כלכלה חדשות

פרשת המעילה בלאומי שווייץ הת־פוצצה בשנת 2001 כאשר אימפלד היה בחופשה. אחד מלקוחותיו, יהודי מגרמ־

ניה, התקשר לבנק וביקש לבצע עסקת המרת דולרים ליורו. המנכ"ל מאיר גרוס בס־ לא שמשהו השיחה כדי תוך הבין

דר בחשבון. הוא יצר קשר עם אימפלד שהודה כי ביצע פעולות לא כשרות. כך החלה להתגלגל אחת מפרשות המעילה

הגדולות ביותר במערכת הבנקאות.לבצע לאומי נאלץ הפרשה לאחר הפרשות של 846 מיליון שקל (235 מי־ליון פר"ש). ב־2002 הצליח לאומי להח־

זיר כ־60 מיליון דולר מחברת הביטוח.לאומי שווייץ הוקם ב־1953 ויש לו שני סניפים, בציריך ובז׳נבה, המתמחים עשירים, ללקוחות פרטית בבנקאות

משתמשים רובם ליהודים. כלל בדרך בבנקאות השווייצרית על מנת להסתיר

את כספם מרשויות המס בארצם. לא ברור כיצד הצליח אימפלד לבצע הלקוחות של חשבונם על המעילה את המתוחכמים, שיודעים להערים על של־טונות המס ביעילות רבה. נראה שהער־

לאומי של רווחיו לגבי התובע של כתו איפה ברור לא אולם מוגזמת; מהפרשה לפקח אמורה שהייתה המערכת הייתה על אימפלד: מנכ"לי השלוחה חיון וגרוס, הדירקטוריון של לאומי שווייץ בראשות

גליה מאור, מבקר הפנים ורואי חשבון. על פי כתב האישום, אימפלד העביר לחבריו — אנטון קך, יורג ברנרדקריטר ואנה מריה לופז אנריקס — סכום של 6 מיליון פר"ש. אימפלד גם העביר סכומים

צנועים יותר לחבריו ובהם ג׳ילברט אמן, שקיבל ממנו 26,900 פר”ש לצורך מימון

עסקיו בתחום ההימורים באינטרנט. שהעניק במתנות התעניין התובע אימפלד לשורה של נשים בשווי של כמה עשרות אלפי פר"ש כל אחת. לכמה מהן

הוא אף מימן טיסות לניו יורק. לאימפלד היה קשר אינטימי עם לקו־חותיו: מדובר באנשי עסקים גדולים שהיו מזדמנים לביקורים קצרים בשווייץ. אימ־פלד היה דואג להפוך את השהות למהנה,

ולוקח אותם לבלות במסעדות יוקרה. מנע השווייצרי שהנימוס כנראה האם הנשים את לשאול מהתובע העניקו שירותי מין עבור אותם אלה זמנם את להנעים ביקש שאימפלד

בעת הביקור הקצר בשווייץ.

עמית שרביט ושרגא עילם רקע

אימפלד דואג לחברים

מגיעים לבית המשפט | הוגשו כתבי אישום בפרשת המעילה הגדולה בבנק לאומי בשווייץ

התביעה: בנק לאומי הרוויח 360 מיליון שקל מהמעילה

החשד: ארנסט אימפלד, החשוד בביצוע המעילה בבנק לאומי בשוויץ שנחשפה לפני 6 שנים, גרף לכיסו יותר מ־10 מיליון דולר, והבנק הרוויח מעמלות וריביות על יתרות חובה שנגרמו ללקוחות † איך פעלה השיטה ואיפה היו גופי הביקורת † המשפט יתחיל באפריל 2008

9

כתב האישום, שהוגש 6 שנים לא־חר שהתפוצצה הפרשה, מעלה כמה שאלות להן לא התייחס התובע: האם לבנק היה נוח להתעלם ממעשיו בשל מפעולותיו; לו שנוצרה הרווחיות בבנק מעמיקה חקירה נערכה האם מתוך שותפים היו לאימפלד והאם הבנק. נשאלת גם השאלה מדוע גייס התובע את חברת רו"ח פרייסווטרהוס לבדוק חלק מהאשמות בפרשה, למ־

רות שהחברה שימשה כרואה החשבון החיצוני של הבנק.

שאימפלד היא מהטענות אחת "מעובדים" דו”חות הגיש מו־ לא התביעה אולם ללקוחותיו, כיחה כיצד הדבר אפשרי. לפי תק־

נות הבנק, הדו”חות אמורים להגיע

לאימפלד ללקוח. סגורה במעטפה כלל לא הייתה אמורה להיות גישה למעטפה. כלומר אם הצליח לעשות להניח סביר בדו”חות, מניפולציות

כי לא היה לבד. התובע מציין כי ללקוחות נגרם שווייצ־ פרנק מיליון 150 של נזק עם להגיע נאלץ הבנק לפחות. רי הפריש ואף להסדרים, הלקוחות מסופקים לחובות נכבדים סכומים

עקב כך. וריביות עמלות כמה ברור לא גרף הבנק לכיסו בשל פעולותיו של הבנק כי הטענה גם אבל אימפלד, לפחות של סכום מהפרשה הרוויח שווייצרי פרנק במיליוני ספרות 9

רחוקה מלשכנע.

עמית שרביט ושרגא עילם פרשנות

כתב אישום או גבינה שוויצרית?

מאת עמית שרביט ושרגא עילם (שווייץ)

המעילה בפרשת חדשים גילויים ב־2001: שנחשפה שווייץ בלאומי המעילה, בביצוע החשוד אימפלד ארנסט מואשם כי שילשל לכיסו לפחות 10 מיליון ל־100 מעל גרף לאומי בנק ואילו דולר מהמעי־ כתוצאה שווייצרי פרנק מיליון

מכתב עולה כך שקל) — מיליון 360) לה האישום שהוגש נגד אימפלד ואחרים אשר

הגיע לידי "ידיעות אחרונות". אימפלד מואשם בביצוע מעילה, הונאה, ניהול בלתי נאמן בחשבונות, זיוף והסבת נזק ל־40 מלקוחותיו, בסכום שמסתכם ב־150 מיליון פר"ש (544 מיליון שקל). התובע טוען כי פירות המעילה שימשו את אימפלד למימון אורח חיים פזרני וראוותני שכלל רכישת מכוניות פאר באמצעות אנשי קש, ורכישת מתנות יקרות לחבריו הרבים. המ־

שפט אמור להיפתח באפריל 2008. התובע ז׳אן בראסל טוען כי בנק לאומי הרוויח מהפרשה סכום בעל 9 ספרות בפר־נקים שווייצריים. מדובר ברווחים מעמלות על עסקאות בניירות ערך, מטבע חוץ, רי־בית על יתרות חובה שנגרמו ללקוחות מפ־עולותיו של אימפלד, וריבית ועמלות מה־

לוואות שנלקחו בשם לקוחות לצורך מימון עסקאות שאימפלד עשה שלא ברשות.

אימפלד פוטר מהבנק עם חשיפת המעי־לה בשנת 2001. הוא דוחה את עיקר הטע־

נות ומודה רק שביצע העברות ללא הרשאה כדי לכסות הפסדים שנגרמו ללקוחות. עו־

רך דינו סירב להתייחס לידיעה.אנטון הם בפרשה הנוספים הנאשמים מ־3 יותר מאימפלד שקיבל המואשם קך, מיליון פר"ש; יורג ברנרדקריטר המואשם זא־ ואיסמאיל פר"ש; מיליון 1.5 שקיבל

החשוד שהיה מאיראן, שוויצרי דה, יהודי איש קש של אימפלד. עוד נתבעים גבריאל פאיטה ופטר ברבן שהיו עובדיו של זאדה,

ועו”ד אורס שטודי חברו של אימפלד.

יחסי האמון עם הלקוחות בבנק לעבוד החל אימפלד

בשנת 1984. כוכבו זרח ועד מהרה הפך לאחראי על הב־נקאות הפרטית וביצר את מעמדו כאיש החזק בבנק, שני רק למנכ"לי השלוחה (1994 (עד חיון ישראל אח־ שכיהן גרוסה ומאיר

מבנק שליחים שניהם ריו. לאומי בארץ.

עם חוג לקוחותיו של הבנק ממון בעלי עשירים לקוחות נמנו

רב, בעיקר יהודים, שביקשו ליהנות ממגע יצר אימפלד בהשקעות. לו שיוחס הקסם קשר אינטימי עם לקוחותיו, וידע הכל על מצבם האישי והפיננסי. התובע טוען כי הם ובלתי מוגבל בלתי אמון באימפלד נתנו

מסויג.בסוף שנות ה־80, כך נטען, החל אימ־ללא לקוחותיו בחשבונות לפעול פלד ספקולטיביות עסקות ביצע הוא אישורם. במטבע חוץ ובניירות ערך, בעיקר במניות של חברות היי־טק קטנות שאפשר להשפיע בקלות על שעריהן. הוא השתמש בחשבונות למשל כך לשעבר. לקוחות של 'אישיים', ניכס את חשבונו של איש העסקים האמרי־

קאי משה מוריס גרין שנפטר ב־1999. גרין שימש כיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת בר־אילן, והשתמש בחשבון זה כדי להעביר כספי תרומות מחו"ל לאוניברסיטאות בא־רץ. במקרה אחר הוא השתמש בחשבון של אחריו והשאיר ברוסיה שנעלם חדד אבנר חשבון עם יתרות זכות בהיקף של 3.5 מי־

ליון פר"ש. על פי כתב האישום, אימפלד פתח מס־פר רב של תת־חשבונות ללקוחותיו, מבלי רווחים להחביא התאפשר וכך ידיעתם, או הפסדים, ולהפריד בין לקוחות שניזוקו

לכאלה שהרוויחו. הוא אף דאג "לאזן" בין תתי־החשבונות. במקרים שלקוח הורה לב־צע העברה מחשבון שבו היה תת־חשבון עם יתרת חובה הוא פשוט ביצע העברה מחשבון של לקוח אחר שבו היה תת חשבון עם ית־

רת זכות. התובע טוען כי אימפלד השתמש בשיטה של זיוף ושקרים: הוא ערך רישו־מים מזויפים של שיחות טלפון עם לקוחות, שלא התקיימו מעולם; החתים לקוחות על מסמכים ריקים בטענה כי כך ייטיב לנהל את חשבונם; ביקש אישור לבצע עסקאות סולידיות וביצע בפועל עסקאות עם רמת

סיכון גבוהה.

דו"חות מפוברקיםאיפשר מלקוחותיו שקיבל הרב האמון מצב על כוזב מידע להם למסור לאימפלד חשבונותיהם לאורך שנים רבות. דפי המידע ללקוח כללו עמוד ראשי שבו תקציר ה"שורה

התחתונה" של מצב החשבון. העמודים הבאים כללו פירוט של כל תת־חשבון בנפרד. אימפ־לד, כך נטען, דאג להציג ללקוחות רק את דפי החשבון עם הרווחים ולהעלים את ההפסדים. בנוסף, הוא גזר מדפי המידע ללקוח רק את ה"חלקים הטובים" שהצביעו על רווחים, מחק וצילם הפסדים על שהצביעו הסעיפים את

מחדש את המסמכים בלעדיהם. לטענת התובע, אימפלד ידע שהלקוחות לא מעיינים בדואר שנשלח אליהם מהבנק בשוויץ. במקרים רבים, החשבונות מנוהלים בנאמנות על מנת להתחמק משלטונות המס ישירות נשלח והדואר המוצא, בארצות ממילא היה ללקוחות כלל, בדרך לנאמן. רק קשר פורמלי עם הנאמנים, והם העדיפו לקבל את המידע על מצב החשבון ישירות מעת בשוויץ שערכו בביקורים מאימפלד

לעת, או בשיחות טלפון בעל פה. מבנק לאומי נמסר בתגובה: מגוחך לט־

כתוצאה הרוויח שווייץ לאומי שבנק עון ממעשיו שכתוצאה משום זאת מהמעילה, כספיים הפסדים הבנק ספג אימפלד, של באופן הטוב, הן לשמו גבוהים, ונגרם נזק ישיר, הן באופן עקיף והן תדמיתית. אין חו־

לק על כך שאימפלד ניצל בעורמה ולאורך זמן את האמון הרב שניתן בו מצד עמיתיו לעבודה ומצד לקוחותיו. מעמדו והיכרותו את מערכת הבנקאות בשווייץ, איפשרו לו לחמוק מגילוי התרמית במשך זמן ממושך וזאת על אף הביקורת המשולשת: ביקורת פנימית, ביקורת חברת האם וביקורת לצ־ערנו, אימפלד פעל בצורה מתוחכמת תוך ניצול מעמדו הבכיר והאמון בו מצד לקו־חותיו ועובדי הבנק, תוך שהוא מצליח לה־

ערים על מערכות הגילוי והביקורת בצורה מתוחכמת מאוד.

אורון הידיעה: בהכנת השתתף מאירי

המעילה במספרים 10 מיליון דולר

הסכום שגרף לכיסו ארנסט אימפלד כתוצאה מהמעילה

150 מיליון דולרהנזק שנגרם ללקוחות הבנק

83 מיליון דולרהרווח של בנק לאומי מעמלות וריביות

כתוצאה מפעולותיו של אימפלד (לטענת התביעה)

195 מיליון דולרהנזק שנגרם לבנק לאומי כתוצאה

מהמעילה (לטענת הבנק)גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי ויו"ר הדירקטוריון בלאומי שווייץ בזמן המעילה

פרסום ראשון