ת ו ב ת א כ ס מ עם פירושי

רבינו ישראל בעל שם טוב

י ״ ר ע ד ו מס ו ו י ר ׳ ע ט ק ו ל מ

ישעי׳ ארי׳ ויהושע דבורקס

הוצאת מקור החסידות, ירושלים, תשכ״הי ״ ה בא ר ו י ת ד ו מ ל ת ן ל ע ש ת מ ו פ ת ת ש ה ב

ברוקלין, ניו יארק

שנת תשל״ו לפ׳׳ק

גאון שליע ,ד ל פ נ ע ד י י ו ש ו י ר ע ב ב ו ד

ק טשעבין ורימ דישיבת כוכב מיעקב י ק ק ד אבדי כעת בעיהיק ירושאם תובביא

ביה ירושלים כ׳׳ח תשרי תשכ״ה

הבו נחזיק טובה להיקר והמופלג הרבני מאד געלה מו״ה ישעי׳ ארי׳ דבורקס הי״ו אשר זכה לזכות את הרבים בליקוטים מופלאים מאור ישראל הבעל שם טוב זיע״א על פרקי אבות וכן פירושים על סידור התפילה אשר עצם הדברים אינם צריכים להסכמה ולא באתי אלא לברכו כי תעשינה ידיו תושיה לברך מהרה על המוגמר לתועלת והנאת הרבים אשר בודאי

יבינו לסייע על ידו והיתה הברכה בביתם. הכו׳ ח בצפיה לגאולה וישועה* מיידענפלד י ר ע ג נ ) דו - )

ב׳׳ה הסכמת כ״ק מרן הגה״ק שר התורה אדמו״ר מאת׳רוב שלימ״א

,באר משה* על התורה יא כרכים ו * י ת ד - ש א ס * בעהמחי

באו ונחזיק טובה להאי גברא יקירא האברך המופלג בעל מדות תרומיות וכוי, כמוה״ר ישעי׳ ארי׳ — בהריר אליקום זיל — דבורקס הי״ו ואתו בנו הב׳ היקר כמר יהושע נ׳׳י שזכו וזיכו את הרבים בחמדה גנוזה ליקוט מופלא מדברי אור שבעת הימים מרן הבעשיט זיע׳א׳ ובדעתם בעזהיית להויל בקרוב סידור תפלה עם פירושי הבעשיט. כמובן שאין ת ו ב א על . הספר הזה זקוק להסכמה. ומי יבא להעיד על השמש בצהרים. ברם לא נצרכה אלא ארוזיה יראה אוצר פיחשים ואמרות יקרות אלו קולע אל המטרה ולא א ח בשבח הליקוט אשר ה יחטיא, לעורר לבבות ישראל לאביהם שבשמים ולתקן המדות. ומהראוי שכל אחד ואחד ימהר להביא ברכה זו לביתו. וזכות רבן של ישראל יעמוד לנו שנזכה להתגלות משיח צדקנו ביב

כדברי מלך המשיח עצמו: יפוצו מעינותיך חוצה ויהי׳ עת רצון וישועה בקרוב כייר.

הכו״ח למען כבוד רביהיק הבעשיט זייע.ן מא1ז׳ד1נ י ד אפשטי ה יחיאל הל ש בין כסה לעשור ה׳תשכיה מ

הסכמת כ״ק מרן הרה״צ אדמו״ר מביאלא שליט״א מי ימלל שבחו ותפארת רבן של ישראל מרן הבעשיט נבגימ זיעיא ולא נצרכה אלא לזרז למזורזין ולפרסם עושי מצוה ולבא על הברכה וזכור לטוב האברך הנכבד והיקר כמוה״ר ישעי׳ ארי׳ דבורקס הי״ו ובנו היקר י־ הושע ניי שנדבה רוחם לקבץ כעמיר גורנה תורת אמת, ועוד ידם נטוי׳ בעהיי לפרסם דברי ת אבות׳ כ ס מ מרבינו זיעיא ולהוציא לאור פירושיו על , קודש ב.סידור התפילה* שבדעתם אייה להדפיס, אי לזאת מצוה לסייע בידם ככל האפשר למען יזכו בהקדם לברך על המוגמר, ובודאי יזדרזו אחביי להניח ברכה אל ביתם הספר הקדוש פירושי הבעשיט על אבות, וזכות רבן של ישראל תעמוד לנו ולכל ישראל לראות בקרוב בביאתת רבי ישראל בעל שם טוב י משיח צדקנו (עי׳ דגל מחנה אפרים בשלח) ברייש גא בריש רא היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעיינותיו, אז יפקון מן גלותא. ועינינו תראינה התגלות מלכות נ

שמים במהרה דידן, כייר.

ח האיתנים ה׳תשכ״ה. ר ח א י יום א׳ בשבת לסדר נח כ

הכויח לכבוד רביהיק ותורתו תורת אמתא ל א י נ ר ןאללה״ה מ ׳ לאאמר יחיאל יה1שע נ

ר ע ש ב

, ם ש ת ה ר ז ע ם ב כ י נ פ א ל י ב י מ נ י ר , ה ו מ י ח ר ו ו ל י ח ד ב ש ו ד ו ת ק ד ר ח ב

, ת ו י ש ע , מ ש ד ו ת ק ו ר מ , א ם י י ח צ ר נ ס ו י מ כ ר , ע ת ו ר ק ם י י נ י נ ט פ ק ל

ק י נ ע ה ר ש צ ו נ מ ר ה צ ו א ה , מ ת ו ב ת א כ ס ל מ ן ע י ש י ד ן ק י מ ג ת פ ם ו י ל ש מ

ם ל ש ע ל ב א ר ש י י ב ש ר ו ד ק ו ה נ י ב י ר ק ו ל א ר ה ו א מ ב ה ע ר פ ש ו ב נ ל

. ״ א ע י ב ז ו ט

ש פ נ ת ה ר ו ת ם ב י א ב ת ה ו ר ו ד ל ו ו ר ו ד ה ל ר ו ה מ י , ה א ״ ע י ו ז נ י ב ר

ם י א י ב מ ם ה י י א ל י ע ם ו י כ ת ז ו נ ו י ע ל ר ע ש ו ב ם מ ו ה י ר ב . ד ב ל ת ה ו כ ל ה ב ו

. ת י נ ח ו ר ו ה ת י י ל ע ל ם ו ד א ת ה ל ו א ג ל

ו י ז ם מ י א צ ו י ד ה ו ה י ה נ ר ת ק ל א ן כ י ע ה ל ל י ״ א ג ע י ט ז ״ ש ע ב ה

. ש ד ו ם ק ל ע א ר ש ל י ו ש ת מ ש י נ נ ו י ב ח ו ו י נ ר פ ת ס ל ק מ ת ו י ת י מ א ת ה ו ד ה י ה

ת ו ד י ס ח ש ה ד ק ל מ ' ש י ת ש ן ה ב ה א י ב ה ו ם ט ל ש ע ל ב א ר ש י י ב ר

. י נ י ס ן ב ת י נ ם ש י ק ו ל א ב ה ת כ י מ ח נ ע פ ן מ י ה ב י ה , ו ת ע ד ה ה ו נ ו ב ת ר ה ו ק מ ו

ה ט ז ו ק ל י ו ב ס נ ו כ ם ש י ע ט ק ם ה י ע ב ש ה ו א מ ת ו ו ר ו ק מ ן ל מ א י נ ת י י ה

. ם נ ו נ ג ס ם ו נ ו ש ל ו ב ק ת ע ו ה

ר מ ו ח ט ה ו ק י ל ו ב ת ר ז ל ע ״ י, ע ע נ ש ו ה ר י ב מ י ב ח ה ר ו ק י י ה נ ב ן ל ן ח ח

. ת ו ר ו ק מ ת ה מ י ש ר ר ו ד ס ו

ה כ ז נ , ו ל א ר ש ל י ל כ ע ו ו נ י ל ן ע ג ״ א ת ע י ט ז ״ ש ע ב ו ה נ י ב ל ר ו ש ת ו כ ז

ד ס ם ח ל ו ע , ו ם י י ח ב ה ו ר ו ת ם ב י ז ו נ ג ו ה י ג י ג ת ה ו ר ק ר י ו א ם מ ש ב ת ה ל

. ה נ ב י

. ו ה נ נ ו ו כ נ י ד ה י ש ע מ ו ו נ י ל ׳ ע ם ה ע ו י נ ה י ו

ן נ ו כ ת ה ו נ ב ש ת ד ו ק ר ה י ם ע י ל ש ו ר י

) דבורקס ל ״ ז ם ( ו ק י ל ר א ״ ר א ה ״ א ן ל ישעי' ארי' ב. ה ״ כ ש י ת ר ש ת

: ן כ ו ת כ

׳ מ פ ר ק ר א ש ו ן ע

. ט . . . ישראל — נשמת העולם .. ט . . . ת . ח כל ישראל הם חטיבה א. ט . כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה .. ט . . יהודים פשוטים מרבים יראת שמים .. י . . . הכל חייבים באהבת ישראל . משה הסכים לתת תורה לישראל — מחמת ענוה י. י . . . ה סניגורם של ישראל . ס מ. יא . . חמשים שערי בינה חסר אחת ניתנו למשה .. .יא . . . משה אכל אכילה רוחנית .. יא . . . . ענוותנותו של משה .. י«א . . שפלותו מכל האדם — אף מהפחות ביותר . יש להשתמש בענוה והתנשאות כאחד יב נשמתו של משה רבנו כוללת נשמות כל ישראל . . יב. יג . . פנים אל פנים — מיוחד רק למשה . חרשים נעשו פקחים יג. ייד . . התורה היא קיום כל ההוי׳ כולה .. יד . . השגת התורה — כל אחד לפי ערכו .. טו ר ו קבלת התורה בקולות וברקים — בכל ד. טו . תורתו של הבעש״ט — בקולות וברקים . כפיית ההר — כדי שלא יפלו מעבודת השי״ת טו. טו . . . . התחברות לצדיקים .. טז . . . הצדיק - מליץ לפני השי״ת .. טז . . . מעלת תלמידי הבעש״ט .. טז . . . המתפלל בונה עולמות בתפילה .. יז . . . כיצד עובדים את הבורא . אף כיצינדחה מהשי״ת יתאמץ להתקרב אליו ית׳ . . יז תפילה שאינה ראויה — זו שאין עמה התעלות . . יז. יח . . . הדרך האמיתית בעבודה .. יח . . השי״ ת מתנהג עם האדם לפי מעשיו .. יח . שלימות העבודה — לעמוד לפני השי״ת .. יט . . העבודה - כדי להשפיע ולא לקבל .. יט . . שכר המצוות — חסדי השי• ת .. כ . מעלת שיחת חולין של תלמידי חכמים .. כא . . . אץ• . תפיסת ה,יש• ותפיסת ה.. כא . . . מעלת ההתחברות עם הציבור .. בב . . . הסרת הנגיעה העצמית .. . . . . . כב ן מ השתיקה יפה בכל ז. כב . אהבת ישראל - מדמנה גבוהה ביותר . כשיש צדיק אחד באמת - אז יתפרדו כל פועלי און כג

עמ׳. כג . . . האמת מושפלת עד לעפר .. כג . . . . האמת והחכמה .

י נ ק ש ר פ

. כד . . קיום המצוות — לעשות נחת רוח להשיית .. כד . . דרך כבושה ואורח לצדיקים בעבודת הבורא .. כה . . . הנשמה מאירה על ידי קיום המצוות .. כה . . . לעתיד לבא יתגלה אור המצוות .. כה . . מעלת הצדיקים — הדביקות הקבועה .. כו . ענוה פסולה — מרחיקה את האדם מקונו . כשמכניעין כח הרע זוכים לשמוע כרמים דלעילא . . כו. כו . השיעבוד לחומר חוצץ בפני עיני האדם .. . . . כז . וביד כל אדם יחתום . . . הנושא ונותן באמונה — נחשב כעוסק בתורה . . כח אחר התפילה נזקקים לעשיית מלאכה כח. כט . . . . התורה ממשיכה השפעות .. כט . . . מטרת התורה — אהבת ישראל . היגע בתורה — ניצול מטרדות הפרנסה כט. כט . . . מלחמת היצר — עד יום המיתה . האדם דן את עצמו ל. ל . . . . . מעלת החכם .. לא . . . . תנאי להתעלות — הכנעה .. . . לב ב ו סור מרע ועשה טוב — לעשות מהרע עצמו ט. לג . . . . לא כל הזמנים שוים .. לג . . . לפעמים הקירוב גורם לריחוק .. לד . . . . . הצדיק בבחינת• גחלת . . אהבה בתענוגים לד. לד . . . . מפני מה השכינה בגלות . בכל דרכיך דעהו — רק לצורך גבוה לד. לה . . . . התפילה — למען השכינה .. לה . . . . . . פיתוי יצר הרע .. לו . . . התורה מתשת כוחו של האדם .

י ש י ל ק ש ר פ

. א . . . מעלת האדם — בענוה .. לז . . . . הכל בהשגחה פרטית . זכר צדיק - לברכה א. לח . . . . דברי תורה מחיים .. . . . . . לט ל ו היצר הרע מסית לפריקת ע. . לט . . תמים תהיה אפילו בעסק התורה .. מ . . . הזכירה — קיום כל התורה .. מ . . . . הדור תלוי במנהיגו .. מא . . . אימתי רוח המקום נוחה הימנו .. . . . . מא ו ב מעלת האדם — צלם האלקים ש הפרנסה מטרידה את האדם מעבודת קונו מב. מב . . הצדיק מציל את הרבים בתוכחתו .. מג . . . . האדם פוסק דינו הוא .

ז עמ׳. מג . . . . עולם הדיבור — עולם היראה .. מג . . המרגיש בחסרון עצמו - מוקיר את הבינה .

י ע י ב ק ר ר פ

. מד . . כשמתקן עצמו מרם טהרה גם לזולתו .. מד . . . המבחן לאדם - ביחסיו עם הבריות . . סור מרע ועשה טוב מד. מה . . . . . . אור הנר וצלו .. מה . . . . . הלומד גם מיצר הרע .. מה . . . . . כיצד לומדים מכל אדם . ביטול היצר - כיבושו מה. מו . . תכסיסי המלחמה ביצר הרע .. מו . . . מעשי הזולת - תוכחה לעצמו . כיבוש היצר — באמצעות היצר עצמו מו הכובש יצרו — שמניח לו לבוא ורק אז כובשו מו. מז . . . . תשובה ניצחת ליצר הרע .. מז . איש המעלה אינו ירא להלחם עם יצרו .ח . מ . . . . . חכם לב יקח מצוות .. מת . . שכר מצוה — שמחת המצוה .. מח . . . . מצוה ללא פניות .. מח . חיבת המצוות של ישראל אין לה דוגמה .. מט . . . המצוה נמדדת לפי רוב חביבותה .. נ . . . שנאת הבצע — מורשת האבות .. נ . . משפטי ה׳ אמת — בסוד הגלגול .. נ . . הדיינים מקושרים באבות הקדושים .ת . נא מ י מ המבטל תורה מעושר — עונשו עניות ת אגלי טל תורה נא. נא . החכם ביגיעתו בתורה — מאיר לכל דורו .. נב . . החוטא מתוך ידיעה — במה יתקן . בהתעוררות לתשובה — מעוררים את מדת הרחמים . נב מעלת גלות הצדיקים נג. נד . . משה משיח - כללות ישראל .

י ש י מ ק ח ר פ

. נה . ביאור נפלא לקושיית הידיעה והבחירה .. נו . . דבר ה׳ הוא שמחיה תמיד את העולם .. נו . . . בשבח האמונה הפשוטה .. נז . . . ת הדעת . הנסיון — הסתלקו. נז . . שרה פתחה שער לפקידת עקרות .. נח . העני זוכה לדבר בכל יום עם השם יתברך . החכמה האמיתית - ביטול לפני השם יתברך . . נח. נט . . מכל אדם אפשר ללמוד מדה טובה . גדול המעשה יותר מן העושה ס. ס . . . צדקה נעלית בכל האופנים .. ס . . הרע מתעלה על ידי מעשה הטוב .א . ס . . הצדיק מעלה גם את הגשמיות .. סב . . . כחה של עין טובה . .

ח עמ׳. סג . . . . . גנות הגאוה .. סג . . . . . לימוד המדות . ויגבה לבו בדרכי ה׳ סג הגאוה שיא החטא סג. סג . . מידות של צדיקים ומידות של רשעים .. סד . . על ידי הגשמיות אפשר לזכות לתתניות . תלמידיו של אברהם אבינו — כשלימות הדביקות . סהה . ס . . . . . ערום ביראה . טעמו וראו כי טוב ה׳ . . . . . . . סו. סו . . . . . ימי הבינה .

י ש י ק ש ר פ

ח . ס . . . תורה לשמה — דרך המלך .ח . ס . . . . . לשמה - דביקות .ט . ס . תורה לשמה - מעלה גם את דברי החול .ט . ס . . לשמה — לשם האות שבתורה .ט . ס . . . . תורה לשמה — תיקון הנורות .ט ת האדם הפשוט . . ס תורה לשמה — מקרבת אף א. ע . . . . . עסק התורה .. ע . . . טהרת אותיות המחשבה . ודגלו עלי אהבה עא. עב . . . דביקות באותיות התורה .. עב . . . . . ועלהו לא יבול .. עב . . . . . . אהבת המקום .. עב . . החטא — שכחת אלופו של עולם .. עב . . . . . שלש אהבות .. עג . . . הבת קול — הרהורי התשובה .. עד . . . . כמזין של מעלה .. עד . תורה הנלמדת מרב הגון — פרה ורבה .. עה . . . . הצדיק זורע בתורתו .. עה . . . אנשי החומר ואנשי הצורה .ק במעשיו הטובים . עו פ ת ס יראה אמיתית — זה שאינו מ. עז . . . . . וגילו ברעדה .. עח . . . . ענוה שהיא גאוה .. עח . . . . . דבוק חברים . אהבת ישראל של הבעל שם טוב . . . . עט. עט . . אהבת ישראל היא אהבת המקום . לאהוב יהודי — מצות עשה ולא תעשה דאומיתא . . עט. עט . . השער לשלימות — אהבת ישראל .. פ . . הממון - סולם לעליה וירידה .. פ . . . . שני מיני מוכיחים .. פ . מי שאינו יודע מהחטא כיצד ידע להוכיח . כשמקבלים כבוד — צמכים להרהר בתשובה . . פא. פא . . . גאולה - גילוי ההעלם .. פב . . . . התורה בולה אותיות .. פד . . . . . תורת ה׳ תמימה .. פה . . . . . תכלית הבריאה .

פירושי רבינו ישראל בעל שם טובת ו ב ת א כ ס מ

< ועמך כלם צדיקים, ׳ ם׳, « כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעין *.). לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר (סנהדרי

ישראל א

ישראל - נשמת העולםקי הדור הם הנשמה והחיות כר וצדי ות של כל העולם ו כל ישראל, ישראל הם הנשמה והחין חומר ה נעשה מ הי ת בריאת האדם שי ות הדור, וכמו שבאדם הפרטי עיקר תכלי ל כללי שה רק מדת ומתאו א חו ן הנשמה הקדושה שהי ת רצו ח עבד ת משו ף נכנע ו ו ה הג הי נו שי י צורה היד ת י ח ן ת עי ״ם נכנ ת עכו מו ו האו ות העולם שיהי ת כללי ם רוחניים, כמו כן תכלי י ש ח דברים קת מ א ות ישראל יהיו נכנעים ודבוקים ומקושרים ב ים וכר, וכללי ם בעץ החי קדושת ישראל הדבקי

ע וכר. ב ט ה נה למעלה מ ו גה עלי ק אמת וכוי, ואז ישראל הם במדרי אל הצדי

(תולדות יעקב יוסף, בהקדמה)

ב

כל ישראל הם חטיבה אחתך לנשמה, ף צרי ו א הג מר שהו ת אחד זה חומר וזה צורה, וכמו שהחו כל ישראל הם אחדון ח עליהם בעי י ; לכך אל תפרוש מהם, ותתחבר עמהם להשג ף ו ג כך צריכה הנשמה אל ה

ירן למוטב. חמלה להחז (תולדות יעקב יוסף 6׳ קדושים)

ג

כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינהו ז ה לו אי ללת ואומרת, כל זמן שהאבר מחובר יש תקוה שתהי נה מי : השכי ט ״ ש ע ב אמר הד מישראל הוא ח ת, כי כל א ה עולמי ן לו תקנ ת האבר אי ן א רפואה וכשחותכי

ה. נ אבר מהשכי (אוצר החיים להרה׳׳ק מקומרנא ונ׳׳ל)

ד

יהודים פשוטים מרבים יראת שמים ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. יהודים פשוטים העומדים בשוק, טובבימע כפיהם ומחזיקים י ג ם מי סי ות האצילים, ומזכירים שם שמים, מתפרנ ז ם ובאחו פכפרי

ת בעל שם טוב י פירושי אבו

ן ו ש א ק ר ר פ

א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים

בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה.

ה ״ועמך כולם צדיקים״ וחס ״לעולם בני תורה ומביאים ספר לבית הכנסת בשמחה רבה, הנ ירשו ארץ״, כי הם המרבים יראת שמים בארץ.

; ספר רבי ישראל בעש״ט< (התמים, חוברת ח׳ עמוד מ

ה הכל חייבים באהבת ישראל

ם יכולים נ ת: א) אנשים פשוטים שאי ו ג ו בדרך כלל הנה כל בית ישראל נחלק לשתי פל ללמוד, ויש בזה כמה חילוקי דרגות, אבל בדרך כלל הם בסוג אחר. ב) לומדים, ואם גם בהם יש כמה וכמה חילוקי דרגות, אבל בדרך־כלל הם גם כן בסוג אחד. מצות אהבתם משום שהם אנשים טי י סוגים אלה בשוד.. יש לאהוב את האנשים הפשו ישראל היא על שננים בה׳ ובתורתו בלב תמים. ויש לאהוב את הלומדים משום שהם גדולים ביריעת פשוטים ומאמי התורה, והגמרא אומרת (סוכה נב, א) כל הגדול — יצרו גדול, ויש להם ללומדים אלה יצר־

ן הנם יהודים שלמים ולכן יש לאהוב אותם. כ ־ פי אף־על־ הרע גדול ו (לקוסי דיבורים כרך ב ליקוט יב, ספר רבי ישראל בעל שם שוב)

משה ו

משה הסכים לתת תורה לישראל - מחמת ענוהלת י והוא דקשה מאי טעמא בתחי נ ה משה קבל תורה מסי א) שמעתי פירוש המשנכי כי אלך וכר. וכאן בקבלת התורה נתרצה השליחנת סירב ואמר מי אנבחר הר סיני לפי ן זה גדולה כי אם שפלות, והראיה במה שנ ד וע״כ משום דסבר דאי י מה ש שהוא שפל ונמוך מכל ההרים וסבר שגם הוא נבחר לפי שהוא שפל מכל אדם, וזה מת ולמד ב זה לגדולה כי אם לשפלו נו מה שנתרצה לקבל התורה ולא חשי י ה הי ר ו ל ת ב קבי נת פסים פרשת בהר). וזה גם כן מה שאמרו חז׳׳ל יראה לג . (ועיין ספר כתו י נ זה מסילדות את אלקים ומחמת ולד בשכר היראה שיראו המי משה מלתא זוטרתא היא, כי משה נני עצמו מחמת זה סבר דיראה מילתא זוטרתא היא. ועל כן ה משה שפל מאד בעי שהי. י נ ם וזה נשמע ממשה קבל תורה מסי ע דברי תורה ומוסר גם משפל אנשי ן לשמו כי צרי

(צפנת פענח, לשון חסידים)

ז משה סניגורם של ישראל

הג שם. וסיפר ה וסיפר היאך המנ ו (לפני הבעש״ט) במוצאי ראש השנ י י לפנ פעם אחת עמדתי המלך המשפט אבות העולם, ומסופק אני אם אמר כל השבעה שעומדים שם לפנ

ן בעל שם טוב יא פירושי אבות פרק ראשו

ו השלום נו עלי ות של ישראל, וגם משה רבי כי רועים עם אברהם יצחק ויעקב, ומגישים הזג שלא ־בואו ת ורואה בחכמה ובמחו ו כי נה אנה ואנד, ומכניס הז מד שם, והוא כמו סרסור, פו עו

נות חס ושלום, זה תוכן דבריו. ו ם והעו י ג המקטרי (דגל מחנה אפרים)

ח חמשים שערי בינה חסר אחת ניתנו למשה

י ת ע מ ו למשה חסר אחת וכוי, ש יתנ נה נ ה דף כ״א) חמשים שערי בי איתא בגמרא (ראש השנם, ט שערי בינה למשה ולא שער החמשי ״ תן רק מ י בשם מורי זלה״ה טעם שנל נ׳ שערים למעלה מזה, וכן למעלה עד אין סוף, ותירץ כי שער החמשים הוא חוזר ומתחי

ם דיובל עולה לכאן ולכאן וכר. ת החמשי נ כי ש

(תולדות יעקב יוסף, פ׳ דברים)

ט משה אכל אכילה רוחנית

נו בעל שם טוב, י בשם רבי ת ע מ י ישראל לאכול לחם (יתרו י״ח י״ב), ש ויבא אהרן וכל זקנו (בפ׳ נ לה מצא ו השלום שאכל, רק השלי ו עלי נ ו בכל התורה אצל משה רבי נ שלא מציו ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן תשא כ״ו, כ״ח) לחם לא אכל, ומצאנב בתורה הקדושה שהוא ית כזו שאי אפשר לכתו משה וכר, רק שמשד, אכל אכילה רוחנ

ד מאוד. י מאו י ת שבעולם הזה, רק רוחנ י בעולם הזה, שאכל, כי לא אכילה גשמי

(זרע קודש, בסוף רמזי פסח)

ענוותנותו של משהב ז״ל על דבריהם (חולין דף פ׳׳ט) גדול הנאמר במשה ממה שנאמר אמר הבעל שם טו באברהם אבינו, שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, ובמשה נאמר ונחנו מה, ופירשן גדול הנאמר במשה הוא על שלא אמר ואנכי כמו שאמר אברהם י ונת דבריהם דענ דכו

ו מה. נחנ רק שכלל עצמו בשאר העם ואמר ו (תשואות חן פ׳ שמות, שפתי צדיקים פ׳ תשא)

יא שפלותו מכל האדם _ אף מהפחות ביותר

: מדרגה ת ו ג ר ד י מ י האדמה, פי׳ כי יש שנ ו מאוד מכל האדם אשר על פנ י והאיש משה עננים, ומובדל מן החומר של לו בדברים תחתו ד כולה למעלה אפי ו תמי ת ב ש ח מ א׳ שק נשא דקל״ח ע״א) ״ ה ו נו מובדל מן החומר כל כך, וזהו סוד מ ים, ודרגה הב׳ אי נ התחתוא ת ת משה משה לא פסיק טעמא בגווה, יעקב יעקב פסיק טעמא, כי יש משה לעילא משה ל יעקב לעילא יעקב לתתא, לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד הן למעלה הן למטהיק עצמו במדת היה אחד, שכולו היה למעלה והיה מובדל מן החומר, ואף על פי כן היה מחזי האדמה, האדם הוא המחשבה אשר ה אפילו בדברים עליונים, מכל האדם אשר על פנ ו ענא כולו למטה היה משה חושב את עצמו כולה על פני האדמה, ר״ל אפילו מן אותו אדם שהו

. (בראש ס׳ לקוטים יקרים) ו יותר שפל ממנ

ן בעל שם טוב ת פרק ראשו יב פירושי אבו

יב יש להשתמש בענוה והתנשאות כאחד

י הוא רומז נ הד סי , ו ת הדעת נ א בחי ה הו ש , מ נו ש זכותו יגן עלי ג הקדו ו ל שם מ ע ב בשם הדבר י זהו (בפ׳ בהר) ו ת ו ו ת שפל נ ני הוא בחי ת גאוה וסי נ י הפכיים, הר הוא בחי לשנת הללו הר ו ד פ י ה ת לשנ ע ת ד נ ה בחי ש ת מ נ ך האדם ליקח בחי ה׳ אל משה בהר סיני, שצריל יצר הרע ני כי דרכו ש ת סי נ י ם בבח ד היצר הרע לפעמי ה בידו המשקל ע הי וסיני, שילו בשפלות, ב להשפי ו כיצר טו ת עצמ ת הר, ולפעמים עושה א נ להגים דעתו של אד3 בבחיאת מדר. ה ז ד ד מ ג עצה לנ ת סיני, ו נ ת השם יתברך, ואז נקרא בבחי ו ד ב ע ע אותו מ ו בכדי למנה ו ל ד שפ צ ו מ ל עצמ ד הגדלות, העצה הוא להשפי ג נ , ו א לומר הלא יהודי אני ת הו ו ל פ ש ה

ת הדעת. נ י החומר והכל על ידי בח

(צרור החיים)

יג נשמתו של משה רבנו כוללת נשמות כל ישראל

י בשם מורי הרב ת ע מ ת וגר. ש ב ת י נא מספרך אשר כ י מחנ ועתה אם תשא חטאתם ואם איתו ו תנ ו ו ת ענ ד א מ ב ז״ל, שהקשה וכי זו הי נא קדישא הבעל שם טו המפורסם בוציב ז״ל כי הלא צריך ן הגדול הזה, והשי ו יכפר העו תת י נא, שר״ל שמי של משה לומר מחנן ב טב מו י אדם הי ו השלום, כי בשלמא בשאר בנ ו עלי נ ה רבי ש ותו של מ ותנ ו ת ענ ן מהו להביו ו עלי נ ה רבי ש י ערך מכל אדם, אך מ נ א מקט חלט בדעתו שהו ת ענוה, שרצה לומר שמו ו ה מד ואחד, וגודל ערכת נשמתו ח ד מישראל ערך כל א ח השלום אתו המדע שורש נשמת כל את ח ה ע״א) אשה א ת דכ״ ו ז״ל (בזוה״ק בראשי א כוללת כל נשמת ישראל, וכמו שאמר שהויק ה יכול להחז ו השלום, ואיך הי ו עלי נ ה רבי ש ילדה במצרים ס׳ רבוא בכרס אחד זה מ

ת ענוה. ד מ בה בזה, ורצו לומר, שהמה ן דכ״ז ע״ב) שכל ישראל ערבים ז אך הנה אמרו ז״ל (סנהדריל, כי לפי זה, כאשר בא ם זה בזה, כי כולם המה שורש אחד לכולם, ואמר ד׳ מעורבית הוא בכל תו התעוררו ד הקדושה, או צ ב מ על העולם איזה התעוררות לטובה מן היצר טורר הרבה ק הוא מתעו אחד לפי ערכו, הצדי י ישראל, והוא פועל בכל אחד ו נ ד ואחד מב ח ארר ק כל כך הוא מתעו ו צדי נ ת גדול, ומי שאי דת השם יתברך בקדושה גדולה, ובחשקו בעבוה הרהור ז רר באי לו רשע גמור, מכל מקום הוא מתעו גם כן, אך בהתעוררות קטנה, גם אפית ות שעל ידי התעוררו רר קצת, ויכול להי א רק לפי שעה, מכל מקום מתעו תשובה, הגם שהוד היצר הרע, גם כן צ ת מ ררו זה התעו בה שלימה, וכן להיפוך כאשר בא אי את יחזור בתשו הזק גם כן ה בפועל, אך הצדי ש ע זה מ בא לכל אחד ואחד, והרשע נכשל בו הרבה, ועושה אי

זה הרהור לפי שעה. נכשל באיזה עברה, אז יש להסתפק ם באי ם יצא רשע בפועל, שנכשלי ו רואים שמרשעי והנה כאשר אנו בא איזה א החייב, כי הלא גם אלי ק הו י ב בדבר, כי יש לומר שהצד י מי הוא החיו בא ההרהור ו לבטל הכח הזה אשר ממנ מ צ ק את ע כף מתחז ה תי הרהור כנ״ל, והנה אם היל, אך יש לומר דהרשע הוא ל הכח הזה, ולא היה הרשע בא לידי מכשו ט ב ת הזה, אז היה מן בכחו ב אי ו ההרהור, שו כף כאשר בא אלי את תי א עשה הפועל הרשע הז יב, כי לפי שהו החיה שראה ו השלום, שכל מ ו עלי ע ב ה ר ש ותו של מ ותנ ו תו של ענ , וזהו מהו ק לבטלו של הצדיי הגורם, כנ״ל, א אנ מ ת ס , וחשב בלבו מ ב בישראל, היה תולה בעצמו א־זה דבר לא טו

ן בעל שם טוב יג ת פרק ראשו פירושי אבו

ב לו ב בדבר ולא הם כנ״ל, ועל זה השי י א החי י הו ל אנ י נא, ר״ נ ה שאמר מח וזהו גם כן מ. ד כאן דברי פי קדשו יב, ע א החי י הו י מ י גלו השם יתברך מי אשר חטא לי וכר, ר״ל לפנ

(דברי משה פ׳ שמיני)

ד י פנים אל פנים — מיוחד רק למשה

ים לפנים כן ב כמים הפנ ה כתי א ל״ג, י״א) הנ ש ים (פר׳ כי ת ודיבר ה׳ אל משה פנים אל פני מרומים, כשאדם ז נ ו בג שמת ב נ לב האדם אל אדם (משלי כ״ז), בשם הבעל שם טועשה , כן הצל נ ת עצמו ן א ו גדול על המים, וכשהאדם מרכי מד אצל מים נראה הצל של עוד שכשהאדם ד יותר, ע ו ם נעשה הצל קטן ע ו יותר אצל המי ן עצמ ה שהאדם מרכי קטן, וכל מב האדם ו של האדם, כן ל י ד פנ ים של הצל ע י בא גם הפנ ים שלו על המים אז משים הפני נ פ ו ל ן עצמ י חבירו גם כן גדול, וכשאדם מקטי א גדול, אז לאדם, כשאדם חושב בעצמו שהו, ן ת הוא שלא יוכל יותר להקטי ו נ ד שהקט , ע ת עצמו ן א י חבירו גם כן מקטי חבירו, אזאמר אצל ו שוים, וזהו שנ הי נעשה בהם שי , ו י שה כן, ואז נעשה בהם השוו אז גם חבירו עות ו ה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ר״ל לפי הקטנ ש משה ודיבר ה׳ אל מה מאחר ש ים פנים אל פנים, כן מ נעשים שו ד חבירו כן חבירו הוא גם כן קטן, ו ג של איש נה ש ד מ ו ע ת עצמ ן הבורא א גד הבורא ברוך הוא, כן כביכול הקטי ת עצמו נ ן א שהיה מקטיה לפי ערך הפנים ש ע נ מצא פנים של הבורא הוא כמו הצל ש ודיבר עמו פנים אל פנים, נ

ת וכר. ע ד א ה ה אין יכול שום אדם, רק משה שהו של משה, וזו המדרג

(אור החכמה, פ׳ ויקהל)

תורה טו

חרשים נעשו פקחיםז ״ א ל מן א ש י מ ת ע מ ש ד ש ״ ״ל בזה ע ), י ת וכר (יתרו כ׳ ט״ו לו ת הקו וכל העם רואים את גדול, ואותם שהם בו ת וערי קו ד במתי א ן בכלי זמר יפה מ ג ד מנ ח זללה״ה, שהיה אד לתקרה ט ע ע מ ו רוקדים כ ד שהי ג, ע ו ת והתענ קו דל המתי ו ם זה, לא יכלו להתאפק מג שומעיע ו מ ש ו ל י שהיה קרוב יותר היה מקרב עצמ ת וכל מ קו ת והמתי מו עי הנ ג ו ו נ ת גודל התע מ ח ממע כלל ו שו נ ד ובתוך כך בא חרש שאי ו ד מא קד ע ג והיה רו ו ה לו ביותר תענ הכלי זמר הים ואומר עי ו כמשתג י נ ד והם בעי א ד מ ם רוקדים ע י זמר הערב רק ראה שאנשי הקול של כלת גודל מ ח א מ ידע והבין שהו ה הוא חכם ו באמת אלו הי י לשמחה מה זו עושה, ו בלבו כהנמשל מובן. ויש לומר בזה ל כלי זמר היה הוא גם כן רוקד שם ו ת קול ש מו עי הנ ג ו ו התענו ג ע על כולם כאחד אור אלוהותו שהשי פי נו שהשם יתברך הו י ת הי לו ת הקו ם רואים א ע וכל הת קו ת מתי מ ח א מ ו שהו נ ן הבי ת ידודו ו י צבא ה כי מלאכ ח מ ש חד כולם כשראו גודל ה ית חרשים צ ו ק ע קול התורה אף על פי שהי דה הקדושה ודחקו עצמם לשמו ת אור התו מו עי נ וו ן היה להם שהי חי ן פקו י נ י ן ועי ת הכל נעשו פקחי לו ת הקו ם א מעי ו שו א הי ל מכבר שת ועריבות הקול מו עי ו נ נ י לות הי ת הקו דאי א א בו ו שהו נ י לה הב דו רואים החדור. והשמחה הגא בוודאי די השמחה שהו ו על י נ רה הבי ת התו מו עי ו זה נ ג מ לא השי ה י ש ף על • של תורה, את מו עי ו נ נ י ו מב ג ש אולי ישי מ ע הקול מ ת התורה, ולכך דחקו עצמם לשמו ו פ י ע דל נ ו מג אור התורה. (דגל מחנה אפרים, פ׳ יתרו)

ן בעל שם טוב ת פרק ראשו ו ג יד פירושי א

m

התורה היא קיום כל ההוי׳ כולהת התורה, והתורה הוא קבלו א י שי ה כד ת שעיקר בריאת ישראל הי ״ ו השי ד לנ י וגם הגה ש ע ) שעל כן נאמר יום הששי בה״א, שכל מ קיום העולם, כמו שאמרו חז״ל (שבת פח:ד יום הששי בסיון שקבלו ישראל את התורה, ואז יים ועומדים ע ו תלו ת כולם הי בראשיא כח של כל העולם ומלואה, שעל רה הו ה בראשית, נמצא שהתו ש ע קו כל יצירת מ תחז נו 'שהוא נו הכח מכל מעשי י ו הי ז״ש משום כח מעשי , ו ד בחזקתו •ידי התורה יוכל העולם לעמו

. ו ת״ וכמו שבארנ בת ״בראשי ד והודיע לנו שפתח את התורה בתי י התורה, זה הגה בגקודת האמת, ואז יפה הי דתו יתברך שמו כשי ע לנו השם יתברך שעיקר עבו די וגם הו, כי המעשים ״ ו ז״ש ״כח מעשי לה למעלה וסלקא לגבוה, ו דתו בקודש, שעו כחו בעבותן ואגו ו צווגו עליהם לעשו ו של השם יתברך, מטעם שהוא יתברך שמ ם נקראים מעשי בי טוו ים כל התורה כנודע, וזהו מעשי ן אותן לשמו הקדוש, וגם מטעם שגם השם יתברך מקי עושיו ד והודיע לנ י נו האמת, זה הג י ם טובים, והי נו הכח מכל מעשי י ו הי ז״ש כח מעשי דייקא, ו

. ת מ ת א א סופי תבו ״ת בר״א אלהי״ם שהו חת התורה בראשי בפתי

(גאולת ישראל, פתגמין קדישיו בשם הבעש״ט ז״ל, ספר בעל שם טוב על התורה)

יז

השגת התורה - כל אחד לפי ערכוי מן ת ע מ כתיב ויסעו ממרה ויבאו אלימה וגר, יש לפרש בזה על דרך רמז, דהנה שצא חוץ לשיטה ד חכם שי אא״ז זללה״ה בשם ס׳ ברית מגוחה, כי כשרואים איזה תלמין רב, י א ענ ן זה הו הנה להבי ר״ל, ועושה שלא כהוגן, בוודאי שתה מן המים המרים ע״כ, ום ומים המרים, וראה קי ו הקדושה יש מים מתו נ ן זה, כי בתורתי טו יש להבי אך על פי פשוח, בא משי ד שי ו ע ו השלום, ושיהי ו עלי נ ה רבי ש ת מ מו ם והאמוראים והצדיקים מי שכל התנאי, ולהיפך כל האפיקורסים דת הבורא יתברך שמו ן אור לעבו כולם לומדים מן התורה דרך ישכויות, וכמו כן הרבה י רשו ת ו ש ה להיפוך, ושיש ח״ מ צ ימח שמם מביאים ראיה מן התורה עו נ ש בתורה מים המרים גם כן, ואותו שאי נו שי י ן ע״ש, והי ענינ־ם הנזכרים בגמרא מן הצדוקי, ן בזה הדרך השם יצילנו ש בתורה ר״ל, וכשנכנסי י טועם טעם המרירות שי מד באמת, אז לו

ה הדרך של שקר. ד לפטור עצמו מז אז כבד הדבר מאו

נת ת דף ה׳ ע״ב) והוא מרמז על בחי י ת (תענ נו לא מ והנה קבלתי אלים ר״ת יעקב אבית אמת, לא מת, שהוא ד עקב שהוא מ נו בטל לעולם ולכך י אמת, כי קושטא קאי ואי

חי וקיים לעולם.א דרך, עו עצמם מן מים המרים שהו ו שישראל הסי נ י והוא שמרמז הכתוב, ויסעו ממרה, הינת אמת, א בחי ו לא מת, שהו נ ת יעקב אבי נ נו לבחי י יבואו אלימה, כמו לאלים, הי השקר, וו נ י ות מים, הי נ ם עשרה עי ת התורה, אז, ושם שתי קו וכשבאו לזה הדרך לטעום טעם מתית השם ד א בע מקור חכמה, איך לעבו ו ן נ י צא בתורה מעי ״ב שבטים, היה כל אחד מו ו י שהיא ימטרי ת סוד ג נ כו לבחי נו שז י יתברך ברוך הוא, כל אחד לפי בחינתו, ושבעים תמרים, הי. ות וקיום, והבן ה להם חי די זה הי ל י ינו שע ו שם, הי יחנ ו רזי תורה, ו ג ינו שהשי שבעים, הי (דגל מחנה אפרים, פ׳ מסעי)

ן טוב טו ת פרק ראשו פירושי אבו

סיני יח

קבלת התורה בקולות וברקים _ בכל דורם ומטהרים ללה״ה דאם זוכים ישראל שמתקדשי ב ז שמעתי אומרים בשם הבעל שם טו. ד הר סיני מ ע מ ד קול ה׳ מדבר, כמו ב י ן תמ מעי ו, שו עצמם בתורתו ובמצוותיי ודפח״ח. (ודברי פי חכם חן). (כתר תורה, פר׳ יתרו< ת ע מ ד כאן ש ע

יט תורתו של הבעש״ט _ בקולות וברקים

ה לומד תורה ט כשהי ״ ש ע ב י ה ו אור זורח האר״ נ ות נפשי ו חי נ העידו על מרן הקדוש רביי השרת, ן מלאכ ת סביבותיהם, ומתקבצי ט ה ל ם היתה אש מ דים הקדושי עם התלמיכי ה׳ אלהיך מפי ה׳ יתברך וזה ידוע ומפורסם הרבה. לות והברקים ואמירת אנ ן הקו והיו שומעי

(היכל הברכה, פ׳ ואתחנן)

כ

כפיית ההר - כדי שלא יפלו מעבודת השי״תו זכרונם לברכה בגמרא (שבו* נ תי ״ט, י״ז) ודרשו רבו ת י ת ההר (שמו ויתייצבו בתחתיי מפי מורי זלה״ה, לכך כפה ת ע מ ת וכוי, ש י ג י דף פ״ח) שכפה עליהם ההר כגם דת ה׳ מכל מקו עבו ו חושק לתורה ו נ ה על ישראל הר כגיגית, ללמד שגם מי שאי הקב״ת בעל כרחו, תו לעשו ן או פי ידמה כמי שכו נו בן חורין ליבטל, רק יעשה בעל כרחו, ו אידת ה׳ יתברך עבו דו ו ד מעסק לימו ב לאיש ישראל לימי הקטנות, שלא יבטל תמי והוא דרך טו

ו חושק, דמכל מקום עשה מעשה. נ גם שאי >בן פורת יוסף, פ׳ וישב)

כא

התחברות לצדיקיםי יהושע וגו׳ (שמות נ ב זאת זכרון בספר ושים באז ומסרה ליהושע. ויאמר ה׳ אל משה כתון לנסוע כי ה שצרי ב הקדוש זלה״ה, מ ו הבעל שם טו נ י בשם רבי ת ע מ י׳׳ז, י״ד), שב זאת זכרון לצדיק הדור ולא די בספרי מוסר לבד, זה מפורש בתורה, ויאמר ה׳ אל משה כתוב בספר, ולכאורה די בזה, ועם כל זה י יהושע, אף שאמר ה׳ אל משה לכתו נ בספר ושים באזק הדור, ן מצדי י מע י יהושע, שידבר עמו פה אל פה, כי העיקר הוא מה ששו נ אמר לו ושים באז

כי משה היה צדיק הדור.ם ע אל החקי מ ואיתא במדרש (עיין מדרש רבה יתרו פרשה כ״ז) על פסוק ועתה ישראל שו כתר אחד בר, נ מ אבד מ י כתרים ובאריכות הזמן נ תן לבנו שנ וכר משל למלך שנת כתר ד ב ר הכתר שנשאר לד מאחר שכבר א ד שתשמו אמר לו המלך בני הוה זהיר מאוו ת העגל אבד י נשמע״ ואחר חטא עשי עשה ו נ י כתרים ״ אחד וכוי, כן ישראל היה להם שנת ישראל , על כן מזהיר השם יתברך א , ולא נשאר כי אם ״נשמע״ א ״נעשה״ כתר אחד שהוע דייקא, מ י שנשאר לך, וזהו ש עתה ישראל שמע, רצה לומר שמור על כל פנים הכתר השנ ו״ עשה נ ן בזה כח כל כך לעורר אותו, כי כתר ״ נעשה״ אי ת ״ נ מד בספרים שזהו בחי על כן כשלו

. . ן ו ת פרק ראשו טז פירושי אבו

ב) שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

נשמע״ שזהו הכתר שנשאר להם, ת ״ נ ק הוא בחי ן מפי הצדי מעי אבדו ישראל, אבל כששוק הדור ולהתקשר אליו. לכן מוכרח כל איש לנסוע לצדי

(בהקדמה לס׳ מגדל דוד)

כב הצדיק - מליץ לפני השי״ת

, ת השם יתברך, הוא, להתדבק אל הצדיקים, כל אחד לפי מדרגתו בזמנינו העיקר לעבדוק, ד את עצמו מהצדי ב ז״ל בעולם, שכל מי שמפרי ו פירסם הבעל שם טו י וזה הענ ואומר בלבבו מה לי לנסוע לצדיק הדור לבקש תורה מפיו, הלא כמה ספרים קדושים במוסרק י הצדי ית פנ השכל דרושים לכל חפציהם, בתורה ויראת שמים, אבל באמת אין זה כלום, כי ראיא ליצלן, ת רעות רחמנ ו ת והעצבות, וכל התאו נו העצלו י ת רעות, דהי ו ו כל המד הוא מבטל ממנת טובות, וכל חסרונו ישלים על ידי דיבוק חכמים, תן לצדיק זוכד. למדו ו וגם בצדקה מה שנל צדיקים (יבמות ה לתפלתן ש וגם הצדיק מעלה תפלתו למעלה, כי הקדוש ברוך הוא מתאו, וכמשל בן כפר ז אלהותו יתברך שמו בעולם, ובזה יבא לשל־מות האמיתי , שמגלי ח ״ דף סו, אבל אי אפשר לו בעצמו לדבר ני ו ועל עני ו על אדותי י צה לבא אל המלך ולבקש מלפנ שרון י ן הוא לדבר עם המלך דברים מועטים הסובלים פירוש הרבה וענ אל המלך, כי כבד לשוו של בן כפר, לכן העצה בזה לבא אל שר אחד משרי ו סובל רוב דיבורי נ גדול, והמלך אי

י וכר. ן בן כפר, וגם כן יכול לדבר עם המלך כראו ן בלשו המלך המבי (תפארת שלמה פ׳ נצבים ד״ה פז, ופ׳ וילך ד״ה ויכתוב, ובמאמרי ר״ה ד׳׳ה ובבן צדיקים׳

כג מעלת תלמידי הבעש״ט זי״ע

והעמידו תלמידים הרבה. פעם שאלו את מורנו הבעש״ט, במה כוחו גדול, הלא יש לוי בד ת בעו : שתי דעו ל ש מ ט ב ״ ש ע ב ב מורנו ה דים ? ועל זה השי ם תלמי בסך הכל ששיבוטח על הריבוי. י ו ו ת כרמו מבלי השאיר מקום פנ נוטע א ת שדהו ו אדמה. יש הזורע אא נותן נפשו עליהם לעדור ם אבל הו נוטע את כרמו רק תלמים אחדי ויש הזורע את שדהו ום לעי ן צומחים פירות ותבואה רב אבל רובם מתו לנקות ולהשקות הכל בעתו. לראשו ולנכש וים מהם לזרע, אזי רוב תולדותיהם ותנ והמוץ מרובה בהם והקמח מעט וסולת אין בכלל, וכשנים ותנ י צומחים פירות ותבואה מועטים אבל מלאים דשן ורובם סולת, וכשנ רימה ותולעה. לשנ

ה תולדותיהם ותולדות תולדותיהם כיוצא בהם. אותם לזרע הנ

(ספר המאמרים תש׳׳י, עמ׳ 217)

ד כ

המתפלל בונה עולמות בתפילהו ח ב) על שלשה דברים העולם עומד... ועל העבודה. בתפלה צריך לשום כל מם ת מצטרפי ו תי ות, ויחשוב שהאו י ד שישכח מגופנ ת לאות ע בהדיבורים וילך כך מאו

ת מרק ר אבו

ות י ן ברוחנ ג, מכל שכ ו א תענ ת הו ו י ג גדול, דמה אם בגשמ ו נ ו תע ה ה עם זה, ת ם ז ומתחבריה שהוא מדבר, וזהו בא ע מ מ ש ה ולא י ב ש ח מ ות ה תי בא לאו אחר כך י ו עולם היצירה, ו ה תזהו ים, ו ו הגשמי ו כל כחותי ל אצל ט ב ת נ ן ש י ת א ד מ א בא ל לזנולפ הבריאה, ואחר כך הות חכמה. (בעל שם טוב חלק ב׳) ד ת מ לו עולם האצי

כה

כיצד עובדים את הבורא ?ו פעורה תהום ד ולרגלי ו ה מא מד על הר גבו ו , כי הוא ע דמה אדם בנפשו על העבודה. יו לתוך התהום הפעורה ת עצמ א עוז וזורק א ל מ ת ת עומקה, והוא מ ן רואים א ה שאי ק ו מ ? ו ו וכל אבר מתרסק לרסיסים קטנים. אם יכול אדם למסור עצמ ם אברי וכשהוא נופל מתפרקי

ת הקב״ה. צד עובדים א דע כי ש בצורה זו, י מ דת השם ובדביקותו מ בעבו (משלי חסידים בשם הבעש״ט)

כו

אף כשנדחה מהשי״ת יתאמץ להתקרב אליו ית׳מו ו ק בן י ו נ נות היה מתפלל כתי ו דע כל הכו א בן הקנה אחר שי י נ י ר׳ נחו רי כ שמעתי ממו, י בחינות, א׳ שמאל דת ה׳ יש שנ עבו ן התפלה ו י כר יעו״ש, וביאר מורי כי בענ וים אר בטור אורח חי ן הוא כי מבו י ו יתברך מקרב, והענ נ ש ברוך הוא דוחה אותו, ב׳ ימי שהקדוה הוד. ״ה הי י בתו הו ן הכל, ויכוין בכתי א אדו י שהו סי׳ ה׳ דכתב הטור יכוין ה׳ בקריאתו באדנתברך ן ברוך אתה, שהשם י ת וכוי, אם כן כשאדם אומר בלב מבי למו וה כל העו ויהיה המהוה וה כל העולמות, ומחי ה הוזז ויהיה, המהו א הי ״ה שהו י ד פניו, וגם פירוש שם הו ג הוא לנם י ג גדול מזה, שמדבר עם המלך מלכו של עולם פנ ו כל הגשמות, בהזכרת שם זה, היש תענתברך ו י נ ה זו ימי נ ת פיהו, ואז נקרא בחי קו י מנשי ב (שיר השירים א׳) ישקנ בפנים וכמו שכתובעת אומרו ברוך אתה וכוי ן קונו, ו ן בינו לבי לי ו מבדי נותי ן כן אם עו , מה שאי י תחבקנו של עולם הזה, ו, וטורדת אותו המחשבה בהבלי עסקי ן אלהי מחשבה זרה מפרדת בינו לביו נה ז ת פיהו, אז בחי קו י מנשי ג הנפלא של ישקנ ו ו התענ ניטל ממנ , ו י מ ואין יכול לכוון וי ד נקרא שמאלו של הקדוש ברוך הוא, ומכל מקום גם בעת שהשמאל דוחה הוא לתכלית, כו של הקדוש ברוך ן לקבלו בתשובה, והחכם יתן לב לידע בעת ששמאל תו בימי שיקרב אוא דוחה אותו, השם יתברך בעצמו ובכבודו שם, כי חוש הראות מעיד, בעת שאדם דוחה הון להבי יה, ויחרד חרדה גדולה, ו נשק הדחי י ה זו באהבה, ו י ו שם, לכך יקבל דחי מ צ א ע , הו חבירוטה לקבל שבים, ו פשו נ מי ו יתברך יותר, והוא אשר י א כדי להתקרב אלי ה הי י י ז ח ו ה שזן בי ת י ת רעו ו ימית, ובן על ידי מחשב ה ליראה פנ ת יכנס מז י נ צו י פחד ויראה חי נ י י וכן בכל ענ

״ל ודפח״ח. יה, מכל מקום יעשה כנ ב יותר מהדחי ו יתברך טו נ קה ממ וכר, הגם שהנשי

(בתוגת פ0ים<

ז כ

תפלה שאינה ראויה _ זו שאין עמה התעלותל TO אם כן התפללת ז ה — בשבי ל פ ת ו קודם ה מ אם אתה לאחר התפלה כ

(בשם הבעש״ס)

ג) אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון בצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם: אלא הוו כעבדים

המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס; ויהי מורא שמים עליכם.

כח

הדרך האמיתית בעבודהב ובאו האובדים בארץ אשור, והנדחים בארץ מצרים מד וכר. כתי על שלשה דברים העולם עוו א יוצא ידי שמים, והוא מאושר בכל דרכי (ישעיה כז, יג) דהאדם שסובר בדעתו שהומה ר״ל כל ימיו, כי בודאי י עד, ואין לו תקו ו עד ד ח״ נו מקצר בעבודה, זה האדם הוא אבו ואין ה שאי ימות בלא חכמה והוא בשקר כל ימיו. מ נו יודע האמת, ו ל בעבודה, ואי ן לא התחי י עדיזה ד יותר ובא לאי ב ו ע תו יתברך שמו, וכל מה ש ן רוממו ק יודע הוא האמת, ומבי א צדי כן כשהוו גדול ו היה מקצר בעבודה. ומי לנ , ורואה שכל ימי א יותר רוממותו יתברך שמו ן הו מדריגה, מבי״ (דברים ג׳) ך ד ב ת להראות את ע לו : ״אתה החי ר מ תו א ו השלום, שקודם מו ו עלי נ ה רבי ש מ מו ו ממנ דח ח״ א נ ו רק להתחלת עבודה, וסובר בדעתו שהו דתו עד עכשי ה אצלו כל עבו שהים בארץ בדי : ״ובאו האו ב ו ת כ ק. ועל זה אמר ה ע למעלת הצדי י ן לא הג י , ושעדי יתברך שמוו ם בכל מעשיהם, אל : אותם שהם בארץ אשור, שסוברים בדעתם שהם מאושרי ו נ י י ר״ ה אשו: מצר—ים ר מ ו ם״ רוצה ל נקראים אובדים ״והנדחים״ שסוברים בדעתם שהם ״בארץ מצרי

עו למעלתם, אותם נקראים רק נדחים, ולא אובדים. י ן לא תג י שעדי

(אהבת דודים, ספר בעל שם טוב על נביאים וכתובים ואגדות הש״ס)

כט

השי״ת מתנהג עם האדם לפי מעשיומד ט על פסוק ה׳ צלך, כמו שבעל חי עו ״ ש ע ב ה י מ ת ע מ ש ועל גמילות חסדים. וכמו שם של עע הצל, כן כביכול ברוך הוא כפי מעשי ו , כן מתנ ו ה כפי תנועותי אצל הצל, הנו אם יתנהג אדם עם חברו במדת נ י לא כביכול, דהי , כמו כן עשה עמו מלעי ן אדם התחתות החסד ד מ הג ב י להתנ ה ראו ד הי א ג עמו השם יתברך כביכול, לכן מה מ ה החסד, כן מתנו ג ה כדברי חכמי ! ונראה גם כן שז ו ב ל טי י ו גם כן מדת החסד, ואז י משך עלי ד, כדי שי תמי, מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא ו ״ל באמרם על פסוק ואתם הדבקים הדבק במדותי זו הג אדם במדת החסד ושפעת חסד תרד עלי תנ ו באם שי נ י ן אף אתה חנון. דהי חנו

מלמעלה.

(קדושת לוי, מדרש ריב״ש טוב)

ל

שלימות העבודה - לעמוד לפני השי״ת ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוונא כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ויש גירסא אחרית נכונות, והם מדרגות י הגירסאו ז זללה״ה ששנ ״ ת שלא לקבל פרס, ושמעתי מאא נ על מ

ן בעל שם טוב יט פירושי אבות פרק ראשו

ו נ י נה וגדולה, דהי דה נכו א עבו ת לקבל פרס הו נ זו למעלה מזו, והוא, כי שלא על מנתו לצורך גבוה, והדבר אשר הוא מתפלל עליו אם ו זה דבר יהיה כו כשמתפלל על איו יהיה לשם שמים, לא ותי דת האדם ועשי יבא יבא ואם לא יבא לא יבא, וכן כל עבוד ולבו ו נה נשגבה, על דרך משל, למי שחפץ ורוצה מא ד בחי , ויש עו לשום דבר הנאתו, בועד לדבר עם המלך, והמלך גזר ואמר שכל מי שישאל איזה שאלה ימלא בקשתוד עם המלך, כשבא לדבר מבוקשו לפני המלך, וכשאדם הזה אשר חפצו ורצונו לדבר תמיד לדבר עם המלך, לכן הוא רוצה ו ומה לו עו נ ימלא חסרו רא פן יתן לו המלך ו י מתיזה פעם י המלך באי ד לפנ ו זה דבר לבא ע ה לו אי הי , כדי שי יותר שלא ימלאו לו מבוקשוי ה׳ ישפוך שיהו, פירוש כל ף ולפנ עטו י כי י ולדבר עמו, וזהו (תהלים ק״ב) תפלה לענת כ״ד, ע״ב) י , והוא על דרך דאיתא בש״ס (תענ י ה׳ ישפוך שיהו נ י הוא שלפ נ ת של ע התפלו

ת שלא לקבל פרס. נ , וזהו על מ רמז לזה במעשה דשמואל הקטן

(דגל מחנה אפרים הפטרת תצא)

לא

העבודה _ כדי להשפיע ולא לקבל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ולדבקה בו, הדבקת נ נו שלא על מ י ע, איש זכר, דהי ה משפי ע אף אתה תהי ו, ר״ל מה הקב״ה משפי במדותית ל ב ק מ ת לקבל פרס הוא כמו נקבה ש נ בד על מ ו ד או כיריב, כי אם ע ו נו כב י לקבל פרס, דהינו מקבל ע ואי י א משפ י שהו נא בנ י ל חנ וזהו (ברכות דף י״ז) כל העולם ניזון בשבי

כנזכר. (אור תורה פ׳ עקב)

לב

שכר המצוות - חסדי השי״תת לתת לו שכרו ת השוכר פועל — גמר הפועל את יום עבודתו חייב בעל הבי בעל הביו עושה כן הריהו עושק שכד שכיר. במד. נ משלם כאשר נדברו ביניהם, ואם איב ת היום ולא רימה בטי ד כל שעו ב דברים אמורים, אם הפועל עשה מלאכתו באמונה, עד מ ג ד ש ת עמל וטדה ע ד בחיבוק ידים ובעל הבי צ ד מן ה מ המלאכה. אולם אם הפועל ע

ד לשלם לפועל שכר בטלה ז ש עו עלה על דעת מישהו שי בעצמו את העבודה, הי. אולם, והו הבורא ית׳ ומבקש בשביל זה שכר עבודתו ו ות השם, כפי שצי ים מצו האדם מקיו תי כו , הלי ו ן יפה בדבר, הר־ לא עשה האדם ולא כלום, כי כל דבוריו, מעשי י עי לכשנותן לאדם בהיבראו ה נ ו הם אלא משל הקב״ה, ובלי עשרת הדברים שהקב״ , לא משל ו ותנועותי

ות. ים את המצו מצא שלא הוא, אלא השם מקי ה מוטל האדם כנתה בשר. נ היו ע ס נ י ם את הרב, הי ו כעבדים המשמשי : אל תהי ת ו ב א ״ל ב ו דברי הז ומעתה יובנו לני ״ פ ע ע לכם לקבל פרס, אלא הנכם מקבלים שכר א י הד אתו, ואם כך. לא מג י הרב, ו

נכם טורהים על כך. שאי

(משלי חסידים בשם הבעש׳׳ט)

ל ע ן ב ת פרק ראשו כ אבו

ד) יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרידה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק באבק

רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלם אומר: יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו. מכאן אמרו חכמים: כל המרבה שיחה עם האשה - גורם רעה

לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם. ו) יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר:

עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות. ז) נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש

מן הפורענות. ח) יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר: אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאין, כשקבלו עליהם

את הדין. ט) שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים: והוי זהיר בדבריך,

שמא מתוכם ילמדו לשקר. י) שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר: אהב את המלאכה, ושנא את

הרבנות, ואל תתודע לרשות.

לג

מעלת שיחת חולין של תלמידי חכמיםו ה מלחמה באויביו. שלח את בנ ש ע ה במלך ש ש ע ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם. מאת פסולת , ו י לעצתי ע בנ מ : ש ו ו אמד ל ת א י צ ד בקשרי המלחמה ולפנ לעמות דברי ן הבן א ד אל תזרוק, אלא אסוף אותה באוצר גדול ושמור עליה. לא הבי האוכל שלד ו אולם לא רצה לעבו ה ת ש מ ש לו הרבה דברי מאכל ו ד פסולת, בשעה שי אביו. למה לו לאגוו ו לו באוצר גדול. לימים גברה עלי לת המאכל שגשאד ו ואצר את כל פסו על דברי אבין החוץ א אוכל מ כולת להבי ד שלא היתד, לו כל י ד שגמצא ימים רבים במצו ה ע מ ח ל מ הו וסיפר לו כל פרשת המלחמה והמצור י לת הזו. בא לאב ד מפסו נתפדנם כל זמן המצו וי נתי בשעה שאמרת ו : דאה בני, הדי לכך התכו ו י ד מהפסולת. אמד לו אב ושהתפרנם בימי המצו

ת הפסולת. ד א ו ד אג להדי עפר זה לשם מה הוא ק בעפר דגליהם. ו ב א ת : והוי מ ה נ ש מ ו ז״ל ב נ ו חכמי ד מ א וזה שן חת חולי לו לשי ד אפי צד הא אדם נ א זמן שי בו ו ז״ל כי אפשר שי נ דעו חכמי ו ז אלא שי לני ד ת חולין של תלמי ח י ו הם ז״ל, ש ד אמד ו ו העפר שברגליהם. ע נ י י חכמים, הי ד של תלמי

כה לימוד. והביאור כדלע־ל. חכמים צרי (אוצר משלי חסידים — הבעש״פ)'

ן . כא ת פרק ראשו אבו

יא) אבטליון אומר: חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא

שם שמים מתחלל. יב) הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום

ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. יג) הוא היה אומר: נגד שמא אבד שמיה, ודלא מוסיף יסיף, ודלא יליף

קטלא חייב, ודאשתמש בתגא חלף. יד) הוא היה אומר. אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא

עכשיו, אימתי. טו) שמאי אומר: עשה תורתו קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את

כל האדם בסבר פנים יפות. טז) רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר

אומדות.

לד תפיסת ה״יש״ ותפיסת ה״איך

ו מרגיש נ נ ת ואי ו י פשט מגשמ ו מו מ ות כ ך להי יד) אם אין אני לי מי לי. בתפלה צריי אבוא למדרגה שלא י לי, כלומר כשאנ י לי מ ן אנ תו בעולם הזה, וזהו אם אי או מצין לי שום ה אם לאו, בוודאי אי י בעולם הז נו אם אנ י י לי, הי יש כלל אם אנ ע וארג אדה העולם, וזהו פשט מז ותי מו זה מחשבה זרה יקרב אלי בהי ת זרות כי אי ו ב ש ה מ ד מ ה פי נ , רצה לומר כשא י לעצמי ה זרה יבא לי, אבל כשאנ ב ש ה זה מ י לי, רצה לומר אי מי נהשב לכלום, וזהו שאמר נ נ ת בזה העולם, אז אדרבה אי או הושב לעצמי לדבר יש, במציו יתברך שמו, כי אז יבלבלו י בה לפנ דתי השו ב ומה עבו י השו ה אנ , רצה לומר מ ה אני מה י בעולם הזה, כי עיקר בריאת אדם בעולם הז נ נ ת זרות, והריני כמו שאי ו ב ש ח תי מ אות זרות ו ת מחשב מ ח , מ ד עבודתו י יכול לעבו ן אנ דת השם יתברך, והרי אי הוא לעבוי כאן הכל כאן ג ע״א) אם אנ ״ ו ז״ל (בסוכה נ נ , וגם מה שאמרו הכמי ם אותי המבלבלי

יש לפרש על פי דרך זה. (צוואת הריב״ש ד״ז ע״א, ודי״ב ע״א)

לה מעלת ההתחברות עם הציבור

ם כמו עם רב וגר, ה לך רב, התהבר עם הרבה אנשי ש י פירוש ע ת ע מ טז) עשה לך רב. שן כי יש הרבה עוברי ו ת אונסו, יתכו מ ה ד מ הי ורצה לומר שאם מתפלל ביזהו שאמרו וקנה לך הבר קי בפרים, ותתהבר עמהם. ו י ם ביהיד, או מהז י דרבים שמתפללתפלת די ההיבור, נעשו היחידים רבים, ו ת כל אדם לכף זכות, שעל י י דן א די זד. הו ועל ין ש דן אותם לכף זכות וק״ל, והוא הדי מ ה מ בז וב ל׳׳ו), ו רבים אל בביר ולא ימאס (אי. יוסיף לקה עכ״ל פן הנ״ל, וכיוצא בזה, ישמע הכם ו תחבר עם רבים באו בה י ה תשו ש ו מ (תולדות יעקב יוסף, פר׳ מצורע)

ן בץ7 _ אבות פרק ראשו . כב _ .

יז) שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים

מביא חטא. יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על הדין,<: ״אמת ומשפט שלום שפטו ז ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח׳, טי

בשעריכם״.

לו

הסרת הנגיעה העצמיתן והוא כלל גדול רי בשם הרמב״ י ממו ת ע מ עשה לך רב והסתלק מן הספק. שו אם ירצה לקיים בכל הג בהן בין בדבר מצוד. בין בעסקי בדרכי אדם להתנה ק ש נפשו ה דמן לו דבר אחד ו . בהז ם ולא להנאת עצמו ו לשם שמי ו כל מעשי דרכיד דעהו שיהיש לו אם יעשה דבר זה, ואז בהסיר מדבר. , תחלה יסיר מדבר זה כל שום צד הנאה שי לעשותודקת י הצו נ ו נ ב בנקל כל חלקי הסותר ולברר הבי אה ותועלת עצמו אז ישכיל ויכול לחשו זה הנא ו ישכיל ושמור כלל זה כי הו את עצמ אם לעשותו או לא יעשה דבר זה. ואז בהסיר הנל ם וגם בצרכיו, וזהו שאמר שלמה בחכמתו פלס מעג עלת בכל צרכי שמי גדול מאד רב התועשה רק לשם אתו מכל דבר שי ״ל לסלק הנ ה במשקל הנ הי ד יכונו ר״ל שי ד יכל דרכי לי רגן ויברר ה׳ אותר לרגלי ד הוא מלשו לי ד יכונו ולא תבוא תקלה והבן כי רג שמים, גם דרכיד שלן גם בפרשת י כר (פרשת עקב) ועי י צדק ו נ את וטובת עצמו וזה יהיה במאז שהוא לסלק הננו שהוא מסופק בדבר אם הוא י כר הי ט ו פ ש מ ן כי יפלא ממד דבר ל י שופטים שכתב שם בענעוצה וקמת ועלית וכר רה ועצה הי ד יצר הרע והוא עבי צ ב והוא מצוד. או מ ד יצר טו צ מזה דבר ומסופק בו אם ת אי ן כי כשרוצה לעשו י ממורי בשם הרמב״ ת ע מ ש ר״ל כמו שא כל צד הנאה שלא יהיה לו בדבר ההוא תו אז יחדל יראה לפרוש תחלה מן הדבר ההו לעשו

תו אם לאו ודפח״ח. ואז יעלה באמתת הדבר אם לעשו

(תולדות יעקב יוסף פ׳ ויקרא, לשון חסידים)

לז

השתיקה יפה בכל זמןלו כשמדבר דברים עש יז) וכל המרבה דברים מביא חטא. חטא פירוש חסרון, שאפיד יותר, שיכול בשתיקה לחשוב קה יפה מאו בני אדם בחכמת התורה, מכל מקום השתי

ד שמו יותר משיקשר את עצמו בדיבור. י ב ת בגדולתו יתברר שמו, ולקשר עצמו בו י

(צוואת הריב״ש)

לח

אהבת ישראל - מדריגה גבוהה ביותרה גדולה ן בהבחנ יח) על שלשה דברים העולם קיים על האמת וגו׳, למעלה מריחיא השגה דה אף שהו ה דקה מן הדקה, ולפעמים בדרד עבו י זה פנ לה אי אם יש חלים ם והרבה פעמי י הכל, ואם לפעמי ו גלו י כ בוחן לבות וכליות, לפנ ״ גדולה ידבר קדוש. אעפי

ן טוב בג ת פרק ראשו פירושי אבו

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

ת רוח לבוראו, אבל איגו בלב אמת, כמו ח ת נ ת ישראל, והוא לשם מצוד! לעשו ח א ב ש מת לילד. ישבו וסידרו שבחים ו אחרי חצו י ד מי מרן הקדוש אור ישראל, שתלמי רע פעם בי שאית רוח ליוצר ח ת נ ו אלא לעשו נ ה אי דש שז ט בביתו ראה ברוח הקו ״ ש ע ב על ישראל, ומרן ההנחת רוח, והלך מרן אצלם ד ו ס ח ת ה ח ג ודין, ת טרו גרמו למעלה קי ת, אבל לא מ ל ב ו בראשית י בעלה א ה לפנ ח ב ש מ ם לישראל כמו אשה ש בעצמו בחרון אף, ואמר להם, אתם משבחיאת אותם, נ אמת שו א ב ת רוח לבעלה, אבל הי ח ת נ א לעשו ה אחרת, שהו ש א ש לו מ ו שי י בנ) שישראל עם הקודש, הם קודש, טובים, מלאים ת מות, ישראל אומר (אמר כן על עצמו א נ שחת רוח ד שגרם באמת נ ת טובות, והאריך הקדוש בשבח ישראל, ע ו חסדים, ותורה וכל מד

ת על כל ישראל, זיע״א. ך חסדים טובים והשפעו ג למעלה, והמשי ו ותענ (נתיב מצותיך)

לט

כשיש צדיק אחד באמת, אז יתפרדו כל פועלי אוןם בשקר י הג ה המתנ נ ש כמה ראשים, ראשי ערב רב בעיר או במדי שמעתי ממורי הבעש-״ט כשית ובלב מ ת ובלב א מ א ג ב ה ה צדיק אחד המתנ נ ת של שוא, ויש במדי התנשאו וו אל האמת, אז יתפרדו ת עצמ טהור ונשבר, באשר עוסק בתורה לשמה ובתפלה, ומדבק אבלבד בלב ל האמת, ולרומם השקר, ו כל פועלי און ושקר לא יהיה להם כח כל כך להשפי

. / כך שמעתי ו מ א (לקט אמרי פנינים)

מ

האמת מושפלת עד לעפרנת ארץ ונפשו כעפר לכל, ח (תהלים פ״ה) מי שהוא בבחי מ צ ת מארץ ת מ על האמת. וזה א, הפסוק אומר ז ן אשכנ ב זצ״ל בלשו דת האמת, ואמר הבעל שם טו קו צמח נ לאיש כזה נו רואות אם רואה נ י נ ט אויף״, כאשר עי י ינר נ בט עס קי י אמת מארץ תצמח, וקשה ״ווארום היה אותו, רק התירוץ הוא, ״עס וויל זיר אבער בי ד מג י י מ ב על הארץ אז זה דבר חשו אדם אי

ן בייגין״, והבן. י קיינר ניט אי (גאולת ישראל, פתגפיז קדישיז בשם הבעש״ט ז״ל)

א מ

האמת והחכמהנת ת אמת כי אם מי שיש בו חכמה וכר, וכן להיפך מי שמדבק עצמו לבחי ד מ אי אפשר לבוא לע ב ט ו ן מ י א עדי י שהו ל מ ג ת ומרחק עצמו בכל יכלתו מן השקר אז יכול לבוא לחכמה א מ א

ת. י ת אמתי מ כ ׳ ח א לבחי בו בשקר אי אפשר שי (דגל מחנה אפרים, פרשת בראשית)

ת בעל שם טוב ו כד אב

י נ ק ש ר פ

א) רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה,; ושכר עברה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עברה

דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין.

מב קיום המצוות - לעשות נחת רוח להשי״ת

זה מדות זה דרך ישרה, מאי ׳ אי א) רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. פית לעושיה, ר׳׳ל ר א פ א ת ן ריקות, ועל זה אמר, כל שהו . שיבור לשו ע עצמו מנ יש ׳ ד ת ה בד א ו ודע ממנה, אבל הוא סובר במחשבתו שע שעושה המצוד• בסתר ואין אדם ישה המצוה ת לו מן האדם, ר״ל שעו כ״ש כשההתפארו ] ו ן עצמו נו לבי ה [בי ת מז לו התפארוע א״ע, ואם מנ ו זה הוא ירא אלהים, מכל זה י ת מן האדם שיאמרו עלי לקבל התפארון שכרן של מצות, ת ודע מ ה י ת ן א י זהיר במצוד• קלח כבחמורה, שאז אי י הו ה זה אז ש ע תם גמול מלקבל התפארות, ת רוח להבורא ית״ש, בלי שום תשלו ח ׳ נ ה שיהי ש ע אלא תת אם היא קלה אם חמורה שאם היא חמורה תקבל ו ת תדקדק במצו שאם תרצה לקבל התפארו

ה אותה, עכ״ל. ש ע ת ואם היא קלה לא ת התפארו

(צוואת הריב״ש)

ג מ דרך כבושה ואורח לצדיקים בעבודת הבורא

נה ה ידוע כי דרך נקרא כבושה, ואורח נקרא שאי י ה׳ דרכך וכר, הנ נ כתיב (תהלים כ״ז) הורין כן בדרך כבושה ה שאי כה ולילך למקום סכנה, מ ת מתו כבושה, ויכולים לפעמים לתעודת ים אלו, יש לאדם דרך כבושה בעבו נ י י ענ ת מתוכה, כן באדם יש שנ ן מקום לתעו י שאת ו אדם שפורש א נ י תעה מתוכה, דהי ד בזה הדרך ובוודאי לא י לך תמי , שי הבורא יתברך שמוים נו מדבר רק דברים ההכרחי ו עוסק רק בתורה יומם ולילה. ואי נ נים, ואי י ו מכל הענ עצמי נ ם עם ב ו אדם שמדבר לפעמי נ י ה כבושה ונקרא אורח, דהי נ יש דרך אחר שאי ולא יותר, וזה מוסר, או בא מהם אי ו שמדבר אלו הדברים שי נ י אדם, אך הדיבורים הם לשם שמים, דהית דברים למעלה בקדושה כידוע דע להעלו ו אהבת השם או יראת השם וכיוצא, או אדם שיתר לדבר בדברים האלה, אך סכנה יש בדברים אלו, כי דאי מו ו מצא שבו י אדם, נ ה בנ מ כ מן העם, ועל זה צריך ב ויתחיל לדבר דברים בטלים גם כן כדרך המו לי יתעה מדרך הטו אוי ע אותו אם ירצה לילך בזה האורח, כ י סי ו שי ו יתברך שמ ת א לבקש מ האדם להתפלל, וו האדם י ר ת באותו אורח הנ״ל, לכן צ ו , בקל יכול אדם לתע ו יתברך שמו בלתי סיוע מאת׳ דרכך י ה רנ ק הו ל עברה ח״ו, וזהו פירוש הפסו ד מכשו י ו בתפלה שלא יבא ל י לחגור מתני באורח מישור, פירוש חג , נ לד בעצמי ח יכול לי ע דרך הכבושה, ואז אהי ד א י ש נ רי ר״ל שתו, ן לא בעקלתו ר ו שו ע ועזר וסעד, שאלך בפי ו ן לי סי ת ת י ש ת בה, בקשת כל לתעו באורח שאו

ת בה כנ״ל. ר שלך ח״ו, אוכל לתעו ולת העז י ז כ

.• כה

ו וכר פירוש, בכל דרכיך הכבושים צריך האדם ך דעה ק (משלי ג׳) בכל דרכי וזהו רמז הפסו, וזהו פירוש והוא דע ולהתנהג תנהג במם, וזה יכול האדם לי י ך ילך ו טב אי דע הי בעצמו ליוע ועזר, נם רק אורח, יישר לפניך, יהיה לך לסי תן הדרכים שאי ו או ל י יישר אורחותיך, דאפ

שלא תתעה.

(צוואת הריב״ש, לקופים יקרים די״ז, רמזי תהלים בס׳׳ס אור תורה, ובכתר שס טוב)

ד מ

הנשמה מאירה על ידי קיום המצוותי ושמרתם זו והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. ושמרתם ועשיתם וגר, ובפירוש רש״ו דתו יתברך שמ ו השלום, להיות תמים בעבו ב״ש עלי , כתב הרי ה ועשיתם כמשמעו נ ש מד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט, ז^ הדברים, ועיקר ללמו דה תמה, ועיקר שלא לשכו עבות י ת ישרות, ושלא יניח שום יום מעשי ו הג הנ ת ו בו ת טו ו ד לדבק את עצמו במד ולראות תמין י זהיר במצוד. קלה כבחמורה״, פירוש זהיר מלשו מצוד, הן קלה הן חמורה, וסימן לדבר ״הוה תזהיר ותאיר ממצור. קלה כמו מ ש נ ם יזהירו כזוהר הרקיע, ר״ל ה לי (דניאל י״ב) והמשכי

א לבא בעי. ן דק״ו ע״ב) רחמנ ממצור. חמורה, כי (סנהדרי (צוואת הריב״ש)

ה מ לעתיד לבא יתגלה אור המצוות

ד לבוא ות בטילות לעתי : מצו ו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. חז״ל אמרי ן הוא, כ י , דהענ ט זלה״ה בשמו או בשם הרמב״ן ״ ש ע ב ז ה (נדה סא:), ושמעתי מאא״ד0 ות נפשו, לדבק על י ש חי מ נת המצוד. ושורש חיות המצוד,, איך שהוא מ גו העולם בחי ישיי ד עצמו כל התורה אף על פ צ ו השלום, מ ו עלי נ ג אברהם אבי בחי החיים יתברך, וזה שהשית אלו הם ו ד שכלו הקדוש, איך שהמצו צ ג מ ה על זה מהשם יתברך עדיין, רק שהשי שלא נצטון ו ש ל ת״ היינו, שם מצוד, מ ו ים יתברך. וזה הפירוש ״מצו חיות לנפשו לדבק על ידם, בחי החים לא יהיו רודפי ״ רק ממי י ו ו ן ״צי ד לבוא, כי לא יכונה אז בלשו ״ זה יהיה בטל לעתי י ו ו ״צית ו גו אז ארחות חיים, וידעו שורש כל מצ לקיים המצוות, כי תמלא הארץ דעה וכר, והכל ישיל ות כל ין אותם ואי אפשר להי ת כולן, ומחי למו ך הם מאירים באדם, ובכל העו וסודותיה אי

ת האדם וכר, כי אם על ידם. מו שלי

(דגל מחנה אפרים)

מו מעלת הצדיקים - הדביקות הקבועה

ב (ישעיה ר, ב׳) שרפים עומדים ממעל לו וגר, פירוש שרפים דע מה למעלה ממך. כתיד ״דע ״ עומדים הם הצדיקים שבוער בלבם אהבת הבורא, הוא מחמת שממעל לו, עו למעלת י ממעל, וכשהוא מדבק מחשבת ע כי האדם חלק אלוהי ד ת , ש ה למעלה ממך״ מ, כמו שאמר, עשה למעלה, כי כל הדברים הנעשים למעלה עוברים במחשבתו יכול לידע מה שנמנא בעלמא, פי׳ כל המרות שמעוררים למעלת א סי רשב״י ד״ד, (בזוהר הקדוש ויחי) אנ

הם מתעוררים למטה בצדיק, וזהו פי׳ שרפים עומדים ממעל לו.

ט י (לקוטים יקרים, הובא בקיצור בכתר שם ט

כו

מז

ענוה פסולה - מרחיקה את האדם מקונודת השם תרחק מעבו תו של האדם גורם שנ ו תנ ו ו י ממורי שרוב ענ ת ע מ ה למעלה ממך. ש דע מן כי האדם גורם על ידי תפלתו ותורתו שפע אל כל י ו מאמ נ תו אי ד שפלו צ מ יתברך, שה ן זה, כמה הי לו היה מאמי , שאי ן על ידי תורתו ותפלתו ני ו ם נז ת, וגם המלאכי העולמועה ומלה לאומרה כדקא יאות, ו תנ ת ו ד ה׳ בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל או ב ו עש ו ן בין שפתים, שהקד ו השלום (תהלים ס״ח) אם תשכבו וגם לתת לב אל מה שאמר שלמה עלילו ורחימו, בתפלה בדחי א אומרה בתורה ו ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקם כשהונורא ך גדול ו ו רתת וזיע שהמל נ ש אשר לא יאחז ו לבו בוודאי מי זה האי ואם ישים אליו ה שאמר ן מ וצא בזה, והוא מעי כי ם ו ה וחדל אישי ם של אדם נבז י שומר ושוקד על שפתיתו של ר׳ זכריה גרם חורבן וכר, כך האדם ראוי לשום ו תנ ו ו ז״ל (גיטין נ״ו ע״א) ענ נ חכמיו ודיבורו והילוכו תי עו ו מה, וכל תנ ע השמי י צב ארצה וראשו מג א סולם מו לב ולומר כי הוה לשם שמים, הי ו שי ו ועסקי ועסקיו, עושה רושם למעלה למעלה, ובוודאי יזהר בכל דרכיה נרשם כל הי י ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה, שי ן כן כשחושב האדם מה אנ מה שאיבאמת זה אינו, כי האדם עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ואומר אך שלום יהיה לי, והלכת בדרכיו, ב (בפ׳ תבא) ו ש וכמו שכתו מ ם הוא דבוק בו יתברך מ בי ו הטו על ידי מעשיי ת ב ת כ א רחום מלמטה נתעורר מרה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו ש ועל ידי שהורר בך זה מדה שנתעו ה דע מה למעלה ממך רצה לומר ממך תדע, אי ביאור כאן במשנ

א למעלה. שכך הו (תולדות ־עקב ״וסף פ׳ עקב)

מח

כשמכניעין כח הרע זוכים לשמוע כרוזים דלעילאמעת זן שו ן רואה ואו ה עי נ ש מ לה״ה ביאור ה י ממורי ז ת ע מ עין רואה ואוזן שומעת. שן י ז ע הכרו י לשמו זן ראו עד סופו, ואו ף העולם ו י לראות מסו ן ראו א עי ד שהו צ וכר, מה בגלות היצר הרע, וג׳ קליפות של ערלה מ ש נ ה ד ש צ , מ ן ו מבדילי נ תי ו נ ל מעלה, רק עו שלה״ה ע ולראות, ומורי ז ת הקליפות, ואז יוכל לשמו שבי עה, וצריך שי ה והשמי י ן הראי י מסבב

. ן כאשר נתברר לאמתו י ז יוכיח שראה מרחוק ושמע הכרו (צפנת פענח, פ׳ וארא; בן פורת יוסף, פ׳ ויחי)

ט מ

השיעבוד לחומר חוצץ בפני עיני האדםם כיום לי י מהו והנכם היום הנכם משו רש״ ם וגו׳ (דברים א) פי כתיב והנכם היום ככוכבי השמיגה ו קים כאור נ ) ואורח צדי ב (משלי ד ה וכוכבים, כתי כלבנ ימים לעולם כחמה ו קיום רה במקומה בשוד. בתחלת הי ש בעצמה מאי מ ש ו כי ה נ י ד נכון היום, הי הולך ואור ען ן השמש, על כן אי י אדם ובי ת בין בנ ק ס פ מ ת הארץ ה מ ח עה הוא מ י באמצע היום, רק המנ וק, ט על הארץ, כן הצדי ש פ ת מ ד ש ת מקצת ע צ ק ט כל כך בתחלת היום, רק מ ש פ ת האור מת הארץ מ ח א גם כן מ עה הו י המנ ם, ו ת המקבלי מ ח עה מ י נ ר תמיד, רק המ הוא בעצמו מאינם יכולים לקבל אור ם בעולם הזה, ועל כן אי י אדם משוקעי ו העולם הזה, כי בנ נ י המפסקת, הי

ת .׳ - כ! אבו

לה עפה, כד י ן כ״א ע״א) על פסוק (זכריה ה׳) מג ן שאמרו בגמרא (עירובי י הצדיק, הוא ענם מאתי ׳ אלפים ו ת לה וכר, נמצא כל העולם כולו כזרת אחד מג כר כד קלפי יפת לה ו עיים, נ י מאור העי מד בפנ רה גדולה ורחבה, רק שהזרת קטן שהוא העולם עו בתורה, נמצא שהתוד התורה, ג ת אור הגדול של התורה, אף שכל העולם הזה הוא רק זרת קטן נ נע מלראו ומוד יוכל דבר קטן כזה, להפסיק ולחצוץ י ים, ולכאורה קשה אי ד ורחבה מנ ו א גדולה מא שהיד ל כמה אלפים פעמים כמותו, כי כל העולם הזה כולו קטן מאו בפני דבר גדול כזה, שגדו

גדו אלפים פעמים. לה כנ ד התורה שגדו ג נ כת הר גדול, יך ימנע מלראו נ ד עי ג יק אותה נ ע קטנה אם תחז ב ט אך הוא כמשל המובא, כמו ממדת ת שהמטבע עו מ ח אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע הקטנה, אך מו כמה ו רואה הדבר הגדול ממנ נ ד שאי ית העינים, ע גד עיניו, על כן חוצצת בפני ראי נב ן טו נדמה לו שאי ע שם בהבלי עולם, ו ע ובא אל העולם הזה נשאר שקו י פעמים, כן כשמגא ת אור גדול ומופלג של התורה, שהו ע אותו מלראו נ מזה, והעולם הזה הקטן והמועט, מות אור גדול ש משל השמש, שהארץ מפסקת מלראו מ ם כנ״ל, והוא מ גדול כמה אלפים פעמי

. ״ל כמובן ש גדול כמה פעמים כמו הארץ, והוא כמשל הנ מ ש ה של השמש, אף שעה י רה תמיד, רק שהמנ וזהו ואורח צדיקים כאור נוגה, כאור נוגה ממש, כמו השמש שמאיש וכמשל הנ״ל, כן הצדיקים מ ש ד ה ג ה נ ת שהארץ מפסקת כנ״ל, אף שהארץ קטנ מ ח מת אור הגדול שלהם, ואף שאורם נו העולם הזה, מפסיק, מלראו י מאירים תמיד, רק שהארץ היד אורם הגדול, עם כל זה הוא ג א קטן ופחות מאוד, נ ה כולו בכלל הו גדול מאוד, והעולם הז

ת אורם כמשל המטבע הנ״ל. מפסיק, ומונע מלראוו רואה אור התורה והצדיקים, נ ד שאי ו וחוצץ בפניו, ע י נ י עי מד בפנ ו ת שהעולם ע מ ח וכל זה מו י נ טה עי ינו שי ד עיניו, דהי ג ו אלפים פעמים, אבל אם יסלק המפסיק הקטן מנ הגדול ממניגביה עיניו, ויסתכל למעלה מן העולם מן העולם, ולא יסתכל על העולם, רק ירום ראשו וי יזכה לראות אור הגדול והמופלג של התורה והצדיקים, כי באמת אורם ק וחוצץ, אז המפסיי עיניו, מד לפנ ו ה ע ו כנ״ל, רק שעולם הז ה והבלי ם מכל העולם הז גדול אלפים ורבבות פעמית עיניו, להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים, כמשל המטבע ח אותו כלל להטו י ואינו מנת הר גדול וכר כנ״ל, אבל בקל מדת בפני העינים, ומפסקת מלראו ה הנ״ל ממש, העו הקטנן העולם י , כמו כן ממש לענ ו כף יראה ההר הגדול ממנ תי ד עיניו, ו ג נ יוכל לסלק המטבע מד עיניו, ואז יזכה לראות אור הגדול של ג נ ר העולם מ והתורה, שבהעברה בעלמא יכול להעבי

ת כולם באור גדול מאוד, והבן. למו התורה והצדיקים, המאירים בכל העוי ואבוי, כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים י בשם הבעל שם טוב, שאמר או ת ע מ וכן ש

ת אורות גדולים. מעכבת מלראו ים ו נ מדת בפני העי ה עו ונוראים, והיד הקטנ (לקוטי מהר״ן םי׳ קל״ג)

נ

וביד כל אדם יחתוםכב לישון, עולה הנשמה למעלה וכל מעשיך בספר נכתבין. בערב בשעה שאדם שוה עלה לה ומה עוללה ביום שעבר עליה. ואפשר ן על היום שעבר, מ ומוסרת דין וחשבו: שמע בני, ו ת א י צ דו למלחמה. ואמר לו לפנ ל דבר זה למלך אחד ששלח את בנו יחי להמשי! דע לך כי עליך לשלוח את השלל אלי ז בז וצא למלחמה ותשלול שלל ותבו הנה אתה י

7 y כח 3

ב) רבן גמליאל בנו של ר׳ יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון. וכל העוסקים עם הצבור, יהיו עוסקין עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. ואתם, מעלה ׳אני עליכם שכר

כאלו עשיתם.

: וכי לא ן ב ת כל השלל בגמר המלחמה. אמר לו ה ח א כל לשלו ד שתו , ולא לחכות ע ט ע מ ־ ט ע מד גדול יהיה ? והרי כבו ת ח אה יותר שאקבץ את כל השלל הגדול ואשלח לך הכל בבת א נא יבוא חס ושלום מ י ש : חושש אנ ך ל מ מעא קימעא. אמר לו ה ה לך יותר מאשר כשאשלח קי זם: אולם ו ישאר לך ולא כל ך הכל ואז לא י מ ך, ויקח מ יתגבר על צבאותי ך ו ב עלי י האוח ל ש ת ה ש ד סוף המלחמה, הרי מ ל באותו יום ולא תחכה ע ה שתשלו ד מ י ח לי מ ל ש ת ש ב

ישאר כבר שלך. י (אוצר משלי חסידים — הבעש״ט)

גא

הנושא ונותן באמונה _ נחשב כעוסק בתורהדה ותורה, כי כמה דינים יש כ עבו ״ א ג מ הו ״ ו ב) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. עסק מת התורה לשם הבורא יתברך, מד א ו ט זצ״ל כי אם האדם הל ״ ש ע ב על זה. ואמר הרב הי הבורא יתברך, כל ד לפנ א ב מ ר״ הוא חשו ף פרה בחמו י ה ״המחל מד המשנ למשל אם לוב דאי יותר חשו ג עצמו בזה על פי התורה, ו ף פרה בחמור ומנהי מחלי ן אם עושה הדבר ו שכ, וכל דבר קטן ה אלא לכבודו ש בעולם הכל לא בראו הקב״ ה מעולה, כי כל דבר שי ד ו עבת ת ה׳ ולהכיר נפלאו ד א הג כי אם על פי התורה וכו׳ ומכל דבר יכול לעבו ו מתנ נ וגדול איו נ י ג על פי התורה דהי ה נ ת ט אם מ כו שכל עליון, וגם בפשו ג מתו הבורא יתברך וישיו זכרונם לברכה נ ה ואמרו חכמי ים מצו י צדק הוא גם כן מקי נ ק ומאז פת צדק והין צד אילו בשעה שעוסק ד אפי י מ ג כן אזי הוא עוסק בתורה ת ה רה וכר וא״כ כשמתנ ישב ולא עבר עבין י ה שמאמ נ ותן באמו נ ושא ו נה, ר״ל אם הוא נ נתת באמו ו רז״ל נשאת ו בסחורה וזה שאמרה אז קבעת נ י התורה הנקראת אמו ״ פ א ומתן ויעסוק ע ש בהבורא יתברך ובהתורה בשעת מת לתורה וזה עו ד כולם הם קבי מו לו שלא בשעת לי ם אפי רוש כל העתי ם לתורה, פי עתימתן נו המשא ו י ב הוא אם הדרך ארץ דהי ב תורה עם דרך ארץ, פירוש, טו ב טו שכתו

הוא גם כן עם התורה. (דיר חסידים עמוד רע״א)

ב נ

אחר התפלה נזקקים לעשיית מלאכהן ה וכל תורה שאי רי ז״ל ביאור המשנ י ממו ת ע מ וכל תורה שאין עמה מלאכה וכוי. שו ן ואחר שנסתלק חי ה עם המו הי עמה מלאכה וכר, כי התורה והתפלה צריך שין הרע ולכך יעסוק אז קת ולשו א הכעס ומחלו ת שהו ו ן בסיום תורה ותפלה בא הקטנ חי המוז״ש ן ודפח״ח ו ה מלאכה סופה בטלה וגוררת עו מ ן ע ב וכל תורה שאי במלאכה וזה שכתו

י 1 טוב כט פירושי אבות פרק שנ

ג) הוו זהירץ ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמם: נראין כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.

ד) הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

ה) הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר

לשמוע, וסופו להשמע. ואל תאמר: לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

נת הדעת דת ה׳ בתורה ותפלה עם בחי ה עבו הי ת וכר ר״ל שהזהירם שי ד ת כל ע ה א ש ויקהל מן חי י ישראל רק שאחר כך יסתלקו המו י ישראל דעת בנ ת כל עדת בנ ן וזה א חי שהם המו

ת ימים תעשה מלאכה וכר. ש ן ולכך הזהירן ש וצריך אזהרה שלא יבוא לידי עו (לשון חסידים, עמוד רע״ד)

נג

התורה ממשיכה השפעותה וכל תורה ב פירוש המשנ י בשם הבעל שם טו ת ע מ ה מלאכה וכר. ש מ ן ע וכל תורה שאינים ו י התורה בעולמות העלי ״ ה ופעולה ע ש ע ו עושה מ נ ן עמה מלאכה, ר2ל שאי י שא

ת. ך השפעו ת ניצוצים ולהמשי להעלו (דודאים בשדה, פ׳ וישב)

נד מטרת התורה - אהבת ישראל

ן ינו התעסקות, כל תורה שאי ן עמה מלאכה סופה בטלה. מלאכה הי וכל תורה שאית באהבת ישראל, סופה בטלה. כשלומדים תורה ואין זה מביא ה מלאכה, — התעסקו מ ע

די מלאכה, זאת אומרת, לידי אהבת ישראל, התורה אינה תורה. לי

(ספר השיחות קיץ ה׳ ש״ת עמוד 115)

נר.

היגע בתורה _ ניצול מטרדות הפרנסהי ו ה מלאכה וכר. טרדת הפרנסה הוא להציל את האדם שלא יהיה פנ מ ן ע וכל תורה שאיגע בתורה אין צריך לטרדת הפרנסה כי התורה בעצמה ן כן הי ה שאי לעבור עבירה, מ

ן החטא. לתו מ מצי (צפנת פענח פ׳ חיי שרר.)

גו מלחמת היצר - עד יום המיתה

ה) חלל אומר אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך.ן בעצמך כלל, אף על פי שתראה אותך ן יש, על כן לא תאמי ן ומטעי עי הרבה טו

, אבות

ן עולם ד כלות הנפש, מעי ת גדולות אהבה ויראה ומוחין קדושים, בהארה נפלאה ע ו עם מדרגי קונך, כי בקל יוכל לדחות, ד יהיה נפשך ולבך שפל לפנ תמי ן בעצמך כלל, ו הבא, אל תאמימע תורה כמו שאמר מרן אור ישראל אש (הבעש״ט) דא שווער איך שיש איש בעולם ששומא רבא ר״ל, ובהכנעה ן לעצמו שלא היה נדחה לנוקבא דתהו נו מאמי מא דקוב״ה ואי מפור פניו, ונקודת ת לפני השפל מישראל ולב נשבר, בטוח הוא שלא יהיה נדחה מאו י תי אמי

אנכי, נקודת יהודי שבו, יהיה מאיר לו להוליכו בדרך ישרה וכר. (היכל הברכה פ׳ ראה)

נז

האדם דן את עצמוי פירוש ת ע מ ב ז״ל ש ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. בשם הבעל שם טוו ז״ל נ תי ע למקומו, שהקשה הלא אמרו רבו י ן את חברך עד שתג ה אל תדי על המשנה והגוף וידונם ביחד, כי הנשמה מ ש נ ד ירכיב חיגר על הסומא ה י א ע״ב) שלעת ״ ן צ (סנהדריתה חוטאת, ף וודאי לא הי ה אין יכולין לדון שהוא חלק אלוהי ממעל, ובלי הגו מ צ ע בא דומם בלי הנשמה ע״ש, ואם כן קשה איך יכולין לדון ף בעצמו אין יכולין לדון שהו ו הג ונח על המטה, הנשמה לבדה הולכת למעלה, והגוף מו ת האדם בעולם הזה, כשהוא ישן, ו אן בזמן שאדם חי, ותירץ נשי ו עו נ ן כנ״ל, ואם כן איך מצי הנשמה בלי גוף אינם יכולין לדו וא אל דוד המלך ואמר ב א ש בי תן הנ ן אותו למעלה בשום עונש, רק כמעשה דנ י ת אין דנ מ א ב דב דוד המלך ת וכר, והשי ח לו בדרך משל (שמואל ב׳ י״ב) ולרש אין כל כי אם כבשה אא אחר כך אתה הוא זה האיש, כן כשרוצים למעלה לדון את ת הוא, ואמר לו הנבי כי בן מון אחר, אצל אדם ו מעשה זו בסגנ ם זו העברה ו ן לו מן השמי זה עברה, מראי האדם על איעלה לו כך וכך, ומה שאמר י שי א ראו אחר, וזה האדם הוא כועס על חבירו, ואומר שהון, י ו בלא מתכו ן אותו, כי הוא בעצמו היה דן את עצמ י ודן את חבירו, בזה הפסק עצמו מן די ות כשי ו ז״ל (אבות פ״א) והוה דן את כל האדם לכף זכות, כי בהי נ ועל כן הזהירו חכמינש בחייו, וזה שאמרו נו אותו בשום עו , ולא ידו את חבירו לזכות, לא יתן פסק על עצמום ן לך מן השמי ן מראי ע למקומו, ר״ל דבר זה תדע שאי י ן את חבירך עד שתג ואל תדיה חבירך, ש ע מ ת גם אתה כ מו ממש, שעשי ע למקו י ד שתג ן אותו, ע י ה חבירך שתד ש ע מנמצא תו כן יהיה לך, ו ן או ן אותו, וכאשר תדי י ה חבירך שתד ש ע ם מ ן לך מן השמי ומראין אותך בעצמך גם כן לכף ן אותו לכף זכות, ובזה תדי י ד תראה שתד שעל ידי זה תמי

זכות ודפח״ח. (פרי חיים׳

נח

מעלת החכםד. ש דוחה למחר, וחכם עושה מי פ ואל תאמר כשאפנה אשנה. ט

(ספר ר׳ ישראל בעש״ט עמוד 162)

לא

ו) הוא היה אומר: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הבישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה:

על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון.

; ; מרבה נכסים _ מרבה דאגה ז) הוא היה אומר: מרבה בשר - מרבה רמה; מרבה עבדים מרבה נשים - מרבה כשפים; מרבה שפחות _ מרבה זמה _ מרבה גזל: מרבה תורה _ מרבה חיים: מרבה ישיבה _ מרבה הכמה •; מרבה צדקה מרבה שלום. קנה שם טוב - קנה מרבה עצה _ מרבה תבונה

לעצמו; קנה לו דברי תורה _ קנה לו חיי העולם הבא.

ח) רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה; יהושע בן חנניה _ שבחן: אליעזר בן הורקנוס _ בור סיד, שאינו מאבד טפה אשרי יולדתו: יוסי הכהן _ חסיד: שמעון בן נתנאל _ ירא חטא: אלעזר בן ערך כמעין המתגבר. הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואלעזר בן הורקנוס בכף שניה _ מכריע הוא את כלם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואלעזר בו הורקנוס אף עמהם,

ואלעזר בן ערך בכף שניה - מכריע הוא את כולם.

נט

תנאי להתעלות _ הכנעה

ב הלוך ילך ובכה נושא ח) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. כתיה למדרגה משך הזרע בא יבא ברנה וגר (תהלים קכ״ז), ר״ל אם הוא הולד ממדרגן סוף כביכול אין לו סוף, כך זה האדם יש בו ש כמו שאי מ ג יותר, הוא מ ועוד חפץ להשיי יכול ללמוד, ן סוף, אבל זה האיש האומר יש לי די בזה שאנ י ג הזרע המושפע מא המדד, להשיג רק הקש והתבן שהם הקליפות, וזהו פירוש הפסוק הלוך ילך ובכה, ר״ל שרוצה ו משי נ זה איס ב״ד. נו שוד, לו, זהו נושא משך הזרע מא״ ג כבר אי ה למדרגה, וכל מה שהשי לילד ממדרגד, נו שבא כבר לכל המעלות, והוא ברנה תמי י מר בא יבא, הי י שאו ע אליו. אד מ י המשפנו י ו דהי לאמור שלום עלי נפשי כי למדתי תורה הרבה ואין צריך יותר, זה נושא אלומותי

. הקש והתבן (ליקוטים יקרים ד׳ ע״ב, רמזי תהלים, אור תורה)

לב

ט) אמר להם: צאו וראו אי זו היא דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום, שנאמר (תהלים< : לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר: לב רע, אמר לז, «

להם: רואה אני את דברי אלעזר מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

D

סור מרע ועשה טוב _ לעשות מהרע עצמו טוב

א וברוך שמו ש ברוך חו ט) איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. ידוע שהקדודמה האדם ליוצרו דה הוא תמה שי זה עבו דתו יתברך, ואי ת האדם לעבו ברא או די ב שאמרו תלמי , וזהו שכן טו , אצלו , למען ישכון הקדוש ברוך הוא וברוך שמו ו בכל מדותיש דבק בה האדם, חד אמר שכן טוב, פירוש שהקדו בה שי ה מדה טו ז ן בן זכאי אי וחנ של ר׳ יעשה צד י כי , ו ו יתברך שמו יהיה האדם כסא אלי ן אצל האדם ו ב ישכו קרא טו ברוך הוא שננשמתו (כאשר זכרתי במקום אחר) בהתקדש האדם זדכך גופו ו ות כסא להקדוש ברוך הוא, י להים כל ם ומתטהרי ד ראשי אברים של האדם, ואז מתקדשי ״ כ חושים הרוחניים, ובכלל הם הו נרות רמ״ח אברי נעשה נשמתו אור, ו ך קדוש (בפ׳ תצא) ו י ו וגידיו, וזהו והיה מחנ אבריעשה אור תורה ונר מצוה, האור לו ורחימו נ ות לשמה בדחי בוערים, וזהו על ידי תורה ומצוח אברי האדם, וכולם על ו רמ״ נ י יכים לה, ונר הי ה השורה במוח וחושים השי מ ש נ ו ה נ י היו נשמת ה גופו מרכבה לנשמתו ו ש ע נעשה נר, ובהזדכך השרשים האלה נ ידי דחילו ורחימו וו נ י ב דהי לא כשיש לו שכן טו , וממי נעשה כסא להקדוש ברוך הוא וברוך שמו ושורה אצלוב , וזהו (תהלים ל״ר) סור מרע ועשה טו ו הבורא ברוך הוא, אז לא יגורך רע, והרע בורח ממנת ו י ת הגשמי ו מכל המרו נ י תעשה מהרע טוב, דהי ו ו ר מן הרע כל הרע שב פירוש שתסיי הם נוטים ב אז ות גובר בהם הטו ות יפנה מהם הרע ויגביר בהם הטוב, ובהי י והחומריי כל ימי חיי, כי הם קו נ ב וחסד ירדפו ) אך טו ג ומטים אל החסד והחכמה וזהו (תהלים כ״ב (בפ׳ ק אר במקום אחר בפ׳ ע הם הזכים כמבו ע להם על ידי מעשי כנ ן אשר השמאל נ הימיג ע״א) שלא יעקר ״ איתא בש״ס (ברכות י ך כי אם ישראל ו מ ד ש עקב יאמר עו וישלח) לא ית ו מו לגמרי אלא שם יעקב טפל ושם ישראל עיקר, פירוש, שלא תבטל המד שם יעקב ממקוי אבי נ ב כמו שאמר אדו ו כלים אל הטו ב בהם ושיהי ב לקבל הטו לגמרי רק תהפכם אל הטוו י ו על נ ו של אברהם אבי די ו של בלעם הרשע לתלמי די ה בין תלמי ללה״ה מ ״ע ז י י ז נ זקיו עשה כסא להבורא ברוך הוא, ושורה אצל השלום (אבות פ״ח) והוא ידוע, וכשעושה כן נ

ב וחסד וחיים וכר. א טו הקדוש ברוך הוא שהו

(דגל מחנה אפרים, פ׳ ראה)

י בעל שם טוב לג נ ת פרק ש ו ב פירושי א

י) הם אמרו שלשה דברים. רבי אלעזר אומר: יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך: ואל תהי נוח לכעוס: ושוב יום אחד לפני מיתתך: והוי מתחמם; והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת כנגד אורן של חכמים שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

סא לא כל הזמנים שוים

ד מתחמם ה ה ו נ ש מ רי פירוש ה י ממו ת ע מ י) והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. שעל כת שו ן נשי כת שי חלתן שלא תכוה, שנ י זחיר בג ם והו ד אורן של חכמי ג נ כתא חו א דבדי ת ל ו לומר מ הג ם נ אי י אש, וביאר כי התנ ת עקרב וכל דבריהם כגחל מ ק צתן ע עקי וי ד ה נפש ועל י נ ת בעולם, ש גדלו ת ו ו , והטעם כי יש קטנ ל ע״ב) ״ ד (שבת ד מו קודם הליו נ י ש בעולם דהי י ת ש דלו מן חג ת, והנח בז מתדבק להגדלו ת ו ו נ ט ק ה לה מ תא עו חו י א דבד ת ל ממתדבק ל ו דו ודע כי הוא מדבר עם המלך הג י לו ורחימו, ו ד ולהתפלל בדחי וכל ללמו שית ו נ ן כן בימי הקט ת גדלות, מה שאי נ ג גדול יותר מזה, והוא בחי ו נ ן תע , אי בו יתברך שמוזהו , ו ו יתברך שמו י וכל להתקרב אל י שי לה כד דו ה ג מ ח ל ך חאדם מ ש בעולם, אז צרי י ש8 בפועל ת הטו ד ההכרח, וגם כשלא יוכל לעשו ה על צ ש ו ע ש לאדם ש עיקר השכר שיזהו ים, ו ים גשמי נ י י עשה ענ י אמרתך, ומבחוץ י ת נ פ ״ט) בלבי צ מכל מקום (תהלים קידי ת עוז, וגם על י ח כ ש הם מ י עת שנ י ג ן תורה ומלאכה שי י ״ל (להלן) בענ ו ז נ שאמרו חכמידושי א (בחי די זד. ייחודים, ופירש מחרש״ ת על י סיפורים שמספר עם חבירו יכול לעשוא ת ש ש ח ת ר ה נחמיר. א א סי׳ ד) שהי ״ מ מאמר אם כל חי פ ״ כ״ה בס׳ ע ב ו ״ ג ע ״ ה ד ת ר״ ו ד אג

ל להשם יתברך וכר, וכיוצא בזה הרבה. ל פ ת די זה היה מ ך ועל י ל מ מספר עם הן באור, ת ועוסקי ד אורן של חכמים, רצו לומר, כשהם בגדלו ג נ ם כ מ ח ת ובן והוי מ ובזה יד אורן, ג נ ד מתחמם כ ה י ת טא ד ן באור אש ממש, פשי י תורה ותפלה שהם מתלהבן להם אור להתלהב באור ת שאי ו מי הקטנ , רצו לומר, כשהם בי אבל הוה זהיר בגחלתןים, ו מד, שעוסק בגשמי ד ממנ ד ללמו י מי וירצה התלמ י חלת בלי אור פנ , שאז נקראים ג ימי פנמי י נ י ומכוון בפ י אמרתך, לעסוק בגשמי ת נ פ ם הרב אז בלבי צ י דע מד, שמקי ו ו י נ ואיכת שי כתן נ , שנשי ש נ ע י ד לה לו עוסקו בגשמי ג ו מה שנ ד ממנ למו ד י התלמי ורווזניי, ות שכל אחד נכלל מעשר ו ן מדרג י י י ב ז ר ק מ ת עקרב, רצה לומר ש צ י ק צתן ע עקי שועל, וו ת אל ו ״ן מדרג י י , וזהו] עקרב ]ע׳ קרב[ שמקרב ז א ע׳ ם עשר הו ״ן פעמי י י נקרא ע [בי ז ו

, ודפח״ח. י כפשוטו ה וסובר שהרב עוסק בגשמי ו יודע מז נ ד אי התלמי , ו לשרשן (צפנת פענח)

סב לפעמים הקירוב גורם לריחוק

ים בשם חכם אחד, הזהר שלא תקרב אדם יותר מדאי שלא יהית נ י ראיתי בס׳ מבחר פנד ג נ ה באבות, והוד, מתחמם כ נת המשנ ו ה כו ב גורם ריחוק יעו״ש, ואפשר שז רו הקים והזחר בגחלתן שלא תכוח, רצו לומר שלא לחמם [אלא] מרחוק, ולא ל חכמי אורן שי בשם מורי. ת ע מ ש זק שיכווה, וכדומה ש א יגרום הי חלת האש, של ד עד ג ו א להתקרב מ (תולדות יעקב יוסף, פ׳ וירא)

י ת שרק שנ ו ב לד פירושי א

יא) רבי יהושע אומר: עין רעה, ויצר הרע, ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם.

יב) רבי יוסי אומר: יהי ממון חבירך חביב עליך כשלו: והתקן עצמך ללמוד; וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ך תורה, שאינה ירושה ל

סג הצדיק בבחינת גחלת

י זהיר בגחלתן ט זללה״ה, הו ״ ש ע ב י ממורי ה ת ע מ והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה. שה, י עולם הז נ י א כמו גחלת עוממת, ועוסק בענ ק הו ם הצדי , כי לפעמי ה ו מ שלא תא אמת, ולפעמים ימטרי ת ג חל״ נקרא ג י עולם הזה, ו נ י חד יהודים בענ י מי ובלבו אש גדולה, ול ת לביטו תי עה אמי ים לבוא להכנ נ י ן עם ולפעמים בשאר ענ ה דברים עם המו ז מדבר איתפלה ולעסוק ד לילד כל היום בלא תורה ו למו י הטפש יראה זה ו ותי חד בהון. ו הו וחי איי בן קץ חו ח״ ן הרע על ה׳. ועל משי י הבל ובדברים בטלים ומזה יבוא לדבר לשו נ י בענם ו דברי ד ממנ א גחלת, לא תלמו , בעת שהו י זהיר בגחלתן א, הו . ולזה מזהיר התנ ן הימירה ק מתו א להפסי ל כ הזהר ש ״ ד, ע ה ותפול ולא תעמו א תכו ל ה ש כ ר ת ע תו ם לפי פחי נ שאי

קות אף רגע. ודבי (לקט אמרי פנינים)

סד אהבה בתענוגים

ת, מו ם כשלי ת שמי ו ו עול מלכ יב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים. הרוצה לקבל עליה הי ו כדי שי ת ב ש ח א אוכל ושותה, ישים מ לו כשהו ו מהרהורים, ואפי ת ב ש ח פנה מ יה לו יותר כח , ומזה יהי ת הגשמי י על תאו ג הרוחנ ו נ ד להגביר תע דתו יתברר. וצרי חוק לעבום. י ג ו ה לד אהבה בתענ הי ם, פירוש שי גי ו עמת אהבה בתענ מה נ פית י ות המאכל, וזה מה י י מרוחנ

(צפנת פענח)

סד. מפני מה השכינה בגלות ?

ה בגלות, כי (תהלים נ י ה השכ י מ נ י בשם הבעל שם מפ ת ע מ ר יהיו לשם שמים. ש וכל מעשי, וצריד האדם לדבר כל הדיבורים לשם שמים, כדי לעורר ם נעשו ל״ג) בדבר ה׳ שמי״ה כל ו בעו ת, אבל עכשי ה לכל העולמו ל ע בור של מ ע מדי ברא בו העולם, להשפי הדיבור שנות, י י ת זרות ובפנ ו ה ושבתורה, הוא במחשב ל פ ת ב לו הדיבור ש יות, ואפי ת גופני ו ו לתאו נ דיבורי

י הדיבור בגלות. והו

(כתבי קודש דף כ״ב ע״ב)

סו בכל דרכיך דעהו - רק לצורך גבוה

ן ד דעהו (משלי ג׳) זהו כלל גדול, דעהו לשו ב בכל דרכי ר יהיו לשם שמים. כתי ופל מעשידה לצורך ה עבו י ים שעושה, צריך שתה לו בדברים גשמי ו אפי חיבור ה׳ עם ר בכל מעשי

י בעל שם טוב לה פירושי אבות פרק שנ

יג) רבי שמעון אומר: הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה: וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתו קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, שנאמר (יואל ב, יג< כי חנון ורחום הוא ארו אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואל תהי רשע בפני

עצמך

ונת דבר אחד, אפילו המעט מן המעט לא תהיה לכוונת עצמו, רק גבוה לבד, ולא לכו כולו לשם שמים.

(צוואת הריב׳יש)

סז

התפילה _ למען השכינה יג) אל תעש תפלתו קבע. רצה לומר, אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו לבד, רקנה שתגאל מהגלות, וזהו שאמרו אלא רחמים ותחנונים ד בשביל השכי יתפלל תמינה שנקראת מקום ד לפני המקום כלומר עבור השכי לפני המקום, רצה לומר, שיתפלל תמיל י זוה״ק תיקון ר) קורא אותן המתפללים בשביל עצמן ולא בשבי נ כנודע, וכן הזוהר (בתקוי נפש הצועקים ואומרים הב הב. וזהו פירוש הכתוב, גם כן השכינה, שנקראים כלבים עזנה אני מבקש ת ה׳ אותה אבקש, רצה לומר, בשביל השכי א (תהלים כ״ז) אחת שאלתי מ

יך לתקן הפגם מה שעשו בעוונות עכ״ל. 1 לפנ ומתפלי

(כתר שם טוב, לקוטי אמרים)

סח

פיתוי יצר הרעודע רבונו ומכוון י אדם, אחד שהוא רשע גמור שי נ י מי ואל תהי רשע בפני עצמך יש שנו שהוא צדיק גמור, וגם י נ ו ומדמה לו בעי י נ ד בו, ויש שהיצר הרע סוגר את עי מ מ ל, דות ומתפלל ומסגף את עצמו א לומד בתמי באמת אף שהו ק גמור, ו ות שהוא צדי ני הברי בעי לריק יגע, כי אין >£ו דבקות בבורא יתברך שמו ואמונה שלימה, כראוי להיות דבוק בכלד ולהתפלל ולעשות נו יודע איך הוא העבודה כמו שראוי, ללמו עת בו יתברך שמו, ואיה לו מעלה תרופה למכתו מצוד. לשמה, וחילוק ביניהם הוא כך, הרשע הגמור אפשר שיהיבא לו התעוררות התשובה, ושב אל ה׳ בכל לבו, ויבקש מהשם יתברך שיורהו בדרך כשיו מראות את הבורא יתברך שמו י נ י אין לו שום תקנה, כי טח עי ישכון אור, אבל השני עצמו ואיך ישוב בתשובה, ומזה הטעם, כשיצר הרע נ , וצדיק הוא בעי וגדולתו ועבודתו מפתה את האדם לעברה מראה לו כאילו עשה מצוד. כדי שלא ישוב לעולם, וזהו הרמזו און ומרמה, שיצר הרע מרמה את האדם בעברה, שמראה לו בפסוק (תהלים ל״ו) דברי פיב לעולם, וגדולה מזה, און יחשוב שעושה מצוד., ולזה חדל להשכיל להיטיב, שיחדל מלשוא נופל למשכב הוא מתפלל להשם יתברך , רצה לומר גם בזה מרמה אותו שכשהו על משכבוו נותי נו יודע שבזה הוא מזכיר עו ו על ידי זכות תורתו ומצוותיו שעשה, ואי שירפאהו מחלי

י היצר הרע. שהכל הוא פיתו (צוואת הריב״ש׳

י טוב ת פרק שנ לו פירושי אבו

יד) רבי אלעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל: ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר

פעולתך. טו) רבי טרפון אומר: היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר

הרבה, ובעל הבית דוחק. טז) הוא היה אומר: לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להפטר ממנה: אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה: ונאמן הוא בעל; ודע: מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

סט

התורה מתשת כוחו של האדםה״ (ישעיה כ״ח) אמר ר׳ ל תושי א עצה הגדי ב ״הפלי יד) הוי שקוד ללמוד תורה. כתית כחו של אדם ש ת א מ י שהי נ ה (של התורה) תושיה, מפ מ : למה נקרא ש ן נ חד בזה על הגוף, כי י ב כ ו מ נ . והטעם למה כשאדם מדבר דברים בטלים, אי '(סנהדרין כו ע״ב)סק ן בעצמם שום חיות. אבל כשעו י ות בהם, כי א ף שום חי ו ו בא להג נ ם בטלים, אי מדבריה ה שהי מ ה כבד מ ף מז ו נעשה הג ת גדול אל הגוף, ו ו ה חי לו ורחימו, אז בא מז בתורה, בדחיף כמו האדם אחר האכילה, ו ד על הג י ב כ ת מ ו ת זה, וזה החי ו י ה נחסר מח לה הי לה, כי תחי כתחי

לה. ת בא לגוף מאכי ו י י שח נ ו, מפ פו כבד עלי גו (לקוטים יקרים)

פירושי אבות בעל שט כזוב לז

י ש י ל ק ש ר פ

א) עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דץ וחשבון. מאין באת? מטפה סרוחה. ולאן אתה הולד? למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דץ וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים

הקדוש ברוך הוא. ב) רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא

מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ג) רבי חנינא בן תרדיון אומר: שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה, הרי: ״ובמושב לצים לא ישבי: אבל ( זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א, א שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג, : ,אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו״. אין לי אלא שנים; מניין שאפילו אחד שיושב: ״ישב בדד וידום ( ח ועוסק בתורה שהקב״ה קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג, כ

כי נטל עליו״.

ע מעלת האדם - בענוה

ודע א) מאין באת ולאן אתה הולך וכי. ר״ל כאשר חושב את עצמו לאפס ואין, שין כן כמתפאר שהוא העושה, וזה ן באת, מה שאי ה סרוחה, אז מאי פ ט א מ ב שה הולך, ת נקרא הולך היפר ביאה כנודע, אז מסתלק י׳ ונשאר אן, וזהו שאמרו ולאן א

י זה גם כן ממורי והשם יתברך יודע. ת ע מ והבן, ואפשר ש (בן פורת יוסף)

עא הכל בהשגחה פרטית

י ג) אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם. כששנת א לנצל א נה. והכוונה הי ו ם נפגשים, הרי זה על פי סדר ההשגחה העלי שי אניב י וחי ד מהשנ ם צריך ללמו י י ישה רמז שכל אחד מהשנ הפגישה בדבר תורה ומצות, ויש בפג

גמילות חסדים. ת ולא רק בצדקה ו מצו ן של תורה ו י י גם בענ לפעול על השנ (0פר המאמרים וזש׳׳ש עמוד 41)

ב ע זכר צדיק _ לברכה

אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו, ויקשב ה׳ וישמע, ויכתב בספר זכרון לפניו,ט הוא י ן יאר צי י ן ענ לם גוהגי ה שהעו ה מ : דהנ א ו ן ה י ליראי ה׳ ולחושבי שמו. והענ

שי ו טוב ת פרק שלי לח פירושי אבו

ד) רבי שמעון אומר: שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי: ,כי כל שלחנות ( תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח, ח מלאו קיא צואה בלי מקום*. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו< : ,וידבר דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר (יחזקאל מא, «

אלי זה השלחן אשר לפני ה׳״. ה) רבי חנינא בן חכינאי אומר: הנעור בלילה, והמהלך בדיד יחידי, ומפנה

לבו לבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו.

ו ואמו, אם יעלו למעלה ן את נשמת אבי י , מ ום שמתו נו משום שבי י ו ואמו, הי ו בו אבי יום שמתט י י ת, ובכל יאר צ ן אותו על קלת שבקלו י ן דנ ו עלה לעולם העלי , ואז קודם שי ן ו לעולם העליא נהג, ן על חומרות גדולות של י ת נשמתו יותר למעלה, ואז דנ ן אותו כך, כדי להעלו י דנו ואמו יותר למעלה, כי ת אבי ת נשמו ט כדי להעלו י ם ועושה צדקה ביאר צי י נ ועל כן מתען שום ן ק״ד) ואם כבר נזדכך הנשמה מכל וכל, שאי ת בגמרא (סנהדרי כה אבא כדאי ברא מזככת מכל ו הנשמה המז ן אותה מקודם, ו י ן מ תה אם אי דבר לדון עליה, אז אי אפשר להעלום טובים שלו שעשה ה זכותו ומעשי ן בעולם הז וכל, אי אפשר להעלותה, אלא אם כן מזכירי״ : ״אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ב ו ת כ ת יותר למעלה. וזהו פירוש ה בחייו, אז יוכל לעלוהם הטובים שעשו בחייהם. ם זה עם זה, מיראי ה׳ ומזכירים מעשי : שאיש אל רעהו מדברי מר ו כלי השם זכרו יראי ה׳ לפנ מר: שנ ו ליראי ה׳, כלו י יכתב בספר זכרון לפנ ישמע ו ויקשב ה׳ והם הטובים, נזכרים לפני השם יתברך, ויש להם יתברך, על ידי סיפורים ממעשי

ה למעלה על ידי זה. י עליהם : הם עצמם, אותם איש אל רעהו, המדברים מיראי ה׳, ממעשי מר ו ולחושבי שמו, רצה ל״ כי צדיקים דת ה׳ יתברך, נקראים ״חושבי שמו ם וממנהגיהם ודרכיהם בעבו בי הטו, ובזוהר הקדוש פרשת פינחס) ואלו ז הן הן המרכבה כדאיתא במדרש רבה (פרשה לך פמ״יה לנשמת הצדיקים. ל זה שגרמו עלי י השם יתברך, בשבי ו נזכרין גם כן לפנ חושבי שמ (פרי חיים)

ג ע

דברי תורה מחיים ד) שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וגו/ אד לבניםד דק״ק &עזריסש על דרך י י בשם הרב המג ת ע מ לו מעל שולחן אביהם, ש שגו דברי תורה כאלו אכלו ו על שולחן אחד ולא אמרו עלי ט ז״ל שלשה שאכל ״ ש ע ב שאמר הדי ו דברי תורה, ועל י ל במאכל אדם כדי שיאמרו עלי לג ת מתג מ בחי מתים, פירוש כי ה מזת שדרה בגלגול זה, אבל אם לא אמרו דברי תורה, אז זובח אותו המת מ ה אותו ה זה מחיז״ש גם כן אוי לבנים י מתים, ו בח״ ל במאכל זה ומשליך אותו לדומם, וזה שאמר מז לג תג שנה אביו של זה אוכל נתגלגל שגלו מעל שולחן ולמי גלו, לזה אמר לאביהם, פירוש, אפשר שהי

״ש אביהם. ז במאכל זה, ו (באר מים חיים על הגדה של פסח, לשון חסידים, מדרש ריב״ש טוב)

שי בעל שם טוב לט ת פרק שלי פירושי אבו

ו) רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ: וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול

מלכות ועול דרך ארץ. ז) רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניא אומר: עשרה שיושבין ועוסקין: ״אלהים נצב בעדת ( בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב, א אל״. ומנין שאפילו חמשה? שנאמר (עמוס ט, 0: ״ואגדתו על ארץ יסדה״.: ״בקרב אלהים ישפוט״. ומנין ( ומנין שאפילו שלשה י שנאמר (תהלים פב, א: ״אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו״. ומנין 0 שאפילו שנים י נאמר (מלאכי ג, ט: ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא ( ד שאפילו אחד י שנאמר (שמות כ, כ

אליך וברכתיך״. ח) רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר: תן לו משלו, שאתה ושלך: ״כי ממו הכל ומידו נתנו לו״. ( ד שלו •, וכן בדוד הוא אומר (דה״א כט, י ט) רבי יעקב אומר: המהלו בדרו ושונה ומפסיק משנתו, ואומר: מה נאה אילן זהי או, מה נאה ניר זה! _ מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.

ד ע

היצה״ר מסית לפריקת עול 0 וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרו ארץ. על כלט לכאורה ״ ש ע ב דבר פשע, על שור על חמור על שלמה על כל אבדה וגו׳ ומקשה הם ם סאה מטהרי לד בטהרה על ידי מקוה כשרה — ומה שארבעי ו ות גוף שנ איך יכול להיץ: על רו ן של פריקת עול ז והתי י ן קבלת עול — ואיד בא לנשמה ענ י ה ענ זה חקה שזלו י שור. על חמור — חמור זהו קרירות, חמרא אפי נ צר־הרע ששרשו מפ שור — שור זהו היש ה׳. על שה --= מ ת של ש מו ז קרירא לה (שבת נג, א), הוא מקרר את החמי בתקופת תמוה - מ ל ה והכל נצרך לו. על ש ו ו בכל דבר, לכל הוא מתא ר עצמ ה שהוא מפז ינו שה פזורה, מ הי

ת. ת העצמי בו צי את הי ם הכל ו ו לבושים, על כל אבדה — שעל ידי זה מאבדי נ י הי

(שיחת יום אחרוז של פסה תש״ד)

עה

תמים תהיה אפילו בעסק התורהו ל ה עם ה׳ אלהיך, פירוש, אפי ם תהי ט) המהלו בדרו ושונה ומפסיק ממשנתו. תמיב תמים מה, וזהו שכתו אמר בה (תהלים י״ט) תורת ה׳ תמי ק בתורה שנ כשתעסולא תורת ה׳, רה נקראת ממי ה עם ה׳ אלהיך, ולא תאמר שהתו לו בעסק התורה, תהי ה אפי תהינה ומפסיק ה כאן המהלך בדרך ושו ו ז״ל במשנ נ ן שאמרו חכמי י ח על זה היטב, וזהו ענ י רק תשגד קשה דאמר נה, עו ן דהיה שו נ דעי , והוד. י תו י לו לומר ומפסיק ממשנ , וכר, דהו תו ממשנרוש הוא שהולך בדרך הישר זה כתוב, ויש לומר דהפי ב ולא מפרש אי ו הכתו מעלה עליב תמים תהיה ים הכתו נו מקי לא אי ו דבוק בהשם יתברך (ממי נ אפילו הכי הוא יחידי, שאי

שי 1 טוב ת פרק שלי ו ב ם פירושי א

י) רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו,: *רק ( מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד, ט השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך״. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר: ״ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך״;

הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. יא) רבי חנינא בן דוםא אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו

מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. יב) הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל

שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. יג) הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימינו, רוח המקום נוחה הימינו;

וכל שאין רוח הבריות נוחה הימינו, אין רוח המקום נוחה הימינו.

ו נ י , דהי תו ת משנ מ ח ק עצמו מהשם יתברך מ , ר״ל מפסי תו נה ומפסיק ממשנ עם ה׳ אלהיך), ושוו ואומר מה נאה אילן ו של ת נ ש א מ , שסובר שהו ת מחמת, משנתו א לו גדלות והתפארו ב שא לנ א אי ו דהו ב כי האדם עץ השדה, ואומר על עצמ ו אומר כן בלבו כמו שכתו זה, ועל עצממר ) נירו לכם ניר, פירוש, שאו ב (בירמיה ד אה ניר זה כמו שכתו די רבא ותקיף, ומה נ״ל ב הנ ו הכתוב, פי׳ כתו , ולכן מעלה עלי די משנתו ן לעצמו חלק לעולם הבא על י י שמכב ו הכתו ה עם ה׳ אלהיך, וזהו שאמרו מעלה עלי אמר בו תמים תהי א עובר עליו) שנ '(זה שהו

. ב בנפשו י לו מתחי הזה שכולל כל התורה כאי

(כתר שם טוב ח״ב: לקוטים יקרים)

ו ע

הזכירה - קיום כל התורהם וכר, והנה הזכירה הוא עשה מברירת הדמי י) השוכח דבר אחד ממשנתו, השכל נרה וההיפוך השכחה, וביאר מורי זללה״ה כי כאשר יש עכירת קיום כל התוא ב קס״ ״ ת ע ו מ ש ח כי הזכירה נמשך מ א תשכ״ נת אחוריים גמטרי הדם אז האדם הוא בחיך הגלות מהשבחה ש מ נ ות ש ות אדם אחד כך חוא בכללי א בפרטי א זכו״ר וכמו שהו גימטרי

לה ודפח״ח. רה בא הגאו כי ומהז (צפנת פענח, ש׳ תרומה)

עז

הדור תלוי במנהיגול זה, כי האדם נקרא עולם קטן רי ע י ממו ת ע מ ) כל שרוח הבריות נוחה הימנו. ש P ו מרכבה להשראת י העדה וכשעושה עצמ נ קרא ראשי הדור עי זה ראש וזה רגל וזה שנן ות גוחה (לשו י דורו וזה בחי׳ שרוח הברי ט לשאר בנ ש פ ת ו מ ה ראש הדור וממנ נ שכיות ו ולכך מה שרוח הברי נ מ וחה לכל העולם מ ו וכר רוח המקום נ מנ השראה ונייחא) הוא הי

שי בעל שם טוב ת פרק שלי פירושי אבו

יד) רבי דוסא בן הרכינס אומר: שינה של שחרית, ויין צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ _ מוציאץ את האדם

מן העולם. טו) רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חבירו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים _ אין

לו חלק לעולם הבא. טז) רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל

האדם בשמחה. יז) רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. מסורת סיג לתורה: מעשרות סיג לעושר: נדרים סיג לפרישות: סיג לחכמה

שתיקה.; חבה יתרה נודעת לו שנברא יח) הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלםת ט, 0 : ״כי בצלם אלהים עשה את האדם״, חביבין בצלם, שנאמר (בראשי ישראל, שנקראו בנים למקום; חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום,: ״בנים אתם לה׳ אלהיכם״. חביבין ישראל, שנתן להם ( , א ד שנאמר (דברים י כלי חמדה •, חבה יתרה נודעת להם, שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם,

שנאמר (משלי ד, ב<: ״כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו״.

ן נת כל שאי ן בדור וזהו בחי נה לא יתלה הסרחו ן השראת שכי , וההיפר כשאי נוחה הימנוכר ואם בה ולא הדור ו ו ר״ל שהוא עצמו גרם זו הסי מנ ו הוא הי רוח המקום נוחה עלי

ת דבריו. ו ש מכל מקום כך משמע מ נו מ ן זה לשו אי (תולדות יעקב יוסף, פ׳ אחרי!

עח

אימתי רוח המקום נוחה הימנוו מנ וחה הי ו — סימן שרוח המקום נ מנ וחה הי ת נ ו כשרוח הברי

(ספר המאמרים תש״ט עמוד ע׳׳ט, בשם הבעש׳׳ט)

ט ע

מעלת האדם - צלם האלקים שבות האדם בצלמו וגר, עיקר ט א ב ויברא אלהי יח) חביב אדם שנברא בצלם וכוי כתי, א א ע״ ש (פ׳ גח דע״ תא בזוהר הקדו כדאי , ו ת אדם שבו האדם הוא הצלם דמוו דמות אד8 דמה לה כבהמה, והלך ממנ ת האדם בוודאי נ ה דורסת א א ע״א) כשחי ״ צ ק ישב ד ו״ל (חגיגה דף ד ע״א) ה שאמרו חז א מ״ה, וזהו פירוש מ , ואדם בגימטרי רות שעשה ת העבי מ ח מ

שי בעל שם טוב ת פרק שלי מב פירושי אבו

; והכל לפי רוב המעשה. ; ובטוב העולם נדון יט) הכל צפוי, והרשות נתונה כ) הוא היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, והגבאים מחזירין תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו,

ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.

למות ם לו מעו י תנ ו א מה שנ ם לו, ר״ל צלם אדם גימטרי י ותנ ד מה שנ ב א מ זהו שוטה ה אירה ת שטות, כי (סוטה דף ג׳ ע״א) אין אדם עובר עבי מ ח בד זה מ טה אם אי ונים, ונקרא שו עלי

ת. אלא אם כן נכנס בו רוח שטו (לקוטי אמרים דף ב׳ ע״ג<

פ

הפרנסה מטרידה את האדם מעבודת קונוו ז״ל נ ה שאמרו חכמי מ ב זללה״ה ש כ) ומצודה פרוסה על כל החיים. אמר הבעל שם טון פרס, כמו (לעיל פרק א׳) ומצודה פרוסה על כל החיים, פרוסה הוא מלשוא על כל חי, דה של פרנסה הו ן פרנסה, וזהו מצו ת לקבל פרס, ופירוש פרס מלשו על מנ

דת הי. י לעבו ו נטרד מאוד, ואין לבו פנ ש פרנסתו ו ק ב מ ש (בת עין, פ׳ במדבר)

פא

הצדיק מציל את הרבים בתוכחתוה בדרך יער מושב לסטים, רי משל וכר שהי י ממו ת ע מ ומצודה פרוסה על כל החיים. שד ח נזדמן שהלכו שנים דרך היער ההוא, א ד סכנה לכל עובר דרך שם, ו והיה מאוו ל ז ושבת, ולשניהם פגעו הלסטים וחסמו מ ה בדעת מי אחד הי היה שיכור כשכרותו של לוט, ום לאלו השנים, והכום ופצעום, ונשאר להם רק נפשם לשלל, ובעברם לשם ולהלן פגעו אנשין שום סכנה ד עבר דרך היער בשלום או לא, והשיב שלום אי קצת מהם שאלו לזה השיכור אי וו לזה נו יודע להשיב, וקצת שאל ת וחבורות ופצעים, ואי כלל, ושאלו אותו מה אלו הכאוה הנפקותא בזה שז , כי יש שם לסטים והאריד באזהרתו להם, ו קח ואמר ח״ו, ושיזהרו הפין כן זה ינים וכיוצא, מה שאי י ו זות ומז א ילכו שם כי אם בזרי דע להזהיר אחרים של קח י הפי

ו יודע להזהיר כלל. נ השיכור איא מסוכן, בד הי, שהו ת היצר הרע, ומלסטים שבדרד עו מ ח ל מ בד הי, יודע מ ק עו וכך הצדית לסטים זה, דתו ויודע להזהיר אחרים מסכנ י צער יחיה, איר להנצל ממצו ד חי ותמיד ואומר שלום כי י ת יצר הרע תמ ח מ ש ח ב מ ש ן כן הרשע ש וסיף מכאוב, מה שאי וסיף דעת י י

ם סכנה בזה העולם וכר. ן שו אי (תולדות יעקב יוסף, פ׳ תבא)

שי בעל שם טוב מג ת פרק שלי פירושי אבו

כא) רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה, אין דרך ארץ ־ אם אין דרך ארץ, אין תורה •,אם אין חכמה, אין יראה•, אם אין יראה, אין חכמה!־ אם אין קמח, אין תורה, אם אין דעת, אין בינה! אם אין בינה, אין דעת

אם אין תורה אין קמח. כב) הוא היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו,: ״והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים ( שנאמר (ירמיה יז, ו במדבר ארץ מלחה ולא תשב״. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה ? לאילן שענפיו מעוטין ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות: ״והיה כעץ שתול ( ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר (שם שם, ח על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבא חום והיה עליהו רענן ובשנת

בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי״. כג) רבי אלעזר בן חסמא אומר: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות?

תמהות וגימטריאות - פרפראות לחכמה.

פב

האדם פוסק דינו הואי בשם הבעל שם טוב, ת ע מ ונפרעים מן האדם בין מדעתו בין שלא מדעתו. כי שן ן להדי מי ן כל העולם אם מסכי לם חס ושלום, מאספי כי קודם כל גזר דין שבעון אותו אם הוא מסכים, אלי ן חס ושלום, שו ו הדי ר עלי ז ג ש בעצמו שנ ת האי ההוא, ואף א, בודאי יכחיש ויאמר ן, כי בוודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו ן ח״ו, והעני י נגמר הדי אזן. גמר הדי י נ ן ואז וצא בו והוא פוסק הדי ן על כי ן אותו ושואלי ן כן, אך מטעי ן הדי איה האורח ש ע כר וסיפר לו מ א ו בי תן הנ ו נ ו השלום, בבוא אלי ו בדוד המלך עלי נ ן שמצי י וכענצא ד כאשר י ן על דו י י נפסק הד כר ואת הכבשה וכר, אז ה ואמר חי ה׳ ו (שמואל ב׳ י״ב) ענ, כ הוא שלא מדעתו אעפ״ ו ו ן דעת אלי , כלומר ששו ן מן האדם מדעתו מפיו. וזהו נפרעי

. (לקושי מוהר״ז הימן קי׳׳ג) ו ן הוא עלי י ודע שהד ו י נ כי אי

פג עולם הדיבור - עולם היראה

ו יראה, דעולם הדיבור הוא עולם כא) אם אין יראה אין חכמה, כשמדבר תפול עלילד להלאה יבוא ו יראה, וכשי היראה, אמנם כשמדבר באהבה ויראה, תפול עלית גדולה. (צוואת הריב״ש) ו להתלהב

פד המרגיש בחסרון חכמתו _ מוקיר את הבינה

ות י ם הענ י ג אם אין בינה דעת, הא לחמא עניא, הא זהו בינה, וזהו לחמא עניא, כשמשירות של חכמה. (ספר הכאמריש תש׳׳י) ים אז את העשי נ של השגה, מבי

ת בעל שם טוב ו ב .מד פירושי א

י ע י ב ק ר ר פ

: ( א) בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט, מ: ז הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב) ר בו ״מכל מלמדי השכלתי״. איזהו ג ״טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר״. איזהו עשיר ז השמח בחלקו,: ״יגיע כפיו כי תאכל אשריו וטוב לו״, אשריך ( שנאמר (תהלים קכח, בו לעולם הבא. איזהו מכובד ? המכבד את הבריות, שנאמר בעולם הזה, וטוב ל

: ״כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו״. ( (שמואל א ב, ל

טח

כשמתקן עצמו גורם טהרה גם לזולתוו נ אה דבר עברה בו ולומד ממ לו מאדם רע, שרו א) איזהו חכם הלומד מכל אדם. אפי, ץ זה שבו מ ש הו גם כן, וצריך לתקן עצמו מ ץ מנ מ ת יש בו ש ו ד אחד צ מ שו וק״ל, , ביום טהרתו של עצמ א רע מרעתו צי רת המו את תו , וזהו ז אז גורם טהרה לזולתו ו

רי זלה״ה. ן זה ממו ו נ י סג ת ע מ ש כדומה ש ו (צפנת פענח; תולדות יעקב יוסף, פ׳ פקודי)

ו פ

המבחן לאדם - ביחסיו עם הבריותטה מכיר ן כן השו ו וחסרונו, מה שאי מ צ ת ע ר א מד מכל אדם, כי חכם מכי איזהו חכם חלודע ם יכול כל אדם לי ת עצמו ל־דע חסרונו, אמנ ר א ו מכי נ אחרים ליתן בהם דופי, ואיה יסוד ועיקר וכלל גדול, והוא ו תם בספר הישר שלו, שז נ ב רבי ת כ ו כשירצה, וכמו ש מ צ ת ע או ע״ב) בשער היכלות, י ת ד ו מ א וע״ב, וכן מפורש בזוהר ש ״ א ע ״ די דרנ ב בזוהר (פ׳ פקו ת כ דן זה לזה, כי ש בי פה חובה, וההפרש שי מת זה יש בקלי לעו כי יש בקדושה היכל זכות ון הרשע, אבל לו בדי ן לזכות, אפי י ן ומהפכ תחי ת האדם שם הכל פו ן א י נ כל זכות כשד בהית דע א עו״ש, אם כן בזה יוכל כל אדם לי כר י ן בחובה ו תחי ך בהיכל חובה הכל פו פו בהים היכל זכות על שם ש ת כל אדם לזכות, אזי הוא בקדושה, ש א דן א ו ומדרגתו אם הו מ צ עפה ששם היכל ת כל אדם לחוב, אזי הוא בקלי א דן א ת כל אחד, ואם הו כו ן בז י תח כך שפומו וכר. ע למקו י ג ת ד ש ת חבירך ע ן א י במקום אחר אל תדי ן האדם לחוב, ובזה כתבת י נ החוב שד

(כתונת פסים פ׳ אחרי)

פז

סור מרע ועשה טובמד ך לומר הלו ה צרי . לכאורה, הי י השכלתי ד מ ל אמר מכל מ מד מכל אדם שנ ו איזהו חכם הלכ ״ ע ג ש לו מאדם ר ל אדם, אפי כ ד מ ם ללמו כי א שצרי נה הי ו ? אלא הכו ד מ ל מכל מ

ו מדד. טובה. נ מ ד מ צריכים ללמות ה׳ ש׳׳ת בשם הבעש׳׳ט, עמוד 104) (ספר השיחות ק

עי בעל שם טוב ת פרק רבי פירושי אבו

פח

אור הנר וצלו. וקשה י השכלתי ״ט צ״ט) מכל מלמד אמר (תהלים קי מד מכל אדם, שנ איזהו חכט הלות, ו נ ה לו סגולות ומעלות שו הי ד צריך שי מ ל מ ה ו ש נ ד הוא, מצי מ ל האם כל אדם מב ה מהכתו לות ללמד. ומה ראי ו תן הסג מד מכל אדם וכי כל אדם יש לו או ר אמר הלו אי י, וכמו ד מלמדו מ ל מ ה ל במה ש י , דלכאורח זה רק כאשר האדם משכ י חשכלתי מכל מלמד

מד מכל אדם הוא חכם. ו ך דבר, ואיך הל ן דבר מתו י מב) נר ה׳ נשמת אדם, ובנר יש ב׳ דברים אור הנר וצלו, ב (משלי כ׳ כ״ז ן הוא, דכתי י א[" הענש בו אור וצל, י כלי הנר. כך הוא בנשמה שי ר עצמו וצל האור בא ע״ ר הוא מהנ אור הנת ך ד אמו ם בתו מדי א הכל. כשעו ף שהו ו ן הג ר בא מן הנשמה והצל שעל אור הנשמה בא מ האות של רשע ך ד׳ אמו ם בתו ה וכשעומדי מ ש נ י אור נר ה ת טובות, והן גילו ק נופלות מחשבו ל צדי שכי הרוח, ומהרשע לומדים ב ובזה נעשים ממז עשה טו ק לומדים ו י ת רעות. מהצד ופלות מחשבו נ

סור מרע, ובזה נעשים כלי להרהור תשובה.ה ו אפשר וצריכים ללמוד. והראי ק ובין רשע ח״ ן צדי מד מכל אדם דמכל אדם בי וזהו הלות האדם ל ללמד א ה בעולם הוא בשבי ׳ , דכל מה שברא הקב׳ י השכלתי ד מ ל ל מ כ מו ה תורה לישראל הי תנ ת ארץ, אמר ר״י אלמלא נ ו מבהמו נ ה י״א) מלפ ב (איוב ל״ וכתיה מ ת לאדם מ מנ ה מז נ ו ן ק׳ ב׳) וההשגחה העלי ל (עירובי ת מחתו עו י צנ מלה כר ו ן גזל מנ למדי

מד מכל אדם. ו ללמוד, וזהו החכם הל

(ספר הזכרונות בשם הבעש״ט, עמוד 167)

ט פ

הלומד גם מיצר הרע״ג ע״ב) ר שנקרא חכם (הוריות י מד מכל אדם, גם מיצר הרע, כרבי מאי איזהו חכם הלו, נמשך לו יתרון אור מחושך של עצמו כר ו ו ע״ב) ו כו אכל וקליטתו זרק (חגיגה ט״ תול זולתו וכר. (צפנת פענח) ש יתרון אור מחושך ש ומכל שכן שי

צ

כיצד לומדים מכל אדםר תוכו אכל מד מכל אדם וכר, והעולה משם כי ר׳ מאי זחו חכם הלו ה אי גיאור המשני קליפתו יזרוק, שלא ישמע ליצר הרע בגוף העבירה, ונה כ פתו זו*!ן. והכו קלי ומר שי החו קח מוסר לעצמו מן החשק של עוברי עברה והחשק של אנ ו שי נ י ותוכו אכל, דהיה יבא לחשוק ברוחניי. (בן פורת יוסף) י מז בגשמי

צא

ביטול היצר - כיבושוזהו מד מכל אדם, גם מיצר הרע ואז נעשה גם היצר הרע יצר טוב, ו איזהו חכם הלודת ה׳. ד בו עבו ת יצרו, ולא הרגו רק כובש תחת ידו לעבו זהו גבור הכובש א ו אי שאמר (צפנת פענח)

עי בעל שם טוב ת פרק רבי מו פירושי אבו

ב צ

תכסיסי המלחמה ביצה״רה יראה וישתדל לעשותה, ואל יבטל אותו היצר הרע לומר שהוא זה מצו אם חושק לאיו בא ל ף שי ד א וכל לבא לידי יוהרא, אף על פי כן לא יבטלנה, אך יזהר מאו דבר שיש מ עשה לשמה מ ף י ת ובוודאי לבסו ת באמצע המעשה, ירחיק אותו בחוזק ובהתלהבו התפארוות כל , וירבה במצו ך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ׳ ע״ב) בלא שום התפארות, שמתו. ו בכל יכלתו יה אך יתחזק עצמ י מה שיוכל והקדוש ברוך הוא יעזור לו שיהיה בלא פנ

(צוואת הריב״ש)

צג

מעשי הזולת _ תוכחה לעצמו. ו נ ולתו ירגיש בעצמו לתקן חסרו מד מכל אדם. כי ברואה חסרון ז איזהו חכם הלו

(בן פורת יוסף, פרשת נח<

ד צ

כיבוש היצר _ באמצעות היצר עצמובש את יצרו, כובש את זהו גבור הכו : אי ר מ ט א ״ ש ע ב איזהו גבור הכובש את יצרו. הל לשבור צר אין זה גבורה כלל, כי בשבי רת הי , כי שבי יצרו אמרו ולא שוברון י צר־הרע, אבל ענ ב לשבור את הי י את היצר די ומספיק שכל הישר, דהשכל הישר מחיהג בתוקף, וזהו מתנ ת בכח שור, ו או , דרב תבו ו ו ובמעלותי ש בכוחותי מ ת ש ה הכבישה הוא ל

משתמש בו בקדושה. ת של יצרו ו איזהו גבור הכובש את הכהו (ספר רבי ישראל בעש״ט סיפור הירשל ציג)

צד.

הכובש יצרו _ שמניח לו לבוא ורק אז כובשוי אדם, ושואל י בנ ר משנ ע שמדב מ ש מ ן איזהו, ש ן לשו איזה* גבור הכובש את יצרו, יש להבין הכתוב ת שמלשו ד יש להקשו איזה מהם גבור, והוי ל׳יה לומר מי נקרא גבור, ועוו נ י ך אף דהי א מארי ע מי שהו מ ש ב ארך אפים מגבור מ ב אומר טו ע איפכא שהכתו מ ש מ

ב יותר מגבור. הכובש את יצרו חשו, וקודם בואו ח היצר הרע לקרוב אצלו י ן מנ י צדיקים, א׳ שאי נ י מי ויש לומר דיש שנתו לעבירה, חו לבא אצלו אך כובשו שלא להסי י , ויש צדיק שמנ ו קו מעלי אליו מרחיי אעשה כדבריך שאלך אחר חמדה תו לחמדה, ואומר ליצר הרע אנ , היצר הרע מסי 1 למשיבחמדה גדולה, וכן בכל דבר ל מצוד., והולך ולומד תורה בחשק גדול ו אך אחר חמדה ש

דת הבורא. תו למדה רעה הוא לוקח אותה המדד. לעבו שמסי אך מי מהם יותר משובח, וודאי הב׳ יותר משובח, והוא על דרך משל אדם שישן בחנותב אחד נ לה שג לשמור הסחורה ולא היה הדלת סגורה בבריח חזק, ושמע באמצע הליל לצעוק בקול פשו והתחי ה ירא לנ ח הדלת, וכאשר שמע זה הי ת לפתו לו בא ועושה תחבורע לאיש אחר גם כן, מעשה כזה אי ב מחמת הצעקה, ו נ , וברח הג י ביתו שיבואו גדול לבנם י ות בפנ — •:•אותו האחר כששמע שגנב בא שתק כמו שאינו שומע, וכשבא הגנב לחנ

עי בעל שם טוב ת פרק רבי פירושי אבו

ב) בן עזאי אומר: הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ובורח מן העברה: שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה.

ברח הגנב, כי אמר ה רוצה לצעוק כדי שי ים, אבל לא הי ס אותו ואסר אותו בנחושתי פ תה נרדם ד בלילה זו או בלילה אחרת, ושמא אז אהי א יבא עו מ ו, ש ב עכשי נ אם יברח הגב עוד, ו נ ג ה לו דבר זה שלא י ש ע ב מה שלבו חפץ, לכן א נ יעשה הג ה ולא אשמע, ו נ בשי

והנמשל מובן מאליו.ר כ זה גבור וכר כלומר איזה מב׳ צדיקים הללו גקרא גבור, ואמר הכובש ו תהו פירוש אי, ר מ ג ב ארך אפים מ ת היצר הרע לקרוב אצלו כלל, שגאמר טו ח א י ו מג נ ולא זה שאיו ועם כל ד אצל צר תמי נו היצר הרע נקרא אף, שהי י ך אף דהי א מארי רצח לומר זח שהו״ל, ו כנ חו ליקרב אצל י ו מנ נ ק הא׳ שאי ב ומשובח יותר מהצדי ווו הוא כובש אותו, זהו טובח תו הוא יותר משו ומושל ברוחו, רצה לומר מי שהוא מושל על היצר הרע וכובש אות חתושבים תחלה ואחר כך בא לעיר, ודאי מגרש א א לוכד עיר בו כד עיר, כי מי שחו מלו

ת היצר הרע רק כובשו. גו מגרש א אבל זה אי

(ליקוטים יקרים)

ו צ

תשובה ניצחת ליצה״רי ח בג ו, של ת עבדי ן א ת ולבחו ח במלך אחד שרצה לנסו ש ע ת יצרו. מ איזהו גבור חפובש אן ו עמדו בנסי ת ולפתותם למרוד בו, כדי לראות אם י ו רעו אדם שכירים לדבר עליו לאוהבים ושוגאים, הללו רוצים במלך ומתגגדים למסיתים, יתנגדו לחם. נתחלקו עבדי ור ם גם אחד חכם שתכי ת ומסכימים להם, היה בין העבדי ו רעו ם עלי , מדברי והללו בוחלים מ: ם ה תו למרד, אמר ל ו ופיתו או תו במסיתים שהם עבדי המלך ועושי דברו, וכשבאו אלי נ בתבות לעבור שוטים שבעולם, אתם בעצמכם עסוקים בקיום דברי המלך, ואותי אתם רוצים לפתוב הושי נהנה מאוד, קירבו וחיבבו ו לעת של החכם ו בתו הקו ע המלך את תשו מ ו ז ש על דברי

אותו בראש שריו.ו ומסיתו לדבר עבירה, כי בר עלי ת יצרו המתג בתשובתו של חכם זה יכול אדם לנצח או ז נ ת קו ו ן קוגו, ולמה יעבור האדם על מצו ר הלא עושה בהסתתו רק רצו מ ח (תולדות יעקב יוסף, פ׳ ויקהל)

צז

איש המעלה אינו ירא להלחם עם יצרו׳ ותא חדא, וזהו פי ת לשון בצו ת והתחברו קו ב) שמצוה גוררת מצוה. מצוה, לשון דביו יותר דביקות, ואז נמשו־ נ י ״ת פעם אחת, גוררת מצוד, הי ת להשי קו מצוד! דבית רשעים, צ ע דו איש הייגו מגעוריו, לא הלך ב ת קודש, וזהו אשרי איש, בעו ח ש ו שמן מ עליי זקן, הייגו ו, תקום והדרת פנ ו קודם השיבה, רק מנעורי נ י בה תקום, הי י שי נ וזהו ג״כ מפת זקגותיגו, כגזכר ישה א גו שלא בי י ילדותי י זקן ולומר אשר כל להדר ולהתפאר פג שתוד איבריו, ״ דש כ נו שקי י ת קודש, והי ח ש ח בשמן מ במ״א. והגה אהרן היה כהן גדול, משו

י ע ת פרק רבי מח אבז

ג על ו ס נו כשמן ה י ה והי נ ת כהו ו ד מתנ ״ ו כ נ ת ה וזהו שנ ו בז ח איברי ״ מ תקדשו כל ר ד שנ ע. ו ורד על פי מדותי ו על ראשי אברים יורד על הזק! זקן אהרן שי נ י הראש, הי

(דגל מחנה אפרים)

ח צ

חכם לב יקח מצוותו הכתוב ת יוסף עמו (בשלח יג, יח) ובמדרש (רבתי פרשה כ׳) עלי רקח משה את עצמולה״ה אמר על פסוק חכם לב ט ז ״ ש ע ב ת וכר, ה ו י י׳) חכם לב יקח מצו אומר (משלן יחיד, אלא הכי פירושו לקשר מעשה , בלשו ד ו צ ת ולמה לא אמר יקח מ ו ו צ קח מ יא המחשבה והכוונה ונה, שהו יחדה אל מצוד, עלי קרא מצוד, תתאה, לי המצוד, שעשה שנ

ו לשון רבים. ותי ו במצו ה אחת אשר קדשנ ל המצוד,, וזהו שאמרו על מצו ש (אוד הגנוז לצדיקים פרשת וידא)

ם צ

שכר מצוה _ שמחת המצוהג ו ה מה שיש לו תענ ן לך שכר גדול יותר מז רי ששכר מצוד, מצוה, שאי שמעתי ממוד גדול, ואף אם לא היה שכר תו אותה בשמחה, שהוא מאו ה בעשו מ צ ממצור, ען בשמחה. ת על מצוד, שעושי ד אין תכלי ת יש שכר ע מ א ב ו די, מה גם ש ותר היה זה עצמ י (תולדות יעקב יוסף)

ק מצוה ללא פניות

י לי : או מד ערום, אמר ת המרחץ, וראה עצמו עו ד לבי ס דו כנ שכר מצוד, טצוה. בשעה שנ. ( : ישבה דעתו (מנחות מג , נתי זכר במילה שבבשרו ד ערום בלא מצוד,, וכיון שנ שאעמוש עליו, כמו פאת הראש והזקן, שהם גם כן ות שי ותמוה, למה לא נזכר דוד בשאר מצון י ס לעי כנ ס דוד למרחץ״ לא למרחץ גשמי, אלא שנ כנ ה שנ ע ש ד : ״ ש ר פ ו במרחץ. ויש ל עליות את בנ : ״אם רחץ ה׳ את צו ( ׳ ב (ישעיה ד , על דרך שאמר הכתו ו ולהרחיץ עצמו מן עונותיה איזה א עלי ד ערום בלא שום מצוד,, כי אין מצוד, שלא יוכל למצו מ ו ע ון״ וראה עצמו ש צית א יה רעה, שיש לו פ י ת דפאת הראש והזקן יש למצוא פנ ה בעת קיום המצוד,, וגם במצו י י פנ, י אדם. לכך נזכר דוד במילה שבבשרו י בנ נ הראש והזקן יפים מאוד, ועל ידי זה נראה נאה בעיות ת ימים, להי נ ותו בן שמו ה לו שום דעת בהי ת ימים, ולא הי נ ה בן שמו ו כשהי ל אותו אבי מ שיך בזה י אדם, ואין שי נ ב , וגם בעת שנתגדל, הוא מכוסה מ יה רעה במחשבתו י איזה פנ

שום פניה. (רב ייבי על תהלים)

קא חיבת המצוות של ישראל אין לה דוגמא

ו (תהלים ס״ב), הקושיא ששכר מצוה מצוה. ולך ה׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהג גדול ב הקדוש שפעם אחת היה קטרו ידוע, ונראה על פי מה שסיפר הבעל שם טו

י בעל שם טוב מם ע ת פרק רבי מ פירושי א

ג) חוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר ן שאין לך אדם שאין לו שעה ואץ לך דבר שאין לו מקום.

ד) רבי לויטס איש יבנה אומר: מאד מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רמה. ה) רבי יוחנן בן ברוקא אומר: כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעין ממנו

בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. ו) רבי ישמעאל בר ר׳ יוסי אומר: הלומד על מנת ללמד, מםםיקין בידו ללמוד וללמד: והלומד על מנת לעשות, מםפיקין בידו ללמוד וללמד.

לשמור ולעשות.

ם היראים שי י אם מאנ שי רשע, כ ו מדבר כלל מאנ נ ום הכיפורים, כי השטן אמר שאי כית הליכתם להתפלל ע ת הכנסת, אשר ב ן בבי י ושלימים, ההולכים בכל יום להתפלל במניל להם המוכר ז די סך קטן שמו ות העצים ועל י ן על המקח לקנ ן עגלה עם עצים, ועומדי רואיה צי יושר לא הי ם מלי ת הכגסת אחר ברכו וקדושה, וכל המלאכי ם ובאים לבי הם מתאחריה ם המצו ה ישרה, אמת שקודם שעושי מ ל ה על זה, והשיב הבעל שם טוב מ מ ל לחם מו לו ו המצוה, גם אם יתג ש די סך קטן, אבל לאחר שכבר ע ה על י ד חמצו בקל לחפםיה ג ו מ ה זו גמתקו הדיגים, וזחו ה מ ל די מ א קל הדעת, ועל י ן רב לא ימכרגה אף מי שהו הותה י ה אחר עשי ו המצו בה עלי ו כמו שחבי נ י ו הי ש כמעשה ד כי אתה תשלם לאי ס ח ולד ה׳ ה

יתה. ולא כקודם עשי

(דגל מחנה ראובן)

קב

המצוה נמדדת לפי רוב חביבותה

״ (תהלים ו אתה תשלם לאיש כמעשה ו : ״ ר מ ו השלום א ד עלי ל מ ד ה ששכר מצוה מצוה. ח, אלא ו י מעשי ה משלם לאיש כפ י הרבותא בזה שהקב״ : מה עה ו ד א י ם״ב) והקושיע לו, כי פעם דו ת הדבר על פי מה שי ן א , כי אפשר להבי ט ה ישלם לו ז וסיפר הבעש״ י מ לפת ע ן הוא מקטרג כ ג גדול על ישראל ביום הכפורים, משום שהשטן אמר שאי ה קיטרו ת הי ח אי יום ביומו לחתפלל ד גים, יראים ושלמים החולבים מ על האפיקורסים, אלא על יהודים מאמים ם למכירה, והם עומדי ת עצי ת מלאו לו ם נכרים עם עג כתם הם פוגשי ת הכגסת, אלא שבהלי מ בטות ל כמה פרו ת העצים ועומדים אתו על המקח ובשבי ע ת טי הגכרי כמה הוא רוצה ב ל א לשאוו ע מ ש ש כ ת חכגסת אחרי ברכו וקדושה. ו לת ובאים לבי ם לתפי ל להם הגכרי הם מתאחרי י ז שמודאי זה בזיון התפילה. ה לא היה להם מה לענות, כי ו ג הז ת הקיטרו י היושר א מ ל ם מ המלאכית מ , כי אמגם א , באמרו ו גתקבלו ו ודברי ם היראים ושלמים הלל די הו ט על הי ״ ש ע ב והמליץ הת י ל סכום קטן, אולם לאחר עשי ה בשבי ת המצו ד א ח קל לחם להפסי ת חמצו י י עשי חדבר שלפג: ״ואתח תשלם ב ו ת כ נרי זחב. וזחו שאמר ה לו באלף אלפים די המונות לא ימכרו אותח אפיה חמצוח, אלא לאחר ש ע ג לפי מ ה א מתנ ד משלם לאיש לטי שהו נ ו אי נ י , הי ״ ש כמעשהו לאי

ד ולא יתן בה כל חללי דעלמא. ו תה מא הב או המעשח, שהוא או

(אוצר משלי חסידים — הבעש״ט)

י בעל שם טוב ע ת פדק דבי ו ב נ פירושי א

ז) רבי צדוק אומר: אל תפרוש מן הצבור ואל תעש עצמך כעורכי הדינין ואל תעשה עטרה להתגדל בה, ולא קרדום לחפור בה. וכך היה הלל אומר: ודאשתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם. ח) רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות׳, וכל

המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות. ט) רבי ישמעאל בנו אומר: החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל

ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה - שוטה, רשע וגס רוח. י) הוא היה אומר: אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר:

קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

קג שנאת הבצע _ מורשת האבות

ינים והסימן יעקב הם תלת די ז כי אברהם יצחק ו י מן אא״ ת ע מ י) אל תהי דן יחידי. שנים שצריכים י ת הוא בצע, והוא רמז אל הדי ת האבו ו מ ת מן ש ו י ות שנ הוא כי אותי

אי בצע. נ ות שו להי (דגל מחנה אפרים, פ׳ וירא)

ד ק משפטי ה׳ אמת - בסוד הגלגול

דאי הוא זכאי בדין והתורה ן ויודע בעצמו שבו ת חבירו בבית די ד דן א ח א שמעתי בעגין שת תו בתו אל יקשה לו הלא תורת אמת היא ודרכיה דרכי נועם, כי זה הוא אמי י מחייבתו כעת חי יב בגלגול העבר לאיש הדן עמו ו ה חי התורה ונועם דרכיה, כי בודאי מסתמא היד ת במרמה הוא עתי קח עתה המעו , וחבירו זה שלו התורה לשלם לו כדי לצאת ידי חובתוי דינים וזה יש לומר שרומז הזוהר הקדוש ואלד. נ י ת הדין, וכאלה רבים בענ ליתן אן ח י נ ה ם נראה ל י ה׳ אמת, ואפילו אם לפעמי ט ן סדורין דגלגוליא, כי משפ ם וכר אלי המשפטי

ט אמת על פי סוד הגלגול כנ״ל. פ ש מ ה ן ש ת ידע ויאמי מ א ד ה ג א נ שהו (דגל מחנה אפרים. פ׳ משפטים)

קד,

הדיינים מקושרים באבות הקדושיםן זה ת של חסד גבורה לוין זד, מזה, ונכללי ט זי״ע, ששתי מדו ״ ש ע ב וקבלנו ממרן האלקי הת ע ד נמשך ה ת ו ״ ן זה לזה נעשה ת ן זה עם זה, וכאשר מתחברי יחדי בזה, ומתיינים, שהם סוד שלשה רישין, לכך צריך ת זאת נעשה על ידי הדי , והמשכו יחדן מי המי י הפנ, ששרשן בקר, ערב, צהרים, עקב) צחק, י ת (אברהם, י ת מהאבו ו י ות שנ נאי בצע, אותי ו שו שיהי, וכאשר ן ן עלאי ת למקור הראשו ן לעלו כי נים צרי י ד למטה, והדי ת שלהם ע א התפשטו שהו

. ן במחשבה נעשה אמת לאמיתו יחדי ן מי מבררי

(אוצר החיים)

ת פרק רכיעי בעל שם טוב נא מ פירושי א

יא) רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר! וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

יב) רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה•, והוי שפל רוח בפני כל אדם > ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך > ואם עמלת

בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך.

קו המבטל תורה מעושר _ עונשו עניות תמידית

יא) כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורהל ו ט מ ב ז״ל שדקדק בזה, דהלא ה מעושר סופו לבטלה מעוני. בשם הבעל שם טוה ימה כשהי ה בידו לקי ה מעושר, דהרי הי ל ט ב ה מ נש אצל אדם זה שהי ו נחשב לעו נ תורה אי, ואם כן הכי י ות ענ פו להי ה שסו נש אצלו מ עשיר, ואף על פי כן לא קיימה, נמצא דעיקר העו

. ות עני רה מעושר סופו להי ת התו ו ז״ל לומר, כל המבטל א נ י להו לרבותי הופו ה שסו נש אצלו הוא מ קר העו ודאי כן הוא, שעי ת ו מ א ב ז״ל, כי ה וביאר הבעל שם טוו מדה במדה, על שפרק ן ממנ י פרע ו ז״ל להורות שנ נ ו חכמי , אך שבא י ות ענ להיתו ניחו או ה אז עשיר, ולכן לא י ה בידו לקיימה, כיון שהי ו עול תורה, הגם שהי מעל עצמתו ניחו או י כל ימיו, כי אם י נ ה ע הי י לקיים אחר כך את התורה, בכדי שי ה ענ הי אחר כך כשין ו לא יעשר אחר כך גם כן, שהרי כי , אם כן ממי י ה ענ הי ת התורה בעת שי לקיים אחר כך א

ב מעושר. ימה שו י סופו לקי נ ו ים את התורה מע שיקי

(תשואת חן בליקוטים; שפתי צדיקים פ׳ תולדות! נוצר חסד פ״ד אות פי)

קזל תורה אגלי ט

ד וארץ רפאים, כל ימה מעושר. כי טל אורות טלי י סופו לקי נ ו ת התורה מע ים א וכל המקיז זללה״ה, ״ הו (כתובות דף קיא). ושמעתי מאא י ש באור תורה אור תורה מחי מ ת ש מ הת ו ל״ט מלאכו י ר ו צ נ סק בתורה אי ות וקיום האדם, אך כשעו ת שהוא לצורך חי ט מלאכו ״ יש ל

. ות כי ד,טל תורה תחייהו גשמי (דגל מחנה אפרים, פ׳ תולדות)

קח

החכם ביגיעתו בתורה _ מאיר לכל דורוחמד למראה פיאר ביתו יב) ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה לתן לך. כלי זהב נמד במקום גבוה סמוך ו אורחים ראו את הכלי עו ר גדול, טעם באו אלי של עשי׳ שם חכם אחד ע אליו, הי י צד להג י ב ולמששו ולא ידעו כ ד לבם לראותו מקרו מ לתקרה, הדו על חשלחן וכל ע לתקרה. לקח את הכלי והעמי י ד שהג ד כסא על כסא ע העמי טרח ויגע, ו

ן בו מקרוב. נ ה לקחתו בידיו ולהתבו ת ע אחד יכול מ

עי בעל שם טוב ת פרק רבי נב פירושי אבו

; יג) רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוד. אהת, קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אהת, קונה לו קטיגור אהד. תשובה ומעשים טובים -

כתריס בפני הפורענות. יד) רבי יוהנן הסנדלר אומר: כל כנסיה שהיא לשם שמים. סופה להתקיים;

ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. טו) רבי אלעזר בן שמוע אומר: יהי כבוד תלמידך _ הביב עליך כשלך,

וכבוד הבירך _ כמורא רבך, ומורא רבך _ כמורא שמים. טז) רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון.

יז) רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר; וכתר שם טוב עולה על גביהם. מלכות

זה דבר בתוה״ק וכשלאחרי טירחות ן אי ה מאד, להבי ש ק ת ם רואים חכם מ : שלפעמי ר ב ס בזה הד הבא ח פתח את הפתח הסגור, כבר יכול כל א ט נ ש פ צא את ה ת הוא מו לו גיעות גדו י ות הדבר בלי טירחא. (נועם מגדים עה״ת) ג א אחריו להשי

קט

החוטא מתוך ידיעה _ במה יתקןי בשם מורי טעם הגון, ת ע מ יג) תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. שתן בו ו בה בכוונה שנ ה בעושה תשו גג בלא דעת, אז יש תקנ כי כשחטא בשו״ל האומר אחטא ו חז טא בדעת במה יתקן וזה שאמר ן כן כשחו , מה שאי ת להעלותו ע ד

ב והבן ודפח״ח. ואשו (תולדות יעקב יוסף, פ׳ אחרי)

קי בהתעוררות לתשובה - מעוררים את מדת הרהמים

בה וכיוצא רר הוא תחלה בתשו ד שמתעו ח , א דת ד עבו בה ו ת לתשו ררו י התעו נ י מי יש שנו נותן נ ן אותו, ב׳ שאי עי י ן הבא לטהר מסי תו מלמעלה כדי ן או עי י אח״כ מסי ב ו בדבר טותו מלמעלה תחלה ן או ב כי אם על ידי שמעוררי ת טו בה או לעשו ו לשוב בתשו לב מעצמרי י ממו ת ע מ י התעוררות אלו ש נ י מי תא בין שנ הנפקו ת תשובה, ו אז מתעורר למטה לעשות א רחמים והכי נמי כך, אם ההתעוררו ולדת זכר, שהו רעת תחלה י זלה״ה בסוד אשד, מזי זכר רחמים ובהיפוך ד הו ״ אח״כ בא מלמעלה מ נ ו ״ נת מ ה תחלה שהוא בחי ט מ ל מה יכפר עליכם״, בתחלה אף אם לא יתעוררו י דינא, וזה שאמר ביום כפור ״כי ביום הז הוי נ פ ל ת לכם ״ או , אבל יותר נ ל חטאתיכם״ כ ה ״לטהר אתכם מ ל ע מ ל תן מ ן יעורר או מעצמי מי ז״ש אשריכם ישראל לפנ כם תחלה, ו ״ קודם שיעורר ד אתכם תטהרו מעצמי ד׳ תטהרור אתכם ה ט י מ כ מ אח״ נ ו ״ ם והוי מ כ י מ צ ע ן לטהר מ י ל י אתם מתחי ן ר״ל לפנ אתם מטהריי זכר רחמים וכוי. א והו מ א נ מ ״ א ותחלה מ ב א כ מ ן אח״ ן דוכרי י א מי ב ם ש אביכם שבשמי

(תולדות יעקב יוסף, דרוש לשבת תשובה)

פירושי אבות פרק רביעי בעל ש8 טוב נג

יח) רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידיך. ואל בינתך אל תשען.

יט) רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלות הרשעים, ואף לא מיסורי הצדיקים. כ) רבי מתיא בן חרש אומר: הוי מקדים בשלום כל אדם, והר זנב לאריות,

ואל תהי ראש לשועלים. כא) רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא? התקן

עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין. כב) הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא? ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל

חיי העולם הזה. כג) רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו: ואל{ ואל ; ואל תשאל לו בשעת נדרו ו י תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפנ

תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. כד) שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן

. ( ח י - ז י כד, י ל ש מ ) ו פ יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו א כה) אלישע בן אבויה אומר: הלומד תורה לילד למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר חדש, והלומד תורה לזקן למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר

מחוק.

קיא

מעלת גלות הצדיקים, בואו לכאן י חכמים י ד א אחריך, תלמי א תבו יח) הוי גולה למקום תורה. ואל תאמר שהין ר , ואמר מ ו ה כל ארץ ישראל תחתי פל הקב״ עקב שקי ק גמור כי באמת צדי ו, פלה רה שנ ת, וחלקי התו ת הנשמו ם למקום להעלו ו ממקו צטרד לכתת רגלי ב״ש שלא י הרילה ו י ג נ ון שא ה כיעקב, ואל תאמר כי ת ן א ה כי אי י ר ח א תבא א ה אל תאמר שהי ת אבל א, על זה אמר דה כמו בביתו ד כל כד בשקי ו יכול ללמו נ , כי אי וסורה אשכח את למודיפ י ק י ת הצד שמו אר בזוהר, וכן נ ל ישראל כמבו י מעלה, הנקראים חברים ש ר הם מלאכ שחבריש י נתך, ש ך כמו וחבריך ואל בי ה שלא תשכח התורה, והאי שחברי ד י יע לך, ויקימוה ב יסילה למקום ו ה ג י ה לה כנפים, לא שתה ש ע ה ת ש ים בידר, כי ע ן עליה, שיתקי ה אל תשע ת לד עש ד ח ת ן גירושי הצדיקים, אשר רוח דבריהם נ י י ין חסד לאברהם נהר כ״ח) ענ תורה, (עים דדי ו ת נ ו ן יש להם כח להי י י דרז ם מאר קי ם בדרכים, כי הצדי מתנ ם ו א ש בדרכים, יכל מת הצדיקים, כי גם שמו ל נ ם גם ע ות מרכבה למלכות, אמנ ר לדוד, כדי להי ר לאתר, ומדו ת א מיבא סבא, א, ורב י נ ו ו המנ מ לים כ ו ם הג קי ם עם הצדי וחתם, ומשתתפי ם מנ ן ממקו ת גולי הנשמוא בהם נ ז י כ ם הגולים, ו קי וקא כלם דרכם להתדבק עם החבירים הצדי נ י ובניהו ג! יהוידע, ו

דד ודי בזה. ימוה בי ר יקי זהו שחברי לרבבות, ו (נוצר חסד)

נד פירושי אמת מרק רביעי בעל שם טוב

כה רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר: הלומד תורה מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו, והלומד מן הזקנים

למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. כז) רבי מאיר אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש

מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו. כח) רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן

העולם. כט) הוא היה אומר: הילודים למות, והמתים להחיות, והחיים לדון, לידע ולהודיע ולהודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא העד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון, ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחח ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, שהכל שלו, ודע שהכל לפי חשבון, ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כרחך אתה

עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

קיב

משה משיח _ כללות ישראלז י כט) הוא היה אומר הילודים למות והמתים לחיות, שמעתי ממורי הבע־צ״ט ענ׳ה גידים ש רמ״ח אברים ושס׳ ודע שי ת דנ ע ד א סוד ה ם ומשיח הו ת המתי תחיזה נקרא ה או העולם, ו נ ת עיר, או מדי , כד יש רמייה אברים ושס״ה גידים בכללו באדם פרטית אלף רגלי העם, וכמו שבאדם ש מאו י העדה, וזה נקרא רגל, בסוד ש נ ראש וזה נקרא עיה ש ע ׳ מ ה כל האברים, כל זמן שהם בחיבור אחד שיהי פרטי הנשמה השירה בדעת הוא המחיט ביאור פסוק כל אשר תמצא יז־ד ׳ י ממורי הבעש׳ ת ע מ ש כל אבריו על פי הדעת, כמו שת ו על פי הדעת, ובזה יש התפשטו ה שעושה, בכל אברי ש ע מ עשה ה ת בכחד עשה, שי לעשוד הדעת ושאר אנשים שבדורו ה סו ש ת בבל אבריו, כד בכללות העולם יש צדיק כמו מ ע ד ה

ם ומשיח. ת המתי כשהם בחיבור אחד עמו נקראו כולם דור דעה סוד תחי (צפנת פענח, מדרש ריב״ש טוב)

ת בעל שם טוב נה פירושי אבו

י ש י מ ק ח ר פ

א) בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא

בעשרה מאמרות.

ג קי ביאור נפלא לקושית הידיעה והבחירה

ם ז״ל למה י נ א שהקשו כל הראשו א) בעשרה מאמרות נברא העולם. לתרץ הקושיבה ד טו ה את העולם קודם זמן הזה, דהרי פעולה הוא תמי לא ברא הקב״דם לזה, הרי הוא ת״ש מלא רוצה לרוצה, בעת שברא, ולא מקו ו י נ ה רצו מהעדר, ולמה נשתנ

. תי י י ה׳ לא שנ ב (מלאכי ג׳ פסוק ר) אנ ד דכתי ״ נו בעל שינויים, ע ש אי ״ ת ימה לפועל בשר ודם, כי פועל בשר ודם, החכמה נו דו ת״ש אי א י והתירוץ על זה, דהונית, וגם הוא בעל חסרון, י י ש לו עתה לא היה לו מקודם, וחכמתו הוא קנ שית לו בית אז הוא בונה ו ה חכמה לבנ י שהוא צריך מקום לדור בו, על כן כשקנ נ פ מ ד משל, ש ״ ענו בעל חסרון, ולכן זה נית, וגם אי י י ת ולא קנ י ת״ש חכמתו עצמי לעצמו בית, אבל הוא ין בעת בריאת העולם, ש לו זה הרצו ד ח ת נ ו לברוא את העולם, לא ש נ ן שעלה ברצו הרצות ו לבראו נ ד רצו ה מי א הי מקדמת ת , ו ן ו קדמו נ ן כן רצו ת״ש קדמו א י ו שהו מ כ אלא שש מ ברא העולם נברא מ לם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן, ולכן בעת שנ את העור לא ת הזה דווקא, ואם כן שפי ע ו הקדום לברוא אותו ב נ ה ברצו בעתו ובזמנו, כמו שהי

י רצון כלל. ו נ ה לו שום שי הים יושבים ועטרותיהם קי ד לבא, עולם שכולו שבת, צדי והראיה לזה, דהרי עולם שיהיה לעתיו יותר גדולה ב ה׳ לבדו ביום ההוא, וודאי מעלת נשג , ו בראשיהם (ברכות י״ז ע״א)ת העולם שהוא עתה, ופעולה טובה כזו בוודאי גם כן יותר טובד, מן ההעדר, ל ע מן מת ב ש ו דווקא, כמו שדרך ה מו הקב״ה, אלא שכל זה צריך לבוא בעתו ובזמנ ולמה לא הקדי״ ת דע השי ף על פי שי א ן בריאת העולם, ש י מי החול, כן הוא בענ ת י ש לבא דווקא אחר שת דנא, כמו מ ד ק , כי מ ת״ש לידיעתו ו י נ ד רצו ג בה מהעדר, אף על פי כן התנ לה טו שפעובא ד שי לה מיד, ע ת הפעו נו שלא לעשו ד רצו ה מי לה טובה, כך הי עתו שהפעו די ה י שהיה דרך משל עולם אה הי נמשך אחר הרצון, וקודם הברי עה ו די ב את הי העת, ולכן עזב (קהלת ג׳) את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם, שכולו שבת, וזהו שאמר הכתו

ל יבין. ק והמשכי וזהו סוד עמוך י ת שנשארה לאדם, שלא יוקשה איך שי י ש פ ח עה והבחירה ה די ן הי י ו פירוש ענ וזהו עצמד סוף כל ט ע הבי , וצפה ו ון דע אל ויש דעה בעלי ק ועונש לרשע, הלא י שכר לצדיה יהיה צדיק, ואם כן מוכרח הוא להיווג צדיק, ולא יתכן לו שכר, ידע מראש שז הדורות, ו. דיעתו יתברך שמו ת י ו ה יכול לשנ ה יהיה רשע, ולא יתכן לעונש, כיון שלא הי דע שז וגם יבו מעשיהם, טי י ן שלו הוא שי ת״ש ידיעה, מכל מקום הרצו ש לו י נו כי הגם שי ה אי אבל זו ן של ו ית״ש, ואם כן הרי הרצו נ ת רצו ות לעשו כי על כן נתן לנו כל התורה והמצות ׳ ׳ ן של השי ות נמשד אחר הרצו ת המחשבה, ולכן יכול האדם להי ל ח ת מ דיעה ש ד להי ג נ ת הוא מ

שי בעל שם טוב ת פרק חמי מ נו פירושי א

ב) עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול.

ג) עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל שכר כלם.

במעשה זה, עה זו ו די ת בי ״ י ש ה ן חפץ ל ון שאי עה כי די ן יכריח את הי ולא אחר הידיעה, שהרצולא , ו י ן של הש״ א הרצו ו כמו שהו ב מעשי טי י דיעה היתה שלא לרצון, ואם ירצה האדם י הי וב ו ת כ ן הצדיקים, כמו ש ו ל הרע נבראה לנסי עה ש די דיעה, כי הי ת הי ד וישלשל לעצמו א ורי יה מ ש נ ה ה ח ל ש נ ון, ש א עולם הנסי ה הו סה ה׳ אלהיכם אתכם, כי עולם הז (בפ׳ ראה) כי מנא הרי ט ח עשה ה דיעה, ואם לא י א יטה אחרי הי ט ח עשה ה ן בעולם הזה, שאם י ו ותה בנסי להי, יחוח לה׳ ח נ ה רי ש דיעה, שעל זה נאמר (בפ׳ ויקרא) א ד להי ג נ ת מ ן והציווי, ה יטה אחרי הרצו

, והבן זה היטב. ני נעשה רצו י ו ת ר מ א י ש חת רוח לפנ א נ ו ה ש

(כתר שם טוב)

ד קי

דבר ה׳ הוא שמחיה תמיד את העולםם (תהלים ״ע ועכ״י על פסוק לעולם ה׳ דברך נצב בשמי י ב ז ה שאמר הבעל שם טו נודע מכות י חתי רף לוקח שבר שה כלי, על דרך משל הצו ה אומן בשר ודם העו ״ט) כי הנ קיה ידיו, ש ע לת מ פעו ח בה חכמתו ו י י הנ ת הכל י ת עשי ע ודאי ב ה ו כסף ועושה מהם כלי, הני על ל ת הכ י לתו בעשי עשה על ידו, אבל אחר גמר פעו ות הכלי נ על בנפעל להי וכח הפות ח ג ש ה בלתי ה ד מ ע ה ושום פעולה, כי הכלי נשארת על מ ב ש ח ן לו בה שום מ נתה, אי תכוה ר מ ג נ כת כסף, ועל כן אחר ש י יש מיש, כלי נאה מחתי ת הכל , כי הוא עשה א האומן, לא כן מן ד האו ה לי א ב ת קודם ש או קרה היה במצי , כמו שעי כה להאומן ה צרי נ תו אי י עשית או י ה במצ אה לא הי , וקודם הברי ן ת יש מאי למו , כי הוא ברא כל העו תו יתברך שמו מנ באוף על רא מהם, א ת הבו ח ג ש נמצא גם אחר בריאתן אם יסתלק חלילה ה כל לשום נברא, וו לאפס ואין ממש, ועיקר אתן והי ו קודם ברי ת כמו שהי למו רגע כמימריה, היו כל העוהמה , ו ו בבריאתן א וברוך שמ ו ברוך הו נ ח בוראי י נ ן שה א בכח הראשו ותן וקיומן הו חיע הי רקי ל במאמר י ש ״ל ע״ש, דרך מ למו כמאמר חז ת עו ת התורה אשר בהם ברא א ו תי אותן ו ת הללו הם חי ו תי ה באו ת עד ע ה הרקיע, ו ות הללו נתהו ה באותי ם וגו׳ הנ בתוך המיע ם ברג י מ ש ת מ ו תי ות האו ע חי פ ייר העדר ש י יצו ם ושמי השמים, ואלמל ומן של השמי וקית למו ו ו כלא היו, וכמו כן בכל הע ן ואפס ממש, והי ו לאי ד יחזרו לכמו שהי מי כף ו אחד, תים כלומר דברך אשר ב לעולם ה׳ דברך נצב בשמי ר הכתו מ א ה ושלמטה, וזהו ש ל ע מ ל שדו קיום ות על י ם להי מד בשמי עו צב ו ה הוא נ ד הנ ות אמר ויהי, ע ם להי דיברת בבריאת השמי. (באר מים חיים, פ׳ בראשית) ח ד כאן דפח״ השמים, ע

קטו

בשבח האמונה הפשוטהג באפלה (בראשית רבה ה נ ת לם מ ה העו ד אברהם הי ג) עשרה דורות מנח עד אברהם, עם לא מבקשי ״ ו ת ה י דורם ארחו ת בנ ם א י י הדור מלמד ק י ו צד א הי ל פ״ב, ג), ש

שי בעל שם טוב נז ת פרק חמי פירושי אבו

ד) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו.

ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב״ה על המצרים במצרים ועשרה על הים.

ו) עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקדוש ברוך במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

ת דרכי העבודה י דורו א ת בנ ל להאיר, ללמד א א אברהם חתחי ב ן ש ו עליהם רחמים, מכים בעד הרעים ד כי נ י דורו, ע ם על בנ דת חבורא יתברך ומוסר נפשו לעורר רחמי שמי בעבול ה בדורו ש מבקש רחמים עליהם. בכל זאת הנ ל ו שי סדום ועמורח חוא מתפל וחחטאים אנן מה לחמור, אבל בזרע ישראל נקרא ההמו ן וגם ישמעאל, עם הדו ו נקרא ההמו נ אברהם אביה ע הקב״ מה הארץ הכל דורסים עליה, ובה הטבי מה לארץ, ו בתואר ״עם הארץ״ עם הדוי האדמה ובה נמצאו אוצרות זהב ת כל החי על פנ ות א ח יבול לחחי ת כח הצומח לחצמי אן רקתך (שיר השירים ו, ז) שגם י תבל, כך ישראל אשר כפלח הרמו וכסף וכל יקר במחמדת ת בתום לב, בפשטו ו ת המצ ימים א . ומה גם המקי ן ת כרמו ו צ ם מ ראת אלקים, מלאי ן מי י קנ הריו ב (מלאכי ג, יב) כי תהי מה לארץ כמו שכתו ה פשוטה, שהם עמי הארץ עם הדו נ דאמו

אתם ארץ חפץ. (ספר הזברונות עמוד 50)

קטז

הנסיון — הסתלקות הדעתת ב והאלקים ניסה א ד) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. כתית הסתלקות נ א בבחי ן לאדם הו ו ת הנסי ע ב ב זללה״ה, ש אברהם, אמר הבעל שם טוע דו ת כי ו ן דקטנ חי ם חוא מו ת אברהם, שאלקי יסה א ם נ ב והאלקי ן הכתו הדעת, וביאר בזה לשו

ות. ת הקטנ נ ׳ בבחי ת אברהם כשהי יסה א ואז נ (מאור עינים, פ׳ נשא)

קיז שרה פתחה שער לפקידת עקרות

ש הדבר ד ח ת נ ן נס חוא ש י ב״ש ענ ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. בשם חריא שם ע ג״כ, וכן מבי ב עשח זח ט ן על הטבע נקרא נס, ואח״כ נ בפעם ראשו״ל ביום ה שארז וויר ז״ל על מ חמן קאסי ח בר׳ נ ש י חרב ר׳ מ י מפ ת ע מ ז״ל וכן ש בשם חארית בו ה כמה עקרו מ ו ע פקד ן הפירוש שנ ו עמה כמה עקרות, אי פקד ו נ פקדה שרה אמנ שנל אחרת, אבל א חוא בשבי מ דה הוא בשביל שרד. אלא ש כח שהפקי ו מו נ כ אי ״ א ביום דכ אח״ דה ו ה נס גדול על י ש ע נ ת ש דת עקרו ור של פקי ו פתחת הצנ רוש הוא ששרה אמנ הפי

ה שרה וכר. ח ת פ נור ש ח הכל הוא על ידי אותו הצי את המשי ד בי ת עקרה ע ד ק פ נ ש כ (תולדות יעקב יוסף, פ׳ צו: רב ייבי בחידושי תהלים פרק כ״ד)

שי בעל שם טוב ת פרק חמי נח פירושי אבו

ז) עשרה ניטים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אחד לחבירו צר לי המקום שאלין

בירושלים. ח) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת והמן, והמטה, והשמיר, הכתב, והמכתב, והלוחות, ויש אומרים אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו, ויש

אומרים אף צבת בצבת עשויה. ט) שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם, חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמח ובמנין ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכח, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה

שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחלופיהן בגולם.

קיח

העני זוכה לדבר בכל יום עם השי״תב ויצא העם ח) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... והמן. כתיי שבכל יום יש לו ש זכייה לענ י י בשם ריב״ש, ש ת ע מ ולקטו דבר יום ביומו. שר נותן לו השם יתברך ם הקדוש ברוך הוא, כי העשי י מלך מלכי המלכי ת לדבר לפנ רשוך לגשת לבקש בכל נו צרי ה די כל ימי חייו, ואי הי רות הרבה, שי ת עשי ח נות, בפעם א ו מזנות, ו ש לו מז ת השם יתברך, רק אם הוא צדיק הרבה ויש לו שכל שגם כשי א ות מ נ ו יום מזש י ו לפרנסו לא יועיל כלום, והראיה חולה ש תי ו נ ו תן השם יתברך חיות בתוך מז ו לא י אם ח״ן לו ת דוחקו שאי מ ח י מ ת אבל הענ ו נ ו תן מז ו באו ת עצמ ו יכול לפרנס א נ ת ואי ו נ ו לו מזי שמדבר וכה הענ מצא שז נות, נ ו ת השם יתברך מז א ה לאכול, צריך בכל יום לגשת ולבקש מ מן לו תו בכל יום, להזמי י צריך השם יתברך לזכור או נ י השם יתברך בכל יום, ועוד שהע לפנתן ן השם יתברר צריך לזכור אותו בכל יום, כי כבר נ ר אי פרנסתו בכל יום ויום, אבל לעשי

לו בפעם אחת על כל ימי חייו.

(•־ב ייבי, ־זהליפ י׳׳ג)

ט קי

החכמה האמיתית - ביטול לפני השי״תו מדבר, שפס נ ט) חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין. חכם אי

ו החכמת נ מ בל מ ו דייקא שקי ״ נ מ , מ ו א גדול ממנ י מי שהו נות מדבר, בפנ ו בחי ממנודע ו י נ י ד שא ת כל כך, ע ו נתגדל בחכמה, כשבא לפני השם יתברך, בא להתפשטו נ והמדע, ממ

שי בעל שם טוב נט ת פרק חמי ו ב פירושי א

י) שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה, מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, רעב של בצורת בא, מקצתן רעבים ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה בא. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית. חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם, על שבועת שוא, ועל חלול השם. גלות באה לעולם, על עבודת כוכבים, ועל גלוי עריות, ועל

שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ. יא) בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי חחג שבכל שנה ושנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית, במוצאי שביעית מפני פירות שביעית,

במוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. יב) ארבע מדות באדם, האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ, שלי שלר ושלך

שלך, חסיד. שלי שלי ושלו שלי, רשע. יג) ארבע מדות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא הפסדו בשכרו״ קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא שכרו בהפסדו, קשח לכעוס ונוח לרצות, חסיד,

נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע. יד) ארבע מדות בתלמידים: מהיר לשמוע ומהיר לאבד, יצא שכרו בהפסדו, קשה לשמוע וקשה לאבד, יצא הפסדו בשכרו, מהיר לשמוע וקשה לאבד,

זה חלק טוב, קשה לשמוע ומהיר לאבד, זה חלק רע. טו) ארבע מדות בנותני צדקה: הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, עינו רעה בשל אחרים, יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו, יתן ויתנו אחרים,

חסיד, לא יתן ולא יתנו אחרים, רשע.

ו ת אלקי קו דל דבי ו ו יודע כלל מה שהוא מדבר מג נ אם הוא מדבר או חי, או דומם שאי.( ׳ ה (ירושלמי ברכות פרק ג ם״ כרע מגרמי די ו ל״מו ד מט תא לרישא כ בו קנא טי י ומחז

(נצר ח0ד, בשס הבעש״ט)

קכ מכל אדם אפשר ללמוד מדה טובה

י תנ ו ת בנ ו ח ח מד נ ש מ ללה״ח על ה ז ז ן אא״ י מ ת ע מ י צדקה. ש טו) ארבע מדות מותני ה ותירץ כ א ז ו אחרים וכר, והקשה מה מדד, הו כר לא יתן ולא יתנ צדקה וה נ ש לו זח הבחי י ק לוקח לעצמו יראה ומוסר אף מן אותו אדם ש ת כי חצדי ו הכל נקראו מדד לעצמו דברי מוסר ויראה מן כל אדם אף וכל ללמו ד מכל אדם שי מ ו ל וזהו איזהו חכם הת. (דגל מחנה אפריס, פ׳ יתרו< ו נ ת תחתו ו ג ממדרי

שי בעל שם טוב ת פרק חמי ם פירושי אבו

טז) ארבע מדות בהולכי בית המדרש: הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו, הולך ועושה חסיד, לא הולך ולא

עושה רשע.

קכא

גדול המעשה יותר מן העושהן לו ן תת ח דנתו א עושה מצו תן צדקה הו ו ר הנ ה העשי ט זי״ע, דהנ ״ ש ע ב פירש הרב חת הצדקה, לכאורה י המקבל א נ ך וכר, אבל הע ת יה־ לאחי ח א ת פ ח ת כר, פתות חצדקח מקבל בכוונת זו, כלומר כיון י חמקבל א נ ו עושה שום מצוה, אך אם הע נ איה ידיו מספיקים לו, שעל זה אמרו (ירושלמי סוף ש ע ן מ ך לקבל, וכגון שאי י צרי נ א שה (פאה פרק ח׳ מ״ח) במשנ פך דמים, ו ו נוטל הרי זה שו נ ך ליטול ואי מט׳ פאה) כל הצריים לו כאחת הרי זה יטול, אם כן כשמקבל לו אלף נותנ ם חםר דינר אפי ו לו מאתי הימצא י צדקה, נ מ ר העושה ע ת העשי כה א י מז נ ך ליטול הרי י צרי נ א נה זו כיון ש ו י בכו נ העי המקבל יכול לקבל ביום אחד נ ה יותר מן העושה (ב״ב ט׳ ע״א), שהרי הע ש ע מ גדול הו ז״ל כן בפירוש, נ תי תן יכול ליתן, וזה אמרו רבו ו ה שהנ מ ה אנשים, יותר מ מ כ צדקה מתי ה עמי לא נאמר אלא עשי ש י עמו היום בועז, אשר ע ת על פסוק (רות ב׳) האיש אשר עשיי נ הנה הע ת, ו י עושה עם בעל הבי נ י הע נ ת עושה עם הע י ל הב ע ב ה ש ותר מ עמו, דיזכו על ידו, ם צדיקים, ושי י לו שלא לקבל צדקה אלא מאנשי ם ראו המקבל צדקה לשם שמיעמן קים קיבל צדקה, אבל כנ ם צדי ו באלישע, דמאנשי נ י ם רשעים, כדמצ אבל לא מאנשיז ע״ב) לא רצה לקבל ממנו, ״ ן נ נעשה גר תושב (גיטי ר ו י י תג לא רצה ליקח, דאף על פי שנת יהנה כאלישע, ו הנ די אלישע, וזהו פירוש הגמרא, הרוצה לי כה על י ז ה כדאי שי א הי ל דתן לו, ואם כן לא יקבל צדקה ו ר הנ ת העשי כות א י לז ד ן בלקחו הצדקה כ ו פירוש, שיתכוא ליקח ה הו ו כות על ידו, ולא יאמר כיון שמצ י ישראל הצדיקים, שהם כדאי לז ש נ א אלא מת ף על פי כן הרשו א צדקה, על דרך זח, אם כן ירדוף אחר זה לקחת דווקא, על כן אמר שות. ה מהכרי הנ ה נ ו שלא הי נ י דמצי אל הרמת ת אל יהנה, כשמו ו הנ , והרוצה שלא לי בידו

(כתר שם טוב ח״ב)

קכב

צדקה נעלית בכל האופניםת שאדם עושה ו ה ישראל בעל שם נ״ע, רכל המצו ״ י מו הי ש אלו י א שמעתי אומרים מבחר כעושה ח מחמו נ תו כלל, אבל צדקה אף שאי טב שלא לעשו ות, מו י עם פנ

ן. ו ה נפש האבי לשמה, מכל מקום עושה מצוה שמחי

(תורי זהב, פ׳ ראה׳

קכג

הרע מתעלה על ידי מעשה הטובה זה ב״ש לא הולך ולא עושה מ טז) ארבע מדות בהולכי בית המדרש, הקשה מרן הרין הטוב, כי אם לא היה הרע לא ת המדרש, ומתרץ, רע מבחי חושב בהולבי בי

שי בעל שם טוב םא י ת פרק חפ פירושי אבו

יז) ארבע מדות ביושבים לפני חכמים: ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה. ספוג, שחוא סופג את חכל, משפך, שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת, שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, נפה, שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. יח) כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם, איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת

אמנון ותמר, ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן. יט) כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזו היא מחלוקת שחיא לשם שמים זו מחלוקת הלל

ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. כ) כל המזכה את חרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים אין מםפיקין בידו לעשות תשובה, משה זכה וזכה את הרבים זכות הרביםג בא) צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם תלוי בו שנאמר (דברים ל בן נבט חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א טו, ל<

על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל. כא) כל מי שיש בו שלשה דברים חללו חוא מתלמידיו של אברחם אבינו ע״ה, ושלשח דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה; ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו: עין רעה ורוח גבוהה ונפש

לכי בית המדרש, ן האור מן החושך, ולכן גם הרשע והשוטה נקרא מהו ה ניכר הטוב, כיתרו הידי זה, ת על י ט יש כח לרע לעלו ע מ כ עלתא לחכמה, ואמר מרן ש א תו ה אתי טה הז כי מהשו

א צורר לעולם, אבל משם אורידך נאם ה׳ אמן. כי הו (נוצר חסד פרק ה׳<•

קכד

הצדיק מעלה גם את הגשמיותן טובה ה עי רי ביאור המשנ י ממו ת ע מ כא) עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה וכר. שנפש ן רעה ורוח גבוהה ו ו של אברהם אבינו, עי י ד נפש שפלה מתלמי כה ו ורוח נמוו של בלעם די ו לתלמי נ ו של אברהם אבי די ה בין תלמי ו של בלעם הרשע, מ י ד רחבה מתלמיאמר (משלי ן לעולם הבא שנ ן בעולם הזה ונוחלי ו אוכלי נ ו של אברהם אבי די הרשע, תלמיאמר (תהלים נ״ה) אנשי דמים ומרמה לא ו וכר שנ י ד כר אבל תלמי ל אוהבי יש ו חי) ולהנחיש י ו וכר ש י ד ה זו שאלה מה בין תלמי רסמת מ י אבטח בך, והקושיא מפו אנ חצו ימיהם ו י: שר אחד עשה סעודה וכר למלאכה נקרא ל ש תה לחיים, וביאר על פי מ הפרש כמו בין מיבת י בטו ״ל בגשמי ת הנ ו ובן כי הרשע יש לו מד איש וכר, ובזה י ן ולאכילה נקרא גדול ו קטה עוד, וכמו ק לו, ואינו שבע, ומתאו ו מספי נ ש לו אי י בה ש ן רעה, שכל טו לם הזה, עי עוץ א ה ש תו בידו, מ ו ת וחצי תאו ן אדם מ ל (במדרש קהלת פרשה א׳) אי י ו ז נ ת חכמי מ א שבים שעושה, כמו שיש ם טו ו שבע בכל מעשי נ ן עי י שאי י ן רעה ברוחנ ק יש לו עי י כן הצד

שי בעל שם טוב ת פרק חמי סב פירושי אבו

רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין: להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ( א העולם הבא שנאמר (משלי ח, ב אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדים לבאר שחת שנאמר: ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ( ד (תחלים נח, כ

ימיהם ואני אבטח בך.

י והצדיק ה רעה זו בגשמי ד , וכן רוח גבוהה, כי הרשע יש לו מ י ן רעח בגשמי לרשע עיד לות הללו לעבו לך בגדו וש שי ה אנ ה אותו מ ת פ מ גד היצר הרע ה י נ י יש לו מדד. זו ברוחנה ו פש רחבה שמתא ד זח יש לו רוח גבוחח, גם נ ג נ , ו ן חשם יתברך עקרא ושרשא דכל עלמי, תאוות י דת השם יתברך, והרשע יש לו מדד. זו בגשמי י תאור. שאפשר בעבו נ ק בכל מי הצדיי י חנ ן כן לרשע [רק] ברו , מה שאי י בה יש לו לצדיק בגשמי ן טו ת בעולם הזה, וכן עי תרו המוד התורה, גם ט לימו עו רה מסתפק במי ד התו דים בעמו ׳ עמו ק בג פ ת ס מ בה ש ן טו ש לו עי שית וגם זו סת בשחרי ת חכנ כה לבי דה די לו בהלי ט עבו עו במי ם רק להתפאר. ו ו לשם שמי נ שאיג ומגילה, ת אתרו ו לא נתן מעו מי ט צדקה, ומי עו במי ן וכר, ו ו מדה ובחפז ת אנשים מלו ו מצו, והרשע י ק בגשמי כה הצדי ת וכר, ורוח נמו ר נרות כדי לשתו תן עבו ו ודי לו בערב יום כפור שנן ה שאי כה מ מו דות, בזח יש לו רוח נ ב ליכנס בגדר החסי ן וחשו י ספו מר מה אנ י שאו י ברוחננפש שפלח גם , ו ו ד חוץ ממנ ן ראוי לשום אדם עושר וכבו ות עולם הזח אומר שאי כן בתאוק ו וכר, מאחר שהצדי די ו לתלמי נ ו של אברהם אבי י ד ן תלמי ה בי ו מ כן כנ״ל, וזהו ששאלש לו י ג ש ו ת ותענ ו ן בעולם הזה מתאו , אוכלי י י בלעם וכר, ומשנ ד ת של תלמי ך גם כן למדו צרית ו נ י רנ ת פיהו, וכמו חלב ודשן תשבע נפשי אם שפת קו י מנשי דת השם יתברך, ישקנ בעבואמר אנשי דמים ו של בלעם וכר שנ ד י מ ל ן כן ת ן לעולם הבא, מה שאי נוחלי ו ו יהלל בפי

דפח״ח. י אבטח בך, ו אנ ומרמח לא יחצו ימיחם ו

(כתונת פסים)

קכח

כחה של עין טובהב (משלי כ״ב) טוב ן (מגילת רות), פירוש, דכתי ך בשדה אשר יקצרו י נ ב עי עין טובה. כתיה של החכמה, נ גח חתחתו ת חוא מדרי באמת ההסתכלו ן נקרא חכמה, ו ן חוא יבורך, עי עיתו דבר, כי א ברכה באו א מסתכל בדבר מבי ו חכמה טובה, כשהו נ י ן דהי ב עי א טו מי שהו ון בלתי א באמת אפס ואי ו שהו נ י ו יתברך, דהי ד ג ן נ א כאי כשמתסכל בדבר, יודע שהדבר ההוב זולתו הוא אפס, על דרך דכתי ו כח הפועל בנפעל ו נ י י בתוכה, דהי תו יתברך השרו אלהותו תו דבר מאלהו ות יותר לאו ך חי ת כזה ממשי ו מ״ה, על ידי הסתכלו נחנ (בפ׳ בשלח) וא מסתכל א רע עין, כשחו ן הוא יבורך לאותו דבר, וכן להיפך מי שהו ב עי יתברך, וזהו טוי עצמו, תו דבר לדבר בפנ ו מה נאה דבר זה, ועושה או נ י ה עליו, דהי א ומתמי על הדבר ההו, נפסק אותו דבר מהשורש, ) שעל ידי הסתכלותו ף (משלי ט״ז ד אלו והוא נרגן מפריא ליצלן. ן הרע רחמנ ת עושה כלי, ועל ידי זה בא עי דוע שההסתכלו נו האלהות, כי י ות, דהי ומחחי

(ליקוטי אמרים בשם הבנש״ס)

שי בעל שם טוב סג ת פרק חמי פירושי אבו

ו נ ק גנות הגאוה

ת השם יתברר בכל ד א בד תמי ורוח גבוהה... מתלמידיו של בלעם הרשע. כשאדם עות רעות. ו ה ושאר מד ת ולאהוב את הגאו או י להתג א ן לו פנ רגע, אי

(צוואת הריב״ש)

קכז לימוד המדות

ות ד גאוה ולא יתגאה, כעס ולא יכעוס, וכן כל המדות, כי האדם צריך להי האדם צריך ללמוש להבורא יתברך, ובהבורא יתברך שמו יש דין ורחמים. שלם בכל המרות שי

(לקוטים יקרים דף ט״ו ע״ג)

קכח ויגבה לבו בדרכי ה׳

ל מ ו ז נ ד הבורא, וכמו שאמרו רבותי י בני אדם משום כבו ת בפנ ת גבהו ולפעמים צריך להראות, רק שצריך י נ י שבשמי נ ד משמי ח ה בו א הי ד חכם צריך שי י (סוטה ד ע״א) תלמי באמת שפל מאוד, ומה , ויאמר בלבו אנ ת עצמו ה בשפלו ע תה ש ב באו ד שיחשו ו א זהר מ לילעת י תו י צריך שום גבהות שאנ י אין אנ ד הבורא יתברך, שלעצמ ת הוא לכבו י עושה גבהו שאנ

לו במחשבה קטנה. ת אפי גבהו ד ו ולא איש ולמה לי כבו (צוואת הריב״ש דף י״א ע״ב, הנהגות ישרות דף ט״ו ע״א)

קכט הגאוה שיא החטא

פת מובהק שהגאוה קשה מן החטא, כי בכל השוכן אתם בתוך טמאותם, ביאר מורי זלה״ה מון כן בגסי הרוח, דרשו כן אתם בתוך טמאותם, מה שאי ב השו ת והחטאים כתי מאו הטוי והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים ק״א) בש״ם פרק קמא דםוטה (ד׳ ע״א) אין אנ

תו לא אוכל, ודפח״ח. ים ורחב לב או נ גבה עי (צפנת פענח סו״פ יתרו דף ע׳׳ו ע׳׳ד, רשפי אש פ׳ בשלח אות ל״ד)

קל מידות של צדיקים ומידות של רשעים

: ה מ ו צ א ע מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. הקושיניהם הוא כהבדל בין האור ובין החושך. ויש לבאר ז הרי ההבדל בי ו א ז איזו שאלה היעשה דה תי עשו מלאכתו בשדה. וברצותו שהעבו : שר אחד שכר אנשים שי ל ש י מ את על פ זת ערך לפניהם סעודה גדולה לפגי צאתם לעבודה. באו לסעודה המבוגרים מו י על ידיהם כשלם ז הרי : מה עושים כאן הנערי ה ד ו ב ע ם על ה י נ ו הממו דה וגם נערים. שאל יים לעבו הראוד ז הרי גם הם ן הם מסוגלים לעבו ע אי ו : מד אמרו גרים ו ו המבו ענ ! נ ד ו גלים לעב ן הם מסו איע; עבדו המבוגרים והנערים לא עשו כלום. רו לז חשובים כמבוגרים. יצאו לשדה לחרוש וד ם: הרי עו רי ג ו המבו ענ ? נ ם ו ל ן הנערים עושים כ ע אי ו : מד ה ד ו ב ע ם על ה י נ ו הממו שאלה הם כגדולים, לה ולשתי צד ז לאכי י ם: הכ י נ ו ? תמהו הממ ד ו ב ע צד אפשר להם ל כי קטנים הם ו

ים ? דה הם קטנ לעבו ו

שי בעל שם טוב ת פרק חמי סד פירושי אבו

ה לה ולשתי בתם הם — לאכי ת לטו ת הרעו ו ד ם בכל המי ם משתמשי דוע כי הרשעי והנה יק להם, ו מםפי נ ש להם אי י ה ש , שכל מ ה ל ת ן נ מנם בנעימים. יש להם עי ת ז לבלו ות דו כדר — כל המי נפש רחבה ו הה ו בו ם עוד. וכן רוח ג ד הם מבקשי תמי ם ו נם שבעי לעולם אין הם עושים כלום. א אי ב ל העולם ה ה ובשבי י העולם הז נ י ם לענ ת לרשעי ו ש מ ש ת מ הרעון ם עי קי ת — לטובה. כי יש להם לצדי ת הרעו ח י מ תן ה ם בכל או ם משתמשי קי לעומת הצדי וה וכן כהנ ה ו ע מ ם ל א להם ומשתוקקי ט הו ע ת השם מ ם א בדי ה שהם עו מ כ ות, ש י לה ברוחנ דו גו יתברך. שת שמ ן קדו רא וכל חייהם למע דת הבו ת להם לעבו ו ש מ ש ל מ ״ ת הנ ו ד כל המיי בלעם הרשע ד ו וגם תלמי נ י אברהם אבי ד הם — גם תלמי י ן ששנ ו מ : מ ו נ י מ כ ו ח וזהו ששאלנוחלים עולם ה ו : אלו אוכלים בעולם הז ו ב י ש ניהם ? ועל זה ה ה בי ת, מ דו ם באותם המי י ש מ ת ש מה כדי לקבל שכר בעולם הבא. בה בעולם הז ת לטו ת הרעו דו ם במי י ש מ ת ש ן שהם מ ו הבא, פכים אלה י נ י ם ואינם חושבים על העולם הבא. בענ י בלעם הרשע אוכלים ושבעי ד אולם תלמילם ן להם מקום בעו , ולכן אי ה במלואו לם הז ת העו ה הם גדולים ונוחלים א של אכילה ושתיבי עבודה. ים לג ה וקטנ לה ושתי בי אכי ת גדולים לג ו ן גיהינום. כי אי אפשר להי א ויורשי ב ה

(אוצי משלי חסידים)

קלא

על ידי הגשמיות אפשר לזכות לרוחניותורש העצר. שבר ת לי או ת כי דע כל החכמו ו י נ ך שב ל מ ד, ורצה ה ה בן יחי ד הי ח למלך אח י י חכמות. אולם הבן לא הצל נ ת בנו כל מי ו א למד ם גדולים שי המלך כמד. חכמיד ח ם והלכו להם ונשאר רק א ו החכמי ש א י ת נ ד ש ת ע דו ולא קיבל כלום מן החכמו מו בליד, פת תואר מאו לה י . לימים פגש בן המלך בבתו אש מללמדו תי ם אצל בן המלך שלא נ ה מת בראשה, אך בן ו ת כתר מלכ א ש ה ל י נה ראו י העם ואי ט תאהב בה, והיא היתד. מפשו נ וה זה של ש ע י המלך על מ נ ן לפ נ ד עם בן המלך והתלו מ ל ד. הלך ההכם ש המלך השק בה מאומד והושב בו. א חו י דבר שהו נ י רואה כי יש לב נ ני, שא ב הדבר בעי בנו. אמר לו המלך, טודי כך גם גע לחכמה כלל וכלל מכל מקום יבוא על י ו ו נ נ ו בדבר גשמי שאי נ ואם כי רצולה לחצר המלך ת הבתו ה המלך והביאו א ו ת. צי גיע גם לחכמו י ת דברים אחרים ו לרצותבע אותך א י י לך שאם הו ע י בני, תד ת באה לפנ ה א . הנ : שמעי ה ו אמר ל י כשבאה פנ ולה ה הבתו ע מ ת חכמה אחת. ש ד לכל הפחו מ ל י אי ש י לו בתנ א ש נ י ת נשא לו, אמרי לו ש להיד לשקו ץ ו מ א ת ה ל ל תה התחי ך ואמרה כך לבן המלך. והוא מרוב אהבתו או ל מ דת ה לפקוחכמתו בידו, אמר לו (ואף זה ה ו י נ ה לו חכמה אחת. ובשבא לפ ד שקנ דו ע מו על ליד ל לשקו ב התחי ד חכמה. והוא שו ו ד ע ו מ ל י דת המלך) כי לא די בכך והיא רוצה ש בפקוה צ ת שלא ר ו מ כ ח ת כל ה מן רכש לו א ך הז ש מ ב ד ש ה מאוד, ע ת ב ה א ה ב ג ש ך ש דו מתו מו על לי, ל ח ד וחכם ג מ ו ל נעשה מ ת ו ת כל החכמו ד א מ ל ם הגדולים. ולאחר ש י החכמי פ לקבלן קודם מו ליש א י ל א וראו ן מלך הו מו כי ג ת מקו דע א י ו ו ת העם, כי הכיר בעצמ ט ו ש לה פ מאם בבתו

. ך כמותו ל ת מ בדי לו על י ע לכך אפי י ג ו. אפשר לה כן הדבר באדם הרוצה להתחבר עם בוראו ומצוותיח י מ ל ן ת מ ו ל נ י אברהם אבי ד ה בין תלמי מ : ״ ל ״ ו ז נ ו הכמי ם. וזה שאמר י דברים גשמיה ומקבלים לם הז , אם כי הם אוכלים בעו ו נ י אברהם אבי ד בלעם הרשע״ וכר. כי תלמיך ו ת ן מ שה ולהבי ו הקדו ה היא תורתנ ל מ ת ה ב ע ל י ים — הרי זה רק כדי להג דברים גשמי

שי בעל ת ו.. ! חמי ו אבו

כב) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי, לעשות רצון אביר שבשמים.

כג) הוא היה אומר עז פנים לגיהנם, ובושת פנים לגן עדן, יהי רצון מלפניך אלהינו ה׳ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתו.

די כ בתלמי ״ א ש ו מועדים, מ נ י י מלכים, ואנו לעולם הבא פנ יה לבנ ה ראו נ א אי י ה ת ש ו הגשמית כעיקר ושוגים באהבתה עד כדי כך שיורשים גיהנום. ו ם את הגשמי בלעם הרשע שלוקחיצד ים כי למד מהחשק שיש לו בדברים גשמי ה גאון, כי ראוי לאדם שי וזהו שאמר רב סעדי

ת ותורתו הקדושה. ״ דת השי ק ולאהוב דברים רוחניים, עבו יש לחשו

(אוצר משלי חסידים)

קלב

תלמידיו של אברהם אבינו _ כשלימות הדביקות׳ ך וגו נתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורי ב ו ו וכוי. כתי נ די אברהם אבי מה בין תלמיי ר י ממו ת ע מ ן לו אלוה, ש י שם אבל הדר בחוץ לארץ כמו שאי יתי להם לאלהים, וברש״ והיה ש לו אלו י ע״ב) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שי ת (דף ק״ בו ס סוף כתו ״ זלה״ה ביאור ש, וגם יצ־־בא ן לו אלוה וכר יעו״ש, והקשה הדיוקים אהדדי וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאיי ד נו לתלמי די אברהם אבי ה מה בין תלמי אר כאן במשנ בארעא וכר, וביאר זה על פי מה שבידת ד בתורה ובעבו מתמי ו ו נ י אברהם אבי ד בלעם הרשע וכר, והכי נמי כך, מי שהוא מתלמיז דמן לו ביטול תודה או תפלה, שא ז ה׳ כל היום, נקרא דר בארץ ישראל, ופעם אחת כשנ

ן לו אלוה, ובהיפך וכר ודפח״ח. ח לארץ דומה לו כמי שאי ח דר ב (בן פורת יוסף, פ׳ וישב)

קלג

ערום ביראה: ״חשבתי דרכי השם ו השלום שר ברוח קדשו ל כב) עז כנמר וקל כנשר. דוד המלך עלין פסוק זה בדרך משל. ך״ (תהלים קי״ט). ואפשר להבי תי בה רגלי אל עדו ואשישה א לו עצה רעה. והאדם עו ת כדי להשי לו ד את האדם ומנסה כל התחבו יצר הרע רודף תמי. והנה יש שהאדם רוצה לקום בהשכמת הבוקר, בחוץ כפור גדול או גשם ו י לחיחלץ ממנ הכל כדדת הבורא לתורה או לתפלה. והיה כי יקום האדם נו של האדם עז לקום לעבו שוטף, ורצות בו פגע בו מנוול זה ויתחיל להתגרו ד י ת המדרש ללמוד, מי לה ללכת לבי במחשבה תחין ד עלול אתה להצטנ נה כזאת ללמו ך ואם תלך בצי : הלא ידעת, כי חלוש הנ ו ב ולדבר על לח כעת למען אשר תוכל אחר כך להרבות ו טב שתנ ; מו ד ו מ י די זה הרבה ימי ל לאבד על י ום על ידו. לכן אין אדם צריך לחשוב שהוא קם לשם ש הרבה אנשים שמתפתי י בלימוד. וד יום בעסקיו, והיצר הרע לא ו ל מבע א קם בהשכמה כדי להתחי ב בלבו שהו א יחשו ל שמים, א

ד לבית המדרש. ישים לב אליו, ואחרי בן ירוץ מי

שי בעל שם טוב ת פרק חמי סו פירושי אבו

כד) הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, בן שלש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לגמרא, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן המשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורח, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו

מת עבר ובטל מן העולם. כה) בן בג בג אומר הפוך בה והפך בה דכולא בה ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר: לפום

צערא אגרא.

ת את דרכי לבית צד לעשו י חושב כי י דרכי״, קודם אנ : ״חשבת ה ״ ד ע ל מ ד ה חה שאמר דובה רגלי עתו של היצר הרע, אז ״ואשי י ג י נחלץ מפ נ המדרש, ורק אחר כר. כשא

. ך״ אל עדותי (אוצר משלי חסידים — הבעש״ט)

ד קל טעמו וראו כי טוב ה׳

טוב ק ו ד מתו דע האי ה לי ם הקב״ י ע ט מ ן ש די אור הראשו כד) p שלש עשרה למצוות, על ידה תמה בקדושה ובטהרה ד עבו עבו ד שי ח ע מ תורה ומצות, ואז יוצא מלב אטום ללב שדה מו ר ו ים, אז יזכה לטעום בכל יום אור חדש המאי קים אמיתי מוש צדי ן המצות, ובשי קו ובתיח ו משי נ ו רוח אפי נ י נ ן וקריאת שמע, תורה וייחודים, ואמר אור עי לי ת באור תפי את הנפשוי מעדנים, נ ש בה כמה מי ת בושם שי ו ב משל על זה כשאדם בא לחנ ב״ש טו ה׳ מרן הקדוש הריק וטוב א מתו עם ורואה שהו ה לקנות, ואחר כך כשטו דע מ ט לטעום, שי ע ותן לו מ ת נ ו בעל החנה לך בדמים כי בחנם אין נותנים כאן כלום, כן הוא למעלה ד אומרים לו קנ ורוצה לטעום עו

ן והבן. י למעלה ויש בזה רזי דרז וכתם אופיר)

קלה

ימי הבינהית האפיקורסים, שהקשו בה על קושי ב ז״ל תשו בן ארבעים לבינה. בשם הבעל שם טוד את הקדוש ברוך הוא בימי בינה, לפי דבריהם ז״ל שאמרו האיך אפשר לעבוי השם, אם כן כמוכרח הוא בד ה מעו ה הי ת ה בן ארבעים לבינה, דממה נפשך אם עד ע במשנו ולא חטא אם כן תי ו ון שיצאו רוב שנ ו להקדוש ברוך הוא גם במדד. זו, דכי ד עכשי לעבוע לו שכר ועונש על ככה, י ן מג ב (יומא ל״ח ע״ב) ואם כן אי חטא שו בטח שלא י הוא מוי השם יתברך, אם כן בד ה מעו ה לא הי ת ד ע נש כידוע, ואם ע והאדם נברא לשכר ועו

גמירי דמבישא לא הוי טבא (שבת קכ״ט ע״א) ולא שייך האזהרה על זה.יעץ ו לעת זקנת אביו, להתי : שפעם אחת בא הבן אצל אבי ל ש וביאר הוא ז״ל על פי מו אליו, הן מלכי בת אבי ות נפשו, והיתה תשו ת יתדבק להחי ו מנ זה או עמו, באי

פירושי אבות פרק חמישי בעל שם טוב סז

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

י נ י מרובה, יומם ולילה אי ק בח שטרחת ס ע ת י מ נ ת שא ו מנ ק באו ב ד ת ה אל ת ל ישפר עאל נה, ו ב מי כי בעםקא ט , והפו ן אתי י גם הם אי נ , ואור עי י כחי בנ עז ח, ו פטר ממנ ני נבוך. נ י שכבר א ת ד ב י א ת זו, כי כאשר אבדת ו מנ ק באו ס ע ת י מ י עצמ נ א י על ש נ ב תשיו ת ב ש ח ש כזה מ ה לאי ה, הנ תי לפרוש ממנ קנ ת ז ע ת זו ואי אפשר לי ל ו מנ י באו ד מעולך י עהו מל מנ , והראיה, שהרי לאיש אשר כלבבו י א אומנתו נ א שו ך דבריו שהו יכרת מתו נתו י בי בנ ו ו י ות בנ ם לצו י ותר שמקד ו בי בה עלי ו חבי ת מנ ו בדרך זו, ולא כן הדבר במי שאם י נ י נ י יקרה היא מפ , לא תכבד עליכם העבודה, וקומו וזכו בה, כ ו טרם ישאלוהו אחריי ם חכמים ונבונים, וזחו פירוש חפםוק כ ת ה בעשרת מונים, א ז ואדרכמונים, ואל תחלפו מפו ושמרו דרך ה׳ (פרשת וירא) תו אחרי את בי ו ו י ת בנ ן אשר יצוד. מקדם א ו למע ידעתין שכל ו ן מ׳ ע״א) שכי בה למעשר. (קדושי ה טו ב ש ח ש ברוך חוא מצרף מ פירוש, שהקדוד ו עב דתו שי ע לו שכר על עבו י י ביתו, אם כן מג ו ולבנ י ה לבנ ו דתו שמצ ו עבו י כך חביבה עלא , מאחר שהמניעד. ל ו עברו רוב שנותי כה בהם אחר שי ז ת שי ו להקדוש ברוך הוא במדרגו ד עתה, ודפח״ו ה זו ע ה שלא זכה למדרג ה זו מ נ ד בבחי ה לעבו ת ד ע תה ע ו הי נ מ מ

ם יושק. ושפתיVft י (תשואות חן בליקוטים,• שפתי «דילי&, י

ת בעל שם טוב סח פירושי אבו

ק ששי ר פ

א) שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה< לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ד ותושיה בינה וגבורה שנאמר (משלי ת, י ונותנת לו מלכות, וממשלה, וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוה צנוע, וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו

ומרוממתו על כל המעשים.

קלו

תורה לשמה _ דרך המלך

ט זללה״ה, משל, פעם א׳ תעו סוחרים מן ״ ש ע ב א) כל העוסק בתורה לשמה. בשם הדמן ז נ ן להם איש אחד להורות להם הדרך, ו מ ד ז ד שנ , ע נחו שם לישן הדרך, ות ו תי כן למקום ישר, והנמשל, כי או לי ה ולסטים, ויש שהו די חי ד שהוליכם למקום גדו ח אתעו מהדרך וישנים, בא אחד ת סוחרים, ו רה שבהם ברא העולם, באו בעולם כדמו התוה מ ש מד ל ו לו נ כ כשאי ״ א ש , מ ד אותן לדרך הישר, לדבקן בשרשן לי ד לשמה, מו מ ל ו

ן ללסטים. כי לי מו (כתר שם טוב)

קלז

לשמה - דביקותה מ ש ר אומר כל העוסק בתורה ל ה ר׳ מאי ה שאמרו במשנ מ על מ ״ ג ב ב״ש נ דברי הריה חן החרבה ומח ולא עוד. אכן ידוע ד וכר, והקשה מ ו זוכה לדברים הרבה ולא עא כידוע, וזהו האהבה ד בהקדוש בריר הו י מ ם ת גים בה מתדבקי ד התורה וההו מו י דבלא צ י מ צא ב (משלי חי) כי מו ם וגר, וכתי ב ואתם הדבקי ד, כדכתי ו תמי מ לדבק בו יתברך שו בדומם פל צות שנ צו י ה נ ל ע מ ד ומדברי תורה, ש מו י ן הל וצאה מ ת י י נ נה ש ד בחי עו חיים, ול תורה, ועולים לדבק בחבלה ש בורה ו נאחדים בדי ת בריאת עולם ועולים ו ע מח חי מדבר ב צוא (תקדמת מ ל ׳ה ע יתא ברא קוב׳ רי ן, דבאו ו אמו ה אצל י ח׳) ואהי ב (משל בשרשם, על דרך דכתית ודומם למו ת וכח כל העו ו ה הם חי ר ו ת ב ות ש ם ושתים אותי , ואם כן העשרי ׳ה ע״א) הזוהר ד׳כה כל ד שמז מו עשה בלי ת נ שי י נה של ד בחי ם ועולים, עו י יתקנ ה הם נ בז מח חי מדבר, ו ו צ

פשע וכר, וזהו זוכה לדברים הרבה וכר. ן ו ה בעו ד הנ ו ע צאו מפי בורים שי הדי

(קול אריה ברמזי סנהדרין)

י בעל שם טוב סט ש ת פרק ש פירושי אבו

קלח

תורה לשמה - מעלה גם את דברי החולה כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ר״ל תורד. נ ש מ ט ז״ל פירוש ה ״ ש ע ב בשם הלו וכל לזכך, אפי א זוכה, ר״ל שי , ואז הו ת הבורא יתברך שמו קו לשמה, נקרא בדבינם דברי ון שאי ה נקראים דברים בטלים, ר״ל שהם בטלים בלי חיים, כי י מ נ דברי חול, בי מפונה. חכמתו העלי תו ו קו די דבי לתת בהם חיות, על י ת יכול לזכותם, ו ״ דבק בהשי תורה, אבל מי שי

(ספר יושר דברי אמת)

קלט

לשמה - לשם האות שבתורהן ות אור אי י חנ ת רו ו מי י ק את עצמו אל פנ דבי קר עסק תורה ותפלה שי רי שעי קבלתי ממור ה אמר ר׳ מאי ד לשמה, שבז מו א נקרא לי ות התורה והתפלה, שהו ך אותי סוף שבתות ו ד דע עתי ן לו רזי תורה וכר, ר״ל שי כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגליה מלבד מ דת השם יתברך, ו עבו הג בתורה ו תנ ידע איך י ך התורה, ו ו מתו תי וכל מאורעו

י מפ־ מור־ ודפח״ח. ת ע מ אה עולמות של מעלה, וכהנה ש שרו

(תולדות יעקב יוסף, פ• ויצא)

תורה לשמה - תיקון המדות קמ

ה נ מ ד מ ד תורה לשמה הוא ללמו מו קר לי ט זי״ע, שעי ״ ש ע ב ן בשם ה קי קרלי אומרים צדי מדד, טובה.

(כתבי הרי״ם מקאזניץ דיל)

א מ ק

תורה לשמה - מקרבת אף את האדם הפשוטן להם : יש רחמים של אב על בנו, שאי ם ם ה י רחמי נ י ה מ ש ל כל העוסק בתורה לשמה. שלו יש לבן כל מה ה זו אפי נ ב לבנו, ובבחי טי צד להי י ה כ ב ש ח גבול, וכל כולם אינם אלא מו שלא יחסר לו ר על זה ומרחם עלי ע ט צ א צריך, אלא שחסר לו דבר קטן אחד, הרי האב מ שהוודע כי בן י ב ו ־כפר או על שאר עניים. אם הוא מלך טו כלום. ויש רחמים של מלך על בןם במצוקה, הוא מרחם עליהם, שהרי חסר להם הרבה ים המרודים הללו נמצאי י הכפר או הענב אלא ״ל כל טו ם הנ ה לאנשי ן הנ״ל, כי אילו הי ם הם רחמים אלה מ תי ה זו, פחו נ י מאוד. מבחב ביותר, אלא ה מלך טו ה המלך שם לבו להם, אפילו הי ה חסר להם דבר קטן, לא הי שהיד, ר מאו ע ט צ ת, והוא כשהבן מ ו ן רחמנ ד מי ו עליהם. ויש עו ן להם כלום, נכמרו רחמי ם שאי משוה דבר גם אז מרחם האב על בנו. ז ש לו רק צער מאי י שלא חסר לו כלום, אלא שי אף על פב א י הרחמים האחרים, הוא בזה, כי רחמי ה נ י מי נ ן ש ה לבי נ ת הראשו ו וההבדל בין הרחמנא רק ארעית. ת האחרת שהי ו ן כן ברחמנ ה שאי ד, מ , הם תמי ן כשחסר לו משהו על הבע לדרגה גבוהה, י להג ת למעלה ו ת יכולות להתעלו ו נ ת שברחמ כו מו ת הנ ו נ י גם הבח ש ו אולם יי שחסר להם, באים וצועקים אל המלך וקוראים הענ מצא בצער או בן הכפר ו ן הנ ב ה והיא ש

ת פרק ששי 1 טוב ע אבו

י האהבה כראו ד ו ו ב כ ת שם המלך בכל ה ים מזכירים א י לו בשמו, אבי אבי, או שבו הכפר והענזר להם. ו עליהם והוא עו ם רחמי ובכל התוארים הנאותים, כי אז מתגברי

י כ ל ן פ ל ו של מ א בנ הנה עם ישראל הו ן עמו ישראל. ו ם לבי ו שבשמי נ ן אבי ההו היחס שביכן א מו ם הקב״ה, ובתור אב הוא מרחם עליהם תמיד, ואם חסר להם דבר מה הו המלכיו האהובים, להם הוא י ד לעזור להם. ולכן הצדיקים הגדולים הדבקים בהשם והם בנ י מ חלו יש להם הכל, אלא שחסר להם דבר אפי ת לבם, ו ו נותן להם כל משאל ד חסד ו וטה תמי נ

. קטן ביותר, הוא ממהר למלאוגמת בן הכפר או ו ו חסר כלום, אלא כד נ ב שאי ת הבן האהו נ נם בבחי ברם יש כאלה שאישמע תפילתם. ה שי צד לבקש מהקב״ ים שחסר להם הכל והם אינם יודעים כי י הענה ברוב חסדו את תורתו, תורת חיים, אשר בה, כידוע, נכלל כל עם תן לנו הקב״ ולכן נמד תורה, א לו ת אבל מאחר שהו כות המלכו ו יודע הלי נ ; והנה אפילו בן הכפר שאי ל א ר ש ין לו ידיעה מרובה בתורה ובסודותיה, אלא י הזה שאי נ ו יודע סודותיה, או הע נ לו אי אפיד תורה, וקובייה ואורייתא חד ה ללמו ו ו של הקב״ה, משום שצי מד כדי להזכיר את שמ לוי הוא לעזרתו וממלא נ זכר בפי בן הכפר או הע ו מו מע את שמ ה שו הוא, ומיד כשהקב״

ת לבו לטובה. ו משאל (אוצר משלי חסידים)

קמב

עסק התורהו של יהודי. כל העוסק בתורה. כל יהודי יש לו נכסין, ראש ולב, שכל ומדות — הם נכסי׳ למדן וירא ו הי נ ו מצליחים. אברהם אבי ד — נכסי מ ו ק בתורה, לא רק ל ס ו ע י ש מה עם אברהם ת שכרת הקב״ צחי ת הנ יתנה, אבל כריתת הברי רה עד שלא נ אלקים, קיים כל התוות הלב, נ . רצי א את לבבו נאמן צ מ ו עד סוף כל הדורות, היתד! משום ש ו לדורותי נ אבי

ן הנכסים שמי שעוסק בתורה. טה הנ נה הפשו ת והאמו ו ת, הפשט מו התמי (ליקוטי דיבורים כרד ד׳)

קמג

טהרת אותיות המחשבהכם בעתם וגר, יש לפרש על פי נתתי גשמי תי תלכו וגו׳ ו ב אם בחקו כל העוסק בתורה. כתיך כלים כר, ן כלים בתו י ל י מה שמטב דש מבתרו גה כ׳ ע״ב) חומר בקו ח (חגי נ ש מ רמז הדתו יתברך ת בעבו ת וההתלהבו ו הוא הדבקו דת הבורא יתברך שמ דע שעיקר עבו ו כי הלא נלו ורחימו, ומחמת זה יכול הוא לדבק בהשם יתברך כביכול, ה בדחי הי ד תורתו שי מו בלי שמו, ו, ן ו , והדיבור בדיבור העלי ן ו , והקול בקול העלי ן ו י שהבל הדיבורים מתדבק בהבל העלי נ מפנו של משה, (עי׳ זוה״ק ך גרו ה מדברת מתו נ י ו ז״ל שהשכ נ תי כמו שאמרו רבו כן המחשבה, ו ות גודל קדושתו מ ח מ ל בפומוי) ש ׳ מלי נתי ב״ה ושכי א ברע״מ דאמרו לו דקו ״ ״ט ע נחס דף רי פיה ש מתחבר עם שרשו, והרי הוא כמו הקדוש ברוך הוא הי מ תו בהשם יתברך היה מ דבקו וב (בפ׳ כמו שכתו נעשה איש האלהים, ו ותו ו י זדכך חומרי ל משח, ועל ידי זח נ מדבר דיבורו ש, וזהו אפשר רמז המשנה, חומר בקודש, כלומר אם תרצה י א חחומרי ו שחו י ל ע שמות) של נונה, אי אפשר אם לו, מבתרומה, א חמחשבה העלי ת, שהו ה בקודש העלי הי זכר חומרך שי 1-

י בעל שם טוב עא ש אבות פרק ש

ת השם ב ש ח מ נותיר ב ו ר ורעי תי ה ותטחר מחשבו ב ל ר ו י נ ד עי י ך שתרום תמ פירוש שצריא גם כן במקום ב שם הו ש ח ע שבמקום שאדם מ דו ת גמור והתלהבות, וזה י יתברר, בדבקונה ו תעלה במקום המחשבה העלי ודאי תרום ו דתר בכר בו ד ותרגיל עבו י מ ת ת ש ההוא, ואם כן כ

ן כנזכר. ו זדכר בקודש העלי ד י אל שרשה, ואז גם חומר של

ות וגשמות הכלים, והגה האדם כשמחשב דות הם חי ת נקראים כלים, והנקו ו תי דוע שהאו והנה ידעת שאם באה לאדם איזה ב אותיות, וכבר י ש ח זה מחשבה יהיה מה שיהיה, הוא מ איב (אסתר נה מקרית, כי יש עת לכל חפץ, וכמו שכתו דו או בתפלתו היא אי מו מחשבה זרה, בליערת מכל ו קרא נערה שמנ ת הנ פו ן בעמקי הקלי ץ הנתו צו י א הנ ע תור נערה ונערה, שהו י ב׳) ובהגה אז צריר האדם להתעורר ת וזמן לעלות בקדושה, הנ ע ע י טוב, ורוצה להתדבק בשרשה, והג, כי ו אימתי ד מאוד, כי לא לחנם באה זאת המחשבה אם לא להעלותה, ואם לא עכשי מאון הדומה י נ ה באה מע ב ש ח מ ד עת ותור הנערה ההיא, כי על פי רוב ה א יהיה עו אפשר של

א עוסק. ד שהו מו ן הלי י נ ן התפלה והברכה, או מע י לענ

ות ו מקשה אותו קושי ו דבר הלכה, והנה אבי י אבי והוא על דרר משל בן חביב האומר לפנ, ב לסתור דברי בנו להטעותו א ונת ה מתעהו מדרר הפשט, והנה אין ח״ו כו שונות, ות פו ד הקלי ג י נ ד ג עשה הבן דבר נ די קא מכוון, שי שישאר נבוך ותועה, אד אדרבה האב לחדו, כמו ן האב ושמחתו ת והישר בפשט ההלכה, וזהו רצו מ א ר בדרר ה דו ו י ות ויתרץ, ו הקושילח א היצר הרע ששו סה הו בן [שהמנ הנמשל הוא מו י וגר, ו ב (משלי כ״ז) חכם בנ שכתוה זרה צריר ב ש ח עלה אותם האדם] כי כאשר באה מ א לסיבת שי באמת הו ת זרות ו המחשבויחד עם הדיבורים מי ן ו ו ת קדושות שמכו ד ולהעלותה בקודש, עם אותן מחשבו ו להתעורר מא

שהוא מדבר.ת זרות, ו ב ש ח מ ל ה ות ש תי ך כלים, כלומר כלים הם האו ם כלים בתו לי וזהו שאמרו מטביות הקדושים, ועל ידי זה יתברר הכל לקודש ר כלים שהם אותי יטבול ויטהר בתו

ן כנזכר. ו העליד תורה, ) זה לימו ים ריש בחקותי ו ז״ל (בתורת כהנ נ תי תלכו, ואמרו רבותי וזהו אם בחקוה אחת, אלא ן במקום אחד, במדרג י מד ד ולא עו י ו תמ ן תלכו כלומר שתלכ ואמר לשוה נ ו ו למדרגה עלי ע י ת והתלהבות, עד שתג ה למעלה בדבקו ל ע מ ד, הלוך ועלה מ ו תמי שתלכ( : ד ן (חגיגה דף י י לה מעולם לעולם, כענ כם למעלה בכל העולמות, כמו מי שעו תי לדבק מחשבוכם בעתם, נתתי גשמי ת וזכות, ואז ו רו ת הטהו המחשבו ת ו סו לפרד״ס מרוב הדבקו כנ ד׳ שנת הצורר ע עלה בעתו ר״ל ב ץ י צו י ם והחומריים שלכם יזדככו, וגם הנ י כלומר שגם הגשמיי נ ת הניצוץ, ולא כשאר ב זדמן לכם המחשבה זרה, בכדי לזכות אתכם להעלו כל לעלות, י ו שים גשמיים, ולא כן אתם הרה מדברי הם שלא מטו תי ת מחשבו מ ח ה זרה מ ב ש ח א להם מ ב אדם ש

תה אל הקדושה. ה זרה תוכלו להעלו ב ש ח ההולכים בחקותי כנזכר, ואם תבא לכם מ (כתר שם טוב, לקוסים יקרים, אור תורה פ׳ בחקותי)

ד מ ק

ודגלו עלי אהבהות תי א קורא בתורה, ורואה האורות של האו ב״ש אמר אדם שהו כל העוסק בתורה לשמה. ריא קורא באהבה גדולה ם כראוי, כיון שהו ן הטעמי ו מבי מ א י ש ף על פ דה, א שבתוו אוהבו נוק שאבי ל לתי ש ן אומרם כראוי, מ ן השם יתברר מדקדק עמו אף שאי ובהתלהבות, אי

עב

ה מאוד, לכן הנ ו נ ו אומר כראוי, אבי נ ם ואי א מגמג , אף על פי שהו ו ד ומבקש דבר מאבי ו א מו אס אומרם ן מדקדק אחרי ד ואי ו כשאדם אומר דברי תורה באהבה, השם יתברך אוהבו מאדגלו עלי אהבה אל תקרי ר השירים פרשה ב׳) ו ו ז»ל (במדרש שי נ תי , כמו שדרשו רבו י כראו

לו אלא ולגלוגו עלי אהבה. דג ו (ליקוטים יקרים דף א׳)

קמה

דביקות באותיות התורהקות ע גילה כי בבח כל אחד מישראל על ידי הדבי ׳ ״ ב ז זוכה לדברים הרבה. הבעל שם טו

ה לצה״ר. ״ ר צ התפלה להפוך מ רה ו ות התו באותי (ליקוטי דיבורים ברך א׳ (ליקוט יד) ע׳ רס׳ץ)

ו קמ

ועלהו לא יבולה כ ו ת הבורא ז קו ד תורה לשמה בדבי מו העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. שהלילו דברי חול הרבה, כי דברים בטלים נקראים ״בטלים״־ על וכל לזכך אפי ו שי נ י היחת לו שי ב אפי ה שכתו ) על מ ט: י (עבודה זרה י רש רש״ נם עושים פירות וכדרך שפי שם שאיי ״ הו עלהו ד חכם צריכים לימוד, ולמדו זאת מן הפסוק ועלהו לא יבול ״ו ן של תלמי חולי

ב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד. , וכתי לן דבר קל שבאי (יושר דברי אמת, בשם הבעש׳׳ט זצ״ל)

קמז

אהבת המקוםאהבת לרעך : ו ט ״ ש ע ב טש בשם ה רי ד ממז י ג ו הזקן אמר בשם המ אוהב את המקום. רבנת ם יהודי, אוהבים א ת ה׳ אלקיך. כשאוהבי א פירוש וביאור על ואהבת א כמוך הות ו כשאוהבים א נ י די הוא חלק אלקה ממעל, וכשאוהבים יהודי, הי הו הקב״ה, משום שי

ת הקב״ה. , אוהבים במילא א תו של היהודי ו מי י פנ (היום יום עמוד ע״ח)

קמח

החטא _ שכחת אלופו של עולםא עובר עבירה נה נשמעת, לפי שהרשע כשהו ת אלף ש ב ח ט א אי ומרחקתו מן החטא. האוכח אלופו של עולם. (דגל מחנה אפרים) שו

קמט שלש אהבות

י״ע שכל ביאתו לעולם ט ז ״ ש ע ב נא דנהורא״ בשם ה צי א ב״כו ב ו ת המקום וכר. מ אוהב א/ ת ה ב ה ו א נ י , הי ת הללו ת האהבו ש ל ך על עצמו ש תה להורות שיראה אדם להמשי מי

ב) אמר ר׳ יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורהי יא, M< נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם, ואומר (משל א׳ נקרא נזוף, שנ (שמות לב, ט0 והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא, חרות

על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה שנאמר (במדבר כא, יט) וממתנה

נחליאל ומנחליאל במות.

וה״ק (ח״ג ע״״ג, א׳) אהבת התורה, ואהבת ישראל, שהן יסוד לכל התורה, ומקור לדברי קדשו בז( ״א: ״ל (ברכות י ת חז נ יתא וישראל. וזו היא כו רי ב״ה או ן דא בדא, קו ן מתקשרי ו נ ן אי ג׳ דרגילה ו את תורתו וכר, זו היא מעו נתן לנ ם ו : אשר בחר בנו מכל העמי ר מ א א נ ו ורב המנ״ כלומר, בברכה לישראל דאה למקום, וקילוס לתורה ו ה הו ש כ י י ש , ״לפ ״ ש ר י פ ת, ו שבברכו

ת. לה שבברכו א המעו ת ולפיכך זו הי ת האהבו ש ל ם ש זו מתקשרי

(באר משה — אוז׳רוב — בראשית)

קנ

הבת קול - הרהורי התשובהוצאת ל י קו : ״כל יום בת- ל י ו ז נ ב) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. אמרו חכמית הכרוז, ע א ה אם אי אפשר לשמו ש פ ת״ וכוי. והרי קשה, ממה נ מהר חורב ומכרזו שומע־ם ? אלא שדבר ידוע הוא, כי ן אנ ע אותו, למה אי א ז ואם אפשר לשמו לשם מה הועלת שם. והנה כרוז זה ן דברים, אלא המחשבה פו ן אומר ואי ן דיבור כלל, אי למעלה איה נ פ א מ בה כל יום, אלא שהו ן לו הרהור תשו ן לד רשע שאי ה של האדם, ואי ב ש ח מ פועל על הס ללבו, והוא מגרשו מלבו ושב כנ נו רוצה להישמע לכרוז זה הנ ת ואי ו לדרכים אחרו ת עצמ אנצורות ומקרבו לבורא. והרי ת ו לו ע ללב איש ישר ופועל שם גדו י על קיאו. וכרוז זה מגו ממלכם אוצר גדול לשמירה. מה עשו הללו ז דומה דבר זה לארבעת השרים של המלך, שקבלי פגש בחכם מאמצע הדרד חזר אל מלכו. השנ ישב בדעתו ו לקחו את האוצר וברחו. אחד נתיור תו החכם לאן הוא בורח, וסיפר לו השר דברים כהוויתם. יעץ לו החכם שיחז אחד, ושאל אוי אף הוא. ד חזר השנ י עד סופו. מ ף העולם ו ו והוא מושל מסו י נ ה יברח מפ ד למלד, כי אנ י מט על פ ש תו יום מ ת שם נערד או ח נה א ע למדי י ד שהג ר המלך, ע שי ברח רחוק מעי השלימחמת פחד . נבהל השר ו ד בעונשו ם מאו רי רה דומה לשלו, וראה שמחמי אדם אחד שעבר עביו ואף העלהו במשרתו הואיל והוא ן על כנ יר המלך את השר הראשו חזר אל המלך. החזו מ צ ת ע ע ד , שהרי לא חזר מ ו קו ממנ ש בגופו, אלא הרחי י נ י לא הע . ואת השנ הזר מעצמום שי י צד מענ י ה כדי שיראה כ נ י יר לאותה מד שי החז ת השלי תו חכם. א אלא לפי עצתו של אוק ן דידן, הצדי דו י ן צורד להרחיב את הדיבור. כד גם בנ עי אי רות כגון אלה. ועל הרבי על עבית מנ ו לה המז דע כמה גדול הוא האוצר, וכמה רבה הגדו ו ן הוא י ד לאוצרו של המלך, שכ י חוזר מם בורחים ים יפות ומעלהו לגדולה. ויש כאלה שאמנ ד מקבלו המלך בספר פנ ד המלך, מי י לו מם לצדיק והם י דמנ ות, אולם מז ו התורה והמצו נ י ד בידם, הי מהאוצר הטוב שהמלך הפקיש נ ו ת אינם חוזרים אלא אם כן הם רואים את גודל הע שי חוזרים מדרכם. ואילו אנשי הכת השלי

l • , בעל - l D ת עד !: • אבו

ג) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד, או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר< ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, והלא דברים קל וחומר ומה ד (תהלים ני,, י

להצטער בצערם. ם ו ם לראות בעגשם של רשעי בת מקור מים חיים ולכן הם נשלחי י על עזצרו של מלך. מבקשתו לא לברוח מאו ך לבו של האדם ו ת בתו ל המכרז וזוהי בת־הקו

(אוצר משלי חסידים!

א קנ

כרוזין של מעלהאמר (בישעיה וצאת וכר, וכן מה שנ ן מה שאמרו בכל יום בת קול י י רי בענ א ממו שמעתי קושין מי א כרוז וכר שאם אי ד ע״א) שהו ״ ן צ כ״א) אמר שומר וגו׳ שדרשו (בסנהדריע מ ש שו כי מי זה יאמר ש ש מכחי מע קשה שהחו , ואם יש שו ן י ז ת הכרוז למה מכרי ע א מ ששון לדבריו, , מי הוא הפתי אשר יאמי אמר ששמע מצא אחד שי כרוזין מלמעלה, ואף אם ין זה לשונו, א ז״ל על דרך זה הגם שאי ז ללא יועיל, ותירץ הו א הכרו עלת הו זה תו ואם כן לאיא מ א ע נ א מי י ליה ההו ב״ח הוי קאי קמי קיסר, אחו גה ה׳ ע״ב) רי תא בש״ס (חגי דאיי ג ליחו דע במחו ה ומ״, מאן דלא י י ד ידו נטו הו עו י ליה אי הו לאפיה, אחו י הו מרי נ דאהדריזה ז למה דברו ברמז ולא על ידי דיבור מפורש, וגם לאי י ן זה הענ קמי מלכא וכר, ויש להבין של מעלה, י ז ן הכרו י ה רמז מוסר בענ ו מז וצא לנ נראה לומר די ס זה, ו ״ ש א ה עלת מבי תו, וראיה לזה י ן דברים שם למעלה, כי הדיבור הוא גשמי ו דיבור, כי אין אומר ואי נ שאי״ח ע״א) ואין דרך ארץ לדבר המלך ע (ברכות נ תא דרקי ן מלכו תא דארעא כעי כי מלכו, א כך הנהגתו ת ישמעאל הו ו ויועציו, כי אם ברמז, וכאשר גם עתה במלכו הרבה עם שרין ממלך מלכו של עולם הוא ברמז, וצריך וצאי ן הי י ז ס שגם הכרו ו הש״ ענ די וזהו שהון לאדם בכל יום הרהורי תשובה, ה שבאי ב ש ח מ ג רמז הכרוז, והוא על ידי ה לידע במחוא יהיה י שכל לו, של נ י ם למי שע דעי ו די שאר דברים הנ ת הכרוז, או על י מ ח א מ שהוג ורסן וכר, ן במת ן הבי ו כסוס כפרד אי אמר בהם (תהלים ל״ב) אל תהי מכלל אלו שנדבקו בשורש היראה ן להם מלמעלה שי י יראה ידעו שמרמז זה פחד ו רק כשנתעורר בעולם אידת השם יתברך וכיוצא בזה ישמע ת עבו ח מ ש ה בעולם ידבק ב ח מ זה ש וכנ״ל, וכשנתעורר אי

יוסיף לקח ודפח״ח. חכם ו (תולדות יעקב יוסף, פ׳ ראה)

ב קנ

תורה הנלמדת מרב הגון - פרה ורבהי בשם מורי זלה״ה ביאור ת ע מ ג) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכר. ש, דאיתא ג ע״ב) ן בגמרא ברכות ס״ א של תורה (עיין עיקר הלשו י דרש באכסנג בו כבוד, הו ך לנ כר על אחת כמה וכמה שצרי ת ו ח רו פרק אחד או הלכה א מד מחבי ו הל, ן ת נ ות כ ן להי ו לבא מן הדי ו לומר די ה לנ ד קשה הי עו י דברים בלבד, ו וקשה מה קאמר שנ

דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד, ואין כבוד אלא תורח שנאמר (משלי ג, לה) כבוד חכמים ינחלו, ותמימים ינחלו טוב >שם כה, י). ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו

(שם ד, ב).

ד) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך

דע וכר, וכשלומד מרשע ו , כנ ן התורה היא פרה ורבה אצלו ו מד מרב הג ופירש דכשאדם לופל תו ד מאחי מ , ולזה אמר מה דוד שלא ל ו ד ממנ מ ל טו כמו ש ו פרה ורבה, אלא כפשו נ י אי אזי דברים בלבד כמו שלמד נ ה רשע, ולא פרה ורבה רק נשאר ש י דברים בלבד, דהי אלא שנהם צדיקים דאז התורה פרה ורבה, על אהת י רו ששנ מד מחבי ו וקראו רבו וכר, הלו נ מ מו כולם יא של תורה שהי ו באכסנ ג בו כבוד, ובזה מתורץ שפתח ך לנהו כמה וכמה שצרי

ם וכר. קי צדית כולל כל התורה, כמו שביאר י בשמו קצת באופן אחר, כי עשרת הדברו ת ע מ עוד שת כך נכלל כללת כל התורה בעשרת הדברו ן וכר יעו״ש, וכמו שנ ה גאו ו סעדי נ רביו שרשו מן עולם ד ממנ מ ו ל בה אחת וכר, וכל זה אם נשמת הרב ש כל התורה כולה בתיו גם נ ו מקבל ממ נ מ מד מ ו ד של י מ ל ת ן כן אם נשמתו מעולם הפירוד, גם ה ת, מה שאי האחדוי דברים בלבד וכר ודפח״ח. פל אלא שנ תו כן דברים נפרדים, וזהו שאמר שלא למד מאחיה תורתו פרה הי ד שי חו י ת, אז גורם הי יחד בעולם האחדו מד לשמה לי העולה מזה כי הלוי י פרה ורבה בגשמי י יחוד הגשמ ה אלוהי (איוב י״ט) כמו בי ורבה, ומבשרי אחז כך ברוחניי. (בן פורת יוסף: צפנת פענח)

קנג

הצדיק זורע בתורתוד דעת לאדם אם הוא מ ל מ ט זללה״ה כי הרב ה ״ ש ע ב הלומד מחבית פרק אחד. בשם הי לבו יש סוד הדבר, נ ו ת שבמצפ מ ח לה מ ג ד רק הנ י מד עם התלמ ו י כשל צדיק, אזי ד גם הנסתר, ולא כן ברשעים וזהו שנ י ד, לאחר זמן ישיג התלמ זן התלמי ר נכנס באו בו והדיח בארץ נ ן המו מח הגרעי ד הזריעה שצו הו בסו דברים בלבד עכד״ק, ואמר מוהרד״ב ז״ל שזו ח הדיבור אצל נ ד שמו י ה אצל התלמ יעשה פרי תבואתה, כן הדבר הז לאחר זמן ויגדיל ו ואחר זה יצמח. (נועם מגדים פ׳ בלק)

ד נ ק

אנשי חחומר ואנשי הצורהיתא, ן דאורי י ן תמכ י א ע״א) בענ ד) כך היא דרכה של תורה. בזוהר הקדוש (דף קע״

ל מלאי לכיסיה, ך ליה ולא אשתכח מאן דאטי יתא ולית מאן דסמי ומאן דלעי באורי

ת פרק ששי בעל שם טוב עו פירושי אבו

וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר

פעולתך. ד.) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית כשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים,

ילות ה מלחמה, ויש לו חי ש ע ׳ה למלך ש י זללה׳ נ י אבי זקי נ ו י משל מאד ת ע מ ן שם, ש י כר עי ותם הולכי רגלים ה הוא שאו מ ח ל מ דרך ה רבים, יש מהם הולכי רגלים ויש מהם רוכבי סוסים, וחד ד ולא יסורו כי מקושרים הם י ח הם עומדים בקשרי המלחמה מקושרים ומשולבים אחד אל אה ואנה, והרוכבי י אפשר להם לברוח אנ א ם בעומק המלחמה ש ת ברזל והם העומדי כטבעוה בחזקה הם בורחים בסוסיהם ואין מ ח ל מ סוסים אף שהם גם כן במלחמה, כשבא עליהם הד המלך, וכשה־צם יתברך ל כבו מוסרים נפשם, אבל הרגלים הם מוסרים נפשם במלחמה בשביי באים הרוכבים ובוזזים השלל כי יש להם סוסים כאשר ן במלחמה, אז י צח עוזר להם שמנר לחם עי ט מז ע ן מהשלל רק מ נם לוקחי ם עליהם משא, אבל הרגלים אי י תנ ו נ יוכלו שאת, וד על כל פנים, כי כבד עליהם המשא טורח כובד השלל ח ת נפשם על יום א ות א ם בכדי להחי מי ודו הרמה, וכשיחסר ד כבו ו עובדים מלך אחד בע א הלא כלנ , ובוטח הו י לו בשלל נפשו ד וו עובדים, חנ ד אנ ח ך א ל ה דבר בשעת השלום יתן לו הרוכב מהשלל הרב שלקח הוא, כי מ ז לו איח צו י ו הגורמים בעזרת השם יתברך נ נ ח ו חלק בזה השלל יותר מהם, כי אנ ודאי יש לנ ובון ו נם עושים כן ואינם רוצים ליתן להם משללם אף מז , והם אי ו נ המלחמה במסירות נפשי

צוח המלחמה. י ת באמרם שהם עצמם גרמו נ ח דה א סעוד על גמת הרגלים, הם המוסרים נפשם תמי דה הם דו רה והעבו שי הצו בן כי אנ והנמשל מוגים ת כל המקטרי י ב ש ה ה ל מ ח ל מ ם ה צחי ו של עולם, והם שמנ כ ד המלך מל כבוע לעולם, פ ש ע מן העולם, ועל ידם יורד ה ע השפ ו ם עליהם ורוצים למנ ים הקמי נ והמסטית שלהם, לו והרוכבים הם אנשי החומר, אשר רוכבים על סוסים גדולים וטובים, הם המזצוח המלחמה והשפע בא לעולם הם חוטפים הרבה שפע, ואנשי הצורה די להם י בשעת נ וד המלך נתגדל, ו ה שכב מ ח ל מ יצוח ה , ודי להם בנ ן בסיפוק יום יום כדרך התורה והבטחושי החומר בוודאי יספיקו להם די צרכם כי הם באמת העיקר, והם לא כן ודעתם שאנת השפע כר והם חוטפים א ם והשפע ו ו המי ידמו, ואינם רוצים ליתן להם כלום, ואומרים לנ, ואז בוודאי ו ו ועל מעבדי ך בחסדו הגדול ולהסתכל על עובדי ל מ ו ה מ צ ד אשר יעורר ע וכר, עח צו י י הנ ודע באמת שבכם תלו ב וירויח לכם, כי הוא הי יתן לכם השם בחסדו הגדול כל טו

ולכם ראוי השלל והשפע לבא בראשונה. (דגל מחנה אפרים פרשת צו)

ה קנ

יראה אמיתית - זה שאינו מסתפק במעשיו הטוביםי אומרים בשם ת ע מ ד וגר, ש ג נ ים לך מ י יך תלו ו חי ב והי . ביראה. כתי . ה) גדולה תורה.פחדת לילד, ד ו ג נ ב״ש זצ״ל, על פסוק והיו חייך תלויים לך מ ד הרי ש וחסי שי הי

בעל . עז

ואלו הן: בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים,

דתו להשם יתברך איזה חסרון, מצא בעבו ן בחייך, כי לעולם צריך האדם שי ם ולא תאמי מ ו דו באהבה ויראה נ קו ה כתי ש לו דקה מן הדקה מאוד, או שלא ע יה, אפי י זה פנ מצא אי או שיעשה אותה ה נזהר שי בר אחר כך את השם יתברך, במצוד, הזאת, יהי א יאות, ואז כשעו ק ד כה דקה בעבודתו להשם י י ו פנ ל מצא אפי ה בתחלה, ושלא י ש ע ה ש מ ביראה ואהבה, יותר מדה זו, כי יכיר גדולתו לו בעבו ן אפי זה חסרו ד אי ימצא עו ותר ו חפש י , ואחר כך י יתברך שמוד , כי צריך עו די חובתו צא בה י ן לא י י ו יותר, ויבין, שהאהבה והיראה הזו, עדי יתברך שמ, ו לא היתד, כדבעי ן שגם היראה והאהבה הז יבי לת הבורא יותר, ו דו ליראה יתירה, ואז יכיר גן ה זו וכעת יבי י י ן בתחלה על פנ י ה מב ה דקה יותר, שלא הי י י זו פנ דה זו אי ימצא גם בעבו ול נמצא שע ה זכה וברורה מכל סיג, ו י עשה בזהירות יתירה, שתה ידקדק בעצמו שי יותר, ו, מצא בכל פעם חסרון בעבודתו די זה שי מי חייו, כי על י ה למעלה כל י ל ע מ די זה ילך מ ין כן אם ה שאי עשה המצוד, בכל פעם יותר בזהירות מבתחלה, מ ה גזהר אחר כך שי יהין בה, אפשר הדבר מצא שום חסרו , ושלא נ די חובתו בעבודתו וצא י האדם סובר בדעתו שיבד ו ת ושטות, וסובר בדעתו שע ו י א פנ ל א מ דת השם יתברך רק שהו בד כלל עבו ו עו נ שאיי ונכון, בד כראו ו י האדם, ומראה לו שע נ י א את ע מ ס מ דה זכה, כי כן דרך היצר הרע, ש עבויף י ו ת שום דבר מצוד, לשמו יתברך באמת, רק כולו מז ו לעשו מי ל מי ן לא התחי י באמת עדי וצא חסרון בעבודתו ו מו נ יה רק לשמו יתברך, מכל מקום כשאי י בד בלי פנ ו מתוכו, והגם שע

לה ויתירה. דה יותר גדו ו יודע להלוך לעבו נ להשם יתברך, איב (יחזקאל אי), א ושו ת רצו ו ה אחת, כי החי ד על מדרג וזה כלל גדול שאי אפשר לאדם לעמוי ה זאת, כי א כרח הוא ליפול גם ממדרג ו יכול להלוך במעלה יתירה, אז מו נ ואם איל וירד ממעלה זו, וזהו פו ה יתירה, או שי י ע מ ה אחת, רק או שילך ל ד על מדרג אפשר לעמוא היראה והאהבה לו יתברך, ות שלך שהו ו החי נ י גד, חייך הי יים לך מנ שאמר והיו חייך תלולה ויומם ולא פחדת לי ן לא זכית ולא באת אליו, ו י י יים לך מנגד, ר״ל כמו שעד יהיו תלון י י ה בדעתך כל ימיך שעד הי ש לך החיות, אלא י ן לך שי ן בחייך, ר״ל שלא תאמי תאמיתו כשהראו י מו ת סי׳ א׳) שאמר לפנ ו גדול מר׳ אבהו (תנחומא בראשי עת אליו, ומי לנ לא הגה חושב ד הי י , כי תמ ה מ״ט) געתי (ישעי י אמרתי לריק י אנ נא דכיא, ו ג נהרי אפרסמו ״ לו י( ו ב (איוב ט״ , כי באמת כתי ו דת השם יתברך מימי בתו בעבו די חו ן לא יצא י י י בדעתו שעד

ו ישים תהלה. ם לא זכו בעיניו, ובמלאכי הן שמי

(אמתחת בנימין קהלת בפסוק טוב ילד מסבן)

ו קנ

וגילו ברעדהן גילה ובמקום גילה אין יראה ש יראה אי י מקום שי רי זלה״ה כי בגשמי י ממו ת ע מ ביראה. שי כן ם יראה יש אהבה, ואחר כך מצאת מצא שבמקו דת השם יתברך נ י אם בעבו כ

. י בספר אלגאז (תולדות יעקב יוסף סוף פרשת בחקותי)

י בעל שם טוב ש ת פרק ש ו ב עח פירושי א

בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט סחורה, במיעוט דרך ארץ, במיעוט תענוג, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב אתי הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעול עם חברו, ומכריע לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב,' שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד, והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכוין את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו, הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב, כב) ותאמר אסתר

למלך בשם מרדכי.

ז קנ

ענוה שהיא גאוהו י א ענ ודע שהו ה כלל, וכל הי ו יודע עלי נ ת אלא במי שאי א צ מ ת נ תי ווה אמי בענוה. אין ענט הקדוש ״ ש ע ב י ה ו לפנ פרו עלי תו כומר, שסי . דומה הוא לאו ו אין גאוותן גדול ממני הוא כמעט. הלך אצל ט הקדוש, שכן דבר זה בלתי מצו ״ ש ע ב תי הוא. התפלא ה ו אמי י כ־ ענות ומצא, ו עם הברי ו יום־יום, בדק אחרי יחסי ו והליכותי ו זה, חקר אחרי מעשי י כומר ענאתו של ה פלי ע ב א בו כל דופי. גדלה פי ש צ תי הוא. לא מ ו אמי י כי אכן אמת הדבר, ענ: ר מ ו כ ו ה מה עליו, פנה אלי ו נפשו עג ו זה, ו י ד מכומר ענ ר פ נ ש יתכן הדבר ? מ צד י : כי ט ״ ש ע ב ה. ו דעתו נחה עלי ט ו ׳ ב לו הבעש׳ תי אתה, השי ו אמי י תי ? אכן, ענ ו תנ ו ו יבכן, מה דעתך על ענ (אוצר משלי חסידים — הבעש״ט)

ח קנ

דבוק חבריםות דבוק ב אותו ולהי בדקדוק חברים. כמה צריך האיש הישראלי להיות קשור בחברו, לאהוו כל ישראל כמו איש אחד לאהבה איש את רעהו ואיש אל רעהו הי בו תמיד, שיהה בו חד למדרגה ג ע י ת זה בזה, יוכלו להגי ת וההתדבקו יאמר חזק, כי רק על ידי ההתקשרולה ש בתפי ט הקדו ״ ש ע ב ד ה מ , שפעם אחת ע ו נ לה בצוותא. כמו שמצי ת גדולות בתפי ולעשורו ן זמן כה רב, והתפז , והם לא יכלו להמתי ד בתפילתו , והוא ז״ל האריך מאו ו די בחבורת תלמיד על החבורה הקדושה ואמר, לתו התרעם מאו ט את תפי ״ ש ע ב כל אחד לדרכו. וכשגמר הע דו : כי ל ש ל מ ד גדול. והמשי ו אתו יחד, גרמו לפירו ו ולא התפלל נ כי בזה שהם נפרדו ממת. והנה קרה פעם אחת ת הקרות בחורף ועוברים לארצות החמו ת הארצו ת א פו זבים העו עוגמתו בכל ד שלא ראו דו ח ף א ו עליהם בחורף עו ת שבא פו י ארץ חמה ראו בין העו ש נ א ש. גו ד שאי אפשר היה להשי ד על עץ גבוה מאו מ ף ע י ו והן בצורתו, אלא שהע העולם, הן ביפי

י בעל שם טוב עט ש ת פרק ש פירושי אבו

אחד יטפס ם ו וה לאסוף הרבה אנשי ר הזה, צי ז ף המו ו ד המלך על הע עה ע עה השמו י וכשהגם עו לצמרת העץ ויקחו את העוף. עשו האנשי י ג ד שי , ע י על השלישי י והשנ על כתפי השנים נ ם הראשו ו לצמרת העץ. והנה האנשי ע י ד שהג כדבר המלך וטיפסו זה אחד על גבי זה עו על כתפיהם והלכו להם. הם את אלו שעמד ד ולחכות, זרקו מעלי ו למטה נמאס להם לעמו שעמדף היפה כרצון המלך. והנה ו ס את הע ו על הארץ ולא יכלו לתפו פל ם נ בן ששאר האנשי מוד הצמרת. ת ע גבירו כוח לעלו ו י י חד , כדי שי ד יעזור לשני ח א עיקר כוונת המלך היתד. שרו כל אחד לעברו, הרי אף אלו שכבר עמדו למעלה ת עמרם והתפז טשו א ם נ י נ אולם אם הראשו

ונת המלך. נשתבשה כל כו ע ו י לא יכלו להגחד בתפילה, ועתה ו י נ ג הרבה דברים אילו עמד כולתי להשי , י ט והנה, אמר להם הבעש״ב האדם להתקשר עם י . ולכן מחו ג אותו דבר לבדי כולתי להשי תי לא י בתם או שעזו ובדרך זו ה ממנ בו ה מהם עם מי שג ל ע מ ל חברו, ושניהם עם מי שלמעלה מהם וזה ש

גיע לצמרת. י (אוצר משלי חסידים — הבעש״ט)

ט נ ק

אהבת ישראל של הבעל שם טובת ספר התורה באותה אהבה ו נושקים א : — הלואי הי ט ״ ש ע ב ריטש אמר על מורו ה המגיד ממז

׳ ריש דוכנא ומוליכם לחדר. ה מורי מנשק את הילדים בשעה שהי שהי (ליקוטי דיבורים כרך ב׳ ע׳ 412)

קם

אהבת ישראל היא אהבת המקום: אהבת ישראל היא אהבת המקום, בנים ט ״ ש ע ב אוהב את המקום. מרגלא בפומיה של ה אתם לה׳ אלקיכם (דברים יד, א) וכשאוהבים את האב — אוהבים את ילדיו. (היום יום עמוד פ״א)

קסא

לאהוב יהודי _ מצות עשה ולא תעשה דאורייתאת אהבת הלא־תעשה וכך גם במצו ות. בבל מצוד, ישנה העשה של המצוד. ו אוהב את הבריא את אחיך — ישראל, ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח) — העשה, ולא תשנ

הלא תעשה. (ספר המאמרים תש״ח)

קסב

השער לשלימות - אהבת ישראלת הוי׳. ל אל תוך חצרו בי ן המו אוהב את הבריות. אהבת ישראל הוא השער הראשו

(ליקוטי דיבורים כרד ב׳)

י בעל שם טוב ש ת פרק ש פ פירושי אבו

קסג

הממון _ סולם לעליה וירידה

י אלהים מה והנה מלאכ ע השמי י צב ארצה וראשו מג ב והנה סולם מו אוהב את הצדקות. כתיב״ש זצ״ל, י אומרים בשם הקדוש הרי ת ע מ עולם ויורדים בו (ריש פרשת ויצא), שי צב ארצה שהוא דבר גשמי ן מו א ממו , וזהו אומרו והנה סולם שהו ן ו מ א מ כי סולם בגמטריי י, רק שמלאכי אלה־ ים הם הבג א שכר נצחי מה שהו ע השמי י י מג י, רק שראשו השנ וארצי, ן ת על ידי הממו לו ת גדו ו י ש להם על ש מהם שעולים, שי אדם עולים ויורדים בו, ר״ל שין (קהלת ה׳) עושר י ש להם ירידה גדולה לעמקי שאול על ידי ממונם, כענ ו יש שי ולהיפך ח״

י מפה קדוש זללה״ה. ת ע מ ד כאן ש , ע ו לרעתו ר לבעלי שמו (תורי זהב פ׳ ויצא, אמתחת בנימיו קהלת, ספר בעל שם טוב על התורה)

קסד

שני מיני מוכיחים

אהב אותם כחת מוסר צריך ליזהר שי אוהב את התוכחות ומתרחק מן הכבוד. בתווכיח (שם ת אשר יאהב ה׳ י נאמר א ת ואוהבו שחרו מוסר (משלי י״ג, כ״ד) ו נ בבחיו לשם נ כדומה שאי ן ו ו את ממ ן להתגדל חם ושלום וכיוצא בזה להנ גי, י״ב), אבל אלו שרוציו גורם ״ רי שח י ״היתד. לי דמעתי לחם״ (תהלים מ״ב, ד׳) ושמעתי ממו ת ע מ ש ם וכמו ש שמי, וח״ו גורם מדגים בין ישראל ן ! המוכיחי ׳ שמעוררי ו מעורר השטן על ידי הבכי ״ ח על ידי זה שרי ששלח המלך י ממו ת ע מ ש י מוכיחים והוא על פי משל ש נ י מי לאביהם שבשמים, כי יש שני אמר ו והשנ ן הבן אצל אבי , וחזר אחד והלשי ו י עבדי ת שנ ו ושילח א י בנו ידידו מעל פנו זמן י ח מעל פנ ל ש נ ו ש ה צער לו בצער המלך ובנ ד שהי צ בר מ כדברים האלה, דק שדי, ואז נתמלא המלך רחמים. כך, יש ו הזילוהו י ת וכל מכבד ו ו נימוסי המלכ ד שנשכח ממנ רב עת וישלח נ זה בחי י ו נ כיח בשער שמדבר בגגות ישראל זח״ו על ידי זה גורם נחש הקדמו מות נ כחה בבחי ה התו הי ן בארס שבפיהם, ועל כן צריך שי ם השרפים ששורפי ת הנחשי ה׳ בעם אאהבת ״ת, ו ת אהבת השי מ ח ט מ פ ש אמר מוסר הנקרא מ נו שי י ו בני אדם, הי מישרים תשפטן לך ת ואי לו ת הג מ ח רת ולא מיין, רק מ ת שכו מ ח גן הכל מ ן כהו נם עושי ישראל גם שאית ושאור ה כשכל אחד מישראל רוצה לדבק בו יתברך בכל טצדקאו ה גדול מז נ י גלות השכ

ו בגי אדם. ת מישרים תשפט נ ׳ בבחי הי ב וכיוצא בזה באופן שי סה מעכ שבעי

(תולדות יעקב יוסף פ׳ קדושים, ספר בעל שם טוב על התורה)

קסה

מי שאינו יודע מהחטא כיצד ידע להוכיח ?

ה מוכיח לרבים, אוהב את התוכחות. אמר הוותיק איש אלוהי הריב״ש, לצדיק אחד בדורו שהירב נך יודע מהחטא וגם אין אתה מעו ואמר לו איך אתה יודע להוכיח, כשכל ימיך אי

ם שלהם. ע מהחטאי ד ת ות ש עם הברי

(אמתחת בנימיו קהלת בראש הספר)

ו) גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שנאמרי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר (שם ג, ח) רפאות (משל

תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר (שם שם, יח) עץ חיים חיא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר (שם א, א) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר (שם ד, ט) תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ואומר (שם ג, ט0 אורך ימים בימינה, בשמאלה עשר וכבוד, ואומר (שם שם, ב) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, ואומר (שם ג׳) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה

שלום. ז) רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בן יוחאי אומר׳. הנוי, והכח, והעושר, והכבוד, והחכמה, והזקנה, והשיבה, והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם,, לא) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ואומר (שם יז, ו) שנאמר (משלי טז עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, ואומר (שם כ, כט< תפארת בחוריםה כד, כג< וחפרה הלבנה ובושה החמה כי כחם והדר זקנים שיבח, ואומר (ישעי

מלך ה׳ צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. ח) ר׳ שמעון בן מנסיא אומר: אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם

נתקיימו ברבי ובניו. ט) אמר רבי יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו

קסו

כשמקבלים כבוד — צריכים להרהר בתשובהט למקום אחד, ועשו לו כבוד גדול ״ ש ע ב ת בא ה ח ומתרחק מן הכבוד וכו׳ פעם או ם במעשי ם לאחד, מפשפשי ו כי כשמכבדי פ טוב, תדע ואמר להם הבעל שם אותו, אך באמת ם לו רעה המכבדי , אם הוא ראוי לאותו כבוד, ולכאורה עושי ן ו לפ העלי בעום אותו מהרהר בתשובה, ומפשפש בעצמו ד כשמכבדי תן לו השם יתברך חכמה בלבו, מי מי שנ

ד תשובה. י תו ל או או ם אותו שהבי בה המכבדי לא עושים לו טו , וממי ו במעשי (רחמי האב אות ל״ב)

קסז

גאולה - גילוי ההעלםה וזהו כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. גאולה בגימטריא מ״א גאולה לעולם , עולם הוא העלם, מבי ה איתברירו א גאולה לעולם, שבחכמ״ שמבי

. ו גילוי העלם העצמי נ י י ההעלם, הי — גילו (ספר המאמרים תש״ט חב׳׳ד)

פב בעל טוב

במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו: אם אתה תתן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל (תחלים קיט, עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ולא עוד אלא שבשעת פטירתו שלי אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד שנאמר (משלי ו, כב< בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בקבר, והקיצות היא תשיחך, לעולם הבא ואומר

ב, ח) לי הכסף ולי הזהב נאום ה׳ צבאות. ' י (חג

י) חמשה קנינים קנה הקב״ה בעולמו, ואלו הן: תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברחם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד. תורה מנין, דכתיב (משלי ח, כב) ה׳ קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. שמים, א) כה אמר ה׳ השמים כסאי, והארץ הדום רגלי, ו ה ס וארץ מנין, דכתיב (ישעי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, ואומר, (תהלים קד, כד< מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. אברהם מנין, דכתיב (בראשית יד, יט) ויברכהו, ויאמר, ברוך אברהם לאל עליו, קונה שמים וארץ. ישראל מנין,, , טז< עד יעבור עמך ה׳, עד יעבור עם זו קנית, ואומר, (תהלים טז דכתיב (שמות טו ג) לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש מנין דכתיב< מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש אדני כוננו ידיך, ואומר (תהלים עח, , יז ת טו (שמו

נד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו.

קסח

התורה כולה אותיות

ד ח׳ וגו׳ (דברים לד, הי), ב ימת משה ע ב ו ת דרכו. כתי י ראשי נ ׳ קנ . ה . י) תורה קנין אחד.ה לכאורח ד ומשה כותב בדמע (ב׳׳״ב יד.) הנ ת וכר ע י אפשר משה מ ופירש רש״ת וכר, ת אפשר משה מ טו י ז״ל מקשה בפשי ה רש״ ן להם שחר, כי הנ י קודש אלו אי מאמרימת משה, כי זה וודאי אי אפשר לומר ב שם ו ת כ ה היה חי בשעה ש ש מ כי אי אפשר לומר שי ז״ל נמצא מקשה רש״ ת ו ה מ ן מוכרח לומר שהי מצא על כרחי ה חי וכתב וימת, נ שהיי משה היה כותב בדמע, כתב וכר, ואם כן קשה מה מתרץ רש״ ת ו ה מ ש שפיר אפשר מין ימת משה ועדי ד כתב ו מדת האי מה עו כי משום שכתב בדמע ניחא, הלא הקושיא במקו ו

ה חי. הי

ה קודם י כל, הלא התורה קדמה אלפים שנ נ ה לכאורה יפלא בעי אמנם כן הוא, כי הנד נכתבו ת פרק ח׳ סימן ב׳) ואם כן קשה האי ברא העולם (מדרש רבה בראשי שנ

פג

י אדם וחוד• ונח והאבות נ י י בריאת העולם, ומענ נ י נ אז בהתורה כל הסיפורים הקדושים מען לא נתהוו אז אלו י י כל ישראל, הלא עדי נ ד לעי ת ע הקדושים, ושאר דברים מן בראשיל חטא אדם הראשון, ואם לא היה תה באה לעולם בשבי הדברים, וביותר קשה הלא המייתנה לאדם, ואם כן האיך רה נ תה בעולם, וזה ידוע שהבחי ה מי ן חוטא לא הי אדם הראשון י ימת פלוני, או אדם כי ימות באוהל הלא עדי ן ו ו תה כג י מי נ י נ נכתבו בתורה מאז ומקדם ען ברמב״ם ז״ל ובתוספות י נה עי ת נתו י מכל מקום הרשו , ואף שהכל צפו ן לא חטא אדם הראשו

ב (כאן בפ״ג) והבן שם. יום טו

ו נ י בות אותיות, הי ת כן הוא, כי התורה הקדושה בבריאתה נבראה רק בתערו מ א אמנם הו י כל ישראל לא הי נ ד לעי ת ע ו הקדושה מן בראשי ן בתורתנ שנ ת שי ו תי אלו האות ברא או לד לד מארצך ו רואים היום כמו בראשי ות כמו שאנ נצרפים אז בצירופי אותין בתערובות, ובכל ו הקדושה היו מעורבי רתנ ת מתו בו ת הוא שכל אלו התי מ א וכיוצא, רק הוה ת ונתהו בו ו צירופי תי ת ונתהו ו תי ן בעולם, אז נצטרפו אלו האו י ה איזה ענ ו עת וזמן שנתהוה ת זה לז ו תי ן אדם וחוה, אז נתקרבו האו י ה בריאת העולם וענ ו , כמו שנתהו ן י סיפור זה הענן אדם וחוה, י ה בריאת העולם וענ ו ן שנתהו , כגו ן וה סיפור זה העני ת ונתהו בו פי תי ו צירו ונתהוי אזי נ ת פלו ן הזה, וכן כאשר מ י ת המספרים הענ בו ו התי ת זה לזה ונתהו ו תי אז נתקרבו האוד ות המעשה, מי ת התהו ע ש ב , וכן הוא בשאר הדברים, ש י נ ימת פלו ת ו בו נעשו צירופי תיי ה אחרת אז ש ע ת כפי זו המעשה. ואם היה נתהווה מ ו תי ת מהאו בו נעשה בהתורה צירופי תיים צירופים אחרים באופן אחר, כי התורה הקדושה הוא חכמת ה׳ יתברר ואי! ו היו מתהו

לה סוף, והבן.

ת בו תת משה, ואז כבר היתד• התורה כולה בצירופי תי ע עת מי י נמצא כמו כן כאשר הגימת ת הללו כבר נתהוו, רק מן ו ו את כל המעשי ימת משה כי בעת הז ד ו ת ע מן בראשין היה משה חי, י ת בתבות, כי עדי ו תי ן לא נצטרפו האו י י כל ישראל עדי נ שם משה עד לעיי כל ישראל, מטעם נ ד לעי ה ע ש ימת שם מ ב גם מן ו ה יכתו ש מ ת שמוכרח היה ש מ ח רק ממה וגם מטעם שנקראת ות שלי כה להי אמר (בפ׳ וילד) לקוח את ספר התורה, והיתד• צרי שנ, על כן מה עשה השם יתברר, היה ה עבדי ש ב (מלאכי ג׳) זכרו תורת מ על שמו כמו שכתון ו מעורבי י כל ישראל כמי שהי נ ד לעי ה ע ש ימת שם מ ו מן ו ת שנשאר ו תי אומר למשה האוד נצטרפו אלו ת משה מי מ ש ה כותבם כד, ואחר כד כ פי תיבות, ומשה הי ן בלא צירו י עדינמצא שכל התורה כתבה י כל ישראל, ו נ ד לעי ימת שם משה ע ת מן ו בו נעשו התי ות, ו האותי, כי באמת הוא כתבה משה, ושפיר נאמר לקוח את ספר התורה ושפיר נקראת על שמו

י כל ישראל. נ ד לעי ת ע ת מן בראשי מו י כשל

י נ י ימת שם משה עד לע א אומר למשה, התורה מן ו י ז״ל, הקדוש ברוד הו וזה שכתב רש״תב ד היה כו ״ל האי י שלא תקשה קושיא הנ כל ישראל, ומשה היה כותב, אמנם כדת בו ן תערו א לשו ה כותב בדמע ודמע הו ה חי, על זה מפרש והולד שהי ן הי י ימת הלא עדי וה ״ נו שהקב י ת וכיוצא בהן בש׳׳ס, והי ע מ ד ) המדמע, או תרומה מ ן נב: כידוע, כמו (בגיטיתה מעורבת, והוא כמו כן היה כותבה אות באות רה אות באות, כמו שהי אמר לו למשה התוי כל ישראל, נ ד לעי ימת שם משה ע בות מן ו פי תי רו ו הצי תתו נתהו בתערובות, ואחר מי

ושפיר נאמר לקוח את ספר התורה ושפיר נקראת תורת משה, והבן. (פתגמין קדישין מספר גאולת ישראל)

י טוב ש ת פרק ש ו ב פד פירושי א

יא) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו - שנאמר, 0 כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ג ה מ (ישעי

, יח< ה׳ ימלוך לעולם ועד. ת טו (שמו

דבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

קסט

תורת ה׳ תמימהרת ן לא גרע ממנה, משום שתו י מה ותמימה, אף אהד עדי ן שלי י כל העוסק בתורה. התורה עדיה אור יראת שמים, הנ ה טהורה ו נ ך אמו ד תורה מתו ם ללמו גשי י ת נפש, כשנ ב י ש ה׳ מלת הבורא ברוך הוא, ובמילא נשארת התורה — דו ת ג נ ת בהב קו פש וגורם להתחז ב נ ה משי ד ו ת ה

ה. ע ולא גרע ממנ ג ן לא נ י מה אף בן אדם עדי תמי (ח״י אלול תש״ג (קונטרס מה) עמוד 44)

קע תכלית הבריאה

יא) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו. בראשיתת ל ח ת ת — ה י ש א ר ת א׳, א) ב ת הארץ (בראשי א ם ו ברא אלקים את השמים ובארץ. ם ואת הארץ — בשמי ת שם אלקים, את השמי ת א לו ה היא, ברא אלקים — לג ד ו ב ע ה (ספר המאמרים תש״ט (קונטרס צח עמוד פא) בשם הבעש׳׳פ)

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

* ת ו ר ו ק מ ת ה מ י ש ר

1) אהבת דודים, ביאור על מגילת שיר השירים בדרך פרד׳׳ס להרה״ק מוהר״ר בנימין בהרה״ק מוהר״ר אהרן זצ״ל מ״מ בזלאזיץ. נדפס בלבוב בשנת תקנ״ג.

2) אור הגנוז לצדיקים, מהרה״ק מוהר״ר אהרן הכהן מזעליכוב זצ״ל, מוסר והנהגות טובות הנרמזים בפסוקי התורה. א) זאלקווא תק״ס. ב) לבוב תרי״א. ג) ווילנא תרס״ג. 3) אור החכמה, על התורה, להרה״ק מוהר״י אורי פייבל מקריסנפאלי זצ״ל, ב׳ חלקים.

לאשצוב תקע״ה.

4) אוצר החיים, על תרי״ג מצות טעמן וסודן להרה״ק מוהר״ר יצחק אייזיק מקאמרנא זצ״ל, נדפס עם החומש. א) לבוב תרי״ח. ב) פרעמישלא תר״מ.

5) אוצר משלי חסידים, לקט משלים מדבינו ישראל בעל שם טוב זיע״א, על ידי הסופר הרב דוד זריצקי. תל אביב, תשכ״ג.

6) אור תורה, על התורה ועל אגדות הש״ס להרה״ק מוהר״ר דוב בער המגיד ממעזריטש זצ״ל מכתב יד שנמצא בבית הרה״ק מוהר״ר ישעי׳ מדינווטץ.

א) קארעץ תקס״ד. ב) זאלקווא תר״י. ג) לבוב תרכ״ב. ד) לובלין תרנ״ה. ה) שם תר״ע. 7) אמרי צדיקים, לקוטים מהרה״ק מוהר״ר חיים מקראסנא זצ״ל והרה״ק מוהר׳׳ר לוי יצחק מברדיטשוב והרה״ק מוהר״ר צבי מיאמפלא זצ״ל. א) הוסיאטין תרנ״ט. ב) זיטאמיר תרס״א. 8) אמתחת בנימין, פירוש על קהלת להרה״ק מוהר״ר בנימין ב״ר אהרן זצ״ל מגיד

משרים בזלאזיץ. מינקוביץ תקנ״ו. 9) באר מים חיים, על התורה להרה״ק מוהר״ר חיים זצ״ל אבד״ק מאהלוב, בעל מחבר

ספר סידורו של שבת. א) טשערנוב־ץ חלק א׳ תק״פ, ח״ב תר׳׳ט. ב) זיטאמיר תרכ״א. ג) ווארשא תרל״ו,

10) באר משה, אש—דת על התורה מהרה״צ מוהר״ר משה יחיאל עפשטיין שליט״א אדמו״ר מאוז׳רוב. תל־אביב תשכ״ד.

11) בן פורת יוסף, על התודה מהרה״ק מוהר״ר יעקב יוסף מפולנאה זצ״ל. א) קארעץ תקמ״א. ב) לבוב [תר״ה]. ג) שם תרכ״ו. ד) סיעטרקוב תרמ״ד. ה) בילוגריי

תר״צ. 12) בעל שם טוב על התורה, לקט על חמשה חומשי תורה, מתורת רבינו ישראל בעש״ט

זיע״א, ע״י הרה״ח שמעון מנחם מענדיל ז״ל שו״ב מק״ק גאווארטשאוו. א) לודז׳ תרצ״ח. ב) לנדסברג תש״ח ע״י הוצאת ״יצחקי״. ג) ניו יורק תש״ח—י׳ ע״י

האדמו״ר מבוסטון שליט״א. ד) ירושלים תשכ״ב. 13) בת עין, על התורה מהרה״ק מוהר״ר אברהם דוב בער בהר״ב דוד זצ״ל אבד״ק חמעלניק

ואווריטש ונפטר בצפת. א) ירושלים תר״ז ובתוספת שו״ת. ב) זיטאמיר תר״י. ג) שם תרכ״ט. ד) ירושלים תשי״ט

בתוספת קונטרס תולדות אד״ם (תולדות המהבר) בעריכת הרב יצחק וינשטוק.

* רשימה זו כוללת גם ספרים שלא היו לפני עינינו אלא שאבגוס ממקור שני.

פו רשימת המקורות

14) גאולת ישראל, באורי מדרשים תמוהים מתלמידי הבעל שם טוב ופי׳ נופת צופים ופי׳ חיות הקודש להרה״ק מוהר״ר יהושע אברהם בהר״ב ר׳ ישראל זצ״ל מזיטאמיר.

א) אוסטרוהה תקפ״א. ב) לבוב תר״י. ג) שם תרי״ז. ד) שם תרמ״ז. ה) ווארשא תרס״ח.

15) דברי משה, על התורה עד סוף פרשת בהעלותך מהרה״ק מוהר״ר משה דן זצ״ל מ״מ דק״ק דאלינא, חד מבני היכלא קדישא של הבעל שם טוב זיע״א.

א) פולנאה תקס״א. ב) זאלקווא תרכ״ה.

16) דגל מחנה אפרים, על התורה מהרה״ק מוהר-״ר משה חיים אפרים זצ״ל נכד הבעל שם טוב זיע׳׳א אבד״ק סדילקוב.

א) קארעץ תק״ע. ב) שם תקע״א. ג) בראדיטשוב תקע״ה. ד) זיטאמיר תר״י. ה) לבוב תרי״ח. ו) זיטאמיר תרי״ט. ז) שם תרל״ד. ח) שם תרל״ה. ט) יוזעפוף תרמ״ג. י) פיעטרקוב תרע״ב. יא) סיגט תש״ב. יב) פערנולד תש״ה. יג) ניו יורק תש״ז. יד) ירושלים

תשכ׳יב עם מבא לרש״א מרגלית.

17) דגל מחנה ראובן, באורים על אגדות חז״ל ומדרשים להרה״ק מוהר״ר ראובן לנדא זצ״ל. טשערנוביץ תרמ״ד.

18) דודאים בשדה, דרושים על התורה ורמזי ימים הנוראים ושלש רגלים להרה״ק מוהר״ר ראובן הלוי הורביץ זצ״ל אבד״ק דזיארנאווצע.

א) לבוב תרי״ט. ב) קראקא תרנ״ז. ג) תל־אביב תשכ״ד.ך חסידים, תורת הבעל שם טוב כולל חמשה וששים ענינים לעבודת השי״ת המיוסדים ר og ד על חכמת הבעל שם טוב זיע״א, מלוקט ומקובץ מספרי המגיד הקדוש ממעזריטש ומספיי תלמידיו ותלמידי תלמידיו זצ״ל ע״י הגאון החסיד והמפורסם רבי נחמן זצ״ל אבד״ק

טשערין. א) לעמברג תרל׳׳ו. ב) ירושלים תשכ״ב. 20) היום יום, קובץ פתגמים ומנהגים מסודרים לימות השנה, מלוקט משיחות ומכתבי אדמו״ר יוסף יצחק שניאורסאהן זצ״ל, לוקט ע״י אדמו״ר מנחם מענד־ל שניאורסאהן שליש׳יא

מליובאוויטש. ברוקלין תשי״ז. 21) זרע קודש, על התורה ועל המועדים והגדה של פסח מהרה״ק מוהר״ר נפתלי הורביץ

מראפשיץ זצ׳׳ל. א) לבוב תרי״ח. ב) פרעמישלא תרס״ה. ג) ירושלים תשי״ד.

22) ח״י אלול תש״ג, שיחות מאדמו״ר יוסף יצחק שניאורסאהן זצ״ל מליובאוו־טש בימי ח״י—כ׳ אלול תש״ג. ברוקלין תשי״ז.

23) כתבי קודש, דברי תורה למועדים וימים נוראים חנוכה ופורים מרבינו הבעש״ט ותלמידיו, המגיד הקדוש ממעזריטש, ובעל קדושת לוי, והמגיד הקדוש מקוזניץ זצ״ל.

א) לבוב תרכ״ב. ב) ווארשא תרמ״ה. ג) לובלין תרפ״ח.

24) כתר אופיר, על מגלת אסתר להרה״ק מוהר״ר יצחק אייזיק זצ״ל מקאמרנא, נדפס בתור החומש עם פירוש היכל הברכה של הרב. לבוב תרכ׳׳ו.

25) כתר שם טוב, לקוטים מהבעל שם טוב ע״י הרה״ק מוהר״ר אהרן בהרה״ק מוהר״ר צבי מאפטא זצ״ל.

א) זאלקווא תקנ״ד־ה. ב) קארעץ תקנ״ז. ג) לבוב תר״ט. ד) שם תרי״ז. ה) שם תרכ״ג.

ו) שם תרכ״ה. ז) סלאוויטא תרכ״ח. ח) ווארשא תרכ״ח. ט) שם תר׳יל. י) פאדגורזע תרנ״ח.

רשימת המקורות פז

26) לקוטי אמרים, רמזי תורה מהמגיד הקדוש ממעזריטש זצ״ל. א) קארעץ תקמ״א עם הוספות. ב) שם תקמ״ד. ג) לבוב תקנ״ב. ד) שם תקנ״ז. ה) קארעץ תקנ״ז. ו) זאלקווא תקס״ד. ז) ברדיטשוב תקס״ח. ח) זאלקווא תר״ד. ט) לבוב תרכ״ב.

י) שם תרכ״ג. יא) סאטמד תרס״ה. יב) לובלין תרפ״ז.

27) לקוטי דבורים, מאדמו״ר יוסף יצחק שניאורסאהן זצ״ל מליובאוויטש כרך ב׳ לקוט י״א, י״גיכ׳ (תר״צ—תרצ״ו) כרד ד לקוט לא לח. ברוקלין תשי״ז—תשי״ח.

28) לשון חסידים, המשים ושלשה ענינים בעבודת ה׳, נלקטו מספרי תלמידי הבעל שם טוב זי״א ע״י הגאון החסיד והמפורסם רבי נחמן זצ״ל אבד״ק טשערין.

א) לעמברג תרל״ו. ב) תל־אביב תשכ״א יצא לאור על ידי ישיבת לעלוב.

21) לקוטים יקרים, מהרה״ק מוהר״ר פנחס שפירא זצ״ל. טשערנוביץ תרכ״ד.

30) לקוטי מהר״ן, מאמרים נלהבים והקדמות יקרות בתנ״ד וגפ׳׳ת ומדרשים להרה״ק מוהר׳יר נחמן מברסלוב.

א) אוסטרוהה תקס״ו ועם מהדורה תנינא. ב) זאלקווא תקס״ט ועם תקונים והוספות רבות. ג) ברסלוב תקפ״א. ד) ירושלים תרל״ה־ה. ה) לבוב תרל״ו בהוספת מפתחות. ו) ירושלים תר״ע. ז) ווארשא תרפ״ד. ח) ירושלים תרצ״ח ובהשמטות. ט) ווארשא תרע״ח.

ומהדורה תנ־נא בלבד: א) מאהלוב תקע״א. ב) אוסטרוהה תקע״ה.

31) מגדל דוד, על התורה להרה״ק מוהר״ר משה דוד לידא זצ״ל אבד״ק ווייסליטץ בגליל קראקא תלמיד הרבי מלובלין. פיעטרקוב תרג״ג.

י הרב יהודא ליב אבראהאם ז״ל. 32) מדרש ריב״ש טוב, לקוטים בשם הבעל שם טוב זיע״א ע״ קעטשקעמט תרפ״ז.

33) נועם מגדים, פירוש על התורה מהרה״ק רבינו אלעזר הלוי איש הורביץ אבד״ק טרנגראד.

א) לבוב תקס״ז. ב) שם תרי״ט. ג) שם תרכ״א. ד) שם תרל״ג ובהוספת כבוד התורה. ה) מונקטש תרס״ה. ו) בארדיוב תרפ״ו—ז׳. ז) מונקטש תש״א. ח) פערנולד תש״ד.

34) נוצר חסד, פירוש על מסכת אבות וסגולות לעצירת מגיפה מהרה״ק מוהר״ר יצחק איזיק מקאמרנא זצ״ל. א) לבוב תרט״ז. ה) ירושלים תשט״ו.

35) נתיב מצותיך, על תרי״ג מצוות והוא הקדמה להס׳ ״אוצר החיים״ מהרה״ק מוהר״ר יצחק אייזיק מקאמרנא זצ״ל. א) לבוב תרי״ח. ב) פרעמישלא תרמ״ד ועם הוספת ספר

אוצד החיים הנ״ל. ג) ירושלים תרצ״ז. ד) נוי יורק תש״ו. 36) ספר הזכרונות, מהאדמו״ר יוסף יצחק שניאורסאהן זצ״ל. תשי״ז.

37) ספר המאמרים תש״ח, כולל הקונטרסים שיצאו לאור בשנת תש״ח מהנ״ל. S3) .ספר המאמרים תש״ט, כולל הקונטרסים שיצאו לאור בשנת תש״ט מהנ״ל 30) ספר המאמרים תש״י, כולל הקונטרסים שיצאו לאור בשנת תש״י מהנ״ל.

40) ספר המאמרים תשי״א, כולל הקונטרסים שיצאו לאור בשנת תשי״א מהנ״ל. 41) ספר השיחות, שיחות שנאמרו ע״י הנ״ל בהזדמנויות שונות. ברוקלין תשט״ז.

42) ספר רבי ישראל בעל שם טוב, פרשיות מתולדותיו, התגלותו, שיטתו, תורתי והנהגתו ע״י הרב אברהם חמד גליצנשטיין, כפר חב״ד תש״כ.

פח רשימת המקורות

43) פרי חיים, על התודה ועל מסכת אבות מהרה״ק מוהר״ר אברהם חיים מזלאטשוב זצ״ל. א) לבוב תרל׳׳ג. ב) ירושלים תשכ״ב.

44) צפנת פענח, על התורה מהרה״ק מוהר״ר יעקב יוסף מפולנאה זצ״ל. א) קארעץ תקמ״ב. ב) לבוב תרכ״ו. ג) פיעטרקוב תרמ״ד. ד) נוי יורק תשי״ד.

145 צרור החיים, מאמרים יקרים ומעשיות נפלאות מגדולי הצדיקים ובפרט מהרה״ק מוהר״ר מנחם מענדיל בעל ״צמח צדק״ זצ״ל על ידי הר״ר חיים ליברזון, בילוגריי תרע״ג.

46) קדושת לוי, על התורה ודרושי חנוכה ופורים להרה״ק מוהר״ר לוי יצחק מברד־טשוב ז״ל. א) סלאוויטא תקנ״ח. ב) זאלקווא תקס״ו. ג) לבוב תר״י. ד) זאלקווא תק״פ. ה) לבוב תרי״ח. ו) שם תרכ׳׳ד. ז) שם תר״ל. ח) שם תרל״ג. ט) שם תרל״ו. י) ווארשא תרל״ו. יא) לבוב תרי״ח. יב) ווארשא תרמ״ט. יג) לבוכ תרס״ד. יד) מונקאטש תייס״ה. טו) לובלין תלט״ז. טז) מונקאטש תרצ׳׳ט. יז) ירושלים תשי״ח. יח) תשכ״ד עם מבוא מהרב

בצלאל לנדא.

47) קול אריה, על התורה ולקוטים על אגדות דש״ס מהרה״ק מוהר״ר א״ל מפולנאה זצ״ל. א) קארעץ תקנ״ח. ב) טשערנוביץ תרכ״ד.

48) רב ייבי, על התורה ועל ספר תהלים עד אחר מזמור נ״ג ועל הש״ס ועם קונטרס מורא מקדש מהרה״ק מוהר״ר יעקב יוסף מפולנאה זצ׳׳ל.

א) סלאוויטא תקנ״ב. ב) אוסטרוהה תקס״ח. ג) בדודי תרל״ד. ד) ניו יורק תש״י.

־49) רחמי האב, מוסר ומדות ישרות. א) טשערנוביץ תרכ״ה. ב) לבוב תרכ״ח. ג) שם תר״ל.

ד) ווארשא תרל״ד. ה) לבוב תרל״ה. ו) מונקטש תרנ״ה. ז) שם תרנ׳׳ח. ח) לובלין תרפ״ד. ט) קראקא תרצ״ז. י) ירושלים תש״׳.

50) רשפי אש, מהרה״ק מרדכי מנעשכיז זצ׳׳ל. א) ווארשא תרל׳יג ב) ברטפלד תרסי׳ה.

51) שפתי צדיקים, על התורה מהרה״ק מוהר״ר פנחס לערנר זצ״ל. א) לבוב תרכי׳ג.ב) שם תרל״ה. ג) ווארשא תרמ׳׳ט.

52) תולדות יעקב יוסף, על התורה להרה״ק מוהר״ר יעקב יוסף מפולנאה זצ״ל. א) קארעץ תקי׳מ. ב) שם תקמ״ג. ג) מעזיבוז תקע״ג. ד) לבוב תרי״ח. ה) שם תרכ״ג. ו) ווארשא תרמ״א. ז) פרעמישלא תרס״ט. ח) לנדסבדג תש״ט. ט) נוי יורק תשט״ו.

י) ירושלים תשכ״א בצירוף תולדות המחבר מאת הרב שלום חיים פרוש.

53) תורי זהב, על התורה ומגלות איכה ואסתר מהרה״ק מוהר״ר בנימין בהרת״ק מוהר׳׳ר אהרן זצ׳׳ל מ״מ בזלאזיץ. מאהליב תקע״ו.

54) תפארת שלמה, על התורה והמועדים מהרה״ק מוהר״ר ר׳ שלמה מראדאמסק זצ״ל. א) ווארשא תרכ״ז—כ״ט. ב) פיעטרקוב תרמ״ט. ג) טשערנוביץ תרנ״ט. ד) ת״א תשכ״ג.

55) תשואות חן, על התורה מהרה״ק מוהר״ר גדלי׳ בהרה״ק מוהר״ר יצחק זצ״ל. א) בראדיטשוב תקע״ו. ב) לבוב תרכ״ב.