דוח סיור 55 גוש עציון הרודיון

יוסי סבג, גוש עציון, איציק בשור 55סיור מספר

55 סיור מספר

יוסי סבגמגיש:

24.2.12 תאריך הסיור:

התישבות בגוש עציוןנושא הסיור:

הר טוב-גבעת הקרב-הרודיון-כפר עציון-חולדהמסלול הסיור:

חניכי קורס מורי דרך20הקבוצה: כ-

סוג הרכב: אוטובוס

המדריך: איציק בשור, בליווי אסתר.

מזג אוויר: נאה

1

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/9/91/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94_%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%92%D7%95%D7%A9_%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F.jpg


כניסה לאתרים:

הרודיון

, 8:00-16:00, אוקטובר - מרץ: 8:00-17:00שעות כניסה: אפריל - ספטמבר:

8-15בימי שישי

הכניסה לשמורה נסגרת שעה לפני שעות הסגירה הרשומות מעלה

טלפונים

057-7761143 , 057-7762251, 02-5636249באתר:

להזמנת סיורים מודרכים )בתשלום( לקבוצות: מרכז חינוך והסברה הר ובקעה

02-6541255

[email protected]דוא"ל

מחיר כניסה:

50% ₪. אזרח ותיק: הנחה של 14 ₪, ילד 27יחיד: מבוגר

₪.13 ₪, ילד 22 איש(: מבוגר 30קבוצה )מעל

הנחה בכניסה לאתר למזמינים הדרכה דרך מרכז החינוך וההסברה של רשות10%

הטבע והגנים )הנחה נוספת להנחת קבוצה ולהנחת סוכן(

כפר עציון

15.30 - 9.00שעות פתיחה: בימים א'–ה' בשעות

12.30 - 9.00יום ששי בשעות

הביקור בחזיון האור-קולי כרוך בתאום מראש ובתשלום:

שקל ליחיד בקבוצה של עשרה ומעלה. 18 שקל לגימלאי, 18 שקל ליחיד, 20

02-9933067 פקס: 02-9938308, 02-9935160טלפון:

ניתן להזמין הקרנה מחוץ לשעות הרגילות בתאום מראש ובתשלום נוסף.

2


תוכן העניינים:

4עמ' מפת סיור

5עמ' לוח זמנים

22 - 6עמ' יומן הסיור

22רשימת מקורות עמ'

3


מפת מסלול הסיור:

4


לוח זמנים:

משעה עדשעה

נושאיםפעילות

נסיעה מצמת8:45 – 7:30 אלונים לצמת

לטרון

דרך הים העתיקה, יישובי המשולש , יישובי הכוכב ,קקון , מגדל צדק

הפסקת בוקר9:15 – 8:45בצמת לטרון

נסיעה מצמת9:30 – 9:15לטרון להרטוב

נווה שלום, צמת נחשון, בקוע, כביש הגבורה, קוהשילוח, קבר דן

מכירת אדמות ערטוף לקונסול הספרדי, המיסיוןביקור בהרטוב11:00 – 9:30 האנגליקני, האגודה הבולגרית, הנדיב גולדברג,

מאורעות תרפ"ט, הפינוי במלחמת העצמאות, יד הרטוב, שיירת הל"ה, המסע הראשון, המסע השני,

ההתגלות, הבאתם לקבורה נסיעה מהרטוב11:30 – 11:00

לגבעת הקרב החרוב, תל בית שמש, מנזר בית ג'מאל, מושב זכריה,

תל שוכו, קיבוץ נתיב הל"ה תצפית לעבר11:50 – 11:30

גבעת הקרבקרב ה-ל"ה , גבורת הלוחמים, איסוף הגוויות

נסיעה מגבעת12:30 – 11:50הקרב להרודיון

השיר "הנה מוטלות גופותינו", דרך האבות, אירוס טוביה, קרב צפת, אלון שבות, מושב אלעזר, אפרתה,

תקוע סיבות להקמת הרודיון, הרודיון תחתית, קבר הורדוס,ביקור בהרודיון14:15 – 12:30

מערכת המים, בית המרחץ, בית הכנסת, המקווה,הרודיון במרד הגדול, מחילות המסתור-מרד בר כוכבא

נסיעה מהרודיון14:30 – 14:15לנווה דניאל

חלוקת שטחי יהודה ושומרון לאיזורי אחריות, מותו שלהורדוס

הפסקת צהריים15:15 – 14:30 נסיעה מנווה15:30 – 15:15

דניאל לכפר עציוןשלשת המעוזים האחרונים של המרד הגדול

מגדל עדר, אל ההר, חידוש ההתיישבות בשלישית,ביקור בכפר עציון16:15 – 15:30 ישובים חדשים, גוש עציון בתקופת מלחמת העצמאות,

האלון הגדול,חידוש היישוב לאחר מלחמת ששתהימים, ה"גורל"

נסיעה מכפר עציון17:15 – 16:15לחולדה

נחל נחשון, שיירת חולדה

חולדה הדרכה מול17:30 – 17:15 אנדרטת עבודה

והגנה

חוות הכשרה, יער חולדה, בית הרצל, מאורעות תרפ"טסקי נ@ Aבחולדה, אנדרטת עבודה והגנה, בתיה ליש

5


יומן סיור: יום ה'

נסיעה מצמת אלונים לצמת לטרון 8:45 – 7:30

– נסלל בחלקו על התוואי של דרך הים העתיקה, באיזור המרזבה של השרון. 6 כביש

מסילת הברזל המנדטורית עברה בסמוך לכביש לאורכה הקימו הבריטים עמדות

משמעות בטחונית מעצם העובדה שיש עליו6שמירה )פילבוקס( ומעברי מים. לכביש

נוכחות כמעט מתמדת באיזור החיץ שבין ריכוז יישוב יהודי לריכוז אוכלוסייה ערבית

עויינת.

– יישוב ערבי בתחומי הכפר הירוק, חלק מיישובי המשולש - אזור התחוםקלאנסווה

בין שכם-ג'נין-טול כרם שהיה מיושב ערבים בלבד ובתקופת המרד הערבי הגדול

התרכזו בו חוליות של מפגעים ערבים.

- לאחר מלחמת העצמאות נותרה המרזבה כשטח ביניים בין ישראליישובי הכוכב

בשל חשש השלטונות בישראל כי שטחים ריקים עלולים להתפס ע"י67לירדן. לאחר

פליטים ערביים, החל באיכלוס איזור החיץ ע"י הקמת יישובי הכוכב ביניהם: כוכב יאיר

)ע"ש יאיר שטרן(, צור יצחק )ע"ש יצחק רבין(, צור נתן, צור יגאל וסלעית. חלק

מהיישובים נמצאים בצידה המזרחי של גדר ההפרדה. במסגרת התוכניות להסכם

עתידי עם הרשות הפלסטינית ישנן תוכניות מגירה להכניס יישובים אלה לצידה

המערבי של גדר ההפרדה ובתמורה לפצות את הרשות הפלסטינית באדמות בשטח

דומה באיזור הנגב הנושק לרצועת עזה.

– כפר ערבי שבתיו נשארו כמעט בשלמותם לאחר מלחמת העצמאות. לאחרקקון

מלחמת ששת הימים פליטי הכפר שברחו לשטחי יהודה ושומרון ולאחר מלחמת ששת

הימים יכלו לחזור לכפרם, השתלטו על בתים אלה. התושבים פונו ע"י השלטונות ובתי

הכפר נהרסו עד היסוד, על מנת למנוע את חזרתם. קקון שולט על הדרך המחברת בין

קיסריה לשכם, ידוע כמבצר עוד מהתקופה הרומית. בתקופה הצלבנית היה בקקון

מבצר צלבני, בתקופת מרד הפאלחים שימש כמרכז למורדים. נכבש ע"י נפוליאון

במסעו בא"י.

– מצודה על הגבעות המערביות ביותר של הדום השומרון. המצודה שולטתמגדל צדק

על מעבר אפק שבתקופה הקדומה היווה מעבר הכרחי בין ביצות השרון להרי השומרון

ומכאן חשיבותו. בצידו השני של המעבר מבצר אנטיפטרוס השולט על מקורות הירקון.

בדר"כ הוחזקו שני המבצרים ע"י שלטון יחיד בו זמנית.

6


הפסקת בוקר בצמת לטרון 9:15 – 8:45

נסיעה מצמת לטרון להרטוב 9:30 – 9:15

– יישוב בעל אוכלוסיה מגוונת: יהודים, מוסלמים ונוצרים הוקם בשנות ה-נווה שלום

ע"מ להראות כי ניתן לחיות בשלום למרות הבדלי התרבות וחילוקי הדעות.70

– משמר את שמו של מבצע נחשון שהיה ראשון המבצעים במלחמתצמת נחשון

העצמאות על הדרך לירושלים.

– הוקם על אדמות הכפר הערבי דיר אבו חוסיין שהיה היעד הראשון של מבצעבקוע

נחשון, נכבש ע"י כוחות ההגנה ובלחץ הבריטים פונה. שמו של היישוב הוא סמלי,

ומסמל את הביקוע והורדת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות באמצעות דרך

בורמה שראשיתה בסמוך למושב.

– נסלל במלחמת העצמאות כנתיב חלופי לקטע הכביש בין לטרוןכביש הגבורה

לשער הגיא שנשלט על ידי הלגיון הירדני ובכך חסם את הדרך לירושלים. הדרך

החלופית הקודמת לכביש הגבורה הייתה "דרך בורמה" שנסללה כדרך עפר קשה

למעבר, בתוואי מקביל וצפוני יותר לכביש זה. כביש הגבורה היה קטע מהכביש

כאשר1967 עד 1948 שנים משנת 19הראשי שהוביל מתל אביב לירושלים במשך

נכבשה לטרון במלחמת ששת הימים.

– עם תחילת מלחמת העצמאות פוצץ הלגיון הערבי את תחנת השאיבהקו השילוח

בלטרון, וירושלים נותרה ללא אספקת מים סדירה. בית המשאבות שבעין סוסין הוא

חלק ממערכת "קו השילוח" - המפעל שסיפק מים לירושלים הנצורה. הקו הונח

', בצמוד לדרך בורמה, כתחליף למפעל המים הישן. הקו יצא48בחודשים יוני-יולי

מבריכת קיבוץ חולדה. התחנה בעין סוסין שימשה כבוסטר )משאבת עזר(, שדחפה

.1952את המים שהגיעו מקידוחי רחובות לעבר ירושלים. התחנה פעלה עד

- על מותו של דן, כמו גם על מותם של שאר בני יעקב )פרט ליוסף( - אין קבר דן

המקרא מספר דבר: לא מתי מתו, ולא היכן נקברו. לפי מסורת הנזכרת בספר הישר,

דן, בנם של יעקב ובלהה, נקבר באזור שבין צרעה לאשתאול: שתי ערים אלו נמצאות

בנחלת שבט דן שבדרום, לפני עליית שבט דן צפונה. מבנה לצד כביש נחשון-רמלה,

כקברו של דן, אך זיהוי20ממערב לצומת שמשון, זוהה בשנות השמונים של המאה ה-

7


זה מוטל בספק. עד אז היה הקבר מיוחס לשייח' ע'רוב - שמו הערבי של שמשון

המקראי, בן שבט דן. לפי המסורת, יום פטירת דן הוא ט באלול, וביום זה נוהגים לקיים

הילולה גדולה ליד הקבר. יש הפוקדים את הקבר גם בליל ראש חודש ובאמצע

החודש. על קברו של דן מבקשים פרנסה, בריאות, פוריות וזיווג. בסמוך למבנה יש

פינה להדלקת נרות. לפי מסורת אחרת, נמצא קבר דן באזור הכפר דנה שבעמק

יזרעאל, מזרחית להר תבור.

ביקור בהרטוב 11:00 – 9:30

המושבות שנוסדו בשנות העלייה הראשונה )28, כאחת מ-1895הר טוב נוסדה ב-

(. בנוסף לה נבנו זכרון יעקב, ראש פינה, יסוד המעלה, עקרון ,1881-1904

מזכרת-בתיה גדרה , פתח תקווה, חדרה, רחובות, והמושבות - בת שלמה, באר

טוביה, מטולה ועוד.

במחצית השנייה של המאה התשע עשרה נקלעו תושבי הכפר הערבי ערטוף לקשיים

גרוש. נציגי השלטון8,000כלכליים וחובם לשלטונות העותומאניים עמד על

העותומאניים הגיעו לכפר ותלו על עץ את מנהיגי הכפר. בצר להם פנו תושבי הכפר

לשכניהם מהכפר אישוע, כיום אשתאול, שהחלו לגייס את הכספים הדרושים, במקביל

פנו נציגי הכפר ערטוף לסגן הקונסול הספרדי בירושלים, אלכסנדר אספניולו שהזדרז

ורכש מתושבי הכפר את האדמות בסכום החוב.

אספניולו בנה לעצמו בית מאבן. כשרצה לשוב לספרד, לאחר שמונה שנים, הציע

לתושבי הכפר ערטוף לרכוש את אדמותיהם בחזרה, אולם הם דחו את הצעתו מאחר

ולא היה להם די כסף עבור הרכישה, והן משום שחשבו כי האדמות יוחזרו להם לאחר

שסגן הקונסול ישוב לספרד.

רכש היהודי יצחק יעקב סופר את האדמות מאספניולו וקיווה למכור אותן1882בשנת

ליהודים שיבואו להתגורר במקום, אולם הדבר לא עלה בידו והעסקה התבטלה.

שנה מאוחר יותר, התארגן המיסיון האנגליקני בירושלים, ובעזרתו של המומר מוזס

דונם(. המומר ואנשי המיסיון הזמינו יהודים5,950פרידלנדר קנו את שטחי ערטוף )

לבוא ולהתגורר בהר-טוב מתוך מטרה ברורה, לקרב את היהודים לנצרות, ולשכנעם

להמיר את דתם בהמשך. המומר פרידלנדר בחר לו שישים משפחות מקרב העולים

מרומניה ורוסיה.

8


הרבנים, שהבינו את מטרת המיסיון, אסרו על היהודים לעלות להתיישבות בשטחי

ערטוף.

למרות איומי הרבנים שלא ימולו את ילדיהם ולא יקברו בקבר ישראל את מתיהם, יצאו

משפחות יהודיות ברגל מירושלים לערטוף )לימים התנצרו שלוש משפחות(.24

דונם אדמה, פרה אחת וזוג שוורים, וכל המתיישבים קיבלו160כל מתיישב קיבל

במשותף מכוורת ולול עופות.

המתיישבים התגוררו בצריפי עץ ארוכים שחולקו במחיצות, הם חיו בתנאים קשים.

התחילו לבנות מבני אבן למגורי קבע. היהודים רצו לבנות בית כנסת,1890בקיץ

אולם אנשי המיסיון התנו זאת בשני תנאים. הראשון - אנשי המיסיון, ידרשו אף הם

בבית הכנסת והיהודים יתחייבו לשמוע את הדרשה, והשני - יאסר על היהודים לקרוא

איש אל רעהו לתפילה. בנוסף, נהגו אנשי המיסיון להפריע לתפילת היהודים.

ביישוב היהודי קמה סערה גדולה ומאמרים נכתבו בגנות המושבה שכונתה "מושבת

המסיתים".

לימים נפטר ילד והוריו רצו לקבור אותו בירושלים. אולם אנשי הקהילה האשכנזית

סרבו לקברו. אנשי ערטוף הגיעו לבית הכנסת "חורבת רבי יהודה החסיד" שבעיר

העתיקה, והחלו מהומות שבמהלכן נהרג מאיר אפטר.

על ערטוף, "... שם תקעו1885חיים סוקולוב כתב בספרו "ארץ חמדה" בשנת

המסיתים את יתדם וילכדו בחרמם מספר אנשים עברים. חלילה לנו להביא בחשבון

את המקום הזה, כי לא לנו הוא".

המצב הכלכלי הקשה ולחץ המיסיון להמרת דתם של היהודים מצד אחד, ולחץ היישוב

נותר בו מתיישב אחד בלבד.1894היהודי מצד שני, גרמו לפירוקו של היישוב ובשנת

הגיעו לארץ עולים מבולגריה שהקימו אגודה בשם "אגודת אחים1895בראשית

ליישוב ארץ ישראל". בחג החנוכה עלו שתים עשרה משפחות, כמניין שבטי ישראל, על

הקרקע.

שתים עשרה המשפחות הללו התכוננו להכשיר את הקרקע עבור יתר המשפחות

שתעלינה מאוחר יותר. לא עבר זמן רב, וחלוצי הר-טוב נתקלו במציאות קשה. ראשית,

נאלצו להוציא הון עתק ושלמונים עבור רכישת האדמה וביטול צו גירוש שהוצא נגדם

9


על ידי מושל ירושלים. אחר כך נתבררו תנאי הסביבה הקשים, ובעיקר מיעוט קרקע

ראויה לעיבוד ומחסור עונתי במים שהספיקו בקושי לשתייה בלבד. נוסף לכך הייתה

הר-טוב העברית מבודדת בלב סביבה ערבית רצופה, ורחוקה ממרכז היישוב היהודי

המתחדש. וללא סיוע מוסדות היישוב או הברון רוטשילד.

כל המשפחות הצטופפו בבניינן אבן ישן, מוקף חצר מגודרת שהותירו מתיישבי

המיסיון. ניסיונות שונים לגידולים חקלאיים נכשלו, המתיישבים נאלצו לנסות ענפים

מסחריים ותעשייתיים על מנת לקיים את עצמם. למחייתם עסקו במלאכות שונות:

הובלת משאות גמלים, ייבוש פרחים ושיגורם לגולה, טחינת קמח, אצירת שמן זעתר.

מכרו התושבים שליש מאדמתם לציוני הנדיב י. ל גולדברג, שרצה להקים1909ב-

במקום חוה חקלאית לדוגמה. בכסף שקיבלו פדו את יתרת האדמה מחבריהם

שנשארו בבולגריה ופנו לפתח ענפי משק חקלאי פורה: מטעים, ירקות, גידולי שדה

ובעלי חיים היוו את הבסיס החקלאי, ואליהם נוספו ענפי תעשייה זעירה. במקום נבנו

מבני מגורים ומשק וסביבם חומה, מוקמת רפת לתפארת, לראשונה בארץ מתפתח

עדר פרות חליבה מסודר. הונהג "ספר- העדר" , ניטעו עצי פרי שונים כולל מטעי

שקדים וזיתים, נחפרה באר מים, הותקן בה מנוע ששאב את המים לבריכות אגירה

שנבנו בחווה.

, לאחר שעמדו בגבורה במשך לילה שלם מול הפורעים,1929 במאורעות תרפ"ט

נאלצו התושבים לנטוש את המושבה. בן לילה הפכו לפליטים חסרי כל. המושבה

נבזזה ונהרסה.

, חדלה החווה להתקיים, אדמתה נמסרה לקרן הקיימת1929לאחר מאורעות תרפ"ט

שהחכירה אותה לאיכרי הר-טוב. באר המים שוקמה, ולראשונה זרמו מי שתייה

הוקם1946למושבה. חלק ממבני החווה שוקמו לשימוש איכרי המושבה. בשנת

בשטח החווה מוסד לנוער קשה חינוך של עיריית תל אביב.

במלחמת העצמאות נאלצו המתיישבים לעזוב בתיהם בשנית. לאחר מצור ממושך,

שבמהלכו הצליחו רק שיירות מועטות להגיע ליישוב, החליטו המוסדות לפנות את

1948 עזבו התושבים ברגל לכפר אוריה. באוקטובר 1948 במאי 16הר-טוב. ובליל ה-

שוחררה הר- טוב על ידי

הפלמ"ח.

בסיום מלחמת העצמאות חזרו

כמה מבני המקום וניסו לשקם

את המושבה החרבה. התנאים

הקשים וחוסר סיוע מהמוסדות

אילצו אותם לעזוב סופית את

המושבה.

10


ממושבת הראשונים הרטוב נותרו שרידים מעטים בלבד גם שמה לא נזכר עוד,

והיישוב במקום נקרא נחם.

בתי2השרידים שנותרו הם מבית המסיונרים – בית בו התיישבו ראשוני המושבה.

שרידים של בתים משנות העשרים, וכן מאצרת הזעתר וכבשני3אבן בתחום הישיבה,

הסיד. חשיבות מיוחדת נודעת לבית הקברות הקטן, המצוי מעבר לוואדי, ממערב

למושבה. הרטוב הייתה מושבה המסמלת מאבק להיאחזות בחבל ארץ קשה זה.

המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות מחפשת דרכים לטפל בשרידים אלה, כדי

שיוסיפו לספר את תולדות הרטוב.

בפעילות משותפת של המועצה האזורית מטה יהודה, המועצה לשימור מבנים ואתרי

התיישבות, החברה להגנת הטבע, הקרן הקיימת לישראל ועמותת הרטוב, הוקם

מוזיאון הרטוב, בבית ראשונים ששוקם והוכשר לכך, שוקמו טרסות ונבנתה פרגולה

לקליטת מטיילים. כמו כן הוקם חניון למבקרים בהר טוב התחתונה.

בסמוך לפרגולה הוקמה מצבת אבן – יד הרטוב, עליה הוצמדו שמות המשפחה של

מייסדי המושבה.

הדרכה בפרגולה – שיירת הל"ה

הרקע ליציאת המחלקה לדרך

מיומנו של בא-כוח גוש-עציון בירושלים, לאחר קרב ג' בשבט:

"מכפר-עציון הגיעו בלי הפסק מברקים על מחסור בסוללות. מכשיר הקשר פעל

במשך כל ההתקפה ועכשיו הוא נחלש... הוכנה מחלקה שתצא לעזרת גוש-עציון. היא

איש. פיקודה40הורכבה משתי כיתות של אנשי החי"ש ושתי כיתות פלמ"ח. בסך הכל

נמסר לדני מס.

רימונים ותחמושת70 תת-מקלעים ואקדחים, 15 רובים, 16 מקלעי ברן, 4נשקם:

סוללות למכשיר2 כדורים לרובה בשביל הגוש, 3000אישית. הם נשאו אתם עוד

הקשר, פלסמה וחומרי רפואה לפצועים בגוש".

אל: גוש-עציון, מאת: ממ"ז )מפקד מחוז ירושלים( 20:00 15.1.48 מברק:

המחלקה יצאה בערב ברגל מהר-טוב אליכם. מביאה חומר-נפץ לפוצץ גשר בין חברון

וכפר-עציון. אם יש באפשרותכם בצע עוד הלילה. קבלו ומסרו לחברים את הערכותינו

על עמידתכם הגאה. המחלקה התארגנה ויצאה לדרך בלילה שלאחר ההתקפה.

אחר חצות, לא נותר זמן רב01.00ההתארגנות המהירה כפתה יציאה מאוחרת -

ק"מ. תנאי הטופוגרפיה ופיזור10להליכה. המרחק האווירי שהיה עליהם לעבור הוא כ-

היישובים הערביים הכתיבו תוואי ארוך, עקיפת כפרים, חציית ואדיות וטיפוס על

11


רכסים. הניסיון הראשון להגיע לגוש-עציון לא עלה יפה, המחלקה נאלצה לחזור בעוד

לילה לירושלים.

מתוך עדותו של אורי גביש - איש יחידת החי"ש במחלקת ה-ל"ה: "יצאנו קרוב לחצות

ונסענו באוטובוס משוריין של 'המקשר'. על-יד השביל שבין מלחה לעין-כרם הוצב

מחסום ונאלצנו לרדת, מכיוון שעיקוף המחסום עם המכונית היה עלול למשוך תשומת

לב וחבל היה להפסיד את הזמן על פינוי המחסום... לא היו אנשים ליד המחסום...

היינו ליד גדרות הבוסתנים של הערבים בסביבה, השטח מאד לא נוח להתמצאות

כשלא הולכים על שביל ברור... בלית ברירה ניסינו לפנות קצת מערבה ולעבור לואדי

השני, כדי לא להיתקע לתוך הבתים הקיצוניים של הכפר מלחה, אז נתקלנו במצוק.

החלטנו בכל זאת לחזור לואדי ולנסות למצוא את השביל המוביל אל הפסים )רכבת(.

חבר'ה - לרדת את המצוק הזמן התחיל לברוח... בתור תוספת38עד שהצלחנו -

03.00מתח נשמעה ירייה בודדת, ואחריה עוד ירייה ועוד אחת... השעה הייתה כבר

לפנות-בוקר ונשארו עוד שעתיים עד אור היום. הייתה לפנינו עוד דרך של קרוב לארבע

שעות הליכה. כך שההיגיון כפה עלינו לחזור לירושלים".

דו"ח רשמי

"ליל יום רביעי ג' בשבט. בחשיכה יצאה המחלקה מבית-וגן דרך עין-כרם. האנשים

כולם עמוסי משא רב: מכשירי עזרה-ראשונה, בקבוקי דם לעירוי, נשק מגן וכדורים

שעות30בשביל הגוש העומד בקרבות. מקצתם עדיין עייפים ויגעים מסיור שנמשך

בסביבות רמאללה. בדרכם לגוש נתקלו במחסומים ובגדרות אבנים ודרכם השתבשה.

מן הכפרים בהרים נפלו עליהם אורות גישוש וניתכו יריות. רוב הלילה עבר ואל

מטרתם לא קרבו. אור הבוקר עלול היה לחשפם לעיני האויב... אז החליטו המפקדים

לחזור בדרך הקצרה ביותר לירושלים".

12


לקראת היציאה בשניה

ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי

הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך

חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת

מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך

הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה

וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו

פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת הר-טוב, היישוב היהודי

הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע

13


ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק

העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה

בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן

הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש

לגוש-עציון הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

אל: ממ"ז )מפקד מחוז ירושלים( מאת: דני )מפקד גוש-עציון( 15.1.48 מברק:

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש

נע צבא בדרך10:00-16:00מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות

ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא

קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" )כ"ח בכסלו

( הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו11.12.1948תש"ח

כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה

נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך

ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

הגורם הטופוגרפי

מטר גובה. הציר הנוח עובר750הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-

למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם

לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים

ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט.28היה לנווט כ-

האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - )מצפון-מערב לדרום-מזרח( נראית

בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית

השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה )צפון-מזרח -

דרום-מערב(. הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח.

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

14


לוחמים מלבד14 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-450בגוש-עציון היו באותה עת כ-

אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו

אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים20יצאו היחידות לפעילות. משם באו

היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה עשרות אלפי אנשים. בעת התרחשות מלחמתית

בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה )= הזדעקות(..

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, )היא

מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם(. נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד

תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי.

פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים

היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול

נקודות מסוכנות אלו.

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא )מפקד המושבה

הר-טוב( המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות

ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה8המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-

הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא

רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

המסע ממנו לא שבו

איש, יצאה מסמינר בית-הכרם בירושלים בשעות הערב40המחלקה, שמנתה

(. הלוחמים נעו15.1.1948המוקדמות של יום חמישי, אור ליום שישי ה' בשבט תש"ח )

19.30בשתי משאיות סגורות ומשורינות בחלקן, אל המושבה הר-טוב אליה הגיעו בין

.20:30ל-

עדותו של יגאל בוטרימוביץ )מאנשי המחלקה שנותר בהר-טוב(: "אנו אמנם היינו אנשי

צבא ולכל אחד היה נשק אישי, אבל כדי להגיע להר-טוב צריך היה לנסוע בשיירה

כנוסעים רגילים. אם היו עוצרים אותנו משמרות המשטרה באבו-גוש או בבאב-אל-ואד

והיו מוצאים אותנו עם נשק ברור שהיו אוסרים אותנו. לכן אנחנו נסענו כאנשים רגילים

הנוסעים בשיירה, בו בזמן שהנשק הוסע כנראה בסליקים מיוחדים... עלינו חיפתה

יחידה של נוטרים עבריים להם היה מותר לשאת נשק באופן ליגאלי...".

15


הנשק הועבר בסליק, בתוך דפנות כפולות של טנדר שנסע מירושלים להר-טוב. פירוק

הסליק בהר-טוב והוצאת קני המקלעים מתוך הדפנות הכפולות גזל זמן רב בטרם

היציאה.

העייפות של הבחורים

רפאל בן-הרויא מעיד: "הם היו עייפים, נראו עייפים מאוד". מרבית הבחורים היו

לאחר לילות של פעילות מבצעית ללא שינה. דו"ח רשמי המתייחס לניסיון בלילה

הראשון מוסר: "מקצתם עדיין עייפים ויגעים מסיור שנמשך שלושים שעות בסביבות

רמאללה... כשהגיעו לירושלים בבוקר יום חמישי נתנו להם רק שעות מספר להחליף

כוח. הפקודה לחזור ולהגיע לגוש-עציון נשארה בעינה... אחד מבני החבורה, יצחק

הלוי, חשש מאוד מפני עיפותם הרבה, אם יאלצו להכנס בקרב לא יעמוד להם כוחם.

אחר הזכיר כי שוב הם יוצאים לדרך בלי משדר מקשר, שמא ילך ויביא 'ווקי טוקי' ?

)משדר קטן( אך דבריו נשארו תלויים בחלל. לא היה זמן לשיקולים נוספים. כל רגע

יקר". )בתקופה זו עדיין לא עמדו מכשירי קשר ניידים לרשות מפקדת מחוז ירושלים(.

היציאה מהר-טוב

בערב. נתנו20:30 על שהותם בהר-טוב מעיד רפאל בן-הרויא: "הם הגיעו בערך ב-

להם את בית-הספר שינוחו שם, עד שהכנו את ארוחת הערב. הם אכלו ואני יחד עם

עוזרי ועם דני מס תכננו באיזה דרך ילכו כדי שלא יתגלו... אמרתי לדני מס שבשעה זו

אסור להם לעזוב את הנקודה, יעצתי לו לדחות את היציאה לעוד לילה, היות והשעה

, והם לא יספיקו להגיע לגוש בלי להתגלות. המטרה הייתה להגיע לגוש ויהי מה.23:00

ק"מ...28הוא החליט שבלילה הוא מגיע, אבל זה היה מאוחר מאוד. המסלול היה כ-

לקחנו זאת בחשבון. דני לא רצה לשמוע ואמר: "נתגלה, נתגלה, אנחנו נהיה כבר

קרובים לגוש ואז לא איכפת לי". הח'ברה היו בדעה אחת עם דני: להגיע עוד הלילה.

החברה היו עייפים מאוד אך הם היו רעננים ברוחם, הם היו עליזים".

עדותו של יגאל בוטרימוביץ: "הדרך עצמה עברה ללא תקלה, לא היו יריות, לא היו

צליפות, שום דבר. הגענו להר-טוב בערב. ברור ששיירה כזו של כמה מכוניות בערב או

לפנות ערב שעוברת באיזור כזה ודאי מושכת את תשומת-הלב של אנשי הסביבה

ומכאן הרושם שלי שדבר בואם של ה-ל"ה לאיזור זה לא נסתר מעיניהם של הערבים...

כמות הנשק שעמדה לרשות ה-ל"ה הייתה עצומה בהתאם למחשבות שלנו של אותם

הימים. לכל כיתה היה "ברן" - מקלע קל, דבר שלא היינו רגילים לו אף פעם קודם לכן,

זה לא היה לפי התקן. לכל חייל היה רובה, היו רימונים, הייתה כמות עצומה של

16


תחמושת. תארו לכם שלמקלען בנוסף על זה שסחב את המקלע היה לו אפילו נשק

אישי - היה לו אקדח להגנה עצמית. זה באמת דבר שאי אפשר לתאר באותה תקופה.

כלי נשק, שני לוחמים38מאידך, בעת חלוקתו של הנשק התברר כי שוב הגיעו רק

נותרו ללא נשק-אישי, דני סרב לאשר יציאתם ללא נשק.

"לכן אנחנו באנו אל ג'ורדן, המקלען שלנו, בחור גבוה, עצום, ענק, ואני אומר לו: ג'ורדן,

שמע ! תן לי את האקדח. הוא אומר: בבקשה, למה לא? אני בא אל דני: הנה, יש לי

אקדח! - לא! בשום פנים ואופן. האקדח שייך לג'ורדן והוא ייקח אותו. - אבל יש לו שני

כלים ? - מקלע זה דבר אחד ואקדח דבר שני! רצנו מהר אל המא"ז )מפקד

המושבה( וביקשנו ממנו שישאיל לנו נשק, שייתן רובה, רימון, אקדח, שייתן משהו כדי

שנוכל לצאת. המא"ז פתח לנו את מחסן הנשק )של המושבה( ואמר: תראו מה יש לי

רובים, כמה אקדחים, איך אני יכול לתת מפה ולו כדור אחד? לא יכול בשום2-3פה:

פנים ואופן להוציא מפה נשק."

ההשוואה בין כמות הנשק של המחלקה לבין הנשק שהיה בהר-טוב, מושבה מבודדת,

מנותקת שהייתה נתונה לסיכון רב - מאלפת. מכאן ראיה לערך המיוחד שייחסה

מפקד המחוז למשימת המחלקה .

לפי עדותו של רפאל התקיים מיפקד לפני היציאה: "לאחר שהעמיסו את התרמילים

דני נתן פקודה למיסדר ולאחר כמה מילות הסבר על מהלך הדרך הם התפקדו. היו

... בחצר בבית-הספר של המושבה הר-טוב... בזמן ההתפקדות מסר דני את38

הנתיב ואמר: לא לדבר. לא לעשן. לא להרעיש ולא להתגלות. צריך להיזהר מרועים

שמסתובבים בלילה. וכך, הוא אמר, בשקט הם יסתננו לגוש. היו להם כובעי-גרב

וכובעי-טמבל ובטלדרסים, מכנסי חאקי ולחלק היו חותלות. לדני מס הייתה משקפת

שלא הוריד אותה אפילו בזמן האוכל. לכל אחד היו, כפי מראה עיני, מאתיים כדורים

לכל רובה, ולתת-מקלע כמה מחסניות, רימונים, אקדח רקטות. ציוד אישי היה להם

רובה או מקלע או תת-מקלע, תרמיל-צד ותרמיל-גב בו היו הכדורים וצנצנות עם

הפלסמה. הם לקחו מצבר של אוטו לגוש... מסביב עמדו חלק מלוחמי המושבה. הם

באו עם חיוכים ועם דברי עידוד. )מקום המיסדר היה במגרש חצר בית-הספר האיזורי

אבן-העזר. עד לפני מספר שנים עדיין ניצבו במקום זה מבנים משרידי המושבה.( יצאנו

מפתח בגדר לכיוון תחנת הריחיים של הר-טוב. במשעול הוואדי המוביל לצרעה,

מאחורי הגבעה פנו שמאלה )דרומה( בכיוון אדמות דיראבן והגורן של דיראבן, ומשם

המשיכו בכיוון לבית-ג'ימאל".

17


על ראשית הדרך מעידים השלושה שחזרו )הלוחם שנקע רגל ושני מלוויו(. אורי גביש:

"היו שם יצחק הלוי ויונה לווין ועוד כמה חבר'ה... אני זוכר שהם התלבטו למרות שהם

23:05הכירו את הדרך. הם ידעו שיש קשיים בניווט... עם גמר המיסדר הייתה השעה

ק"מ. יצאנו מהר-טוב ופנינו מערבה לכיוון מטע הזיתים. התקדמנו25והיה לנו ללכת כ-

בשקט כמה שאפשר ומדי פעם היינו צריכים לעצור בגלל הזרקור של תחנת המשטרה.

חצינו את הפסים כלפי דרום תוך עקיפת המשטרה ועלינו במקביל לואדי שהולך לכיוון

בית ג'ימאל דרומה. חנינו ליד מעיין מים זורמים".

.03:00 - 02:00בהתאם לתכנית היה עליהם להגיע לגוש-עציון בין השעות

(.16.1.1948המחלקה לא הגיעה לגוש-עציון בבוקרו של יום ו', ה' בשבט תש"ח )

מגוש-עציון נשלחו חוליות חיפוש מערבה. ביום ו' ובשבת הגיעו רסיסי שמועות

ממקורות ערביים על קרב בהרי-חברון בו נהרגו עשרות לוחמים יהודים.

( 15.1.1948 מתוך יומן כפר-עציון: ה' בשבט תש"ח )

"בשעות הצהרים הודיעו ממשואות-יצחק ומעין צורים כי בסביבתם נשמעות יריות

רבות. התצפיות והמסיירים לא גילו שום דבר חשוד. לכן חשבנו כי אלה תרגילים של

הערבים בכפרים השכנים".

אל: יששכר וממ"ז )מפקד גדוד הפלמ"ח ומפקד המחוז(20:20 16.1.48 מברק בהול

מאת: גוש-עציון

בערך. אנו10:00התגבורת עוד לא הגיעה. שמענו קצת יריות מכיוון צוריף בשעה

מאותתים לכיוון מערב בפנסים ובפרוז'קטור וכן נורו שתי רקטות ירוקות.

( נתקבלה הידיעה המרה:17.1.48 במוצאי-שבת, אור לז' בשבט תש"ח )

גוויות נמצאות על שביל בין הכפר ג'בע וצוריף".35 "זה עתה הגיעתנו הידיעה ש-

המחלקה מתגלה

מעדויות הערבים, עדותו של קצין משטרת חברון הבריטית, הימיש דוגין, שגילה את

הגוויות והביא אותן לכפר-עציון, ועדויות אנשים נוספים שהיו קשורים למחלקה בשעות

האחרונות, ומבדיקת החומר ארכיוני - מצטיירת התמונה הבאה:

בלילה, צעדו ה-ל"ה בנחל זנוח דרומה, ונכנסו01:00לאחר פרידת השלושה, בשעה

לעמק-האלה בצידו הצפוני-מזרחי למרגלות הכפר הערבי בית-נטיף. המחלקה נעה

18


בצידו המזרחי של עמק-האלה, ופנתה בקצהו הדרומי-מזרחי )סמוך למושב רוגלית

כיום( לואדי ג'דור. מכאן פנו מזרחה ונעו בואדי למרגלות חרבת ג'ורפא וחרבת עלין

עד "מזלג וואדיות", למרגלות ראס חאסן. ואדי חלואס )חלושה( המוביל לתוך הכפר

צוריף, וואדי שאב-א-סייף בו ניתן לעלות לנתיב שבין הכפרים צוריף וג'בע.

עדותו של היימיש דוגין - כפי ששמע בצוריף ביום השבת: "הם הגיעו לאיזור צוריף

בשעות המוקדמות של הבוקר. באותו זמן יצאו שתי נשים ערביות מצוריף לקושש עצים

והן ראו שני צופים מקבוצת ה-ל"ה. משנפגשו אמרו הבחורים בערבית שהם מה'ערב

הגנה'. הנשים הפילו את הזרדים וחזרו לצוריף, שם סיפרו את כל העניין". ידיעה ברוח

זו פורסמה גם בעיתון הערבי "פלשטין" למחרת יום.

על-פי עדויות ערבים שנמסרו על-ידי שירות הידיעות של ההגנה, התגלתה המחלקה

על-ידי רועה / רועים / זקן ערבי. )דיווחים אלו של הש"י פורסמו ברבים על-ידי דוד

בן-גוריון, חמישה ימים לאחר הקרב. בעקבותיו פרסם יצחק שדה, מי שהיה מפקד

הפלמ"ח, דברי הספד לנופלים במלאת חודש לנפילתם, והעלה על נס את התנהגותם

המוסרית ביחס לרועה ערבי(. ההודעה נמסרה לאברהים אבו-דיה, מפקד מחנה

האימונים של ה"ג'יאד אל-מוקדס" בכפר צוריף. ייתכן שבנוסף להתגלות של היחידה

על-ידי שתי נשים, התגלתה היחידה גם על-ידי רועה / זקן ערבי. ואולי הנשים העבירו

את הידיעה לרועים ואחד מהם הגיע לצוריף ודיווח.

חוליית החוד, שצעדה כמה עשרות מטרים לפני הכוח, כפי שנהגו בפלמ"ח, נתקלה

בשתי נשים מקוששות בהפתעה מוחלטת. ככל הנראה לא הייתה לשני הלוחמים

אפשרות לפגוע בהן, לירות לעברן ולשתק אותן בלא לעורר תשומת-לב רבה ולהסתכן

בהתגלות בשעת אור באזור עוין. עד שהצטרף אליהם כל הכוח והמפקד בראש

הספיקו ודאי הנשים להימלט לעבר הכפר. )אם התיאור נכון הרי שבשעה זו ובנסיבות

קשות אלו לא סביר שקיימו ביניהם דיון במוסר-לוחמים. נראה שהאינסטינקט והחינוך

שקיבלו, בצד השיקול המבצעי הקר הם שהנחו אותם במעשיהם(.

הערבים דיווחו כי ממחנה האימונים בצוריף נשלחה מייד חוליה לגלות את המחלקה.

ה-ל"ה המשיכו במעלה ואדי שאב-א-סייף, במטרה לעבור על האוכף בין צוריף לג'בע.

לאור היום נתגלו במעלה הוואדי בשלוחת קורנט-אל-ג'ורון, כאן הותקפו לראשונה.

ה-ל"ה פנוו צפונה, התפצלו לשתי קבוצות וחצו את הרכס, כנראה במגמה להגיע

לאיזור הר סנסן הגבוה והשולט.

19


400 ק"מ טיפוס אל גוש-עציון המתנשא כ-6לכאורה הייתה עוד דרך רבה לפניהם, כ-

מטר מעליהם. למעשה, אילו הצליחו ה-ל"ה לעבור בעוד לילה את הקטע בין צוריף

לג'בע ולהגיע למורדות ההר, יש להניח שהיו ממלאים את משימתם ומגיעים

לגוש-עציון. מצוריף ועד גוש-עציון השטח חשוף וריק. את הקילומטרים אחרונים, בהם

עיקר הטיפוס הקשה, יכולים היו לעשות לאור היום. אילו התגלו בקטע זה הייתה להם

עדיפות בזמן ובגובה, וסיכוייהם להגיע לגוש-עציון היו טובים.

דני מס, מפקד היחידה, הכיר את האיזור מתקופת היותו מפקד גוש-עציון, בה ערך

סיורים בסביבה. רפאל בן-הרויא, מפקד הר-טוב, מעיד כי בשיחתו עם דני מס הציע

לדחות את היציאה. תשובתו של דני הייתה: "נתגלה, נתגלה, אנחנו כבר נהיה קרובים

דקות הליכה בחושך - מנקודת30-20לגוש ואז לא איכפת לי". למעשה חסרו למחלקה

ההתגלות ועד לאחר צוריף.

אותרו במדויק "גבעת1970)במסעות נוער שערכנו בעקבות ה-ל"ה - לאחר שבשנת

הקרב" ומסלול ההליכה שלהם - נוכחנו לדעת כי לוח-הזמנים של המחלקה שיצאה

מהנקודה בה שוכן כיום מושב זנוח, איפשר להגיע בעוד חושך למורדות01.00בשעה

ההר. אין אנו יודעים האם היה עיכוב נוסף בדרך, תקלה שמנעה אותם מלהגיעה

בזמן. ככל הנראה לא טעו בניווט, הם הגיעו בדיוק ל"מזלג הואדיות" אליו תכננו להגיע,

ושם התגלו לראשונה(.

-20:00התכנית המקורית שהועברה לגוש-עציון הייתה: לצאת מהר-טוב בשעה

, ועוד באותו לילה לבצע פעולה על כביש03:00 ל-02:00 ולהגיע לגוש בין 19:00

,באיחור של ארבע שעות, לא מנעה את23.00ירושלים - חברון. מכאן שיציאה בשעה

- אור ראשון. היה זה06.00הסיכוי להשלים את הקטע המסוכן במסע עד השעה

מבצע צבאי הכרוך בסיכון מחושב שיש עימו סיכוי. מול הסיכון ניצב גוש-עציון ללא

תחמושת, וזקוק בדחיפות לחידוש הקשר, לחומרי רפואה חיוניים ובעיקר לתגבורת

לוחמים שיסייעו בהתקפה צפויה. הלוחמים מעידים: "אין אנשים אחרים, אנחנו

מוכרחים ללכת".

הבאתם לקבורה

20


מיומן כפר-עציון - ז' בשבט תש"ח:

"אנשינו ירדו ליער בצלעי אבו-ריש והתחילו לחצוב קבר-אחים גדול. עם חשיכה הופיעו

בחצר כפר-עציון שלוש מכוניות משא מכוסות ברזנטים בלוויית זחלים ומשמר צבא.

שוב הופיע קצין המשטרה וביקש מכל הנשים להיכנס לבתים. הבחורים ניגשו

למכוניות, לעיניהם נתגלו גוויות ערומות בתוך שלוליות של דם וסימני התעללות ניכרו

בהן. האנשים נרתעו לאחור. אחדים מהם התגברו על הזעזוע הראשון וניגשו להוריד

את הגוויות. המטפלים בקשו את אנשי הצבא לכבות את אורות מכוניותיהם והמשיכו

באפילה. הגוויות נעטפו בבד ובסדינים, הונחו על אלונקות והוכנסו לנווה-עובדיה. כמה

מן הגוויות היו חבושות תחבושות, דבר המעיד כי בעת הקרב הספיק החובש לטפל

בפצועים. החיילים הבריטים עמדו כל הזמן מנגד כמסומרים למקומותיהם, בהבליגם

על התרגשותם. ליד הגופות הועמד משמר כבוד, הודלקו נרות, משמרות חברים

שקראו פרקי תהילים, התחלפו במשך הלילה".

מיומנו של חבר כפר-עציון - ח' בשבט:

"בשעות הבוקר הגיעה שיירה מירושלים שהביאה את הקרובים להלוויה. חלק לא

הספיק להגיע. הם ירדו מהמכונית, שקטים ודמומים, פנו לכל צד כאילו לחפש את

יקיריהם. פניהם הקודרים הביעו רצון להתאפק ולא להכביד באבלם על אנשי המקום.

ביניהם בלטו גבר ואשה אשר שמרו על שקט נפשם, ריכזו סביבם את יתר הקרובים

ועודדום לעמוד במבחן זה האחרון. האשה הסתובבה בין הבתים והתבוננה בכל

העברים כאילו חיפשה את רשמי פועליו של בנה דני ז"ל, אשר עשה כאן שבועות

מספר ופעל הרבה להגנת המקום. אל יתר האמהות אמרה: 'זה שנים מאז נודע לי על

שייכותו של דני לפלמ"ח ועל תפקידיו, הייתי מוכנה לסוף כזה. כל השנים הללו כשבא

לבקר בבית ולשהות במחיצתנו היו לי כמתנה.'

...אותה שעה עסקו אנשי ההגנה ביחד עם אנשי חברא-קדישא שהגיעו מירושלים,

בזיהוי הגופות ובעטיפתם בכלי לובן - כהכנה לדרכםאריה לווין ובראשם הרב

האחרונה. לאחר מכן הונחו הגופות באולם, ליד כל אחד הוצב שלט קטן ועליו נרשם

שם החלל ושני נרות דולקים. משמר כבוד שמר למראשותיהם. הרב לווין אמר פרקי

תהלים ותפילת אזכרה. הקרובים נכנסו לאולם וכל אחד חיפש את השם הקרוב ללבו.

אם אחת אמרה: 'הרי כולם בנינו הם' אך הלב נמשך לשם המוכר... ההורים, רעיות,

אחים ואחיות, כולם עמדו דמומים ובכו ליד גופות יקיריהם שבעוד שעה קלה יעבירום

למנוחת עולמים...

21


פעמיים ירדה ההלוויה מהכפר לשיפולי הגבעה מעל ואדי אבו-ריש, מקום שנכרה

קבר-אחים גדול בתוך חורשת האורנים הצעירים. נושאי המיטות, חיילים, אנשי המשק

והקרובים צעדו דומם בשביל היורד. מחזה נוגע עד הלב היה דמותה של אמא אצילה

ושקטה שצעדה מאחרי האלונקה, בידה תמכה את ראש בנה יחידה שבלט במקצת

מתחת לכיסוי שעל גבי האלונקה - כאילו חי בנה ולטיפת האם תקל עליו. אברהם

הלפרין, נציג המטה בירושלים נפרד במילים קצרות מאת החללים. נורו יריות כבוד.

חבר קרא פרק צ"ד בתהלים "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" ותפילת קדיש נאמרה

על-ידי אחד האבלים. ... הצבא העמיד משמר מזויין בזחלים ובמקלעים בין

בית-הקברות למרגלות גבעת-הסלעים. בו בזמן אבטיחו חברינו את בית-הקברות מצד

האוכף-המוכתר. באותו היום הופיע לראשונה הנשק הבלתי ליגאלי גלוי לעיני

השלטונות".

בבית-הקברות בכפר-עציון. ארבעה חודשים לאחר נפילתם,בקבר-אחים ה-ל"ה נקברו

נפל גוש-עציון ובאותה שעה הוקמה מדינת-ישראל.

( נערך מבצע ליקוט-עצמות. חללי גוש-עציון, ובהם10.1949בחודש מרחשוון תש"י )

ה-ל"ה פונו מקברותיהם והובאו למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל

בירושלים.

נסיעה מהרטוב לגבעת הקרב 11:30 – 11:00

: פירות החרוב שימשו להאכלת בהמות. שמו של החרוב נגזר מצורת הפריהחרוב

המזכירה חרב או מיכולתו לגדול במקומות חרבים או בגלל הפרי היבש )יובש=חרבה(.

החרוב והאלה הם חבורת צומח השייכת לצומח הים תיכוני. בדרך כלל החרוב הוא עץ

דו-ביתי וכל עץ מכיל פריחה זכרית או נקבית. פריחת החרוב הזכר מדיפה ריח המזכיר

(. מקורCadaverineזרע גברי, משום ששניהם מכילים פוליאמין זהה המכונה קדוורין )

באנגלית פירושו גוויה(, המתקבלCadaverהשם קדוורין הוא בריח האופייני לגוויות )

מהתפרקות חומצות האמינו בתאים המתים. בפרחי החרוב, נוצר הקוודרין מפירוק של

(. תכונה זו מהווה אדפטציה יעילה המושכת אליוLysineחומצת האמינו ליזין )

מאביקים, הנמשכים לריח של גוויות. בנוזל הזרע, מספקים הקדוורין, ופוליאמינים

אחרים, הגנה לתאי הזרע, מפני הסביבה החומצית שבנרתיק.

זרעי עץ החרוב דומים זה לזה, ובעלי משקל דומה, דבר שהפך אותם בימי קדם למידת

ה, הוא מידת המשקל הקטנה ביותר. Jר Kמשקל אוניברסלית. בתנ"ך, זרע חרוב, הקרוי ג

מיליגרם, גם200מקורה של מידת המשקל הסטנדרטית לאבני חן, הקרט, שערכה

הוא בזרעי חרוב, והיא קיבלה את שמה משם העץ ביוונית - קרטוניה.

22


החרוב לא מוזכר בתנ"ך, ואף לא זכה להיכלל בין הפירות שארץ ישראל נשתבחה

בהם.

בניגוד לאי-אזכורו בתנ"ך, החרוב מוזכר פעמים רבות בתלמוד ובספרות המדרשית.

כך מסופר על רשב"י ובנו שברחו למערה בגליל מפני הרומאים, וניזונו שנים ארוכות

מפרי עץ זה. עוד מוזכר שחוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב ותמה עליו, כיוון שהעץ

שנה מזמן נטיעתו. על כך ענה אותו אדם לחוני:70היה אמור לתת פירות רק לאחר

"כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני".

שנים. יש המסבירים זאת6נתון זה עומד בסתירה לעובדה שהחרוב מניב לאחר כ-

לאור העובדה שהחרוב הינו עץ דו-ביתי: מדובר כאן בעץ בודד, שאכן לאחר תקופה

שנה מניב פרי על אף שאין עץ מהמין השני בסביבתו, תופעה זו מתרחשת70של כ-

שנים, והיא נוצרת מכך שהעץ70מכיוון שע"פ מחקרים עץ החרוב משנה את מינו כל

שנים. 70 שנים בכל פעם, ולאחר מכן "מחכה" 70מפרה עצמו ל-

יש הטוענים שהארבה אשר אכל יוחנן המטביל היו בעצם חרובים. מכאן שמו - "לחם

יוחנן".

: מזוהה עם העיר המקראית בית שמש שהיתה בנחלת שבט יהודה אלתל בית שמש

מול פלישתים. בית שמש הייתה העיר אליה החזירו הפלשתים את ארון הברית

שנשבה על ידם במהלך מלחמת אפק. בימי שלמה המלך היתה בית שמש עיר מחוז

בה ישב אחד מנציביו.

בימי אחז ניצלו הפלישתים את התוהו הפוליטי, עלו על אזורי הגבול עם ממלכת יהודה

לפנה"ס בידי נבוכדנצר מלך בבל586והרסו את בית שמש. בית שמש נחרבה בשנת

5וירדה ממעמדה, היא מוזכרת בתלמוד כמקום יישוב קטן וזניח. רק במאה ה-

לספירה, נבנה במקום מנזר ביזנטי גדול.

: מנזר של המסדר הקתולי הסליזיאני )מאיטליה( המחזיק גם מנזרמנזר בית ג'מאל

בבית לחם, בית ספר רטיסבון בירושלים, מנזר כרמיזאן בהר גילה ומנזר בנצרת )בית

הספר הטכנולוגי ישו הנער(.

: מקום בו שכן הכפר הערבי זכריא שתושביו עזבוהו במהלך מלחמתמושב זכריה

העצמאות, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. בלב היישוב ניצב לו עדיין מבנה המסגד

בעל הצריח המרשים. שמו של המושב נקבע כזכריה על מנת לשמר את שם הכפר

ששכן במקום, וייתכן שהיה קרוי על שם זכריה הנביא.

23


: בקרב בין דוד לבין גלית, חנה צבא ישראל בשוכו שבעמק האלה. קרוי בפיתל שוכו

המטיילים גבעת התורמוסים על שם המוני התורמוסים הצומחים עליו.

הוקם לאחר מלחמת העצמאות על ידי יוצאי פלוגה ד' מחטיבתקיבוץ נתיב הל"ה:

יפתח של הפלמ"ח, שאליהם הצטרפה קבוצה של ניצולי השואה. בתחילה נקרא

הקיבוץ "פלד" )ראשי תיבות: פלוגה ד'(, אך לאחר מכן, בעקבות יום השנה הראשון

לנפילתם של הל"ה, בו ביקרו בקיבוץ הורים שכולים רבים, הוחלף שמו ל'נתיב הל"ה'.

תצפית לעבר גבעת הקרב 11:50 – 11:30

קרב ה-ל"ה

המחלקה התגלתה עמוק בלב שטח האויב, בלא מכשיר קשר ובלא סיכוי להזעיק

עזרה. הרכסים סביב נתפסו על-ידי המוני ערבים מזוינים שהוזעקו בשיטת ה"פז'עה".

הטבעת סביב המחלקה הלכה והתהדקה. בשעות הבוקר עדיין ניתן היה לסגת

מערבה. להתפזר לחוליות קטנות ולהתחמק בתוך מבוך הוואדיות והערוצים, להסתתר

במערות, בכוכים ובצמחייה הסבוכה.

מדוע בחרו ה-ל"ה לפנות אל עבר שלוחת הסנסן, אל דאהר-אל-חאג'ה? - הם יצאו

מתוך שאיפה להגיע, כפי שאמר דני מס לרפאל בטרם היציאה: "להגיע ויהי מה !"

לוחמים אלו לא נרתעו ממשימה קשה והרת סכנות מלכתחילה, מתוך אמונה בכוח

הרב שרוכז בידיהם, הכרת חשיבות המשימה להגנת גוש-עציון, וידיעה שאין לסגת

בקרב. ברגעים הקשים הם דבקו במשימתם ולא נתפסו לרעיון הנסיגה. נכונים היו

ליפול בקרב ובלבד שלא לסגת מהמערכה, לא להפקיר את חבריהם הפצועים ולא

ליפול חיים בידי האויב.

יש להניח שמפקדים הבינו בראשית הקרב כי לאחר שהתגלו לא יוכלו לפרוץ דרך בין

צוריף לג'בע, לכן הוחלט לפנות צפונה. ייתכן שהמגמה הייתה להתבצר באיזור עד

חשיכה ואז לפרוץ לגוש-עציון. אולי קיוו שיצליחו לפרוץ לגוש-עציון מצפון לג'בע, תוך

התחמקות מהתוקפים.

( מגלים כי הקרב התנהל באותו יום2004ממצאי מחקר שנערך באחרונה )תשס"ד,

(, בשני שלבים נפרדים. בשלב הראשון,16.1.1948שישי הנורא, ה' בשבט תש"ח )

לערך.11.00 - 10.00 לערך, סמוך לאחר ההתגלות ועד השעה 07.00משעה

התוקפים לחצו את המחלקה וזו נעה צפונה מנקודת ההתגלות, על שלוחת

קורנט-אל-ג'ורון. ככל הנראה, ירדו ה-ל"ה בשלב מסויים אל ערוץ ואדי עציונה העמוק.

24


שם, בינות לסלעים הגדולים ולצמחייה עבותה, מצאו ה-ל"ה מסתור. הם הצליחו לנתק

מגע מהתוקפים והקרב פסק.

משעות הבוקר המאוחרות ועד שעות אחר-הצהריים המוקדמות של יום שישי, שוגרו

מטוסי שירות-האוויר של "ההגנה" לגיחות חיפוש אחר המחלקה אך לא גילו דבר.

הקצין הבריטי, הימיש דוגין, הגיע לכפר צוריף באותו יום בשעות הצהריים, בעקבות

שמועות על קרב שהתחולל באיזור צוריף. הוא מצא את הכפר והאיזור כולו שקט ורגוע.

באותן שעות הסתתרו, ככל הנראה, ה-ל"ה בערוץ ואדי עציונה.

התחדש הקרב. אין אנו יודעים באילו נסיבות; האם הערבים15.00מעט לפני השעה

שהתקבצו מהכפרים סביב חשו כי צברו די כוח וחששו להיקלע לחשיכה בה יעלה בידי

ה-ל"ה לחמוק - הם שהחלו במתקפה מחודשת, או שה-ל"ה החליטו להעפיל ביוזמתם

לראש הגבעה, אולי סברו שהערבים נטשו את האיזור. ה-ל"ה העפילו לראש הגבעה

(, היא "גבעת-הקרב", למרגלותיה הסתתרו, תוך כדי קרב573)ט'אהר-אל-חאג'ה, נ.ג.

יריות. הערבים צלפו לעברם ממורדות הרכסים סביב. חרף זאת עלה בידי המחלקה

להעפיל במדרון התלול אל ראש הגבעה ולהתבצר עליה בהגנה היקפית.

על-פי עדויות הערבים, כשהגיעו ה-ל"ה לראש הגבעה גילו כי רכס הסנסאן שמעליהם,

, השולטת על הכיפה עליה התבצרו נתפסה ע"י הערבים שבאו603כולל הגבעה נ.ג.

מהכפרים מצפון. כך מצאו עצמם ה-ל"ה על ראש גבעה מוקפת משלושה עברים

ואדיות עמוקים )ואדי חאמר; ואדי ערס; ואדי עציונה(. מהעבר הרביעי הייתה הגבעה

מחוברת באוכף נוח אל רכס הסנסן. גם את הגבעות סביב תפסו הערבים.

מ"גבעת-הקרב" עליה התבצרו ה-ל"ה נשקף גוש-עציון במזרח ועמק-האלה במערב.

לערך, עת ניסו מספר לוחמים16:30לדברי הערבים, התנהל קרב עז עד השעה

ממחלקת ה-ל"ה לרדת לואדיות אך נקטלו. בשעות אחר-הצהריים, ערב שבת, שככה

האש, התחמושת אזלה והלוחמים המעטים שנותרו לא הצליחו לבלום בידיים ריקות

את הסתערות הפורעים הערבים. אחרוני הלוחמים נהרגו בקרב המר. גוויות ה-ל"ה

הופשטו, נלקח מהם כל שהיה עמם. הפורעים אספו את נפגעיהם ושבו לכפריהם.

(, הוזעקו ערבים משכם בצפון ועד14.1.1948לקראת הקרב הקודם, ביום ג' בשבט )

באר-שבע בדרום, וכן בדואים משבט התעמרה. אלו לא שבו לבתיהם, אלא נותרו

בכפרים סביב, כנראה ממתינים לחידוש הקרב. נראה כי הללו כילו זעמם ב-ל"ה ועקב

כך נמנע קרב נוסף בגוש-עציון.

25


שייח' מהנגב שהשתתף בקרב ה-ל"ה מסר בעדותו:

"עם בוקר ראו יהודים ליד צוריף. זה היה לאחר מה שאירע בכפר-עציון )מפלת

(. הבהלה לאחר מפלת כפר-עציון הייתה רבה14.1.1948הערבים בקרב ג' בשבט,

ומאות רבות מאוד נזעקו להילחם ביהודים. ירו בהם מכל הצדדים והם השיבו אש

ולחמו עד אשר אזלה תחמושתם. האחרון שבהם, והוא פצוע, זרק בתוקפיו רימון.

לאחר שאזלה התחמושת מידיו עוד זרק בהם אבן ואז הרגוהו. את זאת סיפר אחד

שנפצע מהרימון ורסיסי ברזל חדרו לרגלו. הוא נותח בבית-החולים בבאר-שבע".

השייח' סיים את סיפורו ואמר: "מי שנגזר עליו למות - לו לפחות יזכה למות כשם

שמתו גיבורי חייל אלו."

עדויות הערבים על מספר ההרוגים והפצועים הערבים שונות זו מזו. כפי הנראה לא

נעשתה ספירה או הערכה מהימנה. כל כפר אסף את הרוגיו בנפרד בלא לדווח על כך.

הרוגים ערבים בקרב.40 ועד 17דיווחים שונים מוסרים על

איסוף הגוויות

בשעות הצהרים16.1.48הימיש דוגין , מפקד המשטרה הבריטית בחברון: "ביום ו'

המוקדמות הייתי בצד השני של חברון בניסוי מרגמות, כאשר סיפרו לי שיש צרות

בצוריף. בערב בא הרופא אבו-לאו מחברון, טילפן אלי ומסר שיש לו הרבה פצועים

והוא רוצה להעבירם לבאר-שבע. כולם היו ערבים... כשהלכתי לשם שמעתי

מהפצועים את הסיפור שהיה קרב. אולם אף אחד מהם לא סיפר את הסיפור

בשלמות. בשבת בבוקר עם שחר הלכנו, המפקד הצבאי טאהר אפנדי ואני לצוריף.

בתחילה לא סיפרו לנו הערבים מאומה, פרט לכך שהיו צרות. אולם אחר-כך התחילו

לספר והיו אף שני רועים ערבים שלקחו אותנו. הלכנו כשעתיים בין ההרים עד שמצאנו

את הגופה הראשונה על צלע ההר, אז ידענו שזה המקום. המשכנו בוואדי ומצאתי עוד

30מספר גופות. לאחר מכן עלינו לראש הגבעה. מקום ריכוז הפצועים היה כאן )כ-

תחבושות ספוגות דם. הבנים שכבו כאן. אחד נגרר5-6מטר מהמצבה(. היו כאן כ-

הנה מלמעלה וסימני הדם ניכרו על הסלע.

מכתבים. הם היו העדות האחרונה על רגעי18כאן נתגלו המכתבים שאספתי". )כ-

חייהם האחרונים של ה-ל"ה. המכתבים הועברו למשטרה הבריטית ולא נתגלו מאז(.

"בשבת התחלנו לאסוף את הגוויות שהיו מפוזרות מראש ההר וכמה מאות מטרים

הבנו שלא נוכל לאסוף את כל17:00. בשעה 14:30בוואדי. השעה הייתה בערך

הגוויות, לכן ריכזנו אותן בראש ההר וגדרנו באבנים סביבן. לאחר מכן שבתי לצוריף ב-

26


שעות אך הם סרבו לגעת בגופות, עד ששכנעתי4בערך. דיברנו עם הערבים כ-18:30

אותם שהמתים שייכים לאל. אז הסכימו שיביאו את הגופות ביום א' בבוקר למקום

מיל עבור נשיאת כל גופה".500שנוכל להגיע אליו בג'יפ. הערבים בקשו

"למחרת בבוקר, ביום א', חזרנו לצוריף. בדרך עצר אותנו המוכתאר של בית-אומאר

וסיפר שהיהודים תקפו את צוריף. הגעתי לצוריף וראיתי מכונית בריטית ושלושה

אנשים ניצבים ליד הקיר וידיהם מורמות. אמרו לי שאלה יהודים שכבשו את צוריף.

שאלתי את האחד בעברית: 'מי אתה ?' - הוא לא ענה. שאלתי בערבית ושוב לא

נעניתי. ניסיתי באנגלית והוא השיב: 'אני חייל.' שאלתי: 'אתה בריטי?' והוא השיב: 'כן'

הוא היה חיוור מפחד וחשב שקיצו קרב. שני האחרים דיברו והצלחתי לשחרר אותם.

שכנעתי את הערבים כי אלה לא יהודים כי לא נימולו." )ג'יפ צבאי בריטי הגיע לצוריף

במקביל לפעילות המשטרה הבריטית, בעקבות הקרב באיזור. עדות זו מסבירה את

מקור השמועות הערביות כאילו ה-ל"ה כבשו את צוריף(.

אל: גוש-עציון מאת: ממ"ז )מפקד המחוז( 19:08 16/1/48

קיבלנו ידיעה שהבוקר הותקפה צוריף על ידי יהודים. כנראה טעתה המחלקה

והדרימה. ייתכן שיש להם פצועים. חפשו אחריהם.

"בשבת כשאספנו את הגוויות לא נראו עליהם כל סימני התעללות. ביום א' אספו

הערבים שמונה גוויות וכיסו אותן בשקים, לאחר מכן נשמעו צעקות מכיוון צוריף ושתי

יריות בעקבותיהן, על מנת להחזיר את הערבים שעסקו באיסוף הגוויות לכפר."

)ערבים הוזעקו מתוך סברה שגויה כי שלושת החיילים הבריטיים הם יהודים שתקפו

את צוריף. ברגע שהגיעה השמועה לגבעה, דרדרו הערבים את הגופות לתחתית

הוואדי והתעללו בהן.(

"התקשרתי לחברון ולירושלים, ההוראה הייתה להעביר את הגופות לירושלים. אולם

גוויות כאלה זה יגרום לזעזוע בירושלים. ולכן מוטב להעבירן35אמרתי שלראות

לכפר-עציון. הבאתי אותן במשאיות לכפר-עציון." )הגופות הובאו לכפר-עציון ביום א'

בערב, יומיים וחצי לאחר הקרב(

נסיעה מגבעת הקרב להרודיון 12:30 – 11:50

המשורר חיים גורי שהכיר אישית את דני מס, שמע על נפילת הל"ה בעת שהיה

בשליחות בבודפשט במפעל "הבריחה" - העברת פליטי שואה יהודים לארץ ישראל.

הוא ראה את הידיעה בשבועון טיים שבו היתה גם תמונה של גופות הלוחמים

27


המושחתות. בסערת רגשות הוא כתב באותו לילה את השיר "הנה מוטלות גופותינו",

שהפך לאחד משירי ההנצחה המוכרים בישראל, ומעלה על נס את התפיסה המקדשת

את הקרבת החיים למען הכלל.

דרך קדומה החוצה את ארץ ישראל לאורכה,דרך ההר )הנקראת גם דרך האבות(:

מדרום לצפון.

הדרך הינה למעשה חיבור טבעי של רכסי שדירת ההר המרכזית של הארץ )קו פרשת

המים(. בניגוד לדרכים כדרך הים ודרך המלך שהן דרכים בינלאומיות החוצות את

הארץ, דרך ההר היא דרך פנים-ארצית. תוואי הדרך מחברון צפונה תואם לתוואי כביש

60.

טוביה תואר המין נקרא על שם הבוטנאי הארץ ישראלי אירוס טוביה או "אירוס עוזיהו"

. הבוטנאית נעמי פיינבורן, קראה לו של שם המלך עוזיהוקושניר, שנפל בשיירת הל"ה

שעליו נאמר: "ויבן מגדלים במדבר".

המין אנדמי לאזור ארץ ישראל, צומח רק בהר הנגב המרכזי - בעיקר צפונית למכתש

רמון ובהרי אדום.

: אחרי המלחמה, אלעד פלד ערך תחקיר בין הלוחמים שהוביל בלילה אלקרב צפת

צפת, ואחת השאלות ששאל אותם היתה על מה הם חשבו במהלך כל אותו מסע רגלי

הקילומטרים? כולם ללא יוצא מן הכלל ענו את אותה תשובה: חשבנו26לילי מפרך בן

,1948 בינואר 16 אנשים. בדיוק שלושה חודשים לפני כן, בלילה ה-35על זה שאנחנו

יצאה מחלקת ההר של הפלמ"ח מירושלים לכיוון גוש עציון הנצור, עם אותה מטרה,

אותה פקודה.

: יישוב קהילתי במועצה האזורית גוש עציון. שם היישוב מסמל את השיבהאלון שבות

אל גוש עציון ההיסטורי ומציין את העץ הידוע בשם "האלון הבודד", אשר עומד במרכז

הגוש.

: יישוב קהילתי דתי בגוש עציון, הוקם כמושב שיתופי ע"י גרעין משפחותמושב אלעזר

של אקדמאים דתיים שעלו מארצות הברית ומאנגליה.

היישוב נקרא על שם אלעזר החשמונאי שנהרג סמוך ליישוב, בבית זכריה, כאשר ניסה

להמית פיל ונמחץ תחתיו.

28


: היישוב הוקם על מנת להגן על הכביש הראשי מחברון לירושלים. שמו שלאפרתה

היישוב נגזר מן הפסוק בספר בראשית: "ותמת רחל ותיקבר בדרך אפרתה...", בשל

מיקומו בין בית לחם לחברון.

: היישוב שוכן ליד חורבות היישוב המקראי תקוע, בסמוך לעיירה הפלסטיניתתקוע

תוקוע. צמוד לתקוע נמצאת מערת חריטון )על שם מנזרו של חריטון ששכן במקום(.

מערה מרשימה זו היא מערת הקארסט הגדולה ביותר במזרח התיכון. תקוע היתה עיר

הולדתו של הנביא עמוס.

29


ביקור בהרודיון 14:15 – 12:30

לפנה"ס לערך. 28ההרודיון החל להיבנות בימי שלטונו של הורדוס,בשנת

על פי כתבי יוסף בן מתתיהו נבחר האתר לשמש מקום קבורתו של המלך בעקבות

לפנה"ס:40שלושה אירועים ביום אחד בשנת

. בריחה מירושלים בחסות הלילה עם בני משפחתו ושומרי ראשו, בגלל כיבושה של1

העיר בידי הפרתים ומתתיהו אנטיגונוס החשמונאי.

. תאונה שאירעה למרכבה שבה נסעה אמו של הורדוס, קיפרוס, וסערת הנפש2

שפקדה אותו בעקבותיה.

. הקרבות שניהל הורדוס עם אנשיו של מתתיהו אנטיגונוס, במקום שבו נבנה לאחר3

מכן ההרודיון, וניצח בהם, דבר שאפשר לו להגיע לרומא ולהתמנות על ידי הסנאט

הרומי למלך.

ק"מ מירושלים.15הורדוס התחייב להיקבר במקום הקרב, באזור מדברי המרוחק כ–

התחייבות זו הביאה, ככל הנראה, להחלטה על בניית הארמון הענק )הגדול בעולם

הרומי של ימיו(, שהפך מקום מדברי עלום לאתר ידוע ומבוקש. כדי לתת לאתר יתר

תוקף הקדיש הורדוס )שכינה עשרות ערים ובניינים בשמות השליטים וידידיו ברומא,

ובשם בני משפחתו( את שמו לאתר זה בלבד.

באתר בניין עגול על ראש גבעה ומכלול ארמונות למרגלותיה. המבנה העגול משלב

מטרים, שהתנשאה לגובה של63ארמון ומבצר חזק שהוקף בחומה כפולה שקוטרה

שבע קומות. בתוך המבנה הזה הקים הורדוס ארמון פרטי שכלל אולמות, חצרות ובית

מרחץ מפוארים.

מטרת הקמת ארמון הקיץ היתה פרסום המקום ובניית ההר המלאכותי כדי שהמקום

ייראה למרחוק.

בבית המרחץ חדר פושר בעל תקרה עגולה על מנת למנוע מהטיפות שהתעבו

לטפטף על באי החדר. זו הכיפה הקדומה ביותר שנשתמרה בא"י.

ארמון, מבצר ומונומנט

דונם: המבנה בראש250הארמון על ההר והרודיון התחתית משתרעים יחדיו על כ–

ההר היה בניין ייחודי - שילוב של ארמון, מבצר ומונומנט, שאפשר היה לראות

מסביבות ירושלים. הרודיון התחתית כללה בריכה מוקפת גנים ועזרות עמודים )מכלול

הבריכה(, אגפים סובבים, אגף ארמון ענק למרגלות ההר )"הארמון הגדול", שרובו

שדוד( ואת אחוזת קברו של המלך. כל המכלול הגדול הזה היה בנוי על פי מערכת

כיוונים אחת, צפון–דרום ומזרח–מערב, פרי תכנון וביצוע קפדני.

30


את המים לניהול החיים התקינים באתר הובילה אמת מים שאספה את מימיה

מבריכות שלמה. כיום נמצאים בשטח

שרידי אמה רק עד המעיינות באזור הכפר

ארטס, בסמוך לבית לחם )הגבוהים

מהאמה(. בנוסף לאמת המים, נבנו באתר

בורות מים רבים לאספקת מים סדירה

לארמון וליושביו, וכן מערכת גדולה של

בריכות אגירה חשופות, מרביתן בהרודיון

תחתית.

לפנה"ס4לאחר מותו של הורדוס בשנת

שלט במקום ארכילאוס, בנו ויורשו, אשר

הוגלה עשר שנים לאחר מכן, על ידי

הרומאים, שהחזיקו במקום מאז ועד למרד

לספירה(.66הראשון של היהודים )בשנת

האתר נכבש בידי המורדים היהודים בתקופת המרד הגדול, שהקימו במקום בית

כנסת ומקוואות. המורדים שהו בהרודיון כשבע שנים עד שנכנעו לצבא הרומי.

בחפירות נמצאו עדויות רבות למצור שהיה כאן בסוף המרד )אבני דרדור היו חלק מן

הנשק "הכבד" של המתגוננים. ליד מבנה הקופה מצוי גל של אבני דרדור שנאספו

מדרום–מזרח להר(. במרד השני ברומאים הגיעו לכאן אנשיו של בר כוכבא והתבצרו

בארמון המבצר שכבר היה הרוס בחלקו וחפרו בו תעלות מסתור אשר קישרו בין

.135בורות המים. האתר ננטש לחלוטין עם דיכוי המרד בשנת

בניית ההר המלאכותי

במהלך החפירות האחרונות התברר כי ההר המלאכותי וגרם המדרגות המונומנטליות

4לא נבנו עם תחילת הקמתו של ההרודיון אלא זמן קצר לפני מותו של הורדוס )שנת

לפנה"ס(, לאחר שהמאוזוליאום כבר עמד על כנו. המדרגות המונומנטליות נבנו כדי

להשלים את מערך ההלוויה, וההר נבנה כדי ליצור מונומנט מרשים דמוי חרוט )מעין

6.5 מטרים, נבנה על גבי מסד ברוחב של 120מצבה(. גרם המדרגות, שאורכו כ–

מטרים, אשר הסתיים בתחום ההר המלאכותי, בפרוזדור4מטרים ובגובה של כ–

שיוצב בעזרת מערכת קשתות. ההר המלאכותי, הורכב משתי שכבות: שכבת עפר

וחצץ ומעליה שכבת אבנים שמקורן במחצבה. בשלב זה של הקמת ההר, החליט

הורדוס על פירוק התיאטרון, שרבות מאבניו )בעיקר הספסלים( שולבו בגרם המדרגות

החדש.

31


את שרידי התיאטרון, לאחר פירוקו, כיסו עפר ואבנים משרידי המבנה, אשר השתלבו

בצורת החרוט הענק. בחפירות האחרונות נחשף מקום קברו של הורדוס, התגלה

התיאטרון הייחודי, והסתבר כי המדרגות המונומנטליות וההר המלאכותי נבנו ממש

ערב מותו של הורדוס. מן המקורות עולה בבירור כי האתר הייחודי נבנה באזור מדברי

הרחק מן הבירה, כדי לשמש מעין מעטפת חיה למקום קברו של המלך. גילויים של

מצבת הקבורה והסרקופגים מאשר את הנאמר בכתובים ומסביר את הקמת הארמון

הענק, שלולא המחויבות להיקבר במקום לא היה נבנה כאן.

חקר האתר וחפירתו

צורתו הייחודית של האתר משכה את תשומת לבם של הנוסעים והחוקרים של ארץ

וה-18ישראל, ובהם קונרד שיק, אדוארד רובינסון והורשיו קיצ'נר. במהלך המאות ה-

-1956 נערכו במקום סקירות של הממצאים החשופים על פני השטח. בין השנים 19

נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות בראשות האב וירג'יליו קורבו מבית הספר1962

הפרנציסקני בירושלים. משלחת זו חשפה את מרבית הממצאים הידועים על המבצר

עצמו. לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים נשלחה לאתר משלחת מטעם

, שהחלה את חפירותיה בהרודיון תחתיתאהוד נצרהאוניברסיטה העברית בראשות

. נצר המשיך בחפירת האתר במשך שנים רבות וגולת הכותרת של1972בשנת

תגליותיו הייתה הקבר המשוער של הורדוס.

האתר הרודיון הוכרז כגן לאומי שנים ספורות לאחר תחילת החפירות. בימי

האינתיפדה השנייה נעצר זרם המבקרים. עם הרגיעה הביטחונית ומאז גילוי הקבר ב-

מספר המבקרים במקום עלה משמעותית.2007

, בעת ביקור עם קבוצת ארכאולוגים, נפל נצר בהרודיון, נפצע2010 באוקטובר 25ב-

באורח קשה ונפטר כעבור שלושה ימים.

נסיעה מהרודיון לנווה דניאל 14:30 – 14:15

במסגרת הסכמי אוסלו חולקו שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לשלוש קטגוריות:

: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.A שטחי

: שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית שלB שטחי

ישראל.

: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של ישראל.C שטחי

32


הורדוס מת ממחלה לאחר שסבל ייסורים קשים. נאמר עליו כי הוא עלה לשלטון

כשועל, מלך כאריה ומת ככלב - הוא היה בודד במותו. איש מנציגי העם היהודי לא

השתתף בהלווייתו. הורדוס נפטר ביריחו ונקבר בהרודיון לאחר מסע הלוויה ארוך.

הפסקת צהריים בנווה דניאל 15:15 – 14:30

במקום חנות גדולה לממכר מזון כשר, ארוחת צהריים ביתית, פיצות, מיני מאפה ודברי

מתיקה. חנייה, שירותים ושולחנות אכילה.

נסיעה מנווה דניאל לכפר עציון 15:30 – 15:15

שלשת המעוזים האחרונים של המרד הגדול היו: מצדה, מכוור והרודיון.

ביקור בכפר עציון 16:15 – 15:30

מגדל עדר

הקימה קבוצת יהודים חרדים מירושלים יישוב בשם "מגדל-עדר", על-פי1927בשנת

ר". Oד Kל-ע Aַּד ג@ Qָאה למ ל@ Jה Kֹלה מ Tל ויט ָאה Kא Jר ִיסע ִיש@ Aהפסוק: "ו

"המוסדות המיישבים" לא ראו בעין יפה נסיון להקמת ישוב ביוזמה פרטית, והיישוב

נקלע לקשיים ולמצוקות. במשך שנתיים פתחו המתיישבים יישוב חקלאי שעתיד היה

, בימי מאורעות-הדמים שגרמו לחורבן1929להתבסס על מטעים ומשק חלב. בשנת

קהילת חברון, חרבה "מגדל-עדר". אחרוני התושבים שנותרו מבודדים, נאלצו להימלט

על נפשם. ערבים מהכפר הערבי השכן, בית-עומאר, חילצו אותם מידי הפורעים וסייעו

בידם להגיע בשלום לירושלים.

אל ההר

עלו לכאן בשנית. חברת "אל-ההר" רכשה שטחי קרקע, וייסדה משק1935בשנת

)בתרגוםהולצמן חקלאי. המקום נקרא "כפר-עציון" על שם מייסדו, שמואל צבי

מגרמנית איש העץ(. מכאן מקור השם אותו נושא עד היום קיבוץ כפר-עציון המחודש,

והאזור כולו "גוש-עציון".

ש"צ הולצמן ראה בחזונו אזור מטעים וקייט מפותח, והשקיע בדבר את מרבית הונו.

בין המתיישבים; אנשי "השומר" בראשותו של פנחס שניאורסון, מי שהיה סגנו ומחליפו

של יוסף טרומפלדור בקרב על "תל-חי". יחד אתם העפילו להר עולים מכורדיסטאן

ופועלים מהמושבות.

במגמה לכונן יחסי שכנות טובה, הקים מר הולצמן מרפאה לשירות הכפריים הערביים

סביב, ובה פעל בנו, רופא במקצועו.

33


לא היה בכך כדי להטיב את גורלו של היישוב. אף ניסיון התיישבות זה הוקם ביוזמה

פרטית, למורת רוחם של "המוסדות המיישבים".

, בימי מאורעות-הדמים , התנכלו פורעים ערבים גם ל"כפר-עציון".1936בשנת

הקהילה היהודית המשתקמת בחברון פונתה לירושלים. מתיישבי "כפר-עציון" נאלצו

לנטוש את היישוב ולהותיר את המבנים והמשק לפורעים שהרסו והשחיתו כל מה

שנבנה.

חידוש ההתיישבות בשלישית

עלו אנשי "קבוצת אברהם" ועמם אנשי הפלמ"ח בשלישית אל ההר,30.4.1943ב-

וייסדו את הקיבוץ-הדתי כפר-עציון.

נוסף לערך ההיסטורי שביישוב האיזור מחדש, הייתה לכך חשיבות מדינית רבה. עוד

בימי תל-חי נקבע הקו הציוני-המדיני: במקום בו תחרוץ המחרשה היהודית את התלם

האחרון - שם ייקבע גבול המדינה היהודית. תל-חי וחניתה הוכיחו זאת במאבק על

גבולות הגליל. יישובי חומה-ומגדל קבעו את גבולות עמק בית-שאן והגליל המערבי;

גוש-עציון עתיד היה, באותה דרך, לצרף את הר-חברון, הזרּוע כפרים ערבים עוינים,

אל תחומי מדינת-ישראל העתידה לקום.

ישובים חדשים

הרצון להרחיב את ההתיישבות היהודית, לגאול את אדמות ההר מחורבנן ואת קבוצת

כפר-עציון מבדידותה, והסכנה הביטחונית שבקיום יישוב יהודי בודד בלב איזור ערבי

, הוקם4.11.1945- משואות-יצחק פרוע ועויין, הביאו להקמת שלושה יישובים נוספים:

(,22.10.1946- )עין-צורים על-ידי גרעין בני-עקיבא, פליטי "השואה" ממזרח-אירופה;

הוקם על-ידי ילידי הארץ, חברי גרעין בני-עקיבא, שהיו מראשוני המתיישבים בביריה

- עלה לקרקע ב-רבדים שבהרי הגליל-העליון - שניהם קיבוצים-דתיים. ואחרון,

, הוקם על-ידי גרעין מסלע, של השומר-הצעיר, הקיבוץ-הארצי.11.2.1947

גוש עציון בתקופת מלחמת העצמאות

,יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה(, 1948 במאי 13ביום חמישי, ד' באייר תש"ח )

נפל כפר עציון. רבים ממגיניו, חברי הקיבוץ, לוחמי הפלמ"ח והחי"ש נהרגו תוך כדי

קרב. הנותרים, לאחר שנכנעו לכוחות סדירים של הלגיון הערבי, נטבחו כולם על ידי

חיילי הלגיון הערבי וערביי האזור, מלבד ארבעה לוחמים שהצליחו להימלט. שאר

שלושת הקיבוצים נכנעו והמגינים נשלחו למחנות שבויים בירדן. השטח נכבש על ידי

34


ירדן, היישובים נחרבו כמעט לחלוטין, בשטחם הוקמו מחנות של צבא ירדן, ועל

חורבות משואות יצחק הוקם מחנה פליטים.

חלק מהיישובים הוקמו מחדש במקומות אחרים בישראל, כמו ניר עציון שבחוף

הכרמל, משואות יצחק ועין צורים באזור מועצה אזורית שפיר, וקיבוץ רבדים באזור

מועצה אזורית יואב.

לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת ששת הימים, הקימו בני1967כשעבר האזור לשליטה ישראלית ב-

מחדש את קיבוץ כפר עציון. על1948הדור השני של מתיישבי כפר עציון שלפני

חורבות עין צורים ורבדים קם הקיבוץ ראש צורים. בשנת תש"ן עלו בשלישית אל

הוקם1969משואות יצחק, ועל יד חורבות משואות יצחק קם היישוב בת עין. בשנת

היישוב אלון שבות, שבו התגוררו התלמידים והרבנים של ישיבת הר עציון. מאז הוקמו

יישובים בגוש.14עוד

סמלו של גוש עציון הוא האלון הבודד שעומד עד היום במרכז הגוש, ואליו היו

כדי לציין את מקומם של היישובים הנטושים. על1967משקיפים מתחום ישראל לפני

שמו של האלון נקרא היישוב אלון שבות.

ה"גורל"

בשל ההתעללות בגוויות חללי שיירת הל"ה על-ידי הפורעים הערביים, לא ניתן היה

לזהות וודאות את כל הקרבנות. אחדים מהם זוהו באמצעות גורל מיוחד שנערך על-ידי

הרב אריה לווין, על-פי מסורת יהודית עתיקת יומין.

כאשר נאספו הגוויות, ביזמת והשתתפות הרב הראשי לצה"ל האלוף שלמה גורן,

השתדלו לזהות את הגופות. ואולם הל"ה, אשר נפלו בעוד הגוש נאבק על חייו, נטמנו

בחטף, תחת אש כבדה של האוייב, תוך מאמץ עילאי לשמור על דיני הקבורה וסדר

הזיהוי. ברם, התנאים לא איפשרו הקפדה מלאה ועריכת תרשים, שיאפשר זיהוי כל

קבר וקבר. כאשר הובאו ל"ה הארונות החתומים לירושלים הוקדשו מאמצים מרובים

לזיהויים. נעזרו בתרשימים, באימוץ זכרון ובצילומים שונים, בעיקר צילומי שיניים.

רק עשרים ושלש גוויות זוהו באופן מוחלט, ללא צל של ספק. לגבי היתר – ידעו שהן

הגופות של י"ב הגבורים האחרים, אך לא היתה אפשרות לקבוע בוודאות מי היא גופת

פלוני או גופת אלמוני.

יגון הורים שכולים, מה ידמה לו ומה ישוה לו. אנקת אם הניצבת שחוחה בפני קבר

בנה בעלומיו, שערי שמים תפתח ושער דמעות שוב לא ינעל. ואולם השברון והאנחה

גוברים לאין שיעור כאשר אין ההורים יכולים להשתטח על קבר יקירם.

35


כל אלה שעסקו בהבאתם לקבר ישראל של החללים שמעבר לקווי האויב עשו כל

מאמץ אפשרי כדי לזהות את הגוויות, אך, כאמור, נבצר היה להבטיח את זיהוי כולן.

כיצד לנהוג ? היו אולי סימוכין, אך הוכחה ברורה לא היתה. וכך שמו אחדים מבין

ההורים השכולים את פעמיהם אל הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל שהיה רבה הראשי

של ירושלים והוכר כעמוד ההלכה של דורנו, אך טבעי היה שיראו בו את הכתובת.

מששקל הרב פרנק את הענין על כל צדדיו, ראה בפניו את החיים והמתים, וקבע

לערוך גורל לשם קביעה וזיהוי של הי"ב. ואכן, שמור וכמוס עם חכמי ירושלים וזקניה

גורל מיוחד במינו, המיוחס להגר"א )הגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל(. בסוד זקני העיר

העיר הזאת מקובל שגורל מיוחד זה יסודותיו באדני קדש, משהו מעין שריד ל"אורים

ותומים". אין זה גורל של ניחוש בין שחור ולבן. הוא מתאים לנסיבות המיוחדות,

ושגיבותו כרוכה בהזדככותם והטהרותם של הנזקקים לו.

. הם ראו כטבעי ומובןרבי אריה לויןהעוסקים בכך, ביקשו שהגורל יוטל ע"י הצדיק

שצדיק זה יטול על עצמו משימה זו. אולם משבאו אליו ביקש לחמוק מכך. חזרו

ההורים השכולים אל הרב פרנק ושיגר הלה שליח להפציר בו. חזקה משאלתם ולא

יכול היה לעמוד בה. וניגש בדחילו ורחימו לעבודת הקדש.

וכך מתאר העתונאי יצחק דויטש את המעמד השגיא והנשגב:

היה זה יום חמישי, שעת לילה. עלו לישיבה אשר בעליית הבית הקטן והצנוע של רבי

אריה, בשכונת "משכנות". בהיכל השרוי בחשיכה הודלקו י"ב נרות, אשר האירו את קיר

המזרח, שארון הקודש ניצב לידו. הנוכחים היו: רבי אריה ועמו חתנו, הרב אהרון

יעקובוביץ ובנו הרב רפאל בנימין לוין שליט"א. מבין ההורים השכולים נמצאו שנים:

מר ראובן מס ומר יצחק דב הכהן פרסיץ )ז"ל(. הם פתחו באמירת "תהילים". חדר זה

כבר ידע שעות קשות ומרות ודבקותם במזמוריו של דוד מלכנו התעלתה. אלא שרטט

שכזה, תחושת קדש וציפיה שיעלה האלוקים בידם לקבוע אמת, אף הם טרם זכרו.

והנה בקע קול התפילה, זעזע את המשתתפים ואת השומעים מרחוק, גם בשכונה זו

היודעת תורה ותפילה.

לשם עריכת גורל זה משתמשים לפי המקובל, בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים.

ספר תנ"ך עתיק, אשר נדפס באמסטרדם בשנת תס"א מצוי אצל רבי אריה. דפיו

הצהיבו אך הם עוד שלמים, ובמקום קרע כלשהו מודבק הוא בנייר דבק שקוף, השומר

36


על השלימות והצורה. בכתב יד הפנינים רשומים בשוליים הערות מעטות וסימונים

אחדים. בדף השער מופיע ארון קדש, והפסוק המעטר:

"בזאת יבוא אהרון אל הקדש". בזאת באו אל הקדש לערוך גורל מיוחד במנו זה.

דממת קדש שררה בהיכל. הנרות הדולקים הוסיפו למעמד נורא זה. פתחו את התנ"ך

מבלי לדעת או לכוון דף ועמוד. לאחר כל פתיחה עלעלו שוב דרך עלמא, שבע פעמים,

וכך חזרו על המעשה שבע פעמים, וקבעו שלפי אשר יימצא, יקבע של מי הוא קבר

פלוני לפני שיסמנו בו את המצבה. וזה הכלל הנקוט: הפסוק האחרון בעמוד צריך

לכלול את שמו, או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את זיהויו.

ומה רבה היתה ההשתוממות, כאשר אחד הפסוקים שהופיעו לראשונה היה "לה'

הארץ ומלואה – תבל ויושבי בה". הרי בתחילת הפסוק – ל"ה, וכל אחד מהדפים נושאו

– מלחמות גבורה ומצוות ארץ ישראל שהתאימו למעמד מיוחד זה. לפי המקובל אם

אין בפסוק האחרון דבר הרומז לעניין המבוקש, נוטלים את האות האחרונה, ולפיה

מחפשים פסוק המתחיל באותה אות, כדי למצוא את התשובה הדרושה – במפורש או

במרומז לענין.

וכדבר הזה חזרו י"א פעמים – שכן לא היה צורך בי"ב, שהרי לאחר קביעת הי"א נקבע

ממילא מיהו הי"ב. והנה, להשתוממות הכל, כל דף דיבר בפסקנות. בפסוק הראשון

שהגיעו אליו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את אחד החללים, וענינו של כל פסוק

ופסוק היה כה הולם, משקף ומתאים, כאילו תוארו באותם הפסוקים ענינא דיומא. זה

לאחר זה, כאשר בכל פעם חוזר הדפדוף של שבע פעמים– נקבעה זהותם של

החללים.

הנוכחים סיימו עריכת גורל זה בשעות שלאחר חצות, אך שינה לא אחזתם כל אותו

הלילה. הם חשו ייחודו של המעמד. הם חשו שאכן הקביעה מדוייקת, וכי נקבע זיהויו

של כל אחד מן הי"ב מתוך ל"ה הגבורים.

וכאשר באו למחרת אותו הלילה וסיפרו את הקורות לרבי צבי פסח פרנק, שמעם נרגש

ונפעם, ופסק שיש לראות את הזיהוי כקובע.

ואכן כך קיימו וקיבלו לראות את הקברים, עפ"י המצבה שעליהם, כמקום בו טמון

הגיבור והקדוש ששמו חרות על המצבה.

מתוך פרוטוקול הגורל, מכתב ידו של רבי אריה לוין זצ"ל:

37


הגורל העלה כי מקום מנוחתם:

. וממטה בנימין בגורל, כא,ד, יהושע.1 קבר 5א. בנימין בוגסלבסקי הוא שורה

, הלא בן ימיני, כא, שמואל.6 קבר 1ב. עודד בן ימיני, שורה

, כל הנפש הבא ליעקב, ויחי, בראשית.2 קבר 6ג. יעקב בן עטר, שורה

, ויאמר יוסף הבו מקניכם, בראשית.3 קבר 6ד. יוסף ברוך, שורה

, וענה גאון ישראל בפניו, הושע ז.2 קבר 2ה. איתן גאון, שורה

, ויקח אליהו את הילד, מלכים א, יז.7 קבר 1ו. אליהו הרשקביץ, שורה

, ולזבולון אמר, דברים.4ז. יצחק זבולני, שורה ' קבר

קבר ו, כהניך ילבשו צדק, תהלים קלב.3ח. אלכסנדר כהן, שורה

, נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן, תהלים קי.1 קבר 2ט. יעקב כהן, שורה

, גם בבל לנפל חללי ישראל, ירמי' נא.2י. ישראל מרזל, שורה ו קבר

, אחת שאלתי, תהלים כז.4יא. שאול מנואלי, שורה ו קבר

.6 קבר 5יב. יעקב קוטיק, שורה

נסיעה מכפר עציון לחולדה 17:15 – 16:15

– יובל של נחל שורק. שיירת חולדה נתקעה בנחל זה שעלה על גדותיו.נחל נחשון

בכניסה לאתר בריכת מים של מקורות בה ניתן לראות סרטון המספר את הסיפור של

פריצת דרך בורמה והנחת קו השילוח.

בין חולדה ליקב ברקן שיתוף פעולה. היקב מגדל את גפניו על אדמות חולדה.

חולדה הדרכה מול אנדרטת עבודה והגנה 17:30 – 17:15

הוקמה סמוך לכפר הערבי ח'ולדה חווה ומשק חקלאי מגוון של ההסתדרות1908ב-

אדמה ולהתיישבות. בהמשך ניטע יערהציונית להכשרת העולים ארצה לעבודת ה

.ליער עצי סרק הראשון בארץ ישראל שניטע על ידי הקק"לחולדה על ידי קק"ל, והיה

במקום הייתה חצר מבוצרת ומדרומה בית בן שתי קומות )הידוע כיום כ"בית הרצל"(.

במסגרת מאורעות תרפ"ט הותקפה גם חוות חולדה. הנשים והילדים פונו מבעוד מועד

בחורים, שתי נשים ושני ילדים. אחד מאנשי המקום הגיע למפקדת16ובמקום נשארו

"ההגנה" בתל אביב וביקש עזרה. הוחלט לשלוח למקום את מתניה אברהמסון איש

"השומר" לשעבר, ואת אפרים צ'יזיק.

לפנות ערב. מספר המתקיפים הגיע1929 באוגוסט 28ההתקפה על חולדה נפתחה ב-

למאות ועימהם באו נשיהם, חמוריהם וגמליהם לשאת את הביזה והשלל. הפורעים

העלו את הגורן באש והלהבות האירו את חשכת הלילה. הערבים הקיפו את מתחם

המשק והחלו לפרוץ אליה. אפרים צ'יזיק פקד לסגת לבית האבן בזחילה. הוא ניהל

בעצמו את פעולת הנסיגה מהחצר לבית בלוותו את האנשים. בצאתו בפעם האחרונה

38


מהבית לחצר פגע בו כדור והוא נהרג במקום. המגינים תפסו עמדות סמוך לחלונות

הקומה השנייה וצלפו על הערבים הבוזזים. בחצות הגיע כוח בריטי ודרש להפסיק את

האש, משסירבו הערבים להפסיק את ההתקפה פתחו עליהם הבריטים באש ביחד עם

גופות ערבים נספרו במקום. הבריטים פינו את המגינים אבל סירבו40המגינים.

חזרו לחולדה כמה1929 באוגוסט 31לקחת את גופתו של אפרים צ'יזיק. רק ב-

מהמגינים ביחד עם בני משפחתו של אפרים והביאו את גופתו החרוכה לקבורה

באדמת חולדה. המשק נשרף ונחרב עד היסוד. החווה עמדה בשיממונה כשנה, ולאחר

מכן נשלחה קבוצה מתנועת הנוער "גורדוניה" למקום ועסקה בניקוי, בשיפוץ ושמירת

הקיים.

סיפורם של אפרים צ'יזיק ואחותו שרה )אשר נפלה באירועי תל חי( הונצח בפסל

שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי הניצב כגלעד במקום. בפסל דמותו של אפרים צ'יזיק

פורש את ידיו על אנשיו אחותו שרה ומאהבה בנימין מונטר. ידו הימנית אוחזת ברימון

מאחורי גבו מוכנה לקרב.

הסופר עמוס עוז וראש עיריית ת"א רן חולדאי, הם מפורסמים בני חולדה.

האנדרטה עשויה אבן שנחצבה באיזור חברון, על מנת שניתן יהיה להוביל את האבן

ניסרו את האבן לשני חלקים והיא הודבקה באתר.

סקי נ@ Aהייתה פסלת ואמנית מפורסמת, כלת פרס ישראל על מפעל חייםבתיה ליש

בפיסול ארץ-ישראלי. ללישנסקי היו שלוש אחיות: רחל, תמר ושרה. רחל גולדה

לישנסקי ידועה כרחל ינאית בן צבי, אשת הנשיא השני יצחק בן-צבי. אחותה הבכורה,

שרה, הקימה את המרפאה הראשונה של קופ"ח כללית.

39


מקורות

. פרשת הל"ה, מורשת גוש עציון, הוצאת משרד הבטחון1

. גילוי קברו של הורדוס, אהוד נצר, הוצאת אריאל2

. הרצאה מצולמת של אהוד נצר3

http://toldot.cet.ac.il/movie12.aspx

. הרודיון באתר רשות הטבע והגנים4

http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?

Cat=~30~~369201170~Card1~&ru=&SiteName=parks&Clt=&Bur=523042576

40

http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?Cat=~30~~369201170~Card1~&ru=&SiteName=parks&Clt=&Bur=523042576

http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?Cat=~30~~369201170~Card1~&ru=&SiteName=parks&Clt=&Bur=523042576

http://toldot.cet.ac.il/movie12.aspx


נספחים

הנה מוטלות גופותינו / חיים גורי

ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה.

פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.

כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר.

ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה

רחוקה.

לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים

ודמומים,

לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער.

ראה, אימותינו שחוחות ושותקות, ורעינו חונקים את

בכים,

ומפץ רימונים מקרוב ודליקה ואותות מבשרים

סערה!

האמנם תטמינונו כעת?

הן נקום והגחנו שנית כמו אז, ושבנו שנית לתחייה.

נדדה איומים וגדולים ואצים לעזרה,

כי הכל בקרבנו עוד חי ושוצף בעורקים ולוהט.

לא בגדנו. ראה, נשקנו צמוד ומרוקן כדורים,

אשפתנו ריקה.

הוא זוכר מלותינו עד תום. עוד קניו לוהטים

ודמנו מותז בשבילים שעל - שעל.

עשינו ככל שנוכל, עד נפל האחרון ולא קם.

האמנם נאשם אם נותרנו עם ערב מתים

ושפתינו צמודות אל אדמת הסלעים הקשה?

ראה, איזה לילה גדול ורחב.

ראה, פריחת כוכבים במחשך.

ניחוחי אורנים. תקברונו כעת, ורגבי העפר על

פנינו.

פה התיל סמור, חפירות, פה כולנו יחדיו.

יום חדש, אל תשכח! אל תשכח!

כי נשאנו שמך, עד המוות עצם את עינינו.

הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ואיננו

נושמים.

אך הרוח עזה בהרים ונושמת.

והבקר נולד, וזריחת הטללים רוננה.

עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים.

תכירונו מיד, זו "מחלקת ההר" האילמת.

אז נפרח. עת תידום בהרים זעקת יריה אחרונה.

41


42


43

Documents

דוח סיור 55 גוש עציון הרודיון