זכויות המוענקות לפרט על ידי המדינה. •להבטיח קיום מטרתן של הזכויות החברתיות היא •

, לכלל הפרטים החיים רמת חיים אנושית, סבירהבמדינה.

השירותים החברתיים אותם מספקת המדינה •– כל אדם החי בתחומי המדינה אמורים להינתן ל

ללא המקיים בה שגרת חיים, תושב כלומר, כל .קשר למעמדו האזרחי

= מי שמרכז חייו בישראל, לדוגמה תושב ישראל•מקום מגורים קבוע, מקום שהות המשפחה, מקום שבו מתחנכים הילדים, מקום עבודה עיקרי, מקום

לימודים. על הטוען לתושבות להוכיח את קיומה.

לשירותים קשורותזכויות חברתיות המדינה מעניקה אותםחברתיים

.לבני האדם החיים בה שירותיםהחינוךבתחום ,

הבריאות בתחום . הרווחהובתחום

הזכות , שפירושה הזכות לחינוך : בתחום החינוך•

כדי לרכוש ידע ומיומנויות לקבל השכלה

שיאפשרו לכל ילד לספק בעתיד את צרכיו

ולהיות אזרח עצמאי.

, הזכות לטיפול רפואי: בתחום הבריאות•

שפירושה הזכות לחיות בגוף בריא ושלם ולקבל

מהמדינה שירותי בריאות וטיפול רפואי בעת

הצורך.

• 

בתחום הרווחה

שפירושה הזכות לחיות ברמת חיים סבירה שתאפשר , הזכות לרמת חיים•

לאדם קיום אנושי שיאפשר לו לנהוג כאדם חופשי המסוגל לחשוב ולקבל

החלטות רציונאליות.

שפירושה הזכות לקורת גג ולתנאי מגורים נאותים., הזכות לדיור•

שפירושן זכותו של האדם העובד לתנאי , זכויות עובדים ותנאי העסקה•

העסקה נאותים: הבטחת שכר מינימום, הגבלת שעות עבודה ומנוחה, פיצוי

שעות על עבודת לילה, תשלום בגין ימי חופשה והבראה, תשלום עבור

נוספות, הזכות להקים איגוד מקצועי ולהיות חבר בו, הזכות לשבות

ועוד.

עד כמה מחויבת מדינה דמוקרטית •למימוש הזכויות החברתיות?

האם העובדה שהמדינה מאפשרת את •מימושן של הזכויות הבסיסיות )זכויות

היסוד של האדם(, ואת הזכויות הפוליטיות )זכויות היסוד של האזרח(

על מנת שיוכל כל פרט לממש מספיקהאת חירותו ולקדם את ענייניו?

האם יוכל כל פרט ליהנות ממימוש מלא •של זכויות היסוד שלו ללא חינוך,

בריאות ותנאי קיום סבירים?

המדינות הדמוקרטיות המפותחות היום מבינות את כל • באחריות המדינהנחיצותן של זכויות אלה ומכירות

לספק שירותים חברתיים לתושביה, כלומר - מקיימות המבטיחה מימוש של זכויות חברתיות; מדיניות רווחה

אולם אין אחידות בין המדינות הדמוקרטיות ברמת הזכויות הניתנות ובהיקפן.

= אלה זכויות שאינן מוענקותזכויות חברתיות הן זכויות • יש צורך על מנת שיתממשומתקיימות מעצמן; זכויות ש

בפעולה יזומה של המדינה והממשל למתן שירותים בתחום החברתי – כלכלי.

דוגמה: טיפול רפואי, הוא שירות נרכש. אם המדינה לא •מבטיחה אותו כחלק מהשירות החברתי אותו היא

מעניקה לתושביה, על הפרט עצמו לרכוש את השירות בכספו. טיפול רפואי אינו מתקיים מעצמו.

• יכולתן הכלכלית השוני בין המדינות נובע הן מהמשפיעה על היקף הזכויות ועל רמת

השירותים החברתיים אותם הן יכולות להבטיח התושבים.לרווחת

• – כלכלית מהשקפת העולם החברתית וגם המנחה אותן; השקפת עולם ממנה נגזרת רמת המעורבות וההתערבות של המדינה בענייניו הכלכליים – חברתיים של הפרט.

הגישה על פיה פועלת המדינה משפיעה גם על הגדרת "רמת .חיים סבירה ונאותה".

"ראה פרק "מדינת רווחה

ככל שהמדינה מעורבת יותר בתחום •הכלכלי – חברתי כך היא מעניקה שירותים

שמאפשרים לכלל הפרטים נרחבים יותר .רמת חיים סבירה ונאותה

צמצום הפערים בכך מסייעת המדינה ל•)הדגשת במדינה כלכליים – החברתיים

הזכות לשוויון(ולהיפך; ככל המדינה נמנעת מהתערבות •

בתחום הכלכלי – חברתי כך קטנים השירותים אותם היא מעניקה והפרטים נהנים ממספר

מצומצם של זכויות חברתיות.

דילמה:•ה ז כ ו ת לחינוך מול הזכות לתעסוקה:•תנאי הינה השכלה כל המדינות הדמוקרטיות מבינות ש•

, בסיסי ליכולתו של אדם לממש כראוי את חירויותיוובראשן - חופש הביטוי וחירות המידע. יחד עם זאת, יש שונות בין המדינות בקשר להיקף ההשכלה שבאחריות

המדינה; מהו מספר שנות הלימוד אותו מוכנה או יכולה המדינה לספק לתושביה.

אבל, האם מחויבת המדינה ליצור מקומות עבודה •ולהבטיח תנאי העסקה הולמים על מנת לאפשר לכל אדם לממש כראוי את חופש העיסוק שלו ואת זכותו

לכבוד ולאי השפלה? – לשאלה זו אין תשובה גורפת. רוב המדינות מתייחסות בחקיקה לנושא תנאי העסקה

קבעו בחוקתן את מחויבות המדינה לעבודה.לא אך

מעורבותו של בג"צלסיכום:

הויכוח על חובת הענקת הזכויות, היקפן ורמתן מגיע לא פעם אל בית .המשפט העליון בשבתו כבג"ץ

החלטות שונות שהתקבלו במהלך השנים בבג"ץ מצביעות על כך שבית המשפט נמנע, לרוב, מלהכריע בשאלות חברתיות

שבסמכותה של הממשלה לקבוע

בהתייחסו לזכות לחינוך נוטה ביהמ"ש להתייחס אליה כאל זכות יסוד, •שחובה על המדינה להבטיחה, יחד עם זאת נמנע בג"ץ מלהצביע על

הזכות לחינוך כעל זכות חוקתית, כל עוד לא נעשה הדבר על ידי הרשות המחוקקת – הכנסת.

– בבג"צ 2599/00 יתדעמדה זו באה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט • 841, 834( 5עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ' משרד החינוך, פ"ד נו)

( קבעו השופטים כי: "הזכות לחינוך הוכרה זה מכבר כאחת 2002)כזכות יסוד מזכויותיו הבסיסיות של האדם. ]...[ הזכות לחינוך אף הוכרה

על-ידי הפסיקה. ]...[ עם זאת השאלה אם הזכות לחינוך כלולה בזכות לחוק-יסוד: כבוד האדם 4 ו-2לכבוד האדם, כמשמעותה בסעיפים

". טרם הוכרעהוחירותו,

.

תודה על ההקשבהוההשתתפות

אתי נוי שמעוני