36
דד"ד דדדדדד דדדדדד דדדדד דדדדד דדדד דדדדדדדדדדד דדדדדד דדדד: דדדדד דדדדד דדדדדד דדדדדדדד036398188 דדדד: דדדד דדדדדד דדדדד דדד"ד2005 1 R E V O L V E R

Revolver על-פי לאקאן

Embed Size (px)

DESCRIPTION

ניתוח יצירת האנימציה על פי לאקאן

Citation preview

Page 1: Revolver על-פי לאקאן

בס"ד

בטיפול המאוים

סמינר עבודת

ואמנות פסיכואנליזה קורס

036398188 לאנימציה המחלקה שלמון מגיש: יונתן

אטינגר מרצה: ברכה

2005 תשס"ה בצלאל

1

REV

OLV

ER

Page 2: Revolver על-פי לאקאן

הקדמה

האנימציה ב-REVOLVERיצירת שנוצרה 94( פילמטקנרנה האנימציה חברת ע"י '

filmtecknarnaהשבדית, הינה פרויקט ייחודי וניסיוני הבנוי ממקטעי אנימציה קצרים החוזרים )

על עצמם. הקטעים הינם פנטסטיים ומכילים רצף קטוע של דימויים אשר מתקיימים בנפרד,

ללא דמות מרכזית מזוהה, ועם זאת יוצרים תחושת אחידות נסתרת. יצירה זו אף הוצגה בזמנו

במקביל, פרק לכל שונים במסכים נפרדות ובהקרנות רציף כסרט במקביל: אופנים בשני

Mtהמבטאים את ייחוד המבנה שלה. היצירה זכתה להצלחה גדולה ושימשה גם כמעברונים ב-

v,כמי ששואף להיות אומן אנימציה אני רואה ביצירה זו ניסיון אמיץ לבנות סיפור ללא עלילה .

ובכל זאת בעל אפקט רגשי, חוויתי ואף אינטלקטואלי.

בין השפות השונות ופסיכולוגיה לעיתים מבלבל בין אמנות נפוץ לאחרונה העירוב הנעשה

והתפקידים השונים של שני התחומים. גם כאשר העולם התיאורטי של הפסיכואנליזה משקף

אמיתות של עולם הנפש והמפגש עם הממשי, עדיין מדובר בעולם המתבונן על הממשי, בעוד

האמנות, כחלק מהשפה, הינה חלק מהממשי )בעיקר על פי תפיסתו של לאקאן בנוגע להיות

המייחדים את הדברים דרך הסממנים של השפה(. אחד רק המפגש עם הממשי אפשרי

" הוא בהיותה מתכתבת עם כל כך הרבה רעיונות מעולם הפסיכואנליזהrevolverהיצירה "

מתוך תמימות, ומשמחת יצירה, וללא יומרות. החוויה של הצפייה בסרט היא מיידית ואינה

עסוקה בקריצות וסודות המאפיינות כל כך עבודות פוסט-מודרניות רבות. עם זאת ואולי דווקא

מפני כך יש ביכולתה לרדת אל תהומות החרדה והעונג של התת-מודע האנושי.

בסמינר זה אנסה לראות את המסתתר מאחורי היצירה, לנסות לזהות את מקור אחידותה וזאת

ובייחוד בנוגע לפשר החלומות. אנוהתוך שימוש בכלים מתורת הפסיכואנליז הפרוידיאנית,

ניווכח כי הדימויים אינם אקראיים כלל. וכי ניתן לפרשם ולהעלותם לרמת מודעות גבוהה יותר,

בשאיפה, מבלי לפגוע בקסם האמנותי ובחוויה, אלא רק להעשירה. ממש כפי שמטרת התהליך

העמוקות אלא לאפשר, דרך התמודדות איתן, קיומםתהפסיכותרפי אינו להשטיח את החוויו

של חיי רגש יצירתיים ומתפקדים.

ישנן דרכים רבות לגשת לניתוח פסיכולוגי של יצירה. אני אינני מכיר את היוצר, ולא התיימרתי

להבין את נפשו. עם זאת, הסרט המדובר עוסק בחוויות בסיסיות ביחסי האדם עם העולם,

שניתן להתבונן בהן לעומק באמצעות הסרט. כך שלמעשה, האדם אותו אנתח כאן הואתחוויו

אותו אדם דמיוני איתו אנו מזדהים במהלך הצפייה בסרט. הוא הגיבור שאין פה. הוא החולם,

שהסרט הוא ביטוי לתת המודע שלו.

2

Page 3: Revolver על-פי לאקאן

האסורים מבית עצמו מוציא אדם איןפסיכולוגית וכתופעה כרעיון חזרתיות על

שנו סיפור-פיות המתאר מעגל ריקוד של פיות במעבה היער. מעגל שאם ייקלע לתוכו בן

אנוש הוא ייצא מתוכו, גם אם ייראה הדבר בעיניו כלאחר דקות אחדות, זקן מאוד. הדרך

היחידה לחלץ אדם ממעגל קסמים זה הוא לאחוז בידו כשרגל אחת של המחלץ בתוך

.1המעגל ורגל אחת מחוץ

י אחת התחושות הרודפות אותנו בחיים היא התחושה כי הדברים חוזרים על עצמם. הטעויות

שאנו עושים, הטעויות שאנו הכי מצטערים עליהן הכי הרבה דווקא הן מתגלות כמתעקשות

לשוב ולקרות. מתעקשות? לאו דווקא. אנו לרוב מגלים איך למרות תפיסתנו את עצמנו כישויות

לומדות ומתפתחות, מביאים על עצמנו את החזרתיות הזו. מלבד התסכול שיש בגילוי מחודש

זה, עולה גם המחשבה הפילוסופית-פסיכולוגית בנוגע לשליטתנו בחיים, ומוגבלותנו. האם הציר

דקהיהליניאר אשליה אלא אינו נעים אנו כי חשים אנו עליו ההתפתחותי( )הכרונולוגי,

זאת קהלת: אין חדש תחת השמש,רשמאחוריה נמצא מעגל אינסופי וחסר תכלית. כפי שתיא

באמת, אין חדש. והרי החדשות...

זו היא בסיסית בתהליך הפסיכותרפי מעצם היותו "תהליך"; כלומר, רצף מפגשים\ שאלה

שיחות\טיפולים שמטרתם להביא למצב של "שיקום", ריפוי. האם באמת ניתן לצאת ממעגל

הפיות בו אנו נזדקן מבלי לשלוט בחיינו? האם הפסיכולוג הוא האיש שרגלו האחת נמצאת

מחוץ למעגל? עם שאלות אלה ננסה להתמודד בסמינר זה.

עיוני בחזרתיות מבליןישנו מימד פרדוכסלי המובנה בעיסוק בחזרתיות. הניסיו לזהות רצף

לקבוע ביומרה כי ניתן להביט מחוץ למעגל זה, לבקר אותו מבחוץ. לצורך כך בתהליך המחקרי

אנו למעשה מתמסרים לחזרתיות, מבלי להילחם בה, מבלי לכפות עליה סדר דמיוני, שכלי,

מנוכר. התהליך, בו אנו נעסוק בסמינר, יהיה זהה לתהליך תרפויטי בזה שהוא מקבל מראש את

מתוךהאפשרות כי הוא יחזור על עצמו, ומתוך נאמנות לשפה והשיח, ננסה להוביל לפיתרון

"השפה. במקרה זה: השפה הייחודית לסרט זה. שפה זו באה לידי ביטוי כבר בשם הסרט:

Revolver"הוא דו משמעי, כמובן. מצד אחד ישנה הקרוסלה הילדותית, שכל ההנאה ממנה

ומצד שני ה" אינסופיים החוזרים על עצמם; בסיבובים גם תיבתrevolverמסתכמת " הוא

הקליעים המסתובבת באקדח. שזירת הילדות והמוות זה בזה מלווה את הסרט לכל אורכו. אין

מדובר דווקא בשני קצוות מרוחקים ביניהם הסרט נע אלא דווקא תופעות המצביעות על אותו

לניתוח פסיכולוגי של לדיון פסיכולוגי אלא נועד כיוון שאין הסמינר מקור פסיכולוגי קדום.

יצירה, אתמצת את היסודות הפסיכולוגיים בהם אשתמש. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה,

מאת בריאן פרויד.FAERIESניתן למצוא סיפור זה ועוד סיפורי מעגלי פיות בספר 1

3

Page 4: Revolver על-פי לאקאן

. המאוים מופיע במקרים בהם אלמנט מוכר(the uncanny)פיתח במחקריו את מושג המאוים

מודחקות, מעורר מודעות לחויות תת בעולם מתקשר הופעותיו מורגש(, אשר )עד שאינו

רגשות ניכור ואיום, ללא סיבה נראית לעין. המאוים קשור בחזרתיות כמו במקרים בהם חלום

חוזרים להתחמק מהמאוים המופיע בו.תחוזר על עצמו, למרות ניסיונו

לפי פרויד המאוים מקושר לחויות ממשיות אשר זהותן בתת-מודע הוא מה שמתקיים מעבר

. עקרון העונג אף הוא חזרתי: הוא התנועה המתמדת שבין ייסורי השתוקקות2לעקרון העונג

)מיניים וכלליים( ובין העונג המלווה לפורקן המממש תשוקות אלה. לפי עקרון העונג מנסה

פרויד להסביר את הדחפים המנוגדים הקיימים בנפש האדם. אלא שעיקרון זה מכיל בתוכו

שאיפה כמוסה שהיא "מעבר לעקרון העונג" והיא השאיפה להגיע למצב של איזון מוחלט. ללא

תנועה, ללא התפתחות. זוהי השאיפה הכמוסה למוות, מצב המנוחה היסודי אליו הנפש שואפת

לחזור. כך שגם המוות הוא שאיפה לסגירת מעגל, שלעומתה הגרייה והפורקן של עקרון העונג

הם תנודות שוליות. המאוים אם כן הוא הופעה של המקום אליו שואפת הנפש בתנודותיה ויחד

עם זאת מקורה הקדום, המודחק של תנודות אלה.

ההתנגדות של המטופל למאוים היא מובנת, אם כן, משום שנוכחותו באה לבטל את כוחות

(. חלק מהתהליך הפסיכואנליטי הוא לזהות את3החיים )גם אם היא נותנת להן מטרה סמויה

המאוים ומקורו ובכך להצליח להתמודד עם ההדחקה וההופעה של המאוים בחיים המודעים

של המטופל.

באופן יפה מאוד נראה כי קיימת הקבלה בין שאלת יכולת הטיפול במעגל החיים האינסופי ובין

מקורו הקדום של המאוים מעבר לעקרון החזרתיות של העונג. בין אם המאוים מקורו באירוע

.4ספציפי מהעבר המודחק ובין אם מקורותיו קדומים אף יותר- ראשוניים לחיים באשר הם

בין אם המטפל הוא מסך עליו מקרין המטופל את אישיותו ואת הדחקותיו, ובין אם הוא שותף

אקטיבי המהווה 'אחר' מודע למטופל: בשני מקרים ברור כי בסופו של דבר ההכרה באחרותו

של המטופל היא מהותית לטיפול. ההכרה ביכולת להתמודד עם המציאות, לא מתוך אשליה

או רעיון קונספטואלי לפיו "אני יכול להתמודד עם המציאות" אלא דווקא מתוך הכרת העמידה

מול הלא ידוע, האחר באשר הוא ולהיות מסוגל לו. האחר אם כן תמיד שומר על אחרותו. הוא

מסוגל לפשוט וללבוש צורה )אולי דווקא כדי לשמור על היותו בלתי מושג( על פי מבט המתבונן

אבל לעולם הוא יישאר מעבר ל"אני". כתוצאה ממפגש מתמיד זה עם האחר גם ה"אני" אינו

"נשאר אדיש". קביעת גבולות ברורים, שרירותיים לתפיסת ה"אני" המקובעת מובילה מיידית

למעשה, צריך היה לומר "ההנאה", שכן העונג הוא מיוחס לממשי שנמצא מעבר לעקרון ההנאה אותו תבע 2פרויד.

." נתייחס לסרט זהThe purpose of life is to endכפי שמתאר זאת סמית בסרט "מטריקס רבולושנז": " 3בהמשך.

בפרק "מכניזם והומניזם" אתייחס לתופעה זו ברמה התרבותית והציבורית. 4

4

Page 5: Revolver על-פי לאקאן

של האחר. ולהפך, שחרור האחר )גם מבחינה תיאולוגיולקיבעונ , אך אין לכך מקום כאן,ת

וחבל( מפגיש את הסובייקט עם מופשטות תפיסת ה"אני". אין פה פירוק )אם כי לחלוטין

להתאחד עם האחר ללא הבחנה( אלא תפיסה מופשטתןהפרעה עלולה לגרום לפירוק: ניסיו

מוגבל את דיבורו "אני",ןשל היחסים ההדדיים בין ה"אני" והאחר. "אני" אשר לוקח בעירבו

ורואה בו נקודת מוצא לשיח עם האחר. השיח נעשה לדבר עצמו, ולא רק פונקציה תרפיסטית.

.5השיח כמשחק עם גבולות המעגל מבלי לשבור אותו. הרחבתו התמידית מתוך תנועה והדדיות

רוח הסרט מציגה התייחסות אל החיים כחלום; מטרתה העיקרית, מעבר לעיסוק בדמיון שבין

תפיסת החלום לתפיסת המציאות בימינו, היא לעורר שאלות בנוגע ל"התעוררות" ומהותה:

העמידה מול הממשי, המסווה בהשלכת החוסר הבסיסית שלנו. שהיא ע"פ לאקאן מולידת

הסירוס, העולה מתוך הניסיותחוויי הכושל להתעורר מחלום העטוף בחלום אחר, מטרתהן

לשחרר את האדם מלחסום את כוחות החיים הטמונים בו.

הסוריאליזם כשפה ויזואלית המושתתת על עולם החלומות אשר נתנה מימד נוסף להתפתחות

הפסיכואנליזה והיטמעותה בתודעה התרבותית שלנו מראה אותותיו גם בסרט זה. הדמויות

מחליפות איברים ביניהן, חתולים קונים דגים אצל רובוטים, סרטני שעונים מתרוצצים לכל עבר

ת. התחושה המתעוררת משקפת את רוח הסרט כולו: החוויו6וכמובן רמיזות "דאליות" ברורות

הן בסיסיות, כמעט יומיומיות, ועדיין הניכור מחלחל, אל הפרטים הקטנים ויוצר את התחושה

כי "הצופה רוצה להתעורר מן הסיוט הזה". הדבר בולט במיוחד בזעקה המפלחת את הסרט

לקראת סופו, התחושה כי הצופה כלוא במערך דימויים מוסדר שאין ממנו יציאה. ומעבר לכך

הדימויים יוצרים עולם סגור.שביןשכל דימוי מסוגל להמשך בלי סוף כך גם היחסים

מהסרט "עליסה בארץ הפלאות" של דיסני שם עליסההאסיים פרק זה בהפניה לסצנה יפהפיי

מהחלום ומתחננת בפני מנעול הדלת שייתן לה לצאת החוצה. בתגובה אומר להטמנסה להימל

המנעול "אבל את כבר בחוץ", ומראה לה אותה עצמה ישנה על כר הדשא, מעברה השני של

הדלת.

כשנגיע לשלב ניתוח הסצנות בסרט נראה כיצד הסרט שובר את הגבול ועדיין מתקיים במעגל משלו. 5 השימוש הרב בשעונים שאינם מורים שעה קונקרטית. כמו כן, בסרט "בכבלי השכחה" של היצ'קוק שם סלבדור 6

של האקדח המוחלף בגלגל. revolverדאלי עיצב את סצנת החלום גם יש רמז ל

5

Page 6: Revolver על-פי לאקאן

והומניזם מכניזם

הפוסט-מודרני בעידן והכלל הפרט יחסי על מקומי במבט

. כמעט ללא הבחנה אנוםעקרון ויזואלי בולט בסרט הוא הקפיצה בין דימויים אנושיים ומכאניי

נמצא דמויות רובוטיות לחלוטין ודמויות אנושיות )או אורגניות, לפחות( לחלוטין לצד דמויות

אשר נראות כעירוב בין השתיים. גם אלמנט זה הוא מרכזי ביצירת דימוי המשקף את העיסוק

במרכיב החזרתי. ואני אנתח זאת בעזרת סיפרו של סלבוי ז'יז'ק על ההסתכלות הלאקאניאנית

. 7בסרט "המטריקס"

לאסטרולוגית. עיתונאית בין שיחה מתוארת לגלקסיה" לטרמפיסט "המדריך בספר

והאסטרולוגית מסבירה לעיתונאית כי את האסטרולוגים לא הכוכבים מעניינים, אלא אנשים.

אמירה פשוטה זו מביעה כי גם כל עיסוק במכניזם הוא מטפורה למימד אחר באנושיות שעומד

מנגד ל"הומניזם". תפיסת המכניזם מאוד השתנתה בימינו. עד היום הוא נתפס כ"נאצי" כסמל

ברגים( הם הפרטים )בה כמכונה נתפסו והפשיזם הנאציזם ומגמתית. קרה לאוטומטיות

במטרתה לטפח מושג לא הומניסטי: "הלאומניות" המתקיימת מעבר לערכיםלהדורסת הכו

הפוסט-מודרני החופשי מכך שהעולם נובע השינוי אולי הפרט. לזכויות הבסיס שתחתיה,

התגלגל למצב בו השוק החופשי יצר מכונה שיש בה דמיון רב למכונה שעד אז זוהתה עם

הממשל הגרמני. הפרט מצא את עצמו שוב נרמס ע"י התאגיד אבל ברמה יותר עמוקה. הוא

?( אבל העולם התקשורתי, הצרכני, יצר לוםכבר לא נרצח ברחובות על לא עוול בכפו )האומנ

מעטה דק על התודעה שעיוות את תפיסת המציאות. עד כדי כך שכבר לא ניתן לדעת מהו

.לאותו כוח שעומד מאחורי סימוי העיניים. כבר לא ברור של מי האינטרס מאחורי הכו

בעקבות זאת נוצר דימוי מאוד מאיים של התאגיד, הוא כבר לא מכונה שמישהו שולט בה אלא

מתחיל להזכיר דווקא אורגניזם: כאוס מסודר, של אנשים שקונים, מוכרים, מולידים, מתים, עם

, אשר אף זכה לכינוי "כוחות השוק". ודווקא הטבע פתאוםתהגיון פנימי, תאבון, וצרכי הישרדו

נתפס כמכאני: חייו הפשוטים של הפרט, אהבותיו ושנאותיו נעשים מוצר צריכה לכל דבר,

עשיר בתחליפים זולים ונגישים. ז'יז'ק מסביר זאת יפה בניתוחו את "המטריקס".

כאשר הוקם המטריקס הראשון )האחר הגדול, מאגר המסמנים האולטימטיבי(, הוא היה מקום

התנהל טוב, ללא המצוקות המאפיינות את החיים המודרניים. אלא שאזלמושלם, בו הכו

)הפעילו כ"מציאות" בו האמינו לא שהם משום במהירות למות החלו בו שחיו האנשים

"המטריקס" הוא סרט מדע בדיוני לפיו בעתיד הלא רחוק תתקיים מלחמה בין בני האדם לרובוטים שקמו על 7 יוצרם. בסיום המלחמה ישתלטו הרובוטים על בני האדם ויחברו אותם לתוכנת מחשב גדולה, המכונה "מטריקס",

אשר תספק להם אשליית מציאות ישירות למוח )"כלא למחשבה", כפי שנאמר בסרט(. כך שבעוד האנושות חושבת כי היא מתקיימת בעולם כרגיל, במציאות הממשית האנשים חולמים את חייהם בתוך מעין

, ומספקים בכך אנרגיה זמינה למכונות.םאינקובאטורי

6

Page 7: Revolver על-פי לאקאן

התנגדות ברמה קריטית(. אלא שגם המטריקס השני )שהוא עולמינו היום( גרם לאנשים לחפש

כי דווקא האמונה יותר הוא שגורם לאנשיםקייםאת האמת שמאחוריו, עולם אחר, טוב

העולם. בתפיסתנו את הדואליות יפה של ציור בכך רואה ז'יז'ק העולם. בממשות לפקפק

הממשי לטענתו הוא מה שקיים מעבר למסך והמסך באותה עת. כלומר, על מנת שאנו נחווה

את העולם כממשי עלינו לחוש כי ישנו קיום מעבר למוחשי הנתפס, ועם זאת בעל הגיון, גם

אם נסתר.

אם כן, השאלה חוזרת אל המתבונן האנושי, משום שאין ביכולתו לחיות בוודאות עם כל מצב

של קיום. ומנקודת מבט זו המכניזם וההומניזם מתערבבים זה בזה. גם הטבעיות מוצאת עצמה

צורך להתעלות מעליה, מעבר לחושים, מעבר לתופעות טבע כדי חיצוני עד לכוח כפופה

מוכרות. הטבע האנושי כבר אינו נתפס כמובן מאליו לאחר שהוא נחשף כמשרת אינטרסים.

ועם זאת מה שמניע את המאבק בתחושת חוסר השליטה על החיים הפרטיים הוא החיפוש

אחר הגיון עליון. היחיד שמבטל את תחושת העבדות של האדם הפוסט-מודרני.

לכאורה תמימות: הן בסרט כי התופעות הרבות נראה ולסרט לפסיכואנליזה זאת כשנביא

נישואין, לידה, מוות, יחסים בתוך משפחה, תופעות שנהגנו לראותן כ"גלגל החיים" והנה הן

הופכות כאן ל"גלגל המוות" של מכניזם קר, כשברקע הדמות המנסה לשמור את הראש מעל

המים, כסוג של הד. יש פה אירוניה הזהה לשאלה שעולה מהמטריקס: האם רצוננו להתעלות

מעל המציאות החוזרת על עצמה- האם זו שאיפה עליונה באמת או שבכך אנו ממלאים את

תפקידנו במחזוריות. הריצה במעגלי ההנאה בשאיפה לחיים, כשמאחוריהן מסתתר בעצם מוות

גדול. העונג המוחלט.

כיום חווים אנו אותו הניכור אבי הפוסט-מודרני, קידוש8העידן לאחר תקופת שבר. הוא ,

האינדיבידואליות המודרנית, דווקא תחושת אי היכולת למנוע את תחושת העדר מאפשרת

לראשונה להעלות תמונת מצב פסיכולוגית של קולקטיב. ואף באופן מיידי דרך תוצרי התרבות

' בספרו "המרד השפוף"96ההמוניים. התוצרים הם מעניינים ומגוונים: כך עשה גדי טאוב ב-

והעיתונות וכךהשבחן את הלך הרוח הישראלי דווקא דרך הספרות ה"רזה", תוכניות הטלוויזי

עושה ז'יז'ק היום עם הסרטים ההוליוודיים. שניהם מזהים את המקום המרכזי שניתוח התרבות

. הפסיכולוגיה של ההמון,םתופס איפה שפעם היה מקום רק לפרשנים פוליטיים וסוציאליי

המאבד אמון בשליחיו שאמורים לדאוג בשבילו לדברים ה"גדולים" בזמן שהוא מקיים את חייו

הפשוטים, הוביל למבוי סתום, לכאורה. מצד אחד אין ביכולתו של האדם מן השורה לגרום

לשלום עולמי, ופיתרון בעיות הרעב בעולם השלישי. מצד שני, תחושת האחריות היא בלתי

נמנעת. האדם מרגיש כי עוולות רבות נעשות בשמו וכי האמירה של יצחק שמיר בדבר לפרשת

כמצב שבו הפוליטי, שהוא נותן ההקשרבישראלגדי טאוב בספרו "המרד השפוף" מתאר את אותו המשבר 8 והמשמעות בעיניים החילוניות, הלך והתנתק מחיי הפרט לאחר מלחמות ששת הימים ויום כיפור, והאינדיבידואל

קיים את חייו בבועה כשברקע ניתוק עמוק מההקשר המציאותי הסביבתי, הפוליטי. מה שהתפוצץ, לטענתו, ברצחרבין; ופתח חיפוש חדש של משמעות הפרט בעיניים חילוניות.

7

Page 8: Revolver על-פי לאקאן

: "מי שצריך לדעת - יודע!" אינה רלוונטית יותר. לא אכנס להשלכות הפוליטיות אלא300קו

דווקא אנסה להפוך פניי להשלכות על חיי הפרט.

כאמור, אין בראייה החדשה כלים חדשים לשינוי עולם, אבל יש בו מימד חדש שמחזיר אותנו

לעיסוק במחזוריות. המימד הזה נובע מההכרה וההשלמה שבתהליך המחזורי. אם לתמצת

היא במעגל, נתון היותו את רבה: התפיסה של האדם בשטחיות פה לחטוא ואזהר שלא

השחרור מהמעגל, משום שכל מה שהוא "מעבר" לתנועת החיים, הוא דמיוני. כשם שכל

נגועה בתפיסות המנוכרות איתן אנו ויהא אשר יהא, היא הנחה באשר לאופיו של האחר,

ואכן,9מפרשים את העולם. שכל תפקידן להשאיר את המודחק המאויים במוות הנאה לו .

המאויים, גם לפי פרויד, אינו ניתן לביטול. כל גישה כזו היא יומרנית ביותר ולמעשה, טוענת כי

ניתן "לנצח את המוות". להפך, ההשלמה עם היותך נתון במעגל באה להציב גבול מודע בינך

זה מאפשר את הדיאלוג עם האחר. הוא שמאפשר את הקיום גבול דווקא לבין "האחר".

של עולם המסמנים ביחס לאחר האולטימטיבי. ובשפה פשוטה: כאשר הפרטיהפרופורציונאל

מוותר על שליטתו על האחר, כל עולמו הפרטי, המלא מסמנים שהאחר הוא מקורם, מקבל

והעלתו המאוים בזיהוי הפסיכואנליטי בתהליך העיסוק המדומה. ולא הממשי, תוקפו את

לתחום המודע מאפשר לאדם לקבל את עצמו, להוציא אותו מתחום הניכור.

הדבר רלוונטי יותר לענייננו ברמת הקולקטיב. כאשר אל האחר האולטימטיבי הצטרף האחר

התאגידי, מכונת הייצור. יצא גם לי לעקוב ביחס שבין תוצרי תרבות והלכי רוח ציבוריים. אותה

עיון מחודש יצרה מוגבל, היותו בחייו משלים עם כמקום שבו הפרט נקודה אותה תארנו

בעולמו של הפרט. דווקא המשבר בדבר "השליטה של הפרט בחייו" ברמה המוחלטת יצר זיקה

בין הניכור כלפי "המערכת" לאחריותו על חייו. הפוקוס עבר אל הפרטי, אלא שהפעם לא על

מנת להתחבא ולהתקיים בבועה, אלא דווקא מתוך רצון להישיר מבט אל מיקרוקוסמוס זה.

של10. והתמונה עגומה. הדוגמאות שהייתי רוצה להביא הן תיאורי מצבמשם מתחיל הממשי

המשבר. בסרטו של אסי דיין "המדריך לכיסוי תחת" הוא משחק אדם בשנות החמישים לחייו

אשר נעלם מביתו למפגשים עם מאהבתו בטענה שהוא יוצא להפגין בהפגנות השמאל בזמן

אוסלו. בכך הוא חושף את הקשר בין הפרטי לציבורי בהוויה החילונית שהתעוררה לאחר רצח

דיין: "איפה רבין ושאלה עצמה: "איפה טעינו?" ולמעשה, בציניות לא מסווה, שואל אסי

היינו?" כלומר היחסים בתוך המשפחה נעשים המרכז בו מתמודדים עם הפוליטי. הבגידה

מרטין בובר בספרו "בסוד שיח" מתאר זאת יפה כאשר הוא מבדיל בין עולם "הלז" המנוכר בו כל דבר הוא "זה" 9לבין קריאת "אתה" אשר סגולותיה ביציאה מה"אני" ועולם המסמנים המנוכר של האגו.

. תרבות הנה תוצר של הקשר מקום, ואף שתופעות אלוילא מן הנמנע שהעיסוק שלי במקומי ולא באוניברסאל 10 קורות לעניות דעתי בכל העולם )או לפחות בחלקו המערבי( יש לראות אותן מתוך הופעות מקומיות, רגשיות ולא

תאורתיות.

8

Page 9: Revolver על-פי לאקאן

למחלה הלאומית אלא מוקד אחריותו של היחיד, ממנה נגזרתםבאישה ובבית אינה סימפטו

האחריות במעגלים הרחבים יותר.

גם הסדרה "הבורגנים" זיהתה את הקשר הזה ולקחה את האמירה "לא קלה דרכנו" מאמירה

החברה להתבגרות בנוגע בורגני נפש חשבון במעין הזוגיות לעבר "המצב"( )על לאומית

הישראלית. מעניין כי שיר הנושא של הסדרה "בנות בראון" מדבר גם הוא על מעבר זה: בשיר

נשאל רבי עקיבא איפה הם הקדושים איפה המכבים; והרבי עונה: "כל ישראל קדושים, אתה

המכבים." שינוי המבט ונקודת האחריות מאבות התרבות אל הפרט המתבקש לגלות בו עצמו

.11את הקדושה

בין המכאנשאם כן הגבול שהיטשט ובין הפרט לכלל )או השתקפותה של החברהי להומאני

בגילויי רק מתגלה אינו כבר ה"אנושי" באישי. להתבוננות כלים יצר הפרט( בחיי

האינדיבידואליזם שלו וערכי הפרט אלא יחד עם זאת בענוותנותו כלפיי היחס שבינו למערך

הכללי. הדבר בולט במיוחד בחברה שלנו אשר קידשה את ערך המוות למען המולדת ומתנדנדת

.12בבחינת סולם ערכיה המתגבשים עם התבגרותה ואובדן תמימותה

השריטה

התקלה הטכנית היא גם כן מהותית לענייננו. כיום כשאנו רוצים לטעון כי לאדם יש בעיה

אנו אומרים כי יש לו שריטה במוח. כמו בתקליט או דיסק שם הכתמנטאלי מתפקד חוץל

ממשהו קטן שגורם לקפיצה, הגברת מהירות או חזרה על מקטע מסוים. כך גם ישנן תופעות

לדה-ז'ה-וו, לדוגמא, מתייחסים, "המטריקס" בסרט כאלה. חריגות המזכירות אנושיות

התחושה המוכרת כי הדברים חוזרים על עצמם, כתקלה ב"תוכנה שמנהלת את העולם". גם

סרטי מדע בדיוני שמתארים מסעות בזמן מדברים על "קרע בזמן-חלל". דברים אלו באים

ככשל שהשריטה, הוא היפה למניפולציה. נתון התודעתי המרחב היות על להצביע

תודעתי-מציאותי, גם מעידה על המניפולציה )והופכת אותה לממשית( וגם מפרקת אותה. היא

בתוכנה, היא החור במסך קיומו של "האחר13הבאג , היא האחר שבתוך האגו המעיד על

הגדול". ובאופן מעשי יותר, היא המיקרופון שבטעות צולם ומזכיר לכל הצופים כי הם יושבים

באולם הקולנוע. מעורר אותם מהחלום, ומבטל את השעיית האמון שלהם.

יתרה מכך, את הביטוי "כל ישראל קדושים" טבע בתנ"ך קורח אשר עליו העידו המדרשים כי האמירה שלו 11 נכונה לעתיד לבוא ולא התאימה לזמן דור המדבר. כך שיש כאן אמירה רחבה יותר על העידן שלנו בו עם ישראל נקרא להתמודד עם קריאה זו. מה גם שהשיר עצמו הוא גרסת כיסוי ברוח "רטרו" והעיסוק המחודש בו מכוון אל

ימי התום הציבוריים של ראשית המדינה. רק לאחרונה חווה זאת הציבור הדתי-לאומי אשר גילה סדקים בתפיסת ה"מדינה" כיד האל בעולם, ובעקבות 12

ההתנתקות נקרא לבירור הערכים מהם הושתתה המדינה, לא עוד כהוויה ערכית נפרדת, ואם יורשה לי, דמיונית. דבר זה קיים גם בתחום ממנו אני בא- האנימציה. שם נוהגים לומר כי כשאנימטור, מנפיש, עושה עבודה טובה 13

אף אחד לא שם לב. כך שרק כשהאנימטור, "מפשל" ניתן להכיר באשליה. רק אז ניכר כי נעשתה פה מלאכהמניפולטיבית, אשליית החיים.

9

Page 10: Revolver על-פי לאקאן

ניתן לראות בכך אף עניין טיפולי. אנשים רבים אינם מודעים לאי-היותם מממשים את עצמם,

את היותם חיים ע"פ דפוסים חיצוניים. לפעמים בעיית תפקוד יומיומי קטנה היא שגורמת להם

להגיע לייעוץ פסיכולוגי. כשללא בעיה זו, המצב היה, ברבדיו העמוקים של יחסי האדם עם

עצמו וזולתו ויכולותיו הרגשיות, חמור בהרבה ללא טיפול.

הסרט שלנו, בייחודיות הטכנית שלו, בחר לשים את השריטה במרכז. מה שאנו רואים על

. מהלכים שמופרעים כל פעם מחדש וחוזרים לתחילתם. אנו למעשה14המסך זה סרט תקוע

.15עושים פוקוס על התוכנה האנושית בקלקלתה, ודווקא שם מבקשים הארה

: גלגל המקרן.revolverמה שלראשונה מעלה בדעתי עכשיו שגם סרט הקולנוע נמצא על מעין 14 ניתן להרחיב גם בתורותיו וסיפוריו של רבי נחמן מברסלב אשר ראה ב"מום" שלמות גדולה )שבעה קבצנים, 15

האינדיק ועוד(. משום היות המום עדות למוגבלות האנושית. כך גם אומר הפתגם הידוע של רבו, הבעל-שם-טוב:"אין שלם מלב שבור".

10

Page 11: Revolver על-פי לאקאן

החלומות ופשר הקולנוע אמנות

נחזור עתה להיבטי החלום, שהינם מהותיים להתבוננות בסרט. רבות מהדרכים עליהן הצביע

פרויד בבואו לבאר את פשר החלומות הינן רלוונטיות גם לשפת הקולנוע, ובייחוד בסרט זה. את

הבסיס לעיבוד החלום אציג כאן ואת הדרך להאיר דרכן את הסרט נראה לאחר מכן.

התת-מודע סופח לתוכו את מה שאין ביכולתו של המודע להכיל. הסיבות הן רבות ומגוונות:

ילדות שלא היו כלים לעבד ברמת המודע, ועד דברים שהמודע לא חש בהם )כגוןתהחל מחוויו

שיר שהתנגן בזמן אירוע מסוים( אך נצרבו במעמקי התודעה. אופיו המיוחד של התת-מודע

לאחר גם תמידי, נסתר הוא מודע התת האמנות. תחומי את בו העיסוק ואל אליו קירב

"העלאה" ממנו למודע מדובר בתוצר מעובד, בעוד התת מודע עצמו נשאר קמאי. על כן הוא

. המהלך16מוכר ע"י תוצריו, בעוד הם מצביעים, כבמעשה האמנות, על מה שמעבר להם

לפענוח החלום אינו שכלי. גם אם ניתן לגבש כלים בעזרתם ניתן לחפש את הסדר בחלום,

ולא השכל, שמסוגל להתחקות אחר הסיפור, לברור את העיקר בסופו של דבר זהו הרגש,

פרויד את הזאבים" מתאר "איש בספרו הנסתרים. החיבורים למצוא את ובעיקר מהטפל

המקרה הבא:

אחד המטופלים של פרויד היה חולם את אותו החלום פעמים רבות בוריאציות עם שינויים

קלים. אבל בעיקרון, היה ברור כי ישנו נרטיב מרכזי, אשר אינו נפגע משינויים אלו, ומצביע על

מקור עמוק, רגשי אחיד. החלום, בקצרה, עסק בזאב המתפרץ דרך חלון אל חדרו של המטופל

וחושף בפניו עץ עליו יושבים זאבים לבנים. לא היה די בפרטי החלום כדי לבארו מבפנים,

אנושיות באשר הן )אם קיים דבר כזה בכלל(, והיה על פרויד לעבורתכסיפור המושתת על חוויו

דרכם יבינו מהםעם המטופל מסע משותף בו ניסו הן לזהות את המקורות האסוציאטיביי

המשמעות הסובייקטיבית של הדימויים והנרטיב המקשר ביניהם. המטרה הסופית היא לזהות

את המקור המודחק המרכזי, שלטענת פרויד הינו, בסופו של דבר, מקרה שקרה בעברו של

המטופל. במקרה המדובר, אכן התהליך הצביע לבסוף על מקרה שקרה בו המטופל כילד, ראה

את הוריו בעת משגל, מה שהיה בשבילו חוויה איתה לא יכול היה להתמודד, הודחקה, אך

השפיעה על חייו, בהופעת חרדות שלא היה נראה כי יש לקיומן הסבר נראה לעין.

בתהליך הארוך של בירור החלום נעשו מספר שלבים: נעשה בירור עם המטופל מה המשמעות

של הדימויים האלה דווקא בשבילו. במקרה זה, הזאב. מובן, כי התשובה אינה מיידית. אחת

הסיבות שהמנגנון )אם ניתן לכנותו כך( של התת מודע מצפין את האלמנט המודחק היא משום

-פילוסוף-פסיכולוג הצרפתי, עסק רבות ביכולת התוצרים התרבותיים רק "להצביע" עלןלאקאן, התיאורטיק 16 . מה שמהווה את הבסיס להזדהות עם השפה של התת מודע לעומת אשליית המודע אשררשאינו ניתן להיאמ

רואה עצמו כעוסק בדבר עצמו.

11

Page 12: Revolver על-פי לאקאן

שמדובר בדבר המעורר התנגדות. אין דרך ישירה לפרק את ההתנגדות המתוחכמת ולכן יש

.17לפעול עם שפתו הפנימית של החלום ודרכה ליצור שיחזור של מה שמעורר התנגדות

על כן יחד עם זיכרונות ממשיים בנוגע לזאב, יש לבדוק אסוציאציות שעולות אצל הסובייקט.

שוב יש כאן כלי שאינו מוחלט, אסוציאציות יכולות לבוא מהקשרים שונים ומשונים ולכן, כמו

בציור, יש לראות את הסך הגדול ע"מ להרכיב את התמונה ולראות איזו אסוציאציה רלוונטית

ואיזה לא. במקרה זה, ההקשרים הסיפוריים אודות כיפה אדומה, הזאב ושבעת הגדיים וסיפור

נוסף שסופר למטופל בילדותו אודות זאב קצוץ-זנב הם שזוהו ע"י פרויד כרלוונטיים לתהליך

השחזור.

חלק מהבנת הפרשנות הנכונה שצריכה להינתן נעשית גם בעזרת הרגשות המובעים בחלום

)בין אם זיכרון של רגש מהחלום או במעשה. לדוגמא: קיפאון במקום כסימן להלם או בהלה(.

דימוי מסוים יכול להתקיים במשמעויות רבות, ולעיתים אף סותרות )כולנו גדלנו גם על סיפור

"כיפה אדומה" וגם על "ספר הג'ונגל" בהם הזאב ממלא תפקידים כמעט הפוכים( כך שאין

לראותו כמנותק מההקשר הרגשי בו הוא נתון.

ישנם מפתחות אשר לחלוטין נמצאים בידי המטופל. ועדיין יש בכוח השיח הטיפולי להובילו

ל"הארה" בנוגע לחלום. כך קרה שהמטופל הבין פתאום כי החלון שנפתח פתאום היה בעצם

רמז לעיניים. כך שבמציאות הוא פשוט התעורר בבהלה משנתו והדבר הופיע בחלום כחלון

מהמציאות, ולא בסמל, ניתן לזהות במדויק אתההנפתח לפתע. במקרה זה, כיוון שמדובר בחווי

הרגש או הסיטואציה הקונקרטית שאליהם רמז הדימוי.

החלום הוא צופן. שמעבד את המרכיבים של התת מודע. הוא מבצע פעולה כפולה: מצד אחד

הוא בא להסתיר, להשאיר את החבוי ככזה. הוא לא בא לערער את האדם בחיי ערותו, וככזה

הוא ממשיך את אופיו המודחק של המקום ממנו הוא בא. עם זאת, כמו עמי ותמי הוא משאיר

שובל רמזים אשר אמורים )אמורים? איזו אמירה יומרנית! גם אם בכוחו של המטפל ללכת

של בפעולתו מודעות יש האם לחלום? כוונה לייחס ניתן האם עדיין הפירורים בשביל

התת-מודע? הרהורים...( להשיב את החולם אל עצמו, או לחלקים מודחקים מעצמו.

כמפענח צפנים, פרויד סימן מספר דרכי הצפנה שניתן לשחזר:

סימול:

בין המסמן והסיבות לקשר לייצג אובייקט מהמציאות. דימוי בא הסימול הוא פעולה שבה

והמסומן הן רבות. יכול להיות שאדם ששמו ליאון יופיע בחלום כאריה וכן הלאה.

מה שמשיב לכאן את המאויים. תנועת החיים מגנה על עצמה מפני מה שמעבר לה. במקרה זה, חוויה 17 שבמהותה נתפסת כממיתה, מסרסת. יש להביאה אל שפת החיים. לתת כלים למודחק להופיע כדבר שניתן להכיל

ולעמוד מולו.

12

Page 13: Revolver על-פי לאקאן

התקה:

אלא אחר. בדימוי אובייקט מחליפה ההתקה פעולת גם לסימול. ושוני דמיון יש להתקה

והיא תדאג לטשטש את העקבות. לייצגו. רק ולא שההתקה באה להסתיר את האובייקט

לדוגמא: אם בילדותך נבהלת מכלב תוקפן בחלום אתה יכול לראות את עצמך ככלב. האובייקט

המאויים יהפוך לאובייקט שתזדהה איתו.

היפוך:

היפוך הוא גם כן כלי לטשטוש עקבות )כשאני מדבר על הטשטוש כוונתי לפעולת ההדחקה של

התת-מודע אשר מסתירה את מה עלול להיות מפורש באופן מיידי מדי, ולעורר את ההדחקה(.

ייצוג הפוך למיוצג. קיפאון מייצג תזוזה מהירה. אור חזק שמייצג חשיכה כפשוטו כן הוא,

וכדומה.

מיזוג:

יכולים להתאחד וגם התקות שונים בנרטיב החלומי. סמלים כיווץ כתוכנת המיזוג משמש

באובייקט אחד העונה על צורכי הביטוי של כולם. לדוגמא: הזאבים הלבנים הבוהים בשקט:

והם גם התקה של הפתעת הילד שצפה הם גם סמלים לפחד הסירוס ע"י האב, המאיים

בהוריו.

לסדרם, לפרטים, לב שימת ודורשת פשוטה אינה השחזור פעולת להסיק שניתן כפי

הפרטית שלו. גם אז יש לתהות על משמעות החלום:הלמשמעותם בעיני החולם וההיסטורי

האם הוא מעלה מאוויים נסתרים או הדחקות? ברור כי בעולמינו הפנימי הדברים הללו קרובים

אחד לשני יותר מאשר בעולמינו המודע.

לא רק שהתת-מודע, החלומות וניתוחם הפכו להיותהעם התפתחות המודעות לפסיכואנליז

נושא קולנועי אלא שהדמיון בין שפת התת-מודע לשפת הקולנוע פיתח את השפה הקולנועית.

ושומעים. החווי רואים אנו וגם בחלום בקולנוע גם היאההדמיון הבסיסי מתחיל במדיום:

טוטלית. האולם החשוך מעורר את ההזדהות עם הנראה. בשניהם ישנו גיבור. מתבונן שמעורר

דימויים, של מורכבת שפה סותרת אינה הגיבור עם להזדהות היכולת ובשניהם הזדהות.

שהורחבו בקולנוע גם ליחסים מורכבים ביניהם. אחת ההשפעות הגדולות של פשר החלומות

על השפה הקולנועית הייתה בהבנה שהקולנוע אינו רק מחזה מצולם. ברגמן נחשב לראשון

כי הצופה מזדהה במהלך הצפייה לא רק עם הגיבור אלא עם שיישם בסרטיו את הגישה

זוויו הצילום והעריכה הפכו לכלי משמעותי בבנייתתהמצלמה. רצף האירועים המצולמים,

שהינו תואם-מודעות כלי לעבר מדרגה בכך טיפסה הקולנוע אמנות הצופה. של תודעתו

מתקדם בהרבה מהכלים בהם השתמשו עד אז: גיבור, נרטיב, חלל ושמע. לא פלא אם כן

13

Page 14: Revolver על-פי לאקאן

שהדבר הוביל אח"כ להתפתחותן של שאלות מורכבות על יחסי תרבות-מציאות-מודעות כפי

.18שעולות מסרטים רבים לאחרונה כגון "עיר אפילה", "המטריקס" ועוד רבים

כצפנים בהם משתמש התת-מודע, גם הם נעשו שימושיים בתמות )יהכלים אותם תיארת

themesשל סרטים. ההנחה היא פשוטה: התודעה האנושית מורגלת כבר בשימוש מיוחד זה )

בדימויים ובכך יש יכולת לומר הרבה יותר על ול- התודעה האנושית. יותר מכך, יש כאן קשר

וזהות נדירים בין תחום אמנות ותפיסת המציאות, שהשלכותיהם עוד לא פותחו עד תום.

הסרט הנוכחי כמעט ואינו הופך את המצלמה לזהות עצמאית אך משתמש הרבה בכלי החלום

שפורטו להלן. ואנו נשתמש בכלים אלו על מנת להתחקות אחר הסמלים השונים, ותפקידם

במרקם הכולל.

עוד על יחסים אלו בפרק הקודם על מכניזם והומניזם בסמינר זה. 18

14

Page 15: Revolver על-פי לאקאן

הדימויים: מרקםהיצירה ניתוח

כאמור הסרט הוצג בזמנו בשני אופנים: כסרט רציף וכפרקים שכל אחד הוצג, בלולאה כמובן,

החלום, )החזרתיות, הסרט פועל על-פיהם העקרונות את שבדקנו לאחר נפרד. מסך על

המכניזם( נוכל לצלול אל פרטי הסצנות המרכיבות אותו. מתוך פרטים אלו, אני אציג נרטיב

ועדיין אני בטוח כי הואבגדר השערההמבוסס על חלום ושיקוף מצבים נפשיים. הניתוח הוא

לא יהיה שרירותי כלל ויהווה פרשנות מעניינת ועניינית.

השוט הפותח הוא שוט הטביעה.

( זה גם יחזור בהמשך הסרט.shotשוט )

הכלליתהובכלל הוא מתאר את האוויר

בסרט. הדמות טובעת, היא בדרך למות,

שתיארנ כפי לעזרה. יד אתוומושיטה

פועלים כך והפורקן הגרייה תאוריית

אלא ויורדים עולים בשוט. הגלים

שמשהו פה לא מסתדר. המתח העצום

גם מבוטל בגלל הלולאה. אנו בהתחלה "דואגים" לדמות ומזדהים איתה אבל הלולאה מובילה

אותנו למקום חיצוני למתרחש. אנחנו כבר לא נהנים מהמתח אלא רוצים בסיומו. רגש זה הוא

"העונג" של המוות. ופה, כפשוטו, אנו בתוכנו מצפים לטביעה כשם שאנו מצפים לגאולה:

התערבות חיצונית שתבטל את התנודות שלנו, כצופים ואת תנודות הדמות. לדעתי, זהו מצב

מטאפורי בו אנו נתקיים לאורך הסרט.

)ועוד רבים אח"כ( מבססים שני השוטים הבאים

את שראינו לאחר הדג. הסרט: של התמה את

מחוץ דג רואים אנו הטובעת האנושית הדמות

למים. גם השמיים השרוטים שראינו מקודם חוזרים

שונים. צדדים שני כביכול כהשתקפות. פה

השתקפות. האדם והדג. החיים מחוץ לבית הגידול.

בפרק הקודם: הכאביהמאבק לחיים. הזבוב בשוט זה משמש כמו ה"שריטה" אותה תיארת

ממגע הזבוב בעין הוא שמעורר את הכאב הגדול: החיים מחוץ למים. הטענה שלי היא כי

הגיבור הוא הדג. לפי הכלים של פרויד מפשר החלומות אתאר את הדג כמיזוג. הוא מכיל

כאן כמו הגיבור הוא הדג לפעמים הגיבור. של מצוקותיו של סותרים ואף רבים היבטים

ניתן למצוא בסרט זה נוספים. מה שלא ודברים ולפעמים כייצוג חיצוני ומאיים של המוות

מאיפה הגיע דימוי זה של דג. איזו חוייה קדומה טבעה אותו כה חזק בעולם הגיבור?

15

Page 16: Revolver על-פי לאקאן

כאן למעשה ישנה סצינת לידה. ליל סערה,

)?( נשית ודמות ברוח. מתנדנדת ספינה

דגה דגים ומעלה ברשתה תינוקות צווחים.

בין אדם-דג, שוב לדמיון זה מעבר דימוי

האנושיים הדפוסים מרצף חלק גם הוא

שנראה אח"כ שכוללים חתונה ומוות. אגו

חזק רגשי אקט של עיוות כאן רואים

)דיג(. ומנוכר חיצוני לאקט והפיכתו

הלולאה גם מבטלת את הפן האישי, הייחודי ללידה.

סוריאליסטיים ייצוגים הרבה סמלי. מאוד הוא זה שוט

עוסקים שעון וזמן. החל מדאלי, דרך עליסה ו"תותי בר" של

. אלאתברגמן. הפעם אנו רואים סצנה לכאורה ריאליסטי

ש"הזמן" אינו בנוי מגרגרים הנופלים בקצב קבוע אלא כגוש

"ג'לי". הזמן הוא יחידה אחת. ללא עבר הווה ועתיד. מה

שמשקף "זמן חלום". מעין אמירה כי הרצף אינו חשוב כאן

אלא הצלילה אל המכלול. ההתעמתות וחיפוש המשמעות

והסדר בעולמות הנסתרים, החלום והתת מודע האנושי.

גם השוט הבא מייצג חמקמקות של הזמן. הסרטנים-השעונים )שמהווים מלווים למסע דיג,

הקיום(, על מודע, משמעות להעלות מהאפלה, התת נסיון הוא וגם בהמשך, נראה אותו

בורחים מהבזק הפנס המאיר עליהם.

של שונים סוגים ארבעה כאן מזהה אני

)הזמן מופשטים כלליים, כאלה דימויים:

הנזיל, הסרטנים(. כאלה שמייצגים תכנים

כאלה מוות(. )חתונה, כלליים אנושיים

)הדג, הגיבור זהות של בדימויי העוסקים

מהמציאות בבסיסם שהם וכאלה הלב(.

)אלה שנראה בדימויי הדג אך מתערבים

מיד(.

את בה יש ביותר. חשובה היא זו סצינה

המימד הטראומטי אותו אנו מחפשים. דמות

16

Page 17: Revolver על-פי לאקאן

האם, בחיוך קר, מתעללת בדג, שהוא כמו הדמות הראשית מבקש את מותו. גם בסצינת הלידה

נראה כי האם אטומה. ההתעללות בדג, ההוצאה מהמים שבמעשה הדיג, אינו נוגע לה. הילד,

נקרע בתוכו, מצד אחד הוא מאויים ממה שהוא רואה ומצד שני הוא נהנה ומשך להסתכלות

. זהו עיקרון ההנאה. המתח בין הילד שמכור לכאב של הדג אולי הוא19חוזרת במחזה הנורא

בדג הצפייה לייסורי שמעבר לעונג המוות. למשאלת נהיה הדג לדג. בינו לזהות שהוביל

המתייסר. ממש כפי שאנו צפינו בגיבור הטובע. אם כי, יש פה רמז לכך שזהו אינו האירוע

ומהכלים ונראה מהתבנית דג. לרדד )שאני מכיר( סיבה אין לדג. למעשה, בנוגע המחולל

ליצירת עוגיות כי מדובר ברידוד בצק שההתקה הפכה לדג. אבל למה? האם יש צורך להדחיק

בצק? לא נראה מסתבר. אם כן הסיטואציה היא המאיימת. אולי המחזוריות שבסיטואציה. אולי

האלימות שהאם מפגינה בפעולה, המעיכה. אלו הן השערות בלבד. אבל העיקרון החשוב הוא

החיים יצר עם יחד המתקיים המוות מיצר נובע פרויד ע"פ המזוכיזם הילד. של היחס

)הליבידו(. בבסיסו, המזוכיזם שונה מיצר המוות. במקום מסויים הוא שמאפשר את קיום החיים

ההתפרקות את שמונעת היא מההרס ההנאה ממנו. נמנע בלתי הוא שהאובדן בעולם

הטוטלית. ניתן לראות לכך סימוכין בהפיכת תוכניות החדשות לתוכניות בידור. העיקרון הוא

כזה: מה שניתן להתמודד איתו נחווה בכאב. ומה שהוא "מעבר", מה שמאיים על החיים,

מודחק גם באמצעות ההנאה שבהרס. המוות לא טוטלי כי הוא מהנה. ובכך אינו סותר את

הליבידו אלא משמש כשומר גבולות לגביו.

הילד מובילה את והנטישה, שני האלמנטים הסותרים: האהבה כמי שמכילה את האמא,

למערכת זו של משא ומתן, משיכה ודחייה. כאשר הילד נולד היא מספקת לו את כל צרכיו.

נברא העולם. שלב הגמילה הוא גם הוא אומניפוטנט: בשבילו ומכאן בשבילו היא "הכול"

השלב לאם, הילד בין חדשה יחסים למערכת שמוביל הדיכאוני, השלב למשבר, שגורם

. אך מה זה אומר, מעבר להתאמה המטפורית, על השוט? ההשערה שלי, ונראה לייהאדיפאל

. ולכן הוא עצמו מזדהה עם הבצק,20שיש בה אמת: הילד מזהה באקט הרידוד, הנאה אצל האם

ובזה הבצק נעשה לדג, הייצוג של הילד. אלא שייצוג זה הוא מורכב, יש בו הנאה עם אלמנטים

מזוכיסטיים. ממש כפי שאותו הדג, המענג את האם, מתקיים מחוץ למים. כך גם הילד שקיומו

הליבידו גילוי ממנה, להשתחרר ורצון דרך התענגותה, הקיום ריצוי האם, בין נע האנושי

העצמאי.

. העוסקת במבט. אע"פהזוהי סצינה יפהפיי

שלא בלאקאן, פה מלעסוק נמנע שאני

אותם את כאן יש אבל להבינו, להתיימר

הקודמים בפרקים שתארתי האלמנטים אנקדוטה: ניתן לראות לשמאלו של הילד שעון שלידו הילד נראה כמו קוקיה. 19 ניתן לזהות זאת גם כהקבלה לאקט המיני, התנועה קדימה ואחורה וגם בקרבה שבין השד של האם לפיו של 20

הדג.

17

Page 18: Revolver על-פי לאקאן

אודות "היציאה מהאני" והמבט כממשי. נשים לב לכמה דברים: האלמנט הקומי טמון באי

ההבנה של הילד כי אינו מסוגל לראות את עצמו. הוא מתעקש, לאחר שהתמקם בעמדת

המצולם, גם לראות את עצמו דרך המצלמה. יש פה מעין תהליך פסיכותרפי. על המטופל

להתמסר למבטו של המצלם, ע"מ לחוות עצמו כ"יש". היומרה להיות בשתי העמדות בו בעת,

היא אולי החולשה האנושית, הילדותית המחפשת שליטה על המבט, ללא התמסרות. אותו

נסיון להזדהות עם המבט ניתן לראות גם ברקע, שם ניצב ציור של הים. הדימוי, הוא כל מה

, כל שנותרת, לכפות אובייקטיביוושנותר. בעולם שבו האדם מנסה לכפות ממשות על חוויותי

גם בניתוח "המטריקס" בו האדםיהוא מסמנים. וזהו אולי המצב העצוב ביותר, כפי שתיארת

אינו יודע שהוא חי בעולם דמיוני. אבל המעשה של הילד אינו מופרך. ה"אני" הוא אכן חמקמק.

הוא לא נכנע למבט החיצוני, המנוכר. הוא שואף להביט במצלמה. ולמעשה, התנועה שלו, עם

לחוות את ביותר שניתן לעשותו. אולי היא הדבר האמיתי בה, הסתירה הפנימית הגלומה

המתח שבין הסובייקט לאובייקט.

פה הקודמים השוטים שני של ושיתוף כהמשך

וגם את אלמנט )והדג( גם את דמות האב נמצא

המבט. בסצנה זו, כאשר הילד אינו מביט באב האב

. אך מה קדם למה? המבט של21מתגלה כ"אחר"

הילד הוא שהפך אותו חזרה ל"מוכר", מזוהה? או

על כזה? כשהיה בו הסתכל הילד במקרה שמא

סמך השוט הקודם ניתן לומר כי המבט של הילד

וגם פה יש מימד דמיוני. הזהות הוא שיוצר זאת.

של האב אכן חמקמקה, והסיטואציה מעוגנת במציאות: אלמנט ההדחקה, ההסתרה, בא להגן

על הילד מהלא נודע, המאיים. כך כולנו מייצרים דימויים מגנים עבור בריאותם הנפשית של

. דימויים שהילד בהתבגרותו יצטרך לערער עליהם כדי לגעת בממשות. אלא שפה יש22הילדים

שני היפוכים: א. האב עצמו הוא המאיים, הזר. ב. נראה שהאב מופתע מהיותו מוזר. יותר מכך,

נראה כי הוא זקוק למבט של הבן על מנת להיות דמות, משהו שניתן לו להזדהות איתו. המבט

של הילד מספק לו את היציבות לה הוא זקוק, יותר מאשר לצרכיו של הילד.

נראה שיש כאן התמכרות מסוימת של האב לדימוי שלו בעיני הילד. הוא לא יכול לשאת את

אובדן ה"אני" איתו התעמת הילד בשוט הקודם. האב מכור למבט החיצוני, המנוכר, התרבותי,

המיוצג בשבילו ע"י הילד, המשפחה, וממנה הקהילה, החברה, הממסד באשר הוא.

נראה לי כי אין מילה טובה יותר לתאר זאת. האב אינו נעשה לדבר מוגדר פרט להיותו זר ו"מוזר". שונה ממה 21שמוכר.

הדבר מוצג בקיצוניות בסרט "החיים יפים" של רוברטו בניני. בסרט זה האב מנסה, בעזרת סיפורים והומור, 22להסתיר מהילד את השואה המתחוללת סביבו.

18

Page 19: Revolver על-פי לאקאן

אין פה דג בסיטואציה. אבל הוא שם. יש חכה, יש מסע דייג של אב ובנו. אי קיומו של הדג

תורם לפסטורליות המדומה. אך המאיים נמצא בתמונה. גם כשהכול נראה בשליטה. והילד

מרגיש זאת גם אם הוא לא יכול להצביע על כך.

לדוג, ולהתמודד במודע עם התת-מודע יוצר פה עימות נסתר בין האבןהמים כתת מודע, הניסיו

. זהו מאבק עם זהות. מאבק שנראה23לבן. אפשר אפילו לומר שמה שהילד דג זה את אבא שלו

כי האבא לא ממש כשיר לעמוד בו. והבן אולי כן.

נשוב אל התפקיד התרבותי בדימויי חיי האב כשנעסוק בחתונה ובזוגיות.

שבגינה זו המחוללת. הסצנה לדעתי זו

של ייצוג או לטיפול. המטופל הגיע

מופיע המאויים כאמור, זו. סיטואציה

תפקוד מאפשר אינו מה הוא במציאות,

סביר וללא סיבה נראית לעין. הוא הטריגר

לצלילה אל התת מודע על מנת לזהות את

כאן? רואים אנו ומה ולתקנה. ההפרעה

: אב, אם ובן. הסיטואציה נעשית בלתי24מגיש מזון כלשהו שמנסה לשרת משפחת חתולים

אפשרית. הוא לא מצליח. הדג נעשה חמקמק, נאבק על חייו. גם הוא כמו אביו, מנסה לשמור

בשליטה ודווקא לכן הוא אינו מתפקד.לעל ארשת של הכו

הדג הוא ההפרעה. אם הדג ימות הוא יוכל לחיות חיי תרבות, להתפרנס, לתת לגלגל להסתובב

ממנה. הואץאך הדג מסרב לשתף פעולה. הוא יוצר את הלולאה. את התקיעות שיש להיחל

הבעיה ומכאן הוא גם הבסיס לפיתרון. מכאן יתחיל הצורך לברר מה בסיטואציה זו, במאבק עם

הדג ושאר האלמנטים, מפר את סדרי החיים של המטופל.

שתי הסצנות הבאות עוסקות בזוגיות לקויה.

את האב שתפיסת לומר אתיימר לא אני

שמיוצגת היא ומוסדותיו העולם עם יחסיו

כאן. אך מדובר בדימוי פגום מאוד. נראה גם

בראשונה, בין הסצנות. ויזואלי יש קשר כי

בחתונה, המצלמה סובבת סביב החתן

והכלה המיוסרים. בשוט הבא נראה

(, תחתית אגם. נראה זאת שוב בסצינותswampניתן לראות זאת בשינויים בפניו של האב שמזכירים ביצה ) 23האחרונות.

החתולים הם דימוי חדש ובכוונה. הם לא חלק מעולם הדימויים הרגיל. הם אנשים אחרים, אותם הדמות צריכה 24 לשרת, כלומר תפקיד חברתי, שבגללם צריך לעסוק ב"אישי". הם רוצים לאכול דג. אותו סמל טעון כל כך בשביל

הדמות..

19

Page 20: Revolver על-פי לאקאן

כי זו לא המצלמה שזזה אלא הכנסייה עצמה היא שמסתובבת. יש פה אולי מעין אמירה: זה לא

המבט שעקום, מעגלי, אלא המציאות. מאבקי השליטה בין האב לאם מיוצגים על ידי השימוש

אין תקיעות, גם: ומכאן כוחנות. אלא והדדיות תנועה אין דיאלוג, אין אחד. בפה שלהם

אפשרות להתפתחות. הם יחזרו לנצח על "טענותיהם" חסרות הפשר )ובודאי יחשבו בליבם

"לא מבינים אותי"(. ניתן גם לראות כי שתי הדמויות מעוצבות כשעל פניהן יש חצי-מסיכה.

מהפנים. מה שמעיד על הזדהות עם הניכורימסיכה שנראה כי נעשתה כבר לחלק אינטגראל

שהם מפגינים זה כלפי זה.

יש מה ולראות לסכם ניתן זו בסצנה

זוג מודע: התת של הביצה בקרקעית

על לשמור מנסים התה. בשעת שקט

קשורים הם למים. מתחת יציבות

הבן על ידו מניח והאב לכיסאותיהם

בריחתו למנוע כדי הדג( )סליחה,

מהצלחת.

ניתן כעת בקלות להתיר את האירוע. הסביבה של המים היא עולמו האמיתי של הילד. ההורים

לא מסוגלים לקיים שם את חייהם. ההורים והילד כובלים אחד את השני. הם במים, קשורים

לכיסא, הוא בצלחת. היציבות שלהם היא הקושי שלו ולהפך. ומי מתבונן על הסיטואציה? האם

זוהי עדשת המצלמה שמנסה לראות מבחוץ ומבפנים בו בעת? הגיבור המתבונן בתת מודע,

אלא שהפעם הוא מוגן במעין צוללת, שהוא מתבונן דרך חלונה? יש לומר שצוללת היא מעין דג

וככזו העין של הדג, נכנעה אולי למבט שהופרע ע"י הזבוב בשוט השני. ההסתכלות מכני,

למרות ההפרעה ולא רק העיסוק בייסורים הנובעים ממנה.

לי אין כי מודה אני זה? בשוט מת מי

ולא האב. זה הסתם מן ברורה. תשובה

פלא. הוא זה שלא להסתגל לחיים. והאמא

ומנוכרת, אינה רואה דבר. נותרת אטומה

ומדוע היא אוחזת ביד מה שנראה כילדה?

האם זו התקה מחוסר רצון להתמודד עם

שכל משום כך, לומר סביר האב? מות

הסבה ועברה מודחקת, היא הסיטואציה

קומית. דיברנו על המוות כיציאה מהמעגל של ההנאה. ואילו פה הוא עדיין חלק ממנה. אפילו

יש פה התענגות מהמוות עצמו. הוא משעשע, מקאברי. ומכאן גם מסרב להסתיים. הוא לא

20

Page 21: Revolver על-פי לאקאן

שובר את הרצף, גם כאן יש אירוע המסרב להגיע לפורקן. האב אינו מצליח להקבר, נושאי

. ומה מסוגל25הארון קמים ונופלים, קמים ונופלים. המוות אינו מהווה סוף לשום דבר. לא כאן

להוות "סוף" בעולם שכולו חזרה ומעגליות?

גם ב"תותי בר" של ברגמן החולם רואה עצמו מובל לקבורה והעגלה המובילה את הארון נתקעת בעמוד ולא 25 רמצליחה להמשיך. גם שם המשמעות המסתברת היא כי יש לפתור משהו מהעבר בטרם המת יזכה להיקב

בשקט.

21

Page 22: Revolver על-פי לאקאן

נקפוץ מכאן לסצינה האחרונה. גם היא

בתוכה מכילה היא ועדיין מעגלית

זאת בכל משהו גאולה. שחרור,

. לראשונה סיטואציה חוזרת על26השתנה

עצמה בוריאציה. יש לזכור כי לא הופיעו

בסרט. זהות דמויות שתי כה עד

והילדותיים הגבריים הנשיים, הדימויים

התחלפו כל הזמן. אפילו הדגים משתנים מסצנה לסצנה )פעם עם סנפירים, פעם עם אצבעות(

תמה שאולי מהווה מעין תמה לסרט לגבי אובדן וטשטוש זהות ה"אני". ואילו כאן יש התייחסו

לסצנה שראינו כבר.

נראה כי יש פיתרון. הדברים מתקדמים. האב, האם והדג נעלמו. החוסר לראשונה מעיד על

היש. התחושה היא כי הדברים חוזרים למקומם הנכון. ושולחן התה המגוחך נותר מיותם. מכאן

גם התחושה כי ניתן להתעורר מהחלום. אנו מודעים, משוחררים מהמועקה. הנאמנות לשפה

זו )המחזוריות( כאילו אומרת לנו כי עדיין מדובר בחלום, תת מודע, של הסרט גם בסצנה

החיים האמיתיים עדיין מחכים בחוץ. הדג במים וגם אנו צריכים לשוב למקומנו הראוי בעולם

האנושי. לעלות אל פני השטח, אל החיים.

הסצנות אחת היא שבשבילי הלב,

האהובות והבלתי מובנות. ובעצם, לאור

מה שעברנו עד עתה היא מובנת מאוד.

של קיום יש כאן גם והזבוב: הדג כמו

המוות מהגוף, מנותק הלב ניתוק:

עליו מטפסים החרקים שמתקרב.

הם למוות. מצפים הם גם ולמעשה

הם דווקא ועדיין ממנו. ניזונים

שמעוררים את הלב לפעום. כמו הזבוב הם מעוררים את כוחות החיים וכל פעימה היא מעין

קריאה להמשך הקיום. ניתן עוד לראות כי יש פה את אותה אלומת פנס שראינו עם הסרטנים.

ויש האם זה מה שחיפשנו? את הלב, כוח החיים, שנותק ואולי צלל לקרקעית התת מודע

להשיבו למקומו?

כמו ב"הקוסם מארץ עוץ": איש הפח רוצה לב ומגלה בסוף שכבר יש לו.

!We have progressedכמאמר הקלישאה הפסיכולוגית : יש לנו התקדמות פה! 26

22

Page 23: Revolver על-פי לאקאן

סיכום

בסיכומו של דבר עברנו בסרט תהליך התבגרות והגדרת זהות. התוודענו לצורך בזהות עצמאית

ועם זאת במורכבות והחמקמקות של זהות זו. הניסיון להתקיים בעולם זר ולחפש בו שייכות

הוא תהליך שכל אדם עובר ובייחוד היום כשהמציאות, גם זו המוחשית, הינה יותר מדומה

מאשר אמיתית.

ראינו את הוריאציות על זיכרונות הילדות עם הפרשנות החלומית שלהם וניסינו על פי פרויד

לזהות מי הוא מי במיצג החלומי הזה.

השיא של התהליך הוא הזיהוי של האני מעבר למקורותיו התרבותיים, האב והאם. הראייה

במבט האישי כממשות עליונה מעבר למה שהושתת בנו כהגדרת מציאות. מציאת העצמאות

שמהווה את הבסיס לאמירה "אני".

השיטות בכל מושרשים הביולוגי, לפן מעבר הרבה והאם, האב דמויות של הארכיטיפים

הפסיכואנליטיות. היחסים שמפתח תינוק בן יומו )ואף קודם לכן( עם אימו ובעקבות כך עם

אביו נעשים לאבני יסוד בעולמו הפנימי, הן בנוגע ליחס האדם עם האנושי, והן בנוגע לתפיסת

זהותו מול העולם. לכן, כאשר אני מתבונן בסצנה בה ההורים נעלמים יחד עם הדג, אני רואה

ניתן בכך ולא ההורים עצמם. בעיקר כהשתחררות מההופעה הדמיונית של ההורים. זאת

לראות את מימוש אחריותו של האדם. אחריות אשר נובעת מיכולתו להשלים עם עצמו, עם

עברו, ומכאן להבדיל בין מי שהוא באמת לאני הדמיוני )האגו(, אשר לעולם יהיה עסוק במאבק

ותפיסת עצמו כקורבן. זהו המעבר מאדם פסיבי אשר הביאו אותו לעולם בעל כורחו, וניתקו

אותו מהשד האלוהי, לאדם הבוחר, ויוצר מתוך ראיית עולמו. אדם בוגר ואחראי.

אני זוכר את הצפייה הראשונה בסרט, שעם כל הכובד הטמון בה, הוציאה אותי עם תחושה

חיובית. העוצמה של הסצנה האחרונה מעמידה את כל הסרט באור אחר. תחושת השחרור

היא כה עמוקה, ולא יכולה הייתה להתקיים ללא הבחירה העקשנית לספר את הסיפור דווקא

בדרך בה הוא מסופר. סיפור של כאב קיומי עם תיקון בסופו.

23

Page 24: Revolver על-פי לאקאן

ביבליוגרפיה

סרטים Revolver 1994( אולפני פילמטקנרנה ,(filmtecknarna.שבדיה ,

, בימוי ותסריט: האחים וושואסקי. הפצה: האחים וורנר. 1999, המטריקס, אולפני וולט דיסני.1951, עליסה בארץ הפלאות

, אינגמר ברגמן.1958, תותי בר, אלפרד היצ'קוק.1945, בכבלי השיכחה

ספרים סלבוי ז'יז'ק. מאנגלית: יאיר אור. הוצאת. האחר הגדול והמציאות הווירטואלית:מטריקס

רסלינג יבנה, תל אביב, פרויד, ז. פשר החלומות

ספרות לפסיכותרפיה.פרויד, ז. איש הזאבים מתולדותיה של נוירוזת ילדות, פרויד ז. הוצאת דבירמעבר לעקרון העונג

. מ. בובר, מוסד ביאליקבסוד שיח. גדעון עפרת. הוצאת הקיבוץ המאוחדבהקשר מקומי'למה אין סוריאליזם יהודי' מאמר מתוך

. רבי נחמן מברסלב. קרן אליעזר י-םסיפורי מעשיות, הספריה החדשה.1997גדי טאוב, המרד השפוף,

.2005כמו כן, הסמינר נכתב תודות לקורסים של ברכה אטינגר ואודיה כוהן רז בבצלאל

24