31הפנימיה וחדר האוכל של הישיבה ברחוב אוסטושינסקימשכן הישיבה בגלגולה הראשון ברחוב אוסטרובסקי 31}30 מוסף שבת קודש{

מנפגשים סבא לכפר כניסה רואים בתחנת המשטרה, אחריה את בית מס הכנסה ובית המשפט, קצת מפחיד, אבל הרב דב אנגל על גם מצביע אותנו, מרגיע בניינים משמחים יותר – הנה המקום העתיק מאז ייסוד העיר "בית היולדות",

כאן גם נולדה בתו של מרן שליט"א.הרב אנגל מנווט לבית הכנסת הגדול של העיר. פגשנו שני יהודים תושבי המקום בגיל הביניים. אחד מהם פותח את דלת בית הכנסת המרכזי במפתחותיו ומתעניין: "באתם מבני ברק?

אולי תלמידים של הרב שטינמן?..." וממשיך לפטפט:שמעתי על הרב שטינמן, לא הכרתי אותו אישית, באתי לכפר סבא רק לפני ארבעים שנה, אבל בעיתונות העיר היה כתוב אודותיו, כי בעבר השפיע מגדלותו על 'כפר סבא', וכיום

הוא גדול הדור והזקן שברבנים. היהודי השני שעמד לידו, פטפט גם הוא: אני צעיר, אבל ראיתי עליו פעם בתקשורת זרה, והבנתי כי הוא רב מיוחד שמבטל את עצמו בפני אלוקים וגם בפני בני אדם. ראיתי

תמונה של שר בממשלה שמתכופף ויוצא מביתו - בית מאד פשוט! הוא רב שלא לוקח כסף מאנשים, מסתפק במועט ומנהיג את החרדים בכוח לימוד תורה. טוב שיש כאלו יהודים בעולם... אם אתם תלמידים שלו בתורה, יפה מאד, אני מקנא בכם. טוב, תהיו חיים... נותן שמחת העולם הגדול החיצוני לא

בריאים. נפרד מאיתנו, ונכנס לתפילת מנחה.כמה דקות לפני תפילת מנחה הגיעו למקום בני מרן שליט"א.

מיד התמקדנו במטרה לנגוע במושגים של כפר סבא של ר' שרגא: ובנטילת הורמנא שואלים את בנו הגאון מעלה, "היכן הפינה בבית הכנסת בה ישב מרן רה"י והתפלל בימי בין

הזמנים?" רבי שרגא מצביע על הפינה בכותל המערבי של הגאון ישב אמו"ר זו בה פינה זכורני )ראה תמונה(: בית הכנסת ו...בכה ללא הפוגות במשך בתפילת שחרית בתשעה באב, הקינות ואחריהם. כאשר הקהל כבר סיים והלך לביתו אמו"ר נותר בבית הכנסת ובכה בקול. בבית הכנסת הריק, בכה ובכה

בדמעות שליש. היתה תקופה שאבי אמר שיעור יומי לבעלי בתים – כאן בחדר הצדדי של בית הכנסת הגדול, הגרש"ש מצביע על החדר

ב

סמוך לראש חודש אייר נודע לנו כי שני בניו של רשכבה"ג מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א עתידים להיות בכפר סבא לשעה קצרה, הצטרפנו אליהם < עם יציאתם והשלמת מטרת הביקור הנדיר, ביקשנו מהם להצביע על חודה של אצבע מזיכרונם ואימם הרבנית ילדותם לצדו של אביהם בימי - מבית אבא הצדקנית < רבי דוב אנגל שליט"א, יליד העיר, שחי ונושם את מבואותיה העתיקים ליווה אותנו ואותם, ובכישרונו חידד את הזיכרונות < הרב א. חפץ היה במקום ושב מעט אל הימים הוא – כפר סבא - במבואות הריק - שמרן הלך עם התיק והתורה אחד "אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא - חד הוא"

הרב א. חפץ

ללא פת במלחוללא מים במשורה

הניגון העתיק של מרנא רבי חיים מוואלז'ין – מאז ועד היום

מימין: העיון בארון הספרים בחדר בו היו בעבר חדרי שינה של הבחורים. למעלה: הפינה בכותל מערבי של בית הכנסת

}32 מוסף שבת קודש{

הצדדי. עם יציאתנו מבית הכנסת הגדול, אחד המלווים העלה מזיכרונו סיפור פלא ששמע מפי הגאון ר' נחום לבה שליט"א.

בהיות מרן הגראי"ל ראש ישיבה בכפר סבא, כאשר הבחורים זצ"ל נסעו לביתם, בימי בין הזמנים, אביו הרב יצחק לבה סייע למרן הגראי"ל במאמציו לקבץ מניין ישיבתי )לתפילה

במתינות( בשבת קודש בבוקר. ויהי היום בשבת קודש, עת ליווהו אחרי התפילה בצוותא, שמע ממרן בדרך אגב, כי בדעתו ביום א' הקרוב, לקבל על עצמו גם את ה'שמשות' בבית הכנסת הגדול בכפר סבא, וכי לדעתו, לא יהיו לו בכך הפרעות כלל ללימודו הרצוף. "בסך הכל, להודיע על לוויה או חתונה, לסדר מעט את בית הכנסת, ולסדר את העליות בשני וחמישי. ובשאר היום הרי אפשר ידוע סיבת הדבר שחפץ בשמשות, )לא ללמוד בשלווה". אולי כענווה ומי יעמוד בסודם(. רבי יצחק לבה, מיהר לחמיו, מחשובי הקהל בכפר סבא ה"ה הרב דז'ימיטרובסקי, וביקש ממנו כי ימנע בכל מחיר את התפקיד הזה שלא הולם את גדלותו של הגאון הצעיר ראי"ל. ואכן, חמיו התגייס להבהיר לראש הישיבה הקדוש, הצעיר, כי אנשים באים לשמש - גם - לבקש שיסדר להם עלייה לתורה באמצע קריאת שמע וכדו' ואם ישתמט ולא יענה באמצע תפילה וקריאת שמע יקבל נזיפה מהגבאי הראשי, כך שהתפקיד לא יתאים לו. מרן הגראי"ל שמע את הפרטים ובסופו של דבר השתכנע וחזר בו

מתוכניתו.

בדרך לרחוב אוטשינסקי - בניין הישיבההמטרה שלנו לבקר עם בני מרן שליט"א, בבניין הישיבה העתיק ברחוב אוטושינסקי שם שכנה הישיבה - בבית הכנסת

המקומי ובבית הצמוד אליו. בדרך לישיבה, בפאתי אחד הרחובות: מצביע לפתע רבי שרגא נח על בניין ישן: "פה היה קלפי. כילד עמדתי ביום הבחירות בהוראת אבא שליט"א לחלק פתקאות של הצבעה

לשומרי תורה ומצוות"."הדירה הראשונה של מרן שליט"א הייתה כאן" - הגאון רבי משה מצביע על שטח צפוף בבנייני מגורים רבי קומות. בשטח הזה הייתה גבעת חול גדולה, באמצעה היה צריף מפח מצופה

יריעות של זפת, השטח היה של ר' משה דינין ז"ל, זו הייתה דירת פח צריף, היה קשה לחיות בה ובחלק ממנה התגוררנו. אח"כ עברנו לדור בשכירות ברחוב... לרחוב... לזה כבר היה

שם של בית.

הכיסא היחידבדרך לישיבה ביקשנו מהגאון רבי משה שטינמן שליט"א לומר את מה שהדור החדש צריך לדעת ולשאוף "מה עשו אבותינו שכך חשק בהם ד'" - כלשונו של הרמח"ל ב"דרך עץ

החיים". מה יש לומר, מלבד שאבא שליט"א מאז עומדו על דעתו למד תורה לשמה מתוך הדחק – שאלו המעלות הגדולות של תורה. התלמידים שנקשרו אליו עוד בהיותו בשוויץ כבר בבחרותו, הכירו בכך שהם יושבים ליד אדם העובד את ד' באמת – ותורת ד' היא משוש חייו בכל עת ובכל מצב, בימי רוגע ובימי צר והצביעו לפניו הווי עובדה שאמרו למרן )א. חפץ. ומצוק. על איזו מחברת של חידושי תורה שכתב בשוויץ - זו "תורה שלמדתי באף", מרן אמר בפליטת פה נדירה: "ומתי לא היה

תורה שלמדתי באף?"(הרב יוסף ארלנגר, כיום תושב בית וגן בירושלים, אמר לי, כי כיוון שאחרי החתונה אמו"ר - התגורר תקופה לא ארוכה בעיירת לוגאנו בשוויץ, הוא, כנער שוויצרי שכר במיוחד דירה בקרבת הבית, וכך יכול היה לזכות ללמוד יחד עם אמו"ר כמה שעות בחברותא כל יום. "ואכן זכיתי ולמדתי עמו כל אותה תקופה שמורי ורבי התגורר בלוגאנו" – אמר בשמחה. אח"כ כאשר מרן שליט"א עלה לארץ הקודש, ר' יוסף ארלנגר

שליט"א הגיע כמה פעמים במיוחד לבקרו בעיר כפר סבא. וסיפר לי: פעם אחת היה זה ביום קיץ רותח הגעתי במיוחד עד כפר סבא, ומצאתיו יושב ולומד בפתח הבית, היכן שנשבה מעט רוח צוננת ואוויר צח. המתנתי בסבלנות עד שהבחין בי, ואז קם וקיבלני בחביבות - כתלמידו מהימים הטובים של שוויץ -

והציע לי לשבת על הכיסא, עליו ישב. מיאנתי לשבת על כיסא מורי ורבי, אבל משום מה הוא האיץ בי – לשבת דווקא על הכיסא שלו. התעקשתי ולא התיישבתי כי לא הייתי מסוגל לשבת על כיסאו. אמרתי - אכנס פנימה

להביא כיסא אחר, אבל מורי ורבי מיאן. אחרי כמה דקות שרבנו כבר החל לדבר איתי בנושא אליו הגעתי במיוחד, הוא הציע לי שוב - לנוח מעמל הדרך ולשבת ואז הרבנית הגיעה מהרחוב, ושמחה לקראתי. על הכיסא, רמזתי לה כי אינני רוצה לשבת על כיסא מורי ורבי. נכנסנו הביתה, ואז הבחנתי והבנתי היטב - כי בבית לא היה כיסא נוסף לתת לי לשבת עליו... היו כמה ארגזי תפוזים שהילדים ישבו עליהם. והכיסא עליו ישב מורי ורבי בפתח הבית הוא הכיסא

היחיד. אוי, אז הבנתי מדוע הרב ביקש שאשב על כיסאו.

הניגון הוותיק בליל הסדרכיוון שכבר הזכרנו את משפחת הרב ארלנגר, המשיך הגר"מ שטינמן והוסיף: בן דודו של ר' יוסף ארלנגר, הלא הוא רבי חיים אריה ארלנגר, היה צדיק גדול ומקובל, תלמיד מובהק של ראש הישיבה משוויץ. מכוח קרבתו לאבא הגיע כידוע ר' )כאשר הרבי מסאטמר שהה בשוויץ, למדרגות גבוהות. "להיות ובו היה כתובה הבקשה קויטל לו נתן חיים אריה מרכבה לשכינה". הרבי הסתכל עליו, בחורצ'יק עם מושגים לא מוכרים, האדמו"ר התעניין מי רבו ועם מי לומד גמרא, והוא סיפר כי הרב שטינמן הוא רבו. מספרים עוד כי ה"אמרי אמת" זצ"ל שמר כמה קויטלאך, אחד מהם הוא הקויטל של ר' חיים אריה שביקש ברכה להשגות מיוחדות(. הוא היה עובד ד' בכל תפילה שלו וכידוע, השפיץ של ה'עבודה' שלו היה בליל הסדר - כך סיפר לי בנו שליט"א – נקל לתאר כיצד היה נראה ה'קדש' 'ורחץ', 'מגיד' וכו', אמירת ההגדה בחיל ורעדה. כאשר מגיעים לסוף 'מגיד' לפני 'רחצה' ו'מוציא מצה' אומרים "בצאת ישראל ממצרים", הפרק הזה היה הפסגה של ה'עבודה'. אבא זצ"ל היה שר בצאת ישראל ממצרים לפחות עשרים דקות בניגון פשוט ידוע המקובל מרבינו חיים מוואלוז'ין זצוקללה"ה. היה חוזר על הפרק זמן ממושך עד חצי שעה, בניגון הליטאי העתיק. אחרי שהיה מגיע כביכול לידי סיפוקו היה שבע ומאושר ואז ניגש

בשמחה לכוס שני ולאכילת מצה – 'רחצה', 'מוציא מצה'. סיפר לי הבן שליט"א, כי שאל אותו פעם בתמיהה: אבא, מה מצאת בשיר הזה בעיצומה של עבודת הקודש שלנו בלילה

קדוש זה? ר' חיים אריה השיב לו: אתה לא מבין כלום. אין לי שום דבר עם הניגון מצד עצמו, לא חסר לי ניגונים אחרים. פשוט הניגון הזה מזכיר לי את הימים שעברו בימי מלחמת העולם, בשואה, שהייתי שוהה ליד בחורצ'יק גלמוד שאין לו ידיעה ממצב ההורים שלו, חי בגלות בעירום ובחוסר כל, והבחור הזה לומד ולומד – הוגה בתורה בגלות שוויץ יומם ולילה. תשמע, את הגמרא היה לומד בניגון העתיק הזה – בו אני שר את ה"בצאת ישראל" ממצרים. תבין, עם הניגון, אני מזכיר לעצמי את הסיטואציה של הבחור היתום ללא כלום - שאין לו בעולמו דבר מלבד 'אורייתא וקודשא בריך הוא', הניגון מחיה לי בחוש את הימים ההם - החודשים והשנים הרצופות של דביקות בתורה, ובכך אני מוסיף להתרומם - למצב של עבודה אמיתית לפני הקב"ה, אני מקבל את תעצומות הנפש – לגשת מיד אחר כך כראוי גם לאכילת מצה – מצוות עשה

דאורייתא.

רק דרשת בר-המצווה הייתה חדשה

ארוכה. שתיקה שתק שליט"א שטינמן שרגא ר' הגאון גם אחרי שאחיו הגדול סיים את דבריו הוא עדיין המשיך בשתיקתו, אך כאשר התקרבנו לבניין הישיבה משום מה פתח וימי את פיו, ועם עיניים צופיות לימי הילדות בכפר סבא

הבחרות אמר כמה מילים: העניות, היתה ממש בת-בית בביתנו - ''אורחת קבועה''. יש הרבה דברים ידועים, אך יותר לא ידוע... אך לא הרגשנו בזה

שום סבל וצער, החיים זרמו בשלווה ובשמחה. כך למשל זכורני, עשרות שנים לא קנה אמו"ר שום בגד. לא חליפה וכובע ולא נעליים. עשרות שנים זו לא גוזמא. היתה לו חליפה ישנה מאוד ובלויה, אותה לבש שנים ארוכות. כאשר זצוק"ל קרע עליו קריעה כדין, נפטר מרן הגר"יז מבריסק ואחרי ההלוויה חזר הביתה אך לא היה לו כסף לקנות חליפה חדשה, לא היתה ברירה, ואימי ע"ה תפרה את הקרע עד כמה

שהיה שייך... כך הוא הסתובב תקופה של כמה שבועות.ואז, היה לנו מכר, עוד מתקופת כפר סבא, שכן טוב, ניצול שואה, הוא היה חסיד גור מלוד'ז בפולין, קראו לו קלינפלץ, הוא היה איש טוב מבית חסידי והיתה לו הערצה מאוד גדולה שם והיתה סטריקוב חסידת היתה אשתו שליט"א. לאבי ניצולי שואה בלי ילדים, מי זוג היו הטבחית בישיבה, הם תסכים לעבוד כטבחית בישיבה שבקושי יש מה לבשל? שלא לדבר על המשכורת הזעומה שכמעט ולא היתה, רק אישה צדקת שמחפשת מצווה... בכל אופן הוא הבחין שאבי הולך בחליפה קרועה, ונתן לו חליפה שלא הייתה חדשה אלא חליפה ישנה בסגנון שהולכים חסידי גור, אבל לא קרועה... רק אז אבי

הפסיק ללבוש את החליפה עם הקריעה.3333

שיחה בליל שבועות בישיבת כפר סבא

עניין הקולות וברקים במתן תורהעד תורה מתן ובשעת שלפני וברקים הקולות עניין שחרדו כל העם אשר במחנה, ידוע שמתן תורה הי' השמחה הכי גדולה שהי' בין הקב"ה וישראל, כמו שמבואר בשיר השירים ובמקומות הרבה בחז"ל, וכשהשמחה גוברת על האדם וממלאת את כל לבו, א"א להיות באותו הכובד-ראש שצריכים להיות בשעת מתן תורה, שזה זמן אשר הי' קובע

גורל עם ישראל וקשורו לנצח עם הקב"ה.השתוקקות היא וסיבתה מוצאה שהשמחה הגם ובכן לד' ותורתו, שזה שמחה האמיתית, אבל עם כל זה מגודל השמחה שמלאה אותם, הי' יכול לבוא לידי קצת הפרעה בהכובד ראש שהיו צריכים להיות בשעה ההיא, ולזה היו צריכים קולות וברקים, באותה המדה כמה ששיער הקב"ה שזה יוכל לפעול על האדם בדיוק כמה שצריך האדם להיות במצב הגורלי הזה, ואז לאחר שזה נהי' אז ברגעים האלה הם שמעו את הדברות, ועל דרך זה אפשר להבין מאמרי חז"ל בפרק אין עומדין )ברכות ל' ב'( בעניין הכובד- ראש בשעת

חדווה ושמחה.

35}34 מוסף שבת קודש{

אני זוכר שבבית אמרו בצחות - אם השכן היה נותן לו גרביים, הוא היה לובש את זה... היה מביא נעליים הוא היה לובש את זה... כלום לא היה לנו... זה היה המצב. והתורה נלמדה בשמחה רבה מתוך הדחק. אמא הייתה תמיד שמחה ומאושרת, קשה להשיג את גדלותה של אמי הצדקנית

ע"ה.כעבור תקופה מסוימת, היו קרובי משפחה בחו"ל שהיו שולחים לנו קצת בגדים. פעם אחת הם שלחו לאמו"ר חליפה קצרה... מה עשו עם זה? לקחו את החליפה הקצרה לחייט שיפתח קצת תפרים ויפרום בד וכך הוא האריך את החליפה.

והחליפה הקצרה הזו נהפכה לפראק.זכרוני, עד שנישאתי לא קיבלתי שום בגד חדש, כפי אפילו לבר-המצווה ולאירוסין לבשתי חליפה ישנה, רק

דרשת הבר-מצווה היתה חדשה...

המחברת הגזורה והספר בידהנהגה מיוחדת היתה לו לאאמו"ר, על פי דברי הגמרא במגילה י"ח ב' שהפסוק - התעיף עיניך בו ואיננו - קאי על

דברי תורה. הוא שליט"א היה שקוע בלימוד באופן שלא היה לו היסח זמן הדעת כלל. היה לומד סוגיא מתוך הספר, וכשהגיע מנחה, או שהיה צריך לצאת מהבית למסור שיעור או ללכת לשמחה או לצורך אחר, היה לוקח את הספר איתו, כדי שאם יהיו כמה רגעים של פנאי יוכל להמשיך את לימודו במקום

השני. וכך תמיד היה הולך עם ספר בידו. בשנים מאוחרות יותר, היה לו נטל כבד לסחוב ספר, לכן המשיך את תלמודו מתוך הרהור, אבל בשנים קודמות בכל

זמן היה ''תלמודו בידו'' כמשמעו.עוד הנהגה מאוד מעניינת שהיתה לו:

היות ורצה לרשום על הכתב את חידושי התורה שהתחדשו לו, היה לוקח איתו במעיל באופן קבוע עט ומחברת. אבל, והמחברת גדולה, הגה רעיון פשוט, היה חותך את היות המחברת לרוחב ובאופן כזה הכניס את חצי המחברת לכיס

הפנימי של המעיל... שמורים אצלו כמה מחברות מהימים ההם, שהם חתוכים לשנים... סימן לניצול הזמן ושמירת כל חידוש ודבר תורה

על הכתב.בנו של מרן, הגאון רבי שרגא, בשיגרא דלישנא ממשיך נוספות ולכסות טפחיים, לומר כמה מילים לגלות טפח

לתועלת בית ישראל. בלי הגמרא עם רצופות שעות לשבת היה יכול אבא להגביה את הראש. בצהריים כאשר שב לבית מהשיעורים, מנהגו שהיה פונה מיד לחדר בו ישב ולמד. אינני זוכר פעם שניגש למטבח. תמיד התיישב ללמוד עוד שעות נוספות, ופעמים רבות עם תפילין. אינני זוכר את אמו"ר עולה על יצועו, כי בשעות היום לא היה כדבר הזה שעלה על יצועו, תמיד רק למד ולמד ולמד, כתב וחידש. ובלילות כאשר אני הלכתי לישון הוא עדיין לא עלה על יצועו ובבוקר היה קם מוקדם מאד. והיו לילות רבים מאד שלמד כל הלילה בחדרו

בישיבה קטנה.

צומות ותעניותהגאון רבי משה שליט"א המבוגר יותר, וזוכר יותר טוב את

ימי הילדות בכפר סבא ובבני ברק, מוסיף ואומר: בעיקרון, מאז שהבחנתי, ומאז ילדותי, אבא צם תעניות - לפחות שני וחמישי היה צם, ולכאורה עוד יותר, )הגאון ר' שרגא מהנהן בראשו להסכמה מוחלטת( כך, שלא הייתה בעיה של אכילת צהריים ובוקר - רוב ימות השבוע. בכל מקרה, בבוקר כאשר הלך לישיבה, לא לקח איתו מאומה, )לא רק בגלל שלא רצה לאכול, אלא שבאמת כמעט לא היה בבית אוכל ומה שכבר היה, נתנו לילדים(. אולי לקח מעט

פירות העץ. ממשיך הגאון ר"מ שליט"א: אבא היה הולך ברחוב - בכפר סבא – תמיד עם תיק )אולי כדי לא לעבור בין ב' נשים. א.

חפץ(. תלמיד מהישיבה מהימים ההם אמר לי, כי פעם אחת הם החליטו בחוצפה לגלות מה יש בתיק של מורם ורבם ראש הישיבה. הם פתחו והתיק היה ריק לחלוטין... פעם שנייה הם פתחו והיה בו פרי העץ - גויאבה. וזו היתה סעודתו לכל

היום. תושב ותיק מכפר סבא ושו"ב של העיר, הרב משה דינין כמה בצהריים, פעמים כמה כי רבות מספר היה ז"ל,

תלמידים צעירים והוא בתוכם ביקשו לעקוב אחרי מרן. אבא הרי היה בישיבה רוב שעות היום מהבוקר מוקדם, בצהריים היה שב הביתה לזמן מה, משוחח עם הרבנית ושב

לישיבה. סיפר הרב דינין: בבוקר הוא הגיע לישיבה לפני תפילת שחרית. פת שחרית לא ראינו שהוא אוכל, אלא התיישב ואת איתנו הבחורים לפני השיעור, ללמוד. אח"כ למד השיעור, ואחר כך אחרי מנחה בצהריים הלך לכיוון הבית. ואז, החלטנו בשובבות נעורים לעקוב אחריו. צעדנו ממרחק. מורינו צעד ברחוב המוביל עד לביתו )הבית לא היה סמוך לישיבה(. לפני שהרב נכנס ראינו כי הוא פונה לחצר קוטף מהעץ 2 גויאבות נכנס איתם לבית. עלינו על העץ המשקיף לתוך הבית והסתכלנו. הרב התיישב, עישר את הפרי ואכל. אחרי זמן קצר שב על עקבותיו לכיוון הישיבה ושהה בה עד שעות הלילה. כמובן שבישיבה לא הכניס כלום לפיו. לפעמים ידענו כי הוא אוכל מעט תותים להשביע את רעבון ליבו. ובשבתות, הרבנית הייתה עושה להם מירקות זולים מאכלים במקום דגים ובשר. לא היה משהו אחר. מורינו – ציין הרב דינין - היה תמיד בבחינת 'מצטמק ויפה לו' - וכולו תורה ברציפות, בעיון רב ללמוד וללמד, עם שמחת התורה. אודות עץ התותים שהוזכר לעיל, מציין רבי משה שטינמן כי לאמו"ר היתה בעיה גדולה עם ענייני מעשר. בחצר הבית שהתגוררנו בו בשכירות היה עץ תותים ענק ממדים עם הרבה פירות. אמו"ר אמר לנו פעם כי העץ טורד את מנוחתו כי נופלים ממנו תותים, וילדים מהאזור באים ונוטלים אותם ואוכלים ללא הפרשת תרומות ומעשרות. ואפילו שהעץ לא ממש שלו, אלא של בעל הדירה, אבל כיוון שנותן לו רשות ובעלות מסוימת הזכיר את הגמרא בפרק מרובה ש"הצנועין אומרים כל הנלקט יהיה מחולל על המעות" והתאונן כי אינו

35

יכול כל יום להיות עסוק ולהפריש על התותים שהילדים יאכלו וזה מקשה עליו, כמדומה שאמר דברים נוספים כגון, האם יועיל ההפקר של העץ, אך אינני זוכר את פרטי הדינים.

הבית היה בשכירות, וכאשר עזבנו את כפר סבא, כבר חל החוק של 'דמי מפתח' והייתה אפשרות לקבל על הבית הרבה כסף - כי ניתנה לדייר בעלות מסוימת על הדירה ולתבוע זה מהיושר, כיוון עליה כסף, אבל מרן היה סבור כי אין שכאשר קיבל את הדירה מבעל הבית, החוק לא היה קיים ולא על מנת כן נכנס אליה. הוא עזב את הבית ללא קבלת

פרוטה, ועבר להתגורר בבני ברק.אנו שואלים את הגר"מ: אם כן, היה בבית מה לאכול, פרי

העץ...בקיץ לא היו חסרים פירות. בחורף לא היו כמעט פירות, והיו רק תפוזים. אך בקיץ היה כמה סוגי פירות נוספים, אפילו תפוחי עץ שהיו נדירים אז, היה לנו בחצר, וכן היה לנו עץ שזיפים, אבא לא אכל מהם כמעט. אך דגים ובשר לא היה כלל. לחם וירקות היה על קצה המזלג בעיקר לשבתות. לגבי דברי חלב, אבא היה שולח אותי ואת ר' שרגא לעמוד גם כן על החליבה. במרחק כמה מאות מטרים מהבית – "כיום מתנוסס כאן בית גבוה" – מצביע רבי דב אנגל שליט"א על המקום "הרפת של פנחסי" קראו לשטח. הרב דב אנגל מתאר את הימים שהחליבה הפרטית על פי דין עוד הייתה קיימת

במקום, ותושבי המקום שומרי תורה חלבו ושילמו. הרב דב אנגל שליט"א, מציין כי אחת הנסיעות לבני ברק לבית מרן החזו"א זצוק"ל, הגיעה ובאה מחמת העוני והדחק

בו חי מרן את חייו.מרן שליט"א נסע לבני ברק לשאול את פי מרן החזו"א אודות הרבה חומרות בהלכה שנהג בהם, ומחמת ימי הדחק, יותר על והרעב, הנהגותיו הפרטיות הכבידו עוד העוני הרבנית הצדקנית ע"ה - בניהול הבית. הוא נכנס למרן החזו"א לדון הלכה למעשה - עד כמה מותר לו להחמיר על עצמו ומשפחתו. כידוע שמרן החזו"א כבר אז כיבדו מאוד, כמנהגו לכבד את היחידים שבדור - שהיה מלווה אותם ואף קם לכבודו כאשר נכנס. וכאשר שב עד פתח ביתו, לכפר סבא הצטער מרן טובא - מי יודע אם נשאר לי מעט עולם הבא... )מרן הגאון רבי ניסים קרליץ היה אז בבית מרן החזו"א, והופתעו לראות שמרן החזו"א חולק כבוד עצום ומלווהו בכבוד עד היציאה מביתו. לאברך בלתי מוכר, והתעניין מיהו האברך. ואמרו לו כי הוא ראש ישיבה צעיר

מכפר סבא...( הכירו בבית אז ששהה שליט"א קניבסקי הגר"ח מרן מהישיבה בפתח תקווה, וגם הוא סיפר כמה פעמים כי היה נוכח כאשר מרן החזו"א ליווה עד הפתח שני אנשים, את מורו ורבו רבי אליהו דושניצר זיע"א ואת האברך רבי אהרון לייב. )מרן הגאון רבי אהרון לייב היה בא מדי ערב לישיבת לומז'א ללמוד בחברותא עם ידידו הגאון הגדול רבי משה יושבים והיו זצוק"ל שהיה עדיין בבחרותו, סולובייצ'יק בספסל של מרן הגרח"ק ולומדים. מלבד שמרן הגרח"ק ישן בחדר אחד עם רבי משה סולובייצ'יק. הם לא נפגשו הרבה

בחדר... אבל למדו ביחד כחברותא את מסכת תמורה(.

ירקות היו מביאים מעט הגרמ"ש שליט"א: עולי תימן ואמא הייתה קונה חצילים בזול ומהם אכלנו. אבא אכל אותם תקופה ארוכה, והסיפור ידוע מהימים שלא קיבל משכורת, ובבית רעבו ללחם. אמא נתנה כל החורף חצילים בטעמים שונים במקום בשר ודגים )גם לשבת( ואחרי החורף כאשר הגיעה המשכורת לכל חודשי החורף, אמו"ר נטל רק לחודש ניסן והחזיר את הכסף על הימים שכבר עברו. כיוון שכבר חי ועבר את החורף בשלום, ולכן אין לו סיבה לקחת כסף על

העבר, החליט שייקח רק על העתיד ובהווה.

וכי הגבירים אוכלים זהב?הגאון ר' אלי' מן ביקר לפני כשנתיים בליל שבת בחדרו

של מרן שליט"א, והוא העיד )ציטוט לשונו(: ליל ש"ק שמות י"ח בטבת תשע"ד, הייתי בחדרו של מרן הגראי"ל שליט"א. והנכד הזכיר את דברי הש"ס שרבי חנינא בן דוסא היה די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, אמרתי לרבנו מרן הגראי"ל: אני מכיר אחד שהיה די לו מערב שבת לערב שבת קב חצילים או קישואים והתגורר בכפר סבא. מרן שליט"א הבין מיד כי התכוונתי אליו, והגיב

בתמיהה: לא היה חסר לי כלום, אז בשעתו, טעמתי בזה כמו טעם עוף, לא היה חסר לי כלום! וגם הייתה עושה מפטריות, ישנן פטריות שהם סם המוות אבל יש פטריות שאפשר לאוכלם. מה יש לגבירים מהכסף שלהם וכי הם אוכלים זהב, וכי יותר מחיי העניים?! סיים מרן שליט"א חייהם ארוכים

בנחרצות ושב לשתיקתו.

ליד השטיבל הוותיק שהיה פתוח כל ימות השבוע

}36 מוסף שבת קודש{

ספרים היה למרן?ורק בבית לא היו לנו כמעט ספרים. לאבא לא היה ש"ס לקראת סוף תקופת כפר סבא, התחילו להדפיס בארץ ישראל את ש"ס פרדס, וכל פעם שיצא לאור עוד מסכת רכש את זה מכספי מעשר, והיה לו סט משניות שהיה שייך לישיבה והנהלת הישיבה נתנה לו רשות מיוחדת ללמוד בהם. היה גם חלק מהרשב"א וריטב"א, היו עוד ספרים בודדים מהראשונים והאחרונים כמדומה - רבי עקיבא איגר ופני יהושע. את אותם ספרים בודדים יש לו בבית עד היום גם כן. בישיבה לא היו

חסרים ספרים. בכניסתנו לבניין הישיבה, בכפר סבא כיום, הדבר הראשון שעושים בני מרן ראש הישיבה שליט"א, הוא העיון בארון הספרים. כאן אפשר להיזכר מעט בספריה הענקית במושגים של הימים ההם, ספרי ראשונים בשפע ואחרונים, בהם אבא מרן

שליט"א השתעשע ימים רצופים באהבתה ישגה תמיד.

כי שם ד' נקרא עליך!כפר סבא לא עמוסה בחרדים לדבר ד', יש שם גם כאלו ברוך ד', וגם דתיים למחצה ולשליש. והנה לא הרחק מבניין הישיבה ביהודי השש לקראתנו כתלמיד נעים לפגוש בכפר סבא, הישיבה מהימים ההם - בן פזי. הוא מתרגש לפגוש באקראי תלמידים חדשים של הרב הישיש, בבחינת "ולערב אל תנח ידיך": עברתי הרבה בחיים. הגעתי לכפר סבא מירושלים, ללמוד בישיבה. אחרי הישיבה עברתי גלגולים, אח"כ חזרתי לכפר סבא ואני מתגורר כאן הרבה שנים. עברתי כבר הרבה בחיי אבל איני יכול לשכוח את התקופה של הישיבה, שנתנה לי תמרור דרך עד הלום, ברוך ד', אני שומר תורה ומצוות כראוי )פגשנו אותו ביציאה משיעור הלכה יומי(. ממש פלא שבן פזי, האיש הפשוט מכפר סבא, אומר בכמה מילים עם לב יהודי - את מה שבעלי מוסר כותבים באריכות: אני לא יודע מה להסביר לכם, אבל הרב שטינמן הצליח איתנו, כי הוא הקרין אישיות, הוא היה כל כך מלא וגדוש בתורה וקדושה עד שהם נשפכו סביבו. הוא ישב ולמד ללא הפוגה, לא ביטל רגע! כאשר היה חומק והולך ברחוב מהבית לישיבה ומהישיבה לבית - אנשים ברחוב היו אומרים: הנה מלאך אלוקים. ממש כך, אלו היו הביטויים בימים ההם. אני מדבר איתכם על תשט"ו. אוי וי, כל כך הרבה שנים עברו חלפו להם... ובן פזי מקנח דמעה חמה שזלגה מצדי העין. )סיפר הגאון ר' שרגא שליט"א: בילדותי בכפר סבא ניגשו אלי פעם שני יהודים ואמרו לי, לא עוזבים אותך עד שתגלה לנו מתי אליהו הנביא בא ללמוד עם אביך. יד הבית כל הלילה, בתקווה שיזכו והיו שניסו לעמוד על

לראות את אליהו הנביא כשיבוא אליו(.פזי: בימי החול, הרב היה פוסע בצדי דרכים, בן ממשיך אבל בשבתות היה נראה לכאורה כי הוא הולך בכוונה בדרך – לאיטו, ולאו דווקא בצדי דרכים, כי הוא מעוניין שיראו ברחוב

יהודים שומרי שבת – ואולי יזכרו ששבת היום. זכורני, כי יהודי מחלל שבת זרק את הסיגריה מיד כאשר הבחין בדמותו הצנומה המתקרבת. ראש הישיבה שאל אותו מדוע השלכת את הסיגריה? הוא השיב בפשטות: "כי פחדתי ממך". הגביה רה"י את ראשו ואמר לו בחביבות כואבת, "וכי

ממני אתה צריך לפחד?! עלי ועליך ועל כולם לפחד – מהקב"ה )מספרים הבנים הרבנים הגאונים והיה עולם!" ממי שאמר שליט"א, כי משני צדי הבית התגוררו חילונים גמורים, וכאשר המתפללים היו חוזרים מבית הכנסת בשבת בבוקר, הם היו ומשחקים סיגריות לחצר כשהם מעשנים בכוונה יוצאים קלפים – כדי להתגרות בשומרי שבת. אבל כאשר אבינו היה חוזר מהתפילה בישיבה, מיד היו נכנסים בבהילות לביתם - כדי שלא יצטער כשרואה אותם במצב זה. היתה לכולם יראת

הכבוד ממנו.(אינני יכול להסביר לכם מה קיבלנו ממנו – אומר בן פזי - כולו היה קודש לד'. אמר 'שיעור כללי' פעם בשבוע ובמשך כל שאר הימים והשעות היה עם התלמידים והשפיע עלינו. יש לי בבית מכתב שנתן לי כאשר סיימתי את השיעור אצלו – מכתב

הוקרה - אני שומר עליו. למד ולימד כל הזמן.

ימיה הראשונים של ישיבת כפר סבא גולדברג נלווה אלינו הרב הגאון ישראל בחצר הישיבה שביקש לראות מקרוב פינות יקרות מחיי הישיבה ומדרכיה )עליהם נכתב רבות - בדרכי החינוך והיראה מהימים ההם - בגיליון האיכותי "כאיל תערוג" - הנערך על ידי צוות תלמידי חכמים שליט"א(, וסיפר את הדברים דלהלן כפי שרבי אברהם

ריין ז"ל אמר פעם, והועבר על ידי חתנו הגר"ח גולדברג.כי הייתה הצעה של בדיעבד, ישיבה, הצעת מרן לראש למעשה התוכנית היתה למנות את הגאון הגדול רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל לראש ישיבה, רק שהוא לא הסכים כיוון שהיה אז עדיין בחור. וכן היה רצון למנות את רבי דוד רוטברג זצ"ל, וגם הוא מיאן מחמת שהיה עדיין בחור. רבי אברהם ריין התייעץ עם מרן החזו"א והציע לו למנות את האברך רבי אהרון

לייב שטינמן. כאשר רבי אברהם ריין רק שמע את שמו, יצא ונסע לביתו - ברח' פיק"א ב'פתח תקווה' וראה מיד כי האברך חי בעניות

נוראה, המראה היה מכאיב גם במושגים של הימים ההם. ידועים דברי חז"ל על תלמידי חכמים המשחירים פניהם בעולם הזה והקב"ה משביעם מזיו שכינתו לעולם הבא. הרב ריין חשש מיד כי מראה כזה של ניתוק מכל צורה של עולם הזה, לא יכולה להתמזג עם בחורים צעירים בני תשחורת בני היישוב החדש שמחפשים עולם חדש. ובכלל, מי יודע האם

יודע בטיב בני אדם. אולי טעיתי בכתובת... "היה נראה לי כי הוא לא יצליח כראש ישיבה" – אמר הרב ריין ז"ל, "וביקשתי לשוב מיד על עקבותיי כלעומת שבאתי. אבל התעוררו רחמי על האברך, וכיוון ששיבחו אותו, הסכמתי לנסות. רק שהתניתי איתו כמה תנאים, שאוכל לפטר אותו בקלות, ועוד כמה תנאים, להקל על זמן הניסיון". לפי הדרכת יום לפני ריין, רה"י הגיע בכוחות עצמו לכפר סבא, הרב

תחילת ה'זמן'.הזמן התחיל ביום ה', ורק במוצאי שבת הגיע גם ר' אברהם לישיבה, "חשבתי לעצמי, כנראה שהכל תהו ובהו שם וכולם

משתוללים..." "עם הגעתי רץ אלי מרחוק התלמיד שמואל דיקמן, ואמר לי - ר' אברהם איזה ראש ישיבה מתוק הבאת לנו", כולם נמשכו

אחריו בהתלהבות )מפי חתנו הגר"ח גולדברג(.תנאים, כעשרה עמי והתנו אותי, לקחו ברירה "בחוסר שהראשון ביניהם שיוכלו לשלוח אותי כעבור שבוע, או כעבור ונאמר לי כי כל התנאים וב"ה, אחרי שבועיים באו חודש. בטלים" – אמר פעם מרן שליט"א למגיד שיעור פלוני - שהיה

זקוק לעידוד.לימים באמת הגר"ח גולדברג שליט"א התעניין מפי תלמידי הישיבה דאז כיצד הצליח רה"י לקנות את לבם כל כך מהר. זו היתה הם לא ביקשו להיכנס לפרטים מיותרים, אמרו כי וכדרכו של כלי מלא על וקשה להסביר אותה, המציאות גדותיו שמשפיע על סביבתו, ותלמידים צעירים יש להם חוש אדיר לקלוט את טוב ליבו ונקיותו של העומד לידם. תלמידים צעירים גם אם הם לועגים ליהודי שלבוש בכובע ישן ובחליפה דהויה וכן ילדים קטנים שמחפשים דופי חיצוני בכל דבר, בד יותר מכל מישהו ויודעים להכירה בבד הם נדבקים לאמת אחר, אין כמו נערים צעירים שאוהבים את האמת האותנטית

ויודעים להעריך אותה. ואין אפשרות לרמות אותם.

בנעימותעוד אמר רבנו שליט"א, לבנו הגר"ש שליט"א, גם כאשר דיברתי לא סבא כפר בישיבת יחידי ישיבה ראש הייתי בתקיפות, לדוגמא בעניין קבלת תלמידים, רק דיברתי בנוסח של שמא, אולי, אפשר, ואם מדברים בתקיפות אדרבה זו סיבה

שהדברים פחות יתקבלו. ופעם אמר למקורבו, הרב איסר שוב, השגתי את כל ענייני החינוך מול התלמידים בשתיקה וללא דיבור. )מספר "מאחורי

הפרגוד"(

שתקתי לא הגבתיעוד סיפר מרן בעצמו: שבזמן שהיה בראשות הישיבה בכפר סבא, הגיע פעם לשבת איזה רב, ואנשים מסוימים רצו להתפאר בפניו שיש להם מוסדות. הראו לו את הישיבה שכביכול זה אחד מהמוסדות ששייך להם, אבל שתקתי ולא הגבתי כלום ]ומרן שליט"א נימק כמה טעמים להנהגה זו[ ואכתוב דבר אחד שאמר לי מרן שאין דרכו להכנס למחלוקת וויכוחים, ומאז כבר עמדו עליו כמה בעלי מחלוקת ולא משיב להם דבר. )מספר "צדיק

כתמר יפרח"(עוד אמר פעם מרן שליט"א. בעת הקמת המדינה כולם עשו יו"ט, ואצלם בישיבה בכפר סבא לא עשו כלום. בא אבא אחד וצעק עליו מאד מדוע לא עשיתם שום דבר לכבוד יום זה, לא

השבתי לו כלום, מה אני אומר לו בין כך לא יבין ולא יסכים.

מרחוב פיק"א לאוסטושינסקידברי תלמיד. מלבד השיחות שהשמיע רבנו שליט"א, עיקר חינוכו היה בצדקות ובישרות שלו שהקרינו עלינו. הוא התגורר במרחק רב יחסית במושבה, בחורים היו נלווים אליו. ומספר תלמידו, זכורני כי היה נוטל עלים מן העץ שבחצרו ומתבונן

בהם כדברי בעל חובת הלבבות. )שער הבחינה פ"ג(.עוד מספר תלמיד: כשאני מסתכל איך למדו שם באותם ימים

אני משוכנע שדמותו עמדה לנו לגדול, שכן בתקופה שלמדתי לא היה משגיח בישיבה, ואנו היינו אלו שדרשנו שהוא יהיה לנו כמשגיח והוא בטבעיות ונוחות שכזאת מעודו לא הגביה את קולו ולו פעם אחת. בישיבה הכל עשה במתינות ובנועם, וזאת למרות שבישיבות קטנות במיוחד באותם ימים היו בעיות בילדים שלא באו כלל מחיידרים וכל אחד הגיע ממחוז אחר

ועצמאי.היו שם הכנסת, בבית בכפר סבא שכנה הישיבה כאשר מדרגות לעלות לגג, והגג היה ללא מעקה, וכדי שלא יעלו לגג העמידו מחיצת אבנים, והילדים )שמלאים מרץ( שברו את הקיר. בעה"ב שהתפללו בבית הכנסת הגדול, כל כך התרגזו על הילדים, אמרתי להם מה אתם רוצים וכי אתם עושים כל מה שצריך? מה אתם רוצים מילדים... )א.ה. אין הדבר מתייחס לחיוב תשלומין(. ומאידך, התלמידים מספרים שבאותו יום נתן להם מרן שיחה ואמר: נאמר בתורה 'וירב יעקב בלבן ויאמר לו מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי', ואני שואל: היכן היתה כאן מריבה, הרי זה היה תחנונים. התשובה לכך היא, כי הכל תלוי איך מדברים. ואז הרה"י, הרים מעט את קולו בעצב ואמר, מי נתן לכם רשות לפתוח את הקיר, זה לא שלכם, איך פותחים

זאת ללא רשות... )מפי הגר"ד כץ שליט"א(.

שלוש שעותמעשה שהיה עם בחור בישיבה בכפר סבא שעמד ליד הכניסה לישיבה עם אבנים כדי לזרוק על אחד הר"מים, כי העניש אותו על מעשיו, ואותו בחור סבר שאי"ז מגיע לו. רצו לסלקו מהישיבה, ומרן שליט"א אמר שהוא ידבר עמו, והסתובב עמו שלוש שעות ברחובות כפר סבא ודיבר אתו עד שהלה הביע חרטה עמוקה ואמר שיותר לא יעשה כן. הרבנית שאלה את מרן, למה בזבז כ"כ הרבה זמן עם הבחור, אמר לה מרן שליט"א: הקב"ה השאיר אותנו בעולם בשביל לחנך את הנערים. )צדיק

כתמר יפרח(

3737בחדר השיעורים