2

3

אהלן שלום, זהו הגיליון הראשון של מגזין 'עלא עיני' )למתקשים, לקוח מתוך המשפט: "עלא

עיני ועל הראסי"(. המגזין הוא שלכם ובשבילכם. מטרתו היא לרכז את מיטב

האומנות והתרבות בנגב ולשמש במה פתוחה לכל אחד שיש לו משהו להגיד, להציג, להעיר

להגיר ועוד.

אנחנו מתחילים לאסוף חומרים לגיליון הבא, ותפוצתו תהיה לכלל מועצת רמת הנגב. אם כתבתם, צילמתם או ציירתם משהו שנראה

לכם שיכול לעניין מישהו אחר מלבדכם, נשמח להוסיף אותו כבר לגליון הבא שייצא

בקרוב. הנושא בגיליון הבא יהיה כללי,

נא לא לשלוח דברים שהם לא כלליים.

עלא עיני

ממומצע / ניר גונן 4

צבא עם / אייל גולדברג 5

ציור / כנען רונן 6

/ אור אלגזי 0222קבוצה בשנות ה 7

אבו חתול וצרצר הקסמים / ליעד גז 8-9

דף ריק / אנונימי 02

חייזרים וציצים / שחר לוי 00

ציור / דורון רפאל 12

מחשבות / ניצן סלע 13

לוח אירועים 04

עורך: ליעד גז

מעצבת גרפית: ניקול אוליאל

4

ממוצע / ניר גונן

אני ממוצע, לא סתם עוד ממוצע, הכי ממוצע.

ממוצע בצורה קיצונית.

שלא תחשבו לרגע שאני קיצוני בצורה ממוצעת כי זה כבר סיפור אחר לגמרי.

אני אף פעם לא מתבלט, לא צועק ולא לוחש, לא הוגה דעות ולא מטיל ספק.

לא יוצר יותר מדי בעיות וגם לא מביא פחות מדי פתרונות.

אני גר במרכז המרכז.

משתדל להמנע מהמנעות, לחתור לא בחתרנות, לצבוע בצבע למחוק במחק.

אני זז רק שאני בתנועה ועוצר רק שאני סטטי. אין לי מה לתרום ואני בכלל מתנגד להתנגדויות.

אף אחד לא יגיד לי מה לא להגיד לאף אחד וגם אני לא אתן שלא יתנו לי לא לתת, כי אם אני רוצה לתת להם לא לתת לי לתת אז אני אתן ואם

אני לא רוצה לתת להם לא לתת לי לא לתת אז אני לא אתן.

אני גם לא מבין דברים לא ברורים אך מצד שני אור בוהק מסנוור אותי!

אני הוא הקצה של האמצע.

אני הוא האמצע שבקצה.

אני כולכם

אני את

אני אתה

אני מה שביניכם

אני מה שבתוככם

אני הוא הכלל שלא יוצא מן הכלל

אני הוא ההרגל, הנוחות, הביטחון

אני הוא הבינוניות

5

אייל גולדברג -צבא עם

6 6

7

/ אור אלגזי 0222קבוצה בשנות ה

רבים הדברים הטובים בקבוצה

אם כי חוזרת תמיד הרגשה לחוצה

חיי זוגיות עם עוד שלושים אנשים חלום שכל גבר היה רוצה להגשים.

היום בכולם ישר מפקפקים

שמא יברח ויעלם למרחקים.

מנגנוני הגנה משומנים בפני פגיעה, מתכננים חיים מטורפים ושמחים ללא רע.

הלוואי ואוכל להכיר את כולם דבר היכול לשנות פני עולם.

כי זוגיות רחבה וחדגונית כמו קבוצה

מסירה בינך וביני את המידה. ובאותה נשימה

אתה עולמי כמו אני עולמך.

האדם הוא עולם מורכב אין כמותו וברצוני באמת לאהוב ולהבין אותו.

לדעתי החיים בקבוצה זה הפתרון !

כך האדם שמולי יוכל להרגיש חופשי לצאת מהארון.

להתפשט ולהיחשף בציפורן הרגל עד קצות שיער הראש לשם כך יש להיפתח, להאמין באדם ולא לחשוש.

שילוב של קבלת האחר והעצמת האינדיבידואל

אולי כך יתרחש תיקון וישתנה הגורל.

אין ספק שיש לחפש את השותפים הנכונים שמוכנים להיפתח להסתכן ולהיכנס לתהליך של שנים.

כי היכרות אמיתית לא משיגים ביום אחד כי בסופו של דבר כל אדם בתוכו בדד.

8

אבו חתול וצרצר הקסמים / ליעד גז

,בקפיצות ובדילוגים חצה אבו חתול את יער הקסמים .הוא לא ידע שזה עתה, הולכים להשתנות לו החיים

.מיהר לחפש דברים חדשים ולהסתקרן, כשלפתע פגש בצרצר מעצבן .מרעיש וצורם באוזניו המחודדות, ולגרש אותו, אבו חתול כבר לא יכל לחכות

".הפסק להרעיש צרצר משונה, שמה אחזיר אותך מהיער לשדה! " ."אבו חתול? אל נא תדאג, אני צרצר הקסמים, הצרצר גלעד" ".צרצר הקסמים ? מה זה אומר? האם אתה דובר אמת? אינך משקר?" ".אולי אני צרצר קטן אך אל תשתטה, הבע משאלה ותקבל מה שתרצה.." אם כך, ואין זו אגדה, אבקש שתחכה לי בבית קערת דבש גדולה!"." ."הוקוס פוקוס, אברה קדברה, משאלתך זה עתה התגשמה לה"

.מקשקש בזנבו, מלטף את שמפו, הלך אבו חתול, לקבל את מבוקשו .נכנס אל ביתו, מרחרח בהנאה, אך הוא לא מצא, לא דבש ולא קערה

.הוא ראה רק דבורים שמזמזמות ועמלות, הוא לא ידע שזהו דבש שהן מכינות .מאוכזב וכאוב הוא חזר, חזר אל היער לגלעד הצרצר

רימית אותי ושיטית בי, נפגעתי עמוקות, חזרתי הביתה וגיליתי רק דבורים " וכוורות!".

אני מצטער מאוד ענה הצרצר, תקבל משאלה נוספת, כל מה שתבחר!"." מהסס ומתרגש, לא יודע מה לומר, הלבקש עוד משאלה? הם לבטוח שוב בזר?.

בקלילות ובחיפזון החליט שנית לסמוך עליו, ודרש "הבא לי נא קערת חלב!". ,אם חלב זהו רצונך, אדאג שהוא יחכה לך בדירה"

הוקוס פוקוס אברה קדברה, משאלתך זה עתה התגשמה לה!". .עליז ונרגש דילג אבו חתול בין עצי הזית, וכבר השתוקק מאוד להגיע אל הבית

הוא נכנס אל הדירה, מחפש את החלב, אך בהגיעו אל המטבח הוא הפך .למאוכזב

אין חלב וגם לא קערה, עומדת שם רק פרה שמנה, .הוא לא הבין וגם לא ידע, שזהו חלב שהיא מניבה

.מרוגז ונסער הוא חזר לצרצר, שישב והמתין לו ואף נראה מבודר ?".מה רצונך ידידי החתול ? האם חושב אתה שביצעתי עוד תעלול " אין לי אלא לחשוב שאתה משקר, אני מבקש דבר אחד אך מקבל דבר אחר!"."אני מאוד מצטער מעמקי נפשי, האם ישנה דרך שבאמצעותה, אוכל לכפר על "

"?טעותי ."?החורף יהיה קר, וחסר לי סוודר, האם תוכל לסדר אותי עם מעט צמר" אין בעיה, הוקוס פוקוס אברה קדברה, משאלתך זה עתה התגשמה לה!"."

.הולך אל ביתו, כבר לא מאמין, אך עם תקווה שבחורף הזה יהיה לו חמים .?באדישות ובמאס הוא נכנס אל ביתו, מי יודע אולי תתגשם משאלתו

.משהגיע לחצר הפך למופתע, כי חיכתה לו בחוץ כבשה שעירה

9

.אך הוא לא ידע מאומה, איזו אכזבה, שהשיער המתנפנף היה הוא צמר לראשה :נרגן וכועס הוא חזר לצרצר, נעמד מולו, פתח את פיו ואמר

הבטחת לי גבעות והרים, אך מדיבורך יוצאים רק הבל הבלים!"."

הבט לאחור, אבו חתול, היזכר בעבר, אולי אתה זה ששגית, שפספסת את " ."?העיקר

.הצרצר גלעד, אולי פשוט אינך רואה, כי חתול חד כמוני, לעולם לא טועה""

דווקא עינך החתוליות הן הרואות בכהות, כי לכל זה קיים הסבר פשוט!"."

הדבש נמצא, בתוך כוורת הדבורים, והחלב בפרה, מתוך העטינים. בשביל "

לקבל את הצמר תצטרך לעבוד כפליים,

."שכן הוא גדל על הכבשה ותצטרך זוג מספריים

אה.. עכשיו אני מבין, פתאום הכל ברור,

אם כך, גלה לי, מה המוסר בכל הסיפור?".

המוסר פשוט, תלמד טוב ותפנים, הדברים הטובים באמת, מן העין הם "

סמויים. כי גם יהלום, שנמצא שלם באדמה, לא שווה חצי גרוש, ללא ליטוש ".ועבודה

איור: כנען רונן

10

דף ריק / אנונימי

הדף הזה היה ריק לפני שכתבתי בו, אני נשבע. דף חלק, ללא מילה וללא אות, שטח מת ואינסופי של כלום. בלעדיי הוא היה עוד דף ריק מתוך ערימת הדפים הריקים שממנה הוא נלקח. אני הפחתי בו חיים, משמעות. פתאום לי ולדף יש הרבה במשותף. עד לפני רגע הוא היה ריק ואנונימי ועכשיו הוא מכיל את המחשבות שלי וחלק בלתי נפרד ממי שאני. הוא מציג לראווה, בכל עת, את מה שהיה לי זה עתה בראש בצורה כה מסודרת וויזואלית. חושף אותי ככה בנקודות הכי רגישות שלי, אבל לי זה לא מפריע, זה בכלל אני שהסכמתי לו מלכתחילה לעשות את מה שהוא עושה. יותר מהסכמתי לו, אני עיצבתי ובחרתי איך הוא יציג זאת. בעצם ההחלטה לעלות את

המחשבות והרעיונות שלי על הדף, אני מוכרח לקבל על עצמי את הסיכון שמישהו עלול יום אחד לקרוא את זה. ובכלל, האם לא זאת הסיבה שלשמה אנו כותבים? שמישהו אחר יקרא, ירגיש את מה

שאנחנו מרגישים, או יביע דעה על מחשבות ורעיונות שלנו? כמובן שיש שיגידו שהם כותבים רק למגירה, שלאף אחד אין גישה לכתביהם מלבדם. אך גם מגירה נמצאת שם כדי להיפתח בסופו של דבר. אם

לא היום אז מחר, מחרתיים או אפילו אחרי הסוף. אחרת למה להסתכן כלכך בהעלאת דברים כאלה על דף? אם המידע מיועד

רק לעינינו אנו, מדוע לא להשאיר את המידע לעצמנו, לעצום עיניים, להיכנס אל אותו התא שמכיל את המידע האצור ולהיזכר בו, לחדש אותו ולפתח אותו. יש לכך המון יתרונות, למשל רעיון שנשאר במוח ניתן לעצב בקלות ומספר פעמים שרק נחשוב עליו. וכן, שם

הוא מוגן, והוא ייחשף, אם נרצה, רק לאחר האישור שלנו ובדרך שלנו בלבד.

כאן גם נכנסת השאלה, איך תסביר רעיון שנמצא אצלך בצורה הגולמית שלו כל כך הרבה זמן בראש, ולהסביר אותו בעל פה יהיה בלתי אפשרי בעליל? תכתוב אותו על דף, וזה רק לאחר שקיבלת

מהדף אישור לכתוב עליו.

11

SHACHAR THEBEAR שחר לוי

12

דורון רפאל

13

ניצן סלע

חום מדברי. ערפל כבד. מה זה כבד. בנאדם צריך להתאמץ כדי לראות את האף של עצמו. אבל כל מי שהיה עובר שם, אם היה עובר שם, יכול היה יכול לראות זוג יפה בוקע מן האפלה. יושבים מחובקים עם הראש לשם. כאילו היו

-השניים שחקנים על במת המדבר והקהל מתאפק שלא למחוא כפיים. היאמשובצת וכפכפים. והם חייכו אל החיים, חיוכים -לבשה שמלה לבנה, הוא

יפים יפים. מי צריך עכשיו כוכבים, כבו אותם. כסו את השמש, ואת הירח גם. רוקנו את האוקיינוס, עקרו את היערות, שום דבר רע כבר לא יכול היה להיות. בני גרעין מסתכלים יחד על השקיעה.. מדברים על מה שיהיה..

מדברים על מה שהיה. מתראים באפילה, ונושכים שפתיים. מי יהיה הראשון שיקפוץ למים. פתאום דפיקה בדלת. איש גבוהה עם מדים. לפי החיוך הבנתי

שזה בשבילי ושזאת רק בדיקה קטנה ..לבדוק מה העניינים. עצרו את השעונים, נתקו את הטלפון, שתקו כלבים נובחים שלופי לשון. השתיקו

איזה כבוד! –פסנתר ותופים, תנו לדממה לחגוג. גרעין ראם מתגייס לצה"ל אלה היו אחר צהריים מהאפורים ביותר שהיו, כשנכנסתי אלינו הביתה וראיתי

ארץ –הדולר–מליון-שם את השוטר יושב עם דדו לקפה ויורה אלי את חיוךוהערכי שלו. כאן כבר התחלתי להשתולל -והעשיר-והיפה-השלמה-ישראל

ולשאול מה הוא עושה אצלנו בקרוואן. והוא נתן לי אחד מהחיוכים הכובשים שלו, כאלה שמשדרים רצינות ובין השאר גם פחד ואימה "סלע. זאת רק שנה וחצי, מה כל הסיפור". כבר לא הייתה לי מילה בעניין כשראיתי אותו עובר

לפיג'מה ונכנס איתי למיטה. וכך עבר לו יום.. ועוד אחד. והשוטר קורא ספר, יושב בצד. לא אומר מילה, רק מנחיל חוקים. נקי את האמבטיה. תשטפי כלים. מריץ אותי מהמטבח אל הסלון. למה את מחכה תפתחי שעון. הוא

"חיים" כן, אני חושבת שלזה הוא -ציווה עלי להלביש אותו ולקרוא לו בשם התכוון.. אכלתי אמא, את כל השזיפים שהיו בכערה. צחצחתי שיניים כל יום

בדרך ללול וגם בחזרה. לא ראיתי טלויזיה ולא שמעתי מוזיקה זרה. לא הפלתי חירש ולא הצקתי לשכנה. אני נשבעת שהייתי ילדה ממש ממש טובה. אז למה כל החרא הזה מגיע דווקא לי? ..צרה צרורה. יום חמישי הגיע, מחר כנס גרעין. החלטתי לעשות מעשה, וכמו פרטיזנית לקחתי את עתידי בידיים.

"פססט, ...חיים! חיים קום!" הוא התעורר כמו חייל שמעירים לשמירה וישר חייך אלי את החיוך המלא בעצמו שלו. "תגיד, חיים, למה מכל המקומות בעולם, החלטת להתיישב במקום היחידי שהוא שלי. ורק שלי. למה מכל

המקומות ביקום דווקא כאן?" "סלע, כנראה שאת פשוט לא מבינה. אין לי מיטה אחרת. אין לי קרוואן אחר. זאת המיטה שלי ואם אצטרך, אלחם מול כל מי שרק יעז לנסות להזיז אותי מהמיטה הזאת. כי היא שלי. זאת ציונות. זאת דבקות במטרה. את זה למדתי כששירתתי בסיירת מטכ"ל. לא כמו כולכם יפי נפש. הולכים לנח"ל וחולמים להקים היאחזות." ואני חזרתי כמו

דונג. בוקר. אין זכר לשוטר. כן –כלבה עם זנב בין הרגליים והלכתי לישון. דינג זה היה חלום. אני קמה להכין קפה שישטוף ממני את קורי השינה. תוך כדי הקפה אני מסתכלת דרך החלון הקטן של הקרוואן על הנוף של הקיבוץ. ומבינה. מבינה שזה המקום בשבילי. זה הבית שלי, ופה אגדל את הילדים

שלי. ואני אלחם על המקום הזה ולמרות העייפות ולמרות האנשים ששוברים אותך ונלחמים בך, זה הבית שלי. ואני אעשה הכל כדי שכל העולם יבין מה אני מוכנה לעשות בשביל שיעריכו אותי פה. הדבר הבא שהרגשתי זה את שתי הזרועות של הילה מחבקות אותי "על מה את חושבת?" היא שואלת

"כלום.. על הצבא"

14

:42פאב פבואר

בובולדת -00:22: יום ה' 02לבוב מארלי 69יום הולדת

מסיבה גמייקנית! משורשי הרגאיי ועד לקצה הרסטה!

גואה - -00:22: יום ה' 07 ש"ח 02טרנס כניסה ב מרץ

: יום ש': זוכרים את 8 השירים הפעם :מאיר אריאל

: יום ה': לרוץ ערב רגאיי00

: יום ש': רונה קינן00

: יום ה': בינת אל פאנק07 לפרטים נוספים:

2527740496יקיר כנפי מו באר

הפאב בקיבוץ רביבים, נפתח לקהל הרחב !

כל שישי פתיחה, כל שישי מסיבה. הכניסה חופשית.

04:22שעת פתיחה:

קפה עזוז פבואר

יעל דקלבאום מגיעה לקפה עזוז למופע אקוסטי ואינטימי

.במיוחד יום חמישי 07.0

| 02:22פתיחת דלתות 00:02תחילת מופע

ש"ח | 52מחיר כרטיס: ש"ח סטודנטים 42

טלפון להזמנת כרטיסים: 254-4006002

רוצים לפרסם את האירועים שלכם ? ונחליק לכם פרסום בחינם. liad.gez@gmail.comשלחו במייל

41

15

16

בצבע