אהלי שם

יקי הלכות רפואה, שמידת הגוף והגפש

כסוף הסער תמוגית צבעוניות הממחישות את זזהלכות

ט טרנ נ י ס לא כנ הו ק ו ת ע ו הw ww.hebrewbooks. org

א ״ ע ש • ת י י י ח ״ ע

מ*כא^ פרץ בן אאם־־ר הרד׳ג רני יוקף פרץ זעליזז׳ה

:;חבר הספרי:• אהל׳ עש ־ אוגר יורה רעה

אתר פסקי יןזוזה אהלי שם על גאלן׳ קושיות הגאון רבל עקיבא אינר וע״ל

שנת תמס״ג ענת ״העקב למיטוד' לפ״ק יעעיזז מ', ד׳

•וגלגל דכדיו כמשפט׳ לפיק תהלים קי׳ב ד

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks. org

ע״י חיים תשע״א

© כל הזכויות עימורות תשס״ג 2002

להוצאת ״יריד הספרים״

ן להעתיק או להפיץ או לחקות ספד זה או קטעים ממגו ככל אופן שהוא לרבות עילומים או הקלטה ככל אופ! אלקטרוני או ממוחשב

ללא אישור בכתב מהמו״ל. העובר על זה נכשל בגזל נמור שאין על זה מחילה.

הועאת יריד הספרים מאה שערים R ירושלים טל/פקס: 02-537001.6

Fnnted in Israel

# # # # # # # # # # # # # # # # #

ם י נ י נ ע כך ה תו

׳ ז •

לשפעה א ^) ג % ז ט ן ק מ י ד ס ״ ר ו י ) ו ל ג ת נ ם ש משקי ; J ו ( ף ב י ע , ס ז ן קט מ ־ ם ) ו י ד ח ג י ד ;בשר ו) ח י -5 ף ה י ע , ס ז ן קט מ י ס ) ה ט מ ת ה ה ן ת י ק ש מ ץ ו ל כ וא & ן י ט ו ק י א ר כ ת נ ט י מ ת ל ח ת ם מ מאכלי : ג ^ ם י י ג בד ב ו ל ח :

׳ ) ט ף ב י ע , ס ז ט ן ק מ י ד ס ״ ר ו י ם ( ד א ה ה ע י זז &י ) י ף ת י ע , ס ז כ ן ת מ מ םי ״ ו ח ) ת ו נ כ ס ת מ ו ר י זX " ף CT י י ע , ס ז ן קט מ ־ ם ) ה כ ל ה פ ה ״ ר ע ת ו מ ר ה ב ד ר ב י מ ח ה י ל א ש תי ר זג ^ ה כ ל י ל ם ב י פ ו ל ם ק י מ ו ש ם ו י ל צ ב ם ו צי י ב : ) כ־ # ף י י ע , ס ז כ ן ת מ י מ • ״ ו ע ח ״ ו ש ) ל ו ש כ ת מ ר ס הח * ם כ י א ת ר פ מ ו שג ^ ע ל ר ר ב דע ד א י ה ל ו צ מ ר מ ו שז & א ל י ד ה ן ב נ י ד קפד י פ ק בל די ה £ ה ל ז ן ב כ ת ס ה ם ל ל ו ע ך ה ר ד ה ש נ כ ס בא * ) מ ז י ן ק מ י ד ס ״ ר ו י ם ( י ר ו ס ם א י ר ב ד ה ב ר ו ח ם ב

ד ה מ פ י ר ה ט ד ע ס מ י ב כר ם נ ף ע ת ו שה & ם מ י פ י ר ם ט י ל כ א ה מ ש ב י ה ש ד ע ס מ ד ב ו ב ע לף מך ^ ר ה ט ט ו ע י מ ה ש ר ו ח ס ב

ח ) מ ף א י ע , ס ז ן קי מ י ס ) ו י ל ע ו פ ו ל ל י כ א ה י ל ד ה כ ר ו ת ן ה ר מ ו ס א ר ה ב ת ד ו נ ק לא £י ) נ ז י ן ק מ י ד ס ״ ר ו ע י ״ ו ש ) ב ל ל ח ן ש ו ב ס ה ב צ י ח ר : ת בג * ו פ י ר ט ת ו ו ל י ב ם נ י ב ל כ ל ל י כ א ה • לד £ ם נ י ר כ י נ ״ ת ע ל ה ו נ ה מ ד ע ס מ י ו ד הו ן י ו ל ה מ י ב) נ־ # ף א י ע , ס ח י ן ק מ י ס ) י ר כ ד נ י ת ב ו ח י ל ש בב) * ף י י ע ח ס ־ ן ק מ י ס ) ל א ר ש ת י י ב ת ב ו ר י ר ק ה ו ד ו ע י ס ל ם כ ת ע י ר כ ד נ ו ח י ח י י נ ה ם ל י ר ת י ה - ב

X ח נ

*

i L - _ \ L i ׳ f י - ! י * י - i ׳ l * v l / v l i ! J > *Jr. * V i » i :*)< * V vl* v<* \1> i U vf,* *J-׳ iU׳ vL״ • J • j * * _KL׳׳ *J* • X * v>-׳ \ L ^(v ׳ע >ד* v!׳״ ן ״ ^ f» 7-״ v̂* *ץ׳ י ^ - י f v י־ץ׳ י•!•״ 'f* - ׳ ׳ ^ ו י י־•־׳ י ד ׳ י ¥ 1 יין* י^׳ י*^ י־1׳׳ י י י י ד * י ן * י־ו* י ו ' *־וי׳ י**• י 1 י י ד ׳ יו־* ׳'וי׳ י ך ין־- \

ד £ ) ם ף א י ע ט ס י ן ק מ י ס ) ר ו ס ל א כ א ל מ ו כ א ד ל ו ש ל ה צ ח א ר ו א • ב) סז ף ה י ע ט ס י ן ק מ י ס ) ר ו ס י א ל ה ד ע ו ש ח ב

ף טיו) ע % י ע ט ס י ן ק ח מ י ם ם ( י ר ו ס ם א י ר ב ר ד כ ו ל מ ה ש ב ו ש ת בט) עב £ל ף י י ע ט ס י ן ק מ י ע ס ״ ו ש ה ( נ בי ת ג ו נ ק ה ל י ל ש כ) עד ^ ט י ן ק מ י ס ) ן י ר ו ס י א ם ב ד א ת ה ו נ מ א ם נ י ל ס ו ו פ ט א ה ו ם ש י ל ס ו פ ם ה י ר ב ד ם ה ה ה :)- מר עז % ח ח א ו י ו ר ה א ל צ ר ה ש עבו פ ת נ נ כ ס בי ר.א & ו ך נ ר ו צ ה ל תו י : ה ^ ) פ ז ף י י ע א ס ן ש מ י ה ס ״ ו א ) ת ב ש ל ב ק מ ך ב ל י ש ל י ש י בח ^ ש פ פ ל נ י צ ה י ל ד ר כ ק ש ל כ

ד ס צ ״ ש ב ת ש ו א ו פ ל ר ך ע ו מ ס ר ל ש פ ם א א זו ק * ר י ב ן ח ו מ מ ש ב פ ת נ ל צ ה : ה ^ ז!׳ ם ק ד ך א ר ו צ ח ל ״ ב ע צט ^ ת ק י ל ו ג ה ס א ו פ ס ר ו ש ם מ י ר ו ס י ם א י ר י ת ם מ א ; ג * י ו ק נ ו מ מ ש ב פ ת נ ל צ ה : ז ^ ו קי ק ל י ז מ ר ש ב ו ד נ מ ש מ ק ב ו מ י ב א כא % כ ו ק ת ל ח ג מ ו ת ס ו א ת ל ו ל ג ו ל ה לבנ ו צ ב ש א ב

ב ב ה ק ר כ א ה ל א ל צ מ נ ב ה ד א ו ב כג ^ ב ו ק ת ע ה ד פ ר ט נ ב ש ד א ו ב כ בו £ג כ ו ק י ב א ם ל ז ד י ק י בבן ש

ל ע ק ש ב ר ל א ה ש ל ל ק ה ו א כ ד ה ו ב י כ : ג ל ם ו׳ ק ו בי ם ה' ו ו י ה ב י ו ח ה ד ל י מה ל ם ו׳ ק ו בי ם הי ו ו י ה ב נ מ ז א ב ל ה ש ל י מ ׳*ג ב

י ז •

ח ^ ל א ק פ ר ת נ ש ם מ מי ם זי י י נ י ת מ ה מ ד ו ח ?הי במ ה ק ל י ת מ י ח י ד ב ג ר ל ב :!כנת א

ה ^ מ ת ק י ר ב ת ו ב ה צז 3£ מ ה ק ל י ן מ י ס לענ א י ד פ ס א י ־ בנ 1 % ה ק מ י ק ב ל י ו ח ם מ א , ה ה ל ח ה י ש ת ע ו צ ם מ י י ק מח ^ נ ם ק ל ו י ע י ת ח מ ו ע ה ל ע י ש י זא % ס ף ק י ד ה ע י מ ו ו ג ן א ט ק ש ב ו מ י ש י ו ו נ ציד ¥ ס ת ק א ה ז ש ר ו מ ר י ב ר ח ש א ו כ ר י ב ח ל ב ו ב ח י ל א ש ;אם רז ־j׳ ס ר ק ב ו ת ע ל פ ה : ע 3£ ה ק נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ח ה ל ר ו ס ה א פ ו ר ז

ה £ ע • ק י ר כ ל נ ת ש י נ ר ת ק ל ת ש ה , ו ה י , כל ם 'ב, דט £ ע ת ק י נ ע ת ת ב ו פ ו רג % פ ב ק ל כ ב ל ו ק מ א ב מ ו יאת ס נו ^ פ ת ק ש ו ב ח ת ־אה בה ^ פ י ק ת ו כ א ל ר מ ב א אה ב צי

צ • ק • ל ג ל א ג ס כ אה ב צי י : ד & צ ת ק ו פ ו ר ת ת א צ ו הז ^ צ ת ק ו א ו פ ר ב ם ו י א פ ו ר ש ב ו ר ד ל : ב .2$ ת ר מ ן ה ת מ י ת ש ה ר ל ת ש הה & ת ר י ת ש ת ר ל ת ש הח ^ ת ר י ת ש ת ר ל ת ש ה : א ^ י ק ר ר ז מ ט ב ח ת מ ב כ ר ה : %t ד י ת ר ב ש ו ב ת ר ס ה ב ם כ־צע ו ו ק מ ר ב ט ס ל ת פ ק ב ״ח ^ י י ר ו נ י שי ע״ ן ו נ ב ר ל ד , ש ה ר ו ל ה ן ש י ר םו ו באי ש ב י ה ו נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ח : א ^ כ ת ר י נ םפל אי ת ו ש ו ב ח י ת ב ל ג ה ע ח ש מ : ד 3£ ב ת ר ב ש ם ב י א י ר ב ם ל י נ י טמ י ו ם ו י א י ר ל ב כ א מ מ נ י א ה ש ק ש מ ;אבל וז *3 כ ת ר ו פ ו ר י ת ״ ה ע נ י א אה ש ו רפ :

ט כ ט ר ו נ פ ה ף ו ו ש י כ ה ב א ו פ ״ב ל ת ר ב ש ם ב ד ת ה ר י צ ע ם ל ו ד א ן ו ב ד ל ג בה ל ת ר ב ש מוש •במשהת שיכים ב :שי

ה ^ ל א ר י ר ב ו ל ה , מ ת ב ש ה ב ל ו ח ל ל ש י ב ;כרי שZ ב מ ם וי ר ו י ב ם הי ו ו י ח ב ו ת נ : ׳ ן י י

־ ^ מ ם ר י א פ ו ר ת - ו מנ ; ז ^ מ ה ר ל ו ד ר ג ת ו ה י ר י ב ת ע ע י נ מ :

••ו­• ו ­1 • •is

י י ; .

ג ס ת ר ו נ ו מ

ט מ ם ר י ל ו ת ה י ב ת ב ו נ ר ו ת ת פ ל ה ה : ב % נ א ר ט ח ר מ מ ו ח ת ב ב ש ן ב ת י י ר , ש ע ג ת מ ו ש ד ע : ז % ם רנ י ר ו פ כ ם ה ו י ל ב ו כ א ר ל ה ו ם מ א ת ה ב ו ת כ כ ר מ ת ו י ל ב כ א ה ש ל ו ־ :

* ו י

1 ^ י ו • •V-•if

f ׳׳סוד״ הבדיאות

והו ^ נ : ראי ו אמר ים ו ו שנ א : ״ועוד ב ד א׳ 1 השנה, דף כ״ה, עמוו רבן גמליאל. % בל קי ראה. ו א נ עו, ובליל עיבורו, ל

ה % ש א ם על ה די ך מעי א י , ה ר הם ק : עדי ש ס נ י כ ר א בן ה ס ו ר רבי דה בין שיניה. * ס י ר ר כ ח מ ל !דה, ו

J .ת דבריך י א ה אנ א ו ר לו רבי יהושע: ר

וה״כ שחל ך בי תי במעו ך ו ל ק מ י ב א אצל ו ב ת r לו ר״ג: גוזרני עליך שJ .יות בחשבונך

J ה שעשה רי׳ג ד שכל מ : יש לי ללמו ר לו מ ו ר״ע מיצר. א א צ מ י ו, בין ^ ם ת ו ו א א ר ק י קדש, אשר ת א ר ק ה מועדי ה׳ מ ל ר א מ א נ יי, ש* . א אלו ל ת א ו ד ע ו . אין לי מ (נן, בין שלא בזמנן

3k ת % י ר ב ח ו לדון א ן אנ ם באי ר לו: א מ ס, א נ א בן הרכי ס ו ל ר׳ ד צ לו את % ו מ י ת דין שעמד מ בי ת דין ו י ל ב ר כ ח ו לדון א י של ר״ג צריכין אנ ה ועד עכשיו וכוי. %

ת ־* ו וה״כ להי ם שחל י ו י ל ר״ג ב צ ו בידו והלך ליבנה, א ו ומעותי ל ק י מ* , די ם, רבי ותלמי ר לו בוא בשלו מ , א י\בונו, עמד ר״ג ונשקו על ראשוg .עכ״ל . ת דברי ת א ל ב ק די ש תלמי ה ו מ כ ח ב

J .ם ר׳ יהושע צדק א היא. % ת י י ר ו א א ד ר ב ס ה היא, ו ט ו ש א פ ר ב ס הרי ה# רצה רבי יהושע לשמוע. *

ב של בין £ צ מ ך. ל הו למבו סו י ן שהרגיש וחש שהכנ מ י ה ״מיצר״, ס י ה5 . דק א הצו לו שמע שהו ה אי צ ו ר בודאי שהיה מ . ו ן ש והסד ^

. £ג ה בכבודו א ר ו נ יע הפגיעה ה

& . ן י והאחרו ה היועץ השנ י ז« ^ L L>- s ׳ U *ds xl> xL: ׳NL*׳ xl׳״ \ U >Jx vt> VU \<x v\- v(y v(y y l / xi׳ |<J/ xL* vU >J> vl> v i - • xix ׳

TpT T^NT Tjv ̂־ %ןל js7 7־ן\ W ^ ׳ ־ T ^ / ( \ ?h! ׳ ׳ ^ x ןל> syZ •ייך> ^ ייץ •fv xj 7 ייז״> \ T ^ ־ייי׳׳ *

J ה ל ב ק ר ההגיון ב ס ו ת ח ט א י ל ב ס, אשר בעצמו ה נ א בן הרכי ס ו ד. דו ובעצמו מיעץ לפעול נגד דעתו א בכבו ו ה . ו יים הללו

3£ SJ• .דק ח שר״ג צו כי הו c ר״ע שכנע ו •ין׳

3£

ם. ^ לו מוטעי ם אפי ת א א ל א

* . ה של עצות אלו א צ ו ת ה

g . ה מ כ ח א לו רבי ב ר ו א ק ו נשקו וכבדו בפני כל, ה

^ . ח ק ל ה

ע. ^ ך רוצה לשמו ר ג ח ה ש א מ !ך ליתן עצה. ל

ת הענין!! # ב ו ה ט . מ ת מ א ה ה א מ3K

רה. * ה קו ה הי , מ ת אלו ו א ל פ ו *לא עצות מ

׳ורבן השלישי. ודו״ק. ^

ם נפגם ״כבודו״ של רבי יהושע. ¥J י ד י מ ל ״ וגם ת ה מ כ ח ל כינהו נשיא ישראל ״רבי ב פך, לעיני כg . ת דברי ת א ל ב

J .סף: ״עניו״ ו r נ

לא העצה שהיה ״מיצר״ עליה. * לו י יהושע אי נמנע מרב

קת. שנאה. עגמת נפש. בזיון וקצף. * לו

X .ת. גם של הגוף. ודו״ק או ״סוד״ הברי# vlv

i£ יך הבורא ויוצר הכל שהחייני וזכני להוציא לאורו של עולם את הספר אוצר פסקי

* * * *

r והוקרה לאמי מורתי הרבנית מגזע תרשישים מרת תמר בת הרה״צ רבי משה ^ י. תרוה נחת ואושר בבריאות הגוף והנפש מכל יוצאי חלציה ותראה אות• עולים ^ ״לה העולה בית אל. ^ ז לנו״ב הרבנית בת שבע תחיי העוסקת במסירות בחינוך בנוה ישראל לתורה %¥H .אה

# * * * v1׳

יכו כל הרבנים הגאונים, האברכים היקרים והתלמידי חכמים הנכבדים אשר שמעו !ו ונתנו בנושאים המדוברים בםפר ואשר השתתפו בשיעורים בכולל ערב שית,

; מוצאי שבת, כולל יום ראשון בכולל "טוב", בכולל "שובה ישראל", בכולל ^

־ש לתורה" ובכולל בין הזמנים. יחד איתס התבהרו ולובנו הסוגיות המופלאות אשר !ותיה• מסוכמות בספר הנוכחי. יתברכו מפי עליון בכל הברכות הכתובות ומוזכרות ^ ־ה ויזכו לרוב נחת ובכל אשר יפנו יצליחו. &3'IV * •i* * * * »׳vl£

-בו בל המסייעים ומעודדי• ומדרבנים להוצאת הספר לאור ובמיוחד היוזם בעל ^

ijt רוח נדיב הלב והנפש אשר דרבן והשפיע להוציא לאורה ספר הלכה אודות רופאים אות ע״פ התורה הקדושה, הברכה וההצלחה תשרה על כל פעליהם של כל %

ורים לספר זה ברוחניות ובגשמיות בקרב כרם בית ישראל כמובטח לעומקי• ה וביראה לשם שמים. %

בעזה״י, שנה התשס״ג

"וכלכל דבריו במשפט" ^ לפ״ק תהלים קי״ב ה. ^

פ לעילוי־ בשמת יהא נא ספר זה ג התינוק

ל ״ ז א ר ז יצחק בן הדייר ע ת.ב.צ.ב.ה

הסכמות מדגנים הגאונים זצ״ל[ ם י מ ד ו ם ק י ר פ ו על ס יתג ת נ ו מ כ ס ה ה ]

לפי סדר א-נ

»ן דגי בן ציע אבא שאול זצ׳ילוסף״ .M ישי כת ״פירוד י

פעיה״ק י רושת ״ו, טז כסלו השייך

:וד מע״כ הרח״נ מעו״מ חו״ב רבי מיכאל פרץ שליט״א בקה״ק ור״כ טוב מקסיקו.

• רג וכט״ס. ו

.מתי לשםןע שכבי עזרך ספר בהלכות בישולי עכו״•, וממה שקראו לפני נכחתי שערך את 1 כצורה יפה דבר דבור על אופניו בבקיאות נפלאח ובחסכרה נאותה כיר ה׳ הטוכה עליו.

ראי בל״ס שדבר בשעתו מה טוכ, אשר דינים אלו נצרכים מארד היום בדורינו ובפרט בחוצה יש תועלת גדולה בבירור הלבה יו למעשה.

ני מברכו שיזכה להמשיז להפיץ מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהרחיב גבולות הקרושה :ריות גופא ונהורא מעליא אמן.

irpr החותם לכבודה של ינודה ולומדיהל ו א א ש ב ן א ו י בן צ

ו יבי שלמה זלמן אוירבך זצ״ל * ׳״ק ירושלים תובב״א

ה, יום כ׳ ניסן תשל״ט.

r למראה עיני ספר ״אחלי שם״ שיעורים על מסי שנאסרו בישיבת שובה ישראל וראיתי ־ו ראש הישיבה שליט״א מבאר יפה דברי רבותינו הראשונים והאחרונים בסברות נכונותב ו ת כ ו ב ת ר א ש ס א י ר ו ע י ש ל ח :\עס ודעת אשר על כן גם ידי תיכון עמו להדפיס כ ןית לן לאחזוקי טיבותא לחרב המחבר שליט״א על זח שהוא מרביץ תורה בישיבה וכר ולבי יו ברכה שנותן התורה יהא בעזרו ולהמשיך עבודתו כקודש ויצליח להעמיד תלמידים הרבה

נ ברכה בעמלו בפרי הילולים וכוי ולהרבות דעת די ותורתו.

ן א ג ו ג ׳ י ו ן א מ ל ה ז מ ל ם ש א נ

גאו! רגי משה פיינשטיין זצ׳יל ימ תפארת ירושלים

:יא יארק

נה ראיתי כמה גלימות מהספר אהלי שם על כבא מציעא מאת הרה״ג ר׳ מיכאל פרץ שליט״א, ר מלא חידושים ובאורים על המסכת וכדברי רבותינו הראשונים והאחרונים. ויש שם דברים r ונכונים נאמרים בבינה ובהשכל וראויים להעלותם על שלחו מלכי רבנן. וגס ראיתי שגאוני• ד ו ק בשבחים את ספריו, אשר על p אני מברכו שיצליח בספר זה כמו שבבר הצליח בספרו ה שם על כתובות וגם יזכה להוציא עוד חיבורים על שאר מסכתות. וראיתי כמה קונטרסים ממנו

. • ,א בתרא וגם על פסחי ג״ז באתי עה״ח לכבוד החורח ולככור המחבר שליט״א ביום כ״ג טבת שנת תשמ״א בטא יארק.

ן י י נ ש ט ה פ ש מ

:גאון רני יהודה צז־קא זצ״ל אש ישיבת ״פורת יוסף״

יום ט״ז כסלו תש״ן ברכות לראש משביר

'כבוד ידידנו ואהובינו ;גאון המפורסם לשייט ולתהילה

־בי מיכאל פרץ הי״ו

יאש ישיבת ״שובח ישראל״, ומנהיג קהילות קודש בהצלחה רבה בארגנטינה ועתה בעיר יקו.

עתה מאד שמתנו לראות שאתה מדפיס ספר חשוב על דיני בישולי גויים. דבר שנחוץ עתה מו ובפרט בחו״ל.

;מחבר הארין והרחיב כיד ה׳ חטובה עליו מראשוני• ואחרונים וזה מלבד הספרים הקודמים :ר על כמה מסכתות הש״ס שנתקבלו בחיבה ובשמחה ביו לומדי תורה. ממש אשרי יולדתו.

חננו מברכי• אותו שיצליח מאד בהנהגת הקהילות כשם שהצליח בעבר וכן להפיץ מעיינותיו• וחידושים רבים, לשמחת כל לומדי התורה וקהילות הקודש. י ספר

• ושנות חיים וכט״ס. • על ממלכתו ויצליח במשימתו הקדושה באורך ימי אריד ימי

בברכה נאמנה ח־ יד י ומעריצו

א ק ד א צ ד ו א י

]ין רני חייס שניאיד קוטלר זצ״ל .׳ מדרש גבוה קאוד, נ. דז.

׳ה. :חתי לראות את ביכורי חידושיו של ידידי האברך כמדרשו, הרה״ג הנעלה סוע״ח, יקר רוח, ר׳ מיכאל פרץ שליט״א, ר״מ בישיבת ״שובה ישראל״ - מהמעט שהספקתי לראות נוכחתי כי ;לפל בחכמה וגו״נ באמונה בדברי רבותינו הראשוני• והאחרונים, וידיו רב לו להעיר ולהאיר עניינים בעומק העיון, וברוחב וההיקף בסברא ישרה ובטוב טעם ודעת, ומבין כותלי חיבורו

יגיעתו בתורה בביקוש האמת ושאיפה להכנס לפני• בשעריה.

כנף הארץ זמירות שמענו, שזכה להרביץ תורה בקהילה המעטירה שובה ישראל אשר דגלה להשי״ת ותוה״ק, והס בעמצס אות ודגם להורות תשובה לרבים, ועדות לישראל לקיום חה כי לא תשכח מפי ורעו, - אשר את ניצניה, זכינו לראות בדורינו, ועדיין מפעם בלב רושםל חנוכת הבית של הישיבה הקד׳, - באווירה הספונה מסירות ת • אצלם לפני חמש שנים ל

^רות לתוי״ש, ומגמת• לגדל בניהם על מבועי מעיינות הנצח.

,!on בו הברכה וההבטחה לעמלי תורה, שיהא במעין המתגבר וכנהר שאינו פיסק, ילך מחיל \ ויעלה מעלה מעלה לגאון ולתפארת בכרם כית ישראל.

.v׳tv לכבוד התורה, ח׳ לס׳ מקץ, ד׳ דחנונה התשל״ט.

ר ל ט ו ו ק ו א י ג ט ש י י ז ף י ס ו י בלאאמו״ר הגר״א קוטלר

גאון רבי משה שטין זצ׳׳ל ב״ד דעברעצין ונייחייזל יצ״ו עהמ״ח שו״ת באר משה ח ״ח

רוקלין יע״א

צזהי״ונ ן הובא לפני קונטרסים נאים גם יפים מלאים על בל גדותיהם בבקיאות רב מדברי רבותינו• על דיני בישול עכו״ם בבקיאות רב ובבירור מופלא לא הניח קרן יוני• ווזאחרווים, קונטרסי

שלא הביא בספרו וכל מי שרוצה לדעת רעת רבותינו והסכמתם ימצאם, בספרו.

זעולה על כולנה פסקו על המאכל הנקרא טורטיו׳ה ויישר כוחו וחילו לאורייתא של המחבר• ספרו דיני בישולי זרב הגאון המופלא ומופלג בתו׳״ש מו״ה ר׳ מיכאל פרץ שליט״א וקרא ש

! כי כשמו כן הוא בו נמצא מבורר הדק היטב כל דיני בישולי עכו״ם.

x1־ הוציא לאור עולם ספר יקר ונפלא מופלא שבערכין ״אהלי שם״ על הש״ס אשרי לו ואשרי שזכה לכן ומדזכה לנפשי׳ רוצח לזכות את רוחב הציבור ולהעלותן על מכבש הדפוס בדי ־רו בבי מררשא ובכל בתי ישראל הנוכרים שלא להכניס לבית• דבר שאינו ראוי, וצלח ורכב

ר אמת.

וע״ז בעה״ח אור ליו• ו׳ לסי ויצא שנת תש״נ לפ״ק פה ברוקלין יצ״ו

מזץול שטעון אב״ד דיגברעצין«צ״י

הסכמית הרבנים הגאונים שליט״א

ואל תלוי יאינר •זב״ ד ור״מ

־ון מאיר, בני ברק

ב״ה, יום ב׳ לס׳ וארא תשמ״ז לפ״ק

חתי להעיד באהבו! על כבוד הרב הגאון המושלם סובא בתורה ויראה מושלם במידות : כש״ת מוהר״ר מיכאל פרץ שליט״א ראש ישיבת ״שובה ישראל״ ב״בואנוס איירס״ 1ה - שהיה במחיצתי כמה וכמר• פעמים וראינו הפלגתו בתורה ויראה, וגם לבו ראה חרבה

ג• בשאר חלקי השו״ע. :הוראה. הוראה שימושית בהלבוז* גדה וכוי ו

קוה בעזה״י שיוכה להורות הוראות בסייעתא דשמיא פי יורע היסב לברר שמעתתא אליבאם כבוד תלמידי נא פאשר יעידון סמ־יו וקונטרסי! אשר כתב ובירר להלכה, וכאשר מעיד נ

ר הגה״צ ר׳ משה הלברשטא• שליטי׳א מעיה״ק ירושלים ת״ו.

ע״ז בעה׳׳ח מצפה לרחמי ה׳ו נ ז א ו י ו ל ל ה א ו מ ש

יב שלום משאש יב הראשי

^ש אבות בתי הדין ־ושלים

גש לפני ספר יקר מכל יקר ״אוצר פסקי המועדים״ מעשה ידיו להתפאר, של הרה״ג המפורסם תהילה, בספריו על הש״ס וההלכה, ור׳׳מ בישיבת שיבה ישראל בארננטינא, ונשיא וראש

; כוללים במקסיקו, שיצאו מהם הרבה תלמידיה, ה״ה מוהר״ר מיכאל פרץ שליט׳׳א.

*פר אוצר כמשמעו, מלא וגדוש בהלכות של כל המועדים, עם באור כל הלכה ומקורותיה, וכל נאמר בה מפי סופרים ומפי ספריס, לא הניח פנה. ומבאר ומנתח יפה דברי הראשוני• ני• עד רבני וגאוני זמנינו בסדר נאה ויאה, בסברות ישרות, וטוב טעם ודעת, עז־ לאסוקי

תא, אליבא דהלכתא.

:כר יצא מוניטין שלו בהרבה ספרים שהוציא לאור ככר, ושיבחוהו רבנן חיליה לאורייתא. מכל ברכתא, והי ישלח עזת מקדש, להפיק זממו הטהור, ולהמשיך בדרכו להפיץ מעינותיו לזכות את הרבים, ברד ה׳ חילו, ופועל ידיו תרצה, בבריאות איתיח, ונהורא מעליא, וכל אשר

יצליח.

.v׳n החו״פ ירושלים עי׳׳ה ב׳יו• חי תמוז תשנ״ח לפ״ק

ס ״ ע״ה שלום משאש ס

רב ז־ב שוורצמן אש ישיבת בית התלמוד ירושלים

סייד, כ״א מנחם אב תשמ״א

נה כבוד ירידי הנעלה הרב הגאון הגדול המפורסם מוהר״ר רבי מיכאל פרץ שליט״א שכנר• וגם חיבוריו בהלכה על בישולי עכו״ם :זמו חבוריו על מסכתות מסדר נשי• נזיקין קדשי

ה לנכרי ודיני ברכות.

זנה בא בחיבורו החדש על עינייני איסו״ה במסי חולין עיינתי בכמה עניינים וראיתי שנתעטק ־ ראשונים ואחרונים כדרכו בחיבוריו הקודמים שחודר לעומק דבריהם ומחפש ומתיגע להגיע :ת הדברים הן בנוגע לעניני הלכה והן בפירושי הסוגיות בכל מקום נראה יגיעתו להגיע להאמת

ר הדברים.

זדה להמשיך ביגיעתו בתורה וימשיך בעבודתו בהרבצת התורה וירבה גבולו בתלמידי• שומעי ויראה אותם בשגשוג• בעלותם בתורה וי״ש וחן בספריו היקרים בהלכה ובאגדה, ורבים ייהנו

תורתו.

הכו״ח לכבוד התורה והעמלי• ב־־;

; מ צ ר א ו ו ב ש 1

א

הקדמה השפעה

: שבת (דף פט עמוד בי) : ״אייר חייא בר אבא, אייר יוחנן, ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו. דבתיב (הושע חבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה, ואהיה להס כמרימי עול על לחיהם

•*ליו אוכיל״. ע״כ.

י ז״ל פירש: ״בשלשלאות של ברזל. כדרך כל הגולים שהרי ע׳׳פ גזרת גלות לשם. בחבלי אדם. בשביל חיבת האדם משכתים למצרים בחבלים ולא *לאות. כמרימי עול על לחייהם. כאדם הסובל ומסייע לבהמחו להרים עולה צווארה בלווכין ובמקלות. ואט אליו אוביל. הטיתי לכס כח להכיל את

r המלך. ע׳׳כ.

,׳. ניחא, ליעקב אבינו זכותו גרמה לו, אבל השבטים שמכרו את יוסף מדוע

ז מזאת. לפי המציאות, הסיבה לירידה הנוחה למצרים נבעה ממכירת יוסף. ז שמכרוהו התמנה למשנה למלך והיה ביכולתו לשלוח להם עגלות לותם לארץ גושן, בתנאים נוחים. והוא תמוה - היאך יתכן שממעשה עבירה ת יוסף תצא הישועה שיעלו במנוחה, ויתישבו, יישוב שליו ונוח בארץ גושן.

לומר, ירידה זאת למצרים בעגלות, ואח׳׳כ אותו יישוב במנוחה ונחת בארץ רעה טמון בה, ועדיפה להם היתה האופציה האחרת לעלות בשלשלאות . אילו ירדו בצער, בכבלים על רגליהם וידיהם. היו מתרחקים מהמצרים. מה שמסמלת ארץ מצרים, כך שהיו מקשרים את הסבל של ירידה בצער 'שלאות של ברזל לתרבות מצרים, וממילא היו מתעבים זאת ולא היו יורדים

י שערי טומאה.

־ה למצרים בעגלות המלך, בהרגשה נוחה וגעימה גרמה להם להרגיש ריס וטומאתם אינם מתועבים. קישרו את ההנאה והשמחה והנוחות גם

:ות מצרים, וממילא לא התרחקו מזאת, ושקעו במ״ט שערי טומאה.

ת יוסף גרמה לעליה הנותה והנעימה, והיא הביאה בעקבותיה להעריך את ם ותרבותה, וכך לבסוף לשקוע בטומאה הגדולה של מצרים. מרשעים יצא

ו״ע סימן קי״ז נפסק שאסור לסחור במאכלים אסורים מ! התורה, כגון לקנותק ר ולמוכרו. והטעם בפוסקים משום שמא יבוא לאוכלו. והרמ״א פוסק שם. ו

אכיל את פועליו במאכלים אסורים אסור.

;ןשה השייך שם. ומ״ש מהא דמוכת בע׳׳ז ס׳׳נ: שהאיסור להאכיל לפועליו, אם חייב להם דינר של מאכל הוא רק אם נושא ונותן ביד. שהרי הוא כאילו סוחר ז, אבל משמע שלהאכיל לפועליו ישירות מותר. ותמוה הרמ״א ז״ל - וצריך יר שהטעם המסתתר מאחורי איסור סחורה במאכלות אמורות הוא הריות >\כר וההבאה מהאיסור. ואז הוא מחבב את האיסור ועלול לבוא לידי אכילתו, כ גם להאכיל לפועליו מאכל לא כשר הוא יותר משתלם כי הוא זול יותר. :זילא נהנה הוא מכל זאת, ולא כן אם התחייב בשוה דינר. הרי שוה דינר חייב, ן הבדל אם יוסיף או יגרע, אם יתן אוכל כשר או טרף, וממילא אין לו הנאה •כ מותר. שלא כן בשאר אופנים שהוא מרוית הוא מקשר את שמתת הריוח

אכלים האסורים, כיון שמהם יצא הריות, וע׳׳כ אסור.

כ הקונה ומוכר במתיר שוה ולא מרויח או להיפך מפסיד - מותר שלא תשוב חורה, ואין לו הנאה מהמאכלים האסורים ולהיפך הפסיד מהם, וממילא יתרחק

ם.

דם יוצא לנופש, איך הלכו לתופשה בזמן שבית המקדש היה קיים, היו עולים :ל, עם המשפחה ונשאו אתם את כסף מעשר שני, וכסף זה תייב לבזבזו ׳ושלים כלומר שמחת התופש, שמחת הבזבוז היתה מוקדשת לעליה לרגל, והם שרים את הנוחיות הנופש, המרגוע עם הכהניס בעבודתם והלויים בדוכנם, וכך וך הרגשת שובע ונותות רואים את הכהנים מושפעים מהם ומקבלים מוסד

ל.

יוצאים לתופשה הלב מתרתב הטיטואציה מעוררת שמתה וקל לקבל השפעה ל נראה לו יפה ונעים ללא מתת וללא עול כשעת האושר, וע״כ אם יזכה לנצלו mt כהנים בעבודתם, הרי נכנס ללבו שהקדושה היא נעימה ומשמתת, כי

דם מסית את מצבו למה שהוא רואה.

ןב אבינו בפגישתו עם יוסף קרא קריאת שמע, מטרתו ומגמתו היתה בשעת מתה וההתרגשות העצומה של הפגישה להראות ליוסף הרגיל בבית פרעה !ך נראה יעקב בקריאת שמע, ובשעה מופלאה ומיותרת זאת ההשפעה גדולה ר. וכתוב שיוסף בכה כפלים מהתרגשות לראות את קריאת אביו. הוא קישר שעת השמתה לקריאת שמע, לקבלת עול מלכות שמים ועול מצווות, כך היא

פעת המצב על האדם.

ג

סימן א במשקים שנתגלו

יור׳׳ד סימן קט״ז

ל הטי ם ו ה ה נחש מ ת א ש מ ן ש נ ם דח״שי י מ כ ם ח ו ר ס ו א ל תג ין שנ. תר ם בינינו מו י י ם מצו י ש ח ר. ועכשיו שאין נ איסו

א ם ל ם, א קלי לת ידים מי טי ל לנ ב ם בזה, לגבי שתית. א רי מחמי ו נחשים.

ר לקידוש. ו ס א ל ר ו י מ ח ה , יש ל ו נ ת בזמני ט ע ו לו שעה מ גולה אפי

ות וביאורים:

י׳ע סימן קט״ז ם״א: ״משקים שנתגלו אסרום תכמים, דתיישינן שמא שתה :והם והטיל בהם ארס, ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר. ע׳׳כ.

הרי הלכה רוותת (ביצה ה.) שכל דבר שבמנין צריך מנין אתר להתירו, ואף שנתבטל הטעם לא בטלה המירה.

מתחילה לא גזרו אלא במקום שהנחשים מצוים, ובמקומות שאין נחשים t לא גזרו עליהם מעיקרא, ולכן בזמן הזה, שאין נחשים מצויים חשיב ם שאין נחשים מצויים, 1־ע׳׳כ מותר. וכן כתב הבית יוסף (סימן שלט). והוא

:תוס׳ ע״ז לה. ד״ה חדא, עיי״ש.

הא בביצה (לו:), איתא: ולא מטפחין ולא םספקין ולא מרקדין נזרה שמא כלי שיר, ע״כ.

t׳ ביצה (ל.) כתב, (בז״ה חנן), אין מטפחין ואין מרקדין, רש׳׳י שמא יתקן כלי ומיהו לדידן שרי, דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למיגזר,

:ידידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למיגזר. עכ׳׳ל.

לנידון הנתשים, וכפי שכתב הב״י סימן שליט. ה ע׳׳ז הגאון מלובלין בשרית תורת חסד(חלק אריח סימן י׳׳ז אות וי), כי מה יערוך בין זה לבין משקים מגולים, והרי שם אף מתחילה לא גזרו אלא ם שהנחשים מצויים, ובמקומות שאין נחשים מצויים לא גזרו עליהם רא. ולבן גפ בזמן הזה יש להתיר מטעם זה. אבל כאן שהגזירה דשמא יתקן ויד, היתה שייכת בזמנם בכל מקום, שבודאי לא שייך בזה חילוק מקומות,

י היא גזירה מוחלטת כשאר כל גזירות חכמים, שאף כשנתבטל הטעם לא לה הגזירה. עכ״ל.

•ן מבואר, אמאי לא שיין חילוק מקומות בזה, והרי יתכן, שיש מקומות שלא יך שיתקנו כלי שיר. ודו״ק.

כן עיין בספר יחוה דעת (סימן גח) שהוכיח מהריטב״א שיש חילוק מקומות

נה הריח, הרי״ף, הרמב״ם, הרא׳׳ש, המאירי, וכן פסק השו׳׳ע סימן שליט ס׳׳נ סרים לרקוד ולמתות כפים, שמא יתקן כלי שיר.

אידך גיסא גבי משקין מגולי! מתירין, ומשום שאין נתשים מצויים בזמנינו. ׳ע. כדש הא מהא, והרי הבית יוסף עצמו כתב שיש שס״ל שדמי למשקק

ולים.

ל, דמשקין מגולין שהטעם לאסור הוא משום סכנה, שמא שתה מהן נחש הרי ור, שתלוי במציאות, ומתחילה לא גזרו במקום שאין נתשים. שלא כן, בריקוד חיאת כפים, שהוא מטעם איםורא. ותקון כלי שיר תלוי בדעת, הרי מן הסתם ל מקום יש בעלי דעת שיכולים לתקן כלי עויר, אלא שלא נוהגים בפועל, אבל ״פ יכולים. וע״כ גזרו בכל מקום, שלא כן גבי נתשים שתלוי במציאות והוא רק

!יום סכנה, לא אסרו כשהמציאות משתנית ולא שייך נתשים. ודדק.

והנה בשוי׳ע ארח סימן ערב סעיף אי. כתב: אין מקדשין על היין שריהו רע, דג דריחיה וטעמיה חמרא, ולא על יין מגולה, אפילו האידנא דלא קפדינן ילוי. ע׳׳כ. וכתב המ׳׳ב ט׳׳ק ג׳ הטעם משום הקריבהו נא לפחתך. מיהו אם עמד גה מועטת מגולה אין להקפיד האידנא כ״ז שלא נמר טעמו וריחו. וכתב הת׳׳א וקא במקום שהיין ביוקר דלא קפדי כולי האי בגילוי מועט, אבל המקדש על !וכר יהא זהיר בזה, ונראה דבאין לו אחר אין להקפיד בדיעבד גם בשכר כמו

ין. עכ״ל.

הלכה זאת יצא לנו שתי הלכות למעשה בזמנינו. !כה ראשונה: שבימינו שהיין זול יש להחמיר וגס בגילוי מועט יש לאסור אם יש

אחר.

!כה שניה: שאע׳׳פ שהתירו משקין גלויין, עכ׳׳פ אין זה משובח שעל כן קרי 1יה הקריבהו נא לפתתך. וממילא שראוי להיזהר בזה. ואם שהה לילה שלימה

סל לקידוש אע״פ שלא נמר ריתו וטעמו. וכשהיה מועטת לא קפדי בדיעבד. וכף זיים ס׳׳ק ה׳ כתב שגם להבדלה יש לאסור.

וסיף שם אם הכלי של יין מונח בתוך שידה תיבה ומגדל אע׳׳פ שהכלי מגולה t הם סגורין אינו נפסל בכך, אלא א״כ נמר ריחו וטעמו.

ה

. וביי! של ז' י קידש בדיעבד ביין מגולה, עיין כף החיים סימן ערב ס״ק י יש להזהר בזה ביותר שהשטן מקטרג.

:גליון מהרש״א. שרע סימן קט״ז ס״א, כתב: ויין מבושל אין בו משום גילוי :דייה כוי דיי דאין נקרא מבושל עד שירתיח ופשוט הוא ולא כתב ראיה, ראיה ממ״ש הב״י לקמן: כ' עוד הרמב׳׳ס דיין וכוי שהיו תמיי כ״ז שההבל :?הם אין בהם משום גילוי שזוחלי עפר מהיראים מן ההבל, ירושלמי. וא׳׳א

ודם שירתיח כל שהוא חם מקרי מבושל למה לו טעם ההבל. ע״כ.

א׳׳כ יין מבושל שעתה לית ליה הבל נמי יהא בו משום גילוי, שהרי כתב ־אים מן ההבל הא אין הבל נאסר. ודו״ק: וא״כ גם יין מבושל יש לאסור.

מן ב סי בבשר ודג יחדף ב ז סעי ט סימן ק

ה לצרעת. ש ק חד מפני ש דנ בי ל בשר ו ו כ א א ל ל 'יך ליזהר שם א ו בששים. ואצ״ל ש לבטל ף ו סי ר להו ת ו ב בשר בדג מ ר ע ת ;n ה

. תר מו ל ו ט א ב ם הרי הו ך ששי ה לתו ל י ח ת :ל מ

ןורות וביאורים:

שרע סימן קט׳׳ז, בי. "צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד ספני שקשה :רעת". עכ״ל.

ריך בידור, האם מהני לזה ביטול בששים.

דרכי משה. (ב) כתב: ״ באיסור והיתר הארוך כלל כיג דין ז, בשם מרדכי ואשריי יק אין מעמידין, דבל דבר של סכנה בטל בששים כמו שאר איסור, ומיהו גם בש בעי ששים, עכ׳׳ל. ודבר תמוה הוא דהא חיישינן לגילוי אפילו בארבעים

nt מים, ואי אפשר שלא יהא ששים אף אם נחשים שתו ממנו. עכ״ל.

ט״ז סימן קטז ס״ק ב׳ כתב: וכן כתב במהרי״ל שלפוחית מדג שנפלה לקדירת וור ונתבשל שם ואסר מהר׳י סג״ל הכל משום סכנה ער׳ל. משמע דלא מהני ם',

ומירא סכנתא םאיםורא. עה׳ל. והעתיקו הבאר היטב.

ש״ך בנקודות הכסף, כתב לתרץ ודל: ולינ דלק״מ דשאני זיהרא דנתש דמקלי !י טובא, וגם במהרי״ל י׳׳ל דלא היה ם', וכן נראה דלא מחמירינן בסכנתא טפי ;איםורא אלא בספקא, אבל היכא דאיכא ששים דנתבםל בודאי, לא מסתבר כללp כתוב בספר אפי רברבי דף מ״ו ע׳׳ב, דבר שיש בו ולק בין איסור לסכנתא, ו

:נה כגון דגים ובשר בין לת בין יבש מתבטל בששים. ע׳׳כ.

ה שדחה השייך הראיה מהמהרי״ל שאיירי שלא היה סי. הקשה הפתתי תשובה ימן קט״ז ס״ק ג): ״ ולפע״ד נראה דמ״מ הוכית הס׳יז שפיר דאי תימא דבאיכא גזים שרי, ולהכי אסר מהרי״ל משום דלא היה טי, וקשה למה לא צוה שיוסיפו • ס׳ כדי שתתבטל הטעם של דג. דאף דבאיסוריס אסור להוסיף משום מבטל סור לכתחילה כדאיתא בסי׳ צ״ט סעיף ו׳ מ״מ הכא בודאי לא שייך מבטל איסור זרי אין זה איסור רק כ״ז שמרגישין הסעם של דג בקדרת בשר לא יהיה עוד :נה, אייו דאף באיכא ששים אסור. ע׳׳כ. ולבסוף פסק: ומ״מ לדינא העיקר

ותשובות הנ״ל דבטל.

ז

לחקור האם איסור אכילת בשר ודגלם הוא מהתורה או מדרבנ(. היק לעצמו אסור מן התורה, עיין בשרת הרשב׳׳א (סימן תריו) ושרית הר״1 לב אות בי) שכתבו שאיסורו מן התורה. וכ״כ האחרונים לדינא, וא״כ גם דידן נימא שהוא סכנה לעצמו ואפילו שאינו סכנת נפשות יהא איסורו מן

־חות דשמא כשאינו מכוין להזיק לעצמו רק להנאתו אין בזה איסור מן ; וגם ספק שמא אסרום תכמיס מספק ולא מתן ודאי. וגס ספק שמא בזמן שתנו הסבעים ואין בזה כ״כ סכנה, והרמב׳׳פ השמיס דין דגים שצלאום עם יגם יש מי שאמר שהאיסור רק בדג ביניתא שהוזכר בגמרא ולא כל דג, וכן בצליה ולא בבישול, ומכל הני ספיקי שעוררו האחרונים נראה שיש לומר

איסור מדרבנן.

*ם כבר התערב יהא מותר להוסיף לפי השרע ירד סימן צט סעיף וי. ככל דרבנן שהתערב, שמותר להוסיף.

ל שכיון שכל איסורו מדין סכנה ולא איסור דרבנן אין לאסור לבסל, שהרי סכנה ולא איסור. ואין טעם לגזור עליו.

1ית לן סייס בזה להתיר ולהוסיף, והוא שמא איסורו מדרבנן, ומותר לבטלו. אפילו תימא שהוא מן התורה מותר לבטלו כיון שהוא סכנה ולא איסור.

ז כל הני ספיקות בראה שיש לסמוך על המקילים להוסיף, ואפילו לבטלו לה נראה שיש מקום להקל, רק מאתר ואין הפסד כלל אין טעם להתיר בזה, ק לצורך גדול, ובמיותר שבימינו השתנו הטבעים וע״כ נראה לסמוך ולהקל להוסיף לבטלו. ומה שהמהרי׳׳ל לא הזכיר זאת, משום שזאת עצה לא ; להוסיף מתבשיל שיתאים למבושל, וע׳׳כ פסק לאסור, ומי שיברר אם

לבטלו שישאל שוב. (ועיין יביע אומר ת״א עמי קפ). 'הלכה יש לפסוק שמותר לבטלו. וכליל.

מן ג סי אוכלין ומשקין תחת המטה

סימן קט׳׳ז סעיף ה

ח רעה ן בכלי ברזל, רו פי לו מחו , אפי ה מ מ ת ה ח כלין ומשקין תן ומתירין בדיעבד כי אין רוח רעה שורה ירה עליהן. ויש חולקי

נינו.

ר בזה. י מ ח ה ם ל ו ק הלכה יש מ

ןורות וביאורים:

פסתים (קיב.), אוכלים ומשקים תחת המטה, אפילו מתופין בכלי ברזל, רוח ה שורה עליהן.

•רושלמי(פ״ח בתרומות) א׳׳ר אמי, צריכין למיחש למאי דברייתא חששין, אסור :יתן בר נש פריטין גו פומיה, ותבשילא תותי ערםא.

ובא בהרי״ף והרא״ש (פ״ב דע״ז), וכתב הריין שם, דה״ט מפני רות רעה ששורה !יהן, וכפי דאיתא בפסתים הנ״ל.

:ל, הרמב״ם (פריק י״ב מחלי רוצת הייה) כתב: "ולא יתן התבשיל תחת המטה ל׳פ שהוא עוסק בטעודה, פן יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהר.

ראב״ד בהשגות השיג: זהו בירושלמי. ומפרשים משום רוח רעה". ומגדל עוז 1: ״ואנו כך קבלנו פירושו כד׳ הראב״ד׳.

רן הב״י ביור״ד (סי׳ קטז) כתב ע״ד הרמב״ם, וצריך לחוש לדי הרין. דתניא :טחים (קיב.) שאפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן.

•כ בשו״ע(סי׳ קט״ז ס׳׳ה) ״ולא יתן תבשיל ולא משקים החת המטה מפני שרוח ;ה שורה עליהן". ע״כ.

"ע, אמאי הרמב״ם כתב טעם אחר, ויש נ״מ לדינא, כאשר הכלי מכוסה וסגור מרי, שאז לטעם רוח רעה יש לאסור, ולטעם הרמב״ס ז״ל הרי זה מותר שהרי

1 יפול שם כלום, שהרי מכוסה הוא.

יל, שכוונת הרמב״ם להוסיף, שלא יתן התבשיל תתת המסה אע׳׳פ שלא ישן 'יה, שהרי עתה עוסק הוא בסעודה, וכפי שכתב הרמב״ם. וא״כ מטעם רות רעה

ט

עם לאסור. ואעפ״כ לא יתן משוס שמא יפול דבר. ולפי זה כוונת הרמב״ם משוס רות רעה. אבל כאשר לא ישן יש לאסור מטעם שמא יפול דבר המזיק

•מש. ודו״ק היטב בזה. ומיושבים דברי הרמב״ם ז״ל.

בשו״ת שבות יעקב ח״ב (סימן קה) כתב, בדבר אוכלין ומשקין ששהו תחת , אס אסורים בדיעבד, נ״ל פשוט שאין כאן תשש איסור. בדיעבד, אלא זהו ז לכתחילה בלבד, וכדמוכת מד׳ בעל העטור שהביא הב׳׳י(יודיד טי' ו), וכן : בב׳׳ב (נת:), מטה של ת״ת כל שאין תחתיה אלא סנדלים, ושל עם הארץ לאוצר בלום. ופי׳ רשב׳׳ם, מטת ת״ת, משום דאמריבן בפסתיס (קיב.) אוכלי! ין תחת המטה אפי׳ מחופין בכלי ברזל רות רעה שורה עליהן, אבל מיטת זנית הוא תחתיה כל דבר ואפילו אוכלין ומשקין. ואם איתא שאטורים גם :ד, למה לא חששו תכמים שלא ליקח אוכלין ומשקין מעי׳ה, והלא חמירא H מאיסורא, אלא ודאי הני הוי אזהרה לכתחילה, אבל בדיעבד פשוט שאין 1 כלל. ולא הוזכרו בשום פוסק שיהיה אסור בדיעבד בענינים אלו, עכת״ד. סכים שו״ת שם אריה (חידד סי' י״ח) וכ״כ בשו״ת ויעתר יצתק (סימן סא.)

זאת אינה מוכרחת שמא ע״ה מניח אוכלין שהוא בשביל ביתו ובני ביתו לשימוש יום יומי, אבל לא כאלו שמתכוון ליתן לאחרים. וע״כ אם נתן או אין לחוש, וגם שמא איכא ס״ס שמא לא אוכלים אלו הנית תחת המטה. י שאלו שהניח שמא אינו אסור בדיעבד, אבל דבר שהוא ודאי הניח, אין

־ בדיעבד וראה להלן עוד.

מרן החיר״א בשיורי ברכה יו״ד (סימן קסז סק״י), דחה ראיות השבות יעקב, ז שאף בדיעבד יש לאסור אוכלי( ומשקים שתחת המסה מפני סכנת רוח וכמ״ש בפסחים (קיב.) אחר דין זה, ת״ר לא ישתה אדם מים לא בלילי ות ולא בלילי שבתות, ואם שתה דמו בראשו, מפני הסכנה, מאי סכנה, רוח

רש.

t אפשר לרוצה לדתות ראיה זאת לדחותה. שהרי גבי אוכלין ומשקין לא טעם זה של מפני הסכנה. וגם לא כתוב אס שתה דמו בראשו. סימן שדוקא ים בליל רביעיות אטור אפילו בדיעבד, ואילו גבי אוכלין ומשקין תתת המטה :ומותר בדיעבד. וא״ת הא בשניהם יש רוח רעה, י״ל שיש דרגות ברוח רעה, ! רוח רעה, של משקין ואוכלין תחת המטה איבה חמורה וע״כ מותר לאוכלם .ד, שאליכ אמאי לא הוזכר בדיעבד וגם דמו בראשו גבי אוכלין מתחת

ז, ודו״ק.

:?נם הרבה אחרונים ביארו שלדעת הרמב״ם דל אין רוח רעה שורה בינינו, •1ין לתוש באוכלין תתת המטה כי אם שמא יפול בו דבר המזיק. וא״כ בסגור

ה אין לחוש.

זתוס' חולין (קז:): מה שאין אבו נזהרים עכשיו מזה, לפי שאין אותה רוח 1צויה בינינו, כמו שאין אנו נזהרים על הזוגות ועל הגילוי, ע״כ.

ם דוח ' יב), שכל מה שהזהירו משו ה (פ׳ כל הבשר סי מ ל כ רש׳׳ל בימ של שמר ח׳׳א עמ׳ ד ביביע או ת וכיו״ב. ועיין עו ו ג ו חי האידנא כמו ז לם לא טכי ז, כו

ח רעה בזמנינו. ם שכתבו שאין רו י ק ס ו ר, הרבה פ

.BK בדעת הרמב׳׳ם איכא למימר שלשיטתיה אזיל (בפרק י״א מהל׳ ע״ז הי׳׳אא ם שהכל שקר. וא״כ ע׳׳כ ל לחשי ת וכשפים ו תו הרו ב בענין השדים ו ת כ :דז) ש

ת רעה. ש לרו

ל ל ת״ת כיצד כ ה ש ט ר הגמ', מ מ א ת מ ב לבאר א ת ת תיים (ב״ב ליה.) כ ר ו ;און תה של ע״ה דומה לאוצר בלום, ופדשב״ם, כל ט ם וכוי, מ י דל א סנ ל ה א י ת ח 1ין תה אפילו מחופין בכלי ס מ ת ה ת ם (קיב.) אוכלין ת י ח ס פ ה, דאמרינן ב זין חחתים הדבר נראה לפי שהשינה א׳ ע ט ח רעה שורה עליהן, וכ׳ הגאון הליל. ש זל רוא ב א ס ח מ וצאת בשעת השינה, ולכן רו ה (ברבות בז:), לפי שהנשמה י ת י מ ו׳ בת שינה על ע ש ל ב א מאהי ם נט׳׳י שחרית, וכשהו ע •יא עליה דאיניש, "וזה טא רות מסאבא", ע׳יכ. , ושריא עליה ההו ת מ ל ה ה א !וכלין, הרי הן כאילו היו בל ם ישן גמ ע ל בזה. ומאידך א ק ה ם ל ו ק א ישן על המיטה, יש מ ם ל א £י זה יצא שגס שבדיעבד ת המטה, ו ת ת ם האוכלין ש רי , ול׳כ אסו א מ ט יאות וכדומה ג״כ מק הלכה מפני ו ס פ , אלא כמובן שאין ל ת מ ם כאוכלין שבאוהל ה !וכלין מותרי

•1נו מדמין.

ם בדיעבד, בסי רי ם או אסו תרי ה מו ס מ ת ה ח ת ם אוכלין ש א - ולעצם השאלה, הן ם שקסםי ו ש ת של קנה, ופרש״י מ מי ת יעקב ת״ב (סי׳ וי) אין שוחטין בקרו ו : ם בעל העיטור, דלפי׳ ז ש ם, וכ׳ הב׳׳י ב י קבו הסימנ נ ן דילמא י נ ה ות״שי זין ממנר דה״ט מפני שרוח רעה שורה מ א לה, אבל בירושלמי ק טתו פסו 1 בדיעבד שחי

א קמן בדיעבד כתב בעל העיטור, דלפ״ז בדיעבד שתיטתו כשרה, ע״ש. ה 'יה, וח רעה, ע״כ. 1 חיישינן לרו

ם בליל רביעיות י ם קי״ב גבי מ י ח ס פ ו ב כחנ ח רעה, כפי שהו ו ר , דיש דרגות ב ל. ה ח רעה, וא׳׳כ חזינן שרוח רעה עושה סכנ ו ם ר , ומשו ה דמו בראשו ח w שם בדיעבד כשרה. וי״ל דיש חילוק בין אכילה לבין מידי בשחיטה צד שני שרה בדיעבד, ובין בך ע״כ ח רעה אסו כל ממש. וע״כ אין רו [רומית שאינו או

המר שיש דרגות בזה וכליל.

נם ל אצל ע״ה, פן יאכילנו דברים שאי ר לאכו ב ח ר ל א דאסו ה ם מ ־ והוכיח שו בב׳׳ב בת. ת ס ת מ ח יח ת ם שהנ כלי א יאכילו מאו מ א חששו ש זוקבים, ואמאי לא ע״כ שבדיעבד מותר. ל א מאיםורא, א ת מ רא ס מטת ע׳׳ה אוצר בלום, והרי חמי

ת ר ש ת היתר, דאמרינן כאן נמצא כאן היה, וכ״כ ב ק ז ר החזקה, ח ת יל, דאזלינן בא איכא . וצ״ע. ה ה פ ר יביע אומר ת׳׳א עמ׳ ק פ ס ס טו), ונד׳כ ב י ח ל ר א ת ם ( : ית ח ת ימא ש ם נ א צר בלום, ו ת ע״ה או ט ת המטה, שהרי מ ח ו ת א שהאוכלין הי בה יש א שז ל א עדיף, א ב קה ת תז , ורובא ו א ב ת 1טה זהו האדון שלו א׳׳כ תשיב כ

א רובא. ו ם אכן ה ;רר א

יא

מן ד סי במאכלים מתחת למיטת נכרי או קטן

ר גם בדיעבד, י מ ח ה טה, ויש ל ת המי ח ת ם ומשקין מ י כל ^הניח אוה ט מ ת ה ח ת מ ן ש ם ומשקי י ל כ א מ , ב ל ק ה ם הצורך יש ל ו ק מ t ב

. כרי ושל קטן

ות וביאורים:

ח רעה ת המטה, מפני שרו ח ם ת י ק ש לא מ ירע קט״ז, הי, ״ולא יתן הבשיל, ו; אפילו מכוטים, ב׳׳י. גל׳כ. כתב הש״ך ס״ק ב עליהם״. ע״כ. ו

בה ס״ק ה׳ . סק״ה. ובפתתי תשו בחדושי הנרעק״א ז״ל, ודיעבד מותר, שבריא ז״ל. דה״ה אוכלין חיי! כמו ם הגר׳ ש ב ב ת ׳ ס״ג. כ ת אדם. כלל ם נ בטפר ביב ע״ז ת א ז׳׳ל כ הו ם אדם, ו ת ו ם שלא ימצא א ו ק מ זרקם ב ס עשה כן י א ות מ א ינא כיון דדשים בה רבים כוי. ע״ש עוד. והנה מ־׳ש דה״ה אוכלין חיין בה של ת״ת כיצד. כל שאין ט ם מ ת א ה ת י א *שמע בגמרא דב׳׳ב דף נ׳־ת. ד

. ע״כ. ם ם כו׳ עיי בפירש״י ש דלי א סנ ל ה א

ר אפילו ו ס א ם ל א, ומרן החיז*א, והרב זבחי צדק, והבן איש הי, תוששיח רעה ששורה עליהם. ם רו :ד, משו

ה ק מ , ו מ ישן על המטה ר כ ר ע ש א ם כ י ה דינם של המאכל ק מ פ ס רר ה מתעונוק. ל תי ה ש ט ת מ ת נחו ת של אוכלים שהו

א ל מרא זו ש ם חו ע ט ים (שבועות ט׳יז: וב״ב נח.) כתב, ש זנה בתגרת חים במיתה, ושורה ד מששי ח ם שהשינה א ת המטה, היא משו ת כלים ת י או

ח רעה שורה עליהם, ע׳׳כ. ל על האוכלים, הרו ־וח רעה, וכשמאהי

ם נכון לכהן ר כ ע (יור״ד סי׳ שע׳׳ב ס׳יב): קברי ע ר ש ב מרן ה ת ך גיסא, כנראה ן נכון להחמיר. ע״כ. ו מלילך עליהם. ובהגה, ואע־׳פ שיש מקילית א מ ו ת ט ו , וכהרמב״ם פ״א מהלכ א באהל מ ט ם מ ר כ , מעיקר הדין אין ע ו ת

מרא יש להזהר. ׳״ב. ורק מצד החו

ם כלי ם האהיל על או ל בעכל״ם. ה׳׳נ א ה ת א א מ ו י״ל, שכיון שאין שייך טם ו ש ר בזה מ ת בדיעבד אין להחמי ו ח פ ל , אין הרר׳ר שורה עליהם, ו ו ת ט ז מ

ד קצא). ו מ ע ) א ד מר ו ר יביע או פ ס עה, כ״כ ב

ה ט מ ת פרי השדה ח׳׳א (סי׳ ד} שכ׳ ש ר ת ש ר ב ס א כ מ ק בזה, ש פ ק פ :קום לא נים. וחזינן דהו כ כמה אחרו כ׳ ת וכוי. ו ו פ י ם אתיזה לקל ו ק ודת לשינה יש מ

r רעה מיותדת, שהוא מטה המיותדת לשינה, ולא תלוי כלל אפילו אם ישן יה באותה שעה שהמאכלים נמצאים תחת המטה, אלא אפילו לא ישן עליה

-P ׳יו אתרונימ אלו הזינן, שהוא סוג אתר של רות רעה, ושמא בזה לא שייך לחלק ו ישראל לעמים. ואף שיש מפקפקים בזה ואוטרים רק אם ישן עליה. עכ״פ נם ייטתם שמא סוג אתר של טומאה הוא, ואפילו לשיטת התורת היים יש לפקפק .nr שינה שהיא אחד מששים שבמיתה יש לה סגולות אחרות ואין לה דין מאה של מיתה, שהרי אין צריך טבילה או הזאה מי שישן, ואפילו יישן ששים :מים, אלא הוא טוג אחר של טומאה ומנין לנו שלגויים אין טוג"חדש״ זה של

מאה.

איה לזה, מהא דמצאנו באור התיים (ריפ תוקת) שכ', שע׳יי שקבלו ישראל את זורה, נעשו לדברים שהרוחניים השפלים (הקליפות) תאבים להדבק בהם, ייוחס תטיבה של קדושה עליונה, ולכן במותם תתרבה הטומאה, כאמרם דל !׳ אדם כי ימות באהל, אתם קרויים אדם ואין עכר׳ם קרויים אדם, עי׳ש. והובא •וו״ת פרי השדה ה״א (סימן די), וכ׳ דה״ט דת״ח מקפידים שלא להנית אוכלים ;שקים תתת המטה משא״כ ע״ה, שהת״ח יש בו קדושה יתירה, וכשהוא ישן צים הקליפות להתדבק בו ושורה עליו ררר, אבל ע־׳ה שאין בו משורש הקדושה ן לרו״ר להאתז בו, והיינו דוקא ע״ה שנזכר בגמ׳ פטתים (מט:), ולא באלו

>1נשיס הפשוטים שמתנהגים ביר״ש, ע״כ.

:״ע, הא פשוט שמומר ומתלל שבת בפרהסיא מטמא באוהל, וכמ״ש הרשב״א זשובה, והובא בב״י ובהגה (ט׳ שעב) ואעפ״כ אינו מטמא לדעתו של פרי הארץ r האוכלים שמתחת מטתו, א״כ חזינן ששני םוגי טומאה הם. ואין להוכית *חד לשני. ודרק. וממילא יתכן להיפך ג״כ שאע״פ שלא יטמא טומאה אוהל ,וי. ואעפ״כ יטמא אוכלין שתחת המטה ומשום שלא שייך זה לזה, והיא בעצמה ־כחה ליסוד הנ״ל שאין הכרח לקשר בין סוגי הטומאות, והרוח רעה היא מסוג תר. וע״כ נראה שאע״פ שאנו מדמין אין להקל במטת גוי מטעם זה. אמנם ספק ו בזה, ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על ס״ס להקל. שמא כל אוכלין שמתתת

.זטה אין מטמאין, ושמא מטת גוי איגה מטמאת.

ם במטת תינוק יש מתירים, משום שאין לו טומאה של רוח רעה, וכיון שיש •סקיס שהתירו בנגיעת קטנים באוכלים למרות שלא נטלו ידיהם. ע״כ יש מקום

זקל.

!כי נראה להלכה, שיש מקום להחמיר ולאסור, אוכלים ומשקים שמתתת המטה ! של נכרי בין של קטן, וגם בדיעבד יש מקום לאסור.

:זנם, במקום הפסד מרובה יש מקום להקל מטעם ס״ס. שמא, בבל מטה מותר ־יעבד, ובמקום של נכרי או קטן יש מקום לספק נוסף להקל בדיעבד. והי יזמו

:וון לאמיתה של תורה.

יג

סימן ה בחלב ובדגים

ה א מ ו גבינה, אבל ח ב א ל ס ח ל דגים ע ו כ א ל ע מ נ מ ה ד יש ל ר פ סם דגימ. ל ע ו >מ לאכ

. ם ג ה נ מ ל ימשיכו ב ק ה ם נהגו ל ז א י אשכנ

רא. סו א מאי ת נ כ א ס ר י מ ר, כי ח הג ראוי להחמי ם מנ ה אין ל

יות וביאורים:

;סימן פ״ז, גי): "דגים וחגבים מותר לאכלן בהלב". ובבית יוסן•: "דגים וחגבים י לאכלן בחלב, ריש פרק כל הבשר (קג:< אסור לבעול בחלב חוץ מבשר דגים ים. וכתב הרין (לז ריש ע״א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכל! בחלב נמי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא. וכך כתבו הרמב״ם (שם והרשב״א (הוה״א ב״ ג ש״ד פה:) דלאכלן בחלב נמי שרי, ומכל מקום אין ל דגים בחלב מפני הסכנה, כמו שנתבאר בספר אורת חיים סימן קע״י עכ״ל.

שמבואר במשנה שמותר לאכול ולבשל דגים בחלב. וריב הראשונים ז״ל הב״י כותב שמ״מ בפועל אין ?אכול דגים מפני הסכנה. ולזה לא הביא מקור.

כתב וכמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע׳׳ג.

רח תיים סימן קע״ג סעיף ב׳ כתוב: בין בשר לדגים חובה לטול (ידים) משום ה לדבר אחר, וחמירא סכנתא מאםורא, עכ״ל. וצ״ע למה התכוון השו״ע הא

:כלל לא כתוב כלל דגים וחלב. אלא בשר ודגים.

בהנה בטור כתב: ואדוני אבי הרא״ש ז״ל הי־ רגיל ליטול ידיו בין בשר ז, דחמירא סכנתא םאיסורא״. ער׳ל. ובב״י כתב שגם הר׳מ כתב כן. ולא וו מהיכן למדו כן. ויראה שלמדו כן מדגרסינן בפרק כיצד צולין(פסחים עו:) i ביניחא דאיטויא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזקיא למיכלה בכותחא, מר יב אשי אמר, אפילו במילתא נמי אסורה, משום דקשה לריחא ולדבר אחר, 1ו רש״י דאיטויא בהדי בשרא, בתבור אחד, לדבר אחר, צרעת. עכ״ל והנה אם ן בדברי רבא נחזי, עודוקא בכותחא אסרה, משום דאיטויא בהדי בישרא, הא •ע שאס היו דגים לחוד היה מותר לאכול בכותחא, וא״כ הב״י הביא ראיה

•ו־ דהב׳׳י יליף שמר בר רב אשי פליג על רבא, גם גבי למיכלא בכותתא, שלרבא האיסור משום דאיטויא בהדי בישרא, ואילו לרב אשי טעמו משום שקשה

יהא ולדבר אחר, וזה איירי גם על ביניתא בכותחא. ולא מחמת הבשר, וכאילו זמר שיש איסור מטעם הדג עם הבשר, וגס נוסף לזה איסור הדג עם התלב,

״ק. והוא דרך אחת.

:נסת הגדולה כתב, שכוונת הבית יוסף שאין לאכול דגים בהלב מפני הסכנה ו שאמרו הרופאים, שיש בזה סכנת צרעת כמו שנתבאר בא׳׳ח סימן קע״ג, פני הסכנה אין לאכול בשר עם דגים, הייה נמי חלב ודגים שיש סכנה באכילתם

c הרופאים שאין לאכלס יחד. ע״כ.

אידך גיסא, חזינן שמרן הב״י, לא הביא די( זה בשו״ע סימן קס״׳ז ששם מקומו, באו״ח סימן קע״ג.

נה היעב״ץ בס׳ מור וקציעה. סימן קע״ג. מביא מרבינו בתיי פרשת משפטים 2ו סכנה לאכול דגים עם חלב, גם בתשובות אבני פז סימן מ״ב מביא מהבחיי,

סיק דאף בדיעבד אסור, אבל בדג עם תמאה שרי.

•ין בשו״ת יתוה דעת חייו סומן מ״ח, והביא הרבה שלו׳ ל לאסור משום סכנה, ׳כ לבני ספרד יש להימנע מדגים עם חלב או גבינה, אבל עם המאה רשאים כול, ובני אשכנז אם נהגו להקל ימשיכו כמנהגם, ואם לא נהגו ראוי להחמיר

;רי תםירא םכנתא מאיסורא, והרי רבינו הבחיי כותב גם כן לאסור.

טו

מן ו סי בזיעת האדם

ף ב׳. יודיד סימן קטז סעי

עת י ת חוץ מז ו מ ם ה ם ס ד א ם שכל זיעת ה ד א עת ה י ליזהר מז ם.

ת ו מ ו ק מ ב ק וירך ו ו ש ו באכילה שלא ליגע ב ה א ל י פ ת ליזהר ב, א לחכך בראשו ל י זיעה, וכן ש ל ם מלמו , לפי שיש ש ם ד א ס ב סי וו לה שבזרועותי ו ם המג ו ק מ ב ו ובפניו ו ש א ר לים ב ו ת המג ו מ ו ק מ

ם זיעה ממש. ם אין ש הקפיד א 1 ,

וח וביאורים:

ירד קט!, די, "צרי־ ליזהר מזיעה האדם שבל זיעת האדם םם המות, חוץ r הפנים". וכתב השייך ס״ק ב׳, וסימן לדבר בזעה אפיך תאכל לחם.

ר הגילה, וביאור הגר׳א ס״ק ו, כתבו, שמקור הלכה זאת מהירושלמי במס׳ ות פ״יז ה״ג, צריכין למיחוש למה דברייחא חששין [כלומר, צריכים לחוש ־ר ממה שהבריות תוששים ואומרים שהוא מסובן] : דלא למיתן בר נש ין גו פומא (פני משה: שהפרוטות יד הכל ממשמשין בהן, ופעמים שיש ם רוק יבש ממוכי שחין, או זיעת אדם שהוא םם המות) פיתא תחות שיחיא. לחם תחת בית שחיו מפני הזיעה, ויש גורסין פיסתהא פס ידו תחת בית י שמא נגע בידו סם רעה}. עוד איתא שם בהירושלמי, כל זיעא דנפקא מבר

ם המות הוא חוץ מדעת הפנים.

£ יוצא, שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים. וצ״ע. הא בשו״ע סימן ד' סעיף כא{ כתב, צריך לזהר בתפילה או באכילה, שלא לגע בשוק וירך ׳ומוה במכסים באדם, לפי שיש שם מלמולי זיעה, וכן שלא לחכך בראשו, במקומות המגלים בראשו, ובפניו ובמקום המגולה שבזרועותיו אין להקפיד,

הב״י הוסיף, והעתיקו המ״ב, ס׳׳ק נג. שמותר ליגע בפניו, וכן בצוארו עד ז. וכתב במחצית השקל, דזה תלוי לפי מנהג המקומות אס הדרך להיות ה שם. וכן ביד עד המקום המגולה שבזרועותיו אין להקפיד, והוא עד הפרק מ׳׳ב ס״ק נד. וכן אם הולך יחף ברגליו, אפשר דהוא בכלל בכלל המקומות לין(פמ״ג םי׳ צב), וא״כ צ״ע הא גם שם יתכן שיהא זיעה, והיא זיעה שאינה

הפנים, וא״כ סם המות הוא, ואמאי אינו צריך ליטול ידיו.

, ה ד ו ע ס ד ב מ ו ע : מ> ש ם ע ש ר ש ז״ל ה ף בי. ו י ע ד ס ׳ ׳ ן קם מ י ס א ב ה ה מ ש ד ק ח ו י מא צ ו י בל כ , ו ו ש א ר ך ב כ ח ו ש ם א ד א ם ב י ס ו כ מ ת ה ו מ ו ק מ ק וירך ו ו ש ע ב ג נ כר שיברך , ו ו די ל י ו ט ל ר ו ו ז ת ך ל ) צרי ה ע י ז ל ו מ ל ם מ ה ש ב י ם ש י פ נ ט מ ת ה ו מ ו ק מ ב ה (ה ע הרי ז ו ו י ת ו ע ו ר ז ב ם ש י ל ג מ ת ה ו מ ו ק מ ו ב ר י ת ך ה א י ׳ע, ה ׳ל. וצ׳ ם, עכ׳ י ד ת י ל י ט נ

. ן כ ו ס ה מ י ז ר , ה ל כ ו א ע ב ג ם י א ת ו ו מ ם ה א ס י t ה

ו י נ פ ב ו ו ש א ר ם ב י ל ו ג מ ת ה ו מ ו ק ל מ ב ב א ת כ , ש ח ן ד׳ ם״ ק צ מ י ם ס י י ח ף ה כ ל, כש א ר ל ה ם ע י מ י ש מ ע ש ב ו כ ץ ל ו א ה י ה ה ש מ ן ד ו ש ל ט ה ש פ א מ י ד ה ע ב מ ש ׳ מ י, ה ל ו ג א מ ו ם ה ן א י , ב ם שער ש ש ם י ן א א בי נ א ש ל , ו ד י פ ק ה ן ל ה אי ל ו ג א מ וה ובנוייז ״ ג ה ש ב ״ מ , כ א מ ה ה ז ש ב ם כן י א א ל , א ת ק ז ה מ נ י ה א ע י ז ה ם ש ו ש ם מ ע ט, א מ ה ו ם ז ו א ש י ה ה ה ע י ז ן ב י ר א י ו א ם ה ט ש ל ו ש ן ש ו ם כי י ל ו ג מ ת ה ו מ ו ק מ , ו ו ק ט״

. . עכ״ל ת ק ז ה מ נ י ה א ״ ו ש מ ר ו י ו א ט ה ל ו ר ג״כ ש ע י ם ש ש ש ו י ל פי

ע ׳ ר ש ת ה נ ו ו כ כ ׳ , וא׳ ר י ו א ט ה ל ו ש ן ש ו ת כי ק ז ה מ נ י א ה רק ש ע י ש ז י רי ש י ׳'כ איי ר י י א . ש ם י ג פ ת ה ע י ז ץ מ ו , ת ת ו מ ם ה ם ס ד א ת ה ע ל י כ ף ד׳ ש י ע ז ס ט ן ק מ י ״יד סו ל י פ , א ה ל ו ג מ ל ב ב , א ת ו מ ם ה ה ס נ י ת א א ת ז ו ר מ ם ל י נ פ ת ה ע י ז ז א , ו ה ס ו כ יהכל מ

. ת ו מ ס ה ה ס נ י ת א ו מ ו ק 1ר מ

, ם י ל ג מ ת ה ו מ ו ק מ ר ב ת ו כ מ ׳ , וא׳ עה י ם ז ן ש י א י ש ר י י א , ש ד ץ עו ר ת ש ל י •אה שת ו מ ו ק מ ב ק וירך ו ו ש ע ב ג ל ־ א ל ה ש ל י כ א ו ב ה א ל י פ ת ר ב ה ז ך ל י ע שצר ״ ו ש ן ה ו ש ' , ה ע י ם ז ש ש א י מ ת ס מ ו ש ת נ ו ו כ . ו ה ע י י ז ל ו מ ל ם מ ש ש י י ש ם לפ ד א ם ב י ס ו כר ת ו ו מ י ת ו ע ו ר ז ב ה ש ל ו ג ם מ ו ק מ ב ם ו י נ פ , ב ו ל י א , ו עה י ן ז י א ש ם כ ו ג ר ס לא א י ו : ה ע י ם ז ש ש ן י כ ם א א ה ש א ר נ . ו עה י ם ז ן ש י א א מ ת ס מ ס ש ו ש מ , ו ד י פ ק ה ין לה ע י א ז ו ה ה ו ל י כ א ו ל ק״ , ו ם י נ פ ת ה ע י ז ו ב ל י פ א , ו ח נ ק ו ל ו א י ד ל י ו ט י ש ל י , ו ר סו ! א מ ת ס מ . ו עה י ם ז ן ש א אי מ ת ס ב א ש ל , א ת ו מ ם ה א ס ו י ה ר ה , ש ם י ל ו ג מ ת ה ו ע ו ־ץ ו ר י ת ל ם ש י צ ו ר י ת י ה ן שנ א בי נ י א מ ק פ ש נ י ׳ק. ו ׳ . ידו עה י ש ז ם י י ס ו כ מ ת ה ו מ ו ק, ת נ כ ו ס ת מ א ה ז ע י ן ז י א , ש עה י ש ז ו י ל י פ ם א י ל ו ג מ ת ה ו מ ו ק מ ע ב ג י ר ל ת ו , מ ן ו ש א, א מ ה ו ם ז ו ש ם מ ע ט ה ה ו ע י ם ז ש ש ם י ם א י נ פ ו ב ל י פ ע א ג י ר ל ו פ י א נ ש ץ ה רו י ז

. ה ר ו ל ת ה ש ת י מ א ן ל ו ו ו לכ נ כ ז הי י . ו ה נ כ ם ס ו ש t מ

מן ז סי זהירות מסכנות

ף ח׳ מ סימן תכ״ז סעי ר ח

רה. ה מן התו ר ו ס ם א ד טה לכל א פשו רה ו ה ברום ה כי א ר ו ס נה א ם אי ד ה לכל א ט ו ש נה ברורה, ואינה פ נה שאי

•בנן.

רה. ר מן התו ו ס כדומה א , בור ברה״ר, ו ה ק ע נ מ

ה ק ו ל בלע ע א י מ ם ש י מ ג א ה ת ו ו ר א ב ח ח מ לו בשר ודגים, שתי. ן יר רק מדרבנ

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר

ם ת א ו ש פ ת ו נ כ ו ס ש ב י ל ש ו ש כ ל מ כ ע ש מ ש ' ׳ מ ף ת י ע , ס ז ׳ ל ן ת מ י מ ס ״ ו ל חע מ ש מ , ו ם י מ ם ד י ש א ת ל ר ב ב ו ע פשך ו ר נ ו מ ש ד לך ו מ ש ל ה ע ש ״ ל מ ר ע ב ו ו ע הד והי). ״ ש ה פ נ ה ה ר י מ ש ח ו צ ו ת ר ו כ ל ה ם (פי״א מ ׳ ׳ ב מ ר ת ו מ ר ו ק מ , ו ה ד ו ת ן ה א מ

ר מ א ם ו ה א ב צ ו י כ ו ו ל ם א י ר ב ל ד ר ע ב ו ע ל ה ' כ ף י י ע ס ב ב ת כ י״עו ש , עי א ס י ידך גת כ ו מ ת ו ן א י כ ד בכך מ י פ ק ו מ נ י ו א י בכך, א ל ם ע י ר ת א ה ל מ י ו מ צ ע ן ב כ ס :י מ

ל ׳ ׳ כ . ע ת ו

׳ ק א ר א פ ו ב מ ש ב פ נ ה ף ו ו ג ת ה ר י מ ר ש פ ס ן ב י עי צ״ע. ו , ו ן ר דרבנ ו ס י א א ו ה ע ש מ. ה ז ך ב י ר א ה ה ש ר 37) מ

ה נ כ , הרי ס ו נכרי ל י פ א ם ו ד רה לכל א ה ברו נ כ ס ה , דכל ש א ו ר ה ד ג ה , ד מ ״ ק ל , דו , א ש ש ש ח י א ש ל , א רה ה ברו נ י ה א נ כ ס ה כל ש , ו ה ר ו ה ן ה ה מ ר ו ס א א י r ה

. ן נ ה רק מדרב ר ו ס , הרי א ם ד ל א כ ת ל ר ר ו ב מ ת ו ר א ו ב ה מ נ י א , ש ה מ ו ד כ !ה ו

ר ה ז ם נ ד ל א כ , ו ה מ ו ד כ ו ו ר צ ח ר ב ו ן ב כ ם , ו ד ל א ל כ צ ל א ב ו ק א מ ו , ה ה ק ע : מ׳ק. ׳ , ודו ה ר ו ת ן ה ר מ ו ס א ו ש נ י כ ד ״ ע

ן ח מ י ס

מתי רשאי להתמיד בדבר המותר ע״פ הלכה.ף ז י ע ז ס ט סימן ק

ו נ י א ו ש ב י ר ק ש מ י ו ו מ צ ל ע ר ע י מ ח ה י ל א ש ר ם ש י נ פ ו א ת ו ו מ ו ק מ. י א

ת אע״פ ו מ א ת ל ה בדי ש ת ו ם א י ט ח ו ש ם ו י ר ה מ מ ת ש נ כ ו ס :המה מב ת ן כ . כ ח ב ו ש ה מ ו הרי ז מ צ ר על ע י מ ח ה ה ל צ ו ר ל ה י כ ר , ה ה ס כ ר׳פ ל ע׳ ב ו ק מ ק על היתר ה פ ק פ מ ם ש ו ש ר מ י מ ח מ ם ש ו ק מ ב . ו ע ר

. ר ו רשאי להחמי נ לה ורוב ישראל נוהגים בו אי

ם ו ש ם מ כ ת ח א ר ו ם ה ו ק מ ו ב , א א בעלמא ר מ ו ם ח ר שו י מ ח מ ל הל טו א בבי ר מ ו ם ח ו ש ר מ י מ ח ם מ . וכן א ר א בלבד, רשאי להחמי ר, ר ם להתי ו ק ראה שיש מ , נ ר ו ס י א ה ר סייג מ ק בתו ח ר ת ה שים כדי ל

. ר י מ ת

: ם י ר ו א י ב ת ו רו ׳

. ר ת ו א מ ו ה ה כ ל ה י ה פ ל ר ש ב ד , ב ר י מ ח ה ר ל ת ו : מ

, ה א מ ו ט א מ י ל ש פ ה נ נ ם ה י ה - ל ׳ א ה ה ה ר א מ ו א ל (ד): ה א ק ז ח : י ( : ז ל ) ן י ל ו : ת בה וא י ל ש פ ה נ נ ל, ה ו ג ד פי ש י ב א בפ א ב ל , ו ה ת ד ע ע י ו ר ו ע נ י מ ת ל כ א א ה ל פ ר ט לה וס ו ס כ ו ר כ ש י ב ת ל כ א א ל , ש י ר ו ע נ י מ ת ל כ א א ה ל פ ר ט ה ו ל ב נ ה וכוי, ו א מ

׳ל. , עכ׳ ם כ ה ח ה ב ד ו ה ה ש מ ה ב י מ ת ל כ א א ל ל ש ו ג ר פ ש א בפי ב א ב ל לם, ו

, ו ר י ת ה ם ל כ ח ל ל ו א ש ך ל ר צ ו ה ק ו פ ה ס ד ב ל ו נ , ש ם כ ה ה ה ב ר ו ה : ש ש ר י ל פ "י די א ש ר ת ש כ ו מ , ו י ת ל כ א א ל י ו מ צ ל ע י ע ת ד מ ת , ה ר י ת ם ה כ ח ה ת ש ו ר מ מר, ל ל. כלו

. ה כ ל ל פי ה ר ע ת ו מ ה ש מ ר, ב ומי

א רקיקין.. ל ו א צי ן גרי י ת ן פ י פ ו ן א י א ה ו): ו נ ש ה (פרק ב' מ צ י ; ב י ת י כ ת מ א ב ו ה, ; קי א רקי ל ן א צי ן גרי י ה ן פ י פ ו ו א י א ה א ל ב ת א י ל ב ן ש ה י מ י ל מ א י ל מ ־ רבן גל א ר ש ל י כ ן ל לל מקי , ו י מ צ ל ע ן ע י ר י מ ח ו מ י ה ך ש י ב ת א י ב ה ל ש ע ה נ ־.־ לו, מ

. עכ״ל. ן , ותררי ן צי ן גדי י ת ן פ י פ ו ת א ו

ל כ ע ״ פ ע , א ו ל י ק ל ה א ר ש ל י כ הרי ל , ו ר ת ו ה מ ה הרי ז כ ל ה ד ה צ מ פ ש ׳ ׳ ע א ח ש : . ו י ד הד צ ר מ ת ו מ ר ה ב ד ר ב י מ ח ה י ל ר ש ח ש כ ו מ , ו ו ר י מ ה זן ה

ט י

י ת כ ל ת ה ח ם א ע , פ ה נ ק ר ה פ ם ס ש , ב ב ת ) כ ו ת ט״ ו ז א קט״ ם ( י נ פ ם ה ח ר ל פ ס, ם י מ ש ם ל ק ר ז ם ו י ג ו ב׳ ד ל ת ש ש ר ה ב ל ו ת ם ו י נ ד ד ד צ ח ם א ד י א ת י א ר , ו ם י י הה, ו ז ה י מ ת ל א ש . ו ב ״ ה ו ע ם לך ל י נ מ ו ז , מ ר מ א ל ד ו ע ק מ , ש ם ל ב ק ד ו ת י ס י פ

. עכי׳ל. ה ר י ב ת ע א ר ו ק ה פ ס א ב ל , ו ה ל י כ ת א א ר ו ק ה פ ס י ב ת ס נ כ א נ ם ל ל ו ע לא ל ז ה א ק ז ח ה ק ש פ ו ס ה א ר ו ל ת ק ש פ ן ס , כגו ד י מ ת ה ו ל נ י ד ק ש פ י ס י ו אי ה ט וק פ ס רי ב י י אי א ד א ו ל , א ם ד ו א ת ו ל א ה ש י ת ו ב י ר א ר מ י מ ח ה א ל ב ו ר ו ש רא, א

. ו מ צ ל ע ר ע י מ ח כ ה ״ פ ע א , ו א ל ו ק ק ל ו

, ה ט י ח ש ת ב ר ה י נ ל פי ש ף ע , א ת נ כ ו ס ף זי): מ י ע ז ס י ן קט׳ מ י ס ע ( ״ ו ש א ב ו ז, ע״כ. ה ל ב א א ל ל ם ש מ צ ל ע ם ע י ר י מ ח ס, מ ןרקי ;

ה מ ה ב ם מ י ל כ ו ו א י א ה ם ל י מ כ ח לי ה ף ג׳): גדו י ע ן י״ז ס מ י ס ד ( י ר ו ע י " ר ב ד , ו ה ס י ח ש ף ה ו ס ה ב ם כ ר פ פ ש ׳ ׳ אע , ו ת ו מ א ת ל ה כדי ש ת ו ם א י ט ח ו ש ם ו י ר ה, ע׳׳כ. ח ב ו ש ה מ , הרי ז ה ר ז ב ד ו ב מ צ ל ע ר ע י מ ח ה ה ל צ ו ר א כל ה ל , א ר ו ס י ו א ן ב יא ו ו הרי ה ל י פ א , ו ר י מ ח ה ל ל ו כ ר י י מ ח ה ה ל צ ו ר ר ה ו ס י ה א ז ן ב י א ת ש ו ר מ ל ת ש

כח.

, ב תי י י מ ו ר ד י ה א ל מ ה חי) ״ ש כ ל י ה נ ברק ש ,א): ( ז (טז ״ , ע י מ ל ש ו ר , י א ס י דך גה י ל ל ע י ב א ק . רב, ל ל כ , א ל א ו מ ר [לפני] ש מ , א ן מ ש ו ב ר י ת ו ה נ י ת ד י ב , רבי וד ה ע י ר ל מ , א א ד מ ן מ ק ך ז י ל ב ע ת א כ נ א בן א ל ל ד ו כ , א ל א ו מ ה ש י ר ל מ ל, אע ד א י נ ] א י מ ו ר ד י ה א ל מ ש ה מ ר ז ת י י ה ת ע מ ש ל ו א ר ש ץ י ר א י ב ת י י ה ש כ ן [ מ t תת א ר ז מ , [וכי א ה י רמ ם ג ש ר ב ] מ ל א ו מ ש ה 1 י ר ל מ . א י מ ו ר ד י ה א ל מ ה ש י ל ערר עה י ם רב ה א ח ש כ ו מ . ו כ . ע״ ל כ א ׳ ו ו ל ת ע ר ט . א א י ש ן נ ד ו ם ר' י ש ] ב ו מ צ ז עח י ר ט כ ה ע״ . ו א ד מ ן מ ק ו ז י ל ב ע ת ו ל כ א ו מ ה ש י ל ה כ ו א א ל ו ו מ צ ל ע ר ע י

. ל י ע ל י ד נ ה ש מ ״ ע מ ׳ , וצ׳ ו מ צ ל ע ר ע י מ ת ה א ל ״ א . ו ל ו כ א ת רב ל ת א י ר כ ה ל ל א

ה ת א א ש ל , א ה ר ו ה ת ר ס א ה ש יך מ א די ל " , ם ה״א) י ר ד נ ט ד ׳ ׳ פ ) י מ ל ש ו ר י ו ב ר מ ^ ל פי ה ע ר ו ה ת ר י ת ה ה ש מ ד ב י מ ת ה ן ל י א ע ש מ ש מ , ו ״ ם י ר ת ם א י ר ב ך ד ר עלי

ת ב ו ש ץ ת ו ר י ת , כ ה נ ו ש א ר ך ה ר ד . ה ם ה י נ י ה ב כ ל ה ״מ ל א נ כ י א , ד י פ נ י א ר ת בת י ל ו ו ל כ א ל ל א ר ש ל י כ ט ב ו ש ג פ ה נ א מ ו ה , ש ן מ ש ר ה ת י , ה י נ א ש ס נד), ש ״ ס א ( ״ת עץ. ו י ב א ת צ מ נ ת, ש י ן ז מ ש , ב א ״ מ ד ן ה ו ד י נ ב , ו ר י מ ח ה ר ל ו ס ז א א ה כלל, ש י 1 ב

ל א ר ש ל י כ ט ב ו ש ג פ ה נ א מ ו ה ן ש ו י ר. שכ י ן תז מ ו ש ת ב ו י ב ת ת ה ן א י ק י ל ח ו מה מ ה ב ל מ כ א א ל ל ש א ק ז ת י ן ד ו ד י נ א כן ב ל , ש ו מ צ ל ע ר ע י מ ח ה י ל א ש ו ר נ י , א לוכ ע״ , ו ו ל כ ו א ל ל א ר ש ג י ה נ ו מ ״ ך ע י א שי ל , ו י ה פרט ר ק א מ ו ה , ש ם כ ה ח רה ב

. ר ת י ה ה ל ר ו ם ה כ ח ה פ ש ״ ע , א ר י מ ח ה וי ל

ה ס כ ר א פ ת ל נ כ ו ס י מ א א ה מ ש , ש א י ד ה ח ו י ה מ ר ק ת מ נ כ ו ס ל מ ת י״ל כ נ כ ^ ו מ צ ל ע ד ע י מ ת ה ה ל צ ו ר ה ה ש כ ל ה ה כך ה ק ס פ ה נ ל י ח ת מ ו ש . א ר י מ ח ה י ל א ש : רם י מ כ ח י ה ל ו ד ג ה ש ן ז ע די ״ ו ש ב ה ת ת כ א ה ז כ ל ה ק ב ר , ש ע ד . ת ח ב ו ש ה מ ז, ר ת ו ן מ י ד ד ה צ מ , ש ה כ ל ה ה ק ס פ ך נ כ ר ש מ י מ , ל ת ו ק י פ ס ל ה כ ב כן ב ת א כ ל , ו ו ר ד

. ד י מ ת ה י ל א

, ל א י ל מ י רבן ג ב ת א י , ב ׳ צי ! גרי ן פתי י פ ו ו א י א ה ל , ט ה צ י ב א ר ו ה ה ה מ ש זי קג כל ה נ א מ ה ; הריצין. ו י ת ו פ י פ ו ת א ו י ה ל ל א ר ש ן לכל י י ל ל עצמץ, דמקי ן ע רי מיא ״ מ ר ץ ה ו ר י ת , ל ם מ צ ל ע ר ע י מ ח ה מ ל ם ה י א ש ך ר א י ה , ו ן ן גריצי י ת י ת פ ו פ א ל ל *

ק ס פ נ , ו ו ב ר ש י ז ן ת מ ו ש ס ה ו ש א מ ו ר ה ו ס א ד ל צ ן ה מ ש ב , ש ו ל ו ו ק ת ר מ ו ח . שו ר ל ו ס נ א ״ ע , ו ר ו ס י ם א י ל כ ו א ל ש א ר ש ל י ל כ ר ע ע ר ע , מ ר י מ ח מ :יד, הרי הל ר ע ע ר ע א מ ו ו הרי ה ד י מ ת פ י . א א י ש נ ה ה ד ו ה ר ע״י רב־ י ת ו ה ן ש מ ש , וכן ב ד י מן ׳ ח ת פ י י פ א א כן, ב ל . ש ר ס א נ ן ש מ ל ש ו כ א ה ל ר י ב מ ע ב ו ם ע ל ו ה כ ה א ש ו ע מר, ול ר ע ו ע ר ה ע ן ו י , א ר י מ ח פ י ס א י ג ר א כב״ש, ה ח ר י ם ט ע ט ו מ ר ו ס י ל א כ :ין, ש, י ל טפ ו ק ר ו ס י א , ש א ח ר י ם ט ע ט ם מ י מ כ ה ח נ ק ת ס ב , כי א ש מ א מ נ י ד ל ב א ר ש י

. ר י מ ח ה י ל א ש : ר

ל ל כ ע , ו ו ר י מ ח א ה י ש נ ת ה י ב ו ש ע ב ה כך ק ל י ח ת מ ת ש נ כ ו ס מ ו כ נ י ד ״ל ש ומא י י. ם י ק ו ח ו ד ל ם א י צ ו ר י י ת נ ש . ו ה ז ה ב כ ל ה ן ה פ ו א א ו ה , ו ו ל י ק אל ה

ן ר ד א ב י ב ת י י י ה ! אנ ו פ ר ת (י:), אייר ט ו כ ר ב ן ב נ ה א ד ר ה י פ י ש ת דרך זו, אה י י י ה א ד ו כ ו ל ד מ , א ם י ט ס י ל י ה נ פ י מ ז נ צ ע י ב ת נ ב י ס י ב״ש, ו ו כדבר ת ו ר ק י ל חק ס פ ל נ א ר ש ל י כ ל ר י ח א ל מ ״ נ י ה לפ , ו ל ת הל י ל דברי ב ת ע ר ב ע ל ש ך ע מ צ ע נ בה ״ ב ם כ י ג ה ו נ ל ש א ר ש ל י ל כ ר ע ע ר ע ו מ ל י א א כ ו ש הרי ה ״ ב ג כ ה ו נ ה . ו ז הלל׳ ר ת , מ ה צ י ב א ד י ה י ה נ א ש , ו ו מ צ ל ע ר ע י מ ח ה ר לו ל ו ס ׳כ א . ע׳ א ת י י ר ו א :א דר ו ע ר ה ע ז ן ב י א , ו א ח ר י ם ט ו ש א מ ל ה א נ י ת א א ה ז כ ל ל ה כ ל, ש א לעי נ ב י ת כ ף דר י ׳ ש ר ה מ ן זו דרך ה י ע י מ ד ד ב , ו ה כ ל ה ה ה ע ב ק ה נ ל י ח ת ן מ כ ו ש , א ם י ל י ק מ ל ה ר ע

ש. ״ י י ן נד). ע מ י ס ה ( ב ו ו

ו מ ע ט י ב ו ל ת ת בי) ד ו , א ה ע ה ד ר ו י ב מ ׳ ׳ ן טו מ י ס ף ( ס ו י י כ ר ב ה , כ א ו י ה נ ש ן ה פ ור ק י ע ק ב ו פ ק ו פ ש ל י ה ו כ ל ה ש שכך ה ש ו ח ם ש ו ש , מ א ו ר ה י מ ח ם מ , א ר י מ ח מ הק ״ פ ד ) י מ ל ש ו ר י , ב ר מ ו ל , כ ן י ש י ד ר ק ם י מ ת ב ח ו ו ה ר כ ל ה ת כן כל ש ו ש ע ר ל ו ס , א י, ל ו ל אכ א ו מ ה ש י ר ל מ א , ו ם ״ ו כ ן ע מ ל ש י כ א בעי א ב ל ר ׳ז) ד :ת} (ופי׳ ב בע׳ה ר ס כ א ה ע״ כ ל ה ר ה ק י ע ק ע״ז מ פ ק ם רב פ ת . ה א ר מ ן מ ק ך ז י ב על ו ת כ ״׳כ אא ת ו י ר ש ה רב ב ד ו ה מ י ם ה ל א ב . א ה ז ה ב כ ל ה ק ה ס פ ק ב פ ר ס ו ק ע ל ל א ו מ ז שם ד י א א ש ר , ד ה ת לן ב י ז ל ה א ש ו ד ר ק ד ס א ו ר מ ו ד ח צ ר מ י מ ח ה ה ל צ ו ה ר י ה : שם י ר י מ ח ו מ י ה ם ש י מ כ ח י ה ל ו ד כן ג . ו ר לו ת ו מ ו ב מ צ ש ע ד ק ל ו ו מ צ ל ע ר ע י סל ע ת ו ו ד י ס ד ח צ מ א ו ר מ ו ד ח צ א מ ל . א ר ת י ה ק ב ו פ ק ו פ ן א י ר ר ה ק י ע א מ ובגת, ל ׳

ת כן. ו ש ע ! ל י א ש

ן גריצין,. י ת ת פ ו פ א ם ל מ צ ל ע ו ע ר י מ ח ל ה א י ל מ י רבן ג ב ת א י ב ק בי, ש ר ה פ צ י ב כת כן. ו ש ע ם ל י א ש כ ר ע״ ן ו י ר הד ק י ע א מ ל , ו א מ ל ע א ב ר מ ו פ ת ו ש מ

ת כדברי ו ר ק ה ל ט ה ה ש ז ו ב מ צ ן ע כ י ן ס ו פ ר י ט ב ר ת (י:) ש ו כ ר ב ן ב ו פ ר יו רבי סר ו ס כ א ״ ע ש, י ׳ א כב׳ מ ן ש י ד ר ה ק י ע ש מ ש ת ס ש ו ש ה כן מ ש ו א ע ו פ הרי ה . שא ל , א ה ר ו ה ת ר ס א ה ש יך מ א די י ל מ ל ש ו ר י ו ב ר מ א ה ש ן מ כ ת כ!. ו ו ש ע ו ל לא בדרך ל , ו ן י ר הד ק י ע ר מ ס ו א ם ש ו ש א מ ו , ה ם י ר ת ם א י ר ב ך ד י ל ר ע ס ו 1ה א

א כ

, ק פ ד ־רז ס ל ו נ ה ש מ ה ב ל מ כ א א ל ל ש א ק ז ח י ב ב ת כ ו ש ה ז . י ת ו ד י ס ת ח ד מ יא וא ל , א ר י ת ה ס ש כ ה ל ה ו ש ק ס ל פ ר ע ו ע ר ה ע ן ז י א , ש ו ר י ת ה ם ל כ ת ל ל ו א ש רך ל

. זה שרי . ו ו א אבל ת ל ו ד י ס ח ־זומרא ו

י מ ) כ', בי ו ״ ט ר ן ת מ י ג ס א ר ס פ ו דפ ה ( ב ו ש ת ג ב ר ו ב נ ט י ר ם מ י ר ז ו מ א ה ז ה ע ״ 1 צ, ה נ בי י ג ר ת ה א מ ה ר ב ש ל ב ו כ א ל ם מ י ע נ מ ו נ י ה ם ש ד י א נ ץ בב צ ו ל ת י מ ת י י י הה נ בי י ג ת א צ ת מ ח ם א ע פ ד ש , ע ת ו נ י ו מ מ י כ נ י ע ה ב א ר ה נ י , ה י א לי מד ר י1ה שו מ ה כ נ י ב ר ג ת ר א ש ב , ב י מ צ ל ע ד ע י מ ת ה רתי ל ז ז ג א מ , ו ה ד ו ע ס ה ל ד ו ע ס יה ני מא גורע, ז ה ף ש י ס ו מ א כ ל , ו ד ו מ ל ת ל ה ק ע ל ו ת ה כ ר ז ב ד ן ב י א ד בשר. ו ה ה א נה ו ד ה א כ ב ו א ל י א , ד א ר מ א בר ח ל מ א כ ת ל י א מ ה א ל נ ) א ן קה. לי ! (חו נ י אמרי ד ש ל ד ״ ס ג ד ״ ע א א ד מ ל , א ר ת מ ד ל א ע ת ע ב ל ג י כ ה א ו א ה א ל ת י א א ה ר ש י • בד כל ת ו ו י ב י א ה כדבר ר ת ה י ק ת ר ה ה ש ו ע י ש ת מ ב ש , אפייה מ א ת ד ו ע ס א ל ה ד ון ו י ל כ ק י י מ נ ף א ו ר ע ש ב ב ת וכוי. ו ר מ ש מ ג ו י י ת ס ו ש ע ה ל י ש פ נ י א ר ו מ ה א י ל צ מ׳ תייק) ב (סי ו ב ס ל ו פ ם ד י ר ה ת מ ו ב ו ש ת ה ב כ״ . ע״כ. ו ן ר ו ק י פ א ן ב י ל כ א ה נ נ י ב ג ׳ ור דרך י מ ח ה ל ל ו כ ף י ס ו י י ש הברכ ו ר י פ א ל , גצ״ע, ה ( ז ׳ תרפ״ ן (סי י ל ו ״דבי ח, ת ו נ י ו מ מ ו כ י נ י ע ה ב א ר ה נ י י ה א מ כ א ״ א ה ו כ ל ה ק ב ו פ ק ד פ צ א מ ל , ו ה ש ו ד ק רה וה לו י י ה א מ ו א מ צ ל ע ר ע י מ ה ה ר ל ז ג ש ם כ ג , ו ה ש ו ד ק א ו ר מ ו ם ח ו ש ו מ ר י מ ח הי ר ו מ ח א י ל צ ד מ ח ד ו ל ה א כ א וכוי. ה ר מ ר ח א ב ל ח ן (קה.) כ י ל ו ח ה מ י א א ר י

. ת נ כ ו ס מ ז ב י ר י ס ח מ א ד ה כ , ו ה צ ר י ן ש י ל עג ה ב י ש

ב י ש כ ח ע״ , ו ן ר הדי ק י ע ו ב ק פ ק פ ס ש ו ש ו מ ר י ס ח ס ה י ר י מ ח מ ה ש ש ש א ח ו ה שם ו ש ו מ ר י מ ח ה ו ש ן ל י נ כי מ , ו ה ו מ א ת ו ה , ו ו מ צ ף ע ס ו י י כ ר ב ץ ה ר י ת ד כ ת ו ו ני ע י ב א מ , א ד י מ ת ה ו ש מ צ א ע ו ם ה ג . ו ה ש ו ד ק א ו ר מ ו ם ח ו ש א מ מ ש ה ו כ ל ה ק ב י : ק פ ק פ א מ ס ל , א ר י מ ח ה י ל א ש י ר פ ו ל א כ א ב , ה ר י מ ח ה י ל א ש ר ׳ ש מ ג ה כיה. מ

. ן ר הדי ק

א ה כ ם ו ע א ט ל ם ל ת ר ס י מ ח ה א ל ״ א . ו ת ו ל ו ב ש ג ה י ש ו ד ק א ו ד מ ו ך ח ר ד ם ב ג , שך י י ש ו ש נ א צ א מ ו ל ל י כן א . ו ר י מ ה ה י ל א ש ו ר נ י . א ן ר ז ק י פ א ן ב י ל כ א ה נ נ י ב ג ף ום כ ח ה ה ש ר ק א מ ו ס ה ק א ד , ו ם ת ר מ י מ ח ה י ל א ש ה ר י א ה , ל ב ל ח ר ל ש ן ב 1קה בי, ר י מ ח ה ל ל ו כ ז י ת א ר ת ו א מ י ה ש ש ו ר י פ ן ב י ד א ה צ מ א נ ל ד ו ב ל ו ב ת ר ב ד ס צ ה מה ל ב ם ק כ ח ש ל ם י ן א כ , ו ת ו נ י מ ה ל ט ו ר נ י מ ח מ , ה ם י ר י ת ם מ י ק ס ו פ ל ה כ ר ש ב ד י בק ׳ ׳ ז ס ט ן ק מ י ס ן ( ה ל ש ך ה ו ר ב ע ת כן כ , ו ה פ י ז נ י ל ו ל רא כ ו ו א נ י א ׳ ש , מ ר י ת ה ל

ק. דרי . ו

, י י שנ ל כ ו ב ת א ב ו ר ע ת ל ה ו כ א א ל ל , ש ם י ש ש ל ב ו ט י ב ר ב י מ ח ה ה ל צ ר ס י , א ־ו בפייר י א נ י ש ר בכל ו ס י פל א ם נ ק י) : א ״ ז ס ׳ ן קט׳ מ י ד ס רי ו י ה ( ב ו ש י ת ח ת פ : הף ו ס ה ( ״ ו ל א . עכ״ א ו ה ה ו צ ר מ ו ע י ר כ ב ל ד כ ו מ מ צ ק ע י ח ר ה ל ג ו ״ ה ל כ כ מ סי, וה ה ב ר ו ה ה ש מ ה ף זי, ב י ע ז ס ט ן ק מ י א ביורי־ד ס ״ מ ר ב ה ת כ ף ש א צ״ל ד , ו ל 1 מ

כ ״ . א ה נ מ ל מ כ א א י ש ל פ ל נ ע ת ב ר ת ו א מ י ה ש ש ו ר י פ ן ב י ד א ה צ מ א נ ל א ו ר ב ס 1 מל ב ע ו י ח ן ה י א ו ש נ י י , ה ר י מ ח ה ן ל ש אי ו ר י פ א ב צ מ נ ש ס׳ ד י ו ב ש א ״ כ א ד ה ע ד מ

. א י ה ה ו צ ה מ ז ם ב ר ג י מ ח ה ה ל צ ו ם ר ם א ״ ל מ ב , א ר י מ ח ה ש ל פ י נ

ה צ ו ר י ש מ ם ד ש א ת ה ר ו ם ת ש ב ב ת ן ת') כ ו די ׳ ה (כלל ע׳ ח נ מ ת ה ל ו ס ם בל ט ב ת נ ה ש ן מ י כגו א ר ו מ ר א י מ ח ה ו ש נ י צ א מ ל ר ש ב ד ר ב ו ס י ג א ו ה נ ר ל י מה ר כ א ״ ש מ א כ ל ד , ו ו ד ס פ ה ו ב ר כ א ש צ י ח ו ו ס ר ו ק י פ י במו א ו , ה י ו בכלי שנ ם א י ו

. ם י ש ש ל ב ו ט י ב ר ב י מ ח ה ר ל ו ס א ו ל ת נ ק ס מ , ע״ש. ו ד ל מ). עכ״ ל כ

ת ע ד ל , ש ם ש א ת ה ר ו ם ת ש ב ב ת ן בי) כ ו די ב (כלל ע ק ע ת י ת נ ן מ ו א ג א ה י, הל ׳ ׳ ש ר ה מ ה . ו ר י מ ת ה ר ל ו ס א א ש ו ' ו) ה י ר ס ש ב ק כל ה ר פ ל ( ׳ ׳ ש ר ה מ י ו א״ם ן ג י י ר ו ש ל ב ו כ א א ל ל ג ש ה נ י ש ל מ ל ע א ש נ ן נד) ש מ י ס ה ( ב ו ש ת ם ב , ג תו י : ד י ב ת ע ו א א י ר ל י מ ת ה א ל ב ה ב ש י ש ה , ו ג ה נ י מ ו י ה ו א מ ח ת נ ב ד ש ב ע א ' ב ר ט

. ם ו ש ת ט י ש א ל ו ה . ו ר י מ ח ה ר ל ו

ל כ א ש ט י ש ת פ ו ר מ ו ר ת א ש ב ב ת כ ל ו ״ ש ר ה מ ת דברי ה ו ת ד ) כ׳ ל א נ ק ח (ס׳ ת ״ ב הן כ . ו ר י מ ח ת י ל א ש א ר ש ל ״ ב א כ י ה ט ש ׳ ת ר ר מ ו ח רק ב . ו ו מ צ ל ע ר ע י מ ת ה ל ל ו כ י ין כ . ו ה ק י ת ש ר ב י מ ח ה י ל א ש ר ל ו ״ ש ר ה מ ה א כ ל ) ד א ״ ק א פ ר ק ן ת מ י ט ) ז ״ ט :ים הו ה ז י ט ה ה ב ו צ ך מ ר ן ס י ה א ״ ב ל ש ד ״ ק ה ב י ט א גבי ה ק ו ד ק טז), ד ׳ א (ס׳ ״ ג מ ן הכן ״ש. ו י , עי ר י מ ח ה ם ל ד ל א י כ א ש ם ר י ר ב ר ד א ל ש כ ל ב ב , א ו מ צ ת ע ו ט ה ר ל ו ס אה כ ל ן ה ה אי נ ו ש א ה ר כ ל ה ם ב כ נ ״ א . ו ן מה) מ י ס ס ( א נ ר י ף א ס ו ת דברי י ר ש בן י י ע . ו ה ז ד ב י מ ת ה י ל א ש ר ם ו י ש ש ל ב ו ס י ב בא ד י די א ה א ב ם ל א ג ל י מ מ ל ו ״ ש ר הם ר ג י מ ח ה ם ל ו ק ש מ י א ש צ ו י , ו ׳ סד) ל (סי ל גדו ו ת ק ״ ו ש ב ב י ב מ בן ת ״ ר ה מ כד צ ו מ ר י מ ת ם י , א ל ׳ ׳ ש ר ה מ ל ה ם ע י ק ל ו ת ם ה י ק ס ו י פ נ ל ה כ , ל ם י ש ש :זול ב

. ם , ש ה ב ו ש י ת ח ת פ ת ה נ ק ס מ א כ ל ד . ו ן י ר הד ק י ע א מ ל רא, ו

א ו ר ה ו ס י א י ה ר ה , ש ר י מ ח ה ם ל ע ן ט ם ג״כ אי י ש ש ל ב ו ט י ב ב ר ש מ י מ א ל כ י ם אר פ ו כ ו ש , א ה ש ד ה ח כ ל ש ה ד ח מ ה ש א ר ר נ י מ ח מ ה ש ז , ו ם ע א ט כ י ם ל י ש ש ב נם, ו, הרי ם ע א ט ה ם י ן א כ א , ו ם ע ט ל ה ט ב ם ו ע ן ט ם אי י ש ש ב ם ש י מ כ ו ח ר מ א ; ש, ת א א ז ר מ ו ח ם ל ע ה ט . כי מ ת ו ס ר ו ק י פ י א ו כ ה ״ ע , ו ר ו ס א א ה ה י כ ל ה א ו נ י ס דש ״ מ . ו ר ו ס י א ן ה ק מ ת ר ת ה ר כדי ל י ס ה א מ ו ה , וי״ל ש ה ש ד א ה ר ב א ס י זו הכ ״ ע . ו א ל ם ש י ש ר פ מ ג ל ר ו ב נ ט ו ר ם מ י ר ח מ ה ה י ב ר י י א ה ש נ י ב ר ג ח ר א ש ב ק מ י ח -

. ה ש ו ד ק ג ו י י ד דרך ס י מ ת י י ש מ ה ל ז ר ב י מ ח ה ר ל ו ס א ן ל י א ה ש א ר ה נ כ

כג

סימן מ בביצים ובצלים ושומים ששהו קלופים בלילה

. ר לאסו ר ו י מ ח ה ת יש ל ח ם ושהו לילה א י פ ו ל ם, ביצים ק , שומי ם י

. להקל ך ו ו מ ס , יש על מי ל ו אחר ה ש ם מ ת ע ב ו ר ע ת ם ב ה

ל צ ת ב ק ב א ם ו ו ת ש ק ב ם א כרי ה שמו מ א זה, כגון ב ל ל גם ב ק י מ׳ב. ר תע׳ י מ ת מ ה . ו ק ת ו ד ך ב ו מ ס ל מי ל ג

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ־

ו מ ד ו ו ש פ נ ב ב י י ח ת ם מ ת ו ה א ש ו ע ה , ש ם הן י ר ב , ה׳ ד י ר רשב״ מ א ה ויד.): " ד : , ם י ג ו ז ם מ י ק ש ה מ ת ו ש ה , ו ה פ ו ל ה ק צ י ב , ו ף ו ל קל צ ב , ו ף ו ם קל ו ל ש כ ו א גוו, הז י ק מ ה , ו ד ן ברה״ רק ו ז ו ו י נ ר פ ל צ ט ו נ ה ת ו ו ר ב ק ת ה י ב ן ב ל ה , ו ה ל י ל ם ה ה י ל ר על צ ב ם ו ו ש י א א ו ק ה ל ו כ , א ה ל י ל ן ה ה י ל ר ע ב ע , ש י רש״ פי . ע״כ. ו " ו ת ט י ש מ מ ש מ

ם. ע׳׳כ. קי

ש ב ו י ל מ צ כן ב , ו ף ם קלו א ג ו ה י ש א ד ו ב , ו ן ו ח ם ט ו ר ש צ י , ל ת ש ו ר י ח ת ו ב ל ת ז הם א . ה ת ו ל י ה ל ב ר ם ה ה י ל ם ע י ר ב ו ע , ו ם י פ ל א ת ל א ם ז י ר כ ו מ , ו ף ו א קל ו ם ה ג , ו י

. ם ל כ א ל

א י ל א מ ת א ל א ש ה ש פ ו ל ה ק צ י ב מ , ו א יין) כתב י צ ו מ ר (פרק ה ״ מ ג ה ה נ ה ד' ס ו ת ב ה ת כן כ , ע׳׳כ. ו ו נ י נ י ח ב י כ א ש א ל מ ל י ד , ד ם ח ב ת ה כ פ , י ח רעה ו ר ויגן לח ״ פ ) ו ע ד ע י ל ב , וכ־יכ הרש־׳ ו נ י נ ה בי י ו צ ה מ נ י א , ד א ת ב י ש ה ד ע ת ר ; (עז:) גבי רו, א נ ד י א ח ה י כ א ש ם ל ל ו , כ ה ע ת ר ם רו ו ש ו חזי׳ ל מ ר י ה ז ה ה ש ל מ כ ן יב) ש מ י !ין ס

. ע״כ. ם י פ ו ל ל ק צ ב ם ו ו ש ם ב י ר ה ז ם נ ל ו ע ן ה י •יה א

, ה ל י ל ו ה י ל ר ע ב ע ש ם כ ו ל ש ה ש ע ת ר ו ש לר ו ת ו ל ב ת ה (יד.א) כ צ י ב ׳ ב ס ו ת ם הצה י ב ש ( ״ א ר ה א ב ו כן ה . ו ח רעה ו א ר נ ד י א ך ה י ם שי ת ע ד ל ר ש מ ו ל . כ כא) ה איל ג ע י ל א פ מ ו ׳ י ט ו ח ה ר ש מ ו ל , ו א ת ג ו ל י פ ש ו פ א א ל י ל ד כ כ ״ א ) ו א ן כ מ י ן ס ו ש א רר ב ע ם ש ו ל ש ה ש ע ח ר ו ן ר י ב . ל א ת ב י ש ה ד ע ח ר ו ן ר ק בי ל ח ש ל י . י״ל ש ה צ י 1 ב

ל ו רק ע ת כ י מ כל ס , ו ש ״ א ר ה ' ו ס ו ת ה ה ד י ב י ל ו א נ י ה א ץ ז ו ר י כ ת ״ א . ו ה ל י ל ה. ה ז ד ב י מ ת ה ב ל ח ר ם נ ו ק ש מ י י א א כי ה ת נ כ ס ב ה ש א ר ׳כ נ , וע׳ א מ ל י ב ד ת כ ר ש '

ע ׳ ר בש׳ א ו ב הרי מ , ו ת ו כ ת י מ ל כ ש ב ״ ע ם מ י מ ם ת י ן מ י כ ה ם ל י ב ו ר ג ה ה נ נ ה ום י ק ש ת מ ו ת ש ר ל ו ס א ׳ל ש ׳ ש תז ״ מ ף ז). ד י ע ש ס פ נ ה ף ו ו ג ת ה ר י מ ז (הל׳ שך א י ע ה ״ צ , ו ש ״ . ע " ם מ צ ם ע י ן מ ל שכ כ , ״ ה ל י ל ם ה ה י ל ר ע ב ע ת ש ו כ ת י מ ם בכל י

. ו נ י מ ו ק מ כן ב

א ל ן א ר מ א א ל ן ו י ר ש ו פ א ד ס א כ ל ן ו י ש ר ח א ד ס ן כ נ ח ו מ (כס:) אייר י ״ כ ה ב נ ה , דא ל א ך ל , א ן ר מ א א ת נמל ל ו כ ת י מ בבל , ו ה ת לן ב י ש ל ר י ח ל בכל ב , א ת ו כ ת י מ, א י ב י ה צ י א ב ד א ש ל א ד ל ן א ר מ א א ל , ו ת לן בה י ץ ל י ו צ ל ד ב , א תח) , רו > (דש״יפ א , ו ס י מ ת ה ם א י ח ת ר י מ נ א א כ ה א״ . ו ל ת לן בה, עכ״ י א ל י ב י ה צ י א ב ד \ שד ו מ ד (חייב ע מ ו ע א י ב ר י פ ס ת לן בה. כ״כ ב י ם ל י ח ת ו ר , ב א ת ל י מ א ל ת ל י ה מ

ה).

ם י ע ם ר י ר ש ו ם פ י מ ת ש ו א י ר ב ד ה צ רי מ י מ אי ״ ב ב . ד ה ז ה ל ת ז ו כ י י ש ה ה 1וה, וכי מא ם ל י מ ס ח י ת מ ו א י ר ב ד ה צ מ , ו ח רעה ו ד ר צ רי מ י ן אי נ ל א ב ם לו. א י ק י ז מ י ון י נ , מ ת ו כ ת י מ ה בכל ע ח ר ו ל לגבי ר ב . א ה ז ם ב י ג ה ו ע נ ר י כ ד ה א ש ו ט ה ו ש פ ם ו י קה י א ו ר מ צ ע ו ב ה ז ה ו ק ל י מ ה ״ ב ב , ו ה ק ל י א ח ׳ ל מ ג ר ה ש א . כ ם י מ ח ן ל י נ נ ו ק בין צ ' , ו נ י ל צ ה א י ו צ ה מ נ י ח א ״ ו ר ה ו ש צ ר י ת ה ש מ , ו ת ו א י ב ט דברי נ ע מ א כ ו ה , ו ק ל ח ין ל

. ה ז ל ב ק ה ה ל ו מ א ת ו ה , ו ש ״ א ר ה ' ו ם ו ת ה א כ ל ו ש

ם י ן מ י ל בד א ש נ ן ד) ש מ י ס ת ( ר ו ר א ב ו ס ע ר ט נ ו ק ם ב י י ת ת ו ת ר ר א פ ס ם י״ל, כ : ב ת כ , ו ה ז ר ב י מ ח ה ׳ ל כ ז ש ר״ א דברי הג י ב ה , ו ה ל י ל ן ה ה י ל ר ע ב ע ת ש ו כ ת 'י מ( ה (מח: כ ו ס ה מ ז ה ל י א ר , ו ם י מ א ב ל ם ו י ג ו ז ן מ י ק ש מ א ב ל ן א נ י ש י י א ת ע״כ ל

. ד ״ ת כ , ע ם י מ ך ה ו ס י נ , ל הב ל ז ת ש י ח ו ל א צ ל מ יה מ

ש ר פ ש ל א י כ ה א ד ת ב י ש , ו ב ת . כ א ת ב י ם ש ו ש ם מ ת ה ה י י (קז:) ד י ל ו ׳ ח ם ו ת ה הק בן ד׳ ו נ י ת ת ל פ ן ה ת י א ל ב ש ל כ כ ו א ל ה ה ע ר ו ש ה ה ע ת ר ו א ר ו ה ת ש ׳ ש ר ר י פ שה מ , ו ת י ר ח ל ש ט נ פ ש י , אע׳ ה ע ה ש ת ו א ו ב י ד ל י ט א נ ם ל ו א ת ו ת א ק נ ו ח ם ו י נ שן י א ו ש מ ו כ נ י נ י ה ב י ו צ ה מ ע ת ר ה רו ת ו ן א י א י ש ה לפ ז ו מ י ש כ ם ע י ר ה ז ו נ נ ין א

. ע״כ. י ו ל י ל הג ע ת ו ו ג ו ז ל ה ם ע י ר ה ז נ

ה ע ת ר ו ן ר י כ א ״ י י ע ר , ה ה ז ם מ י ר ה ז א נ ל ה ו ז ו ב ג ה נ ל ש כ ה ש ז א מ י צ ו ה *ה לי, לא ה י ע ש ג ר כ ב ׳ ע׳ , ו ת א ה ז ע ח ר ו ו ר נ י מ י ן ב י א ת ש ו א י צ מ ה ה ל ג ת ה מ ז ב ו ש ״ה, אא ל י מ ו מ נ י נ י ם ב י ת י כ ש ם ו י צ ו פ ה נ ע ח ר ו ם ר ו ש ה מ נ כ ם ס ה ש ב י ם ש י ר ב ד ה ד מה נ י ת א א ה ז ע ח ר ו ר ת ש ו א י צ מ ת ה ה א ל ג ו י מ צ ה ע ז ו ש . א ה ע ח ר ו ר א ה ה א ת ו ל

׳ק. ׳ . ודו ו נ י נ יה בי

ב א ק ש ד נ ס ם ה ש ם ב י ה י ג מ ם ה ־ י ב ר ו ה א י ב ) ה א ק ס ׳ ז ס׳ ט ן ק מ י ס ק ( ד י צ ח ב ז ב ום ו ש ת ה פ י ל ם ק י מ י ש ם מ , א־׳נ א י ר דמ י פ ם ש ת ט ל ע ם מ י פ ו ל ק ם ה י מ ו ש ירב בא ר ב ם ס ו ש , מ ל ק ה ר ל ת ו ם י ו ק ש מ , י ר ת ר א ב ה ד ז ב ב ר ו ע מ ם ש ו ק מ כ ב ״ א , ו ם כא ו ה ש א כ ל ן א ר מ א א ׳ ל מ ג ו ב ש ר י א פ י ל א מ ה א ו מ א ת ו ה , ו ת א ו ז ב ת א כ ׳ ל מ ג ב נ ו

צ״ע. . ו ת שרי ב ו ר ע ת א ב ו ה ש ל כ ב ; א

ר ׳ ׳ מ ג ה ן ש ו י כ ב ש ת כ , ו ה ז ר ב ״ מ ג א דברי ה י ב ) ה ה מ ס ק ״ ס ד ( ״ ס ח ״ ש ר ה ת מ ו ב ו ש , ׳ ן ד כ ט ש ר פ ב , ו ה נ כ ש ס ש ת ל ב ק ה א ל ״ " א א מ ל י ד ן " ו ש ל ת ה א ז , וכי ב ה ז יפק ב

. ח י ר פ כ ה כ״ , ו ר י מ ח ה ) ל . א מ ת ק ב ש ) ׳ ס • ן י א , ו ר ת ו א מ מ ם ש י ל ש ו ב מ ל ב ב ם א י י ם ח ל ב א ק ל ׳ ר מ ג ת ה נ ו ו כ ק ש ל ח ו ל צ ר ש

. ה נ כ ש ס

3ה

ר א ש ם ה כ ג ׳ ת וא׳ ל ש ו ב ה מ צ י ב רי ב י י אי א ד ו ת ב פ ל ו ק ה מ צ י י ב ר ה , ש ה ו מ תן א אי מ ת ס מ . ו ש ר פ ׳ ל מ ג ה ל ל ״ ר הו ת ן א פ ו א רי ב י ד אי ח ל א ם כ א צה, ו בי 1

א ק ו ה ד צ י ב ב , ו ה ל י כ א י ל ו א ר א כפי ש א י׳׳ל כ״ מ ש . ו ן הי י ל ב ש ו ב ן מ י בי ר י אי ו. ן פ ו ל א כ ה ב ל י כ א ם ל י ו א . כי הרי ר ן פ ו ל א כ ר שרי ב א ש ב לת ו

ו נ י ם א א י ו מ ר ד י פ ת ש ב ו ר ע ת ל ב ק י מ ה , ו ך ו מ ס י ל ל מ ש ע ד י י מ ה מ ל ה ש א ר :ה נא ת י״ד). ל ו ס א ח נ ב (פר׳ פ ״ ש חי ש י ן א ב , וכ׳׳כ ה ר ש פ ם א ד א י מ ת ה ש ל ת י ב וט ע ם מ ה ר ב א ש ם נ א , ו ו פ ל ק נ ר ש ח ה א ל י ל ם ה ה י ל ד ע ב ע ל ש צ ב ם ו ו שי ם ה י ל כ ו ר א א ם ש ן ע י ב ר ו ע ם מ ל א ב ם א ד ב ם ל ס ה א א ק ו ו ד נ י י ה , ו ר ת ו ם מ ת ! י ש נ ר א י ה ז ה ך ל א דבר, וצרי מ , וכן ע ר ת ו י מ מר ג ם ל י פ ו ל ו ק ל י פ ש א ו ב כ ן ב יל ה

׳כ. . ע׳ ם לגמרי י פ ו ל ם ק ה ס ש ר י פ ר ע ם מ י א ב ם ה י מ ו ש ב

מן י סי בהסרת מכשול

ף ר מ סימן תכ״ז סעי ׳ ו ע ח ר ש

. ה ש ע א ת ת עשה, ועבר על ל ו צ ל מ ס י ה ב ק ע א מ ל ח גגו ל י 1 המנ

. ו ר ממנ מ ש ה ל ו ו ר י ס ה ת עשה ל ו צ ת, מ ת נפשו נ כ ל שיש בו ס 1 מכשו

ת טוב. כ ר א עליו ב ו ב א ת י ה ה ש נ כ ל ס כ .זהר מ

: ת ו ר ע ה ת ו רו ו ן

ת ו צ ל מ ט י , ב ה ק ע א מ ל ח גגו ב י נ מ ל ה כ ף ו): " י ע ז ס ״ כ ן ת מ י מ ס ״ חו ע ( ״ ו ש ב ה ת • כד ה א : ״ ב ת ף ז' כ י ע ס ב . ו ך ת י ב ם ב י מ ם ד י ש א ת ל ו י ״ א נ , ש ה ש ע א ת ל ל ר ע ב ע וה, ור א ה ב ת י ה ן ש , כגו ת ו מ י ם ו ד ה א ל ב ו ש כ י י ש ו א ר , ו ה נ כ ו ס ש ב י ר ש ב ד כל ד ת א כ וו ם א י ח פ ' ט ה י בו א ג י ל ו ת ח ו ש ע ב ל י י , ת ם י ו מ ן ב י א ן ש , בי ם י ו מ ש ב י ן ש , בי צירו

. ת ו מ י ם ו ד ה א ל ב ו פ א י ל י כדי ש סו ה כי ת ל ו ש

ר מ ש ה ל ו ו ר י ס ה ה ל ש ת ע ו צ , מ ת ו ש פ ת נ נ כ ו ס ש ב י ל ש ו ש כ ן כל מ כ ו " : ף ת' י ע סח י נ ה ר ו י ס א ה ם ל א , ו ך ש פ ר נ ו מ ש ו ו ר ל מ ש ה ר ״ מ א נ פה, ש ר י ב ד ר ב ה ז ה ל ונו, ו

. ם י מ ם ד י ש א ת ל ר ב ב ו ע , ו ה ש ת ע ו צ ל מ ט י ה ב נ כ די ס ם לי י א י ב מ ת ה ו ל ו ש ב !

ם ת צ ק , ו ת ו ש פ ה נ נ כ ם ס ה ש ב י י ש נ פ , מ ם י מ כ ו ת ר ס ם א י ר ב ה ד ב ר ף טי: ה י ע סל ו ע י ח פ י נ א י ן ל ו ה ל א , ו ם י ר ח ם א י ר ב ש ד ד י ו ע , ו ז ״ ס ׳ ק י ״ד ס ר י ו ט ו ב ר א בה ק ו ל ע ע ל ב א י מ ם ש י מ ג א ה מ ת ו ו ר א ב ה ה מ ל י ל ה ב ת ש א י ל , ו ה ת ש י ת ו ל ק מ ן ה לו י ו

. ה א ו ו ר נ י א א ו

י ל ם ע י ר ח א ה ל , מ י מ צ ן ע כ ס י מ נ ר הרי מ א ם ו ה א ב צ ו י כ ו ו ל ם א י ר ב ל ד ר ע ב ו ע הת כ ר א ב ו ב ו ת י ל ם ע ה ר מ ה ז נ ה , ו ת ו ד ר ת מ כ ו מ ת ו ן א י כ ד בכך, מ י פ ק ו מ נ י ו א ך, א

ב. עכ״ל.

ב י ת כ ד ם מ י מ כ ו ח ר ס ם א י ר ב ה ד ב ר , ה ע ״ ו ש ב ה ת כ א ד ל ה , ע ע ״ מ ס ב ה ת נה כ. י ד ו א ך מ ש פ ר נ ו מ ש ר לך ו מ ש

ם ת ר מ ש נ ו ק " ו ס פ ן ה כ ק ט). ו ו ס ק ד׳ פ ר פ ם ( י ר ב ד א ב צ מ ר לך נ מ ש ק ה ו ס פ ה ה נא ו ק ה ו ס פ ך ה ש מ א ה , ה ה ו מ ת ) ו ק סו ו ס ם (פרק ד׳ פ י ר ב ד א ב צ מ " נ ם כ י ת ו ש פ נ 1ד לו ר ו ס ן י פ ך ו י נ י ו ע ר רא ש ם א י ר ב ד ת ה ת א כ ש ד כן ת א ך מ ש פ ר נ מ ש ר לך, ו מ ש ן הה ר ו ת ת ה ח כ ל ש ר ע ב ו ד כ מ ״ א . ו ך י נ י ב לבנ ך ו י נ ם לב ת ע ד ו ה יך, ו י תי מ בבך כל י ' ל ם כ ת י א א ר , כי ל ם כ י ת ש פ נ ד ל א ם מ ת ר מ ש נ כן ו . ו ש פ נ ה ף ו ו ג ת ה ר י מ ש ך ל י ה שי

ו כ

ל ס ת פ ך האש. והוא אזהרה לא לעשו ו ת כם בתרב מ ז ביום דבר ה׳ אלילא שייך לשמירת הגוף והנפש. ת וכוי ו י ל תבנ מ ז כל ס

ת שבועות (לו.) כ ס מ ה כ!, ותירץ וז״ל: ומיהו ב ש ק ת (ל׳ב:< ה רש״א ז׳׳ל ברכול עצמו מנין, ל ק מ א אחריתי דהיינו אזהרה ל ת ל י מ דא נמי ל ליה תלמו

;ר: רק השמר לך ושמור נפשך וגוי, ע״ש. ע־׳כ.

נש תא העו ם גם אי לעתי רה, ויש אזהרה עליהם, ו שהרי ישנם לאוין בתון השמד ו ט אמד ל ו הזה נ א ל ת וכוי. והנה ב ו ק ל .!ו. ויש שנלמד שכל לאו חייב ממר לנו, שבלאו ד לנפשותיכם, כלומר לו א נשמרתם מ ומור נפשך מאד, וכן וה פוגע בנפשך. וא״כ כל ת א ר ש סו ק מהאי ל ה רת הנפש. ו תה עובר על שמית ת כ א מענין ש א נכלל בלאו זה שיש להשמר. והכא הו 1 בנפש האדם. הוש פ נ א שמירת ה ם שמירת הגוף שהו צ א ע ו ה. ועשיית פסל. ובשאר דברים ה

יוהסכנה נשמית ונילף מהכא.

ק ו ס פ ת ה ם שמירת הגוף א ע ט ם מ א דאסרו חכמי ה זנה הסמ״ע הביא ראיה לא בם ס״ל שהו ם רו י נ ר של תורה. והאחרו סו א אי כת שס״ל שהו ־ לך. וא״כ מות יהודה (עיאש) יוריד סימן כ״ה. ובזבתי צדק. י ת ב ר ש ־ של תורה. כגון בר ת שו א ו ב ת ס השיב ע״ז ב י מ כ ו ת ף די. ומש״כ הרמב״ם שאסר סימן קט״ז סעיא כ״א ע״פ מה שפירשו חז׳׳ל שייך ביה ר ק ׳"ג ס״ק בי, שכל שאינו מפורש ב

ם. ו תכמי ר ס א

ר דרבנן. סו א אי ד (עטרת זהב סימן קט״ז סעיף אי) משמע שהו ר י 1 בלבוש ב ו.

מן ד סי ר ם אריה י ת ש ר ש ת כגון: ב ו נ כ ס גי ה ק בין סו ל ח ו ל ם כתב י נ האתרוא ל ם מן התורה, א רי לם אסו ו הרמב״ם והשו״ע כו ה שמנ נ כ . דכל אופני ס ב תא יבלע מ ת ש ו ר ה נ א ישתה בלילה מ ה כגון ל נ כ א תשש ס ל נם א .ריס שאיס כנ רה, ואילו כשנ ם מן התו ה ת אף ש ו ד ר ת מ ו כ מ א ב ל נם א ה או גילוי איא ר ק ם על זה ע׳׳פ ה קי ו ה ברורה, כגון קיר נטוי וגשר רעוע אז ל נ כ ס ס

. ע״כ. ל ת כמו במקל ׳ .זר דהוי ל

א ן י מ י ס

שומר פתאים ה׳. ם הי י א ת ר פ מ ו ר ש מ א ה נ ״ י ת ב ג ־ ל

. ל ק ה ם ל ו ק ח יש מ ״ ת ס ל ה רבים, ג ה שדשו ב נ כ ס ״כ ב

!יורות והערות.-

:ת (קנט:): ואמר שמואל פורסא דדמא, הד בשבתא, ארבעה, ומעלי שבתא, ל שני וחמישי, לא, דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דס, בשני ובתמיטי, :״ד של מעלה ושל מטה שוין כאהד, בתלתא בשבתא, מאי טעמא, לא, משוני יימא ליה מאדים בזווי. מעלי שבתא נמי קיימא בזווי, כיון דדשו ביה רבים,

מר בתאים הי. עכ״ל.

1ו"י ז״ל פירש, דקיימא ליה מאדים בזווי, שמזל מאדים משמש בו בשעות זוגות, זל מאדים ממינה על התרב ועל הדבר ועל הפורעניות והזוגות קשין שהן רשות

ודים, כדאמי בפסתים (יי קי:) והפורעניות מוכנין. עכ״ל.

:א לנו היתר במקרה שדשו בו רבים, להיכנס למקום סכנה ולסמוך על שומר נאים הי. ואיירי בפשוטו אע״פ שיודעים מזה, והם לא פתאים, שהרי ידעינן זזל מאדים בזווי אעפ״כ מותר. כ׳ ״שומר פתאים ה״'. וסיבת ההיתר משוס •)ין צורך להכין סעודה במיוחד, שהרי איבא סעודת שבת וא״כ יש שני טעמים

:יתר. הצורך לסעודה וגם דדשו בו רבים.

:זות י״ב, ע״ב: תני רב ביבי קםיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך, קטנה, נוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ושמא תמות, מעוברת שמא תעשה עוברה דל, מיניקה שמא הגמול בנה וימות, ואיזו היא קטנה מבת י״א שנה ויום אחד, י י״ב שנה ויום אחד. פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת, דברי מ. וחכ״א אתת זו ואתת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום

:אמר שומר פתאים ה׳. עכ״ל.

"ע, אמאי התירו ומשום שומר פתאים ה׳, שיבריזו שהוא אסור ויצילו אותם זכנה וכי בכל סכנה נימא מן השמים ירחמו ונסמוך על שומר פתאים הי. אלא אה כדי לא להתיר לשמש במוך. שהוא להתיר איסור, שהרי לשאר נשים אסור, חמת [נראה שכן הוא המציאות דהוא סכנה של מיעוטא] שהוא היתר של סור. כי על כן, סמכו בזה על מן השמים ירחמו ושומר פתאים הי, וא״ב ההיתרp יומא דעיבא ויומא דשותא ל א משום האיסור, וביבמות ע״ב, א׳ אייר פפא, ה ו מהלינן ביה, ולא מסוכרינו ביה, והאידנא דדשו בה רבים, שומר פתאים ה',

דל.

ט כ

ר ת א . וי״ל מ ה בדבר נ כ ש ס י ו ש ז כרי א י ע ל ו ד מ . ו ל ו מ א ל נ ד י א ו ה ר י ת י ה א מ או ש ע ם ש י ב ר ל ה ך ע מ ו ד ס ה ל א כ ם הי. ש י א ת ר פ מ ו ש ה ש ב י ס י ה ה ו ם, ז ה רבי בר מ ו ש , ו ר ת ו מ ם ו י א ת פ י ב ב י ש כ ת ״ א ך ו ו מ ס י ל ל מ ם ע ה ש ל כ י ״ א . ו ם ד י ה ב ת ל :

. ם י ו רב ו ב ש ס ד ג . ו י נ י מ ש ל ב ו מ ה ל ו צ מ רך ה ה צו י ש ב ים הי. ואיייכ י

, כי ן א מ , כ י ם גילו ו ש ו מ ן ב י ה א נ א , פי ת ל א ו מ ר ש מ , א י ש ד א א ב י י ר רב ת מ \: א, ש ש ו בו ח אי ה ו ל י ל ם ב י נ א ת ם ו י ב נ ם ע ד ל א כ ו , א ר מ ו ר א ז ע י ל א רבי א י נ ת , ד א נ ת

. כ ם הי. ע״ י א ת ר פ מ ו ר ש מ א נ 1 ש

. ם י ו רב ו ב ש א ד ם ל ג ה ו ו צ ם מ ו ש ה מ ז ן ב י י א ר ו ה ר י ת י ה א מ ע א ׳ א צ׳ כ , הה ל י ל ל ב ו כ א ל ל ו כ ס י כ ג ע״ , ו י ם גילו ו ש ו מ ן ב י א ק ש ס ל פ א ו מ ש ה ש א ר t נם הי. כך בראה י א ת ר פ מ ו ד ש מ ב א , ע״ א ט ו ע י מ א ד ט ו ע י ש מ י פ ש ׳ ׳ אע , ו לה חי

ם. ל דברי ם ש ש

ת מ ש ל הבר ה כ ב ב ת ת כ; כ ו ז א י דע״ ק שנ ר פ ן י״ב מ מ י . ס א ת פ י ר א ח ל ו פ ' ל. ׳ ׳ וכוי. עכ׳ מ ג א ב ת כ ו ה ד מ כ ב א ד , כי ה א ר ך ק ה מ א מ ס ן ד ב י ו קאמר ה לין בב ו ת א כ ' ל מ ג א ב ה . ו ; בו לי ת ורגי י כ ש ר ה ב א ד ו ם ה י נ א ן ת ו ד י נ ב ו ש ן ל י נ נ, מ

. ו רשנ י ה כדפ א ר ר נ ת ו י צ״ע, ו , ו י ת כ ו ר ד א ש א ב ת י א כפי ש ם, ו ה רבי י ו ב \

ם י ג ה ו ם נ ל ו ע ה ר ש ב ל ד כ : ד ב ת ת י״ט, כ ו ן א ו ש א ד ר ע , ש ה ד ו ה י ט מ ב ת ש ״ ו ש ז בד ה י ר צ ק ה ש , כי מ ם ה' י א ת ר פ מ ו ל ש ך ע ו מ ס ם ל ד ר א ת ו , מ ש ו ת א ל ל ת כן, ו ו ום י ר ב ם ד נ ש ם י ל ו ע ל ה כ י ב ר ה , ש ו י ר על מ ו ה ש ״ ב ק ו ה נ מ ר מ ה ז ה ל ת ו ע ד ם ל -

. ל ״ . עכ ה ל ל א כ ע מ ב מ ה ו ל נ י מ צ ל ע ר ע י מ ח ה ן ל י א , ו ת ו ש פ ה נ ב כ ס ט ו ר ג ם ל י ל ו

ן א כ א ש ל , א ם י ו רב ו ב ש ד ב ש ו ת א כ ם ל י ש ד ה , ש ה ז ל כ ל ן כ י א ח ש כ ו ז מ ״ מ׳ ע גם י ש נ א ש ן • ו י כ . ש ן כ ח י י ם שנ ע ל ט ב , א ה ל י ל ם ב י נ א , ת ל ו כ א ו ל ר ל ת ו מ ו ש ם ל י קת ע ד ם ל ד א ד ה ה י ר צ , ק סא י ך ג ד י א מ ף, ו ו רך הג א צו ו ה ה ו ל י ל ל ב ו כ א ם ל כי. ם ד א ך ה ר ו ה צ ז ש ב כ י ״ א ם הי, ו י א ת ר פ מ ו ל ש ו ע כ מ ל כן, ס , כי ע ו נ מ ר מ ה ז י

. ר י ת ה , ל ה ו צ ך מ ר ו ה צ ז ש ב י א ד ה ו מ נ ח כ ו יל ה

ג דרך ה נ מ ע מ נ מ ה ב ל י י ם ח ד ן א י א ר ד א י ת קל״ו} ב ו ת א ו ב ו ת כ ם ( י ר ו ע י בץ ש וא כ י ל ה ב , א ם י מ ש ן ה ר מ מ ש ז נ א ו ו מ צ ר ע ו מ ש ו ל ד י ן ב י ו א ל י א י כ ו א ה ל י מ מ ן, וא ל . ו ו ש פ נ ב ב י י ח ת א מ ו ע ה ׳ ר א׳ ו מ ש א י ס ל א , ו ם י א ת ל פ ל כ ר איבו ב ה ז ה ידו ל

. ל ׳ ל , ע ם י מ ש ן ה ר מ מ ו ש : מ

ך וכ; ו מ ש ב מ ש ה ל נ ט ק ל ה ו ל י ל ם ב י נ א ל ת ו כ א א ל ל ו ש ד י י ב ר ה ה צ״ע, ש ז ,ובן שה ו צ רך מ ו צו ם א י ב ו ר ו ב ש ד ן ד ו ף כי י ס ו ה ׳כ ל א ע׳ ל , א י ש י ם ש ו י ם ב ז ד י ק ה א ל

״ק. דו , זכנ״ל. ו ה ד ו ע רך ס ו צו ר א ו ס י א ע מ נ מ ה ל

ק פ א ס ו ם ה ך א י ם הי. שי י א ת ר פ מ ו ש ב ד ת ד) כ ן רלי מ י ה ס י י ה ) ת ו כ ל ה ה נ ש ה מ ״ ו ון ת בי ר ב ע ת ה מ נ י פ רוב א ״ ע ה ש נ ט ם ק ש ע מ ש מ ן ה ו ג כ , ו ד א ה מ ב ר ה ה ק ו ח ה ר : ם י א ת ר פ מ ו א ש ר ק ל ה ו ע כ מ ס , ו ה ק ל י ז א ת ל ל ו י פ א ת מ ר ש ב ע ת ו ת ל י פ א לי״ב, ו

ר הרוב ת ה א נ כ ס , ואף דאין הולכין ב א תתעבר ם ירתמו שגם היא ל •מן השמיו על שומר כ מ טא ס עו ת ממי פתו ה ו ק ו ת ק ר פ ס א מאיסורא, מ״מ ב ת נ כ וירא םת ו ת א פ ו א שצריכה ראיה מנין לו שתתשש ה ל א נכונה, א ר ב ס *ים הי. ע׳׳כ. ו

ש לזה. ש ת ^עוטא דמיעוטא, הא בגמ׳ היה מי ש

ס ה׳ א״א י א ת ב דהא דשומר פ ת מן ני׳ט כ ים שאל סי א בשרית חי ד׳ ה מרן התית שדשו בו רבים בזמן י נ ו ואפילו שדשו בו רבים, כגון בקטל מרו מעצמנל ביום נן למו ם הי. שהרי במילה שסמכי י א ת ר ושומר פ ת ו ה מר ש זדון, אין לו

ו לא נתדש זאת. נ גונן ומשום שםמכינן על הגמ׳. אבל מעצםי

, ת ר ת א א צ א מ ל ת ש י נ ל ט ק תר צורך, וכגון כ *ה שדבריו נכונים אפילו שיש להי :פ״כ אין לומד כן מעצמינו.

א דשומר מ ע ק , אי שייך למימר האי ט פ ת ס ה ב ל ת ,רומת הדשן (סימן ריא) כפלא בדורו. ע״כ. עי״ש. והביאו בית א יודע ומכיר ונזכר למו •זים ה׳, לת״ח שהו

־* אבן העזר סימן טי.

ת או י נ ל ט ק ם כ ם ה׳ שהמציאו ש י א ת א לשומר פ ק ו נתו ד ו ם כו * זה, צ״ע אק ביניהם, בין היודע ל ח ם ה' המוזכרים בגמי. וא׳׳כ יש ל י א ח א איידי גם שומר פם ם, משו לם מותרי א שכו ל ם בגמ׳ לא תזינן שכן הוא, א נ מ א י מי שאינו יודע. וזכר א מו ל א "היתר" ש ותר שהוא רק בנידון דידיה שהו נראה י ם הי. ו י א ת !ר פ

ת, וע״ז אמר שמי שיודע שיזהר. כן נראה. י י לישא קטלנ

ב דכי אמרינן ת כ ת צב״י סימן צ״א ש ר א פ ת ת ר ש להוכיח, שכן סבירא ליה בר לכל, אבל מה שדשו בו רק ת ו ם ובזה ה ד ם ה׳ היינו שדשו בו כל א י א ת ;ר פ

א מקרי דשו רבים, ע״כ. , והת״ח זהירים ל

, ם ם פתאי נ ם אי ה ר כיון ש ו ס ם שיודעים א ה הא ל : םשמע שגם הת״ח דשו בו. ום הי. ודו״ק. י א ת i ע״כ למימר שגם לת״ת היודעים נאמר שומר פ

א נראה ראיה , אינו מצוי אצלי, ומהגמ׳ ל ת צבי לתלק ר א פ ת ב ה ת כ יפ מה שה הטבע נ ת ש ה ה להם כלום, זהו סימן ש ר לא ק שבפשוטו כיון שדשו רבים ו

ר וצ״ע. וא׳׳כ גם לח״ח יש להתי

ת ו מ ו ק ה מ מ כ ת ח׳ ובסימן פט) הוכיח מ ו ח צדק (אה״ע סימן י״א א מ י בשו״ת צטו בגמ׳. א בפשו ם ה; וכן הו י א ת ך על שומר פ r נמי יכולים לסמו

ת שלשון מ א ב ת וכנ״ל. ו י נ תה רק לקטל נתו ה׳ ו ת הדשן כו מ ו ר ת : ע״כ למימר שא לת״ת מ ע ת הדשן יש בה תרי אגפי. וז״ל וצ״ע אי שייך למימד האי ט מ וב יודע ומכיר, וזה ת ד כ ח א בדודו״.על״ל. מצד א ל פ ו מ א יודע ומכיר, ונזכר לתו מצד נ ו כי ״למופלא בדורו׳. שכנראה כו ז נ ב ו ת בת״ח פשוט. ומאידך גיסא כא ל פ ו ט שבעינן מ ו ק נ לא מדקדק. וא״כ יש ל א בדורו ו ל פ ו ל השם שהוא מ

לא

ו ר ו ד א ב ל פ ו י מ ר ה , ש ת א ה ז נ י ת ב ם ב נ י א א מ ל ע א ד ב ו כ ר ״ א , ו דע ו י ר ו י כ ם מ ג ־ ום הי. י א ת ר פ מ ו ם ש ו ש ם מ י ר ת ו ת מ ״ ת כ רוב ה ׳ א׳ , ו ש מ ם מ י ד י ח י ־ ל

ה נ כ ס ב . ד ת י ל ו ג ה ס נ כ ס ת ל י ע ב ה ט נ כ ן ס ק בי ל ת יו) מ ן קל׳ מ י ס ה ( ר ו ל ת י ד ג ביה נ כ ס ב ם הי. ו י א ת ר פ מ ו ל ש ך ע ו מ ס א י ל . ו ה ז ר ב ה ז ח י ״ ת ה ו נ כ ס ל ה ט ו ב נ י ת אה נ כ א ס ו ה ר ש מ א ן ש כ ת י י ש י ם ש ו י ם ב ת ד ז ק ׳ גבי ה מ בג . ו ך ע״ז ו מ ס -ת יו ר י ת ם ה י מ כ ח ת ו י ע ב ה ט נ כ א ס ו ך ה ו מ ת ב ו ש מ ש ם מ י ש ש נ ל ל גבי ש ב ת א י, ת י ע ב ה ט נ כ א ס י , ה ה ל י כן גבי מ . ו ת י ע ב ה ט נ כ א ס י ה פ ש ׳ ׳ , אע ת ״ ת ם ל ג y ו

. ו ק ו ל י ת

ר א ש ו ב ל י פ א ז ד ר כ א דברי ה י ב ף אי, ה י ע ה ט ״ נ ן ת מ י ח ס ״ ו ה א ר ו ת ת ע ד ב פ שם הי. י א ת ר פ מ ו ש ) ד ה פ ו ק ו ת ת א ם מ ע ט מ ) ו נ ל ם ש י ך מ ו פ ש ן ל ת אי ס ל פ ז שן נ י ד מ א א ל ח י״ל ד ״ , וב״י דלגבי ת ן ש ד ת ה מ ו ר כ ת ׳ ׳ ש מ פ ל ם ד ״ ש ר ה מ ב ה ת כת ו ז א ״ ס ן ק מ י ד ס ר ק י ד י צ בת ׳כ ז , וכ׳ ד י מ ת ה ו ל ש ל ת י ״ כ ת ׳ ם הי, א׳ י א ת ר פ

ם הי. י א ת ר פ מ ו ל ש כ ת ב ״ ת ם ל ל ג ק ה ם ל ו ק ש מ י , ו ו נ ה אי ז ה ש א ר t נ: ן ל ה ל ם ד י מ ע ׳

. ו ר ו א בד ל פ ו ח מ ״ ת רי רק ב י ן אי ש ד ה ה מ ו ר מא ת י. ר בגמי כ ז ו א מ ל ׳ ש ם ה י א ת ר פ מ ו רי רק גבי ש י ימא אי

ר מ ו ״ל ש ר י י פ ש א ו מ ל ע ש ב ש ח ק ו פ י ס ו ה , ו ת ו ל ו ג ס ה ם ו י ע ב ט ו ה נ ת ש ^מא נכ כ״ . ו ם י ע ב ט ו ה נ ת ש , כי ה ן כ ו ס ה מ ז ע ש ד ו א י ו ל פ ו ח ג ״ ת ה ם ש ו ש ם הי, מ י ;

ן זי. מ י ד ס י ל ו ג י ר ח״ מ ו ע א י ב ר י. ק פ ו ס ו מ מ צ ן ע ש ד ת ה מ ו ר ת רי ה

. ל ק ה ל ל ו כ ת י ״ ם ת ם ג י ב ו ר ו ב ש ד ר ו ח א ה מ א ר : נ

י ד י מ ק ב ר ר מ א ׳ נ ם ה י א ת ר פ מ ו ש ב ש ת ח כ ״ ן כ מ י ח ס ר ף א ס ו ה כר י ת ז ר ש ז בר רע". ב ע ד ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ש ל ״ ל כ ן ה י ע א כ ו ה ;וה, ו

ר מ ו א ש ת י ם א ת ה ט ע״ב, ד כ ת ק ב ש ו מ י ה דבר ת ן זי, ד מ י ר תייג ס מ ו ע א י ב דית ין י כ ו מ ו ס י ה ן ש ק ח ו י ד נ פ ו כן מ ל ג ר ו ה י ש פרש״ , ו ת ב ב ש ר ע ם ב ת ד ז ק 1ים ה׳ גבי הם ו ש א מ מ ל . א ל ׳ ל ג ע ם ד ד י ל ע ב ם ו י ל ו ד ם ג י ג ד ת ב ב ד ש ו ב כ , ש ת ב דת ש ו :

. י ד הכ י ב א ע מ ל ע א ב ק

ל, א גדו ו ם ה ד ת ה ז ק ר ה ח א ה ל א י ר ב ה מ ד ו ע ל ס ה ש ל י כ א ך ב ר ו צ ה ן ש ו י , כ לתרץע ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ש , ו ה ו צ מ ב כ י ש ב ה ו ש , ו ל ו כ א ה ל ו צ ב מ ו י ש ר ה ה ז ש ב ה י נ

רע-

א ו ק ה פ ס ו ש ר ו ד ב א ש ל פ ו מ ץ מ ו ר לכל, ח מ א ׳ נ ם ה י א ת ר פ מ ו ש א בראה, ש נ ק ס. ר בגמי כ ז ו א מ ל ן ש ו ד י נ ם ב ם הי. וכ״ז ג י א ת ר פ מ ו , ש ו י ר על מ א נ

ה וגס בבל ל בזה לכו״ע וגס בדבר מצו ק ה ס יכולים ל ו הטבעי שבימינו שהשתנו רבים. א או שדשו ב ן, רק שיהא צורך כל שהו

לג

מן יב סי

שומר מציה לא ידע דבר רעת. לי ו ה סג נ כ א ס ם הו א ידע דבר רע. א ה ל י מצו

. ל ק ה ם ל ו ק ם כי אז ג״ כ יש מ ה רבי ם דשו ב י א ו ת תל י ע ב :נה ט

ו ב ת כ ר כשאפשר כיון שיש ש י מ ח ה , נכון ל ד ח רבי יהודה החסי אם. וקו רבי ז י ה שנ ס ו נ מ ק ו ו

ח והערות: ו

ה פ ו ק ת או ת ת מ כ ס שלנו ס י ף אי. ברמ״א: ואין לשפך מ סימן ת1״ה סעית (מרדכי פרק ליש והגה״מ פ״ה). '

א ידע דבר רע״. ת כתב: ואין לשפך וכר. ד׳שומר מצוה ל נה ברורה ס״ק יפ ם א ו ק , ומכל מ ח ס פ ת שצריך ל ו צ א הדין בשאר מ ת מצוה. דהו צ מ קא ב דו. ומים שהכין ת ת כן בשאר מצו ם שלגו, נכון לעשו ם אתרי י ל להשיג מ ק ־ לו בס אחרים, שנראה ם אפשר לו בקל להשיג מי נ מצוה אין נבון לשפכן אף אב "שומר מצ.יה לא ידע דבר רע" (ט״ז). וכל זה שייך גם כן לענין יל במה שכתו

,ה. עליל.

זלות ועלה הבא לי גו ר לו אביו עלה לבירה ו מ א בבמ׳ קידושין(לס:), הרי של ת ימיו ש ב ו פל ומת, היכן ט ת הבנים, ובחזירתו נ סל א נ ם ו א ת ה ־ ושלח אב, ולמען א למען ייטב לך לעולם שכולו טו ל זיכן אריכות ימיו של זה, אם ת ה אין נזוקין, ה א אייר אלעזר שלוחי מצו ה לם שכולו ארוך. ו :ון ימיך. לעולא א בהליכתן ו הא אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין ל כתן שאני, ון נ א םמכי ע היזיקא, וכל היכא דקביע היז׳׳קא ל ם רעוע הוה דקבי ל ו ־תן, ס

ל והרגני". עכ׳׳ל הגס'. ל איך אלך ושמע שאו א ו מ יאמר ש א, דכתיב"ו

ה וי׳׳ל דלא תשיב פ ו ק ת או ת ם מכת מ ת ו ס שלנו, שאין שופכין א י ם מ״ש מ היזיקא.

י ן לבדוק מפנ ס ידו לתורין ולסדקי י ו להכנ ת ו א אין מחייבין א נ :פסחים ת. תא ש היכי אשתמש. ל מ ת ש י סבנה עקרב כי מ ה, אי בימא מפנ ;ה. מאי סכנא ו ת הרי ה ל ו פ פל למה לי בדיקה. והתנן חמץ שנפלה עליו מ א דנפל, אי נ, ו ש אחרי פ ח ם שאין הכלב יכול לחפש אחריו, הכא כשהכלב יכול ל ת עד, הט ת ד לו מ ב א א ת מ ה אינן גיזוקין, אמר רב אשי ש ו צ אמר ר' אלעזר, שלוחי מע זו לצדקה בשביל ל מר ס יא האו ה הוא והתנ א וכה׳־ג לאו מצו ר ת לעיוני ב

ר דבדק אתל ת חיה בני או שאהיה בן העוה״ב, הרי זה צדיק גמור, דילמא ב יוני בתרא, ע״כ.

ת עקרב לא חשיב נ כ ס זיקא שאני, כיון שי״ל ש ה הי מ ש ת היכא ר צ ר ת גמ׳ לא מ ;ית היזיקא.

ר א חז י ת הנכרים, ופלימו הוא, דתנ נ כ ם ס נ בר יצחק אמר משו זמשך הגמ׳ ר׳ם שידו מגעת, והשאר מבטלו בלבה י׳לימו אמר ו ק :ין יהודי לארמאי בודק עד מת כשפים, כי נ כ ה, אי נימא ס ה, מאי סכנ עצמו אינו בודק מפני הסכנק אדעתיה, י ס לא מ נהורא ו ם כי אישתמיש יממא ו ת שתמיש היכי אישתמיש, הה אינן ק אדעתיה, והאמר רבי אלעזר שלותי מצו מסי א ו :א ליליא ושרגא הול וקין, היכא דשכית היזיקא שאני. שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאו

ת בידך וגוי. על׳ל. ק ר ת ק רגני, ויאמר ה׳ עגלת ב

ה נכרים שיחשבו שעושה לו כשפים, תשיב שכיתא היזיקא. נ כ ס וכח ש

ק ות בשו ז ו ד שהיה בודק מז ח יומא י״א, א׳ ואייר יהודה, מעשה בארטבין אהאמר ר' אלעזר שלוחי ו אלף זוז. ו נטל ממנ ד ו ת ר א :ליון של צפורי, ומצאו קטדוע היזיקא שאני דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע :וה אין ניזוקין, היכא דקבי

. על״ל. ח לה׳ באתי בו אמרח לז ח בידך, ו ק ר ת ק •*ול והרגני, ויאמר ה׳ עגלת ב

זיקא ת תמיד, כלומר שכיח הי ו מנ ו ת המושל מז לו ש״י פירש דקביע היזיקא עליה אינן נזוקין. א ואז לא אמרינן שלוחי מצו ה ביע היזיקא, דמיין הא ל

ם ב י ת ה ת ל י נ ר ליבמה קטל ב להתי ת נה הנודע ביהודה (אבן העזר שאלה י) כה בית ר שבי אלמנ מ ת ם שומר מצוה לא ידע דבר רע, וזהו שאמר יהודה ל שובא ם תשי ה א תמו . ע׳׳כ. ו ו א כאחי ם הו ת ג מו :יך עד יגדל שלה בני, כי אמר פן י

. ן תרת, א״כ אמאי להמתי בם מו ס לי א לם, ו סרה לעו ל לאו ז ׳טלנית הר

ו בא לא רו בא ו רא הו״ל רו סו ס או לא, ומצד אי י ר ם שלה ס ק א פ ל, דאיכא סה אין חשש, וא׳י׳כ א מצו ו ם ה א ת, ו י א שיש חשש קטלנ ל ׳יםים והו״ל ליבם, אא א ל ת נ כ ס ב . ו א ת נ כ לא אין מצוה וממילא יש ס ס הרי ממי 1תר ויש מיעוטא דסריה נ כ ם יש תשש ס ב י ת ת ן ו ם לא תמתי א ר הרוב. וא״כ זהו דאיתא הכא, ש ת לינן בלא יכולה ס וממי י ר א לא ס ן ואז הו , ע׳׳כ תמתי ס א סרי ת ייבום כי הו ו צ m אין מ

א ידע דבר רע. תיבם, כיון ששומר מצוה ל

ר להינשא. ת ו ן מ ת להינשא ואילו איש קטל ר ו ס ת א י נ ל ט רץ אמאי אשה ק זה מתות אין י נ ל ט :איש שמצוה לו לישא ע״כ שומר מצוה לא ידע דבר רע, אבל אשה ק

רה להינשא. ר שמתו שני בעליה, וע״כ אסו ח א חיוב לישא, ל

ם רי ת מהרלנ״ח סימן ליו מתי בו א מזרתי ת״א סימן כ״ב, ובתשו ׳ בן בשרית הרבם. ת להתי י נ טל

ה ל

ז הרי א , ו י א הו ק י ז י ח ה י כ ק ש פ ס ל ד ׳ ק ום׳ ל ו ן א) ח מ י ס י ( ב ם צ כ ת ח ׳ ׳ ו ש : . ן קי ו ז י ם נ נ י ה א ו צ י מ ח ו ל ש ל ש ל כ ן ה י א ן ש

ח י כ ש א ד כ י ר ה ׳ ׳ ד י א, שמל ' דל״ ן ט מ י ע ם ״ ה ף א ס ו א ברכי י י ד י ח ן ה ת מר ג

ש ש א ח ל ש א מ ש מ ש ה ח ן ז י א ל ש ״ ם ם ש ו ש ם מ ו ב י י ת ב י נ ל ט ר ק י ת ה ם ז״ל ש ״ : . ו ׳ ן קמ׳ מ י ר ם ו ד ר ה א ת פ ו ב ו ש ח , ב ש " י י ע . ן ו ה מ ת ה ד ו ת פ ה ו ו ע תו ד הנ ל צ א ע

ת ו ר ו ש ו ב ת ו ן א י ר ש ב ן מ ה אי ר מ א מ ה כ ו צ ה מ ש ו ע ל ה כ , ״ ב ת א כ ״ ת דף ע ב ש בה ר מ א מ ר כ א י א ב ״ ח א ב ׳ ׳ ש ר ה מ ה ר רע, ו ב ע ד ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו : ש ר מ א נ ש

. ה מ ש ה ל ו צ מ ה ה

ה ו צ ם מ ש ן ל ו ו כ ת מ י ש מ ר רק ב י ר י ל מ ן ש נ י ר מ א א ל ה ד ל ע ה ה י ר ם א ת ש. ם ש ו מ ר ו ק רה מ

ך א י כ ה ״ א ן ו י ק ו ז י ן נ נ י ה א ו צ י מ ח ו ל י ש ר ם ה ך ש ׳ פרי מ ג ה ן ש י ש ו ד י ק ע ב ״ צא א ל מ ו ש ה א ל י ש ד ק א ה מ ר ו א כ ל . ו ת מ ל ו פ ן נ ק ת ה ו ל י ש ץ ל ע ה ל ל ע בן ש

. ץ ע ל ה ה ע ל ם ע י צ ב ו ה ם א י ח ו ר פ א ם ה ש א ל ל ״ א ה מ ש ה ל ו צ מ ה

ם נ מ . א ה מ ש ן ל י ו כ ו שי י ל ן ע ג ה ה ל כ י ר ה צ ת י ה ה ו צ מ ה ר ש מ ו ל ק ו ו ת ד ש ל יר א ש ר כ ת ו ה י א ר כ נ ״ . ע ה מ ש ן ל י ו כ ו שי י ל ן ע ג ת ה ש מ ש ה ל ו צ מ ה ן ש י נ צ״ע מ. ה מ ש ה ל ש ו ו ע נ י א ו ש ל י פ ע א ע דבר ר ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ש ל ש ם״ י ו ג י ל ים שפ נ

ה נ כ ס ו ב ל י א , ו ת י ל ו ג ה ס נ כ ס ק ב ר ר ׳ ד י ל מ ן ש נ י ר מ א א ל ו ד ב ת ם כ י נ ו ר ת ז אה ז ה ל י א א ר י ב ״ח) ה ׳ כלל נ ת ש כ ר ע מ ד ( מ י ת ד ש ב , ו ל ק ה ז ל ״ ן ע נ י כ מ א ס r ל

״ש. י י ם ע ״ ב מ ר ה ת מ י ע ב ה ט נ כ ס ת ו י ל ו ג ה ס נ כ ן ס חלק בי י

ו ל י פ ץ א ק ו ז י ן נ נ י ה א ו צ י מ ח ו ל ש ח ש כ ו ב מ ר ק ת ע נ כ י ס ב ג ם ח. ל י ח ס פ בן ק ח ה ו ל י ח ש ו ל ש ו ל י ב ת א ו צ מ ה ב ל ע ן ש י ל ו ף ת ו ס א ד ו ה כן גבי ה , ו ת י ע ב ה טת י נ ל ט ק כן כ . ו ן קי ו ז י ן נ י ה א ו צ י מ ח ו ל ז ש ר ע״ מ א כ נ ״ פ ע א ח ו י ע ב ה ט נ כ 1וי סן נ י ר מ ת א י ע ב ה ט נ כ ס ף ב א ן ש נ י ז כ ת ״ א , ו ת י ע ב ה ט נ כ י ס ו י ה מ רם נ ו ן ג י י ע מ

דו״ק. ׳

א כ ל ע״ ן ו ב ל ה ה ע נ כ ס ה , ו ב א ל ה ה ע ו צ מ ה ה ל י ת מ י ר ב ב ק ש ל ח ה ל צ ר זי שן ב ה ה ל י ת מ מ ת ו מ ת מ ם ש י נ י ב נ ׳כ ש ר רע. וע׳ ב ע ד ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ׳ז ש ע׳ה נ כ ס ה ן ש ו ר רע, כי ב ע ד ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ן ש נ י ר מ א א ל , ו ו ת ו ן א י ל א מ שי ל

. ב א ה ל ו צ מ ה ק ו

ע ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ן ש נ י ר מ ה א ה בז ר ק מ ו ב ל י פ א ן ש כ ת י , ש ת א ה ז י א ת ר ו ת ד ' ע ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ש פ ש ״ ע א ו ש נ י נ פ , הרי ל ה ל י ת מ מ ה ו מ י ח ו א ת מ ב א ש ל ־ע, אן ו ד י נ ל ב א ח כ ל ״ , א ו ת כ מ ״ פ ע א ה ו ו צ ה מ ת י ם ה י נ ו ש א ר ם ה י ר ק מ י ה נ ש ב ־ע ו

ה ר ק א מ ה ם י ל א ב . א ל י למו ש י ל ש ר ל ו ס יכ א ר רע. וע׳ י ע ד ד א י ה ל ו צ ר מ מ י ה שי נ ש ל ה ה ע נ כ ס ה ו ש ל י פ ן א כ " כי אז א ה ו צ ר מ מ ו ש א " ה י א ו ה י כ א ש ה ל נ כ ס ה ה ש

״ק. דו ת כן, ו ו ש ע ר ל ת ו א מ ה י ר ו ד״ י ה ל ו צ ר ם מ ו ן ש נ י ר מ : א

ן נ - ש י י ת ץ ו מ ת ח ק י ד ב א ב ה ה ו מ א ת ו ה ר - ו ׳ ׳ ד י ׳ א שמל ן ל נ ר דרב ו צ מ ב ו ש ר מ u אן נ ח מ א ם ו י מ כ ת ח נ ק ס ת ו ה נ ל ס ש י כן מ . ו ן נ י ן וכן אמר נ ה דרב ו צ א מ ו ב ה ר ק :

:!ליהיר.

ן ו כ נ , ו ם י ק ל ו ש ח י ר ו ׳ י ד י ם שמל י ר ס ו ש א י ן ד נ י ז ד ה י ס ח ה ה ד ו ה ת דבי י א ו ו ן צ י נ ע. א ת נ כ ס א ל ק ו ר י ן פ י א ו ו ק ו ז י נ ם ו י ש ע ו מ י ה ב ש ת ו ם כ י י ח ף ה כ ן ש ו ר כי י מ ח י

מן ע סי כל דקפיד קפדינן בהדיה

ם דבר. ו ד על ש ל הקפי ע מ נ מ ז

ן בהדיה. נ ד קפדי ע מכל דקפי המנ

ת: ת והערו

א קפדי אזוגי, רב דיבר מנהרדעא קפיד, אפילו ארושמא 1 קי: במערבא לד ת וקפי פו ר האי פ ס מ ת ל י ב ח ן פגימות ב ס יין חוקקי יא ןרשב״ם: כשמוכריע חביתא, כללא דמילתא, כל ק פ בדא ו א יצאו בזוגות] ע׳׳כ הוה עו ל ו טט מיבעי. [רשב״ם. כל ת י מ א קפדי בהדיה, ומיהו ל קפדי בהדיה, ודלא קפיד ל, ידלא קפיד כ״כ לא קפדי בהדיה מ להזיקו י ד ט . יותר מדאי קפדי בהדיה הא מ י ט מיבעי, אפילו מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדיה, דאי ת ח י מ ו. ומיהו למר לא ם לו ם לחכמי ה ה נזכרו בגמ׳, כן היה ל מ וגות ל ןפדי בהדיה. כלל, א׳׳כ ז

ו לבוא עליו. פ ו ש ס ח נ מ י\למי שבת(פ״ו ה״ט) כל הת מו״ק יש בני אדם שמנחשין ומשימין דבר בלבן כ ס ף מ ב בסו ת וסף כ .יקי ירו אל יאמר לו לך בשלום) אבל למי שאינו ם (שהנפטר מתבי דברו הכמי

ס ת׳׳ג. ר ד בדרכי משה ס ר ה ן הדבר מזיק כלום, ו י א 1

יחזקאל ז, ב ( ם וכתי די תא כל הניחושים כנגד המקפי דים טימן תנ״ט אי י תסיך שאין אדם ם ואין, מכאן כל דקפדי קפדי בהדיה, ומתו ןפדה בא ובקשו שלו

ת נכשל. עכ׳׳ל. ו ד פ ק ה הזהר ב

1דם בזוגות דלא ליקפדי בהדיה]. ע׳׳כ.

מן יד סי בסככה שדרך העולם להסתכן בזה.

א לצורך הי ן בה ו כ ת ס ה ם נוהגים ל ל ו מר כ ו . כל לם ה מדרך העו נ : ו פועלי ירית ויבשה. א ו ה ימית, או ר ו ב ת , וכגון עובדי ת תר ־נסה מו

. תר ל וכוי הרי זה מו מ ש ח ם. וכן ב ם הגבוהי י נ י ם בבנ י ק ס ו ע :ין, ה

ף סי ם כן יש להו ל ו ע ו ה ל וכדומה, וכבר נהנ ו ן לטי כ ת ס א מ שהוה בזה. ח מצו י ח של ו צוה, להי

ת: ת והערו רו ו ;

ם י ש ת עשה, ולא ת ו צ ה מ ק ע ת מעקה - ועשית מ ו ו צ מ ות שמירת הנפש נלמד מ ו נו ׳ ה תקבי , ובספר התינוך מצו תא בספרי א תעשה, כן אי ת ל ו צ :ים בביתך - מ

ת רח׳׳צ. ׳ ת ל ת מ״ע קפ״ד ומצו ו צ מ ר ה פ ס קמ״ז, וכ״כ הרמב״ם ב

ת נ כ ל שיש בו ס ב חייל: "וכן כל מכשו ת ם ת, ט, י, כ פי שו״ע חו״מ סימן תכ׳׳ז, סעי, ולהזהר בדבר יפה, שנאמר השמד לך ו רו ולהשסר ממנ ת עשה להסי ת מצו שות ו צ ה ביטל מ נ כ ם לידי ס אי ת המבי לו ר והניח המכשו א הסי ם ל א •מור נפשך, ות נ כ ם ס ה ם מפני שיש ב י מ כ ם דמים, הרבה דברים אסרו ח י ש א ת ל ווה ועובר בא ר סימן קט״ז, ועוד יש דברים אתרים. ואלו הן ל ו בטו תבאר ם נ ת צ ק שות, וא מ ם ש ת ומתאגמי ו ר א ב ה ה וישתה ולא ישתה בלילה מ ל ק מ ח פיו על הסילון ה

א אינו רואה. הו לע עלוקה ו

ם עלי מה לאחרי ם ואמר הריני מסכן עצמי ו ה 1 העובר על דברים אלו וכיוצא ב

א ברכת ו ב ם עליו ת ה ת מרדות, והנזהר ב כ ו מ ת ו ד בכך מכין א :ך אי איני מקפיל ״ כ ב. ע

ם ע ט א מ ו רה על שמירת הנפש ה ם שהזהירה התו ע ט ת ד, כתב, ה ו באר הגולה אד עבודתו ו להטיב לנבראים שיכירו גדלותו ולעבו ד ס ת לם ב ת העו א א ר זקב״ה בם ה ו וכוי. וליתן ל א בשמי לכבודי בראתי ר ק נ , כמש״ה: כל ה ו ותורתו תי !יום מצוס ברצון בוראו ואינו רוצה לא א ו ת עצמו כאילו מ ב בעמלם. והמסכן א :ר טום יונעם, תר מזה. ולשומעי ו תא י רו :בודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקי

זי וכר. עכ״ל.

ם י מ כ ו ת ר ס ב על הא דאיתמר בשו״ע הרבה דברים א ת זנם הסמ״ע ס״ק י״ב כרם מן התורה. סו . ומשמע שם״ל שאי ל יכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד, על׳

ט ל

ה ש ת ע ו צ ת מ ו ש פ ת נ נ כ ו ס ש ב י ל ש ו ש כ ל מ ע, כ ׳ ׳ ב השו ת ף ה׳ כ י ע ס ב ש. ן נ ת מדרב ו ד ד ת מ כ א מ ו ה ב ש ת ' כ ף י י ע ס ב . ו ו נ מ י מ מ ש ה ל ו י

ה נ כ ס ם ה ל א ב , א ה ר ו ת ן ה ז •הוא מ . כי א א ח י כ ש ו ו נ י נ פ א ל י ה ה נ כ ס ם ה י א י ל חר ו ס י א א ו ז ה א כי א ח מ א ש ל א ד ת ל י מ , י ה נ כ די ס א לי ב ל ל ו ל ע ר ה ב ד ק מ י ח י

ו ה נ י כ מ ס א ן ו נ ב ר ד ם מ ה ל ד ׳ ף י): "ס׳ י ע ס ע ( ״ ו ש ל ה ב ע ת ק עי, כ ׳ ׳ ה ס ל ו ג ־ הם ה ו ש ה ס ל י נ ק . א״ ן נ ה מדרב ו צ ר מ א ו ש מ ם כ ה י ל ן ע י כ מ מ ״ מ . ו ס ״ ל ס י ע ל ד כן י ק ו ן ל י א ה ו ר ו ת ן ה ר מ ו ס א ר ד ו ע י י ש צ ן ה ח כ ש א ד ם כ ה י ל ן ע י ק ו ן ל י א תא ו י י ־

. עכ״ל. ז ן קט״ מ י ד ס ״ ו י :״י ב

: ה ר ו א כ ו ל ר י ת ה ן ש נ י ז ח ת ש ו נ כ ה ס מ כ

, ה ת י מ ו ל מ צ ר ע ס מ , ו ן ל ה באי ל ת נ ש ו ב כ ה ב ה ז ל ה ע י מ נ פ א (קיב.) מ ע י צ א מו י ל ו ע ש פ ר נ ס ו א מ ו ו ה מ צ ל ע , כ א ש ו א נ ו ו ה י אל י ז״ל: ו ש דש״ ר י פ . ו ו ר \ שכם י ת י ק ז ו ס מ ו ל י ל ה ע ל ע ש ן כ ל י א ת ב ו ל ת ל ל ו ו פ י ו ל מ צ ע ן ב כ י ס ה ו ו ב ש ג ב כ נ ב. ע׳׳כ. ן ל י א ן ה ו מ ש א ב כ ן ה ל מ ו פ א י מ , ש ה ת י מ ו ל י ל ו ע ש פ ר נ ס מ , ו ם י ר מ י תן ל י ׳ג א ת ע׳ ו י ה ם ל ה ם שרי ל ת ד ו ב ע ם ב י ל ע ו ן פ י אב הר ת כן, ו ו ש ע ר ל ת ו מ שך ר ו צ ל ה ש כ י מ , ו ה ב ו ר ם מ ת נ כ ס ת ש ו ד ו ב ש ע י פ ש ׳ ׳ , אע ה ק ע א מ ל ו גג ל א

. ר ת ו ל מ

א י ה ה נ כ ר ס מ ו ל , כ ם י מ י י כ ל ו ה ת ו ו י ר ב ד י מ כ ל ו , ה ת ו ד ו ה ם ל י כ י ר בעה צ יר ב א ד ו ה , ש ת ו ד ו ה ך ל ל כן צרי ע ש . ו ם נ מ ז ר ב ת ו י מ ב . ו ם י מ י י כ ל ו ה ־, וכד בה ז ם ל ע ט ו ה ר מ א יש ש ם לילך. ו ה ר ל ת ו כ מ ״ פ ע א , ו ה ז ר ב ה ז י ה ש ל כ י ״ א וא דרך ו ה ם ש ו ש ו מ ר י ת ה ש ש י . ו ר ו ס ל א י י ט ל ל ב . א ם ת ס נ ר ך פ ר ו צ ק ל ר לילך ד

. ו ר י כ הת ע״ ם ו ל ו ע ל ה ש

ס ו ט מ ב ב י ש ה ה ו נ י פ ס ג ב י ל פ ה ו ל ס א ו ט מ ס ב ו ט ם ל א א ״ ו ז ח ת ה ו א ל א ש ש ו כ. ה ב ש ה ה ב ה ז א א י ב ה ש ל י ע ש מ ש מ . ו מן ה בז ת ו ח ה פ נ כ ס

ם הי. י א ת ר פ מ ו ם ש ו ש ו מ ר י ת ׳ ה ם ג ם ב י נ י ז ד

, ן נ ו ע מ ם ה ו י ה ב ל י א מ מ ג ו ר רע. ד ב ע ד ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ם ש ו ש ם מ י ר ק ה מ מ כ. ה מ ו ד כ . ו ה פ ו ק ו ת ת א ח מ כ ו מ נ ל ם ש י •פיך מ

א דרך י ה ה ש נ כ א ס י ה י ו כו ה ו ס נ ר רך פ ה צו ש ב י ה ו נ כ א ס ו ס ה , א ׳ נ ל ה כ מו ש ב ם י . א ר ת ו ם מ ל ו ל ע ו ש פ דרכ ת ע״ ו ש ע ם ל י ג ה ו נ ח ש ו ח י ט ב י ה ל״ ז, ול . כ ה מ ו ד כ ם ו י ק ח ם גורדי ש י נ י כן בבב י ו ב י ט ק א ו י ד ר ל ב מ ש ח ק ב ס ע ת מ י ה ו כג י

. ר ת ו ם מ ל ו ל ע ו ש דרכ

ר י ת ה . כדי ל ה מ ו ד כ ה ו ו צ ה מ י ל ת ש ו י ה ף ל י ס ו ה ש ל ה י מ ו ד כ ל ו ו י ם ט ש א ל ו ז

ה או נ ה שכולה סכ ס נ ר א פ ו צ מ תר ל זנראה שלמרות כל היתרים אלו, אי! הים, נכרים וכדומה. ה שכיחא. ושיעשה ע׳׳י אחרי נ כ ס ה

ת סימן תרי׳׳ו, ם״ל שהוא ו ב ו ש ת 'הזיק לעצמו הרין שבועות כז. והדשב״א בק ולא דק ז ם וע״כ יש להשמר גם מהי מ ו ר ת קטו הרבה א יסור של תורה. וכ! נ

לם שרי. א דרך העו ם הו ם כמובן א כנה ממש, אמנ

ת מצד אינשי דלא מעלי. ו פ י ט ה כשיש ח ת ס ע ו ט מ ע ב סו נ :גון, יעו הנמנעים מלל ולהוסיף שיהא ק ה א מיעוטא דמיעוטא יש ל א נזהר, וגם שהו לם ל •יל כאן שהעו

יורך מצוה.

א מ

ו סימן ט בסחורה גרגרים האסורים

מן קי״ז יוריד סי

ר ו ס י א א ו ה ם ש מרי רה. ויש או ם מן התו י ר ו ס א ם ה י ר ב ד ר ג ו ח ס י לר ו ס י א א ם שהו מרי . ויש או ת ו ק פ ס לו ב ד אפי י מ ת ה תורה, ויש ל

ך. ל מי לסמו תר ע ו ם י ה ם יש ל י ד המתמי בנן, ו

ת והערות: ו

ם י צ ק ש ת ו7א ב ו פ ר ט א ב ה ל ר ו ת ן ס י ש ו ן ע י א ה ני) ״ נ ש פרק ז׳ מ ת ( י ע י ב ת ש וה ם מ כ ם ל ס ה י א ם ב ט י ת כ : ד ק ד י צ כ ל ק בן מ ח צ ש ר׳ י ר י פ . ע״כ. ו ם״ ברמשיו ל ה א א נ ר ה ו ס י ד א ח א ה ו ל י כ ר א ו ס י ד א ה א א ל . א ם כ ו ל י ה ם י י א מ ט ר ו מ ו ד לר ו ס א ר ש ב ל ד י ה״ד) כ שלמ רו י ם ( י מ כ ו ח ר מ ה א ל ז ל כ , ו ה ר ו ת ן ה ן מ ר ו ס י א. ר ת ו ם מ ה י ר ב ד ו מ ר ו ס י א כל ש , ו ת ו ע י ב ק ' ב י , פ ה ר ו ת ו ס ת ב ו ש ע ר ל ו ס ה א ר ו יי ת

י מ ל ש ו ר י ן ב נ י ר מ , א ם י ש מ ר א ב ל ם ו י צ ק ש א ב ל ת ו ו פ ר ט א ב ל ת ו ו ל ב נ א ב ל נו, וא ל , א ם כ ו ל י ה ם י י א מ ט ר ו מ ו ד ל ו מ ל ה ת א, ה׳) מ א י ר ק י ו ם ( ם ה י א ם ב ט י ת : כת ו ש ע ר ל ו ס ה א ר ו ר ת ב ו ד ר ו ס י א ר ש ב ל ד , כ ה א נ ר ה ו ס י ד א ח א ה ו ל י כ ר א ו ס י אן ו ר כג מ ו ל כ ! , ה ר ו ת ו ס ת ב ו ש ע ר ל ת ו ם מ ה י ר ב ד ו מ ר ו ס י א כל דבר ש , ו ה ר ו תל מ י ג הר א גדל, ו ו ו ה ת כ א ל מ י ל נ ש מ , ו ר ו מ י ח הר ה ו ק י ר פ רין דרבנן!, ור ד ה , ו ה ל י כ א י ל א ק י ד ד י מ ל ב י י מ ה הנ ר ו ח ת ס ו ש ע ן ל נ י ר ס א גדל, וכי א ו ו ה ת כ ו. א ת י ת ל ן ח י ד ה ב ב תי י ב ו י ס א נ נ ו , ר' ת ס י י ר ו ן מ י ד ה ב ב י ה י ב ו י פ ה נ י ע ש ו ־: ר׳ את ק א י ת ע א ה ו ף ה ש א ׳ ׳ א ר ה . וכוי. ע״כ. ו ן נ ם מדרב י ר ו ס א ם ה ם ה י י ו ל ג t ש

כן ה רע״ב. יולמי. ו

א ל ת ו ו ל י ב נ א ב ל , ודיל: ו ה ר ו ל ת ר ש ו ס י א א ו ה ע ש מ ש י מ מ ו נ י ל י ר י ש ר׳׳ש ס ו ־כ ׳ ׳ א בת י נ ת ם ד ו ש ו מ נ י י ה . ו ו ה נ י א נ נ י ר ח א א נ ו ו ם ג ו ש י מ נ , ה ם י ש מ ר א ב ל ם ו ציה ר ו ח ם ס ה ה ב ש ע א י ל א י״ב), ש ״ א י ר ק י ו ם ( כ א ל ו ץ ה ק ״א) ש א ג' הי ת ש ר ני פן ת ו נ ק ו ל נ י י א ה ר ו ס י א ה ד ר ו ח ש ס ו ר י פ , ו א ר ק ה מ ף ל לי י י מ ם כ״ג, א) נ י ח ס פ ) י״ד ם י י ר ב ד ה ( ב ב י ח א כ ו ה ת ו ש ר ו ב ו א ד י ה ב ל ב נ ת נ ה ש ל ב , דגבי נ ה בהן י ז ר ה ! ן י ש ד ק ו מ י ה ל ו ס י ש בל פ י ר ן ב נ ת ד ו כ ר כ מ ר ל ת ו ר מ ו כ כן ב , ו ר לנכרי ו כ או מי מ ו ד ר כ ם ש ו ש , מ ה ע י ב צ ל ה ה ש ש ע ה מ ש ו ע ן ד ו ת כי י ע י ב , א) וגבי ש א ׳ יות לע מ ש מ . ו ן ז״ל. עכ״ל ו ש מ ו ש נ י ם רב י כ ס כן ה , ו ה ר ו ת ו ס נ י י ה ח ד י ו ר ה r כדי לו ר ו ס י י א ו ו ה ל י א ק ו ו ס פ ה ר מ ת ו מ ת ש י כ ו מ ה ו ל ב נ ה מ ש ק י מ ר ה , ש ה ר ו ת ן ה נ מ״ק. דו . ו ו ה ו ר ס ן א נ ב ר ד ק מ ר ה ו ר ו ת ן ה ר מ ת ו ל מ כ א ה , ה ק ו ס פ ה ה מ י א ה ר :נן, מ

ק הנודר מן הירק ר ף פ ו , עיי״ש. וכן מנדרים ס ם י ח ס ם׳ יו״ט, הוכיח כן מהגמ' פ תור אדם שיגדל ' ב״ק (פ״ב ב) ארו ס ו ת ה ר. וכן מ יתא אסו רי וכירת איסורים מדאו

ר מכירה מן התורה. סו ר. ומשמע שאי ירים, דתיפוק לה דמדאורייתא אסו

ב רה מדכתי ת בהן סחו ר לעשו יתא אסו רי , חייל: דאע״ג דמדאו ט ר ם׳ י תב התומר שלכם יהיה, נשאר ם לו כ ב ל יו, אי נמי מדרשא בירושלמי, אפילו הכי םדכתי, ר ובאיזה דרך מותר ו ס ו באיזה דרך א ם לפרש לנ ר לחכמי ־!יסור והיתר מסות מועד קטן דחולו של מועד אמרה כ ס דאשכחן בברייתא שהביא הרי״ף ריש מ, הרי שלא מסרן ה ש ש ר ולא ה ה שביעי עצו ר ו ת ה ואמרה ה כ א ל מ רה עצור מ ו זת ע ד תרת, ל רה ואיזה מלאכה מו ב אלא להכמים, לומר לך איזה מלאכה אסו :תו

א הוא. ת כ מ ס ם שסוברים דלאו א י ק ס ו ח פ נ

ב ל גיא דפ״ק דבכורות דף ו דאחריצי ח ט ממשיך: ומיהו קשיא לי סו ר ס' י תוע מ ש ם אבר מן החי, מ ר משו ו ס רה, כלומר אבל חלב א יוד קאמדינן דלמא לסחו

ה שריא. ר ו ח ס *פילו הכי ל

רה ניחא ליה דלסחו ח הי״ח, ו ו ר ו ס ת א ו ל כ א ת מ ו 1ירץ במשנה למלך פ״ח מהלכא מן רה הו ים ז״ל שאיסור סחו נ ם נזדמנו לו/ויוצא לנו שדעת הראשו א ינו ב

זורה.

ת הט״-ז, ו ר ו ס ת א ו ת הרמב״ם ז״ל פ״ח מהל׳ מאכל ע !משנה למלך הוכיח שכן דד ו ס ר בהנאה, א ת ו אה אע׳׳פ שהוא מ ר בהנ ת ו מ ר באכילה ו 'ל: וכל דבר שאסום חוץ מ! החלב. שהרי נאמר בו רי ו בדברים אסו ת כ א ל רה ולכוין מ נשות בו סחולא לא בטריפות ו ת ו בלו ה לא בנ ר ו ת שה לכל מלאכה, לפיכך אין עושין ס

!וקצים ולא ברמשים.

ק שתלב מותר, הרי כל האיסורין ו ס פ ה ה מדרבנן מה הוכיח מ ר ו ח ר ס סו !ם איא מ רה ש תר מן התו . והכי נמי נבי חלב אע״פ שמו •תרים, אלא רבנן אסורוהו

. ק ר ד א ע״כ שאיסורו מן התורה. ו ל הו א :נן אסרו

נים האכילו בשר תזיר ואכסנאי יהודי ם ראשו י ־נה בחולין פרק כל הבשר (קו.) מוסף (יוריד סימן קי״ז בסוף), דישראל רשע הוה, או בימי דחה הבית י , ו ם ת יה ה

ם לגויים, ע״כ. מ צ ם ע קי י א היו מחז יומד היה ובפרהסי

ר סו מאתר והאי ר תורה. ו סו ק אי פ , כמו כל ס ר ה יש גם לאסו ר ו ;ספק איסור של תם שכתב . ועיין במשנה למלך ש ר ספיקו ו ס א ר תורה. הרי יש ל סו רה הוא אי ו ז

ר. ועיי״ש. קו אסו ם בביאור הרמב״ם ז״ל שיוצא שספי מי י •פנים מסו

כתב ר, ו ו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסו ת ו נ ק ;רמ״א ז״ל הוסיף: ואפילו לכתב ת ומאכילין לפועליהן, ו פו ׳ז השייך ס״ק גי. שהרבה עושים כן ולוקתין טרים היהודי ת מיימוני ש ה ג ה צ״ע מנין הוציא הרמ״א הלכה זאת. והראיה שהביא מה היא ר ו ח ה הוי כמכר אבל להאכיל פועליו לאו ס נ ת מ ה לגוי. ו 1בה ונותן במתנ

ר. והיכי חיתי לאסו

מג

ם צאו ואכלו ואני פורע ה ם דאם אמר ל יא ש r השייך כן מרש״י ע׳׳ז ס׳׳נ. דתנטל ונתן ביד פרש׳׳י שנשא מיד החנווני קי לה כגון שנ ם יין נסך, ומו י משוא ל א א ס פרעון דלאחר זמן הו ו ש א ולאו מ ר י ס להם דהשתא איהו ספי להו אל ה במאכי ר ו ת ח דל״ש ס כ ו ה מ ת ע מ ת ״״נ וכוי. ו ק ל וו במשיכה ואשתכת שק ליה דבלאו הכי פו י וכוי, תי פ ס א איהי ק ת ש ה מר ד לים דאל׳׳כ ליל לרש׳׳י לום אע״כ ת ביי״נ ובשאר דברים הנשנה ש ו ש ע ר ל ו ס א ה ש ר ו ח דהא הוי דרך ס

לו לפועלים. ה להאכי נ רה בקו איסור סחו

וה נה במחיר השו ם קו א א ם מרויח. ה ק א ה ר ר ו ח ר ס סו ה יהונתן דחה האיר סו ם בדמי שויים ועל כן אין אי ה ם איירי שנתן ל ש , ו רה ;זה איסור סחו

ה בזה.

ם י ר ב ו ס ים ולקמן אלו ה נ ת ראשו ק ו ל ח רה, יש בזה מ ר זה מן התו סו ם אי י אב בהאי ת א (פ׳ שמיני, פרשה ב' םפ״ה) כ ר פ ס ; מדרבנן: והנה הראב״ד בפי׳ הה בד׳ האיסורים, ר ו ת ת ס ר לעשו ם (כנ.) יהיו בהוייתן יהו שאסו י ת ס פ ינן בבה חייג א ע״ש. וב״כ הרשב״א בתשו א הו מ ל ע א ב ת כ מ ס קרא א אלא מדרבנן ו

א מדרבנן. ל ר זה אינו א ב להדיא דאיסו ת כ בג) ש

ים ז״ל בזה. נ ת ראשו ק ו ל ח חזינן דאיכא מ

סימן טז שותף עם נכרי במסעדה טריפה

ת של ו נ ו ח ה א ד ע ס מ ס נכרי ב ף ע ת ו ח ש ו י ה ך ל ו מ ס \ על מי לה י נ ק רה ו ף כלל במכי ת ת ש א כשרים. כאשר אין היהודי מ ם ל אכלי

ם. חי ו תף ברו ם שו י א

ת: ת והערו רו קו

ת ת ו א והנכרי, והגוי פ ם הו תפי ות שו ף לנכרי, כדי להי ס ר ליתן כ ת ו ם מ א אלה: הוטל רוב זים, שהישראל נ ות לאמצע. או אתו נבילות והרו ת ו ו פ סעדה של סרים ם הגוי כלל בשעת העבודה. כי א א נמצא ע ט אבל הישראל ל ־יוח והנכרי מיעורה בדברים ר טהו סו ם איכא אי א ת. ה ו נ ח על החשבו ק פ * לעיתים למשרד, ל

אסורים באופן כזה.

ה בדבר ר ו ח ת ס ר לעשו סו ם של האי ע ט ה שובה: כתב הש״ך סימן קי״ז ס״ק בי. של מהן, א״כ בנידון דידן ליכא הטגיס א יבוא לאכו מ ם ש א משו רה הו ר מן התו *סום אינו מוכר לצורך אכילה ליכא א ב השייך ש ת . וכבר כ ר בעצמו ת ת ס הרי אינו מ

:זימר וא׳׳כ הכא במי ליכא למיגזר.

ר זח א הלכה כמ״ד דאיסו מ ס ש ״ ת ח״ג(סי׳ צד) צידד להתיר ע״פ ס מ :שו׳׳ת זרע את הרשב״א, שיש ו ב ו ש ת ם גזירה זו, וכמש״כ כן ב ע ט אסר אלא מ א לא נ מ דרבנן שרה, וכן א אתי למיכל מיניה אף דהוי מן התו מ ם ש ע ט ה ים האומרים ש נ ־בה אחרוא יבא מ רה ש א מן התו רה הו ׳ פד שפ״ד ס״ק י״ח) דאיסור סחו פורש בפמ״ג(סית יש על מי ר ת ת א ם אין לו אפשרו ת לן ס״ס. א ר ואי ת א •*כל ממנו. וא״ב מ

זמוך בשעת הדתק גמור שכזה.

ת ו נ ת ם ב רי ק בדברים האסו ס ע ת מ ם הגוי ש :!נס כ״ז כשהישראל אינו יושב עת מחיצה ביניהם. ו ש ע ת וצריך ל ת

ה מ

ן יז מ י ס

לעבוד במסעדה שיש בה מאכלים טריפיםה ע ש ם טרף. אבל ב ם ש כרי ה שמו ד ע ס מ ד ב ו ב ע ה ל ל י ח ת כ ר ל ו ס א 1

. ם כ ת ח ל א ר ע׳׳פ ש י ת ה ם ל ו ק ק ולזמן קצר יש מ

ת וביאורים: ו

ת !נבילות פו ט של נכרים אשר מוכרים שם טרי ק ר מ ר פ ו ס תר לעבוד ב מוה של גויים המוכרימ ד ע ס מ ח ב ב ט ר לעבוד כ ת ו ם מ א ם. וכן ה רי ים האסו

ת. ו

ים האכילו בשר חזיר. ופרש״י שהיה חנוני נ ם ראשו י :ה: בגמ׳ חולין (קו.) מתו ו א לתנ ה לישראל ומבשלו ומאכילן. וכשהעכו״ם ב ט ו ח 1ל מוכר בשר שא ו ר זה שעכו״ם ה א נטל ידיו, וכסבו ל ל ו ו ר לאכ ח ו נבילות, ובא יהודי א ל

ל. :ילו בשר תזיד, עכ׳

ס ו ש ת וטיים בחזיר. אפשר שדקדק לפרש כן מ לו בי ח בנ ת : המהרש״א ע״ז, פא שנזדמן לו ם ל א א מ ת ובכל דבר ט ו טרפ ת ו ו בל רה בנ ת טהו ד לישראל לעשוו שבודאי א א על בשר חזיר ב ו ל ת ו נ ח א ל :ו, ובודאי מה שהורגלו העכו״ם לבו, ו א על בשר בבלות וטרפות, שאפשר שהיה מצוי לו מבהמותי ל !יה מצוי לו, אא שאז נזדמן לו בשר ל ת שלו לעכו״ם, א טרפו ת ו ו בל הנ תן לישראל ו שרות נ

ל. ונתן לו. על׳

ר סו א יאכל, והכא אי מ ם לבשל ולא הישינן ש ר ג ת ו מ המהרש׳׳א חזינן שוחד א חיישינן, במי ל ה זאת, ושמא יאכל חזינן ש ד ע ס א שלו מ -ה ליכא שהרי ל

. הו מעבודתו סלקו ס י פ ת ם י א ל ו ת לאכו ט רגיל אין לו רשו ק ר מ ר פ ו

ח ן י מ י ס

בסחורה שמיעוטה טרףם. י נ ת הקו ך א ט כדי למשו ע ר טרף מ ו ר למכ י שהתי ז מ

ם טרף. ו ר ש ו ר למכ ו ס א , ויש ל ראה כן להלכה נין נ

ןורות וביאורים:

ם הגויים י נ ת הקו ם הרבה כשר כדי למשוך א ט ע ע ת מ פו תר למכור טרי 1ם מו. תו ו ןנות מתנ

ם י מרתפ ת ו ו י ו ת על בעלי חנ כו ב (ס׳׳ק בז), יש לי ללמד ז ת יוך השלתן כם שקורין י א מ ך שארי דברים גם קרבי דגים ט :!הזיקים אצלם למכירה בתום י א מ ה דומה ג׳׳כ לצד דגים ט ם ח ם משו רי קר״א אע״ג דמדאורייתא אסום תרי ם המו ם ומשקי א בשביל שארי מאכלי ו ק ה ס ע רים ביחד וכיון דעיקר ה הול זה, ודמי . מהדורשים מאכ ם ת ס נ ר פ ק ג׳׳כ דאל׳׳כ יפסיד מ י ם להחז כרחי ת זה מו

ת. עכת״ד. ודמנו לציד וכן לשכירות החצרו

ם נזדמנו לצייד א בא בשייך ם־׳ק י״ד, ובט״ז ס׳׳ק ד׳ כלומר כפי ש יונתו להב׳יח הות וכפריים ו תר למכרם, הכי נמי החירו לשכור חצר ם מו י א מ ה ועוף ודגים טר ם גויים. והכ״נ התי עלי ת מגדלים חזירים ומאכילים לפו ו ר מ ח ושרים וכל זמן הח הרוב ם שעי׳יז יוכל למכור א רים מעט, משו ת ולמכור דברים האטו ו נ ק ל

תר, ועיין ט״ז ס׳׳ק די.

ז מ

ת הצידה ע ש סיף על חבירו. שבצידה, ב תר מו יטו, יש כאן ג' דרגות, וכל הית הצידה ע ש ק ידיעה שיתכן או ודאי שיצודו אבל ב א יש ר ל עתו לכך. את הצידה. ואילו בשוכר ש ר ם הזדמנו ל א א ל נה א ד בכו אינו צד הטרף לחולא דמי הא להא, והרי ת השכירות, ו ע ש א בידיעה גמורה ב ז וכפרים הרי הום תנאי השר, אבל מצד :כול להימנע םלגדל חזירים, ומי הכריתו כי אירים שלא כ; בצידה לא שיך מצד ת החז ל א ק ולא ליטו ל ת ת יכול ל *ו

רתא יתירה מדי, שמעצמו ניצוד. א א״כ טי ל ת כן, א ת לעשו ו *

ל או כ נה ה ם אין לו הכרח כלל מצד השר, ששם קו ש ת ש ו נ רה השלישי של חק המותר, ומה לי שעי״ז יהא ת ר ו נ ק ת ויכול ל א הבעל הבי ו ת ה ו שלא כן בתנה א ל ת מ ע ד ה ב א מ ה ט ר ו ת נה ס קו וטל ו א נ ת. אבל הו חו ד במה לקו ז להפסי ן לו הכרת אפילו של השד, וזהו שלב נוסף, ועל הטענה שהרי עי״ז ירויחר בזה, ו ח ס ר לו ל ם גדולים ועצומים נתי וחי א ברי ה פה ת רה סרי ם סחו וכי א

י שלא, והכא נמי.

. ו רת לא עיקר סחו נה אגב ו נת הט״ז וערוך השלתן שכיון שקו מד שכו יש לונו החפשי. הרי זה מותר. אבל ח ולא עושה מרצו א יה ז ;ויש לו אילוץ לקנ

ה של ערוך השלחן. ר ק מ ת ב ו ח פ 1 נראה שיש להחמיר, ל

ט י ן מ י ס

לקנות דבר האסור מן התורה כדי להאכילו לפועליוף א סימן קי״ז סעי

ל ג , א ו ו לפועלי ל י ר להאכ ו ס א ת דבר ה ו נ ק ר ל ת ו מ ראה ש ניקר הדין נרה. ק של תו פ ד ס ח א בצד א ו ה ת כיון ש א ז ע מ מנ ד להי א ון מ

: ה י ר ו א מ !ורות ו

לו לפועליו עובדי תו להאכי ו נ ב ברמ״א (סימן קי״ז סעיף א): ״ואפילו לק ת • כ :בים אסור״. ע״כ.

ה ק ל ת תיים, אמרינן בירושלמי מי ש ו ח ר א ם ה ש ב ב ת וסף (סימן קיז) כ כית יא בדמיו. ופירש רבינו ל ירים לצורך פועלים גויים כשמוכרו אינו מוכרו. את ו נ ק ר ל ת ו מ . ע״כ. ומשמע ש ותר׳ או ולא י :וטון (שביעית פ״ז מייד) במה שקנא בדמיו, ל , אינו מוכרו א תר ורוצה למוכרו ו ה שנ ירים לצורך פועלים ורק מ

"כ צ״ע הרמ״א.

ב נראה שכל דבר ת ת ח) כ ת (או ו ר ו ס ת א ו ל כ א ת מ ו כ ל ה ת מיימון בפ״ח מ גהו זו תו כדי ליתנ ו נ ר לק ו ס ה כך א ר ו ת ת בו ס ר לעשו רה כשם שאסו *יסורו דבר תום כמו מכר היא (ב״מ טז.} דאי לאו דקבל הנאה מיניה ם משו ע ט •י, ונראה לי ה

יהיב ליה מידי. עכ״ל.

על ת כדי ליתן לפו ו נ ק ה, אבל ל ת כדי ליתן במתנ ו נ ק א ל ו ר ה סו שמע, שכל האירה. . ואין דת כעין סחו א כפורע תובו ל ־ שאין זה כמוכר לו א

ן ו שלוקחי נ ת מנהג בני עמי ת כהנ״ל, כדי להצדיק א ב לדתו ת :ה השייך ס״ק ג' כל לפועליהם. ונה כדי להאכי יפוח בכו

:מ' ע״ז ס״ב. א׳, התמריץ שהיו עושין מלאכה כפירות שביעית שכרן שביעית,רות שביעית, נמצא זה פורע !י שכרן שביעית, אילימא דיהבינן להו שכר מפיע ליתן מ ש מ רה. ע׳׳כ. ו לא לסחו רה אמרה לאכלה ו רות שביעית, והתו כו מפיל ם להאכי רי ם אסו ת מאכלי ו נ ק ר ל ם חשיב כםתורה. א״כ יהא אסו עלי יכר פוף בי. ח הט׳׳ז סימן קי״ז סעי כי ם. כי הו רי ה בדברים האסו ר ו ח ס וליו, שהשיב כו ב ם דפורע חו ע ט ם ה ת ש ו פ ס ו ת ק ד׳ והוסיף ואע״ג דכתבו ה ר כ הגריא ז׳׳ ל אר כ ת ש נא ביה וכוי וכאן אין מ ת שביעית ולאו לאכלה קרי ו ר י פ וום דמשתכר כ

ט מ

ו ל ל א ו ז ו ב ם ל י נ ת ו א נ מ ת ס ״ מ מ . מ ת ו ע מ ם ב ת ו ה א נ ו י ק ר ה ם ש י א מ ט יי ס ה. ה ר ו ה ס ז ב!ה ל ע ־ י ם י-ל׳נ ק י ר ו ה ם ט י נ י ר מ א ש ם מ ״י

ו ר כ ו מ ש ם כ י ב כ ו י כ ד ב ו ם ע י ל ע ו ך פ י ו צ ם ל י ר י ז ח ח ק ל י ש , מ י מ ל ש ו ר י ה ה מ י ! ן מ י ז ס ״ ט ה ה ת . כן ד ד ב ע י ד ח ב ק ל ר ו ב ע י ש ן מ מ ע י ל ר י י , א ו י מ ד א ב ל ו א ר כ ו מ

. ׳ כיי ק ב

כ ׳ ׳ א , ו ם ר י ח מ ם ב י ו ט ש ע מ ו כ י ף ה ר ט ה ר ו ש כ ר ה ש ב ם ה נ מ ז ב ד ש ו ת ע ו ה ד ה לת ח ר א ה , ל ר ש כ ה ל ו ף ש ר ט ר ה י ה ר מ ש א ם כ י ר י ז ם ח י ר כ נ ו ה י ל ע ו ך פ ר ו צ ה ל נ קק ר . ו ר ת ו מ ה ו ר ו ח ס ב ל ש ח א נ א ל ל י מ מ ם ג״כ. ו י ר ש כ ל ה ס ש ר י ה ו מ ה י ז 1 כ

. ־ י ת מ ת ח ה א ל ע א י ל י ש מ ל ש ו ר י ירו ה

ת ו ח ו ק ל ו ה א ו ב י י ש ד ם כ י פ ר ט ם ה י ר ב ט ד ע ם מ , ג ר ש ת כ ו נ ח ר ב כ ו מ י ש מ i[ לן י פ י ק ע ח ב י ו ד מ פ ש ׳ ׳ ע . א ח ו י א ר ל ם ל י י ו ש ר ב ו כ מ ם י ר א מ י מ א ל כ י י א ר ם, ה ״ין פ ו א ר ב י ת ה ם ל ו ק א מ ה י ה ש א ר נ . ו ש מ ה מ ר ו ח ה ס ן ז י י א ד , ה ר ח ו ו י י ל ם א י !

. ק י דל . ו ר ת ו מ ל ש ״ ס ה ש י מ י ע ד ן ו ת ל ש ך ה ו ר ע ת ה ו ע ת ד ו פ ס ו ם ת ע

ו א , צ ה ר ז נ י ד ו ב ל כ א ו ו כ ו ל י ל ע ו פ ל ו ו י ר מ ח ם ל ד ר א ס ו , א ז ם״כ אי ״ ע ה ב נ ה ון י ם י ו ש א מ ל , ו ר ש ע ם מ ו ש א מ ל ת ו י ע י ב ם ש ו ש א מ , ל ש ש ו ו ח נ י א , ו ה ר ז נ י ד ו ב

. כ ״ ע

י ר ה ך ו ס ן נ י ן י ל י כ א א מ צ מ נ ם ו ם ה י ב כ ו י כ ד ב ו ם ע ך א ס ן נ י ם י י ש א מ ל י ו ״ ש ש רל. ׳ ׳ ן נסך, עכ י י ה מ נ ה נ ו ו י ל ו ע ה י ת ו .

ד י א מ ש נ י ש ש רש״ ר י פ . ו ד י ן ב ת נ ל ו ט נ ן ש ו ר כג מ י א ש ) רב א : ׳ (סג מ ג ך ה ש מן מ ר ז ת א ל ן ד ו ע ר ם פ ו ש ו מ א א ל ר ו ס י ו א ה י ל פ ו ס ה י א א ת ש ה ם ד ה ן ל ת נ י ו נ ו

. כ ״ . ע ו י ל ע ו פ ו ל ה ק ש ה ך ו ס ן נ י ח י ק ל ח ש כ ת ש א ה ו כ י ש מ ו ב ה נ נ ק א ד ל א

ר מ ו י ל ״ ש ר ה ל י ה ל מ ן ל א כ ם ל א , ד ו י ל ע ו פ ל ל י כ א מ ה ב ר ו ח ך ס י י א ש ל ח ד : ר ו ס א ה ש ר ו ת ך ס ר י ד ו א ה ה ר ד ו ס י א כ ו ה א ל ב ה ד י ק ל ו פ י ׳ ת ו י כ פ ס ו ק ה י א א ת וה ר ו ח ר ס ו ס י ך א י י א ש ל ך ד ח ר ל כ א ע ל , א ם ה ש נ ש נ ם ה י ר ב ר ד א ש ב נ ו ״ י י ת ב ו י

. ז ן ק״״ מ י ע ס ״ י ש ל ה ן ע ת נ ו ה ה י ט מ ש ב ר י ן פ . כ ם י ל ע ו פ ו ל ל י כ א ה ה ל נ

ה נ ו ק ם ש ו ש א מ ו ו ה י ל ע ו פ ו ל ל י כ א ה ה ל נ ו ק ר ב ו ס א ש ל י ם ד ע ט ה ן ש ו י , כ ם ה שו נ י ר א ת ו מ ר ה ב ן ד י נ ו ק ח ש ק מ ר ב ו ס י א ם ה כ א ״ א , ו ה ז ר ב כ ת ש נ ל ו ו ז ר ב ו ס י א. ח י ו ר ו מ נ י א א ה , ד א נ ו ו י נ א ה כ ה ב ר ו ח ר ס ו ס י ך א י י א ש ל ל ד י כ א ה ל ר ו ו כ מ ר לר ק ו י א ב ו ס ה ן א י ח ב י ו ר ה מ ״ ע ן ב י ר א נ י ד ו ב ל כ א ו ו א י צ ב א ג ת י י ר ב ם ב ת ה ה תך כ י פ ל . ו ה ר ו ח ר ס ו ס י ם א ת ך ה י י א ש ן ל כ , ל ר נ י ד ם ה ה ן ל ת י ך ל י ר פ צ ׳ ׳ כ ע ל ד ו ז ב

ל. י . עכ׳ ל ק״ . ו א ר ו ס ו א ה ׳ ל פ ו ס ה י א ם ד ו ש ש מ ר פ רך ל

ה נ ה א נ ו י ה ר , ה ת י ו ר מ ם ו י ר ו ס ם א י ל כ א מ ר ב ה ת ס ם מ , א א י ה ה ז א ב ר ב ס , ה זר כ ו א מ ו ר ה ש א א כן כ ל . ש ר ו ס כ א ׳ ע׳ . ו ח י ו ר ו ה ת ו כ ז ב ו ש י ל ׳ א ר ש ק ת מ ד ד ו ס י ל

א לא ל ממי ר ו סו ה דינר שאין לו ריוח אינו נהנה מהאי זיר שקנה או בשו יקשר״ אליו. ודד׳ק.

ר, ם. דעת הרמ״א לאסו סקי ת הפו ק ו ל ת ם איכא מ עלי ר להאכיל לפו סו והנה באים דכיון עלי ר, וכ״כ הרע׳׳ב ריש פ״ג דרמאי גבי פו ת ג׳ לאסו ו ת א דעת הפרי. וכ״כ הרא״ש שם וז״ל: אף על פי ר לפרוע חובו ו ס ותיהם עליו א נ וב ואין הלכה ת . עב״ל. והרע״ב כ ע בו חובו ר לפרו ו ס נותיהם עליו דבודאי א ו וו ב ת חו נ (ד״ס) דמאכיל פועליו דמאי דכיון דתייב במזונותיהן, נמצא פורע א

סר נ״כ. ת גי. ובשו״ת פרי השדה ח׳׳ג(םי' קצג) או ו 1אי, עכ״ל. וליכ עריה א

ת ו כ ל ה ת הרמב״ם פי׳׳ב מ ה ג ה ם ב ם השייך םק״ג הנ״ל מתיר, ובמחנה אפרי ת מ ות הרמב״ם פי״ב ה ג ה ם ב ה אפרי ח הביא ראיה להתיר, ועיין מחנ ו ר ו ס ת א לו : ז הל׳ שביעית וחדש ר ת, וען בדע״ת סימן ס׳ סק״ז הביא א רו ת אסו \י מאכלוף , וערוך השלתן סעי ל לעבדיו נכרים ולכלבו ט להאכי ר ת נ ו נ ק תר ל להביא דמור בזה, סו ם חשש אי ו ם ואין ש עלי ת בעד פו ו נ ק ט ל . כתב, וכבר המנהג פשומה תר מזה ו ו לא כשצריך לפועליו, ואין לך נזדמנו י ר ו ו ת ס ין איסור אלא לפה א ביוקר מטרי ם הו ם בשר כשר א ה ת ל ת ם ביכולתו ל יה לפועליו, ואפילו א, ם נזדמנה לו תר למוכרה א ת לנבילה שמו א . ודימה ז ו ו מחויב לאבד מעותי

ב שעדיפא מיניה. עכת״ד.

יח ות רק שמרו ם הזדמנ מובן מה שייך זה לנבילה שהזדמנה. והרי הכא אין שוא ו ת והרי ה ו ם הזדמנ ו ה טרף. ואין כאן ש נ ו כל כשר ק ת להם או ו ום לקנ ן

ם. ודריק. רי ם אסו ו במאכלי ב נשה פורע חו

ה או ר ו ת א מן ה ה הו ר ו ת ר ס סו ם אי ים א נ ים והאחרו נ ת הראשו ק ו ל ת *ה דהנה מם ל ו ק דרבנן לקולא. א פ א ס ו יס שהוי מדרבנן הרי ה נ אם נימא כהראשו בנן. ו -

ם כג. דיה אמר קרא, י ח ס ם׳ פ רה, וכדס״ל לתו נימא שהוא איסור מן התות התשב״ץ ר ר זרוע הגדול ת״א סימן של, ש סף שם, או ו א״ש ב״ק עט: ונמוקי יה למלך כן סימן רצב, שבולי הלקט, מהרש׳יל בישש פרק מרובה וכן להמשנק של פ ת דאיסורו מן התורה, וא״כ הוי ס ו ר ו ס ת א ו ל כ א להרמב״ם פיית מהלי מת לן י ר בכלל. וא״כ א א אסו ם הו ק א פ א שיש כאן ס ל ר, א ה, והיה לנו לאסום אז ל ו ם מותר. א א להאכיל לפועלי מ רה ואעפ״כ ש א מן התו א הו מ א ש ק י פ \ סא א דאורייתא מדרבנן לתומרא. ושמא הו ק י פ ס ר מן התורה. ש ו להחמי קא ר מדרבנן וםפיקא דרבנן לקולא. ובסך הכל יוצא שהו ו ס א א מ ־בנן, ואז של ד ה ה ר ו ת א מן ה ו ם ה ם א ו ק ל מ כ מ ר תע״ב, ד לא, והמחמי :; ומדרבנן לקו

זמיר בזה, ודריק.

נא

טימן כ ברחיצה בסבון של חלב

מן קי׳׳ז ד סי רי ו שר׳ע י

ק פ ר. ס ס להתי ״ ו ס נ , כיון שיש ל ב ל ח ן עשוי מ ץ בסבו ח ר ת ה נר לם שם׳׳ל כך. י נ כהראשו . ו ג ו צה של תענ לו לרחי ר אפי ת ו א חלב מ

ל יותר. ק ה ם ואז יש ל ו ג א פ ד שהו

ת וביאורים: ו ר

ת מה ו ת א ו ל כ א ם (הלכות איסורי מ י ת חי ו ח ר א ב ב ו ת ת יוסף (סימן קי״ז): כ י . בב ו ת כ לק ה ה בחלב חזיר שלא תי ר ו ח ת ס ר מכאן לעשו ואסרו) שיש מי שמתים דבכלל שתיה הוא. ר משו ו ס ך בו בשרו ודאי א ה אבל לסו א מ ט ב טהורה ל ל ח

ס דבכלל שתיה הוא. ו ש ר לסוך בשר בדבר אסיר, מ ל. יוצא לך, שאסו

ת הרשב־׳א. וז׳׳ל: ואע׳׳פ שיש ב ו ש ידך גיסא, בסימן קכ״ג (סעיף בי) הביא תא בשמן מפני שהוא עשוי אף לסיכה, ל , א א אמרו ל ק, ש ס לבעל הדין לתלוך בתלב, אי נמי ו לסו ם שאסר ו ק ם מ א מצינו בשו ל רים לא, ש 1 בשאר האיסו

ה, לפי שאין דרך הנאתן בכך, וכוי. ע׳׳כ. ם סכנ ו ק מ מן חזיר, ואפילו שלא ב

ר. ם לאסו ו ק כתב שלא מצינו בשום מ ך בחלב ובשומן חזיר ו :ח שהתיר לסוסף בזה. ו ת י ת הבי ו ק ת ע ג. ה

ת לין, ו ורתם נט׳יו א ב רבינו י ת וסף ביוריד (סימן פד) כתב, וז״ל: כ ת י ז הביכה ם היא סי א ם ש י ה ס ת פ ו פ ס ו ת ב הר״ר ברוך ב ת ת בשומן תזיר, כ קו ו נ ך התיא אמרינן ל ר ש ת ו ם׳ נדה לב. דיה וכשמן) מ ם (תו ר ולפירוש רבינו ת ו ס תענוג א

תר בגוף. ע״כ. ו א נבלע י א בשמן שהו ל ה א ה בכלל שתי

ל תענוג. א דםימן קי״ז שאסר, איירי בסיכה ש ם ליישב ה ו ק י זה נראה, שיש מו רבנן. ר ס א א ם צער שאו ל ו ק מ ־ימן קכ״ג איירי בסיכה ב

כה בחלב או תר סי ב דאין הי ת כ ט, ש ף כלל ל׳ ו ת האריה ס ״ז ס׳׳ק די, הביא אך ג לא, וע״כ אין לסו ו ם תענ א היכא דאיכא צערא אבל אדם בריא משו ל יר, אכן ג, אבל מניחין עובדי כוכבים לסו ו א לתענ ל ק בחלב חזיר שאין זה א ום בידים. עכ׳׳ל. ת ו ך א א לסו ל ם, א י מר להזהיר גדולים על הקטנ אכילן שאין אור, ש אסו מ ג לבריא מ ו ק בין לתענ ל ת ת ל א כסברא ז .ב ע״ז הט״ז וכן עיקר וט קכ׳יג, וכפי ׳ ת הרשב׳׳א שהביא ב״י ר ו ב ו ש ת ר כן ס״ל ב :קום צערא להתיף (סימן קי״ז בט׳׳ז ם״ק די), לדייק מדבריו של ס כ ת ה דו קו :באר לעיל וכ״כ נך ר לסו ת ו מ ש משמע דאסור. וכ׳׳כ הסס״ג בהל׳ שבת דף כ״א ריש ע״ב ד מ א מר כ״-א סו , ואין אי ה ב חזיר למי שיש לו חטטין, אע״ג דליכא סכנ ל יסור או ח

ם צער שרי. ו ש ג אבל מ ו שה לתענ

' ה סי ב ם או׳׳ח (הי ש י ת חי ה (סימן דלה) ובארחו מ ו ר ת ט (פ״ ה דשבה) ובס׳ ה ד רבה של ג לסי ו ל תענ ק בין סיכה ש ל ח ה ל ר א י ברברי ה ב ת ' לא) כ י ס ) ו א) ובכל ב

. פ . דלא כהרמ״א ש ׳. וכן דעת הגריא באוי׳ח סימן שכו ס״י

הג ף המנ ס כ ת ה דו קו ב בנ ת ן הנעשה מהלב. השייך כ אן השאלה להתרחץ בסבו ;ל, אבל יש מחמירין ונכון הוא.

כה בחלב ם סי רי יס דיל שמתי נ ק שמא כהראשו פ . ס א ק י פ ק ס פ :ם אית לך בזה סה רבנן ו כ מ ס ת שמן א כ י ה דדוקא ס ס רי ש ׳ נדה (לב.) ב ס ג ההו ו לו של תענ׳ ס ו ת ב שריא. ע״כ. וכ׳׳כ ב ל ־א ואסורה מדרבנן, אבל סיכן שומן חזיר ושל ת׳ הרא״ש והמאידי ס תו ם ר״ת, וכ״כ בחידושי הרשב״א והריסב״א ו ש ^ עז. ב

ה.

ך בו, שאינו ראוי לאכילה ואף לכלב ר לסו סו א פגום אין אי ק שני כיון שהוה וע״כ י ר פ ה רו מ ה שהתיר ומקו ם סימן שריו ס״ק מ י ו ראוי ועיין כף החיר, ע״כ נראה שיש למיקל על ם שאסו ברי ס ואיסורו מדרבנן אפילו להסו ״ ם ס י ז

לסמוך.

נג

מן כא סי להאכיל לכלבימ נבלות ומרפות

א ו ם ה א ת הצורך ו ע ת, ל ת וטרפו ו ל ב ם נ י ב ל כ ל ל י ל להאכ ק ה ת לל יותר. ק ה ם בודאי מוי ש ל י ב ל כ ד ל ה ו י מ !ל ה

יות וביאורים:

דל ת נבילות וטריפות עבור כלב הנ ו ר ו ס ת א ו ל כ א ת מ ו נ ק ר ל ת ו ס מ א ה: ה נו.

ב ת ל לפועליו עכו״ס אסור, והשייך ס׳׳ ק ג׳ ב ת ולהאכי ו נ ק בה: הרמ״א כתב. לר י ת ה ם ל ת פועליהם. והוכיח ש ל א ת כדי להאכי פו וכו בני עמינו שלוקתין טרים שמתירים וכ־׳כ ערוך השלחן י ק ס ו , והביא כמה פ רה ם שאין זה כעין סתור ה הכי במי עבו ר ו ח ת ס י על ל ם לפו א על נכרי, ו גו להתיר. וא״כ מ״ש כלב מפו

כ נראה שיש להתיר.

ל א יבוא לאכו מ א ש ה הו ר ו ח ת בו ס ר לעשו סו מר בזה, כיון שהאי י היתד יש לומן ב השייך ס׳׳ק בי, מסי ת כ א גזרו וכפי ש ם אינו מוכר לצורך אכילה ל 1, אבל אל. א יבוא לאכו מ לא לבני אדם, אין השש ש ם ו . וא׳יכ כיון שהוא מאכל לכלביחרן ם שסו ש ר לצורך אכילה יחשוב כ ו ס א ר בדבר ה ח ו ס ת ה ם שהרואה א ע ט לכר לאכילה אע״פ הר היכא דאינו מו , ולכך מו ם ה כל מ א או ־ך אכילה כך הוא מאכל לכלבים, א דבר שדרך בני אדם לגדלן ולאכלן. ע"ש. והכא כיון שהו

ם ניכר שהוא מאכל לכלבים. נה עבורו, א ה לא יחשוב שקו א ת ־

רה או מדרבנן, א מן התו ס הו ם א י ק ס ו פ ת ה ק ו ל ח א מ ו ה ה ר ו ח ר ס סו חר וכל אית דלהלן. פ ס ו ת ך ב קל יש לסמו ה שלמי

ל ב ק מ ש ת והנכרי כ ו נ ק ת יתכוון שלא ל פו הסרי יער שמשלם עבור הנבילות וה. ו בזה בעלו ם לכלבו, שאז אין ל תנ י ם ו ה ם ללא זכיה ב ל ט א י הו זך מפקירן, ו

ם י ל כ א מ ת הכלב ב ם יאכילו א ה ו משרתת, ש ת א ר ש ם יש לו נכרי מ ־ אא לבד ו ם ה ם נכרי א ת ע ו פ ת ו ם ש רי ו זאת עבורם. וכפי שיש מתי הם יקנ ־יפים ו

מ נמי. ודו״ק. ק ה ס ע :גסק ב

ל ת להאכי ו נ ק ר ל ת ו מ ב להדיא ש ת !ו׳׳ז הגדול, הל׳ שביעית והדש סימן ש״ל, כת ת׳׳ב סימן ק״ב שמתיר. ו :דיו ולכלבים שלו. עיי״ש ועיין משנה הלכ

סימן כב

בבית מלון יהודי ומסעדה מנוהלת ע״י נכריםת נכרית, ו נ ו ל ת מ ר ב ם ח זה ע , וערך חו ן השייך לישראל 1 מלוך ו ח ר ש ת של נכרים כגון ״ מ ס ר ו פ ה מ ר ב ת על ידי ח ל ה ו נ זברה מל יש לו על ק י מ ם, ה חי ו ם ברו ל מ א יהו ן בנ ל המלו ע ב ת ל ו כ י ואין ז

ך. לסמו

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו

ה ר ב ח ה ם. ו כרי ל נ ת ש ו נ ו ל ת מ ר ב ם ח ה ע ז ו , וערך ח ל א ר ש י ך ל י י ש ן ה ו : מל. ם י ח ו ו ר ם ב ל כי א ו ה י נ ן ב ו ל מ ל ה ע ב ת ל ו כ ן ז י א " ו ן ו ת ר ש ן ״ ו ה כג ר ב ח ת ע׳׳י ה ל ה. ם י ר כ נ ו ה י ח ר ו א ף ל ר ל ט כ ו ק א פ ס מ ן ש ו ל מ ל ה ח ש ב ט מ ה ח מ י ו ר ה ו ל ר ל ח ו t מ

. ה ר ו ח ר ס ו ס י ה א ז ש ב c י

א ל , ו ף ר ט ל ה כ ו א ל ה ה ש ר י כ מ ה ו י נ ק ת ב ו ל ע ת או ב ו כ ם ז ו ו ש ן ל אי ר ו ח א : מ ה ב ום ם א ג , ו ר ח ד א ח ל א כ ר ל ו ס א י ש ל כפ ו כ א ו ל ר ל ו ס א ן ש ו י , כ אכל א י מ ל ש ל ך כר ח ו א ס ו ן ה י א ק ו ו ח ד ה צ ם מ ג ת גזל, ו מ ת ל מ ו כ א ר לו ל ו ס א א ה ח י ב ט מ t ל

. ם ה ם מ י ז ו ח ל א ב ק מ ן ש ו ם כי ה ח מ י ו ר א מ ל , ו ם י ר ו ס א ם ה רי :

א כ ה , ו ן נ ם מדרב י ר ו ס א ם ה י ר ב ד ר ב ו ח ס ר ל ח ו מ ר ו ח א , מ ר מ ו ם ל ו ק ה מ י , ה ה ר ו אר ו ס י ת א כ א ל כל מ . ו ח ו ב ה לנכרי ש ר י מ א י ש י כפ ר , ה ה ר ו ח ס ת ה י ש ע נכרי נא ו א ה ל ר ו ח ת ס י מ ר כ נ י ה מ א נ כ . ה ן נ ק מדרב ה ר ר ו ס א א י ת ע׳׳י נכרי הרי ה י ש : ה ר ו ת ס ב ן ש ו . כי ר ת ו א מ ל י מ מ . ו ן נ ק מדרב ו ר ר ו ס י ן א י פ א ״ כ . ע ה נ ה א נ ו ה 'פ ש

. ר ת ו ן מ נ ב ר ד ה מ ר ו ס א ה ה ר ו ח , ס ם י ר ו ס א ם ה י ר :

ק ר ה ו ש ו ו ע נ י ל א א ר ש י ב ן ש ו כי . ו ר ו ס ה א ש ע מ ה ה ו ל ו ע פ ת ה ב ש ב , ש ק ל ח לה ל ו ע פ ם ה צ א ע ה ל ר ו א כ א ל כ א כ! ה ל . ש ה ר ו ת ן ה ר מ ת ו ה מ ת הרי ז י ל ,'ח שי ח ע״ ו י ר ה ה ש ע ם נ ו א ל י פ ך א י ה שי ז , ו ם י ר ו ס א ם ה י ל כ א מ ה ח מ ו י ר א ה ל •רה, א

׳ע. י צ׳ ת כ א . ו ם י ר ו ס א ם ה י ל כ א מ ל ה ר ש ח ס מ ה ח מ י ו ר מ מ ״ מ י. ש

ם הרי י פ י ר ם ט י ל כ א ו מ ר ל ח ב א ש ו ה , ו ד י א עב ה ק י ש פ נ ה ד י ת ע ד י א כר הנ ר ו ח א מל ת ש ו ר י כ ש ל ה ה ע י ו ר ל מ א ר ש י ה ה. ו ל לז א ר ש י ת ה ו כ י י ן ש י א ר ש מ י מ א לר כ ע ש ב ק ך נ כ ם י״ל, ש י ז ו ח ו א ם ל י נ ת ו ם נ ה פ ש ״ ע א . ו ם ר ח ס מ ל ו ו ה ל מ :לום. ור ו ב א ע ל ם א י ח ר ו א ה ת מ ו י ר ר ה ו ב ם ע י מ ל ש ן מ ל אי ב . א ם ה ל ח ש ו י ד י ה ת לפ ו ר מת ו ר י ש ך ה ו ת ב . ו ם י ח ר ו א ת ה ת א ר ש . ל ם ו ק מ ת ה ם א ה ן ל ת נ ם ש ו ק מ ל ה ת ש ו ר מם ע ט ה . ו ל כ א א י מ ש ש ש ן ח י א ם ש ע ט , מ ר י ת ה ן ל ו ש לד . וכן י ל כ ו א ל ה ת ע ו ר י ש הש ש ; ת ן אי א כ כ ע״ ל ו כ א א י מ א ש ו ן ה נ ב ר ד א מ ו ה יד ש ם למ׳ י ר ו ס א ם ה י ר י ר ד ו ז

ה נ

א יאכל. ויש מאן דדריעו מ א ש ו ה דקרא ה רה, הרי טעמי א מן התו למ״ד שהות ר ו ם זה אטרה התורת. וכ״כ בשו׳׳ת ת ע ט מ ו לרבנן, ש ה ם ל י יה דקרא. דהרי קם נ מ ו א למהרח״ש חייג סי' ט׳׳ז. וכ׳׳ל הפרי חדש אליבא דהרשב״א. ועוד ו

ך עליהם. ם יש לסמו ןות אלו צ״ע א

ר סו א אי הו ר ו ח א מ ס ו ״ ם ס ע ט מן י״ג. שהתיר מ יביע אומר. חלק ה׳ יו״ד סום י ק ס ו ם מיעוטא. שהרי הרוב פ ה א ש ק י פ ק ס פ ס ל בזה ב ק ה ם ל רה. צל׳׳ע א ו זא הנכרי. ל ם, א רי ר בעצמו בדברים האסו ח ו א כיון שאינו ס ל א של תורה. א

ם להקל בזה. ו ק 1 נתשב רק בשכירות לנכרי, נראה שיש מ

ס יש להעיר כדלהלן: ״ •*י סרה ת אסורות) כתב. "זה הכלל כל שאיסורי מן התו ו ל כ א ביים (סוף פ״ח מהלי מה בין ר ו ת ת בו ס תר לעשו רו מדבריהם מו . וכל שאיסו רה ר לעשות בו סתו

יקו בין בודאו. ע״כ.

נה ה והבו ר ו ר של ת סו ו בודאו על אי ו א ק י פ ס נה ב ו ם הכו ק א פ ת ס ה ז יש לר של דבריהם ולהיתירא. סו ו בין בודאו באי ק ר בין בספי יור או הכונה להתי

ר סו אם נימא שאי רה להרסב׳ים מדרבנן לתומרא. ו ק של תו פ ז לפי הכלל סא אסר. ו ה וע״כ ה ר ו ל ת ק ש פ א ס ו רה, הרי ה ר מן התו סו א אי רה הו

ק דרבנן פ א מדרבנן הרי הוי ס רה הו ר סחו סו ם נימא שלדעת הרמב״ם אי אר דרבנן. שגם סו ו בין בודאו לאי ק ין לבין בספי ילא. וא״כ ע״כ למימר שהתכו

ים. נ *ו להקל. וכבר העירו כן האחרו

ג ן כ ם? מ

בשליחות ביד נכריף א י ע ח ס י ן ק מ י ס

י ו מ ר ו ס י א א ה ר י ת א ו ב נ פ י ל ח ס י א ל ש כ א ר מ ב י ד ר כ ח נ י ל ח ש ל ו יך י ר ת צ ש ק ש ק ר ו י פ נ ה ס י ל ן ע י א ג ש ת ד כ י ת , ח ר ש , ב ן י ן י ו ג רה, כ ו ;

. ת ו מ ת ו י ח נ ש ט ב י ת ה

, ל ש ו ב ן מ י ן י ו ג ן כ נ ב ר ד ו מ ר ו ס י ו א פ י ל ח ם מ א ל ש כ א ח מ ל ו ם ש ל אס י א ת וגבינה ד ו פ ו חלב, א ץ יין א מ ו ו בו דבש, וכן ח ב ר ע ש

. ד ח ם א ח ו ח ם ב מ י ע

ת וביאורים: רו ו

כת דג שאין בו סימן, חתי ב השו״ע (סימן קי״ח, סעיף אי): "יין ובשר ו ת כ, אבל יין מבושל ושכר או ת ו מ ת ו בד כוכבים צריך שני ח פקיד או שלח ביד עות וגבינה, פ יס ו שעירבו בו דברים אחרים, כגון דבש וכן החומץ וחלב, ומורים אחד, ע״כ. ת ו ח ר ב ת ו ם שהקפידו ביד עובד כוכבים מ י ר פ ו שאיסורו מדברי ס

א יתליף בחלב מ ו ש מ ע ת, ח״ל: "אע״ג דחלב (אסור) ט :ב הש״ך (ס׳יק חי) להקשוא ניכר מ ב ט ל ח ר מדאורייתא, וכמו שנתבאר בי״ס פ״א. י״ל, ש ו ס א, שהוא אש ו ח א ירוק, וא״כ אין ל מ ר תיור, ט וא עכור, כדאמרינן בע״ז (ליה, ב׳) טהוא ל ר א ו ס ט דאינו א ע א החליף מ מ ש ש ו ח א יש ל ל ב או רובו, א ל ח וליף כל הר בסימן ציית, וכן תירץ א ב ת י ו בטל, וכמו ש נ ״בני, דמדאורייתא מין במי

ף ר•( הי. ו ב האריה כלל מ״ח ס ת יישה ם״ד, וכי האי גוונא כ

י בינינו היי הלב ב המצו ל ר דרוב ח ת א מ נמי כמ״ש האו״ה כלל מ" ה דין ז׳, דא מדרבנן. ע״כ. ו ם הלב ה ת •ר, א״כ ס

ת (דף פ׳׳ד) הביא ו ח נ מ ת כהן ל ח נ ר מ פ ס , חייל: ב ו ;שה הגרעק״א בהגהותי, הגאון מוח׳ מאיר פישלס זצ״ל, דא״כ מאי מקשי בש׳׳ס ם אמו ם בעל א ש ויא, בר סו ב אי ל , הוי ח א בטל ו ל נ ב הא רב לשיטתיה, דמין במי ל ח רב, מ״ש גבינה מ

א וצ״ע. ע״ש. ת י י ר ב

ם כן א בטעמא, א ת השייך לעיל (סימן ציית) בענין ביטול ברוב דתלי נ ק ס הא מת נודע ב ו ש ר אין טעמן שוה, ועיין ת א וטהו מ ב ט ל א ח ה * הוי אינו מינו, ד

ודה (מה״ת סימן ם״ו<. עכ״ל

נז

י ב המצו ל י שפיר, שהוי מדרבנן כיון שרוב ח ת התירוץ השני של השייך, אן צ״ע. ק מדרבנן אבל לתירוץ הראשו רו ר סו א אי ל י מ מ ר ו ב טהו ל א ח הו

ל ט יתא ב רי ן השייך דמדאו ו ם יפה מ נ מ א ) כתב, ש % ביהודה (מה״ת סימן סוא ק ו ם כעיקר דאורייתא, היינו ד ע ס דאף דקי״ל ט ו ש ואפילו נ״ט גמור, מד א עשה אין ללמו ל א שאינו א מ ב ט ל ל ח , אג ת ו ק ל ם מ ה ירי לאוין שיש בם אי. ע״כ. ת ו ה כעיקר מגיעולי עכו״ם או ממשרה, והוי מדרבנן, ומש״ה סגי ב

ס ו ש לא מ ו בטל, ו נ ם מין במי ע ט ץ זה לא יועיל להש״ך, שהוא כחב שבטל מב כגי ל ח ת הדין ש ם לישב א א ם כעיקר, ו ע א עשה איי לומר ט ל 'ב שאינו אב ל א ח ו ו השני של השייך שרוב הלב המצוי ה מ ע ת לך ט י ם א׳ בלאו הכי א

, א׳׳כ א בטל ו ל נ ת הגרעק״א הראשונה, שלרב מין במי י ש ו ק תירוצו יועיל לא עשה, וגם ל נו א מר שהכא בחלב כן בטל כיון שאי ר של תודה, שיש לו סו י

רה בזה.

א ק פ יי ואי״ר הוי ס זנה בשו״ת התשב״ץ ח״נ (סימן קמג) כתב, תלב שהלבו ג., ושמא עירבו בו הרבה, ע־׳ש. ע״כ. א מ ב ט ל ת ח ב ו ר ע ם ת א משו ת י

ל מן ט א ב ו הרי הו נ ו מינו, שאילו הוי מין במי נ ן שם״ל שהוי מין בשאיה ולא כהנודע ביהודה. ט ה אע״פ שהוא איסור ע ד ו ל ת ר ט סו ה, וגם טה.יי אי

ם אחד, וערוך השולחן ת ו ח א דאורייתא אמאי סגי ליה ב ק י פ ם הוי ס י צ״ע, אם נ מ ם אהד וכפי שתירץ הב״ח. א ת ו ח א ע״כ סני ב ח ו ו ם דלית ליה ר משוח כלל ־ חא ל ת ליה רו י ם כן בפי שבדג ושאר דברים א א ה על הב״ח, ש ש ק הא ושמא ח ו ו ת ליה ר א ע״כ שאיירי דאי ל ם כלל מותר, א ת ו יפה ואפילו בלא תת ע״כ ו ב ו ר ע א ע״י ת ל ן דאין איסורו מגופו א ו מ ם׳ ע״ז לט. ד כ״ץ ס׳יל כהתו

ת ם אחד. ו ת

1

סימן כד בהיתרים להניח ייתוד נכרית עם כלי סעודה

וקדרות בבית ישראלף י׳׳ב מן קי׳יח סעי סי

ת. ת כשאין ישראל בבי ו ח פ ש ל ה צ ת א ו ר ד ק ח ה י א להנ ל ר ש י מ ח ה \ לח אין י ב ב ן ו י פ ח מהחלי י הנ א נ ת ל כרי הנ ס, ו כנ נ וצא ו ם י ו ק מ בל בק ו ח ש ר ש ח ם ה ו ק ל מ כ מ ך, ש ל על מי לסמו ק י מ ם ל ו ק ר. יש מ ר אסו :

ר כלל. ב ת ס א מ ר ל ו ס י א ם ה ע ם שיורגש ט נ ד ו או

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ;ן ו

ת ו ר ד ק ח ה י נ ה א ל ל ר ש י מ ח ה ש ל י ף י״ב): ״ י ע , ס ח ״ י ן ק מ י ה ס ע ורה ד י ע ( י ר ש 1ב ה. ״ ת י ב ל ב א ר ש ן י י א ש ת כ ו ח פ ש ל ה י

ג ו ה י נ ה הכ ש ע מ ל . כפי ש ת ו ר ד ק ת ה ח א י נ ה ם ל י ר ת י ה ם ה ה ה , מ ה ז ן ב י י ש לע ה י נה כ י ר א צ י ה ן ש ו , כי ן ו ם באר י ל כ ת ה ר א ו ג ס ד ל א ה מ ש ק , ו ם י ש נ ה א ב ר ל ה :

: ה ז ר ב ת י ה ת ה ו י ו ר ש פ ן א ל ה ל , ו ם ח י ד ו

ו ב , ו ו ת י ב ם ב י ב כ ו ד כ ב ו ח ע י נ מ : ה ב ת ף י׳ כ י ע ד ס י ר ו ע י י ׳ ה השו נ ס - ה נ כ נ א ו צ ו ־ יו ל י פ ו א , א ס נ כ נ א ו צ ו א י ו ם ה , א ה ר ו ר ת ו ס י ו א ל י פ ם א ה ש ב ו י פ ל ת ו ם ה א ם ש רי : ו ל י פ ף א י ל ת א ה מ ן ש נ י ש י י א ת ל , ו ר ת ו ת מ ו ה ש ו ל ת ע ד ו ש ע י ד ו א ה ל ן רב ו מ ה ז זה ע ל ש כ א ב ר י י ת א מ ו ה י ש , לפ ו י ת על י ב ר ה ג א ס ל א ש ו ה . ו ן י פ י ל ח ה ב נ ה א נ ו t ה

. ל ״ . עכ י נ רא י א ו ו ב ה י ת מר ע ז

י ר , ה ה ע ע כל ש י ג ה ם ל י ל ו ל ע , ו ס נ כ נ א ו צ ו ל י ל ס בדרך כ ת ה י ב י ה ל ע ב ר ו ת א כ מ ״ם א ר ש ה ז ה ש ל ם י נ מ . א ס נ כ י ת ת ו י ב ת ה ל ע א ב ו ב א ת מ ת ש ש ש ו ח ה ו א ר ה י ר ה יי ל ע ב ת ש ע ד ו ת י ר ז ו ע ה . ו ס כנ א נ ע ל ו ב א ק ו ם ה כן א . ו ר ו ס ת א ו ה ש ו ל ת ע ד ו ש ע י דא ה ל ש ע מ ם ל ס א נ כ נ א ו צ ו י ב כ י ש א ח , הרי ל ה ע ו ב ק ם ה ח ד ו ב ע ם ב י א צ מ ת נ י :

. ס נ כ י יך ש

ו נ י ם א א ף יי. ו י ע ח ס ״ י ן ק מ י ד ס י ר ו . י ע ׳ ר ש ב ה ת ן ־ כ י פ י ל ת ה ב נ ה ו נ נ י ם א • או ן ל י א ן ש ו ו כי ל י ש כ ה ף ל י ל ח א ה מ ן ש נ י ש י י א ח ל ן ד י נ ל ע כ ר ב ח ו ן מ י פ י ל ח ה ב נ

. ה בדבר א

ל א נ ב ר ב י א י ר ה מ ה ש ש ע א מ י ב ׳ לג). ה י ד ס ״ ו י ח ם ( ה ר ב ה א ש ע ת מ ר ש ה ב נן ת מ ג ו ם ד י ל כ א ה מ ש ך ע ל מ ה , ו ם י ר ש ם כ י ל כ א ו מ מ ל ע ו כ א ך ל ל מ ש ע״י ה ק בר ש ל ב ר ה ם ד ו ש ל מ ו כ א ב ל ר רב ה סי , ו ה פ ר ט ה ב ר ש כ ף ה י ל ח ל ה כ ו א ת ה ע של ו כ א ר ל י ת ה ן ש י ר ל ה ה ע ז ת מ ו ש ק ה , וכ׳ ל ך ע״ז ל מ ו ה ה ל ד ו ה , ו ן י ן הע ם מ ל ע ת :

ט נ

ת האוכל, לא חיישיבן שהגוי יחליף לו א כל נבלה. ו כשר בצדו של גוי האו י לו הנאה מזה.

ו שאין ב ת ים סימן קי׳יח ס׳׳ק קי״א כ ׳ כלל קכח) וכן כף ההי בשדיה (מע׳ חת אין לאטור. והר׳׳י א ז ר ולא היה הנאה למלך מ ת א מ 1 הלכה מפי מעשה ו

א אי! לתשוש. מ ת ס תו מלך רשע, אבל ב ר חשש לאו ס א נאל ש

כל הכשר בטרף, ת האו ס א ו ט מ ל גויס שהחליפו ב ות ש !ומספרים על מעשיכל ם יותר, ודומח לאו י ע כל שלו נראה ט ם האו ק א ם אין לו הנאה, ר שש את ו א ר ל זהר ו ק במציאות. ועכ׳׳פ יש להי א רחו הו ם לחשש. ו ו ק ם כי אז יש מ

א הפסיד. פו ירגיש בזה. והנזהר ל ם יתלי א ם באוכל שלו ש

א ל ה מרן השו״ע בבדק הבית סימן קי״ת. כתב. ש ר ־ הנ ו ס !ואין בבית דבר אם , אבל א ם איסור דאיכא למיתש לאתלופי כשסגר הבית עליו אא״כ מצוי ש

ת עליו מותר. ו ר הבית או החנ ים איסור מצוי אפילו סג

ת ם סגר הישראל א א א ש . וז״ל, ודבר פשוט הו ס כתב י ם ערוך השלתן ס״ק כת הרבה, מ״מ נת הישראל לשהו ו ר ג״כ, שאע״פ שהגוי רואה שכו ת ו : מבתוץ מ. ר ן וכיו״ב אסו ת דרך תלו א צ ם ביכלתו ל ם א נ מ ת ולהתליף, א א צ ם ל ו ק *ין לו מת ק א י מ ן ש ת אין איסור מצוי שם חושטי ו החנ ת ו ך הבי . ומשמע שאף שבחות ת ר י ת בדק הבית דאמרינן מ ו זאת, ופשטו ה מנין ל ו מ א ת הו ץ ויחליף, ו

ר סגרו הדלת. ח פו א ר להחלי סו א מבחוץ דבר אי

ת, היא ו לקנ ת זמ; מה כדי לילך ו א מהבי צ ת זרת תלך ו ם העו א נראה שא ל ן ותגלה שאינת נמצאת. וזהו דבר ש ת תצלצל בטלפו ת הבי ל ע א שמא ב תת זמן שעלולה א מהבי צ א ת מ ה וע״כ אין למיחש ש ת ד ו ב ע רתת מ ;, שבו

פס.

א שבקינן מ ע ו דיה ושדי, "ומהאי ט ם כתב ׳ ש ס התו (דף י״א, בי) ו :ניין גמ־ ע״זלה לא היישינן דילמא הטי ת כוכבים, ו בדו ו עו נ תי ת שלנו לשפחו ם קדרו ו י

ר בתוכו״. ע״כ. ועיין הרא׳׳ש (פרק ראשון סימן טו. ושייך סימן קי״ח ס״ק לז).

ה. א ־ קלי ל דים ק ם עמו ו בספרי בין ישראל לעמי נ ן מה שכתב

ת ישראל י ג ת ב ו ר ד ק ה ו ד ו ע מ כלי ס ד נכרית ע

ת כשאין ישראל ו ח פ ש ם תבשילים אצל ה ת ע ו ר ד ק יה ה !׳׳ להחמיר שלא לחננכנס. ,, ואינו יוצא ו

ה יוצא ובכנס נ ט ר, ואפילו ישראל קטן או ק ס אין להחמי כנ נ c הישראל יוצא ור בקדירה. סו ס אי י נ ראה מלהכ ה י ח פ ש ־ משום שאז ה

ה ל כ ו ה בבית ישראל כשר, והיא א ת ר מצוי בבית, כנהוג ע סו ם שאין אי ו ק מ בת ע ש , הרי ב ר ל אסו כ א ת דבר מ ו נ ק ד בשבילה ל ס פ ה ח ו ר ו א ט הו י אנשי הבית ום ו ק מ ת והתבשילים, שהרי ב ו ם הקדר יחה ע ר להנ ם להתי ו ק ורך גדול, יש מר ובמיוחד שיזהירה שלא ליגע סו ס אי י נ !ינה מרויחה, אין חשש שתכ

:בשילים.

ר בכל ת הנכרי. ולהרמ״א יש להחמי כל בבי א או ל ר כלים ל יש להזהר מלהשאיא ארוך נראה ם צורך גדול, ולזמן ל ו ק מ ת ישראל, ולמדן השו׳י-ע ב :ן אפילו בבים ללא צורך בהגעלה ואפילו ם הכלי תרי וצא ונכנס, ובדיעבד מו ו י נ קל, אפילו אי

ת לעת. ע א שהיה של מ

ת עבורה כלי ו נ ק ם כלי סעודה, הרי עדיף ל יחה לבדה ע ח להנ ר כ ם שיש ה במקו ויחה א להנ ל ש בכלי ישראל. וכמובן, ש מ ת ש ה ל כל מיותרים, שאז אין לה הנאה מ

:לן ארוך.

זכרות לעיל: ת הנ ו !ורות וביאורים להלכ

זה של ף י״א, ב): ״ בעא מיניה רשב״ל מדיח, עסלו ד ) ב. ג. ד. ה. - בגמרא ע'־׳ זכבים ששפתו שחי ת לדור מימיך וראית ישראל ועובד כו כ ל , אייל לא ה ז מהור מ ם, א ם חכמי ה א תשו ל ם. מאי ל ם חכמי ה , ולא חשו ל ת ח ׳ירות על גבי כידה א ;יי, משום בשר נבילה, לא אמרינן דלמא מהדד אפיה ישראל לאחוריה, ושדי

בד כוכבים נבילה בקדירה״. ע״כ.א ר דאורייתא ל סו :רש רש״י ז״ל: "משום בשר נבילה ואע״ג דאיכא למיחש לאי

ר בקרירות מםפיקא", עכ׳׳ל. סו קי אי ו ו לאתז \ ם' (דיה ושדי עובדי כוכבים נבילה בקדירה) כתב: ״פירש ר״י שדי בשר תות ישראל ם, כדי להכשיל א •ושה שלו ושקיל בשר שמינה כדי להרויח, אבל בתנק. וראיה מדלקמן בפרק שני (דף לד:) גבי ההיא : חיישינן אפילו הולך למרחויסא בלומא, פי׳ רי א דמו ת ס י ק ת תמרא, כיון ד ב ו ר ע ת יבא דמורייסא דלא חייש לא שבקינן מ ע א בארבעה לומי, פירוש בארבע זוזי, ומהאי ס ר מ ת א ד ת ס י ק •זא, ולא תיישינן דלמא הטילה ו עובדות כוכבים, ו נ תי ם קרירות שלנו לשפתו ו ל י

ר בתוכו", ע״כ. סוף להכשיל ם כ נ ה ב , ש ר שהביא ראית ההוס' ת א רא׳יש (פרק ראשון סימן טי) לת ו ת פ ש ת אצל ה רו יח הקרי ן להנ א היישינן. כתב: "ועל זה סומכי 1 ישראל לם נכון להתמיד, כי , ועוד דהוי כיוצא ובכנס, ולירא שמי סת •הולכים לבית הכנב בקדירה״, ל ת ח נ ת ו ה נ ק ל ל בדבר, ועוד כדי להשביח ה ו ק ל ס אירע ק ה פעמי

״ל.ת הרא׳׳ש ז״ל. :י; בשייך(סימן קי״ה ס״ק ל״ז) היאך פירש א

ת י ר לחנ ת ו ת הרא״ש ז״ל כדלהלן, דלדעת הרא׳יש מעיקר הדין מ •אה לבאר אן: שהרי אין סה, מתרי טעמי. הראשו ת כשהולכים לבית הכנ ו ת פ ש ;דירות אצל הת על א ר ואי! לה ריוח בהבשלה ז ח א ת ישראל בחינם, מ כרית השודה להכשיל אם השני: הליכה לבית הכבםת ע ט ת ולא תיישינן להם, ה רו יה הקרי ר לחנ ת ו מלא צריך ר לגמרי, ו ת ו ס ממש, שאז הרי זה מ כנ נ ל ״כיוצא ונכנס״, ואינו יוצא וש מ ם וקבוע, אין זה מ י ו ס ת לזמן מ ס נ כ ר והולכים לבית ה ח א מ ;ם אחר, וגם ש

א ס

ם ודאי בעלי י ו ס ת מירתתי שהרי יודעת שלזמן מ ו ת פ ש ונכנס, שהרי אין הת א לזמן מועט, וגם יתכן שאחד מבני הבי הו ר ו ח א יעדרו מהבית, אבל מ

ס וע״כ מותר. כנ נ י לבית עכ״פ, ע׳׳כ הוי כיוצא ומרא זאת, כיון שיש ם לחו ע ט ה ם נכון להחמיר״ ו תב הרא׳׳ש: ״ולירא שמי ה כוס ־ יש נ י ח ת הישראל ב ן ־ שאינה מכשילה א ם הראשו ע ט ת. ל ו ז לשתי הטענה וריוח בזה. א נ ב בקדרה וא״כ יש לה ה ל ת ח נ ת ו ה נ ק ל יב שהרי כדי לשבת תש מעט. ו ל ם ק ע ב מזומן אצלה וגס שהוא ט ל ח ם שאין ה ו ש ם גמור מ ע זה ט

.ו דיוח גדול אצלה.

׳ - ל בדבר ו ק ל ם אירע ק ס ׳ ״כי כמה פעמי נ כ נ ם השני דהוי כיוצא ו ע ט ;יה לכחה ל בדבר זוהי הו אם אירע קלקו , ו ס היא דמירתתי כנ נ ת יוצא ו ר ב כל סת ס נ כ כ כשהולכים לבית ה ם שבר׳ ו ש ם מ ע ט ס - ונראה ה נ כ נ תשיב ביוצא וא ת אלו ל ו נ ע ם שתי ט נ מ , א א מירתתו ת ל ו ח פ ש יים לזמן קבוע, וע״כ ה

. ם נכון להתמיד׳ מר ש״לירא שמי ם לו ר לגמרי כי א ו ס א יקר להרא״ש לו יוצא נ נה להתיר, אע״פ שאי .yr שמעיקר הדין, נשאר הרא״ש בדעה הראשו

x ת הרא׳׳ש (כלל י״ט סי׳ י״ח} וז״ל: ״ששאלת ו ב ו ש ת ב הרא״ש ב ת דך גיסא, כם בשר ה ם ל ת ויש בבית עבדים שמביאי ו ח פ ת עליו ש ד מ ו ע ל ש ן התבשיו לאו. ם א ת ו ש ר ל ב יח התבשי ך עליהם להנ ם ראוי לסמו ם א קולין של עמיר. כיון שמביאין א ישראל ודאי אסו ל ת ב ו ח פ ש ת ה ל ברשו בה: להניח התבשית כ ל א ה ל העמים. כדאמרינן בפ״ק דע׳׳ז (י״ב.) ל ן ש לי עבדים בשר מהמקום ה י מימיך וראית ישראל וכותי ששפו שתי קדירות על גבי כירה ולא חשו לס בשר נבלה דילמא ו ש לא חשו מ ם חכמים, אמר אביי ו ה לא חשו ל ים. מאי וא יחזיר פניו מ ר ישראל אפיה ושדי כותי נבלה בקדרה, משמע דלא חיישינן ש, אביי חייש ס מ נ כתא שרינן יוצא ו . ואע׳׳נ דבכל דו ר ם יצא לחוץ אסו אם בשר נבלה ליכא ו ט מ רבא פליג אדאביי ואמר ד רתתי אהדדי. ו סנאי! דלא מים ם משו י מ כ ם ת ה א חשו ל ן שרינן יוצא ונכנס, אלא ל זש, דאפילו באכסנאיס ויוצא נ כ מ ישראל נ ה ישראל בגחלים, הילכך בנידון זח א ת ח א י א ל מ ול ש

׳ל ר, עכ׳ ם לאו אסו א ו

ב לעיל, ת כ ר מה ש ת ו א ס הו ר ו ו ס ס א כנ נ וצא ו ם אין ישראל י א ב ש ת ־יא כר ת התי ס נ כ כנס שהרי גבי הזלכין לבית ה נ ר הדין מותר. אע״פ שאין יוצא ו ק הע שגם מ ש מ משום שאין לה ריוח בזה, ורק הוסיף ועוד דהוי כיוצא ונכנס, ו

ר עצמו. ת ו ר מעיקר הדין, וצ״ע, הא ס ן לבד היה מתי ועם הראשו, ויש ן ם בשר מהמקולי ה ת שהעבדים מביאין ל י י ו א תי בו 1ה לומר, דבתשור נמצא בהישג ידם, ואילו סו ש בשמן, וכדומה כיון שהאי ו ת !י שיחליפו כ ׳קיו איירי בבית ישראל, שהחשש דחוק שילכו ויקנו ויטרחו כדי להחליף, כיון

נכנס. ו יוצא ו נ ר אפילו אי ת ו מ ק ש ס ר בהישג ידם, וע״כ פ סו נו נמצא האיר ס״ק י״ז: א ו בה בשלחן גבוה ס־׳ק ני׳א, וכ״כ הרב פדי ת ת ותירוצה כתו א 2ויא זקר דינא, ר מעי ו ס ים לעצמן בשר טריפה שזה א נ ת קו ו ח פ ש ה ־1 מבעיא היכא ד׳ ר א חיישינן דילמא מיתרמי להו איםורא, ומש״ה יש להחמי מ ת ס 1 אפילו ב

ם בבית כלי ם או ה ם איסור, כיון ש ה ר שיזדמן ל ב ת ס לא מ א שכיח ו ל ס היכא ש נהם י כל טרף כאשר יש לפנ ם או פ ס כ ת מ ו נ ק ם שיטרחו וגם יפסידו ל ע אל ואין ט

ו ב שייך לחשוש ל ל א שייך כמעט כלל, וגם ח ר ל סו ס שאיתרמי לחו אי נ נם, וב ל ח ת ה ם א קרי ו ובזמנינו שמנ נ מי ב בבית. אבל במקו ל ל ח ר יש מציאות ש צלא ראינו שיארע ו ו ים שיגיע הבשר לבית אין חשש כזה כלל, וגם לא שמענ

. ש לו ם לחשו ע קל לא הפסיד, שהרי לכאורה אין שוב ט ;ןול בדבר, ע״כ המיכלת הוא שאפילו אינה או ר ו ו ס א וסף ל ם נ ע ב ט ת ח כ״ט, כ ו ה בכנה״ג הגה״ט אב ושמן, ע״כ. ובראה ו ה כן שישבחוה שהבישול שלה ט ש ע ת נו חיישינן שם ע ט ש מ ש ם זה גם אין ח ע ט מ ם לה לבשל, ו א מרשי ל שש זה לא שייך היכא ש

א מרשים לה לבשל כלל. ,וולי נכרים. דהא לא שייכים לזמנינו, והוסיף: ו ל ף י״ב, וכל חששותי ין כף החיים. סימן קי״ח סעיכ לדייק ׳ ל לה. אבל בדיעבד שרי דלא מחזקיבן איסורא, ו מ משמע דכ״ז לכחחים. ם מותרי ף כתב, דעכ״פ הכלי ת בית שערים (חיו״ב סימן קצ׳׳ט). אלא דלבסו רלא ידעתי ף שיהיו נטליפ, ע״כ. ו ע כ ך מעלי ם תו ה ב לא ישתמשו ב זיות טול בזמנינו, ק ה לה יש ל ו גם לכתתי ה שכתבנ ד בדיעבד, עכ׳׳ל. ולפי מ ס להתמי וא בבית צ מ ם, וגם לא נ ת בתנ ר ט ת ד ו י ס פ ת ר כלל, ומדוע ש סו רי אין חשש איל - הנה ך התבשי ב או גבינה בתו ל א תערב ח מ ר שניחוש ש מ א אם ת י־ כלל, ות כן, וזה ר לה לעשו ם לכן שאסו ד ו וה שמסברא אין לחוש כלל, שהרי נזהירה ק, והיא ה ת ל ק ל ק ת ב ס פ ת ב ניכר, הרי היא נ ל ת ם ת ע ם יהא ט א יד לאיגלויי שק השו״ע ס פ כ ם התלב, הרי מעיקר הדין זה מותר, ו ע ם לא ניכר ט א ־תת בזה, ום לא ניכר הטעם, ע״כ אין למיתש ת בזה א י ר טעמא, וגם מה תרו ת זלינן בו דומה, וזה קשה מ ע ט לב (בפתח) כלל, ורק לחלב (בצירה) שייך למיתש, כיון שמ ו כמו שנתבאר שאין לה מהיכן להשיג תלב, כי א נ תי מו א שייך במקו :יר, וזה ל

א חיישינן. ד שלזה ל ס פ ה ורח ו

בד כוכבים ח בביח עו י ב סעיף ט׳ כתב: יש ליזהר מלהנ ׳ ל ה בשו״ע יריד סימן קא ישתמש בהם. מ דה דחיישינן ש סעו

ת ה כתב, חייל: "ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפילו בעבדים ושפתו פ ו ס 1ג״ה בא ישתמשו בהן מ ׳בדי כוכבים שבבית ישראל שלא לייהד כלים שלנו אצלן ש

נרים האסורים״, ע׳׳כ.

ל תר להניח, ואיירי בכלים ללא תבשי ת שבבית ישראל מו כ ו ה מהשר׳ע מב שיש להחמיר. ת ם תבשיל ששם כ מן קי״ח שאיירי במאכל ע יכם, ולא דמי לסי

ר לדברי הרמ״א מסימן קי״ח סי״ב, ושם הרי איירי ו ק ב מ ת כ זוה הגריא. שם להשו״ע נ מ ים הם, א , וצ״ע. וי״ל שלהגו״א שני הדינים שו ל ם תבטי ימ ע 1

ר בכלים. נן דהתי

ו נ מי ש לבשל לעצמה, וגם זה במקו מ ת ש א ת מ ם כל החשש ש ה בכלים רקיד ליכא להפסי ת ו ו נ ק א למיהש, שהרי האורל המצוי בבית כשד הוא, ושתלך לב (בפתח) ג״כ אין למיחש, שהרי היא ל ח ותפסיד. ושמא תבשל ח ר ט ת חש שכל כשר, וע״כ חשש ם שוב האו ע ט ם לא מינכר ה א יש לזה, שעבידא לאיגלויי, ו

ק הוא.

ג ס

ם ס דהעבדי ו ש ם מ ע ט ה ה בזה ו ת ם נזהרים ע נ לם אי העו ב בס׳׳ק ט׳, ו ת ך כר ת ו ס שם. דבכה״ג מ כנ נ ם בבית ישראל תמיד. שהישראל יוצא ו :חות הו נ ל אפילו אי ק ה ם יש ל ה ל ש ם כלים מ ה ם שיש ל ו ק מ ם ב נ מ ו לכתחילה, ע׳׳כ. א

ם ריות בזה. ה ונכנס, שהרי אין ל

ם לזמן ארוך ודאי יש תשש שתצטרך לכלים אלו, וגם סעי ו ם שנ ו ק מ ו בל ובריח. עו ם במנ ת הכלי ר א ו ם כזה יש לסג ו ק מ ב מש במאכליה, ו

ו נ חש בזה, וכפי הדיוק מלשו ס ויוצא, ליכא למי נ כ ו נ נ לזמן קצר אפילו שאי זשו״ע, ולהנוהגים כהרמ״א יש להזהר בזה.

ית מזאת, נהנ כא למיתש שתבשל בשר בחלב, ו ב בבית, הרי אי ל ם יש ח 1 אם יש ב יש להקל, אבל א ל ב או שאין מצרכי ח ל ח ת ה ו מ רק היכא שיודעים כה יש לפקפק. שהרי ר כשאין ישראל יוצא ונכנס. וגם בז ב יש להחמי ל :י ח

החלב ניכר, וכנ״ל.

ס נ כ נ ה יוצא ו נ ט ס אין להחמיר, ואפילו ישראל קטן או ק כנ נ הישראל יוצא ור בקדרה. סו ס אי י נ ה יראה מלהכ ח פ ש ם שאז ה ־ משו

ת ת נכרית בבי ת ר ש ב בדבר מה שהשאירו מ ת :רות משה יוליד סימן ם׳׳א. כל ש ב ת ש ש ו ח יח בכרית שאפשר ל ה להנ ל י ח ת כ ר ל ו ס יל הילדים, ודאי היה את בעניני בשר וחלב. ולעצמה ק ד ק ד :?ה ולפעמים גם להילדים, וכוי ואינה מע ׳ ל ע ר מ ח ש בהבלים א מ ת ש ה ר. אבל בדיעבד יש להתיר ל יר שהביא בשר אסוף טי׳, וכוי אבל צריך ב סעי א דרבנן. כמפורש ברמ״א סימן קלי ק י פ יה אז סם ש בהבלי מ ת ש ת ח נוכרית בבית שיש לחוש ש י ר להנ ו ס א א ש ב ה ל זירם א

- איסור, ע״כ.

ע, ׳ ל מעל ם בדיעבד, ומשמע אפילו בלי שהיה ש י ר הכל ים להחי בכף החי׳ קצ׳׳ט),, ת שערים (חיו״ד סי ן איסורא, וכ״כ לדייק בשו״ת בי נ ם דלא מחזקי וע ך מעלי ם תו ה ב לא ישתמשו ב ת טו ו ם, ומהי ם מותרי ף כ׳ דעכ׳׳פ הכלי דלבסו

ר בדיעבד, עכ׳׳ל. ם להחמי ו ק א ידעתי מ ל פ, ע׳׳כ. ו שיהיו נטל׳

ה סימן כ באורח אצל חשוד לאכול מאכל אסור

ף א׳ מן קי״ט סעי סי

, פ פי ם טרי י ל כ א ל מ ו כ א ד ל ל החשו צ ל א ו כ א א ל ל ר ש י מ ח ה ם ל ו ק מ. ם י ר ו ס א ם ה ו דברי א יאכילנ מ רות ש ם כגון פי י ר ת ו מ :ילד דברים ה

, ועדיף נרי ל ק ה ם ל י ל י ק הם יש מ רי ל הו צ ם א י ל כ ו א ה ה ב ו ש עלי ת. ם כ 1לת ח

ת וביאורים: ו ר ו

, א ירגילנו אצלו מ ם זב הארץ, ש ט ע ו ר , י״ג, אי, כיוצא בו לא יאכל זב פ ת ב ט, אטו זב פרוש לאו ם א יאכילנו דברים טמאי מ א ש ל מרגילו אצלו, מאי הוי, א. ורבא ן י א יאכילנו דברים שאינן מתוקנ מ ר אביי, גזירה ש מ ן אכיל, א ־ים טמאיו ויאכילנו דברים א יהא׳ רגיל אצל מ ר, רוב עמי הארץ מעשרין הן, אלא ש

. ע״כ. אימ בימי טהרתו

, ויאכילנו א יהא רגיל אצלו מ ם הארץ, ש ם זב ע כ ריח, לא יאכל זב פרוש עם, ע״כ. ו דברים טמאי ת ר ה 1י ט

א ״יהא רגיל׳ ואז יאכילנו דברים מ ת אסור. ש ח ם א ע לו פ ה יש לדקדק, שאפים הארץ. ם ע ל ע ר לאכו ת אין להתי ח ם א ע אים, וא״כ אפילו פ

נראה בעיני שכן ת וי) כתב, ו ו ׳השלטי הגבורים (שבת דף הי, ע׳׳ב מדפי הרי״ף, אל היתר, , אפילו דברים ש ל עמו ר לאכו ם שאסו רי ד על האסו מר במי שחשו י לו י

ות. ע״כ. ס הראי ר ט נ ו ק ם. כמבואר ב רי א יהא רגיל אצלו ויאכילנו דברים האסו

ל ם, א ו טבלי ל י פך להאכ ם הארץ שסו ל תהי רגיל אצל ע א . ו א נ נדרים, כי, א', תמה. ע״כ. ולכאורה ראיה ם הארץ, שסופך להאכילך תרו י רגיל אצל כהן עט כאן ט ח ה א באקראי ולא רגיל שרי. וי״ל, ש י ״רגיל׳. ה ה ל ת ב א ת זיר, שהרי כל להגיע גם ם יהא רגיל עלו , אלא א ם ם טבלים. ורוב עמי הארץ מעשרין ה ור, ת יש לאסו ח ם א ע ם, אפילו פ רי שהוא מיעוטא. וא״כ באוכל דברים האסו

ם ליכא רוב כנגד. ודו״ק. רי ש

ב רש״י ז״ל, ע״ז. (דף ליח, ע״א) דיה מז־יבנן. ת והנה באיסור בישולי נכרים, כה ויאכילנו דבר טמא. ע״כ. וא״כ חזינן ת ש מ ב ל ו כ א מ * יהא ישראל רגיל אצלו בם שלא יהא ישראל ו ש פעם אתת, מ . ו ו כל בישולי נכרים. אפילו באקראי סר

ה ם

א מ ר ש ו ס א ל איסורים, ג׳יכ יש ל ד לאכו נצלו. במאכל ובמשתה. וא״כ בחשום. רי גיל ויאכילנו דברים האסו

רו אינו עולה על שלחן י התירו נאכל תי. וגם התי י ם ה ש אינה ראיה, כיון שר ו ס א ת האש של ישראל מותר. והכא רוצים ל ק ל ד תה ה מ הי 1. ולהרמ״א אם וביניהם י ק ס ו להא למילתא, וגם שיש הרבה פ לא דמי מי ל עמו. ו ת לאכו ו ־א מ לא ש ת ו ו נ ת ם ח א משו דייה אלא, שהנועם של איסור בישולי נכרים הול בבית הנכרי. שאין חשש שירגילנו ר לאכו ת ו :ו. וגס משמע שאוכל כשר מ

א נכרים. ע׳׳כ אינה ראיה. ו ש י יאסור ב

ק שאינו ז ח ו ת פי״א הלכה כ״ו): "אם ה ו ר ו ס ת א ו ל כ א זב הרמבייים ז״ל (הל׳ מח אצלו אינו ר א ת נ אם עבר ו ת אצלו. ו ר א ת ה ר ל ו ס ולא מדקדק בדברים אלו א

ה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם. ע״כ. ת ו בשד ולא ש

ם הגהת אשר׳׳י שמי ש ב בדרכי משה ב ף ס״ק די) כתב, ״כתו ו ן קיט ס מ י ס ) ז רו א יאכילנ מ ם, ש , אפילו דברים המותרי ל עמו ר לאכו יד על איסור, שאסו

ם, גם כן. ע״כ. רי ו האסו

ם הג״א הנ״ל, דליתא, ואינו ש ף סק״י כ׳ על דברי הדרכי משה ב ו הפריית סט ס״ק גי), ם (סימן קי י ת חסידים, ובכף החי א ומשנ מ ל ע א ב ר מ ו א ח ל ר הדין אם די א בכגון ע״ה ההשו ל ח דלא גזרו א לישב מהגמ׳ שבת. דאפשר דס״ל להפרי. ם י נ ק נם מתו א יאכילנו דברים שאי מ מעשרות שהיה דבר מצוי, וגזרינן ש

ם פרטי ולא שכיח ל״כ לא גזרו. ע"כ. ד א א כ בחשוד שהו

א ב ר א כ ל . א ס א כאביי, שהרי רוב עמי הארץ מעשרים ה ת הגמ׳ ל נ ק ס הא מם ה ג ת . וא״ת שגם זה מצוי. הרי ע ם בימי טהרתו י א מ יאכילנו דברים טם על די ם חשו ה ה ת ל הטומאה. ע ם עמי הארץ שנחשדו ע ת ו א ם מצויים, ו י

ו ר.

י ת אי. וכן שו״ת מהרלנ״ת (סימן קכא), בל׳ ו ים דעת הכנה״נ הגה״ס א נ אחרות השלתן וכ! בעדך השלחן, ר ג ס מ ג סק״ד, בכור שור חי׳ ע״ז(לט:). וכן ב ר , ש

ר, ודיפ בזבחי צדק סק״ה. ע״ש. רב סימן ז) לאסו חי 3 םהרש״א (

ת חבירו דברים ד על עצמו, ואינו חשוד להאכיל א א חשו מ אין לומר, ש רים. שהרי רבנן דר״י(פ״ב דדמאי מ״ב) אמרו על עצמו אינו נאמן כיצד יהאט שהלכה כתב שפשו וסף סימן קי״ט, ו ת י י אם הב הבי ם, ו על של אחרי

ר. ים לאסו נ ב הרשב״א ועוד ראשו ת ם, וכבר כ

ח שיהא אוכל כשד, ב ט מ ראת ה׳ ומשגיחה על ה ת י ו של בעל הבי ת ש ס א י את חבר, שנישאו ש ו א ת חבר א כדאיתא בע״ז(לט.), ב ל שם. ו לאכו ך ע״ז ו זמו

ת עד שיתשדו. וכ״פ הרמב׳׳ם (פ״י ממעשר ה״ג). ת כשרו ק ז ח , הרי הן ב

ת של נכרים, אין לסמוך ו ד ע ס מ ת טרף בחוץ. כלומר ב ל כ ו ם היא עצמת א ;נה את כשר. דק״ל כרבנן דר״י (פ״ב דבמאי מ״ב) שאמרו על ל כ ו ליה, אף שבבית אם סימן קיי׳ט י א נאמן על של אחרים, ע״כ. ועיין בכף החי ה צמו אינו נאמן כיצד י

יק חי. וס׳׳ק י׳א, עיי״ש.

ת של ו ד ע ס מ ם כשר. ובהוץ אוכלים מכל הבא ליד, וגם ב ת י ב ם אלו שאוכלים ב נ מר דחזינן ח א מ ם בבית זה. ד כלי יהם האו ת על בנ כו ד ז מ ל ם ל ו ק :רים, יש מק בין בחוץ לבין ל ח תם מקפידים. סימן שגם על עצמם, משגיחים מעט. ויש ל בבית הכשרה ואין ו נ ח ים מ נ ל יותר להקפיד שקו א דילהון. ובבית ק ת ו ע ם ט יית. לפוים. וכיון שחזינן שיש ם תברתי הם לתצי א כן בתוץ יש עלי ל י שיטריח עליהם. שד ם אבל חשו רי ל דברים אסו ם אינו חשוד לאכו ת. וכגון, א ג החשדו ילוקים בסוכל עמו. בסימן קי״ט סעיף בי. וא׳׳כ הכ׳׳נ. די״ל כיון דכן או ו ו ח אצל ר א ת ;לופרם מל בה לאכו ל על בעלי תשו ק ה ם ל ו ק וא מנהגם. להשגיח בביתם. ובחוץ לא. יש מ

ם כאלו. ה ת הוריהם. ש י :

ם לחץ כבד מצד ה ת בניהם, ויש ל נ ק ת ת שרוצות ב ו ה מ תירה מזאת, יש כאלו את הדתק גדול יש לדון ע ש א יאכילו טרף, ב ו מצד ההברה, אבל לבניהם ל כעל. את הבשר רואה א חד כשהוא יוצא ונכנס. ו ו הם בזה, במי ך עלי ם אפשר לסמו יה את בנה ולהרע לו, ו מ ר . ושתעשה כן רק ל כשר והגבינה חלב ישראל והכל בפיקותולא גדולה זאת, והי ם בקו כ ת ח ל א ה כן ויש לשאול ש ש ע א ת ל ם ש א זקה על ה

בה. ר בתשו ו ת עמו ישראל לחז בה א

ז ס

מן כו סי בחשוד על האיסור

ף ה׳ י ע מן קי״מ ס סי

ר מ ו . כגון מ ירה אחר ג עג ו ד על ס ו ש ד איגו ח ח יד על מין א. טה ר לשחי מ ו ו מ נ ת אי ו

ת וביאורים:

ל ק ר השוד על ה ר חמו סו ד על אי ף ה׳): "החשו ט סעי :שרע (יוריד סימן קיתר מבחמור. ע״כ. ו ו י זהרים ב ם שנ ד ר בעיני בני א ם כן חמו א א ל :עונש, א

ר בין ד על דבר החמו א החשו ל הש״ך ס״ק י״ב: ומיהו כל זה לא איירי אר אחד, סו ם מין אי ם ה ו א נ מ ל מ ק ד על דבר ה י, בין בעיני הבריות, שחשו(בתשובה , הא לאו הכי לא. וכן דעת הרמב״ן ושניהם בדבר מאכל וכיוצא בור ב ת מ ק״ע), והרשב״א (בתשובה סימן ס״ד), וכ״כ ב״י, וכן משמע מדברי ה(דף ד׳ י לי הוא מהש״ס דחו ר לשחיטה, ו מ ו בי, דכתב דמומר לערלות אינו מד בעונש, ובעיני הבריות משחיטה, אלא ודאי 1ע״פ שהדבר ידוע דמילה חמו

־ן. ע״ כ.

ד על ת החשו ר מ א ב : מה ש ת ת אליו סימן ק״ע, כ ו ס ח ו י מ ת ה ו ב ו ש ת זרמב״ן, במד ו אינו תשוד, דמשו ל ממנ ק א השוד על דבר חמור, אפילו על ה ס הו יל, אד משומד לכל ח מד לדבר א לא אמרו משו מד אצל שחיטה, ו ת אינו משוסך ולחלל שבת בפרהסיא, וכדאיתא בפ״ק מד ליין נ א במשו ל ז כולה, א

׳ל ן(ה.) עכ׳

ל ק ם ח, ה.) הקשה ״ ועל מה שכתב אפילו על ה פי יוסף (סימן קי״ט סעיד על השביעית נאמן על ה לי , מדרבנן בפרק עד כמה, החשו ש אינו חשוד, קא בגמרא מ ע ת, ומפרש ט ד על זה ועל זה, חשוד על הטהרו ת וכוי, החשו ו ר

דכיוז דחשיד אדאורייתא חשיד אדרבנן. וכר.

ל ד אינו חשיד לדבר אחר, אפילו ק ח ד לדבר א ר הרב דחשו מ א א , דעד כאן ל יל גבינת א דהתם, שהיו חשודים לאכו א בשני מיני איסורים, כי ההי ק ו אלא דר ם היו חשודים גם על השבועה אע״פ שאיסו ק השואל א פ ת ס והיה מר דים בו חמו סור שחשו ם היה אי א ר השבועה, דמשמע ש סו ל מאי ז קר נחשדו לקל, אע״פ ה פשיטא ליה דכיון שנתשדו לחמו •ר שלא נחשדו בו הוו נ מד לערלות, דאי שני מיני איסורים, וע״ז השיב דליתא, כדמייתי ממשול מינה, כיון שהם שני מיני איסורים, אבל שביעית על השחיטה דקים בדברי לם ה ם, מ״מ כיון שכו חלקי ם מו רי סו ם אי ה ת אע״פ ש טהרו ת ו ו ־

r

ה א ר ה נ ז . ו ל ק ל ה ד ע ש ח ר נ י מ ח ל ה ד ע ש ה ם נ א ן ש י ד לענ ח ר א ו ס י א י כ ג י ש עכל, ח. ר עכ״ל ק י ע

, ר ו מ ה ח ל י מ ע ד ו ד ר י ב ד ה פ ש ״ ע : א ב ת ק י״ב) כ ״ , שייך ס ט י ן ק מ י ס ה ( ב ב ר :דגול מן מ ש לו ז , י ם ו ק ל מ כ , מ ת ר ש כ נ ו ע ה ב ר ו מ א ח י ה ף ש א , ש ה ל י מ ה מ י א ן ר ״ד אי ענ '

. ע״כ. ה נ ק ו ח ן ל י ב א ו ר ש ב ם ע א ן ש י ר ו ס י ר א א כ ש ״ א ש , מ : י י חי מ t י

ל ד ע ו ש ח , ש ת א ה ז י א א ר י ב א ה ו י ה ר ה ן ז״ל, ש ״ ב מ ר ד ה ג א נ י , ה ה ש ע מ , ל ו ת שי ו ן. ל ק ל ה ד ע ו ש ו ח נ י , א ר חמו

א ל ל ו ד ג י ש ו מ י ל ר ע ו ב ע י ם ש ו י ם ו ו כל י : ו ב ת ה ה״ב) כ ל י ׳ מ ל ה ם (פ״א מ ״ ב מ ר נה ה זא ו ה ת ו ו מ י ד ש ת ע ר ב כ י י ו ת נ י ל א ב , א ה ש ת ע ו צ ל מ ט ב א מ ו , הרי ה ו מ צ ת ע וול א

׳ל. . עכ׳ ד י ז ל במ י

ן י טר ו , פ ק פ ת ס א ר ת , וכי ה ן י ה תבל ז ן ב י ד ז״ל א ׳ ׳ ב הראב ת ז״ל: כ , ו ו ג ד השי ״ ב א י : ר כרת. עכ״ל. ו ס י א ד ב מ ו ם ע ו כל י , ו ם י מ ש ן ה ו מ ת ו

ש י י , דהר ה ר ו מ ת ה ו ח ה פ ל י ; מ כ א ה ש ב ב ר ל מ ו ג ד ת ה י ש ו ה ק ש ם ז״ל, ק ״ ב מ ר יפי הל ה ע ת ר ע ב ו ע ה ש ט י ח ש א כן ב ל , ש ה ר ל כ ר ע ו ב ע ז י ק א ר , ש ו י י מי ח ל י מן כ ־ זן י כ א ״ א . ו ו א ל ת ה ר י ב ע ר מ ו מ ח ח ו ח א פ ו , ה ה ל י ל מ ה ש ש ע ל ה ר ע ב ו ע ה ש מ . ו ו לא

. ה ר ש ו כ ת ט י ח ת ש ו ל ר ע ר ל מ ו מ ת ש א ז ה מ י *

. ר ו מ ר ח ת ו ה י ל י ר מ ו ס י ל כן א . ע ה ל י ח ת ת מ ר ר כ ו ס י ש א י ד ש ״ ב א ד ה א כן ל ל. ל ק ל ה ד ע ו ש ר ח ו מ ח ל ה ד ע ו ש ן ח י א ת ש כ ו מ ה ו ט י ת ש ל ה ן ע מ א כ נ ״ פ ע א ן ש נ י ז ז

כ ״ כ . ש ע ר פ מ ת ל ר ר כ ו ס י ע א ק , פ ל ו מ ם י א ם ש י ש ר פ ש מ ד י ״ ב א ר ת ה ט י ש ם ל ם ג נ מו ל א ו מ י ד ש ת ע ר ו כ ש ב י ן ש ו ר ע ו ס י א ד ב מ ו ם ע ו י ם ו ו כל י ): ו ן כט. י ש ו ד ק ) י ר י א מל כ , ש ד ח ל א כ ה , ו ת ו מ י ד ש ת ע ר כ ו ב נ י א ם ב׳ ש י ר ב ח מ לי ה דו ג . ו ה ר ! כ :ווה בעון ד אי ״ ב א ר ה ם ל ג א ש צ ו ׳ל. הרי י ת עכ׳ ר כ ן ה ע מ ק פ ה ל ל ו ו מ ו ל ר ל ש פ י א א ח ו הל ר ק ו ס י ל א ם ע ל נ ק י ה ש ז ל ב ק י מ ה ש י א ! ר אי , ו ת ו מ י ד ש ת ע ר ר כ ו ס י ה א ל י מ

. תר ו ה י ל ה ק ל י מ ר ה ב תר, ש

ר ב ו ע , ש ש י ג ר א מ ו כ ה ״ א , ו ל ו מ א י ם ל , א ת ר כ ר ב ב ו ל ע א מ ל ד ש ו ל ע פ כ ״ כ ע ״ל, שר ו ס י ר א ב ר ע ב כ א ש י ו ה ת ש ג ר ה א ש ל ת א ו י ח ך ל י ש מ ם י ן לו א י מנ . ו ר ו מ ר ה ו ס י

. ר ו מ ר ה ו ס י י א ר ק מ ב ו י ש ׳כ ח א וע׳ ו ו כן ה ת ט י לפי ש ת ו ר

ה ל י ב ר נ ו ס י א ב ד ת א פג. כ מ ו י [ ב ׳ הר , ו ם ו י ם ו ו ל י ע כ ״ ל מ ר ע ב ו ה ע ל י מ ד ו י״ל, ש זל י א ו , ה ה ל י ק ר ס ו ס י א א י ו ה ת ד ב ש ה ב ט י ת ש א מ ר י מ ת ה י ז ל כ ל כ ו ע א ל בד ב עו י. ס ו ל י כ ע ב ״ ל מ ט ב א מ ו ת הרי ה ו ל ר ר ע ו ס י א ! ב א הדי ו ה , ו ת ח ם א ע א פ ל •!ינה אן מ י ד ס י ר ו ם י י י ח ץ כף ה ר י . כ! ת ה ל י ב ר נ ו ס י א ר מ ת ו ר י ו מ ם ח י מ י ת ה ו פ ר ט צ ה ב ׳

. ו ק כי ״ ט ם ״ י

ט ס

ת עשה שיבטל, ו טתו יהו הרבה מצו ת שחי ם נתיר א ם א ת הא ג ו ה ד יש ל שחוט הרבה וצ״ע.

ר מילה יותר משחיטה, ועל כן חשי בחמור סו ר אי ו מ -שב גם שלבדיות ח. ועיין ד על מין אתר ד חשו ח ד ממין א ם. ולהלכה אין חשו ברי :פי שאינשי סו

יים יורה דעה סימן קי״ט ס׳׳ק כוי.

מן כז סי בתשובה של מוכר דברים אסורים

ו ף ט ט םעי י סימן ק

ם י ר ו ס א ם ה ר דברי כ ו מ ה ף טו) ש ט סעי י ב השר׳ע (סימן ק ת כ :ע׳׳פ שם ו ק מ ד שילך ל ה ע נ ק . ואין לו ת תו ם או י ח מ ש מ , ו תו !עבירים אופה א טרי צ מ ו י ד. א . ויחזיר אבידה בדבר חשו תו ואין מכירים או

דה. ת עיני המו ו א א הכל לפי ר ל ו בזה, א א נהג ה ל ח . הרי ע עצמו

ת וביאורים: ו ר ו ק

תו ם מעבירים או רי ף טו): ״המוכר דברים האסו ט סעי תב השו״ע (סימן קי, ויתזיר ם שאין מכירים אותו ו ק מ ה עד שילך ל נ ק , ואין לו ת תו :!שמתים אוו ישחוט לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בדבר תשוב שודאי :בידה. ברבר חשוד, א

ם על ממונו. ע׳׳כ. נו ח בה בלא הערמה, כיון שאי שה תשו

ת ו ר ו א מ הג אזמיר ע״פ ב׳ ה ט ס׳׳ק קח) כתב: ״ מנ ים (סימן קי זנה, בכף התים מהר״י מאיו, והגאון בעל חקרי לב מהר״י חזן, גדולים הגאון בעל שרשי היום. ר ל' י ח א ם ו ו ו ל׳ י ת מנ ו מאו ת ו ת ידו, מעבירין א ח ת פה מ וטבח שיצאה טריר ג׳ ת ר ונכשל, אבל א ם השניה שחז ע פ ת דברי חברות, וכן ב ל ב ק ו ב ת ו הזירין או ת ו ם שאין מכירין א ו ק מ ו לגמרי, ולא נהגו להתירו שילך ל ת ו ם א סלי ם פו עמי

:וי.

א בפרק זה בורר, ב ו מ ה שכתב השו״ע, וכפי ש ב ו ש ת ת אופן ה ה לא קיימו א נ זם לזה נראה כדלהלן: י מ ע ט ז

בה כדין הגמ', מפני שהב״ד שבעירו ת שיתזור בתשו או ה המצי ש ק ם ש :.- משוח ידע ב ט ב הדבר שגם ה ם שהלך לשם, וקרו ו ק מ ריכים להודיע הדבר להב״ד של הן להערמה, ואין נ . וא׳׳כ אכתי ח״שי ת אתו ו ר ו ק ל ה כ וב״ד שבעירו יודעים מ

י עט). בה, ב" כ בשו״ת נדיב לב(םי וכתה מזה שתזר בתשו

ט שהוציא ח ו ש ה קי יוסף, ד ם הנםו ש וסף חו׳׳מ (סימן לד). ב ת י .- אע׳׳פ שכתב הבי, ט לעצמו , ואין כת ביד ב״ד לעכב עליו לשחו ט לעצמו ריפה לעצמו יכול לשתום שלשוזוט ו ש , מ ו ויוציא טריפה לעצמו ת ו ם שאין מכירין א ו ק מ לכן צריך שילך לם יהודה (ס״ס בח) ח ת ל ר בי פ ס בה, אבל ב ר בתשו ת ברורה, שחז ם צריך עדו אחרים א ף י״א) ש ם דהו״ל כדק״״ל (סימן א' סעי , משו ט לעצמו ו ח ש ר ל ו ס א תב, לא ס הו ו ת ש תר ל קר ההי רה, ועוד דבזה״ז עי ם וכוי שחיטתו אסו ר ל ח ה ק לו ה טיו ר ל ו ס א לם, ו הו ב״ד הו״ל כמו שאין לו קבלה מעו ו ״י הקבלה, וכיון שפסל

ט עד שיתירוהו בית דין. ע״כ. שחו

עא

ר רק א ש נ , ו ו מ צ ע ה ל פ י ר א ט צ מ ך י א י , ה ו מ צ ע ט ל ו ח ש ו ל ר ל ו ס א זאהר ו , ב רו ן ו מ י ה ס ש ב י ה ש ר י ב ה א י ה ת . ו ו ה ו א ר י ה ו ר י ב א א צ מ י ס ש י ה ם׳ ז . ו רה י אב, וכפי ו נ י נ מ ז ת ב א ז כ ה ש ב ו ש בו ת א מצי כ ל ״ ע , ו ת ו א י צ מ ה ק מ ו ת . וכ״ז ר

ק צ״ד. ״ ק ם ד י צ ח ב ז ה

, דו ת י ח ת ה מ פ י ר ה ט א צ י ח ש ב ט ב ש ת כ . ש ז ' ט י נ ס ״ ה ג ש פ ׳ ׳ ש י ל ב ״ ש ר ה מ r הד ו נ א לו ל ״ א י ש ל פ ה ט י י ב ל ת ה בורר, ו ק ז ר פ ה ב ר ו מ ה ת ב ו ש ך ת י ר צ שי ם כפ י פ ו ג י ס ו ב מ ו ק מ ה ב ב ו ש ו ת ם ל י נ ת ו י נ ן וכו י ר מ ! מ י א ם ש ו ק מ !ו ולילך ל, ד ו מ ל ת ל דין ה ר ע ב ד ד ה י מ ע ה ו ל נ י ד י ח ב ן כ י א ץ, ו ר פרו ו ד ז ה ה״ בז ל ו אי ו ; ם י י ח ף ה ין כ ם (עי י נ ו ר ח ה א מ כ ה ו מ ו כ ק ס כן פ . ו ז ׳ ט״ י נ ס ״ ה ג ש פ ״ ש י יל ב

. ק קה) ״ ןיט ס

ה סימן כ בשליח לקנות גבינה

ף י״ט י ע שריע סימן קי״ט, ס

ה לי גבינה נ ל נכרים, ק ל גבינה ש ו כ א ד ל ו ש א ח ו ה מר למי ש אויתי ח קנ ח מ ו מ ה ד לו כשרה מ מ ו א ו ו א ל , והלך והבי ה ח מ ו מ שרה מן ה

ינו נאמן.

. תי נאמן י ה קנ ח מ ו י מ נ איש פלו

ת וביאורים: ו ר ו ק

ח לי ת, ק ו נאמן על המעשרו נ , פרק ד׳ משנה הי): "האומר למי שאי ן{דמאי יתי תנא נאמן, וממי שהוא מעשר, אינו נאמן. מאיש פלוני, הרי זה נאמן. הלך מי שהוא נאמן, אינו נאמן. ר שהו ח א לקתתי לך מ ו ו , לא מצאתי ••קת ממנו, ואמר לו

ליל.

ח ממי שאינו נאמן, ק ל זרב עובדיה מברטנורה, פירש: אינו נאמן. דאפילו ימצא שא מצי טי ולומר בעיני היה נאמן, אבל כי אמר ליה מאיש פלוני, ל צי לאשתמות ישראל, ר א פ ח מאתר, ע׳׳כ. וכן פירש הרב ת ק י , דהא אינו רשאי ל אשתמוטי

יכין ט״ק כא.

מר , וז״ל: "כתב הרשב״א: האו ף יט כתב ר סימן קיט, שלהי המימן סעי נה בטו ז, והלך והביא מחה ה לי גבינה כשרה מן המו נ ל גבינה של נכרי, ק מי שחשוד לאכו, ה קניתי ח מ ו , מן המומחה, אינו נאמן. מאיש פלוני מ ו, ואמר מן הכשרה קניתי

ל. א כיחש לו, שירא שמא ילך וישאלנו וימצא בדאי", על׳ *מן. חזקה ל

ו נאמן נ מד למי שאי ת דמאי, האו כ ם מ ן בפ״ק ד ת יוסף: ״ זה למד, מדתנ ב הבי ח : א נאמן, וממי שהוא מעשר, אינו נאמן. מאיש ת לי ממי שהו ת, ק ל המעשרוא נאמן, אינו י לך ממי שהו ת ח ק ל ו ו א מצאתי , ואמר ל ו קת ממנ י לוני באמן. הלך לרים של דבריהם כמו דמאי, דהוי כמו סו א באי ל א הקלו בכך א ל אמן. ואפשר שמר ו לו ן עלי מ מ ו ד על איסורי תורה, אין ס :ידי דרבנן, כמ״ש לעיל, אבל החשול :בינה של ד לאכו ו ש ח א ב ל ב הרשב״א דין זח א ת זהו שלא כ ;פלוני מומחה, ו

ל. ר דרבנן. על׳ סו כרים, שהוא אי

ח ל ש מ ה , איירי ש ן ן ודינו של הרשב״א שני דינים הם: דמתניתי יתי צ״ע, דהא מתנ, שהרי טי ה לי מאיש פלוני, הרי זה נאמן, וטעמו שלא מצי לאישתמו נ ;ומר לו, קת המוכר. וא״ב יש גם אפשר למיבדקיה ע״י שישאל א . ו קה מאחר י נינו רשאי לת לן י א בדאי. וא״כ א נמצא שהו א המשלח ישאלנו ו מ ת ג׳׳כ. ש ת ר י ושש של מ

עג

ת פלוני, וימצא ל א בותא. שלא יוכל לשקר. שאפשר לשאו יתין תרתי לטים ת הנבינה. א ת א ו נ ק ם הוא בחר ממי ל . ואכן א וגם שלא מצי לאישתמוטיט מ ת ש י לא שייך ג״כ ש ת פלוני וע״כ מירתת. ו ל א ממי קנה, אפשר לשאוו ה ויודעים אנ נ ו ממי ק מר לנ א או חשבתי שפלוני כשר הוא. שהרי הוט׳ ולומר א כשר. אכן מצי לאישתמו פ הו א יודעים א ו ל ם אנ • הוא. אבל או שאיש פלוני ני שאיש כשר הוא, וא״כ צ׳׳ל שהדשב״א איירי שיודעים אנ

ודו״ק.

ם אמר ליה ב וז״ל. [על דברי הרע׳׳ב שאומר א ת ת כ ו י ק״א ז״ל על המשנקא ע דו ס ש ח מאחר] מ ק י פלוני, לא מצי לאישתמוטי דהא אינו רשאי לא הו א נאמן, ו ח לי ממי שהו ם ק ת ר לו ס מ א ;ר לו שיקח מאיש פלוני. אבל בא נאמן לא מהני, דאף דאפשר לגלויי ני שידוע לנו שהו ח מאיש פלו ק ל שלתא טי כיון דלא אמר ליה ביחוד מאיש פלוני, היה אצלי מי £צי לאשתמום ש ר ב ם מדברי הטו ל ו א , ו ק אצלי לנאמן ז ח ו מ ר ש ת א לקתתי מ רמיא ות לכאורה מ א ב אר דכי״ל דאף בכה״ג נאמן ו ״א ביריד (סוף סימן קיט) מבוא א ל ת מאיש פלוני נאמן, ה י דאומר לו ק רה כהרע׳׳ב מדקתנ ן מו 1 דמתניתיי [דאינו] באמן. ת ה ק ם אומר מאיש פלוני ל א רת השליח ד א באמי ל , א אמירתו

עכ״ל.

ן לו שהרי מצי א ידוע, אה״נ שאין להאמי ר ל ח ו א ת ו ם א ס א נ מ א זנ״ל ניחא, דא ו , והרי ה ו האיש ידוע ככשר מה שייך לאישתמוטי ת ו ם א במוטי, אבל אם ע ם ט ו לקתתי מאחר, אין ש יולקח מפלוני ופלוני כשר, ושמא יאמר טעיתי ו ראמאי שיקר. ועל כן נראה שהרשב״א ז״ל איירי בכהאי גוונא. וע״כ נאמן.

ק ע״ד הרשב׳׳א בזה, דכיון דמנפשיה ל ו •אכן הראייה בבדיה (דק׳׳ב ע״א) חה לי מפלוני נ טי ואינו נאמן. ודוקא כשאייל ק הכי, אפשר דמצי לאשתמות (דק״כ ת הבי ר מ ש מ ה קניתי נאמן. והרשב״א ב ח מ ו ה, ובא ואייל מפלוני מר זה נתן לי א דאמר רב נאמן הכהן לומר בכו ה ת (ל:) ב רו ה מהכמ׳ בכו כי ו ־ב ריש לתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי, ומתי ל במומו, מ״ט כל מיא דעבידא לגלויי ת ל י יתין דדמאי הנ״ל דאמאי לא מהימן ברישא, נימא כל מא א ה א מהימן, אנ י דא״ל אי לדידך ל ׳ ת ליה לאישתמוטי(פרש׳ ם דאי ת י ה אנ ייעא ליה, מאיש א ודאי מסי פ י ת מעיקרא) ס ת ר י א מ א ליה מהימן, הילכך ל נא כרב יהודה, ת כ ל ה ק ד מסי ע מירתת, ו ב ו ת ליה ת י א ם ד ת ה׳׳ז נאמן, ודתי תלתא דעל״ג. וכל שאייל ם מי ע ט א מ ל ת א ת ר י מ ם ה א משו פ י ס אצ״ל דה״ס ב

פלוני קניתי נאמן. וכהרשב״א.

ח ב סימן כ מה הם הדברים הפוסלים שוחט

או פוסלים נאמנות האדם באיסורי! סימן קי׳׳ט

א ל מ ל מ צ ו הן ע ר נשיהם א ש א ת, כל אלו כ י :, שריב, ש״צ, אשה בלנה מ י כ ס נה מ ת אי י נ ל ב . ה ם ה ם ל מעי ם ואין שו י ח ו ס מ ה י ראש. ו סום י ק ד ק ד מ ם ו י מ ם יראי ש ם ה ם זה, א ו ש ם מ ר ס פ ת ראשה. אין ל ו ם :

:1צוות.

ם ר ט פ ו דתי, הרי יש ל נ ר שאי פ ח ס י ב לדיהם ל ם י י ח ל ו ם ש בל אם חי ם בגלל זה יניעו לידי גירושין, שהרי אין דו ו א ל אפי , ו דם תפקיו , שאל ו נ י ם בזמנ ש נ ש ם כי יש ח ד י ק פ ת ם מ ר ט פ י נפש. ויש ל !ש מפנם י מ ח ר א מ ל ת כפירה, ש ד ו ק ם נ ה , שיש ל ר שכאלו פ ם לבתי ס לחי שו

יהם. ל נפש בנ

ת וביאורים: רו קו

ם רי כר דברים האסו ו - ט׳׳ז - י״ז) כתב, שהמו ם ט פי 1\ו״ע יוריד (סימן קי״ט סעילם כיחים שהיה רוצה להכשיל הצבור להאכי ו מו ח שמעשי ב , וכן ט עבירים אותות יידו ת ת ת שיצאה טריפה מ ב , וכן ט ן אותו ת מסלקי רכו ריפות כגון שחתך הסית מ ח ת ידו מ ח ת ת מ פו ח שיצאו טרי ב מר שוגג הייתי, אבל ט ת לו ו ל צ נ ת ין לו ה

ה שילמד ויחכם. נ ק אינו בקי יש לו ת

חט ובודק, וכן ש״צ, או רב ד רוחני כגון שו זנה צ״ע מה דינו של בעל תפקילכת ם יש להעבירו, וכן אשה שהו א ת בגילוי ראש, ה כ ל ו ו ה ת ש הילה אשר א

ת הטבילה. ע ש ת להשגית על הנשים ב ו אמנ ם יש לה נ א מלוי ראש, ה

ף די. איתא: "אשה רעה בדעותיה ושאינה ר שו״ע אה״ע סימן קי׳׳ט סעי ו ס זנה בתו בעל ל לגרשה לאו ר ה לגרשה". וא״כ ה ח מצו ועה בבנות ישראל הכשרו נ

ד רוחני. פקי

ם אינו מגרשה כשהיא א ם מהרים, ש ש ב ב ת ׳ קצו) כ ת (פ״ז סי ו ב ו ת :מרדכי כת "מיקרי רשע", וכדאיתא בפי המגרש (צ:). וברת על ד

ה ניזונית ס ט, ופי אלמנ ״ אר בהרא״ש (פ׳ המדיר ס ם יש שחילקו לפי המבו נ מ, וזה ה ת ב ו ת ת כ ת א ברת על ד א שמפסידה העו ת הו ו נ ש ז ש ם ח ימן נה) שמשות משונה היא ותשש פריצות יש ועות היו, והעוברת על ד ם שכלם צנ נ מ ז יה ב

עה

, ם ל ו ל כ ת ע ו צ י ר ש פ ש ן ת , וע־׳כ אי ו א כאל ב ו ת ט ו י ו צ ו הרי מ נ י נ מ ז א כן ב ל ש. ו ד י ק פ ת ו מ ר י ב ע ה ן ל י א א ל י מ מ רש, ו א מג ם ל ע א ש א ר ר ק א נ ו ן ה י א א

, ה ו ק מ ל ה ר ע ו מ ש ל ת מ ל ס פ א נ י ל ת כ ה א ש א ה ר ס כ ה מ נ י א ת ש א ז ה כ שן מ י ם ס י ב כ ו י כ ד ב ו י ע ל כ א ת מ ו כ ל ד ה רי ו י ע ( ׳ ׳ ק השו ס י כן פ ר ה , ש י ו :לו כרא, ן י ר סו ר אי א ש ן ב מ א ה נ ר ו ת ב ת ש ו ר י ב ע ׳ מ א ם ב ס ר ו פ א מ ו ה י ש ף זי): מ י ע ז

. ע" כ. א ו ר ה ת ו ר מ מ ו ר ל ב ו ד ת ו ל א ו ע ל י פ ן א מ א ם נ י ר ח א

ה א ר ן נ י כ א ׳ ה וע׳ ר ו מ ה ת ר י ב ת ע א ז י ש ש נ י א ו ל ה ע ל י מ א ש ל , ש ף י ס ו ה :ש לו ת ש ל א ע ע י פ ש ה ו ל ת ל כ י ן ב י א י ש ש מ ד ו ק ת ה ד ו ב ו ע ת ד ו ב ע ר מ ט פ ה ל ב ו 1 חפ ״ כ ע ה ש ם ז ו ש ו מ ר ס פ ן ל ר אי ו ב י ת צ י ל ו ש ל י פ א , ו ת א ז כ ת ש י נ ל ו ב , א ה ש א 1 ר

ה. ם ז ו ש ה מ ש ר ג ו ל ב י י ת ן ל י , א ס י מ א ש ר א י ו ה ע ש ז

ה ר ו ת ה ב ר י פ ם כ י ד מ ל מ ה ש ת ע ע ו ד י , ש י נ לו ר חי פ ת ס י ב ו ל י נ ת ב ל ו ש י ש מ. ה ט י ת ש ו מ , א ו ת ו נ ב ר ו מ ר ט פ ש ל , הרי י ן שי ן בי י ע ר ד מ ו ע ה ו נ ו מ א רה ב י כפ ו

ל ה ע ת י ג ש מ ה ה ש ת א ו ד ו ב א ת ט כ ן י מ י ד ס ר י ה ה א ת י ל י ת כ ד ר י מ ש ו ב ת לל ע ב ה ל נ ן י״ב ש ה ב נ ה ב נ ת נ ע ש ר י א , ו ה כרת ל י ב ט ה ה י ה ת ה ש ו ק מ ניות בי ו א ר ב ש י ש ה , ו ע ו מ ה ש נ א י מ ל כך, ו ה ע ר י ה ז ב ה ר ה , ו ת ב ל ש ל ת מ י ו ש פ ה חת נ מ א ה נ נ י א , ו ה ל ת ש ו ר ש ת כ ק ז ה ח ז ה ב ד ב י א , ש ה ת ר מ ש מ ה מ ר י ס ה ל ירה ו

. ם י מ ת ש א ר י ה ו נ ו מ א ה ב ת ח ג ש !א ה

ב כ ע ה מ ל ע ק ב ר , ו י ת ם ד ו ק מ ת ל ו ל ש ן ל כ ה א צ ו א ר י ה ן ש ו ע ט ם ת , א א ק א ע דם ה י נ ב ה ש ז ה ל מ ר ו ג ת ש א ר ש מ א ר י ש ה א ל י ה ו רב ק ב א ר ך ש פ י ה כן ל וו ז י כי א . ו ה ש ר ג ל ל ר ה . ש י י בהכ ג א ס ל ״ל ש ז נ ״ , ע ו דתי נ י א ר ש פ ת ס י ב ם לם ת ו ת א ח ל ו ה ש ת י ם ה . וכי א ת א ז כ ת ש נ כ ו ס ו לדרך מ י נ ר ב י ק פ י ש ש ה יה ת י ם ה ם א . ג ם י כ ס ה מ י , ה ו ל צ נ י ו ש ס ו ע י מ ה ו א ר ו ה נ נ כ ו ס ב ו ר ה ש נ כ t סא ו ה ה ש נ י ב א מ א ל י ה , ש א מ י ם ת א . ו א כ כן ה ר כן, ו ב ת ס א מ י ל ר ן ה שי רו י ג !ת בא י ן ה י א , ו ה נ כ ם ס ו ק מ ם ל ה י נ ת ב ת א ת ל ו ה ש ת י ם ה ה א ו מ ת ש ל . ג״כ י ה נ כ סא ל . א ן שי רו ה לג ד ז ע ר צ רו ג ם י ם א , ג ה ז ם ל י כ ס ה מ י כי ה ה ו נ כ ם ס ו ק א מ ו ה י ש, ש מ ה מ י ל ע א ג ו ו נ נ י א ן ש ו א כי ו ן ה ט ע ק ר ר ה צ ם י ג , ו ה ז ש ב ה י נ ו מ ן א ו ר ס ח ום י נ ק ו ת מ ם ה ה ג ת ע ם ש ו ק מ ח ל ו ל ש ה ל ש ל ן י ו ר ס ה ח ז י כי א ם ו י ד ל י .•1חינוך ה

. ה ז ל ב ק ה ן ל ל כן אי ע , ו ה ל ו ע ך מ ו נ י ם ח ו ק מ , כ ת א ם ז י א ו ם ר י ק ו ח

פ ׳ ׳ ם אע ם א נ מ א . ו ל ק ה ן ל , אי י חנ ד רו י ק פ כל ת צ ו ׳ ב וש׳ ר ש ם ב ד ג ״ ענל ה ע ד ם י י ק ח פ ה ׳ ׳ ם שע ו ש ם ה ו ז ר כ פ ת ס י ב ח ל ל ש א ת י ן כך ה יש, ביק ד ם ו ו ל ר כ ו ז ע א י ן כך ל בי ן נך ו י בי ר , ה ר מ י מ א ל ל ת מ ו א ש ל ז י נה, כי אם ו ק ש מ י , ש ם כ ת ח ל א ל ש ו א ש ש ל י ה ש א ר , כי אז נ ה ת ו ת א פ ה ם ת ה י ל ו ע תע י נ ה ו ל י ד ל י ת ל מ ר ו ג , ש ת ח ה א פ י פ כ ש ב ח ם נ ת ע ו י ח ל ל ו כ ן י י פ א ׳ ־, עב׳

. ל ו ח מ ן ל ז אי ע״ , ו ו ל צי ד י ח ד א ל ם י ת ס ן ה מ , ו ן ו ב שו א י ה ל י א ל ב כ לדרך ש ה ו

ן ע מ ם ל ו ק ן מ ם אי י ר ת ל א ש ש פ י נ ו ח י ד ו ל ת ן ש י נ ע ב , ש ה ש ע מ ל ה ו כ ל ה ראה ל : ע ו מ ש ה ל צ ו ו ר נ י ם א ׳כ א , וע׳ ה נ כ ם ס ו ק מ ם ל ר י ק פ ה ל , ו ו י לד ש י פ ך נ ו פ ש 1ו ל

ח כפירה יש בו (וכבר האריך ם רו ת ס יים שמן ה ו הרותנ , מכל תפקידי ו לפטרוה על כל עמו ישראל. ר ה ח ט ר יביע אומר ח״ד עמי רכה). והי יערה רו פ ס ה ב

ר פו למכי סי ם נכרים הו י נ ך קו כרת כשר, שכדי למשו , המו ר ־ סל פ ו ת ס ו נ דבר תת שם, ו נ ק ל ק הטרף כדי שימנעו היהודים מ ל ־יפות וחזיר, ומציינים שהוא ת

ם לפטרו). ב (השאלה א ר ם ש ת ;שתתף א

מך על ערוך השלחן ב שסו ר ו ש ת ו ה לפטרו, שהרי יאמר א ש אה שמן הדין קת ו ת על אלו שעושים כן, ודמי לצייד שצד גם חי כו ימן קיז ס׳׳ק כ׳׳ז) שמלמד ז :

ק ואין הנידון דומה ל ח תר למוכרם, ואע״פ שיש ל ם הכשרות, שמו :לאות ביחד ע׳ ח צדק סי מ צ ת ה ו נ ע פ יוכל לומר שסומך על ערוך השלחן, וכן על ט ׳ ־איה, עלך, ואף ם לדון להקל, שעליפ יש לו על מי לסמו ו ק ם כאלו יש מ י. הרי במקריק כזה ה ב ו ק מ ס ו ו פ ל כאשר יש ל ו ס ה למימר שהוא פ ש אין זה להלכה, וגם ק. והי יזכינו ת חכם א ר ו ה ם ל ו ק ך עליו, ע׳׳כ יש לדון בזה. ויש מ גרוך השלחן לסמו

תה של תורה. :וין לאמי

עז

סימן כט בסכנת נפש עבור הצלה או ריוח אחר

. ל נפש מישראל ה ע״מ להצי נ כ ק ס פ ס ס ל לה כ נס נ כ ח א מצרה. וכן ל ו ל נפש, הרי ה ל ע״מ להצי ן ק א סיכו ם הו אל פה, ובדרך ה א פ ם מ י ש נ ה כאשר מ ל ח מ ת ב ו ק ב ד י ל ה ל ע :ון קא ל חד ש ו ה מי ר ק קדה מ . ו ת ו ל ח נה על מ ה המגי ב י ס מ ש ב מ ת ש מל י ק כו ן סי כ ת י ת ש ו ר מ ש ל פ ל נ ה להצי , הרי מצו כה ה לו מסי

. ת נ כ ו ס ה מ ל ח מ ק ב ב ד ה ד ל

־ות וביאורים:

ת מ ה. אמר ר׳ יוחנן: "יכרך ה ם סכנ ו ק מ ס ל פ ת ת פיית ה״ד: ר' אמי נ ו מ ו ר למי תן בן . אמר דבי שמעו א מת ד כלומר, נתייאש מלהצילו וראהו כאילו הו נת הו ב בהג ת ו: "או שאני הורג או שאני נהרג, אלך ואנסה להצילו״. מכאן כס י נ ם להכ ד וניות (הובאו דבריו בכסף משנה פ״א מהלי רוצח היייד) שחייב אה. ע׳׳כ. והביאו בית יוסף סימן ה כז־י להציל חבירו מודאי סכנ נ ק סכ פ ס ו ב

. ק פ א ס ם לזה מפני שהלה ודאי הו ע , והוסיף ט

לו רבי ק חי. ואי פ ה ס ת ע ם ודאי חי היה ו ד ו , מה אהני ליה, הא ריש לקיש קק הי. שמא יצליח ריש לקיש להצילו. וא״כ מה פ ה ס ת ע ת ו ם היה ודאי מ ד ו קים ת החצי חי ם א י ק משנ א מהני מידי, ר ם ל ו ק ל מ כ ה, מ ק סכנ פ ס ס ל נ כ ;יה להית י יחיס הצי חיים של רב אמי. וא״כ מאי חז ם ומרו די ז לדיש לקיש מפסי

א דריש לקיש. וצ״ע. מ ד . מ י פ ק ט מ ו ^ דרי אמי ס

א יצליח. וע׳׳ז ריש ל א ש ו א שיכול להציל, ורק מיעוטא ה ו דאיירי דהרוב הת רוב של הצלה וכן היה מ ו ע ה ל נ ס סכ עו ק של מי פ ס ס ל נ כ ה ם ל י % הסכ

ק קטן של סכנה. פ ס ס ל נ כ ה נה ל ם והציל, והכו ס

ף משנה ס כ ת ה ר(סימן קמ״ו, עמוד שצו בסוגרים), הביא א ת יאי ו ת ח ו ב ו ש ת בם הירושלמי. והוסיף שש״ם דידן בבא מציעא ריש דף (ס״יב עא) נמי הכי ש !, ב

ם שותין ן של מים, א ם קיתו ה ד מ ח ים שהיו מהלכין בדרך, וביד א יע, בשנא לבדו לא ישתה הו הם ו י ק יש לומר ישתו שנ פ ס ם ודאי, משא״כ ב י ת ;ם מ

ק הצלה, וצ״ע. פ ס ת אפילו ב ק נפשו פ ס ס ל ו יב לכנ ם כן מחו א ת הבירו ודאי. ו

ם. , נמי חייך קודמי ק פ ן גם כששניהם ס ת .חתו אלימתא, שהרי אילו היה הא ל ם. א א וחייך קודמי , ישתה הו א למימר תידוש טפי, שאפילו בספק נ ת הר׳ל ל

ק אה״נ שישהו שניהם. פ ס ב למימר ש

א יותר ו א לבר פטורא ששניהם ישתו וימותו. והחידוש ה ת שהתידוש הו לדתו, אין חידוש גדול ק פ ס א כן ב ל הם ואעפ״כ ישתו שניהם. ש י תו שנ מו כשודאי י

ה בחידושו של בן ת ל י ח יתא ת . ודו״ק. ובמיוחד שהברי ז נימא ששניהם ישתויהם תר גדול לבן פטורא שאע׳׳פ ששנ ו ב חידוש י ו ח כ ם ל ה ־ודא. וא״כ היה ל

. וא״כ ליכא לראיה זאת. ת י ב ת ח ו מ ד ב ת לא יראה א 1ים ישתו שניהם ו

ל נפשא, א דקטו ל פק עלייתו ק ובגמ' נדה דף סא. איתא, הנהו בני גלילא, דנא ר להו, היכי נעביד, אי ל מ ה דרבי טרפון, אמרו ליה לטמרינן מר, א 1ו לקמי ומרינכו, חזו יתייכו. אטמרינכו, הא אמור רבנן, האי לישנא בישא, אע״ג

ו נפשייכו. ן טמר א מיבעי, מיחש ליה מיבעי, זילו אתו קבולי ל. והתום׳ ם כ ת ר להציל א ו ס א ם ו ת ג ר ש׳׳י ז״ל פירש: מיחש ליה מיבעי, ושמא הת ר להצילכם, ובשאלתו ו ס א ס ושמא הרגתם ו ר ט נ ו ק , כתב, פי׳ ב ר אטמרינכובתם ראשי למלך, והיינו י ם תי כ ת ן א ם אטמי א ם ו ת ג ר א ה מ ב אהאי, מפרש שו לגבי זה שיזהר שלא נ חש מיבעי ליה למיחש, שיש לחוש ללשון הרע להאמי

ד ולא לאחרים. ע״כ. ס פ א לו ה

ר אגודת אזוב, פ ו ם״ק די) בשם ס ׳ ל בה (חו״מ סימן ת וכיח מכאן בפתחי תשות נ ה על מ נ ק סכ פ ס ס ל נ כ ק על הירושלמי וס׳׳ל שאינו מחייב להי ל ו זבבלי חק פ ס ס עצמו ל י ם מכנ א י ב ח ם היה מ ן א !ציל חבירו מודאי סכנה, שהרי רבי טרפון , ומכאן ראיה שאין להסתכ ם י ה. ואעפ״כ לא הסכ :נה, כדי להצילם מודאי סכנם לא הרגו. א מ להציל חבירו. והנה לכאורה יש ראיה להיפך, שהרי משמע שא מ ם רע, היה לו להצילם. אע׳׳פ שיתכן שיחייב ראשו למלך, ש וי רק מוציא ש זלך לא יוציא הדבר לאשורו ויחשוב שכן הרגו ויהרגו, ואעפ״כ משמע שהיהה ע״מ להציל תבירו מודאי נ כ ק ס פ ס ס ל נ כ ה ;יל וא״כ אית לך ראיה שצריך ל

:נה.

ש למידי. שהרי ו ח א הרגו בודאי, אין ל ם ל ס ראיה, שהרי א ו :ונם נראה שליכא שר שיסתירו ח ן א ר ויש פתרו ח א י המלך ידע שלא הרגו וע׳׳כ יש להציל, וגם מ

ה קלוש. נ ק סכ פ ס ס אפילו ל :מם בעצמם, אמאי להכנ

ה עבורם ואעפ״כ יצילם, שלו אין נ כ ק ס פ א רק ס א הו מ א הרגו, ש ה ל מ א ס בלל שיש תשש שאכן הרגו ם מפשע, וע׳׳כ רק בנ ם חפי ה ש ם יצילם כ ה א ־ם סכנם ראויים למיתה, ואמאי ה רו ו ה עבו נ כ ק ס פ א ס י כן אין להצילם, שהרי הו

. ק ר ד . ו ה ק סכנ פ ס ס ל נ כ ה צילם. ולא בגלל שאין ל

ר והרמ״א השמיטו דין זה ב ח מ הנה הסמ׳׳ע תרימ סימן תל־׳ו, כתב, שמרן ה • ום הריי׳ ף והרמב׳׳ם והרא׳יש י ק ס ו פ , לפי שגדולי ישראל ה טעמם זשלחן ערוך, ום מהשלחן ערוך, ע׳׳כ. הו גם ה הם, לכן השמיטו ׳ומיטו דברי הירושלמי מפםקיכ במשנ״ב (שליט ׳ ל ם שאינה ראיה ברורה ומוכרחת. ודו״ק. ו ו ש מ הנ״ל יתכן ש

ןי״ט). עיי״ש.

ס עצמו י ד להכנ ס ח ת מ ה מן תרכה) כתב, ש סי ) ׳ ק ג ל בה ח הנה הרדב״ו בתשו - וק שלו עדיף פ ס ד שוטה, ש י ס ה כדי להציל חבירו מודאי טכנה הרי זה ח נ כ ופק ס

ת כן. דאי של תבירו, ואין ראוי לעשו

עט

ן ריח) כתב, שמה מ י ס ) ׳ ק ב ל ת הרמב״ם ת ו נ ־ו גיסא, בשו״ת הרדב״ז בלשוה נ כ ס ם מישראל מ ד ל א ת רוצח) שכל היכול להצי ו ן הרמב׳׳ם (פרק א׳ מהלכת צ ם רעך, זהו גם לשיש ק ד על ד רה לא תעמו :צילו עובר על מה שנאמר בתום עליו או ם באי סטי ע בנהר, או לי ב ו ת חבירו ט ה למציל, כגון שרואה א סכנה למי שבא להציל, ואעפ״כ חייב נ כ ק ס פ ה ס צ ־עה באה עליו, שבכל אלו יש קה כלל. אבל להציל נ כ ק ס פ ס ס עצמו ב י ן חבירו אין להכנ ל. ודוקא בשביל ממו

מבירו חייב להציל.

ס בו כדי להציל חבירו, שלא נ כ ה ה שקול שאין ל ק סכנ פ ר, חזינן שחילק בין סת חבירו. ס לזה ולהציל א נ כ ה ה יש לו ל נ ק סכ פ !צח ס

ל ה א ט ו ה נ נ ל הסכ ק ש פ ס ם ה א ק ב׳ (סימן ריח) ביאר זאת, ש ל ח ובתו ב וה אינו נ כ ל של ס ק שקו פ ס ה, או אפילו ב ה, כלומר שעל פי רוב יש סכנ .י סכנא הציל הרי ם ל ל ההצלה, א וטה א ה נ נ ל הסכ ק ש פ ס ם ה ר נפשו. ורק א ו ס מ לר אגודת אזוב (בהשמטות שבסוף פ ס ם רעך. וכיכ ב ד על ד ובר על לא תעמו

ה דעת (ח־׳ג סימן פד). חו ת י ר ש -), וכ״כ ב

רש ב במפו ת ל גט דין לח) כ ל כ ) ר ת י ה ר ו סו ר אי פ ס ר ורבינו יונה ב ח א ;1הלכה, מה. וכן ת חבירו מודאי סכנ ה כדי להציל א נ כ ק ס פ ס ס עצמו ב י ם להכנ ד א לע הגר״ז(סימן שכט ר ש ב ן שבט סק׳׳ת) ו מ י ס ב ) א ב ו האליה ר ק ס ברדב״ז, וכן פ. ומאידך גיסא ראיה ת המשנ״ב הנ״ל. וכן ערוך השלחן סימן תכו ע < ח). וכן דק של פ ת ס צ ם יש ק סא א י א להלכה. ומאידך ג ו ה אין לצד השני. ע׳׳כ כן הר א ב ת ס לזה שכן מ נ כ ה ת חבירו הרי נראה שיש ל ם להציל א ו ק ; ויש מר אגודת פ ס ו ב שלמי כנ׳יל. וכן נראה ברדב״ז, וכן נראה להלכה. וכמו שכתבר פ ו ם ס ת ת ה ת ח״ג סימן פ״ד. וכן נראה מ ע ק להלכה ביחוה ד . וכן הסיו ח נפש אין ל ו ק ק פ פ א ס ו ם ה א ו ש ת נ ק ס מ ת (דף ס׳׳א, ע׳׳ב) ש ו ב ו ת כ ו ל ושי

ת הרדב׳יז]. :ם לזה ע״מ להציל •הבירו, עיי״ש. !אע׳׳פ שדתה א

ה עלה זה ה כן להלכה, דהנה בבבא מציעא (קיב.) איתא, מפני מ מ ו ה יש לו ר עצמו למיתה, לא על שכרו. ופירש רש״י ז״ל: ואלי ס מ ה באילן, ו ל ת נ !\ ול פו ת בכבש גבוה, וסיכן בעצמו לי ר נפשו עליו לעלו ס ו א מ ו נושא. כל עצמו המסר עצמו עליו , ו ם ק זיתים ולגדור תמרי ו ס מ .'ות באילן, כשעלה עליו ל

א יפול מן הכבש או מן האילן. עכ״ל. מ 1ה. ש

ודע ביהודה, לגבי ה, וכן הוכיח הנ ק סכנ פ ס ס ל כנ ר להי ת ו ה מ ס נ ר ח שלצורך פר ת ו מ ר לו לצוד, כשם ש ת לצורך מתייתו, שהתי ו ק בצידת חי ס ו ע עבי ה

. ם ת ס נ ר ות לצורך פ ת מדברי לחצו ת ימים ו רתו זרים לעבור או

, אלא שיוכל ת י ב ת ח ל צ ן לצורך ה ת חבירו, יש להוציא ממו ל צ 1 לצורך הן ס לצורך ממו . וא״כ א מ סימן תכו ר כדפסק השו״ע ח :עו אח״ב מהניצל. וח נפש צריך להוציא ממון, אע׳׳פ שלא יוכל ו ק ן מעט, ולצורך פ כ ת ס ה ר ל

ת חבירו. ודו״ק. ל צ ט לצורך ה ע ן מ כ ת ס ה תר ל :עו מהניצל, הרי ק״ו שמו

ה הוא ות והולכי ימיה, והרי סכנ כח מארבעה צריכים להודות, הולכ׳ מדברי מוא ו ה וחד בזמנם, ושעל כן צריך להודות, סימן ש דבר, וכן בהולכי ימים, ובמיר לילך ויש ת ו ם מ ת ס נ ר ר לילך, יש שאמרו שרק לצורך פ ת ו ד סבנה ואעפ״כ מת נפש, ל צ ר לצורך ה לם, וק״ו שיש להתי :תירו משום שהוא דרך ומנהג של העוא וצאת מגדר הטבע, והכי הו ה י נ כ לא ס ת ודרך העולם, ו ו ר ג ת ס ת מ ו נ :׳ובן בסכ

פט. ;י הצלת נ

ב צ מ ת מספר, בדבר השאלה במתנדבי הצלה ואנשי מ.ד.א. שנקלעו ל גמאו -לן דובש ם אין לחו א ת מ.ד.א. היא ש ו חי הנ ה אל פה ו פ יש צורך להנשים אדם מת נגיפים, או ל ת מ א ידבקו מ מ ש ש ש ח א להנשים מפה לפה מ והדת ל 1כה מיג לפי הנהיה זו עפ״י הלכה. ושם כתבו שעשרים ס יש לנהו וירוס. והשאלה א

ח לחיי שעה. ו ח פ שה אחוז מן המונשמיט זוכים ל

ר והוא סיכוי קטן מאד להיפגע במתלה, ומאידך גיסא, הסיכויים להציל ח א נה מר ת ו מ ח כספי או פרנסה ש ו ת כן. ומ״ש מרי ו ש ע ־לים, הרי לפי הנ׳׳ל נראה שיש לק רשות. לא ר ה לעשות כן ו ב ו ח נראה ש ר זה. וק״ו להצלת חיי נפש. ו ן עבו כ ת סת, ומדוע סו ן כדרכים, וכן לצורך כמה וכמה פרנ כ ת ס זרי ראיה לזה שאדם מא ע׳׳כ למימר כיון שיש לזה ל ה, א ם לדאוג. והוא תמו א ת קא בזה יש לו פ

ו נדבק, אבל למעשה אין זה כך. ודו״ק. ת גדולה יותר למי שנפגע א מ ו ס

ם ו ל ש ס לצבא עבור כסף, ת י י ר להתג ת ו ם מ ק א פ ת ס • והנה בספר"אמרי אש״ הא צורך פרנסה, והסיכון לא גדול ל״־כ הו ר ו ח א ק להתיר מ ר זה, והוא מסי ו יפי עגסה, ן עבור פרנ כ ת ס ה ר ל ת ו ת עד כמה מ ע ד ם זה נתון לשיקול ה כ יש להתיר, אמנ

. ם בכל מקרה כ ת ח ל א ן להצלת נפש, ויש לעשות ש

ת כליה וכדומה, מ ו ר ת אבר וכגון ת נ כ א רק ס ל ה כלל, א נ :ל במקרה שאין סכת י ס פ ה א ט סכנ ע מ רם, כ ה לתו נ כ ם בזה. שהרי אין ס לי ך על המקי אה שיש לסמות דם, מ ו ר ת ח גדול. וכן הוא ב יים להצלי ז הסיכו י שמעידים הרופאים, ואחוה. ואין א סכנ ר שהו מ ו ם ל י ק ס ו פ ר ה ח ק א ס פ לא כפי ש ה בזה. ו *ין לחשוש לסכנא ידע דבר רע. והי יזכינו ן בזה. אלא מאי מצוה היא. ושומר מצוה ל להסתכ

וין לאמיתה של תורה.

פא

סימן ל

גניתווז לצורך נויר ת ו י ה ב נ ו ש מ ו ה ת ר ו ת צ מ ה ל מ ו ד ו ג ר ע צ , ש ל ו ד ד ג ע צ ך י ר ו פ צ ו, ס י נ מ ת ה ר ו י צ ו נ י ח לצורך ש ו ת י ת נ ו ש ע י ל א ש י ר ד ח. ה תו י :ר הנ

. ם ל ת שיראה כדרך כל אנשי העו נ ה על מ מ

־ות וביאורים:

ה לפני רבי א :זתניתין, ב״ק (צ. ע״ב): מעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, בו זמן, ר לו רבי תן לי זמן, ונתן ל מ ת זוז, א ו א :א ותייבו ליתן ילה ארבע מת טר שמן, כילתה א ת הכד בפניה ובו כא׳ ח תצרה, ושבר א ת מדת על פ ה עות ידיה על ראשה. העמיד עליה עדים ובא לפני ריע, ח נ מ ת ו ח פ ט ה והיתה מבל בעצמו אע״פ ת כלום, התו ר מ ת זוז, א׳־-ל לא א ו א לזו אני נותן ארבע מ

נו רשאי פטור, אחרים שהבלו בו חייבים.

ס בידך, ר ס אבירים והעלית ח ת במי ל ל ע צ ו ר׳ יא אמר ל 1׳ בי׳ ק (צא ע״א), והתניס כלום - ם אי! ראו י ס ר ת בידך כלום. שברי ח לא העלי ר עצמך ו מד יגעת לפטוא קשיא כאן בחבלה כאן בבושת ל בעצמו, אמר רבא ל י), אדם רשאי לחבויא , והתנ ל בעצמו ם רשאי לחבו ד ת רשאי- דש״י) וכוי. ואין א ש ו לה אין רשאי, ב נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור, ת״ ל "להרע או להטיב״, מה הטבה ה אף הרעה רשות, אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע וכוי, אלא תנאי היא,ל בעצמו, ב ה ם רשאי ל ד , ואיכא מ״ד א ל בעצמו ב ח א למ״ד אין אדם רשאי לא נ א האי ת ל , וכוי. א ל בעצמו ב ת ם דשאי ל ד א דעימעת ליה דאמר אין א נ תא על הנפש", וכי ט ר ר״א הקפד ברבי מה ה״ל "וכפר עליו מאשר ת מ , דתניא אא ל א זה אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק״ו ומה זה ש ט זה נפש חה וכמה. מ ת כ ח ל א ל דבר ע כ טא, המצעד עצמו מ א מן היין נקרא חו ל ר עצמו א

ם רשאי ד א תנאי היא, כלומר ר״ע דמתניתי; (דם״ל שאין א ל , ד׳ה א בו התוס׳ל בעצמו). פליגי, ושינויי ם לחבו ד נול בעצמו), ור״ע דברייתא, (דס׳׳ל שרשאי א

כ. , ע״ש. ע̂׳ :יל ליהנהו

ל תא בדברי ר׳ע, ומתניתין ס״ל דאין אדם רשאי לחבו י ו א פל הו ר ו ח א מ וד ע חו״מ ש ר ו ל ומזיק פייה ה״א), וכן הטו ב ו ק הרמב׳׳ס (הל׳ ח ס ימו, כי על כן פ

ל בעצמו. כ סעיף לא), דאין אדם רשאי לחבו מן ת

, וביאר ל בעצמו ב שאדם דשאי לחבו ת ר (סימן תכ) הביא, דה דני׳ ה כ ים הטור מ א ק ד ברבי הוא, ד פ ק ן עלה בגמ׳ דר״א ה נ יי, דנראה שטעמו הוא מדמסקי

א ת כ ל ת ה י א ל ת כ ו ל ד כ ב ה ד ״ מ ר ה ה ל י ע ל מ ש מ , ו ו מ צ ע ל ב ו ב ח י ל א ש ם ר ד :ין אר, ע׳׳ש. ׳ "א הקג

. ו מ צ ע ל ב ו ב ח י ל א ש ם ר ד ן א י א , ד ם י נ ו ש א ר ב ה א כרו ו ה הרי ה כ ל ז

ת ב ו ש ת א ב ״ ב ש ר ה , ו ן נ ו מדרב ה א ר ו ת ן ה א מ ו ה ה ר ז ו ס י ם א ש לברר א , י ה נ ה ו • ו י ש ו ד י ת י הריין ב ש ו ד י ח ׳כ ב , וב׳ ה ר ו ל ת ר ש ו ס י א א ו ה , ד ) כתב ז ט ר ן ת מ י א ס ית י ׳ ד ת כז. א ו ע ו ב ש ׳ף ב ׳ ל הרי ו ע ש ו ר י פ ר ב א ו ב כן מ , ו ם י ק ו ת כג, ע״ב. דייה מ ו ע ו ב ו

׳ש. :יא וכוי. ע׳

ר ו ס י א א ו ו ה מ צ ע ל ב ב ו ח ה ן נב) ד מ י ס ת ( ו ע ו ב ׳ ש ש הל י ר ג ב ״ ה ר בדברי ב א ב ת י מ. ה ר ו י ת

ה : ז ו נ ו ש ו ל ז , ו ה ר ו ת ן ה א מ ו ה ה ש א ר ׳ב נ א רע׳ ק צ ו לב״ י ש ו ד י ח י ב ר י א מ ת ה ע רת ך א א ר " מ א נ , ש א ו ה ה ר ו ת ן ה , מ ו מ צ ע ל ב ו ב ח י ל א ש ם ר ד ן א י א ה ש נ ש מ ו ב נ ד א : ד ו מ ל , ת ן י ה מנ ל ב ח א ב ה ה ג י ר ה א ב ק ו ר ד מ א א ת מ ש . ו ש״ ם אדרו כ י ת ו ש פ נ ם ל כ

״ וכוי. ש פ נ ל ה א ע ט ר ח ש א ו מ י ל ר ע פ י כ ו :זר ״

ל ו ב ח י ל א ש ם ר ד ן א י א ה ד ר ז ב ד , ש ב ת פ וכוי) כ ״ ע ה א י ד ם ב ש ו ( י ך דבר ש מ ז, א מ ל ע א ב ת כ מ ס א א ר ק , ו ם י ר פ ו י ס ר ב ד א מ ל ה א ר ו מ ה ג ו צ ו מ נ י , א ו צמ, דאע׳ייג ה ע ו ב ש ה ה ל ו ת מ צ ע ע ל ר ה ע ל ב ש נ ה , ש ב ת כא ע״ב) כ ת ( ו ע ו ב ש ו ב שי ו ד ץי

. ע״ש. א י ד ה ה ל ר ו ר ת ו ס י ה א ן ז י , א ו מ צ ע י ב א ש ם ר ד 1ין א

, ן ר דרבנ ו ס י ו א ה א ר ו ר ת ו ס י א א ו ה י ש ר י א מ ה ל ל ׳ ם ס׳ , א ה ז ו ב ק ל ם ח י נ ו ר ח אה ר ו ר ת ו ס י ה א ן ז י א ב ש ת כ ם ש ו ש ה מ ר ו ת ת א מ ו ה ם ש י ר מ ו א ל ה ם ש מ ע יקר ט

. ה ר ו ר ת ו ס י א כן א ו א ה י ד ה א ב א ל א, ה די

, א מ ל ע א ב ת כ מ ס א א ר ק ם ש ג ם ו י ר פ ו י ס ר ב ד א מ ו ה ב ש ת כ ן ש ו ל כי ם ס״ י ק ל ו ז. ן נ א מדרב ו כ ה

א ו ל ה ו ד ק ג ת ו ה ד ר ו ת ן ה א מ ו ה ם ש י ר מ ו א ה , ו ן נ א מדרב ו ה ו ש ט ו ש פ יאה לי, בה כן. א ר i נ

. ה ר ו ת ן ה א מ ו ה ל ש ״ ם ס י נ ו ש א ר ב ה ו ר ה ש א

ן ל בי ו ב ח ם ל ד א ר ל ו ס , א ב ת ) כ א ״ ק פי׳ה ה י ז מ ל ו ב ו ' ח ל בה ם ( ״ ב מ ר ה ה נ ה וז י ה״ כו ל ו א ר ש י ר מ ש ם כ ד ה א כ מ א כל ה ל ד א ב ל ל ב ב ו ח א ה ל , ו ו ר י ב ח ן ב י ו ב מ צ

׳ וכוי. ו ת ו כ ה ף ל י ס ו א י ל ר ״ מ א נ ה ש ש ע א ת ל ר ב :

ר ו ס א ן ש י ד ם ה , ע ו מ צ ע ל ב ו ב ח ם ל ד א ר ל ו ס א א ש נ י י ד א ל ה ל ם כ ׳ ׳ ב מ ר ע ה ו ד ע מ, ' , ף סי ו א י ל ׳ ה ד ר ו ת ש ב ר ו פ ו מ א ו ל ה ו ז ר י ב ת ל ב ו ב ת ר ל ו ס י א , הרי ה ו ר י ב ח ל ב כור ע צ ם ל ד א ר ל ו ס א ד ברבי ש פ ק א ה ׳ י ר ר ב ד ו בלמד מ מ צ ע ל ב ו ב ח ר ל ו ס י א לו ה

. ם י ו ם ש ה י ב ן ש כ אי ״ א , ו מו

פג

ם י ד מ ו ל , ו ו מ צ ר ע ע צ ם ל ד א ר ל ו ס א י ש ב ר ר ב פ ק א ה ־ י ר ר ב ד ו מ נ ד מ ל ר ש ח א ל דא ו ו הרי ה מ צ ע ל ב ב ו ח ה ה ד ז ם מ י ד מ ו א ל ל י מ , מ ו מ צ ל ע ם ע י ל ע ו ב נ י ם א ד א ה דת ו ע ' ד ל ה מ ב ״ ח ל ת ה ר א א י ה ב ז ב ״ ש ש י עי . ו ף" סי ו א י ל ״ ר ב ב ו ע ם ו י ר ת א :ל בו י ל ה ע ל ו ח מ צ ע ל ב ו ב ח ע ל ב ש נ ה ק ד ס פ ס ש ״ ב מ ר ר דברי ה א ב ן ל י ר ם ה ש א ב ״ הר ו ס י ן א י א ן ש ו י כ , מ ו מ צ ע ל ב ו ב ח י ל א ש ם ר ד ן א י א ם ש ״ ב מ ר ה ל ל ׳ גה, ואע׳׳ג דס׳

״ש. י . עי ה ע ו ב ש ה ה ל ה ח ר ו ת ש ב ר ו פ

ה צ ו ר ה ו י ש פ ל נ י ת מ ר ד מ ו י ל א ש ם ר ד ן א י א , ד ב ת ) כ נ ס ן ק מ י ס ר ( י א ת י ו ־״ת ח. ״ ם כ י ת ו ש פ נ ם ל ת ר מ ש נ ו ה " ר מ א ו ו י ל ה ע ד י פ ק ה ה ר ו ת מ ה ״ ס , ד ו מ צ ע ק ל

ת ת א ו פ י ת ל ו ת י ה נ ש ו ע כ ה ׳ , וא׳ ו מ צ ע ק ל י ז ה ה ל ר ו ל ת ר ש ו ס י א א כ י א ן ד נ י חז ול י״ל ב . א ה ש ו א ע ו ה ה ר ו ר ת ו ס י ם א י נ ו ש א ה ר ב ר ה ל , ו ו מ צ ע ל ב ב ו א ח ו ו הרי ה

. ר ת ו א מ ה ק י ז י ם ה ש א ל ל ת ו ל ע ו ת י ו פ ו י ה ל ש ו ע ש t כ

ם ד ה א כ מ א כל ה ל ד א ב ל ל ב ב ו ת א ה ל , ו ב ת כ ק ש י ז מ ל ו ב ו ׳ ח ל ם ה ״ ב מ ר ה :ח כן מא ל ר ב ב ו ה ע י ז ר ן ה ו י צ , דרך נ ה ש ן א ש בי י ן א י ל, ב ן גדו י ן ב ט ן ק י ל ב א ר ש י י מ

יוה״.

ב צא ע״ ק ( ׳ ב״ ס ו ח ל ה ב , א ר ת ו א מ ה ת י ל ע ו ת ל י ו פ ו י א ל , ת ן ו צי א דרך נ ק ו ימע דף לצורך. ו א מ צ ע ל ב ו ב ח ם ל ד א ר ל ו ס א ב ד ת ) כ א נ י ת א א ה ל א

ר ו ס א , ש ב ת כ ז ו ״ ף ע י ס ו ה , ו ו ׳ הלל ס ו ת א דברי ה י ב ה ק ש ׳ א לב׳ ״ ה א ב ״ ב ש ר : הי ק ס פ ב , ו ר ו ס ח א ו ת ר ח ה נ ז ו מ ש ל י א ש כ י ו ה ל י פ א , ו י נ ו ל גו כ ו ב מ צ ע ל ב ו ב ח ים לה י ו ר ה ף ל ו כ ל י פ ו א מ צ ע ל ב ו ב ח ם ל ד א ר ל ו ס א , ד ו ב ת , כ ת רטו ו ם א ק ש ים׳ ב״

ז•

א ״ ב ש ר ה ׳ ו ם ו ח ו ה ת מ ו ע ל רך, ו ר לצו י ת מ ם ש ״ ב מ ר , ה ת ק ו ל ח ו מ נ ש ל י א. שרך. ו לצו ל י פ :ורו א

א ק ו א ד ו ו ה מ צ ע ל ב ו ב ח ר ל ו ס א ב ש ת ל כ ״ נ ׳ ה ס ו ת י ה ם בדבר ק ש ״ ב י ב ר פ r הל ו א ש ב , ו ר ת ו ך מ ש מ ת מ ל ו ו ד רך ג ו ה כן לצ ש ו ס ע ל א ב , א ת צ רך ק ו ה לצ ש ו ע א שן מ י מ ס ר ח ח ה ( ״ א ח ״ ב ת י ר ש כ״כ ב ם ו י ת ש ל פ ו בו ה ל ל ע ת א י מ ו ש מ צ ג ע ר ה לך ש

. ה י ש פ נ ד ת א) מ ו א

ו ע ב ג פ , ו ל ו ד ר ר״א הג ט פ ג ש ׳ כ ן פת, א י ר ד ה נ , ס ת ו י ג ו ה ס מ ו כ ר א ב ת ה י ק ז ו ל יל ו ב ת ר ל ו ס י א הר p וכוי. ו א ת ל ת ו ו ש מ ד ד ש ו ע ר ש ב ה ב כ ה מ י , ה א ב י ק ע

. ו מ :

ו וכוי. ד ג ם ב י ר ה א ל י כי ה מ ד נ ב ע ה ד י ק ל א ח ב א ג ע״ב) ב כ ) ת י נ ע ת ב

. ו ר י ת ׳כ ה , וע׳ ם ל צ ל א רך גדו א צו ו ה .' ש

ת ו מ ו רה וזיו פניו ד סק בתו עו ת המדרש ו י ב א בן חרש, היה יושב ב גבי רבי מתיה ת ו מ א היתה כ ל נדמה לו כאשה יפה ש א בו יכו׳ ו תקנ נ מה וכוי ועבר השטן ו­ ­ י ו הפך פניו לאחוריו שוב בא ל ת ו ולב וכוי, ובא ועמד לפניו, כיון שראה את ר ש ד שהיה מ א לתלמי ר א יתגבר עלי יצרי ויהטאני ק מ . אמר מתיירא אני ש יפ בעיניו, כשראה השט! כן נ ה נ ו ו מהמר והביא ל :יו, ואייל לך והבא לי אש ו

ו וכוי. ע׳׳ש. עזע ונפל לאחורי

, ילהנ״ל אתי שפיר שהוא צורך גדול. ל בעצמו ר ההיתר לחבו ו ק ו ס ז

א מ והו ס בדא דר״א בר רבי שמעו! דאשקי בעובדא בב׳ימ דף פג ע״ב. גבי עותא וכוי וקרעו לכריסיה ומפקו מינה דיקולי דיקולי: דתרבא ומותבי בשמשא נ י

ם כצורך גדול. וכנ״ל. ה י, יעו״ש. וכנראה השיב ל

׳ ס תר ושמא להתו א כהרמב״ם שלצורך מו מ ר ש ס להתי ״ וא״כ יוצא שיש לנו ס ורך גדול מותר. והכא חשיב כצורך גדול.

ת בהוט׳ין וצאו ת י ו נ ט ק ת ה ו ח ע׳יא הבנ ה ס ב א כדלהלן: ש ה לזר. הו ו ספ ו 1יות נה אזניהם, ואין עושים ו ב ק נ ס ת ש ו נ ט ק ות ה ןיסמ׳־ן שבאזייהם. ופרש״י הבנ

יהפ. ע״כ. נ ו אז מ ת ס א י ל ניהם ש ן באז !ים עד שיגדלו, ונותנין חוטי! או קסמי

א מכאיב בעצמו, אלא לצורך ים והרי הו נ ת האז תר לנקב א יכת שלצורך מו זר.

א יוציאנו ב קוץ לאביו, ל ו ח א דאם היה ת ת י בשו״ע יודיד. סימן רמ׳׳א ס׳׳ג. א * יקיז לו דם, ולא יחתוך לו אבר, אע״פ שמכוין לרפואה, והוסיף הרמ״א דיקאר לבן ת ו ם צער מ ו ק מ ב י והוא מצטער שרי. הרי ש ת ס אין א יש אחר, אבל א

ך לו אבר וכוי. ו לתתו בול באבי

ם תישאר בביעורה וע״כ יש להתיר. ת יש לה צער א א :א נמי נערה ז

ם ר והוא משו ח א ם כיעור גדול. נראה מ ח כזה, משו יתו וגבי איש הנצרך לנלא לצורך גדול יש להתיר, וכן מי שיש פ באיש ממי ן השייך ג :ור גדול. וזה חסרומר חיית תחרימ סימן ר יביע או פ ס ר בזה. ועיין ב ו יש להתי ם בפני ס או מו י מ ת כ

ת פז אבהע״ז סימן ה׳ כרך גי. ר ט , ובספר ע

ה פ

א סימן ל בישיש לילך במקל בשבת

ף י׳׳ז ארית סימן ש״ א סעי

, ם נפל כמה פעמי ר ו ח א . מ ל ק מ ה לו לילך רק ב ו י פא צ יו שהרות ו ב ו ח ר , ב ר שילך במקל י ת ה ם ל ו ק , הרי יש מ ת עבורו נ כ ו ס £ילה מ

יים הגדולות.

ת וביאורים: ו ר

ס דות ישיש כבן תשעים שנה אשר הרופא מצוה עליו לילך כי א י השאלה, אות של נפילה. ע האפשרו נ מ , ת ת המקל באמצעו ר ונפל כמה פעמים, ו ח א מקל, מא אכן הולך ת חמורה, ועל כן הו ו ם אלו עלולה להי י א נ ת א, הנפילה, במצב ות ס נ כ ל ולילך לבית ה ק מ ת ה תר לו ליטול א ם מו א מקל ועתה יש לדון ה

. א מקל ל ימה בשבת. מאתר שמ״מ יכול לילך ל

ף י״ז: "חיגר שאינו יכול לילך בלא ח סימן ש׳׳א, סעי ר ב השו׳׳ע, א ת ובה: א. כולתו ואינו ו לילך ז ם אפשר ל , אפילו אינו קשור בו. אבל א תר לילך בו ל, מו

ר. עכ׳יל. ק עצמו אסו י א להחז ל ל א

ת שירדו• מ ח ם שיש חשש שיפול כגון מ ו ק מ ם הולך ב א :ב הט״ז, ם׳׳ק י״ב: ״נ׳יל דם הנגלדים שקודין איי׳׳ז, י רף על מ ם משופע וכיוצא בו, שהולך בחו ו ק מ ה :ים, וא אלא כיון שיכול לילך מ ו ס , וכוי. ולא אסרו ב ל דבעית לילך שם ק מ ת ב א צ 1ר לר , כמ״ש הרא״ש באין צדין דאסו ו ן פסיעותי א לתק ל מקל, ואינו עושה א

ילותא דיום טוב".עה׳ל. מ ז ו

א הדין הו , ו ת המקל ר ליטול א ת ו ש נפילה, מ ש ח ל מ ק מ א שלפי הט״ז, ההולך ב. , ק להלכה ולמעשה ערוך השלחז סימן שא, ס׳׳ק ע ס דון דידן, וכן פ

ה ברורה (ס״ק קו המשנ ם האליהו רבא כתב, דאין דברי הט״ז מוכרחים, והעתי נם ו ק מ ר בזה רק ב ם שאין להתי ת ע ד ם ראיתי ש י נ ). והוסיף שגם בעוד אתרו

ש עירוב.

, וז״ל: ״וגם הפרי מגדים הקשה על ראית הט״ז מלכתף ׳ק עי) כתב צער הציון(ס׳ם זילותא, מה שאין כן א רק משו ב הו ם ביום טו ת ה ם היכא דבעיתא. ד ת ירי הל מפני דבעיח (ומה שתרץ דהכא ק ה א לך ל ר משה, מנ ו ס ם א ו משו ובת דיש בם האויר ש ם דאתי לאתויי זה אינו, כמו שהבאתי בבאור הלכה ב ר משו ו ס ק א א ר

•ע] עכ״ל.

כח ם הפרי מגדים שכתב, שמו ש , הביא ב ם אפשר לו :אור הלכה, דיה אבל את הרבים [הינו ת ברשו ו מ י ד׳ א י א אתי לאתו מ ל ם גזרה ד לבוש שהוא רק משוא הוי משא בכל גווני, כיון דהזקן יתא ל רי • סמיכה], ומשמע דסבירא לה דמדאום ו ש א מ כה שלדעת הלבוש, הפרי מגדים, שס׳׳ל שהו מו ׳תמך עלה. עכ׳׳ל. ול זה כלומר, ק ל מ ט ל ט א יפול ל מ ר לתושש ש ת ו ת, הרי מ :נא אתי לאתויי ד' אמו

ל בזה. ק ה ת הלבוש, הט״ז, הפרי מגדים, וערוך השלחן ל

א ידאה להדיא דרבא נ ק ס מ איברא, דהביאור הלכה פליג, וס״ל דבשבת ס״ו בם דרק ו ש ר ממדרס מ כה ולכן טהו ים לא עביד כלל לסמי ירא ליה דמקל של זקנט כח דסבירא ליה דבזה אין ש רוחם דמו רוצי סוגיא עבידי, וכן מצא ברביבו י

ב בהדיא דהוי כמשוי. עכ׳׳ל. ת ר זרוע כ \ל ותכשיט על המקל, וכן באו

ם היכא דבעיתא, ת ם , דאין ראיה להט״ז מלכתף דשרי ה נ מ כא למידתי דאף אמך על המקל, ושט ל הרי הוא סו ל אכתי איכא למימר כהט״ז דהיכא דיכול לפו

גיא עבידא. ל של זקנים רגיל, שרק לתרוצי סו ק מ לא דמי ל ל כזת, ו ק •נל על מ

, איכא לחלק ולומר, שנידון דידן עדיף מנידון הט״ז שנידון דידן הוא הולך כל ין מצדו, וע׳׳כ ם חשש נפילה והחסרו ם המקל בין בקיץ ובין בחורף, ומשו זן ערק ד הולך ללא מקל, ו ל כרגלו ומנעלו. שלא כן נידון הס״ז, שתמי ק מ ייב הדו כיון ת תפקי ל אינו משנה א ק מ ת השלג הדי יש תשש שיפול שוב ה ו מ ו קא כן ל ק לו. ע׳׳כ אף למקרה מיותד לא תשיב ברגלו וכמנעלו ש קו דרך כלל לא ז

ק לו. קו :א שתדיר ז

ת הדרך לילך א שלא מכיר א מ ו ס ר אף ל .ירה מזאת, בערוך השלחן ס״ק כיד, התיים על שו״ע קל משום שמא יפול בבור או יבשל באיזה דבר, ודיה בעטרת זקנ

מן חקכב),

א זו במאירי ר ב ים ומצאתי ס נ ת סב) כתב, ותפשתי בראשו ו \ש״כ (עמוד רח אם ולא נתברר לי, ם ש י ם ויש מפרשים, והמאירי מסי ש נמצא ב :ה (כה, ב} דיה ו

ת חכם. ל א ם לשאול ש זיק ש

ת י ם מהרא״ז מרגליות (בעל ב ש ת ה־ח) מ ו תי א (אויייח סימן קז או ר ז ח ׳הנה הם י ר ב ח ת מ בות שלנו ש ת יעקב סימן קט), ס׳׳ל שברחו ו נ בא בשו״ת משכ -ים המוי דיז יש ת לפתות] מפנ ו ח ו ב העומד מרובה על הפרוץ [מג׳ ר ם זה, ובכל רהו ען דכלאיים יתי רה, עיי״ש. ומה שהעירו עליו ממתנ ;וותם כרשות היחיד מהתומן לי. ועיין באריכות בספרי ר לציון ת״א סי : מ״ב) יהר״ש שם. עיין תירוץ האו

ן(עמוד 109) יעויין שם. :ר פסקי עירובי

לא ה ו ק כרמלי א י ת הו א ל בעיר גדולה, שלשיטה ז ט ל ט א ל י ב נידון דידן, הך על הלבוש ודעימיה. וכש״כ ם לסמו ו ק ר של תורה, וע׳׳כ יש מ סו י להגיע לאי

והד לנידוי דידן שיתכן שכו״ע יתירו. תר המי ההי

פז

ת, ת כל פסיעה. וא״כ לא שייך שיטלטלו ארבע אמו י ל רגילים להנ ק מ ת ה •י אט סעיף הי. הא בנידון דידן, מ ת כן. וכדכתב השו׳יע סימן ש ר לעשו פ שאסור של סו ם להקל, שהרי לא שייך כלל שיגיע לאי ו ק רים הרי יש מ 1ו הכי מתי

א אגוד במקובו פטור, ם, הרי הו תר מי׳ טפחי ו ל גבוה י ק מ ה 1ו י״ל בזה, כיון של ק גבי טלטו ו בז , ועיין מה שהארכנ ם ׳ טפחי ק עד י י רה״ר וכרמלית גובהם ר

ד 08ו. י עירובין עמו ק ס 1 תינוק בספר אוצר פ

ת הילוכו ם שליפות א ל משו ק ר לזקן ליסול מ ס א א ד ה . ב ין במאירי שבת סוו על מי קל יש ל י שאני מנידון דידן דהוא צורך נתוץ, וע״כ נראה שלמי א ד ו ו 1

יד­

! אפילו בלא זקן.

סימן לב בלשקר כדי להציל נפש

ה ת ו א ל נפש. כ ת כן, כדי להצי ר לעשו ת ו מ ד ו ק ש ם שצריך ל י נ פ ו י א. הדי ס ע׳׳י שקר נובל להצילו ברה א ל עו ה ורוצה להפי ת ר ה :דה שא ל ר כדי ש ק ש ם ל ע ט ת ה ר אחרי כן א א ב א שצריך ל ל יבה לשקר. א

ל השם. לו א חי

. ת ו ר ו ק מ . ועיין ב ת מ א ת ה ג א ר כדי להשי ק ש ר ה ת ו ה ם ש י פנ י או

!ורות וביאורים:

ו היא מאיימת, היא רה הרתה, ללא נישואין. ודורשת מבועלה להינשא לה את העובר. !יל א

ה העובר, ע״י ערמה, שינשא לה :י העובר לא רוצה לישאנה אבל רוצה להציל אם זיוף ושקר, ולאו נישואין המ. י עדים פסולים. וימסור הודעה שכל נישואיו הב שהיא ו ש ח ת מקפיד. וכך היא ת ע ב ט ת שאינה שלו ובעל ה ע ב ט ;ל לקדשה בק לולד. י ש שתז ש ת ואז אין ח ת התרמי ׳ואה, ולאחר שיוולד העובר יודיענה א

ת כן. ר לעשו ת י 1ם מ

׳ סנהדרין נ׳׳ט, א', דאע״ג שאין תייבין עונש על ס ו ת ב ה ת יוובה: בהריגת עובר, כ׳ תולין ל״ג, ע״א. ס א בתו ו ה להרוג עובר, ובן ה ר ו ת ייגת העובר, אבל אסוי־ מן ה

ס׳ דמותר להרוג עובר. עיי״ש. ו התו ב ת אידך גיסא, בנדה מ״ד ע׳׳ב כ

ר להרוג סו ב הרב אשר וייס, שהאי ת ד ס' כ ת בית הלל גליון ו', עמו ר ב ו ת נה בת ו ת ב ת כדי שישמור ש ת 'ה: "חלל עליו שבת א ומא פ: בר יסודו בדרשת חז״ל ית העובר אף תר להלל שבת כדי להציל א ומא דםי ב הריין בי ת מטעם זה כ יבה", והר ט דלא יתכן שמו ו ש ת הרבה, ונראה פ לינו נפש, דמ״מ יוכל לשמור שבתוא זו ר ב ס מ ל שבת להצילו הוי 1ה תרתי דסתרי אלא נדאת ד ל ח תר ל מו רוק עובר ו, וז״ל. וא׳׳ת ׳ נדה דף מד: כתב ס ו ת ר להרוג עובר, ע׳׳כ. וצ״ע הא ה ו ס א !א ידענו דפסא, ח בקו נ א הוי כמו ל ה אמי ו ת תר להורגו בבטן אפילו מ מר רמו ו תמצי לוע האם, כדמוכח בפרק ת שמביאין סכין דרך ריה לקרו ב ש ת ה !אי מחללין עליו א

לא דערכין(דף ז:).

תר להורגו, דהא ת השבת, אע״ג דמו ת נפש מחללין עליו א ו ק ם פ ל דמ״מ משוא דיומא (פד:) דאין מהלכין ר ת ס בידי אדם ההורגו פטור. כדאמר בפרק ב ז

ח נפש אחר הרוב. עכ׳׳ל. ו ק

רה כי חילול שבת ר להורגו מן התו ת ו ת השבת, מ ן עליו א יש למרות שמתלליאסר להרוג מי שאינו ת הרבה ולא נ ו ת ב ר אח״כ ש • כדי להציל מי שיוכל לשמו

. ודו״ק. י דסתרי ת ר ת הרבה אה״כ. ואין דה ת ו ת ב ר ש אע״פ עויוכל לשמו

רג ה ב', ביארו דההו ת לי ה שמו מ כ ' נ״ט והמשך ח :נת פענת שו״ת ח׳׳א סיכ מהר״ס טי״ל יריד סימז ל׳ א שאין חייבין עליו, ו ל ת רציחה א ר מ ו י יש בזה ח

/ ו, והאגדית משה חייב סימן סת זרע. ת ח ש ה ם שהוי כ ר משו סו שכתבו שהאי

ב בדמי הולדות. א ן ה ד ממו ס פ ם ה ע ט שכתבו מאסר הריגת עוברים. ם נ ו ק מ

ת ל צ ה ת ל ב ר חילול ש ת ו ס ה א ח נפש, ו א פיקו הו ת העובר, ו י שע״י שקר נציל את לבטלה עבוד הצלת העובר. ודו״ק. ברכו ר ו ק ־ אמאי לא נתיר ש

תה מעוברת, לא הי ס לא ׳־שאנה. ו ת עצמה א י מ ת מרת הנערה ש יו היתה אוא פשא זלית לז בה, שלא כן הכא שהנידון הו א אנ ד ס פ ם לומר איהי א ו ק מ׳כ נראה להצילו. בכל אופן שנוכל ובודאי ם מידי, ע: ש ת העובר, ועובר לא א

ם לא יועיל הרי יהא שרי לעשות כנ׳׳ל. א , ו ן ל תהילה, שנפייסה בממו ק 1 ה

ר ו ס א ד נד ל ברת בית הלל גליון ו׳ עמו ־! הגרי״ש אלישיב שליט״א השיב בחוו הראשון: אין נכנעים לאיומים, הגע עצמך אדכ־ מ ע ווה כן, מהרי טעמי. טל ם נחלל שבת כדי להצי א א יתאבד, ה ת הו ר ח דוש מחברו שיחלל שבת, אם רציני ו ס האי א א להציל נפש העובר, ו א הו כ ת יש להשיב, ה א ה ו נ ע ו. ועל ט

ת העובר. *י לא נכנע ע״מ להציל א

ת רו ר יותר מגי העבי ם לחילול הי, ועוון זה חמו ת תגרו ו א מ ר נה שניה: הים השש של ת הי. גם כאשר קי ו לתלל א ר לנ אסו ליהם נאמר יהרג ואל יעבור, ו

וד נפש.

ס ס ר פ ת י ש כ ם הכל נעשה כהלכה, ו ל השם א לו ם זה צ״ע אמאי קרי לזה חי ע טא ת נפש העובר, ודברים כהוייחן. וגם ל א כדי להציל א יאות נימא שהומה ת ו ו א מ ר ת ה ת, הרי הבועל הוא שיעשה א ת הרמאו ו נעשה א נותי, וכי אנהנא יגלה אמאי רימה ו ה ולכל מעשיו, והיא תצטרך אחרי כן להגיע לבית דין ו

. ם גם מרמה ש ו בועל שבודאי אינו םיראי ה ת ו מ א נח, ימה תילול ה' יש בזת א

ת ם ב א ה ב חו״ל ו ש ו יא שם מעשה בבני זוג שפרץ ריב ביניהם, האב היה תת ת עמו לתו׳׳ל א ח ק ל ן ישראל. האב דרש שייפרדו בגט, והתכונן גם לשלוח ואו לשמד, וחרה הדבר להרבה יהודים ונועצו יחד צי ד, במטרה ברורה להות ואף ר ו ש ק ת תה מגיעה ל ת הי א ז ת הילד מידי אביו, אך ההברחה ה ;ריח את והורה הגרש׳׳ז אוירבך ו ל ו ס ם על כך כשימוש בשיטות פ י ל כ ת ס הם היו מ ׳"ל ו

ל הי. לו לא לעשות כן מפני חי

ת כל הילדים ף א ף וכי נחטו ;ת אינה ראיה ששם איירי בנידון שאין לו סום ק ל ח ת רעה ו ו ב ר ת ר חילוניים, או של נכרים, שהרי ודאי יצאו ל פ ־לים בבתי סת א ז ע מ נ מ ה ף וע׳׳כ אמר הגרש״ז אוירבך ז״ל ל יאו לנכריוח, הרי אין לזה סי

ם סוף. ה •יוא מים שאין ל

ברת יא כן הכא גבי הבועל, שהוא בנו, ונוגע לו אישית והוא אשם, והמעום יש לו להשתדל , והבטיחה להינשא. על כן ג תה ה או ת א פ רקת שהרי הולם שאינם ת בנו העובר, ואין זה שייך כלל לכל העו ת בדי להציל א :׳ילו לרמו

יכים לנו ואין לזה סוף.

ת, שמכל ת בנו נישא לה ברמאו גנ״ד הרבה יבינו שהוא צדק שכדי להציל את אע׳׳פ שצודקת בנישואין. א ןום אין לה צדק בהפלה ז

ת כדי להציל ולהגיע אל האמת: ר לרמו ת ו מ ־לן ראיות מספר, ש

ד דעהו ת א ם ו בי י ו בהלכה ושנים מתי נתנ בנידון שלשה שישבו לדון, ונשאו וד ב׳ דיינים, כדקי״ל ם רשאי המזכה לומר אינו יודע, כדי שיוסיפו עו א ת, ה ו :

1ו״מ (סימן ית) וכך יצא ד׳ן צדק ע״פ הרוב.

וסף (סי׳ י״ח סק״ג) הביא דברי השו׳׳ת ביה יעקב א בברכי י ד׳ נח הגאון החיא בזה. ומרן החיד׳א, הביא ראיה ממ״ש בב״ק (קיג:), צ ו מ ק ב פ ת ס נ ־סן סו) של ד ליה בדינא דעכו״ם ע א לעכו׳׳ם, ואזל ואסהי ת ו ד ה ר ישראל דידע ס 1י בת ר מ מא דתד, ואי א א אפו נ ן ליה, מ״ט דאינהו מפקי ממו נ ראל תבריה, משמתיא ידע ן ליה, ה נ ודי לאיניש למעבד כל טצדקי להעמיד דעתו אמאי משמתיא א לב״ד ישראל ל ם אילו היה ב ;ושטא דהאי ישראל תייב לעכו״ם. וממ״נ, אא ב ט ם היה נשבע לשקר, ד א א נמי לא אפסדיה מידי, ו ת ש ה נשבע להכהישו, הת איבעי לך ד ק פ א לא ישבע לשקר, א׳׳ו דאמרינן ליה מאי ד ם ו ל ש ה עביד ליה, לא ם נשבע לשקר ל א תו לא. ואין עליך אלא להעיד בב״ד של ישראל, ו (יעבד ור ליה תו לא, ואסי כפת לך, וה״נ בנייד האי דיינא מחייב לגלויי דעתיה לחברוהי ו

1יעבד טצדקי לאוקומי מילתיה. וכוי.

א ה ל ד ו ת ה ' (סימן קב), פירש כן ההיא דב״׳ק (קיג:), שכיון ש מהריט״ץ בתשום על כ ח ת ה א שבועה, יניחנו להשבע לשקר, ואין לו ל ל *מעתו ואינו חייב א

ת א]. ו מן ג׳ א מר [ח״ב, תו״מ סי ר יביע או פ ס ראו. והביא כ׳׳ז ב

ה נקיים, ר ו מה שציותה ת ם ו כ ח ת ה ס לנידון דידן, שאין ל ת ג כי כאורה ניתן להום ולשקר. כ ח ת ה ו ל ין לנ

אמר ת ראית מרן התידיא, דשאני בנידון הדיינים, ע״י שי ו ח ד נה ראשית, נראה לא ע״פ ההלכה, רק ם הו ק ס פ ני יודע, הרי יוסיפו שנים, ואז ידונו כדין וכהלכה וב שישקר כדי שיצא הדין י להגיע לזה היה לו לשקר. וע׳׳ז יתכן שאמרינן טו י

ס בצורה הנכונה וע״פ דין. נ ושורו ו

צא

א א דחד ואע״פ שהעד יודע שכן הו מ ו פ ן א כן בנידון העד, הרי הוציאו ממוא ע׳׳פ הלכה, שלהלכה אין להוציא ע׳׳פ עד ל ת. אבל הצורה נעשתה ש אוא כהלכה ל וע״ב משמתינן ליה וליד לנידון הדיינים, וגס אצלנו הרי יברכו של ב׳׳ק, ד ש ח א דמי לעד א ל א דמי לדיינים, א רו וירמו והכל שלא כדין, וא״כ ל

:בי״ד של נכדים.

א רק להוציא ממון, שלא כן בנידון דידן ו א, אין הנידון דומה לראיה ששם החה שקר וברכה לבטלה. ח נפש זה, דו ו ק :׳יקוח נפש של העובר, ושמא פ

ה ת (לא.) מנין לנושה בחבירו מנ :ברכי יוסף הנ״ל הוכיח עוד ממ״ש בשבועוב לו י א אתתי ל ת ש ם, שלא יאמר אכפרנו בב״ד ואודה לו חוץ לב׳׳ד כ ו מאתי

. ר שקר תרתק ב ד ם אחר, ת״ל מ ו ק מ .יה, ולא יגלגל עלי מ

תבע שאינו חייב יותר, ת יאיר (סימן קל׳׳ו), שהרי כיון שיודע הנ ו זה בשרית חא יתחייב בשבועה דאורייתא, שלבי ל א יודה בב״ד כדי ש ל ב ש תר טו ו :ה י

ת הוא שבועת שוא.

ת, אין בזה שבועת שוא, ו רה לפי הטענ ל תו ק כדין ש ס ו ץ שכיון שהדיין פה וכוי. ומינה לנ״ד שאין הדיין רשאי ת המנ ע א ב ת נ קפדינן שלא יכפור ה

סיף הדיינים וכוי. ע״כ. ר ולומר איני יודע כדי להו

א יעשה דבר ל , וכדי ש ת מ א לא ירמה כדי להגיע ל בנידון דידן י״ל דלא ישקר וא ישקר אע׳׳ב שיצטרך לישבע ללא צורך. ם ל ס ש בדין, שהרי ג

א שהכופר ה הו ר ו , שהרי דין ת ם ע ת ראיה זאת, שכפירה זו אין לה ס לדתול נעשה כ ר בגלגול שבועה, ומדוע שישקר, הרי ה ח ם א ו ק מ ( ויתגלגל עליו מא כדין, ל א כן בדיין שיודע ואומר לא יודע, כדי שלא יעשה ש ל וכהלכה, שם חשש וחסרון, או דבר שאינו ו ם טועים, אבל גבי השבועה, אין ש ה י יודע ש

ם נשבע. וע״כ אמאי ישקר. א

ת יתכן שיוכל א גם בנידון דידן שעלול להגיע לרצת של העובר, ע״מ למנוע זת נפש, בודאי יתכן שיהא ית ולמימר שינשא לה, ועי״ז שישקר ישיב פקו

. ק עמו

טי ת מג: אייל רב פפא הכי אמר רבא הלכה כב״ה, ולא היא, לאשתמו רכו : א אמר רבא הלכה כב״ה, אלא ד״פ אכסיף לפי שסעה, א דעבד, ופרש״י, ל יה הו

.זיט עצמו בכך, ע״כ.

ה ש ק ת ש ש ו ם דשאני ב ת משו א ם (ח׳׳ג חהו״מ סימן א), דחה ראיה ז : פעליר לשנות, עכת״ד. ת ו , מש״ה ה שנשפך דמו בקרבו

א ר לשנות, ולכאורה ל ת ו ת נפש העובר עוכזא גם מ קו t כן בנידון דירן דהוא פיח נפש, ת מפקו ו ח ה נראה שהיא פ נ ט נ, כיון שלא איידי בבושת גדולה, ובושת ק

־ע.

ו מר אבד הי וסי או יא ר׳ י ך עלי, דהנ וסף סמו ובעירובי! (נא.) א״ל רבה לרב י• דר׳ ו ש א כי היכי דליקבל מניה, מ ל א ליה כר׳ יוסי א נ ס וכר. ולא היא, לא ת י

. וי נימוקו עמו

לו בהא אפי , ו לא מחבריו אל הל׳ כרי מחבירו ו ר שמו ב ס א ק מ ל ע ם (כז.) ב ן בפסחי. יה איפכא כי היכי דניקובז רבנן לאיםורא, ועי בפרש׳׳י שם י סבר אתנ זבריו, ו

:ודד.

ת לזה, ר כ ם אין ה נ מ תר לשקר בודאי ע״מ להציל נפש העובד. א כאן נוכית שמול ההלכה הנכונה, וכמו שכתב המג׳׳א ב ק ת ת ם שמים כדי ש ש א ל ם דהו ת ואני הם גדול, ד ם א ש תר לאומרו ב ם שמע דין ונראה לו שהלכה כן, מו ימן קנו) וז״ל; אה באילן ל ת ם רצית ליתנק ה ם קיב. א י ח ס היכי דליקבלו מניה. ערובין נא. ועי פר כזה שלא פוגע בשום אדם, ורק ריוח יש בו להגיע להלכה ק ול ע״כ. ושמא שם שע״י השקר פוגעים בזולת, ומאידך גיסא הצלת ו ק מ :כונה הותר, ואין ראיה ל

.ש יש בזה.

אל ה דרב, ופרש־׳י, שעשו כן מפני ששמו ה ושדרוה לקמי ;קידושין מד: אפכום שמואל. ש הובו של רב היה, ומש״ה אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו ב

ר השקר, וגם ת ו ת ההלכה ולהגיע לבירור הנכון, וע״כ ה א לברר א ו ה זה ה ר ק ם מם אדם וע״כ הותר, וליד לנידון דידן. יכו פוגע בשו

. בעובדא דרב יוסף, דא״ל לאריסיו אי שקליתו שבודיכו ס ד בב״מ ק ייין עוא שבחא, דאמר רב יהודה וכוי, ולאו ל א לכו ב נ י ק ל ס א מ תו מוטב, ואי ל סתלקי זר (רב מ ם ריב״ן, שלא א ש ן, ב נ ם ע״ב) דיה מסלקי ש ) ׳ ם ו ת ילתא היא, ופירש האת פם בדרך ז ף לכו דם אמר כן, ע״ש. ושמא כ א להפחי ל .יודה) דבר זה מעולם, א

, ודו״ק. ק ל ת ס ה ת יותר כדי לכופם ל רו ת תמו לו שה כן, כדי לא להגיע לפעו

א ם אין לו לומר איני יודע, שהרי כך הו מחי ם דיינים מו ם ה זנה גבי הדיינים, אמר ו לו ת ב ו ל פי הרוב, ואף שהשלישי חושב שהוא צודק. וזוהי ח דין, שהולכים עם מיעוט יחזור ה ת דין של שלשה, כשהמיעוט יראה ש כ כל בי ׳ תו לא. שאל עתו וט יאמרו עו ו שיהו המי ל ה א ש מ ח מר איני יודע, ואין לזה סוף, שגם ב ט לו עו מיא כן, ל ו תיוב יותר. ש , ואין ל א יאמר דעתו ל ם סוף. א ה ם שאין ל י יני יודע, והוי מת הנדרש כדי שלא ו ש ע ם יוכל ל ם יודע אכן שהדיינים עמי הארץ ממש, א״כ שת כדין, לעשו ת ו מ א ת ה מר א ו לו ם יש ל סמכי ות, אבל בדיינים מו נא הדין מעו

א דין תודה. יכך הו

צג

« & ל 5 s » r P ״ ע לאמיתה של תורה־

מן לנ סי האם אפשר לסמוך על רפואות שבש׳׳ס

ם י מ ע ה ט מ כ , מ ם ה ש ב מ ת ש ה ת בש״ס אין ל ו א צ מ נ רופות ה. ת ו ר ו ק מ ם ב :מצאי

ו כגון מציצה של נ י ם גם בזמנ ה כים ב אה שממשי ת ברפו ו הג ונם הנ, כלת ולדת שאו ם של י י נ ת ג׳ ימים ראשו י נ ע ת ־ית מילה, וכגון ב

ם יאמרו להיפך. י א פ ו ר ה ג׳׳פ ש

א חיישינן להם, כגון ל ה ש ס ו נ מ ק ו ו ו וכבר בד נ ת ש ה 2ו דברים ש. לתו ם מי ו ם בי י מ ם ח י מ ק ב ו נ זיצת התי

!ורות ווזערות:

ך למיסרחיה מעלי ורא סמו עד קטן דף י״א, אי. אמר רב, אמר לי אדא ציידא כור ת ו ר זמן שניצוד י ת א א ל ו ך למיסרחיה מעלי, כלומר יפה ה , סמו ל :ירש רש״׳ דת, ורא טווייא באחו א דניצוד]. ואמר רב, אמר לי אדא ציידא כו ת ע :הוא שת, יא באחו ו ווקיה באבוה, מיכלי בבריה, אשתי עליה אבוה. [ופירש רש״י, טום ו במי תנ ו ר שצלאו נ ח א ה באבוה, ל י ק ס ם כדגים. א לח, שהמלח נברא מן המיא . משתי ו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו ת ו . אכליה בבריח, מטילין א ן :

ם שהדגים נבראו מן המים, ע׳׳כ. י יה אבוה, ששותין עליו מ

ך ו מ ה למיכל ס נ כ ם ס י ס פ ו ה מעלי, ובזמן הזה ח ך למסרחי ׳ דיה כוורא סמו ס ו זת ו א ו פ ר , כמו ה ו ך דמעלי, ושמא נשתנ ירחון וגם משתי עליה אבוה דאמר בסמו

ו טפי. עכ״ל. ת דבבל מעלי ל א נהרו מ ת בזמן הזה. או ש ו ב ו :ש׳׳ס שאינן ט

ם המהרי״ל ש ו סעיף אי) הביא ב ל (יורה דעה, סימן שלי זידושי הגרעק״א דר ו ס ד א ו מ ל ת ת שבכל ה או ר לנו מהרי׳׳ל כל הרפו מ ןוטים שבסוף הספר), וז׳׳ל: אא יעלו בידם ילעגו ד על עיקרן, וכי ל ם דאין אדם יכול לעמו , משו ם ת ו ות א זה אשה) מי שיש לו מ ת (ס׳׳פ ב ב ש גלגו על דברי חכמים, מלבד הא דאיתא בת הי ד נ ד ח ח ) י כ ם ויניחו לו על קדקדו ויאמר ה צ ו המין ע ת ו א ס בגרונו מביא מם ו לא ש ר ו ו לבדו מתי ת ו וסה, לכן א הלחש הזה בדוק ומנ ד חד) ו ת ח חי j בלע נ

. ועיי״ש עוד. ל ׳ יותר, על

ת שזכרו רז״ל, הן מצד או ש ברפו מ ת ש ה ת יאיר כתב, שאי אפשר ל ו ו !שובות חת העשבים דזכרו רז׳׳ל, הן מצד העדר ידיעת ם שמו דר ידיעת פירוש המילות ה

צה

ת ו פ ס ו ת ו ה ו הדורות והטבעיים, כמו שכתב ד דנשתנ צ ותשמישן, הן מ וקים בכמה דוכתי לדינא. עכ׳׳ל.

, ל הרפואה מכהו ב ק ת מ ש ל ו מתה והשיב לו כי בערך ח , ששאל רופא מו ף שסם וסגולתן, כי ס והדומי י ם והשרשים והפרחים ובעלי ההי ׳לשת כת העשבי

תלה בגדול. לם הקטן נ כח עו ם ו ה י ניזון וחי מ

ה נ ם מנהגו, ה ק להלכה ולמעשה, דכל מה שנתפשט אצל הנשי ונו עונו הסיא נודעו בנסיון והורה להם מורה להתיר. מ ת ס מ אל ד

ם ז ד ב (הלכות דעות פרק ד' הלכה ית), לא ירגיל אדם להקי ת ב״ס ז״ ל כו הגהות ם יהיה צריך לו ביותר, וכוי. ובכסף משנה, כתב א א ל , ולא יקיז א

. (שבת קכט) וכוי עד ולא כרבינו המחבר ן י נ ה בפרק מפ י הקז

ת בבל, שבה היו ו ב ל ת מ הנ הנ א על דברי רבינו, שרפואת ו ו קושי ל מדברים אף יא ד ) ן ט עד ק הגמרא, משונה משאר ארצות, כדאשכחן שאמרו בםפ״ק דמוא ל אה ש ת דרך הרפו ת עליו מים, ובשאר ארצו ו ת ש את הדג ל בתוס') שרפו

ם. ם הזמן, ועם המקו ת ע ו נ ת ש אות מ ת עליו מים, עכ״ל. ומוכח שהרפו ו

ם סי׳ די ר חסי פ לם על ס ים, הגאון חידיא בברית עו נ ו האחרו ט ק ם זה נ ע טא (נשים סימן כ״ז כדק גי, ד ז ת ישראל בועז (שבת פי״ט ס״ק אי), ה ר א פ ת

סימן הי ס״ק גי), ועוד.

ם, או שאין ו הטבעי לות לאנשי זמננו כי השתנ ת אינן מועי פו התרו ר ו ח א , מם ו ר ס ם חכמי הנמ', הא עדיף טפי אילו מ ו ב ת תם, מדוע כ מדת כמו תם ו הו r לז

ד. וצ׳׳ע. ם נצתיים, כשאר התלמו ־ נפרד מהש״ס, הרי אין ה

ר מכל ס ד ח ו מ ל ת ה שאין ה א ר ת ע״ב, כתב: "ומתוך זה ת זרש׳׳א ניטין סים לשונם, ואל נ ת למבי תי א בו רפואה שלימה ואמי צ מ ת כי לכל חולי ת מו

ת הרפואה״. עגדל. מ כ ת ם מ י ר ס ם ח ה ד ש י המלעיג על חכמי התלמו

ח ע״ב סי' ת גיטין ס ו ב ו ש ת ק ה ל נים ת ו הגאונים, (אוצר הגאו א דכתב צע״ג, הא אינון, ומילין בעלמא דתזינין ת ו ס ו למימר לכון דרבנן לאו א •) צריכים אנן על ו כ מ ס א ת ה אינון, הילכך ל לאו דברי םצו ד קצירא אמרינין ו להון, וכחד תת מ ת ר דמבדיק וידע בודאי מ ת א ב ל , וליכא דעביד מינהון מידעם א תא אסוה, קא לה, וליכא דליתי נפשיה לידי סכנ א סעי א מילתא ל ם דההו אי !ים בקיא ת ו ס ת וסבי דילנא דלא למיעבד מן אילין א ו א ואמרו לנא אב תנ ן אגמרו י, א ת ק ת ביה ע א דעביד ליה דלי ם ליה לההו י ק מאי ראיתיה כגון קיבלא, דא מילי דחזיבנא ל א צריכינא לפרושנון וטעמי ליכא לגלואינון, א ה מילי ל

. עכ״ל. ם ת יקן עליכון ה

בא בריש עיון יעקב, דיה דע , הו ל ד ת ח •זברהם בן הרמב״ם, במאמר על דרשום ת נ ו כ ת ד ו ו מ ל ת ת חכמי ה ל ע : "לא נתתייב מפני גודל מ ל ד ;תה חייב לדעת, ו

ו

דה ובדקדוקיה ויושר אמריה, בביאור כלליה ופרטית, ם בפי׳ התו ת נ ו כ שלימות תע והתכונה, ב ט ת ה מ כ ת ב ת ו או הם ברפו ם בכל אמרי ת ע ם ונעמיד ד ה ׳נטען ללהם ה בידם, ו ת מ כ ת ח רה שתכלי תן בפי' התו ם כאשר נאמין או ת ו :האמין אה רואה ת תם לבני אדם. כענין שנאמר ע״פ התורה אשר יורוך וגוי. א רו .־זסרה להום, , אומרים האלקי ם מתנ ם ו א ש מ ם ו ת ר ב ם מדרך ס ה חכמים במה שלא נתברר לן בו ואע׳׳פ שהוא א הייתי מאמי א צייתי ליה, כלומר ל לו אמרה יהושע בן נון לונה מדרך הסברה והמשא ומתן :יא, כיון שאין בידו יכולת להודיע הענין בכולא נענין להם עוד, ת ו פ ו מ ד להידרש, ודי בזה ראיה ו זדרכים שבהם ניתן התלמוימו בנמרא דברי לא נתקי ת ו מ א ת א נ ל ם אומרים ש ה ו מוצאים ל יון שאנהנ, וכיוצא ת מ א ת א נ ל פלים ש ל הנ נע להפי ה שאמרו שמו מ ו ק רפואות, וכעמו אבן ת

ת וכוי. ב ת ש כ ס מ נה שרצים ב ינים רבים שדברו בפרק שמו זה עו

ס ו ה סמכ יהם ו נ ם ונשמעו בי י חנ ם הבו ת ו ו א ם אתרץ דברים שבחנ ת ו מ ו ק מ : ת עיון רופא אמתי ולא שכל, עכ״ל. ת מ לא יודה על א הם ו לי

ת התורה ממשה ל ב ק ת אינן כ או ו מדברי הגאונים, שדברי חז״ל ברפו ״כ יוצא לנמם, וממילא ם ומקו מנ אה בז ת הרפו ו ח ת פ ת א מה שראו בזמנם, ולפי ה ל סיני, אה הדבר, וע״כ אין תה הרי אמרינן שעתה בדקו ומצאו שהשתנ ם הרפואה השתנ

ם גם בזמנינו יסמכו על זה הרופאים. ת רק א או סמוך על הרפו

א דאיתא בשר׳ע ארית סימן שלא סעיף ט: בזמן חכמי ;יפי זה מובן היטב, הר המילה וביום שלישי ת א ל לד לפני המילה ו ת הו ם א חצי א היו רו ם ל גמרא אות בשבת ב משפטו כשתל להי זקקו לכתו מילה במים חמים, היה מסוכן: לפיכך נם רצו כדין רחיצת כל אדם, ת א ב ש זאידנא לא נהגו ברחיצה כלל, ודינו לרחוץ ב

ו הטבעים. ע״כ. א נהנו, דנשתנ "כ. ובמ׳׳ב (ס״ק לא) ל

ם נימא ׳שלא נשתנו הטבעים, אבל יתכן לומר לפי הגאונים, ק גם א י לפי זה, לם ברי •בזמנם כך סברו הרופאים, וממילא הוי סכנה, שלא כן בזמנינו הרופאים סוו א נהגו לרתוץ. וע״כ אסר ל ל ו ח יסו וכך היה. ואפילו ב נ , ובדקו ו ה •אין בזה סכנ

ת לפי הרפואה של זמנינו. או י במצי רה כיון שתלו דחזץ בשבת. ואין בזה סתי

ם. וגס לא אומרים ו הטבעי ם שנשתנ מרי ו או ס צ״ע מכמה ענינים שאין אנ נ מם על ח:דל י כ מ ו ו ס א אנ ל ׳תז״ל דברו בזה לפי ידיעות הרופאים של זמניהם, אים ומשא ומתן ת השבת, ואוכלים ביום הכפורים, ולהלן כמה אופנ :;חללים א

תם:

, ו י ע ו ו פ א סעיף אי: עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין, ו ׳ .־ שו׳׳ע או״ח סימן של זוצצין ונוחנין עליו כמון עכ״ל.

יתק מחיבורו והויא ליה חובל, אעפ״כ מוצצין •דתא מוצצי! ואע״ג המציצה הדם נה לולד כשלא ימוץ הדם. עכ׳׳ל. נ ם דסכ ו ש

צז

ים שאדרבא ע״י המציצה אפשר ענ ם הטו ה המציצה הרופאים בזמנינו יש מר דעת כהן פ ס ת ישראל (שבת פי״ט מ״ב), ובן ב ר א פ ר ת פ ס תב ב גבן, כן כוה נ עת המציצה סכ י ל במנ ל ם יאמרו שלפי הרפואה אין שייך כ קמ) כתב, א

ו אופי.

א הוא ת נ כ א דלא מייץ, ס מנ ם מחז״ל, שאמרו, האי או דבריהם מוכחשיס, אינו ו הטבעי ס יאמרו שנשתנ א רינן ליה, ואין אנו שומעים להם כלל וכוי. וה נ ם מוציא מודאי סכ ה ל ק ש פ . ואין ס ד כספק ל, כיון שדבריהם תשיבי תמי

ם. ו הטבעי ס עליתם שנשתנ י כ מ ו ;במי ואין ט

ח נפש ו ק א עני; של פ ב דמציצה שהו ת :שו״ת מהר״ם שיק יודיד סימן רםד כר הרוב, ע׳׳כ א״א להעיד שנשתנה. ח למן א ו ;

ת נ כ ק בשבת, אע״פ שבזמן הגמ׳ היה בזה ס ו נ ת התי א דאין רוחצין א ה מ״ש מא צ״ע. ה. ולכל הנ״ל הו ק מוציא מידי סכנ פ , ואין ס ק פ ה, והרי דבריהם ס

ה מי נ א סכ ת חז״ל שהו ט ל ת ם ה ניס. ולרביבו אברהם בן הרמב״ס, א צ״ע להגאוא נימא הרי הרפואה בזמנינו מוצץ, והוא ע״פ הרפואה בזמנם. מדוע ל

וק. נ ת התי :נתה בזה, וכמו גבי רוהצין א

וק, דכבר דשו בה רבים, בין יהודים ובין נכרים, שמלו נ דשאני רחיצת התית או ם במצי ק מפי רופאים, כי א לא ר ם ו ו ל ה כ ר א ק ל סת ש ו מנ רחצו, ובדוק ום אפילו בחול, א״כ לא רותצי ס, ו ו הטבעי ;וא, וממילא חזינן בבירור שהשתנ

ו שנתיר בשבת.

א נבדק הדבר ע״י הל שלא מוצץ מעבירינן ליה, ל מו ר ו ח א כן גבי מציצה, מס ג , ו ס ו הסבעי מר שהשתנ ק ע׳׳י השערת הרופאים, ובזה לא סגי לו א ר ל .'ם, איסתה בזה כדבעי, א נ חה, שהדי גם הרפואה ל סגי למימר שהרפואה השתנת זיהומים, וע״כ ע נ ו הם ושמא מ ו ם המז ד ת ה ת מושכת א א י מ״מ מציצה ז

ר הדבר שחייבים במציצה כפי שהיה אז.

ם שלא מצצו ועי׳ כ י ל ה ו £ימא י״ל, דמציצה כבר ערערו בזמן הגמ׳ והיו מדו ולא לם אז הקפי . ואילו גבי רחיצה כו ל ד ת ח נ ק ת קבע הדבר כ לרום, ושוב נם מרחיצה זאת הרי עי מנ לם נ ה כו ת ל יחזקו זאת, וממילא כאשר ע ד ח צורך ש

־ הדבר ודליק.

נים ך ג׳ ימים - שבת (קכט.) אמרי נהרדעי, יולדת בשלשה ימים ראשו ו לדת ת ות השבת, וכן ם עליה א י ל ל ח א צריכה אני, מ אמרה צריכה אני, בין אמרה לם י ל ל ח ר שתלד עד שלשה ימים מ ח א הרמב״מ (פרק ב׳ מהל׳ שבת הלכה יג). לת השבת, ועושים לה כל צרכיה, בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה איני ; א

ע (סימן של סעיף ה). ד ש ק ה ס :ה, ובן פ

r

ם (בשער הסכנה, דף ט ע״ד והלאה), הביא מ״ש ד א ת ה ר ו ר ת פ ס זדמב׳ין בת אע׳׳פ שהיא ב ש ום שלישי ללידתה ב ;יואלתות דרב אחאי גאון, שיולדת שחל ים פאי ל, ובם הרו ו לתבשי ן א ומרה בריאה אני ואיני צריכה למדורה או לחמית השבת, ועושים לה מדודה, ם עליה א י ל ל ח ם שאינה צריכה_אע״פ כן מ מרי ו

ס לה חמין ומבשלים לה תבשיל בשבת. ע׳׳כ. זחממי

ת השבת אפילו אמרה ם א י ל ל ח מ , וס״ל דכל היכא שאמרינן ש ם חלק זרמב״ן שפא שאומר שאינה צריכה שומעים לו, יני צריכה, היכא שאין רופא, אבל יש רו

(שבת קכט.). ן י נ ף פרק מפ ו ן ס :ן הובאו דברי הרמב״ן רהד׳

ת שאפילו הרופא ו ת ל א ש ה ת (קכט.) ס״ל כ ב ש ו ל י י בפסק ־בינו ישעיה מטראנת השבת. ם א נה צריכה, אין שומעים לו ומחללי ומר אי

ק ז׳ (סי׳ שמג), ל ת א) הבין מהרשב״א ת ו זרמ״א בדרכי משה (סימן של אמר שאינה צריכה, אבל הרשב״א בתידועויו פא או ת אפילו הרו ב ש ת ה ׳מחללים את ו ת ל א ש ם על ה לת שלו בספר שאי ת הרמב׳׳ן להלכה. ו שבת (קכס.) הביא אל שלשה ימים ד ד ה׳ ליראיו קבעו ח ו ף סימן לת) כתב, על פי ס ו ת ס !רשת שמור האשכול ת״ב פ ס , וכן ס״ל ל ה נ א לידי סכ ב -ולדת לחלל עליה שבת כדי שלא ת

ד קיב). זלכות מילה עמו

ם ומאכילין ב שאין להשגיח בדברי הרופאי ת נרוך השלתן (סימן של סק״ה) כה ביום הכפורים תוך ג׳ ימים. ת ו

ר יביע אומר ת״ז סימן נג מאו״ה מה שהאריך בזה, אלא שצ׳׳ע, מ״ש פ ס ניין בע ושמא גם בזה השתנה הטבע, ב ס ה ה ום המילה שאמרינן שהשתנ רחיצה בי

ם , ויכולות ללא חילול שבת. ת לצו לו כו

נים ורבינו אברהם בן הרמב״ם ז״ל, הרי חז״ל אמרו לפי א לפי הגאו ;ם צ׳׳ע ה, וא׳׳כ לדבריהם מדוע שלא ת ר ת ה הרופאים אומרים א ת ם ואילו ע רופאים שבזמנ

ל הרופאים. גומע לקו

ת גם א ם בזה, הרי אמרו ז פאי ר ולהסוברים שלא שומעים לרו ח א מ ״ל דלק״מ, דא גם אז היו רופאים שאמרו שיכולה ל ת זאת אינה חדשה א ק ו ל ת מ ל זמנם, וא ל א שנא, וממשיכים בזת ש א ל ת ש ה א שומעין לרופאים בזה, ו ם ואעפ״כ ל צוה כלום, גם אז היו רופאים שאמרו שלא צריך לחלל שבת, וא״כ אתי שפיר נ ת ש

ם שינוי במצב זה. ו חזינן שאין ש

ם חולשה ירדה לעולם, ח ס א מן ה ר ב ס ה :ם נראה שבענין חולשה מצד ההגיון ור למימר להיפך. ב ת ס לא מ

ט לה, וצריכה קי א דנ א הו ב נ ו א שאומרת אינה צריכה ת מ , הרי הרשב״א טען ש ו זא אצל הרופא, שסומך על דבריה, ולא ידע א שאינה מרגישה ויתכן שכן הו ל יא א

א דנקיט לה. יתונבא הו

א ל ם שבנידון זה נראה, ש ע ט ה ם לגמרי, ו פאי ך על הרו צא לנו שאין לסמות, פו לא ענין של תרו ת ו או ם. וגם שזה ענין ברי ו הטבעי למימר שהשתנ

ח נפש, ו ק פ ותד כשזה נוגע ל •*ות ידעו חז״ל במי

ם ת י ת ה , לגבי היאך ל ה ת א שוה לאז כן ע ם בזה, שהרי הו ש כלו ד ה ת ר שלא ה וא כזאת.

לה פא או חו ב לגבי צפידנא שאף שהרו ת ח מ״ז ס׳׳ק ב׳) כ כ רי מגדים (סימן שט ר שבגמרא אמרו ד ח א ם אינו צריך, אין שומעים להם, ששקר אומרים, מ

ה ס׳׳ק ח. כ בא במ׳׳ב ש ה הזמן, וכן הו ולא אמרינן נשחנ

ם עמי קעא. ח שכח, ש ר ה אברהם א מ ש נ א ידועה, כ״כ ב ת ל א שמחלה ז

תה ה תזאת. וה׳ יזכינו לכיון לאמי ל ח מ ת ה א הכירו א ל ר ו ח א ת הפמ״ג. מ נ ו ו כ רה.

ד מן ל סי בהצלת נפש בממון חבירו

ת שישלם לו את״כ. ע ל ד , ע רו ן חבי ל עצמו בממו ר להצי ת ו

א יימנעו ל . כדי ש ם ל ש ל ר מ ו ט ו פ ר י ן חב ת חבירו בממו ל א מצי ;להציל.

ת י ב ה ם ו י א פ ו ר ת של ה ו א צ ו ה ת ה ם א ל ש ת ל ו ר ש פ וי שאין לו אא לו. ה י ש , כ ם ה ם ל ל ש ח, ואחרי כן י טו ר לבי ק ש ר לו ל ת ו וולים מ

. ת ר ח ת א ו ר ש פ ם א ו ס אין ש ת יעשה א א ז מובן ש

:קורות וביאורים:

ם נמי כדרשב׳׳ל, דאםר ריש לקיש, תזקה אין העדים י ת י׳׳ט, אי, קטנ ו ב ו ת !.- כד ב ם ר רב חסדא, ק מ א אנוסין מ״ט, א ל ׳ותמין על השטר אא׳׳כ נעשה בגדול, אר ליה מ חתמו שקר, א , יהרגו ואל י ל תהרגו א ר ו ק ו ש מ ת ם ח ה ם שאמרו ל ת "מ ע, ן ו לא תתקטל ו ו מ ו ת כי אמרינן לחו זילו ח ו לקמן לאמלו ת א אילו א ת ש בא, הות א עבודת כוכבים וגלוי ערי ל ח נפש, א ו ק י ר אין לך דבר שעומד בפני פ אמר מ. ע״כ, כלומר תו ו אמאי חתמי ה ו אמריבן ל מ ת ח א ד ת ש שפיכות דמים בלבד, הן ם להציל עצמו בממו ד א ר ל ת ו מ , כיון ש !מסקנא היא שיחתמו שקר ויצילו עצמם

ובירו.

ם י ת ש ל נא אמר גדישים דשעוריס דישראל הוו, דהוו מסמרי פ בגמ׳ ב״ק ס: ״רב הור להציל ו ס ן חבירו, שלחו ליה א ו להציל עצמו בממו ה קא מיבעיא ליה מ :הו, ון בידו, ת לו דרך ואין מוחי ו ש ע ה מלך, ומלך פורץ ל ת ן תבידו, אבל א :צמו בממו

ן חבירו. ר להציל עצמו בממו ו ס א ת ש כ ו ;ל״ל. ולכאורת מ

ו להציל עצמו בממון חבירו, כתב, איבעיא ליה, אי ה ם דיה מ ס׳ ש !יברא, דהתות נפש, ע״כ. וע״ז השיבו שחייב לשלם. ו ק ב לשלם שהציל עצמו מפני פ רי

ם דהו י נ ם טמו י ת ש ל פ ו ו ב הרא״ש (פרק ששי סימן י״ב): גדישי! דישראל הו ת כת ל צ ה א מיבעיא ליה: אי שרי למיקלינהו ל א ל מבעיא ליה מהו למיקלייא, אבל הא שלש ל ח נפש א לתא דפשיטא היא דאין לך דבר שעומד בפני פיקו שראלים, דמיא יציל עצמו ל א דליפטר א ת ע ד נהו א ו לסיקלי ה א הכי איבעיא ליה מ ל ובירות, א

ישלם. ע" כ.

א ק

ב הרא״ש (פרק עשירי ב״ק סימן לי) ח״ל: ורודף שהיה רודף ת ־ גיסא, כת הכלים בין של רודף בין של כל אדם פטור, ולא מן הדין אלא ושבר את חבירו מיד רודף ע״כ. ומשמע ה אומר חייב אי; לך אדם שיציל א ת א, שאז ודאי הייב יל ממון תבירו פסור, ושאני מנידון דידן דהוא מציל עצמום פטור, שאי; לך ן אתרי ל חבירו בממו שאין חשש שלא יציל שלא כן המצי

ה הבירו, ודו״ק. 1ציל א

ס לר׳ ו מ ל ו א אחזיה ב ח ר ו א א אזלי ב ומא (פג:) די־ יהודה ור׳ יוסי הא ק יו ט ת הרועה, כי מ ת א ח פ ה לרועה, אבליה לריפתא, אייל ר׳ יוסי ק קפחית הרועה, י א ת ת פ ס לד׳ יוסי, אהדרוהי אייל ר׳ יהודה אני ק למו אחזיה בור לר׳ יהודה מ א ׳ל וצ״ע מה טייל לר׳ יוסי, ש ת העיד כולה, עכ׳ ת א ה פ ק

ן חבירו ע׳׳ד לשלם. ר להציל עצמו בממו ת ו א מ ת הרועה, ה א

ר רבי ב ס א ק ד ס ת דף י" ט ע״א איתא, ברמב״ן, הא דאמר רב ה ו ב חנה בכתוח ו ק ם וכוי, ה״ק אע״ג רקיי״ל שאין לך רבד שעומד בפני פ ה העדיס שאמרו למדת חתמו שקר ו ו ולא י א דליקטל ע ושפיכות דמים, מ״מ דינא הו ד ולא עי׳ז ור אפילו ר רבי מאי ב ס ק ת היא, ואי לא עבדי הכי משוו נפשייהו כרשיעי, ו

כ. ו הסיד, ע׳, י ס משים עצמי שאי ד י גוונא אין א

ר נפשו, ע״כ טען ר' יוסי לר' יהודה מדוע ו ס מ ת ל ו ד י ס :ידוש זה ששיך בזה חן חבירו. ד ממו ת חסידים, כדי לא להפסי נ ש ת מ ט

א אמר ד ס יכא למימר, ע״פ המשך הרמב״ן שם, וז״ל, ואיכא דאמרי דרב הים נ חתמו שקר, לפי שנמצא בברייתא חיצו רבי מאיר מדינא נמי יהרגו ואל יר ח נפש, ואלו הי ע׳׳ז ונ״ע וש׳׳ד, רבי מאי ו ק ם בפני פ 1 דברים אין עומדיפ ח נ ו ק ר אנן ודאי קיי״ל שאין לך דבר שעומד בפני פ מ רבא א ל הגזל, ו אא קמי בי דינא דס״ל כרבנן ואורו ליה הכי, ת שלשה אלו בלבד, ודילמא א

:וילתא הוא, עצ׳׳ל.

מר ח נפש, וכמו ע׳׳ז ג׳׳ע וש׳׳ד, וא״כ יש לו ו ק מד בפני פ יה לר״מ אף הגזל עות הרועה, והרי אף הגזל ת א ח פ א אמאי ק ה לו׳׳י ה מ בא בטענ יוסי שס׳׳ל כד׳

א היא. ת ל י ם כבר הרמב״ן ז״ל, כתב, ולאו מ נ מ ח נפש, א ו ק בפני פ

ם י ט ס ו ל ע בנהר א ב ו ת ט י ב א מנין לרואה ח י ) תנ ו י״ל, דהנה בסנהדרין(עג.ם רער, והא ד על ד א תעמו ם באין עליו שחייב להצילו שנאמר ל י ט ס או לם הוה ת ה הו לו, אי מ ת גופו מנין, ת״ל וחשבו ד ב ם נפקא, א ת ה נפקא, מ

סרח ומיגר אגורי אימא לא קמ״ל, ע׳׳כ. 1 ה״מ בנפשיה, אבל מי

, ד רעג) שחייב לשכור שכירים ופועלים הבקיאים בדבר להצילו ו מ ע ) ׳ ר י א מ הע בכך שאע״פ ה לפרעו [אין רשאי] להמנ מ ם אין לו ב א ו פורע לו מן הדין, ום עצמן ת בעלים, אבל בעלי ע ד א מ ל רו דוקשו ש חבי . ן ר להציל עצמו בממו

ם דעך, ע״כ. ד על ד ו מ ע א עשה כן עבר על לא ת ל י להציל חבריהם, וכל ש

א ל ם ש ן אחרי ה חבירו, ורק בממו ו א נ ב להציל בממו י !זינן שאדם עצמו מחו. סר ר להציל, למ׳׳ד שאו יניחם אסו

ן חבירו ה ומציל עצמו בממו ת (ב׳׳ק קיז:< בדי צ ב ו ק ן עיין להראב״ד בשטה מל ר להצי ן שאסו נ ) מסקי , שהקשה, דבב״ק (ס: א ת ל •איל ואתו ליד! נימא ביה מו לכלב וכוי. בעי רב מרי ה נ 1מו בממון תבירו, ובקידושין(ה:) החקדשי לי בככר תם זה חייב א יתא חייב להצילה, ו רי ן מדאו נ ו מי אסרי ה יה כלב רץ אחריה מה מ , וי״ל ד ת י ב ם להציל עצמו בממון ח ד א ר ל ו ס ם יהא א ע ו מה ט נ זצילה בממודת תו לו אפילו אבי ו ה״מ בפניו כדכתיב והשבו נ אדם חייב להציל תבירו בממוו נ א שיפסיד זה ממו ^ ואפילו בפניו ל ו ב נ יב ממו א נתחי פו, אבל שלא בפניו לן חבירו לא שישלם פסידתו וכוי. ומ״מ מן הדין אינו רשאי להציל עצמו בממוד שישלם, אבל מתנאי יהושע בן נון (ב״ק פא.) י א בפני הבעלים אפילו ל ל, ומה שאמרי נ ויורד, וישלם אח״כ הפסדו ס פ ג ועולה מ ס פ עה בין הכרמים מ תוה יהושע, ה״ק נ ת ה ר ש ח ן חבירו, אע״פ שזה היה א ר להציל עצמו בממו ־ב שאסוא תשלומין מותר, ע־׳כ. וא׳׳כ רבי ל ה מלך ואפילו ב ת ר, אבל א א תשלומיו אסו ל : א , שהרי הו ת הרועה שפיר עבד, שהרי הרועה היה תייב להצילהו זודה שקיפח אוסי ע א׳׳ב ר׳ י ם דעך, ומדו ד על ד א תעמו ו וע״ז נאמר ל נ ת תבירו בממו ציל א

ת הרועה. ת א ח פ ו ק ר ל מ

ו ת ו ת א ח פ ה ר׳ יוסי היאך ק א בטענ ״ל, דר׳ יהודה לא שילם לו אחרי כן, וע׳׳ז בו נ ם אי ן חבירו א ר להציל עצמו בממו ו ס א ך משלם, וכמו שאמרו לדוד ש ^נה ן חבירו, רק הטענ א בפניו רשאי להציל עצמו בממו שלם לו, אבל הכא שהו

ליו אמאי לא שילם, ודו״ק.

, ד שהיה גונה מלבו ח ד א י ס ח א (פ.) ת" ר מעשה ב מ .- והנה צ״ע מהא דבבא קת, תח משחרית לשחרי ב רו ל ה עד שיינק ח נ ק ׳ואלו לרופאים ואמרו אין לו תת לשתרית, ה משתרי ונק ממנ , והיה י ת וקשרו לו בכרעי המטה ח זביאו לו עז אה חזרו ט מ תה העז קשורה בכרעי ה ו לבקרו כיון שראו או ת י ב סו ח כנ ימים נם וגוזל ת אחרי תו של זה, (שהוא רועה בשדו ם מזויין בבי י ט ס י , אמרו ל ם ה ת ו ח או עון של העז, ואף ת ו ו בו אלא א א צ , בדקו ולא מ כנסים אצלו ו נ רבים, רעדי) ואנתה העז שעברתי על א של או ל ר יודע אני שאין בי עון א מ ו א ת ת י ת מ ע ש וא ב

ת תבדי, ע״כ. ב

ן ת ו ס י א ו ה תר ת נפש הו ז ק ם פ ו ק מ ב ת ב׳׳ק (עמוד רפו) כתב: אע״פ ש י א מ זד בו י מ ת ה ם ראוי ל דת אתרי ה ומתשש פסי נ ק ח ת כ ר מ ס א נ א בהם, דבר ש פ ר ת ה

ד א׳ וכוי, עכ׳׳ל. י ס ח יוחד, ומעשה ב

ב ת כ ן חבירו, ואח׳׳כ ישלם, וי׳׳ל שס״ל כפי ש ר להציל עצמו בממו ת ו א ה וי״ע הו שקר, ועיי״ש מ ת ח לא י ת היא דליקטלו ו ו ד י ס ת ח ד מ ת דף ׳"ט ש ו ב ו ת רמב״ן כם נ , ואע״פ שאי ם חתמו ו רשעים א ה ם ל י ש א ליה היכי מ ם רבא קשי נ ־ןיתזי ש

!סידיס אבל רשעים אינם, עיי״ש ודר׳ק.

ג ק

ר מ א א ו ף ה א ת ו ו ר י ס ת דרך ה ט ק א נ י ל א מ , א ד י ס ו ח ת ו ד א ג נ ה כ נ ע ט הי ה ו. ה ז ת יעו ב ו ד י ס ת ח ד ק מ , מוהרי ר ש מ ל מ ז ן ג ו א ע ל , ו י ל דברי תבר י ע ת ד ב ע ש

ו ת ת י ת מ ע ש א ב ו ף ה א ק פ.) חייל, ו ״ א ב ״ ת ב א ( ׳ ׳ ש ר ה מ ב ה ת כ י ש :ו י״ל, כפל ק ע ה ר ד ו ת א ה ל ר ש מ ץ א ר א ו כדרך כל ה ת ת י ם מ ד ו ק י ש ו ד י ו ב ר ש ש פ כוי, אp ה ש א ע הרי ל , ו ו ר ק ב ל ו מ ר ז ח ל ש ר ע ו מ כ ח ה כ״ ן ז ו ה ע י ה ה ק מ ד ק ד ש ל י , וו ר י ת ה ו ל ה ל י א ה ל ה ו נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ה ח י ה ר ש ש פ א , ו ה א ו פ ם ר ו ש מ

. ר י י שפ ת כ א ׳ ל וא׳ , עכ״ י

ת ו ב ו ת כ ו ל י ש ו ד י ח ן ב ״ ב מ ר ם ה ה ג נ כ א ס ו ה ב ש ת כ י ש ר י א מ ד ה ב ל י מ ר ה .״ע, שת ו מ ב י י מ ש ק א ת ל י ד כ , כי הי א י ה ה נ כ ח ס נ ו ג א ד ר ע י צ א ה ח כ׳ ד י ד ה , ו ב תו נ י ם א ה א נ כ א ס כ י ת א נ ו ג א ד ״ י , ו א י א ה ת י ו מ א ל , ו ן ה רבנ י ת גזרו ב ב ש ב דח וכוי, ת ו ב ר ל ק ח נ י כ י ״ א ה א נ ק ו ת ן ל י א ה (פ.) ש ב ו ר ׳ מ ן פ ב י ר מ א ד , כ ם ל ו ע לי ד י ת מי ו מ ב י ב , ו ר ת ו ן בכך מ כ ת ס ו מ נ י ת א ב ש ה ב ת ו ו ש נ י ם א א פ ש ״ ע וכן א ׳ן ״ ב מ ר ה ל ל ׳ ׳ ׳ל שס , ע״כ. וצ׳ ם ל ו ע ה ל ת ש א י ו ל ל י פ ל א ל ה כ נ כ ן בו ס י א ו ש

. א ״ ש ר ה מ ח א כ ל י ו ר י א מ ה כ ה ו נ כ ס

א י ת ה ו ד י ס ת ח ד פ מ ״ כ ע ט ש ״ ת י ו ב ו ת כ ל ב ״ ם ד ץ כ ר ת א ל כ י ו א ת ט י ש ן ל ״ ב מ ר הה ע ר ז ה ע י ה ר ה א גרע, ש כ ה ף ש י ס ו ה א ל כ י א ו ו ר י ב ן ח ו מ מ ו ב מ צ ל ע י צ ה ל. י פ ע ט ר ג , ש ם ל ש א ל ל מ ש ״ ו ע ר י ב ל ח י צ מ י כ ו ה , ו ם ל ש י ל מ ע ל ד א י ל ם ו רי 1 זל ו ז ג א ל ב ת ו ו ת מ נ כ ס א ב ו ם ה ו א ל י פ א ל ו ל ד ט סייד. ו ״ נ ן ש מ י ס ב ב ת ר כ ו ט זו ל י א י כ ו ז ה א גבי ע כ ה , ו ם ל ש ת ל ע ל ד א ע ל ל ו ז ג ו ל ר ל ו ס ו א ש פ ל נ י צ ה ל כירו ו

. ם ל ש א ל ל ׳ד ש ל ע׳ ו ז ג ו ל ר ל ו ס א ם ו ל ש ת ל ע גל ד

י נ פ ו מ מ צ ל ע י צ ה ש ם כ ל ש ב ל י י ה אי ח י א ל י ע ב י א רש, ד ) פי ו ה ה מ י ד ) ׳ ס ו ת זת ו ר ע ה ת ו ו ה ג ה ן ב י עי , ו ם ו ל ש ת ל ה ס ע ה כי א ל צ ה ל ה ה ע ל א ן ש י א פש, ו נ

. ר י י שפ ת ר א ו ט ה ש ו ״ א ר ה ל ל ב . א ק ר ד ת כג. ו ו ם א ל ש ה

י ם לדבר י כ ס ק פ. ה ת) ב״ ׳ ׳ י ן מהר ו א ג ה ל ע ( ד י ו ה ר בן י פ ס ב , ש ם נ מ זף אר י ת ן ה לכ , ו ה נ כ ו ס ן ב י א י ש ל ו ת רי ב י ד מי י ס ו ת ת ו ל א א ש ד ב ו י ע א ה א ד ״ שא גזרו י ל ל ו ם ת ו ק מ ב , ו ר ת ה א ד ש ה ב ע ר א ת מ ן ש נ ב ר ד רה מ י ז א רק ג ו ה ה שח כ ו מ . ו כ , ע״ י ל י חו נ פ , מ ן ו לעו י ה אל ו ז ב ש ו ח ר ק ב ו ל א ב ם ש י מ כ ח מ ה ״ מ ו, י ר י א מ ה ן ו ״ ב מ ר ה א כ ל ש ש ר פ ה ל ו מ א ת ו ה , ו ה נ כ ן בו ס י א י ש ל ו ח רי ב י דאיל כ י ב ש ח י ן א ב ה א ו ״ ש ר ה מ ל דברי ה ך ע מ ן וי, ס מ י מ ס ר ה ד ת ד ר ו מ ו ע א י ב ־ י

ע. ׳ , וצ׳ ם י נ ו ש א ר ד ה נ נ א ב ו ה ה ש ו מ א ת ו ה ׳

ל ו ז ג ך ל ת וצרי ו ת מ נ כ ס א ב ו ו ה ל י פ א ף ד׳ ש י ע ט ס ״ נ ן ש מ י ע ס ר ש ה ה כ א ר 1 נ, ע״כ. ם ל ש ת ל ע ל ד א ע ל ו א נ ת ק א י ל ך ש ו צרי ש פ ל נ י צ ה י ל ד רו כ כי

ל י צ ה ל ו מ ע נ מ א י ל ם כדי ש ל ש ל ר מ ו ט א פ ו ו ה ר י ב ת ח ל א י צ א מ ו ה ים שף גי. י ע פ ס ״ ן ש מ י י״ע ס

ד הפסי ח םי הזיק, ו ם כיון שלא ידע א ל ש א שייך ל :מקום שלא רוצה לשלם, או למר שאין לו להציל עצמו בממון חבירו, וצע״ג. ם לו ו ק ם הוא חסיד יש מ

רה. תה של הו ו לכיון לאמי מנ ז ;׳ י

ר ק ש ר ל ת ו ה הרי יהא מ א במצב סכנ הו ם לבי״ח, ו ל ש ת ל !הנ״ל, למי שאין אפשרום ד ן שמעיקר הדין חייב א ו ל נפשו מ ו ע״מ להצי כיטוח, ולהוציא ממון ממנר זה ף עבו ס ת כ ת לגבו ם אין אפשרו ם כ״ז א נ מ ת חבירו אפילו ע״י ממון. א תציל את א ח, ועדיף שיעשה ז ה שנטל מהביטו ת מ ת יחזיר א :ם ע״ד כשיהא לו אפשרוח קו ר כפי שנתבאר לעיל שלצורך פי ק ש תר ל מו ר עבורו שאז פטורים מלשלם. ו ת

תר לשקר. יש מו

ה ק

ה מן ל סי צעב״ח לצורך אדם

. ן נ א מדרג ו ה ה וי׳׳א ש ר ו ת ז הוא מן ה

ת ר א ע צ מ רי ו ת אכז ו ח פ ן ה פ ר צעב״ח, ושיעשה באו ת ו ם ה ד א י ה י חיים.

ר בע״ח. ע צ ל ים אין לצער ק״ו מ

ם י י א ו פ ם ר י י טו ת נ ו ש ע ה ל ל י ח ת כ ר ל ת ו ם מ י אי ם רפו י ר ק ח י מ י חיים.

: ם י ר ו א י ב ת ו

ת מ ל ע ת ה ם בדרך ו י ל פ ו ו נ ר ו ו ט ך א י ח ר א ו מ ת ח ה א א ר א ת ל ם (כ״ב, א) ״ י ר. " ו ם עמ י ק •זקם ת

ד ע ם צ ו ש א מ ו ה ו ש י ד ח ר י ו מ ח ר ו ו ש ש ב ו ר ח ר ל ו ס י א ל ה ) כ׳ ע כ ה ת ו צ מ ) י. ה ר ו ת ן ה ר מ ו ס א א ו ה ים, ש י ז

י כ ב ״ י ת כ , ד ה ק י ר ת פ ו צ מ ן מ נ י לפ י , ו ה ר ו ת ן ח ם מ י י י ח ל ע ר ב ע צ ע ד מ ש ב: מת ו מ ר ש מ ב ע ו ז ע ב ת ו ז , ע ב לו ו ז ע ת מ ל ד ת , ו ו א ש ת מ ח ץ ת ב ו ך ר א נ ו ר ש ו מ ח

.>

ה כדי מ ו ק מ ה ב ס נ ר ה פ ה ל ש ו , ע ת ב ש ם ב י מ ת ה מ א ה ל ל פ נ ה ש מ ה ב קכח:<, ב׳ מ ג ב , ו ה י ת ת ם ת ח י נ ה ל ת ו ו ת ס כ ס ו י ר א כ י ב ה ר ל ת ו י בכך, מ ג א ס ם ל א , ו ת ו מ ] ר ע צ , ו ן נ ר מדרב ו ס ו א נ כ י ה ל כלי מ ט ב , מ י נ ש מ , ו ו כב י מהי ל כל ט ב א מ א ק ה ו ״

." ן י דרבנ ח ד א ו ת י י ר ו א י ד ת א . ו ה ד ו ת ן ה ם מ י ד

. ה ק י ר ת פ ו צ מ א מ ו ר ה ו ס י א ר ה ו ק מ ל ש ׳ מ לב:) ס׳ י ׳ ב ) ן ״ ר ה ) ו ח ב ת ק ב ש

ה ר ו ר מ פ ס ם ב ״ ב מ ר . ה ה מ י ס ר ח ו ס י א ף מ י ל ר י ו ס י א ר ה ו ק יי (ב׳׳מ לב:) מ. ׳ ך נ ו ת ת א ת א י כ ה ה מ ל " , ם ע ל ל ב ך א א ל מ ם ה ע ט ף מ י ל ר ג' פי״ז), י מ א מ ) נ

ם י ל ה , ת ר י ש ע ל כל מ ו ע י מ ח ר ו ק ״ ו ס פ ה ד מ מ ל נ ב ש ת מ לב:), כ ״ ב ב ש ) ר פ ו t ס שי.

(ב״מ לב:) רה, וג׳׳כ הנמוק״י ר מן התו ו ס ק הרי״ף ב״מ (לב:) דצעב״ח א ס הלכה פ 1

ה (ב״מ לב:). מ ל ש ה ר ה פ ס רה, וכן ב ניס והרי״ף ס׳׳ל דצבע׳׳ח מן התו זגאו

ת אע׳׳פ ב ש ו ב ת מ ה ב ב ו ל ת מר לגוי ל תר לו ׳ ג), דמו :׳׳כ הרא׳׳ש (שבת פי״ת סיא מדרבנן, ו ר האמירה לנכרי, ה סו רה, כיון שמ״מ אי איסור חליבה הוי מן התור חו׳׳מ (סימן ערב.) א מן התורה, וב״כ הטו ם שהו י ה מפני צער בעלי חי ח ד(ח״ד רג בו טנ ת מהר״מ מרו ר נעב״ח מן התורה, וכ׳׳כ החינוך (מצוה תא), וכ״כ ש

רה. ם (סימן תרפו) שצעב׳׳ח מן התו די ר תםי פ ימן מט.), וכ׳׳כ ס

א ממיץ (סימן שנב), ס״ל צעב״ח הוי מדרבנן, ׳ ר ם ל ראי ר הי פ ס :ואידך גיסא, בת צעב״ח ם ב׳ הדעו ת ס ז(סימן תשצט), והמאירי בב״מ הביא ב ׳ כ המרדכי בע׳ ד

אורייתא או דרבנן.

: אין , (בע׳׳ז, פ״ק סי׳ תשצט) שצעב״ח מדרבנן, וראיתו רה :דעת הםרדכי, יש סתיטעמא , ו ת ת בפניה עד שתמו ל ם הקדיש נועל ד א , ו ה ל ק ם ת קדישין בזה״ז משום דחששו ו ש אתי מדרבנן שאין מקדישין מ א מדרבנן, ו ל ם דצעב״ח אינו א ו ש

ה ודחי צער בעלי חיים דרבנן. ל ק ת

ב שצעב״ת מן התורה. ת :ב״מ (לב:) כ

ר סו א אי ו ה שצער גדול ה ר י ת ס ת ה ל המרדכי ב׳׳מ מיישב א ם ע :חידושי אנשי שא דרבנן, וצ׳׳ב מהו הגדר של צער גדול ומהו צער קטן. ו ול תורה. וצער קטן ה

א של ש מ ה בד כוכבים ו ת עו מ ה .- והרםב״ם (הל׳ רוצת פי״ג הל׳ ט) כתב: בק ם לאו חייב לפרו א ק לה ו קו , אינו ז ר בהמתו ח ר א מ ח ם מ ר כ ע ם היה ה 1וראל, אבד א של עו ש מ ה ל ישראל ו תה הבהמה ש ם הי ר ישראל. וכן א ע ם צ ו ש לטעון, מבד כוכבים ת העו מ ה ם צער ישראל, אבל ב ק ולטעון, משו וכבים - חייב לפרו

ס איבה. ו ש א מ ל נו חייב להיטפל בו א משאו - אי

א (ס׳׳ק כתב הגר׳ ק כלשון הרמב״ם, ו ס מ סימן רע׳׳ב (סעיפים ט ־ י׳) פ ר ע ח ר ש זף ו ס ב ב ת ׳ם כ א מדרבנן, שהרי הרמב׳ ו דמשמע מדברי הרמב״ם האלו דצעב״ח ה

ם איבה״. ו ש אינו חייב להיטפל בו אלא מ

ר שההלכה היא דצעב״ח ב ו ם הרמב״ם ס ב שנ ת ף משנה (הל׳ רוצח) כ ס כ ;בל הא לטעון, ק ו ק לה וכוי היינו ד קו ת הגוי אינו ז מ ה תה ב ם הי א ;דאורייתא, ומ״ש שת הרמב״ם ע ד ל ם צעב״ח, וכ״כ הרדב״ז(ח״ב סימן קס״ח) ש ק תייב משו ובל לפרו

רה. א מן התו :עב״ת הו

ת הרמב׳׳ם ז׳׳ל ע ה ד ף משנ ס כ ה טו הרי״ף והרא״ש וכן נראה ל וצא שלפי פשות השר׳ע לפי הפשט. ע וצעב״ת מן התורה, וכן נראה ד

ם יש צעב״ח באדם. א ה .- ו

קז

ל א על הבהמה או ע ש מ ם ה י ק ה א שציונו ל י ה " ב ת ת (מ״ע רג) כ ו ם בס׳ המצו, כמו שנצטוינו להורידו - כך ו , שאנחנ ו ר שהורידו זולתנ ת כשיהיה לבדו, אם ק ה ר ולשון המכילתא: ״ מ ם ע י ק ם ת ק ה תעלה " א אומרו י הו , ו ו להקימו

עמו - זו טעינה״.

ה מ ם יש דין טעינה ופריקה, מ ד א :שרת הרשב״א (ח״א סימן רנב), שאף בא נברא דהות דרי וסי דפגע ביה ההו ו בב״מ (ל:) במעשה דרי ישמעאל ברבי י דאופי, דפדיך:"והא רבי ישמעאל ברבי יום׳ ־ זקן ואינה לפי כבודו הוא״,ם באדם, נה באדם, אלא ודאי שישנה למצוה זו ג קשה והא אין פריקה וסעי

ם רן י ב השמר מלצער בעלי חי ת ר היראה (דפוס ירושלים דף יט} כ פ ס יונה בם וכוי, ע״כ. ו ק מ א עשוי בצלם ה הן עוף, וכל שבן שלא לצער אדם שהו

י בצעב״ח של ם זה תלו א ה ו מדרבנן, ו ה א ר ו ת א מן ה ם צעב״ת הו א ר ה ו ק זא מן התורה. א מדרבנן, אכתי באדם הו ו זיים, או שאפילו נימא שצעבי׳ת ה

ו ל אופן א ק ל ק ת ם נ א ב ש ת מ סימן רע׳׳ב סייח) כ ״ ו ח ) ן ח ל ש דהנה בערוך הע תייב לסייעו ולתקן עמו ו ס נ ק מהעגלה של חבירו, באופן שאינו יכול ל ל ז

קה וטעינה, ע״כ. ח פרי ו צ ה שאפשר, מצד מ

א מדרבנן הרי הכ״נ איכא ת ההלכה של פריקה וטעינה הו ו ר מ •מא שצעב״ח לל ת פריקה וטעינה, אבל צעב״ח ש ו צ מ ם שאע״פ שישנה ל ד א י גם כלפי ה

;וי מדרבנן.

ת רוצח ושמירת נפש הלכה יב) כתב: ״מה שנאמר ו כ ל ה זרמב״ם (פרק י״ג מא ישראל הוא, והיאך יהיה ל ת העולם, א ו מ ו א נא זה אינו נכרי מ שונאך, שום י מ כ ת אחיך בלבבך, אמרו ח א א א תשנ אמר ל הלא נ נא מישראל, ו 1ל שונאו עד לא חזר מרשעו, הרי זה מצוה לשו וראהו עובר עבירה והתרה בו ובה ויתזור מרשעו, וא>׳פ שלא עשה עדין תשובה, הואיל ומצאו וז תשוו נ א ישהה בשביל ממו מ לא יניתנו וילך ש , ו ק עמו לפרו ן ו במשאו מצוה לטעור ח א ת בין רשעים בין צדיקים מ דה על כל נפשו רה הקפי התו ה, ו לידי סכנ

ם בעיקרי הדת". י נ ל ה׳ ומאמי :לוים א

ה כלל, עכ׳יפ אצל ישראל תייב, שאע״פ שאצל גוי אינו חייב ליטפל ב. ק ר ד ת, ו ם ישראל שייך לצעב״ת של בהמו ד א שאין העזרה והצעב״ת בת הברייתא עא לב: העמידה א א מצי ב ה וכן בגמ׳ ב ז ר זה ל א יוצא שאין קשויתא רי בר צער בעלי חיים לאו דאו ר דין זה, כרבי יוסי הגלילי שסו מקו

ו נ א מן התורה, וצעב׳׳ח מדרבנן ואי נימא הכי יצא ל ם הו ד א תכן שצעב״ח ב, ו ם ולמניעת צער ממנ ד א ת ה ל ע ו ם בבע״ח לצורך ת י ר ק ח ת מ ו ש ע ר ל ת ו מ

r

א מדרבגן, ודליק. רה וידחה צער בעיית שהו א מן התו ם שהו ד א הרי יבוא צער הם ועשה ואילו הצעב״ח של בקו מנס איכא למידחי, הא צעב״ח עברינן בידים ודחה מפגי עשה של ם ועשה בדרבנן, נ ו , ואין עבירת ק ל תעשה א א בשב ו אדם הו

. ורה שהוא בשב ואל תעשח

ר מן התורה בצעב׳׳ח. סו א אי ים ס״ל שהו נ ם הרי רוב הראשו

ת יאיר ו א שייך צעב״ח מן התורה, כן ס״ל בשרית ח ל .ס באדם גופו יש שס׳׳ל שם ד א ת ונפש המשכלת, אבל ה ע ת ד ר ס ׳ הבהמה ח ם כ ד א ה ימן קצא, ואין ק״ו מ

יבעי ליה ליתובי דעתיה, ע״כ. וא״כ ליכא לתירוץ זה.

ר לצער בע״ח לצורך ת ו מ ם סימן קמ) הוכית ש י ק ס פ ת הדשן ( מ ו ר ת .- והנה בות לזה כדלהלן: אדם. וישנן ראי

ת ממון, ומשמע ל ע ו ת . והיא ל ל - יטול כרבלתו גו ס תרנ ר ס י . שבת (קי:) הרוצה ש ׳מותר לצערו לצורך.

ח ות שו בנ ! ו ם למכור לעובד כוכבים אצטרובלי רי ו דברים אסו ל . ע״ז פ״א מ״ה: אל לבן בין גו ר לו תרנ ר למכו ת ו מר מ גול הלבן רבי יהודה או £טוטרות ולבונה ותרנכת ת אצבעו ומוכרו לו. ע״כ. ומו טע א א בפני עצמו קו תרנגולין ובזמן שהוכח שלצורך מו , ו ת אצבעו לצורך כסף, שיוכל למוכרו ע י ט ומותר לצערו ע״י ק

ר לצער בע״ח. ת ו

ת האדם. ת א ו א פ ר ^׳׳כ ק״ו לצורך ניסויים רפואיים כדי לידע היאך ל

ם ע משו מ ש מ ס ו רו ס איסור סי ו ש ס בע״ת רק מ ר ס . הגיגיה (י״ד, די) אסרו לא לצורך מותר, והרמ״א באבן העזר (סימן ה׳ סי״ד) , ומוכת שכשהו עב״ח התירור צער בעלי סו ם אי ו ש אה או לשאר דברים לית ביה מ תב: כל דבר הצריך לרפו

לם נמנעים, דהוי אכזריות. ויים, ומ״מ העו

ם י ג ר רפואי ובדרך לא אכזרית יש להתיר, ועיין באתרו ק ת ע ־ לצורך מ מ ש ובל מ והתירו.

קט

ו ן ל מ י ס האם מתירים איסורים משום רפואה סגולית

רי ן ס אין מתי ״ ב מ ד ח , ל ה ס ו נ ה מ נ אי ה ו ק ו ד נה ב ת שאי לי ו m סגו ל י ב דבר זה אפ ש ת א נ ל ח נפש, כיון ש ו ק י ת פ נ כ ס לו ב ה אפי

ק•

לה אע״פ שאין עי ה כמו ח כ ו ה חה, ו הצלי ח ו סו י ת שנ י ל ו ג אה ס רפום י נ ו ש א ר ס ה ג ח נפש. ויתכן ש ו ק י פ ר ב ת ו סברא, הרי זה מ הגיון ו

זרים ז׳׳ל יודו בזה.

, הרי זה סה ו מנ ק ו ו א בד הו ו ביונים, ו ת א ו פ ר ת ש ב ה ה צ ל ו ן ח. ן ת ע׳׳פ הנסיו ל ע ו מ ה ה א ו פ ר ב כ ,ר שהרי חשי

ת וביאורים: ו ־

א ומא (פג.) בדין מי שנשכו בלב שוטה, שהו ת לי ו י ב הרמב׳׳ם בפירוש המשנ ת : ר להאכילו מחצי כבד של הכלב, מפני ש שהתי ר א בן ח י ת :ן, שאין הלכה כר׳ מא ברפואה ל רה א א בדרך סגולה, ואין לעבור על מצוה מן התו ל אינו מועיל אהדעת והנסיון א ו ר ב ס ך ה א ברור ואמיתי מתו פא ע״פ דרך הטבע, שהריפוי הוק ם חלוש ונסיונו רהו ח ו כ ת אטור, לפי ש לו ו וב לאמת, אבל ריפוי שעל ידי סג

קר גדול, ע׳יכ. א עי יחייבם ההגיון והסברא, וזהו העיקר דעהו וזכרהו כי הו

ל כ ק מ . ודע שכדי להדחי רה נבוכים תייג (פרק לז) כתב א הרמב״ם במו :, הא , דיל כל מה שיאמרו שהו הם תי ת דבר מחקו ב מעשו יה כישוף הזהיר הכתות ו ל ו ג ס ם כמנהג ה ת ע א נוהג לפי ד ל , א ה שלא יגזור העיון הסבעי מ , מ לת ו ק ת ו ב כ ל לא ת , ונאמר, ו הם לא תלכו תי בחקו ת המיוחדים, ולכן נאמר ו ו תם דברים לא יגזרם היקש ה ם חז׳׳ל דרכי האמורי, מפני ש א ר ק ס אשר י ה , ול דבר ת (סז.) כ ב ש ם למעשה הכישוף וכוי. ואמרו בפירוש ב ם מושכי י, אך הנם בזה שכל מה שיגזרהו , רצו ם דרכי האםורי ו ש ה אין בו מ א ו פ ם ר בו משות סז.) ב ש ב ) ו ר י ת ה ל יקשה עליך מה ש א ר וכוי. ו ו ס לתו א ו ז , ו ין הטבעי מותרם בזמן ה ב ובשן שועל, כי הדברים ה ר מן הצלו מ ס מ ב ת בביצת החרגול, ות ו ל ס רפואה, על דרך ת ו ש ם מ ה ס הנסיון, והיה ב ח ו ע היו חושבים שהוציא את ו כ מ ת ה ו ס ר ו מ :ב שנקרא בל׳ ערב פאבינה על הנרפה, ועישון בחומץ לר ה ו א יגזרהו ההיקש הטבעי מ ל נו אע׳׳פ ש ו ת נסי מ א ת נ ת וכיו״ב, כי כל מה ש מ

אה וכוי. ע״כ. תו שהוא רפו ו

ר ס א ר ש ח א ר המורה, ש פ ס ה על הרמב׳׳ם ב ש ק 1וו״ת הרשב״א ח״א (סימן תיג) הר מן הצלוב וביריב, ואולי מ ס ר והתיר מ , חז דים שלא יגזרם ההיקש הסבעיו ה ת ם ל נ י לה לא נאמין, לפי שעיקר ענ ו ם לסג ה י ר פ ס ב ב ה שכתו .זר הרב שאף מנסמוך עליהם ם נאמין ו י מ כ ה שאמרו ת זבל, למשוך למעשה הכשוף, אבל מו תנ ם הרב או ם לסגולה, ומ״ם ש ה ת ל מ א ת נ רו ו ד מה שהתי צ שות מעשה מ, ואין ם דרכי האמורי ה ת (םז:) שאין ב ב ש בוכה רבה, שהרי כמה דברים נאמרו ב

ם שיגזרו העיון הטבעי וכוי, ע״כ. ה ד מ ח

ת ע״פ ההגיון ק שני חילוקים, הראשון רפואה טבעי ל ח יאה לומר, שהרסב״ם מא והגיון, ר ב ס א מ ל לית ש ו ה ובדוק שמועילה לבין רפואה סג ס ו נ סברא, וגם מלית לא ו גים, יש רפואה סג לית יש שני סו ו ת, וברפואה סג :זה אין להתרפאוסה שריפאה כמה ו מנ לית שהיא בדוקה ו ו וסה ולא בדוקה, ויש רפואה סגת וגם ביום כפור, ואע״ג ו ר ו ס א ת ה ו ל כ א מ ת וגם ב ב ש ת גם ב ר ת ו מים, שאז ג״כ מח נפש ו ק י פ א ב ק י פ ק ס פ ס וסה היא, ו מנ א אבל עכ״פ בדוקה ו ר ב ס זין בה הגיון ונו אע״יפ ו ח נסי מ א ת נ רה ״כי כל מה ש ר המו פ ס ב הרמב׳יים ז״ל ב ת כ תר, וזהו שם תו מפני שהוא רפואה". ומפורש א ר לעשו ת ו 'א יגזרהו ההיקש הטבעי מ

א דרך ההגיון והטבע מותר. ל ת נםיונו אע״פ שהוא ש מ א

ר, לפי שענינן ת אסו לו ו ב בפירוש המשנה: "אבל ריפוי שע״י סג ת אידך גיסא כם נ א ונסיונן רתוק״"כלומר אינן בדוקים, אי ר ב ס ה א יחייב[ ההגיון ו וש, ל

ם. רי ם וע״כ אסו סי ו

ה הרמב״ם ות. דהנ י ת על הרמב״ים האוסר, בפי׳ המשנ פ ס ו א נ ובזה מיושב קושיטה ר למי שנשכו כלב שו ש התי ר א בן ח י ת ר רפואת סגולית, אע״פ שר׳ מ ס ו י אח נפש. וביומא קו ק פי פ א ס ום הכפורים, וצ״ע. הא הו ר כבד שלו בי צ ח אכילו מת ל ו פ ה שבת. וביומא פג. תנן: "מי שנפלה עליו מ ח ו ח נפש ד קו ק פי פ ס תא ד : אין ק ישראל, מפקחי פ ם ס ק עכר׳ פ , ס ק מת פ ק חי ס פ ק אינו שם, ס פ ם ס א ש ו ק הס מתירין, וא׳׳כ צ׳׳ע הרמב׳׳ם ז״ל ״ ח נפש אפילו ס ו ק פ ב ת הגל״ וחזינן ש יו את נפש. קו י ום הכפורים, שיחשיבהו לכי׳ס פ ר כבד שלו בי צ ח ר להאכילו מ ס ו וע א

ח נפש. ו ק פ ת לס״ס שג״כ מותר, ב ו ת פ ר, ושיחשב ל ש מחי ר א בן ח י ח -י ר׳ מ

ת ס ס ו ב ה ובדוקה אע׳יפ שהיא אינה מ ס ו נ ה מ ת י ם ה לית א ו זנ״ל י״ל, דרפואה סגת לי ו ם היא רפואה סג ו ס״ס, אבל א ק א פ ת מדין ס ר ת ו תה מ ההגיון והסברא, הית ו נסיון שהיא הועילה והבריאה א , כלומר אין לנ קה ונסיונה רתוק. א בדו 1 ל, כיון שיש צורך שיחשב קא ק ספי פ ס אה זאת אפילו כ ת רפו ב ש ת ולה, הרי לא נת אינה לי ו ק ספיקא״, אבל רפואה סג פ ס " ו ל י פ ו א ןרא ל׳ספק", כדי להתיר. אב ו ס בר טא ל׳ת. שהרי ג עו רה. ואפילו מי ס וע״כ אסו ״ , ואפילו לא ס ק פ ־ר סם דברים ת לא ס׳׳ס ולא מיעוטא, כי א א שלי ל ת נפש, א קו ם פי :ירין משו

ו ״מעורר ספק", וע׳יכ מתירין. סה כי אז מצד הנסיון יש לנ ו ם מנ למא, אבל א

ר טעמי פ ס ת שכתב ב ב ה ת צ ל ת ולשיטת הרמב״ם ז״ל הליל, שאלו בדבר מם י ח ק ו ל ת ע״י יוניס, ש א ו פ ר ה סע״ב), ש ת דף מ לו ו ר עניני סג פ ס ׳נהגים (בסוף ה, לה נקבה, ויושיבו היונה על טבורו קבה לחו לה זכר, וממין נ וז ממין זכר לחו

א י ק

ה כל כ ו ת ר החולה, והיונה תשאב ל ת של היונה על טבו ע ב ט ; שיהא פי הת ח ק זק המתלה צריך ל לה יתרפא, ולפי חו ת ע״י כך, והתו ו מ יה, והיונה תתרפאו בזה, ם נ לי א בזמנינו שכמה הו ם כנ״ל, והנסיון הו ה י יונים ולנהוג בלים , מ״מ חו א התרפאו ם ל לי ם רפואה זאת, וגם כמה חו ואים אינם מאשרי

. התרפאו

ר צער בעלי חיים, סו ה אי ם אין בז א ר יביע אומר ת״ט (עמוד שלב) הקשה. הלית כנ״ל, ו ם ברפואה סג י א פ ר ת ׳ם אין מ ת סגולית, ולהרסב׳ א י שרפואה ז

ת בזה, עיי״ש. ו א פ ר ת ה ר ל ת ו ם מ א ־ צעב״ח מן התורה, ה

רה ר תו סו ם אי ו חים ש . שאפילו להרמב״ם דס׳׳ל שאין דו מר׳ ן הגאון"יביע אוו "עפרא תי אה סגולית, מ״מ בנייד י״ל ע׳׳כ מ׳׳ש הגאון מהריי עייאש בהגהות (קנד:) וכ״כ הגאון ב ש :א" דהרמב״ם ס״ל צער בעלי חיים דרבנן, וכמ׳׳ש ב

ת עו: דף צז ע׳׳א) ועוד. חו רה (מנ ; טהו

ן (שבת סז.) ב דהא דתנ ת נות הרמב״ם ח״ב סימן קנז) כ ור והרדב״ז (בלשול עי ים בביצת החרגול ובשן של שועל וכוי. ופירש הרמב״ם, ביצת התרגול תום ד א ו על ה ת ו ם א לי ת עצבי הירכים, ושן של שועל תי כשחו ש ל ו ת סגולה, לכל הני דח­ ת יעשה להיפך להרדים וכוי. ו כה שינתו יקיצנו, ושן של שועל מא מוציא ם לרה׳׳ר, וה׳׳ט דשאני הכא שהו ה ת ב א צ רו ל ה הם, ואע״פ כן התיו ר א מדרבנן, ובכה״ג התי ל א דרך מלבוש, שאין איסורו א ל כדרך המוציאים אלה וכוי. ע״ש. ואף כאן כיון שלדעת הרמב״ם צער בע״ח הוי רק ו שהוא דרך סגם בדבר שהוא דרך סגולה, עכ״ד של הגאון ר צער בע׳׳ח ג סו ר אי :נן, יש להתי

אומר.

ר להלכה שצעב״ח ב ו ב שהרמב׳׳ם ס ת ף משנה (הל׳ רוצח פי״ג ה״ט) כ ס כ א ה , המ ר ע ח ר ש ח הגר׳א ( הו א בהג , וכן הו תורה, וה׳כ הרדב׳׳ז (ח״ב סימן קסח)ח פכ־יא) הל׳ לו דסבירא ב ת הרסב״ם (הל׳ ש ף חי) ובהג־׳ה הביא א רעב, סעירה, וע״כ צ״ע לתרץ כנ׳־ל. [ובמיוחד שהרי״ף ב׳׳מ והרא״ש דצעב״ח מן התור פ ס מ סימן דע׳׳ב בהגייה, וריכ ב ׳ י ע ח ר ש ק ב ס ה וכן פ ר ו ת ו שצעב״ח מן ה

־ים (סימן תרס״ו) שצעב״ח מן התורה],

נה דחוק, ו ת כשנסי לי ו ר רפואה סג א התי ז להנ״ל לק״מ, שהרי הרמב״ם לסה היא, ו מנ סה, אבל רפואה זאת בדוקה ו ו קה ואינה מנ וגו. כלומר שאינה בדות ביצת החרגול ר א גם הרמב׳׳מ ז״ל יודה, וכפי שבמורה נבוכים הסבית א אה ז , ובודאי שרפו סה ו תה מנ א הי ו ה ב ושן שועל שבזמן ה :זר מן הצלוו ביונים אלו א פ ר ת , שהרבה ה ק פ ם ס א חשיבא ואולי ג ק י פ ק ס פ ס ית כם הבסיון, ו ש א מ ק הו פ ת בגדר ס ו ח פ ל . ש ם ת ו ם הרמב״ם דיל יתיר א ליחו וע״כ ג

ל תורה. ה ש ת י מ א זכינו לכיון ל

ת א צ ם ל ד , וז׳׳ל: "יכול א ה (חלק ד׳ סימן רמ״ה) כתב ב ו ש ת ־הנה הרשב״א בה, לה שיש בו סבנ ד חו ח י בצוארו בין בזרועו, א א תלו ת בין כשהו ב ש יע בר מ ) ז״ל. ועוד א י ו (הל ה, כך שמעתי מפי הרב ר׳ אהרן ו סכנ לה שאין ב ד חו

כ

ה או ליולדת, היכא דאינהו נ כ לה שיש בו ס ת לתו ב ש :ותבים כל קמיע אפילו בל , אב ם לאו ה א ח מ ו א מ ם הו ו יודעים א :עי, ליתובי דעתייהו, ואע״פ שאין אנ, ו חולי ת ו א ד שמועיל ל ח ע א ד יש לי קמי ח ם א כ ר ח מ א א ש ל נם תובעים, א ו איע או י מ י ק ח מ ת א ם כן יודע ד א א ל , א ק פ ס ת מ ב ש ו ב ת ו :שר שאין כותבין א

ו קמיע, עכ״ל. ת ו ב א ו ת כ נמתי גברא הרוצה ל

ש בו, מ ת ש ה ע ל ב קמי ו ת כ א אינו דבר שיגזרהו ההיקש הטבעי והשכל, ל ׳ע הכל , ו ר לאו סו סר בכה״ג אפילו באי :אורה הוא שלא כדעת הרמב״ם הנ״ל שאו

לה, ה׳כ בשו״ת יביע אומר ת״ת (עמוד קסה), :ן באיסור סקי

י ח מ ת ו א מחי קמיע, א ל יודה בזה, דכיון דאיירי באת א הרמב׳׳ם ד מ לומר, שא ק י פ ק ס פ ת ס ו ח פ ל ל יודה ש סה הרמב״ם ד ו במנ סה. ו ו מנ א כבדוק ו ו רא, הרי הת או ר איירי ברפו ס א ת נפש, והרמב״ם ש קו ר בפי ת ו ה ק ש פ ־ויב, או אפילו סם א התיר, אבל א , וע״כ ל קו לא הוחז תן ו נ לא הוכחו אמו ! ו ק ו ח ^ ן נ ו י ס נ וליות שה הרי זה ס ו נ מ ק ו ו ה כלומר בד ח מ ו ע מ י מ ק ם ה א ם. ו ם מותרי ב הרי ה יונן קרו

תר.

קיג

מן לז סי בהצלת נפש בממונו

. ו נ ל ממו ב ליתן כ י ו מחו א nt־ ל

ח נפש ו ק י ם שיש פ ו ק מ ה ב ש ע ל ת א ב ו ש ו ב א ל ם עובר על ה ילו אם ע לו ה י לים לסי ר היכו , ויש צבו קד מאד ח י ו ת י נ ה הנצרך ל ל ו ח

ור לו. יבים לעז י

ת ו ר ש פ בם ואין א י ת דין לחי י ח ב כ ר רוצה לעזור, ואין ב אין הצבוראה שאז אעפ״כ ר מכן, נ ח א ר ל ו ב צ ה ה ולא מ ל ו ח ה א מ וע לה רק בו ש ע מ י ל ו ח הנפש תל ו ק , שמ״מ פ ו נ ייב ליתן כל ממו

ם, ודף׳ק. בי י י ם מחו י ר ח יות שגם א

־m וביאורים.־

ה ם למצו ו דמי תנ ב הרשב׳׳א (בחי׳ ב״ק ט: דיה מהא), וזה תימה, האיך נ ת כא יבוא לידי עוני ויפיל עצמו על הציבור, ובמו ל כתב הראב׳׳ד ז״ל בדי ש ־ת, ותר ו ל ואל הצטרך לבריות וכן אמרו המבזבז אל יבזבז י ורו עשה שבתך חור הרב, שלא אמרו אלא מ ש א מ תה מ :זש שהעוני כמיתה, ומ״מ לאו כמיה אפילו כל ממונו, עכ׳׳ל. וכ׳׳כ ש ע ת לא ת ו צ מ ת עשה דשב ואל תעשה, אבל ב ווסף אריח (שלהי סימן תרנ״ו) וכן ת י קו הבי טז, א, מדפי הרי״ף, והעתי

:יקו הרא׳׳ש פ״ק דב׳׳ק והדרישה סימן תרנ׳׳ו.

ם שיעבור. ד ו ו ק נ ה יתן כל ממו ש ע א ת 1״א סימן תרנ״ו כתב: אבל ל

ם נ׳׳כ א ת לא תעשה, שעובר עליה בשב ואל תעשה, ה ו צ מ ר, מה הדין ב לחקוס יבזבז כל ם נ א ם ועשה ה ו ק ת עשה שעובר ב ו צ מ , וכן ב ו נ יינן שיבזבז כל ממו

. ו נ ם עשה כי אז יבזבז כל ממו בקו ה ו ש ע ת לא ת ו צ מ ק ב א ר מ ו ש נו, א

ו אין הבדל בין נ ת צריך להוציא כל ממו ׳ ב״ש סימן שפ״ז כתב, דלעבור על ל שיש בו מעשה, ללאו שאין בו מעשה.

ה ש ע לא עבר על הלא ת ד ו ח א מ ת יאיר (סימן קלט) כתב, ד ו ח ידך גיסא, הב לבזבז כל י על שמחו ה בפו ש ע א ת ל לא דמי ל ת עשה, ו ו צ מ ק כ א הוי ר גל, ל. דבור ראשון) הביאו דמ״א ביריד ריש סימן קנ״ז ה טז כ ו ס ) ן י ר ב ה ת כ נו, כמו ש

יף א) ע׳׳כ. וכ׳׳כ הטמ׳׳ג, א״א סימן תרנ״ו ס׳׳ק ח׳. ן בחידושי הנרעק׳׳א יוריד סימן קב״ז על ההג״ה.

ם באין י ט ס י בע בים או ל ת חברו טו ף אי: "הרואה א ז סעי והנה בחו״מ סימן תכל ם להצי א בעצמו או שישכור אתרי ו ויכול להצילו הו יו או היה רעה באה עליא ל ח ו ם לו פ י מנ ו טו ם עליו רעה א י ב ש ת ם מ סרי ו מו ! הציל, או ששמע עכו״ס אא על חברו ויכול ס שהוא ב נ א ה אוזן חברו והודיעו, או שידע בעכו״ם או בא ל ל סו וכיוצא בדברים אלו עובר ע י לא פי ר מה שבלבו ו להסי ׳׳סו בגלל חברו ו

ם רעך, עכ׳יל. ר על ד מו

ת להצלת חייו, כגון בו ו ת מר ו א צ ו ה ק ל קו לה מסוכן הז כ יוצא, שכאשר יש חום עוזרים, שיהא ת ורואה שאין אחרי א ז ד היודע מ ח א ם וכוי, יהא ה י ח ו ת ר נ ו :

ם רעך. ד על ד ו מ ע א לעבור על הלאו, שלא ת ל ו ש נ ויב להוציא אפילו כל ממו

ב ואל ש א ב ו נו תייב הרי הכא ה ה אי ש ע ת יאיר, כשהוא בשב ואל ת ו ח ה ולנם ל שה.

, ת חבירו ו להציל א נ ב לבזבז כל ממו י ל להריב״ש יהא קשה אמאי לא מחוא כהריב״ש. ב שלהלכה הו ת \ר"ת מערכת הלי סי' ק״ז כ

ק ס פ ת להרמב״ם ש ו ש ק ה ב ל ת ת ד', כ ו ק תר׳מ סימן קעז א ל ר ת פ ו ם ס ת ח ה • וה בו ד ר א ת ם רעך ועל ל ד על ד ו מ ע א ת בר על ל ם עין עו ייון שבויים המעלים ה י מ תר מכדי ד לת אין פודין י ־ך לעיניך, וקשה א־׳כ אמאי אמרינן פ׳ השוא תרדה בו בפרך ם רעך על ל ד על ד ו מ ע א עברי על לא ת א דציבורא, ה ק ת ו ם ד וא ק ת ו , וא׳׳כ אפילו שיהא ד ו נ ת צריך לבזבז כל ממו ׳ ניך, והרי על עבירת ל

ייבים בזה. נורא מחו

ו נ ים כן שצריך לבזבז כל ממו נ פר, דלא אמרו הראשו ם סו ת ת ב ה ת י כן, כת (אלא גבי ׳ ס מן הצדקה ולא יעבור על ל נ ר פ ת ה ר ל וטיל עצמו על הצבול שונאי ישראל הוי ם ע י פ י ק בפרט בזמן שאריה ת ק ו ח ד נ דים), אבל צבור ה 1קא דציבורא בכלל פ״נ, כמ״ש הרא״ש פ״ק דב״ב וכמ״ש בש״ע י״ד סימן רנ״א

ל ״ כ •פו, ע

ב י ת עליו אה״נ שמחו ה פרטי ק ה' עמי קצ. שכאשר המצו ל ותירץ בשבט הלוי חה לצבור, כקריאה כללית לצבור, אין יתיד ו על זה, אבל כשהמצו נ בז כל ממו, וצורת המצוה שהבי״ד או העומדים בראש יכריחו ו נ ב להוציא כל ממו י ע מחו

ת היחידים עכ״פ אין לחייב, עכ״ל. הרבים, אבל א

א ברור, ת אברהם חו״מ עמי רמ עדין ל מ ש נ נם הגרש״ז אוירבך זצ׳׳ל כתב, בר ו לעבו ר ל ת ו , איך מ ם ואין עוזרים אותו ם נמנעי ם יודע שלמעשה האחרי 1 את י ב ק דין מ ם ם אח״כ פ ס ר פ ל א צריך מיד להצילו ו רה הו ם רעך, דלכאו ת על ד ׳ לד ס פ ע מהצלה בגלל ה נ מ ה ל לא ל ב , א ם ק ל ת ח ם לו א ל ש שבני העיר צריכים ל

ל. י •ן, עי

ו ט ק

ם א ישאר לבסוף בערו הו ת הצבור ו ת די( לתייב א ת לבי ם אין כ נעשה א, יש אומרים כשיראה ת ב', כתב ו ק בי פרק כ׳ א ל ד ת ס ת ה ב ה בספר א ר כל. ו סש מ ו ח תר מ ו ת על זה י ת ם כאשר צוה ה׳ יתברך, ורצונו ל ת ו ד פ ם שהוא היב לת נפש ממש, ו ק פ נראה דמיירי באופן שאין נוגע ל ת היא, ו ו ד י ס י, ומידת חא ת או הרעב יכול לבו ו מ ח נפש ממש, כגון שהשבוי עומד ל ו ק פ ס נוגע ל א

י רעבונו אין שייך בזה שעור חמש. ״ ה ע נ סכ

ם ד ו דים לחיי חבירו, אבל דעשרו ק ק דחייו קו אמרו בבבא מציעא (דף סב) ר חבירו לא מצינו, ע״כ.

ת ר ה ז תר ואינו עובר על א ם רואים רק שמו י ב הגדש״ז אוירבך, מהתפץ תי ת כא תייב בכל. עכ״ל. 1 לבל יבזבז יותר מתומש, אבל לא שהו

ר ש א תר ליתן יותר מחומש, אבל כ מו ח נפש רשאי ו ו ק ה, שהרי ללא פ 1 תמוו כצדקה נ א מחוייב כל ממו ל נתו שאין שייך שעור חומש א ו ת נפש, כו לפקו

ם רעך. ד על ד א תעמו ם ל ב בה, ולכאורה משו י ־ השיעור שמתו

ת הנפש, ל צ ה נה ל ק הנתי ל ה ת ת , ודאי שעדיף ש ו ם יש צבור שיתנ ט א ז פשוא ששם ל ה זה לחוץ לארץ, ובאר׳׳י הטיפול סביר, א ל ו ח ח ק י ת ל יש אפשרום ל ו ם באדיי, א פל ג טו ו שהרי מ״מ י נ יבו ליתן כל ממו ־ משופר, נראה שאין לתיבית דין אין ם ו י תנ ו ת, ובתוץ לארץ יתרפא, והצבור לא נ באר׳׳י ודאי ימות הנפש, ככל לאו שיתן כל ב ליתן כל רכושו כדי להציל א י !ס, נראה כי אז מתור י ת מגביות להחז ו ש ע תר לו ל ח גפש, ואח״ב יהא מו ו ק נו, ובמיוחד שיש בזה פ

וב הצבור. , כיון שאכן זה היה חי ו ת תוצאותי מו א

א מ ת תבירו, הראשון ש ל צ ה ו ל נ ס דלא ליתן כל ממו ״ מר דאיית לן ס ז אין לו. ו אפילו בלאו נ ה אין מתוייב, לבזבז כל ממו ש ע ת יאיר ודעימיה שבשב ואל ת ו

ה י ב ״ א ח יא שכתב, דעד כאן ל ן עג. א׳ דיה תנ א כהיד רמ״ה סנהדרי מ ק שיה לא, מדאמרינן נ ר אגירי, אבל לאצוליה בממו ת ח בלהדורי ב ר ט מ ;נא אלא לל לא אמרינן אב ח ומיגר אגירי לא. קמ׳׳ל. ו ר ס :והתם הני מילי בנפשיה אבל מא ב ליתן כאשר הניצל ל י ניה אינו מתו כח שממו מו א קמ״ל, עכ׳׳ל. ו יוניה ל

ס להקל. ״ ת לן ס י ם, וא״ב א

ו ליתן, וגם בשב ם הניצל אין ל ב ליתן אפילו א י הם ומחו י ם אין הלכה כן בשנב ליתן. י ה מחו ש ע ת

ד ו מ ע ו של לא ת א ל ש ליחן ולכולם יש ה ק ב ת לו מ ר כו ם יש לדון כיון שהצבוא ל ם לא רוצים ליתן אין כאן חיוב שלו א האחרי , ו דם רעך, והוא יתן חלקוח קו ם ויש בזה פי י תנ ו ס עכ״פ לא נ ם א מ ו ק מ ב ליתן ב י א מחו ו ם ה א : שלהם, הם דיש י ר ח א וב שהיה ל ם על חי י ח ת פ א יחזר על ה ו ה ם יתן כל רכושו ו א , וא הו ם בזה, ו בי י ם מחו ם רעך גם כאשר יש אחדי ד על ד ו מ ע א ת וב ל ס תי ן א

ם גם אז יתן כל רכושו, וצ״ע. א ם ה ה ־ ל

א יחידי יב ליתן וק׳׳ו היכא שהו נראה שיהא מחו ח נפש ו ו ק פ ל ב ק ה מעשה אין לרה. ה של תו ת י מ א א יוכל לפרוע מהניצל, וה׳ יזכינו לכיון ל ס ל ;לחויב בזה ואף א

קיז

ח מן ל סי באביו מבקש ממנו דבר שמזיק לו

ף ד׳ מ סעי סימן ד׳

ל צ ל א ב ו ק ל מ ב קו א י ל להז ו איזה דבר שעלו נ ב ש מ ק ב ב מ א ור הה ק ש ו מ ו סיגריה. א , א ח ל ס מ ל ע כ א ש בוה, כגון: מ מ ת ש ה ס ל לל ב ו ק לא מ ק ודאי ו י א מז ם הו ם א נ מ ו לו. א ח ת ראה שיש ל ף. נו ליתן לו. ו אין ל ת ח ק ר ל ס ו א א פ ו ר ה ו ש פה א ה חרי פ ו ר ותו כגון ת

ח ו ר ט ל חייב ל ב ם א א ב ו ת כיבוד א ו צ מ ר מ ו ט פ ה ל א ר ןום חולי ני ל ו חו ה א נ כ ם ס ו ק מ ב ח רב. ו ר ו א ט ו ה לו ש , אפי מה <ו כדי לקי

. ם א ד אב ו בו ת כי ו ו צ מ ר מ

ת וביאורים: רו

פא אצלו א הרו ד שחלה, ב ח א ת רל׳ד): "מעשה ב ם (או י ד י ס ר ח פ ס תב בה ל מאכל פלוני תהי כ א ם ת א ה ו ה בסכנ ם תהי י ה מ ת ש ס ת ר לו: א מ , א *תוא בעוה״ז ל לך, ל ח מ א א אם לאו ל חו מאכל, ו או ם ו ן לי מי ו ת נה, ואמר לבנ

ל. : אל תהיה חושש לדבריו, על׳ ס כ ה ר לו ה מ בעוה״ב, א

ם מהר״י מולכו) דמשמע מדברי הכו״ה ש סף (סימן ר׳׳מ ט״יק י' ב ו ב הברכי יקו י ה אף שמז נ כ כא ס א אי לי א ישמע לו, ה ה ל נ כ ת ביה ס י א י דדוקא בדבר ד

ע״כ.

ו ת ו ק ש ה ו ל ש ממנ ק ב ם אביו מ א ' נ״ד) כ׳ ד ל גדול סי ת קו ר ש ב ם בן תביב ( הריה ויזיק לו, בודאי הגמור ק ש ו מ ת ו ם ישתה א קו לא ישמע לו. שהרי א י המזל ח ו ב מ א ה ה ובודאי גם ש ק ש ו מ ת ו ה א ת ש ת על ש ו נ א על הראשו ה ו זוף יהא תבתו טו ו ו ת א נ ה א ל ו ת דבריו אשר דבר, ה ם א י ה שאין מקי מ א יודע ש , שהו י

. ע׳׳כ. סו .ו מכוין להכעי

ם ואופן י ם פנ ל לו בשו ב אומר לו שלא ימחו א ם ה א ם הרי יצא ש ע ט ס זהו ה 1 א

ה על ה ו ג כזה שאינו ת א מסו . וגס הו ה המזיקו ק ש מ ת ה א יגיש לו א לק פ ס א דבר שדשו בו רבים כגון עישון ו ם הו ת לו. וגם א ת יב ל (שונות, שיתחי

ר שעישנו סיגריה או יותר. ח א ת ל ו נ ל הראשו ם ע י ה ו ם ת ם ה א

ת מ כ ס ר וטעמו דהא ה ו ס א ת יי) העלה ל ו ׳ ס׳ א ה (ח׳׳א סי ש ר מ א ת ב ר ש :ם בן ט ם שיש בזיון ק ו ק מ ב ל בזיונו, וקיי״ל ד ל ע ו ח מ ם דאין האב רשאי ל י ק סלא ל ו ת בזיון ק ו ז ב ת ה רא דגופא לכו״ע צערא דגופא עדיף, כלומר עדיף לאדם ל

ז

ם עדיפי, ה זק גופו וצערו ש ו על הי י ל ל ו ח מ אם על בזיונו אינו רשאי ל נסער. ו. ו דבר המזיקו כ לא יושיט לאבי

א ל. ומאידך גיסא הו ל אין רשאי למחו ו זה צריך בירור. שהרי גם על בזיון ק ה בצער ואינו רוצה בבזיון שלא ישמע לו. וא״כ השאלה מה עדיף צער ורוצהמד וצווח שעדיף לו הצער. מאה האב עו האב לא רוצה בו ו ל ו ת בזיון ק מ ו ע ל

ת נגד רצונו. ו יסרב לו. וע׳׳ז לית לן ק״ו. לעשו ם מאשר שבנ י

ל על ח ו ם שאין אדם מ א משו לח על בזיונו הו ם שלא מהני מתי ע ט ;נם עיקר הא ניתן למהילה. וגם א צערא דגופא ל ־ו כמבואר בב״ק צ׳׳ג. וכיון דבזיון הולאתר זמן, שהרי למשל עישון א בגרמא ו בזיון הוא להדיא ובידים. והצער הועל נו שהוא בפו ר זמן. וליד לאי שמיעה לרצו ח א ם ל ו מזיקו היזק הניכר כי א

ש.

ר ו ס א ד ו א בר על השמר לך ושמור נפשך מ יקו עו כל דבר המז ם שהאו ר טען שד בדברי א רד סי׳ קט׳׳ז) האריך מ י ח ( ל בעצמו ב״ק צ׳׳א ע״ב. והפרי ־ם לחבויק ר להגיש לו דבר המז סו ק מכל דבר המזיק. וא״כ הרי זה אי ל שציוו להרחי

ו לסייע לדבר עבירה. דת הרופא. ואין ל ! פקו

ת ההיזק. שא׳׳כ לא יגיש לו מאכל ושתיה יתירה. שהרי זה ו ה י מ ל כמובן שתלוק וכו׳ ואין ו ת לא דבר מ ם שמזיק ו מרי ל בשר שיש או ק. וכן לא יתן לו לאכות מזיק ל מ ת ש ו ר מ ם ל א א מה שנהגו הרבים בזה. ו מר שהגדר הו :ר סוף. ויש לו

ח וכדומה. ל ר לו מ ו ס מ יב ל ם בזה, הרי יהא מחו י ש מ ת ש יי הרבים מ

אסר ממש, דיש עדיין חרדים לדבר ה׳ ומעשנים. אלא א נ ה ל ת ין בעישון שעד עם מבקשו ו סיגריה א ר לאבי ו ס מ ה נראה שהבן מחוייב ל ב ו ה והנהגה ט ב ו לצה ט

ם הגרש׳׳ז אוירבך ז״ל. ש ו מ ט מ

ר ו ס מ ר ל ב שאסו ח כ ת יש מי ש ה חריף, ויש חשש שיגיע לשכרו ק ש ז מבקשו מא שגורם לידי מצב שיוכל ל ה אינה בזיון א ם השתי צ ולא נראה כן שהרי עם ת י א בזיון ב ו ת אביו ה ת הפצרו א לידי בזיון ואילו בזה שאינו שומע למרוק בזיון פ א ודאי שיבוא לידי בזיון. ושמא עדיף ס ל ר איירי ש ש א חד כ ו אי. במי

ר בזיון בידים בודאי. ש א א מ מ

ס הי) ר ש (חייג ס ת ט' הביא שבס׳ כתבי א ו ה חיים סי׳ נ״ה א מ כ ח ירית בצל הף ד יצמת לבסו ם שייך היכא שע׳׳י הכבו ם א א ם ואב ו כ ד ח ת כבו ו צ מ ׳ק״ל ב

. וצ״ע. 1 להחכם

ו א ל צ ת ת גדמא ברעה ש מ ו ע ש ל מ ם שעתה מבזהו מ ו ש ר מ ת ו ק י פ ת ס ה לנראה יותר להקל. י\ר האב רוצה בזה ו

ר מן כיבוד אב ואם. ר פטו ע ט צ ם מ ר א ו ק ת ויש ל

קייט

ת א״צ ר ב ו ג או שאר מצןה ע הרמ״א סי' תר1״ו ס׳׳א כתב, ומי שאין לו אתרוה לו מצו תר ממומש, אפי ו ו עליה הון רב, וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז ים שיעבור. עכ״ל. ד ו ו ק נ ה יתן כל ממו ש ע א ת ת עשה אבל ל ו ת. ודווקא מצו

תר מחומש. ו ש מ״ב ה' וביאור הלכה י

ה ו ו צ מ ר לפי זה מ ו יהא פטו נ ש ממו מ ו א צער גדול משווי ח ו פ הצער הזה ה א ־ אב ואם.

ל ה שעובר ע ב שמצו ת , וסס״י תכ׳׳ג, כ ה ט׳ ססק״ג ת תינוך. מצו ת נ מ r בתו בער״פ שצריך לפזר כל י ת תשב וזה או מצו ת מז ו צ לה כל רגע ורגע כגון מת עשה ו ת מצו ו א ם ששכיח מ א ת כיבוד אב ו ו :ו לקיימה. ושמא י״ל שגם במצו

ו לקיימה. נ ו לפזר כל ממו א גם על זה יש ל מ : ש

ת הרין ר ב ת חינוך הצריך עיון זה ע״פ ט ח נ מ :ם נראה כי כן הוא. שהרי הן שבת ה, דמתללי א (ב׳ ע״ב מדפי הרי״ ף דיה וגרסינן) לענין חולה שיש בו סכנם ע ק לאו, מ״מ כיון דבכל פ א ר ו ל נבלות, אף דנבלה ה כ א לא י ה ו ל י ק זור ס, א״כ אפשר ם אתת ע פ לה ב י ר סק סו ר יותר מאי , והרבה איסורי לאוין תמו יף ד בסו ח ח עשה כגון מצה ולולב ודומיהם. אינו עובר אלא רגע א ו י בכל מצול הזמן לב או לו אכל מצה, אבל עשה כזה דעובר בכל רגע כ י שלא נטל לוד שיש בו ח ו א א ל ר מ , א״כ הרבה איסורי עשה כזה אפשר דתמו ץ ברשותו מ ולה, ואפשר דכל שבן הוא, א״כ כיון ר סקי סו ר הרבה לאוין מאי יה, כמו דחמות דצריך לבזבז כל טו ד ס׳ קנ״ז ס׳׳א בפשי ר ע י ר ש אר ב •!ו שיש בו מעשה מבוה וא״כ תייב ש ע וים ללא ת ת עשה שו ו נו, א״כ כאן נמי. כלומר, הרבה מצו

ר זה. ו עבו נ :ז כל ממו

ל בן. א״כ יש ש א משל אב ולא מ ו אם ה ת עשה דכיבוד אב ו ו צ מ א קיי״ל ד ם הו עבור זה. ושמא גם צער לא, והרי גם יהו נ ;ילה מפורש שאין חייב לבזבז ממוו כלום. ם משל אב והבן לא חייב משל ל ו ם כ א ל כיבוד אב ו ת עשה ש ו צ ת מ

יב להצטער. ו יתתי א ל מ : גם צער ש

. ו ואמו ת הגוף וצערו ע״מ לסייע לאבי ת ר י א ע״י ט ם הו א ב ו ם כל גדר כיבוד אס י להכנ ר אני שהרי להאכילו ולהלבישו ו ע ט צ ם מ ע ט ר מ : מה שייך לפטוראה א נ א מצטער. ע״כ ל ו ה ת ש ו ר מ ל בו ל פ ט וב ל יציא איירי באב זקן. שיש תי

ת כיבוד אב ואם. ו צ ור בזה שהרי זהו גופא מ

ים. נ ר וכדכתבו האחרו ת הבן נראה לפטו ה לבריאו נ כ ס תהיה ס ם א

ב דכי היכי דאמרינן דהתורה דרכיה דרכי ת ח סימן פייה) כ ר א ט יושר ( ק ר ל : ם מפני י ר מ ת ת ו פ כ ות של דקל ל ת תרי ח ק ותה ל א לא צו מ ת ס ז ולכן מה שעל ידה ו ת מצו ה לעשו ר ו ה ת ו כה לב.) א״כ ק״ו דלא תצו גורטים הידיים (סי

1 למשכב.

ו ו א א נ ו ש י ש נ פ ה יין מ ת ו ו ש נ י א י ש ב מ ת ף י״ד) כ י ע ב ס ״ ע ן ת מ י ס ) ן ח ל ש לרוך הד ב ל " . ן י ת בי ו ס ו ע כ ב ר ת א ו צ ם מ י י ק ו ל מ צ ק ע ו ת ד ב ל י ו ח ם מ ו ק ל מ כ . מ קו. ה ל ו א ת ה ז י ״ ם עי ה א ש ת ע ו ו צ ם מ י י ק ב ל ו י ן ח י א ח ש כ ו מ . ע׳׳כ. ו " ה ל ו א ח ו ה

. ה ו צ מ ה ה מ ל ח י י ש ה מ ש ר ע ו ט פ ע ל מ ש ) מ ה ל ו ה ח י ה כו. ד כ ו ס ר ( ורוך לנ

ל כ ם ב . א ה מ י י ק ם י , א ה ל ח ר י ש א ה כ ש ת ע ו צ מ ר מ ו ט פ א ש מ י ם נ ר א ו ק ח ש ל :ה יה י ה ן ש ו ה כי ו צ מ ת ה ב ו די ח א י צ א י א ל מ ל ו ד ה א ו צ מ ם ה י י ם ק א ה ה מ י י r קב ו י ו ח י ל א ע ה ה י ל ו א ח ה א י ל ה בדרך ש מ י י ק ת ל פ ס ו ת נ ו ר ש פ ח א י ה ס ת א ור, ו

. ב מה שו י י

. ם ה מ ב ׳ ׳ מו ה ו ז ת ל ו י א :ה ר

ד ר י ל ( ״ י קי ל בן, ו ש ו מ ב א ל א ש ם מ , א ד אב ו ב י ת כ ו צ מ י ב ג י ׳ פל ן ל״ב, א שי דו י. ל אב ש r ה) מ

ס י ן כ ו ר ס ן ת ב ה ל י ה . ו ב א ת ה א ו ו ד צ ג י נ י ה ם ש א ת ה א ו ו צ ת) ב ם ס״ י ת ס פ א ( ״ ק ע ר : ס י ן כ ו ר ס ח ם ל י כ ס ם מ . א ב א ת ה א ו ו ם צ י י ק י א ד ״ ק ע ר ג ב ה ת כ ב ש א ת ה א ו ו ם צ ו יו ת ב י י א ח ה ל ר ו ת ה א ד ל ב א ד א ו ב י כ ב ד ו י ו ה י ל ל ע ו ח ת ו מ צ ע ב ן ד ו מ ו ד מ ע ט ום י י ק ה מ ו ו צ מ ת ה א ה ד ש ו ע ה ו ו ו צ ו מ נ י י א ר ק א מ ה כן ל ש ו ם ע מ א ״ מ ס, ו ן כי ו ר ס״ש. עי כ ו ״ , ע ו י ב א ה ל נ ת מ ת ב ו ע מ ן ה ת ו נ כ ס ו ן מ ו ר ס ת ש ל ש ו ו ת נ י א א ש ל ינה א, ם י י ק ם מ ר א ו ט פ ף ש א ה ש י א ן ר א כ ב מ ת ן צ״ג כ מ י ה ס ״ ה ח מ כ ח ל ה צ 1פר ב

. ה ו צ מ ח ה ס א י י ויב, ק

ב י ש א ח ל י מ מ ה ו נ ת מ ם ב נ ת ו ר נ מ י מ א ל כ י א ת ד ו ע י מ נ א ש . ד ת ו ח ד ם ל ו ק ש מ ם י נכן , ו ה ר ו ת ן ה ר מ ו ס א א ו ה ו ד מ צ ע ל ב ב ו ח א כ ו ה א ש כ א כן ה ל ה ש ו צ מ ח ה ם אה ר ו ת ף ל י ד ע ם ש ו ש . מ ם צ ע ר ב ו ס א פ ו כ ה ״ א ן רלו) ו מ י ס ה ( ע ה ד ר ו ף י ס ו ח י י ב ב הן מ א ע ו ה ב ש ל א ש א כן גבי מ ל . ש ה י נ ש ר בדרך ה ו ח ב ך ל י א שי כ ל ״ א ה ו ל ח יא ית ו צ ס מ י י ב ק י ש כ ח ע״ . ו ה ש ע ה ת ו מ ר ל מ א י ה מי ש נ ת מ ן ב ת י ה ל צ ו ם ר א ן ו ו מ 1 מ

יה.

ק ס ה פ י . ואפי ו ד ו י כב פ ו ל נ י א ן ו ק ר ז כ ם ו ל ע ת ה מ ת א ם ש י מ ע מ ל. פ ״ ב ו מ ח י כ ו הם י נ פ ה ל ש ו ע ר ו ש י ה ב ו ו ט ך בדרך ה ל ו ה ) ה ״ז ה הי ד מ א לה ו י ז ׳ ג ל ה א מ ״ י ס פ ״ ב םע ״ ו ש ה ב כ״ . ו ו ד ו י כב פ ה ל נ י א פ ש ״ ע ם א ו ק ה בכל מ ד י ב א ת ה ר א י ז ח ן מ י ד רת ה ו ום י ק ל ו ש ח יה ת י ב בהג ת כ כפי ש ג ו י ל ש פ ״ א ד ם ה נ מ ף ני) א י ע ג ס ׳ רס״ י מ ס "

. ה ר ו ח ד ה ו ב כ ן ל ו י א בז ו ה י ש , לפ ו ד ו י כב ה לפ נ י א ל ו י א ו ר ה י ז ח ה ם ל י ר ס -

ת ע ד ל , וי״ל ש ה ו צ מ ם ה י י ק מ ר ו ת ו י ת ב צ ו ם ר ר א ו ט פ פ ש ׳ ׳ ע א ם ש ״ ב מ ר ה ־כיתו מה ז ת ב ק ו ל ח ן מ י א . ו ה ו צ מ ת ה מ ח ם מ י י ק מ ן ש ו ה כי ר ו ת י ה ו ז ה בי ז ן ב י ם א ״ ב מר י ת ן נ ת ת ה ר ו ש ם מ י נ פ ם ל ו ש . וכי ם ת א ה ז ש ת ע ו צ ם מ י ק ר י ו ס י ש א י ת ש מרו ׳

. ה ו צ מ ת ה מ ת ה מ ש ו ע ן ש ו י כי ו ז ה בי ז ן ב י א ס ש ״ ב ם ר ת ה נ ו ו א כ ל ר. א ו ז

ה ל ב ם ח ו ר ג ל ה ו ל ו ת ת ו י ה ר ל ו ס י ה א ז ש ב י דן ש ן די ו ד י נ ה ל י א ן ר י כן א ר ו ח * ן צ׳׳ג. מ י ה ס מ כ ח ל ה צ ה ב ר ש ד ב ו ה ע ז ן ב י עי . ו ו צמ

א כ ק

ט ם>םן ל באב שציוה לבנו לגלות לו את סוג מחלתו

ף ד' מן ר׳׳מ, םעי טי

ר לבן ת ו מ ה יש לו. בראה ש ל ח ג מ ו ה ס ז ת לו אי ו ל ו לג !וציוה לבג. ה ב ו ש ת ר ב ו לחז ו ו ת י ת על ב ו ו צ ב ל א ה ל ת יש בז ל ע ו ת שהרי ת

ת וביאורים: ו ־

ת הסרטץ ל ח מ לה הבגוף ר״ל ב ת בצל החכמה (חייב סימן נ"ח) כתב: חות על דבר מ א ו להגיד לו ה וה לבנ ו ומצו ה ממנ ל ח מ ;אים העלימו ידיעת הב עוס: דלפי ת כ ב ו ת כיבוד א ו צ ם מ יב לציית לו משו י ם הבן מתו א ו ה זו ם, דצערא דגופא ל ל על צערו ומשו ו ח מ ת דאין האב יכול ל לתו יאר בשאיו לריע ד טפי ועיי שיודיעו הרי יצערהו ויגרום, ל ז למחילה. וצער הנפש חמונמצא ל ו ו ה מר לו, שהרי אין צערו מ ד לו ו ס א נמוכה ע׳׳כ א ה ז משום שרותו תל לו על דעתו בפירוש דגרע ת ת עבירה ומכ״ש בנידון הנ״ל שלא מ ה לעשו

ו. ע״כ.

ו לתה ל תג ת שנ ו א י צ מ ה א צערו מ ל ה הבן, לאב. א ש ע מ א מ א ל ו ה, הא הצער הם נפרדים לגמרי. . והרי לפנינו שני נושאי ל נו מחו ו בזיון שאי זה שייך לצער אה לו ע״י הבן, ת ל ג ת ה ה ש ל ח מ ה לה אבל צער מ שהבן עושה וגורם לזה אין מחיו עובר על ת ל ת ת מ לה א ם שייכות לבן. וכי נימא שרופא המגלה לחו ו לה שבכללם . ו ם ה סעמי מ כ מר שעדיף טפי מ ם לו ו ק לה ומזיקו. והרי יש מ ת החו ר אה שלו רוצה ב י ס ם האב מ ה ויצוה על ביתו ורכושו וכוי. וא״כ א ב ו ש ת יוד בת הצער של אי הידיעה מ ו ע א רואה שעדיף לו הצער הזה ל ו ו הרי הטב בזה. דיש בזה שני ר לומר לו. ודו״ ק הי ת ו מ אותיה. וא׳׳כ הו״ל למימר שו א ישירות ממנ א עדיף לגלות, וכן ס״ל לאב המבקש. וגם שהצער ל מ ם ש

בעקיפין וכנ״ל. ודו״ק.

ב

מן מ סי בכבוד אב הנמצא ללא הכרה

א מכיר ל . אע׳׳פ ש ו ולכבדו ר ק ב א הכרה יש ל ל א ל צ מ ב נ א ושר הת הבן. >ב א

ןורות וביאורים:

ן י פ ר ו ס ם מ א ב ו א ב ם ד ״ ב מ ר כ ה ״ ש מ ׳ ק״ג) ש מ י ע ־ ה ט ש ע א ( ל ר ע י פ :ב הגר״ן י י ן ש ד אי ו ב כ , ד ד ב ל א ב ר ו מ ה ד ש ם ע ו ש ו מ נ י י . ה ם ת ע י ד ם כפ ה מ ג ע ו ה נ 1תדל ל

. ע׳׳כ. ה ט ו ש ו ב ל י פ ב א י י ״ב ת ו בי ם ו ת ו ק ש ה ל ם ו ל י כ א ה טורף. אך ל :

ש י ג ר ו מ נ י א ה ו ר כ ר ה ס ו ת ב מ א ב ב ד ת ) כ ח ״ מ ׳ ת י ת (ת״ב ס ו ג ה נ ה ת ו ו ב ו ש ת ת שריו נ י א ף ש ם א ו ק מ ד ה ו ב כ ם ל י ר ו ד ה ו ב ש כ ק ו ה ר ו ת א מ . ד ו ד ו ב כ ו ב י נ ם ב י ב י י ם. ח ו׳ ן ה ו p רצ ם ב י י ק ח מ ו ו ד ו ב ו כ ה ו ז ד ב כ ה ל ו י ם צ ו ק מ ה ן ש ו י . כ ה מ ו א ב מ י ג מ •גיש ו

. ה מ ו א ש מ י ג ר ו מ נ י א ף ש ו א י ל ת ח ט י מ ו ב ר ק ב ם ל י נ ב ם ה י ב י י , ולכן ח ם י ר ו ד ה ב

ם י ג הר . ו ו ת ו ר מ ח א ו ל ד ב כ ב ל י י ח ע (ר׳׳מ, טי) ש ר ש ו מ י ר ב ד ה ל י א ה ר ר ו א כ ה ל נ׳ש. . במ׳ מי א נ ב ה ו ו ד ו ב כ ב ב י י ח , ו ש י ג ר א מ t ל

ן ב ה ת ש ו י ר ב ם ה ו ש א מ מ ו ש . א ב א ח ל ו ת ר ת ם נ ו ש א מ ו ד ה ו ב כ ם ה א , ה ר ו ק ת ׳1 ל. ו י ב א ד ל ו ב ת כ ש ג ר ש ה י ג ר ה ך ל ן צרי ב ה ם ש ו ש א מ מ ו ש . א ד ב כ ת א מ ל י מ מ ו ו בד : ן צריך ב ה ם ש ו ש ק מ ר ר א ש נ . ו ב א ת ל ו ת ר ת ך נ י א שי , ל ב א ת ה ו ר מ ח א ל ה ד נד ב כ י ל ו א ר ה ש א ר כ נ ׳ ע׳ . ו ד ו ת כב ש ג ר ש לו ה , י ן ל הב צ ן א כ . ו ד ו ת כב ש ג ר ש ה י רג : ם י ל ו ר ח ו ק י ר ב ש א ב מ ו ש ת ח ו ת פ ן ש ב ו ם מ נ מ . א ה ר כ י ה י בל ו צ ר מ ש א ם כ ו נ ר ק בח ו ת ר ת ו נ ה ל ש ו ע . ד ו ת ו ר מ ח א ו ל ד ב כ ב ל י י ח א ד י ה נ א ״ל דעו ם י נ מ . א ק ר ד יל. וד ו ב ת כ ש ג ר ם ה ג ה ש א ר מ נ ״ ל מ ב , א ה ר כ ר ה ס ו ח ב מ א א כן ד ל , ש י ת א א ד מ ל :

. ה ר כ י בלי ה ו צ ר מ ש א ם כ ו ג ד ב כ ן ל כו נ י ו ו כ רא ע״ . ו ה ז ש ב ש י י ג ר ה ך ל ן צרי ב ז

ג כ ק

א מן מ סי בכבוד אב שנטרפה דעתו

ף י״ב י ע מן ר״מ ס סי

ם עד ת ע ם כפי ד ה מ ג ע הו ל לנ ד ת ש ו מ מ ו א ו א ת אבי ע ינמרפה דם עליהם. ת

ם ה ר ב עו ו ביותר, ויש צורך לנ נ ת ש נ י ש ד מפנ ו מ ע אי אפשר לו לד ס ו ם יש מ י וכן א ם כראו נ ה נ ם ל י ר ח א וג ביד קשה, יצוה ל

. ם ת ב ו ם שזהו ט ה ם ל ר ס ו מ מ לזה עדיף ל ןחי

יחם, וילך נ ם י מ י י ק ר לו ל ש פ ו דברים שאי א נ מ ם מ י ש ק ב הוריו מ. ם אחר ו

: ם י ר ו א י ב ת ו ו

א נ י ע ה ב י ה ל ר מ , א ה נ י ק א ז מ א א ו ה ה ה י ה ל ו י ה ס ב א ן (לא, ב): ר שי דו י ןא ק ב . ש תך ר כו י פ ש א ד ר ב א ג נ י ע , ב ה ן ל י י ע י , נ א ר ב א ג נ י ע . ב ה ד ל ב , ע ן טי

ל ע׳׳כ. א ר ש י א ד ע ר א t ל

, ו מ ל א ו ש , א ו י ל אב ו ש ת ע ה ד פ ר ט נ י ש מ " :( ם פ״ו ה״י י ר מ ׳ מ הל ק ( ס ביים פו ט ת ש נ י ש נ פ ד מ ו מ ע ו ל ר ל ש פ י א ם א א , ו ן ה י ל ם ע ח ו ר י ד ש ם ע ה מ ג ע ו ה נ רל ל

. ע׳׳כ. ם ה י ל ו ם כרא ג י ה נ ה ם ל י ר ח ה א ו צ י ו ו ילך ל ם ו ח י נ ־, י

ה ו צ י י מ ו ל ח ל י נ י א ילך ו ו ם ה ה א נ ו כ ה נ א ר ו ו ה ן ז י א א ״ ג חייל, א י ש ב׳׳ד ה. ל ׳ ל , ע ו -

ו ן ז י ד א ״ ב א ר ב ה ת ה כ מ י ל ת ע ד א י ל ״ל: ו ז ם ז״ל. ו ״ ב מ ר ת ה ג ש ל ה ג ע י ש ב״ז הי א ד א ו ל הלך לו, א ה ו ת י נ ך ה י א ו , , ה י ש פ נ א ב ד ב ו ד ע ב י ע ס ב א ר ן ד ו י ה, כ נ כו ה נא פ ס כ י א מ ל ם ו י ע ו ג ע ן ג ב ל ה ה ע ש ל י ה ש ת נ ק ו ת ז , ו ה ס נ ר פ ם ל י ר ת ת א אי ר ע״ ש פ א , ו ה ם ב י ר ע ו ם ג י ר ת א , ו ר בה ו ע ג י ל צ א מ ל , ו ם י ר ת א כ ב ׳ ׳ א ש 1, מת ו ש ע ו ל ר ל ש פ י א ן א ב ה , ו ה ז א ב צ ו י כ ם ב ו ל י כ ם ב י ש ע מ , ו ה ת ו ט ש ר מ ו ז ח ו ת

׳ל. ה. עכ׳ ז נ

א ה ה ד מ י ל ת ע ד א י ל , ו ד י ׳ ל דברי הראב ב ע ת ) כ ן י ש ו ד י ק ף מ ״ י ר י ה פ ד י (י״ג, מ. ר ו ו ח ו מ נ י א , ו י ק לא״ ס י מ א ל ק ו ד ר ד ב ו א ז״ל ס ו י ה ל ו ח א כ ו י מ י הכ ס ב א ר א ד

ד

ה ב ו ט להנהיגם כראוי עצה ט , ומ״ש (הרמב׳׳ם) ויצוה אחרי ל ד ב ו ת :סף משנה כנה ראה נכו ל אין זו הו כתב הראב׳יד ד ק שכן עשה רב אמי, ו פ שמע לן ואין סר שהוא ת א דין זה מדעתו היתה השגתו השגה, אבל א צי . ואילו היה רבינו מו י

. עכ״ל. ם להשגתו ו ק ו מעובדא דרב אסי שכתבתי אין מ ת ו ציא א

. ל ת הראב״ד ד ע יכ צריך ביאור מה ד

ם ה אמו ש ס רואה אביו ו ת י״ב, חייל: וכן א ו י ריא״ז ה״ת א ק ס :ראה בזה, ע״פ פהם ויצא, עכ״ל. י נ ו >ותר מדי, ישתמט מלפ ת ו לי דעות רעות ומצערין א

ו יכול נ א שטרדתו בדברים שאי ל ת אמו. א ע א נטרפה ד . ל ומר במעשה דרב אסיא ש ל מ ל לארעא דישראל. אבל היכא שנטרפה מ אז , וע־׳כ שבקה ו פ ה ד ב מו

ירי.

ר ח א מ א ש ר ב ס . וע׳׳ז העיר מ יכ הבין הראב״ד, שהרמב״ם הוציא כן מדעתו. א ילך ויניח לו, למי יצוה לשמרו ס הו .שתנו ביותר עד כדי שהבן קשה לו, א. ע־׳כ ל וכל לסבו ם ומי י סכי , מי יסבול. מי י ם ת ר ל ס ו ב ס ם הבן לא יכול ל יי א

א עצמו יטפל כפי שיוכל כדרך העולם. ת שהו נ ת ו וברא נ

ר מוכשר יותר לזה אה׳׳נ שיוכל לבקשו לשמור. ת ם שייך שמישהוא א ם, א מני לא ל מי כן יסבול, פלינ הראב״ד, ומרב אס ו סב א י ם הבן ל טה א א פשו ר ב ס :ל בת ו ש ק ה ב ש ק ק ב ס שהיא ר ם אחר. ומשו ו יח ש א היה צריך להנ כח מידי ששם לר ג״כ. כפי שמשמע ח לא הביא א . וע״כ עזבה ו א היתה מבקשת ר ל ח א מ זרות. שא ה ל ת ו ט ש ר מ ו ז ח ה ת א כ ב הרדב׳׳ז ע׳יי ה ת כ מה ש לא היה צריך לאחר. ו מי, וח ולמה שילך, הרי ק פ ת ם ת ם כן יצוה לאתרי א ירי בשוטה כזה ברמב״ם שים גדולים י ס בקשי פה כי א א ודאי איירי בשוטה שאין לו תרו ל זירה וירפאה. אנראים דברי . ו ל א יכול מי יכול לסבו א ל ו ם ה א ר הראב״ד ש מ ו ופל בו. וע״ז א

ס ס׳׳ו). ״ . ועיי״ש בב״ח, ובמתרש׳׳ל יש׳׳ש (פ״ק קידושין ס ל •אב״ד ד

הג ו ביותר, שחייבינו להתנ ם השתנ לפעמי י במצב ו *נם, נראה שענין זה תלום, ת לאתרי ו ם ולעצמם, כי אז חייב לצו א יזיקו לאחרי ל פה כדי ש ס ביד תקי זת ע ם ודי. שמי שנטרפה ד ה פ״ו ממרי ת המשנ ב כ ר וא לא יעשה זאת. וכ״כ מא יצווה ל ת כן א ו ש ע ר לבן ל ו ס ם א ם בחבלי ר ש ק ו עד כדי כך שצריך ל מ ו א .־יו אף ליב. וזהו מה ם כראוי לפי ההכרח. וכ׳יכ ערוך השלחן סעי ה גתרים שינהגו בם וצריך ת ע אם איירי שנטרפה ד ם. ו י במקרי . וא״כ תלו ל ב הרמב״ם ד ת : ל הבן להשתדל ת, כי אז ע ו מ סבלנ ה א ל ה א י ם ל י ר ח א ש ש ש :לנות. ואז יש חר ח א פה צריך ש ג ביד תקי ב הראב׳׳ד ובמקרה שחייבים לנהו ת כ :והם. וכפי ש

. יפל בהם

י במקרה. ם, וא״כ להלכה תלו סקי ת הפו ע א ד ן נראה שהו

ה כ ק

ק בין ל ח ב דהאידנא ודאי אפשר ל ת ־ נשמת אברהם (יו״ד סימן ר״מ ס׳׳ק הי) כד ס ו ר או מ ת ה ויודע איך לשמור, ובין א ס ו נ א אינו מ ה של הב! שהו

וסים בדבר ויודעים איך לטפל באדם כזה שנטרפה דעתו ריל. מדים ומנ

ר ח א ם מ מ צ ת ע ס א נ ר פ ם יכולים ל נ כ ויצוה לאחרים. כלומר באופן זה שאית כו ת הכרו ו א צ ו ה ת כל ה ת משל בן ומחוייב לשלם א צאו , פשיטא דההו טות אביו כפי ו וזן א ת ו ב ויש לבן בופין א א לם וכמבואר לעיל ס״ה דכשאין ל ו

יהוא יכול.

. סם ם בדי לפרנ ה ל ן ש ל מממו ן להוריו, רשאי ליטו ם יש ממו א

ו

ב סימן מ בבן שיקיז דם לאביו

ף ג׳ י ע מן רמ״א ס סי

, וכן רה ת בו חבו ו ש ע א ל בו א י מ ו ש וציאנ א י ו ל י ב א ב ל ו ח ה קוץ תך לו אבר, חחו לא י ו ו י ם לאב א יקיז ד פא ל ו רו ם א ז ד א מקי ז הו

. אה ן לרפו ו פ שמכו ד

ם הבן א . ו ת האחר , יש להעדיף א ם נ ח ו ב נ ב ר בשכר ו ח אשר יש אה שהבן יעשה ה כגון ז ר ק מ ר ב ת ו ר הרי מ ח ו שאין א ה יותר, א ח מא פ ו א ר ו ם ה ל א ב רה. א ש חבו ש ח . וכ״ז ב ל ו ב ס ב ל א ח, ולא ימשיך הר ח ם א ל א ד ב ת הרי אין ה מו י א יצליח ו א ל מ א ש ו ש ה ש ח ה ח ו ת

ר יעשה. ח א ה ש ב ו שה או הבן. ועצה ט

ת וביאורים: רו ו

, ר מ א א נ ת . רב מ ו י ב א ם ל ז ד י ק י ו ש ה ן מ , ב ו א לה י ע ב י א ן (פד:): " י ר ד ה נ ס, ה מ ה ה ב כ מ ם ו ד ה א כ , מ ר מ א א נ נ י ר ת י ב מ י א יט). רב ד ר ק י ו ך" ( ת לרעך כמו ב ה ! ה י ד ב ק ל י ב א ש . רב ל ר ו ט ה פ א ו פ ר ם ל ד ה א כ ף מ , א ר ו ט ה פ א ו פ ר ה ל מ ה ה ב כ מ

. א ו ל י ה ס י ל ל ק ש י

ה י ה ל ו ה ל ו י ב א ה מ ל י , ד א ת ו ו ה כ י ת ל ת פ י מ ה ל י ד ב ק ל י ב א ש א ל נ י ב ר ה ד י ד בל ט ש ת ן מ נ ת ד ה . ו ק נ ת ח ג ג ו ש נ , ב ו א ת ל ג ג ר ש ח , א מי ר נ ח י א כ י ה , א ר ו ס י ת א ; ל ק ל ק ם מ ת , ה ה ל י ק ת ס ג ג ה ש א ל י ו ה ל ו י ב א ח מ ל י ש ד ו ח י , ל ץ ו ק ת ה ה א ל ב ו ס י ל

׳כ. t וכוי, ע׳

. ו י ב א ם ל ז ד י ק ה ן ל ב ר ל ת ו א מ נ נ י ר ח י ב מ י כן רב ד , ו א נ ת ב מ ת ר ע ד ל א ש צ ו ה, יא י צ ו ה ו ל ם א ז ד י ק ה ח בן ל י נ ה ר ל ו ס א ׳ל ש י ום׳ ג י א פל נ י ב ר ה ד י ד ר ב מ ו רב ו לף (יט, ׳ ׳ ה הרי נ , ה ה כ ל ן ה א מ כ . ו ע צ פ ן ה ה מ ח י א ל י צ ו ה ן ל ו ת כג ר ח ה א א ו פ ו ר י אל ק ש י מ ה ל י ר ב ה ל י ק ל י ב א ש ל א ש פ ת רב פ ע א רק ד י ב ה ק ו ס ״ף) פ י הרי פ ד מן ב ר ל ס ו א ע ש מ ש מ . ו א ת ו ו ח כ ת פ מ ה ל י ר ב ק ל ב א ש ל א ד נ י ב ר ה ד י ר ר ב כן מ יוא, וד) ׳ ו ע׳ ם (נ׳׳א ת׳׳ב ט ח ו ר ו י נ י ב ׳כ ר ״ף, וכ׳ ל כהרי ש ד ׳ ׳ ב הרא ת כן כ , ו ו י ם אב זיז ד

כ״כ הב׳׳י. . ו ו י ב א ם ל ז ד י ק ן מ ב ן ה י א ״ף ש ם הרי

א פ ו ה ר י ה ו ש ו א י ב א ם ל ז ד י ק מ ה ה״ז): ה ״ ם פ י ר מ ת מ ו כ ל ה ב ( ת ם ז״ל כ ״ ב מ ר ה הא י צ ו ה ו ל , א ה ש ע א י ה ל ל י ת ת כ ר ל ו ט א פ ו ה פ ש ׳ ׳ , אע ר ו ט ר פ ב ו א ר א ש ו ב נך לם י ר ו מ ם א י ר ב ה ד מ . ב ה ר ו ב ה ח ש ע א י מ א ש י צ ו א י ו ל מ ו א ו א י ב ר א ש ב ץ מ

ז כ ק

א והרי הן מצטעו־ין א הו ל ם מי שיעשה א ם אין ש ת אבל א ו ש ע ר ל ח ם א שה שירשהו לעשות. עכ״ל. ז וחותך כפי מ ז מקי

א נ נ ר חי א ורב דימי ב נ ת ת הרמב׳׳ם ז׳׳ל שם׳׳ל להלכה כרב מ איכא לבאר א. והמעשים ברב ומר בריה דרבינא איירי כשיש ו ם לאבי ז ד לה להקי :ר לכתחיז ר לבן להקי ת ו ר מ ח ם אין א , אבל א כנס לבית הספק שאז למה ליתן לבן ושי

•!ביו, לכתתילה.

ם אין א ת הרי׳׳ף והרמב׳׳ם ש ע ד ב׳׳ן כפי שהביאו הב״ י (סימן רמא) והבין בם וכן להוציא קוץ. עי׳יש. ז ד ו לבן להקי מותר ל

ו א יוציאנ ו ל ב לאבי ו ח , וז׳׳ל: היה קוץ ת ף גי) כתב השריע (סימן רמ׳׳ת סעיו ם לאבי א יקיז ד פא ל ם או רו ז ד א מקי ם הו ח בו חבורה, וכן א יבא לעשום א בשיש ש ׳ ד ב ב ת ר אע״פ שמכוין לרפואה. ע״כ. והרמ״א כ ב ־חתוך לו אחותך ו ו ז א מקי ת והוא מצטער הרי הו ר לעשו ח ם א ם אין ש לעשות, אבל א

י מה שירשוהו לעשות. על״ל. י

ר ם אחר. והיאך יתכן שהטו ת הרמב״ם ז״ל. והתיר כשאין ש ק א ר העתי הטוא פליגי הרי״ף ל .־ן על אביו ולא יזכירו. והנראה שהבין כהרמב״ן דיל שב הרמב״ן ־ ת כ חר וכפי ש ר שמו ח לם מודים כשאין א ו כ "ש לעומת הרמב׳׳ם ונתו ו ר י״ל שכו ת ו מ ר ש ח ם אין א א ל האי דינא ד ל א הזכיר כ ל ת השו״ע שר הבינו שגם ם הרמב׳׳ן והטו ת א א ו ז ה מנין ל ו מ ם ת ל ו יר אפילו אין אתר, א

ר מותר, וצ״ע. ת »ס אין א

ר כו׳ וכן רב מ א א נ ת ב וז״ל בדיא וכוי כמ״ש רב מ ת בביאור הגר׳׳א ס־׳ק [ה] כא פ ו ר ר ל ו ס ר דאל״כ א ח ה כיון דאיכא א ל י ח ת כ ומותר קאמר, ומש״ש רב כוי לת ו א פ ר פא ל ו לרו נ ם כד. תה״א עכ״ל. וראיתו פשוטה כפי שהתר !ות דפעמיס לבן להוציא ר נ ו להתי ם יעשה חבורה הרי כשאין אחר, על ברחנ ; שלפעמים שו מ ר ו ף בעינן להתי ו ף ס ו ו ואע״פ שיעשה תבודת. אבל עכ״פ ס מאבי

ח שגגה, והכא נמי גבי אב, ודו״ק. ה ת ו ק לרפאו ו

כתב שכן יליף ר שרי. ו ח ע גם להרי״ף והרא״ש בדליכא א ר כ ל :ו הב״ה פירש שוסף וכהשר׳ע. עיי״ש ת י י ב ה ת מאן דס׳׳ל כ י ם הטור. וא׳׳כ ל לא ג ממי ־ ירוחם. ו

ם שהביא שהכי מפרש לה סמ״ג לאוין רי״ט. . ועי״ש ש ת ו כ

ס ק כהרמ׳׳א והוסיף שאפילו א ו ס פ ב ל ת ף ו) כ ן רמ״א סעי מ י ס ) ן ח ל ש בערוך הר ואביו תפץ בו יכול לעשות. עכ׳׳ל. ת א תר מ ו ב י ו ט ם הבן עושה ב וחר א

ב ש ח . נ ב כמוהו ר שעושה בטו ח א שחשיב ליכא אחר. כיון שאין א ו ט ה ו ש ירו פש מיקרי יש אחר. ודו״ק. מ ו מ ת ו מ ר יש מישהוא העושה כ ש א רק כ ; אתר. ום ד ה או א ל ו ם ת ו א ענין אחר. שודאי שאין לכוף ש שהוסיף שאביו חפץ בו הו

ת הרצוי לו]. ר א ם לבחו ד ם, וביד כל א י פא מסו ז רו

:ח

ם ערוך השלחן דאפילו ש ב ב ת ה (סימן קמ״ג, י״א) כ נ ל ה נים ב י ר שערים המצו פ םזה אינו, שערוך ר לו לעשות. ע״כ. ו ת ו ו מ ו רוצה בבנ א שאבי ל ם אתר, א י שם מפני ת . וע׳׳כ חשיב כאין אחר, אבל ס תו ב כמו ר עושה בטו ח ב שאין א ת ׳ולחן כמה בכך ל, ו מכתו לא מחו ל על בזיונו ו ת מ ם שהרי אב ש ו ל ו כ נ רוצה, אין ברצו

. ודו״ק. לא לזה כיון ערוך השלחן הוא רוצה, ו

ל על ח מ ח חינוך (מצוה מ״ח ס״׳ק בי) שאב ש ח נ מ ח ה ם א י ר פ :ה שהזכירו בכמה סנותי היאך א תבי נראה שאינו חייב כלל ואינו עובר כלל. ל לתו ו יא מחי ו מהנ ת : ת י׳׳ג־ י״ד ובשיורי ו תי וסף סימן רמ״א או ת להלכה הרי מרן הברכי י א קו ז תי נל על ת מ ב ש א ה א ש ף סי׳ ס ו ם ס ת פ' משפטי ו ת ל א ש ם ה ש ב ב ת ת ת' כ ו יכה אקללתו לא. עכ״ל. והביא הטורי אבן ו ו ת א כ ל ה״מ כבודו. אבל ה ו ח :ודו כבודו מלה א שביק וכוי וא״א שמחי ק הנחנקין: רב ל ר ן ריש פ ׳ סנהדרי 1יה לזה ממס' כ׳׳ז וכן ת יצחק ח׳׳א סי ח נ ת מ ר ש ב א מהני. ו לה ל זני מדוע לא שביק, א״ו שמתי

. ם קי ת תינוך רתו ח נ מ ת ה ו ו שראי ב ת ׳ קי״ב כבר כ בט הלוי חיו״ד סי

ר ח א ב בהערה ל ת ת שלמה (עמ׳ קפד) כ ח נ ר מ פ ס :בה הגרש״ז אוירבך ז״ל בכתב ף ו סי ות לזה הו ר שהביא ראי ח ק שאלה א מ ע ה ב ח ש ו ת ל א ש ת ה תביא אא דלא מהני מחילה, אבל קללה מ ל ע ת אלא על בזיון ב ו באמת לא נצרכנו לראיב א ם ה א בר בליית. אך עדיין יתכן ד ל עצמו עו ל ק מ כאה פשיטא שהרי אפילו הת קוץ וזה רצונו בכה״ג אין זה תשיב מה״ת כמכה אביו א צ ו ה ה או ב צה בהקז

:׳׳ל.

א. לו א שביק לבריה למישקל ליה סי ה א״כ רב אמאי ל ו מ וא ת

ו לא יוציאנו שמא ב לאבי ו ח ם היה קוץ ת א ף כד) ש י ע ס ) י י והנה דעת הבן איש ת, ו לאמו ו א ם לא יקיז לאבי ס הבן אומן להקיז ד , וכן א שה בו חבורה וה״ה לאמום ה׳׳ז מקיז ת ומצטערי ר לעשו ח ם אין א ת להם, אבל א ר לעשו ח "א כשיש א

ת להם. עכ״ל. וכ׳׳כ בחס־׳ל. ו ש ע ושה כל מה שירשוהו ל

ו כהרמ״א. ק ס כאורה צ׳׳ע אמאי פ

ע שאפשר לפרש כן גם מ ש ר והרמב״ם ז׳׳ל ס״ל הכי, וכן הטור. א״כ מ ח א יל מן ת הרמב״ן והר׳ ע יהם אמרו דבר אחד. וכן ד 1רא"ש וא׳׳כ גם בהרי״ף שהרי שנ

ם. י נ נים וכן פירש הב״ח והרמ״א והגר״א והרבה אחרו יאר ראשו

ק בין ל ח ב ל ת ם ולא כ ת ס אור כל זאת אע׳׳פ שנטית הדעת שדעת מרן תשו״ע שר ח ת ע׳׳י א א שדעתו להתמיד. וע׳׳כ כל עוד שיש אפשרו 1 איכא אהד או לא, הום א״א ת ומאמץ בזה אבל א ו ל ד ת ש ה ם יצטרכו ל . ואפילו א קת אתר דאי שיש לי

ל בזה. ק ה דה ל ך ובמיותר שגם הבן איש תי מו אה שיש למיקל על מי לסמו

ם הבן בקי יותר, הרי ח אחר. אבל א ק י ם והשני בשכר, יש ל נ ח ם הבן ב א •אה שה ח״ו. וע״כ נחשב כליכא ל ק ל או יקרה ת שב כליכא אתר, שאין עני! שיסבו

1ר.

ט כ ק

ף ו ם ס ד א ת ה ר ו ח וכדומה לפי הרמב״ן ת תו י ב כנ א ת ה ;וא דבר שעלול לסכן אה וגם ת י ר לבנו, שהרי ממנ״פ איכא מ ח ;סכנה משמע שבזה אין הבדל בין אל במיתה. ק ל ק מ לא ל ל בחבורה ו ק ל ק מ ש ל ש ח ו איסור. וכל ה ת ו א א הו

.V

לא ינקוף ה כהבן. עדיף שיעשה אחר. ו ח מ ו א מ ר הו ח א ס ה ה א ב ו מצד עצה טכא ר אי ש א ס לצרה כ נ כ ה מה לו ל א יצליח. ו \ל הבן לכל ימי חייו »בו ידיו ל

תה של חורה. והי יזכינו לכוין לאמי

סימן מג בכיבוד הכאה וקללה של אב רשע

ף ד׳ מן רמ׳׳א, סעי סי

ם הכה א . ו ו לקלל ו ו ת ו כ ה ר לו ל ו ס יוצא ליהרג א ביו רשע גמור ויב ונהרג עליהם. ה חי ב ו ש ם עשו ת א !לל פטור. ו

ם ר א ו ט ם. ולהרמ״א פ ה פעמי מ ר כ ב ו ע ל . אפי 1ב רשע חייב לכבדו. א י ס ה ר פ ם עבר עבירה ב לו על מ״ע. א כר אפי

£ורות וביאורים:

אמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפילו נגמר דינם ו״ע, (רמ״א די): ״היו אביו ום פטור. ל ל ם או ק ת ו ם הכה א א לקללם ו ם ו ת ו כ ה ר לו ל ו ס זריגה ויוצאים ליהרג א

הם אע׳יפ שיוצאים ליהרג. עכ״ל. בה ה״ז חייב ונהרג עלי ;ם עשו תשו

ן(פ״ה, ו או קללו פטור. ובסנהדרי ת ו ם הכה א א ר מהו הגדר של רשע ש ו ק ח ;2ו לכתב רש״י ז״ל, וזה שעובר א ״ בעושה מעשה עמך״ ו ר הו ו ם של הפס ע ס ה

:ירה שחייב מיתה לאו עושה מעשה עמך הוא. עכ״ל.

לת הגמ׳ אמאי קרי כאן ונשיא א . שו ת כ׳׳ב, בי, גבי ממזר שחייב על מכתו במו י ימך לא תאור, בעושה מעשה עמך, ופירש רש״י ז״ל בעושה מעשה עמך. והאיה ממזר. עליל. נ מ א על הערוה והוליד מ א שהרי ב :יו לאו עושה מעשה עמך הו

ה או כרת. ת י • מ ה ת שיש ב רו זינן שרש״י ז״ל הזכיר תייבי עבירות תמו

ה ליה אינו עושה ל בבא מציעא (כרב, א'} לענין פרה של רבית אמרינן ג׳׳כ דהו : ח ריבית, וא״כ אפשר לפי זה, דבאיזו עבירה שעבר במזיד, ק • ל נשה עמך, אה ברח ת חינוך מצו ח נ מ ה ת עשה, הוה ליה אינו עושה מעשה עמך. ו ו צ ו מ ״לם עבר עבירה בשוגג , אבל אח״כ בס״ק ט״ו כתב, לדון א ה ל ח ת ת בצ״ע. ב א ית זר א דממז ה ה הש״ם א ש ק מ ת (כב, ב) ד במו 1 הוי עושה מעשה עמך והוכית מיבה, א אינו עושה מעשה עמך, ותירץ בשעשה תשו ו ה ת אבי ל ל ק ת ו א כ יב על הא על כרתך דאף שוגג אינו עושה מעשה עמך, ל רי יכול היה לתרץ דהיה שוגג, אם נודע לו תה זאת, כיון דהיה שוגכ בודאי הוי ליה עושה מעשה עמך, אך אה הוי ליה בזה עצמו ב ו ש א עשה ת ם ל בה, א״כ א :ווגג, כיון דגם שוגג צריך תשוה י המשנ ם ק ו א ה ל ר ב בה, ואין זה ס נו עושה מעשה עמך כיון דאינו עושה תשו

הו בשעשה תשובה. קמו ווגג ולא נודע לו כלל. על כן או

א ל ק

בה הוי ליה אינו עושה מעשה עמך כיון ו דבשוגג ולא עשה תשו נ ה שכתבת רו ת עשה, א׳׳כ נראה דבכל העבי ו צ ק מ ה דהיא ר ב ו ש ת ת עשה ד ו צ על מ

׳ל ת עשה הוי ליה אין עושה מעשה עמך. עכ׳ ו צ עבר רק על מ

ר בשעשה ש א ם מעלה בתירוץ שהיה בשוגג מ ו ת ראיה זאת, דאין ש ו ת ד לא בה מאשר בשוגג. וע׳׳כ ל א דהיה במזיד ועשה תשו ז, והיותר שכיח הו

. בה חייב לכבדו ת שבעשה תשו מ א ת ה ש א ד ת בשוגג. וגם שרצה ל

בה לחושבו כאינו לא עשה תשו ר דבשביל שעשה עבירה בשוגג ו ב ת ס לא מ. ולהרמ״א לפוטרו מכיבוד. רא׳יכ ל מכתו וב ע ו מחי ת ו ר א לפטו מעשה עמך, ו

:קת חיי לכל בריה.

ר בפי מ א א ד ה , וז״ל: "כשעשה תשובה. ו ת דף כ־יב, ב׳ כתב במו ׳ י ס ו ת הלקללו תו ו ו ו להכ ן דף פה: ושם) לבל אין הבן נעשה שלית לאבי ין(סנהדרית דמתייב ת כ ש ת מ ו ק ל ם כשעשה תשובה. וא׳׳ת בשלמא מ ת ומסית כוי הו אפילו אתר, בה אין רשאי לקלל ו מי שעשה תשו א לקלל ל שעשה תשובה, איב בו נדוי אע׳׳פ ם לבטלה או עשה דבר שנתחי ם שמי ס הזכיר ש א ומר ד

. עכ״ל. לא מיפטר׳ בה חייב ו ; תשו

בה הוי ליה אין עושה ם לבטלה ולא עשה תשו ם שמי ם על הזכרת ש שנא הדין בכל העבירות שבתורה. ע׳׳כ. ת תינוך א״כ הו ת נ מ עמך, וכתב ה

א בדבר ט . כיון שבזה גופא ת ר לקללו ת ו מ ם ש נה ש ל׳ שאינה ראיה. שהבו, גם ם ו ק מ ס על כבוד ה א ה ה על כן, כיון שהוא ל ב ו ש ת לא תזר ב לקללה. וא לכבדו בעבין ל ס על כבודו בענין זה. ואין ראיה מכאן שיהא רשאי ש חו * י

בה מאי בעי גביה. למ״ד רבית ׳ ב״מ (סייד א־) דיה אי עשה תשו ס 1 כזאת בתווצאה בדיינין פריך שפיר דהיה לו להתזיר, ואפילו למאן דאמר איבה ; ים ה ם לעז ובושת, וכיון דלא חשש גם בניו אין ל ו ש יר מ ה לו להחז : מ״מ הו

לכבודו. עכ״ל.

ובו ת הריבית שחי וצאה בדייבין, שאב שלא החזיר א נימא שלמ׳׳ד שאינה יוב לכבדו, ב עושה מעשה עמך. ואין חי א חשו י לעז ובושת בלבד, כבר ל

:ה.

ש ו ח א תשש ללעז ובושת. גם לבניו אין ל :ה שרק בענין זה גופו שהוא לר תייבים לכבדו. ופשוט. ח ו. אבל בענין א

ל ו לכבדו אב ק בזה אין לבנ , ר ם לבטלה שדינו לקללו י מ ם ש ה״ה בהזכיר ש ישב לרשע לענין שאר מילי. ודו״ק.

לב

מנם במשנה למלך (הלי גזילה ואבירה פי״א הי״ט) מבואר להדיא דאפילו ביטל יע מקרי רשע.

ב דלא מקרי רשע להפטר ת ר צידה לדרך (מאמר א' כלל ב׳ סט"0 כ פ ס ל ב : א ה כבר ל ת בפרהסיא. כלומר מזיד ופרהסיא. ה ו ו צ מ בר על ה כבודו אא״כ עו

א יכבדוהו. ם עבר על עשה, כבר ל א ת חיי לכל אב, ש ק ב א ש כיח. שאל׳׳כ ל

ת עו א דעובר בקבי ק ו ב דאולי במ״ע ד ת ת ה׳ כ ו :שרית שבט הלוי חייב סי' קי״ב א ליה, אז מקרי רשע דהוא בנדר מומר. והוא אינו מוכרח. לפי הנ״ל.

בר עבירה קא בעו ב דדו ת ם לדוד (סי' ל״ג דף צ״ב ע״א דיה ודע} כ ת כ :שו״ת מ׳ ל׳׳ד ס״ב לענין רשע ר מכבודו וכמבואר בחו״מ סי ת פטו ו ק ל חייבין עליה מ

ל עדות. ע״כ. ו ס !

אר (הל׳ נזלה ם פליגי על זה. דבמשנה למלך מבו י ק ס ו פ ה אינו נראה, כיון שרוב הת חינוך (מצוה מי״ת ת נ מ 1בידה פי״א הי״ט) דאפילו ביטל מ״ע מקרי רשע. ולפי תבה כבר בה שעבר על מ״ע של התשו לא חזר בתשו ת ט״ו) אפילו עבר בשוגג ו ות ת נ ת האלך לך שלמה סי׳ ר״נ) גבי ה ר ש טור מכיבודו. וכ״כ הגר׳ש קלוגר (

ית נקרא רשע. ם לא מנ א פילין ש

א בעובר ל ' ר׳מ) כ׳ דלא מקרי אינו עושה מעשה עמך א ד סי ר י :ספר עצי לבונה (כח שםגי במ״ע. מו יסודי תורה. אבל בעבירה דרבנן הוי עושה מעשה עמך. ו

ר מלכבדו אא״כ שנה ו ס :פנ״י (ריק צ״ב} מבואר דלא נקרא רשע לעני! שיהיה פף טייל). י ע ס ) ן ח ל ש ת (והביאו בפ״ת ם״ק טו) וכיכ בערוך ה ח ם א ע פ א ב ל ולתו ו אויד סבי יכן א במז ם עושה בפרהסי ת חיי, ואולי א ק ב א ש א שאל״כ ל ר ב ס :ן נראה ממרא. ובמיוחד א דאורייתא לתו ק י פ א ס ל ל א ק ה ם בזה אין ל נ מ א ם עושה תדיר. וא ל ד ש ע אפילו אביו רשע תייב לכבדו. וע׳׳כ בכל הני יש לכבדו כל עו ר ש למוץ התה של . ואולי בעינן תדיר. והי יזכינו לכוין לאמי ם אתת ע פ יותר מ א ו זא בפרהסי

ורה.

ו א דאבי א דשריע רמ״א ד' ה ה ת נקרא רשע מ ח ם א ע ^מנם יש להוכיח שאפילו פ. ויש ם אתת ע ם פטור. ומשמע אפילו פ כ אם ה ת ו ח ם א ע חויב בהריגה גם על פתר ו ה נחוץ י ל י ח ת כ א לכבדם ל ר מעונש אבל ל ת דזהו לפטו לדתו מר ו ם לו ו ק

עמים כדי להיפטר. וצ״ע.

ג ל ק

ד מן מ סי מילה דחויה ביום ה וביום ו

סימן רס׳׳ב סימן רם״ו

י ל ת חו מ ח ה מ ל י ת מ ת הברי ו א ח ד ק ש ו נ או״ח סימן שלא: תים ראשון. ו י מ ב ו כי א ת ו / אין מלין א ם ו ו י ו ב ם ה׳ א ו ו בי ל למו

ם וי. ו ו בי ם ה׳ א ו ל בי ת חולי אין למו מ ח ה מ י ה הדחו

/ הרי מלין ום ה ו י ום ד׳ א ת של י ו ש מ ש ק בין ה פ ת ס מ ח ו מ ח דו ם ד׳ א ו י ו ב ת ל י ה מ ל ה , ו ה קיסרי ו ת י נ לד ב ו ק שנ ו נ י ת ם הי. ו ו י בסרי ביו״ט וע׳׳כ ת קי ו ת י נ לד ב ו ל נ ו מ ם וא׳׳א ל י ב ו ם ימים ט ה ה׳ ום ו י ו ב ם ה׳ א ו י ל ב ו מ ר וחייבים ל ת ו מ ו׳, הרי מ ו י ו ל ם ה׳ א ו t לי

ה. י לה דחו ״פ שהיא מי

ת וביאורים:

בת הרשב׳׳ץ ת׳׳א (סימן כא) וז׳׳ל: גרסינן בפ״ק דשבת (יס.) אין םפליניןה ת מצו ע ד ם השבת, בדיא לדברי הרשות, אבל ל ד ו ם ק מי ת מג׳ י ו ח ה פמר איבו צריך. ת ואינו שובת, דברי רבי, רשב״ג או ו ב ש סק עמו ע״מ ל פו ין, ול ם ביטו ר זה, שהרי״ף והרמב״ם פי׳ דה״ט משו סו ם אי ע ט לם ב ת העו ו אבול ת ש י ב א יעשה ת מ ם נזרה ש ם כ' דהיינו משו !ובת וכוי, ותכמי הצרפתיה ה מ ש ה דומה לשט, וכ׳׳ב רבינו האי וכוי. ולב׳ הפי׳ ק נ י ן, שההולך בספת וכוי. ב ש ם ה ד ו ת מג׳ ימים ק ו ת פ ת ב ה אפילו לדבר הרשו נ להפליג בספינה. ובין במה ו של דבר, בין בדבר ההפלגה בספי מ ע ־ דברי הרז״ה, שפירש טם השבת", דה״ט ד ו ם ק מי ת מג׳ י ו ח פ ל עיירות של עכו״ם ב : ״אין צרין ע ם יו שך ה הן, הילכך תו נ כ ת ס ו מ ו ק ל שבת, שהרי מ שאי אפשר שלא יבאו לידי תלותא בניטין ם השבת קמי שבתא מקרי, כדאי ד ו ם ק מי ם דגי י ו ש ר מ ו ס ם את נפש, ו ק מד בפני פ ת מפני שאין דבר העו ב ש ת ה ת א ו ח ד ה ל נ ת מ ונראה כר ס ו ת לבתר שבתא מקרי ומותר. ומכאן אני א ב ש ם ה ד ו ׳ ימים ק ותר מנ י ; ו ל עלי ל ת ת ויצטרכו ל ב ש ת הגר בחמישי בשבת, כדי שלא יבא נ׳ למילה ב את ב ש ל ב ת ום השלישי ש ת המילה בי ח (פו.) מבין שמרחיצין א ב ש כדאיתא בא פ ר ת נ ה ו ל ח ק ש ו נ א הדין לתי הו ם כואבים. ו ת ו י ה ם השלישי ב ו ויהי ביו בזמנו, עכת״ד, ל , כיון שלא יכלו למו ו עד למחר ן ל י נ n בשבת, שממתי

ת (סימן רסב ורס״ו). ע״ש. ק הבי ד ב ; להלכה בב״י ב

ן (שבת קלז.) קטן נימול א דתנ ה ה על הרשב״ץ מ ש ק השייך (סי׳ס רסו) הלא יותר, בולד בבין ת ו ו ח ד עשר ולשנים עשר לא פ ח א ה לעשרה, ל ע ש ת ו? לת נימול לי״ב, והרי לפמ״ש ב ש ל ר״ה שלפני ה ם ש י ב ו ם ט י מ ל בשני י ח *ות ו

לד

ת המילה ן שמרתיצין א פ הרמב״ן ותרשב״א, דהא דתנ ש ״ה (פ״ב מה׳ שבת) בם, וכ׳׳כ הרמב״ם בפ״י, וכן פירש׳׳׳ ום השני שמהללי שלישי שחל בשבת, כ׳׳ש ביק נימול לט״ו, היכא דתלו ב׳ -״ט של ו נ ת לה תי ח כ ש :שבת פו.}. ולדברי הרשב״ץ מם ראשון. ו נדחה עד י , ו לו בחמישי ר למו אסו 'ה ביום ג' ודי. דהו״ל י״ב בחמישי, וום חמישי. ע״כ. (ויש מגיהים נימול לי׳יד, ״ו דאפילו מילה שלא בזמנה מלין בית, שבוע לפני דיה, שהלה המילה ום שני בבין השמשו :!שכתת לה כשנולד ביא ג׳ ימים לפני ם הי. ואז א״א למולו, שהו ו נדתה לי ם ר׳׳ה, ו ו א י יום ג׳ שהוום ראשון. וא״כ , לד׳ הרמב״ן והשב״א הנ״ל, ונדחה לי שבת, וביום ו׳ א״א למולו

לא ״יום ט״ו״.) וי ״יום י״ד׳ ו

נתרפא שאין קא בחלה ו ת למשה (דף מ' ע׳יב) שכ', דלק״מ, דדו ר א פ נה הגאון ת זר שעודנו א שהיה סבו ל ם א ד ו ק לו מ ה יכול למו , ואפשר שהי צבה ידועה לרפואתוק עוד, משא״כ תחז י תר שיתרפא ו ו ן י ׳ולה, ואפשר שכבר נתרפא, לכך יש להמתים הי, ו א בזמנה בי ל חלה מילה ש יום טוב, ו ם שבת ו ד ו ת או ק נולד בבין השמשות בהכי. ודאי דנימול ו ע לא שייכא ט ם ו ד ו ק לו מ א היה ראוי למו יון שבודאי לא נמי זמניה הוא, ומה גם שאפשר שלא יבא לידי חילול שבת כלל, ת ש ה חמישי, דון(דקי״א ע״ג) ן לצי ׳ ראשו ם בס וק שחלה ונתרפא. ע׳יכ. ג נ ט הרשב״ץ תי ק להכי נא ם שמיני, ואיהו ל ו ו י לה ותל עלי ק חו ו נ פן שהיה התי יירץ כיו׳׳ב, דדוקא באום ו ת המילה לי ת מילה בזמנה, יש לדתו ו צ ו מ פקעה ממנ ום הי. שנ תרפא בי נ וזי. וא הגיע ל עדיין כאילו ל ד ת וי״ט ה ב ש ך ל ת וסמו לד בבין השמשו ו וי, משא׳יכ בנב ד י כ ום שמיני. ו . דהו״ל לדידיה כי ם ה' מלין אותו ו מנו למול, לפיכך כשהגיע יד(פר׳ א בסי ראש דו ׳ ד ה איזהו קטן. ע״כ. וכ״כ מרן ההי ה ב.) די ג י ג ח ) ׳ ס ו ת וילקו ה

ב ע״א.) ע׳׳ש. ;קץ דל׳

א י״ט, ו ום חמישי ה י ום חמישי ו לה בי ם המי ו ל י ם ח א לפי תירוצים אלו יצא ש. וא״כ יצא ט ר י ה ב ל ם ח ת המילה א ח קיסרי שדחינן א ו ת תה ע״י נ זלידה היק בין פ לד ס ו א דמי לנ ל לה. א ם וי. שנראה שלא דמי לחו ו לו בי ונצטרך למוי לא הגיע זמנו ת כ א ב כ א מדין ודאי ותשי ו ל שהרי ה ״ נ ק ה ו ל ׳שמשות לפי החין לציון, ת למשה הראשו ר א פ ת ק של ה לו לו ביום וי. ודו׳׳ק. לפי התי יצטרך למו

ההיד׳א.

ת סימן י״ב ם צבי התדשו כ ם בזה. והוא של שו״ת ה 1מנם איכא תירוצים אתריא נקט, או של שו״ת עדות ביעקב (סי׳ ט) ת ק י ס פ לתא ד ן מי יתי כתב לתרץ דמתנ וא ל א מילי דאורייתא, אבל דינו של הרשב״ץ אינו א ל י א א קתנ ן ל תי י ותירץ שמתנם ו ת דתינן ולא מלין בי ו ש מ ש ק בין ה פ ס ודרבנן. ולפי דבריהם יצא שאפילו נולד ב, נדחה ט ד י א מלין ב ח קיסרי, שאז ל יתו ת נ מ ח ם בדחיה מ ם וי. וא״כ נ ו לא בי ••׳ ו

. ק ד ד ם ו׳ ו ו לא ימולו בי ם ראשון ו ו י

ת למשה ר א פ ת קטו להלכה כתירוץ ה א דין דרבנן, נ ומנם להלכה בנידון דידן שהוה של ת י מ א ם ו: והי יזכינו לכוין ל ו י לו ב א, וע״כ יש למו הראשון לציון והחיד׳

נורה.

ה ל ק

ה מן מ סי במילה שלא בזמנה ביום ה׳ וביום ו׳מן רס״ב ׳ס רם״ו שר׳ע סי סימן רס״ו, ש׳׳ך בס׳

ל רגע ורגע לה, כ ת המי דותה א ו ו מנ ו בז ת בנ ל א ו מ נ שאב שאיל זה ל כ ב ל. א ה יש להזדרז ולמו י ה דחו ל י גובר בעשה. ו>ל׳כ גם מת מ ח ל מ ו מ ל ע מ נ מ ם נ ל א ב , א ם שלו י מ ע ת ט מ ת ל מ * אינו מ

ו עובר. נ :ה שוב אי

ם אין א ג ו ה נ מ י ב ו ום ר, העיקר תל בי ם ה׳ ו ו י ה ב י לה דהו מים ו׳. ו בי ם ה׳ ו ו ל בי ו מ א ל ל ם ש ו ק יש מ

ת וביאורים:

ת מילה של ת התשב״ץ (בחשו׳ ח״א םי' כא) לדחו ע דם. והנה ד כסימן הקות שלא יבא ג׳ למילה בשבת, ום ראשון. כ ם ו־ לי ו ום ה׳ או בי שהבריא בי

ל עליו שבת. ל ח כו ל

ו הט״ז (סימן רם״ב, ג), והברכ׳׳י והמהרש״ם (ח״ה םי׳ ז), הבן איש חי ק זא ס״ק לא) ועוד. עיין ל ם (סימן ש י ' כח), כף החי ם חייב יריד סי רב פעלימר (חייה יו״ד סימן כג), ובספר נשמח אברהם (יוליד סימן קםב). יביע או

ת ותירוצן. ו ל הלכה זאת. ולהלן הקושי ות ע ת וקושי ץעירו כמה הערו

ם המג״א (סי׳ שלא ס״ק ט): דבזמן הזה שאין רותצין נ ע ה: ט נ יא הראשו ליכא למיחש לזה (כלומר לסכנה), דלא שכיח כלל שיתלל עליו שבת וכוי,

1ין להתרשל בדבר מצוה. ע׳׳כ.

ה נ י ת (יט.) שאין מפליגין בספ ב ש ה:הבה הרי״ף והרמב״ס ס״ל דהא דגרםינן בא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מפליגין, ׳ ם השבת, בד ד ו ם ק מי מג׳ יו של הרשב׳׳ץ מ ע ל עונג שבת. והט״ז הבין דזהו ס ם ביטו ר זה משו סו :ם לאי. ר ב ת ס מ ם ש ע א ט ם הו פ ג א אחרינא), ועל׳ ס ע ט א מ ח שהו כ ו שברשל׳ץ מם ו ל ואין לגרום צער בי ימו ם הג׳ יש צער לנ ו ם ה׳ לפי שבי ו י ו ב ת ו אין מלין אה נ י ג בספ ם המנהג שנהגו להפלי ם זה, משו ע ט ;. ע״כ, והרשב״ץ לא פירש מם הרז׳׳ה. ע ס ת וכוי, וע׳־כ הוצרך ל ב ש ם ה ד ו ת מזי ימים ק ו ת פ ת ב לדבר הרשודק ם הרי׳׳ף והרמב״ם, צו ע ט ת נפש. עיי״ש אבל עליפ ל ו ק א יהא פ מ ם ש ע ט מם זה. ודו״ק. ע ט ת המילה. וא״כ אתי שפיר מ ת א ו ח ד ם צער יהא ענין ל שמשו

לו

וק, שהרי נ א יצטער התי ל ם זה ש ע ט א מ ו למימר, שלדעת בדק הבית הו :ל כרתנת משלשה ימים ו ח ה פ נ י פ ס ק (או׳׳ת סימן רמ״ת, ב׳) דהא דאין מפליגין ב ס ע פ ר שם צער ה ים יש ל נ ם עונג שבת, שכל ג' ימים הראשו ם משו ע ט ודם השבת, הת נפש. ם פקו ע ט ק מ א ר ם. ע״כ. וא״כ אילו םי׳ל שהו חי :לבול, ודוקא בימים המלו, אלא על ת טעמו א ס״ל להלכה א ם הרשב״ץ בבדק הבית, הרי ל "כ אמאי הביא או א נשתנ ק, ובזה ל ו נ ם הזה, ושייך ג״כ על צער התי ע ט ה ־חך למימר שס׳׳ל נ׳׳כ כ

זמן הזה כלום, ודו״ק.

ם המג״א דמ״מ כיון ע ת ס ו ת ד ב ל ת ב סק״ב) כ ס וסף יו״ד (סי־ ר א בברכי י ד׳ :גרן התים ע ט ל שבת וכוי. ע״כ. ו ל ח א יבוא ל מ א בסכנה, חיישינן ש הו ת ו ב ש ם ג' ב ו ל י ח

ק הוא. חו

ם נצטרך א ום ה׳ ו ל בי ת הרי בחוץ לארץ שכיתי גויים וא״כ נמו ו ש ק ה ה יש ל נ זק פ ת ס מ ח מ אתי שפיר ש ר מדרבנן, ו סו ק אי א ר ו א יחלל שבת, ואז ה ימין גוי שהו

רבנן אין לחוש.

ח על חולה שיש בו ב ף י״ב, כשמחללין ש ח סימן שכ׳׳ח סעי ר ע א ר ש "ל ע״פ הא ע׳׳י ישראל גדולים ובני ל ם א נשי ם ו י נ ט ק א לעשות ע׳׳י א״י ו ל בנה משתדלין ש

ה ע׳׳י ישראל. א יהני גוי כיון שהמצו עת, עכ׳׳ל. וא״כ ל

ר כלל עושין ע׳׳י א׳׳י, וכן א איחו ל ת ע״י א״י ב אם אפשר לעשו ב ו ת ם הרמ״א כ נ מת ע׳׳י א ויש לעשו ו ן ה הג ותיקי ק וס״ל דלאו מנ ל ו ם ח ־הגין, עכ׳׳ל. והט״ז ש

*וראל.

ם ברי ם ה׳ וביום ו', סו ו ל בי ע לא למו ר ש ה . הנוהגים כ ד לשיטתו ת •!תי שפיר כל אם וי, שא״א ע׳׳י נכרי ו לא בי ם ה׳ ו ו א בי א מלין ל ל ע״י ישראל. וע׳׳כ ל ל ח יצריך ל

. ייבים לחלל ע״י ישראל. וכן ס״ל להס׳׳ז והוא לשיסתו ז

ם ם הנרש׳׳ז אוירבך ש ש ק ב ס פ והגים כהרמ״א וכמנהג בני אשכנז, וכפי ש נ זח נפש. ו ק פ ם כן להיעזר בנכרי ל ר ג ת ו ל ביום ה׳ וביום וי, מ ת אברהם, למו מ ש נת להתיר, שהרי אפשר ע״י נכרי. ואתי שפיר כ״א פ ס ו ת נ ב י ם ס ה ^״כ יש ל

. שיטתו

ם ד ו ה ג׳ ימים ק נ א דאין מפליגין בספי ר הרשב״ץ ה ו ק א השביה: הרי מ י ש ו קר לדבר מצות, והכא במי נתיר לדבר מצוה. ובמיותר שיש ת ו ם מ שבת, והרי ש

ת המילה כל רגע ורגע. :יסור בדחי

לו נו שובת", וחזינן שאפי ת ואי ו ב ש ת ל נ ל מ ו ע מ פוסק ע א "ו ת י ם א דתיה: הרי שר. תר זה, ע״כ אסו ת. והכא שלא שייך הי ת לשבו נ ו על מ מ ק ע ס ו ה פ דבר מצו

. ק ר ד

א ל ל שבת, א ו ב יבא לחל ל הרו ום ראשון ע ם יפליג בי ו דשאני גבי הפלגה שאף א זך ג׳ ימים לפני השבת, לם והגבילו גזרחם בתו ם צורך העו ו ש ולא גזרו ע״ז מ

ז ל ק

ן י ת מ ם י א ה ש ל י מ ל ב ב . א ה ו צ ר מ ב ד ם ל ו ג ר י ת , ה ר בדבר י ת ה ש ל פ י ״ ב ע שי ת א א ל ת ד ב ש ר ה ת א ה ל ן ל נ י ק ב , ש ר ו ס י ך א ר ם ס ו י ש ן בל ק ו ת ל מ כ ת ה ב ש ה

. ר י פ י ש ת א . ו ר פ ו ס ס ת י ת ש ו ד י ר ת פ ס ״ב ב ו כי א ו י ב׳ ץ הרי ר י ר כלל. כן ת סו י

ל א מ ל ר ו ב ע ם ש ד א ב ש ת ) כ ה ל י מ א ד י ה (ס־׳פ ר נ ש מ ׳ ה י ם בפ ״ ב מ ר י ה ר ז ה, ד י מ ו ת ל ו מ ת ל ר כ ו מ ה ו ו ו צ א מ ו ל ה ב , א ה ו צ מ ו ה ז ר מ ס פ א נ , ל י נ י ם שמ ו י ו בל ו ם י ש כ , ו ה נ מ ע ז י ג ה ע ש ״ ל מ ר ע ב ו ה ע י ה ל י ר ה ע י ה י ו ו ת ו ל א ו מ א י ל !ן שם א " ; ה ה״ב) ל י ׳ מ ל ה ם (פ״א מ ׳ ׳ ברמב ה ו ו צ ה מ ש ע י ה ו ר י ב ע ו זו ה נ מ י ר מ ו ס דב י י א ח ו ל ח ד ג י ש , כ ו ח ו ו א ל א מ ם ל א , ו ל ברחו ע ו ב ת ו ן א י ל ו ב׳׳ד מ ל ו מ ע ל נ מ . ל ב , א ה ש ת ע ו צ ל מ ט ב ז מ ע ה״ ״ ל א ו מ א י ל ל ו ד ג י ש ם מ ו י ם ו ו כל י , ו ו מ צ m עם ו ש י מ כ ו : ״ ב ת ת כ ו ג ש ה ד ב ׳ ׳ ב א ד ה . ו ׳ ד י ז מ ל ב ר א ע ו ה ת ו ו מ י ד ש ת ע ר יייב ככ כ״ ר כרת". ו ו ס י א ד ב מ ו ם ע ו ל י א כ ל , א ם י מ ש ן ה ו מ ת ו ן א י ר ט ו ק פ פ r ס

. י ק ו פ א ה ל י ת יד. ד ו כ מ

ק פ ם ס ו ש ם מ י ח ו ך ד א י ה . ו ה ש ע ע ב ל רג ב כ א ר ה ב ו ת ע א ה ז י ח י ע״י ד ר ה ה ש ןב כל א ר ה ב ו ע ה) ש ׳ י ס סק מ ן ר מ י ס א ( ״ ג ן מ י עי . ו ב א ר ל ו ס י א ם ל י מ ר ו ג :וילת ו

. ה נ מ ז א ב ל :לילה ש

, י נ ש ה . ו ע ר פ מ ר ל ו ס י א ר ה ו ק ע ל י ו מ י ר ש ח א א ל מ , ש ן ו ש א ר . ה י פ י אנ ר ת ה ב זי ר , ה ת ב ל ש ו ל י י ת ד י א ל ו ב א י מ ר ש ו ס י א ם ה ו ש ו מ ה ל ז א מ ל ה ש ב י ס ה ר וי ר ה , ש ה ו צ ן מ א ן כ י א א ל י מ מ . ו ה ז א ב ו ס ה ו נ א ה ש ש ע ל ה ר ע ב ו ו ע נ י ה א ז r כ

׳ק. ׳ . ודו ה ש ע ל ה ר ע ו ב ע א י ר ל ו ס א :

כ ל א״ ו מ א ל ל ב ש ת ׳ כ ם ה ו י ק ב ר ם וי, ו ו י ל ב ו מ ר ל י ת ץ ה ״ ב ש ר י ה ר ו ה יענ ; . ם ה׳ ו ם י ר ג ו ס א ת ש

ם כל י ש ר פ ם מ י ר ת ל א ב פש. א ח נ ו ק י פ ו י ה ש י ל ש ם ה ו י ק ב ר ל ש ״ א ס ו אכן הר ע א צ ו ה ם ש ע ט א מ ל ל א ד ה כ י מ ע ט א מ ן ל נ א ד ש ו ״ל ע י . ו ש פ ח נ ו ק י פ ו ם ה יי כך ר ה , ש ם צער ו ש ר מ מ י מ כ ל ׳ . וע׳ ק ו נ י ת ר ל ע א צ ו ם ה י מ ׳ י ג ל ה כ כ ״ א ן. וו נ מ ז ׳ י ה . ו ן ד ן די ו ד י נ ה ל ״ ה , ו ה נ י פ ס ן ב י ג י ל פ ף ב׳ גבי מ י ע ח ס ״ מ ן ר מ י ע ס ר ש ו

. ה ר ו ל ת ה ש ת י מ א 1 :

לח

סימן מ ו מתי בחולה ממתינים ז׳ ימים משנתרפא

ף ב׳ י ע מן רם״ב ס סי

י שבכל הגוף. ל ה בחו ל ו א ח ו ם ה א ו עד שיבריא. ו ת ו ־ולה אין מלין או , א ר בטו קו נ ו שהוצרך לאי , א ת) רו ם במקו י ט ר ם גבוה (ועיין פ ו גון תא ו ם ה א א ז׳ ימים. ו פ ר ת ה ר ש ח א ן ל י ת מ ה ם וכדומה, יש ל ת ד פ ל חו נים חלש, א ב עי א , כגון כ ו ד מאיברי ח א א ב ו ה ו ו י ל א א מ פ ר ת ה !ולי שה, הרי ר מאלי ו ב ע כלה ל ל י ב רה א ו ה, או ע׳׳י מנ ה מאלי ר ב ע ת ש ב ה

ו מיד. ח ו לו א מו א י פ ר ת ה ר ש ח א

ת וביאורים: ו ר ו ק

, ע״כ. ו כל ז׳ לחברותו ן ל י ה מתנ מ ו ח ת צ ל . - שבת (קלז, א): "אמר שמואל, חלי ויצא מגופו. ע״כ. ו התו ו חמה, נשלף ממנ ת צ ל ש רש״י ז׳׳ל, ח ר ״

תפת ביני וביני, אי וקא ו נ ה עיניה לי ת (עא, ב׳) רב פפא אמר, כגון דכאיב לי במו י : נוקא ואיתפח, בין עשיה לאכילה, ואין ״כ. ופירש רש׳׳י ד׳ל, דבאיב ליה עיניה לי

ו תמה. ע׳׳כ. ת צ ל ת א למי ש ל יתנין שבעה ימימ א

ק תתז ל שי ו עד שיבריא ר׳ ת ו ן א לה אין מוהלי ה המאירי פירש ודייל: קטן חו נ זת וכיוצא בו נותנין ח ד . ופירשו בגמרא, שבחולי של כל הגוף כגון ק ת החולי ש ל ו תו ו כאב בעינו א , אבל אחז ר שיתרפא מן החולי ת ת א ע ת ל ע ו שבעה שלמים מת ב ש ) ו ר מ א א עד שיבריא בלבד, ועל הדרך ש ל ן לו א י נ ר מאיבריו אין ממתי ת את ו מ ב י ) ל ר ע ק ה ר פ , וכן ב ו דמיו כמו שהתבאר א נבלע ב ל ו ש ת ו א תן ב לד, ב) בר׳ נ

ן שעל הרי״ף ב בל׳ ת נוקא וכוי, ע״כ. וכן כ ה כאיב עיניה לי א דהו ו ה ה א, ב) ב :"ה, א' מדפי הרי״ף).

תפת דהא הזי :הריטב״א (יבמות ע׳׳א, בי) איתא: ״ובשעת אכילה דכיון דאיא יהבי ליה זמן להבראה כלל דהכא בכיבא א ל מ ל ע ם כיבא דעינא ב ו ש מ מהל ד מיה דשורייקי דעינא בליבא מ ו ח ת צ ל ח ר מ א תמי ב גדול ה א כ , באלו ב ן ל דהו עסוקיל עד שיבריא ו מ ו ל ת ו ל דהו משהין א ם צער וחולי כ :לוי וכוי, ושמעינן מינה דמשוא מצטער בין ק שהו ו נ ב הגאון ז׳׳ל דכל תי ת , וכן כ ה נ א יבא לידי סכ ל ת כדי ש ה יקי ו עד שיבריא. עכ״ל. וכ׳׳כ הנמו ת ו ר אין מוהלין א ח ס דבר א ו ש :חמת חולי בין מ

•סף(בד, א.).

ט ל ק

תו עד שיבריא, ה אין מלין או ל ו ;רמב״ם (פ״א מהלי מילה הט״ז). וז׳׳ל: תא . ברי ת ואח״כ מלין אוהו ע ת ל ע ו שבעת ימים מ לי ת שיבריא מתו ע לו מת שיפתחו עיניו ע ם כאבו לו עיניו ב , וכיוצא בחולי זה, אבל א ו חמה ת נ

ו מיד וכן כל כיוצא בזה. ע״ב. ת ו מלין א

א ירוק ביותר אין ל לה הי״ז) כתב: קטן שנמצא בשמיני ש ״מ (פ״א מהל׳ מים היה ם הבריאים. וכן א י נ ט ק ו כמראה ה ם ויתזרו מראי ו ד 1ותו עד שיפול בו דמו ויתזרו מראיו בלע ב ו עד שי ת ו ו אין מלין א ת ו ותר כמי שצבעו א בי

ם אלו הרבה. ע״כ. ם מפני שזה חולי הוא. וצריך להזהר בדברי י נ ט ק ה

לת הקטן ת המהרי״ק (שורש קמ״ו) בעניו מי ף א סי וסף (סימן רס׳׳ב) הו יה, ד סכנ א היה בו עו ל ו והזיע עד ש ו חלי ל מעלי ק ו ה ולבסוף ה נ כ חולי של סה נ כ א של ס ה אך ל נ ס ת ק ח ד ת לו ק ו ר להי לסוף שנים או שלשה ימים חזנה ם מזיעה הראשו א ו ה ת א ר ב ו לו שבעת ימי ה ם מאימתי ימנ ת ק ל ת נ הזיע, וא מן ל ת מהזיעה הראשונה, א ו זשניה. נראה לענ״ד דבר פשוט שאין למנא אפילו ל ה מכל וכל, א מ ת נה לא שלפתו ה ם הראשו ע פ ס ב א מבעיא א ל ז. ות ח ד ק ם כיון שחזרה לו ה ו ק ל מ כ נה מ ר הזיעה הראשו ח ת א ת ד ם ק ו ה לו שלי לתא שעדיין לא הבריא מהחו ף שנים או שלשה ימים איגלאי מי לסוו השנית מכל וכל ת א ר ב ה ר שבעה ימים ל ת לד עד א ת יד בו ון ואין לשלו

ת וחולכים בו להחמיר. עכ׳׳ל. ק נפשו פ :עה ס

ם י נ ממתי ו עד שיבריא ו ת ו לה אין מלין א ק כהנ״ל: חו ס , בי) פ (רס״ב מן x סיה דברים מ . ב ת ואז מלין אותו ע ת ל ע ו שבעה ימים מ א מחלי פ ר ת נ :ת שד ח א ה ב ל ם ח א חולי שבכל הגוף, אבל א ה וכיוצא בו שהו מ ו ח ת צ ל ח ם שם לו עד שיבריא י נ ט וכיוצא בזה, ממתי ע ו עיניו כאב מ ייו כגון שכאבו לו עיניו כאב גדול הוי כתולי שבכל ו מיד. (אבל כאבו ל ת ו י שיבריא מלין א

עכ׳׳ל.

ם: סקי ם והפו י נ ת הגמ׳ הראשו נ ק ס מ ' ם שבעה. י נ ב גדול ממתי א ו עיניו כ ו ל ב א ה או כ מ ו ת ת צ ל וף כגון ת t כל הנ

ט מלין מיד כשנתרפא. ע ב מ א ו כ ד מאיברי זתרפא מלין מיד. ו אדום, כשנ ץ א

ר ת א ל ו ש ת א ר ב ה ם מ י נ י ת מ ט מ ע ה מ ל ב ח ש שאח״כ הבריא ואח׳׳כ שו מ 'ה מ השני שבעה ואח׳׳כ מלין.

ו , א ה מסיני ש מ יתא הלכה ל רי א מדאו ת הו ע ת ל ע ת ז' ימים מ נ ת מ ם ה נה אה. כבר ם זמן בזה אשר ודאי ליכא סכנ י מ כ ה וע״כ קבעו ח נ כ ש ס ש ח׳ א סי ׳ (ח׳ י נ ם. ודעת שו׳׳ת בנין ציון שהוא הלכה למשה מסי י נ ו בזה האחרו קא ת ד) שהו ו ב א ס רעת הנרש׳׳ז אוירבך זצ׳׳ל (נשמת אברהם יוריד סימן רת ב ש ולדת בנוגע ל ם וזי בי קו כמו שאמרו ג׳ ימי ה הרחי נ כ ש ס ש ם ח ו ש מ .ן ו

;כפורים. ע״כ.

י כ

וק נ ק בתי פ ס י כשכתב גבי ה ר ה א דרבנן. ט :ראה להוכית םהמהרי׳׳ק הב״ל שהור ח א ר די ל ח א א ל ו א ל ט שאין למו ע ה מ ל ה והבריא ושוב ה נ ל סכ יחלה חולי שר, ו להחמי ת והולכין ב פשו ק נ פ : שהשבעה ס ל ד , ו והבריא לגמרי, הוסיף טעםק דאורייתא פ ק הלכה למשה מסיני, הר׳ל למימר הוי ס פ כ״ל. ואילו הוי סם י ר י ת טו ליכא, שהרי איירי שהרופאים מ ת בזה בפשו ק נפשו פ להחמיר, שהרי סק פ ן עלה מדין ס נ ת ע׳׳ב אתי ק נפשו פ ת ס מ ת ר ורבנן קבעו כן מ ת א מולו. אלא מק פ ם ס ט שמתמירים משו ו ש ה למשה מסיני, פ כ ל ה פשות. אבל אילו הוי מ

. ודריק. ום שמיני שמלין למחרת א י ס הו ק א פ אורייתא לחומרא. כמו ס

ן ז' אלא ן זי. וסוגים שאין להמתי ת שיש להמתי ו ל ח .־ והנה להלן סוגי מלה כל א חו ס הו ן א פקי שנתרפא מלין מיד. וההגדרה העיקדיח היא: כאשר מסוא צריך ו ס ה א ן זי, ו ל הרי אין צריך להמתי פו א טי ל א לבד ל פ ר ת ם מ ופו או לא, א

ייפול לרפואתו צריך ז' בדרך כלל.

ו מיד אחרי ת ו א הבריא מעצמו מלין א ל ל א ק לטיפו קו ו ז נ ם ־ כאשר אי ר ד ס ו . חו אדום שלא נבלע דמו א נפל בו דמו א ל והבריא. וכמו סימן רס״ג א' בקטן שק קו ר ואינו ז ת א ת ז' ימים, מ נ ת מ ה ו כשהבריא ואין צריך ל ת ו .אבריו, שמלין אל זצ״ל והגרש״ז א שאו ב ו הר״נ בן ציון א ק ס לה ממש. וכן פ ל ולא חשיב חו טיפו

ד קס׳׳ה). ת אברהם עמו מ ש נ ווירבך זצ״ל (הובאו ב

ם הוצרכו לזה סימן שללא ן ז׳ ימים. שהרי א ס שצריך להמתי ו ש ר - פ בטו קו נ .. איה (יו״ד ש ו האגרות מ ב ת ל הגוף. וכן כ ות, וזהו סימן לחולי כ ה היה קשה לו לחי

ז״ב סימן קכא), וכנ׳׳ל כיון שהוצרכו לטיפול.

לה ורה והיה יבול להבריא לבד, גראה שלא חשיב כחו ם מנ יסו ש ת - והכנ ב ה .. צת באופן שלא נראה צהוב. וכ״כ ב ה צ :ל הגוף ונימול מיד כשהבריא כלומר שירד הא ל ת ל ו א פ ר ת ה ר ויכול ל ח א מ ד קסו<, ו ת אברהם עמו מ ש נ וגדיי נויבירט (הובא בת אברהם (כרך מ ש נ ן זי. וכ״כ ב ם הגיע ל־ 18 בילורובין נהגו להמתי ם א נ מ .ייפול. את ר ח מ ד ל ו בילורובין וירד מי ם הגיע ל- 3 א ד קיח). עיי״ש. ולכאורה, נראה ש י עמויקת, כי א מדו נה ל ת פיזיולוגית, או שהבדיקה הראשו ב ה צ ה , שהוא סימן ש - 0ו ין זי. ואפילו ירד ע׳׳י מנורה. ועיי״ש לו מיד כשהבריא ואין צורך להמתי ט למו n יד ח א ה ס- 20. ואע׳׳פ ש ט מ לה כשהוא ל מו שלא חשיב תו :והרבה רופאים הסכים חשיב ליה כחולה בכל גופו, הרי בנידון כזה נדמה שיש למולו מיד. ;המומחיט א ט ל א . וכאשר הגיע ל־ 18 ויורד ל :שחזינן שתיכף ירד כל כך באופן משמעותי

״כ יש לעיין כזה.

ת כמה ע ד ת ומעלה, ל ו ל ע ם שלושים ושבע וחצי מ ו ק שיש לו ת ו נ ם - תי ו . ח ין עד שיבריא ם (הגרש״ז אוריבך זצ״ל והגרב״ז א״ש זצ״ל) צריך להמתי םקי ו ׳

ת מזה. ו ח !גמרי. ואפילו פ

. אלא ס ו א "תום״, אצל תינוק, זה אפילו כל שהוא חשיב ח ם הו א נראה פשוט שק זה, כי אז נחשב כבריא ויש ו נ א טבעי אצל תי ם זה הו ו ח ען ש פא טו ;ולעתים הרובה חמה, שבאופן טבעי ר נוזלים או סבי ס ו א בגלל ח ם ב ו ח ם ה ימולו בזמנו. וכן א

א מ ק

ז ״ ש ר ג ב ה ת , כ ם י מ ע י ו ב ן ש י ת מ ח ר ל ש ק ב ה ו ת א ק ש ר ה ח א ד ל י ו מ ל ו מ , ל ד י א מ יע ו ב ן ש י ת מ ה ך ל י ר צ ה ש ל ו ת ו כ נ ה ת ל ע מ ת ו ו ל ע ה מ נ ו מ ש ם ו י ש ל ש ק מ ר :ך ש

. ם י מ ע י ו ב ן ש י ת מ ה ך ל א צרי ה ל ז ת מ ו ת פ . ו

, י צ ת ע ו ב ש ם ו י ש ל ה ע״י ש ל ו ת ב כ י ש ם ת ך א ש פ ה נ מ מ ה. ו ר ז פ ס ו מ ן ל י נ מת ב י ה ס א מ פ ו ל ר ו א ש ך ל י ה שי ז ב ה ש א ר נ . ו ם י מ ה י ע ב ן ש י ת מ ו י י ל א מ , א ם ו חת ר ב ו ע ת ש י ת ו ע מ ש א מ ת ל י ד ד ה צ ב י ו ס , א ש מ י מ ל ו ת ח מ ח ה מ י ם ה ו ח ם ה 1. א

י גדול. ל ו ח ע מ ב ו א נ ו י ה צ ח ע ו ב ש ם ו י ש ל ם ש י ת ע ל ק. ו ודלי

ה ל ע מ ם ל ו ת ל מ ב ו ס ם ב י ל ל ע כ ו ב ק ן ל י א ב ש ת ה בי) כ ר ע ג ה כ (פרק ל ׳ בשש׳ם ד א ט ב ע ו ם מ ו ת ו ש ע צ א מ ב ר ד א , ו ו פ ו ג ה ל ר ק ל מ כ ן ב ו ד ש ל י ו ו ל צ ל א יק ״ ב ס ס ן ר מ י ה השייך ס נ ה . ו ה א י ר ה ה ל ח מ ו ב מ , כ ס ״ ב י ה ש ל ח מ ן ל מ י א ס ו ם ה י ! ב ת ת אי) כ ו א א ״ ף י י ע ב ס ק ל ר פ כ ( ״ ש ש ב . ו ת ב ן ש י נ ע ת ל י ר ן ב י נ י לע ל ו ה ח מם ק ג ו נ י ת ב ק די) ד ׳ ׳ ט ס ן כ מ י ס א ( ׳ ל ז ח ם ה ש ש ב ״ י י ע ה ו נ כ ו ס ש ב ה י ו ב ם ג ו ת. וע״י פו ו ה לג ר ק ל מ כ ה ב ב ר י ה ו ל ת ה ש א ר פ נ ״ כ ע . ו א ו ה ה נ כ ל ס ל כ א ב ו ה ש ל כ. ד י ו מ ל ו מ ל ל ו כ כ י י ד , ב ל ו פ א ט ל ל ו ו י ל א ם מ ו ח ר ה ב ו ם ע א ה ש א ר א נ פ ו m רם ו ת ם ה א א ו ה ה ן ז י נ ע ה ד א ר נ ה . ו ם י מ ן ז׳ י י ת מ ה ש ל י ה ש א ר ל נ ו פ י א ע״י ט ו הו ל י פ ל א ו פ י ך ט ס צרי א . ו ד י ל מ ו מ ל ל ו ק ה ש ל ו 38 י ד 37.5 א ל ע ו פ י א ט ל ד ל ב לא ו ה ו ש ל י פ א , ו ו י ל א ר מ ב ו ע ו ש ל י פ ע ל־ 38 א י ג ם ה א ן זי. ו י ת מ ה ך ל ט צרי ע מו ה ז א ו ו ו ה פ ו ל נ כ ם ב ו פ ת ״ כ ע , ש ם י מ ׳ י ן ז י ת מ ה ש ל , ג׳י׳כ י ם י ל ז ו ר נ ס ו ת ח

. ׳ מ ג ל ה ה ש מ ו ח ז

. ה ש ר א מ פ ו ר ר ה ש א ל כ ו מ י ה ש א ר ר - נ ו ט ב ו ק י א א ל ל , ו ל ק ש ר מ ס ח ק ה ו נ יא ל , ו א ו ש ה ל א ח מ ק ש פ ח ס מ ח א רק מ ו , ה ה ש ר א ה ן ל ם לכ ד ו א ק פ ו ר ה פ ש

. ד י ו מ ל ו מ כ י ע״ , ו ה ל ח t מ

. ב ן רס״ מ י ה ס ל י ת מ ו כ ל ה , ב ת ו ל ח ר מ א ש ם ב ה ר ב ת א מ ש נ ד ב ו יין ע

זי

מן מז סי סכנת אבר לגבי דחיית מילה

סימן רם״ב, ב

ש ואי ל ה יהא ח נ ו מ ם ש ד ו ס ק ב ג הו ב ס ישימו א , ו מה לד ברגל עקור ב ת א נ כ ס . כיון ש ו בגבס ח י נ ה , הרי יש ל ו ו בזמנ ל £שר יהא למו

ת עשה דמילה. ו צ ה מ ש ע אל ת ה בשב ו ה

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ן

ו ל ו מ ם י א , ו ו י ת ו מ צ ת ע ו א ר ש י ס י ב ו ג מ י ש י י ש ׳ ׳ ע ר ט מ ו א א פ ו ר , ו ה מ ו ק ל ע ,1ד ברג

ו ל כ ו א י ם ל ד ו ס ק ב ג ת ה ו א מ י ש ם י ל א ב , א ס ב ג ל ה י ע ו א י ל ת ו ו מ צ ע ו ה ש ק ת ם י דה ל י מ ה ו ש , א ה נ מ ז ה ב ל י ה מ ת ו ל ד ג ר ן ה ו ק י ם ת א : ה ה ל א ש ה . ו י נ י מ ש ם ה ו י ולו ב ׳

. ל ן הרג ו ק י ה ת ז

. ה ז מ ב ״ ו מ ת ו ו י א ן ר ל זש י ל א ש מ ל י ש א י ל י ש א , מ ש י ל ד ש ה ע ו צ מ , ב א נ ו י רב ה מ א א ר י ר ר׳ ז מ ק ט. א ׳ - ב׳ב ת כ . ו י ה וכו י ת י י ב ל ב לכו י ת י , ל א ת ו צ א מ ת ל ה ת י י ל מ ר ת י י א ה א ת ע א מ ל ו א ז, ה י ת י י ב ל ו ב לכ י ה א י ת ו צ א מ ת ל ה ת י י ל מ ר ת י ו מ ל י ר א מ א ד מ א ז) ו ״ יא"ש (ב״ק פה ו צ א מ י ו ה ל י פ א ת ו ח ה א ו צ ל מ י ב ש ן רב ב ו ז ה ב ז ב ב ל י י ו ח ם מ ד ן א ו א ,זעינן של רבן א ע מ ז ו ב ג י ש ) ח ל (מא: ו ז ג ב ה ל ו ק ל ר פ א ב ד ו מ ל ת לב, ו לו ג ו ו ר ת ן א ת כגו ר כם י מ כ ו ת נ ק י ם ת ג , ו ד ת ג א ו ר ת א ז ב ו ף ז ל ן א ת נ ה ש ל מ א ר ש א י י ש ה נ י ה ל ש א י לף ו ת ס ׳ ׳ או ף ( ס ו ת י י ן ב י י ע . ו ל ת נ.), עכ״ ו ב ו ת כ ש ( מ ו ח ר מ ת ו ז י ב ז ב ל י ז א ב ז ב מ זב ת ד כ ׳ ׳ ב א ר ה . ו ת ד ב ו ה ע ו צ מ ם ל י מ ו ד נ ת א י י ל א מ ה א ש ק א ה ״ ב ש ר ה , ש ( ״ו ן תרנ מז ב ז ב ל י ז א ב ז ב מ ו ה ר מ א ו ש מ כ , ו ר ו ב צ ל ה ו ע מ צ ל ע פי י י ו נ ו די ע א לי ו ב א י ל י ש

. ו נ ו מ ל מ ו כ ל י פ ה א ש ע א ת ת ל ו צ מ ל ב ב ה א ש ת ע ו צ מ . וכ׳׳ז ב ש מ ו ח נר מ

ו). ׳ ׳ ן תרנ מ י ס ) א ״ מ ר ק ה ס י פ

ף י ד ם ע ו ל מ ע א ב ה א י ל , הרי ש ה ש ת ע ו צ ל מ ר ע ו ב ע ר ל ת ו ן מ ו מ ם מ ש ם ל ה א י ז יי נ ב ת א י ר ש ת ב י כ ו כן ה . ו ם ו ל מ ע א ב ה א י ל , כדי ש ה ל י מ ה ה ת ד כ י ״ א , ו ן ו מ מ י מ

. • (יור׳׳ד שכ״א)

א . ה ע ש צ״ י ל ש ר מ ת ו א י י ל א ד ו ב ה ו ש ת ע ו צ ל מ י ב ש ז ב ב ז ב ל י א ן ש י ד ם ה צ נם ע וו רק ש ל י י ש נ ר ע מ ו ל ם כ י ע ל ה ס ש מ א ת ל א א כ י ל א ד כ י ל ה ן (כס, ב׳} כ י ש ו ד יל א כ ו י ה ר ה , ש ן ן הב ו י ד פ ל מ ל כ ר ב ו ט א פ ה ה ו מ ת . ו ו מ צ ת ע ה א ד פ ם י י ע ל שה ס : ו ן ל י א ו ש ל י פ ה א ה ב ו ו צ מ ה לרגל, ש י ל ת ע ו צ ם לגבי מ כן ש . ו תר ו ן לו י י א ו ש י זה י ו ד ׳ ׳ ן תרנ מ י ה ס כ ל ר ה ו א י ב ה ה ש ק . כן ה ה ז ו ל ה א ז ו רק ל ש ל י , ש ם י ר ת ם א י זו י ס כ ר נ ו ש י ל ע ל כ ב ה ש ש מ ת ו ה ה ז רי ש י ם אי ש , ש מ ״ ק ל ״ל ש נ . ו ת ר ב ו ה ע ו צ ו מ ל י

ג מ ק

ו ע ב ם ר ש י ב י הב״ א לפ מ י נ , ו ן ת י ב ל י י ם ח י ו ס ם מ ו כ ד ס א ע ר ה מ ו ל , כ תן : ליה ש מ ח ה , ו א י צ ו ה ב ל י י ו ח י ס כ ר נ ו ש י ע ק חי, ש ׳ ׳ ו ס ״ נ ר ן ת מ י ב ס ״ מ ו ה ק י ת ע ה ו וא ר ל ו ש י ע ה ל מ ב ו א ש ל ו י מ צ ע ר ל מ ו ל , כ תר ו ו י ה ל י א ה ל ב ו י י א ח ו ה ר ש ו ש י ע

. א ו ט ה ו ש פ ותר. ו

ה ש מ ח ה ו מ ל ן ש ו י ד פ ת ה ת א ו ב ג א ל ״ ו ה ן ב י ש ו ד י ק ם ב א ש ת י י א ר ה , ש ו נ י ו זה אע ש ם ת ה ם ש י ר ח ם א י ס כ ו נ ש ל ם י ם א י ד ב ע ו ש מ גבו מ ך י א י ה , ו ם י ד ב ע ום רק ם כי א י ד ב ע ו ש א מ ו ל י ס כ י נ ר ת ה א ז א ה ׳ ׳ ו ה י ה פ ל . וי״ל ש ו ש ו כ ר ת מ ו י. ק ו ח א ד ו ה . ו ן ן הב ו י ד פ ם ל י ד ב ע ו ש ם מ ם כי ה ה ו מ ב ג י א ש ״ ו כ ה ע״ ידית, ון י ד ה מ פ ש ״ ע , א ן ת י ף ש י ד ה ע מ ה ל ל א ש ה ן ו ת י ה ל צ ו ר י ש מ י ד ר י א ר ש ת ו *ה י

ב. י י חו

. ה ע ו ב ה ק ס נ ר ו פ ש ל ל י ב ם א י ע ל ה ס ש מ ו רק ח ש ל י י ד ר י י א ץ ד ר י ה ת כ ל ר ה ^ום ג , ו ו ת ו ו א ר י ש ע א י ו ל ל י ם א י ע ל ש ס מ ת ד, כיון ש ורי א י ל ה ו ל ע א י ן ל ת י ר שב י י א ת ה י ם ש ו ל ו כ ן ל י ם א א ה ש ו מ א ת ו ה . ו ה ע ו ב ו ק ת ס נ ר י פ ר ה י ש נ א ע הל ל ע ו פ י ו ו ת ס נ ר ק פ ס פ י ת ך ו ר ט צ ו י ה א ל ת א י מ ש ש ש ש ח פ הרי י ׳ ם עכ׳ ז

. א נ י ד ע ל ״ צ . ו ת ו

ך נ ו ה ׳ מ ת ה ד א ב ז״ל: כ , ו ה א פ א ב ״ י פ מ ל ש ו ר י ת ה ה א כ ל ר ה ו א י ב ם ה ק ש י וב ל ו ל ה ו כ ו ה ס ש ו ע י ו כו ה ו מ ו ר ש ת י ר פ מ ה ו א י פ ה ו ח כ ט ש ק ש ל י ר פ ך מ נ נ ח שם א ן ו ל ו כ ב ב י י ר ח ת ו ש לך י ם י ם וכוי א י י נ ע ת ה ל א י כ א מ ת ו י צ י צ ן ו י ל י פ ת י ון ו ש לך ה י ם בין ש א ב ו ד א ו ב ל כ צ א א א ב ו ה ש ל כ ב , א ן ה ת מ ח א ב ב י י ה ח ת \ך אה ז ן מ י א ה ש א ר נ . ו ם י ח ת פ ל ה ב ע ב ס ה מ ת ו א ל י פ א ך ו מ ם א א א ו ״ ד א ב ;ואין לך כר ו ש י ע ר מ ת ו ו י , א ם י ס כ ש נ י ל ל ש ר ש ו ע י ש ה ר מ ת ו א י ו ש לך" ה י ר ״ ד ג ן ש ו י 1. כי ק פ ו ר ש ל ם י א . ו ת י צ י ל צ ה ש ר י ח ה מ י מ ר ה א ש ר ב ס ה ט כך מ ו ש ה פ ן ז כ א ם. ו

״ק. דו . ו ׳ ן לך י א ב ״ ש ח ה נ ז , ו א ו ר ה מו י ג נ , ע ה ז מ

ל א ע ל , ו ה כ ו ס ת ה ו ש ע ל י " ר י י א . ש ה כ ל ר ה ו א י ב ץ ה ר ת ם ל ב ש ת כ י ש א כפ מ י נ ר. ה עי״ש) ו צ מ י ה

ם מ י י ק י ל ד ם כ י ח ת פ ל ה ל ע ו א ש ך ל י ר צ ת ש ו ס ו ה ודי כ כ ו נ ר ח נ ם מ ה ש ש ק z הן רס׳׳ג), מ י ת ס ״ ו א ם ( י ח ת פ ל ה ל ע א ו ת ש ב ר ש נ כן ל , ו ן נ ת דרב ו ו צ ק מ ם ר ה ו ! . ג נ ת עו ב ש ת ל א ר ק ר ו מ א נ ו ש מ , כ ן נ ע מדרב ״ ק מ א ר ו ת ה ב ג ש נ ו ע , ו ת ב ג ש נ ו עי ר ב ד ת מ ו צ מ , ו ן י ל י תפ ר ו פ ו ן ש ו ר כג ו ט ה פ ר ו ל ת ה ש ש ת ע ו צ מ ן ש כ ת ך י א י : ה

. ה ש ק . כן ה ב י ן חי נ ב ר ד מ ־ ו

ל ר ע ז ח ל ו מ ר ט ו י פ ש ו ק ק ב ר , ו ו י ס כ נ ל מ ו ט י ו ל ב י י ח ה ל כ ל ר ה ו א י ב ה ה ט ו נ נן ש. ם חי .

ם י ת א מ ת מ צ ת ק ו ח ו פ ש ל י י ש מ ם ל ר ג ת ו ם מ י ח ת פ ל ה ר ע ז ח י ל , דחר מ ״ ק ל דא ת י י א כ ה . ו ם י ח ח פ ל ה ר ע ז ח ו ל ר ל ת ו מ י ו נ ב ע ש ח ז נ ו ם ז י ת א ו מ ן ל י א ל ש ב דל ו ט ה י ז הרי ז ו ו ר' ז ן ל י א ה ו ב ר ת ה י י ב כל ת ו י ו ב ש ל מ י ן רנ״ג א מ י ד ס ׳ ל ו ע י ״, רי י ז אי ״ כ ע ׳ ״ש. וא׳ י עי כו ב ו ה ז ף ו ס ל כ ם ש ו ה ל י פ א ו ו ת י י ב ר כל ו כ מ צריך ל

V

ה נ י ח ב ט ב ע מ א כ ו ו הרי ה י ס כ נ י מ ר י ש ק ע ל א ח י ר ה ש ה ע ו צ מ ם ה א ט ש ו ש י פ ית ו ו צ מ ק ב ר ר מ א נ ר ו ח א מ . ו ב ט י ק ה ״ ו ד . ו ם י ח ת פ ל ה ר ע ז ת ר מ מ א ז נ כ ע״ ״ א •*ת, ו

״ק. דו . ו ה ז ו ל ה ו ת י ר ט ת ה י ם ב ו ל ש א ו ס י י נ מ ו ס ר ם פ ו ש מ ה ש ״ א ל ו י״ל ב

ל א ב ו ש א ב ת י י ר ו א ר ד ו ס י ר א ו ב ע ל שרי ל ו ד י ג א נ ג ב ף ל׳ ד ת ד ו ע ו ב ש ׳ ב ס ו ת הו ע ל ד ו ם נ ת א ס נ כ ת ה י ב ע״כ ב ד. ו ק י ׳ ׳ ״ג ס ן י מ י ח ס ר ב א ״ מ ו ה ק י ת ע ה , ו ה ש : ה ט י ש פ ת ה ס נ כ ת ה י ם ב י ב ר א ב ו ה ן ש ו י , דכ ו ט ש ו פ א ל ל ן ש י ל י ק ה מ ל ו ס ו פ ת י ל ו

״ש. י י אי גדול. ע נ א ג

ר ת א ה ל ש ע ל ת א ב ו ש ר ב ת ו כ מ ״ א , ו ה ר ו א כ ל ל ו ד ר ג ת ו אי י נ א ג ו ם ה ו ל מ ע ם כן בה. ל ז ל ג ה ב ל י מ נ ה

ת י ב ת ב י ל ל ט י ש א נ ג ה ר מ ת ו ל י ו ד ן ג ו ר ס א ח ו פ ה ״ כ י ע א נ נ ד ה צ א מ מ י א נ ל ו ש ל י פת ״ ו ש ק ב ס פ ו ש מ כ ה ו כ ל ה ה ל א ר . כן נ ה ל י מ ת ה ו ח ד ש ל ה י ש ע ל ת א ב ו ש ב ת ו ס נ

״ל. ר הנ ז :ני נ

ש י ל ש ר מ ת ו א י י צ ו ה ב ל י ו ת א מ י ל ה א ש ק ת ז ה ו ס א נ ו י א נ י ב בד א ו ת י ק ל ת ב - ות ו ל ע ל ו ו ג ת ב ת א ו ד פ ל ס) ב לי ן ( י ש ו ד י ק ׳ ב נ ם ה נ ר פ ך נ ת אי ר ב ו ה ע ו צ ל מ :ילו עב א ו ת י ק ל ת ש ת ד י ח . ו ן לו י א ן ד ו ל כי ת לרג ו ל ע ב ל י י ו ח ן מ א אי ל ה ם ו ד ו ה ק ז י גל אי פ כ ר מ ת ו ר י ב ד ד ה ע ן ב ת י ב ל י ו ח ן מ י א א ש ו ע ה ״ ד מ ע ו ב נ ו מ ל מ ן כ ת י ב ל י ו ת :ין מו נ ו מ ן כל מ ת י ב ל י י ת ח מ א ר ב ב ד ה ה ו ש ה ש ל מ ב ע א ״ מ ם ה י י ק ל ל כ ו י ו כדי ש י

״ל. ל הנ כ ע מ ״ צ , ו ה ו מ א ת ו ה ה. ו ד ז

ב ת ב כ ״ ע ן ק מ י ח ס ר ה א ש ת מ ו ר ג א ב ״ש. ו י ב עי ״ כ ן ת מ י א ס ״ ם ח י ר פ ת א ו ב ב •ין רר ת ו ו י ת ל ת מ ל ב ק ל ק ת א י ל ם ש י ל ו ח ת ה י ב א מ צ א י ל ם ש י ר מ ו ם א י א פ ו ר ה ה ו ל ו • חם ה ג ש ל ע ן צורך, כי ע י א ב ש ת כ . ו פר ת שו ע י ק ע ת מ ש י ה ש י ר ו ל א י צ ו ה ם ל י כ י ר צ׳ י ש ע מ ו ח ת מ ו ח פ ם ב י ג ל ו א , ו ו ר ט ו פ ס ל ג ו ב א ש ח ש נ מ ו ח ר מ ת ו ן י ו מ ס מ נ ו י את י ת ר ש ת ו י ן ו ו מ ש מ מ ו ח ף מ ם א ד א ה ף ל י ד ע כ כ״ש ש א״ , ו ז ״ ק א ס ״ ג מ ו ב ״ נ ר יי׳ חי כ ה , ע״כ. ו ר ו פט ר ו פ ו ש ע ד ״ מ ס מ ו נ א ב ל ש ח ב , ש ו נ ו מ ף כל מ א א פ ר ח ה א ל י צ

. ה כ ל ה ה ל *

קמה

ה מן מ סי צהבת וברית

רם״ג, א׳

ן עד שיבריא ומלין מיד, וא״צ ת רגילה, ממתיבי ב ה מ צ ק ע ו זתין ז׳ מעל׳׳ע.

ן ז׳ מעל׳׳ע. , יש להמתי ף דמו י ל ח ה הוצרכו ל ת ו ב ה ם צ ק ע ו נ ! תי

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר

ת ע ו מ ם ל י נ י ת מ מ ! , א י ר ב י ד ש ו ע ת ו ן א י ל ן מ י ה א ל ו ח ׳ד (רסב, ב): " ׳ ג יור׳ם י ר ו מ ם א ת ב ה ר מ . ב ו ת ו ן א י ל ז מ א ת ו ע ת ל ע ם מ י מ ה י ע ב ו ש י ל ח א מ פ ר, ו י ר ב י א ד מ ח א ה ב ל ם ח ל א ב ף, א ו ל הג כ ב י ש ל ו א ח ו ה ו ש א ב צ ו י כ ה ו מ ו ח ת צ ' ד ח א ל א ו י ר ב י ד ש ו ע ם ל י נ י ת מ , מ ה ז א ב צ ו י כ ט ו ע ב מ א ו כ י נ י ו ע ו ל ב א כ ש

. עכ״ל. ד י ו מ ת ו ן א י ל א מ י ״

ן י א , ו ו מ ו ד ל ב פ א נ ל ן ש מ י ק ס רו א י ו ה ן ש ט ק ע (רס״ג, א): " ״ ו ש , ב סא י ידך גא צ מ ם נ כן א . ו ם י נ ט ק ר ה א ה ש א ר מ ו כ ה א ר ר מ ו ז ח י ו ו מ ו ד ל ב ו פ י ד ש ו ע ה ו אד ו ע ת ו ן א י ן מל י א , ו ר לבשר ו ן ע א בי ל ו א י ר ב י א ו ב מ ע ד ל ב א נ ל ן ש מ י t סר א ה ש א ר מ ו כ ה א ר ר מ ו ז ת ו י , א ו מ ו ד ע ב ל ב ם י א א ע ה מ ש מ . ע״כ. ו ו ו דמ לע בן מ י ס ב ף ש ו ג ל ה כ ב ה ש ל ו ת , כ ם י מ ו ז׳ י נ י ת מ א י י ל א מ ע א ׳ צ׳ . ו ו ל ו מ ר ל ת ו ינים, מ

:, בי­

ם ש . ו ק ד ״ ב ס ׳ ן רס׳ מ י ל ס י ע ל ד ד כר. כ ל ן ו י ל ן מ י א ל ש ד ב ו ת ק א) כ ״ ס ) ך ״ ש ; הח י ל ן ש מ י יה ס ר באי א ב ת נ ן ש פ ו א ו ב נ י י ה ה ד א ר ל כוי. נ ו ד ב ג א א בעריך ם״ ק די, כ

. ל ׳ ל ׳ק. ע ׳ א ודו י ב ה ה ש י א ר ב ע בנ״י ע״ ש ו מ ש כן מ , ו

ת ו ת ת ו ו ש י ה ו ש ו ציר, א ש ב י ו ו י נ י ע ש ב ש ו ח : ה א ת י , א , ט ח י ל ח ש ״ ו ע א ״ ו ש בא ל כ ו ת א ל ח ת א ו ר י ה בו ר י ה ו ש , א ם ת ד ת ו ה ש י ה ו ש , א ב א כ ת ה מ ה ת מ ו ע מ ו ד

ל ׳ ל . ע ת ב ש ת ה ו א י ל ן ע י ל ל ח ), מ ת חולי ל ח ת

י ל ו ת ח מ , ו ה נ כ ו ס ש ב י י ש ל ו ח ם ל ו ד א ה ק ו ו ר י ח ה ו השייך א נ י ה רב מ י ד ע ש מ. ם ו ד א ק ו ו ר י י ב מ א נ כ , ה א י ר ב ה ש ה מ ע ב ם ש י נ י ת מ , מ ק ד ד ל כ ה ש נ כ ו ס ־ ב

ם ת ה ה ה מ ר ו א כ ל ׳ב. ו ׳ב ס׳ ׳ רס׳ י ס ׳ ש ב י ך וכוי. כנ צרי ב ו ת ׳ כ ק א ״ א ס ׳ ד ג ה. י מ א נ כ ם ה י מ ׳ י נינין ז

;ו

ס כ ג ״ א פש. ו ח נ ו ק י ל פ י ש ל ו ח ה ל ת ז ה א מ י י השייך ד ר ה . ד י ח ד י מ א ל כ י ס א נם ו ש א מ ו ה ש ש י , ו ת ו ק ו נ י ל ת צ ל א י א רג ו ה ג ש ו ש ס . י ם י ג ו י ס ש שנ ם י ו ד א •וק וש פ ח נ ו ק י ל פ ג ש ו ס רי ב י ם אי א . ו ם ד ת ה פ ל ח ד כדי ה ל ע ו פ י ט ם ל י ק ו ק ז ה ו לם א א י ר ב ה י ש ר ת ן א י ת מ נ ם ש ע ה ט א מ ם ל א ן ז״י, ו י ב י ת מ מ ב ב׳, ו ׳ י לרסי מ ד נ ש "

. ה נ כ ה ס ז ן ב י ם א י א פ ו ר ת ה ע ד ל , ו ת ו ק ו נ י ל ת צ ח א י כ ש ר רגיל ו ב ־1 ד

א י ד ה ע ב מ ש ״ל מ ן ז ו א ג ם ה ש ) ב פ ׳ ר א ד ה ה מ י ד א ב׳ ( ״ ת ע ו מ ב א ז״ל י ״ ב ש ר זת ב ״ל ש י ז ר י א מ א ה י ד ה כ ב כ״ . ו א י ר ב ה ר ש ח ן ז׳ א י ת מ ה צ ל ״ ה א ז ב ם ד י ר ב ד ת ה ט ןכ כ״ . ו א י ר ב י ש ם מ י מ ת י ע ב צ ש ״ ן א ת א דר׳ נ י ה ה ב , ד ה נ ו מ ש ל ל ו מ י ן נ ט ה ק י יז, דם ו ד א ק ו ו ר י ב א ש י ד ה ר ל א ו ב מ ד ז״ל ד ״ ב ב א ר ח ה ב ו ש א ת ״ ע ׳ ק י ם ס י ע ם ד י מ ר ת פ

. א י ר ב ה ר ש ח ע א ׳ ל ע ן ז׳ מ י ת מ ה N ל

, ״ב ן קנ מ י ) חייב ס ג ר ו ב נ ט ו מר ך ( ם בר׳ ברו ׳ ׳ ר ה ת מ ״ ו ש ה מ י א ו ר א י ב ת ה א ת ז מ ו יה א ר י נ א ד , ו ם ת׳ ו י ו ב ל ו מ א ל ל ו ש נ י ר ו ו מ ה י ת ד ו ו מ ו ד ל ב פ א נ ל ד ש ל י ל ה ע ל: וו נ רר א בי ל , ש י ל ב ב נ ה א דר״ ד ב ו ע , ו ה י ן ל נ י ת ו בכך ד ק ז ח ו א ה ל ג ד ״ ע ו א נ י ר ו ־י מן ו ש א ר א ה ו ב ל י , א ן ח י ב א ש ו ל ה ב , א ו ל כן מל , ע ו א ם ל ו א מ ו ד ל ב פ ם נ ה א ל י ח תו ת צ ל ח רע מ א ג ל , ד א י ה ה נ כ ס ן ד ו י ו כ מ ו ד ל ב ו פ י ד ש ו כן ע מ ה כ ח ו ה ד י ו ה י : א ל י א נ ה מ א ח ל . ו י א כ״ש ה ת ו ו ר ב ה ף ל ׳ א ו ז ן ל י נ ת ו נ א ו י ר ב י ד ש ו ע ן ל י ת מ מ ה דל פ ת נ ק ז ת י מ ק ו פ א ל ם ד י ר ו ב ו ס נ י י ה , ו ו ת ד י ל ם מ ו ה ל׳ י ח ד נ ו ש נ ע מ ש ה ש ע ו מ ש

זה עכ״ל.

ן ז' י ת מ ה ן ל נ י ע ב א ש י ג ה ר ו ב נ ט ו ר ם מ ״ ר ה מ ת ה ע ד ם ש י נ ו ר ח א ו ה ח י כ ו ן ה א : . א י ר ב ה ז ש א ע מ ׳ ל

׳ ם ת ו י ו ב ל ו מ ן ל י א ח ש י כ ו ה א ל י ם ה ״ ד ה מ ת ה נ ו ו כ , ד ה י ה רא נ י א ת ו ו ח ד ה ל אא ל ש , כ א ו ל ׳ א ם ח ו י ב ו ' ל ו מ ם ל ן א ת מ א ו ש מ ה ה י ז ה ׳ . וע׳ ו מ ו ד פל ב א נ לי א ד ו ב , ו ע ׳ ל ע ׳ מ ן ז י נ י ת מ ו מ ל י פ א , ש ה מ ו ח ת צ ל ת ם מ ׳ ר ה מ ת ה י כ ו ה . ו קו ז זש כ י ע״ , ו ו מ ו ד ל ב פ א נ ל י ש ל מ ה ש ת ו ע ב צ מ י מ פ י ד א ע ע ל ׳ ל ע ׳ מ ם ז ת וו ל ב פ א נ ל י ש מ ע ל ״ ל ע ה ז׳ מ נ ת מ ה ל מ ל רי כ י א אי ל . ו ו מ ו ד ל ב ו פ י ד ש ן ע :זתי. ע י ל ע ן ז׳ מ י ת מ ה ך ל ן צרי י א , ש ך פ י ה ה ל י א ר ד ה ״ נ ע ל . ו ם י ר ם ברו י ר ב ם ד ה ־. ו

. א ק״ו כ י ז ל ׳ רי ע׳

י כ ה . ו ן ח ל ש ך ה ו ר ע א ו ״ מ כ י ח ס ק ב ס ן פ כ לה, ו י ח רג ב ה צ ד ב י ו מ ל ו מ ה י כ ל ה כ ל. ם י מ ן זי׳ י י ת מ ה ש ל ו י מ ו ד פ י ל ח ם ה ם א נ מ . א ה כ ל ה 1 ל

ו מ ק

ט מן מ םי גהיפוספדיאס לענין מילה

ב ו ר ב . ו ה ז ה ב ת ו מ ל מ ה ו מ ת ל ש ג ש ל " י ס א י ד פ ם ו פ י ה ל ״ ה ש ר ! ת ם א י מ י ל ת מ ס ו י א פ ר ה מ ח מ ו ל מ ה ו י מ ׳ ׳ ה ע ל י ת מ י ר י ב ׳ ׳ ס ע י ר ! ם י א פ ו ר ד ה ג ע נ י ר ת ה ש ל . י ת ר ח ה א ט י ל ש כ ב מ ו ר ט ת ו ה י ל זב ו ר ם ב י מ ר ו ג ח ו ו ת י ת נ ו ע צ מ א ם ב י א פ ו ר י ה ׳ ׳ ה ע ל א ם כ י ר ק ם מ י ח ת :

. ן ו י ס ל נ ע ה ב ח מ ו ל מ ה ו מ ת ל ו נ פ ש ל כ י ״ ע . ו ק ו נ י ת ת ה ו ר ק ע ס ל י ר ! :

ת וביאורים: רו

באיבר (היפוספדיאס).

ל היפוספדיאס. עה עיקריים טנה ה מהרגיל, משוך לצד הפו נ ו ח השופכה ט ת ם פ ו ק י ג הראשון: בעטרה - מג ו ס ח העטרה. נקרא, גלנולר (GLANULAR) ה ט ך ש א בתו צ מ ו הביצים. אבל נג השלישי: ב בנזר העטרה. הסו ק נ י: בנזר העטרה - (CORONAL) קורונל. הע צ מ א ת הגיד (בסטל שפט) (DISTAL SHAFT) ויש ב ל י ח ת ט ב , י ב בגיד עצמו

• ־ (MIP SHAFT) (מיד שפט).

(PENO SCROTAL) א ר ק ך לגיד נ ו מ ס הביצים ס א בכי צ מ ב נ ק נ ג הרביעי - ההמקרה . ו טל ס הביצים. (SCROTAL) סקרו ע כי צ מ א ה שני - ב ר ק וסקרוטל) מ

ך לפי הטבעת. ו מ ס הביצים ס י כי ת ח ת ,'ישי(פורינאל) (PERINI!AL) ד

ז ממומי היפוספדיאס. נים אחו ם כשמו ה ג השני ש הסו ן ו ג הראשו מים של הסול כרגיל. צריך למו

ה ח מ ו א מ ס שכתב. שהו ר ט נ ו ק ה כח מ ת אברהם הכהן (עמ׳ טמג) שמו ,ר בריא מעיד שרוב הניכר ת בחדר ניתוחים) הרי הו קו ו נ ם תי ווא (מל כעשרת אלפין ם וחסרו ם פג ו ם מהסוגי הראשון והשני אין ש י מ ו 2וונו רובא דרובא של מל כרגיל ולא ל למו ה ו מ ם אלו יש ל מי לא בהולדה. במו ת השתן ו ל ס ה א ב נוק. לח. ורק יתו ס לבצע נ ר ט נ י פא אשר בד״כ אינו מבין בזה, או שיש לו א יוה לרות שאין צורך בכלום. מ א נטרס יודו על ה ם אי ה גם שאין ל ם ו חדי ו חיכו מיק. והרופאים ו נ ת ולהיזק בלתי הפיך לתי ו ר ק ע , על פי רוב יגרום ל יח פלסטי

ת יודו בזה. מ כרים א

ח

ו ה א ע י ד י , מ ה ז ם ב י א פ ו ר ם ה י ש ו ע ל ש ו ד ג ל ה ו ו ע ת ה ת א ו כ י ר א ר ב א ב א מ ו z ה. ה ע י ד ר י ס ו

ם , ג ב ו ו ס נ נ י א י ש ל מ ב . א ם נ ה י ג ם ל י א פ ו ר ב ב ו ט ו ח ט ו ש פ ל כ ״ ז ר דברי ח א ו ב ה מ ! . ע ל ק ף ה כ א ל ל כה, א ו ו נ נ י ם א נ -

א ל ו א נ י ה א ח ז ו ת י נ ד ב י י צ ר ה ק י ל ע כ א ש ׳ ׳ ט י ל ר ש פ ר ד ס נ ר מ ב ׳ ר ג ם ה ש ם ב א ש י : ן י ת ש ה ל ל כ ו א י ל ש ש ש ס ח ו א ש ל , ו ה ד ל ו ה ח ה ו כ א ב ק ל ז נ ש ו ש ן ח ל אי ב פי, את י ר ב ת ה י י ש י ע ה ע״ ב ר ד א ם ו ו ל ן בכך כ ת אי צ ף ק ו פ ר כ ב י א ם ה ו א ל י פ א •nt. ו

. ר ש י י ת ר מ ב א יגן ה

ך כך פ י ה ל . ו א ו בר ש ם די ה י ר פ ש , א ם י מ ו י י א נ י ל מ כ ם ב י מ י י א ם מ י א פ ו ר ה ת ש ו ר ו. פי ו ת רק לי ו ת י נ ר ח ש א . כ ד י ל ו ה ל ל כ ו א י ח ל ו ת י נ . וע״י ה ד י ל וי להו

ה ז ם ה ו מ ה ב ש ת ו כ ה ש ו ק ח ת ת פ ר מ ל י ב מ ר ל ה ה ו מ ה ב מ ת כ ם מ א ש י ב הד צ א מ ו כ ה ׳ ד ב , ו ם י ר ק ה מ א מ ה מ ט מ ל ל צ רר א כן בי , ו י ת ש ר ו א ת ו , ה ס א י ד י פ ס ו ׳

. ד י ל ו א מ ו ה ק ש ה ב ו ן מ מ י א ס ו י הרי ה ת ש ר ו ה ת ס ז א ב. ו

ם י י ו כ י ן ס י י א ט ס ל ת פ ו ת י ו נ ש ע א י ם ל א ם ש י ר י ב ס ם מ י ג ו ל ו ר ו א ם ה י א פ ו ד זו מ צ ב ע א ל ו ש ל א ת כ ו ק ו נ י ת ת ו ר ש ל ע ו מ מ צ א ע ו י ה ר ה ר גס, ש ק ו ש ה ז •ליד, ו

. ח ו ת י ם נ ו ו ש ש א ע ב ל א ל ס ו א ד י פ ס ו פ r ה

ה ב ר ו ה א צ מ א י ״ ע ד י א ד ג ו ב נ ר י ה ע ה פ נ י פ כ " : ב ת ן יב) כ מ י ס ם ( י ל ע ר רב פ פ ס בה ר ס ע ה ה ו מ א ו ה ר ב ח ת י ם ש ו ק מ ה ב ט מ א ל ו ם ה ה ל ן ש ת ש ב ה ק נ ם בכך ש ד אם י ד י ל ו מ ם ו י א י ר ם ב ל ח ה ו ל י מ ת ה ע ש ם ב ת ו ה א א ו ר ם ו ה ש ב י ג ר ל מ ה ו מ ה זד, ול ה ו מ א ה ו ה י ש ת י לי א מ א ם כך, ו ה ש ל , י ם ה י נ ב ם ו ה ם ש ד י א ו בנ א צ מ י ם, וב ו ר ה ק נ ש א ב צ מ י , ש ם ת ו ל א א מ ו ם ה י ד ל ו נ י ה ה רבע ש ל ר ש ש ו א נ ר י ע ול ב ים ל ו כ ם ו י ד ל ה י מ ף כ ס ו ת י ר ו ו בן פ ש ל י ד ש ת ש א י ם כך, ו ם ש י ד ל ם י י ש מ ת ה ו אר א ברו ו ן ה י נ ע ה ה ל ז , ע ה ל י מ ת ה ע ם מ ה ש ב י ג ר א מ ו ה י ש ח ר א מ א יתם כך. ו י

׳ל. . עכ׳ ש ו ת י ת מ י ו ב ;ין ב

ו ל א ה ו מ ן ה ה אי ר ט ע ר ה ז נ ו ב ה א ר ט ע א ב ו ב ה ק נ ה ם ש י ר ק מ ב , ש ם י ר ב ד ת ה נ קי ת ל ק ב ז ן נ כ ת י . ו ם ג ו פ , ו ק י ז ח מ ו ת י נ כך ה לפי , ו ח ו ת י ם נ ו ת ש ו ש ע ם ל י כ י ר ם צ י ד ו. ת א ר ו ה ה ר ו ם מ ץ ע ע י ת ה ש ל י י ע י ב ר ה י ו ש י ל ש ג ה ו ס ל ב י ם כרג י ל א מ ל •ך. אל י ל ר ה פ ס ש ב ״ ו ע . ו עה י ג ו נ ן ל י א ש ד ו ח ו י ה מ ח מ ו א מ פ ו ל ר ת ש ע ת ד ו חר ח

ת. כו רי

ם י ח ו ת ע נ ב ר ע א ו ב ק כל ש ס ו ע , ש ב ״ ה ר א ל ב ו ד ר ג ו ס פ ו ר ל פ ר ע פ י ר ס פ ס יוף ה, ה ל ר ע ר ה ו ע י מ ו ש ע ש ה ד ר ח ו נ ן צ י ק ת מ ן ו ת ש ר ה ו נ י ל צ ך כ ת ו ח ן ש פ ו א לו. בת ו ט ל ש ם ש י מ ע ם ט ו ש ק מ , וכ׳׳ז ר ד י ל ו ו מ נ י ם א ג , ו ל ה ק א ב ו ב ר ל ו ט ה א ק ז ו נ

ה. ג ז ו ס ס מ י ל ב ד ה ו ע ה ו ק י ט ט ס א

ט מ ק

ם (יוריד עמי ה ר ב ת א מ ש ר נ פ ס ו ידוע בל כך, דהנה ב נ ושא זה שאי ם נ ס ר פ ,׳ לא ידעו, ל ם ש י ק ס ו פ ת כדבר תיובי ומשתף עמי מגדולי ה יתו ) מדבר על הנ. . וז״ל שם י נ לא לתקו ו ו ת ם בזה. שלאוויתי א פאי ל הרו ם ש התרמי יקר הגס וח תו י ם. כאשר למעשה נ ם הרופאי ף בזה ע ת ת ש ם מירושלים מ ס ר ו פ הל מ מום י ק ס ו פ ים ה א יוכלו לילד. וכמובן, שהרבנ ל ם צורך רפואי. ומזיק ש ^ן לו שות י מ ר ת ר ה ר ב ת ה ה ש ת ם ע ם נ מ א מה שעיניו רואות. א ל :פי הכלל שאין לדין אם ו ק מ ב ב ק נ ה ם, ומיעוטא דמיעוטא ש ח כזה. ברוב המקרי ו ת י נ ע מ לה יש להמנ

. ם כ ת ח ל א ל ש ג ג־ יש לשאו ו ס תלק מ ג ד׳ ו ו ם ס ה ת וכנ״ל ש פשו ת נ נ כ ס

ם ס ר ו פ מ ל ה ה ו מ ם ה ש ד קלב) הביא ב ם (תשנ״ט)(עמו ה ר ב א יבץ תורני זכור ל, וגס ם נ ם בתי ק ולהוציא ד ו נ ל בתי ר לחבו ד שליט׳׳א שאסו ו פ ח ה מ מ ל ״נ ר׳ ש

ם. ח זה של הרופאי יתו ת נ : לעשו

מן נ סי *ם יקיים מצוות עשה יפול למשכב למצב של חולה

שאין בו סכנה האם מחוייב לקיימה

ו , עלי ה נ כ ו ס ם יקיים מ״ע יחלה. חולי שאין ב א ם ש י ר ב ו ס הם ת עשה א ו ו צ מ ר מ ו ט פ ם ש י ר ב ו ס ם ו י ק ל ו ימה. ויש ח ןפ״כ לקית נ כ ם ס ו ק מ ב בודאי ש . ו ם י ר ס ו פ ה ה כ א ר ה נ כ ל ה ל . ו חלה ויקיימה י

. מה י ר מלקי ו ט :ר פ

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו

ו ו א ק י ז מ י ש נ פ ן מ י ה י ת ו ו ש נ י א י ש ף י): מ י ע ב ס ׳ ׳ ע ן ת מ י ס ת ( י ר ע א ״ ו ש ב ה ת כ. ע׳׳כ. ת ו ס ו ע כ ב ר ת א ו צ ם מ י י ק ל ת ו ו ת ש ל ו ו מ צ ק ע ו ח ד ך ל , צרי ו א :

ו ש א ר ב ב א ו כ ו ו ת י י ת ש ר ב ע ו נ צ מ . ר״ל ש ו ק י ז מ י ש נ פ : מ ׳ק לה) ב (ס׳ ״ נ ש מ נב ה. ל . עכ״ ה ז ב מ כ ש מ ל ל ו פ י ש ה כ ל ז ל כ ן ב י א ז. ו

. ל . עכ״ ת" רו י ה דרך ח ן ז י א ט ד ו ש ל פ ״ נ כ . ״ ה ז ר ל ו ק ב מ ת ת נב, כ ו , א ן ו י ;וער הצו דרך ן ז י א ם ד ו ש א מ ק ו ע ד מ ש מ ר ד י ע ה ש ל ם י נ מ , א ר ע ט צ מ ה ל ל ו ן ת ק בי ל ת מ מ

. ק ״ ו ד . ו ע ״ ם מ י י ק מ ל ״ ת ע ו ל ת ו ל ל י פ ב א י י ת ת ו ר י דרך ח ו ם ה א א ת ה ו

ו ו א א נ ו ש י ש נ פ ן מ י ה י ת ו ו ש נ י א י ש : מ ב ת ף י״ד, כ י ע ב ס ״ ע ן ת מ י , ס ן ח ל ש יוך ה. ה ל ו א ח ו ה ש ד כ ב , ל ן י ת בי ו ס ו ׳ כ ת ד ו צ ם מ י י ק ו ל מ צ ק ע ו ת ד ב ל י י ו ח מ מ ״ ו מ קה זיו ו צ ם מ י י ק ו ל ק ח ד מ נ ״ מ ד ו א ם מ ה ה ל ש ן ק י י ה ה י ה ם ש י א ר ו מ א ם ו י א נ ת ו ב נ י : ע ״ ר מ ו ב , ע ה נ כ ה ס ן ב י א י ש ל ו ח ס ל נ כ י ה ב ל ו י ן ח י א . ד ע מ ש מ . ו ל ״ . עכ ת ו ס ו כ

:נו­

, א ה א מ ש ה ׳ . מ׳ ה נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ן ח ר לבי ע ט צ ן מ י ה ב ק ז ו ל י ק ח ל ח ן ל י נ ע, מן ו י צ ר ה ע ב ש ת כ ה ש מ . ו ן ח ל ש ך ה ו א לער ל ב ו ״ נ ש מ ה א ל ה ל ז ר ל ו ק ם מ ה ן ל י t א. ח ק כ ׳ ה ם׳ ו ב ן ג ח ל ש , כ׳׳כ ה ת ו ר י ה דרך ח ן ז י ר א ע ט צ ם מ כ ג ״ . א ת ו ר י ה דרך ח ן ז י׳ ת ד ו ת ש ל ו ו מ צ ק ע ו ח ד ב ל י י ד ח ב ל ר ב ע ם צ ו ק מ ב ע ש ״ ו ש ה ן כ נ י ט ק ן נ נ פ״כ א : א ת ל י י מ ו ה י ד מ א נ כ ה ח ו ו ס ו ׳ כ ח ד ו ו צ ת מ ב כ ע ״ מ ת ו ר י ן ״דרך ת י א ת הרי ש ו

. ד ב ע י ד ה ב ז א ב צ ו ר י ש פ 1 א

ה כ ו ס ן ה ר מ ו ט ר פ ע ט צ : מ ל ד ב ו ת ן ר) כ מ י ס ב) ( ך (לבו מ ב״ר ברו ״ ר ה ת מ ר י, א ר ל ע ט צ , מ ן ה אי ל ו , ח ה כ ו ס ן ה ן מ י ד ו ט ן פ ה י ש מ ש מ ן ו י ל ו ן ח נ ן ת נ א א ת יך, וו ר מ א ד , מ ה ב י צ י ה נ פ ף מ ר ו ח ת ה י ם ב מ ת ר ל מ ו י ל ו ר לג ת ו מ ם ש י ר מ ו א ה ל ב ו ש ן תן ר מ ע ט צ ם מ ד א ה ש ן מ י ב ש ו ת ) ו ט כ ת ק ב ש ה ( ש ו ע ם ו ד כ ע ר ל מ ו ס א ״ ב י א ה ש

קנא

ר לא, אע״ג ע ט צ ה אין, מ ל ו לה שאיב״ס וליתא, דהכא פריך ח ז שזהו כמו חום לעיל מיניה, ואפייה מצטער ת לה שאב״ס מיידי, כדאיתא ה לה נמי בחו א חו

וי בכלל, חזקיהו בן הר׳ יעקב ז׳׳ל. עכ׳׳ל.

, ואינו מפורש ה ק בין מצטער לבין חולה שאין בו סכנ ל ח ם ל ו ק ון ראיה שיש מק בנידון דיוץ. ל ח ו ל נ ן ל

ם ו ט מ ו ע ט יביס לקרו י ה ערל, כתב, שאין מחו ח סוע״ב די ם כ י ח ס ׳ פ ס והנה בתות עב, א, במו י ת שלמה ל ד מ ח כתב ה ת ע, א, דייה הערל. ו ו מ ב ס' י לו, ול״כ תו

ו חמה, עמיד. ת ז ח ם דאפשר לבוא לידי חולי והוי כמו א ו ש מחוייבין למולו, מ

ת עשה של מילה, והוי ראיה לזה ו צ מ ם מ עי מנ שע כיון שיגרום לחולי, ע״כ נת עשה. ו צ ת עבור מ ו ל ח \ ל

ה ת ב. שהרי ע י ו כדי להתחי ות מצב א שאינו מחוייב לשנ ם לזה הו ע ט א ה מ : שת מילה. ו צ מ ב ב י ו ולהתחי ת מצב ו פטור מעיקר הדין ומדוע שנחייבו לשנא כ ם יקיים יחלה, הרי יתכן לחייבו אע״פ שיחלה. שלא כן ה א יב ו ;ני מי שמתום קיימה, ק א פ ס ב ו י ב להחמיר, כיון שעכ׳׳פ מחו י ק מחו פ ס ב מחוייב כלל. ו

יב. ת כדי להתחי ו ל ח ר ל א פטו יב במצב הזה, הרי הו י 1 כן הכא שאינו מחו

ה יין מפני שמזיקו ת ו ב מי שאינו ש ת ף י׳, כ ח סימן תע׳׳ב סעי ד והנה בשו״ע את, עכ״ל. סו ו ת ארבע כ ו צ ים מ ת לקי ו ת ש ל ק עצמו ו ו ת ד ;וונאו, צריך ל

תו וכואב י שנה ברורה (ס׳׳ק לה), כתב: "מפני שמזיקו רי׳ל שמצטער בשתי שו מזה, ואין בכלל זה כשיפול למשכב מזה. על״ל. ובשער הציון (אות נב.)

, כנ״ל פשוט, דאין זה דרך תירות. עכ׳׳ל.

ר מי שישתה ויפיל למשכב, ל כן פטו ם דאין זה דרך תירות ע ו ש קא מ :ח, דויב לקיימן אפילו י ן של דרך חירות, יהא מחו ת שאין חסרו ו :ח שבשאר מצו

ל למשכב. פו

א גופא קשיא, מנין לו ה ה מהשלחן גבוה), ד ש ק ה ראיה (עיין לעיל מה שר ע ט צ ם מ ם שאין זה דרך חירות, שא׳׳כ ג , משו ם לפוטרו ע ט ;שנ״ב שזהו הר מצד עצמו שכאשר ע שהפטו מ ש ם שאין זה חירות, ובערוך השלחן מ ו ש ר מ סת בעינן ו ס ו א גבי ד׳ כ ק ו א ד מ ת עשה. וגם ש ו צ ל מ כ ר מ א פטו ו ב ה כ ש מ ל ל פו ו ים ם יפול למשכב, ומשו ת דאי לאו הכי, היה תייב אפילו א רו ם דרך תי ע ט ור מם עבור זה י ת ת פ ר על ה ותרת שהרי עני תייב לתז א מי ר מ ו ת ת ו ס ו גינו גבי ד׳ כ

ב ליפול למשכב. י ׳נ מחו

ב לבזבז י ם שהרי איבו מחו י ח ת פ ל ה ר ע ב לחז י ת עשה שאין מחו ו 1 שאר מצו

ר. ודו״ק. ב אסו כ ש מ ם אה׳׳נ שגם ליפול ל י ח ת פ ר על ה ז ח א ל ־ מחומש. וק׳׳ו ל

ת, וכדכתב בביאור ו ם גם בשאר מצו י ת ת פ ר על ה ז ת יב ל א מחו מ ס צ״ע, ש נ: ואגב אעורר פה במה שהיה קשת ל ד ה אפילו מצוה עוברת. ו :ה סימן תרנ״ו דיקו העלת תמיד, והאליה רבה בסימן כה ראיה מירושלמי שאין על מה שהעתית, והלא קיימא לן ו ת תפילין וכדומה שאר מצו ו נ ק ם כדי ל י ח ת פ ר על ה ויב לחזת ו ם רק מצו ה ימם אף ש ם כדי לקי י ח ת פ ל על ה ת צריך לשאו ו ס ו ל נר חנכה ודי כו רבנן כץ, נ ק םא ת י מי נ ם פרסו ר דמשו מ א ם ת :נן. וכל שכן בענינינו ואפילו אם י ת ת פ אל על ה ת שו ב ף בי, דלנר ש ימא לן בסימן רםג סעי א דקי ה יענה בת ו צ ק מ א ר ת הו ב הלא עונג ש ח שמן ומדליק הנר, שזה בכלל ענג שבת. ו קת עונג״, ותפילין ושופר וכהאי גוונא ב ש קראת ל ה מדברי קבלה, כמו שנאמר "ו

ת עשה של תורה. ע׳׳כ. ו צ * הכל מ

ם א דין מיותד משו ו ר שבת ה הא נ ע, הראיה שהביא הביאור הלכה מנר שבת וכה נר שבת עדיף, וא״כ ו ר שבת ונר חנ ובה שהרי נ ם לתנ ד ו א ק ם בית, יע״כ הו ו

ת וצ־׳ע. ו מה ראיה מכאן לשאר מצו . ו ם י שבת יחזר על הפתתי

ר על ם לחז ע ט ב ה ת ה שבשו״ע סימן רס״ג ס״ב כ ח ם בני הדייר אהרן נד״ו ד נם בית. וצ״ע. ם שלו ע ט לא מ ם עונג שבת ו ם משו י ח ת

ר הלכה ורפואה (ח״ב עמי קכו) הוכיח הגר״פ שיינברג נר״ו, פ ס והנה בם א לי א ק פ ם ת עשה, וכדלהלן: מ ו צ ים מ ם יחלה חייב לקי מהר״ם שיק שגם אומא דף פ, ב, ת גופו, אי מקרי כלל אכילה, דהרי אמרו בי ל שמזיק לו לבריאו : ק י ט למז ר ם דכתיב, כי יאכל פ ו ש ס שעורה פטור, מ ס ו כל אכילה גסה או כ ם אוה, הואיל ומזיק לגופו, לא מקרי אכילה ושתיה, וא״כ מו י הרמב״ם בפ״י מתרות יין י ק לו שתי י ק בשריע סי' תעב ס״י דמי שמז ס ׳נ, ולפי״ז לכאורה קשה איך פהא ה ומרור, ואמאי ו צ , וכ׳׳ש שהדין כן לענין מ ת אע״פ שמזיקו ו ת ש ודק עצמו לן כי יאכל פרט נ לא מיקרי אכילה, וכוי. ונראה דהא דממעטי ק ו י ט למז ר יאכל פו ו נהנה ממג נ , וא״כ אי לתו ושתיתו ת אכי ע ש א מזיק לו מיד ב ם הו ויק היינו אא שלאת״ז מזיקו ל ו א נ מ א נהנה מ ס הו ם בפירוש תויוה״כ, אבל א ־ וכן כ׳ שר זמן מזיק ח א ל ו בשעתו אע״ג ד יה מקרי אכילה וכוי נראה כן דכל שנהנה ממנם אין בו מקרי אכילה ושתיה, בין לענין איסור לאו ובין לענין מ״ע וא״כ א׳ כח מדברי השו״ע סי ל ומברך כדמו ה אפילו מזיק לו שפיר מחוייב לאכו יש סכננו ת עצמו אי ק א ו ת ד ה, ע״כ. הרי דבהתיוב ל ם אין בו סכנ ב ס״י הנ״ל, וצ׳׳ז א

לה, עב״ל. ר לתו ע ט צ לא בין מ ת ו ו צ ת לשאר מ ו ס ו א בין ד' כ ק ל ל

ם יחלה מזה א ו ש א פליג על המשנ״ב וערוך השלחן שכתב ע, הא ממנ״פ הו. ת סו ו ור מד׳ כ

א מזיקו, אע״פ שאח״כ ה ל ת ם ע א ק ש ה הראיה של המהר״ם שי״ק היא ר ש י, קים מ״ע ב לקי י כחה שמחו ם הו ו זו, מקרי אכילה, וחייב בברכה אבל לית לן ש

ם יחלה. •לו א

ה, דקיי׳יל ו סכנ לה שאין ב בשו״ע (סימן דש סעיף א) כתב: "ולפי זה צרכי חודת גלולים, בד עבו א עו ו מר לעבד ישראל אפילו ה ר לו ו ס .v• לא״י ועושה, א

קנג

. ש פ ח נ ו ק ו פ ש ב י ר ש ב ד א ב ל ה א ר ת ו א ה , ל ה ר ו ת ן ה ה מ ר ו ס ד א ב ע ת ה כ א ל מ דע ״ ם מ ו ש ה מ נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ר ת ו ב ה ע כ א ל ת מ ו ש ע ד ל ב ע ר ל מ ו ן ל י ר א מ ו ל כ

ר. הג ך ו ת מ ש בן א :

ת ו צ מ ל ה ל ג ה ב ל ו ה ת ש ע א נ א ל ו י ה , דהר ן ו ש א ר י ה מ ע י ט ר ם ת ו ש ה מ י א ז רת ו צ ל מ ר ע ב ו ז ע ע״ , ו י ל ו ת ת ה ו א י ל ל ע ק ה ו ל ו א מ צ ל ע י צ ה ה ל צ ו ר א ש ל או ן ב י א ה ש ל ו א כבר ח ו ר ה ש א ו כ מ צ ל ע י צ ה . ל ן נ י א אמר ל ר ש י פ י ש ת ה א ז ב וה ל ו ה ח ש ע א נ ו ה ה ש ת ע ו צ מ ל ה ל ג ב ן איריבן ש נ א . ו ה ש ת ע ו צ ל מ ר ע ו ב ע ל י ו

. ה ש ת ע ו צ ם מ י י ק מ ל ש ל ג ה ב ל ו ה ח ש ע א י ל ן ש נ י ר מ ז א ע״ , ו ה נ כ ו ס ב

ר ו ב ע י ן ש נ י ר י י ן א נ א ה ו ש ר ע ו ס י א א ו ה ה ש ש ע ל ה ה ע ש ע ם ו ו ק ר ב ב ו א ע ו וכא ה. ה ש ע ל ת א ב ו ש ה ב ש ע

, ה כ ו ס ן ה ם מ י ר ו ט ן פ ה י ש מ ש מ ן ו י ל ו ף גי. ח י ע מ ס ״ ר ן ת מ י ה ס כ ו ׳ ס ל ע ה ״ ו ש כ. עכ״ל. ו י נ י ש בע ו ת ש א ר ש ב ו ח ל י פ א א ל ה א נ כ ו ס ש ב י ה ש ל ו ח

ה ם ז ע א ט ל ע ל מ ש מ ו ע׳׳כ. ו ר ו ד ן ת י ע ו מ ב ש ב ת י ת כ ם ד ו ש , מ ב ת ק ו׳ כ ״ ״ב ס נ ו. ב י ה תי נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ה ח ש ת ע ו צ מ ב ח ש כ ו מ . ו ה כ ו ס ב ב י חי

ב ש י י ש ה ע״ ל ו ה ח ש ע נ א ש ל ר ו ב כ ה מ ל ו א ח ו ם ה ש ן רידן. ש ו ד י נ ה ל י א ז רי נ א ש ם ש י י ק ב ל י י ה ח ש ת ע ו צ ם מ י י ק ם י ה א ל ח ס י א ה ש י א ו ר נ ן ל י כ א ״ א :ה וו ר ל ו ז ע א י ם ל ה א ש ת ע ו צ מ ה מ ל ו ח ת ה ר א ו ט פ נ ע ש ו ד מ . ו ה ל ו ר ח ב א כ ו ה ש

ק. ״ ו ד . ו ו ת ל ת מ ל

ל ב ד א ע ו צ ן ל י ו א ל י פ , א ה . הג ן י ל י פ ת ר מ ו ט ם פ י י ע ה מ ל ו , ת ח ן ל״ מ י ת ס ר ע א ר׳׳כ. . ע׳ ב י י ל ת ״ א ר ו ו ט ו פ י ל ב ע ש ו י ו מ ת ע ן ד י א ו ו י ל ו ת ר ב ע ט צ ם מ ה א ל ו ח

ב י י ה ח נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ר ח מ ו ל , כ ן י ל י ב בחפ י י ו ח ת ע ד ב ב ש ו י ם מ א ח ש. ה ש ית ע

ע ו ד מ , ו ה ל ו ר ח ב א כ ו ה א ש ל ן א י ל י פ ח ת י נ מ ל ש ל ג ה ב ל ו ה ח ש ע נ א ש ל ה ש י א r רא ל , א ו ת ל ח מ ד ל רי ו א י ל ה ו ל ע א י ל , ו ה ז ה ב י ו ר א רק י ן ה י ל י פ ת ע ד ״ ם מ י י ק י

״ק. דו . ו ן י ל י פ ת ה ו מ ת ע ת ד י ס א י ל ת ש ע ד ב ה ו ש י יך י

צ ״ ת א ר ב ו ה ע ו צ ר מ א ו ש ג א ו ר ת ו א ן ל י א י ש מ ה ו ג ף אי. ה י ע ו ס ״ נ ר ן ת מ י ע ס ״ ו וה ו צ ו מ ל י פ , א ש מ ו ח ר מ ת ו ז י ב ז ב ל י ז א ב ז ב מ ו ה ר מ א ו ש מ כ ב ו ן ר ו ה ה י ל ז ע

. כ . ע״ ה ש ת ע ו צ א מ ק ו ד ת ו

ו ן כ י א י ש ל ו ה ת ל ת א י ל ו ש , ק״ ע ר מ״ ו ב ש ע מ ו ת ר מ ת ו ד י י ס פ א י ן ל ו מ ד מ ס פ ה. ע ר מ״ ו ב ע

ף ו ג ת ה א נ ו א א ש ת י מ א ׳ ב״ מ ג ה ב נ ה , ד א נ ו מ מ ד מ ו מ ר ת ת ו א י פ ו ג א ד ר ע צ ה ש יל ו ד י ג א ת ו ן י ש ב י ם ד ו ש ן מ נ ח ו ר י : א״ ח מ דף נ ״ ב א ב ת י א ד כ . ו ן ו מ ת מ א נ ו א יה מ

ר

ן ר ב מ א א נ ה ל ז ך ו י ה ל א ת מ א ר י ר בו ו מ א ה נ ז , ש ן ו מ ת מ א נ ו א ם מ י ר ב ת ד א נר מ ו י א נ מ ח ר נ ל ב א ו מ . רבי ש ו נ ו מ מ ה ב ז ו ו פ ו ג ה ב ר ז מ ו ר א ז ע ל ־ ור׳ א ן י ה ת מאל אה ל ו ת . ש א כ י ה כ י י י ש מ ע י ט בל הנ . ו ל ן עכ״ ו ב ש י ה ן ל ת י א נ ה ל ז ן ו ו ב ש י ה תן ל י נ

. ע ר מ״ ו ב ה ע ל ח א י ל ו ש כ ק״ ״ א , ו ן ו ב ש י ה תן ל י א נ ל , ו ו פ ו ה בג נ כ ו ס ן ב י !

ת ד ו ב י ע נ פ ץ ב ו ו ק ב ל ש : י ' מ ג רה דף י״ב, אי. וזי׳ ל ה ה ז ד ו ב ' ע מ נ ה ח מ כ ו י מו נ י ס א א , ו ם י ב כ ו ת כ ד ו ב ע ה ל ו ח ת ש מ ה כ א ר נ י ש נ פ , מ ה נ ל ס י ה ו ח ש א י , ל ם י ב : ה א ר נ י ש נ פ , מ ס ל ט ה י ת ש א י ם ל י ב כ ו ת כ ד ו ב י ע נ פ ו ב י ת ו ע ו מ ו ל ר ז פ ת , נ ר ת ו אה מ

. וכוי. ר ת ו ה מ א ר ו נ נ י ס א א , ו ם י ב כ ו ת כ ד ו ב ע ה ל ו ח ת ש :

, ר ת ו ם מ י ב כ ו ת כ ד ו ב ע ה ל ו ח ת ש מ ה כ א ר ו נ נ י ם א , א א מ י א א ל ה וכוי א א ר ו נ נ י 1י, אא ל ת ד ו ע ל מ ב . א ה י ל ק ש מ ה ו י ם ל ק ז י מ ר ל ש פ א ם ד ו ש ץ, מ א קו נ י ת א א ד כ י ד

א ע׳׳כ. א ל מ י א א ר ע צ ץ ד ו ל ק ב א א נ ו מ מ ת ד ו ע א מ נ י ת א , ו א א ל מ י !שר א

ם ו ש מ ר, ו תי א נ ר ע א צ ו ה ץ ש ו ק ן ש כ ת י י ת כ ר א ו ס א א נ ו מ מ א ש מ י נ פ ש ״ ע א ת ש כ וי פ ר ט י מ ה ת נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ת ה ש י א ר י ה ה ו ז א ו נ ו מ מ י מ פ ר ט ו מ א ח ר ע י

. א נ ו מ ז

ד ׳ ׳ ב א ר ה . ד ו ׳ ד ג נ ר ב נ י י פ ש ׳ ׳ רח ב הג ת ) כ א ל ׳ ק עמ ה (כרך ד׳} ( א ו פ ר ה ו כ ל ר ה פ סא ל , כדי ש א ו ת ה ר ב ו ה ע ו צ מ ו ל נ ת נ ם ש ע ט , ה ב ת , בי) כ ק ט ל ב״ א ע ״ ב ש ר א ב ב ול ז א ב ז ב מ ת נ, א. ה ו ב ו ת כ ו ב ר מ א ו ש מ כ , ו ר ו ב י ל הצ ו ע מ צ ל ע י פ י י ו נ ו די ע א ליא א ל ה ב ד ר ר ה מ ש א מ ה מ ת י מ ו כ א מ ל ״ מ , ו ה ת י מ י כ נ ו ע , ה ש מ ו ת ר מ ת ו זבז יא ל ן ו ת ו י נ ו מ ל מ ו כ ל י פ ת א י ל מ ל ב ב ת א ״ א ב ו ש א ב י ה ע ש ״ מ א ב ל י א ן הכ נ זרי

בור. ע׳׳כ.

ו נ ו מ ר מ ז פ מ ל ה ז״ל: כ ג ו ״ י ן פייה ה י מ ר ת ן ו י ׳ ערכ ל ף ה ו ם ס ״ ב מ ר ה ם מ ח ש י כ ו׳ל. . עכ׳ ש מ ו ח ר מ ת ו ר י ז פ ל י ת א ו צ ׳

א י ה ת ש ו י נ ת ע נ כ ם ס ו ש א מ ו ה ש ד מ ו ת א ד נ י ן הך ד ק בי ל ת ם ל ב ש ת ה, כ פי זר ו מ ש ת ת כדי ש ח ה א ו צ מ ל מ ט ב ת ה ת י ן ל נ י ר מ א , ו ל כ ו מ ל ט ב ל ל ו ל ע ל ה ל גדו ו ק ' ק ״ ן ב י עי , ו ת ו פ ו ר ת ו ב א י ר ב ה ר ל ש פ א ה ש נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ת ו כ נ י א . ו ה ב ר ת ה ו נ, ת ו י נ ע ר וכ׳יש ב ד ה א ד פ ו ג א ד ד י ם פ א מ ר י מ א הדר, ח א ל נ ז מ מ א ד ד י ס פ ש ד י * א דר ת ו ז י ב ז ב א י ל פ ש ״ ע כ א א״ . ו פא ו ג א ד ר ע צ ן מ ו י ז ב א ד ר ע ל צ ו ד ג ק ד ו ל י ד ח ו ש ע c ין ו י , כ ה ש ת ע ו צ מ ת ה ם א י י ק ב ל י י ת ח ו ל ח ל ל ו ל ע פ ש ״ ע א ן ש כ ת פ י ״ כ ש ע מ ו ז

. ם י ל ת י א ו י ר ב ר י ד י ה ר , ה ה ל ת ם י א כן א ל ת ש ו צ ד מ ו ו ע ל ט ב ת י י ו נ ת ע ו י ה :גלול ל

ש ״ ב י ר ת ה ״ ו ש ן ב כ ל ו ״ נ ד ה ״ ב א ר ה ע מ מ ש ה מ נ ה ן ד ל ה ל ד כ ק זה, ו ו ל י ת ח ו ח ד 1 לו נ י ת א ר ב ו ה ע ו צ י מ ב ג ו ל ל י פ א ם ש י נ ו ש א ר ו ה נ י ח ו ב ר מ . ו ( אמר נ ף דייה ו ו ז ס פ מן ש ית ו ד י ס ת ח ד ו מ ל י פ א א ל , א ב י ו חי נ י א א רק ש ל . ו ו נ ו מ ש מ מ ו ח ר מ ת ו ת י ת -.ואי לא ל . ו ש מ ו ח ר מ ת ו ז י ב ז ב ש ל ק י ב ד ש ח א ה ב ש ע מ ת (נ.) ו ו ב ו ת כ ן ב נ י ר מ א ד כא. כ. א ב י ק ו ר׳ ע נ מ ו ו ר י ב ו ח ח י נ א ה ל , ו ה ר' ישבב י ל ר מ א , ו ב שב ו ר׳ י נ מ , ו ו ר י ו חב ח י

ה נ ק

יתו לי ר אי מ יחא נפשיה א א נ א כ׳ ק ב ק ו ר ע ת (טז:< דאמרינן, מ ו ב ו ת כ ת ב כ ו וכן מר זוודא מ , א קי ת אלפי דינרי סיאנ ע ב ב ביה ש ה כתי ח דהו כ ש חושבנאי דצדקה, אניה, ופריך. והיכי עביד הכי. ם בזבזניה לפלבא דממו , ק א ת ק י ח קלילא ואורחאי רתר מחומש, ומשני הני ו ל יבזבז י בז א ו שהמבז נ י ק ת א ה ש ו א האמר ר׳ אלעאי ב ות ד א שאין בזה מ מ ל ת לן בה, א י ת מיתה ל ע ש , אבל ב ו א ירד מנכסי ל ים ש מילי מחי

תר מתומש. ו ת כלל, ואינו רשאי לבזבז י ו ד י ס ח

ה עוברת, אין ו שאר מצו ג א ו ר ת ו א וז׳׳ל הרמ׳׳א בהגה (סימן תרנו): ומי שאין ללו מש, ואפי ר מחו ת ו ל יבזבז י בז א ו המבז צריך לבזבז עליה הון רב, וכמו שאמר

היא מצוה עוברת. ע׳׳כ.

ה שנפל ל ו ם ח ד א ר חזון עובדיה (חלק א׳ עמ׳ נא) שהדבר ברור ש פ ס כתב ב ות כל ו ש ע ש רשאי ל מ ו ח ותר מ ו אפילו בי נ ת עצמו בממו ו א פ ר למשכב ורוצה ליעה מצד החלכה לעכב עליו לבל יעשה כן, ם מנ ו , ואין ש ת עצמו ו א פ ר טצדקי לת כן, דבל ו ש ע ו כדי שיהיה בריא ושלם רשאי ל ת י ת כל הון ב ת ואפילו ירצה לב הרמב״ם (בריש ת ת (קכט: וקמ.) וכבר כ ב ש ו ב ת דגופא עדיף, וכמו שאמר י ח ש תא מדרכי הי, שתרי אי אפשר ם הו ל ש ת הגוף בריא ו ו ת דעות) שהי ו כ ל ה פרק ד׳ מת או ת שהברי ד מ א ל לה וכוי. ה א חו הו רא ו ה ושידע דבר מידיעת הבו ר ו ת שיבין בף שבגלל ת השי׳׳ת, ולכן א ו צ ת ולקיים כל מ ו ש ע ל ד ו ו מ ל ם היא צורך גבוה. ל ד א לאתו ם לצורך רפו ו ק ל מ כ ר מחומש, מ ת ו ת י ת ת אינו רשאי ל ר ב ו ת ע ח מציה אוצא שצורך , א׳׳כ י ו נ ת כמו שירצה בממו ו ש ע ת, רשאי ל ל המצו ים כ ובריאותו לקיו ק׳׳ו שעדיף ממ׳׳ע. את ו עדיף ממ״ע. א״כ צורך רפו נ . וממו ו נ אתו עדיף מממו רפוחלה גופו ויפול למשכב. א י ל ה כדי ש ש ע ל ת א ה בשב ו ר לבטל מצו ת ו מ כח ש מו ו

ודו״ק.

, ם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו א ף א) כתב: ו ז סעי ט.׳ והרמ׳׳א (יוריד סימן קנא תעשה. ע״כ. א יעבור ל ל ל ו כ צריך ליתן ה

ברת לו מצוה עו ת עשה אפי ו צ , אבל מ א תעשה א יעבור ל ל , ו והשייך ס׳׳ק ג־ כתבס תרנ״ו וע׳׳ש. ״ ש כמ׳׳ש הרב בא״ח ס מ ו ח תר מ ו א״צ לבזבז י

ן או לנפש עיין בריב״ש סי׳ שכ״ו ובא״ח סימן ת אבר צ״ע אי דמי לממו נ כ ם יש ס א ות אבר פוטרו נ כ ס ת השייך היא ש נ ק ס א עכ״ל. כלומר, מ ל ו ק נראה ל ח סי״ז, ו שכי

ל תורה. ממ״ע ש

ם פאי ם הרו י ר מ ו ם א ו ת י׳ כתב, הי ו ו פ״י א ובשו׳׳ת ציץ אליעזר ח״ח סימן טת כל הגוף, ע״י הרעלה וכדומה, נ כ ם ס א כרוך בזה ג ל ר ש ב ת א נ כ שכמעט אין לך סף ית, ח בסעי י ל ח סימן ש ר רמז לבך ערוך השלחן א , ו ם ו הטבעי ובנראה שנשתנה בכל הגוף מקרי ל ח מ ט ה ו ל ש ר ת ב א ם ע־׳י ה ה דאבל א ל הדין הז ב ע ו ת כ פו ל סי דהויתא ע״כ. רי ר דאו סו ת עיי ישראל אפילו באי ב ש ת ה ן עליו א ת הגוף ומחללי נ כ זה ס

: ע ר כ ת אבר ל נ כ ס ל ב ק ה יוצא שיש ל

ו קנ

. ם חולי ו ק א מ ם היכא שהו ל ו ע ם מ ו ר ם א א ו ל ם, א רי סו רו אי ו שחז׳׳ל התי נ י.־ וראיא הו א ו מ ל ע ף א), מי שיש לו מיתוש ב ת סעי כ ר ושולחן ערוך (סימן ש וכנון בטואה אפילו על ידי עכו׳׳ם. ואילו גבי ם רפו ו ו ש ת ל ו ש ע ר ל ו ס ק והולך כבריא א ז ח ת מר ו ס י א אה אף ב ת לו רפו ו ש ע ם ל ד כ ע ם ל י ר מ ו ה. א לה שנפל למשכב ואין בו סכנ תו

ף יז. תורה. כ״כ השו״ע סימן שכ׳׳ח סעי

ק או־׳ח עמ׳ ל ת, ברלין תרס׳׳ג) ח בו ם ותשו י ק ס ט יושר (מנתגים פ ק יא. - ובספר לת הדשן. וז״ל: מ ו ר ת רבו בעל ת ב ו ש קו ת ת הדשן) שהעתי מ ו ר ת פה (מתלמיד הר אתרי ת מצה ומרו ל י כ א ב ב י י ח ת ם ת ' א ל דבר אשתך שתתי י ע "ואשר שאלתנא בריאה, וכ׳יש ג אפילו כשהי א אוסרטי ׳ ל ת אנושה שקורין ב ו שהיא רגילה להי, דע לי ר ת״י לתו ו ז ח ב, איכא למיחש פן ת ד מקרו ו א תלושה מ ה ו ל ו ה שהיתה ת ת עו ת מ א באשרי פרק מי ש ת י א א ד ח בת בכה״ג כלל, וראיה מ י י כי נראה שאינה מחוח תפיל׳ין כל השנה נ ה מ א הו א בירושלמי דר׳ יוחנן ל ת י א ת ד ו כ ר ת ב כ ס מ (סי׳ לא) בא ועד עצרתא, פירוש לפי שהיה ח ס י פ ח ליה רישא מ נ ה מ כדהו א לפיםחא, ו ח ס י פ מא אע׳׳ג מ ל ם באשרי, א יח תפילין כו׳ כרפ״י ש ת היח ירא להנ ו ר י חושש לראשו מקרש לה כ׳׳י א ח ם בת׳ עשה אפייה ל ל י בר בכ ן עו יח תפילי ו מג נ דכתב סמ״ק דמי שאיו דברים ל א במרדכי פ׳ א ת י א א הדין נמי נידון דידן, ואע׳׳ג ד ו , ה ש תליו ש ם ח משונא תזיך י ת הו ו ס ו א ד׳ כ נ ת דאי׳ נמי בירושלמי דר׳ יונה כדהוה שתי ׳ ברכו ס מ בת וליש בשביל ו ס ו וב ד' כ ע בשביל חי נ ו א היה מ א ל מ ל ח ועד עצרת, א ס פ רישא מה ם המצו י ה חזיך רישיה כדי לקי ח אע־׳נ דהו ס ח תפילין בערב פ נ מצה , ור׳י נמי מאב א היה כו א בכה״ג דמידב דידהו דאפשר ל ק ו ראה די״ ל ד ת מ״מ נ ת ם א ע לכה״פ פת בשנה וכן לר׳ יונה, אבל מי שנפשו נעשה ח ם א ע י פ ותר לר׳ כ בי ׳ ם ל ה ומחליש לש ה .בלא ח , וראיה מדיי כל השנ א מחייבו ם כה׳׳ג ל י מ ע פ ג ל אנושה שקורין אומדטיתר מפ״א בשנה היה גופו ו ח י י ם מנ א ו כן היה ש ת ד א ע׳׳פ מ ל ם א ו לח׳ עשה ככל יה דרכיה דרכי ר ו ת ה לב הגזול (לב ב) משני ד בפרק לו ה, ו אנוש והיה חושש לסכנם מפני י ר מ ת ת ו פ כ ל ל ק ות של ד ת חרי ח ק ה ל ר ו ה ת ח ו א ד א ל מ ת ס ועם, ולכך מ נם ם בגמ׳ ופרש׳׳י מ־ףיו הדברי א ה ת י ת תידים, הכי א ם א י ט ר ש מ ם ה י צ ו ם ק ה שיש ב׳ ל בס ׳ ל ח הלך לדרכו הצעיר שבישראל. ע ר כי השלי ת ו ק י י ת ע ה לא היה לו פנאי ל ו

ט יושר. ק ל

ם י צ ו ק ח נפש, דא״כ מח ראיה הביא מ ו ק ק פ פ ה ס מ כ ה אין ה נ כ ס ומעריב חושש לח נפש. ו ק ש פ ש ם ח ו ם ש ת הידים. הרי אין ש ם א י ט ר ש מ ה

ת ו צ גם מ ש ודאי דחינן מ״ע, ו פ ח נ ו ק ם פ ו ק מ ת בזה, הרי ב ת ל ת ו א ש ה צריך ל ק מ ו. ת ׳ ל

ה שאין ל ו ח א ודאי הכובה ל ל ם א י נ כ ת ס ו מ א הי ם יין, הרי ל י ת ו ו ש ומה ראיה שהיה ודייק. נ כ בו ס

ר א פטו ו חלה ויפול למשכב, הרי ה ת עשה י ו צ ם יקיים מ א ה ש כ ל ה ועל כן נראה ל מלקיימה.

קנז

ע ד א י ה ל ו צ ר מ מ ו ש , ו כ ״ פ ע ה א מ י י ק ת י צ י ק ל ו ח ש ו א ב ר א ו כ ר א ע א צ ו ם ה ם א נ מ א. ה כ ל ל פי ה ה ע ר מ ו ם ש ע א ר ד ב ד

ח נ ק

ן נא מ י ס חיי שעה לעומת חיי עולם

ק חיי פ ן ס ם מעדיפי ל ו ק חיי ע פ ת ס מ ו ע ו חיי שעה ל נ י ם יש לפנ א שעה.

ם ג׳׳כ ל ו ה חיי ע חי ט שי ו ע י ר מ מ ו ל ט, כ א מיעו ו ק ה פ ס ם ה ו א ל אפי ום חיי שעה. י ח ו ד

ב חיי שעה. ם חשי י ש ד ה ח מ כ ה ש א ר ו גדר חיי שעה, נ ה מ ו

. י זה לגמרי ל ו ח א מ פ ר ת י לם, ש ו גדר חיי עו ה מ ו

. מקרה ה ו ר ק ל מ ם לגבי כ כ ת ח ל א ה צריך ש ז ת מ ו ח פ ב ו

מקורות וביאורים:

א. - ע״ז. כז: אמר רבא (צ׳׳ל רבה), אייר יוחנן, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר ר׳ יוחנן, ספק חי ספק מת, אין מתרפאין מהן, ודאי מת מתרפאין מהן, מת, האיכא חיי שעה, לחיי שעה לא חיישינן. ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן, דכתיב אם אמרנו נבוא העיר, והרעב בעיר ומתנו שם, והאיכא חיי שעה אלא לאו לחיי שעה

לא חיישינן. ע׳׳כ.

וכתב רעדי דל: ספק תי ספק מת, חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה ספק ימות, אין מתרפאין מהן. דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה, ומוטב שיניח אולי יחיה.

ודאי מת מתרפאין. היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין מהן, דעובד כוכבים מאי עביד ליה, הא בלאו הכי מיית, ושמא ירפאנו העובד כוכבים. חיי שעה שהעובד כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או יומים

יחיה. ע׳׳כ.

וחזינן שחיי שעה פחות חשובים לעומת ספק חיי עולם. שהרי אם יבואו לעיר ספק אם יתיום או ימיתום. אבל עתה הוא ודאי חיי שעה אית ליה. ומוכת שעדיף

ספק חיי עולם על ודאי חיי שעה.

ויתירה מזאת, אע׳׳פ שחיי עולם הם המיעוט, והרוב שימות ג׳׳כ עדיף מיעוט חיי עולם יותר מודאי תיי שעה, שהרי רש׳׳י ז״ל כתב דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה

קנט

ם וליכא כבי בד כו ו עו א ירפאנ מ ב ש ת ל להו, שהרי אתרי הן כ בא קטי נתו לרו ו כו וי שעה. ודו"ק. ט שירפאנו. ואעפ״כ עדיף מחי עו מי ו ו נ א שיקטל ו א רוב ה ל רה, א סתי

, לחיי שעה א חיישינן, כתב ם׳ עבודה זרה (דף כז:) דייה לחיי שעה ל ב.- והנה התוש לחיי שעה ו ח ת הבל ל ן עליו א ומא (דף פה.) מפקתי הא דאמרינן בי לא חיישינן, וש ו ח א ת ם ל ם א ת ה , ד ו בת ם עבדינן לטו ת ה א ו כ מר ה א חיישינן, דאיכא למי מ ל אן וכאן א כ ו . ת ו מ בד כוכבים ודאי י א מן העו פ ר ת לא י ש ו ו ח ם ת ימות, והבא את, חה ודאי ימו ח נפש דו ו ק ק פ פ , עכ׳׳ל. כלומר ס ק פ ס שבקינן הודאי למיעבד הת ם א י ח ק ו ם היינו ל א מ ועשה. ו ו ק ו ב ת ו ם א י נ כ ס ו מ ת א ב ם ש י ל ל ח ק מ פ ס ב אע׳׳ב שק פ ס ר בצד ה ח נפש, ואפילו שנעבו ו ק ק פ פ . ועדיף ס א בשב ואל תעשה ו ק ה פ ס היח ח נפש. שנוכל להרו ו ק ק פ פ ד ס פסי ר שב ואל תעשה. ועי״ז נ ש א ם ועשה מ ו ק ב

. ק פ א רק ס לו שהו ם להציל. אפי י ס נ מ ם ו ם היינו עושי א

ח נפש. ומאידך גיסא, הרי קו ל פי ק של מיעוט ש פ ס ס ל נ כ ר להי ת ו נ.־ וצ׳׳ע, היאך מם ד היי שעה חשיב כשופך דמי המפסי ם חיי שעה, ו י ד י ס פ א שימות, והרי מ הרוב הוש ה״ז פ נ ם יציאת ה ץ ע מ ע מ ף א׳ וז״ל. וכל ה ט סעי י ל ע יוריד סימן ש ר ש כדאיתא ב וו ה״ז ם וכל הנוגע ב י י ס ת מ ו ח מ במס׳ ש ב השייך ס׳׳ק הי. וז״ל ו ת כ שופך דמים. וד נכבה. יב׳׳כ ם מי ד א ו ה ף שכיון שנוגע ב ט פ ט מ ה הדבר דומה לנר ה מ ם ל שופך דמי

הרי׳׳ף והרמב׳׳ם עכ׳׳ל.

ת מו א רוב שי ם ועשה שהו ו ק ם ודאי ב ה ר לסכן חיי שעה ש ת ו וצ״ע, א׳׳כ היאך מם ו א ש ל א דיות, ל ל ד חיי שעה ל א להפסי ו ת מיעוט שינצל. שי״ל שהכא ה מ ו ע לת ודאי חיי מ ו ע עוטא ל , ואפילו מי לם ק חיי עו פ ו ס הצלה, שלא כן כאשר יש לנ

. ודו׳׳ק. לם ק חיי עו פ שעה םעדיפינן ס

ם או ו ו ושמא י ת י מ ה ר ל ה מ בד כוכבים מ ב חיי שעה, שהעו ת ה רש׳׳י ז׳׳ל כ הנ ד.- ול. ם יחיה. על׳ י מ ע

. וכן ו חצי שנה וכן הלאה א חדש או חדשיים, א ה מה י ו השיעור ו ה ק מ פ ת ס ה ויש למהו ר ו ת ו א הבונה להאריך י ל ו השיעור הרי אין חי לעולם. א ה ם מ ל ו ת חיי ע מ ו ע ל

ים. ו עשר שנ ם א י ו ה׳ שנ ם א י ת נ ו ש ם שנה א א השיעור, ה

ם ודאי חי . כלומר א ה באופן יחסי ן מ ת החשבו ב א ש ת ראה ל א היה נ ר ב ס ומן הם דשי א שלשה חו ו ם ה ל ו ק של חיי ע פ ו ס ת מ ו ע ל ש ימים, ו ד ו שעה יהיה חא יהיה 33% מג׳ ו ז א׳׳כ עלינו לחשב כאילו ה ק 33 אחו א ר ו ח ה יים להצלי והסיכום ו ס כן אין ל׳ י ם א מי דש י ר ויחיה ודאי חו ח א ה מ ת ע מ חודשים. שהוא חודש, ום, ם היה חי למעלה מג׳ חודשי א כן א ל ום. ועדיף שב ואל תעשה. ש ם כל י אי צי מוא על ו , וכן ה ה ס לסכנ כנ דש ניתן למימר שי א למעלה מחו ו ים ה י כו שאז לפי הסיק ה ב ו ם מ כ ת ע׳׳י ח ע ד ת ע׳׳פ אומדן ה ו ש ע ו יש ל ל לים א קו ר זה. וכמובן ששי ד ס

. פא היודע היטב המחלה רו ו

ס ק

ק בחיי שעה ו ל טה דאין חי הסברא פשו , "ו ת י) כתב ו ד סימן ט״ז א ר י ובאתיעזר (מה ט ו ו ש ה פ מ ב ל ת א כ ל ם וכוי. ע״כ. ו ו איזה תרשי ו יומיים א ם א ו ל י ט ש ע ו לזמן מ

ת מה. וצ״ע. מ ו ע ה ל ם והגדרים בזה. מ י ם הזמנ ה

ה ורפואה (ח״א, עמי קלד) שעד שנה נתשב לחיי כ ל ה ב ב ת והגר״מ פיינשטיין זצ״ל כה מאן ו מ א ת ו ם ה נ מ ר מכן שנה. א ח א ל ם ו י ש ד ם ח י א ר ק ה נ שעה, וטעמו שעד שנה הענין ד ישתנ ח ום א י דש חיי שעה וי״ב ו ו לחדש בזה. וכן י״ב חו נ ס ומנין ל י פ מ

ם חי לאורך ימים. ד ה יחיה, וכי א מ ד השני כ צ ה מה מ א הבינותי ו וגם ל

א ו ר ה ח לי א ת מחו מו רק יתכן שי י זה לגמרי, ו ל ם יחיה מחו א והנראה בזה שתלש ם נ ע כל פ ת. ו ן והולך עד שימו ו ו לם. ותיי שעה פירושו שמתנ א חיי עו ר ק נ ה

. ר להסתכן ת ו מ ר ש מ א א יבריא ע״ז נ פ ר ת ם י א תר ו ו ר י ס ת נ ו

. שנתשב לתיי שעה עד י״ב תודש. כי ה ם״ק ו) כתב נ ה (יוריד סימן ק ב ו ש ובדרכי תר מי״ב חודש. ת ו ה תיה י פ י ר אין ס

, ם ם ה י נ ת זה לענין טריפה כיון שלכאורה שני ת ו ו ש ה ם ל , וגם צ״ע א ה ם תמו נ מ אח כיון שהוא צעיר יחיה ו ת י נ ם יצליח ה ת א א ת ז מ ו ע ל ה ו ימא שיחיה שנ ם נ וגם א

ם. ימא שחיי שעה קודמי ם נ א ה ה ד ששים שבעים שנ עו

א פ ר ת ע י ב ט ם ע״פ ה ח עד כמה שאפשר, ואז א ו ת י נ ת ה ת א ו ת ד והנראה, שיש לש שנים, או מ ח ר מ ת ו מר שיחיה י ה למי ש ת זאת. ובדרך כלל, ק ו ש ע נראה שיש לא שנה. ה א ת ה שאפשר וממילא ל מ ם עד כ י ת ו חר משנה. כי אז ד ו ה יחיה י ת ע שת ממש. כלומר ל ע ו ת א ל ם הו ח א ו ת י נ ת ה , ואז לערוך א כן א זמן שממש מסו ל א

. ם כ ת ח ל א ש י ב ראה שתלו ם נ י ר ת ים א פנ ו ובאו ת ל ת מ שיתרפא מ

א ס ק

מן נב סי שינוי או שימוש בקטן ־ מה עדיף

ן ת. הראשו ו י ו ג׳ אפשר י . ויש לפנ ת ב ש ל ב צ ל צ ן מ ו פ ל ס ר ה ש רופא או ע״י שינוי . א ו ו בנ נ ו ע״י קטן שאי , א ת ר פ ו פ ש ת ה שגוי ירים א

ו ושינוי. נ ו ב נ ן שאי ט ל. גוי, ק כר לעי ז א כנ ו ר ה ד ס ר יד. הרי ה ח א ל כ

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

. ן ט י ק י ו ע ד א ר י ח א ל י כ ו נ י ש ן ב ו פ ל ט ת ה ר פ ו פ ת ש ם א י ר ה א ל פ ו ר ף ל י ד ה ע - מ . א

י י ע״ ו ת י א ד ל ב ר ו ו ח י א א ל ת ב ו ש ע ר ל ש פ ם א : א ב ת ח י״ב) כ י כ ן ש מ י ח ס י ר א ) א ״ מ ר ה׳י א״י ם ע׳ י ש ו ר כלל, ע ו ח י א א ל ׳י ב ת ע׳׳י א׳ ו ש ע ר ל ש פ ס א , א י ו נ ה ע׳׳י שי ש ו י ע ו נ י ש

׳כ. . ע׳ ם י נ ט ה ע׳׳י ק ״ ה ף ו י ס ו ק לי׳ ו ה ׳ ׳ ב ס ״ נ ש מ ה . ו ם י ג ה ו ן נ כ ו

ל ם ע י ל ו ד ר ג י ה ז ה ם ל ו ל י כ א א ת ל ל ה ש ר ו ל ת ר ש ו ס י א א כ י ן א ס י ק י א ע ׳ע. ה וצ׳ה ש ע א ת ל ל ו ש א ר ל ו ס י ש א ו י נ ן ב ט ק ם ה א ׳ ו ק ד ״ ב ם ״ ג מ ״ מ ן ש מ י ן ס י י ם ע י נ ט ק ה

ה ובנך. ת ה א כ א ל מ

ם ו כ ל ה ן ע מ ך ז ר ב נ ׳ ש מ ג ל ה א ו כ ש ״ ה ו י ן ב מ י ז ב ג ב ל ״ ׳ ע ן מ י ב ו ר י ׳ ע מ ג ה ב נ ה ״ל ד י וא ר ל ו ס י א א כ י א א , ה ה ו מ ת . ו ך ר ם י מ י ל ת א א מ ל י ה ד צ ר י ת , ו ת ו ת ש ק ל ו נ י ת ן ל ת י נ וך ר ס י מ י ל ת ם א ע ט י מ ת י א א מ בן א ק ו ו נ י ת ן ל ת י א ל ״ ו ה ה מ ה ו ר ו ת ן ה ם מ ו ל י כ א ת

. ה ר ו ת ן ה א מ ו ר ה ו ס י א ר ה ש א כ

ה י מ ע ו ט ה ל מ ״ נ מ , ד ך ר ס י מ י ל ת ם א ו ש א מ ו ה ר ש מ י מ ך ל י א שי ה ל ר ו ר ת ו ס י א ור ו ס י ן א י א ם ש ו ל י כ א א ת ו ל י ל ל ע א ת ן ל מ ז י ב ו ל ת ן ש ו י כ כ ״ ה ו ר י ו ס י א . וי״ל ש א ר ק דם ו ל י כ א א ת ר ל ו ס י א א כ י , א א צ פ ר ת ו ס י ם א ה ם ש י צ ק ש ת ו ו ל י ב ר נ ו ס י ק א ר . ד א צ פ חן י א א ל י מ מ א ו צ פ ח י ב ו ל א ת א ל ו ת ה ב ר ש ו ס י ם א כ ג י א׳ . ו ן מ ז י ב ו ל ת ר ה ו ס י א א ב ל ו

. ם י נ ט ק ם ב ו ל י כ א א ת ר ל ו ס י א

א א ל ו ה כ ש ״ ה ו י ה ב ל י מ ק ב ו נ י ת ן ל ת י ר ל י ת ן ה ת י ל ה ו ״ ׳ ז ס ו ׳ ת ט א י ל ת ק ב ש ת ב ״ ו ום ו ל י כ א א ת ר ל ו ס י ן א י א ח ש כ ו מ . ו ר י ד א ת ו ה כ ש ״ ה ו י ) ב ו נ י י ח ה ש ן ( מ ז ע ב ו ב ק

. ש ו ש ח ן ל י ע א ו ב א ק א ל ו ה ן ש ו י י כ ר א ה ד ו ח ך ל ד ס י מ י ל ת ם א ו ש מ ו

ל ב . א ם י ר ו ס י א א ב ל ם א ו ל י כ א א ת ן ל נ י ר מ א א ל ' ש ׳ ב ן ם י ב ו ר י י ע ר י א מ כ ה כ״ ו. א צ פ ח ם ה צ ם ע י ר ו ס א ם ש י ר ו ס י א ק ב ע ר מ ש מ . ו ר ס א א נ כ ל ״ ה ו י ק ב ו נ י ל ת י כ א ה לן מ ז ר ב ת י ת ה ל י כ א א ו ה ן ש ו י . כ ש ו ד י י ק נ פ ן ל ט ל ק י כ א ה ר ל י ת ׳ מ ט א ״ ס א ר ׳ ׳ ג כן המ וב ״ מ ו ז רכו״ט ג' . י ר ג ע ה ר ש . ו ם י ר פ ד א ת י ו ה ג ה כ ב ״ כ . ו ר ו ס י ת א ל י כ א א ל . ו ר ו ס י א ה

. ך ו נ י ע לח י ג ה ו ש ל י פ ן א ט ק ו ל ר י ת ק אי. ה ״ ט ס ״ ס ר

קסב

א ו ם ה ץ א מ ל קטן ח ם, להאכי ׳ ו ם א״א ע׳׳י עכ ר א י ת ף כיה ה בשו׳יע הגד׳ז ת״נ סעיר סו ר אי י ת ה דא״כ אמאי ה ר ו ת ר מן ה ו ס נו א כת שאי מו , ו ה ה שאין בו סכנ ל ו ת. וע״כ ת ס פ ר ה ת א ה ל ר ו ת ר מן ה ת ו ם שתמץ תרי מ ע ט ת , ו ה לקטן נ כ ם אין ס רה א תו

ם. ו ל א תאכי ם ל ע ט ר מ ו ס א א ל

ה הרין כיצד ש ק ה ה ו ר ו ת ם ביוה״כ מן ה י ר ו ס ים א י ו הנה הרמב״ם ס״ל ששאר ענ וא ל יהו ו ם שהנך דבותי ו ש ת מ ו ק ו נ ת כה ל מא ע״ת ע״א רתיצה סי ו רו בברייתא י התי

י בזמן. ו ר התל סו ם באי ו ל י כ א א ת ר ל סו ת שאין אי כ ו גזרו רבנן, מ

ה ש ע א ת ותד ל ר מי סו צל מאש, אמאי בעינן אי ר מו פ ה ס ש ק ת קי״ב ע״א, ה ביבמו ום. י ל הקטנ ר גדולים ע הי א להז ל א א א ב ל א ש ת ל י כ מ ה ובנך, ודרשו ב ת כל מלאכה אי שפיר ת . ולהנ״ל א ת לקטן ו פ ס ר ל ו ס א ם ש ו ל י כ א א ת ר ל ו ס י א אמאי לא נילף מר אין ס א נ ת ש ב ש מ ם. ו ו ל א תאכי ר ל סו לא שייך לאי י בזמן ו ו ר התל סו א אי שהות ב ש , וגם א״א למילף מ לה ר סקי סו א אי ת שהו ב ם ששאני ש רי סו למילף לשאר אי

ם. י ר קטנ א ש לא ב ק בבנך ו ר ר סו א אי שהו

ם פ״ת, אי. י ת ס ׳ פ ס ו ת ת תגיגה) על ה כ ס ת הגרעק״א (מערכה ח׳ מ רץ קושי וכן מתו, נהי דקטן א למנויו ל ה לקטן ש ס ל פ ו וז׳׳ל: וא״ת והאיך מאכי ש ק ה דיה שה לבית שר כדאמר בפרק ו ס ו -בידים, א ת ל ו פ ס , ל ת אין בי״ד מצווי! להפרישו בלו כל נ או

חרש.

נבלות. א דומיא דשרצים ו ל ר א ו ס לא א ן"מלא תאכילום״, ו נ לפי מ י ת ה ואומר ר״י, דה שרי, ע״כ. ו צ אבל כהאי גוונא דאיכא חינוך מ

ם י ה בידים, כדי לקי י פ ה של ם ר ו ר ת סו ר על אי ר לעבו ת ו והקשה הגרעק״א, היאך מא דרבנן. ת חינוך שהו ו צ מ

א צ פ ר ת סו ם אי ה ם ורמשים ש א שקצי ל ר א ו ס א א ל ם ש צ ו ר י ת ׳ ב ס ו ת נת ה ו וי״ל שכוק ר ר ו ס א א הו ר ו ח א מ י בזמן, ו ו ר התל סו א אי ו שהו י ו א למנ ל ח ש ס ר פ סו לא כאי ו

מדרבנן היכא דאיכא חינוך שרי.

ו יב אבי י ת אביו מחו ק י ל ד ב וזה לשונו: ב ת ת נ״ד, כ ו ד א והמשנ״ב. בשער הציון שליב ה שכתו ל מ ר ע א יעבו ל א עושה לדעתו כדי ש ת מידו כיון שהו ו ח מ רה ל מהתור עכ״פ מדרבנן ח א יב ה י ם מחו ת אחרי ק י ל ד ה ונוי, ובנך ובתך ב ש ע א ת ה ל ר ו ת ב

. ת בידו ״דאדעתיה עביר׳ ו ת מ ל

ם וי״ל ו ל י כ א א ת ל ל ר ש סו ה עביד אמאי אין אי ם אדעתי ם א י ר ת קת א וצ״ע בדליה ת ה א כ א ל ה כל מ ש ע א ת ר ל סו ר, ובאביו יש אי י בזמן אין איסו א תלו כיון שהו

ובנך.

. לא לקטן רה לנכרי ו קה שהתו י ם שחזינן מדל ו ש מ ה ע׳׳י גוי עדיף ו הנ ו

קסג

ר דרבנן סו א אי ו ה ן ש פרת הטלפו ת שפו ם א ו להרי ו בנ נ ומכאן שעדיף ע״י קטן שאיא פו שהו ו א ע׳׳י נ ם השיניו שהו ר להרי ש א ש מ מ לא בגופו מ ה ו ש ע בשב ואל ת

ם ועשה. ו ק ב

קסד

ן נג מ י ס האם רשאי לחבול בחברו, כאשר חבירו מרשה זאת

. ה ר ו ת א מן ה ו ה ם ש י ר מ ו , ויש א ל בעצמו ו ב ח ר ל ו ס א

ת כן. ו ש ע ת ל ו ש תן לו ר ו ו נ ל י אפ ו ו ר י ב ח ל ב ו ב ח ר ל ו ס א

מקורות וביאורים:

א. ״ ב־׳ק צ, בי, "התובל בעצמו אע״פ שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו תייבים׳׳. עי׳כ.

ובב״ק צא: ״אמר ר׳א הקפר ברבי, מה ת׳׳ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק׳יו. ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

.ע" כ.

וכן פסק בשו״ע חו״מ (סימן תכ סעיף לא): ״החובל את עצמו אע׳יפ שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו חייבים״.

ואם אינו רשאי לחבול בעצמו, ק״ו שלא יועיל להרשות לחבית לחבול בו. שהדי אין לו עצמו רשות לזה. ובכלל איסור זה האיסור האחד ובשאלתות (פרשת משפטים סוף סא) כתב "האב שמחל על כבודו כבודו מחול׳ ה״מ כבודו, אבל

הכאתו וקללתו, לא. ע״כ.

ב. - וכן בגמ׳ סנהדרין(פד, ב): רב לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא, מר בריח דרבינא, לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל, וחוח ליה שמת

איסור, ע׳׳כ.

ואם היה מחני מחילה ימחל לו גם על החבלה אם יעשה, אלא מוכח שלא מהני מחילה ורשות לזה, ובהמשך הגמ׳ שם: אי הכי אחר במי (לא ליפתה שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חברו דכתיב לא תוסיף. רש״י), אחד שגגת לאו, דנו

שגגת חנק״.

ומוכה שגם באחר לא מהני רשות ומחילה, שאם באחר היה מחני מה קושיא אי הרי אחר נמי. הרי יש הבדל בין אחד לבן של אחר יכול למחול וליתן רשות ועי׳כ מותר שלא כן בבן שלא מחני מחילה. אלא ע׳׳ב ששניהם שווים הם ולא יוכל למחול או לתת רשות לאחר לחבול בו, והוא מהטעם הליל שאם לו עצמו אין

רשות היאך ירשה לאחרים.

ה ס ק

ואכן בשו״ע הרב הלכות נזקי גוף ונפש סעיף ד׳ כתב: ״אסור להכות את חברו אפילו הוא נותן לו רשות להכותו כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו״ וכנ׳׳ל.

ג. - ואמנם המנתת חינוך (מצוה מ״ה אות נ׳} כתב: שנראה לו שאם אביו ואמו נותנים רשות, אין כאץ עבירה, ומה דמבואר בש״ס דאיבעיא לענין להקיז דם. ה״נו שלא מרצון אביו, ומ״מ ססקינן דפטור, כיון דהיא לרפואה, וכן הנהו אמרואי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ, היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו, אבל אם אביו מוחל ומצות להכותו נראה דאינו חייב כלל, וכן בחבירו, ואינו עובר כלל ואע״פ שלא מצאנו זה מפורש מ״מ הסברא נותנת כן, כן

נלע״ד בירור. עכת״ד.

והנה מה שדחה מהנהו אמוראי, אינה דחיה, שהרי יתנו רשות גם לתבלה בשוגג שלא לצורך, וכי מה ימנע מהם מלתת רשות, ואילו בניהם להוציא את הקוץ אלא ודאי שלא מחני רשות, ומה שפירש דהא דאיבעיא לענין דהוא להתרפאות. וכמה

דוחק לאוקמיה הכי. ומה גם שהמנתת תינוך סותר עצמו ממצוה (רב). ע״ש.

והנה הטורי אבן (מגילה כג, א.), מחלק בין אביו ואמו שאין הרשות מועילה, ובאחר מועילה וראיתו שבאחר מועילה היא מסופ״ח דביק (דף צ״ג). ששם איירי במי שאומר סמא את עיני קטע את ידי חייב משום שאין אדס מוחל על ראשי אברים. הא משמע אם לא היו ראשי אברים אלא צער בלבד הרי הוא פטור. מכאן

הוכיח להתיר.

והוא תמוה, וכי מה ענין איסור אצל חיוב ממון. ושני דינים הם שאע״פ שפטור מלשלם. כי אדם מוחל על ממונו, אבל איסור איכא לחבול בעצמו, וק״ו בחבירו

ואפילו נותן לו רשות. וכנ״ל.

והוא תמוה, וכי מה ענין איסור אצל חיוב ממון ושני דינים הם שאע״פ שפטור מלשלם, כי אדם מוחל על ממונו, אבל איסור איכא לחבול בעצמו, וק״ו בחבית

ואפילו נותן לו רשות. וכנ״ל.

ד. - והנה בדין חובל בעצמו, מצינו בשבועות (כז.) יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע, יכול יהא פטור, ת״ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו, וכ׳ הרין שם, שאע״פ שבפרק החובל (ב״ק צא:) אמדינן שאין אדם רשאי לחבול בעצמו, מדדשא נפקא לן, וכל דליתא מן התורה מפורש, לא מיקרי מושבע ועומד לענין שלא תחול שבועה כלל, עליל. ול׳׳כ עוד.הרין(שבועות כה.) דיה מלקין אותו. ע״ש. וכן מבואר בתשובות הרשל׳א (סי׳ תריו) עיי״ש ומוכח שםי׳ל שחובל בעצמו הוא איסור של תורה. וממילא מובן שגם לא יוכל ליתן רשות לאחרים לחבול בו, שהרי הם כשלוחיו.

ומה לו עצמו אסור, שהוא המשלח ק׳יו השליח, ודו״ק.

ה. - והנה בגמ׳ סנהדרין(דף עג.): ״גופא, מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו, ת׳׳ל לא תעמוד על דם

ו ס ק

יל ו לו. !רש׳׳י ז ת ו ב ש ו מגי! ח״ל ה פ ת מ ד ב רען. והא מהנא נפקא, מ1׳תס נפקא או ת ו , ת׳׳ל והשב ה על חשבתו ו ה מצו ת א ר מגיין ש ה נ טבע ב ת גופו, כגון נ ד ב פירש אא נ ם הוי אמי ת ה . עכ׳׳ל אי מ ת גופו לעצמו א למדרש השב א ו א יתירא ה ר לו] ק

. ל ׳ מא לא.קמ״ל. על י אי ר מ ח ומיגר א ר ט י ה״מ בנפשיה אבל ם

. וא־׳כ בו לו ב להשי ו ת אין חי ע ד א באבדר. מ . ה ו לו ת ו ב ש ה ו וצ״ע, מה הר׳א למילף מא ו ל א ל י ה ת . וע׳׳כ א א חיוב להצילו ה א י ם כן ל ת ג ע ד ם יאבד עצמו ל ד ם א א

. ב להצילו י ד עצמו מחו ב א ת מ ע ד לו מ ם רעך למימר שאפי ל ד ד ע תעמו

ם ב לתרץ שאכן ג ת ת תנוך (מצוה רלז) כ ח נ ד מ פ ף ס ה שבסו ח נ מ מץ ל ובספר קות וע׳׳כ אין ב״מ אכו ע ד ו ל מ צ ד ע ב א ם מ ר א י ת ה ם רעך יש ל ל ד ד ע ו מ ע א ת ל בלאו שם א ם ש י ה ו מ ם רעך, ודבריו ת ל ד ד ע ו מ ע ל ת א ו ו או נילף מ ו ל ת ו ב ש ה ו יליפינן מ

לא נצילו. ו בזה ו נ ת מ ת ת ע ד ד עצמו ל בו ר של אי סו נראה מי שעובר אי

ת לו א ב להצי י א מתו ה ת אבידה י ב ש ה ם ילפינן מ ולפי הנ״ל לק״מ, שאכן גם אם כדי לא נחשב אבידה מדעת, שהרי צריך ״דעת״ בעלי ת ו ע ד ד עצמו ל ב א מ הד ב א ל בעצמו או ל ו ב ח ו ל מ צ ם על ע א אין בעלי להיחשב לאבידה מדעת, והרי הור מצד סו ו האי ם רעך, א ל ד ד ע ו מ ע א ת ת ל מ ח ר מ סו ם האי עצמו לדעת. וא׳׳כ בין אד ב א ם יכול ל ד ן א ם שממו ע ט ה ל וכנ׳׳ל. ו ב להצי י א כך שחי ו ת אבידה הדין ה ב ש ה. וע״כ י בו ו תלו נ דת גופו אינו אדון לעצמו ואי א כן אבי ל ו ש י ב א ותלו ל א ש כי הום, וכד־ז יליף הגמ׳ מנזיר, ל אחרי א דבר ש ד הו ב א ו כי מ ר גם לו עצמו לאבד ו ס א

א לנפש. ודו״ק. ט ו שציער עצמו וקרוי ח

ם ד א ה ל ר י ת א ה רה ל : ״והתו ב ת ) כ ת (סימן קפו ו ב ו ש ת ה הר־י מיגא׳׳ש ב הנ ו.- ובה זו אין לסי , ו ו מי שיצער חברו , ואין הפרש בין מי שיצער נפשו א שיצער עצמוא ת כמו שהו ו ק ל ה או מ ת י א חייב מ ה שהו מ ו ב מ צ ה שמודה על ע מ ם חייב ב ד א ה

ל. . ער׳ ן דה עצמו על הממו חייב במו

א ר ב ס כ , ו ת י ב א נפש ח ו ם כלפי עצמו כאילו ה ד ת נפשו על א ב א וחזינן שהחשי הב׳׳ל.

קסז

ן נד מ י ס בהפלת עובר

. ה ת י יב מ ל חי י פ מ ל עובר. ונכרי ה ר להפי ו ס א

א יוסיף״ ל ו ״ א בר על ל א עו ו ל הרי ה ב . א ה ת י יב מ ו חי נ וישראל איו רשאי וי״א שיש נ ו שאי מ צ ע ל ב ב ו ח א כ ו ו והרי ה מ בד ירך א שהרי עו

ק רציחה. וצ״ע. ב בזה א

מקורות וביאורים:

א.- בסנהדרין נ״ז, ב׳ - משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין, (בן בח נהרג) ורש׳׳י פירש: אף על העוברין הכה את האשה ויצאו ילדיה גהרג עליהן. ובישראל עד שיצא לאויר העולם, כדתנן במסי נדה (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו

חייב, היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדעויו ואינו נפל. עכ״ל.

ובשר׳ע סימן תליה סעיף בי: לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא

ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם. על׳ל.

וכתב הסם׳׳ע ם׳׳ק ת', וזה טבעו של עולם, הוצרך לכתוב זה שלא תימא הולד הרי הוא רודף ויצילו את אמו בנפשו קמ׳׳ל כיון שטבע של עולם בכך אין דין רודף עליו. ואעפ״כ בעודו במיעיה מותר לחתכו אע״פ שהוא תי שכל שלא יצא לאויר העולם אין שם נפש עליו והא ראיה שנוגף אשה הרה ויצאו ילדיה ומתו משלם

דמי •הולדות ואין שם רוצח ומיתה עליו וכמש״כ לעיל סימן תר׳ג. על׳ל.

והתום׳ סנהדרין נט, א, דיה ליכא מידעם דלישראל שרי (ולנכרי אסור), ועל העוברים דעובד כוכבים תייב וישראל פטור, אע׳׳ג דפטור מ״מ לא שרי, מיהו קשה דאמרינן בפרק בן סורר ומורה (לקמן דף עב:) יצא ראשו אין נוגעין בו דאין דותין נפש מפני נפש אבל קודם שיצא ראשו הח׳ פושטת ידה וחותכתו לאברים ומוציאה כדי להציל את אמו וכה״ג בעובד כוכבים אסוד כיון שהוזהרו עלת להציל, ואפשר דאפילו בעובד כוכבים העוברים. וי״ל דהא נמי בישראל מצוה כ

שרי. על׳ל.

וחזינן שגם לישראל אסור להרוג עובר, וכלשונו של התום׳ מ״מ לא שרי. וצ׳׳ע א״כ אמאי מותר להורגו כדי להציל את אמו והרי טבעו של עולם הוא חשיב רודף.

וי״ל, דשאני עובר שפטור עליו אם הורגו שלא כן האם. וע׳׳כ עדיף האם על העובר.

ח ס ק

ח א מציל בכך א ו ח העובר כאשר ה י מ ה א עכו״ם ל פ ו ר ר ל ת ו ם מ ק א פ ת ס ׳ מ ס התו וה ו צ א מ א כיון שהו מ בר נהרג. אבל ש ם וגם בעו א ם ב ם ג כבי ד כו ב ו . כי ע ם א ה. ם א ת ה ת הולד. ולהציל א ת א י מ ה ר לנכרי ל ת ו א מ מ ם ש צ ע א ב ם א ת ה להציל א

. ס׳ ת התו ע ד בר ל ת עו י מ ה ר ל סו ר האי ו ק ו מ ה ם צ׳׳ע מ נ מ א

וצאה ליהרג מכין ה הי ש א ר שמואל, ה מ ר רב יהודה א מ ב. - והנה בגמ׳ ערכין ז. א, אא לידי ניוול. ע׳׳כ. ב א ת ל ה כדי ש ל י ח לד ת ת הו מו ת הריון כדי שי ה כנגד בי ת ו אח כ ו א מ ה ת העובר. וא״כ י ת א צ ר י ניוול נ ג עובר, היאך מפנ ם הוי רציחה להרו א ו

ב כרוצת עובר. שלא חשי

ה והגיע זמנו, וא׳׳כ מ״ש מי ת י ו מ פ ו וצאה ליהרג שמ־׳מ ס ת דשאני הי ו ח ד יש לל ה דינו ש ם במיתה. מ ו הולד. ואין ראיה לנידון שאין א ם א א דם. ה ם קו י ת י מ מ

עובר.

ת נ כ י ס ו וגם מפנ מ בר במעי א ת עו נ כ ל ס ת בשבי ב א דמתללין ש ה כית מ ג. - ואין להוג ר להרו ו ס א ת ש כ ו א מ ה ה י מא (פב.) ומז ו ם י רי ום הכפו ם בי א בר מאכילין ה עו

עובר.

ן ת נפש מתללי ו ק ם פ ו ש ם מ ו ק ן דחה, דמכל מ ף דיה הראשו ו ׳ נדה דף מד: ס ס התו ור כדאמר ם ההורגו פטו ד ס בידי א ס ו א ג ה ר להורגו ד ת ו מ ת אע׳׳ג ש ב ש ת ה עליו את עליו, ב ש ת ח ן א ה ומתללי ת י מ ב גוססין ל בפרק הנשרפין (סנהדרין עח.) ברו

ר הרוב. עכ׳׳ל. ח ח נפש א ו ק פ א דיומא (ד׳ פד:) דאין סהלכין ב ר ת ק ב ר כדאמר פ

ן מר אע״פ שמתללי ו דיש לו ב ת ת שפיר כ ו פ ס ו ת ב על זה ה ת א כ ת יאיר סימן ל ו ו ח ה ול שבת ל ח ר ל ת ו מ ר להורגו ו ח ו מ מר ד ת מ״מ ההורגו פטור. משא׳׳כ לו ב עליו ש

להצילו ודאי אין לו שחר. על״ל.

בר ירך ד מאיבריה, עו ח א ת חשיב כ ו ח פ ת העובר ל ו ע ד ל ה כ א ל מר ה והיה אפשר לוא יוסי:ף. ושמא אע״פ ם ל ו ש ם מ ד ם א ו ש ל בו ולהוציא אבר מ ו ר לחב ו ס . והרי א אמות ולד ו ו להי פ ו ס ן שבת. אבל היכא שהוא אבר כזה ש א מחללי ת אבר ל נ כ ס ב ש

ת תשבת. ן עליו א ת הרבה אה״נ שמחללי ו ת ב ויקיים ש

ר ירך ב ו ם ע ברת, א ה מעו מ ה ב ת הגרעק״א סימן קע׳׳ב, כתב, ב ב ו ש ת הנה ב ד. ־ וא מ ש ו מעוברת, ד ת ש ר לבעול א ו ס ה יהיה א ש ק לדה נרבעו. א״כ ה ו א ו , הי אמות ב ה מ ת ו ח . ותירץ, דאז הוי כבא על פ בה ויהיה כבא על בתו קי ברת היא מנ מעות ר ב ו ע ת מ א י ב ת זרעו. וכיון ב י ת ש ם מ ק משו ר ר ו ס א אה כלל ו שלש דאינה בכלל בי

לה. ע׳׳כ. לו לכתחי ת זרעו, להבי שרי אפי י ח ש נו בכלל מ אי

ת י ש ו ה על ק ש ק ה ה׳) ה ה (פרק ו׳ משנ ר ו מ ת ת ו י ת ישראל על משנ ר א פ בספר ת וברת מזכר, והו׳׳ל כבא על הזכר, א מעו מ ל ת נמי ד ו ש ק ה ל ק מ ת ה ש מ הגרעק״א, לו ביאה ת א י ם יש הלממ״ם דאין ב י ת ג' שנ ב ה מ ת ו ח פ ב ל נמי לתרוצי דבמו ד ד ה ו

קסט

ת ר ב ו ע ה מ ר ט פ ו ח ש ו ל נ ד ל ו ס ה א י ה ו י צ ו ר י ת ה ל ש י ק ת כ א י ו כו ת א). ו ״ ף מ דה ד כנ ) . ד ת ם א ו י , ב ה נ ת ב א ה ו ת ו ט א ח ו ש ל כ ר ה ד

, ת ר ב ו ע ו מ ת ש ל א ו ע ב י ל ר ש ח ד כ ו א מ כ ה א מ ב ר ד א , ו א ת י א ל ר ק י ע א מ י ש ו ם ק ל ו אכ ״ , א ו מ ר ירך א ב ו ע ם ד ו ש ק מ ו ר נ י י , ה ו ע ב ר ה נ ד ל ו א ו י ה ת ד ר ב ר ס ק י ל ע י כ ר ה דו ח י ו ו ר ת , ו ה מ צ ע ם ב א ף ה ו ג ד כ ל ו ל ה ״ ו ה ד ת מ ר ב ו ע ו מ ת ש ל א ו ע ב י ל מ י נ ר ט ש ׳ ׳ ה מ

. ד ״ ת כ , ע ה י ר ב א ר מ ב א א כ ו י ה ר ה ם ד ׳ ׳ ב מ ר כ ה ׳ כמש׳ , ו י ב י ש ר ת ח ף א ו נ כ

ו מ כ . ו ה י ר ב א ק מ ל א ח ו ה ן ש ו י . כ ר ב ו ל ע י פ ה ר ל ו ס י א א מ ר א י פ י ש ת ה א י ז לפ ו. ו י ר ב א ד מ ח א ל ב ב ו ח ב כ י ש ז ח א ל ש י פ ה ר ל ו ס נ א ׳ ׳ ו הכ מ צ ע ל ב ו ב ח ר ל ו ס א ש

ת נ ו ו ו כ ה ז . ו ף י ס ו ף פ! י י ס ו א י ל ו ד א ל ס ה ו ש ר מ ו ס ל א א ר ש י ם ב ג נ ש ״ ה . א ה י ז לפ ו. ו מ צ ע ל ב ב ו ם ח ו ש , מ ר ב ו ל ע י פ ה א שרי ל ל ' ד ס ו ת ה

א ל , ו ׳ ן בחברו י ו ב מ צ ע ן ב י ל ב ו ב ח ם ל ד א ר ל ו ס א " : ב ת ה א) כ כ ל ׳ ה ק ה ר פ ) ם ״ ב מ ר ה ב ו, דרך ה ש ן א י ל, ב ן גדו י ן ב ט ן ק י ל ב א ר ש י ר מ ש ם כ ד ה א כ מ ל ה א כ ל ד א ב ל ל ב ב ו ת הר י פ י ש ת כ א ״ א . ג. ו ם כה י ר ב ד ׳ ב ו ת ו כ ה ף ל י ס ו א י ל " ר מ א נ ה ש ש ע א ת ל ר ב ב ו ן ע ו י ז ב

. ר ב ו ל ע י פ ה ר ל ו ס א ר ש מ י מ ל

. ה כ ו ר א ר ב א ב ת ר ה ח ם א ו ק מ ב ר ו ת ו א מ ה . י ה ם ז ע י ט , לפ רך א לצו ו ם ה ם א נ מ א

ר ב ו ע ם ב א רך ל ן צו י א א כ ה ו ו ר י ב ח ק ל י ז מ ל ש ב ו ח ה ל מ ו בו ד א אי ת ה ו ש ק ה ן ל י א וה י ר ב ד א ה ד א צ י מ ר . ה ו מ צ ר ע ב ו ע ת ה מ ח א מ ו ב א נ ם ל י א ר ה . ש ר ת ו י ר מ ב א א כ ו ה ות מ ד ק א ה ו ר ה ב ו ע ת ה ת מ ו ה ה א ד י ל ה ב מ ד ק . וי׳׳ל כל ה ה ר ז ב ה א ץ ל ו ת א נ ל י׳׳ל שר ב ו ל ע י פ ה ר ל ו ס י א ש ה ר ו ו ש ה ז ר ו ו ס י א א ו ן ה כ י ס ת ה מ ד ק כל ה . ו ם א ל ה ן ש ו כ י ס ה

. ק ר ד ו

קע

מן נח סי תרופה אסורה לחולה שאין בו סכנה

שלא כדרך הנאתן

ר ו ס י ם א ה ו שיש ב ל י פ ר ליטלן, א ת ו ת מ ו ל ו ס פ ק ת ב ו נ ו ת נ ת ה ו פ ו ר תו ן ב ה שאי ל ו ח ם ל י ר ת ו מ , ו ן דרך אכילתן ב כאי י ש ח ם ש ו ש לה, מ אכי

. ה נ כ ס

ב י ש ת לעו ש לבו ל ו ק ה ה יש ל ל י כ א ת ל ו י ו א ן ר נ ו שאי ת א ו ר ת מ ו פ ו ר ת. לתן גם כאין דרך אכי

ה מ ו ד ו כ ה א ט ה ח ל ע ה ב פ ט ו ע ה יש ל ל י כ א ה ל י ה ראו פ ו ר ת ם ה א. ה נ כ ה שאין בו ס ל ו ח ס צריך ל לעה א לבו ו

ו ה שאין ב ל ו ח ר ל ת ו מ לה ו א כדרך אכי ל ב ש י ש אז ח ר ו ו לערב דבר מ א. ה נ כ ס

מקורות וביאורים:

א.- פסחים (כה:), מר בר רב אשי, אשכחיה לרבינא דשייף לה לבדתיה בגוהרקי דערלה, אמר ליה, אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה, שלא בשעת הסכנה מי אמור, אייל האי אישתא צמירתא נמי כשעת הסכנה דמיא. איכא דאמרי אייל מידי דרך הנאה קא עבידנא . ע׳׳כ. ורש״י ז־׳ל פירש: שייף - מושת. גוהרקי דערלה. בוסר זיתים קטנים משום רפואה דקםבר מותר להתרפאות באיסורי הנאה. אישתא צמירתא. חולי שקורין מלויי(קדחת), צמירתא חס כמו דצמרה צמודי בבבא קמא

(דף ס.) דרך הנאתו לאתר שיתבשלו ויוצא שמנן בבית הבד.

והרמב׳׳ם ז׳׳ל, פייה מהלכות יסודי התורה, ה״ח פסק: במה דברים אמורים שאין מתדפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביוה״כ. אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושים לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עס אסורי מאכל שהדי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה. חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן. לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא

במקום סכנה. עכ׳׳ל. ועיין כסף משנה שם.

קעא

ה נ כ ם ס ו ק מ ם ב י א פ ר ת ם מ רי סו ף גי: בשאר אי ה סעי נ מן ק וריד סי ק השו״ע י ס וכן פן ת א נ א כדרך ה ל ר, ש ן אסו ת א נ ה כדרך ה נ כ ם ס ו ק מ , ושלא ב אפילו דרך הנאתןא ל א כדרך הנאתן א ל ם אפילו ש רי ב שאסו ל ח ם ובשר ב ר כ ר תוץ מכלאי ה ת ו מ

. ע׳׳כ. ה ם סכנ ו ק מ ב

ט ו ש פ ק כל שעה, ו ר ר, הרא׳׳ש פ ן אסו ת א נ א כדרך ה ל כתב השייך קנייה, ס׳׳ק יג. ש ו. עכ״ל. ם י ק ס ו פ תא ב ר׳ אכילה שרי כדאי סו א והיינו באיסורי הנאה, אבל באי הו

רה אין לוקין ר ר׳ יוחנן, כל איסורין שבתו מ ר רבי אבהו א מ ם כד: א י ת ס פ והנה בית ם הנ א טי ש ר אשי למעו ר רב שימי ב מ טי מאי, א , למעו א דרך הנאתן ל עליהן אא ו ה ב חי ש ל כל ח ר, וכל שכן או א פטו ו שהו ת כ ל על גבי מ ק ס נ ב של שור ה ל ח

פטור. ע׳׳כ.

לו א לצורך רפואה, אפי ל ם סימן בי): אבל ש י ח ס פ ל (פרק שני מ כתב הרא׳׳ש ד ו, אתו א דרך הנ ל ן עליהן א ה ר׳ יוחנן אין לוקי ר לי מ א ק ד ר, מ ו אסו ת א נ א כדרך ה ל ש׳ ס ו א ברין. ת ו א איכא. ע״כ. וכן ה ה י רא מ סו א אי א דליכא ה ו ת ה ו ק ל משמע מ. וכן ברשב׳יא וריטב״א קידושין ה דמוקי ה אהיתרא) וכג, ב, די שבועות (כב, בי, די

(מ, א).

ם ד הו א מי ב חי, ו ל ל ח ר לאכו ת ו א מ מ ע ב דמהאי ט ת ש כ י ק ר ר ם חמרדכי ריש פ נ מ אם פ׳׳ב י ח ס פ . (המרדכי ב תר קר הדין מו מעי ק להזהר, ו ע ר מ ש מ בריא יזהר. ע״כ. ום ד א רק ש ר ו ת ו מ ר ו ע שפטו מ ש ם פ׳׳ב, י׳׳ז מ י ח ס דה פ ו א באג ) וכן הו ה מ ק סימן ת

בריא יזהר. ע״כ.

ע שס׳׳ל מ ש מ א במרדכי ו ב ו ה ת הראבי״ה ש והשייך יוריד סימן קנ״ה סקי״ד הביא אם חנ״ל י ק ס ו פ ה ת אריה (סימן עד) העיר מ ג א ש ה רק צריך להיזהר, ו ר ו ת ו מ ש

. ל ת הגרעק׳׳א ד ו ה ג ה . והביאו ב שאסרו

ת ו א פ ר ת ה ר ל ת ו ה מדרבנן מ א נ ף נ׳ כתב: י״א דכל איסורי ה ה סעי נ והרמ״א סימן קת בו, ו א פ ר ת ה ר ל ת ו סך בזמן הזה מ ו יין נ ל , ואפי ה נ כ לה שאין בו ס בהן אפילו חור סו א יאכל וישתה האי ל . ובלבד ש א כדרך הנאתן ו ה ו מרתץ אע״פ ש נ מ ת מ לעשו ו

ה עכ׳׳ל. נ כ ל ואין בו ס אי הו

. ל איסורי דרבנן כדרך הנאתן ה לאכו נ כ ה שאין בו ס ל ו ח ר ל ו ס א ויוצא לנו ש

ץ ק ש מ ן שרי. ש ת א נ א כדרך ה ל ה פ־־ה ה״ח כתב: ש ר ו ת ב.• הרמב״ם הלי יסודי הה לחיך. הרי א נ ל שהרי אין בהן ה כ א ם איסורי מ רב ע ר מעו ו דברים שיש בהן מ ת ו אף גי. ק השו׳׳ע סימן קנייה סעי ס ה. ע״כ. וכן פ ם סכנ ו ק מ א ב ל ר ואפילו ש ת ו זה מ

והשייך ס׳׳ק י׳׳ג וס״ק י׳׳ד עיי׳׳ש.

דעתו , ו ם לאכילה, כיון שאין זה דרך אכילתן י י ם ראו נ ת שאי ו פ ו ר ת ת י ולגבי שתי. ה נ כ ה שאין בז ס ל ו ח ה, וע״כ יש להתירן ל א שייך אתשבי ל ל כ א מ לא ל אה ו לרפו

ג״כ.

קעב

ך ו נ י ח ר ה פ ס ב . ו ר ו ס י א ל ה ר ש ו ע י ש ן כ י ת א ו פ ו ר ת ת ל י כ א ך כלל ב ר ד ה ב נ ה ג.- וש ו ל ה ח י ה ס י , א רה" ה גמו נ כ ו ס ן ב י א פ ש ׳ ׳ ע א ה ״ ל ו א ח ו ה י ש : מ ב ת ) כ ג ה שי ו צ מ ) ה ל י כ ן א י ח ב ו י ם ר י נ ת ו נ , ו ו ר מ א ר ש ו ע י ש כ ט מ ע ו מ ת ו ק ש ה ל ו ו ל י כ א ה י ל ו , רא ה ב ר הת ו ל י כ א ו ה פ ר ט צ א י ל י ש ד , כ פ ר אב״ ו ע י י ש ד , כ ת ר ח ם א ע פ ׳ ל ם א ע ל פ ה ש י ת ש ו

. ע׳׳כ. ד ח ר א ו ע י ש ' ו ה א ל י כ א ת ב ב ש ח ה נ י ה ת ו

ן י א ר ש ו ע י ש ן כ י ק ב ו ל י ש ח י ו ש ע ב י ר ר ב ד ה מ א ר נ , ש ב ת ת ה). כ ו א ך ( ו נ י ת ח ח נ מ ב וי א ד ו ב , ש ם ו ק ם מ ו ש ה ב ק ז ו ל י י ח ת י א א ר ל ת ש מ א ב , ו ה נ כ ם ס ו ק מ א ב ל ן א י ל י כ א מ( ה נ ׳ ק י ס ) ד ״ ו י א ב ו ן ה כ . ו ה נ כ ן ס י א ס ש ו ק מ ר ב ת ו ה מ י ה י ה ש ר ו ר ת ו ס י ם א ו ן ש י א ש

׳ש. ת ע׳ ״ ה ר ס ו ס ש א ״ ח ו

ן נ ב ר ר ד ו ס י ת א ל י כ ר א ס ו , א ט ע״א) ״ פ ד ת ( י ב ק ה ד ב ה ב י י הראי ר ה ג, ש ׳ ן צע׳ כ א וי פ כ . ו ה ר ו ת ן ה ר מ ו ס א ר ש ו ע י י ש צ ר ח י ת א י ל ו ש ׳ ה ק׳ י ז פ ל . ו ש ״ , ע ו מ צ ה ע ל ו ת לר ו ע י י ש צ ת תבן ב ו ל כר׳ י ״ י י ק ׳ג): ד ר ה׳ ו ש ת ע ת י ב ׳ ש ל ה ב מ ׳ ׳ פ ב ) ד י ג מ ב ה ר ב ה ת כ שן י ד א מ ו ר ה מ ו ח ל ו ק , ו ת ו ד ר ת מ כ ו מ ת ו ם א י כ מ ו ש נ י ב ב ד ת כ , ו ה ר ו ת ן ה ר מ ו ס א

. ל . עכ״ ם ה י ר ב ל ד ן ש י ר ו ס י א

ה נ כ ת ס צ ל ק ב , א ה ר ו מ ה ג נ כ ן בו ס י א פ ש ״ ע ה א ל ו א ת ו ה ך ש ו נ י ח ' ה ת ס נ ו ו כ וי״ל של ק ה ש ל כ י ׳ , וע׳ ש פ ת נ נ כ ת ס צ ד ק מ ו ל ר כ ו ע י ש כ ת מ ו ח ו פ ל י כ א ה ש ל ל כן, י ע , ו ש בו י

. ר ו ס י א ל ה ה ע ז ל ב י ק מ י ש א ד ו ם ב נ מ ר א ו ס י א ה מ

ש ש ך ח י י א ש ל ר ש ו ע י י ש צ ח א ב מ ר ש ו ק ח , ל ה ד ת כ ו ן א י ל ו ת ת ו ע ו מ ץ ש ב ו ן ק י י ע וז ״ ן צ מ י ד ס ״ ר ו י י ב ר צ ת ה ״ ו ש ב ה ו ר ו ת ן ה ר מ ו ס ו א נ י א א מ ת ש ו פ ו ר ת ו ב מ ף כ ר ט צ י שו י ר ב ן ד י ע כ ר ו ו ע י י ש צ ד ח ו ח ע ק י ש ש ש ן ח י א ר ש ו ע י י ש צ ל ח ל ג ת ב ו פ ו ר ר ת י ת מף ו א ס ״ ק ע ת ר ר ש ב , ו מ ׳ ר ף ח ו י ס ס ח״ ׳ ׳ ת ת ב ן נ״נ. ו מ י ח ס ׳ ׳ ו א א נ י נ ב ת ר נ ע ב מ ש מר פ ס א ב ב ו מ י ש פ ר כ ס ו ב א י ש י ל ש א ׳ ׳ י ר ג ה ם ו ׳ ׳ ב מ ר ת ה ע ד ל ב כ ה ד ו ׳ ה קמ־ ב ו ש ת

״ש. י י ה. ע ׳ י קס־ מ ״ ע ה ש ב מ י ש י ״

ה נ ו ב ה . ש ן ת ל י כ י כדרך א ו ו ה ל ת א ו פ ו ר ם ת י ל כ ו ד ובך א ח א ר מ מ ו ן ל י ה א נ ה ד: וי ת דבר ״ ו ש א ב ו כן ה . ו ה א ו פ ל ר י ב ש א ב ל ן ו ת א נ ה ם ל ת ו ם א י ל כ ו א ן ש ת ל י כ ך א ר ד בת ו ת ש ו ל ר ל תי ם מו ס א ־ ׳ ב א ה ש ל ו ן ח י ד ל ג״כ ב א ש נ ן נב), ש מ י ס ב ( ״ ז ה נ א צ ם מ י י חה א ר מ נ ״ מ . ו ם י א מ ם ט י ג ד י מ א ד ו א ב ו ם ה י ד ן ג מ ע ש מ ש ה ש י מ פ ל י ש כו , ו ם י ג ן ד מ ש, ל ש ו ב ל מ כ א ך מ ו ת ו ב נ ת י ן ל ת י ם נ י ג ן ד מ ש , ב ן ת ל י כ א כדרך א ל א ש ו ת ה מ א ב שלכן ם בכך, ו ד י א ן דרך בנ י י א ג ח ן ד מ ח ש ו ת ש ל ל ב , א ו ת ל ו ל ז כ א ר מ ב ה ד ז י א ן ל ק ת ל

. ד ״ ת כ , ע ם ״ ב א ה ש ל ו ת ר ל ת ו מ ן ש ת ל י כ א כדרך א ל א ש ו ה

י כ ח ״ ע ל ו ו ש י ב א ב ו ה ש , כ ו ת ל י כ א דרך א ו ה ן ש פ ו ש א ן י מ , ש פ ׳ כ א ע ו ר ה מ ו ן ל י א וך ר ד ב כ ש ח כ י ״ א , ו ד י ח י ן ה פ ו א ו ה ה ז ת ש ו פ ו ר א כן ת ל ו ש ת א נ א כדרך ה ל ב ש י ש ת

. ן ת ל י כ א

א י ה מ כ ד ״ א ה ו פ ו ר ת א ב ל ו ש ת ל י כ א דרך א ו ה ן ש פ ו ש א ר י ו ס י א ת ה ו פ ו ר ת ״ל בם ב י ו. א ה ל

ג ע ק

ה נ ש מ ה ה נ ה , ד ן ת א נ א כדרך ה ל ב ש ש ח ה נ י ז ר , ה ת ו ל ו ס פ ם ק ה ת ש ו פ ו ר ת ב . - ו הו ת ו מ ד ש ל ם י . א ה ז ק ב פ ת ס ה ב ל ת ״ב) כ ת הי ו ר ו ס ת א ו ל כ א ׳ מ ל ה ״ב מ ך (פי ל מ לה ׳ ׳ ה א ד מ י נ . ו א צ א י י ל ם ה נ צ די מ ו י ל י פ ן א ע ל ב ב ו י ס ן ב ם (קטו:< כרכ י ה ם פ ש ב ׳ ׳ למא ר מ י ל מ ר ע ב א ע , ל ו נ ו ר ר בג ו ס י א ע ה ג א נ ל ן ש ל כ א ב ו י ס ן ב ם כרכ א ן ש י ר ו ס י א לת ״ ת ל ו צ מ ה ב ן ז ו די א י ב א ה ׳ ל מ ג ב א ש ל , א ה ו ן ש ת ה ה ש א ר ה נ ר ו א כ ל , ו א נ מ ת ר ד

. ' י ה בפ ן ז י מ ד ׳ ת ל ע ה ו

די ף י ו א ע ל ב ב ו י ס ם ב כ ר ם כ א ו " : ע ״ ו ש ב ה ת ף ני, כ י ע ה ס ״ ע ן ת מ י ע ס ״ ו ש ה ב נ ה ון דרך י ב א י ש ם ח א ה ש א ר ה נ י ז לפ . ו ל ״ ה בכך, עכ ל י כ ן דרך א י א י ש פ א ל צ א י ה ל צ מ

. ה ל י כ ו דרך א נ י א ש י כ ק א ל ס ל ג . ו ה נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ח ר ל י ח ה ^ ל ה ב ל י כ א

א ל ב ש י ס ה ב כ ו ר כ ה ה צ ל מ כ א ן ש ת ) ה ה ר ו ת ת ה ו ס ׳ י ה ה מ ״ פ ס ) ך ל מ ה ל נ ש מ ה ה נ ה וו ן ב י א ה ש ל ו ת ר ל ס א י ן ש כ ן א כ ת ם כן י א , ו ו נ ו ר ע בג ג ה ת צ מ ה ן ש נ י ע ב ס ד ו ש א מ צ י

. ״ל כנ י ו ר ע ש ׳ ׳ ו ש ה ל ל ב ה א נ כ ס

. ן ת ל י כ ה דרך א ן ז י י א ר ה ן כך, ש י ד ת ה ו ל ו ס פ ק ם ב כ ג ׳ וא׳

ם י י ת ת ר ו ת ב ה ת כ י ש פ כ , ו ם י ס ע ו א ל ל ם ו ת ו ם א י ע ל ו ב ם ש ע ט ר מ י ת ה ן ל י א ו. -, ן ת א נ א כדרך ה ל ב ש י ש ה ח ע י ל ה ע״י ב ל י כ א ש ד ד י ת ח א, ש ן ק י ל ו ח ו ל י ש ו ד י ח בא כדרך ל י ש ו ה ה ע י ל ס ב א , ד ב ת ו כ ״ נ ם ה ש ה ב ת ק ו י א ב ת ה כ ר ע ב מ ׳ ח ח׳ ׳ ד ש ה ו

. ה ע י ל י ב ס ע״ ״ ב א ה ש ל ו ח ל ל י כ א ה ר ל ת ו ה מ א נ ה

א ל ה ו ס ע א ל ל פ ש ״ ע ה א ל י כ ח א ק י ה מ ם ז ג ם ש ו ש מ , ו א צ ה י צ ע מ ל א ב , ה ע צ״ ו. א צ י י א מ כ א ״ ל א ו ש ת ל י כ י דרך א ו ה ח ש כ ו מ . ו ה צ ם מ ע ש ט י ג ר ה

, ה ם ז ע ט ר מ י ת ה ן ל י ל כן א ע ן ו ת ל י כ ב דרך א י ש ה ח ע י ל ב ק ש ו ס פ ם ל י ט ו ם נ י נ ו ר ח א ב ו. ה ע י ל ב ר ב י מ ח ה ש ל ה י כ ל ה כי ל

: ן ל ה ל ד ו כ נ ב ת ב כ ד כ ו מ ׳ ע ק א ל ם ח י ד ע ו מ י ה ק ס ר פ צ ו י א ר פ ס ב ז. - ו

ה ב ר ש ה י ר ש י ע ת בי) ה ו ן י׳׳ז א מ י ס ה ( מ ל ת ש ח נ ר מ פ ס ל ב ״ צ ך ז ב ר י ו ז א ״ ש ר נ ה ה נ ה ול כ א מ י ל ו א ו ר נ י א ב כ י ש א ח ל ר ד ש פ מ א ״ ט מ ע ר מ ה מ פ ו ר ת ם ה ס ף ש א ת ד ו פ ו ר תה נ י ם א ד ת א י י ת ש ה ל י ו א ה ר נ י א ה ש ק ש י מ ר ה , ש ם י ק נ ו פ ו מ נ ת נ א ה ש י ז נ פ ם מ ד א( ב א ה״ ״ ו ט ם (כפי מ ״ ב מ ר ק כן ה ס פ ן ו נ ה ת ״ י פ א , ו ר י ש כ ו מ נ י ם א ג ה ו א מ ו ת ט ל ב ק מ, ם י נ ט ן ק בי ם ו י ל ו ד ן ג י ם ב ד י א נ ל ב ם ש י ל ג י ר מ ם ו ט ו ח ן ה מ ן ו ז ו א ן ה א מ צ ו י ה שר ש פ ן א לכ ת לכך, ו ו א מ ג ו ד ד ו ש ע י , ו ם י מ ת ה ו ד ל ו ם ת י ה הר ם ו י ק ש י מ ב י ש חם י ר ם מ י ר ב ו ד ב ב ר י ע ב כ י ש ה ח ס ז ת א ע ד ג ל ו ל ס ב כ ט י ק ה ו ד ב ם ל י כ י ר צ שן נ י א ת ו ו ר ח מ ו פ ו ד ל ח ר ש ת י ה ל ה ע כ ״ י זה צ פ ל . ו כ , ע״ ם ד ת א ל י כ א ם מ י ל ו ס פ הה נ ה . ד ם ד ת א ל י כ א ר ב ח ן גדר א נ י ז א ח ס י ך ג ד י א ם מ נ מ . א ם ד ת א ל י כ א ם ל י י ו א ר, ם ד ל א כ א ן מ נ י א פ ש ״ ע , א ן י נ י ש ר כ : ה ב ת ׳ב) כ ת ה׳ ו מ ו ר ת ת ו כ ל ה ם (פ״ד מ ״ ב מ ר הף ס כ ם ב ן ש י י ע י . ו ת ו ר ש ע מ ת ו ו מ ו ר ת ס ב י ב י י ן ת ו ב ע י ר נ ט ן ב ת ו ם א י ל כ ו א ל ו י א ו ה

. ם ד ל א כ א מ י כ ב י ש א ת ה ל ר ו ת ן ה מ ע ש מ ש מ . ו ן נ ב ר ד ק מ א ר ו ם ה ב ו י ח ה ש נ ש מ

קעד

ת חייב, דראוין לאכילה, ו ק ר ובשעה״צ סימן תרי״ב, ס׳׳ק כג, כתב: אבל עלי ים ד ו ם ק ד ת א ל י כ א ם ראויים ל ה ם ש ת ו א א ל ל זה א ת בכל ו ק ר ופשוט דלא כל עלי יר א ם ועלי ש י נ א לה כגון עלי ת ו ראוי לאכי נ ה שאי בישולם עכ״ל. וגם מזכיר מ

כ ה ד מ ה ג ק ל ם ר י י ם שראו י ל כ א כל מ ט דאו ו ש פ , ודע ד ם כתב ובביאור הלכה שא תשיבי ם ל י נ א . וע׳׳כ עלי ת ל אדם כ א מ ל ל ב ו ק מ א גדר ה פטור. וחזינן א״כ, דהו

כמאכל אדם.

ה ש ק ן וכד. כבר ה ז ן מן העין מן האו ה מהיוצאי מ ל ת ש ח נ מ ה ה ש ק ה ם מה ש אמנ ו, ה א מ ו ל ט ב ק ח אינו מ ו ר ה ס ק ש מ א דקי׳׳ל ד ה ה מ ש ק ה ה ו נ ה אחרו ת המשנ א זא ל ח כמ״ש הרמב׳׳ם פ״ב מהט׳יא, א ו ר ה ס ק ש מ ט ל ר דכתיב אשר ישתה פע שמן מ ש א מדרבנן איירי עיי׳׳ש. וא׳׳כ מ כ ה ח ו ו ר ה ס ק ש מ ט ל ע מ יתא מ רי מדאות ר ו ת א כהנ׳׳ל. ועיין ב הו . ו ל אדם כ א מ י ל ב כראו א חשי ל רה אתי שפיר ש התות ל י כ א ת תפו׳׳א חי אי חשיב ראוי ל ל י כ ק לענין א פ ת ם ת ולדת (עמוד שבבי) ש הים לא, א ו כן, שאז זו היא דרך הנאתו׳ ו כל ס רגילים לאו ראה א אדם. והגדר בזה נ

אילנות.

, ודו״ק. תר יהא מו

קעה

ן נז מ י ס חלב, דם, כליה והשתלת קרנית של נכרים

ל ם ש י ד ת וכן מעירו כרי ת נ ש ל א ב ש ל ח ה מ ל י ת ת כ ע ל נ מ ה יש לת ל ת ש ו ה ה של נכרי א ת דם, וכן כלי פ ל ח ה כים ל ר צרי ש א נכרים, כ

ת של נכרי. י נ ר ק

ל כ ה פש ודאי ש ח נ ו ק ק של פ פ ס ת ו ר ח ת א ו ר ש פ ם נצרך ואין א ל א ב א. ה נ כ ו ס ן ב ה שאי ל ו ו לצורך ח ל אפי שרי. ו

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

מ ״ מ , ו ת י ל א ר ש ב י ל ח ת כ י ר צ ב מ ל ת : ״ ב ת ף ז־ כ י ע א ס ״ ן פ מ י ה ס ע רה ד ו א י ׳ ׳ מ ר - ה . אם ט מ ט ם מ י ב כ ו ת כ ד ב ו ב ע ל ח , ד ת י ל א ר ש י ר ב ש פ ם א ת א י ר צ מ ן ה ק מ ו נ י ו ת ק י נ א י ל. ם י ר ו ס א ם ה י ר ב ת ד י ל א ר ש ו י ל י פ ת א ק נ י מ ל ה כ א א ת כן ל ע רע, ו ב ו ט ד ל י ל ו מ , ו ב ל ה

. ל עכ״

ה נ ת ב ה א ק י נ ם מ י ב כ ו ת כ ד ב ו , ע ם י ר מ ו ם א י מ כ ח ו " : ף כ־־ו, ע״א) ד ) ז ׳ ׳ ' ע מ ג ו ב ר ו ק מ וע מ ש מ ׳כ. ו . ע׳ ה נ י ב ו ל נ י א ב ל ל ב , א בה ל ג ת ע ו ד מ ו ת ע ו ר ת א ן ש מ ז ל ב א ר ש ת י ל ב ש

. ק י נ ה ת ל ר ת ו מ ש

, י מ ל ש ו ר : י ב ת ר כ ו ב ד י ה ה ל ש ) ב א ״ ף כ״ו, ע ז ד ם (ע״ י ב כ ו ת כ ד ב ו ה ע י ׳ ד ס ו ת ה וך י נ מ ו ם א י כ ל ו מ י ה ) ו ט ה מ י ע ש י ב ( י ת כ , ד ל א ר ש ל י ה ש נ ה ב ק י נ ם מ י ב כ ו ת כ ד ב ו עה א מ ה ט מ ה ב מ ם ו י ב כ ו ת כ ד ב ו ע ן ה ך מ ל ו ה ק ו ו נ י ת ק ה נ ו י י נ , ת ך י ת ו ק י נ ם מ ה י ת ו ר ש ו

. ע׳׳כ. ה א מ ו ם ט ו ש א מ ל ץ ו ק ם ש ו ש א מ ן ל י ש ש ו ן ת י א , ו מ ״ , מ ב ל ו ח ן ל י א י ב ס ו

ה מ ה ב מ ם ו י ב כ ו ת כ ד ב ו ע ך מ ל ו ה ק ו ו נ י ק ת נ ו : י ( א , ע״ ב י ת (דף ק ו מ ב י א ב ו ן ה כ ו. ץ ק ק ש נ ו י ן ב י ש ש ו ן ת י א , ו ה א מ ט

, מי ל נ ו ד י ג כ י ה , א ה נ כ ם ס ו ש ם מ ת , ה ץ ק ק ש נ ו י ן ב י ש ש ו ן ת י , א א ה י י מ נ ת , ק מ׳ בג ום ת ע ס ש ו ה ב י ר ה ד י ר א ב מ ב ה ר ר מ , א א נ ד מ ו י א ע ב י י ל מ ן נ ט , ק א נ ד מ ו י א ע ל ב ו ד ג

׳כ. . ע׳ ב ל ל ח צ ן א כ ו ס ק מ ו נ י ת

ר ת י ה ה ה כ מ ״ ל א , ש ה ל ו ח ב כ י ש א ח ו ה ם ש ו ש א מ ו ק ה נ י ר ל ת י ה ה , ש ׳ מ ת הג ו ט ש פ ול צ ן א כ ו ס ק מ ו נ י ם ת ת ס ת ש ב ת ו ׳ כ מ ג ה ם ש ג . ו ק ״ ו ד . ו ה א מ ה ט מ ה ב ב מ ל ת ח ו ת ש ל

. ר ת י ה ו ה ה ז ע ש מ ש מ , ו ב ל ח

ן י ר ס ו ש א י ת ד ו מ ב י ש ב ר ק ח ר ף פ ו ס ב , ו ( ן ר ראשו ו ב י ן (ע״ז ז: ד י ר ב ה ת כ ו ש ה ז ות י ר כ נ ן ה ק מ ו נ י ק ת י נ ח ) ל ב. ת קי ו מ ב י ו ל י ש ו ד י ח א ב ״ ב ש ר ב ה ת כ י ש פ ח כ י ר א ה ו ה ו )

קעו

, אבל כשאי! ה א מ ה ט מ ה ב נכרית כחלב ב ל ח ת ישראלית, ד ק נ י ם שיש מ ו ק מ בל תלב. צ כן א ק מסו ו נ ס תי ת ס ר ד ת ו ת ישראלית מ ק נ י מ

ת ו ד י ס ת ח ד מ מ א ש ל ב ישראלית, א ל ח ב נכרית כ ל ב דמדינא ח ת אבל הרשב״א ז׳׳ל כם וביישנים, אף חלבן י נ מ ח ל ישראל ר ע ש ב ט יק מן הנכרית שלפי ש א שלא להנ ו ה

ק מן הנכרית. עכ׳׳ל. י כיוצא בהן. ולכן אין להנ

ת אשיר״י פ׳׳ב דע״ז (סי׳ ו) להזהיר בהגהו א ס״ק ט) כתב: ו ובדרכי משה (סימן פ, וראיה ם לו דברים טמאי ל שכן שאין להאכי כ ר ו י חז ת ו בלו ל נ א לאכו ל ת ש ק נ י מ הת רעה ו ב ר ת ו שיצא ל ת נ ק ת ז ע רם לו ל ו ממין ע״ז וזה נ מ ר שאכלה א ת א מ

(ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א דף ז:) עכ׳׳ל.

׳ בה) ת (םרשה א סי ׳ שמו א מהמדרש רבא פ ו ר זה ה ת י ה ל הרשב׳׳א ל רו ש ומקות ד ב ו ב ע ל ח ק מ ו נ ר היה למשה לי ו ס ת וכי א ו ת מן העברי ק נ י קראתי לך אשה מ וד לדבר ה שעתי יקה כו׳ פ ת כוכבים מנ ד ב ו א (ע׳׳ז כו.) אבל ע נ י א כן תנ כוכבים לדת א מי ל ר לגמרי, ואין בו א ת ו א מ ח שהו כ ו א וכוי מכאן מ מ עמי יינק דבר ט

ת. ע׳׳כ. דו חסי

ה מ ה ב מ ת ו כרי ק והולך מנ נ ו ק י ו נ ת (קיד.) תי ו מ ב י ו ל ב. - וכ׳׳כ הריטב״א בחידושיע כן, מ ש לא מ , ו ה א מ ה ט מ ה ר כחלב ב ו ס ב נכריח א ל ח ע ש מ ש רה מ , לכאו ה א מ טר בע׳׳ז(כו.) י ת ה ח ל כ ו . וכן מ ם ל מהלכי שתי ב ש ל ת ל ב ל ב כ ו ת כ לק ה שהרי לא חית מן העבריות, ק נ י י לך אשה מ ת א ר ק ק האלך ו ו ס פ ל ה ת רבה, ע ו מ ש ם ב ת ג כ ו וכן מת, ומדבריהם, דו ת חסי ד מ א מ ל א אין זה א ל ר כלל, א סו ם אי ו ב נכרית ש ל ח שאין בם ורמשים, שמגדל י צ ק ת ש טרפו ת ו בלו ת נ ל י כ א א מ ם ב ה ל ם מפני שהתלב ש ע ט ה ו

ק אכזריות וטבע רע. ע״כ, ו נ בתי

ל הריטב׳׳א ז׳׳ל ו ש מ ע ב של נכרית, ט ל ת ת ו ת ש א ל ל א ש ר מ ו ת ותזינן תרי טעמי בק ו נ ם ורמשים, שמגדל בתי ת שקצי טרפו ת ו בלו ת נ ל י כ א א מ ם ב ה ל ב ש ל ח ה "מפני שב ל ת ח ו ת ש ר ל ת ו א מ ה רה י ל כשר, לכאו כ א ם ת ם זה א ע אכזריות וטבע דע", ולפי ט

מרא. של נכרית אפילו מצד התו

ב ל ח יקו מ ת זריזות יש להנ ד ם מ ת ו ו ד י ס ת ח ד מ מ ש א של הרשב׳׳א, ״ ו ם שני ה ע ט ום י נ מ ת ם ר ה ת, ו ו ת יותר, מפני שרגילין במצו ו ל ישראל נ ל וטבען ש אי ישראלית, הו

ל. ב כיוצא בהם". עכ׳ ע טו ב ת עט.) ואף תלבן מגדל ט ו מ ב י ) ע ב ט וביישנים ב

ל ב ש ל ח א לינק מ ת זריזות ל ד מ גם יש מ א יועיל לה, ו ל כשר ל כ א ת וא׳׳כ נכרית שת וביישנית בטבע. ודו״ק. י נה דתמנ ה נוח, ואי ע ב נכרית, כיון שמ״מ אין ט

׳ ע׳׳ז ס ו ת ב ה ת כ ו עצומה . וכפי ש ת ע פ ש ת ה ק ד ת צ ב של ישראלי ל ח ג. - ויש לידע של, א למו ל , כשגולד דבי גזרו ש ב מסהר ל א ח מ ט ב מ ל ן במדרש ח נ דף י׳ ע״ב. אמריו מ ו א ת פ י ל ח ה ו ו י אמו לפנ ר והביאו לרבי ו ס י ח ק ל , ש ו ואמו מלוהו ואבים, מ לשלו פטרו הו ערל, ו סר, ומצאו ו לפני קי ת א י ב ה קתו עד ש י הנ וס ו נ י נ באבטו

קעז

, ת ל ע כ ם ב י ס ם נ ה ה ל ש ו ה ע י ׳ א הקב ל ה, א ת ז ו א ל מ י ש ת י א י ר ג ן א ו מ ג ו ה ת ו ר א מ א ו, עכי׳ל. ר י י תג נ ה ו ר ו ס ת ו נ י נ ו ט נ ד א מ ף ל ו ס ל י ש מ ל ש ו ר י י ב מ ן נ נ י ר מ א , ו רה ז ג ו ה ל ט ב ו

ו ס ל ר ל רבי, ג ו ש ת ש א ס מ ו נ י נ ו ט נ ק א נ י ה ש , מ ר ה ט ה מ ב ז ל ח ע ש מ ש , נ ה ר ו א כ ל וד ק. ד , ו ר י י ג ת ה ל ה ו ר ו ד ת ו מ ל ל

א ל ר ש ה ז ה ת ל ר ב ו ע ה מ ש ה א כ י ר צ , ש ב ת ) ב ח ם מ ״ ת ם ב ׳ ש ל ע (ח״ב ה ו ר ר ז ו א ה ד. - וי מ ל ש ו ר י ש ב ״ מ כ , ו ע ש ד ר ל ו ה ה י ה ת כן י מ ח מ , ש ר ו ס י ר א ב ת ד נ ו י ר י ה מ י ל ב ו כ א ל׳ א נ כ ל ע ס ש ר א ה כ ע ב פ ע פ ה מ י ה , ו ר ו ס י ר א ב ה ד ל כ ר א ח ל א ו ש מ א . ש ה ג י ג ב דת ״ פ

. ה ע ת ר ו ב ר ת א ל צ ן י לכ ו

ד ״ ן ב י ת א ו ל ב ל נ כ ו ן א ט ק פ ש ׳ ׳ ע א , ש ב ת ) כ ק כו ׳ ׳ ׳א ס ן פ׳ מ י ס ד ( ש ירי ד י ח ר פ ה וה ז ו ב ם ל ר ג נ , ש ו ל ד ג ק לו ב י ז א מ ו ה י ש נ פ ו מ ש י ר פ ה ש ל מ י ״ , מ ו ש י ר פ ה ם ל י כ י ר צם י נ ב ב ה . רו ה ז ם ב י ר ה ז ן נ י ו א נ י נ מ ז ב י ש פ ל , ו ה ע ת ד ו ב ר ת ת ל א צ ו ל פ ו ס ע ו ע ר ב סי נ ו ב א ל . ו ם ב ל ׳ ב ת ה א ר ן י י א , ו ר ו ד ב ם ש י נ י פ ז ם ע ב ו ר , ו ה ע ת ר ו ב ר ת ם ל י א צ ו יש ״ מ כ . ו י ר וכו ו ס י ר א ב ו ד מ ה א ל כ א ר ש ח ע א ש י ל א ה ד ש ע מ כ , ו הו נ י ר נ ס ו י מ ל ו ב ק

׳ש. י ע׳ מ ל ש ו ר י ם ה ש ) ב . ה טו ג י ג ח ) ׳ ס ו ת ה

ה ש ע נ ר ו כ ע ם נ ד . ש ן הגכרי א מ ר ב ש ם א י ד ו ר י ע ד ב י מ ת ה ש ל ה י ר ו א כ ה. ל י ז פ ל . - ו הל ו ש מ י ד מ י נ כ ק ה נ ו י ע ל ע ר ב ם ט ר ו ם ג י ר כ נ ל ה ב ש ל ת ם ה ש כ ת ו.) ו ו ר ו כ ב ) . ב ל ח

. י ר כ הנ

ע ועי׳ כ ם ר ע ב ט ד ש צ ם מ א . ו ם י ש מ ר ם ו י צ ק ת ש ו פ ר ט ת ו ו ל ב ם נ י ל כ ו א ד ש צ ם מ א וב צ מ רי ב י א אי ל ן ש ב ו מ כ . ו ם י כר ל נ ם ש י ד ו ר י ע ר מ ש פ א ת ה ד מ ע ב נ מ י ה ש ל י ו ש ב ת כם ג ד ו ו ס ג י ש י ד ש ן ע י ת מ ה ן ל י א , ו ד א לי ב ן ה ה מ ק י ש ל ז י א ש ש פ ח נ ו ק ק פ פ ל ס ש

. י ד ו ה י ה מ ל ו ח ך ל ר צ נ ה

ם ו ק ל מ כ מ , ש ו מ ד ח מ ק י ל ע מ נ מ ה ש ל ת י ו פ ר ט ת ו ו ל ב ל נ כ ו א י ש ד ו ה י ם מ ל ג ׳ ׳ י הנ פ ל וו נ י א י ש ק מ ת ו רע, י ע ב י ט ר כ נ א ש ״ ב ש ר ם ה ע ט ן ל כ . ו ש בו ע י ע ר ב ם כן ט ה נ ם ז דל ו ט י ל ע מ נ מ ה ש ל ה י ם ז ע ט ם מ ג ע רע. ש ב ט ו ל ע ב ך ט ו פ ה ת י ו ו צ מ ה ו ר ו ר ת מ ו ש

. ו מ ד מ

ל ה ש י ל ף כ י ד ע ה ש ל כ י ״ ת לג:} א ב ש ת ( ו צ ע ו ת י ו י ל ם כ ה י ל ר ע מ א נ ת ש ו י ל כ ן ב כ ופש. ח נ ו ק ל פ ק ש פ ן ס י א ש ן כ ב ו מ כ , ו ת ו ו צ מ ה ו ר ו ר ת מ ו ל ש א ר ש י

ש ת י י ר כ ב נ ל ק ח א ר מ , ש ק פ ק פ ן ל ט ם ק ו ק ש מ ל י ב ם א י ר ב ת ס ו מ ל ם א י ר ב ד וא י ב ה ל ת ש ז מ א ף ו ו ג ל ה ו כ י ע ב ד ש ו ב י ע ל ה ך כ י ל ה ת ד ב ב ו א ע ו ה , ש ר ה ז י ה ל ע ו נ מ י ה לה י ל ן כ כ , ו ן כ ו ם מ א ד ו ה י ש ו ר י ע א כן ב ל ע ש ע ד ב ט א ל ו ם ה ר ו ן ג ל כ ע ש ו מ ף מ ו נ בן י א ת ו י ת ו כ א ל ה מ י ל כ א ל ו י ה מ א ד מ . ש ו ת ר י צ ך י י ל ה ת ר ב ו מ ר ג ב כ ר ש ח ד א ב ו א אע י פ ש א מ ו ן ה י ם א ל ר ש ב ע כ י ג מ ם ש כן ד . ו ם ד א ל ה ת ש ו ד מ ה ע ו ב ט ל ה ה ע ע פ ש ו ה לת ו ד ו מ ע רע. א ב ט ם ל ר ו ו ג ב ו ל י ן ש י א . ו ם ד א ף ה ו ג י ב ת ו כ א ל ר מ ב א א כ ו י ה ר א ה ל אן כ ם ו י ר כ נ ם מ ת ד ו נ ו מ ו ל ר י ע ם ש ד א א ש י ד ה בן ל י י חז ר ן ה כ א . ו ע ד ו י י ה ר ש א . ו ת ו ע רל כ ו א י ש א מ ס י ך ג ד י א מ ו כלל, ו ע ב ה ט נ ת ש א ה ם ל י ר כ ל נ ת ש ו י ל כ ד ו ב ח כ ל ת ש ה

ח ע ק

ע רע. וע״כ ב ט ת ונטיה ל ו רי ת אכז ד ם תזינן שיש בו מ ם ורמשי ת שקצי טרפו נבלות וע . ם כשאפשר, יש להימנ ו ק מכל מ ת. ו או ר הדברים הנ״ל במצי ב ת ס מ

ם ש ד פ ת כרחו ל הו , ו ן ם בכרים הסתכ ד מגדולי ישראל כשעידו לו ד ח ר על א פ ו ס מ ום של נכרים. י ד א ״סבל ק ל ק ו ז מ ר וגופו ה ו ה ט נחרפא. דמו ה ו ו ב ל ט ו ישראל, ואז ה

להשתדל בזה כשאפשר. ת ו א ז וע״כ נכון להימנע מ

ו ר ם שהחמי י נ ו מה שיש אחר ת זה. ו פשו ה נ נ כ ק ס פ ס א להגיע ל ם אופן ל ם בשו נ מ אה גרם א מובן מ ת ו) ל ו ותר כעין שרית ישכיל עבדי ה׳׳ו (חיו״ד סימן כו׳ א בזה ביו של ע ב ה ט נ ת ש לא ה . ו ה ל מ ת ש י נ ם קר י ל ם שמשתי ו ל י ם בכ ם לזה והרי מעשי ה לה ו מ א ת הו ף בזה. ו סי ר כשאפשר אין להו י מ ח ה ר נכון ל ש א תר מ ו ו אדם. וע״כ י ת ו א

רה. ה של תו ת י מ א ם וה׳ יזכינו לכוין ל רי סו א אי להמצי

ט ע ק

ח ן נ מ י ס תרופות בתענית

א הנצרך ברי ת ו ו י נ ע ת ת ע ב ר א ל ב ו כ א ו ל ר ל ת ו , מ ה נ כ ה שאין בו ס ל ו חת ו ת ש ד ל א ו מ ץ ל חו ם נ א . ו ם ת ח ק ר ל ת ו ם מ ע ם ט ה ת שאין ל ו א ו פ ר לת ע ש ך ב ו מ ס ל יש לו על מי ל ק י מ ה . ו ר י מ ח ה ה ל א ר ר נ י ב ע ה ם ל י ט מ ע מ

. ק ח ד ה

ה פ ו ר ת ת ה ט א י מ ה ל ל כו ם י ר עדיף. וכן א א מ ו ה ש ם מ י מ ם יערב ב א ו. ה פ ו ר ת ם ה ם ע י ט מ ע ת מ ו ת ש ל ם עדיף. מ י מ ה ב ר מ ה

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

א דבי ר׳ אמי מר׳ אמי, השרוי נ ניה אשיאן ת ת דף י״ד ע״א: ״בעי מי א.- ברכוה א נ הא ליכא. או דילמא ה ל עליה, ו ה קבי ו שיטעום, אכילה ושתי ה ת מ י נ ע ת בת אינה מ ע ט א נמי הכי מ י ם ואין בכך כלום, תנ ע ו הא איכא, אייל ט קביל עליה וי ס ם, עד כמה, ר׳ אמי ור׳ א ם ואין בכך כלו ע ו ת ט י נ ע ת ה ברכה, והשרוי ב נ טעו

. ל טעמי עד שיעור רביעתא. על׳

לטו דלא פו ר ו ז ם. כגון שחו ם ואין בכך כלו ע ו ת ט י נ ע ת ה ב ר ש ה ל כתב: ו א נ נ והבינו חי עד כדי חשיבה הנאה מן הטעימה, וגם אין צריך ברכה, ולכך טעמי ר' אמי ור' אסב לא. ו ת ת כ י נ ע ה קביל עליה אבל ת א נ ת יחיד כדאמרינן ה י נ ע ת קא ב דו רביעית, ו

עכ׳׳ל.

נה ב לא. וכן שהבו ו ת כ ת ה י למא שבתענ ת דף י׳׳ד ע״א ד״ה או די ו כ ר ם' ב כ התו ׳ ל וק הרא״ש דברי י ת ע כ הרמב״ם, וכן ה ׳ ל ח ו י נ ע ת כ הרי״ף פ״ק ד ׳ ל ם ופולט. ו ע ו ט ל

ר ופולט. ז ח, כלומר שתו ל׳

ו מ צ ע ם יודע ב ם עד כדי רביעית א ו ע ט ת יכול ל ח ם א ע פ לו ב ב דאפי ת והרשב״א כם רביעית ו ע ט ם. אבל תגה״מ כ׳ בפ״א, דלא י א יבלע כלו ל ו ש מ צ ד ע שיכול להעמי

קת. ב הרו ת ו וכן כ קק לדו ט ו ע ט מ ע א מ ל ת א ח ם א ע פ ב

. וליכ ה באב ע ש ת ם ו רי ם הכפו ו ט חוץ מי לפלו ם ו ו ע ט ר ל ת ו מ . ש ר כתב הנה הטו וה ב ו ש ת ש ב ל׳ כתב הרי ר יהודה הברצלוני, ו ם הדי ש ת, ב ו י הרא״ש בפ״ק דתענ. נהו ן אוקמי י ת יתיד כיון דברצו מתענ י ת כתענ ו י ר תענ א ם דעשה ש א משו מ ע ט ד

ע׳יכ.

ם רי ום הכפו ק בי ר ר ו ס א ר והריב׳׳ש ש ק כהרא׳׳ש והטו ס ז פ ס ק ובשו״ע סימן תם ולפלוט. ו ע ט ר ל ת ו ת מ ו י נ ע ר ת א ש א ב ה באב. ה ע ש ת ו

קפ

ן ועץ ס עצי קנמו ו ע ל ב אבי העזרי שיכול ל ת כ ז כתב: ו ב. - ובטור סימן תקס״ז ס פלפלי ביה״כ פטור, וה״ה ומי לכתתלו ט כדאמריגן כ ו ל פ ל ת גרוגו ו ל ת ל ק ל ו ת מ ה

ל. . על׳ ת א ט ב ח ו כא חי ם דבאכילה גמורה אי ו ש קט דיעבד מ הא דנ ו

ר ס פלפלי ביוה״כ פטו כ ם לי דהא ד ראי : ואין דבריו נ ב ת וסף בבדק הבית כ ת י הבי וה כלל אדרבא אזוקי מזקי ליה ששורפו גרונו. א נ ם ה ה ם דאין ב ו ש א מ מ ע היינו ט

ע־׳כ.

ן מו ס עצי קנ ו ע ל ה בת״צ ה״ה ל מ י ע םר ט ת ב׳ דלמאן דאו ו וכ״כ שכנה״ג בהגב״י את ו . וכ״כ ערך השלחן א ד ה על דברי רמ״א הנ מ ת ת ו ״ ק ר. יעריש. וכ״כ המ״א ס אסו

גי.

ב שגם בט׳׳ב יש ת כ א ש ל ל א ק ה ב לישב דברי הדס״א ודעתו ל ת ח ו׳ כ ו מיהו הא״ר אא בבגדי ישע. ו ז. וכן ה ׳ ף א׳ של סימן תקס׳ ר כמו ביוה״כ כסעי ו ס א ל

ב ׳ ל ל ק ל ף א׳ וכ״פ הח׳׳א כ ר כמו הרמ״א בסעי ו ס א ם ל י כ ס אבל בבאורי הגר׳א הם ו ק מ ב ב ש ת ב כ ו ם סימן תקם״ז ס׳׳ק ט י ת י״ג. וכף החי ו ת המ״ב א ע ת כ״א וכן ד ו אה הרבה ע ל חוץ מט״ב ויוה״כ. כיון דבלאו הכי ד ק ה ט שיש ל צער נראה שפשו

. ם להקל י ק ס ו פ

ם ת ע ו ת ש ם ל ו ג ר ל ת ו ע כדורים, הרי ודאי מ ם לבלו פאי ג. - וחולה שציוו לו הרות ל׳׳ב. ו ״ד א ם סימן תקנ י ת, וכ״כ כף התי מו ר בכל הד׳ צו הכדורים דבר מ

ע ב׳ ם לבלו פאי ה שציוו לו הרו ל ו ת ליו, כתב, ת ו מן כ׳׳ט א בספר עיקרי הד״ט סי וו ר ל ת ו מ ומים העלה ד ם או י ו ת י ו נ ע ת ה ם הוצרך ל מי ו הי ל או נ׳ גרגרים ובתוך אק על ידו י ת, והחז מו ר כלענה ואפילו בד׳ צו ת דבר מ ו ת ש ו ל ע א ה נמי לבלו ל ת ת כ לד על זה כיון דהוי דבר שאין צריך ברכה. עכ״ל. י פ ק ה בסברתו דאין ל הרב מוהרי״ב וכל דבר מר ושאינו ס ח״ב סימן צ׳׳ז. וז״ל כאן שאו ״ ק ל ה בה. וכן ב י חשו ח ת פ וכ״כ הר ת ו מ ף ו). אפשר ד ם (או״ח סימן תרי״ב סעי רי ם הכפו ו י ר ב מאכל בגי אדם פטו

ת. ו י ס רפואה בשאר תענ ו ש מ

ם ו ק מ ר והרי ב יתא פטו רי ו שכיון שביוה״כ דאו ״ ס ק ף בסימן ת סי לה מו י עו ת ת פ הל דין ברכה. עכת״ד. י ע צער לא גזרו בו רבנן. ותלו

ו תייב ברבה, אבל נ ם לצמאו י ה מ ת ו ש ה ר ו ח א ר למימר, מ ח ר א ב ח ולפי זה רצה מו נ אה אי ם כדורים על הרפו ה מים ע ת ו ש ה מ כן כיון ש ו אינו מברך א נ א לצמאו ל שר ת ו א מ ה ת הכדוד, א״כ י ר א ק כדי להעבי ם ר י תה מ . ושו ו לצמאו נ ם אי מברך א

ר של הרפואה. ת הכדו ת חוץ מיוה״כ כדי להעביר א ו י נ ע ת ס ב י ח מ ו ח ש ל

ד צ ם מ ם ה י ר ת ו ם, מ ם מרי י מ , והרי ה ם ר במי מ ר ה ת הכדו ס א מי ם י א והנה ברור שם י ר ת ו ם מ ם הרי ה י פ ר ל אדם, ואפילו היו ט כ א ם מ נ י ם הרי א ם ה , כיון שמרי עצמם

ר ופשוט. י ת ה ראה ל ת נ י נ ע ת ם ב הרי ג

קפא

. ה כ ר ן ב ו ע ו ט נ י י א ר ה ר ש ת ו א מ ה א י מ ר ש י ב ע ה ק כדי ל ם ר י ל י ג ם ר י א מ ו ק ה פ ס ה ו. ר ו ד כ ת ה ר א י ב ע ה י ל ד ס כ ו כי א א מ צ ה ל ת ו ו ש נ י א ו

, ״ ה נ ע ל ר ו ת מ ו ת ש ל א ״ ו ה ם ש ו ש ר מ י ת י ה ר ה , ש ר ו ס א ח ש כ ו ט מ ׳ ד י ה ר ק י ן ע ו ש ל מ וה ה ז ל ת ם ש ל ו י ע ח ת פ ק ה ר , ו ם ד י א ל בנ כ א ו מ נ י א ש ר ו ר מ ב ב ד ת ט כ ״ ק ל ה כן ב ו

. צ״ע. ן ברכה י ד ב

ע ב ר ל א כ ת ב ו נ ע ת ה ל ר מ ו ט י פ כ ו ה א ל , ב ה נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו א ח ו ה ם ש ו ק מ ה ב נ ה וו כ ר ד ל כ כ ו ב א א ה ב ע ש ם ת ו צ ו ב ל י פ א ם ו י מ כ רו ח ז א ג י ל ל ו ם ת ו ק מ ב , ש ת ו י ג ע תה י ח , ש ב א ה ב ע ש ן ת י נ ע , ל ד רנה) ו מ ע ם ( ד א ת ה ר ו ת ן ב ״ ב מ ר , ה כ ׳ ל . ו ש ש ו ו ח נ י א ון י ל י כ א א מ ל , א ד מ ו ן א י כ י ד ן צ י ל א ו כ א ך ל א צרי ו ה ה ש ל ו כן ח , ו ם ו ם י י ש ל כל ש

, ע״כ. ן רו רבנ ז א ג י ל ל ו ם ח ו ק מ , ד ד י ם מ ת ו א

י א ד ו א ב ל י מ מ . ו ש ״ ף ו). ע י ע ד ס ג ק ן ת מ י ס ך ( ו ר ן ע ח ל ש ר ו ו ט ה ב כ ל ה א ל ב ו ה ו. ם י ם מ ת ע ו פ ו ר ו ת ר ל ת ו מ ש

י ש ו ח י ד מ ג ת נ ו ל ו ל ע ג ו ל ב ו ל י ל , אך ע ר ת צבו י נ ע ת ה ב נ ע ת מ א ש י ר ב ן ב נ י ר י ן א נ א ות ו ל ו ל ג ש ב ם י א , ו ם י א מ ל ת ב ו ל ו ל ג ו ה ם ל י ר ת ו ז מ א , ש ה מ ו ד כ ן ו ו גרו ש א א ר

. ר י מ ח ה ש ל ת י ו ק י ת מ

י א ש ר ) ש א ׳ ל מ ע ם ( י ד ע ו מ ת ה ר ו ר ת פ ס ב ב ת , כ ם י א מ ל ם ל ת ו ת ש ל ל ו כ ו י נ י א ה ב נ ה וה ת ש א י ל ר ש ה ז י , ו ם י ט מ ע ם מ ף ע ת א ו ל ו ל ג ת ה ע א ו ל ב ת ל ו י נ ע ע ת ב ר א ל ב ק ה לר פ ס ן ב כ , ו ת א א ז ל ו ב ק ת א כ ה ל כ ל ה . אך ב ם י ר ו א י ב כ ב ׳ , כ ת ת ת א ב ת ב י ע י ב ר

. ם י א מ ל ב ל ת א כ ל , א ב כן ת א כ ף ל ס ו ט י ו ק ל י

ד מ י ת ד ש ך ה י ר א ר ה ב כ , ו ר ו ע י ש צ י ה ו ה , ו ם י ט מ ע ה מ ת ו א ש ו ה ר ו ח א ה מ נ ה ו, ן נ ר דרב ו ס י א ר ב ו ע י ש צ ר ח ו ס י ן א י א ם ש י ר ב ו ש ס י ד 15 ש ו מ ק ג׳) ע ל ׳ ח ח ח כ ר ע ס ) ף ם א י , ובם מ ן נ ב ר ד ת מ ו י נ ע ת ר ו ח א כ מ ״ א . ו ה ר ו ת ן ה ר מ ק י ו ע ן ל י ר א ש א ד כ ח ו י מ ב וי מ ל ל ק ה ם ל ו ק ש מ א י מ ר ש ו ע י י ש צ א ח ו ם ה ג , ו ם ה י ל ן לברך ע י א ו ו א מ צ א ל ם ל ה

. ק ״ ו ד . ו ס ת ו ח ש ר ל ת ו י ה ב ז ך ל ר צ נ ש

א ו ה , ו סף ו ת י נ ו ת ר כ פ ס ה ק מ י ת ע ה ה ש ת הי, מ ו ק כ־יב א ר ר ודיי פ ז ע י ל ץ א י ת צ ר ש ב ור ר ב מ ת כדו־רים, ו ע י ל ב ע ל ג ו נ ר ב ב ד ו מ י ר ב ד ב ' ש ן ב מ י ס ו ז״ל ב י י ק י ט נ ו , מ ׳ ר ה ו מ לל ל ה כ ל י כ א ן ל י ו א ן ר נ י א , ד ר ק י ע ה כלל ו א נ ו ה ש ל י ר ש ב ו ד נ י מ א ״ ן מ ע ל ו ב ג ש ״ ע א שה פ ס ב ע ו ל ר ש ב ו ד נ י א ב ו ו ר ל ה ה ע נ ע ל ם כ י ר ס מ א ה ב ר ד ל א ל ם כ ע ן ט א ן כ י א וע ״ ו ש ב פ ש ״ ע א , ו ם ו ל ך כ כ ן ב י א ן ו ע ל ו ב ם ד י ד ו ע מ ״ ו ן כ כ ל , ו ם י ע ל ב א נ ל ל א ל ו כ י נ י ש בו ל י פ א ה ד ד ו ן מ ד ן ד ו ד נ ה ב ״ פ , א ר ו ס ל א ב ע א מ ש מ ד ד ו ס ן פ ו ש ל ב ב ו ת ב כ ״ י ר ן ת מ י סן י א ו ו ע ל ו א ב ל ה א ל י כ ו דרך א ל כ ו ו א נ י א ד ש ו ע ל ו כ ו י א ו א ה ל ן ד ו י ר כ ת ו ה מ ל י ח ת כ לם ג ל ועוד שאין כאן אפילו חצי שעוד ו ל ו אוכל כ נ י א ל ש ל ו כ ד ב ח ף א א ה ל א נ הל א כ כ י א ן ד ו י כ מ ל שאין הקפדה א״כ בתענית. ו ל ר שאינו צריך ברכה כ ב דבר זה ד

. ד ו ש ע ״ ה ע ל י ח ת כ ם ל ר נ ת ו מ ם ש י ד ו ם מ ל ו כ י ש א ד כ ו ״ א א ת ו ב י ט ו ל נ ה

ב פ ק

א חצי ו ה ו ו א מ צ ה ל ת ו נו צריך ברבה, והרי אינו ש א שאי יף ה ת כסנ א ושוב הזכיר זא ם, אבל ל ט מי ע ת מ ו ת ש ל ל ק ה ם ל ו ק ק יש מ ח ד ת ה ע ש ב שיעור, וע׳׳כ נראה ש

ה באב. ע ש ם ת ו צ תר ב ו ד י י מ ת ה ם ל ו ק ום הכפורים, ויש מ בי

ם כי ת ו ת ש לא יכול ל ד ו א ם מ ה ם, וצריך ל ה כדורים נגד כאבי ת ו ש ואיירי בבריא הרה. ה של הו ת י מ א ן ל ו מ ו ל נ מ ז , וה׳ י ת הדחק ע ש ר ב ת ו ט כי אז מ ע ם מים מ ם ע א

ג פ ק

ט מן נ סי יציאת סומא במקל ובכלב

ף יח י ע א ס ן ש מ י שו׳׳ע ס

ר י מ ח ה ה יש ל ר ק ל מ כ ב ה ש א ר נ ה. ו ל נחי ק מ ח ב א צ א ל מ ו ס ר ל ו ס אר בזה. ו ס א ל ו

ת י ו ל ת ב ב ש ם ב ת הרבי ו ש ר ת ל א צ א ל מ ו ס ר ל י מ ח ה ראה שיש ל וכן נ. ן ה לכלב. ויש מי שמיקלי ר ו ש ק ה ש ע ו צ ר ז ב ח ו ם א כלב נחיה א

. ך ר יש לו על מי לסמו י מ ח מ ה ו

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

כתב המ״ב . ו י ת במקל א צ ר לו ל ו ס א א מ ו ס ף יה: ״ א סעי ב השו׳׳ע (סימן ש ת א.- כו לילך כתו אפשר ל ס הלי צ ע ם ד ע ס ה , היינו חוץ לעירוב ו ת א צ ו ל ר ל ו ס (ס״ק סח): א

. ע״כ. ו א ליישר פסיעותי ל וטלו א ו נ נ ל ואי ק בלי מ

א ל ם דאפשר לו ב ו וכוי משו ר ל ו ס א א מ ו א ס־׳ק קיא): ס ם (סימן ש י ב כף החי ת כ וא ברה״ר. א״א ׳ י ד י א אתי לאתו מ ל י או ד , ב״י. מ״א (ס״ק כ״ח). והוה משאו מקלם שיש ו ק מ ם הרדב״ז נראה דאפי׳ ב ש ת ק׳׳ה) ב ת כ״ח). ולפי מ״ש לעיל (או (או

ר. עכ״ל. עירוב אסו

א דרכו מ ו ס ר אא״כ יודע ה מ א א נ ב דדין זה ל ת ף ע׳׳ב) כ י ע ס ) ן ח ל ש ה בערוך ה נ ה ום אינו יכול , אבל א ו תי א כדי ליישר פסיעו ל ו א ל ק ת מ ח א ק ו מפני ההרגל ואינו לר או א יפול בבו מ , ש ו ת במקל א צ ר לו ל ת ו מ , דינו כתיגר ש ל ק ת כלל בלי מ כ ל לת ב ש לו ב ם של שו״ע (סימן תקכב), דאפי י קנ ת ז ר ס ע זה דבר. וכיה ב יכשל באי

ר בכה״ג. וע״ש בפמ״ג(מ״ז ם״ק א). ת ו מ

א זו ר ב י ס ת א צ מ ם ו י נ י בראשו ת ש פ ת ב ו ת ת סב) כ ו ח א ד ר בספר שש׳׳כ (עמו ולא ם ו ם ש י י ס ם ויש מפרשים. והמאירי מ ש נמצא ב ה ו , ב}. די כה צה( במאירי על בי

. ע״כ. ם כ ת ח ל א ל ש ו א ש להלכה יש ל נתברר לי. עיש. ו

ם ו ק מ ם תולך ב ד א ש א ס״ק סה) כ נראה בזה דלכאורה דמי למ״ש המ״ב (סימן ש וו שהולך בחורף על פע א ם משו ו ק מ ה ת שירדו גשמים ו מ ח שיש חשש שיפול מל דדמי לחיגר (כ׳׳כ הט״ז) ק מ ת ב א צ ר ל ת ו ל מ פו א י מ ד ש ח פ מ ס ו גלדי ם הנ י מ הם שאין ת ע ד ם ראיתי ש י נ ו ד אחר ם, וגם בעו כרחי ב עליו דאין מו ת ואליה רבא כ

ם שיש עירוב. ע״כ. ו ק מ ק ב ר בזה ר להתי

ד פ ק

ת רו הי פ יכול להלך בז ׳ ל ר בנידון דידן. דשם ע י ת ה ולכאורה להט׳׳ז נראה שיש לם צ׳׳ע נ מ ה רבא צ״ע. א . אבל להאלי ל ק מ א ה ל ל ל ל א יוכל להלך כ א ל מ ו אבל סא מ ו א יכול לילך כלל. הרי כל ס מ ו ס ב הערוך השלתן ודעימיה שאין ה ת מדוע ככה יכול ם ההלי צ א יפול. אבל ע מ ד ש ח פ מ ש ו ש ו רק ח ם ההליכה יכיל לילך, ו צ ע בו נ . ומנין ל ר א אסו מ ו ט השו׳׳ע שבכל אופן ס ש פ ט הגמ׳ ו ש פ . ו ר לילך וע״כ אסוא ו ט ה ו ש ת הרי פ ו מ ל ד' א ק מ ת ה יטלטל א ם שיתכן ו ע ט וחד לפי ה ק בזה. ובמי ל ח לר ס א ד נ״ה ש ו מ סף ע ו ט י לקו ש בזה. ועיין בי ש ם לדרך המלך יש ח כנ א נ מ ו ס ה ש כ שם בלי צ ע ם שיבול לילך ב ו ש ר מ ו ס א ם ל ע ט ב שעיקר ה ט י ה עיי״ש. ודו״ק. ודר׳ק ה בז

ראה להלכה. . והכי נ ר ה אסו ר ק . וא״כ בכל מ מקל

ו אי שרי למיעבד הכי בשבח. ח ו לך א א שכלב מו מ ו ס ים בענין ה ב.- והנה יש שדנ

ת ו חי ל ציידים ו ם ש ף ה) כחב: "בעלי שיר, כגון כלבי דהנה השו״ע (סימן שה סעין בה ה בה ומכניסי ע ו ב ת ק ע ב ט ב צוארן, ו י ם כמין אצעדה סב ה ת שיש ל ו נ ט קם כ ש מ יכולים ל ר שיצאו בשיר הכרוך על צוארן ו ח ו ה בה, מ ח ו רצועה ומושכין א

. ע׳׳כ. ל יהו בהכי בחו ו דאורחי ל , היינו א ת ו נ ט ת ק ו חי כתב חמ״ב (ס׳׳ק יט) ו בהם. ו

ר ציך ליזהר ס פ א ה ב כ ש ו ה והוא מ מ ה ב השו״ע: המוציא ב ת והנה (בסעיף טז) כלא ושאה בידו ו , דדמי כמו שנ ה ט מ ח ל פ ת ידו ט ח ת ל מ ב ח א יצא ראש ה ל ש

. ע״כ. ה מ ה ב ר מ ס פ א א מ י מתחז

ף ו ח ס ׳כ(עמוד ר ר שש׳ פ ס ב הגרש׳׳ז אוירבך זצ״ל ב ת ת השרשרת כ א צ ו ה לגבי ה הנ וא ר ב ס פ א ה ם ש ת א ראיה מסי׳ שה (סעיף טז). דשאני ה הערה סב), וז׳׳ל, דאין להבי, א מ ו ס ת ה ה כדי לשמש א א ק ב לשמור על הגמל, משא׳׳כ בנידון דידן השרשרת ר

ב כמשא, ע׳׳כ. ואפשר דתשי

ת הגרש״ז אוידבך נ ע ת ט ו ח ד , ל ת אהבה״ (פרק כ׳׳ז הערה 143) כתב ת ו נ מ בספר ״ וכלב של ל ו אי ] וז״ל: מ״מ נראה שהו ת סברתו א הזכירו, אבל הזכיר א ל ז״ל, [אף שיה ד ברצועה זו הו״ל כמלבוש הכלב אע׳׳ג שעשו י מ ת ת א צ א דרכו ל מ ו אדם סם רצועה שעשויה לשמירת הכלב אין זה לצורך הכלב רק לצורך האדם, שהרי ג

ם שדרכו בכל תמיד, ע״כ. ו ש ר ס ת ו ם ואעפ״כ מ ה א יברח ל ל לצורך בעליו ש

ל זה שאינו שייך ב ת הגרש׳׳ז אוירבך ז׳׳ל. דשאני ח ר ב ת ס נראה שאין בזה כדי דחי ום ד א ש ל ל להיחשב מלבו ד א להיפך, כלומר ה הו . ו א מ ו ס ם ה ד א ם ל לכלב, כי אא שייך לכלב כלומר כל מי ו רת הכלב ה א לכלב. דשאני תבל לשמי ל א ו מ ו ס הא ל י מי המושך. א א תלו ל ת לשומרו. ו ל זה ב ב ת הכלב יצטרך ליטל ח שבוטל אה לו ל כי מ טו אתר לא י ל חבל זה, ו א יטו מ ו ס ק ה א ר כ א כן ה ל י בכלב. ש ל תלו ב ח הל ב ח ה א אמרינן ש א ל מ ו א לכלב. וא׳׳כ גבי ס ל א ו מ ו ס א שייך ל ו לחבל זה. וא׳׳כ הא נחשב כן כיון שיכול לילך בלעדי ל ל ק . שהרי אפילו ה ט לו י ש כ ת יהא כמלבוש ו

א. טב כי נכון הו ק הי ד ד זה. ו

ם ב ש ת שרי. שו ב ש ל אפי׳ ב ו ח ת נב.) דלנוי הרגיל ב ב ש ) ן י ל ח ם מ וכן מה שהביא של שרי. ו ח ם רגיל ב ס בודאי. וע־׳כ א ו ס שייך הנוי ל

קפה

לא ברצועה ץ ו ט ו ח ם יוצאין ב לי ו ג ת (נב:) ואין התרנ ב ה ש נ ש מ ב ב ת כ וכמו כן מה שו פ ל ח ת א י ל ם כדי ש לי ו ג ם בדגלי התרנ קושרי ם ו י ט ו וכו׳ ופירשו בגמ׳, דעושים חתד ברצועה ם שני רגליהם י הם ורצועה שברגליהם, פירוש שקושרי גולי חברי בתרנת דאין יוצאין נ ש מ ז ומבואר בפירש״י ב ם רגליהם ולהתי א יוכלו להרי ל ה כדי ש נ ט קת משוי י ל א ד נ . ע״ש. ושמע מי י י י לאתו ת יהו ואי נפלי א ם עלי י ם דתי ם משו ה בל. גו ם לתרנ רי ת אלו קשו עו אע״פ שעשויין לצורך בעליהן, ע׳׳כ. וכ״ז אינו שכל רצוא ל ל ב ת ה א ש כ . וע״כ השיב במלבושו ושאני ה א יתחלף ל ו כדי ש כדי שלא יתיז או בחבל. קחנ א י קח כלב זה ל א כשי מ ו ו ס נ ר שאי ח ם א ד שייך לעמן הכלב שהרי א

. ו־דו״ק. ר לאסו ר בזה ו ם גדול להמי ו ק ל שע״כ יש מ ק מ א ודמי ל מ ו ס והוא שייך ל

ב אריה (ח״ב ה (או״ח סימן מה) דיה ולכן כיון, ושו״ת ל ש והנה בשו״ח אגרוח מראה ם נ נ מ ד כה). א ו מ וסף (שבת ב ע ט י ו ק ל ר י פ ס ל ב ק י מן ז) היקלו בזה. וכן ה סיה ת י מ א ו על מי לסמוך. והי יזכינו לכוין ל ר יש ל י מ ח מ ה . ו ם להקל שאכתי צ״ע ע

של תורה.

קפו

מן ס סי יציאה בתחבושת

ב ף כ י ע א ס מן ש ע סי שר׳

יה ם היא עשו ת א ש ו ב ח ת ש ב ו ב א ח ו ה ש ת כ א צ ע ל ר לפצו ת ו מ. ת ו ב י ש ן לו ח ר שאי ב ד ת ב ש ו ב ח ת ת ה ק א ד ה ם ל ר ג ת ו מ . ו אה לרפור ח א רקו ל ו א ז ו ת ושאין ה ו ב י ש ר שיש לו ח ב ד ה ב נ ק ד ה א י ל ל ב א

. ה ט ח מ ו מ ט א ח השימוש. כגון מ

ר ו מ ש ה רק ל ד י ק פ ת ושכל ת א פ ר א מ ל ת ש ש ו ב ח ת ת ב א צ ר ל ו ס וכן אא ישרט ע״י בגדיו. ל ע ש צ פ ל ה ע

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ם ה ה לפי ש כ מ ל ה ע ג ש ספו ם במוך ו וצאי ף כב): י א. - שו״ע (סימן שא, סעיגמא מלו ת ו י נ ל פ ס א ו ב ם ובצל, א ו ת ש פ י ל ק ט, וכן ב ם, הילכך הוי כמו תכשי מרפאייוצא . ע׳׳כ. ו ה ל ת ת ם ב נ ת א יתזירנה, וליש שלא י ה ל ם נפלו מעלי א זרטיה שעליה. וף כח, ודיל: י ע ס א ב ו ם. וכן ה ם מרפאי ם ה ק א ה ר רטי ג ו ו ספ ך ו ת במו א צ ר ל ת ו מ שא ו ם ה נ א ינגף ברגלו ו ל ע להגין ש ב ט קושר עליה מ ת רגלו ו ס י פ ״מי שיש לו מכה בא ם ל א א ו א מרפא, ה ו ם ה ר רק א ב התי ת בו״. עכ״ל. וא׳׳כ שו א צ ר ל ת ו א מ פ ר מ

ר. מרפא אסו

ת בגדים יבשים ו כ י ת ת ג ו ו ן ספ י ף כג) שמתנ ת סעי כ ב השו״ע (סימן ש ת כ ומה שים א ישנ ה אבל ל כ מ ת ה א ישרסו בבגדים א ל א כדי ש ל אה א ם לרפו נ והדשים שאיל ר ע ב ו כ ם הי ה אבל א כ מ ל ה ם ע ל ו ע ו מ נ ת א נ ל ים ש ם, וה״מ ישנ ם מרפאי ה שה כ מ ם ע״ג ה ת י ת ר ל ת ו ם. עכ׳׳ל. והנה מ ם מרפאי נ י המכה אפילו ישנים שרי דשוב אא ישרטו ל . ש ם ה , אפילו שיש לו צורך ב ם ה ת ב א צ ר ל ו ס ם אבל א י א פ ר נם מ כשאיט צריך גם שירפאו ויהו צורך ם לתכשי ב י ש ח ה ל ם שכדי ש ו ש מ ת המכה. ו הבגדים א. ומכאן שאין תר ם עירוב מו ו ק מ להשאר ב ה ו כ מ ם ע״ג ה ת י ת רק ל גדול יותר. ו

. ם ה א יצא ב מ לתשוש בזה ש

א ׳ ר נ ה , כיון ש ר שש״כ (עמי רכ הערה קעו) כתב פ ס ה הגרש׳׳ז אוירבך ז״ל ב הנ ב. - וא ליתן ל ת ש ם בבי ם ג רי ף כג) מחמי במע״ר (ס״ק קמא) ובשו״ע הרב (סימן שג סעיכ בידו ממש, לא שרי כי א , ו ת א ט ם יצא בו לר״ה, יהיה חייב ח א ך הכיס דבר, ש לתוא בדבר ל ו ו ר י ת ט ה א בקישו ק ו ם, ד רי ו להמתי ל ף שאפי סי והפמ״ג(א״א ס״ק י״ג) הות ט י ש ם ב לכי ם ההו י ד ר פ ס ו ה נ ם שיש היה גמורה, וכן אחי ו ק מ אחר, דלפ״ז הגרים בה וכדו׳ גם ט ח מ ס שעון, מ י כ ק ב י ע מלהחז נ מ ה ף ז), צריכים ל ה סעי מ הב״י, (סימן שש ותכשיט, דכיון ל מלבו א ע ל ח א ם בבי מר דלא גזרו חז״ל ג ף שיכולים לו א בבית, ום יצא בהם. וכמוש״כ הגריע פרוש זצ׳׳ל נ א ישכח ו מ ם חוששין ש ה שלבוש ב

ז פ ק

ב ת א כ ם לענ׳׳ד אין דבריו מוכרתים, דלחדי ל ו א (סי׳ א). א ב י ק ה ר' ע נ ש מ בית כליו שרגיל בהם׳׳. וגם המ׳׳מ (בפי״ט הרשב״א (שבת יא, אי): ״וכן האיש להנר ת ו ד מ ל בי ו ט ל ק ״דרך ט ת ר ת רמב״ן ורשב״א, שגם בבי ע ד ב ב ת מה׳ שבת ה״ת) כד ל בכך". ולפ״ז ה׳׳ה דאםו ו ת א ישכח ויצא בהן, שאין דרכו ב מ ש ש ו ח שאין לת ו ד להי י מ מר דכיון שרגיל ת ס. ואף שיכולים לו ך הכי ה בתו ט ח מ מ ק שעון ו י להחזק ף יח ר א נזכר בסימן שג סעי ם זה ל ע ט ת עצמה, וגם מ ב ש ס ב ך הכי ם בתו י צ פ חס בע׳׳ש, י כ ה ב שצריכים למשמש ולהוציא מ ׳ ת תכשיטין, מפני שכבר נזכר בסים חשיכה גם בעיר שאינה מעורבת, ר ג ו ס לדעת הגר״א א ת ו ב ש ר ליתן ב וליש דאסו

ד. יתא. על׳ רי ה גמורה מדאו ה לי אע״ג דאין ב

ח בהם. י״ל א צ ר ל ו ס א ת בגדים יבשים אע״פ ש ו כ י ת ת ג ו ו פ תר ליתן ס וא״כ הכא דמוא ל ראה שהדי דרכו בכך. א א נ ל ה ו ת בז א צ ח דרכו ל י ל ו ש ם צערא. א דהתירו משות צ פ ק ׳ ש שעל מ א אינו תשיב כמוציא מ מ ם צערא, או ש ו ש רו מ ע״כ למימד שהתיא ן ובזה ל ק מדרבנ ר ר ו ס ג זה וע״כ א ו א ספ צי א שהרי לצורך גופו מו ס הו י ש כ ח

ת בזה]. ודר׳ק. א צ ש ל מ ר מ ת ו לו מ גזרו. !שהרי להמ״ב אפי

ה על ח ש ו מ ט א ו ר לכרוך ח ו ס ף כב) הוסיף: אבל א א סעי הנה בשר׳ע (סימן ש וה ל הרטי ו משוי אבל באגד שכורך ע ם הו י א פ ר ם מ נ ן שאי ו מ ו ד ת ב א צ המכה לם ש . ובמ״ב (ם־יק עז) הביא מ ל ׳ . על ו יכול לילך בו וקושרו ומתירו ל מעלי ו א תפ ל שם על המוך ת ו ם ירצה לכרוך א ם א ר ג ו ס ה א ח י ש ט או מ ו ח המג״א וא״ר ותר׳ש שן טי ל סמרטו א באגד ש ק ו א ד ה הו ר באגד שכורך על הרטי ת ו מ מה ש ג ורטיה, ו ספו וט או ו ח ב ובטיל לגבי הרטיה משא״כ ב רו וע״כ אינו חשי בדרך להשליכו כשמתי

ג עכ״ל. ו פ ס ך ו ל לגבי המו ו בטי נ אי משיחה דחשיבי ו

ת ו ב ו ש ל משי ת ת ש עו ת ברצו א צ ר ל ת ו ף לט) מ א (בסימן ש״א סעי וצ״ע הר ו ס א א ש כ ם תשיבי ומ״ש ה ה ם לנעליים. ואע״פ ש רי קשו ט ו נ ב א ת ב ו י ו כשתלחה או הרטיה. ועיין בשש׳׳כ ל המשי ט כרוך ע ו ח ה ש ה כ ח י ש מ ו ב טי א ת בחו א צ לת לכך מדו עו ד ו טי משי דדרכו בכך תמי י תו (עמוד ר הערה עת). ותירץ שם, דשאנת ש ו ב ת ת ה ל ח י ש ו מ ט א ו ח ת ה א עושה א ולכן בטילי להבנד. משא׳׳כ בני״ד שהו

א בטילי. ולכן ל

ס ל להבגד. וכמדומה שגם א ט א משמש לבגד וע״כ ב ם דהו ת נראה יותר, ששאני ה וא ל ש לבגד. ש מ ש א מ ר כיון שהו ת ו א מ ה ת לכך י ו ד מ ו ם ע נ ו משיתה שאי ט א ו ת ח ק ית שאין א אמרינן שבטיל מ א מדין"תכשיט״ לזה ל ק לרטיה שהו א שמשמש ר כ כן הר ש א ש ל׳תכשיט" מ מ ש מ תר ד ו ם י רי ו מחמי מד לכך וחשוב. ונ״מ לדינא שאנ עוא בטיל. ט ל י ש כ מד לכך. ואילו גבי ת ו עו נ משמש לבגד שהוי כבגד, אפילו שאי

רה. ל תו ה ש ת י מ א ודריק ואכתי צ״ע. וה׳ יזכינו לכוין ל

ח פ ק

א מן ס סי לצאת באבר מלאכותי

ו ף ט י ע א ס ן ש מ י ע ס ר ש

ם ) א ה ז ט ו ר פ ) י ת ו כ א ל מ ר ה ב א ת ב א צ ו ל ר ל ת ו . מ ר אבר כלשהו ס ו ח מא ל ש בו ועשוי רק כדי ש מ ת ש ו מ נ ם אי ם א ג מ ש בו. א מ ת ש א מ הול פו ל לי ו ל לא ע ק היטב, ו ד ו ה א מ ו מ ה ר הרי א ב ר א ט ו ח א מ ו ה ראה ש ית. גם ו ד הברי ם כבו ו ק מ ד ב ח ו י מ ב ה ג״כ. ו ל בז ק ה ך ל ו מ ם ל מי ל יש ע

ם כמרן השר׳ע. י הג ו נ ל

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ם: י ג וטזה) יש שני סו ם (פו י תי ו באיברים מלאכ

ו ת או רגל(פרוטזה) שמהלך בה. א ו ב ת ו , כגון שיכים ת ם ה ש ב מ ת ש מ א. איברים שע יוצא ט י ק ף סו): "אין ה סעי ר מסימן ש״א( ש בה. וזו דינה ברו מ ת ש מ ת ש ב ת ו יד תו ק ו ם ראש ש ט לשו ע ו מ ק ב ק ו ח ל רגל. ו ס ש ו פ ב שלו, דהיינו, שעושה כמין ד ק בתו כדי נ ו א כו ל . א ו א למקל ם צריך הו י ל פנ , שעל כ , ואינו עושה זה להלך בו בחוכוא ר. עכ׳׳ל. ה א נכה רגל. כיון דאינו צורך הילוכו אסו ל ר רגל, א ס א יראה ח ל ש

ת בו. א צ ר ל ת ו א צורך תילוכו, או צורך שימושו מ ע הו מ ש מ

ר אבר, ואינו עשוי ס תו כדי שלא יראה ה נ ו ם כו א שאינו לצורך שימושו כי א ב. הום נראה שיש לדון בזה. נ מ רש הליל. א ר לפי השו״ע המפו ו ס לשימוש וזה לכאורה א

. ע׳׳כ. סר וסי או ב שלו דברי ר׳ מאיר. ור׳ י ק וצא ב ע י ט י ק , ב} ה ה ס ) ת ב דהנה בגמ׳ שוסי ד י ם רש״י דהא ד ש ר ב ו הסבי א סעיף ט מן ש וסף סי ת י הבי הלכה כר׳ יוסי. ו ות ע ד ל ח ש כ ו מ ל והוי משוי. וע״ש. ש ע נ א ואינו מ ו ט ה ם דלאו תכשי ר משו ס ו אר ב א ם ה . ולפי זה אפילו א ם שהוי משאה ו ש ר מ ס ו ם שר׳ יוסי א ע ט סף ה ו ת י הבי

ם שהוי משוי. ו ש ר מ ו ס ב גם כן א ק טו ד ו ה י יהא מ ח ו כ א ל ם ה

ם ה כ ב צאי ו ן טהורין ואין י , ב) אנקטםי ו י (שבת ס י רק ישעי׳ דטראנ והנה בפסקת ו ע ו ט דס שידיו ק י א דאכפא, פי׳ הנ ר מ ה ת ר רב אבו מ ן א בשבת, מאי אנקטמיש מאי ר פ ו ה״ח) מ ״ פ ) ת ב א דאכפא, ובירושלמי ש ר מ קרא ת נ ל עץ ו ו יד ש ועושין לן הן מי ס חמור, קטמי ו נ ו א דידא. פי׳ א ר מ ן ח ס קטמי ו נ ו ן אמר רב אבהו א אנקטמיך מ ס ו נ נ ה וגם אי כ א ל ס מ ו ש י זה הן טהורין שאינן עשויים ל , ומפנ ת ו מ ו ס שידיו ק

י הן. עכ׳׳ל. ת דמשו ב ש עליהם. ואין יוצאין בהן ב

. שהוא כמין יד ן ת (פ״י הלכה ה או א). אנקטמי ב ׳ ש י הריא״ז נכדו במס וכ׳׳כ בפסקם ענין והרי ו ש ו ל נו צריך ל ת שאי ב ש ה ידו, אין יוצאין בו ב ע ט ק נ של עץ למי ש

ט פ ק

ל א נ נ ו ח נ י ב ש ר ו ר פ ת כב). ב ו ד א ״ ׳ פ י ת ס ב ׳ ש הל ע ( ו ר ר ז ו א ׳כ ב י וכ׳ ו א ש א מ ו ה. ל . עכ״ י פ כ א א ד ר מ א ח ר ק נ ץ ו ל ע ד ש ו י ן ל י ש ו ת ע ו צ ו צ ו ק י ד י י ש א מ פ כ א א ד ר מ ה

ק ו ל י ן ת י כ א ׳ א׳ . ו י ו ש ם מ ו ש ר מ ו ס י א ת ו כ א ל ד מ ב א ל ש ״ ו ס ל ל ם ה י נ ו ש א ר ה א ש צ ו י ום ה ך ב ר ו ן צ י א ש ם כ י י ת ו כ א ל ם מ י ר ב י ר א ו ס א ל ל ״ ו כ ה ׳ א׳ . ו א ו ל ר א י פ ק ש ד ה י ם מ אק. ׳ ׳ דו ף ו ס ו ת י י ב ת ה ע ה ד א ר כן נ . ו ר ב ר א ס ו ת ה מ א ר א י ל ם ש . כי א ם ה ש ב מ ת ש ה ל

י ס ו מ ור׳ י ׳ ת ד ק ל ת מ , ב). ד ח ״ א ע מ ו י ב ) ׳ מ ג ת ה נ ק ס א מ ג ה ״ ע א צ ס י ך ג ד י א ם מ נ מ אר ב ר ס י מ ג י א פל ה ח ב ב ש ב א ו ו ל ה ע נ ע מ ״ כ א ש ב ד א כ י ו ה ל ב ש ק ע ב ט י ק גבי הל כ כ ׳ א׳ ל ו ״ כ . ע נן א גזרי ר ל ב ר ס מ . ו ת ו מ י ד׳ א י ו ת א י ל ת א ט ו י מ ת ש א מ מ ל י ן ד נ גזריו ש ר י כן פ . ו י מ ר ד י פ ו ש נ י מ י ב ק כ ד ה י ם מ א . ו י י ו ת א י ל ת א א מ ן ש נ ב ר ד ש מ ש ת ה

. ע ט י ק ה ה י , ב) ד ה ת ס ב ש ) ׳ ם ו ת ה

, ב). ה ת ס ב ש ת ( י ע י ב ש ה ה נ ש מ י ודייה ה ר י א מ ש ה ר י ן פ כ ל ו א ד ׳ ׳ ב ט י ר ש ה ר י ן פ כ ור פ ס א ב ו ן ה כ א ו ׳ ׳ ב ש ר א ב ו כן ה ף (דף ל, א). ו ״ י ל הר ע ן ש י ד ת ה נ ק ס א מ ו כן ה ות ב ׳ ש הל ע ( ו ר ר ז ו א ש ב ר ו פ כן מ ו א׳). ו ׳ ף ס׳ ד ) ן ׳ ׳ ב מ ר ת ה נ ק ס מ א ל ו כן ה . ו ה מ ל ש ה ה

ת כא). ו ד א ׳ פ י ס

י י ו ת י א י ל ת א י ו פ ל ת ש א מ מ ש ש ש ח ה ו ש ת נ ק ס . מ ק לב ׳ ׳ א ס ן ש מ י ה ס ב ה ר י ל א ב וי ש מ י א כ ל ) ד ט ק נ ׳ י ס ) ן ו י צ ר ה ע ש ב ק נו) ו י א ס׳ ן ש מ י ס ב ( ׳ ׳ מ ה . ו ש ד ח א ו ׳ ד ג ׳כ ה וכ׳

. י ו ש י מ ו ה ר ד מ ו ה ל צ ר ש

א י ב ף ה ס ו ת י י ב ם ה נ מ . א י ו ש י מ ו ה ף ש י ל י ע ש מ ש מ ף ש ס ו ת י י ב ה ת מ צ ע ק ׳ ם צ׳ נ מ אי ו א ה ל ם ד ט ע י מ י ל ד ו ש מ ע ט ר ש ב ו ס י ש ת רש״ ע א ד י ב ה ן ח) ש מ י ס ש ( ״ ב י ר ת ה אא מ ל ם ד ו ש ם מ ת ק ו ל ח ם מ ע ש ט ר י ׳ פ ס ו ת ל ב ב . א ר ו ס א א ו ו י ה ו ש ך מ כ ל ה ל ו ע נ מל ע א נ ו ה פ ש י ׳ ש אע י י י ח י ד . ו י כ ח ש ל י י א ח מ ל ״ ר ה ד ׳ ר א ב ׳ י ד י ו ת א י ל ת א ף ו ל ת ש מר ו ה ע פ ו ח ה מ ב ז ק ם ה ו א ה י מ ם ו ף ש י ס ו ה . ו ( : א עח מ ו י ב א ( ב ק ר י ס י א כ ה ע ו ׳ ׳ ללו ת ב א צ ר ל ת ו מ ה ד ד ו ו ר׳׳י מ ל י פ ש א ״ נ י ז פ ׳ ן לעי ו ש ל ן ב י א ר ק נ ו ש ת ו א ן ל י ש ו ע ן ש י כען ו י ף כ ל ת ש ל ש ד ת י ם א ל כ י ם ל ג י ו ״ ב ה א ב ת י א ד א כ ו ל ה ע ו מ ת ב צ ל ו ה ח ש ם א ג ו

ל. ׳ . עכ׳ ר י ק שפ ד ה ר מ ו ה ע פ ו ח מ ד

ה ר ו צ ם ב י י ו ש ע ר ו י פ ם ש י ק ד ו ה ם מ י י ת ו כ א ל ם מ י ר ב י א ה ה ש א ר ו נ נ י מ י כ ב ׳ וא׳ה א ר נ ה ש ש מ ו מ י ש ב כ י ש ה ח ם ז י ג ר ה ר ש מ ו ה ל א ר ל כך נ ע נ י כ ב י ש י ח ר ת ה מ ל ש ו מס ״ ס ל מ ק ה ם ל ו ק ש מ ל י ב . א ה ז ע ב ׳ ם צ׳ נ מ . א ש י י ב ת א י ל . כך ש ו ר של ב י א ש כ מ מם י ר א ב מ ם ש י נ ו ר ח א ם ה י ק ס ו פ ה כ . ו א מ ו ׳ י מ ג ה כ ם ו י נ ו ש א ר ב ה ו א כר ו א ה מ שם ה ו ש נ י נ מ ל ז א ש מ י ש ו ש ם מ ע ט א מ ו ה ל ש ״ ת א . ו ל ט ל ט י ף ו ל ת ש א י מ ם ש ע ט ה ש, א) ו ת ס ב ש ל וז׳׳ל ( ן ד ״ ב מ ר ב רך ו ו ב כצ י ש א ח מ ר ש ו ע י מ פ י ד ע ר ו ו ן ע י מ ם כ י י ו ש עא י מ ו ד ה ו י ד ל י ב ו ע ת א נ ה ל ה ד ו י ה ו ש א מ א ל ו ל ה ע נ ו מ א ר ל מ א ן ד א מ ו ל ל י פ א וי׳׳ל דכ ״ א כ ו ׳ כ. ע׳ ׳ וה׳ י ת ו ב ש ה ב ן ב י א צ ו י ל ו ל א כ ו ל ה ע נ ו מ א ל ד ד ג ל ב א ש י י ל פ נ א ד

. ק ד ד . ו ע ד ש ת ה ע ד ו ל ל י פ ך א ו מ ס י ל ל מ ו ע ש ל ה י ז ל ב ק י מ ה

צ ק

ב ן ס מ י ס ביציאה בכסא גלגלים

ו ף ט א סעי ע טימן ש שר׳

, ובין א ס כ א ה ל ט ל ע ם יכול לילך מ א גלגלים, בין א ס כ ק ל ו ק ז ם ה ד את ו ש ר א זה ב ס כ ת ב א צ א רשאי ל ס כ ל בלי ה ל ל לילך כ כו א י ם ל א

ם. ת הרבי ו ש ר ו ל ת ו א א י צ ו ה ם ל י א ש ם ר י ר ח ל אין א ב . א ו ם שלנ הרבי

ע ת מרה״י לרה״י ד א צ ל גם ל כו ם י ה, הרי א ם בז י ק פ ת ס ואע״פ שיש מגם ה. ו ם בז י ל ק י מ ך על ה ו מ ס ר ל א עצירה ברה׳׳ר, יוכל שפי ל רה״ר ל

. ך ה לסמו ל מ ו ע ל יש ל ק י מ ת ה א א ז ל ל

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ל לילך כו א י ל א נכה גמור ו ם: יש מי שהו א גלגלים, יש שני מקרי ס כ א.- בצריך ללא ף ו י ע ת רק בדרך ארוכה ס א גלגלים. ויש מי שיכול לילך מעט, ו ס כ א ה ל כלל לו לילך ר ל ת ו ם מ א א י א גלגלים והשאלה ה ס כ א ל ו תר ואז צריך ה ו יכול לילך י

ם. א גלגלים. ולהלן מו״מ בזה. בשני המקרי ס כ ם ה ה ע ל י ח ת מ

ם ד הנשי ח א ם ו י ש נ א ד ה ח א א ס כ , ב): "ואין יוצאין ב ב כ ק ר (סימן ת ב הטו ת א.- כם ו ואינו יכול לילך ש ם רבים צריכין ל א . ו ו בו ת ו א ונושאין א ס כ פירוש שיושב ב

ר מותר. ע״כ. ת בענין א

ד ח א א ס כ : אין יוצאין ב ק ס ב ס־׳ב) פ כ ק א מהגמ׳ ביצה (כה:) ובשו״ע (סימן ת הו וס ו ש ר מ ו ס א ם ל ע ט ה ו רבים צריכין לו מותר. ע׳׳ש. ו ד האשה. ואיש שהי ח א האיש ו

לותא דיר׳ט. י ז ל ו עובדיו דחו

א . אבל הרי״ף והרמב״ם והרא״ש ל ח ב ש ק דין זה ל י ת ע א יט) ה ר (סימן ש הטו ורה ם דסבי ו ש , מ ם ע ט א ס׳׳ק יט) ה י(סימן ש ׳ ר הב׳ הסבי הזכירו דין זה גבי שבת. וס ו ש ן מ א מדרבנ ל א א מ ו ה בכהאי ג א צ ו ר ה ס ת י ב דלא מ ו ם ס ו י להו דדוקא בר ו ס ר ואפילו לכוימלית א ו ס ם ודאי א י ב ר ת ה ו ש ר ת ל ב ש ב, אבל ב ם טו ו ילותא די זו ט ת א י ל מ ר א תפילין דגזר כ צי ק המו ר פ א ד ב ר ימא לן כ ם דקי ו רשות הרבי ט א

ת הרבים. רשו

א ת עצמו ל ושא א ת צד.) התי נ ב ש ) ן ימא ל ב הב׳׳י הנ״ל, דכיון דקי ת ם הטור. כ ע ט וא גזרו. עכ״ל. ם צריכין לו ל ם שרבי ו ק מ ב א מדרבנן, ו ל ם א ד א ת ה ציא א ר להו ס ת י מ

קצא

ת ושא א תר ודאי. שהרי חי נ א הי ו תר זה ה ב שהי ת כ ל הב״י. ו ו ש מ ע והב׳׳ח הביא טו ה שכתב ל מ ו ע כ מ ס ס ש ו ש הו מ טו ם השמי י ק ס ו פ ה מה ש . ו ה לו ל פ עצמו והמיטה ס

ר גמור הוא. ת י ל ודאי ה כן ביו״ט, אב

נו ר שרצו ו ט ת ה ב לתרץ א ת ר ס״ק י״ג) כ ו ט ח (בהגהות שעל ה ׳ ל ר ה ובחידושי מר שעירבו ע״כ. ועיין דרישה (ס׳׳ק צ ח ה כגון ב א צ ו ר ה סו תו ענין דליכא אי מר באו לו

א ס׳׳ק כז). מן ש א במג״א(סי סו). וכן הו

ן נ ם סמכי א א זה בשבת. ה ס ה דין כ נא צ׳׳ע מ ם עכ״פ לדי צי רו ת כל התי ו ר מ ה ל הנ וו לא. והשו״ע ו כהב״ח. (וכתירוץ הב׳׳י) א מ צ ח ע על תירוץ זה של חי נושא אטו ת יב) וז״ל: אפ״ה השמי ו א א ת זהב (סימן ש ו צ ב ש מ כתב ע׳׳ז ה . ו תו השמיט אום צריכים לו ם ברבי ק עובדי[ דחול. ג ה ר ר ו א דדין ח ת ת ל ט דלי ר כאן די״ל שאני יה ליבא עובדין דחול. משא״כ באן, ש א ף ב ו א ה א ר ו ת ד ה ליכא עובדיו דחול. וכבוב ג״כ השמיטו ף רבים צריכים לו. והרי ף בדרבנן א ו א ר ס ה, א דגדר מלאכה הוא כבסי׳ רמ״ד ר ק ה א ו כ מ ס א ר ד ו ס ף ע״י עכו״ם ברה״ר א ע דהכי ס״ל. ואפשר א מ ש מא יעשה העכרים ל ם וכוי ו ה א יעשה ב ה ל כ א ל ב כל מ לתא, דכתי בב״י (בשם המכית ו ב ש ת ד ר שבו ם עובדי! דחול, ומיהו למאן דמתי ו ש ט דרק מ ר מלאכתך) ושאני ית עצמו כוי. (והוא ה י״ל רבים צריכים לת״ח שרי, כי החי נושא א ם מצו ו ק מ בת דשבות) ואף ברה״ר שרי ע׳׳י עכוי׳ם בכהאי גוונא. מדרבנן וע׳׳י עכו׳׳ם תוי שבו

ע׳׳כ.

א ר ביון שהו ו ס א א ה ק י ו נ , אבל בתי ת עצמו ושא א א בתי נ ק ו וכמוב! כל היתר זה דר. ם ג׳׳כ אסו ר כ ר. וע׳׳י ע ה אסו ר ו ת ת עצמו ומן ה ו נושא א נ אי

דת הקודש. ר עבו פ ס ה הגאון מתב״ר (סימן תקכ׳׳ב) הביא דברי הרשב״א ב הנ ב.- ום שיש ו ק מ ת ב ב ש ב ח ד כ ו א לרה״ר, ומדברי מהרש״ל מ ו רא ליה דדין זה ה שסביא ם׳׳ק לו) על״ל. וכן ת ממ״ש הרב אליה רבא (סימן ש צ ת ק כ ו עירוב מותר. וכן מת ביצה דף כ׳׳ה) בדית ת״ר ס׳׳ל דהרי״ף והרמב״ם והרא׳׳ש כ ס מ ב ת ( ׳ ל צ הגאון הה א צ ו ם ה ם משו ת ע ד נראה ש א הזכירו מזה בשבת. ו ל הביאו דינים אלו ביו״ט וב צורך קצת, ש ת א מ ל ר אי מסוום ד ו ס א נגעו בה ותוץ לעירוב מיידי וקמ״ל דו ת ו ו הנושאין א ל ח ברגליו, מ״מ א ו רוצה להטרי נ ם זה יש לו צורך שאי שאפילו אר צ ח ו ב א לצורך. אבל ברה"׳, א ל ט ש ר י המה מוציאין ב ט בזה, ו ר ם צורך י ה אין לת ב ש א הוצרכו להזכיר דבר מזה. שהרי ב ר כלל. ולכן ל סו ת אין כאן אי ב ר ו ע מ הא (ח״ג נ י אל ומשיב תנ ל גווני. עהיל. וכן הגאון שו צאה חוץ לעירוב בכ רה ההו אסו

ר בזה. סו ם עירוב אין אי ו ק מ ב בזה. וא״כ ב ר נ סי׳ עב) הביא דברי ה

ת ושא א , היכא ששייך תי נ והנה בנוגע לנידון דידן, דהאיש עצמו מוליך עצמוא ת י א תר פשוט, עפי׳׳מ ד מר הי עצמו [כנידון השני, שיכול לילך לבד] א״כ אפשר לוא ס כ ה , ש ת עצמו ה בכסא, תיכא דשייך ת׳ נושא א א צ ו בב״י וב׳׳ח הנ״ל לענין הה להוציא אף החי ל י ח ת כ ר ל סו א דמ״מ יש אי ל , א ה ט מ ה לו, וכמו החי ב ל פ טם איסור, אז ו ו ממש, דלא שייך ש מ צ ת ע א א ש ו כא דשייך החי נ , אך הי בעצמור פ ס , וכ־יכ ב כסא ה ו ט מ ה לו כמו ב ל פ ט ם העגלה ד ו ש ם מ ר נ סו ממילא ליכא אי

ת ד). ו ב א ד סימן קי ׳ ח׳ ת יצחק( ת נ מ

קצב

ילותא דשבת, ז ל ו בדא דחו ס דהוי עו ו ש ר מ ו ס ם שעכ׳׳פ א ם זה משו ע א שדחה ט ל אם ו ש ר מ ו ס ם הוצאה, מ״מ א ו ש א לענין יו״ט כב״ל, דאף דאין ביו״ט מ ת י א וכמו שמליש בשבת, דאף היכא דאין בו ו כבי׳ל, ו ם צריכים ל א ברבי ם ל לותא דיו״ט, א י ז

בדא דתול, עיי״ש. ם עו ע ט ר מ סו ם הוצאה, מ״מ עדיין יש בו אי משו

ם ושאי ם נ י קא שאתר ם דדו משו ל בזה ו ק ה ם ל ו ק ם זה יש מ ם בראה דאי משו נ מ אבדא דתול, אבל היכא שיושב בעצמו מוליך עצמו אין עו ילותא דיו״ט ו י ז ו הו ת ו אב ת . וכן כ תו ם או ושאי ם נ י א כהאי שאתר ת ל י ושא מ ל דלא או בזה עובדין דחור כי אז סו א היכא שיש אי ק ו ם (ת״א שאלה כה). וגם שלהנר׳ב ד ר רב פעלי פ ס בא א הו ם ה ו ש א מ ת יצתק. אבל לגזור ה ת נ מ ם בזת ערער ה נ מ א אסרינן וכנ״ל. ות ב ש לותא ד י א שייך ז א דוהה עצמו ל א שהו כ ה . ו א תידושו ל ו א ו ב תידוש. ואין לנם קי ו ם רחוק, כ״א לטייל בשו ו ק מ זל ל א שייך למי ם שהולך ל ע ס בזה. ודו״ק וגם מא שייך שילך א כזה ודאי ל ס כ ק ל קו ז ט ו ע ת. והכא נמי במי שיכול לילך מ בו וברתו

ש לזילותא. ו ש ת לא ל ם זה ו ע ט ם מ ר ג י ת ה ק. ויש ל ם רתו ו ק מ ל

. ועדיף ממבעל דבמנעל א הוי כמבעל שלו ס כ ה ם ד ו ש ר מ י ת ה ם ל ו ק נ.- והנה יש מו (שבת דף ס ת כמנעל של עץ לרש״י ב ש ת ב א צ ר ל ת ו א כל דבר שנועל על רגליו מ לא ס כ ה ר ל ו קשו נ ו ואף שאי ר שיושב עלי ח א א כבגד מ ו א ה ל , א בא דר׳ יוסי ע״א} אליב השו״ע ת כ , וכמו ש יי ף ואתי לאתו ש דמשתלי ש תר, כשליכא ת א בגד שלו שמו ו ה, א ס ו אלא. יושב על כ ו יכול לילך כלל על שוקי נ ע שאי ט י סימן ש״א םט״ז קר ת של עו ו כ ו מ , ועושה ס ו ונדתף לפניו על שוקי ו נסמך על ידיו ו מ ו ק מ וכשנעקר מקר עצמו עו א נשען על ידיו ו ם וכשהו י י ו ו רגליו התל ו א קי או של עץ לראשי שוא ע ר א לא מנתי א ם בשבת. דאיירי דתלויין ו ה ת אין יוצאין ב צ ונשען על רגלוי קקיטע בשתי ת ו א צ ר ל ת ו ם שבידו מ י נ ט ם ק י ל ס פ ס א ו ס כ . אבל ב זמנין דמשתלפים ה וצא ב , י ר לשוקיו ת של עו ו כ ו מ ו ועושה ס תי ו ועל ארכבו רגליו ומהלך על שוקי

בשבת. ע״כ.

על של עץ לד׳ רש״י (שבת סו.) על דידיה, שהרי במנ והנה נייד עדיף טפי ממנר ח א א דהוי כבגד ובמלבוש דידיה מ כ ו בשבת, משא״כ ה ת ב א צ ר ל ו ס בא דר״י א אלית ברה״ר כבמנעל. ונ״ד דמי ו מ י ד' א י אתי לאתו ף ו י ש דמשתל ש ויושב עליו וליכא תכ לי ם קשורים. ו נ ם אי י ל ס פ ס ה ף ש ם שבידו. א י נ ט ם ק י ל ס פ ס א ו ס כ לקיטע היוצא ב

ם. י נ האחרו

ם לדון דענין ו ק ת ח) העיר לנכון שיש מ ו ד א ק (ח״ב סימן קי ח צ ת י ח נ מ ם ה נ מ א, ו ו בשוקי ע להילוכו, שעי״ז יוכל לילך בעצמו ברגליו א י ם מסי א מנעל שייך רק בם י ר ח א א ש ס כ ה ו ט ן מ ת , זה שייך ל ק נושאו ע להילוכו, ר י ם אינו מסי אבל א

. עכת״ד. נושאים אותו

ר של ו ס י א ת עצמו נגענו ב ל תי נושא א ר ש ת י ה ת ה ם אע״פ שכאשר אין א נ מ א. ת עצמו א אדם א ל ם ו י ר ת ת א א ש ר ל ו ס א א ד ר ב ס פ אכתי נשארת ה רה. עלי תו

ם יהודה שיחי. י כזאת העיר הרב תי וכנ״ל. ו

ג צ ק

א מ ת הגלגלים ש ו ברגליו מגלגל א ו בידיו א מ צ מר שעלים כשהוא ע ואע״פ שיש לוא ל ע להילוכו. א י ם לדון בזה שעכ״פ אינו מסי ו ק כה עכ׳׳פ יש מ יע להלי חשיב כמסי

. לנושאו

א ס ם עצמו לגלגל כ ד א ר ל י ת ה ב ל ת ה ה) כ כ ל ר "אור לציון" (פרק כג, ה פ ס והנה בא מ ש ש ש ת לסימן ש״א סעיף טז שבדבר שאין ח א ו ודימה ז מ גלגלים ולהלך עם א ש ב ו מ . כ א המקל ל ם שאי אפשר ב ו ק מ ל ב ק ם מ , וכמו חיגר ע הר משתליף מות ת נ מ ת ה ר ע ו ה נ א ב ם כבר ה נ מ ו עכת״ד. א ת ו ר להוליך א ו ס ם א לאתרי (בסעיף יז). ועו י א מסי כ לו ה ת ואי כ ל עו ל י ו כיון שמסי על ב כנ ם חשי ש ל ד ק מ יצחק, דשאני מ

ק יש בזה. פ לא דמי. אבל עכ״פ ס ת ו כ ל לא ל ו ו ת ו לישא א

א אגוד ו ם הרי ה י ח פ תר מי׳ ט ו א גלגלים גבוה י ס כ ה ר ו ח א מ ם למימר ש ו ק ו יש מ ת ות בדין עגלה כו . עיין בזה בארי ה לגלגל אותו ר ו ת ד מן ה ו ס ו א נ ר ואי ם פטו ו ק מ ב

ם להלן. ת תרבי ברשו

ו נ ו כפי שהארכ נ י ם יש לן רה׳׳ר בזמנ ת השו״ע א ע ד ם ל י ק ס ו פ ק ה פ , דידוע ס ותוה הרי ק ס פ א ה ל ל ר ״ ה ם מרה״׳ לרה׳׳י דרך ר ר כי א א לעצו ל ם יקפיד ש להלן. וגם אמך ע׳׳ז לצורך גדול ת שהסו ו ק י פ כמה ס ת לן בזה כמה ו י א שוב רק דרבנן. וא׳׳כ א הוא יכול לילך כלל ם ל ט בלעדי זאת, ובין א ט ע ם יכול לילך מ ך בין א יש לו מה לסמוה כהן ח״א (האו׳׳ח סימן ב). ודו״ק והי ׳־זכינו לכהן ח מ ת ש ר . ועיין ש א ס כ בלעדי ה

תה של תורה. לאמי

לזצד

ג ן ס מ י ס בהוצאה תרופות

ט פ ק , ת ח י ק ם ת י נ מ י ע ס ר ש

יש מי שאוסר להוציא תרופות עבור חולה שאין בו סכנה. משום שאינו שוה לכל נפש.

וכן אסור להוציא מים לרחצת כל גופו. ומשום שאינו שוה לכל נפש.

אמנם יש מקום בשעת הצורך ובשעת הדחק להקל בשניהם. ומשום שתשיגי כשוה לכל נפש. שהרי בזמנינו הרחצה שוה לכל נפש.

ובחרופות יש המיקלים בזה כשצריך לזה.

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ר. ה לכל נפש אסו ם אינו שו כל נפש. אעפ׳׳כ א ה לצורך או כ א ל תרה מ אע״פ שהור גמר דהיינו לפז ף ב). שאין עושין מו א בשו״ע (סימן תקי׳׳א סעי ת י א וכגון הא דם וביאר המ״ב י ת ובין לגמר הבית, או הכל ם על הגחלים. בין להרי מיני בשמיר ת ו לא ה א למעובגיס, ו ל ש א פ ״א ס׳׳ק בא) דהוא דבר שאינו שוה לבל נ (סימן תקי

ב, ע׳׳כ. ום טו בי

י שאין זה ה. מפנ ה שאין בו סכנ ל ו ת עבור ת ו פ ו ר ר להוציא ת ו ס א ולפי זה, יש לט ס׳׳ק ג) ר שש״כ (פרק י פ ס בא ב שוה לכל נפש. כ״כ הגרש׳׳ז אוירבך ז״ל. הו

ת. רו במקו

ה לכל ו ש נו דבר ה ם שאי ו ש ר מ ו ס א ות ביו״ט יש לכאורה ל גרי ה גבי עישון סי הנ ואל ם. ואע׳׳נ דקיי״ל כשמו קי נ א למפו ל ל נפש א כ ה ל ו שו נ גמר שאי נפש. וכמו מות ביו׳׳ט וכמש׳׳כ הטוש״ע שם: "שאם עשה ר לעשן פירו ת ו מ דאמר (בביצה כב:) שם ע״ג ר הבשמי ם מפז ן לאכילה מותר. אפילו א ק ת מ ת ל ו ר י פ ב כ ו ת ט כדי ליתן חכל נפש הוא, וראוי אף ם או )"משו ם ה״ט כפרש״י (ביצה כב: ת ל עץ״. ה גחלת שת (ז.) ו ב ו ת כ . ודמי לנזדמן לו צבי ביוי׳ט כדארינן ב נו מצוי להם לעניים, אלא שאיק ליה. וכ״כ י וקי מז א יעשן. דאז ו יהיה מצוי אצלו ל ל אבל כאן מי שאינו מעשן אפי

ר מוגמר. ע״ש. סו ם אי ע ס ות ביו״ט מ גרי ר עישון סי ו ס א המג׳׳א (סי׳ תקי״ד םק׳׳ב) ל

ר העישון ו ס א ב ג׳׳כ ל ש ה ח ל ח ח מ , ש ) כתב לט: ם הגאון פני יהושע בחי׳ לשבת( ל ו אא ל ר מטע׳׳ז, א ס א ל נפש, ושריר במג׳׳א הליל ש כ ה ל ו ם שאינו ש ע ט ביל׳ט מא ל נה א ל הגוף אי ת כ צ י ח ר ם ריב׳׳א, ש ש ה וב״ה מתירין, ב ם ד׳ ׳ ש ס ו ת שממ״ש הל נפש. כ ה ל ו שו נ ם שאי ו ש ר ביו׳ט, מ ו ס א גמר ש ה ביו״ט, כמו מו ר ו ס א ג ו ו לתענ

ה צ ק

ם עישון א לבריאות״. ע״כ וא״כ נ ל ג א ו נ ע ת ה ל נ ל נפש שאי כ ה היא ל ל זיעה שו אב. וכוי. ע״כ. ת המאכל ו א ת ל ן ו ו ת הגוף לעכל המז או ב לברי ות טו גרי הסי

ה ל ו ת ה לכל נפש וא״כ גם ל ו ביו״ט ותשיב שו ר ת התי או ם ברי ו ש מ וא״כ חזינן שם בריאות. ו ש א מ ו ל נפש שהרי ה כ ה ל ה יחשב לשו נ שאין בו סכ

ם ת לאנשי א לבריאו ם הו ת ר ב ו עישון, לפי ס ם גבי זיעת, א ש וי׳׳ל דלא דמי כלל, שם י ל א רק לחו ו ת ה ו פ ו ר ל נפש. אבל ת כ ה ל ת א׳׳כ שו , וזה מועיל לבריאו ם י א ת ב

. ק ר ד ם. ו לי ם לתו ש כי א פ ל נ כ ה ל לא חשיב שו ו

ה לכל ׳ ב) הביא מ״ש הפמ׳׳ג דלרפואה חשיב שו נה (דיני יו״ט סי בספר אמרי בי וה לכל נפש ר מוגמר אינו שו סו ם (סי׳ קיג), שאי ראי ה עליו ממ״ש הי מ ת נפש. ול כ ה ל ו ש א לחולים״. וכ״כ הרמב׳׳ן בתה״א, הרי שדבר ה ל ם צריך א י ש״אין גימור כל

ם. לי נפש היינו בין לבריאים ובין לחו

ם ש דת ה ב בשו״ת עבו ח כ ר בנידון דידן ע׳׳פ מה ש י ת ה ם ל ו ק ם נראה שיש מ נ מ את ו א ו ר ה שעינינו ה חא מ י י יהושע והפמ״ג הנ״ל נ ' ר), שעפ״ד הפנ ר סי ד א ח ) ה ל ו ת ביו״ט ראשון לצורך ח או רפו ם ו י מ פא ישראל מבשל ס ום שרו ם בכל י מעשיים ה ומצפצף, וכן נעשה גם בפני הרבנ צה פ ם פו ו ו ש לא מצאנ . ו ה שאין בו סכנת לט:). ב ש ) ׳ ס ו ת א דמידי דרפואה חשיב כשוה לכל נפש. וכמ׳׳ש ה מ ל , א ו נ שקדמוכל ו ביו׳׳ט לצורך או ר ת ו ת ה ו כ א ל ק בין מ ל ח ד שיש ל ו . וכ׳ ע וכ״מ בחי׳ הרשב״א שםם ו ג ר ת ו תרו לצורך או״נ ה ך שהו ו ת נן מ נפש כגון הבערה אפיה ובישול, דאמריא ל ע ש ב ו ב או צ ת ו ם כ א משו ל בעין שהו ו ח כ ר ל ו ס י א לה שאב״ם. לבין ה לצורך חור מ ו ר יביע א פ ס ת אלו ב ו ר ו ק ה ביו״ט כלל. ע״ש. ועיין כל מ ל ת א ו כ א ל ו מ תר הו

(חייה סימן לט).

ה ר ת ו ה ך ש ו ת א למרן השו״ע מ מ ק ש פ ם ס״ס, ס ע ט ר מ והנה אין לבוא ולהתיא לצורך כלל וכפי שיליף הגר״א לשיטת הרמב׳׳ם ל ה ש ר ת ו הוצאה לצורך הה ב כשו ם שחשי י ר מ ו א לצורך כלל. עכ״פ יש א ל רו ש א התי ל והשו״ע. ואפילו ת״ל של כ ה ל לה. וגם שו א דצריך לתו ב צורך. ה ה וא״כ חשי פ ו ר ת א ל לכל נפש כיון שהור ת ו ה ם ש ע ט רו מ לא התי ו מוגמר ו ר ס . דז״א. דהרי א ה פ ו ר ת א ל נפש כיון שהול כ ה ל א דבר השו ו א לצורך כלל אבל ה ל רו ש א לצורך כלל. דהא שהתי ל אפילו שד ו ס ל נפש. א כ ה ל ם אינו שו א לצורך כלל. אבל א ל ו ש ל י ר אפ ת ו ז ה נפש. כי א

אפילו שיש בו צורך. ודו״ק.

ה בעישון הנ ב לרפואה. צורך כל נפש. ו ק מצד זה שתשי וע״כ עלינו למיתי רם עי ה שנמנ ב ר ל נפש. שהרי יש ה כ ה ל ו שו נ רה אי ה לכאו ת . תרי ע סיגריות עצמו

ם שמזיק. משו

א לעיכול ם בריא הו נ מ א ב ורע. ש ו ם כבר העירו זאת. ודתו שיש בעישון ט ל ו אבה ם ארו י ל ע ם מ ה ת ש או הרפו ם ו י מ ס ר ה ת י ת, כ יק לריאו ת מז א ל ז וכיר׳ב. אך בכם (מב.) כל מידי דמעלי להאי קשה י ח ס פ לי אחר, וכמש״כ ב יקים לחו לחולי זה, ומזר העישון א (סי׳ קה) שכ׳ ג״כ להתי ר ת ׳ ב ת לבושי מרדכי מהדו ר ש . וכ״כ ב להאי

ו צ ק

ע י ב א בריא לגוף, ועיין מ ו יק לריאה, מ״מ ה ה ומז ש א ק ם שאע״פ שהו ו ש ביו״ט, מם זה. ע ט ר מ ר ה1״ל (עמוד קלה) שהאריך להתי מ ו א

ה ת ע . ו עלת ת התו מ ו ע ד ולתשוב, עד כמה שיעור ההיזק. ל ו מ א שעכ״פ שיש ל ל אוק. וא׳׳כ ה בשישים בהי ל ט ת ב ל ע ו ת ה ל זה. ו ב זה א ר א ק ל ים ש ענ יש רבים שטול נפש. כ ה ל ם שו א ם ו ו ק מ ב ה ו נ י במדי א שנראה שתלו ל אינו שוה לכל נפש, אה לכל נפש. ם בזה זה בעצמו הופך הדבר שו י ש מ ת ש מ ת. ונהנים מזה ו במציאו

ודו״ק.

ם י ם ביו״ט מ ח ה ר ל ת ו מ ב ש ת ף ב) כ א סעי י ק דע (סימן ת וראיה לזה. דהנה בעום לזה ע ט ה ת עכ״ל. ו ת ת א ב חצו ב נו רו א כל גופו אפילו אי לרתוץ ידיו, אבל לק למעוגנין הרגילין בזח. וא״כ ה לכל נפש ר א דבר שאין שו ו שרחיצת כל גופו הם הגרש״ז אוירבך ז״ל נ מ א ל הגוף. ו צת כ ם לרתי י ר להוציא מ ו ס א א ה לפי זה יר ת ו ל נפש שפיר מ כ ו ה״ז שוה ל נ ב שנראה שמכיון שבזמנ ת בשש״כ (עמוד רכז) כר וכבר ח א ר מ ם להתי ו ק ת. וא״כ גם לנידון דידן יש מ או י במצי בהוצאה. א׳׳כ תלול כיון ק ה ל ך ו ם על מי לסמו ה ם מאד. שיש ל ה ה ל ש ת ק עו ההמנ דשו בו רבים, ו

. ק ד ד ת לרבים. ו או שעכ״פ שוה מצד המצי

ת ם מכל וכל א י ר ס ו ם העישון. ובזמנינו הרבה א צ ר ע ם להתי ם כל זה א נ מ אכרע הדבר. א הו א שאכתי ל ל ר נוסף. א סו ם אי ה סף ל ו העישון. ואז פשוט שביו״ט נ

רה. ה של תו ת י מ א וה׳ יזכינו לכוין ל

ם שס״ל שלצורך י נ ו ק טז, ב} הביא כמה אחר ר ו פ מן ט ח״ח סי ר( עז י בספר ציץ אל וא ליה ה (סי׳ ז) דפשטי נ ר בגדי כהו פ ה לכל נפש. ומכללם: ס רפואה, חשיב שום בו ם עושי מדי ל נפש. דהא למה שהדברים האלה עו כ ה ל דלצורך רפואה נקרא שו

כל בני אדם.

ב ת ו ת ת) כ ו י נזר (סי׳ שצד א ר אבנ פ ס ב ש הזה. ע״ש ו חו ן בהן המי והכל מתרפאיו שיבריא ת ו ב ש ח ף מ ל נפש, והיינו מכיון דסו כ א בזה דנקרא זה שוה ל ר ב נמי סה לכל נפש. שהכל צריכים לבריאות, ולכן שפיר ת שו ו ויהי׳ בריא, והבריאו מתלי״ד מא״א מן תקי ג(או״ח סי ׳ י יהושע הנ״ל. והפרמ׳ הוי שוה לכל נפש. ומלבד הפנ

ה לכ״נ הוי. עכת״ד שם. סק״ד) שהביא ג״כ דברי הפ׳׳י דלרפואה שו

ה לכל נפש. נו שו לה חשיב כאי ר איפכא וס״ל דלצורך חו ת ם בשש״כ אזיל ב נ מ א ו. כיון ה ת לצורך חולה שאין בו סכנ ו פ ו ר ל ת ט ל ט ר ל ת ו וע״כ הגרש״ז אוירבך ז״ל את ו פ ו ר ת ם שקרי ל י נ ו ר וחזינן שיש הרבה אחר ח א ם מ נ מ ל נפש. א כ ה ל שאינו שוה הוא. א כרמלי מ קי ש ו סתפ ה לכל נפש, כי על כן ברה״ר של זמנינו. דאיכא לאי שו• י כ ר כ א הלכה כהחזו״א דבעומד על הפרוץ ב מ א וגם ש ו ב ס דליתא ששים ת ו ש מם הצור!־ גדול ו ק מ ם עמו. א׳׳כ ב י כ ס ר לציון ה רה. והאו הגדולים תשיב רה״י מן התול ק ה ם ל ו ק לא יעצור ברה״י כלל. כי אז יש מ י ו וחד כאשר יוציא מרה״י לרהל׳ במי

לצורך גדול. וע״פ הנ״ל.

ז צ ק

ח מן ם סי בלדרוש ברופאים ורפואות

. ם י אמנ ם כנ עי דו ם הי י א פ ו ל ר ו ק ע ל ו מ ש ה ל מצו

ר מ ו ח ל ו ק פא, ו ת הרו א ר ו ת ע״פ ה ב ם ש י ל ל ח י פנימי מ ל ו בחו ל אפי וה. ר בז י מ ח ה ת ל ו ש שאין ר

א ו א שיש לזכור שה׳ ה ל ם א י א פ ו ר א דורש ב ל ם ש ד ל א ח ע ב ואין זה שפא. א על ידי הרו פ ר מ ה

. ם י א פ ו ר ה ב מ ו תר ט ו א י פ ר מן מ ת שהז ו ל ח א שיש מ ל א

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

ק , ר ה כ מ ה ה ק נ ו ו ת נ ע ש ל מ ץ ע ו ח ך ב ל ה ת ה ם ו ו ק ם י א : ״ ט) ק י ו ס א פ ק כ ר פ ת ( ו מ ש. רפא" א י פ ר ן ו ת ו י ת ב ש

ם י ע צ פ מ ת ו ו כ מ א ה פ ר ם ל י א פ ו ר ת ל ו ש ן ר ת נ ת ש ו א , ל א פ ר א י פ ר ו : ״ ע ״ ב א כ ה ת כא ו ב כי ה ו ת כן כ . ו ו ת ו א פ ר ם ל ש ד ה י ף ב ו ג ם ב י נ פ א ב ו ה י ש ל ו ל ח ק כ . ר ץ ו ח ו ב א ר י שם י א פ ו ר ם ב ׳ כי א ת ה ש א ר א ד ו ל י ל ח ם ב א ג ס א ב ב ו ח כ ח) ו , י ב ה ו י א ש ( ב ח י ב ו י א כ י

. כ ק י״ב) ע״ ו ס ז פ ק ט ר ם ב, פ י מ י (דברי ה

ת ו ש ו ר ן ל י י א מ י נ י פ ל ו ל ח ב , א ץ ו ח ה ב א ר י י ש ל ו ק ח א ר פ ר א ל פ ו ר ת ל ו ש ר , ה ר מ ו ל כל ל ל ח ה ש כ מ ב ח ד כ ן ש מ י ח ס ״ ו ע א ״ ו ש ר ב א ו ב א מ ע, ה ׳ צ׳ . ו ם י א פ ו ת ע״י ר ו א פ ר ת ה ל

. ע צ״ ת ו ב ל ש ל ח ר ל ת ו ך מ א י ת ת ו א פ ר ת ה ר ל ו ס ם א א . ו ת ב ל ש ל ת ר ל ת ו מ

ם ה ם ו י מ ל ל ש א ר ש ת י ו י ה ל כי ב ל כ ה ו : ״ ב ת ״א) כ ק י ו ס ו פ ״ ק כ ר , פ קרא י ו ן ( ״ ב מ ר ה וד י ה י א ב ל , ו ם ל ל כ א ב , ל ם צ ר א א ב ל , ו ם פ ו ג א ב ע כלל, ל ב ס ם ב נ י נ ג ע ה נ ת א י , ל ם י ב רא פ ו ר ו ל כ ר ט צ א י ל ד ש , ע ם ב ר ק ה מ ל ח ר מ י ס י , ו ם מ י מ ם ו מ ח ם ל ש , כי יברך ה ם ה מ, ך א פ ו ׳ ר י ה נ ו כו) כי א ת ט ו מ ש ר ( מ א ו ש מ , כ ת כלל ו א ו פ ר י ה כ ר ד ר בדרך מ מ ת ש ה ל ום י א פ ו ר ו ב ש ר ד א י ו ל ל ח י ן ש ו ם ע ר ק ם כי י , ג ה א ו ב נ ן ה מ ז ם ב י ש ו ם ע י ק י ד צ ו ה י כן ה ום , יב) ג ז ״ב, ט ב (דהי ו ת כ ר ה מ א ב ג) ו ב כ ״ מ ) ו ת ו ל ת ו ב ה י ק ז ן ת י נ ע ם כ י א י ב נ ק ב רם ע ה ט , מ מ ה ג ב ו ה ם נ י א פ ו ר ר ה ב ה ד י ו ה ל י א , ו ם י א פ ו ר ׳ כי ב ת ה ש א ר א ד ו ל י ל ח בר מ א ר י ש א א כ ו ל ה ב , א ם ש ש ה ר א ד ל ר ש ו ב ע ק ב ם ר ש א ן ה י , א ם י א פ ו ר ר ה כ ז י ש

. ץ מ ם ח ת כי א ו צ מ ג ה ת ה ב צ י מ נ ו ל ל פ כ א א , ל ם ד א

ח צ ק

ת עושי רצון י ב ם ג פאי ק לרו ל מה ת ם, ו פאי א ידרוש ברו ם בנביא ל ש אבל הדורש הה מקרבך, ל ח ת מימיך והסירותי מ א ת לחמך ו ח וברך א י ט ב ה ר ש ח השם, א

ת עליו. ו לצו ו ו נ מ ה להזהיר מ ק ש מ ה ל ו כ א מ ק על ה ם ר ה י ש ע והרופאים אין מ

א נ מ ו סף אפילו א ו ן שנין דמלך רבה, רב י ת סד.) כל עשרין ותרתי ו כ ר ב ) ו ר מ וכן אח י ת ח למצויתא פ י ת א דלא פ ע ר ם (במדב׳׳ר ס, ג) ת ה א קרא, והמשל ל לביתיה ל. א שנהגו ל ת א ו א ו פ ר ם ב ד ל בני א ם ש כ ר ם (ברכות ס.) שאין ד ר מ א א מ הו א ו לאסיו א ט ם כפי אשד יהיה עליו עונש ח ד א ה ה ל ת ת י ו א ו פ ר פ ב כ ר א היה ד אילו ל

ם. ס למקרי הטבעי ת י נ ם ה ש ה ת ו ו א ו פ ר ם נהגו ב יתרפא ברצון הי. אבל ה ו

א , ל ת א לרפאו פ ו ר ת ל ה רשו נ ת נ רפא ירפא מכאן ש ם (שם) ו ר מ א ם ב ת נ ו וזו היא כת ו א פ ר ת ה לה ובא ל ה התו ל ח א כיון ש ל , א ת ו א פ ר ת ה לה ל ח לחו ה רשו תנ אמרו שנר ו ס א פא ל ים, אין לרו ם בחי ק ל ח ם ש ש ת ה ד ע א היה מ א ל הו ת ו ו א ו פ ר כ׳ נהג בא בקי במלאכה ההיא. ת בידו, אחרי שהו ו מ א י מ ש ש ש י ח א מפנ , ל עצמו מרפואתום פא כל בשר, שכבר נהגו, ועל כן האנשי א רו ו ם לבדו ה ש לא בעבור שיאמר כי ה ומי ל המכה תשלו א יח) יש ע ת כ ת זה באבן או באגרוף (שמו הנצים שהכו זה או יא) כי ר אמרה (דברים ט ש א ם, כ סי ל הנ ך דיניה ע ו מ ס א ת ה ל ר ו ת הרפואה, כי הו ם דרכי איש אין ל ש ת ה ו שכן יהיה, אבל ברצו ת ע ד ב הארץ, מ ר ק תדל אביון מ א י ל

ק ברופאים. עכ׳׳ל. ס ע

א קרא, ומכאן א לביתיה ל נ מ ו סף א ו ת סייד, ע״א שרב י ו א דהוכית מברכ וצ״ע, הא נ מ ו ם אחר, וז״ל א ע ם פירש רש׳׳י ט ם, והא ש פאי ם לדרוש ברו ש שאין ליראי הם ז ד ם צד שררה וכשהיה צריך להקי ו ים ש תן השנ א נהג כל או א קרא, ל לביתיה לא אליו. ע׳׳כ. ולפי פירוש רש׳׳י היה כן ב ח ל ל ו א היה ש ל פא ו ת הרו היה הולך לבי

ת דף י״ד, ע״א, עיי״ש. ו רי פא וכן פירש רש׳׳י בהו הולך לרו

ל ל שהשפי אי ׳ הרא־׳ש (הוריות י׳׳ד, א) כתב: והרמ׳׳א ז״ל פירש, כך, הו ס ו ת ם ב נ מ או עליו ת ו נ ת ו נ ת ע פו ג שררה בפני רבה הגינה ז לא רצה לנהו ת עצמו ו וסף א רב יז מן להקי ם כל השנים שמלך רבה ואפילו או ה ד מ ח ה א ל א ח ל ועל אנשי ביתו שם הרמב״ץ ז׳׳ל פירש ר לן, עכ׳׳ל. ולפי הנ״ל ג ב ת ס ן פירוש מ ד ה , ו א לביתו ר א ק ם ל ד

•P

ם גאון ש א שבעל עין יעקב פירש כן ב צ ו מ פ ו והכרז יוריד סימן שלו ס׳׳ק א־ בס עיי״ש.

ל צ ת א ו א פ ר ת ה א ל ל לה ש ת לחו ם הנ״ל ז׳׳ל, שיש רשו י נ ת הראשו ו ע מ ש מ וה פנימי ל ו ת עבור ח ב ם ש י א צ״ע היאך מהלל הו וחד בחולי פנימי, ו ם ובמי פאי הרור לו ו ס א , וי׳׳ל שמי שבוטח, אכן פטור, ו ת ו א פ ר ת ה א ל ל ת ש ו ש ם יש ר של תלל, אא ל ר זה למי ש ם שבת עבו י ל ל ח , וע״כ מ ת ו א פ ר ת ה ת תייב ל ס ו ו ב נ אבל מי שאי

טח. בו

ה יתנ רפא מכאן שנ רפא י א דבי רבי ישמעאל ו נ ת ף אי: ״ ב.- ובטור סימן שלו סעינמצאתי הורג ה ו ע ט א א מ ה לי לצער הזה ש אמר מ א י ל ת ש ו א פ ר פא ל ת לרו רשו

קצט

לא מצד ת ו ו א פ ר ת ל ה לו רשו תנ פא שנ ד הרו צ ת בשוגג, ע״כ. והנה איירל מ פשו נם. ה שיש לו לבקש ברופאי ל ו ח ה

ק ל ר ל א דרש בה׳ כ ל א היה ש ס א א ט ח ד (סימן שלו) כהב, ש ר איברא שהב׳׳ח יר לדרוש ברופאים, ת ו א מ פ ו ר ה ע׳׳י ה א ו פ ח בה׳ שישלח לו ר ט ם ב ם, אבל א פאי ברו

וכן נהגו בכל גבול ישראל. ע״כ.

ב לב א כ , (צועק מ נח מלבו ו ד שהיה ג ח ד א י ס ח ה ב ש ע ה בגמ׳ ב׳׳ק (פ.), ת״ר מ הנ וה עד שיינק נ ק ם ואמרו אין לו ת פאי . רש״י) ושאלו לרו לא היה יכול להשיב רוחו ו, והיה ת וקשרו לו בכרעי המטה ת ת, והביאו לו עז א ת לשחרי ח משתרי ת ו ב ר ל חה העז ת ו , כיון שראו א ו חביריו לבקרו ס נ כ ם נ מי ת, לי ת לשחרי י ר ח ש ה מ נ מ ק מ נ ו יל זה (שהוא ם מזויין בביתו ש י ט ס י הם, אמרו ל רי ה חזרו לאתו ט מ קשורה בכרעי הו ו ב א צ לא מ ם אצלו בדקו ו סי כנ ו נ אנ ם וגוזל הרבים, רש׳׳י) ו ת אחרי רועה בשדוא ל ר יודע אני שאין בי עון א מ ו א ת ת י ת מ ע ש א ב ו ל העז. ואף ת ו עון ש ת ו א א ל א

. ע״כ. ל דברי תברי ה העז שעברתי ע ת ו של א

רים. ל האיסו ה כ ת ו ש ד פ ח נ ו ק א פ וקשה ה

ו האיסורין תר ח נפש הו ו ק ם פ ו ק מ ב , אע׳׳פ ש והמאירי ב״ק (עמוד רכו), כתבו ר ב י מ ח ה י ל ם ראו י ר ח ת א ד י ס ש פ ש ח מ ה ו נ ק ח ת כ ר מ ס א נ א בהם, דבר ש פ ר ת ה לל לי ש ש בחו מ ה מ נ כ כח דס׳׳ל שהיתה ס מו ד א׳ וכו׳ עכ״ל. ו י ס ח ביותר, ומעשה ב

ם. ד לאתרי ס פ ת כן, כיון שיש בזה ה ו ש ע ר לו ל ת ו א ה ו חסיד, ואפ״ה ל ת ו א

אר ת מבו ו ה לפ׳׳ז היה צריך להי מ סימן קצג), הנ ר ח ח ) ר ז והקשה ע׳׳ז בשו׳׳ת אבני נ. ם י ק ס ו פ א דבר זה ב צ מ לא נ ר כזה, ו סו ה אי ח ו ח נפש אינו ד ו ק פ ם ש י ק ס ו פ דין זה ב

ק גמור ח ו צ נ י נזר כהרמב״ן הנ״ל, כי אע׳׳פ שמן הדין מי שאי ח האבנ כי ומכאן הוד היה נחשב י ס ח ר זה, אבל ל סו ם אי חה ג ח נפש דו ו ק ם פ פאי ת ברו ו א פ ר ת ה ורוצה לם ו ש ר כזה מ סו ר גם אי ת ו ם דיז. כיון שמן הדין מ י ק ס ו פ א הביאו ה עון, ולכן לל עצמו ד ע ר להתמי ת ו מ נו צדיק נ״ל ש ף מי שאי ם ומ״מ א ח נפש. והוסיף ש קו פיבוטח בהשיי׳ת ר על עצמו ו ם בזה, שלענין זה מקרי צדיק שמחמי פאי נגד הרו

ת נפש. עכת׳׳ד. נ כ ה שיש בו ס מ אפילו ב

ח ו ק ם פ ו ק מ ר כזה ב סו ר גם אי ת ו ם להמאירי ניתן לתרץ כנ״ל, שמן הדין מ ם נ נ מ א׳ תר ו ר בו בי י מ ח ה ב המאירי ״ראוי ל ת כ ר, כפי ש ד היה ראוי להחמי י ס ח נפש, אבל לח נפש. ע׳יכ ו ק ם פ ו ש ר כזה מ סו ר גם אי ה ו ר וע״כ כיון שמן הדין מ ו ס א ב ל ת ולא כ

. ק ר ד ר ביוחר. ו ד היה ראוי להחמי י ס ח ל ל ב . א ם י ק ס ו פ ו ה ה ו ב ת א כ ל

א אין מ ם בזה, ש נ ך על ה ו מ ס ר ל ב שאסו ת ן פ׳׳ד) כ ת (שער הבטתו ו ב ב ל בת ה בחו וו לכן ס מנכין לו מזכיותי ו נ ם עושים ל א , ו ב בנפשו י י ח ת נמצא מ ס ו ו נ ם ל עושי

ל בזה ע׳׳פ דרך הטבע. ד ת ש ה צריך ל

ר

ם ו ק מ ד ב״ק (פ.) ב י ס ו ח ת ו א ה על המאירי שכתב, שאיירי ב ש ק ה והנה יש מי ש, שיש ט יהודה עייאש (סימן שלו) כתב ב ש א ב ה ו לעוון, ו ה, א׳׳כ מדוע נחשב ל סכנת ו פ ו ר ת ר ה ח ר א לחז , ו בהק פא המו ר הרו ח ר א ז ח ו ל לה וקרובי וב על החו חית א פ ד ת ה לא יחוש ל ל ומתרשל בדבר ו צ ע ת מ , וכל ה ו חולי ת ו ת א א ו פ ר לים ל המועים טי ת שו ע א ד ל , אינו א ס שה' ישלת דברו וירפאהו נ א יסמוך על ה ל ע״פ הטבע, אר לת״ח לדור ו ס פא א ם רו ת הדין, שהרי אמרו כל עיר שאין ש ועתיד ליתן אם כי א ח נפש. ו ו ק ל פ ת גמורות בשבי ו ל כ א מ ם שבת ב י ל ל ח מ כה (סנהדרין יז:) ו בחוא ם ל . ואף ה הו דנפיש זכותייהו ד שאני הנ ב ל ה ב ל פ נמצאו צדיקים שנענו ע״י תם ע״פ הטבע, י ש ק ב ם היו מ לם גס ה לעו ו ו א שהיה נעשה מאלי ס ל ס א נ ו על ה כ מ סם א ם שנהגו) וכוי. ו ו ק מ ת (ם״פ ב ו י בא בש״ם בכ׳׳ד, וכ״כ הרמב״ם בפי׳ המשנ כמו וא ל ה ש ו חולי מ ת ו א ת מ ו מ ו ל פ ו ע ס ב ט אה ע׳׳פ ה ק בדרכי הרפו ס ע ת ם ולא י ד ישב את מ כלתו ו ש או ת שבודאי א ד ק ו ש י א ס ב נ כ נ ק שחלה, ודומה ל ר ו פ ת ו א נגזר עליו בש עכת״ד. וא״כ מה ק ע ה ל ו ת פ נ ולתי ה א יכתישם ז ם ל ם ה סי . ודברים פשו בלא עתו

ו תסיר. ת ו ה על א הטענ

ד בו ם, ראוי להתמי ת אתרי ד י ס ה ומתשש פ נ ק ח ת כ ר מ ס א נ ם ״ ד ת וי״ל דשאני ה, ה נ ק ח ת כ ר מ ס א ן נ א לריעותא. הראשו ת ל ביותר״ כלשון המאירי כלומר, יש ת

ר. ד וראוי לו להתמי י ס ח ם והשלישי שאיירי ב י ר ח ח א ד י ס השני פ

ה ר ו ת אמר ב ף נ ח ס׳׳ק הי: א פ ב ר׳ יהונתן אייבשיץ: ״כרתי ופלתי סימן ק ת והנה כו ת חוץ באבר שבר יד א ו כ מ ת לרופא, אבל דברה מ חנה רשו י ורפא ירפא מלמד שנת פ ו מ ך כ ת ו ת ח פ ו ט מ ע מ תו ובהן כ י פא יורד עד חכל פצע וחבורה שזה מורגש והרולט בו, בזה ידונו כפי ימים שאין עין רופא שו ם פנ הנדסה, משא״כ בחולי אברים הפילו ועצומים כל הרוגיה, ל וכדומה. כי רבים חללי ק שקו פ ס ב שכלם וכמדומה ום רבים לבל ישגה ת״ו ונפש י א נ ן וכהנה ת ת ומתו ע ד כי לדברים כאלה צריך ישוב ה

א תובל. ע׳׳כ. הו

ים ט התוץ והפנ ע מ ד וכדומה כ נ ו א לסרה ס או ת ו ו כלל ת המשו קו ובימינו ע״י הבדילא ת שבחוץ הרי ממי ו ל ח מ ש כ מ אתן ידועה מ רפו ם ידועות ו ה ח ש ו ל ח ם ויש מ י שו

יב. ם פנימי י א ל ו ם ג״כ, אפילו שהן ח ה ת ב ו א פ ר ת ה וב ל ם לדעתו יש חי ג

ה נ כ ה שיש בו ס ל ו ת א כהש״ך (יו״ד סימן רלית ם״ק הי) שכתב: ש ו אבל להלכה הא מושבע ועומד מהר ו ת נפש כי ה ו ק ם פ ו ש כל מ ם. או רי ל דברים אסו שצריך לאכוא ו ם ה ה תוץ) א ן (יומא פד ע״א די לדעת הרי ח נפש. ו ו ק ל פ ה ט סיני על המצו

ת דמים. כו א שפי ל ת א ו ד י ס ת ת ד ת מ א ר על עצמו אין ז י מ ח מ

ך דנא אין לסמו ו ס״ק בי: שהאי ב הברכי יוסף. סימן שלי ת ם בזה. כ י מ כ ח ת מ וכנגד הא אם ל ו ) י ו כ ו ו פא שירפאנ ת לרו ו ר ק ם ל ל ו ע ג בדרך ה ה נ ת ה לה ל על הנס. וחייב החוך ר לסמו ו ס א ם ד ו ש והרא ואי מ ם י ו ש ר יש בדבר, אי מ סו ט אי ע מ עושה כן) כ

יסא. ע״ כ. אנ

ק ו ס פ ו על ה נ י אל די, א׳. ובזוהר הקדוש (פרשת האז , שמו ב חר טו ועיין במדרש שו ימצאהו בארץ מדבר. עמ׳ רצס) ועוד.

א ר

אתו ן בביתות או ברפו כ ת ס . ובעצמו יודע שהוא מ ק פ ו ס פא מ ם שהרו ו ק מ ם, ב אמנו קרו נ מי , ובמקו ת תכם ל א ל בזה ש ת. הרי צריך לשאו י לרפאו תר מאשר הסיכו ו יר מ א פא אתר. ו ת של רו ע ת ד ו ו , ובקשתי ח ת כאלו ו ל א ם רבים שהגיעו אלי ש י ר ק סר הרופא. מ א א היה נשמע הגיוני כלל מה ש ל ם ש י ר ק כמה מ ן ו ההיפך מהראשום א היה הצדק ע ל רה. וחזינו בעינינו ש א מן התו ר ב ו להיפך, שהרי ס נ פםק ום ם עושי נ ם כעור באפלה, אי ה ם ב י נ ם ומאמי ה י ר ח ם א הי ו הרופאים, ואלו הנה לא ש א ם ה א טו ש ם שהחלי כמה פעמי ח שלהם, ו ו ב ר ת ה ו י ר הטעו כהלכה, לאופא השני ת ואמר הרו פ ס ו ת נ ע ת ד ו ו ו ת ם ובקשנ ה ו ל נ מ א לא ה , ו ן כ ת ס ד מיד ת ל תו ו דבר כאשר תשדנ ת ו ם אמרו א פאי ת קרה, ששני רו ו ק ו ת ם ר י ת ע ל להיפך, ום דברי הרמב״ן והראב״ע שאכן אז ת כאלו נראי ו מ ו ק מ ב ם שגויה. ו ה ל ה ש ט ל ח ה שפא כל ן בהקב״ה רו ם ויש להאמי ה ת ב ר ו ה ע נ ו מ א א ל דיעתם א ם על י י כ מ ו א ס לפא ת לרו ם דברים שהשכל יודה בזה. כי אז רשו י ר מ ו ם א בשר ולא בהם, ורק א

רה. ל תו ה ש ת י מ א ת. וה׳ יזכינו לכוין ל לרפאו

רב

ו מן ס סי בהשתלת רשתית מן המת

. אתן א כדרך הנ ל ת ש מ ה ת מ ו נ ה י ר ל ת ו מ מ ת א ק ל ח יש מ

, כי ם אי אפשר א . ו ת י ת ו כ א ל ת מ י ת ש ף ר ת יש להעדי י ת ש ת ר ל ת ש ה בת ישראל. מ ר מ י ת ה ך ל ו מ ס ל מי ל ק יש ע ח ד ת ה ע ש ב ת נכרי, ו מ אז מ

מקורות וביאורים:

ל א ר ש ן י ם בי י ב כ ו ד כ ב ו ן ע ת בי ף א): מ י ע ט ס מ ן ש מ י ס ד ( ׳ ור׳ ע י ׳ ׳ ו ש ב ה ת - כ . א׳כ. . ע׳ ו י ם על נ ת נ ו ו כ ר צ ם ל נ י מ ז ה א ש ק ו ד ה ו א נ ה ם ב י ר ו ס ו א י כ י ר כ ת

ם י ר ם מ ר ש ב ק ת ב ו י ת כ ה ד א נ ה ם ב י ד ו ם א ק א): ״ ״ ט ס מ ן ש מ י ד ס י ר ו י ך ( ׳ ב חש׳ ת כ ול כ ת ו ף מ , א ה א נ ה ה ב ר ו ס ה א פ ו ר ה ע ל ג ה ע , מ ה פ ו ר ה ע ל ג ע ם מ ם ש ן ש נ י פ ל י ו

׳כ. . ע׳ ה א נ ה ם ב י ר ו ס ו א י כ י ר כ ת

ס ״ ב מ ר ש ה ״ מ , מ ם ״ ב מ ר ת ה ע ה ד י ל : ש ב ת א) כ ׳ ת ה׳ ו ש י ת א ו כ ל ה ח מ ׳ ׳ פ ) ך ל מ ד ה ע ש וי ח ב ו ז ל כ א י : ו ב י ת כ ד , מ ת ע״ז ב ו ר ק ת ן ל נ י פ ל אבן י , ו ה ק ו ז ל ׳ ת ע׳ ב ו ר ק ת ה מ נ ה נ ה שו נ י ו א מ צ ת ע ם מ א , ו ה א נ ה ה ב ר ו ס ז א ״ ת ע ב ו ר ק ף ת , א ה א נ ה ר ב ו ס ת א ה מ , מ ם י ת מ, ה ר ו ת ן ה י מ ו ה י ד א ד א ו ל ת ע־׳ז א ב ו ר ק ת ה ב ק ו י ל א מ ן א נ ב ר ד א ב ל ה א א נ ה ר ב ו ס אם ׳ ׳ ב מ ר ן ב״י ה ד ת מ ע ם ד ה ג ׳ ׳ ן נא), שכ מ י ס ם ( י מ כ י ת ר ב ד ד ב מ י ת ד ש ח ה י כ ו ן ה כ ו

: ש י ר ע ו ט ה ו

ל ו ש נ י ע ה ב ל י ת ש ה ל , ו ת ל מ ן ש י ת ע י נ ר ל ק ו ט י ר ל ת ו ם מ א ק ה פ ת ס ה ש ל ה , י ת ע ו. ם ד א ד ה ח א ה כ א ר י א ו פ ר ת ז י ״ י ע , ו ה ל ו ח ה

, ה א נ ה ם ב י ר ו ס א ה ש י ש מ ש מ ז ו ״ ע , מ ה א נ ה ר ב ו ס ת א מ ן ד א ל ק פ נ א ד מ י ם נ ה א נ ה ום ת ש מ ת ב ו י ת ם כ י ר מ , ב י פרש״ ו ) , ז ״ ע ם מ ם ש ר ש מ א נ ב ר , ו ( : ז מ ) ן י ר ד ה נ כ ס ״ ש מ כ ום ו ש ד ב ר ע ש ת א ו מ ו ק מ ת כל ה ן א ו ד ב א ד ת ב ב א י ת ז כ ׳ בע׳ . ו ם ר ש ב ק ת ם ו י ר מי לפ . ו כ . ע״ א ר ס ת י א מ ה ל נ מ ז ה י ב מ א נ כ ף ה א א ר ס ת י א מ ה ל נ מ ז ה ז ב ׳ ה ע׳ , מ ( ם י מ הר ו ס ת א מ ם ה ג ז ש ׳ ׳ א מע ת ל י א מ ל ו כ ה ל ן ל נ י פ ל ״ב) י ז הי י ע י (פייה מ מ ל ש ו ר י ה

. ה א נ ה ב

י מ י נ כ ה , ו ן ת א נ א כדרך ה ל ו ש ר ס ו א ם ל ׳ א ס ו ת ק ה פ ת ס ז מ ״ ע י ב ר , ה י א הכ מ י ם נ א ות ו ק ל ו ל ל י פ ז א ׳ א בע׳ מ ש ב ודיל: ו ת , כ א ל ה א י ז (יב:) ד ׳ ׳ ע׳ ס ו ת ה ה נ ה , ד ת מ בא כדרך ל ם ש ה י ל ם ע י ק ו ל ם ד ר כ י ה א ל כ ה א ו ה י ד ד י . מ י ק ן ל ת א נ ך ה ר ד א כ ל ש אה ר ו ת ה ב ל י כ ב א י ת א כ י ל מ ה נ ר ה ז ד ו ב ע ב , ו ה ל י כ ו א ה א ב ב י ת א כ ל ם ד ו ש ן מ ת א נ ה

רג

רא סו ת ליכא, אי ו ק ל מ , ואפילו את׳׳ל ד ם י ת א בדברי קבלה ויאכלו מזבחי מ ל א מיהא איכא. ע״ש.

ן מה״ת. ת א נ ת ע״ז שלא כדרך ה ב ו ר ק ר ת ס א ם נ ק א פ כא ס ס' אי יוצא שלהתו

ף ו לו א ל לים, אמר ו מטי ת א ק וזורה לרו ת ו ר ש מ ו ת מע״ז(מג:) ר׳ יוסי א כ ו וכן מס׳ שם, דאע׳׳ג דבבי . ובתו ה מן התרם מ ו א לא ידבק בידך מ אמר ו נ א נעשה זבל, ו הוא יאכל ב ל ם דכתי ת ם (כח.) מפרר וזורה לרוח, י״ל שאני ה י ח ס פ חמץ אמרי רבנן בדבק וכוי, א׳׳נ א י ב ל ן גמורה, אבל בע־׳ז כתי ת א נ א כדרך ה ל ר א ו ס הילכך אינו א

ם היינו ר׳ יוסי דהכא. ע׳׳כ. ת ה רבנן ד

נו דרך ח וכיון שאי ו ר ר לזרות ל ת ו מ ויוצא לפי התירוץ של א״נ שרבנן כר׳ יוסי ש הנאתן שרי.

ה ר, "מידי דחו א כדה״נ אסו ל ח דבע״ז גם ש כי ו להו ב ח ׳ ע׳׳ז (יב:) כ ס וצ״ע שהתוב בהו אכילה, ובע״ז ם דלא כתי ו ש א כדה׳׳נ, מ ל ם אף ש ה י ל אכלאי הכרם דלוקין עם וכוי י ת ה ויאכלו מזבחי מ ל ב א בדברי ק ל ה אכילה דאורייתא, א נמי לא כתיב ב

תא בפ׳ אין מעמידי! (ע״ז כס:). ע״כ. ת כדאי מ ש זבת ל ק ת א ו

ב ת כ ר נ סו ם היה האי ח א נ ז להבין, דהתי ׳ אבל הברעק״א בגליון הש״ס כ׳ ע״ז, לל ל ב כ ת כ א נ ר ל סו , הרי גם האי ת מ א ק אבל ה ׳ ק בד א נזכר ר בתורה, ולשון אכילה לב אכילה, א כתי א ה ר א ק בההו , ו ם י ת א דדברי קבלה, ויאכלו זבתי מ ר ק רה רק ב בתו

ל. ק בלשון אכילה, וצ״ע. על׳ ר ר סו ם אי ו א נזכר ש וא״כ הרי ל

ב ת א עבדינא, כ ן ק ת א נ ה מידי דרך ה ם (כה:) בדי י ח ס פ ה ב ו א ל והנה המהר׳׳ם תנ בה ׳ י ל ל ם תו ו ק מ א איכא, ב ה י רא דרבנן מ סו ואע״ג דאין לוקין אמרו אבל אי

רבנן, עכ״ל.

א ם צערא ל ו ק מ ת חולי ב צ ק ל ויש בה מ ה כל, שהואי ם כד:) די י ח ס פ ) י ר י א מ ליה ב וא כדרך ל ן ש ק מדרבנ ר ר ו ס א א ו ם ה רי סו וצא שגרל שבשאר אי נזרו רבנן, ע״כ. ים בע׳׳ז ב אכילה הרי ג ו ת ר שאיסורן מדברי קבלה ושם כ ח א , וגם בע׳׳ז מ הנאתן

ן ודו״ק. ת א נ ק בדרך ה ר ר ו ס א א ה ה י ת ב ו ר ק ת ו

ם, ולפי ב בה כפרה כקדשי ת מעגלה ערופה, דכתי ם בבבלי בע׳׳ז כט: ילפינן מ נ מ אר. א אסו ה ן י ת א נ זה אפילו שלא כדרך ה

ח ילפינן מ ר ד א ב ת ם מ י ק ס ו פ ובשו״ת אמרי יושר ח־׳א (סימן לג) כתב, שמכל הם לה חייבין נ ם במעי ם א י נ ת הראשו ק ו ל ח לא מע־׳ז ע״ש. ובזה מ מעגלה ערופה, ו

. או לא. שלא כדרך הנאתן

, א כדרך הנאתן ל ת ש מ ה ת מ ו הנ ר לי ת ו ם מ ם, א י נ ת באחרו ק ו ל ח ב.- ולמעשה יש מכ ׳ ל , ו ו ת א נ א כדרך ה ל ת א מ ה ב א נ ר ה סו , שאין אי ) כתב דהרדב״ז תייג(סימן תקמזא ל ר א סו ת אין אי מ ר מי נדה (בדף נה.) דפשיטא ליה דאף ב פ ס גר ב המהר״ש קלו

ד ר

ר יביע פ ס באו ב הו ון(סייס כו׳׳ב) ועוד. ו ר שיבת צי פ ת ס ע כדרך הבאתו. ע׳׳ש. וכן דד קפ״ג). מר ח״ג(עמו או

א ל לו ש ה מגוי אפי א נ ר ה ו ס א ת הברעק״א בגליון הש׳׳ס (ע׳׳ז יב:) ל ע ומאידך גיסא, דש ק ת י א ת דכיון ד טו א אמרו (התום׳) בפשי ם ק׳יל אמאי ל / ג כ . ש כדרך הנאתן

ב אכילה, ע׳׳ש. י ת א כ ת ל מ ב , ד ר ן אסו ת א נ א כדרך ה ל ף ש ת א מ ב . ו ם י ת לזבתי מ

א כדרך ל ף ש ה א א נ ה ר ב ו ס ת א מ ה ל א׳ סימן ד) ש ל ם (חיו׳׳ד כ רדי ת ו ע ג וכ״כ הא פה נמי ל ב ביה אכילה, ודמי לבב׳׳ח וכלאי הכרם, ועגלה ערו הנאתן כיון דלא כתיה גניזה. נ רתה, שטעו ה קבו ם תהי א וערפו שם, ש ר א אמר ק ל כתיב בה אכילה, א

ע״כ.

א כדרך ל ת אפילו ש א ם ז י ר ס ו א ת ויש ה ו ק י פ ר ויש בזה ס ת א מ ב.- יוצא לנו שה נ ו ר ח א ת ה ע ת, ואכן ל תי ת מלאכו ב להעדיף רשתי ח ר ם נ ו ק , הרי יש מ הנאתןן קו לי יתם של עיוורים, כאשר שבב סי ירה ראי ת שהתז י ת ו כ א ל ת מ י ת ש ם על ר ס ר ו פיתם של ת ראי יר א ת העין והצליח להחז י ת ש רי ר ל מאתו ת ש ו בעובי חצי דף נייר הת י ק ל ם ח ת י י א רה ר חז ודים מארה״ב הו י וששה עו ת ל ח ת י ה בר בניסו עיוורים, מדו

ה זאת. ל ת ש ע״י ה

ת נכרי, לו מ , אפי ת מ ת מ ר רשתי ת אין להתי י ת ו כ א ל ת מ י ת ש ר ם אפשרי ב וא״כ אך ו מ ס ם על מי ל ו ק אם א״א הרי יש מ ל נכרי, ו ת ש י ת ש רו ר ם א״א הרי כבר התי א ו, תו ו ירו לתי ב להתז ש ח נ . ו ם ת א נ א כדרך ה ל ת ישראל, שתשיב ש ל מ ת ש ם מרשתי ג

. ודו״ק. ת הדחק ע ש רו ב ם שהתי י נ ו ד באתר , ועיין עו ת מ ה ושמא לי׳ח הנאה מ

ה ר

סימן סז בהשתלה רשתית

(מצד איסור צער המת)

: ם י ת חי מ תו י בנ

ח הגוף. ו ת ה נ ה ל ש ק ת ו ש ג ר ת מ מ פש ה . כגון שנ ם י ת ח מ ת נ ר ל ו ס א. ר החי ש ב ט ב ח מ ת כ מ ה רימה ל ש ר ק מ א וע׳׳ז נ

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ו , שהי יה בן חזקיה וסיעתו נ ת, אמרו חנ י ב מגילת תענ ת ת יג: ״ת״ר מי כ ב א.- שם א ת הצרות, אבל מה נעשה ש ן א ו מחבבי ף אנ ר דשב״ג א מ ת הצרות. א מחבבין את מרגיש מ א אין בשר ה ׳ ה נפגע, ד ט ו , ד״א אין ש ן ו מספיקי ב אין אנ ו לכתו באנר (איוב מ א נ , ש ט בבשר התי ח מ ת כ מ ה רימה ל ש ק ק ח צ ר רב י מ א ה באיזמל, איני, ות שבחי מרגיש מ מא אין בשר ה , אי נפשו עליו תאבל י׳׳ד) אך בשרו יכאב ו

באיזמל״. עכ׳׳ל.

זמל וזוהי ת מדגיש באי מ ט בבשר החי, וע״כ ה ת מ ת כ מ ה רימה ל ש ק ומבואר, ש, א מצערו ו שהרי הו ת ממנ י ת ש ת איברים או ר ת י ק ל מ , ו ת מ ח ה ו ת י נ סיבה להימנע מ

ט בבשר החי. ח מ כ

ר עיכול ה מ ד ל י ת ס מ ת על גוף ה ת ר ל י ת ה ב ל ת ת הרשב״א (סימן שס׳׳ט), כ ב ו ש ת ב ום בזיון ו ש , שאין כאן מ ואתו ם כצו לקברו ש ר ו ת ם א ו ק מ ו ל ת ו ת לישא א כ בשרו, בם י ט ו נ ח זמל כ׳׳ש בסיד, והרי ה ח מרגיש באי מ ר ה ש ם צער, שאין ב ו ש לא מ ום בזיון, ע׳יכ. ו ש לא מ ם צער, ו ו ש א מ ם ואין כאן ל ה י ע ציאים מ ם ומו ת ו ם א רעי קות מרגיש מ . ו ט בבשר החי ח מ ת כ מ ה רמה ל ש ק ת ש ב א של הגמ׳ ש נ ק ס מ וצ׳׳ע הרי ה

באיזמל.

ם לגוף , הנשמה רואה מה שעושי ת שסג), כתב ם (סימן ת י ד י ס ר ת פ ס ם ב והנה גל כ א א ת ל מ ם ש ד ו ק ל מעל ראשו, ו ס ם מן ה ת ו כל א ר מיתה, שנאמר והעוף או ח אא הנשמה ל אב לו, א א שכו ה רמה, ל ש , לכך ק ח מ ר ש ח א א ל ל ת בשרו א העוף א

ת הגוף וכוי. ע׳׳ש. לו י ה לה ז ש ק

ל האזמל, ואילו היה ב ש א כ ת ה ת שמרגיש א כ ו א בגמ׳ מ ה כהב״ל, ה ש וגס עליו קט ח מ ת כ מ נה דקשה רימה ל ה הגמ' שהבו צ ר א ת ם אמאי ל י ד י ס ר ח פ ס כהרשב׳׳א ו

א מרגיש. א לגוף. והגוף ל ל א לנשמה ו בבשר החי הו

רו

מן יקרא סי א (פרשת ו מ ו ח נ ם סימוכין מהמדרש ת ה ם דברי הרשב״א ז״ל, יש ל נ מ אם שנגזרה עד י׳׳ב חודש. עד שיכלה הגוף, מה היא ו ק מ ת), שאין הנפש עולה לה מ א ר רקב ושהו ת הגוף נ , וקשה עליה ראי רת על הקבר ז תו ת ו כ ל ו עושה, הרואהו א הולך ו הו ת נאה ונפל, ו י ו ב ם שהיה ל ד א מה ל ה הדבר דו מ ותולעה. משל לה רמה ש ל עליו. וכן ארז׳׳ל ק ב א ת מ ם וגדר אבניו נהרסה, ובוכה ו י ל שכסו פניו חרוט ח מ ת כ מ ה רמה ל ש ק י ט בבשר החי. ע״כ. ומשמע, שזהו הפירוש ר ח מ ת כ מ לם. די ר חסי פ ס א דומה לפירוש ה הו ת הגוף. ו בבשר החי״. שהנפש קשה עליה ראי

והרשב״א.

ט ח מ ת כ מ ה רמה ל ש ב לתרץ, וז׳׳ל דמ״ש ק ת ה זי. כ ת משנ ו ב א ט (פ״ב ד ר ובתום׳ ית ר ע ט צ מ ל הגוף ו אה ומרגשת בניוולו ש ת הרו מ בבשר החי, היינו כלפי נפשו של תע ד ו ישנו. ת נ ה שאי ת ועשו מ מ א שקיימו חז׳׳ל בזה ההרגשה ל ד ע״ז, אבל ל א מו ״בבשר התי״, ר מ , ורק בחי א ת מ א הזכירו ״בשר׳ ה ת ל מ ב ם ז״ל, ש ת נ ו ו א כ שכן הום ת ע ד ט בבשר החי, א״ו ש ח מ ח כ מ ה רמה לבשר ה ש ת הלשון: ק ו ם להשו ה והיה לת , אבל בשרו אינו מרגיש כלל וכוי. והביא א ת מ שהרמה קשה לנפשו של הת (יג:) כתב, ב ש ו ל הרשב״א ראיה לפירושו. אבל הגאון המהר״ץ תיות, בתידושיא עצומה ע״ז, דא״כ מאי פריך עמ״ש אין בשר ה קושי ש ם ק גיא דשבת ש שמהסוק הנפש מרגישה ת וכר. והרי לכו״ע ר מ ה רמה ל ש ת מרגיש באיזמל, מדאר״י ק מ ה

ד ע״כ. א ובשרו אינו מרגיש, וצע״ג מ

א ם ואין כאן ל ה י ע ם ומוציאים מ ת ו ם א רעי טים שקו ת הרשב״א ז״ל מהחבו וגם ראיאר שכל א רע׳׳א) מבו (דף רנ חי י ם בזיון, צ״ע. שבזוה׳׳ק ס״פ ו לא משו ם צער, ו משוח הבטן כלל. ו ת נ ך איברים ו ם תיתו ו תה מבתוץ דרך טיבורו מבלי ש החניטה הי

וצ״ע.

ם ז׳׳ל י נ יקרא סימן ח) פירש כן. והראשו א (פרשת ו מ ו ח נ ר והמדרש ת ח א וי״ל, מם פירשו כן. כי על כן נראה שהכי פירושא דגמרא ם ה ם, ג די ר חסי פ ס הרשב״א וה נעשה שאין בשר ת הצרות. אבל מ ם א י ב ב ח ו מ מר שאף אנ שבת. שדשב״ג אוא ת ועל כן ל מ ם אגו כבשר ה ת נחשבי ו ר ב צ ת מרגיש באיזמל, כלומר מרו מ הה רימה ש ר רב יצחק, ק מ א ה . וע״ז פריך הגמ׳ ו ת פ ס ו א צרה נ מרגישים באיזמל, שהות ומרגשת ל ב ו ס ת ו ר ע ט צ ש כן מ פ נ נה הרי ה ל הכו ר ה ל , ו ט בבשר חתי ח מ ת כ מ לא ל ל א נפש ו ל לא הבשר, שהרי הבשר ל ת ו ש ג ר ש מ פ נ א חי, הרי ג׳׳כ ה ומ״ש כשהוו הנפש מרגשת ומצטערת, וא״כ כן ת ו ר מ ח א ת לא תרגיש, והכא נמי ל ו חימר שאין מרגישים בצרות, מה למה שרוצה לו א דו ת והמשל ל ת הצרו מרגישים אלא א הגוף ו ת שבחי מרגיש באיזמל, שאז ל מ נה אין בשר ה א משיב שהבו ו ע״כ הא ת מרגיש. כי זה ל מ לא יכול היה לתרץ לו הרי עכ״פ אין גוף ה ש מרגשת ו פ נ הף על סי ת והיינו צריכים להו ר ע ט צ ע לנמשל. שעכ״פ יקשה הרי הנפש מ י היה מסיר ש א ב ו ה ת הצרה כלל, ו א צריך לתרץ אופן שאין מרגישים א ל ת. א י מגילת תענם הגמ׳ שבת וכן הרשב״א י שפיר דברי המדרש ע ת . ולפי זה א ק ר ד ח שבחי. ו מ ה

רה. ל תו ה ש ת י מ א ם. והי יזכינו לכוין ל די ר חסי פ ס ז״ל ו

רז

ה (סימן ב ו ש ת ן תפז־), נשאל עי׳ ד הרשב״א ב מ י ס א ( ״ ת הרדב״ז ח ב ו ש ת ב.- והנה בת עצמו מרגיש מ ה ם בהדיא ש ת ע ה מ ש מ ת (יג:) ד ב ש שסט), דהא איפכא אמרינן בת מ א דאיכא צערא ל ת י ס א א א ליה, ד באיזמל ומצטער, והשיב. דהרשב׳׳א ז״ל קשית להו צערא, וס׳׳ל ר בדבר ש״מ דלי ת י ו ה הג ת יעקב ויוסף. א׳׳ו מדנ טו א היאך הנתר ו ת י מ ה דקשה ל מ ת מרגיש באיזמל. ושאני ר מ ת הסייד בגמ׳ שאין בשר ה ר ב ס כי ת ם א ם דהמשל שבברייתא ש ו ש א מ ל מל ואה״נ דהו״מ הש׳׳ס לתרוצי הכי. א ז מאימא לך שאין בשר ם אי ל ו ע ת שבחי כוי, אבל ל מ א דמשני אין בשר ה ה שפיר טפי ב. ולכן ו יא מיניה וביה כדי להענישו על מעשי ת מרגיש באיזמל, ושאבי רמה דהו מ ה

ת השגחתו יתברך. עכ״ל. או י מרגיש בה. אבל שאר דברים אינו מרגיש. וזו מפל

ו דברי המדרש. שאל׳׳כ עלם ממנ ראה שנ ם, וכן נ די ר חסי פ ה ס א א ר והנה, הרדב״ז לא ו באזמל אה״נ שהגוף ל נ חתכ ם י גס א ל לתרץ כהנ״ל. שאכן הנפש מרגשת. ו ד הר ש א דמי לנמשל. וע״ב תירץ בגמ׳ אין ב לא ל ממי מרגיש אבל הנפש מרגשת. ו

. ק ר ד ת שבמת. ו מ ה

ת על ת ר הרשב״א ל א דהתי ם הגוף. ה ת מה שנעשה ע ש ג ר הנפש מ ר ו ח א ולפי זה, מם קברי אבותיו. עדיף ליה, אי ו ק מ ח סיד. י״ל שכיון שרוצה שישאוהו ל מ גוף ה

ה ותולעה. דאינו זילות כ״כ. מ ר בד מ שעיכול בסיד, יותר מכו

, כיון תר א הו ם ל י ד י ס ר ח פ ס א ו מ ו ח נ ש ת ר ד מ , לפי ה ת מ ח בגוף ה יתו ם כן נ א ואמר לומדים על איבריו. וע״ז נ ם ו י ח ת נ ר מ ש א לותא דהגוף. כ י ת בז ר ע ט צ שהנפש מת מ י . או ש טה שהיא לכבודו י . ושאני חנ ר החי ש ב ט ב ח מ ת כ מ ה בבשר ה מ ה ר ש ק

. ק ר ד . ו ואתו ים צו א לקי ד שהו סי

ח ר

ח מן ס סי בהשתלת רשתית

(נוול המת)

ת וע״כ י ת ו כ א ל ת מ י ת ש ה ר א צ מ ו ה ה נ ו ר ח א ת ה ע ת, ל ת רשתי ל ת ש ה ב. ה כ ל ה מ ל י ר ת י ה ר ואין צורך ב ח א פה, מ יש להעדי

ת נכרי. מ ת מ י ת ש ח ר ק י ת הרי יש ל א ז ת כ ו ר ש פ ם אין א ל א ב א

ה ז ע מ נ מ י ה . ויש ל ד א ק מ ו ח תר ד א הי ו , ה ת ישראל מ ת מ י ת ש ל ר ב אח ל ס א נוכרי י פ ו ר ת כי אז ש ר ח ם דרך א ו ם אין ש א . ו ל שאפשר כ

. ת ישראל מ ה מ

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

) רב ן מ ה ק י ת י ל א ד ב ו ר , ב א ב ו ר ר ת ל ב י ז א ו ש נ ! ל י ׳ פריך, מנ מ ג ב ) : א ן י י ל ו - ת א.ה פ ר א ט מ ל ש ד ו ת י ל , ו ה י ל ט א ק נ מ ת ר ר מ א , ד ש פ נ ת ה ג א ר ו ה א מ י ת , א ר מ א א נ ה כא א ק , ה ה י ן ל נ י ק ד ב א ד מ י , ובי ת א ב ו ר ר ת ל ב י , ז ן נ י ר מ א ם ד ו ש ו מ א א ל ל , א ה ו הף י ם ס ו ק מ א ב מ ש ש ו ח י נ , ו ה י ל ו ו נ י י נ א ה ה ד מ ש ד נ ו ב י ם א ו ש , מ א מ י , וכי ת ל ו ו ע מ

יל. . על׳ ה ו בקב ה

ם י ח י כ ו י מ ר ה . ש ה ר ו ת ן ה ר מ ו ס י א א ו , ה ה פ ר מ ט ו א ק ד ו ב , ל ת מ ל ה ו ו י נ ת ש כ ו מ ום ו ש ק מ ה ר י ח ד ל ה כ . ו ה ר ו ת ן ה א מ ו ב ת ו ר ל, ש ו ו י ס נ ו ש ו מ ק ד ו ב ר ל ו ס א ת ש א ז מם ו ש מ ש , ו ה ר ו ת ן ה ת ס מ ק דב׳יוול ה י ז ת . ו ו ק ד ו ב ר ל ו ס י א ו הכ א א ל , ה ה מ ש ד נ ו ב י א

. ו ל ו ו נ ר ל ת ו ש מ פ ח נ ו ק , פ ר מ ו ל ה כ מ ש ד ב ו ב י א

ה ת ו ן א י כ , מ הרג ה לי א צ ו י ה ה ש א , ה ל א ו מ ר ש מ ה א ד ו ה ב י ר ר מ . א): א ז ) ן י כ ר ׳ ע מ ג ב וש ר י פ ׳כ. ו ל. ע׳ ו ו י י נ ד י א ל ו ב א ת ל , כדי ש ה ל י ח ד ת ל ו ו ת ה ו מ י י ש ד , כ ן ו י ת הר י ד ב ג נ כ

. ע״כ. א ו ל ה ו ו י נ . ו ו מ ת א ת י ר מ ת א א ל צ ד י ל ו ת ב ו י א ח ה ם י א י ז״ ל ש ׳ רש׳

. ם ד ו ד ק ל ו ו ת ה ח א י מ ה ל ם ו א ת ה ת א ו כ ה כ ל ׳ ע׳ , ו ל ו ו י נ ש ל ו ח א ל כ י א , ד ן נ י ז ח ו

, ת מ ו ו י ב י א ס כ נ ר ב כ מ ד ש ח א , ב ק ר י ב נ ב ה ב ש ע מ ד ו}: " נ א (דף ק ר ח א ב ב ׳ ב מ ג ב ות רבי ו א ל א ש ו ו א ב , ו ה ת י מ . ת ע ש ה ב י ן ה ט ר ק מ ו ו ל ר ע ר ע ה ו ת פ ש י מ ו בנ א ב ו! י י ו ש ן ע י ב מ י ד ס ו ע , ו ו ל ו ו נ ם ל י א ש ם ר ת י א ם א ה ר ל מ , א ו ק ד ו ב ו ל ה , מ א ב י ק ע

. ה ת י ר מ ח א ת ל ו נ ת ש ה ל

ט ר

ת ו ח ו ק ו ל ת א א ק ה קיימי, ו ח פ ש ת בני מ ק ז ח ת נכסי ב ר ב ובהמשך הגם׳: ״מי ס, הכי א מערערי ק ה ו ח פ ש י בני מ ת א א ק ת קיימי, ו ו ת ו ק ת ל ק ז ת ומערערי, נכסי בת בשלמא, ר מ , אי א ם לנוולו ואישתיקו ם רשאי ת ר להו אי א מ א ק ד , ם א ר ב ה ס נמי מא ת ק ו ת ו ק ת ל ר מ א אי א ל , א ם הכי אישתיקו ו ש א מערערי מ ה ק ח פ ש בני מי לימדו ליה אנן זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול. ע׳׳כ ופירש ק ת מערערי, אמאי של ם לנווילו בשבי ל יורשין אינם רשאי ל. אב ו ׳ זוזי. יהבינן לינוול ולעו ס ו ת הבם. עכ׳׳ל. וכן הרשב׳׳ם פירש, לינוול א קרו הירושה, דלא מידי יהבי, ועוד שהו

ו מרובה. עליל. ו והפסדנ בנ נו קרו ו חוששין בבשתו שאי ולינוול. אין אנ

ל. כלומר, ו ל ולעו ו ו ע ת הרי ל מ ם יהבי זוזי ל , אבל א ת מ ת ה ל א ו ו ומשמע שאין לנא ו . אבל ה ת מ ר ניוול ה סו ת חייב, הרי אמרינן שאין אי מ ה ב ש ו ת ח ר ז ת עבור ה

א יהבי דמי, אין לנוולו. ל ת ליורשים רק ש ל ע ו ת

ראה ם, נ ה לאחרי א ו פ ו ר נ מ ד מ ו מ ל , כדי ל ת מ ת ה ח א ת נ ם ל צי ם רו ב.- ועתה, אם הרי גם י ר ח א ת ל ל ע ו , ואף שיש ת ם גביה, שיוכלו לנוולו נ ו מ שאין להתיר, וכי מם י׳יל י ר ת ל א ש ש פ ת נ קו י ם פ ו ק מ ם ב נ מ ם לנוולו. א י ר י ת לא מ ת ו ל ע ו ליורשים יש תת נפש ו ק ם גביה נינוול, ול׳׳ח לניוול. א׳׳כ עבור פ י ר ח ל א ן ש דהנה הזינן עבור ממוד על ו מ ע ל ״לא ת , ש כא לאו ו שהרי אי נ ל ממו א כ צי ם להו ד א שהוא לאו הרי יש ל, ן נינוול, הרי גם לאו , שאמרינ ח מ ם גביה ה י ד ח ן א , וא״כ מ׳׳ש מממו ך ע ם ר דש פ ת נ ו ק י חה ניוול ק״ו פ ן דו ם ממו א ם ו י ר ח ן א ב מממו ח נפש חשו ו ק פ וחזינן שו של נ ל ממו כ ם מ י ר ח ן א ד זה. ומ״ש םמו ו עבו נ שדוחה ממון, יש לבזבז כל ממו

הלאו.

יר ת להחז ם שיש לנוולו כ י ענ ם טו ם גביו, הרי ה י ר ח ן א ם ממו ת דשאני א ו ח ד ויש לל ״לא ו ש א ל י גבך. שלא כן מצד ה נ ם ממו ע ט א מ ל ם מצוה א ע ט לא מ ם. ו נ ם ממו ה ללא ן חבירו שאח״כ ישלם לו. ו א מממו ו ל חבירו ה ך וגם להצי ע ם ר ל ד ד ע ו מ ע ת

ן דידיה. מממו

ם מהגמ׳ חולין איכא ראיה נ מ ת ומהכי תיתי שננוולו. א ו ו צ מ ה ר מ ת פטו מ הרי הל ב בשבי ח וא״כ הל׳ צ ר נ ת ה ם א לי ו ו ל זה הרוצה, מנ ח נפשו ש ו ק ס פ ו ש שהרי מ

. ודו״ק. ח מ ר ניוול ה ה לפנינו יש להתי נ ת נפש שמו ו ק פ

לה א לצורך חו פ הו ת א יתות מ ר נ י ת ה ה הנוב״י מה׳׳ת (תיר׳ד סימן די) דעתו ל הנ ור (חיו״ד סימן שלו) פ ו ם ס ת ח ת ה ע כן לטניגו. וכן ד ה המסו ל ו ח ה . ו ה שיש בו סכנ

כח מהגמ׳ חולין הב״ל. וכפי שמו

מצא נ הר ו ע בנ ב ט נ , בנידון מי ש . ח״א (סימן רלא). כתב א מ והנה בשואל ומשיב קת ח א מן ב ת שהיה סי ר מ ו א ה ו ש א ה ה א ת ב ע כ , ו ו י ל סימנ לא השגיחו ע הו ו קברו ומן ידעו ר אולי ע״י הסי ב ק ח ה ו ת פ ר ל ת ו ם מ ת ידי בעלה וכן ברגליו, א ו ע ב צ א מר עגונה, י ת ה ר דבר זה כדי ל ם זה כחצי שנה, והשיב שיש להתי ל ע נ שזהו האיש שים נ ו א לצורך ומכו ל ם ש נ ח ם ב ם עושי ק א ת ר מ א שייך ניוול ה ת ל מ א ב ם ד ו ש מנם ת מכבלי העיגון שאי ש א ר ה י ת ה ר כדי ל ב ק ס ה י ה ת ו פ לנוולו, אבל כאן שם כן לצורך דבר גדול כזה שפיר דמי. והיינו נמי ק עושי ם לנוולו. ר י נ ו ו מתכ

רי

ם ו ש ם כן מ ל ולנוול, שמכיון שעושי ו ו נ א יהיבנא ל ן(ב״ב קנד.) אנן זוזי ק נ דאמריס ו ש ר בזה מ ה להחמי ב ה א בה מ ת לא מקרי ניוול, ומ״ש הנאון בעל תשו ו ע מ הה לפע׳׳ד כל שעושה ם, הנ י מנ לא ימצאו הסי א אין זה בעלה ו מ א ש ק י פ דאיכא ס

א מקרי ניוול וכוי. עכת״ד. ת בכה׳׳ג ל י ל כ בשביל איזה ת

ם ה א אמרינן שנינוויל. אע׳׳ג, שיש ל ם, ל בעי ם היו היורשים התו וצ״ע, הא אללא צורך. וצ׳׳ע. , ו ם ם בחנ ם עושי נ אי ת ו י ל כ ם ת ש ת ועושים כן ל ל ע ו ת

ה והו׳׳ל להחמיר. ר ו א של ת ק י פ א ס ם שהו נ ו

ם עין ו ר לת ק טי ר בנ י ת ה ם עיגונא, הרי גם תפצו ל ו ש רו מ ת שיש רבים שהתי מ ח מ ור ניוול. סו לא שייך בזה אי ח עיני עורים. שהוי לצורך גדול ו ת לפקו מ ה

ם י ו לקי ו א י גבך, שהבעל יש ל נ ויש לדחות, דשמא גבי עיגונא, אולי דמי לממוי נ , והוי כעין ממו א מת ו לפוטרה ע׳׳י שיוודע שהו ו לגרשה א . א ו לאשתו תי בו חוא ידוע ל רה, ולפוטרו מצערא שגורם לה ע״י ש , כדי להתי רו לבודקו גבך, שעיכ התיו לנוולו. שע׳׳פ ר א בעלה הנפטר, ע״כ התי מאר ורגלים לדבר שהו שהוא הנפטר, ו

א מחוייב לפוטרה. ו א בעלה הרי ה ם הו א ר ו ח א ש ל ו ח רוב הוא בעלה. ואין ל

ה, והרי ק מצו א ר ל ם א ו ל ו חייב לו כ נ ו ולחבירו הרי אי ה ל מ ת, ש לא דמי לרשתי ו. ת מ ת ל ו אין מצו

ד שגם לצורך נ א לצורך, הא חזינן בב׳׳ב דף ק ל לו א ו ו ם כן לנ ועל הטענה שאין עושי. ודו״ק. לא התירו

ת, הרי זה וכל לראו א י מ ו ס ת ולשם מצוה שחברו ה ל ע ו ת א ל הו ר ו ח א מ מר ש ואין לול ה חזינן ש ה כיון שהיא לכבודו, שי״ל שהנ ר ת ו ה ת וכחניטה, ש מ דו של ה לכבוב ניוול. . ותשי ת מ ת ה ם א לי ו ו ם אין מנ ת ו ם היורשים, ושלא יגזלו א בי ת הקרו ל ע ו ת

. ודליק. ת מ ת ישירה ל ל ע ו א׳׳כ הכא נמי ייחשב לניוול. כיון שאינה ת

בא כמת. א חשי ת החי, הרי כבר ל ש א מ ש ת ת י הקרנ ר ו ת א ו מ ם יש שטענ נ מ א ג.- ואה ה היא רו ת ע ם כן אין בזה ניוול כיון ש ר הנאה. וכן ג סו וממילא אין בה איו ת ו ם א י ס נ ו ם א א ב ש ת . והפמ״ג א׳׳ח (סימן שכת מש׳׳ז םק׳׳ז) כ ים חיותו כבחיא ל ו ק ז סק״ג שמצדד ל ר תורה. עיין ש״ך סימן קי סו א יעשה אי ם ל ת אבר א נ כ ס בה ש ע א ת ר ל א ש ר לא. ומינה ב א תעשה, אבל שבת דחמי וי״ל שזהו בשאר, לת דחמיר. עכ׳׳ל. ב ר תורה, ושאני ש ו ס י א ת ב ו א פ ר ר ל ת ו מ ת אבר. י׳׳ל ש נ כ ס לה ב בחוק. ר דחו ת י ל זהו ה כ ת ה ו ר מ ל ראה ש ם נ נ מ כ׳׳כ יביע אומר, חייג יוריד סימן כ׳׳ג א

וכליל.

ם נ מ א , ע׳׳כ ודאי יש להעדיפה בודאי. ו ת תי ו ת מלאכ י נ ה קר א צ מ ו ה ה ש ת וע׳׳כ עת ורק ק ו ל ח מ א ב ו ה מגוי ה א נ ר ה סו ר פשוט. להקל. שהרי אי ת ו ל י כ ת נכרי ה מ מת י ת ו כ א ל ת מ י ת ש ר ת ב א ל ז כ ל עדיף מ ב ה להתיר. א א ר מדברנן. וע״כ לצורך נ

ה. נ שהומצאה לאחרו

ריא

ט ן ס מ י ס בהרכבת מחט במזרק

ת ב ש ה ב ס י נ כ ה ל ל ק י מ ה . ו ת ב ם ש ד ו ק ק ר ז מ ט ב ח מ ת ה נכון להכין א. ך יש לו על מי לסמו

מקורות וביאוריס:

א ה רק יש לדון ם ט למז ח מ ת ה ס נ כ , ע׳יי ה ה לה שאין בו סכנ ת זריקה לחו נ כ ה בם חייב ו ד ר ק ב ה ק נ ם ב ו ד ר ק ת יד של ה י ס ב י נ כ מ ה ב ע״ב, ש ת דף ק ב ש א ב ת י א דנה, ס בו ו ש א דמרא, תייב מ נ פי א בקו ת פ ו נה, דהלכה כרב דם׳׳ל דעייל ש ם בו משום דיה האי מאן ׳ ש ס ו ת כתב ה . ו ש מ מ ל ה ת יד ש י ך ב ן בתו י תב תד קטן שתו דהוא יא ק ו מר ר״י דהיינו ד נא. ואע״ג דקיי״ל דאין בנין בכלים, או פי א בקו ת פ ו דעייל שם כמו ות, אבל בנין גמור מיתייב בכלי לי ורה של חו ! או במנ ת תריסי ר ז ח ה בע חייב ק ם ת ם א י י ס ר ה של ס ט בקרקע. כדאמרינן בס״פ כירה (דף מז.) גבי מם ו ק מ א ב ל ע א ק ר ק ק בין כלים ל לו ת ואין חי א ט ודה חייב ח ר קני מנ י . ומחז ת א ט ת

בקרקע תשיב בנין. ע׳׳כ. ב בנין ו א חשי ת, דבכלי ל ו שאין חיזוק ואומנ

׳ דיה חביתא, (דף עד ע׳׳ב) כתב: ״אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב ס בתו וא נ פי א בקו ת פ ו ה (לקמן קב:) האי מאן דעייל ש נ ו נה, דאמרינן בריש הב ם בו ו ש מ

ה. ע״כ. נ ם בו דמרא חייב משו

ת אמרו אין בנין בכלים, ו מ ו ק א בכמה מ ל ה : ויש שואלין בעניו זה, ו והמאירי כתבי שאין בנין ת מפנ ו י ל ל חו ורה ש ת המנ ב אמרו שזוקפין א ם טו ו וכן בשני של יל וטלים אב ה ומגדל נ ב י ת של שידה ת ל ם אמרו ד י ק כל ר פ א זו ב ת כ ס מ בכלים, וכן בת אע״פ שהיא ר ת ו , ומ״מ הנטילה מ תקע א י מ רה ש ר החז סו ם אי ע ט א מחזירים, ו לא אמרו אין בנין ל ה בכלים, ועיקר הדברים בדבר זה ש ר י ת ס רה, שאין בנין ו סתיית ל עשי ב ת, א ו לי ל תו רה ש ו רו כגון מנ י ק ורוצה להתז ר פ ת נ א בכלי ש ל ם א בכליק ר פ ת נ ה כל כלי ש ת ע מ א עשיית כלי ו ל ר שאין זה בני! כלי א ו ס ו א ת ל ת ת כלי מם פירוק כלי, ה א עשיית כלי ויש דברים ש ו , הרי ה ט יכול להחזירו ו ם אין ההדי א

תקע. א י מ ו מגזרה ש אסר נ , ו ושהדיוט יכול להחזירו

א ל א עשוי כבר א ו ה ת ש ו י ל ל חו ם בכלי ש ב דאין בנין בכלי ת כ א בהריטב״א ד ו וכן הו ת ל ת ת ם בנין, אבל עושה כלי ב ם משו י ק ר ת פ ר ז ח ק דסברי ב״ח שאין ב ר פ ת נ שת ו י ל לו בכלי של חו ף רבינו הגדול שאפי סי א ועוד הו כגון זה וודאי בנין גמור הורתו ת באו לכאן ולב׳׳ע יש בחז ו ש ד ים ת ם פנ ר י ז ח ה מן ל א צריך או ו ס ה ק א ר פ ת נ ש

ם בנין. ע״כ. משו

ק ר פ ת נ ה וכן כלי ש נ ם בו ו ש א חייב מ ו ו הרי ה ת ל ח ת ם עושה כלי מ א יוצא לנו שת אה״נ שאין צריך אומן א ריקה ז ה ז הנ ה. ו נ ם בו ו ש ומרכיבו וצריך אומן ג״כ חייב מ

ריב

ט ח מ ת ה ב י ח . שהר> ת ו ת ל ת ת א עושה כלי מ ל ק א ר פ ת נ להרכיבה. אבל אין זה כלי שלם. ואע״פ שאין צורך באומן אבל עושה ם לכן מעו ד ו ק תה מ א הי רק ל החדשה למז

כלי מיקרי.

ו כדי להרכיבו. אבל כלי שעשוי לכך כדי נ ק ת י כלי שצריך ל נ א ט ת ד ויש לדחוק והרכיבו. שכיון ר פ ת א כאילו עשוי ועומד לכך. וחשיב כאילו נ ו להרכיבו. הרי הם בהרכבה חשיב כאילו . ואין צורך כי א ם א ת ו מ ת ו א ז א להרכבה כ ו דר ה שמסו

ק ועתה מרכיבו. ר פ ת ה

ד ט מי ת מ ת ה ת להשליכו כלומר להשליך א נ ר ושאני כלי זה שנעשה על מ ח א תו מ ו. הוי בנין לשעה ט אחרת ח מ ם ב י ש מ ת ש ת מ ר ח ר הזריקה. ולצורך זריקת א ח א לתלק או״ח סימן עב). ובשו׳׳ע הגר״ז ר ( פ ו ם ס ת ת א הוי בנין. וכ׳׳כ ה ובנין לשעה לב אע׳׳פ יים כך בחריצים סבי ב (סימן שיג סעיף כא) "ומ״מ כיסוי כלים העשו ת כס ו ש א בבטילתן מ ר ל סו ם אי ו ם ש ה ד עפ״י הכלי אין ב א ק מ ז ם בחו ת ו ן א שמהדקין ח ת ו פ ק ל ל ר ל ם כ ו ם בנין לפי שאינן עשויים לקי ו ש ירתן מ לא בחז ה ו ר י ת סנו עשוי א כשאי ל ו א ת ר י ת ס ו בנין עראי ו ר ס לא א ת עצמה ו ב ש ם ב ר ג ולסוגרן תדים טלי ו ר גמר השימוש נ ח א ל. וא״כ הכא נמי שמיד ל ו בשבת". על׳ ר ת ו ס ת ל נ על ממה לגמרי, ששם עשוי לשימוש ב בנין. [ואינו דו א חשי זורקים הרי ל ט ו ח מ ת ה א

ו בשבת], ר ת ו ס ת ל נ פ אינו עשוי על מ ׳ ל תדירי כך. והכא לא. אבל ע

א בשו״ע סימן ת י א א ד ם ה ע ט ר מ ו ס א ב ל ת ד רסא) כ ו מ ע ) ן ו י צ ר ל ר או פ ס ם ב נ מ א, ם שנראה כמתקן ו ש ט מ ד י ס ב ד ן ענבי ה ב שאין ממעטי ת כ ף בי. ש תרמ״ו סעיב התזו״א בסימן ת ן מנא. וכן כ ק ת מ ם כן חשיב כ ד ג ח ם א ו ע דאף דהוי לצורך י מ ש מ

רה. ל ס״ק טי. שכל הרכבה אפילו שעשויה לשימוש שעה אסו

ט עו א בשו״ע בגל׳ז דשאני מי ת י א א ד ה ס ל ד ט ענבי ה עו ת, מ״ש מי והנה אין להקשוא ו ה ראוי והרי ה ת ע תו ו ם לא היה ראוי למצו ד ו ק , ש ו ת ל ת ת א עושהו מ הדס, שהוק ולהרכיב, ר פ ת ה א עשוי ל ו ושאני מנידון דידן דהו ד מכה בפסיש, שהכינו לתפקיית ויצירת כלי. והרי לא דרך עשי א דרך שימוש ו ז שהו ע הגל׳ ר ה של ש ר ק וכן מם כך עשויה. ש ת ל א א דרך שימוש. והרכבה ז ו ט ה ח מ ת ה ס נ כ ה ם לפנינו, ש י נ שני ת

. ק ר ד . ו ו ת ל ח ת ושלא כן בהדס, שהוא עושה כלי מ

ה ת כעשיית כלי, וראיתי מ א ב הרכבה ז ר לציון שמחשי ו א ק ה ל ו ת ח א ובנקודה זדת קו לא מצאתי שהשיב על נ ר בזה. ו ק ס (עמ׳ רסז) להעי ל מר ח שכתב ביביע אוט ענבי עו כמו מי ש ו ד ת ת המתט. כעשיית כלי מ ס נ כ ס תשיב ה א ת שהיא ה ק ו ל ח מ הת ר ו א כעין צ א חשיב בהרכבה, של דבר שנחשב כהתפרק. והרי הו מ ההדס. או ש

לא עשיית כלי. שימוש ו

ו ם ב חי י ר שמנ ו נ ף זי. ת ע סימן רנ׳׳ט סעי ל ש ר ממרן ה מ ו והראיה שהביא היביע אה ת ו ר א ו ת ס ר ל ת ו ט מער״ש, מ ו בטי ת ו ם א רקי ר בדף ושו ו נ ת ן פי ה סותמי ן ו התמים וכמט׳׳כ בב׳׳י שם. ו י ק א נעשה ל ל ם ש ן ומשו ציא החמי ת כדי להו ב ש ה ב מ י ת סק ה בפטיש ואף שעשאו ר כ ם מ ו ש מ״מ יש להשיב שהכא שעשה כלי, יש בזה מ

ריג

ר להבין ק לשעה, ולכו אין להתי ף כשנעשה ר ה בפטיש שייך א כ לשעה. דדיו מ מזרק בשבת. ע׳׳נ.

א א ודאי דרך שימוש. וכיון שהו ו ר, הרי ה ו ת פי התנ מ י ת ס ם ב ש וי״ל דאה״נ שם תשיב כשימוש, או עשית כלי א ד השאלה. ה ק ו א כן כאן מ ל לשעה הרי הותר. שא כיון שעשוי ומוכן מ ו ש רק זה. א ה במז ת י ת לא ה א ט ז ת ם מ ל ו ע מחדש. שהרי ממה נו דו ה מרכיבו. והרי ודאי אי ת ע ק ו ר פ ת ה לכך חשיב כשימוש וכמו כלי שה מ כ ם קבוע. ובם יש ח הא ש א ע״מ שי ם ששם הו ו ד ר ק ם ל ו ד ר ל ק ת יד ש י ם ב י למכנו ר לכך. ואכן פטיש מודרני שמרכיבים ל ד ו ס מ נו מוכן ו ה זאת. שאי ס נ כ ה כלשהיא בב ת כ . וכפי ש תר ר השימוש נראה שיהא מו ח א ת הידית ע״י הברגה ומוציאים ל את, א הרכבה חד פעמי ו א ה כ ת הי), אבל ה ו יקהל א הבן איש הי שנה בי. (פרשת ות, ועשוי לכך והוי דרך שימוש ו מנ ר שאין בזה או י ת ה א יש ל מ ם כך, ש ש ועשויה לר ו ס א ה יש ל ל ת ת א עשית כלי מ א כיון שהו מ א לשעה. או ש הו ולא עשיית כלי ום על מי לסמוך, ואע״פ ה ד והמיקל יש ל המתמי ק בזה ו פ ת ס ה ולהלכה נראה ל

ו כגון שש״כ חייב(עמוד נח) ועוד. ר ם התי י נ ו שבכמה אחר

א בשבתא. י ד דרא לבי ס א לאהדורי או ר א ש ד ס , רב ח ת (מח.) אמרו ב ש והנה ב) והקשה כו ת מוכין שנפלו מן הכר לתו ב ש יר ב ר להחז י ת ה רה ל א הו ד ם (פירוש רב חת ס כ ך ה לא לתו ך הכר ו ת המוכין לא לתו תא אין נותנין א י על זה רב חנן, מהברים, ופירש רש״י, ב ואין צריך לזמר בשבת, ותירץ כאן בישנים כאן בחדשי ו ביום ט

ו כלי. ת ו ה א ט ו א ע ו ה ה ת ר, שהרי ע ו אסו כ ם בתו ל ו ע א היו מ ל פ ש י ש ד ת ב

ם נ ם המוכין אי ש ת (ח״ב, עמי רט) שאין זה דומה לנידון שלנו, ש ע כתב ביתוה ד וס נ כ ו ט מ ח מ ה . אבל כאן ש ת ס כ ך הכר או ה ר לתו ירם תדי אם ולהתז צי ם להו עומדית ר מעשה הזריקה אין בזה עשי ח א ת להסירה ולהשליכה ל ע ה על ד ל י ה ת למזרק מ

תיקון כלי כלל. ע״כ.

ם ע ם פ ת ההדס. וגם ש ר השימוש יזרוק א ח א ם ל א גם ש ס ה ד ה וצ״ע. ומ״ש מנה וכאן בזריקה ם ראשו ע ש פ מ ת ש א דרך שימוש וכבר ה ם שהו ע ט ה . ו תר שניה מו

ם ראשונה. ע א פ הו

ת ה הרי נתשב שבי ל ח ת ת עשה כן מ ש ו ר ת ת הבי ר ו ח א מ ם לומר, ש ו ק ם יש מ נ מ א. ם להקל ו ק ק דרך שימוש, וע״כ יש מ א ר ו ה ה ת ע ת יצר כלי זה. ו ש ר ח ה

א עליו ברכה רבה. כי ו ב ר ת ך, והמחמי ל על מי לסמו ק י מ ולמעשה נראה שיש לרה. ה של תו ת י מ א . והי יזכינו לכוין ל ה ש ע ו מדמין נעשה מ מ״מ מפני שאנ

ריד

מן ע סי בהדבקת פלסטר במקום פצע

ובהסרתו בשבתע צ ל פ ו ע ק י ב ד ה ל ו ו ח ת ו פ ל . ו ר ט ס ל פ ל ה ת ש י ק ש ת ה ח א ו ת פ ר ל ת ו מ

. פו ו ך שבג ת ו ח א

ת יש לו על מי ו ר ע ר ש י ס מ ת ש ו ר מ ר ל ט ס ל פ ת ה ר א י ס ה ל ל ק י מ ה ו. ך לסמו

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

. ו ת ר ס ך וכדומה וכן ה ת ו ח ם פצע א ו ק מ . ב ת פלסטר. אגד מדבק ק ב ד בדבר ה

ף גי. סף סימן שיז סעי ו ת י ב הבי ת כ , וכפי ש ראה להקל ר נ ט ס ל פ ת ה ק ב ד ה ה ב הנרה שאיבה של קיימא, ן בתפי , והרמ״א הביא כן שיש מתירי ת ר ת ו רת עראי מ שתפילא ממי ת ע״ה אינו מבין שזו תפירה, ו א ז ה כ ק ב ד ה ב ם הארץ. ו ר בפני ע ואין להתיפן זה ם באו ד א ף ה ו רה בנ ותר. וגם שאין דרך תפי ל י ק ה א ילמד מזה ל מ אין תשש ש

ן(עמי רנט). ו ר לצי ר כ״כ האו י ת ה ראה ל ת העור. וע״כ נ ש א מ ר מ פ ו א ת ל ש

ע כיון ר ו ת ק ד ל ו , ואין זה ת ת ר ת ו ר מ ט ס ל פ ק בצדדי ה ת הנייר הדבו ר ס וגם הר דף י ת ה ר ל ת ו מ ף י׳. ש ה עראית, וכמש׳׳כ השו״ע סימן שי״ד סעי ק ב ד ה ה ש

ם. עיי״ש. ו ט שאינו עשוי לקי ו בטי ת ו ר ושורקין א ו נ ת ו לפני ה ת ו ם א מי שמשי

וגות נעליים ם לז י נ מ ו א ם כפי שהתפירה של ה ו י ק ו עשוי ל נ ותשיב ענין זה לאיו נ רה זו לפני זמן רב, דמ״מ אי ו תפי ר פ ת ר ש ש פ א ת עראי, אע׳׳פ ש ר י פ ת ת ל ב ש ח נק לצורך השימוש ואחייב אין בו צורך. ו ר ת ק ב ד ה ו ב ד ום. כיון שכל תפקי עשוי לקיב פה שסבי ת העטי ר א י ס ה ר ל ת ו מ ם. ו ו ו עשוי לקי נ ת עראי. ואי ק ב ד ה הרי תשיב ב

ת. ר כיון שהיא עראי ט ס ל פ ה

ת שיש בזה ת השערו ו ש ל ת ם נ ר א ט ס ל פ ת ה ר א ר לציון שאין להסי ו א ב ה ת והנה כק רישיה. י ס א פ ו ם ה ף א׳ א ר בשו״ע בסימן ש״מ סעי א ו ב מ ם גוזז. כ ו ש מ

ד בין בכלי, ובמשנ״ב ס״ק ו צפרניו בין בי ר ליטול שערו א ו ס א א ש ת י ם א הנה ש ור סו ק לאיסורא, דבכולן יש אי א ר ה יד לכלי. הו ר השו ב ח מ ה בי. ביאר שאע״פ שר בכל גווני. שאין דרך גזיזה בכך יהם. דביד פטו נ ק בי ו ל א יש חי ב ו י אבל לענין ח

ת גוזז. ע״כ. ד ל ו ל, ובכלי תייב בכל גווני דה״ל ת בתו

רטו

ל השער, ן בגזיזה ש ו ו נו מתכ ר מדרבנן, וא״כ הו״ל דבר שאי ו ס א א ו וא׳׳כ ביד הר לציון . ומאידך גיסא באו א אסר הו ר דרבנן, ו ו ס י א ק דישיה דלא ניתא ליה ב י ס פא ם הו ר א ת ו ק רישיה בדרבנן מ י ס כא שהוא פ ר שהי י ב ס ה ב ל ת ח׳׳א סימן כ״ה כר ה למה התמי ו מ ת עיי״ש. וע״כ ת ש שערו ל ו ת ל ש ק ל ק א מ א נמי הו כ ל והרי ה ק ל ק מק י ס פ ר ב ו ס ן שם יצא שאכן א ם לפי ביאורו הראשו נ מ ת הפלסטר, א ר א להסיב היביע ת כ מה ש . ו ר בזה. עיי״ש והוא לשיטתו רישיה אפילו דרבנן וע׳׳כ התמיק י ס פ טתו שלו (של הרב יביע אומר) שהקל ב א לשי מר ח׳׳ט (עמוד רסו) הו אור ו ס א א ל ו ר לציון ה א פשוט. אבל כמובן שלהאו ב ע׳׳ז שהו ת כ רישיה דרבנן. ו

סתו ע״פ המ״א (סימן שי׳׳ד ם׳׳ק ה). כשי

ת על גבי ל צ ח ת בשו׳׳ע. סימן שט׳׳ז סייד, גבי פורםין מ ו מ ו ק ה מ מ כ והוכיח כן מח שיהיו נצורים, כי ר כ ו נו מ א בענין שאי ון לצוד, וגם הו א יתכו ל ורת ובלבד ש הכו

היכי דלא להוי פס־׳ר.

ן ו א יתכו ל ל ובלבד ש ס פ ס א ו ס ה כ ט ם מ ד ב הב״י דגורר א ת כ ז ם׳׳א ש וכן מסימן של׳ן י ר דהוי פס׳׳ר. אע׳׳ג דבמתכו ו ס ד א ו א ם המ״א דבגדולים מ כתב ש ת חריץ. ו ו ש ע ל

א וחצינא. ר ה כיון דאינו ע׳׳י מ ר ו ר ת סו ליכא אי

ח. וע״כ א יכבנו הרו מ ח כנגד הבר ש ל ד ת ה ח א ו ת פ ר ל ס א מן רע״ז ס״א ש וכן מסים כריש י ק ס ו פ ה ל ר ו ר ת סו כא אי ו יכבה לי ל ר ואפי ס צ״ל דהוי פס״ר ואפייה אה שאינה צריכה לגופה. כ א ל ם כיבוי הוי מ ת ס ר. ו דבמלאכה שא״צ לגופה פטות ידועה. וכ׳יא לשיטתו ק ו ל ח מ י ב ר. וא״כ דין זה תלו ומשמע שפס׳׳ר דרבנן אסו

ת רגיל. ו ר בשב ס ו ה א ״ ק והתזו׳׳א בסימן ז׳ ס

, וכל א להקל מ ק ש פ ס ם ו ו ק ל מודה שיש מ ק ל ק מ ר לציון ב ר וגם האו ת א ם, מ אמנך בענין זה. קל על מי לסמו א בדרבנן, ע״כ נראה שיש למי ר הו סו האי

ד ס׳׳ח: ת והדרוש עמו צר הברי מ בזה מספרי או ר ולהלן מ

יחא ליה. א נ ל ק רישיה דרבנן היכא ה א. בפסייחא ליה ק רישיה דלא נ י ס פ ת (קג.) שס׳׳ל ש ב ׳ ש ס ו ת ה חו מ כי ם הו י נ ו ו. האחרק י ס פ ת בעל הערוך ד ר ב ר שהביאו ס ח א ׳ ל ס ו ת לה. שהנה ה ר לכתחי ת ו מדרבנן מרא סו ו שי׳׳ל דאי ותי ה בשבת, ודתו ראי ל י ח ת כ ר ל ת ו חא ליה מ י רישיה דלא נן א אין ממעטי י א דתנ לב הגזול (לג:) גבי ה : ובפרק לו א איכא, סיימו ה י מדרבנן מן מנא, ומשני, הב״ע כגון ק ת מ הא ק , ופריך ו ן א בדיש אמרו ממעטי ׳ ס ל ו ש ביו״ט, מרבא הא אביי ו , ו תר ן מו י נו מתכו ה דדבר שאי שליקטן לאכילה, וס־׳ל כריש אבוא ת ליה הושענ א צריכא דאי א ימות, ל ל ה ר׳׳ש בפ״ר ו ד ו ייהו מ ו דאמרי תרומר ו נהנה מותר, אע׳׳ג דהוי פייר. וליכא למי נ ע כפי׳ הערוך דכשאי מ ש אחריתי. מם דם׳׳ל ת ר ה מ א ם, דא׳׳כ אמאי ק ן כלו ק ח תי אינו מ א אתרי ת ליה הושענ דכיון דאיר ו ס ם דלא א י ב נ ט ע עו ט כמו מי ע ו ן מ תו תיקו הו י״ל דאו . מי תר ה דבשא״מ מו כאבולו ׳ שאפי ס ו ת ת מדברי ה כ ו ו נהנה. עכ׳׳ל. מ נ ם כשאי י מ כ א גזרו ת אלא מדרבנן ל

ר פ״ר דלא נית׳׳ל. ר כדעת הערוך, מ״מ מדרבנן מיהא יש להתי ו ב ס א נ ל ש

ז ט ר

ן ע דשאני תיקו מ ש ׳ (שבת קג.) מ ס ו ת ן ה ן איש (בסי׳ ג' סק״ה) כי, דמלשו ו והחזו ר א התי ת ל ר שבו א ש ם שרי בפייר דלא ניח״ל, אבל ב ה ל , ו ן קל קו א תי ענביו שהו

בפייר אע״פ שאינו נהנה. ע׳׳ש.

ן מועט, כדי קו לים תי ' במי ס ו ת נת ה ו ה שכו ת מר (חייה סימן כז), ד ובספר יביע או׳ (יומא לה.): וי״ל ס ו ת כ ה לי ת מדרבנן. ו ו ב תו ש רה, ולעשו ר תו סו לאפוקי מאינו ו אי א מדרבנן, דמיעוט ענבי ל ר א ו ס ן אינו א י ן אפילו במתכו ו תיקו ת ו א ר ש ת א מ שח כ ו מ . ו ל ׳ ו נהנה. על נ ן מה״ת, ל׳׳ב ביה רבנן כיון שאי קו כ שיחשב תי ׳ ן ל נראה תיקון קו , שהרי תי ת ט ל ח ו פ, ליכא ראיה מ ו לרבנן. ועל׳ פכ ט כדי להו ע ו ן מ קו נתו תי ו שכוא תשיב מן התורה, כך לא חשיב מדרבנן, וכהחזו״א, אע״פ ל עט זה, כפי ש מו

יחא ליה. ל בפ״ר דרבנן דלא נ ק ה ׳ ל ס ו ת ם שדעת ה מדי ת האו ר ב ס שנטיה יש ל

יחא ליה מדרבנן. ר בפייר דלא נ ש להחמי ש וסף ח ת י כחה שהבי 2. והנה יש הות תיבה שיש בה ב ש ל ב ר לנעו ו ס א , ש ה כתב מ ו ר ת ם בעל ה ש דבטור (סי׳ שטז) בת א צ בה בענין שיוכלו ל י לתי א יתן איזה דבר בין הכיסו ל ב צידה, א ו ש זבובים, מי (בשבת מג:) ין מותר, וכדקתנ ו מתכו נ ל ואי ק ע״ז, שהואי ל ר ח א שהטו ל משם. אה לו:) צ י ב ) ׳ ס ו ת ן לצוד. והב״י העיר מדברי ה ו ורת דבורים, ובלבד שלא יתכו גבי כות ד׳ בעל ו ח ד א שיש ל ל ים א סי דיה אלא, דבעינן שיהיה באופן דלא הוי פייר, ול מה בזה, דשאני דבורים שבמינן ניצוד, אבל זבובים שאין במינן ניצוד כ התרובא הו ה דבעה״ת, ו מי ין שרי, אע׳׳ג דפ״ר הוא. ומ״מ כיון דנפיק מפו שאינו מתכו

א לתוש לדבריהם, ע׳׳כ. ל קל ראשו ש לא חזינן מאן דפליג עלייהו, מי י במרדכי, ו

א מדרבנן, כיון ל ה א ר ו ס כלומר, לד־ בעה״ת והמרדכי אע״נ דצידת זבובים אינה אר באופן דהוי פ״ר, ואע׳׳ג דלא נית׳׳ל בצידתם, והר׳ל ו ס שאין במינן ניצוד, אפייה אש ו ת א ל ל קל ראש ש ק מי י ס ו ר. והב״י פ פייר דלא ניתא ליה בדרבנן, ומ׳׳מ אסו

לדבריהם.

ה כ ל ה ט דבר זה מ י מ ש ר ומרן הב״י ה ח א ם, מ י נ ו האחרו ב ת ת ראיה זאת, כ וכדי לדתור בזה. י ת א מ ו ב בבית יוסף, והרי ה ת כ ה ש מ ו מ ר ב בשולחן ערוך, א״כ נראה שחזח ׳ ל ק ׳ פו ד ת (סי׳ שטז סק״ה) וליכ בשרית זכור ליצחק (הררי סי ב ת ש ל ו ׳ ע ליכ בס

סע"א<.

ותר נראה, שאין ת הדעת. והי טי ק נ א ר ל ם ברורים, א נ ו אי ל וכמובן שדברים אה ת מ ו ר מ ם אצל מרן השו״ע. וע׳׳כ השמיטו מהשו״ע, ל הכרעה ברורה בדין זה נ

ב בבית יוסף. ת כ ש

ה ט ס מ ד נו מתכוין, מותר, הילכך גורר א : כל דבר שאי ב ת ר (סימן שלז) כ 3. הטוכתב ת תריץ. ע׳׳כ. ו ו ש ע א יתכוין ל ל , ובלבד ש ם י נ ט , בין גדולים בין ק ספסל א ו ס כר. ע׳׳ש. והב״י ק רישא ואסו י ס ר דהוי פ ו ס ד א א קת, אבל גדולות מ ם הרו ש הב״י בא ר מ א ב ו רה, דהני מילי שתייב ה ל תו ר ש סו ל ליכא אי ס פ ס א ו ס כ ב ב את׳יכ ש ת כד א ל לא, כיון שאין דרכו בכך. וא׳׳כ בגדולים מ ס פ ס א ו ס ה כ ט מ וכיוצא בו. אבל ב

ריז

ר דרבנן. ותזינן סו חא ליה באי י , פס״ר דלא נ ן י / ואע״ג דהוא אינו מתכו ׳ ב ר ה ס א שאעפ״כ אסר.

ראה כנ״ל דאין , וכנ׳׳ל. וע״כ נ קו א העתי ת דבשו״ע ל ו ח ד ם ג״כ יכולים ל נ מ א ו הכרעה בזה.

א יכבנו הדוח. מ ר ש נ ת הדלת כנגד ה ת א ו ת פ ר ל ס ע (סימן רע״ז ס׳׳א): א ר 4. שה ר ו ר ת סו ם ליכא אי ת ן ופס׳׳ר ואפ״ה אסר. והא ה י וע״כ צ׳׳ל דהוי אינו מתכונה ה שאי כ א ל ם כיבוי הוי מ ת ס ם כריש דבמלאכה שא׳׳צ לגופה דפטור, ו י ק ס ו פ ל

. ר חא ליה אסו י ! ופס׳׳ר דלא נ י ו ו מתכ נ ר אי סו צריכה לגופה. וחזינן שאי

ע דבר ר ש ח שסי׳ל לסרן ה כ ו ק השו״ע (סימן שי״ד סעיף א) מ ס פ ומאידך גיסא מלה. וע׳׳ש במ׳׳ב ס׳׳ק י; ר לכתחי ת ו חא ליה מ י ק רישא דלא נ י ס פ ן ו י שאינו מתכו

. ר עצמו ת ו ס וא״כ תזינן ש

למעשה נראה שכל יסה לבאר בזה. ע״ש. ו ה שנ מן כ״ה מ ר לציון ח״א סי ועיין אוד לפי ענינו. ח ל א . וצריך לדון כ ת שראו להקל ו מ ו ק ה יש לדו! לענינו. ויש מ ר ק מ

. או ששייך לגזור בו טפי וכוי. ר כשלעצמו ו מ ת שהוא ח מ ח ם מ א

ק בכל פם״ר .באיסור דרבנן ו ס פ ת מרן, שדעתו ל ע ר ד א ב ב ל ת ובאור לציון כ, אף שכל לחומרא, וכמו שהוכיח המג״א (סי׳ שי״ד ס׳׳ק ה}. אבל היכא דהוי מקלקלרו של ן אף דהוי פס״ר מותר. ומקו י ו מתכו נ ן אסורין מדרבנן, מ״מ כשאי המקלקלית ר׳ יהודה דבר ע ד ל ת (דף ה׳ ע׳׳ב) דמשמע ד ו ב ו ת כ א ב י ג א הן הסו ו מרן לדין זה הה ם מצו ו ק מ א ב ל ם דאף ש ׳ ש ס א בתו ר ת . וכתירוץ ב תר ל מו ק ל ק מ ן ב י שאינו מתכול מותר, ולכן ק ל ק ת ריש בפס״ר היכא דהוי מ ע ד ד מרן דה״ה ל מ ה ל ת ע מ שרי. ול ק ל ק ם מ ו ק ל מ כ , ואף דהוי פס׳׳ר מ א מקלקל ר כיון דהו ת להתי י ב ח ק מרן ב ס פ

, ולכן התיר. על״ל. ח ן לפתו י ת דאינו מתכו י ב ח ת ה א א הו

ריח

א מן ע סי בחולה שאין בו סכנה

וחולה שיש בו סכנת אבר באיסורין של תורה, של דרבנן וע״י שינוי

ה נ כ ר ואין בו ס ב ת א נ כ ו ס ם יש ב , וכן א ה נ כ ו ס ה שאין ב ל ו א. חא ו ם ה ר דרבנן, א ו ס י א ר ב ו ס גם א . ו ה ר ו ה של ת כ א ל מ ו ב ת א פ ר ר ל ו ס אן ר בדרבנ ת ו ר מ ב ת א נ כ ו ס ת אבר. וביש ב נ כ ו ס ן ב א שינוי. באי ל ל

א >רי שינוי. ל לו ש אפי. ה כ א ל ל מ ת כ ו ש ע ר ע׳׳י נכרי ל ת ו ה מ נ כ ה שאין בו ס ל ו ב. ח

ה ר ו ל ת ה ש כ א ל מ ר ב ת ו ר מ ב ת א נ כ ו ס ה ויש ב נ כ ה שאין בו ס ל ו ג. חא גליי שינוי. ל ו ש ל י ר דרבנן, אפ ו ס י א ר ב ת ו מ ל״י שינוי. ו

, יש ה ר ו ל ת ה ש כ א ל מ ר ב ב ת א נ כ ו ס ה ואין ב נ כ ו ס ה שאין ב ל ו ד. חר י ת ה ת ע״י נכרי יש ל ו ר ש פ ס אין א א . ו ו י ש אחר פ ח ל ר ע״י נכרי ו י ת ה לן ע״י ה דרבנ כ א ל מ ק מהעז). ו נ ו ח י נ ו גם ע׳׳י ישראל בשינוי. (כגון ג

. ר ת ו שינוי מ

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ה, , ואין בו סכנ ו למשכב ת חלי מ ח פל מ ה שנ ל ו ף יז): ח ב השו״ע(סימן שכ׳׳ח סעי ת כר סו ת באי ב ש ת ה ן עליו א ת לו רפואה, אבל אין מחללי ו ש ע ו יהודי ל נ ם לאי מרי אור דרבנן בידים, יש ו ס א לחלל עליו ישראל ב ת אבר. ו נ כ ריתא אפילו יש בו ס דאום א ר עושין, ו ב ת א נ כ ו ס ם יש ב א ם ש י ר מ ו ת אבר, ויש א נ כ ו ס ם אפילו אין ב רי מתית אבר עושין בשנוי, נ כ ם אין בו ס א ם ש י ר מ ו ת אבר אין עושין. ויש א נ כ אין בו סת אבר אין נ כ לו יש בו ס ם אפי מרי א שנוי. ויש או ל ר עושין ב ב ת א נ כ ם יש בו ס א וה כ א ל ך מ מ ם ס ה ריתא. ודברים שאין ב ה דאו כ א ל מ א נסמך ל עושין לו דבר שהו

א השלישית נראין. עכ״ל. ר ב ס ח אבר, ודברי ה נ כ עושין, אפילו אין בו ס

ת אפילו ו ש ע ר ל ת ו מ א השלישית. היינו ש ר ב ס ח ס׳׳ק בז) ה כ כתב המשנ״ב (סימן ש ום יש בו א ת אבר. ו נ כ א חלי כל הגוף ואין בו ס ם הו רק ע׳׳י שיבוי א ם, ו תי כל השבוב הגר״א שדעה זו ת ו הט׳׳ז ומג״א וכן כ ק ס סכבת אבר אין צריך שנוי כלל. וכן פ

. עכ׳׳ל. ם י ק ס ו פ ת רוב ה ע עיקר שהיא ד

א שינוי. ל ה דרבנן ל כ א ל ר מ ת ו מ רה. ו ה מן התו כ א ל ר מ ו ס כלומר, שבסכבת אבר א

ר מדרבנן ת ו מ . ו ה ר ו ת ה מן ה כ א ל ר מ ו ס ת אבר, א נ כ לא ס , ו ה נ כ ובתולה שאין בו ס עיי שינוי.

ט י ר

, וכן ר ת אג נ כ ם ס ו ק מ יתא ע״י שינוי, ב רי ה דאו כ א ל מ ואכתי בשאר לברר, מה תדין באר להדיא. , וזה איבו מבו ה נ ו סכ ה שאין ב ל ו ם ת ו ק מ ב

ב בשבת, מאי טעמא, ל ונק ח מר גונת י ס או ו נ א רבי מרי י נ ת (ס.) ת ו ב ו ת כ ב. והנה בף ח סעי כ ר והשו״ע(סימן ש פ הטו ׳ ל ג רבנן. ו ׳ ם צער ל ו ק מ ב ר יד הוא, ו ח א ל ק כ ר פ מ

לג).

א ו ה ה מ ה ב ה ה ב י ל ם צערא וכוי, היינו דאף דעיקר ח ו ק מ ב כתב המשנ׳׳ב, ד וניקה ל ידי י א ע ם בזה שהו ו ק ל מ כ ה דדש, מ ד ל ו א ת ק שהו ר פ ם מ ו ש יתא מ רי מדאוימא לן דבכל רו בזה. ואף דקי ר מדרבנן והתי ו ס א הוי רק א ר יד, ל ח א ל ק כ דהוא רא לינק ו ו ה אה של ו יהודי ועושה, הכא שאני. דרפו נ ר לאי מ ו חלי שאין בו סכבה א

בעצמו(לין). עכ׳׳ל.

יתא אפילו ע״י שיבוי, (אם רי ה דאו כ א ל ר מ ו ס ה, א ו סכנ לה שאין ב ומשמע, שבחון. ואכתי צ׳׳ע ק הראשו פ ס נפשט ה פן הזה}. ו ת באו ח ר כ ו א מ ו ל א שהרפואה של ל

ה ע׳׳י שינוי. ר ו ר במלאכה של ת ת ו ם מ א ת אבר. ה נ כ ם ס ו ק מ מה הדין ב

א שינוי, ואפילו שיש ל ר דרבבן ל סו ר אי ת ו ת אבר מ נ כ ס ב ר ו ח א מ ג. והנה י״ל, דת על ו ש ע ר ל ת ו מ או המשנ״ב סי׳ק נא, שכל דבר ש ם והבי ד בכרי, וכדכתב החיי אל. ת ע״י אינו יהודי מותר. על׳ ו ש ע ו יכול ל ל ה, אפי ו סכנ ה שאין ב ל ו ח ידי ישראל בא שינוי, הרי יצא שגם ל ר דרבנן, אפילו ל סו ר אי ת ו ת אבר מ נ בסכ ר ו ח א ם כן מ א ויתא ע״י שינוי נהפך רי ר דאו סו . שהרי אי תר ר דאורייתא ע׳׳י שינוי יהא מו סו באי

. אפילו יש נכרי. תר ר דרבנן. וממילא מו סו לאי

א ל ר דרבנן ש סו ר טפי מאי ו מ יתא ע״י שינוי ח רי ר דאו סו ת אולי אי ו ח ד א שיש ל ל אב ת : כ ה מ ת ק ב יתא קיל טפי. דהנה הר׳׳ן ש רי ר דאו ו ס י א ע׳׳י שינוי. די׳׳ל דשינוי בם הכי שרינן ו ש מ ם הרמב׳׳ן, וז״ל ד ש ם ב ם ש י סי דשאני גונח שא׳׳א ע׳יי עכו״ם, ו. ת ו כ א ל מ א בדרך ה ל ת הנעשה בשינוי ש א שבו ק מדדי בהמה) מפני שהו נ לגונח לית שנעשה כדרכו. ו ב ר ש א ש לא טפי מ ר יד קי ח א ל ת כ ה הנעשי כ א ל ל. כלומר מ על׳ת שנעשה ו ב ש ת דכלאתר יד קיל טפי מ ו ב ש ם פסידא. ד ו ק מ ב ה ו ם בלי כ הלין ש ׳ ל ו

. וקמה:). ת קל ב א(שבת קכס) והמאירי ש ׳ כ הרשב׳ ׳ ל כדרכו אפילו ע׳׳י נכרי. ו

ר שינוי ת ו ת שנעשה כדרכו ק׳׳ו שיהא מ ת אבר שאר שבו נ כ ס ר ב ת ו ה ר ו ח א וא׳׳כ מם ה א ד ו ל ת ה ש כ א ל ת אבר, אפילו מ נ כ ס ר ב ת ו הא מ רה, ומכאן שי במלאכה של תו

נעשית בשינוי.

ף יט). ח סעי כ ק שו״ע הגר״ז(סימן ש ס וכן פ

ר חלי שאין בו א ת העין או ש ל א ח כ ב וכן ל ת ף ב׳ כ ע סימן תצ׳׳ו סעי ר ש ד. והנה בר ו ס ה א כ א ל ף אבל אב מ סי . ובהג״ה הו תר ן בשני מו ר בראשו ו ס א ה ואע״פ ש נ כ סש בכל לו ח ב המשנ״ב ס׳׳ק ח׳ ואפי ת כ ב שני. ו ם טו ו י תו אפילו ב לישראל לעשוה ב וע״י שינוי יש לעיין, דהנ ת . ושער הציון ס׳׳ק ט׳ כ ר ע״י עצמו ו ס גופו נמי א

רב

יתא כמו בשבת. [ואף רי א מדאו . כיון שהו ר ב ראשון בודאי יש להחמי ום טו ביר יד ת א ל ק כ ר פ ם דהוי מ ו ש ת מ ב ש ב ב ל ק ח נ ו נח שי ו ם לג י מ כ רו ח נו שהתי דמציבא ק בכך לא חשי ר פ ם דאין דרכו של מ ת ר ה מ ו א גזרו, יש ל ם צערא ל ו ק מ ב ו

ם שנוי בעלמא, ע׳׳כ]. ת ס ה כלל וגרע הדבר מ כ א ל מ

ה פרק ב ה ת א ת ו נ מ ם לנידון דידן, וקשה מזה על ה ת ג נ ו וממילא אין ראיה כלל מגד תעה). כ״א(עמו

ם שרפואה ו ש א מ ו תר ה מן שכייה ם״׳ק ק״ז שההי ו מסי מ צ ר ע ת ו אבל המשנ״ב ס. א לינק בעצמו שלו הו

א ה ר, מ ראה שיש לאסי ת אבר נ נ כ ה שאין בו ס נ כ ו ס ה נפשך בחולי שאין ב מ אבל מר בשינוי. ו ס ה יהא א ר ו ע שבמלאכה של ת מ ש ק ע׳׳י שינוי. מ ת דרבנן ר רו שבו דהתי

ו לעיל. כחנ וכנ״ל. וגם כפי שהו

ד ׳ ל ה ח ף י״ח, ו חן סעי ה טו כ א ל ף י״ט, ואג״ט מ י מן שכ׳׳ח ס ב סי ד ועיין עוד בשו״ע הף די. ודרך השלחן ס״ק ו. ובשש״כ ב סעי ל מן ק ק כ״ב. קצוה״ש סי ׳ סימן שכח סוס׳ר דיכולים ודאי ב ת ס ם מ י ר י ת י גדולים מ ב דמכיון שכל חנ ת ת הערה (יז) כ ד ס עמום אפשר ל גם א ק ה ת אבר נראה דיש ל נ כ ם יש ס א ם אי אפשר ע׳׳י נכרי. ו ל א ק ה ל

ת ע״י נכרי. ע׳׳כ. ת ולעשו לטרו

ולהלכה נראה:ת אבר. נ כ לו ס ר אפי י ת ה יתא אין ל רי ר דאו סו א. באי

ת אבר. נ כ ס ר ב ת ו יתא ושינוי מ רי ר דאו סו ב. אי. תר ם צריך הרבה מו א ת אבר, ו נ כ ר באין ס ו ס יתא ושינוי א רי ג. איסור דאו

ת אבר. נ כ ס ר ב ת ו א שינוי מ ל ד. איסור דרבנן ל. ה ר באין בו סכנ ו ס א שינוי א ל ר דרבנן ל סו ה. אי

ה. לי שאין בו סכנ ם בחו ר ג ת ו ר דרבנן ושינוי מ סו ו. אי

א כ ר

מן עב סי במשחה על גבי תחבושת ואיספלנית

ף ב׳יו ן שכי׳ח סעי מ י ח ס ר א

. ק ח מ ם מ ו ש ב מ י ח חי ר מ מה ל ו ח ר ל י ת ה ם ל ו ק ר הגוף יש מ ש ב ת ב ע ל ב נ ה ו כ מ ה ע״נ ה ח ש ח מ י להנ. ול״ד ע בבשר ל ב נ ה כיון ש ר ו ל ת ר ש ו ס י ה א ן בז ה שאי נ כ שאין בו ס

ר שנמשח. ב ד ה ע׳׳ג ה ח י ש מ ר ה א ש נ ח ש ר מ מ ל

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

א ו ה י ש נ פ , מ ה ו ע ה ש י ל ן ע ת א י ה ל ב ו ק ) נ ת י ב ח ה ה ( ת י ם ה א ו " : ( ח (קמו ב א. ש( : ו מ ק ) ׳ מ ג ב . ו " ק ח מ ם מ ו ש ן מ א ש כ י , ו ח ר מ א מ ו ה ש י דיל: ״ ש רש״ ר י פ . ע״כ. ו ״ ח ר מ מא י ל ד ש ן ד א מ , ו ה ו ע ם ש ו ש ן מ נ ר גזרי ס א ן ד א , מ ל שרי א ו מ ש ר ו ס ב א , ר א ח י ש מם ״ ב מ ר ה ף ו ״ י ר ה , ע׳׳ב. ו ו ח ר מ ר ל ו ס , א ן עב מ , ש א ח ש ש רפו׳׳י מ ר י פ . ע־׳כ. ו ן נ גזרי

. ר ס א ב ד ר ס כ ו ש ק ס . פ ש ״ א ר ה א) ו ׳ ׳ ת הי ב ׳ ש ל ג ה ״ ו פ )

ת י ב ח ב ה ק נ ב ב ן ע מ ו ש ה א ו ע ן ש ת ר ל ו ס א : ״ ב ת ) כ א ף י י ע , ס ד י ן ש מ י ס ע ( ״ ו ש ב ו. " ת ר מ א מ ו ה י ש נ פ , מ ו מ ת ס ל

ח ר מ , מ ש רש״י ר י פ . ו ״ ק ח מ ם מ ו ש ב מ י י ת ח ב ש ה ב י ט ח ר ר מ מ ה : ״ ה (עה) ב ׳ ש מ נ ב ו. ה כ מ ל ה ת ע ש ב ח ק ת י ל ת , מ ה י ט ר

. ״ ח ר מ א מ ו ה י ש ג פ ח מ נ ק א י ה ל מ צ ה ע י ט ר ו : ״ ק ס , פ ו ׳ ף ל י ע ת ס ׳ ׳ כ ן ש מ י ע ס י ר ש ב ו׳כ. ע׳

: ן ל ה ל ד כ ד ו ת ו י ר מ ת י ש ה ת י ר מ ר מ ו ס י א ה ב נ ה ום ו ש , מ ע ק ר ל גבי ק ק ע ו ו ר ל ף ברג ש פ ש א י ל " : ב ת א כ ״ ף י י ע ז ס ״ ט ן ש מ י ע ס ׳ ל ש ב, ת ו מ ו ת ג ו ו ש ת ל ח ו ר מ ן ל ו ו כ ת ו מ נ י א ו ש מ ו י ת ו לפ ס ר ד ר ל ת ו ל מ ב , א ת ו מ ו ה ג ו ש מ ד

. כ . ע״ א ת ו ס י א ם מ ו ש י מ ר ן ש י ו כ א מ א כי ל ו ח ה ר מ א מ ל י מ מ ג ד ״ ע א ו

ן י ר י ת מ י ה ר ב ד י ל ר ה ש פ צ ג ר ׳ ע דע׳ מ ש , מ ר ו ס ע א ק ר ג ק ב ע״ ת ק כד) כ ׳ א (ס׳ ״ מ ה וא ל ך א י י א ש ח ל ר מ מ ׳ל ד ׳ י . ו ו מ צ ח ע ו ר י ם מ ו ש ר מ ס ה י ל ע ד ״ צ . ו ף צ ו ד מ , ב ד בו כיו ב ת כן כ . ו ל ״ . עכ ע ק ר ק ע ב ל ב י ה ש צ ו א ר כ ל ה ב ת א י ב ג ח ״ ר ע ב ח ד ר מ ת י ו ש ת נ ו כ ש ב

. ט ק מ ״ ה ס ר ו ר ה ב נ ש מ ה ן ל. ו מ י ת ס ב ת ש ל כ ל כ ל ב א ר ש ת י ר א פ ת ה

. . ע״כ ח ו ר י י מ ו ה ר ד מ א ר ק ו ט ן ו י ד י ו ״ ש ר ע ד ״ צ ז״ל, ו ה ו ש ק ק לה) ה ״ ס ) ר ״ א ה ו

ב כ ר

א ו י ה ר ה ח , ש ר מ ר מ ו ס י א א ל ל ה ו ל ו ע פ ו ל ת נ ו ו א כ ל . א ת ר מ ב ל ת ע כ ״ ו ש ם ה ג ״ל ד י ו. ק ״ ו ד . ו ח ר מ א מ ל ת ו ו מ ו ת ג ו ו ש ה א ל ו ר ה ו ס י א הרי ה . ו ע בל נ

ש ״ מ , מ ו י ה על ש ק ה , ו ל ״ א הנ ׳ ׳ ג מ א דברי ה י ב ) ה ז ט ס ש ״ ס ד ( ו י ד ל ו ב ר ש פ ס ב ב. וב י י ם ח י ד ו מ ע ן ה י ח ב ו ת מ ר ה ו ע ל ה ו ע ד י ף ב ש ) ה ת ה״ו ב ח ש ו כ ל ה ״א מ פי ם ( ״ ב מ ר ה

. ר ו ט פ ה ד א ז נ י ש א כ מ ׳ א׳ , ו ק ח מ ם מ ו ש מ

ר מ צ ו ה ר א ע ש ר ה ר ו ג ר ע״י ש ו ע ק ה י ל ח מ ן ש ו ש א ר . ה ק ת מ מ ם ב ם ה י נ י י ד נ ש וי״ ל דק י ל ח מ ו ה , א ( ת עב: ב ש ) . ה נ ק רך ה ו ף לצ נ כ ט ה ר ו מ ש ו כ ת עג.), א ב י ש ״ ש ר ) ו י ל ע שן ו ק ת ר ג ף ב ס י כ ף כל ש פ ש מ כן ה , ו ( ת עה: ב ש ם ( י ו ן ש ה י ש א ו ר י ה י ת ש ו א ס נ ו ל כ

ת נ). ב ש ) ו ק י ל ח ה ל

ד ם ע י ח ר מ ת מ ם ה י ר ב ד ן מ ה א ב צ ו י כ ת ו פ ו ז ה א ו ע ו ש ה א י ט ח ר ר מ י מ נ ש ן ה י ד ה וא כ י ה א ז ק ב ר ת ה״ו). ו ב ש א מ ״ י ם פ ׳ ׳ ב מ ר ה ) . ק ח מ ם מ ו ש ב מ י י ם ח ה י נ ק פ י ל ח י שע ל ב י ה ש צ ו ם ר ל א ב . א ו ר י ׳ג חב ה ע׳ ח ש מ ת ה ר מ ו ל ת נ ו ו א כ ה ת א ש ׳ ׳ ל המב ו ש א נ ת

. ר ו ע ת ה ק ל ח א ה ו ה ן ש ו ש א ר ן ה י ד ך ל י י א ש ל . ו ת ו ר י י מ ו א ה י ל מר ג ם ל ל ע י ו

. ר ת ו א מ ה ר י ו ע ע ב ל ב י ת ו ש ת נ ו ו ם כ ה א כ מ ל גבי ה ת ע י א ו פ ה ר ח ש מ ל ב ״ נ י ה לפ ג. ו. ק ו א בר ׳ ׳ ג י המ י לדבר מ ד ש

ל ם ע י ל ע ח נ צ ח צ ם ה ב ש ת ן לי) כ מ י ס ת ( ב ת ש ל כ ל כ ל ב א ר ש ת י ר א פ ת ה ה נ ה , ד ע צ״ וך ר ו צ ו ל מ צ ע י מ ו נ ה כן ה ש ם ע כך א י לפ . ו ת ר מ ם מ ו ש ב, מ י ם תי י ל ע ת נ ח ש ידי מך ר ו צ ם ל ׳ ׳ ו כ ה ע ש ע א ש ת י י ר ו א ה ד כ א ל ל מ כ . כ ה ש ע י י ש ד כ ש ב ׳ ׳ צ ו מ ר ל ו ס ל א א ר ש יא י מ ד . ו ם י ד י ה ב ח ו מ י נ ה ו כ ב ר פ רו ׳ ם ע׳ י ל ע ת נ ת ש י מ ר , ה י ת ר ת ע ב ״ צ . ע״כ. ו ל א ר ש י

. ה ר ו ת ן ה א מ ל ן ו נ ב ר ד ק מ ו ר ר ו ס י א , ש ן עב מ ש ל

ר א ש י ם ו י ל ע נ ה ב ע י ל ב ה א ל ל , א ם י ל ע נ ל ה ה ע ח ש ר מ י א ש ה ו ל ת נ ו ו ן כ י י א ר , ה ו ת וי מ א ד ל , ו ח ר מ י מ ר ק י א מ א ל ״ ג מ י ה פ ל , ו ו י על ר נ ו י ע נ ל פ א ע מ ל ע א ב ת ו ז ק ת ר

. ת י ב ח ב ה ק פ נ ׳ ׳ ה שע ו ע ש ל

א ל א כ ה י ם ו ל ו ע ן ה ם מ ל ע י ע ו ק ר ק ע ב ל ב י ו ש נ ו צ ר ק ש ו י ר נ א ש ץ ד ר י ת י ש ש מ י וד ו מ ע ) כ ׳ ׳ ש ן ש י י ע . ו ם י י א ק ה י ם ו י ל ע נ ע ב ל ב י ה ש צ ו , ר ם י ל ע ת נ ח ש מ א כן ב ל . ש ה י ה

. ( ה ס ת

א ל . א א ד מ ת ה נ ב ה ה ב ד ו ק נ ת ה א א ז י ל א ד ו . ד ה ק ז ו ל י י ח נ ה ה מ ה מ א ר א נ ל וי ו ז ה ו כי א י ל ח ע ר מ נ ר ש ב ד ל גבי ה ה ע ח ש ו מ ה א ו ע ר ש י א ש ם מ א א ש ׳ ׳ ג ת המ נ ו ו כ שע ל ב י נ ר ה . ש ם ו ל ו ב נ ח ר א מ ל ו ו נ ק ל ח א ה י ל ר , ה ע ל ב א נ ו ם ה ל א ב ק א ח מ מ ח ו ר מ מר ב ד ת ת ם א ל ו ע ן ה ם מ י ל ע ה ו ל ת נ ו ם כ ל א ל א כ נ א ש כ ל י א׳ . ו ם ו ל ר כ א ש א נ ל וח ש מ נ ר ש ב ד ל גבי ה ש ע מ א מ צ מ ו נ נ י א ו ש פ ו מ ס ״ מ . ש ם ר ש א ש י ו ש ח א ש ח נ ה

. ק ״ ו ד ו

ה ר מ ר ל ו ס א ה ש מ ה ו ר ו ת ן ה ו מ ר ו ס י ן א י ם א י ל ע ת נ ח ש מ ם ב ן ג כ א ר ש ת ו ה י א ר נ ה ום ד א ף ה ו ל ג ח ע ר מ מ ל כן ה ע . ו ם ת ש ו ש מ ר מ א ש נ ם ש ו ש א מ ו ת ה י נ ל פ ס א ת ה א

ג כ ר

א ל ר א ס לא א . ו ח ממרח ק י ם לא מ ד א ת בגוף ה ע ל ב נ ה ו ס מ נ ת ו אי ה רפו ח ש מה על פני הגוף. ע׳׳כ. ק י ל ח ה א רוצה ל הו ה נשארת ו ח ש מ ה ש כ

, ר ו ס והגים דבר א : ויש שנ א כתב ה ברורה סימן שג םי׳ק פ ד. וצ׳׳ע, דהנה במשנ, ה ד א מ ו ו פ נ נ ץ בלשו ר ו ק ך ומערב במיני בשמים. ש ת ה הם בתלב מ תי ק שערו י להחלל ו ע ת י ר בני ב הי ם ממרח. וראוי להז ו ש . דנראה שיש בזה מ ת א ס ח ם מ ה וחוששני ל

ל ך בכ ו ס ר ל ו ס ב ובחלב ושמן א ת ומאידך גיסא, בשו״ע משנ״ב סימן שכ׳׳ז ס׳׳ק די, כק לית ו פ י א מדרבנן, ת ם זה שהו ע ב ט ת ס והוי נולד, ואמאי כ מ נ ם דנתך ו ו ש ם מ ו ק מ

ם ממרת. משו

ם שניתך והוי ו ש ב מ ל ח ך ב א לסו ם ל ע ט ת ת ב א ת ו ף כב כ ח סעי כ וכן השו״ע סימן ש. ם ממרח ו ש מר מ נולד, והו׳׳ל לםי

ת ו ק ל ת ח ו א ר ת על גבי השיער וע׳־כ נ ו ש מ ת שרוצה שישאיר מ וי״ל, דשאני בשערום ו ש תו שיהא נבלע בבשר וע״כ אין בו מ נ ו ת ואילו בתלב ושמן עבה כו ו ק ח ב מ ו

ממרח.

ק רו ר סו ת הרי יהא אי ך השערו א שיבלעו בתו ה תו ת נ ו ו ם כ ת א ם בשערו ם נ נ מ א ו מדרבנן.

ק ו ר ת כגון ת ו מ ו ק בלע בגוף, או בשאר מ ם שנ ו ק מ ב ם ההלכה נראה ש כו לסי ול בזה. ק ה ם ל ו ק בקרקע יש מ

. ק ת מ ת מ כ א ל מ ש ל ו ת ה כי אז יש ל ש מ נ ם ש ו ק מ ה ע־׳ג ה ח ש מ ה ם נשאר מ א כן א ל שא נמרח. כיון שהו

זה (מאמר מרדכי). ע״כ.

רכז־

מן עג סי מאכל ומשקה שאינם מאכל גריאים

וויטאמינים לבריאיםף ל״ז י ע מן שכ״ח ס סי

א ר לברי ת ו ם, מ ל בריאי ה ש ק ש מ ל ו ב א ם מ נ י א ה ש ק ש מ ל ו כ א מ. ם י ר י ת מ ה ה כ כ ל ה . ו ם י ק ל ו . ויש ח ה א ו פ ר ו ל ל ם אפי ת ו ת ש ל ם ו ל כ ו א ל

ו נ אי . ו ה א ו פ ר ו ל ת נ ו כ ח ש כ ו ל, שהרי מ א ליטו י ר ב ת אין ל ו פ ו ר ל ת ב א. ר ו ס . וע׳׳כ א ה פ ו ר א ת ל ׳ א ל כ א מ ״

, ק ז ח ל מ כ א מ ם כ אי ם ע׳׳י ברי ם נ י ע ל ב נ ם ו י ל כ א נ ם כיון ש י נ יטאמי ו. ק ז ח ל מ כ א מ , כ ם ת ו ם א י ל כ ו ם א אי ם, שהרי גם ברי תרי הרי מו

: מקורות וביאורים,

ו ל כ א ר ל ו ס ם א י א י ר ה ב ק ש מ ל ו כ א ו מ נ י א ל ש כ ף לז< ו י ע ח ס ׳ ל ן ש מ י ס ר ( ו ט ב ה ת כ. י שרי ל ו ו ח ן ל י א ו ו א ם צ ל ו ו ב ע ר ו ל ת ו ה א ת ו ש ל ו כ ו ם א ל א ב , א ה א ו פ ר ו ל ת ו ת ש ל ו

. ל ׳ ל ע

ן י ל כ ו ת א ו ת ש ל ל ו ו כ א ו ל ר ל ת ו ל מ ל ה כ ל ו ו ת נ י א ל ש כ ע ר מ ש מ ו " : ף ס ו ת י י ב ב ה ת כ וו ל י פ ך א כ ל י י ה ד י ר מ ז ג י מ א ל כ י , ל ה ל ו ו ת נ י א ן ש ו י כ , ד ם י א י ר ל ב כ א ם מ נ י א ן ש י ק ש מ וו א ו ל א מ צ ל ו ו ב ע ר ט ל ק נ ד ' א ה , ו ן ת ו ת ש ל ן ו ל כ א ר ל ת ו א מ מ א צ ל ב ו ע א ר ו ל נ י א

. ט ק א נ ת ל י מ א ד ח ר ו א א ל א א ק ו ד

ל ו כ א ר ל ת ו מ ' שפד} ש סי ) . ם י צ ר ה ש נ מ ק ש ר פ ב ב ת כ . ש י כ ד ר מ י ה ר ב ד ה מ א ר ן נ כ ון ו י ה כ א ו פ ס ר ו ש ו מ ן ב י א , ו ל ו ק ם ה י ע נ ה י ל ד ה כ י ה ת צ י ע ב ו מ ג ל ם ו י ק ו ת ם מ י פ ר שת ל כ א ה נ נ י א ה ש י א ר ה . ו ם י א י ר ל ב כ א ה מ נ י ה א י ה ח צ י ב . ו ל ׳ ל . ע ו נ ו ר ה בג כ ו מ ן ל י א דה כדי ע מ ו ג ר ל ת ו כ מ ״ פ ע א ן קי״ג. ו מ י ד ס י ר ו ן י י י . ע ם י ר כ י נ ל ו ש י ם ב ו ש ה מ ש ב י י ו ח

. ה א ו פ ר ה ל ת ו ו ש נ י א ל ש ו כ פ ו ת ג ק א ז ח י ל ד ר כ ת ו כן מ . ו ל ו ק ם ה י ע נ ה ל

ו ל כ א ר ל ו ס ם א י א י ר ה ב ק ש מ ל ו כ א ו מ נ י א ל ש כ ): ו ף לז י ע ח ס כ ן ש מ י ס ע ( ר ש ב ו. א י ר ב ך כ ל ו ה ק ו ז ח ת א מ ו ה א ו מ ל ע ש ב ו ח ו מ ש ל י י ש א מ ק ו ד , ו ה א ו פ ר ו ל ת ו ת ש ל ו

יל. . עכ׳ ר ת ו ש מ ו ח ם מ ו ו ש ן ל י ם א ל א ב א

. ם י ל ו ל ח ה ש ק ש מ ל ו כ א ה מ א ו פ ר ת ל ו ת ש ל ל ו ו כ א ר ל ת ו ע מ ר ש ת ה ע ד , ל מר ו כלא מ ש ש ו ש ח ן ל י א א י ר א ב ו ת ר ש ח א מ . ש א י ר ם ב ד א א ו ם ה . א ם י א י ר ל ב כ א ו מ נ י א ש

ה כ ר

ו ליקח ר ל ת ו א בריא. ואין לו צורך והכרח לזה. וע״כ מ ו ם. שהרי ה י ישחוק סממנ מאכל שאינו של בריאים.

נם רתם מעידים שאי צו ם ו מ ש ת, ש ו פ ו נם של תר ב להדיא מה די ו ת א כ ם ל נ מ אם וזה נראה שאין ת ה ו פ ו ר ם ת ם. כי א לי ל חו לא ש א של בריאים ו ה ל ק ש מ מאכל ול כ א נם מ ה לרפואה. ואפילו שאי ק ש מ ל ו כ א רו מ ף זה. שאע׳׳פ שהתי ראיה מסעיל כ א קא מ מר שדו ת ממש. שיש לו ו פ ו ר ת כא ראיה ל ה לי א ו פ ר ם ל ל ס ו בריאים והוא נה מותר. א ו פ ר ל ל כ ו ם א ס א . כי אז ג ו לצמאו ו א נ ם לרעבו כ ל א ם ל ו ק ה שיש מ ק ש מ ו

ר. ודריק. ו אין להתי נ ת שיאכלם לרעבו ע ד לה על ה ת שאין כלל עו ו פ ו ר א כן ת ל ש

ב, ר כתו חוש מותר. בטו ם סימן שכ׳׳ת ם׳׳ק מג כתב, חייל מי ה ר ב והנה המגן אא , אע׳׳פ שהו ר אה אסו ם עושה לרפו א ע ר מ ש . מ תר ו לרעבו לצמאו מו ת ו ושותה אם הרעים שבים הגדול ובמי ף מ״ד !דשם איתא: אין רותצין במי מ בסעי ׳ ל בריא. ו. ם ת קא ששוהה ב דו א לרפואה. ו ל ם א ה ם ואין דרך לרחוץ ב י ס ו א ם מ ה משרה ש

ם בריא הוא. י עכ׳׳ל.] דהא הרוחץ ב

ול״מ בירושלמי דף י״ד ע׳־ג גבי מי משרא. עכ״ל.

ם כן גם א . ו ו אח ר לרחוץ אפילו להנ ו ס והנה צ״ע גם להמג״א. שהרי במי משרה אסר א ע״כ למי ל ו וצ״ע גם להמגן אברהם. א ת א נ ה ר אפילו ל ו ס א במאכל ומשקה נר ו ס ו וע״כ א ת א נ ה ם דרך הגיונית לרתוץ ל ו ם אין ש ם הרעי י מ ם הגדול ב י ששאני בו נ ו לצמאו ת א נ ה א של בריאים ששייך ל ל ל ש כ א מ א כן ב ל ו ש ת א נ ה אפילו לר גם ת ו ו מ נ סף שכיון ששייך לרעבו ו ת י י ת הב ולרעבונו. וא׳׳כ הרי זה מתרץ גם א

ק ומוכרה. ד ד . ו אתו שלא כן שם לרפו

ם שהרי לאו מידי רי ת יהו אסו ו פ ו ר ו ת גס לפי מה שביארנ וא״י לפי תירוצו ום תי ם ושו כלי ם או אי א מותר. שהרי גם ברי ה דמאכל ומשקה נינהו. אכן ויטמינים י

. ם ת ו ובולעים א

ן ז. ק כ״א ע׳׳ש ת ר . וז׳׳ל: וכ״כ הרמב״ם ומ״מ בהדיא פ ם כתב ה ר ב והנה המגן א עכ״ל.

ך ם וכיוצא בהן ליתן לתו ק פלפלי וז׳׳ל הרמב״ם (פרק כ״א הלכה כ׳), הצריך לדוא ת מפני שהו ש ת כ מ ן ובקערה אבל לא ב ש ביד הסכי ת ו ל בשבת. הרי זה כ כ א מ ה. והלכה ם י נ מ מ ס ק ה א ישתו מ ת גזרה ש ב ש ת ב ו א פ ר ת ה ר לבריא ל ו ס . לפיכך א סוחןלא דברים ם כגון אזוביון ופיאה. ו אי ל ברי כ א א יאכל דברים שאינן מ כא. כיצד לם אי א ישתה דברים שאין דרך הברי . וכן ל ם ה ה וכיוצא ב המשלשלים, כגון לענר לבריא ו ס ם ועשבים. עצ״ל. ובפשוטו א י נ מ מ ם שבשלו בהן ס י תן כגון מ לשתום י נ ת ל ה , ופי׳ כ א שהרי המ״מ כתב ם אלו. וזו היא ראיה להמל׳ ל מאכלי לאכוה ו. כ ל ה כמו שהזכרתי בפרק שני ה ל ו לא ת ב ו כ ש מ ו נופל ל נ האלו תן בבריא שאיא ת ל י כח מ ל וז״ל: ״הרי דבדבר שאינו מאכל בריאים דמו ק ש ת ה י צ ת עכ״ל. וביאר מ

ם מכוין לרפואה. עכ״ל. ר א ו ס אפילו לבריא א

רכו

א ם וכר. וז״ל והאי ברי ם כבר העיר ע׳׳ז הביאור הלכה סימן שכ׳׳ח דייה אבל א נ מ אל לפיכך ולעיל י ח ת מ ף דבור ה ו ה ס כח בהמגיד משנ על כרחך בבריא שחושש. כדמוה דשרי נ כ לה שאין בו ס קי חו קט בריא לאפו נ ם היטב. ו בפרק ב׳ בדבריו עיין שלו ת ברמב׳׳ם דאפי כ ו ב בס׳׳ק מג שכן מ ת כ ם ש ה ר ב . ודברי המגן א ת אלו או ברפוה ל לפי מ ל תו כ אה איני מבין ראי ס עושה לרפו ר א ו ס ש א ו ת בריא שאין לו מ

שפרשו הרב המגיד.

ת המגן אברהם. עיי״ש ם שדחו ראי י נ ו ה אחר מ א כ ית חן שהבי ר לו פ ס ועיין ב באריכות.

ם ו ו ש ם בריא שאין ל ד ) כתב: א ו ס ק ד ת ה (ת״א עמו ב ה ת א ת ו נ ר מ פ ס ה ב הנ ום בלבד, י ל ועדים לחו ם המי י ל כ א ל שירצה ואפילו מ כ א ל כל מ ר לו לאכו ח ו מיתוש מש ו ת א בריא, אין ל ק מזגו, מותר. שכיון שהו ו ז ם אוכלן לחי ת, ואף א פו כגון תרו

ם. עכ׳׳ל. י לגזירת סממנ

ת ויטאמינים. עב׳׳ל. ב ש ת ב ח ק ם ל אי ם ברי ד תר לבני א וכ״ש שמו

א צדק שודאי ו ת יוסף, ודלא כהמגן אברהם. ובזה ה כית כהבי ת מו ו ר ו ק מ א ב הו ום על דברי המגן אברהם. אבל אין זה נוגע י נ ו וסף וכדהשיבו האחר הלכה כהבית ים י ל ם מאכל לחו ה סף איירי דברי מאכל ומשקה, ש ו ת י י ב ה ב הוא. ש ת כ להלכה שם ל כ ו א ב היעב׳׳ץ ש ת כ . ושייך למימר כפי ש ל הס כ א לא לבריאים. אבל מ״מ דברי מ וא ת ממש. שהו או ק מזגו. אבל רפו ז ח ם ל ל כ ו א אכן א א שהו ל , או לצמאו א ו נ לרעבום הרעים שבים הגדול ומי י מ מה ל ת הרי זה דו ו א פ ר ם ל א דבר מאכל כלל, כי א לא הו לתא שלרפואה קעביד. ו כחא מי מו אה ו ם לרפו ם כי א ל כ ו א משרה שאין דרך ל

לם. ודו״ק. סף מעו ו ת י י א שרי הב ת וזה ל או הדין לרפו

לתא א מי ח כ ו ם מ א יחלה, וכדומה, ש מ וטיקה ש בי קח אספירין, או אנטי והנה מי שיר וקציעה. ששאני דברי ו מ ל בזה. והרי זהו תירוץ ה ק ה ד ואין ל דלרפואה קעביו ה ששייך שיאכל לרעב ק ש ל או מ כ א . ועיין, ועל כן להלכה דברי מ ת ו פ ו מאכל מתרם ת ו ת א ח ק ת שלא שייך ל ו פ ו ר ם הן ת ל א ב ה שרי. א א ו פ ם ר ש כלם ל או ו לצמאו ו את הבית ע ד ם ל ם לבריא ג רי ם אסו ה כלל. הרי ה ק ש מ ל ו כ א ם מ נ אי אה ו ם לרפו כי אא בריא. ודו״ק. והי ו ם ה ת גם א ו פ ו ר כל ת ם באו י נ מ מ ת ס ק י ח יוסף. וגם שייך ש

רה. ה של תו ת י מ א יזכינו לכוין ל

ז כ ר

מן עד סי ברפואה שאינה ע״י תרופות

ב , מ, מ ם לס י פ י ע שכ״ח ס

ר ע ט צ א מ ו ר ה ש א ת היד, כ ו ע צ מ א , ב ה א ק ה ו ל מ צ ע ם ל ר לגרו ת ו מ. ת ו פ ו ר ת , ו ם י מ ס ת כן ב ו ש ע ר ל ו ס ל א ב . א ל כ א ב מ מרו

ל כדי שייגע ויזיע. מ ע ת ה ר ל ו ס א

ה כן ש ו ע ב שיש בגוף כיון ש א ת כ ו א פ ר ת הגוף כדי ל ת א ו ס ע ר ל ת ו מ. ם י נ מ מ לא ע״י ס בידיו ו

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

ו ל י פ , א א י ת ק מ ר ו ג נ י י ה , ד ץ ז ו ט ק י פ ן א י ש ו ן ע י : א ט ף ל י ע ח ס כ ן ש מ י ע ס ״ ו ש ב ה ת כ. ם ס ו ב ל י פ ר א ת ו ל מ ו ת ל ב כ א ב מ ר ר מ ע ט צ ם מ א . ו ם י ל כ ו ד א ס פ ם ה ו ש ל מ ו ת ב

. ד ר בי ת ו מ ם ו ס ר ב ו ס ת א ב ש ב ו

. ם י נ מ מ ת ס ק י ת ם ש ו ש רה מ ז ג , ו ה א ו פ ר י ל מ ד , ד ם ס ר ב ו ס , א ד ק קכ י ב ט ״ נ ש מ ב ה ת כ ו

י ד ה כ כ ף ב ו ג ל ה ס ע ר ו ד ו ש נ י י ה , ד ן י ל מ ע ת ן מ י ע א ״ ו ש ב ה ת , כ ב ף מ י ע ס א ב ע ה ׳ צ׳ ו. ל ׳ ל . ע י ע ר א ה י צ ו ה ק כדי ל ו נ י ל ת ו ש ס ר ק כ ו ח ד ר ל ו ס א ע, ו י ז י ע ו ג י י ש

ן ו י ת כ ו ש ק ה ן ל י א . ו ה א ו פ ל ר ל כ א ב י ה , ו ע י ז י ע ו ג י י י ש ד . כ ק ק״ל ״ . ס ב י ׳ ב המשנ ת כ וש ה, י י ז ר ת א ף ש י ע ס ו ב מ ר כ י ת ה ו ל נ ה ל י ם ה י נ מ מ ת ס ק י ת ת ש ו כ י ן ש א ן כ י א שן נ י ש י . ח ם י נ מ מ די ס ל י ם כן ע ה ג ל ו ח ל ה ה ע ע ז ן ה י א י ב ם מ י מ ע פ ל ן ש ו י כ , ד ר מ ו לה א ו פ ת ר ו כ י ן ש י א ה ש י ז ר ח א ף ש י ע ס ן ב ן כ י א ה ש . מ ת ר ת א ה ה א ו פ ר ה ה ש ע י ש

ל. ׳ . עכ׳ ן נ א גזרי ל ל ל ם כ י נ מ מ ת ס ק י ח די ש ל י ם ע י ר ב ד ן ה ת ו א ל

א ה ז י א . ו ם ס ו ב ט ר א ו ז ג ך ל י י י ש ר , ה ד ן בי י ז ו ט ק י פ ת א ו ש ע ר ל ת ו ע מ ו ד כ מ ״ ה א ש ק ו. מי א נ כ ח . ו ם י מ ו ע׳׳י ס ט ן א נ ת גזרי ו ל מ ע ת ו גבי ה מ ם כ י נ מ מ ת ס ק י ח ך ש י שי

ב ת כ י ש פ ה כ א ו פ ר י ל מ ק ד א ר ל ה א א ו פ ל ר ל כ ו ב נ י ם א ס ן ב י ז י ו ט ק י פ א ב ״ל ד י וא ״ כ א ״ א . ו ל ״ . עכ ם י נ מ מ ת ס ק י ח ם ש ו ש רה מ ז ג . ו ה א ו פ ר י ל מ ד ם ד ס ר ב ו ט ב א ״ נ ש מ הת ק י ח ו ש ס ה א מ צ ה ע א ו פ ר . ו ה א ו פ ר י ל מ ק ד ו ר מ צ ם ע ס . ש ם ו ס ט ד א י ר ב ו ז ג לכ ״ ע ה ו א ו פ א ר ל י ו ע ב ר ט ב א ד ו א ה י ק ה ן ל כ א . ש ד א ה מ ק ו ח זרה ר א ג ו ה . ש ם י נ מ מ ס

. ה א ו פ ר י ל מ ק ד ר

ה כ ר

ו הזעה ע׳יי ט תב המשנ״ב ולכן גזרינן א ה כפי שכו א ו פ ר א מכלל ה שלא כי הזעה הוק כי נכון הוא. ר ד . ו ם י נ מ מ ם ואז שייך גזרת ס י מ ס

ם כדי שנתוש י נ מ ס ם ב ד מאלו אין עושי ח תב השו׳׳ע: שכל א ובסעיף מג כוו ם ויש ל י נ מ א ע״י ס ל ח שכל שנעשה ש כ ו מ קה ויש לו צער מהם. עכי׳ל. ו לשחיר וכדומה שהוא ו ב ט ם על ה ס ח ו כ קא ב דו . ו ם י נ מ מ ת ס ק י ח ו ש ס א גזרו א צער ל

ק כלי. כי אז שרי. א ר ל ל הגוף. א ם ע רחי מר שמו בלא דבר מאכל או חו

ט כ ר

ן עה מ י ס רפואה בכישוף והפנוט

ו ף נכרי א ש כ פא מ ת ע׳׳י רו ו א פ ר ת ה ר לו ל ת ו ה מ נ כ ה שיש בו ס ל ו חח נפש. ב כ ע ס ו נ מ ר ל ב ר ח ב ו י ח לי ) , או ח ו ע י מ ק ש ב מ ת ש מ א ה פ ו ר

א אכן ו ה א ש ו ה ש ל ד כ ו ס ם יש י בן א . וכמו ח ק מז ח ר מר נפשו י ושוי ת לי ו א פ ר ת ה ר ל י ת ה ה אין ל נ כ ן בו ס ה שאי ל ו ל ח ב פא בעבר. א רי

. ר חבר ג ו ו ח א מכשף. א פ ו ר

א ל יכות לכישוף, א ה שי . כי אין לז ר ו ס א ם ל ו ק ט אין מ ו נ פ י ה ה ב א ו פ ר. א מדרך הטבע ו ה

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

רה א במי שמתג ל : ״אין המזיקין מתגרין א ם (סימן תתשעב) י ד י ס ר ח פ ס ב ב א. כתות ו ל א ש ב ת ו ו ע ב ש ה ב ם ו ו בכשפי ק ס ת או ע ו ע י מ ו ק תי א ואבו ב הו ת כ בהם. כגון שח נפש קו ל פי לא יאמר אדם, אעשה בשבי . ו ם ה ם ב ד ק א עסו א י , לכן ל ם ו ל חר ימיו וחיי זרעו, ואין דוחין נפש צ ק א מ ע ־ כי אין זה חכמה, כי הו קמי ת ו ו ע ב ש ה בם על הכל. וה׳ י נ ו נ תח לה ו י א תפ ל נאמר ׳'תמים תהיה״ ואין לו א מפני נפש, ו

לם אמן ואמן״. עכ״ל. ה ועד עו ת ע ל רע מ כ ו מ ת כל אשר לנ א ו ו נ ע ר ישמרנו ה

ח נפש. ו ק ל פ לו בשבי ם אפי ו ל ת ושאלת ח ו ע ב ש ת ה ו ע י מ ר כישוף ק ס א וחזינן שק ס ו ר ע ח א ה ת אצל אחר, ו ו א פ ר ת ה . אבל ל א יעשה בעצמו ל א איירי ש ו ם ה נ מ את ו א פ ר ת ה ס שרי ל א א נכרי ה ו ר ה ח א ם ה א כתב. וא״ת הריהו מכשילו, א בזה ל

ח נפש, בכחאי גוונא. ו ק ם פ ו ק מ ב

והר (פרשת תזריע דף נ״א ע״א) ר הז פ ם ס ש סף סימן קעט, ב ו ת י י ב הב ת ב. כת צ רו ק לה. ומעשה שדים שהתי ם אפילו לתו א לדרוש במכשפי ו ר גדול ה סו שאיר מ ו ת ידם. ולכן ש ח ת ם מ ם בשלו וצאי ם י נ ם אי ה ם ל י ל פ ט נ ב ה ם ראינו שרו י ק ס ו פ

ל. . על׳ ם ה רחק מ נפשו י

ם ת ישראל. ובשואל למכשפי ל צ ה מד ל ו א הדין בל ו ה כתב הב״ח: (סימן קעט) ו וב ת כ ם ה׳ אלקיך. ו ה ע ם חהי י מ ם ח ר עשה משו סו א אי ל ר לאו א סו גויים אין בו איר סו ת הדשן ה״ב (סימן צו) דנראה מדברי הרמב״ם דלאו אי מ ו ר ו ת מהרא״י בכתביה ל ו ח ת יוסף, מיהו ב י ה להרמב״ן סימן רפ״ג הביאו ב ב ו ש ת כ ב ׳ ל , ו ש קאמר מ מם ת אין ש ו פ ש כ ל ידי מ ה ופגע רע או ע ר ק שנראה מענין חליו שהגיע לו ע״י מ

ת. עליל. רו על ידי מכשפו ר ולהסי ו ר לתז סו נדנוד אי

ל ר

ם ה׳ ה ע ם תהי י מ ס ת ו ש ל שהוא מ ק בין לשאו ל י ובשו״ע סימן קעט. ס״ק א' תל תורה. וע׳׳כ הא איסור ש יחוש וכישוף שו נ ם ו י מ ס ק אלקיך. לבין העושה מעשה בר סו . כיון דאין אי ם סמי קו ם ו ה לדרוש במכשפי ל ו ח ר ל ת ו מ י מהרא״י ש ב בפסק ת כ

ה ונו׳. י ה ם ת י מ ם ת א משו ל א

או והאריך והעלה ק כל הבשר סימן י״ג מבי ר פ מן גי. ב בה. סי ומהרש״ל בתשות אפילו יש פשו ת נ נ כ ם היכא דליכא ס ם ומכשפי י מ ס ו ק ל ב לה לשאו ר לחו דאסו

ה ורוח רעה מותר. ע׳׳ש. ר ק א לו החולי ע״י כישוף, או מ ם ב א ת אבר, ו נ כ ס

וריד ח משו״ע י כ ו ב המהרש״ל. וכ! מ ת כ ת נפש, נראה שמותר. וכפי ש ו ק ם פ ו ק מ ב וא ל ר ?יחבר כדי ש ת ו חש ועקרב מ ו נ ם אחרי דפי ף זי. מי שרו סימן קע״ט סעימד ם שאיןילך דבר העו ע ט ו ה יזיקוהו. עכ׳׳ל. ובט׳׳ז ס״ק בי, ובש״ך ס״ק ט׳ כתבר ח א ק ו ק ו ר ה ו ל ו ח ו על ה ה א כ מ ש על ה ח ו ל ף ח׳ ה ח נפש. ע״ב. וכן בסעי ו ק בפני פא ה י דא ם סו קק אי ם אינו רו א ק לעוה״ב ו ל ה אין לו ח ר ו ת ק מן ה ו ס רא פ כן קו

ת הכל מותר. עכ׳׳ל. פשו ת נ נ כ ם יש בו ס א איכא. ו

. והרי כיון ה, הרי המהרש״ל והביאו השייך ס׳׳ק א׳ אסר ו סכנ ה שאין ב ל ו ג. וגבי תלה שאין בו ה בשביל חו ר ו רים של ת סו רו אי א התי ר עשה. הרי ל סו שיש בו אים רי סו ם אי ת ה ב ש ב ק ש ל ת א שיש ל ל ר. א ה לענין שבת. והכא נמי אין להתי נ כ סם רי סו ק עשה גרידא. אבל חזיבן שאפילו אי א ר ו ת והכא ה ר ב כ ו של לאו ועשה ותי

ר של תורה. סו , ילדיו אי א התירו דרבנן ללא שינוי ל

ק בזה ע׳יפ הדברים דלהלן: פ ת ס ה ם ל ו ק אבל יש מם ן ע ר להמו ת שבעה סימן טו. שהורה להתי ל ח ת נ ב ו ש ם ת ש ב ב ת ר היטב כ א ב בת, ם יחיה או ימו לה א ו התו ם ע״ד הגניבה א השואלין ודורשין בזמן הזה למכשפילם והכל ה אין כישוף בעו ת ם קדמוני!/ אכן ע י מנ א כישוף ז ל רה א ה תו ר ס א א יען ל

. ה ו סכנ ה שאין ב ל ו ח ם ל ר נ ת ו א מ ה ל. וא׳׳כ י הבל. על׳

ן מ י ס ) ה כ ל ה ם ב י נ ר שערים מצחי פ ס א ב ב ו ת הרדב״ז(תייג סימן תה) ה ו ב ו ש ת ו כ״ כ בו אלו ל ס ב ת נ ם ולכשף, ש ו ס ק ד אשר בידו הכת ל ה ו אין גס א נ ו ס׳יג): ובזמנ ס ק

י תגיז. ם מהר׳ ש ת סד) ב ו ם שם, א י ר ב ד ) ה מ י מ ה ת ר ו ת . וכ׳׳כ ב ה א מ ו ט ת ה ו ח ו כ

ת כו ת יעקב (סימן לט) לימד ז ו נ ם שו״ת משכ ש בה (ס״ק ב׳) מביא ב ובפתתי תשווהר בזח לשיטתו ם בשביל תולה. וז״ל. די״ל דהז תר לדרוש במכשפי על הנוהגים היא קמ״ל ה על הכישוף וכוי. אבל אגן ־ ה ו ח מצו ׳ בסנהדרין) דבן נ מ ג ב ) ר ב דרשב׳יי סל בכלדיים, ה כמו לשאו ר דתמי סו ר אמירה, ואי סו דלא כרשב״י. א״כ אין כאן רק אי

. עכ׳׳ל. ם ה ה שיבו״ס. ומ״מ שומר נפשו ירחק מ ל ו ח ט ב ר פ לה שרי. ב אולי בחו

ה. הדי ו סכנ לה שאין ב ה בשביל חו ר ו ר עשה של ת סו תר לעבור אי וצ״ע מה ההי. א התירו א שינוי ל ל ר דרבנן ל סו אפילו אי

א ל ר

ה אין ראוי נ כ ה שיש בו ס ל ו ח ו ב ל י פ א . ו ובשדיה הרדב׳׳ז (ח״א סימן תפ״ה), כתבר ממ״ש הרמב״ן, וז״ל י״ל ד להתי ו מ ל להתיר. רכל הני הא אביזרא דע׳׳ז כוי. ואין לם מותר. ב וכוי. ובשאר כשפי ה בעושה מעשה. וכן בעלי או ר ו ת כשפים נאסרו בה ם תהי י מ ם ת א משו ל ו אינו א אל ב וכוי. הילכך עכו״ם המכשף ובישראל השוב ת כ מה ש ס ליה להרמב״ן ז״ל שיתיר דבר זה. ו ה כעני[ שואל בכלדיים. ע״כ. ו

. עכ׳׳ל. ת לאו ר ה ז ו א א שאין ב ל ר א מ א ש ק מ ר מ ת ו ר לאו מ ת ו ובשאר כשפים מ

ה נוך מצו ת חי ת ע כ ב ה ת א בוי, יהא מותר. שכבר כ ו ש ה ח נ מ ם ה א ר ש מ ו והנה אין לר. ש גוי אסו ח נ רמ שאפילו מ

ר ת ו ם מ א ק ה פ ת ס ה ש ע״ז. יש ל ש ה בריפוי ע׳׳י מכשף ורופאי אליל, שאין ת הנ ום. ם אכן מרפאי ם ה א ידוע א ת כאשר ל ו א פ ר ת ה ל

ה, גי. ובמג״א ם שבת, ומאידך גיסא ברמ״א יריד קנ חי ח נפש דו ו ק ק פ פ ס והנה בק פ א ס הלו ם ו קא. והקשה הפמ׳׳ג בא׳׳א ש ה דו ק ו ד אה ב ו דבעינן רפו ק ס שכח א, פה אין ט ו ומא (פג, א) תנן מי שנשכו כלב ש א די ר ת . וכן בפרק ב ת להקל ח נפשו ו ק פם ת ק ו ל ח ר. וביאר רש״י מ ש מתי ר א בן ח י ת , ר׳ מ ר כבד שלו צ ח ו מ ת ו מאכילין אי ר דלא הו ב . רת״ק ס ה א מ ה ט מ ה ר ב סו ו אי ר ל י ת ה אה גמורה ל ו הוי רפו ו א ק ל ח תת ו פ כ ה ע״ז ב ש ק ה ר דהוי רפואה גמורה. ו ב ש ס ר א בן ח י ת רפואה גמורה ודי מא ה ל מ כה ל ם מעלה ארו אה גמורה, הא כיון דלפעמי ם דמה בכך דלא הוי רפו י ר מ תר א ש חה שבת החמורה. וכ׳׳ש ב ת דו ו ש פ ק נ פ א קי״ל ס ל ה ק ו פ ם ס ו ש ו מ ת ו ל א נאכי

איסורין.

ד אה (ח״ב עמו רפו ר הלכה ו פ ס ן ב י )(ועי ר הלכה ורפואה (חייג עמ׳ קטז פ ס ועיין בה חייג מ כ ח ת בצל ה ד ש מן קע״ב. וחייב סימן ק״ז. ו י חייט סי ת שבט הלו ר ש ב קנח). ו

סימן לט.

ק צריך ראיה. פ קרא ס א מיקרו. שכדי שי ק ל פ לו ס ו אפי ת כאל או ו והנראה בזה. דרפ

ח נפש. ו ק ם פ ו ק מ ת בזה ב ו א פ ר ת ה ר ל ת ו א מ ה ה הרי י ס ו נ מ ק ו ו א בד אם אכן הו ו

. ק פ ס ח כ ׳ ם ל י מנ ם מהי תן ע׳׳י אנשי תו א בירור אמי ל ת ל ו ע ו מ ש א כן מ ם הו אבל א

ת דבר שאין לו שהר. ו ס נ ר יש ל סו ת בזה. ויתכן שגם אי ו א פ ר ת ה וב ל ם חי ו ואין שו ת ו ע א ו ל מה שיכול אין למנ ד ת ש ה ת ובזה מפיג צערו ש ו א פ ר ת ה ס ירצה ל ם א נ מ אה אין נ כ ו ס לה שאין ב הנראה שבחו . ו ר ם לאסו ו ק אבל נגד רצונו ודאי שיש מם להתיר. ו ק אתו יש מ ד לרפו סו ם יש י ה א נ כ ר וכהרדב׳׳ז. ובחולה שיש בו ס להתי

רה. ל תו ה ש ת י מ א והי ׳זכינו לכוין ל

רלב

מן עו סי בבגד לבן ואדום לעצירת הדם בשבת

ח ף מ י ע ן שכ״ח ס מ י ס

י . מפנ ם ה ד נ מ וצא מ ה שי כ ל מ , ע ם ו ד ח בגד בין לבן בין א י ר להנ ו ס אא ו ה ק ש ב ד ד מ ג א ו ב . א ם ש במי מ ת ש ה . ויש ל ו ת ו ם יצבע א ד ה ש

ד לכך. ח ו י מ

ס הרי עדיף ד ר ה ל לעצו ל ם ובגד לבן. וא״א לו כ ו ד ו בגד א י וכשיש לפנ. ר ו ס ל א כ ה ה כ ל ה ל ל ב ב צובע. א א חשי ל ם ש י ר מ ו ם שיש א ו ד ד א בבג

. ך ל מי לסמו ר יש ע י מ ח מ ל ל ב . א ם י קל ויש מי

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

ן ו ם כג י ע ו ב ם צ י ק ש ת מ ב ש ם ב י ת ו ש : ה ו נ ו ש ו ל ז , ו ב ת ) כ ב ן ק מ י ס ם ( י א ר ר י פ ס א. בכן , ו ס ה י נ י ד י ס ד בג ם ו ה י ש ו ב ל ם ו ה י ת ו פ ו מ ע ב צ א י ל ו ש ר ה ז ת י ו י נ ד ג ד ו ו ג ם א י ת ו ת. ע ב ו צ י ש נ פ ר מ ב ם ד ו ו ש י ל ן ע ת א י ל ר ש ה ז , י ת ת ו ם ש ד ה ו ו ע ב צ ה א כ ת ח נ ם ש ד אכ ״ , ע א כ י א א ה י ן מ נ ב ר א ד ר ו ס י . א ם י ר ו ט ם פ י ל ק ל ק מ ל ה כ ל ו ק ל ק א מ ו ה ל פי ש ף ע א ון פ ת ס ) א ג ן קכ מ י ס י ( ט נ א ק י ר א ה י ב כן ה ן פו). ו מ י ס ט ( ק ל י ה ל ב ש א ב ב ו וכך ה

. ם י א ר י ה

ו ע ב צ ) א ן ל ר ס י ל א א ר ש ו י נ י ב ר ) ך ת ת ת ת ם א ע , פ ב ת , כ ( ה ד ס״ ו מ ע ) ר ש ו ט י ק ר ל פ ס ב וך י י ם ש ג , ו ע ב ו ם צ ו ש . מ ם ו ד ד א ג ב ו ב ל י פ ח א נ ק ה ל צ א ר ל , ו ם א ד צ י ד ש ת ע ב ש ב

. ץ ע ו ב ע ב צ ת א נ ק ה מ י ה ן ו ב ד ל ג ב ר מ ת ו ם י ו ד ד א ג ב ח ב ע י ב צ

א ל ר ש ה ז . י ת ת ו ם ש ד ת ו ב ש ו ב ע ב צ ך א ת ח ם ש ד א , ש ת ב ׳ ש ל ה ע ב ו ר ר ז ו א ב ה ת כן כ ון מ צ ם ע י ק ד ו ת ב ו ד נ ך ה א י ם כן ה , א ו ת ו י א ת ל א ש . ו ע ב ו צ י ש נ פ ר מ ב ם ד ו ו ש י ל ן ע ת י

. ם ת ד ו א צ ו א מ א ל מ ר לי, ש מ א , ו ת ב ש ב

ל ׳ ץ זצ׳ י ב ל א ו מ ח ש ״ ר ג ה ן ל ו ר כ ז ר ה פ ס ו ב ס פ ד ל, נ י י ב ו ק ע ו י נ י ב ר ם ל י ג ה נ מ ת ו ו כ ל ה ב ו. ע ב ו ם צ ו ש ך מ ת ל גבי ת ד ע ג ת ב י נ ה ן ל י , א ב ת ) כ ה צ ד ר ו מ ע )

. ם ה ד נ מ א מ צ ו י ה ש כ ל מ ד ע ג ח ב י נ ה ר ל ו ס , א ב ת ח כ ף מ י ע ח ס כ ן ש מ י ע ס ״ ו ש ב ו. ו ת ו ע א ב צ ם י ד ה י ש נ פ מ

ה כ ר ב ז ( ו ל ע ד ג ר מ פ ס ץ ב ״ ב ע ן י ו א ג , ה ם ה ר ב ן א ג מ : ה ם ם ה י ר ס ו א ם ה י נ ו ר ח א ה ום ד ן ה ה מ ל י מ ר ה ח ל א מ ז י א ח ה נ ק ר לו ל ו ס ת א ב ש ל ב מ ח ת ז) ש ו ל ז׳ א ח ה נ נ ו י ל ען מ י ש ס י ר ) ׳ ק ב ל ק ח י ד ת צ ל ו ע ת פ ״ ו ש ח ב ל א א צ י ח י י ג דב ״ ה ר ק ה ס ן פ כ , ו ו י ל ע ש

ג ל ר

ת הגאון רבי זלמן, ע ח כו׳׳ק עד. ושכן ד כ ר גדולות אלישע סימן ש פ ס א ב רב}. וכן תות ו׳}. ו ה א ו צ , וכ״כ בבן איש חי שבה ב׳, (פרשת ת והחיי אדס

. ר ט לאסו ו ש ולפי זה נראה היה פ

ם שפליגי בזה. וכדלהלן: י נ ו ב. אבל יש כמה אחרר פ ס ד שהביא דברי רבינו אליעזר ממיץ ב ח מן קלא) א סי ) ׳ ק ד ל בה ה הרדב״ז בתשונו א ראי אמר ל ו מי שנזהר בזה. [וע׳׳ז נ נ נו מימי א ראי ו ל אנ , ו יראים הנ״ל. כתבר ט יושר, האו ק , ל ים: היראים. שבלי הלקט, הריקאנטי נ אינה ראיה, שהרי הראשור ונהגו כן ו ס א ו ל ק ס זרוע, רבינו יעקב וייל, רבינו ישראל איםרלן, והשו״ע פם הנ״ל י נ ל הראשו ר מדרבנן לפי כ ו ס א יחירא היא. [אבל א ר מ ו ח לאסור]. ובודאי שבע כל ע שהרי איבו צו ד א דרך לכלוך. ת ל ולא רק חומרא]. שאין זה דרך צביעה א, הרי ג״כ ם ם כתמי י מ ת ע כ ר לצבו ת ו ם מ א ה ] . ם ם כתמי י מ ת ו כ א נעשו ב ל הבגד אם ו ש א דם. הרי מ״ש מצבע. ואי מ ם שהו ו ש ח דרך צביעה. אי מ ׳ ר. ומדוע ל אסוא ת הבגד על הצבע. ומה שהו ע ע׳׳י שיניח א ו א שייך לצב שלא צובעים כן. מדוע, הר ו ס . וזה א ל ק ל ק א מ ק נשאר שהו א ר ל ר מצביעה. א ט ו ם, אין זה פ ם כחמי י מ ת כן לצביעה. אין לתוש. [והרי ע׳׳ז י נו מתכו ל ודבר שאי ק ל ק מדרבנן]. וכיון דהוי מבו דבר ט להתשי ו ש א פ . וע׳׳ז ל א מקלקל ר מדרבנן אע׳׳פ שהו ב היראים שאסו ת כק ם בבגד וזה הצביעה. וישאר ר ד ת ה ג א ו ן לספ י ן שהרי מתכו י שאינו מתכוא ו ב ד ת ם שהמתמי י א סי ם הו א עליו ברכה. עכ׳׳ל. והרי ג ו ב ד ת . ותמתמי מקלקל

עליו ברכה].

. ים שאסרו נ ל הרדב׳׳ז נגד כל חני ראשו ך ע ל ולסמו ק ה לא הבינותי היאך אפשר ל ו. וגם השו״ע בעצמו

ם לו א ה אפי כ ת בגד על מ ת ר ל ת ו מ , ש ם ראש (סימן רנח) כתב וכן בשו״ת בשמיס וזוהי ד ג ה ו ן לספ י א מתכו ן לצביעה. [הרי הו י נו מתכו בודאי יוציא דם. כיון שאים צער. (הרי יכול לנגב ו ק מ ם ב י מ כ לא גזרו ת א בצביעה זו. ו ו ל ה ק ל ק מ הצביעה]. וא איירי ת הדבר. וגם ל ים א ת ניר שזורקה אתרי כן. שאז אינו מקי י פ מ ם. או ב במיא ל רה לנכרי. ו א אמי ר ל ת ו ל שלא ה תוש ק א תשיב מי ל ה א נ כ לה שאין בו ס בתות ו ש ע א ל ם ר ו ס מ י פ מ רו ב ר לו צביעה מדןבנן] שהרי התי פה. ואםאי נתי ם תרו ו שת מיחוש. ויש א ואין כאן בי מ ל ע ק ב ס ע ת ם וליחה. ועוד שהוא מ ה להוציא ד פת ו ם הנ׳׳ל. ועוד יש לו ראי י נ ל כל הראשו ק ע ל ו ח ה ש ו מ א ת הו ות לדבר. ע״כ. ו ראי

ר זה. פ ך על ס ר שאין לסמו פ ו ם ס ת ת ב ה ח א כבר כ ל לדבר. א

ה נ י תק ת במוך שה א צ ת (סה) לאשה ל ב ש רו ב א דהתי ח ם, מ י נ והנה העירו האחרור ו הטו ק ס ת הלכה יא) וכן פ ב ת ש ו כ ל ה ט מ ק הרמב״ם (בפרק י ס לנדתה, וכן פ

ר אע׳׳פ שנצבע. ת ו מ ע ש מ ש מ ף טו) ו והשו״ע(סימן שג סעי

ת א) דהיינו ו ן (סימן שב א ס אחרו ר ט נ ו ק ז ב ע הגר׳ ר ש ת כ ו ח ד ת אפשר ל א אבל זא הו תד לכך, ו ו א מי ה לנדתה. מפני שהו נ י א דלא חיישינן לצביעה במוך שהתק מ ע טר דבר שאינו ס ו א א כן לרבי יהודה ש ם ל א ת לענין ליבון וכוי. ש ר מ ש מ הדין ל

רלד

ר למפרע וכוי. ת ו ת ס ב ש ום ה לם. שי ים לעו קת שבעה נקי ע בדי י צ ין לא מ מתכו ע׳׳ש.

ה בשבת, והרי ל ו ת מן ר׳פ) לבעול ב סי ״ע( רו בשו צי נמי היאך התי ובזה איכא לתרום ת ד ו א ר יתא ליה ל ק רישיה דנ י ס ם והמפה, והוי פ י נ ם צובע הסדי לי ם הבתו דותד לכך. וע׳׳כ עת המפה. וי״ל כהנ׳׳ל שהיה מי א תששו לצבי ע ל מדו לים. ו הבתו

שרי.

ת ו: (דף כז ע״ב) ו ב ו ת ת כ צ ב ו ק ר כהשטה מ מ ו ת ו: לא קשה שיש ל ו ב ו ת ומהגמ' כא בקי בהטייה. א למי שהו ל ת א ב ש ה ב ל ו ת ו לבעול ב ר א התי ל ו ש ב ת שרבני צרפת כ

ת רבינו יונה. ע ק רישיה. ושכן ד י ס א תוי פ שעכ״פ ל

ם יין ת ס ף ש ם, א ת היין בסודרי ם א י נ נ ס א דקיי״ל (שבת קלט.-} מ ה א קשה מ וכן ל, א אסרו ר המיועד לכך. ובזה ל ד ו א ס מר שהו ם, ולא חיישינן לצביעה. שיש לו אדו

ואין איסור.

ם ונגד מרן י נ א כנגד הראשו ה שהו ו מ א ת ו , ה ם שהיקלו י נ ו ונראה שאע׳׳פ שיש אחר. ע ר ם ונגד ש י נ ל נגד ראשו ק ה לא הבינותי מדוע ל . ו ע ר ש ה

ט ע׳׳א) יצא ׳ דף מ ב ט י ת ת (דרך ט׳ נ ב ת ש ו כ ל ה ד ב ע ו ל מ ה ב א ר ת ה ומה שמצאו אם ו ד נו א ם צובע. אבל בגד שאי ם בגד אדום. שאין בזה משו ם מבשרו נותן ש ד

אסור. ע׳׳כ.

ם ללבן. וע׳׳כ ו ד ו בין א ק ל א ח ים ל נ ם. ובראשו נו אדו ר בגד שאי ס א א הדי גם הוא שרי. ה ועד לכך י ר. ורק נראה שבאגד מדבק כיון שמי ר ולאסו נראה שיש להחמיל בין בבגד לבן ק ה ה ל ו מ ל והוא ת ק ה ח סימן צד ל ו כ ל ה ח ה ת פ מ ית תן ב ועיין בלום והפוך מהשו׳יע י נ א גגד ראשו הו ם צובע. ו ו ש ובין בבגד אדום. ואין לתוש בזה מחד לכך. ו ו בבגד המי ם א י מ ש ב מ ת ש ה ל ע ו ר ש ה ר כ ו ס א המפורש. וע׳׳כ נראה שיש ל

רה. ל תו ה ש ת י מ א כגון אגד מדבק. וה׳ יזכינו לכוין ל

ה ל ר

מן עז סי בשימוש במשחת שינים בשבת

ם ו ש ר מ ו ס א ן,אין ל נ ן ולהלבי ת ו ק נ נים כדי ל ת שי ח ש מ ש ב מ ת ש מ ה רפואה.

ן ו להלבי קר ל כיון שעי ק ה ם ל ו ק ה יש מ א ו פ ר ו ל ת נ ו ו מ כ ם א ה ג א ר נ ו. ש מ ה מ א ו פ א ר ל א ו ע הי נ ת מ א ו פ ר ד ש ח ו י מ ב ה ו א ו פ ר א ל ל ים ו נ שי

ד. א הפסי ל ל ק י מ כ ה ׳ ל ק בזה. ו פ ת ס ה ם ל ו ק ויש מ

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

ו ן ב י פ א ש ל י ו כ י ט צ ן מ י ם ע ו ן ל י ף לו): א י ע ח ס כ ן ש מ י ס ח ( ר ע א ״ ו ש ב ה ת - כ . את ו כ ל ה א מ ׳ ל פ ם ( ׳ ׳ ב מ ר כ ה ׳ ל ׳ל. ו , עכ׳ ר ת ו ה מ פ ח ה י ם ר ו ש ם מ א , ו ה א ו פ ר ם ל י נ ש ה

. א ת פ ס ו ח ה ב י ל . ו ( ד ׳ ל ת ה ב ש

, ח ל ר מ י ג ד ג ב ל ו פ ל י פ ה ב ש ה א א צ ו , י ב ת ה הי) כ נ ש ק ו׳ מ ר פ ת ( ב ה ש נ ש מ ה ב נ ה ות ב ׳ ש מ ג ב . ע׳׳כ. י ת ב ש ה ב ל ח ת כ ן ל ת א ת ל ד ש ב ל ב , ו ה י ך פ ו ת ן ל ת ת ר ש ב ל ד כ ב וא ו ה ו ש ל י פ , א ל ת פלפ ב ש ה ב ל ת ת כ ן ל ת י ר ל ו ס א ע ש מ ש מ . ו " ח הפה י ר ל ל פ ל פ . ״ ה ם

. ה א ו פ ר א ל ל ה ו פ ח ה י ר ק ל ר

ה ל ח ת כ ן ל ת א ת ל ד ש ב ל ב ״ל: ו ז ת ו ו י נ ש מ ל ה ו ע י ת ו פ ס ו ת א ז״ל ב ״ ק ע ר ג ה ה ש ק ה ות ר ו ר פ ׳ ל ׳ ה י , פ ת ב ש ה ב ל ת ת כ ן ל ת א ת ל ד ש ב ל ב ה ו י ד ) ב : ת סד ב ש ) ׳ ם ו ת , ב ת ב ש בא ת פ ס ו ת א ב ת י א א ה לי ה ש ק . ו א ו ה ה א ו פ ר ל ן ד ו י ם כ י נ מ מ ת ס ק י ח ם ש ו ש רה מ י ז גן ה כ מ ן ש מ ז י ב ת מ י ת א ב ש י ב כ י ס צ ם מ י ס ע ו ן ל י ם א י צ ר ה ש נ ו מ פ ש ״ ו ף ס ״ י ר ה א ד ב ו הח י י ר נ פ , הרי מ ת י ל ן ש מ י ע ס ״ ש ן ב נ י ק ס ן פ כ . ו ר ת ו ה מ פ ת ה י י ר נ פ ם מ א ה ו א ו פ ר ל

. ל ׳ ל . ע ע צ״ , ו ר ו ס א ה ו פ ח ה י ס ר ו ש א מ ו ה ל ד פ ל פ א ב כ א ה ה ה ו א ו פ י ר ר ק א מ ה ל פ ה

ק פ ת ס ה ת ל ״ ה ס ק ו ״ מ ס ה ג ו ׳ ׳ מ ס ש ה ״ א מ י ב . ה ל פ ל פ ב ה ו י ד ) ב ן שג מ י ס ) ף ס ו ת י י ב ב וא ל י א א א ק ד ל ״ , א ן י ל פ ל פ י א ם י נ א , ק ת ב ש ה ב ל ח ת כ ן ל ת א ת ל ד ש ב ל ב ש ו ״ ם מ א

. ע״ש. ל פ ל פ י א א א ק ל , ו ה י ך פ ו ת ן ל ת ת ר ש ב ל ד כ , ו ח ל ר מ י רג אג

א ה , י ה פ ח ה י ר ק ל א ר ו ה ל ש פ ל ן פ כ א , ו ל פ ל פ י א א א ק ל ר ד ו ב ס ת י ר ו ר פ ״ ר ה וי׳׳ל, ד, ב ת ) כ ס ן כ מ י ד ס ת״ ר ( מ ו ע א י ב ר י פ ס ם ב נ מ . א ה פ ו ב ת י ת ה ל ל י ח ת כ ר ל ת ו מן ת א ת ל ד ש ב ל ב ן ו נ ת א ד ה ל ה ( ר ל ת י פ א נ , ר׳ י א ת י ) א ה ״ ף ה ו ׳ו ס י (פ׳ מ ל ש ו ר י ב שא מ ל ן א ו ה ל ו ל כ ה ע י ן ל י ר ת י פ ו ר ב ח , ו ח ל ר מ י ג ר בג ל ו פ ל י פ ) ב ת ב ש ה ב ל ח ת כ ל

. א ת כ ו ד א ל ״ ק ע ר ג ה ה י ש ו א ק ר ד ה . ו ל פ ל פ י א מ י נ א ע ק ״ ו כ ל ד

רלו

ה אשה ובלבד מ ן בפי ב ס או׳׳ז (סימן נז), דהא דתנ ד ה ב בשו׳׳ת מ ת כ וי״ל כפי שא ל א מפרש א ך פיה, י״ל דרפואה ודאי היא, אע׳׳ג דבגמ׳ ל ה לתו ל ח ת כ ן ל ת שלא ת

ם דיה הפה. ע׳׳כ. ו ש מ

ם א ה שרי. ו פ ח ה ן לרי י ם מתכו אה וגס לריח הפה. וע׳׳כ א יוצא שפלפל גם לרפום א א , ה ן ו אה התכו א לרפו ם הו ר א ו ס א נת המשגה ל ו כו ר. ו אה אסו ין לרפו מתכו

ה אה׳׳נ שמותר. פ רק לרית ה

ה בריאים ק ש מ ל ו כ א תא וכל שאינו מ ף לז) אי א בשו״ע(סימן שכ׳׳ח סעי ב.- וצ׳׳ע הק ז ח ת א מ הו א ו מ ל ע קא מי שיש לו מיחוש ב דו ו לרפואה, ו ת ו ת ש ל ו ו ר לאכל ו ס א

ש מותר. עכ״ל. ו ת ם מ ו ם אין לו ש והולך כבריא, אבל א

ת אפילו לרפואה. ע׳׳כ. ו ח ש ר ל ת ו ומשמע שלבריא מ

ם יתכוין אה הרי אפילו א ה וגם לרפו פ ם לריח ה א ג וא׳׳כ הכא נמי אע״פ שהואה שיהא מותר. וצ״ע תו לרפו נ ו ו ם כ ל ג׳׳כ א פ ל פ ר וא״כ צ׳׳ע ב ת ו א מ ה אה י לרפוא תו לריח הפה הרי גם לצד השני שהו נ ו א כו ה ת ם במצטיכי ש מרי אמאי אול ל ובמשקה שאינו ש כ א מ ם ב מרי לרפואה שרי. כיון שאפשר לריח הפה כפי שאו

ו לרפואה. ר לאכל ת ו מ בריאים ש

לו ם ריח הפה, ואי ש תו ל נ ו א כו ה ת ו לרפואה, וע״כ בעינן ש מ ת וי׳׳ל, שבמצטיכי סטו ת בפשו ו ל ת ו ואז אין ל ת ו ם א כלי ה ובריאים או ק ש מ ל ו כ א מ הכא דאיירי בם אכילה ושתיה ש ב ל א בעינן שיחשו ה הוא, וע׳׳כ ל ק ש מ ל ו כ א אה כי מ״מ מ ברפוה ש א אה סגי, וי״ל עוד ששאני האי פלפל, שאיירי ב ם רפו ש אלא אפילו חשב לם איירי ם ריח הפה, אבל ש ש ן ל ו ת וע׳׳כ בעינן שהתכו צ שיש לח מיחוש ק

אה אינו מעכב. ודו״ק. ב לרפו ש ו ת ה א ש ו ט ה בבריאים לגמרי ופשו

ן י א נשתדי כמשמכו ד (ם״ ק סה) הקשה להמג״א דאמאי ל ה לדו ל ה ב.- ובספר תלצמאו הוא. ר לרעבו ו מ ו שהרואה א

ם סכין שמן וורד על מכותיהן שכן ן שבת (קיא.) בני מלכי תי י למד ממחנ וזה נל. ך בחו ם לסו כ ר ד

ם) בשבת, א״ל שפיר דמי א (ימא דסדו ו לממשי ידיה מי ה ת (קת:) אייל מ ב ובגמ׳ שו שרי. ס מ אה קעביד, ואע״ג ד לתא לרפו א מי ח כ ו ופרש״י דלא מ

ם ו ע״ג העין א נ ליתנ ך העין, ו ף כי. אין נותנין יין לתו וכן בשריע סימן שכ״ח סעיא ו א ה מ ל ע הא דשרי ע״ג העין דלרחיצה ב ם לאו מותר. ו א ר ו ו ס גר העין א סו ח ו ת ו פ

ה שרי. א ו פ ר ע שאפילו עושה כן ל מ ש מ ת קח:) ו ב דעביד, (וכפירש״י ש

ר ומדוע ו ס אה א ם לרפו א ה מותר, ו פ ם עושה לריח ה א א בפלפל ש ת פ ס ו ת ה וקשה מה עביד. פ נימא לריח ה שלא נתיר ו

ו דל

ד ומ״מ כשעושה ו ח ל ה ב פ ם ריח ה ו ש ם מ ס ם או לשוף ב וי״ל כנ״ל שאין הדרך לשיא כן ל אה, ש ו לרפו מ ת א ס ו ר כיון שכך ה ו ס אה א א לרפו ה שרי. ה פ להדיא לריח ה

אה שרי. ודו״ק. ם וע׳׳כ אפילו לרפו ת כלן ס ם לאו באוכלין הדרך ג

ראה ו נ נ ם קילורין מע־׳ש ונותן ע״ג העין שאי ד . סימן שכ״ח סכ׳׳א, שורה א בשרע ורו לו א החי ל , דכיון ש ם י ת סממנ ק י ח ם גזירת ש ו ש א תיישינן מ ל א כרוחץ, ו ל את יין ע׳׳ג העין נ י ת נ ף כ׳ ב א תששו בסעי ל א ד ה א מע׳׳ש איכא היברא. ו ל לשרותן אש ו ח ג בעלמא, לכן אין ל ו ץ ביין לתענ ם כיון שהדרך לרחו ת ה ם ד ו ש להיכירא, מא ל ת כן א ו ש ע א אין דרך ל כ א עצמו כדי שיצטרך להיכר, אבל ה ס הו ו ש כלל, מ

לרפואה.

ת השינימ, ו ק נ ל ת כן להלבין ו ת שינים בשבת, שהדרך לעשו ח ש מ ומכאן היתר לר כיון שדרכו בכך. ת ו א מ ה אה י ן לרפו י לו המתכו ראה שאפי לא לרפואה. וע׳׳כ נ ו

תו נ ו ו א כ ה ת ה צריך ש א ו פ ר ו ל מ ת ם ס ק א ל דבר צריך לבדו ת הדברים כ נ ק ס מ ור אפילו לרפואה. ודו׳׳ק. ת ו ה מ א ו פ ר לא ל ו לדבר אחר, ו מ ת ם ס א לצורך אחר, ו

ת מנע, פ ו ר א ת ל פה א א תרו א ל ת שינים ולמימר שהו ת ש ר מ ה.״ והנה אין להתית מי רגלים ו ת ש ו ל ה ) מ . קי ה שהרי בשבת( פ ו ר ת לא יתשב כ אברותי ארי בעלמא, ותה, ומי רגלים ן שו אה וכל המשקי ם לרפו ד כל א ם או כלי ל האו א כ נ י בשבת. אייל תנ

ו אינשי. ע׳׳כ. ת א ש ל

ת מי ו ת ש הג ל ׳ מי) שבזמן הדבר, ד׳׳ל המנ י ס ) ץ מ ו סף א ו ת י ר ש א ב ׳ ר כתב מרן החי ואה ת הרפו מ כ ת ע ו ב ט ת בידינו שהיא רפואה, אמיתית. דרך ה ר ו ס רגלים כי מד ח פ ם לא ישתה ירא פן יפגענו ח׳׳ו ו א ה זו. ו א ו פ ח על ר ו ס ב ך לבו ו ו מ ה ס ת ו ש ה ום ד ו ל בזה ובכה״ג ק י ח ח ותא היא, ומכ׳׳ש שכבר ה יסתכן ת׳׳ו. שרי זה מזיק לגופו ות י מ ל ת ח ו ת ש ל ל י ח ת ס ה א ת הכיב) ש ב ש ת ודמי למ״ש הרמב״ם (פכ׳׳ח מ ב ש ה, וס״ל ה ת ו ת ש א נהגו הבריאים ל ל ם ש ו ק מ ק בשבת, אפילו ב ס ו ו פ נ ם שבת אי ד ו קיתלה ויבא ראה ו ת י ב ש ק ב פסי ם י א א ש כ ה יחלה, וחייה ה ת ו ת ש ם יפסיק ל א ש

ו עכת״ד. י ה ת נ כ לגרום לו ס

ם י מ ע ט א ל ׳ ד י ח ע צריך מרן ה א ובודאי שרי. ומדו ו א אברוחי ארי ה ו א ה וצ״ע הא בכלל ו א שגם ה ו ה ולכאורה פשיט ה א ו פ ר ב כ א ע״כ שגם אברוחי ארי חשי ל א

. ק ר ד . ו ם י נ מ מ ת ס ק י ת הגזירה של ש

ח ל ר

ח מן ע סי נכרי שבישל בשבת עבור חולה האם מותר לבריא במוצאי שבת

. ה ל ו ח ו ל ל י ת אפ ב צאי ש ר למו ו ס לה, א ר חו ו ב ת ע ב ש נכרי שבישל בה יש ל י ח ת כ ם ל י ל כ ה ם בישולי נכרים, ו ו ש ר מ ו ס י ל זה א ם יש בבישו את ע ר מ ח ם א ה ש ב מ ת ש ה ל ל ו ל ם כ ל י ע ג ה א ל ל ל ש ק י מ ה לם, ו להגעים י נ י ת מ לא מ ד ו ת מי ב י ש א צ ו מ ם ב ל י ע ג ה ג ל נהו . ו ד א הפסי ת ל ע ל

. ת ע ת ל ע ת מ ב למוצאי ש

: ם י ר ו א י ב ת ו ו ר ו ק מ

ג ב ב״ ״ ה ד ב ה ( י י ב הרא ת : כ ב ת ) כ ן מ י ס י ה ה ל ש ״ג, ב ן קי מ י ס ד ( י ר ו ף י ס ו ת י י ב - ה א.ל ש ב א ל ב ״א] גוי ש ת י ו ׳ א ן ה מ י ן ס י ר ת ה ו ב ו ש ה ת ב ו ש ת ן ב י ר ו ה א י ב ה ו ] ( ד ז צ ש״ם ו ש מ ס, ו י ו י ג ל ו ש י ם ב ו ש א מ כ י ל , ו ת ב י ש א צ ו מ א ב י ר ב ר ל ת ו , מ ת ב ש ה ב ל ו ח לן י ל ב ו ת ן ב י ו ב מ צ ע ל ל ש י ב י ש ו ר בג י ת ד ה ו , ע א כ י א א ר י כ י א ה ל כי ה כ , ד ת ו נ ת חי ל כ ל ה ב , א ס י ו י ג ל ו ש י ם ב ו ש ר מ ו ס ל א י ש ב ת ת פ ש ׳ ם אע׳ י ר ת ו מ ם ה י ר ב ת ד ב ש ברו ז ג ר ד מ י מ ר ל ב ת ס א מ , ל ם י ל כ י ה ל ו ע י ג ב ג ל ה ד ח ד ר ה ח ם א ה ש ב מ ת ש ה ת ל ר ת ו מי נ ה א ש ע מ ל ל ב ת א ו נ ת ם ת ו ש י מ א ד א ו כ י א ל ה ב ם, ד י ו י ג ל ו ע י ם ג ו ש א מ ה ו ב ר ס א ו, ם ל ל כ ה מ מ ו ר ת ל ה ע ב , ו ל י ה ו י ל הראי ו ע ק ל ת ם ש י ל ו ד ג ה ת מ צ י ק ת י א ר י ש פ ר ל ס ו א

. עכ״ל

ת ו נ ת ם ת ו ש ר מ ס א נ ה ש א מ מ ל : א ו י ע דבר צ מ א ף ב ס ו ת י י ב ב ה ת , כ ג ן קכ״ מ י ף ס ו ס ב ות י ב ק ה ד ב ה ( י ך הראי מ ה ס ל ז ע , ו ב ו ר ו ק ת ו נ ת ח ה ש י מ פ ל ל כ ה , ו ר ס א ן נ י נ ל ע כ א ב לי א צ ו מ א ב י ר ב ר ל ת ו מ ת ש ב ש ה ב ל ו ת ל ל ש י ב י ש ו ז כז.) בג ״ ע ו ל ש ו ר י פ ב ד ו ז צ ב״ג ש״ש ב ד ה ה ש כ ל ה ן ל ו ד ר ל ש פ א ר ש מ ו י א נ ף א א , ו ת ו נ ת ם ת ו ש א מ ה א ב כ י ל ת ד ב שר ס ו י א נ ה א ש ע מ ל ל ב ו א נ ו ו כ ת ו לכך נ ת כ י ר ת ד ל ח ת מ ן ו י ת י ר ו ו ת י ל ן ע י א ר ש ה ו מ( ט נ ן ק מ י ס ה ( מ ו ר ת ל ה ע ב ב ר ה ה, ו י ל הראי ם ע י ק ל ו ם ח י ל ו ד ת ג צ י ק ת י א ר לפי ש

ל ״ כ , ע ש ת ו נ נ כ ש דר י ץ ג ר ו פ , ו ש ב ד ר ב ו ס י ג א ו ה נ י ל ו א כך ר י פ ל ם ו ל ל כ מ

, ת ב ש ה ב ל ו ח ל ל ש י ב י ש ו ם בג ה ג י ל הראי ו ע ק ל ם ח א , ה ן י ל הר ו ש ת נ ו ו ה כ , מ ע צ״ וש ב ד , ב ם י ר ח א ם ה י נ י ד ק ב ם ר י ק ל ו ח ו ש ה א ל ו ח ם ל ג א ו י ר ב ר ל ו ס א ו ל ה א ל ר י ב ס ו

. ם י ל ר כ ו ס י א ב ו

ת ב ש ה ב ל ו ח ל ל ש ב ם ש י ב כ ו ד כ ב ו : ע ב ח ז) כ ׳ ף ס׳ י ע ג ס ״ י ן ק מ י ד ס י ר ו י א ( ״ מ ר ה ה נ ה וג ״ ה ל כ כ ם ד י ב כ ו י כ ד ב ו י ע ל ו ש ם ב ו ש ו מ ן ב י א , ו א י ר ב ו ל ל י פ ת א ב י ש א צ ו מ ר ל ת ו מ

. ( ה ״ א ר ם ה ש יה ב ן שכי י ר ם ה ש . (ב״י ב א כ י א א ר כ י ה

ט ל ר

ה נ ה , ו ם ב״י ו א י ב יה, ה ם הראי ש ן ב י ל י ה ר ב ם ד ו ה ל ב א ת . כ ו ! ט ט ף ק י ע ז ס ״ ט ה וא ״ ב ש ר א ה ו ה ת ש י ב ת ה ר מ ש ל מ ע ב י ו כ ב ג״כ ה ת ט כ ף פ ה ד י ׳ ת להרא י ב ק ה ד ר ב פ ס בד ב ל ך ב ר ו צ ת ה ע א ב ל ו א מ צ ה ע ל ו ח ו ל ל י פ ר א ת ו א ה ל ס ש ח ה ו ל י ל ה ה, ו ל ז ב ע ת כה ל ו ח ה ל ל י ב נ ה ל מ ו ד א ו י ר ב ׳ש ל כ׳ , ו ו ר ו ס י א ר ל ז ו ת ח ב י ש א צ ו מ א ל , ה ת ב ש ו ב נ י י ה דן י ע ן כ ן רבנ ו ק י ת ל ד כ ר ד ו ס א א י ר ב ס ה א ת ו ב ש ו ב ת ל ר ת ו מ ה ד נ כ ו ס ש ב י שת ר מ ש ר מ פ א ס ״ מ ר ו ב״י ו א ו ר ל א ם וכוי. ו י נ ו כ ו נ י ר ב ד ל. ו ׳ . עכ׳ ן ו ק י א ת ת י י ר ו א דו פ ו ס ג ב ״ כ ן ק מ י ס ב ה ש מ י ר ת ת ו י ה . ו ה ז ה ב ״ א ר ח ר כ ת י ה ם ל י ק ס ו ו פ י א ה ת ל י ב ה

. ע׳־כ. ה ז ה ב ׳ ׳ א ר ה ל כ ״ א קי ל ן ד י ד ת ה ו ב ו ש ב ב״י ת ח כ

ת ו נ ת ך ח י א שי ל ל ד כ ו ד ת ט י ש ב ה ו ״ א ר כ ה ״ כ א ג״כ ש י ב ) ה ק מב ״ ס א ( י ר ב ר ה ו א י ב ו. ל ׳ ל . ע ח ׳ ר פ ז ו ״ ט ע ו ו י ל ק ע ל ג ח ״ ב ש ר ל ה ב , א ר ת ו מ

ר ת ו ת מ ב ש ה ב ל ו ח ט ל ח ו ש ׳ ה מ ג א ב ת י א ד , כ ר ו ס א ח ל י כ ו ה ב ל ת כ ב ש ט י ר ה א ן ב י עי וס כן ו א ל י ב ש ה ב ב ר א י מ ה ש ר י ז א נ י ר ב ר ל ו ס ה א ל ו ח ל ל ש ב מ ל ה ב , א א צ מ א א ב י ר ב ל

. ל ׳ ל . ע ו ל י ב ש ה ב ב ר א י מ ת ש ב י ש א צ ו מ ה ל ל ו ח ר ל ת ו א מ ה ם י י א מ י נ כ ה

ש ״ צ ו מ א ל י ר ב ר ל ס א א ו ״ מ ר ל ה ה ע מ ת ״ח) ש ק י ״ ג ס ׳ ל ן ק מ י ס ז ( ״ ט ד ב ו ן ע י עי ום. כרי י נ ל ו ש ם ב ו ש מ

ג י ן ק מ י ף ס ס כ ת ה ו ד ו ק נ כן ב ם ו ף ש ס כ ת ה ו ד ו ק נ ב ק ני. ו ״ ג ס י ל ן ק מ י ך ס ם חש״ נ מ א, ם ״ ו כ ם ע ה ו ב ל ש ב ם ש י ל כ ק ב א ר ו ר ה ס א ן ש ד ה ב השייך ש ת י כ נ ל ה כ , ב ז ף ט״ י ע סה ל מ ו כ א א ל י ר ב ר ל ת ו מ ו ש ת ע ד ר ל א ש א נ ל י מ מ ה ו ל ו ח ל ל ש י ב א ש כ י ר ה ס א א ל ו

. א י ר ב ם ל ג ב ו ״ ש צ ו מ , ל ה ל ו ל ח א ר ש ר י ו ב י ע ר כ נ ל ה ש י ב ש

א ו ה ל ש ק ה ש ל י ב ש ת . והשייך כ א ח כ ל י ה מ ן כ י י ע ש ל י ק ו ל ו א ח ״ ב ש ר מ ה ״ ל מ ב א. ם ף ש ס כ ת ה ו ד ו ק ן נ י י ם ע י ר פ ו ל ס ש ב

ו ד ו ע מ ר ת כ ב ש ל ב ש י ב ן נכרי ש י ד ב ק כ׳ ש ״ ג ס כ ן ק מ י ד ס י ל ו ב השייך י ת כ ה ש מ ו( א ת ה כי א י ף ד ו ף ס ״ י י הר פ ד , מ ף ס ד ) ז ״ ן ע י ר י ה ר ה ה ש ו מ א ת ו , ה ן י ם הר ג ר ו י ת ה לי ד ב ו י ע ן ע״ י ש ע נ ה ש ל ו י ת ל צרכ ל כ ב ר ד מ א ו נ ל י פ א ה ש י א א זו ר ר ב ס ן ל י א ״ל: ו ז ו, ג ה נ מ ט ה ש פ ו ש מ כ ם ו י ב כ ו ד כ ב ו י ע ל ו ש ס ב ו ש ו מ ש ב י ר ש ב י ד ו ת ה ב ש ם ב י ב כ ו כד ב ו י ע ה ע״ ש ע נ ר ה ב ל ד ו כ ו ב ר י ת ה י ש נ פ ה מ ל ו ת א ל ק ו ו ד נ י י ה ר ד ש פ י א ת כ א

. ל ׳ ל ן לבו. ע י א א י ר ב ו ל ר י ת ה ל ל ב ו א פ ו ג ו מ ר ו ס י ן א י א ם ש י ב כ ו כ

ה ר ו צ ז ב ״ ט ק ה ד ו צ . ו ר ס ו א ז״ל א ״ ב ש ר ם ה י ג הר א ו י ר ב ר ל ס ו ן א ד ה ח ש כ ו כ מ ״ א ו, א י ר ב ת ל ו ח פ . ל ר ו ס א ו ל נ י ל כ ע ״ א ן כן ו י ב ף ה ס ו ת י י ב כ בם ה ׳ א׳ ן ו ד ת ה ן א י ב ה ש

. ק ר ד ו

ו נ י י א ל ע״ ש י ו ב ל י פ א , ו א ״ מ ר ב ה ת . כ ף ב׳ י ע ח ס י י ן ש מ י , ס ח ר ע א ׳ ׳ ה בשו נ ה ׳ ו . ב״ב ק י ״ ב ם ״ נ ש מ ב ה ו ל ו ח ת ל ב ש ל ב ש ב מ י ה כר ו לנ ת נ ו ו כ ת ע״כ. ו ב ש ר ב ו ס י א ד ו ה יו מ ע ט , ו ד י ר מ ת ו ת מ ב י ש א צ ו מ ל ב ב , א ו נ מ ת מ ו נ ה י א ל י ר ב ת ל ב ש ר ב ו ס ז״ל: א ב ו ת כס ו ש ה מ ז ו ב ר ז א ג ם ל ג ו ו ש ע י י ש ד כ ן ב י ת מ ה י ל ע א ב ר ל ת י ה ל ב ש י י ב ׳ ן שהא־ ו מ ד

ש. ״ י י , ע י י א״ ל ו ש י ב

מ ר

ר ת ו ה מ נ כ ו ס ן ב י א ה ש ל ו ב ח ת כ , ש ט ף י י ע ת ס ׳ ׳ ן שכ מ י ע ס ׳ ׳ ו ש ה ו מ ת נ ש ר מ ת ס ו. י א״י ל ו ש י ב ב

י ר ו ס י ר א א ש ג ד ׳ ע א י א׳׳י, ו ל ו ש י ב ר ב ת ו , ודיל: מ ב ת נ כ ׳ ׳ ק ס ׳ ה סי ר ו ר ה ב נ ש מ ב וי נ א ן קנייה, ש מ י ד ס י ר י א ב ת י א ד ת כ ו ת ש ל ל ו ו כ א ס ל י ׳ ב א ה ש ל ו ת ר ל ו ס ן א נ דרבא ר ת י ה ב ו ד י ל ך ע ר ב ה מ ל ו ת ם ה ג ג) ו ׳ . (פמ׳ ו מ צ ת ע מ ה ו מ ר ו ס ן א י א ל א״י ש ו ש י בז ו א ל ל ש ב ר ל ש פ א ן ש ו י ו כ מ צ ה ע ל ו ח ו ל ל י פ ר א ו ס ש א ׳ ׳ צ ו מ ר ל א ש נ ה ש מ , ו ל י כ א קר ק י ע ן ד ו ס בי ר י ח ו כל ל י פ א ר ו ש כ ם ה י כ י ר י צ ל א״ ו ש י ל ב ם ש י ל כ ה , ו ל א ר ש ע׳׳י יה ל ע ג י ה ו בל ל ב ש י ם ב ד א ב ע י ד ב ו נ״פ. ו ל י ע ג ם מ ו א י ן ד נ ב ר ד א מ ל ו א נ י ו א ר ו ס י אק נ ע ן ל ה י ל ך ע מ ו ס ה , ו ל ד כל ש כ ן ה י כ ן צרי י א ן ד י ל י ק ש מ י , ו ר ת ו ל מ י ש ב ת ב ב ו ש ר י ו

. ל ׳ ל . ע ד י ס פ א ה ת ל ב ש ה ב ל ו ח ם ל ה ל ב ש י ב ם ש י ל כ

. ט ׳ ן ס־׳ק ל ו י צ ר ה ע ן ש י עי ו

י ל ו ש י ר ב י ת ח מ ״ י ן ש מ י ם ב , ד ת ו מ ו ק מ י ה ת ן ש ה בי ר י ת א ס כ י א א ד י ד ה ן ל נ י ז ח ו. ע״כ. ה ל ו ח ו ל ל י פ ר א ס ו ח א ׳ ׳ ן שכ מ י ס ב , ו ר ת י ה ו ב ל ש י ב ן ש ו י ש כ ׳ ׳ צ ו מ ם ל ״ ו כ ע

ח ׳ ׳ ן שי מ י ס ב ם ש י י ץ ח פ ח ל ה ו ש נ ב ב ת ד מג), כ ו מ ע ם ( י י ץ ח פ ח י ה ב ת כ ר מ פ ס ב ום ו ש ו מ ה ח ז ׳ ׳ כ ן ש מ י ס ב ה, ו י ת הראי ט י ז ש ח א ו ש מ צ ם ע י י ץ ח פ ח ם ה ש ו מ ה ר ז י ת ה

. ה ״ א ר ל ה ק ע ל ו ת א ש ׳ ׳ ב ש ר ת ת ט י ז ש ח א , ש ם י י ץ ח פ ח ל ה ו ש נ ב

ח י ר פ ה . ו ו א י ב ף ה ס ו ת י י ב ה א ז׳׳ל. ו ׳ ׳ ב ש ר ה ר כ ב ו א ס י ר ץ לגבי ב ר ה ן ש נ י ז ר ת ב כ ו. א ׳ ׳ ב ש ר ה ק כ י ת ע ה

. א ת כ ל י כך ה ר , ה א י ר ב ת ל ו ח פ ם ל י ר ס ו ן א הר״ א ו ׳ ׳ ב ש ר ה ר ו ח א מ ו

, ז ״ ק ח ס ״ י ן ש מ י ת ס ב ת ש ל ו ע ח ה י ר פ ה ז ו ׳ ד הטי ב ל ו מ ר ס ם א ס ה ם ג י נ ו ר ח א ב ה ו ר וג ׳ י כנה׳ ר ו י ש ב , ו ( ו ן קנ מ י ה ס ע רה ד ו ק י ל ח י ( י י ח ע ת ב ר ש ה ב ל ו ד ג ת ה ס נ כ ׳כ ה וכ׳, ט) ׳ ה םק׳ ל ע כל ב ( ק ע ת י ת נ מ ׳כ ה ג), וכ׳ ׳ ף םק׳ ס ו ת י י ת ב ו ה ג ח ה י ן ש מ י ס ח ( י ר ו אם ד י א י ח ה ף ה) ו י ע ח ס י ן ש מ י ס ב ( ר ע ח ר ש , ו ר א ו י ת ר פר פ ס ש ב ו ד ק ם ה י י ח ר ה ו א ום י י ח ח ר ו ף א ס ו י י כ ר ב ה ) ו ג ן קי מ י ף ס ו ס ד ( ר״ ו ן י ח ל ש ך ה ר ע ה ) ו ז ן ט מ י ט ס (כלל סן מ י ם ס י י ח ף ה ן כ י י ע ז), ו ק ר׳ ׳ ׳ ג ס י ן ק מ י ה ס ע רה ד ו י ק ( ד י צ ח ב ) ז ב ״ ק ח ס י ן ש מ י ס )

׳א. ק ל׳ ׳ ׳ שנייה ס

ו נ י צ ן מ י בר ר ו ח א ה מ א ר , נ ר י ת ה ף ל ס ו ת י י ב ת ה ע ד ן חייב ש ו י צ ר ל ו ב א ח כ ה ש מ ות י ב ה ח ש כ ו י מ ר . ה ז ׳ ש הס׳ ו ר י פ כ ר ו י מ ח ה ש ל י ב ש ת ו ץ כ ר ה ר ו ס ו א ז ש ״ ע א ב י ד ה ל

ש. ״ י י ד נג) ע ו מ ע ) ן ת ח י ו ר ל פ ס כ ב כ״ ר ו ק י ן ע כ . ו ר י מ ח ה ל ל ׳ ף ס׳ ס ו י

: ת ו ק י פ ה ס מ ת לן כ י ל א א ר ש ת י י ב י ב ר כ נ ל ה ש י ם ב ם א י ל כ ת ה ל ע ג ן ה י נ ע ל ג.־ ו

ה ׳ ׳ א ר ה א כ י ר ב ם ל ר ג ת ו ל מ א ר ש ה י ל ו ר ח ו ב ל ע ש י ב כדי ש א נ מ : ש ן ז ש א ד ק ה פ ס א. ה. ה ל ע ג ה ר מ ו ט א פ ל י מ מ ו ו ת ו מ ו כ ק ס פ ה והשייך ש ׳ ׳ מ ר ה ו

א מ ר

ר בישולי גויס ו ס י ת ע׳׳ז לח. שאין א ו פ ס ו ת ה ב א ב ו ת הראב׳׳ד ה ר ב ק השני: ס פ ס ב. הו דברים לא שיאכילנ ת ו ו נ ת ת והג כשהגוי מבשל בביתו של ישראל שאין לחוש ל נ

. ם טמאי

ת הכלים, וא׳׳צ הכשר. יס א ו ם בכל בישולי ג רי ג. הרי יש מחי

. ו ת שלנ ו ח פ ש ם ב רי ת המתי ע א נכרי השכור אצל ישראל יש לצרף ד ם הו א ד. ו

ש ו ח ה ראוי ל ל י ח ת כ ל ת ח׳ ד ו סף סימן קיג א ו ראה כהברכי י ם להלכה נ נ מ אלם א להגעי ל ל ש ק י מ ה ב ומובן ש ׳ ם ם״ק ל י ת כף החי נ ק ס מ כ א ולהכשירו. ו ר מ ו ח לי נכרים י דיני מאכל ד, ועיין בספר א הפסי ת ל ע ת ל ע ר מ ח ם א ה ש ב מ ת ש ה ל כלל ו

ם (עמי ק). ספחי בנ (עמ׳ מד) ו

, ת הללו ו ק י פ ס ר ב ו ס א ק ל ס ם, וחזינן שאעפ״כ השו״ע פ פרי א בדברי סו הו ר ו ח א מ דם ו ק , וע״כ יש מ ק פ ס א חשיב כ ק ועל כן ל פ ס א כ ל ת כודאי ו א ב ז חזינן שהחשי

רה. ל תו ה ש ת י מ א ך ע׳׳ז ולהנעילם. ודו״ק, והי יזכינו לכוין ל ר לסמו לםחמי

ר לבריא אף במוצאי ו ס ל א ב שלהלכה התבשי ת ד רנח, כ ו מ ת חן ע י ר לו פ ס [והנה בף עליו, ס ו ט י ו ק ל ר י פ ס ה ב מ ת ר ו ת ו לה מ ע לתו מ ש מ ם בישולי גויס. ע׳׳כ ו שבת, משוק לבריא הרי יוצא ר ר ס ן א ר והר׳ ת א מ ד קי׳׳ג. וי״ל ש ו מ ו על שבת ג ע בספר, וע״כ שייך ן ה הראייה והו״ן מתירי ל ו ת ם לבריא ואילו ל י ר ס ו שהרשב׳׳א והר״ן א

לה מותר. ודו״ק). לחו ר ו ו ס ק כן שלבריא א ו ס פ ל

ב מ ר

ט ן ע מ י ס, או ביום ו׳ בניתוח לחולה ביום ה

א מ ם ש ו ש ם ו׳, מ ו י ב ם ה׳ ו ו י ם ב י נ נ כ ו ת ם מ י ח ו ת י א לערוך נ ל נכון של ו ב ל ב א לו -צער ו ה י ח נפש, וכן ש ו ק י י פ נ ת מפ ב ל ש ו ל א לידי חי ו ב י

. ת ב א עונג ש ה א י ל ת ו ב ש ב

. ל ק ה ם ל ו ק ס יש מ ר ם י ד ו ם ק נ מ א

ת ם א י ע ב ו ם ק ת א י א ו פ ה ר נ י ח ב ל מ ד ב ר אין ה ש א ר כ ב ו ד מ וכמובן, שי כן. ו אחר מ א ד ו ח ק ו ת י נ ה

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ום ה בי ל ח ת מ מ ח יה מ ל מילה דחו ר למו ס ת הרשב״ץ ח״א (סימן כא): א ו ב ו ש ת א.- בת ב ש ת ה ל עליו א ל ת ב שיצטרך ל צ מ ו ל ת ל י מ ם ג׳ ל ו י בא ב א י ל ו ש מ ע ט ה' וביום וי, ו

ה. ע״כ. ם סכנ משו

ו ג׳ ה תתו נ ת שלא י ו ת י נ ע מראש זמן ל ו ב ק ל ת ו ו ח ד לה, ששייך ל ולפי זה ה״ה בתואתו דבר ם יצטרך לרפו א יגיעו לידי חילול שבת, בשבת. א ל ת ש ב ש ם ה ד ו ימים ק

ל שבת. לו שיגרום לחי

ה אפילו נ י ג בספ ר להפלי ת ו ה מ א לדבר מצו ה ה ו ש ק ס רס״ו ה ״ והשייך יור״ד סה היא. הבא נמי ברית, מצו בער״ש, ו

. וע״כ ק ו ס פ א שייך ל הבא ל ת, ו א לשבו ל ת ש נ ו על מ מ ק ע ס ו פ ב ו ותירצו, דכתיר. אסו

סף א״ח סימן רמח, שהרי להרשב׳׳ץ (סימן רא) אין ו א בברכי י ד׳ ודחה מרן החיקר הדין כרשב״ג שס״ל שאין צריך לא מעי ם חומרא, ו ו ש ם מ ת כי א ו נ ת ה צריך ל

ר מילה. ו ס א א י א ל ר מ ו ם ח משו , ו ת ו נ ת ה ל

א ל ום אי. ש ם יפליגו בי ת אפילו א ב ה שמ״מ יחללו ש נ י פ ס ותירץ, דשאני הפלגה ב. ת ת כלל ע״כ יש לדחו ב ל ש לו ם ליכא חי ד ו לו ק ם ימו כן בברית א

ה ת שהרי אין זה מצו ו ת ד ם ל ו ק לה יש מ ח של חו תו י והנה כ׳׳ז במילה, ולגבי נה נ כ ח וא׳׳כ ליכא ס ו ת י נ ם ה ו ת י ה לבתור א ל ו ת מר ל פא או ממש, שהרי איירי שהרו

רמג

ם ו י ר ב ו ס א דם. ואיכא ק״ ו שיש ל א מצוה קו ת המצב, וליש למימר שהו ר מ ח או ה ה׳ וביום וי.

ת , ולי נראה דבזה״ז שאין רוחצין א א סק״ט) כתב ל והנה אף שהמג״א (סימן שחש להא, דלא שכיח כלל שיתללו עליו שבת, ע״כ. ום השלישי ליכא למי הנימול בי

בר ניתות, שכית ושכיח שיחללו שבת ויש ה העו ל ו ח ם כ׳׳ז במילה, אבל ב נ מ אח. יתו ח הנ ת א לדתו

ת עשה כל שעה שדוחה, אבל ו צ ם שעובר על מ רו במילה משו ם התי י נ כמה אתרו וה ת ה ע נ כ ס ס ל נ כ א נ ל ת ש ל ע ו ם ת ו יש ג ם ידתנ א ם זה לא שייך גבי ניתוח, ש ע ט

ם אפשר. ת א ו ת ד ת ל ו ס נ ר א״כ יש ל ת ו א תר מ ו א י ל א

ם להתיר: י ק ס ו פ ו ה ב ת ט כ ר ם לפני י מי ך ג׳ י ת בתו מנ א בז ל והנה גבי מילה שו לערב, ח ס כל פ ל ואו ב ו ם ט מרי ם צב. גר שנתגייר בע׳׳פ. ב׳׳ש או י ח ס פ תם מ ראי ו

ה כפורש מן הקבר. ל ר ע רש מן ה ם הפו י ר מ ו וב־׳ה א

ה א ב א יטמא לשנה ה מ ת בערל עכו״ם, דב׳׳ה סברי גזירה ש ק ו ל ח ובגמ׳ א״ר יוחנן מא ל ואוכל, וב״ש סברי ל ו נמי אטבו א טבלתי ואכלתי עכשי ד מי ל ק ת ש ויאמר א

ו לערב. ח ס כל פ ל ואו ב ו ה ט גזרינן, אבל ערל ישראל ד׳

ר ח ו א ן עלי ׳ ק׳׳פ ה׳יז): ישראל ערל שמל בע׳׳פ שוחטי וכ׳׳כ הרמב׳׳ם (פ״ו מהלו וכוי. והיאך העמידו ן עלי טבל אין שוחטי ם י׳׳ד ומל ו ו י שמל, אבל גר שנתגייר בת עד שימול ו ו צ מ ב ב י ם הקרבן מפני שאין הגר מתחי ו י ת ב ר ם כ ו ק מ דבריהם בלא יבא ל עד שיבריא וירפא מן המילה ו א יטבו ל ו ש ל יש ל מ ויטבול וכוי. וזה ה

׳ל ב כלל. עכ׳ ו לידי חי

ל יו״ט עליו. ל ח א יצטרכו ל מ ח ביו״ט, ש ׳ ל ח ד כ ו מ וחזיגן שמלו בר בערב יו״ט, ו

ת ק י ת ם ש ו ש ל מ ל ם שיו״ט קיל משבת, וי״א שאין לגזור כ ל ביו״ט ה ק ה ם ל והטעמין וכמש״כ בשו׳׳ח א מדרבנ ל ם ביו״ט אינה א י נ מ מ ת ס ק י ת ש ס כיון ש ר י ם ב י נ מ מ סק שריח אבני נזר חאו״ת סימן שצד, שצה ל ו ח ח סימן ד) ויש מי ש ׳ ׳ (חאו עבודת ה׳

דם. ל קו ל למו ק ה ועוד. ועכ׳׳פ ביו״ט נהגו ל

ת ב ״ט אבל לגבי ש ו ם י ד ו ת ק ת נ ם ל ו ק ל טפי ויש מ לה קי וע׳׳כ נראה שגם לגבי חור בזה. יש להחמי

ד מ ר

מן פ סי נאמנות הרופאים

א פ ו ל ר ה ש ד ו ע מ ת ה ר יש ל ש א ם, כ פאי ת לרו ו נ מ א ל יש נ ל בדרך כ. ך מ ס ו מ

י זה עדיף. כיון א בפנ ל ם זה ש י א פ ו ר ע״י שני ר ר ב ת ל ו ר ש פ כשיש אם י ר ת ו ס ם ש י א ו ם ר ג , ו ם י מ ע ה פ ב ר ם ה ת ע ד ד מ ו ם לפי א י ר מ ו א ש

. ם מ צ ו ע ר ת ס ה ש ב ר ת ה ו ד ב ו י ע א גבול, ובדידי הו ל ם ל מ צ ע

ד עבו ת ושי ב ש ו ב ת ו נ ר ו ת ת ף א חלי ת עדיף שי ב ר ש מ ו פא יהודי ש רול ל ח א מ״מ י ו ת שחרי ה ו ו צ מ ה ו ר ו מר ת ו שו נ א שאי פ ו ר ם ה י ל ו ת ח י ב בן שיש ו ם מ י ר ו ס י א ט ב ע מ ת י ב ש ת ב ו נ ר ו , ומ״מ ע״י ת תו ת בבי ב ש

ת. פשו ת נ נ כ ם ס ה ם שיש ב י ל ו ח

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ן א מטבעי ב ם העלה א ר רבי אליעזר ב״ר צדוק, שני מעשי מ נדה כב: תניא, את אבא, ת ובא ושאלו א מו ת אדו ו פ י ל ת כמין ק ל פ תה מ ה שהי ש א ליבנה, מעשה בה ה יש ל כ ם אשה זו מ ה ם, ואמרו ל ו לרופאי ם שאל י מ כ ת , ו ם אבא שאל לחכמי ו

. ה א מ חו ט ימו ם נ ם א י מ ל ל י ט ת, ת פו ת כמין קלי ל פ ה מ נ מ מ ך מעיה ש בתו

ת אבא, באה ושאלה א ת, ו מו ת אדו ת כמין שערו ל פ תה מ ה שהי ש א ושוב מעשה בה ך מעי ו ת א יש לה ב מ ו , ש ם ה ם ואמרו ל פאי ם לרו חכמי , ו ם א שאל לחכמי ב א ור רבי מ , א ה א מ ו ט ח ו מ ם נ ם א י מ ל ל י ט ת, ת מו ת אדו ת כמין שערו ל פ ה מ שממנ

ן בן לקיש, ובמים פושרים. שמעו

א שהיה ברור ה וכוי. ל ך מעי ה בתו כ ׳ הרא׳׳ש, ״אשה זו יש לה מ ס ו כתב ת ורה, חו טהו ימו ם נ לו א ם כן אפי א ך מעיה, ש ה בתו כ תה לה מ ם שהי פאי לרוא ל רה, א דחה טהו ך ימי נ ה אפילו בתו כ ת מ מ ת ם מ כדאמרינן לעיל (טז.) הרואה דה ל ט יבדק הדבר על ידי ה ך מעיה, ו ה בתו כ ם, אולי יש לאשה זו מ כן אמרו הרופאיבדא דשומא). א עו י ה ה ת מכה (כן ב מ ח א מ לא ב א ו ו ם נדה ה חו ד מו י ם נ ם, א למי

עכ׳׳ל.

כיח מהגמרא (נדה ב להו ת בה, כ ב הרין בתשו ת ן קצא) בדיה כ מ י ס ) ף ס ו ת י ומרן הבים. פאי ל הרו ך ע ו מ ס כב) הנ״ל שיש ל

ת מ ר

ח להדיא בגמרא כ ו ה על מרן דאדרבה מ מ א ב) ת צ ה (סימן ק ש והרבז׳׳א בדרכי מם, ע׳׳ש. ם בלבד, אלא צריך גם כן בדיקה במי פאי ן על דברי הרו נ הנ׳׳ל דלא סמכי

ל ם אמרו שיש להסי מ צ ם ע פאי יחא דברי מרן הב״י, כי הרו ולפי דברי הרא׳׳ש, נהם להלכה. ו עלי כ מ ם ס חכמי ם יש לה מכה או שומא, ו ם לבחון הדבר א י מ ל

ם על י מ כ ו ח כ מ ס ם מצינו ש ו ק ן (סימן קנח) שבכל מ לו ב בשו״ח מהר׳׳י קו ת וכן כם ו ק מ ם אפילו ב פאי ל דברי הרו ו ע כ מ ס כח ש א דנדה (כד) דמו ם, כההי דברי הרופאים נדות בכהאי ת ד ו א ר ם שאין דרך האשה ל ת מר דשאבי ה חשש כרת, ואף שיש לום כן שאדרבא מר ג ם יש לו ו ק ל מ כ ם, מ ם כדברי הרופאי חי כי גוונא, והדברים מוק כרת. ואעפ״כ פ ס ת, ו ת אדומו פו קלי ת ו ט לפניך, דהיינו שערו ו ח ר ש ם הרי שו ת ה

ם וכל שכן בנידון דידן וכוי. עכת״ד. פאי ו על הרו כ מ ס

ה, א סכנ ם שהו י ר מ ו ם א ׳ כתב, בל חלי שהרופאי ף י ח סעי כ מן ש ובשו״ע אריח סימר ד או ח פא א ס רו א , ו ת השבח ן עליו א אף על פי שהוא על הבשר מבהוץ, מחללי

מר אינו צריך מחללין. ע״כ. ר או ח צריך ורופא א

ת ב ש ם ב ז ד תר להקי ט סימן ו׳ דמו ב באו״ה כלל נ ת כ ב ס׳׳ק גי. ו ת ובבאר היטב כר וע׳׳פ ת ו ם הפנימים, אפילו ע״י ישראל מ י א ל ח ת ע׳׳י אינו יהודי, ושאר כל ה ת ד ק ל

. ע׳׳כ. מחה פא מו רו

ע מ ש מ ח אפילו במאי ד ב פא גוי לחלל ש ך על רו ב לסמו ת ח כ ת מ ו ם א י ובכף החיים בכל ת בזמנ ו נ ת ש ת ה או ה דעיננו הרו נ כ לה זה ס ד שאין בחו ו מ ל ת מלשון ה

. ע״כ. הענינים האלו

ו שהרי אפילו נ ו להאמי ה על כרתנ נ כ ו ס לה שיש ב ה נכרי, בחו ח מ ו והנה רופא מם חי תו י הם בנ ן עלי ח נפשות, וגם שהרי סומבי ו ק ק פ פ , הוי ס ק פ א ס ו ם ה אא מרעי ל א ש ל ם א ת מ ש א , ולא ם ת מעצמו לה מ ם שבנקל יאמרו שהחו י נ כ מסום י כ מ ו ס ם ו ל צ ם א י א פ ר ת ם שבת בפרהסיא, מ י ל ל ת , וכן לגבי רופאים מ ם ת ו נ מ ו א

ח נפש. ו ק פ ב על עניבים ש

, ם כ ל אצל ח ם וגס יש לשאו ל שני רופאי ם יש לשאו ת של יוה״כ, ש ו י א גבי תענ ל אט שיאמרו שיאכל, ו ש ה פ ל ו לכל ת ת אוםדנא, ו מ ח ם מדברים בדרך כלל מ ששם הח יהם א נ ה אשר יגלה מבין ריסי עי ס ו נ ראה מ זקק למורה הו ם יש להי ועי׳כ ש

ת רפואית. ע ה ד ו ו בה״ או ה ם זו עצה"טו ת א מ א ה

ו ב ת כ ת, יש ש ו רה ומצו לעומתו שאינו שומר תו פא שומר תו״מ ו אם יש לפנינו רו ול, כל שתדבר ת הטיפו ע ת ב ב , כדי שימעט בחילול׳ ש שבודאי להעדיף רופא דתי

ה. ק סכנ פ ס אינו גורם עיכוב ו

ם אחר, שיש מצוה ע ט ב כנזכר, מ ת ק ח (סימן טו) כ ל ובשו״ת ציץ אליעזר חת עבורו בדי ב ש ת ה לחלל א ה ו נ כ לה שיש בו ס דקק לחו ז פא דתי להי חדה לרו ו מית ת ע״פ בי ב ש ת ה יחלל א נו דתי ו פא שאי א יצטרכו להזמין רו ל ע ע״י כך ש ו למנ

ו מ ר

ת ה׳ אע״נ ו צ מ ת מ ת א א פרוץ ב ה דמי שהו א ל פ ה ש ע׳׳פ ה ד ת ב ל ת כ הלוי, ש, וכמו ס נ א מקרי או ם ל ו ק ל מ כ א יכול לקיימה, מ ל ס ש נ ו ש לו א ד ת ת ם נ דלפעמיה וכדומה. מכל ל ו ה או עבור ח כ א ל ת מ ו ש ע א ל ו ס ה ו נ ם א בשמירת שבת דלפעמיס, אבל נ ה האו א הי ם ל ו א ת ו ם א ם שהיו שומרי ת ו א ס רק ל נ ו ם לא מקרי א ו ק מל וכן בכל ל ח ס מיקרי מ ו נ א א ה שהו כ א ל מ ם ב ס ג ו נ ל שבת כשאינו א ל ת מ ה

ת ת׳) ע״ש. ו ו א מן נ סי ) ג ק י ל ח ב ק ד} ו ר ק ס (סימן יז פ ל ח ד ב האיסורים, ועיין עו

ב שיעדיף י ת ם כ ב שאע״פ שבספרי ת ד נד) כ ו מ ה (סימן ז׳ ע מ ל ת ש ת נ והנה בשו׳׳ת מה לענ׳׳ד נ כ לה שאין בו ס ם יחלל עבור חו נ א החילוני יחלל יותר, ו מ פא דתי, ש רום י מאי א רשע ו ד שהיה חייב לחבירו כסף, והלוה הו ח א ט הגע עצמך ב אין זה פשות ו ט ח ב ו ם המל ר הדבר שאף א א ברו ל ה ו יחרף ויגדף ו ם יתבענ א ה ש על המלו

. ע׳׳ש. בעו ויודע שיעמוד בדיבורו אפילו הכי אינו צריך כלל להימנע מלתו

א יחלל ם שהרי מ״מ הו ע ט ה פא החילוני ו ת הרו ם להעדיף א ו ק ונראה לי שיש מת מ ו ע ל ד ועוד ו ת ועו י נ ו סיעה במכ נ ר ובישול, ו ו א ת ה ק ל ד ת ת ב ת בביתו לעשרו ב שת ו ח ת נפש, וגם פ ו ק ם פ ם אלו משו ק מדברי ל א עושה ח ו ם ה י ל ו ת ח ח בבי א ז. א״כ ה לו ח שו ו מ ו ק מ א השומר שבת, בשני ה פ ו ר חילולי שבת יש לפניו, ואילו הק שנשבה הרי ו נ ב כתי ם נימא שהוא חשי א ל שבת. ו ל ח מ פא ה ת הרו יש להעדיף אא וחושב ו ח נפש וחולה שודאי שוגג ה קו ק שנשבה לענין פי ו נ י ודאי וודאי חשיב תל ל ח פא מ ם הנ״ל, ויש להעדיף רו י ר פ ס ה ראה להיפך מ שהכל "הוחרה״ בשבת, ע״כ נ

מר שבת. פא השו שבת ויחליפנו הרו

ן מ ר

א מן פ סי במניעת עבירה יותר גדולה

ט יענה, א ם שלך. ו ו ח ת ה ד ה מ ה מ ל ו ח ת ה ת א ב ש ל ב א ו פא ש ם רו אב כתו א יענה, י ם ל א , ו ה ל ו ח ל ה אי ש ח הרפו ׳ ב זאת, בדר כתו א י פ ו ר הת ו ח ב פ ו ת כ ו י ת ב ו ש ר וע״י ת ח א ב. הרי מ ב להשי ר ס ה מ ל ו ח פא. ה הרו

ת יותר. ב ל ש ל ח ל א מ פ ו ר ת ה ע א ימנ ת ו ו נ ע ת עדיף ל ו ב י ת

ל ב . א ת ו י ט ר פ ו ב ר מ א ר נ ו ס י א ת ה ס א י ע מ ה ו ל ל ת מעין א ו א ר ו ה ות ה א ט י ע מ א מ י ה ם כן אע״פ ש י ר ו א מ ת דין ל י ל ב ת ש י ל ל ה כ א ר ו הר ש ר כ ש ת ב ר כ ו מ ה ה ד ע ס מ ת דין ל י ל ב ר ש ש כ ת ה ת . וכגון, ל ר סו האיר ו ת הצב ע א ו נ מ ת ל נ . על מ ת י נ ע ת ב עד ה ו מר״ח א ת א ו י נ ע ת בר מ י מ ם יתכן ל ם א ל ו . א ת א ז ת כ ו ר ו ה ל בשר טרף, אין לבי׳׳ד ל ו כ א ל מכדומה, הרי ם ו ר ו ב ה ע ד ע ס מ ם ה י ח ת ו פ ת בשר, ו ל י כ ם א י ל ו ח ר ל ת ו ה ש

ח. יש לדון בז

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

. וי״א שאף על ה פ ק ת ה ו צ מ ף ו): ״אשה אינה ב א סעי פ ב השו׳׳ע (יוריד סימן ק ת כ. ף ט א ק ו ת ראש האיש ואפילו ה א ה להקיף פ ר ו ס ה א ש א ת ר א ת להקיף פ ר ת ו מ פי ש

ע״כ.

רה לכ״ע ת ראש האיש, לענ׳׳ד דזהו לכאו א ף פ ה להקי ר ו ס כתב הגרעק׳׳א ז״ל: א וו מ צ ע מ לגלח ב ר ה כא ד א שניקף. ואף הי ה ת ל ל ש כ מ ר ד ם לפני עו ו ש ר מ ו ס יהיה א

׳ ריש שבת. ס ו ר דרבנן כמ״ש ת סו מ״מ הוי אי

ת ח ל ג ה להפרישו דאדרבה שבמה שהיא מ ו צ ר מדין ם סו ואולי י״ל דבזה ליכא איבר , והיה עו ו היה מגלח בעצמו ת ו ת א ת ל ג ה מ ת י א ה ם ל א , ד ו בזה מפרישתו ת ו א

ו דמקיף. ע״כ. א ל ת מפרישתו מ ח ל ג א מ ף וע׳יי שהי מקי בב׳ לאוין דניקף ו

א ו ם ה ו ואילו א ח ו ר שמכשילה א סו ת אי ר ב ו ת הדי היא ע ת ל ג ם היא מ א א וצ״ע, הל א ק ט לו ת א אפי ט ם ת ד א ם ל מרי ר. ואין או ם איסו ו ת ש ר ב ו א ע א ל י יגלח הרי הף מן רנ״ד סעי כדאיתא בשו״ע סי ר חברך עושה כן במזיד. ו ש א ע״מ שיזכת תברך כר סו ר אי ת במרדה ולעבו ו ד ר רו ל קא לו התי דו ם ס׳׳ק דין. וז״ל ו י וי. ועיי״ש בכף ההים ד א ו ל ם ל י ר מ ו ם דאין א רי ם אסו ד אבל אחרי ו מ ר ת סו א יבא לידי אי ל דרבנן שם נ ר כיון שאין נעשה על ידו ו ר תמו סו ת אי י ב א יעשה ה ל ל כדי ש ר ק סו שיעשה אי

ח מ ר

ז שם. יד בשבת. ב״ח, מ״א שם, ר׳ ת במז ק פ חבירו היה פושע כגון הבא שהדביא כ ת כ״א. וא״כ ה ו א פשע מקרי פשיעה דהיה לו להזהר. א״א א ל ואפילו שוגג ב

ד יותר. ר חמו ו ס י א . ע״מ להצילו מ ר קל סו א אי ט ח ת נמי, אמאי ש

ד. תר חמו ו ר י סו אי ם יעשה איסור. ו ו ק ל מ כ לו כאשר מ אלא שי״ל שלא תשיב מכשיר ו ס י א לו מ ת מצי פ ם ברדית ה ר ואע״פ שגם ש סו א מצילו מאי שאז להיפך הולא שעי״ז שיוציא ר נעשה מאיליו. ו סו ר. י״ל ששם האי ר חמו סו בישול, שהוא איר מקיף. סו ו מאי לנ ף תצי א ע״י שתקי כ א כן ה ל ת עבירה בידים ש ו ש ע ל ו מ ימנעניע, או ב זה כמסי ס להתשי א ו של הגרעק״א ה ק י פ ר ניקף מ״מ איכא. וזהו ס ואיסו

. ק ד ד כמציל. ו

ת ם א ש ו א ר הו ת בשבת, ו ו ל א לה ש ת החו אל א פא שו ק כאשר הרו פ ח ס ה ובזה יש לם יענה א ת. ו ו ב לענ ר ס לה מ א יכתוב: התו פ ו ר א יענה לו. ה ם ל ת, הרי א בו התשום ת אבל א ב י ת ע לו לעבור עבירת כ י א מסי ם יענה הו ה א ת ע בה. ו ת התשו ב א יכתו

ם דמי לנידון הגרעק״א ז״ל. . וצ״ע א ב מעצמו ת ו א כ א יענה, הרי הו ל

ם א נ ם יעבור והכי הו ו ק ס יענה לא ירויח יותר, שמכל מ ד שהרי א וי״ל דל׳א יענה. ם יעבה. וע״כ ל ר א ש א תר מ ו ב י א יכתו ב, אבל ל א יענה יכתו ם ל א מסייעו, ו

ר מקיף. סו א תקיף. יעבור הניקף גם על אי ם ל א ולא דמי לנידון הנרעק״א ש

א רצוי מ ק ש פ ת ס ה ם ל ו ק תר מילים. הרי יש מ ו ב י כתו ם לא יענה י א אבל במקרה שב יותר. ו ת כ ל ו מ שיענה ועי״כ ימנענ

א ר טפי מנידון הגרעק״א שהרי ע״י שיענה ל י ת ה ם ל ו ק ת דהבא יש מ ויש לדתופא כותב. וזה ענין ר והרו מ ו א רק א ל ו בידים לעבור עבירה בנידון דמקיף, א גורם ל

ח מילים. ודו״ק. ו ח ב פ ל שיאמר ועי״כ יכתו ק ת שלו שהוא עובר. וע׳יכ נראה ל

ת ל׳ דכתב בענין ו ׳א א ים להמהרש״ם סימן תקנ׳ ת חי ו ח ר ו א ב ה ת כ ה ש מ וצ״ע מרת בשר. ע מקולין למכי א לקבו ל הג ש היריד שבין ראש חודש אב לט׳ באב. שהמנו טריפה ם שיקנ י ש נ א, יהיו א ה כשר בפרהסי מ ה ר בשר ב ם ימנעו מלמכו אבל את המהרש״ם ע ד ת. ו פו ל סרי ו כ א ל ם מ ע נ ו מ ר לבטל מבהג כדי ל ת ו ם מ א מעכו״ם. ה

נוטה שלא להתיר.

ם כן, שבזה עוברים ת בי״ד שלא עושי א ר ו ם ע״י ה י ה ברב ש ע נ וי״ל שאני מעשה הם והפושעים. ורק י א ט ו ח ר זירוז ה ם עבו י ם ברב י ל ט ב על המנהג ברבים. ואין מרה. אבל ם היא ״ביטול׳ הו ראה לרבי א כן הו ל בנידון דידן איירי במעשה יחיד. ש

. ה ם בקטנ פי ר גדולה ומחלי ת ו ל עבירה י א ריות ש ו באופן פרטי ה

א ה גבי גברי זמרי ונשי עני למאי נ״מ, למידתי ה ט ו א בשלהי ס ת י א א ד ת ודמי הא ל. ואכמ״ל. ם י ר פ ה ס מ כ ו בזה, ב מפני הא. וכבר הארכנ

ט מ ר

ב ן פ מ י ס בהחלפת תורנות בית חולים

א פ ו ר יש ר ש א ו כ ל י ם. אפ י ל ת חו י ב ת ב ו נ ר ו ת ט מ מ ש י ה א ל פ ו ר אין לה נ צ י מ ח ל ת ה לידך א א ב ה ש ו צ מ . ש ו מ ו ק מ א ב ה י ת ש ו צ מ ה ו ר ו ר ת מ ו שם י ח נפש. הרי קי ו ק ת של פ ו א י צ א מ ה ם ת א . ש ם י ר ת א ה ל נ ר י ב ע אל ת ו

. ת ב ה ש ח ו ד פש בישראל ש נ

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ם שכל ו ק מ ת בשבת. ב ו נ ר ו ת ת ב ו א להי ל ל ש ד ת ש ה ה צריך ל ר ו פא שומר ת ם רו א הפא ל בזה. כלומר רו ד ת ש ה א אין לו ל מ ת. או ש ו ת ומצו ד ו ם שומרי ת פאי הרוא מ לא ישובח. או ש א יגונה ו ל ן ש ו ם זה חסר א ח נפש. ה ו ק י ת לצורך פ ב ל ש ל ח מ ה

מעלה בשבילו. ה ו ו צ מ

, ח ב ש א הלידה ב ה א ת ל ל ש ל פ ת ה ב שיש ל ת ם סימן תשצ׳יג כ די ר תסי פ ס בה: ב תשוח נפש. כ״כ ו ק י ם פ ו ק מ ולדת, כלומר ב לו בי ת אפי ב ל ש לו כח שיש להימנע מחי מו ו

ד שצט. ולדת עמו ת הי ר ו ר ת פ ס ב

א ה א י ת נפש כלל וכלל, ואז ל קו א מצב פי ה א י ל נה ש ו ם הכו ש ואינה ראיה כלל, שח ו ק י ת נפש, אבל כאשר ישנו מצב של פ קו י ל שבת לצורך פ ל ח ד ל ח ם א צורך לשות נפש ל צ ה ם דעך ו ד על ד ו מ ע א ת ת ל ו צ מ ק לזה. ש ק ד ז ה ה גדולה ל נפש. יתכן שמצורת שבת. ה שבת, וגדולה היא משמי ח ו ד ה גדולה היא ה בת להיעשה, מצו י שמ״מ חי

והראיה שהיא דוהה שבת, וע׳׳כ עדיפה.

ה ל ו ל ח ת ע ב ן ש ף י״ב: כשמחללי ע סימן שכ׳׳ח סעי ר ש א ראיה מ ולכאורה יש להביא ל ם ונשים, א י נ ט ק ם יהודים ו נ ת על ידי אי ו ש ע א ל ל ן ש ה, משתדלי שיש בו סכנ

על ידי ישראל גדולים ובני דעת.

ת ו ש ע לה ל ה לכתתי ם, מצו ד זה חכמי מ ע מ ם ב , וכשיש ש ק ליד: כתב י ובמשנ״ב טמן נח], ן וריא״ז ותשב״ץ ח״א סי י ה פ׳ מפנ ל זה על ידיהם [ד״מ בפי׳ המשנ ו ל ח

ה הרי זה משובח, ע׳׳כ. נ כ ת בדבר שיש בו ס ב ל ש ל ח ב כל הזריז ל ת ובסעיף י״ג כ

ח נפש. ו ק י ת פ ו ת מצו ם א י י ק א י ימא שיהא זריז. ושהו ם בנידון דידן נ ולכאורה ג

ם יפעל ו ק ל מ כ פא השני מ ם ליכא ראיה. שכאן איירי שיש זריזים שהרי הרו נ מ אב ו י כל הצורך למימר שגדול יעשה וכן כל הזריז. היכא שאין ח . ו תו ויציל כמו

רנ

א מ ק ש פ ס ו וע׳׳ז ה ת ב ו ד מ״מ יעשה ח י ק פ ת פא ב א רו א שהו כ עליהם לעשות. אבל הם לזריזות בנידון כזה. ו ק אין מ

ת והרי ב ת ש י ת ם ד ו ת נפש. א״כ אין בזה ש ו ק ל פ צ ה א ר ת ו ת ה ב ש והנה אי נימא שבא הו ה (סימן י). ו ב ו ש ת ם מרוטנבורג. עי״ש ב ׳ ל ה מ ר ה מ א ו וכמו ש ל אצל א כחו הו

ת הרא״ש כלל כו דין הי. ועוד. ו ב ו ש ח דבריו ב

א ה תו מ ראי . ו פ א ק כ הגדיש ש לי . ו ך ת עשה ד״שבתו ו צ ם מ י ק אבל מ״מ הרי איבו מו דאובס שרי" והקשה ה ת ״ולדרוש ל ו ב ו ת י בזר רמ״ד על הגמ׳ כ דהקשה האבנל, אף ר למו ו ס לה א ר המי ח ל א ן ש ם גשפכו החמי א ר ד ב ו ס ת הדז״ה ה ע ד האב״נ לו ת מ ת מ ת מעשה ש ו ש ע ר ל ו ס ת בפש. בליז א ו ק ם פ ו ש ם מ מ ת ר ל ת ו שאח״כ יהא מבעל לטפסר, א גורמת בזה שתי ל פה ה ת ליכבס לחו ר ת ו יחללו שבת, א״כ איך מא ר ת י ה ס עצמו ל י נ ם להכ ד א ר ל ת ו רים, מ ד גדרי האיסו צ מ , ד ואמר הגליש שקאפת שיש בה ב א לענין ש ק ו א ד ל, הו ר למו ו ס א ב הרז״ה ש ת כ מה ש ת נפש, ו דפיקוה לבטל ח נפש, גודם בז ו ק י ב של פ צ מ ס עצמו ל י ת עשה ד׳שבתון״ דבזה שמכנ ו צ מת ש ת א ו ח ר לישא א ו ס א ר ברפ״ג דיבמות ש מ א נ ה ש מ ת עשה, ודומה זה ל מצום י ד. וא״כ הכא במי אינו מקי ת יבום, על׳ ו צ ל מ ט ב נמצא מ ו ו ת אחי מו א י מ אחיו, ש

ת עשה של שבתון. ו צ מ

ת עשה דשבתון, ו צ ם מ י ק ת מ ב ש ח נפש. הרי בשאר ה ו ק ה אצל פ ר ח ו ם ה ם א נ מ אם כל מי י ת עשה מקי ו צ מ ם חייל ש י ח נפש, לא מקי ו ק ל בשביל פ לו רק ברגע החי וא ו ח נפש הרי ה ו ק ם נימא שדחויה אצל פ א יס. ו א קי תו רגע ל רגע ורגע, וא״כ באו

ת עשה דשבתון. ו צ ים מ א קי ל מד ש תר לו ו ט י ו ש פ

ת ו צ ם מ י א קי ל נפש ל ר למימר שהמצי ב ת ס א מ ל . ש ם הגרי״ש אליישיב. כתב נ מ את ת עשה. או כהן בבי ו צ ל מ ט ב מ ת ש ׳ ת ודאי ל ב ש ל ב ה ו עשה דשבתון. וכמו מ

בד עבודה בשבת. המקדש העו

לה בזמנה עדיפה ת מי ו צ ת שבתון, אבל מ ו צ ם מ י ם אינו מקי נ מ א והנה י״ל שלא ח ל׳כ עריפה מ״שבתון". ו ב ש ש שזהנה ב ד ק מ ת ה . וכן עבודה של בי ך מ״שבתות כן. וכמו ו ש ע פא ג׳׳כ ל ימא הכי. הרי עדיף לרו ם נ א א ש ל ר א ב ת ס א מ ה ל מ מובן ללא שייך ה צותה. ו ר ו ת ל בשבת. שהרי כן ה ו מ ל ס מ מ ת ש ה ה ל ס נ ל מ ה ו שאין מר ש א ה העדיפה מילה מ ר ו ת ת כן. שהרי ה ו ש ע ה למימר שעדיף שלא ל ר ו ת בציווי ה

שבת.

ח נפש. ו ק פ ת ה ה העדיפה א ר ו ח ח נפש. ה ו ק ם פ ו ק מ ם נימא הכי הרי יצא שגם ב א ומר שאין להכבס ח נפש. שיש לו ו ק ם שיהא פ י ם מ מ ח ל ע״מ ל ו מ וא״כ אמאי לא לם י״ל שהוי ס שרי. ש נ ו א ם ד ה א כן בלדרוש ל ל ב זה. וזה ענין אחר. ש צ מ ם ל ת י ב. ת מהטפסר ו א ב ת ת ת היו מ ו הנ ת שהכו ו ב ו ת ר בירושלמי ריש כ א ו ב מ . וכמו ש ק פ ס

. תר ק הרי זה מו פ ם ס במקו ו

ל הדבר להניע לידי ם שא״כ עלו ע ט ט בנידון זה מ מ ש י ה וע״כ נראה להלכה שאין לם א ם שתיישינן ש ו ש מ ת נפש. וכמו שיש הלכה של זריזין בזה. שיש להזדרז ו ו ק פ

א נ ר

ם ישתדלו א מר ברופא. ש א יציל, ואבדה נפש. וכמו כן יש לו ר ל ת לא יזדרז, גם אח נפש. ו ק ל פ ב ש צ מ ת ויגיע ל ב ש ת ב ו נ ר ו ת ם ל פאי ת רו ו ח להישמט, הרי יקציבו פא ירויתו מ ק ש פ ס ם דעך יש להעדיפה על ה ד על ד ו מ ע א ת ת ל ו צ ם מ וע״כ משו

רה. ל תו ה ש ת י מ א "בשבתון״ וה׳ יזכינו לכוין ל

רנב

מן פג סי בעדשות מגע - שרייתן בשבת בחומר המנקה

ם ד ו ד לכך ק ה ו י מ ר ה מ ו ח טב ב ם הי ת ו ק נ ת יש ל ו כ ע ר ג ת מ ו ש ד עם ר י ס ה ץ ל פ ח ש כ . ו ירם לעיניו חז י . ו סב לשפשף הי , ו ת השבת ס י נ כו ו ל ב כאי א י ל ם כך ש ד ו ק ם מ י ת ו ת ר ם ( י מ ם ב ח י נ נה. י ם השי ד ו ק. א ט ח ר מ מ ו ת ם ב ח י נ א י ל . ו ננים) ם צו ה ה ת ע רס את׳׳כ. ו י תז כשי

. ם ת ו ק נ א ל ל יבשו ו א יתי ל ם ש ת ר ט ם מ י מ ה ו

ל ק ע ת ד ת ה ע ש . יש לו ב ה ק נ מ א ו ט ח מ ר ה מ ו ח ם כך ב ח י נ ה ל ל ק י מ ה וך. ל מי לטמו תר ע ו ר יש י י מ ח מ ל ל ב ך א ו מ ס מי ל

. ר י מ ח ה י ל ם לכו״ע ראו פ ש פ ש ל ו

ח: הערו ת ו ו ר ו ק מ

ם י ע ל ו ת ב ת מגע רכו ע שעדשו ב ש ק ר׳ א. בבגד קיי״ל שרייתן זהו כיבוסן, ובימאי ים נ ם די א ה ה ל א ש ת ה ל א ש לע כ- 0%ו. וע׳׳כ נ ר בו ם בשיעור של 70%, ואילו עו י מ

. ם ת ו ה א ק נ מ ותד ה ר מי מ ו ת ם ב ת ו ד ש ה ו כעור, או בניילון. לעניין ל כבגד א

ים. ואין ו מבפנ ס כ ס כ ט שע׳׳ג בגדו, מ , א', ״אמר רב כהנא, טי א מ שבת דף קו מבחוץ." ע״כ. ס כ ס כ מ

י י ו א לאיתתז ת ל י א מ ח כ ו ם. דלא מ י . מבפנ . מפשפשו ו ס כ ס כ ופירש רש״י ז״ל, מ. ע״כ. ם דמי למכבס ו כ ס ם מים: כ ש לא הוי, דאין נותן ש מ כמלבן, ומלבן מ

ו ת י ל ער ט : המנ מ ת א ה ת י א . ד ת קמז ב ש א ד ה ה הגרעק״א ז״ל בגליון הש׳יס. מ ש ק ה וא אמרן ל ת לן בה. ו י קי ל , אבל בעתי א בתדתי ל א אמרן א ל , ו ת א ט ת תייב ת ב ש בקלע לא אי ד עלייהו. עו א דקפי הו ת לן בה. ו י מקי ל סו , אבל בחיורי ו א באוכמי ל אר להו מ ן רבנן שבתא, א י ל ר קמחל מ א מנפצי גלימייהו. א ק א רבנן ד ז א ת ת י ד ב מ ו פ ל

רב יהודה נפוצי ליה באפיה, אנן לא קפדינן מידי. עכ״ל.

א ל . דזהו ליבונה: א ת א ט . מן העפר: חייב ח תו ר טלי ע נ מ ופירש רש׳׳י ז״ל. הד עלייהו, ללובשן עד א דקפי הו ד עליה. ו ה וקפי ת י א ר ל מ ק ל ק ק מ ב א ה , ש באוכמים יש ת לו א פ כ י א א א קפדינן, ל , ונלימי אוכמי הוו. ל י שבתא שינערם. קמתלל

ל. ק הלכך לאו ליבון הוא. על׳ ב עליה א

ג מ

ת מן העפר, י ל ט ת ה ער א ם חשיב מלבן, כאשר מנ י א מ ל לו ל וחזינן להדיא שאפינה ם, אי תן מי ו ו נ נ מה שאי ח מלבן ממש. ו ׳ ט שע׳׳ג בגדו, ל ואמאי, אפוא. בטי

ר מלבן כדחזינן הבא. סו ה באי ר ו ת בה. מלחייבו מן ה סי

ו ל ו לגמרי, ובודאי אי נ ב ל ס אינו מ ו כ ס כ ם ע׳׳י ה ש ט שע״ג בגדו, ש י וי״ל. דשאני טר זה. סו ם לאי י א נ ם אין ת ס קל• יע״כ ג בו א רק כי הו ם. ו ו במי ס ב כ ל היה מ היה בחו. כדי ח ו ח ק ע׳׳י ל ב ד א נ , ובגד חדש. ובטיט שהו ד עליו של בגד שחור, ושמקפיא כן במנער ל ת הלכלוך הבלוע. ש ם שיסיר א י מ ם ל קי קו ם מלבן ז ו ש ב מ י להתחים כפי ש ד עליו. ו ר ומקפי ם איירי בבגד חדש ושחו ק שבדף קמ׳׳ז ש ב א תו מי ה י טל. וכלכלוכו כן בק ם מאו ו ק יחו על מ א ע׳׳י שהנ ל ם. א לא ע׳׳י מי שנדבק ע׳׳י הרוח, וסיף מים. וע׳׳כ חייב מן החורה. נקיונו. סגי בניעור והוי ליבון גמור. ואין צורך להון ו תר בנקי ו ס הלכלוך. וכן יש צורך י ל ו ב . חדש. ש ק ב א ר שניכר עליו ה א שחו ו ם ה א. ת ו ח בלע ע׳׳י ל ט שנ ל, וליד לטי ם בימי החו ד עליו. ובנקיון כזה םגי ג וכן שמקפים. ואתי שפיר, ועיין בשער הציון סימן שב ס׳׳ק מא. ולפי ו ע׳׳׳ מי נ ו והצורה לנקיר מ ו ח ת, הרי ע׳׳י ה ת בבלע ע״י לחו ת המגע הרכו ר והלכלוך הבלוע בעדשו ח א זה מרה י׳׳ל ם. וא׳׳כ לכאו א ע׳׳י מי הו ם לכלוך זה ו אי צי . מו תן בו א הזה ששורין או ט ת מ ה

ר מלבן סו ר מאי ו ס א א שהול שעליו, ט ח מן ה י . פי׳ ר ער טליתו , א. דיה המנ ת דף קמז ב ׳ ש ס ו ת הנה ה ב. ול ע דהוי דומיא דכומתא. דרב יוסף, אב מ ש , וכן מ ת א ט ס וליבון, חייב ח בו דהיינו כי

ראה שיהא שייך ליבון. ע׳׳כ. ס אין נ ר ט נ ו ק בניעור מן העפר כדפירש בם ו ש ם מ ת י ש ו א ששייך ליבון בניעור מן העפר. ובריטב״א פירש ק ב מדוע ל ת לא כ ות הגרעק״א ז׳׳ל]. ועיין י ש ו בנתה ק ד זה נ סו . [ועל י ו משקה ם א י שאין מלבן בלי מ

רשב׳׳א ז׳׳ל.ם י . וע׳׳כ בעינן מ ם ומוציאו חשיב כמלבן י נ א בפ צ מ נ ק בלכלוך ה ר ולפי זה יוצא. שלא א על גבי הבגד ו צ מ נ א שמוציא רק לכלוך ש מ ל ע לא סגי בניעור ב או משקה. ו

בפנים.ת מן הבגד צו ו ת הנ ר א י ס ה ר ל ת ו ובמשנה ברורה, (סימן שב ס״ק ז) פירש, אמאי מם ללבון. שאין מי ם דו נ ת אי צו ו ת הנ ר ס ה ר. ש ט ועפר אסו י ם ט י בשבת, ואילו מ. ע׳׳כ. וא״כ א עומדים מלמעלה ל העפר א ם ו י מ ו כמו ה כ ן בתו בי ת תחו צו ו הנב בבגד. וגם אין ניעור ו ת א אינו ת א מים, הו ל . שעפר ל ס׳ ם התו ע ר שזהו ט ב ת ס מ

ך הבגד. ו ת ם ב י ב ח ת ם נ ה ם ש י ו מ ט א י א כן, ט ל ב בבגד. ש ו ת ת ה ש מוציא מ

ם י ב ח ת נ ם ו י א ע׳׳י מ ו . וכן הלכלוך ה ם י א ט ת ם ס ה י מ ת מגע הרי ה וא״כ בעדשום מלבן. ו ש ך זה וע״כ יהא בו מ ם לכלו אי צי ם הללו מו בעדשה. והמי

, י׳׳מ ת א ט ת חייב ח ב ש ו ב ת י ל . כתב: המנער ט וצ״ע הא בחידושי הליין דף קמזר ח ן א ר הקסמי י ס ה ן שעליו כדרך החייטין שמנערין ל ר הקםמי י ס ה שםנערו ל. וחזינן ל ת החייטין. ער׳ כ א ל א גמד מ ה בפטיש, שהו כ ם מ תפירתן וחייב משו

ך הבגד. לא בתו ם על הבגד, ו י ח נ ו מ , ה ן ת הקסמי שחייב מי שמוציא א

ת גמר וחדוש ע ש ר ב ח זהו גדר א , ו לא למלבן ה בפטיש, ו כ ת מ כ א ל מ נתו ל ו וי״ל, דכוב ת . ואכן שער הציון סימן שב טייק ט. כ ן ח הקסמי א צ ו א ה ו ה ה כ א ל מ ם ה ו י הבגד. סת הבגד ו פ י ת חדושו שמנערו כדי ל ע ה בבנד ב ל ת נ ב לבן ה בשלהי דבריו, והאי דצהו

רנד

בה. וכן ה חשו כ א ל ת גמרו והיא מ ה ע ת ו ן עושין א י ה שהאמנ כ א ל א מ שאני, שהולא שייך ן עושים״. עכ״ל. ו י ב על זה, ״כמו שהאמנ ת כ מורה לשון הרמב״ם ש

ת ליבון. כ א ל מ ל

ו ו זרע פשתן א ם ישב ל א ר הלכה דיה עלה (סימן שב) כתב, ש ג. והנה, בבאוף א יקלו ל ל זמן ש א ללובשו כ ל ד ש א מקפי ם הו א , ו ר לקלפו ה ו , מ תו ל על כסו תבשיו בשבת, פ ל ק ר גמור ל סו א אי ה תיבש על בגדיו, י ל שנ ו התבשי ו הזרע פשתן א נ מ מ. והוסיף ו כמו לעבין נעור מן הטל, כלומר בבגד אוכםי וחדתי ש בכל פרטי מ ודינו מת ר ס א שבדי׳כ ע״י ה ל ם מלבן א ב משו י ח ת ה ובטיט שע״ג הבגד אה״נ שיכול לא כן בזרע פשתן ל ם לגמרי וע״כ שרי. ש ת כ ת ה ה א ק נ , בגדוד בצפורן אינו מ ם ת כ ה

. עכת״ד. ם מאתו ת כ ר ה ב ו , ע כשמתיבש ומסירו

מ א אפילו א ל ך החפץ. א א לכלוך הבלוע בתו צי לו כשאינו מו א אפי וחזיון דמלבן הור מלבן. סו ח על החפץ. ג״ב שייך אי נ ו מ

ם מלבן. אע״פ שהלכלוך חיצוני. יב משו ן כלים שיתחי ו והקשו לפי זה מ״ש מנקי

לא ר והלכלוך חיצוני על כן מותר. ו ח א א מ ל ר הלכה. א א כהביאו ל יסא ש ם נ א ון קנ״ז מ י ס ) ר ז י נ ה האבנ ש ק ה ה מה ש ש ם בלכלוך פנימי. אכתי ק מיקרי מלבן כי אא מיקרי מלבן ם ביו״ט, ואמאי ל ת הגעלת כלי ו ש ע ר ל סו ת י״א), אמאי אין אי ו א

כשמנקה הכלי כי הרי מוציא דבר הבלוע.

א כמו צובע, ובבלוע ת ו ז ם ת א משו ל י נזר דםלבן אינו א ם מתרץ האבנ ם ש נ מ או כלל. ה א ר ל מ ק ל ק בכלי אין מ

ם ר להגעיל, שאין זה לצורך ליבו! הכלי. כי א י ת ה ם ל ע ם נראה ליתן ט נ מ את ו ק נ ת סגי בבקיון רגיל, וע״כ לא מיקרי מלבן, שאין דרך ל ו י ק , ולצורך נ להתירו

כלי כך.

ת כלים, אע״פ שהלכלוך ו ק נ ר ל ס א א נ ר הלכה אמאי ל א יתרץ להביאו ם כ״ז ל נ מ את לבגד. ק ב ד נ חיצוני, וכמו גבי זרע פשתן ש

ם, ראשון ת וכוי יש לו שבי טעמי בו ם או במג עלי ושמא י״ל, שהליבון בבגד או במנת ו ס י א מ ל שיש בו לכלוך. ו ע נ ו מ ם בגד א ד א ס ל ו א מ שיראה נקי. חיצוני. וגם של בגד מלוכלך מצד ו סב א י ם ל ד א א ל א נראה כלפי חוץ כלום. א ת היא אפילו ל א זא מצד ל ה החיצוני, א א ר מ ס ה ו ש א מ א ל ו ן ה ו . אבל בכלי מלוכלך, החסר עצמו

ב מלבן. ודו״ק. י ש א ח ל החדש, זה ל כ ו א ב הלכלוך ב ר ע ת א י ל השמוש בו, ש

א הדין כן. שאין ם יתכן למימר שבעדשה הו תר נקיון הכלי ם הנ״ל בהי ע ד. ולפי טחה שיהא נקיה ו א מצד הבריאות, ולצורך הראיה הנ ל ם יפוי העדשה, א ון משו הנקיס לו ללבוש בגד ו א מ ו ש ו ליפוי הבגד. א ת ר ט מ העדשה. ושמא שאני ממלבן בבגד ש

מלוכלך. ודו״ק.

רנה

ם י ק ס ו ה ואור זרוע ועוד כמה פ מ ו ר ת בספר ה והנה קיימא לן דשריתן זהו כבוםן. וס אין זה דבר לכלוך על הבגד דהשריה מעביר הלכלוך, אבל א ס״ל, דדוקא כשיש איא ם ל ס ע״י שריה לבד, א ו ב א מקרי כ ת לבישה, ל מ ח ר מ ח ש ו ם לכלוך, ואפילו ה שא מ ר לשרותן מדרבגן. ש ו ס ם א ו ק מכל מ ת מימיהן ו ם א ת ו ס ו ש ש א מ שמכבסן מ

יבא לסתיטה.

ת השריה של עדשות המגע, שאין ר א י ת ה ו לכאורה יש ל ל ים א נ ולדעת ראשו. טה א שייך שיבוא לידי סחי ל א שייך כיון ש ם לכלוך, ולגזור מדרבנן ל ו עליהם ש

הם לכלוך כלל אמרינן דשריתן לו אין עלי ם דאפי י ר מ ו עתו א סי ם הרשב׳׳ם ו אמנט. היא כבוסן, ועיין בםשנ״ב סימן ש׳׳ב ס״ק ל׳

ם י ק נ מ ם ה ת עדשות המגע במי ת שרי ר א ו ס א ו ל ולפי דבריהם לכאורה היה לנם. ומתטאי

ת ש ר ת פ ו ת ל י א ש ס בעור הרך וי״א ה תא, דאע׳׳פ שיש כבו ם בזבחים צד: אי נ מ אר ס א א נ ל ס גמור, ו ו ב ס עד שיהא כ ו ב א מקרי כ ת ל רו מצורע שאף בקשין. אבל בעוף ט. מן שב סעי ל לשכשכו בסי ע נ ל גבי מ ם ע י תן מ ר השו׳׳ע לי שרייתן. וזהו שהתי

ר לשרותן. ת ו ת המגע דמיין לעור הרך ויהא מ ו ש ד וא״כ לכאורה ע

ם מ ע ט מר ש ר. וצריך לו ש ע׳׳י שפשוף אסו מ ס מ בו ה חזינן שבעור הרך כי ם ה נ מ אא יוצא. א״כ ף ל א ע״י שפשו ל ר. אבל ש ך מהעו וצא הלכלו ם שרק ע״י שפשוף י משוך ם לתו דרי ם חו י מ ה ם כן יוצא הלכלוך ע״י ש י א ט ח מ ם ה בעדשות המגע שבמיר אף ו ס א ם ל ו ק ת הלכלוך עמם. א״כ לכאורה יש מ ה א צ ו ח העדשה ומושכים הם כ70% ואללו עור י לע מ ר שהרי בו ר לבגד מעו ת ו בכהאי גוונא. וגם י״ל שדמי י

בולע כ0%ו.

ך נוזל בשבת. ר להכניסן לתו ה התי ת כ ל ה ה. ובשמירת שבת כ

תו נ ו ש מעבד. כיון שכל כו ש ם שאין ת ו ש ר מ ת התי ו ר ו ק מ ב (פרק ט״ו סעיף פד}. ות ת לא נ . ע״כ. ו תקלקל א י ל ר ש ר ק מ כל ל ס או י נ לשמור על העדשות, והוה כמכר סו א עלה על דעתו אי ל וכלל. שהרי ל ל ך עליו כ מ ת ס ה ר מלבן. עי׳כ אין ל סו לאי

מלבן.

ד רלו) האריך בזה הרב ׳א עמו ת נ׳ (ניסן התשס׳ ר ב ו רה, ח ל התו ו ברת ק בחו ולדעתו סר. ו ת דברי הגרי״ש אליישיב שאו הביא א ם ודעת, ו ע ב ס ו ט ו ב נ ו אברהם תנירם לעיניו. ובליל להחז ת השבת, ו ס י נ ם כ ד ו ת ק ב ם ערב ש ת ו ק נ העצה היעוצה לר לי מ רופא א ה ו ק נ נו מ מר שאי תו ם ו חם במי י נ ם י ר י ס ה ר שרוצה ל ח א שבת ל. כן קה ר המנ מ ו ת ם ב ת י נ ה ח לעיניס. ואין ל ו א נ ה ם ואז י ד ו ם ק י מ ת ה שירתיח א, Soiucion Saiina ד שמו ח ם א י ג ת שני סו ח ק ר ק הגרי״ש אלישיב. ויש בבתי מ ס פה ק נ . והשני מ ת ו ח ל ש לשמירה על ה מ ש א המותר. כיון שרק מ הו , ו כלומר מי מלחם ת ו מ ת ש ר א פ ס ף ה ת שבסו ו נ ו מ ת ראה ב . ו ר א האסו הו ב עליו כן, ו כתו א ו ט מ ו

ם. י ג ם של שני הסו ת נ ו מ ת ו

ו נ ד

ן י ת מ ה ש ל א י ל ת א ו ש ד ע ת ה ט א ו ת ס צ ל ״ א ן ש ו י ר כ י ת ץ ה י ל ר נ ק ׳ ׳ ר ם שהג נ מ ף א א וך י י ש ד ש ג ב ה ל מ ו ו ד נ י א ן ש ו . כי ו ס ו ב י ו כ ה ו ז ת ו ר ר ש ו ס י ן א י כ א ״ ו א ש ב י י ת י ד ש ע

. כ . ע״ ר ו ע ו ב מ ר כ י מ ח ה י ל ו ו רא פ ש פ ש ל ל ב . א ו ת ו ר ש י ל ר כ ש ע״ , ו ה ט י ח ס

ל ו ש י ב ל ג ך ע ו ל כ ן ל י א א ש נ ו ו י ג א ה כ ף ב א א ו ה ה י ר ר ש ו ס י א ם ש י נ ו ש א ר , ל ן ב א מו ל וי מ ע״ ״ , מ א ו ל ו א ט ח ו ס ר ל ש פ ם א ר א ו ס י א ך ל י י ה ש , מ ה ר ו ת ן ה ו מ ר ו ס י א ד ו ג ב הך ו ל כ ל א ה י צ ו מ ס ו נ כ א נ ט ח מ ר ה מ ו ח ה כי ה ט י ח ס רך ב ן צו י ם א ג , ו ה ק נ ת ה מ י ר ש ה

. ה ז ר ב י מ ח ה ם ל ו ק ש מ י ה ש א ר כ נ ״ . ע ה ט י ח ך ס י ר צ , ש ם י מ ה ב ר ו ש י ל מ א ד ל ו

ע ג ת מ ו ש ד ע , ש א ״ ט י ל ט ש ל ב נ י ר א ג ״ ר ג ב ה ת , כ ( ס ״ ש ו ח ל ס כ ר ( פ ת ס י ר ס ק ר ט נ ו ק ב ור מ ו ח ף ה ו ג ם ב י ע ו ל ם ב י מ ן ה י ה א ש ד ע ל ב ב , א ו כ ו ת ם ל י ע מ ל ו ד ב ג ב , ד ד ג ב ם מ י ק ו ל חם י מ ח ב נ ו ר מ ו ד כ ו ש מ ם כ י ח נ ו ם מ ה , ו ה ש ד ע ש ה י ם ש י ל ל ח ך ה ו ם ת י א צ מ א נ ל א

. ד ״ ת כ . ע ה ש ד ע ך ה ו ת ע ב ו ל ה ב ן ז י א ו

. ס ו ב י ב כ י ש ה ח ן ז י א ו ש ן ל י נ ם מ ג . ו ם י ל ל ח ך ה ו ת ם ב י ע ו ל ם ב י מ ד ה ג ב ס ב ג ה ש א ר נ וב ש ח י ה ם ל י ל כ ת ה ע י ל ב ר מ ז י נ נ ב א ה ה ש ק ה ה מ . ו ס ו ב י ב כ י ש ן ח כ א ר ש ו ע ש מ ״ מ וק ר י פ מ ל ש ו ר י ה ם מ י ש ו ר י פ , כי ב ן בו ש לי י ה ו ע י ל ב ב י ש ץ כן ח י ע ל כ ע ב ו ד מ . ו ן בו לית ו ח א פ ה ל ל ע מ ל ע מ ל ו ץ ב ן כי ע ו ב י ך ל י י ץ ש י ע ל כ ב ה ש א ר א. נ ף נ ל ד ו ד ל ג ל כ

ר הרך. ו ע ה מ

, ך ו נ ה חי ח נ מ ה , ו ר ע י ש ה ב ט י ח ן ס י א א ש ״ י ט ה ״ ת פ ב ת ש ו כ ל ה ק ב ס מ פ ״ ר ה , ש ד עו וה ט י ח מ ס ״ ר ת ה ע ד ל ן ש ו י ה לי כ מ י ת : ו ״ל ז , ו ב ת ת די, כ ו ן י״ג א מ י ת ס ב ש ך ה ס ו מ בש י א ש ת י ב א ״ ם צ״ג ע י ח ב ז י ב ר ה , ש ס ב כ ם מ ו ש ב מ י י י ח א ד ר ו ע י ש ב , ו ס ו ב י א כ י ה, ר ע י י ש ו ה ה ז ם ו י ז ל ע ה ש צ ו א נ ו ק ה ש , ש א ת י י א ״ ש ר : ב ף צ״ג ד ב . ו ק ש ד ו ג ב ס ב ו ב י כא ו ס ה ו ב י ר כ ק ב ש ן ד ו י כ כ ״ , א ר ע י י ש ט ו א ח ו ק ה ש ב ה ת ב כ ״ י ם ה י ל כ א מ ״ מ פ ״ ר ה ות ת נ מ ע ה ״ צ ח ב י נ . כן ה ס ו ב י ן כ י נ ע ד ל ג ו ב מ ה כ י י ל ו א ה , ה ר ע י ש ה ב ט י ח ן ס ה אי מ ל

ך. ו נ חי

ש ק י ה ש ז ם מ י ג ר ו ר א ש א ך כ . א ע ל ו ו ב נ י א ן ש ו י ס כ ו ב י ן כ י ר א ע י ש ב מא ד ם בי א ור י פ ך ש י י ש ן ו י ט ו ח ן ה י ה ב ע י ל ב ב ב י ש ח . ו ג י ר א י ה ל ל ח ם ב י ע ל ב ם נ י מ ס כי ה ו ב י כ. ע ג מ ת ה ו ש ד ל ע ם ע ן ג ר כ מ ו ר ל ש פ כ א ״ ע . ו ע ו ל ב א ה צ ס י ו ב י כ י ה ק ע״ ר . ש ס ו ב י כ. ה ר ו ת ל ה ו ק ם ב א ש י ם ת ש כ ב . כ״ ס ו ב י ה כ י ך ב י ם שי י ל ל ת ן ה י ק ב ם ר י מ ה ו ש ל י פ א ש

. ב ת ה כ פ י ו

ג כנ״ל. ו ה נ ל ה ו ז ר ב י מ ח ה ם ל ו ק ש מ ה י כ ל ה ל ו

ז רנ

ד סימן פ

בחולה שאכל יותר מכותבת, אם הותרה לו אכילה ביוה״כ במקום שאין פיקוח נפש

תר ו א הצטרך י ל ש ת כ ב ת ו כ כ תר מ ו ם י רי פו ם הכי ו י ל ב כ ו א ה ה ל ו חל יותר. ו כ א ר לו ל ו ס א

ה ר ו ס , א ק ו נ ח נפש התי ו ק רך פ ה לצו י ת ש ת ב ר ת ו מ ת ש ק נ י וכן מ. וי״א ה ר ו ס ח נפש א ו ק י פ ת ל כ ר צ א נ ל ת ש פ ס ו ל ת כ לה. כיון ש באכי

רה. ר של תו סו אי

ת וביאורים: ו ר ו ק מ

ם חייב א ח נפש והבריא, ה ו ק י ם פ ו ש ת מ ב ת ו כ ר מ ת ו ל י כ א כן ש לה מסו שאלה: חו אח׳׳כ בעינוי ז

ה לי ש . ק ל ואשתרי אשתרי אי ר הו מ תשובה: הרשב׳׳א קידושין(כא:) כתב: ״רב אם רעשה ו ש ה בביאה ראשונה, מ ר ו ן דשריא לכהן גדול דבר ת סי הא יבמה מן הארו ול אי לא אמרינן הו רה. ו ה לכ׳׳נ, ואעפ׳׳כ בביאה שניה אסו דייבום דתי ל״ת דאלמנה ח ו ם דעשה ד ו ש א מ ל א א א בהדי ר א שריא ליה ק ם ל ת ה . וי״ל ד ואשתרי אשתרירה, אבל גבי נה דאיכא עשה שריא, ובשניה דליכא עשה אסו . ובביאה ראשו ת ׳ לל אי ב בין ביאה לביאה אמרינן הו ו ת כ ק ה ל י א ח ל ר דשריא ליה בהדיא, ו א ו ת ת פ יקא ביאה לא אמרינן דדו ח דשריא בהדיא ו ת א ש א , ודמיא ל ואשתרי אשתרית ש א אל דאםר, י״ל דלא דמי ל רא. וא״ת א״כ מ׳׳ט דשמו נה שריא שניה אסו ראשונה רמיא עליה מצוה, מר דביאה ראשו ה רמיא עליה, וליכא למי ם מצו ת ה ח ד אה ר ו א דברה ת ל ה היא ש ר לאו מצו א ו ת ת פ ובביאה שניה אהדריה לאיסוריה, אבל יו עד ת ו ס שמאכילין א ו מ ל ו ו ב א למי שאתז ל לא דמיא א א כנגד יצר הרע, ו ל אתקררה נה ואילך דנ י וה״נ מביאה ראשו א רי ק ם ואילך באיסו ש מ שיאורו עיניו, ו

ר. עכ״ל. ת אסו ע ד ה

. ואע״פ ת ב ת ו כ ר מ ת ו ר לו לאכול, אע״פ שאכל י ו ס ה א נ כ ס ר שחלפה ה ח א כח ש מו ות העינוי מערב ועד ערב. ו צ ם בו מ י י ק ת לא מ נה, ו שאינו מעו

ו דברים ת ו ס שמאכילין א ו מ ל ו ו ב ז ת א ן ב י ם איכא למידחי דהרשב״א מתכו נ מ אלו דברים ו אפי ת ו ס מאכילין א ו מ ל ו ו ב ת שבאתז נ ש מ ם ב אר ש ם שהרי מבו י א מ טם דאין ע ט א שייך ה , דבזה ל רי קאי רו עיניו באיסו ר שיאו ח א ל ב ד ת . וע״ז כ ם טמאי

כם. ת נפשותי ו א נ ם מערב ועד ערב תע י יכול לקי

רנח

ס ו מ ל ו ו ב ת פרק י׳׳ד הט׳׳ז), מי שאחז ו ר ו ס ת א ו ל כ א ב הרמב״ם (הל׳ מ ת והרי כן כד עד שיאורו עיניו, ואין מתזדין על דבר ם מי י ר ו ס א ו אפי׳ דברים ה ת ו לים א מאכילה שאכל יהם. ע׳׳כ. וא״כ ליכא ראיה לנידון חו ם בנמצא לפנ א ממהרי ל ר א ת ו מ הם. י נ ל. וכן העירו האחרו ר לאכו ו ס ים מערב ועד ערב, שגם לו א וכבר אינו יכול לקי

לה . בד״ה כגון שהיה לו חו ו ׳ חולין ס ס תו איכא למידחי ראיה זאת, דהרי החו ות (י.) י נ ע ת . ע׳׳ש. וכן ב ו א שחוזר לחולי והבריא, דלא הוי מוקצה, כיון שרגילות הון כתב הלי ם. ו ה ומשלי נ ע ת א וכוי הרי זה מ פ ר ת נ לה ו ה על החו נ ע ת הרי שהיה מא ת ל ו צ ם ח ד ו ם ירדו גשמים ק א ת גשמים ש י נ ע ם הראב״ד דאע״ג דקיי״ל גבי ת ש בר לחוליו. ו א יחז ל ם ש י מ ח ר א שצריך עדיין ל כ ת יט.), י״ל דשאני ה י ישלימו (תענם שעברה מרי ם או פאי , ולכן אע״פ שהרו ו א שיחזור לחולי ו א דשכיח ה מ ל ע״ש. אם מיירי ת ה ת מכשיעור. ושאני נידון הרשב׳׳א ד ו ח ת פ ו ח ל פ ר לו לאכו ח ו ה מ נ הסכר א ש א לגמרי. משא׳׳כ ב פ ר ת נ ת רעבון וכשיאורו עיניו בידוע ש מ ח בחולי שבא מת חי). והביאו ו (סימן יא א ת הרדב״ז ר ש כ ב . כ׳ ר לתוליו ז חולי שהדבר מצוי שתו

מן נב). עיי׳׳ש. ז סי ח״ מר( ר יביע או פ ס ב

א ת ליוה׳׳כ צ׳׳ע, ה ו ר ו ס ת א ו ל כ א ו בין מ ק ל ת ה ד מ ות אלו צריכים עיון. ד ושתי דחינה ר שאי א ו ת ת פ ה לבין י א מצו ח שהו ת א ש א ם בין ייבום ד לק ש הרשב״א תיה ס, דאינה מצו למו ו בו ז ח א ת ל א ה כנגד יצר הרע, ודימה ז ר ו א דברה ת ל מצוה. אא תרה. וא׳׳כ גם ביוה״כ ל א כיון שהותרה הו ׳ ח נפש. וע״כ ל ו ק א צורך פ ל ל א לאכוח נפש ו ק ם פ ו ש ל מ ק הכרח לאכו א ר ה שעכ׳׳פ הו ר ת ו הרה ה שייך למימר כיון שהוק א ר ל א שייך להתיר. א ל ואשתרי אשתרי ל אי ם של הו ע ס לא מצוה. וא״כ מצד ה ול. ויתכן ר עליו לאכו ו ס א א ה ה ואמאי י נ ף אינו מעו ו ף ס ו א ס ת ה י מ צ ה ע שיש טענם ם ראיה מהרשב׳׳א ג׳׳כ אין לדין זה. כי א נ מ א שהרשב״א לא איירי מצד זה כלל, וף אינו ו ף כל ס ו ס ם ש ע ט . ואין ראיה מ ל ואשתרי אשתרי אי א הו ׳ ם זה של ע ט ם

מעונה.

ר ו ו לחז פ א מצוי שסו פ ר ת מ לה ש ולטענה השניה, נראה שצ״ע, אפילו נימא שחולה ל, וכי חו צ לאכו ׳ ם של מרי לה או פא וגם החו ם הרו ה ג ת לחוליו. עכ׳׳פ עו ר ל ם נתי א לה ה לה שא׳׳צ לחו א והחו פ ו ר מר ה או ם ו רי ם הכפו ו שהתרפא ערב ית לן י א ניתן להיאמר. ועכ׳׳פ ל ה מאד. ובודאי ל ו מ ל בשיעורים. ודבר זה ת לאכו

ם צד. ראיה לשו

תר ו ל י ו ר לו לאכ ו ס ת א ב ת ו כ כ תר מ ו ה שאכל י ל ו ח ם שס׳׳ל ש י נ ו ם רבו האחר נ מ אם איבו צריך. א

ר עוברה שהריחה מאכילין ס א מא (פ׳׳ח מ״ה) ד ו ה י ולכאורה איכא ראיה ממשנב אין להאכילה. ואע״פ שאכלה ו ש ת ע שאחרי ש מ ש מ ב נפשה״ ו ה "עד שתשו ת ו א

iX!J . ם י א מ זכר שמאכילין דברים ט א מו כת כנ״ל. והכא ל כבר. ומו

ומא דף פב. שהעיר על המשבח תוספת יוה״כ״ י ׳ ב ב׳ ת כ ואיכא למידתי. ע״פ מה שה נ ם לה באז י ש ת ו ם ל ד ו הא ק ה ו ת ו ק ותני מאכילין א י ס איכא למידק היכי פה ש תו ק . ו ם סקי תא לקמן בגמרא וכ׳׳פ הפו ה כדאי ת ע ר ד ר ק ת שיוה״כ הוא. אולי ת

ט נ ר

א נ טב וכוי ואמאי ת ם לה כוש ברו י ב ח ו א שהריחה בשר קודש ת י דבגמ' תנט בועט" בדתני בברייתא, י״ל דכל ע ה מ ת ו א ביאר דין זה ר׳מאכילין א ן ל דמתניתיה ת ו ל בקיצור מאכילין א ל׳ ה וכוי דקשה דהו ת ו ז במשנה במ״ש מאכילין א זה רמוה ל י ח ט ת ע ט מ ע ה מ ת ו א ה״ק מאכילין א ל ב נפשה, א ו ש ת ר עד ש מ א מה זה ש לבד, וב ו ש ת טב עצמו עד ש תה רו ה מאכילין או ת ע א נתיישבה ד ם ל א ע״י כוש ברוטב, וד ה מי ת ו א מאכילי! א ׳ ל ס ת תומרא, ד רו א להו א דמתביתין ב נ נפשה. ולפי׳׳ז תב ו ש ת ן "עד ש תי י ט מתנ ק נ אכילה מרובה קמ״ל שמאכילי! מעט. ולפי״ז הא דר ח א ל ב אין ראיה ש ה מיד אכילה מרובה. שו ת ו ת שאין מאכילי! א רו נפשה" להו

. רה קאי סו ב נפשה באי שתשו

, ל״ק. שאייר׳ רה קאי סו ב נפשה באי ו ש ת ר ש ח א ל וק ש למד מהדי ואפילו ת״ל שנ. וכמש״כ א קאי ר ו ם י א בא במעונה. וע׳׳כ ב כפי הנ״ל באכילה בשיעורין שתשיה נ ע ת ס מ ר לת פ ת ביוה׳׳כ בכדי שיעור אכי ב ת ו ל כ כ א א ל הריב״ש (סימ! רכז) שכל שת הרי ב ת ו כ כ תר מ ו ל י כ ם א א כן א ל ר שהבריאה. ש ת א ל ל ר לה לאכו ו ס הוא. וא״כ א

. נה. כך דחה מקראי קודש עמי קלו א חשיב מעו ר לו לאכול, שהרי ל ת ו שוב יהא מ

ה , ואז כל מ ת ב ת ו כ כ תר מ ו ל י ה לאכו נ כ ו ס לה שיש ב ם יצא מזה שעדיף לחו נ מ את ר ת ת מכשיעור שכל מה שיאכל יהא ה ו ת ל פ ר לאכו ש א ר מ ת ו שיאכל יהא מ

איסור.

תו כמו ל ו ר ק סו ט מאי ע ת מ כמו ר ו ר חמו סו ר על אי טב לעבו ב שמו ת ומא כ והר׳׳ן ביב ט ו ל בשר ויש בשר נבלה מוכן. מ ת שצריך לאכו ב ש ה ב ל ו מרובה. לענין תת וכזית י ו בבל כז א ל בר על ה ר נבלה עו ו ס ם שבאי ו ש יאכל בשר כשר, מ שישחטו ות בשחיטה. ח ם א ע א פ ל א עבר א ת מ״מ ל ר א ביםור כ שבה, והשותט אע״פ שהולא יעבור הרבה איסורי לאוין. ואף ר ו ר חמו סו ת באי ת ם א ע טב שיעבור פ מו ות ב ת ו כ כ תר מ ו ם יאכל י ת. ואילו א י ת תענ ו צ ם מ י פ הכא מקי דאיכא למידתי. שעל׳

ם לדון בזה. ו ק א מקיים. עכ׳יפ יש מ ל

ת ב ו ש ת ק (או״ח סימן כ), כתב, שיש ראיה מ א ל ו ן פ ם משמעו ם בשו״ח ש נ מ א ות עינוי ר ו ד ת א שייך עו ר שיאכל ל ח א ) ש ב ס ק באה בב״י (סימן ת הרשב׳׳א שהום איירי ת שהדי ש א . וכוי. עליל. וצ״ע ראיה ז ם ו ת חל י נ ע ום. ואפילו ת ו י ת ו א במר ום הכיפורים שניתן לו ר אכילה בי סו מה שייך לאי ת וכוי. ו י נ ע ת ת ל ב לענין קת ן א ו לא מדין תענ ר על כל אכילה ואכילה ו סו כא אי פ אי ׳ ל שאע׳׳פ שאכל ע

. ר אכילה כשלעצמו סו א אי ל תיכם א נפשו

ם (פרק ב׳ ׳ ל מ ר ל ה ח ע ו ת (יומא פב.) ורבינו מנ ו ר ו א מ ר ה פ ס ר ב ו ס א ו ל ב ת וכן כר (אריח סימן קעב) וערן־ פ ו ם ס ת ת ח ר ש ת עשור הלכה ט). וכן ב ת י ב ת ש ו כ ל ה מה א במשנ ו ת י). וכן ה ו ת חינוך (מצוה שיג א ח נ מ ה ח סק״ב) ו י ר השלחן (סימן תום. דלא ר הי א ל ש ו כ א ם ל ה ר שבתישב דעתן אין ל ח א ל ז סקי׳׳ז). ש ברורה (סימן תריא להלכה. ו ר כולא. ע־׳ש. והכי ה ת ו ם באכילה ה ו ת הי צ ק ר מ ת ו ח אמרינן כיון שם וכדומה. י ק ת מ א מ תר מכדי צרכו. ובודאי ל ו א יאכל י ל ה ש ל ו ח וע״כ יש להזהר בת שמתירין ק נ י ם יוסיף. וכן מ ה א ר ו ר ת סו ו שיש בזה אי ב ת ם כ י נ ו ק מהאחר ל ח ו

לא אכילה. וכנ״ל. ה ו ר שתי י ת ה ן הרי יש ל סתכ ם י ק א ו נ י ת ם לצורך ה לפעמי

ס ר

ת ו צ ם מ י י ק , י ל ו כ א ו ל ר ל ת ו ה ה ש נ כ ו ס ש ב י ה ש ל ו ם ת ג ר ש י פ י ש ת ה א י ז פ ה ל נ ה ול י צ p מ i . ם י ר ו פ כ ם ה ו י ת ב ו ת ל פ כ א י ם ש י י ק פ מ ״ כ ע ם ש י ר ו פ י כ ם ה ו ב י ר ע ה ב ל י כ אם ג ם ו י ר ו פ כ ם ה ו ב י ר ע ה ב ל י כ ת א ו צ ם מ י י ק א מ ו ם ה כ ג ׳ . וע׳ ת ר ר כ ו ס י א ו מ מ צ ע

. ה ר ו ל ת ה ש ת י מ א ן ל י ו כ ו ל נ י כ ז הי י א כנ״ל. ו ו ה ה ש א ב

ת ו נ ו מ ת ת כ ו נ ל ה

? ח ס פ ת ב ו ר ו ס א ת ו ו ־ ת ו ת מ ו פ ו ר ו ת ל : א ה ל א ש

ה שאין ל ו ה ם פגים, מותרו!־׳! גם ל מ ע ר ט מ ו ל , כ ב ל ת כ ל י כ א ו מ פסל נ ת ו ו ר ת מ ו פ ו ר : א, ת ה נ ו ש ת

. ח ס פ : ה נ כ כו ס

ן ם כ א א ל , א ה נ כ ו ס ; נ ה שאי ל י ת ח א ו פ ר ץ ל ו צ מ ר ל ו ס , א ב ו ע ט : ת ׳•צפ ע ו י ל ב ל ט ב א

. ח ס פ ה ל ח ש ר כ מ ו ל , כ ה מ ר ־ א ח ו פ ו ת ס א ר י ל ת ן ש ל י מ ע ו ב ש ק נ

לה א לחו ם ל , א ח ס פ ן ב ת ח ק ר ל : אםו ו ת מעם ט צ ם ק ה ה חמין •יעי ל ל י כ מ ת ה ו פ ו נ. תר

ר. תו אסו יק! ברשו ם להחז נ ה ו נ נ שיש בו ס

, ץ מ ר ח ו ס י ש א ש ם ה ה ן ב ת אי ו ל י ת , וכן פ ת י ח ש מ ה ׳ ק ר ז י ה ר מ ו ל ח ל ך כ ר ד . כ נ

׳11

ת ו נ ו מ ת ת כ ו ב ל : ה ם ר

? ח ר מ , ,־אדו א ה נ נ ו ם ן כ ה שאי ל י ת ת ל ו ר ת ו ח מ פ ד ־ ו ת ל : א ה ל א ב

ם ה ר ליטלן אפילי שיש ב ת ו ת מ ו ל ת בקפםו ו נ תו ת הנ ו פ ו ר , ת ר פ ס ־ בפניכ• ה : עיין סימן נ ה נ ו ע ת

. ה נ כ י ם ן נ ־ שאי ל ו ה ס ל י ו ת ו מ , ז ן ת ל י כ ך א ד ן ד ש כאי י נ ע ה ג ה מי&וס ע ל י כ ר א סו אי

. ך אכילתן ר ן ד ב כאי ל ולבולעו שהשי ק ה ־ יש ל ל י י א ת או שאינן ראויות ל ו ר ת מ ו פ י ר ת

י י ע ה או ל ע ל ו ב ל ה ו מ ו ד ה או כ ם ה ה ל ע ה ב פ מ ו ע ה יש ל ל י כ א ה ל י ה ראו פ ו ר ת ם ה א

. ה נ כ ו ס ן י ה שאי ל ו ח ר ל ת ו מ ה ו ל י כ ך א ר ו א כ ל : ש י ש ה ואז ח פ ו ר ת י ב ר מ ב ד

ת ו נ ו מ ת ת ב ו נ ל ה ה ס ־

ז ־ ר נ ה ע״׳ נ ג ו ה נ ת ה י מ ״ א.״ נ ט ר כ פ כ ו ר / א ׳ ה ל צ ה " ש נ ל ו נ ט ת א נ פ ו ף ה י ד ה ע : מ ה ל א ש

? ש פ ל פיקוד! נ ב ש צ ר יש מ ש א ץ נ ר א ץ ל ו ח כ

, ת ע ל ובן ד ת ׳י ישראל נ ת בן;־׳ ו ש ע ף י״ב, יש ל י ע מן שב״ח ס ן חשו״;־, סי ר ת ל ע ר : ל ה נ ו ע ת

. ם פ י ד ע ה ם יש חבמ־ם, יש ל א , ו י או קטן כר ת ע״י נ ו ש ע ואין ל

ת ע״י ישראל, ו ש ע י או יש ל , כ כרי ל הנ צ ע ת י ם שיש לתיש ש ו ק ל מ ב , כ א ״ מ ר ת ה ע ד ל

. ן ל ה ל ד ת כ ו י פו ר העדי ד ל הד־ ס צ ע ת י ש ש ש ם אין ת ל א ב א

ר ב א ד ת שהי ד ל ו ה י נ ל ע״י שינוי. ושו י ת ש ה לדת גם לפי מר; השו״ע יש ל ו ובן ג:־ י

א ד ר ו ד ס ה . ו י ר י , ש־נוי• יק׳'־ ע״י נ , , ל ע', ד ת ש ה ה שאין בו סיב:־. ״יעי ל י י י ד ב , מ טבעי

: ן בדלהל

, ת י נ ו כ מ • ה ו ב י , נ ב ־ תר ו ת מ־ ב ־ הילול־ ש ב ר ם ה י ס מ ו , ח י כר ג נ ה ס נ ע ע ס י א. ל

, ועוד. ת ו ר ו ; ת ק ל ד ־

, ת ו ר ע ב ה ה ו ת , ויש כו פ ק ל ת ד ו ח ך פ ר ו צ ב קטן ה כ ב. ר

. ב אוטומטי ב ל ר ף ע ־יסב רגיל עדי

ע בנזין. ו ל מנ ע ריזל ע ו ל מנ ע ב ב כ ד. ר

. ט ע ו ע מ י ג ה מ פ ל נ ע ם ב י ר ד נ י ל י ל צ ט ש ע ו ר מ פ ס ם מ ב ע כ ף ר י ד ה. ע

ן ו י : . ה כ ל ה ת ה נ י ח ב ת וגם מ י א ו פ ה ר נ י ח ב ית. מ נ עה במו סי ס על נ נ ל ו ב מ ף א ו. עדי

ס ליב-וע נ ל ו ב מ א ־ ל ה י ; ,־בן מ ר ל ית אסי נ א כן מו ל , ש י ת נ ח ת ב ל ר לו לשו ת ו מ ש

־ ר צ ך ק ד ר ס

ו פ ת ר ו נ ו מ ת ת ב ו כ ל ה

? ת כ ש ה נ נ י ו פ ן נ י א ה ש ל ו ן י ת ל נ ־ צ נ , ה ת י א ו פ ה ר ח ש ם מ י ח ר ו ך פ א י : ה ה ל א ש

ה ע״נ ה ש ח מ י נ מ ל ה כ . א ת ו כ י ר א ר ב פ ס , ב ב . עיין שימן נ ק ח מ ס מ ו ש יב מ ח חי ר מ : מ ה נ ו ש ת

ת שאי? כזה איסור נ כ ה שאין בו ס ל ו ח ר ל י ת ה ס ל ו ק ף יש מ ו נ ר ה ש ב ת ב ע ל ב נ ה ו כ מ ה

. ר ש ב ע כ ל ב נ ה ביי; ש ר ו ת

ף כ״:־ ח סעי ה עה). ובשו״ע סימן שכ״ י ש , ן ק ח מ ם מ ו ש ת חייב מ ב ש ה ב י ט ח ר ה מ ־ ה

. ח ר מ א מ א •קנח מפנ־ שהו ה ל מ צ פסק: ורטיה ע

ת ב ש ב ת ו כ ם ש ר ו ת ק ש ו ב ת ת ל ה ה ע ח ש מ ת ה ה יכין א ה ש ח מ ו ר מ ; ל־ ל , ו ה נ וע״כ מי ש

. חה א מרי ל ע ל צ פ ם ה ל מקו ה ע ח ש מ ת ה יניחה. א; שיניה א

ת ו נ ו מ ת ת ב ו כ ל ה

? ת ו כ ר ב ת ו ו ל י פ ץ ת ; ע א ל פ ו ר ה ה ו ל ו ת ל ה ו ש נ : •מה די ה ל א ש

ך הי י נ פ ל ו הלשון: "יה־ רצון מ ז : ל ל פ ת • , ל רפואי פו ה או עושה טי פ ו ר ה ת ק ו ל : א. ה ת ב ו ש ת

ה לה' ד א הינם אהה״. •אחרי בן י פ י ר ה כ מ ל ה ש א ו פ ר ק זה ל ס אריק׳ שיהא ע

ק ז. ״ ב ם ״ מ נ . ו ! ף ר׳ י ע . (שו״ע •ס־מ; ר״ל מ ם י ל ו א ח פ ו ך ר ו ר ויא::ר: ב

ה נ ה ך נ י ח ת שאי; ה ו פ ו ר ל ת . ע ה בדברו הי ל נ כ ה ת ש ו ק ו ת ת מ ו פ ו ר ל ת ה ע כ ר ב . ה נ

. ך ר כ א מ ה ל פ ו ר ת ם ה ם ע י ה מ ה ו ו ש ל י פ א ך ו י ב ו מ נ י , א ; ה מ

, ד ב ה ך ש ר ב ת מ ו ר ת מ ו פ ו ר פ ת ם ע ה טעי ק ש ה מ ה ו ש ג, ה

י ר פ ס ת כ כו ל - עיין בארי כ ה ך ש ר ב ות צמאינו מ גפ לרו ה מים לצמאו ו ת ו ש ר. ובן ה

. ג ק מ״ ״ כ ם ״ מ ף חי. ועיין ב י ע ד ס ״ ן ר מ י ״ח ס . ועיין אי ה ו נ ר כ ר ה צ ו א

רו ה כעו ל לה' שיהי ל פ ת ה א ל פ ו ר ן ל כו , נ ם י ל מ ו ם ח ש ת ירושלים ב ח נ ר ה ו ד ס ה, ב

י סיםן של״.׳ ר י ה, ועיין כ נ א כיושר ובאמו פ ר , ל ה נ ו מ א ו ב ת ר י ב ד ע עבו כדי שי

. ם ה י ב ביד א

ן ט ק ב ה ש ח מ ה , ו ת ו ב ה ס ל ו ל ח צ ר א כ ו מ ת ה ד י ת מ ק ־ ד ת נ ר ו ו צ נ י נ פ ל ה ש נ ו מ ת ב

נשולץ ק אי י ר ו ה ־ ל ת ו , והאש מ ת נ ש ה כ ז ש כ מ ת ש ה ר ל ת ו ם מ א . ה ה ד י מ ת ה ן א י מצי

? ת ־ י ה ס ל ו ח ל

ם י ר ע , יעיין ש ם ר ב ר ש כ ו ם ת ה ו מ ת כ ד ר ו ה קת אינםולין ל רי ת ז ב ש ק ב רי ר להז ת ו מ

פא ׳ םימן מ׳. ואם הרו ק נ ל י זכרון ה ם שו״ה אבנ נ ה םימן צא ם״ק יא. ו כ ל ה המצוי־נים כ

. ה ז ל ב ק ה ן ל ה אי ק י י א ז ל ד ל ה ם א ו ד י ־ מ ע ם • ש א ש ם ה ו ן ש י א ר ש מ ו א

ה ק י ד ב ה לם ביון ש . או י ת ו , הרי וה מ ש פ ח נ קו ך פי ר ו ם יש בזה צ ה א ק י ד ב לגבי ה ו

. ר ש פ פ א ה עי•״ יבר־, א נ ש ע י ף ש י ד ע ה ש א ר ה נ ־ ת ר ; י ש

ל יום. , כ ה ז ל ב י ג א ר ו ה ן ש ו ע כי ״ ו ש ה ם כ י ג ה ו נ ו ל ל י פ א , ו י ו נ ה בשי נ ש ע גם י ו

יק ותר מדו א י י ב־ון שהו ל מ ש ח ר ה י ש כ מ ק ב ו ר י ה ל נ כ לה שיש בו ם ף לחו ;ראה שעדי ׳

;ראה , ׳ ל מ ש ח ש כ מ ת ש ן מ א א צובע. ־אילו כ יה הרי הי דה השנ ה בצו כ ל ה •׳מבחינת ה

. וצ״ע. י ר החשמל י ש כ מ ש ב מ ת ש י ף ש שעדי

ת ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל ה

? ת נ ש ם כ י נ י מ ט י ח ו ק י ר ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

ם ל כ ו א א ל ר לברי ת ו , מ ם י א י ־ , : ל ה ש ק ש מ ל ו כ א נם מ ה שאי ק ש מ ל ו כ א : עיין םימן נו.. מ ה נ ו ש ת

אה, לו לרפו ם אפי ת ו ת ש ל ו

א ל ל א כ א ה ואינו מ א ו פ ר נתו ל ו ח שכו כ ו ה שהר־ מ ב ש ת אין לבריא ליטול כ ו פ ו ר ל ת ב א

ר. ה וע״כ אסו פ ו ר ת

ם, שהרי תרי ם מו ל מה:ק הרי ח כ א מ ם ע״־ בריאים כ נבלעים ג ם ו י אכל ויטמינים כיון שנ

תם. ם או י ל כ ו ם א גם בריאי

. ר פ ם ים ה ה בפנ ז ם ל ת רבי ו ר ו ק מ וע־ין ב

ת נ ו מ ת הלכו״׳. נ

? ה ל ו ל ג ת ה ף א ט ו ע ר ה י י נ ת ה ת א נ ש ע ב ו ר ק ר ל ת ו ט מ א ; ה ה ל א ש

ר י מ ח מ ה , ו ת ב ש ה איכיר •מוחק ב , ואין כז ת ו תי ם האו ו ק מ ה הנייר גם ב ע א ו ר ק ר ל ה ו : מ ה נ ו ש ת

ק הישיה , פסי ן י ו א אינו מתכ , ב־ון שהו ה ב ר א עליי ב ו ב ת ת ו תי ם האו ו ק מ ע ב א לקרו ל ש

ושא זה. וכן ת נ ו ר ו ם א י ר פ ה ס ב ר ה ו ב נ כ ר א ר ה ב כ , ו ן נ ב ר ר ה סו ה באי י חא ל י א נ ל ר

ת והדרוש ועוד. י ר ב ר אוצר ה פ ס ב , ו וכחי ו הנ נ ר פ ס ב

? ת כ ש ת נ ו פ ו ר ח ת ק י ר לו ל ת ו ס מ א א ה י ד כ א ס ו ה א ו מ ל ע ש ב ו ח י ו מ ש ל ־ י ש : מ ה ל א ש

, ת ב ש ה כ פ ו ר ס ת ו ת לו ש ו ש ע ר ל ו ס ן א כ , ו פ ו ר י ם או ס י ר ו ד ע כ י ל ב ר לו ל י ס : א ה נ ו ע ת

י ע ת ר ו נ ו מ ת ת ב ו נ ל ה

ת א ב ז ו ת כ א י פ ו ר , ה ה נ ע פ י , א ך ל ם ש י ח ת ה ד ה מ ה מ ל ו ח ת ה ת א כ ש ל נ א ו א ש פ ו ר

. נ י ש ה נ ל ר ש ה מ ל ו ת : ה א פ ו ר כ ה ו ת נ ה ־ נ ע א • פ ל א . ו ה ל ו ח ל ה י ש א ו פ ר ה ה ״ ו ד כ

? נ ־ ש ה כ ל ־ ה ו ל , א ת ו נ ע ה עד־ף ל פ

: ה ל א ש

ל ל ח ל א מ פ ו ר ת ה ת וימנע א ו ת עריף לענ ו ב י ת ת ו ח א פ פ ו ר ב ה כתו ו י ת ב ו ש ר וע״י ת ח א מ

ת יותר. ב ש

ד כ ו ש ת

ת שימן םב. ו כ י י באר ר פ פ עיין נ

ו *

*לזיר*־׳ י ל ו

ת ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל רעד ה

? ת י נ ע ת ת כ ו ד ר ו ת מ ו פ ו ר ו ת ל : א ה ל א ש

ת. ו פ ו ל התר ת לו כ ו ר ת ו ות, וממילא ס י ע תענ ב ר א ל כ ו כ א ר לו ל ת ו ת מ נ כ : חולה שאין בו ס ה נ ו ש ת

ה י ת ש ד ל א ם נחוץ ל• מ א , ו ם ת ח ק ר ל ת ו ם מ ע ם ט ה ת שאין ל ו א ו פ ר ך ל ר צ נ ובריא ה

ת ע ש , ב ך ו מ ס ל מי ל ל יש לו ע ק י מ ה , ו ר י מ ח ה ה ל א ר ה נ פ ו ר ת ת ה ר א י ב ע ה ם ל ם מי ע מ

. ק ח ר ה

ף , עדי ם י מ ה י ר ט ה ה פ ו ר ת ת ה ם א י מ ה ם יב־ל ל ר עדיף, וכן א ו מ ה ש ם מ ם יערב במי א ו

. ה פ ו ר ת ם ה ם ע ת מי ו ת ש ל מ

. ר פ ס ת ב א ה : כ ל ה ת ל רו ת מקו ו כ י ח באר ; ן מ י עיין ס

ת ו נ ו מ ת ת ב ו ב ל ה

ת י נ ו כ מ ר ב ו לחז תר. ם מו א , ה ת ב ש ו ב ת ו , ושיחררו א ת כ ש ת חולים נ י ב ק ל ק ד ז ה : מ־ ש ה ל א ש

? ת נ ש ל ה פ ב ר ש א ש י ה א ל ו ק ה ו ק א ו פ ו ש , א ו ת י נ ־ ל ר נ י ; י ׳ ע

. רך ו א צ ל י ל ר כ י נ ן ע״ ד־ בי הו י י ״ ן ע י , ב ה ק י ש ר נ ו ס י ם א ו ר ש י ת ה ן ל : אי ה נ ו ש תת ו ת לו אפשר תנ י לים לא נ ת החו י בכ , ו חה י ן זו שכנה, הזקוק למנ לה שאי לצורך חוף ה ע״׳ נכרי. (סימן שכ״ת סעי ג הו ת הנ י נ ו ר לו לחזור לביתו ע׳׳י מכ ת ו בזות, כי אז מן בשיניי. נ ב ר ת כל איסורי ו הר לעשו ן בו שכנה, מי ׳ תקלב) לחולה שאי מ ע ) ב ״ ש יו). ש

ה, ן כו סכנ א שינוי. לחולה שאי ל ן ל תר לעביר על איסור דרבנ ה אבר מו נ כ ואם יש ס

ר איסור של תורה. אין להתי

רה כשינוי. ע״י נכרי, ל תי ת איסור ש ו ש ע ך, ל , יש על ט־ לםטו ך י י צ ת ח ע , ל ם נ מ א

, אפילו איסור של תורה. ת ו ל המלאכ ת כ תרו מו

ת ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל ה

, ש ת ו ה א ק נ א ו ט ח מ ל ה ז ו ך נ ו ת ת ב נ ש ע כ נ מ ת ה ו ש ד ת ע ת א ו ר ש ר ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

? ר ת ו ל מ ז ו ה נ ז ־ א כ ו

. ה כ ש ע נ נ מ ת ה ו ש ד ת ע ת א ו ר ש א אי; ל מ ח מ : כנוזל ה ה ב ו ש ה

לה כלי ד שיהיו נקיים. ו ף ע ש פ ש ל ם ו ה י ד ה ל ם ו פ ם ו ש ת נכון ל ב ש ם כנ־שת ה ד ו ל ק ב א

. ם י ל י ם מ י מ , א• נ ם ה י ד א מ ל ם ו ר מ ו ק ש ר ל ש ז ו ם בנ ת ו ה א ר ש ם י ר י ס ר מ ש א כ

. ר ת ו מ א הנוזל ה ו S ה A U N A ני הנ־זל־ם: הנוזל ה שיי סו נ ו מ ת כ

ע כיו׳ נ מ ה ה ו ש ר ת ע ׳ א ח ב י נ ה ב עליו MPEZA1RENU אין ל ו ת כ ל L ש ו מ ואילו ה

א ומנקה. ט ח א מ שהו

ה זו. כ ל ת ה ו כ י ר באר פ ס ם ה י יעיין בפנ

המות־ והאפור

ת ו נ ו מ ת ת כ ו נ ל ה ה ע ר

ה ל ו ת ה ל ק י ר ק ו י ר ו ה ר ל ת ו ם מ א ה ת ו כ ש ק נ ר ז מ ט ל ח מ ת ה כ א י נ ה ה ר ל ת י ם ש א : ה ה ל א ש

? ה נ נ ו ס ן נ שאי

. ת ב ש ה ב נ כ ׳ ם . : ן ה שאי ל ו ח ר להזריק זריקה ל ת ו ; מ ה נ ו ע ת

ם יש ל ו . א ה נ כ ה שאין בו ם ל ו ך ח ר ו צ ם ל ק נ ר ז מ ה ל ש ד ט ח ח ו מ ב ה ם ל י ר י ת ן •ש מ כ ו

ה ח ו ר ל א י י ל לפנ ב ק מ ת ה ר כ ם ת ה ל ח מ ה ב ל ו ת ח ו כ י ר א ר ב פ ם ם ה י ם. •עיין בפנ אוסרי

. ת ב ש פ י ו ג ק ל י ר ז ה ר ל ת ו , מ ם ר כ ר ש כ ו ם ת ה י מ ת כ ד ר ו ה ן ל י ל ו ס נ י ת א ק י ר ז

ה כ ל ה ל רק, ו ט למז ח ס מ י נ כ ה ר ל ס ו א ה יט) ה כ ל א ה ס ד ר ו מ ע ) ׳ ק כ ל ר לציון ח ועיי; או

. ו ר בדברי י מ ח ה ם ל ו ק ה שיש מ א ר נ

ד ו מ ע ) ׳ ק א ל מר ח״ט. ושש״ב ח ק ב' סימן נו. ויביע או ל ה ח ע ם שו״ת יחיה ד י ר י ת ויש מ

ד ק;). ר עמו ״ ו א ) ם ה ר ב ת א מ ש ר נ פ ס ב ן ו תםג

ת ו נ ו מ ת ת ב ו נ ל ה

? ה ח ל צ ה ה ת ו ם יש א ה י נ ש ר ל ש א ת כ י ת ו כ א ל ו מ , א ת מ ת מ י נ ר ת ק ל ת ש ף ה י ד : ימה ע ה ל א ש

. ה כ ל ה ל פי ה ה ע פ י ד ת :?לאכוהית ע י ת ש : י ה נ ו ש ת

, ועזר. ת מ ה מ א נ ר ה סו , אי ת מ , ניוול ה ם י י ת כ ל ם ה י ר ו ע ר ה ע מ ה יש ב מ ת מ י ת ש ה ל

ה עיייפ פ י ד י ע ר כ ה נ מ ת מ י ת ש , ר ת י ת ו כ א ל ת מ י ת ש ה ר כ ל ה ף ע״פ ה י ד ע ה וע״ב יש ל

ת יהודי. מ ת מ י ת ש ל ר ה ע כ ל ה ה

. ת י ת ש ת ר ל ת ש ת ה ר ת ו ה מ כ ל ע״פ ה

ת. כו ר בארי פ ם ם ה י ועיי] בפנ

ת ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל פ ה ר

י ד כ ל נ ח ט ־ נ ד ת ק ו ל ת ש ה ן כ כ י ו ר כ ל נ ם ש , ר ם י ד ו ר ל לשש עי ו ט י ־ ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

? ת ו י ל ן כ כ ו

ה י נ ה קר ל ת ש , או ה ל נכרי ה ש י ל כ ם, וכן מ כרי ל נ ם ש ע מעירוי ד נ מ י ה ה יש ל ל י ח ת כ : ל ה ב ו ש ת

. ל נכרי ש

ל ם ש ם, ע־רוי ר כרי ל נ ב ש ל ר לו ח ת ו , הרי מ ת ר ח ת א ו ר ש פ ך לזה ואי; א ר צ ם נ ל א ב א

. ל נכרי ת ש י נ ר ת ק ל ת ש י או ה כר ל נ ־ ש י ל ; כ כ , ו י כר נ

רם, ה לתו נ כ ט שום ב ע מ ה הוא עושה. בזמנינו ששידוע שאין כ ו צ ה מ י ם כל ו ר ת צה ל הרי

ש בזה. כ ל נ והריהו מצי

ם ו ר ת ה ל ש א ם אי; ל י כ ם , ואינו מ ה ח ו ל מ ע ב ם ה כן א ה. ו ת כלי מ ר ת ב ה י ן לחי ם אי ל ו א

ה. בי ד מקרו ה ת א ל צ ה א ל , אכילו שהו א רשותו ל ה ל י ל כ

T1

א פ ת ר ו נ ו מ ת ת ב ו נ ל ה

? נ ו ד ־ י ו ע ו כ י א ם ש ו ק מ ת נ ב ש ם ב י ל ג ל א ג ש נ ע ב כ ־ ר ל ת ו ם מ א ה

לך י א יכול ל ם ל א ובין א ם ב ט בלי ה ע ם יכול לילך מ , יין א ם י ל ג ל ; א ם כ ק ל ם הזקו ר א

ם י א ש ם ר ל אין אחרי ב . א ו ם שלנ י ב ר ת ה ו ש ר א זה ל ם ב ת ב א צ א רשאי ל ם כ ל בלי ה ל כ

ם. ת הרבי ו ש ר ו ל ה ו להוציא א

ל ך ע י מ ס ר ל י וכל שפ ר י ״ ה ר ה ב ר י צ א ע ל ך רה״ר ל ר ת מרה״י לרה'׳• ד א צ וכל ל ם י א ו

ס בזה. י ל ק י מ ה

. ת ו כ י ר א ר זה ב פ ס ן ב כ . ו ת ו כ י ר א ד 76, ב י מ ! ע בי רו י עי ק ס ר פ צ ו י א ר פ ס ועיין ב

: ה ל א ש

: ה נ ו ש ת

ת ו נ ו מ ת ת ב ו כ ל ה

? ת ב ש ה ב ק י ר ק ז י ר ו ה ר ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

ר ו ם ל א ב . א ת י ר י ת שר ת או ת רי ת עי ־ ת ק י ו ! ה נ ב ה שאין כו ם ל ו ח ק ל רי ר להז ת ו : מ ה נ ו ש ת

. ת ר ו ר ת םו ה אי ם שיש מ י ר מ ו י יש א ן כ ת י ז ו נ י ו ו א ר ט נ י א ) ד ר ו ו ה ב ק י ר ק ז י ר ז ה ל

, ת ב ק לפני ש ר ז מ ת ה ן א י כ ה י ש ד ך בזריקה י ר ו ע ל ה ת ע ב ם ש ד ו ת ק ו ח א ע ל די יש להו

. ת נ ם ש ד ו ק ק ר ז מ ט ב ח מ ת ה ב א ח ת וכן ת

א ל . א ה מ - ח ר ם סו ם אי ו ש , מ ל ת ו ג כ ו פ ן ס פ ר ג מ צ ה ב ק ר ז ה ם ה ו ק ה מ ת א ו ק נ ר ל י ס א

ר גפן. מ צ נגבו כ . ואחרי כ! י רקה ם ההז ו ק ל מ ל ע ו ה ו כ ל ך א ישפו

ג פ ת ר ו נ ו מ ת ת ב ו כ ל ה

ל ו כ ו י נ י א ה ש כ נ ה ל ב ש ו כ ל ל ע ה ו י ת ס ו ט ו מ ו ב ן זה א ו נ ־ ל ה ן ב ל י ־ ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

? ם ה י ד ע ל ך ב ל י ל

ם ה ת ב א צ ר לו ל ת ו , מ ם ה י ד ע ל לך ב י ים, ואינו יכול ל ! או קבי כו ם הלי ך ע ל ו ה ה ה כ ; נ ה ב ו ש ת

ם עיד־ב. ה ת שאין נ ו מ ו ק מ ף כ , א ם י ב ר ת ה ו ש ר ת ל ב ש ב

ה ח״ד או״ה םימ! צי. ש ת מ ו ר ג ועיין א

ת בנימין זאב ח״ב ם־מן ר״ה. ר ש

נרת ת בתמו ו כ ל ד ה פ ר

? ה ג נ ו כ ש נ ת לחולה שי כ ש ך להוריק זריקה נ א י : ה שאלה

רך ל ואפילו לצו ק ה ו או ל ה מצב ר מ ח ע ה ו , כר־ למנ ה נ כ י ס ה שיש נ ל ו ח ר להזריק ל ה ו : מ ה ב ו ש ת

ן לרענ ת לחזקו ו צו חו א נ פ ו ר ת ה ע ד ם ל , א ם י ב א ת כ ו א כ ד וריקות ויטמינים או זריקות מ

. ו ת ל צ ה ו וק״ו ל ת או

י או פ ר נ מ צ יננבו ב א ו ם ההו ו ק מ ל ה ט נוזלים ע ע ך מ ם הזריקה ישפו ך ניקוי מקו ר ו צ ל

ת ניילון. י ל ט מ ש ב מ ת ש וכל י ם י א , ו ן י בלגנ

ק זריקות חיסון י ר ר להז ת ו ר מ ש פ ם א ד יום, א ו ע ב ן מ ך חיטוי הזריקות •עשה כ ר ו צ ל

. ה נ כ ס ן ב תו חלה ויהיה נ ש שי ש ר יש ה ש א א כ ם ברי ד א ל

ע סו , לנ ר מ ו ל ה זה. כ ל ו ך ח ר ו צ ת ל ב ל ש ל ה ף ל ר א ת ו ל מ ר בהי ב ד א ה פ ו ר ת ה ע ד ואם ל

. יי ה לו צ ו ח ב איזה זריקה נ ו ת כ ל ה ו ת ו נ ק ל

ת יפה ו נ ו מ ת ת ב ו כ ל ,

ס י א ף, נ ו * הג ד ר ק ע ו ו ם הי ש א ל גם ל , ו ת ו א ־ ר א לשש נ , ל ל מ ע ת ה ר ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

? ו ת א נ ה ל

־ ר ב ץ ו ר ה ל נ ה ך ש ס ה ל ח כ ו ה . ו ק ח ר ת ה ע ש ; ב ה א נ ה ת ל ו ל מ ע ת ר ה י ת ה ם ל ו ק : יש מ ה נ ו ש ת

ר לרוץ ת ו ת זאת מ מ ו ע ל ב המ״ב םימן ש״א ס״ק זי. ו ת כ ה אסור, וכפי ש א ו פ ר ם ל מ ח ת י ש

י ם״ק צט. טן מ ס־ י ל בשש״כ ך ד ב ר י ו כ״ב הנרש״ז א , ו ף כ׳ ן ש״א סעי מ י ס כ ו ו ת א נ ה ל

ה א ר י ס ש ו ש מ , ו ו ת א נ ה ו ל ל ר אפי ו ס א ת יש ל ו ל מ ע ת ל ה ם ש י ר י ש כ מ ב ה ש א ר : ם נ מ א

ה א י ב מ ף קמ״ז ע״א. עי״׳ש. וגם שיש בזה יגיעה ה ת ד ב ש ל. וכרש׳׳י ז״ל ב א דחו ד ב י ע כ

ר חייו ה ציץ אליעז ר ת הכ״ח. עיי״ש. ועיין ש ב ם פכ״א מה׳ ש ״ ב מ ר ה עה ועיי] ב לירי הז

. נ ם־מן צ״נ ״ ג ה ״ ש ר ה ת מ ר ש . ו ; ; ן מ י ח ם ר ל א י ע ו ה ד ל מ ל , ועיי] שדיה מ מן די סי

, ם י ק ח ש ם מ ת א נ ה י ל . שהר ם י ר ת ו ם מ י א ו ב ח מ ת ו ס פ ו , ת ה צ י פ י ריצה, ק ק ח ש ם מ נ מ א

. א ן ש מ י ס ק ה׳ מ ״ כ ם ׳ ׳ מ ב ה ת כ י ש כ ה ב ל י ח ת כ ו ל ל י פ א . ו ר ב ד ר ה כ י נ ו

ז פ ת ר ו נ ו מ ת ת ב ו ב ל ה

? ת נ ש ת ב ו פ ו ר ה ת ק י א ל י ר ם נ ד א ר ל ת ו פ מ א : ה ה ל א ש

ם ר ת ו ם מ ם ומשקי כלי ועדים לחולים. ואע״פ שאו ת המי ו פ ו ר ם ת ה . כיו] ש ר ו ה לאפ א ר : נ ה נ ו ש ת

ם הם. י ק ש מ ם ו י ל כ ו ם, כיון שעכ״פ א אי ל ברי ה ש ק ש מ ל ו כ א ם אע״פ שאינו מ אי לברי

לו לבריאים, ועיין שימן שכ״ה ר אפי י ת ה , אין ל ל ל ל כ כ א ר מ ד ג נם כ ת שאי ו פ ו ר ל ת י א

שעיף ל״ז.

ם ו ש ל בריאים מ ר ש ת י ה ה מן שכ״ח ם״ק ק״ב. ש א במ״ב סי ב ו מ ם ה ה ר ב ן א ג מ וכ״ב ה

א ל . א ו נ ו ולצמאו נ ו ת לרעב ו פ ו ר ל ת כ ו ם א ר , ואי! א ו נ ו ולצמאו נ ו ה לרעב ת ו ש ל ו כ ו א ש

ה שיש לא-םור בזה בפי א ר לם נ . או ר י ת ת ם ש י נ ו ר ח א ה ק מזגו. ויש מי מ וראי ברי לחו

ם המיר. ש ר ע״פ המ״א כ א ב ת ה ש

ת ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל ה ה פ י

? ם ״ ש ב ת ש ו א ו פ ל ר ך ע ו מ ס ר ל ת ו ם מ א : ה ה ל א ש

ר פ ס ם בפניים ה י א צ מ נ ם ה י מ ע ה ט מ כ ם מ ה ש כ מ ת ש ה ת כש״ם אין ל ו א צ מ נ ת ה ו פ ו ר : ת ה נ ו ש ת

סימן ל:.

ת י ר כ ה כ צ י צ מ ם בזמנינו, כגון ה ם ג י כ י ש מ מ , ו ס ״ ש ם י י י ק מ ה ש א ו פ ר ת כ ו נ ה נ ישנם ה

, ת ל כ ו א ה ש ר ל ו ל ׳ ם ש י נ ו ש א ׳ ימים ר נ ם שב רי פו י ל יום הכ ת ש י נ ע ת ן ב ו נ י , ו ה ל י מ ה

. פך ם להי ם אומרי פאי שאע״פ שהרו

ם כיום ם המי י מ ת י נ ש ק כיום ה ו נ ת התי צ י ח ו מזמן הש״ם, כגון ר נ ת ש ה ם ש ויש דברי. מילתו

ש פ ת ר ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל ־

ת ו נ ו מ ת ת ב ו נ ל רצ ה

ם נו*? ש ח ל ו ת י ך נ ו ר ע ש •מותר ל א : ה ה ל א ש

י ק ס ! פ נ ה ה״א), ז ׳ ק פ׳ י מז ל ו פ ו ת ה י נ ל ה ) ם ״ נ מ ר נ ה ״ : , ו מ צ ע : ל ו ב ח ס ל ד א ר ל ו פ : א ה נ ו ש ת

כ םימן ל״א. ר והשו״ע סימן ת ו ט ה

ש לו , כגון שי ל דו ר ג ע צ ך ו ר ו ם צ ו ק מ א ב ו ם ה ל א נ , א רך א צו ל א ל ו ה ש ם ב״ז כ ל ו א

ך שינוי ר ו צ ח ל יתו ת נ ו ש ע ד רשאי ל ח ה תו י ר הנ ע צ ל מ דו ה ג ר ע ה אשר צ נ ו ש ה מ ר ו צ

רך נוי", ח לצו ת י נ " א ש ו נ ת ב כו ים בארי ל הארץ. ועיין בפנ ך כ ר ־ ים שיראה כ ת הפנ ר ו צ

ה, וע״כ ה השיכון בז מ ה כ ז ח כ ו ת י נ ס ל נ כ ת ם ל י ט י ל ח מ י ש נ ה לפ כ ר ר ה ה ז ה ל יש ל כ א

ה חכם. ל א ל ש ו א ש יש ל

ת וצא ו נ ו מ ת ת כ ו כ ל ה

א פ ו ר ש ה א . ה ש פ ח נ ו ק י ק פ פ ם ש ל ש , יש ח א פ ו ר ל ה צ ת א כ ש ל כ צ ל צ ן מ ו פ ל ט ; ה ה ל א ש

א פ ו ־ ו ה ן א ט ק ן ל ת ו • , א ה נ ו מ ת כ י כ ־ נ נ , או •תן ל ן ו פ ל ט ת ה ר פ ו פ ת ש ו א י ד ה כ ק י

ו״? נ עי״ שי

ה ־ ־טול א ר כ נ ה , ש ־ ר כ ם יש נ ף א י ד ן ע ל כ , ע ש פ ח נ קו י ן שאין בזה פ כ ת י ון ש : כי ה כ ו ש ת

ר ר ב ת י י ש ד ה נ ח י ש ך ב א ימשי פ ו ר ם כן ה א ם יש בזה פיקוח נפש. ו ת ויברר א ר פ ו פ ש ה

ר. ותר ברו נים י י לו הענ

ם י א ש ו נ יך ל א שי ל א ש פ ו א ר ו ם ה א . ו ת י ל א מ ש דו ה י ־טול ע״י שינוי כי כר ם אין נ א

א עכ״פ מ כרי ש ל הנ טו א ׳ ל ת א ר פ ו פ ש ת ה ׳ אז אין לו ליטול א פש, כ ח נ רים בפקו הקשו

ה. לו שאין בו םכנ ה אפי ל ו ר ח ו כ כרי ע ־ לנ ר י מ ת א ר ת ו ם מ נ א רופא, ו קראו לו כיון שהו

, ת ר פ ו פ ש ת ה ל א א •טו פ ו ר ה ף, ש ה עדי , מ ת נ ש ל י צ ל צ ן מ ו הטלפ , ו ו בנ א ו פ ו ו ר נ י נ פ : ל ה ל א ש

? ׳ ו נ י ש ה נ נ ל ט א י פ ו ר ה ו ש , א ה מ י ר ה ו ל נ נ ן ל ת ו י א

; י ה משתדל נ כ ת על הולה שיש בו ם ב ן ש י ף י״ב: כשמחלל ת השו״ע סימן שב״ח סעי ע ר : ל ה ב ו ש ת

א פ ו ר . א״כ ה ת ע ם ובני ר י ל רו ל נ א ר ש א ע״י י ל ם ונשים, א י ת ע"׳ א"• וקטנ ו ש ע א ל ל ש

. ן ת הטלפו ר פ ו פ ת ש ל א עצמו יטו

; עושה. א״כ י נ י כלא איחור ע״׳ ש א דיחוי ו ל ת ב ו ש ע ר ל ש פ ם א ת הרמ״א שם: א ע ר ל ו

ת ע״י שינוי. ו ש ע א ל פ ו ר ו יש ל ת ע ד ל

ב השו״ע םימ; ת כ ר כ ה ו ר ו ת ר מן ה ו ס א א ו . ה ה ר ו ל ת ת איסור ש ו ש ע , ל ת לקטן ו לצו ו

ב ס״ק ר׳. ״ נ ש נ ף אי, ו י ע שמ״ג ס

רה. ל הו א איסור ש ר ע״י קטן שהו ש א , מ ן נ ב ר ד א מ פא בשינוי, שהו ף ע״־ הרו וע״כ ערי

לו אינו אביו. ם אפי ר ל א ב ר ל וזה אסו

ח ״ י ב המ״ב סימן ש ת כ מר לקטן בפי ש , ער־ף לו מר לקטן א שינוי או לו ל וע״י ישראל ב

ה ס״ק לז. ב ל. עי־״ש במ״ב סימן ש דו ת ע״י נ ו ש ע לק ואומר ל ם חט״; חו נ מ . א ש״ק לו

; צ ת ר ו נ ו מ ת ת כ ו ב ל ה