שני פרק

והיגל: שפינתה

רוח ללא עצם

לפילוסופיה הכנה לשמש אמורה ביקורת־הדת כיצד ראינו הקודם בפרק

ומאמונות־ טרנסצנדנטיים מדימויים המחשבה את לטהר תפקידה חיובית: ונתערערו, נסדקו לפחות או הוסרו, אלה שמכשולים לאחר רק דתיות: תפלות

ולאשר המתפלסף של ברוחו לבקוע השכל של הברורות האידיאות עשויותהוודאל. תוקפן את בתוכו

לפי היא, זו בדרך העולה ביותר והחשובה הראשונה השכלית האידיאה

זוהי היש. מכלול עם זהה ובהיותו אלוהים של באימאננטיות ההכרה שפינתה,

הראשונה <!(163.׳\61־3) האמיתית האידיאה העליונה, השכלית האינטואיציה מבחינת שפינוזה של הפילוסופיה יוצאת שממנה ביותר, והמקיפה בהחלטשי תוכנה ממ ב״תורת הרעיונות נובעים שבו הצורני הסדר יהא אשר )ויהא ה

זו אידיאה להנהיר למעשה, משמשת, השיטה שאר העיקרי(. חיבורו המידות״,בתוכה. ומובלע שכלול מה את ולפרט

התיאולוגים, בעיני רק ולא — ביזתר והטרודוקסית נועזת אידיאה גם זוהי הרציונלית הפילוסופיה בתולדות גם אלא שפינתה, של המסורתיים יריביו

אחרי שנה וחמישים כמאה היגל, רק הגדולים, הפילוסופים מבין עצמה.

יותר, קוהרנטי חדש, ביטוי לה לתת שניסה תוך דומה, עמדה לו אימץ שפינוזה,יותר. רוחני גם ולדעתו

פרקי בשאר נדון שבהם ההטרודוקסיים ההוגים מכל היחיד גם הוא היגל

אלא, מעיקרו, הטרנסצנדנטיות רעיון את ששלל בלבד זו לא אשר הזה, הספרהי האימאננטיות תחום או} ראה לשפינוזה, בדומה לו א שכל צירוף — כ

275

זשני פרק 276

וכאשליה כעיוות גינה למשל, ניטשה, ואשר לקבלו, סירבו בהם שנדון האחרים

עצמית. זיקה־ ביניהם וקובע משותפת קרקע על והיגל שפינוזה את מעמיד זה דבר

והעימות השוני לקביעת גם מצע משמש הוא בו־בזמן אבל :עמוקה פנימית הוא באשר אימאננטי־בתכלית, יש הוא אלוהים כי שנקבע מרגע ביניהם.

של טבעה מה השאלה: נשאלת עדיין המוחלטת, )הטוטאליות( הכוליות

עלינו האם כרוח? אולי או כולל, עצם כמין אותה לפרש היש זו? כוליות

? דווקא אולי או — מוחלטת כהתחלה להבינה ה א צ תו האלוהות והאמנם כ

בתוך רק נוכחת היא שמא או הפיסיקלי, הטבע בתוך בפועל וקיימת נוכחת

יותר? נעלה ישותי כתחום האנושית, ההיסטוריה

להיגל, שפינוזה בין הניגוד שורש בדיוק היכן לגלות אנסה הפרק בהמשך

על היגל של בביקורתו נעסוק תחילה אולם להיגל. משיב שפינוזה היה ומה

שפינתה של תפיסתו עיקרי קבלת את דיאלקטית, בדרך הכוללת, — שפינוזהלהם. מעבר אל הליכה כדי תוך היגל, ידי על

דיאלקטית ביקורת של דגמ־יסוד

הגרעין את לשמר מטרתה דיאלקטית: היא שפינתה על היגל של ביקורתו של בהזדמנות יותר. ו״גבוהה״ חדשה שיטה בתוך שפינוזה תורת של המהותי

הכללי, העקרון את ונמרצות בהירות במלים וניסח היגל חזר בשפינוזה דיונו

העבר: מן פילוסופיות שיטות עם ויכוחיו את המדריך

הרואה מרעיון־השווא להשתחרר עלינו פילוסופית... שיטה של בהפרכתה החשיבה דרך אדרבה, מכל־וכל.... כשקרית ]המבוקרת[ השיטה את

דרכה במהלך עצמה את מוצאת היא ג□ י.י.[ — ]האמיתית הספקולטיווית זו ובמידה המבוקרת[, השיטה ]כמו נקודת־מבט, באותה בהכרח מחזיקהאין אלא לחלוטין. אמיתית ]המבוקרת[ השיטה ת־ זו ש ד קו נר. הגבוהה המבט ת את לראות שניתן הדבר פירוש אין זאת, עם ביו היא בה כשקרי לראותו שיש היחיד הדבר ...כשקרית. ]המבוקרת[ השיטה שהשיטה איפוא, יימכן לא העליונה. בנקודת־המבט להחזיק יומרתה

ניגוד.... של ביחס ורק אך המבוקרת[ ]השיטה כלפי תעמוד האמיתית האחרת את להכיל צריכה יותר, גבוהה כשיטה האמיתית, השיטה אלא

לה.' ככפופה בתוכה,

אופן פילוסופית: שיטה להפריך ניתן שבהם תקפים אופנים שני יש היגל, לפיהמתאימה דיאכרונית, תבנית יש ההיסטורית להפרכה שיטתי. ואופן היסטורי

2 והמל שפינתה 7 7

או חרותה השיטתית ההפרכה ואילו :בזמן הפילוסופיה שיטות של להתחלפותןם הלוגיים היחסים בתוך מובנית מניי בו־ז השיטה מרכיבי בין השוררים ה

פירוט. ביתר זאת נסביר האחרונה. הפילוסופית

תואם אינו שתוכבה חלקית, אמת בתוכה כוללת שיטה כל ההיסטורי, בסדר ואילו זו. לשיטה מעבר אל ללכת הצורך את יוצר זה פנימי וניגוד ;צורתה את

האמת לתוכן(, הצורה בין ליישב ניתן )שבה האחרונה הפילוסופיה שיטת בתוך

הדדי היחס רק היא ל ה ל כו ה מהם, אחד כל אולם :השיטה מרכיבי כל שבין ו

המכלול. מן ומנותק חד־צדדי בהיותו מופרך, הוא שוב לבדו, נלקח כשהוא

החלקית האמת את מקבלים כאשר נאותה, בדרך מופרכת פילוסופית שיטה

לאותה עד בתוכה החבויות הלוגיות ההשתמעויות את לפתח מוסיפים אך שבה,

בגלל בהן לוקה שהשיטה והסתירות חוסר־העקביות את חושפים שבה נקודה,

האמת, של אחד מרכיב )המדגיש בה השליט העקרון של החד־צדדי אופיו

את ומפנימים כזו, שיטה לנו מאמצים אנו כאשר אחרים(. שולל או ומתעלם ליקויי את חווים אנו הרי מחשבתנו־שלנו, של לחלק נעשה שהוא עד עקרונה

לנו, סובייקטיוויים וליקויים כפגמים השיטה ממנה לחרוג נדחפים אנו ולכן ש

האמת יסוד את בתוכה תשמר אשר יותר, משביעת־רצון שיטה לנו ולבקש

טוען זה, תהליך יותר. ושלם קוהרנטי עיצוב לו תעניק אך הקודמת, שבשיטה

הפילוסופית )=הסינתיזה( השיטה לאור יצאה לא עוד כל להימשך חייב היגל,

המוחלטת״. ״הדעת מכנה שהוא והכוללת, האחרונה

חדשה, נקודת־מבט נוצרת ובוקעת, עולה זו אחרונה סינתיזה כאשר

ת, סינכרונית טורי היס פרטיות. פילוסופיות שיטות להפריך ניתן שממנה ועל־ תולדות בכל להבחין עכשיו ניתן היגל, אומר האחרונה, השיטה בתוך

מתפקד העבר מן גדול פילוסוף כל כצלליות. משורטטות כשהן הפילוסופיה

קווי־דמותו הכוללת. הסינתיזה בתוך לוגי( מרכיב )או כ״מומנט״ עכשיו

האמת את לבטא ויומרתו חוסלה, שלו ההיסטורית הפרטיות נמחקו, האישיים

לכלל ונתגבש עכשיו נצטלל שלו הפילוסופי המסר אך ;נשללה המוחלטת

תפקידו את הממלא מושגי למרכיב כלומר, השיטה, בתוך מיוחדת קטגוריההכוללת. המערכת בתוך המיוחד

:שפינוזה על היגל של בביקורתו מתקיים בדיוק זה עקרון

ת להפריך שאפשר היחידה ההפרכה ת א איפוא חייבת שפינוזה תורט שמכירים בכך, להתחיל מב ה ת־ ת בנקוד מהותי שפינוזיזס של ה ה

ה באמצעות ואז, וכמהותית! כהכרחית ק טי ק אל ת הדי יש שלה, הפנימי

ט אל אותה ולהעלות להוסיף מב ת־ קוד ת יחס יותר. גבוהה נ מו עי ]מלשון ה

טבעו מתוך בפשטות אותו כשבוחנים שפינוזה[, של עקרון־היסוד ׳עצם׳,והאותנטית היחידה ההפרכה לכן, המושג. :ניגודו אל מוליך בלבד, הפנימי

העצם... ]קטגוריית[ של הצגה שנותנים בכך, היא השפינוזיזם של2המושג. אל המוליכה

יוצא־ אינו שפינוזה העבר: מן פילוסוף בכל לנהוג יש שבה הדרך זו לכאורה,

בין לשפינוזה שיש המיוחס המקום את להדגיש יש זאת ובכל זו. מבחינה דופן

של מעמדו החדשה. שיטתו בתוך כ״מומנטים״ לכלול ניסה שהיגל אלה כל

היגל, בעיני קאנט. ושל אריסטו של למעמדם רק זו מבחינה משתווה שפינוזה

את גבוהה יותר ברמה לתחייה המשיב שפינתה, של המוחלט המוניזם עקרון

של ההכרחי והמצע הבסיס את מספק הקדמ־סוקראטית, האחדות פילוסופיית

מציינת שפינתה של המפותחת שיטתו יותר: שחשוב ומה פילוסופיה: כל

אל המכוונת זו המסח*תית, המטאפיסיקה תולדות של שיאן את היגל לדעת

את כלומר, — זה אובייקט רואה ואשר הסובייקט(, אל לא )ועדיין האובייקט

ידי על עצמו בתוך ונשלט כבנוי — עצמו בפני לכאורה הקיים שמנגד, העולם

״הלוגיקה בשם היגל קרא זו לנקודת־מבט (.10808) התבונה כוח

מה את לכנות מעדיף הוא שבו מעט, יוצא־דופן כינוי האובייקטיווית״,*

דוגמאטית״. ״מטאפיסיקה בשם כינה שקאנט

הפילוסופים מבין כ״גדול הגרמני, קודמו וולף, כריסטיאן את ראה קאנט

צריך להתפלסף ״הרוצה לשפינוזה. זה תואר שומר היגל ואילו 3הדוגמאטיים״,

בכמה אצלו החוזרת ידועה, במימרה אומר הוא — שפינוזיסט״ להיות תחילה

שיטת היגל, של העיקרי המטאפיסי חיבורו הלוגיקה״, ב״מדע 4גירסות.

מהלך כל את לשיאו כמביאה מוצגת כראוי, ומתוקנת מבוקרת שפינתה

אולם האובייקטיווית׳׳. ״הלוגיקה בשלב שנתגבש כפי המסורתית הפילוסופיה

לאחור נדחק המוחלט, העצם מושג על הסובב זה, טהור אובייקטיוויסטי שלב

זהה האובייקט מבנה כי האומר קאנט, של המהפכני האידיאליזם עקרון ידי על

ט של המבנה עם ק ביי סו תגלית כאן רואה היגל ידיו. על נקבע ואף התבוני ה

שימור )תוך המסורתית המטאפיסיקה על הכלח אבד שבגללה מרחיקת־לכת,

של נקודת־הראות הופיעה קאנט, עם להם(; מעבר אל והליכה הישגיה

סי ספרו בכותרת מופיע שהוא כפי ׳׳לוגיקה״, במונח * פי א ט מ היגל ,אין,הלוגיקה׳ ״מדע ה ההוויה או המציאות את מבנה שהוא כפי ס1ג1הל לחקר אלא פורמלית ללוגיקה מתכוון המגולם לוגוס של החד־צדדית ההכרה משמעה ארבייקטיווית״ ש״לוגיקה מכאן עצמה.

)המבוטאת ההכרה את כוללת כבר סובייקטיווית״ ׳׳לוגיקה ואילו החיצונית, במציאותותבוניותו. האובייקט ממשות של בקביעתן משתתף התבוני שהסובייקט באידיאליזם(

שני סרק 278

2 והמל וזה שיפיג 7 9

״ ״הלוגיקה ת טיווי ק ביי סו שהיה המודרני, האידיאליזם של כלומר, — ה

בין הדיאלקטי הזיהרי ידי על עצמו, היגל בשיטת הבוגרת צורתו את לקבל עתיד

ת בין הסובייקט, לבין האובייקט שו מ מ ל ה ע פו בין ב טוי ל בי ה

שגי מו א ה הי ת ש תנ ה נו מ צ ת לע עו צ מ א ם. ב אד ה

אצל )כמו עצם או דבר מין אינו המוחלט היגל, של החדשה עמדתו לפי

של טהורה סובייקטיווית פעולה או גרידא סובייקטיווי ״אני״ לא וגם שפינוזה(,

שב״)כמו ״אני שניהם את כולל המוחלט אלא קאנט(, בעקבות פיכטה, אצל חו

בלשונו שהיגל, יותר גבוהה דיאלקטית בסינתיזה כמרכיבים עצמו, בתוך

לשפינוזה היגל מייחס בכך ״המושג״. בשם מכנה ויוצאת־הדופן, הייחודית

הפילוסופיה תולדות כל את לשיאן הביא שפינוזה לשלו: אנאלוגית עמדה

״הלוגיקה את לשיאה מביא שהיגל כשם האידיאליזם, הופעת שלפני

של המכרעת בנקודת־הצומת עומד שפינוזה בכך הסובייקטיווית״.

אל הדוגמאטי האובייקטיוויזם מן למודרניות, ממסורת המפנה :המטאפיסיקה

היא זה למפנה והגשר המנוף כאשר — עצמו היגל של הדיאלקטי האידיאליזם

קאנט. של הגותו

את שאפשר ושפינוזה קאנט של הדיאלקטי הצירוף אכן זה היה היגל, בעיני

החד־ המטאפיסיקה את תיקן קאנט של ״האני״ מושג הוא. שביצע הסינתיזה

של המוחלטת הכוליות ועקרון העצם, מושג על הסובבת שפינוזה, של צדדית

השניות את בייחוד בקאנט, מצא שהיגל פגמי־היסוד את לתקן אפשר שפינתה

מן ומנותקת סופית היא האדם תבונת כי השקפתו ואת קאנט, של הרדיקלית

זה משידוך כתוצאה לעצמו״(. כשהוא ״הדבר שיכונה הממשית)ממה המציאות

דינאמית, שהיא — השפינוזיזם של חדשה גירסה נולדת לשפינוזה קאנט כין

ההיסטוריה. למושג כפופה — שנראה וכפי דיאלקטית,

לספרו בהקדמה גם הרוח בתולדות מכריע מקום לשפינוזה מועיד היגל

נקודת־ ״לפי אומר: הוא שם (,1807) הרוח״ של ״הפינומנולוגיה המוקדם,

לי... המבט בתור ]רק[ לא האמיתי את מבטא שנתפוס כך על עומד הכל ש

״. בתור גם בה־במידה אלא עצם, ט ק ביי שפינתה אל הביקורתי הרמז 5סו

של העצם פילוסופיית לעמוד צריכה שיטת־האמת ביסוד ושקוף. ברור הוא

שפינתה של המוחלטת הכוליות מושג את להתאים יש זאת ועם שפינתה:

תוליותק את לראדח שיש הדבר פירוש דיאלקטי. סובייקט של לקווי־האופי

נעשה כלומר, עצמו, את שולל הסובייקט שבה כינון־עצמי, של תנועה כבעלת

ם ומוצא,חוזר חוזר הוא שנייה״, ״שלילה ידי על ואז, לאחר: . שי מג ן ו נ כו מ ו׳-—-------—-----------——--------—________________—— —־■—וי

ך האמיתית, עצמיותו את תו תו. הזה האחר ב עו צ מ א ב דבר של ובסופו ו

על־זכעי או נצחי להיות יכול המוחלט)אלוהים( אין היגל אצל כי מכאן, ישתמע

2 8 שני פרק 0

ש, א ח עליו אלא ונתון, פשוט קיום כמין מר ת פ ת ה ע ל הגי ל למעמד_זה ו

נועז, רעיון זהו האנושית: ההיסטוריה ובתוך בזמן המתרחש תהליך באמצעות

שפינתה. של לזו מעבר אפילו חורגת שלו ההטרודוקסיות שמידת זאת להבהיר אנסה ? שפינוזה על היגל של העיקריות נקודות־הביקורת מה־

שניות)אף־על־פי בנקודות ולדיון ארוכה לפרשנות־טקסט להיכנס בלי תחילה מ

ם אפתח כך לשם חשוב(. משקל לרוב, להן, יש היגל שאצל כו סי טי ב לי אנ

ת של ענו ט ת ה ריו ק עי ל, של ה ג הקשרים ואת אותן לשחזר שניתן כפי הי

אפנה כך אחר 6לעניין. הנוגעים הטקסטואליים המקורות כלל מתוך שביניהן

כדי הלוגיקה״, ״מדע ושל הפילוסופיה״ תולדות על ה״הרצאות של לטקסטים

של האונטולוגי חלקו יושלם בכך דלעיל. הנקודות את מעט ולפתח להשלים

קמעא. מופשט בהכרח יהיה אופיו שבגלל זה, פרק

הדת לגבי הלוגי בדיון שמובלע מה את לחשוף אנסה הפרק בהמשך

גרעינו מאחורי כי נגלה יותר עוד לחפור בהעמיקנו הפילוסופיה. ותולדות

של סימניו מסתתרים לשפינוזה היגל בין האונטולוגי הפולמוס של הקשה

אנוס־לשעבר. יהודי, כופר לבין לותרני־הטרודוקסי פילוסוף בין אפשרי עימות

את להשלים כדי חיוני יהיה אך שאציע, הפילוסופי לטיעון הכרחי אינו זה דיון

של מעמדו על נוסף אור לשפוך וכדי — והאקסיסטנציאלי ההיסטורי הקשרו

ואטען: היגל של ביקורתו על אשיג לבסוף, התבונה״. של כ״אנוס שפינתה

עס )כ( להודות: מוכן משזה היגל אל יותר קרוב שפינוזה היה אחד מצד )א(

תן אינוש קשהנו גרעין מהווים ביניהם התלויים־ועומדים ההבדלים זאת, ני

ב שו ה ליי תיז סינ ה. ב ש היגל, בשיטת ״מומנט״ איננו שפינתה לכן, חד

ודמוי־אדם. תכליתי אופי למוחלט להעניק הנסיון את ידיו בשתי לדחות ועליו

שפינוזה העימות נסיונות שני יצאו שממנה דרכים, פרשת בכך לנו ישמש היגל-

ם גדולים חרי תכליתיות לייחס )בלי אימאננטיות של פילוסופיה לבנות א

ניטשה. של וזה מארקס של זה — להוויה(

וסובייקט שליליות, עצם, הפילוסופי: הטיעון

ניתן בלבד שבהם התנאים את לקבוע כנסיון שפינתה על ביקורתו את כבין היגל

■ את — לכל ומעל עצמו, שפינתה של עקרונותיו את קוהרנטי באופן לקיים

מקבל שהיגל מפני דווקא האימאננטית. המציאות מכלול עם זהה שהאל הרעיון

השיטה מן לסלק דורש הריהו אותו, לקיים ומבקש שפינתה של זה עקרון

: ההנהרה את לבלתי־אפשרית העושים שפינתה, של בהגותו אחרים יסודות .ד : ־העיקרי. רעיונו של והשלמה העקבית

281 והיגל שפינתה

ם טי סיכו לי עון של אנ טי ה

;השלילה מושג של החד־צדדית תפיסתו על במיוחד שפינתה את מבקר היגל

ש הוא שבו הבלתי־קוהרנטי( )ולכן הלא־דיאלקטי האופן על את בונה־ומפר

אה תופס שהוא כך על — הקודמים מן כתוצאה — וכן הכוליות: מושג

לעצמו. ומודע אורגני כסובייקט ולא כעצם, כלומר ואינרטי, נח כדבר הכוליות

לא פילוסוף שגם כאלה, הן היגל של המפורטות נקודות־הביקורת מרבית

ה להעניק מנסה היגל אולם אירע(. שאמנם להעלותן)כפי יכול היגליאני ר צו

ת תי ט כולם ייחוס ידי על וזאת שפינתה, אצל שגילה השונים לפגמים שי

אותו המוליכה שפינתה, של ה״חד־צדדית״ השלילה תפיסת :ףמשות לשורש

כוליות. של לא־דיאלקטי מושג ליצירת

אלה: הם העיקריים הפגמים

ר העצם (1) תו פשוטה, עצמית וזהות טהורה הוויה אלא אינו עצם ב

שלילה. כל מכללה המוציאה

פנימיים, והבדלים התפרטות בעל להיות יכול אינו המוחלט שכך, כיוון (2)

להוציא המוחלט חייב שכך, כיוון :מזה זה השונים פרטים בתוכו לכלול כלומר

פנימית. והתפרטות הבחנה של אפשרות כל מכללו

דברים של בקיומם ההכרח את להראות מסוגל שפינתה אין זה, מטעם (3)

— הטוב ובמקרה הסר־הסבר, נשאר היקום של הסופי ההיבט פרטיים:

קונטינגנטי)מקרי(.

להיחשב יכול אינו הסופיים האופנים עולם קונטינגנטי, בתור אפילו (4)

ריז שפינתה אמנם לממשי. כ יש למעשה אך ממשיים, הנם אלה אופנים כי מ

הכוח־המדמה. של או — חיצונית״ ׳׳רפלקסיה של כפרי לראותם

אפיונים או עצמיות קביעות להיות יכולים אינם העצם תארי לכך, בדומה (5)

של וסובייקטיווית חיצונית )פרוייקציה( השלכה רק אלא העצם, של ממשייםרוחנו.

האופנים תוצאה: בתור ולא ראשית, או כהתחלה קיים המוחלט (6)

העצם של אפשרותו את מתנים ואינם חד־סיטרית, תלות בעצם תלויים הפרטיים

ם עצמו״ ״סיבת הוא העצם גופו. ד ובלי הפרטיים, האופנים סיבת להיותו קו

של לקיומה ביותר הבולט הביטוי זהו היגל, )בשביל סיבתם. בהיותו תלות

ולא־הדדית.( לא־דיאלקטית מערכת

של ההיבטים שני בין בסיסי שבר לכלל מצטרפות דלעיל הנקודות (7)

המוניזם הטבוע״. ו״הטבע הטובע״ ״הטבע והסופי, האינסופי — היקום

ה תוצאה — לדואליזם למעשה, מתפצל, לבנות מתכוון ששפינוזה ע גרו

שני פרק 282

בשיטתו שאין מכך שוב, נובעת, ואשר עצמו, שפינוזה של מבחינתו ביותר

כפולה. שלילה של ותנועה דיאלקטית לוגיקה

חיים נעדרת גם הריהי פנימית, שלילה חסרה שכזו בתור שהכוליות כיוון (8)

אבל מכאנית(, )תנועה הפרטיים האופנים בין תנועה קיימת אמנם, והתפתחות.

זו אחדות בתור הכוליות :שלהם עקרוךהאחדות של פנימית תנועה נעדרת

ואינרטית. נחה נשארת

בתור נתפס המוחלט לעיל(, הנאמר מן כתוצאה מסוימת לבסוף)ובמידה (9)

בר ורוח. אישיות סובייקטיוויות, הנעדר חסר־תודעה, אובייקט ז(,65) גרידא ד

ה את מסכמות (7) עד (1)נקודות עדר ה של ה ק ת לוגי טי ק ל א אצל די

ת, העדר את מציינת (9) נקודה שפינוזה. טיוויו ק ביי סיו (8) ונקודה ה

ב״מדע )ויבצע היגל ידרוש לכך, בהתאם ביניהן. כחוליית־חיבור משמשת

ם שני שלו( הלוגיקה׳׳ קוני ם, תי טיי ק ל א על להתגבר כדי הנחוצים די

עקרון ידי על ולהישלט להיכונן חייבת הכוליות. )א( שפינתה): בשיטת הפגמים

את לתפוס אין אחרות, במלים דיאלקטית(: הדדיות )או שלילת־השלילה

ה אלא מראש, ומוגמרת נתונה כהתחלה המוחלט א צ תו הכוליות :\)ב( כ

עדיין מתרחש הראשון הדיאלקטי התיקון כסובייקט. גם להיתפס חייבת

מה שג בר מו ל ם, ש צ ע השני התיקון :האובייקטיווית״ ״הלוגיקה של או ה

לסובייקט. העצם מעבר את משלים

הלוגיקה״(, ״מדע מתוך שחזרתי רובן )שאת דלעיל בנקודות שנרחיב לפני

הפילוסופיה. תולדות על בהרצאותיו שפינוזה על אומר שהיגל במה נעיין

במתודה הלא־תקין שימושו זוויות־ביקורת: משלוש נדון שפינוזה זה בטקסט

הלוגיקה״ ב״מדע כמו — וכן לו: מייחס שהיגל ה״אקוסמיזם״ הפילוסופית:

המוחלט. בתוך והסובייקטיוויות השלילה של העדרן —

ם, איז תי ם, א מיז ס קו ם א איז תי פנ

את הופך היגל אתיאיסטית. בכפירה שפינתה את להאשים נהוג היה כלל בדרך

יותר אצלו ״שיש היא, שפינוזה אצל הצרה אדרבה, כי וטוען, פיה על ההאשמה

אינו שפינוזה ידי על נשללת שממשותו מה אחרות, במלים 7אלוהים׳׳. מדי

את עושה זו קביעה והפרטיים. הסופיים האופנים דווקא אלא האינסופי, אלוהים

טובע שהיגל הפולמוסית במטבע־הלשון אלא, לאתיאיזם לא שפינוזה שיטת

עולם של הקוסמוס, של ממשותו )שלילת ל״אקוסמיזם״ — זה לצורך

הסופיים(. הדברים

אלא שפינוזה, של והמוצהרת הרשמית תורתו על מתבססת אינה זו ביקורת

2 והיגל שפינוזה 8 3

באחדות התחיל ששפינוזה מאחר בתוכה. מובלע כי סבור שהיגל מה על

שלילה של ומושג דיאלקטית לוגיקה אצלו שאין ומכיוון המוחלטת, ובזהות

הוא אם גם הסופיים האופנים של ממשותם את לקיים ביכולתו אין כפולה,

כל מתחסלים שבו הכל, את הבולע לעקרון נעשית הכוליות עליה. מצהיר

חסררדגבולות כוליות ה״אחד״. בתוך ללא־זכר ונטמעים המיוחדים ההבדלים

לווריאציות רק — היקום בתוך ממשית הבחנה לשום מקום מניחה אינה זו

אינו וכנבדל כמובחן לפנינו שמופיע מה כל דבר. אותו אופניות)מודאליות('של

״הרפלקסיה היגל, של בלשונו או, — הכוח־המדמה פעולת בשל אלא כזה

הקיים־ העצם, רק אובייקטיווי. ישותי מעמד של מכוחו ולא — החיצונית״

הסופיים האופנים ואילו ממשי: אינדיווידואל בלבד הוא ק(,6ז 56)כשלעצמו

חוסר־ .היחיד העצם אותו של חסרי־עצמות מצבים או מודיפיקציות אלא אינם

שהיגל מה איפוא, הוא, עולם־הסופיות עם צדק לעשות שפינתה של יכולתו

אלוהים״. מדי ״יותר בשם מכנה

שפינתה, של הישגו את משבח היגל עצמה, נקודה ובאותה בו־בזמן, אולם

השניות על המתגברת יחידה, כוליות של במונחים הממשות מבנה את שתפס

אותה. ומחסלת והאימאננטי, הטרנסצנדנטי והנברא, הבורא ועולם, אלוהים של

מימד בתוכה יקבל אך עצמו, היגל של לשיטתו בסיס ישמש זה ״פנתיאיזם״

מראש שפינוזה, על כמקובל נתונה, אינה המוחלטת הכוליות :רוחני התפתחותי

ת היא אלא נצחי, ובאופן ר צ ה את יו מ ת עצ ט ל ח מו ההיסטורי: בתהליך כ

מובנת והעולם האל של זו כוליות ואינרטי, עצמותי כדבר להיתפס ובמקום

ט ק ביי סו שי. כ פ חו

במויהי בה, יש שפינתה של לפנתיאיזם נותן שהיגל המתוקנת הגירסה

המפורסם. היהודי הכופר של מזו יותר עוד גדולה מינות המקובלת, התיאולוגיה

לפיה המסורתית, להשקפה צמוד נשאר הנועזות, דעותיו כל עם שפינתה,

של נאמן )כתלמידשינוי או התהוות לשום נתון שאינו נצחי יש הוא אלוהים

אצל ואילו אחרת(. דעה כל לנוכח מתפלץ שפינתה היה זו, בנקודה הרמב״ם

הוא המוחלטת, הטרנסצנדנציה מעמד את מאבד שאלוהים בלבד זו לא היגל,

רו נעשה אף צ מו ך של ל לי ה ך ת לי ה ת מן) הז ך־ תו ב ת־ הוו ת המימוש־ ה

ונצחי מוחלט שיהיה במקום האנושית(. ההיסטוריה באמצעות הרוח של העצמי

האימאננטי היש של המוחלטת כאחדות — אלוהים ההתחלה, מן כבר

ל־ פ כ היגל בשיטת ומופיע עולה — והטרנסצנדנטי ע תהליך של א צ יו ו

,המתהווה׳ ״האל בדבר זו השקפה עצמי. ומיצוע עצמי כינון של דיאלקטי

המסורתית( התיאולוגיה של )מנקודת־המבט היגל את להכתיר היתה עשויה

היגל. אולם שפינוזה. של לראשו שנהבש מזה יותר עוד מחודד בכתר־קוצים

שני פרק 284

נשאר אלא כאחת, והיהודית הנוצרית המסורת מן חרג לא לשפינוזה, בניגוד

מן) רוח במסגרת כבר חי הוא כמו־כן, הטרודוקסי: נוצרי הוגה (261§*61$1הז

משמעות. בעל הוא זה ושוני שונה,

ה ד תו מ ת ה טיווי ק דו ד ה — ה תוד מ ה ת ו פי סו לו פי בכלל ה

לשימוש מתייחסת הפילוסופיה״ ב״תולדות היגל של השנייה טענת־הביקורת

אומר היגל ״גיאומטרית״)הצורנית־דדוקטיווית(. ה במתודה שפינתה שעושה

את לבטא הפילוסופיה שתפקיד כיוון הפילוסופיה, מן זו מתודה לגרש שצריך

החייבת צורנית, מתודה ושום שלה חומר־הדיון של הפנימית״ ״התנועה

ם תעל ה הבחין שכבר אתקאנט, ממשיך היגל לכך. תצלח לא מחומר־הדיון, ל

קאנט, אומר בפילוסופיה, ה״פילוסופית״. למתודה ה״מתימטית״ המתודה בין

כל למחקר. והסמכות החומר מקור גם והיא כאחד, והנחקר החוקר היא התבונה

מן דרכה את מפלסת כשהיא היא־עצמה, הוא עליו להישען לתבונה שיש מה

התווה אל הארעית ההגדרה מן השלם, אל החלקי מן הבהיר, אל העמום

פסוקות ולאבחנות לבהירות לצפות אפשר בפילוסופיה לכן, המוגמרת.

ף רק ומוגמרות עומדת הפילוסופיה של המתודה בראשיתה. ולא הדרך, בסו

ת על קאנט אצל מי צ ע ה ה־ ר ה הנ ת ה תי רג ד ה ה, של ה בונ ת זה ודבר ה

אנו להיפך, בה, אשר ״מתימטית״, או דדוקטיווית מתודה עם מתיישב אינו

ד לפתוח אמורים באופן אמיתיים ובמשפטים לגמרי בהירים במושגים מיי

ף שלב בכל אלה אפיסטמיות תכונות על ולשמור ודאי, ס הדדוקציה. של נו

בהירות, של יותר גבוהה דרגה אל נמוכה מדרגה מתקדמים אנו בפילוסופיה

במישור עוברים אנו במתימטיקה ואילו שלמים: למכלולי־דיון המתייחסת

8משנהו. אל אחד בודד מפריט המוחלטת הבהירות

; משלו. טיעונים לה ומוסיף הקאנטי, הטיעון מגמת את מקבל היגל

לאמת אי־אפשר לכן השלם: השיטתי בהקשר תלוי האימות בפילוסופיה, (1)

הטענה )זוהי מקפת שיטה לידי בפרוטרוט פותחו שעקרונותיה לפני תורה

רעיון שבו הלוגי, התהליך בפילוסופיה, (2)השלם״(: הוא ש״האמיתי הידועה

לכןאי־ שלו: האמת ושל משמעותו של אינטגרלי חלק הוא ונוצר, נבנה כלשהו

וכיו״ב, ״מסקנה״ או יחיד, פסוק בעזרת פילוסופי רעיון למסור או להבין אפשר

ה״הוכחה״ לכך, בדומה שלו. האמת ערך את ונאבד משמעותו את נסלף אז כי

. המשפט אל שמגיעים אחרי לסלקו שניתן חיצוני, פיגום איננה בפילוסופיה

הוא ההוכחה תהליך הצורנית־דדוקטיווית במתודה זאת, לעומת מתוכה. הנובע

שאינו עצמו, בפני וערךאמת מובן יש מוכיח שהוא ולמשפט לעניין, חיצוני

285 והיגל שפינתה

׳׳משפטים׳׳ ״הוכחות״, של הלוגי המערך נוצר. שמתוכו הלוגי בתהליך תלוי

מתאים הוא כזה בתור :תוצאתו לבין התהליך בין חיצוני יחס על מעיד וכד׳

והמדעים פיסיקה צורנית, לוגיקה )מתימטיקה, ואמפיריים צורניים למדעים

ויכוחים כולל היומיום, בחיי בטיעונים תפקיד לו יש וכן בה(, התלויים

בפילוסופיה. יכירנו לא מקומו אבל המעשה, בתחום ואיסטרטגיות

ולא ¥6חז1חג£1 מכנה שהיגל הקונקרטי המחשבה בכוח יסודה הפילוסופיה (3)

שות־ הוא הפילוסופיה של חומר־הדיון :¥6ז813{ת1 המכונה הצורני בשכל הממ

את המבטאת הגיונית צורה ידי על רק מבוטאת להיות יכולה וזו בפועל,

תו בני ה של ת א ש ת, ככוליות העשויה כלומר, — מו רגני כשורה ולא או

שר בפילוסופיה הרחבה, ביתר (4) :בודדים משפטים של חד־סיטרית אי־אפ

אמור הפילוסוף שלה: לחומר־הדיון מתודה בין לתוכן, צורה בין להפריד

כפי ((,116 830116 861651)עצמו חומר־הדיון של הפנימית תנועתו אחר לעקוב

של וה״מתודה״ החלקית: והתרתן סתירות באמצעות מתפתח שהוא

תו אינה הפילוסופיה בני ת אי ל ך של א לי ה ת ר, ה מ מוג פי ה ה כ ב צ ע ת שנ

ה א צ ר וי או ד. ל ב ע די מתודה כלל אין לפילוסופיה כי איפוא, נמצא ב

התפתחותו. במהלך עצמו את ש?בנה לחומר־הדיון מניחה היא אלא אפריורית,

שלו. ה״מתודה״ הקרויה היא הזה המהלך כתוצאת לובש שהוא הצורה

היגל של ביותר הבולט קודמו שפינוזה היה המתודה בשאלת למעשה,

במתודה השימוש את דוחה הוא השכל״ תיקון על ב׳׳מאמר שכן עצמו,

או ביניהם, זה דמיון ראה לא שהיגל הדבר תמוה האמת. לגילוי אפריורית

ממנו. התעלם

ועד ולוק דקארט דרך וגליליי מבייקון המודרניים, הפילוסופים ראשוני

למחקר הרחבה: )וביתר המתודה לחקר ראשונות כולם נתנו קאנט,

מנת על התוכניים. למדעים הגיונית מבחינה קולט אותו שראו האפיסטמולוגי(,

רוכשים וכיצד ידיעה, של פירושה מה ללמוד תחילה צריך אמרו, כך לדעת,

וב״מאמרעל הזמן, אופנת אחר הוא גם הלך הצעיר שפינתה נכון. באופן אותה

את להכין אמורה שהיתה המתודה, על מסה מעין לכתוב התחיל השכל״ תיקון

בן לבלעם שקרה מה במהופך, לו, אירע כאן אולם לה. ולקדום התוכנית שיטתו

את לחקור שהתחיל לאחר הדרך, באמצע מברך. ונמצא לקלל שבא בעור, 1

כי וטען, לאחור שפינוזה חזר תוכנית, פילוסופית ידיעה לרכישת קודם המתודה 1

הצורנית התבנית בתור המתודה, כלל: אפשרית אינה זו כגון אפריורית מתודה 1

1 ומעיינים חוזרים שאנו כך ידי על בדיעבד, רק נודעת להיות יכולה הידיעה, של '1

• בר היא אשר מסוימת ידיעה של בתכונותיה || תנו. כ שו ר היא המתודה ב

כדי (:38 סעיף מת״ש, רפלקסיבית״, ״הכרה אידיאה״)כלומר, של ״אידיאה 1|

שני פרק 286

כלשהי, אמיתית אידיאה ברשותנו כבר שתהיה צריך כזו רפלקסיה לבצע

את ומגבירים — המתודה טבע את להבין מיטיבים אנו בסיס. לה המהווה

ת הידיעה של שיעורה שגדל ככל — אמיתית ידיעה להשיג כושרנו כני תו ה

למעשה. רכשנו שכבר

מקום, מכל :עצמה בפני שאלה היא זו, למסקנה אמונים שמר שפינתה האם

בשאלת היגל עמדת אל מתקרב כפשוטו השכל״ תיקון על ה״מאמר של הטקסט

מקודמיו. אחר כלשהו חשוב פילוסוף אליה משהתקרב יותר המתודה

ט חל מו ת ה הו טה כז שו ח וכעצם פ רו סר־ ח

״מדע של בזו הנקשז־ת נוספת, טענה היגל מעלה הפילוסופיה״ ב״תולדות

הלוגיקה״.

עליה כופה הפילוסופיה, על הצורנית־דדוקטיווית המתודה את שכופה מי

ה, של הלא־דיאלקטית התפיסה את גם ל לי ש כך זו. במתודה המובלעת ה

של במטאפיסיקה מוצא שהיגל התוכן ופגמי המתודה פגמי יחד מתחברים

:שפינתה

ת תפס ששפינוזה כיוון .בלבד, חד־צדדי באופן השלילה א . שיטתו נמצאת .

ת לגמרי מטשטשת ת, עקרון א טיוויו האינדיווידואליות, הסובייק

ת האישיות, 9.ההוויה שבתוך העצמית התודעה מומנט א

הנקודות מן רבות בתוכה מאגדת משמיע, שהיגל ביותר החשובה זו, ביקורת

עדרן כי רואים, אנו במיוחד לעיל. שמנינו המיוחדות ושל שלילה של ה

ה ק ת לוגי טי ק ל א א די אי . גם הו חר א ט לכך ה חל מו ה נעדר ש

ת. טיוויו ק ביי סו

של בשורשן היגל, לפי איפוא, עומדת השלילה של ה״חד־צדדית״ התפיסה

את בה להתחיל ראוי לכן :שפינוזה בשיטת הפוגמות החשובות, הבעיות כל

המפורט. דיוננו

זהות ושל טהורה הוויה של במונחים המוחלט העצם את תופס שפינתה (1)

ה של בסיס על מתקיימת אינה לעצמו העצם התאמת פשוטה. עצמית הבדל

שיבה — דיאלקטית בשיטה כמו — מתבארת אינה היא ראשונית: של כ

ת של כתהליך או עצמה, אל הזהות הו ד התפצלות על המתגבר עצמית, הז

ולא־אמצעי, מוגמר באופן מראש נתונה העצם של זהותו אלא :קודמת עצמית

2 והיגל ינחה שפ 8 7

ם נעשים נוספת והתפרטות הבדל שכל באופן ריי ש פ א תי־ ל מבחינה ב

לוגית.

טהורה כהוויה אלוהים, המוחלט, את הגדיר ששפינוזה מכך נובע זה מצב

ת ביאור(. .6 הגדרה א, שלילה״)תוה״מ שום בתוכו כולל ש״אינו וכיש הכוליו

את חוסם היגל, טוען זה, דבר שלילה. של פנימי עקרון ללא מוחלט, חיוב היא

עצמו אה לפרוט שיוכל פנימיים, הבדלים בתוכו יכלול שהמוחלט האפשרות

היא וכן עצמו! בתוך אחרת ספציפית הגבלה לכל לגרום או פרטים, של לריבוי

מן השלילה סילוק אחרות, במלים וחיים. השתנות תנועה, בו שייכללו מונעת

ר העצם תו פארמנידס, של הסוג מן עמומה אחדות להוליד מוכרח עצם ב

שינוי, כל וכן הסופיים, הישים את ועושה וההבדלים, ההבחנות כל את המוחקת

אונטולוגית. מבחינה לבלתי־אפשריים והתפתחות, תנועה

של עקרונו על מבוססת היא :)אימאננטית( כפנימית זו ביקורת מבין היגל

עקרון — ג<(6161וד11ח3110 מ6§3110 681) שלילה״ היא ש״קביעה שפינוזה,

הלוגיקה על מבוססת היא וכן יסודית: מטאפיסית כאמת נם על מעלה שהיגל

הלןךם־סוקראטיים, הפילוסופים מאז שנתייסדה כפי ההתפרטות של המסורתית

פועל ההוויה בתוך כי מראש מניחים ב״אחד״ ותנועה הבדל כל שעל־פיה

שאיננו״(. ״זה :פארמנידס )בלשון עקרוךשלילה

מציאות בעל אינו סופי דבר שום הרי לעצם, חיצונית היא השלילה אם (2)

ממדרגה הכרה של כמוצר להיחשב עליו פארמנידס של הגיונו לפי ממשית:

ח יותר, נמוכה ה הכו מ מד חיצונית״. ״הרפלקסיה היגל, של בלשונו או, ה ה

ת הבחנה ששום אמר, כאשר חלקי באופן בזאת הודה עצמו שפינתה שי מ מ

האופנים בין ולא לאופניו, או לתאריו העצם בין לא — ביקום קיימת אינה

א אין אחרות, במלים עצמם. לבין הפרטיים צ מ ם בנ די חי ם י שיי מ מ

שהם חייבים ההבדלים וכל אחת: ככוליות הנתפס כולו היקום מלבד — כל

היגל )טענת האחד. העצם אותו של וחסרות־ממש שטחיות כתנודות להיתפס

ויש שפינתה של הרשמית לתורתו מנוגדת ממשיים, אינם הפרטיים שהדברים

פרשני(. פולמוס בה לראות

להודות נצטרך הטיעון, לצורך האופנים של ממשותם את נקבל אם גם (3)

שהעצם הגיוני הכרח שאין זה במובן בלבד, )קונטינגנטיים( מקריים ישים שהם

שדברים הכרחי כי להראות מסוגל אינו היגל, טוען שפינוזה, מתוכו. אותם יפיק

שאר הטבוע״( היקום)״הטבע של הסופי ההיבט לכן, בכלל: יתקיימו פרטיים נ

פרטי אופן שכל בלבד זו לא מקרי. הוא הטוב ובמקרה להסבר, בלתי־ניתן אצלו

מו של בהנחה פנימית סתירה אין כלומר, — עצמו בפני מקרי הוא קיו — אי־

בהעדר כי :למקרית להיחשב חייבת טבוע״ ״טבע של מציאותו עצם אלא

שני פרק 288

הדברים שעולם הדעת על להעלות בהחלט ניתן המוחלט, בתוך שלילה

פי על הכוליות של הדיאלקטית לתפיסה בניגוד וכך, כלל. יתקיים לא הפרטיים אצל לוגית(, מבחינה הכרחי עצמו הוא היש של המקרי ההיבט )שבה היגל

עצמה )׳׳המקריות בכלל יתקיימו המקריים שהדברים לוגי הכרח אין שפינתה

מקרית״(. היאהיגליאני, פילוסוף גם להשמיע יוכל זו ביקורת משפט מקרוב הבוחן לא־

הטבע הכרח ״מתוך אומר: (16 )א זה משפט המידות״. ״תורת של מכריע

לשכל שיש כל אומרת, לאינסוף)זאת באופנים אינסוף להתחייב צריך האלוהי

האמור האופנים ריבוי את לראשונה מכניס זה משפט בו(״. תפיסה האינסופי

או קונטינגנטי. מעמד יש עצמו 16 למשפט אולם העצם, מתוך ״בהכרח״ לנבוע

לו, שקדמו האקסיומות או המשפטים מתוך נגזר הוא אין במקצת: שרירותי

זו היתה כאילו האחרים, מן במנותק עליו ומגן אותו מסביר שפינתה אלא

ה מ סיו ק חדשה. א כקביעות שפינתה אצל לבטא אפשרות אין התארים את גם (4)

כמוצרים אותם לדחות עלינו היגל, לפי כן, ועל האחד, העצם של פנימיות

החוץ. מן העצם על משליכים אנו שאותם רוחנו, של סובייקטיוויים־גרידא

ידי על מוגדר התואר מוכרת. לבעיה קיצוני פירוש נותנת היגל של זו ביקורת

א, של מהותו יסוד בחינת בעצם תופס ׳׳שהשכל כמה שפינתה (,4 הגדרה זה״)

בהעדרה שוב זאת תולה גרידא, סובייקטיווי הוא שהתואר מכאן הלמד היגל,

לאיכויות להתפרט מסוגל אינו כן שעל המוחלט, בתוך פנימית שלילה של

התארים מעמד על פרשני בוויכוח פולמוסית עמדה נוקט היגל כאן גם מיוחדות.

בו(. פתח עצמו שהיגל מפורסם, )ויכוח שפינתה אצל

שבו הלא־דיאלקטי לאופן ומתייחסות חוזרות דלעיל הנקודות כל (5)

)כלומר, וממשיכיו תאלס מאז הכוליות. מושג את בונה־ומבאר שפינתה

שעניינה הכוליות, לבעיית משביע־רצון פתרון ניתן לא הפילוסופיה( מראשית

האחד את שעשו פילוסופים היו יחידה. מערכת במסגרת לרבים האחד בין היחס

היגל ולדעת אפלטון, פארמנידס, דוגמת — אלה אך והמכריע, העליון לגורם

פילוסופים היו לעומתם, הריבוי: עם צדק לעשות הצליחו לא — שפינוזה גם

של במין ולסיים האחד את להקריב אותם שאילץ מה לריבוי, הבכורה את שנתנו

שניות)הדואליזם( בשיטת גם אמפיריזם. או נומינליזם בוודאי — תשובה אין ה

ניתן שבו היגל, טוען היחיד, האופן שפינוזה. כמו מושבע מוניסט בשביל לא

כל דיאלקטית: לוגיקה בעזרת הוא כוליות, מערכת של קיומה את לבנות־ולבאר

השניות של אחד צד להקריב יאלץ או חדש, דואליזם לידי יתפרק אחר ביאור

וגם אחד גם ן מ ז ב ו ב שהיא מערכת מציין הכוליות מושג עצם משנהו. לטובת

289 והעל שפינוזה

מו ובכך :התהוות וגם הוויה גם. פרטיות, וגם כלליות גם רבים, מושג כל )כ

הקטבים מן אחד כל להבין אין אבל סתירה. בתוכו כולל הוא חשוב( פילוסופי

דו, את וכמוציא כמספיק־לעצמו המנוגדים ש אלא ניגו הבינו י את כמכונן ל

ת למשל: ובתוכו. ניגודו באמצעות עצמו חדו בעקרון דק תיתכן ממשית א

ה הפרטים: את יחד וקשר וחזר לריבוי, שנתפרט תיתכן"רק ממשית הווי

תפני ההתהוות: מתוך עצמו אל היש של כשיבתו ומשמעות קידם לה יש מיו

שוכנת ונתפסת עצמה, את מחצינה שהיא במידה רק חיצוני בתוך כ וכמבנה ה

דיאלקטית כוליות בתוך למעשה, וכיו״ב. מתוכו(: נבנית שהיא )כשם אותו

זה את זה הממצעים לגורמים אפלטון משיטת הידועים הניגודים כל ייחשבו

בנפרד. מהם אחד לכל הקודם יחס ההדדי, יחסם מתוך והנבנים אחד בתהליך

לי כך, ל כ בתור ומתכונן חוזר הוא שממנה התפרטותו־העצמית, מתוך נבנה ה

חד :"נקרטי"קו כללי א המתפתחים הרבים באמצעות רק שהינו למה נעשה ה

ת האחד: את ומכוננת חוזרת הנרכשת־מחדש שאחדותם ממנו, הו הז

ת מי צ ע מית, השתנות של בתהליך מתכוננת המערכת של ה והיבדלות־עצ

איפוא נתונה אינה הזהות זו. היבדלות מתוך עצמו״ אל ״חזרה של וכתנועה

ה־ו של תהליך תוצאת היא אלא ומראש, בפשטות ד שהז ד ח מ וכן — ת־

ש הכוליות מושג של דיאלקטי ביאור המושגים. שאר לגבי הלאה איפוא דור

הו עצם בתוך שלילה כמכיל המוחלט את להבין בנ מי, מ פני וכתוצאה ה

עצמית, בזהות וזוכה חוזר המוחלט שעל־ידיו התפרטות־עצמית, תהליך של

דו עצם ואת הדיאלקטית אחדותו את מכונן כלומר, מ ע מוחלט. בתור מ

הוא, שפינתה של העצם בתורת מוצא שהיגל העיקרי הפגם זה, מטעם

אלא בהם, תלוי אינו העצם ואילו באופן.חד־סיטרי, בעצם תלויים שהאופנים

הוא ונבדל שני באקט ורק באופנים, בלתי־תלוי ובאופן מראש עצמו סיבת הוא

האופנים. ריבוי של לסיבתו גם נחשב

קון תי טי ה ק אל שון הדי א הר

מכוונים הלוגיקה״ שב״מדע ״המוחלט״ על בפרק היגל של מאמציו רוב

הדיאלקטי התיקון ולהצגת עתה, שניסחנו החד־סיטרית העמדה להפרכת

ברמת שראינו, כפי עדיין, מתרחש זה תיקון משפינוזה. דורש שהיגל הראשון

של התהליך תוצאת הוא שהמוחלט אומר והוא :האובייקטיווית״ ״הלוגיקה

הסופיים. האופנים באמצעות המתרחש תהליך כינונו־העצמי,

זו האם סיבתו? הוא אשר זה ״עצמו״ מהו אך עצמו, סיבת הוא העצם כמובן,

רק ״אחר״? של בצורה שלו ״עצמיותו״ הוא שמא או טאוטולוגית, זהות

2 9 שני פרק 0

הקוהרנטיות תנאי ואת כוליות, של הדיאלקטי המושג את יספק האחרון הפתרון

סיבתו שהוא בכך, עצמו סיבת הוא העצם בכלל. כזה מושג לקיים כדי הדרושים

:שונה ובנוסח שלו. ה״אחר״ בצורת הוא־עצמו אלא שאינם האופנים, ריבוי של

שהוא בכך, עצמו סיבת הוא היקום של האחדותי הנצחי, האינסופי, ההיבט

מומנטים הם אלה ושני ;יקום אותו של והריבויי הזמני, הסופי, ההיבט סיבת

תה של מנוגדים העולם ויחידה. אחת דיאלקטית אחדות של מערכת, או

אומר כך, אם שפינוזה: לפי אחד הם טבוע״ כ׳׳טבע והעולם טובע״ כ״טבע

לא הטובע שהטבע כזה, באופן אותם ויבאר נוסף צעד שפינוזה נא יעשה היגל,

דיאלקטי, באופן סיבת־עצמו יהיה אלא עצמו, ובצ£ני במישרין עצמו סיבת יהיה

הוא־עצמו אלא שאינו — הטבוע הטבע של הסיבה היותו במיצוע כלומר

מימושו את מקבל 031153 8111 של המושג אחת, במלה ״אחרות״. של בצורה

סיבת־ ונעשה סופיים, אופנים של לריבוי עצמו את מפרט יחיד שעצם כך, מתוך

ת עצמו עו צ מ א תו ב ם היו ת ב ם של סי פני ה. או בתור אז, רק אל

ה א צ זהותית כמערכת ולהיכונן להיבנות הכוליות יכולה זה, מיצוע של תו

מוחלטת.

קון תי טי ה אלק שני: הדי ט ה חל מו ט ה ק ביי סו כ)

את למעשה פירשנו כתוצאה, וראייתו המוחלט לתוך השלילה הכנסת ידי על

ת. כוליות בתור העצם גני ר בכך, אורגנית היא דיאלקטית כוליות או

וגם :אותה המהווים הפרטים ריבוי בין הגומלין יחסי של תוצאה היא שאחדותה

שאותו הכללי העקרון את ביסודם מניחים אלא ראשוניים, אינם אלה פרטים

— הדיון להמשך מכרעת נקודה זו — והנה ומכוננים. חוזרים הם־עצמם

ט. מערכת היא כך המוגדרת אורגנית כוליות ק ביי סו ת־ מויי מושג ד

הראשונית הוראתו בלבד: תודעה בעל יצור מציין אינו היגל של ה״סובייקט״

השלטת זו היא שלה הלוגית שהתבנית אורגנית, כוליות לכל מתייחסת

עצמית( ״אני״)תודעה של במובן סובייקט של אחדותו ״אני״. של בפעילותו

של תוצאה היא זהותו אלא הנתונה־מדאש, זהות־עצמית לו שאין כך, בגויה

ובתוכו. הדימויים ריבוי באמצעות מבצע הוא שאותו זיהוי־עצמי, של תהליך

התפרטות בתור מחשבותיו ריבוי את לעצמו מייחס שהסובייקט כך מתוך רק

לו, ככזו. בה ולהכיר ״אני״ בתור זהותו את לכונן הוא יכול ש

את ראה קאנט קאנט. אצל היתה כבר ה״אני״ מבנה של הזו התפיסה ראשית

כהתפרטותו זה ריבוי על מדבר היגל ואילו החוץ, מן כמתקבל הדימויים ריבוי

ת מי צ ע של זהותו שניהם: מסכימים אחת בנקודה אולם הסובייקט. של ה

2 והיגל שפינחה 9 1

באמצעות מתכוננת היא אלא מלכתחילה, נתונה אינה )כ״אני״( סובייקט

ט מבנה כי מסתבר, מכאן הריבוי. ק ביי סו ר ה תו ״ ב אני ב הוא ״ א ה מ־ דג

ת של ליו ת כו טי ק ל א שג״. של ״המושג הוא היגל, אומר ה״אני״, : די המו

ת כוליות של מבנה גילינו העצם של ברמה שכבר ומכיוון או אורגני (

שאמור מה בתוך דמוי־סובייקט מבנה למעשה, שחשפנו, הרי דיאלקטית(,

גרידא. עצם להיות

שני: אל מוליך הראשון הדיאלקטי התיקון זו, בדרך לעל* שיימתו ידי על ה

לפיה קאנט, בעקבות שעשינו המהפכנית התגלית ידי ועל כולו, העצם תחום של

ט מבנה ק ביי או ה ה ה דו ז סו ה בי בנ מ ט, ל ק ביי סו מן עוברים אנו ה

הריאליזם מן כלומר הסובייקטיווית״, ״הלוגיקה אל האובייקטיווית״ ״הלוגיקה

הישות את התופס הדיאלקטי, האידיאליזם אל דברים־כשלעצמם של

את והמכיר הפועל לאדם והמייעד הדדי, באופן זו את זו כמכוננות והמחשבה

מוחלט. כיש העצמי למימושו להבאתו עד היש, בתוך שינוי לחולל התפקיד

את מכונן שהסובייקט )האומר האידיאליזם עקרון את איפוא תולה היגל

תנאי היא האחרונה זו דיאלקטית. לוגיקה של בקיומה האובייקט( של ממשותו

גם והיא מעמד. יחזיק לא שבלעדיה האידיאליסטי העקרון של לאפשרותו

שבו האופן מן שלה דגם־היסוד את השואבת בכלל, הפילוסופיה של הלוגיקה

שהוא הריבוי, באמצעות זהות־עצמית לו ורוכש עצמו, את מפרט הסובייקט

שלו. ה״אחר״

שפינתה של העצם לתוך שהחדרנו הדיאלקטית הלוגיקה היגל, לדעת

והאובייקטיוויסטית־גרידא העצמותית הגישה את שמה־לעל( )או שוללת

את לפתע מגלים נוא אורגנית, נעשית שפינוזה של שהכוליות משעה לעולם.

ך עצמנו של הסובייקטיווי הדיוקן תו חיצוני כעצם כה עד שראינו מה ב

לנו. ניצב רק אשר לחלוטין, מו החיצוני בעולם מעיין הפילוסוף כאשר ל

יותר, קוהרנטית שפינוזה של השקפתו את לעשות ומנסה כוליות, של במונחים

שלה חותמה את ומגלה עצמה, אל חזרה נדחפת חשיבתו הרי בתוך ואתדמוחה־

אל חוזרת אינה חשיבתנו אולם ואינרטי. נבדל כעצם כה עד לה שנראה מה

היא אלא — אובייקט רק שהוא אובייקט מול העומד נבדל כסובייקט עצמה

כלומר, הנזמשי. העולם את מבנה גם אשר סובייקטיווי, כעקרון עצמה את מגלה

הכוללת להיגל, המיוחדת בהוראה 311016560 הביטוי את מתרגם אני לעל" ״לשים בפועל * גרעין שימור עניין, של המסולפת צורתו )ביטול והעלאה שימור ביטול, :מומנטים שלושהיותר(. גבוהה ביטוי לצורת והעלאתו שבו, האמת

שני פרק 292

ושל הסובייקט של המבנה אחדות היא האור אל ויוצא כאן שנחשף מה

האובייקט.

כי ראינו לשפינוזה. קאנט בין הסינתיזה מופיעה שוב זו מכרעת בנקודה

ה היגל, בשביל היא, הדיאלקטית הלוגיקה ק לוגי ת של ה כו ער ת־ מ מויו ד

ט. ק ביי העקרון של האמיתית משמעותו את לבטא אמורה היא כזו בתור סו

זה מהפכני רעיון מושאו. לגבי מכונן תפקיד בעל הוא חושב״ שה״אני הקאנטי,

ובוודאי הכיר לא ששפינוזה הקופרניקאית״(, כ״מהפכה גם )הידוע קאנט של

בו־בזמן, אולם דיאלקטי. פשר באמצעות רק סתירה ללא לקיים ניתן דוחה, היה

ניתן אותו גם דוחה( קאנט היה )שאותו שפינוזה של המוחלטת הכוליות רעיון

הלוגיקה זו, בדרך דמויית־סובייקט. כמערכת כלומר דיאלקטי, באופן רק לקיים

בין ליישב ניתן ידיו שעל המיצוע הסולם, הגשר, את מספקת הדיאלקטית

מעבר מהם אחד כל שמוציאים כך ידי על ושפינוזה, קאנט של רעיונות־היסוד

זה דבר יותר. קוהרנטית מערכת לידי אותה ומפתחים החד־צדדית, לשיטתו

של כסינתיזה הבנויה היגל, של המקפת לעל״ ה״שימה את בתורו, מוליד,

ונועזת, חדשה כה היא זאת ועם זו, את זו כסותרות הנראות קודמות שיטות

עצמה. בפני כמהפכנית לראותה שניתן

ט ק י בי ו : ס ח רו ת ו ו י ר ו ט ס י ה ל ה ט ש ל ח מו ה

של מימד לו והעניקה לתוצאה אותו עשתה המוחלט של הסובייקטיווציה

ה״לוגיקה״)המטאפיסיקה לתחום מוגבל הזה השינוי עוד כל אך התהוות.

סובייקט הרוח. מושג של משמעותו את למצות כדי בו אין בלבד, הטהורה(

הראשונה, הסובייקטיווציה מן להגיע כדי היגל. אצל זהים מושגים אינם ורוח

לעבור יש עוד המלאה, במשמעותה הרוח אל המוחלט, של גרידא, הלוגית

עצמית כתודעה אותו שרואים פירושה, כרוח המוחלט ראיית כברת־דרך.

ת התהוות של מימד לו שמעניקים וכן ואישיות, ע צ מ ת מ ידי על ה

ה רי טו ס הי ת. ה שי אנו ״להרגיש אנו יכולים זו בדרך רק כי סבור היגל ה

נאותה דרך גם זוהי עמו. הדיאלקטית זהותנו את ולממש המוחלט בתוך בבית״

שבה, האנתרופומורפיים היסודות כולל ההתגלות, דת של המיתוסים את לפרש

ודימויי במטאפורות האפופה עמוקה פילוסופית אמת היגל לדעת המסתירים

¥ז5*61111§מ6)מ חושים שפינוזה(. של 11בז3§10ג110ל־ הקרוב מושג ,0

את בשיאה איפוא כוללת — כרוח מוטב, או — כסובייקט המוחלט ראיית

ת המוחלט תפיסת שיו אי ה ואת כ צי ריז טו ס הי הבדל מצוי וכאן שלו. ה

שוב עמוק מתבקשות בו, שנדון לפני אך להיגל. שפינוזה בין ובלתי־ניתן־ליי

אזהרה. מילות כמה

293 והיגל שפינוזה

בר נעשה שהוא פירושה אין היגל אצל המוחלט של ההיסטוריזציה סי)ד ח י

ף ישנו היגל אצל המושג(. בגוף סתירה שהוא שבו ההיסטורי, לתהליך סו

ונוצרת עולה כך ומתוך לעל, ומושמים לשיאם הקודמים השלבים כל מגיעיםחסי חלקי אמנם הוא הכל הזה השלב לפני הרוח. של המוחלטת נקודת־המבט וי

בו וחבוי התהליך ביסוד העומד מוחלט למשהו יחסי הוא אבל בלבד:

קי ושלב שלב כל של מעמדו עצם בסיומו. הפועל אל שתצא כאפשרות, ל ח כ

אותם והשם הללו השלבים מתוך הנובע מוחלט אותו ידי על נקבע בלבד

לעל.

החברתית להיסטוריה מוגבלת אינה בהיסטוריה המוחלט התהוות ועוד,

אבל המוחלט, להתהוות ותנאי־מוקדם מצע היא האחרונה זו בלבד. והפוליטית

רואה ולמארקס( לקאנט )ובניגוד ושפינוזה אריסטו כדוגמת היגל, מהותו. אינה

כדרגה ואף ביותר, הגבוה האנושי ההישג בתור הפילוסופית הידיעה את

של המקוריות מונחת כאן — לכך להגיע כדי אולם עצמה. הישות של העליונה

תולדות במישור רק לא ארוכה, היסטורית דרך לעבור האנושות צריכה — היגל

שא המאפשר המצע והפוליטי: החברתי המעשה בתחום גם אלא הרעיונות, ונו

ודרכי־ המנהגים המוסדות, של ההיסטוריה הוא המחשבה תולדות את גבו על

שי הנסיוז את טהורים במושגים מנסחת הפילוסופיה האדם. של הפעולה האנו

דתיות, באמונות בנורמות, רווחים, בנהגים בחיים, מגולם שהוא כפי הממשי,

מסוים היסטורי הקשר של וכיו״ב אמנותיות ברגישויות חושניים, בהיצגים

לדלג המסוגל שיהיה, ככל ומחונן מוכשר יחיד, אדם אין זמן(. רוח ,2611§0181)

לכך. בשלות אינן חי הוא שבה ורוח־הזמן תקופתו אם הפילוסופית האמת אל

תולדות את כן ולפני הפילוסופיה, תולדות כל את מראש מניחה האמת הבשלת

מתגשמים החירות עקרונות כאשר למשל, בכלל. והתרבות המדינה, החברה,

המשלים גם יוכל אז רק הזמן, של הדתית ובתודעה החברתית המציאות בתוך

בתרבות ולהופיע לעלות — המוחלטת הידיעה — זה עקרון של הפילוסופי

הזמן.

ש האדם תולדות מו מי ם כ הי אלו ה

ורכישת החינוך תהליך של )הסובייקט( הנושא את לזהות נטו אפלטון מאז

חיד)גלאוקון, ההוגה עם הידיעה היגל אצל אולם וכדומה(, תיאיטיטום כפרט־י

ההיסטורית. בהתפתחותו האנושי המין לכלל ונעשה הזה הסובייקט נתחלף

חינוך של מקומם את תופסת הזה הקיבוצי הסובייקט של התפתחותו־העצמית

אפלטון אצל היחיד ההוגה של האינטלקטואלית הביוגרפיה ושל הפרט

!ווו1!1■ שני פרק 294 ! ' -11

על־כן וממשיכיו. תר־ — היגל של השפינוזיזם מן נובעת כבר זו ונקודה — י

בתודעה־העצמית שמתחולל מה הרי יחיד, כיש נתפס ההוויה שמכלול מאחר

כשלמות ההוויה לכוליות לייחסו ניתן התפתחותו במהלך האנושי המין של

של ההיסטורית התפתחותה באמצעות לאלוהים. כלומר, אחת, אורגנית ההישגים, הטירוף, הסבל, על שבה, והמורדות העליות על — האנושות

עצמה, הבנת לקראת היש כוליות מתקדמת — קדימה והחתירה הנסיגות

ש. הולך — המוחלט כרוח — ואלוהים מ מ ת מ ושל אופן היא הבנה־עצמית היגל, של ההתפתחותי האידיאליזם בעיני

ת, שו שביל גבוהה דרגת־ממשות היא י לכן, הכוליות(. ובשביל היחיד יותר)ב

לוגי( מובן היגל אצל יש המוחלט של להיסטוריזציה טו אונ תי) שו מובן ולא י

■ ^ )בלשון התכלית זו אלא האדם, של מטרתו רק זו אין בלבד. חברתי־תרבותי

■ תולדותיו על מיךהאדם של באמצעותו עצמה. המציאות של (16108 אריסטו, ץ ל ^ ׳

■1 : ומתקדמת )ה״אובייקט״( עצמה המציאות הולכת שלו* הקיבוצית והתודעה- -.....־־־ כעצם דל לא יייזייזל 1עי •״״>■ ־־

295 והיגל שפינוזה

תו עצם שכן שו ומשמש עצמו את משכיל הוא שבה הפעולה היא האל של י

ת, נצחית היא זו אלוהית ישות גם אבל :היקום לשאר ראשון כמניע מני על־ז ו

האל של העליון קיומו מצב את עושה בלבד היגל טהור. ״בפועל״ של מצב לי — 1--- מ זי בי ״ ל ״ ־ ״ ־ א" ״ שלהאל ״*ת קיי־׳י״המיןהמין של הה־־טוייה כלל יי' על המהייו בזמן. ״הליו של להוצאה

׳ ............ ז*-----י— ' "י'־״'•״י "ז״נק המציאות הולכת שלו* הקיבוצית והתודעה■ רק לא הפועל אל עצמה את מוציאה היא כשבכך הבנת־עצמה, לקראת |# ^ ם צ ע ו כ מ ו פ ו ר ת נ פא ,ר ך׳'הפועלים םי ו1 *ב פי7״״ י׳ סי למגמות י

ה לגילומם — ללכ מעד י

האל־האדם. במיתוס ..או הכוליות, של הפנימית ילדיחייחחות ................*-------- י

.......— י... מ ו!׳ כשבנך הבנת־עצמה, לקראת■יז - או הכוליות, של הפנימית ההתפתחות כ״סובייקט־אובייקט״. אלא סתם, אינרטי

׳'/ מתחוללת זו כוליות של המושגית ההבנה בו אשר שלב אל מובילה אלוהים,/ 1״■• —--------*— ח י י י י י ־ י ־ ל י ז די ז י

- __________________7א מובילה אלוהים,שכן של כחלק בתוכה יא ללוח הוא מיךהאדם עצמה) כולש גניי מיתו -<ייי7ע (■יותלה

*את יודע שהמוחלט בלבד זו לא זו, פילוסופית תודעה־עצמית של הופעתה הי בן ^| לו א 2הח ״י׳ ■י-.................- י י י ה י י המוחליז שהרוח ניוון ■11׳• י־׳־ייי

׳ תודער. שד הופעתה - ע 11^ .- ... ........׳. ההוויה דרגת את לו רוכש כלומר, ממשי־בפועל, נעשה גם הוא בכך אלא עצמו,

המדויק, במובן מוחלטת ממשות להתקיים יכולה זה בשלב רק ביותר. הגבוהה

ועל שלו החלקיים המומנטים על לעל״( )״שים המתגבר סובייקט-אובייקט

ידיעה־עצמית לו רוכש אלוהים כי לומר נוכל שבתוכו. והסתירה השניות מצבי

)העיונית האנושית ההיסטוריה באמצעות ומוחלטות שלמות לידי ומגיע

פי כאחד(, והחברתית על־ להיסטוריות מעבר אל חורג הוא האחרון שבשלב אף־

בן קיום אל שלו מו מני)ב דיאלקטי(. על־ז החשובים מקודמיו איש אצל לא וגם שפינתה, אצל נשמע לא כזה דבר

והוא 10אישית, תודעה־עצמית למוחלט אין שפינתה, לפי היגל. של האחרים

ת, של העליון הישותי המעמד מן שינוי ללא נהנה חיו צ לזמן יחס שום בלי נ

הטריוויאליות לתמורות שימ־לב בלי — וכמובן ההשתנות, ולעולם

של כלשהו אחר בתחום או — )בהיסטוריה( האדם של בעולמו המתחוללות

- ידיעה־עצמית לאלוהים יש אמנם אריסטו אצל בטבע. סיבתיים אירועים

ם של תודעתם באמצעות אלא כמובן, קיום, לה אין זו קיבוצית תודעה * חידי הי

ודור. דור בכל אותה המרכיבים

שניתן לי נראה אך היגל: של הדיאלקטיקה מתוך נובע זה רדיקלי מפנה

בשכבת־העומק האלוהים. בן ישוע, של למיתוס היגליאני כתרגום גם לתפסו

תיכעין בזרם להבחין אפשר היגל של ההיסטוריה פילוסופיית של ד 12חזק. ־

בלבד)ראה תפלה אמונה בה וראה ההיסטורית הדת את לחלוטין דחה שפינוזה

ש, מציעה היגל של הדיאלקטית גישתו ואילו הקודם(, הפרק ש־מחד פירו

הדת של העיקריים והסמלים המיתוסים מן לכמה הפילוסופיה, במונחי

פילוסופית אמת של מטאפוריים כביטויים היגל מבין שאותם ההיסטורית,

ם למגמות פילוסופי צידוק מעניק הוא בזאת חבויה. חפי חפיםוד וד

הארכיטיפי

מני הנצחי מעמד את לממש יכול המוחלט שהרוח ניוון הזמן בתוך רק והעל־ז

מימד בכך לו רוכש הוא היאלקטי, באופן הרי, האנושית, ההיסטוריה ובמסגרת

ולהמחיש. לבטא מיטיב האלוהים״ ״בן של המיתוס כי סבור שהיגל אנושי,

ויצריו מאבקיו ותשוקותיו, סבלותיו על — מיךהאדם של התפתחותו כל

- או המשמשת היא — שבו הממשי הבשר־ודם על כלומר, . ם) ״גילום כגילו

לבין הרוח בין המתווכת והיא המוחלט, הרוח של (1מ03מז3110 — נבשר״של )וברוחם( בבשרם מגולם שאלוהים לומר, אפשר זה במובן האנושי. היחיד |

עצמו. וידיעת מימושו לקראת מתפתח הוא ובאמצעותם בני־האדם, נל

ם בין רק לא האמיתי למתווך בכך נעשית האנושית ההיסטוריה אד יחידים בני־

ם בין גם אלא לאלוהים, הי לו : א מו צ ע בין נעשה שאלוהים כך ידי על רק ל

של ההיסטוריה פילוסופיית לנו אומרת כך לאלוהים, להיעשות הוא יכול לאדם

בתור מלכתחילה קיים אינו אלוהים שלו(. המטאפיסיקה גם ודגל)ובעקיפין

וכדי העצמי; לכינונו החיונית התהוות יש עצמו לאלוהים ונצחי. מוחלט וידו

בתוכם רק אשר הפרטיים, בני־האדם למיצוע אלוהים זקוק ממשי, להיעשותלעצמו. ונודע חי |וא

את גואל שישוע לומר, נוכל ממנו נמנע עצמו שהיגל דתי ביטוי לנקוט אם

2 9 שני פרק 6

סמלו ישוע, ידי על אחר, ובניסוח :האדם את משהוא-גואל פחות לא אלוהים

את גואל משאלוהים פחות לא אלוהים את גואל האדם הדיאלקטי, המיצוע של

ם נחוץ האינסופי והרוח הסופי הרוח בין המיצוע 13האדם. ה שני מנת על ל

ראשון הרוח״, של ל״פנומנולוגיה כי לי, נראה זה במובן ממשיים. שייעשו

לא חריג)הטרודוקסי(, פרוטסטנטי מבנה־עומק יש היגל, של העיקריים חיבוריו

לאינסופי הסופי בין הממצע הגורם שלו. ההיסטוריה לפילוסופיית משיש פחות

ה, של היסטוריה סתם אינו סי כנ של ההיסטוריה אלא על־היסטורי, מוסד ה

היגל אומר זו, והיסטוריה האוניוורסלית(. )ההיסטוריה כולו מין־האדם

אלא שלו, ולבירוקרטיה מיוחד מוסד של לתולדותיו מוגבלת אינה לקתולים,

במעשיהם, בנפשם, הוא: באשר האנושי של,הנסיון ובחייו בלבו שוכנת היא

להיעשות אלוהים מוכרח שבתוכם ונשים, אנשים של ובמאבקיהם בסבלם

מכילות ושרירותיות, מקריות הן למראית־עין אם גם תולדותיהם, ואשר לאדם,

אלוהים שבתוכן אומר, הווה ;פשר בעל למכלול אותן העושה חבויה משמעות

האורתודוקסיה מן סוטה היגל עצמו. את ומכיר נגאל הוא ואז לעצמו, מתנכר

תורה לידי הדתיים הסמלים שהמשגת מכיוון הפרוטסטנטית(, זו )אף הנוכרית

דרכו זוהי :לגופם אלה סמלים של הישיר הדתי המשקל את מחסלת פילוסופית

אולי ההיסטורית. הדת ביקורת לביצוע היגל של המיוחדת על־כן)ו תר־ במקום י

מימד־ לקבל מוכרח אלוהים כי בטענתו, באורתודוקסיה מתנגש היגל ראשון(,

להיות שיוכל מנת על וזאת האנושית, בהיסטוריה המגולגל ואמפירי זמני קיום

עושה שאלוהים דבר אינו ובהיסטוריה באדם האל של גלגולו באמת. אלוהים

ף ס אי זהו אלא מוחלט, היותו על נו שאלוהים בכך מוחלט. להיעשותו תנ

הכרח זהו שכן רחמים, או שלאהבה מעשה ולא חסד, לא איפוא אין אדם נעשה

ורק אך נרכשות האל של והעל־זמניות הנצחיות תכונות גם לוגי־דיאלקטי.

משקמות הן ואז לעצמן, ״אחרות״ נעשות הן שתחילה בכך ניגודן, באמצעות

ובתוכו. הזה האחר באמצעות האמיתית הווייתן את

אותו. לסלק ניתן שלא לשפינוזה, היגל בין ואמיתי עמוק הבדל מצוי כאן

הדיאלקטית הלוגיקה היגל: שיטת של לעצם־לבה נוגעת ביניהם המחלוקת

שניהם בזה, זה קשורים הרעיונות שני האל־המתהווה. בדבר ותורתו שלו,

שניהם ואת — כרוח המוחלט את להבין היגל של לדרישתו פשר מעניקים

סייג. ללא לדחות שפינתה חייב כאחד

ן בחוק פגיעתה בגלל הדיאלקטית הלוגיקה את לדחות חייב שפינוזה

1 התכליתי אופיה ובגלל רציונלית, חשיבה של אבךהפינה בעיניו שהוא הסתירה,

ן על המבוססת משלו, פילוסופית לוגיקה זה במקום מציע שפינתה 14הסמוי.

ת על דיוק, וליתר ״פאראלליזם״, של עקרון די ד ה ה־ מ ל ש 1 היבטים בין ה

297 והעל שפינתה

ה: עניין של ה שכור כלי תפקיד אותו לבצע ביכולתה יש כי מאמין והוא ז ל

יזוי )בהיסטוריה(, המתהווה האל למושג אשר הרציונליות. של מסגרתה את

;לתכליתיות )א( :המשולשת התנגדותו בגלל לדחותו חייב שפינתה

קדושה״ ״היסטוריה או סמויה השגחה של לרעיון )ג( :לאנתרופומורפיזם )ב(

שפינוזה ששיטת מטאפיסיות, בדיות שלוש הן אלה העולם. את המנהיגה

קן. על עומדת לו סי

ם שפינתה שיטת בתוך יש כי איפוא, ברור קי מו ם ני פיי סו לו פי

ם קי פי ס רי מ מ וזאת כרוח, המוחלט את לראות היגל של דרישתו לדחיית לג

נימוקים האם כולו? הסיפור זה האם אך זה. לרעיון שניתנו הפשרים שני לפי

? גם הם מספיקים ם צי מ למחלוקת השיטתיים הטעמים את שראינו לאחר מ

— מובהק שפינוזיסטי באורח — רשאים איננו האם להיגל, שפינתה בין

מועתקים הם אך לשיטה, מחוץ שמקורם משלימים הסברים גם לבקש

שבהקשר אינטלקטואלית, אלכימיה במין שלה הלוגי המרקם לתוך ומיתרגמים

בפרנאנדו עסקנו כאשר א, בספר דוגמתה ראינו כבר — אסתטי הקשר — אחר

רוחאס? דה

האקסיסטנציאלי: ההקשרלותרני הוגה כנגד אנוס־לשעבר כופר

שפינוזה, של ״המזרחי״ ואף היהודי מוצאו את הזדמנויות במספר מדגיש היגל

אבותיו את לאזכר טורח גם היגל להגותו. המיוחדים לקווי־אופי כהסבר וזאת

לבין שפינתה בין המריבה סיפור את ומספר שפינתה, של הפורטוגזיים

של הדואליזם את שדחה היגל, טוען שבשפינתה, היהודי זה היה 15הרבנים.

ביותר הקיצונית לצורה עד — אלוהים של המוחלטת באחדותו ודגל דקארט

״בךהמזרח״ או היהודי, זה היה ושוב מונותיאיזם(. )ושל מוניזם של

בין המתווכת ״שלישית״ חוליה בדבר הרעיון את לקבל שסירב שבשפינוזה,

היגל בעיני הוא שראינו, כפי זה, רעיון 16שבאלוהים. האינסופי לצד הסופי הצד

חוזר שהיגל העיקרי המאפיין הוא שהעדרו כשם הנוצרית, הבשורה תמצית

מציג היגל אחרים, ובמקומות הדת״ ״תולדות על בהרצאותיו ליהדות. ומייחס

שהאל והרעדה החיל של כמקודם לאינסופי הסופי בין הבלתי־מגושר הפער את

טול־ לו וגורם האדם את המגמד מבעית, פחד לו, הכפופים על מטיל היהודי בי

17והתנכרות. עצמי

הקורא של באזניו גם יהדהדו אלה מוכרים אנטי־יהודיים צלילים כי ייתכן

לדברי יש — שפינוזה לגבי פרדוקסלי, באופן אך 18שפינתה; על היגל דברי את

שני פרק 298

דיוק, ליתר או — בשפינוזה היהודי זה שהיה מאד סביר עליו. לסמוך יסוד היגל

בן ״המתווך בדבר הנוצרי הרעיון את לקבל שסירב — האנוס־לשעבר

הברית של המיתוסים מן יותר אף תפלה ואמונה־ אבסורד בו וראה האלוהים״,

בצאתו אשר בשפינוזה, האנוס־לשעבר זה שהיה לוודאי קרוב גם 19הישנה.

ולזקק ההיסטוריה את לחלץ מלחמה אסר וכאשר דתות־ההתגלות, לכל מחוץ

הדרך את סייג ללא לדחות נדרש אלוהית, השגחה של מרכיב מכל אותה

״היסטוריה ושל השגחה של חדשה גירסה אל חוזר היגל שבה הסמויה

התבוני התוקף את בשללו תבוני. להיות האמור פילוסופי מסווה תחת קדושה״,

זהו ששוב אפשר ביסודו(, העומדת הדיאלקטית הלוגיקה )ואת זה מהלך של

שילוש להכיר המסרב היהודי־לשעבר, חוק את ובשלילתה זו מעין בלוגיקת־

עם בוויכוח העומדים הרבנים שפינוזה, של שאבותיו כשם בדיוק — הסתירה

ובגלגול־בבשר, בשילוש להודות סירבו בימי־הביניים, הנוצרית התיאולוגיה

הנצרות כמו אלה, רעיונות כי להוכיח בנסיונם חוק־הסתירה אל ונצמדו

עצמם. מתוך ומופרכים לתבונה מנוגדים הם עליהם, המבוססת

הוא הרמב״ם, של ותלמידו יהודי שפינוזה, החמור הרציונליסט ושוב,

לכל ומעל התכליתיות, כולל )אנתרופומורפיזם(, אינוש של צורה כל השולל

האל־האדם. מיתוס — המאנשת החשיבה של הנוצרי דגס־היסוד את דוחה הוא

לתפסו :שפירושו — כרוח אנושיים, במונחים אלוהים את לתפוס דורש היגל

,בבית׳ ״להיות נוכל לא כן לא שאם — ההיסטוריה בתוך וכמגולם כאישיות

תועת־דרך. אשליה האל אל ״אנושית״ בקרבת־יתר רואה שפינתה אולם בתוכו.

ניתן האדם. של למידותיו אותו מצמצמים שאנו בכך לאלוהים מתקרבים איננו

דווקא אנו בה אשר השלישי״, הסוג מן ״ההכרה ידי על רק לאלוהים להתקרב

ם קי סל היש עם ומזדהים האדם, של הכוזבים קווי־הדמיון כל מאלוהים מ

לו, אופיו פי על המוחלט על ו(. פרק א, ספר )ראי והאינסופי הנצחי ש

לו שיש זה, מעין מוחלט בתוך עצמנו למצוא נרצל שלא היגל, של תלונתו

להתאחד עלינו :הכוונה בדיוק זו כי שפינוזה יענה אדם, של ולא דבר של דמות

לו, ובמונחיו כמות־שהוא אלוהים עם ולטובת לנוחיותנו אותו לאנש בלי ש

ולא נצחית כישות כרוח, ולא כטבע באלוהים נכיר אם רק :שלנו הפסיכולוגיה

ליו להגיע נוכל כאישיות, ברור עצמנו. של מדומה השלכה איזו אל ולא א

נדירה ויכולת עוצמה בעלי לאנשים נועדה היא יותר. קשה שפינוזה של שדרכו

את מסיים שפינתה ואמנם, להיות. עתידה ניטשה של שעמדתו כפי בדיוק —

הערה שכיח״, שאינו כשם קשה, הוא נעלה דבר ש״כל באמרו המידות״ ״תורת

היגל. כלפי גם לכוונה היה שיכול

299 והיגל ווה שפי!

די כופר הו ט מול י טנ ס ט ק פרו טרודו י8ה

עוד ניתן שלא לשפינוזה, היגל בין הניגוד של הקשה הגרעין אל חזרנו כאן

שבץ כניגוד היתר, בין להציגו, אפשר כי ונראה אותו: ליישב או לפצחו

שעבד. יהודי כופר לבין הטרודוקסי פרוטסטנטי פילוסוף נשאר, היגל ואנוס־ל

הנקודות בכל לותרנית(, )ואפילו נוצרית לתפיסה קרוב דבר, של ביסודו

היא שלו העליונה הפילוסופיה הלוגיקה היהדות. לבין הנצרות בין המפרידות

הרוח או שאלוהים הצורך את מדגיש הוא :השילוש רעיון של דיאלקטית גירסה

וביתר האנושי; המין של והסבל התשוקה החיים, בתוך בבשר״ ״גילום יקבל

הדרישה אה היהדות כנגד מעלה שפינוזה, ״היהודי״ את המבקר היגל, הכללה,

תווך מ של' בדמותה רק ולא לסופי, האינסופי בין האדם, לבין אלוהים בין ל

בנסיוץ־ אלא בקתוליות(, כריסטוס)כמו של המיסטי גופו את כמגלמת הכנסיה

וו בדרך אצלו(. הפרוטסטנטית הנקודה )כאן האנושות של הממשי החיים

סמלי במובן תאת האמיתי, 00קז$1נ 011ז1811ל־ הכנסיה( ההיסטוריה)ולא נעשית

של ההכרחית והתנכרותו גילומו נ<,01§טק 4161 גם היא בו־בזמן אבל חדש:

שאלוהים הדיאלקטי ההכרח למוחלט. נעשה הוא ידיהם שעל עצמו, אלוהים

גם לרוויזיוניסט היגל את עושה הולדתו־העצמית, של התהליך תוצאת יהיה

ה מ בתוך הוא אחרון שבחשבון העובדה, אותו שעושה כפי ו: של ו־ חנ

המטאפוריים. לביטוייו מעל ה״מושג״ ואת לדת, מעל הפילוסופיה את מעמיד

ה טבע. רי טו ס ת הי חו כ ת ונו הי אלו

האימאננטיות פילוסופיית את ממשיך לפנתיאיזם נותן שהיגל ההיסטורי הפשר

עמדה ליישוב, ובלתי־ניתן קיצוני באופן ממנה נבדל זאת ועם שפינוזה של

בדחותה הנצרות אל למעשה חוזרת ההטרודוקסי, אופיה למרות זו, היגליאנית

את חילן שפינתה להיסטוריה. וגם לטבע גם שפינתה שעשה מה את

תן אינו הטבע כי אומר היגל לאל; הטבע את ועשה ההיסטוריה ואת להאלהה ני

לחלן. אין ביסודה ההיסטוריה

מועתקת — שפינוזה אצל הקיים הפנתיאיסטי היסוד — האלוהית הנוכחות

ומקיף גבוה כתחוס־מציאות האנושית, ההיסטוריה אל הטבע מן היגל אצל

סקרלי(, מעמד לה ההיסטוריה)מעניק את במובלע מקדש היגל כך ידי על יותר.

דהה הוא כי שפינתה הכריז שעליו הטבע, של דה־סקרליזציה מבצע ובה־בשעה :

ע113:ן11ז3 51^6 0611$ להיות יוכל לא שוב היגל אצל אלוהים. עם : ב ט הזהה )

ע3106 <36115 רק אלא לאלוהים(, ׳ ב ט שכזה בתור הטבע אלוהים(. חסר )

האלוהית הנוכחות כי ראויה שאינה נחותה צורת־הוויה אינרטי, עצם הוא אמנם 1

שני פרק 300

את ורק אך היגל אצל מייצג הטבע :הנוצרית הדוגמה במונחי בתוכה. תשכון

מסוגל לבדו הוא שרק ״הגילוס־בבשר״, את לא עדיין אך — ה״בריאה״ מומנט

20כשלעצמו. אותה החסר הטבע, עולם לתוך האלוהית הנוכחות את להחזיר

ח את כבר מניח ״הגילוס־בבשר״ ואולם הסופי, הרוח את וקודם־כל — הרו

שני ובמקום ותודעה, רצון בעלי יחידים, ונשים אנשים של קיומם את כלומר,

הפרטיים. בני־האדם שבין יחסי־הגומין מתוך ומתפתח הנבנה הכולל, הרוח את

בתוך והנע לאדם הנעשה אלוהים האלוהי, במובן הרוח הוא האחרון זה

אמנם כלול הטבע עצמו. את וידיעתו מימושו לקראת האנושית ההיסטוריה

המשרת מצע ופעולתו, האדם חיי של האינרטי המצע בתוך רק אבל זה. בתהליך

מעמד לה רוכשת האנושית ההיסטוריה בתוכה. מושם־לעל אך ההיסטוריה את

בריאתו־ של והמרכב הגילום היא נסתרת: קדושה ומשמעות מיוחד ישותי

האל. של העצמית

ההיסטוריה)שאת על שפינתה של לתורתו קוטבי בניגוד עומדת זו תפיסה

מושגי את לגמרי לנפץ היתה שפינוזה של מטרתו לעיל(. שרטטנו קוויה

שביקום והישים האירועים כל את ולצמצם הקדושה״, ו״ההיסטוריה ההשגחה

ה טהורות. סיבות־טבע של אחידה למערכת פינוז את בכך מחלץ ש

ה רי טו ס הי טין, ה לו ח אינו ל ח ו חום שום לה מני ד ת ח משל מיו

ה. מ צ מגזו בכל הקיימת מזו שונה אינה האדם בענייני האלוהית הנוכחות ע

השולטים הסיבתיים, בחוקי־הטבע ניתן היחיד וביטויה — הטבע של אחר

21קצהו. ועד היקום מקצה שווה באופן

זו, מימרה — הטבע׳׳ בתוך אלא בתורה חקוקים אינם אלוהים ׳׳חוקי

ה שפינתה אצל קיבלה האנוסים־לשעבר, מבני כופרים בין נפוצה שהיתה צוו

ת. תי ט ם בחוקיו מתגלה הטבע של אלוהותו שי תיי ב סי בכל, הנוכחים ה

הדברים. כל של הפרטיות המהויות את המכוננת אלה חוקים של ובהצטלבותם

השכל להבחנת פתוח שהנו בכך האלוהית בנוכחות חדור שפינתה של היקום

ם, בתור וזאת שלו, וקטע קטע בכל להבנה וניתן צ או אישיות, לו לייחס בלי ע

אלוהית הנהגה על לדבר שלא — טבועות־מבפנים ומגמות תכליתיות נטיות

לנו האדיש הסיבתי, הטבע על להטיל נוהגים שאנו בדיות ושאר נס ומעשי

מתעתועים היקום את מערטלים כאשר רק שפינתה, טוען אדרבה, ולמטרותינו.

לאדם מחזיר שאינו רוח, ללא עצם :שהוא כמות אותו ורואים אלה מעשי־אדם

גם הוא ככזה אך — אנתרופומורפיות נחמות לו מספק ואינו דמות־עצמו את

להבנתנו הפתוחה שכלית משמעות וחדור סוף, ועד מראש נצחי כלומר, אלוהי,

ההכרה דרגת באמצעות אלוהים עם להתאחד הנפש עשויה אז רק —

האדם. לשחרור ומביאה רבת־עוצמה לאהבה ההופכת השלישית,

3! והיגל שפינוזה 0

מצב שהיא העצמית, ההונאה או האשליה של ניגודה הוא שחרור של זה סוג

הכרוכה המטאפיסית הנוחיות את לנטוש האדם את מחייב הוא שעבוד: שלדי על הנשלטת והיסטוריה תכליתי עולם בתמונת האל־האדם, בדימויי של מיי י

מתוך ביקום הגלומה האינסופית המשמעות את להפיק וללמוד עליונה, השגחה

ת יחסי תיו ב סי של לאלוהותו המעניקים יחסים בו, השוררים הנצחיים ה

והמספיק. היחיד התקף הביטוי את העולם

של יגיב הה מראשי לאהד מהיגל, להבדיל שפינוזה, את עשתה זו גישה

ההחדש בזמן האפלה״ ״הנאורות טגורי הוא פרויד<. על בפרק להלן, שאפתח )ק

— אפלה נאורות של אחרים הוגים לעבר משפינוזה הנמשך קו מתווה גם

שתו שנתנו אך האימאננטיות של פילוסופים שפינתה, כמו שכולם, טוי לגי בי

חר בתקופה א שה. לכד, ומעל פרויד, מארקס, ביניהם — היגל של כעוד ניט

יקום בתוך בביה״ ״להרגיש מסוגלים שאיננו באומרו, שפינוזה על מגיב היגל

כי יטען ניטשה הרי אדם, שנעשה אלוהים בו ואין תכליתיות בו שאין סיבתי

המת״, אלוהים של מ״צלליו אחד היא שפינתה של הרציונלית הסיבתיות אפילו

לשלוט ורצון נחמה תשוקת בגלל היקום על מטילים שאנו נוספת אנושית בדיה

טי. הוא תבוני; לפיענוח ניתן אינו העולם ואולם, בדיוני. באופן בו ב־ כאו ר

ה, אותו לקבל האדם ועל ואי־רציונלי, משמעי כז שיות הדורש דבר כ אי ת־ חו כו

גורל״, ״אהבת של עילאי במעשה היאוש פיתויי את לגלגל והאמור גדולים,

ה<. פרק ראה כך )על שפינתה של השכלית״ אלוהים ״אהבת במקום שתבוא

תו הערכת קור היגל של בי

בין מערבב שהיגל דומה ? שפינוזה על היגל של ביקורתו את להעריך עלינו איך

את מחייב אינו אך הדיאלקטית, לגישתו המתאים דבר לביקורת, פרשנות

הישים כי באומרו כהלכה, שלא שפינתה את קורא היגל מבחוץ. המשקיף

השלכות אלא אינם אלוהים ותארי שפינתה, אצל לא־ממשיים הם הסופיים

שפינתה, בעמדח הפנימיים הקשיים יהיו אשר יהיו 22רוחנו. של סובייקטיוויות

ם כהיבטים תארי־האל את )ומציג( רואה הוא כי ספק אין שיי מ היקום, של מ

״התמד״ הקריי משלהם, אופן־מציאות אצלו יש הפרטיים לדברים וכי

כן, .00ו!21115ב־ שיסודה ממשית ואינדיווידואליות ((,1013110) ל־ ע ר־ ת לדברים י

שר מבחינת קיום אפילו יש הפרטיים נצחי בהכרח נגזרים הם הנצח,_בא

לכך, נוסף .16 א משפט המידות״, ב״תורת כאמור אלוהים, של ממציאותו

פרק א, בספר שראינו מתגלה)כפי השלישית הידיעה דרגת של מנקודת־המבט

אלוהים אחרות, במלים הדדית. בזה זה תלויים האינסופי והיש הסופי היש כי ו(

סיבת הוא באשר רק עצמו סיבת הוא טובע״, כ״טבע האינסופיות, של בהיבט

טבוע״. כ״טבע עצמו של הסופי ההיבט

הראשון״, הדיאלקטי ״התיקון שכינינו מה את למיותר עושה זה שיקול

מתודה כל בסילוק להיגל קדם שפינוזה כי לכך, נוסף נזכור, ואם תובע. שהיגל

את )הדוחה לאינסופיות־האל איכותי פשר ובמתן הפילוסופיה, מן אפריורית

אזייתברו — (15 א ותוה״מ 12 איגרת ראי — שלה המתמטי־כמותי הפשר

יותר הרבה כברת־דרך היגל לקראת הולכת בעומקה שפינתה שיטת כי לנו,

להודות. מוכן היה או ראה, שהיגל מכפי גדולה

פי־כן על־ אף־ רשאי, אינו שפינתה 23ביניהם. לרבוץ עמוקה תהום מוסיפה ו

שני: המכריע הצעד את לעשות לשיטתו, כסובייקט המוחלט את לראות ה

תפיסה אלא שפינתה, בשיטת פגם זה אין להיסטוריה. אלוהי מעמד ולהעניק

כאן יש למעשה אך יותר, בשלה עמדה לעצמו מייחס היגל עקרונית. פילוסופית

היה בתורו, שפינתה, ביניהן. ליישב שאין פילוסופיות עמדות שתי בין ויכוח

מושג בגלל שלה, השלישונית הלוגיקה בגלל היגל שיטת על ביקורת מותח

את המחזירה ההיסטוריה, האלהת בגלל חלקיה, כל את החודר התכליתיות

ונוחם נוחיות למצוא השאיפה ובגלל — חדש בלבוש האלוהית ההשגחה רעיון

ואחר־ כוזבת אנושית דמות עליו שמלבישים כך ידי על העולם, בתוך מטאפיסי

אלו)שכולן מכריעות בנקודות זו. בדיה עם מדומה ׳׳התאחדות״ מבצעים כך

בין הניגוד את ליישב אפשרות שום אין כרוח( המוחלט הגדרת מתוך משתמעות

שיטת של היגליאנית שימה־לעל תיתכן לא שכן, כל ולא אלה, הוגים שני

גם הרי להיגל, שפינוזה בין ההבדל את צמצם שלנו הניתוח אם וכך, שפינתה.

לפיצוח. ובלתי־ניתן יותר קשה גרעין לו ייחס

על היגל של תלונתו מקצת צדק. ששפינוזה כמובן, משתמע, לא מכאן

ולא כביקורת אותה שנקבל בתנאי — שתסמוך מה על לה יש שפינתה

להיבט הסופי ההיבט בין שבר שפינתה אצל קיים כי להכחיש, אין כפרשנות.

בלתי־ תוצאה בוודאי זו כשפינוזה מוניסט ובשביל — היקום של האינסופי

את לקיים לו מאפשרת אינה אכן 25השלילה על שפינוזה השקפת 24רצויה.

ושני היש, כוליות לבין הפרטים בין הדדית ואימפליקציה תלות של היחס

- לרצונו בניגוד — להישאר חייבים והאינסופי, הסופי היקום, של ההיבטים

שור. מפוצלים מבנה רק כי היגל, אמרת שצודקת אפילו ייתכן וחסרי־גי

ועקביות פנימית שלמות לו ויעניק מבעיותיו הכוליות מושג את יחלץ דיאלקטי

הידועים הדואליזם לכשלי התרופה היא הדיאלקטיקה כי ויתר־על־כן, הגיונית,

הקודמים/ בו שפתחו החד־צדדי, המוניזם של לחולייו גם וכן אפלטון, מימי

לסוקראטס.

303 והיגל שפינודה

שמנינו. הטעמים מן לשפינוזה אפשרית אינה היגל של עמדתו זאת, ובכל

ביד צועדת היגל של הדיאלקטיקה אשליות צרור ועם תכליתית השקפה עם יד־

של הלוגיים קשייו את כאבחנו למטרה קלע היגל המוחלט־כרוח. ברעיון הכלול

על מתבססת היא שכן המצב, את החריפה רק שהציע החלופה אך שפינתה,

של בסופו לסלקן. מכוונת שפינוזה של שהפילוסופיה מעשה־אדם בדיות אותן האופיינית העקיפין בדרך אלא אפלה, נאורות של" פילוסוף היגל היה לא דבר

26מטאפיסי. בעל־נחמות הוא גם היה לדיאלקטיקה,

ם כי הדר ת־ ש ל; לאחר פר ת היג פו חלו שה של ה ט ק2ומ? ני 0ר

חר, נתיב יתכן האם — אפשרית אינה היגל של דרכו אם הכשל מץ שימנע א

של הפילוסופיה עקרון על בקפדנות ישמור זאת ועם התכליתיות, של והאשליה

כדי היגל. שלאחר שפינוזה ממשיכי בפני שעמד האתגר זהו האימאננטיות?

היקום, אלוהיות בדבר שפינתה של רעיונו על לוותר עליהם היה בו לעמוד

תבונית. כוליות של המושג עצם על ואפילו

תבונית כוליות הוא כאילו טהורה אימאננטיות של עולם לתפוס עלינו ״מדוע

סמויה צורה, עוד וו האין ניטשה. של ערעורו את לנסח ניתן כך — ומאורגנת?״

ש בצדק? דחה ששפינוזה אנתרופומורפיזם אותו של יותר, עוד ועמוקה בחיפו

התרבות, של ה״גניאלוג״ ניטשה, מאבחן ביקום השלטת תבונית הכרחיות אחר

את לכפות מנסים אנו שבגללה המעוותת, בצורתו הרצון־לעוצמה פעולת את

לעצמנו, אותו לכפוף ובכך ואדיש, כאוטי עולם על שלנו הבדויים והסדר החוק

גירסה האשליה. באמצעות כלפיו מפויסים לחוש או אידיאלי, או דמיוני באופן

אפילו העולם את לערטל תצטרך ניטשה, יוסיף שפינתה, תורת של יותר עקבית

ת מיחסי תיו ב סי ת ה טי ס אני כ מ של אלוהותו אח שפינתה ראה שבהם ה

עצמה, אשליה אותה של סמוי כסרח־עודף אותם מזהה ניטשה ואילו היקום,

התכליתית. בתמונת־העולם גילה ששפינוזה

אלוהי, לומר צריך ואין תבוני, תואר כל העולם מן איפוא מסלקת זו ביקורת

נצחי, לעוצמה״ ״רצון וחסרת־צורה, טהורה אימאננטית כהוויה אותו ומשאירה

שאיבד זה, מעורטל יקום ודווקא בו. טבועה אינה תבונית משמעות שום אשר

עמדה חדשה, פילוסופית עמדה של מושאה להוות הצריך הוא אנושי, דיוקן כל

עליצות מתוך העולם את ומקבלת והיאוש, החולשה פיתויי על המתגברת

ונדידה, פררוקסלית (311101־ 6111)גורל״ ״אהבת :אהבה של במין ואפילו חוגגת

ש המחייבת ׳׳אהבת שחייבה ממה פחות לא דופן ויוצאי גדולים כוחות־נפ

שפינתה. אצל השכלית״ אלוהים

שני פרק 304

האחים־ שני לניטשה, שפינוזה שבין אלה ביחסים בפרוטרוט נדון ה בפרק

לבחון עלינו יהיה כן לפני החדשה. פילוסופיית־האימאננטיות של היריבים

הם נציגיו נגדו; הלך רבים במובנים אך מהיגל שיצא אחר חלופי כיוון

הגולמי הטבע מן שולל מארקס מארקס. אצל ושיאו הצעירים״, ״ההיגליאנים

ת התכליתית הצורה סמויות: מטרות או תכליתית צורה כל ק ענ על לטבע מו

בעיקר האנושית, העבודה ידי על עליו מוטבעת היא — דיוק וליתר האדם, ידי

״הסובייקט מקום את מרקס אצל תופס זה תהליך החומרי. הייצור תהליך ידי על

גורלו את וקובע העולם את המעצב הגורם בהיותו האידיאליזם, של הטהור״

של הכללית התבנית על מארקס שומר בכך עצמו. האנושי המין של

״מהפכה של מסוימת גירסה על כלומר, קאנט, מאז הגרמני האידיאליזם

מארקס אולם ההוויה. פני בעיצוב מרכזי תפקיד לאדם המייעדת קופרניקאית׳׳,

ארצית קרקע על אותה מציב הוא זו: מהפכה של מצעה את לחלוטין משנה

- שבטבע והאדם הטבע אל הטהור״ ״הסובייקט מן אותה ומחזיר וחומרית,

| מהיגל אמנם מקבל מארקס שפינתה. של בכיוונו אותה ומפנה חוזר הוא כלומר,

| האנושות ידיו שעל האמצעי היא וכי גרידא, טבע־גולמי אינה ההיסטוריה כי

נוהג הדתי שהדימוי למה מתקרבת ואפילו חירותה, את ומגשימה מתקדמת

לראיית התנגד — שפינתה כדוגמת — מארקס אבל ״גאולה״. בטעות לכנות

מארקס לעל. אותו ושמה הטבע מן החורגת אלוהית רוח כמין ההיסטוריה

| וחילוני אינטגרלי חלק בה וראה שפינוזיסטיות, בעיניים ההיסטוריה על השקיף

על־ן — משלו אימאננטיים חוקים לפי המתפתח עולם־הטבע, של בתכלית אף־

יותר. ומורכב דיאלקטי חדש, פשר אצלו קיבל הטבע שמושג פי

| במאה שנוצרו הגדולות החלופות שתי את איפוא מתווים וניטשה מארקס

התכליתי התיקון את הדוחות חלופות היגל, בנוסח לשפינוזיזם התשע־עשרה

: נגד עצמו, שפינתה כמו והנאבקות, לשפינוזה, נתן שהיגל והאידיאליסטי

■ אלו מחלופות אחת כל בתרבות. הרווחות ואשליות־עצמיות אידיאולוגיות

;!של חדשה פילוסופיה אפשרית כיצד לשאלה, משלה תשובה נותנת

[ תיאולוגיים. ומצלילי־לוואי התכליתיות מכשל החופשית האימאננטיות,

| המציאות את התופסת השפינוזיסטית, המסורת בתוך עומד נשאר מארקס

התפתחותי חוקי מתוך כמובילה, ואפילו תבוני, מבנה כבעלת האימאננטית

הדת שהבטיחה מזו השונה אנושית ״גאולה״ או שחרור של סוג אל הפנימיים,

אי־רציונלי, אחר, שפינוזיסטי זרם של בשיאו עומד ניטשה לעומתו, ההיסטורית.

בהגותו רק אחריו(. וברגסון לפניו שופנהאואר היתר, בין משתייכים, )שאליו

התבונה! עם משלים השפינוזיזם של הניטשיאני הסוג את רואים אנו פרויד של

לתבונה,! ייחס ששפינוזה ה״אלוהיים״ האופי קווי את כך לשם ומקריב המדעית,

305 והעל שפיגוזה

טיות של זו התפתחות המשחרר. כוחה את לא אבל מאננ האי ת־ פילוסופיי

וכך בפניה, שעמדו הלוגיות האפשרויות מן לכמה גסים, בקווים מקבילה,

של גלגוליו ולבחינת ההיסטורי, החומר של לארגונו מסוימת סכימה לנו מספקת

היגל. אחרי השפינוזיסטי האימאננטיות רעיון