל להדליק נרות חנוכה. לאחר הב

רכות המסורתיות הם מוסיפים עוד אחת קטנה משלהם - שאולי בשנה הבאה יוכלו להדליק את הנרות בבתים משלהם, ושיהיה גם להם אולי נס קטן של

חנוכה - ניצחון המעטים על הרבים.כשהקור מגרש אותם לתוך האוהלים, בחוץ נשארים רק שני נרות קטנים

בתוך החושך הכבד, כמו מסמלים את התקווה. :תגובת עיריית ירושלים "על אף שנושא הדיור נמצא באחריות משרד השי־כון, עיריית ירושלים התגייסה לסייע למשפחות מחוסרי הדיור לפנים משורת הדין. העירייה, בהובלת ראש העיר ניר ברקת, מקדמת פתרון זמני, בדמות סיוע כספי לשכירת דירה לחודשי החורף. כמו כן הפשירה העירייה ביחד עם משרד האוצר מעל 100 מיליון שקלים, שמיועדים לדיור ציבורי ושיפוץ דירות קיימות

לצורך זה". ¿

וכעת: שביתת רעבלפני כשבועיים הבינו דיירי המאהל שהם בעצם לא מזיזים לאף אחד,

ופתחו בשביתת רעב.־הם גם כתבו לראש הממשלה: "בחלק מזערי מכספי הציבור המת

בזבזים בידי מוסדות המדינה יכלו ילדינו לזכות בבית חם ולא לסבול מהקור, ממחלות ומסיוטים בלילה. רבים מאיתנו נמצאים על סף ייאוש. אם העירייה תפנה אותנו מקורת הגג היחידה שנותרה לנו באוהלים, זה

עלול להוביל לטרגדיה אמיתית".בעקבות שביתת הרעב התקיימה פגישה עם ראש העיר, ניר ברקת, והוא הציע לדיירי המאהל מענקים בסך 3,000-1,800 שקלים לחודש לתשלום שכר דירה במשך חצי שנה, בהנחה שבתום התקופה יצליחו

הדיירים לעמוד על רגליהם ולהסתדר לבד. במקביל הוצא להם צו פינוי, שיופעל בסוף ינואר.

"זה לתת אקמול למת", אומר שרון בן־דוד. "המשפחה שלי עברה תלאות, ואין סיבה שאני אתן לילדים אשליה של בית, ובעוד חצי שנה

נחזור לגור ברחובות".

משטחי עץ נזרקו בין השלוליות כדי שהדיירים לא יטבעו

המאהל בגן סאקר. חצי מהדיירים

הם עובדי עירייה| צילומים: חנן גרינווד

הילדים הקטנים קוראים לדבר הזה ביתהמחאה של רוטשילד באה והלכה. הם עדיין כאן

מצהירה.למה יצאת נגד המשפחות החד־הוריות?

"לא מדוייק. אין לי בעיה עם אישה שלא הצליחה למצוא גבר והיא מתקרבת לגיל 40 ורוצה ילד. גם אין לי בעיה עם מישהי שלא הסתדרה עם בעלה

־והתגרשה. ואני מבקשת שתכתוב, שאפילו מי שהביאה ילד בלי להקים משפחה, משום שהיא חושבת שגבר זה יצור מיותר, אין לי איתה בעיה. כל עוד

היא מוכנה לשאת בהוצאות, שיבושם לה. חד־הוריות הן שמרצונן אלו, נגד יצאתי "אני ומצפות שמשלם המיסים יממן את האידיאולוגיה זה נהיה זיכויי מס ועוד הטבות. שלהן: קצבאות, אופנתי להביא ילד ללא נישואין, ואז לחלוב כספים

מהמדינה. ברעה החולה הזו יש לטפל".איך?

"חינוך. להכניס לתודעה של הנוער את החשיבות ־בהקמת משפחות אורגניות. הדבר שאני הכי מתמ־סרת לו בעבודתי הוא חיזוק ערכי המשפחה הנור

מלית. תראה מה נהיה פה - היום בחוגים ה'נאורים', אישה שמתחתנת נחשבת חלשה, מסכנה ונזקקת.

"כשאמרתי שאלמלא בעלי לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי, ושאני גאה בכך שאני תלויה בו כפי שהוא

תלוי בי, קראו לי פרימיטיבית". קיבלת גם תגובות אוהדות?

ברחוב אליי ניגשים אנשים הרבה "בוודאי. ואומרים, שהם שנים חיכו לשמוע קול שפוי כשלי. גם מגברים. נשים יותר בי תמכו הפלא, למרבה הרבה פוליטיקאים אמרו לי שהם מסכימים איתי, רק ש'לא נהוג לדבר כך'. חברת כנסת ניגשה אליי

ואמרה לי: 'יוליה, יש לך ביצים'".

"גרוע יותר לא יכול להיות"היא נולדה בבית מסורתי באוזבקיסטן, לפני 47 שנים, ובגיל 15 עלתה עם משפחתה לישראל. כיום

־היא מתגוררת בהרצליה, נשואה לחזי, שמאי מקרקעין וכלכלן, ואמא לנואל, 17, ושחף, 11. יש לה

־שני תארים מאוניברסיטת תל־אביב - במדעי החברה ובמינהל עסקים.

כשסיימה את לימודיה פנתה לתחום התקשורת. היא שימשה כמנכ"ל "וסטי", העיתון הנפוץ בארץ בקרב דוברי הרוסית. לאחר מכן נמנתה בין מקימי ערוץ 9 )"ישראל פלוס"(, ואף כיהנה שם כמנהלת זו התיידדה עם אריק וכעורכת ראשית. בתקופה

שרון, שהציע לה להתפקד לקדימה. לכנסת ה־17 היא לא הצליחה להיבחר, וברשימת קדימה לכנסת הנוכחית היא מוקמה 29, במסגרת מהכנסת, רמון חיים כשהתפטר לעולים. שיריון

נכנסה במקומו ומאז היא שם. שבחים. רק לה יש מפלגתה, מייסד שרון, על

־"הוא היה מנהיג אמיתי, שרצה לאחד את העם ולשים את הערכים מעל הפוליטיקה", היא אומרת. "סמכתי עליו בעיניים עצומות". לעומת זאת, על מנהיגת המפלגה הנוכחית היא שופכת קיתונות של

־רותחין. "אצל לבני הכיסא הוא בראש סדר העדיפויות, ורק אחר כך הערכים וטובת המפלגה. אין לה את היכולת ללכת עם האמת שלה. היא משועבדת

לסקרים, לעיתונאים, ליועצים וליחצנים". אתכם הצעידה היא האחרונות בבחירות

להישג. אתם המפלגה הכי גדולה בכנסת.־"יופי, אבל מאז היא מרסקת אותנו. במקום לה

משחקי לה חשובים היו אחדות, לממשלת צטרף הכבוד מול ביבי. זה פיספוס ענק, כי בקדימה יש בתחומם, מהמובילים מרשים, רקורד עם אנשים מדיניות על ולהשפיע מניסיונם לתרום שיכלו

הממשלה. אז מה הפלא, שרבים מהם ממורמרים. אבו חרוץ. כישלון נחלה היא המדיני "בתחום מאזן נושא נאום שטנה באו"ם, מתחבק עם החמאס להבין במקום בו שותף. לראות והיא ממשיכה -

שאין עם מי לדבר, היא מאשימה את נתניהו". שמאלוב-ברקוביץ' מלאה החברתי בנושא גם

־ביקורת על לבני כרימון. "לא הגיוני שיו"ר אופו

28 מנדטים, מזניחה לחלו־ זיציה, עם מפלגה שלונשארת אדישה למחאה טין את התחום הכלכלי יקימו המפלגה שחברי לה כשהצעתי החברתית.

־אוהלים בכל הארץ, היא ניפנפה אותי. במקום להצטרף באופן אקטיבי למחאה ולנסות לקדם חקיקה

־חברתית, היא העדיפה לצאת בהצהרות פופוליסטיות נגד החרדים.

־"צריך לומר ביושר: הציבור לא רואה בנו אלרק המצב כאן לבני עוד וכל לשלטון, טרנטיבה

יחמיר".לבני האשימה אותך, שהיית בין ששת חברי קדימה, שחודשיים אחרי הבחירות ניסו לעבור

לליכוד. "חודש אחרי שנכנסתי לכנסת הבנתי שבקדימה הדג מסריח מהראש. בכל מקרה, את אותן טענות

היא יכולה להפנות לעוד 15 חברי כנסת".15 חברי כנסת מקדימה ניסו לעבור לליכוד?

15 חברי כנסת מקדימה נפגשו עם נת־ "לפחותניהו ועם בכירי מפלגתו, כדי לשמוע מה יש להם להציע. הסיפור דלף, התעורר עליהום תקשורתי,

־חלקם נבהלו ומיהרו להכחיש. יש כמה שלא הכחישו, ואני ביניהם. כיום ברור לי שאני לא הולכת

לשום מקום. לבני צריכה ללכת". למה היא מתנגדת לקיום פריימריז?

"כי היא תפסיד. היא מנצלת את תקנון המפלגה, שנתפר בזמנו למידותיו של שרון, כדי לדחות את הבחירות. היא מתנהלת ברודנות. ההתנהגות שלה

מזכירה לי את רוסיה. "חשוב לי להדגיש, המאבק שלי מולה הוא לא אישי. כבן אדם היא לא מפריעה לי. אבל כמנהיגה, אם בכלל ניתן לומר עליה מילה שכזו, היא הרסה

אותנו".אם לבני תיבחר שוב, את תישארי במפלגה?־"לא. זו גם התאבדות ערכית וגם התאבדות פו

ליטית. אבל אני סומכת על בוחרי קדימה, שלא יעשו את הטעות הזו".

במי את תתמכי לראשות קדימה?"העיקר הוא במי אני לא אתמוך. לא משנה מי

ייבחר, גרוע יותר לא יכול להיות".

"הדוברת של אבו־מאזן"על עובר רע משהו האחרונות בשנתיים אכן, קדימה. זה התחיל בכך שלאחר הבחירות היא מצאה את עצמה מחוץ לממשלה, למרות היותה הסיעה

בזה שלא הצליחה לטר ־הגדולה בכנסת. המשיך פד אף חוק שניסתה הקואליציה להעביר. לאחרונה נחשף עוד כי הגזבר נחשד שמעל בכספי המפלגה, אשר גם כך נמצאת בגירעון של 40 מיליון שקל. את לפצל צלחו, ניסיונות, שכמעט היו לבין בין

הסיעה.האחרונים הסקרים אז מספיק, לא זה כל ואם בבחירות מנדטים ל־10 צניחה לקדימה מנבאים

הבאות. למפולת. הסיבה ברורה לשמאלוב-ברקוביץ' "קדימה של הכנסת הזו הפכה לדוברת של אבו־הליכוד, מול קולות על שנתמודד במקום מאזן. כראוי למפלגת מרכז־ימין, נגררנו שמאלה ממרצ. "התהליך המדיני הגיע למבוי סתום, ואם אנחנו

־רוצים בחזרה את הבוחרים, יש להציב אלטרנטיבה. יש להחיל מיד את הריבונות על כל היישובים

היהודיים ביהודה ושומרון".איך העמדות שאת מציגה מסתדרות עם מצע

קדימה: שתי מדינות לשני עמים?"שאלה מצויינת. תפנה אותה לאהוד אולמרט,

־שהסכים לחלק את ירושלים למרות שבמצע המפלגה כתוב שירושלים תישאר מאוחדת. אנחנו כבר

מזמן לא נאמנים למצע המפלגה".־יש בקדימה עוד חברי כנסת עם עמדות מדי

ניות כשלך?שלא מעדיפים הם שלושה־ארבעה. עוד "יש להתבטא בעניין הזה מכל מיני סיבות. אבל אין לי ספק, שבקרב מצביעי קדימה ופעילי קדימה, רבים

חושבים כמוני".־מה את מציעה לעשות עם מיליון וחצי פלסטינים ביהודה ושומרון ועוד מיליון וחצי בעזה?

"ביהודה ושומרון יש להשאיר מובלעות ערביות, ולתת להם לנהל את חייהם האזרחיים. אבל עזה? מה

אכפת לי עזה? מבחינתי, נפטרנו מהחטוטרת הזו. ־"השמאל משום מה מתבכיין שתושבי עזה מסכ

נים, אבל לא מזמן ראיתי תמונות באינטרנט, ועזה נראית כמו מונטה קרלו. אם קצת צפוף להם, לא

נורא, שיבנו לגובה. שיבנו 100 קומות". ¿* למרות כמה פניות, לא הגיעה מציפי לבני

תגובה על השאלותשהופנו אליה

10 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

"הג'יהאד הפמיניסטי מפמפם במוח שכל הגברים אנסים, שעדיף לילדים לגדול בלי אבא"

בלי לעשות חשבון לאף אחד, ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' נכנסת בכל מי ומה שמעצבן אותה <<< הדרת נשים? "אותי דווקא מטרידה הדרת הגברים" <<< תהליך מדיני? "יש להחיל מיד את הריבונות על כל היישובים היהודיים ביהודה ושומרון" <<< קדימה?

"הציבור לא רואה בנו אלטרנטיבה לשלטון" <<< וציפי לבני לקינוח? "בקדימה הדג מסריח מהראש" <<< ראיון עם ביצים

ב־קושי הספקתי להתיישב על הכי־סא בחדרה של ח"כ יוליה שמא

ומיד )קדימה(, לוב-ברקוביץ' שלכם "העיתון נזיפה: קיבלתי לעברי ניפנפה היא שמאלני!". ב"ידיעות של אריאלה" מחודש

־דצמבר והמשיכה: "למה צריך גם את יריב אופנהיימר וגם את יוסי שריד באותו גיליון? אתם

באריאל התקלקלתם".שמאלוב–ברקו ח"כ של לחדרה נכנס לו ־זר

בפוליטיקאית שמדובר לחשוב עלול היה ביץ' תמונות מקשטות הקירות את הלאומי. מהאיחוד ותעודות הערכה שקיבלה מהמועצה המקומית בית אל, היישוב היהודי בחברון ומוזיאון גוש קטיף. גם מקומן של המועצה המקומית קצרין ושל עיר דוד לא נפקד. במפלגתה, בגלל עמדותיה המדיניות, היא נחשבת לנץ. בגלל דעותיה בנושאים אחרים, היא

נחשבת לעוף מוזר.

הפמיניזם מפרק משפחות־השיחה בינינו מתקיימת כאשר סוגיית הדרת הנ־שים מסרבת לרדת מסדר היום, ובשעה שסמוך לכ

נסת מתקיימת צעדת לפידים תחת הכותרת "באנו חושך לגרש" במחאה נגד התופעה.

מהאו־ הכנסת חברות כל משתתפות בצעדה

מתרגשת. לא שמאלוב-ברקוביץ' אבל פוזיציה, היא אותן", מעניין לא בכלל הנשים של "כבודן אומרת. "הן סתם פופוליסטיות, ויש בקמפיין הזה

הרבה צביעות".צביעות? למה?

"כל הפוליטיקאיות שצועדות עכשיו עם לפידים, מה הן עושות כדי שתיפתחנה דלתות בשוק העבודה ובאקדמיה עבור הנשים? ומה הן באמת עושות כדי לצמצם את הבדלי השכר בין המינים? כלום! כי זה לא מספיק סקסי לצאת נגד פערי השכר המגדריים.

זה לא עושה כותרות כמו לכסח את החרדים".אוטובוסים נפרדים, מדרכות נפרדות, קופות

־חולים נפרדות. אלו לא סיבות מספיק טובות למחאה?

־"אני מתנגדת לתופעות האלה, כפי שאני מתהיא הבעיה ולהשפלתו. אדם בכל לפגיעה נגדת החברה בשולי שמתרחשים מקרים כמה שלקחו החרדית, בקבוצה קיצונית, אנטי ציונית, ששורפת זה כפרצוף של המדינה. בשם והציגו את דגלים, 'כבוד האישה' כרכו את המקרים העלובים האלה עם ההפרדה שיש פעם בשבוע בחדר הכושר של

הטכניון. "אתה יודע מה, אני, כאישה שאינה דתייה, לא ואני מזיעה כשאני עליי יסתכלו שגברים רוצה בגופייה. ואני לא האישה היחידה שזה מפריע לה. אבל המציאו לזה שם קליט ומעצבן: 'הדרת נשים'.

־אני לא שותפה לשטיפת המוח הזו. אותי דווקא מטרידה הדרת הגברים".

איפה יש הדרת גברים?"בכל הארץ. עשרות אלפי גברים מופלים לרעה

־בגלל החקיקה המגדרית שמובילים ארגונים פמיניסטיים רדיקליים. כל התקנות בנושא הגירושין אחד בוקר מישהי האישה. לטובת כיום פועלות

־חוטפת קריזה על בעלה, ומחליטה שהיא רוצה להתגרש. היא הולכת ומגישה נגדו תלונת שווא והוא

נעצר. "אחר כך, כדי להיפגש עם ילדיו, מחייבים אותו אשתו. על יותר יאיים לא לעולם שהוא לחתום

־חתימה כזו פירושה הודאה באשמה, ולכן הוא מו־רחק מהבית. ככה רבבות גברים מאבדים את נכ

סיהם הכלכליים, ועוד עושים להם טובה שנותנים זו לא הדרת הילד פעם בשבוע. להם לראות את

גברים?".אין בעלים שבאמת איימו על נשותיהם?

־"יש, ובפושעים צריך לטפל. אבל הג'יהאד הפמיניסטי מפמפם במוח: שכל הגברים אלימים, שכל

הגברים כוחניים, שכל הגברים אנסים. והכי מטריף אותי, שהן כל הזמן מטיפות שעדיף לילדים לגדול

בלי אבא".למה הן עושות את זה?

"קיים קשר הדוק בין הפמיניזם הרדיקלי לשמאל הקיצוני. לא במקרה, ארגוני הנשים ממומנים על ידי 'הקרן החדשה לישראל'. החוסן הלאומי שלנו הזו. הנקודה והם עלו על בחוסן המשפחתי, תלוי אז הם מנסים להרוס משפחות כדי לפורר אותנו

מבפנים".־אוקיי, לא צריך להסכים עם הארגונים הפמיני

סטיים בכל. אבל אל תשכחי שבלי הפמיניזם את לא היית כאן בכנסת.

־"אם הארגונים האלה באמת היו דואגים לקידומן של הנשים, הייתי הראשונה להצטרף. הפמיניזם הקיצונית, בגירסתו כיום, אך ברכה, הביא בעבר

הוא מתעסק בפירוק משפחות ובהשפלת גברים. "לגברים ונשים מגיע שיוויון זכויות, אבל זה לא סותר את העובדה הפשוטה שאנחנו יצורים שונים. הנפש. על גם שמשפיעים ביולוגיים הבדלים יש

לטש ורוצות צווחניות, פמיניסטיות אותן ־באות טש את ההבדלים. בשם אותו שיוויון הן עוד ידרשו

לבטל את ההפרדה בשירותים".

ארוחת צהריים בחמגשיתאל התודעה הציבורית פרצה שמאלוב–ברקוביץ'

־לפני שנה, כאשר השתתפה בכנס של "הפמיליסטים", ארגון הדוגל בערכי שלמות המשפחה, שם נשאה דברים חריפים בגנותן של נשים שבוחרות

להיות חד־הוריות. דבריה קוממו עליה את הארגונים הפמיניסטיים, וכמה מחברי מפלגתה אף הודיעו כי הם מתנערים מהם. שמאלוב-ברקוביץ' מצידה, לא רק שסירבה

להתנצל, אלא חזרה שוב ושוב על עמדותיה.חשבון. דופקת שלא לאחת נחשבת היא מאז ישרה וכנה בפי תומכיה, גסה וחצופה בפי יריביה. נראה שהדימוי הזה לא מפריע לה. "תמיד הייתי כזו", היא אומרת. "אותי או שאוהבים או שמתעבים. אני לא מהפוליטיקאים שמתייפייפים. נבחרי ציבור

צריכים לדבר דוגרי ולשים את הכל על השולחן".והרבה קלסרים תיקיות, יש אגב, השולחן, על ניירת. ניכר שהיא לא מתבטלת. אפילו את ארוחת הצהריים היא אוכלת בלשכתה, מחמגשית שהביא יבגני, אחד משלושת העוזרים שלה. "זה בסדר שאני אוכלת לך מול הפרצוף", היא ספק שואלת, ספק

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | 11

אלירן קרסנטי

"עזה? מה אכפת לי עזה? מבחינתי, נפטרנו

מהחטוטרת הזו. לא מזמן ראיתי תמונות באינטרנט, ועזה נראית כמו מונטה קרלו. אם קצת צפוף

להם, לא נורא, שיבנו לגובה. שיבנו 100 קומות"

"בחוגים ה'נאורים', אישה שמתחתנת נחשבת

היום חלשה, מסכנה ונזקקת. כשאמרתי שאלמלא בעלי לא

הייתי מגיעה לאן שהגעתי, ושאני גאה בכך שאני תלויה

בו כפי שהוא תלוי בי, קראו לי פרימיטיבית"

"התהליך המדיני הגיע למבוי סתום, ואם אנחנו רוצים בחזרה את הבוחרים, יש להציב אלטרנטיבה: יש להחיל

מיד את הריבונות על כל היישובים היהודיים

ביהודה ושומרון"

שמאלוב-ברקוביץ'. "זה נהיה אופנתי להביא ילד ללא נישואין

ואז לחלוב כספים מהמדינה"

שמאלוב-ברקוביץ' עם לבני. "ההתנהגותשלה מזכירה לי את רוסיה"

ת"ונו

חר א

תעו

די "י

לר,ש

טיה

קבי

צם:

מילו

צי

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �1�1 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

"הרבה הורים חושבים שאם הם לא ישאלו - זה

לא יהיה. יש גם הורים שממתחילים לשנוא את עצמם.

אבל אני גדלתי בבית שבו נאמר לנו בכל הזדמנות

שהאושר שלנו קודם לכל"

היא תגיד " אם תשאלי את אמא שלי, לך שזה שאני הומו זה הדבר הכי טוב הלב את פותח זה במשפחה. שקרה לאנשים מסביבך. זה הופך אותם לסו־האחים יותר. לאדיבים יותר, בלניים שלי גדלו בבית שבו היה מאוד ברור שאם אתה נתקל באנשים עם חריגות כזאת או אחרת, אתה צריך להיות סובלני ולא לעשות להם את המוות", אומר אביעד קיסוס, כשאני שואלת

אותו, מתישהו בראיון, על היציאה מהארון. כנער עצמו את מתאר הוא .17 בגיל היה זה שלבש שחורים, מדוכא ומתבודד, עד שאמו שאלה

אותו: "אתה חושב שאתה הומו?". הוא השיב לה: "כן".

"אני מאוד מעריך את אמא שלי על הרגע הזה",

לא הם שאם חושבים הורים "הרבה מספר. הוא הורים שמתנכרים גם יש יהיה. לא זה - ישאלו לעצמם כיוון שהילד שלהם הומו. הם ממש שונאים

את עצמם בגלל זה. הזדמנות בכל לנו נאמר שבו בבית "גדלתי שהאושר שלנו קודם לכל. אנשים שאוהבים אותנו מאושרים. אותנו שעושה למה להתרגל צריכים ואם אני הומו ואני עובד במה שאני עובד, האנשים

צריכים להתרגל לזה. "אתה עושה טובה גדולה למשפחה שלך כשאתה בוחר לצאת מהארון. משפחות שיש בהן ילד הומו, זאת זכות גדולה למשפחה. הלוואי שיום אחד יהיו

לי ילדים, ואחד מהם יהיה הומו".אורנה בנאי חשפה את נטיותיה המיניות לפני כמה שבועות. היו כאלה שפירגנו לה, ואחרים

כעסו על זה שהיא הסתירה את זה עד עכשיו.התחום חשוב. מאוד הזה האישור מדהים. "זה המסוכן ביותר הוא התחום שבו כולם יודעים, אבל כולם כזאת. מוטציה נוצרת נאמרת. לא המילה

יודעים אבל מפחדים להגיד. "העובדה שאמן נמצא בארון, וכולם יודעים על זה ורק הוא לא מדבר, מעביר מסר שצריך להס־תיר. וזה לא מסר נכון עבור נער או נערה שנמ־

צאים בארון. צריך ללמוד לדבר על זה ולהודות על זה.

”כשמישהי בסדר גודל של אורנה בנאי עושה צעד כזה, זה דבר מדהים. מעבר לחיים שלה, זה משנה לכל כך הרבה אנשים את החיים. האישור הזה, המילה הזאת, הכמה אותיות האלה בעיתון,

זה ממש חשוב“.

ובכל זאת, שנים ארוכות היא בילתה במח־בוא.

והם כוח, המון יש לאמנים כי נעים, לא "זה ששים לנצל אותו - בין אם להתנדבויות ובין אם לקבל משקפי שמש של ארמאני בחינם. מי שיש לו כוח ולא מנצל אותו למטרות חשובות - הוא מסוג

האנשים הכי נחותים בעיניי.מודה אני בארון. להיות דרכים מיני כל "יש יותר סלחן כלפי אנשים שנמנעים מלהת־ שאני ומשתדלים לא לפגוש את התקשורת כדי ראיין שלא יצטרכו לדבר על זה, לעומת אנשים שמספ־רים בתקשורת על החברות שהיו להם כל השנים

האלה ואיזה זיונים לוהטים הם השיגו".מה דעתך על אאוטינג?

"אני לא מאמין בזה, כי זה אונס. זה אלים. אני

רוצה שאנשים יגידו: אני הומו וטוב לי. אחרת זה לא שווה. לכל אחד שעובד בלהיות מפורסם יש הסכם בלתי כתוב, שכל הזמן מתחדש עם הקהל שלו, ולא נכון להגיד 'אני לא שגריר של אף אחד'. יש לך אחריות. מבחינתי זה משול לחיטוט באף מול מצלמות הטלוויזיה, או שאני לא אסגור את

המיקרופון בזמן שאני משתעל באולפן".

עשיר, נעים ולא מנג'סקיסוס נולד וגדל בכפר סבא, הבכור בין שלו־

שה אחים. הוא סיים לאחרונה את שיתוף הפעולה עם "הארץ", שם כתב טור שבועי במוסף השבועי

במשך שנה וחצי. את הזוגיות הרדיופונית עם טל ברמן הוא החל כמעט לפני עשור, ומאז – למרות שהם עברו בין כמה תחנות - הוא מתעורר מדי בוקר ברבע לשש ומתחיל לשדר כבר בשבע. שותה המון קפה, עושה יוגה, קורא ומבשל. בקרוב מאוד יחגוג 33. אבל את

זה כולנו כבר יודעים. יש דברים שאתה בוחר שלא להגיד בשידור?

"תראי, אני מאוד מחויב למערכת היחסים עם המאזינים, למרות שאני רואה רק את ברמן. כש־

קורים לי כל מיני דברים אני רוצה לרוץ לספר,

אבל למרבה המזל אני נזכר בפומביות שיש ברדיו ומקמץ בפרטים".

איך 99FM לעומת רדיו תל־אביב?"מקום עבודה נעים יותר. גם מבחינת האנשים. טוב לי ונעים לי שם. לשמחתי, רוב מאזינינו הלכו אחרינו. זו תחנה מקסימה. יש לה קו מוזיקלי טוב, והם באמת מצליחים להיות משהו שגלגלצ אולי היו פעם: הם הצליחו לייצר משהו עשיר ונעים ולא

מנג'ס. אני שמח שעשיתי את המעבר". מאזיני הבוקר הצעירים יותר מתחלקים בין אלה ששומעים אתכם לאלה ששומעים את שי

ודרור. התחרות קשה?"איזה תחרות?! אני חי בתחושה המטופשת שכו־לא צודקת. שאת כנראה אבל לנו, מאזינים לם שמעתי אותם שנים, כי אנחנו בדיוק מולם מבחינת השעות, אבל הם עושים את מה שהם עושים וכנ־

ראה עושים את זה היטב. "הסגנון שלנו שונה. הם סטיריקנים במלוא מובן המילה, ואין לי אלא להסיר את הכובע בפניהם וגם בפנינו. היו ויש תוכניות שמנסות לייצר דברים דו־

מים בשעות האלו, ולא מצליחות".

בתוך הרדיו האינטימי שליכשלמד בתיכון, הוא עבד בתור מפעיל בובות. התיאטרון היה מופיע ביישובי השומרון. היום הוא

אומר שלא היה מסכים להגיע למקומות האלה. למה לא?

"כי זה מנוגד לאידיאולוגיה שבה אני מאמין. זו לא אשמתו של אף אחד שהוא גר ברחוב כלשהו באריאל, זאת הממשלה שמאוד מאוד לא לטעמי

ומאוד מאוד לא הסגנון שלי.וכן הלאה, "כמו כל בנאדם אני משלם מיסים אבל אני לא חייב לאמץ כל דבר שנגזר על המ־דינה הזאת. אני יודע איפה הגבולות שלי. כשיבוא הזמן אני אלך לקלפי, ואקווה שמישהו אחר יעמוד בראשות הממשלה ויחלק את המשאבים העומדים

לרשותו בצורה אחרת".איך זה שהסכמת להתראיין לעיתון שיפורסם

באריאל?יודע שהמון סטודנטים באריאל מאזינים "אני לנו, ואני שמח על כך, אם כי ברור שהדעות שאני

משמיע לא זהות לדעות שלהם."הבעיה היא שכל מה שנוגע לאכיפה במדינת ישראל הוא מאוד פשוט - עד שאתה מגיע למתנ־חלים או לחרדים. אז, הגבולות מיטשטשים. למשל,

עם הסיפור התורן של הדרת הנשים. "הפתרון הוא פשוט, ותמיד היה פשוט: או שיש חוק או שאין חוק. אבל אף אחד לא רוצה לממש את

זה, כי יש אינטרסים יותר גדולים".ואם אנחנו בענייני תקשורת וקריירות - ההיס־טוריה הטלוויזיונית של קיסוס מורכבת מהנחיית סדרות דוקו, השתתפות בסידרה המוזיקלית "השיר שעשועונים הנחיית בעשר“, Y" הנחיית שלנו", ריאליטי. להנחיית כרגע ומגיעה בפריים־טיים חלק מהתוכניות התקבלו בביקורות חיוביות, חלקן חטפו פידבקים שליליים, וחלקן )”ווייפ־אאוט“( אף

הורדו מהמסך בטרם עת. ”הרבה שנים טל ואני תהינו איך להעביר את מה שיש בינינו ברדיו לטלוויזיה, אבל גם בתוכניות הטלוויזיה הטובות אף פעם לא הייתי אני כמו שאני

ברדיו“. וזה מאכזב?

אתה ברדיו טוב. פחות מדיום היא "טלוויזיה מסוגל להביא מעצמך יותר. לקח לי המון זמן להבין שאם למישהו יש רתיעה ממני בזמן שהוא צופה בי בטלוויזיה, זה כנראה המחיר שאני משלם בגלל

שאני ברדיו. "רדיו זה משהו אחר. אינטימי יותר. זה מערכת יחסים ארוכת טווח. בטלוויזיה אין מערכות יחסים ממושכות. הביקורת הראשונה נכתבת אחרי הפרק הראשון, וברוב הפעמים היא זו שגוזרת את הדין גם להמשך. כך גם הרייטינג. אם הוא נמוך, לאן כבר הוא יטפס? אנשים שיש להם קריירה טלוויזיונית

ארוכת טווח הם אנשים בני מזל. בטלוויזיה, עשיתי שאני מהסוג "בפרוייקטים ההזד־ יותר, אתה לא באמת מקבל את הנפוצים

שעומד רובוט הייתי לא מעולם להצליח. מנות וקורא בקול מתוך הטלפרומפטר, ואם כך זה נראה

כנראה שעשיתי משהו לא בסדר. "תמיד השתדלתי להיות מעורב, אבל תמיד יד־

עתי גם שאני המנחה, ולא אני במרכז התוכנית. במיוחד בתוכנית כמו 24/7".

ברמן ואתה צוחקים בלי סוף על המתמודדים בתוכניות ריאליטי. זו לא צביעות לקחת פתאום

חלק בהנחיית תוכנית כזו? "נכון שמדובר בריאליטי, וברור שלתוכניות כאלה מגיעים אנשים משעשעים, שבאים לשם על תוכנית היתה באמת 24/7 להשתעשע. אהבה, והציניות שם היתה במינון נמוך יחסית. הצטערתי שהתוכנית לא התקבלה במספיק אה־

בה. "אני לא נאיבי. אני יודע שרגשות ומצלמה לא בהכרח עובדים יחד, כי ברור שכשהמצלמה פועלת אף אחד הוא לא בשיא הטבעיות, אבל אני חושב שהכוונות היו טובות ונעימות וטהורות. רצו למ־

צוא לאיתן אורבך בת זוג שבאמת תתאים לו".הוא היה נורא יבש, לא?

"אני לא מסכים. אני חושב שהוא מקסים, ואני חושב שממהרים להאדיר את המפורסמים, או לש־פוט אותם לחומרה, הרבה לפני שניתנה הזדמנות

להכיר אותם באמת. שאיתן והפגום, השחוק התקשורתי "הדיבור אורבך לא מספיק בשביל להחזיק תוכנית, מוכיח שיש מעט מאוד קולות מקוריים בתקשורת היש־ראלית. יש כמה אנשים שמכתיבים את הטון, וכו־

לם הולכים אחריהם. זה פתטי".

בלי משכנתא, עם סופלהכשאני שואלת אותו על הדמיון בין הצמד קיסוס את ברמן לצמד אסי עזר את ארז טל - הוא מגיב בפליאה וטוען שלא חשב על זה קודם. כימיה זוגית בטלוויזיה, הוא אומר, מורכבת הרבה פעמים מהומו

וסטרייט.למה אסי וארז עוברים כל כך טוב מסך?

"הם טובים במה שהם עושים. הנפח שהם תופסים בתוך התוכנית הוא לא יותר מדי ולא פחות מדי".

ואיך הזוגיות בינך לבין ברמן עובדת כל כך טוב כל כך הרבה זמן?

בין בינינו, הזוגית המערכת את שמקיים "מה מהבחינה כי התמידי. הייצור הרדיו. זה השאר, הזאת זה דומה לזוג שעושה סקס כל יום, כל היום. אתה כל הזמן יוצר, מייצר, עובד על זה. אני לא מכיר זוגות ששלוש שעות ביום מנהלים דיאלוג רצוף בלי הסחות דעת. בלי שהחיים, הילדים או

המשכנתא יתערבו".פעם, הוא מספר, כשרק התחילו לעבוד יחד, הם היו מגיעים הרבה לפני השידור כדי להתכונן. היום, כיוון ש"השריר כבר מיומן", הם קוראים עיתונים, מדפדפים בכמה אתרים, ומחליטים בגדול על מה ידברו. רוב הדברים שעולים בתוכנית - פשוט עו־

לים בתוכנית. ממש קוראים עיתונים לפני השידור?

"כן. חוויה קשה, שבמשך השנים נהייתה קשה יותר, כי רמתם של חלק מהעיתונים הולכת ויור־דת. זה מצחיק שאנחנו עדיין קוראים עיתונים, ולא עשינו מעבר מלא לאינטרנט. אני עדיין מקובע על זה שאני צריך עם הקפה של הבוקר את הדבר הזה שמדפדפים בו, ואם יום אחד זה ייכחד, ייקח לי זמן להתרגל לדבר החדש. דרך אגב, גם נס קפה הולך

טוב יותר עם עיתון".יש עליכם איזושהי צנזורה?

"אין צנזורה. לפחות ברדיו שאני משדר. אף אחד לא מכתיב לי מה להגיד. כמובן שישנו גבול הטעם הטוב. אבל מאחר שאני עושה את זה הרבה שנים, יש לי מנגנון פנימי שאומר לי מה אסור ומה מותר

להגיד. "לפעמים אני עדיין מתחרט על דברים שאמר־

תי, אבל זה חלק מהעבודה". מה הקטע שלך עם אוכל?

"אני משתדל להיות זהיר. אני אדם מבוגר, ובגילי יש נטייה להשמין. אז אני שומר. וגם כי אני עובד בטלוויזיה, שעושה לך עוול ביותר ממובן אחד. אני חייב לפרמט את האהבה הייתי אוהב אוכל, אבל

הזאת. יש ארוחה אחת ביום שבה אני אוכל הכל".כולל סופלה?

"שני ביסים. אני לא אוכל קינוח שלם. אבל זה שני ביסים יותר משהייתי אוכל פעם".

מה אנחנו לא יודעים על אביעד קיסוס?"זוגיות חדשה. אבל זה מאוד מאוד טרי".באמת? לא אמרת שום דבר בתוכנית.

"דווקא היום ברמן שאל אותי אם יש לי עם מי להתנשק בסילבסטר, ואמרתי שכן".

עוד מעט תחגוג 33. מה תאחל לעצמך?אני ופרנסה, אהבה של לקלישאות "מעבר מאחל לעצמי כמה שפחות שינויים. בזמן האחרון אני סביבי. מזדעזעים דברים שהמון מרגיש אני לא אוהב שינויים גדולים. אני לא אוהב טלפונים

ממספר חסוי". ¿

"הלוואי שיום אחד

יהיו לי ילדים,

ואחד מהם יהיה הומו"

את הקשר שלו עם טל ברמן הוא מדמה לזוג שעושה סקס כל יום, כל היום <<< מה שלא הצליח לו בטלוויזיה - קרה בגלל הרדיו <<< על נטיותיו המיניות הוא הצהיר בגיל 17. למען הדיוק - אמא שלו שאלה: "אתה חושב שאתה הומו?", והוא השיב לה: "כן" <<< ועל היציאה מהארון של אורנה בנאי - הוא מפרגן <<< אה כן, ולאביעד קיסוס יש גם זוגיות חדשה

הדר מסלטון

קיסוס. "חי בתחושה המטופשת שכולם

מאזינים לנו"

"כשמישהי בסדר גודל של אורנה בנאי יוצאת מהארון,

זה צעד מדהים. מעבר לחיים שלה, זה משנה לכל כך הרבה

אנשים את החיים. האישור הזה, המילה הזאת, הכמה אותיות

בעיתון - זה ממש חשוב"

ת"ונו

חר א

תעו

די "י

ל,מג

ת מי

עם:

לוצי

"זו לא אשמתו של אף אחד שהוא גר ברחוב כלשהו

באריאל, זאת הממשלה שמאוד מאוד לא לטעמי ומאוד מאוד לא

הסגנון שלי. אז אני משלם מיסים וכן הלאה, אבל אני לא חייב לאמץ כל דבר שנגזר כאן. כשיבוא הזמן אני אלך לקלפי, ואקווה שמישהו

אחר יעמוד בראשות הממשלה, ויחלק את המשאבים אחרת"

"אני חושב שאיתן אורבך מקסים, ואני חושב שממהרים מדי להאדיר

מפורסמים או לשפוט אותם לחומרה. הדיבור השחוק

והפגום, שהוא לא יכול להחזיק תוכנית, מוכיח שיש מעט מאוד קולות מקוריים בתקשורת. כמה

אנשים מכתיבים את הטון, וכולם הולכים אחריהם. זה פתטי"

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �1�1 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

דניאל בן־סימון לא חושש להגיד את זה, "כי אני אחד מהם" <<< "מרוקאי מאופקים שמצביע לנתניהו, מצביע למי שמרושש אותו ומשקיע את כספו בהתנחלויות. העולים מצפון אפריקה ומארצות ערב הם האנשים שלא סופרים אותם כשמחלקים את

התקציב" <<< הנער שעלה לבדו ממרוקו הפך לעיתונאי ב"הארץ", חצה את הקווים לפוליטיקה, ומבין היום עד כמה כוחו מוגבל

"כחבר אופוזיציה, כמעט בלתי אפשרי

להעביר חוקים. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לשנות את השיח, להכניס

את הרעיונות שלך לוועדות, למליאה. אבל כמעט כל מה שתאמר לא יזכה לתמיכה"

"ברק הוא הגאון הכי גדול בכנסת. עובדה: ללא נכסים הוא מנהל את

המדינה. אבל יש לו תכונה בזויה: אין לו אלוהים

כפוליטיקאי, אין לו אידיאולוגיה, הוא חייב

להיות בשלטון ולא חשוב אצל מי"

"נתניהו, לצערי הרב, הוא ימני אמיתי,

קיצוני שמצליח להסוות את עמדותיו. הוא איש

ארץ ישראל השלמה, ואתה כסטודנט באריאל יכול

להיות מרוצה ורגוע. הוא לא יחזיר סנטימטר אחד"

מ־ה גורם לעיתונאי מוערך ומ

צליח לקום בוקר אחד, להיפרד אל ולרוץ והמקלדת מהעט עולם של המוקשים שדה מפלגה אל ועוד הפוליטיקה, כי חלפה תהילתה מן שנדמה

העולם?שאלה טובה. ח"כ דניאל בן סימון )57( עבר את התהליך המורכב כשפרש מעיתון "הארץ", ועבר

ורץ לפ ציבור, ואנשי פעילים בין רגליו ־לכתת ריימריז במפלגת העבודה ב־2008.

כעת ומכהן ברשימה, ה־11 למקום נבחר הוא חבריו עם הצטרף תחילה מטעמה. ה־18 בכנסת לקואליציה, כי "חשבתי שהולכים להסדר מדיני", לאחר מכן תיכנן לעקור מהמפלגה ולהקים סיעת יחיד, כי "לא הייתי שותף למהלכיו של אהוד ברק.

למזלי, הוא הקדים אותי ופרש בעצמו".היתה בתקשורת סימון בן של דרכו תחילת בעיתונות שני תואר מלימודי כשחזר ב־84',

־באוניברסיטת בוסטון. הוא החל לשמש ככתב מדיני בעיתון "דבר", בו עבד עד לסגירתו ב־96'. לאחר הבחירות באותה שנה אף כתב את ספרו הראשון,

־"ארץ אחרת - ניצחון השוליים - איך קרס השמאל ועלה הימין", בו ניסה להסביר כיצד באמת עלה בנימין נתניהו לשלטון, באמצעות פגישות עם פשוטי העם. בד בבד החל לכתוב בעיתון "הארץ".

אתה מתחרט על המעבר לפוליטיקה?"אין חרטה, וזו גם איננה השאלה. מעברים הם קשים. עברתי מצופה לאדם שפועל ופעיל. אלה

לומר שהייתי בש יכול ואני צידי המתרס, ־שני ניהם. מבחינתי, זה המשך למה שהתחלתי בו. זה לא סותר. אני עוסק באותם תחומים, אבל במקום

לכתוב עליהם עברתי להצביע בעדם".וזה באמת קל יותר, להשפיע דרך הכנסת?

"לא בטוח", הוא מפתיע ומסביר. "יש פה השפעה רקדני שניהם - והפוליטיקה התקשורת הדדית. טנגו, ואתה לא תמיד יודע מי מוביל. כאן מצביעים

וחותכים דברים, ובעיתונות יוצרים אקלים".חייב "אני קלים. לא באופוזיציה החיים אבל להודות", הוא אומר, "שכחבר אופוזיציה אתה לא מצופה לשנות סדרי עולם, וכמעט בלתי אפשרי להעביר מכאן חוקים. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לשנות את השיח, להכניס את הרעיונות שלך לוועדות, למליאה. אבל כמעט כל מה שתאמר לא

יזכה לתמיכה".

התחתית של התחתיתהמעבר של בן סימון, מעולם המילים אל בית 15 ארז את הפ־ הנבחרים לא היה היחיד שלו. בגיל

קלאות, עזב את ארץ הולדתו, מרוקו, ועלה ארצה, לבדו.

קשה נראה זה בדיעבד, זה על חושב "כשאני יותר מכפי שזה נראה לי אז", הוא מספר במבטא הצרפתי שלו, שנרקם, בין השאר, בתקופה בה שהה בפנימייה צרפתית במרוקו. "בתוך המערבולת של והלא החדש במקום והקליטה מההורים הפרידה פנוי מספיק על מנת לנתח את הייתי מוכר, לא

הקושי. נדמה לי שהיום הייתי מוותר על החוויה"."אני יתרון. חייו במסלול רואה הוא זאת, עם לא קודם. חיים וניסיון נוסף מימד עימי מביא נד' של 'נד ילדות כמו נולדתי פה ושרתי שירי ביאליק. למדתי את הילדות פה דרך ילדיי. יש לי תפיסה וגישה אחרות, והן ממשיכות להוביל אותי - הן בפוליטיקה והן בעיתונות. למי שגדל בארץ,

אין אותן".בן סימון גרוש ואב לארבעה ילדים. ביוני 81' התחתן עם אשתו הראשונה, ענת. שבועיים לאחר מכן נסע ללמוד לתואר שני בארצות־הברית. היום הוא חי עם אשת הפירסום אוריאלה בן־צבי. אחיו,

נפתלי, שימש במשך שנים כתב בערוץ הראשון.96' כתב דניאל בן סי־ מלבד הספר על בחירות

מון עוד שלושה: "קסם על שפתי מלך" מספר על עלייתו לשלטון של אהוד ברק; "נשיכה צרפתית" )"האנטיש־ 21 ה במאה האנטישמיות על ־מדבר

מיות היום איננה נוצרית־דתית. היא נובעת מנקמה על מדיניותה של ישראל"(; "עסקה אפילה בדרום"

עוסק בהזנחת הנגב על ידי ממשלות ישראל. ־אתה חש כמייצג המזרחיים ותושבי הפריפ

ריה בכנסת?בטוח לא אבל מטענותיהם, חלק מייצג "אני אשכנזית הכי הממשלה שזו כיוון שבהצלחה,

שהיתה פה, והיא מוצבעת על ידי המזרחיים. הגיע מאופקים מרוקאי נפש. חשבון יעשו שהם הזמן

־שמצביע לנתניהו, שיידע שהוא מצביע למי שמרושש אותו ומשקיע את כספו בהתנחלויות".

הוא איש אדיב, חייכן, מנומס. לאורך רוב הראיון הוא אפילו רגוע ונינוח, אך כשנושא ה"מזרחיים", הנוגע ביותר לליבו, מונח על השולחן, ניתן להבחין

בשינוי שחל בו. הוא הופך תקיף ומרים את קולו.לע שתיארתי מכפי בהרבה חמורה ־"הבעיה

צמי כעיתונאי. לא רק שמוקדי הכוח לא השתנו מאז שנות ה־50, הם התעצמו אף יותר, והמזרחיים נמצאים בצד התחתון של הסיפור הזה. נוצר פה דור שלישי של מצוקה. הם התחתית שבתחתית. העולים מצפון אפריקה ומארצות ערב הם האנשים

שלא סופרים אותם כשמחלקים את התקציב".ב־98', כעיתונאי "הארץ", ריאיין בן סימון את ח"כ דאז אורי אור, שהתבטא בחריפות נגד אופן הצבעתם של המזרחיים לכנסת. הראיון הזה חיסל אשכנזי אור, של הפוליטית הקריירה את בעצם

מבטן ומלידה. הפעם בן סימון עצמו משמיע את אותם דברים,

אלא שלו מותר, לפי דעתו, כי הוא משם."מאז שנות ה־50 המזרחים ממשיכים לדפוק את

־עצמם. על זה נפל אורי אור, אבל לו אסור היה להגיד את זה - לי מותר. הוא אמר לי אז 'הם טיפשים? להגיד שההצבעה מותר לי ש...'. מבינים לא הם שלהם טיפשית, כי אני אחד מהם ואיש לא יכול

לפטר אותי".־אז למה הם ממשיכים להצביע לימין הקפי

טליסטי?שלהם, התליין עבור להצביע ממשיכים "הם

מבחי הימין עם מסכימים שהם משום ־אולי יודעים 'אתם נה מדינית־ביטחונית. הם אומרים: מה? אנחנו מוכנים לאכול פחות ולמות צעירים'. "מבחינתי זה בסדר גמור. מקובל עליי שאדם יצביע הצבעה אידיאולוגית ויהיה מוכן לשלם את המחיר עליה. אני מעריך את זה, בתנאי שאחר כך הם לא

ישחקו משחקים ולא יבואו בטענות".

גאה שתרמתי לפילוגכשהבין שהממשלה אינה משיקה עם דרכו, ולא תרה אחרי הסכם מדיני, מיהר בן סימון לעזוב. הוא חזר לעבודה רק כשברק פרש ממנה עם ארבעה

ח"כים נוספים.־"אני גאה שתרמתי לפילוג הזה. ברק ניסה להח־ריב את המפלגה ולא הצליח. אני שמח שהוא הח

ריב את עצמו, ברח עם עוד ארבעה אופורטוניסטים ־כמותו, ויצר מפלגה מגוחכת שהיא הכל חוץ מעצ

מאות", מרים בן סימון את קולו בפעם השנייה. שישריינו שמבקשת במפלגה עצמאי "מה

אותה?".מה דעתך על אהוד ברק האדם?

"דעתי על ברק שלילית", הוא עונה. "מצד אחד ביכולתו מזלזלים בכנסת. גדול הכי הגאון הוא הפוליטית. גם אני זילזלתי. אבל הוא גאון. העובדה

היא שללא נכסים הוא מנהל את המדינה. "מצד שני יש לו תכונה בזויה - אין לו אלוהים כפוליטיקאי, אין לו אידיאולוגיה, הוא חייב להיות

בשלטון ולא חשוב לו אצל מי".מה הסיכויים של מפלגת העצמאות לשרוד?־ "יש לה סיכוי רק אם נתניהו ישריין את העצ־מאות שלה. זה שם לא מוצלח למפלגה הזו - הומו

ריסטי כמעט".ומה אתה חושב על נתניהו וממשלתו?

"נתניהו הוא עוד גאון פוליטי. אוטוטו הוא יעבור את בן־גוריון מבחינת משך כהונתו כראש ממשלה.

־לצערי הרב, הוא ימני אמיתי, קיצוני אפילו, שמצליח להסוות את עמדותיו.

־"אני מודה שבתחילה האמנתי שהוא הולך להסדר מדיני. הוא עבד עליי כמו שעבד על אובמה ועל כולנו. נתניהו הוא איש ארץ ישראל השלמה, ואתה להיות יכול אריאל תושב או באריאל כסטודנט

מרוצה ורגוע, הוא לא יחזיר סנטימטר אחד".למפלגת העבודה יש עתיד?

בכך דווקא הוא שלה שהיתרון להיות "יכול ־שעברה לפניה. כלומר, אנשים מתגעגעים למפל

גה ולא רוצים להיפרד ממנה. הם חושבים שמותנו החיים שלאחר מה שנקרא וזה כרגע, נחוץ אינו

המוות".־על אף שתמך בעמיר פרץ בפריימריז, מי שנב

חרה להנהיג את המפלגה לקראת הבחירות הבאות לקוות "יש יחימוביץ'. שלי דווקא היא לכנסת

־שהיא תעיר את המפלגה ותכניס מסרים חדים בנושאים הכלכליים. צריך לדבר על מדינת רווחה ועל

חלוקת הון טובה יותר. "תמכתי בפרץ עד שהפסיד, עם ההפסד, התמיכה הסתיימה ועכשיו אנחנו מפלגה אחת, בלי מחנות.

אני מצפה ממנו ליישר קו ולהיות אחד מאיתנו".מי יהיה המנהיג הבא של ישראל?

בשמות תחילה ונוקב שוב, מפתיע סימון בן של ח"כים צעירים מהליכוד. "אני חושב שגדעון סער, משה כחלון וישראל כץ, למשל, יכולים. יש הרבה. אבל מסלול ההגעה לשם כרוך בסבל נוראי. גם ציפי לבני, שאול מופז, יחימוביץ', פרץ ובוז'י

הרצוג מתאימים".־מה לגבי יאיר לפיד, אריה דרעי? גם הם מתכ

וונים אולי לרוץ.־"בעניין לפיד, עדיין לא שמעתי ממנו דעה נח

רצת באף נושא. הוא תמיד באמצע, ופה זה מקום שדורש להביע דעה. דרעי הוא פוליטיקאי מוכשר, והייתי רוצה שיבוא וימתן את החרדים. הוא יותר

פרגמטי מהחברים שלו".הוא לא מוכתם בכתם ההרשעה והמאסר?

"הוא מוכתם, אבל חברה צריכה להיות מסוגלת להפוך דף ולא לתייג לנצח. הוא שילם את חובו

לחברה".

ממחנה נופש למחנה עבודהתוכו שבתוך התחושה קיימת הפגישה לאורך

־יישאר בן סימון לנצח עיתונאי שמשקיף על החברה מהצד. "אני לא פוליטיקאי קלאסי", יאמר לי

בסוף הראיון. "אני עדיין חושב כמו עיתונאי".מה דעתך על "הדרת הנשים"?

"זה התקף שיגעון. אפילו אצל הטליבאן לא היה ־דבר כזה. דרוש פה טיפול מיידי - רפואי או פולי

טי. מה זה? זאת לא בושה?".המחאה החברתית?

"היתה מצויינת, אבל גם כאן מתבטאת הגאונות של נתניהו. הוא קבר אותה. המחאה נעלמה, וכל

ההבטחות נעלמו כלא היו"."תג מחיר"?

"כל פעולה כזאת מקצרת את תוחלת החיים של הישראלים האזרחים את מביא זה ההתנחלויות.

־ואת העולם למצב שבו הם מצביעים כנגד ההתנחלויות, ובסופו של דבר הן ייפלו קורבן לקיצוניים

שלהן".ההתנחלויות הן נושא רגיש עבור בן סימון, אבל

־הוא יודע לכבד את השלטון. "זו ממשלה שנבחרה כדי לבנות התנחלויות. אם אני ראש הממשלה - ואני מאחל למתנחלים שאני לא אהיה - הייתי מפנה אותם במסגרת הסכם תוך שנה־שנתיים. כי

כל עוד אין הסדר, נחיה כאן בעימות מתמשך".

נגמרו החיים הטובים־אין לו, הוא אומר, זמן פנוי מאז כניסתו לפולי

טיקה, וגם כשיש - לא תתפסו אותו צופה ב"אח הגדול" למשל. "אם זה היה תלוי בי, הייתי מטיל פצצה על כל התוכניות בטלוויזיה. אני רואה רק

־חדשות. תקראו לי סנוב, אבל אני לא מסוגל לצפות בתוכניות הבידור העכשוויות".

אז מה אתה כן עושה בזמנך הפנוי?נשאב אני כיום כותב. או קורא הייתי "פעם אני פול־טיים. והפכתי לפוליטיקאי לפוליטיקה, גר ליד הים, אז אני קופץ לקרוא שם ספר, ואז מגיע

טלפון... כעיתונאי. לי שהיו הטובים החיים לי "נגמרו

עברתי ממחנה נופש למחנה עבודה".תמשיך או לא תמשיך בפוליטיקה?

"שאלה מצויינת. עדיין לא החלטתי". ¿

* מלשכותיהם של ברק ונתניהו לא הגיעו תגובות לשאלותינו.

"המזרחיים מצביעים עבור ברק ונתניהו. התליין שלהם"

"גאונים פוליטיים"

בן סימון. "אני גאה שתרמתי לפילוג

במפלגת העבודה"| צילום: בני כהן

צילום: חיים צח, "ידיעות אחרונות"

בני כהן

־דמות עגולה שעוברת תהליך. שמתחילה ככה ונגמרת אחרת".

למה בעצם השתתפת בזה? יש בך חרטה?מסויימים רגעים יש פשוט מתחרט, לא "אני כדי 'מחוברים' את עשיתי אחרת. בונה שהייתי לנסות לספר סיפור דרך מצלמה. סיפור קולנועי

־יותר מאשר ספרותי. שילבתי בכך את שני התענוגות שלי".

והיה קשה להיפרד מהמצלמה?"להיפך, נפרדתי ממנה הרבה לפני שהייתי צריך. זה עליי. ישבה והמערכת חומר, ליצור הפסקתי התיש אותי. מבין חמשת המשתתפים בתוכנית, אני הבאתי הכי מעט חומר. אחרים הביאו 400 שעות מצולמות, ואני רק 100, שמתוכן חצי עשיתי בכוח, כי ברגע שהפסקתי ליהנות, כעבור שבוע, זה הפך

לעבודה עבורי".אתה חסר לב מול נשים?

"בסצינה אחת או שתיים זה הצטייר ככה, אבל אותן נשים יודעות שזה לא בא מחוסר לב. אצלי הכל פתוח, על השולחן, והכל נאמר במפורש. כלומר, אם אנחנו מגדירים מערכת יחסים כפתוחה, אז הדברים מוגדרים כך מלכתחילה. ואם בוחרים להישאר יחד,

־זה נעשה מתוך החלטה בוגרת ושקולה. הכל בהגינות, בג'נטלמניות, באצילות".

רומן עם אישה נשואה לגיטימי לדעתך?מגיעה אישה אם מוסרי. ולא בעייתי זה "לא. ואומרת שהיא פרודה וכבר לא חיה עם הבעל, זה

סיפור אחר - אבל עם נשואה לא יהיה לי סטוץ".ודנה ספקטור, שהחל רן שריג אז הרומן של

בסדרה, קומם אותך?"לא קומם אותי כלל וכלל, כי שניהם מיצו את מה

שהיה להם קודם, ומצאו זה את זה. מהשמיים". אתה מאמין באהבה?

"אני תמיד מאמין באהבה, אבל יש שאלה נוספת שנגזרת מכך: האם אני מאמין בזוגיות. אני מאמין

שלזוגיות יש תוחלת חיים. פעם, בתקופה של הסבא והסבתא שלנו, היתה זוגיות לנצח, שלא משנה מה

־- לא מתגרשים, כי זה אות קין. היום הזמנים השתנו. לאהבה יש זמן מוקצב, שבו המוח מפריש את החומרים, ואחרי שלוש־ארבע שנים הוא כבר פחות

מפריש אותם. "יש זוגות שנשארים יחד, כי הם יצרו חברות, או ברוב המקרים אפילו תלות שמאחדת אותם לאורך השנים, ויש כאלה שפשוט מיצו וממשיכים הלאה.

זוגיות תחומה בזמן, ולכל אחד יש הזמן שלו".ומה לגביך? עוד חתונה, עוד ילדים?

"כרגע עוד לא מצאתי את הפרטנרית העתידית, כבר לי יש אזדקן. שאיתה דמות בה רואה שאני

ילדה אחת".

"אלכוהוליסט? יש בזה משהו" הפגישה מתקיימת בשעת צהריים. הוא מערבב לוודאי תוחלף בערב כוס הקפה שלו, שקרוב את

בבקבוק בירה צונן או כוסית ערק.אתה שותה הרבה, אתה אלכוהוליסט?

"כאחד ששותה כמעט מדי ערב - יש בזה משהו. אבל אני מה שנקרא בקונטרול - יש לי שליטה. אני שותה רק בשעות מסויימות, וכל היצירה שלי, כל ספריי וכל מה שכתבתי ופירסמתי, נכתב בצלילות המחשב את סוגר כשאני קפה. כוס על מוחלטת

בלילה, בחשיכה, רק אז אני מתחיל לשתות".סיגריות, אלכוהול, זה לא בריא. אולי תפסיק? "הרבה דברים לא בריאים. החיים לא בריאים. הם גורמים לנו למות בסוף. לכל אחד יש החולשה שלו, אחד ייקח ציפרלקס, אחר הרואין, ואצלי האלכוהול הטרקטור את לי משתיק הוא הנפש. את מרגיע

בראש. ־"בחיים לא ניסיתי כדורים רפואיים ואני לא מת

כוון. זאת לא הנישה שלי".

בוסי מדליק סיגריה נוספת. L&M לייט ארוך.סיפרת בעבר שגדלת כילד שמן. עד כמה זה

השפיע עליך במרוצת השנים?"שמנתי כילד, ובגיל 16 עשיתי דיאטה, שעליה אני שומר בעצם עד היום. הרגלתי את עצמי לאכול

מעט. מס המחוספסת הערסוואתית לחזות ־"מתחת ־תתרת כוסית מבוהלת. בתוך תוכי תמיד אפחד מה

שמנה, ותמיד אבדוק את הכרס שלי כמו דוגמנית במראה. זה מאוד מעסיק אותי".

"חארב ודארב"אולי זרוק, נע בין יותר מדי קפה ליותר מדי אלכוהול, לא יציב בזוגיות, לא פוליטיקלי קורקט

־– אבל יש לבוסי עניין רב בנעשה בישראל, וכשעולה הנושא הפוליטי, עיניו בוהקות ופיו יורק

אש. יחד חתם הוא למשל, השנייה, לבנון במלחמת עם ניר ברעם וסופרים צעירים נוספים על עצומה, הקוראת להפסיק את הלחימה. "כשהמלחמה החלה, 90 אחוז מהציבור היה בעדה. אני כבר בהתחלה הת־־נגדתי, כי ראיתי את חוסר התכלית שלה. אז כש

חתמנו על העצומה התנפלו עלינו מימין ומשמאל, אחר כך הכל התהפך והסכימו איתנו.

"יש מלחמות אין ברירה, שתוקפים אותך ואתה ־מתגונן. מלחמת השחרור היתה כזאת. 'עופרת יצו

קה', לעומת זאת, היתה אגרסיבית מדי. חרגנו שם מכל פרופורציה. עשינו 'חארב ודארב'".

ומה עם השטחים? מה עם אריאל, למשל?להישאר צריכה אריאל להחזיר. צריך "שטחים

־אצלנו, כי לא יעקרו עשרות אלפי ישראלים מבתיהם. הפלסטינים יקבלו חתיכה מהנגב בתמורה,

אבל את השאר להחזיר".למי אתה מצביע בבחירות?

־"אני עומד בשמאל השפוי, אם יש דבר כזה. כש־עמיר פרץ היה בראשות העבודה, הצבעתי והתאכז

בתי כשהלך לביטחון ולא לאוצר. עשו לו מניפולציה והוא אכל אותה. עד היום הוא משלם על כך.

־"את הממשלה הנוכחית צריך להעיף מכל המהחזירית הכלכלה הימין. כל ממשלת את דרגות. והקפיטליסטית צריכה לעוף. יש לחזור לסוציאליזם הישן. גם מבחינה מדינית הכל תקוע, אין נכונות

להתקדם, שני הצדדים אינם פרטנרים".יש מנהיג אלטרנטיבי באופק?

בסדר כזה לא בטח בישראל, מנהיג אין "כיום גודל של בן־גוריון ובגין. יאיר לפיד הוא עיתונאי במה טוב הוא חוקים? ולהנעת לו מה אבל חביב, של למנהיגות מתגעגע אני כרגע. עושה שהוא

מנחם בגין".ושל אריק שרון?

מיליטנטי, היה הוא צרות. הרבה עשה "שרון ובהחלטה על ההתנתקות פשע כנגד אנשים כשזרק

אותם ללא פיתרון"אז אולי תנסה אתה את מזלך בפוליטיקה?

"לא הייתי רץ, זה לא אני".המחאה החברתית עשתה לך משהו?

מחאה התפספסה. היא אבל מאוד, בה "תמכתי על לדבר התחלנו מטרה. מפוקסת להיות צריכה דיור בר־השגה ומשם התפזרו ברעיונות - עגלות, תנובה וכו' - וזה פגע בהצלחה שלה בסופו של דבר.

אבל המודעות הצרכנית עלתה. "נקווה שבתחום הדיור המצב ישתפר, ושוועדת שהציעה, ממה אחוזים עשרה תיישם טרכטנברג

־למרות שאני בטוח שבתוך הפוליטיקה והבירוקרטיות הכל יתמסמס.

המחאה את פימפמה התקשורת שני, "מצד זה ובסופו של דבר והוציאה את האנשים החוצה, פגע בה כבומרנג, כי החברות והפרסומאים הורידו

פרופיל, וכעת אין כסף לערוצים המסחריים".

"לקום בבוקר זה מוות"גם קים בוסי )23(, כמו אביה, הספיקה להשתכשך

־בביצת הברנז'ה, ולאחר "מחוברים" השתתפה ב"שלוש", הריאליטי ש"קשת" שידרה בפריים־טיים: מול חייהן אהבת את למצוא מנסות נשים שלוש

עדשת המצלמה.כשביקשתי ממנו במהלך הראיון רשות לשאול עליה, הזדקף. "תלוי מה", ענה. בקשר לסידרה שבה ־השתתפה, הוא לא הביע התלהבות יתרה. "לא הת

חברתי לסידרה הזו, וגם היא לא התחברה. לראיה, אף אחת מהשלוש לא יצאה משם עם אהבה.

"היה מישהו שקים הכירה שם, והיה ניסיון של שבוע או שבועיים לאחר הצילומים, אבל זה לא עבד

והם נפרדו כידידים".היה מתמודד שכן רצית שאיתו היא תצא?

רק אלא לעומק, המתמודדים את הכרתי "לא היכרות שטחית, ואם היא החליטה שלא, אז לא".

אתה מרוצה מכניסתה לעולם השואו־ביזנס?אותה מעודד מאוד אני טוב. שם שוחה "היא כתבת להיות לה הציעו 'מחוברים' אחרי בכיוון. שטח בגיא פינס ואצל ליאון רוזנברג, והיא סירבה לשניהם. היום אמרתי לה שלא תהיה קשוחה ולא

־תסרב בקלות להצעות. היא גם אוהבת להיות מא־חור, בהפקה, ועובדת כמלהקת ועוזרת הפקה ב'ק

שת'. כשהיא תקבל הצעה מעניינת ומכובדת להיות בפרונט, היא כבר לא תשלול".

נראה שאתה וקים מתפקדים כמודל נפלא של אב ובתו. מה הסוד?

"אני גרוש מאז שקים היתה בת שלוש, והיא גדלה יותר תחת החינוך של אמה. אני לקחתי את התפקיד

־של חבר, כי אי אפשר לחנך בשלט־רחוק, כשנפגשים פעם בשבוע וכל סוף שבוע שני. לקחתי את הייתי תנאים. בלי הטוב החבר המייעצת. הדמות היד הרכה. כשהיא עברה במהלך הצבא להתגורר

אצלי, זה רק הלך והתחדד".ונוהג שלו, הפייסבוק בעמוד מאוד פעיל בוסי נפתחים מהם רבים עוקצניים. סטטוסים לשחרר במשפט: "בוקר טוב לאנשי המשרדים". הוא נוהג להצהיר על שעות כמו "9 לפנות בוקר", ומספר על

לילות לבנים שלו "כי מישהו צריך להישאר ער".מנין האמירות הללו באות? מתוך קנאה? בוז?

"זה בא דווקא ממקום של קריצה. רוב חבריי הם ־אנשי משרד, אז אני עוקץ בטוב לב. אני כמו הצר

צר במשל של הצרצר והנמלה. אתם העמלים ואני יושב בבתי קפה. הכל ברוח טובה, והם מבינים את

זה".היית מתחלף איתם?

"בחיים לא. לקום כל בוקר בשבע ולהיות במשרד עד שש בערב? בשבילי זה מוות". ¿

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | 1617 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

לערסוואת" מתחת המחוספס

מסתתרת כוסית

מבוהלת " רגע לפני ש"מחוברים 2" עולה, רגע לפני שמפציעים בחיינו גיבוריה החדשים, חזרנו אל הסופר והעיתונאי

דודו בוסי <<< "כל יציאה שלי מהבית היא סוג של התקף חרדה קל", הוא מתוודה <<< ומרגיע: "כל היצירות שלי נכתבו בצלילות מוחלטת על כוס קפה. רק כשאני סוגר את המחשב בלילה, בחשיכה, אני מתחיל לשתות"

ד־ודו בוסי מגיע לבית הקפה "עמ־ליה" הסמוך לביתו שביפו כש

לעיניו משקפי קריאה, על ראשו ־משקפי שמש ודיבורו וידיו רוע

דים קמעה. "אני אדם חרדתי", הוא מסגיר. "כל דבר מלחיץ אותי. אני לא יודע להתמודד עם בירוקרטיה, לא אלך לבנק ואעשה סידורים, ודברים שהייתי יכול לעשות אתמול נדחים לרגע האחרון. ־"אני אוהב להיות בבית. כל יציאה, כל ירידה לר

חוב, הן סוג של התקף חרדה קל עבורי. אבל גם קר עכשיו", הוא מתרץ את הרעידות.

הוא סופר מיוסר. את ההשראה לחמ־ ,42 בוסי,שת ספריו קיבל, לדבריו, מילדות קשת יום בשכונת זכינו להצצה מקרוב בהם רווקותו, ומחיי התקווה אחר כזכור, עקבה, הסידרה "מחוברים". בסידרה חמישה גברים שתיעדו את עצמם במצלמת וידיאו. בצעירותו הוא ניהל את מסעדת השיפודים מכן לאחר התקווה. בשכונת המשפחתית לוינשטיין, יורם אצל משחק ללימודי פנה

־שם גילה את יכולותיו הספרותיות. "במסגרת אחד התרגילים בסטודיו סיפרתי סיפור הכל ומשם טובים, היו הפידבקים בדיוני,

התגלגל", הוא משחזר.ירוק "ירח שלו, הביכורים יצירת את

בוואדי", הוציא בשנת 2000. הספר הפך לרב־מכר בנ מתובלים ספריו מאז, טובות. לביקורות ־וזכה

גיעות אוטוביוגרפיות, אשר להן הוא מוסיף נופך דימיוני. "ב'הירח ירוק בוואדי' למשל, הגיבור הוא כולל לשלי, זהה שלו המשפחתי והמבנה כמוני ההשראה של ההורים. אבל על הרקע הזה שתלתי עלילה, כי אילו הייתי צריך לספר את סיפור חיי, היו לי 30 עמודים משעממים. צריך להפעיל את הראש

כדי להחזיק ספר".מהמקום שבו אתה ניצב, אתה מנסה לשפר את

החיים בשכונת התקווה של שנות האלפיים? ־"אין לי יכולת לעשות משהו פרגמטי למען הש

יכול כונה. אני לא עומד במקום ציבורי שבו אני ־להזיז דברים. תמיד אנצור את השכונה כמקום שעי

צב אותי, והוא מושא השראתי. ברמה הפרוזאית אני נותן למצוקות הללו במה. מרים להנחתה".

אפשר להתפרנס מספרות בארץ?־"מעטים מתפרנסים מספרות בארץ. השאר צרי

כים להיעזר מדברים שמסביב לכתיבה. אני מנחה סדנאות כתיבה ומרצה בבתי ספר".אם תקבל הצעת משחק מפתה?

"המשחק כבר לא עושה לי את זה, למרות שלא ־מזמן השתתפתי בסרט סטודנטים. שמונה ימי צי

לום. אבל היה נחמד. אם תבוא הצעה לתפקיד אורח, שלא דורש לזכור טקסט בעל־פה - כי אין לי זיכרון

טוב - אשקול".מה החלומות שלך כיום?

"אני רוצה שספריי יתורגמו ויופצו בחו"ל, ויגיעו

לכמה שיותר קוראים. חוץ מזה אני עובד כעת על תסריט לטלוויזיה, ומקווה שזה יקרום עור וגידים, 10 ובערוץ 2 נע־ למרות שבמצב הנתון, שבו בערוץ

צרות הפקות, זה לא יהיה קל".

"נשים? הכל באצילות"ב"מחוברים" השתתף בוסי לאחר פנייה מהבמאי

־דורון צברי. הוא הוצג שם כשתיין כפייתי, רווק מו־שבע, חובב נשים, אדם בעל מצבי רוח משתנים וקיצוניים, שאותם רק בתו, קים, הצליחה למתן ולאזן.

דודו, אתה אדם דיכאוני?"אני אדם שחווה רגעים. יש לי רגעים של אושר ושל דיכאון, כמו כולם. אין בי משהו פתולוגי או

קליני". בסידרה היה נדמה לעיתים שבוסי משחק, שלא אותו. הסובבות היפה המין בבנות מתעלל, לומר למעט מערכת יחסים קצרה ואינטנסיבית עם נטלי

־עטיה, בנות זוגו התחלפו בזו אחר זו, כשזכורה בעיקר סצינה צובטת לב במיוחד, בה אחת מאותן נשים

־מצהירה מול המצלמה על אהבתה כלפיו. בוסי, שיכור כלוט, מודה שהוא אוהב בחזרה, אבל הוא "לא

טיפוס של בנאדם אחד".העריכה היתה מניפולטיבית? זה פגע בך?

כדי ולעיתים מניפולציות, עושה עריכה "כל על שבאים דברים עושים מעניין סיפור ליצור

בה לי הפריע זה שלך. הטובה ההרגשה ־חשבון תחלה, אחר כך פחות. בשורה התחתונה הם יצרו

"לכל אחד יש החולשה שלו, אחד ייקח ציפרלקס, אחר

הרואין, ואצלי האלכוהול מרגיע את הנפש. הוא משתיק לי את

הטרקטור בראש"

"אני גרוש מאז שקים היתה בת שלוש, והיא גדלה תחת

החינוך של אמא שלה. אי אפשר לחנך בשלט־רחוק,

כשנפגשים פעם בשבוע וכל סוף שבוע שני, לכן

לקחתי את הדמות המייעצת, החבר

הטוב בלי תנאים"

בוסי. "אצלי הכל פתוח, על השולחן,

והכל נאמר במפורש" | צילום: בני כהן

בני כהן

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �1�1 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

התגלו סימניחשבתם שאין מה לעשות כאן בשעות הערב, אחרי שנגמר יום לימודים ואחרי שעות רבות חיים באריאל

בספרייה? טעיתם. בשנים האחרונות קמו בעיר כמה אתרי בילוי <<< שגרירנו עשה סיבוב ונתן בהם סימנים

שמיועד פאב הוא "קוקולה" בעיקר לסטודנטים במעונות. אני האנשים את להבין מצליח לא

־שיושבים בסככה החיצונית, בכפור של אריאל, ונכנס פנימה.

הבר, לו ניצב הכניסה מול מימין שול אנשים. ־ועליו מעט

שולחנות וספות, משמאל חנות בר גבוהים, רחבה קטנה ושולחן סנוקר במרכזה. מאחורי הברמן, בקבוקי עמוסים מדפים תחת ניצב המחשב שדרכו אלכוהול,

־הברמן - די.ג'יי מנגן את השיויש לו טעם טוב – רד רים. מוד, ודפש פפרס צ'ילי הוט בפלייליסט מככבים למשל,

של הערב. וסטודנ נעימה ־האווירה

מקום זה ספק, אין טיאלית. מעבודות לסטודנטים מפלט

־ומבחנים. באמצע השבוע המהמ גם כי חיים, שוקק ־קום

השבוע, בסוף שוקקים. עונות רגוע ואינטימי יותר.

ולמה "קוקולה"? כי "זה שמה ־של אחותו של טיפטיפון מהקט

קטים", מסבירים הבעלים, אלעד וסער.

לילה

אחרי מבחן,

לפני עבודה

"המקום של אבא" משתרע על שתי קומות, אך הוא אינו גדול במיוחד. בקומה הראשונה נמצא הבר ולידו מקום לחמישה אנשים בערך. חצי חבית בירה

־תלויה על הקיר, ועליה אוסף שטרות מרחבי הגלובוס. בקומה השנייה שולחנות שנותנים הרגשה

של טברנה ישנה. ביתיים חמוצים צלוחית עם הגיעו הבירות טעימים. ברקע מתנגן רוק שלא מפריע לשיחה. המקום הוקם על ידי ולדי קרישנוביץ' לפני שבע שנים, ואת הרעיון לשם הוא קיבל מאשתו. למה?

ככה.החשבון שהגיע עם השלוק האחרון התגלה כזול במיוחד. רק 17 שקלים לשליש בירה. המקום פעיל כל השבוע, אך כיוון שהפאב

ממוקם ליד בתי מגורים, הוא נסגר כבר בחצות.

"רול בר" של טל אשורי ונדב חג'בי קם לפני שנה. את הרעיון לשם הם קיבלו יום לפני הפתיחה מחבר, ולא, לא בגלל הסושי שנמכר שם.

־גם כאן, בכניסה יש אזור מקורה, לא סגור וצפוף ביותר. גם כאן יש נרתפוסה אך בסככה, מלאה מבטלת את האפשרות לעשן. גילות

MTV( מיינסטרים שירי בפנים ולהיטים( ומוזיקה שחורה מתנגנים לסירוגין. על הבר מגיעה הבירה עם צלוחית בייגלה שמולאה שוב ושוב,

לעתים עוד בטרם התרוקנה. שני ברים מייעלים את השירות,

־ועוצמת המוזיקה לא מפריעה לשיחה. מאחר שהמקום משמש מסעדה בשעות הערב המוקדמות, הווליום

והקצב עולים רק לקראת חצות. כאן מתקיימת שישי בלילות מסיבה צפופה, מי שאוהב מסיבות

הומות אדם – יוכל ליהנות כאן.

רול בר

גם לאכול,

גם לרקוד

גל נובנשטרן | צילומים: גל נובנשטרן

צ'ק פוינט

"צ'ק פוינט" שוכן בין הרים ומוסכים, באזור התעשייה. רועי כחלון פתח את המקום לפני שלושה חודשים, ואחד

היתרונות הגדולים של המיקום: חנייה בלתי מוגבלת.הכניסה רחבת הידיים הולכת ומצטמצמת ככל שנכנסים

־פנימה. על הקירות משני הצדדים טלוויזיות תלויות משדרות וידיאו-קליפים. הישיבה ביניהן גורמת, לכל אורך הבילוי, לראות אורות מרצדים שהופכים בשלב מסויים

למעיקים. מוזיקת הרקע אכן נותרת ברקע, מה שמאפשר שיחה. הרוק הקלאסי שהתנגן הישרה אווירה רגועה. מי שרוצה

־לצאת לדייט או לדבר עסקים באמצע השבוע, יכול בהחלט לעשות את זה כאן.

לדייטים ועסקים

מקור אני מפתח־תקווה, שגם לה – גם אם מתאמצים - אי־אפשר לקרוא "עיר גדולה". גם היום אני מפתח־בתקווה, ומעמדת הזינוק הזאת הגעתי לאריאל לבילוי לילי.

את הרוח המנשבת בחוץ אפשר היה ממש לראות באור פנסי הרכב. את הקור חשנו עוד בתוך המכונית.

באריאל הוותיק הבילוי מקום 11 לפני נפתח - ה"טרבין" –השם איתן מקמל. ידי על שנים נבחר כדי להזכיר אווירת שנטי נרגילה לעשן אז ונרגילות. אפשר אומנם רק בחוץ, ובחורף זו בהחלט לא אופציה מלהיבה, אבל

בפנים הבר מלא. שולטים שחורה ומוזיקה רוק

באטמוספירה יחד עם כמה שירי היפ-הופ ישנים, אז נכנעים לאווירה ומעלים זיכרונות מהמסיבות של ימי הצבא. אחרי הכל, אין כמו שירים ישנים.

רחבת הריקודים אינה מזמינה במיוחד. קודם כל, ממדיה המצומצמים יוצרים תחושה של צפיפות גם כשהיא לא מלאה. חוץ מזה, קבוצת רקדנים השתלטה על הרחבה והורידה את החשק.

בקיצור: בסופי שבוע האתר יכול לשמש מפלט נחמד ביותר, אבל באמצע השבוע פחות.

עלינו על מדים

טרבין

קקטוס

שווה אבל עוקץה"קקטוס" נפתח לפני שנתיים על ידי האחים גיטלין. היום בבעלותו של קיריל ונמצא בלקי, מקור השם, לדבריו: "שווה אבל עוקץ", בקרוב יעבור המקום שיפוץ )אם לא עבר עד שהגיליון ירד לדפוס(, ובהזדמנו החגיגית הזו שמו יוחלף

.Night barל־־עוד מהחנייה שומעים את המו

ובפנים מבפנים. שבוקעת זיקה האווירה אכן מצדיקה את הרעש את ממלאים רוקדים אנשים -מחוללות שתי הבר על הרחבה. בהמשך יצטרפו אליהן בחורות, בני הזוג שלהן. המוזיקה כאמור .MTV רועשת - שחורה ולהיטימוזיקה אלקטרונית מתגנבת בין לבין, וזה המקום היחיד באריאל

שמנגן אותה. ברו שיר - הערב ־הפתעת

סית. מה שמסב את תשומת הלב דאנס- זהו בגדול, לאוכלוסייה. יושב שיושב, מי – טיפוסי בר

החיים שמחת רוקד. - יושב שלא מי הבר. על של האורחים גורמת לבר להיות ריק כמעט בכל שעות הפעילות, והוא משמש בעיקר למנוחה. גם

מחוץ למועדון בליינים רוקדים ושותים. חשוב רק לציין, שבאמצע השבוע המקום הרבה

פחות מלא והאווירה הרבה פחות שמחה.

עדיף בקומה השנייה

המקום של אבא

צילום: אייל מס

קוקולה

גורם המוות מספר 1 בצבא

לפי נתוני דובר צה"ל, גורם המוות מספר 1 בצבא הוא התאבדויות. בין 30 ל־40 חיילים מתאבדים בכל שנה.

אליעד כהן, פסיכולוג קליני שמתמחה בנושא: "הגיוני שה־אם מאשימה את עצמה, ולא קל להגיד את זה, אבל יש לה סוג של אשמה במה שקרה. כמו שהיא אומרת, כנראה שהיא לא חינכה את הבן להתמודד עם כישלונות. מצד שני, היא לא

צריכה לקחת אחריות. נתי היה בוגר ואחראי למעשיו".מדוע אמהות לחיילים שהתאבדו ממעטות להיחשף?

"כי זה כישלון מבחינתה, אם הבן שלה, שהיא חינכה וגידלה, התאבד. אבל אם מסתכלים על זה בצורה הגיונית, מבינים שזו

היתה הבחירה שלו ואין לאם מה לעשות".

המסודר הבית בפתח־תקווה. שקט לרחוב געתי כשלצידן המדף על הנכדים תמונות להפליא, תמונה אחת שמושכת את תשומת ליבי. תמונה של בחור יפה תואר, פרצוף מחייך, תכול עיניים.

משפחת על מכה נפלה שנים מ־11 יותר לפני התאבד ילדים, שלושה מבין השני נתי, קרופר.

בבסיס השריון שלו בנגב. השיחה עם אמא של נתי, אטי, מתקיימת בחדרו. כלום בו לא השת־נה. המיטה עדיין מוצעת, הבגדים מקופלים בארון, ורק התמונות על השידה, תמונותיו של נתי מהבר־מצווה ומיום גיוסו לצה"ל, מרמזות

על מה שקרה. ראיון כזה אינו דבר מובן מאליו. הבושה והסטיגמה בנושא התא־בדויות בעת השירות הצבאי גורמות להורים לא לדבר על זה מחוץ

למשפחה, בטח ובטח לא עם עיתונאים. אבל אטי רוצה לספר על נתי.

כבר כשנולד, היא אומרת, היה ילד מיוחד. ילד מחונן, שבגיל שנ־תיים ידע לקרוא ולפתור תרגילים בחשבון. "כשהוא היה בן 3", היא נזכרת, "נסענו באוטו, ואבי, בעלי, היה שואל את הבכורה, ליאת, שהיתה אז בת 6 וחצי, שאלות בחשבון, והיא היתה מתעצבנת כי נתי

ענה על כל השאלות לפניה".נתי, מספרת אטי, ניחן בשמחת חיים יוצאת דופן, והצליח בכל מה שעשה. כשסיים בהצטיינות את הלימודים בישיבה התיכונית במושב נחלים, החליט ללכת לישיבת ההסדר במעלה אדומים, ונחשב לעילוי

גם שם, כשהיה לחברותא של רב הישיבה. אחרי שנה וחצי הגיע זמנו להתגייס. הוא החליט ללכת לצנחנים יחד עם חבריו הטובים מהישיבה, אך לא עבר את הגיבוש, והחליט ללכת עם חברים אחרים לגולני. שבועיים לפני הגיוס הגיע מפקד

אוגדה בשריון לנאום בישיבה. הוא בא בטענות כלפי התלמידים, על שאינם רוצים להיות שריונרים. "אנחנו חייבים כוח איכותי כמוכם

ביחידה", אמר. חברו הטוב של נתי, אורי, החליט ללכת לשריון, והצליח לשכנע את נתי להצטרף אליו. "בכלל לא אהבתי את הרעיון שנתי יתגייס לחי"ר", משחזרת אטי. "פחדתי, כי כל יום כמעט שמעתי על עוד חייל פצוע או הרוג בלבנון. כששמעתי שהוא החליט ללכת לשריון,

זה עשה אותי שמחה. יכול להיות שלבחור גבוה כמו נתי לא התאים החלל "בדיעבד המחניק הזה בתוך הטנק. יכול להיות שהוא היה חי היום אם היה הולך

לגולני".

מחר אדבר איתואת הטירונות הוא סיים בהצלחה. חבריו לאוהל סיפרו כי לא פעם לא הלך לישון עד שעודד את אלה שלא הצליחו במטווחים או במ־

שימות אחרות. אחר כך, בשלב מקצועות הטנק, הוא קיבל את תפקיד

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �0�1 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

הכל הלך לנתי קל בחיים, עד שהגיע לקורס טענים־קשרים בשריון <<< לפתע הוא הרגיש שכלום לא הולך לו, שאין לו עתיד <<< הורים רבים מסרבים לדבר על הבן שהתאבד. מתביישים בכישלון שלהם, פוחדים מרגשות האשמה על שלא היו שם להציל אותו <<< אבל אטי קרופר החליטה לדבר

דודי אקשטיין

ונפתח,

ונפתח

ונפתח, מגליד

מגליד

הטען־קשר, שנחשב לקשה ביותר. אבל מה זה בשביל נתי, שלא חווה כמעט כישלונות.

מתי התחלת להרגיש שמשהו אצלו לא בסדר?"שבועיים לפני שקרה האסון, הוא התקשר ונשמע לא טוב. הוא אמר לי שהוא לא מצליח לעשות את התפקיד שלו כמו שצריך. כולם מצליחים והוא לא. זה הטריף אותו. הוא היה פרפקציוניסט, ובזה הוא

פשוט לא הצליח. "לא העליתי בדעתי שזה עלול להגיע להתאבדות. הייתי כבר אז צריכה להוציא אותו משם, עד שיתאפס על עצמו. אפילו אם הוא היה

נכנס לכלא".באותו סוף שבוע יצא נתי הביתה. כדי לשפר לו את ההרגשה ול־

שמח אותו החליטה אטי שכל המשפחה תיסע למלון בירושלים. אבל הוא הרגיש לא טוב, ובמוצאי שבת לקח אותו אביו לרופא, שם קיבל

שלושה גימלים. הוא שיחק בשלושת אותו. היתה הפעם האחרונה שראינו "זאת הימים האלה הרבה עם אחיו הקטן, יובל, שהיה אז בן 15, במגרש ליד

הבית. ואז הוא שב לבסיס".ביום שישי הגיע טלפון ממנו. "אני לא יודע שום דבר", אמר לאטי.

"מה יהיה בהמשך האימון?".במוצאי שבת התקשרה אטי למפקדו של נתי, ועידכנה אותו במצב של בנה. "אמרתי לו שדיברתי איתו, וזה לא היה הקול של הבן שלי. שהוא מדוכא. הוא אמר לי: 'אל תדאגי, אטי, כולם מתקשים בזה. אני

לא רואה שום דבר יוצא דופן, אבל מחר, כשאחזור לבסיס, אקדיש לו יותר תשומת לב'".

זה היה מאוחר מדי. נתי שם קץ לחייו בבוקר יום ראשון, 2.7.2000, בין ואמר יובל, האח לו ספד בהלוויה, הבוקר. תפילת לאחר מיד

השאר:"נתי, למה? למה הלכת מאיתנו? תסתכל על אמא, אבא, ליאת ואני. תסתכל על כל האנשים הקרובים שבאמת הכירו אותך וידעו מי אתה. איך נוכל להמשיך לחיות בלעדיך? איך נוכל בלי החיוך שלך ובלי

הצחוק שלך? איך? "אני זוכר, לאחר שליאת התחתנה והיו בבית שני חדרים ריקים, אמא אמרה לנו: תיפרדו, וכך לכל אחד יהיה חדר נפרד. ואנחנו לא רצינו להיפרד. רצינו להישאר באותו חדר תמיד. ועכשיו, רק המוות

הצליח להפריד בינינו".

מגליד ונפתח, מגליד ונפתחנתי השאיר אחריו מכתב. אטי לא רוצה לפרט מה כתב. היא כן אומרת שביקש מהם להמשיך בחייהם, אבל הוא לא יכול לחיות, כי

הוא לא יודע שום דבר. הוא לא שווה כלום, כי הוא לא יודע כלום.איך נראים החיים שלכם מאז?

"בחיים אי אפשר להתאושש מאירוע כזה. כמו פצע שמגליד ונ־פתח, מגליד ונפתח. נהיינו שחקנים כלפי חוץ, אך בפנים זה בוער כל הזמן. אבי נהיה מופנם, ומדבר רק איתי. אני רוצה לדבר, רק כדי

להגיד איזה ילד מיוחד נתי היה"."יובל גדל מגיל 15 בבית בעייתי. שבת זאת לא שבת, ובשנה־שנתיים הראשונות כל היום בכינו. בכינו כי הרגשנו שיכולנו להציל אותו. הרגשנו אשמים. אצל הורים אחרים זה לא היה קורה, כי אם הם היו שומעים שבועיים את מה שאני שמעתי, היו עוצרים אותו. אנחנו

לא עשינו את זה."הרבה פעמים יובל אמר לנו: 'איך הוא השאיר אותי לבד?'. הוא ממש התגעגע. רק מאז שהתחתן, לפני שנה וחצי, הוא קצת נפתח. אולי הוא רוצה שגם אשתו, עדי, תשמע קצת על אחיו שלא הכירה".

איך האסון השפיע על הגיוס של יובל?"הוא רצה ללכת לקרבי, אבל לא חתמנו לו. הוא אפילו פנה למשרד הביטחון, כדי שישכנעו אותנו - אבל לא היינו מוכנים לשמוע. לא רציתי לקחת את הסיכון הכי קטן שאאבד עוד ילד. אבי הבטיח לו

אוטו אם לא יילך לקרבי, והוא לא היה מוכן לשמוע."בסופו של דבר הוא התגייס למודיעין, סיים קורס קצינים, ונהנה

מאוד מהשירות".את כועסת על נתי?

"זה לא כעס, אלה יותר רחמים. כאב. מה הוא החמיץ בחיים, לאלו פסגות היה יכול להגיע. אני בעיקר כועסת על עצמי. כמה שאומרים

לי שזו לא אשמתי, זה לא עוזר."בחודש הראשון יובל העיר אותנו לילה אחד ואמר: 'נתי אמר לי להגיד לכם שאתם לא אשמים'. הוא שמע כל היום שאנחנו מאשימים

את עצמנו, אז הוא אפילו חלם על זה".תוכלו להתגבר על הטרגדיה?

"עברו יותר מ־11 שנים, ואני עדיין לא התגברתי. אולי בתוך תוכי אינני רוצה להתגבר. אני נזכרת בו כמעט בכל יום, ואני רוצה שזה

ימשיך כך". ¿

”אבי, בעלי, היה שואל את הבכורה, ליאת, שהיתה אז בת 6 וחצי, שאלות בחשבון, והיא היתה

מתעצבנת כי נתי, שהיה רק בן 3, ענה על כל השאלות לפניה“

"כששמעתי שהוא החליט ללכת לשריון זה עשה אותי שמחה. בדיעבד יכול

להיות שלבחור גבוה כמו נתי לא התאים החלל המחניק הזה בתוך הטנק. יכול להיות שהוא

היה חי היום אם היה הולך לגולני"

"הוא היה פרפקציוניסט, ופתאום הוא פשוט לא הצליח. הייתי כבר אז צריכה להוציא אותו משם,

עד שיתאפס על עצמו. אפילו אם הוא היה נכנס לכלא"

"בכינו כי הרגשנו שיכולנו להציל אותו. הרגשנו אשמים. אצל הורים אחרים זה לא היה קורה, כי אם הם היו

שומעים שבועיים את מה שאני שמעתי, היו עוצרים אותו"

"זה לא כעס, אלה יותר רחמים. כאב. מה הוא החמיץ בחיים, לאלו פסגות

היה יכול להגיע. אני בעיקר כועסת על עצמי. כמה שאומרים לי שזו לא אשמתי,

זה לא עוזר"

נתי ז"ל עם אטי. "בתוך תוכי אינני רוצה להתגבר. אני נזכרת בו כמעט בכל יום, ואני רוצה שזה ימשיך כך"

דודי אקשטיין

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

ב־קומה השלישית בספרייה המוכרת לכולנו, בשו

ואלפי מדפים עשרות בין נסתר, ודי צדדי לחן ספרים, מריאנה מלינובסקי, 23, סטודנטית שנה בוקר אותו את משחזרת הדו־חוגי, במסלול ב' בחודש מאי 96', שבו השוטר עם הקרחת הנוצצת ועמיתו לקחו אותה ואת אחיה מבית אמה בקריית

אתא, חודשים ספורים לאחר שעלו ארצה מאוקראינה. במשך שנים סבא שלה האיץ באמה להצטרף אליו ולעלות לארץ, כי "ברית המועצות כבר נפלה, למה את מחכה?". שלושה חודשים לאחר מכן, כשמריאנה היתה בת שמונה ואחיה בן שלוש וחצי, דפיקה גורלית נשמעה בדלת. עד אותו רגע היא לא הבינה שלהסכמה של

אמה שלא תלך בבוקר לבית הספר - קוראים הזנחה. מה את זוכרת מאותו יום?

"קמתי בשש וחצי בבוקר, ולא התחשק לי ללכת לבית ספר. אמרתי לאמא שאני לא מרגישה כל כך טוב. זה היה יום שישי, יום קצר, אז היא הסכימה. ישנתי על הספה בסלון, והיא הייתה בקניות או משהו בסגנון. ־"פתאום שמעתי מכוניות עוצרות מתחת לבית, וכשהסתכלתי מה

חלון ראיתי שוטר שכבר הכרתי מהשבוע הקודם, כשפרצו לנו לבית. היתה לו קרחת נוצצת כזאת. ראיתי אותו וחשבתי: מה הוא עושה כאן?

הרי סיימנו את הסיפור עם הפריצה.שוטר עם והוא, אותה, פתחתי בדלת. דפיקה שומעת אני "ואז נוסף ושתי עובדות סוציאליות, עמדו שם ואמרו שאני צריכה ללכת

איתם".שני שוטרים ושתי עובדות סוציאליות בפתח הבית. היה מקום

להתנגדות? "בטח. איך שהם אמרו לי שאני צריכה ללכת איתם, חשבתי לעצמי: מה פתאום אני אלך איתכם? זה הבית שלי, אני נשארת פה. הם לקחו את אחי הקטן, שלא הבין אז כלום, ולי אמרו לארוז תיק. לא הבנתי למה. התחלתי לצרוח ולהתפרע, אבל זה לא עזר ולקחו אותי בכוח".

הסוציאליות. העובדות של לרכב מריאנה את העבירו מהניידת ־"בשלב הזה כבר הפסקתי לעקוב אחרי אח שלי. הייתי עסוקה בלה

רביץ לכולם. אני זוכרת שצרחתי שאני רוצה את אמא שלי, ועובדת

סוציאלית ענתה לי: 'זהו, אין מאמא יותר'. "איזה דבר נורא להגיד את זה לילד שכרגע לקחו אותו מהבית. אמא שלי היתה כל העולם שלי. אבא שלי לא היה איתנו. מבחינתי כדור

הארץ סבב סביבה".אחרי עוד כמה שעות העבירו את מריאנה למרכז חירום. מאוחר יותר אמה הגיעה לשם, אך לא יכלה לעשות דבר. את מריאנה הכניסו לחדר עם ברביות, אבל היא סירבה לגעת בהן. "ועד שכן התחלתי זה היה אסון מספר לשחק בהן, העבירו אותי לחדר אחר. מבחינתי

שתיים. עד שמצאתי נחמה בברביות, באים ושוב ולוקחים אותי". את הבגד שלבשה באותו יום, מריאנה לא תשכח לעולם. חליפה שקיבלה מסבתה לכבוד יום העצמאות של אוקראינה. סט תואם עליו זה היה "היה לי מאוד קשה להיפרד מהם. וילדים. מצויירים דשא הפריט היחיד שהיה לי מהבית. לא ידעתי אם אראה את אמא שלי. נחטפתי. מבחינתי, שני אנשים זרים באו ולקחו אותי. שלושה שבועות אני זוכרת את עצמי בוכה כל לילה. בכי מרעיש כזה. ואף אחד לא ידע

את השפה שלי. הייתי צריכה לדבר עם הידיים כדי שיבינו אותי". את אחיה אישרו לה לראות רק אחרי חודש וחצי, כשבאה לבקר

אותו במרכז לילדים צעירים. מה את זוכרת מהפגישה הראשונה איתו?

"הוא לבש חולצה סגולה־כחולה, ישב על טרמפולינה ופתח גביע של 'פרילי', מהגדולים האלה שהיו מערבבים עם גרנולה. הוא היה אז כמעט בלונדיני, עם עיניים מלוכסנות. עכשיו כבר לא. הוא ישב שם

וראה אותי פתאום, וחיבק אותי".היא פורצת בבכי, ורק אחרי שהיא נרגעת היא ממשיכה. "שיחקתי איתו, אבל אחרי שעה הייתי צריכה כבר ללכת. מאז ביקרתי אותו כל

שבועיים־שלושה. אמא שלי ביקרה אותי אחת לשבועיים".

סנדוויצ'ים עם גבינהזה לא הספיק לה. "יום אחד השאירו את השער של המרכז פתוח. לא היה לי מושג איפה אני, רק ידעתי שאני בקריית אתא ושאני רוצה

־לראות את אמא שלי. אירגנתי חמישה ילדים, והתחלנו לעשות רונדלים. רצנו, רצנו, רצנו, ותוך כדי ריצה קלטנו שאנחנו בחלק האחורי של המבנה. זיהינו את עצי התמר ואפילו כמה מהמדריכים שיצאו

לחפש אותנו.

יוצאים היינו חודש כל אשכח: לא בחיים שאני עונש לי "נתנו לראות סרט בקניון לב המפרץ, והעונש שלי היה לא ללכת לסרט.

ועוד שאחר כך כל הילדות דיברו על הסרט, ואיזה כיף היה להן".בקומות העליונות של הבניין גרו הילדים, ובקומה התחתונה היה

־בית הספר. באחד המשרדים שלו הוחזקו צרור מפתחות של כל החדרים. מהכבדים האלה. "יום אחד ראיתי פתאום את הצרור הזה, וישר אני הלילה. באמצע מתישהו שתהיה הבאה, הבריחה את תיכננתי אפילו זוכרת שהכנתי סנדוויצ'ים, ויומיים אחרי כן שאלתי את אחת

הבנות אם היא רוצה לשמוע סוד. "קראו לה מרים, והיה לה שיער קצוץ שחור. היא אמרה: 'בטח, אני

־החברה הכי טובה שלך'. הרמתי את הכרית, הראיתי לה את המפתחות, ואמרתי לה שאני הולכת לברוח הלילה. אחרי לא הרבה זמן הבנתי שהיא הלשינה עליי. אבל עד אז, כשהמפתחות היו אצלי, הייתי מסתובבת בלילות, גונבת ממתקים מהארונות, משחות שיניים, שמפו

שאהבתי".ובטח שוב חטפת.

"העונש שקיבלתי הפעם היה ללכת לישון בשמונה במשך שבוע. ולמדתי גם לא לסמוך על מרים. מצד שני, איפה הייתי היום אם הייתי

מצליחה לברוח?".היו עוד אירועים שהשאירו עלייך חותם?

"קרו שם הרבה דברים. אחד הבנים, שהיה בן 12, ניסה לתלות את בדיוק נפש. לחולי חולים בבית התאשפז הוא יותר מאוחר עצמו. שנייה לפני שהוא תלה את עצמו, צעקתי לאחד המדריכים שיבוא

מהר, והוא הציל אותו".

שיחת טלפון אחתעברית למדה מריאנה מהר מאוד, חוץ ממילה אחת: חנות. "הייתי אומרת 'נו, המקום שקונים שם דברים'. חוץ מהמילה הזאת למדתי מהר מאוד את השפה, וזה הגיע למצב שהיה קשה לי לדבר עם אמא

שלי ברוסית". השיחות השבועיות שהיא ניהלה עם העובדת הסוציאלית, הפיחו בה תקווה שיום אחד היא תחזור לאמה, אלא ששני בני זוג מקריית טבעון

הגיעו יום אחד למרכז, ואמרו שהם רוצים לקחת את מריאנה לביתם. בסוף דצמבר 96' היא עברה עם אחיה לבית החדש שלהם. היא היתה

"הם אומרים ליבכל הזדמנות

שהם אוהביםאותי. שכחתי

שככה זה צריך להיות"

אז בכיתה ג', הוא בגן. הם התוספו לשש בנות ובן, ילדיהם הביולוגים של הזוג. "הרגשתי מיד שזה יהיה זמני. ידעתי שלא אשאר שם לנצח",

היא נזכרת. ואכן, כנראה שהנטל היה גדול מדי עבור המשפחה. כעבור פחות שהתה שם יצחק, בשדה במושב למשפחתון מריאנה עברה משנה

כחמש שנים, עד סוף כיתה ח'. אם כל זה לא מספיק, בסוף 98' נולד למריאנה אח נוסף. "האבסורד הוא שאותו השאירו אצל אמא", היא אומרת, "ולנו המשיכו להאריך

את צו ההוצאה מהבית".אביו של יואב, אחיה הקטן של מריאנה, עזב את האם עוד במהלך ההריון. וזו היתה הפעם השנייה שזה קורה לה. אביה של מריאנה עזב את הבית ברגע שהיא נולדה, ואביו של סתיו, האח שהוצא מהבית יחד

איתה, נהרג בעת מילוי תפקידו כשוטר. ־מסיבות שלא ברורות למריאנה עד היום, פגישותיה עם אמה הת

בטלו אז פעם אחר פעם. עד אותה עת היא היתה פוגשת אותה אחת ־לשלושה שבועות. "אין תחליף לאמא. יכלו להזמין אותי לאלף מסי

בות כיתה, אבל אין כמו לראות את אמא. הדבר שהשתוקקתי לו יותר מכל היה משפחה. לדעת איך זה כשיש אבא, אמא, אחים שלפעמים מציקים, אחיות שאפשר לגנוב להן בגדים מהארון, ובכלל, ריח של

בית. "גם כשהייתי נורא עצובה, כי ילד שהייתי דלוקה עליו בחר להיות

־חבר של מישהי אחרת, נשמע לי קטנוני לבוא למדריך בפנימייה ולבכות על זה. מי יקשיב לשטויות האלה, כשלידך עומד ילד שהביא

סכין לבית הספר?".בגיל 8 עבר סתיו למשפחה אומנת. האב במשפחה הקודמת והאב במשפחה החדשה עובדים באותה חברה, בשני סניפים שונים. יום אחד הם דיברו בטלפון בנושאי עבודה, עד שחנן אמר לגיל, האב במשפחה הנוכחית, שיש להם ילד שהם צריכים להעביר לפנימייה. גיל ואשתו

מעיין החליטו לקחת את סתיו אליהם. ־לא חשת קנאה? אחיך קיבל משפחה ואת עדיין תקועה בפני

מייה. ־"בטח שקינאתי. וכשהתחלתי לבקר אותו אצלם גם ראיתי איך מש

פחה צריכה להיות. בכל פעם שהגעתי לשם היה לי נורא קשה לעזוב אחר כך, ובאיזשהו שלב התחלתי לבקר אותם באינטנסיביות, כולל

בחגים ובחופשת הקיץ".

דיוק, שאלה מריאנה את ליתר חנוכה באחת הפעמים, בחופשת חברים עם קבעה כי שבועיים, בעוד שוב להגיע תוכל אם מעיין מהיישוב. "היא קראה לי לבוא רגע לחדר, ולא הבנתי מה קרה. ואז היא אמרה לי שהיא וגיל חשבו על זה הרבה, ושאלה אם אני מעוניינת

לעבור לגור איתם". ומה ענית?

"ברור שכן. איזה ילד יעדיף לגור בפנימייה אחרי שהוא יודע מה זאת משפחה? כיוון שהייתי באמצע שנת הלימודים, חיכינו עד ה־20 ביוני, אבל עוד לפני כן, בכל פעם שהגעתי לביקור הייתי משאירה

אצלם חלק מהחפצים שלי".מה ההבדל בין אימוץ לאומנה?

"משפחה אומנת היא בעצם סידור זמני. התפקיד שלה הוא לגדל את ־הילדים תוך כדי שמירה על קשר עם המשפחה הביולוגית. גם שומ

רים את שם המשפחה, להבדיל מאימוץ. בהגדרה החוקית, גיל ומעיין הם משפחה אומנת, אבל למעשה הם אימצו אותנו. הם ההורים שלנו

ואנחנו הילדים שלהם לכל דבר".

היה אז מונדיאל"לא יכולתי להפסיק לחכות לרגע שבו אתאחד עם אח שלי, אחרי חמש שנים שלא גרתי איתו", משחזרת מריאנה. "הוא האהבה הקטנה

שלי, אני מוכנה לתת את החיים שלי בשבילו". והרגע הזה אכן הגיע. ברלינגו כחולה התקרבה לפתח הפנימייה. גיל יצא מהרכב, והחל להעמיס את התיקים של מריאנה. בינתיים מיכאל, אחד הבנים של הזוג, פינה לה את המושב הקדמי, למרות שאהב לשבת

שם בעצמו. כל הדרך הסתכלה מריאנה מבעד לחלון, "ופתאום הכל נראה הרבה יותר יפה. היה אז מונדיאל, וכל הדרך דיברנו על תוצאות של משחקים

ועל נושאים ברומו של עולם. ־"פסל של גמד בודד עם מזוודות, שחברה מהפנימייה נתנה לי במ

תנה, ממש מזכיר לי את עצמי בכל פעם שאני מסתכלת עליו. אני רואה אותו ונזכרת איך ביום האחרון בפנימייה עמדתי עם המזוודות

וחיכיתי שיבואו לקחת אותי".זהו. אין לה משפחה אמיתית אחרת. הבית זה שם, לבכות ולהתלונן זה שם, לעשות כביסה זה שם, עוגת יומולדת זה שם. מעיין וגיל הם

בשבו פעם מדברת מריאנה הביולוגית אמה עם דבר. לכל ־הורים עיים־שלושה. עם יואב היא מדברת כל יום. היא אפילו נכנסת למשוב ההורים של בית הספר שלו, ומכוונת אותו להצלחה. "כשהוא רוצה

לשמח אותי, הוא מתקשר עם ציון טוב שקיבל", היא מתגאה. העבר הלא מוצלח של אמך עם גברים משפיע עלייך?

"אם לא הייתי נמצאת איפה שאני היום, הרקע של אמא שלי היה מערער לי את הביטחון בגברים, אבל גיל ומעיין נתנו לי מודל בריא למשפחה, ובגלל זה אני בסדר. את הנזק שיכול היה לקרות לי הם

מחקו. יש להם חיי נישואים שאני יכולה רק לשאוף אליהם. "אני רואה את ההורים שלי ואומרת: ככה בדיוק אני רוצה שיהיה לי. רמת הכבוד והשיתוף, התקשורת הטובה, ההורות הטובה, עד כמה הם מתעניינים בכל אחד. בכלל, מי שהם ומה שהם גורם לי לשאוף

להיות כמוהם".מה הם חושבים על הקשר שלך עם האמא הביולוגית?

"הם ממש מפרגנים, וכל הזמן דוחפים אותנו ומעודדים אותי ואת סתיו להיפגש איתה. הם הסיעו אותנו לשם המון פעמים, או דאגו שיהיה לנו איך לחזור. הם מבינים את החשיבות של שמירת הקשר

־איתה. וגם עם סבא שלי, שמבחינתי הוא הדבק של המשפחה. הם אפילו מזמינים את יואב, אחי הקטן, אלינו הביתה.

"זה טוב, כי זה מחבר בינינו. אני יודעת שאם זה היה תלוי בהם, הם היו מביאים גם את אמא שלי. היא פשוט לא תמיד באה".

יש בך כעס עליה? "אמא שלי הגיעה לאן שהגיעה בגלל הדברים שהיא עברה. היתה לה ילדות הרבה יותר קשה משלנו באוקראינה. גיל ומעיין, למשל, אומרים לי בכל הזדמנות שהם אוהבים אותי. לא היה לי את זה ממנה.

שכחתי שככה זה צריך להיות". ולוקח בדלת דופק היה לא הקירח השוטר אם קורה היה מה

אתכם? "היום, כאדם בוגר, אני יודעת שהיינו צריכים לצאת מהבית. אני כבר לא מסתכלת על זה כמו ילדה קטנה שלקחו אותה מאמא. אני כמו שצריך כשהוציא פעל הסוציאלי מאוד שהשירות טוב מבינה

אותנו משם. זה היה מאלוהים. "פגשתי לא מזמן, במקרה, חברה מהפנימייה ששוהה כעת בהוסטל של זונות מכורות. אם הייתי נשארת בבית, הייתי הופכת לזונה מכורה

בדרום תל־אביב". ¿

"לא ידעתי אם אראה את אמא שלי. נחטפתי. מבחינתי, שני

אנשים זרים באו ולקחו אותי. שלושה שבועות אני זוכרת את עצמי בוכה

כל לילה. בכי מרעיש כזה. ואף אחד לא ידע את השפה שלי. הייתי צריכה

לדבר עם הידיים כדי שיבינו אותי"

"הדבר שהשתוקקתי לו יותר מכל היה משפחה. לדעת איך זה

כשיש אבא, אמא, אחים שלפעמים מציקים, אחיות שאפשר לגנוב להן

בגדים מהארון, ובכלל, ריח של בית"

היא היתה בת 8 כשדפקו על הדלת שני שוטרים עם שתי עובדות סוציאליות, ואמרו שהיא צריכה לבוא איתם <<< "אין יותר מאמא", אמרה אחת הנשים הלא מוכרות <<< מאז מריאנה מלינובסקי התגלגלה

עם אחיה בין פנימיות ומשפחות אומנה, עד שמצאה בית חם <<< היום היא סטודנטית באריאל

הדר מסלטון

מריאנה באריאל. "אם הייתי נשארת בבית, הייתי הופכת

לזונה מכורה בדרום תל־אביב"| צילום: הדר מסלטון

מריאנה עם המשפחה החדשה שלה. "אין לי משפחה אמיתית אחרת". למעלה: מריאנה בילדותה

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

רגל פה, נפש שם

היא גדלה כילדה חרדית בניו־יורק, וחשה ש"ניסו להרוס את המחשבות שלי. ניסו להשמיד אותי כבנאדם" <<< ואז נכנסה להריון, כי "לא היה לי מושג איך הגוף פועל" <<< אילצו אותה להפיל, קיוו שתינשא, תפרנס אברך שילמד כל היום ותלך בתלם, אבל היא חיה היום בישראל כחילונית <<< ולמרות הכל היא מתגעגעת. "לעולם החילוני חסרה האלוהיות בחיים. חסרה התמימות. משהו מעל השטחיות. משהו מעבר לשולחן והכיסא הזה"

"כמה חברות שלי שמעו מוזיקה לועזית", נזכרת

מיכל, "אז ההורים שלהן לקחו את כל הקלטות ושרפו באש.

כל המשפחה עמדה יחד סביב המדורה, וקראה 'שיישרף הרע

מקרבך'"

"בקהילה החרדית יש תמימות יפה. אני רואה ילדה

חרדית באוטובוס ומתלהבת: כמה זה יפה איך שהיא תמימה. אני מצטערת שלי כבר אין את

התמימות הזאת, כי מכאן כבר אי אפשר לחזור חזרה"

אורי ברגד

לצאת מהקהילה החרדית זה כמו תינוק שנזרק ברחוב. אין דרך להתמודד. לקח לי כל כך הרבה שנים להבין את הראש

־של החילונים - והם לא הבינו אותי. הרגשתי שאני מכוכב אחר".

תשעה בין שישית ילדה ,29 בדוי(, )שם מיכל 23 בגיל בניו־יורק. חרדית גדלה במשפחה אחים,

היא עלתה לארץ - וגם חזרה בשאלה. ־רק היום, אחרי שנים של מאבק עם עצמה, עם המ

שפחה ועם הסביבה, היא מרגישה שלמה עם עצמה. סוף סוף אין לה רגשות אשמה על מה שהיא. אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה כלל וכלל.

ילדותה של מיכל עברה עליה עם קשיים רבים - החל בכללי הצניעות הנוקשים של הקהילה החרדית שבקירבה גדלה, עד כדי תחושה שמסרסים לה את

המחשבה."גדלתי בחסידות בית יעקב בבורו־פארק. מקום די קיצוני. היינו צריכות ללכת עם גרביונים באוגוסט,

־שיער אסוף, חולצה סגורה עד הסוף בלי אוויר לנשימה. חצאית ג'ינס אסור, כי זה לבוש של הגויים. גם חצאית עם כיסים מאחור לא הירשו, כי זה מדגיש את הישבן. אף אחת לא התאפרה, ונאסר עלינו ללבוש

בגדים בשום צבע שמושך תשומת לב.

"נשאר משהו שמותר?", היא שואלת בחיוך.המחמירים: הצניעות חוקי נגמרו לא כאן אבל "לבחורה גבוהה היה אסור לעמוד או ללכת בין שתי חברות נמוכות, כדי שלא תבלוט. אם גברים הולכים מאחורינו ברחוב, היינו צריכות להמתין שהם יעברו

אותנו, כדי שלא יסתכלו על הגוף שלנו".הנפשות על היטב שמרו הלימודים בתחום גם

מק לומדות אומנם הבנות יעקב בבית ־הטהורות. מאוד ברמה אך ומתמטיקה, ביולוגיה כגון צועות נתלשו, הלימוד בספרי מהדפים וחלק בסיסית, כדי שהילדות לא ייתקלו רחמנא ליצלן בחומר על האבולוציה או על גוף האדם. הבנים בכלל לא זכו

ללמוד את המקצועות הללו. "כמה חברות שלי שמעו מוזיקה לועזית", נזכרת

־מיכל, "אז ההורים שלהן לקחו את כל הקלטות ושרפו באש. כל המשפחה עמדה יחד סביב המדורה,

וקראה 'שיישרף הרע מקרבך'".ומה את עברת?

"תמיד היו אומרים לנו בבית הספר, שהבעל הראוי היחיד בשבילנו הוא בעל שלומד תורה, ובאחריות האישה לפרנס אותו. יום אחד קמתי בכיתה, ואמרתי שאבא שלי בן תורה, בקיא מאוד, ולומד כל יום - אבל הוא גם עובד, ולא תגידו לי שהוא פחות טוב ממש המורה באף. ומחטט בכולל שיושב ממישהו

כעסה עליי."אני מרחמת על האחיות שלי, שעשו את זה. הן ממש סובלות. יש להן עשרה ילדים, והבעל לומד כביכול בישיבה ולא נוקף אצבע בבית. ועוד אסור להן לפתוח את הפה ולהגיד שהן לא מאושרות עם

הסידור הזה". בחתונה של אחת מאחיותיה, מחייכת מיכל, הבחין אביה שהכלה לא הביאה פיאה כדי לעטות על ראשה אחרי החופה. הוא עזב את האולם, נסע מקווינס עד

ברוקלין, וחזר עם פיאה. ־הקש ששבר את גב הגמל התרחש כשמיכל וח

ברותיה חזרו לבית הספר מאחת החופשות. המורה נתנה להן תרגיל מחשבתי: הן נמצאות על ספינה בלב ים ומתחוללת סערה נוראית, המאיימת להטביע את הספינה. המשימה של הבנות היתה להסביר לרב החובל למה דווקא להן הוא צריך לתת לרדת אל

ספינות ההצלה. מיכל בנתה סיפור מרשים, בו היא מספרת איך

־היהודי שעל הספינה מתפלל וזועק לאלוהיו, לצידו מוסלמי שפונה לאללה שיציל אותו, ובצד השני

עומד נוצרי שמתחנן לישו.

־המורה לא אהבה את הסיפור. היא הבינה שהתלמידה שלה מטיילת במחוזות אחרים, ושלחה את המכתב אל הוריה עם הסבר לגבי הבעייתיות של

בתם. התגובה לא איחרה להגיע. "ידעתי שלא עשיתי שום דבר רע", משחזרת מיכל, "אז הבאתי להורים ממה לפחד צריכה לא שאני חשבתי המכתב. את שכתוב שם. אבל אבא שלי צרח עליי. הוא מצא את

הספרים שקראתי, וזרק אותם לפח. "לקחתי את זה קשה. במקום להעריך איזו ילדה

־שנונה אני, הם ניסו להרוס את המחשבות שלי. הרגשתי בנאדם שמצמצמים אותו כל הזמן לדף".

במקום לגדול הכללית ההרגשה היתה איך כזה?

־"אני מרגישה שניסו להשמיד אותי כבנאדם, ולעשות ממני משהו אחר. איזשהו מוצר יבש. אבל זאת לא אני. והיו הרבה נקודות בחיים שיכולתי להישבר

וללכת איך שהם רצו".מה היה הבילוי שלך בתור חרדית?

בית אחרי שישי ביום לפיצריה הולכים "היינו הייתי כי לבילויים, זמן מדי יותר היה לא הספר. עסוקה בלעזור לאמא. בתור בחורה, זה מה שמצפים ממך. מחמשת האחים שלי לא ציפו שהם יעזרו. מדי פעם הם היו מוציאים את הזבל או מורידים צלחת מהשולחן. היו להם תפקידים של גברים, כמו לבנות סוכה. 'את חרוצה בבית' זאת המחמאה הכי גדולה

בעולם החרדי".־מיכל סירבה להיכנע. היא למדה, למשל, את "הת

והיתה מזמזמת אותו בבית קווה" דרך האינטרנט, כדי לעצבן את אביה.

בגיל 17 זרקו אותה מבית הספר, לאחר שתפסו אותה משוחחת עם בחור. בהתחלה הציעו לה לעבור לגור אצל אחותה הגדולה, כדי שתוכל להישאר שם ולא ייצא למשפחה שם רע, שיהרוס לאחיה ואחיותיה את השידוכים, אבל מיכל לא הסכימה, כי אחותה העבירו דבר של בסופו בדעותיה. קיצונית היתה וחצי איילנד, מרחק שלוש ברוד ספר לבית אותה

שעות נסיעה מבית ההורים.

כמו רובוט ברחובבגיל 19 התגלגלה מיכל להרפתקה שאפילו היא לא חשבה שתיפול אליה. "פגשתי אתיופי ישראלי - צנוע, עדין ומאוד מכובד. לא הבנתי איך אדם שחור מדבר עברית, אבל הוא דיבר איתי קצת, והרשיתי

לעצמי לדבר איתו, למרות שפחדתי שיראו אותנו."מהר מאוד ברחתי משם, כדי לא לפתוח דלת למשהו רע, אבל הוא לא עזב אותי. יצאנו תקופה הכי החברות אפילו ידע. לא אחד ואף מסויימת,

טובות שלי."לא היה לי מושג באותם ימים איך הגוף פועל. התמזמזנו ושכבנו, ולא ידעתי מה אני עושה עד שזה

נגמר. וכמו בסיפורים, נכנסתי להריון".ו...?

־"כשגיליתי את זה הלכתי כמו רובוט ברחוב. הבנשואה בחורה חרדית לא החיים. לי נתי שנגמרו

־בהריון - זה האסון הכי גדול. קיוויתי שמשאית תדרוס אותי ותגמור את הסיוט הזה.

־"להורים שלי נודע מתישהו שאני יוצאת עם הבחור, כי מישהו סיפר להם. ביקשתי להתחתן איתו,

אבל כולם התנגדו. הרגשתי ממש לבד בעולם. "כדי לשכנע אותי עוד יותר, לקחו אותי לרב גדול, שניסה להבין למה בחורה כמוני רוצה להתחתן עם הבחור הזה. סיפרתי לו שאני בהריון. הוא אמר לי

שאני יכולה לעשות הפלה, אבל אני התקוממתי: מה פתאום, זה אסור מבחינה הלכתית.

־"הוא התעקש שנוכל למצוא לזה היתר, אבל אמרתי לו שאין סיכוי שאעשה דבר כזה.

סרטן שלי לאמא שיש חשבו תקופה "באותה ברגל. היא אמרה לי: 'תראי מה עשית לי'. עד שיום אחד נשברתי, וסיפרתי לה שאני בהריון. היא פרצה בבכי שלא פסק כל השבת. היא אמרה לי שאם אני

לא מפילה, היא מתאבדת. באמת שהיא ופחדתי צעירה, מאוד "הייתי העובר בין לבחור צריכה שאני הרגשתי תתאבד. לבין אמא שלי, ונכנעתי. זה היה בשבוע הראשון של

החודש הרביעי".מה חשבת אחרי כל מה שעבר עלייך?

"היה לי ברור שלאף אחד לא אכפת מהיהדות, ־אלא רק ממה שיגידו השכנים. לא אכפת להם מהע

רכים, ואורח החיים שלהם הוא בסך הכל מסורת של חברה פרימיטיבית מאירופה. בהלכה, להביך מישהו

זה כמו להרוג אותו, אבל לא היה אכפת להם מזה".

בטוחה ומהוססתהיום, כאמור, מיכל היא חילונית. האירוניה של

־החיים מכה לה בפרצוף, והיא חיה באחת הערים החרדיות. כשאנחנו משוחחים, אני רואה מולי בחורה

דעתנית, אחת שיודעת מה היא רוצה מעצמה. ־המבטא האמריקאי לא עוזב אותה, וקשה לה לה־תנסח בעברית, אבל מיכל היא לא אחת שתיתן לק

שיים לשבור אותה. היא לבושה במכנסיים, עגילים ארוכים בצבע טורקיז מעטרים את אוזניה ומשקפי ראייה על עיניה. לכאורה בחורה חילונית ממוצעת, אבל משהו בתנועות הגוף שלה אומר: הייתי פעם בעולם אחר. יש בה משהו מאוד ביישני, מאופק. מצד

אחד נראית בטוחה בעצמה, אבל עם היסוס. חרדית להיות רוצה לא שאת הבנת מתי

יותר?"רק בשנה האחרונה הבנתי שאני לא רוצה להיות עצמי, עם לשלמות הגעתי הזה. מהעולם חלק ואין לי רגשות אשמה. אני כבר לא חושבת שאלך

לגיהינום".איך קיבלו אותך בחברה החילונית?

"לקח לי שנים ללמוד איך הראש שלהם עובד. הראש שלי עבד אחרת לגמרי".

יש לה תואר ראשון בפוליטיקה וממשל ותואר עם שיחה בעת ,23 בגיל אבל תיכון, במזרח שני חברה, הבינה מיכל שהיא לא יודעת דברים מאוד

־בסיסיים בגוף האדם. "היא צחקה עליי, שלא ידעתי דברים טריוויאליים על גוף האישה. במקרה היא

היתה רופאה, ונתנה לי ספר אנטומיה. שאלמד".מה היית ממליצה למישהו שמתלבט אם לעזוב

את העולם החרדי?"לא הייתי ממליצה לו כלום. אני לא יכולה לקחת

־אחריות על חיים של מישהו אחר. יש לי חברים שי־צאו בשאלה ולא היה אף אחד שיעזור להם להת

מודד. הם ירדו מהפסים. היו גם כאלה שפשוט לא הצליחו לההתמודד, וחזרו לעולם החרדי".

למה את מתגעגעת שם?רואה אני יפה. תמימות יש החרדית "בקהילה ילדה חרדית באוטובוס ומתלהבת: כמה זה יפה איך ־שהיא תמימה. אני מצטערת שלי כבר אין את התמימות הזאת, כי מכאן כבר אי אפשר לחזור חזרה.

"לא הייתי רוצה לחזור למקום הזה היום, אבל יש משהו מאוד אלוהי שם. אי אפשר להבין את זה עד שאין לך את זה, וכשאין לך - אי אפשר להחזיר את

זה למצב הקודם."לעולם החילוני חסרה האלוהיות בחיים. משהו מעל השטחיות. חסרה תמימות, אפילו אצל ילדים הזה. והכיסא לשולחן מעבר משהו חסר קטנים.

האלוהיות, המלאכים, הרוחניות. קטנה פינה לי שנשארה הרגשתי אחד "בוקר של רוחניות, שאני לא רוצה לאבד. החלטתי שאני זה ולא קוראת עיתונים. יותר טלוויזיה לא רואה

ורודף אחר המ רדוד ־גס, טיפשי, חסר משמעות, טריאליזם".

מה הכי הפריע לך בעולם החרדי?"הפחד מהאחר חושף בעצם פחד גדול מהספק. מי שבטוח בדעות שלו - מוכן לעמוד עליהן מול

אחרים. שהם זה אצלם שונאת הכי שאני הדבר "אבל דוחפים את האף ונכנסים לחיים של אחרים - גם

לאנשים מתוך הקהילה וגם מבחוץ. ־"היום היא רואה את היופי של גוף האישה, ומבי

נה שלא צריך להתבייש בו ולהרגיש רגשות אשמה כלפיו".

רק לא מזרחית־למרות הלבטים וההרגשה החצויה, מיכל משת

דלת ליהנות ממנעמי העולם החילוני. היא אוהבת לרכוב על אופניים, לטייל בטבע, לשחק טניס, ללכת קוראת היא תכשיטים. לייצר בשמן, לצייר לים, עכשיו את תולדות האמנות ושומעת רוק קלאסי:

־פינק פלויד, גאנס אנד רוזס, הדורס, אריק איינשטיין, שלום חנוך. מזרחית? "על גופתי המתה".

כשתקימי משפחה, איך ייראה הבית שלך?"אני לא יודעת איפה יהיה האיזון. אני רוצה משהו מהיהדות בבית. משהו מסורתי. אני מחפשת בחור שמעריך את זה שהוא יהודי. שיהיה לו רצון לקבל

את המשפחה שלי איך שהיא, ולכבד אותה". ומקצין, או שהוא נפתח העולם החרדי הולך

לעולם החילוני?"גם וגם. הקיצוניים הולכים למקום הרבה יותר

־קיצוני, ואלה שמחפשים איזון ורוצים להיות נורמליים יותר מבקשים להיות חלק מהעולם המודרני".

תגידי, יש אלוהים? "בטח שכן. אני לא מתחילה את הבוקר בלי 'מודה אני' ולא הולכת לישון בלי 'קריאת שמע'. אני לא

־שומרת שבת ולא מקפידה על בשר וחלב, אבל מדליקה נרות בערב שבת.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים? ־"אני חייבת להאמין שאגיע רחוק. אני חייבת לה

רגיע את עצמי שהכל יהיה בסדר". יש סיכוי שיום אחד תחזרי בתשובה?

"המחשבה הזאת עוברת לי בראש לפעמים, אבל קשה לי לראות את זה קורה. הרבה ממה שאני עושה

או לא עושה נובע מחולשה".מה החלום שלך?

יכולה אני במקום שבו נמצאת "להרגיש שאני ללמוד ולפתוח את הראש. אני רוצה לעשות משהו משמעותי בעולם. שכשאמות ירגישו בחסרוני. שלא יהיה לי תחליף. שלא אהיה כמו רוח שחלפה ואף לזה. בדרך כבר אני אולי אותה. הרגיש לא אחד השותף שלי לדירה תמיד אומר לי: אם לא הייתי להמציא יכול הייתי לא אופן בשום אותך, מכיר

אותך". ¿

מיכל עם בני משפחתה בניו־יורק. "מסורת של חברה פרימיטיבית מאירופה"

מיכל של אחרי המהפך. "היום אני רואה את היופי שבגוף האישה ומבינה שלא צריך להתבייש בו"

את הדלת פתחה לי שפא אזברגה, בת 20 מטייבה, שנה א' בפסיכולוגיה, ונכנסתי לדירת שני חדרים, שבכל אחד מהם גרות שתי סטודנטיות.

זה בסדר להיכנס ככה, לצלם לכן את הדירה ולפתוח את המקרר?"תפאדל".

השותפות של שפא באות מקלנסוואה. איה נאטור, בת 20, לומדת איתה פסיכולוגיה. גם ביאן קשקוש, בת 19, לומדת פסיכולוגיה, אבל היא כבר בשנה שנייה. סג'א גיוסי, בת

19, היא סטודנטית לכלכלה ומינהל עסקים בשנה א'. שפא היא היחידה שעובדת: מוכרת בגדים בחנות "פוקס" ברעננה, וכולן רווקות.

כצפוי, המקרר עמוס בכל טוב, ובעיקר בחומוס. ושהתמונה לא תבלבל אתכם כמו שהיא בילבלה אותי: החומוס שוכן אומנם בקופסא של "צבר", אבל איך אמר לי פעם איש

זקן? )המורה בכיתה ג', אבל מה זה משנה?(: "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". אז אני גם טעמתי, ואני מצהיר: החומוס הוא חומוס ביתי שיוצר על ידי אמא של איה,

והוא אחד הטעימים שאכלתי. הדירה הייתה מסודרת כמו דירת בנות. החדרים נקיים, המצעים פרושים מיושרים,

הבגדים על השידה בסדר מופתי - והמטבח מצוחצח.אתן אוהבות לבשל כאן?

"בטח. כל ערב אנחנו עושות ארוחה. מבשלות אורז, מכינות טוסטים, חביתות. גם בשר אנחנו מביאות מהבית קפוא ומבשלות פה".

מה אתן עושות בערבים, כשמשעמם?"מבשלות, מדברות ולומדות. אין כאן מה לעשות חוץ מזה".

שוקרן.

בניין 101 (1) - NO עברית

של 101 בניין בקי, שאינו למי חדרים עשרות מכיל המעונות מהקרוואנים, גדולים יותר קצת עם תנאים יותר טובים - שעולים

בהתאם. התחלתי ללכת במסדרונות הח־ראיתי כשלפתע והקרים, שוכים ונכנסתי. דפקתי פתוחה. דלת קיבלו את פניי שתי בחורות מק־

סימות. "אפשר להיכנס?", שאלתי כשא־

ני כבר בפנים. "אההה, NO עברית“, אחת מהן ענתה לי במבטא רוסי כבד. הבנתי ששיחה יהיה לי קשה לפתח כאן. אין אך באנגלית, אחרון, ניסיון לשאול הצלחתי איכשהו תשובה. אותן איפה יש פה חדר של בנות,

והן הצביעו על הדלת שמולן. ספסיבה.

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �6�7 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

דודי אקשטיין | צילומים: דודי אקשטיין

דירה בהפתעההקור השאיר אתכם בבית? חשבנו לקפוץ אליכם

לביקור פתע ולבדוק כמה דברים מעניינים

בניין 101 (2) - אהלן וסהלן

מוריה 15, דירה 4 - האדריכלים

"בטח. כל ערב אנחנו עושות ארוחה. מבשלות אורז, מכינות טוסטים, חביתות. גם

, לומדת פסיכולוגיה, אבל היא כבר בשנה שנייה. סג'א גיוסי, בת

כצפוי, המקרר עמוס בכל טוב, ובעיקר בחומוס. ושהתמונה לא תבלבל אתכם כמו

ליטל ומעיין יעקב, במקור מנתניה, שתיהן רווקות, לא זו הפעם הראשונה שהן לעזוב אחת את השנייה. יכולות יצאו מבית הוריהן, וכדי להמשיך להרגיש קצת בית בחרו

לגור יחד. ליטל, 21, לומדת שנה ראשונה כלכלה ומינהל עסקים של הבשלנית היא המרכז. של השיווק במחלקת ועובדת הדירה, ואם תיתקעו רעבים באחד הערבים, תקפצו - היא עם חביתה סנדוויץ' פסטות, בגריל, עוף אתכם. תפנק

טונה. מעיין צעירה מאחותה בשנה. היא לומדת שנה ראשונה מדעי המחשב ומתמטיקה, ועובדת במחלקת גיוס התרו־מות של ישיבת נצרים. אתמול במקרה היא שברה את שיאה שקלים 1,700 לתרום מישהו לשכנע כשהצליחה האישי,

לישיבה. כל מי שגדל בחדר עם אחים, יודע שחוץ מהכיף - לפ־ואני עמים גם רבים. "אנחנו אומנם החברות הכי טובות, יודעת שמעיין תבוא לדבר איתי על כל דבר שמפריע לה", אומרת ליטל, "אבל גם אנחנו רבות לפעמים. בדרך כלל זה

לשעה־שעתיים, ואז אנחנו משלימות". לא נמאס לך ממנה?

שותפה עם בקרוואן גרה עצמי את רואה לא "אני אחרת".

מעיין: "לדעתי זה יתרון. כל אחת מכירה את היתרונות והחסרונות של השנייה, אז זה עושה הכל קל יותר. מה גם שאנחנו בקושי מתראות במשך היום, כי שתינו מאוד עסו־

קות".איך אתן מבלות בערבים?

"אנחנו יוצאות לפעמים לפאב של המעונות, ונפגשות עם אנשים. כשאני חושבת על זה עכשיו זה מצחיק, אין לנו כאן חברות. אנחנו נפגשות רק עם בנים. לפעמים רואות סדרות וסרטים דרך המחשב, אבל רוב הזמן לומדות. שתינו גם עו־

בדות, אז בערב זה הזמן היחיד לשבת בשקט וללמוד".מה עם ארוחות ערב ביחד?

ליטל: "את הארוחות המשותפות אנחנו אוכלות דווקא בצהריים. לרוב יוצא שאני ומעיין פנויות, אז אנחנו אוכלות יחד, בין לימודים לעבודה. ובארוחה הזאת אנחנו משקיעות:

עופות, אורז, סלטים. זה כיף". המקרר שלהן מסודר ונקי, עמוס כלי פלסטיק עם תבשי־לים שהכינה ליטל. מדף עליון חלבי, תחתון בשרי, ולמטה שתייה. בכלל, הקרוואן מסודר. ניכר שגברת יעקב, אמן של

השתיים, עשתה עבודה יפה. ¿

אומרת ליטל, "אבל גם אנחנו רבות לפעמים. בדרך כלל זה

רב באריאל, קור, גשם זלעפות. כולם בבתים שלהם, צמודים לרדיאטורים. אפילו החתולות הצליחו לתפוס מחסה, ורק אני, איך אומרת סבתא שלי, ע"אֹוּבר חּוֶכם". תפסתי לי יום לצאת לשטח, ולחפש משהו לכתוב עליו.

החלטנו לעשות לכם ביקור פתע בדירה, ולבדוק את רמת הניקיון, הסדר, מה יש במקרר, מה אוכלים ומה עושים לעזאזל ביום חורפי שכזה? )כאילו שאם היה נעים ושמשי, היינו רואים מאות סטודנטים יוצאים בהמוניהם לעבר עשרות הפאבים והמסעדות הפזורים ברחוב מוריה בואכה אזור המעונות(.

קרוואן 238/1 - הדוסים

לאחר שנדחיתי על ידי זוג נשוי שהיה בעיצומו של מלהיכנס שנמנעתי ולאחר הקרוואן, של יסודי ניקוי לשכן, כי קולו הערב של אבי ביטר בקע ממנו, התדפק־תי על דלת מספר 238. פתח לי בחור בשם אברהם. משב

של חום שטף אותי. "כן בטח, תיכנס", הוא אמר לי.

אברהם סופר )"אל תקרא לי אבי, כדי שלא יחשבו שאני זה ההוא שמוכר מוצרי חשמל"(, בן 24 ממירון, לומד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה שנה שנייה. לפרנס־תו הוא שר במקהלת "קולות מן השמיים", המלווה חזנים ומזמרת באירועים. עמיחי הומינר, בן 24 מעטרת, הוא סטודנט לארכיטקטורה שנה שנייה. הוא עובד באבטחה ביישוב שלו. שניהם רווקים, מכירים אחד את השני עוד

מישיבת ההסדר במעלות.במקרר מצאתי מה שמוצאים בדירה של שני זכרים. חלל כמעט ריק, עם מצרכים בסיסיים כגון חלב, קוטג'

וריבה. במקפיא התחבא לחם פרוס קפוא. אתם לא מבשלים?

אנחנו כלל בדרך אבל מרקים, פירה, "מבשלים

מביאים אוכל קפוא מהבית ואוכלים אותו כאן". קונים בקפיטריות?

"מה פתאום", אומר אברהם. "בשנה וחצי שאני כאן, קניתי פעם אחת סנדוויץ'. חוץ מקפה אנחנו לא קונים כלום. יש לנו מנגל חשמלי, אז לפעמים אנחנו עושים על האש. ואם אני ממש רעב מאוחר בלילה, יש לי מתכון

זול, קצר וטעים, שחבל על הזמן".שפוך.

מטפטפים לשניים, חותכים אדמה, תפוח "לוקחים שמן זית, מוסיפים שום וקצת פפריקה, ולמיקרוגל ל-

8-7 דקות. זה יוצא ממש טעים".איך אתם מבלים בערבים?

"חוץ מללמוד, שזה מה שעושים כאן רוב הזמן, אנחנו צופים במשחקי כדורסל באתר של ערוץ הספורט ומ־שוטטים בפייסבוק. אין כאן הרבה מה לעשות. במיוחד

בקור הזה".לשאול למה הם לא מקפידים יותר בסעיף "סדר וני־

קיון" – לא היה נעים.

קרוואן 238/2 - האחיות

לא אמיתית. דירה סוף סוף דירת קרוואן. לא וחצי, חדר מטופ־ גדולה, חדרים ארבעה ויפה, עם שלושה שותפים חת מטופחים ויפים. שלושה חברים

טובים שגם לומדים ביחד.סטודנט ,26 צרפתי, יקיר במקור ב', בשנה אדריכלות היחיד הגבר הוא מנתניה, זמר בתור עובד הוא בבית.

חתונות, וכן, יש לו חברה. איתו גרות שני גלעד, 23, אדריכלות שנה א', מלצרית בפאב, במקור לומדת ,24 ליאני, ולינור תפוסה, מאשקלון, אדריכלות שנה ב', ברמנית ורווקה גאה, במקור

ירושלמית. אומר קשים", מאוד האדריכלות "לימודי יקיר. "אנחנו מגיעים לדירה רק בערב, ולפע־מים ממשיכים ללמוד גם כאן. אין לנו הרבה זמן פנוי, אבל כשיש, אנחנו משתדלים לנצל אותו כמו שצריך: נפגשים עם חברים, אוכלים ביחד

ורואים סרטים". השלושה - יותר נכון השתיים - היו עסו־קות בהכנת ארוחת הערב. הבצל המטוגן עם אך שקשוקה, של ניחוחות העלו העגבניות שני תיקנה אותי: "זה לפתיתים. בערב אנחנו מעדיפים לאכול ארוחות בשריות. זאת הארו־חה המרכזית שלנו ביום, אז אנחנו משקיעים

בה".

כראוי לדירה שבה הבישולים הם גורם חשוב, המקרר עמוס כל טוב - בשרים, גבינות, ירקות ושתייה. ובפריזר – המבורגרים ושניצל טבעול.

לכל אחד חדר משלו, ובסלון הגדול ממוקמת הטלוויזיה. "בחורף בקושי יוצאים לבלות", אומר זה עלינו המועדפים הבילויים אחד "אז יקיר.

סרט ופופקורן".איך היחסים עם השכנים? הרי לא כולם סטו־

דנטים."יותר נכון, אנחנו הסטודנטים היחידים בבניין. שמע, אנחנו משלמים 1,200 ש' לחודש כל אחד. מעדיפים הרוב אז לסטודנט, גדולה הוצאה זו

לגור בדאון־טאון המעונות. "היה לי קטע מצחיק עם אחד השכנים, שהוא כוורן, והכוורות שלו מונחות בחצר המשותפת. יום אחד רציתי לשתול שם נענע, כדי שיהיה לנו לתה, ותוך שניות הקיפו אותי מלא דבורים. בר־חתי חזרה לדירה, והתנחמתי בזה שהוא הביא לנו

צנצנת דבש. מהאיכותיים בארץ".

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

צהוב? שחור!

אוהד מאוכזבמיומנו של

חצי עונה חלפה, האוהדים ביציעים מתמעטים משבת לשבת, ובית"ר ירושלים צונחת גול אחרי גול לכיוון הליגה השנייה <<< למרות האזהרות )"חבל על הכסף, הם יקבלו בראש"(, עמיר משה הלך לעוד משחק בטדי <<< וחזר, כרגיל השנה, מיואש

עמיר משה

חגיגות עצמאות וקפיצות לשמיים ביציעים. כמה שניות מאוחר יותר, בק־בינט מתחילים הדיונים מי צריך לבעוט.

שתי דקות שלמות נגזלות על הנחת הכדור בדיוק במרכזה של הנקודה הלבנה והרחקת שחקני באר־שבע אל מחוץ לרחבה. עמית בן־שושן ניגש לבעוט. מאות ציפורניים נכססות בעצבנות. בן־שושן מניף את הרגל ובועט בשלומיאליות למרכז השער. השוער של באר־שבע הודף אל מחוץ ל־16. "בן־שושן, יא אפס", נורה מאחוריי. "מי לימד אותך לבעוט? אפילו אני

הייתי מכניס את זה". מן הפח אל הפחת. המגן השמאלי, אבי ריקן, מחליט שהוא משיג את הכ־דור בכל מחיר. קפיצת קראטה שלו לתוך הברך של שחקן באר־שבע מזכה אותו באדום מוצדק. הקהל, שטרם הספיק להירגע מהחמצת הפנדל, פורק את זעמו על ריקן. חפוי ראש, הוא יורד מהמגרש באיטיות. "כל משחק הוא

עושה את השטויות האלה", מסביר לי פרשן מבוגר בפנים רציניות. מרגע זה, הופך המשחק לקרב בושידו. כרטיסים צהובים נשלפים מדי כמה דקות והרמה, אם זה עוד אפשרי, רק מתדרדרת. כמה נערים לפניי מא־בדים עניין במה שמתרחש על הדשא ופונים לסמארטפונים שלהם. תכלס, יותר טוב היום. עד ההפסקה התוצאה נשארת באנגרי בירדס הולך לנו

בעינה, תיקו מאופס.

"מערבי, מערבי, להתעורר"מחצית. כבר חשבתי שאין סיכוי שאראה מחזה כזה במשחק של בית"ר, אבל זה קורה. עשרות אוהדים מורידים מעליהם את הכובעים והצעיפים ועוזבים את האיצטדיון בהפגנתיות. אחד מהם מבטיח בקול שהוא "בחיים לא בא יותר למשחקים של בית"ר". בתחתית היציע מתעמתים כמה צעירים

עם סדרני הקווים. מבחינתם, כרגע הם הכתובת לתלונות. מחצית שנייה. בנוהל, היציע המזרחי מחליט שהגיע הזמן לעורר את היציע שמנגד. מאות מתחילים לשיר את "מערבי, מערבי להתעורר". במ־ערב מצייתים. בספירה לאחור, ובתיאום, טדי מחליט לתת פוש לשחקנים

שלו. אלפי ידיים מורמות לאוויר בקריאות "מלחמה! מלחמה!". העידוד עושה את שלו. לפתע מתגלה הקרבה. הבית"רים שורפים את הדשא ולא מוותרים על אף כדור. הקהל, בתצוגת תכלית, מפגין את האהבה

העמוקה שהוא רוחש לאהבת חייו ושר: "גם בשעות הכי קשות,

את שמך צועק ברחובות. צהוב זורם אצלי בווריד,

בית"ר מאז ולתמיד". ימין כדור שהוגבה מאגף עולמנו. קורס העידוד, למרות ה־84, בדקה מוצא את ראשו של עידו אקסברד ומשם לרשת. 0:1 להפועל באר־שבע. הלם בטדי. הידיים עולות באופן אוטומטי לכיוון הראש ומחזיקות בו. המח־

שבה היחידה שעוברת לי היא – למה זה קורה לנו עוד פעם? דורש את התפ־ עוסק הקהל בדבר אחד: סיום המשחק זהו. עד

חבורת קורנפיין. של טרותו ומפנה שלט שולפת אוהדים אותו לכיוונו של היו"ר: "את החיים שלנו שמת על שולחן קזינו במדריד". אוהדים רבים ברגליים להצביע מחליטים

ונוטשים את האיצטדיון. אני מדליק סיגריית ייאוש ומחכה לשריקת הסיום. זו לא זריית וכמו להגיע, מאחרת אוהדי טרי, פצע על מלח הם שגם נזכרים באר־שבע

יכולים לעשות רעש. אוהדי של הזה, המראה

שלך, בבית חוגגים היריבה שורף לך את הלב. כנראה שגיסי

צדק.

"חייב להיות טוב"שלט לבן ענק במרומי היציע - "המנורה לא למכירה" - הוא הדבר האחרון שאני רואה בד־

רכי החוצה. בסבך האנשים שיוצאים מהאיצטדיון אני פוגש שוב בצביקה. הוא מניע את ראשו מצד פניו. על נמתח עצוב חיוך באכזבה. לצד

"יהיה טוב", הוא אומר. "חייב להיות טוב". למצב עצמם את מתאימים שבחוץ הרוכלים השוק. בלי ללמוד כלכלה, הם יודעים מה זה היצע וביקוש. "שלוש קסטה בעשר", הם צורחים במ־קצב קבוע. קסטה? למי בא קסטה עכשיו? אחרי

חמישה משחקים בלי ניצחון? נושף האדום והקו ה־17, במחזור כבר אנחנו לפני יתעוררו שהשחקנים סיכוי יש בעורפנו. עדיין לנו שבית"ר ויזכירו מדי, מאוחר שיהיה ובועטת? אין לדעת. מה שבטוח הוא שבי חיה

לשום נגיע לא ככה, ומהר. חיזוק חייבת ת"ר מקום. ¿

שבת בצהריים. בבית הוריה של אשתי מת־נהלת שיחה ערה על מצבה העגום של בי־נגרסות, פיצוחים ערימות ירושלים. ת"ר בעודי מנסה לשכנע את גיסי, אוהד בית"ר שרוף, לבוא איתי למשחק היום, נגד הפועל

באר שבע. "אין מצב", הוא אומר לי. "אנחנו נפסיד, אני לא בא". "הוא צודק", מצדיק אותו חמי. "חבל על הכסף שלך, הם יקבלו בראש". אותי לא

מעניין כלום, בעוד שעה אני נוסע לטדי. מבט חטוף ומאוכזב לחלון הגדול שבסלון. מספרים כאן, שפעם היה אפשר לראות דרכו את טדי בכל הדרו. עד שקבלן מרושע החליט להעמיד על קו התצפית הזה מפלצות בטון בנות 18 קומות, העונות לשם "מגדלי הולילנד". הם בטח רואים את המשחק כמו שצריך. אנחנו, האוהדים הפשוטים, קונים כרטיס. 80 שקל מחירו. ולא, זה לא עוזר שאתה סטודנט ואין לך כסף, המחיר אחיד לכל

היציעים.

" אני ממהר, נשמה"בימים כאלה, נוסף לפקקים המעצבנים, כל איזור המגרש הופך לחניון אחד גדול. הנהגים שלפניי מחנים את הרכבים שלהם בכל מקום אפשרי - בכיכרות, בתחנות האוטובוס ועל כל איי התנועה שבסביבה. הפתרון עבורי מגיע בדמות חלקת מדרכה פנויה, שגם עליה אני צריך לריב עם אוהד אחר. "אחי, אני ממהר, נשמה", הוא

מסביר לי. גלגליו ושני ההגה, את מסובב אני בכלל עליו בלי להסתכל הימניים של האוטו מטפסים בזריזות על האדום־לבן ונעצרים. אני כורך צעיף צהוב־שחור על הצוואר, ופותח בהליכה מהירה לכיוון

המגרש. ערבוביה של צבעים, אורות מהבהבים וצעקות מקדמת את פניי. קומץ אוהדי באר־שבע שהגיעו לטדי נזהר לא לעצבן את אוהדי

בית"ר. כמובן שזה לא עוזר לו. שירת "רואה אדום נהיה כמו שור" מופנית אליהם בתוספת מנת קללות עסיסיות. הניידת שעומדת

בצד מונעת החרפה של האמצעים. מאסות גדולות של אוהדים עוטי צעיפי המנורה כבר ממתינות בכניסות לשערים. אני מצטרף לתור בשער 8. אומנם סטודנט, אבל אני ליציע המזרחי. אני נעמד מאחורי שתי צעירות מאופרות בכב־דות. אחת המאופרות מאפרת את הסיגריה ואומרת לשנייה במלוא הרצינות: "בית"ר קורעת היום לבאר־שבע את הצורה". חברתה,

שלועסת מסטיק בצורה רועשת, מסכימה איתה.אני ממתין לבדיקה הפולשנית מדי של הסדרנים. זוג ידיים מחו־ספסות ממששות כל חלקה בגופי. "תוציא זה", הוא אומר לי במבטא רוסי כבד כשהוא נתקל בשתי בליטות במעיל, אבל זה בסך הכל

פלאפון וסיגריות. אני ממשיך הלאה. חצי כרטיס נקרע על ידי כרטיסן עייף, שמא־

שר לי להיכנס. הרעש מהדהד בין קירות האיצטדיון. אני חולף על פני עמדות פיצוחים מאולתרות, עובר דרך שער גדול ונחשף למגרש עצמו.

הגוף נדרך, וצמרמורת קטנה עוברת במעלה הגב. אני בפנים. בעוצמה אדירה שר הקהל

"אני נשבע, חושב עלייך בכל מקום, בכל דקה.

המשטרה לא תעזור, הלב שלי תמיד יהיה צהוב־שחור".

מטחי קללות ניתזים מכל פינה. המשחק עוד לא התחיל, אבל רצפת היציע כבר מכוסה בשיכבה דקה של קליפות גרעינים.

"שיישרפו לכם הגמלים"הקור הירושלמי עוטף אותי, אך נשמע שאין לו כל השפעה על גרונותיהם של האוהדים. הם צורחים "מה שיש לי בעולם, לא שווה בלעדייך", כשהם מניפים את ידיהם באוויר ללא הפסקה. במרו־מי היציע, קבוצת צעירים עובדת במרץ על חיבור תופים גדולים

לגדר. הכל מוכן לקראת השריקה. אני מחליט לחפש לי מושב פנוי ומבין שזו לא הולכת להיות משימה קשה. קרחות גדולות נראות כמעט בכל פינה ביציעים. רק

חמשת אלפים צופים הטריחו עצמם לכאן היום. הלב נצבט. שחקני שתי הקבוצות עורכים בינתיים חימום קצר על כר הדשא המטופח. עשרות הכדורים התועים נאספים על ידי ילדים לבושים באימוניות לבנות. השופט מתקרב לעיגול האמצע, מלווה בשני הקפטנים. הכרוז מבקש מהקהל לעמוד למשמע ההמנון הלאומי.

דממה משתררת לאיטה ביציעים. בסיומה של "התקווה" המשרוקית נכנסת לפעולה. הכדור נמצא בין רגליהם של שחקני בית"ר, והיציעים הצהובים בטירוף. המועדון חשוב יותר מהכל. גם אם מצבה של הקבוצה בכי רע. אפילו הכרוז שוכח את החוקים וצורח במיקרופון "יאללה, בית"ר". האווירה לא מותירה לי ברירה. אני מוצא את עצמי קופץ ומקלל - "שיישרפו לכם הגמלים" - כל באר־שבעי שהחליט להגיע לכאן היום. מה הם

עשו לי רע? לא עשו, אז מה?בחלוף חמש דקות, האורחים משתלטים על המשחק ומעלימים את מארחיהם. איבוד כדור סתמי של אחד משחקני בית"ר נענה בקריאות בוז מהיציע. אחד האוהדים פותח בקריאות "תורידו את החולצות. אתם מביישים את הסמל". הבחור מצליח לסחוף אחריו

את כל היציע. מכאן עוברים לקללות נמרצות על יו"ר הקבוצה: "קורנפיין תתפטר,

לא רוצים אותך יותר, לך הביתה בן... שוטר".

פני על ויותר יותר הייאוש משתלט הדקות, שעוברות ככל האוהדים. בית"ר מתקשה להגיע למצבי הבקעה ומפשלת בהגנה. שני מבוגרים מגוללים שיחה על בית"ר הגדולה של פעם מול זו של היום. אני מטה את האוזן בניסיון לשמוע טוב יותר, אך שומע

בעיקר את המילה "חרא". בתחתית היציע, קרוב לדשא, בחור נמוך ומשופם מתרוצץ ומניף שלט לעבר שחקני בית"ר. הוא מקפיד שאף שחקן לא יפספס את הכיתוב, ומתרוצץ מולם הלוך ושוב. על גבי השלט הצהוב נכתב

באותיות שחורות: "שחקנים יקרים,

לשחק בבית"ר זו זכות, זו לא חובה".

לא התאפקתי ושאלתי אותו לשמו. "צביקה רזניק", הוא עונה לי בקול בס עמוק. הוא לא הגיע לצפות במשחק בכלל, הוא הגיע לטדי רק בשביל להביע את דעתו. "כבר לא משחקים בשביל הסמל", הוא אומר. "אפשר להפסיד, אבל גם להפסיד יש דרך. אנחנו משלמים על זה שהסגל צעיר. אני לא מאשים את יובל נעים )המאמן( ולא מצפה

לניסים ונפלאות, רק שישחקו מהלב".

דיונים בקבינטה־28. לדקה נכנס שהמשחק מציין היציע מעל הגדול המסך התקפה יפהפייה של בית"ר נעצרת בעבירה של בלם באר־שבע בתוך הרחבה. טדי על הרגליים, וזעקות "פנדל" נשמעות בסראונד. השופט משתהה כמה שניות, ולבסוף מצביע על הנקודה הלבנה.

בחור נמוך ומשופם מניף שלט. הוא

מתרוצץ מול השחקנים ומוודא שאף שחקן לא יפספס את הכיתוב. על

השלט הצהוב נכתב בשחור: "שחקנים יקרים,

לשחק בבית"ר זו זכות, זו לא חובה"

הרמה, אם זה בכלל עוד אפשרי, רק מתדרדרת.

הנערים שלפניי מאבדים עניין במה שמתרחש על

הדשא ופונים לסמארטפונים שלהם. תכלס, באנגרי בירדס

הולך לנו יותר טוב

הרוכלים בחוץ מתאימים את עצמם למצב השוק. בלי ללמוד

כלכלה, הם יודעים מה זה היצע וביקוש. "שלוש קסטה בעשר", הם צורחים במקצב

קבוע. קסטה? למי בא קסטה עכשיו? אחרי חמישה

משחקים בלי ניצחון?

"המשטרה לא תעזור, הלב שלי תמיד יהיה צהוב־שחור" | צילומים: עמיר משה

יציע ריק. למרות המצוקה, רק 5,000 צופים הגיעו למשחק

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | �0�1 | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

שבוע של שיכנועים ותחנונים נדרשו כדי שארז לו היה אז וגם להתראיין, יסכים אדלשטיין תנאי. שהראיון יארך 45 דקות בלבד )"אפילו 'ידיעות אחרונות' מקבלים בקושי 45 דקות"(. למרות העומס, בסוף הוא הסכים לתת לי שעה. אני פוגש אותו באולם הדר יוסף, האולם הבי־

תי של הפועל תל־אביב.

שלא יירדמו על הספסללראות את אדלשטיין על הקווים זה תענוג. הבחור כבר בן 50, אבל מתרוצץ על הקווים כמו ילד שקיבל את הג'וב הראשון שלו. הוא ישב כמה שנים בחוץ, אבל זה לא פגע בחדווה ובאהבה שלו למשחק, אפשר

אפילו להגיד שהצמא לחזור אל הקווים רק חיזק אותן. הוא לבוש בחולצה בהירה, מכנסיים שחורים, ונראה כמו רואה חש־בון או עורך דין. שיער כמעט לא נשאר לו, אבל יש עוד זכר לצבע

הג'ינג'י שמסביר את הטמפרמנט.הוא משחק נגד הפועל לב השרון, אחרי שני משחקים שבהם הפועל הפסידה - לבאר יעקב וקרית־טבעון – פלוס ניצחון אחד לא מרשים על עפולה, ניכר בו המתח. רק הוא יכול להפסיד אם לא יעלה בסיום

העונה לליגת העל. כל המוניטין שלו מונח על העניין הקטן הזה.בינתיים, הוא מעורב בכל פרט במשחק. לא נח לרגע, זז מצד לצד, ידיים על המותניים, לעיתים משולבות, יושב לכמה רגעים בתנוחת צפרדע, ואז קופץ, ורץ, ומנופף בידיים, וצועק, מתלונן, טוען, לא נח לשנייה. כשהשופטים שורקים עבירה לרכז שלו, אדלשטיין מדגים

להם שוב ושוב למה זאת לא היתה עבירה. אחרי מחצית צמודה, האדומים מצליחים לפתוח פער. בר טימור הצעיר – רכש של אדשלטיין - מסיים מתפרצת בסל קל וזוכה לפיר־

גון. הוא לא יוריד את הרגל מהדוושה עד שריקת הסיום.תגיד, אני שואל אותו כשהוא סוף סוף מתפנה אליי, האטרף והצע־

קות על הקווים לא דועכים עם השנים? אדלשטיין אומר שלא. שזה מכניס אותו לדריכות, וגורם לו להיות

במשחק. "גם לשחקנים על הספסל זה תורם, שלא יירדמו, ויהיו מעו־רבים בנעשה במגרש".

בשנים האחרונות הוא פירשן עבור ערוץ הספורט ולא אימן, בין השאר משום שהוא זן נדיר בכדורסל הישראלי: לא מתפתה לכל הצעה )והיו לו לא מעט(, שומר על היושרה ועל האמונה המקצועית שלו, לא

מוכר את עצמו בעבור נזיד עדשים. איך הצלחת להחזיק משפחה כשלא אימנת?

"עבדתי כפרשן וגם השתמשנו בחסכונות". בראיון שנתת לפיני גרשון בערוץ one אמרת שאתה לא נכנס

לאמן במהלך עונה. למה?"דבר ראשון, אני לא חושב שזה אתי מבחינת המאמן הנוכחי. שנית, אני לא מאמין שבוס של קבוצה שלא רצה אותי בתחילת שנה צריך אותי עכשיו. חוץ מזה, לקבוצות שלי לוקח זמן לקלוט את הסגנון שלי

ואת הדרך שאני רוצה להנחיל".יצא לך לאמן הרבה קבוצות בארץ, והיית גם העוזר של פיני

באולימפיאקוס. מה ההבדל? "אי אפשר להשוות בכלל, מעמד המאמן שונה בתכלית. על פיו יישק דבר, לטוב ולרע. אתה שומע את זה מאריק שיבק, משרון דרוקר וממולי קצורין. פה כולם חברים של כולם, פה זה סמוך על סמוך, ואם

מישהו שונה ודורש יותר - הוא נראה כאן הלא בסדר".

ממה יש לי לפחדהפועל תל־אביב זה מותג בכדורגל, כדורסל, פינג־פונג ובכל ספו־רט שתבחרו. בלי שום קשר למיקום בטבלה, אליפות או ירידת ליגה.

והפועל תל־אביב בכדורסל - זה סיפור מהאגדות.)כולל הקבוצה שזכתה בעבר בחמש אליפויות ובארבעה גביעים דאבל, אי־שם בשנות השישים(, והיוותה במשך כמה שנים יריב שווה כוחות של מכבי תל־אביב, קרסה כלכלית לפני כמה שנים, ויחד עם

ניהול גרוע והריסת אולם אוסישקין ההיסטורי, צנחה לליגה ב'. האוהדים הקימו אותה מחדש כהפועל אוסישקין, היא החלה לטפס במעלה הליגות, וכששאול אייזנברג ויתר סופית על המותג הפועל תל־אביב, רכש אותו איש עסקים אלמוני והעביר אותו לבעלותה של

הפועל אוסישקין.

הטיפוס חזרה אל ימי התפארת נמשך, אבל בשנה שעברה לא הצלי־חה הקבוצה להשלים את המשימה ולעלות לליגת העל. המאמן שעמד עד אז על הקווים, שרון אברהמי, הוחלף, ומי שמונה במקומו השנה הוא אחד המאמנים המובילים והמוערכים בכדורסל הישראלי, ארז אדל־שטיין. "הג'ינג'י" בא להשלים את המלאכה ולהעלות את האדומים

לליגה הבכירה, אחרי היעדרות ארוכה מדי.לקחת השנה כמה שחקנים צעירים, כדוגמת בר טימור, אבירם ויותם שירן, על חשבון הוותיקים של הפועל, שהעלו זליקוביץ‘

אותה שלוש ליגות בשלוש עונות. זה לא פוגע בקבוצה?וילמדו מה "יכול להיות. המוטו היה שאם הם יגדלו עם הפועל

רוצים מהם, נרוויח שחקנים לליגת העל."את ירון להט רציתי, אבל הוא בדיוק קיבל הצעה בעסקים וזה לא התאים לו. ירדן שוורצמן לא יכול לעמוד בעומס עם הלימודים, ועזב. ולגבי טוהר חיימוביץ' אני יוכל להגיד שיש שחקנים - גדולים ככל שיהיו - שבשלב מסויים לא מתאימים לקבוצה. מבחינה מקצועית הוא

לא התאים לי".לא פחדת מתגובת הקהל, שהיה מאוד מחובר לשחקנים האלה?

"אני לא מבין את השאלה? ממה יש לי לפחד?".בכל זאת, הפועל זו קבוצה של האוהדים, והם מאוד מחוברים

לשחקנים."חלק מהקהל קיבל את זה טוב, ויכול להיות שחלק קיבל קצת פחות טוב, אבל מה שהוביל אותי בבניית הקבוצה זה שהיא תוכל להתאים

גם לליגת העל".במשחקים האחרונים הצעירים כמעט לא משחקים.

"כל משחק מתנהל אחרת. לא הבטחתי לאף אחד כלום. אני עושה את המקסימום בכל משחק כדי לנצח. כל אחד מקבל צ'אנס. יכול להיות שההזדמנות היא לדקה, והוא צריך לקנות את הדקה השנייה.

יכול להיות שבדקה מישהו יאבד את כל הצ'אנס שלו. "אני לא בא עם תוכנית מהבית, ואומר היום הוא משחק שלוש דקות או שבע דקות. יש הרבה אילוצים תוך כדי משחק. אלף ואחד דברים. איך היריב שומר, באיזה הרכב כדאי לנו לשחק, באיזה כושר כל שחקן נמצא, מה הביטחון שלו. אתה מחבר את כל המרכיבים האלה, ומקבל הרבה מאוד החלטות תוך כדי משחק. לא מחלקים את הדקות כמו במתמטיקה. כל אחד צריך לעבוד קשה כדי לקנות את הדקות שלו".

הוא רץ ומנופף בידיים, מתווכח עם השופטים ומעיר לשחקנים, יורד רגע לכריעת צפרדע ופתאום מזנק <<< עשרות שנים הוא על הקווים, זה בסך הכל משחק בליגה השנייה, גם קצת

יותר קשה היום להבחין אצלו בצבע השיער – אבל ארז אדלשטיין הוא ממש ג'ינג'י <<< האיש שכמעט הרג את כתבנו לפני כמה שנים מוסר שהוא לא מעוניין לאמן במכבי תל־אביב, שאין כמו

הקהל של הפועל תל־אביב, ושלהיות מאמן כדורסל זה המקצוע הכי כפוי טובה בעולם

"שנאה היא לחם חוק של ספורט. יריבות כמו בין ברצלונה וריאל מדריד,

פנתינאיקוס ואולימפיאקוס, הפועל תל־אביב ומכבי תל־אביב

היא דבר סופר מקובל. הלוואי שהיו עוד חמש־שש יריבויות

כאלה. זה רק עושה ליגה, עושה עניין, עושה מתח ואדרנלין"

"אם תעבור על הנבחרת הבוגרת, אף אחד בעשור

האחרון - מלבד מאיר טפירו - לא היה שחקן מוביל בקבוצה שלו.

כולם היו שחקנים משלימים. תראה לעומת זאת מה קורה

בליגה השנייה, כשיש רק שני זרים בקבוצה: הישראלים נדרשים להיות הלידרים"

"להיות בגמר הפלייאוף עם הפועל ירושלים, עם הפועל

תל־אביב, עם מכבי רמת־גן, עם גליל עליון, להיות בפיינל־פור של היורוקאפ. אני לא מרגיש

שהקריירה של התפספסה"

אורי ברגד

חתמת בהפועל לשלוש שנים. מה התוכנית שלך?"להחזיר עטרה ליושנה. בעצם גם היום יש עטרה, אז בטווח הקצר לעלות

עם הפועל לליגת העל". ומה הלאה?

"אם נעלה - אני ממשיך. אם לא נעלה - אני מניח שיהיה להנהלה קשה לעמוד בחוזה. הסכמתי לרדת לליגה השנייה רק בגלל שזה הפועל".

מה אתה חושב על האוהדים של הפועל, ובעיקר על ההתנהגות שלהם כלפי שופטים והיריבות של מכבי?

"אין קהל כמו הקהל של הפועל תל־אביב. הקהל מספר 1 בארץ ביי פאר. ראו את זה כשהקבוצה היתה בליגה השלישית והשנייה, איך הוא ליווה אותה לכל מגרש, לכל פריפריה. ראו את זה גם בכדורגל, ויש פה חיבור גדול בין בית"ר יכול לאהוד את בירושלים, שאתה זה לא כמו כדורסל לכדורגל.

בכדורגל וגם להיות אוהד הפועל ירושלים בכדורסל. "אני לא מבין מה אתה רוצה מהם. מה עם הקהל של מכבי? אתה חושב

שמאחורי הספסל הם לא מקללים אותך?". בסדר, אבל אני מדבר על הקהל שלך.

"שנאה ספורטיבית היא לחם חוק של ספורט. יריבות ספורטיבית כמו בין ברצלונה וריאל מדריד, פנתינאיקוס ואולימפיאקוס, הפועל תל־אביב ומכבי תל־אביב היא דבר סופר מקובל. הלוואי שהיו עוד חמש־שש יריבויות כאלה.

זה רק עושה ליגה, עושה עניין, עושה מתח ואדרנלין".יש לזה קווים אדומים מבחינתך?

"אתה יודע, אלימות פיזית ואלימות מילולית. לא אני המצאתי את זה. ככה אנחנו חונכנו, ככה נחנך את הילדים שלנו, ככה אנחנו רוצים שיהיה. לא

תמיד זה מצליח, וצריך לדעת לעצור את מה שאסור. "אתה מדבר איתי על הקהל של הפועל?", שוב מתעורר לו הארז. "ראיתי מוט ברזל שאוהדים של מכבי חיפה מעיפים. פה זה עוד לא הגיע למצב כזה,

ואני רוצה להאמין שגם לא יגיע. "אין קהל כמו הקהל של הפועל תל־אביב. אנרגיות, עידוד, ליווי, אהבה

אמיתית. אין, אין דברים כאלה".

אני הראשלארז אין סוכן, הוא לא מחפש להתראיין לתקשורת ולא מחפש להיות חבר של אף אחד. הוא בא לעשות את העבודה וללכת הביתה. מה שמשמח אותו זה

הדברים הקטנים של החיים, כמו לראות את שני הילדים שלו צוחקים. הוא אוהב לשמוע אריק איינשטיין ושלום חנוך, ובכלל מתגעגע לארץ ישראל הישנה ולעפולה של פעם. "זה לא אותו העמק שהיה חלום. העולם השתנה, והקידמה הרסה את העמק. בכל מקום סוללים ובונים, למרות שיש עוד ירוק. אבל יש המון תנועה. אתה כבר לא מכיר את האנשים. זה לא מה שהיה פעם, שהכרת כל אחד בקיבוצים ובמושבים. היום זה כל אחד לביתו".

הרבה מומחים אומרים שמצב הכדורסל בארץ בכי רע."הם צודקים. אין היום שחקנים כמו עודד קטש ועדי גורדון. היום לילדים יש הרבה גירויים אחרים: מחשב, חוגים. אז שחקנים פחות משחקים, ולכן יש להם פחות יסודות. בעבר ילד היה גומר בית ספר, והולך למגרש עד הערב. היום זה לא קורה. חוץ מזה, נראה לי שגם אין היום את רמת הכישרון של

פעם".מה דעתך על האקדמיה שאיגוד הכדורסל הקים בווינגייט לנערים מו־

כשרים."אני לא בעד. אני חושב שילד צריך לחוות את חוויות הילדות. יש מספיק אגודות שעובדות יפה עם ילדים, כמו ראשון־לציון, מכבי רמת־גן, מכבי תל־אביב, ועוד הרבה. אולי לפריפריה צריך למצוא פתרון. בלי לפגוע באף אחד,

התנאים שם פחות טובים". אין היום אף ישראלי שמוביל באמת קבוצה.

"אם תעבור על הנבחרת הבוגרת, שום שחקן בעשור האחרון - מלבד מאיר טפירו - לא היה שחקן מוביל בקבוצה שלו. כולם היו שחקנים משלימים. תראה לעומת זאת מה קורה בליגה השנייה, כשיש שני זרים בקבוצה: היש־

ראלים נדרשים להיות הלידרים".סיפרת בעבר שאתה פגוע מהאופן שבו הסתיימה הקדנציה שלך בנ־

בחרת."עזוב, כבר עברנו את זה".

אבל אחרי רגע הוא לא מתאפק. בכל אופן ארז אדלשטייין. בכל אופן ג'ינג'י. בכל אופן הבנאדם מחזיק מעצמו. "הגעתי עם הנבחרת האולימפית למקום הרביעי באוניברסיאדה. שיחקנו כדורסל מדהים, ונבחרתי למאמן המצטיין. פתאום החליפו בעלי תפקידים באיגוד הכדורסל, והחליטו לעשות דברים אחרים אפילו בלי להודיע. זה לא שווה אפילו התייחסות. זה מעיד

עליהם ולא עליי".אני כבר ממשיך לשאלה הבאה, אבל ארז חוזר לנושא הנבחרת. "למרות

שכשהם הבינו שהם טעו, הם ניסו לתת לי תפקידים אחרים, שלא רציתי".למשל?

"אחראי מקצועי על הנבחרות הצעירות".אז למה לא רצית? זה מתאים לך.

"לא בפורמט שהעסק עובד. אני מוכן להיות מתווה דרך ומקבל החלטות, אבל לא מיישם החלטות של אחרים".

כלומר, שאתה הראש? "כן".

לא הולך לשום מקוםאחרי התחיל הוא האימון קריירת את הצבא, בקבוצת הבית הפועל עפולה. מאז הוא כבר אימן בגליל העליון, הגיע איתם לפלייאוף ונכנע רק למכבי תלאביב. גם

הגיע הוא הצנועה רמת־גן מכבי עם להישגים, והצליח להפתיע את כולם ולהגיע לגמר הפלייאוף. שם הוא ספג

– נכון - נוק־אאוט משפיל מ... מכבי

תל־אביב. מאז, קבוצות בכירות שרצו להתמודד מול מכבי לקחו את ארז שיוביל אותן לקרב. בקדנציה הקודמת שלו בהפועל תל־אביב, למשל, הוא נכנס להיסטוריה עם המשחק הבלתי נשכח באוסישקין המיתולוגי, שהסתיים ב־25

הפרש לטובת הפועל. הוא הספיק להיות שתי קדנציות בהפועל ירושלים, וגם איתם הגיע לגמר הפלייאוף מול מכבי, שם חטף תבוסה עצבנית. מאז – עד השנה – הוא לא אימן קבוצה. היה העוזר של פיני גרשון באולימפיאקוס, עוזר מאמן הנבחרת

תחת צביקה שרף, ומאמן האולימפית. אתה לא מרגיש שהקריירה שלך קצת התפספסה?

"לא. אני לא מרגיש שהיא התפספסה. להיות בגמר הפלייאוף עם הפועל ירושלים, עם הפועל תל־אביב, עם מכבי רמת־גן, עם גליל עליון, להיות בפיינל־פור של היורוקאפ. אל תשכח שהכל טיימינג בחיים. כשאני אימנתי בהפועל, היה במכבי תל־אביב אחד שקוראים לו אנתוני פרקר, שלא הפסיד שום תואר, והיה נדב הנפלד, ונייט האפמן ואריאל מקדונלד, ואחר כך וויצ'יץ'

ושאראס. אף אחד מכל אלה שמפטפטים, חוץ ממסינה, לא ניצח אותם".אם אתה כל כך טוב, בטח היו לך גם מגעים עם מכבי.

"לא. שום דבר. אני לא שואף לשם". אתה בטוח?

"אני מעדיף לאמן בהפועל תל־אביב, בהפועל ירושלים". אם עכשיו היתה לך הצעה, לא היית הולך למכבי?

"איך אני אלך, אני חתום בהפועל לשלוש שנים".עזוב את זה.

"לא הולך. לא בא בחשבון. זה בכלל לא עמד על הפרק".למה?

"לא יודע למה. אלף ואחד דברים. אני בכלל לא שואל את השאלה. הם טו־ענים שאמרתי 'אלטרנטיבה'. שאנחנו - הפועל תל־אביב - מאיימים עליהם.

היו תקופות, שמי שניצח את מכבי היה ישר מגיע לשם. אותי הם לא רצו. "אני גאה בזה ששחקנים שאימנתי, כמו טל בורשטיין, יניב גרין, ליאור ליובין ויואב ספר הגיעו למכבי. הם צריכים לשאול איך זה יכול להיות שעוד

לא אימנתי שם? לי טוב בהפועל".כל מאמן רוצה להגיע לטופ.

"בשבילי, הפועל תל־אביב זו נבחרת ישראל. לאמן את הפועל ירושלים זה יותר מאשר לאמן את מכבי תל־אביב. יותר כיף לנסות לנצח את מכבי

תל־אביב בהפרשי התקציב הקיימים מאשר להיות אלוף איתם". מה היית עושה אם לא היית מאמן?

יש לי בגרות עם מתמטיקה ופיזיקה בחמש יחידות בציון כמעט 10. אני מאמין שהייתי מתעסק באחד התחומים האלה".

שונה קצת מרוב המאמנים בליגה. אולי חוץ מדיוויד בלאט, בוגר פרינסטון.

"יש הרבה מאמנים משכילים. לא רוצה להיכנס לשמות".יש לך לפעמים חרטות לגבי המקצוע שבחרת?

"כל הזמן. כל מי ששואל אותי, הורים שבאים להתייעץ, הילד שרוצה לאמן, אני אומר להם שלא יתעסקו עם התחום הזה. זה המקצוע הכי כפוי טובה בעולם. אני עושה את זה ושורד עם הרבה הצלחות והרבה הערכה, אבל

זה לא שווה".

ההודאהלפני כמה שנים הרמתי טלפון אל ארז. לצערי, התברר לי שהערתי אותו

משנת הצהריים וזכיתי לשמוע ג'ינג'י עצבני בפעולה. אני אוזר אומץ ומספר לו שהוא כמעט הרג אותי פעם דרך הטלפון.

"חבל שלא עשיתי את זה", אדלשטיין צוחק. "אז לא הייתי צריך להת־ראיין עכשיו". ¿

"שנאה ספורטיבית

עושה אתהליגה"

אחרי התחיל הוא האימון קריירת את הצבא, בקבוצת הבית הפועל עפולה. מאז הוא כבר אימן בגליל העליון, הגיע איתם לפלייאוף ונכנע רק למכבי תלאביב. גם

המצטיין. פתאום החליפו בעלי תפקידים באיגוד הכדורסל, והחליטו לעשות דברים אחרים אפילו בלי להודיע. זה לא שווה אפילו התייחסות. זה מעיד

אני כבר ממשיך לשאלה הבאה, אבל ארז חוזר לנושא הנבחרת. "למרות שכשהם הבינו שהם טעו, הם ניסו לתת לי תפקידים אחרים, שלא רציתי".

"לא בפורמט שהעסק עובד. אני מוכן להיות מתווה דרך ומקבל החלטות, "לא בפורמט שהעסק עובד. אני מוכן להיות מתווה דרך ומקבל החלטות,

לפני כמה שנים הרמתי טלפון אל ארז. לצערי, התברר לי שהערתי אותו

אני אוזר אומץ ומספר לו שהוא כמעט הרג אותי פעם דרך הטלפון. "חבל שלא עשיתי את זה", אדלשטיין צוחק. "אז לא הייתי צריך להת־

"אם נעלה לליגת העל - אני ממשיך. אם לא נעלה - אני מניח שיהיה להנהלה של הפועל לעמוד בחוזה. הסכמתי לרדת לליגה השנייה רק בגלל

שזה הפועל"

אדלשטיין בזירה. "יש לי בגרות עם מתמטיקה ופיזיקה בחמש יחידות בציון כמעט 10. אם לא

הייתי מאמן, הייתי מתעסק באחד התחומים האלה"

| צילומים: אורי ברגד

שכמעט הרג את כתבנו לפני כמה שנים מוסר שהוא לא מעוניין לאמן במכבי תל־אביב, שאין כמו

ספורטיבית ספורטיבית

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

לפני הייתם איפה זוכרים שנים? שבע שש, חמש, בצבא. בחטיבה, בתיכון, שע־ השטויות על תחשבו היה קל כמה פעם. שיתם לשקר, לקלל. כמה קל היה לא לקחת אחריות, להאשים

את האחר.בכיתה שלי בתיכון היתה ילדה עם עודף משקל. עכ־שיו תארו לכם סצינה: נערה שמנה בתיכון, יושבת ליד השולחן בהפסקה, אוכלת את האוכל שאמא שלה הכי־נה לה, כשסביבה שישה נערים מכוערים )כן, מכוערים( לועגים לה, צוחקים עליה, מציקים לה - ובעיקר, הור־

גים אותה אט אט. זאת היתה הכיתה שלי.

לפני כמה שבועות היה לי וירוס במחשב. אחד הנפ־געים למד איתי אז. הוא היה אחד מאלה שהציקו למס־כנה. היום הוא טכנאי מחשבים, והציע לעזור לי - מה

שהוביל לשיחת טלפון ארוכה ואפילו לפגישה. עד אותו רגע תיעבתי אותו, ולא היה לי שום רצון

לפתח איתו איזושהי אינטראקציה. אבל אז, תוך כדי שעידכנו זה את זו במה שעבר עלינו כל השנים האלה, הוא סיפר לי שחברתו בשנה האחרונה זרקה אותו כמה ימים קודם לכן, וסיפר שהוא בדיכאון, מרגיש מסכן, לא יודע איך הוא ימשיך הלאה, אם יש סיכוי שהיא תחזור

אליו, ולמה ואיך וכמה ומה עושים. בחורה גיליתי שלה, תמונה לראות כשביקשתי מלאה. מלאה מאוד. יפה? לא כזאת. ופתאום קלטתי לי כמה נקבה, מספר כמו בחור, מתנהג כאן שיושב עצוב ובודד לו וכמה הוא נואש בגלל בחורה שנראית

כמעט כמו זו שצחק עליה בתקופת התיכון. השינוי שעברנו בשנים האחרונות הוא מדהים. עו־בדה. מי חשב שהבחור הדוחה והמתלהב מפעם, של־רגע היה נדמה שיוכל להשפיע על כולם לעשות מה שירצה, זה שחשבתי כמה עלוב ומסכן הוא, יבכה על מישהי שפעם נהג לצחוק על בנות כמוה? ובכלל, מי

חשב שאני זו שאצטרך לגלות חמלה כלפיו? אלה נפלאות החיים. אם אתם בטוחים שאתם יודעים הכל על כולם, תחשבו שוב. אבל הכי חשוב: תנו צ'אנס

לאנשים להוכיח שהשתנו.

דעותראשונות

ינואר 2012

לעיתים אנחנו עולים על דרך ללא מוצא. דרך עם מבוי סתום שלא אנחנו בחרנו לעצמנו. פשוט,

כי אלה החיים. אני מסתכלת על עצמי במראה, ושואלת האם ז"ל ילדה שסבי אותה ילדה שהכרתי. אותה זו והיא דמות, אותה את לזהות מנסה אני הכיר. נראית לי מוכרת אך גם זרה. האם היתה נראית אחרת אילולא נכנסה למבוי סתום? אילו לא ני־סתה לרצות אחרים? אילו חיה את חייה כרצונה,

בלי לתת דין וחשבון? אולי היתה אז פחות סגורה וביישנית? אולי היתה אז יותר חברותית? אולי

היתה תמיד יודעת להגיד את המילה האחרונה לא רק בלב. האם כולנו חיים כפי שהיינו רוצים, או שמא אנו חושבים לפעמים שמי־שהו שם למעלה, או מהצד, מתבונן בנו, ואנחנו מנסים לא לאכזבו. אבל אולי

הוא היה מעדיף שנהיה אנחנו - במקום לנסות להיות מי שאנחנו לא. אנחנו נכנסים למבוי סתום לא רק כשאנחנו מנסים לרצות אחרים, אלא גם כי אנחנו מפחדים לעשות שינוי. למשל, אישה נשואה שבעלה מכה אותה והיא לא מאושרת בחיי הנישואים שלה, ובכל זאת נמנעת מלפרק את הח־בילה כי היא מפחדת משינוי. כך גם עולה חדש, אשר עלה לארץ בלי לדעת את השפה ובחר לעבוד בעבודת כפיים פשוטה, במקום ללמוד את השפה

ולעבוד במקצוע שלו. הספר "מי הזיז את הגבינה שלי" מלמד ילדים לפעול למען השינוי בו הם חפצים. הוא מלמד אותם שצריך לעבוד קשה ולהעיז לקחת סיכון כדי להצליח. הילדים, שדמותם עדיין אינה מעוצבת וההתנהגות שלהם משתנה,

מצליחים להביא את השינוי - אז למה למבוגרים זה כל כך קשה?

לכל אחד שקורא את השורות האלו יצא לפחות פעם אחת לשמוע שיחה בעל כו־רחו בין אנשים אחרים במהלך נסיעה בת־

חבורה ציבורית. כיוון גדולה, כך כל בעיה לא זאת שהישראלים מדברים אחד עם השני, גם

אם הם לא מכירים. הצרה החדשה, שכבר אפשר לקרוא לה הב־ הברברת מהפלאפונים. באה ישנה, לתי פוסקת במהלך נסיעה של 10 דקות באוטובוס יכולה לגרום לאנשים בסביבה לאבד את השפיות ולגרום

לעצמם נזקים בלתי הפיכים. לא בא לנו לדעת למה דוד רב עם החברה שלו, ובטח שלא לשמוע מישהו מקלל בלי סוף כי בית"ר הפסידה. אבל המציאות הזאת היא

יומיומית - וכנראה שאי אפשר כבר לעצור אותה.אני חייב לשתף אתכם בשיחה שכמעט גרמה לי להקיא. בעת נסיעה באוטובוס בירושלים "זכיתי" לשמוע שיחה בקולי קולות של בחורה עם חברה שלה: היא לא מבינה את הבוס שלהן - איך הוא העז לשכור

ערבייה לעבודה? זה הרי עלול להבריח את הלקוחות. יורקת אש ואם היא שאלתי את עצמי אם לערבייה יש קרניים מהפה, אבל המסע הגזעני רק נמשך: "אם היא תעיז לדבר איתי יותר

מ'מה נשמע', אני אכנס בה".

אני שותק ומכריח את עצמי לא להתערב, כי יש מפגרים בעולם ואי אפשר לשנות את כולם. הבעיה היתה שהבחורה פשוט לא הפסיקה

לרגע, ולפחות חצי אוטובוס שמע אותה, כולל נוסעים ערבים. לקראת סוף הנסיעה הסתובבתי אליה ודפקתי לה מבט. זה לא עזר. היא ממש לא הבינה את הרמז. כבר כמעט הגעתי ליעד שלי, והיא ממשיכה לגדף אישה שהיא בכלל לא מכירה, וחטאה היחיד שהיא לא

באה טוב למישהי.הפרעתי אומץ, אזרתי ולבסוף משהו, לה להגיד אם התלבטתי לה ופשוט אמרתי: "גם בשואה דיברו עלינו ככה, רק בגלל שהיינו

יהודים".תשובתה היתה: "סבבה".

אילנה שוחט • פחדים והרגלים

מבוי סתום

הדר מסלטון • שמנים ומכוערים

עולם משוגע

אורי ברגד • שיחות ונסיעות

שמישהו יסתום לה את הפה

האם כולנו חיים כפי שהיינו רוצים, או שמא אנו חושבים

שמישהו שם למעלה, או מהצד, מתבונן בנו, ומנסים לא לאכזבו

סדביר, מוריה של הגמר רט תואר שעברה בשנה שסיימה מוכן "לא במרכז, בתקשורת של התסריט בפרס זכה לזוז", שדביר הסרט סנונית". "קרן כתבה וגם ביימה ישודר בערוץ

2 או 10. ברוח המחאות של העת האחרונה, התסריט מספר על מחאה פרטית של בחור צעיר )עמית אפשטיין( אינגדשט(, )אושרת אתיופית בצעירה המתאהב ואינה מוכנה לחזור אל חייו. אך היא עוזבת אותו בייאושו, הוא יושב וישן על ספסל ברחוב עם של־טים ותמונות שלה, בתקווה שמישהו יוכל לעזור לו

לאתרה. הם הכירו על ספסל הלימודים, וכשסוף סוף הח־ליטו לצאת לדייט, אבא של עמית )ששי קשת( פסל מוכנה אינה אושרת אתיופית. אותה משום שהיא הגן לא שעמית העובדה ואת העלבון את לסבול

עליה מפני אביו - ונעלמת מחייו.

לילה אחדמדובר בסרט קצר, של 20 דקות, הכולל קטעים מצחיקים, עצובים ומרגשים. הוא מסתיים עם סוף פתוח וטעם של עוד, עד שמתחשק לצופה לבקש

מדביר לכתוב גם פרק ב'.מוריה, מאיפה הרעיון?

The men who can’t מהשיר הגיע "הוא המספר ,'The script' להקת של be movedעל בחור שנפרד מהחברה שלו, ורק מנסה להחזיר אותה. הוא מחכה לה ברחוב, אנשים באים ונותנים לו כסף, והוא רק רוצה להחזיר אותה. מקווה שיום

אחד היא תראה אותו בחדשות - ותבוא. "אני מאוד אוהבת את השיר, והקליפ שלו נורא יפה, תמיד חשבתי מה הסיפור מאחוריו, אז החלט־

תי אני לכתוב את הסיפור"כמה זמן זה לקח?

הגירסה אבל שינויים, המון עבר הוא "לילה. הראשונה נכתבה תוך לילה".איך גייסת את השחקנים?

"אני והמפיק, שלומי מישר, ראינו את השחקן הראשי באיזה אתר, פנינו אליו והוא בא. ואז אמ־רנו לו שאנחנו מחפשים שחקנית אתיופית, והוא היפנה אותנו לבחורה שהוא לומד איתה. יצא לנו

טוב, כי יש ביניהם כימיה מעולה".הם סטודנטים למשחק?"כן ביורם לוינשטיין".

איך גייסת את הכספים?"לא גייסתי. ההורים שלי עזרו. וגם הצוות הב־כיר שם כסף - שלומי, נטע, מעיין העורכת, מיקי

הצלם. "בית הספר מספק את הציוד. השחקנים עשו את זה בחינם. גם את המוזיקה כתבו לי בחינם. אמרתי שאם אני אקבל מענק, אשלם להם. גם איתנו ונשארה בחינם, הכל עשתה המאפרת מבוקר עד ערב, למרות שהיא גרה רחוק, והיא

נשואה עם ילדים".בן־ בני ד"ר שלך המרצה את גם גייסת

דוד."כן, זה היה ממש חמוד שהוא הסכים".

ואפילו הבאת את ששי קשת.

"חשבנו הרבה מי יכול לשחק את האבא. חיפשנו בהרבה אתרים, ולא מצאנו אף אחד שיכול להתאים ללוק. ואז נטע אושרי, עוזרת הבמאי, אמרה: אולי נשאל את ששי

קשת. "לששי ולאשתו, יונה אליאן, יש אתר אינטרנט, השא־רנו לו שם הודעה, והוא אמר: סבבה, תשלחו תסריט. הוא

ממש נחמד. היה כיף לעבוד איתו".הוא עשה את זה בהתנדבות?

"כן".כמה זמן עבדתם?

"הצילומים ארכו ארבעה ימים, בערך 12 שעות כל יום. אחרי זה באה העריכה. התחלנו בספטמבר וזה לקח שלושה

חודשים".היו הרבה קשיים?

"לקח הרבה זמן עד שהתסריט היה מגובש ועד שסגרנו על צוות השחקנים ועל הלוקיישנים. זה קרה ממש שבוע לפני הצילומים. וכמובן שלעבוד ארבעה ימים בצורה אינ־טנסיבית זה קשה ומעייף, אבל העבודה היתה ממש כיפית. היתה אווירה נהדרת, ועמדנו בכל מה שהצבנו לעצמנו,

כמעט בלי חריגות מהלו"ז. "היו הרבה צחוקים על הסט, הרבה חוויות משותפות,

ואם בסוף הסרט יצא טוב - הקשיים ממש לא חשובים. לראות מאוד מספק מהנה. חוויה היתה העריכה "גם כיצד הסרט מקבל צורה והופך מקובץ של שוטים שאין

קשר ביניהם לסיפור עם התחלה, אמצע וסוף".מה היית עושה אחרת?

"כל שלב - מוטעה או נכון - הייתי צריכה לעבור כדי שהסרט ייצא כמו שייצא. אין בי חרטות על כלום. אני רק שמחה שהמרצים והצוות של המסלול הסיקו מסקנות, ובניגוד לשנים קודמות, שבהן התחילו לעבוד על סרטי הגמר רק לקראת סוף הסמסטר השני, השנה מתחילים כבר במשך הסמסטר. אין לי ספק שזה שינוי מבורך, שרק יועיל

לסטודנטים ולהפקות".מהי בעצם קרן סנונית?

"זאת קרן של הרשות השנייה, שמחלקת מענקים לת־סריטים. זה נותן הרגשה טובה שמישהו מעריך את הסרט

שלך, וגם זה נותן לך גב כלכלי. "אם הייתי יודעת מראש שאקבל כסף, זה היה יותר קל, אבל אני יודעת לפחות שאוכל לשלם לבחור שעשה לי

את המוזיקה".

אבל 100 היא לא קיבלההבהירות והעיניים הקצר הג'ינג'י־שטני השיער עם היא נראית בתחילה ביישנית ומופנמת. אך זה לא מדוייק. לעשות רוצה היא מה שיודעת דתייה, בבחורה מדובר

בחיים. ספרי קצת על עצמך.

"אני בת 24 מראשון־לציון. עכשיו אני עובדת בחברת הייטק. חיפשתי עבודה בתחום הקולנוע הרבה זמן, אבל ממש קשה למצוא. אני ממשיכה לחפש לפעמים, כי אני

אוהבת את התחום, ומאוד נהניתי בלימודים". עשית עוד סרטים?

"עשיתי סרט של 12 דקות בשנה ב' ועוד כמה סרטים קטנים. אבל זה ה־סרט".

את באה איתו כדי להתקבל לעבודה?"תלוי מה מחפשים".ומה את מחפשת?

"כל דבר בתחום. ככה נכנסים לתעשייה". קיבלת 100?

"לא. הציון מורכב לא רק מפרוייקט הגמר". ¿

מוכנה לזוזכמו גיבור הסרט שלה, שלא מוכן לזוז מהספסל ברחוב עד שימצא שוב את אהובתו - מוריה דביר, שזכתה על התסריט

במענק של "קרן סנונית", מאמינה שהיא עוד תמצא את עצמה בתעשיית הקולנוע <<< בקרוב בערוץ 2 או 10

אילנה שוחט

לא

תמונות מהסט | צילומים: נטע אושרי

לא הבנת, לא הבנת, לא הבנת, הבנת. נחמד, לא?

מיעמ

ם: לו

צי

ינואר 2012 | הידיעות של אריאלה | ���� | הידיעות של אריאלה | ינואר 2012

דעותראשונות

עמיר משה • סלים ומנהלים

בי. היא מתעללת זוכר את עצמי, מאז שאני אני משתדל להבין אותה, אבל מתעצבן בכל פעם מחדש. יש לה כל מה שצריך - אבל זה כנראה לא מספיק. היא תמיד תסתכל בקנאה על חברתה מעיר החטאים, שעושה את זה כמו

שצריך. סוג של מזוכיזם. אין לי הגדרה טובה יותר. שנה אחר שנה אני משכנע את עצמי שהשנה זה יילך - ומתבדה. הבעיה היא, שאני שומר לה אמונים מהרגע הראשון שפגשתי אותה, אי־

שם בגיל 8.התאהבתי. קוראים לה הפועל ירושלים.

מה לא אמרו עליה: שהיא בית קברות למאמנים, שהיא לעולם תסתכל ־על מכבי מלמטה, שחסר לה אופי. קשה לי להאמין בכל אלה, אבל המ

ציאות מוכיחה את טעותי. טובי המאמנים עברו כאן בשני העשורים האחרונים: פיני גרשון, צביקה שרף, ארז אדלשטיין, אפילו רלף קליין הגדול ז"ל אימן אותה בשנות השבעים. אף אחד מהם לא החזיק יותר משתי עונות. וגם אליפות אף אחד מהם לא הביא. את ההישגים המשניים, כמו הזכייה ביולב־קאפ וארבעת

הגביעים, גם ככה לא זוכרים. אני יכול לשפוך את מה שבליבי על מכבי ועל כך שהיא הורסת את הליגה. האמת היא שזה לא ישנה. הבעיה טמונה בהפועל. הקבוצה בעלת

־התקציב השני בגובהו כבר שנים - לא מדגדגת אפילו את היריבה השנואה. כמה שנים עוד נחכה לאליפות אחת מצ'וקמקת? אפילו גליל־גלבוע

לקחה אליפות. עם תקציב של מכולת. לא נמאס? לעניות דעתי, הבעיה היא בניהול. אין מילים לתאר את כל מה שדני

קליין וההנהלה עושים מבחינת גיוס כספים והענקת בית חם לזרים, אבל - וזה אבל גדול - ככל הנראה הם כושלים בצד הניהולי.

־מאמניה של הפועל לא זוכים לקבל גב. בכלל, יש הרגשה שבירושלים לא אוהבים לשמור את הכביסה המלוכלכת במלחה. בנוסף, ההנהלה

־עובדת באופן אמוציונלי ולא מקצועי, והיא מעורבת מדי במהלכים המקצועיים ובבחירת הזרים.

במשך שנים הקבוצה מתפרקת מדי עונה או שתיים ונבנית מחדש. לא ־פלא שהמושג המשכיות כמעט ולא קיים בבירה. גם שחקני בית משמ

עותיים, כמו עדי גורדון הגדול, לא נראו כאן כבר שנים. יובל נעימי הוא שחקן מוכשר, אבל הוא לא סמל ובטח לא אחד שמסוגל לסחוב את הקבוצה

על כתפיו. ואם כבר אוהבים הירושלמים להתעסק במכבי, אולי הגיע הזמן ללמוד

־ממנה משהו. כדי שהפועל תהפוך למועדון גדול באמת, היא חייבת להתחיל להתנהל ככה.

זה לא יקרה כמובן תוך לילה, אבל גם לא צריך לחכות לאֶרָנה ולרענן כץ שיזרים כסף. צריך רק לעשות סוויץ' בראש.

יש בנו אהבה והיא לא מנצחת

כמה שנים עוד נחכה לאליפות אחת מצ'וקמקת? אפילו

גלבוע־גליל לקחה אליפות. עם תקציב של מכולת. לא נמאס?

ינואר 2012

2011. תקופת המ־ ־אי־שם בוההרגשה בעיצומה בחנים אקדמית מתקפה של היא באמצעים. בוחלת שאינה לאחר בחינה, יומיים עוד ושוב להגשה, עבודה מכן בחינה, והופ שכחתי שיש גם עבודה שאינה עשויה מדפי

־נייר, כזו מוחשית יותר שא־ליה צריך לקפוץ, וגם משל

מים בה. שכר מינימום, אבל משלמים."תעזבי", אמרתי לחברתי הקרובה, "אין מצב שאני

־מסיים את העבודה הזאת. בכלל, אני לא מבין מה הקורס הזה רוצה ממני, ואיך מכינים אותה. נראה לי שאני

אמצא משהו מוכן ואגיש"."השתגעת?", היא ענתה. "יתפסו אותך ומה אז? אין

מצב שאתה עושה את זה", שאגה לשפופרת."מאוחר מדי", הפטרתי. בשלב זה כבר גמלה ההחלטה

בליבי, "אני כבר לא אספיק".נכון. אני, בני, הילד שכולם אוהבים לאהוב, העתקתי עבודה. עבודה אקדמית. היישר מהרשת אל תוך ארונית המחלקה, אותן מגירות עם שמות המרצים המפחידים. כעבור חודש הגיע המייל הבלתי צפוי)?!(. עבודתי, או איך שלא נקרא לה, נפסלה והטיפול מועבר מיידית

לוועדת המשמעת. "אמרתי לך. אני לא מבינה מה חשבת לעצמך. איך

־הסכמתי שתעשה את זה?", הגיבה )הפעם בהחלט כצפוי(.

מאז עברו כמה חודשים, עבדכם חי מוועדה לוועדה, ־מערעור לערעור, מסתובב עם אות קין של עבריין אק

דמי על המצח, ומתכופף בכל פעם שעובר לידי שוטר. הרי מאין לי מה הם עושים עם כאלה פושעים?

אל תנסו את זה בבית, ילדים. ראו הוזהרתם. זו טעות. הפעם עדיף להשקיע מאשר לשקוע.

ולמרות הכל, יש משפט שהפעם אני מאמין בו יותר מאשר בדרך כלל: מודה ועוזב ירוחם.

בני כהן • פשעים ומבחנים

מודה ועוזב ירוחם?

יורד גשם? אין לך מה לנ־ • שנהגים סברה יש אפילו. סות מרחמים על מי שעומד בגשם. בולשיט! רובם יותר לא בעניין שתלכלך להם את האוטו בבוץ. • השיעור מתחיל ב־9:00? המרכז, מאיזור מגיע אתה אם בטרמ־ 8:00 ב להיות ־השתדל

פיאדה. רוב הסטודנטים יעברו בסביבות שלהם המכוניות עם

8:15-8:20 ולרוב הם אלה שיעצרו לך. • יש ניידת בצומת? אכלתם אותה. אף אחד לא יעצור לכם גם בעוד שנה. הוציאו את הארנק ותעלו על אוטובוס,

קמצנים. אתה לא לבד? כבד את התור ואל תקפוץ על רכב •ותגנוב )כן, זו גניבה( את מקומו של מי שהיה לפניך. ואם בכל זאת עלית, אל תתפלא שהרכב שעלית עליו יתהפך

או משהו. אתה חתיכת מניאק!• הגיעה לטרמפיאדה בחורה ורק שניכם שם? תן לה

־להרים את היד ולסמן לנהגים למה אתם עומדים שם. נהגים עוצרים לבחורות יותר מאשר לבנים. ואל דאגה. למי

שעוצר יש בדרך כלל יותר ממקום אחד. • מישהו כבר מנסה לעצור את הנהגים? זה מספיק. הרבה אצבעות יוצרות לחץ על הנהגים. ואם מישהו מצטרף

ומתחיל לסמן - אל תתבייש להעיר לו. החרא הקטן זומם לעקוף אתכם.

• הנהג חובש כיפה? מחקרים מוכיחים שדתיים עוצרים יותר, ובדרך כלל הם יעדיפו לעצור לדתיים. זה לא שאם ־אתה לא דתי אין לך סיכוי, אבל "כיפת טרמפים" היא פת

רון אידיאלי. בהגיעך לטרמפיאדה שים כיפה על הראש, ותופתע עד כמה זה נכון.

• בדיוק מתקשרים אליך? דיבור בסלולרי מקטין משמ־עותית את הסיכוי שמישהו יעצור לך. זה מראה על זלזול.

עלית על טרמפ? מזל טוב! אך גם ברכב יש מספר חוקים שאסור לעבור עליהם:

אל תירדם! זה יכול לעצבן את הנהג. הוא אמור לה־ • תנהג כאילו אין איתו אף אחד, כדי שבפעם הבאה ירצה

שוב לעצור.• אל תדבר בסלולרי! זה מעצבן את הנהג.

• אל תיזום שיחת חולין! לא לכולם יש כוח לדבר על הבוקר. תן לנהג ליזום, ואם הוא פוצח בשיחה - זרום איתו. תבקש ואל חגורה חגור התנועה! לחוקי הישמע •מהנהג שיוריד אותך ברמזור. מספיקה פעם אחת ששוטר יארוב לו והוא יחטוף קנס כדי שהוא בחיים לא יעצור יותר

לטרמפיסטים.• אל תאכל! זה מראה על זלזול וחוצפה.

• שים לב! ככל שעולה מחיר הרכב כך פוחת הסיכוי שהוא יעצור.

דודי אקשטיין • נוסעים ונהגים

14 הדיברות לטרמפיסט

מחקרים מוכיחים שדתיים עוצרים יותר, ובדרך כלל הם יעדיפו לעצור לדתיים. זה לא שאם אתה

לא דתי אין לך סיכוי, אבל "כיפת טרמפים" היא פתרון אידיאלי

עובדת שלא קבוצה בישראל יש ולא מתגייסת. לא, אני לא מתכוון מתים היו החרדים רוב לחרדים. להיפטר מהם. אני מתכוון לקבוצה

־קטנה, קיצונית וקולנית, שמתעלמת מהצפירה ביום הזיכרון, אינה

־מחזיקה בתעודות זהות, אינה מששורפת אף ולעיתים מיסים למת

דגלים. תסביר היא אותה, תשאלו אם לכם שאין כאן מדינה והיא מתעבת כל מה שמזוהה כציוני או מודרני: משטרה, בית משפט, אפילו בתי חולים. אבל יש

מסגרת שאיתה יש לה יחסים רומנטיים במיוחד.־אז למה הקבוצה הזאת אוהבת את התקשורת זה נושא למא

מר אחר - אבל למה התקשורת אוהבת אותה?מקובל לטעון שהעיתונות אוהבת אנשים קיצוניים, כי הם מייצרים כותרות. פרצופו של פרחח אלים מבית־שמש יימרח על שער העיתון, נערי "תג מחיר" יפתחו מהדורות חדשות,

וגם מתפרעי נעלין ובילעין יזכו לכותרת. לתקשורת יש הזה המסויים מהסוג הקצה שלאנשי אלא

חיבה יתרה. טלוויזיה שבתוכניות הטענה רווחה שנים כמה לפני עד

שמתקיימים בהן עימותים פוליטיים דואגים העורכים לשבץ ומאותגרי העילגים הרדיקלים, את דווקא הימין במשבצת

החזות. שלמפי לחשוב טועה השומרון מגבעות תמהוני ־אותו

קים באמת אכפת מדעתו. הוא אינו מבין שהמטרה היחידה שהרי שמאלה. המתלבטים הצופים דחיפת היא בהזמנתו נאה, משכיל נציג השמאל, שהוא עם להזדהות יותר קל ורהוט, מאשר עם בעל הזקן המדובלל שממלמל בזעם שברי

פסוקים.אז אם בחודש האחרון ראיתם אינפלציה של לובשי שחור

־מעצבנים על המסך, זה לא משום שהם מייצגים מישהו מהציבור שלהם או מפני שיש לכך ערך חדשותי. זה פשוט משרת

את אלה שרצו לעשות סיבוב על אוכלוסייה שלמה. לא באתי לטעון שאין גרעין אמת בקמפיין האחרון. בוודאי שיש. אבל אני מסרב להאמין שאותו רקוב מהאוטובוס שכינה 7, זכו לחשי־ חיילת "פרוצה", או המטונף שירק על ילדה בת

פה תקשורתית היסטרית רק כיוון שמדובר במקרים קשים. למרבה הצער, הטרדות מיניות באוטובוסים או ילדים שחווים

התעללויות - יש בשפע. המוגזם לעיסוק שהסיבה מהתחושה להשתחרר לי קשה

־במקרים הללו היא אותה סיבה שבגינה מזמינים תמהונים מגבעות השומרון לאולפני הטלוויזיה.

"כל אדם לעצמו לא יעבוד", אמר ג'ק, "אם ב"אבודים". רשמי הלא המנהיג לא נוכל לחיות ביחד, נמות לבד", נאם

־לניצולי המטוס שהתרסקו על אי מפחיד ומאיים.

נפעמת המסך, מול לתומי ישבתי ־מכושר המנהיגות שלו. נפעמת מהד

רך שבה הנחיל לכולם את ההבנה שאם ולאינטרסים לעצמו ידאג אחד כל הפרטיים שלו - בסוף הם יאכלו אחד

את השני.מכך. רחוקים לא אנחנו האחרונים. בשבועות עלינו חשבתי מדינה קטנה, מוקפת אויבים, עושים שירות מצויין לשונאינו, אוכלים את עצמנו מבפנים. שונאים, יורקים, משפילים, חרדים,

דתיים, חילונים. כולנו כל כך שונאים, שזה מפחיד. ־יריקות הפכו לדבר שבשיגרה. חרדי ירק על ילדה שלא התלב

שה בצניעות מבחינתו, וחילוני בתגובה ירק על ילדה חרדית. לפעמים אני חושבת שאבדנו בתוך השרשרת המורכבת של

החיים. מה אפשר לעשות? יש שיצקצקו בלשונם. יש שיגידו שהשנאה צודקת, שיש מה לשנוא. שהחרדים באמת בלתי נסבלים. בוא נצא לרגע מתוך נקודת ההנחה שבכל חברה יש חצופים ויש גם כאלה שדווקא די בסדר. בואו נצא מנקודת ההנחה שאנחנו לא הולכים לזרוק אנשים לים, ואולי בעצם אנחנו לא תמיד לגמרי מכירים

את האנשים שאנחנו רואים בטלוויזיה. ־זה קשה, אבל אולי אם נעשה סוויץ' קטן במוח, וננסה לא לה

כליל, ננסה להסתכל בפרטים ולא נפנה ישירות לכלל, אולי יש לנו סיכוי.

החרדים הם לא ציצית שכולה תכלת, אבל שנאה לא תועיל. אנחנו רק נהרוס את עצמנו מבפנים. צריך לנסות להכיל שיש כמה חברות במדינה, עם מושגי חיים שקשה לאחרים לתפוס. אין כאן רצון זדוני לעשות רע, אלא תפיסות חיים עם פערים, וצריך

לנסות להתדיין עם מי שניתן, עם מי שנותן.בכוח, אני בטוחה שזה לא יעבוד.

גל נובנשטרן • ריצות ועבודות

אנחנו רצים. כל היום. לפה ולשם הלוך קניות שוב בבנק, סידור עוד וחזור. עבודה שמתקרב, גדול מבחן לבית, להגשה, משמרת כפולה. מתחילים את הכרית, את ורואים וחצי בשש היום

אולי, באחת עשרה וחצי )בלילה(. ־איפשהו בין כל הזמן הזה צריך לה

כניס גם חיי חברה, אם לא נישחק ולא תהיה נקודת אור. אבל...תמיד יש אבל,

לא?־ככל שאנחנו עמוסים יותר, אנחנו מספיקים יותר. לעיתים, חל

קנו אפילו עושים את הדברים טובה יותר מאשר אילו היה להם זמן.

לדוגמא, עבודות הגשה. אם יש לנו עבודה אחת לעוד שבועיים, ויומיים לפני ניזכר שאין לנו ברירה. זה אנחנו ניקח את הזמן יהיה אחרי משמרת ארוכה ומתישה, ואחר כך, כשנקבל את הציון, נאמר לעצמנו: "פעם הבאה אני לא משאיר לרגע האחרון" )ממש

כמו ששיכורים אומרים "לא שותה יותר, בחיים"(. ־מנגד, אם היו מוטלות עלינו שלוש... לא, לא שלוש, נגזים ונ

כתוב חמש עבודות בשבועיים? זה נראה לא הגיוני, אך אל דאגה: ־העבודות האלה, הסידורים בבנק, ארבע משמרות בשבוע והחתונה של החבר - כולם יחד יגרמו לכם לבצע את העבודה כראוי.

אבל )עוד אחד, מה לעשות( אי אפשר כל הזמן לחיות בלחץ ־ולעשות דברים במהירות האור. חלקנו גברים, ולא יכולים לע

שות שני דברים בו־זמנית. לכן, כל מה שאני יכול להציע הוא: אל תדחו דברים לרגע האחרון, ואם כבר דחיתם - אז לרגע אחד

לפני האחרון. אם אתם מרגישים שיש עליכם לחץ של מטלות, נסו למצוא את הצד החיובי: כשהכל ייגמר תוכלו לנשום באנחת רווחה גדולה, ולהרגיש טוב עם עצמכם - שעמדתם בלחץ והוכחתם שגם אתם

יכולים לעבור את מבחן החיים המודרניים.

בזכות הלחץ

אלירן קרסנטי • עורכים ותמהונים

חיבה יתרה

יעל רון • ילדות ויריקות

שונים אבל ביחד

את גילה קולומבוס כריסטופר את גילה ובאמריקה אמריקה,

האינדיאנים בטק ־הטבק שעישנו ־סיהם המסורתיים. הוא היה הרא־שון שנחשף לעישון והראשון שה

ביא עימו את הטבק לאירופה. משם שמאות לכך התגלגלו הדברים למגיפה הטבק הפך אחרי שנים

השחורה של האנושות.על מחקרים נוספים שנה בכל מחקרים קיימים לגבי השלכותיו של העישון. באופן מדוקדק

ומוכח הוא הגורם הראשי למחלות קשות שניתנות למניעה. אנחנו מתחילים לעשן לרוב מתוך לחץ חברתי, שמהר מאוד הופך להתמכרות - ואם לא נפסיק, נקצר את חיינו ב־14 שנים

־בממוצע. כשליש מהגברים המעשנים ימותו טרם זמנם. בישראל בטוח יותר לנהוג מאשר לעשן סיגריה, שקוצרת את

8,600 אנשים בכל שנה. עישון מגדיל את הסי־ חייהם שלכוי לסרטן הריאות, הוושט, הפה, הקיבה, לוקמיה, מגדיל את הסיכון לשבץ, סתימת עורקים, מחלות לב, לחץ דם וראייה

עכורה.העישון לא אסטטי. העישון הוא נזק כלכלי. העישון פוגע ילדים שלך. במשפחה אותך, בסובבים פוגע הקול, במיתרי להורים מעשנים יעשנו כנראה כשיגדלו. העישון מזהם את

־הסביבה, גורם להתמכרות, פוגע באון ובפוריות. אנשים מעשנים נראים מבוגרים יותר מבני גילם.

גורלו של מעשן ידוע מראש. המעשן יודע שזה מסריח ובטח ער לכך שהוא פוגע באחרים, בוודאות מלאה הוא מבין שזה פוגע לו בכיס - וכן, הוא בטח שמע כבר אינספור פעמים את המנון הסכנות של הסיגריה, השגור בפיהם של הוריו, חבריו

ורופאיו. אז למה המעשן הסדרתי לא מפסיק?

הוא לא מפסיק כי כיף לו לעשן.

עומר פרבר • סיגריות ומחלות

סתם, כי בא לי לעשן

גדבר

רי או

ם: לו

צי

הידיעות של אריאלה יד שנייה

לא תמיד בגד חדש ונוצץ עדיף על משהו מבחורה

קלאסי, שיושב עליך בדיוק <<< חנות חדשה

שנפתחה באריאל מציעה בגדים ופריטי

אופנה יד שנייה, ומוכנה גם לקנות ממך –

תמורת זיכוי – את הבגדים הישנים שלך

"הממוצע הוא 22 שקלים. בין חמישה ל־80 שקלים לפריט. אני מאמינה ברווח קטן על כמות גדולה. כשאנשים רואים שזה זול, הם רוצים לקנות יותר. זה כיף לשלם מעט ולקנות הרבה"

אופנה ירוקה" היא לא ממש חנות. המכירה מת־"בצעת בבית של מוריה דביר, והיא מתקיימת רק פעמיים בשבוע – בימים רביעי בערב בין 20:00 ל־22:00, ובימי חמישי בבוקר מ־9:30 עד 11:30. אז אם את – או אתה – מחפש בגד יד שנייה, נעל־יים שכבר נעלו, צעיפים, תכשיטים ושעונים שכבר

ענדו או בגדי ילדים, אתה מוזמן לרחוב גדעון 4 באריאל.כבר בכניסה לרחוב יש שלט גדול ועליו חץ. כשמגיעים לבית יורדים בגרם המדרגות ופונים שמאלה, והדלת הלבנה הפתוחה תזמין אתכם פנימה. מוזיקה עברית רגועה מתנגנת ברקע, וגם

הבגדים הם מפעם. התה החם – טרי.בעלה של מוריה המוכרת אומנם מפזר כבר חודש וחצי מוד־עות במרכז, אבל לא רבים מגיעים בינתיים. לא ברור אם בגלל חוסר מודעות או מחוסר ביקוש. מלבד המוזיקה והיחס החם היא מציעה גם תה חם, וממלאה יותר תפקיד של מארחת מאשר

מוכרת. במקור מי שיזמה את הרעיון היא ג'וליה דולגין בת 23 מכוכב יאיר, שהתחילה את המכירות בביתה לפני שנה. פשוט, היו לה

המון בגדים שהיא לא לבשה. איך הגעת לאריאל?

"רציתי לפתוח עוד שלוחות, ומוריה התעניינה בזה".איך עובדת שיטת הזיכוי שלך?

"על השיטה הזו בנוי העסק - ועליה הוא כל הזמן גדל: לאנ־

שים יש הרבה בגדים, ולא תמיד יש להם מה לעשות איתם. הם מביאים לי, אני עוברת וממיינת, ורואה מה מתאים למכירה ומה לא. את מה שמתאים אני מתמחרת, וכשהבגד נמכר מי השביא

אותו מקבל 30%, בזיכוי שטוב לחנות". איך את מפרסמת את המקום?

"אני פותחת הרבה אירועים בפייסבוק, יש לי קבוצה ועמוד של אופנה ירוקה, יש תמונות, והחברים מתעדכנים.

"אני גם מציעה תמריצים: אם מישהו עושה like על העמוד הוא מקבל 50% הנחה על פריטי האופנה - תיקים, נעליים,

צעיפים, תכשיטים. כל מיני דברים שהם לא בגדים.”מי שעושה share מקבל 40% הנחה על כל הקנייה, אבל בינתיים רק אישה אחת נענתה לזה. כנראה ש־share זו נקודה

רגישה אצל אנשים. ב־like המון כבר קיבלו הנחות".מאיפה את מביאה את הסחורה?

"זה התחיל מבגדים שהצטברו אצלי, והמשיך לאנשים שמ־צאו בזה פתרון טוב. הם מביאים את הבגדים שהם לא צריכים,

ונהנים מבגדים של אנשים אחרים". לאיזו אוכלוסייה את פונה?

"בעיקר לנשים ונערות, אבל יש גם מעט בגדים לגברים וגם בגדי ילדים".

דתיות, חילוניות?"גם וגם. יש גם מכנסיים וגם חצאיות ובגדים יותר צנועים. אני פונה גם לאוכלוסייה הערבית, אבל הם פחות מתעניינים,

אני לא יודעת למה". את בעצמך לובשת בגדים מהחנות שלך?

"בטח. שני הג'ינסים הכי טובים שלי באו מפה. גם האחיות

שלי מתלבשות בבגדים של 'אופנה ירוקה'. הבעיה היא שמרוב שאני עסוקה בניהול, אין לי זמן למדוד".

מהו טווח המחירים?"הממוצע הוא 22 שקלים לפריט. המחירים נעים בין חמישה ל־80 שקלים. אני מאמינה ברווח קטן על כמות גדולה. כשאנ־

שים רואים שזה זול, הם רוצים לקנות יותר. זה כיף לשלם מעט ולקנות הרבה.

"חולצה עולה בממוצע 25 ש'. מכנסיים: 35 ש'. ז'קט: 40 ש'. שמלה: 48 ש'. צעיף: 15 ש'. בגדי ילדים: 20 ש'. נעליים: 35 ש' לזוג. זה משהו שלא נמכר בקלות. תכשיטים: עד 20 ש'. ויש גם

חגורות, תיקים, משקפי שמש, שעונים ותלבושות בית ספר."אנשים שואלים אותי אם אני מכבסת את הבגדים. אני לא

מכבסת שום דבר. כמו שזה מגיע, ככה אני מוכרת". ¿

אילנה שוחט

צילומים: אילנה שוחט