הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

11 א מ

רוטנשטרייך נתן

I

הענינים תוכן

עמוד

7 הקדמה9 . העצם מושג של ההגיוני מעמדו א: פרק

. המכלל ב: פרק . . 2727 והמצע המכלל א.

55 , . . הטהור המנלל ב.

ית העקרונית חשיבותה ג. ן 04 . ללהמכ תי

: פרק 110 . . הדינאמיות ההשקפות ג: פרק 156 . . השיטה של העצמותי המבנה ד

אנגלי סכום תוספת:

"%

ק ר א׳ פ

העצם. מושג של ההגיוני מעמדו

העצם. במושג הקופרניקאנית המהפכה .1

העצם. ועיקרון העצם של הקטיגוריה .2

העצם. מושג של הפונקציונאלי ערכו .3

היחסים. כתנאי העצם עיקרון .4

חדש. מחשבתי לשטח העצם מושג העתקת .5

העצם. מושג של הפורמאלי הבירור של מקומו .6

אחרים. מושגים של למעמדם העצם מושג של מעמדו השוואת .7

סכום. .8

העצם מושג של־ הוראתו את קבעה הקופרניקאנית המהפכה .1

כוללת מציאות להיות חדל העצם קנט. של בשיטתו ההכרתי מקומו ואת בתור המסתתרת מציאות הדברים, עולם את בתוכה הנושאת ומקיפה

של תחום להיות חדל העצם !מקריה ברבוי רק והמתגלה נפרד יסוד

יאחד מצד המחשבה חותם את מיוחד, חותם עצמו על הנושא מציאות

מוסגרת חטיבה להיות חדל העצם שנין מצד החללי הרחב חותם ואת הפך העצם — זו הסתגרותה בתוך משלה חיים בעלת עצמה, בתוך

שג אין הנסיון. של תקפו את ■ומבססת מתנה, הנחה המדע, עיקרון מור העצם הבטוי הוא אין לאחדות, מטפיזית-דתית כמיהה מתוך עוד נגז

! אחדות של המגובש ו ר הוא אין ז מכנה אחרי חפוש מתוך עוד נגז

תקף בעל כמושג העצם מושג הנחת הפנים. רבת המציאות של משותף

ת בעית מתוך נגזרת טרגסצנדנטאלי ו ר ש פ של מעמדו ן. ו י ס נ ה א מהשטח המעבר י א( :אלד. בחן אבני שתי ע״י איפוא, נבחן, כעיקרון העצם

המדריכה המוצא נקודת ב( !המושגי-הטרנסצנדנטאלי לשטח המטפיזי מתוך ־שאובד,‘היא במציאות, הסתכלות מתוך שאובה איננה הנחתו את

הגיוניים וצרכים מבנה בעל תחום בתור הנסיון = המדע תחום בחינת

ממעמדו הקופרניקאנית המהפכה ידי על איפוא, הועתק, העצם מושג משלו.

איננה קנט־ אצל הכובד נקודת הרבוי. כנושא המציאות, כיתד המצוין

ה; למושג׳ המקביל האונטי בשטח לא ובודאי העצם במושג הכובד נקודת ז

פתרונה. את. לשרת בא העצם מושג אשר הנסיון, ■בבעית בנסיון, היא שלפני המטפיזיות השיטות של מושג-ראשית בתור עמד אשר העצם מושג

זו תכלית רק • אשר מסוימת, תכלית בעל מושג קנט אצל הפך קנט,

של במטפיזיקה גם אמנם תקפו. את המבססת והיא הנחתו את מצדיקה

תנו שם גם העצם, שבמושג זה גוון לגמרי חסד לא העצם תפקידים לו ני

אין זזה למרות אולם האחיד. הנושא חסר הרב־גווני, המכלל אחוד של

:התמוגה את לשנות רשאית העצם של במטפיזיקה הזה הגוון הבלטת

המטפיזיקה העצם. בהנחת המטפיזיקה את הדריך אשר הוא זה תפקיד לא

כלפי התכליתי וערכו שלה, ראשית מושג היה הוא העצם, ממושג יצאה

העצם מושג של מעמדו כן לא אגב. דרך רק לו ניתן הרב־גווני המכלל כעיקרון התכליתי, ערכו עם זה מושג של ערכו מזדהה כאן ז קנט אצל

ממנו ונטלת זה ערכו את העצם ממושג טול המדע. אפשרות את המתנה של אלה שקווים דומה הנחתו. נשענת שעליו הבסיס את מהותו, את

המסגרת את לשרטט הבאים קנט, אצל העצם מושג של ההגיוני מקומור את להעמיד יש שבתוכה הרחבה רו בפרק אותנו שתעסיק הבעיה בי

הקופרניקאנית המהפכה של טיבה את כללי באפן מסבירים זה,

החדש המעמד קביעת משום אלה בקווים יש העצם: למושג בהתיחסה

את פירוט ביתד לברד עלינו המסורתי. מעמדו לעומת העצם מושג של תפקידו את דיוק ביתר שנגדיר זה ידי על העצם מושג של מעמדו

די ועל להסתכלות המתיחס העצם כמושג העצם עיקרון של המיוחד י

ר זה האחרים. היחס עקרונות לעומת זה עיקרון של עמדתו את שנגדי גם יודגש קנט אצל העצם מושג של העיקרון שערך מהראוי .2

שנעמידהו זה ידי על עצמה, הקנטית השיטה בתוך בחינתו מצד אחר, מצד

העתקה הנה העצם של הקטיגוריה העצם. של ה י ר ו ג י ט ק ל בהקבלה נושא בתור אחד אבר נעמד בו החיובי, המשפט של טרנסצידנטאליח

הוא הנושא, מעמד של טרנסצנדנטאלית העתקה הנהו העצם חברו. של

להתיחסות זקוק עצמו הוא אין אבל המקרים, את מיחסים אליו אשר האבר — מופשט באפן אותה נראה אם העצם, של הקטיגוריה S1 לו שמחוצה למשהו

— העצם עיקרון לבין העצם של הקטיגוריה בין התחום את נתחם אם ז.א.

קובעת הקטיגוריה אין נושא. להיות היא מהותו אשר אחד אבר מעמידה

הכרתי-תכני. תפקיד למלא בא כשהוא הזה האבר של משמעותו את

הפירוש את רק לא העצם של הקטיגוריה על מוסיף העצם עיקרון של מעמדו מבחינת העיקר אולי איננו זה דבר הנושא! למעמד התכני הפונקציונאלי, ערכה את לקטיגוריה מוסיף העיקרון קנט. אצל העצם מושג

את המסדירות ההנחות במסכת ערכה את מסדיר, כעיקרון ערכה את

ניתן העצם של בקטיגוריה השונים. מצדדיו הנסיון את והבונות הנתון

נותן העצם עיקרון ידו. על הנישא המקרה כלפי הנושא תפקיד לעצם

הנסיון. לבעית העצם את מזקיק העיקרון טרנסצנדנטאלי־מתנה, תפקיד לו בשתי נבחן טרנסצנדנטאלי מושג כל זה, בשטח בודד העצם מושג אין

חשוב בעיתנו לבירור אולם העיקרון. ובחינת הקטיגוריה בחינת :הבחינות

4 Hהעצס מושג של ההגיוני ןעמדו

(Cohen : Kants Theorie der Erfahrung 3 358) unrelativisch (1

ת מנקודת להבליט כדי העצם, שבמושג השניות את להבליט או נוספת ר

את לסמן וכדי העצם במושג הקופרניקאנית המהפכה של משמעותה את ואצל קנט אצל העצם מושג של מעמדו בין ההבדל להעמדת המסגרת

היא-היא העצם לעיקרון העצם של הקטיגוריה הפיכת אחריו. הבאים

הקובעת והיא־היא קנט אצל העצם במושג הדיון של דמותו את הקובעת הוא, העיקר הבקרתית. בפילוסופיה העצם למושג שניתן התפקיד את

לבין העצם יסוד בין ההבדל של 0 הפורמאלית השאלה לא :בזה איפוא,

פילוסופיה בתור קנט, של הפילוסופיה בשביל המכרעת היא המקרה יסוד

כל לבעיה פתרון אין הנחתה ובעצם ההבדלה שבעצם מפני בקרתית,ה זו הבדלה של בהזדקקותה הוא העיקר שהיא. נ כ ת ן ל ו ת נ של ה

ממלא איננו למקרה העצם בין היחס של הארכיטקטוני הצד ההכרה.ם שני בין ליחס נוגע שהוא מפני טרנסצנדנטאלי, תפקיד כל י ג ש ו מ

הבירור מושגי. הבלתי הנתון לבין המושג בין היחס את מגדיר הוא ואין

)התאר, הבינים שלבי לגמרי אצלו וחסרים קנט את העסיק לא הפורמאלי

הארכיטקטוני הצד של במקומו המקרה. לבין העצם בין המתווכים האפן(

ר העצם, מושג של תכליתיותו בירור בא ההנחתי, הצד בא רו תכליתיותה בי

המסדירה הבחנה בתור למקרה, העצם בין ההבחנה של הטרנסצנדנטאלית נוגע הבעיה של הארכיטקטוני הצד מסוימת. מבחינה ההכרתי התכן את

העצם אבר של מעמדו את מצין הוא כאן העצם! של לקטיגוריה רק למה כנושא למקרה, כעצם — פורמאלית מבחינה המקרה אבר לעומת

ה קובעת העצם עיקרון של טיבו את עליו. שנישא י צ ק נ ו פ ההכרתית ה

זו, בנקודה למקרה. העצם בין היחס מבנה ראית ולא העצם, מושג של

״עצם־מקרד." המושגים צמד של הפורמאלי הצד של הבירור בחסרר על הדגש שימת שלילית, התבלטות שוב, מתבלטת רו הפונקציה בי

ר לעומת העצם מושג של דו העצם בין היחס של הפורמאלית מהותו בי

היחס טיב את קנט מקבל העצם של הקטיגוריה בהנחת אף למקרה.

את לצין אפשר אם תמים, באפן המקרה אבר לבין העצם אבר בין

! בצורה הדבר ו א העצם של האבר את מקבל קנט ז ש ו נ המקרה ואת כ

י המקרים את או נ ם א ש כ די על י בקביעה מסתפק' והוא העצם, י

ציין בא ״פורמאלי" המושג (1 בין מושגי כאבר העצט בין היחס שאלת את כאן ל לשגי, כאבר המקרה המושג בין הקים היחס לבין מושגים בין הקים היחס בין להבדיל כדי מו

9העצ שבמושג התכליתית הבחינה והדגשת הטרנצנדנטאלית, הבעיה את מהווה זה יחס הנתון. לביןזו. בעיה להבליט באת הפורמאלית לזו בנגוד

13 הגל עד מקנט כפילוסופיה העצם בעית

המהוות השונות השאלות את בפניו מעמיד הוא אין זו. י פורמאלית-תמימה מבנה בעית העצם. מושג של הפורמאלי המבנה של הקשיים סבך את

די על הנקבע היהם בבירור שלא מפני לפניו, עמדה לא העצם מושג י

מושג של הפונקציונאלית משמעותו את לבדר עלינו — העיקר. היה זה

השונים. מצדדיה העצםתחילה מותנה העצם מושג של הפונקציונאלי ערכו 3

הקבוע, כיסוד מופיע הסתכלות צורת בתור הזמן בזמן. בתלותו ̂ א(

הנהו הזמן התופעות. של השתנותן על לחשב לנו ניתן בתוכו אשר התמורה את מסמיכים אנו לו אשר הכרה, בכל הקבוע היסוד

לעצמו כשהוא המרוקן הזמן את אולם (.1 .אותה קובעים אנו ובתוכה שלו המלאי מתוך הזמן את לנתק אפשרות אין להשיג, אפשר אי

מן לא הקבוע היסוד אחרי לחפש עלינו כך •ומשום כי גופא, הריק בז

מעתיקים אנו הזמן. בתוך המושגים בתכנים שבו, ■התופעות במלאי אם

י הזה, הזמן של למלאי הריק הזמן מתוך היציבה הנקודה את להפך כו

העתקה אולם לתפיסה. וניתן מגובש למשהו שבזמן הקביעות בחינת את

רק אדרבא בזמן. תלותו את ההתמדה :כעיקרון מהעצם נוטלת אינה זו,

היציב היסוד להנחת באים אנו הסתכלות כצורת הזמן של מהותו. מתוך שבין זו תלות זה. יסוד מעמידים אנו הזמן בתוך ורק התמורה כנושא

מפני רק לא בעיתנו, לבירור מאד חשובה העצם עיקרון לבין הזמן

איננו אשר לעצמו, כשהוא הדבר עם העצם זהוי בעד שומרת שהיארנו העיקר הוא זה וצד — גם: אלא ־ בזמן, מושג רו שהיא זה בגלל — בבי

הנסיון, בעית לבין העצם מושג שבין המוכרחת התלות את מבטאת

זה ידי על אותו. והבונות המסדירות הצורות אחת הוא הזמן אשר

לעצם, גם זה ערך ניתן הפונקציונאלי ערכו את לזמן נתנה שהאסתטיקה

ש המשמש הכפיפה מושגת ״בה צורה בתור הזמן של הפונקציות אחת גבו<.2 זה« אחרי זה של וההמשכות ביחד

משמשת העצם עיקרון של ההגיונית הגיניזיס רק לא אולם ב<

המושג, של התפקיד גוף העצם מושג של הפונקציונאלי לערך בטוי

למערכת המושג את משלב התפקיד זה. ערכו את מצין הוא, ובעיקר

הרחב התפקיד עומד הנסיון בעית פתרון בפני הפונקציונאלית־התכליתית.

ובהו התהו את ההופכים הנסיון, את המסדירים עקרונות העמדת של

Kritik d. reinen Vernunft, ed. Kirchmann 202 (1שם שס [2

J4 העצם מושג ש? ההגיוני מעמדו

בדרכים לפתו אפשר הזה התפקיד את ומוסדר. חוקי לעולם החושני קנט לפני שונים. באפנים לבסם אפשר המבוקשת האחדות את שונות,

י על הבעיה את לפתר נסה הוא הפלוראליסטית, הדרך עמדה ד הנחת י

מיוחד משהו מוסיף ועיקרון עיקרון כל אשר רבים, מתנים עקרונות פונקציה ישנה ועיקרון עיקרון לכל אשר והמחוקקת, המאחדת למערכת

הפלוראליסטית במערכת הכללית. ־ הפונקציונאלית המערכת בתוך מיוחדת האלה הגוונים ומכלל שונים, גוונים והחוקיות הקביעות מושג מקבל

קרון והקביעות. החוקיות של המופשטת משמעותה את ממצה העצם עיה יסוד את מגבש ד מ ת ה י על הקביעות, יסודות שבמכלל ה ו זה י

היא ההתמדה הזמניות. לקביעות מצע המשמש מתמיד יסוד מניח שהוא המוסב שבקביעות זה צד מבטאת היא »הזמני הרקע על הקביעות כעין

ע הנהו ״המתמיד התמורה. על צ מ של האמפיריות ההסתכלויות של ה זה מתמיד ״בלעדי (.1זמנית״ קביעה אפשרית עליו אשר עצמו, הזמן

מתמיד הוא שהעצם המשפט משמש הדבר של לאמתו זמני... יחם כל אין

אנו בגללו אשר היסוד, היא ההתמדה שרק מפני טואטולוגי, משפט

די על <.2העצם״ של הקטיגוריה את לתופעות מיחסים שאנו זד, י של הכללית במערכת העצם מושג של ההגיוני מקומו את מעמידים עיקרון את מניחים אנו מטפיזי. גוון כל מהמושג ניטל המדע עקרונות

די על הנסיון את הבונה כעיקרון העצם הרואה עיקרון הופך שהוא זה י

נקודת בתור הזמניות הקביעות של החתך נקודת בתור הדבר את מצוין ערך בעלת אונטית, חטיבה איננו העצם התכונות. של החתך

מושג הוא העצם ביותר. השלם באפן בה מתגלמת הישות אשר

השתלבותו ואת תקפו את קובע ההכרתי תפקידו אשר קונסטרוקטיבי,

אנו שממנה־ הבעיר, הנסיון. של הטרנסצנדנטאליים התנאים במערכת

ת? בעיה איננה העצם מושג את בהנחתנו יוצאים שלה הבסיס מטפיזי

מובנו נקבע זה לבסיס ובהתאם המדע, בנין בעית המדע, תחום הוא

פונקציונאלי. כמושג העצם מושג של

ד של במהותו החשובה הנקודה על לעיל כבד עמדנו ג( רו בי

הבחינה סביב זה בירור של התרכזותו והיא קנט אצל העצם בעית

את שבה. הפורמאלית מהבחינה וההתעלמות הבעיה של הפונקציונאלית

ההגיוגי מעמדו מבטא הטרנסצנדנטאלי בשטח למקרה העצם בין היחס

15 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

203 שם, (1204 שם, (2

שד המקרה, של ד הויה אפן אם כי איננו א ח ו י תכונה העצם, של מ חלקי משהו ומסוים, מיוחד משהו בתור נעמד המקרה שלו. חיובית

את מצין זה כל התחלפותו. אי-יציבותו, היא השניה ותכונתו ומקוטעבו היסוד בין היחס של הגדרה זה בציון אין אולם המקרה, של טי

ר כאן אין החלקית, המציאות בעל המשתנה, היסוד לבין היציב רו בי

משהו שבין המיוחד היחס ידי על הנקבעת התלות של המיוחד האופן אבר כל של המיוחד אופיו את מתארים אנו כמקרה. ומשהו כעצם

הזיקה של טיבה את לא אולם — האברים של התכני טיבם את ואבר,

בולט זה דבר לעצמה. כשהיא זו זיקה של אופיה את שביניהם,

חוד והמקיף הכולל היסוד עם היציב היסוד את מזהה קנט שאין בזה, ביד עצם של שהשאלה א. )ז. ח ב או א י ר פתוחה( שאלה היא העצמים ו

אילו המסוים. החלקי היסוד עם החולף היסוד את מזהה שקנט כשם

על מעביר היה )המקיף-החלקי( זו משמעות לאברים מיחס קנט היה

די בזה רומז והיה והחלקי, המקיף בין היחס לבעית הבעיה את זה י הפורמאלית משמעותה פתרון אחרי לחפש חיבים אנו שבו הכוון על אולי

איננה הבעיה של הפורמאלית הבחינה והמקרה. העצם בין התלות של

העצם שבעיקרון העצם בין היחס בשאלת האחד, בצדה גם נפתרת קנט העצם. עיקרון של ההגיונית כראשיתו ראינוהו אשר הזמן, לבין

בהנחת הסתפק לא והוא העצם עיקרון של ההגיוני המקור חפש.את

י טי ק ה של ההגיונית כראשיתה החיובי המשפט ר ו העצם. של ה ג

השמוש הגדיר. לא והעצם הזמן בין זו תלות של משמעותה את אולם

כל בו אין לעצם, הזמן בין היחס את ציינו בו ״העתקה«, במושג

זה ציון של כלליותו אדרבא אלה! שנים בין היחס לבעית פתרון הזמן בין היחס בעית ה״דרשני״. את תובעת והיא הבעיה את רק מסמנת

ת הזמן בין יחס כאן הניח שקנט נזכר אם ביחוד קשה לעצם ר ו צ כ

ת ו ל כ ת ס ג העצם לבין ה ש ו מ . כ י ל א ט נ ד נ צ ס נ ר שהונח היחס ט

דמותה את הקובעת הרגילה הפונקציונאלית התלות איננו קנט ידי על

קשורים הזמנית וההסתכלות העצם מושג אין הבקרתית! הפילוסופיה של

את לשמש מתפקידם הנובעת השתלבות ההדדית, בהשתלבותם •בזה זה

, תלות היא הנקבעת התלות המדע. של התנאים מערכת ת י נ ו י ג ה

המושג את הופכת היא הגיוני, ומאוחר מוקדם של יחם קובעת היא הבחינות של הבירור חסר )הזמן(. ההסתכלות של לבבאותה )עצם(

לא הבעיה של הזה הצד שבמקרה. דבר איננו הבעיה של הפורמאליות

העצם מושג bv ההגיוני מעמדו

בתור העצם להנחת תנאי בו ראה לא שהוא מפני קנט, את העסיקתרון אשר כזה, בשטח העצם מושג את נעמיד אם רק עיקרון. הצד בפ

לפתר נוכרח המושג, של ותקפו ההגיוני ממעמדו תלוי יהיה הפורמאלידי על הנקבע היחס מבנה בעית את דמות שמתוך כדי העצם, הנחת י

ואשר בפנינו העומדת הבעיה את לפתר נוכל למקרה העצם בין היחס נעשה הבעיה של הצדדים שני של זה שלוב העצם. את הנחנו למענה

די על על שאל הוא אהר, בשטח הבעיה את ראה קנט והגל. פיכטה י

הקביעות בעית לפתרון תרומתו מבחינת העצם מושג של משמעותו

— העצם. שבמושג הפורמאלי הצד בבירור תלויה איננה זו ותרומתו

ר בירורנו, של האחד הצד כאן עד רו מושג של הפונקציונאלי ערכו בי השני הצד את לברר עלינו העקרונות, במסכת תפקידו ראות מנקודת העצם

האחרים. היחס עקרונות כלפי העצם עיקרון של המיוחד מעמדו את הבעיה, של

על מוגדר האחרים היחס לעקרונות העצם עיקרון של יחסו .4תר הנהו שהעצם במקצת, והסתום החותך המשפט ידי היחסים תנאי יו

שהתלות מכך התעלם לא עצמו קנט שגם בכך ספק אין .0■ יחם מאשר

של מין היא העצם, עיקרון מניח אותה אשר המקרה, לבין העצם בין ראית סוף סוף היחסים. את המתנה משהו רק בה לראות ואין יחס,

זה כל התכונות, של החתך כנקודת הזמניות, הקביעות כמצע העצםשו ס העומד כיסוד העצם ראית פירו ח שמחוצה משהו עם מסוים בי

ר זה כל עם הזה. היחס של טיבו את מבררים אנו אין אם גם לו, ברו

הכרתי מקום העצם לעיקרון נותנים אנו פורמאלית שמבחינה הוא

המעמד אותו את לו מיחסים אנו אם תנאי, בו רואים אנו אם מצוין,

התכן לעומת לעקרונות מיחסים אנו אשר האחרים, היחס עקרונות כלפי התיחסות של מין קובע שהעצם נודה אם שגם ר.ל. ז הנתון החושני

שאלות, שתי נשאלות כאן מיוחדת. למדרגה זו התיחסות קנט מעלה ואת הזאת ההעלאה טעם את דברים במקצת להאיר נוכל בעזרתן אשר

שבמושג התכניים הנתונים הם מה : היא הראשונה השאלה משמעותה.

כך משום אותו והמבדילים מיוחדת למדרגה אותו המעלים העצם

אין האם במקצח: פרדוקסית שאלה השניה, והשאלה אחדים. ממושגים

יוצרת ההעלאה האין העצם, עיקרון של ערכו הורדת משום זו בהעלאה

התכני הנתון — בהפסדו. יוצא העצם עיקרון של ששכרו פרדוקסי, מצבכלפי התנאי מעמד את המצוין, מעמדו את לו הנותן העצם, שבמושג

Kritik d. r. V e rn un ft, 206 (1

17 הגל עו מקנט בפילוסופיה העצם בעית

תפקידו בגוף העצם, מושג של במהותו מונח האחדים, היחס עקרונותקרון: בההפכו מקבל המופשט העצם שמושג בממוש ההכרתי, בהיותו לעי

לקביעות מצע בשמשו התופעות, של המתמיד הקודלטום המתמיד, היסוד לו מיחס הוא מצוין, לשטח המושג את מעתיק זה מעמד הזמניות.

ש המצע מעמד מיוחד. תפקיד במהותו שהוא תפקיד יסודי משהו בו יש יותר, לנסח אולי אפשר עליו. שנושא מה כלפי בסיסיות משום בו י

קובעת העצם מושג של הפנומנולוגית מהותו :זו מודרנית בצורה הדבר את

הצטרף שכאן ספק אין אחרים. מושגים כלפי זה מושג של המצוין מעמדו את

הדריכה המושג של במשמעותו ההסתכלות רק שלא ז.א. חוויתי, גווןך מבחינת התנאי. עמדת את העצם למושג בהקנותו קנט את ר ע ה

החולף היסוד לעומת מיוחד מעמד בעל היציב, המתמיד, היסוד הנהו

הועבר מצוינת מציאותית כחטיבה לעצם שהיה המיוחד הערך והכלה. מבחינה ושוב הזמניות. הקביעות של החתך כנקודת העצם מושג על

ומקרה עצם :קורלטיביים מושגים שני מניח העצם עיקרון :אחרת

בקורלציה אולם קורלטיביים. מושגים מניח יחס עיקרון שכל כשם

די על הנקבעת שנו העצם מושג י הסימטריה בה חסרה מיוחד, משהו י

דרך ומסובב, סבה של ביחס הקימת הסימטריה אותה ההערכה, של

היציבות ואת ההתמדה את המצין העצם מושג של התכנית מהותו משל. בשטח אותו המעמידה והיא התנאי מעמד את לו המקנה היא

מצוין. הכרתי ביכלתו אין :אחר צד גם בו יש העצם עיקרון של זה ערך ברם,

אין החושניים. התכנים בעצוב יסודי עיקרון לשמש זד. עיקרון של

הופכים שאנו זה ידי על התמורה ואת ההתרחשות את מסדירים אנו

שאנו זה ידי על משתנה, ובלתי מתמיד יסוד של למקרה התמורה את המסדירים עקרונות אחרי לחפש עלינו תמורה. בתור התמורה את קובעים

למשהו התמורה את להסמיך בלי אימננטי, סדור עצמה, התמורה את

תכנו עיקר שלה. קורלטום משמש זה משהו אם אף לה מחוצה העומד

די על הנקבע הדבר של אנו בשבילן אשר בקביעות, הוא המדע י הדבר, של תכנו את מהוות אלה קביעות המתמיד! המצע אחרי מחפשים

עקרונות למצא הטרנסצנדנטאלי הדיון של ומתפקידו תכונותיו הן

לעצם, הקביעה של יחסה את הקובע לעיקרון נוסף הקביעות, תחום בשביל

תר שאיננו ליסוד למערכת מכוונת המדע שעבודת משום קביעה? של בגדר יו

של משענתו עיקר ,1זו מערכת המסדירים העקרונות על נשענת היא הקביעות

jg- העצם מושג של ההגיוני מעמדו

של מהשקפתו מסיקים שאנו זו מסקנה <.נ הקביעות״ ״חוקי הם המדע

את קבלה לא האחרים המושגים כלפי העצם מושג של מעמדו על קנטמבחינה העקרונות של תקפם את בחן לא אשד עצמו קנט אצל נסוחה

כתנאי העצם עיקרון על הסתמי שבמשפט הרמז מתוך יצאנו אנו זו.: משתי המסקנות את זה משפט מתוך להסיק כדי היחסים, ן ה י ת ו נ י ח ב

על רק זה. שבמעמד החסר ומבחינת התנאי שבמעמד היתר מבחינת

די מושג על קנט של השקפתו את לברר נוכל המסקנות כל הסקת י

והגל. פיכטה של להשקפתם הקנטית ההשקפה את ולהקביל העצם

של מעמדו על קנט של השקפתו את לסכם איפוא, רשאים, אנותו ואת הטרנסצדנטאליים היסודות במערכת העצם מושג קנט של ראי

מושג של הפונקציונאלי בצד הוא קנט של ענינו עיקר :הבעיה את

די על הנקבע היחס מבנה של הפורמאלי בצד ולא העצם מושג_ הנחת י

מבחינת בחינות, משתי נקבע העצם מושג של הפונקציונאלי ערכו !העצם

האחרים. היחס עקרונות לבין בינו היחס ומבחינת הנתון לבין בינו היחס

ר להשתמש נרצה אם קנט אצל העצם מושג של ההגיוגי מעמדו בבירו

במצפן נשתמש אחריו הבאים אצל הזאת הבעיה לבירור מצע בתור

ר את הדריך אשר דו ץ קנט: של השקפתו בי צ של הכבד נקודת את נ

נאיר המושג, של הפונקציונאלי בצד או הפורמאלי בצד היא אם הבעיה מושג של הפונקציה את נסביר האלה, הצדדים שני שבין היחס את

האחרים. המושגים של הפונקציה לעומת העצם

בתפיסת שחלה התמורה את לברר נרצה אם טעות זו תהא .5

שהאידיאליסמום שנגיד זה ידי על קנט שאחרי האידיאליזמוס אצל העצם מושג

די על המטפיזי, לשטח ההכרתי מהשטח העצם מושג את שוב העביר י

מתלותו אותו והתיק לעצמו כשהוא לדבר המושג את העביר שהוא זה

התמורה לעומק חודר איננו זה שציון נראה אמצעי. הבלתי בנתון

תן והגל פיכטה אצל העצם מושג שאין מובן האמתית. ולמשמעותה ני

בן הזה! המושג של הקנטי במובן הנסיון תנאי במערכת להכלל מו בממד העמדתם אחד, לשטח המושגים העברת מערכות, שדוד כאן שחל

המטפיזיקה של השטח הוא הזה השטח אם השאלה פתרון אחר. מחשבתי

רורנו את יעתיק ר בי רו הכרה תורת בין היחס של היסודית הבעיה לבי

עלינו כאן לא אולם שלו. למטפיזיקה האידיאליזמוס של הלוגיקה או

Bestimmungsgesetze (H. Cohen: Kants Theorie der Erfahrung3, 572) (1התבונות. לנושא התכונות של יחסן על ולא עצמן התכונות על המוסבים חוקים —

J9 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעיה

עלינו והגל. פיכטה אצל העצם מושג להבנת הנתונים אחרי לחפש

מושג של מעמדו בהבנת שחלה התמורה את לבחן בעיתנו, בגוף לדון המתבטאת תמורה ישנה המושגים. במערכת תפקידו ובהבנת העצם

טיבה את מבארים אנו אין אבל אחר, מחשבתי לשטח המושג בהעתקתמטפיזי•׳. ״שטח הזה לשטח נקרא אם התמורה של

שניתן החדש הכוון ידי על נקבע והגל פיכטה אצל העצם מושג

הקטיגוריאליים המושגים את העמיד קנט בכלל. הקטיגוריות של לעמדתן

ההסתכלותי הנתון כלפי תפקידם מבחינת הטרנסצדנטאלי, התפקיד מבחינת

והסדרת ארגון של התפקיד ניתן הטרסצנדנטאליים למושגים ההכרה: של

. ן ו ת נ הכנויים את לרב הנושאות — לקטיגוריות האפריוריים, למושגים ה

המונח תפקיד הגל ואצל פיכטה אצל ניתן — והקנטיים המסורתיים

של העליונה ההנחה בין היחס בעית את לפתר תפקידם אחר: בשטח

תפקידם זו, מהנחה שנגזר מה לבין — המוחלט ,“ה,,אני — השיטה

בין הגשר את ולגשר הסתגרותה מתוך העליונה ההנחה את להוציא

בראש מהסתגרותה. אותה המוציא היסוד לבין העליונה ההנחה עצמו, בתוך המוסגר יסוד בתור המוחלט או ה״אני״ עומד השיטה

מכיון זה )משהו לו. שמחוצה משהו עם יחסים חסר יסוד בתור

ר שלא של להתיחסותה אחיזה מקום לשמש יכול אינו עדין נגז של הוצאתו את דורש העולם מערכת פתוח אולם העליונה(. ההנחה

העומד יסוד הנחת דורש זה פתוח זו, מהסתגרותו המוסגר היסוד

ו אחרי זאתי להסתגרות מעבר נ ז ב ההנחה .את המוציא היסוד את ש

הממוצעים של המכלל הנחת ה״לא-אני״, הנחת — הראשונית מהסתגרותה

וכאן היסודות שני בין היחס קביעת של התפקיד עומד —הגל אצל

השיטה הנחות בין היחס בעית העצם: מושג של ההגיוני מקומו מוגדר הבעיה. את לפתר נסיון בתור העצם מושג של מקומו את קובעת

שהיא מפני הנתון, בעית של פתרונה לפני פתרונה את דורשת זו בעיה

אולי העליונים. לעקרונות העולם, מבנה ליסודות ראשוני, לתחום נוגעת

ל כעומדת הבעיה את לראות אין ע הנתון, של סדורו תנאי לבעית מ

הם להנחותיהם באו ולא הנתון מבעית יצאו לא והגל שפיכטה מפני

שנן הדבר של לאמתו זו. בעיה מתוך של התחום על השקפות שתי כאן י

כיחם שביניהן היחס את לראות אין מהותן מבחינת אשר הא־אפריורי,

הדברים את להסביר כדי דק לזו. מעל זו העומדות מדרגות, שתי שלבתור המושגים של השטח העתקת את הסברנו הקנטי המצע מתוך

העצם מושג של ההגיוני מעמדו 20

ר אותנו מעמיד התפיסה גוף בשלב. עליה רו ההתיחסות בעית בביבין פיכטה אצל ל״לא-אני״ ה״אני״ בין השיטה, עקרונות בין המהות ו

לא אולם ד, ו ח א ה תפקיד ניתן העצם למושג הגל. אצל והתופעה

ה עם ההכרה אחוד תפקיד אם כי הנתון, אחוד תפקיד מ צ ותפקיד ע

. עם המוחלט אחוד מו צ שג נותן זה אחוד תפקיד ע ערך העצם למוש מקבלת המושג של הפונקציה אולם פונקציונאלי! שהשטח מפני אחר, פירו

אופים על ההשקפה עצם אחר. שטח הוא לשמש המושג חיב שאותו

שו איננה המושגים של הפונקציונאלי וערכם לדאות ואין קנט של חדו

שו פילוסופי מושג כל קנט. של השפעתו את למושגים תפקידים ביחום שר

אותן. לפתר מתימרת המושג הנחת אשר לבעיות, פתרון אחדי בחפוש הפילוסופים המושגים רשימת כל — והחמר הצורה מושג ״המושג״, מושג

חדושו למושג. מיחסים שאותה הפונקציה של האספקלריה מתוך נקכעת

ת הפונקציה הנחת הוא קנט של י ל א ט נ ד נ צ ס נ ר ט המושגים, של ה הנחת הנתון, בעית היא לפניהם העומדת הבעיה אשר מושגים הנחת

הנתון תחום אם כי המושגי, התחום איננו תקפן תחום אשר פונקציות,

לו בתתם העצם מושג את הניחו והגל פיכטה החושנית. וההסתכלות בלתי לתחום זה מתחום העבירוהו לא והם המושגי בתחום פונקציה

בין יחס קובע הוא הטהור, המושגי בתחום נשאר העצם מושג מושגי. המושג תחום בין גשר גשירת בו ואין השיטה של המושגיות ההנחות

, פונקציה למושג ניתנה קנט אצל החושני. הנתון תחום לבין ה ר י ב ע מ

תון! הזדקקותו כדי תוך עצמו את מעביר המושג והגל פיכטה אצל לנ

ר המושג המושג. של הזה האופי ניטל ז ו , ח ו מ צ ע פורץ אינו הוא ל

הזה ההבדל את לנסח אולי אפשר המושגית. האימננציה גבולות את זה ידי על סינתיטית, אחדות יוצר קנט של העצם מושג :זו בצורה

ת! זרות למשנהו אחד הזרים תחומים שני קושר שהוא שג ראשוני העצם מו

המונחים יסודות קושר שהוא מפני אנליטית, אחדות יוצר והגל פיכטה אצל ושל העצם מושג של החדש המעמד של משמעותו מתבררת כאן אחד. בשטח

ה: במושג המגולמת הפונקציה לבנות הבא מושג איננו העצם מושג ז

ת אחדותה את בונה הוא התופעות! עולם אחדות את י נ ו י ג ה של ה

הנסיון עולם של אחדותו יסודות. של קורלציה על המושתתת השיטה

תפקידו התגשמות של התחומים שני הם אלה —השיטה של ואחדותה

שג של עמדתו נקבעת אלה לתחומים ובהתאם העצם מושג של העצם מוהמושגים. מערכת בתוך

2i הגל עד bif»> בפילוסופיה העצם בעית

מבחינה ליבון טעונה מושג.העצם של הפונקציה בהבנת זו הבחנה

לבין לעצמו המתיחם העצם בין השוניות את מעמידה זו הבחנה נוספת. לאמתו — היו והגל פיכטה בשביל לו. שמחוצה למשהו המתיחס העצם

ם, *<(והמהות )״האני« — המוצא נקודת ששמשו היסודות—הדבר של מי צ ע עם העצם שבזהוי המהותיים הגבולות את לעבר נסו ששניהם למרות

המצוין, האבר את ובמהות ב״אני« שניהם ראו זה כל עם האלה. היסודות

יחם קבעו העצם של בקטיגוריד. בהשתמשם העצם. את — המכלל את

מושג לו. מחוצה שהוא משהו לבין עצם מהותו לפי שהוא משהו בין

ם; את איפוא, שמש, העצם צ ע היה העצם מושג מתיחס שאליו היסוד ה

די על כזה בתור נקבע שהוא לפני עצם כאן העצם. של הקטיגוריה י שישנה הפונקציה אותה המעבירה, הפונקציה העצם למושג היתה לא

שג קנט, אצל של למהותו הזרים תכניים לנתונים מתיחס העצם כשמו

ליסוד המתיחסת הפונקציה לעומת העצם. מעמד של ולמהותו העצם מושג

ידי על בחינות: משתי לעצמו המתיחס העצם מושג כאן נקבע הזרדי ועל המושגים בתחום הסתגרותו לפי עצם שהנהו ליסוד התיחסותו י

מושג ידי. על הנעשית בקונסטרוקציה תלוי איננו ואשד התכנית מהותו

מושג בהבנת באידיאליזמוס שחלה שבתמורה האחד הקו כאן עד העצם.

לתחום הנתון של מהתחום הועתקה העצם מושג של הפונקציה העצם:

הסכי- של המצרף הכור את עבר לא העצם מושג המושגיות, ההנחותלעיקרון. הקטיגוריה של ההפיכה כאן היתה לא מטיזמוס,

אינו שבו: האחוד בתפקיד העצם מועמד שביניהם היסודות את ר ההגיוני מקומו התופעה. ואת המהות את ה״לא-אני״, ואת ה״אני״ את

״המדע ״תורת של הבעיה ידי על נקבע פיכטה אצל העצם מושג של

וה״לא־אני״, ה״אני״ :ה״לא-אני״ לבין ה״אני« בין התלות בעית — העיונית

לזה זה שווים בתור ההדדית ההגבלה מושג ידי על נעמדים שהם כפי

כבתור האני, בתוך )מקרים( משהו שניהם הנם לזה, זה מתנגדים ובתור

מוחלט סוביקט בתור האני ידי על נעמדים הם לחלוקה? הניתן עצם

עצם של היחס <.2 לו« מתנגד ואין לו שווה אין אשר מוגבל, בלתי

G) שדש גם היא עצם ■רק איננה הגל אצל המהות (1 rund) אולם התופעות,׳ של

כאהד. ועצם שרש ה*א

2) Fichte 119,1, כתביו כל

העצם מושג של ההגיוני מעמדו 22

,“ה״לא־אני ואת ה״אני״ את ההנחות, שתי את כאן איפוא, מאחד, ומקרה פנים בשום כאן אין האלה. היסודות שני שבין היחס את■ קובע הוא

של הפונקציה הנתונים! התכנים מתוך המדעי הנסיון בנין הנתון, אחוד של אחידותה תלויה בו השיטה, של הנחותיה בשטח נקבעת העצם מושג

לאחד חיבת שאותם שהמושגים למרות הגל, אצל הדין הוא זו. שיטה משולבת הגל אצל העצם של הקטיגוריה אחרים: הם העצם של הקטיגוריה

אברים שני הקובעת המערכת לאותה המהות, של הקטיגוריה למערכת

נעלם משהו חיצוני, ומשהו פנימי משהו הקובעת לזה, זה המתיחסים את הקובעת המערכת לאותה נישא, ויסוד נושא יסוד מתגלה, ומשהו

האחידות, יסוד הנם המתיחסים האברים M הכללית״ ״ההתיחסות תחום

סוד אחד, מצד — המהות של הקטיגוריות של תפקידן שני, מצד הרבוי, וי

אלה, שנים בין הגשר את לגשר הוא —זה בכלל העצם של הקטיגוריה ושל

ניתן העצם של לקטיגוריה אחד. במכלל הנגדיים האברים את לאחד

התפקיד פנים בשום לה אין הרבוי! עם האחידות אחוד של התפקיד

לה, ניתן האחידות אבר הזה. הרבוי הסדרת של עצמו, הרבוי אחוד של

לפי והרבוי האחידות בין היחס את ולבנות העצם עם לזהותו רק יש העומד למשהו מתיחס איננו העצם מושג והמקרה. העצם בין היחס דמות

של שבשיטותיהם הלמודי מהצד זו הדגמה לעצמו. חוזר הוא לו, מחוצה

העצם המושג של למהותו באשד הדברים כוונת את מסבירה והגל פיכטהקנט. אצל זו מהותו לעומת פונקציונאלי, כמושג

העומדים האברים של מהותם העצם, למושג שניתן האחוד תפקיד .6

הדיון את העלו אלה כל — שיטתית מבחינה הבעיה של חשיבותה לאחוד, היתר. הגל ואת פיכטה את שהעסיקה הבעיה אחר. לשטח העצם במושג

הנקבעת ההתיחסות של ומשמעותה טיבה והמקרה, העצם בין היחס בעית

די על הפורמאלית־הארכיטקטונית הבעיה הועלתה הדיון למרכז העצם! :1מוש י

בעית את לפתר הוא העצם מושג של שתפקידו מכיון העצם. מושג של

ר קשורה — התופעה לבין המהות בין הלא-אני, לבין האני בין היחס רו בבי

השיטה. של אחידותה בעית המקרה לבין העצם בין הפורמאלי היחס

השיטה, עקרונות את לאחד יהיה אפשר ומקרה עצם המושגים בעזרת אם

זה ידי על תוסר תופעתה עם המהות את או הלא־אני עם האני את

העצם בין ליחס ינתן אשר המובן אחידותן. ותקבע שבשיטות השניות

23 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעיוג

W . T. Stace: The Philosophy of Hegel, 177; (1

נקודת השיטה. של המבוקשת האחידות של מובנה את יקבע המקרה לבין

הבחינה לאותה הפורמאלית, לבחינה הועתקה העצם מושג בירור של הכבד שבמושג הפונקציונאלי הצד בין הקשר נקשר כאן קנט. אצל שהוזנחה

של תוצאה היא הפורמאלית הבחינה שבו! הפורמאלי הצד לבין העצם

של דמותו את קובע האחוד תפקיד המושג, של הפונקציונאלית עמדתו בהדוק לראות לנו מותר שיטתית מבחינה המתאחדים. האברים בין היחס

את להעמיד נסיון רבה, התקדמות הבעיה של הצדדים שני בין הקשר יתכן אמנם תכונותיה. כל על מהותו את ולבחן צדדיו כל על המושג

התלות ידי על הנקבע היחסים שמבנה שמכיון ולהגיד הסדר את להפך

אותו את למלא העצם מושג עשוי מיוחד, מבנה הוא למקרה העצם בין האידיאליסטי. העולם של אחידותו — השיטה של אחידותה תלויה בו התפקיד,

שברור למרות — ומאוחר מוקדם של הסדר את נהפך אם גם אולם

של דמותו את העצם מושג של תפקידו קבע המוצא נקודת שמבחינתדי על הנקבע היחס התלות הנחת עצם את ניטול לא — הזה המושג י

שבין ההגיוני הקשר הדוק עצם את העצם, בעית של הצדדים שני בין

די על הזה הקשר את לפתח עלינו הצדדים. הפורמאלי הצד את שנבחן זה י

הבא. בפרק העצם מושג שלתן המיוחד המעמד את קנט אצל ראינו .7 העצם לעקרון שני

י מעמד את אחרים, יחם עקרונות לעומת א נ ת ניטל זה מעמד שלו. ה למעמדם הושווה העצם מושג של מעמדו הגל. ואצל פיכטה אצל ממנו

איננו העצם מושג אחד. בשטח הועמדו המושגים אחרים, יחם מושגי של

הנסיונות אחד הוא התיחסות, של אופן כשלעצמו הוא היחסים, תנאי

והתופעה. המהות בין אני«, ה״לא לבין ה״אני״ בין היחס את לקבע

שגי עם אחת רמה על העצם מושג עומד זה בתפקידו האחדים היחס מו

בשטח המושגים העמדת למושג. מצוין ערך הנותן משהו זה בתפקיד ואין המושגים, בין הדיאלקטיים המעברים בהנחת החותך בטויה את מקבלת אחד

המדמה לכח או הגל( )אצל לסבה מהעצם הדיאלקטי המעבר בפתוח

דיאלקטית התהפכות העצם. במושג הטמונה הסתירה מחמת פיכטה( )אצל

הסבה מושג הופך העצם שמושג במקום הגל, אצל ביחוד בולטת זו

מיוחדת. בפרספקטיבה העצם הנה הסבה הגומלין: השפעת מושג ומכאן

ועיקרון עיקרון כל עומד קנט אצל קנט אצל איננה זו דיאלקטית זרימד.

שו, בבדודו והמבסס לו רק המיוחד הגיוני מקור על נשען הוא ובגבו

השתלבות היא העקרונות בין ההשתלבות תלוי. בלתי באופן אותו

6העצ מושג של ההגיוני מעמדו 24

בתפקידם משנהו עם אחד מתקשרים שהעקרונות א. ז. פונקציונאלית, צמיחת א. ז. דיאלקטית, השתלבות זו השתלבות אין אבל הנתון, את להסדיר

הדיאלקטית התפיסה משנהו. של המושגית התפתחותו מתוך אחד עקרון זו, השואה כדי תוך נטלה, והיא העקרונות של מעמדם את השוותה

האידיאליזמוס מצין זו ראות מנקודת המיוחד. מעמדו את העצם מעיקרון

ממעמדו העצם הורדת ההתפתחות. של האחרון השלב את והגל פיכטה של אחד בשטח העצם מושג בהעמדת הסתיימה במטפיזיקה לו שהיה המצוין

האלה. המושגים בין שהונח הדיאלקטי ובשלוב אחרים מושגים עם

עמדתו ראות מנקודת הגל עד מקנט ההתפתחות קוי על עמדנו .8

התפתחות השיטות. של המושגים מערכת בתוך העצם מושג של ההגיונית

העצם, מושג של ההכרתי תפקידו בהבנת שחלה התמורה את מאירה זו

האחדים. המושגים לבין זה מושג בין היחס בהבנת שחלה התמורה את

:ולהגל לפיכטה מקנט שבמעבר המערכות שדוד את מדגימה זו התפתחות

הופיעה ובמקומו הפילוסופי הדיון של משענתו להיות חדל מדע תחום

השיטה של הגיונה מבחינת נעמדים המושגים היא. כמשענתה עצמה השיטה

מושג היותו מבחינת נעמד העצם מושג המדע. של הגיונו מבחינת ולא

המושגים בין היחס המדע. עיקרון היותו מבחינת ולא פילוסופי

מתהפך אחד מושג דיאלקטי, יחס הוא היחס פונקציונאלי, יחם עוד איננות ישנה למשנהו, ל ש ל ת ולא מושגים של ש כ ר ע מושגים. של מ

תן כאן העצם, מושג של מקומו נקבע המושגים של השלשלת בתוך ני

העצם מושג את לבחן יהיה עלינו למקרה. העצם בין ליחס מיוחד מבנה לברר כדי תכנו, מבחינת וכן מיוחד, יחם הקובע מושג היותו מבחינת

את להבליט וכדי הפורמאלית, מבחינתו העצם מושג של משמעותו את

מושגים. של דיאלקטית בשלשלת המושג של השתלבותו

25 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

א׳. פרק תמצית

משמעות לו ונתנה המטפיזיקה מתחום העצם מושג את הוציאה הקופרניקאנית המהפכה .1גרידא. תכליתי ערך הוא המושג של ערכו הנסיון. את המתנה מושג של

קרון. לבין העצם מושג בין הבחנה קימת .2 הפורמאלי. בשטה נקבע המושג העצם. עי של הבעיה מעםיקה אינה קנט את ההסתכלותי לנתון המושג התיהסות מתוך נקבע העיקרון

­הפונק הבעית הנהון. לבין העצם מושג בין היחס בעית אם כי המקרה, לבין העצם בין היחסקנט. אצל המרכזי המקום את תופסת הפורמאלית הבעיה ולא ציונאלית

לעצם הזמן בין המעבר בזמן. בתלותו מותנה העצם עיקרון של הפונקציונאלי ערכו .3 הבטויים אחד והוא מתמיד מצע הוא העצם התופעות. שבתוך למצע ריק מצע בין מעבר הוא על דולג קנט הזמן. רקע על הנתון את מאחד העצם הנתון. אחוד שי הכוללת הפונקציה של

אין כחולף המקרה לבין כמתמיד העצם בין שביהם הפורמאליות השאלות בידור מנסה הוא ו השאלה את מעמיד הוא אין כן חלקי. כיסוד המקרה לעומת מקיף כיסוד העצם את להעמיד

למושג. מההסתכלות מעבר שהוא לעצם מהזמן המעבר בדבר

תלוי היחסים כתנאי העצם של אופיו יחס. ולא היחסים תנאי הוא כעיקרון העצם .4 היסוד שהוא מפני מצוין ערך בעל גם והוא התמורה לעומת מצוין מקום בעל הוא שהעצם בזה

לשמש יכול העצם אין חולשתו. זה מצוין מקום של בצדו אולם משתנה. הבלתי —המתמידקרץ אין גופא התמורה את המסדיר לעיקרון זקוקים המדעים המדעים. של מרכזי עי יכולים הם ו

אותה. הנושא מתמיד ליסוד התמורה ביחוס להסתפק

המטפיזי לשטח ההכרתי מהשטח מעבר רק איננו והגל לפיכטה מקנט המעבר .5 בינן השיטות, חנחות בין היחס אתבעית הואלפתר והגל פיכטה אצל העצם מושג של תפקידו

למושג ההסתכלותי. הנתון לבין ההנחה בין היחם בעית את לפתר בא העצם מושג אין עצמן. לבין שהמושג לפני עצם הוא העצם המושגי. התחום בתוך נשאר הוא מעביר, אופי אין העצםשכזה. בתור אותו מגדיר

לבחינה מרכזית חשיבות נודעת העצם מושג את והגל פיכטה מעמידים בו זה בתחום .6 אחד הוא העצם ומושג ההנחות את לאחד היא השיטה בפני העומדת הבעיה שבבעיה. הפורמאלית

לבין העצם בין היחס בעית את הדיון למרכז מעלה האברים אחוד תפקיד לאחודן. הנסיונותהפורמאלית. הבחינה לבין הפונקציונאלית הבחינה בין היחס מתהדק הזה. היחס טיב ואת המקרה

אין ד. פו הוא — היחסים תנאי העצם מושג . שנו יחס. גו מושג בין דיאלקטי מעבר י המושגים פונקציונאלי, יחס הוא קנט אצל המושגים בין היחס אחרים. מושגים לבין העצם

ם ם המושגים דיאלקטי, יחס הוא והגל פיכטה אצל המושגים בין היחס מערכת. יוצרי שלשלת. יוצרי

מן בפרק שחלה היסודית התמורה על מאירה הגל עד מקנט העצם מושג התפתחות .8 ז נעמדים המושגים עצמה משענת היא גופה השיטה הפילוסופי, הדיון משענת המדע אין זה.

קרון איננו העצם מושג לשרתו. עליהם אשר המדע מבחינת ולא השיטה מבחינת הוא המדע עיסופי. מושג פילו

ג. פרק

ל. ל כ מ ה

והמצע. המבלל א.

ההתמדה. לבין העצם בין היחס .1

התבונה. בעית במסגרת העצם .2

המצע. מעמד ניתוח .3

התבונתי. העצם מושג של ההכרתי ערכו .4

הפורמאלי. המכלל .5

ההקבעות. בתורת התכני המכלל .6

למקרה. העצם בין היחס כהעתקת לקביעה הנקבע בין היחס .7

הנסיון. לשטח ההקבעות יחס כהעתקת העצם של הקטיגוריה .8

מימון. אצל העצם מושג של ההכרתי ערכו .9

ההכרה. של הקורלטיבי ואופיר. המכלל לבין המצע בין השניות .10

ראינו קנט, אצל העצם מושג של ההגיוני מעמדו בירור אגב .1 הדריכה בירורנו שאת מפני זה, מושג של התכנית משמעותו את גם

המושג של הפונקציה בין א. ז. ההגיוני, המעמד בין התלות הבלטת ההגיוני מקומה את מצין קנט אצל העצם שמושג ראינו תכנו. לבין

מתוך שבנסיון. המתמיד היסוד עם מזדהה שהעצם ביררנו ההתמדה, של המקרה: לבין העצם בין היוזם שטח גם נקבע העצם של זו משמעות

ההתמדה בין השניות בשטח נקבע האלה האברים שני בין היחס של שטחם הוא הזה השטח ההפסד. לבין הקביעות בין התמורה, לבין של מהותו נקבע הטבע מדעי של התנאים מערכת בתוך הטבע. מדעי האחת השאלה המקרה. לבין העצם בין התלות של ומקומה העצם מושג

היא — הקודם בפרק בכוונה דלגנו עליה ואשר — מיוחד עיון הטעונה שביניהם. הזהות מדת ההתמדה, לבין העצם בין המדויק היחס שאלת המשפט משמש ״למעשה בפסוק התבטאה אשר קנט, של דעתו את ראינו

בין היחס נקבע כאן .0 טאוטולוגי״ משפט מתמיד, הוא שהעצם הקובע כשאנו העצם, אלא איננה ההתמדה אנליטי, כיחס ההתמדה לבין העצם

חותך פסוק יהוד שעל לחשב יכולנו אחרות. במלים מהותו את מבטאים שהיחס מפגי העצם, מושג של אחר מובן כל הדעת על להעלות אין זה

אפשרית תכונה כל על בהכרח מאפיל ההתמדה לבין העצם בין האנליטי לא-אנליטי, ביחס אתו תעמד שהיא מההכרח אשר העצם, של אחרת

במקום כן: איננו הדבר אולם שלו. טאוטולוגיה תשמש שהיא יתכן ולא וההתמדה העצם בין היחס את עצמו קנט רואה הבקרתיים בכתביו אחר

העצם(, של א. )ז. שלו הכרחי פרדיקט הנה ״ההתמדה ...—סינתטי כיחס מתוכו להגזר יכולה היא שאין א. ז. העצם, במושג כלולה היא אין אבל עצם כל והמשפט: שהיא, אנליזיס איזו ידי על הסתירה( חוק יסוד )על וחד־ ברור באפן קנט קובע כאן ®. “סינתטי משפט הוא מתמיד, הוא

שאין א. ז. סינתטי, כיחס ההתמדה לבין העצם בין היחס את משמעותי לפנינו, מתמיד״. הוא ״העצם שבמשפט הטאוטולוגיה את רואה הוא

רשאים מסקנה איזו השאלה ונשאלת לזו זו המתנגדות דעות שתי איפוא,איזו א. ז. וההתמדה, העצם בין היחס בשאלת זה מנגוד להסיק אנו

Kr. d. r. V. 204 ( t

Ueber eine Aenderung, nach der alle neue Kritik etc. (2K on igsberg 1791 p. 84

והמצע המכלל א. המכלל 28

העצם מושג של התכנית משמעותו כלפי ממנו להסיק אפשר מסקנהקנט. אצל

היחס בדבר קנט של דעותיו שתי בין הזה הנגוד שאת לי נראה הדעות שתי את נעמיד אם לישב נוכל ההתמדה תכונת לבין העצם בין

מבחינת העצם מושג על מוסבות כשהן אותן נראה ואם שונים בשטחים את הקובעת הדעה למלאן. עליו אשר השונות, ההגיונות הפונקציות

לעצם מתיחסת ההתמדה תכונת לבין העצם בין הטאוטולוגי היחס לנתון זיקה בעל לעצם הטבע, מדעי של כעקרונם לעצם שב״אנלוגיות״,

מתיחסת היא — הפורמאלי בשטח מקומה אין ההתמדה תכונת ההסתכלותי. תכנו אשד העצם, מבחינת להסתכלות. המושג הזדקקות כדי תוך לעצם מפני שלו, אנליטית תכונה ההתמדה משמשת זו, הזדקקות תוך נקבע העצם, לתופעות. ביחסו העצם במושג לשמוש יסוד נותנת ההתמדה שרק מתמיד, יסוד הוא ולהסתכלות, לזמן זיקתו את קבע הסכימטיזמוס אשר העצם מושג נקבע בזכותה אשר התכונה, אותה היא שההתמדה מפני

במסכת העצם מושג של הפונקציונאלי תפקידו :אחרות במלים כעיקרון. תכונת לבין העצם מושג בין האנליטי היחס את הקובע הוא העקרונות הטהור׳ העצם למושג ביחס הדבר הוא כן לא בו. הכלולה ההתמדה

ג ביחס ש ו מ ן בנגוד העצם ל ו ר ק י ע .הנקבעת ההתמדה תכונת העצם. ל בשטח וכל מכל חסרה — ולתופעות להסתכלות לזמן, הזיקה מתוך

ההסתכלות לעומת שני קטב המשמש השטח באותו הטהור, ההגיוני המושג בין הסינתזיס מתוך רק מתמיד כיסוד נקבע העצם והתופעות.

לבין המושג בין זיקה פירושה סינתזיס שכל מפני ההסתכלות, לבין תכונה ההתמדה תכונת משמשת טהור כמושג העצם מבחינת ההסתכלות.

ממנו שתגזר באפן המושג את לנחח באפשרותה שאין מפני סינתטית, ההסתכלות. בשטח ורק אך כן על והנקבעת לזמן המתיחסת תכונה השיכת הזמן, בתוך ההתמדה לתכונת מובן אין הטהור ההגיוני בשטח

ג יחוסה ואשר ההסתכלות לתחום מהותה עצם לפי ש ו מ העצם לרי המושגי. בתחום מהסתגרותו אותו מוציא ח הסינתזים שנקבעה א

למושג ההתמדה תכונת מתיחסת ההסתכלות, לבין המושג בין המוקדמת שתי שבין הסתירה את לישב איפוא, אפשר, אנליטית בהתיחסות העצם.

ידי על ההתמדה לבין העצם בין היחס בדבר קנט של השקפותיו שבין האנליטי שהיחס קבענו שונים. בשטחים האלה ההשקפות העמדת

המתמיד—שהעצה הטבע, מדעי כעיקרון העצם על רק חל וההתמדה העצם

29 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

שמושג לצין אנו דשאים זה עם יחד הטבע. מדעי של העצם רק הנהו המזהה זה פירוש על נוסף אחרים, תכניים לפירושים ניתן הטהור העצם אחרים מחשבתיים הקשרים בתוך נעמידהו אם המתמיד. היסוד עם אותו

לעצם ליחס אפשר מיוחד, פירוש עליו תטיל שלו שהפונקציה במקום בזהות לכפר ההתמדה, לבין שבינו הקשר את ולנתק אחרת משמעות

על לשמד העצם מושג חיב תכנית משמעות בכל אולם שביניהם.א. להשאר חיב הוא הפורמאלי, מעמדו ש ו מתוך זו, ראות מנקודת נ

תוך למושג הניתן זה מאשר אחר, תכני פירוש של האפשרות ציון קנט אין אם השאלה את להציג אנו רשאים לעיקרון, השתברותו כדי

גרעין קנט אצל אין האם או העצם, למושג אחר פירוש קובע עצמו האידיאל תורת לנתוח אותנו מובילה זו שאלה הצגת אחר. לפירוש

העצם, למושג חדש פירוש במתן ראשון שלב היותה מבחינת קנט, שלהאנליטית. תכונתו עוד תהיה לא ההתמדה תכונת אשר

הפירוש יסודות את ננתח בתוכה אשר קנט של האידיאל תורת .2 של ״כוונתה השיטה. מבנה על תורה היא העצם מושג של החדש

היא פריורי.—א חוקים לפי שלמה קביעה היא... שלה באידיאל התבונה (.1 כללים״ ידי על שלם באפן נקבע להיות חיב אשר דבר על חושבת

מעמידים אנו אם רק תתכן כללים מתוך הדבר של השלמה הקבעותו של מהותו את מגדירים אנו האפשרייט. הפרדיקטים מכלל בתוך אותו

ידוע פרדיקט לו מיחסים שאגו זה ידי על זה מכלל בתוך הדבר להגדיר באה האידיאל תורת אחר. פרדיקט זה כדי תוך ממנו ושוללים

תכונות של מכלל מניחה שהיא זה ידי על הדברים של תכנם את השיטה מסוימות. תכונות או מסוימת תכונה לדבר מיחסים אנו מתוכו

באפן הדבר של מהותו את להגדיר האפשרות על מבוססת השלמה תכונותיו. שאינן אחרות תכונות לבין בינו היחס קביעת ידי על רק שלם

הפרדיקטים למכלל התיחסותו מתוך רק אפשרית הדבר של השלמה הגדרתו כזאת למדרגה מגיעים אנו אם תכונותיו. גם טמונות זה שבמכלל מפני

בהכרח מגיעים אנו מכונסים, הם בו מכלל בתוך הדברים הגדרת של לזה, זה קשורים כשהם הדברים את רואה השיטה השיטה. למדרגת

השיטה עם מזדהה האידיאל התיחסות. עקרונות על מבוססת כשהתיחסותם הבונים עקרונות או עיקרון ידי על הקבעות היא מהותה אשד השלמה,

אחדי לחפוש אותנו מביא השיטה עיקרון אחרי החפוש אחדותה. את

Kr. d. r. Ver. 461 (1

jq והמצע המכלל א. המכלל

1

שיטתי באחוד המאוחדת השכלית הרכרה השכלית. ההכרה של אחדותה המכוון המושג הוא האידיאל ומושגים. קביעות של מקרי אסף רק איננה

בעלת מאוחדת למערכת הפיכתם תוך הקביעות את מסדיר הוא העליון,מיוחד. מבנה

תנאי בתור א. ז. השיטה, מושג בתור האידיאל מושג של ערכו הוא ׳ האידיאל :מבחנים בשני תלוי חוקית, במערכת המושגים להסדרת

הקביעות מכלל עם מזדהה שהוא מפני מושגית, קביעה כל של התנאי להכיר הוא הכרח שלם באפן משהו להכיר ״וכדי האפשריות המושגיות

באפן זה יהא הדבר(, את א. )ז. אותו ולקבוע האפשריות מכלל את קביעה כל של תנאי הוא האידיאל חיובי״. באפן זה ויהא שלילי

של ״רקע״ על נעשית המושגית שהקביעה מפני מסוימת, מושגית מוכרח באפן משולבת הפרטית הקביעה האפשריות. הקביעות מכלל

זאת הקביעות. את המסדירה החוקיות את בתוכו הכולל זה, למכלל מתוך הקביעות את המתנה הגיוני, תנאי רק איננו המכלל אחרת: ועוד

ע גם הנהו המכלל מכלל, היותו צ משמש הוא הפרטיות, הקביעות של מ מושלמת ולקביעה לאפשרות הטרנסצנדנטאלי התכן כך לאמר אם ״או חמר כמערכת גם לשמש יכול גרידא, תנאי בתור המכלל ג(. הדברים״ כלל של

המערכת שחוקי מפני לה, להכנע חיבות הפרטיות הקביעות אשר חוקיות גרידא, תנאי היותו מבחינת הפרטית. הקביעה של חוקיה גם הנם הזאת

את והכופה קביעה כל המסדירה פורמאלית, מערכת זה מכלל משמש גם היא פורמאלית, מערכת רק איננה זאת מערכת אולם עליה. חוקיהJ החמר מלאי את המכיל טרנסצנדנטאלי... ״מצע איננה זאת מערכת .2

אשר מטריאלי... תנאי גם היא הפרטית הקביעה של פורמאלי תנאי דק השיטתית המערכת תכנם״. מבחינת הדברים על מחשבה כל ת מתיהם אליו

קביעה כל המתנה פורמאלי בתנאי תלות מתוך אחד מצד איפוא, נקבעת, זה שתנאי כך ידי על שני, מצד נקבעת, והיא בתוכה המכונסת

קביעותיה. תכן גם הוא המערכת שתנאי א. ז. הקביעה, תכן גס משמשוהתכן. הצורה בין ההבדל מתבטל והמהודקת השלמה השיטה בתוך

שבפוסטולט נכון, יותר או שבבעיה, העקרוניים הקוים את שרטטנו אשר החדשה, המסגרת את לסמן כדי קנט, אותו שראה כפי השיטה,

העצם, מושג של החדש המובן ואת החדשה הפונקציה את נחפש בה

31 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

465 שם, (1שט. שם, (2

ש תחילה בתוך העצם מושג את מחפשים אנו אם אחד: דבר לצין י נעמדת שלו הפונקציה אשר מושג, מחפשים שאנו ברור זאת, מסגרת

ם התיחסותו מבחינת י ג ש ו מ מבחינת ולא המערכת את המהווים לן התיחסותו ו ת נ . ל י שנ חו ההכרה של מהתחום עברנו אכן כי ה בתוך נמצאים ואנו החושני הנתון בשביל עקרונות המעמידה השכלית,

אם —העצם מושג האלה. העקרונות את מצדה המסדירה התבונה, תחום אין זה ציון !התבונה מושג יהיה — הזה התחום בתוך אותו נמצא

מושג בהיותו בפניו העומדים <1 הדיאלקטיים הקשיים את להבליט כוונתו מושג של התיחסותו להבלטת וראשונה בראש מתכוון זה ציון התבונה?

אולם זו. מהתיחסות המתחיבת משמעותו, ולהבלטת אחרים למושגים זה השאלה עומדת לפנינו גופא: והתפקיד התפקיד מסגרת בהבלטת די לא

ששרטטנוהו כפי השיטה, מבנה בעית בתוך העצם מושג את נמצא היכן מושג של תכנו ומה השיטה בעית לבין זה מושג בין היחס מה לעיל,החדשה. במסגרתו העצם

ברצותנו החדשה, במסגרת העצם מושג אחדי שבחפוש ברור ממושגי אחד של היסודות אחד אם או התבונה ממושגי אחד עם לזהותו

נקבעת שהיא כפי העצם, של הפורמאלית מהתכונה לצאת עלינו התבונה, היסוד הוא פרדיקטים, של נושא הנהו העצם המטפיזית: בדדוקציה

הנושא מעמד בבואת את לראות עלינו התלוי. היסוד ולא המתלה — במפורש קנט ידי על נקראת זו בבואה אין אם גם התבונה, בתחום

בשטח הנושא תכונת אחרי לעקב אפשר היכן עד לראות עלינו עצם. הנושא מעמד כבטול המסתכמת ההפיכה, נקודת מתחילה והיכן התבונה

מכלל מאחוריהם, העומד נושא המשולל דברים, של מכלל וכהעמדת העצם מעמד בבואת את לנתח עלינו עצמו. ידי על הנישא דברים האלה. היסודות של משמעותם ומתוך השיטה יסודות מסגרת בתוך השיטה של היסודות שני של מהותם את זו ראות מנקודת לברר עליגו

משמעותו ואת הקביעות כתנאי המכלל של הוראתו את המושלמת,הטרנסצנדנטאלי. כמצען

זה: מחשבה מהלך על מבוסס יהיה שבאידיאל העצם יסודות נתוח תכונת הזמניות. הקביעות מצע הוא הטבע מדעי שבעקרונות העצם מושגמתמיד. מצע הוא העצם מתמיד. לזמן, בהתיחסותה הופכת, שבו המצע

והמצע המכלל א. המכלל ^2

סתירות. כלומר — קנט של השלילית בהוראת ״דיאלקטיים" (1

ההסתכלות חסרה כאן זמנית. התמדה של לתכונה מקום אין האידיאל בתחום מקום ישנו האן אולם מתמיד. המצע הופך •אליה ביחס רק אשר הזמנית מבחינת נקבע אינו תכנו אשר למצע שכזאת, בתור המצע לתכונת

כן ועל למצע אנליטי באפן קשורה איננה ההתמדה לזמן. התיחסותו למצע מקום ניתן האידיאל שבתחום יתבדר אם ממנו. אותה לנתק אפשר האידיאל. שבמושג העצם יסודות לבירור אחיזה נקודת זה מצע ישמש כנושא מצע הטבע. מדעי של העצם הוא מתמיד מצע דבר: של כללו

הראשונה התכונה בתור רואים אנו השיטה. בתוך עצם הוא השיטה קביעות מצע, בתור מהותו את אלא שבו ההתמדה תכונת את לא העצם של או זמניות )קביעות המצע על הנישאים של ממהותם דעת הסחת תוך

תכונות או המצע מעמד את נגלה בו מקום בכל השיטה(. של קביעות המצינות מסוימות תכונות או העצם את נראה שם המצע של מסוימות

העצם. את המושלמת השיטה תודת בתוך הנושא מעמד של בבואתו את .3

ע הנחת בעצם תחילה לראות עלינו צ מ האומרת, זו הנחה לקביעות. ה הכרחי יסוד המשמש במצע שלמותה לשם תלויה המושלמת שהשיטה

מקציבה זאת הנחה השיטה. מבנה לתוך הנושא את מעבירה זו, לשלמותה של מהשטח השונה חדש, בשטח בו משתמשת היא מיוחד, תפקיד לנושא המערכת, בתוך מיוחד יסוד הנחת כאן פירושה נושא הנחת הטבע. מדעי אם עליו. הנישא למשהו בסיס לשמש היא הפורמאלית תכונתו אשר המהוות התכונות מכלל בתוך המצע שבהנחת ההכרח את רואים אנו מכלל בתוך עצם מושג שבהנחת בהכרח בזה מכירים אנו האידיאל, את עלינו :אחרת ועוד זאת העצם. במושג המערכת אה מתנים אנו זה,

נוסף, מצד — נושא להיות — העצם שבמעמד הפורמאלית הבחינה את לנתח שהוא יסוד הנחת פירושה כנושא משהו הנחת מיוחד. גון בו להבליט כדי

ראשוני. יסוד הנחת פירושה עליו, שנישא מה לעומת ומובלט מצוין אבר מסוימת הערכה של צד — הקודם בפרק עמדנו זה ועל — שוב מובלע כאן כיסוד שבנושא ההערכה בחינת הפורמאלי. הצד בתוך הנושא מענ?ר של

שלמצע בזה קנט, של השיטה בתורת מאד בולטת המערכת של מצוין ולהסתפק החושני העולם בתוך גם מצע להניח אפשר תכני. מובן ניתן

תכניות, בתכונות להגדישו בלי המצע שבמעמד הפורמאליות בתכונות המטפיזי התכן ממלא קנט אצל אולם מטפיזית. משמעות לו להוסיף בלי

בהשקפתו להבדיל ואין השיטה מצע של מוכרחת תכונה הוא עיקרי; תפקיד

33 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

השיטה, של עקרוני כתנאי המצע, שבמעמד הפורמאלי הצד בין קנט של השיטה מבנה כיסוד המצע של ערכו אכן כי שבו. המטפיזי התכני הצד לבין

ל בהיותו דוקא מותנה ל כ , מ ת ו נ ו כ ת של המרי מלאי בשמשו ה ורק הקביעות, של מצע לשמש המצע עשוי זו בזכות רק הקביעות.

פירוטיו. רק שהן לקביעות הקודם יסוד של הערך לו ניתן זו בזכות מפני השיטה, לבעית כמצע העצם מושג העברת ביחוד בולטת כאן

הוא מיוחד, תכן בעל מצע הוא גרידא, פורמאלי מצע איננו שהעצם של האידיאל שבתורת הזה הצד כל השלמויות. התכונות-מכלל מכלל כמכלל המכלל ראית הזאת, התורה לתוך האלהות מושג הכנסת קנט,

הקשורים משפטים של הגיונית־פורמאלית כמערכת רק ולא תכונות של זה ידי על רק לא ביאורו את מקבל זה כל לזה, זה והזקוקים לזה זה

לבין ההכרה תורת בין הגבול על קנט נמצא זה שבמקום אומרים שאנו משמעותה מבחינת התפיסה את ננתח אם : הדת ותורת המוסר תורת

המוסר של בפילוסופיה מהמשכה דעתנו את נסיח אם א. ז. —הפנימית למעמד בבואה האידיאל תורת של האלה ביסודות נראה — הדת ושל

משתמש זה שבמקום נראה כאחד, והתכני הפורמאלי אופיו על כמצע העצם מובנו על גם לעמד אפשר כך ושמתוך העצם במושג אנלוגי באפן קנט העצם במושג השמוש הועמד. הוא בו החדש, בהקשר זה מושג של

, שמוש בן הואכמו זה בהקשר י ג ו ל נ ישר מעביר קנט שאין א. ז. א משמעותו את גוזר הוא ואין השיטה בעית לתחום העצם מושג את

יסודות את בונה קנט זה. בתחום מסוים תפקיד בעל היותו מבחינת תוך האלה היסודות את מתאר הוא נכון, יותר או המושלמת, השיטה

העצם ומושג כמצע העצם במושג הכלולים שונים בנתונים שמוש כדי אחר. תחום לתוך לו האופינים שונים יסודות להעברת משענת רק משמש

השיטה של הכרחי כתנאי המצע שהעמדת להגיד רשאים אנו פנים כל על העברת מתבטאת אלה קוים שבשני — השיטה תכני כמלאי המצע וראית אצל העצם מושג נתוח של תפקידו השיטה. בעית לתוך העצם מושג כיצד לראות שני ומצד אחד, מצד האלה, היסודות את לקבע הוא קנט

העצם. מושג של פירושו על מצדה זו העבדה השפיעה השיטה בעית במסגרת העצם לתכונות שניתן הזה הפירוש את

הכלולות והקביעות התכונות עם המצע בזהוי המכלל, בתורת לראות עלינו השיטה בתורת העצם מושג להבנת יסודי ערך בעל הוא זה זהוי בו.בו יש אשר כזה, גון המצע של למהותו נותן שהוא מפני קנט, של

והמצע המכלל ». המכלל 54

זה זהוי משמעותו. עצם ואת המצע של מעמדו עצם את• לערער כדי עליו. הנישאות התכונות כלל בתוך המצע את הדבר, של לאמתו מבליע,

מנקודת א( ראות: נקודות שתי מתוך להסבר ניתן המכלל עם המצע זהוי קביעותיו במבנה הטמונה הגיניזיס המצע, של ההגיונית הגיניזים ראות

מסוימת, ספירה יוצר הדיסיונקטיבי המשפט הדיסיונקטיבי. המשפט של באמרנו: או«. — ״או של ביחס לזו זו העומדות התכונות נקבעות בתוכה

ספירה יוצרים אנו ישראליים, או לוויים או כהנים, הם בני-ישראל לנושא אלה תכונות ויחוס תכונות של מכלל בתוכה המכילה מסוימת

הדיסיונקטיבי המשפט לדידיהשל מופיעה הזאת.הספירה הספירה בתוך נעשה של לנושא נשוא לשמש העשויות האפשריות, התכונות מכלל בתור

זה אין אשר — עקרונית בשאלה כמובן כאן נוגעים אנו הזה. המשפט הדיסיונקטיבי המשפט אם היא השאלה אותה: לפתר הזה הנתוה של מתפקידו

כזאת שספירה ההנחה מתוך נחרץ שהוא או הזאת הספירה את יוצר שהקשר להגיד רשאים אנו אולם—קנט לפני עמדה לא זו שאלה קימת.

למצע נותן לעצמו כשהוא הוא הדיסיונקטיבי המשפט לבין האידיאל בין מבחינת גם השיטה למצע הניתנת המכלל תכונת אולם ב( המכלל. אופי את

תכונה העמדת הפרטיות. והקביעות התכונות לבין בינו היחס משמעות — המצע שלילה. תוך הנעשה צמצום המצע, צמצום אלא איננה פרטית

לבין בינו חוצה המיוחד תכנו אשר משהו כן אם איננו — תכנית מבחינה הפרטיות התכונות של באפשרותן אין אשד משהו הוא אין עליו, שנישא מה

״אידיאה בתכנו הוא האלה, מהתכונות נפרד יסוד איננו המצע אותו. למצותa) התכונות״ כלל של (omnitudo re a lita t is התכונה לבין בינו ואין

לתוך מעיקרו המשולב הפרט לבין הכלל שבין ההבדל אם כי הפרטית גם להאיר עשוי המצע על קנט של שבהשקפתו הזה הצד הזה. הכלל

המצע. הנחת את המלווה ההערכתי לגון ביחס לעיל שנאמרו הדברים את מבחינת הפרטי הדבר לבין המצע בין תהום כל יוצרת איננה זו הערכה

ם נ כ אין הדברים. כלל הוא — בתכנו — המצע באשר אלה, שנים של ת קודם מושגית מבחינה שלהם. אסף בתור הפרטים אחרי בא הזה הכלל אפן הוא הדברים רבוי ״כל צמצומיו. אלא אינם והפרטים לפרטים הכלל

שלו המשותף המצע שהיא העליונה, הממשות מושג צמצום של מרובהאפנים בתור רק הן אפשריות הצורות שכל כשם הרבוי(, של א, )ז.

35 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

465 שם, (1

״.האין-סופי החלל צמצום של שונים לפרטים הקודם מכלל הוא המצע « סינתיזיס המכלל מהווה תכנו מבחינת האלה. הפרטים תנאי הוא כך ומשום

אותם. ויוצרת לפרטים הקודמת סינתיזים הפרטים, של הצד :צדדים שני השיטה בעית שבתחום העצם שלמושג מתברר

הערכה יסודות קשורים אליו אשר שבו, הפורמאלי הצד הוא האחד בנויה שהשיטה ז.א. השיטה, קביעות מצע העצם משמש יוה מצד ידועים.

ההופך הוא הוא זה ומבנה קביעותיה נישאות אחד מצע שעל זה באפן מהקביעות. נפרד נושא העצם משמש הזה מהצד לשיטה. השיטה את

נשוא הוא השני והיסוד מצע הוא האחד היסוד מסויגת, שניות ישנה שלה התכני מהמלאי השיטה כמצע העצם מנותק הפורמאלי מהצד המצע•

עומד הזה הפורמאלי הצד לעומת מצוין. יסוד העצם משמש כן ועל השיטה, של הקביעות מלאי המצע משמש תכנו מבחינה :התכני הצד

השיטה עליו. הנישאות הקביעות לבין המצע בין שבתכן זהות קימת מחיצה. כל ביניהם ואין הם מאוחדים שלה שהיסודות מפני אחדותית היא

פירוד קביעותיו, לבין המצע שבין הפירוד מוסר התכנית מהבחינה מובלע המצע היסודות. של הפורמאלי שבמעמדם מהשניות המתחייב

ה הקביעות. ממכלל אחר משהו הוא אין קביעותיו, בתוך בתכנו נ חי ב מת ני כ ן ת ע אי צ מ ל. מכל ים ק ה כ הצד בין סתירה איפוא קימת ו

הצד :שבו התכני הצד לבין השיטה כמצע העצם שבמושג הפורמאלי התכני והצד קביעותיו לבין המצע שבין השניות את מחייב הפורמאלי

מהבחינה קביעותיו. עם אותו ומזהה למכלל המצע את מחזיר זו שניות מבטלע העצם משמש הפורמאלית צ משמש התכנית מהבחינה :הקביעות מ

ל העצם ל כ ע העצם משמש הפורמאלית מהבחינה הקביעות. מ צ !השיטה מה. העצם משמש התכנית מהבחינה ט שני בין הסתירה היא זאת שי העצם לבין כמצע העצם בין הסתירה התבונתי, העצם שבמושג הצדדיםנוספת. העדה נעיר זאת סתירה ועל כמכלל

המכלל הפיכת נגד המכלל, עצום נגד השיטה, עצום נגד טוען קנט רשאים כיצד השאלה ונשאלת מיוחדת פרסונאלית דמות בעל לאבר

רשאים וכיצד המכלל תורת בתוך העצם מושג יסודות אחרי לעקב אנו בפירוש דחה קנט אם העצם, לתורת קנט של המכלל תודת את להפך אנושבעצום ההכרחית הדיאלקטיקה את ראה כשקנט המכלל, עצום את

והמצע המכלל א. המכלל 36

m שם, (1

את דיוק ביתר להגדיר מאחנו דורשת הזאת השאלה העמדת אולם זה. מושג לגמרי. לבטלם ולא האידאל שבתוך העצם, יסודות של מקומםך מושג הוא השיטה תורת במסגרת קנט משתמש בו אשר העצם תו ב

מקום ישנו השיטה מבנה מבחינת מהותה. את הבונה יסוד הוא השיטה, הוא המצע שיסוד מפני הזה המבנה של היסודות כאחד העצם למושג

לעצם גופא השיטה הפיכת את רק דוחה קנט המבנה. של הכרחי תנאי שהתבונה ״מפני השיטה של להיפוסטזה מתנגד הוא פרסונאלית, דמות בעל

ג בתור רק הזה היסוד את מניחה ש הקביעה לשם התכונות מכלל של מו באפן תנתן הזאת שהממשות תדרש שהיא בלי הדברים, של השלמה

של התנגדותו בפירוש מובעת כאן (.1 דבר« תהיה גופה ושהיא אוביקטיבי ובתאורם השיטה מושג יסודות בתוך אולם לעצם, השיטה מושג להפיכת קנט — קנט אותה שראה כפי — השיטה באשד העצם, במושג לשימוש מקום ישנו

הסתירה הנחתן. לשם הנדרש הקביעות במצע הכרח שישנו זה באפן בנויה למבנה איפוא, נוגעת, העצם שבמושג הפורמאלי הצד לבין התכני הצד בין

ולא השיטה מבנה יסוד שהוא לעצם נוגעת היא השיטה, מושג של האימננטי העצום ודחית השיטה של מהותה את מבטאת זאת סתירה המתעצמת. לשיטה מובן כאן ישנו השיטה יסוד שהוא העצם למושג עליה. חלה איננה

השיטה פרסונאלית. דמות בעלת ישות בתור מטפיזי מובן ולא מיתודולוגי תכונות בעלות המצע ואין השיטה אין אבל למצע זקוקה האחדותית

אשר המצע את הופכים שאנו במקום רק מתחילה הדיאלקטיקה האלהות. ״אחידה, ממשות במצע רואים כשאנו אישית, לממשות עליו מבוססת השיטהה <,2 אלהות״ וכר... נצחית עצמה, את מספקת פשוטה, ק י ט ק ל א י ד ה

ה ל י ח ת ו אם מ נ ם א י כ פ ו ת ה ה י ג ו ל ו ד ו ת י מ ה א. ה י ג ו ל ו א י ת המיתודולוגי בשטח נמצאים שאנו זמן כל אולם ל

הדיאלקטיקה של לבקרתה תקף אין השיטה יסוד בעצם-מצע רואים ואנומיתודולוגית. ראות מנקודת הנקבע העצם כלפי

שקוף קביעות מכלל בנין לשם המצע בהנחת צדך ראה קנט מעמדו. את מבטל שתכנו זה באפן המצע של תכנו את ראה הוא אולם

מנתחים שאנו זה ולמרות הזאת הסתירה על עומדים שאנו זה למרות:לבטל אין עצמה הסתירה ואת ברור הוא התפיסה גוף ביסודותיה, אותה

Kr. d. r. V . 468 (1467, 468; שם, (2

הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם געית

מושג את ראה הוא מצע, בעל מכלל כשהיא השיטה את דאה קנט איפוא, רשאים, אנו כאחד. הקביעות וכמכלל הקביעות כמצע העצם הטבע, מדעי של העצם מושג את קנט: אצל עצם מושגי שני לצין

עם המזדהה התבונה, של העצם מושג ואת ההתמדה מושג עם המזדהה העצם ממושג וכל מכל עצמו את נתק לא שקנט אלא המכלל,

בתחום גם הניח והוא התבונה של תחומה בתוך גם הטבע מדעי של העצם מושג של למהותו מסוימת במדד. המקביל המצע, יסוד את זה

היסוד מצע, הוא שבעקדונות העצם מושג גם הטבע. מדעי בתחום גם קנט העביר הזה המצע מעמד את התמורה. מצע הוא המתמיד

מיוחד, מעמד מחיב למצע הניתן התכן שאין זה למרות התבונה, לתחום.אותו המחזיק מיוחד לאבד זקוק התכן שאין זה למרות ) !

השיטה מבנה בתוך העצם מושג של מקומו את שנתחנו אחרי (4 השיטה, של הכרחי יסוד הייתו מבחינת משמעותו את שנתחנו ואחרי

תקפו. מדת את הזה, המושג של ההכרתי ערכו את גם לברד מהראוי מושג השיטה! מושג של תקפו ומדת ערכו בבירור מותנה זה בירור של ההכרתי דינה את עצמו על לקחת חיב השיטה את המשמש העצם

שאותה השיטה מאשר אחר, ערך בעל להיות יכול הוא אין השיטה, השיטה של קונסטיטוטיבי יסוד שהוא העצם מושג ל, ר. משמש, הוא

מבחינת רגולטיבי יסוד הוא אותה( הנושא עצם בלי שיטה שאין )מפני הוא שאותה השיטה בשביל קונסטיטוטיבי יסוד הוא ההכרתי! ערכו מדעי עקרונות עם השוואתו מבחינת רגולטיבי יסוד הוא אולם בונה, עצמו השיטה מושג זה. בתוך העצם עיקרון עם השוואתו ומבחינת הטבע

השכלית ההכרה לפני המעמיד מושג שהוא מפני רגולטיבי, מושג הוא בנגוד קנט אותו שהבין כפי הזה, המושג של המצומצם במובן )שכלית

מושג זו. לתכלית ההכרה את מכוון והוא מסוימת תכלית ל״תבונה״( כדי השכלית, ההכרה של מושלמת אחדות של פוסטולט מעמיד זה

על הבנוי מוסדר במכלל אלא מקרי, באסף רק לא זו הכרה לאחד נתונה, אחדות איננה הקביעות של השיטתית האחדות הכרחיים. חוקים

ההכרה, בפני העומד כתפקיד לראותה עלינו אשר מושלכת, אחדות היאהמושלמת השיטה אשר ההכרה, של לדידה לה. נתון כמשהו ולא

על שפינתה של תורתו לבין האידיאל תורת שבין הקשר על גוטמן הפרופ׳ העירני (1 בעית לתחום הועבר מכלל של זה ומושג המציאות מכלל פירושה העצם אחדות העצם. אחדות

השימה.

המצע א. המכלל. ^

עומדת הזאת השיטה אשר ההכרה של לדידה לה, נתונה אינה והשקופה רגולטיבי, מושג התכונתית במשמעותו העצם מושג גם הנו כתכליתה,

של כזה מבנה מצין הוא ההכרה, תכלית שהיא השיטה את בונה הוא בפניה עומד אלא השכלית, להכרה נתון איננו אשר שיטתית אחדות

רגילטיבי, מושג הנהו כמכלל העצם לממושו. לחתר יש אשר כתפקיד העצם הנו המכלל בשביל רגולטיבי. מושג הוא גופו שהמכלל מפני ההכרה של לדידה אולם העצם! הוא שהמכלל מפני קונסטיטוטיבי, מושג

הבדל ישנו זו ומבחינה רגולטיבי מושג מכלל—העצם מושג הנו השכליתהתבונה. של העצם מושג לבין העקרונות של העצם מושג בין

בתחום קנט של העצם תורת את לסכם איפוא, רשאים, אנו ומבנה, השיטה בעית ראות מנקודת זה בתחום הועמד העצם התבונה:

הוא כאחד, קביעותיה וכמכלל השיטה של הקביעות מצע משמש הוא כשיטת — רגולסיבי יסוד הוא אולם השיטה, במבנה קונסטיטוטיבי יסוד

השכלית. ההכרה מבחינת — עצמה— יכולים אנו ואשר שלו האידיאל בתורת קנט ציר שאותו המבנה צ.

מבנה הוא העצם, מושג ידי על הנקבע מבנה בו לראות —זה נתוח אחרי ההגיונית החוקיות ידי על נקבע זה ממין מכלל של המבנה פורמאלי.

פורמאלית, תלות היא המכלל בתוך הקביעות בין התלות הפורמאלית: תלות היא גם מאחוריה העומד המצע לבין הפרטית הקביעה בין התלות

התכונות מכלל הוא המצע שונות: בנקודות בולט זה דבר פורמאלית. היא התכונות של חיוביותן עצם מסוים, תכני סמון כל ללא החיוביות, במכלל להתאחד אותן המכשירה והיא תכנו את להוות אותן המכשירה

מפני תכנית, מבחינה שלם מכלל הוא החיוביות התכונות מכלל אחד. שלם מכלל הוא האפשריות, החיוביות התכונות מלאי את ממצה שהוא

אחת חיובית תכונה בין סתירה שאין מפני ההגיונית, אחדותו מבחינת היא אותן, המשלבת היא התכונות של החיוביות עצם חברתה. לבין

שמבנה ברור אחדותי. למכלל אותן ההופכת והיא לזו זו אותן המקשרת פורמאלית מבחינה- נקבע שתכנו גרידא, פורמאלי מבנה הוא זה מכלל

ה של ואופי אותו המהוות התכונות חיוביות של ט י לתכונות להם ניתן ש באפן הנובעת מנוגדת, בלתי אחדות של פורמאלית הנחה מתוך אלה

לבין המצע בין היחס החיוביות. התכונות של ביחד מהכפיפה הכרחי ההבדל פורמאלי? יחס הוא גם הנהו עליו הנישאת הפרטית הקביעהמכלל, הוא המצע :בהם הטמון המושגי התכן שבכמות הבדל הוא ביניהם

29 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעיה

התקת מתוך המצע, צמצום מתוך הנובעת תכונה הוא הפרטית, הקביעה היא המכלל לבין הפרטית הקביעה בין התלות המקיף. מהמכלל הקביעה

כמותי הבדל הוא אלה שנים בין שההבדל מפני גרידא, פורמאלית חלות פורמאלי! יחס הוא עצמן לבין בינן הפרטיות הקביעות בין היחס גם טהור. של השיטתית אחדותן של השאלה ראות מנקודת לעיל זה דבר ראינו

את מעמידה הפרטית הקביעה אחד. במכלל המשתלבות אלה, קביעות עצמה את מנתקת היא שמתוכן המכלל, של הקביעות שאר מול עצמה בקביעתנו שלילית. שארית א י ה מבחינתה היא והשארית הגיוני בנתוק

ה״שחור״, תכונת על התכונות מכלל את צמצמנו שחור הוא שהשולחן הזאת המצומצמת התכונה ומבחינת מהמכלל הזאת התכונה את נתקנו

השולחן ״שולחן״. לנושא שלילית בהתיחסות התכונות שאר מתיחסות אין יחסית, שלילה היא השלילה וכר. וכר חום איננו הוא לבן, איננו

נובעת היא הנושא, של מתכנו ולא הפרדיקט של מתכנו נובעת היא לנושא אחד פרדיקט של יחוסו למשנהו. אחד פרדיקט בין מהתיחום

הפרדיקט לבין הזה הנושא בין השלילי היחס את הקובע הוא מסוים ה ל ו פ ו ק ה בתוך שלילה תמיד היא השלילה :אחרות במלים השני.

יחם אולם המשפט. של בפרדיקט שלילית תכונה היא ואין המשפט של שתוף כל אין פורמאלי, יחם הוא עצמן לבין בינן הקביעות בין זה ממין מבחינת הקביעות למיון תכנית בחן אבן כל ואין הקביעות בין תכני

נעמדים הקביעות בין היחסים שביניהן. התכני אי־השתוף או התכני השתוף נושא של פרדיקט הקביעה של היותה בנושא, הקביעה תלות מבחינת

הנושא מבחינת שלילית לקביעה השניה הקביעה את ההופכת היא מסוים את ההופכת היא הקביעות של התכנית המשמעות של זו יחסיות הזה.

א. ז. פורמאלי, מכלל שלו השיטה בתורת קנט העמיד שאותו המכלל משפטיה, פורמאלי, מבנה בעלת שיטה היא קנט העמיד שאותה שהשיטה

ה קביעותיה ת ו ד ח א אחדות במלים פורמאליים. יסודות על מושתתים ו בין היחס פורמאלי, מכלל בונה העצם מושג זה: בבירור ,המתחיבות

מבחינה פורמאלי. יחס הוא העצם של הקביעות־מקרים לבין המצע־העצם העצם תורת ובהתפתחות המכלל תורת בהתפתחות קדימה צעד נראה זו

תכנית חוקיות בהעמדת תכניים, יסודות על המכלל בבנין בה הקשורה מבחינת מימון של ההקבעות תורת את ננתח זה לשם המכלל. את הבונהתכני. מכלל לתורת יחסה

בין היחס בעית את לפתר באה מימון של ההקבעות תורת ,6

המצע א. המכלל 4(1

מסוים נשוא ליחס האפשרות את לבסס באה היא הנשוא, לבין הנושא לאחד מחשבה כל על יסודות, משני בנויה מחשבה כל מסוים. לנושא

רואים שאנו זה ידי על מאחדים אנו האלה התכנים את תכנים. של רבוי מהותו, את מגדיר הנשוא אשר זה תכן א. ז. כנקבע, האחד התכן את

ע ב ו שהוא זה ידי על הנקבע את מגדיר הנשוא שאין אלא אותו. ק הקביעה יחוס לנושא, הנשוא יחוס בו! כלולה שאיננה תכונה אליו מצרף

היסוד הוא הנקבע הנושא־הנקבע. של תכנו פתוח אלא איננו לנקבע שהקביעה לפני עוד מוגדר שתכנו מפני לקביעה זקוק איננו אשר העצמאי, שאוב-נגזר שתכנה מפני התלוי היסוד היא הקביעה זה. תכן מבטאת

ההקבעות תורת הנקבע. של תכנו פתוח תוך נעמד שתכנה מפני מהנקבע, את מפתחת שהיא זה ידי על הנשוא לבין הנושא בין היחס את בונה

קטבים: שני בעל מכלל בונה מימון של ההקבעות תורת הנושא. מכלל הוא מימון של המכלל הקביעות. הם והנשואים הנקבע הוא הנושא

מסוימות לקביעות הנזקק נקבע של מכלל הוא קביעותיו, עם הנקבע של מימון של ההקבעות תורת את לנתח עלינו מוגדרת. משמעות בעלות

תכני. מבנה בעל מכלל תורת היותה מבחינת והקיפו התכנית מהותו אשר נושא, פירושו מימון של הנקבע

ותכנית פורמאלית מרחינה בו התלויה מסוימת קביעה בונים המושגי שהקביעה בזה, מתבטאת בנקבע הקביעה של הפורמאלית התלות כאחד. מהותה עצם לפי היא הקביעה עצמו, ברשות העומד עצמאי אבד איננה

תלות פורמאלית מבחינה היא זו תלות לה. שמחוצה במשהו תלוי אבר מהתלות מנותקת איננה הפורמאלית התלות אולם בנושא, נשוא של

התכנית מהותו זה. בתוך זה משולבים התלות מיני שני אדרבא התכנית, בולטת כאן אולם הפורמאלית! החלות את מעמידה אשר היא הנקבע של

הקביעה הפורמאלי. הצד פני על התכני לצד שישנה ההגיונית הקדמה תלוי המשולש הנקבע. של בתכנו תלוי שתכנה מפני תלוי אבר היא

מסוימת פרדיקציה כדי תוך נקבע שהוא מפני פורמאלית, מבחינה בחלל להנתק ניתנת איננה פורמאלית, כפונקציה זו, פדדיקציה אולם החלל, של

היא זאת פרדיקציה של התכנית מהותה אדרבא התכנית. ממשמעותה הפורמאלי והצד התכני הצד שבה, הפורמאלית הבחינה את קובעת אשר

הקביעה אחד. מטבע של צדדים שגי הנם והקביעה הנקבע בין שבתלותכאחד. ופורמאלית תכנית מבחינה בנקבע התלוי אבר היא

לעצמו כשהוא יוצר איננו והקביעה הנקבע שבין התלות יחס

41 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ביחסי לראות נוכל פשוש באפן *ו תודה נקבל אם אדרבא מכלל; שום נוכל יחסים, של שורות שורות שונים, מושגים בין הקימים המקבעות

תורת של מהותה בעצם מזה. זה מנותקים הקשרים אלה ביחסים לראות הקביעה שבין התלות יחס מבחינת עליה משקיפים כשאנו ההקבעות

להבליט עלינו כך משום מושגי. אטומיזמוס של גרעין להיות יכול לנקבע היסוד אותו את מכלל, לתורת ההקבעות תורת את ההופך היסוד אותו את

תלויים בלתי מפוררים, הקשרים העמדת של לגרעין לההפך בעדה המונע מנקודת שיטתית. לאחדות מהותם לפי מתאחדים אינם ואשר בזה זה

לא אשד נוסף, מצד הנקבע של משמעותו את לנתח עלינו זו ראות נזקק איננו אשר בלתי-תלוי, כיסוד תחילה ראינוהו כה. עד הודגש לראות עלינו בתוכו. טמונות ומשמעותו הגדרתו אשר לו, מחוצה למשהו

המושגי, היקפה ראות מנקודת הנקבע שבמושג אי-התלות בחינת אתת. עם ת ו ל ת ה * י א את לזהות עלינו ו לי ל כ לבלתי התלוי בין היחס ההפרטי. לבין הכללי בין היחס לשטח יועתק תלוי

היא קבועות,., תודעות לכל המשותף הנקבע היא בכלל ״התודעה או B או A הערך את קבועה תודעה בכל המקבל קבוע הבלתי הץ

c »כל תלויה בו הנקבע אותו הקביעות, כל של העליון הנקבע .0 וכו׳ ומקוטעת מוגדרת משמעות מתן תוך אותו מפרטת קביעה ושכל קביעה בירורנו של לדידיה אולם בכלל. התודעה הנה זה עליון נקבע זה, לנקבע

זה בירור של לדידיה העליון, הנקבע הוא מה הזה, הצד חשוב לא זה הנקבעים כל את הכולל עליון, נקבע הנחת עצם העקרוני, הצד חשוב

נקבע כאן מניחה ההקבעות תורת המקוטעות. הקביעות כל ואת הפרטייםל את המעמיד ל כ הקביעה בין התלות את כאן הופכת היא הקביעות, מ

ההקבעות תורת הקביעות. מכלל לבין הכללי הנקבע בין לתלות לנקבע אחד. בנקבע התלויה מערכת קביעות, של ת ח א מערכת כאן מעמידה

פרטית משמעות חסר מתוך עליון, כנקבע אחד נקבע להניח רשאים אנו ביותר הכללית הפונקציה הוא העליון הנקבע סתמיותו. משום זה, לנקבע

הקביעות את הופכים אנו תכנה. מבחינת קבועה הבלתי הפונקציה גם ולכן ואחידותה אחדותה אחד: בנקבע אותן תולים שאנו זה ידי על אחד, למכלל

מגיעים אנו הנקבע. של אחידותו ידי על מובטחת הקביעות מערכת שלפרטית, תכנית משמעות כל חסר נקבע מניחים שאנו כך מתוך זה לנקבע

והמצע המכלל א. המכלל 42

Maimon : Kategorienlehre 142 a

לקביעה בעצמו ההופך ומנקבע לנקבע, מקביעה בשלב העליה רק אשר אותו מניחה זו עליה רק השלשלת, סוף עד וכן ממנו עליון נקבע של

אוביקט, כל של להחשבותו תנאי היותו הפונקציונאלית! מהותו ואת ונקבעים. קביעות הן חוליותיה אשר העליה, שלשלת הפסקת את מצדיקה

הופכת היא באשר מיוחדת, חשיבות ישנה השלשלת להפסקת אולם הופכת היא אחת, מאוחדת למערכת והנקבעים הקביעות בין הקשרים את

יסוד ההקבעות תורת משמשת כיצד פה רואים אנו אחד. למכלל אותם לנקבע הקביעה בין התלות את הופכת היא וכיצד מכלל להנחת

תכונה נוסף: קו להוסיף יש לזה מאוחדת. מערכת בתוך להשתלבות רק איננה הקביעות. מכלל של יסוד היותה מימון, של הנקבע של זו

שהנקבע אלא נקבע, לכל אופינית זו תכונה העליון, הנקבע של נחלתו הקביעות. כל מכלל את יוצר הוא ביותד, המקיף המכלל את יוצר העליון

נקבע של קביעה מצדו המשמש המסוים, הנקבע גם נקבע, כל אולם באשר המושגי, תכנו בתחום הוא, בתחומו מכלל יוצר ממנו, עליון

באשר נקבע כל י(. שונים״ באופנים להקבע הניתן הדבר... ״אותו הוא פתוחו את סיימנו שאנו ולפני הקביעה, של הגיונית אחיזה נקודת הוא

משמש זה שנקבע מפני מכלל, הוא בתחומו יוצר הנקבע של המושגי משולבות אלה שקביעות ומפני אחת לקביעה מאשר ליותר אחיזה נקודת

י נ כ ת ה השתוף מפני כלומד משותף, נקבע של קביעות בהיותן לזו זוביניהן. הקים

שאין מימון של במקצת המוזרה דעתו מאפילה הזאת התפיסה עלת לשמש רשאי אחד נקבע ב אלא רבים, פרדיקטים של נושא אחת ב שוללת זאת דעה אחד. פרדיקט בעל רק אחת בבת הוא נקבע שכל

כיחס הקביעה לבין הנקבע בין היחס את לראות אפשרות כל למעשה המכלל !מכלל להוות יכולה אינה אחת שקביעה שבדוד מפני מכלל, היוצר בסתירה עומדת מימון של זאת דעתו לפחות. קביעות שתי של קיום מניח

ביותר, הכללי הנקבע מהותו עצם לפי שהוא העליון, הנקבע את להנחתו הנקבעים כל נגזרים או הקביעות כל נגזרות ושמתוכו מינים, של סוג

הוא שאין העליון הנקבע כלפי גם לטען אפשר אמנם יותר. הפרטייםת נקבע ב ת ב ח יוצרים שהנקבעים אלא שלו, הקביעות ידי על א

על מימון של דעתו אם מושגים. של *< רחב ולא מושגים של שלשלת

42 הגי עד מקנט בפילוסופיה העצם בעיה

Spielraum » Maimon ! Logik, 35. (1 *) רחב

כסוביקט העליון הנקבע על גם חלה אחד פרדיקט רק לסוביקט ליחס האפשרות ההקבעות תורת את לראות אבו רשאים כיצד השאלה שוב נשאלת הכל,

נקודת זאת: בדרך לישב יש הקושיה שאת דומה מכלל. של כתורה ליחס רשאים אנו אין אחת«. ב״בבת היא מימון של טענתו של הכובד סוקצסיבי באפן נעשית המשפטים חריצת רבות. קביעות אחת בבת לנקבע

מערכת יוצרים שבמשפטים הפרדיקטים אין כן ועל סימולטאני באפן ולא ה״בבת מבחינת הדבר הוא כן סוקצסיבית. שלשלת אלא סימולטאנית

שהוא הנקבע מבחינת אולם הממשית. המשפטים חריצת מבחינת אחת«, שהנקבע מפני קביעות, של מכלל קים שונים, באפנים להקבע ניתן מצדו מכלל מהוות. הנקבע של הקביעות אין כזה. מכלל מהותו לפי הוא

מכלל הוא גופא הנקבע אולם זו. אחרי וזו מזו זו נגזרות שהן מפני מכלל. כתורת ההקבעות תורת את לראות אנו דשאים זאת ומבחינה

הפרטית מהותה לבין הנקבע של הכוללת מהותו בין ההבחנה בולטת כאן ממצות הקביעות שאין למרות מכלל הוא הנקבע הקביעה. של והמפרטת

ת תכנו את ב קביעה השתלשלות תוך געשה זה שמצוי למרות אחת, ב את שוללת איננה לנקבע הקביעות שביחוס הסוקצסיביות ממשנה• אחת

הנקבע. בתוך זה עם זה אחת בבת הכלולים הרבים התכנים אותו שראה כפי שהנקבע, מפני תכני, מכלל בונה ההקבעות תורת

הריק המקום הוא אין פרדיקטים, של פורמאלי נושא רק איננו מימון, תכני מבנה בעל נקבע הוא הנקבע מהותו? לפי הסביל המקום לקביעות,

האופנים. בכל להקבע ניתן הוא אין מסוימים, פרדיקטים דק מניח הוא :מסוים הקביעות בין היחס התכנית, מהותם שתוף על בנוי קביעותיו לבין בינו היחס הקביעה שביניהן. התכני השתוף על הוא גם בנוי עצמן לבין בינן

השלילה פרי הפורמאלי, הצמצום כדי תוך רק לא מהנקבע מתפרטת שמהותו משום בנקבע, כלולה שהיא משום ממנו מתפרטת היא )קנט(,

כל ראינו לא קנט אצל הזאת. ההתפדטות את מתירה הנקבע של התכנית הזה לצמצום מסוים, באפן הקביעות מכלל את צמצמנו בעזרתו אשד מצפן,

והמכריע החשוב הקו מתוסף מימון אצל תכנית. אחיזה נקודת כל היתד. לא מסוים, לצמצום רק ניתן הוא שהוא, צמצום לנל ניתן איננו הנקבע :הזה

ו נ כ ה הנקבע של ת נ כ ת בהעמדת מכריע ערך מקבלים הקביעה של ו בנוי הוא תכני, מכלל הוא מימון בונה שאותו המכלל המושגים. בין הקשרים

גרידא, הפורמאלית החוקיות על ולא ההקבעות של המטריאלית החוקיות עליסודות התאחדו מימון של המכלל בתורת■ לפרטי. הכללי בין היחס של

והמצע ד,מכ?? א. הטב?? 44

ההופך הפורמאלי היסוד מושגים, בין תלות של הפורמאלי היסוד שונים, תלוי, הוא בו המושג לעומת יותר, פרטי למושג התלוי' המושג את

על הבנויה לתלות אלה תלות מיני שני את ההופך התכני והיסודההקבעות. יחסי על תכניים, יחסים

העצם של היסודות את לברר עלינו זו מכלל תורת בתוך מקומו את גם לראות עלינו זו, תורה של ומבחינתה בה, שהסתמנו

הקטיגוריה את רק לנתח או לתאר עלינו אין ושוב העצם. מושג של הזה(, הניתוח בהמשך אותנו יעסיק זה דבר )גם מימון אצל העצם של עלינו יותר-, רחבה מבחינה מימון אצל העצם מושג את לראות אם כי

מושג את המכלל תורת של זו מהות ובתוך זה מבנה בתוך תחילה לבדר העצם מושג בין ובתכן המוצא בנקודת הקימת הקרבה את לנתח העצם,

העצם, מושג של לתכנו ביחס המסקנה את ולהוציא הנקבע מושג לביןמכלל. כתורת ההקבעות בתורת גבושו את המקבל

כשהוא הסתכלות( )בתור הוא חלל ״הנושא :מימון אומר אחד במקום .7 של מושא לעצמו כשהוא להיות יכול אינו הנשוא התודעה, של מושא לעצמו

ם מושג את איפוא, נותן, הראשון החלל. של נשוא בתור אלא התודעה צ ע הה את נותן השני נושא(, בתור אלא אחרת, להחשב יכול שאינו )מה ר ק מ ה את אחד במשפט לנסח אס A נשוא(« בתור רק להחשב שיכול )מה

מימון להגיד: נוכל זו חשובה בפסקה התבטא אשר מימון, של הרעיון המושגים, בין ההגיוני היחס לתחום למקרה העצם בין היחס את העתיק

כשהוא להחשב יכול הנקבע ההקבעות. כיחס אותו מגדיר הוא אשר כשהוא להחשב יכול אינו אשר האבר היא הקביעה העצם•, הוא לעצמו, בצד הסתפק לא שמימון מובן העצם. של מקרה היא הקביעה לעצמו,

לפי פורמאלי כיחס לנקבע הקביעה בין היחס את רואה הוא אין זה, בחינת זה, שביחס הפורמאלית לבחינה למקרה. העצם בין היחס דוגמת

רק מתיחסות שלנקבע־העצם נוסף, צד מימון אצל הצטרף התלות, למקרה העצם בין היחס מבנה שמש זה כל עם מסוימות. קביעות-מקרים

מבחינה—משמש זה ויחס הקביעה לבין הנקבע בין היחס להנחת יסודלמקרה. העצם בין היחס של העתק —ידועה

למעמד גם להסתכל מהראוי האברים. שני בין היחס לגוף אשד זההתגבשו זה במעמד קביעות. של נקבע בו לראות בלי עצמו, הנקבע

45 הגי עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

M aim on : Kritische Untersuchungen 146. (1

ע הוא מימון של הנקבע העצם. מושג של שונים יסודות צ :הקביעות מ (.1 המתמטיקה״ של האוביקטים כל אפשדות של יסוד או תנאי הוא ״החלל לראות אנו רשאים בחינה מאיזו ונשאל ״יסוד״, המושג של במובן נדייק

משמש הנקבע הנקבע, בתוך נקבעות הקביעות קביעותיו. של יסוד בנקבע ראה לא שמימון אלא אותה, מבטאות הקביעות אשר הגיונית, מהות

א. ז. גרידא, מדריך כעיקרון גרידא, כחוק הזאת ההגיונית המהות את מימון ״יסוד״! גם בו ראה והוא ״תנאי״ רק בנקבע דאה לא שהוא ראה הוא מיוחד, במעמד מגולמת כשהיא ההגיונית המהות את ראה

כשהוא להחשב והיכול עצמו ברשות העומד לאבר הופכת כשהיא אותה ן, ע צ מ ל הקביעות של והתכנית ההגיונית המהות את הפך הוא לעצמו,

איננו הנקבע עליו, הנישאות מהקביעות אותו לנתק אפשר אשר לאבר הקביעות, את עצמו על ״נושא״ הוא הקביעות, של ותכן, חוק רק

בין היחס שונות, מבחינות אותו מבטאות הן ממנו, מתפרטות הקביעות בעיקרון שמותנה מה לבין העיקרון בין יחם רק איננו הקביעה לבין נקבע

הנחת עצם תלוי. בלתי יסוד לבין תלוי יסוד בין יחס הוא היחס זה, נעשה זה, במעמד המקופל המושגי חתכן גבוש עצם א. ז. הנקבע, מעמד ולהגיד, זאת בנקודה לכת להרחיק אפשר כמצע. העצם במושג שמוש מתוך

היה לא זה, ממושג המתחיב המצע, ובמעמד העצם במושג השמוש שלולא והנקבעים. הקביעות שלשלת את מפסיק הוא היה לא אחרון, נקבע מניח מימון מוקדמת מהנחה יצא מימון ל. ר. כאן, גם אותו הדריך העצם מושג אולם

את אחריה גררה זו הנחה אותן, הנושא למצע זקוקות הקביעות כי השלשלת. את המפסיק מצוין כאבר הקביעות, כמצע האחרון הנקבע הנחת בבירור מספר פעמים ראינוה אשר המענינת, ההפיכה ישנה שוב וכאן

המצע, שבמעמד הפורמאלית הבחינה עליה: לעמד שוב כדאי ואשר זה כלפי ההגיוני מעמדו דאות מנקודת פורמאלית, מבחינה מצוין אבר הנחת

האבר תכני, צד גם אחריה גוררת זו בחינה אחרים, ומושגים אברים אני התכנית. במשמעותו מצוין לאבד הופך הפורמאלי במעמדו המצוין <,2 ברגמן הפרופ. ורבי מורי בצדק העיר שעליו הציון, לאותו מתכוון התקפלו זה שבציון בכך .ספק אין וקביעה״. נקבע עצמו הוא ״האני

כשהוא הקים היסוד הוא העצם העצם. של המטפיזיקה של שונים יסודותבאבר רואה מימון אם וכד. מהותו, לבין מציאותו בין הבדל אין לעצמו,

Logik : 361 (1מון: שלמה של הפילוסופיה (2 115 מי

והמצע המכלל א. המכלל 46

הדי עצמו, של וקביעה נקבע שהוא יסוד הקביעות שלשלת של האחרון אשר עצמו, בתוך מוסגר אבר מניח שמימון הוא, י הדבר של פירושו שלו שהקביעה מפני זו, הסתגרותו את לו מרשה שלו התכני המלאי דבר בתוכו. והמקופל בו הטמון משהו אם כי עליו, נוסף משהו איננה

התודעה על דק ולא הפרטיים הנקבעים על גם נקבע, כל על חל זה אבד שהוא להגיד אין אחר לנקבע ביחס אולם עליון. כנקבע בכלל

— הפרטיים הנקבעים :אדרבא בו. התקפל הקביעות של תכנן אשר מוסגר, הנקבע ורק מקוטעות מושגיות מהויות רק מגבשים — כך אותם נקרא אם

בנקבע לראות יש כך מתוך המושגיות. המהויות מכלל את מגבש העליון מכלל באשר הקביעות, מכלל טמון בו באשר תכנית, מבחינה מצוין אבר

נקבע הוא עליו, נוסף משהו איננו לו, מחוצה משהו איננו זה קביעות המצוינת התכנית והמשמעות שבמצע המצוין המעמד עצמו. של וקביעה

במושג התגבשו המצע שבמושג האלה הצדדים שני זה, למעמד האופיניתמימון. של הנקבע

:המקבעות תורת בתוך העצם מושג יסודות את ראינו כאן עד (8 מושג של —ידועה מבחינה — ההגיונית כראשיתו העצם מושג את דאינו

של —ידועה מבחינה — ההגיונית כראשיתו המקרה מושג ואת הנקבע ההגיוני לשטח העצם מושג של העתקה הנהו הנקבע הקביעה! מושג

לנתח עלינו ההגיוני. לשטח המקרה מושג של העתקה הנה והקביעה מושג של כהעתקתו העצם מושג את הדבר, של השני הצד את עתה

את לראות נוכל זו בדרך הנקבע. ממושג עתה לצאת עלינו הנקבע, הנקבע• מושג של תכנו את המשקף מימון, אצל העצם מושג של תכנו

המושגים ריאליים אוביקטים הכרת של תנאי היא העצם של הקטיגוריה התודעה באחדות להתאחד חיבים וב׳ א׳ ״אם ההקבעות. לעיקרון בהתאם

, לאוביקט י ל א י ההודעה נשוא בתור מוכר להיות — משל דדך — א׳ חיב ר, כשהוא מו צ ע , כשהוא התודעה נשוא בתור לא ב׳ אולם ל ו מ צ ע ל

בתור וב׳ עצם בתור מוכר להיות חיב א׳ ז.א. לא' בהתקשרותו רק אלא שהוא אברים, שני בין יחם בונה מצדה, העצם, של הקטיגוריה !<. מקרה״ היחס את מעתיקה זו קטיגוריה הקביעה, לבין הנקבע בין היחס העתקת

המושגי, בשטח יחם הוא והקביעה הנקבע בין היחם (.2 הנסיון לשטח הזה

47 הגל עד מקנט בפילופופיה העצם בעית

Logik : 144 (1המושגים את יוצרים שבנסיון לאוביקטים מתיהסיט כשהם ונשוא נושא של המושגים (2 Versuch Ober Transzenderitalphil. 93, 96: Kr. Unt. 216; 217. " ומקרה עצם

פורמאלית תלות הגיונית, תלות היא אלה אברים שני בין הנקבעת התלות מבנה ואת הזאת התלות את מעתיקה העצם של הקטיגוריה כאחד. ותכנית. הנקבע את המבטאים אברים שני מעמידה היא זה ובשטח הנסיון לשטח

לובשים הנסיון שבשטח מובן מקרה. — והקביעה עצם — הנקבע :והקביעה בהתאם מיוחדת, צורה וקביעה( )נקבע אלה קורלטיביים מושגים שני

והקביעה מתמיד יסוד הנקבע משמש זה בשטח !אותם העמדנו שבו לתחום מסוימות תכונות אלה למושגים מיחסים שאנו א. ז. חולף, יסוד משמשת

העצם הקביעה, של ההגיוני הנושא היה הנקבע .ft הזמני לרקע האופיניות של ההעתקה את לנסח נוכל זח באפן המקרה, של הממשי הנושא הוא

העצם בין הממשי היחס לתחום הקביעה לבין הנקבע בין ההגיוני היחס מוצא נקודת ששמש הצד, אותו מיוחד באפן בולט כאן המקרה. לבין

את רק הולם המתמיד היסוד עם המזדהה העצם :קנט של השקפתו לבירור אחר תכני פירוש לקבל העצם מושג עשוי אחר בשטח הנסיון, .שטח

הפורמאלי שהצד בתנאי הועמד, בו השטח של ומבנהו למהותו בהתאם תכונת מימון: אצל גם בולט זה כלל בעינו. ישאר העצם שבמושג מיוחסת הטהור המושג בשטח הנסיון, בשטח לעצם רק מתיחסת ההתמדה

הנקבע במושג המשתקפת עצמו, ברשות העמידה של התכונה דק לעצם המסקנה: את זה מתוך להסיק רשאים אנו הפורמאלי. ומעמדו תכנו על

מקבל בו ההגיוני, בשטח שטחים, בשני העצם במושג משתמש מימון אותן כל זה מפירוש מתחיבות ובו הנקבע של הפירוש את העצם מושג

תורת של משמעותה את המהוות התכנית, לחוקיות ביחס המסקנות את מסדיר זה בשטח מימון משתמש שבו העצם מושג ההקבעות.

בעזרתו ההגיוני, המכלל את מימון בונה בעזרתו המושגים, בין היחסים היחס דמות על המבוססת שקופה, שכלית הכרה של אידיאל מימון קובע

בשטח העצם במושג מימון משתמש שני מצד המקרה. לבין העצם בין ההסתכלותיים הנתונים בין היחסים את מסדיר זה עצם ומושג הזמני הנסיון

שבנסיון. החולף היסוד לבין המתמיד היסוד בין היחס את קובע והוא שני ושל העצם במושג השונים השמושים שני של זה לתאור אולם

שהקידמה להוסיף יש תפקידו, את זה מושג ממלא בו השונים, השטחים לבין הנקבע בין מושגיים יחסים המעמיד העצם למושג היא ההגיוניתההגיונית החוקיות של העליון התנאי הוא ההקבעות שיחם מפני הקביעה,

והמצע המכלל א. המבלי 48

Kr. Unter. 218; (1

זה פרט אחרים. הכרתיים חוקים להעמיד אפשר מתוכו ורק התכנית בטוייו בין היחס על קנט של השקפתו את נזכר אם להדגשה, ראוי

הנושא בין הפורמאלי היחס קדם קנט אצל העצם. מושג של השונים ושמתוכו שונים תכניים פירושים לקבל עשוי אשר היחס לתכונותיו,

וגם הטבע מדעי של העקרונות בשטח עצם מושג להעמיד היה אפשר הקידמה ניתנה הטבע מדעי של העצם למושג אולם התבונה. בשטח

של התפקיד ניתן לתבונה באשר התבונה, של לזה ביחס ההגיונית של העצם מושג ־ גם אם אלה. עקרונות אחוד ושל העקרונות השלמת הזה הדבר ואת — האנליטיקה של העצם מושג של העתקה איננו התבונה

מסוימת הגיונית קידמה זאת בכל ניתנת — שונות מבחינות לעיל ראינו מעל כאילו, נעמדים, התבונה שמושגי מפני שבעקרונות, העצם למושג

התבונה שמתוך לכך תחתר שהשיטה מובן הטבע. מדעי לעקרונות עקרונות גם יגזרו הכרה מכלל שמתוך המדעים, עקרונות גם יגזרו

יש זה עם יחד אולם זה(! מושג של הקנטי )במובן השכלית ההכרה תכלית רק היא .המושלמת שהשיטה מפני — התבונה מושגי כי לקבע

ואין השכלית ההכרה לעקרונות מעל מדרגה בתור רק נעמדים — ההכרה אחר: באפן הזה היחס את ראה מימון ממנה. להתעלם יכולים הם

בעל העצם למושג המושגי בשטח התקף בעל העצם מושג קדם אצלו בהתאם הראשון את משקף או מבטא האחרון הנסיון! בשטח התקף

למושג קודם המושגי המכלל .את הבונה העצם מושג תקפו, לתחום את הבונה העצם שמושג אמנם, ראינו,׳ הזמני. הנסיון את הבונה העצם

■תורת של מהגיונה נובעים שאינם שונים יסודות בתוכו מבליע המכלל שמתוכו מסוים, עיקרון של בגדר אלה יסודות אין אולם ההקבעות,

!(. ההגיונית הנחתו את מהווים הם אין העצם, מושג נגזר

הזמן בתיך אין.המתמיד מימון של שלדעתו בך על ברגמן הפרופ. ורבי מורי העירני (1

משמש יון הנס בתוך עצם שהוא שהמתמיד הדעה את למימון ליחס קשה כן ועל עצם משמש

על מסולקת הזמן• של ״ההצגה (Sfrejfereien 193־) אומר מימון ההגיוני. הנקבע של העתקה

מדומר,״. נושא אלא אמתי נושא איפוא, איננו, גרידא המתמיד וכל. מכל הנושא מושג מתוך ידי להסביר עצמו מימון מנסה 48, 47 עמ׳ לעיל שציינתי כפי א( :זאת הערה על להשיב אנסה

הנסיון לשטח ההגיוני־המושגי מהשטח נקבע־קביעה( א. )ז. נושא־נשוא המושגים. העתקת אתVersuch 95, 96; Kr. U. 216) הזמני. n t) .)שבץ חסו/ירה את זאת בכל לישב כיצד ב

■המתמיד העצם יאית לבין הזמן רקע על .מתמיד לעצם והפיכתו הנסיון לתוך הנקבע העתקת•המושגית מהותו ובתאור הנושא שבהנחת זה את להבליט כאן בא מימון מדומה? כנושא הזמן בתוך

49 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

את לנתח היתד, כוונתם אשד האלה, הדברים השלמת לשם (9 מספר בהערות להתעכב צריך השונים מצדדיה מימון .של העצם תורת

את להקביל כאן וגם מימון של בהשקפתו העצם מושג של תקפו על לעיל שהודגש זה קו שוב בולט כאן קנט. של לזו מימון של השקפתו

המושגי• השטח הוא תקפו שתחום העצם, מושג של ראשוניותו בדבר לדבר אם — קונסטיטוטיבי תקף בעל הוא זה בשטח העצם מושג

מה תקף. בעלי מושגים בין יחסים בונה שהוא א. ז. ,—קנטית בשפה תקף׳ בעלי יחסים בונה העצם מושג אין כאן הנסיון, בשטח כן שאין המהווים הלקויים אותם כל קימים כאן הדרושה, השקיפות חסרה כאן אצל הטהורה, המושגית להכרה בנגוד הנסיונית ההכרה של מהותה את

תכנו אשר הנסיון, את הבונה העצם מושג :הפוך יחס ראינו קנט זה מושג באשר קונסטיטוטיבי, תקף בעל מושג הוא מההסתכלות, שאוב

אחד שהוא העצם מושג הזמניות! הקביעות של מוכרח תנאי הוא מכוון. תקף בעל שלנו ההכרה של לדידה הוא השיטה של מיסודותיה

השיטה את הבונה העצם מושג :הערכים החלפת איפוא, חלה, מימון אצל הנסיון. את הבונה העצם מושג כן שאין מה המוחלט, התקף בעל הוא בעל שהוא העצם מושג נוסף: בקו להמשיך אפשר הזאת ההקבלה את

דבר הסופית, הכרתנו של לדידה כזה ערך בעל רק הוא מכוון ערך ועל השיטה בתוך העצם למושג ביחס קנט של השקפתו על חל זה

הנסיונית. ההכרה בתחום העצם למושג ביחס מימון של השקפחו מימון להגיד: נוכל העצם מושג על מימון של השקפתו לסכום

את הפך שהוא זה, ידי על המכלל תורת עם העצם מושג את קשר

כל המושגי מהנושא מסלק הוא כן ועל הנסיון בשטח וכלל כלל נמצא הוא אין נקבע בתור כאן-כפי נמצא מימון אין הזמנית. ההתמדה את גם זה ובכלל הנסיון בתחום הקשור נתון

כשמימון בזמן. הקשורה תכונה לנושא ליחס אין כן ועל הקנטי, בשטח — בעצמו מסתייג שהוא

די על להבליט רוצה הוא מדומה נושא העצם את מכנה התחום שבין המוחלטת השוניות את כך י

היחסים את לבנות אפשרות אין בו הנסיון תחום לבין ההקבעות לחוק תקף ישנו בו המושגי רק מצומצם הקטיגוריות של תקפן מימון של דעתו ולפי הואיל זה. חוק לפי המושגים שבין

לשטח מועתק כשהוא הנושא מושג את לראות יש (StreiFereien 193). המתימטיקה לתחום

העצם מושג ההגיוגי. בשטח הנקבעים למושגים תקף אין הנסיון שבשטח מפני כמדומה הנסיון שאנו כמה עד אולם הנושא«הנקבע. למושג בהשוואה אותו רואים אנו אם מדומה הוא הזמני

הנושא מושג את להעביר גם אנו רשאים הנסיון לשטח המושגי מהשטח לעבר בכלל רשאים

מתמיד. ולהפכו.עצם

והמגע המכלל א. המבלל 50

51הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

של הרעיון את המשיך הוא מושגי. מכלל הבונה יסוד העצם=הנקבע המבלל, את הפך הוא ומכריע: חשוב: קו בתוספת זאת בנקודה קנט

למכלל פורמאלית, חוקיות על המושתת כמכלל אותו רואה קנט אשר ההקבעות תורת לתוך הקבעות. של חוקיות בעל תכנית, חוקיות בעל

למעשה קובעת עצמה זו ותורה העצם תורת של שונים יסודות משולביםהנטען. שטח ואת המושגי המכלל שטח את העצם: למושג שטחים שני אצל העצם תורת התפתחות את כלליים בקוים לסכם מהראוי .10

שנתגלה ביותר החשוב שהקו ראינו השונים. צדדיה על ומימון קנט ראינו המכלל. מושג עם בקשר העצם מושג בהעמדת היה זו בהתפתחות

של מכלל העמדת לשם העצם במושג השתמשו מימון וגם קנט שגם אצל כזה: מכלל בהעמדת יסוד להם שמש העצם שמושג מושגים,

של אחדותי מבנה על כתורה האידיאל, בתורת זה דבר דאינו קנט כתורה ההקבעות בתורת הדבר התבלט מימון ואצל ומשפטים מושגים

העצם מושג מושגים. של רציונאלי כמכלל השיטה של מסוים מבנה על יצירת של התפקיד לו ניתן ואשר השיטה בעית תחום לתוך הועבר אשר

תכנו באשר המכלל, מושג גבול על הועמד לעצמו כשהוא הוא המכלל, —קנט של בהשקפתו — מצע-המכלל והקביעות. התכונות מכלל עם מזדהה מהתכונות שונה משהו תכנו לפי איננו שלהן והמלאי הקביעות מכלל שהוא

בהשקפתו —והנקבע מצמצמת, שלילה כדי תוך בו הנעמדות הפרטיות הפירוט אשר הקביעות, מכלל בתכנו שונה משהו איננו —מימון של

ומימון קנט אצל הרעיון התפתחות אותו. מבטאים הקביעות ושלשלת :סופי באפן הוגדרה לא התכנית כשמהותו העצם מושג את איפוא, השאירה,

והוא שלו, והתנאי הזה המכלל של מצע שהוא מפני מכלל היוצר מושג הוא את השני כחוט עוברים האלה הרעיונות שני גופו. המכלל זה עם יחד

מנקודת עליהן משקיפים כשאנו מימון, של זו ואת קנט של העצם תורת בהשקפתם הכריעו לא ומימון קנט אחרות: במלים המכלל. בעית ראות

מכלל, של מצע בתור העצם האפשרויות: שתי בין העצם מושג על מסוימים תכניים ערכים מתוספים המצע של הפורמאלי למעמד א. ז.

המצע והבלעת מצע חסר מכלל או הפורמאלי, המעמד את המשלימים זקוק אינו ואשר בו טמונה חוקיותו אשר עצמו, את הנושא המכלל בתוך

יתכן מקרי, קו איננו זו בנקודה ההכרעה שחוסר יתכן לו. שמחוצה למשענת על מימון ושל קנט של השקפותיהם של העקרוני האופי משתקף שבו

ההכרה. יסודות של המוכרחת השניות על ההכרה, של הקורלטיבית מהותה

בשני מהותה עצם לפי כקשורה ההכרה דאית :'פירושה זאת שניות הנחת והמהווה לתנאי הכפוף ההסתכלותי וביסוד הטרנסצנדנטאלי בתנאי יסודות,

הקורלטיבית ההכרה הטרנסצנדנטאלי. לתנאי תקף ניתן בו התחום את המתיחסים במשנהו, אחד הקשורים האלה, היסודות שני על הבנויה זו היא הועבר ההכרה של הקורלטיבי האופי תקף. בעלת בהכרה למשנהו אחד

— יסודות שני ומימון קנט מניחים זה בתחום 1גם השיטה. בעית לתחום גם מסוימת במדה עצמן. הקביעות ואת הקביעות את הנושא המצע את

המצע לתנאי. הכפוף היסוד לבין ההכרה תנאי בין ההבחנה כאן י נשמרה אותו ראו ומימון וקנט —תנאי שלי אופי לו יש הקביעות את הנושא

ההכרה של היסודות שניות על העקרונית והתפיסה — כתנאי במפורש בעית א. ז. העצם, מושג של הפרובלמטיקה השיטה. לשטח גם הועברה

בכלל, ההכרה מבנה של הפרובלמטיקה את מבטאת המיוחד וערכו המצע הטענה את לטען אפשר ידועה מבחינה יסודותיה. שניות את משקפת"־ היא

השניות על הבנויה ההכרה כלפי גם המצע מושג עם בקשר שטענו התנאי, למעמד 'מיוחדת משמעות היש יהתכך: לבין התנאי בין

אשר השאלות אותן א. ז. לתנאי, מיוחדים1 תכניים ערכים גם ׳הישגם מנקודת המכלל. מושג עם בקשר העומד המצע למושג ביחס שאלנו מכלל בהעמדת מצע, ללא &כלל ובהעמדת המצע בסלוק נראה זו דאות

בין השניות על הבנוי הבקרתי מהבסיס הסתלקות עצמו, את הנושא הקביעות. לבין המצע בין —הזאת לשניות וכהד — התכן;לבין התנאי וסלוק המצע סלוק את — והגל פיכטה אצל — ההתפתחות בהמשך נראה

בטול את ישקף הוא דעותיהם, של הבלתי-בקרתי הבסיס את ישקף זה י יסודותיה בין ההתיחסות של במקומה ההכרה. של הקורלטיבי -אופיה

זהות תועמד ביניהם הפונקציונאלית התלות של ובמקומה ההכרה שלעתה. נפנה זה מושג ולבירור —מצע חסר המכלל מושג יקבע היסודות, בין

והמצע המכלל א. המכלל י ^2

ב׳ פרק תמציתוהמצע המכל? א.

היא ההתמדה אנליטי. יחס איננו קנט של בהשקפתו ההתמדה לבין המצע בין היחס .1 העצם מושג סינתיטית. בהתיחטות לעצם כן על מתיחסת והיא לזמן ביחס הנקבעת חכונה

שלו. אפשרית אחת תכינה רק היא בזמן ההתמדה ותכונת אחרות חכונות ידי על גם להקבע נתן

במושג המגולמת השיטה בעית עם בקשר נקבע אחרת משמעות בעל העצם מושג .2 יחד והוא השיטה קביעות מצע הוא האידיאל בחינות: שתי ישנן האידיאל במושג האידיאל.

אופיו עס בקשר לברר עלינו האידיאל בתורת העצם מושג את אלה. קביעות מכלל זה עם מתמיד. כמצע ולא כמצע העצם בראית היא זה בירור של המוצא נקודת כמצע. האידיאל של

המצע. מעמד גוף הוא הקובע

בחינת וכן למצע האופיני המצוין הפורמאלי המעמד משתמף שבאידיאל המצע ביסוד .3 מהותו. את ממצה איננו שבמצע הפורמאלי המעמד אולם הפורמאלי. למעמד הנלווית ההערכה

ישנה כאן כלום. ולא הקביעות לבין בינו ואין הקביעות מכלל המצע משמש שלו התכן מבחינת התכנית הבחינה לבין הקביעות, ממכלל אותו המפרידה שבמצע, הפורמאלית הבחינה בין סתירה

בהבלטת ואין מיתודולוגי אופי האידיאל בתוך המצע למושג זה. מכלל עם אותו המזהה שבו,לשיטה. פרסונאלית דמות מתן משום זו בחינה

a מבחינת אולם גופו. האידיאל כמו ריגולטיבי ערך בעל הוא השיטה בתוך העצם מושג קונסטיטוטיבי. יסוד הוא כן ועל שלו מהותי חלק המצע משמש האידיאל

מצפן כל ואין פורמאלי מבנה קנט של השקפתו לפי הוא הקביעות מכלל של המבנה .5שביניהן. הקשרים את הקובע תכני

מון: של ההקכעות בתורת המכלל יסודות .6 הנושא תלוי הבלתי היסוד הוא הנקבע מי

היא בכלל התודעה כאחד. ותכנית פורמאלית מבחינה התלוי היסוד היא והקביעה הקביעות את

על מהשקפתו נובע מימון של המכלל שבתורת הקשי קביעות. של מכלל היוצר העליון הנקבע על מימון של השקפתו את לנסח יש כן ועל אחד פרדיקט ידי על רק הנקבע של הקבעותו

באפן מזו זו המתפתחות הקביעות מבחינת ולא הנק:ע מבחינת רק קים המכלל :זה באפן המבללתכני. מכלל הוא מימון של המכלל סוקצסיבי.

העומד תלוי בלתי יסוד בתור הנקבע הגדרת :המכלל תורת בתוך העצם יסודות ז.

מכלל רק איננו הנקבע ומקרה. עצם המושגים מתכנת לפי נעשית תלוי כיסוד הקביעה לעומת מימון בא העצם במושג השמוש מתוך ממנו. מתפרטות והקביעות מצען גם הוא קביעות, של

מצוין. אופי בעל כאבר העליון, הנקבע להנחת

די על הנסיון. לשטח נקבע־קביעה המושגים של העתק היא העצם של הקטיגוריה .8 י

והקביעה• מחמיר יסוד של ההוראה את הנקבע מושג מקבל הנסיון לשטח ההקבעות יחס העברת

מימון אצל התבנית. מהותם הנחת את אחריו גורר המושגים תחום חולף. יסוד של ההוראה אתהעתקס, רק מהווים עצפ-מקרה המושגים אשר נקבע«קביעה, למושגים הקדימה זכות ניתנה

תקף ומקרה עצם של וליחס המושגי בשטח מוחלט תקף וקביעה נקבע שי ליחס .9 המושגים תקף על קנט של השקפתו עם בהשוואה מערכות שדוד חל כאן הנסיון. בשטח מכוון

הוא המושגי בשטח העצם השקפות: שתי בין התרוצצות ומימון קנט אצל ישנה נ.0 של ההוראות שתי בין הכרעה אין אלה. קביעות מכלל שני מצד והוא הקביעות מצע אחד מצד

מצע של שניות ישנה מצע. על הנישא מכלל בעצם הרואה השקפה ומסתכמת העצם מושג את הרואים ומימון, קנט של השקפותיהם של הבקרתי לנסיס אופינית זאת ושניות וקביעות הוא הקביעות של המצע וחומר. צורה והסתכלות, מושג קטבים: שני בעלת כחטיבה ההכרה

אותו. מאחדת הצורה אשר חומר, בבחינת הן הקביעות צורתן, בבחינת

. ב ק ר פ

ל ל כ מ ה

הטהור המכלל ב.

פיכטה. אצל העצם מושג תחום .1

העצם. מושג של הכוון .2

והמכלל. העצם מושג של תפקידו .3

המכלל. במושג העצם יסודות .4

המדמה. והכה המצע .5

העיונית. המדע ותורת המכלל .6

הגל. אצל המהות בעית .7

והתכונות. המצע .8

החוק. .9

כמכלל: העצם .10 המוחלט. ההכרח שבמושג הזהות

והחלקים. המכללומניעיהן. העצם שבמושג הבחינות שתי

הגומלין. יחם ומושג העצם מושג .11

הגל. של שיטתו וכוון המכלל מושג .12

הטהור המכלל ב. המהלל56

מבעית יי הועתק תקפו תחום אשר העצם מושג את ראינו (1 הדוקה, השיטה, מבנה לבעית ההסתכלותי הנתון ואחוד הנסיון הסדרת אשר העצם מושג על יסודיים. הגיוניים עקרונות על ובסוסת אחודה תפקיד הוטל האידיאל בתורת המתגלמת ההכרתית הבעיה בתחום הועמד אלה קביעות הסדרת תפקיד השכלית, ההכרה של קביעותיה אחוד המקופלת השיטה בעית אותן. הנושא מצע של למקרים הפיכתם תוך

ת. אחוד בעית איפוא, היא, האידיאל בתורת עו בי ק העצם מושג על ה מושג על שלו, והפרדיקטים הנושא בין היחס בעית בתחום הועמד אשר

יחסים טפוס לבנות התפקיד הוטל ההקבעות, בתורת המתגלם העצם ההכרה תועמד בעזרתו אשר שלו, הפרדיקטים לבין הנושא בין כזה

והגדותיה לקביעותיה בסים ינתן בעזרתו אשר תקף, כבעלת כמאוחדת, הגדות היותן מכלל האלה ההגדות את מעלה זה בסיס ההכרה. של

תקף בעלות להגדות אותן והופך קומפרטיבית״ ״כלליות על הבנויות ובעיתה מהותה השיטה, מבנה תורות של האלה הגונים בשני מוחלט.ת קביעותיה עם פונקציונאלי בקשר העצם מושג הועמד ו י נ כ ת של ה

את לאחד הוא העצם מושג של תפקידו הממשיות. הגדותיה עם ההכרה, תוך המיוחד, אחודן תוך השיטה חותם את להן לתת האלה, הקביעות

״מלאי המשמש או תקפן את המתנה עליון ממצע מסוים באפן גזירתם להבטיח תפקיד העצם למושג ניתן פנים כל על לתכנן. טרנסצנדנטאלי״

בעית שיטתית. במערכת הקביעות אחוד ידי על ההכרה של אחדותה אתת קביעותיה של אחדותן בעית היא ההכרה של אחדותה ו י נ כ ת של ה הקביעות את דאו ומימון שקנט להגיד אנו׳ רשאים זו מבחינה ההכרה.

לבנות נסו הם אם גם שיטתית, מערכת לבנות נסיון לכל נתון כיסוד הקביעות אותן. הנושא מצע על הקביעות השענת ידי על זו מערכתהעצם. מושג של התפקיד את תוחמות הן ורק והן נתון יסוד שמשו

ועם אחר לשטח השיטתית המערכת בעית את העביד פיכטה של והגדותיה קביעותיה אחד. לשטח העצם מושג גם הועתק זו העברר. בתור לקבלן ומושגיה השיטה שעל נתון יסוד לו שמשו לא ההכרה עצמה את מעתיקה העיונית המדע תורת חוקית. למערכת ולהכניסן כאלה

בבחינת שהוא תפקיד עצמה לפני מעמידה היא אחד, לשטח ביודעין הנחותיה את בוחנת היא יותר: מסוימת הכרתית שאלה לכל הקדמה

פתרון את עצמה על מעמיסה היא הגדה, וכל קביעה כל של העליונותגבה לשלב במתכוון עיונו את העלה פיכטה ההנחות. בין היחס בעית

57הג$ עד מקנט בפילוסופיה העצם בעי*

מעמידה העיונית המדע שתורת וההנחות המושגים !ומימון קנט של מזההסדךה. לכל תנאי בבחינת הם הקביעות, את להסדיר באים אינם אותם

היחס בעית פתרון תפקיד הוטל פיכטה אצל a העצם מושג על האפשרות עצט היא לפניו העומדת הבעיה אני«. —ל״לא ה״אני״ בין

באני תלוי כשהלא־אני ה״לא־אני״, לבין ה״אני« בין היחס את לבנות שלילת היותו מלבד אחר תכן אני ללא כשאין א. ז. מטריאלית, מבחינה

הלא-אני המוחלטת? ההנחה הוא הראשונה, ההנחה הוא האני האני. הוא אני שהלא מפני האני, כמו זו במדה מוחלט להיות יכול אינו

השאלה לאני. להזקק בלי תכנו את להגדיר אין א. ז. האני, שלילת היחס את לבנות אפשר כיצד :היא העיונית המדע תודת לפני העומדת

בכלל אפשר כיצד לזו: קודמת שאלה גם או האלה, האברים שני ביןתכנית תלות תלוי האחד כשהאבר שונים, כאברים אברים שני להעמיד

1 העיונית, המדע תורת של הכללית בעיתה היא זו בעיה השני. באבר השונים הגונים את להבליט כדי שונות מבחינות אותה לנתח ננסה אולם

המדע תורת בירורנו. את זה באפן להצעיד וכדי בה המקופלים הלא־ ידי על מופעל שהאני הקובע יסודי משפט על מבוססת העיונית

תכנית מבחינה עצמאי שאינו האבר אותו ידי על מופעל שהאני אני, האבר תכנית. מבחינה מותנה אבר ידי על מופעל האני :וכל מכל

כיצד היא והשאלה ממנו, מותנה שהוא אבר אותו את מפעיל המותנה אבר ידי על להפעל תכנית, מבחינה מוחלט אבר שהוא האני, יכול

הבלתי המוחלט, האבר את התלוי האבר להפעיל יכול כיצד בו, התלוי האבר שהוא שהאני בכלל להניח אפשר כיצד אחרת: ועוד זאת תלוי.

של ממהותו דעתנו את נסיח אם גם משהו. ידי על יפעל המוחלט גם תלוי, אבד אם כי עצמאי אבר איננו זה בנדון אשר המפעיל,

את להניח אפשר כיצד : שבבעיה העקרוני לצד בנוגע השאלה תעמוד אז שאנו הסבילות את להסביר אפשר כיצד המוחלט, היסוד של הפעלותו וכאן הפעיל היסוד הוא המוחלט היסוד המוחלט. ליסוד זה באפן מיחסים

מושג לפני העומדת הבעיה סביל. ליסוד הפעיל היסוד את הופכים אנובתוכה כוללת תפקידו ואת תחומו את הדבר של לאמתו והמגדירה העצם

בירור ישנו שבוז מפני פיכטה, של הראשונה" ״תקופתו רק תשמש דיוננו נושא (1 פיכטה של מדרכו שנובע מה אחרים קטיגוריאליים מושגים בין העצם מושג של עקרוני

תרצ״ח, ״תרביץ"—פיכטת" של בפילוסופיה תקופות ״שתי עיין בתקופהזאת.

מניחים כשאנו אברים של שניות להעמיד :אפשר כיצד שונים: גוונים כיצד תכנית־, תלות בו תלוי וחברו המוחלט האבר הוא האחד שהאבר

אבר איננו המפעיל כשהאבר משנהו ידי על יפעל אחד שאבר להניח אפשר = המוחלט שהאבר להניח אפשר כיצד בנפעל? תלוי אבר אם כי עצמאי,

נשתדל — לסבילות. הפעילות את להפך אפשר כיצד יפעל, הפעילות לעמד כדי השונים, גווניה על זו שבבעיה העקרוניים הקוים את להבליט

משמעותה. ועל הבעיה על פירוט ביתר בעיה היא בה הטמונים השונים גווניה על שהצגנוה כפי זו בעיה

מתבטאת הפורמאלית הבעיה כאחד. ומטפיזית-הכרתית הגיונית-פורמאלית כשהיסוד המוחלט, האבר של הפעלותו בהנחת הטמון הסתירה בעוקץ זה בתחום המוחלט. באבר התלוי יסוד הוא להפעלותו הגורם הפעיל לפי אשר ליסוד, פעילות שביחוס ההגיונית הסתירה שאלת מוצגת אשר ליסוד, פעילות מיחסים אנו פעיל: יסוד איננו ההגיונית מהותו

הנדונה הבעיה מתיצבת זאת מבחינה זו. פעילות ממנו נשללה בהגדרתו אולם ״לא־אני«. המושג הגדרת בתוך הסתירה כבעית פורמאלית, כבעיה

העיקרי הצד שהוא —השני הצד הבעיה. של אחד צד רק הוא זה צד קשור —העיונית המדע תורת של הדיאלקטיקה של מרכזי ציר והמשמש

א. ז. כמוחלט, מוגדר אחד כשאבר האברים שניות הנחת בעצם מחוצה העומד אבר עם ההתיחסות אפשרות את מניחה אינה ותו כשמה

גוון שגם למרות פורמאלית, שאלה רק איננה כאן העומדת השאלה לו. ההכרתי, — המטפיזי בצד הוא השאלה של עיקרה בה. חסר אינו זה

לפי הוא להתיחסות הנכנס אחד כשאבר יחסים בנין אפשרות בשאלת שאלת היא זו שאלה מוחלט. אבד —מתיחס בלתי אבר מהותו עצם

וההזרמות ההתקדמות שאלת המדע, תורת שיטת של פתוחה אפשרות צרך כל מהותה עצם לפי מניחה אינה השיטה של העליונה כשהנחתה

ומעמדה זאת הנחה של תכנה והזרמות. התקדמות של אפשרות וכל קשירת על הבנויה התקדמות לכל מעבד עומדת ההנחה הם, מוחלטים

להניח אין שני מצד אולם למשנהו. אחד אברים הזקקת ועל יחסים השיטה של שההנחה זו במדה חד-אברית חטיבה להיות יכולה שהשיטה

מחוץ אותנו המצעידה בהתקדמות צרך יהיה ושלא תכנה עם תזדהה ולתכן להנחה זקוקה היא כאחד: אברים לשני זקוקה השיטה להנחה. מושתתת היא בו, שתלוי מה ועל עיקרון על בנויה היא בה, התלוי

בעצס הטמונה הסתירה .principiatum וה principium ה בין ההבחנה על

jig הטהור המהלל ב. המהלל

שרירות־ מתיך .הנובעת סתירה איננה העיונית המדע תורת של מהותה עליהן. והתגברות סתירות של קצב הנחת של יצר מתוך דיאלקטית, לב

סתירה זו, להנחה מחוץ העומד משהו לבין המוחלט — ההנחה בין הסתירה מכלל את בתוכה המכילה ההנחה בין שביחס היסודית הסתירה זו-.היא בהנחה, נעוצה היותה למרות שהיא, השיטה לבין השיטה של u תכניה למתיחות בטוי .היא זו סתירה להנחה. מחוץ העומדת עצמאית חטיבה

משמעותה <.2 זו שיטה של תכניה תחום לבין השיטה עיקרון בין מוכרחת לתאור איפוא, ניתנת, המדע תודת של הנחותיה בתחום זאת סתירה של

קטבים, שני בעלת כחטיבה השיטה .למבנה נוגעת הסתירה זה: באפן בשני קשורה השיטה ביניהם. מסוימת מתיחות מניחה שניותם עצם אשר

התכנים נעמדים בו והלא־אני־התחום המוחלט האני־העיקרון הקטבים: את מבטאת שהיא מפני מהותית שניות היא זו ושניות — השיטה של

מוחלט כאבר העיקרון את רואה השיטה.,פיכטה של המוכרח המבנה כי העיקרון, מעמד מפאת רק לא , משהו של עיקרון בהיותו רק לא .גם מוחלט הוא העיקרון הטהורה. הפעילות מפאת תכנו, מפאת גם אם

את כמוחלט. אותו הקובע תכנו מפאת וגם עיקרון היותו מפאת מבחינה בו התלוי אחד אבד עם בהתיחסות מעמידים הזה העיקרון כשלילת הלא-אני של תכנו את מגדירה התכנית התלות תכנית.

אינו הלא-אני אולם עצמאותו. את מהלא-אני נוטלת היא א. ז. האני, להתחשב >בלי הלא־אני של הנחתו עצם א. ז. פורמאלית, מבחינה תלוי

וכל. מכל המוחלט האני הנחת כמו מדה באותה מוכרחת היא בתכנו( בין היחס לבעית איפוא, מתיחסת, מנתחים אנו אותה אשר הסתירה אבל תכנו מבחינת זה בעיקרון התלוי התחום לבין המוחלט העיקרון

ו מבחינת בו תלוי אינו ד מ ע ם. מ חו ת התפקיד את תוחמת זו סתירה כ ראות מנקודת נקבע זה מושג של תפקידו :העצם מושג בפני העומד

העצם מושג למוחלט. מחוץ העומד המותנה לבין המוחלט בין הסתירההשיטה. של המהותיים קטביה שני בין היחס בעית במסגרת נעמד

לפחות או הפתרון את בתוכה מקפלת עצמה והבעיה יש אם (2ן על רמז ו ו היא הבעיה לבעיתנו. בנוגע הדבר נכון הדי הפתרון, כ

גופה, השיטה לתוך ההסתכלותי הנסיוני מהשטח התכנים מקום את כאן העלה פיכטה (1זאת. העלאה למרות — עומדת בעינה התבן לבין העיקרון בין היחס על הקנטית הבעיה עצם אולם

K נ«8 (2 ro n e r: Von Kant bis^rHegel, I

$9 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ישוב להיות איפוא היב ופתרונה האברים בין שביהם הסתירה בעית את איש הסותרים כאברים הנראים האברים העמדת כלומר הסתירה,

אחוד יקבע ובמקומה הסתירה של עוקצה ינטל בו כזה, ביחס רעהו אשר מושג, בהכרח הוא זו ראות מנקודת הנעמד העצם מושג האברים. האפשרות את להניח תפקידו האברים, בין יחם לבנות הוא תפקידו

הקו את ברור באפן כאן רואים אנו סתירות. חסרי יחסים קיום של דמות של הפורמאלית השאלה :,א בפרק כללי באפן דברנו שעליו מושג נעמד בתוכה אשר המסגרת, את המצינת היא האברים בין היחס

שאין ברור העצם. מושג של התפקיד את התוחמת היא זו בעיה העצם, ההסתכלותי, הנתון הסדרת בעית הלא-אני לבין האני בין היחס בעית הבעיה חוקי. סדר לכתחילה החסרות מלבנים חוקי נסיון בנין בעית

בין שביחס המהותית הסתירה בעית היא ההנחות, אחוד בעית היא הבעיה של העלתה את חותך באפן מבליט זה ותפקיד השיטה הנחות

גם מרכזית. בעיה של למדרגה האברים, בין היחס בעית הפורמאלית, ראות מנקודת השיטה בעית בתחום העצם מושג נקבע לא קנט אצל הבטחת ולא השכלית ההכרה של אחדותה בסוס של התפקיד לו ניתן זו:

השיטה. הנחות של אחדותןהאברים, בין שביחס הסתירה בעית בפתרון פיכטר. הולך בו הכוון

על מומחש זו בעיה לפתר הבא העצם מושג את המצין הכוון א. ז. וכל, מכל לזה זה מנוגדים אינם והחשך ״האור פיכטה: של משלו ידי זעומה כמות אלא איננו החשך במדרגה. רק ממשנהו האחד שונים הם מאלף זה משל .0 הלא-אני״ לבין האני בין היחס הוא כן אור. של

רומז והוא העצם מושג של הכוון את בתוכו מקפל שהוא מפני מאד, זה מנוגדים אברים אינם ולא-אני אני האברים זה. מושג של תכנו על

לבין הפעילות בין המותנה, לבין המוחלט בין נגוד אין א. ז. לזה, התחומים שני בין היחס תכניה. לבין השיטה עיקרון בין הסבילות,

;למשנהו האחד בין מעבר תוך הנקבע יחס הוא זורם, יחם הוא האלה ושל בחינות של לשניות השוניות ואת השניות את הופך זה מעבר מהסתירה נוטלת כמות ושל בחינות של לשניות השניות הפיכת כמות.

בין כיחס מתפרש הלא-אני לבין האני בין שהיחס מפני עוקצה, את. האני של יחס הוא היחס מסוימת, מבחינה עצמו לבין האני מו צ ע ל

“חטהיו המכל? ב. המכל? ^

Fich te כתביו בל : I ,145 (1

בעיותיה ועל צדדיה על השניות שלו. מסוימת לבחינה מתיחם האני ומפני האברים בין רציף מעבר שנקבע מפני שניות, להיות חדלה

הסתירה בעית גרידא. במדרגה כהבדל נקבע האברים בין שההבדל ומנוגדים מסויגים יסודות שני של מקיומם נובעת שהסתירה מפני נפתו־ז השניות. תוצאת שהיא הסתירה את בטלנו השניות את שבטלנו ואחרי

המותנה, האבר לבין המוחלט האבר בין היחס מהנחת נבעה הסתירה של במקומו המותנה. האבר של בטולו את מסמל האור של המשל אולם תוך המוחלט, האבר של מסוימת בחינה הועמדה המותנה האבר

הוא שהחשך כשם המסוימת, בחינתו לבין המוחלט בין רציף מעבר ציון הסתירה ביניהם. רציף מעבר שקים וכשם האור של מסוימת בחינה האבר ידי על הטהורה, הפעילות שהוא האבר, של הפעלותו מהנחת נבעה

להפעיל כשר לו מיחסים סבילותו אף על אשר הסבילות, את המגבש שהאבר מפני נעלמת זו סתירה הטהורה. הפעילות שהוא האבר את

הקטיגוריה מסוימת. מבחינה פעיל אבד הדבר של לאמתו הוא הסביל עצמאותו בטול ירי על האברים בין יחם לבנין איפוא, חותרת, העצם של ״הוא הראשון המתיחס של כבחינה העמדתו ידי על השני, המתיחס של

.0 האני« של מקרה הוא עצמו... ברשות הקים יסוד איננו הוא עצם, איננו מבטלים. שאנו זה ידי על מתישבת האברים בין היחס שבהנחת הסתירה

האבר את הופכים שאנו זה ידי על האברים, אחד של עצמאותו את האני, של מקרר. הוא הלא-אני המוחלט: האבר של למקרה המותנה

של הכוון את מצין זה דבר עקרונה. של מקרים הנם השיטה תכני המדע תורת בעית לפתרון הכוון את קובע הוא העצם, של הקטיגוריה

של הקטיגוריה של זה מכוון נוספת מסקנה להוציא עלינו —העיונית.לפנינו. הצגנו אשר הבעיה את למצות מנת על העצם

השניות האני. של למקדה הלא־אני הפיכת פירושו השניות בטול בין רציף מעבר שנקבע זה ידי על מתבטלת השיטה שבמבנה המהותית כבחינה נקבע זה תחום תכניה, תחום לבין השיטה של העיקרון הבקרתי המושג של דמותו את הקובעת זאת שניות העיקרון. של מסוימת

יד^ על מתבטלת זו שניות יסודות, לשני הזקוקה כהכרה ההכרה, של הופך בו שמותנה מה לבין עיקרון בין וההבדל העצם של הקטיגוריה

של מסוימת בחינה התכנים בתחום רואים שאנו א. ז. זורם, להבדל

61 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצט בעית

.Fichte : כתביו כל ,1 ,155 (1

פונקציונאלי יחס איננו התכנים תחום לבין העיקרון בין היחס העיקרון.ם אם כי הדדית, תלות של ח ת של י הו ר ז ב ע מ ף. ו צי מושג ר

תוך אחד, אבר בעלת כחטיבה שיטה להעמיד איפוא, מתכוון, העצם במקום בו. התלוי והתחום העיקרון התחומים: שני בין המחיצה בטול ונתון, )מושג התחומים בין ההבחנה על הבנויה קורלטיבית הכרה מושג

אבר על הבנויה עצמה, עם הזהותית ההכרה מושג נעמד ותכן( עיקרון התכנים, תחום ובבחינת העיקרון בבחינת בחינות, בשתי לנו הניתן אחד,

הלא-אני. ובבחינת האני בבחינת שביחס הסתירה את לפתר כנסיון העצם מושג של הכוון כאן עד (3

מושג של הפונקציה את מצין זה כוון העיונית. המדע תורת של ההנחות בין תלויה שבתכנו מפני המושג, של תכנו את מכתיבה זו ופונקציה העצם

מושג של כזה תכן להניח הוא הכרח הזאת. הפונקציה את למלא האפשרות בין הרציף המעבד הפונקציה. של התגשמותה את יאפשר אשר העצם,

העיקרון, של לבחינה זה תחום הפיכת השיטה, של התכנים תחום לבין העיקרון מוכרח באפן הקשורה הכרה במקום עצמה עם הזהותית ההכרה מושג העמדת

מניח, זה כל—שניותם את לבטל אין ואשר זה מול זה העומדים יסודות לשני את לפתר אפשר בעזרתו אשר המושג של מסוים תכן אחריו, גורר או

בתור נקבע האני היסודות. בין המחיצה תתבטל בעזרתו אשר הבעיה, בין היחס את ראינו אילו העצם. של מקרה בתור נקבע הלא-אני עצם, המקרים לבין המצע בין יחס בתור כמקרה הלא-אני לבין כעצם האני

תפקידו את והגדרנו יצאנו שמתוכה זו שבעיה בהכרח עליו, הנישאים בעינה הקושיה זה. ידי על פתרונה את מוצאת היתה לא העצם של

יסוד להיות המקרה יכול כיצד המצע, את המקרה מפעיל כיצד עומדת: והמעמיד מהותו את הקובע מהמצע פעילותו את שואב הוא אם פעיל

אנו אם עומדת במקומה העיונית המדע שכתורת הסתירה ישותו. את את לישב הבא היחס אותו המקרה, לבין העצם בין היחס את רואים

ע בין כיחס הסתירה, צ מ אפשר כיצד :אחרת ועוד זאת המקרים. לבין ה קיומם את שוב מגיחים כשאנו התחומים בין המחיצות בטול את לראות

שני. מצד המקרים תחום ואת אחד מצד המצע תחום את התחומים, של של ובקטביות שבשניות המחיצה את שוב מקיימת היחס של זו דמות

הקטבים במקום מיוחד. באפן הזאת השניות את מגבשת היא היסודות, —אחרים קטבים באים בעיקרון שתלוי מה ושל העיקרון של ההכרתיים

אפשרי, אינו המקרים לבין המצע בין הרציף המעבד שלו. והמקרים המצע

הטהור המכלל ב. המכלל 62

עליו, הנישא מהמקרה השונה כנושא המצע של הפורמאלי שהמעמד מפני מושג של תכנו על לשמד רוצים אנו אם לבטול, ניתן אינו זה מעמד עם הזהותיח ההכרה מושג כלשהוא. תפקיד לו מיחסים אנו ואם המצע השומר המצע מושג על מושתתת כשההכרה להתגשם יכול אינו עצמה

תכנו. את מגדירה זו שקורלציה מפני הקורלציה, על מהותו עצם לפיע בין והיחס כמצע העצם מושג צ מ ם בין כיחס המקדים לבין ה צ ע ה קורלטיבי מושג ואין קורלטיבי המושג את מצין זה כל המקרים לבין שתכנו איפוא, בהכרח, בלתי־קורלטיבית. הכרה לבנין בסים לשמש יכול קורלטיבית, בלתי הכרה לבנות התפקיד מוטל עליו אשד העצם, מושג של

הקודלטיביות. מובן מתכנו שינטל מהותו, תשמש שהזהות באפן יקבעהמצע. מושג עם להזדהות איפוא, יכול, אינו העצם מושג

מתכונת לפי הלא־אני לבין האני בין היחס את לבנות אפשר הזהותי אופיה את זד. כדי תוך ולהבטיח המקרה לבין העצם בין היחס

ל בתור יקבע שהעצם זה ידי על רק השיטה, של ל כ בתור ולא משו: כמכלל העצם מצע. בנגוד כולו התכנים תחום עם העצם זהוי פירו התחום, של לקטע בנגוד מלא כתחום העצם העמדת ומקוטע, פרטי לתחום שהוא מפני הפעילות, מכלל שהוא מפני העצם הוא האני לחלק. בנגוד

אפשד הפעילות מכלל שהוא זו במדד. רק הפעולה. אפני ל כ עם מזדהה מושג של מהותו את הקובעת היא היא המכלל תכונת ״. עצם בו לראות בין כיחס הלא־אני לבין האני בין היחס את רואים אנו ואם העצם בין החלק, לבין המכלל בין כיחס זה יחס לראות עלינו למקדה העצם

כמזדהה האני את רואים שאנו כמה עד בו. הכלול הקטע לבין המכלל הופכים אנו אשר הלא-אני עצם. הוא האני הרי כולו התחום עם

העיונית, המדע תורת בעית את לפתר מנת על האני, של מקרה אותו ראשיתו אשד המקרה לבין העצם בין היחס המכלל. של חלק הופך

ובמקומו ההגיוני לשטח ברור באפן כאן עובר המטפיזי-הישותי בשטח יחס נקבע עליו הנישאים המקרים לבין המצע בין הממשי היחס של

הלא־ לבין האני בין ההבדל שבמכלל. החלק לבין המכלל בין הגיוני בחינות של כהבדל נקבע המקרה לבין העצם בין ההבדל א. ז. אני,

וזמכלל !מקרים הם בודד באפן אותם רואים כשאנו היחס ״אברי :גרידאהעצם, את מהווים סינתטי באפן המאוחדים המקרים העצם... הוא שלהם

6} הגל עד מקנט בפילוהופיה העצם בעית

Fichte :כתביו כל ,1 ,142 (1

שמפרטים אחרי העצם !המקדים מלבד אחר, דבר כל כלול אינו ובעצם נשאר אינו העצם של שלם ( analysis ) פירוט ואחרי המקדים את נותן אותו

כלשהו נושא על מתמיד, מצע על לחשב אין המקרים. מלבד דבר כל כהבדל ברור באפן נקבע המקרה לבין העצם בין ההבדל A המקרים« של

העצם, את המכלל של בפרספקטיבה מהווה התבן אותו שבבחינה. העצם המקרה. הוא-הוא החלק של בפרספקטיבה זה ותכן העצם, הוא-הוא

כל מהעצם נעלם באשר תכנו, את ממצה זה ופירוט מלא לפירוט ניתן אותו המנתקות המיוחדת מהותו ועל הנבדלת עצמאותו על השומר יסוד

— המקרה לבין העצם בין הרציף המעבר מצע. :איננו העצם :מהמכלל שההבדל מפני אפשרי הוא — למטה מלמעלה רציף מעבר פירושו זה ופירוט

המתגלמת התכן בכמות רק הוא ההבדל בחינות, של הבדל הוא האברים בין שבכמות. הבדל הוא החשך לבין האוד בין שההבדל כשם מהם, אחד בכל — האברים של מעמדם קובע אינו המקרה לבין העצם בין ההבדל את

התכן כמות מבחינת נקבע ההבדל שני, מצד והנישא אחד מצד הנושא ליצור יכול אינו זה שהבדל מובן שונות. כמותיות צורות הלובש האחיד

אחרת: ועוד זאת ורציף. אחיד במכלל המתאחדים האברים בין קרע המקרה, את ולא העצם את לא ראשוני יסוד בתור לראות רשאים אנו ופעם העצמ-המכלל של בפרספקטיבה פעם הניתן התכן את אם כי

שראשוני כמו הראשוני האבר איננו העצם המקרה־החלק. של בפרספקטיבה עליו. הנישאים למקרים ביחסו הגיונית, ראשוניות לפחות המצע, הוא

מתעלה וכל מכל העצם של המיוחד המעמד את המבטלת זו בתפיסה מדרגתו מתוך ורק ראשוני תכן של למדרגה מיוחד גבוש כל חסר התכן

של בפרספקטיבה ופעם העצם של בפרספקטיבה פעם זה תכן ניתן זומצע. חסר המכלל עם הטהור, המכלל עם מזדהה העצם מושג המקרה.

את לשמש ומסוגל עשוי זה באפן נקבע תכנו אשר העצם מושג מטבע של צדדים לשני הופכים התכנים ותחום העיקרון הזהותית. השיטה

חלק אלא אינם כמקרה והתכנים התכנים מכלל הוא כעצם העיקרון אחד,ד אלא איננו מצדו שהוא מהעיקרון מתפרטים התכנים העיקרון, חו א ובין בחינות של שניות היא השיטה יסודות שני בין השניות התכנים. א. ז. תומו, עד להתפרט עשוי העיקרון רציף: מעבר קים היסודותאת לבטל אפשר שני ומצד וכל מכל העיקרון מעמד את לבטל שאפשר

הטהור המכלל ב. המנלל 64

Nachgelassene W ב מדובר המקרים סכום על שם! ,209 (1 e rk e ,| 721 עמי.

ם מעמד תכני חד אנו אם ה א ד אותם נ חו א תי ב ט ם שי ל ף. ש שקו ו אם ו אנ

ם רון רואי ק עי פני רק זה הרי העצם את ב בו מ דו ש ח א ת ס ה זי תי נ הי ב

ם. כל שלמה תכני ה ה ט שי ת, ה א, נקבע ה איפו טיב ח ת כ תי הו ה, עם ז מ עצ

קרון ה עי ט שי ם ה חו ת ה ו ם שני הם תכני די ל צד ה ש ב טי ת ח תי הו זו. ז

נו אם אי אני ר א- ל ת ב ד א סו לנו הסביל הי א ש ד ו צ ל כי כו ד י סו ל י בי ס

ד את להפעיל סו א הי הו חלט, באפן פעיל ש שיו הרי מו כ חס ע הי ש ן כ בי

ע האברים ב ק תי, כיחס נ הו תכן ז ה ש תן האחד וכ ת ני בו טי ק פ ס פר ת ב נו שו ה

ה רק מזו זו חינ ב ת מ תי מו שר כ ת :להגיד אפ לו עי פ ה ת ״ לו בי ט ה ל ו אני ש ה

פני הם, אחד ת מ לו בי ס ה ה ש ת אלא איננ מו מה כ עו ת״ של ז לו עי פ (.1 ה

שג ת הופך העצם מו י ההבדל א ת ו כ י א ם בין ה ברי א תי להבדל ה מו (•2 כ

ר האני, ש ה א אה פיכט תו רו ה כעצם, או « גם מכונ ע ב ק .״נ ש « מו ש מ

ה מסיק זה ם פיכט קו מ ב אין ש ת ש עו ב ק ן <.4 עצם אין נ ש ספק אי מו ש ש

שוני ע זה ל פ ש ת מו ר תו ת מ עו הקב מון, של ה ד מי ש ו א נ אי ת ר ה א רי ש ק

ת עם ר עצם תו ת ועם ה דו סו שג של י ו העצם. מו י ל כנו ה ש ד מובן פיכט מצ

מו: צ ם אנו אם ע אי ם רו כני מכלל בעצ ר זה מכלל הרי ת שו ת ק ר סג מ ב

ד מסוימת ש שג א ע מו ב ק צין הנ ע זה מכלל אותה. מ ב ק ל נ כו בי ך כ תו ב

סגרת ד אולם זו. מ ת מון בין הזאת הקרבה עם י ה מי ט פיכ ה ו ד קו זו בנ

ב, הבדל קיים שו ר ח ש ט הוא גם א ת מבלי ת א כ שג הפי ם מו עצ מכלל ה ל

ל ואת טו אינו וכל. מכל המצע מעמד ב ן ר מו מי ח ש ע הני ב ק ה נ שונ ה

תיו עו בי ק חיצה מ המ ן ו בי ת הנקבע ש עו בי הק ה ו מר ה ש מד ת ב מ סוי על מ

תו דלו ב ל נ ע ש מצ ם ה מקרי ה ם מ אי ש פני עליו, הני ע מ ב ק קפל זה שנ

כו תו ר העצם מעמד את ב תו ה, מצע. ב ט ר פיכ ש טל א ת ב מד א ע המצע מ

שר א לל ו שג ש מו ת את העצם מ כונ נו המצע, ת ל אי כו ת י או העצם את לר

ע א כנקב הו ץ ש חו תיו, מ עו בי ק ל הוא אין ל כו ת י או ר ת ל ע העצם א קב בנ

ק שהוא ת ת. מנו עו בי ק ה ע עם מזדהה העצם מ ב ת, הנק עו בי ק ה ק ו המכלל ר

ע של ת עם הנקב עו בי ק אין העצם, הוא הוא ה ת ו או ר ת ל עצם א ע ה ב ק מ

ע הנבדל, ב ק ץ העומד בנ חו ת למכלל מ עו בי ק ת ה עו ב ק ה ה ה ״ ע ב ק >ז.א. שנ

.145 שם, (1

יוצר האני מהאני, נגזר אני הלא :פיכטה של הדינאמית להשקפתו האחיזה מקום כאן (2השלישי. בפרק אותנו יעסיק הזה הצד הלא*אני. את

I Nachgelassene W 74. מדיקום בהוצאת פיכטה בכתבי (3 e rke ;263 V מדובר d"... על ie leere Stelle des AuFtragens... Punkt zur Fortbestim m ung"

4) 201, Fichte : I

65 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

מחפשים אנו אותו אשר המכלל, היא היא ר.( נ. — הקביעות עם הנקבע.0 עצם״ קוראים ואותה

היסוד בוטל העצם, ממושג נשללה המצע שתכונת* ראינו (4 בטולה את אחריו גורר זה דבר המקרים. בשביל אחיזה מקום המשמש

בו הדבוקה פנים כל על או המצע, למעמד הדבוקה אחרת תכונה של ״נוסף ההתמדה. תכונת —הזמני הרקע על המצע את מעמידים כשאנו

, היסוד את לא אנו מצינים עצם שבתור ברור זה על ד מי ת מ כי הף״ היסוד את אם קי מ לשלילת מכוון זו שבפסקה השלילי הצד (.2ה

מכוון שבה החיובי הצד העצם, מושג של מתכנו המצע-המתמיד תכונת מהראוי אולם לעיל. נתחנו משמעותו את אשר כמכלל, העצם למושג

לעמד יש ואשר שלעיל, הדברים בתוך במקצת שהובלע אחד צד להבליט העצם, מושגי שני בין הברור החתך נקבע זאת, בפסקה כאן, במיוחד. עליו מושג לבין הזמני הרקע על הנקבע הטבע מדעי של העצם מושג בין

הקובע מושג השיטה, של העליונות הנחותיה בין היחס את הבונה העצם את הקובע העצם שמושג אפשרות כל אין הזה. היחס של דמותו את

בעל יסוד א. ז. מתמיד, יסוד יהיה העליונות ההנחות בין היחס דמות שאין מפני זה, בשלב עדין נגזר לא גופו כשהזמן לזמן, מסוים יחס

לו. זקוקות הן ואין הזמן בתוך נקבעות השיטה של העליונות הנחותיה השיטה, במבנה אינטלקטואלית הסתכלות כדי תוך נקבעות אלה הנחות מיוחדת בהתיחסות ענינו אשר לתחום אחר, לתחום בהכרח מועתק והזמן

לבין כמתמיד העצם מושג בין הזה החותך ההבדל הממשיים. לתכנים בין החתך את מצין המכלל לבין המצע בין ההבדל כמקיף, העצם מושג

העצם. מושג של ותקפו מקומו נקבע בהם התחומים, שני מקישים א. ז. בכלל, העצם כשלילת לעתים מתפרשת המצע שלילת

הדברים תקפו. ובטול העצם מושג שלילת על המצע מעמד שלילת מתוך א. ז. המצע, עם העצם את לזהות א-פריורי הכרח קים כאילו מתפרשים

את לראות הכרח קים כאילו — מבירורנו המסקנות את שהסקנו אחרי בהקשר או אחד בתחום לראותו ואין הזמני הרקע על רק העצם מושג למרות כאן כבר להציגה יש אשר חשובה שאלה מתעוררת כאן אחר.

מושג של בתכנו נשאר מה הגל: אצל שאת ביתר תתבלט שחשיבותה

gg הטהור המכלל ב. המכלל

.201 שם, [1

.194 שם, [2

כמכלל אותו ומעמידים המצע תכונת את ממנו שוללים כשאנו העצם קנט של השקפותיהם נתוח את הדריך זה ודבר — ראינו י מצע הסר גלגוליו בכל נשמרת העצם שבמושג הנושא שתכונת — מימון ושל

שבחינת שהנחנו מפני רק כן: על יתר זה* מושג של והתכניים השיטתיים מושג לזהות היה אפשר אלה בגלגולים נשמרת העצם שבמושג הנושא יסודות את שראינו אחרי העצם מושג עם —הנקבע האידיאל, — מסוים הנקבע ומושג האידיאל שמושג שראינו אחרי זה, במושג המקופלים העצם

א. תפקיד את הם ובהקשרם הם בתחומם ממלאים ש זה מצפן הנו מכלל טהור, כמכלל העצם מושג את רואים כשאנו בידינו יותר איננו ואת המצע מעמד את מפורש באפן שוללים כשאנו מצע, ללא

השאלה נשאלת כאן ההתמדה. את — זה במעמד הדבוקה התכנית הבחינה מושג את לזהות אפשר בעזרתה אשר האוביקטיבית, הבחן אבן היא מה

למכלל מהמצע זאת בהפיכה לראות אפשר כיצד א. ז. העצם, עם המכלל שנזקק בלי העצם, מושג של משמעותו ושל העצם של הנתונים המשך

מכנה שפיכטה מזה דעתנו את מסיחים כשאנו א. ז. הטרמינולוגי, לצד מספיק אינו הזה המלולי שהצד מובן עצם. —המכלל את מפורש באפן

גלגול את לא כמכלל העצם במושג בהכרח נראה עליו רק נשען ואם התרוקנות אלא בו, הגלומים העניניים הנתונים על שמירה תוך המושג, חריפותה. בכל צפה זו שאלה טרמינולוגי. ספיח כן: על יתר מתכנו,

מושג את לבחן יש אותה מעמידה זו ששאלה הבעיה ראות ומנקודתכמכלל. העצם

שגוון —מספר פעמים עמדנו זה צד ועל —כה עד בדברינו ראינו להנחתו, המוצא מנקודות אחת משמש העצם במושג הקשור ההערכה שלמושג המצוין למעמד מיוחד אופי ניתן ומתוכו זה גוון שבעזרת

בחינה מיוחדת. מבחינה זאת הערכה ידי על מתחזק זה מעמד :העצם גם קימת העצם מושג של המצוין במעמד הקשורה ההערכה של זו

לעומת מיוחד ערך מיחסים למכלל גם כמכלל. העצם מושג הוא כשהנדון עושה פיכטה אין אמנם — קשה לא ? הוא מכלל אכן כי החלק, של ערכו

את להפך א. ז. לשלמויות, במכלל הכלולים התכנים את להפך — זה את שאותן המיוחד הערך אחרת: ועוד זאת שלמויות. למכלל התכנים מכלל

מבחינת גם אלא תכנו, מבחינת רק לו ניתן אינו העצם למושג מיחסים

67 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

מבחינה המקרה. כלפי —שלו הקורלטיבי האבר כלפי המצוין מעמדו התיהסוחו מבחינת עליו משקיפים אנו אם למכלל, גם זה ערך נשאר זו

שהעצם כשם החלק, מאשר יותר מצוין ערך בעל הוא המכלל לחלק: :וביה מניה בולט שבדבר הדיאלקטי הצד אולם המקרה. על בערכו עולה אלא איננו ושהמכלל למכלל, משולב ושהוא עצמאי משהו איננו שהחלק ראינו שאלת מבחינת הדבר של פירושו אותו. המהווים החלקים וצירוף סכום

כלפי זה ערכו על שומר המצוין הערך בעל שהוא שהמכלל הוא, ההערכה רק הוא מצוין עדך המכלל נושא אליו ביחס אשר שהאבר מפני עצמו, אחד לאבר מניחה אינה האברים שבין התכנית הזהות ל. ל כ מ ה של חלק

ההערכה. בגוון אלא התכנית, במשמעות לא אפילו זה יהא מחברו להנתק של בתפיסתו המכלל = האני של אופיו בשאלת הוא המכריע הקו

משמש זו שמבחינה א. ז. השיטה, עיקרון את באני רואה פיכטה פיכטה. ראינו זה קו —זה עם יחד אולם השיטה. של פורמאלי תנאי האני התנאי רק הוא שאין א. ז. השיטה, מכלל האני משמש — לעיל

נשמרה זו ומבחינה שלה התכני המלאי גם אם כי השיטה של הפורמאלי מושג העצם. מושג של תכנו את הקובעת יסודית תכונה פיכטה אצל

מכלל בעיקר הוא מתמיד, יסוד או נושא רק איננו המטפיזי העצם בתוכו המכיל אבר שהוא מפני מטריאלית, מבחינה המצוין האבר הממשות,

פיכטה, אצל העצם מושג האמתית. הממשות את —המליאה הממשות את הוא תכניה, מכלל גם אלא השיטה של הפורמאלי התנאי רק איננו אשר

העיקר ההגיוני-הטרנסצנדנטאלי. לשטח המטפיזי העצם מושג של העתקה התכנית במשמעותו אם כי כמכלל העצם מושג של ההערכתי בצד כאן איננו

העיקרית הנקודה היא זאת למלאי, — כעיקרון האני הפיכת זה. מושג של חוזרים אנו עצם. עם המכלל בזהוי אוביקטיבי מצפן לשמש צריכה והיא

פרדוקסית שהיא למסקנה ומגיעים הבעיה של המוצא לנקודת איפוא רואים אנו אם נומינאלית, מבחינה רק לא העצם, הוא המכלל :במקצת הבחינה את ובראשונה בראש אלא הנושא, בחינת את דק לא העצם במושג

ת ה ני כ :המטפיזי המושג של העתקה בו לראות עלינו זה מצד המלאי. של ת עלינו פיכטה אצל העצם מושג את אחדות: במלים המליאה. הממשות קנט של המטפיזית בדדוקציה מקבל שהוא התכן מבחינת לא להעריך

אלא מתמיד( )נושא העקרונות במסכת לו הניתן התכן מבחינת ולאי במטפיזיקה לו הניתן התכן מבחינת נ פ ל למושג היתד, כאן קנט. ש

של התכן מלא את בתוכה המכילה המליאה הממשות של המשמעות העצם

הטהוד המכלל ב. המכלל 68

מושג בזר,וי האוביקטיבי המצפן את לראות נרצה אם הנמצאים. עולם זו שמבחינה להודות נוכרח כנושא או כמצע העצם מושג עם המכלל

העצם. מושג עם זהותי ד,מכלל מושג ושאין מתכנו העצם מושג רוקן דבקות פיכטה של בזהויו לראות עלינו המצע מושג ראות מנקודת

המטפיסיקה, של העצם ממושג יוצאים אנו אם אולם שונה. תכנו אשר בכלי אמתית, ממשות גם אלא הממשות נושא רק לא העצם משמש בה

העצם למושג לתת נסיון פיכטה של בזהויו לראות עלינו מליאה, ממשות העצם מושג את להעכיר — בלא־יודעין — נסיון גם ואולי חדש תכן

מושג אין המטפיזיקה של העצם מושג מבחינת ההכרתי. לשטח המטפיזי שלמושג העתקה משמש המכלל מושג מתכנו, העצם מושג את מרוקן המכלל

אפשר :להוסיף יש זה להסבר אולם מטפיזי. בלתי לשטח המטפיזיקה זד, מפני רק העצם מושג עם המכלל מושג את לזהות זו ראות מנקודת

אחד, אבר קובע שפיכטה מפני רק א. ז. האני, עם מזדהה שהמכללם, אבר סוי תכנית ומבחינה פורמאלית מבחינה המוחלט האבר שהוא מ

מיוחדת, למדרגה אותו המעלה היא האני מושג של המוחלטת מהותו כאחד.ל מצוין. לאבר אותו ההופכת היא כל מ ם ד, ל תג ר מ ב א חד ב (.1א הרואה המטפיזיקה המטפיזיקה. של תפיסתה על פיבטה שומר כאן גם

מגבשת היא אלא זו, בקביעה מסתפקת אינה המליאה הממשות את בעצם ד,מצין זד, גבוש וכו׳. וכו׳ הרצון האלהות, זו תהא מיוחד, באבר זו ממשות

א. ז. האני את זהה כשהוא פיכטד, את ששמש הוא המטפיזיקה של דרכה את גבש הוא לעצמו, כשהוא מכלל הניח לא פיכטה העצם. עם אחד, אברא זד, שאבר להגיד אין מסוים. באבר אותו ש ו הוא ד,מכלל, את נ

ל ה את כאילו, הופכת, זאת זהות הנחת אולם אתו! מזדהה כ שהוא ל מל ל כ ד. לאבר האברים מ חי האברים, מכלל תכנו מבחינת הוא זה אבר י

של הזהות תוצאת שהיא הסתגרות, של מסוים גוון בו נשאר אולםאחד. אבר עם ד,מכלל

כולם לא אשר —השונים העניניים הנתונים את כאן עד ראינו והמשמשים כמכלל העצם מושג של תכנו את המהווים — אחד בקנה עוליםנתוח השלמת לשם להוסיף יש העצם. עם המכלל לזהוי אוביקטיבי מצפן

לדאות אפשר האם :ההיסטורית השאלה את הארתו ולשם נוסף מצד זד,השקפתו של המשך מהעצם המצע תכונת ובשלילת המצע מושג בערעור

69 הגל עד מקנט בפילופיפיה 6העצ בעית

J. Cohn : Theorie der D ia lektik — 38 (1

שג על לוק של ר באפן או העצם, מו ת ר בין היחס מה :כללי יו עו ער

שג ר פיכטה אצל המצע מו עו ער שג ל ש תח-לה לוק. אצל זה מו לצין י

ת ד קו שר המוצא שנ ה א כ תו רך ספק להטיל לוק בא מ צ ש ב מ ת ש ה שג ל מו ב

מצע העצם ה — כ ש ד ק הגי ק ל שלל בא שלו מו את ל —זה מעמד של קיו

ה ר שו ה ק ת בבחינ טי ס אגנו תו: ה פ ק ש ה ב תנו אין ש רו ש פ א א את להכיר ב ש הנו

ת, של תכונו א ה ש א הנו הו ת . אין ,ג< ידוע« בלתי ״מצע בבחינ לנו ש

שג ר מו רו תו. על ב ך מהו תו ת מ רו ש פ א ה תו את להכיר אי- הו המצע של מ

ם אי ש ע ספק להטיל אנו ר דו מו. ביחס י ה לקיו חינ ת ב טי ס זו אגנו

ם כאן —המצע מעמד בטול <,2פיכטה אצל וכל מכל חסרה אי ש אנו ר

ל על לדבר ו ט ת על רק ולא ב ל ט ק ה פ ע —ס ב אחר, טעם מתוך נו

ע הוא ב ך נו ש מתו רי חפו ח תי יחם בנין א הו אני בין ז אני. לבין ה א־ ל ה

ר המצע מעמד בטול ר ריו גו ח ת את א א שו ם, שני של מעמדם ה האברי

ם. המחיצה הסרת את ה ביני בר מעלה המצע מעמד ש הו מעל אהד א שנ מ ל

בר ד ד עומד זה ו גו ה בנ ט שי ת, ל תי הו ת את המבטלת הז ם שניו אברי תוך ה

ת בטול כדי ת ועוד זאת מעמדם. שניו חר אה לוק :א ת רו חת הדרך א להנ

ך המצע תו ה״, מ צי בינ מ קו ף׳ ״ רו צי « או ‘״ ט אגרג ם של ״ שגי מו ם, ה טי שו הפ

ק א. ז. לו, רואה, שלו ם כמכלל העצם ג מרב את כאי שגי ם מו טי שו והוא פ

ב ה לכאורה קרו ה הצד כאן גם אולם לפיכטה. זאת מבחינ שוו צוני הוא ה חי

א ד ה•׳, ,״הצירוף•• :גרי צי מבינ הקו ט״ ״ רג אג ה שמם לוק, אצל ״ אין :הם כן כ

ת או ם של ומוסדר חוקי לכוד בהם לר שגי מו ם, ה טי שו ף הם הפ קרי צירו מ

ם של שגי ם מו מי ם. מתחו ם אנו אם פיכטה, של המכלל שוגי אי תו רו או

אני של כ״צירוף•׳ אני, עם ה א- ל קי בלכוד מלכד ה ת את חו חו הנ של ה

די השיטה, תר כ פ ת ל ה א ת עי ת. ב תי מהו נו זה לכוד ה נ קרי לכוד אי מ

ם, של שגי שר מו ם א מ צ ע של ם כ ! האחד זקוקים אינ הו שנ מ הוא הלכוד ל

תי, לכוד ט טוי הוא שי ה ב טיק אלק שיטה. של לדי ת מבחינה ה א שר, ז פ א

מר איפוא, א עצם ל ף ש רו ת צי חו הנ א—ה ף ב י ט רק ול תי במכלל — הצירו חדו א

קי, הוא חו ו ח, ר כ ד מו גו ף בנ רו צי ב מבטא הלכוד .(3לוק של ל ל מסוים ש

טיקה אלק ת של שבדי ר ת המדע תו עיוני ם ה שו ש כך ומ ת י או תו לר או

Locke : המסה ,2 ,23 (1

נראה אולם (!II 414 מדיקוס, )הוצאת אחד במקום בפיכטה בעיוני נתקלתי זה במוטיב (2

להלן. זה ועל — אותו מניח המדמה הכה אשר המצע, על מוסבים שהדברים ליLoewe : Die Philosophie Fichtes, 87 של הנכונה הערתו את הזה הצד על עיין (3

הטהור המכלל ב. המכלל 76

כמכלל העצם מושג ממלא בה אשר השיטה, של מהותה בעצם כקשוריסודי. תפקיד

ל נקבע תכנו אשד העצם, מושג את ראינו (5 ל כ מ ר כ ס ח, ע צ של העליונות בהנחותיה פונקציונאלי בקשר הקשור כמושג מ מתוכה אשר הבעיה, של הפנימי הגיונה מחוך זה, שבשטח ראינו השיטה. שהנחת מפני למצע, מקום אין כמכלל, העצם מושג הועמד ולשמה הצד את בתפקידו. לעמד האפשרות את העצם ממושג שוללת המצע

את לברר כדאי אחרת, מבחינה גם להבליט כדאי העצם שבמושג הזה הגיון ישנו המצע שלהנחת נוכיח זה באפן מצע. פיכטה מניח בו השלב קושר הוא המצע את מניח כשפיכטה לשלילתו. הגיון שישנו כשם משלה

ה תקפו ואת הנחתו את כ ה. ב מ ד מ בתורת אמנם הובלט לא זה קשר ה משתמעת שאינה בבהירות אחד במקום בוטא הוא אולם ,1794 מ המדעה ח כ ה ידי על הונח אשר ״המצע :פנים לשתי מ ד מ )ההדגשה ה

המקרים של (Unterlage) המצע הרבוי, את לאחד כדי ר.(, נ. — שלי (der blosse stoFF) היולי חמר הנקרא רעהו, את איש הרף בלי השוללים

מפורש באפן כאן נקבע המצע מושג .(י “שהוא כפי נשאר זה מצע הדדוקציה, של הראשונים בשלביה מקום לו ואין המדמה לכח בזיקתו הזמן, מושג עדין נגזר שלא ובמקום המדמה הכח הונח שלא במקום

המצע שבין הזהות ברור באפן גם נקבעה כאן בו. קשור המצע אשר בקשר המצע מושג העמדת מתוך הנובעת זהות המתמיד, היסוד לבין

מקומה אין אשר בעיה והסדרתה, התמורה בעית צפה זה בשטח לזמן. מושג הונח זו בעיה מתוך השיטה. של העליונות הנחותיה בשטח שלילתו שני! בתחום נקבע אחד בתחום נשלל אשר זה מושג המצע.

של המושגים שני בין החתך התחומים. של מהגיונם נובעים והנחתו מושגים של תחומים שני בין חתך גם שהוא — והמצע המכלל—העצם

המצע בהנחת גם אלא מהמכלל, המצע בשלילת רק לא בולט אלה<.2המדמה הכח עם בקשר

.II 33 מדיקוס, הוצאת פיכטה (1

המצע, את למניח ו!מומה הכה וראית המרמה הכח לבין המצע בין שהזיקה להזהיר נדאי (2 המצע את כמניח המדמה הכח את רואה שלינג שלו״. הטבע של ב״פילוסופיה שלינג אצל גם נמצאת

W בהוצאת Schelling I ,766)מצע. ידי על ינשאו שהם בלי כהות לראות יכול זה כת שאין מפני eiss) המדמה״. הכה של כי׳השלכה אותו מניח המדמה הכח אשר המצע את מגדיר כשהוא הרטמן צודק

ך 1 הגל עד בפילוהופיה^מקנט העצט בעית

לבין האני בין הזהות יחס את הבונה העצם, של הקטיגודיה (6 של קטיגוריה להיות חדלה זה, בנין לשם אותה הנחנו אשד הלא-אני,

ת של יחס הבונה כקטיגוריה מהותה עצם העיונית. המדע תורת הו ז תורת העיונית. המדע תורת של כקטיגוריה ערכה את מבטלת האברים בין

הלא-אני ידי על האני של בהפעלותו מוצאה שנקודת העיונית, המדע מושג זו. הבעלות שבהנחת הסתירות ואת הקושיות את לישב חותרת על ענינה, את נוטל שהוא זה ידי על הסתירה את מישב כמכלל העצם

שהוא אלא הלא־אני, ידי על נפעל האני שאין מוכיח שהוא זר, ידי ״בשיטה האני. חלק אלא איננו שהלא-אני מפני עצמו, ידי על נפעל מוסברת, אינה הקושיה /1להסביר״ שהיה מה הכל, מוסבר לא זאת...

הקערה את הופך העצם שמושג מפני זאת, בדרך להסבירה אפשרות אין המוצא נקודת שהיא ההפעלות, שאין קובע העצם שמושג מפני פיה, על הפעיל. היסוד הוא הלא-אני בר, אשר הפעלות העיונית, המדע תורת של

בהסבר מבטלים שאנו א. ז. הפעיל היסוד האני משמש זו בהפעלות אדרבא הקושיה הסרת ההסבר. אחרי לחפוש המוצא נקודת ששמשה הבעיה את

ענינה נטילת העיונית, המדע תורת של מהותה בטול פירושה זו בדרך העיונית. המדע תורת יוצאת מתוכה אשר הבעיה בטול פירושה מהקושיה

מפני העיונית, המדע תודת של קטיגוריה לשמש יכול איננו העצם מושג אותה. לפתר העיונית המדע תורת על אשר הבעיה את שוללת שמהותו

ץ אינו העצם מושג ר ת הוא הסתירה, אח ב ש י מ ואינו הקושיה את מל ט ב ל הקושיה את מ ט ב מ התורפה נקודת היא זאת הסתירה. את ו

להסביר יש ואותה העיונית המדע תורת של כמושג העצם מושג שלשונות. דאות מנקודות

והלא-אני, האני — הנחות משתי יצאה העיונית המדע תורת של התיזיס הוא האני אנטיתיטי: כיחס נקבע אלה הנחות בין היחס

מתוך היוצא העצם מושג שלה. האנטיתיזיס הוא הלא-אני השיטה, את הופך הוא אחר, ביחס אותו מחליף והאניטיתיזיס התיזיס שבין היחס

מעמיד והוא — האני — התיזיס של למקרה — הלא-אני את — האנטיתיזיס לנקודת איפוא, מתנכר, העצם מושג זהות. של יחס נגוד של יחס במקום אותה. הפותר כמושג ערכו את הקובעת לבעיה מתנכר הוא ,שלו המוצא

עצם לפי הדבוקה העיונית, התודעה את להסביר אין זה בטול ידי על

j j הטו?יו* המכלל ב. ד,מכלל

1> 155, I ,פיכטה

יסודות שני של קיומם על בנויה זו תודעה באשר לאנטיתיזיס, מהותה העיונית התודעה מבחוץ. הבאה הדחיפה את לבטל רשאית היא ואין תחום את הקובע הלא-אני של עצמאותו את לבטל יכולה אינה

זה תחום בטול לאני. חמר כעין משמש זה שתחום מפני התכנים, את מבטלים האני עם זה תחום וזהוי הלא-אני של כחלק והעמדתו

האני, של לחלק הלא-אני את הופך זה זהוי ללא־אני. האני שבין התלותהשל— הוא שהלא-אני במקום האני. של החמר — העיונית התודעה לדידי זהות על הבנויה לתודעה ' העיונית התודעה את ההופך העצם מושג

זו. תודעה של מהותה לעצם מתנכר יסודות בין נגוד במקום היסודות כמות האני, של חלק בלא-אני רואים אנו אם :אחרת ועוד זאת

נשאלת האני, של למקרה הלא-אני את הופכים אנו אם שלו, מצומצמת יסוד ועל כיצד היסודות, בין אנו מבדילים מה יסוד ועל כיצד השאלה

ומה ההצדקה היא מה שונות. כמויות בין האני בתוך אנו מבחינים מה ? החלק לבין המכלל שבין להבחנה האוביקטיבית האחיזה נקודת היא

הנחת ואת — החלק לבין המכלל בין זאת הבחנה רואה פיכטה בתוך מגיח ״האני לב. שרידות מתוך הנובעת כהבחנה—בכלל החלקת מתוך עצמו ו ר י ר של מצומצמת כמות ר.( נ.—שלי )ההדגשה לב ש

אין היסודות של זהות ומניחים המכלל מתוך יוצאים כשאנו .(1 הממשות״ את הופכים אנו אם חוקי. באפן הונח שהחלק המבטיחה בחן אבן בידינו

באני הלא-אני של קיומו את תולים אנו הדי האני של לחלק הלא-אני יכולים אנחנו לב. שרירות על הבנויה כתלות לפיכטה נראית זו ותלות

ערובה מניחים כשאנו זו לב משרירות הלא-אני של קיומו את לשחררץ שהיא בדחיפה היא כשהערובה באני, תלויה אינה אשר לקיומו חו מ

שמצין מה דוקא האני; מתוך להגזר ניתנת אינה אשר בדחיפה לאני, והלא-אני, האני שבין זה פירוד הוא העיונית המדע תורת את

מבטל העצם מושג ואם האני מתוך הלא-אני את לגזר אי-האפשרותהעיונית, המדע תורת של מהותה עצם את מבטל הוא הרי זה פירוד

מדי. רחוק צועדת העצם של הקטיגוריה הוא: הדבר של פירושו המדע תורת את מבטלים אותה המצינים הזהות והגשמת הזהות מגמת

בונד. העצם מושג נשען. הוא שעליו הגזע את מבטל הענף העיונית,לבין האני בין המעבר רציפות על הבנויה שיטה בהחלט, שקוף עולם

7$ הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

.147 ,158 שם, (1

מהותה עצם לפי קשורה העיונית המדע שתורת בזמן בו הלא-אני, לבין האני בין המעבר הדחיפה. יסוד הוא אי-רציונאלי, יסוד בהנחת נגוד. של יחם הוא ביניהם היחס רציף, מעבר איננו האי-רציונאלי היסוד הנגזר תחום התכנים בתחום לראות יכולה איננה העיונית המדע תורת השיטה. כתנאי העיקרון של חשיבותו את רואה כשהיא גם העיקרון, מתוך

התכנים תחום לבין העיקרון בין השניות את מבטלת העצם של הקטיגוריה השיטה בשבילה. המהותי האי-רציונאלי היסוד את מהשיטה נוטלת והיא

התכנים. את לעצמו המספק עיקרון על הבנויה רציונאלית כמערכה נקבעת הכרתית פונקציה או אחר, מושג לבא מוכרח העצם מושג של במקומו בלי העיונית המדע תורת של המהותית הסתירה את המישבת אחרת, מהיסוד מתעלמת איננה אשר פונקציה התורה, עצם את תבטל שהיא

ח כ ה של הפונקציה נקבעת כאן שבשיטה. הזר מהיסוד האי-רציונאלי,ה מ ד מ . ה ר צ ו י ה

אותו, בונה הוא כאשר ההנחות בין היחס את הבונה העצם למושג העיונית, המדע תורת של קטיגוריה כך מתוך לשמש יכול אינו ואשרת של הערך ניתן לי כ הסתירה מתוך היוצאת השיטה השיטה. ת

העצם, מושג ידי על הנקבע שיטתי במבנה היסודות לאחוד לשאף יבולהה זה במבנה לראות יכולה היא א די אולם אחוד, של אידיאה גרידא, אי השיטה את הבונה מושג כבתור זאת באידיאה להשתמש יכולה היא אין הוא ,נ( האין-סופית« ״האידיאה את רק מצין העצם מושג שהיא. כפי

״תפקידו האחרונה. תחנתה את השיטה, על המוטל התפקיד את מצין אחד... בתור אותם לחשב המנוגדים, את לאחד הוא הסינתיזים כשר של השיטה מושג .(2 קים« התפקיד אולם זה. את לעשות יכול אינו הוא

השיטה את הבונה כמכלל העצם ומושג השיטה של אידיאל הוא הזהותית של האידיאל את המצין מושג של למדרגה הוא גם מועתק הזהותית העצם מושג רגולאטיבי. מושג אם כי איננו כמכלל העצם מושג השיטה.

מושג פיכטד. אצל וחסר זו רגולאטיבית במסגרת רק נקבע פיכטה אצל הוא היחידי העצם מושג שבעקרונות. העצם למושג המקביל אחר, עצם

המצין רגולאטיבי, ערך רק ניתן זה ולמושג המכלל עם המזדהה זהלהשגתה. לחתר עליה אשר המטרה את השיטה, על המוטל התפקיד את

Schelling, vom. § נ5 156,1 פיכטה גם עיין (1 Ich etc;225 ,1 פיכטה (2

הטהור המכל? ב. המכילל 74

נקבע העצם מושג פיכטה: של העצם תורת את איפוא, נסכם, המוטל הזהותית השיטה ובנין ההנחות אחוד תפקיד מטעם טהור, כמכלל

העצם מושג של העתקה מסוימת בבחינה הוא כמכלל העצם מושג עליו. הממשות את גם אלא הממשות נושא רק לא בעצם הרואה המטפיזיקה של

מושג איננו ההנחות בין הזהות את הקובע זה מושג ברם המליאה. שעל התכלית את רק מצין הוא רגולאטיבי, מושג אם כי קונסטיטוטיבי

שהיא. כפי השיטה את מסדיר הוא אין אולם להשגתה, לשאף השיטה במכלל להכלל נתן אינו אשר הזר היסוד עם להתחשב מוכרחה השיטה

זה. יסוד של במעמדו התחשבות מתוך הכרתית פונקציה להעמיד ועליה שקוףאחד, מצד שלו, והפונקציה העצם מושג של התחום בין התלות (7

ונתחנוה ראינוה אשר תלות שגי, מצד זה, מושג של התכנית מהותו לבין אצל העצם מושג לנתוח מוצא נקודת גם לשמש חיבת פיכטה, אצל בקביעת אותותיה את תראה המובהקת הדיאלקטית שהתפיסה ברור הגל.

המתגלמים המחשבתיים'השונים הנתונים בקביעת העצם, מושג של מהותו על הגל של מתורתו המתחיבות השיטתיות המסקנות ובהבלטת בו

העצם. מושג רשאים אנו בצדק אשר העצם, שאלת על הגל של תפיסתו בנתוח

וכבטוי אותנו המעסיקה הבעיה של התפתחותה כסיום אותה לראות לזהוי החותרת או המזהה התפיסה ביסוד המונחים הנתונים של קיצוני ל. ר. המושג, של ההגיוני מהתחום לצאת עלינו המכלל, עם העצם מושג

קשור הוא ובהם המושגים שאר בין העצם מושג נקבע בה מהמסגרתת! תחום הוא זה תחום הדיאלקטי. קשר הו מ המהות את מגדיר הגל ה

העומדים בזה, זה הקשורים אברים שני העמדת מצינת אותו אשר כתחום אם .(1 היחס תחום הוא המהות תחום —משנהו עם האחד בקורלציה

המהות-החופעה, זה, שבתחום המושגים של הפרקים ראשי את נסקר נראה לו, והנכנע בחוק התלוי החוק־התכן הכח־בטויו, הפנימי־החיצוני,

טפוס מצינים והם קורלטיביים מושגים של צמדים מצינים אלה שכל —מהותית היא ״המהות... הצמד. של האברים בין הקים יחס של מיוחד

את בתוכה נושאת היא אחר... למשהו התיחסות בה שיש כמה עד רקזזמציניט המושגים צמדי .(2 היאי׳ * הופעתה את מהותי, הבלתי היסוד

Encyklopadie, § ,111 (1

114 § שם, (2Scheitvnysnn (* ,

׳75 עדהג? מקנט בפילוסופיה העצם בעית

המהותי האבר הנו אחד אבר :קורלטיביים צמדים הם המהות תחום את המושגים בו. והדבוק הראשון מול העומד מהותי, הבלתי האבר הוא ומשנהו

כמושגים פורמאלית מבחינה איפוא, נראים, המהות שבתחום הקורלטיביים ישנה תכנית מבחינה אולם מתיחסים. כמושגים זה, מול זה העומדים

האבר הוא שהאחד מפני משנהו, פני על אחד לאבר יתר זכות תמידתי הו מ ת רק הוא ומשנהו ה ע פ פורמאלית מבחינה המהותי. האבר הו

זו מבחינה תכנית. מבחינה כן שאין מה האברים, בין חוזר יחס כאילו, קיים, מבחינה מהותי. הבלתי היסוד אל המהותי מהיסוד אחד, בכוון הוא היחס

על אחד לאבר מיוחד מעמד וניתן ההדדית ההתיחסות מתבטלת תכנית בו אשר המהות, תחום של אופיו את מצין אחד קו ועוד משנהו. פני

בתחום כולל, מושג פירושה המהות העצם. מושג של מקומו נקבע הבלתי והיסוד המהותי היסוד הקורלטיביים, היסודות שני כלולים המהות בשני זה בהקשר מופיע המהות שמושג הוא הדבר של פירושו מהותי.

חד קורלטיבי כאבר התחום, של אחד כיסוד פעם מובנים: ופעם א אומרים, .אנו אם הקורלטיביים. היסודות שני כזווג התחום, כמכלל

הבלתי היסוד שהוא הגוף לעומת המהותי היסוד היא שהנפש משל, דרך —כמהות הגדרתנו לפי רואים אנו שאותה —הנפש את הפכנו הרי מהותי, במדרגה אבר( )בתור פורמאלית מבחינה העומד לאבר ומסוים, אחד לאבר אולם הם. ומותחמים מסוימים אברים ששניהם מפני הגוף, עם אחת היא שלנו, במשל בנפש המהותי, באבר מצטמצמת המהות אין שני מצד

ס גם מתבטאת ח י כאבר הנראה באבר וגם האברים שני שבין ב אחד, יסוד רק היא ואין היסודות בשני איפוא, מתבטאת, המהות בלתי-מהותי.

ל היא ביחד, והגוף הנפש היא ל כ איפוא, מופיעה, המהות האברים. מחד אבר בתור פעם אברים ל ל כ מ כ ופעם אברים שני של במכלל א המהות, תחום של הדיאלקטיקה ואת המבנה את המצין זה קו אלה.

ביחס ובהדגשה בפירוש נאמד הוא אולם דבריו, בתוך הגל אצל .מובלע כבר זה קו על לעמד היה מהראוי שלו. והדיאלקטיקה העצם למושג

של בתפיסתו העצם מושג של ההגיוני מקומו את משרטטים כשאנו פה,הגל.

אינה המהות אברי של זו והתיחסות זו שניות :אחרת ועוד זאת האחרון השלב האברים של המתיחס האופי אין הגל, בשביל אחרון משהו

קפיצה קדש היא לזהות, מעבר שלב משמשת זו שניות הדיאלקטיקה. שלומתוך שבשניות הסתירות גלוי מתוך הבאה האברים, של להזדהותם

הטהור המכל? ב. המפל? %

ר ליסוד ההתיחסות בה. הטמונים הזהות גרעיני חשיפת הכלולה — ז :לעצמו המוחלט של התיחסותו לשם דק באה —המהות מושג בהגדרת

הדבר של פירושו .(1 זר לאבר וההתיחסות מהפצול מובילה לזהות הדרך שונים ואופנים שלבים מצינים המהות במסגרת הנעמדים המושגים :הוא בתחום הנעמדת העצם של הקטיגוריה לזהות. המובילה התיחסות של

המתיחסיס האברים בשניות ראשיתו אשר בתחום, איפוא, קשורה, המהות באה אשר זהות האברים, של מוחלטת בזהות ואחריתו למשנהו האחד ומתוך מסוימים, כאברים האברים של הפורמאלית שניותם בטול מתוך המהותי הוא האחד שהאבר בזה המתבטאת התכנית, שניותם בטול

הראשונית השניות מתוך זו התפתחות מהותי. הבלתי משנהו לעומת בבירור אותנו תעסיק לזהות, הדיאלקטי, הפתוח כדי תוך ההופכת,

— המהות בתחום מיוחד ומושג מיוחדת בעיה נתוח שהוא — זה מושג של החיובית משמעותו את לברד עשויה שהיא כמה עד רק

לבין זה מושג בין ההבדל את לברר עשויה שהיא כמה ועד העצם כוונתי — במקומו לשמש לכאורה והניתנים לו הקרובים אחרים מושגים השאלה: תשמש הבעיה בנתוח עניני מצפן החוק. ומושג המצע למושג

בה מושגים, של הקבוצה לאותה שיך הגל של בתפיסתו העצם מושג האם המתיחסים, בין שניות קימת בה א. ז. ת, ו ה ז ה על ת ו ם ח י ת ה ה גוברת

של זו בקבוצה ונכלל דיאלקטי שלב באותו נעמד העצם מושג האם אות מושגים הו ד הז ה השניות מתבטלת בה א. ז. בשבילה, מהותית היא ש

—המושגים של זו בקבוצה נכלל הוא אם — העצם מושג האברים. בין בחינה מתגלמת בו אבר הדיאלקטיקה, של בההפתחותה מסוים אבר משמש

המהות תחום את לראות דשאים אנו האברים. בין הזהות של מסוימת האברים בין השניות מודגשת בה התחנה תחנות: שתי בעל תחום בתור

ת תחנת היא והתיחסותם, שי א ר נקבעת בה והתחנה המהות, תחום של הת. תחנת היא האברים בין הזהות רי ח א נסיון משמש ושלב שלב כל ה

באותה לתכליתם מגיעים אלה נסיונות אולם הזהות, את לבנות חדש ואשר ״המציאות״ מושגי אותה קורא הגל אשד המושגים, קבוצת

לפונקציה באשר המרכזית השאלה בתוכה. הראשון השלב הוא העצם מושג שלב מצין העצם מושג האם היא: הגל של בתפיסתו העצם מושג שלבו מתגלמת זו זהות אשר לזהות, המובילה הדיאלקטית בהתפתחות כזה

77 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית ■

.Encyklopadie, § 112 (1

על מוטל כך ומשום מוחלטת אינה שבו הזהות האם או מוחלט, באפן בשלב הזהות את להגשים כדי העצם מושג על להתגבר הדיאלקטיקה

לפני יותר. עליון מושג להעמיד מוטל הדיאלקטיקה שעל א. ז. יותר, עליון מדה באיזו היא והשאלה האברים זהוי של התפקיד עומד המהות מושג לו המאפשרים התכניים הנתונים הם מה זה, תפקיד העצם מושג ממלא לעבר הדיאלקטיקה את הדוחפים שבו הלקויים הם ואלה התפקיד את למלא

טבעו מתוך איפוא, נקבע, העצם מושג של תפקידו אחר. למושג העצם ממושגתי במכלל המתיחסים האברים אחוד שלתחופהמהות: הו אחיד. ז

ההתיחסות נעמדת המתיחסים האברים את לאחד נסיון בתור (8 לבין הדבר בין ההתיחסות עליו, הנישאות התכונות לבין המצע בין

המהותי היסוד בין הקיימת השניות ראות מנקודת יוצאים אנו אם תכונותיו. השאלה נשאלת הראשון, של הופעתו רק שהוא מהותי, הבלתי היסוד לבין בין הנקבע היחס דמות היא מה למשנהו, אחד יסוד מסמיכים אנו כיצד הבעיה של מרכזיותה את זה במקום שוב רואים אנו האברים. שני

אנו אם המתיחסים! האברים בין היחס טיב על המתחקה הפורמאלית נסיון בתור עליו הנישאות התכונות לבין המצע בין היחס את מעמידים

בהקשר העצם מושג שהעמדת ברור האברים, בין היחס את לבנות העצם ומושג היחס, טיב של הפורמאלית .הבעיה ידי על מודרכת זה

זו. בעיה לפתר נסיון בתור לכתחילה נקבע לתכונות מחוץ העומד יסוד הוא מבחינתו משמש הדבר-המצע

כיסוד לעומתן עומד והוא אלה בתכונות תלוי הוא אין עליו, הנישאות מחוץ העומד יסוד בתור א( נקבע הדבר הרבוי. יסוד לעומת האחדות

התכונות רבוי את המאחד או המסדיר האחדות, יסוד בתור ב( לתכונותיו, המתיחסים, האברים שני בין יסודית הבחנה איפוא, נקבעת, עליו. הנישאות ההתיחסות המיוחדת. מהותו ואת עצמאותו את אבר לכל המבטיחה ממשנהו האחד השונים יסודות שני בין התיחסות היא כאן הנקבעת

הדבר בין ההבחנה ושוניותם. שניותם את מבטלת עצמה ההתיחסות ואין גשר משמשת ביניהם ההתיחסות ואין חותכת הבחנה היא תכונותיו לבין

היסודית הבעיה ראות מנקודת זה חתך על נשקיף אם יסודי. לאחוד שאין בהכרח נאמר היסודות, אחוד ראות מנקודת המהות, תורת של

הגבולות על לשמד הוא שטבעו מכיון הזאת, האחדות את בונה המצע יחסים מבנה מצין המצע מושג אם גם היסודות, בין המחיצה ועל

מסמיכים ותכונותיו, הדבר מושג או המצע, מושג היסודות. בין מסוים

הטהור המכלל ב. המכלל 78

ההתיחסות הפיכת ואפן פנים בשום בהם אין אולם לזה, זה האברים אתת. הו ההתיחסות. בתוך נשמרת אבר כ? של נבדלותו לזחטופה. בראיה הדברים נראים כן חיצונית, מבחינה הדבר הוא כן

לגלות המסוייגים, הנגודים את להזיז הוא הדיאלקטיקה של מהותה אולם והדיאלקטיקה המוגדר לנגוד מעל לעבר המניעות האחיזה נקודות את מענינת זו דיאלקטיקה זה. מכלל יוצאת בבחינת איננה המצע מושג של

לערעור מביאה שהיא משום העצם, בעית מבחינת זה, בבירור אותנות—הדיאלקטי הלבוש את נ־טל אם—בה שיש משום המצע, מושג קר ב

המצע בין ההבחנה גוף בקרת כך ומתוך המצע מושג של יסודית השלילי בחלק פרק מהווה זו דיאלקטיקה עליו. הנישאות התכונות לבין של תכנו את להבין ן י א כיצד מורה היא הגל, אצל העצם בעית של

הגל של דבריו משתלבים כיצד מורה זו דיאלקטיקה העצם. מושג היותו מכלל העצם מושג הוצאת של המצע, מושג ערעור של זו לפרשה

קנט, אצל ראינו .במיוחד אופיניים זו מבחינה הגל של הדברים מצע. מושג של תקפו תחום בהעלאת מלווה המצע מושג שערעור ופיכטה מימוןת מתחום העלאתו העצם, ר סד ן ה תו נ ה לתחום ה ט שי ה. ה נ ב מ ו לו ניתן בהם הטבע, מדעי של העצם מושג בין ההבחנה את ראינו מובן ממנו נשלל בו השיטה בתחום העצם מושג לבין מצע, של המובן

קשור המצע מושג ערעור למצע. בנגוד מכלל בתור העצם הועמד ובו זה ערעור העצם, מושג של ותפקידו תקפו נקבע בו התחום של במהותו

הגל הגל: אצל כן שאין מה התחום. של ממהותו תוצאה הוא זה שבו, הסתירה את מוכיח שהוא זה ידי על המצע מושג את מערער

התכונות לבין המצע בין להבחנה שחר אין כי מוכיח שהוא זה ידי על מושג תחום של ממהותו מסקנה איננו המצע מושג ערעור עליו. הנישאות

אחרת: ועוד זאת גופו. שבמושג הפנימיים מהקשיים מסקנה הוא העצם, מושג לבין מצע, בתור העצם מושג בין או המצע, מושג בין החתך אין שדנים. תחומים של חתך איננו זה חתך אחר, מובן בעל העצם

העצם מושג של מתחומו השונה מיוחד בתחום המצע את מעמיד הגל המושגים שני נקבעים מראש :אדרבא המצע. מאשר אחרת משמעות בעל

מבחינת המושגים שני של תפקידם נקכע מראש המהות, בתחום דיאלקטי קשר נקבע התחומים בין החתך ובמקום התחום של הגיונו

גורם שהגל כפי העצם, מושג וגם ממשנהו צומח אהד מושג ביניהם:מפני ישרה, צמיחה זו צמיחה אין אמנם המצע. ממושג צומח אותו,

79 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

בין שג ש בין המצע מו שג ל בי חוצים העצם מו ם של ם ביני ני בהתאם שו

ה לקצב טיק אלק ת הדי ח ת פ ת מ סתירה צעד, אחרי צעד ה ה. מ תיר ס עם ל

ר זה כל אין ברו ת ש או שג את לר שג המצע מו מו שר כ פו א ק מצומצם ת

חד לתחום ה מיו שונ ם ה שג של מהתחו ר העצם מו עו ער שג ו המצע מו

שו, רו א, פי ר איפו עו שג של שלם ער ר זה. מו עו א זה ער ה הו שליל

ת ט חל ת רק ולא מו ק חי שג ד מו ם ה ם מיוחד לתחו מצו ם תקפו וצ חו חד לת מיו

ת התפיסה זה. טי אלק ה הדי חה אינ ם מני שגי מו בצר ל ת ה ם ל מי חו ת ם ב הנבדלי

ת זו תפיסה מזה, זה ת ת ש ת על מו פו צי ם, בין ר שגי ת על מו פו צי ת. ר טי ק אל די

ת מ ת קיי ל ש ל ם של ש שגי אין מו ת י או ם אותם לר ת ם בנבדלו ת תיגו ס ה וב

ם מזה זה מי חו ת ם ב <.1 נבדלי

ר עו שג ער ל המצע מו חי ת תך הסתירה מהוכחת מ ח ב המצע בין ש

ת. לבין תכונו ה זה חתך ה חיצ מ ת ו ט ל ח ת זו מו מ ם בין הקיי ם האברי מי מדו

ם! תו ה מ א ל ל ד המצע אין הדבר ש סו ץ העומד י חו תיו, מ כונו ת הוא ל

סוד ם י תקי ך המ ו ת ת ב נו כו ת ת אין .(2 ה תכונו ת ה לו ד ב הן ממצען, נ

ת שר והמצע, המצע את מבטאו תו רואים אנו א ת, מעבר או כונו ת ר ל א ש נ

סוד ט, י ש סר תכן חסד מופ ח ת ו עו מ ש ת מ חד ר המצע .(3 מיו ע ער ת מפני מ

אנו ם ש טלי מנו נו ליו הבסיס את מ ע ת ש ענ ש חתו, נ ם אנו הנ טלי את נו

תיו. לבין בינו המוחלטת ההבחנה כונו אנו ת ש ם כ ללי זו הבחנה שו

אנו ש כ ם ו אי מצע רו ע שה ך מובל תו ת ב תכונו ת אין ה רו ש פ חזיק א שג לה מו ב

ש המצין מגב ה ת הבהבה ו ט חל ד זו. מו ת , על י ן עד הגל כ במהלך צו

עד זה מחשבה ה: אהד צ מ די א רק לא ק ע שהו ע את מבלי מצ ך ה תו ב

ת, תכונו א רק לא ה הו ה ש אין מרא ת ש רו ש פ ק א חזי ה החותכת בהבחנה ל

ם בין ת גט מראה הוא אלה, שני כונו ת ה ר ש ש ן א נו אי ר ר ב א לוי כ ת ה

ען במצע ש ת עליו, ונ נו כו ת בר הן אלה ש י א ת ל י ב ו ל הן ת ש ת ו הו מזד

תו עם הו ע רק לא הדבר. של מ מצ ה ננו ש מד אי ץ עו חו ת, מ כונו ת ר ל תו ב

Der SubstanzbegriFf bei Kant u. המאלף בספרו ארץ של כדעתו שלא (1 ■Hegel, שבדבר" ״העצם בין התך המעביר (Dingsubstanz) ־ כמכלל" ״העצם לביןAllsub) stanz: שמצין מה דוקא השני. בתחום המכלל ואת הראשון בתחום המצע אח מעמיד הוא (

היחס הוא — כולה הדיאלקטית מהתפיסה תוצאה שהוא דבר — זה בפרט הגל של השקפתו את —אחר מושג מבטל אחד מושג אין ממשנהו. אחד כמותחמים העמדתם ולא המושגים בין הזורם

(.aufheben, tollere) שבו. היסוד נקודת על שמ-רה תוך עליו מתגבר הוא2) 110 Lasson II בהוצאת Logik, II

,113 שם, (3

הטהור המכל? ב. המכלל 80

האבר הן־הן התכונות מהותיות, הבלתי התכונות לעומת מהותי אבר שהצד מפני וכל, מכל המצע יסוד ■נשלל כאן A תכונות הדבר המהותי, מהותי, יסוד והיותו תלוי בלתי יסור היותו ההגיוני, שרשו את המהווה

יסוד בתור זו בהשקפת נעמדות התכונות התכונות. על הועבר זה צד הועמדו מהן, הנבדל התכונות נושא במקום מהותי. יסוד ובתור תלוי בלתי

של תכנו את וברציפותן בכללותן מהוות הן עצמן, ברשות כעומדות התכונות עומד אינו זוריהן שמא מ£יי רציף, מכלל בתור כאן נקבעות הדברהתכונות

הנושא כמכלל עצמו, ברשות העומד כמכלל נקבע התכונות מכלל נושא. יסוד הוא אין לתכונות, מחוץ העומד יסוד יותר איננו הדבר עצמו. את

יסוד אותן, המקשר יסוד התכונות, אסף הוא התכונות, את הנושא מושג עובר שאותה ההתפתחות .(Auch) 2) למשנה אתת תכונה המלחים

העמדת תוך נקכע המצע מושג זה: באפן להסתכם איפוא ניתנת המצע הדבר לתכונות, מעבר העומד הדבר —האברים שני בין מוחלטת הבחנה מגובשת זו הבחנה שני. מצד והתכונות, אחד, מצד תכנית משמעות כל הנטול מהוכחה נובע זו הבחנה ערעור ותכונותיו. הדבר במושג המצע, במושג

להחזיק באפשרותנו ושאין לתכונותיו מחוץ העומד יסוד המצע שאין תכן. כל ממנו שוללים וכשאנו זו בנבדלותו אותו מעמידים כשאנו בו

לתחות שיכת תכנית קביעה שכל מפני המצע, ממושג :שלל זה תכן מהמצע שוללים אנו אין אם למצע. מחוץ הלא נעמדו ואלה התכונות

הבחנה התכונות. לבין בינו ההבחנה את לקבע אפשרות אין תכנו את המצע של שתכנו מפני עצמו, לבין המצע בין הבחנה יהיה פירושה זו

האברים בין המוחלטת ההבחנה ערעור לתכונותיו. מחוץ העומד משהו איננו ובמקום התכונות אסף נקבע והתכונות המצע שבמקום בזה עוגן

א המצע ש של החבור״ ״ו נקבעת מאחוריהן והעומד התכונות את הנונטולה והיא התכונות בתוך מובלעת הזאת החבור״ ״ו <.3 התכונות

שם שם, (1

מהצבע, נבדל כיסוד — משל דרך — השולחן את רואים אנו תחילה .119 שם (2

שהשולחן לקביעה מביאה זו שבהבחנה הסתירה ראיח אולם — וכר שלו הגיאומטרית מהצורה

לבין זו השקפה שבין הקרבה את כאן להזכיר כדאי .’וכו לצורה לצבע, מחוץ משהו איננותכנו. את המהוות שונות, בחינות של כאסף החיצוני העולם של מהותו על רסל של השקפתו

צירוף הוא המכלל — אמפירי מקרי, אסף הוא האסף מכלל. איננו התכונות אסף (3 על לעיל )עיין השקפתו את להבין צריך שכן נראה אבל —הגל אצל זאת הבחנה אין חוקי.ולוק( פיכטד, בין היחס

81 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

המצע, מושג של הדיאלקטית ההתפתחות היא זאת וכל. מכל עצמאות הזה הערעור את לנתח עלינו *<. זה מושג ערעור של משמעותו היא זאת

את להבליט כדי ביסודו, המונחים העקרוניים המדריכים הקוים מבחינתהעקרונית. מגמתו

ריקותו על מוסבת המצע מושג נגד הראשונה העקרונית הטענה ריקה הפשטה אלא ״איננו וכל, מכל מופשט יסוד היותו על התכנית,

היוצאת העקרונית לבקרת נתון מופשט יסוד בתור המצע <.2 קביעה״ מכל יסוד הוא אמתי, איננו המופשט המופשט. על הגל של הכללית מהשקפתו

ש אשר היסוד אותו את שלילתו, את בתוכו טומן הוא עליו, להתגבר י אנו אם המסוים. את בתוכו כולל המופשט בו: עוגנת עליו שההתגברות

אחרון, יסוד בו לראות אי-אפשר המופשט היסוד עם המצע את מזהים את המבטלים מריקותו, אותו המוציאים נתונים אחרי לחפש הוא הכרח

המצע זד,וי בתכן. מלויו כדי תוך זה יסוד מבטלים אנו שבו. ההפשטה עליו, להתגבר יש אשר כיסוד המופשט היסוד וראית המופשט היסוד עם

ערכו. ושלילת המצע מושג ערעור של הראשון העקרוני הטעם מונח כאן כיסוד המצע את רואה הגל אחרת: בחינה מצטרפת זאת לבחינה

כוונה עם אחד כקנה עולה אינה מהותו אשד כיסוד דיאלקטי, בלתי כעל המצע־הדבר על הגל מדבר אחד במקום כולה. השיטה של ומגמתה בה. מטפלים שאנו זו מבחינה ומאלף מענין זה וציון ,(3 השקט״ ״הדבר יסוד שהוא מפני דינאמיקה, כל חסרה בתוכו מתפתח. בלתי יסוד הוא המצע

והנכנסים המתפתחים מסוימי־ם בתכנים ניותנית הדינאמיקה תכן. מכל ריק היסוד היא המצע של התכנית ריקותו זה. עם זה מסוימים ביחסים את לפורר הדיאלקטיקה על מוטל כך ומשום דיאלקטי הבלתי לאופיו מוצא זה ערעור מיוחדותו. את ולבטל מעמדו את לערער הזה, היסוד וההסתגרות התכנית שהריקות מוכיחה שהדיאלקטיקה זה ידי על לפועל

מובלע הדבר של לאמתו עין. למראית רק המצע על חלות ״השקטה״ ״השקטה״. הסתגרותו מגדר אותו מוציאה זו והבלעתו תכונותיו, בתוך המצע של מעמדו עצם גם אם כי ״השקט״ רק לא מתערער זה ידי על אולם

לתכונות. מחוץ העומד מיוחד, כיסוד המצע

)האינהרנציה( התכונות לבין המצע בין היחס בקרת של השרש גם בודאי כאן (1הרברט. של

L o g ik ll ,m ,113 (2110 שם, (3

הטהור המכלל ב. המכלל 82

ד זאת עו ת: ו ר ח תו א קו ת רי כני ת ל ה ע ש צ מ א ה של לאמתו הי

ה רק הדבר כונ ת, ת לי לי ת היא אין ש צינ ת כל מ הו ת מ מ סוי ל מ ע ש מצ

ת זה. קו ק הנה זו רי ת ר ל לי ת, ש כונו ת אין ה ה ו ל לי ש ה ה ש יכול מ ש ל

ד סו א י ש ת. את הנו כונו ת תן ה חדו ת של א כונו ת הן ה ש ת כ או ש ד על ני סו י

לי ה שלי ח אינ חדו ציבה, א ת אין י חדו ה א ב צי ה י ל כו ס י ס ב ת ד על לה סו י

לי, ר שלי ש תו כל א הו ת מ א בזה מתבטא הו ו ש נ נ י ה. א מבחינה תכונ

ע אין זאת מצ ד ה סו מאי, י כנו מפני עצ ת תו ש עו מ ש מ ם ו עי ב ק ו רק נ ס ח י ב

ת. תכונו לינו ל ש ע חפ חרי ל ד א סו ב מאחד י צי ר, י ת ד יו סו ר י ש עצם לפי א

תו הו ה מ הי ד י סו ר מאחד, י ש ה א קצי לו הפונ ע ש ב ק ש ת א ר ת ב חינ ב מ

ת הבעיה —המאחד. ערכו די סו ת של הי הו ה המ ת אינ ר ת פ די על נ ש י מו ש

שג מו פני המצע ב שג מ מו ה אינו זה ש ת. בונ א זהו ב ר ד שג א ר זה מו מ על שו

ת לו ם, בין הגבו ת מאבן הוא האברי ה א ם. ההבחנ ה שג אין ביני זה, מו

תור ד ב סו ט י ש פ לי, מו לי ש ה ו ת בונ דו ח ת א תי הו ם, בין מ ם האברי שו מ ו

לינו כך ת ע פנו סיון ל ת של נוסף לנ עמד ת ה הו ן ז ם, בי ברי א ן ה סיו נ

שה ת הנע עו צ מ א שג ב ש מו מ ש מ ד טבעו עצם לפי ה סו ל י , אחוד ש י ב ו י ח

סיון א זה נ ב הו ל ר עליון ש ת ת יו ל ש ל ש ת ב נו סיו ם הנ כווני מ ד ה חו א ל

ת. אברי שם המהו ה זה ל ר נפנ רו בי שג ל ק מו חו ל ה שג אין הגל. אצ מו

ל החוק ט ב שג את מ ף בא הוא המצע מו סי ת להו ר א ש שג א ע מו מצ ה

ע הדין והוא —החסיר מעבר בנוג שג ל מו ק מ שג החו מו העצם. ל

ם אנו (9 ת מנסי בנו ת את ל חדו א ת ה א ת ו הו רי שני בין הז ב א

ת ת המהו ר עז שג ב ר או החוק, מו ת ק בי ת דיו ר עז ת ב מו ד היחס, ד ש א

שג צין החוק מו תה. מ תכן הוא ״החוק או תי ה הו מ ל ה ר התופעה, ש ש א

ם... שני לו ש ארוד מצר צדדי ש:ן ת החוק מ או צי ת, מ רי ק תי מ ל ת, ב תי הו מ

תי הכפופה בל ה ב ת עיו מצ ת להפסד, ו( א הוו ת ה כליון. ל ל י מצד ו ש שנ מ ש מ

ד זה תכן סו ט, י שו ת, קביעה פ ר תכני ש ר הוצאה א ד ה, כל מג ר מו ד ת סו י

ד י מ ת ל מ ת ש או מצי ם שני <«.2 ה אברי ם ה די מ ע אן נ ב כ ת שו נ חי ב מ

ת ת התלו חד מיו ת ה מ קי תי האבר בין ה הו מ בין ה ר ל ב א תי ה תי, הבל הו מ

ר אולם מ א ר נ ב א ה תי ש הו מ ד הוא ה סו ד י מי ת ר מ כ א ה תי ו ל ב תי ה הו מ

ד הוא סו ת הועבדו כאן וכלה. חולף י כונו ע העצם ת ע על הנקב הרק

מני ע הז מצ ה ל ) ט( אצ ק החוק. על קנ חו ה ל תנ ה ני תכונ ת של ה בו צי הי

בלתי־׳אמצעי. באפן לנו ניתנת שהמציאות כפי א. ז. (1

Logik II ,125 (2

83 הג? עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ת לעומת וההתמדה או צי מ ה תי ״ ת״, הבל א אמצעי אולם החולף. היסוד שהי

שג עם זו הקבלה ע העצם מו ב מני הרקע על הנק ה הז את ממצה אינ

ה ת עו שמ ת מ תי מ א ד״ הקביעה של ה מי ת מ מדת ״ ע ״חולף«. הקביעה מול הנ

פי רק אין זו לקביעה מני, או ת היא אין ז מד ע ת רק נ חינ תו מב סו ח תי ה

כנו החוק של ת אנו לפני נקבע זה תכן לזמן. ו ם ש חי הזמן, את מני

מן מחוץ הוא התכן ט של המצע וכל. מכל לז ד הוא קנ סו ד י מי ת מ

ך ו ת ד הוא הגל של החוק הזמן, ב סו ד י ץ מתמי ו ח ף כאן לזמן. מ תק ש מ

פיני קו ר התפיסה של או ש ה: מנתחים אנו א ת ד הוא המצע או סו י

א ש ת, את הנו כונו ת ד ה סו ט י שו ן לא הגל אולם וכר. וכו׳ פ את ציי

סוד המצע ד כי מי ת מת מ ת לעו כונו ת סוד ה תכן חולף. כי ך י תו מ כלל ש

ם ם הדברי מרי א די על הנ ת המצע על הגל י ע מ ש אולם זאת, תכונה גם נ

ש ר פו מ תה מיחס הגל אין ב ת מיחס הגל למצע. או ת א —ההתמדה תכונ

א כפי תה הבין שהו די ועל לחוק — או ר הוא זה י שי ע ה החוק את מ תכונ ב

ת. ספ נו

ת אל ש שאלה נ ם במה ה אי ש ת אנו ד או ת לר א כפי החוק, א הוגדר שהו

עד לעיל, ת קדימה כצ מ עו ע, ל צ מ ה בר־ ד במה הד עי צ תנו מ שג או זה מו

ת א קר ת יחם בנין ל הו ם בין ז ם. האברי ביי נו הקורלטי אי ן ר ציו תו ש ע מ ש מ

ציון המצע של ד ערכו ו סו ת את המאחד כי תכונו ד החתך את בטלו ה הברו

בינו ת. לבין ש תכונו תך ה אינו כפי — זה ח ר שו — ש ר אר בין היה ש ש ה

תר קו ת ברי כני ת מצע בזה המצע, של ה ר הוא ש.ז סו ט י ש מכל מופ

נו וכל. אי ת ר קו רי ת זו ש בנ א ד את מ ם בין הפירו ם, האברי המתיחסי

די שעל מפני ד מקבל זה י רו פי ל הוראה ה ת ש רו ד בין ז סו ק י מכל רי

סוד לבין תכן א י הו ת. הוא ש כונו ת ה כן־ ת ת כאן ה ד קו שג האחיזה נ מו ל

ק: חו ק למראית ה ד הוא שהחו סו ד י ה מתמי חינ מב ם זו ו ד קיי רו בינו פי

ת לבין או מצי ת ה עי צ מ א תי־ ל ב סוד הוא אין לו, הכפופה ה . חסר י ן כ ת

ש באפן החוק את רואה הגל אדרבא, ר מפור תו כן: ב ף ת ס זה על ״נו

תכן ה ט היסוד הנו ש שו ך הפ תו , תכן גם הוא החולף ב ע ו ב ה ק שונ ה

ך ת ...(1 עצמו בתו עו בי ק ת היא ה תי הו ת .(2 בו״ מ בנ ה תו ל עו מ ש ל מ שג ש מו

ת החוק ע ד ת זה לקטע נו בו שי ה הגל אין רבה. ח א סוד החוק את רו כי

לי א ציונ ק א, פונ ד רי ד ג סו שר כי תו א חד היו ת מא ת א או מצי הבלתי ה

הטהור המכלל ב. ה»כ?? 84

דיאלקטי א. ז. (1

Logik II ,125 (2

ת עי מצ ת ממצה לו, הכפופה א כנו. א ת רואה הגל ת א ק . חו ר גם ה תו ב

עלת חטיבה ד! תכן ב ח ערך יד על מיו לי ה א ציונ ק פונ ל ה ת החוק ש ד מ עו

תו עו מ ש ת. מ כני ת ם, אנו אם ה אי ך רו ר ת משל, ד שיכה חוק א נוכל המ

ת או ר ה הבחינה, את בו ל ת זה לחוק המקנ ל הערך א ד ש סו ר י י ד ס מ ה

ם תכן זה בחוק טמון לזה נוסף הנפילה. את סוי תן מ ע הני ב ק ה ל

פרד באפן ה נ ת. מהבחינ לי א ציונ ק פונ ך ה תו אין החוק של זו תפיסה מ

ת רו ש פ ת א או ד טיב את לר רו פי בין ה תי האבר ש הו מ בין ה תי זה ל ל ב ה

תי תלוי מהו בר בזה, כ א א אחד ש בר הו ק, א שני והאבר רי א ה בר הו א א, ה מל ה

בר ת הבחנה התכן. א א ת בין ז דו סו ב מה וכל הי חי ת ה ה ש מנ פיו מ א (

תי בל טי ה ק אל ר( המצע של די כ ה ו ש מ סוד ש ד י רו פי ם בין ל אברי והיא ה

ה ש מ סוד גם ש ר י עו ער ג ל ש אן המצע. מו ת אין כ רו ש פ ען א ט ק ל חו ה ש

בדל ת נ או מצי ל לו הכפופה מה תו לרג קו ת רי תכני פיו ה או תי ו טי. הבל ק ל א די

א ק ה דו ר זו מבחינ ש ב מג ד פני על החוק של י הפירו נ שו א ר ם, בין ה ברי א ה

ה דוקא שוי זו מבחינ שג ע ש החוק מו מ ש ר ל ש ת ג הו ם. לז ה בן ביני מו

אין ת ש ת יבולה זו זהו היו ם הערכים מטעם שלמה, ל ני שו אנו ה ם ש חסי מי

ם תכן — האברים של לתכנ , ח ד י מ ת מ ד מצד ה ח התבן א , ו ף ל ו ח מצד ה

י הקביעה בעצם אולם שני. שנ ם ש אברי ם הם ה עלי אברי ה תכן ב ע ב ק נ

ה חינ ט. אחת ב ת הו בז ען נבא אם ש ד לט ב נג ד החוק של ג נ ת ו דו קו נ

תורפה ב ה של ב בר כדי זה, ש תג ה ת ועל עליו ל דו קו ה נ תורפ ת ה קו בו ד ה

ד לטען הוא הכרח בו, ג ו נ נ כ ל ת ד החוק, ש ג פיו נ ל או זה. תכן ש

ת קר צין מוכרחה זו ב ת ל ר א רו פי ן הנמתח ה ם בי ת האברי נ חי ב מ

ם. של המיחד אופים ה ת תכני הבקר ד על מ רו ם, בין הפי ברי א ר ה ש א

ק הוא מהם האחד הו תכן מכל רי שנ מ הה ו ו באים — התבן עם מזד ת אנ ר ק ב ל

ד רו פי ד על הנקבע ה סו ת י רו ת. י נ כ ת ח הז

ת קוד ת מנ או ם ר תוני ם הנ תכניי ף ה בגו ם החוק ש עי מונ מנו ה ש מ מ ש ל

שג ען זהות הקובע מו ש עצמו הגל טו ל ת ש ענו ד ט ג שג נ ה מו :ז

ו לחוק הכפופה לתופעה א( שנ חוץ נוסף, תכן י ש לזה מ ב מגו ה

תכנו ך החוק. של ב תו ה ב ה התופע שנ ה י ר ת של שו עו ת קבי קו בו ה הד ב

ר ש א ת אינן ו לו ך כלו תו ת החוק, ב עו בי ק עו אלה ו ב ק די על נ הו י ש מ

מד ם, אנו אם נ(. לחוק מחוץ העו מרי ך או ר של, ד ק מ חו ה ש כ שי מ ר ה די ס מ

ה את ת ל פי ת א. ז. האבן, של נ ל פי ק כפופה האבן שנ חו ה ל כ שי מ ה ה שנ שי ו

85 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ת הו עת בין מה ז פ ר החוק לבין הנפילה תו סדי מ רנו לא הנפילה, את ה מ א

ק בזה חו כו מכיל זה ש תו ם כל את ב תוני ת הנ א ת כל ו תכונו בן ה א ב ש

ת. פל ה הנו גי, טיבה האבן, של גדל לו רו מינ ה ה ת ר ת צו טרי מ או כו׳ הגי — ו

ר אלה כל ש שיכה חוק אין א ע המ ב תם קו מפני או ם הם שאין ) חו ת ב

ל תקפו ק ש שר אלה כל זה(, חו ם א ם אינ לי תכנו כלו ם זה חוק של ב אינ

תי ם בל בי שו עת ח ת של תכנה לקבי ע פ ם האבן. תו אות ם של מצי תוני הנ

ץ שהם האלה חו תכנו לתקפו מ ה החוק של ו ש דגי י ת ה הפירוד את מ נ כ

ן בי ק ש ר החו סדי מ בין התופעה את ה תם גופה. התופעה ל או ם של מצי ני תו נ

ת אלה ר קובע ש ק ה בין התופעה בין ש שר הוא החוק ל . ק י נ ו צ י ח

ה חינ ת מב א ת לאמר אין ז מ קי ת ש הו בין החוק בין ז הכפופה התופעה ל

פני לו, ה מ ע תופ ה שירה ש ר ע ת ה יו תכנ כנו ב ת ר החוק של מ ש ע זה ו

ם ק. לבין התופעה בין מחיצה מקיי ר החוק החו סדי ק רק מ ל מסוים ח

ה של ל תכנ ש כן ועל התופעה ש ת י או ר ר את ל ש ק הם ה ר שביני ש ק כ

צוני א. חי ד רי ג

שר ב( ע ת לעומת בתופעה הגנוז ה לו ת מה ד מצינ ק את ה חו ה

ע נוסף הבדל קובע ל טיבם לעצם הנוג ם ש ברי א לזה. זה המתיחסים ה

שר ע ציין ה מ ננו התופעה את ה ה פרי רק אי תי כונו ת, ת צין הוא הנוספו מ

תה עצם את , חטיבה היא התופעה בתופעה. התופעה של מהו ת י מ א נ י ד

ת ש ב ה לו ת צור ט ש פו ת צורח ו ד קו מנ ת ו או ה היא זו ר מהחוק, שונ

א הו תכן ש ב ה צי א הי ו פ ק ה ה התופעה. של ו ה בתופע שנ אולם תמורה, י

בנו עם החוק סר לעולם עומד תמורה, לכל מעבד המוצא המוגדר, ח ח ו

שלילה של הזה הצד בו ה של או ה ר צו ה תי ״ בל ת שקטה״ ה ני פי או ה

ה לתופעה. עריך זו מבחינ ם את לא הגל מ שי תכנ מ מ ם, שני של ה ברי א ה

ת את אם כי מהו ת( ה גי לו מנו פנו ה ל ) ם. ש ם תכנ הגל מדבר אחד במקו

ר החוק על תו אה ב בבו ה ״ א העולם של שקט מצ כאן (.1 המופיע״ או הנ

ת, א, חוזר ה זו טענה איפו ע מ ש תו ביחס שנ הו מ אולם המצע, = הדבר של ל

א מפני המצע כלפי תפסה זו טענה הו ד ש סו ד זה וחסרון תכן, חסר י מי ע מ

תו ד או סו ט כי ק ת זו טענה וכל. מכל ש ס פ תו כלפי תו ק, של מהו החו

תו מטעם הו ת מ י נ כ ת ד החוק את הופך התבן העדר לא החוק. של ה סו י

ה, חסר שקט, ק ש התבן טיב אם כי דינאמי ב מגו ה ספק אין בו. ה חינ ב מ ש

ת טורי ס ב הי ו זה במקום הגל קרו תי ענו ט ת ל עו ד טו של הנו ס ד ארי ג נ

הטהיר המכל? ב. זזמ־לל 86

ת שגיו ת ה טוני ל פ א ה ה בדל ה ב ה בין ש ר צו בין ה בר ל ד ם ה שי בעול מ מ ה

ה ונגד אונ ל קפ ר הצורה, ש ש ה אין א ת רו ש פ א ר ב בי ס ה תו את ל מו ר הז

תו חו ת תפ ה ר זה צד הדבר. של ו בי ד את מג רו פי ם בין ה א האברי הו ו

ע ת את מונ כ ד החוק הפי סו ת הבונה לי ת א הו רי בין הז ב המהות. א

ת ג( א ד ז עו ת ו חר כו מאחד החוק :א תו ם ב תוני ם, נ ני א בלי שו הו ש

ד מוכיח חו א חי, הוא זה ש א בלי הכר הו ח ש כי ה את מו ב קר ת ה תי הו מ ה

בין ם ש תוני ם הנ חדי א ת מ ק והמאוחדים. ה ה החו ח א ך מ של דר ל מ ש מ ה (

מו(, הגל של ם עצ ם גדלי ם עם חלליי ם, גדלי מניי ח הוא אין אולם ז כי מו

ד ההכרח את חו א ב ם ש אר אם — מוכיח הוא אין האלה. הגדלי ש ה ר ל ד בג

של ם — זה מ חו ת ם החלל ש ם הזמן ותחו תני ד. ני ק לאחו ח החו את מני

ת הזה האחוד א ה א. ז. תקפו, ו קוד ת שבנ א ק אין הז ת חסר החו חו הנ

ר והוא שו ת על בהנחה ק רו ש פ ם בין האחוד א ם הגדלי חלליי בין ה ל

ם, הגדלים מניי ת בעצם או הז שרו אפ ד של ה חו ם. שגי א מי חו ת חו אין ה בכ

ת החוק של בנו חוד את ל ש או האברים א מ ש ן ל רו ק בלי מאחד, עי

ש מ ת ש ה ם ל ני תו ת בנ חו הנ ב ה M לו שמחוצה ו ענ ה זו ט ש ת ק צ ק מ א ב הי ו

ה ר טעונ רו ה נוסף. בי א ר ש נ ת להבין שי תו א מ ל מג תו הגל ש ענ ט ב

ש הגל : זה באפן זו ר קרון דו עי ה פי — המאחד מ ו כ נ אי ר ל זה את ש עי — ל

א זה את רק לא הו חד ש א ם את י תוני ם הנ פי ם אלא לו, הכפו א זה ג הו ש

ר יהיה דו ם ח תכנ ם של ב תוני ל באפן אלה, הנ ט ב ת ת ה ש חיצ מ ן בין ה קרו עי ה

ם לבין המאחז׳ תוני ם הנ קרון לו. הכפופי עי ת חיב ה היו ה ל ר צו ת״, ״ שי מ מ

ת צורה ב א שו ת ה ת, מעצמה תכנה א ט פר ת מ ה ל, ו כו בי ן כ תו ף לנ לה. הכפו

אי ממלא אינו ההוק פני רק לא זה תנ א מ ל של ק כ ת ל ה תון ש הנ

פני גם אלא בו, מגולם א מ הו ל תקפם ואת קיומם את מניח ש ם ש ני תו נ

ם מן החלל — מסוימי הז ל דרך ואחודם. ו ש א ,מ ם מגיח הו רי ש ם ק מי סוי מ

ם בין תוני חה גופו החוק אין האלה. הנ ם של הנ תוני ה, הנ חוק האל ל

מו ן עצ שנ ת. י חו ם, אנו —הנ לי כו ת את לסכם איפוא, י ענו ט ד ה ג שג נ מו

ר, אם החוק מ א שג נ מו שג א. ז. חוק, הפך המצע ש מו ה ק ש י ר ה

א של ש ת נו נו כו ת שג הפך ה . הוראה בעל מו ת י נ כ ם ת ל שג גם או זה, מו

ת מרו תו ל שר ע ה בעצם ה ט פוננ מ קו תכן, של ה נו ה ל אי כו ש י מ ש ן ל רו ק עי

ה ת, הבונ ך זהו תו ת המחיצה מטעם :טעמים שני מ כני ת ת ה מ קיי החוק בין ה

ה ומטעם התופעה לבין עת המחיצ ם הנוב צ ע תו מ הו ל מ ק ש חו ד ה סו כי

87 הג^ עו מקנט בפילוסופיה העצס בעיו!

Versuch einer neuen Lo, 155 מימון, גם עיין (1 g ik ברגמן(. הפרוט׳ )הערת

מתפתח. בלתיה ש שר■ הדרי ציג הגל א ת החוק כלפי מ ענו ט ה א ו דו טוען שהו נג

ת עו ב ך נו תו ת מ ד קו ת נ או ת. ר הו ת את מוכיח הגל הז דו קו של התורפה נ

ת החוק, בו מחי תה את ה תק ב הדיאלקטיקה של הע ל ש שלב החוק מ גבה ל

תר, די על יו א זה י חן שהו ה לפי החוק את בו אל של מדה קנ די אי

ת ה הזהו מבנ טה ו שי ת. ה תי הו ך הז תו ת החוק שלב ב מו ת קיי צו חי בין מ

ם, אין האברי ל החוק ו כו ש י מ ש שג ל ת הפותר מו ת א עי ת, ב ה המהו עי שב כ

ת היא זו ת בעי ברו תג ה ת. על ה צו מחי שג של הבקרת ה ה, החוק מו איננ

א, ת איפו קר ת, ב מי סבת היא אין פני ם על מו שיי ם הק מיי שג הפני מו ב ש

של, זה מ ל ת עצם ) שרו פ א ת או חוקים חקיקת של ה אל של תקפו ש

, החוק ) כי ת ו קר ב ת ה דרכ די על מו ת הבחן אבני י חו מונ לחוק, מעבר ה

די על בני י ת של הבחן א ו ה . ז ם י ר ב א ה ה ט זו בנקוד בול

קרוני ההבדל שוב ע בין ה שג ש מו תי ה שיטה של הבקר שג לבין ה מו ה

תי. ת הזהו חינ ב ת ההשקפה מ תי ר ק ב ש אין ה רו ד תו את מהחוק ל הו הזד

ה עם פני לו, הכפופה התופע ה מ שקפ ה ת שה תי ר ק ב ה ה עצם לפי בנוי

ה ת ת על מהו שניו ת ה שוניו ה ם החוק תחום — האלה התחומים בין ו ותחו

ת ההשקפה לו. הכפופה התופעה תי ר ק ב ת ה א צ ך יו תו ת מ רו ש פ א ה ת אי- קרוני ע ה

ך תו מ ך ו ר צ ה תי אי- הו ת המ הו ם שני את לז ת ולבטל התחומי ד א רו פי ה

ם. ה ביני שקפה ש ת הה תי ה הבקר ת בונ חדו ת א לי א ציונ ק ם, בין פונ האברי

ת היא אולם ל ל ת שו הדו ת. א בני ען אין מבחינתה ת ט ת החוק כלפי ל ד קו מנ

ת או אל ר די ם מפני הזהות, אי ש צרך אין ההכרה, של תקפה הבטחת של

ת הו ם. בין בז ת התחומי טלת זו זהו ב עליו הבסיס את מ כו ש תו מ ו

ם שג את מעמידי שג החוק מו מו לי. ערך בעל כ א ציונ ק שג פונ מו תי ה הו של הז

א ההכרה ך יוצ תו ת מ ש רי ת ד ם זהו אברי מדנו — המתיחסים ה ט זה על ע טו שר ב

ת סוד בעי ל הי ת תחום ש א מפני —המהו הי אה ש ת רו הו ה את זו בז ת תכלי

שיטה. של ה ה ט שי ך חיבת, ה תו ה ב לי ם, גלגו טיי ק אל חזר הדי עצמה, אל ל

ץ שסופה מפני עו תחילתה. נ אנו ב ש ם כ פני מציגי טה ב שי ת את ה ע בי ת

ת, הו ם הז מדדי ה נ בי ה של של ט שי ך זה. מדה בקנה ה זה מדה קנה מתו

ת כ ר ע תו .גם נ בו שי ת החוק, של ח מרו אין ל תו, עצם לפי החוק, ש הו מ

שוי ך להבלע ע תו ת לו, הכפופה התופעה ב מרו ם ל עצ ל המעמד ש החוק ש

ת ת ש ר על מו ו י ק צ ם בין ה ל ת על ולא האברי ו ה ם. ז ה ביני הגלגול ש

שג של שג המצע מו מו ב החוק ל ה קרו שה לפרובלמטיק ל של החדי גלגו

עצם מושג. שג ה מו ה, ל אין אלא הפונקצי תפק הגל ש ס שלב מ א זה ב שהו

gg ??הטהיר המכלל ב. המב

שיג תו מ ך או ל כדי תו לגו פני זה. ג ה עמדה לא הגל ל ל א ש ת ה תי ר ק ב ה

תן של ת מ עו מ ש ן אחת מ תו לו —לנ פניו עמדה אי ה ל אל א זו ש ה ל הי

אל מד מה על שו עו פניו , — לחוק מעל ש ה עמדה ל ל א ש ל ה ן ש בני

תי, מכלל חדו הוי החוק, מזדהה בו א ן עם מלא, ז תו ף הנ פו כ בו לו, ה

תבטל ת ת סו ח תי ה ך ה תו ב ת ש פו פי ה זו כ מ קו מ ב מד ו ע . תו ת ו ה ז ה

ר (10 מו א ה ר מ ר ברו ש ק ת, ה עיו ב ר ה ש כו א תו ד ב מי ע ל מ ת הג א

שג תו את א. ז. העצם, מו שג או מו ר ה ש ה :עצמו הגל א כנ ר מ תו עצם. ב

אינו שיו עד ר כ ם, שני ע שגי ת מו שג א ת המצע מו א שג ו ק מו חו חנו ה ת ונ

ם שגי ת אלה מו ד קו ת מנ או ם ר ת ב שג קר מו תי, העצם ל ר סו מ ר או ה ת יו

כון ת נ ד קו ת מנ או ם ר תוני ם הנ מי סוי מ ם ה רי שו ק שג ה מו ם ב עצ תי ה ר סו מ ה

ם מי תגל מ ם ה שגי מו חנו אלה. ב ת ת נ שג א ר המצע מו תו ת ב ד קו ה נ חיז ל א ש

ת כונו ת ך ה תו מ אנו כך ו ר ב רו בי תו ל כ פי אינו לחוק. ה ה ר עי ב ה ר ש ש ה א כ תו מ

אנו צ ה י ת ה הי קצי ל הפונ ם ש שגי ת אלה מו ד קו ת ונ או ר ר ה ש ה א כ תו מ

קר ם את הגל ב שגי מו ש ה ר ד ת ו ת א רו ב תג ה ם ה ה ה עלי ת ת הי עי ת ב הו הז

ברי בין ת. א ר המהו ש ק ה ל זה ב ת ש עי ת ב ם בין הזהו ברי א ה ה בנינ ע ו ב ק נ

מו גם שג של מקו שג העצם. מו ך זה מו רי ת צ בנו ת ל ת, א הו הוא הז

ם היב שי הג ת, במדה אותה ל מ סוי ה בו גם אולם מ ל תג קוי י די, ל סו ר י ש א

ל ל ש מנו י ת את מ שרו פ א ת ה א ת ו כו ש הז מ ש שג ל רון מו ח ל א ה, ש ט שי ה

ר לקוי ש לל א ש ת את ממנו י רו ש פ א ת ה א ת ו ש הזכו מ ש שג ל ה מו בונ את ה

ת ה. הזהו שלמ ח ה ת ת עתה ננ שג א עצם מו תי ה ש ת מ נו חי ה: ב ל ת א חינ ב מ

ה ת מו תגל ל ה ת ש ת בו הזהו חינ ב מ ם ו ת עו מ ש ל מ ת ש דו סו ם הי רי שו ק ה

ם בו ללי שו ה מנו ו ת את מ רו ש פ א ת ה בנו ת ל ת א הו ה. הז מ ל ש ה

ת ד קו ת — ה ב ו ר ק ה המוצא נ ד קו ה המוצא נ ב קרו ד ה גו ת בנ ד קו לנ

קה, המוצא חו א הר הי ש ש ר ש ל ה ה, כל ש ש פר נו ה י הי ת ד עי ת ב הו מ — ה

שג של שג היא העצם מו חלט, ההכרח מו מו ל כפי ה הג בין ש שג ה זה. מו

ה הגל א ת רו שג המוחלט ההכרח א מו י את המזהה כ נ ם ש אחד האברי ה

הו, עם שנ שג מ מו ד את הקובע כ חו א סוד בין ה מי הי פני תי = ה הו מ ה

ד לבין סו צוני הי חי קרי = ה מ ת ? ה ריו ק מ ה ה ״ ח היא גופ ט״ הכר חל <.ו מו

ת הופך ההכרח סוד א קרי הי מ צוני ה חי ה ה ו חינ ב ת ל מ סוי ד של מ סו הי

תי הו מ א ה הו אה ו ת רו ם היחס א ה ת של כיחס ביני הו ת <.2 ז הו ן הז בי

Logik II ,184 (1עם, שט, (2

89 לו!ג עי נטקמ בפילוסופיה העצם געית

ם רי ב א ת, ה ע ך איפוא, נקב תו ת מ הו ם ז ם !תכנ ל תכנ ע האברים ש ת קוב א

ב ם. הקים היחס טי ה שג ביני ט ההכרה מו חל צין המו ת בו תחום מ ע ב ק נ

ת הו ן ז ם, בי שג א. ז. האברי מו ת המוחלט ההכרח ב ר ת פ ת נ ת, בעי המהו

ה מ קו מ ל ב ת ש שניו ם, בין ה אברי ר ה ש ד א רו פי אלי ה מ תכני הפור ה חוצה ו

ם ה ת — ביני ע ב ת נק ם, בין זהו ת האברי הו שני אותם המעמידה ז ם כ צדדי

ל ע ש ב ט אחד. מ

ת ל א ש שאלה נ ת :ה ד זו זהו צ ד ? כי צ ר כי ש פ ת להעמיד א הו ז

ו נ אי ר ש ה לבטיה את כ תי עו מני שני ו ם ב שלבי ם ה מי הדיאלקטיקה, של הקוד

ר ש שו א מ א ש ש רנו. נו רו ה דומה בי ד קו הנ עת, ש מכר שר ה ה א ש מתוכ ג נ

ת הגל ח הנ ת הזהות ל תני שג אחד בקו מו מו ב א ש הו ח בקביעה ו הכר ה ש

שג הוא י מו ו ו נו .0 תכן ר אי ם במה כה עד ר קויי ה ל ם שלבי שוני ל ה ש

ה, ק טי אלק ת ממה הדי ע ב ת נו רו ש פ א ה ת אי- רוני ק ע ת להעמיד ה הו בין ז

ם: רי ב א ת ה רו ש פ א ת אי- א ם נבעה ז ת מהתהו כני ת בין ה פעם האברים, ש

פני תו מ קו ת רי כני ת פני ופעם המצע של ה אונו מ פ החוק. תכן של ק

ת ל א תכן ש שג של ה מו שר היא ה ת קבעה א ת א קפו מד לויו מדת ואת ת מ

ד את קי פ תי. המכלל בנין ת הו ם באים אנו אם הז רי די מג שג את ו ח מו ההכר

שג מו י כ ו ו ם אנו אם תכן, ר תו הופכי שג או מו ק ל כו המחזי תו ת ב א

תכן מלאי ת הוספנו —ה ה א תכונ שג המכרעת• ה ר ההכרח, מו תו שג ב מו

שר שם התכן מלאי א תג ה בו, מ ת את בונ הו ך הז תו תו. מ ם שני הגדר ברי א ה

ם לי האבר בו כלו תי ו תי הבל נו מהו נ הו אי ש ש לו. זר מ א ם מר חדי או מ

י בו ם, שנ ש האברי א ת מר ע ב ק ת בו נ הו שר זו ז ם אנו א תרי אליה חו

ה שלבי ם ב שוני טיקה. של ה אלק שג הדי שג ההכרח מו מו קרוני כ ל ע ה ש ט שי ה

ע ך נקב תו ת מ אי שג ההכרח ר מו לל כ כו הכו תו ם מלאי את ב תכני ם ה שו מ ו

שוי כך שג ע ת זה מו בנו ת. את ל ת הזהו הו ת הז מ ש תג שג מפני מ מו ה ה ש הבונ

שג הוא אותה ר מו ש ם א תכני הו ה בו. הזד

שג האחד הצד זה מו ט ההכרח ב חל אנו המו ם ו אי כו רו תו מה מ

ן הוא שג כוו ע העצם מו ב שג הנו מו ח: מ ר כ ה שג ה כו מגלם העצם מו תו ב

ם שלב סוי ה מ ת מו ש תג ה ל ב ת, ש הו ר הז ש ה א ת רו ש פ די על נקבעה א י

תו הו ל מ שג ש שג ההכרח. מו שג הוא העצם מו ה מו בונ ת את ה פני הזהו מ

ת הופך שהוא לו המקדים א ם ש י ק ל ח ל ל שג תכנו, ש ה העצם מו בונ

פני זהות א מ תי. מכלל עצמו שהו הו ן ז עני שלב הדבר מ ב ר זה ש ז חו

q§ ?זוו־1ך!ט המכל? ב. המכל

(1 Das inhaltsvolle W esen . Encyklopcidie § 149.

ל הגל אצל ש ל האור, מ ש ר מ ש ם א ת הדגי ת א הו ל הז ל כ מ ב תו ש ס פי ת ב

ם פיכטה. של ש האור... ״כ נו ש נ הו אי ש ע- הוא אין א. )ז. מ צ מ

תו אלא דבר, ולא .הערתי(, שו א י ת הנה כך הופעתו, הי תגלו ה ת ה או צי מ

ת חלט ת מו תי הו ה״ עם הז מ ך עצ תו ת מ ד קו ת נ או ו ר ל ז ן הזהות ש בי

ם ע האברי ב ק שג נ לל העצם מו מכ כ ל ״ א הכל ש הו ג ו שי ת מ ת א ריו ק מ ה

כו, ת בתו ריו ק מ ה ״ העצם היא ו לו ת אין <.2 כו או צי ת מ ד ר פ י נ שנ ם, ל ברי א ה

ר ש א ם ב ה ם שני תיי הו ם ז כנ ת ם מכלל הוא העצם !ב קרי מ ם ה ם והמקרי אינ

טיו העצם אלא רו פי ם. ב חלקיי ע כאן ה הבדל נקב די ה סו שג בין הי מו

מכלל העצם בין כ שג ל אינו החוק. מו ן שהיחס ר ק בי בין החו ת ל עו פ תו ה

ל יחס היה ת, ש פו פי ת כ עו פ תו ת ה פו פו ק כ ר לחו די ס מ תן. ה ס או ח ה בי ז

ה ר מ ש ה נ ש דג הו ת המחיצה ו מ ם, בין הקי ת האברי עו פ תו ק הפכו לא ה ל ח

שג החוק. של ם כמכלל העצם מו ה את מבטל המקרי צ חי מ על הזאת ה

די א זה י הו ם את הופך ש קרי מ ם ה ל לחלקי ם אין העצם. ש קרי מ ה

ת כונו הו—ת שג ז מו רי ה מקו ל—המקרה של ה . הם הדבר, ש ו י ק ל ת ח פו ר ט צ ה

ת החלקים ר צ ת יו ת העצם. א ם, בין הזהו ר האברי ש שג א ח מו ט ההכר חל המו

ה ה בונ ת ת או ע ב ק ת נ הו ם בעל מכלל של כז ו !חלקי טי רו ם פי חלקיי ל ה ש

ם המכלל ם הנ מקרי ם ה פ רו צי ל ו ן העצם. הוא החלקים ש עצם בי בין ה ל

ת מחיצה כל אין המקרה כני ע—ת ב ק ף מעבר נ צי ם ר ה הבדל ביני ה ם ו ה ביני

ל הבדל הוא ת ש חינו ת. ב מו אן וכ ם כ מני כל הגל אצל חוזרי היכר סי ה

ר המכלל, של ש ם א אינו טה. אצל ר ת פיכ חינ ב תכן מ העצם בין אין ה

ת מחיצה כל המקרה לבין ע מונ ם. את ה ת הו שג הזד עצם מו ה אם — ה א ר נ

תו ן לפי או מיו טי ה קנ ר — ה תו שג ב ה היחס, מו ס בונ ח תי י הו בין ז

ם (.3 האברי

Logik II, 185 (1ם,(2 ש ' 186.

בין היחס על דברים במקצת להתעכב יש כמכל? העצם מושג על הוא כשהמדובר (3ממנו לעבר ההכרה את רואה הוא ואשר מיוחד באפן אותו מנתח הגל אשר החלק, לבין .הכלל אלה. שלבים המצינים מושגים ועל אחרים שלבים על להתגבר ההכרח את רואה שהוא כשם

המתיהסים שהאבריט מפגי בו, התגשמה לא הזהות אשר שלב והחלק הכלל בין ביחס ראה הגלם הנם וניתן עצמאות, על שומר ואבר אבר שכל א. ז. למשנהו, ביחס האחד אינדיפרנטיי

לבין ביני הקיימת להתיחסות מחוץ גם מתקיים אבר כל (.Logik II, 129) מההתיחסות להנתקStace : H 204) מיכני יחס ,Stace של בעקבותיו זה, יחס לכנות אפשר ובצדק חברו egel.)

שבמכיל מפגי והחלק, הכלל של מהמושג אותו להבדיל יש כמכלל העצם על מדברים אנו אם

91 9הג עד מקנט בפילוסופיה העצם >גית3

שאלה ת ה צג מו נו ה פני ש אם היא כאן ב ת י או ר ג ל ל ש המצין זה ב

ת את ת הזהו י נ כ ת ם בין ה אברי ת ה שלב א ר האחרון, ה ש ליו א ש א י

ה של בכחה טיק אלק ע, הדי הגי ן האם או ל שנ שג י מו כמכלל העצם ב

ת דו קו ה נ ת תורפ עו מונ מנו ה ש מ מ ש שג ל חרון מו טה של א שי הבונה ה

ן אם המלאה. הזהות את שנ ת י דו קו ה נ ת הן הרי אלה תורפ דו מי ע את מ

אלקטיקה פני הדי ש ההכרח ב חפ ב ל ר, גבה של ת ם בו יו ש תג הזהות ת

שם במלאה. ה ל תו לינו זו שאלה נ תי על לעמד ע ת: ש דו קו ה נ ד קו אחת נ

ת, ת כללי ס ח תי מ ה המןזות תחום לעצם ה טיק אלק הדי ת ו רוני ק ע תחום של ה

קודה הזה, ה ונ סת שני ת לבעיה המתיח חד ך מיו תו שג ב המוחלט ההכרח מו

שר מדנו לא א ל. עליה ע לעי

אינו א( ת ר ל חי ת נו ב רי ב תו על ד שקפ ל ה טיקה את הגל ש אלק ת הדי המיוחד

ם חו ת ת: שב הו מ ה הנה המהות ה חינ בר אחת מב ת מסוים, א מ עו האבר ל

שני חד אליה. המתיחס ה ת זה עם י ש מ ש ם, מכלל המהות מ אברי מכלל ה

ם .בו ם שני מתאחדי אבר —האברי תי ה מהו תי. הבלתי והאבר ה הו ת מ למהו

ה, שנ א, י ת איפו עו מ ש בר היא :כפולה מ ד מוגדר, א ם, ומכלל אחד, מצ אברי

ת בלי לו בו ם, ג מי חינה שני. מצד מסוי חרונה מב ת הא ס ה מכנ ת בתוכ הו המ

ם, ה היא אין אבל אברי מ צ ע של ת את אבר. כ שניו שג הזאת ה מו ת ב המהו

ש חד באפן הגל מדגי ברו מיו שג על בד ש העצם :העצם מו מ ש אחד מצד מ

בר ם, א בר המתיחס מסוי א תו ל מ עו מקרה.—של ש זו מבחינה ל מ ש העצם מ

בר ת בעל א לו בו ם, ג ל, העומד, מוגדרי ת כביכו שו ר ר עצמו ב תו ב כזה ו

בר מתיחס הוא א תו. ל מ עו ם לזה של ריו מכווני ב א הגל, של ד הו ש בר כ מד

ר העצם על תו ה ב ל שכז בי ש ב ד ו ו ג נ ב ר מ צ ם למכלל ע ה S1 האברי מבחינ

מד זו בר העצם עו א בדל כ ק, נ ת מנו שר ו ש אין א ט ש ט ה את ל המחיצ

נו בי ם.■ לבין ש רי ק מ ה ה צ חי ת זו מ ע ב ת מעצם נו ח ת הנ לו ת כפי חינו ב ה

ם: שגי בין רי ב א ה עצם ה מקר ה . — ו ס ר ננ סבי עיון לה ם זה ר במלי

ת: דו ח אינו א ה אצל ר אצל פיכט ם מכלל הוא שהעצם הגל ו מקרי אין ה ו

בין בינו ם ל מקרי ה כל ה חיצ ד מ רו פי א תכני, ו ם נקבע :אדרב ה מעבר ביני

ף צי ם וההבדל ר ה ל הבדל הוא ביני ת ש חינו א. ב ד מנו אולם גרי על ת ה

ה אל ש ת: מ ח ם א ה כלו חינ ת הב תכני ת ה הו מלא את ממצה התכן( )ז

אין כאן מזדהים הס למשהו, האחד אינדיפרנטיים האברים אין להזדהות מחוץ קיימים הם ואורגאני, יחש — סטייס של רעיונו את נפתח אס — הוא האברים בין היחס זאת.

Logik II, 188 (1

הטהור המכלל צ. המהלל 92

תו עו מ ש שג של מ ם האם או העצם מו אי ש ל אנו ר א ש ה על ל חינ חרת, ב א

שר ה א כ תו ע מ קב ט י בל ת ד וי רו ם פי טוי ם, בין מ ברי א ה ה כ תו מ ר ו ש פ א

י לקבע יהיה נ ם. ש ה אברי חינ א זו ב ה הי חינ ת, הב אלי מ היא הפור

ה ר שו לי ההבדל בעצם ק א מ פור ן ה בי בין המכלל ש חלק. ל ה ה ט לא פיכ

פני הציג ם זאת, שאלה עצמו ב ל ה הוא הכרח או הציג ם :ל לו הה כ מכלל מזד ה

חינה ת מב לי א מ ר ת האם או החלק עם פו מ ת קי צ חי ד מה, מ רו מה פי

ת ביניהם, מרו ? זהותם ל ת כני ת ת ההבדל כלום ה מו כ ה ב חינ ב ב ו ו נ נ אי

ר העצם הבדל? תו בר ב ר א ד ה מוג ת מבחינה מהוו לי א מ ר ה פו ב טי ת ח חד מיו

ת דל ב ה הנ מקר ה ת. כחטיבה מ ד ח ם מיו ד אם ג גי די —נ ר כ חז ל ל ש מ ל

ם הדגי ת ש ה א טיק אלק ת הדי א שג הז מו ב ת ש הו ש — המ פ הנ ם והגוף ש חדי א ת מ

חד במכלל ד, תכן בעל א ה הרי אחי חינ ת מב אלי מ ר ם פו מדי ע ש נ פ מצד הנ

ר שני מצד והגוף אחד תו ם ב ברי ם א י מ י ו ס ר מ ש ם עצם א חד ציונ מיו ה

ת להם מקנה לו ד ב א. נ הי ש ך כל תו ם כך מ אי ש ד: אנו ר י ג ה שג ל העצם מו

ת בונה הו , ז ת י נ כ ת אולם ת רו מ ת ל הו ת זו ז ר מ ש ת נ צ חי בין מה מ

ם, ה האברי חיצ ת מ ע ב ת מעצם הנו שניו שג ה מו ב ת ש הו מ ם ה עצ מ ההבדל ו

אלי מ ם בין הפור ם. האברי אברי כ

ת ב( ד זא עו ת ו חר ו :א נ אי ר ר קו מ ה ב ש ל הקרו שג ש העצם מו

תו קפ ש ה שג הוא הגל של ב ח מו נו המוחלט. ההכר אי שג ר מו ה ש הכר ט ה חל מו ה

שג נקבע מו ם את המזהה כ אברי ד את וההופך ה סו רי הי ק מ ד ה סו חי. לי הכר

שג זה צד מו ב ח ש ת בטא ההכר ת א חינ ם. בין היחס ב ברי א א ה ע הו ג נ

שטח ר ל ש מיון א טי ה תו כלל הקנ ם או חו ת ת ב ריו גו טי ק ל ה ך היחס. ש תו מ

ש כך מ שג ש ר העצם, מו ש ת פתח א ת א דו סו ת י הו שג הז מו ב ח ש ההכר

שג המוחלט, א מפני יחס של מו ר שהו די ב את הג ן היחס טי בי העצם ש

ה אולם המקרה. לבין ת בחינ א ה ז כנו את ממצה איננ ל ת שג ש ההכרח מו

שג המוחלט. מיון ההכרח, מו טי, ב ל הקנ כל ת נ ריו גו טי ק הצד « ן פ א ה של ב ו

בו הזה עיני נעלם לא ש ה הגל הגל. מ א ח את רו הכר ט ה ל ח מו ד ה סו כי

ם פני הקיי א מ הו ם, ש ד קיי סו ד כי ש מו א ד בלבד, בו תלוי קיו סו ר כי ש א

מו ע קיו ב מנו נו אן בעצמו. מ ת כ ע ב ק ת נ חינ שג האפן ב מו ב ההכרח, ש

ה בחינה מגדיר ת ה ן א פ תו א שו ס את ולא י ח י ת ה א ב ו ס טי ח י בין ה

ם: רי ב א חי בין ה הכר בין ה מקרי. ל שג ה ע, העצם מו ב ח, או הנו ת תפ מ ה

שג מו ט ההכרח מ ל אינו המוחל טו ה נ חינ ת. ב א ה הגל ז א שג רו מו ם ב עצ את ה

93 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

M odalitat (1

ת שו ת הי מ א מפני הקיי הי ת, ש מ ה causa sui הוא המוחלט ההכרח קיי חינ מב זו ו

ם פי קי ש שג על אנו מ ת העצם מו ד קו ת מנ או תו אפן ר שו ת ולא י ד קו ת מנ או ר

בין העצם בין הנקבע היחס ה המקרה. ל טיגורי ת העצם של הק מני לפי הנ

מיון טי ה ת עם הקנ ריו גו טי ת היחס של ק מני ת עם גם כאן נ ריו גו טי של ק

ק האפן ת האלה, הצדדים שני ור חינ ס ב ח י ת למקרה העצם בין ה חינ ר ו

תו, ן פ א שו ם כאחד שניהם רק י מצי ת מ שג של תכנו א ת העצם. מו חינ ב מ

בין והיחס התבן ם ש ת האברי מ ת קיי הו ת אולם מוחלטת, ז חינ ב ה מ הצור

ת והאפן מ ת. קיי ד הוא העצם נבדלו סו ם וכל מכל תלוי הבלתי הי הם והמקרי

ד סו סוד הם התלוי, הי תלוי הי אין בעצם, ה ם אותם להגדיר ו מי קיי פני כ מ

ם! שהם מי ם הם קיי מי פני קיי ם מ צ ע ה ננו קיומם קיים, ש הם. בתוכם אי

ם קרי מ ת הם ה סודו מדו הי ע הו ת «, ש רו מ ת ל תכן שמבחינ ד אין ה רו בין פי

סוד ד הי תו באפן ההבדל המועמד. היסוד לבין המעמי שו ד העצם של י סו כי

י ת ל י ב ו ל ד ת י מ ע מ ם אפן לעומת ו ת שו ד המקרים של י ו ס י י כ ו ל ת

ד מ ע ו מ הבדל את הקובע הוא ו ר זה והבדל האברים בין ה ר גו

ריו ח ת א ניו מת שו ם בין מסוי ברי א ת זהוי אף עלי הקיימת ה כני ת ה

ם. ה ביני ש

שג זה צד מו ב ע העצם ש ב תו מאפן הנו שו ר י די ר הגל מג תו ב

ת חינ שג ״הכח« ב מו ב ם העצם. ש עצ ה ת מתגלה ״ או מצי תכנו, ב ר ב ש א

כו תו ק הוא ל רי את מעתי ש פ א ר — ה תו . כח ב ר צ ו ה והוא י מתגל

ת רו ש פ א ר ב ש ק הוא לתוכה א תי ע ר —הנמצא את מ תו « כח ב ס ר ו <.2ה

ר העצם תו י כאן מקבל כח ב ם: שנ י נ ו סוד את מוציא הוא כו רי הי ש פ א ה

תו מכלל שרי היו פ ע א תו וקוב ר או תו ת מקנה שהעצם א. ז. נמצא, ב או צי מ

ה מקר א ל שרי. רק שהו פ ה א מקר ת מבחינה כביכול, הוא, ה ני שו א סוד ר הי

ח כ א והעצם ב תו מוצי העצם מבטל שני מצד הפועל. אל הכח מן או

ם את מקרי ם ה די על הנמצאי א זה י הו עביר ש תם מ ם או ת מתחו או מצי ה

שם תם ו ב או ם שו ת. בתחו שרו פ א ה את מבטל העצם אם ה מקר א ה מצ הנ

ם ש מו ו מקו ר אחר, מקדה ב ש רי בכח, מקרה של בגדר מקודם היה א ה

על המקרה את הופך הוא בפו ה ש קר מ ה שבכח ל חינ מב חו זו ו ל כ ש

א, הוא, העצם הורס. כח הוא העצם ר חיובי יסוד איפו תו ד כח ב מי ע מ ה

ם קרי סוד והוא מ לי י ר שלי תו ם. את המבטל כח ב נו העיקר אולם המקרי נ אי

gesetzt (1

Logik II, 187 (2

הטהוד המכיל ב. המכלל 94

ל בכוון תיו, או הזה הכח ש או צ תו ד אם כי ב צ אלי, ב מ תו הפור היו ד ב סו י

ד, קובע א ומעמי ה ת העמדה זו ת בי ת. או חיו לי לי ה ש חינ ב ת מ א אה ז רו

ך הכח את הגל תוו מ ך הוא :כ תוו ד העצם בין מ סו חלט, כי ר מו ב א בעל כ

ת או ת מצי ח כר בין מו ר המקרה ל ב א לוי כ ד, ת מ ע מו ר, הוא ו צ ל, יו כו בי את כ

הם. היחס י ביני ם שנ ם האברי תיי הו ה הם ז חינ ב ת מ כני ם הם אולם ת ני ה שו חינ ב מ

ת אלי מ ך פור תו מ ם ו ת ניו ם זו שו קי קו ל, הם, ז כו בי ך כ תוו מ ר ל ש ש א פגי י

ד זה עם זה אותם ש ג ם פני על וי ת דלו ב ת. נ ני שו א ר ת ה ד קו ת מנ או ר

מתווך ם ה י עומדי ם שנ אברי ם ה אברי ״ כ ם ניי צו קי ך מ־ ״ תוו מ ה ד ו סו כי

מו קובע פעיל צ ע ת ל ניו שו א ת ר ד ח חד. ומעמד מיו ה מיו ר תו הכח על זו ב

די קו מתגלם סו ל י כ ב תו ש ס ל: של תפי ג ת ה הו מ א ה ר הי קו סוד מ הי

תי, הבלתי ת רק היא אין מהו א ש תו נו ה או או תגל א בו, מ ה הי מעמיד

תו פני או ד מ סו הי תי הבלתי ש הו אב מ תו את שו שו ת י א ו ו כנ ת. ת מהמהו

ר המהות ו ק מ ת כ א ט ב ת שג כאן מ מו ת העצם ב חינ ב ה הכה, ב חינ ב זו ב

ה המקרה, את המעמידה ת זו בבחינ צינ מ ת ה מי הצד א א דינ שג ה מו ב העצם. ש

ת אולם ד קו ת מנ או ת שלנו, הבעיה ר ד קו ת מנ או ת ר עי ת ב הו ת או הז הו הז אי-

בין העצם בין ש המקרה, ל ד י הגי ת ל חינ ב ב שג הכח ש מו ב עצם ש ש ה ב תג מ

ת המבדיל הצד הקובע מהמקרה העצם א ת ו או מ צ ת ע ד ח ר לכל מיו ב א

ר: ב א אבר ו חד ה א ר ה תו ל אבר ב בר פעי א ה שני ו ך ה תו ר ב ב סביל• א

ת בחינה שג זא מו ב ה העצם ש א והמקר ה הי א צ פן תו א ת מ שו ל הי שני ש

שג האברים מו ש האפן ו מ ש א, מ ש איפו ר ה ש הבחנ ת ה ע ב ק ן הנ ם בי ברי א ה

ת מרו תם ל הו ת. ז כני ת אין מובן ה ת ש או ר ה ל חנ ב ה ה זו ב בנוי על ה

ד בין ההבדל סו בין הפעיל הי ד ל סו ל הי ה הסבי חינ ת ב לי א מ ר א, פו ד רי ג

ת הבחנה אדרבא א ת ז ס ח תי ם מ תוני ם, לנ כניי ם ת ל ד או צ ם' מ י סו ר מ ת מו

ת לנו או ה בה לר א צ ת מההבחנה תו אלי מ ר פו ת ה מ קיי מכלל בין ה טיבה ה ח כ

ת אלי מ ן פור בי ה ל מקר ת. כחטיבה ה לי א מ ר ד פו צ ף זה ל טר צ רוני הצד מ ק ע ה

שג מו ב ת ש הו מ ך ה תו י מקור ב שנ ם ו ם הצדדי רי צ ת יו ת א לו ד ב אנו הנ ש

ם מיחסים ברי א ה עצם —ל ת —ומקר מרו ענו ל ב ק ת ש ם א ת הו ת. ז כני ת ה

חד הצד אולם מיו תו ה ס פי ת ב ך הוא הגל של ש ר ע א ב הי חינה מיחסת ש לב

שג זו מו ב ת העצם ש ק ת מנ תו ה תו והמעמידר. מהמכלל או תו או לו ד ב בנ

חד. כאבר ר מיו ש פ ב היה א ש ח ד ל צ תו תהא זה, ש בו שי ת ח בנ ה שג ל מו

ר העצם ש א ה, כ הי אין במעלה שני הוא ת ש ס הגל ו ח ת לו מי בו שי ת ח כו וז

95 הגי עד מקנט בפייופופיה העצם בעית

.188 שם, (1

ר ת שני הצד פני על י שג הרואה ה מו ל מכלל העצם ב ם שני ש האברי

ם ננו הדבר אולם בו. הכלולי תן הגל :כן אי ר זכות נו ת של זה לצד י

שג תו הקובע העצם מו ר או תו בר ב חד א ד והוא מיו תו מעמי מעל או

ה לבחינה שני מת האברים. בין היחס טיב את הקובעת ה ככה העצם לעו

א ך שהו תוו מ תי בין ה ת ש חינו ב ת אין ה חינו ב ם כל עצמן ל מאי, קיו עצ

ר העצם תו ר נקבע כח ב תו קרוני הצד ב ע שוני ה א הר הגל המכלל. לעומת ו

תן, א, נו ת איפו ד זכו ת ר לעצם י ב א בדל כ ש נ ב מגו ר העצם פני על ו תו ב

ם, מכלל אברי ת ה אל ש ה: נ ל א ש מה זאת, תפיסה של הטעמים הם מה ה

ע ת הגל את הני או שג א( לר מו תי את העצם ב ה, הבחינות ש האל מה ב( .

ע תו הני ת או ת אבר לעצם ל בדל כ ת נ ר זכו ת מכלל העצם פני על י כ

ם. האברי

ה א על נר ה ש שאל ש זאת . ב י שי ה ה: באפן ל עמדה. הגל לפני ז

ה כאן אל ש ת, ה ר כיצד העקרוני מ ש תו על ל שג של עצמאו העצם, מו

ר ש לו במכלל הבלעתו כדי תוך א ט תו ממנו ני או מ מעמדו עצ ו

נו המיוהד. אי ת ר או מ עצ מד זו ש חד ומע מרו זה מיו ש קר נ עי די על ב י

שג זה מו ל ש תן העצם : ד ני תפקי א של ה ש תו המבדיל הנו ת או כונו ת ה מ

ת או ש מ ם ה צ ע ה ו,. לי א ע ש ה כנו חד אבר מהוו ך נבלע אינו אשד מיו תו ב

ת. תכונו נו :ה אי ת ר חינ ב א ש ש ה הנו מר ש שג במקום גם נ מו קכל העצם ש

ת עו מ ש ל מ עצם במקום מכלל. ש ה ת קבל ש עו מ ש תי הצטלבו זו מ ש

ת, מו הור מכלל בעצם הרואה האחת מג ה, ט שני ה ר הרוצה ו מו ש מעמד על ל

א, ש ה הנו עינ ש מ ה ם ו שו מכלל את כך מ ה אצל הנושא. על ה חסרה פיכט

ל הבחינה א ש ש שר — הנו תקה א ה הוע מדרג ל השלכה של ל הכח ש

ר — המדמה ש פ א אי- מר היה ו ש תו אל ל או מ די על העצם מעמד של עצ י

ן א גוו ש ר פיכטה שבו. הנו מ תו על שו או מ צ די על העצם של ע זה י

א הו ש ש ב תו ג בר או א חד, כ די על מיו א זה י ת זהה שהו עצם א עם ה

ו זה היה האני. י ס ח ן נ תו את להבטי או מ צ די על העצם של ע שו י בו ג

בר א ם. ב ת זו, בעיה מסוי תו בעי או מ צ שר העצם של ע כנו א מכלל, הוא ת

ר היא ש פני עמדה א לי —הגל ל עין בלא גם או א —יוד הו ש ח כ את הני

ה טיק אלק ת הדי ת סבך ואת המיוחד עיו ב ג המיוחד ה ש מו ב העצם. ש

תי הבחנת ת ש חינו ב שג ה מו ב עצם ש ת — ה חינ ת המכלל ב חינ ב האבר ו

חד ת — המיו כוונ ת ת ליחס מ או מ הי עצ ש ת לעצם. כל חינ ב המכלל מ

ת טלו ת, כל ב נו העצם המחיצו נ בר אי שר מיוחד, א א ה ב טל כל ב

ה צי רל נו קו אין המקרים לבין בי א ו ל זה שהיה כפי — הו צ ה א ט — פיכ

הטהור המכלל ב. המכל? 96

ש תכן ב תג מ ר ה ב א חד ב אני. כגון — מיו ה אולם ה שנ ה י העצם שניה, בחינ

בר א חד כ ת מהמקרה, הנבדל מיו חינ ה ב ר ו צ א ה ה ן ו שג פ מו ב העצ&, ש

ת וכאן ר מ ש ת נ או מ צ שג של ידועה ע ה העצם מו ל די ב מ תו ה ם או המקרי מ

ת ר מ שו ה ה על ו מחיצ ש. לבל ה ט ש טו ה ת אל ש תו על ה או מ צ תו ע לו ד ב ונ

ר היא העצם של ש תו הגל לפני עמדה א ח הנ תי את ב האלה. הבחינות ש

ת ת מתן א או מ עצ ש ה דגי חד באפן הגל ה די על מיו תן שהוא זה י את נ

ת כו ה ז ה הבכור חינ ב ת הקובעת זו ל ת, א דו ר פ א הנ ל, העלה, הו כו את כבי

בר העצם א חד כ מכלל לעצם מעל מיו ם. כ אברי ה

עוד זאת ת ו חר פני :א אן עמדה הגל ל ה, כ אל ש ת ה ע שני לצך הנוג ה

ת ע־ ב ב ה והחלק המכלל בין היחס ש ב שו ח ה ת ו בנ ה תו ל ס פי ת ת מי א דינ של ה

ר תפיסה הגל, ש ש א מ ש א ת ש ד לדיון נו ח ק מיו פר אן ראה הגל הבא. ב את כ

ה צד :הבעי ע כי ם, להנחת העצם מגי מקדי ס מה על ה ס מהעצם המעבר מבו

ם, ד א. ז. למקרי צ ר כי ש פ ת להסביר א מי הצד א א דינ שג ה מו ב העצם. ש

ה על ת — זו שאל מרו אין ל ג הגל ש צי ה מ ת ש באפן או ר פו ב הוא — מ שי מ

ם די על זה במקו א זה י ח שהו ת מני ת א חינ ה הכח ב א צי מו ם את ה קרי מ ה

ת הפועל, אל מהכח ר צ ת אותם היו ל ט ב מ ה ת ו ם א ת או צי ך מ ת תו ר חז ה

מצא ם הנ חו חני, לת ת ההורסת א. ז. הכ ם. א מקרי ך ה תוו מ ש הוא ה מ ש מ ה

בין העצם בין מעבר ם ל מקרי א ה הו א ו צי מו ת ה תו העצם א רו תג ס ה מ

תן ה את לו ונו כונ ת ד של ה י מ ע ם. מ קרי מ ה

ת (11 בו שי ת ח ע ת מכר ע צד נוד שג זה ל מו ב ר העצם, ש תו צד ב

תי הו תכנו, מ פני ב ד מ צ ע הוא זה ש מני ת ה ה א ק טי ק אל ר הדי ב תג ה על ל

ר העצם שלב ת ח ל ב ו של ד ממנו. גבה ל שג זה צ מו ב ם ש ע העצ מנו מונ מ

ש מ ש ם מכלל ל ם, של של ה הוא המקרי עין מהוו פני סכר כ ת ב ע הבל

ם, העצם מקרי ע הוא ב מונ ת מהעצם ה בנו ת ל ת א הו ת, הז ט חל מו אין בה ה

ם בין להבחין אברי ו וכל. מכל ה נ אי ה ר חינ ב מ ת ש כני ת ת מ ת קיי הו ז

ר אולם זאת, א ש ד נ רו ם, בין מסוים פי ברי א א ה ט ב ת מ ר בזד. ה ש פ א ש

ם את לקבע ברי א פרד באפן ה ש נ הו אי ע ת מר רו מ ת ל הו ת הז כני ת ת ה מ קי ה

ל המגמה ביניהם. שג ש ת העצם מו בנו ת ל הו ת ז ט חל ה לא מו ע ה, הגי ת תכלי ל

ם ד קיי רו ם בין פי אברי עליו ה ש ו ר. י ב תג ה שג ל מו ם ב צ ע ע ה בר נקב א

ר העצם תו ר כח, ב תו ל אבר ב י ע מד פ ו לעומת העו ת ו ל י ב של ס

ך המקרה תו מ ך .ו ע כ ב ק ד נ רו ם. בין פי ברי א שג ה מו ה ה בונ ת את ה הו הז

ש חיב המוחלטת א ר ה ב שונ א ר ר ו ב תג ה ת על ל א זו, שניו ת חיב הו בנו ל

ם, מכלל ר אברי ש ם א ה לא זו מבחינה ג הי ם. הבדל י ה שג ביני העצם מו

97 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ת את תלד. את הפעילו אבר ההעמדה ו ד ב ח תן א די על לו ונ ם זה י מקו

צוין ברו לעומת מ די ועל ח ר זה י מ ש פיו נ העצם. אבר של העצמאי או

שג מו א, חסרה, העצם ב ה, איפו א מפני הסימטרי באבר היחס את תולה שהו

. ד ח שג א שר המו ת התפקיד מוטל עליו א בנו ת את ל הו חלטת הז מו ה

ח ר כ תגבר מו ה ה, חסר על ל שלל מוכרח הוא הסימטרי פי את ל או ד- ה ח ה

ני ו ה כו מבנ ם שב די על הנקבע היחסי שג י במקום להעמיד עליו העצם. מו

ה כ ח מבנ ה זה ני ו ו ד- כ ד מבנ ־ שג י. נ ו ו ו ת חייב זה מו ת ה ל מקר ד ל מ ע מ

ה ה תכן רק ולא —שוו מדו —שוו ע מ טל עליו העצם, של ל המקרה את לב

טל עליו וכל, מכל ת לב ת א ארי ד המחיצה ש רו הפי ם ו מי העצם בין הקיי

בין שם זה יחסים מבנה המקרה. ל תג שג מ מו ס ב ח : י ן י ל מ ו ג ת ה תיו ב ס ״

מלין: ם של... גו ם עצמי תני מ ה: את זה ה ת הוא עצם כל ז מ עו חברו ל

ל עי ם כאחד. וסביל פ ת היו ם פעילים ב סבילי טל כאחד ו ב ת הבדל כל מ

ם״ ה שג !<. ביני מלין יחס מו ה הגו ת את בונ שלמה. הזהו א מפני ה שהו

ה המחיצה את מבטל חרונ א ר ה ש שג א ר העצם מו אי ש ם. בין ה האברי

ע ב ק , מכלל נ ם ל ת ש סו ח תי ר — ת ט ל ח ו מ ה ש א ורק היא א ת הי צינ את מ

ת הו ה המוחלטת. הז ל ל ש ת כל נ בר המכלל של תלו א חד ב שר ונבדל, מיו א ב

תם קיים המכלל הו ל בז ם ש ם האברי ת צו עי בנ מדו אין בה המוחלטת, ו מע

בר של א בדל אחד “״ הו. של ממעמדו נ שנ ל, ״אבר«, כל מ הוא כביכו

ע פי ש שפע, מ ל ומו ל פעי סבי אין ו ד ו ם. בין חיץ להעמי ה כאן הדבקי נקבע

ת הו ד שלמה ז צ ה ש פני ה ן פ א ה וצד י נ כ ת ה מ ר ו צ ה ם ו ה כולם עולי בקנ

ל ה אחד. ל כ ם מ ל ש ם ה ש ג ת א מ ג ל ש ו מ י ב כ , ם צ ע ם ה א

ג ש ו מ ס ב ח ן י י ל מ ו ג ת —ה א א ז ת המסקנה הי ר תו הגל. של המכלל מ

ה סקנ ה זו מ ב שו ר ח ת ר ביו או ת ל חו ת תפ ה שר ה ה א נו כה. עד עקבנו אי ר

ת ת א צו צ רו ת ם שני ה ת הכווני ר תו ם: ב צ ע שר הכוון ה קו העצם את ה

א עם ש הכוון הנו בין העצם בין המחיצה את המבטל ו תוך המקרה, ל .

ל טו א ב ש מון קנט אצל כמכלל. העצם והעמדת הנו מי ת היתה ו צו צ תרו ה

ם כווני ס לכלל אותם העלו לא והם האלה ה תיזי נסה פיכטה ממצה. סינ

ד מי ע ה ר, מכלל ל הו א כל חסר ט ש ם, הנבדל נו מר והוא מהמקרי על ש

תו לו ד ב די על העצם של נ א זה י הו גם האני. עם המכלל את זהה ש

ה הגל א א אולם הזאת הבעיה את רו תר הו ה פו ת די על או א זה י הו ש

אין מודה ת ש או ת בו במקום שלם מכלל לר מ ת קי דו ר פ העצם של מה נ

הטהור המכלל ב. הנ)בל? 98

Logik II, 202 (1

ם שו מ שג מניח הוא כך ו ה מו ב ם בו מהעצם, ג ש תג כלל מ מ ו השלם, ה ב

ת טל ב ת ם וכל מכל מ ת לו בד ם. של נ אברי שג ה שג הופך המכלל מו מו

די, סו שג הוא י מו ך ה מדרי ת ה ה א ק טי אלק שו הדי מ ש ת ב לי כ שג דרכה. ח מו

ש העצם מ ש ה מעבר שלב רק מ ה של בדרכ ק טי ק אל תה, הדי תכלי ת ל לי כ ת ל

ר ש שג א ן קנט אם עצמאותה. את קובע המכלל מו מו מי — לעיל שראינו כפי — ו

או צ ך י תו שג מ תנו העצם מו נ בן לו ו ש מו ך חד די תו תו כ ד מ ע רי ה ש ק ה ב

ת׳ עיו א הגל הרי חדשים, ב צ שג י מו שג המכלל, מ בן עזמש זה מו חן א ב

כו תו מ ך הוא ו ערי שגי את ה ם מו ביני ם ה כי לי מו תו. ה א ר ק א זה קו ל הו ש

ת בעל בו שי ת ח רוני ק תו ע ט שי ל ב נו הגל ש נ : קו אי י ר ק ם מ שגי מו ה

ם ערכי ם נ מדדי ת ונ חינ ב אל מ די אי ל ה ת ש פני הזהו מ שג ו מו נו העצם ש נ אי

ה ת בונ ת זהו ט חל שג הוא אין מו מו חרון ה א ל ה ה. ש ט שי ן זה, קו ה אי ש

שג שג העצם מו מו חרון ה ל הא שיטה, ש שג בזה בולט ה מו ם המכלל ש ש תג מ

ר ב ע ל מ ע מ שג ו מו ת ובזה העצם, ל א ט ב ת ת מ ד קו ה נ פ ר תו ת ה תי הו מ ל ה ש

שג שג עבר פיכטה העצם. מו מו שג מפני העצם מ מו ב ם זה ש ש תג מכלל ה ה

ר ת ו י י ד הגל מ שג עבד ו מו שג מפני העצם מ מו ב ם זה ש ש תג מכלל ה ה

ת ו ח . פ י ד ק מ ך ר תו ערכה מ שג של זו ה ר העצם מו ש פ בין א ה ח ל א

מרא מי ת ה מ ס מפור עבר על הגל של ה מ א, מהעצם ה ש ר על או לנו ב ע מ ה

שג. מהעצם מו ת ל חינ ב ת מ עי ש המכלל ב א להבין י ר מ ת מי א טוי ז ב כ

עבר להכרח שג ל מו תו למען העצם, מ מ ש אה הג מל ל ה ם, המכלל ש ל ש ה

ל ט, המכלל ש חל ה המו חינ מב ת ו לי לי ר ש תו טוי ב ח ב הכר בר ל ע ג ל ש מו מ

שג העצם מו מנו. גבה אחר, ל מרא גם מ ת זו מי נ ציי ני קו מ רו ק זה ע

אין הקובע ת ש או שג לר מו שג את העצם ב מו חרון ה א ה. של ה ק טי ק ל א די ה

ת חינ ב מ ת ) עי ש המכלל ב ציון להסתפק י ל זה ב א ש ר מ ל זו מי הגל ש

תנו תעסיק והיא שך או מ ה הבא( בפרק הדיון ב

ה (12 ת רכזיו ת של מ עי ט <2 המכלל ב ל ב ד אם תו מ ע ת נ צ ק מ ם ב רי ב ד

שר על ק בין זו בעיר. בין ה ת ל עיו ת ב תיו ט ת שי מו סוי ת מ עו ב קו ת ה א

תו של מהותה ס פי ל ת נו הגל. ש אי ת ר עי ב ה המכלל ש ר שו ה ק אל ש ת ב כזי ר מ ה

ת, תחום של ת המהו ל א ש ת ב הו ם, בין הז ר האברי ש ה א כ רי ה לבא צ מ קו מ ב

ת של סו ח תי ם שני בעלת הה טבי ם ק חד הנפרדי הו, א שנ מ ה מ חינ ב ת מ א ז

ת, ע ד א, נו ת איפו ת המכלל לבעי בו שי ת ח ני רו ק י ע פנ א מ הי ת ש כז ר מ

הבעיה. ש? הצדדים שני כאן הופדרו שבהסברח מטעמים רק (1 הדיאליקטיקה של ובהשקפתו! הגל של בהשקפתו המכלל בעית של מרכז־ותה על (2

G עמד בכלל . Lukacs :בספרו Geschichte und Klassenbewusstsein. רואה הוא זה• בענין להאריך מקום כאן ואין — ומרקס הגל בין המרכזית הפגישה נקודת את זו בבעיה

99 הגי עד מקנט בפילוסופיה העצפ בעית

ת את בתוכה לו א ש ת ה נו שו ת ה עו ב קו ה את ה רונ ת ת של פ עי ת. ב המהו

ט מהראוי אולם ת להבלי ה א ת בו שי ת ביחס הבעיר. של ח עיו ב ת, ל חרו א

ת עיו ת לב טיו ר ר, פ ת ת מצדן שהן יו שו מ ש ב מ ת כוון את שו הו של הז

השיטה.

נו א( אי ג ר ש מו מכלל ש ע ה ך נקב ל תי טו ת ב שניו ם, בין ה אברי ה

ת ר שניו ש ה א תך בטוי חו א ה בין המצע בין ביחס הו תיו. ל כונו ה ת חינ ב מ

ת לי ע שלי שג נקב ך המכלל מו שג בטול כדי תו ה המצע. מו א ך נר תו מ ש

ת ד קו ת נ או ת זו ר בנ תו מו ס פי ט על הגל של ת ם י ט ק י ד ר פ חסר המוחל

ם י ד ח ו י שלו. מ ם מ טי ק ם הפרדי חדי ם המיו שללי ט מפני מהמוחלט, נ חל מו ה ש

סוד איננו חד י ק מיו ה הזקו הגדר ת ל כונו ת ל שלו. ו א המוחלט מ בט ת במכלל מ

ם, ל הוא המוחלט הפרידיקטי טו ם נ טי ק ם פרדי י ד ח ו י א מפני מ הו מזדהה ש

ם. מכלל עם טי ק לו הפרדי סנו אי ח ם למוחלט י טי ק ם פרדי חדי מוחלט היה מיו

בר הופך זה ם א דל מסוי ב תו ונ הו מ ת היתד. ו ר ת ה את סו מת ל מג ש

טה שי ת ה תר חו ת ה הו ל לז טו ב ל ת. ו ט הנבדלו ם, חסר הוא המוחל טי ק די ר פ

פני לא א מ הו ק ש מו תכן, מכל רי פני אלא המצע, כ ם מ סי ח מי את לו ש

ל ם. כ טי ק ו הפרדי ר ש ת ולא המוחלט של ע ו ק י ת ו ר י נ כ ת ר ה ר גו

חריו ם בטול א טי ק ם הפרדי חדי מיו שלו. ה

ך ב( תו ת מ ד קו ת נ או ת זו ר בנ תו גם מו ע ל ד המוחלט על הגל ש

, ה א צ ו ת ד כ גו ט בנ חל מו ת ל ד ו ק נ . כ ) ! א צ ו לו מ נו אי אי ט ר חל מו ב

ת את ד קו מוצא נ ט היה ה חל בר הופך המו חד א ת בעל מיו מאו ת. עצ ר ד מוג

ם אנו אם אי ט רו חל ת סיום את במו ל ש ל ש ת ה טי ק אל ם אנו הרי הדי מבטלי

ה כל בזה נו מחיצ ן בי בי ך. ל הלי ת ב עולה כאן ה ת, התפיסה שו מי א הדינ

שר תנו תעסיק א ת אם אולם להלן. או סי ו את נ תנ ע הרי הזה מהצד ד

ר רו ק ב ת שר אי ט ר חל מו לל ה מכ ר כ הו ת היא ט ח מונ ד ה סו ה בי ס תפי ה

ט על סר המוחל ת ח כונו ת ת, ה חדו מיו ט ועל ה חל מו ה שהוא ה א צ ל תו ש

ך הלי ת ולא הת ד קו או. נ צ מו

אוי ג( הר תעכב מ תו על עוד לה ר ד ת הג מ ס מפור על הגל של ה

ר האמת תו ה גם מכלל. ב בנ לוי זו הגדרה של מו ת ת ר תו האמת המכלל. ב

ה ש רו ת מכלל פי עו בי ק פני ה ה מ ט שי ה ה ש ש רו ק מפני מכלל, פי ר ך ש תו ב

שנו המכלל בן י ת מו עו בי ק ן ל אי ת ו או ת לר ה א ע ה הקבי ק תו מהמכלל. בנ

ם אין בר שו ד א ר פ מכלל נ ה ת מ האמ ת אין המכלל. היא, היא ו מ א הו ה ש מ

הטהור המכלל ב. המכ?ל !00

H e g e l: Phanom enologie des Geistes, ed. Lasson, 14 Cl

חד ר א ש א ה מ ט שי ה ה בנוי ם על ה ת הו ד ל הז ם. ש ה האברי ט שי ה ה ע מגי

ה ת תכלי ת עם ל עמד ט מכלל ה חל ת, מו מ א ה ה א. ז. ו ט שי תיוז, ה מ א היא ה

זה. מכלל היא

נו אי ה את ר ת בו שי ת ח רוני ק ע ל ה ת ש ר ת המכלל תו בנ ה ה ל ת מ מג

ת כזי מר ל ה תו ש ט ל שי אנו הגל ש ם ו אי ה כמה עד רו ר שו ה ק מגמ

תו זו עו מ ש מ ל ב שג ש ם מו עצ ת הם ומה ה דו סו ם הי עי מני עבד אותר, ה ל

שלב ל מה שג ש נו העצם. מו לי בר ע ע שיו ל כ ח ע תו שני הצד לנ שג ה מו ב ש

ח העצם, תו ה לנ ת הבחינ מי א דינ בו ה ך ש לכ ה ו פנ ק נ ר פ א. ב ם הב לפני בו

אנו ם ש שי ת נג אוי זה לגתו הר ד מ מ ע ת מספר על ל קנו ס ת מ ניו רו ק ע

ת עו ב ת הנו חו ת פ ת ה ט זו מ קנ ר הגל, ועד מ ש ו העסיקה א תנ ד או כה. ע

101 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעי«

ב׳ פרק תמצית

הקביעות אין שיטתו. של העליונות הנהותיה בתחום נקבע פיבטה אצל העצם מושג .1 בא הןצם מושג עצמה. של המוצא נקודת היא גופה השיטה דיונו. של המוצא נקודת הפרטיות

בין היחס בעית היא הבעיה הלא־אני. ידי על האני של ההפעלות שבהנחת הסתירה את לפתרזאת. יה5ב> לפתר הנסיונות אחד הוא העצם ומושג תכניה לבין השיטה עיקרון

לנגוד הלא־אני לבין האני בץ האיכותי הנגוד הפיכת הוא העצם מושג של הכוון .2 הופך הלא״אני היסודות. בין רציף מעבר של אפשרות להניח בא העצם מושג גרידא. כמותיהאני. של מקרה

המקרים, מצע העצם אין משמעותו. את קובע העצם מושג על המוטל זה תפקיד .3 הלא» לבין האני בין היחס בעית חוזרת המקריס לבין המצע בין היחס שבבעית מפני את המשקפת זהות המקרים, לבין העצם בין זהות נקבעת מצע. ולא מכלל הוא העצם אני.

השיטה. על פיכטה של השקפתו אין האם השאלה בן על נשאלת מתמיד. יסוד ולא מקיף יסוד הוא כמבלל העצם .4

בין מוכרחת זהות רואים אנו אם ישנה זו התרוקנות תכנו. התרוקנות משום לעצם זאת משמעית במתן הוא העצם — המטפיזיקה של מושגה והוא העצם של אתר מושג ישנו אולם המצע. לבין העצם

ההכרה. לתחום המטפיזיקה של מושגה העתקת הוא פיכטה של העצם מושג המלאה. הממשות הזמן שנגזר אתרי המדמה. הכח של השלכה הוא המתמיד עם המזדהה העצם מושג .5

ההתמדה. של ההוראה את העצם למושג ליחס אפשר

העיונית. המדע תורת של קטיגוריה לשמש יכולה אינה העצם של הקטיגוריה .6 המדע תורת של המוצא נקודת את מבטלת זאת וזהות היסודות בין זהות קובעת זו קטיגוריה

ההכרה של האידיאה את מציירת העצם של הקטיגוריה זו. תורה של מהותה ואת העיוניתמכוון. מושג כן על והיא

מושג האברים. אחוד בעית שהיא המהות, בעית בתחום נקבע הגל אצל העצם מושג .7 האם :היא בו הקשורה המרכזית הבעיה האברים. את לאחד הבאים המושגים אחד הוא העצם

ממנוי. עליון אחר למושג לתזקק צרך ישנו האם או האחוד של אחרון שלב הוא המצע מושג משמש עצם בתור להתפרש העשוי האברים אחוד של ראשון שלב בתור .8

את ושמה נפרדותו את מבטלת הדיאלקטיקה אולם מהתכונות נפרד המצע התכונות. נושא רציפה שלשלת ישנה הנסיון. לתחום המצע מושג את מצמצם הגל אין עצמן. של כנושא התכונות

הופך המצע מושג אחד. בשטח עומדים מחברו האחד הצומחים המושגים ובל זה המושג פתוח של הוא אין בן ועל תכן ר0ח הוא המצע אותן. הנושא יסוד הוא ואין התכונות את המאחד יסודחתכן. הן שהן התכונות נושא לשמש יכול

בן ועל תכני יסוד הוא החוק החוק. שלב הוא עצם בתור להתפרש העשוי השני השלב .9; מניעות שלש ישנן החוק של בתכנו אולם החוק. ידי על האברים לאחוד מניעה זאת מבחינה אין

מכנה m ממצה התיק ואין בחוק הכלול התכן מלבר אתר תכן ישנו לחוק הכפופה לתופעה א( בלי נתונים מתאחדים החוק בתוך ג( קפוא. יסוד הוא והחוק זורם יסוד היא התופעה ב( התופעה.

שבינו הזהות ראות מנקודה החוק מושג את מבקר הגל שבאחודם. ההכרח את מוכיח עצמו שהחוק מדת התופעה. עם זהותי אינו שהחוק מראה הוא התופעה. הסדרת ראות מנקודת ולא התופעה לבין

לערכו. חמדה קנה היא אותה משיג המושג אשר הזהות קיים כן ועל המלא התכן הוא ההכרח ההכרח. במושג היא העצם מושג של המוצא נקודת .10

שהוא זה ירי על התכנים את מאחד ההכרח ממושג הנובע העצם מושג כולם. התכנים אחוד בו שניות, ישנה העצם במושג :האחרון המושג הוא אין זה כל עם חלקיו. אלא אינם והמקרים מכללם לבין בינו מחיצה ישנה זאת מבחינה לעצמו. כשהוא אבר גם והוא האברים מכלל הוא העצם

העצם שבהכרח: האפן בחינת גם משתקפת העצם במושג מושגת. אינה השלמה והזהות המקרים שהמקרה מפני המקרה, לבין העצם בין מחיצה ישנה זאת מבחינה וגם קיים שהוא מפגי קיים המקרים. את היוצרת הבחינה העצם, שבמושג ״הכח" בחינת הוא הזה הצד התלוי. היסוד הוא

ישנו כן ועל הדיאלקטיקה של אחרון מושג לשמש ממנו מונעים העצם שבמושג אלה נתונים העצם, מושג של המיוחד,; מהותו על אלה נתונים בעזרת שמר הגל ממנו. עליון במושג צרךהאני. עם המכלל זהוי ידי על זאת מהות על שמר שפיכטה כשם

מחיצה כל מתבטלת ,ידו על הגומלין, יחס מושג ידי על מושגת המוחלטת הזהות .11 למכלל התקרבותם מדת לפי המושגים את מעריך הגל ביניהם. חוזר יחס ונקבע האברים בין

השיטה. של האחרון מושגה הוא הזה המכלל את היוצר והמושג השלם בהשקפתו בולטת ומרכזיותה הגל של בשיטתו המרכזית הבעיה היא המכלל בעית .12

ל שהוא מפני מיוחדים, פרדיקטים חסר המוחלט על ל כ המוחלט על בהשקפתו הפרדיקטים, ממכלל. י בתור האמת על בתורתו וכן כהתחלתה ולא השיטה כתוצאת

*J

ב. פרק

ל. ל כ מ ה

ה ג( ת בו שי ת ח רוני ק ע ת של ה ד המכלל תו

ת .1 מיו טי שג של הלגי שג המכלל מו מו העצם כ

ת .2 עי תון ב המכלל הנ ו

פי .3 או לי ה א ציונ ק פונ כני ה ת ה ל ו שג. ש מו ה

ש (1 ם י אי ת רו ת א חו ת תפ ה ר הזאת, ה ש ה א ש מ ו •נושא ש נ נ ו כה, עד די

ת חו ת תפ ה אה כ מבי ס ה מו אליז טו ק א שג <.ו ל ם מו מו אליז קטו א הא ? הו ע ג

כן ל: ת פו ע האחד הצד כ ה נוג נ תי ת לנ מי א דינ הצד ה שני ו צין ה ת מ א

ת ל לי שג המצע ש מו נו העצם. מ אי ה את ר תי דו סו ל י ת ש חו ת תפ ם זו ה ר או ל ו

ר ש פ ד א הגי ן ל כו בר שנ ת הד מ מג ל ש טו מצע ב ת ה מ ת קיי טו שי לי כ א די אי ­ה

ת טיו ת, ס שונו ם ה ה זאת מגמה אול ב בכל מלוו ה של ה של מ מג ת ב די ג נ

ה ש חלי מ ה זו את ה שונ א ר שמה ה ם. לה וה סני נו מר אי ל שלב בכל ר ש

ת חו ת תפ ה ש את ה חפו חרי ה ת א ד קו ה, נ ר אחיז ש ח א ם תני עצ ש ל מ ש ל

ר עצמאי, אבד ש ע א מנ תו את ת ע ל ב ה ה מ של מכלל. ה א כ ה - זו ת ד ח

ת דיו ד ם אם צ על ת ם נ תוני ה ואם אלה מנ צ ר ת נ או ה את לר עי ל מני ש

ת חו ת תפ ה ם ה תיי עו מ ש מ ד- ח ת. במדד, כ צוני ת זה מטעם קי עי ט ה מו שקפ ה ה

ה א ת הרו חו ת פ ת ה ת של זאת ב עו מ ש שג מ סיון העצם מו ת נ בנו ל

ת זו מסקנה (.2 עצם חסר עולם ע ב ת מהנחה נו די סו שג י מו עצם ש ה

רי מזדהה ו רי פ א, עם או המצע עם א- ש א הנו הי ה ו א בן רק רו ל זה מו ש

שג בן העצם מו מו מי. כ טי נו לגי אי ת ר ר א ש ק שג בין ה בין העצם מו ל

שג מדנו אולם המצע, מו ך זה על ע תו ב שג ש ם העצם מו שנ ת גם י דו סו י

ם חרי ם שלא א חו ת א. המצע מ ש הנו שג ו ל גם הוא העצם מו ל כ ת, מ או צי מ ה

ת הוא או מצי ה ה מ של ת מפאת ה מו ל תכן ש ת ה ש ב תג מ בן וגם — בו ה מו

בן הוא זה מי. מו טי ת כאן לגי צג ה מו ת: שאל י נ רו ק בן היא מה ע א

שג הקובעת הבחן ד או מסוים מו סו ם י סוי ר מ תו שג ב ר או העצם מו חו ב

ד סו כו המכיל י תו ם ב תוני ג נ ש מו ל ם—זו בחן אבן העצם. ש צין א ת ל א

ה הבעיה ם בקווי ה אינה — הכלליי כול ת י היו ת ל ק ת ם מנו טויי ב ה ם מ ריי טו ס הי ה

שג של ה היא אין העצם, מו כול ץ לעמד י חו ם מ ני תו ם לנ ריי טו ס הי ר ה ש א

תו את בטאו עו מ ש שג של מ ר או זה, מו ש סו א ס תב עולה כאן עליו. ה

ת הבעיה קרוני ע ת של ה מיו טי ם לגי שגי מו חנם ה בי. ומב טי ק בי או ה ה א ר נ

אין ת ש רו ש פ ת א חר שג לבחן א ם, מו ת אלא מסוי עזר ם ב בי טי מו ם ה חי מונ ה

דו, סו ך ל. ד. בי תו ת מ ד קו ת נ או ת ר עיו ב ר ה ש כן א תו ן ולמען מ נ רו ת פ

ם חי שג מני ם. מו ם אנו מסוי אי חן את רו בי המב טי ק בי או שג של ה העצם מו

שר בבעיה ה א כ תו שג הונח מ בן זה. מו אן מו ת שכ ד מ ב עו ה שו אל ש ה

ת של מיו טי , לגי ה י ע ב ם ה ש ה כ מד ע פני ש ה זה ל עי ב ת של ה מיו טי לגי

Heimsoeth, M etaphysik d. Neuzeit 117, 118 ! (t

.פון־הרטמן, א. (2

!05 הגל עי נטקמ בפילוסופיה העצם בעית

המכל? תורת של העקרונית חשיבותה ג. המנלל 106

. ג ש ו מ ם ה א ^ ל ת או אל ת ש מיו טי ת הלגי אל ש ף עקצה אין בעיה כלפי נ חרי

ת כך. כל מ שאלה תמיד קי ה אם ה ה הבעי ם וכאן מדומה, בעיה איננ שנ י

ת שי א ם כל ר ם, המבחני אליי מ ם הפור ע המוסמכי שאלה להכרי סף זו. ב נו

ם על חני מב ם ה אליי מ ם הפור מי ם גם קיי חני ם מב אין — אהרי טוי ספק ו ב ה ש

רי טו ס הי ם אחד הוא הבעיה של ה פני העומדת הבעיה האלה. המבחני ל

שג חזר אם — העצם מו תנו ל עי ב ה — ל ת רק איננ עי א ב ש ה של הנו ר מו ת ה

ת או עי ת של המצע ב עו ם הקבי שו מ ת אין כך ו או בן לר מו ל זה ב שג ש מו

מי המובן את העצם טי די. הלגי חי ש הי שאלה מקום י ן היחס על ל בי

בר ת על המקרה, אבר לבין העצם א שניו ך ביניהם, הנקבעת ה תו מ ו

ה ת להבין עלינו זו בעי מעבר א שג ה מו מצע העצם מ שג כ מו העצם ל

מכלל. ת כ מיו טי עת היא הזאת הבעיה של הלגי ת את הקוב מיו טי של הלגי

שג ר כמכלל, העצם מו ש ע א ב ק ך נ תו ה מ ר הבעי תו ב ה. ו תרונ פ

ה נראה (2 סקנ מ ה שובה ש ר הח ת ת ביו ב חי ת מ שג מהפיכת ה העצם מו

מכלל ת זו היא ל ע ם הנוג ע בו לתחו מו נקב שג של מקו שנו המכלל. מו דג ה

ו רנ חז שנו ו דג ה ם ו חו ת א זה ש ה, תחום הו ט שי ת תחום ה כ ר ע ת מ ו ע י ב ק ה

ד גו ם בנ ן היחס לתחו י ג ב ש ו מ ן ה י ב . ל ן ו ת נ ס ה מו אליז די אי ה

ת מנסה תון את להעלו ך הנ תו ה, ל ט שי תו את לבטל בא הוא ה רו ל ז ש

תון ה, הנ ט שי תון את לבטל מנסה הוא ל ר הנ תו סוד ב ר מיוחד, י תו ד ב סו י

ה שונ שג ה מו ה ח מ מהפתו שגי ו מו א ה הו תר ו תון את להעמיד חו ה הנ דרג מ ב

ת ח ת. המערכת עם א שגי מו ו ה נ אי שג ר מו ר או כמכלל, העצם ש ת הבלטה, בי

ת כ שג הפי ה למכלל העצם מו ר שו תי באפן ק הו ה מ תיר ח ת להפיכת ב ערכ מ ה

ת תי ט שי ת ה מערכ . ל ת י נ ג ו מ ו ה זו מגמה ה ש רו ה—פי חינ ב ת מ לי ל—שלי טו ב

דו חו תון של י ד הנ סו חד. כי ת מיו ח שג הנ ר העצם מו תו כן מכלל ב ת ת

ק תון את מבטלים אנו אם ר ר הנ תו חד אבר ב תו עצם לפי שהוא מיו הו מ

ד סו תי י שגי, בל תכן זו הנחה מו ם אנו אם רק ת שווי תו את מ הו ל מ ש

תון טה. של למהותה הנ שי נו לא ה אי ן כל ר סיו ת נ בנו שג את ל מכלל מו ה

ך ת תו ח ף יחס הנ ת רצי הו ג בין וז ש ו מ ן לבין ה ו ת נ , ה י ת ו ל כ ת ס ה ה

אינו לא ל. ר. ן כל ר סיו ת נ בנו ת ל שג א ת המכלל מו לו בו - ההכרה בג דו ה

ת, בי ט ת ק סגר מ ה ההכרה ב ח מני ת ה ת המחיצה א תי הו מ י בין ה נ ת. ש דו סו הי

ח ט ש שג בין היחס ב מו בין ה תון ל תי הנ תכלו ס ה ת מקום אין ה ח הנ ל

ת, הו ם אנו אם ז צי מר רו ש תו על ל הו ת מ דל ב ל הנ תון, ש אנו אם הנ

ם רי א ש ת נ סגר מ ת. ב תי ר ק ה ב ה זו מסקנ שה ראוי הדג ה שהיא מפני ל מסביר

ת ה א ת עו מ ש ה של מ שלב העלי ת ב צינ מ ת. התפיסה את ה טי ס אלי די אי ה ה עלי

ה זו ש רו תי פי מ א ת הוא ה עלו ת על ה סיון לתחום מ ם הנ שגי מו ה ם ו כווני מ ה

תו, סדר ה ה ל ש רו תך פי ם בין ח חו ם לבין זה ת חו טה ת שי ת ה גני מו הו ה

שקופה. צין מה וה מ ת התפיסה את ש טי אלק ד הדי גו ל לזו בנ ט ש ה קנ איננ

ב העליה עצם ל ש נו »ב אי י ר נ עי ר ג ם אלה מחשבה ש ם אינ סרי ל ח צ ט א קנ

ת ר תו אל ו די אי ח. ה ל הקו תוכי מבדי בין קנט בין ה ס ל מו אליז די אי טי ה ק ל א די ה

ה: הוא ט ז ם שני את ראה קנ מ־ חו ת ם את —ה סיון תחו ו הנ גי ש מו ד ו צ מ

את אחד ם ו טה תחו שי מבנה ה ם —שני מצד ו מי חו ת ם כ מדי עו על זר, ה מ

ד על זה או לזה, ה לא והוא זה, י טל נס ת עצם את לב שניו ל ה ם ע מי חו ת ה

ת. של או מדרגו ט ה טל גסה לא קנ שג לב חד מו ך א ת תו אי ג ר ש י מו נ ש

של מו ת גם נסה לא הוא בכפה, כ ת שגי ל מו ה ל ט שי ת ה בו ר ז ת י על י פנ

ם שגי מו ם ה סדירי מ סיון. את ה ס הנ מו אליז די אי טי ח ק ל א די טל ה ת ב ת א ו י שנ

ם, מי פני התחו א מ הו ם רק ראה ש חו . ת ד ח טל הוא א ת ב פי א או ד ה ח מיו ה

תון של ת הקובע הנ סיון, תחום א די ועל הנ ל י טו פיו ב ל או תון ש הוא הנ

ת עצם את בטל שניו ל ה ם. ש מי חו עלם הת שנ ד כ סו ע הי ב תו ת ה פי. א או ה

ל המיוחד ם, ש ם גם נעלם התחו חו ת פו, ה ה גו טל ה בו ם בין ההבחנ חו ת ה

ת בו ט ל ה שו י צ ל ר ו ק בו לבין ה טי חו ת ת ה ט ל . שו ת ו ה ז ת ה מ עו ע זד, ל נקב

ם חד תחו ד א חי ת. של התחום —וי הו ר הז רו ך כן אם ב תו מ ח ש תו ג נ ש מו

ס העצם מו ליז א די אי שנו ב כ מנו ר צ ע טת מצפן ל תו להבל מ ל מג ס ש מו ליז א די אי ה

ערכו — שג של ו ה העצם מו חינ ב ת מ שקפ ה מ מ דגי מ ב ו ר. ר ת ביו

ד (3 עו ה ו ת מסקנ ה אח ר שו ק ת, בזו ה מ ד קו ם ה ה אול אוי הר

ת: להבלטה ד ח שג מיו שג או המכלל מו ם מו עצ ר ה תו ם מכלל ב עי ב ק נ

ם ה. בתחו ט שי שר ה פ ת א או שג לר מו ר העצם ב תו ל ב שג מכל ה מו בונ ה

ה את ט שי תו ה מ א ל בר של ו ה הד שנ ה י שג זו בחינ מו ם. ב עצ ם ה ל הצד או

נו הזה נ די, אי חי ה א. ז. הי ת הבחינ י ל א נ ו י צ ק נ ו פ ג ה ש מו ב — המבלל ש

ר והמכלל תו שג ב ה מו שיטה את הבונ א ה ג הו ש לי מו א נ ציו ק — פונ

ה תו. את ממצה איננ עו מ ש שג מ נו המכלל מו נ שג רק אי ה מו נ ו ב ה

טה, את שי א ה שג הו ה מו ה ד ז מ טה. עם ה שי מכלל ה ה, הוא הוא ה ט שי ה

ם אנו אם אי תכני, המלאי את במכלל רו ס את ה תיזי סינ ת. ה שגי מו שג ה מו

נו המכלל נ שג רק אי לי, מו א ציונ ק שג גם הוא פונ ל מו ע , ערך ב י נ כ הוא ת

ה נ ו ת ב ה א ט שי חד מצד ה ה א ה ד ז מ תה ו ר א צ ה שגי. מ חינ זו ב

שג מו ב ת לו מוסיפה המכלל ש עו מ ש שר מ ל לו היתד, לא א צ ט. א שג קנ מו

ר העצם די מג ת ה סיון א נו הנ נ שג אולם עצם, אי מו ה ה בונ ת ה ה א ט שי המכלל=ה

107 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ד,מכלל תורת של העקרונית חשיבותה ג. וזמכלל !08

פו הוא ה מכלל. גו ד קו שת זאת בנ תר בול ה ביו ת עו מ ש ל מ ש

ר ההפיכה ש ס חלה א מו אליז די אי טי ב אלק מת הדי תו לעו קפ ש ל ה ט. ש קנ

ש אם בר י ה על לד ב טפיזיקה שי ת והגל, פיכטה אצל למ מ עו ת ל רו ר ח ת ש ה

מטפיזיקה ט, אצל מ ם כאן הרי קנ ה כמה עד הזה, במקו א ר ה לי, שנ שנ י

טפיזיקה. שיבה צין מה למ מ ת התפיסה בין ההבדל את ש תי ר ק ב בין ה ל

ת התפיסה פיזי ט מ התפיסה זה, הוא ה ת ש תי קר ב אה ה תו את רו הו ל מ ש

שג מו לי ה א רי גו טי ק כו ה ער לי, ב א ציונ ק פונ שג את מזהה היא ה מו ואת ה

ד עם תכנו תפקי עליו ה ר למלא ש תו ם ב ר ת גו סדר ה סיון. ב ת הנ מ עו זה ל

ת התפיסה רואה טפיזי מ תו את ה הו ל מ שג ש , המו ו נ כ ת תו ב עו מ ש מ ב

ת י א מ צ ע תו בלי ה או ר ת ל חינ ב ד מ קי פ ת א ה הו תפקיד ממלא. ש א ה הו

אי שני לו שג מ מו אין ל ת את לקבע ו הו שג מ ת המו ד קו ת מנ או אי ר הלו

ת שלו. הו שג מ מו ת ה ע ב ת נק חינ ב שג מ מו ת ולא עצמו ה חינ ב הו מ ש מ

אה לו. מחוצה העומד ת הרו קה בין ההבדל א התפיסה לבין המטפיזי

ת תי קר ב ם ה ה( בעצו טז ס פו הי ה הנהוגה ) ק פיזי ט מ בעלה. העלול את מחליף ב

כן לא ת שג לעצם י שלו, תכן לו ליחס בלי מסוים מו ת בלי מ או את לר

קרו כנו עי ת ס העצמאי. ב מו אליז די אי ר ה ש שג ראה א מו רק לא המכלל ב

שג לי, מו א ציונ ק שג רק לא א. ז. פונ ה מו שג אלא מכלל, הבונ א מו הו ש

כנו לפי מכלל תי. ת ס המהו מו אליז די ד זה אי עבי מנגנון את ה פיזי ה ט מ ה

מו חו ת ה גם הוא. ל חינ שג של ערכו רב זאת מב שג המכלל מו מו ם כ דגי מ

שקף ת המגמה את ומ ה של הכללי סופי לו חרי הפי א קנט. ש

ב׳ פרק תמציתהמכלל. תורת של העקרונית חשיבותה ג.

הלגיטימיות מבחן אח רואים אנו אם לגיטימי עצם מושג הוא מכלל בתור העצם מושג .1המושג. את מניחים אנו ולמענה מתוכה אשר בבעיה

ומהותו המיותר מעמדו בטול תוך נקבע והוא השיטה בתוך נקבע. כמכלל העצם מושג .2 הנתון שאת מפני יסודות, של אחיד מכלל להניח אפשר זה בטול ירי על רק הנתון. של המיוחדת

במכלל. להכליל אין הוא פונקציונאלי. מושג רק איננו שהוא ז.א. השיטה, את הבונה מושג רק איננו המכלל .3

שבתורות למטפיזיקה האחיזה נקודת כאן משלו. תכן בעל מושג הוא א. ז. השיטה, עם זהותיעצומו. בא כך ואחר למושג עצמי תכן מיחסים תחילה קנט. שאחרי האידיאליסטיות

ג. פרק

הדינאמיות. ההשקפות

ביניהם. והיחס העצם בבעיה צדדים שני ו.

הדינאמיון. ההשקפה של המוטיבים תחומי .2

הוראותיו. שתי על קנט של הספונטאניות מושג .3

פיבטה. של הדינאמית בהשקפתו העיוני היסוד .4

המעשית. התבונה ופרימט המוסרי היסוד .5

טהורה. כפעילות האלהות .6

הדינאמיים. ויסודותיה קנט של החומר תורת .7

ההכרתיים. ומניעה שלינג של הדינאמית השקפתו .8

ת .9 ההסתכלות. מתוך החומר גזיר

העולמות. שני ותורת כיצירה הדינאמיות 10

הגל. של בתפיסתו התהליך של ההגיוני מקומו 11

שבתהליך. הדינאמיות 12

והנושא. העצם 13

הדינאמית. וההשקפה המושג בקרת 14

חנו (1 ת ת את כה עד נ עי ת העצם ב חינ ב ן העצם בין היחס מ בי ל

ה מקר נו ה אי ר ר את ו ה צי ת הבעי ל א ש א, העצם ב ש ם אחד, מצד כנו צ ע ו

תוך שני. מצד כמכלל, ת מ עי בין העצם בין היחס ב ת ראינו המקרים ל א

תי ת ש רויו ש פ א א העצם את —ה ש ם, כנו מקרי מד ה ד העו סו בדל כי ם נ ה מ

ם כמכלל והעצם ם המקרי תו. המזדהי ת עלינו א שיו לפנו כ ח ע תו ה לנ חינ ב

ת חר שג א מו ב ה העצם ש ק תי ע מ ת ה ו א רנ רו ח בי שט לינו אחר, ל ת לנתח ע א

ו נ כ ל ת שג ש תי זה. מו ת ש חינו ב ת ה עי ב ב ת — העצם ש אל ם בין היחס ש עצ ה

בין ם ל מקרי ת ה אל ש כנו ו שג של ת א העצם מו הו ש מו כ צ ע ת —ל יו שו ע

ר בי ס ה בו את ל שג של טי דיו שני על העצם מו ד ם. צ קרוניי ע תי ה ש

ת חינו ת אלה ב צינו ם שני את מ ר הצדדי ש ם א אינו ם ר בי ל ש ם ב ני שו

אלי הצד את — זה דיון של מ ר פו תרכז ה מ ת סביב ה עי ס ה ב ח ם בין י עצ ה

בין ם, ל ר המקרי שו ק ה ה אל ש ת ב רוני ק ע ל ה ה מבנה ש ט שי ת ה א ה ו הבעי

ת י נ כ ת ת ה תרכז מ תו סביב ה עו מ ש ל מ שג ש ת העצם. מו ק ת ע ח ה תו ת הנ עי ב מ

ם לבין העצם בין היחס קרי מ ה ה ק תי ע ת הדיון את מ עיו ב ה ת מ רו שו ק ה

ה מבנ י ב ל א מ ר ו פ ת של ה טו שי ה ה מיד תו ומע שטח או ת ב עיו ב ת ה ו י נ כ ת ה

ת רו שו ק ר ה רו בי שגי ב ד מו סו ם י ני מר, כגון שו חו אני, ה ט. הטבע, ה חל מו ה

ח תו ם נ שגי א אלה מו בי תנו י ח או תו ה לנ חינ ה הב שני ת ה עי ב ב — העצם ש

תו עו מ ש ת מ שג של העצמי העצם. מו

שאלה ת ה מ ת הקוד מד עו נו ה פני ת היא ב ל א ר ש ש ק ם שגי בין ה הצדדי

ל ה ש ם כפי הבעי דרנו הג ל. ש עי ת ל עי תו ב עו מ ש ל מ שג ש העצם מו

ת חו ת פ ת ה שבה ב ת המח פי סו לו פי ט ה א הגל עד מקנ צין אם —הי ת ל א

בר ציון הד ת — כולל ב ה בעי ס ת התפי מי א דינ ג של ה ש ם, מו עצ ה ה ס תפי

ה א ד העצם את הרו סו ם, כי ר ל זו עי ח, פ ת תפ מ ה ו ס ת תפי ג תי ס מ מכל ה

שקפה ה ה א ד את בעצם הרו סו ב הי צי א. הי הקפו ה ו ס תפי ת ה מי א דינ של ה

שג כז העצם מו תר ם סביב ת שי פו ח חרי ה ת א דו סו ם הי מבססי ח ה ת א מיו א דינ ה

ם רי בי ס מ ר היא אותה, ו ת תגז ת א מיו א דינ ת ה דו סו ם מי עי דו ע י ב תק ו

תך את ח תו בין ה הו ת מ מי א דינ ל ה בין העצם ש ת ל רו ש פ א תו ה או ר ל

ד סו ת סטאטי. כי אל שר ש ק ם שני בין ה ת הצדדי עי ב ב ם ש עצ ת, ה ע מ ת ש מ

א, פו ת אי ל א ש שר כ ק שג בין ה מכלל העצם מו בין כ שג ל ם מו עצ מי. ה א הדינ

ה ס תפי אה ה מכלל, העצם את הרו ר זו תפיסה כ ש ה א ה אינ ד מי ע ץ כל מ בין חי

בין העצם ם, ל מקרי הצד היא ה ה האחר מ ס ת. תפי מי א ר דינ ב ע מ הרציף ה

ת, בין דו סו ת הי חדו ת א דו סו ם הי ת המהווי א המכלל, א ת הי דו ח ת, א מי א דינ

ל אי ת הו דו סו הי ם ו ם אינ מי ם קיי ד רו ם אלא בפי ת בו ל ת ש ה ת ב די ד ה מעבר ה וב

111 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

טי X״ ק ל א די בין ה ת לחברו. האחד ש ם לבין העצם בין היחס בעי מקרי ה

לו ת היא ש תי הו תו בעית עם ז הו ת מ מי עצ איל העצם, של ה אין ולעצם הו

ת ת מהו מי צ ת ע ד ר פ ת זו אלא נ ע ב ק תו הנ סו חו תי ה ם, ב תו למקרי הו הזד ב

ת אתם. הו ם, עם העצם ז שג המקנה זהות המקרי מו ה את העצם ל ההורא

ת היא המבלל, של תנ ם הנו צ ע תו את י הו ת. מ : מהצד או הדיאלקטי י שנ ה

טי המעבר ק אל די ה העצם בין ה קר מ ם שני את המעלה ל ה האברי מדרג ל

טל אחת ם הפירוד את מב ה ביני ה ש מקנ המכלל. של האופי את להם ו

ת: ובמלים רו ח ליו המכלל א א ע ש ננו והגל פיכטה מגי ט מכלל אי שו —פ

חד חל זה דבר מיו תו על ב פ ק ש טי, מכלל הוא המכלל הגל. של ה ק אל די

מר ך כלו תו ב ת זהות ש חינו ת הב ר מ ש תן. נ ת שניו מ ת קיי חו תי עה מ בין ידו

ת דו סו דרך הי של ) ת מ חו תי בין המ ם שגי ש מלין ביחס האברי אצל הגו

ת הגל(, חו תי מ ת זו ו מ ר עבד גו מ ה בין ל חינ ה, אחת ב ת בר ח מעבר ל ה ו ז

ה הוא קנ מ . מכלל של האופי את למכלל ה י מ א נ י ננו המכלל ד רד אי פ נ

ם האברי ם מ א הנכללי הו ד אינו בו, פר ם נ מעברי ה ם מ כו. הדיאלקטיי תו ב ם ש האברי

ם עברי מ ה ם ו אלקטיי ם הדי ם אינ קי ת ם הם אליו מהמכלל מנו אפי כו שו תו ב ו

ם. הם מרי ת ש ת, הזה מהצד מ א, הופכו תי איפו ת ש חינו ב ת ה עי ב ב העצם ש

ם שני ל צדדי ר אחד, מטבע ש ש ק א סברה מטעמים ר ר והבלטה שבה ש פ א

ד הפרי ם. ל ה אנו אולם ביני ח בב ת ת לנ ת א שקפו ה ת ה מיו א לינו הדינ לא ע

ציון להסתפק ר ב ש בין זה עניני ק תי ש ת ש חינו ב ת אלא שבבעיה, ה לו לג

ך תו ר ב ש ם המניעים את זה ק טיי ת של הפר שקפו ת, הה מיו א ך הדינ תו מ

ת אי תן ר לו ש ל ת ש ת ה סטורי ך ההי תו מ ר ו רו ם הבטויים בי שוני ם ה עי מני ה ש

ם מיי א בלו הדינ ת ק טו שי ת. ב שונו ה

ת את (2 שקפו תו על הה הו ת מ מי א דינ בו על ה ל טי ש העצם ש י

ך לחלק ת ח ר ב תי ברו ש ת: ל בו טי שקפה א. ח א —הה הי תו ו פ ק ש של ה

ט ה — קנ א מי העצם את הרו א ם הדינ מ חו ת ר הטבע, מדעי של ב ש ם א תפקיד

ת בכלל לקבע תו א עו מ ש ת מ תכני שג של ה מו קנט החמר. מו הבדיל עצ

ם שני בין ת של מיני קיו ת — חו קיו ם את המעמידה אחת חו קי חו של ה

ת בכלל, הטבע קיו ת של חו עו פ ר תו תו ת ב עו פ מן בחלל תו ה וז ת מ עו ל ו

ם קי חו ם ״ טיי ת על המוסבים פר עו פ ת תו עו ב ק רי״ באפן הנ פי מ ה (.נ א ההבחנ

ני שני בין ת, מי א החוקיו הי ה ש א צ ת תו ב חוי תו מ שקפ ה ל מ ט ש על קנ

בה ת של טי קיו חו ת ה לי א ט דנ צנ ס רנ ט על ה מו ו תון של מקו תי הנ תכלו ס ה ה

הדינאמיות המשקפות 112

Kritik d. r. Vernunft, ed. Kirchman, 101 ; (1

תוך ת זו הבחנה ההכרה, ב שטח את גם מצינ שו־ ה כו א תו ש ב י

ת מקום ר ד הג תו ל הו ל מ ת העצם ש מהו ת. כ מי א ת דינ ח ג הנ ש זזעצם מו

קרון, עי ת ההנחה א. ז. כ מר או ת ה סכ מ ב ת ש רונו ק ע ה של ה ר כ ה ו ה שנ י

ד הכרח מי ע ה קרון ל ציין עי מ סוד את ה ד, הי מתמי ת ה כ ם שי חו ת ת ל קיו חו ה

א מפני בכלל, .הטבע של הי ת אחד מניחה ש רונו ק ע ל ה ה ש ע פ תו ר ה תו ב

ל תופעה ל ח . ב ן מ ז ב חת ו קרון בהנ ה לא העצם עי ת ת הי קו ק ד תון הז לנ

שני חו סיון כל היה ולא ה ק נ שג את להעתי ם מו עצ ם ה מ חו ת ל ל ש

ם. הטבע מדעי סיוניי ה ההבחנה הנ ברור ת בין ה קיו חו ה ה ליונ ע בין ה ל

ת קיו ת החו טי פר ת ה ע ב תכני הטבע מדע ידי על הנק ה ה ה אינ ר תי את מ

ל ההעתקה קרון ש ה והיא הטבע למדעי העצם עי ה אינ ר תי ן מ סיו ר נ די הג ל

רון את ק עי ך ה תו עי ב ם הטבע, מד עי מד ש ם אלה כ הווי ל תחום מ ד ב נ

ת. מתחום קרונו ע ר זה מטעם ה ש פ א ט לו היה אי- ם לדון לקנ חו ת ב

ת קיו חו ת ה לי א ט דנ צנ ס רנ ט תו ה עו מ ש מ ת ב כני ת ם העצם, של ה חו ת ה זה ב אינ

מת ת שאלה קיי א ם מפני וכל מכל ז חו ת ב ם זה ש עי ם נקב שגי מו רק ה

ת חינ ב לי אופים מ א ציונ ק פונ ם ה שגי מו ם כ תני קי אופי הנו ן חו תו הבלתי לנ

ם חקר חוקי. ת עו מ ש ם של מ שגי עבר המו ם מ ת עו מ ש מ ת ל לי א ציונ ק פונ ה

ך עו עצם לפי שיי ת המטפל למדע טב עו פ תו ת ב עו ב ק ני הנ ו סי ^נ פן א ב

שטח ר זה וב ש פ ד א עמי ה את לה שאל תו על ה הו ל מ ם העצם, ש במלי

ת: רו ח ת א אל תו ש עו מ ש שג של מ בו —העצם מו מי טי א דינ בו או ה טי

ד הסטאטי, חו ת א חו ת —החלל מלוי או כ ק ת ע ם נ תחו עי ל ק הטבע מד ר ו

ק זה בתחום ר ם סביב ו שגי ם הנקבעים מו חו ת ר זה ב ש פ ת א קו ח ת ה חרי ל א

סודות ם הי מיי א ם אם — הדינ שנ תו — כאלה י פ ק ש ה ל ב ט. ש ד קנ רו ת בי ל א ש

פיו שג של או תו העצם מו חינ ב ת מ כני ת א ה ם הו ת אל עי של ש הטבע מד

אין א ו ה הי אל ה ש ר שו ק ת ה אל ש תיו ל נו רו ק ם ע לי א ט דנ צנ ס רנ ט המדע. של ה

ת צפה כאן ל א ת: ש ר ח ם הטבע מדעי א ם אינ רי ת מכי שג א העצם מו

ן שהוא ו ר ק י ם ע ננו האלה המדעי אי ג ו ש ו ע מ ב ק נ אם פ. כ ו ת ב ה

ם אנו אם ר באי ר ב בו את ל שג של טי ם מו נו ואם העצ אי ר ר רו בי זה ש

ך תו לפי שיי הו עי מ ן הרי הטבע למד ם אנו אי לי כו ת בכלל לברר י א

שג של טיבו תו העצם מו חינ ב ת. מ ת ההבחנה התכני מ ת תחום בין הקיי רונו ק ע ה

טי המדע תחום לבין ת הפר ע ר בעד מונ רו תו בי עו מ ש ר העיקרון של מ דו בי ש כ

ך זה ע שיי מד אלה הפרטי. ל ש שר ה ה א ן מההבחנה צפ ם שני בי מי חו ח ה

תנו מעמידה פני או ד ב קי שר תפ תן א ח ני ס תנ ה ה ל ר צו ד :זאת ב רו בי

תו עו מ ש ת מ כני ת שג של ה תו העצם מו פ ק ש ה ט של ב שו קנ רו ד פי רו בי

113 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

תו עו מ ש שג של מ ש הטבע מדעי של זה מו מ ש מ ך ה תו מו ב חו א ת ו ה

שג של בבואה ה — העצם מו שג הכוונ מו . ל ר מ ו ח ברו ה ד קרון על ב העצם עי

ם ט מדגי מר בין היחס ידי על המקרה לבין העצם בין היחס את קנ חו ה

מר התנועה. לבין ספת העצם הוא החו שה בתו מפוננ ת, הקו סיוני מר הנ החו

שג הוא ע מו ך הנקב תו ן ב סיו ך דנ ש תו מו קרון ש עי מר — העצם ב חו הוא ה

שג מו ״ ״ סיוני קרון !<. נ ש העצם עי מ ש ע בו הגיוני מקום מ שג נקב מו

מר חו שג ה מו פני. השבע מדע של כ ה אם הגו כונ היא הרי זאת הסברה נ

ת מר שג או מו מר ש חו ח ממלא ה ט ש סיוני ב תו את הנ ד או תפקי שר ה א

קרון ר העצם עי די תו מג שג :או א הוא החומר מו ש שם התנועה נו עצם כ ה ש

א הוא ש ם. נו ה גם המקרי ר התנועה של הדוגמ תו ל מקרה ב החמר ש

ר תו ה עצם ב ת על מור תק ע שג ה ם המקרר. מו חו ט הנסיון. לת מר קנ : או

ן אי תו על לעמד ״ ע רי באפן בחלל הדבר של תנו ו רי פ להזדקק בלי א־

סיון ם לנ שו מ ה לא כך ו מנ שג נ ת זה מו קר ב ה ב בונ ת שגי עם הטהורה ה מו

ל שכ ם ה שג הטהורי מו ר זה ו תו שג ב סיוני... מו ל נ כו מצא י מו את ל מקו

ע״ במדע רק... טב ש <.2 ה ת, י או ת איפוא, לר ר א רו כני טיבו בי ת של ה

שג בר העצם מו ע תו מ עו מ ש מ ת ל אלי ציונ ק פונ רון ה ק עי ר המדעים, כ תו ב

ר רו בו בי שג של טי שג את המעתיק הטבע מדעי של זה מו העצם מו

ם ת, לתחו או ק מפני המצי ר ם ש חו ת ת ב או מצי שנו ה ר מקום י רו בי ם ל ת עו מ ש מ

ת תכני ל ה ם. ש שגי מו שג ה מד מו תו החו שקפ ה ל ב ש קנש ש מ ש שג מ זה מו

א הו ת ש חינ ב רון של העתקה ב ק ת. לששח העצם עי או מצי ר ה רו כן על ב

ח תו ת. שנ דו סו ם הי מיי א תו הדינ פ ק ש ה ב ה יהיה קנש של ש ש ע מ ח ל תו נ

ת דו סו ם הי מיי א תו הדינ פ ק ש ה ב שג על ש ר מו מ ו ח שג ה מו עי של כ השבע מד

ח יהיה לא והוא תו ן נ ו ר ק י העצם. ע

שקפה לעומת ב( מו על זו ה כנו הדיון של מקו ת ל ב שג ש מו

ת העצם מד שקפה עו ת הה חר א עמידה הדיון ששח את המעלה ה תו ומ או

ם חו ה בת תי קרונו שישה. של ע ת זאת תפיסה ה של תחום בין הגבול את מב

ת רונו ק ע די ועל הפרשי המדעי תחום לבין ה לו י שו ל של ב בו היא זה ג

ת טל ב ת התפיסה את מ טי קנ ל ה ת,’ש רונו ק ע טלת היא ה ב סה את מ התפי

ת תי קר ב מבוססת ה ה על ה ת תחום בין ההבחנ קרונו ע בין ה ם ל תחו

H הדינאמיות ההשקפות 4

Metaphysische Anfangsgrunde d. Naturwissenschaff, 359. כתבים IV (1e d itio Hartenstein

טי. המדע פר שקפה ה ת הה תי ר ק ב א- ל ח( )או ה תי ר ק ב רי- ח א ה ה א רו

קרון עי ת חטיבה רק לא ב לי א ט דנ צנ ס רנ שר ט ה א ת הו ת מ ר ד ג מו

די על ה י קצי ת הפונ תי כר ה א ה הי מלאת ש ה; מ ת קרון או עי הוא ה

שג ת בעל מו עו מ ש ת מ כני אין ת ס ו חו ת י עו מ ש ת מ א ן ז רו ק עי א ל צי מו

תו תו מכלל או קרון. היו ה מכיון עי תנ ם שני שגי מו ת = ל רונו ק ע ת ל עו מ ש מ

ת כני ב ת תיק טעם אין שו ע ה ת ל ח א תו ם נ ת עו מ ש עי לתחום זו מ ד מ ה

ה הפרטי. סופי לו חרי הפי א ט ש אה קנ ם דו שגי מו ם ב שוני ה של ה תי טו שי

,» אני ק לא במוחלט, בטבע, ב״ ם ר שגי ם מו לי א ציונ ק ם גם אלא פונ שגי מו

ם אנו ואם עצמי תכן בעלי ח באי ת ם את לנ תוני ם הנ מיי א ת הדינ טו שי ב ש

ם אנו אלה ח באי ת ם את לנ ני תו ם הנ סי ח תי מ שגי ה מו ד ל סו הן. הי ב ש

תו שקפ ת ה מי א ט של הדינ שקפה היא קנ ת ה ע ב ק ם הנ חו מדע בת

פני, הטבע שקפה היא הגו ת ה סב מו שג על ה ע החמר מו ב ק ע הנ ד מ זה*, ב

ם ת פ שק ת ה מי א דינ ם של ה חרי הבאי ט א ה היא קנ קפ ש ת ה ב ס מו על ה

ת חו , הנ ם ה י ת ו ט י ה היא ש שקפ ת ה סב ה על המו ט י ש אין כולה ה א ו הי

חד. ‘מדע תחום לעצמה קובעת ת מיו ד קו ת מנ או ת ר א ם אנו ז מיני ת מ א

ת שקפו ה ת ה מיו א דינ תו על ה הו ת מ כני ת שג של ה תי העצם מו ש ת ל בו טי ח

ת בדלו שקפה :נ עת ה ם הנקב חו ת י ב ע ד ע מ ב ט ת ה פו ק ש ה ת ו עו ב ק הנ

ם ת בתחו ו ח נ . ה ת ו ט י ש ה

תן מ ת ב עו מ ש ת מ כני שגי ת מו שיטה, ל ק בלי ה ק הז ם ל חו ת עי ל מד ה

סיון, הפרטי לנ ב בולט ו ת הקובע הקו שו ט בין ההבדל א בין קנ ל

ס מו אליז די אי חריו. ה א ת ש בר ע ת ה עו מ ש מ ת ה כני ת שגי ה מו ה ל ט שי ה

ה היא א צ ת המדע מן מההסתלקות תו ענ ש מ ל יחידד. כ ת ש ח ת. הנ רונו ק ע

שיטה הפכה כאן ה ה ת ענ ש מ ר מכלל היא היא, ל ש ו א גי ש ם מו ליי א ציונ ק פונ ה

ם שי מ ש ם גם מ שגי ם. מו כניי ת עם ת קו תל ס ע זו ה מד ה ת מ ענ ש מ דיון כ ה

תי הכר ת עם — ה סתלקו ה מן הה קפ ש ה ת ה תי ר ק ב ת באה - ה ק ת ע ם ה ני תו הנ

ם מיי א טי מדע ד מתחום הדינ ך הפר תו ה. ל ט שי תו ה פ ק ש ת ה מי א דינ של ה

בו על קנט ל טי מר ש חו עברה, ח ל, הו כו ם כבי חו ת ה ל ט שי ה, ה שגי מו ו

ה עבר ה ש ה זאת כ שר ע ת ם ה שגי מו ם ב תוני ם ונ עי תן הנוב הו מ ת של מ טו שי ה

ת שונו ל ה ס ש מו אליז די אי רי ה ח א ט. ש קנ

פני אולם (3 אנו ל ם ש חי ת ת מנ תו א ר ט של תו ת על קנ מר מהו חו ה

אוי הר ם, מ שם להקדי ת ל פו קי ר, ש רו בי שג ה ל אחד מו צ ט א א קנ ם של חו ת מ

שג לא הטבע, מדעי שג אלא הפרטי, מדע של מו ר מו שו ק ם ה חו ת רוני. ב ק ע ה

שג תן אם זה, מו ש לו ני רו ם, פי ש מסוי מ ש ת מ ד קו ה נ חיז ם א ה תי שקפו ה ל

115 הגל עו מקנט בפילוסופיה העצם בעיון

ת מיו א ה —קנט אחרי הבאים של הדינ שג הכוונ מו ת. ל אניו ט ספונ שג ^ ה מו

ש זה מ ם ש ת ע ד תו ל ב ג פיכטה ש נ לי ש ן ו עי ר ת של ג שקפו ה פיו על ה או

אני קרי הספונט מי( ) א אני של דינ פיו ועל ה אני או ט ספונ רי ה ק מי( ) א דינ

אל וכדאי הטבע של ש שוי כמה עד ל שג ע ת מו אניו ט ספונ ת ה עו מ ש מ ב

ר ש ה א תנ די על לו ני ש קנט, י מ ש ת ל ד קו כמה ועד זה ממין מוצא נ

ת אי ש סופיה ר חרי הפילו א ט ש ת קנ או ת לר ה א שקפת שג על ה ת זה מו א ו

שג ת מו מיו א ר הדינ שו ק ר בו ה תו שך ב מ תו ה פ ק ש ה אולם קנט• של ה הבעי

ר ש תנו תעסיק א ה או ה רק איננ ת, בעי רי טו ס ה הי ר רו שוי בי ב ע שו

ט ם להבלי ם קוי קרוניי ם ע עי ת התפיסה של ידו מי א ה של הדינ סופי הפילו

ת טי ס אלי די אי ת בכלל ה ד קו מנ ת ו או ת ד א דר עלינו ז ב שג את ל מו

ת אניו ט ספונ ט. של ה קנ

ת נחטא לא (3) מר אם לאמ א שג נ מו ל ת ש טאניו ט אצל הספו ם קנ שנ י

ת ם שני לפחו בני ם מו ת הנגדרי חינו ב ת מ נו פני והמעמידים שו שג ב זה מו

ם ם תפקידי : שוני

שג א. ת מו אניו ט פונ ס ר ה תו ת ב לו עי תו הנובעת פ כל facu) מי itas)

שכל של ת ;ה אניו ט פונ ס ד זאת מבחינה עומדת ה גו receptiv) לסבילותה בנ itas)

שה. של תחו ת ה אניו ט פונ ס ת ה דר ר כאן מוג תו א גרידאי* ״פעולה ב הי ו

ת תי הו ר מ ש כ ת ההכרה ל לי א טו ק ל ט אינ בין הזה ההבדל את /2ה שני ש

ם ת הכרה של מיני לו עי הפ ת( ) לו הסבי ר ו די ט מג ר קנ תו שי הבדל ב מ או מ

ה גי לו כו סי ר גם וכן פ תו ת זה הבדל ציון «<.מטפיזי הבדל ב עזר ם ב חי אלה מונ

ד עי ט כך על מ קנ ת ראה ש לו עי ת בפ לו בי ס ב ת ו פני המתיחסו א ה ל הכר ה

ת עו ב קו ה ת ו ת —אלה אפנים בין ההבדל א כונו ת, ת שיו מ ת מ גיו לו כו סי פ

ת. פיזיו ט מ ם ו ש רו ת של פי ל ש ל ם ש והם הוא אחד האלה הכנויי

ם ש את לקבע באי ר ש לוגי ה כו סי ל הפ ה ש ת, ההכר שכלי ר ה תו הכרה ב

ת ק ר היונ ש כ פו ההכרה מ ה גו אינ ש ת ו ק ק ת נז ררו עו ת ה ה הבאה ל מחוצ

החומר מהות על קנט של הדינאמית השקפתו בירור בין במתכוון כאן מפרידים אנו (1 ההשקפות ששתי בזה כאן איננו העיקר הספונטאניות. שבמושג הדינאמיים היסודות בירור לבין

של השקפותיו הן ששתיהן זה ידי על בחברתה האחת קשורות שכלן כלומר קנט, אצל מצויות

אנו רשאים זאת ראות ומנקודת התפתחותן ואת העניניות הבעיות להבליט הוא העיקר קנט!העניני. מקומה לפי אחת כל ולברר ההשקפות שתי בין להפריד

Kant, A n th ro p o lo g ie , ed. K irchm an, 23, 2H-, (2שם. שס, (3

Logik, ed. M einer, 39, (>1

הדינאמיות ההשקפות !16

המפעילה לה ה אותה, ו ס ת זאת תפי ש מ ש ך מ ש מ תו ה ע על רולף של לד

ת אניו ט פונ ס ר ה תו רון ב ק מי עי ר פני ש כו א תו ת מ ק נ ו ר הפעולה י ק עי ה

ת בתפיסה א ת הוא ז ר שי ק ר ההכרה ב ש כ ת הכרה, ב אי ר ב ה כשר ו הכר ה

ת כלי ש ת ה ל כו ת כי לו עי פ ר ל ש ה א ה אינ ע זקוק סיו ה מבחוץ הבא ל שונ ה ו

ה זה מטעם ת לו סבי ה של מ ש חו ת א ה הי די על הנפעל הכרה אפן ש י

הו ש ה העומד מ לו. מחוצ

בן ב. מו שני ה ת של ה אניו ט פונ ס ה על המוסב זה הוא ה צי ק פונ ה

ת ההכרה ההכרה. של אני ט פונ ס הכרה היא ה ת ה א ט ב ת מ ה ת ״ דר ס ה ב

בוי ם ר מויי די על הד ת של כלל י חדו ״ ירי על א. ז. הזה, הרבוי א ג ש (,2 מו

ת היא א ט ב ת ת, מ ציו ק פונ ת א. ז. ב״ חדו א ת ב לו עו פ ת ה רו סדי מ ם ה מויי ד

ם ת שוני ח מוי ת ף ד ת שו ם אחד. מ שגי מו ם, ה א, בנויי ת על איפו אניו ט פונ ס

ת .(3המחשבה« אניו ט פונ ס שקפה לפי היא ה ת ה א ר ז שו אחוד ק ם, ו מויי הד

ת אניו ט פונ ס ת ה הי ה עם מזד קצי ם, של הפונ שגי מו ר ה ש בר תפקידם א תג ה ל

בוי על ל הר ם ש ך הדמויי ם תו ת סדר ת והכנעתם ה ח מוי ת ת אחד. ד אניו ט פונ ס ה

עלת היא לי אופי ב א ציונ ק ם בהתאם פונ לי לאופי א ציונ ק פונ ם, של ה שגי מו ה

ת. פרי אניו ט ספונ תנו את מסיחים אנו ה ע ה ד ס תפי ת ב א ת ז ל א ש ש מ ר ש ה

לוגי כו סי ר — הפ ש רר ההכרה כ עו ת מ מו ה צ ע ם —מ אי רו ת ו כפי ההכרה א

א הי ת ש מד ת עו חינ ב ה מ קצי ם אגו שלה. הפונ חי סי ת מ תנו א ע ת ד ל א ש מ

ת ררו עו ת ה ת ה שי חפ ת ה מד עו ת מול ה עלו הפ ם ה אי רו ת ו ק ההכרה א ר

ת חינ ב ה מ ת סו ח תי בוי ה ר תון. ל שאלה הנ ל ה ת ש ר צי בוי י די על זה ר י

ת די על או ההפעלו ת י ררו עו ת ה ת ה מי צ ע ה ה ת איננ מד דיון׳ עו ו ל אנ

ם ת מקבלי ד הדבוי א צ ת ההכרה ואת אחד מ שי פ ח ר שני מצד ה תו שני ב

ם קטבים ני תו אנו נ ם ו עי ב ת את רק קו סו ח תי ה ם. ה ה ביני חד באפיר. ש ל המיו ש

ת סו ח תי את, ה א ז הי ת ש ע תון הכנ ת הנ ח ם ת שגי מו ת, או ה ציו ק פונ ה

ת. מתגלה אניו ט פונ ס ת ה מ עו ת ל עו מ ש מ ת ה גי לו כו סי פ ר ה ש ה א תנ ני

ת אניו ט פונ ס שקפה ל ת ״א«, בה תנ אן לה ני ת כ עו מ ש ח מ תי ר כ ה נ־ יו נ ו י ג ה

ה ר שו ק תה ה ת במהו לי א ציונ ק פונ ל ה הכרה. ש ה

ם שני בני מו ל האלה ה שג ש ת מו אניו ט פונ ס ט אצל ה ם קנ ם אינ רי ז

הו אחד שנ מ נו באפן ל אי ם ש ר כל קיי ש ם ק ה לו ביני אי כ ש ו מו ש שג ה מו כ

Bau m an , W o lfsche BegriffsbeStirnmungen 41 (1Anthropologie, 23! (2

Kritik d. reinen Vernunft, 112; (3

117 מגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ת אניו ט פונ ס ם ה ה שני ננו ב ף דרך על אלא אי תו שם ש תכן בלבד. ה ה

ר שו ק שג ה מו ת ב אניו ט ספונ תו, לפי ה ר ד מר הג ת, כלו תף הפעילו שו שני מ ל

ם בני מו שג של ה מו ת אלא הזה, ה חינ ב מ ש ש ר ש סיכולוגי ה ת הפ ש פר ת מ

ת לו עי ת פ א ר ז תו ת ב רו ר עו ת ת, ה שעה עצמי ה ב חינ מב ת ש לי א ציונ ק פונ

ם אנו אי ת את רו ה הפעילו קצי סדרת א. ז. גופה, בפונ ה תון ב תוך הנ

תו ע ת הכנ ד חוק. תח ת : על י ן שג כ מו ה ב פצי פרצ א ת״ ה״ לי א ט דנ צנ ס רנ ט ה

ם שרי ק ת פני—הצדדים שני מ ת מ לו עי פ ה ת כאן היא ש ו ל י ע .נ( ד, ע ד ו ת ה פ

ל עם ה זה כ א שני נר ם ש בני מו ם ה רי שו ק שג ה מו ת ב אניו ט ספונ ם ה נובעי

ת דו קו ת מנ או ת ר שני שונו ל ם ו בני מו רל גם היה ה רי גו טו ס ה הי שונ

שך מ ה ה ב ת חו ת פ ת שבה של ה ת המח טי קנ אני אופיר. על ה ט ספונ של ה

שך ההכרה. מ ה תה ב תפתחו ה זאת תפיסה של ה תנ ת ני בכורה זכו

ת אניו ט פונ ס ר ל תו ת ב ררו עו ת ת ה ד העומדת עצמי ת בנגו לו בי ס ך ל תו מ מתן ו

ת כו ה ז ה זה לצד בכור ר צ ת התפיסה נו מי א ג. פיכטה של הדינ לינ ש אין ו

ת זאת מר ה או פי או לי ש א ציונ ק פונ ר היה לא ההכרה של ה לבאים ברו

ט אחרי פי או קנ או הם נעלם זה ש עיני תוחם מ ה את בנ ת עו מ ש של מ

טפלו כמה עד ההכרה. ה ש אל ש ת ב או זא ת מהותה את ר אלי ציונ ק פונ ה

ם מתוך אולם ההכרה. של ם טעמי עתק שוני ש הו חינה הדג ת לב אחר ה

שג מו ב ת ש אניו ט פונ ס ע הטעם ועל ה מכרי ת ה ק ת ע ה ב ש ש נעמד זאת דג

ת קצ מ ם ב ברי ך להלן. ד תו ר מ רו כל זה בי ע על לעמד נו שר הרק א

כו תו תו צמחה מ קפ ש ת ה מי א דינ ה של ה ש לחדר גם נוכל ומכאן פיכט ר ש ל

ה. לי לגו ג

ת אי ת ר אניו ט פונ ס ר ה תו ה ב צי ק ה היא פונ ת מסקנ אי אופיר. מר

בי טי ל ר קו מבוססת ההכרה של ה סוד על ה שגי, הי מו ועל אחד, מצד ה

ד סו תון, הי ת עם שני. מצד הנ הסתלקו שקפה ה ההכרה את הרואה מהה

ת כחטיבה בי טי ל ר ת טבעי באפן באה קו תלקו ס ה שג ה מו ת של זה מ אניו ט ספונ ה

ר שו ק תה ה מהו ת ב בי טי ל ר קו ל הפעיל אפיו ההכרה. של ה שג ש מו אינו ה

מדד ר נ ת ת יו חינ ב ו מ ת ר ד ס תון את ה תו מבחינת אלא הנ ע היו ב ך נו תו מ

ה ת ררו עו ת ת ההכרה, של ה חינ ב תו מ תי היו מבחוץ. הבאה בדחיפה תלוי בל

ר ההכרה ש ה א ת מקבלת אינ תון א ר הנ תו ן ב תו פני נ א מ הי באה ש

ז ג ו ל ה דרך תהיה —ר שר הגזיר א ה כ ת את גם רואה —תהי אניו ט פונ ס ה

ת ד קו ת מנ או ת ר רו ם הגז שגי מו ה ההכרה מתוכה. ה תר איננ חטיבה יו

הדינאמיות ׳תה^קפות 118

גוטמן, הפרופ, העמידני זה על (1

ה ר י ד ס ה אלא מ ת חטיב ר צ ו ה י ת וההבחנ א ת מכילה הז הטעם א

ע מכרי תן ה מ ת ל כו ה ז שג הבכור מו ת ל אניו ט פונ ס ת ה רו ר עו ת ה ת, ב עצמי

. ה ר י צ י ם כ מנ ת א ררו עו ת ה ת, ה מי עצ ה כפי ה בינו ה סופיה ש רי בפילו ח א קנט, ש

ה ת איננ רו ר עו ת ת, ה לוגי כו סי א פ ת הי ררו עו ת ת, ה ר באה היא הגיוני לגז

ה ר ת בגזי רי ו רי פ ם א־ שגי ה זה עם יחד אולם מוכרח, תקף בעלי מו שנ קרבה י

ת קרוני ה בין ע ת ס ל תפי ה ש סופי רי הפילו ח א ט ש שג לבין קנ ת מו אני ט פונ ס ה

ת ררו עו ת ה ט. אצל ב ת קנ ק ת ע ש ה דג הצד ה ר מ די ס מ ה לי- א ציונ ק פונ לצד ה

ר צ ו י ש היא ה ר ש ל ה שג ש ת מו מיו א דינ ה של ה ג. פיכט לינ ש ת ו מיו א דינ ה

ת הי ת עם אצלם מזד רו ר עו ת ה ת, ה שר עם העצמי כ ך לפעל ה תו ת מ רו ר עו ת ה

ת, ת זא ו י מ א נ י ד ת ה י ה ד ז ם מ . ע ה ר י צ י סוד ה שר הי ע א ר יקב תו ב

ד סו ר י צ מי. היסוד הוא הוא. יו א שג הדינ ת מו מיו א דינ ר ה שו ק עם ה

שג ת מו אניו ט פונ ס ה עולה אינו ה חד בקנ שג עם א ת מו מיו א דינ ר ה ש א

ט ש קנ מ ת ש ת בו ה ר תו ת שלו. החומר ב מיו א דינ ת ה ר תו מר ב חו ל ה ט ש קנ

ה ש רו ה כפי —היה פי א ר ת —להלן שנ ר צי ת החדירה, ע דו ג תנ ת ה פ אי ש ל

אין החדירה שג ו מו ה של המובן זה ב ר צי ת או י רו ר עו ת ה. ה ר צי א, לי ב אדר

ת חינ ב תו מ הו ת מ אלי מ פור שג של ה ת מו מיו א דינ ת ה ר תו מר ב חו ט של ה קנ

ם רוני הבדל קיי ק ו ע נ שג לבין בי ת מו מיו א דינ ר ה תו ה. ב ר צי שגי י ה מו ר צי ע ה

ת או דו תנג ה ם מהותם לפי הם ה שגי ל מו ת ש סו ח תי י בין ה ת שנ דו סו י

, ם י נ ו ת ד נ סו חודר הי אף או ה שו ר, ה חדו ד אחד, מצד ל סו הי ר ו צ עו ת ה א

ה, חדיר תוך רק שני. מצד ה ת מ סו ח תי ש זאת ה ם י ת מקו ט ל ב ה ל

ת מיו א מר. של הדינ תו לעומת החו הו ת מ ס ח תי מ ל ה ג ש ש ת מו מיו א דינ ה

ת ר תו מר ב ט של החו שג עומד קנ ת מו מיו א ר הדינ תו ה, ב ר צי שג י ר מו ש א

ם מקבל אינו סוד שו ר י תו תון ב פני נ א מ ת לבסס בא שהו ת א ר צי ת. י דו סו הי

אל הוא אין ס על שו ח י ת, בין ה סודו ר בא הוא הי סבי ה ת ל א

ת ו ר ז ג ת. ה דו סו ת הי מיו א דינ ה ה ר צי ה כי ר שו ד רק ק סו חד, בי א

סוד צר בי אני —היו ם —הטבע או ה שו מ א אין כך ו ה הי א ה את רו ר ק עי

ת ע קבי ה היחס ב בין בינ סוד ל חר י פני א ד מ סו הי חר ש א ר לא ה ז ג — עדיין. נ

טנו ט ר ם בקוים ש ת כלליי ת א ערכ מ ת ה הגיוני ת ה תי ט שי ה ר ו ש ה א כ תו ב

לינו ח ע ח ת את לנ דו סו ם הי מיי א הן הדינ תי פו ק ש ה ב ל ש ת ש טו שי רי ה ח א ש

ט: נ ת ק תק ע ת ה ד קו ח הכבד נ ט ש ה ל מ ע מדעי ש ב ח ט ט ש ת ל נו רו ק ע ה

ה ר שו ת ק הזקקו שג ב מו ת ל אניו ט פונ ס ט. אצל ה ל קנ טו בי אופיר. ב טי ל ר קו ה

לו הביא ההכרה של טו ב בן של ל שג של זה מו ת מו אניו ט פונ ס ר ה שו ק ה

ה לי באופי א ציונ ק פונ ל ה ך ההכרה. ש תו עדפת מ שג ה ת מו אניו ט פונ ס ר ה תו ב

119 הג? עד מקנט בפילוהופיה העצם בעית

ת ררו עו ת חת באה ה שג הנ ת מו מיו א דינ ר ה תו ה. ב ר צי אין פנים כל על י

תן ת מ עו מ ש שג מסוימת מ מו ת ל מיו א דינ ר ה ב אי, הבא ד קר א ר הוא ב שו ק

תן ת, של במהו טו שי שגי הגיונן ה מו סוד ו ברר עלינו שלהן. י ת את ל דו סו הי

ם שוני שג את לבסס הבאים ה ת מו מיו א ר הדינ תו יצירה. ב

שג (4 ת מו אניו ט ספונ ד פיכטה אצל ה שו תו של היסוד בבעית ק ט שי

ך תו מ ר ו ש כל זה ק תו של טיבה על לעמוד נו קפ ש ת. ה מי א אין הדינ ״

ר ת... מתוך הפעולה את לגז שו ש הי ר י ת את לגז שו הפעולה... מתוך הי

ר אין ך האני את לגז תו אני, מ א- ל ר אין ה ך החיים את לגז תו ת, מ מו ה

אני את אדרבא, אלא א- ל ש ה ר י ך לגז תו ם האני מ שו ה תיבת כך ומ סופי לו הפי

ת א צ ך ל חרון״ זה מתו א ת זאת פסקה .0 ה פיני תר או ת ביו ד קו א לנ המוצ

תו של פ ק ש ה פיכטה של ה אל ש תנו המעסיקה ב ה, או פני פ א מ הי ש

ש מעמידה א שקפה את מר ת הה מי א ר הדינ ש ק שג עם ב ״. מו אני ה ״

ת מ ת קיי ת שניו די סו ת, לבין הפעולה בין י שו ת הי ר שניו ש כן לא א ת י

ש ט ש ט ת אבר כל אותה. ל שניו ב ל, לעצמו, תובע זאת ש ת את כביכו כו ז

ר ת ר הי תו ר ההתחלה, אבר ב תו ת ב ד קו טה. של המוצא נ שי ת ה מ קי

ת לכאורה שרו פ א ר ה ת, מתוך הפעולה את לגז שו ר הי סוד את לגז מי הי א הדינ

ך תו ת הסטאטי היסוד מ מ קי ת גם ו שרו פ א ע פיכטה ההפוכה. ה ת מכרי לטוב

ת ר ת גזי שו ך הי תו ר הפעולה את רואה הוא הפעולה, מ תו ת ב ד קו המוצא נ

סוד את להסביר בא הוא מתוכה ורק ת. הי מ ה א- קפו ת ה של זו שניו

ת דו סו ת הי ש ב שני מגו ם ב שגי מו ת: ה נו רו ק ע ב אני, ש ה = ה ל עו פ = ה ת שו הי

אני. א- ל ת ה ר ך האחד האבד גזי תו הו מ שנ ה מ ש רו ת פי ר י גזי אנ א- ל ך ה תו מ

אני שאלה להיפך. או ה פנינו העומדת ה ר היא ב דו ת של מהותה בי לו עי פ

אני ר ה רו בי ר הטעם ו ש ת עלינו מתוכו א או ת לד לו עי פ = אני ת את ב ד קו נ

טה. של המוצא שי ה

שאלה אנו ה ם ש בי ה חיי רר ב ת היא כאן ל אל מעבר ש אני בין ה ה

נו אני. ללא אי אני הקודם בפרק ר ה אני ש א- ל ה ם ו ד במכלל מתאחדי אחי

אני א- ל ה ש ננו ו א האני, של מסוים אלא אי הו כאן העצם. של מקרה ש

ת עולה אל ר ש רו אני בין המעבר בי אני, ה א- ל ה בו ל ת תלוי שרו פ א ה

ם את לאחד ד. במכלל האברי ת אחי עי ו כפי היא, המעבר ב מזנ ר על ש

ה ת ז ל חי ת שני הצד זה, פרק ב ת של ה עי ע פיכטה המכלל. ב שג מגי מו ל

ת עילו ך הפ תו ת מ עי אני האני אחוד ב א- ל ה ד במכלל ו חי ת א רו ש פ א ו

הדינאמיות ההשקפות !20

Fichte, ed. Medius II, 1) !187׳

מעבר ת בין ה דו סו שם הי ם ל ת בו תל ש ת. ה איל ההדדי י הו אנ א־ ל ה הוא ו

אני של מקרה ו ה שנ ך י ר ר צ ת לגז ה א מקר ם ה ש תו ול ר י ז ם אנו ג קי ק נז

ה קצי ת לפונ די סו ה היא האני, של הי ל הפונקצי ת. ש לו עי פ שג ה ת, מו לו עי פ ה

תו א ר ניו, הו ו גו ר ו ש חו א תו תו לנ ט שי ם אנו פיכטה של ב ה פוני ת — ע

מו הגיוני מקו ה ה ט שי דו ב קי פ ת ם ו עי די על נקב ת י עי ל. ב ל כ מ ה

ת ד היא הפעילו סו שר זה י ם אנו א חי תו מני פני או אנו מ ם ש חי מני

תו סבר כל אין <.ו או ת ה ח הנ ת ל לו עי עבד הפ ת מ לו עי פ ה, ל ך גופ תו ב

ת לו עי ו הפ שנ ד הטעם י ש לו א ל ם בג חי ת אותה. מני לו עי פ א ה ד הי סו י

ני שו א ה ר אל ש ה ת ו מד עו נו ה פני ר היא ב סבי ה ה את ל ת ניו שו א ך ר תו הגיון מ

תו ט תו מקבל פיכטה אין פיכטה. של שי ט שי ם ל ג שו ש ר מו תו ד ב סו ן י תו נ

ת וגם אני א תו. מקבל הוא אין ה תינו שג כל בנ ך מו תו ה ב ט שי ק ה קו ז

ש לבסום, ח י תו להני ך או תו ה מ ה של צרכי ט שי ד ה סו ד כי ש ה א ט שי ה

עולה לו. זקוקה הפ הורה ״ ה הט חה אינ ם מני ט שו ק בי ר או תו ט ב ק בי או

ר <,2 מוקדם״ ש א ט כל ב ק בי ק או קו ק ז תן לצדו ך לו הני תו תו ח ת הנ כ ר ע מ ב

ע מכאן השיטה. ב ק מו נ קו שג של מ ת מו ל עו פ ה״ ״ ש ע מ T) ה a th a n d lu n g)

ר תו ב ר פעולה ״ ש ה א חה אינ ם מני ט שו ק בי ר או תו ט ב ק בי אלא מוקדם, או

א ת גופה שהי ר צ ״ יו תו ך (3 או תו מ ת כך ו הי ד ה מז ל עו ת פ ר צ ת יו א עם ז

ם״ ניזי ם אנו י(. ה״גי ת באי ח הנ ה ל ת ניו שו א ל ר ת ש לו עי פ ך ה תו ת מ אי ר

שיטה ה ה ט שי ת כ סר ת, ח מו ה אקד ט שי ת כ ד צ ה היו מ צ ע ך .ל תו מ ת עצמה ו א

ה, שגי א בלי מו הי ת ש ק ק ה נז ת ר צי ן בי תו מד לנ ה העו צ חו מ ה לה. . ט שי

ת חסרת מו א אקד ה הי ט ת, שי ר צ תו א. ז. יו מ א ל ל ש בר ש ה היא הד ר שו ק

ס — אחת באקדמה רק ניזי בילה בגי מו ם, ה שגי מו ת ל לו עי פ ה גופה. ב ט שי ה

שר ה א ה אינ ר שו ם ק שו ד ב סו תון, י ת רק זקוקה נ רו ש פ א ר ל צו ם לי ני תו נ

ת רו ש פ א ת זו ו תנ ת ידי על לה ני לו עי ה, הטבועה הפ א זה ידי. על ב הי ש

אה ת את רו ד קו ה נ ת מוצא לו עי ה הטהורה בפ אינ ה ש ר שו ם ק שו ט. ב ק בי או

ת לו עי ד היא הפ סו י י נ שו א א מפני ר הי ק ש ר א ו ה הי שוי את להוציא ע

טה שי ה ה ת קנו ת מדי כני ת בילה ה הו ת ול א ר ק ת ל ח ם הנ שגי תכן. בעלי מו

ם העמדת שגי ך תכן בעלי מו תו ה ב ט שי ה ה ש רו ת פי ר צי ם י שגי מו

Fichte, I 290 (1Fichte, II! 52 (2

שם. שם, (3

Fichte, IV 272 (4

!21 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

פני אלה, ה מ ט שי סוד כל חסר של ד י ש ה היא א ש יכול מ ת ש ה תה בו ל תקדמו בה

ת א ר ק ם ל שגי חת תכן. בעלי מו ת הנ עילו ר הפ תו ד ב סו י י נ שו א שיטה של ר ה

ת, ע ב א, נו הצדך איפו ר מ צו ם, לי שגי ה א. ז. מו ש ה שלמע ע ה כאן מכרי הבחינ

: ת י ג ו ל ו ד ו ת י מ ה ת בלעדי - ח ת הנ ה תוכל לא הפעילו ט שי ש ה מ ש ל

ת כ ר ע ת תכן. בעלת מ ר הפעילו תו ד ב סו שוני י א ל ר ה ש שיט ד היא ה סו הי ״

ח מונ א מפני ה ח שהו סוד והיא מונ ת הי ת ש מו מו״ על ה <,עצ אין מפני ! ש

ת לו עי ת הפ ק ק ן לכל נז תו נ מד ' עו ת העדפת לה. מחוצה ה פני על הפעילו

און ך באה הקפ ה כך מתו ל חי ת ם אינו שלכ ד כל קיי סו פני קפוא, י ה מ חיל ת שלכ

ת מ ת רק קיי עילו ת הפ צר סוד את היו ת העדפת הקפוא. הי לו עי פני על הפ

און ך באה הקפ תו ת מ אי ת ר לו עי ה הפ ר צי ש כי ה את להעדיף וי ציר על הי

ר. פני צו ת הי ה הפעילו ש רו תו פי פ ק ש ה ה פיכסה של ב ר צי שג י מו ­הספו ו

ת אניו ט ח נ ד המונ סו שג בי ת מו ה. עם מזדהה הוא גם הפעילו ציר הי

שנו די קו י סו שג בין המבדיל אחד י ת מו אני ט ספונ ט של ה קנ

בין שג ל ה אם גם פיכטה. אצל זה מו א ת את נר אניו ט פונ ס ר ה תו שר ב הכ

ת רו ר עו ת ה ת ל שג עצמי מו ננו( ״א« ) מיו ר ב ש פ א א אי- ת של או ת לר ררו עו ת ה ה ש

ת מי עצ תו ה ס תפי ט של ב ת קנ כוונ תון מ א לנ שהי ת ו כ ער ת נ חינ ב ר מ ש כ

ת ההכרה ר צי ם לי שגי ם מו י ר י ד ס מ ת ה . א ן ו ת נ ה אם ה א ם נר שגי מו ב

ם ריי ריו פ א ם ה שגי ם מו י ר צ ו נ די על ה ר י ש אני, ההכרה כ ט ספונ ה

ם הרי ת ר צי ת זו “״י כווי ה מ ת לי תכ ת — ההכרה של ל סדר ה תון. ל הנ

ת מ עו תון המופנה זה כוון ל תי לנ תכלו ס ה ת עומדת ה ר צי ם י שגי מו הנקבעת ה

ת לא תחילה ד קו ת מנ או ת ר ר ד ס תון ה ת אם כי הנ ד קו ת מנ או ת ר ר י צ י

תון. שיטה הנ ח תחילה באה תכן מכל הריקה ה ה את להני שגי היא מו

אין ת היא ו הו מכוונ ש מ ת לה. מחוצה העומד ל עילו ר הפ ש פיכטה א

ד מי ר אותה מע תו ת ב ד קו א נ ל המוצ תו ש ט ת שי כוונ ה מ ט שי גופה. ל

קרב זה ציון תנו מ ה או כונ ת ה ל שני ת של ה עילו תו הפ ס פי ת של ב

ת פיכטה. לו עי ר זו פ ש ה א ה אינ תון בכל תלוי היא לה מחוצה העומד נ

ת ■ לו עי ה כפי או מוחלטת, פ מכנ תה ש ת פיכטה, או לו עי טהרה טהורה. פ

תה או ם החלטיו אי ט תב א בזה מ הי ת ש ר צ תון את יו אין הנ ש ת היא ו ר גז נ

כו. תו ה זה לצד מ פי או ב הור ש ת של הט ת הפעילו ספ תו ה מ חינ ת: ב ר ח א

ת ה עצמה, על מוסבה הפעילו עול הפ שר זו פעולה היא הטהורה ״ אין א

א אלא אוביקט, כל לה הי ת ש א /2עצמה״ אל חוזר הי פרי הפועל ״ הפעולה ו

Fichte, I 290; IV, 272; (1

Fichte, I 415: (2

2 i\ הדינאמיות ההשקפות

אחד״ ה /1כ ת א צ ת של■ תו נו הפעילו נ ד אי סו מד י ה, מחוצה העו שר ל א

ת לו עי ה הפ א צי תו מו כו, או ת אין מתו לו עי ת הפ סב ה מו ת ר צי ל 'בי הו ע ש מ

ר ר לה. ז צו ר הי ש ת א לו עי ת הפ ר צ תו יו ת היא או ה הפעילו ב טי ק פ ס פר ב

ר, של צו ה הי ר י צ י ר ה ו צ י ה ד ו . ח ו ה נ י ת נ מ עו ת התהום ל שניו ב ש

ה בין ר צי בין הי ר, ל צו ה בין הי ע תנו ת באה הקפאון, לבין ה דו ח א בין ה

ת דו סו ם :הי ה, הנגדיי אור ת לכ דו ח ת א שג מו די על ה הוי י ר ז צו א הי הקפו ׳

ה עם ע תנו בילה ה ת אליו. המו לו עי ת היא הפ לו עי ת פ פני מוחלט א מ הי ש

ט ביק ל או ת היא עצמה. ש לו עי ת פ ט חל את רק לא מו ה מפ ת תי היו בל

הו תלויה ש מ ה ב צ חו מ ה מפאת רק לא א. ז• לה, ש ת ר היו ו ק של מ

ת גם אלא עצמה, ל ט ק י ב ו א היותה מפא ה מפאת עצמה, ש ת ן כ ת היו

ה עצמה. של ס תפי ש זו ב ת י או ר שקפה הד ל ת הה לי ט טו ס רי א על ה

v ה 0 7 ]a tc v67 ]a sco c. תו טיו חל שכל של ה טו אצל האלהי ה ס ת ארי א ט ב ת מ

ל בזה כ ש ה כל ש ש מו ה אין הם, אחד ו שכל ש מו מד ה ץ עו חו ל מ כ ש אלא ל

שכל ה ט הוא ש ביק או שקפה עצמו. של ה ת זו ה ע ב תן הנו מ ט ערך מ חל מו

ה ר כ ה ת ל הי אל ה ה עבר די על הו ת. פיכטה י לו עי פ ת ל לו עי פ היא ה

ה קצי ת הפונ שוני א ר ה של ה ט שי כדי ה ח ו ה את להבטי ת טיו חל ו ה תנ ני

תי לה ת ש תכונו ת: ה עו רי כ מ ר היא ה קו א עצמה של מ הי ט ו ק בי או

ל ר עצמה. ש רו ת כמה עד ב ב ל שו שקפה מ את ה ת ז ר תו ת ל נו רו ק ע ל ה ש

ת :פיכטה לו עי ר הפ תו ר ב קו ת עצמה של מ ש ב ך מגו תו אני ב א ה הו ש

ת ד קו ד נ סו ה של הי ט שי ת ה לו עי הפ ר ו תו ט ב ק בי ה של או מ צ ת ע א ט ב ת מ א

אני בין הזהות בין ה ם ל שגי מו ם ה עי דו. על הנקב ה —י ס פי ת זאת ת נ צי מ

תו האחד הצד את פ ק ש ה ב ת ש מי א דינ ד על מוסבר. היא פיכטה, של ה צ ה

עיוני ל ה תו. ש ט תי שי ת ש כונו ת ת ה תנו ת הני לו עי פ ה ל ר הו ט ת ה רו שו ק

תה ת של במהו ר ת המדע 'תו עיוני ת ה אפ שו ת ה היו ה ל ט ת שי ט ל ח מו

תה את והמבססת טיו חל די על ה ה י צי ק ת פונ ט חל תי מו ל ה ב ל תלוי כ ב

ד סו ר י ת לה. ז ח ה הנ ת שוניו א ת של ר לו עי ת הפ ח הנ ת זה תכן ו לו עי פ ל

תן כפי ת לו, שני או ך ב ך מתו צד ת ה קנו ה פי ל חלט או ה מו ט שי ת ל ר ס ח

ת ענ ש מת מ ה מעבד הקי חי פני היא. לפתו ה מ ט שי ה ת ש ל ב ק ק לתוכה מ ר

ת ם א שגי מו ת או ה דו סו ר הי ש חה גופה היא א ם, מני ת ה היא או ד מי ע מ

ר תו ה ב צי ק ת פונ ני שו א ת שלה ר ת ה, ח ג ד, ה ת י צ ק נ ו פ א ת א י צ ק נ ו פ

ת ו ל י ע פ . ה ת ר צ ו י ה

2' הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם ־בעיה 3!

Fichte I, 280, 329; il 5 .1) וכר

החפש מושג נתוח סופה ועד מדאשיתה היא כולד. ״שיטתי (5 —אחר״ מושג כל נכנס אינו שלשיטה מפני זה מושג לסתד יתכן ולא

הולד. ממכתביו באחד פיכטה כותב כן כעין שהיא זאת, הכרזה לדיינ הדינאמית השקפתו של השני הצד על אותנו .מעמידה הדין, בעל הודאת

די על העומד המוסדי הצד על פיכטה, של אתו והמתקשד העיוני הצד י עצמה את מפעילה היא היא, מתוכה מתעוררת התבונה ידועה. מבחינה

אין העיונית המגמה את ראינו מבחוץ. לדחיפה הפעלתה לשם זקוקה היא ו איננה העיונית המגמה אולם זאת, שבהתעוררות העיוני האופי ואת

מתוכה קובעת שהתבונה טוענים ״אנו ההתעוררות. של תכנה את ממצהדי ועל היא תכלית, היתה העיונית לפעילות גם *<. ידועה״ תכלית עצמה י

מוסבה הטהורה שהפעילות מפני עצמה, הפעילות היתה התכלית אולם של ף א ו ש ה אופיה את לצין באה כאן אשר התכלית הדגשת עצמה. על

אופיה את משקפת המגמתיות בה. הטבועה המגמתיות את הפעילות, לפעל! ש״לפעלי מפני מוסרית תכנית בעלת כתבונה התבונה של היסודי

למרות — הפעילות מושג בעצם לראות נוטה פיכטה .(2קימים״ אנו כך לשם התכלית העמדת את • לתכלית, השאיפה את — בו הדבוק העיוני התכן הפעילות, בעצם לראות נוטה שהוא א. ז. לתכלית, המכוון הצווי ואת

ת. פעילות העיונית, הבחינה של הלגיטימיות למרות רי ס בא הוא מו ניתנה החידות שלמושג וכנראה ,(3החירות עם הפעילות את לזהות

ההכרה. ספונטאניות שבמושג העיונית המשמעות ולא המוסרית המשמעות את בתוכו הכולל הרחבה, ההוראה בעל הספונטאניות או הפעילות מושג

ש תוך כביכול, מצטמצם, המוסרית, זו את וגם העיונית הבחינה פירוצון של כאי-תלותו העצמית וההתעוררות אי־התלות ר זה מטעם /4ה

שנו הרצון. מלבד אחר מכוון כח מכיר הוא שאין פיכטה קובע אצל י מושג רואה פיכטה הפעילות: מושג של למשמעותו בנוגע הסוס פיכטה

אופיה ואת השכלי אופיה את קובע שהוא ז.א. הרחבה, בהוראתו פעם זה התכליתי-המוסרי אופיה את גם רואה והוא אחת בכפיפה כדרים הרצוני

הפעילות את נראה אם גם אולם מהותה. את כממצד. הפעילות של

Fichte, II, 451, 452; (1

Fichte, I 23ו , III 345: (2 Fichte, III 105; (3

!288 שט, (4

הדינאמיות ההשקפות 124

השואפת מהותה ואת הרצוני אופיה את לקבל עלינו הרחבה, בהוראתה הפעילות פעילות: של מושגים שני פיכטד, אצל לראות עלינו א. ז.

ת ר צ ו י ת. והפעילות ה פ א שו ה שבאקראי דבר איננו הפעילות מושג של להודאתו בנוגע זה הסוס

התבונה של לפרימט :פיבטה של שבהשקפתו יסודית בעיה על דומז והוא העיוניים החוקים כל המעשה... תחת העיון של ״סובאורדינציה המעשית. המדריך את המוסרי בחוק ״לראות /1המעשיים...״ אלה על מושתתים

המניע את המוסרי בחוק הרואה הזאת התפיסה את /2האחרון״ האמתי

החוק תחת העיוני התחום ואת העיוני החוק את המכניעה תפיסה האחרון, התבונה ״פרימט הקנטי בציון פיכטה מכנה המעשי והתחום המעשי

פיכטה של שיטתו של האחיזה נקודת את לראות גם מקובל המעשית״. בתורתו הרואים אלה וכן עצמו שפיכטה מדאה אולם זאת. קנטית בתורה

דמותה את שעצבו המניעים אחד המעשית התבונה פרימט על קנט של

מושג שבין העקרוני להבדל לב שמו לא פיכטה, של הפילוסופיה של קנט פיכטה. אצל זה מושג לבין קנט אצל המעשית״ התבונה ״פרימט

באמרו: המעשי התחום לבין העיוני התחום בין יסודי באפן מבחיןת הוא התבונה( של א. >ז. שלה הספקולטיבי חשמוש של ״ענינו ר כ ה ב

המעשי השמוש של ענינו א-פדיודי, העליונים לעקרונות עד האוביקט זו הבחנה <.3 והמושלמת״ האחרונה התכלית בדאית הרצון, בקביעת הוא

צדדיה שני בין —ב״ענין״ הבחנה קנט אותה שמצין כפי או —שבמגמה

זכות יחוס מניחה היא ואין כלשהו תחומים ערבוב מניחה אינה התבונה של

מתבטא אינו המעשית התבונה של הפרימט משנהו. פני על אחד לתחום יתד

ת המעשית שהתבונה בזד. י נ ו ש א העיונית, התבונה מאשר יותר היא ר תכליתה• ובהעמדת דרכיה בקביעת העיונית התבונה את מדריכה שהיא

היא בתחומה אוטונומית היא —המעשית התבונה כמו —העיונית התבונה עקרונותיה. ואת דרכיה את מעצבת זאת, מגמה ודק ההכרתית, ומגמתה

בין אי-התאמה קיימת בו לשטח מצומצם המעשית התבונה של הפרימטה טי פ ש ן העיונית התבונה של מ י ב ה ל י כ ר המעשית, התבונה של צ

­מוכרחת בסתירה להאחז בלי —רשאית אינה העיונית שהתבונה במקום

Fichte, I 486 (!Fichte, II 448 etc. (2

Krifik d. praktischen Vernunft ed. Kehrbach 145! (3

■j 25 הג? עד נט׳ומ! בפילוסופיה העצם בעית

ץ ר ת שפט, ל ה .מ שע ה ב בונ ת ה ת ש שי ע מ ם זקוקה ה טי שפ מ ם אלה, ל מקו ב

ה בונ ת ה ת .המעשית ש ש ר דו עבר . ת ל ל א די על הנתחם הגבו י

ה בונ ת ת. ה עיוני ת כאן, ורק כאן ה תנ ת ני ת. לתבונה ההכרעה זכו שי ע מ ה

ת מרו ה .זה ל ה שההכרע סת אינ ם על מבוס חני ב מ ם ־ תיי ת הכר אי ש ר

ה בונ ת ת ה שי .המע . פן ״לקבע . א בי ב ם חיו שפטי ם״. מ עי דו ם לקבל י טי שפ מ

ם הם אם אלה י ר ו ש ן ק פ א י ב ת ל ד ב ר פ י ה נ י נ ע ל נ ש ע מ ה

ה של. תבונ ת ה שי ע מ ט1“ה מ י ר פ - ה / ת התבונ שי ע מ ת מתבטא ה ב ח הר ב

ש מו ה, ש ב התבונ ם בחיו טי שפ ם מ ת העוברי ה א תי לו בו ה של ג תבונ ה

ת עיוני ה ורק ה חינ ב מ ם זאת . ט קיי מ ה פרי תבונ ת ה שי ע מ . אצל ה ט נ ק

ט מ ת על מוסב זה פרי ה זכו ע ר כ ה ת ה תנ ה הני תבונ ת ל שי ע מ ח ה ט ש ב

שר במקום ההכרה, של מסוים א ם . ם הצרכי סריי ם המו שי ר בר דו ע ת ל א

ת לו בו ת ההכרה ג שכלי ת ה מרו ה ל ת שמבחינ ני עיו ת- לי כ ה ש ר שו בזה ק

ת אין סתירה. או תו לר ר תו ט של ב מט על קנ ה פרי ת -התבונ שי ע מ ת ה ל שלי

ה מי טונו או ה של ה תבונ ת, ה עיוני ת ה אי ם חוקיה ר רי ך כנגז תו ת מ קיו חו ה

ת סרי מו ם או ה מודרכי שג את פיכטה הבין כך ידה. על כ מו ט ה מ פרי

ה בונ ת ת ה שי ע מ ש והוא ה ר תו פ ר או תו ה ב צי רדינ או ב עיוני התחום של סו ה

שי, התחום תחת פני המע ל מ כ ת הכרה ש דרכ די על מו צר י סרי הי מו ה

ה אמת וכל ש ף/ שר פו צ מ ה ב בונ ת ת ה עיוני ה ה תחום לעצמה קובעת אינ

ת העומד שו ר ם חוקיה עצמו, ב מדי ע ך נ תו תו מ לו עי צר של פ סדי הי המו

ש, באים והם מ ש ת את ל תכלי ת. ה סדי עיוני התחום אין המו ם ה והתחו

שי ע מ שני זה יד על זה עומדים ה ם כ מי חו ת שווי ת כויו ם ז שי פג דק הנ

ת דו קו ת בנ מו סוי עיוני התחום !מ ע ה נ כ ם נ שי. לתחו המע

א, קיימת, ה אצל איפו ט ת סתירה פיכ ענינ ת מ בנ ה שג ב ת, מו הפעילו

ת סתירה מצינ תו כל את ה ס ת. תפי מי א ת אחד. מצד הדינ ח הנ ת: ע ב ת נו הפעילו

ת ד קו ת מנ או ת ר בי טי ל פקו ר ס תו ה ב צי ק ת פונ שוני א ל ר טה ש שי אפת ה שו ה

ת ה לבנו ת חסרה שיט מו ת. אקד ת עניניו קוד ת מנ או ה זו ר ש רו של פי

ת ר הוא הפעילו קו ט עצמה של מ ק בי או ר בהיותה עצמה. של ו קו של מ

ת אין עצמה עילו ה זקוקה הפ צי ק פונ ת ל שוני א ר ר ממנה ה ת אין יו ת ו רו ש פ —א

ה עצם לפי ת ת לבסס —הגדר ת א עילו ח הפ ט ש עיוני שב ת על ה לו עי הפ

.146 שפ (1

2) 381 Fichte II 566; III. עיין פיכטה של תורתו על L iebert: Das Problem 173—168 d, Geltung, המעשית", ״פרימט..התבונה התפיהה.במוקזג. על .עמד לא גהתוא אולש

הדינאמיות ההשקפות !26

התבונה פרימע על לתודתו בהתאם פיכטה, מבסס גיסא מאידך המוסרית. בפעילות רואה והוא המוסרית הפעילות על פעילות כל המעשית, לבסס כביכול, כאן, בא פיכטה העיונית. הפעילות של מדריך המוסרית

תר, עמוק שרש על הדינאמיות את די על יו את רואה שהוא זה י תלות המוסדי. שבשטח הדינאמיות של כתוצאה העיוני בשטח הדינאמיות

סוד בעית שונים מצדדים שהיא — התחומים שני שבין זאת של יד על :הדינאמיות למושג חדש גוון מוסיפה — פיכטה של הפילוסופיה י

ה בתור הדינאמיות מושג עומד יצירה בתור הדינאמיות מושג פ אי ש של הדינאמית תפיסתו של תכנה את ממצים האלה המושגים שני ורק

בין העיונית הפעילות של ראשוניותה הנחת שבין הסתירה פיכטה. ל הדינאמיות של המושגים בשני קשורה המוסרית הפעילות על בסוסה

ה: המשמשים לתחום אופינית יצירה משמעותה אשר הפעילות בערבובידי על נקבעת שמהותו העיוני, די ועל תלוי הבלתי אופיו י מגמתו י

ת שאיפה בתור הפעילות ידו. על הנוצרים יסודות רק לתוכו לקבל אופינית יד על נקבעת מהותו אשר המוסרי לתחום לי כ ת בפני העומדת ה

את להפך השאיפה על להתבסם יכול אינו המוסרי התחום השאיפה.דו, על הנוצרים ליסודות היסודות קיומו את מניח זה שתחום מפני י

לתכלית. המוסרית=לשאיפה לפעילות רקע המשמש הנתון, של תלוי הבלתישנו (6 חדש גוון המוסיף פיכטה של בפילוסופיה אחד מושג י

האלהות מושג והוא הדינאמיות מושג של ולמשמעותו הדינאמיות לבעית לאמר הוא הכרח פילוסופית ״מבחינה האתיאיזמוס«. על ״הוכוח בתקופת

שהאני, כשם טהורה... פעולה אלא ממשות אינה האלהות האלהות: על מתוך פעולה טהורה: פעולה אלא ממשות אינו הסופית, האינטליגנציה

אנו שמבחינתנו מפני פעולה אם כי ממשות אינה האלהות (.1מצווה...״תן ולפעילות מהפעילות מלמטה הממשות עומדת מתן העליון. הערך ני

ת לפעילות עליון ערך גוררת בזה, הקשורה הפעילות מתוך הממשות וגזיר המזדהית הטהורה הפעילות—פעילות היא גם שהאלהות ההנחה את אחריה

בצד איננו העיקר דיוננו נושא ראות מנקודת המוסרי. העולם סדר עםשג להבנת מוסיפה שהיא בנפך אם כי הבעיה של התיאולוגי הדינמיות מו חדש גוון מתוסף זו מבחינה פיכטה. של בשיטתו מקומה ולהגדרת

חיו האין־סופיות. — הדינאמיות למושג ש בוכו חוזר מדגי ש ו מדגי פיכטה ו

!27 הגי עד מקנט בפילוסופיה ד,עצפ בעית

Fichte, ed. J H. Fichte V, 261; (1

סיון הנ ת ש או ת באלהות לר שו ם י צ ע = ת ש ב ת פיכטה כנה כך — מגו שו י

ת ש ב חיו מגו כו שו —אלה בו רו ת פי כ פי הפי סו ן־ אי שו לסופי, ה רו ם פי מצו צ

ת פיו סו ן- אי שג ה מו ת !<.סופי ב שניו ת ה מ קיי ת לבין הפעילות בין ה שו הי

ת ת כאן הופכ שניו ת בין ל פיו סו אין- ת. לבין ה המתוסף זה גוון הסופיו

שג מו ת ל מיו א ת והבא הדינ ר לחצו ת שה בי ת בין הדג אמיו בין הדינ ת ל שו הי

ם הקפואה, שג ההערכה צד את גם מדגי מו ב ת. ש ם בכל הדינאמיו מקו

ד בו מי ע ת את פיכטה מ ת הפעילו ד קו ח גם השיטה, של האחיזה כנ ט ש ב

עיוני ח וגם ה שט שי, ב ם המע אי ת את אנו רו חינ ה ההערכה ב ר שו ק ה

ת. לו עי ס בפ חו ט המיוחד הערך י ת בול אי ת בר הו תור האל ת ב לו עי ת פ רי ס מו

ד על טהורה. סו עיוני הי סרי ה המו ם העתיק היסוד כאן מתוסף ו חו מת

ה, לוגי או תי ת ה אי ר האלהות ר תו ש .actus purus ב ד להניח י סו גי שי לו או תי

נו זה נ ם אי מצ ת לתחום מצט ר ת תו הו אל ל ה א פיכטה, ש שהו ך ו את הדרי

ת גם פיכטד, ח הנ ר האני ב תו ת. ב לו עי אינו פ ה את לעיל ר לוגי אנ בין ה

אני, ה ה צי גנ לי טי אינ ת, ה בנין הסופי שם !האלהות ל אני כ ת הוא שה לו עי פ

ת גם כן ת. היא האלהו ה פעילו לוגי ת זו אנ תנ ם לדעה יסוד נו ת שג אי ר ב

אני ת ה לו עי פ שקפה פיכטה את הדריכה כ ת הה גי לו או תי העתיקה. ה

ה על קוד שר אחת, נ ה א ש מ ר ש ח צי ס, על בוכו איזמו אוי האתי ר ה מ

ה כאן. לעמד ת את שלל פיכט ד האלהו תו מרו מיוחד עצם ב א שג ב מו ש

ת ר האלהו תו תי הוא עצם ב רי בל ש פ ה ובעל א ר תי ר מבליט הוא /2ס חוז ו

ט בלי מ ד את ו ת בין רק לא הקיים הנגו לו עי בין הפ ת ל שו ת, הי שני חו גם אלא ה

ד את ם הנגו ת בין הקיי בין הפעילו אה והוא העצם ל ת את ר שו ת הי שני חו ה

ת תי הו תיו העצם. עם כז רו ד ת פיכטה של הג ת העצם א או צ ך יו תו ת מ הו הז

ת: א ם הז צ ע ה שו... ״ ת מהות פירו מ קיי ת מ פן ה או שני ב ך חו תו החלל ב

מן״ הז עצם <3 ו שו... ״ רו מר פי ט חו ש פ ת תן מ עה לראיה, הני ה שמי ש חו ת ו

״ כר... ר /4ו ת מו חדי לחזר, ל ח א תו שג נ תור העצם מו כך על מכלל, ב

ן אי ת הוראה ש א ת ז תנ שג הני מו חידה ההודאה העצם ל אין הי ש אה היא ו הור ה

ה שור ת הק עיו ב ת ב קרוניו ע תו של ה ט ר פיכטה. של שי עצם ברו ה ר ש תו ב

ננו מכלל שני מכלל אי ם המצטרף מכלל או חו תוני ם. מנ שניי כל עם חו

;215 שם (1;188 שם (2;217 שם (3!261 שם (4

הדינאמיות ההשקפות !28

ש זה ש י דגי ה ח ל כו בו ס על ש מו איז אתי ח ה ת פיכטר. הני ת א הו בין הז

ת לבין העצם שו מ מ ת ה שני חו ך ה תו מ ע כך ו ת להבחנה הגי צוני קי בין ה

ת בין הפעילו פני העצם. ל ת: שאלה כאן עמדה פיכטה ל י נ רו ק האם ע

שר ת ליחס אפ מיו א ם, דינ עצ ת העצם אין האם ל מיו א דינ ה ? ו רי ת ס ד תי ר ת

ת ראה פיכטה ש א מו ש ל ה שג הרגי מו ת המזהה העצם ב עם העצם א

סוד ש הקבוע הי מו ש מ ה הגיע זה ??קובל ו סקנ מ אין ל ס ש ח כן לי מי ת א דינ

שג מו ך העצם. ל תו שג אין כך מ ם העצם מו אי ת ם מ ת לתחו לו עי והוא הפ

ם מצ ם בהכרח מצו ת לתחו שו מ מ ם הקפואה, ה חו ת ת ל שו מ מ ת. ה שני חו ה ה אל ש ה

שר פני כאן עמדה א ה ב ט ה קרובה פיכ אל ש ר ל ש ה א צגנו ק ה פר :הקודם ב

ת אין האם אי ר העצם ד תו ת מכלל ב קנ רו שג את מ ם מו עצ כנו. ה ת כאן מ

שאלה פיכטה לפני עמדה ת אין האם :ה אי ר העצם ר תו ד ב סו י י מ א נ י ד

ת קנ רו תו מ ר או ת י ג נ כ ת : על מ ן ם כאן כ שי פג י נ ם שנ ל הצדדי ת ש עי ם: ב צ ע ה

אינו ת ר ח א ם ש ה הדרכי ר מי ש א גוון על ל ש שג הנו מו ת היתר. העצם ב ת ל

בר של אופי למכלל חד, א שו מיו ב בר לג א ד ב ח אני —מיו ך ב ר של. ד אולם מ

שג מו ת מ ל האלהו ל ש ש, כל נ בו ת אין ג הו ר האל ב חד א ל /1מיו ל ש ה נ ממנ

תי אופיה מו עצ ם ה שו מ מדת כך ו ה במלא עו ת פו רי ה ח אל ש ר האם ה ש פ א

ר לקבע תו ד עצם ב סו ש י מ ש מ תו לפי ה הו ד מ סו ל י עי ד פ ש א ל ו ל ש נ

מנו ש. כל מ בו ת ג לו עי פ ה ש סת כ ת היא הרי לאני, מיוח ס ח ד מיו ב א ד ל ח ו י מ

מפני אני ו ה חד אבר הוא ש שר מיו ת אפ או ר ת בו ל ה: הזווג א אני הז ה

ם הוא צ , ע ל י ע ת פ לו עי ה הפ תי כאן איננ ל ה ב בר תלוי א חד, ב אין מיו

ת היא סר ש. ח בו ת ג לו עי אני טבועה הפ אני ב ה א ו חד, אבר הו ר מיו ש א

ש ש בו י בו ה ג חינ ה. מב ע דו ת אולם י לו עי פ ה ש ת כ ק ת ש מכל מנו בו א ג הי ש כ ו

ש נעמדת א ר מר תו o)2) העולם סדר ב rd o ord inans) ת אין או ר ת ל לו עי פ

ר זו תו פני עצם, ב ה מ ל ל ש ה כל ממנה שנ כונ ת. של ת חדו ה מיו ק טי מ בל פרו ה

שג של מעסיקה העצם מו תנו ה א המכלל — או ש הנו ת — ו ר ת כאן חוז עי בב

ת לבין העצם בין היחס לו עי שם הפ ת וכ כ פי ה ם ש עצ ה למכלל ה שוי ע

קן שג את לרו כנו העצם מו ת ה כן מ שוי ם ע הגר ת ל קנו תרו על זו ה

די על תו י ד הפיכ סו ל. לי שג אולם פעי ר העצם מו תו א מכלל ב ע ל הגי

די ת לי מו ש תג פני מלאה ה א מ ל של של מנו נ ש. מ בו ת הג מ עו ה זד, ל ע מגי

ת ה הפעילו ת מו ש תג ה ה ל שלמ שג ה מו ת ב הו אל ה ה נ נ אי שחסרה עצם ש לה ו

התורעה. אי; מיוחד יסוד איננה שהיא מהאלהות פינטה שולל כן ועל (1; 382 שם, (2

129 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצס בעית

הדבר לבין העצם בין הזהות את מקבלים אנו אין אם גם תודעה. מטעמים בהרבה נבעה אשר זהות — ושמיעה לראיה הניתן החמדי

שבטול לראות אנו חייבים — עקרוניים מטעמים ולא פולמוסייםד האבר של התכונה ח מיו שניתנה ושבהוראה העצם מושג את מבטל ה במושג מהשמוש פיכטה השתחרר האתיאיזמום על בוכות האלהות למושג מנסיון :כוונים משני איפוא, באה. העצם מושג על ההתקפה העצם. מגיעה זאת התקפה לפעילות. להפכו ומנסיון למכלל העצם את להפך

מניחה שהיא במקום הפעילות, את מגבשת היא שאין במקום לתכליתה באבר קשורה שאיננה פעילות וכל, מכל גבוש חסרת טהורה, פעילות

.נ( מיוחד פיכטה של הדינאמית תפיסתו השתלשלות של זה בירור אחרי (7

קנט של הדינאמית תפיסתו לבירור נשנה קנט של הספונטאניות ממושג בהשקפתו הדינאמיים היסודות לנתוח נעבר מכאן שלו. החומר בתורת

של השקפתו יסודות עם הקנטיים היסודות נפגשים בהם שלינג, שלפיכטה.

של מהותו .על הדינאמית התפיסה א, ז. כח, בתור החומר קביעת מסקנה היא הטבע, מדעי של מהותם מהגדרת מסקנה היא החומר,

של היסודית ״הקביעה בתוכי. נעמד החומר מושג אשר זה מדע מהגדרת להיות מוכרחה ההיצוניים החושים של אוביקט לשמש צריך אשר משהו,

די על שרק מפני התנועה, תכונה על להפעל. אלה חושים עשוים זה י כך ומתוך למהותו השיכות החומר תכונות שאר כל את השכל מעמיד זאת

ת הטבע מדע משמש ר ה תו ע הטבע מדע (.2 שמושית״ או טהורה תנו מתפקידו נובעת זאת ומהותו תנועה על מדע זאת הגדרה לפי הוא הגופני

שו החיצוניים. החושים של האוביקט את להגדיר הוא: הדבר של פירו מפני החומר של יסודית כתכונה התנועה את קובע הגופני הטבע מדע

המדע של האוביקט החיצונים. החושים של האוביקטים על מוסב זה שמדע הטבע מדע של האוביקט בו. המטפל המדע של מהותו את הקובע הוא

בחושים זאת ותלותו החיצוניים החושים של כאוביקט מוגדר הגופניכתכונתו התנועה של התכונה הנחת את אחריה הגוררת היא החיצוניים

המושג שרק מפני פיכטה של הראשונה" ב״תקופתו האלהות מושג על רק כאן עמדתי (1

לבעיתנו. חשיבות בעל הוא זו שבתקופהMetaphysische AnFangsgrunde, 366; (3

הדינאמיות ההשקפות !50

מהתלות המעבר נקודת היכן כמובן, השאלה, החומר..נשאלת של היסודית הסברתו כדי תוך לפניו מעמיד עצמו קנט לתנועה. החיצוניים בחושים

די על שרק עליה ומשיב הזאת השאלה את החושים עשויים התנועה י החיצוניים החושים של כאוביקט החומר בין היחס בשאלת להפעל. החיצוניים

אצל ההפעלות שבמושג הגדול הקשי איפוא, קשור, האלה החושים לבין על החיצוניים החושים של הפעלותם על קנט של מדבריו אולם קנט.

די רק אומרת הפסקה ההפעלות. שאלת עצם מתבררת אינה התנועה י להנחת מגיעים אנו החיצוניים החושים של הפעולתם הסברת שמתוך היא התנועה אשר יסוד להיות מוכרח מפעיל ויסוד מפעיל כיסוד החומר תנועה היא ההפעלות שאם לחשב היה אפשר אמנם היסודית. תכונתו

סוד רק קיימת זאת תנועה הרי ל בי ע פ אין הנ היסוד שגם מכאן להסיק ול עי פ מ ם הוא זה שיסוד לקבוע אפשר מתנועע, יסוד להיות חיב ה ר הגו

אחר קנט של מחשבתו מהלך היה זה שבמקום נראה אולם לתנועה.ם היסוד את לזהות צרך ראה והוא ר ע היסוד עם לתנועה הגו ע תנו מ ה הנפעל שהיסוד כשם מתנועע יסוד הוא המפעיל שהיסוד הניח והואסוד הוא מתנועע. י

ושתכונה התנועה היא החומר של היסודית שתכונתו כך מתיך בדור אולם החיצוניים. החושים אוביקט מהותו לפי הוא שהחומר מזה נגזרה זאת

י נ ו י ם נ כאוביקט החומר של מהותו את ממצה אינה התנועה תכונתל קשורה זו שתכונה מפני כ אין החיצוניים החושים של אוביקט ב ו

תכונת י. נ ו י ס נ ה האוביקט של המיוחדת מהותו את להגדיר כדי בה להוסיף עלינו כך ומשום ג( הגיאומטרית לנקודה גם מתיחסת התנועה

אך חלה אשר מיוחדת תכונה חומר לכל המתיחסת היסודית התכונה על החומר שבין ההבדל את כך מתוך והמגדירה הנסיוני החומר על ורק

״מתנועע, בתור החומר מוגדר זאת ראות מנקודת הנסיוני. החומר לבין סתםא שהוא כמה עד מל היא החלל מלוי של זאת תכונה .(2“החלל את מ

כחומר אותו והקובעת סתם חומר היותו מגדר החומר את המוציאה התכונה הנסיוני, החומר של אחרות תכונות לגזר אנו מוסיפים זאת מתכונה .י נ ו י ס נ

זה. מלוי והמאפשרות החלל מלוי של מהותו את המסבירות תכונותהחומר של מהותו את מגדירים אנו :זאת היא ההגיונית וטריא השקלא

Metaphysische AnFangsgrunde, 369; (1

;387 שס, (2

ן31 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

סיוני ך הנ תו מ ת עליו להוסיף אנו באים זאת הגדרה ו לבסס כדי תכונו

ת ת א שרו פ א מר ה החו תו. הנקבעת זו מהות בעל יהיה ש הגדר ת ב ר גזי

ו תי נו כו א, תעשה, החומר של ת ך איפו תו ח מ תו ם התנאים נ שרי אפ את המ

החלל. מלוי

ש׳ החלל מלוי פר ת ט אצל מ ת לא קנ חינ ב הממלא הדבר בין היחס מ

בין החלל את ת אם כי הריק, החלל ל חינ ב הממלא הדבר בין היחס מ

ט אין חברו. לבין החלל את ר קנ די ת את מג מעו ש די על זה מלוי מ י

א זה הו רך החלל, צמצום בו רואה ש של, ד הדבר באפן מ הממלא ש

ה החלל את הי . החלל של חלק י לו ט כו ר קנ די ת את מג עו מ ש מלוי מ

ך החלל תו ם בין היחס מ ם הדברי טיב הבודדי מלוי הוא הזה היחס ו

א החלל. מל שו חלל ״ל רו ד פי תנג ה ע לכל ל ע תנו חדר השואף מ די על ל י

תו ע / לחלל תנו ״! ם י סו ש החלל מלוי מ מ ש מ ה ה ת תכונ י ס ח ת י ע ב ק הנ

ת ד קו ת מנ או ר בין היחס ר ב הו, אחד ד שנ מ ת תכונה היא ל י ל י ל פני ש מ

ה ת עו מ ש מ שאיפה עצירת היא ש חדר ה ם ל ר למקו ש תו א הדבר. ממלא או

ת כונ ת ת דו ג תנ ה ה לחדירה ה ת ר צי ע ל ו ת התכונה היא החדירה ש ע ב הקו

תו את הו סיוני. הדבר של מ ת הנ טו ש פ ת ה ת ה ת אלא איננה החללי דו תנג ה

שקפה לחדירה. תו על זאת בה הו מד של מ חו סיוני ה שנו הנ ן כבר י עי ר ג

ת. של מיו א תפקת זאת השקפה אין דינ ס ת מ ח הנ ת ב טו ש תפ ת ה סתם, חללי

ת את מסמיכה היא טו ש הו ההתפ ש מ מד ל עו ה ה ה מסבירה והיא מאחורי ת או

ת חינ ב ת מ מיו א דינ ת א. ז. שבה, ה חינ ב ה מ ת ת היו צר ה החדירה. את עו קפ ש ה

ה זאת ח ך מני תו בוי מהותה עצם מ ל ר ם ש ברי די מפני חלליים, ד ע ל ב ש

בוי ר יכולה היא אין זה ר בי ס ה ת ל ת א שו תנג ה ם, שני בין ה ברי ד

ת שו ג תנ ת ה הי מזד ה החלל. מלוי עם ה ר צי ע ת ה שו תנג ה ה ת ו נו ציי את מ

ת מיו א דינ ת ה מ קיי ם ה ם בתחו ם הדברי מריי ח אה וההשקפה ה ת הרו א

ל קיומם ם ש ר הדברי תו ם ב ך קיו תו ת מ שו ג תנ שקפה היא ה ת. ה מי א דינ

קו אולם סודי ה פיו את הקובע הי מי או מר של הדינא חו נו ה נ אי

ח פי כאן. מונ או ה של הדינאמי ה שקפ ה ת, ה טי קנ ה כפי ה אינו ר כה, עד ש

ר היה שו ר ק רו בי תו ב ם תחום של מהו לא והוא החמריים הדברי

תו על מוסב היה ל מהו א החמדי הדבר ש הו ש ת לעצמו. כ מיו א ם הדינ חו ת ב ש

ם ם הדברי מריי ח ת היתד. ה מיו א ה דינ ר שו ק ם ה ם, בין הקיימים ביחסי ברי ד ה

ת מפני ר ד הג מרי הדבר ש ע הח ע תנו מ א כ מל ת מתוך באה חלל המ בר ס ה

הדינאמיות ההשקפות 132

שם. שם, (1

חסות התי ר בין ה ב הו. אחד ד שנ מ ה ל שקפ ה ת ה מי א נ די ה ה ע לסיומה מגי

ת עס ע ת קבי מיו א דינ ך ה ו ת ר ב ב ד ו ה פ ו ת על נוסף ג מיו א דינ ה ה ר שו ק ה

ר בין היחס בטיב ב הו. אחד ד שנ מ ת ל ר ד ה הג כונ ת זאת ת שי ע ב נ שו

א אות,ז מתוך קל ש א ה טרי ר ו ש הוי הביאה א חלל מלוי לז ת עם ה דו תנג ה ה

שם לחדירה. ט כ קנ מד בזה הסתפק לא ש חו ה ע הוא ש ע תנו מ את הממלא ה

די על זד. מלוי בסס הוא אלא החלל ת י ר צי ה, ע חדיר בא הוא כן ה

ר עתה סבי ה עצירה את ל א זה יד על ה הו ה ש א ה רו ת ב או ה שו א צ תו כ

ה של ת תכונ ח מונ ה. ה סוד ר בא הוא בי בי ס ה ת ל ה א עציר די על ה י

ת ל ו כ ת (1י מד עו ה. ה חורי א מלוי בין המעבר את מ ה או ה עציר ת ה ל כו לי

שר בדבר, הטמונה מלוי א ה הנם העצירה או ה א צ ל תו ת ש ל כו ר זו, י די ט הג קנ

ט עצמו שפ מ שון ב א ר ל ה רו הדינאמיקה ש מ א ר :ב מ חו ה ת ממלא ״ החלל א

די על לא , עצם י ו מ ו י די על אלא ק ע ח כ י י נ ד מ ח ו י ת .(2מ ר צי ע

ת החדירה ע ב צר בדבר הטמון מהכח נו עו ת ה תו א ר די אף זה של ח שו ה

ם אנו לחדירה. חי אנו מפני הכח את מני ם ש שי חפ חרי מ ת סבה א דו ג תנ ה ל

ל בה ק ת ף הדבר נ א שו ם אנו לחדד, ה חי ר הכח את מני תו ת ב ב ס

ת. תנגדו ה ת המעבר ה מיו א דינ ה ס מ ח י ב בר בין ש חד ד הו א שנ מ ת ל מיו א דינ ל

ך ו ת ר ב ב ד ו ה פ ו ה ג ש ע ת נ עזר רון ב ק ת: עי תיו ב ס ם אנו ה אי רו

ת מיו א דינ ם בין היחס של ב ם הדברי שי תנג מ בב זה עם זה ה סו סבה של מ

ע. הכח שהיא ש המני ל ת ש רגו שנן, ד א, י פו ס אי חו ת בי מיו א דינ מר ה חו :ל

ם אנו תחילה א. רי די ת מג מר א ע החו ע תנו מ ו ב. :כ ם אנ חיני ב ר בין מ מ חו ה

בין סתם מר ל חו סיוני ה די על הנ אנו זה י ם ש סי ח מר מי חו סיוני ל ה הנ כונ ת

ם החלל, מלוי של אי רו ה המלוי את ו א צ תו ת כ ר צי ע ה מ ר חדי ר של ה ב ד

ץ העומד חו צר לזה מ עו ת הופכים אנו ג. החדירה? את ה ת א ר צי ע

סבב החדירה ל למו א סבה ש ה. הגורם הכח שהי ר צי ע ש ל ל ת ש רגו אלה ד

ס חו ת שבי מיו א דינ מר ה חו ל גוון וכל ל ת ש מיו א ת עם המתוסף דינ גו ר ד

ע אלה ב ח נו תו תו מנ הו של בכלל החומר של מ מר ו סיוני החו ט הנ ר פ ב

ת ומהעמדת כונו ת ת עו ב קו ת ה רו ש פ א מ ה ת ו הו את. מ ז

נו אי ת ר מר בין היחס א בין החו ה ל ש רג ה דו מזה הנובע ה ד ג ש

מר של חו ע ה ב ק ת נ חינ ב תו מ ט היו ק בי ם או שי חו ם. ה צוניי חי ת ה ד קו מנ

ת או ת ר א ה ז ש מ ה ש ש הרג ת ה על ת הנפ ד קו ה נ חיז מר להנחת א חו ר ה תו ב

הגל לר מקנט בפילוסופיה העצם בעית

; 287 שם, (1

; 388 4שם (2

ך מפעיל. תו ת מ ה עובד ת עול שה של הפ ת אנו באים ההרג ח הנ מהות ל

ת א מר של כז חו ר ה ש ת א עלו הפ סדר ה ה ידה. על תו א ט כנר קנ קובע ש

ש א ת מר הפעלו ה חה ש ת מוכר היו מר, פעולת של תוצאה ל הכדח החו ש ו

ת את להסביר הוא רו ש פ ך ההפעלה א תו מתו הו מד. של מ היחס את החו

מי אפיו בין הקים א ם לבין החמר של הדינ שי חו ם ה צוניי חי העביר ה

לר טד ם בין ליחס ש שי חו בין ה מדו הכח ל א אי הוא... ש״הכח ב תנ ה

ה ת תהוו ה, של לה ש הרג אי ה שר תנ ם אנו א שבי ט״ הו ק בי או רק לא .0 ב

עה תנו ר ה מ חו ב מר כפי היא, ש או ט שטדלר, ש רל קו ה של ה ש הרג אלא ה

ט הוא הכח גם ה, של הקורל ש הרג ר והכח ה גז ל נ כו ך כבי תו ה מ לוגי אנ

שה. של למהותה אנו ההרג ם ״ ר מכני תו מר ב בר את חו ם הד לכך הגור

ת ש רג ה ת ש ר צי ה ע ע תנו ת ה ר ש ק ת ת עם מ ש חץ״ הרג ה <.2 ל ש הרג של ה

ה היא הלחץ ש הרג ה ה ת המלוו ה א טח העציר ש בי ב טי ק בי סו המלווה היא ה

ת את דו תנג ה בין הזה היחס את לחדירה. ה ת ש שו תנג ה חץ ה הל ה ו המלוו

תו —קנט ראה אותה ע דלר של לד ט ס — ש פו טי טו פרו ת כ ח הנ בין היחס ל

ת שו תנג ה ה לבין ה ך העציר תו מר. ב ת החו א ת ״ כונ ת ת דו תנג ה ם אנו ה מעבירי

ט החומר של מהיחס ק בי סו מר של ליחס ל די על בכלל החו ש י קי ה

גי״. לו ם אנ ם אנו ״א אי ת את רו ע א הגוף תנו הי ש ת כ צר ע ה נ ש פגי ת ב חללי

די -על ף י ם אנו הרי שני גו ברי ת על מד מ די על לחץ, גרי אנו זה י ם ש שבי חו

שה על ת העלולה ההרג היו לו לגו ל מו עמד אי קו מ ל ב חלק הדבר ש

ח ■ שט ״ מ פנו ר ה.,זומר הנחת־ <.3 גו תו ת כח ב שי ע ך נ תו ת מ תכלו ת הס לוגי כו סי פ

ה תכנ ש ת של כ ת הסתכלו א בר ז ע שטח מו בי ל טי ק בי או ם ה שו מ מר כך ו או

לר ד ט שנו ש ך שי ה צר בוד ע ת ב״ לוגי כו סי ת״ פ מ ד ק פני מו אנו ל באים ש

ר רו בי ל תו : מר. של מהו חו ה אם ה כונ ת השקפה נ א ת טיב על ז ר ת גזי מהו

מר חו ת ה ד קו אה. ונ שום בה היה אזי מוצ עין מ ת גר סיונו או הנ ב חרי ש א

ר קנט תו את לגז ת מהו מי א דינ ך הטבע של או החומר של ה תו תו מ הו מ

ת מי אני״. של הדינא ם ה״ מנ « א אני שר זה ״ תו א פיכטה אצל הכרנו או

״ אינו אני ש ה״ צר או לחץ הח עו ת ה ה, חדיר ע הכוון עצם אולם תנו

ש ת המחפ ד קו בן ויהיה: — ת י ב י ט ק י ב ו ס אחיזה נ שג של המו מו

ת ביו טי ק בי סו ר ה ש א הי כ ק, היה —י ת, השקפה לפי יונ א ט. ז קנ תו :אולם מ מ א ל

Stadler, Kants Theorie der Materie, 60! (1

!? ־ !64 שם (2שפ. שם, (3

i t i הדינאמיות 'הוזשקפות

בר של שקפתו אין הד ט של ה רי החומר מהות על קנ ת פ ר ב ע ם ה שגי מו

ם לוגיי כו סי ת פ תכלויו ס ה ת ו גיו לו כו סי ח פ ט ש ע מדע ל ב ט פני, ה ם הגו ש כ

ע מד ננו בכלל הטבע ש ל בבואה אי ם ש שי. התחו פ תו הנ פ ק ש ט של ה קנ

ת על הו מר מ חו נו, כפי היא, ה אי ר סיון ש ר נ הסבי ד ל ע רי צ ח ת צעד א א

בו ט של טי ק בי ם או שי ם החו צוניי חי ר ה תו ט ב ביק ני או ו סי ת נ ר זי ג תיו ו כונו ת

ט של ק בי ך באה זה או תו ש מ רי חפו ח ם א ם תנאי שרי פ א מ ט ה ק בי או זה ל

ש מ ש ט ל ביק צוני. או ת כל חי ש ל ם ש בי של ה של ה ר ת גזי א ם ז עי ב ק ך נ תו מ

ת ד קו ת נ או אין זאת ר ם הם ו לויי ה ת ד בו ע ת ב״ גי לו כו סי ת״. פ מ ד ק ת מו מ קיי

ה ד קו תו אחת נ שקפ ה ט של ב ש הוא בה קנ מ ת ש ח ה ט ש בי ב טי ק בי סו ר ה תו ב

ס פו טי טו בי השטח של פרו טי ק בי או ה זו והיא ה ר שו ה הק אל ש ה ב ת כח איז חו מכ

מר חו שוני, הכח הוא ה א ר ת כח אם ה דו ג תנ ה ה( ה סי ל הרפו ה כת או ) כ שי מ ה

ה(. צי ק טר א ה ה ) אל ש ת ב ע זא כרי ט מ ת קנ ד קו ת מנ או ת ר גי לו כו סי אן פ וכ

ת ש מ ש ת מ תכלו ס ה ת ה לוגי כו סי פ תו בהנחת מצפן ה ו י נ שו א חד של ר א

״... ת. חו ח M העצם הכ מו את מוכי ת בדרך לא קיו חר א א ת אל עו צ מ א ב

ש חו ם אנו זה ובאפן ה שי ת ח תו... א רו די ח ח הוא אי- כי ת מו מו א ק קיו ר

סו ח ה בי ש פגי ר ל ש תחלתה א ה היא... ה חיפ ר הד ש א ה ו שכ מ א ה ר ק ך לחץ. נ תו מ

ה, כך א ל, נר כו ה כבי א צ תו ה תי ש בל ת ה עי צ מ מר של א סו החו ח הו בי שנ מ ל

ה ל כו ת י היו ר הדחיפה, או הלחץ רק ל מ לו ם שני כ עה, של מיני שפ ש בהם ה י

תנו רו ש פ א ש ב תי באפן לוזו עי! בל צ מ ת א מ עו ה, זה ל כ שי מ ר ה ש א א הי

א הי ש ה לעצמה... כ ה אינ שוי ם ע ה, לכל לגר ש ת הרג ל ב ק ת ו על מ תנ ע ד

שי ק ר ב תו די כח ב סו ר <.2 י מו א ה ר מ רו חס ב ה בין שהי ש רג ה בין ה הכח ל

ש מ ש ת מצפן רק מ הנח תו ב יו נ שו א ת כח של ר דו תנג ה פני ה ת ל ח כיח הנ

ה. כ שי מ פני ה הלחץ מ א ש הו ה ש א צ ת כח של תו דו ג תנ ה כר ה ו מו ם לנ ג

תנו ש רג ה ם אנו, מ טי ה על אנו נו קל ת נ או די כח בו לר סו ל והוא י ב ק ת מ

תנו על ע ר ד תו ני כח ב שו א ל ר ת החמר. ש מ עו סר זה ל ל ח בי ק בי מ טי ק בי סו

ה לכח כ שי מ הדרך ה תו ו ח הנ ה ל ת יכולה אינ היו ת ל חינ ב ו ב רנ ש ב מ ״

״. הו ת אולם חזינו אי ת כח בין זה יחס בר דו תנג ה י ככח ה נ שו א ל ר ש

מר חו שה לבין ה הדג ם אין ה שו ם ב ת פני ח ה הנ לוגי ה בין אנ ש הרג ל ה ש

בין הלחץ תו ל הו אין הכח של מ ת בה ו ר ך הכח גזי תו ה מ גי לו ם אנ חו ח ל

בסעיף עמדנו זה ועל — החומר מושג במקום העצם במושג השמוש זה במקום מענין (1זה, פרק של 2

2) ;402 ,Metaphysische AnFangsgrunde י !■ ■ ן-

135 הגל 1ע מקנט בפילוסופיה העצט בעית

כפי האנליטית הדרך — החומר של הדינאמית מהותו הנחת הפסיכולוגי. זאת בהנחה היתה ולא החומר של מהותו מנתוח נובעת — שלינג אותה שכנההגופני. הטבע מדע לתחום פסיכולוגיים טעמים העבדת משום

הוא הכרח החומד של הדינאמית מהותו על זאת תורה נסכם אם של מהותו את לבנות באר, זאת תורה מוצאה. נקודת את שוב להבליט

א. ז. בו, המטפל הטבע מדע בתוך נקבע שהוא כפי החיצוני האוביקטתי מטעם נובעת זאת שתורה ר כ ת. ה ומבעיר, ה תי החומר את הגדיר קנט כד

ההולמת כהגדרה זאת הגדרה ראה שהוא מפני כח בעל מתנועע בתור זכות משום דינאמי אופי בעל החומר אין הגופני. הטבע של התחום את

דינאמי אופי בעל הוא אין הסטאטיות, פני על לדינאמיות הניתנת היתר הדינאמיות יותר. גדולה שלמות כביכול, מתגשמת, שבדינאמיות משום הצטמצמות הגזירה. של המוצא נקודת המשמשת ההכרתית מהבעיה נגזרת

שיטתי טעם כל העדר — שלילית ומבחינה — ההכרתי בטעם זאת של הבקרתית התפיסה את שוב מבליטים הקנטית, בגזירה הערכתי או

את והקובעת אחרים אוביקטים לבין הכרתי אוביקט בין המבחינה קנט מושג אלה. מושגים נקבעים בהם התחומים של הגיונם מתוך המושגים

מבחינת היא גם נעשית אופיו והגדרת הכרתית בעיה מתוך נקבע החומרזו. בעיה

כן קנט של החומר תורת נתוח (8 פיכטה של הדינאמית תפיסתו נתוח ו בהשקפתו לדאות לנו מניחים אינם ביסודה המונחים המדריכים הקוים והבלטת

הפילוסופיה לשטח פיכטה של הדינאמית תפיסתו העברת שלינג של הדינאמיתתו—הטבע של פיכטה של תפיסתו העברת על מדברים כשאנו לא. ו

עלינו מתכוונים אנו אליו אשר הדינאמיות במושג לדייק אנו חיבים ו מושג על המוסבה הדינאמית התפיסה את המדריך היסוד את להגדיר תפיסתו של שהורתה לאמד אפשר ידועה שמבחינה ספק אין הטבע.

רשאים זאת ושמבחינה פיכטה של בתפיסתו היא שלינג של הדינאמית בתחום פיכטה של תפיסתו בתור שלינג של השקפתו את לראות אנו

אותנו יעמיד שלינג של הדינאמיים היסודות של מפורט נתוח אולם אחר. שבין הזיקה על וביחוד השקפתו את המעצבים מיוחדים צדדים על

ופיכטה קנט בין המזיגה ועל קנט של החומר תורת לבין זו תפיסהכאן. המצויה

את בראיתו היא שלינג של הדינאמית השקפתו של המוצא נקודתזאת מוצא נקודת תפקידה. את ובהגדרתו המדעית ההכרה של מהותה

הדינאמיות ההשקפות %\

ת ה י ת ד אנו היא כ ב ב ח ו ת תו את לנ פ ק ש ל ה ג ש נ לי ש ש ש י דגי ה ר ל חז ל ו

ש הדגי בר ול ם זה. ד מנ ג אצל פועלים א נ לי ם ש תויי ך נ תו ע מ מד

מנו של הטבע ת —ז ר תו שמל, האור, מ ם הח מו טיז מגנ זה כל עם וכר. ה

ם ת אנו חיבי או ה את לר תו של מקור ס פי ג של ת נ לי ם לא ש ם בתחו צ מ צו מ ה

ם או הטבע מדעי של ה בתחו פי סו לו הפי ל ״ טבע״ ש בן ה מו ל ב ב מוג של ה

שג ה ן זה מו ר ל מקו תו ש פ ק ש ח הוא ה ט ש רוני, ב ק ע ת ה ר ד הג של אופיר! ב

ת ההכרה ד המדעי גו ת. להכרה בנ סיוני ו הנ אנ ם ״ פי קי ש ת על מ ט נו שי י י מו ד

ש לא י ה. אלא ה, ת ו ב ת הוו ת ה ה ב סופי ״ הופכת הפילו ס זי י נ ה .0■ גי ההכר

ת מדעי ה ה ת אינ ק פ ת ס נו בקבלת מ י י מו ם, ד מויי ד א כ ה הי ד מי ע פני מ ל

ד את עצמה קי פ ת ר ה בי ס ה ם את ל ת הוו ת ם. של ה מויי בן הד מו של ה

ת הוו ר אינו ההת ד ג אן מו ת עלינו האם :כ או ת לר הוו ת ה ת ב ה הדרך א ל בי מו ה

ם מויי אנו כפי לד ם ש רי כי תם מ ר או תו ם ב מויי ם, ד תוני אנו א. ז. נ ם ש אי צ יו

ך תו תון מ בד ורק הנ ע די ם אנו ב ר באי סבי ה ת ל תו, א הוו ת האם או ה

ת תהוו ת היא הה ני שו א ר מר ה סה כלו ת שבתפי עי מד ת ה ר א ת מ ת ה ת א הוו ת ה ה

ו את אנו מסיחים תנ ע תון ד הנ ם מ אי רו ת בו ו ת א א צ ת תו הוו ת ה ה

ת. רי ריו פ א- ה ה חינ ה מב שונ א ש ר מ ש תון מ ד הנ סו י י נ שו א פני ר מ א ו הו ש

ד סו שוני י א ת אין ר רו ש פ אין א ת ו שו טלו. ר ם אנו אם לב אי ר ב סבי ה ל

תו את הוו ת ן של ה תו ם אנו הנ שי ך רק זה את עו תו ת מ ד קו ת נ או מו, ר קיו

מו מפני קיו א זה ש ת הו ד קו ה ההכרה. של המוצא נ חינ ב ה מ ת שני מ קיי

ת רק תחילה הוו ת ה ת ה א תון ו ם אנו הנ לי כו ת י או ר דק לר תו ה ב א צ תו

ת. של אן ההתהוו ם כ רי שו ח באפן אנו ק כר ת, מו הוו ת ה פני ב ה מ עדי בל ש

תון. להנחת מקום אין ה הנ חינ ה מב שונ א ם הר אי צ ו יו ן אנ תו הנ מנו מ מ ם ו עי מגי

ת, התהוו ק א. ז. ל ד עבד ש ם בדי קקי ת. אנו נז הוו ת ה ה ל חינ ב ה ה מ שני ה

ם אי צ ת, אנו יו הוו ת ה ה ת א. ז. מ הוו ת ה ה ד היא ש סו י הי נ שו א ר ל ה ההכרה. ש

ת, מו א, קיי תי איפו ת ש רויו ש פ א ש ה ת לפר שג א ת מו הוו ת ה ך ה תו מ ת ו ר הגד

ת ההכרה ה המדעי הכר ת כ אר ת מ ת את ה הוו ת ה ע אין ה רי כ ה ת אם ל ההתהוו

סוד היא ה הי ל חי ת סוד או לכ עבד הי בדי ה. ש הכר ב ת ההכרה ש עי מד ה ה שוי ע

ש פר ת ה ר ל תו ת הכרה ב ר צ ו י תון את ה ה הנ ת א הור ת של ו הוו ת ה תהיה ה

, אז ה ר י צ ו אולם י ם אנ לי כו ת י או ת לר ה א ת ההכר עי ד מ ר ה תו ר ב ו א ת

תון ר ע״י הנ ו א ך ת ר תו ד הוו ת ת ה התהוו ש וה מ ש ך כאן ת ר ה של ד ר ב ס ה

. ולא ה ר י צ תי בין י ת ש רויו ש פ ע אלה א כרי ג מ ש ה מו כר ה ת: ה רי ו רי פ א־ ה

!37 להג עי מקנט בפילוסופיה העצם בעיה

Scheliing, editio Weiss I, 135; (l

ה הכר ת את הרואה ה הוו ת ה ר ה ש א ה ו ת אינ תפק ס ן בקבלת מ תו תו הנ תינו בנ

ת. הכרה היא רי ו רי פ הכרה א- ת ה רי דיו פ א- ק במובן הכרה היא ה מדוי של ה

שג ת, ההכרה .0 זה מו טי ר הגיני ש ספת אליה א ת של התכונה מתו ריו ו רי פ א- ה

א ת הכרה הי קר חו ם את ה ת הוו ת ם, של ה ה היא הדמויי ר בי ס את מ

ם מויי די על הד א זה י הי ה ש א ם רו ת ר או תו ר ב ו צ ך של י לי ה היצירה. ת

ה הכר ת ה טי ת הגיני ר ק ם את חו ת רו ם, של הגז ת ההכרה הדמויי טי הגיני

ה ת אינ ש ם נג מויי ם לד ני תו ת הכרה היא ,ex post הנ בי טי ק רו ט ס והיא קונ

ת ע ב תו את קו ל מהו רי הטבע מדע ש ו רי פ א־ ה <.2 ה צי ק רו ט ס קונ של ה

ם, מויי א ורק היא הד ת הי ש מ ש אי מ ת מפני השלמה להכרתם תנ א תון ש הנ

ו ם אנ ם באפן מכירי די על של אנו זה י תו, מבטלים ש רי על או זה י

ו אנ תו הופכים ש ד או סו ר. י צ שקפה נו ה ת ב אמי ת הדינ רו שו תי ק ת ש עו תבי

ת תיו ר כ ת ההכרה :ה תי מ א ת א( הכרה היא ה טי ת, ב( גיני רי ו רי פ עלינו א- ו

ס ס ב ת ההכרה את ל א ת על הז חו ר הנ ש ה א שינ א לה תר מל את ל

ם אי תנ ד כזאת ההנחה על ההכרה את לבסס עלינו האלה, ה ש מתוכה א

ר ש פ ר יהיה א תון את לגז אפן הנ ה ב הגזיר ה תהיה ש ת גזיר רי ו רי פ א-

ה קי ת מכל נ תון, הזדקקו ג לנ נ לי ה ש . הנחה זה ממין הנחה מכנ ת ט ל ח ו מ

ם ל שג מצטרף כאן או מו ת ההכרה ל רי דיו פ א- ר חדש, יסוד ה ש אינו א

ע ב שג נו אפן זה ממו ח. ב ת ההכרה מוכר רי ריו פ א־ ה היא ה הרואה הכר

ת ם א ת ם, של התהוו מויי ם את המבטלת הכרה היא א. ז. הד ת נו תי של נ

ם מויי ד ה להעמיד הכרח אין אולם הזרמתם. תוך ה ד את בפני קי פ ת להסביר ה

ן י נ ם מ צרי ם נו מויי ם הוא היכן אלה, ד ר ו ק בו ומה מ ל טי המקור. ש

ג נ לי ב ש ה את מרכי ש סבר של הדרי ר ה מקו ה על ה ש ל הדרי הסבר ש

ת. הוו ת ה ת ההכרה ה רי ריו פ א- ה ה ר שו ת מוחלטת בהנחה ק ש מ ש מ מקור ה

ת. הוו ת ה שד ההנחה ה ה א תוכ ם אנו מ רי ת את גוז הנחה גופה היא ההתהוו

ת מי א נ ה די אופי מי ו א ר הדינ ב ע תון על או הדמויים על יו א הנ הו פרי ש

ה. ח הנ ר ה ש פ טי באפן היה א ר או ת רק להסתפק תי מיו א דינ ת, ב לוגי דו תו מי ה

ם ת א שקפה לכנו בדר א. ז. זה, באפן זאת ה ת ל ם א ת ל הגזרו הדמויים ש

לי ר ב בר ת מהותה את ל תכני ל ה א ההנחה ש ד שהי קו ת. מ רו הגז אולם ה

ג נ לי ת הסתפק לא ש מיו א דינ ת ב גי לו דו תו מי שאל ה ה על ו ת ו ה של מ

ה, ח הנ ל מהותה את ראה הוא ה ת ההנחה ש ת. כמהו מי א עצם רק לא דינ

f j g• הדינאמיות ההשקפות

.639 שס, (1

,690 שם, (2

ה ר י ז ג ה ה מ קו מ הגיוני ו ת קובעים ה תו א פ ק ש ג של ה נ לי שקפה ש ה כ

ת. מי א ה דינ קפ ש ה ת ה מי א ה הדינ ם גם תלוי ת אי ה בר ת הו חה. של מ הנ ה

עבר מ ד מן ה צ גי ה לו דו תו מי ר ה או ת ה ל ת ל מהו ר ההנחה ש שו שג ק מו ר ב ח א

ה פי ס לו פי ב ל ש ג של ההכרה ש נ לי שג — ש מו ת ב ליו א ט דנ צנ ס רנ ט פי ה כ

ג נ לי ש בין ש שג ה זה. מו

ש ״... ח י הגי ת תחילה ל א ם ש ל מקור ש ם( ) ש הדברי ש י בין לחפ

אי הכרה תנ ת ה שי אנו ך בכלל ה תו מ ש כך ו מ ש ו י נ נ ו ר די רו ס- בי רנ ט

לי א ט דנ ל צנ ג ש ש מר מו חו <.בכלל« ה ן ! לי דיו א ט דנ צנ ס רנ שו ט רו פי פי ל

תו פ ק ש ל ה ג ש נ לי רו את הרואה דיון ש קו ל מ מר ש חו אי בין ה תנו. תנ ר כ ה

שג מו טי ה קנ ל ה אי ש כוון ההכרה תנ מ ת, ה רונו ק ע ר ל ש לא בלעדיהם א

כן ת ן י סיו קי נ סדר, חו מו שג כאן הופך ו מו מצין ל ת ה ר א ו ק תון, מ ת הנ א

ם ר התחו ש כו א תו ע מ ב ו אי החמד. נ תנ נו ה ש אי מ ש ן מ רו ק ר עי י ד ס מ ה

ת תון, א ן הוא הנ רו ק ר עי צ ו ם י שו מ שו כך ו רו דיון של פי לי ה א ט דנ צנ ס רנ ט ה

א רו דיון הו קו מ ל ב ה החמר. ש סופי ת הפילו לי א ט דנ צנ ס רנ ט ת ה ר ק ש את חו ר ש

א החומר, ת הי ח ת מקור את מנ מר של ה חו את ה ך ו ר תו ד רו רו. הגז קו מ מ

שקפה ת הה טי ני גי ת ההכרה את הרואה ה תי מ א ה ה הכר ת כ ח ת מנ ת ה א

ת הוו ת ה ת ה ל ב ק ת מ ה א ת מ של די על ה שג י ת ההכרה מו לי א ט דנ צנ ס רנ ט ה

ת ש חפ מ חרי ה ד א ו ק מר. מ ת ההכרה החו לי א ט דנ צנ ס רנ ט ה ה ח ם מני קיי ר ש קו מ

ה כזה, הכר ת ה לי א ט דנ צנ ס רנ ט ה ה ר שו ת ק אי ר ת ב הוו ת ה ת ה ע ב ר כנו קו מ מ

פני שלה. ה ל הכר ת ה מ ל ש מו ם ה מדי י עו ם שנ די קי פ קר :ת ח ו ת ו ו ה ת ה את ל

תון של ר הנ ק ח ל תו את ו הו ל מ ר ש ו ק ת. מ הוו ת ה ה

ת (9 ר א קו מ ד ה מי ג מע נ לי אי בין ש תנו תנ ר כ ת ה שי אנו ך ה תו מ ו

ר רו תו בי הו ל מ אי ש תנ ע הוא ה ר מגי דו בי תו ל הו מר של מ חו ר ה גז הנ

ך תו ר מ קו מ ה = אי תנ שג שלו. ה אי מו תנ אה מקבל ה ת: הור זי פי ט אי מ תנ ל

ה שנ ת י לו מהו ש אין מ תו ו א ר ת הו לי א ציונ ק פונ י ה א נ ת ל כ הו ש ש ה מ תנ מו ה

רו, על ה י מצ ת מ תו. א ע מ ש סה מ ת בתפי טי קנ קר מקום היה לא ה ח ת ל א

תו הו ל מ אי ש תנ בד ה ע תו מ הו מ ת ל לי א ציונ ק פונ ר ה תו אי ב ר תנ די ס מ ת ה א

סיון. תן הנ ה מ א ר ת הו פיזי ט אי מ תנ ל ל ל ת שו ת א רו ש פ א ש ה תו לחפ ן או בי

ת רונו ק ע! ע ד מ אי ה תנ א ה צ מ ך נ תו ה ב תי ״כח« איז ר כ ת ה א תי הכח ו ר כ ה ה ה הז

ג נ לי ש ך פ ר הו קו מ מר. ל ת התפיסה החו מי א דינ א, היא, ה ם: שני בעלת איפו י נ ט ק

ה היא ת מגל תו א הו ת מ מי א דינ ל ה תי הכח ש כר ה ש ה מ ש מ ר ה קו לחומר מ

139 יהג עי מקנט בפילוסופיה העצם בעית

שפ, שט, (1

ר גז ך הנ תו ר מ קו מ מ = אי תנ ח ההכרה שלו. ה טי ר הגיני ש את להסביר באה א

תו הוו ת ל ה מר ש ה החו שור שג ק מו ת ב מיו א , הדינ ה ר י צ י ת ההכרה כ טי הגיני

ת ר ק ת ה את חו ו ר צ ו י אל החומר. של ו ו די תי אי כר ם זה ה ש תג די על מ י

אנו זה ם ש רי בי ס תו את מ רו צ ך החומד של הוו תו ת מ ם ההסתכלו אי ורו

ר מ חו ר ב צו ת. של ובבואה י סתכלו תו כדי תוך אולם הה מו ש תג של ה

ל א די תי אי שג מתוסף זה הכר ל אחד מו ת ש מיו א ת — דינ מיו א הדינ

ר תו ת. ב שו תנג ג אין ה נ לי ה בעצם מסתפק ש ש רי ד ת* את להסביר ה הוו ת ה ה

ר גם קו מ כו ה תו מ ת נובעת ש תהוו ר הוא הה קו מי מ א מר וגם דינ ה החו תהוו שה

מר הוא פי בעל חו מי. או א ת דינ ה ההסתכלו כ תו מ ם אנו ש החומר את גוזרי

ת בעלת היא הו ת, מ מי א די על דינ ם זה י מי קיי ת בה ש ם כחו שי תנג מ

ת ם אלה וכחו מי ך גם קיי תו מר ב ר. החו ת הנגז מיו א דינ ה ה ר י צ י ה כ שור הק

ה חינ ב ת ב תי הכר תו של ה פ ק ש ג של ה לינ ת ש מד ת יד על עו מיו א דינ ה

ת ו ש ג נ ת ה ה ב שור ת הק מ ש הג ה ב ש ת, הדרי תי הכר שמה ה ר הג ש באה א

ך תו ת מ ת הפיכ אי. ההסתכלו תנ ם כאן ל שי פג לינג אצל נ ם שני ש שגי המו

ת של מיו א דינ שה :ה שני הצד היא זאת פגי ה של ה ש ה בין הפגי ע י ב ת ה

ת להכרה טי ה לבין גיני ת מ ש ג ל ה עג זאת. תביעה ש ל הסתפק לא ש

ה בהעמדת ש ת הדרי לוגי דו תו מי טה והלך ה שי מההנחה זה ומעבר עצמה ל

ת גי לו דו תו מי ת השיטה של ה פי סו לו פי ת הטבע« ל״ י נ כ ת המעבר גם הוא ה

שג מו ת מ מיו א דינ ה ה ר צי שג כי מו ת ל מיו א ת. הדינ שו תנג ה כ

ת (10 מיו א ה הדינ ש מ ג ש לינ ש ת ל ד קו תו המוצא נ ספו תפל הוא — בה

ך ראה לא ת! עובדת את ולבסס להסביר צר מיו א דינ א ה ראה הוא אדרב

ר צרך בי ס ה מו את ולבסס ל מי. היסוד של קיו א דינ תי- ל ב הטבע מדע ה

שג על המבוסס ת, ההכרה מו לי א ט דנ צנ ס רנ ט ה ת- טי ת היוצא הגיני מיו א הדינ מ

ר תו ת ב ד קו אה שלו, המוצא נ ת, מבחינה בטבע, רו שוני א ת רק ר ביו טי ק דו (.1 פרו

שג ת מו ביו טי ק דו פרו ה המצין ה מר ת במי תי כני ת ת א ת את ז מיו א עון הדינ ט

נו הסברה. אי אין ר ת ש מיו א דינ ת ה ביו טי ק דו פרו ה ם ו שגי ם מו תיי הו פני ז מ

בד מל ת ש מיו א ה הדינ ציר ם כי שג קיי ת מו מיו א ר הדינ תו ת ב שו תנג שג ה מו מ ו

ה זה טל ה. של ההוראה ני ר צי שג י ת מו מיו א דינ ה ה ציר כו כולל כי תו ב

תי ת: ש ו נ חי ציין בא הוא ב תו את ל דו צ תון של הוו ך הנ תו ההנחה, מ

על מפני די ש סברת י תו ה רו צ ם הוו מי שי אל את אנו מג ההכרה של האידי

ת. רי ריו פ א ה ת- טי ני מצד הגי ציין שני ו שג מ ת מו מיו א שטח —זה דינ של ב

הדינאמיות ההשקפות 142

,895 שם, (1

סופיה ת — הטבע של הפילו ת א רו צ מר הוו חו ך ה תו ת מ תכלו ס ה פני ה מ

מר החו גון הוא ש לו אנ די על אולם הדוח. של הנגלה ה ה זה מעבד י פי סו לו פי ל

ת הטבע של מזג ת ת מ מיו א דינ ה ה ר צי ת עם כי מי א ר הדינ תו ת. ב שו ג תנ ה

ת תכלו ס ה ה ב שנ ת י שו ג תנ ת שני בין ה חו ת הכ שו תנג ה ת ו א ת ז מ גם קיי

תוך א החומר ב ת. פדי שהו סתכלו די על הה ה המעבר י פי סו לו פי הטבע של ל

שג מתוסף ל שני מו ת: ש מיו א דינ ת ה שו תנג ה ך ה תו ת ב כלו ת ס ה ך ה תו ב ו

ר החומר החומר. צ ך נו תו ת, מ סתכלו אן הה ש כ מ ת ש ג מ נ לי שג ש מו ת ב מיו א דינ ה

ר תו . ב ה ר י צ ר הוא אולם י צ ך נו תו ת מ תכלו ס ה בה ה שנ ת י שו ג תנ ה

ת, של ש וכאן כחו מ ת ש ג מ נ לי שג ש מו ת ב מיו א דינ ר ה תו . ב ת ו ש ג נ ת ה

ת בעצם ו ו ה הסבר ר צ ל ו ת ו מד ש ש החו מ ת ש ג מ נ לי שג ש מו ת ב מיו א דינ ה

ר תו ה ב ציר ת אולם י סבר ה ר ב ו ק ה מ ר צי ר הי או ת ב תו ו הו ל מ מר ש חו ה

ר תו ת פרי ב סתכלו ש הה מ ת ש לינג מ שג ש מו ת ב מיו א דינ ר ה תו ת. ב שו תנג ה

ג נ לי ש ש ש כ מ ת ש שג מ מו ת ב ביו טי ק דו פרו תו ה טבע כוונ צר, ל ר, היו קו מ ל

כו תו ר מ גז תכוון לזה אם החומד. נ ג מ נ לי ת אזי ש ביו טי ק דו רו פ ציין באה ה ל

מעבד את צר הטבע בין ה מר היו חו א ל הו ט ש ק דו רו ל פ טבע ש

ם אנו זה. מי ח ר הטבע בין תחום תו צ בין היו ר ל מ חו א ה הו רי ש פ

ה. ש היציר שמו שג ה מו ת ב מיו א דינ ה ה ר צי א כי ו מבי תנ ת או ט שי שני ל

ת: מו ל עו מד אחד מצד ה ם עו בי התחו טי ק דו פרו ני, ה שו א ר ש ה מ ש מ ה

ת ד קו מדע מוצא נ מצד הטבע, ל ם עומד שני ו חו ת רי הסביל, ה פ

ה ר צי ט שהוא הי ק בי או סיוני הטבע מדע של ה ן והיחס הנ י בי ם שנ מי חו ת ה

ד של יחם הוא גו ך. נ ק חתו ך ר תו שג מ ת מו מיו א דינ ה ה ר צי ע כי מגי

ג נ לי ע הטבע בין להבחנה ש ן הטבוע, הטבע לבין הטוב ע בי ב ה ט ה ק בי סו כ

בין ט הטבע ל ק בי או שג מפני ,(1כ מו ת ש מיו א ה הדינ ר צי ר כי כי חלה מ בהת

ת ט חל ך של מו הלי ה, ת ציר ת על בנוי הוא הי אי ם ר בי ט ק ר הקטב — ה צ היו

א והקטב ה. פרי שהו ציר ם הוא הקטבים בין המעבר הי מנ עבר א מי, מ א דינ

ת מ ג כפי קי נ לי ש מר ש ה או הדרג ת׳׳ ״ מי א ר והטבע דינ תו ט ב ק בי ר או צ נו

ך הלי ת פי ב סו ם שני בין ההבחנה עצם אולם <,2אין- בי ט ק ה ה ת אינ טל ב ת מ

די על ת כך. י מ עו ש זה ל שג לקבע י מו ת ש מיו א דינ ר ה תו ת ב שו ג תנ ה

שוי אינו ש ע מ ש ד ל סו ת י ח הנ ת, שני בין ההבחנה ל מו ל עו שג מפגי ה מו ש

חס גורס אינו זה ר של י צ ר יו צו ת. בין וי סודו שג הי ת מו מיו א דינ ר ה תו ב

143 הג, עי מקבנז בפילוסופיה העצם בעיה

נו. 696 שם, (1 ו

.71» ,701 שם, (2

ת שו תנג תן על מבוסס ה ת מ ה זכו י שוו שנ ת ל דו סו ם הי סי ח תי לזד. זה המ

ת, של ביחס שו ג תנ ת אין ה דו סו ם הי שי תנג מ ת ה דו סו ם י ם העומדי חי שט ב

ם, א שוני ת בעצם אדרב שו תנג ה ם טבועה ה ת או ת של מצי דו סו שטח הי ב

ת הבחינה אחד. תי הכר ד המונחה ה סו שג בי ת מו מיו א ה הדינ ר צי מניחה כי

ה ם בין הבחנ מי סוד עומד אחד מצד — התחו שוני, הי א ר א. ז. הר מקו ה

כו תו מ ר ש גז ד החומר, נ צ מ מד שני ו סוד עו ה. הי תנ מו ה ר- גז אנו אם גם הנ

ם אי ת את רו מיו א ה הדינ ר צי שטח כי תי ב הכר ם אנו אם וגם ה אי ה רו ת או

שטח י ב פ ו ס ו ל י פ ל ה ש שני—ע ב ט ה ה ם ב שטחי ש ה מ ש שג מ יסוד זה מו

חת הנ ת ל ם, של שניו מי חו ת ת ת של שניו דו סו ם, י אחד׳ מצד הכרתיי

ת שניו ל ו ם ש מי ה שני. מצד בטבע, תחו ת שני בין ההבחנ מו ל עו ה ה ר שו ק ה

שג מו ת ב מיו א ה הדינ ר צי ת כי ע ב שקפה נו ת מהה קרוני ע ת ה ש חפ מ התחלה ה

ה, מוחלטת ט שי ד ל ש ם מתוכה א רי ה. נגז שג תכני ת מו מיו א דינ ר ה תו ב

ה ר צי שג הוא י ר מו ש סיון כל א ר נ ת לגז ני א תו שיטה נ תה ה ח הנ זקוק מ

מצין המיוחד הקו לו. ת ה תו א ס פי ג של ת נ לי ה ש קוד בהתאמה הוא זאת בנ

ת מ קיי תי היסוד בין ה הכר מצא היסוד לבין ה ה בתוך הנ פי סו לו של הפי

ר הטבע, ש א ג ב נ לי ש ש מ ת ש שג מ מו שני זה ב ם ב ם התחומי ה שני ב הוא ו

י בין ההבחנה את קובע ת. שנ העולמו

ח (11 ם נתו ת ס ת תפי מי א ה של הדינ ג פיכט שלינ על מוסב היה ו

ח תו פיו נ מי או א ל הדינ אני ש ח זה היה הטבע, של או ה תו על מוסב נ

ט ק בי . או . ר ד ג ו נו מ אי ם ר ה אצל שג ג אצל וגם פיכט נ לי ת ש ש ב תג מ

ת מיו א ם באבר הדינ אני, — מסוי ת, ב סתכלו ה—בטבע בה חינ מב ת ו ש זא מ ש מ

ח תו ת נ דו סו ם הי מיי א ח הדינ תו ת מהותם נ מי א דינ ם של ה אלה. אברי

ד זאת עו ת: ו ר ח אני א ם הטבע או ה שי מ ש ג או לפיכטה מ נ לי ש ת ל ד קו נ

ם של מוצא ה תי טו ה שי חינ מב ש זו ו מ ש שג מ ת מו מיו א ת הדינ ד קו א נ צ מו

ה. של ט שי ל ,כן לא ה ל: אצ ג א אינו הגל ה צ תו יו ספו תפל ה בר ב א מ

ר, ד ג א מו ש הוא אדרב דגי ת את מ רו רי ש ת ה חיר בב ת ש שו ת הי ד קו כנ

ה. של התחלה ק טי אלק ה הדי ט שי ה ה ה אינ ר שו אבר לכתחילה ק ד ב ח מיו

אין ח ו תו פיו נ בר של או שוי זה א ש ע מ ש ת ל ד קו ח מוצא נ תו ה לנ פי או

ל ומגמתה ה השיטה, ש הי תו ת עו מ ש בר של מ שר זה א א המוחלט תהיה. כ

ה הוא א צ ו אין ת ת הוא ו ד קו א נ אין מוצ טה, של התחלה הוא ו שי התחלה ה

עת ב ם אנו אם דרכה. את הקו ח באי ת ת את לנ דו סו ם הי מיי א תו הדינ פ ק ש ה ב ש

ל ת הגל, ש ב ש חיי מ ש ך ל רי ד ת מ תור המוחלט הגדר ה. ב א אן תוצ כ

ם שי פג ם שני הגל אצל נ שג הצדדי שבמו בין העצם בין היחס — העצם ' ל

הדינאמיות ההשקפות !44

מקרים תו ה עו מ ש מ ת ו תכני שג. של ה מו ט ה חל ה מכלל הוא המו בי ל של ש

טה שי בו ה ה ו תגל טי. האופי גם י אלק ט הדי חל ה המו א צ תו ט הוא כ חל מו

מי, א לינו אלא דינ ע ה את להסביר ש ס תפי ת ה חד מיו ת של ה מיו א דינ ה

ה ר שו ק ת ביחוס ה מיו א חלט. הדינ מו ל

ט הקביעה עצם חל מו ה ננו ש ת אי ד קו א נ צ ה מו תונ ל נ ה ש ט שי אלא ה

א הו ת ש א צ ה תו חי תו ת פ ש מ ש ת מ ד קו א נ צ ה מו ק מי א ל לדינ ה. ש ט שי אם ה

ט חל פני הרי תוצאה, הוא המו ה ב ט שי מד ה ד עו קי פ ת ע ה י ג ה ט, ל חל מו ל

ג י ש ה אה. את ל נו המוחלט אם התוצ ד אי סו ן י תו ש הרי נ ם י חד מקו מיו

תו המובילה לדרך שג ה הדרך ל ה ו ה אינ ס תפי ת ב הו זא ש שני. ערך בעל מ מ

ה ע חלט הקבי מו ה ה הוא ש ת תוצא ר ר ה גו חרי ח א הכר ת ב ת א היחס הגדר

ה בין א צ תו בין ה בילה הדרך ל א אליה המו הי ת ו ר ר ה גו חרי ת את א מד ע ה

ת עי ך ב ר ד ר ה תו ה ב ת בעי תי ט ת. שי ד ח ן היחס מיו ט בי חל מד המו עו ה

בין הדרך בסוף ליו המובילה הדרך ל א א ת של יחס הו לי כ עי ת צ מ א ו

ל בי מו ת הדרך אליה. ה ש מ ש ט את מ חל מו ת —ה ר ד תו הג הו ט של מ חל מו ה

ת שי ע תה תוך נ חו ת תפ אנו הדרך. של ה צ מ ם נ ת למדי אי ר ט ש חל מו ה ה א צ תו כ

ת ר ר ה גו חרי תן א חד ערך מ ה מיו ד תו מי ה ל ביל מו ליו ה ם !א חד המקו מיו ה

ר ש ת א עי ה ב תוד ת המי ס פ תו, תו ט שי ל ב ה הוא הגל ש ת מסקנ ר ד הג מ

ט חל מו אה. ה תוצ ט אם כ חל ה הוא המו א צ ך של תו לי ה ל ת בי מו תו ה ר ד הג ל

ת אזי ע ד ת נו בו שי ת ח חד ר מיו רו בי תו ל הו ך של מ לי ה ך זה. ת הלי ת נו ה נ אי

ת חינ ב ר פגום, ב ש ם אנו א תו מפרקי חרי או ענו א הג תנו. ש ר ט מ ט ל חל מו ה

ה א צ תו ננו כ ק אי ת הדרך מנו ו אליו, המובילה מ נ תו ם ב קפלי ת ם מ כני ת ה

ר ש ך א הלי ת ך אותם מעלה ה תו תו חו ת פ ת ה וגם ה חינ ב ת מ א ת ז ע ד ת נו בו שי ח

ת חד ת מיו ך לבעי ם ולעצם התהלי ך. של התחו הלי ת ך ה תו ת ב סכ ת מ לו א זו ש

ה המוחלט בין היחס על א תוצ בין כ ה הדרך ל ביל תו המו ר ד הג לינו ל ש ע פ ח ל

ת שקפה של מקומה א ת הה מי א דינ ם הגל. אצל ה ו ח ת י ה מ א נ י ד א ה ו ה

ם ו ח ך ת י ל ה ת ל ה י ב ו מ . ה ט ל ח ו מ שג ל ת מו מיו א דינ ר ה תו ך ב לי ה ת

עון ה ט ת: הסבר ד ח ר מיו ש פ ח, היה א ל אולי, להני הג ה ש א ס את רו ח הי

ך בין הלי ת בין ה ט ל ר כתוצאה, המוחל תו ל יחס ב ה ש ר צי ר, י צו א. ז. לי

ך לי ה ת ה ר ש צ ף המוחלט את יו סו ת הוראה יחוס אולם דרכו. שב א ז

ך הלי ת ם אינו ל תאי תו מ פ ק ש ה דו הגל. של ל קי פ ך של ת הלי נו הת נ ר אי ו צ י ל

. אלא המוחלט את ו ר י ד ג ה ט ל ה הוא המוחל א צ י תו פנ ו מ נ כ ת ע ש ב ק נ

חיו עם תו ך, של פ תהלי ת אין אולם ה ר ד כנו הג ל ת ט ש חל ה המו ש רו פי

. ו ת ר י צ תד י : על י ן אין רק לא כ ר המוחלט ש צ א התהליך, ידי על נו ל א

145 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ך הלי ת ר ה צ די על נו חיו המוחלט, י תו חיו הם המוחלט של פ תו הוא, פ

ט חל מו ל ה חי ת שם עצמו עם מ ם שהוא כ סתי מו מ עצ ך A ב הוא התהלי

ת א צ שר הדרך הוא המוחלט, תו ה א ת עזר ש ב ר פ עצמו. את המוחלט מ

צר המוחלט ת היו ת אם — הוא התהליך א כנו תו ל טי במונח או שג — הקנ מו

אני. ט פונ שג אולם ס מו ת של זה ב אניו ט ספונ ה מקום אין ה ציר א לי הי ש :כל

ך הלי ע הת ב ק שם נ ש ל ו ר י ם ולא המוחלט פ ש . ל ו ת ר י צ ש י לקבע, י

א, שג איפו מו ת ש מיו א ר הגל אצל הדינ שו ק ת ה עי מו התהליך בב מקו הגיוני ו ה

שג שונה מו ת מ מיו א ה: קנט אצל הדינ ט כ פי ת ו מיו א הוראתה אין הדינ

ת שו תנג ת יצירה. ולא ה מיו א ת הדינ ש פר ת ר מ תו ך ב י ל ה ת המכוון ת הגדר ל

תו הו המוחלט. של מ

עת (12 מו קבי הגיוני מקו ך של ה הלי ת תו ה ט שי ה הגל של ב מציג

ה את אל ש ד ה צ שר כי ך, את לבסס אפ הלי ת ד ה צ ם אנו כי מי שי ת מג א

ח הצרך מוכר ך. ה הלי עת עצם בת מו קבי קו הגיוני מ ך של ה הלי אינה הת

ת מר ך או הלי ת ה ה קיים ש שנ שי ת בו ו מיו א דינ ת ה ש ר ד תו. לפי ממנו הנ הגדר

שם ת בסוס ל מיו א ך של הדינ הלי ת ת — ה מיו א ר דינ ש ה א תה נרא ר או תו ב

קה טי ק אל ר עלינו — די חז ב ל ת שו תכלי ת ל מד עו ך בפני ה הלי ש הת מ ש מ ה

ת דרך ר ד הג כפי הוא, —התהליך של תוצאה שהוא המוחלט המוחלט. ל

ר שזה ר ב ת ך — מכלל הקורם, בפרק ה הלי ת ה ת מכוון ו הגדר המוחלט ל

ר תו ת שלביו. מכלל ב מיו א ת הגל אצל התהליך של הדינ ע ב ך נו התהום מתו

עה שבין א כפי הקבי ת שהי צ ר ח ט בכל נ שפ טי מ שפ שיטה ממ ד לבין ה תפקי ה

ת או ט לר חל מו ת. מכלל ב עו ך קביעה כל הקבי תו שיטה ב קביעה היא ה

ת, די ד צ ד־ ק מפני ח הפסו ש ת ״ ר צו שפט ב נו מ נ ת להביע מסוגל אי אמתו

ת, פיזיו ט ט מ שפ תי יחס הוא המ הו א בין ז ש א הנו שו הנ אין ו ם אנו ו שבי ח מת

א בזה ש הנו ת בעל הוא ש עו ת קבי בו ר ר ת א מאלה יו שו הנ תן מציין ש וכן או

א בזה גם שו הנ ״ רחב הוא ש א ש הנו בין התהום (.2 מ ה ש ת דיו ד צ ד- מה ח וצמצו

ת הקביעה של ר צו בין פסוק ב תו ל מו המקפיצה היא כמכלל המוחלט של של

ך, את הלי ת ת את לו המקנה היא ה מיו א תו: לפי בו הטבועה הדינ ר ד ג ה

א זו תהום די הקו הי סו ה הי ק טי ק אל די ב ל ש ת הגל. ש מיו א ל הדינ ש

ך פיו תוצאה היא התהלי או אלקטי, מ פיו הדי אלקטי או הוא התהליך של הדי

הדינאמיות ההשקפות !46

Logik II, 1) 60נ Logik I, 76; (2

בין מהתהום תוצאה ת הקביעה ש מ צ מ צ מ בין ה ל ה ל ל כ ם מ ל ש א ה הו ו

בר מההכרח תוצאה תג ה ה התהום. על ל טיק אלק שר הדי ר תפקידה א ב תג ה על ל

ה ת דיו ד צ ד- ת הקביעה של וצמצומה ה ר צו ש היא פסוק ב פ הנ ה ״ ע מני ׳של ה

ת ת״ ההתקדמו עי מד ת <.ג ה מיו א דינ ת תוצאה היא ה חו מתי ת מה מ קיי ך ה תו ב

שיטה ב שלב כל בין ה של ה של ו תי עו בי בין ק ד ל קי פ ת מד ה עו ה ה — בפני

ה תוצאה היא מ א ת ה ה אי- שלב בין מ תון ה ת התפקיד. לבין הנ מיו א דינ א ה הי

ה פ י א ש . ה ה מ א ת ה טיקה ל אלק ת הדי ע ב קר נו עי ה לא ב ר תי פ ה ה מ ע בי ק ב ש

ה אלא ת דיו ד צ ד- ח תירה שלה מ ה והס ת. של שני צד אלא איננ דיו ד צ ד- ח

טיקה אלק ה הדי ת אינ ע ב סתירה נו ת מה טי לי אנ ה ה ע בקבי ם כי ש ד א קי פ ת ה מ

פני העומד ה. ב ט שי ת ה ד קו ת מנ או ר עלינו זאת ר די הג שג את ל ת מו מיו א דינ ה

ר שו ק ה ה ק טי אלק ר הגל של בדי תו ה: ב פ אי ת ש מיו א דינ ו ל שנ פי י תי. או לי כ ת

ת תכלי ה ה ת איננ ת תכלי רי ס ה כפי מו א תה שר ת פיכטה, או לי כ ת א ה הי

ת פיזי ט מ ת- תי ר כ ת ה מוגדר די על ה שג י ר המוחלט מו תו ט מכלל. ב חל מו ה

תור ר מכלל ב ש תו א שג ת ה ש מ ש ת מ לי כ ך ת הלי ת טי ה ק אל ר הדי ר ריו גו ח את א

ך המסקנה הלי ת ה פי בעל הוא ש תי או לי כ לינו ת ע ת ו או ך לר הלי ת ה ב פ אי ש

בר תג ה בין התהום על ל ב כל ש תון של בין נ ד ל קי פ ת מד ה עו פניו. ה ב

שואף האופי ך של ה טי התהלי אלק שג האחד הצד הוא הדי מו ב ת ש מיו א דינ ה

ך הגל. אצל תהלי טי ה ק אל ך הוא הדי מכוון תהלי ת למכלל, ה ר עז ה ב ק טי ק אל הדי

ם אנו א המוחלט המכלל. את בוני הו ת מכלל ש עו בי ק קד. ה טי אלק הדי ש

תן העלתה חדי צעד או שלב הוא צעד, א חרון ה א ל ה ה. ש ק טי ק אל הדי

חדו כאן ב או תי שו ת ש חינו ב ת ה עי ב ב ם —העצם ש עצ ל מכלל הוא ה ש

ת עו ר הקבי ש ך א טי התהלי אלק תן. מעלה הדי ם אין או רי ב א ם ה חדי א ת מ ה

ם במכלל רדי פ ך נ הלי ת ה אלקטי מ אין הדי ך ו תהלי טי ה ק ל א עם בטל הדי

תאחדותם ל ה ם. ש ת האברי ד זא עו ת ו חר איל — א ת הו ריו גו טי ק ה ן ו נ אי

לוי אלא תו ג הו איל המכלל, של מ הו לוי ו ה זה וג ש ע ך נ ם כדי תו חי תו הפ

ה, של ק טי ק ל א ח, עצם הרי די ה עצם הפתו טיק אלק א הדי הי ת ש על פי ב או

ת תהליכי, ש מ ש לוי מ ננו המוחלט המוחלט. ג אי ד ש ר פ ם נ אי שו הנ לו מ ש

ד אינו ר פ ח גם נ ד תו מי ה ם המעלה מ אי שו ת נ ל ,אל אי ב הו ל ש ב ו

ת העליון חד תכן עם המיתודד, מתא אין ה ד מקום ו רי פ ה בין מכלל ר! בין ל ל

ך הלי ת טי. ה אלק ה הדי ק טי אלק שני הצד היא הדי ל ה ע ש טב מכלל מ , ה

איל ש והמכלל הו מ ש ת מ תכלי אלקטיקה של ה ל הדי אי הו ת ו עו בי ק ו

!47 ^הג עי נטיומ בפילוסופיה העצם בעית

Encyklopadie, § 81; (1

טיקה אלק ת הן הדי חדו א ת מ במכלל. ד

ת השאיפה מו ל ש שר ל ה א אינו ת ר חינ ב פני העומד התפקיד מ ב

ך סבר התהלי ה אם גם תו א ת האחרת, מבחינתה אותה נר ש מ ש מ ה

ד היא גם סו קה י מי א ת הדינ אני לי הגי ה. המקופלת ה ק טי ק אל ת בדי א

חינה ת הב א ש הז מן א. הדגי ט ר ה מרו פון־ א ת :ב ה ״א בונ ת ש ה י

ת... ת לראו ל ל ה ככו ה את בהכרח בתוכ ד ר המוחלט נגו תו הו ב ש שד מ א

ה היא תו, מעמידה גופ ם רק אם גם או ש ת ל ברו תג ת ה ד מ ת על מ

ה <.ז המועמד״ בונ ת ת ה ט חל מו ה ה ת אינ קבל מד יסוד שום מ מחוצה כעו

פני לה, ת מ ר ת ה ד ש סו מד י ת לה מחוצה העו המוחלט. אופיה את מבטל

ה המוחלטת התבונה סוד את מסביר ר לכאורה, לה, הזר הי תו ד ב סו ר י ש א

ה היא חה גופ תו הני די ועל או ל השלם ופיה א מוצל זה י ה. ש בונ ת ה

בין זה ביחס בין התבונה ש סוד ל ר הי ה לה הז ע לכאור ל יחס נקב ש

עמד מעמיד מו ת ו ד קו מנ ת ו או ת זאת ר מ ך קיי תו עין הדיאלקטיקה ב ה• כ ציר י

ך אלקטי התהלי לו הדי ף כו א ו ט ש ה למוחל איפ ש ה ת ו מ תקד ת תוך מ רו ב תג ה

ת על דיו ד צ ד- ת. ח עו ך אולם הקבי תו ך ב הלי בין עצמו, הדיאלקטי הת

שג שג לבין אחד מו ם שני, מו ל יחס קיי ר ש צ ר. יו צו ם אנו לי אי רו

סוד ד רק לא הנגדי בי סו ר י ד גם אלא ז סו ר י שו ק א ליסוד, ה ר שהו ת סו

תו, ר או ש ק ר של ב צו ר. י צ ת בין הזה היחס את ליו דו סו ם הי אי רו

ד חו ם בי ת, בתחו ת בו המהו ע ב ק ת נ שניו ת בין ה סודו ם הי שי תפר מ ה

ר תו י ב ם שנ ע בו אחד, מטבע של צדדי ד בין מעבר נקב סו אחד י

: הו שנ מ ת בין היחס ל דו סו ם, הי ע לכאורה, הנפרדי ר נקב תו ת, של יחס ב רו הגז

סוד ר אחד י גז הו נ שנ מ ה מ חינ מב ר ידועה ו ש פ מר א א ת ל מ קיי :ה ל צ א ה כאן ש

ה תנ מו אצל ה אי נ תנ ה צוני שלו, מ חי מי, נאצל ה אצל המקרה מהפני מהעצם. נ

ת האצלה ת זא מ ת בין הקיי דו סו שני הצד היא הי ת תפיסתו של ה מי א דינ ה

שם הגל. של ת כ טו שי ב ע ההאצלה ש ב ד נו סו הו אחד י שנ מ ע מ ב בר ונק ע מ

ת, בין דו סו ה כן י שנ עה י ל נבי ם הגל אצ מקו א ב ר מנסה שהו בי ס ה את ל

ת. בין המעבד סודו ו מובן הי שנ רוני הבדל שי ק ת בין ע טו ההאצלה שי

תו לבין ט ת :הגל של שי טו ת ההאצלה שי או כל, מהאלהות המעבר את רו ש ל

של, דרך מעבר מ ה כ תנ מו ע ה פ ש ד הגנוז ב סו בד שפע האחד, בי עו ה

ד סו שני. לי ה הגל ה א עבד את רו מ ה ה תנ מו ם כ ו צ מ צ ד, של תכנו ב סו הי

תו דיו ד צ ד- ח פיו ולא ב או שלם. ב ה זה כל עם ה ב תו קרו שקפ ל ה הגל ש

הדינאמיות ההשקפות 148

E. v. Hartmann, Geschichte d. Melaphysik II, 214! (1

בר על ע מ ת בין ה דו סו תו הי שקפ ה ל ל ס, ש טינו לו ך פ ר ש משל, ד ח וי להני

הגל ע ש פ ש ס הו טינו לו פ תו מ פ ק ש ה ת. ב ת ההאצלה אין זא ר צ ת יו ל ש ל ש

ה ל רציפ ת ש דו סו ם י אצלי ק מזה, זה הנ ד ר סו ל אחד י צ א הו נ שנ והקצב ממ

ל צב הוא המהות תחום ש : ק לי א צוני דו חי צל ה א מי, נ הפני המקרה מ

צל א ם, אנו וכר. מהעצם נ אי ש א, ר ת איפו או ה לר ק טי ק ל א די על הגל, של ב

ה אף ת הו ת, מ אפ שו ה של יחסים גם ה אצל ה = ה ר צי ם בין י ם שלבי מי סוי מ

ך תו קה. ב אלקטי מר אין זה מטעם הדי א ל ל הג ש לא ש מ ת ש טין ה חלו ל

שג מו ת ב מיו א דינ ר ה תו ה. ב ציר תו י ס פי ת ת ב טי ק ל א ל הדי ם, הגל ש שנ י

א, ם שני איפו שגי ת של מו מיו א ך :דינ לי ה ת לו ה א כו על הו פי ב שואף, או

ת א. ז. מיו א דינ ל ת ש תנ י ת כאן נ עו מ ש מ ל ה . ש ה פ י א בין היחס אולם ש

ם שלבי ם ה שוני ך ה תו ך ב הלי ת ר של יחס הוא ה צ ר יו צו ת לי מיו א דינ ל ו

ה תנ ת כאן ני עו מ ש מ ל ה . ש ה ר י צ י

ת עלינו (13 ר עתה לפנו רו בי תו ל הו ת מ מי א ט של הדינ חל מו המסתכם ה

ך הלי ת ה אלקטי מ ל הדי בי מו ן הגל אליו. ה ציי ת מ בר א ע מ ט ה חל מו ר ל תו ב

בר ע א, מהעצם מ ש ר או לנו תו ת מעבר ב הו מ ה שג, מ מו א ל הו ה ו א ם רו ציוני ב

א, — אלה ש שג נו ם—מו ני ם ציו מי שלי מ ת ה ך א הלי ת טי ה ק ל א די לינו (.1 ה ע

ח ת ת לנ ם א ת האלה הציוני חינ ב תו מ תון או ע הנ ה בהם הטבו ט המקנ חל מו ל

פיו את מי, או א ה או הדינ הו לו המקנ ש ר מ ש ה הגל א א תו רו ר או תו ב

ת. מיו א ה הפסקה דינ ע דו ה״ הי גי לו מנו פנו ב״ ת ש מר ש או ר פו מ ציון ב ה א ש ש נו

ט( ק בי סו ת את להוסיף בא ) ת המהו מי א עצם :הדינ א החי... ״ה הו תו ש מ א של ל

בר א, הד ש א מה או נו הו תי ש הו ם זה עם ז תו הקיי מ א ל ל בר ש ד רק ה

הגל אין )סובפטנץ( עצם המונה לעומת )סוביקט( נושא במונח שבשמוש לשער יש (1 שהקרבה סבורני אולם ב״פאראלוגיזמים״. בו 'השתמש קנט אשר זה, מונחים מצמד מושפע בלתי במושג האני כלפי או התודעה כלפי להשתמש יתכן שלא קובע קנט :חיצונית קרבה רק היא

צרך ישנו העצם במושג להשתמש כדי להסתכלות. המכוון מושג הוא שהעצם מפני העצם, משמשים כן ועל (Kr. d. r. V. 328,320)המחשבה" בתוך כלל בהם לפגש אין אשר ״בנתונים,

בנושא לראות נסיון קנט אצל אין מסוימת. מחשבה כל המלווה זהותי נושא רק התודעה או האני משניות נובעת מהתודעה העצם שלילת העצם. קטיגורית לעומת יתר זכות בעלת קטיגוריה

כשהיא הנושא של הקטיגוריה את רואה הגל ;הגל אצל כן לא וההסתכלות, המחשבה !היסודות

המוחלט שבעצם. החסר את להשלים מנת על שבו, התורפה נקודות מתוך העצם, מתוך מתפתחת העצם של מהקטיגוריה לעבר הדיאלקטיקה של תפקידה עצם. ק ר איננו הוא אבל עצם הוא ראה הגל תחומים. ערבוב לנושא העצם ביחוס ראה קנט מסוים. לתחום תקפה את לצמצם ולא

ex הדרך, באמצע עמידה המוחלט, של מהותו צמצום )שפינוזה( העצם במושג השיטה בסיוםזה. בציור להשתמש מותר

149 הגי? עד מקנט בפילוסופיה העצם בעיה

א במדד, עה שהו ת הוא—עצמו הנחת של תנו הוו ת מו״ של ה פסקה «. עצ

א זאת, ת שהי טי א מ רוגר ר טעונה מרובה, במדה פ רו ם בי ם: מצדדי י נ שו

ב של שר זה ב ה הגל א א תו רו שלב או ם היה העצם כ ד קיי בין הפירו

ה המקרה לבין העצם טיק אלק הדי שלב עדיין הגיעה לא ו ץ בו ל עו סופה נ

תה, חיל ם בו בת ף אחיד מכלל קיי ת של ורצי עו אנו כולן. הקבי ש ם כ ברי עו

א מהעצם ש ם אנו לנו עי שלב מגי ם בו ל ם בו א. ז. השלם, המכלל קיי קיי

ר היוזם חוז מקרח למקרה מהעצם ה ם החוזר היחס לעצם. ומה ש תג תו מ מו ל ש ב

א הו ש תי, יחם הופך כ ה א. ז. זהו קר מ ה ש שהו להיות פוסק כ מהעצם הנבדל מ

ת מרו ל ל ו טו ת ב בדלו ת הנ מ ת קיי חו תי ת את ביניהם. מ מו של ו הזאת ה אנ

ם גי שי די על מ אנו כך י ם ש אי ל יחס המקרה לבין העצם בין ביחס רו ש

ת ח ח, העצם !עצמו הנ ל, מני כו ח הוא עצמו, את כבי ה את מני מקר ם ה ח המתי

ת את מגיח הוא אליו, סו ח תי ה בין בינו ה את המקרה ל בין זו ו המקרה ש

בינו. ת ל ב זו בדבקו שלו ב ת של זה ו דו סו של הי ם היחסים ו ה ם ביני ש תג מ

א — המעגל הו א- הו ר המוחלט ש תו ש חיב המוחלט מכלל. ב מ ש סוד ל ד י ש א

תו מו ל ת ש תכני ה ה ת אינ טל ב ם רבוי את מ תכני אין שבו, ה ת היא ש ר ר גו

ה ה אחרי בלצי ם. של ני ננו המוחלט תכני הגל אכן כי המיסטי, האין אי

צין תו מ ר או תו . העצם ב י ח תו ה ניו ו ה המוחלט של חי ש רו בוי פי ל ר ש

ם ם תכני מי בוי בו הגלו ר ם ו תכני ר ה ד חריו גו ת את א סו ח תי ה ת ה מ קיי ה

ם. ה ת ביני חסו ת התי א ה ז ה אינ א צי ם את מו תכני ם היותם מכלל ה כני ת

ך תו ת היא המוחלט, ב ציינ תו את מ ניו ו הוא המוחלט המוחלט. של חי

ד סו ם י כני ת ב- בוי בלי ר ר ץ זה ש צ פו : י תו ת או ה ההתיחסו סבת אינ על מו

הו ש ט על אלא אחר מ ם המוחלט עצמו. המוחל א כפי קיי ם שהו ם והוא קיי קיי

תו רק סו ח תי ה ם עצמו. עם ב קיי ת מ ה שר וזה ״ ם הוא לדידו א קיי ת חד מ א

ב <.2 הם« ם אנו שו אי צד רו ת כי ר שקפה זה במקום חוז ת הה טלי טו ס ארי ה

ל voyjol? v ש o y j o s o k, צד ת כי ע ב ק ם, בין הזהות כאן נ אלא המתיחסי

הגל ת ראה ש סו ח תי ה ת ב א הו אלא שכלי, אקט רק לא ז ש מי/ מ א דינ

הו ש ה, מ הו מתהוו ש תן מ ת הנו פיץ מה למוחלט. חיו מק ה את ש טיק אלק הדי

שלב לעבד ה היא העצם מ ש ע הדרי ב להגי של ע בו ל ת תקב ן הזהו בי

ם ר זה לבין הקיי ש דו א די ם. הוא ל א קיי ש ב הוא הנו של דו הקיים ה די ל

הדינאמיות ההשקפות !50

Phanomenologie, ed. Lasson, 13! (1

Hegel, III, 187! (2

ב הוא, של ת זה ב שג ת מו מו ל ש •Fiir-und Ansichsein — הש הכרח אין פר ר זו תפיסה ל תו ה ב ת. תפיס מי א vo(0? דינ yjc c c V G 7}0 s

טו של ס סר את דוקא ציין ארי ת ח מיו א דינ ר ה ש א ל ב ת כ מיו א נ די

עיני היתה טו ב ס ערר של פרי ארי אין ה עדר ליחס ו ת. ה הו אל אם ל

ת בתפיסה ראה הגל לי א ציונ ר ב ה מי של א ר העומד דינ גו ם בנ עצ א, ל פו ק ה

תו הרי פ ק ש א מזה נבעה זאת ה הו ש ש ר ת פי ת א הו ר הז תו ת ב חיו

ט; של ל ח מו שכלי באקט ראה לא הגל ה ל ה ת ש מו הכר צ לי אקט ע כ ש

א. ד רי ב נסה הגל ג הרכי ת הבחינה על כאן ל לי כ ש הו ה ש ־ מ י ת ל ב

ד את שכלי, סו ת, י חיו ק מפני ה ר ד את ראה בו ש ח מיו צין ה מ את ה

ת המוחלט. א זאת חיו ה הי תכנ ת ב סו ח תי ת ה תי ר כ א —ה ה הי סי ק פל הר

סבת מו ב הגל עצמה. על ה מי תכן כאן הרכי א כן על דינ ת תי ה ר כ ה ה

נו נ אי מי ש א תו לפי דינ הו ת• מ שוני א שג הר ת מו מיו א דינ ר ה שו ק תו ה הו מ ב

ת בי טי ק ל פ שג הוא המוחלט של הר : מו תי ר כ א ה ה. הו סי ק פל ה הר ב הרכ

ת של זאת הו ת מ מי א תי תכן על דינ ל מי ב א ת דינ פ ק ש ני קו מ רו ק ע

תו ס פי ת מיו, הגל של ב קוד טוי היא ו ה הב ק טי מ בל פרו ר ל ש סיקה א הע

תם בר או שכל בין היחס בד בין ה ת. ל מיו א דינ על ה ה ו ת בעי א לינו ז ע

חד הדבור. את את עתה לי

סה (14 ת התפי מי א ה הדינ ר שו ת ק קר ב ג ב ש ו מ ר ה תו ההכרה כלי ב

ת העמד ת וב ו ל כ ת ס ה שג. מעל ה מו ת ל ד קו ל המוצא נ ת ש ר ק א זו ב הי

תו מ א ת ה אי- שג של ב מו ט ה ק בי או מי, ל א תו דינ ל כ -י אי ר ב הכי ת ל תו א הו מ

ת מי א ט של הדינ ביק או דו שלו. ה קי תי הכלי של תפ ר כ ה ו ה נ נ ח אי ת לנ

ביקט את לו האו ת אלא ש מר אליו, להדמו לו ת כ ר ק ב שג ש מו ת ה ע ב נו

תו מ א בר של ל שג הד מו טי מ ס ציוני אי טו תי הכלי ההכרה. של אינ הכר ה

ת חיב היו ה בעל ל ת ת או א המהו הי תו ש הו ט של מ ק בי או שג שלו. ה מו ה

א כלי הוא מצמצם, כלי הוא אין מקפי תו ו רו ש פ א ת לתפס ב הו תי מ בל

ת מ צ מ צו תי מ בל שג קפואה. ו מו ד עומד ה גו תו בנ ניו ו חי ל ל ביקט ש האו

לו ך ש תו מ ד ו גו ע זה נ ך פיכטה, הגי ר של, ד ת מ מד ע ה ד ל די נגו סו בין י

ת תחום ספו התפל ם. תחוט לבין ה ת, הם החיים החיי פו ס פל ת ה ה ת אי- ספו התפל ה

ד החיים. העדר היא גו פיו בין הנ ל המקפיא או שג ש בין המו אופיה ל

ת של החי לו עי א הפ ד מבי גו ה בין לנ סופי ת הפילו ש מ ת ש מ ם ה שגי מו ב

בין ל, שהם, לחיים ל כו ט כבי ק בי או ל ה ה. ש פי סו לו שג הפי ך המו פ ליסוד הו

תי אין פורה בל ל הוא ו כו ש י מ ש ה ל ט . שי ת ר צ ו ת י ל מהותה א ה ש ט שי ה

ת ר צ שוי היו ש ע מ ש תי כלי ל ר כ ה ה שוו הפוימע נקבע ומכאן במהותה לה ה

1 הגל עד מקנט בפילוסופיה ד,עצם בעית

ת, של ט או ההסתכלו מ ה מובן החיים. פרי ר תו ה זאת ש שור תו ק שקפ ה ל ב ש

ה .פרימט על פיכטה ת, התבונ שי ע שג אלא המ מו : הורחב זה ש אן כ

ה ת שוניו א ה של ר בונ ת ת ה שי ע מ ת 'ה ש ר פ ת ר מ תו ם כ ת שוניו א ל ר ם ש החיי

ם, צרי ד העומדים היו גו שג בנ מו ר: ל ק ע ה ה פי סו לו פי ה לנו ״ ת הופכת... ש א

ם, ת :את החיי ערכ ת מ שו רג ת, ה קו שו ת ה עליון ו ה ל איר ש מ מקום בכל ו

ת את רק להכרה תכלו ס ה ם A מהצד״ ה חו ת עם כאן מזדהה החיים ת ערכ מ

ת שו רג ה ת ה קו שו ת ה תכל עומדת וההכרה ו ס מ ר מהצד, כ ש חו אין א בכ

שיטה את לכוון ש ה מ ש ת ול ד קו א נ צ טורי מהצד שלה. מו ס הי ב ה רו ק

ה כאן ט תו פיכ ד תו ל ל בי ש עקו ת י פי סו לו פי ל ם ו ת החדישה, החיי כ פי ה ו

ד ההכרה סו שני לי ת ממערכת הנובע מ שו דג ה ת ה קו שו ת ה ת מזכירה ו רו תו

אפן אלה חד. ב מיו

ג הוסיף לא זאת מבחינה נ לי ה ש ב תו הר ס פי ת אלא פיכטה, של ל

תן הוא ה נ ר תו טוי כדרכו, זו, ל תך ב ש והעלה חו ר פו מ ת את ב סתכלו הה

שג. מעל מו ם ל שגי מו ה ת... צללי רק הנם ״ או שג המצי א המו ד א גרי הו

א מלה ל הוראה, לל אזן צלי בן ללא ל ח. מו ת כל את לרו שו מ מ ר ה ש א

ר ש פ ה לו ליחס א ת לו מקנ ו ל כ ת ס ה ת ה מ קוד ״ ה ת .(2לו שג לבקר מו ה

פיו ציון כאן מתוסף טי, או ס אלי מינ שג הנו מו פו ה כנו תכן חסר הוא גו ת ו

ע ב ת נו תכלו ס ה ה מת מ ת לו. הקוד ר מר גזי חו ך באה ה תו ת, מ ההסתכלו

ת תכלו סוד היא עצמה ההס מי הי א ה הדינ ט שי ה ת ו מי א ה מעלה הדינ ת או

ה מדרג ת של ל ד קו מוצאה. נ

ת עי שג בין היחס ב מו ת לבין ה תכלו ס ה הגל. בפני גם עמדה ה

ת קר שג ב מו ג פיכטה אצל ה לינ ש ם אנו אם — העמידה ו שקיפי הדבר על מ

עניני מהצד סטורי היחס מצד ולא ה פני — ההי ל התפקיד את הגל ל חי הנ ל

שג מו ת מהות ל א ר כז ש ל מתוכה א ט ה ינ ל עוקצ ב בלי הבקרת. ש שי ה על ל

ת ר הבקר ש פ א ש להגל לו היה אי- מ ת ש ה שג ל מו ר ב תו תי כלי ב תו. בבנין הכר ט שי

שג הקנה הגל מו פי ל מי או א ך דינ תו מ טל כך ו ש ההכרח ב מו ש ב ת. ש בהסתכלו

ר רצה הגל מ ש ש על ל מו ש שג, ה מו פני ב ק מ ש שר מו ש ת ראה זה ב א

ה תה הערוב עיו מד ל ל טה ש שי ד אולם /3ה ח ת רצה זה עם י או שג לר מו ב

ב את ת החיו תכלו ס ה ב מי. אופיה את —ש א ת תפיסה מתוך הדינ תן זא ני

Fichte III, 216, III 330-, (1 Schelling I 311, 312! (2

?פנומנולוגיה, מבוא (3

הדינאמיות ההשקפות

ל השקפתו. את להבין לנו תו על הגל ש הו ת מ מי א דינ ל ה שג ש מו ב ה ל ש מו ה

ך טי. לתהלי ק אל שג הדי מו ד הוא ה סו מי, י א א דינ ץ הו פי ק ך את מ לי ה ת ה

ך הדיאלקטי. הלי ת ך הוא ה הלי מי ת א ת דינ דו מ תיו ל עו בי ק ת הן ש עו בי ק

ת. שגיו ב הגל מו ת מהותה את הדכי מי א ל הדינ ת ש תכלו ס ה שג, על ה מו ה

ר תוך תו ת על ו תכלו ס ה ר ה תו תי. כלי ב ל הכר ב הג כי ד ת, את ה מיו א דינ ה

ת מד ד העו ת, בנגו ליו א ציונ ר ת על ל ליו א ציונ ר ה. ה פ גו

ת הרכבה א ת ז מ ם קיי ם ג ך במקו לי ה ת טי ש ק ל א די ע ה ת הגי לי כ ת — ל

ה במקום אינ ת ש מ ה עוד קיי פ אי ע ש ר, המעגל ונקב חוז ה ה סי ת הרפלק ר ב ת ש מ ה

ך תו ת רואה הגל אין כאן גם אולם עצמה. ב ה א סי ק פל ר הר תו ד ב סו י

ה רואה הוא מת, סי ת את עצמה ברפלק חיוניו ם ה ש א כ הו ה ש ת רא ניו ו חי

שגי מו ה. ב ק אלקטי ה הדי א הרפלקסי הי ד ש סו לי י א נ ציו ה ר ד אינ סו א, ז.—מת י

ת היא אין לי א ציונ בן ר מו ד זה ב ש ג פיכטה א נ לי ש סו ו ח ת י ליו א ציונ ר — ל

ד היא סו ב כאן גם חי. י שג על הורכ מו ד ה סו ציין הי מ ת ה ת. א תכלו ס ה ה

ת מבחינה ני שו א ש הכרח אין ר ר פ ה את ל ט הדפלקסי ל ח מו ב ר ש תו ת, ב מיו א דינ

איל אולם הגל הו ש ו ת פר שג א מו ר ה תו ד ב סו מי, י א א דינ ה יחס הו א ר הו

ת של מיו א ם דינ כנו ג ת שגי ל מו המוחלט. של ה

חנו ת ת את נ חו ת פ ת ה ט ה ת הגל עד מקנ ד קו ת מנ או ה ר ס התפי

ת מי א ה הדינ מצוי ו בה. ה אנ צ ך י תו שג מ ת מו מיו א דינ ט אצל ה נו קנ אי ר ו

כנו ת ת. הוא ש שו תנג שג ה ע זה מו ב ק ם נ מ חו ל בת עי ש ד ה הטבע מ ס תפי ה ש וכ

ת מי א ה הדינ עלת ם הו הן לתחו תי קרונו ת של ע טו שי א ה ה הי ר ש ק ת תן ה הו מ ב

ת של טו ת אלה. שי מיו א דינ ה ה ש תפר ר ה תו ה ב ר צי ה. י פ אי ש א ו באה הי

ש מ ש ת ההכרה את ל ט חל מו א ה הי ת. הכרה ש ר צ ת יו מיו א דינ הפכה ה

איפה ת ש ע ב ל ממהותה הנו ה ש טיק אלק סיון הדי ר כנ ב תג ה ה על ל ת דיו ד צ ד־ ח

א הקביעה של הי ת הפכה ו רו ב ת ש ה ה ת הרפלקסי ב ס מו מה על ה ם עצ מקו ב

ה הגיעה בו ק טי אלק ה. הדי ת תכלי ת ל חו ת תפ ת ה ר ה המכלל תו ק ת ינ ד קו מנ

א צ ת מו די סו ת י ח ך —א תו ה מ איפ ש ת ה בנו ה ל ט ת אחידה. שי חו ת תפ ה

ת התפיסה מי א דינ ה ה ת אינ ע ב ך נו תו ת מ ד קו א נ צ ת מו די סו ת, י ח היא א

ת ע ב ת נו דו קו א מנ צ ת, מו נו ת, שו תיו כר ת, ה סריו ם מו חו ת עי מ ע מד ב ט וכן ה

ת דו סו ם ;מי טיי ק אל ם די שו מ ת אין כך ו או ת לר ן היחס א התפיסה בי

ת מי א בין הדינ ת ל ר מכלל תו ל כיחס ה ה. הנחה ש קנ ס מ ם ל מנ ת א דו קו בנ

ת עו דו ת י שו פג תי נ ת ש רו תו ת ה דו קו בנ ם אלה ו ר קיי ש י ק נ ו י ג הן. ה ביני

חי אין אולם ט ה ש ש ם הפגי טלי ה את מב ת או מ צ ת ע ני עיו ל ה התפיסה ש

ת מי א א הדינ ל ת ו ת א או מ צ ה. ע עי מני

153 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם בעית

ג׳ פרק תמצית

הדינאמיות ההשקפות

ועתה המקרים לבין העצם בין היחס בעיה היתה כה עד אותנו העסיקה אשר הבעיה .1 הבעיות שתי בין להפריד אפשר הדיאלקטית בשיטות העצם. מושג של תכנו בעית לבירור פונים אנו אלא אחו, מטבע של צדדים שני הבעיות שתי משמשות הדבר של לאמתו צרכי,ההסברה. שם1?־ רק

לפרטיהם. השניה הבעיה של המושגיים היסודות את לברר שעלינו תחומים בשני לברר עלינו העצם מושג של התכנית מהותו על השונות ההשקפות את .2

מהותו ונקבעת מתבררת האלה המדעים בתוך הטבע. מדעי של תחומם הוא האחד התחום :נבדלים זר, יסוד של הגיוני מקום רק משמש העצם החומר. מושג כלומר העצם, בבואת שהוא היסוד של

היסודית בתפיסתו קשורה היא קנט. של השקפתו היא זאת השקפה זה. יסוד עם מזדהה הוא אין אבל השניה ההשקפה שני. מצו התכני והמדע אחד מצד הטרנסצנדנטאלית הבקרת :התחומים שיניות על

השקפה של שלדידה מפני ההנחות, בתהום העצם מושג של התכנית משמעותו את המבררת זו היאהתכני. המדע תחום לבין ההנחות תחום בין היסודית ההבחנה בטלה זאת

האידיאליזמום של הדינאמיות ההשקפות של האחיזה נקודת קנט אצל הספונטאניות נמושג .3 )מושג עצמית בהתעוררות הספונטאניות :קנט אצל ספונטאניות של מושגים שני ישנם שאחריו.

נקודת המשמש הוא הראשון המושג הכרתי(. )מושג הקשור פונקצית בתור וספונטאניות פסיכולוגי(יצירה. עם ספונטיאניות המזהות המאוחרות הדינאמיות להשקפות אחיזה

חסרת היא ההכרה הכרתי. טעם מתוך הפעילות את או היצירה את מניח פיכטה .4 הפעילות או היצירה היצירה. של הפונקציה עצם אלא ראשונית מבחינה בה אין כן ועל אקדמות

העיונית בבחינה קשור יצירה בתור הפעילות מושג עצמה. של אוביקט והיא עצמה של מקור היא

פיכטה. של שבשיטתוהמוסרית. הבחינה היא הפעילות את מניח הוא מתוכה פיכטה של שבשיטתו השניה הבחינה .3

כעומדת העיונית הפעילות את פיכטה מניח אחד מצד לתכלית. שאיפה פירושה המוסרית הפעילות כך מתוך מגיע והוא המוסרית הפעילות של הבטגיים אחד בה רואה הוא שני ומצד עצמה ברשות בין סתירה ישנה זו. לתורה נותן שהוא המיוחד בפירוש המעשית התבונה פרימט על לתורתו

מושג של לראשוניותו בנוגע מהסס פיכטה כשאיפה. הפעילות מושג לבין כיצירה הפעילות מושג

העיונית. הפעילות

כאן דינאמית. אלהות של מושג הוא האיתייזמוס" על ״הוכוח בתקופת האלהות מושג .6 שהמכלל כמו מגובש, אבר הופכת איננה כפעילות שהאלהות מפני העצם מושג לבטול פיכטח הגיע״אני״. —מגובש אבר הפך

החושים אוביקט של מהותו את להסביר באה החומר מהות על קנט של הדינאמית יסתו8ת .7 הדינאמיות בתוכו. הנמצאים הכתות ידי על חלל הממלא מתנועע הוא זה אוביקט החיצוניים.

מתוך ולא הכרתי טעם מתוך החומר של הדינאמית המהות את מניח קנט התנגשות. היא שבמהותולרגשותינו. אנלוגיה

הסושלמת ההכרה הכרתי. טעם מתוך בעיקר נובעת שלינג של הדינאמית תפיסתו .8 היא הדינאמיות .1מוהלצ ממקוד נובעת זאת כשהתהוות בהתהוותו, הנתון את הרואה ההכרה היא

ההתהוות. במקור וכן שבהתהוות דינאמיות מוגבלת הבלתי הפעילות — מתנגשים כהות שני ובתוכה ההסתכלות היא ההתהוות מקור .9

במושג שלינג משתמש וכאן התנגשות, ישנה החומר מקור שהיא ההסתכלות בתוך הפעילות. ועצירת שלינג משתמש וכאן ההסתכלות מתוך הנוצר חומר הוא החומר אולם התנגשות. בתוך הדינאמיות

כיצירה. הדינאמיות במושג והטבע הטובע הנובע של השניות להנחת שלינג בא כיצירה הדינאמיות מושג מתוך .10

ישנם שלינג אצל העולמות. לשניות מקום אין כהתנגשות הדינאמיות מושג מבחינת הטבוע. באפן בזה זה קשוריט המושגים וההתנגשות. היצירה :דינאמיות של מושגים שני איפואה שמקור ר צי ם. הכהות שני את בתוכו מכיל הי שי ג תנ מ ה

מתוך ראשיתה. ולא השיטה תוצאת הוא המוחלט—מוגדר ממושג יוצא אינו הגל .11מרכזית. בעיה היא התהליך בעית למוהלט. המובילה הדרך לבירור מרכזית חשיבות נודעת כך

שואף התהליך — מושגית קביעה כל של בחד-צדדיותה קשורה שבתהליך הדינאמיות .12 מעבר נקבע התהליך של השונים השלבים בין אולם שאיפה. של משמעות לדינאמיות לכוללות.

כיצירה. הדינאמיות במושג כאן משתמש הגל משנהו. את יוצר אחד ששלב ב״פן— החוזר היהם היא שבו הדינאמיות דינאמית. מהות כבעל המוחלט את רואה הגל .13

הרפלקסיה. עם מזדהית הדינאמיות הוא. לדידו קיים זלט נ־ו ודינאמי. תכן כבעלת רציונאלי, אקט שהיא הרפלקסיה, את לראות הכרח אין אמנם .14

את קודמיו, של כדעחם שלא ראה, שהוא מפני השכלי האקט על דינאמית מהות כאן הרכיב הגלדינאמי. כיסוד המושג

ק ר ד. פ

השיטה של העצמותי המבנה

שג .1 ת מו תו ההכרה אחדו פ ק ש ה קנט. של ב

ת .2 ת האחדו שי ר ש אלי והמבנה ה ד מי א פיר שיטה. של ה ה

תו .3 הו חלטת מ מו קרון. של ה העי

ת (1 חדו ה כפי ההכרה א א ט אותה שר ת אחדות היתד. לא קנ סר ח

בוי, ת היתה לא ר א ת ז ה. אחדו ט שו ת פ ה לא האחדו ת ה אחדות הי תונ נ

ט כשם ק בי או ט היה לא ההכרה ש ק בי תון. או ת את נ דו ח א ג יש ה שי ה ל

שגתה ת וה שי ע בוי ידי על נ ם ר ת. הדרכי תיו הכר ת ה דו ח תו ההכרה א ס פי ת ב

ט של ת היתה קנ חדו מת א סתכ ך המ תו בוי מ ת ר נו רו ק ע ט ה ליי א ט ד צג ס טרנ ה

שג ההכרה. של ת של זה מו חדו אה ההכרה, א ת הרו ר האחדות א ש ק ב

בין ת, ש קרונו ע ם בהדוקם ה ת בו תל ש ה ב ת ו ערכ מ ת, ב מ א ת שג מו לא זה מו

ט לו בא אי. לקנ קר א ת! ב דו ח א א ערך היתה לא ה הו ש לא כ מו,: עצ ה ל תנ ני

ת לה עו מ ש ת מ פיזי ט ן או מ תי גוו ערכ ת מיוחד. ה דו ח א ה ה א איננ הצד אל

שני ה מהות של ה ה ההכר תו את כבונ קיו ם. של חו ל עו ת ה קיו חו היא ה

ת, היא אחדו פני ה א מ תכן של עולם י סדר ש די על מו ם י קי עולם יהיה חו

ת. חסר ת אחדו חדו א ה ה ת איננ מד ה עו ר תי ס ב ל ב , ר י א ו ר באה הי ת ס את ל

. ו ה ת ה ו ה ב ת הסדרה כל ו ביקט את הופכ ר האו ד ס מו ט ה ק בי או תי, ל דו ח א

ביקט או ת ההכרה אם מותאם. ל כוונ ת ת מ סדר ה ן ל תו ת היא — הנ נ ו כו ת מ

ת זה כדי תוך ס הכנ ת ל חדו כו. א תו ת ל אחדו ם היא ה ת דו ח ם של א קי חו ה

ם אליי ט דנ צנ ס רנ ט ם ה ד הממלאי ת — אהד תפקי סדר ן. ה תו היא ההכרה אם הנ

עלת חטיבה ת ב ת מהו לי א ציונ ק ה אחדותה גם הרי פונ ר שו ת במהותה ק א — ז

ת אחדו ת היא ה חדו ת היא ההכרה ההכרה. ת י ל כ ת ב ש א תי דו ח פני א ק מ ר ש

ת הכרה תי דו ח ת א א מל ד את מ תפקי ה. על המוטל ה הכר ח אין ה בכך הכר

ת חדו א ת ש א ת תהיה ז ם רבוי חסרת אחדו ת הדרכי בו ל ת ש מ ר ;בה ה ק עי ה

נו נ ו אי ת ו ד י ח י קרון של ב עי ה אם כי ה י צ ק נ ו פ ט שלו. ב ה קנ ת בנ א

ת ך ההכרה אחדו תו ב מ לו ת, ש קרונו ע א מפני ה הו ה ש א ד את ר קי פ ן ת בני

קי העולם חו סדר ה מו ד ה קי פ ת שו הזקוק כ מו מ ם ב כי דר ת ל תיו ר כ ת, ה נו שו

ת, פו מקי ל, ה כו ת כבי תון א ם הנ ם מצדדי ת שוני פכו הו ה תו ו ט או ק בי או ל

ת מוסדר. חדו ה א ה ההכר בוי על בנוי ם ר ת דרכי לו בי מו ה. ה אלי

שר פ ה, לטעון, א אור שג לכ מו ה ש פצי פרצ א ת ה״ לי א ט דנ צנ ס רנ ט מז ‘,ה רו

ת על עו מ ש ת מ ר ח ל א ת ש חדו שג ההכרה, א מו ש ר זה ו ר ו גו רי ח ת א אי ד

ת ההכרה תי דו ח א ה כ ש ר ש ת דק ולא ב תי חדו א . כ ה ת י ל כ ת אם אולם ב

שג נבחן ה זה מו א ר ן נ אי שו ש רו א פי ש ת, נו קרונו ע אפן ה ת ב נו רו ק ע ה ש

ם, רי מנו נגז ל, מ כו ם כבי אי ש ה עליו וני צי פ צ פר א ה ש ת ו לי א ט דנ צנ ס רנ ט ה

ת, ל, נפרד כו ת כבי רונו ק ע ה ם. מ טיי ה הפר אפרצפצי ת ה לי א ט דנ צנ ס רנ ט גם ה

ת לה עו מ ש ל מ , ש י א נ א ת אי הי תנ ם לכל הקודם ה אי תנ ם ה טיי ר פ ל ה ש

157׳ הגל עד מקנט בפילוסופיה העצס בעית

א הנסיון, ת הי רי הקודמת האחדו דיו פ שגי לכל א- ר מו שו ק אי היא A ה תנ ה

ת הקורם ל עו פ ר ל שו ק ת. של ה ריו טיגו ה אין הק אפרצפצי ת ה לי א ט דנ צנ ס טרנ ה

ת א ש ו ת, את נ ריו טיגו ק י היא ה א נ ת ה לתקפן• ה שנ תו כאן י ס פי ת ב

ט של ה קנ ד קו ת נ ת אח מז ת, מעל שלב העמדת על הרו ריו גו טי ק ל

ת על מד ע אי של לתחומם מעל תחום ה סיון תנ ם. הנ אי החמריי תנ ה

חיד, הוא העליון ה מפני י פצי פרצ א ה ת ש אלי ט דנ צנ ס טרנ לפי היא ה

חידה אחידה גדרה ת. היא — וי ת אולם הזהו מרו שלב העליה ל לא ב

ט הפך ה את קנ אפרצפצי ד ה סו ! לי י ז פי ט ה מ עלת היא האפרצפצי ב

ת, מהות לי א ציונ ק ש באה היא פונ מ ש ת ל ת, א קרונו ע ת הזקוקים ה ל עו בפ

ר שו ק ם ה ה ת של חדו א בין <2 באוך הבחין יפה לפעולתם. הקודמת ל

ת האפרצפציר. לי א ט דנ צנ ס רנ ט ת לבין ה קרונו ע ם ה ה — גופ ס האפרצפצי טרנ ­ה

ת לי א ט דנ ת, של החוק היא צנ קיו ת החו מ עו ת ל קרונו ע ם שהם ה ם. חוקי מסוימי

ת אי ה ר פצי פרצ א קרון ה עי ת כחוק או כ קיו חו ה ה ש אופיה אח היא גם מדגי

לי א ציונ ק פונ ה והיא ה שוי ש ע מ ש ל להבחנה אחיזה ל עי ה בין של אפרצפצי ה

אי תנ ם כ אי תנ ה לבין ה ש האפרצפצי ר ש א או כ ש ת, רבוי של נו קרונו ע ה

ת ההופכים ד קו ת מנ או ת ר א ם ז ל למקרי ם. ש א ש נו

ת (2 מ עו שג ל ת של זה מו ר ההכרה, אחדו ש הו לנ״ל, בהתאם א כנ נ

שג ת מו חדו א ת ה י ת י ל כ ת ד עלינו ה שג את להעמי ת מו . האחדו ת י ש ר ש ה

ת ההכרה ב ת חי היו ת ל תי חדו ה, א ש שר ת היא ב ת חיב ה בעלת להיו מבנ

אלי מיד א קרון עומד אחד בקצה :פיר עי ד ה חי ת שלה, הי חינ ב ה פסגה ב צ ק ב ו

שני ם ה מדי ם עו טי שפ מ ם ה קרון, הנגזרי העי ם מ אי ש ד כביכול. עליו, הני סו בי

שג ת מו חדו ד זה א סו בי ת ו סיונו ת הנ בנו ת ל ת לפי ההכרה א כנ ת ת מ א ז

חת ת מונ ס ה השיטה. של מהותה תפי ט שי שקפתו היתה ה ה ט של ב ת קנ כלי ת

ה! ר כ ה ה ה ט שי ס ה מו אליז די אי חרי ב ט א ת היא קנ ד קו ה המוצא נ סופי והפילו

ת תי קר ת גופה הב ה ובהתאם לבנותה, חיב ת הו מ ת ל אלי מ טה של הפור שי ה

ת לקבע עלינו אל א אידי מדע ההכרתי. ה ת! צורה בעל הוא ״ה תי ט כל שי

ם שפטי מ בו ה ם ש קרון תלויי עי ם הם ובו אחד ב חדי א ת מכלל" מ ע/׳ <.3 ב מד ה

קר !בנין הוא דו עי א זה בנין של תפקי ת. הי בו צי ב... הוא היסוד הי יצי

ב הוא הבנין צי ם חלקיו כל אם י תי ת ש ב״ יסוד על מו צי ה י ט שי ה

Kr. d. r. V. 138, 139! נ(2) :152 ,B. Bauch, Kant3) ;168 Fichte I!171 שם! (4

השיטה של העצמותי המבנה !58

ת היציבה ר ד ג מו ה ת ו ב א ה את שו ת בו צי ד י סו הי ב מ צי פני אותה, המבסס הי מ

ד סו קרון הוא שהי ה עי ט שי ה. אופיה את הקובע ה ט שי ה כ ט שי ת היא ה כ ער מ

קרון בעלת ת, בעל לתחום הופכת היא מצוין, עי רגו ד פני מ ך מ תו מ קרון ש עי ה

ם רי ם נגז טי שפ מ ם ה דיי מו ת הל קנו ס מ ה ם <ג ו מדי ה העו רג ד מ ל, נמוכה, ב כו כבי

ם אנו מהעיקרון. חי תה את מבטי ה של מהו ט שי די על ה ה, י ש ר ם אנו ש הופכי

שיטה את בנין ה ל ל ם ש טי שפ ם מ אי ש רון על הני ק ד עי חי ד. י מה ואחי מג ב

ה את הרואה זאת ט שי ת ה ערכ מ ת כ א ש קרון על הני צוין אופי בעל אחד עי מ

ם שאי ת אגו ר או ת לר עבר סוד ה א העצם י ש ם כנו חו ת ה פיזי מ ט מ ם ה תחו ל

לוגי. דו תו מי א העצם ה ש ה כנו ק פיזי ט מ ד הוא ב סו צוין, הי מ א ה ש עצמו על הנו

ם. את א העולם המקרי ש א על הני ש פי בעל הוא גם הנו לי. או א ד מי א ה פיר בנ מ

בר זה העולם ע ה הו פי סו לו חרי בפי א ט ש ח קנ ט ש גי. ל לו דו תו מי אל ה אידי ה

לוגי דו תו מי ן הוא ה פי בני סו לו ר פי עו ה <.2 אחד מ פי סו לו פי ר ו עו היא אחד מ

רון המעמידה זו ק צוין עי א מ ש מו על הנו טי את עצ פ ש ה, מ ט שי רון ה ק עי

שר ם א טי שפ מ ם ה רי כו. נגז תו ת מגמה מ גי לו דו תו ת מי א ה ז ר שו מו ק ש של ב

ד של ל הו תו ריינ מ א ל בר של ו ה עליה הוסיף לא הד ם פיכט קרוני. קו שו ע

ה הודה פיכטה חרי בז א ט ש ש קנ ת לא אי ר ה את ש ספי לו ר הפי ת הצלחה בי

שר א ד מ ל הו ת ובעצם ריינ מד אל הע די האידי תו מי הו פיכטה הוסיף לא ה ש מ

קרוני. ת היתה ע ק חלו ד לבין פיכטה בין מ ל הו ס ריינ ח תו בי הו מ קרון של ל עי ה

ה העליון ע, טען, ופיכט ד כידו ג ד נ ל הו א ריינ הו קרון את ראה ש עי בעובדה ה

ת ה מעובדו מוי( התודע ד ב א ) של ש ו העמידו חפ על ל ת, מ בדו עו באפן ל

ת עובדו ה ה ש היינ תו. רק ת א ת אולם תוצ ק חלו ת מ א סבת היתד. ז על דק מו

מו תו מקו הו מ ת ו י נ כ ת קרון של ה עי א ה הי ה לא ו ע קרון העמדת לעצם נג עי ה

ת ולעצם ה דאי ט שי ת ה ערכ מ ת כ על ה ב לי. מבנ א ד מי א ר פי

מצוין המעמד (3 קרון של ה עי ה ה ט שי נו ב תו מצטמצם אי מהו ל

ת א הפורמאלי ש ה, כנו ט שי תו גם מתבטא הוא ה הו מ ת ב מי פני קרון. של ה עי ה

קרון עי סוד הוא ה מוכרח, הי ר ה ש תו א תו מ ה א ר שו ק ק בד בו ר אין בל ו

תו תו מ ת א ע ב שר נו ק ה ם עם מ טי שפ ם. מ קרון אחרי עי תי הוא ה מ פני א ל

ם, שרי פני ההק ם מ שרי ק ה ה ם ש אבי ם את שו ת תו מ כו א תו ן .(3מ קרו עי חיב ה

ט להיות שפ ע מ ב ק די על הנ סח אם —הוא עצמו*׳<, י ר את לנ ב ד באפן ה

Reinhold, Ueber das Fundament des phil. Wissens, 26; (1

Hegel, Geschichte d. Phil. Ill, 617; (2

Fichte I 169,170 (3 . וכר 81 שם, Reinhold (4

!59 ^הג עי נ׳קגט בפילוסופיה העצם בעית

_ ה גי. ס^משבשטח sui ז לו דו תו מי ת ביחוס כאן, גם ה ת מהו צוינ קרון מ עי ל

תי המבנה העברת בולטת מו עצ ם ה ש מתחו ת לתחום הי עי טה ב שי והאידיאל ה

לוגי דו תו מי ר ה שו ק ת יחוס של הטעם זאת. בבעיה ה הו ת מ קרון זא עי ל

הפיכתו הבת ו מו ל ד: הוא עצ רו ם אנו אם ב חי ה מני בנ מ שיטה ש הוא ה

אלי מבנה מיד א ת פסגה בעל פיר צוינ ח עלינו אזי מ טי הב אופיה את ל

די על הפסגה של המצוין ם זה י ח ת. מהות לה שני ט חל ע זה באפן מו מנ נ

ת מההכרח עלו ה ל ת בעלי פי סו ש אין- ק ך לפסגה, בסוס ולב תו הטעם מ

בך ער ב״ א ש ך״. ערב רי ד הפסגה את הופכים אנו אם צ סו אנו מוחלט לי

ת סולם את מפסיקים עליו סוד ה הי ר ו ש הו א עמדנו א ה ש שיטה כנו תן ה ני

דו. לעמד לו תפקי אל ב גי האידי לו דו תו מי תו את קבע ה הו ת מ מי ל הפני ש

שד היסוד ש עליו א מ מ אל ל די טה זה. אי שי ת ה א ש קרון על ני אחד עי

ת מהות בעל כני ת ת ט ם אנו כן — מוחל אי ש ה את לסכם ר ש רו ת של פ העבר

תי המבנה מו עצ ם ה תחו גי. ל לו דו תו מי ה

ש (3 ר י עי ה סה ל תפי ה בין היחס של זאת של ט שי בין ה קרון ל עי ה

ת שלה טרפ ד אצל מצ ל הו ת ההופכת אחרת חפיסה ריינ קרון א עי סוג ה ל

ר שמה באפן העליון, גז כו שנ תו מין הופך מ ך ל בכלל״ ״הדמוי הסוג. בתו

שג הוא ל מו ר (1סוג ש תו ב מד הוא סוג ו ש עו א ר ה ב סופי לו ת. הפי ארי ט מנ אל ה

ת אי קרון בין היחס ר עי טי לבין ה שפ שיטה מ ל כיחס ה ם סוג ש מיני ל

ם / ה בו הכלולי ר שו ד בזה ק ל הו ריינ קרון את רואה ש עי ה ה ­­כפולה ראי

קרון ,' עי שפט, הוא ה א מ שפט הו ך האומר התודעה מ תו ב ל התודעה ש מבדי

ביקט י ט הסו ק בי סו ה ט מ ביק או ה ם! המתיחס הדמוי את ו ה שני שני מצד ל

ת / ש מ ש קרון מ ת עצם עי ד ב ו פני עוד הדמוי, ע נו ל לי ת בה שג עזר ב

ת ; ה( ההסתכלו סי ק ת מהותה את )רפל מוגדר שפט ה שפט התודעה. במ המ

קרון הוא העליון ה עי ט שי א ה הו א ו ש ל, עצמו, על נו כו ם את כבי שפטי המ

ם את הלמודיי ת. ו קנו ס מ ת ה ת ביחם סוג היא הדמוי עובד ציו ק פונ ל

ת תיו ת הכר חרו שכל, א ה ה(. ) ר פיכטה התבונ שו ד ק ל הו ריינ א בזה רק ב שהו

קרון בין היחס את דאה עי טה לבין ה שי א בין כיחס ה ש א נו שו א לנ שהו ו

ל זה טפוס העמיד ר היחס ש תו אל ב די גי. אי לו דו תו לא פיכטה אולם מי

ד קבל ל הו ריינ ת מ תו א שקפ פיכטה למין. סוג בין כיחס זה יחם על ה

ען לא ש ת עובדה על נ עולה חתר והוא התודעה מעובד מעל העומדת לפ

ת. עובדו ר דאה לא הזאת הפעולה את ל תו עצם סוג, ב כסוג הגדרתה ב

השיטה של העצמותי המבנה

1) Reinhold, וכר. 73 שפ

ת בודאי, רואה, היה ד הפעולה הפיכ סו — לפעולה ולא לעובדה מת, לי

ה היה א ה בזה רו תיר ת ס דר הג .נ( הפעולה ל

א בין היחס העברת ש ם הנו אי שו ח לנ ט ש גי ל לו דו תו מי ה ה איננ

בר כל מוסיפה רוני ד ק ה ע שקפ תו על לה הו ת מ לי א מ ר פו ת ה כני ת ה של ו

שג ת היא העצם. מו ש מ ת ש שג מ מו ם, באפן העצם ב א אם תמי ט ב את ל

ה הדבר את, בצור א מפני ז ה שהי א ת דו ר העצם א תו א ב ש בן נו במו

ט שו ל והמקובל הפ שג ש ם זה. מו ל ה או עבר ת ה א ה ז ט ב מבלי את שו

ת דו סו ם העצם י מצויי ס ה מו אליז די אי רי ב ח א ט ש ה והיא קנ סביר ת מ קצ מ ב

שקפה את ת הה גי לו דו תו מי ס, של ה מו אליז איד ה אם ה א ר בהסברה נר ה ז

ה שקפ שקפה עם ידועה ה ת ה חר ת א ר כ ת או לנו, מו מכ ס שקפה ה ה

לחברתה. אחת

161 הגל עד מקנט בפילוסופיה העצם יעית

והמעבר למין סוג בין כיחס הסופי האבי לבין האין־סופי האני בין היחס את רואה מימון (1 הפילוסופיה :ברגמן ה. )עיין העליון הסוג היא בכלל התודעה לקביעה. נקבע בין מעבר הוא ביניהם

מהשקפתו הוא גם נובע מימון אצל ומין סוג המושגים בצמד שהשמוש יתכן (.199 מימון שלמה של כעל ההתחלה על פיכטה של להשקפתו בנגוד הפילוסופיה של נתונה התחלה כעל בכלל התודעה על

היצור. לפני נתונה תהא היצירה שעצם באפן אותו, ליצור שיש יסוד