בפילוסופיה מופת ספרי - לויתן ספריית

הגל פרידריך וילהלם גיאורג

לפילוסופיה יסוד קוויהמשפט של

או

המדינה ולמדע הטבע למשפט מתווה

פיניאיפרגן עוררגולדברג גדי תרגום

התשע״א ירושלים שלם, הוצאת

תן ספריית לוי

בפוליטיקה הרציונליזם - אוקשוט מייקל

וצופה טרופה אנייה - בלומנברג הנם

בצרפת המהפכה על מחשבות - ברק אדמנד

לשעבוד הדרך - האייק פרידריך

לויתן - הובס תומס

התבונה מאורות ליקוי - הורקהיימר מקס

הפדרליסט - וג׳יי מדיסון המילטון,

החדש המדע - ויקו ג׳מבטיסטה

באמריקה הדמוקרטיה - דה־טוקוויל אלקסיס

סוקרטיים דיאלוגים - כסנופון

האדם ביטול - לואיס ק״ס

החירות על - מיל סטיוארט ג׳ון

דיונים - מקיאוולי ניקולו

דביר( הוצאת הנסיך)עם - מקיאוולי ניקולו

הטובה למידה מעבר - מקינטאייר אלסדייר

החושך ובני האור בני - ניבור ריינהולד

ההיסטוריציזם דלות - פופר קרל

ואויביה הפתוחה החברה - פופר קרל

ישר שכל - פיין תומס

פטריארכה - פילמר רוברט

מושגים כתב - פרגה גוטלוב

וחירות קפיטליזם - פרידמן מילטון

וההיסטוריה הטבעית הזכות - שטראוס ליאו

ף!/3QfD£33^2 3 =}■

G.WF. HEGEL C״-- -

Grundlinien der Philosophie des Rechtsoder

Naturrecht und Staatswissenschaft im Grundrisse

The Founding leadership Gift for the publication of Great Texts

was provided to Shalem Press by the Gilbert and Elisa PalterVamily

Endowment in Toronto, Canada.

GOETHE S ° f ^ s m rk m s supported by aINSTITUT &rantf rom *he Goethe-lnstitut which isfunded by

the German Ministry of Foreign Affairs.

חזוני יעל סדרה: עורכתצדקיה)לנדאו( רות לשון: עורכת

פיליפודי מרינה הפקה: גולדברג רונית ועימוד: סדר

זה. תרגום למפעל ניכרת תרומה שתרם אלשטיין, לחנן נתונה תודתנו

שלם. למרכז שמורות העברית המהדורה של הזכויות כל 2011 ©

ירושלים ,13 נון בן יהושע רחוב שלם, מרכז הפצה: יwww.shalempress.co.il

הלבני אריקה עטיפה: עיצובCover Picture: Athenian tetradrachma depicting the Owl o f Athens (silver),

Greek (5th century BCE)/ Private Collection/ Photo © Boltin Picture Library/

The Bridgeman Art Library/ASAP CREATIVE

ISBN 978-965-7052-78-5 מסת״ב דאנאקוד 496-1085

Printed in Israel

העניינים תוכן

איפדגן פיני מאת מבוא

המתרגם הערת

הקדמה

הרצון, מושג המשפט, של הפילוסופיה מושג מבואהמקפט ומושג החירות מושג

המופשט המשפט • ראשון חלק

הקניין ראשון פרקלקיחת־חזקה א.

בחפץ השימוש ב.

מרשותי הקניין הוצאת ג.

החוזה שני פרק

העוול שלישי פרקזדון כוונת בלי עוול א.

הונאה ב.

ועבירה כפייה ג.

המוסריות • שני חלק

והאחריות המטרה ראשון פרק

והרווחה הכוונה שני פרק

והמצפון הטוב שלישי פרק

151

159160167169

176182183186187192193198202

208209217

220

227246253265271290296300

308

323

האתיים החיים • שלישי חלק

המשפחה פדקדאשון »הנישואין א.המשפחה של ההון ב.המשפחה ופירוק הילדים חינוך ג.

האזרחית החברה שני פרקהצרכים מערכת א.

סיפוקם ושל הצרכים של אופיים .1העבודה של אופייה .2ההון .3

המשפט מערכת ב.חוק בתור המשפט .1החוק מציאות .2המשפט בית .3

והקורפורציה המשטרה ג.המשטרה .1הקורפורציה .2

המדינה שלישי פרקהפנימי המדינה משפט א.

a. עצמה בפני הפנימית הקונסטיטוציההנסיך רשות .1השלטון רשות .2המחוקקת הרשות .3

b. חוץ כלפי הריבונותהבינלאומי[ ]המשפט החיצוני המדינה משפט ב.העולם של ההיסטוריה ג.

העדות

מפתח

המשפט של פילוסופיה

הקדמה

קהל בידי לתת בצורך נעוצה זה מתווה של לאור להוצאתו הישירה העילה מתוקף נושא שאני המשפט של הפילוסופיה על להרצאות מדריך שומעיי שיטתי ובמיוחד יותר, נרחב ביאור הוא זה לימוד ספד המקצועיות. חובותיי

שגי אותם של יותר, ם שכבר הפילוסופיה של זה חלק על יסוד מו נכללי ששימש (,1817 )היידלברג, הפילוסופיים המדעים של אנציקלופדיה בחיבורי

כה. עד להרצאותייע כך ובשל בדפוס, להופיע עתיד הזה שהמתווה העובדה ואולם, להגי

ההערות, את כאן כבר להרחיב האפשרות את לי זימנה יותר, רחב לקהל רעיונות על חטוף, אזכור של בדרך במרומז, להצביע אלא נועדו לא שתחילה ועל טיעוניי[ ]של נוספות השלכות על מהם, נבדלים או שלי לאלה הקרוביםם תכליתה בהרצאות. מתאימים הסברים לקבל שיזכו אחרים, דומים ענייני

יותר המופשט התוכן את לפעם מפעם להבהיר היא ההערות הרחבת של הנפוצים הרעיונות מן לכמה יותר מלאה לב תשומת ולייחד הטקסט של

שמתחייב מכפי יותר מפורטות הערות כמה חוברו מכך כתוצאה בימינו. של תחום הוא אמיתי עזר ספר של מושאו עזר. ספר של ומסגנונו ממטרתו

להוציא, - כזה עזר ספד שמאפיין ומה כמוגמר, אותו שרואים כלשהו מדע המומנטים של וסידורם צירופם בעיקר הוא - ושם פה פעוטה תוספת אולי,

הוא ]שבה שלצורה כשם בדיוק מכבר, זה ומוכר מקובל תוכן של המהותיים אין פילוסופי ממתווה ואולם, מכבר. זה שהוסכמו וסגנון כללים יש מופיע[ לעצמם מדמים שהאנשים מכיוון רק ולו זו, מתכונת פי על שייגזר מצפים

כמו כך, כל ימים קצרת יצירה אלא אינו לעולם מביאה שהפילוסופיה שמהמבראשית. לטוותו מתחילים ביומו יום שמדי פנלופה, של אריגה

המשפט של פילוסופיה4

ובראשונה בראש רגיל עזר ספר של ממתווה חורג הנוכחי המתווה ואילו הפילוסופי האופן כי מלכתחילה מניח אני כאן אותו. המדריכה במתודה

ההכרה אופן - המדעית ההוכחה ואופן למשנהו אחד מעניין התקדמות של התובנה אחרים. הכרה מאופני מהותי הבדל נבדל - בכללו הזה הספקולטיבי

מן הפילוסופיה את לחלץ ידה לאל יש לבדה היא רק הכרחי, כזה שוני כי הלוגיקה של והכללים הצורות אכן, בימינו. שקעה שלתוכו המביש הניוון

השכלית, ההכרה כללי את המכילים - והיסק חלוקה הגדרה, של - הקודמת דיוק: ליתר או - הספקולטיבי המדע בשביל מספיקים כבלתי הוכרו כבד

הושלכו הללו הכללים ואז - משהוכרה יותר הורגשה הזאת האי־מספיקות מן היוצא שרירותי לדיבור הדרד נסללה וכך גרידא, שלשלאות היו כאילו ויחסי הרפלקציה שגם מאחד אבל המקרית. ההסתכלות ומן הדמיון מן הלב,

במתודה מדעת שלא עוסקים אזיי תפקיד, למלא זאת בכל מוכרחים המחשבה שלי הלוגיקה במדע ביותר. השכיחות והשקילה־וטעינה ההסקה של הבזויה

ת. הדעת של טבעה את בהרחבה פיתחתי כך, הספקולטיבי במתווה לפי אופיו בשל המתודה. ועל ההליך על הבהרות ושם פה אלא הוספתי לא זה

והחשיפה ההוכחה נתקפהו אמנם הנושא, של כך כל והרב־גוני הקונקרטי מניח אני אם אחד, מצד ]ואולם,[ פרטים. לפרטי הלוגית ההתפתחות קווי של

למיותר, זאת להחשיב ניתן הרי המדעית, המתודה עם היכרות מלכתחילה התפתחות וכמוהו שהשלם, מאליו יתברר עצמה[ החקירה ]מתוך שני, ומצד

אני פיו שעל המחשבה קו בעיקר גם זהו הלוגי. הדוח על נשען איבריו, המדע, הוא בו עוסק שהוא מה שכן ויישפט. ייתפש הזה שהחיבור מעונייןלצורה. מהותי קשר קשור התוכן ובמדע

ם ביותר, יסודיים הם כאילו הנראים אלה אמנם, היא הצורה כי טועניעניין חיצוני מה דבר כך, על נוסף עצמו. העניין הוא העיקר וכי וזניח, ל

מתמצה הפילוסוף, המחבר של ובמיוחד מחבר, של עיסוקו כי לומר אפשר נכונים. מושגים ושל אמיתות של ובהפצה אמיתות באמירת אמיתות, בגילוי אחד, מצד רואים, למעשה, הלכה מתבצע הזה העיסוק איך בוחנים אם והגה,

אפשר, - איש לכל ולהגישו נושן תבשיל אותו ושוב שוב לחמם נוהגים כי סקרנותן, ולהערת הבריות לחינוך בנוגע חשיבות לו יש זה שעיסוק אמנם,

התעסקות של המיותר לתוצרה להיחשב דווקא יכול הוא מהרה עד כי אם הזדמנות לנו יש בייחוד 1ישמעון״. אליהם והנביאים משה להם "יש - מרובה הווה הזה, בעיסוק להכיר שניתן היומרנות ועל הנימה על להשתומם נרחבתהמשולהבת ההפצה אלא היה לא כה עד לעולם שחסר מה כל כאילו אומד,

5הקדמה

חדשות אמיתות מספק פעם עוד המחומם התבשיל וכאילו אמיתות של הזאת ״בימינו״. בייחוד ותמיד לבנו, אל לשימן עלינו וששומה כמוהן, נשמע שלא

נדחקות עליהן, מכריז אחד שצד האמיתות כי רואים אנו שני, מצד ואולם, צדדים שמפיקים שחוקות אמיתות אותן ידי על הצדה ומושלכות ממקומן וגם ישן שאיננו משהו יש אמיתות של זה דחוס בערב־רב אם והנה, אחרים.

צורה חסדות מהתבוננויות לחלצו ניתן כיצד ומתמיד, יציב אלא חדש, איננו אם למבחן, ולהעמידו ובינן בינו להבדיל ניתן כיצד ושוב, רצוא הנעות אלוהנודע? ידי על לא

ם למשפט, בנוגע ם לחיי פנים כל על היא האמת ולמדינה, האתיי החוקים לומר: רוצה ברבים, ומוכרת מתגלה היא שבו מה של כימיו עתיקה

מכך מרוצה איננו החושב הרוח אם אבל הציבוריים. והדת והמוסר הפומביים ולזכות במחשבה להשיגה עוד עליו קירוב, של זו בדרך באמת מחזיק שהוא

ת בצורה ע התוכן וכך כשלעצמו, התבוני־כבר לתוכן תבוני פי כמוצדק יו תהא - שנתון מה אצל לעמוד נשארת איננה אשר החופשית, החשיבה לפני של החיצונית הפוזיטיבית האוטוריטה אם בו, הדוגלת האוטוריטה תהא אשר

הפנימי הרגש של האוטוריטה ואם האדם, בני בקרב ההסכמה של או המדינה ובכך מעצמה יוצאת אלא - וביה מניה בה המצדדת הרוח ועדות הלב ושלהאמת. עם בתוכי־תוכה כמאוחדת עצמה את לדעת דורשת הרי

מלאת השתכנעות מתוך לדבוק היא התמה הנפש של הפשוטה התגובה פעולתה דרך את זה מוצק יסוד על ולבנות בציבור המוכרת באמת אמוןד בחיים. המוצקה עמדתה ואת ת כנג קושי מתעורר זו פשוטה התנהגו

מה את אינסוף עד השונות הסברות מתוך לזקק ניתן כיצד ]התוהה[ לכאורה,ת להכרה שזוכה תן ובנקל כללית. תקפות לו ויש כללי במבוכה לדאות ני

עניין בנוגע ואמיתית נכונה רצינות זו דבר, של לאמיתו ואולם, עצמו. ל והמבוכה עצים, מרוב היער את רואים אינם הזאת במבוכה המתהדרים אלה

והקושי המבוכה אדרבה, יצרו. עצמם שהם אלו הם שישנם היחידים והקושי להכרה שזוכה מה את בעצם מבקשים אינם שהם לכך ההוכחה הם הללו

ת החיים ושל המשפט של עצמותם את לא כללית, תקפות לו ושיש כללים נסב אילו שכן אחר. משהו אלא האתיים, על ולא אלו על האמיתי עניינ דבקים היו הם שלהן, הפרטיקולריות ועל ההוויה ושל הסברות של הבלותן חייהם את מכוונים והיו והמדינה, האתיקה בצווי דהיינו העצמותי, במשפט

חושב, שהאדם העובדה בשל מתעורר נוסף קושי פנים, כל על פיהם. עלזו, זכות ואולם האתיים. לחיים הבסיס ואת חירותו את מבקש הוא ובחשיבה

המשפט של פילוסופיה6

תדע החשיבה אם לעוול, תיהפך זאת בכל שתהא, ככל ואלוהית נעלה ותהא כללית להכרה שזוכה ממה תחרוג אם דק לחשיבה ותיחשב כחופשית עצמה

פרטיקולרי. משהו לעצמה ותמציא כללית, תקפות לו ויש עוינות רק מכך: יותר פומבית, להכרה שזוכה ממה חריגה רק כי הרעיון

בימינו שורש הכה זה רעיון הרוח, ושל החשיבה של חידות על מעידה כלפיו פילוסופיה של המהותית שמשימתה נראה כך ובשל למדינה, בנוגע במיוחד

חדשה תיאוריה ובעיקר תיאוריה, ולספק להמציא היא במדינה העוסקת ששום לסבור עלול החלתו, דרך ואת הזה הרעיון את שבוחן מי ומיוחדת.

ת היו לא קונסטיטוציה או מדינה ת אינן וגם מעולם קיימו בהווה, מצויו ההתחלה מן ממש להתחיל עלינו - לנצח הנמשך עכשיו - עכשיו כאילו

ת, דק המתין האתיים החיים עולם וכאילו ת לרעיונו מקו ם הנ לויי וגישמדובד כאלה. עכשוויים הפילוסופיה שעל מודים האדם בני בטבע, ככל׳

שהוא, היכן חבויה מוטלת החכמים אבן שאמנם שהוא, כמות אותו להכיר ושהתבונה עצמו בתוך תבוני הוא שהטבע עצמו, בטבע שהוא היכן אבל

במושגים, ולתפוש לחקור צריכה שהדעת מה היא בו הנוכחת הזאת הממשית ההרמוניה את אם כי השטח, פני על המופיעות והמקריות התצורות את לא

לטבע. האימננטיים והמהות החוק של במובן הרמוניה הטבע, של הנצחית כפי התבונה ]כלומר[ זה, עולם המדינה, האתיים, החיים עולם זאת, לעומת מן ליהנות מורשה איננו התודעה־העצמית, של באלמנט מתממשת שהיא וסמכות כוח שהשיגה היא ]עצמה[ התבונה שבעצם בכך שמקורו הטוב המזל ]כחלק בתוכו ושוכנת בתוכו עצמה את שמתקפת והיא הזה, האלמנט בתוך

המופקד למשהו חושבים הדוחני היקום את הוא: נהפוך שלו[.* אינטגרלי

כמות תקפים והם ישנם פשוט הטבע חוקי משפט. וחוקי טבע חוקי חוקים: סוגי שני יש תוספת. * חוק מהו לדעת כדי מקרים. בכמה אותם להפר שאפשר אף כלשהי, גריעה סובלים אינם הם שהם.

עליהם לנו שיש הדימויים רק נכונים, האלה החוקים שכן הטבע, את להכיר ללמוד עלינו הטבע, מוסיפה איננה והכרתנו לנו, חיצוני הוא האלה החוקים של המידה קנה שגויים. להיות יכולים היא המשפט ידיעת להתרחב. יכולה אותם הכרתנו רק אותם: מקדמת ואיננה כלום ולא עליהם

האזרח שהם. כפי פשוט להכיר לומדים אנו החוקים את גם כזו. איננה שני ומצד כזו, אחד מצד שנתון. מה אצל לעמוד נשאר וזפוויטיבינזט המשפטן וגם וו, בדרך יותר, אם פחות אם אותם, יודע

בין השוני וכבר ומתעוררת, מתקוממת העיון דוח המשפט, לחוקי שבנוגע הוא ההבדל ואולם, משהו שנחקק, משהו הם המשפט חוקי מוחלטים. אינם שהם לכר לבנו תשומת את מסב החוקים נשאר איננו האדם עמם. מסכים או בהם מתנגש בהכרח הפנימי שקולנו מכאן אדם. מבני שמקורו להיות יכול הוא שצודק. למה המידה קנה את בתוכו לו שיש טוען אלא המציאות, אצל לעמוד

משום הטבע, של בהכרח מדובר כאילו לא לעולם אבל חיצונית, סמכות של ולכוח לכורח כפוף או האישור את עצמו בתוך מוצא והוא יהיו, שהדברים ראוי כיצד לו אומרת תמיד שפנימיותו

בחוקי זאת, לעומת חוק. בכלל שקיים היא ביותר הגבוהה האמת בטבע, שתקף. למה הדחייה את

7הקדמה

על מאל, נעזב ולשרידותיות, למקרה החיים עולם של זה אתיאיזם פי ותי האתיים, ץ מצוי האמי זאת שבכל מכיוון זאת, ועם הזה, לעולם מחו

ואולם, גרידא. פרובלמה בבחינת הוא האמיתי תבונה, גם בו להיות אמורה משלה, ניסיון גם לעשות חשיבה כל של חובתה ואפילו הצדקתה טמונה בכךמינו ההתפלספות שכן החכמים, אבן את לחפש כלל צריכה היא ואין בי

כשם בידו, הזאת החכמים שאבן בטוח אחד וכל הזה, החיפוש את מייתרת של הזאת בממשות שחיים שאלה מובן והנה, והולך. עומד שהוא בטוח שהוא

יש וכאלה - שלהם ולרצייה שלהם לדעת סיפוק בתוכה ומוצאים המדינה הם כולם דבר של ביסודו שכן יודעים, או סבורים משאנו יותר רבים רבים, מודעות, מתוך במדינה סיפוקם את שמוצאים אלה לפחות ובכן, - כאלה

ת לנוכח צוחקים סיונו ריק, למשחק אותם ומחשיבים הללו והמבטחות הני אותה מסוכן. ולפעמים מענג לפעמים רציני, ולפעמים מבדח הוא שלפעמים התקבלותן וכמוהן הבלותיות, ואותה הרפלקציה של מנוחה חסרת קדחתנותהן, והתגובה ת היו עלי עניין להיחשב יכולו בתוך המתפתח עצמו בפני ל

ושם בוז מיני כל לספוג הפילוסופיה נאלצה אילולא שלו, דרכו פי על עצמו אחד שכל צוין, שכבד כפי הוא, ביותר הגרוע הבוז הזאת. המהומה עקב רע

הפילוסופיה על הכל יודע כבר הוא כך והולך, עומד שהוא שכשם משוכנע,

לקריטריון יותאמו שהם דורש אחד כל הוא, נהפור קיומו. שום על תקף איננו העניין המשפט ההווה־כשלעצמו־ המשפט בין שראוי, מה ובין שמצוי מה בין קונפליקט להתעורר יכול כך שלו.

ניתוק כמשפט. תקף שיהיה ראוי מה השרירותית הקביעה ובין משתנה, הבלתי ובשביל־עצמו, בדרן• מובילה הרוח של הבכורה שזכות שנראה ומשוס הדוח, קרקע על דק מתקיימים כאלה ומאבק

להתבוננות החיים של משרירותם תכופות לעתים מופנים אנו אושר, ולהעדר שלום להעדר זו ההווה־בשלעצמו־ המשפט בין האלה בניגודים דווקא ואולם דגם. בבר לראות ואמורים בטבע,

להכיד ללמוד הצורר נעוץ בהם דווקא המשפט, שהוא טוענת שהשדידותיות מה ובין ובשביל־עצמו חייב הוא כן, אם משפט.1ל מנוגע לעור לו להיות חייבת האדם תבונת המשפט. את ביסודיות הפוזיטיבית, המשפט לתורת בניגוד שלנו, המדע של עניינו וזהו המשפט, של בתבוניותו להתבונן יותר, דחוף צודר עוד יש בימינו לעולם כד, על נוסף בלבד. בסתירות עוסקת קרובות שלעתים

פנתה בימינו ואולם וקיים. השריר לחוק כבוד ויראת הוקרה שררו עדיין קדומים בזמנים שכן מתעמתות תיאוריות תקף. שיהיה שראוי מה כל בראש התייצבה והמחשבה אחר, לכיוון הזמן אפנת

להכיר יותר דחוף צורד יש עתה לחלוטין. והכרחיות כנכונות להופיע ומבקשות שנמצא מה עם עלינו המהותית, הצורה לדרגת נתעלתה והמחשבה הואיל למשפט. בנוגע המחשבות את ולהשיג למשפט, והעבר מעל אל לחרוג אמורה המחשבה אם כמחשבה. המשפט את גם לתפוש לנסות

העניין, על סברה איננה אמיתית מחשבה אבל מקריות. לסברות הדרד נסללת בכד כי נראה אזיי אצבעות אדם לכל הטבע. מן אלינו בא לא העניין של מושגו עצמו. העניין של מושגו היא אלא

בנוגע גם כר בדיוק צייר. אותו עושה זה אין עדיין אבל וצבעים, מכחול להחזיק וביכולתו היא הנכונה החשיבה אלא ראשון, מכלי יש אדם שלכל משהו איננה המשפט מחשבת לחשיבה.

מדעית. להיות צריכה שהכרתנו ומכאן העניין, של והכרה ידיעה

המשפט של פילוסופיה8

הזה, הבוז את חולקים אין אחר מדע או אמנות לשום אותה. לפסול ומסוגללחלוטין. בהם אוחזים שאנחנו לסבור כלומר

הזמן של הפילוסופיה של ביותר היומרניות הטענות דבר, של לאמיתו דעתו, את להביע החושק אחד כל מצדיקות אכן למדינה בנוגע האחרון

מחזיק שהוא לעצמו להוכיח ובכך זאת, לעשות יכול אכן שהוא באמונתו ביטא כפילוסופיה עצמו את שמכתיר מה הכי בלאו כבעליה. בפילוסופיה

שכל מה אלא אינו והוא להכיר, אי־אפשר עצמו האמיתי את כי במפורשת על והתלהבותו נפשו לבו, נזתוך נזעלה אחד האתיים, המושאים אודו

נאמר לא עוד מה והקונסטיטוציה. השלטון המדינה, אודות על ובמיוחד בהחלט והצעירים הצעירים? של אוזנם את לשבר כדי ובייחוד כך, על

דו לתן ״פן האמרה לבם. מתשומת לכך העניקו די א״ לי במדע, יושמה £2נ מה ואולם, האל. נבחרי עם עצמו את מנה שנתם את, הנמים מן אחד וכל

הכיתה מנהיג מקורו. סימני את כמובן, נשא, המושגים בתנומת קיבלו שהם לא 3פריס, מר "פילוסופיה״,* בשם עצמה את המכתירה זו, רדידות של

נאום במהלך כאשר לשמצה, נודעה שכבר ציבורית בחגיגה מבושה הסמיק שורר אמיתי קהילה שדוח "עם הזה: הרעיון את הציג חוקה ועל מדינה על העם. מן מלמטה, חייו את בו יקבל הציבור לענייני הקשור עיסוק כל בו,

של המקודשת הברית ידי על איתן בקשר זו עם זו המאוחדות חיות, חברות וכן עממי" ושירות עממי חינוך של פרטי מפעל לכל תתמסרנה החברות,

התפתחותם על לא המדע העמדת היא הזאת הרדידות של תמציתה הלאה.שג, ושל המחשבה של ת בלתי תפישה על אלא המו מוי ועל אמצעי די

ת בהתפרטות מקרי. מי ה, אומד, הווה האתי, של העשירה הפני במדינ ההרמוניה מן נובע השלם של חוזקו המדינה, תבוניות של בארכיטקטוניות

וצידוקם הציבוריים החיים תחומי בין ברורה הבחנה באמצעות אבריו, של נוטלת הזאת הרדידות והנה, ומתמך. קשת עמוד, כל של יציבותם ובאמצעות

החברות "הלב, של מחית לכדי אותו ומעדבבת הזה המעוצב המבנה את על בכלל היקום כמו האתיים, החיים עולם זו, עמדה פי על וההתלהבות״.

ת להימסר היה צריך אפיקורוס, פי ת למקריו קטיבי ביי הסברה של הסו את הרגש על המעמיד הפשוט, הביתי המרפא סם באמצעות ולשרירותיות.

תן שכלה, ושל התבונה של שנים אלפי הנמשכת העבודה לחסוך כמובן ניהתבונה של לתובנות המושג, בהדרכת להגיע, כדי הנדרש המאמץ כל את

.XV11 ׳עמ מבוא, הלוגיקה, מדע דאה בעבה העדתי שלו המדע רדידות על *

9הקדמה

דברים, אותם בערך אומר - נאה סמכות - גתה של מפיסטו ולהכרה.אחרת: בהזדמנות לפנים שציטטתי בשורות

ומדע, תבונה על בוז קיתון שפוך צא, - האדם בני של ומשענתם כוחםמרצונך, לשטן התמסרת בכך4דינך. נחרץ תקומה, לך ואין

זו פעלתנות שכן שנדם. ביראת גם מתעטפת כזאת שהשקפה אפוא תמה אין האל ברכת ובאמצעות סמכות. לעצמה להקנות כדי אמצעי בשום בחלה לא

ביותר הנעלה ההצדקה את לעצמה מעניקה שהיא סברה היא הקודש וכתבי הסוג ]מן שמים שיראת משום החוקים. של ולאובייקטיביות האתי לסדר לבוז להסתכלות אורגנית, ממלכה בתור בעולם שנפרדה האמת את הופכת הזה[

של הצורה על מוותרת הנכון הסוג מן שמים יראת ואילו הרגש. של פשוטהת מן בקיעתה עם מיד הזה התחום מיו ושל הפריעה של היום אור אל הפני שלה הפנימית הבורא עבודת מתוך עמה ומביאה האידיאה, של הגלוי עושרה

המרוממת ההווה־כשלעצמה־ובשביל־עצמה, ולאמת לחוקים ההערצה אתהרגש. של הסובייקטיבית לצורה מעל

רע, מצפון של הפרטיקולרית הצורה על להעיר אפשר זו בהזדמנות אפשד כל, ראשית רדידות. אותה של המנופחת הדברנות בסוג המתגלה

מפטפטת היא שם דווקא הרוח, את כליל חסרה היא שבו שבמקום להעיר ביותר, החיות וחסר הנוקשה הוא דיבורה שבו במקום הרוח, על הרף בלא

היא שבו ובמקום חיים", ו״הפחת ״חיים״ במילים משתמשת היא שם דווקא דווקא ריקה, התנשאות של אנוכיות ביותר, הגדולה האנוכיות את מפגינה

המיוחד ההיכר סימן ואולם "עם״. המילה את בפיה והוגה חוזרת היא שם ועולמם האתיים והחיים המשפט לחוק. שנאתה הוא מצחה על המוטבע

לעצמם ונותנים הנוחשבה באמצעות נתפשים האתי ושל המשפט של הממשי וזהו החוק. זהו - ומסוימות כלליות דהיינו, התבוניות, צורת את באמצעותה

מצפון אותו כרצונו, לעשות הזכות את לעצמו השומר רגש שאותו הדבר, הגדול לאויבו בדין מחשיב סובייקטיבית, אמונה עם המשפט את המזההת לשלשלאות בעיניו דומה וכחוק כחובה המשפט של צורתו ביותר. ולאו

בו, חופשי איננו ולכן במשפט עצמו את מכיר איננו הוא שכן טתה. קרה, ליהנות לדגש מתירה איננה והתבונה העניין, של תבונתו הוא שהחוק מכיווןעזר בספר אחר במקום שהערתי כפי לפיכך, שלו. הפרטיקולריות מן בנחת

המשפט של פילוסופיה10

והחברים האחים נלכדים שבה 5השיבולת ובראשונה בראש הוא החוק זה,שמכונה"העם״. מה של הכוזבים השם"פילוסופיה״ את חמסה השרירותיות של זו והתפלפלות הואיל והנה,עו דעתו על גדול ציבור להעביר והצליחה שכנ הם כאלה שמעשים ול

סופי בדיון להמשיך הרי פילוסופיה, כמעט המדינה של טבעה על פילום הם אם לב ישרי אנשים כנגד להתקומם ואין מביש. משהו נעשה מפגיני המדינה. של פילוסופי מדע על שמדברים שומעים כשהם מיד סבלנות חוסר

לבן תשומת את לבסוף הפנו שהממשלות העובדה היא פחות אף מפליאה אמנות בתור בפילוסופיה עוסקים אין אצלנו שהדי כאלה, להתפלספויות

הנוגע פומבי קיום לה יש אלא היוונים, אצל לדוגמה שהיה כפי פרטית, שמרו הממשלות המדינה. בשירות בלעדי( באורח )או בייחוד - לציבור בידיהם והפקידו הזה, למקצוע עצמם את שייחדו מלומדים לאותם אמונים

ל אף הפילוסופיה, של התוכן ]קביעת[ ואת הפילוסופית ההכשרה את כלי דווקא אלא הממשלות, את שהניע הוא במדע האמון לא לומר, יש ושם, שפה

משיקולים בפילוסופיה ההוראה משרות על שמרו והן כלפיו, האדישותחו לי, הידוע למיטב שבצרפת, )כפי בלבד מסורת של ת הני לקתדראו

רעה הפילוסופיה[ ]מורי גמלו מזומנות לעתים ואולם, לשקוע(. למטפיזיקה למדע[ הממשלות של ]ביחסן לראות מעדיפים אם או אמונן, על ]לממשלות!

האדישות על ככפרה היסודית ההכרה דעיכת את להחשיב עלינו אדישות, בקנה עולה היא כאילו להיראות עשויה בהחלט הרדידות בתחילה הזאת.

ם, ושקט סדר עם לפחות אחד מצליחה היא אין שלעולם משום חיצוניי לנקוט צורך היה לא וכך לנחשה. אפילו או העניינים של בעצמותם לגעת גם המדינה כללה אילולא משטרתית, פעולה בתחילה, לא לפחות נגדה,

זה. צורך למלא המדע מן ודרשה יותר עמוקים ובתובנה בחינוך הצורך את מאליה מובילה הרדידות בכלל, ולחובה למשפט לאתי, הנוגע בכל ואולם

לעקרונות דהיינו, הזאת, בספרה הרדידות שהם־הם יסוד עקרונות לאותםת - מאפלטון רבה כה בבהירות להכיר שלמדנו הסופיסטים של עקרונו

ש על סובייקטיביות, וסברות תכליות על הצדק את המשתיתים סובייקטיבי ת האתיים החיים של הן הרס מהם נובע ואשר פרטיקולרי, פנימי שכנוע ועל

מיים אישים בין השוררים והמשפט האהבה של הישר, המצפון ושל הפני להיות שצריכה החשיבות המדינה. חוקי ושל הציבורי הסדר של והן פרטיים,

עצם כי בטענה להידחות יכולה איננה הממשלות בעיני הללו לתופעותלפני להעמיד כדי בהם, די סמכותה ועצם ציבורית למשרה האמון רחישת

11הקדמה

המקור את שמשחית מה את ולהתיר לאשר שעליה הדרישה את המדינהאפילו הכלליים, העקרונות את כלומר המעשים, לכל העצמותי לאשר ו

"אם במקומה. לגמרי היא הזאת ההתרסה כאילו כנגדה, ההתרסה את ולהתיר ישנה, הלצה זוהי - שכל״ גם לו נותן הוא משרה, למישהו מעניק אלוהים

בימינו. ברצינות זאת לטעון ירצה לא בוודאי ואיש הממשלות, מידי לרענון זכתה הנסיבות עקב אשר ההתפלספות, באופן הפילוסופיה שלימודי שנראה ועידוד, הגנה של מהמומנט להתעלם אי־אפשר

מתחומי כך כל רבים בפרסומים שכן אחרות. בחינות מהרבה כעת לו נצרכיםתן אחרת, ובספרות דתיים בחיבורים הפוזיטיביים, המדעים לא למצוא ני

אנשים שאותם בכך המתבטא נזכר, שכבר הפילוסופיה כלפי בוז אותו רק זרה והפילוסופיה האינטלקטואלי, לעיצובם בנוגע גמור פיגור המפגינים

אלא, - מאליו בטל משהו כאל אליה מתייחסים הם דווקא לחלוטין, להםד במפורש יוצאים הללו החיבורים לכך, מעבר ה נג ומכריזים הפילוסופי

והרוחני, הפיזי הטבע ושל האל של הנזמשיגה ההכרה ]כלומר[ שתוכנה,ת יומרה היא האמת, הברת לי אפילו אווי שעת, ו מבזים ומאשימים, נפ

ת ובחזרה התבונה את ושוב התבונה את ומגנים מכל התבונה. את אינסופי של שתביעותיו להבחין הפחות, לכל לנו, מאפשרים הללו החיבורים מקום, מדעית בפעילות מהעוסקים גדול חלק בקרב רבה אי־נוחות מעוררות המושג

אני מישהו, אם עורף. להן להפנות יכולים אינם זאת בכל הם אך לכאורה, המבט שמנקודת לחשוב עלול כמעט הוא כאלה, תופעות לפני ניצב אומר, וקיום סובלנות להבטיח בה די ושאין לכבוד עוד ראויה איננה המסורת הזאת

הפילוסופיה נגד המופנים והיומרות הדקלומים הפילוסופיה.* ללימוד ציבורי הם אחד, מצד הזה: המיוחד הראווה מפגן את מציגים והם בימינו, שכיחים

הם שני, ומצד הזה, המדע הושפל שלדרגתה רדידות אותה בזכות מוצדקיםטובה. בכפיות פונים הם שכנגדו ממש אלמנט באותו שורש מכים עצמם

שמיני, חלק פון־מולד)כתבים, יוהנס של מכתבו את כשקראתי דעתי על עלו דומות השקפות * שהייתה בעת ,1803ב־ רומא של מצבה על האלה הדברים את השאר, בין כותב, הוא שבו (,56 עמוד

אחד: פרופסור ענה הציבוריים, הלימוד מוסדות של מצבם מה "משנשאל צרפתי: לשלטון כפופה”On les tolere comme les bordeis“ אפשר הבושת[. לבתי כמו בסובלנות, אליהם ]מתייחסים

מתור אולי הלוגיקה, כלומר התבונה״, ״תורת שמכונה מה על הממליצים אנשים לשמוע אפילו מדי קורה זה אם או, פורה, ובלתי יבש מדע והיא הואיל בה עוסק איננו איש הכי שבלאו אמונה

חסרות נוסחאות כלומר תוכן, חסרות נוסחאות אלא בה מוצא אינו בה שעוסק מי הרי בפעם, פעם בידה אין אם גם כלשהי, בדיר להזיק יכולה איננה ההמלצה ולפיכך מזיקות, אינן אם גם ערר

להועיל.

המשפט של פילוסופיה12

מטעם התפלספות אותה אווילי, ניסיון כעל האמת הכרת על בהכריזה שכן, כשם - מישור אותו על החומרים כל ואת המחשבות כל את יישרה עצמה

העבדים, ובין האצילים בין ההבדלים את מחקה רומי קיסרי של שרודנותם וכך - לבערות ידע בין לקלון, כבוד בין הרעה, למידה הטובה המידה בין

סובייקטיבית פנימית להשתכגעות הופכים האתי ]התחום[ וחוקי האמת מושגי מעלה על מועמדים ביותר הנפשעים והעקרונות מזה, יותר לא - ולסברות

כל דרך ובאותה פנימית. השתכנעות שהם משום דק חוקים, אותם עם אחת שיהא, ככל חיים חסר חומר, וכל שיהא, ככל ופרטיקולרי ערטילאי אובייקט,

החושבים האדם בני בל של האינטרס עם מעלה אותה על מועמדים עדייןהאתיים. החיים עולם של הקשרים ועם

ואולם, - המדע בשביל טובה מזל לגזירת זאת להחשיב יש כך, משוםתי, שכבר כפי שבתור התפלספות, שאותה - הכרחי בעניין מדובר ציינ

ת להוסיף יכולה הייתה סכולסטית זזבמה עצמה, בתוך עצמה את 6ולטוות של העקרונות שבה הממשות, כלפי יותר קרוב ליחס הגיעה הזכויו

ושלפיכך האלה, העקרונות תודעת לאור חיה והיא רציני, משהו הם והחובותדי הדברים באו של זו לעמדה בנוגע דווקא השתיים[. ]בין גלוי משבר לי

שהערתי מה אל כאן חוזר אני לכן אי־הבנות. יש הממשות בלפי הפילוסופיה תפישה בזמן בו היא הרי התבוני, של חקירה שהיא מאחר הפילוסופיה, קודם:

יודע שאלוהים שמעבר, מה דבר העמדת ולא הממשי, ושל הנוכחי של הוא, היכן לומר יודעים בהחלט אנחנו בעצם, או, - להיות אמור הוא היכן המסכת במהלך וחד־צדדית. ריקה שקילה־וטעינה של בטעותה אומר, הווי

אל משל הנחשבת אפלטון, של המדינה שאפילו הערתי הנוכחית די אי לם, האתיים החיים של טבעם את אלא במהותה תפשה לא ריק, וכן היווניי

ת מתוך שאפלטון, ע די ע יותר העמוק העיקרון י עיקרון - בהם המפצי ועל מסופקת בלתי ערגה בתור דק ישירות בהם להופיע היה יכול אשר

בה העזרה את לחפש לערגה, להתנגד כדי אז, נאלץ - חורבן בתור רק כן לבוא אמורה שהייתה העזרה, את לחפש היה אפשר בתחילה ואולם, דווקא.

הוא היווניים. האתיים החיים של חיצונית פרטיקולרית בצורה דק מלמעלה, הצליח אבל החורבן, את באמצעותה לעצור יהיה אפשר כי לעצמו דימה

עה רק לגרום שיות ]כלומר[ שלה, העמוק בדחף ביותר עמוקה לפגי האית שאותו בכך רוחו גדולת את הוכיח אפלטון ברם, החופשייה. האינסופי

שסביבו הציר הוא שלו, האידיאה של המובחן האופי נסב שעליו ממש עיקרון7עת[ ]באותה ובאה שמשמשה העולמית המהפכה חגה

13הקדמה

ממשי, הוא תבוני שהוא מהתבוני. הוא ממשי שהוא ומה

מוצא ובנקודת הפילוסופיה, וכמוה בכך, משוכנעת לא־משוחדת תודעה כל או הדגש הרפלקציה, אס הטבעי. הן הרוחני הן ביקום, עיונה מתחיל זו

סתמי מה דבר בהווה רואים הסובייקטיבית, התודעה של אחרת תצורה כל בהבאת, שרויים עצמם הם אז או יותר, טוב ויודעים לו מעבר שהם וחושבים

ואם הבלים. אלא אינם עצמם הם הדי בהווה, רק ממשות להם שיש ומאחר הפילוסופיה הרי בסברה, לדימוי ]כלומר[ לא, ותו לאידיאה נחשבת האידיאה לכן האידיאה. מלבד ממשי איננו שדבר התובנה את לכך, בניגוד מספקת, שהיא העצמית, את והחולף הזמני של במראית־העין להכיר הוא העניין

ת, שקול־ שהוא שהתבוני, בשעה שכן ]בהווה[. הנוכח הנצחי ואת אימננטי הוא החיצוני, הקיום אל התממשותו, עם בבד בד נכנם, לאידיאה, משמעות

ת צורות, של אינסופי בעושר מתגלה גרעינו את ועוטף ותצורות, תופעו בעדה חודר והמושג ראשון, בשלב בה שוכנת שהתודעה ססגונית בקליפה

בתצורות גם פועם בו לחוש ולהוסיף הפנימי הדופק את למצוא כדי תחילה בחיצוניות מתהווים אשר הרב־גונייכדעד־אינסוף, היחסים ואולם, החיצוניות.

כל - וארגונו זה אינסופי חומר בתוכם, המהות של הופעתה מכוח הזאת בדברים ממערבת הייתה בהם,[ עסקה ]אילו לפילוסופיה. מושא אינם אלה

ם שאינם עצות מתן של הטרחה את מעצמה לחסוך יכולה והיא לה, נוגעי לעמוד שלא למיניקות מלהמליץ להימנע היה יכול אפלטון אלו. בעניינים

כשם בזרועותיהן, לערסלם תמיד אלא העוללים, עם תזוזה בלא לעולםע היה יכול שפיכטה מנ שכלול להי ת של מפורט מ כמו הדרכונים, תקנו

לא ייכללו חשודים של שבדרכוניהם הקביעה כדי עד בשעתו, הדבר שכונהתן לא כאלה בדברים דיוקניהם. של ציור גם אלא חתימתם, רק למצוא ני

משום כזו, חכמולוגיה על לוותר יכולה והיא לפילוסופיה, כלשהם עקבות כליברלית עצמה להציג עליה מושאים של זה אינסופי לריבוי ביחס שדווקאציג גם המדע בכך ביותר. שרברבנותם השנאה מן לחלוטין כמנותק עצמו י

שנאה - מוסדות ושל נסיבות של בערב־רב מטיחה היודעיברטוב־יותר של יכולה היא באמצעותה שרק משום הקטנוניות, בעיני מכל יותר חן הנושאת

עצמי. ערך של תחושה להשיג להיות אמורה אינה מדינה, מדע מכילה שהיא כמה עד זו, מסכת כן, אם

בתור עצמו. בתוך תבוני מה כדבר המדינה את ולהציג להשיג ניסיון אלא

המשפט של פילוסופיה14

סופי, חיבור תן ככל להתרחק עליה פילו ת הני שראוי כפי נזדינה מבניי מן כיצד למדינה להורות אמור איננו ממנה ללמוד שאפשר מה שתהיה.

]שהיא[ המדינה, את להכיר יש כיצד להסביר בעצם אלא להיות, לה הראויהאתי. היקום

Iöoi> ‘P050 71ךו8גןךו01 !;, 1501) x a i to.

8.Hie Rhodus, hie saltus

שיג היא הפילוסופיה של משימתה שיש מה אותו שכן שיש, מה את לה גם כך בךזמנו. הכי בלאו הוא הרי לאינדיבידום, הנוגע בכל התבונה. הוא

כי לדמיין יהיה אווילי במחשבות. הנתפש זמנה אלא אינה הפילוסופיה יהיה שאווילי כשם הנוכחי, לעולמה מעבר אל תחרוג כלשהי פילוסופיה

מיין ם לד בידו דלג כלשהו שאינדי מנו, מעבר אל י ץ לז מעבר אל יקפומנו, מעבר למעשה חורגת שלו התיאוריה אם לרודוס. בונה הוא אם לז

רק אבל אמנם, קיים זה עולם אזיי להיות, לו הראוי שמן כפי עולם לעצמות לשגות יבול הוא שבו רך יסוד היא וסברתו - בסברתו כאוות בדמיונו

נפשו.כך: להישמע יכול הזה המכתם קל, בשינוי

כאן. רקוד הוורד, כאן

בבחינת התבונה ובין מודע־לעצמו רוח בבחינת התבונה בין שחוצץ מה מאפשר ואיננו הזאת לתבונה ההיא התבונה בין שמבדיל מה נתונה, ממשות

של אזיקיה הוא סיפוק, הנתונה[ ]בממשות בה למצוא המודע־לעצמו[ ]לרוח את להכיר למושג. היעשותה[ כדי ]עד משוחררת איננה אשד כלשהי הפשטה היא זו תבונית תובנה ]בהווה[, בו לשמוח וכר ההווה צלב על כוורד התבונה

שאליהם לאלה מעניקה שהפילוסופיה התפייסות הממשות, עם ההתפייסותת הדרישה פעם הופנתה החירות את לשמד מושגית, תפישה לתפוש הפנימי

לא הסובייקטיבית החירות עם לעמוד וכן העצמותי, בתוך הסובייקטיבית כשלעצמו־ובשביל־ שהוא מה בתוך אלא ומקרי, פרטיקולרי מה דבר בתוך

עצמו. מופשט באורח למעלה שאופיין מה של יותר הקונקרטי המובן גם זהו

ת יותר ביותר הקונקרטית במשמעותה הצורה שכן והתוכן, הצורה כאחדו של העצמותית כמהותה התבונה הוא והתוכן ממשיגה, כהכרה התבונה היא

האידיאה היא השניים של המודעת הזהות הטבעית. והן האתית הן הממשות,

15הקדמה

הוא מצדיקה איננה שהמחשבה השקפה בכל להכיר הסירוב הפילוסופית.ת שנו ת גדולה, עק שנו שנות לאדם, כבוד המביא מהסוג עק היא זו ועק הפרוטסטנטיות. של הסגולי העיקרון גם וממילא החדשה, העת של המאפיין

הוא הדוח, של עדות פי ועל רגש פי על האמונה בו, התחיל שלותר הדבר את לשחרר וכך במושג לתפשו שואף מאז, הבשיל אשד שהדוח, מה בדיוק האמירה כמו ההווה. ]בתוך בתוכו עצמו את למצוא זו ובדרך בהווה, עצמו

ה למפורסמת, שנהפכה וזוהי - האל״ מן מרחיקה למחצה ש״פילוסופי "ואילו - הכרה היא לאמת ]גרידא[ התקרבות כי הסוברת החלקיות אותה

ת פילוסופיה תי כשם למדינה. בנוגע גם בדיוק כך האל״, אל מובילה אמי קרה ולא חמה לא היותה שום שעל בהתקרבות, מסתפקת איננה שהתבונה

המודה קר, ייאוש באותו מסתפקת היא אין גם כך 9החוצה, אותה יורקיםת ]עולם כי מניו לצפות אי־אפשר אבל בינוני, היותר לכל או רע, הוא הז השלום הממשות. עם שלום על לשמור יש כך ומשום יותר, טוב למשהו בו

יותר. חם שלום הוא הממשות עם משיגה שההכרהלהיות: לעולם הראוי מן כיצד להורות ]היומרה[ על מילה עוד לומר אם

מחשבת בתור מדיי. מאוחר כך לידי מגיעה תמיד הפילוסופיה הכי בלאו הרי עיצובה תהליך את וסיימה השלימה שהממשות לאחר רק מופיעה היא העולם

שרק דהיינו, מלמד, שהמושג מה את בהכרח מציגה ההיסטוריה העצמי.די הגיעה הממשות כאשר הריאלי, מול אקי מופיע האידיאלי בשלותה, לי ממלכה של בתצורה אותו לו ובונה בעצמותו, ]הריאלי[ הזה העולם את תופש

אז כי באפור, שלה האפור את מציירת הפילוסופיה כאשר אינטלקטואלית. את לחדש אי־אפשר באפור אפור ידי ועל החיים, של אחת תצורה התיישנה

רדת עם רק במעופו מתחיל מינרבה של הינשוף להכירה. דק אלא נעוריה,הערב. דמדומי יכולה היא אין ממילא הקדמה בתור ההקדמה. את לסיים הזמן הגיע אך

צוני באורח להעיד אלא החיבור של ההשקפה נקודת על וסובייקטיבי חי לשאת יכול הוא אזיי פילוסופי, דיון טעון כלשהו תוכן אם מקדימה. שהיא

פול מדעי דיון שאיננה ביקורת שכל כשם בלבד, ואובייקטיבי מדעי טיעניין עיני תיחשב עצמו, ב ת לתוספת המחבר ב בי קטי ביי ולמבטחה סו

כלפיה. אדיש יהיה בהכדח והוא שרירותית,

1820 ביוני 25 ברלין,

מבוא

מושג ]כלומר[ המשפט, אידיאת הוא הפילוסופי מדע־המשפט של המושא 1והתממשותו. המשפט

מושגים לכנות שנוהגים במה לא ולפיכך באידיאות, עוסקת הפילוסופיה אלה, של אי־אמיתותם ואת חד־צדדיותם את מציגה היא אדרבה, גרידא.שג)ולא שרק ומראה האנשים בפי כך נקרא קרובות שלעתים למה למו

ממשות, יש השכל( של מופשטת קביעה אלא אינו דבר[ של וש]לאמיתוק, וליתר תן הוא דיו כזאת ממשות שאיננו מה כל לעצמו. אותה נו

ת' הוא קובע, עצמו שהמושג או ת, מקריות חולפת, מצי סברה, חיצוני שהמושג התצורה בזה. וכיוצא אשליה אי־אמת, מהות, נטולת תופעה

בבחינת עצמו, המושג להכרת מהותית היא בהתממשותו לעצמו נותן מושג היות של מהצורה הנבדל האידיאה, של האחר המהותי המומנטגרידא.

וגוף. נפש כמו ומאוחדים, נפרדים צדדים, שני הם [Existenz] וקיומו המושג תוספת. שהם לומר אפשר שניהם על זאת ובכל הנפש, כמו עצמם חיים אותם הוא הגוף

ההפוך. במקרה גם בדיוק וכך חי, משהו איננה גוף בלי נפש לזה. מחוץ זה שוכנים הנבטים אותו. שיצרה לנפש מציית שהגוף כשם גופו, היא המושג מציאות וכך,

עצמו. העץ אינם עדיין שהם אף כוחו, כל את ומכילים בתוכם העץ את כוללים הרי הנפש, את תואם הגוף אין אם הנבט. של הפשוטה דמותו את לגמרי תואם העץ

איננה היא האידיאה. היא והנפש, הגוף והמושג, המציאות אחדות עלוב. משהו זה איננו אם חי איננו דבר שום בזולתו[. איבר כל ]של מלאה חדירה אלא הרמוניה, רק

עליה באמת, להיתפש וכדי החירות, היא המשפט אידיאת כלשהו. באופן אידיאההזה[. המושג ]של במציאותו והן במושגה הן מוכרת להיות

המשפט של פילוסופיה18

את לפתח עליו כך משום הפילוסופיה. מן חלק הוא המשפט מדע 2 המושג, מתוך - כלשהו שבמושא התבונה היא אידיאה שבהיותה - האידיאה

העניין של העצמית האימננטית בהתפתחות להתבונן הך, היינו שהוא מה או, מסוימת, התחלה נקודת המשפט למדע יש הפילוסופיה מן חלק בתור עצמו. כך, משום שלה. ההוכחה ומכונה לה שקדם מה של והאמת התוצאה שהיא

הדדוקציה המשפט, למדע מחוץ נמצא המשפט מושג להתהוותו, הנוגע בכלכנתון. לקבלו ויש מלכתחילה כאן מונחת שלו

ראשית, לה יש הרי בכלל, להתחיל שעליה מאחר מעגל: היא הפילוסופיה תוספת. שהפילוסופיה מה אבל תוצאה. שאיננו מוכח, שאיננו משהו אמצעי, בלתי משהו

בתור אחרת סיום בנקודת להופיע שעליו היות יחסי, וביה מניה הוא בו מתחילה המתחיל משהו איננה היא באוויר, תלויה שאיננה עקיבה היא הפילוסופיה תוצאה.2מתעגלת. היא ־אלא אמצעית, בלתי התחלה

ודורשים מחפשים המדעים של והלא־פילוסופית הפורמלית במתודה גם אגב, )דרך החיצונית. המדעית הצורה למען לפחות הגדרה, תחילה

כול איננו הפוזיטיבי מדע־המשפט משום רבה, חשיבות לכך לייחס י הקביעות מהן אומרת, זאת חוקי, מה לציין מבקש הוא ובראשונה שבראש

במשפט הגדרה כל מזהירים: היו כך ומשום הפרטיקולריות, החוקיות כלשהי משפט ]מערכת[ של שקביעותיה ככל ואכן, 3מסוכנת. היא האזרחי

פוחתת גם כך זו, אל זו יותר קשורות ובלתי זו את זו יותר סותרות קביעות לכלול הגדרות על שהלוא במסגרתה, הגדרות להגדיר האפשרות את לענייננו: - הסותר את מיד חושפות כאלה קביעות ואולם כלליות,

יכולה הייתה לא הרומי במשפט לדוגמה, כך, במערומיו. - צודק הבלתי בה לכלול אפשר היה שלא מכיוון האדם, של הגדרה אף אפשרית להיות

אופן, באותו הזה. במושג פגיעה הוא העבד של מעמדו אדרבה, העבד. אתרבים.( במקרים מסוכנת נראית הייתה הקניין ובעל הקניין הגדרת גם

של, גוזרים, ההגדרה את ואולם ה, מתוך למ לוגי מו ובעיקר האטי הרגש על אותה מבססים ובכך הפרטיקולריים, מהמקרים אותה מפשיטים

בהתאמתה אז תולים ההגדרה של נכונותה את האדם. בני של הדימוי ועלם מויי ם. לדי ם הזאת במתודה המצויי חי תי שלבדו מה את מזני מהו

כשלעצמו־ובשביל־ העניין של הכרחיותו את התוכן, מבחינת - למדע טבעו את הצורה, ומבחינת המשפט(, של הכרחיותו את עצמו)ולענייננו:

ת, בהכרה המושג. של מת הפילוסופי המושג של הכרחיותו זאת, לעווהדדוקציה ההוכחה הוא תוצאה, בבחינת התהוותו, ומהלך העיקר, היא

19מבוא

להתבונן הוא השני השלב אז או עצמו, בפני הכרחי תוכנו ובאשר שלו.ם אותו תואם מה ולבחון מסביב מויי בלבד זו לא ואולם, ובשפה. בדי

תו, שהוא כפי בפני־עצמו, שהמושג תו ת יכול באמי מכפי שונה להיו שונים. להיות חייבים אלה שני ותבניתם צורתם פי על בדימוי, שהוא

מוי וכאשר אפשר אזיי תוכנו, פי על גם מוטעה איננו זאת בכל הדי דהיינו בו, נוכח מהותו פי ועל בדימוי כלול שהמושג להראות בוודאי

מידה קנה איננו הדימוי אבל מושג. צורת לכלל הדימוי את לרומם ניתן בפני־עצמו, והאמיתי ההכרחי למושג ביותר, הקלוש לא ואף וקריטריון,

עצמו את ולהכיר ולתקן המושג מן אמיתותו את לקבל הדימוי על ובעצםפיו. על

הגדרותיו, של הפורמליות על הכרה, של סוג שאותו פי על אף והנה, שהתקבל האופן יותר, או פחות נעלם בזה, וכיוצא הוכחותיו היסקיו,היינו, גרוע: תחליף הוא במקומו ש ד שרין לתפו ת את במי או האידי

קביעותיו, יתד ואת המשפט אידיאת את לרבות התודעה, של כעובדות ההתלהבות, ואת הלב נטיית את המועצם, או הטבעי הרגש את ולעשות עם הרי ביותר, הנוחה היא הזאת המתודה אם גם המשפט. של למקורו

אחרים היבטים כאן מזכיר ואינני ביותר, פילוסופית הבלתי גם היא זאת גם ישירה נגיעה לה יש אלא להכרה, רק נוגעת שאיננה כזו, עמדה של

עוד זאת בכל‘פורמלית, אמנם שהיא הראשונה, המתודה ואם למעשה. הכרחיות של הצורה את ובהוכחותיה המושג צורת את בהגדדותיה דודשת

את עושה הרגש ושל אמצעית הבלתי התודעה של האופן הרי ההכרה, אני כאן לעיקרון. הידיעה, שרירותיות ואת המקריות את הסובייקטיביות,

שהוא כפי הפילוסופיה, של המדעי ההליך עם היכדות מלכתחילה מניחהפילוסופית. בלוגיקה מבואר

במדינה היות־תקף של הצורה באמצעות )א( בכלל: 4פוזיטיבי הוא המשפט 3 של דהיינו המשפט, ידיעת של העיקרון היא הזאת החוקית והסמכות כלשהי,

פוזיטיבי: יסוד מקבל הזה המשפט התוכן, מצד )ב( הפוזיטיבי; מדע־המשפט התפתחותו דרגת כלשהו, עם של המיוחד הלאומי אופיו באמצעות (1)

של ששיטה מאחר (2)הטבע; להכרח השייכים היחסים ומכלול ההיסטורית על הכללי המושג של החלתו את בהכרח כוללת חוקי תוקף בעל משפט שאיננה החלה - והמקרים המושאים של החוץ מן והניתן הפרטיקולרי טיבםת חשיבה עוד שמכפיף הכפפה אלא המושג, של והתפתחות ספקולטיבי

המשפט של פילוסופיה20

הכרעה להכריע כדי הדרושות האחרונות הקביעות באמצעות (3)השכל;בממשות.

ת כאשר שו ת הלב, רג טיו ת הנ תיו רו שרי ם וה ד מוצבי ג שפט כנ המבי טי ה, אז כי והחוקים, הפוזי סופי ה הפחות, לכל הפילו יכולה איננ

מרכיב להיות יכולים ועריצות שכוח העובדה כאלה. בסמכויות להכיראיננה הזה למשפט מקרית היא הפוזיטיבי המשפט של לטבעו. נוגעת ו

להיעשות מוכרח המשפט שבו המקום יוצג ,214-211 בסעיפים בהמשך, כדי רק כאן נזכרות תוצאה, בבחינת שם שיידונו הקביעות פוזיטיבי.

וחומר קל הדעה, את לסלק וכדי המשפט פילוסופיית גבולות את לסמןבי, חוקים ספד יצמיח שלה השיטתי שהפיתוח הדרישה, את טי פוזי

ה הדרוש כזה חוקים ספר כלומר מדינ ת. ל שי או הטבע, משפט ממ ההבדל את לסלף אבל הפוזיטיבי, המשפט מן שונה הפילוסופי, המשפטד ולהפכו ביניהם יחסו גדולה. אי־הבנה בבחינת יהיה ולסתירה לניגו

ובין האינסטיטוציות שבין היחס כמו בעצם הוא האחד כלפי האחד של לראשונה שנזכר הפוזיטיבי, במשפט ההיסטורי למרכיב בנוגע 5הפנןקט.

את האמיתית, ההיסטורית ההשקפה את 6ביטא מונטסקיה לעיל, בסעיף בכלל בחקיקה להתבונן אין פיה ועל באמת, הפילוסופית המבט נקודת

בהן לראות יש אלא מופשט, ובאורח בבידוד הפרטיקולריות ובקביעותיה המרכיבות הקביעות שאר כל של בהקשר אחת, כוליות של תלוי מומנט

משמעותן את מקבלות הן הזה בהקשר תקופה. ושל אומה של אופיין אתת, תי על האמי קן. את גם כן ו ת צידו תן הופעתן בחינ של והתפתחו

הכרת וכמוהו גרידא, היסטורי מאמץ אותו הזמן, בתוך המשפט קביעות משפטיים תנאים אל האלה הקביעות של השוואתן מתוך עקביותן הגיון

אבל בתחומו, לשבח וראוי זכויות בעל הוא זה מאמץ מכבר, זה קיימים בטעות הופכים אין עוד כל לומר: רוצה פילוסופי, לעיון קשר לו אין ההתפתחות את היסטוריים יסודות מתוך בהתפתחות ורואים היוצרות את

ההיסטוריים והצידוק הביאור את מרחיבים אין עוד וכל המושג, מתוך החשוב הזה, ההבדל כשלעצנזו־ובשביל־עצמו. תקף צידוק בהם ומבינים

מאוד. הדעת על מתקבל גם בעת בה הוא היטב, בו לדבוק ושיש מאודת יכולה המשפט של קביעה ת כמבוססת מוצגת להיו טין ועקבי לחלו להיות, זאת וחרף הקיימים, המשפטיים המוסדות ומתוך הנסיבות מתוך

שביל־עצמה, שלעצמה־וב תי לא־צודקת כ בל ת, ו בוני רבות כמו תמתוך מלאה בעקביות שנבעו הרומי, הפרטי המשפט של מקביעותיו

21מבוא

תמי האב סמכות כמו מוסדות שואין ומוסד ב אם גם ואולם, הרומי. הני שהן להראות הוא אחד דבר הדי ותבוניות, צודקות המשפט קביעות

אחר ודבר - המושג באמצעות רק באמת זאת לעשות ואפשר - כאלה הצרכים המקרים, הנסיבות, את הופעתן, של ההיסטוריה את לתאר הוא

מתוך כאלו )פרגמטית( והכרה הצגה לקביעתן. שהביאו וההתרחשויותת הרחוקים או הקרובים ההיסטוריים הגורמים ם מכונו קרובות לעתי סברה מתוך זה וכל 7"השגה״, יותר, קרובות לעתים אפילו, או "הסבר״ אל־ או - לעשות שצריך מה כל את ממצה ההיסטורי של כזו שהצגה

מוסד או החוק את להשיג כדי - הכל תלוי בלבד שבו המהותי, את נכון הגיע לא בעצם העניין, של מושגו באמת, המהותי ואילו כלשהו. משפטי

משפט מושגי על לדבר נוטים האדם בני לכך, בדומה דיון. לידי בכלל כך או זה חוקים בספר שנקבעו כפי משפט מושגי על גרמאניים, או רומיים

קביעות רק אלא מושגים, כלל מופיעים לא כאלה בספרים אבל אחר, הזנחת באלה. וכיוצא חוקים עקרונות, השכל, של משפטים כלליות, משפט

על השאלה את ולהפוך המבט נקודת את להסיט מאפשרת הזה ההבדל מוקדמות, הנחות מתוך לגזירה נסיבות, מתוך לצידוק האמיתי הצידוק חסרות מהן הנובעות ]שהמסקנות במידה בה ערך חסרות הן עצמן שבפני

של במקומו היחסי את להציב מאפשרת היא ובכלל וכדומה, ערך! צידוק כאשר .‘העניין טבע של במקומו החיצונית התופעה את המוחלט,ת, בהתהוות המושג מתוך ההתהוות את בטעות מחליף היסטורי חיצוני

אפשר אם שהתכוון. ממה ההפך את מדעת שלא עושה הוא אז כית הייתה אחר או זה מוסד של שהתהוותו להראות בנסיבות לגמדי הנדחי

של דרישתה התמלאה בכך הרי תכליתו, פי ועל המוסד של המסוימות כללי צידוק להיחשב אמור זה אם ואולם, ההיסטורית. המבט נקודת

שמאחד כלומר ההפך, דווקא הוא שמתחייב מה הרי עצמו, העניין של מובנו את בעצם המוסד איבד בכך עוד, קיימות אינן כאלה שנסיבות

ם, אם זכותו. ואת הוא מנזרים של לקיומם ]שהצידוק[ לדוגמה, טועני בדרך הלמדנות ובשמירת ואכלוסם צחיחים אזורים בעיבוד הישגיהם

בהישגים רואים ואם באלה, וכיוצא יד[ כתבי ]של והעתקה הוראה של נובע מכך בדיוק תכליתם, ואת התקיימותם להמשך הטעם את האלה ואינם למיותרים נהפכו המנזרים כליל, שהשתנו הנסיבות שבשל בעצם

הואיל והנה, הזאת. מהבחינה הפחות לכל תכליתם, את עוד תואמיםוביאורה, ההיסטורית הצגתה ההתהוות, של ההיסטורית ומשמעותה

המשפט של פילוסופיה22

התהוות אותה על הפילוסופית ההשקפה של מזו שונה לספרה שייכיםת הן זו מבחינה אזיי הענייז, של מושגו ועל ת יכולו שות להיו זו אדי

אף הזאת, השלווה בעמדה תמיד מחזיקות אינן שהן מאחר אבל זו. כלפי ביניהן, המגע בעניין נוסף משהו לצטט ברצוני למדע, שקשור במה לא

וממנו 8הרומי, המשפט לתולדות לימוד ספר הוגו מר של בחיבורו המופיעם לאותם ביאור עוד לצאת עשוי שם מציין הוגו מר ניגוד. של גינוני

שנים־ חוקי את משבח ״קיקרו כי (53 סעיף ,11818] חמישית )מהדורה הפילוסוף ״ואולם הפילוסופים", אל מבט לכסון אגב 9הלוחות עשר

וכמה כמה טיפלו שכבר כפי בדיוק הללו בלוחות מטפל 10פאבורינו-סם משיב הוגו מר מקום, באותו הפוזיטיבי". במשפט אחריו פילוסופי

הבין ש״פאבורינוס ומסביר כזה, לטיפול ולתמיד אחת ניצחת תשובה שהפילוסופים המידה באותה ממש מעט, כה הלוחות שנים־עשר את

פאבורינוס הפילוסוף שקיבל לנזיפה אשר הפוזיטיבי". המשפט את הבינו לילות '2גליוס, ]אולוס[ של בחיבורו קאיקיליוס" סקסטוס המשפטן מן

המתמיד העיקרון את ובראשונה בראש מביעה הזאת הנזיפה הרי אטיקה,* ״היטב תוכנו, פי על גרידא פוזיטיבי שהוא מה של לצידוקו והאמיתי

העזר שאמצעי ״שכדי לפאבורינוס, לומר קאיקיליוס מיטיב יודע", אתהשפיעו, החוקים של והריפוי שתנות חייבים הם י השכם ולהתגוון לה

והנסיבות הצרכים פי ועל החוקה, וסוגי התקופה מנהגי פי על והערבקויים ההווה של במצב להתמיד לחוקים להם אל לתקנם. שיש והלי

כמו המקרה, וליד המאורעות לסערות טרף להיות ברצונם אין אם אחד, החוק מהצעת יותר מבריא נראה מה והים. השמים של וחזותם דמותם

א... של ל נראה מה סטו עי ווקוניוס... של הציבורית מההחלטה יותר י כל כן, פי על ואף ליקיניוס? חוקי כמו כך כל הכרחי נחשב עוד מה

דופן היוצא שגשוגה לנוכח בצל והועמדו השכחה בתהום נבלעו אלה שמשמעותם זו מבחינה פוזיטיביים הם האלה החוקים 13המדינה...״. של

ומשום בלבד. היסטורי הוא ערכם ולכן בנסיבות, מצויות ותכליתיותם עשו וממשלות שמחוקקים במה הניכרת החכמה בטבעם. ארעיים הם כך

ההיסטוריה ועל עצמו בפני נושא היא תקופתם ובתנאי זמנם בנסיבות נתמכת זו הערכה שתהיה ככל יותר עמוקה תהיה בה והכרתה להעריכה,

פילוסופיות. מבט בנקודות

.Nodes Atticae, XX, I *

23מבוא

לשנימ־עשר הנוספים הצידוקים מן דוגמה להזכיר מעוניין אני ואולם ההונאה את בהם מיישם שקאיקיליוס מכיוון פאבורינוס, כנגד הלוחות נימוק לתת דהיינו שלו, ובשקילה־וטעינה השכל של שבמתודה הנצחית

החוק את מזכיר קאיקיליוס הוצדק. הוא שבכד ולסבור רע למשהו טוב להרוג זכות החוב לבעל הקנה ]הפידעון[ מועדי פקיעת שלאחד המתועב,

חוב, בעלי כמה היו כאשר ואפילו, לעבדות אותו למכור או החייב את היה מהם אחד שאם קבע, ואף ביניהם, ולחלקו חלקים ממנו לקצוץ

מגרעת בך בשל לו נגרמת הייתה לא מדיי, פחות או מדיי יותר קוצץ שייקספיר, מאת מוונציה מהסוחר לשיילוק מועיל שהיה )סעיף14משפטית

קאיקיליוס הזה לחוק בתמיכה התודה(. הכרת במרב ידיו על מתקבל והיה ואת האמונים שמידת את להבטיח מיטיב שהחוק הטוב, הנימוק את מביא

אף מיושם להיות אמור היה לא הוא נתעבותו, בשל בעצם, וכי ההגינות, של בסופו כי התובנה, רק לא מקאיקיליוס נמנעת מחשבתו בחוסר פעם. אמונים הבטחת של ]המקורית[ הכוונה את הורסת ]האחרונה[ הקביעה דבר

דוגמה בתור מציין עצמו הוא מכן לאחר שמיד העובדה, גם אלא והגינות, הענישה של בעטייה יעילותו את איבד שקר לעדויות בנוגע החוק כיצד

בו. שנקבעה המופרזת את הבין לא שפאבורינוס באמרו הוגו מד מתכוון למה ברור לא ואולם

אותו, להבין מסוגל בהחלט הלימודים ספסל את החובש נער כל החוק. לו מועיל שהיה למעלה, שנזכר הסעיף את מכל טוב מבין היה ושיילוק

דרגת לאותה דק התכוון הוגו מד שטמונה["הבנה״ לוודאי קדוב כך. כלכזה. לחוק טוב נימוק מציאת עם ומסופקת הנרגעת השכל, של התפתחות מקום, באותו מוכיח שקאיקיליוס פאבורינוס, של נוסף הבנה חוסר

מבושה, להסמיק בלי בו להודות רשאי כבר שפילוסוף כזה, מסוג הוא - משא[ ]בהמת iumentum של משמעותה שאת מבין[ אינו ]שהוא לאמור,

בשימוש מותרת מחופה[, ]כרכרה "arcera "ולא בלבד, היא החוק פי שעל היה צריך - שם שיעיד כדי המשפט לבית חולה אדם הסעת לצורך החוק קביעת מתוך עגלה. או כרכרה בתור גם אלא כסוס, רק לא לפרש של ולדיוקם למעלתם הוכחה עוד להפיק קאיקיליוס של בידו עלה הזאת

משפט לבית חולה עד של זימונו לדרך שבנוגע כלומד, הישנים, החוקיםם היו הם ובין סוס שבין ההבדל עד דק לא קביעתם את להרחיב נכוני

של שונים סוגים בין ולהבחין יותר עוד לכת להרחיק אף אלא עגלה,עגלה ובין מבהיר, שקאיקיליוס כפי ומרופדת, מחופה עגלה בין עגלות,

המשפט של פילוסופיה24

נוקשותו בין הבחירה עם להישאר עשויים היינו וכאן נוחה. כה שאיננה על להכריז ואולם כאלה, קביעות של החשיבות חוסר ובין חוק אותו של

חשיבות, חסרי שהם המלומדים, ביאוריהם על וחומד קל כאלה, ענייניםת אחת בבחינת היה עו ת היותר הפגי ת גדולו ובסוגים כזאת בלמדנו

למדנות. של אחרים התבוניות על גם מדבר הוגו מר למעלה הנזכר הלימוד בספר ואולם

על בדיונו כאן. מובא בתדהמה אותי שהכה ומה הרומי, למשפט בנוגעעד המדינה שטהיווצרות התקופה בסעיפים הלוחות, לשניס־עשר ו

נדרשו והם רבים צרכים היו )ברומי( ״שלאנשים אומד הוא ,39ו־ 38 כמו משא ובהמות הובלה בהמות לעזרת נזקקו כן ובעשותם לעבוד,

שכנה ושהעיר חליפות ועמקים גבעות הייתה שהאדמה לנו; שיש אלה דבריו מובן את ליישם אמורים שאולי דברים - בזה״ וכיוצא גבעה עלם שהם למצוא מאוד קשה אבל מונטסקיה, של לאחר לרוחו. קולעי

עדיין המשפטי ״שהמצב ,40 בסעיף מציין, הוא זאת, אומר הוגו שמרשות של רצונן מהשבעת מאוד רחוק היה של ביותר הגבוהות הדרי

אינם בזה וכיוצא העבדות הרומיים, המשפחה דיני מאוד! התבונה״)נכון התבונה(, של ביותר הפעוטות הדרישות של רצונן את ולו משביעים

אם מהן, באיזו למסור שוכח הוא מזו מאוחרות לתקופות בהתייחסו אך ביותר הגבוהות הדרישות של רצונן את השביע הרומי המשפט בכלל,

בתקופת הקלאסיים למשפטנים בנוגע ,289 בסעיף ואולם התבונה. של אומר הוא מדע, בתור הרומי המשפט של ביותר הגבוהה התפתחותו

בדכי על התחנכו הקלאסיים שהמשפטנים לכך לב הושם רב זמן ״שזה של הרבות המהדורות שעקב יודעים״)אף מעטים אך"רק הפילוסופיה״,

ם יותר רבים הוגו, מר של הלימוד ספר שאין יודעי קבוצה שום זאת(" לצדם מוצבת להיות הרומאיים מהמשפטנים יותר הזכאית מחברים של ולצדם יסוד, עקרונות מתוך העקבית הגזירה מבחינת המתמטיקאים של בייחודיותו הבולט האופן מבחינת המטפיזיקה של החדשים יוצריה של הראויה העובדה מאשרת האחרונה !ההצהרה[ את המושגים: פיתוח של

כל רבות טריכוטומיות למצוא אי־אפשר מקום שבשום לב, לתשומתם אצל כמו כך שפטני ת אותה קאנט". ואצל הקלאסיים המ עקביו

וכמוהו המשפט, מדע של מהותית תכונה בוודאי היא מהלל שלייבניץ דרישות סיפוק עם ואולם השכל. של אחר מדע כל ושל המתמטיקה של

כלום. ולא השכל של הזאת לעקביות אין הפילוסופי המדע ועם התבונה

25מבוא

הרומיים והפריטורים המשפטנים של האי־עקביות שאת אלא עוד ולא מכיוון ביותר, הגדולות הטובות ממידותיהם כאחת להעריך יש בוודאיונתעבים, לא־צודקים ממוסדות חוצנם את לנער להם אפשרה שהיא

ה נאלצים עצמם ראו שהם אף הבחנות 15בערמומיות להמציא בעטיית לוליו bonorum] טובין" ״החזקת בשם כינו כאשר )למשל ריקות מיpossessio] וגם טיפשיים תירוצים ואפילו ירושה( היה שבעצם מה את(

הלוחות, שנימ־עשר של האות את להציל כדי אי־עקביות( היא טיפשות ]יוהן אצל )ראה17בן היא שהבת 16ההתחזות, או הפיקציה, באמצעות כמו

המשפטנים את לראות משעשע ואולם הייניקיאוס(.* גוטליב! כריסטיאן - טריכוטומיות חלוקות כמה בשל קאנט עם ביחד מכונסים הקלאסיים

לכך קוראים כיצד ולראות - הוגו מר של 5 בהערה הנמנות אלה בייחודמושגים״. של "התפתחות

ונקודת יותר המדויק מקומו הוא והרצון בכלל, הרוחני היא המשפט קרקע 4 וייעודו, עצמותו היא שהחירות זה במובן חופשי, הוא הרצון שלו. המוצא מתוך שנוצר הרוח עולם הממומשת, החידות ממלכת היא המשפט ושיטת

שני. כטבע עצמו

לטבע פנייה באמצעות היא הרצון חירות את להסביר ביותר הטובה הדרך תוספת. קביעת הוא שהכובד כשם בדיוק הרצון, של יסוד קביעת היא החירות שכן הפיזי. הוא שהפרדיקאט לסבור אפשר כבד, הוא שהחומר אומרים כאשר הגוף. של יסוד כובד. חסר איננו בחומר דבר ששום מכיוון מקרי, אינו הוא אבל בלבד, מקרי

בנוגע בדיוק הדבר כך הגוף. הוא־הוא הכובד עצמו. הכובד הוא החומר אדרבה, ריקה, מילה הוא חידות בלי רצון הרצון. הוא חופשי שהוא מה שכן ולרצון, לחירות

בין לקשר שנוגע במה אבל סובייקט. בתור רצון, בתור רק ממשית שהחירות כשם נבדל והאדם בכלל, החשיבה הוא הרוח האלה: ההערות נחוצות החשיבה ובין הרצון

אחר, מצד ורוצה, אחד, מצד חושב, שהאדם לדמות לנו אל אבל בחשיבה. מהחיה דימוי שזהו משום שני, בכיס הרצייה ואת אחד בכים החשיבה את מחזיק ושהוא

ובין תיאורטית התייחסות שבין זה אלא אינו רצון ובין חשיבה בין ההבדל ריק. מיוחד אופן הוא הרצון אלא ]נפרדים[, כשרים שני אינם הם אבל מעשית, התייחסות

לעצמה לתת כדחף החשיבה למציאות, עצמה את המתרגמת החשיבה חשיבה: של חושב שאני בשעה כך: לבטא אפשר רצון ובין חשיבה שבין הזה ההבדל את מציאות. למשהו אותו עושה אני החושני. את ממנו ונוטל למחשבה אותו עושה אני אובייקט,

באמצעות ורק עצמי, אצל אני גחשיבה דק שכן ובמישרין, מהותי באורח שלי שהוא

.Heineccius, Antiquitatum Romanarum... liber I [Frankfort 1771], tit. II, § 24

המשפט של פילוסופיה26

את ממנו נטלתי כנגדי, לעמוד אז חדל הוא לאובייקט. לחדור יכול אני השגה מבשרי בשר לחווה"את אמר שאדם כשם כנגדי. עצמו בפני לו שהייתה עצמיותו

הוא דימוי כל נעלמה״. והזרות מרוחי, רוח "זה אומר הרוח כך מעצמיי", ועצם הוא "אני״ אותו. לחשוב פירושו משהו להכליל לחשיבה. משתייכת והכללה הכללה, בכך משמיט אני ״אני״, אומר אני כאשר הכללי. גם הוא ממש אופן ובאותו החשיבה

נקודתי, לגמרי, ריק הוא ״אני״ הגיל. את הידע, את המזג, את האופי, את ייחוד: כל לפניי: נתונה העולם של הססגונית תמונתו הזאת. בפשטות פעיל הוא אבל פשוט,

התוכן את עושה אני הניגוד, את מסלק אני הזאת ובהתייחסות מולה עומד אני שרוי הוא אותו, השיג כאשר יותר ועוד העולם, את מכיר ה״אני״ כאשד לשלי. הזה

המעשית, ההתייחסות התיאורטית. ההתייחסות בעניין כאן עד ביתו. כבתוך בעולם משום כמנוגדת, בתחילה ונראית עצמו, ב״אני" בחשיבה, מתחילה זאת, לעומת

קובע אני פועל, אני באשר כלומר מעשי, אני באשר הפרדה. מעמידה מיד שהיא שאני האלה ההבדלים אבל הבדל. להציב בעצם פירושו עצמי את ולקבוע עצמי, את

לי. שייכות אותי המניעות והתכליות עליי, חלות הקביעות שלי, זאת בכל הם מציב אותם מציב כלומר הללו, ההבדלים ואת הקביעות את ומשחרר מחצין אני אם גם

עשיתי, שאני מה הם שלי: נשארים זאת בכל הם החיצוני, העולם שמכונה במה ההתייחסות בין ההבדל אפוא זהו רוחי. עקבות את נושאים הם פעלתי, שאני מה

התיאורטי ביניהן. היחס את לתאר יש ועתה המעשית, ההתייחסות ובין התיאורטית העובדה עומדת מזה, זה נפרדים שהשניים הדימוי כנגד במעשי: מהותי באורח כלול התיאורטי את כולל הרצון אדרבה, אינטליגנציה. בלי רצון לאדם להיות יכול שלא

את פנימי: משהו כל ראשית היא הזאת והקביעה עצמו, את קובע הרצון בתוכו: פי על פועלת החיה בשבילי. '8מושא הוא רוחי, לנגד מעמיד אני רוצה שאני מה

רצון, לה אין אבל מעשית, היא גם כן ועל אותה, מניע פנימי משהו אינסטינקט, נבצר מידה באותה לו. משתוקקת שהיא מה את רוחה לנגד מעמידה היא שאין משום

אנחנו שבאשר משום רצון, בלי לחשוב או תיאורטית התייחסות להתייחס האדם מן יש, של צורה אמנם מקבל שנחשב מה של תוכנו פעילים. בעצם אנחנו חושבים,

ההבדלים כן, אם פעילותנו. באמצעות המוצב משהו מתווך, משהו הוא הזה היש אבל חשיבה של אם פעילות, ובכל עצמו, הדבר אותו הם להפרדה: ניתנים אינם האלה

המומנטים. שני מצויים רצייה, של ואם

ההכרה. של הישנה המתודה את להזכיר כדאי הרצון חירות בעניין לקבוע ומנסים הרצון דיכווי את מלכתחילה מניחים היו הזאת במתודה

של דרכה פי על אוספים, היו כך אחר הרצון. של הגדרה מתוכו ולחלץ התודעה של ותופעות תחושות מיני כל הישנה, האמפירית הפסיכולוגיה

רק להסביר לדעתם שאפשר בזה, וכיוצא אשמה חרטה, כגון הרגילה,לכך ״הוכחה״ מכנים שהם מה להם נמצאה וכך חופשי, רצון נניח אם

27מבוא

שהחירות בעמדה להחזיק פשוט יותר נוח ואולם חופשי. הוא שהרצון ומה חופשי, הוא שהרצון בה. להאמין יש וכי התודעה של כעובדה נתונה

צוין שכבר כפי אפשרית, איננה אלה של הדדוקציה - וחידות רצון הם ההנחה של היסוד מאפייני את השלם. של בהקשר אלא לעיל, 2 בסעיף מתקדם שהוא ושהקביעות אינטליגנציה בתחילה הוא שהדוח - הזאתמוי עבור ברגש, החל התפתחותו, במהלך דרכן הן בחשיבה, וכלה בדיבכלל, המעשי הרוח בהיותו אשר כרצון, עצמו את להפיק הרוח של דרכו - אחריה[ הבא השלב ]בבחינת האינטליגנציה של הקרובה האמת הוא המדעים של אנציקלופדיה בחיבורי תיארתי האלה היסוד מאפייני את

לפרטם מקווה ואני 19,399-363 סעיפים (,1817 הפילוסופיים)היידלברג, תרומתי את לתרום מקווה אני זו בדרך הרחבה. ביתד הימים מן ביום

שציינתי כפי למצוא, שקשה משום הרוח, טבע של יותר יסודית להכרה וגרוע מוזנח כה במצב הנמצא פילוסופי מדע 367,2° לסעיף בהערה שםם בנוגע "פסיכולוגיה". ברגיל המכונה הרוח, תורת כמו של למומנטי

מומנטים המבוא, של הבאים ובסעיפים זה בסעיף הנידונים הרצון מושג כך, על נוסף יכול, אחד כל למעלה, הנזכרת ההנחה של תוצאתה שהם

ראשית אודותם. על דימוי לו ליצור כדי העצמית תודעתו על להסתמך שהוא, דבר מכל להפשיט היכולת את עצמו בתוך ימצא אחד כל כל,

שהוא תוכן כל עצמו בתוך להציב עצמו, את לקבוע היכולת את וכמוה הקביעות ליתר דוגמה העצמית בתודעתו לו תהיה וכך עצמו, בכוחות

הרצון[. של1

הרפלקציה של או טהורה, אי־מסוימות של היסוד את (1) כולל הרצון 5ם בה אשר עצמו, תוך אל ה״אני" של הטהורה כל ומתמוססים מתפוגגי מתשוקות מצרכים, מהטבע, במישרין נוכח שהוא בין תוכן, כל הגבלה,

האינסופיות ]זוהי[ שהיא. אחרת דרך בכל ונקבע נתון שהוא ובין ומדחפים, של הטהורה החשיבה המוחלטות, הכלליות או ההפשטה של הגבולות חסרתעצמו.

כושר בבחינת הרצון מן הנפרד וייחודי מיוחד כושר בחשיבה הרואים אלה ובייחוד לרצון, מזיקה שהחשיבה סוברים אף כך על ונוסף אחר, ייחודי על דבר וחצי דבר יודעים הם שאין ההתחלה מן כבר מראים הטוב, לרצון

בנוגע תכופות ולהעיר לשוב עלינו יהיה הזאת ההערה את הרצון. טבעהזה. לנושא

המשפט של פילוסופיה28

האפשרות - כאן המאופיין האחד לצדו דק עצמו את קובע הרצון אם בתוך שהצבתי או בה נמצא שאני קביעה מכל להפשיט הזאת הנזוחלטת

הזה בצד דבק הדימוי אם או - הגבלה בבחינת תוכן מכל הבריחה עצמי, החירות או השלילית החירות זוהי אז כי החירות, את בו ורואה עצמו בפני

ולכלל ממשית תצורה לכלל המרומם הריק של החירות זוהי השכל. שלת נשארת היא אם ואמנם, להט, בתחום נהפכת היא גרידא, תיאורטי פונה היא אם ואולם ההודים, של הטהורה ההסתכלות של לקנאות הדתי

טי, בתחום גם הדתי בתחום גם נהפכת, היא לממשות, ת הפולי לקנאו אינדיבידום כל מסלקת וקיים, העומד החברתי הסדר כל את המנתצת

]מתוך ולהתרומם לשוב המבקש ארגון כל ומחסלת סדר, טיצירת[ החשודשלילי לרצון יש משהו הורם הוא באשר רק ההריסות[. הדגשה הזה ה

במצב רוצה שהוא יסבור שהוא אמנם אפשר במציאות. קיים שהוא דתיים חיים של או כללי שוויון של במצב לדוגמה כלשהו, פוזיטיבי של הפוזיטיבית בממשות רוצה הוא אין דבר של לאמיתו ואולם כלליים,

של הן התפרטות לידי כלשהו, סדר לידי מביאה מיד זו שכן מצב, אותו ההתפרטות של חיסולן מתוך דווקא והנה אינדיבידואלים. של הן מוסדות

ת הקביעה ושל בי קטי ביי בעת האו ת נו החירות של התודעה־העצמי איננו רוצה, שהיא סוברת הזאת שהחירות מה כך, משום הזאת. השלילית

ת יכול מוי אלא עצמו בפני להיו להיות יכול אינו ומימושו מופשט, דיההרס. זעם אלא

שהוא, דבר מכל להתנער יכול שאני העובדה נעוצה הרצון של הזה ביסוד תוספת. גם הכל, לשמוט יכול האדם רק שהוא. דבר מכל ולהפשיט התכליות כל על לוותר

לעולם זאת, לעשות יכולה איננה החיה לדעת. עצמו את לאבד יכול הוא חייו: את מתרגלת רק שהיא קביעה לה, הזרה כלשהי בקביעה בלבד, שלילית נשארת היא

הזה הכוח הוא האדם בחשבו ורק עצמו, של הטהורה החשיבה הוא האדם אליה. השלילית החירות מסוימות. כל ייחוד, כל למחוק אומרת זאת כלליות, לעצמו לתת

כוללת הזאת החד־צדדיות אבל חד־צדדית, היא השכל, של הזאת החירות או הזאת, השכל של מגרעתו אבל להשליכה, אין כך ומשום מהותית, קביעה תמיד בתוכה

והעליונה. היחידה הקביעה לכלל אותה ומרומם חד־צדדית קביעה לוקח שהוא היא מחשיבים לדוגמה, ההודים, בהיסטוריה. תכופות מופיעה החירות של הזאת הצורה ההישארות את עצמנו, עם הפשוטה הזהות בידיעת ההתמדה עצם את [עליון ל]ערך

ואת הטהורה( בהסתכלות הצבע חסר האוד פנימיותנו)כמו של הזה הריק במרחב נעשה זו בדרך דימוי. כל על תכלית, כל על החיים, של פעילות כל על הוויתור

נעלם הבדל כל אלא הברהמין, ובין הסופי האדם בין הבדל יותר אין ברהמין: האדם

29מבוא

הפעילה, בקנאות יותר רבה בקונקרטיות מופיעה הזאת הצורה הזאת. בכלליות משטר תקופת היא לכך דוגמה הדתיים. החיים של הן הפוליטיים החיים של הן

הכשרון הבדלי כל את לבטל ביקשו שבמהלכה תקופה הצרפתית, במהפכה האימים שהוא מה כל כלפי סובלנות העדר של וזעזוע, רעד של תקופה הייתה זו והסמכות.

אימת כל לאיברים: התפרטות ולא בלבד מופשט משהו רוצה הקנאות שכן ייחודי, משום אותו. ומבטלת שלה האי־ממוימות את נוגד שהוא מוצאת היא הבדל, שעולה

כל שכן יצר, עצמו שהוא המוסדות את המהפכה!הצרפתית! במהלך העם חיסל כךהשוויון. של המופשטת התודעה־העצמית את נוגד מוסד

אל הבדלים נטולת מאי־מסוימות המעבד הוא ה״אני״ מידה, באותה (2) 6 שהתוכן בין ומושא, תוכן• בתור מסוימות של וההצבה הקביעה אל ההבדלה,

תון הזה ההצבה באמצעות הרוח. מושג מתוך נולד שהוא ובין הטבע מן נ ]זהו[ בכלל. המציאות תוך אל נכנס ה״אני״ כקבוע־ומסוים עצמו של הזאת

ה״אני". של הפרטיקולריזציה של או הסופיות של המוחלט המומנט

כמו בדיוק וסילוק שליליות הוא ההיקבעות, מומנט הזה, השני המומנט המופשטת השליליות של ]משמר[ סילוק הוא לאמוד, - הראשון המומנט

המומנט כך הכללי, בתוך כלול בכלל שהפרטיקולרי כשם הראשונה. שהמומנט מה של הצבה אלא ואינו הראשון במומנט כלול כבר הזה השני

בפני שהוא כפי כלומד הראשון, המומנט כשלעצמו. היה כבר הראשון אלא המושג, הקונקרטית, הכלליות או האמיתית האינסופיות איננו עצמו,

הפשטה שהוא משום לומר: רוצה חד־צדדי. משהו קבוע־ומסוים, משהו רק וחד־ מופשט היותו עצם מסוימות, נטול איננו עצמו הוא מסוימות, מכלשלו. והסופיות החסר המסוימות, הוא צדדי

ם ואחרים קאנט פיכטה, כבר ם שני בין מבדילי הללו המומנטיל אם - פיכטה אצל ואולם אותם. ומגדירים להצגת דיוננו את נגבי

של הראשון המשפט פי מוגבל)על בלתי בתור ה״אני״, - אצלו הדברים )ולכן בלבד פוזיטיבי כמשהו לחלוטין נתפש פיכטה(, של המדע תורת

ת הוא בפני הזה המופשט ה״אני" ולפיכך השכל(, של והזהות הכלליו כהגבלה בין בכלל, השלילי שההגבלה, ומכאן ]כולה[, כאמת מובן עצמו

ת ובין נתונה חיצונית אליו מתווספת ]רק[ ה״אני", של עצמית כפעילוהשני(. המשפט פי )על

היה לעשות צריכה הייתה הספקולטיבית שהפילוסופיה הבא הצעדת השליליות את לתפוש מננטי - ל״אני" כלומר לזהה, או לכללי כאי

וסופיות, אינסופיות של הדואליזם את תופשים שאינם שאלה צורך,

המשפט של פילוסופיה30

אינם פיכטה, אותו שתפש כפי והמופשט האימננטי מאופן[ לא אפילוקיים. שהוא כלל משערים

באופן אותו לתפוש יש ]לראשון[. המנוגד כמומנט מופיע הזה השני המומנט תוספת. מאי־ כאן עובר ה״אני" החירות. כל איננו אבל לחירות, שייך הוא שלו: הכללי

ומושא. תוכן בתור מסוימות של ההצבה אל ההבדלה, אל הבדלים נטולת מסוימות שרוצה רצון הקודם, בסעיף שהובהר כפי משהו. רוצה אני ]אלא[ בעלמא, רוצה אינני

]המשהו[ רצון. הוא אין בך ומשום דבר, שום רוצה איננו המופשט, הכללי את רק להגביל חייב הוא רצון, להיות שכדי מפני הגבלה, הוא רוצה שהרצון הפרטיקולרי

השלילה. ההגבלה, זוהי משהו, רוצה שהרצון זה עצם אחר. או זה באופן עצמו את הרפלקציה בלל, בדרך סופיות. ברגיל שמכונה מה היא הפרטיקולריזציה לפיכך, ואילו והנעלה, המוחלט הוא מסוים, הבלתי כלומר הראשון, המומנט כי סוברת

האי־ אבל הזאת. האי־מסוימות של גרידא שלילה לדעתה הוא המוגבל ]המומנט[ ה״אני״ הסופיות: לעומת המסוים, לעומת בלבד שלילה עצמה היא הזאת מסוימות

חד־צדדי זו מבחינה הוא מסוים הבלתי הרצון מוחלטת. ושלילה הזאת הבדידות הואגרידא. המסוימת בקביעה העומד הרצון כמו בדיוק

הפרטיקולריות ]הוא[ הללו. המומנטים שני של אחדותם הוא הרצון (3) 7 ]כלומר הכלליות. אל מוחזרת עצמה, תוך אל רפלקציה באמצעות אשר עצמו את להציב ה״אני״, של 2הקביעה־העצמית' [,Einzelheit] יחידיות הוא[

עצמו, אצל להישאר זאת[ ו]עם כמוגבל, כמסוים, כלומר עצמו, של כשלילה עצמו עם הזאת בקביעה ולהתאחד ובכלליות, עצמו עם בזהותו אומרת, זאת

השליליות של ההתייחסות שהוא זה במובן עצמו את קובע ה״אני" בלבד. להיקבעות, אדיש גם הוא הזאת העצמית ההתייחסות הוא באשר עצמה. אל

קביעה גרידא, אפשרות שהיא אידיאלית, שהיא שלו, קביעה שהיא יודע הוא בה. עצמו את מציב שהוא משום רק בה נמצא והוא אותו, כובלת שאיננה

כשם שלו, הכובד עצמותו, או הרצון של מושגו והיא הרצון, חירות זוהיהגוף. של עצמותו הוא שהכובד

האפשרות בתור - כללי דבר בתור עצמה את יודעת תודעה־עצמית כל מושא, עם פרטיקולרי דבר בתור ]וכן[ - מסוים דבר מכל להפשיט

ת תוכן הם עצמם! ]בפני הללו המומנטים שני ואולם מסוימים. ותכליל הקונקרטי בלבד. הפשטות כ תי)ו מי א ה תי ו הוא קונקרטי( הוא אמי

ת, אשר פרטיקולרי אבל הפרטיקולרי, ]אמנם[ הוא שניגודה הכלליו הזאת האחדות - הכללי עם התאזן עצמו תוך אל הרפלקציה באמצעות

בדימוי היחידיות כמו אחד, בתור באי־אמצעיותה לא אבל היחידיות, היא

31מבוא

המדעים של אנציקלופדיה בחיבורי )ראה מושגה פי על אלא !הרגיל[, הזאת היחידיות אחרות[, ]במילים או - 22(114-112 סעיפים הפילוסופיים,

המומנטים שני את ולתפוש לקבל נקל עצמו. המושג בעצם, אלא, איננה גם הוא זאת ושעם שהוא, דבר מכל להפשיט יכול שהרצון - הראשונים

האלה שהמומנטים משום - אחר משהו ידי על או עצמו ידי על נקבע,תיים. ואינם השכל של מומנטים הם עצמם בפני המומנט ואולם אמי

בי)וכל האמיתי השלישי, נתפש־ומושג, הוא באשר אמיתי, והספקולטי להיכנס מסרב שהשכל המומנט הוא בלבד(, ספקולטיבית לחשיבה ניתן

שג את דווקא תמיד המכנה השכל אליו, תן ״בלתי המו להשגה״. ני - הספקולציה של הזאת הליבה של יותר המפורט והביאור ההוכחהת של ]כלומר[ פיו סו אותו עצמה, אל המתייחסת שלילה בתור האינ

עיין ת, כל של אחרון מ לו עי ם כל של פ של חיי - תודעה כל ו כאן הטהורה. הספקולטיבית הפילוסופיה בבחינת ללוגיקה משתייכים

שהרצון כללי, הוא שהרצון אומרים שכאשר עוד, להעיד רק אפשר או סובייקט הוא שהרצון מלכתחילה מניחים כבר הרי עצמו, את קובעפני וכללי מוגמר משהו איננו הרצון ואולם מצע, לפני קביעתו ל ו

ת. והפיכתה הזאת הקביעה של סילוקה אלי אלא רצון הוא אין לאידית בתור הזאת והחזרה עצמה, בתוך עצמה את הממצעת הזאת הפעילו

עצמו. אל

הקודמים. המומנטים שני את בתוכו כולל ״רצון״ בעצם מכנים שאנחנו מה תוספת. הכללי אבל עצמו. אצל שהוא הכללי טהורה, פעילות כל, ראשית הוא, ככזה ה״אני״

הוא אלא עצמו, אצל הוא אין שוב זאת עושה שהוא ובמידה עצמו, את קובע הזה אצל היותו הוא השלישי ]המומנט[ הכללי. להיות וחדל אחר בתור עצמו את מציב נשאר זאת בכל הוא עצמו את קובע הוא ובאשר הזה, באחר שלו, בהגבלה עצמו ואילו החירות, של הקונקרטי המושג אפוא זהו בכללי: לאחוז חדל ואיננו עצמו אצל לנו יש כבר והנה, וכל. מכל וחד־צדדיים מופשטים נמצאו הקודמים המומנטים שני

בתוך חד־צדדיים איננו כאן ובאהבה. בידידות לדוגמה תחושה, בצורת הזאת החירות הזאת בהגבלה זאת ועם לאחר, בזיקה לב בחפץ עצמנו את מגבילים אלא עצמנו, בקביעה־ נקבע עצמו את מדגיש איננו האדם עצמנו. בתור עצמנו את יודעים אנחנו

עצמו. של תחושה לו יש אחר בתור האחר את רואה הוא באשר אלא המסוימת, ובעונה ]בעת שתיהן היא אלא במסוימות, לא ואף באי־מסוימות אפוא איננה החירות

העקשן, של רצונו הוא כלשהו[ ]מסוים לזה ורק אך עצמו את המגביל הרצון אחת[. למשהו כבול איננו הרצון אבל הזה. הרצון לו אין אם חופשי איננו שהוא הסוברהחד־צדדיות איננו הרצון של טבעו שכן הלאה, וללכת להוסיף חייב אלא מוגבל

המשפט של פילוסופיה32

עצמו אצל להיות כן פי על ואף מסוים משהו לרצות החידות אלא האלה, והכבילההכללי. אל שוב ולחזור הזאת בהיקבעות

בין מבדילה לעיל( 6 סעיף )ראה הפרטיקולריזציה של נוספת קביעה 8 שבין הפורמלי בניגוד נעוצה הרצון[ ]של שמסוימותו במידה )א( הרצון: צורות

ת ]שלו[ הסובייקטיביות הרי חיצוני, אמצעי בלתי קיום של לאובייקטיביו חיצוני. עולם ]לנגדה[ המוצאת תודעה־עצמית בבחינת הפורמלי הרצון זהו

של התהליך זהו הרי בקביעה־המסוימת, עצמה אל החוזרת יחידיות ובתור ]שלו הפעילות באמצעות לאובייקטיביות הסובייקטיבית התכלית תרגום כשלעצמו־ובשביל־ שהוא כפי ברוח כלשהו[. ]חיצוני אמצעי ובעזרת עצמו[ת־המסוימת עצמו, ת היא ההיקבעו תי מרי ושלו אמי בחיבורי )ראה לג

ם נשל אנציקלופדיה יחס זה בשלב 23(.363 סעיף הפילוסופיים[, המדעי כאן נייחד לא עצמו בפני הזה לצד הרצון. של התופעה צד רק הוא התודעה

עיון. עוד

ספקולטיבי. ובראשונה בראש ואיננו לשכל שייך הרצון בהיקבעות העיון תוספת. על ההיקבעות הצורה. במובן גם אלא התוכן במובן רק לא קבוע־ומסוים הוא הרצון

רק בתחילה היא התכלית התכלית: של לפועל והוצאתה התכלית היא הצורה פי ולהשליך לאובייקסיבית להיות גם עליה אך סובייקטיבי, משהו לי, פנימי משהו

החיסרון מדוע לשאול: אפשר כאן גרידא. סובייקטיבית שבהיות החיסרון את מעליה איננו החיסרון אז כי חסרונו, מעל בעת בה עומד איננו חיסרון בו שיש מה אם הזה?

התכלית, עצמה. בשביל לא אבל חסר, ]משהו[ היא החיה בשבילנו בשבילו. חיסרון חירות שבשבילנו משום חיסרון, בשבילנו היא בלבד, שלנו תחילה שהיא במידה להיות התכלית על כן, אם האובייקטיבי. ושל הסובייקטיבי של אחדות הם ורצון

חד־צדדית קביעה נקבעת איננה היא כך ידי על 1ו]אולם כאובייקטיבית, ]גם[ מוצבתמתגשמת. רק אלא חדשה,

שהן[ במידה ]בלומר - עצמו הרצון של הן הרצון שקביעות במידה )ב( 9 הזה, התוכן תוכן. הן הרי - בכלל עצמו בתוך הרפלקטיבית התפרטותו

בסעיף הנזכרת הצורה פי על תכלית לו הוא הרצון, של תוכנו הוא באשרל, )א( ת מקצתה לעי ת, תכלי מי ת, או פני בי קטי ביי המדמה, ברצייה סו

את המתרגמת הפעילות באמצעות ומוגשמת הממומשת התכלית ומקצתהלאובייקטיביות. הסובייקטיבי

אמצעי. בלתי בתחילה הוא הנבדלת, הרצון קביעת או הזה, התוכן 10הרצון בכלל זהו או בשבילנו, או כשלעצמו, רק חופשי הוא הרצון כך

שהוא מה בשביל־עצנוו הוא אזיי עצמו,* של מושא הרצון בהיות דק במושגו.כשלעצמו.

או כשלעצמו, הוא שהדבר שמה פירושה סופיות הזאת, הקביעה פי על בשביל־ שהוא ממה בתופעתו או בקיומו שונה מושגו, פי על שהוא מה

ת לדוגמה, כך, עצמו. צוניו כשלעצמה היא הטבע של המופשטת החי שתי כאן להוסיף ראוי כך על הזמן. היא עצמה בשביל אך החלל,

תופשים כאשר האידיאה, ורק אך הוא והאמיתי הואיל ראשית, הערות: עדיין במושג, שהם כפי או כשלעצמם, שהם כפי רק קביעה או מושא

ת, באמיתותם. אותם לנו אין שני או כשלעצמו, הוא שמשהו כשם ומו המושא של תצורה הוא הזה והקיום קיים, גם הוא כמושג, מו)כ עצ

ההיווד בין הסופי של בתחום שיש ההפרדה שלמעלה(. בדוגמה החללת בעת בה היא ההיות־בשביל־עצמו, ובין כשלעצמו או גרידא המצי

הטבעי לרצון בנוגע מיד תעלה זה בעניין שלו)דוגמה התופעה או שלו, ההיות־ אצל עוצר השכל בזה(. וכיוצא הפורמלי למשפט בנוגע כך ואחר

ההיות־כשלעצמו פי על החידות, את מכנה כן ועל גרידא, כשלעצמו אפשרות אלא איננה אכן היא כך שכן [,Vermögen] יכולת בשם הזה,

[Möglichkeit.] מוחלטת קביעה הזאת בקביעה רואה השכל ואולם אינה אל»ממשותה, ובכלל רוצה, שהיא מה אל שזיקתה ומניח ותמידית

החירות של למהותה שייך שאיננו יישום נתון, ]גלם[ חומר על יישום אלא החירות של באידיאה ולא בלבד, במופשט עוסק השכל זו בדרך עצמה.שלה. ובאמת

כשלעצמו, חופשי ]אמנם[ הוא המושג, פי על רצון אלא שאינו הרצון תוספת. בתור רק באמת חופשי להיות יכול הוא שכן לא־חופשי, גם הוא בעת בה אבל והוא־ מושאו, היא החירות בשביל־עצמו, חופשי הוא אז או באמת, מסוים תוכן בלתי הוא גרידא, כשלעצמו שהוא מה מושגו, פי על רק שעודנו מה החירות. הוא

אדם, כשלעצמו הוא הילד בדימוי. גם לנו מוכר זה עניין בלבד. טבעי בלבד, אמצעי הוא כן ועל חירות, ושל תבונה של אפשרות רק הוא כשלעצמו, רק תבונה לו יש

האדם בממשותו. איננו כשלעצמו, רק שהוא מה והנה, המושג. פי על רק חופשי דרך גם - העצמי ייצורו שלבי כל דדך דרכו את לפלס עוד חייב כשלעצמו התבוני

- עצמו בתוך הפנימי עיצובו דרך גם במידה בה אבל לעצמו, מחוץ אל ההליכהבשביל־עצמו. גם תבוני להיעשות כדי

הגל[ של ידו בכתב )תוספת עצמו. של ותכלית תוכן כלומר: *

המשפט של פילוסופיה34

או אמצעי, הבלתי הרצון הוא כשלעצמו רק חופשי שעודנו הרצון 11 מופיעות ברצון, מציב עצמו את הקובע שהמושג ההבדל, קביעות הטבעי.

הם אלה - אמצעית בלתי נוכחות הנוכח תוכן בתור אמצעי הבלתי ברצון קובע שהטבע כפי עצמו את מוצא הרצון ובהם הנטיות, התשוקות, הדחפים,

של התבוניות מן נובע אמנם בו, המפותחות הקביעות על הזה, התוכן אותו. אי־ של הזאת בצורה מובע כשהוא אבל כשלעצמו, תבוני הוא ולכן הרצון,

תוכן אמנם הוא הזה התוכן בשבילי תבוניות. צורת לו אין עדיין אמצעיות, הוא הרצון ולכן - שונים עדיין ההוא והתוכן הזאת הצורה אבל בכלל, שלי

עצמו. בתוך סופי רצון ]עדיין[

לוגיה ת הדחפים את ומתארת מציגה האמפירית הפסיכו טיו הנ ואת ו שהיא סבורה )או אותם מוצאת שהיא כפי עליהם המושתתים הצרכים בדרך הזה הנתון ]הגלם[ חומר את לסווג ומבקשת בניסיון, אותם( מוצאת

האמיתי, ]אופיו[ על האלה, בדחפים אובייקטיבי שהוא מה על השכיחה.ת צורת בלי ]כלומר[ תצורתו ועל דחף, בתור לו שיש האי־תבוניולהלן. נדון אלה כל על - בקיומו

מכשול ובהעדר רצון, לה אין אבל לחיה, גם יש ונטיות תשוקות דחפים, תוספת. מסוים בלתי משהו בתור זאת, לעומת האדם, לדחפים. לציית נאלצת היא חיצוני הוא הדחף שלו. כדחפיו אותם ולהציב לקבוע ויכול הדחפים מעל עומד לגמרי, יכול הוא ואין ברצוני, תלויה הזה ב״אני״ אותו מציב שאני העובדה אבל טבעי,בטבע. הוא הדחף של שיסודו כך על להסתמך אפוא

איננה ברצון, אמצעי בלתי באורח מצויה שהיא כפי הזה, התוכן שיטת 12 לצד בכלל שלי הוא מהם אחד שכל דחפים, של ורב־גוניות ערב־רב אלא

מיני לכל המכוון מסוים, ובלתי כללי משהו הוא בעת ובה אחרים, דחפים באי־ ,לעצמו נותן הרצון אם דרכים. מיני בכל מסופק להיות ויכול מושאים

ת צורת את הזאת, הכפולה מסוימות הרי לעיל(, 7 סעיף את )ראה היחידיוממשי. רצון הוא מחליט רצון בתור ורק מחליט, רצון הוא

האי־ את לסלק פירושו [,etwas beschließen] משהו" ״להחליט ]הביטוי[ ואולם מאפשרות. יותר לא בתחילה הוא אחר או זה תוכן שבה מסוימות,

המצביע sich entschließen,]24] הביטוי"להכריע" גם מצוי הגרמנית בשפה זאת ועם נייטרלי משהו בתור עצמו, הרצון של שהאי־מסוימות כך על

את בתוכה כוללת מציאות, כל של הראשוני הזרע אינסוף, עד פורהעצמה. מתוך אותן מצמיחה ורק התכליות ואת הקביעות

35מבוא

ם של כרצונו מתייצב הרצון ההחלטה ]פעולת[ באמצעות 13 אינדיבידו הזאת מהסופיות חוץ ואולם אחר. רצון[1מ עצמו את המבדיל וברצון מסוים הוא אמצעי הבלתי הרצון לעיל(, 8 סעיף את )ראה תודעה בתור לו[ ]שיש

לעיל(. 11 סעיף את תוכנו)ראה ובין צורתו שבין ההבדל שום על פורמלי איננו עדיין והתוכן המופשטת, ההחלטה היא לו המתאימה היחידה ההחלטה

חירותו. של ותוצרתה תוכנה

ה בשביל משהו נשארים והתוכן המושא חושבת בבחינת האינטליגנצית מתנהגת עצמה והיא כללי, ת. כפעילו פירושו "הכללי״ ברצון, כללי

הבלתי וברצון ]כלומר["יחידיות״, "מה־שהוא־שלי", גם מהותי באורח שעדיין יחידיות המופשטת, היחידיות פירושו הפורמלי, כלומר אמצעי,

סופיותה מתחילה ברצון כך, משום החופשית. כלליותו את מלאה איננה לכלל ומתרומם חוזר שהרצון ידי על ורק האינטליגנציה, של הייחודית

תיו ומקנה חשיבה ת לתכליו ת, כלליו טי מננ ההבדל את מסלק הוא אי אלה כן, על אובייקטיבי. אינסופי, רצון ונעשה התוכן ובין הצורה שבין

ואפילו האדם, בחשיבה ואילו אינסופי, הוא האדם בכלל שברצון הסבורים החשיבה של בטבען הרבה מבינים אינם אלה - מוגבלים הם התבונה,

הוא ההפך דווקא מזו, זו נבדלות והרצייה שהחשיבה במידה הרצייה. ושלופי.0להיות, ההכרעה היא רצון, בתור החושבת, והתבונה האמת,

איננו לעולם האופי חסד ממשי. רצון איננו דבר, שום מחליט שאיננו רצון תוספת. של ]מופרזת[ ברגישות גם נעוצה להיות עשויה ההיסוס סיבת החלטה. לכלל בא

הסופיות, לתחום נכנסת היא מסוים, משהו רוצה היא שכאשר היודעת הנפש, את לזנוח רוצה איננה היא אבל האינסופיות. על ומוותרת עצמה את מגבילה להיות חותרת היא אם גם מתה, נפש היא כזו נפש אליה. שואפת שהיא הכוליות

האדם 25עצמו. את להגביל מסוגל להיות חייב גתה, אומר לגדולות, השואף יפה. שכן בשבילו, ההחלטה שתהיה ככל מרה מחליט, שהוא ידי על רק לממשות נכנס

אפשרות לעצמה משמרת היא שבה הפנימית, מהדגירה לבקוע רוצה איננה הנרפות את מאבד איננו בעצמו הבטוח הרצון ממשות. איננה עדיין אפשרות אבל כללית.

המסוימת. בקביעה כך בשל עצמו

רפקלטיבי הוא הצורה פי על שרק האינסופי האני בבחינת הסופי, הרצון 14 התוכן, מעל עומד לעיל(, 5 סעיף את עצמו)ראה אצל והוה עצמו בתוך

ם, הדחפים מעל ]כלומר[ שונות הדרכים מעל וכן הנבדלי שם ה למימוכבול הוא בלבד, פורמלי באורח אינסופי הוא באשר בעת, ובה ולסיפוקם,

המשפט של פילוסופיה36

זאת, ועם החיצונית, ממשותו ושל טבעו של לקביעות ]כלומר! הזה, לתוכן )ראה אחר או זה לתוכן!מסוים! כבול איננו הוא מסוים, בלתי הוא באשר

עצמו בתוך ה״אני״ של הרפלקציה בשביל זו, מבחינה לעיל(. 11 ו־ 6 סעיפים גם ועשוי מה־שהוא־שלי להיות העשוי בלבד, אפשרי משהו הוא הזה התוכן לתוכן או אליו עצמי את לקבוע האפשרות הוא וה״אני" כזה, להיות שלא האמורה מהבחינה ה״אני", שבשביל הללו, הקביעות בין לבחור !כלומר! אחר,

חיצוניות. קביעות אלא אינן הן למעלה,

לה יש כזו! יזבתור שרירותיות, היא הרצון חירות הזאת, הקביעה פי על 15ם! שהוא, דבר מכל המפשיטה החופשית הרפלקציה האלה: שני!האפיוני

שהתוכן היות נתונים. חיצוניים או פנימיים גלם!1 ובחומרי בתכנים והתלותת שבתור הזה, אפשרי כתוכן נקבע בעת בה כשלעצמו, הכרחי הוא תכלי

בצורתה המקריות היא השרירותיות אזיי רפלקציה!חופשית!, אותה לעומתכרצון.

- השרירותיות של זה הוא החירות על לנו שיש ביותר הרגיל הדימוי הדחפים ידי על ורק אך כנקבע הרצון בין הרפלקציה של הממוצע

שומעים כאשר כשלעצמו־ובשביל־עצמו. החופשי הרצון ובין הטבעיים שהוא מה לעשות יכול שהאדם היא בכלל שהחירות אומרים שאנשים

26עיצוב של גמור חוסר אלא להיחשב יכול איננו כזה דימוי אז כי רוצה, כשלעצמו־ובשביל־ החופשי הרצון של קלוש רמז ולו בו שאין המחשבה,

!כלומר! הרפלקציה, בזה. וכיוצא האתיים החיים של המשפט, של עצמו,ת ת, של והאחדות הפורמלית הכלליו תו היא התודעה־העצמי ודאו של האמת היא אין עדיין ואולם לחירותו, בנוגע הרצון של המופשטת

הצד כלומר עצמה, של ותכלית תוכן איננה עדיין שהיא משום החירות, הקביעה של תוכנה כך, משום המושאי. הצד מן אחר עדיין הסובייקטיבי

באמיתותו, הרצון להיות במקום סופי. לחלוטין נשאר גם הזאת העצמיתסתירה. בתור הרצון בעצם היא השרירותיות

בנוגע ”וולף, של המטפיזיקה בתקופת בעיקר שנידונה במחלוקת חופשי שהוא הידיעה שמא או ממש חופשי הוא הרצון האם לשאלה

ד שעמדה היא השרירותיות אשליה, אלא איננה ני לנג האנשים. עית קביעה אותה של ודאותה כנגד הדטרמיניזם העמיד מופשטת עצמי ומשום ודאות באותה נכלל איננו נתון דבר שבהיותו התוכן, את בצדק

מוי דחף, אלא איננו הזה שה״חוץ״ אף על מבחוץ, אליה בא כך או די

37מגוא

שתוכנה - תהא אשר תהא - כזו בדרך בתוכן המתמלאת התודעה בכללת מהותי באופן שייך איננו כזו. בתור שלה העצמית הקביעה לפעילו הוא החופשית העצמית הקביעה של הפורמלי היסוד ורק הואיל והנה,

טי מננ הדי לה, הנתון משהו הוא האחד היסוד ואילו לשרידותיות, אי להיקרא"אשליה". יכולה בוודאי החירות, את בה רואים אם השרירותיות,

של בגרסה מכן ולאחר קאנט של בזו כמו רפלקציה, של פילוסופיה בכל אלא איננה החידות הקאנטית, הפילוסופיה את לגמרי שדידדה פריס,פורמלית. עצמית פעילות אותה

משום אומר, הווי - אחרת או כך עצמי את לקבוע אפשרות לי שיש מכיוון תוספת. ״חירות״. זאת מכנים כלל ובדרך בשרירותיות, ניחן אני הרי - לבחור יכול שאני

דבר לשלי לעשות יכול שאני בכך הרצון, של בכלליותו נעוצה לי שיש הבחירה הולם איננו כן ועל פרטיקולרי תוכן הוא מה־שהוא־שלי אותו אחר. או זה מה

כשם כאפשרות, אלא שלי ואיננו ממני נפרד אפוא והוא כלליות[, ]בבחינת אותי של באי־מסוימותו נעוצה שהבחירה מכאן עמו. להתאגד אפשרות אלא אינני שאני

שיש אף חופשי, איננו הרצון הזה, התוכן שום על תוכן. של ובמסוימותו ה״אני" הללו התכנים מן אחד אף פורמלית. מבחינה אינסופיות של היבט כשלעצמו לו

השרירותיות מהם. אחד באף באמת עצמו את מוצא איננו והוא אותו, תואם איננו המקריות. אלא כשלי, התוכן את שקובע הוא רצוני טבע שלא הרעיון[ ]את כוללת

וזוהי הזה, בתוכן תלוי גם אני פורמלי,[ באופן חופשי ]שאני מידה באותה לכן, לפעול לו מותר כאשר חופשי שהוא מאמין הרגיל האדם שבשרירותיות. הסתירה

אני כאשר חופשי. איננו שהוא נובע מהשרירותיות דווקא אבל שרירותי, באורח של המושגים פי על אלא פרטיקולרי, כאינדיבידום פועל אינני התבוני, את רוצה

העניין. את אלא עצמי, את בתוקף מזכה אינני אתית בפעולה בכלל: האתיים החיים הפרטיקולריות את במיוחד מבליט הוא הרי סוטה, משהו עושה אדם באשר ואולם כשאמנים בה. מתבלט איננו ואיש בה הולך אחד שכל המלך דרך הוא התבוני שלו.

הפרטיקולריות כלומר להיות. צריך זה כך לומר: אפשר יצירה, משלימים גדולים הפסל מניירות. אין 28לפידיאס מנירות. נעדרת והיצירה כליל נעלמה האמן של

עצמו, באמן להבחין יותר נקל כך יותר, גרוע שהאמן ככל אבל ומתבלט. חי עצמו ]כלומר[ בשרירותיות, נעצרים אנחנו בעיוננו אם שלו. ובשרירותיות בפרטיקולריות

אם אבל חירותו, אמנם זוהי אזיי אחר, או זה מה דבר לרצות יכול שהאדם בכך שהתוכן נובע אז כי נתון, תוכן הוא רצייתו[ ]של שהתוכן בהשקפה אוחזים אנחנו

חופשי. האדם אין שוב זו ושמבחינה האדם, את קובע הזה

ולוותר לשוב גם יכול הרצון לעיל(, 14 סעיף בהחלטה)דאה שנבחר מה 16תוכן לכל מעבר לחרוג הזאת באפשרות ואולם לעיל(. 5 סעיף עליו)ראה

המשפט של פילוסופיה38

חורג הוא אין אינסוף, עד וכך הקודם[, ]התוכן במקום מעמיד שהוא אחר ולפיכך הרצון[, של1 הצורה מן שונה כזה תוכן שכל משום לסופיות, מעבר

העדר־ האי־היקבעות, ]כלומר[ ההיקבעות, של וניגודה סופי. משהו הוא באותה חד־צדדי והוא האחר, המומנט אלא איננו ההפשטה, או ההחלטיות,

מידה.

השרירותיות)ראה שהיא הסתירה, ונטיות, דחפים של דיאלקטיקה בתור 17 של סיפוקו זה, את זה המשבשים ונטיות כדחפים מופיעה לעיל(, 15 סעיף ובאשר הלאה. וכן האחר, של סיפוקו של הקרבה או הכפפה דורש האחד קנה את עצמו בתוך מכיל איננו ולכן אחד, בכיוון היקבעות אלא איננו הדחף

מקרית הכרעה היא מקריבה או מכפיפה קביעה אותה הרי ]לבחירה[, המידה שבאמצעותו הדחף מהו לחישוב בשכל נעזרת שהיא בין - השרירותיות של

אחר שיקול כל פי על פועלת שהיא ובין יותר, גדול בסיפוק לזכות אפשרשהוא.

עומדת הרפלקציה ורק הרצון, של תוכנו בתחילה הם והנטיות הדחפים תוספת. משבשים זה, את זה דוחקים הם דוחפים, נעשים עצמם הללו הדחפים אבל מעליהם.

ומתמסר השאר כל את דוחה אני אם והנה, מסופקים. להיות כולם ורוצים זה את זה על ויתרתי שבכך משום הרסנית, בהגבלה מצוי אני אז כי בלבד, מהם לאחד

דחפים של גרידא הכפפה אבל הדחפים. כל של מערכת שהיא שלי, הכלליות עזרה בבחינת איננה - כלל בדרך נוקט שהשכל האמצעי שהיא - אחרים! ]לדחפים

כלשהו, בסדר לארגונם מידה קנה שום לרשותנו כאן עומד שלא משום יותר, רבהומשעממות. חבוטות כלליות באמירות כלל בדרך מסתכמת כזה לסדר והדרישה

ת 18 קה הדחפים, שיפוט מבחינ אלקטי עה הזאת הדי פי באשר כך: מו הן הרי חיוביות, ולכן ]לרצון[, אימננטיות אמצעי הבלתי הרצון של קביעותיו

קביעות הן באשר ואולם מטבעו. טוב שהוא האדם על אומרים לפיכך טובות.ת כלומר הטבע, של שג לחירות מנוגדו שליליות, ולכן בכלל, הדוח ולמו זו, בנקודה מטבעו. רע שהוא האדם על אומרים לפיכך אותן. לבער ישת האחרת או האחת הטענה לטובת ההכרעה גם שענ ת על נ שרירותיו

סובייקטיבית.

פיה שעל האחדת, התורה מן גבוהה מטבעו, דע שהאדם הנוצרית, התורה תוספת. יצור הוא האדם רוח, בתור כך: להבינה יש הפילוסופי פירושה פי על טוב. הוא

אותו. לקבוע טבעיים לדחפים להניח לא לו המאפשרת בעמדה נמצא והוא חופשישלא במצב נתון הוא הרי מעוצבות, ובלתי אמצעיות בלתי בנסיבות שרוי הוא אם

39מבוא

החטא בדבר התורה של פירושה זהו ממנו. להשתחרר חייב והוא בו, להיות לו ראויהחירות. דת הנצרות הייתה לא שבלעדיה הקדמת,

ר בדרישה 19 ם לטיהו ץ הדחפי עו ת שעליהם הכללי, הרעיון נ להיו הסובייקטיבי ומן אמצעיות בלתי טבעיות כהיקבעויות מצורתם משוחררים

ת. למהותם מוחזרים ולהיות שבתוכן, והמקרי תי בדרישה האמת העצמו קביעת של התבונית השיטה להיות הדחפים שעל היא הזאת מוגדרת הבלתיהמשפט. מדע של תוכנו זהו - המושג מתוך כך אותם לתפוש הרצון.

מהמומנטים אחד כל פי על - הזה המדע של תוכנו את להציג אפשר וכן מדינה משפחה, מוסריות, קניין, ]מופשט[, משפט לדוגמה שלו,

לקניין, דחף וכן לצדק, דחף לאדם יש מטבעו הזאת: בצורה - הלאהת, בין לאהבה דחף וכן למוסריות, אם הלאה. וכן לחברותיות דחף מיני

הזאת הצורה פני על פילוסופית תבנית של האצילה הדרך את מעדיפים מה לנוכח לכן, קודם העדתי שכבד כפי אזיי אמפירית, פסיכולוגיה של

זה את להשיג אפשר נחשב, ועודנו האחרונה בתקופה פילוסופיה שנחשב כעובדה עצמו, בתוך מוצא שהאדם שאומרים בכך נפש לכל שווה במחיר

הלאה. וכן המדינה את הקניין, את הצדק, את רוצה שהוא תודעתו, של דחפים, של בדמות כאן המופיע התוכן של אחרת צורה תעלה בהמשךחובות. צורת דהיינו

אותם מחשבת אותם, מדמה כלומד לדחפים, מתייחסת הרפלקציה כאשד 20 לסיפוקם, האמצעים עם אותם משווה מכן ולאחר לזה, זה אותם ומשווה

עם כלומר, - הסיפוק של הכולל הסך ועם הלאה, וכן שלהם התוצאות עם זו חיצונית ובדרך פורמלית, כלליות הזה ]הגלם[ לחומר נותנת היא - האושר

הקידוכדוטיפוח פעולת שלו. הברבריות ומן הגולמיות מן אותו מטהרת היא )ראה [Bildung] העיצוב של המוחלט הערך היא המחשבה כלליות של הזאת

להלן(. 187 סעיף גם

הדחפים, של הטבע עוצמת על שליטה כוח למחשבה יש כבר באושר תוספת. זה בשלמותו. האושר את דורשת אלא הרגעי, מן רצון שבעת איננה היא שכן

ואולם כללי. למשהו תוקף נותן האושר, כמו שהעיצוב, זה במובן לעיצוב קשור מכל יותר הגבוה כללי, מומנט ראשית, מומנטים: שני יש האושר של באידיאל

הכללית, ההנאה אלא אינו הזה הכללי של שתוכנו משום אבל שהיא. פרטיקולריות לחזור חייבים ואנחנו סופי, משהו כלומר והפרטיקולרי, היחידי כאן מופיע שוב הריאחד, כל של ובתחושה בסובייקטיביות טמון האושר של שתוכנו היות הדחף. אל

המשפט של פילוסופיה40

אמיתית אחדות אפוא בה אין ועדייז פרטיקולרית, שוב היא הזאת הכללית התכליתוצורה. תוכן של

ת של האמת והנה, 21 בלתי היא עצמה שבפני הזאת, הפורמלית הכלליו נזכר[, שכבר חיצוני ]גלם חומר באותו היקבעותה את ושמוצאת מסוימת

]כלומר[ הכלליות, כאשר החירות. הרצון, עצמה, את הקובעת הכלליות היא הרצון, של ותכליתו מושאו תוכנו, היא אינסופית, צורה בבחינת עצמו הרצון

בשביל־ גם במידה בה אלא כשלעצמו, רק חופשי רצון איננו הוא אז אוהאמיתית. האידיאה הוא[ ]כלומר - עצמו

כדרך חושית, היא ודחף, תשוקה בבחינת הרצון, של התודעה־העצמית גם כן ועל התודעה־העצמית של החיצוניות את מציין בכלל שהחושני

את היסודות, שני את כולל הרפלקטיבי הרצון היותה־מחוץ־לעצמה. אתת ואת החושי זה ההווה־בשלעצמו־ הרצון של מושאו החושבת. הכלליו

תו עצמו הוא כלומר ככזה, עצמו הרצון הוא דבשביל־עצמו בכלליות הטהורה, ת כזו, כלליו ת של שהאי־אמצעיו בה, מסולקת הטבעיו

ומשפיעה הרפלקציה ידי על נוצרת אשר - הפרטיקולריות גם וכמוהדי והרימום הזה הסילוק והנה הטבעיות. על שמכונה מה הוא כללי לי

תה ת החשיבה". של "פעילו את ומעלה שמטהרת התודעה־העצמי בתור זאת עושה הזאת, הכלליות לכדי תכליתה ואת תוכנה את מושאה,

שבה הנקודה זו ברצון. [sich durchsetzen] מטרתה את המשיגה המחשבהה בתור רק וחופשי אמיתי הוא שהרצון מתבהר צי טליגנ חושבת. אינ

איננו הוא החירות, את אינסופיותו, את מהותו, את יודע איננו העבד את חושב איננו הוא דבר: של ופירושו - מהות בתור עצמו את יודע

ת עצמו. בתור בחשיבה עצמה את התופשת הזאת, התודעה־העצמי של עקרונם היא הלא־אמיתי, ומן המקרי מן מתנערת הרי ובכך מהות,

באורח המדברים אלה אתיים. חיים כל ושל המוסריות של המשפט, כן ובעשותם האתיים, החיים ועל המוסריות על המשפט, על פילוסופי ואל הלב אל הרגש, אל פונים זה ובמקום המחשבה את להדיר מבקשים

המחשבה בו ששקעו ביותר העמוק הבוז את בכך מבטאים ההתלהבות, עצמי בייאוש ששקע לאחר עצמו, המדע אפילו כזה באופן שהרי והמדע,

המחשבה חוסר ואת הברבריות את עושה מאוד, עד רבה ובתשישות וכל ערך כל אמת, כל האדם מן לגזול יכולתו כמיטב ועושה לעקדונו,

כבוד. הדרת

41מבוא

הוא גוף לדוגמה, המציאות. את תואם שהמושג פירושה בפילוסופיה אמת תוספת. מכאן לזה. זה להתאים צריכים והנפש הגוף ואולם המושג. - הנפש המציאות,

נטולת מציאות אלא אמיתי, קיום הוא אין שוב אך קיום, עדיין הוא מת שאדם רוצה, שהוא שמה כזה, הוא האמיתי הרצון לפיכך, נרקב. המת הגוף לכן מושג:

החירות. את רוצה שהחירות כלומר לו, זהה תוכנו, ]כלומר[

משום באמת, אינסופי הוא ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו הרצון 22 לא ואף אדור לא בשבילו איננו הזה המושא ולפיכך עצמו, הוא הוא שמושאו אפשרות, הוא אין כן, על יתר במושא. עצמו אל חוזר רק הוא אדרבה, הגבלה:

infinitum) האינסופי־בפועל הוא אלא גרידא, (potentia) יכולת או 29כושרactu,) מי היא המושאית, חיצוניותו או המושג, של מציאותו שהלוא הפני

עצמו.

רצון שהוא הקביעה בלי ככזה, החופשי הרצון על רק מדברים שאם מכאן או לחירות, כושר על רק מדברים אזיי כשלעצמו־ובשביל־עצמו, חופשי

אשד תהיינה - כן ועל לעיל(, 11 סעיף והסופי)ראה הטבעי הרצון עלהחופשי. הרצון על לא - הכוונה או המילים תהיינה

בתור ולפיכך שלילי, בתור רק האינסופי את תופש שהשכל מאחד והלאה ממנו האינסופי את דוחק שהוא שככל סובר הוא שמעבר, משהו

יותר. גדול פבוד לו חולק הוא כך זר, משהו בבחינת מעצמו אותו ומרחיק הוא עצמו הוא - ונוכחות ממשות האמיתי לאינסופי יש החופשי ברצון

עצמה. בתוך הנוכחת האידיאה

והלאה הלאה ממשיך הישר הקו שכן כמעגל, האינסופיות יוצגה בצדק תוספת. עצמה, אל חוזרת שאיננה גרידא, והשלילית הגרועה האינסופיות את ומציין

הוא שכן באמת, אינסופי הוא החופשי הרצון האמיתית. האינסופיות כמו שלא הוא היא פנימיותו, היא החיצונית מציאותו אלא גרידא, וכושר אפשרות איננועצמו.

טין הוא הרצון הזאת בחירות רק 23 איננו הוא שכן עצמו, אצל לחלו אחר. במשהו תלות של יחם כל מתבטל ובכך בלבד, עצמו אל אלא מתייחס

פירושה ]העצמית[ שקביעתו משום עצמה, האמת הוא בעצם, או, אמיתי, הוא שהוא מה אלא אינו הוא - מה־שעומד־לנגדו בתור כלומר - שבמציאותו

היא הטהור המושג של ומציאותו שתכליתו אחרות,[ ]במילים או במושגו,בעצמו. הסתכלותו

המשפט של פילוסופיה42

ת ובל הגגלה כל בו שמסולקת משום כללי, הוא הזה[ ]הרצון 24 חידיו י או מושאו ובין המושג שבין בשונות נעוצה כאלה היותן שכן פרטיקולרית,

ההיות־בשביל־ שבין בשונות - אחרת בצודה זה[ את לנסח ]אם - או תוכנו, היחידיות שבין זו או שלו, ההיות־כשלעצמו ובין שלו הסובייקטיבי עצמו

עצמה. שלו הכלליות ובין שלו ומחליטה המדירה

שונות הקביעות ת הכלליות של ה קה מן נובעו בחיבורי )דאה הלוגי בתחילה 30(.126-118 סעיפים הפילוסופיים, המדעים של אנציקלופדיה

טוי"כלליות״ וחיצונית. מופשטת כלליות[ של ]דימוי בדמיון מעורר הבי מוגדרת שהיא כפי ההוה־כשלעצמה־ובשביל־עצמה, הכלליות את ואולם

או השיתופיות 1כלומר1 הרפלקציה, של הכלליות בתור להבין אין כאן, ומנגד ליחיד מחוץ העומדת המופשטת, הכלליות בתור לא וגם המלות,

6 לסעיף ההערה את )ראה השכל של המופשטת הזהות ]כלומר[ לו,ת ]מדובר[ לעיל(. ת ולפיכך עצמה בתוך הקונקרטית בכלליו בכלליו

המין התודעה־העצמית, של עצמותה שהיא כלליות ההווה־בשביל־עצמה,[Gattung] טי מננ ת האידיאה או האי טי מננ במושגו ]מדובר[ שלה. האי

החודר לו, ומעבר מושאו את החובק הכללי בבחינת החופשי הרצון של בקביעתו עצמו עם הזהה הכללי ממנה, ובוקע המסוימת קביעתו אל

שמכונה מה בכלל הוא ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו הכללי המסוימת.הזאת. הספקולטיבית בדדך דק לתפשו שניתן ומה "התבוני"

שלו, התודעה־העצמית צד פירושו הסובייקטיבי בכלל, ברצון כשדנים 25 כשלעצמו. ההווה שלו המושג מן בהבדל לעיל(, 7 סעיף )ראה היחידיות צד המוחלטת האחדות הטהורה, הצורה (1)פירושה: שלו הסובייקטיביות כן, עלת של בתור התודעה־העצמית, שבה אחדות עצמה, עם התודעה־העצמי

ת היא "אני״־״אני", מי - עצמה על מופשט באורח ומושתתת לגמרי פנית ]כלומר[ דאו ע הטהורה הוו האמת; מן הנבדלת ]ודאות[ לעצמה, בנוג

של המקרי תוכנן ובבחינת שרירותיות בבחינת הרצון של הפרטיקולריות (2) עד לעיל(, 8 סעיף החד־צדדית)ראה הצורה בכלל, (3)בעיניו; כטוב תכליות

המשתייך תוכן אלא אינו עדיין יהא, אשד תוכנו יהא שדוצים, שהדבר כמהלפועל. הוצאה לא שעוד ותכלית לתודעה־העצמית

אמיתי הוא ולפיכך עצמו, הוא היא הרצון של שקביעתו כמה עד (1) 26שגו, את ותואם הרצון ואולם (2)לגמרי; האובייקטיבי הרצון הריהו מו

התודעה־העצמית, של האינסופית הצורה את חסר הוא באשד האובייקטיבי,

43מבוא

המצב של תוכנו יהא אשר יהא במצבו, או שלו באובייקט השקוע רצון הוא הרצון וכן [,sittliche] הנוהג המנהג של הרצון הילד, של הרצון ]זהו[ - הזה האובייקטיביות לבסוף, (3)בזה; וכיוצא הטפלה האמונה של הרצון העבד, של היא ובכך הסובייקטיבית, הרצון לקביעת המנוגדת החד־צדדית הצורה היא

נעשה הרצון זה, במובן חיצוני קיום בבחינת המציאות של אי־אמצעיותהתכליותיו. את לפועל מוציא שהוא ידי על דק לעצמו אובייקטיבי

ת . ת הקביעו ת של הללו הלוגיו ביו קטי ביי ת סו ביו קטי ביי או מובאות ו הן ובהמשך הואיל - במפורש עליהן להעיר כוונה מתוך במיוחד כאן

מנוגדות וקביעות אחרים הבדלים כמו הן, שגם - רבות אותנו תשמשנה בשל ולכן סופיותן, בשל להן במנוגד מתגלגלות הרפלקציה, של אחרות הניגודי של כאלה אחרות קביעות של הוראתן ואולם הדיאלקטי. טבען

משהו עדיין היא שזהותן משום והשכל, הדמיון בעיני קבועה נשארת ועם מופשטים להיות אמורים כאלה ניגודים זאת, לעומת ברצון, פנימי.

קונקרטי, משהו בתור רק אותו לדעת שאפשר הרצון, של קביעות זאת בלבול הוראותיהם, ולבלבול שלהם הזאת לזהות מאליהם מובילים והם

ההווה החירות בבחינת הרצון לפיכך, מדעת. שלא אליו נקלע שהשכלת הוא עצמה, בתוך ביו קטי ביי ת לכן עצמה. הסו ביו בייקטי היא הסו היא סופיות ואו^ם שלו. האובייקטיביות שהיא ומכאן הרצון, של מושגו

בניגוד בדיוק והנה, שלו. לאובייקטיביות בניגודה שלו הסובייקטיביות נעוצה וסופיותו האובייקט, עם מעורב אלא עצמו, אצל איננו הרצון הזה

ההוראה לפיכך, הלאה. וכן סובייקטיבי, איננו שהוא בכך גם מידה באותהע ל״אובייקטיבי״ או ל״סובייקטיבי״ בהמשך לייחס שיש לרצון, בנוג

ביחס מעמדם את שיבהיר ההקשר, מתוך פעם בכל להתברר צריכהלכוליות.

ניגוד לזה זה מנוגדים והאובייקטיבי שהסובייקטיבי מאמינים כלל בדרך תוספת. שהם משום בזה, זה מתגלגלים הם דיוק, ליתר שכן, כך, זה אין אד וקבוע• קשיח קונקרטית. הוראה להם יש כבר אלא ושלילי, חיובי כמו מופשטות, קביעות אינם

של תכלית לציין יכול שהוא ניווכח ״סובייקטיבי", בביטוי תחילה נעיין אם מצליחה שאיננה מאוד, גרועה אמנות יצירת זה, במובן בלבד. אחד מסוים סובייקט

להחיל אפשר הזה הביטוי את אבל בלבד. סובייקטיבית היא עצמו, בעניין לגעת תוכן ״שרירותי״: לנביטוי[ בקירוב שווה־הוראה הוא ואז הרצון של תוכנו על גם

הן דעות פעולות לדוגמה, כך, בלבד. לסובייקט המשתייך תוכן הוא סובייקטיביה״אני״ את גם ״סובייקטיבי" לכנות אז אפשר כך בדיוק אבל בלבד. סובייקטיביות

המשפט של פילוסופיה44

מכל להפשיט בכוח ניחן והוא בלבד עצמו הוא רק הוא שמושאו הטהור, הריק לגמרי פרטיקולרית לפעמים היא הסובייקטיביות של הוראתה כן, אם אחד. תוכן

להפוך גם צריך בו, להכיר אמור שאני מה כל שכן כליל, מוצדק משהו ולפעמים הסובייקטיביות: של האינסופית הבצע תאוות זוהי אצלי. תוקף ולקבל שלי למשהואותו. ולצרוך הטהור, ה״אני" הזה, הפשוט המקור אל הכל לאסוף

הביטוי את פחות. לא רבות דרכים, מיני בכל לתפוס אפשר האובייקטיבי את שלנו, כמושא לנגדנו מעמידים שאנחנו מה כל בתור להבין יכולים אנחנו הזה מציבים שאנחנו גרידא במחשבות שמדובר ובין גשמיים בקיומים שמדובר בין

של אי־אמצעיותה את גם הזה בביטוי מבינים אנחנו מידה באותה אבל למולנו. פרטיקולרית היא עצמה התכלית אם גם בה: להתגשם אמורה שהתכלית המציאות

היא כאשר ״אובייקטיבית״ לה קוראים אנחנו זאת בכל לגמרי, וסובייקטיבית האלוהי, הרצון ולפיכך אמת. יש שבו זה גם הוא האובייקטיבי הרצון אבל מופיעה.

גם ״אובייקטיבי״ לכנות יכולים אנו לבסוף, אובייקטיבי. רצון הוא האתי, הרצון חסר והוא אמון על המבוסס ילד, של רצונו כמו שלו, באובייקט לגמרי השקוע רצון

חופשי בתור עצמו את יודע איננו שעדיין עבד, של רצונו או סובייקטיבית, חירות במעשיו אותו מדריכה זרה שסמכות רצון כל זה, במובן רצון. חסר רצון הוא כן ועל

אובייקטיבי. הוא עצמו, אל האינסופית חזרתו את השלים לא ועדיין

עודו 27 שלו המוחלט הדחף תרצו, אם או החופשי, הרוח של המוחלט יי שהחירות כלומר1 - למושא לו תהיה שחירותו הוא לעיל( 21 סעיף )ראה

ת תהיה[ קטיבי ביי ת השיטה תהיה שהיא במובן הן לאו הרוח של התבוניסעיף )ראה אמצעית בלתי לממשות תהיה הזאת שהשיטה במובן והן עצמו,

הוא שהרצון מה אידיאה, בבחינת בשביל־עצמו, להיות כדי - לעיל( 26 הרצון בכלל הוא הרצון אידיאת של המופשט מושגה ]כלומר[ כשלעצמו:

החופשי. הרצון את הרוצה החופשי

האובייקטיביות שבו לעיל(, 8 סעיף הפורמלי)ראה התודעה מאופן חוץ 28ת בלתי ממשות בבחינת היא ת בלבד, אמצעי מסלק הרצון שבה הפעילו תכליותיו את ומתרגם אובייקטיביות ובין סובייקטיביות שבין הסתירה את עצמו אצל נשאר בעת ובה האובייקטיבית, לזו הסובייקטיבית הקביעה מן

התוכן של המהותית התפתחותו היא הזאת הפעילות ]הזאת[, באובייקטיביות המושג בה אשר התפתחות לעיל(, 21 סעיף )ראה האידיאה של העצמותי

שלה. השיטה של כוליותה לכלל בתחילה, המופשטת האידיאה, את קובעת העצמותי, היא באשר ד תלויה בלתי הזאת הכוליו ת שבין בניגו תכלי

הללו. הצורות בשתי הך היינו והיא התגשמותה, ובין גרידא סובייקטיבית

45מבוא

על המשפט. זהו - החופשי הרצון של מציאות בכלל מציאות של היותה 29אידיאה. בתור החידות בכלל הוא המשפט כן,

המקובלת קאנט(, של המשפט לתורת בהקדמה )ראה קאנט של ההגדרהט שבה כללי, באורח גם מנ תי, "הגבלת הוא הראשי המו רו או חי

השרירותיות עם יחד להתקיים תוכל שהיא כזה באופן שלי, השרירותיות שלילית קביעה אחד מצד כוללת 31כללי", חוק פי על אדם כל של

או הכללי, החוק - החיובי חלקה[ תאילו ההגבלה. קביעת - בלבד ובין האחד של השרירותיות בין התאמה התבונה", "חוק שמכונה מה

ת בזהות דבר של בסופו מסתכם - האחר של השרירותיות הפורמלי ההשקפה, כלולה הזאת המשפט בהגדרת הסתירה. ובחוק מכבר המוכרת הרצון איננו והראשוני העצמותי היסוד כי רוסו, מאז בייחוד הרווחת

בתור הרוח לא ואף ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו, תבוני רצון בתור רצונו בתור פרטיקולרי, אינדיבידום בתור והרוח הרצון אלא אמיתי, רוח העיקרון את מלכתחילה מניחים אם האופיינית. בשרירותיותו היחיד של

ע יכול שהתבוני מובן הזה, בו את המגביל משהו בתור רק ממנו לנ פורמלי כללי בתור רק אלא אימננטי, תבוני בתור לא ואף הזאת, החירות

ספקולטיבית, מחשבה כל חסרה הזאת ההשקפה כך, על נוסף וחיצוני.סופי והמושג ח! היא זאת, ועם אותה. דוחה הפילו של בראשם הצמי הללו שהתופעות המחשבות של רדידותן שרק תופעות, ובממשות אנשים

לאימתנותן. משתווה עליהן, מתבססות

של מציאותו היותו שום על רק ולו בכלל, קדוש משהו הוא המשפט 30 של הפורמליזם ואולם המודעת־לעצמה. החירות של המוחלט, המושג בהתפתחות השלבים[ ]שבין ההבדל מתוך מתהווה החובה( של )וכן המשפט

יותר, המופשט דהיינו, - יותר הפורמלי למשפט בניגוד החידות. מושג כבר הרוח שבה הרוח של ומדרגה ספרה אותה - יותר המוגבל גם כך ומשום

שלו, באידיאה הנכללים הנוספים המומנטים את עצמו בתוך ומימש קבע בתוך יותר עשירה יותר, קונקרטית היותה שום על יותר, נעלה משפט היא

בכלליותה. יותר ואמיתית עצמה

שלה, הסגולי המשפט יש החידות אידיאת של התפתחות מדרגת לכל כאשר העצמיות. מקביעותיה באחת החירות של מציאותה שהיא מכיוון

כי המשפט, ובין האתיים החיים או המוסריות שבין הניגוד על מדבריםם אין אז של והראשוני הצורני למשפט אלא ״משפט״ במונח מתכווני

המשפט של פילוסופיה46

- המדינה של האינטרס האתיים, החיים המוסריות, המופשטת. האישיות הללו התצורות מן אחת שכל מכיוון סגולי, משפט הוא מאלה אחד כל

כיוון רק יכולות הן בזו זו להתנגש שלה. ומציאות החירות של קביעה היא היא גם הרוח של המוסרית המבט נקודת הייתה אילולא משפט. כולן שהן

כלל יכולה הייתה לא אז כי מצורותיה, באחת החירות ]כלומר[ משפט, שמשפט משום כלשהו, אחר במשפט או האישיות של במשפט להתנגש

הרוח, של ביותר הגבוהה הקביעה את החירות, מושג את בתוכו כולל כזה ההתנגשות בבד, בד ואולם, עצמות. חסר הוא אחר דבר[ ]כל שלעומתו

אחד משפט כך ומשום מגבילה, היא הזה: האחד המומנט את גם כוללתהגבלה. בלי המוחלט המשפט הוא העולם רוח של משפטו רק לאחר. נכפף

איננו עצמו, מתוך מתפתח המושג במדע פיה שעל המתודה, 31 אלא ו מלכתחילה כאן מונחת היא גם קביעותיו, של אימננטיות וצמיחה התקדמות

שנתונים המבטחה באמצעות כאן מתרחשת איננה ההתקדמות הלוגיקה. מתוך שנקלט כזה ]גלם[ חומר על הכללי החלת ובאמצעות יחסים, מיני כל

אחר. מקום מאיזשהו

ע לעיקרון שג, של המני תיו את מפוגג רק שלא המו של התפרטויו במובן לא ובכן, - דיאלקטיקה קורא אני אותן, מחולל גם אלא הכללי,

ם בזה, וכיוצא טענה מושא, הלוקחת דיאלקטיקה של או לרגש הנתוני מובילה אותם, בוללת אותם, ומפרקת בכלל, אמצעית הבלתי לתודעה

שלילית, דרך - מהם ההפך של בגזירה רק ועוסקת ולשם, לכאן אותם שתחשיב אפשר כזו דיאלקטיקה אפלטון. אצל גם תכופות המופיעה כמו החלטית היא אם או, כלשהו, מדימוי ההפך את האחרונה כתוצאתה היא אם אפילו, אפשר או סתירתו, את העתיקה, העת[ ]של הספקנות

המודרנית. החלקיות - האמת אל בהתקרבות שתסתפק למדי, חלושהשג של יותר הגבוהה הדיאלקטיקה ה המו את ותופשת מחוללת איננ

מתוכה ומצמיחה בה תופשת אלא גרידא, והיפוך הגבלה בתור הקביעה התפתחות היא הדיאלקטיקה כך רק החיוביים. והתוצאה התוכן את

ת. והתקדמות טי מננ ה כזו דיאלקטיקה אי ת עשייה אפוא איננ חיצוני המצמיחה התוכן, של נפשו עצם היא אלא סובייקטיבית, חשיבה של סובייקטיבית, היא באשר החשיבה, אורגני. באורח ופירותיה ענפיה את

הפעילות בבחינת האידיאה, של הזאת בהתפתחות מתבוננת אלא איננהלעיין כלשהו. רכיב מצדה, עליה, להוסיף בלי תבונתה, של העצמית

47מבוא

וכך מבחוץ המושא אל התבונה את להוסיף פירושו אין תבוני עיון במשהו פסגתה בחירותו, הרוח תבוני. הוא עצמו בפני שהמושא אלא אותו, לעבד

לעצמו כאן הנותן הוא המודעת־לעצמה, התבונה של ביותר הגבוההמוליד ממשות הוא המדע של היחיד עיסוקו קיים. כעולם עצמו את והעניין. של תבונתו של הזאת העצמית העבודה את התודעה אל להביא

שני, ומצד מושגים, עצמן הן המושג בהתפתחות הקביעות אחד, מצד 32 ובשל מציאות, של צורה להן יש אידיאה, דבר של ביסודו הוא והמושג הואיל

אחת ובעונה בעת היא ההתפתחות[ ]במהלך הנובעים המושגים שורת כךבמדע. לראותן יש תצורות.,כך של שורה

היינו הם והיקבעותו מושג של מציאותו אופן יותר, ספקולטיבי במובן יותר מסוימת צורה היא שתוצאתם המומנטים, כי להעיר יש ואולם הך.ת בבחינת אותו מקדימים המושג[, ]של בהתפתחות המושג של קביעו

ת אה, של המדעי ם אך האידי ם אינ מי תו מקדי ת או תצורות בבחינת. בהתפתחות מני כך, הז אה לפי חה כמשפחה בקביעתה האידי מניתיו את מלכתחילה עו שג, של קבי צג היא ]הספר[ שבהמשך המו תו

ההנחות שעל הוא ההתפתחות של האחר ההיבט ואולם שלהן. כתוצאה תצורות עצמן, בפני גם תצורות בתור כבר נוכחות להיות הללו הפנימיות

שלם בשלב ורק באלה, וכיוצא המוסריות החוזה, לקניין, הזכות כגון תצורת־המציאות לידי מגיעים המומנטים העיצוב של יותר וגבוה יותר

הזאת. הייחודית

מכיוון ויותר, יותר עצמה בתוך עצמה את ולקבוע להוסיף חייבת האידיאה תוספת. איננו הזה ההתחלתי המופשט המושג אבל מופשט. מושג אלא אינה היא שבתחילה

האחרונה הקביעה ולפיכך עצמו, בתוך יותר עשיר ונעשה הולך אלא לעולם, נזנח לידי מגיעות בלבד, כשלעצמן היו לכן שקודם הקביעות ביותר. העשירה היא

יחד, הכל את המחזיקה הנפש נשאר שהמושג כזו בדרך אבל החופשית, עצמאותן שהמושג לומד אי־אפשר כך משום הבדלים. בה מתגלעים אימננטי בתהליך ורק הקביעה עם אחד בקנה עולה האחרונה הקביעה הוא, נהפוך חדש. משהו לידי בא

אלא זו אין הרי התפרק, המושג שבמציאותו נראה אם גם לפיכר, הראשונה. חוזרים שוב הפרטים כל כאשר ההתקדמות, במהלך ככזו מתגלה והיא עין, מראית מה את כלל בדרך מנתחים האמפיריים במדעים הכללי. של המושג אל לבסוף

מכנים אז או השיתופי, על היחיד את ומעמידים חוזרים וכאשר בדימוי, שנמצא להתבונן אלא רוצים שאיננו מכיוון כך, נוהגים איננו אנחנו ״מושג״. השיתופי את

מאומה להוסיף שלא עצמנו על כופים ואנחנו עצמו, את קובע כשהוא במושג

המשפט של פילוסופיה48

של שורה הוא זו בדרך מקבלים שאנחנו מה זאת, עם שלנו. ומהחשיבה מהסברה בתופעה הזמן שסדר לקרות יכול שבהן תצורות־מציאות, של אחרת ושורה מחשבות היה שהקניין לומר יכולים איננו לדוגמה, כך, המושג. מסדר בחלקו שונה הממשית לשאול אפוא אפשר בה. הדיון לפני בו נדון כן פי על ואף המשפחה, לפני במציאות

קונקרטי. באורח אמיתי שהוא במה כלומר ביותר, בגבוה מתחילים איננו מדוע כאן, ולשם תוצאה, בצורת האמיתי את לראות רוצים שאנחנו מכיוון דווקא היא: התשובה

ממשי, שהוא מה כן, על עצמו. המופשט המושג את בתחילה להשיג מהותי כך עצמה בממשות אם גם והעוקב, הבא ]השלב[ רק מבחינתנו הוא המושג, של התצורה

המופשטות הצורות שבה ההתקדמות היא שלנו ההתקדמות הראשון. ]השלב[ הואכלא־אמיתיות. אלא עצמן, בפני כמתקיימות לא מתגלות

כשלעצמו־ובשביל־ החופשי הרצון של האידיאה התפתחות שלבי פי על 33הוא: הרצון עצמו,

האישיות, ]כלומר[ מופשט, שלו המושג כך משום אמצעי. בלתי (1) המופשט המשפט של הספרה ]זוהי[ אמצעי. בלתי חיצוני דבר היא ומציאותו

הפורמלי; אות, המציאות מתוך עצמו תוך אל רפלקציה (2) כאן ונקבע החיצוני

ת ד סובייקטיבית באינדיבידואליו אחד מצד כאן הוא הכללי לכללי. בניגו הצדדים ושני - נוכח עולם חיצוני, ]משהו[ שני ומצד הטוב, פנימי, ]משהו[ 32בפיצולה, האידיאה זה. באמצעות זה רק כאן מתווכים האידיאה של האלה

למשפט ביחס הסובייקטיבי הרצון של המשפט הפרטיקולרי, בקיומה או ]זוהי[ כשלעצמה. רק שהווה אידיאה אבל האידיאה, של ולמשפטה העולםהמוסריות. של הספרה T*•

ת (3) האידיאה - הללו המופשטים המומנטים שני של והאמת האחדו בעולם והן עצמו בתוך הרפלקטיבי ברצון הן מוגשמת הטוב של הנחשבת

בה וכהכרח כממשות קיימת העצמות, בבחינת שהחירות, כך החיצוני,* הכללי בקיומה האידיאה ]זוהי[ סובייקטיבי. כרצון קיימת שהיא במידה

האתיים. החיים - כשלעצמה־ובשביל־עצמה

הגל[ של ידו בכתב ]תוספת אחדים. סובייקטים דהיינו, *

49מבוא

גם היא האתית העצמות ואולםהמשפחה; טבעי: רוח )א(האזרחית: החברה ובתופעתה: בפיצולה )ב(ת אובייקטיבית חירות חירות, בבחינת המדינה )ג( בעצמאות גם וכללי

כלשהו, עם של (1)והאורגני הממשי הרוח הפרטיקולרי. הרצון של החופשית ומתממש (3)הפרטיקולריים, רוחות־העמים בין היחס באמצעות מתגלה (2)

העליון. המשפט הוא שמשפטו העולם, כרוח העולם של בהיסטוריה

או כלשהו שלעניין כאן מניחים אנחנו הספקולטיבית הלוגיקה מתוך של תצורה יש כשלעצמו, שהוא כפי או מושגו, פי על רק הנקבע לתוכן

המושג של בצורה בשביל־עצמו הקיים המושג הוויה. של או אי־אמצעיותאמצעי. בלתי משהו הוא אין ושוב אחר, משהו הוא

קרון את גם ל החלוקה את שקובע העי חנו שלעי ם אנ חי מני 33היסטורית מוקדמת הודעה גם לראות אפשר ]הזאת[ בחלוקה מלכתחילה.

השלבים על האידיאה, בהתפתחות מומנטים בתור שכן ]הספר[, חלקי עלשונים חלוקה עצמו. התוכן של טבעו מתוך עצמם את להצמיח ה

חומר של מבחוץ סיווג ]כלומר[ - כלל חיצוני סיווג איננה פילוסופית אימננטית התבחנות אלא - אחדים או כאלה חלוקה יסודות פי על נתוןעצמו. המושג של

משמשים שווי־הוראה, כלל בדרך הנחשבים אתיים, וחיים מוסריות ]הרווח[ הדימוי שאפילו נראה וכה כה בין במהותם. שונים במובנים כאן

ת", כלל בדרך משתמש קאנט ביניהן. מבדיל טוי"מוסריו ומאחר בבישג כליל מצטמצמים שלו הפילוסופיה של המעשיים שהעקרונות למו

החיים של המבט נקודת את אפשרות מכלל מוציאים הם הדי הזה, המוסריות היו אפילו והנה, במפורש. בה ופוגעים הורסים ובעצם האתיים,

מונע זה אין הרי שלהן, האטימולוגיה פי על שוות־הוראה האתיים והחייםשונים. למושגים שונות, הן שעכשיו הללו, במילים מלהשתמש

למשפט רק מתכוונים איננו המשפט, על כאן מדברים אנחנו כאשר תוספת. האתיים לחיים למוסריות, אלא הזה, במונח כלל בדרך שמבינים מה שהוא האזרחי,

המחשבות את מצרף שהמושג משום לכאן, הם גם השייכים העולם, של ולהיסטוריה לתת ראשית חייב החופשי הרצון מופשט, להישאר לא כדי האמת. פי על יחד

כלומר החפצים, הם הזאת המציאות של הראשון המוחשי והחומר מציאות, לעצמו להכיר עתידים שאנחנו הוא־הוא החירות של זה ראשון אופן החיצוניים. הדברים

שייכים שאליה והמופשט, הפורמלי המשפט של הספרה בתור[ ]כלומר קניין, בתור

המשפט של פילוסופיה50

בהפרתו, והמשפט חוזה, בתור ]כלומר[ שלו, המתווכת בתצורה הקניין פחות לא ״איש״ מכנימ שאנחנו מה היא כאן לנו שיש החירות ועונש. עבירה בתור ]כלומר[

[Person,] הסובייקט בשביל־עצמו, חופשי לומד רוצה החופשי, הסובייקט דהיינו המציאות של הזאת גרידא האי־אמצעיות ואולם בחפצים. מציאות לעצמו נותן אשר

המוסריות. של הספרה היא הזאת הקביעה של ושלילתה החירות, את הולמת איננה גם חופשי אני אלא הזה, אמצעי הבלתי בחפץ רק עוד חופשי אינני הזאת[ ]בספרה

זוהי בסובייקטיבי. עצמי, בתוכי חופשי אני דהיינו סולקה, שהאי־אמצעיות לאחד שהחיצוניות היות שלי, ובתכלית שלי בכוונה שלי, בתובנה תלוי הכל שבה הספרה להישאר לו אל הכללית, התכלית כאן שהוא הטוב, אבל חשיבות. כחסרת מוצבת

שלו, שהפנימיות דורש הסובייקטיבי הרצון שכן להתגשם. עליו בלבה בפנימיותי החיצוני. בקיום יושלם שהטוב כלומד חיצונית, מציאות תקבל שלו, התכלית דהיינו

החיים ורק הפשטות, הם הפורמלי, המשפט דהיינו הקודם, המומנט והן המוסדיות הן במושגו הרצון של אחדותם הם האתיים החיים לפיכך, שלהם. האמת הם האתיים

הזאת האחדות של הראשונה המציאות הסובייקט. של כלומר היחיד, של רצונו ושל כאן סילק האינדיבידום המשפחה. וההרגשה: האהבה בצורת טבעי, משהו שוב היא עדים אנחנו הבא בשלב אבל שלם. במשהו תודעתו עם ונמצא הנוקשה אישיותו את

מתפוררת, המשפחה העצמותית: האחדות ולאבדן האתיים החיים עצם של לאבדנם ההדדי הצורך של המקשר החוט ורק כעצמאיים, לזה ביחס זה מתנהגים חבריה היה כאילו תכופות הבינו האזרחית, החברה שלב הזה, השלב את יחד. אותם מחזיק

]השלב[ והרוח, האתיים החיים שלב[1 השלישי, ]השלב[ רק היא המדינה אבל מדינה. העצמותיות ושל האינדיבידואליות של עצמאותה של הכביר האיחוד מתרחש שבו

החירות הוא האחרים: השלבים מן גבוה המדינה של משפטה כך, משום הכללית. דוח של הנעלה המוחלטת האמת מן רק נופל והוא שלה, ביותר הקונקרטית בתצורההעולם.

ראשון חלק

המופשט המשפט

יש המופשט, במושגו שהוא כפי כשלעצמו־ובשביל־עצמו, החופשי לרצון 34 השלילית הממשות הוא הרצון לפיכך, אי־אמצעיות. של המסוימת הקביעה

ת עצמו של מ ת לעו או שות !,Realität] המצי עצמה אל המתייחסת ממ סובייקט. של האינדיבידואלי־בתוך־עצמד רצונו - בלבד מופשטת התייחסות

מנט פי על ת של נוסף תוכן לו יש הרצון, •של הפרטיקולריות מו תכליו כעולם בעת בה הזה התוכן לו יש מדירה אינדיבידואליות ובתור מסוימות,

במישרין. לפניו הנמצא חיצוני

במושגו שהוא כפי כשלעצמו־ובשביל־עצמו, החופשי שלרצון אומרים כאשר תוספת. האמור את להבין יש בכך הרי - אי־אמצעיות של המסוימת הקביעה יש המופשט,

לגמרי עצמו את הגשים המושג שבו המצב היא הרצון של המוגמרת האידיאה להלן. כל בלומר מופשט, הוא המושג בהתחלה אבל שלו. התפתחותו אלא אינה ומציאותו אינן ועדיין כשלעצמן רק הן לא: ותו בו נכללות הן אך בו, נכללות אמנם הקביעות עודנו הוא ״אני״ הרי חופשי״, ״אני אומר אני כאשר כוליות. לכלל בעצמן מפותחות

שכן ניגוד, יש כבד זאת, לעומת המוסרי, של שספרה חסר־ניגוד. היות־בתוך־עצמו כאן כן, אם בתוכי. שהוא פי על אף הכללי, הוא והטוב אינדיבידואלי, רצון הנני שם

ומשום וכלליות, אינדיבידואליות הנבדלים ]הגורמים[ את בתוכו כולל כבר הרצון הראשונה המופשטת באחדות שכן כזה, הבדל אין בהתחלה אבל מסוים. הוא בך

בצורת האי־אמצעיות, בצורת הוא הרצון תיווך: ושום התקדמות שום אין עדיין ראשונה שאי־היקבעות אפוא היא מכאן להוציא שיש המהותית התובנה ההוויה.

בין הבדל כל אין שעדיין בכך נעוצה האי־היקבעות שכן היקבעות. עצמה היא זובגדר נופלת הקבוע־ומסוים, כנגד מוצבת כשהיא עצמה, היא אבל תוכנו. ובין הרצון

המשפט של פילוסופיה52

המסוימת. הקביעה כאן היא המופשטת הזהות קבוע־ומסוים. משהו היות של הקביעה[.Person] האיש - יחיד רצון נעשה הרצון זה ידי על

הפורמלי, היחס היא בשביל־עצמו, החופשי הזה, הרצון של כלליותו 35 עצמו אל הרצון של והפשוט חסר־התוכן( זאת מלבד המודע־לעצמו)אך

שבתור פירושו, אישיות להיות איש. הוא הסובייקט זה במובן - ביחידיותו )בשרירותיות, הבחינות ומכל לגמרי וסופי קבוע אני הזה המסוים[ ]האישמיים ובתשוקה בדחף ת במציאות וכן שלי, הפני אמצעית הבלתי החיצוני אני בסופיותי כן ועל לחלוטין, טהורה עצמית התייחסות אני זאת ועם שלי(,והחופשי. הכללי האינסופי, בתור עצמי את יודע

בכלל תודעה־עצמית דק לא יש לסובייקט כאשר רק מתחילה האישיות של תודעה־עצמית אלא כלשהי, בדרך וקבוע קונקרטי בתוך עצמו של

ת שכל לגמרי, מופשט אני בתור עצמו ת מוגבלו קונקרטיות ותקפות א ל ש מושא אבל מושא, בתור עצמה את אפוא יודעת האישיות בו. נת של לדרגה המחשבה באמצעות המרומם פיו סו הוא ולכן פשוטה אינ

שיות אין ולעמים לאינדיבידואלים עצמו. עם לחלוטין זהה עוד כל אי הרוח עצמם. של הזאת והידיעה הזאת הטהורה החשיבה לידי הגיעו לא

שבאותה בכך המופיע הרוח מן נבדל ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו עצמו, תודעת - תודעה־עצמית אלא איננו המופיע הרוח שבה קביעה

דיו הטבעי הרצון פי על רק אבל ם־עדיין)ראה וניגו בחיבורי החיצוניי וכן ואילך, 101 עמודים ,1807,ווירצבורג במברג הרוח, של פנומנולוגיה

הוא באשר הרוח, - ('344 סעיף הפילוסופיים, המדעים של באנציקלופדיה כן ועל עצמו, של ותכלית מושא הוא חופשי, זאת[ עם1ו מופשט ״אני"

איש. הוא

הכותרת גולת האיש. הוא המופשט, הרצון או ההווה־בשביל־עצמו, הרצון תוספת. בזוי משהו היא ״איש״ גרידא ההפשטה כן פי על ואף איש, להיות היא האדם של

רק הוא שהסובייקט מכיוון הסובייקט, מן מהותי שוני שונה האיש כביטוי. אפילו סובייקט אפוא הוא האיש סובייקט. הוא בכלל חי דבר כל שכן אישיות, של אפשרות

לסובייקטיביות המודע סובייקט ]כלומר ישנה הזאת הסובייקטיביות שבשבילו החירות של היחידיות הוא האיש וכל: מכל עצמי בשביל אני איש תור[1ב שכן הזאת[,

בתוך כחופשי עצמי את יודע אני הזה האיש בתור הטהור. בהיות־בשביל־עצמו מן חוץ מולי העומד דבר שום שאין מכיוון דבר, מכל להפשיט יכול ואני עצמי,

קבוע־ומסוים משהו אני הזה, ]המסוים[ האיש בתור זאת, ובכל הטהורה, האישיותשאר וכל וכזה, כזה חלל תופס אני וכזו, כזו קומתי שנים, וכך כך בן אני לגמרי:

53המופשט המשפט

והנחות מכל הנעלה באחת אפוא הוא האיש להיות. שיכולים המיוחדים האפיונים המסוים הגבול של לגמרי, הסופי ושל האינסופי של הזאת האחדות בו יש לגמרי.

הסתירה את לשאת שמסוגלת היא האיש של מעלתו לחלוטין. חסר־הגבול ושללשאת. מסוגל היה לא ואף מכיל אינו טבעי דבר ששום הזאת,

שיות (1) 36 [Rechtsfähigkeit] למשפט הכשירות את בכלל מכילה האי כך ובשל המופשט המשפט של בעצמו( )המופשט והבסיס המושג והיא

האחרים את וכבד איש היה הוא: המשפט של הציווי כך משום הפורמלי.אישים. בתור

ת (2) 37 קולריו ט בוודאי היא הרצון של הפרטי מנ התודעה של מו כלולה איננה עדיין היא ואולם לעיל(, 34 מעיף הרצון)ראה של השלמה

בתור אבל נוכחת, אמנם היא כך משום כזו. בתור המופשטת באישיות מן שונה עדיין והיא בהם, וכיוצא מקרית גחמה דחפים, צרכים, תשוקות,

מדובר אין הפורמלי במשפט כן, על החירות. של הקביעה מן האישיות, אין גם במידה ובה שלי, ברווחה או שלי בתועלת הפרטיקולרי, באינטרס

]שלי[ בתובנה ]כלומר[ שלי, הרצון לקביעת הפרטיקולרי בטעם מדובר]שלי[, ובכוונה

כל הרי חירות, בתור נוכחת איננה עדיין הפרטיקולריות שבאיש היות תוספת. הזכות מלבד אינ&רס לך אין אם אדיש. ]דבר[ כאן הוא בפרטיקולריות שתלוי מה

אצל אחת לא שקורה כפי טהורה, בעקשנות שמדובר ייתכן אזיי שלך, הפורמלית ]המשפטית[ בזכות בעקשנות לרוב נאחז הגס האדם שכן מוגבלת. ונפש קר לב בעלי לעניין. יש נוספים היבטים אילו לגלות מבקשים אצילה נפש בעלי ואילו שלו,

משהו הוא זו ומבחינה גרידא, אפשרות מלכתחילה אפוא הוא המופשט המשפט נותנת המשפט של קביעה כך, בשל העניין. של המלא לטווח בהשוואה פורמלי אלא איננה שהיא מכיוון זכותי, את שאתבע לחלוטין הכרחי זה אין אבל הרשאה,

לא של המשמעות גם לה שיש הוויה היא אפשרות הלוא כולו. העניין של אחד היבטלהיות.

תוכן להם אשר והאתיים, המוסריים והיחסים הקונקרטית הפעולה לעומת 38 המשפט של הקביעה כך ומשום בלבד, אפשרות הוא המופשט המשפט נוסף,

הכרחיותו מופשטותו, בשל כלומר טעם, מאותו בלבד. הרשאה או אישור היא ובמה באישיות לפגוע לא - השלילי אל עצמה את מגבילה הזה המשפט של

של הפוזיטיבית והצורה טשפט, של איסורים רק ישנם לפיכך ממנה. שנובעהאיסור. על האחרון, תוכנה פי על מבוססת, המשפט ציוויי

המשפט של פילוסופיה54

טבע אל מתייחסת האיש של אמצעית והבלתי המחליטה היחידיות (3) 39ה, מוצאת שהיא שיות ובכך לפני סובייקטיבי, דבר בתור הרצון, של האי

אינסופית עצמה בתוך היא שהאישיות מכיוון ואולם הזה. הטבע מול עומדת אותה סותרת - בלבד סובייקטיבי להיות ]כלומר[ - המגבלה הרי וכללית,

הזאת המגבלה את לסלק שפועל מה היא האישיות תוקף. משוללת והיא אותה את להציב הו, היינו שהוא מה או, [,Realität] מציאות לעצמו ולתת

כשלה. [Dasein] חיצונית מציאות

לעצמה נותנת שהחירות אמצעית הבלתי המציאות בתחילה הוא המשפט 40אמצעית, בלתי בדרך

החידות היא כאן החירות [.Eigentum] קניין שהנה [,Besitz] חזקה בתור )א( אל המתייחס יחיד איש של החירות כך עקב או בכלל, המופשט. הרצון של

בלבד. עצמו רק כלומר אחר, איש אל מתייחס מעצמו, עצמו את בהבחינו האיש, )ב( כשלעצמה ההווה זהותם זה. בשביל זה מציאות לשניהם יש קניין בעלי בתור

מתוך האחר, של בזה האחד של הקניין של גלגולו באמצעות קיום מקבלתבחוזה. ]כלומר[ - זכויותיהם על משותפת ושמירה משותף רצון

אחר, מאיש ולא עצמו, בתוך נבדל ב־)א(, כמו העצמי, שביחסו הרצון, )ג( כנגד ומוצב מעצמו השונה פרטיקולרי רצון בתור זה, רצון - ב־)ב( כמו

ועבירה. עוול הנו ההווודכשלעצמרובשביל־עצמו, רצון בתור עצמו

של ולמשפט אחד[ ]מצד וחפצים אישים של למשפט המשפט חלוקתת היא כאלה, רבות אחדות בחלוקות כמו תכליתה, שני[, ]מצד פעולו המונח הלא־מסודר הגלם חומר שפע על חיצוני סדר לאכוף ראשית משפט ]תחומי[ בין שמערבב הבלבול בייחוד נעוץ זו בחלוקה לפנינו.

ם, יחסים מלכתחילה המניחים תיי ה, משפחה כמו עצמו מדינ ובין ושיות אל רק המתייחסים משפט ]תחומי[ שייכת לכאן המופשטת. האי חפצים, של למשפט למקובלת, נעשתה מכבר שזה קאנט, של החלוקה אם מדיי לכת נרחיק 2אישים. של קונקרטי ולמשפט אישים של למשפט

שגית ודלותה עקמומיותה על להרחיב נפנה למשפט החלוקה של המו הרומי המשפט בבסיס העומדת חלוקה חפצים, של ולמשפט אישים של

ת )הזכות איננה המשפט למערכת נוגעת לפעולו הזה(. לסדר שייכת ו כך ומשום חפצים, על זכות נותנת לבדה שהאישיות דיו בדור כבר כאן

הרחב במובן חפץ - חפצים של משפט במהותו הוא האישים של המשפט

55המופשט המשפט

משפט וחיי. גופי גם זה ובכלל לחירות, בכלל חיצוני שהוא מה בתור שנוגע במה אבל כזו. בתור האישיות של משפטה הוא חפצים של זה

שפט במשפט שמכונה למה איש הוא אדם לגביו אישים׳/ של הרומי"מקיאוס, של בחיבורו )ראה מסוים סטטוס לו יש אם רק ת הייני יסודו

האישיות אפילו הדומי במשפט כך, בשל (.*75 סעיף האזרחי, הנושפט מהזכות חוץ מצב. מעמד, אלא איננה העבדות, של ניגודה בתור עצמה,

ם)ולכאן על של ומהמצב הילדים( יותר, או פחות גם, משתייכים עבדי במשפט שמכונה מה של תוכנו הרי (,capitis diminutio) זכויות העדר יחסי קאנט, אצל המשפחה. ליחסי אפוא נוגע אישים״ של ״משפט הדומי

משום הקונקרטי. הסוג מן האישים למשפט כולם כל שייכים המשפחה לכל אלא כזה, בתור האיש של המשפט איננו הרומי האישים משפט כד,

העצמותי שהבסיס ניווכח בהמשך הפרטי. האיש של המשפט היותר במשפט לדון כן, אם האישיות. על הוויתור בעצם הוא המשפחה ליחסי

האישיות של הכללי המשפט לפני הפרטית בקביעתו המסוים האיש של הזכויות הן האיש של הזכויות קאנט, אצל היוצרות. בלבול אלא זה אין

הרומי, במשפט - משהו מבצע או נותן אני שלפיו חוזה, מתוך הנובעות על שמחויב הוא איש רק בוודאי, .obligatio^ מתוך שנובע ius ad ה־בנטז

כזה, לביצוע הזכות את שרוכש הוא איש שרק כשם משהו, לבצע חוזה פי סוג כל אישית.‘ זכות להיקרא כך משום דק יכולה איננה כזו זכות ואולם

ע זכויות של על הנשענת זכות אובייקטיבית, ומבחינה בלבד, לאיש מגי משהו או לו חיצוני משהו על רק אלא ]כלשהו[, איש על זכות איננה חוזה

חפץ. על תמיד ]כלומר[ למכור, יכול שהוא

ראשון פרקהקניין

ת כדי 41 תו לתת האיש על אידיאה, להיו רו ת. ספרה לחי היות חיצוניפי הרצון הוא שהאיש סו בקביעה ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו האינלהיות שיכול מה ממנו, שנבדל מה הרי לגמרי, מופשטת שעודנה זו, ראשונה

.Heineccius, Elementa Juris civilis (1728)

המשפט של פילוסופיה56

בלתי באורח ממנו השונה כמשהו לכך בדומה נקבע שלו, החירות של הספרהממנו. להפרידו ושאפשר אמצעי

בסילוקה אלא הצרכים, בסיפוק טמון איננו שבקניין התבוני ]ההיבט[ תוספת. האיש קניין, בעל בהיותו רק האישיות. של גרידא הסובייקטיביות של !הדיאלקטי[

בחפץ היא חירותי של זו ראשונה [Realität] מציאות אם גם תבונה. בבחינת הוא אמצעית, בלתי היותה מעצם המופשטת, האישיות גרועה, מציאות היא ולכן חיצוני, באי־ המתאפיינת כזו מלבד אחרת [Dasein! מציאות בעלת להיות יכולה איננה

אמצעיות.

הזה הדוח בשביל - הוא החופשי מהרוח אמצעי בלתי שוני ששונה מה 42שיות חסד חופשי, בלתי משהו חפץ, בכלל, החיצוני - כשלעצמו וכן אי

זכויות. ונטול

ת. הוראות שתי יש ״אובייקטיבי״, למונח כמו "חפץ", למונח מנוגדו האיש", לא העניין, הוא ״העיקר או 3העניין״, ״זהו כשאומרים אחד, מצד

ד כשהוא שני, מצד העצנוותי. הוא פירושו לא )כלומר, לאיש מנוג שהוא מה ]כלומר[ העצמותי, מן ההפך הוא החפץ הפרטי(, לסובייקט

החופשי הרוח בשביל חיצוני שהוא מה קביעתו. פי על בלבד חיצוני כשלעצמו־ חיצוני הוא גרידא( התודעה ובין בינו כמובן, להבדיל, )ויש

חיצוני היותו היא: הטבע של המושגית הקביעה כך, משום ובשביל־עצמו.כשלעצמו.

אלא לסובייקט, דק לא חיצוני הוא הרי סובייקטיביות, אין שלחפץ היות תוספת. הנני עצמי אני חושני, ]משהו! בתור כזה. באופן חיצוניים הם וזמן חלל לעצמו. גם

שהוא ממשהו אותן לי יש חושיות, הסתכלויות לי שיש במידה וזמני. חללי חיצוני, איננו החיה נפש של מושאה אבל הסתכלויות, להיות יכולות לחיה לעצמו. חיצוניחיצוני. משהו אלא עצמה, היא איננו מושאה הנפש,

יחיד, במהותו שהוא[ מי ]בתור גם ולפיכך אמצעי, הבלתי המושג בתור 43 קיום בתור מסוימת ובמידה בעצמו מסוימת במידה טבעי, קיום יש לאיש אמצעיים, בלתי בתור החפצים רק חיצוני. עולם כאל אליו מתייחס שהוא

בלבד בהם - הרצון בתיווך להן להיעשות מסוגלים שהם קביעות אותן ולאהראשונה. באי־אמצעיותו עודנו שבעצמו האיש, לגבי כאן מדובר

דרשות, )כמו דת ענייני אפילו אמנויות, מדעים, רוחניות, מיומנויותת מיסות, בכל וכיוצא המצאות והקדשות(, בהסמכות וברכות תפילו

57המופשט המשפט

מכירתם קנייתם, באמצעות הוזה, של למושאים נהפכים כולם - אלהם משתווים והם וכדומה, חוזה[. של ]במושאים בהם שמכירים לחפצי

על יורידית חזקה יש בהם וכיוצא למלומד לאמן, אם לשאול אפשר וכדומה, מיסה להנחות דרשה, לשאת כושרו על שלו, המדע על אמנותו,

לכנות מהססים אנחנו חפצים. הם כאלה מושאים אם היא השאלה כלומר מצד שבן, "חפצים״. בשם באלה וכיוצא כשרים בקיאויות, מיומנויות,

כפי כאלה, לחזקות בנוגע חוזים ועורכים ונותנים נושאים אמנם אחד, בשל ורוחני. פנימי משהו הן שני, מצד אבל לחפצים, בנוגע שעושים

שהוא משום המשפטי, למעמדן בנוגע למבוכה להיקלע עשוי השכל כך, )כדרך לא־חפץ או חפץ הוא משהו הניגוד: את אלא בדעתו מעלה אינו

באלה, וכיוצא כשרונות מדעים, בקיאויות, סופי(. או אינסופי שהוא ואולם לו, חיצוני לא לו, פנימי משהו והם החופשי לרוח כמובן שייכים

מציאות להם לתת שלהם, חיצוני ביטוי באמצעות יכול, הוא במידה בה בגדר מוצבים הם וכך בהמשך(, )ראה [veräußern] לאחר ולמכרם חיצונית

נהיים אלא אמצעי, בלתי משהו מלכתחילה אינם הם כן, אם חפצים. של אי־ לכדי פנימיותו את המצמצם הרוח, של התיווך באמצעות רק כאלה

וחיצוניות. אמצעיות מבחינת הדומי, המשפט של והלא־אתית הלא־צודקת הקביעה פי על

ילדיו, על יורידית חזקה לו הייתה כך ובשל חפצים, הילדים היו האב )שלבטח כלפיהם אהבה של האתי ביחס נתון היה בהחלט הוא זאת ובכל

- איחוד אפוא היה זה במקרה אי־צדק(. מאותו כתוצאה מאוד הוחלשה היות ושל חפץ היות של הקביעות: שתי של - לא־צודק לגמרי כי אם

לא־חפץ. גם ולכן שלו, מושא בתור ככזה באיש רק עוסק המופשט המשפט

במידה רק אבל חירותו, של ולספרה למציאות השייך הפרטיקולרי בכל שנפירוד בין - אמצעי בלתי שוני ממנו ושונה האיש מן בר־הפרדה שהוא אותם מקבל שהוא ובין הפרטיקולרי של מהותית קביעה הם אלו ושוני[

במיומנויות כאן עוסקים אנו לפיכך, הסובייקטיבי. הרצון באמצעות רק כן, על יורידיות. חזקות שהם במידה רק בהם וכיוצא במדעים רוחניות,

לימוד, חינוך, באמצעות הנרכשת הרוח ועל הגוף על בחזקה כאן נדון לא בנוגע אבל הרוח. של פנימי קניין בבחינת ושהיא וכדומה, הסתגלות הקביעה תחת נופל הוא שבה חיצוניות אל כזה רוחני קניין של להעברה

במכירה. כשנדון רק ידובר בה - יורידי־משפטי קניין של

המשפט של פילוסופיה58

שלו, לחפץ לעשותו ובכך חפץ, בכל רצונו את לשים זכות יש לאיש 44 בתוך כזו תכלית אין שלחפץ מכיוון העצמותית, תכליתו את לו ולהעניק

האדם של המוחלטת הניכוס זכות ]זוהי[ - ונפש ייעוד לו נותן ורצוני עצמו,חפץ. כל על

אמצעיים, הבלתי היחידים לדברים המייחסת כביכול פילוסופיה אותה הוויה ושל עצמאות של במובן [Realität] מציאות הלא־אישי, של לתחום

לנו המבטיחה פילוסופיה אותה וכמוה ובתור־עצמו, בשביל־עצמו אמיתית - כשלעצמו הדבר מהו לדעת או האמת את להכיר מסוגל איננו שהרוחבמישרין. אותה מפריכה הללו הדברים כלפי החופשי הרצון של גישתו

מוי ובשביל ההסתכלות בשביל התודעה, בשביל אם יש פעולת־הדי כנגד הרי עצמאות, של עין מראית חיצוניים" "דברים המכונים לדברים

כזו. ממשות של האמת האידיאליזם, הוא החופשי הרצון זה

רצון הוא שהאדם משוס האדם, של קניין להיעשות יכולים הדברים כל תוספת. נעדר לנגדו שעומד מה ואילו כשלעצמו־ובשביל־עצמו, הוא שכזה ובתור חופשי, את להפוך או החפץ ל]תכלית רצונו את להפוך הזכות אחד לכל לכן, זו. תכונה כשלו. מחדש אותו ולעצב החפץ את לסלק אחרות, במילים או לרצונו, החפץ

כלפי אינסופי יחס איננו הוא עצמית, תכלית כל אין חיצוניות, בתור לחפץ, שכן חיצוני משהו הוא )החיה( החיים בעל גם לעצמו. חיצוני משהו הוא אלא עצמו,

לכל בניגוד מוחלט אינסופי, הוא לבדו הרצון חפץ. עצמו הוא זו ומבחינה כזה, אפוא פירושו לעצמי, משהו לנכס יחסי. אלא אינו מצדו, האחר, ואילו אחר, דבר

שהחפץ ולהראות החפץ לעומת רצוני של עליונותו את להפגין דבר של ביסודו הזאת המניפסטציה עצמית. תכלית איננו כשלעצמו־ובשביל־עצמו, בבחינת איננו

מלכתחילה. לו שהייתה מזו אחרת תכלית לחפץ אוצל שאני כך ידי על מתרחשת את לו נותן אני לו. שהייתה מזו אחרת נפש נותן אני שלי, קניין בתור החי, ליצור הדברים את מחשיב איננו אשר האידיאליזם, הוא החופשי הרצון לפיכך, שלי. נפשי עליהם מכריז הריאליזם ואילו כשלעצמו־ובשביל־עצמו, שהוא למשהו שהם כמות מן חורגת החיה אפילו הסופיות. של בצורה רק נמצאים הם אם גם מוחלטים, שהם

מוכיחה ובכך הדברים את ומכלה אוכלת היא שכן הזאת, הריאליסטית הפילוסופיהמוחלטת. עצמאות להם שאין

כשם בדיוק החזקה, היא החיצונית, ברשותי מצוי שמשהו העובדה 45 מתוך או דחף מתוך טבעי, צורך כשמתוך כלומר הפרטיקולרי, שההיבט

הפרטיקולרי האינטרס הוא למה־שהוא־שלי, משהו עושה אני שרירותיותובכך עצמי, של מושא אני בחזקה הרי חופשי, רצון בתור ואולם החזקה. של

59המופשט המשפט

]היסוד[ הקניין, של הקטגוריה הוא זה והיבט ממשי, רצון לראשונה אף אנישבחזקה. והצודק האמיתי

דומה הראשוני, כדבר נתפסים הם כאשד הצרכים, של המבט מנקודת דבר, של לאמיתו ואולם צרכים[. ]לסיפוק אמצעי היא בקניין שהחזקה שלה, הראשונה המציאות הוא באשר הקניין, החירות, של המבט מנקודת

עצמו. בפני מהותית תכלית הוא

נעשה היחיד, של רצון בתור גם ולכן אישי רצון בתור שרצוני, היות 46 משותף, וקניין פרטי. קניין של אופי מקבל הקניין אזיי בקניין, אובייקטיבי

של אופי מקבל יחידים, מיני כל של בחזקתם להיות יכול טבעו פי שעל היא בה חלקי על אשמור אם והשאלה לפירוק, כשלעצמה הניתנת שותפות

שרירותי. עניין עצמה בפני

לחזקה לפרוט טבעם, פי על אי־אפשר, אלמנטריים במושאים השימוש את בעלות ובין שותפות בין מאבק הכילו ברומא האגרריים החוקים פרטית. יותר, התבוני המומנט היא באשר הפרטית, הבעלות הקרקע. על פרטית אחדות. זכויות חשבון על כי אף עליונות, על לשמור חייבת הייתה

כולל [Familienfideikommissarisches] משפחתית מירושה קניין הפרטי. הקניין של למשפט כך ומשום האישיות למשפט המנוגד מומנט ;ת ואולם ' ת הקביעו עו קניין הנוג ת הפרטי ל שויו להיכפף להיאלץ ע

שקורה כדרך מדינה, או קהילה כגון המשפט של יותר גבוהות לספרותת לבעלות ת היא כאשר פרטי שי שיות שמכונה מה של קניין נע אי

על כאלה חריגים לבסס אי־אפשר ואולם מוקפאים. נכסים או 4משפטית ־ על רק אלא הפרטי, השימוש על או הפרטית השרירותיות על המקרה,

המדינה. של התבוני האורגניזםת המדינה של האידיאה את כללי עיקרון בתור כוללת האפלטוני

פרטי. בקניין להחזיק כשירותו ממנו כשניטלת לאיש, הנעשה האי־צדקת אדוקה, אחים ברית בדבר הרעיון תי דו די בני בין כפויה אפילו או י יכול הפרטי, הקניין עקרון של ודחייה בטובין שותפות הכוללת האדם, חירות של טבעה בהכנת הטועה השקפה אותה במסגרת בנקל לעלות

איננה והמשפט הרוח במה שלו. המסוימים במומנטים זה טבע תופסת ו התכוונו אפיקורוס של חבריו כאשר הדתי, או המוסדי להיבט שנוגעבטענה מכך אותם הניא הוא בטובין, שותפות של כזאת ברית לייסד

המשפט של פילוסופיה60

בוודאי בזה זה אמון נותנים שאינם ואלה אי־אמון, על מעידה שתכניתם(.x, 6 ,1 לארטיוס, חברים)דיוגנם אינם

הקניין כן, אם הזה. המסוים[ הוא!האיש האיש אבל אישי, הוא רצוני בקניין, תוספת. מציאות לרצוני נותן שאני משום הזה. ]המסוים[ הרצון של האישי ל]היבט נהפך

המסוים! ]המשהו שהוא הקביעה להיות חייבת לקניין גם הרי הקניין, באמצעות אפשר אם גם הפרטי. הקניין של הכרחיותו על החשובה התורה זוהי שלי. שהוא הזה,

המקרים, ברוב אבל זאת. לעשות יכולה המדינה רק הרי ממנה, תחרוג שהמדינה מדינות לדוגמה, כך, הפרטי. הקניין את כנו על השיבה המדינה בתקופתנו, בעיקר זכות אותה אין לקהילה דבר, של שבסופו מכיוון ובצדק, המנזרים, את פירקו רבות

לאיש. שיש זו כמו לקניין

של פירושו פירוט וביתר אמצעי. בלתי יחיד הנני עצמי אני איש, בתור 47 הבלתי החיצונית מציאותי שהוא הזה, האורגני בגוף חי אני ראשית: דבר,

מסוימת מציאות כל של הריאלית האפשרות התוכן, מצד הכללית מחולקת, הם אחרים( חפצים וגופי)כמו חיי איש, אני באשר בעת, בה ואולם יותר.

רצוני. שזהו במידה רק ברשותי

ההווה־ המושג בתור קיים אינני פיה שעל המבט, שמנקודת העובדה מבט שמנקודת העובדה אמצעי, הבלתי המושג בתור אלא בשביל־עצמו,

הרוח מושג ועל החיים מושג על מושתתת אורגני, גוף לי ויש חי אני זו )ראה הטבע של הפילוסופיה מן שהתקבלו מומנטים על - נפש בתור

ואילך, 259 סעיפים הפילוסופיים, המדעים של אנציקלופדיה בחיבורי5(.318 סעיף האנתרופולוגיה)שם, ומן 298ו־ 164-161 לסעיפים והשווה יכולה איננה החיה ]בזה[. רוצה שאני במידה רק וחיים איברים לי ישיכול. האדם אבל להתאבד, או בעצמה מום להטיל

אבל שלהן, הגוף על חזקה יש שלהן לנפש עצמן, על חזקה אמנם יש לחיות תוספת.בהם. רוצות אינן שהן מכיוון שלהן, לחיים זבות להן אין

כדי הרוח. את תואם איננו אמצעית, בלתי מציאות שהוא במידה הגוף, 48 לקחת הרוח על הרוח, של ואמצעי־בעל־נפש הרוח של כלי־בעל־רצון להיות

של במהותו אני אחרים בשביל אבל להלן(. 57 סעיף תחילה)ראה חזקה עליובמישרין. ברשותי שהוא מאחר בגופי, חופשית ]ישות[ דבר

נני גוף, בתוך חופשית ]ישות! בתור חי שאני מאחר לנצל רשאי אימכך: וגבוה נפשי)המושג, חי, אני עוד כל משא. כבהמת זו חיה מציאות

61המופשט המשפט

החירות, של מציאותה הוא הגוף נפרדים, אינם והגוף החופשית( הישות להבחין יכול אידיאה, כל נטול סופיסטי, שכל רק כך, משום חש. אני ובו כשלעצמו, שהדבר לטעון אותו המביאה כזאת הבחנה הגוף ובין הנפש בין

של קיומו וכאשר בגוף מתעללים כאשר מותקף או מושפע איננו הנפש, שלי ]הגופני[ הקיום מן לסגת יכול אני אחר. של לכוחו משועבד האיש

התחושות אל להתייחס יכול[ ]אני לי: חיצוני ולעשותו עצמי תוך אל בעודי ]גם[ חופשי להיות יכול ואני לי חיצוני כמשהו הפרטיקולריות

גופי. בתוך אני הזולת בשביל רצוני־שלי, זהו ואולם באזיקים. כבול - ]הגופנית[ במציאות חופשי שאני במידה רק חופשי אני הזולת בשביל

ואילך 49 ׳עמ ראשון, כדך הלוגיקה, מדע בחיבורי זהות)ראה משפט זהו היא גופי כלפי הזולת מצד אלימות [(.1812 מהדורת הראשונה, ]במהדורה

כלפיי. אלימות במישרין בי נוגעים כלפיו והאלימות בגופי המגע חש, שאני מכיוון אישי עלבון בין ההבחנה את שיוצרת היא זו ועובדה ונוכחים, כממשיים

עה ובין נוכחות אותן שלי לרצון אין שבו שלי, החיצוני בקניין פגיאמצעיות. בלתי וממשות

בבעלותי מחזיק שאני הוא התבוני ]ההיבט[ חיצוניים, לדברים ביחס 49 את הסובייקטיביות, התכליות את משיג הפרטיקולרי ההיבט ואולם קניין. \ וכיוצא החיצוניות הנסיבות את הכישרונות, את השרירותיות, את הצרכים, 3

ת באלה לעיל(. 45 סעיף את )דאה באלה תני באשר גרידא החזקה מושיות של הזאת בספרה ואולם גרידא, חזקה היא ההיבט המופשטת, האי

אני מה המשפט, מבחינת לפיכך, לחידות. כזהה הוצב טרם הזה הפרטיקולרימקריות. של עניין זה הרי - ]בבעלותי[ מחזיק אני וכמה ]בבעלותי[ מחזיק ן

הובחנה, טרם כזאת שהבחנה הגם רבים, אישים על כאן לדבר נרצה אם אך שווים. הם הרבים האישים אישיות, היותם שמצד לומר[ אנו ]רשאים

הוא־הוא המופשט, בתור האיש, דווקא שכן ריקה, טאוטולוגית טענה זוהימסוימת. בהבחנה הוצב וטרם לפרטיקולרי נעשה שטרם מה

שעולה הראשון הדבר והיא השכל, של המופשטת הזהות הוא שוויון אימת כל בכלל, הרוח בינוניות ושל הרפלקטיבית החשיבה של דעתה על

אלא אינו כאן השוויון ההבדל. אל האחדות של ביחסה נתקלת שהיא לגדרו מחוץ אל מוציא הוא ובכך ככאלה, המופשטים האישים של שוויון

אי־שוויון. של בסיס אותו - לחזקה שנוגע מה כל

המשפט של פילוסופיה62

שמעת הדרישה ואף הקרקעות בחלוקת לשוויון לפעם מפעם הנ ושטחי, ריקני יותר שהוא בשכל, מקורה אחרים זמינים משאבים בחלוקת

של החיצונית המקריות את רק לא כוללת הזאת ®הפרטיקולריות כיוון ועל שלו הפרטיקולריות על הרוחני הטבע היקף כל את גם אלא הטבע,לאורגניזם. שהתפתחה תבונתו ועל האינסופיים גיוונו

החזקה של הלא־שווה בחלוקה הטבע של אי־צדק על לדבר אי־אפשר לא־ או צודק איננו כך ומשום חופשי איננו שהטבע מכיוון והמשאבים,

- צורכיהם את שתספק מחיה תהיה האדם בני שלכל הראוי מן צודק. מוגדר בלתי ביטוי אותה וכשמבטאים מוסרית, נזשאלה אחד, מצד זוהי, באופן טובה כוונה אלא שאינו מה כל כמו אבל טובה, אמנם כוונתה כזה

מחזקה אחר משהו היא מחיה שני, מצד אובייקטיביות. חסרה היא כללי,האזרחית. החברה של הספרה אחרת, לספרה שייכת והיא

T — ' T"

ישוב ממילא הטובין, לחלוקת בנוגע לדוגמה להנהיג, שמבקשים השוויון תוספת. להוציאו שאי־אפשר מה אבל בחריצות. תלוי שהעושר מפני קצר, זמן בתוך וייהרס

שווים, אכן האדם שבני אף שכן הפועל. אל להוציא אין גם אותו הפועל, אל לכך, בהתאם שלהם. החזקה למקור בהתייחס כלומר אישים, בתור רק שווים הם

שיש השוויון זהו שוויון, על לדבר רוצים אם קניין. יהיה ואדם אדם שלכל צריך נופלת ]בבעלותי[, מחזיק אני כמה השאלה הפרטיקולרית, הקביעה אבל לבחון. קניין יהיה אחד שלכל ראוי הצדק פי שעל הטענה, הזה. השוויון של לגדרו מחוץ קניין. יהיה אחד שלכל אלא מחייב אינו הצדק שכן הזה. בהקשר שגויה היא שווה,

שוויון ואילו דווקא, האי־שוויון של מקומו היא הפרטיקולריות דבר, של לאמיתו את קרובות לעתים לעצמם חומדים אדם בני ויציב, אמת אי־צדק. כאן היה פירושו כלפי אדיש שנשאר מה הוא צדק שכן העוול, הלוא זהו אבל זולתם, של הטובין

הפרטיקולריות.

מבחינת ראשון חזקה עליו לוקח שבמקרה למי שייך שהחפץ לקבוע 50 איננו אחריו שבא שמי מכיוון מאליה, המובנת מיותרת קביעה זו הרי הזמן,אחר. של קניינו כבר שהוא דבר על חזקה לקחת יכול

מציאות להיות חייבת שלאישיות לטענה בעיקר נגעו כה עד הקביעות תוספת. ממה נובע זה - הקניין בעל גם יהיה החזקה את לתפוס הראשון שהוא מי בקניין. מכיוון אלא הראשון, שהוא מכיוון לא הצודק הקניין בעל הוא הראשון שנאמר.

אותו שעושה היא אחריו בא אחד שמישהו העובדה רק שהרי חופשי, רצון שהואלראשון.

63המופשט המשפט

בתור הקניין לנכינון די בו אין שלי, יהיה שמשהו ורצוני הפנינזי הדימוי 51 המציאות עליו. תפיסת־חזקה נדרשת כך לשם אדרבה, האישיות. של מציאות

אחרים. מצד להכרה ניתנת היותה את כוללת זו בדרד מקבלת שלי שהרצייה היא בעלים, לו שאין חפץ הוא עליו חזקה לקחת יכול שאני שהחפץ העובדה

נוגעת היא דיוק ליתר או לעיל(, 50 סעיף מאליו)ראה מובן שלילי תנאיהזולת. כלפי ]ממני[ המצופה ליחס

הקניין, מושג רק היא אחד[ או זה1 בחפץ רצונו את ימקד שהאיש הדרישה תוספת. שאומרת שלי, הפנימית הרצון פעולת הזה. המושג של הגשמתו הוא הבא תהשלט חפץ עושה אני אם אחרים. מצד להכרה ניתנת להיות גם צריכה שלי, הוא שמשהו בצורה בו להופיע צריך והוא הזה, הפדדיקאט את לו נותן אני הרי לשלי, כלשהו

שהם ילדים אצל קורה קרובות לעתים שלי. הפנימי ברצון דק להישאר ולא חיצונית חזקה. עליו יתפסו לא שאחרים כדי למשהו בנוגע המוקדמת רצייתם את מדגישים

צורת את להסיר שיש מכיוון מספיקה, איננה הזאת הרצייה מבוגרים אצל אבלהאובייקטיביות. אל ולהיחלץ הסובייקטיביות

שהחומר מפני שלי, לקניין החפץ של הזזומר את עושה תפיסת־החזקה 52לעצמו. שייך איננו עצמו בפני

ת לי מגלה החומד לוי אלא איננו )והוא התנגדו ת של גי לי(, התנגדו באשר רק שלו המופשט ההיות־בשביל־עצמו את לפני מציג הוא דהיינו

והופכת טועה החושי הדימוי חושני)פעולת רוח כלומר מופשט, רוח אנישית ההוויה את מחשיבה כשהיא היוצרות את לדבר הדוח של החו

ולקניין לרצון בהתייחס ואולם המופשט(. לדבר התבוני ואת הקונקרטי, תפיסח־החזקה, החומד. של היות־בשביל־עצמו באותו אמת כל אין

לניכוס הכללית הזכות מתממשת שבאמצעותה חיצונית עשייה בבחינת ובכלל המיומנות, הערמה, הפיזי, הכוח ידי על מותנית שבטבע, הדברים

ת. בדרך במשהו אחיזה משיגים אנו שבאמצעותו מה כל ידי על גופני וללקיחת־ להשתלטות יש שבטבע, הדברים בין האיכותית השונות פי על

הגבלה של ]סוגים! ואינסוף מובנים, של אינסופי מגוון עליהם החזקה אינם ככזה היסודי וההיבט [Gattung] המין כך, על נוסף מקריות. ושל

לתפוס שניתן ומשהו כזה מושא להיעשות כדי יחיד. איש של מושא אוויר של נשימה )לדוגמה, יחיד משהו להיעשות עליהם תחילה אותו,

החיצוני המין על לא חזקה לקחת לאי־אפשרות אשר מים(. של לגימה אוהפיזית האי־אפשרות איננו הסופי השיקול היסודי, ההיבט על ולא ככזה

המשפט של פילוסופיה64

כיחידיות, עצמו את קובע רצון, בתור שהאיש, זה עצם אלא החיצונית, אל יחסו איש, בתור לפיכך, אמצעית. בלתי יחידיות גם הוא איש ובתור

ל )ראה יחידים ]דברים[ אל יחם הוא החיצוני ]העולם[ ההערות את לעי(.43 סעיף ואת 13 לסעיף

)שוב נעשות חפצים[ ]על החיצונית והחזקה ההשתלטות כך, משום ואולם יותר. או פחות שלמות ובלתי מסוימות בלתי דרכים( באינסוף

הוא החומר באמצעותה ורק מהותית, צורה בלי איננו לעולם החומר לידי יותר מגיע אני כך הזאת, הצורה את יותר מנכס שאני ככל משהו. טבעם לתוך חדירה היא מזון מצרכי אכילת החפץ. על ממשית חזקה

שינויו, האיכותי מה אכילתם, טרם אלו, מצרכים היו שבעטיו טבע ו במידה בה הן רוחי ועיצוב למיומנויות האורגני גופי של ההכשרה שהם.

יכול שאני הדבר הוא הרוח יותר. או פחות שלמות ולקיחתיחזקה חדירה תפיסת־החזקה של הזאת הממשות אד המרבית. בשלמות לשלי לעשות

באמצעות ]רק[ נשלם שהקניין מאחד קניין, בבחינת הקניין מן שונה 6סגולה שום שומר איננו החפץ החופשי הרצון לנוכח החופשי. הרצון

צוני, יחס בתור החזקה, אם גם בשביל־עצמו, ת משמרת חי צוניו חי בלא חומד של הריקה ההפשטה על להתגבר צריכה המחשבה כלשהי. הוא אם אפילו החפץ של כסגולה לי מחוץ להישאר האמור תכונות,

קנייני.

. ת פ ס ו 7לי. שייך גם החומר לחומר, צורה צר כשאני האם השאלה, את עורר פיכטה ת ובלבד הזהב, את לקחת חופשי אחר אחד כל מזהב, גביע עשיתי שאם עולה מדבריו בדימוי, מאוד אפשרית כזו הפרדה אם אפילו לעבודתי. נזק גורם איננו שבכך

שדה על חוקה לוקח אני אם שכן ריקה. התחכמות אלא אינה הזאת ההבחנה למעשה השייכת האדמה השאר, כל גם אלא קנייני, הם התלמים רק לא אזיי אותו, וחורש כך, משום בשלמותו: הזה החומר על חזקה לקחת רוצה אני אומדת, זאת לשדה. נשאר החומר אם גם שכן עצמו. של נשאר איננו בעלים, בלי נשאר איננו החומר שלי. הוא שהחפץ לכך סימן היא עצמה הצורה הרי למושא, שנתתי לצורה מחוץ מאומה שם אין לפיכך שרציתי. למה מחוץ לרצוני, מחוץ נשאר איננו שהחפץ מכאן

עליו. חזקה לקחת יכול אחר שמישהו

כלפי הרצון של ביחסו מצויות הקניין של יותר המפורטות הקביעות 53 בחפץ מציאות יש לרצון אם במישרין: לקיחת־חזקה )א( הוא זה יחס החפץ. הרצון, כנגד שלילי משהו הוא החפץ אם שימוש: )ב( חיובי; משהו בתור

מכירת )ג( אותו; לשלול שיש משהו בתור בחפץ היא הרצון של מציאותו

65המופשט המשפט

אל ]בחזרה[ החפץ מתוך הרצון של הרפלקציה [:Veräußerung] לאחד החפץעצמו.

על הרצון של ואינסופי שלילי חיובי, שיפוט בהתאמה,[ הס, אלה ]שלושתהחפץ. אודות

לקיחת־חזקה א.

עיצוב מקצתה אמצעית, בלתי גופנית תפיסה מקצתה היא לקיחת־החזקה 54גרידא. סימון ומקצתה

. ת פ ס ו אל היחידיות מן התקדמות כוללים לקיחת־חזקה של הללו האופנים ת כלשהו דבר1 סימון ואילו יחיד, חפץ רק אפשר גופנית תפיסה לתפוס הכלליות.

דימוי לי יש הסימון של במקרה הדימוי. באמצעות לקיחת־חזקה אלא איננו כשלי[ ממנו חלק אותו רק ולא שלי, הוא בשלמותו שהחפץ לציין מבקש ואני החפץ, של

גופנית. בתפיסה חזקה עליו לקחת יכול שאני

של ביותר השלם האופן היא הגופנית התפיסה החושים מבחינת (1) 55 גם וכך אמצעית בלתי נוכחות נוכח אני הזאת בחזקה שכן לקיחת־חזקה,

מוגבלת והיא בלבד^ וזמנית בלבד סובייקטיבית היא אבל בה. ניכר רצוני הקשר באמצעות המושאים. של האיכותי טבעם ובגלל היקפה מצד ביותר או כקנייני לי שייכים שכבר אחרים חפצים ובין משהו בין לקשור יכול שאני

ניתן ואחרים כאלה מיצועים באמצעות - באקראי שמזדמן קשר באמצעותכאן. בה שמדובר לקיחת־החזקה של היקפה את מה במידת להרחיב

מיני כל רשותי. תחום את מרחיבים ומכשירים נשק כלי מכניים, כוחות או באדמתי, זורמים הנהר מימי או הים שמימי העובדה כגון הקשרים,

או אחרים, ולשימושים למרעה לציד, הכשירה באדמה גובלת שהיאם ומשאבים שעפרות רליי או שלי, לשדה מתחת מצויים אחרים מינבאלו: וכיוצא בה, טמונים או שלי הקרקע על מצויים כלשהם שאוצרות

מה כגון ובאקראי, הזמן במהלך רק להיקשר העשויים הקשרים או מיני כל וגם ודומיה, סחף אדמת של שכבה כמו טבעי, סיפוח שמכונה טבעי סיפוח מעין הם 8ולדות )אמנם החוף. אל הים מן שנפלטו פריטים

חיצונית תוספת בבחינת הם אין אורגני יחס הם באשד אבל משאביי, אלהשונה טבעי סיפוח של סוג הם כך ומשום לחזקתי, הנתון אחר לחפץ

המשפט של פילוסופיה66

הם האלה ההקשרים ובכן, טבעיים.( סיפוחים של אחדים מסוגים לגמרי אפשרויות מקצתן בו: להשתמש או משהו על חזקה לקחת אפשרויות

השמורות בלבדיות אפשרויות ומקצתן אחד, חזקה בעל עם מקלות שדק מקרה בתוספת לראות גם אפשר האחר. את כליל ומוציאות לאחד רק

קשרים בכלל הם אלה כל התווספה. היא שעליו החפץ של עצמאי בלתי משום אותם. ומאחדים כורכים החיוניות ולא המושג שלא חיצוניים,

ועל נגדם, או בעדם הנימוקים את ולשקול להפיק מוטל השכל על כך, מהותיים מדובר שבהם היחסים אם להכריע מוטל הפוזיטיבית החקיקה

פחות. או יותר

. ת פ ס ו יכול שאני מה על רק חזקה לוקח אני בטבעה: הדרגתית היא לקיחת־החזקה ת שאני ממה רחבה לעולם החיצוניים הדברים של התפשטותם אבל בגופי, בו לגעת אני אליו. קשור יהיה אחר משהו גם משהו, על חזקה לי כשיש לכן, לתפוס. יכול עצום איבר היא היד היד. הישג את להרחיב אפשר אבל ידי, באמצעות חזקה לוקח אמצעי להיעשות אף יכול בידי תופס שאני ומה חיה, שום אצל ורע אח לו שאין

שלא מסקנה לכלל בא מיד השכל משהו, על חזקה לי יש כאשר עוד. ולהשיג לאחוז המשפט כאן אליו. שקשור מה גם אלא שלי, הוא עליו ישירה חזקה לי שיש מה דק

משהו. עוד ולגזור להוסיף אי־אפשר המושג מן שכן להכריע, חייב הפוזיטיבי

די על (2) 56 שלי הוא מה דבר שאותו הקביעה מה, דבד של עיצובו י לנוכחותי מוגבלת להיות וחדלה עצמה בפני העומדת חיצוניות מקבלתשלי. הרצייה ושל שלי הידיעה של ולנוכחותן הזה ובזמן הזה במרחב

שהיא זו מבחינה האידיאה, את ביותר התואמת לקיחת־החזקה הוא עיצוב עד משתנה והיא האובייקטיבי. ואת הסובייקטיבי את בתוכה מאחדת התכליות של שונותן פי ועל המושאים של האיכותי טבעם פי על אינסוף

הסובייקטיביות. איננו בו עושה שאני שמה אורגני, מה דבד של עיצובו גם שייך לכאן

תרבות, צמחי טיפוח אדמה, עיבוד בו: נטמע אלא לו חיצוני משהו נשארצול אמצעים נקיטת וכן החיים, בבעלי וטיפול הזנה אילוף, חומרי לני

על אחד חומר של ידינו[ ]על מכוונת השפעה או ]טבע[, כוחות או גלםהלאה. וכן אחר, חומר

. ת פ ס ו השדה שונות. מתצורות תצורות ללבוש יכול הזה העיצוב אמפירית מבחינה ת איננו העיצוב לא־אורגני, שהוא למה בנוגע העיבוד. באמצעות מעוצב מעבד שאניאבל האוויר, את עיצבתי לא הרי לדוגמה, רוח, טחנת בונה כשאני תמיד. ישיר

67המופשט המשפט

אותו עיצבתי שלא מכיוון רק ממני אותו לקחת ואין האוויר, לניצול צורה עיצבתי שכן עיצוב, של אופן לדאות אפשר הבר חיות על חס שאני בעובדה גס בעצמי. הוא חיים בעלי אילוף ואילו המושא. על לשמור המיועדת בהתנהגות כאן מדובריותר. בי התלויה דדך עיצוב, של יותד ישירה דרך כמובן

צוני משהו טבעי, משהו הוא האדם אמצעי הבלתי קיומו פי על 57 חי זה באמצעות ובעיקר ורוחו, גופו ופיתוח עיצוב באמצעות רק למושגו.

עצמו על חזקה לוקח הוא כחופשית, עצמה את תופשת שתודעתרהעצמיתקניין ונעשה האחר: הכיוון מן בניסוח או, אחדים. של ולא עצמו של ל

מושגו פי על הוא שהאדם מה את בפועל לממש פירושה הזאת לקיחת־החזקה פי על הוא שהאדם מה זו, בדרך כושר(. יכולת, ]גלומה[, כאפשרות )כלומר נבדל והוא מושא, בתור וכן שלו, שהוא מה בתור לראשונה מוצב גם מושגו

חפץ)והשווה של צורה לקבל כשיר ונעשה הפשוטה התודעה־העצמית מןלעיל(. 43 לסעיף להערה

תיה כל )על העבדות של הרווחת ההצדקה יותר: המפורטות הנמקו והשמירה החיים הצלת במלחמה, בשבי נפילה פיזי, כוח של במונחים

הלאה(, וכן עצמו העבד של הסכמתו חסד, גמילת חינוך, תזונה, עליהם,ת עבדים[ )על הבעלות של ההצדקה וכמוה וכן בכלל, גרידא כאדנו

כולן - ולאדמת לעבדות הזכות אודות על ההיסטוריות ההשקפות כל )שגם שקיומה טבעית ישות באדם הרואה המבט נקודת על מושתתות

שתייכת השרירותיות מת מושגה. את תואם איננו אליו( מ זאת, לעו כדבר כרוח, האדם במושג דבקה מוחלט אי־צדק היא שהעבדות הטענה

האדם את מחשיבה שהיא בכך חד־צדדית והיא כשלעצמו, חופשי מה­באי ככזה במושג רואה - הך היינו שהוא מה - או מטבעו, לחופשי

אנטינומיה,- כל כמו זו, אנטינומיה האמיתי. את באידיאה, ולא אמצעיותו, ;:;; של המומנטים שגי את המקבעת הפורמלית, החשיבה על מושתתת את תואמים אינם שניהם וכך עצמו, בפני אחד כל בנפרדותם, האידיאה חופשי דוח ]להיות[ שהרי באי־אמיתותם. לעמוד[ המוסיפים האידיאה

21 סעיף את כשלעצמו)ראה או גרידא, מושג בתור להיות לא פירושו קיומו את גם וכך עצמו של הזה הפורמליזם את לסלק אלא לעיל(,

וחופשי. שלו־עצמו שהוא קיום לעצמו ולתת אמצעי, הבלתי הטבעי 1 יש החופש, מושג בזכות הטוען האנטינומיה של צד אותו כך, משום

להשגת המוחלטת המוצא נקודת את כולל שהוא מכיוון יתרון לו

המשפט של פילוסופיה68

אצל שנעצר השני, הצד ואילו בלבד. המוצא נקודת את אבל - האמת התבוניות של המבט נקודת את כולל איננו כלל המושג, נטול הקיום

המשפט מתחילים שבה החופשי, הרצון של המבט נקודת המשפט. ושל הרואה הלא־אמיתית, המבט לנקודת מעבר מצויה כבר המשפט, ומדע שהוא סבורה כך ומשום כשלעצמו, רק ההווה ומושג טבעית ישות באדם שרוי שעדיין לרוח נוגעת זו מוקדמת לא־אמיתית תופעה לעבדות. כשיר

החופש תודעת ושל המושג של הדיאלקטיקה התודעה. של המבט בנקודת להכרה הנזאבק את הזה בשלב מחוללת בלבד, אמצעית בלתי שעודנה

115 עמ׳ הרוח, של פנומנולוגיה בחיבורי )ראה ועבדות האדנות יחם ואת 9ואילך(. 325 סעיפים הפילוסופיים, המדעים של ובאנציקלופדיה ואילך,]כלומד[ עצמו, האובייקטיבי הרוח את עוד לתפוש שאין זה את ואולם

]גם[ לפיכך וכי בלבד, הסובייקטיבי במושגו של,.המשפט, תוכנו את נועד לא כשלעצמו־ובשביל־עצמו ״האדם ]ההיגד[ את עוד לתפוש אין

כשמכירים רק מבינים זה כל את - בלבד ראוי משהו בתור לעבדות"מדינה. בתור רק אמיתית היא החופש שאידיאת

חופשי, הוא כשלעצמו־ובשביל־עצמו שהאדם בעמדה דבקים אנו אם תוספת. הוא שלו רצונו עבד, הוא מישהו אם אבל העבדות. את מגנים אנו בכך הרי

אותו של לשעבודו הגורם הוא כלשהו עם של שרצונו כשם ממש לכר, הגורם לעבדות האנשים את שמוציאים אלה מצד רק באי־צדק כאן מדובר אין לכן עם. העבדות עצמם. והמשועבדים העבדים מצד גם אלא אותם, משעבדים או

מתרחשת היא באמת. אתי מצב אל האדם בני של מטבעיותם במעבר מתרחשת הוא ולכן תקף, האי־צדק הזה בשלב צדק. עדיין הוא אי־צדק שבו בעולםבמקומו. בהכרח

ת רק אלא עצמה בפני ממשית שאיננה לקיחת־החזקה (3) 58 צג את מיי רצוני. את בחפץ שהטבעתי כך על המצביע החפץ, של סימון היא רצוני,

שלה המושאים טווח פי על הן מאוד מסוימת בלתי היא הזאת לקיחת־החזקההודאתה. פי על הן

שכן לקיחת־חזקה, של ביותר השלם הסוג היא המימון בדרך לקיחת־החזקה תוספת. כלשהו חפץ תופס כשאני הסוגים. בשאר כשלעצמו מצוי הסימון אחרת או זו במידה

לאחרים שניתן סימן דהיינו סימן, ממילא היא האחרונה המשמעות אותו, מעצב או מושג כלומר רצוני. את חפץ באותו שהטבעתי להראות וכדי אותם להדיר כדי

עליו. להורות אמור שהוא למה אלא שהוא, למה נחשב איננו שהחפץ הוא הסימוןשהצבע פי על אף כלשהי, במדינה אזרחות על מורה בכובע קישוט סרט לדוגמה,

69המופשט המשפט

שהאדם בכך המדינה. את אלא עצמו את מייצג ואיננו לאומה כלל קשור איננו בעלותו את ברבים מציג הוא אותם, לרכוש זו ובדרך סימן בדברים לתת יכול

עליהם.

בחפץ השימוש ב.

ת 59 קאט את החפץ מקבל לקיחת־החזקה באמצעו תו של הפדדי היות זיקה יש ולרצון שלי, בזהות מוצב החפץ במידה בה החפץ. אל חיובי

]כלומד[ פרטיקולרי, רצון הוא הזאת בקביעה ורצוני שלילי, כמשהו הזאת ]ההיבט[ בתור שלי, הצורך אבל באלה. וכיוצא ]פרטיקולרית[ נטייה צורך,

ד, רצון של הפרטיקולרי חי והחפץ, סיפוק, המוצא החיובי ]הגורם[ הוא י השימוש אותו. ומשרת שלי הצורך למען רק קיים כשלעצמו, שלילי בתור

כך צריכתו. או חיסולו החפץ, שינוי באמצעות שלי הצורך של הגשמתו הואזו. בדרך מתגלה העצמי נטול וטבעו ייעודו, את החפץ ממלא

בעלים, וחסר מת קניין שימוש בו נעשה שלא בקניין רואים כאשר לא הקניין שבעל בטעם עליו הלא־חוקית ההשתלטות את ומצדיקים

הוא שהשימוש זה עצם הוא עינינו לנגד שעומד מה אז כי בו, השתמש שעל הקניין, י7בע של רצונו ואולם, וממשותו. הקניין של הריאלי צדו הקניין[, ]של הראשוני העצמותי הבסיס הוא שלו, הוא כלשהו חפץ פיו

והיא שלו, פרטיקולרי ואופן תופעה רק היא השימוש, הנוספת, והקביעהכללי. בסיס לאותו משנית

היחס בשימוש ואולם בכלל, החפץ על כללי באופן חזקה לוקח אני בסימון תוספת. אותו. שולל אלא שלו, בפרטיקולריות בחפץ אז מכיר אינני שכן יותר, אף כללי אחד נפגשים, והחפץ כשאני שלי. הצורד לסיפוק אמצעי של[ ל]דרגה מורד החפץ

בעלת 1]ישות אני חי, אני אבל זהים. שניעשה כדי איכותו את לאבד חייב מאתנו חייב הוא לכן טבעי. משהו הוא זאת, לעומת החפץ, באמת. ואפירמטיבית רצון

שבו. והתבונה האורגני של הבכורה כללי באופן זוהי משתמר. ואני להיכחד,

בפני היא אמצעית הבלתי תפיסתו באמצעות כלשהו בחפץ ההשתמשות 60 מתמשך צורך על מיוסדת ההשתמשות אם אבל יחידה. לקיחת־חזקה עצמה

מגביל אפילו ואולי - מתחדש בתוצר ונשנה חוזר שימוש משתמש אני ואםואחרות הללו הנסיבות - הזאת ההתחדשות על שמירה לשם ההשתמשות את

המשפט של פילוסופיה70

לציין שמטרתו לסימן הזאת היחידה אמצעית הבלתי התפיסה את הופכות של האורגני או היסודי הבסיס על לקיחת־חזקה ולכן כללית, לקיחת־חזקה

לו. כפופים שהם אחד תנאי כל של או כאלה תוצרים

ם קניין שהוא חפץ של שעצמותו היות 61 א בפני החפץ את נבחן שלי) הוא לעומתי, שכן - שלו האי־עצמותיות כלומר חיצוניותו, היא עצמו(ת איננו בעצמו שהחיצוניות והיות - לעיל( 42 סעיף )ראה סופית תכלי

יוצא מבאן בו, עושה שאגי ההשתמשות או השימוש היא הזאת המוגשמת לי יש אם ולכן, היקפו, במלוא החפץ הם ההשתמשות או השלם שהשימוש

השלם לטווח ומעבר שלו, הבעלים אני אזיי בחפץ, שלם לשימוש זכותת היכול דבר החפץ מן נשאר לא השימוש של מישהו של קניינו להיו

אחר.

הפנימי למקרה, מתייחס שהעצם כמו בדיוק לקניין מתייחם השימוש תוספת. ביטוי מתבטא שהוא במידה רק קיים כוח החיצוני. לביטויו הכוח לחיצוני, בשדה שמשתמש מי ולכן, יבול. מניב הוא אם דק שדה הוא השדה חיצוני.

הפשטה זו הרי עצמו מושא באותו אחד בקניין ולהכיר השלם, של בעליו הואריקה.

זמנית)בתור או חלקית חזקה וכמוהו בלבד, זמני או חלקי שימוש לכן, 62ת או חלקית אפשרות מני נבדלים להם, זכאות לי שיש בחפץ(, להשתמש ז

אבל שלי, היה היקפו במלוא השימוש אילו עצמו. החפץ על הבעלות מן היה שלי, הוא באשד החפץ, אזיי אחד, מישהו של הייתה המופשטת הבעלות

לעיל(, 52 סעיף ואת הקודם הסעיף את שלי)ראה ברצון בשלמותו חדור הריק - רצונו ]כלומר! בשבילי, חדיר בלתי משהו בו היה אחת ובעונה ובעת

אחת ובעונה בעת אהיה פוזיטיבי רצון בתור אחד. מישהו של - בעצם משום מוחלטת. סתירה של יחס - בחפץ לעצמי ולא־אובייקטיבי אובייקטיבי

ומלא. חופשי קניין במהותו הוא הקניין כך

המופשטת, הבעלות ובין השימוש של היקפו למלוא הזכות בין ההבחנה של אחדות בתור כאן - האידיאה שבשבילו הריק, השכל של הבחנה היא

- [Realität] מציאותו ושל בכלל, האישי הרצון של אפילו או הקניין, נחשבים מזה, זה בנפרדותם הללו, המומנטים שני אלא האמיתי, איננה יחס היא ממשי, יחס בתור הזאת, ההבחנה כך משום אמיתי. משהו בעיניו

שיגעון יכולים שהיינו ריקה, בעלות של האישיות״)אילולא של לכנותו"ת נהוג היה הדימוי בין הישירה הסתירה את רק ״שיגעון״ במונח לכנו

71המופשט המשפט

מוחל שהיה ״שלי׳/ שהמונח מכיוון ממשותו(, ובין הסובייקט של גרידא ובד שלי היחיד המדיר הרצון היה כזה במקדה פירושו אחד, אובייקט על

אחר. יחיד מדיר רצון בבד השימוש זכות הוא "מלוג נאמר: רביעי, פרק ב, ספר 10באינסטיטוציות,

ובהמשך עצמו״. החפץ שנשמר בתנאי ממנו פרי והפקת אחר של בחפץ תועלת חסרת תיעשה לא שהבעלות כדי "ואולם האלה: הדברים מצויים

בנסיבות פוקע שהמלוג נקבע המלוג, של מתמדת הפרדה באמצעות ראשית נדרשו, כאילו - נקבע 1הבעלות.״' מן חלק להיות ושב קבועות

באמצעות ריקה הבחנה לאותה מובן לתת כדי החלטה או העדפה כל, שימוש חסר רק לא יהיה בהתמדה ממנו מופרד שהמלוג קניין כזו. קביעה

בלל. קניין יהיה לא שוב אלא res mancipi שבין אלה כגון עצמו, לקניין באשר אחרות הבחנות

dominium ובין dominium Quiritarium בין ,res nec mancipi וביןBonitarium אינן הן שכן בהן, לדון המקום הוא כאן לא באלה, וכיוצא

שגית קביעה אל מתייחסות קישוטים אלא ואינן הקניין של כלשהי מום ריי האמורה ההבחנה ואולם 12הזאת. הזכות אל הנקשרים היסטו

בחוזה ,dominii utiiis ושל dominii directi של ביחס אחד מצד נכללת פיאודליות, אחוזות המאפיינים היחסים ובשאר חכירה[ ]חוזה האמפיטויטי

בכל וכדומה, המשכון התשלומים, האחרים, והמסים האריסות מס על הבחנה שני מצד לפדיון. ניתנים אינם אלו חובות אם קביעותיהם, סוגי

dominium^ וכך ,dominio utili עם חובות כרוכים אם נכללת איננה זוdirectum בעת בה נעשה dominium utile. כללו לא הללו היחסים אילו

טמונים בעצם היו אזיי החמורה, במופשטותה האמורה ההבחנה מלבד דבר כלום בלא ואדון אחד מצד קניין בעל אלא (domini)אדונים שני לא בהם זה ביחס הנתונים קניין בעלי שני לנו יש החובות בשל ואולם אחר. מצד

הקניין, על משותפת בעלות של איננו הזה היחס זאת, ובכל זה. כלפי החל כבר הזה המעבר אליה. ממנו המעבר את לבצע מאוד שקל אף

הנכס[, של1 המהותי היבט1ל נחשבה והיא ההכנסה בחישוב הוחל כאשר היבט כלשהו, קניין על האדון בבעלות שאיננו־בד־חישוב ]שההיבט[ כך

]להיבט utiie^ הוכפף אצילותה, את לה שמקנה למה להחשיב היה שנהוג15התבוני. ]ההיבט[ הוא הזה שבהקשר השימושי[,

האיש של חירותו החלה מאז שנה מאות וחמש כאלף חלפו ודאיכי אם - חלק בקרב כללי לעיקרון ונעשתה הנצרות של בימיה לפרוח

המשפט של פילוסופיה72

- לומד אפשר אם - אתמול מאז דק ואולם האנושות. מן - קטן חלק ההיסטוריה מן זו דוגמה עיקרון. בתור ושם פה להכרה הקניין חופש זכה בתודעתו להתקדם כדי לרוח הנחוץ הזמן משך על מעידה העולם של

הסברה. של סבלנותה חוסר מפני ומזהירה העצמית,

6s והכמות, האיכות מצד מסוים יחיד, חפץ הוא בו שמשתמשים החפץ מסוים משהו בתור הספציפית, שמישותו ואולם ספציפי. צורך אל ומתייחס

אותה בעלי אחרים לחפצים בת־השוואה אחת ובעונה בעת היא הכמות, מצד בכלל, צורך בעת בה הוא משרת, שהוא הספציפי שהצורך כשם שמישות,

גם כך ומשום אחרים. לצרכים שלו בפרטיקולריות בר־השוואה הוא ולכן הכלליות אחרים. לצרכים השמישים אחרים לחפצים בר־השוואה הוא החפץ של הפרטיקולריות מן עולה הפשוטה המסוימת שקביעתה החפץ, של הזאת

הזאת, הספציפית האיכות מן מפשיטים אחת ובעונה שבעת כך אבל החפץ, מושא ונעשית מסוימת היא האמיתית עצמותיותו ובו החפץ, של ערכו היא ערכו של הן הבעלים אני החפץ של המלא הקניין בעל בתור התודעה. שלבו. השימוש של והן

השימוש של הקניין בעל הוא שהאריס בכך נבדל האריס של קניינוהחפץ. של ערכו של ולא בלבד,

. ת פ ס ו ם ומר>לכ הכמותי. של בצורה כאן נעלם האיכותי ת י א נ ר א ב ך !ע מ ר״ ק ו ,צ ״ ך

המשותף מהיסוד[ ביותר, המגוונים הדברים את בו לכלול שאפשר המונח זהו האיכות מן כאן מתקדמת המחשבה לפיכך, אותם. למדוד לי המאפשר הוא שלהם

חשובה, איננה האיכות[ ]של הזאת הקביעה שבו השלב אל החפץ של הספציפית מעגל, מגדיר אני לדוגמה אם במתמטיקה. מתרחש דומה דבר הכמות. אל כלומר

ספציפי. שוני מזה[ ]זה שונים שהם לראות יכולים אנחנו פרבולה, או אליפסה גדידא, כמותית הגדרה מוגדר הללו השונות העקומות בין ההבדל כן, פי על אף

אל המתייחס הבדל כמותי, הבדל הוא היחיד החשוב שהדבר כזו בדרך כלומר העולה הכמותי האופי בקניין, כשמדובר גרידא. אמפירי גודל אל בלבד, המקדמים

. הוא האיכותי האופי מן ך ר ע [,Quantum] הכמות את לכמותי מספק האיכותי כאן ה

רואים אזיי ״ערך״, המושג את בוחנים אם כאחת. ומסולק נשמר הוא שכזה ובתור חליפין, שטר שבו. הערך אלא הוא־עצמו לא נחשב והוא בלבד, סימן עצמו בחפץ

כללי משהו של בלבד סימן הוא אלא נייר בתוד טבעו את מייצג איננו לדוגמה, אם אבל לצורך, ביחס מאוד להשתנות יכול חפץ של ערכו עדך. של ]כלומר[ אחר,

זה הרי המופשט, ]היבטו[ את אלא הערך, של הספציפי ]ההיבט[ את לא לבטא רוצים. בתור מבוטא ף ס את מגלם הוא ואין הואיל אבל הדברים, כל את לייצג יכול הכסף כ

73המופשט המשפט

הערך בידי נשלט שוב הוא הרי הזה, הצורך של בלבד סימן הוא אלא עצמו, הצורך של בעליו להיות אפשר אכן, אותו. מבטא רק הוא מופשט, משהו ובתור הספציפי,

שאיננה משפחה החפץ. אותו של הערך של בעליו להיות לא בעת ובה כלשהו חפץ האחוזה. לערך אדונית איננה אותה, למשכן או שלה האחוזה את למכור יכולה

מגבלות הקניין, מושג עם אחד בקנה עולה איננה קניין של זו שצורה מאחר אבל לצמיתות באי־מכירה המותנית ירושה פיאודלית, הבעלות[)אריסות ]על כאלה

[Fideikommisse)] כלל. בדרך ונעלמות הולכות

והסימן לחזקה שניתנה הצורה הרצון, של הסובייקטיבית נוכחותו בלי 64 וערכם. משמעותם לבדה היא הזאת והנוכחות חיצוניות, נסיבות עצמם הם

של אחר ]חיצוני[ ביטוי או השתמשות השימוש, שהיא זו, נוכחות ואולם הזה הביטוי של התמדתו היא האובייקטיביות אליו שבנוגע בזמן, חלה הרצון,

של ממשותם את חסר הוא שכן אדון, חסר נעשה החפץ זה, בלי הרצון[. ]שלהתיישנות. עקב קניין להשיג או לאבד יכול אני כך משום החזקה. ושל הרצון

הנוגד חיצוני שיקול מתוך רק במשפט אפוא הונהגה לא ההתיישנות המחלוקות את לחסל השאיפה כלומד - החמוד במובנו המשפט את

שנות שהתביעות והבלבולים ת הי ובלבולים מחלוקות לגרום, עלולו על מתבססת ההתיישנות אדרבה, וכדומה. הקניין, ביטחון את המסכניםת שהרצון ההכרח על ]כלומר[ הקניין, של מציאותו ץ\ צ ח כדי עצמו י

משהו. של בעליו להיות יצירות כמו - בעצם או לאומי, קניין הן ציבוריות זיכרון מצבות

ת ע בכלל, אמנו ש בנוג ת נחשבות הן - ]בהן[ לשימו תכליו חיות ל הנפש אם ואולם בהן. הטבועה והכבוד הזיכרון נפש בזכות ועצמאיות

האומה, בעיני אדון חסרות הן הזאת הבחינה מן אזיי אותן, נוטשת הזאת היווניות האמנות יצירות לדוגמה, כמו, מקרית, פרטית לחזקה נעשות והן

בתורכיה. והמצדיות יצירותיו על כלשהו סופר של למשפחה שיש הפרטי הקניין זכות

שנת שהן זה במובן אדון חסרות נעשו הן דומה. מטעם היא גם מתיי - להן( הפוכה בדרך הציבוריות)אך המצבות כמו - כללי קניין נעשות

מקרי. פרטי קניין נעשות הן מדובר[, ]שבו בחפץ המיוחד השימוש פי ועל לנצח לעמוד יוחדה אפילו או קבורה כמקום שקודשה גרידא, אדמה

הזאת בשרירותיות פגיעה ונעדרת. ריקה שרירותיות כוללת שימוש, בלא לכך לערוב אי־אפשר גם כך ומשום ממשי, משהו באיזה פגיעה איננה

אותה. שיכבדו

המשפט של פילוסופיה74

כדי שכן שלי. חפץ בחפץ לראות שחדלתי ההנחה על מושתתת ההתיישנות תוספת. ]בחפץ[ השימוש מעיד זה ועל רצוני, של התמדתו נחוצה שלי, להיות יוסיף שמשהו

הוכחה ערכן את תאבדנה ציבוריות ויכרון שמצבות האפשרות .1שלו1 השימור או זאת הישנה, האמונה רוח 14המיסה. קרנות ]ביטול[ בעניין הרפורמציה בימי ושוב שוב

בתור חזקה עליהן לקחת אפשר היה כך ומשום התפוגג, המיסה, קרנות של אומרתקניין.

מרשותי הקניין הוצאת ג.

מניה אני אם רק שלי הוא שכן - 15מרשותי להוציא יכול אני קנייני את 65 בכלל שלי החפץ את (dereiinquere) נוטש שאני כך ידי על - רצוני את בו

אחר של לרצונו אותו משאיר שאני כך ידי על או אדון, חסר אותו ומניחטבעו. פי על חיצוני משהו הוא החפץ אם רק אבל - עליו חזקה לו שיקנה

ואילו הרצון, של ישירה הצהרה בלי מרשותי הקניין הוצאת היא ההתיישנות תוספת. לראות עוד רוצה שאינני הרצון, של הצהרה היא מרשותי הקניין של אמיתית הוצאה תפיסת־חזקה היא מרשותי החפץ הוצאת כך: גם זאת לנסח אפשר שלי. חפץ בחפץ

באמצעות גם הקניין. של הראשון המומנט היא הישירה לקיחת־החזקה אמיתית. המומנטים, שני של אחדותם הוא השלישי והמומנט קניין, לרכוש אפשר שימושמרשותי. החפץ הוצאת באמצעות תפיסת־חזקה ]כלומר[

שהן עצמותיות קביעות אותן דיוק, ליתר או, טובין, אותם כך, משום 66 אישיותי כגון - שלי התודעה־העצמית של הכללית והמהות אישיותי עצם

למכירה, ניתנות אינן - והדת האתיים החיים שלי, הכללי הרצון חופש בכלל,בת־התיישנות. לאו היא להן זכותי וגם

גם להיות צריך כשלעצמו, או מושגו, פי על הוא שהרוח שמה זה עצם להיות איש, להיות צריך הוא ובשביל־עצמו)ושלכן [Dasein] במציאות

זו אידיאה - ודת( אתיים חיים לו להיות וצריכים קניין, ל]ההזקת[ כשיר אומרת, זאת עצמו[, ]סיבת causa sui )בתור הרוח של המושג עצמה היא

אלא להשיג אין טבעו ״שאת מה הוא הרוח חופשית, ראשונית סיבה בתור הרוח, של הזה במושג בדיוק 16א(. הגדרה א, אתיקה שפינתה, כנמצא״,

אל אינסופית חזרה ובתור עצמו באמצעות רק שהוא מה היותו כלומר הניגוד אפשרות נמצאת מציאותו, של הטבעית האי־אמצעיות מן עצמו

בשביל־עצמו גם הוא שהרוח מה ובין כשלעצמו רק הוא שהרוח מה בין

75המופשט המשפט

בשביל־עצמו רק הוא שהרוח מה בין להפך, וכן לעיל(, 57 סעיף )ראה נמצאת ובכך כשלעצמו, הוא שהרוח מה ובין הרצון( של במקרה הרע )כמו

שהוצאה בין הווייתי, עצם ואת אישיותי את מרשותי להוציא האפשרותבמפורש. מתרחשת שהיא ובין ביודעין שלא מתרחשת זו

שיותי של מרשותי להוצאה דוגמאות אי־ ,צמיתות עבדות, הן אי באלה. וכיוצא קניין, להחזיק החופש על מגבלות בקניין, להחזיק כשירות

המוסריות, של האינטליגנטית, התבוניות של מרשותי להוצאה דוגמאות המוענקות והרשאה סמכות טפלות, אמונות הן הדת ושל האתיות של

משכיר כשמישהו לעשות)לדוגמה, עליי מה לי ולהכתיב לקבוע לאחרים או פשעים( ביצוע מאפשר או וכדומה, רצח שוד, לביצוע במפורש עצמו

וכדומה. המצפון צווי את לפרש עליי וכיצד האמיתית הדת מהישנות, היא כזה לאו־בר־מכירה למשהו הזכות שכן לאו־בת־התיי

שיותי על חזקה לוקח אני שבאמצעותה הפעולה מהותי, עצם ועל אי משפטיות ובחובות בזכויות לשאת הכשיר למישהו עצמי את ועושה

[Rechtsfähig,] מוציאה הזאת הפעולה ודתי, מוסרי משפטית, אחריות בעל אותן מכשירה לבדה שהיא עצמה, חיצוניות מאותה האלה הקביעות את

מתבטלת חיצוניותן של זה סילוק עם אחר. מישהו של חזקה להיעשות מהסכמתי להוציא היה שאפשר הנימוקים כל גם ומתבטלים הזמן קביעת

אני שבאמצעותה עצמי, אל שלי זו חזרה התנגדותי. מחוסר או הקודמתומוסר, זכויות בעל איש בתור אידיאה, בתור לקיים עצמי את עושה >■׳ שלי למושג עוללנו וזולתי שאני האי־צדק, ואת הקודם היחס את מסלקת ;

היה כאילו התודעה־העצמית של האינסופי בקיומה שנהגנו בכך ולתבונה במסירת הטמונה הסתירה את חושפת עצמי אל זו חזרה חיצוני. משהו

]שכן[ אחרים, של לחזקתם שלי והדתיות האתיות למשפט, כשירותי ; הרי עליהם, חזקה לי שיש וברגע עליהם, חזקה הייתה לא עצמי לי אף •

חיצוני. משהו בתור ולא שלי משהו בתור רק קיימים הם ממהותם

מישהו ואם להשתחרר, מוחלטת זכות יש לעבד [,Sache] העניין מטבע תוספת. כשלעצמו־ובשביל־ זה הרי ורצח, שוד למטרת שבו האתי ]היסוד[ את השכיר

גם הדבר הוא כך בדיוק הזה. החוזה את לבטל רשאי אחד וכל ומבוטל, בטל עצמו כאלה פנימיים עניינים שכן שלי, הווידוי לכומר הדתיות את מוכר שאני במקרה

איננה אחר מישהו בידי מקצתה הנתונה דתיות עצמו. לבין בינו ליישב האדם על ההיות־ של האיחוד בתוכי. לשכון וצריך בלבד אחד הוא הרוח שכן ]אמתית[, .דתיות

לי. שייך להיות צריך כשלעצמו־ובשביל־עצמו

המשפט של פילוסופיה76

שלי הפרטיקולריות והרוחניות הגופניות המיומנויות של יחידים תוצרים 67 בהם לו ולאפשר אחר מישהו אל להעביר אני יכול שלי הפעולה כושר ושל

מקבלים הם הזו, להגבלה כפופים הם שכאשר מכיוון בזמן, מוגבל שימוש שלי, הזמן מלוא את החצנתי אילו שלי. ולכלליות לכוליות חיצוני יחס

ההיבט[ את עושה הייתי שלי, התוצרת כלל ואת בעבודה, קונקרטי ]שנעשה[ שלי, האישיות את הכלליות, וממשותי פעילותי את ]כלומר[ שלהם, העצמותי

אחר. של לקניינו

של עצמותו בין ,61 בסעיף לכן, קודם שנידון יחס באותו כאן מדובר רק העצמות מן שונה שההשתמשות כשם בו. ההשתמשות ובין החפץ

- עצמם הכוחות מן נבדל בכוחותיי השימוש גם כך מוגבלת, היא אם כוח של הביטויים כוליות כמותית. מוגבל הוא אם רק - ממני גם ולכן

]וכוליות[ העצם, היא המקרים שכוליות[ ]כשם עצמו, הכוח היא כלשהוהכללי. היא ההתפרטויות

פועל או ימינו של משרת ובין עבד שבין זה הוא כאן הנידון ההבדל תוספת. יותר רוחנית ועבודה יותר קלות מטלות לבצע אולי נדרש באתונה העבד שכיר.

שמלוא מכיוון עבד, היה זאת בכל הוא אבל לבצע, נדרשים בימינו משמשרתיםאדונו. 1ל]רשות הועבר פעילותו היקף

הרוח תוצר של 17הסגולי ]המאפיין[ יכול ]החיצוני[ ביטויו אופן עקב 68 גם מכך שכתוצאה חפץ, של כזו לחיצוניות אמצעי בלתי באורח לההיפך הקניין שבעל בלבד זו לא רכישתו, שעם כך אותו. ליצור יוכלו אחריםת יכול החדש שו ההמצאה את או בו המובעות המחשבות את לשלו לע

ת ם שהיא אפשרות - בו[ ]הטמונה הטכני ע )כמו לעתי ת בנוג רו צי לי חזקה משיג אף הוא אלא - הרכישה של וערכה היחידה מטרתה ספרות(

טוי של הכללי האופן על צוני בי חפצים ריבוי של יצירה ושל כזה חיכאלה.

חיצוני, בחומר המחשבה את הממחישה הצורה אמנות, ליצירות באשרלי ]תוצר[ דבר( )בתור היא ם של כך כל סגו בידו עד היוצר, האינדי

הרוחניות המיומנויות של תוצר דבר של ביסודו הוא שלה חיקוי שכל לדבר אותה שעושה הצורה ספרותית, ביצירה החקיין[. ]של והטכניות

ביצירה שכן באופייה, מכנית - טכני מתקן בהמצאת כמו - היא חיצונית בתמונה המחשבה את לגלם אי־אפשר ספרותית כמקשה קונקרטי

מתקן ובהמצאת בדידים, מופשטים סימנים של בשורה רק אלא אחת,

77המופשט המשפט

והדרכים והאופנים - מכני תוכן בכלל יש שלמהשבה מכיוון טכני, המיומנויות תחום[1ל שייכים חפצים, בתור כאלה, ]מכניים[ חפצים לייצור

והתוצר אחד, מצד האמנות יצירת - הקיצוניים הקצוות בין הרגילות. שאופיים ]הדרגתיים[, מעברים גם יש - שני מצד השכיר עבודת של

השני. לקצה יותר ופעם האחד לקצה יותר פעם דומה

מלוא על חזקה היחיד בפריט לו רוכש כזה תוצר שרוכש שמי מכיוון 69 יחיד, פריט בתור שלו וחופשי מלא בעלים הוא הרי שלו, והערך השימוש

בעלי להיות מוסיפים הטכני המתקן ממציא או היד כתב שמחבר פי על אף האלה, והחפצים התוצרים שכפול של הכלליים והדרכים האופנים של הקניין

הכלליים והדרכים האופנים את במישרין מכר לא הממציא או המחבר שכן הסגולי הביטוי בבחינת לעצמו אותם לשמור יכול אלא כאלה, בתור האלהשלו.

והממציא המחבר של זכותו של העצמותי ]הצד[ את לחפש אין ראשית התנאי, את בשרירותיות כופים הם היחיד הפריט של שבמכירה בכך

כאלה תוצרים עצמו בכוחות ואילך מעתה לייצר הזולת של שאפשרותו תיעשה לא - מכירה אותה עם משיג שהזולת אפשרות - חפצים בתור

הראשונה השאלה הממציא. של קניינו תישאר אלא הזולת, של לקניינו לייצר האפשרות מן החפץ על הבעלות הפרדת - כזו הפרדה אם היא

עם אחד בקנה עולה - החפץ ]קניית[ עם הניתנת אפשרות שלו, עותקיםסעיף והחופשי)ראה המלא הקניין את מבטלת איננה היא והאם המושג,

יצירה של הראשון היוצר של לבו שרירות פי על שרק כך לעיל(, 62 בתור אותה יחצין או הזאת האפשרות את לעצמו ישמור אם נקבע רוחנית

היחיד. הפריט עם אותה וימסור כלשהו ערך מצדו לה ייחס לא או ערך של היבט אותו היותה היא הזאת האפשרות של שייחודה היא[ ]תשובתי

[Vermögen] משאב גם אלא בלבד, חזקה איננו החפץ שבזכותו החפץ,ם להלן )ראה של המיוחד באופן תלוי זה ומשאב ואילך(, 170 סעיפי

מהשימוש להפרדה וניתן שונה שימוש בחפץ, שנעשה החיצוני השימושעד שהחפץ שרין לו יו accessio שמכונה מה איננו זה )שימוש במי

naturaiis 18^ כמו טבעי[ ]סיפוח(.foetura ,נוגע זה שהבדל מאחר והנה של שמירה אזיי החיצוני, לשימוש ]כלומר[ מטבעו, לחלוקה שניתן למה בעלות של שמידה איננה האחר החלק של ומכירה השימוש של אחד חלק[.utile] שימושיות בלי

T8המשפט של פילוסופיה

והאמנויות, המדעים לקידום הראשוני, אך גרידא, השלילי האמצעי ולהעניק גניבה, מפני הללו שתחומים[ שעובדים אלה את להבטיח הוא

ביותר והחשוב הראשוני שהאמצעי כשם ממש קניינם, על הגנה להםבדרכים. השוד מפני עליהם להגן היה והתעשייה המסחר לקידום אחרים שאינדיבידואלים הוא הרוחני התוצר של ייעודו כן, על יתר וכיוצא חשיבתם אל זיכרונם, אל דמיונם, אל אותו ויאמצו אותו יתפשו גם עושים אלו אינדיבידואלים שבאמצעותו הביטוי, ל]אופן[ וכך באלה,

ולזכור המילים את לשנן רק פירושו אין ללמוד שלמדו)שכן נזה את הםתן אחרים של מחשבותיהם את פה. בעל אותן ש ני באמצעות רק לתפו

לחפץ למידה( היא [,Nachdenken] חשיבה־בעקבות זו, חשיבה וגם חשיבה, יכולים הם מכך וכתוצאה כלשהי, סגולית צורה תהיה תמיד בר־מכירה,

ם, את מכך הצומח בהון לראות זכות להם שיש לטעון ויכולים קניינ בהודאה, העיסוק ובייחוד בכלל, המדעים התפשטות כזה. תוצר ליצור

הכנסייה, של בדוקטרינה הפוזיטיביים, במדעים בעיקר - וחובתם ייעודם נתונות, מחשבות על חזרה הם - וכדומה ]הפוזיטיבית[ המשפט בתורת

גם נכון הדבר אותו חיצוניים. ממקורות והתקבלו בוטאו כבר שבכלל והפצתם. התפשטותם וכן המדעים הוראת היא שמטרתם לכתבים באשד

אוצרות את עושה החוזר בביטוי המתהווה הצורה מידה באיזו ואולם, שעדיין אחרים של מחשבותיהם את ובייחוד הקיימיט־מכבר, המדע

מיוחד רוחני לקניין הרוחניים, תוצריהם של החיצוני בקניין מחזיקיםת אותם, שמשעתק האינדיבידום של תנ לעשותם הזכות את בכך לו ונו - זו זכות לו נותנת איננה צורה אותה מידה ובאיזו החיצוני, קניינו גם

זה כל את - ספרותית גניבה היא כתובה בעבודה כזאת חזרה מידה באיזו זכות של במונחים לקבעו אי־אפשר גם בך ובשל במדויק, לקבוע ניתן לא

והכבוד כבוד, של עניין לראות יש הפלגיאט בשאלת כך משום וחוק.פלגיאט. מלבצע אנשים למנוע צריך

ד חוקים כך, משום את אמנם ממלאים יוצרים זכויות הפרת נג מחברים של הקניין ]זכויות[ את משפטית הבטחה ומבטיחים תכליתם,

לשנות אפשר שבה הקלות מאוד. מוגבלת במידה אך לאור, הוצאות ושל או גדול ידע בגוף קטנטן תיקון להמציא או בצורה, משהו במתכוון

האפשרות חוסר אפילו או אחר, של עבודתו שהיא כוללת בתיאוריהתיו נאמן להישאר שהבנו מה את כשמרצים המקורי היוצר של למילוהתכליות על נוסף - שינויים של אינסופי ריבוי מחוללות ולמדנו,

79המופשט המשפט

חותם, הזר בקניין המטביעים - כזו חזרה נחוצה שבשבילן המיוחדות מאות גבי על המאות לדוגמה, שלנו. היה כאילו יותר, או פחות שטחי

גיאומטריה, ספרי חשבון, ספרי אנתולוגיות, מקראות, לימוד, ספרי של עת בכתב המופיע מקורי רעיון שכל מראות וכדומה, דרשנים חיבורי

לצוץ מיד יכול בהם, וכיוצא באנציקלופדיה לשירה, באלמנך ביקורתי,טען והכותב אחרת, בכותרת או כותרת באותה שוב, במשהו שמדובר י

המחבר של המקורית שיצירתם הרווח, יכול מכך כתוצאה שלו. ייחודי או הצדדים, שני בשביל לפחות מהם, להימנע להם, הבטיחה הממציא או

לחלוטין. לטמיון לרדתעת הכבוד להשפעת בנוגע ואולם, העובדה, בולטת פלגיאט, למני

שומעים אין ספרותית״ ״גניבה הביטוי את ואף ״פלגיאט״ הביטוי שאת שחדלנו מפני אם הפלגיאט, את דחק שהכבוד מפני אם - כיום עוד

נעלמה, ממנו[ ]הסלידה ותחושת לכבוד, המנוגד משהו בפלגיאט לראות נחשבים החיצונית הצורה של ושינויה קטנטן רעיון שאיזה מפני ואם

עד כך כל גבוהה להערכה וזוכים עצמאית, חשיבה של ולתוצר למקוריותפלגיאט. על המחשבה את דעתו על כלל מעלה איננו שאיש

חיצוני משהו איננה החיים, החיצונית, הפעילות של המקיפה הכוליות 70שיות היא באשר לאישיות ת הבלתי האי מכירה *הזאת. ]המסוימת[ אמצעי

שיות של המציאות מן ההפך הן החיים של הקרבה או \ ]המסוימת[ האיj .יש כזו זכות חיי. את למכור כלשהי זכות בכלל לי אין כך משום הזאת i היחידה־במישרין האישיות שוקעה שבו מה היא באשר אתית, לאידיאה רק בתור שהחיים כשם לפיכך, הממשית. עוצמתה היא ובאשר כשלעצמה, הזאת | שלהם, אמצעית הבלתי השלילה הוא המוות גם כך אמצעיים, בלתי הם חיים 1 בשירות ואם טבעי אירוע בתור אם מבחוץ, לבוא חייב המוות כך ומשום 1זר. אדם מידי האידיאה, 1

משום האתי. לשלם עצמו את להקדיש ועליו כפוף, משהו הוא היחיד האיש תוספת. 1 האם אבל אותם. לתת חייב האינדיבידום חייו, את ממנו דורשת כשהמדינה כך, 1 מעשה בהתאבדות לראות אפשר ראשון במבט בעצמו? חייו את ליטול האדם רשאי \J בה לראות אפשר שני, מצד ומשרתות. חייטים של נחותה גבורה כי אם גבורה, של היא: העיקרית השאלה אבל אותה. שגורמת היא פנימית היקרעות שכן גורל, מכת ־J אינני הזה ]המסוים[ האינדיבידום שבתור היא התשובה להתאבד? זכות לי יש האםן חיצוני משהו איננה החיים, ]כלומר[ הפעילות, של המקיפה הכוליות שכן לחיי, אדון ףאפוא מדברים אם הזאת. ]המסוימת[ אמצעית הבלתי האישיות שהיא לאישיות, \

המשפט של פילוסופיה80

כי היה דבר של פירושו שכן בסתירה, מדובר אז כי חייו, על לאיש שיש זכות על עצמו מעל עומד איננו הוא שכן כזו, זכות לו אין אבל עצמו. על זכות יש לאיש הפיל כשברוטוס או עצמו, את שרף כשהרקולם עצמו. על משפט לחרוץ יכול ואיננו בזכות מדובר אם אבל אישיותו. כנגד גיבור של התנהגות זו הייתה חרבו, על עצמו

לגיבורים. אף להתיר אין כזאת זכות - עצמית להמתה הפשוטה

החוזה אל הקניין מן מעבר

)ראה היות־בשביל־אהר במהותה היא מסוימת, הוויה בתור המציאות, 71 בשביל הוא חיצוני, כחפץ מציאותו מבחינת הקניין, לעיל(. 48 לסעיף הערה

באשר ואולם ומקריותן. הכרחיותן של בהקשר ו]משוקע[ אחרות, חיצוניויות של רצונו בשביל רק היא אחד בשביל מציאותו הרצון, של מציאות הוא שבה והאמיתית הסגולית הקרקע הוא רצון כלפי רצון של זה יחס אחר. איש

רק לא קניין לי שיש זה[ עצם ]כלומר - הזה התיווך מציאות. יש לחירות גם במידה בה אלא הסובייקטיבי, רצוני ובאמצעות כלשהו חפץ באמצעות הספרה הוא הזה התיווך - משותף רצון במסגרת ולכן אחר, רצון באמצעות

החוזה. של

- חוזיים ליחסים ייכנסו האדם שבני הכרחי התבונה של המבט מנקודת בעלי יהיו שהם שהכרחי כשם בדיוק - וכדומה מסחר חליפין, נתינה,

האדם, בני של בתודעתם לעיל(. 45 לסעיף הערה קניין)ראה על חזקה אותם שמוביל מה הוא - וכדומה התועלת הלב, טוב - בכלל הצורך

התבונה, הוא לכך שמובילם מה כשלעצמו ואולם בחוזים, אהתקשר[אה כלומר תה של האידי או ת מצי שי ת אומרת, )זאת הממ או המצי

שיות של ברצון( רק הנוכחת מלכתחילה מניח החוזה החופשית. האי שהחוזה היות קניין. וכבעלי כאישים בזה זה מכירים לחוזה שהצדדים

כבר ]ההדדית[ ההכרה של המומנט אזיי האובייקטיבי, הרוח של יחס הואל 35 לסעיף מלכתחילה)השווה בו ומונח בו כלול לסעיף ולהערה לעי

לעיל(. 57

של האינטרס לומר, רוצה משותף. רצון של מכוחו קניין לי יש בחוזה תוספת. כזו. התממשות לכדי ויתרומם יותר לכללי יהיה הסובייקטיבי שהרצון הוא התבונה

רצון עם בשותפות אבל בחוזה, נשמר הזה המסוים[1 כרצון הרצון של אופיו כן, אםשותפות. של ובתצורה בצורה רק כאן מופיע עדיין זאת, לעומת הכללי, הרצון אחר.

81המופשט המשפט

שני פרקהחוזה

עוד איננו החיצוניות של או המציאות של ההיבט לו שבנוגע קניין, אותו 72 רצון של ]גם[ )ולכן אחד רצון של המומנט את בתוכו כולל אלא בלבד, חפץ

ומתווכת מתגלמת שבו התהליך בבחינת - החוזה באמצעות מתגשם אחד(, אחר, של רצונו את המדיר הווה־בשביל־עצמי קניין בעל אני הזאת: הסתירה

של זהותו עם קניין בעל להיות חדל אני באשר כזה קניין[ ]בעל נשאר ואניאחר. לרצון רצוני

חפץ בבחינת כלשהו קניין מרשותי להוציא יכול שאני בלבד זו לא 73 בבחינת מרשותי להוציאו נזחייבני גם המושג לעיל(, 65 סעיף חיצוני)ראה

פי על ואולם למושא. לי יהיה נמצא, בבחינת שלי, שרצוני כדי - קניין אחר. ]של[ רצון בעת בה הוא שהוחצן, רצון בבחינת רצוני, זה, מומנט

ת, היא המושג של הזו ההכרחיות שבו הזה, המומנט לפיכך הוא ריאלי הסגוליות ועל נבדלותם על מוותרים הם שבה נבדלים, רצונות של אחדות את גם הזה( )בשלב כוללת ]נבדלים[ רצונות של הזאת הזהות אבל שלהם.

זהה ואיננו כזה, ]רצון[ ונשאר עצמו בפני סגולי רצון הוא מהם אחד שכל זאתאחר. לרצון

בעלי שבין המוחלטת בהבדלה זהה רצון של תיווך הוא זה יחס לפיכך, 74 עם בהתאמה מהם, אחד שכל דבר של ופירושו הווים־בשביל־עצמם, קניין כזה נשאר זאת[ ]ועם קניין בעל להיות חדל הזולת, של רצונו ועם רצונו

הרצון ובין כלשהו יחיד קניין על לוותר הרצון בין תיווך זהו כזה. ונעשהת לקבל א הרצונות כאשר המתרחש תיווך דהיינו אחר(, של קניינו קניין)

הרצייה אם רק הכרעה לידי באה האחת שהרצייה זה במובן בזהות, מקושריםנוכחת. האחרת

בלתי עצמאיים כאישים זה אל זה מתייחסים לחוזה הצדדים ששני מאחר 75 הבא הזהה, הרצון )ב( שרירותי; ברצון מקורו החוזה )א( מכך: עולה אמצעיים,

מציבים, לחוזה הצדדים אשר רצון דק הוא החוזה, באמצעות מציאות לידיכשלעצמו־ובשביל־עצמו; כללי רצון ולא בלבד, משותף רצון הוא כן ועל

המשפט של פילוסופיה82

של בכוחה כאלה חפצים רק שכן יחיד, חיצוני חפץ הוא החוזה מושא )ג(ל )ראה מרשותם להוציא לחוזה[ הצדדים ]של גרידא שרירותיותם לעי

ואילך(. 65 סעיפים

תן לא כך משום - זה סיווג החוזה. מושג תחת הנישואין את לסווג ני )בחיבורו קאנט אצל הוצע - זאת לומד וצריך ביזיון, אלא שאיננו כך ואילך(. 106 ׳עמ 19המשפט, תורת של מטפיזיים התחלה יסודות

יחס אל יותר רבה במידה קשור שאיננו המדינה, של לטבעה בנוגע גם ובין כולם עם כולם של חוזה היא המדינה כי שמניחים בין חוזה, של

הממשלה. ועם הנסיך עם כולם של חוזה היא כי שמניחים הפרטי לקניין הנוגעים היחסים של וכמוהו הזה, היחס של עירובו

המדינה משפט ב]תחום[ ביותר הגדול לבלבול גרם המדינה ביחסי בכלל, לקניין נחשבו הפוליטיות והחובות הזכויות מוקדמות בתקופות ובממשות.

הנםיך של זכותם לעומת פרטיקולריים אינדיבידואלים של ישיר פרטי והמדינה הנסיך בזכויות לראות החלו החדשה בעת ואילו המדינה, ושל

ותוצאה גרידא משותף רצון חוזה, על המיוסדות וזכויות חוזה של מושאים ששתי כמה כל מדינה. לכינון שהתאחדו אלה של שרירותיותם של

היבט להן יש זאת בכל אחד, בהיבט מזו זו שונות הללו המבט נקודות אחר שטבעה לספרה הפרטי הקניין של הקביעות את העבירו הן משותף:

תעל[ האתיים״ ״החיים על[ הפרקים ]את בהמשך ראה יותר. וגבוה לגמרי״המדינה".

כולם של לחוזה המדינה את להחשיב מאוד מקובל נעשה החדשה בעת תוספת. חותם מצדו והוא הנסיך, עם חוזה על חותמים לנו, נאמר כך כולם, כולם. עם אחדות על בשטחיות שחושבים מכך נובעת זו השקפה הנתינים. עם חוזה על

אישים ושניהם זהים, רצונות שני יש בחוזה אבל שונים. רצונות של בלבד אחת האיש, של השרירותי ברצונו אפוא מקורו החוזה קניין. בעלי להישאר ורוצים אחר המצב למדינה בנוגע אבל כאחת. ולחוזה לנישואין משותפת זו מוצא ונקודת של השרירותי לרצונם נתונה איננה המדינה מן להתנתק האפשרות שכן לגמרי,

של התבוני ייעודם מדינה. של אזרחים הם טבעם פי שעל מאחר האינדיבידואלים, דורשת התבונה מדינה, אף בנמצא אין עדיין ואם במדינה, לחיות הוא האדם בני לעזוב או אליה להיכנס רשות לתת שצריכה היא עצמה המדינה ייסודה. את

המדינה כן ועל היחידים, של השרירותי ברצונם אפוא תלוי איננו הדבר אותה. שרצונם לומר היא טעות שרירותיות. מלכתחילה המניח חוזה, על מושתתת איננה

ואחד אחד כל בשביל כי לומר יותר נכון מדינה: לייסד יכול כולם של השרירותי

83המופשט המשפט

היא החדשה בעת המדינה של הגדולה ההתקדמות במדינה. להיות לחלוטין הכרחי עוד רשאי איננו ואיש כשלעצמה־ובשביל־עצמה, תכלית נשארת שהמדינה בכך

הביניים. בימי שהיה כפי למדינה, בנוגע פרטיים הסכמים לקבוע

מתגשם שדרכם ההסכמה, של[ ]האקטים שני כאשר פורמלי הוא החוזה 76 והמומנט כלשהו חפץ של ההחצנה של השלילי המומנט - המשותף הרצון מתנה. של חוזה זהו לחוזה. הצדדים שני בין מתחלקים - קבלתו של החיוביתן זאת, לעומת של הרצונות משני אחד כל כאשר ריאלי לחוזה לקרוא ני

כל ולפיכך האלה, המתווכים המומנטים של הכוליות הוא לחוזה הצדדיםחליפין. חוזה זהו כזה. ונשאר קניין לבעל נעשה אחד

רוצה אני עניינים: לשני בנוגע הסכמה של[ ]אקטים שני נחוצים לחוזה תוספת. ]הפעולה[ את עושה צד כשכל ריאלי הוא חוזה קניין. על ולוותר קניין לרכוש

בעל נשאר הוא קניין, על ויתורו ועם קניין, ורוכש קניין על מוותר בשלמותה,קניין. על מוותר או קניין רוכש בלבד אחד צד כאשר פורמלי הוא חוזה קניין.

נכנס הוא שעמו קניין אותו את שומר ריאלי לחוזה צד שכל היות 77 בבחינת זהה, הנשאר הקניין הרי עליו, מוותר הוא בעת בה ואשר לחוזה שבעליהם החיצוניים החפצים מן נבדל בחוזה, כשלעצמו ההווה קניין

פין. במהלך משתנים שאי ובו הערך, הוא קניין אותו החלי החוזה מותהיינה לזה, זה שווים ת ו שונויו ת ה צוניו החפצים בין האיכותיוו* החי

סעיף )ראה שלהם הכללי ההיבט[ זהו ]כלומר תהיינה, אשד ]שהוחלפו[לעיל(. 63

20החוזית, ההתחייבות את מבטל עצום[ ]נזק laesio enormis^ הקביעה נשאר לחוזה הצד שלפיו מומנט באותו דיוק וליתד החוזה, במושג מקורה מדויקת ובקביעה מרשותו, קניינו הוצאת באמצעות קניין של בעלים

עצום רק איננו הנזק ואולם שהיה. כפי נשאר הוא כמותית מבחינה יותר: באים אם אינסופי, אלא הערך( ממחצית גבוה הוא אם עצום נחשב )הנזק שאינם טובין למכירת בנוגע בכלל תנאים התניית לכלל או חוזה לכלל

לעיל(. 66 סעיף בני־מכירה)ראהבתוכנה, כל ראשית החוזה מן נבדלת 2תנאים' התניית כך, על נוסף

ת שהיא בכך יחיד מומנט או השלם מהחוזה כלשהו יחיד חלק מציינשנית שלו, ידובר כך ועל החוזה, של הצורני ההסדר שהיא מכיוון גם ות התוכן, מבחינת בהמשך. עוד הקביעה את רק כוללת התנאים התניי

משהו לספק לחוזה הצדדים אחד של הסכמתו את החוזה, של הפורמלית

המשפט של פילוסופיה84

ת לכן אותו. לקבל האחר הצד של הסכמתו ואת ת התנאים התניי נמני חד־צדדיים חוזים בין ההבחנה חד־צדדיים". "חוזים שמכנים מה עם

הרומי, במשפט החוזים של אחרות חלוקות וכמוה דו־צדדיים, חוזים ובין קרובות ולעתים יחידה מבט נקודת פי על שטחיות הקבצות מקצתן הן

מערבבות הן ובמקצתן חוזים, של הצורות מיני פי על למשל חיצונית, המתייחסות אחרות קביעות עם עצמו החוזה של לטבעו הנוגעות קביעות

החוק של המשפטיות התולדות ואל (actiones) המשפט מערכת אל רק לגמרי חיצוניות מנסיבות קרובות לעתים הנובעות קביעות הפוזיטיבי,

המשפט. במושג ופוגעות

החיצוני ההיבט ובין העצמותי ההיבט בין חזקה, ובין קניין בין ההבדל 78 המשותף הרצון בין להבדל בחוזה נעשה לעיל(, 45 סעיף הבעלות[)דאה ]של

הסכמה הביצוע. באמצעות ההסכמה של התממשותה ובין הסכנזה בבחינת לנגד המועמד משהו - הביצוע מן ובנבדל עצמה בפני - היא אליה שהגיעו

של המיוחד האופן פי על פרטיקולרית מציאות לה לתת יש כך ומשום הרוח, הנודעים של אנציקלופדיה בחיבורי )ראה בסימנים לדימויים שיש מציאות

ביטוי מתן באמצעות נעשה זה דבר 22ואילך(. 379 סעיפים הפילוסופיים,ת ידי על התנאים להתניית ת פורמליות מחוו פורמליות סמליות ופעולו

ביותר הראוי המדיום שהיא בשפה, ברורה הצהרה באמצעות ובמיוחד אחרות,הרוחני. הדימוי של

ת זו, קביעה פי על התוכן שבאמצעותה הצורה אמנם היא תנאים התנייד המועמד דימוי אלא אינו שבתחילה בחוזה, עליו שהוסכם הרוח, לנג

פירושה ואין בלבד צורה היא הזאת הדימוי פעולת ואולם מציאות. מקבל בו רוצים או אליו ששואפים מה דבר סובייקטיבי, עדיין הוא שהתוכן

על הרצון של המלאה ההסכמה הוא התוכן הוא, נהפוך אחרת. או זו בדרךהאלה. הנושאים

ובין העצמותי בין חזקה, ובין קניין בין הבדל לנו היה הקניין שבתורת כשם תוספת. ובין הסכם, בבחינת המשותף, הרצון בין הבדל בחוזה לנו יש כך גרידא, החיצוני

המשותף הרצון שגם נעוץ החוזה של בטבעו ביצוע. בבחינת הפרטיקולרי, הרצון אל מתייחס אחד רצון שבחוזה מכיוון ביטוי, לכלל יבואו הפרטיקולרי הרצון גם

הם והביצוע בסימן, המתגלם ההסכם, מתורבתים עמים בקרב כך, משום אחר. רצון של ביערות חופפים. להיות יכולים הם הפרא עמי בקרב ואילו נפרדים, ]עניינים[

שאחרים עד בניחותא ומחכים קניינם את הפורשים סוחרים, של עם שוכן ציילון

85המופשט המשפט

מן שונה איננה הרצון של הדוממת ההצהרה כאן שלהם: זה את מולו ומציבים באיםהביצוע.

ת 79 ]היסוד[ את כך ומשום הרצון, של ההיבט את כוללת התנאים התניי החוזה עוד כל בידי נשאר שעדיין הקניין ואילו בחוזה. המשפט של העצמותי

הרצון של היבט באותו ורק בלבד, חיצוני מה דבר עצמו בפני הוא מולא, לא קניין על ויתרתי התנאים התניית באמצעות ]כקניין[. קביעתו את מקבל הוא

לקניינו נעשה כבר והוא בו, הרוצה שלי פרטיקולרית שרירותיות ועל כלשהו ישירות מחויב אני ההתניה בגלל משפטית, שמבחינה ומכאן האחר, הצד של

שהוסכם[. מה ]את לבצע

ץ חוזה ובין גרידא הבטחה בין ההבדל עו שאני מה שבהבטחה בבד נ נשאר ועדיין עתידי משהו בתור מבוטא לבצע או לעשות לתת, רוצה

לעומת לשנותו. עוד יכול אני כך ובשל רצוני, של סובייקטיבית קביעהת זאת, ת כבר עצמה היא בחוזה התנאים התניי או החלטת של המצי

עכשיו חדל הוא החפץ, את מרשותי הוצאתי שבכך זה במובן רצוני, הרומית ההבחנה הזולת. של כקניינו בו מכיר כבד ואני קנייני, להיות

כי 24טען פיכטה 23גרועה. הבחנה היא contractus ובין pactum ביןד התחייבותי לבצע מתחיל האחר כשהצד רק מתחילה בחוזה לעמו

אם יודע אינני לבצעו מתחיל שהלה שלפני מכיוון בחוזה, חלקו את לפני ההתחייבות כך, משום רצינית. כוונה מתוך נמסרה התבטאותו

ת יכולה הביצוע ת. ולא בטבעה, בלבד מוסרית להיו ואולם, משפטי כללי. אופי בעלת הצהרה בבחינת איננה התנאים שבהתניית ההתבטאות

של שרירותיותה נסלקו ובו שהתגשם, המשותף הרצון את כוללת היא האם בשאלה אפוא מדובר אין להשתנות. מועדת והיותה הלב נטיית

בשאלה אלא השתנו, או אחרות היו האחר הצד של הנסתרות כוונותיו חלקו[, ]את למלא מתחיל האחר הצד כאשר גם לכך. זכות לו יש האם

ל אני עדיין כו ל י של בטלותה עוול. לו ולגרום בשרירותיות לפעו הזכויות את מעמידה שהיא בכך מיד מתגלה פיכטה[ ]של השקפה אותה

האינסופית, הרגרסיה יסוד על המוטעית, האינסופיות יסוד על החוזיות וכן העשייה של החומר, של הזמן, של האינסופית התחלקותם יסוד על

מפורשת בלשון או המחוות של בפורמליות לרצון שיש המציאות הלאה. ]ההסכם[ וביצוע אינטלקטואלי, רצון בתור השלמה מציאותו כבר היאגם יש הפוזיטיבי במשפט אמנם 25העצמיות. נטולת תולדתו אלא אינו

המשפט של פילוסופיה86

שבהסכמה חוזים המכונים מאלה להבדיל ריאליים, חוזים המכונים חוזיםת לאחר רק במלואם תקפים נחשבים שהראשונים זה במובן - הדדי

עובדה ואולם (.res, traditio rei) ההסכמה על מתווסף הממשי שהביצוע המכונים אלה ראשית, שכן, בו. עוסקים שאנו לעניין נוגעת איננה זו

בידי ]הטובין מסירת רק שבהם פרטיקולריים, מקדים הם ריאליים חוזים למלא והתחייבותי ]בהסכם[, חלקי את למלא לי מאפשרת האחר[ הצדת ההסכם את ע דיי, שהגיע לאחד לחפץ ורק אך נוג שקורה כפי לי

גם לקרות שיכול )וכפי ובפיקדונות וחכירה שכירות בחוזי בהלוואות, שבין היחס של לטבעו נוגע איננו זה דבר ואולם אחרים(. לחוזים בנוגע

לעולם ושנית, ]עצמה[. הביצוע לדרך אלא הביצוע, ובין התנאים התניית שהתחייבותו התנאי, את בחוזה להתנות הדשות השרירותיות בידי נתונה

באשר עצמו בחוזה תעוגן לא בהסכם[ חלקו ]את למלא האחד, הצד שלה תהיה אלא חוזה, הוא ]את תחילה ימלא האחר שהצד בכך תלוי

חלקו[.

הסיווג על )המבוסס סוגיהם של השקול הניתוח ואת החוזים סיווג את 80 בטבעו הנעוצים הבדלים על אלא חיצוניות, נסיבות על להעמיד אין הזה(,

חוזה ובין פורמלי חוזה שבין ההבדל הם אלו הבדלים עצמו. החוזה של חפץ ובין ערך שבין וההבדל ושימוש, חזקה ובין קניין שבין ההבדל ריאלי,

כאן הניתן )הסיווג חוזים של האלה הסוגים נובעים לכך בהתאם ספציפי. של מטפיזיים יסודות־התחלה בחיבורו קאנט של הסיווג עם אחד בקנה עולה השגרתי שהסיווג לצפות היה וניתן 26ואילך, 120 עמודים המשפט, תורת

בשם הנוקבים לחוזים הדדית, בהסכמה וחוזים מציאותיים לחוזים השכיח סיווג לטובת מזמן ייזנח כבר בהם, וכיוצא בשם נוקבים שאינם וכאלהתבוני(:

דהיינו מתנה, של חוזה .1הרגיל[, ]במובן מתנה למעשה שמכונה מה חפץ. של מתנה )א( מוגבלת הנאה של או ממנו חלק של נתינה כלומר חפץ, של השאלה )ב( החפץ של הקניין בעל כאן נשאר המשאיל בו. מוגבל שימוש של או ממנו

(27commodatunn mutuum בלי .)חפץ הוא הזה במקדה החפץ ריביות לחפץ זאת בכל ספציפי, הוא אם אפילו להיחשב, עשוי הוא או ספציפי,

כללי. כחפץ עצמו בפני כסף( תקף)כמו הוא או כללי,

87המופשט המשפט

קניין על גרידא השמירה לדוגמה בכלל, כלשהו שירות של מתנה )ג( ייעשה האחר שהצד המיוחד בתנאי חפץ של מתנה depositum.)28)כלשהותן של מותו עם רק הקניין לבעל שהלה ברגע אומרת, )זאת המתנה נו

ה בצוואה, הקנ^ה היא הלוא קניין(, בעל איננו כבר ממילא כלולה איננ וחקיקה האזרחית החברה את מלכתחילה מניחה היא אלא החוזה, במושג

פוזיטיבית.

II. חליפין, חוזהככאלה: חליפין )א(

חפץ תמורת ספציפי חפץ של אומרת, זאת בכלל, כלשהו חפץ של (1)סוג. מאותו אחד תמורת ספציפי חפץ של חילופין emtio, venditio.)29) מכירה או קנייה (2) הקביעה בלא בלבד, כערך הנחשב אומרת זאת כללי, בתור המוגדר חפץ

כסף. תמורת ]כלומר[ - השימוש של האחרת הספציפית כלשהו בקניין הזמני השימוש של העבדה (.locatio conductio)השכרה )ב(דהיינו: שכירות, דמי תמורת

או הרגיל. במובן השכרה ספציפי, חפץ של (1) כללי חפץ של הקניין בעל נשאר שהמשכיר כך כללי, חפץ של (2)

וגם מ1הגז1ז1מ1הלוואה*) - הערך של הך, היינו שהוא מה או, בלבד, זהcommodatum, החפץ, של הנוסף האמפירי האפיון שכירות(. דמי נגבים אם

non fungibiiis,30 או res fimgibiiis הלאה, וכן בית מכשיר, מקל, שזהו בין מתנה(, בתור השאלה לעיל, 2א. בסעיף אחרות)כמו מיוחדות קביעות מעורר

חשובות.* אינן הן אבל של או שלי היצרני הכושר של מכירה locatio operae.)31) שכר חוזה )ג(

בתנאי או מוגבל זמן למשך למכרם, שאפשר כמה עד כלומר שלי, השירותיםלעיל(. 67 סעיף אחרת)ראה הגבלה של

שביצועם אחרים וחוזים כוח ייפוי הם זה לחוזה בטבעם קרובים כך, בשל אליהם בנוגע ואשר נעלים, כשרונות על או אמון ועל אופי על מושתת

הערך ובין שמבוצע מה בין משותפת מידה אמת חסרון של הבעיה מתעוררתהונורריום(. אלא שכר איננו כאן החיצוני)שפירושו

III. חוזה השלמת(cautio) משכון באמצעות

הגל! של ידו בכתב ]תוספת הכלליות. הקביעות בשביל חשובות אינן הן אומרת זאת *

המשפט של פילוסופיה88

לי אין כבר כלשהו, בחפץ השימוש את מחצין אני שבהם חוזים באותם יותר בהשכרה(. )כמו החפץ של הקניין בעל עדיין אני אך החפץ, על חזקה שנעשיתי אפשר מתנה של בחוזים ואף מכירה בחוזי חליפין, בחוזי מזה, יכולה זו והפרדה מקודם, עליו חזקה לי שהייתה בלי משהו של קניין בעל

עצם צעד. אחר צעד נערך שאיננו שהוא, ביצוע לכל בנוגע להתקיים חזקה בעל להיות, נקבע האחר ובמקרה נשאר, אני האחד שבמקרה זה

שיש בלי שלי, הקניין כבר או עדיין שהוא מה בבחינת הערך, על ממשית הזה הדבר את - לקבל אמור או מוסר שאני הכזסומז החפץ על חזקה לי

פי, חפץ אמנם הוא המשכון המשכון. מחולל רק קנייני הוא אבל ספצי שחבים או עליו לחזקה אחר! ]למישהו שמסרתי הקניין של ערכו פי על הוא לו, שיש מוסף ערך לכל ובנוגע הספציפי אפיונו מבחינת ברם, לי.

אלא חוזה איננו עצמו המשכון כך, משום המשכון. נותן של קניינו נשארת רק את המשלים המומנט ]כלומר[ לעיל(, 77 סעיף )ראה תנאים התניי

של מיוחדות צורות הן וערבות משכנתא הקניין. על החזקה מבחינת החוזהמשכון.

. ת פ ס ו )התניית ההסכם באמצעות אמנם הזה: ההבדל על הצבענו לחוזה בנוגע ת רק אותה מקבל ואני עליו חזקה לי אין אבל שלי, לקניין נעשה הקניין התנאים(

המשכון כוונת החפץ, של המלא הקניין בעל כבר אני אם ואולם, הביצוע. באמצעות יובטח כבר ושהביצוע הקניין, של ערכו על גם חזקה אקבל אחת ובעונה שבעת היא

את המציע במישהו מדובר ובה משכון, של מיוחד סוג היא ערבות ההסכם. בתוך הפונקציה את ממלא האיש כאן מצדי. לביצוע כערובה אמינותו את או הבטחתוהמשכון. של במקרה ממלא שהחפץ

פי על אף בכלל, זה כלפי זה אמצעיים בלתי אישים של יחס בכל 81ם והם כשלעצמו, זהה הוא שרצונם בכל משותף, כרצון בחוזה אותו מעגני

ההתאמה אמצעיים, בלתי הם שהאישים מאחד פרטיקולרי. רצון גם הוא זאת על אף מקרית, היא כשלעצמו ההווה לרצון הפרטיקולריים רצונותיהם של פרטיקולריים. רצונות אותם ידי על דק קיום יש כשלעצמו ההווה שלרצון פי ורצייתו תובנותיו אז כי הכללי, מזה במפורש שונה הפרטיקולרי הרצון אם

כשלעצמו. למשפט כמנוגד מופיע והוא ובמקריות בשדירותיות מתאפיינותהעוול. וזהו

של שהמומנטים יותר, הגבוה הלוגי ההכרח מן נובע העוול אל המעברכללי, רצון בתור הרצון או כשלעצמו, המשפט הזה, בהקשר - המושג

89המופשט המשפט

כשונים־ יוצבו - הרצון של הפרטיקולריות הרי שהוא בקיומו, והמשפטת שייר וזה בשביל־עצמם, אליו שג. של המופשטת לרי ואולם המו

שבחוזה ומקריות, שרירותיות היא עצמה בפני הרצון של זו פרטיקולריות בתור ולא אחד, יחיד לחפץ הנוגעת שרירותיות בתור רק עליהן ויתרתי

עצמו. הרצון של והמקריות השרירותיות

זה זהה רצון אבל משותף. רצון בתור רצונות שני של יחס לנו היה בחוזה תוספת. בניגוד עדיין עומד הוא ולכן כללי, בתור שהוצב רצון יחסי, באורח רק כללי הוא

אבל הביצוע, את לתבוע הזכות את כמובן כולל ההסכם, החוזה, הפרטיקולרי. לרצון המשפט כנגד לפעול יכול כזה בתור אשר הפרטיקולרי, הרצון של עניינו שוב זהו

ברצון טמונה הייתה כבר לכן שקודם השלילה אפוא מתגלה כאן כשלעצמו. ההווה שהרצון הוא בכללותו הדברים מהלך העוול. היא הלוא זו ושלילה כשלעצמו, ההווה

ומופיעה הפרטיקולריות המשותף הרצון מתוך מתעוררת וכך מאי־אמצעיותו מיטהר הפרטיקולרי. רצונום את עדיין שומרים הסכמה לכלל שבאים אלה בחוזה, כנגדו. לחסדי נתון הוא ולכן השרירותיות לשלב מעבר אפוא מצוי אינו עדיין החוזההעוול.

שלישי פרקהעוול

ת נקבע, כדבר נוכח כשלעצמו המשפט בחוזה, 82 הכלליו ת ו מי הפני הפרטיקולרי. הרצון ושל השרירותיות של משותף כ]גורם[ נוכחת שלו

הרצון המהותית, ומציאותו כשלעצמו המשפט שבה המשפט, של זו תופעה באורח אומרת, זאת - אמצעי בלתי תואם זה את זה תואמים הפרטיקולרי,

ת - מקרי ת בעוול נעשי ד כלומר - לתדמי כשלעצמו המשפט בין לניגו פרטיקולרי. משפט בו נעשה שהמשפט זה בבחינת הפרטיקולרי, הרצון ובין

ומתכונן שב ושהמשפט תוקף, חסרת שהיא היא זו תדמית של האמת ואולם, זה תהליר ובאמצעות עצמו. של הזאת השלילה את שולל שהוא מתור

שלילתו, עצמו אל חוזר הוא שבו תיווך, של עצמו את קובע המשפט מ בלתי ומשהו כשלעצמו אלא היה לא הוא בתחילה ואילו וכתקף, כממשיאמצעי.

המשפט של פילוסופיה90

הרצון ידי על מהותית קביעה נקבע הכללי, הרצון כשלעצמו, המשפט תוספת. אל המהות של יחסה זהו לא־מהותי. מה דבר אל בזיקה עומד ולכן הפרטיקולרי,

זאת בכל היא אחרת מבט מנקודת המהות, את תואמת התופעה אם גם תופעתה. הלא־ אל בזיקתה המהות המקריות, שלב היא התופעה שכן אותה, תואמת איננה

מציאות היא תדמית תדמית. נעשית התופעה העוול, של במקרה אבל מהותי. כך גרידא, מוצבת והיותה המהות של הריק ניתוקה המהות, את תואמת שאיננה

הלא־ היא התדמית כך, משום שונות. הוא ההבדל ובמהות,[ ]בתדמית שבשתיהן, מתגלה המהות זו ובהיעלמות בשביל־עצמו, להיות רוצה שהוא מאחר הנעלם אמיתי, היא וכך עצמה שלילת את שללה המהות התדמית. של כעוצמתה כלומר כמהות,

כדבר נקבע המשפט היעלמותו, ובאמצעות כזאת, תדמית הוא העוול מאוששת. הרצון ולעומתו כשלעצמו, המשפט הוא ״מהות" כינינו עתה שזה מה ותקף. איתן

הוויה אלא למשפט הייתה לא לכן קודם לא־אמיתי. בבחינת נסלק הפרטיקולרי שכן משלילתו. חוור שהוא בכך ממשי נעשה הוא עכשיו ואילו אמצעית, בלתי

עדיין הוא אמצעי הבלתי ואילו שלו, באחרות ומשתמר 32שפועל מה היא ממשותבר־שלילה.

כלליותו לעומת רב־גוני כן ועל פרטיקולרי, משהו הוא המשפט באשד 83ת. של צורה מקבל הריהו כשלעצמן, ההוות ופשטותו הוא המשפט תדמי

ת בלי עוול - אמצעי בלתי באורח או כשלעצמו, ראשית, כזאת, תדמי הונאה; - כתדמית אותו קובע הסובייקט שנית, אזרחי; עוול או זדון כוונת

עבירה. - וכל מכל תוקף כחסר אותו קובע הסובייקט ושלישית,

עצמאית. בתור המתייצבת תדמית המהות, של תדמיתה אפוא הוא העוול תוספת. אם אומרת, זאת עצמה, בשביל גם ואיננה כשלעצמה רק היא התדמית אם

תדמית כאן היא התדמית זדון. כוונת בלא כאן הוא אזיי צדק, בעיניי הוא העוול ההונאה. הוא השני הסוג[ ]מן העוול מבחינתי. לא אבל הצדק, של המבט מנקודת

מתקיים הוא אלא כשלעצמו, המשפט של המבט מנקודת תדמית איננו העוול כאן מישהו, מונה כשאני אותו[. להונות ]כדי תדמית אחד מישהו לפני מציג שאני בכך

המבט מנקודת תדמית היה העוול הראשון, במקרה תדמית. מבחינתי הוא הצדק העוול, של המבט מנקודת ]כלומר[ שלי, המבט מנקודת השני, במקרה הצדק. של

עוול זהו העבירה. הוא השלישי הסוג[ ]מן העוול ולבסוף, תדמית. רק הוא הצדק ואינני בעוול רוצה אני הזה במקרה אבל שלי: המבט מנקודת הן כשלעצמו הן

העבירה, מבוצעת שכנגדו שהזולת, כוונה לי אין צדק. של תדמית אפילו מציג הוא להונאה עבירה בין ההבדל צדק. ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו בעוול יראה

הזאת ההכרה בעבירה ואילו במשפט, הכרה מכילה עדיין הפעולה צורת שבהונאהאיננה.

91המופשט המשפט

זדון כוונת בלי עוול א.

וגם עצמם בפני גם והחוזה, לעיל( 54 סעיף )דאה לקיחת־החזקה 84 של שונות ותולדות שונים ביטויים כל ראשית הם המפורטים, בסוגיהם

הרי אינהרנטי, באופן כללי שהוא מה הוא שהרצון מאחר אבל,[1 בכלל. רצוני [.Rechtsgründe] משפטיות זכויות־תביעה גם הם בהם, מכירים האחרים אם

זכויות תהיינה שונים שלאישים אפשר לזו, זו וחיצוניות מרובות בהיותן זכות־ מכוח יכול, מהם ואחד אחד וכל עצמו, חפץ לאותו בנוגע כאלה

נוצרות כך שלו. קניין בחפץ לראות שלו, הפרטיקולרית המשפטית התביעהזכויות. בין התנגשויות

שות 85 היא המשפטית, זכות־התביעח מכוח חפץ נתבע שבה זו, התנג הכללי שגורם[ במשפט הכרה כוללת והיא האזרחית, התביעה של הספרה

שיש למי שייך להיות אמור החפץ כי[ מסכימים הכל1ש זה במובן והמכריע, האחד של בקניינו החפץ הכללת לשאלת דק נוגעת התביעה עליו. זכות לו שולל "שלי" הפרדיקאט שבו בתכלית, שלילי שיפוט האחר. של בקניינו או

בלבד. הפרטיקולרי את

האינטרסים אל קשורה בזכות ההכרה המעורבים, הצדדים מבחינת 86 המנוגדות. הפרטיקולריות השקפותיהם ואל שלהם המנוגדים הפדטיקולריים

ת כנגד )דאה עצמה הזאת התדמית בתוך אחת ובעונה בעת אך זו, תדמיד המועמד מה דבר בתור מופיע כשלעצמו הצדק הקודם(, בסעיף הרוח לנג

ein] שראוי מה בבחינת רק נוכח הוא בתחילה ואולם אותו. ושדורשיםSollen,] האי־ מן שהשתחרר רצון בתור נוכח איננו עדיין שהרצון מפני

פרטיקולרי, שהוא פי על שאף רצון[ בתור ]כלומר האינטרס, של אמצעיות שמכירים כממשות כאן נקבע לא עדיין אף והוא הכללי, הרצון היא תכליתו

אלצו שלמולה כזו בה, ם יי השקפותיהם על לוותר המעורבים הצדדישלהם. הפדטיקולריים האינטרסים ועל הפרטיקולריות

מחשיבו שאני שלי והעוול מסוים, טעם לו יש כשלעצמו, צודק שהוא מה תוספת. והפרטיקולרי הסופי של מטבעו אחר. או כזה מטעם מגן אני עליו גם לצדק, אנו כאן שכן כאן, המציאות הכרח אפוא הן התנגשויות למקריות. מקום להניח

הפרטיקולרי הרצון את שולל זה ראשון ]מסוג[ עוול הסופי. של בשלב ]נמצאים[

המשפט של פילוסופיה92

בכלל. ביותר הקל העוול אפוא זהו מכבדים. הכללי המשפט את ואילו בלבד, לו שיש בכך מכיר עדיין אני זאת בכל אדום, איננו כלשהו שוורד אומר אני אם

את ]כלומר[ בלבד, הפרטיקולרי את שולל אלא במין כופר אינני כך ומשום צבע, שייעשה ורוצה בצדק, רוצה איש כל בצדק: כאן מכירים גם כך האדום. הצבע

שהוא מה את לצדק מחשיב שהוא בכך רק מתמצה שלו העוול בלבד. צדק עמובו. רוצה

הונאה ב.

תו, שדורשים מאחד 87 שפט או שלעצמו, המ המשפט מן בהבדל כ הוא שכזה בתור אבל מהותי, שהוא כמה אמנם נקבע והנמצא, הפרטיקולרי

סובייקטיבי משהו הוא הזה ההיבט ומן לא, ותו נדרש מה דבר גם בעת בה מוריד הפרטיקולרי הרצון כאשר גרידא. ותדמית מהותי בלתי כן ועל גרידא,

ת ל]דרגת[ הכללי את כך הרצון כאשר חוזה, של ובמקרה - בלבד תדמי לפנינו הרי - הרצונות של בלבד חיצונית שותפות של[ ל!דדגה מורד הכלליהונאה.

הצדק לא אבל העוול, של זה שני בשלב שמכובד הוא הפרטיקולרי הרצון תוספת. משלים המרומה האדם שאת היות נפגע, איננו הפרטיקולרי הרצון בהונאה, הכללי. גרידא, וכתדמית סובייקטיבי כצדק אפוא נקבע שדורשים הצדק צדק. עמו שנעשה

ההונאה. וזוהי

שהו קניין רוכש אני בחוזה 88 פיינו בשל כל א קולרי מ של הפרטית הכלליות פי על בעת ובה החפץ ערכו בשל מקצתה - לו שיש הפנימי

עלולה הזולת של רצונו שדירות אחר. של מקניינו שהוצא מאחר ומקצתהת אצלי לעורר כול שהחוזה כך רוכש, שאני למה באשר תדמי להיות י

החפץ של חילופין על הדדית חופשית הסכמה בתור כהלכה ומוסדר נכון של ההיבט בו שחסר פי על אף אמצעית, הבלתי ביחידותו הזה ]המסוים[

או הפוזיטיבי בביטויו האינסופי השיפוט )על כשלעצמו. ההווה הכללית בתור הפילוסופיים, המדעים של אנציקלופדיה בחיבורי ראה זהות טענ33(.121 סעיף

בלבד, הזה המסוים[ נהחפץ בתור החפץ של לקבלה שבניגוד ]הדרישה,[ 89בניגוד ת ו תיות גרידא לכוונו שרידו האובייקטיבי הרצון, של גרידא ול

93המופשט המשפט

תן יהיה הכללי או ]הדרישה[ וכן משפט, בתור תקף ויהיה כערך להכרה ני הדרישה - מסולקת תהיה למשפט, המנוגדת הסובייקטיבית, שהשרירותיות

לא. ותו דרישה ראשית, היא, הזאת

במקרים שכן זדון, כוונת בו שאין אזרחי, עוול בגין עונשים פוסקים אין תוספת. זאת, לעומת הונאה, של במקרה למשפט. המנוגד דבר שום רציתי לא כאלה

במשפט. בפגיעה מדובר כאן שכן עונשים, מפעילים

ועבירה כפייה ג.

בלבד זו לא זה במצב חיצוני. בחפץ מוטבע רצוני קניין, ברשותי כשיש 90 לכן לכורח. וכפוף בו אחוז גם הוא אלא החיצוני, בחפץ משתקף שרצוני

מה[ ]דבר להקריב אותו המאלצת מרות או בכלל נזרות לסבול עלול הוא הוויה על או כלשהי חזקה על[ אשמירה כתנאי כלשהי[ ]פעולה לעשות או

כפייה. לסבול עשוי הוא ]כלומר[ כלשהי, פוזיטיבית

כשלעצמו הצדק את לא מכבדים אין ובה האמיתי, במובנו העוול היא עבירה תוספת. הצד הצדדים, שני נפגעים בעבירה כן, אם לעיניי. נראה שהוא כפי הצדק[ ]את ולא

הסובייקטיבי. והצד האובייקטיבי

ת יכול בוודאי האדם חי, ]יצור[ בתור 91 תן אומרת, זאת כפוי, להיו ני אחרים, של למרותם שלו אחרים חיצוניים וצדדים הפיזי צדו את להכפיף

כשלעצמו־ובשביל־עצמו)ראה כפוי להיות יכול איננו החופשי הרצון אבל הוא שבה החיצוניות נון נסוג איננו שהוא במידה רק אלא לעיל(, 5 סעיף

לכפות לעיל(. 7 סעיף )ראה חיצוניות אותה של הדימוי מן או לכוד, מוחזקכפוי. להיות לעצמו להניח שרוצה מי על דק אפשר משהו

המציאות ואם מציאות לו יש אם רק ממש, חופשי או אידיאה, הוא הרצון 92 הכפייה, או המרות, לפיכך החירות. של הוויה היא עצמו את טבע שבה

את המסלק לרצון ביטוי היא שכן במושגה, וביה מניה עצמה את הורסת הן כפייה או מרות כך, משום מציאותו. את או כלשהו רצון של ביטויו

עוול. מעשה מופשטת מבחינה

שכפייה הוא במושגה, עצמה את הורסת שהכפייה לכך הריאלי הגילום 93ת מסולקת בתנאי צודקת שהיא בלבד זו לא כך, משום כפייה. באמצעו

המשפט של פילוסופיה94

סילוק שהיא שנייה כפייה בתור כלומר - הכרחית אף היא כלשהו[, ]מסויםראשונה. כפייה של

החובות של או בו שמותנה מה של אי־ביצוע באמצעות בחוזה פגיעה מחדל, מתוך אם עשייה מתוך אם המדינה, או המשפחה כלפי המשפטיות

מהזולת מונע שאני זה במובן אלימות, לפחות או ראשונה, כפייה הריהילו. המגיע שירות או לו השייך קניין

ה ת, כפיי ה או פדגוגי ד המופעלת כפיי אמנם וגסות, פראות בנג ראשונה כפייה עקב הבאה כפייה כמו ולא ראשונה כפייה כמו נראית

ת כשלעצמו הוא גרידא הטבעי הרצון ואולם קודמת. מו כנגד אליה להגן ויש החירות, של ההווה־כשלעצמה האידיאה רצון מפני עלי

כוננה שכבר או משתיים: אחת בתוכו. תוקף לה ולתת כזה מעוצב בלתיכנגדן, אלימות היא טבעיות ואותה במדינה, או אתית'במשפחה מציאות

מייסדת והאידיאה בכלל, אלימות של מצב בלבד, טבעי מצב שיש אוגיבורים. של זכות כנגדו

הבלתי במצב רק מופיעים הללו גיבורים: להיות עוד יכולים לא במדינה תוספת.

שוקדים והם ומדינית, הכרחית צודקת, היא להשיג מבקשים שהם התכלית מעוצב. נישואין והנהיגו מדינות שייסדו הגיבורים שלהם. עניינם הייתה כמו עליה

נראות עדיין אלו ופעולות המוכרת, זכותם בתור זאת עשו לא בוודאי וחקלאות האידיאה של ביותר הגבוהה זכותה בתור אבל הפרטיקולרי. רצונם של ]תוצאה[ כמו

בלבד בטוב שכן צודקת, כפייה היא הגיבורים שכפו הזאת הכפייה הטבעיות, לעומתהטבע. של עוצמתו נגד הרבה להשיג אי־אפשר

הוא אותו המפר שהעוול מכיוון לכפייה, זכות הוא המופשט המשפט 94ת כנגד אלימות או על השמידה לפיכך, חיצוני. בחפץ חירותי של המצי ובאלימות חיצונית כפעולה היא גם ]מופיעה[ האלימות מול אל זו מציאות

ראשונה. אלימות אותה את המסלקת

החמור, ]במובנו[ המשפט את או המופשט, המשפט את מלכתחילה להגדיר לאור המשפט את לתפוש משמעו לכפות, רשאים שאנו משפט בתור

העוול. עקב בעקיפין, רק המופיעה תוצאה

ה[ של פספרה גם המוסר. ובין המשפט בין להבדל היטב לב לשים יש כאן תוספת. תכלית, לי הוא הטוב שכן שניות, יש עצמי, תוך אל ברפלקציה אומרת, זאת מוסר, החלטה היא הטוב של מציאותו פיה. על עצמי שאקבע הראוי שמן האידיאה והואכך ומשום לגמרי, פנימית היא זו מציאות אבל עצמי. בתוך אותה מממש ואני שלי,

95המופשט המשפט

על לחול אפוא יכולים אינם המדינה חוקי כלשהי. כפייה עליה להפעיל אי־אפשר מובן כל חסרת היא ומרות לעצמי, עומד אני המוסר של ספרה1ב שכן הלב, רחשיכאן.

ה 95 ת בבחינת הראשונה, הכפיי מו ל אלי של בדרך בן־חורין שמפעי במשפט פגיעה כלומד הקונקרטי, במובנה החידות של במציאותה פגיעה )ראה השלם במובנו שלילי אינסופי שיפוט - עבירה היא משפט, בתור

רק לא נשלל שבאמצעותו 34(,99 עמוד שני, כרך הלוגיקה, מדע בחיבורי אלא לעיל(, 85 סעיף לרצוני)דאה חפץ של הכפפתו ]כלומר[ הפרטיקולרי,

שלי הכשירות ]כלומר[ ״שלי״, שבפרדיקאט והאינסופי הכללי גם בבד בד 88 סעיף דאה בהונאה; סבדתי)כמו של תיווכה בלי מתרחש וזה למשפט,

העונשין. חוק של הספרה זוהי — לה בניגוד אלא לעיל(,

התצורות אלא כה עד לו היו לא אכן עבירה, היא בו שהפגיעה המשפט, בתחילה התייחס לא העבירה של יותר המדויק מובנה גם ולכן שראינו,

הכללי, הוא האלה שבצורות העצמותי אבל האלה.* הקביעות אל אלא ומשום הנוספות, ובתצורותיו בהתפתחותו עצמו דבר אותו להיות המוסיף

בהתאם עצמו, דבר אותו להיות היא גם מוסיפה העבירה, בו, הפגיעה כך גם נוגעת הבא בסעיף שתידון הקביעה כך, משום העצמותי[. ]של למושגו

שקר, שבועת לדוגמיו העבירה[, ]של יותר והמסוים הפרטיקולרי לתוכןבאלה. וכיוצא ושטרות, מטבעות זיוף במדינה, בגידה

הוא באשר זה, רצון ואולם לפגוע, אפשר הנמצא ברצון רק זו, מבחינה 96 כן ועל איכותיות, קביעות ושל כמותיים ממדים של לספרה נכנס בנמצא, יש העבירה של האובייקטיבי ההיבט מבחינת לפיכך, לכך. בהתאם משתנה

היקפה, במלוא נפגעת בכלל, והיקבעותה הרצון[, ]של כזו מציאות אם הבדל בכפייה בעבדות, ברצח, שקורה )כפי מושגה את התואמת באינסופיות ולכן

ובמקרה האיכותיות, מקביעותיה באחת או בחלקה, רק או וכדומה(, דתית,מהן. באיזו כזה,

בלבד, אחת רעה ומידה בלבד אחת טובה מידה שיש הסטואית, ההשקפהת החקיקה ש המטילה 35הדרקוני ת עבירה, כל על מוות עונ הגולמיו

של באינסופיותה פגיעה עלבון בכל הרואה הפורמלי, הכבוד ]קוד[ של

בכתב ]תוספת החיים. אל ממנו, חלקים אל הגוף, ואל יחידים, חפצים בתור הקניין, אל כלומר *הגל[ של ידו

המשפט של פילוסופיה96

של המופשטת החשיבה אצל נעצרות שהן משותף אלה לכל - האישיות הקונקרטית במציאותו אותו תופשות ואינן והאישיות, החופשי הרצון

אידיאה. הוא באשר לו להיות מוכרחה אשר והמסוימת, אני שוד של במקרה איכותי: הבדל הוא גניבה ובין שוד בין ההבדל

הסובייקטיבית האינסופיות בתור כלומר נוכחת, תודעה בתור גם נפגעכאיש. נגדי מופעלת והאלימות הזאת,

הציבור, לביטחון סכנה כמו העבידה[, ]של אחדות איכותיות קביעות קרובות לעתים נתפשות הן גם אבל יותר, מסוימות בנסיבות הוא בסיסן

של מושגו מתוך להיתפש במקום התוצאות, לאור כלומר בלבד, בעקיפין הבלתי באפיונה עצמה בפני יותר המסוכנת העבידה לדוגמה: העניין.איכותה. או היקפה מבחינת יותר חמודה פגיעה היא אמצעי

גבוה הבדל על נשענת עבירה ]של הסובייקטיבית המוסרית האיכות והיא פעולה, הם מעשה או אירוע מידה באיזו בשאלה המתבטא יותר

בהמשך. ידובר ובכך הפעולה, של הסובייקטיבי טבעה לעצם נוגעת

לפרט, יכולה איננה המחשבה זה את - עבירה כל בגין להעניש יש כיצד תוספת. עבירות על ההשקפות התרבות, התקדמות עם פוזיטיביות. קביעות נחוצות כך לשם

שנה. מאה לפני שעשו כפי בל־כך רבה בחומרה עוד מענישים אין וכיום מתמתנות,שביניהם. היחס אלא שמשתנים, הם עצמם העונשים או העבירות לא

שפט של הפרה 97 שפט בתור המ ם היא מ ת אמנ או צי ת מ צוני חי איונה היא בטלותה של המניפסטציה מעיקרה. בטלה היא אבל פוזיטיבית,

המשפט של ממשותו ]זוהי[ - במציאות הוא גם המופיע הפרה, אותה שלתו בבחינת ת עצמה עם עצמה את המתווכת הכרחיו ק באמצעו סילוהפרתו.

הוא הזה הקיום אבל הזה. בשינוי מתקיים והעניין משהו, משנה העבידה תוספת. בתור שהמשפט ]היומדה[ היא בטלותו מעיקרו. בטל הוא זה ובמובן עצמו, של ניגודו ביטויה ולכן בר־סילוק, איננו מוחלט, משהו הוא באשר המשפט, שכן סולק. משפט

העבירה. של תולדתה מהות היא הזאת והבטלות מעיקרו, בטל העבירה של החיצוני בתור להתייצב חייב הוא כלומד, זאת, להפגין חייב ומבוטל בטל שהוא מה אבל בא שאחריו פוזיטיבי, ראשון, דבר איננו העבירה מעשה בעצמו. להפדה הניתן דבר

השלילה. של שלילה רק הוא והעונש שלילי, דבר הוא אלא שלילתו, בתור העונש תקפותו את מציג הוא ובכך הזאת, ההפרה של סילוקה אפוא הוא הממשי המשפטהכרחית. מתווכת מציאות שהוא ומוכיח

97המופשט המשפט

בלבד, בחזקה או בלבד, החיצונית במציאות הפוגעת המשפט[ ]של הפרה 98 של סילוקה הון. או קניין של כלשהו לסוג הנגרם נזק או [übel] רעה היא

בדמות אזרחית בתביעה הפיצוי הוא נזק, שגרמה הפרה בבחינת ההפרה,בכלל. אפשרי כזה שתחליף כמה עד תחליף,

ניתן איננו והנזק הרס לידי מגיעה הנזק גרימת אם הזה, הפיצוי בעניין חייב הערך, כלומר הנזק, של הכללי האפיון בכלל, ולשיקום לתיקון

שלו. הספציפי האיכותי האפיון במקום לבוא

שלעצמו)ובכך ההווה ברצון הפגיעה ואולם 99 הפוגע של ברצונו גם כ פוזיטיבי קיום לה אין השאר(, כל של וברצונם הנפגע של ברצונו וכמוהו בתוצר לה משיש יותר לא כזה, בתור כשלעצמו ההווה הזה ברצון כלשהו החוק כשלעצמו)המשפט, ההווה הזה הרצון עצמו, בפני הפגיעה. ]של גרידא

פגיע. בלתי הוא וככזה חיצוני, קיום לו שאין משהו בעצם הוא כשלעצמו( הפגיעה השאר, כל ושל הנפגע של הפרטיקולרי הרצון מבחינת אופן, באותו

העבירה עובר של הפרטיקולרי הרצון היא באשר רק בלבד. שלילי דבר היא הזה, הפרטיקולרי ברצון הפגיעה כר, אם פוזיטיבי. קיום לפגיעה לה יש

תוקף(* לה יהיה כן לא העבידה)שאם של סילוקה היא נמצא, רצון בבחינתהמשפט. של ושיקומו

*

שין תיאוריית הגרועה בצורה שטופלו הדיון מחומרי אחד היא העונ שבתיאוריה מכיוון החדשה, העת של הפוזיטיבי במדע־המשפט ביותר

בעבירה רואים אם המושג. הוא המהותי ]העניין[ אלא בשכל, די אין זו אכן אז כי בלבד, רע העונש, היא יותר המפורטת שקביעתו ובסילוקה,

שרע מכיוון רק כלשהו ברע לרצות תבוני לבלתי זאת להחשיב אפשרתון)ראה כבר כלשהו אחר המשפט של יסוד עקרונות קליין, אצל נ

בתיאוריות - השונות העונשין בתיאוריות 36ואילך(. 9 סעיפים הפלילי, את מניחים - הלאה וכן כשיקום כאיום, כהרתעה, כמניעה, העונש של

מה את ואילו ראשון. ]ימוד[ בתור כלשהו רע של הזה השטחי האופי קביעה - קובעים העונש, תוצאת להיות אמור הללו התיאוריות פי שעל

בלבד כלשהו ברע לא ואולם כלשהו. טוב בתור - במידה בה שטחית בעוול מדובר דבר של לאמיתו אלא אחר, או כזה בטוב לא ואף עסקינן,האובייקטיבי העיון את הצדה דוחקות שטחיות מבט נקודות אותן ובצדק.

]תוספת כולם. בשביל - כאן כללית היא יחידה הוויה שכן כללי, קיום לה יהיה אומרת, זאת *הגל[ של ידו בכתב

המשפט של פילוסופיה98

ומכאן העבירה, לגבי והיסודית הראשונה המבט נקודת שהוא עיון בצדק, כלומר מהותית, שנעשית היא המוסדית המבט שנקודת מאליו מתחייב

ת השקפות עם המעורבב העבירה, של הסובייקטיבי הצד לוגיו כו פסיד בתור חושיים דחפים של חוזקם ועל גירויים על טריוויאליות ניגו

על המשפיעים פסיכולוגיים גורמים ועל פסיכולוגי כורח על לתבונה, 1של ל]דרגה כזו השפעה להוריד מסוגלת איננה החירות הדמיון)כאילו

ש הקשורים השונים השיקולים בלבד(. מקרי משהו תופעה בתור לעונתיו ונוגעים הפרטית, התודעה אל ולזיקתו המדמה לכוח באשר לתולדו הנכון, במקומם מהותית חשיבות להם יש בהם(, וכיוצא שיקום )הרתעה,

הם ואולם העונש, של השונים האופנים על בדיון ובראשונה ובראש הדיון כשלעצמה־ובשביל־עצמה. צודקת שהענישה מלכתחילה מניחים

שהיא מכיוון לא אבל - העבירה את לסלק שיש בכך רק עוסק שלנו - משפט בתור המשפט את מפרה שהיא מכיוון אלא כלשהו רע יוצרת

: הוא הזה הקיום לסלק. יש אותו שגם קיום לעבירה, שיש הקיום בסוג וכן כל מהו. ]לגלות[ היא המהותית והנקודה לסלקו, שצריך האמיתי הרע הבלבול יוסיף לכך, הנוגעים המושגים את ברורה הכרה מכירים אין עוד

העונש. על בהשקפותינו לשלוט

וסובר איום צל העונש את מבסס 37פוירבאך שלו, העונשין בתיאוריית תוספת. ידע שהוא מכיוון בהכרח, להענישו יש האיום, אף על עבירה עובר מישהו שאם * מלכתחילה מניח האיום האיום? של לצדקתו באשר מה אבל לכך. קודם ואת

.! רע של הדימוי באמצעות מה[ דבר1 עליו לכפות ומבקש חופשי, איננו שהאדם | האי־ על ולא והרצון, החירות על להתבסס חייבים והצדק המשפט אבל כלשהו. י על מקל להרים כמו היא הרי זו בדרך העונש הנמקת האיום. נשען שעליה חירות,

1אלא וחירותו, כבודו פי על שלא האדם אל להתייחס הוא דבד של ופירושו כלב, ולהביאו האדם את לקומם יכול דבר של בעיקרו אשר האיום, אבל כלב. אל כמו הכורח לגמרי. הצדק מן נפטר לאיום, התנגדות מתוך חירותו את שיוכיח כך לידי

לטבעה לא העבירה, של והכמותי האיכותי להבדל רק להתייחס יכול הפסיכולוגי כך משום להם חסר זו, מתורה הנובעים חוקים ספרי ואותם עצמה, העבירה של

גופא. המסד

- כשלעצמה צודקת שהיא בלבד זו לא העבידה, בעובר הפגיעה 100 של מציאות כשלעצמו, ההווה רצונו בעת בה היא צודקת פגיעה בבחינת עצמו, העבירה עובר עם שנעשה צדק גם היא אלא - שלו הזכות חירותו,

בבחינת: פעולתו, שכן בפעולתו. הנמצא, ברצונו המוצב צדק אומרת, זאת

99המופשט המשפט

עובר אשר חוק קובעת והיא כללי, מה דבר היא תבונית, ]ישות! של פעולה למשפטו כמו לו להכפיפו אפשר ולכן בפעולתו, במפורש בו הכיר העבידה

שלו.

ע היטב דו ה של זכותה את פסל 38ןלןךיה כי י ש לקבוע המדינ עונכלל החברתית שבאמנה לשער שאין בטענה מוות, של הסכמתם תי

מכך. ההפך את להניח עלינו אדרבה, מומתים, להיות אינדיבידואליםה המדינה אבל וההגנה לעיל(, 75 סעיף )דאה וכלל כלל חוזה איננ

בתור האינדיבידואלים של קניינם ועל חייהם על תנאי בלא והשמירה]ישות! היא המדינה דבר של לאמיתו העצמותית. מהותה אינן יחידים

ולדרוש האלה והקניין החיים על תביעות להציג יכולה והיא יותר נעלה מושגה דק לא טמון העבידה עובר של בפעולתו כן, על יתר הקרבתם. את המדינה שעל תבוניות כשלעצמודובשביל־עצמה, תבוניותה העבירה, של

הפורמלית, התבוניות גם אלא היחידים, של הסכמתם בלי או עם לתקף העבירה עובר של זכותו את המכיל דבר רואים בעונש היחיד. של רצייתו כבוד תבונית. ]ישות! בתור אותו מכבדים בהענשתו ולפיכך, עצמו,

נגזרים אינם שלו המידה וקנה עונשו של המושג אם לו ניתן איננו זהתן איננו גם והוא מעשהו. מתוך העבידה, בעובד בו, רואים אם לו ני

כברייה רק אותו בוחנים או מזיקה, לבלתי להופכה שיש מזיקה חיה רק הצדק, של הקיום לאופן בהתייחס מזה, יותר ולשקמה. להרתיעה שיש

היחידה, צורתו לא הכי בלאו היא העונש, כלומר במדינה, לו שיש הצורהכשלעצמו. לצדק מוקדם תנאי איננה והמדינה

j .להענשתם, הסכמתם את לתת האדם גני שעל כלומד דורש, שבקדיה מה תוספתוכן העבירה, של טבעה במעשהו. אותה נתן כבר העבידה עובר אבל לגמרי, נכון הוא 1J למאמציו כן, פי על אף תסולק. גרם שהוא שהפגיעה הוא העבירה, עובר של רצונויוזף שלא אף מועילות. השפעות היו המוות עונש של לביטולו להביא בקריה של 1להבין התחילו אנשים זאת בכל הכולל, לביטולו להביא הצליחו הצרפתים ולא השני ןהמוות עונשי זאת, עקב לו. ראויים אינם ואילו מוות לעונש ראויים פשעים אילו ןהעונש. של זו מרבית לפסגה לה ראוי שגם כפי פחות, תכופים נעשו |

הוא הגמול המושג פי על אם גמול השבת הוא העבירה של סילוקה 1011 מבחינה הן מסוים היקף יש לעבירה המציאות פי על ואם בפגיעה, פגיעה 1I ת, מבחינה והן איכותית תי ת, בתור שלילתה, ולכן כמו היא גם מציאו

המושג, על המושתתת הגמול[, ושל העבירה של1 זו זהות ואולם !.-מסוימת.

המשפט של פילוסופיה100

- כשלעצמו ההווה באפיונה אלא הפגיעה, של הספציפי באפיון שוויון איננהערכה. פי על ]כלומד[

של הגדרתו זה במקדה - כלשהי קביעה של הגדרתה המקובל במדע הפסיכולוגי ניסיונה של הכללי הדימוי מן מוסקת להיות אמורה - העונש

ושל עמים של הכללי שהדגש כאן תראה זו מתודה התודעה. שלש ראויה שהעבירה ועודנו היה העבירה כלפי אינדיבידואלים וכי לעונ

ע העבידה לעובר להבין )אי־אפשר לו. גם יקרה עשה שהוא שמה מגי מאמצים הכללי, הדימוי הוא קביעותיהם שמקור מדעים, אותם כיצד

לכנות נוהגים אותו שגם מה את הסותרים היגדים אחרות בהזדמנויותהתודעה״(. של כלליות "עוברותהגמול, השבת רעיון אל מרכזי קושי החדירה השוויון קטגוריית אבל

ש קביעות של צדקתן ]שאלת[ כי אם תן מבחינת העונ וכמותן איכו שבו מ]השלב יותר מאוחר בשלב[ ]רק עולה הכי בלאו ]הספציפיות[

בשביל חייבים, היינו אפילו עצמו. העניין של [עצמותו שאלת עולה אחרים עקרונות אחר לתור העונש, של אלו יותר מפורטות קביעות

]ההיבט[ היה אז גם העונש, של הכללי ]ההיבט[ את הקובעים מאלה את להכיל חייב עצמו המושג זאת, ובכל שהוא. מה נשאר הזה הכללי המושג של זו קביעה ואולם הפרטיקולרי. בשביל גם היסוד עקדון

פיו ועל העונש[, ובין העבירה ]בין הכרחי קשר אותו היא העונש[ ]את איונה, את בתוכה מכילה כשלעצמו, ומבוטל בטל רצון בבחינת העבירה, מבטו מנקודת שמשתקפת, היא ]הזאת[ הפנימית הזהות כעונש. המופיע

והכמותי האיכותי האפיון שוויון. בתור החיצונית במציאותה השכל, של שום הכי שבלאו החיצוניות, של לספרה שייך סילוקה ושל העבירה של

של בשדה לעיל(. 49 לסעיף )השווה בה אפשרית איננה מוחלטת קביעה השכל שעל דרישה בלבד, דרישה נשארת זו מוחלטת קביעה הסופיות,

היא ואולם - ביותר גדולה חשיבות יש ולכך - ויותר יותר תמיד לתחוםמתמדת. התקרבות רק ומאפשרת אינסוף עד ממשיכה

נשארים גם כך על ונוסף הסופיות, של זה מטבעה מתעלמים אם קושי שמתעורר רק לא אז כי המופשט, הספציפי, השוויון אצל לעמוד

שים בקביעת ממנו למעלה שאין לוגיה אם )בעיקר העונ גם הפסיכו גודל את מכך וכתוצאה החושיים, הדחפים של חוזקם את לצדה מגייסת

הרצון של חולשתו גודל את - נרצה אם - או הרע, הרצון של כוחות ואת בכלל ]ההיבט[ את להציג מאוד קל גם אלא חירותו(, מוגבלו

101המופשט המשפט

תחת שוד גניבה, תחת גניבה )כגון אבסורד בתור העונש של התגמולי לדמות אפילו יכולים שאנו כך שן, תחת שן או עין תחת עין שוד,

ואולם שיניים(. כחסר או אחת עין כבעל העבירה עובר את לעצמנושג ]ביצירתו[ האשמה ואת הזה, האבסורד עם דבר וחצי דבר אין למו

ת יש בבחינת הערך, ספציפי. שוויון של[ ]רעיון באותו ורק אך לתלום, של הפנימית השוות שונות מזה זה כליל שונים הם שבקיומם ענייני

ת, ע התעוררה שכבר קביעה הוא ספציפי ]סעיף )ראה לחוזים בנוג 95 סעיף )ראה עבירות כנגד אזרחיות לתביעות בנוגע ואף לעיל( [77

של אמצעי הבלתי האפיון מן מועלה המדמה הכוח ידיה ועל 39לעיל(, המעשה של [האינסופי ש]ההיבט מאחר הכללי. אל לו, מעבר אל העניין

נעלם החיצוני־גרידא הספציפי ]האפיון[ העבידה, של היסוד קביעת הואעת בסיסי קריטריון רק נשאר והשוויון יותר, אף בה קבי ה[ הגמול א

עת לא אבל העבירה, לעובר המגיע מהותי הספציפית התצורה אקבי בהם וכיוצא ומאסר וקנס אחד[, ]מצד ושוד גניבה השכר. של החיצונית

ואילו תצורה, אותה מבחינת דק וכל מכל שווים בלתי הם שני[, ]מצד בס־השוואה. הם כפגיעות, הכללי אופיים מבחינת כלומר ערכם, מבחינת

הערך שוויון אל קירוב לחפש הוא השכל של עניינו צוין, שכבר וכפי ובין עבירה בין כשלעצמו ההווה הקשר את תופשים אין אם שלהם. הזה

בני־ והעונש ה1העבי של היותם רעיון ואת הערך מחשבת את וכן איונה, חיבור בעונש שרואים כך לידי לבוא אפשר אז כי ערכם, מבחינת השוואה קליין, של בחיבורו אסורה)ראה פעולה עם כלשהו רע של בלבד שרירותי(.9 סעיף הפלילי, המשפט של יסוד עקרונות

בהופעתן השונות קביעות, שתי של וזהותן הפנימי קשרן היא גמול השבת תוספת. עבירה, לעובר ]עונש[ גומלים כאשר זו. לעומת זו שונה חיצוני קיום להן ושיש אלא אינו ראינו, שכבר כפי העונש, אבל לו. שייך שאיננו זר גורל במו נראה הדבר

שהמחצית האחרת, המחצית אלא אינו הוא אומרת, זאת העבירה, של מניפסטציה התנגדות מעורר ראשון שבמבט מה בהכרח. מלכתחילה אותה מניחה הראשונה

להיחשב יבולה ולכן כנקמה, מוסרי, בלתי כמשהו נראית שהיא הוא הגמול בהשבת המושג. אלא הגמול, השבת את לפועל שמוציא הוא האישי לא אבל אישי. למשהו

גמול" ״השבת במונח למצוא שמבקשים מי יש ואם 40אלוהים, אומר ושלם״, נקם ״לי כי להשיב צריך כך על הרי הסובייקטיבי, הרצון של פרטית גחמה של הרעיון את

ישנות 41האומנידות העבירה. תצורת של היפוכה־כנגד־עצמה אלא אינה הוראתהאת שמעורר הוא עצמו המעשה אופן, באותו אותן. מעירה העבירה אבל שנתן, את

המשפט של פילוסופיה102

כך לא ספציפי, לשוויון לשאוף יכול איננה הגמול שהשבת פי על אף והנה, הגמול. הם שהחיים מאחר שכן מוות. עונש בהכרח הוא עליו שהגמול לרצח, באשד הדבר

- כלשהו בערך להסתכם יכול איננו רצח[ ]בגין העונש המציאות, של השלם היקפהחיים. של נטילה בעוד רק אלא - לחיים השקול ערך שאין מכיוון

הוא העבידה של סילוקה המשפט, של אי־אמצעיותו של הזאת בספרה 102 פי על ואולם גמול. השבת היא אם תוכנה פי על צודקת שהיא נקמה, ראשית אינסופיותו את לשים היכול סובייקטיבי רצון של פעולתו היא הרי צורתה,

שאותו מכיוון בכלל, מקרי הוא שלו הצדק כך ומשום פגיעה, מעשה בכל הנקמה, לפיכך בלבד. פרטיקולרי רצון בבחינת הזולת בשביל הוא רצון

בשל חדשה: פגיעה נעשית פרטיקולרי, רצון של פוזיטיבית פעולה בבחינת מדוד בירושה הלאה ומועברת אינסופי תהליך לכדי שוקעת היא זו, סתירה

־" גבול. בלי לדור

הציבור נגד עבירות בתור לא עבירות בגין ומענישים לדין כשתובעים הרומאים ואצל היהודים אצל שקורה )כפי הפרט נגד עבירות בתור אלא

בה באשר ם אצל כיום גם שקורה וכפי ולשוד, לגני באשר האנגלי של מרכיב לפחות בעונש יש עדיין בזה(, וכיוצא אחרות, עבירות לכמה בהם, וכיוצא הרפתקנים אבירים של גיבורים, של הנקם פעולות 42נקמה.

הפרטית. הנקמה מן שונות הן המדינות, של כינונן לתקופת המשתייכות

של צורה לעונש יש לעולם חוקים, לא וגם שופטים בו שאין חברתי במצב תוספת. כלומר סובייקטיבי, רצון של פעולתו בהיותה בחסר לוקה נשארת זו ונקמה נקמה, הרצון הוא רצונם אבל אישים, גם הם שופטים אמנם התוכן. את תואמת איננה העניין. של בטבעו שאיננו מה דבר בעונש לכלול רוצים הם ואין החוק של הכללי בתור רק אלא והאיכותית, הכמותית בהגבלתו העוול את דואה איננו הנפגע ואילו לא־ עמים אצל חדש. עוול כך ולגרום בתגמול להפריז עלול והוא בכלל, עוול

להכניעה אפשר שבקרבם הערבים, אצל כמו מתה, איננה לעולם הנקמה מתורבתים הנקמה. מעשה את לבצע אפשרות אין אם או יותר, גבוהה מרות באמצעות רק

בידיהם שמפקידים זה במובן נקמה, של שארית יש עדיין בנות־זמננו רבות בחקיקות או משפט בבית לדיון כלשהי פגיעה להביא אם ההחלטה את אינדיבידואלים שללא.

ת הסתירות את )כמו הזאת הסתירה את להתיר הדרישה 103 הנוגעו במקדה הטמונה סתירה לעיל(, 89ו־ 86 סעיפים ראה אחרים: עוול ל]סוגי[

מאינטרסים חופשי שיהיה לצדק דרישה היא העוול, של סילוקו בדרך הזה

103המופשט המשפט

כלומר העוצמה, של ממקריותה וכן סובייקטיבית ומתצורה סובייקטיביים היותו אף שעל לרצון, הדרישה נעוצה בכך מעניש. צדק אלא נוקם צדק לא

של זה מושג והנה, ככזה. הכללי את גם ירצה וסובייקטיבי, פרטיקולרי רצון הזאת התנועה מתוך עלה הוא אלא בלבד, דרישה בבחינת איננו מוסריות

עצמה.

המוסריות אל המשפט מן מעבר

ם כנקמה בצורתו והצדק העבירה 104 של התצורה את אפוא מגלמי כשלעצמו ]ההווה[ הכללי הרצון שבין להבדלה בהגיעה הרצון התפתחות

חידי הרצון ובין מגלמים הם וכן הכללי, זה כנגד ההווה־בשביל־עצמו הי של סילוקו באמצעות עצמו אל חזר כשלעצמו ההווה שהרצון העובדה את

כנגד עצמו את משהוכיח וממשי. בשביל־עצמו נעשה ובכך הזה הניגוד לכזה ונחשב ממשי הוא המשפט גרידא, ההווודבשביל־עצמו היחידי הרצון אחת ובעונה בעת היא הרצון[ התפתחות ]של זו תצורה הכרחיותו. מחמת

ת בהיקבעותו התקדמות גם מושגו, פי על מושגו. בידי הרצון של הפנימי ההיות־ את מסלק הוא שבו זה ]תהליך[ היא הרצון של העצמית התממשותו היא ואשר בתחי״לה בה מצוי שהוא האי־אמצעיות צורת ואת כשלעצמו

של פירושו - לעיל( 21 סעיף )ראה המופשט ה[משפט מתחום תצורתו ההווה הכללי הדצון שבין בניגוד עצמו את מציב הוא שבתחילה הוא דבד

באמצעות מכן, ולאחר ההווה־בשביל־עצמו, היחידי הרצון ובין כשלעצמוד של סילוקו את קובע הוא השלילה, שלילת באמצעות[ ]כלומר זה, ניגו

גם אלא כשלעצמו חופשי רצון רק לא שהוא כך כרצון, במציאותו עצמו המופשט במשפט עצמה. אל המתייחסת שלילה בתור ]כלומר[ בשביל־עצמו,

הרצון. של מושאו היא האישיות כעת ואילו - אישיות אלא אינו הרצון לסובייקטיביות נעשתה זה שבאופן החירות, של האינסופית הסובייקטיביות

המוסר. של המבט נקודת של עקרונה היא עצמה, בשביל

דרכם מתפתח החירות שמושג במומנטים מקרוב להתבונן נשוב הבהתו אל הרצון של המופשטת־תחילה מהיקבעותו המתייחסת היקבעו

בקניין, הסובייקטיביות: של העצמית קביעתה אל ולפיכך עצמה, אל שהיא ומכאן מופשט, מה־שהוא־שלי אותו היא הרצון של זו היקבעות

צוני. בחפץ ]מצויה[ באמצעות מתוך מה־שהוא־שלי אותו בחוזה, חי

המשפט של פילוסופיה104

של הרצון בעוול, בלבד. משותף הוא ולכן לחוזה[ הצדדים ]של הרצונות מוצב באי־אמצעיותו, או שלו המופשט בהיות־כשלעצמו המשפט, ספרת של המבט נקודת מקרי. עצמו שהוא יחידי, רצון ידי על מקריות בתור

שמקריות כזה, באופן הרצון של המופשטת היקבעותו על התגברה המוסרתונה היא באשר עצמה, זו לעצמה, וזהה עצמה בתוך לרפלקציה נ

ת האינסופית מקריותו היא הסובייקטיביות ]כלומר[ הרצון, של הפנימישלו.

המושג. את תואמת תהיה זו ושמציאות יהיה, שהמושג מחייבת האמת תוספת. היא הבאה ]הדרישה[ אבל חיצוני, מה בדבר היא הרצה של מציאותו במשפט, בשביל־עצמו, להיות חייב הוא פנימי: במשהו עצמו, בתוך מציאות תהיה שלרצון

הוא עצמו כלפי זה יחם עצמו. של מושא להיעשות חייב והוא סובייקטיביות, להיות האי־אמצעיות אי־אמצעיותו. סילוק ידי על רק להשיגו יכול הוא אבל חיובי, ]יחס[

של איונו באמצעות אומרת, זאת - העונש באמצעות כך, מובילה בעבירה המסולקתהמוסריות. אל ]כלומר[ החיוב, אל - הזה האיון

שני חלק

המוסריות

שהוא במידה הרצון של המבט נקודת היא המוסד של המבט נקודת 105 הקודם(. הסעיף את בשביל־עצמו)ראה גם אלא כשלעצמו רק לא אינסופי

ההיות־ כנגד ההווה־בשביל־עצמה וזהותו עצמו, בתוך הרצון של זו דפלקציהכנגד כשלעצמו את עושה בתוכה, המתפתחות והקביעות האי־אמצעיות ו

לסובייקט. האיש*

ל 106 אי ת הו ביו קטי ביי הסו עתו עתה היא ו שג של קבי בדלת המו ונ אומרת, זאת כשלעצמו, ההווה הרצון מן ]כלומר[ כזה, בתור המושג מן

בייקט של ורצונו הואיל אל בתור הסובייקט - הסו דו בי די ההווה־ אינשנו - בשביל־עצמו הרי אי־אמצעיות(, בו יש עדיין )]דהיינו[ הוא גם י

יותר גבוהה קרקע נקבעה בכך המושג. של מציאותו היא הסובייקטיביות הוא שלה, הריאלי המומנט או האידיאה, של הקיום צד החידות. בשביל יכולה סובייקטיבי רצון בבחינת ברצון רק הרצון. של הסובייקטיביות עכשיו

ממשית. להיות כשלעצמו, ההווה הרצון או החירות,

של הריאלי צדו את בשלמותה כך מגלמת המוסדיות, השנייה, הספדה הרצון של סילוקו הוא הזאת בספרה המתרחש התהליך החירות. מושג

רק זהה הוא ובאי־אמצעיותו בלבד, הווה־בשביל־עצמו הוא שבתחילה מעבר העלאתו הכללי, לרצון כלומר כשלעצמו, ההווה לרצון כשלעצמו

בשביל־עצמו כזהה והצבתו עצמו, בתוך בו השתקע שהרצון הזה להבדלקרקע אותה של העיבוד היא זו תנועה לפיכך, כשלעצמו. ההווה לרצון

המשפט של פילוסופיה106

זו, סובייקטיביות הסובייקטיביות. של כלומד החידות, כעת נטועה שבה וכך למושג, משתווה המושג, מן נבדלת כלומד מופשטת, בתחילה שהיא

הרצון אומרת, זאת שלה. האמיתית הריאליזציה את מקבלת האידיאהבאמת. כקונקרטי ומכאן כאובייקטיבי, גם עצמו את קובע הסובייקטיבי

מה או שלי העקרון מהו לשאלה חשיבות הייתה לא החמור ]במובנו[ במשפט תוספת.

עולה המטרה ועל שלו המניע על הרצון, של העצמית קביעתו על זו שאלה כוונתי. הוא העצמית, קביעתו פי על אותו שישפטו רוצה והאדם הואיל ושמוסד. טתחום כאן

תוך אל לפרוץ אי־אפשר יהיו. אשר החיצוניות הקביעות ויהיו זאת, מבחינה חופשי שהרצון ומכאן שהיא, מרות איזו עליו להפעיל או האדם של הזה הפנימי השכנוע נקודת ולכן הפנימית, פעולתו פי על נאמד אדם של ערכו נגיש. בלתי הוא המוסרי

ההווה־בשביל־עצמה. החירות היא המוסר של המבט

תו 107 ע ת קבי ט בעת בה היא הרצון של העצמי מנ שגו, של מו מו העצמית קביעתו גם[1 אלא מציאותו של היבט רק איגנה והסובייקטיביות

בשביל־ החופשי סובייקטיבי, בתור הקבוע הרצון לעיל(. 104 סעיף )ראהת יש עצמו לו אך ]גרידא[, מושג בתחילה הוא עצמו, להיות כדי מציאו

של המשפט היא המוסר של המבט נקודת של התצורה כך, משום אידיאה. ולהיות במשהו להכיר יכול הרצון הזה, המשפט פי על הסובייקטיבי. הרצון דואה שהוא ובמידה מה־שהוא־שלו, הוא משהו שאותו במידה רק משהו

סובייקטיבי. מה דבר משהו, באותו בעצמו,

למעלה הנזכר המוסר של המבט נקודת של תהליך אותו זה, היבט פי עלף העדה )דאה המשפט התפתחות של התצורה לו יש הקודם(, לסעי

הרצון זה, בתהליך מציאותו. אופן של או - הסובייקטיבי הרצון של ועושה כשלו, במושאו מכיר שהוא מה את וקובע מוסיף הסובייקטיבי

שגו אותו תו של במובן לאובייקטיבי ]כלומר[ האמיתי, למו ]של כלליוהרצון[.

שלם, משהו שוב היא הרצון של הסובייקטיביות של הזאת הקטגוריה כל תוספת. להתגשם יכולה החירות אובייקטיביות. גם לו להיות חייבת סובייקטיביות שבתור

אבל הזאת. הדיאליזציה של האמיתי החומר הוא הסובייקט שכן בלבד, בסובייקט ההווה־כשלעצמו־ הרצון מן שוגה ״סובייקטיביות״, שכינינו הרצון, של זו מציאות

של הזאת האחרת החד־צדדיות מן להשתחרר חייב הרצון כלומר, ובשביל־עצמו. במוסריות, הווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו. רצון להיעשות כדי הסובייקטיביות־גדידא

בכך ממש נעוץ הגבוה וערכו בחשבון, המובא הוא האדם של הפרטי האינטרס]בלתי מעוצב הבלתי האדם עצמו. את וקובע מוחלט בתור עצמו את יודע שהאדם

..................................

—-...

107המוסריות

לילדים הכל, לו להכתיב הטבעיים ולגורמים הכוח למרות מניח [ungebildet מחונך, האדם ואילו הכל. בשבילם לקבוע להוריהם מניחים והם מוסרי רצון כלל אין

עושה. שהוא מה בכל יהיה עצמו שהוא רוצה פנימה, בתוכו המתפתח המעוצב,

אמצעי בלתי באורח בשביל־עצמו הוא באשר הסובייקטיבי, הרצון 108 מופשט, כך משום הוא (,106 לסעיף הערה כשלעצמו)דאה ההווה מזה ושונה אלא צורנית, היא ]עצמה[ שהסובייקטיביות בלבד זו לא ואולם וצורני. מוגבל הצורני ההיבט[ ]גם היא הרצון, של האינסופית העצמית קביעתו היא באשר

]ההיבט[ האינדיבידואלי, ברצון הזאת הראשונה בהופעתו ]בכלל[. הרצון שלהמבט נקודת שכך ומכיוון הרצון, למושג כזהה מוצב איננו עדיין הזה הצורני

j הראוי ושל יחס של המבט נקודת היא המוסר של [Sollen] דרישה. של אוJ ת של וההבדל והואיל היא שלפיה הקביעה את גם כולל הסובייקטיביואת גם כאן פוגשים אנו חיצונית, מציאות בבחינת לאובייקטיביות מנוגדת |המבט נקודת כללי באופן - לעיל( 8 סעיף התודעה)ראה של המבט נקודת |הופעתו. ושל אינסופיותו של הרצון, של ההבדל של היא! ]כאן 1

מוסרי, לבלתי שמנוגד מה בתור פשוט מלכתחילה נקבע איננו המוסרי 1 נקודת אדרבה, לעוול. שמנוגד מה במישרין איננו שהמשפט כשם בדיוק ןת המבט 1 על מושתתת כאחד מוסרי הבלתי ושל המוסרי של הכלליהרצון. של הסובייקטיביות \

וכעל מנוחה חוסר כעל העצמית הקביעה על לחשוב צריך במוסריות תוספת. ז בחיים רק הווה. משהו לידי להגיע יכולה איננה עדיין אשר גרידא, פעילות \

ה[ של ב!ספרה ואילו היחיד. תוכנו וזהו הרצון, של למושגו זהה הרצון האתיים של המבט נקודת אפוא זוהי כשלעצמו. שהוא מה אל מתייחם עדיין הרצון מוסר,

הסובייקטיבי הרצון של הזדהותו תהליך הוא הזו המבט נקודת של והתהליך ההבדל, בחיים ]במלואו[ מושג במוסריות, נוכח עדיין שלפיכך הראוי, הרצון. של מושגו עם

הוא כלפיו, בזיקה עומד הסובייקטיבי שהרצון ״אחר" אותו דהיינו, בלבד, האתיים מציאות הוא ושנית, המושג, העצמותי, ]היסוד[ הוא ראשית, כפול: היבט[ ]בעל

]במלואו[ בכך יוצא היה לא עדיין הסובייקטיבי, ברצון הטוב הוצב אילו גם חיצונית.הפועל. אל

הצבתן את בתחילה מכיל הזה הצורני ]ההיבט[ הכללית, קביעתו פי על 109 הקשורה העשייה ואת זו לעומת זו האובייקטיביות ושל הסובייקטיביות של

זו זהות והיקבעות מציאות במושג, - לעיל( 8 סעיף )דאה הזאת בהנגדהשווה; המושג עצמו הוא סובייקטיבי בבחינת והרצון לעיל(, 104 לסעיף לזו)ה

המשפט של פילוסופיה108

הן הבדלה דיוק: ביתר אפוא הם זו עשייה של המומנטים הזה. ]בין ביני זהות. בתור והצבתן - עצמה בפני אחת כל - לאובייקטיביות[ סובייקטיביות

על ברצון תחילה מוצבת )א( המסוימת ההיקבעות עצמו, את הקובע ברצון תוכן ]כלומר[ עצמו, בתוך עצמו של ההתפרטות בבחינת עצמו, הרצון ידי

היא שלה הצורנית וההגבלה הראשונה, השלילה זוהי לעצמו. נותן שהוא רפלקציה בבחינת לא. ותו סובייקטיבי משהו בלבד, מוצב משהו בהיותה

עצמו, הרצון בשביל הגבלה היא הזאת ההגבלה עצמו, תוך אל אינסופית העשייה ]בלומר[ - הזאת המגבלה את לסלק השאיפה )ב( הוא והרצון

אל בכלל, האובייקטיביות אל הסובייקטיביות מן הזה התוכן את המתרגמת הזאת בהנגדה לעצמו הרצון של הפשוטה הזהות )ג( אמצעית. בלתי מציאות

ואדיש ובאובייקטיביות[ ]בסובייקטיביות בשתיהן העומד,בעינו התוכן היאהתכלית. ]כלומר[ האלה, הצורה להבדלי

המפורטת הסגולית קביעתה את מקבלת התוכן של הזאת הזהות ואולם, 110 עצמו, עם הרצון של זו זהות החירות, שבה המוסר, של המבט בנקודת יותרלעיל(. 105 סעיף הרצון)ראה בשביל היאלל הוא שבזהותו כזה באופן כשלי בשבילי נקבע התוכן )א( את כו

במידה גם אלא הפנימית תכליתי בתור רק לא בשבילי שלי הסובייקטיביותחיצונית. אובייקטיביות קיבלה זו שתכלית

משל מסוימת קביעה יש המוסרי, או הסובייקטיבי, הרצון של לתוכנו תוספת. את לכלול להוסיף עליו זאת בכל האובייקטיביות, צורת את השיג אפילו עצמו:

הוא אני אם רק ]כשלי[ תוקף בעל להיות יכול ]שלי[ והמעשה שלי, הסובייקטיביות הרצון של החיצוני בביטויו כוונתי. מטרתי, היה הוא אם פנימית, קביעה אותו שקבע דורש ואני הסובייקטיבי, ברצוני שנכח למה מעבד כשלי דבר בשום מכיר אינניהסובייקטיבית. תודעתי את בו ולפגוש לשוב

המקום )ויהא פרטיקולרי משהו אמנם יש שבתוכן פי על אף )ב( 111 לרפלקציה הנתון הרצון של תוכנו זהו זאת בכל יהא(, אשד לקוח הוא שממנו

הכללי, הזהה־עברעצמו, הרצון של תוכנו[ ]זהו ולכן המסוימת, בהיקבעותו כשלעצמו ההווה הרצון את כתואם עצמו בתוך נקבע התוכן (1) ולפיכך

ת לו שיש כמה או והרצון הואיל (2) ואולם, המושג. של האובייקטיביו צורני עדיין בבד בד הוא ההווה־בשביל־עצמו, רצון בבחינת הסובייקטיבי,

לא שהתוכן גם ואפשר בלבד, בדרישה מדובר הדי לעיל(, 108 סעיף )ראההמושג. את תואם יהיה

109המוסריות

תיי של הפועל אל בהוצאתן )ג( 112 על שומר אחד מצד אני תכליו באובייקטיביזציה בעת, בה אבל לעיל(, 110 סעיף שלי)ראה הסובייקטיביות

ת את מסלק גם אני שלהן, הזאת ביו קטי ביי ת הזאת הסו בלתי בבחינת, ת הסובייקטיביות בבחינת כלומר אמצעי אלי בידו ואולם, שלי. האינדי

)ראה אחרים של רצונם היא זה, באופן לי הזהה החיצונית, הסובייקטיביות )ראה הסובייקטיביות עתה היא הרצון של קיומו קרקע לעיל(. 73 סעיףתי, נותן שאני הקיום הוא אחרים של ורצונם לעיל(, 106 סעיף ובה לתכלי הזהות כך משום יש תכליתי של הפועל אל בהוצאתה ממני. אחר הוא בעת של רצונם אל חיובית זיקה לה יש - אחדים של רצונם ושל רצוני של הזאת

אחרים.

בתוכה חובקת הפועל אל שהוצאה התכלית של האובייקטיביות כך, משום שלושת את כאחד כוללת דיוק ליתר )או האלה המשמעויות שלוש את

109 סעיף )ראה חיצונית אמצעית בלתי מציאות )א( האלה(: המומנטים היות ו־)ג( לעיל(, 111 סעיף המושג)ראה את תואמת היות )ב( לעיל(,

הזאת באובייקטיביות המשתמרת הסובייקטיביות כללית. סובייקטיביות משתמר שאני כך שלי, תכלית היא האובייקטיבית שהתכלית כזו)א( היאהמומנטים לעיל(. 110 סעיף הזה)ראה המסוים[ ]האינדיבידואל בתור בה( )ב( י של ו־)ג( המומנטגם)ב( עם אחד בקנה עולים הסובייקטיביות של מג

האובייקטיביות. והאובייקטיביות[ ]הסובייקטיביות הללו הקביעות המוסר, בתחום

שמהווה היא במיוחד זו ועובדה כסתירה, רק מאוחדות או מזו, זו נבדלות 108 סעיף )ראה כתופעה אופייה את או הזאת הספרה של סופיותה את

הסתירות של התפתחותן היא הזאת המבט נקודת של והתפתחותה לעיל(. אינן הללו ההתרות הזאת, הספרה במסגרת כי אם התדותיהן, ושל הללו

בלבד. יחסיות אלא להיות יכולות

משפטית, ושפעולה בלבד, איסורים מכיל שהוא אמרנו הפורמלי המשפט על תוספת. אחרים. של לרצונם ביחס בלבד שלילית קביעה אפוא לה יש החמור, במובנה היא אחרים של רצונם אל בזיקה רצוני של הקביעה זאת, לעומת מוםר,1ה טתחום

שמגשים מה של בפנימיותו מצוי כשלעצמו ההווה הרצון אומרת, זאת חיובית, על השפעה יש ולכך מציאות, של שינוי או יצירה כאן יש הסובייקטיבי. הרצון לא אבל עצמו. אל הרצון של הפנימי יחסו הוא המוסריות מושג אחרים. של רצונם

הקביעה, את בעת בה כוללת האובייקטיביזציה הוא, נהפוך כאן, נוכח אחד רצון רקמוסרת, שהחד־צדדיות מאחר זאת, ועקב במסגרתה, נסלק האינדיבידואלי שהרצון

המשפט של פילוסופיה110

אין המשפט מתחום זה. אל זה הללו של חיובית וזיקה רצונות שני כעת מוצבים לעצמו הנותן לרצוני בנוגע מה דבר מבקש אחרים של רצונם אם לכך חשיבות ורק אחרים, של ברווחתם גם מדובר זאת, לעומת ה[מוםר, מתחום בקניין. מציאות

תפקיד. למלא להתחיל יכולה הזאת החיובית הזיקה כאן

הוא מוסדי, או סובייקטיבי רצון בבחינת הרצון, של החיצוני ביטויו 113 ידועה להיות עליה )א( להלך. המוצגות הקביעות את מכילה הפעולה פעולה.

צריך המושג כלפי המהותי יחסה )ב( שלי; שהיא פעולה בתור בחיצוניותה לי של רצונם אל מהותית זיקה לה להיות צריכה ו־)« שראוי; מה של זה להיות

אחרים.

לעצמו שנותן המציאות פעולה. הוא המוסרי הרצון של חיצוני ביטוי רק עצמה והיא אמצעי, בלתי בחפץ מציאות היא במשפט,הפורמלי הרצוןת. בלתי עה כל עצמה בפני לה אין בתחילה אמצעי אל מפורשת נגי

וגם ממנו, נבדל או הסובייקטיבי לרצון מנוגד איננו שעדיין המושג, היסודית קביעתו פי על אחרים. של רצונם אל חיובית זיקה לו אין עדיין

בחוזה אמנם לעיל(. 38 סעיף )ראה בלבד איסור הוא המשפט של הציוויה מתחילה ובעוול ע הכלולה ההסכמה אבל אחרים, של לרצונם נגי

של רצונם אל בו שיש המהותית והזיקה שרירותיות, על מבוססת בחוזהעל על לשמור שלילי: משהו משפטית, זיקה בבחינת היא, אחדים קנייני)

של היבט אותו ואת, לעומת לו. ששייך מה לזולת ולהשאיר ערכו( פי הללו - רצון באותו קיומה אופן וכן הסובייקטיבי, ברצון שמקורו העבירה נקבע תוכנה אשר חוקית, (actio)פעולה כאן. לראשונה בחשבון מובאים של אחדים מומנטים רק מכילה לי, לייחסו אי־אפשר ולכן תקנות, מתוקף

אותו כך, משום בלבד. חיצונית בדרך זאת וגם ממש, המוסרית הפעולה מן הנבדל היבט הוא ממש, למוסרית אותה העושה הפעולה של היבט

בחוק. המעוגן ההיבט

האלה: ההיבטים שלושת את מכיל המוסרי הרצון של משפטו 114הפעולה, תוכן פיו שעל הפעולה, של הפורמלי, או המופשט, המשפט )א(

שהוא תוכן בכללו הוא אמצעית, הבלתי במציאות הפועל אל שהוצא כפיהסובייקטיבי. הרצון של מטרה היא שהפעולה כך שלי,

אומרת,[ ]זאת (1)הפנימי, תוכנה הוא הפעולה של הפרטיקולרי ]ההיבט[ )ב( הפעולה של ערכה זהו - התוכן של הכללי אופיו בשבילי נקבע שבו האורחתכליתי בבחינת תוכנה, (2)הכוונה; כלומד בעיניי, תקפה שהיא לכך והטעם

illהמוסריות

הרווחה היא והפרטיקולדית, הסובייקטיבית מציאותי של תכליתה הפרטית,.[Wohl]

הן בעת בה מרומם כן פי על שאף פנימי, מה דבר )בבחינת זה תוכן )ג( ההווה־כשלעצמה־ובשביל־עצמה( האובייקטיביות לכדי והן כלליותו לכדיתו הוא דו הטוב, ]כלומר[ הרצון, של המוחלטת תכלי גו של בספךה וני

ת הוא הרפלקציה ם שהיא הסובייקטיבית, הכלליו ולפעמים הרוע לפעמיהמצפון.

עם אחד בקנה לעלות כל ראשית כלשהי פעולה על מוסרית, להיות כדי תוספת. הפעולה[ מן ]שנולדה במציאות להכיר לסרב המוסרי הרצון של זכותו שכן מטרתי,

ה[ אעיקרון רק נוגעת המטרה כמטרה. בפנימיות לכן[ קודם ]טמון היה שלא במה זאת, לעומת פנימי. 1מה ]כדבר גם בי להיות החיצוני הרצון על פיו שעל צורני,

לערכה בנוגע אומרת זאת הפעולה, לכוונת בנוגע השאלה עולה השני במומנט בלבד היחסי ערכה איננו השלישי המומנט לבסוף, אליי. ביחס הפעולה של היחסי

בפעולה להיראות[ ]העלול הראשון השבר הטוב. הכללי, ערכה אלא הפעולה, של הוא השני השבר שהושגה. המציאות ובין כמטרה שסומן מה שבין זה הוא ]המוסרית[

הפנימית הפרטית הקביעה ובין כללי כרצון חיצוני באורח שנמצא מה בין השבר התוכן גם להיות הכוונה שעל היא והאחרונה השלישית ]הנקודה[ לו. נותן שאני

הרצון. של מושגו לכדי שרוממה הכוונה הוא הטוב הפעולה[, ]של הכללי

ראשון פרקוהאחריות המטרה

נעוץ הפעילות של באי־אמצעיותה הסובייקטיבי הרצון של סופיותו 115 במגוון הקשור חיצוני מושא פעולתו בשביל מניח שהרצון בכך במישריןשינוי מביא המעשה נסיבות. והרצון הרצון, מול הניצבת הזאת במציאות ל

מצוי ״מה־שהוא־שלי" המופשט שהפרדיקאט במידה בכלל לכך האחראי הואשהשתנתה. במציאות

קונקרטית, חיצונית ממשות היא שנוצר, כלשהו מצב כלשהי, התרחשות מומנט כל מספרן. את לקבוע ניתן שלא נסיבות מגוון בה יש כך ובשל תרם ולפיכך כזה, כלשהו למצב סיבה או טעם תנאי, שהיה שמתברר יחיד

תן - חלקו את לו משום למקצתו. לפחות או לו, האחראי את בו לראות ני

המשפט של פילוסופיה112

השכל הצרפתית(, המהפכה )כגון מורכבת התרחשות של במקדה כך, הוא שעליה הנסיבה את נסיבות אינספור מבין לבחור יכול הפורמלי

התרחשות. לאותה האחריות את להטיל מבקש

I זהו בעבירה, וכשמדובר במטרתי, כלול שהיה מה כל לי לייחס אפשר תוספת. | באשר לגמרי החיצוני בשיפוט אלא כרוכה איננה האחריות אבל העיקרי. השיקול ן פירושו אין עדיין למשהו, אחראי שאני זה ועצם לא. או משהו עשיתי אם לשאלה

עליי. אותו לטפול שאפשר דבר של

I דברים ידי על נזק לאחרים כשנגרם עצמי שלי מעשה זה אין אמנם 116 | במגוון ופועלים נתונים הם חיצוניים דברים בתור ואשד בעליהם הוא שאני

:| יצור בתור או מכני גוף בתור שלי במקרה גם להיות שעשוי )כפי הקשרים : הם דברים שאותם מפני כלשהי, במידה לחובתי נזקף הזה הנזק ואולם חי(.

| מה במידת דק כפופים הם הסגולי טבעם פי על אם גם שלי, הכל ככלותוכדומה. לפיקוחי לשליטתי,

בעצמו■'! הפועל לרצון מולו, הניצבת המציאות אל תכליתו את בכוונו 117של שהוא מאחד אבל מציאות. אותה של הנסיבות של דימוי יש I סופי)ב

| מקרית היא מולו העומדת הזאת המושאית התופעה הרי הזאת(, ההנחה | של זכותו ואולם בדימויו. שנכלל ממה אחר משהו להכיל ויכולה מבחינתו,

ן שתכליתו שידע מעשהו של היבטים באותם רק שלו כפעולה להכיר הרצון | להיבטים רק אחריות עצמו על ולקבל במטרתו, כלולים ושהיו אותם, מניחה I הזכות ]זוהי[ לו. אחראי רצוני אם רק כלשהו מעשה לי לייחס אפשר הללו.

| לדעת.

I זאת, לעשות שיוכל כדי אבל פועל. הוא שעליה מציאות מולו לו יש הרצון תוספת. במידה רק נושא אני אמיתית באחריות מציאות. אותה של דימוי לו להיות חייב

I הרי כזו, הנחה מניח שהרצון מאחר מולי. שניצבה המציאות על ידיעה לי שהייתה I שאני במידה כזו. הנחה מניח הוא סופי, שהוא מכיוון דיוק, ליתר או סופי, הוא

ן המושא שכן הסופיות, של הזאת המבט נקודת לי אין תבוני, באורח ורוצה חושב % תמיד פירושה סופיות ואילו לנגדי. העומד אחר מה דבר איננו עליו פועל שאני

| איננה שהכרחיותו בלבד, מקרי מה דבד מולי, עומד אחר מה דבר ומגבלה. גבולות שונה:| שיהיה אף ואפשר אחד בקנה עמי יעלה שהוא ואפשר חיצונית, הכרחיות אלא

רק-| למעשה אחראי ורצוני חירותי, אל זיקה לו שיש מה אלא איני אני אבל ממני. להאשימו! אין זאת, לדעת בלי אביו את שהרג אדיפוס, עליו. ידיעה לי שיש במידהשל| הסובייקטיבי ל]צדה ייחם העתיק בעולם החוקים קודקס ואולם אב. ברצח [

113המוסריות

לכן כיום. לה שמייחסים מכפי חשיבות פחות לחובתך, מעשיך לזקיפת הפעולה[, ולגונן נקמה מפני הנמלט את לקבל היה שתפקידן מקלט, ערי העתיק בעולם הוקמועליו.

מציאות אל מועתקת היא שכן תולדות, מגוון יש לפעולה כך, על נוסף 118j ,חיצונית. בהכרחיות הקשריה יסוד על הכיוונים בכל מתפתחת וזו חיצונית ולפיכך הפעולה, תכלית היא שנפשה ]החיצונית[, התצורה הן הללו התולדות : בה ואולם שלה[(. אינטגרלי ]כחלק לפעולה השייך )משהו מה־שהוא־שלה הן |ת בעת, | ת בבחינ לי כ ה גם הפעולה בחיצוניות, שהוצבה ת תונ שפעתם נ להבפני שהיא ממה לגמרי אחרים דברים אליה המספחים חיצוניים כוחות של 1■ ; י":2

ם וכך עצמה, ג ת אל אותה מגלגלי הרצון של זכותו לכן וזרות. רחוקות תולדוI ת כל לעצמו לייחס לא ת היו הן שרק מכיוון הראשונות, מלבד תולדו לו כלובמטרתו. ן

ע אי־אפשר | ת מהן לקבו דו ל ת ומהן מקריות תו דו ל מאחר הכרחיות, תוJ ת שההכרחיות מי ל באה הסופי של הפני ל כ הכרחיות בתור מציאות ל דברים בתור אשר זה, כלפי זה יחידים דברים של זיקה בתור חיצונית, ןם ן י העומדי פנ ם עצמם, ב ה זה מתחברי ת לז שו ת באדי ובאורח הדדית דעתך את תיתן אל העיקרון: חיצוני. 1 לדו תו ת, של ל תהעיקרון[ פעולו

ת השני: שפוט יש פעולו שות ויש תולדותיהן, פי על ל התולדות את לעJ- ה במידה בה שניהם הם - טוב שהוא ולמה צודק שהוא למה מידה לקנ

האימננטי הצורה עיצוב בבחינת התולדות, מופשט. שכל של[ ]עקרונותה פשוט הן הפעולה, של מה דבר ואינן הפעולה, טבע של מניפסטצי

ר יכולה איננה הפעולה כך, משום עצמה. הפעולה מן אחד : או בהן לכפות להימנע ת ת הן זאת, ועם עליהן. דעתה את מל לו ל ת גם כו התערבועצמה. הפעולה טבע עם כלום ולא להן שאין מקרית, והתווספות חיצונית

ת הסתירה של התפתחותה במציאות, , ל כל היא הסופי של בהכרחיותו הנת פשוט לו לג תג ת ההכרחיות של ה מקריו פי על כך, משום ולהפך. להזה. החוק בידי עצמך את להפקיד פירושו לפעול הזאת, הראות נקודת

כך הסיבה זאת תו אם נשכר יוצא עבירה שעובר ל ל עו פ פחות יש לJ שם תולדות תהיינה שלא זה עם להסכין צריכה טובה שפעולה מזיקות)כM _ ת לה ל תולדו ל ת לה שתהיינה או כ שככל ולכך יחסית(, מעטות תולדוJ j נזקפות הן כן יותר, שלמה התפתחות מתפתחות עבירה של שתולדותיה י M העבירה. של לחובתה

המשפט של פילוסופיה114

ת )כמו גיבורים של תודעתם־העצמית העתיק, העולם של בטרגדיושטותה התקדמה לא עדיין וכדומה( אדיפוס רפלקציה אל הטהורה מפ

המטרה ובין החיצוני האירוע בין פעולה, ובין מעשה שבין ההבדל עלצול הטהורה מפשטותה התקדמה לא וגם הנסיבות, של והידיעה של לפי

היקפו. במלוא למעשה אחריות עצמה על מקבלת והיא התולדות,

שנכלל במה אלא 1כאחריותי1 מכיר שאינני בכך נעוץ לכוונה המעבר תוספת. על שידעתי מה את רק לי לייחס אפשר כלומר, הנסיבות[. ]על לי שהיה בדימוי

מחולל אינני אם גם פעולה, בכל הנקשרות הכרחיות תולדות ישנן אבל הנסיבות. יכול אינני אמנם שלו. הכללי ]היסוד[ הן זו ומבחינה אמצעי, בלתי יחיד משהו אלא

הטבע את להכיר חייב אני אבל למנוע, אפשר שאולי התולדות את מראש לחזות שאיננו השלם, אלא היחיד ]ההיבט[ איננו כאן העיקר היחיד. המעשה של הכללי

מן המעבר הכללי. לטבעה אלא הפרטיקולרית הפעולה של ה[מסוים אאופייה נוגע אלא שלי היחידה הפעולה את רק לא לדעת שעליי בכך אפוא הוא לכוונה המטרה

כוונתי. ]כלומר! שרציתי, הדבר הוא הכללי כך, מופיע כשהוא בה. הקשור הכללי את

שני פרקוהרווחה הכוונה

צונית המציאות 119 ה של החי ל עו הקשרים, של רב־גוני ]מערד! היא פת שאפשר ת, אינסוף עד המחולק ]מערך[ בו לדאו דו חי אפשר ובפעולה לי

ת ביחידה בתחילה נגעה אשר פעולה לראות ח האמת ואולם בלבד. כזו אד של חי עולה של המסוים ואופייה הכללי, היא הי נו פ כן אינ מבודד תו

הרב־גוני המערך את המכיל כללי תוכן אלא אחת, חיצונית ליחידה ]המוגבל[ את רק לא מכילה חושבת, מישות נובעת היא באשר המטרה, הקשרים. של

- למעלה שצוין כללי היבט אותו את גם ממהותה מכילה אלא היחידיות,הכוונה.

ת, מבחינה לוגי מו טי ת ]המילה["כוונה״ א ל ל 1ההפשטה, ]רעיון[ את כו העניין של הפרטיקולרי ההיבט כמיצוי ואם הכלליות של כצורתה אם

לבודד פירושו כוונה של במונחים משהו להצדיק הניסיון הקונקרטי. הסובייקטיבית המהות הוא הזה שההיבט ולטעון אחר או זה יחיד היבט

להידרש בלי חיצוני, מעשה כלשהי בפעולה הרואה השיפוט הפעולה. של

115המוסריות

פרדיקאט עליה מחיל הלא־צודק, או הצודק צדה לקביעת תחילה הממשות של אופייה באלה. וכיוצא הריגה בהצתה, אותה בסווגו כללי

ת כמחולקת החיצונית ]דהיינו זו, ממשות של טבעה מה מראה ליחידו אחת בנקודה רק בממשות נוגעים בתחילה חיצוניים. קשרים של[ מערך - העץ מן קטן בחלק רק במישרין אוחזת הלהבה שבהצתה, )כפי יחידה

ב וזה הנקודה של הכללי טבעה ואולם שיפוט(, ולא בלבד היגד מני וביה מניה קיים היחיד מרכיב[1ה חי, ביצור התפשטותה. את כולל הזאת

ברצח, לכן בו. נוכח כזה בתור שהכללי כאיבר, אלא ]גרידא[ כחלק לאעצמם. החיים אלא יחיד משהו בתור הבשר של נתח איננו שנפגע מה

הלוגי טבעם את מכירה שאיננה הסובייקטיבית, הרפלקציה אחד, מצד שני, ומצד ולתולדות, ליחידות לפיצול מתמסרת הכללי, ושל היחיד של

המונח המצאת מקרים. של התבדלות מטבעו מכיל עצמו הסופי המעשהdolus indirectus הללו. בשיקולים יסודה 2עקיף[ ]עוול

יבול כלשהי פעולה של במהלכה המתערבות הנסיבות שמספר ספק אין תוספת. . לא שהאש ייתכן ]לדוגמה[, בהצתה כשמדובר יותר: קטן או יותר גדול להיות

על אף המעשה. בעל שרצה מכפי יותר תתפשט שהיא זאת, לעומת וייתכן, תתלקח, פועל, כשהאדם שכן מזל, לביש טוב מזל שבין בהבדל כאן לעסוק לנו אל כן, פי ;

מן המושלכת ״האבן ובצדק: אומרת, נושנה מימרה בחיצוניות. להתערות חייב הוא ביש מזל. ־ילביש עצמי את חושף אני פועל, אני באשר השטן״. של אבנו היא היד ;שלי. רצייתי של מציאות והוא עליי זכות אפוא לו יש המזל ־

רק לא תהא הפעולה של הכללית שאיכותה היא הכוונה של זכותה 120תונה כבד תהיה ולפיכך הפעולה, לבעל ידועה תהיה אלא כשלעצמה נ

האובייקטיביות של זכותה לכנות שאפשר מה ולהפך, הסובייקטיבי. ברצונו \ שהסובייקט, במשהו עצמה על להכריז הפעולה של זכותה היא הפעולה, של \ורוצה. יודע חושב, ]יצור[ בתור ־1

בהם וכיוצא משוגעים שכל, רפי ילדים, כי פירושה כזו לתובנה הזכות באחריות לשאת כלשהי במידה כשירים אינם או כלל כשירים אינם

תולדות החיצונית במציאותן כוללות שפעולות כשם ואולם לפעולותיהם. | הנוגע בכל אי־מסוימות כוללת הסובייקטיבית המציאות גם כך מקריות, |I יש זאת, עם הדעת. שיקול ושל התודעה־העצמית של ולכוחן לעוצמתן באלה, וכיוצא לשיגעון שכל, לרפיון בנוגע רק זו באי־מסוימות להתחשב |

ע וכן ל בנוג מבטלים כאלה נחרצים מצבים שרק מכיוון הילדות, לגי

המשפט של פילוסופיה116

מבעל לשלול לנו ומתירים הרצון חירות ושל החשיבה של אופיים אתורצון. חושב ]יצור[ היותו של הכבוד את הפעולה

בכלל, הפעולה של הרב־גוני התוכן היא הפעולה של הכללית האיכות 121 הסובייקט, ואולם הכלליות. של הפשוטה הצורה על והועמד הוחזר אשר

בייקט בבחינת תון סו ]ישות[ בבחינת ולכן עצמו תוך אל לרפלקציה הנתו לו יש האובייקט, של הפרטיקולריות לעומת פרטיקולרית תוכן בתכלי

הקובע תהגורם[ הפעולה של נפשה הוא זה ותוכן שלו־עצמו, פרטיקולרי נבלל הפעולה בעל של הפרטיקולריות של הזה שהמומנט העובדה אותה.

יותר, הקונקרטית בקביעתה הסובייקטיבית החירות היא בפעולה, ומוגשםבפעולה. סיפוקו את למצוא הסובייקט של זכותו

]ישות[ בשבילי עודני עצמי, תוך אל לרפלקציה נתון אני באשר תוספת. של הקובע תוכנה היא תכליתי פעולתי. של החיצוניות לעומת פרטיקולרית

שלי החיובי התוכן אינם כלליים, ]מעשים[ בבחינת לדוגמה, והצתה, רצח הפעולה. זאת? עשה הוא מדוע שואלים: אנו כאלה, עבירות עובר כשמישהו סובייקט. בתור אילו כלשהי. פרטיקולרית חיובית תכלית בו הייתה - דצח לשם בוצע לא הרצח החיובי תוכנו הייתה עצמה זו תאווה אז כי רצח, תאוות מתוך בוצע שהרצח אמרנו

הסובייקט. של רצייתו סיפוק היה והמעשה סובייקט, הוא באשר הסובייקט של המוסרי, ]היסוד[ מכנים שאנו מה דיוק, ביתר הוא, כלשהו למעשה המניע לפיכך,

בעת הכוונה. של והפרטיקולרי שבמטרה הכללי מובנים: שני לו יש זו ומבחינה נהוג היה כלל בדרך ואילו פעולה, של מניעיה על לשאול מקובל נעשה החדשה אנו כיום חובתו? את ממלא הוא האם הגון? אדם הוא הזה האדם האם רק לשאול

שיש מלכתחילה מניחים אנו כך ובתוך אדם בני של לבם לעומק לרדת מעוניינים הסובייקטיבי, הפנימי, ]ההיבט[ ובין פעולות של האובייקטיבי ]ההיבט[ בין שבר הסובייקט הסובייקט: של קביעתו את בחשבון להביא שיש מובן המניעים. של

את להשביע תאוותו, את לספק רוצה הוא עצמו, בו מצוי לכך והטעם משהו, רוצה תוכן אלא גרידא טבעי תוכן לא - כזה תוכן הם והצדק הטוב גם אבל תשוקתו. טהורה קביעה זו הרי רצוני של לתוכן חירותי את לעשות שלי. התבוניות שקבעה

סיפוק למצוא היא המוסר של יותר הגבוהה המבט שנקודת מכאן עצמה. חירותי של האובייקטיביות ובין האדם של העצמית תודעתו שבין בשבר לעצור ולא בפעולה

של בהיסטוריה הן תקופות מיני בכל הרווחת התפישה זוהי אם גם המעשה, שלאינדיבידואלים. של חייהם בקורות והן העולם

סובייקטיבי, ערך הפעולה מקבלת הזה הפרטיקולרי ]ההיבט[ מכוח 122- התוכן פי על הכוונה ]כלומר[ - הזאת לתכלית בניגוד בשבילי. אינטרס

117המוסריות

אם אמצעי. לנדרגת[ הנוסף בתוכנה מורד הפעולה של אמצעי הבלתי ]צדה[ת ל]דרגת[ מורדת ולהיות לשוב יכולה היא סופי, מה דבר היא כזו תכליאינסוף. עד הלאה וכן נוספת, לכוונה אמצעי

כנן מבחינת 123 ת של תו אלא איננו כאן שנוכח מה האלה, התכליו עצמו משקע שהסובייקט זה[ עצם ]כלומר עצמה, הפורמלית הפעילות )א(

לעשות רוצים אדם בני שיקדמו. ושראוי תכליתו את בו שיראה שראוי במה בבחינת בו, אינטרס להם שיהיה שראוי או בו, אינטרס להם שיש מה למען

ת, של חירות אותה ואולם )ב( מה־שהוא־שלהם. שעודנה הסובייקטיביו הסובייקטיבית במציאותה רק יותר מסוים תוכן לה יש וצורנית, מופשטת בגחמותיה בסברותיה, בתשוקותיה, בנטיותיה, בצרכיה, ]כלומר[ הטבעית,

בקביעותיהם הן האושר, או הרווחה הוא זה תוכן של סיפוקו באלה. וכיוצא : הסופיות ]תחום[ של התכליות ]כלומר[ - הכללי מהיבט[ והן הפרטיקולריות 1בכלל. ;

הסובייקט שבה לעיל(, 108 סעיף )ראה הזיקה של המבט בנקודת כאן,המקום הוא כאן פרטיקולרי, מה לדבר נחשב ולכן בנבדלותו, מאופיין 1

ואולם לעיל(. 11 סעיף הטבעי)ראה הרצון של תוכנו לתמונה נכנס שבותוכן בבחינת זה, תוכן אלא באי־אמצעיותו, שהוא כפי כאן איננו ]הרצון[ תכלית ■לדרגת מועלה עצמו, תוך אל רפלקטיבי לרצון ]כעת[ השייך

של אנציקלופדיה בחיבורי )ראה האושר או הרווחה ]כלומר[ כללית, | של המבט נקודת זוהי - 3ואילך( 395 סעיפים הפילוסופיים, המדעים ן בתוכנו רואה אלא בחירותו הרצון את תופשת איננה שעדיין החשיבה 44וסולון. קרויסוס של בזמנם לדוגמה כמו - ונתון טבעי תוכן 1

מאחר החירות, של אמיתיות קביעות אינן הן נתונות, האושר קביעות אם תוספת.העצמית. תכליתה הוא שהטוב משעה רק עצמה[ ]בעיני אמיתית עצמה והחירות • לעצמו להציב זכות לאדם יש האם הזאת: השאלה את להעלות רשאים אנו כאן :

הוא שהסובייקט כך על אלא מושתתות אינן אשר כאלה, לא־חופשיות תכליות ' בקנה עולה היא אלא מקרי, עניין איננה חיה ישות האדם של היותו אבל חיה? ישות־ כל אין כתכלית. צרכיו את לו להעמיד זכות לו יש זו ומבחינה התבונה, עם יאחד1

יכולים שהיינו יותר גבוהה רוחניות של חלופה וכל חי, שמישהו בכר כבוד פה־תות בריאה־מתוך־עצמו לכדי הנתון של העלאתו רק לפנינו. עומדת אינה בה להתקיים \

פירושה אין זו נבדלות כי אם הטוב, ספרת יותר, הגבוהה הספרה את שיוצרת ־־אזה. עם זה מתיישבים אינם הללו הצדדים ששני

המשפט של פילוסופיה118

ההכרה עצמו)לרבות האינדיבידום של הסובייקטיבי סיפוקו וגם הואיל 124 התקפות תכליות של בהגשמתן נכלל ותהילה( כבוד בדמות לה זוכה שהוא

כתכלית תופיע כזאת תכלית שרק הדרישה גם אזיי כשלעצמךובשביל־עצמן, האובייקטיביות שהתכליות הגורסת ההשקפה וגם הושגה, ואשר בה שרצו

של ריקה טענה הן כאחת שתיהן ברצייה, זו את זו מוציאות והסובייקטיביותשית אף כזאת גישה המופשט. השכל לטענה נהפכת היא אם רע משהו נע

שמלאכה לאחר נוכח תמיד הוא )והדי נוכח הסובייקטיבי שהסיפוק שמאחדת כוונתו ]בעצם[ היה הוא נשלמה(, כלשהי תי הפעולה, בעל של המהו

איננו הסובייקט לכך. אמצעי אלא לו שימשה לא האובייקטיבית והתכלית גם אז בי ערך, חסרות יצירות של שורה הן הללו אם פעולותיו. שורת אלא

מעשיו שורת זאת, לעומת אם, ערך. חסרת היא הרצייה של הסובייקטיביות באשר גם הדבר הוא כך סובסטנטיבי, טבע בעלת היא האינדיבידום של

הפנימי. לרצונו

שהוא מה - או סיפוק, למצוא הסובייקט של הפרטיקולריות של זכותה והמוקד הציר נקודת היא הסובייקטיבית, החירות של זכותה - הך היינו

לכלל באה בנצרות המודרני. הזמן ובין העתיקה העת שבין ההבדל שלת ביטוי תה, זו זכו שתה באינסופיו של והכללי הממשי לעיקרון ונעת יותר המפורטות תצורותיה עם העולם. של חדשה צורה האהבה, נמנו

באלה. וכיוצא האינדיבידום, של נצחית גאולה של התכלית הרומנטיקה, שמקצתן האחרות, הצורות ולבסוף והמצפון, המוסריות באים כך אחר

ובתור האזרחית החברה של העיקרון בתור בהמשך חשיבות תקבלנהת, הקונסטיטוציה של מומנטים ת ומקצתן המדיני עו פי בהיסטוריה מו

הפילוסופיה. ושל המדעים של האמנות, של בהיסטוריה ובייחוד בכלל, ניגוד, של מומנט בוודאי הוא הפרטיקולריות של זה עיקרון והנה,

ואולם ממנו. נבדל שהוא במידה בה לכללי זהה הוא בתחילה, ולפחות• T 5 ־ '

ט את מקבעת המופשטת הרפלקציה הכללי מן בהבדלו הזה המומנבניגודו מאבק אלא אינה שהמוסריות ההשקפה את מולידה וכך לו, ו

אשר את בסלידה "עשה בדרישה: כמו - העצמי הסיפוק נגד ונצחי אכזרי5מצווה״. החובה

תו ת ההשקפה את שמצמיח גם הוא שכל או גי לו כו סי פ על ה המעשים כל של בכבודם ולהמעיט בערכם לזלזל היודעת ההיסטוריה,

ם כל ושל הגדולים את הופכת שהיא ידי על הדגולים האינדיבידואליכלשהו, סובסטנטיבי בהישג סיפוקן את מצאו אשר והתשוקות, הנטיות

119המוסריות

אותו את בקיצור אחדות, תולדות וכן הכבוד ואת התהילה את וכמוהן עצמו, בפני רע משהו שהוא מראש עליו הכריז שהשכל פרטיקולרי היבט

ע העיקרית לכוונה לנו מבטיחה השקפה[ ]אותה הפעולות. של ולמני פעולות של בשורה טמונה שהייתה והיעילות גדולות שפעולות שמכיוון

לאינדיבידונו הקנו מכך וכתוצאה בעולם, ונצורות גדולות הניבו כאלה,שייכת היא עצמה הגדולה לא הרי ותהילה, כבוד עוצמה, הפועל ה

ם דו בי צוני פרטיקולרי דבר אותו רק אלא לאינדי חי ממנה שנולד ו הוא פרטיקולרי דבר שאותו מאחר השקפה,[ אותה פי ]על בחלקו. ונפל

עוד ולא התכלית, היה גם שהוא מכאן האינדיבידום[, פעולת ]של תולדה של הסובייקטיבי ב]היבט דבקה כזאת רפלקציה היחידה. התכלית אלא

- בסובייקטיבי בסיסה עצמה שהיא היות - הדגולים האינדיבידואלים בעצמה. היא שיצרה הזאת בהבלות הסובסטנטיבי ]היסוד[ מן ומתעלמת

אין שבעיניהם וחדרנים משרתים פסיכולוגיית אותה ההשקפה"של זוהי אלא אינם שההם מפני אלא גיבורים, אינם שאלה מפני לא גיבורים. כל

(.616 עמוד הרוח, של פנומנולוגיה בחיבורי )ראה וחדרנים" משרתים

שראוי זה במובן צודקת 6בהם״ שרצינו בכך די גדולים, ״בדברים האמרה תוספת. אותו לפועל להוציא יכולת בעלי להיות גם חייבים אנחנו אבל גדול. משהו שנרצה גרידא הרצייה של הדפנה זרי בטלה. רצייה היא רצייתנו כן לא שאם גדול, משהו

* הוריקו. לא שמעולם יבשים עלים הם

בי ]היסוד[ 125 קטי ביי כנו עם הסו תון — הרווחה - הפרטיקולרי תו נ הכללי, אל בזיקה עומד גם ולפיכך אינסופי, והוא עצמו תוך אל לרפלקציה

תחילה המוצב הכלליות[, ]של הזה המומנט כשלעצמו. ההווה הרצון אל בקביעתו או - אחרים של רווחתם גם הוא עצמה, הזאת בפרטיקולריות

רבים פרטים של רווחתם לפיכך, הכל. רווחת לגמרי: הריקה גם אך השלמהת גם היא בכלל אחדים זאת, עם הסובייקטיביות. של וזכות מהותית תכלי פרטיקולרי מתוכן הנבדל ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו, והכללי הואיל

ת אותן הזכות, של ]לשלב[ מעבר כאן נקבע לא עדיין כזה, של תכליו אך אחד, בקנה עמו שתעלינה אפשר הכללי, מן שונות שהן אף הפרטיקולרי,

שלא. גם אפשר

רק בכלל זכות היא האחרים, של זו וכמוה שלי, הפרטיקולריות ואולם 126 עצמה את לתקף יכולה איננה היא כך משום חופשית. ]ישות[ שאני במידה

או רווחתי את להבטיח כלשהי וכוונה שלה. הזה העצמותי לבסיס בסתירה

המשפט של פילוסופיה120

- מוסרית כוונה נקראת שהיא כזה במקרה בייחוד - אחרים של רווחתם אתמעוולת. פעולה להצדיק יכולה איננה

מננו של המסואבים המעשיים שבכללים הבולטים אחד הכלל הוא ז פעולות שמאחורי המוסרית״ שמכונה"הכוונה במה להתעניין לנו המורה

ת מעוולות, ם לנו ולדמו עליו שאומרים לב בעלי רשעים סובייקטי של ברווחתם גם ואולי שלו ברווחתו הרוצה לב כלומר טוב, לב שהוא

התקופה של הלב טוב בפילוסופיית זה כלל של מוצאו בחלקו, אחרים.תן לדוגמה, והוא, הטרוכדקאנטיאנית הדרמטיות, ההצגות של תמצי

בתצורה גם לחיים הושבה הזאת התורה ואולם המוכרות. ללב, הנוגעותת וההתלהבות יותר, עוד לכת מרחיקת מי צורת קרי הלב, ורחשי הפני

וכך ומעולה. תבוני שצודק, למה הקריטריון נעשו ככזו, הפרטיקולריות הרעיונות הבלחי אלה היו ואפילו אותן, המנחות והמחשבות עבירות

כצודקים, מוצגים ביותר, האוויליות והדעות ביותר והחלולים השטוחים לפירוט ובהתלהבות. הלב ברחשי שמקורן מכיוון דק ומצוינים תבוניים

להלן. 140 לסעיף ההערות את ראה נוסףקודת לב לשים יש כך, על נוסף לעיון כאן המשמשת המבט לנם אנו לומר, רוצה וברווחה, במשפט משפט בתור במשפט כאן מעייני "טובת שמכונה מה היחיד. של הפרטית רווחתו בתור וברווחה פורמלי הוא הממשי, הקונקרטי הרוח של הזכות קרי המדינה״, ״רווחת או הכלל" כמו משועבד מומנט אלא אינו הפורמלי המשפט ובה לגמרי, אחרת ספרה לעיל[ 29 סעיף ]ראה למעלה צוין כבר היחיד. של ואושרו הפרט רווחת להחשיב ההתעקשות הוא ההפשטה של ביותר השכיחים המשגים שאחד

כשלעצמן־ובשביל־עצמן לתקפות הפרט רווחת ואת הפרט זכויות אתהמדינה. של לכללי]ות[ בניגוד

שניתנה בכך״, ההכרח את רואה "אינני המפורסמת: התשובה שייכת לכאן תוספת. החיים, ]שכן[ 7]ממשהו[״. לחיות חייב "אני באמרו: שהצטדק הפלסתר כתב למחבר 8הקדוש כשקריספינוס הכרחיים. אינם החירות, של הנעלה ל]תחומה מנוגדים כשהם

]כאחד[, ומעוולת מוסרית הייתה פעולתו לעניים, נעליים ממנו להתקין כדי עור גנבתוקף. חסרת הייתה כן ועל

יחדיו בהיתפסם הטבעי, הרצון של האינטרסים של הפרטיקולריות 127 קיצונית סכנה בעת החיים. האיש, של מציאותו היא פשוטה, כטוטליות

לתבוע עשויים אלה חיים אחר, של הקניין זכות עם קונפליקט של ובמקרה

121המוסריות

ם חסד מעשה בתור )לא חירום, זכות זכות( בתור אלא הדין משורת לפנית פגיעה של החלופה עומדת אחד ומצד הואיל סופי ועמה במציאות אינ

במציאות רק פגיעה של החלופה עומדת האחר הצד ומן טוטלי, זכויות חוסר של למשפט ובכושר הוא באשד במשפט ואילו החירות, של ויחידה מוגבלת

להכיר. מוסיפים בלבד, הזה ]המסוים[ בקניינו הייתה שהפגיעה הנפגע, הצד

בעל פיו שעל benefitium competentiaeTi,9 של בסיסו היא החירום זכות אומרת, זאת במשאביו, ובכלל בבגדיו, עבודתו, בכלי להחזיק מורשה חוב

ואפילו לקיומו, לו כדרוש בו שרואים הנושה, של מקניינו חלק באותוהחברתי. למעמדו בהתאם לקיום

אם המופשט. המשפט כנגד זכות להם יש התכליות, מכלול בתור החיים, תוספת. אדם של קניינו הרי לחם, כיכר גניבת באמצעות לקיימם להוסיף לדוגמה, אפשר, גניבה הזאת בפעולה לראות עוול משום בכך יהא אבל מכך, נפגע אמנם כלשהו

כדי צעדים לנקוט סכנה, נשקפת שלחייו לאדם, הותר אילולא הרגיל. במובנה היו וחייו והואיל זכויות, חסר להיות גורלו נחרץ היה עצמו, את ולקיים לכלכל מגוון דרוש החיים שלהבטחת מובן נשללת. הייתה כולה חירותו ממנו, נלקחים

הפרטים בפרטי לעסוק חייבים אנו העתיד, אל מסתכלים אנו ואם תנאים[, ]של מופקד והוא מוחלט איננו העתיד עכשיו. לחיות הוא היחיד ההכרח אבל האלה.

פעולה להצדיק יכול אמצעי הבלתי ההווה של הצורך רק כך, משום המקריות. בידי עוד ולא עוול, בעשיית שוב כרוכה תהיה מביצועה שההימנעות מכיוון מעוולת,

כאן החירות. מציאות של הטוטלית השלילה כלומר ביותר, הגדול העוול אלא קרבה ביחסי או משפחה ובקשרי הואיל ,beneficium competentiae" של מקומולמשפט. לגמרי יוקרב לא שאיש לדרוש הזכות נעוצה אחרים

המשפט של הן מקריותם, את ולפיכך סופיותם, את חושפת המצוקה 128 באשר החירות של המופשטת מציאותה של הן[ ]כלומר הרווחה, של והן הרצון של הספךה של ו]הן[ הפרטיקולרי, האיש של מקיומו מובחנת היא

החד־ מוצבת כך המשפט. של הכלליות את חסרה היא באשר הפרטיקולרית צדדיות אליו האידי כבר המשפט במושגם. להם הייתה שכבר שלהם, ו

תו את לעיל( 106 סעיף )ראה קבע או הפרטיקולרי. הרצון בתור מצית, ביו קטי ביי הסו ת ו קולריו עצמה היא המקיפה־והכוללת, שלה בפרטי

התייחסותו בבחינת ואילו לעיל(, 127 סעיף )ראה החירות של מציאותה החירות. של הכללי ]ההיבט[ כשלעצמה היא הרצון, של האינסופית העצמית

אמיתותם לידי ובאים כך הנשזרים ובסובייקטיביות, במשפט המומנטים שניהטוב)בבחינת הם - יחסית עדיין לזה זה זיקתם בתחילה כי אם - וזהותם

המשפט של פילוסופיה122

)בבחינת והמצפון כשלעצמו־ובשביל־עצמו(, הקבוע הממומש, הכללית, הסובייקטיביות מיותה והקובעת עצמה את היודעת האינסופי את בפני

10תוכנה(.

שלישי פרקוהמצפון הטוב

הרצון ושל הרצון מושג של האחדות בבחינת האידיאה, הוא הטוב 129ס, ובה הפרטיקולרי, ם בתור מסולקי איי מ צ שביל־עצמם, ע המשפט ב

ת ־הרווחה, וכמוהו המופשט, של מקריותה וכן הידיעה של הסובייקטיביו פי על בתוכה ומשתמרים מובלים גם הם בכך אבל החיצונית, המציאות

של המוחלטת הסופית התכלית המוגשמת, החירות הוא[ הטוב1 - מהותםהעולם.

אותה מכילים יותר המוקדמים השלבים אבל האידיאה, בעצם הוא שלב כל תוספת. כבר הוא אישיות בתור ה״אני" אפילו לדוגמה, כך, יותר. מופשטת בצורה דק

המסוימת האידיאה הוא הטוב כך משום ביותר. המופשטת בתצורתה אבל האידיאה, משפטי משהו הוא אין הפרטיקולרי. הרצון ושל הרצון מושג של האחדות יותר,

הרווחה. גם המשפט גם הוא ותוכנו תוכן, מלא משהו אלא מופשט

מציאות בתור עצמה בפני תקפות כל לה אין הרווחה הזאת, באידיאה 130 מהותי ובאורח כללית רווחה בתור דק אלא היחיד, הפרטיקולרי הרצון של

בלי טוב משהו איננה הרווחה לחירות. בהתאם קרי כשלעצמה, כללית בתור fiat iustitia שאחרי )אסור הרווחה בלי הטוב איננו המשפט גם כך המשפט.

הרצון באמצעות ממשי להיות ההכרח הוא הטוב (."pereat mundus יבוא יש הטוב כך בשל - רצון אותו של העצמות הוא בעת ובה הפרטיקולרי,

התכליות ולעומת הקניין של המופשטת הזכות לעומת המוחלטת הזכות לו אזיי הטוב, מן נבדל הללו המומנטים מן אחד אם הרווחה. של הפרטיקולריות

לו. וכפוף הטוב את תואם שהוא במידה רק תקפות לו יש

וכל, מכל המהותי מידה באותה הוא הטוב הסובייקטיבי, הרצון בשביל 131 בתובנתו תואם שהוא במידה רק כבוד והדרת ערך יש הסובייקטיבי ולרצון

מופשטת אידיאה אותה עדיין כאן הוא שהטוב במידה הטוב. את ובכוונתו

123המוסריות

וכמשולב לטוב בהתאם מוצב איננו עוד הסובייקטיבי הרצון הטוב, של להיות הטוב שעל הוא והיחס הטוב, כלפי גומלין ביחס עומד הוא לכן בתוכו. הזה הרצון שעל זה במובן הסובייקטיבי, הרצון בשביל העצמותי ]היסוד[ הסובייקטיבי הרצון שרק כשם במלואו, ולהשיגו לתכליתו הטוב את לעשות

לממשות. נכנס הטוב שבאמצעותו התיווך הוא

שהוא מה אלא אינו הרצון אבל הפרטיקולרי, הרצון של האמת הוא הטוב תוספת. שהוא מה להיעשות יכול אלא מלכתחילה, טוב איננו הוא להיות: עצמו את קובע

אינו הסובייקטיבי הרצון בלי עצמו הטוב שני, מצד שלו. עבודתו באמצעות רק הוא הסובייקטיבי הרצון באמצעות ורק [,Realität] מציאות נטולת הפשטה אלא

האלה: השלבים שלושת את מכילה הטוב של התפתחותו לפיכך לקבלה. עשוי לדעת ועליי רוצה, ישות בבחינת בשבילי פרטיקולרי רצון להיות הטוב על (1)

הטוב; של הפרטיקולריות הקביעות את ולפתח הטוב מהו לומד יש (2)הטוב; את בתור הטוב של הפרטיקולריזציה בפני־עצמו, הטוב מהו לקבוע יש ולבסוף (3)

היא הזאת הפנימית הקביעה ההווה־בשביל־עצמה. אינסופית סובייקטיביותהמצפון.

תו 132 בי הרצון של זכו קטי ביי בו להכיר שעליו מה שכל היא הסודיו על יוכר כתקף תו בבחינת - פעולה וכי כטוב, י אל הנכנסת תכלי

מעוולת, או צוד^ת כפעולה לו מיוחסת תהייה - החיצונית האובייקטיביות הפעולה של ערכה את להכרתו בהתאם חוקית, בלתי או חוקית רעה, או טובה

הזאת. באובייקטיביות

הרצון - ובכלליותו בעצנוותיותו הרצון של מהותו בכלל הוא הטוב החשיבה. ובאמצעות בחשיבה רק לחלוטין ישנו הטוב לפיכך באמיתותו.

עם רק עסק לו ויש האמיתי את להכיר יבול איננו שהאדם הטענה, לכןת זו טענה הטוב, לרצון מזיקה שהחשיבה ]או[ תופעות, דומים ורעיונו

וכמוהם אינטלקטואליים, כבוד והדרת עדך כל הרוח מן נוטלים אחריםאתיים. כבוד והדרת ערך כל

זכותו היא כתבוני, שלו תובנה לי שאין במה להכיר שלא הזכותה ה בשל ואולם הסובייקט, של העליונ ת הסובייקטיבי, אופיי זו זכו

של כזכות - התבוני של זכותו זאת, ולעומת פורמלית, בעת בה היא הפורמלי, אופייה בשל איתנה. נשארת הסובייקט על - האובייקטיבי

סברה להיות גם יכולה אמיתית, להיות יכולה שהיא כשם כלשהי, תובנהת. גרידא טעו הספרה ]דק[ עדיין שהוא מה של המבט נקודת פי על ו

התובנה של הזאת הזכות לידי מגיע שהאינדיבידום ]העובדה[ המוסרית,

המשפט של פילוסופיה124

ל אני הפרטיקולרי. הסובייקטיבי מעיצובו חלק היא שלו, כו ש י לדרות בכך ולראות מעצמי, ת זכו בי טי ק ביי בנוגע שלי שהתובנה שלי, סו

שומע ושאהיה טובים טעמים על מבוססת תהיה למחויבות ויותר בה, מ כדי דורש שאני מה ואולם, וטבעה. מושגה מתוך אותה שאכיר מכך,

ת במידה שאשתכנע לא־ או מותרת טובה, היא כלשהי שפעולה מספקעל אותה לייחס ניתן זו שמבחינה ולפיכך - מותרת איננו - הפעולה לב

האובייקטיביות. של נוזבותה אופן בשום גורעסעיף התובנה)ראה של מזכותה נבדלת הטוב של התובנה של זו זכות

ל( 117 עי ע ל עולה בנוג האחרונה, לזו בהתאם פעולה. היא באשד לפ היא שהפעולה מאחר הזאת: התצורה לה יש האובייקטיביות של הזכותם האמור שינוי קיי ת ה ם ל ל עו א המבקש שינוי ממשי, ב שיכירו אפו

ה הזה, בעולם בו ל עו ת חייבת הפ מת להיו א ל תו ל כ שתקף מה את בל שרוצה מי הזה. בעולם עו פ שות ל ף הזאת, בממ מעצם עצמו מכפי

במדינה, לכך, בדומה האובייקטיביות. של בזכותה ומכיר לחוקיה בךשור אין התבונה, מושג של האובייקטיביות בבחינת האחריות את לק

אם מחשיב שפלוני למה המשפטית תו, את לא־תואם או כתו או תבונתו בנ רע, או טוב מעוול, או צודק שהוא למה בנוגע הסובייקטיבית לתו

ת או שו ע. כדי מעלה שהלה לדרי שתכנ הזה, האובייקטיבי בשדה שי כלומר חוקי, בלתי או חוקי שהוא למה בנוגע תקפה התובנה של זכותה ידיעה כלומר היסודית, למשמעותה מוגבלת והיא התקף, למשפט באשר

באמצעות מחייב, זו ומבחינה חוקי שהוא מה עם היברות של במשמעתם ובאמצעות החוקים של הפומביות מסירה המדינה הנוהגים, של כלליו

לה יש שעדיין המקריות ואת הפורמלי היבטה את התובנה של מזכותה הפעולה את להכיר הסובייקט של זכותו המוסד. בשלב הסובייקט בעיני

דפי ילדים, אצל מביאה חוקית, בלתי או חוקית רעה, או כטובה בקביעתהשירותם של ביטול או הפחתה לידי ומשוגעים, שכל באחריות לשאת כ

אלה למצבים קבוע גבול להגדיר ניתן לא כי אם הזה, להיבט בנוגע גםשירות דרגת1ול העיוורון את להחשיב ואולם, עמם. הכרוכה לאחריות הכ

״עוצמתם שמכנים מה את ובכלל השיכרון את התשוקה, גירוי את הרגעי,סעיף ראה חירום; לזכות בסיס שהם מדחפים החושיים״)חוץ הדחפים שלל(, 127 ם 12לעי קי מו שאלת כני ת הפעולה, ייחוס ב ע של[ נאופייה קבי

ת ולראות בת־עונשין, היותה ושאלת עצמה העבירה סיבו כאילו כאלה נפירושו)ראה זה כל הרי - האחריות את העבירה עובר מעל מסירות הן

125המוסריות

ל 100 סעיף עי על אליו מתייחסים שאין 13לעיל( 120 לסעיף והערות לת פי ת והכבוד הזכו עו אלא אינו אדם של הבעו והרי כאדם, לו המגי

רגעי, היא!עניין[ שידיעתו יצור ולא כללי ]משהו[ ממהותו הוא שהאדם בגודל מבודד עץ משטח באש העלה לא שהמצית כשם ומבודד. מופשט הכללי את אלא הנר, להבת באמצעות בו שנגע המשטח הוא הלוא אינץ׳,

איננו!ההיבט[ סובייקט, בתור עצמו, המצית כך הבית, את כלומר שבו, הזאת ]המסוימת[ המבודדת התחושה או הזה נהמסוים[ הרגע של היחיד

עו שיש חיים בעל אלא היה לא כזה, היה אילו הנקמה. להט של להכני בלתי זעם להתפרצויות מועדותו ובשל מזיק היותו בשל במכות ולשתקוצפויות.

ברור דימוי פעולתו ברגע להיות צריך היה עבירה לעובר כי טוענים לייחסה אפשר שיהיה כדי בת־עונשין, היותה ושל שבפעולתו העוול של של זכותו על שומרת זו שדרישה נראה ראשון[ ]במבט עבירה. בתור לו

ת העבירה עובר ביו טי ק ביי ת, לסו ת היא בעצם אבל מוסרי ל ט ממנו נוטי, יצור בתור האינהרנטי טבעו את טליגנ כבול איננו אשר טבע אינ

ה שמקורה ברורים דימויים של לתצורה הפעילה בנוכחותו בפסיכולוגי מתנתק שהוא עד לא־שפוי כך כל הוא שיגעון של במקדה ודק וולף, שלמבודדים. דברים של והעשייה הידיעה מן

בעונש להקלה נימוקים בתור בחשבון בה באות נסיבות שאותן הספרהüj החנינה. של הספרה זוהי הזכות. של מזו אחרת ספרה היא

]היסוד[ הוא שהטוב הוא הפרטיקולרי הסובייקט אל הטוב של יחסו 133 |טין עולה הרצון של ומחויבותו רצונו, של המהותי ן הואיל הזה. ביחס לחלות והפרטיקולריות 1 ל ד ב ת הטוב מן נ ל פ הסובייקטיבי, הרצון של בגדרו ונוקבע איננו הטוב 1 ]כלומר[ - הכללית המופשטת כמהותיות אלא בתחילה נ לשם להיעשות החובה על הזה, והכללי[ ]המופשט אופייה מחמת חובה. בתור .

החובה.

יודע אינני אם והנה, חובה. מבטי מנקודת הוא הרצון של המהותי !היסוד( תוספת. ן ה!מופשט ל!יםוד מעבר התקדמתי לא חובה, בשבילי הוא שהטוב וה מלבד ומאומה

i מגשים אני החובה, את ובעשותי החובה, לשם לעשות עליי החובה את החובה. דד ואני עצמי אצל אני אותה, בעשותי האמיתי: במובנה עצמי שלי האובייקטיביות את

הנעלה המבט ונקודת קאנט של המעשית הפילוסופיה של הגדול הישגה הופשי. ■החובה. של הזאת המשמעות את הדגישה זו שפילוסופיה הם שלה ־

המשפט של פילוסופיה126

ת פרטיקולרי תוכן דורשת עצמה בשביל שהפעולה מכיוון 134 תכלי ו משהו כלל מכילה איננה עדיין הפשטה, היא באשר החובה, ואילו מסוימת,

האפשרית היחידה ההגדרה עתה, לעת חובה? נזהי השאלה: מתעוררת כזה, לרווחה והן העצמית לרווחה הן לרווחה, ולדאוג הצודק את לעשות היא:

לעיל(. 119 סעיף אחרים)ראה של רווחתם כללי, במובן

לדעת פלוני ביקש כאשר ישו אל שהופנתה בדיוק השאלה באותה מדובר תוספת. הכללי ]היסוד[ את שכן השאלה[ אותה ]זוהי 14נצח. בחיי לזכות כדי לעשות עליו מה לקבל עליו כך לשם מופשט, משהו בתור להגשים אי־אפשר המופשט, את הטוב, שלפרטיקולרי. אופי עוד

ת אינן הללו הקביעות זאת, עם 135 עצמה. החובה של בהגדרה נכללו הספרה אל המעבר את מחוללות הן ומוגבלות, מותנות ושתיהן הואיל אך

בתודעה־העצמית החובה. של הספרה מותנה, הבלתי של יותר הגבוהה כפי תודעה, אותה של הכללי או המהותי תיסוד היא עצמה החובה המוסרית,

אפוא הוא לה שנשאר מה כל בלבד. עצמה אל פנימה בתוכה מתייחסת שזו החיובי או התוכן חסרת הזהות היא וקביעתה בלבד, המופשטת הכלליותמוגדר. הבלתי המופשט,

ש ומהותי שחשוב פי על אף מותנית הבלתי העצמית הקביעה את להדגי הכרת זכתה שבה הדרך את וכן - החובה כשורש הרצון של הטהורה

ולנקודת איתן לביסוס קאנט, של בפילוסופיה הראשונה, בפעם הרצוןת האוטונומיה בדבר המחשבה בזכות מוצקה מוצא הרצון של האינסופיגרידא, המוסרית המבט בנקודת לדבוק הרי - לעיל( 133 סעיף )ראה

הזכייה את לרדד פירושו האתיים, החיים למושג המעבר את לעשות בלי אודות על פטפוט לכדי המוסד מדע ואת ריק פורמליזם לכדי הזאת

ת תודה שום החובה. לשם החובה טי מננ על תיתכן לא חובות של אי זו ובדרך מבחוץ, כלשהו חומר להכניס אמנם אפשר כזאת. גישה ימוד

ע חובות לקביעת לעבור אי־אפשד אבל פרטיקולריות, חובות אל להגיסתירה, כהעדר החובה של למעלה האמורה ההגדרה מן פרטיקולריות

האי־היקבעות של קיבוע אלא שאינה עצמה, עם פורמלית כהתאמה אולפעולה, כזה פרטיקולרי תוכן בחשבון מביאים אם וגם המופשטת.

כל פיו שעל קריטריון כל העיקרון באותו אין התוכן אם להכריע נו פעולה דדך כל להצדיק אפשר זו בדרך אדרבה, לא. או חובה הוא הזה

להציג האפשרות קאנט, של הנוסף הניסוח מוסרית. בלתי או מעוולת

127המוסריות

מוי אמנם מוליך כללי, מעשי ככלל כלשהי פעולה יותר קונקרטי לדי אותם מלבד אחר עיקרון כל עצמו בפני בו אין אבל כלשהו, מצב של

איננו קניין שום כי האמירה צוינו. שכבר פורמלית וזהות סתירה העדר באמירה סתירה שאין כשם ממש סתירה, שום עצמה בפני בה אין בנמצא,

או קיימים, אינם בהם וכיוצא אחרת או זו משפחה אחד, או זה עם כי מלכתחילה ומונח נקבע כבר אם אבל חי. איננו אדם בן שום שבכלל

אכן, אז, כי לכבדם, יש וכי להתקיים האדם חיי ועל הקניין על כי זאת משהו, של כסתירה רק תיתכן סתירה לרצוח. או לגנוב היא סתירה כלפי דק מוצק. כעיקרון מלכתחילה המונח כלשהו תוכן של אומרתד יכולה כלשהי פעולה כזה עיקרון סתירה. או תואם של ביחס לעמו

כלשהו, תוכן לשם ולא החובה, לשם דק בחובה לרצות יש אם אבל תוכן כל טבעה לפי המדידה הפורמלית, הזהות אלא אינה החובה אזיי

וקביעה.[Sollen] ״ראוי" אותו של הנוספים הצורה ועיצובי האנטינומיות את של במונחים מבט נקודת - גרידא המוסרית המבט נקודת שבהן תמידי,

ולצאת אותן להתיר יכולת בלא ואנה אנה ומסתובבת משוטטת - יחס ואילך; 550 עמודים הרוח, של בפנומנולוגיה פיתחתי ל״ראוי", מעבר אל

ם של האנציקלופדיה אל השווה ם הפילוסופיים, המדעי 420 מעיפי15ואילך.

הפילוסופיה של המבט נקודת כי העובדה את למעלה שהדגשנו פי על אף תוספת. החובה של תאימותה את מבססת היא באשר נעלה מבט נקודת היא קאנט של

בכך פגומה הזאת המבט נקודת כי כאן לחשוף עלינו שומה זאת בכל לתבונה, הכלל את להעמיד אפשר אם ״בחז האמירה שכן לאיברים. חלוקה כל חסרה שהיא

לנו היו כבר אילו מאוד טובה הייתה 16כלשהו״, עקרון־יסוד בתור שלך המעשי מעיקרון דורשים אנו כאשר כלומד, לעשות. שיש למה בנוגע מסוימים עקרונות

מניחים כבר אנחנו כלשהי, כללית חקיקה של קביעה גם לשמש שיוכל כלשהו העיקרון[ של1 החלתו בנמצא, היה כבר הזה התוכן ואילו כלשהו, תוכן מלכתחילה

כי הקובע והקריטריון נתון, איננו עדיין עצמו העיקרון כאן אבל קלה. הייתה בוודאי לא כלום, בו שאין במקום שהרי - כלום מוליד איננו כלשהי, סתירה שתיווצר אסור

סתירה. גם להיות יכולה

- האידיאה של האחר המומנט הטוב, של המופשט אופיו שום על 136ת כלומר קולריו ל - בכלל הפרטי פ ת. של בגדרה נו ביו טי ק ביי סו ה

ת, ביו קטי ביי ה הסו ת ליו שתקפת בכל ת היא עצמה, בתוך המ הוודאו

המשפט של פילוסופיה128

Gewissheit]] ת מי פני חלטת ה את שמציב מה היא עצמה. של המוGewissen.]] המצפון ]דהיינו[ - ומחליט שקובע מה הפרטיקולריות,

את מרומם כזה ודיבור מאוד, מרומם באורח החובה על לדבר יכולים אנחנו תוספת. הוא כלשהי, קביעה לידי מגיע איננו הזה הדיבור אם אבל לבו. את ומרחיב האדם המצפון זה, לעומת לה. זכאי והוא פרטיקולריות דורש הרוח משעמם: לבסוף נעשה

מה כל נעלם שבה ביותר, העמוקה הבדידות עצמך, עם פנימית בדידות אותה הוא האדם מצפון, בתור עצמך. תוך אל נסיגה אותה זוהי מוגבלות: וכל חיצוני שהוא מבט נקודת הוא המצפון ולכן הפרטיקולריות, של לתכליותיה עוד כבול איננו התודעה אל הראשונה בפעם שהגיעה המודרני, העולם של מבט נקודת יותר, גבוהה בפני עמדו יותר, החושיות הקודמות, התקופות עצמה. תוך אל השקיעה אל הזאת, יודע המצפון אבל המשפט. זה שהיה ובין הדת זו שהייתה בין ונתון, חיצוני משהו

שמחייב היחיד הדבר היא שלי הזאת שהחשיבה יודע והוא כחשיבה, עצמו אתאותי.

ת הוא האמיתי המצפון 137 שהוא מה את לרצות [Gesinnung] האופי נטיי ועקרונות מוצקים, עקרונות לו יש כך משום כשלעצמרובשביל־עצמו. טובת בשבילו הם אלו ת וחובות קביעו ביו קטי ביי המצפון, בשביל־עצמן. או

של הפורמלי הצד אלא אינו האמת, מן כלומר הזה, מתוכנו נבדל בהיותו סגולי. תוכן כל חסר הוא הזה ]המסוים! הרצון בתור אשר הרצון, פעילות

של והאיחוד האלה, והחובות העקרונות של האובייקטיבית המערכת ואולם שאנו לאחר אלא נוכחים אינם הזאת, המערכת עם הסובייקטיבית הידיעה הפורמלית המבט בנקודת כאן, האתיים. החיים של המבט נקודת אל מגיעים

בשביל־ הוא ולבן הזה, האובייקטיבי התוכן את חסר המצפון המוסריות, של הוודאות כך משום ובדיוק עצמו, של האינסופית הפורמלית הוודאות עצמוהזה. ]המסוים[ הסובייקט של הוודאות בעת בה היא הזאת

פון צ מ ה את מבטא ה ת או כ ת ז ט חל מו ת של ה מי צ ע ה ה־ ע ד תו ה חובה, ומהי זכות מהי עצמה ומתוך עצמה בתוך לדעת הסובייקטיבית

בעת ובה טוב, שהוא יודעת שהיא מה מלבד דבר בשום להכיר ולא באשר וחובה. זכות באמת הוא כך, ורוצה יודעת שהיא מה כי לטעון,

שהווה־כשלעצמו־ מה ושל הסובייקטיבית הדעת של הזאת האחדות הוא הקודש. חילול היא בו והפגיעה קדוש, משהו הוא המצפון ובשביל־עצמו,

של הזאת האידיאה את תואם מסוים אינדיבידום של מצפונו האם ואולם, באמת הוא כטוב, עליו מצהיר או לטוב מחשיב שהוא מה האם המצפון,

טוב. להיות שאמור מה אותו של מתוכנו ורק אך להכיר ניתן זאת - טוב

129המוסריות

כשלעצמו־ובשביל־ התבוני ]היסוד[ הוא וחובה זכות שהוא שמה מאחד של הפרטי הקניין הוא אין מהותי באופן הרי הרצון, קביעות של עצמו

פרטית ידיעה של או תחושה של צורה איננה וצורתו כלשהו, אינדיבידום קביעות של צורה במהותה היא אלא חושית(, ידיעה כלשהי)כלומר אחרת

המצפון כך משום ועקרונות. חוקים של צורה קרי החשיבה, של כלליות המצפון של והסתמכותו אי־אמיתותו, או אמיתותו בדבר לשיפוט כפוף

ת בלבד עצמו על שרין מנוגד נדהיינו[ להיות, מבקש שהוא למה במית פעולה דרך של הכלל ת תבוני כללי כשלעצמה־ובשביל־ התקפה ו כלומר הסגולית, בצורתו במצפון להכיר יכולה המדינה אין לכן עצמה.

ת, לסברה תוקף אין שבמדע כשם סובייקטיבית, כידיעה סובייקטיבי שאיננו מה ואולם, כלשהי. סובייקטיבית דעה על ולהסתמכות למבטחה

תן זאת בכל האמיתי, המצפון בתוך נבדל והסובייקטיביות להבדלה, ני נשל האמיתי התוכן מן להיפרד יכולה הרצייה ושל הדעת של הקובעת את ולהוריד עצמה, בפני נפרדת] ]כישות עצמה את להציב המצפון[,

אפוא נעוצה למצפון בנוגע הדו־משמעות ותדמית. צורה לכדי תוכן אותו והרצייה הידיעה של זהות אותה מציין שהוא מלכתחילה שמניחים בכך

קדוש משהו שהוא טוענים ולפיכך האמיתי, הטוב ושל הסובייקטיביות של סובייקטיבית־גרידא רפלקציה בבחינת זה, ועם כקדוש, בו ומכירים

הסמכות את לעצמו תובע הוא זאת בכל עצמה, לתוך התודעה־העצמית כשלעצמו־ובשביל־עצמו. התקף התבוני תוכנה בשל זהות לאותה המגיעה המבט מנקודת זה בחיבור נבדלת שהיא כפי - המוסר של המבט בנקודת

נזכר האמיתי המצפון הפורמלי. המצפון רק נמצא - האתיים החיים של האי־ את ולהסיר האחר[ המצפון ובין ]בינו ההבדל את לציין כדי רק לעיל אך דנים שאנו שעה האמיתי, במצפון כאן מדובר כאילו האפשרית, הבנה

האתית, האופי בנטיית רק נכלל האמיתי המצפון הפורמלי. במצפון ורק לתחום כלל שייר איננו הדתי המצפון ואולם בהמשך. רק לדיון שתובא

הזה.

שהיא צורתו, שבשל לחשוב בנקל אפשר מצפון, על מדברים כשאנו תוספת. האמיתי. המצפון כשלעצמו־ובשביל־עצמו כבר הוא המצפון המופשטת, הפנימיות

כשלעצמו־ שהוא מה את לרצות עצמו את הקובע זה הוא האמיתי המצפון אבל בלבד, המופשט בטוב עוסקים אנו כאן אבל והחובה. הטוב ובשביל־עצמו

האינסופית ודאותו אלא ואינו הזה האובייקטיבי התוכן את חסר עדיין והמצפוןעצמו. לגבי

המשפט של פילוסופיה130

ת 138 ביו קטי ביי ת הזאת, הסו ת קביעה בבחינ שטת עצמי ת מופ וודאו זבות, של מסוים היבט כל גם בתוכה ממוססת בלבד, עצמה של טהורה

ת, ושל חובה של או I מתוך הקובעת השיפוט עוצמת שהיא מכיוון מציע הטוב מהו בלבד עצמה כן בנוג תו העוצמה, גם בעת ובה כלשהו, ל

את לה חב ראוי־להיות, בגדר ורק בדימוי דק הוא שבתחילה הטוב, אשדממשותו.

ת די שהגיעה התודעה־העצמי ה אותה לי |: תוך אל מוחלטת רפלקצית עצמה, | ששום כזו, תודעה בתור הזאת ברפלקציה עצמה את יודעה נוכחת קביעה תונ ה ונ לה איננ כו ה י איננ ע אמורה ו דו ממנה. לג

ת היותר התצורות אחת בתור ? סוקרטס, אצל )כגון בהיסטוריה כלליום אצל צא הסטואי כיו ה בהם(, ו טיי ש הנ | עצמך בתוך פנימה לחפ

שבהן בתקופות מופיעה וטוב, צודק מה עצמך מתוך ולקבוע ולדעתל איננו ולטוב, לצודק ובמנהג בממשות שנחשב מה כו את לספק י

לו, נאמן בלתי נעשה הנוכח החירות עולם כאשר יותר. הטוב הרצון I עולם באותו התקפות בחובות עצמו את עוד מוצא איננו הזה הרצוןת חייב והוא ת למצוא לנסו מיו ת בפני I ההרמוניה את לבדה האידיאלי

ן לעצמה והבטיחה תפסה שהתודעה־העצמית לאחד בממשות. שאבדה I שהתודעה־העצמית התוכן בסוג תלוי הכל הפורמלית, זכותה את כך

i.לעצמה נותנת כל כיצד ונראה התמוססות של הזה בתהליך מעמיק בעיון נתבונן אם תוספת.

נמצא שוב, ממנו לצאת חייבות ואז הזה הפשוט המושג בתוך נספגות הקביעות כזכות בו מכירים שאנחנו מה שכל בעובדה, ובראשונה בראש תלוי הזה שהתהליך

בשום מוחלט ולא מוגבל, ומבוטל, בטל שהוא להוכיח יכולה החשיבה כחובה, או עשויה היא כך תוכן, כל בתוכה ממוססת שהסובייקטיביות כשם זאת, עם אופן. האתיים החיים של מספרה שנוצר מה כל את עצמה. מתוך שוב אותו לפתח

לוקה המוסר[ הזאת!של המבט נקודת שני, מצד הדוח. של הזאת הפעילות מצמיחה נ? בתוכי, עצמות בתור לחירותי מודע אני אם גרידא. מופשטת היא שכן בחסר,

יסוד עקרונות ומחפש לפעולה עובר אני אם אבל פועל. ואינני מעש חסר אני או ממושגג גזור יהיה שהוא ודורש מסוים במשהו לאחוז מבקש אני אז או ]לפעולתי[,

החובן; ואת הזכות את למוסס מוצדק אחד[ מצד1ש אף כך, משום החופשי. הרצון של מתפתה איננו הזה המופשט הבסיס אם שני, מצד צודק, זה אין בסובייקטיביות,

דוה חסר חלול, קיום היא שהממשות בזמנים רק לסובייקטיביות[. מחוץ ]אל שובחייו! אל ולשוב הממשי מן להימלט לאינדיבידום להתיר אפשר אז רק יציבות, וחסר

131המוסריות

את מוסס הוא האתונאית: הדמוקרטיה של חורבנה בתקופת חי סוקרטס הפנימיים. בימינו גם הטוב. ואת הצדק את ביקש ושם עצמו תוך אל והתכנס המציאות עולם

מבקשים ואנשים אחרת, או זו במידה נעדרת הקיים הסדר[1 מפני הכבוד וידאת יש]כתקף[, בו מכירים שהם למה כלומר לרצונם, התקף ]הסדר[ את להתאים

ת שכל משעה 139 עו ם שהיו האחרות הקבי פני ת, ל קפו לכדי צומצמו תת לכדי עצמה צמצמה והתודעה־העצמית הבלות, מיו הרצון, של טהורה פני

כולה היא ת י שו ה לע קרונ ע שים ל ה ולהג ת ל עו את או משתיים: אחת בפעל להעמיד במידה, בה או, כשלעצמו־ובשביל־עצנוו, הכללי את הכללי מ

לומר: רוצה בפעולתה, אותה ולהגשים שלה הפרטיקולריות של השרירותיותרעה. להיות יכולה היא

להפוך היכולת בפשטות הוא המצפון פורמלית, סובייקטיביות הוא באשרת לרוע. רגע ככל העצמית הוודאות והוא משותף שורש ולרוע למוסריו

עצמה. בשביל ומכריעה ויודעת ההווה־בשביל־עצמהל הרוע של מקורו ל כ ת, של במסתורין הוא ב בהיבט קרי החידו

שות הרצון של מטבעיותו לצאת בהכרחיותה שלה, הספקולטיבי ולהיעת הרצון, של זו טבעיות אליה. ביחס פנימי משהו ; עצמית, סתירה בבחינ

ל הבאה היא עצמו, עם מתיישב שאיננו יסוד בבחינת ל כ באותו קיום ל את וקובעת שמוסיפה היא הרצון של עצמה הפרטיקולריות ולפיכך ניגוד,

I ם פרטיקולריות אחרות, במילים כרוע. עצמה - כפילות אלא אינה לעולתו. ובין הרצון של טבעיותו בין הניגוד היא דנן ובמקרה מיו ד פני בניגו

j ,תו הזה מיו ופורמלי, יחסי היות־בשביל־עצמו אלא אינה הרצון של פניj תאווה, מתוך הטבעי, הרצון של הקביעות מן דק תוכנו את לשאוב היכול

, באלה וכיוצא דחפים תאוות, אותם על והנה, באלה. וכיוצא נטייה דחף, ןM ת יכולים שהם נאמד היו ם ל ם. או טובי איל אך רעי עושה והרצון הו

M להם שיש אופי - המקרי באופיים הללו הדחפים את תוכנו של לקביעה M כך - טבעיים בהיותם כלומר עצמו, לרצון כאן שיש הצורה את גם ולפי

׳ | האובייקטיבי ]היסוד{ בבחינת לכלליות מנוגד הרצון אזיי הפרטיקולריות, |jm ,מר הפנימי ח כלו מנוג ב, ] טו הרצון של הדפלקציה עם בבד בד אשר לן ס המכירה, התודעה ועם עצמו תוך אל ■ כנ המנוגד הקצה בתור ]לתמונה! נ

ת ו בי טי ק י בי או ל ד גרידא. לטבעי אמצעית, הבלתי *; בניגו תו הזה ו מיו פניל ש ן ת הוא האדם בך משום דעה. היא הרצון ₪ ע ה ב הן רע אחת ובעונ

1 לכן עצמו. תוך אל שלו הרפלקציה מחמת והן מטבעו, או כשלעצמו, 3

המשפט של פילוסופיה132

הנשאר הרצון של טבעיותו היה אילולא )כלומד הוא באשד הטבע לאכנו תו ה ולא הפרטיקולרי( ב מר עצנזה, כלפי המופנית הדפלקצי ' כלול ההכרה ל כ שארת הייתה )אילולא ב בפני הם ניגוד(, באותו אחוזה נהרוע. עצמםמר הרוע, של זה היבט עם שולבת הכרחיותו, עם כלו טין מ ? גם לחלו

\ שראוי־ קרי ראוי־להיות, לא שבהכרח כמה נקבע הזה שהרוע העובדה,ת שאותה דבר של פירושו אין מסולק. להיות ד קו I של ראשונה מבט נ

ע אמורה איננה הפיצול פי ל להו ל f בעלי בין ההבחנה היא אדרבה, - כ I לעמוד יישאר לא שהרצון היא הנקודה האדם. ובין תבוניים בלתי חייםק ויוסיף הזאת המבט נקודת אצל ת לדבו ולא היא, כאילו בפרטיקולריו

מר המהותי. ]היסוד[ הכללי, תגבר יש כלו ה ת על ל ד קו I; הזאת המבט נ ן הרוע של הכרחיות לאותה בנוגע כך, על נוסף מעיקרה. בטלה היא באשר

מר ]יש תה היא באשר הסובייקטיביות, כי[ לו סופיו | הרפלקציה של אינ בניגוד נשארת היא אם בו. ונוכחת הזה הניגוד מול הניצבת היא הזאת,

י היא עצמה, בשביל כך עקב היא הרי רעה, היא אם אומרת זאת הזה, | לפיכך, שרירותיות. אותה אלא אינה עצמה והיא יחידותה את משמרת

I לרוע האחריות במלוא נושא יחיד, סובייקט הוא באשר היחיד, הסובייקט17]שגרם!.

ספת. I.טמונה הכל, של הבסיס בתור עצמה את היודעת המופשטת, בוודאות תו

| תוכן לעשות האפשרות גם אבל המושג, של הכללי את לךצות האפשרות I;בן ועל הרוע, היא הזאת האפשרות אותו. ולהגשים לעיקרון כלשהו פרטיקולרי

!אבל טוב, הוא בלבד האדם העצמית. הוודאות של ההפשטה את כולל תמיד הוא ואי־ להפרדה ניתנים בלתי הם והרוע הטוב רע. גם להיות יכול שהוא במידה רק

יש מושא ובתור עצמו, של למושא נעשה שהמושג בכך נעוצה להפרדה הינתנותם של לכלליותו המנוגד משהו רוצה הרע הרצון ההבדל. של הקביעה וביה מניה לו

לשאלה באשד הקושי האמיתי. למושגו בהתאם מתנהג הטוב הרצון ואילו הרצון, משום כלל בדרך מתעורר טוב, היותו על נוסף רע, גם להיות יכול הרצון כיצד

עצמו, כלפי בלבד חיובית בזיקה הניחן משהו כעל הרצון על חושבים שאנחנו את אבל הטוב. בתור כלומר בשבילו, הקיים מסוים משהו בתור אותו ומדמים נכנס השלילי ״כיצד יותד: מדויקת הצגה להציג יש הרוע של מקורו על השאלה

החיובי הוא אלוהים העולם שבבריאת מלכתחילה מניחים אנו אם החיובי?״ תוך אל להכיר נוכל לא שנבחש, ככל בזה ונבחש שנגלגל ככל זאת נגלגל אז כי המוחלט,

פירושה הרוע[, ]את התיר אלוהים כי ההנחה שכן הזה. החיובי בתוך השלילי אתכל וחסר מספק בלתי הוא אלוהים[ של ]מצדו כזה פסיבי ויחס פסיביות, לו לייחס

133המוסריות

אומרת זאת הרוע, מקור של השגה כל איז הדתית המיתולוגיה של בדימוי מובן. עקיבתם של דימוי רק אלא זה, בתוך זה השלילי ושל החיובי של הכרה כל אין

כדי בכך אין אבל מבחוץ. החיובי אל בא שהשלילי כך זה, לצד זה עמידתם ושל בתור השלילי את לתפוש ורוצה והכרחיות טעם הדורשת המחשבה את לספק תופש המושג שבה הדרך הבעיה, של פתרונה והנה, בחיובי. מושרש שבעצמו משהו

ביתר לדבד אם או, - המושג של ממהותו שכן במושג, נכלל כבד העניין, את עצמה את ולהציב עצמה[ ]בתוך להיבדל - האידיאה של ממהותה קונקרטיות:

אצל אומרת זאת בלבד, החיובי אצל לעמוד נשארים אנחנו אם שלילית. הצבה - השכל של ריקה קביעה מתקבלת אזיי במקורו, טוב שהוא שאומרים הטהור הטוב את העמדתו בעצם ואשר כאלה חד־צדדיות ובקביעות בהפשטות הדבק &כל

החיוביות המושג, של המבט מנקודת אבל קשה. שאלה לכלל אותה מרומם השאלה ברצון, אפוא מקורו הטוב, וכמוהו הרוע, מעצמה. שלה וכהבדלה כפעילות נתפשת הזאת: הסתירה כשלעצמו הוא הטבעי הדצון רע. וגם טוב גם במושגו הוא והרצון

הרוע מישהו: אמר אילו פנימי. וגם בשביל־עצמו גם להיות מעצמו, להיבדל כי טבעי, הוא שרצונו במידה רע הוא שהאדם יותר, המדויקת הקביעה את מכיל

כרצון דווקא הטבעי הרצון על החושב הרגיל לדימוי מנוגדת זו אמירה הייתה אז והאדם הילד ולכן החירות, של תוכנה כנגד עומד הטבעי הרצון אבל וטוב. תם

היא ]למעשיהם[ באחריות לשאת כשירותם טבעי, רצון להם שיש מעוצב, :הבלתי אלא לילדים מתכוונים איננו האדם, על מדברים אנו כאשר יותר. נמוכה מדרגה הטוב. לידיעת מתכוונים אנו הטוב, על מדברים אנו וכאשר המודע־לעצמו. לאדם

באשר לרצון ביחס אבל רע, ולא טוב לא תברלב, כשלעצמו הוא שהטבעי ספק אין כך ומשום כלא־חופשי מתאפיין הטבעי החירות, ידיעת הוא ובאשר החירות ;הואה האדם אם רע. הוא צ ו הוא אלא גרידא, הטבעי עוד איננו הטבעי הטבעי, את ר

מישהו יבקש אם אבל הרצון. של מושגו הוא באשר לטוב לטוב, המנוגד :השלילי יישא לא הרע את שיעשה אדם הכרחי, והוא במושג טמון שהרוע שמכיוון ל׳ומר

שלו, מעשהו היא אדם של החלטתו כי לענות יש כך על אזיי לכך, :באחריות דומה שהאדם לנו נאמר הדתי במיתוס לו. באחריות נושא שהוא חירות של ,מעשה

האדם דומה הזאת ההכרה בעצם ואכן, והרוע, הטוב בהכרת ניחן שהוא בכך !אלוהים אינה ההחלטה אדרבה, טבעית, הכרחיות איננה כאן שההכרחיות מאחר לאלוהים,

עומדים הרוע וגם הטוב שגם מאחר ורוע. טוב של הזאת הכפילות של סילוק אלא את או זה את לעשות להחליט יכול אני ביניהם, לבחור יבול אני ל,פניי!במושאים[,

הרוע: של טבעו אפוא והו שלי. הסובייקטיביות תוך אל זה את או זה את ולקבל ]ה,אותו. לרצות בהכרח חייב לא אבל אותו, לרצות יכול מהאדם

תה 140 סעיף )ראה חיובי היבט בהכרח יש תודעה־עצמית של לתכליקונקרטית. ממשית פעולה של מטרתה היא זו שתכלית מכיוון לעיל(, 13

המשפט של פילוסופיה134

ומשעה תכליתה, של הזה החיובי ההיבט את לחלץ יודעת התודעה־העצמית היא שכך, מאחר מצוינת. וכוונה חובה בה לראות יבולה היא זאת שעשתה

אף וזאת טובה, פעולה היא שפעולתה עצמה ולפני אחרים לפני לטעון יכולה היא הרצון, של הכללי ל]יסוד[ מודעת כן ועל רפלקטיבית, שבהיותה פי על פעולתה. של השלילי המהותי התוכן ובין הזה הכללי שבין לניגוד עדה גם

שהיא לטעון צביעות. זוהי הרי - אחרים בשביל טובה שהפעולה לטעון השלב אל יותר עוד לכת להרחיק דבר של פירושו - עצמה בשביל טובההמוחלט. שהיא עצמה על מכריזה הסובייקטיביות שבו

הרוע שלפיה הרוע, של ביותר והסתומה האחרונה הצורה הזאת, הצורה בתור עצמה את יודעת והתודעה לרוע, מתהפך והטוב לטוב מתהפך

די להביא היכולת ]כלומר הזאת, העוצמה ולפיכך כזאת,[ התהפכות לי של ביותר הגבוהה הפסגה היא - מוחלטת בתור עצמה את יודעת

הגיע שאליה הצורה זוהי המוסריות. של המבט בנקודת הסובייקטיביותשגשג שגדל הרוע על וזאת בתקופתנו, ו הפילוסופיה, של יוצא כפו

מושג שעיוותה רדידות המחשבה, של רדידות של יוצא כפועל כלומר כפי ״פילוסופיה״ להיקרא והתיימרה הזאת לתצורה אותו והפכה עמוק

ת שהתיימרה ; לציין מבקש אני זו בהערה ״טוב״. בשם הרוע את לכנות התצורות את בקצרה קריו ת של העי ביו קטי ביי שנעשו הזאת, הסו

מקובלות.ם בצביעות )א( עת (1)האלה: המומנטים נכללי :האמיתי, הכללי ידי

תי של בצורה ואס חובה ושל זכות של גרידא רגש של בצורה אם או בקי הפרטיקולרי של הרצייה (2)שלהם; יותר רחבה והכרה יותר עמוקה

כך הללו, המומנטים שני בין משווה ידיעה (3) וגם הזה, לכללי המתנגד J הקביעות כרוע. נקבעת הפרטיקולרית רצייתה הרוצה, התודעה שבשביל

ת הללו ת אינן עדיין הן לא־נקי, במצפון פעולה מציינו ; את מציינוכצביעות. הצביעות כלשהי פעולה האם לשאלה, רבה חשיבות יוחדה הזמנים מן בזמן

מודעות מתוך וזאת לא־נקי, במצפון נעשתה היא אם רק רעה היאם ברורה טי מנ פרובינציאליים, )מכתבים פסקל למעלה. שצוינו למוב רביעי( מכתב טי חיובית;; מתשובה הנגזרת המסקנה את להסיק מי

ל: האמורה השאלה על שעוד החוטאיבדלמחצה כל הם "ארורים לעישהי מידה בהם יש החוטאים ואולם הטובה. למידה אהבה של כל

אותם - והשלמים הגמורים החוטאים העורף, קשי החוטאים המובהקים,

135המוסריות

ם אין הינו בהתמסדם השטן את שולל הוליכו הם להכיל: מסוגל הגיכליל״.* לו

ת זכותה היא פעולה אם לדעת התודעה־העצמית של הסובייקטיבישלעצמה־ובשביל־עצמה, רעה או טובה ה לחשוב אסור כ שהיא עלי

באופן הזאת הקביעה של האובייקטיביות של המוחלטת בזכות מתנגשת זו אדישות מזו, זו להפרדה בניתנות מוצגות הללו הזכויות ששתי כזה

היא ביניהן היחס של כזאת ראייה לזו. זו נזקדית זיקה ובעלות זו כלפי פי על היעיל. החסד על בעבד שנשאלו השאלות בבסיס במיוחד שעמדה האינדיבידום, של ביותר האינהרנטי המאפיין הוא הרוע הפורמלי, ההיבט לחלוטין עצמה את המציבה שלו הסובייקטיביות אלא הוא ואין הואיל סעיף האינדיבידום)ראה של המלאה אחריותו הוא ולפיכך עצמה, בשביל

ל 139 האדם שלו, האובייקטיבי ההיבט פי ועל שם(. ההערה ואת לעי היודעת כלליות של והאופי בכלל, תבוני ומשהו רוח טושגו פי על הוא הטוב של ההיבט את ממנו להפריד כך, משום לו. אינהרנטי עצמה את

לייחס ולא רעה, פעולה בתור הרעה פעולתו של הקביעה את גם ובכך כבודו פי על שלא כלפיו להתנהג דבר של פירושו הרעה, פעולתו את לו

הללו המומנטים של התודעה היא מסוימת כמה עד השאלה מושגו. של התפתחה היא עמימות או בהירות של דרגה לאיזו או מזה, זה בנבדלותם

או פחות במצפון נעשתה כלשהי רעה פעולה כמה ועד שלהם, בהכרה

“Ils seront tous damnes ces demi-pecheurs, qui ont quelque amour pour la vertu.l Mais pour ces francs pecheurs, pecheurs endurcis, pecheurs sans melange, pleins et .[acheves, l’enfer ne les tient pas: ils ont trompe le diable ä force de s’y abandoner”

למען ישו של השתדלותו על האוונגליון פסוקי את גם פסקל מצטט בטקסט המקום באותו החדשה, ־ית1הב1 עושים" הם מה יודעים אינם כי להם, סלח ״אבי, הצלב: על מוקע בעודו אויביו, מפעולתם הסירה עושים הם מה ידעו לא שהם העובדה אם מיותרת, בקשה זוהי - [34:23 לוקס,

אדיסטו של השקפתו את גם מביא הוא כן, על יתד במחילה. הצורך את ייתדה וכך הרע אופייה את הפועלים אלה בין המבדיל a1110b27] ב פרק ג, ספר ניקומאכוס, מהדורת אתיקה, )בחיבורו

&&?oük ei אלה ובין לה[ הנוגעים הפרטים ופרטי הפעולה נסיבות אי־ידיעת מתור כורחם, ]בעל בעל אי־ידיעה, של הראשון במקדה עושים[. הם מה לדעת בלי דעת, ]בבלי dyvoSv הפועלים 117 סעיף דאה החיצוניות; לנסיבות נוגעת הזאת החופשי)האי־ידיעה מרצונו פועל איננו הפעולה

נבל כל ״ואמנם כך: אומר אריסטו השני למקדה בנוגע אבל הפעולה. את לו לייחס ואין לעיל( טיבה שכך (änap-rfa)משגיאה וכתוצאה מלעשות, להימנע עליו ומה לעשות עליו מה יודע אינו

שהפעולה פירושה אין והרוע הטוב אי־ידיעת ואולם ׳רעים': המובנים ובכל רשעים, אדם בני ייעשו תובנתו כמובן, רעה". פעולה שהיא רק אלא לו(, לייחסה שאי־אפשד כורחו׳)כלומר ׳בעל נעשתה

מקובלת שנעשתה מזו יותר עמוקה הייתה הרצייה ובין ההכרה שבין לקשר בנוגע אריסטו של העקרונות הם וההתלהבות, הלב רחשי ]כלומר[ שהא>־הכרה, המלמדת שטחית פילוסופיה :באותה

אתית. פעולה של האמיתיים

המשפט של פילוסופיה136

ת והן פחות חשובות שאלות הן אלה כל - בצורתו לא־נקי יותר נוגעוהאמפירי. לצד יותר

פירושו אין עדיין לא־נקי ובמצפון רעה פעולה לפעול ואולם )ב( האי־ של הפורמלית הקביעה כך, על נוסף שייכת, לצביעות צביעות.

פנים להעמיד טוב, אחרים בשביל הוא שהרוע ראשית לטעון אמת: התנהגות - בכך וכיוצא שמים ירא מצפוני, טוב, אתה כאילו חוץ כלפי

ואולם, אחרים. של עיניהם את לאחו תחבולה אלא אינה זה שבמקרה שהוא השמים ביראת או אחרות בהזדמנויות הטוב את בעשייתו שנית, האדם אחרים, או כאלה טובים בנימוקים ובכלל אחרים, במקרים מפגין

יכול והוא הואיל הרעים, למעשיו עצמו בעיני הצדקה למצוא יכול הרע בעיניו. לטוב ולעשותו הרוע את לסלף כדי הללו בנימוקים להשתמש מופשטת, שליליות בהיותה אשד בסובייקטיביות, נעוצה הזאת האפשרות

מתוכה. ונובעות לה כפופות הקביעות כל כי יודעת היא בשם המוכרת התצורה את ראשית, לכלול, נוכל הזה בסילוף )ג(

לעשותה וניתן מותרת היא שפעולה הוא זו של עקרונה 18״פרובביליזם״.מוק לה למצוא מסוגלת הפועל של תודעתו אם נקי, במצפון טוב נילוג של שיפוטו גם זה ויהא - כלשהו או ויחיד, אחד בר־סמכא תית ואפילו דע ם כי התודעה יו לוגי או ניכרת חריגה חורגים אחרים תי

לוג. אותו של משיפוטו או התודעה נוכחת עדיין הזה ברעיון גם תים אינם כזאת וסמכות כזה שנימוק הנכונה, אף סבירות, אלא מניבי

קיונו את להבטיח כדי בכך שדי להניח שמקובל פי על המצפון. של ני שאפשר כזה, נימוק אלא אינו טוב שנימוק בכך מכיר הפרובביליזם

כאן אפילו ממנו. פחות לא טובים אחרים, נימוקים לצדו שיתקיימות של שמץ להכיר עלינו ביו קטי ביי שצריך הוא שנימוק בהודאה אואיל והנה, הקובע. הגורם להיות ברע או בטוב הבוחרת וההחלטה הו

שצוינו שיפוטים אותם גם טובים)ובהם נימוקים אותם כל על מועמדת כך כל רבים שהם העובדה אף על בני־סמכא(, תיאולוגים של למעלה

האובייקטיביות שלא גם מכאן עולה בבד בד לזה, זה כך כל ומנוגדים כל של ופירושו הסובייקטיביות. אלא המחליטה, היא העניין של הזאת

לטוב הנוגע בכל המכריע לגורם נעשות והשרירותיות שהגחמה הוא זה את ואולם ומתעדערים. הולכים כאחד והדתיות האתיים והחיים ולרוע,

ההחלטות,:; את שמקבלת היא עצמו הפועל של שהסובייקטיביות העובדהכפי אדרבה, - עקרונו בתור במפורש מבטא איננו עדיין הפרובביליזם

137המוסריות

מבחינה שמחליט. הוא אחר או זה נימוק כי מכריז הוא למעלה, שנאמרצביעות. של תצורה עדיין הוא הפרובביליזם זו, בכך מתמצה הטוב שהרצון ]ההשקפה[ הוא עולה בסדר הבא השלב )ד(

יותר - להספיק אמורה המופשט בטוב זו רצייה הטוב. את רוצה שהוא תהיה שהפעולה לכך - היחיד הנחוץ התנאי להיות אמורה היא מכך, איננו המופשט הטוב אבל תוכן, יש לפעולה מסוימת, רצייה בתור טובה. מימוש לו ולתת הזה המופשט את לקבוע התפקיד ולכן מאומה, קובע כל הפרובביליזם, שלגבי כשם הפרטיקולרית. לסובייקטיביות שמור מלא

אולוג של בסמכותו רואה מלומד, Reverend Pere עצמו שאיננו מי תי מן כחלק מסווג להיות מסוים תוכן יכול יסודו שעל מה את כזה כלשהו

סובייקט לכל ישיר באורח כאן מוענקת כך הטוב, של הכללית הקביעה הו, היינו שהוא מה או, המופשט לטוב תוכן יציקת של הכבוד הדרת

אחד היבט הוא הזה התוכן כללי. ממשהו כחלק כלשהו תוכן סיווג שלת פעולה היא באשר פעולה של הרבים ההיבטים מן בכלל, קונקרטי

ם האחרים וההיבטים לי יכולי לו לה להצמיד או הפרדיקאט את אפי את קובע שאני סובייקטיבית קביעה אותה ואולם, ״רעה״. או "נפשעת״

)ראה שלי הטובה הכוונה כלומר בפעולה, לי הידוע הטוב היא הטוב,ד מתעורר בכך לעיל(. 114 סעיף אחת קביעה פי על קביעות: בין ניגו

דומה לפיכך נפשעת. היא אחרת קביעה פי על ואילו טובה, היא הפעולה היא כוונתה האם השאלה, גם מתעוררת ממשית פעולה לכל באשר כי

הממשית הכוונה כלשהו במקרה כי כללי באופן ייתכן אמנם ממש. טובח הטוב פיה שעל המבט נקודת את מאמצים אנחנו אם אבל הטוב, היא

תמיד להיות חייב זה כך הדי הסובייקט, של לקביעה המניע הוא המופשט אחרות מבחינות אבל טובה, שכוונתה פעולה כאשר המקרים. לכל באשר

הוא שנגרם העוול עוול, גורמת כזו פעולה כאשר ורעה, נפשעת היא הללו ההיבטים מן היבט איזה בשאלה תלוי שהכל ודומה טוב, גם כמובן

במקומה איננה הזאת האובייקטיבית השאלה ואולם, ביותר. המהותי הוא התודעה של הסובייקטיביות של החלטתה רק דיוק, ליתר או - כאן

שווי הכי בלאו הם ו״טוב" "מהותי" האובייקטיבי. ]היסוד[ היא לבדה מהותי שהוא מה הוא טוב האחר. כמו בדיוק הפשטה הוא האחד הוראה.

שפעולה זה עצם להיות אמור הזאת הבחינה מן והמהותי הרצון, מבחינתת כלשהי כל לסווג האפשרות והנה, טובה. כפעולה בעיניי מתאפיינ

שלטוב מכך וביה מניה נובעת לטוב, שייך הוא כאילו בעיניי כטוב תוכן

המשפט של פילוסופיה138

למשהו לגמרי מצטמצמת משמעותו ולפיכך תוכן, כל אין הזה המופשט על ואשר כלשהי, מבחינה שתקף משהו כלומד, - בכלל חיובי שהוא

כגון מהותית, כתכלית תקף להיות גם יכול אמצעית הבלתי קביעתו פי וכיוצא למשפחתי לחיי, לעצמי, לדאוג העניים, למען טוב משהו לעשות תוכן חסר הוא הרע גם כך מופשט, הוא שהטוב כשם כן, על יתר באלה. התכלית של מקורה גם כאן שלי. הסובייקטיביות מן קביעתו את ומקבל

מסוים. בלתי הוא באשר וביעורו הרע שנאת של המוסריתת, בתור באלה, וכיוצא רצח לב, מורך גניבה, בתור כלומר פעולו

ם סובייקטיבי, רצון של בכלל מעשים אמצעי בלתי באורח מתאפייני את לעשות וכדי חיובי. משהו הם ולכן כזה רצון של סיפוקו שהם בכך

הוא הזה החיובי שההיבט לדעת אלא לי אין טובה לפעולה הפעולה של בקביעתה המהותי ההיבט אפוא הוא הזה וההיבט בפעולה, כוונתי

שלי. שבכוונה הטוב שהוא יודע שאני מכיוון טובה, כפעולה הפעולהשיית לשם גניבה ם, למען טוב ע הקרב משדה בריחה או גניבה העניילי או לחייו לדאוג אדם של חובתו מילוי לשם שאו שפחתו) היא למ

תחושתו את לספק כדי )כלומר ונקמה שנאה מתוך רצח ענייה(, גםת תיו באשד אדם של העצמי את או בכלל, למשפט באשר או לזכויו שהלה לעוול באשר אחד, אדם של לרשעותו באשר אדם של תחושתו

אותו הדברת באמצעות וזאת בכלל, לעם או לעולם לאחרים, או לי גרם צנועה תרומה הרמת כך ידי ועל בהתגלמותה, הרשעות שהוא רשע אדם

ת לפחות זו בדרך נעשות האלה הפעולות כל הרע(, ביעור של לתכלית של החיובי ההיבט בזכות טובות ולפיכך טובה, כוונה בעלות לפעולו

פעולה, בכל לחשוף השכל של ביותר הנחות בעיצוב גם די תוכנן. וכוונה טוב נימוק ועמו חיובי היבט מלומד, תיאולוג אותו שעושה כפי

אף שכן כמשמעו, פשוטו רע איננו אדם ששום נאמר כך משום טובה. באשד הטהור השלילי את קרי, הרוע, לשם הרוע את רוצה איננו אדם פי על ולכן, חיובי משהו תמיד רוצה האדם אדרבה, טהור. שלילי הוא

טוב בין ההבדל נעלם הזה המופשט בטוב טוב. משהו הזאת, המבט נקודת ולהיות הטוב את רק לרצות לזאת אי הממשיות. החובות כל ועמו לרוע בו שרצינו שהטוב מאחר הרוע, בעצם הם בפעולה טובה כוונה בעל

של לשרירותיותו שמורה קביעתו ולכן בלבד, הזאת ההפשטה אלא איננוהסובייקט.

139המוסריות

מקדשת ״המטרה לשמצה: הידועה האמרה גם שייכת הזה להקשר טריוויאלי ראשון במבט הוא הזה הביטוי עצמו, בפני האנזצעים". את

ת אפשר וריק. ת ולומר מסוים בלתי אורח באותו עליו לענו שתכלית ואילו האמצעים, את מקדשת בוודאי קדושה איננה לא־קרושה תכלי צודקים״, הם האמצעים גם צודקת, התכלית "אם הטענה אותם. מקדשת

הוא אלא עצמו בפני בלום לא הוא שהאמצעי מאחר טאוטולוגיה היא כמובן וערכו, קביעתו נעוצים בתכלית, כלומר ובזה, אחר, משהו לשם

ת כי שטוען מי ואולם אמצעי. באמת שהוא בהנחה מקדשת התכלי הוא אלא גרידא, הזה הפורמלי למובן מתכוון איננו האמצעים, את

גם ואולי - לי שמותר כלומר יותר, מסוים משהו הזה בהיגד מביןת אמצעי בתור להשתמש - מחובתי תכלי שבפני במשהו טובה ל

קדוש, עצמו בפני שהוא משהו לחלל כלל, אמצעי איננו פשוט עצמות כאמצעי עבירה אפוא לבצע תכלי ד טובה. ל הם לנג אלה של עיני

ם מדת היגד באותו הדוגלי בדבר מוגדרת בלתי תודעה אחד מצד עושצוין ]היסוד! של הדיאלקטיקה מבודדות שבקביעות למעלה( הזזינבי)

ם בדבר או האתי, התחום של או המשפט של ם היגדי בלתי כללייא מידה באותה מוגדרים ל " ת תרצח״ כגון אג ד "ו ולשלומך לרווחתך או

ם משפחתך". של ולשלומה ולרווחתה תלייני רק לא יש וללוחמים לת החובה אף אלא אדם בני להרוג הזכות שו במקרים *אולם זאת, לע

ומהן להרוג וחובה מותר שבגינו האדם בני סוג מהו במדויק נקבע אלות בו ת המתירות הנסי ורווחת רווחתי על גם כך ההרג. את ומחייבות משפחתי ת להיו ת כפופו תכליו על יותר גבוהות ל מורדות הן כן ו

כזה, כללי היגד איננו כעבירה שמסומן מה זאת, ועם אמצעי. לדרגת לו יש כבר אדרבה, אלא לדיאלקטיקה, נתון ועדיין מסוים בלתי חנותד

מה כזאת, לקביעה בניגוד שמועמד מה והנה, מסוים. אובייקטיבי גבולטול שאמור ת הוא כעבירה, טבעה את העבירה מן לי הקדושה, התכלי

מה יותר. שטוב מה ועל שטוב מה על סובייקטיבית סברה אלא אינה וזו אצל לעמוד נשארת הרצייה כאשר שקורה מה בדיוק הוא כאן שקורה

צדק של ורע, טוב של מסוימת הגדרה שכל כלומר המופשט, הטוב מסולקת, כשלעצמה־ובשביל־עצמה, הווה והיא תוקף לה שיש ועוול,

של ולגחמתו לדמיון לרגש, זה במקום משויכת שלהם הזאת והקביעההאינדיבידום.

המשפט של פילוסופיה140

הקריטריון בתור במפורש לבסוף מבוטאת הסובייקטיבית הסברה )ה( לצודק נזשהו המחשיב הפנימי השכנוע כי מצהירים כאשד ולחובה, לזכות

אין עדיין רוצים, שאותו הטוב פעולה. של האתי טבעה את הקובע הואמי השכנוע עקרון תוכן. כל לו שלפיו הנוסף, המידע את מכיל הפני

לסובייקט. נתונה הטוב של הקטגוריה תחת פעולה של לסיווגה הזכותת של העין מראית גם לגמרי נעלמה בכך ת. אובייקטיביו תורה אתי

עצמה המכנה קרובות, לעתים שהזכרנו לתורה ישירות קשורה כזאת הרוח של והאמת - האמיתי את להכיר שאפשר ומכחישה פילוסופיה,

ת רצון, בתור הם עצמו, את מממש שהרוח במידה הדוח של התבוניו האמיתי שהכרת מכריזה כזאת והתפלספות הואיל האתיים. הציוויים

ת היא תיו אלא אינה ושזו ההכרה, של מתחומה החורגת ריקה הבלו לעקרונה התדמית את לעשות וביה מניה נאלצת היא גם הרי תדמית,

המיוחדת העולם השקפת הוא האתי כי לקבוע ולכן לפעולה, הנוגע בכל בו ששקעה הניוון אמנם שלו. הפרטיקולרי הפנימי והשכנוע לאינדיבידום

מרבית, אדישות של כעניין ראשון במבט לעולם נראה הפילוסופיה, כך השקפה ואולם האסכולות. של הבטל הפטפוט לתחום המוגבלת התרחשות

שית כזאת מהותי חלק שהיא האתיקה, על מהשקפתנו חלק בהכרח נע משמעותן הממשות ובשביל בממשות מופיעה אז דק הפילוסופיה. מן

השקפות. אותן של האמיתיתמי שהשכנוע ההשקפה, הפצת הקובע הוא לבדו הסובייקטיבי הפני

די מביאה פעולה, של האתי טבעה את צביעות, על שהדיבורים כך לי כל קרובות לעתים כיום נשמעים אינם כבר מאוד, שכיחים בעבר שהיו שפעולות ההנחה על מבוסס היה צביעות בתור הרע של תיוגו שכן כך,

ת, כשלעצמרובשביל־עצמן הן מסוימות ת עוונו ועבירות, רעות מידו ומכיר יודע שהוא מאחד כאלה, שהן יודע בהכרח אותן שמבצע מי וכי

ת ת בעקרונו בפעולו ת ו צוניו של שמים יראת של החי אפילו צדק ו שהיה ההנחה אחרות, במילים או אותם. מנצל הוא שלשמה העין במראית

ולדעת הטוב את להכיר חובה שיש היא בכלל, לרוע בנוגע להניח מקובל להעמיד מקובל היה ומקרה מקדה לכל ובנוגע הרוע. ובין בינו להבדיל

כלשהי ונפשעת מגונה פעולה יבצע לא שהאדם המוחלטת הדרישה את אבל בהמה. ולא אדם שהוא במידה לביצועה אחריות הפועל על ושתוטל

הסובייקטיבי הפנימי והשכנוע הטובה הכוונה הטוב, שהלב מצהירים אםושום צביעות שום בנמצא אין אזיי ערכן, את לפעולות שנותן מה הם

141המוסריות

הכוונות באמצעות מעשיו את להצדיק יכול תמיד אדם שכן בכלל, רוע עושה שלו הפנימי השכנוע יסוד כי ולטעון הטובים, והמניעים הטובות

ומידה עבירה כמו משהו בנמצא עוד אין כך טובים.* למעשים אותם גמורים, חוטאים אותם של מקומם ואת כשלעצמם־ובשביל־עצמם, רעה

ההצדקה של התודעה תופסת למעלה שנזכרו עורף וקשי מובהקים הפעולה, בביצוע הטובה כוונתי הפנימי. והשכנוע הכוונה בשם השלמה

טובה. לפעולה הפעולה את שישים טובה, שהיא שלי הפנימי והשכנוע על הרי לפעולה, בנוגע משפט פסיקת ועל שיפוט על שמדובר במידה

כוונתו פי על רק הפעולה בעל של משפטו את לפסוק יש זה עיקרון סמך שבו במובן לא אבל - שלו האמונה פי על שלו, הפנימי השכנוע פי ועל אמונה לו שיש למי שבנוגע כך האובייקטיבית, באמת אמונה דורש ישו

מי שכנוע לו שיש מי אומדת זאת דעה, מו, פי על דע פני השיפוט תות צריך ת צריך השיפוט אומרת זאת רע, הוא אדם שאותו להיו לעלו אמונים שמירת של במובן אמונה אלא הזה, הרע התוכן עם אחד בקנה

שכנוע מי, ל שמר בפעולתו האם היא כאן לשאול שיש והשאלה הפני שמירת של במובן אמונה זוהי כלומר שלו. הפנימי לשכנוע אמונים האדם

ם ת אמוני קטיבי ביי ת, סו הקריטריון את מכילה לבדה שהיא פורמלילחובה. בהתאם לפעולה

קרון במסגרת ע זה עי שכנו מי ה פני שהו בעת בה נקבע ה כמ אינה כלשהי טעות שתיעשה האפשרות על שהמחשבה ומכאן סובייקטיבי,

ההווה־ חוק על הנחה נעוצה ובכך עלינו, עצמה את לכפות אלא יכולה הממשי האדם רק פועל, איננו החוק ואולם כשלעצמו־ובשביל־עצמו.

להיות יכול אינו האדם פעולות של ערכן עיקרון, אותו פי ועל פועל. בשכנוע חוק אותו את הזה האדם הטמיע כמה עד בשאלה אלא תלוי

אותו פי על לשפוט שיש אלה הן הפעולות לא אם אבל שלו. הפנימי

הם רבים כמה ואולם לגמרי. נושוענג עצמו חש שהוא בכר שבקלים קל ספק אפילו מטיל "אינני * |הנבלה מעשי לידי אותם המביאה התחלה להם משמשת הזאת הפנימי השכנוע שתחושת האנשים |J בנמצא עוד אין הרי זה, נימוק יסוד על דבר כל לתרץ אפשר אם דבר, של כללו ביותר! הגרועיםI הדעת לטירוף לו יש ואזיי ובזויות. לכבוד ראויות ורעות, טובות החלטות על תבוני שיפוט שום לה יהיה לא זכויות, שום לתבונה יהיו לא אחדות, במילים או התבונה, של לאלה השוות זכויות ’>

המחזיק הוא כלשהו ספק נוטיל שאיננו נוי כי וייאמר שחר, חסר יהיה קולה כלשהו, תוקף עודj !לחוסר תועלת בה שתהיה כזו, סובלנות של השלכותיה על למחשבה חלחלה נאחז אני באמתובו ,1800 באוגוסט 5 אוטין, הולמד, הרוזן אל יעקובי פ״ה של[ מכתבו ]מתור לא". ותו התבונה ;

I הרוזן'שטולברג. של הדת להמרת התייחסותו,,

המשפט של פילוסופיה142

כלל אי־אפשר אזיי - פיו על בכלל אותן למדוד אומרת, זאת - חוק לכדי מצטמצם כזה חוק לשמש. אמוד הוא ולמה חוק אותו מהו לראות

שלי הפנימי השכנוע דק שכן ריק, מלל לכדי ובעצם גרידא, מתה אותאותי. שמחייב למשהו לחוק, אותו שעושה הוא

הסמכות או המדינה, ושל האל של הסמכות לו שתהיה אפשר כזה חוק כל על האדם בני את שליכד המקשר החוט היה שבהן השנים אלפי של

הכוללות סמכויות אלה כל התמדה. להם והקנה וגורלותיהם, מעשיהם כנגדן מציב אני אם והנה, מספור. רבים אינדיבידואלים של פנעוי שכנוע

מי השכנוע של הסמכות את אלי הפני בידו בתור שכן - שלי האינדי הרי - הסמכות היא היחידה תקפותו שלי, הסובייקטיבי הפנימי השכנוע

מסיר הזה הקושי את אבל מפלצתית. עצמית יוהרה כמו בתחילה נראה זהלקריטריון. הסובייקטיבי הפנימי השכנוע את עצמרהעושה עיקרון אותו

- והמצפון התבונה שמחדירים יותר הנעלה העקביות חוסר אם גםלי הרדוד שהמדע ם אינם לעולם העלובות ההתחכמויות ופלפו יכוליל לגרשם ת של באפשרותה מודה - כלי זה עצם אזיי כלשהי, טעו

השגיאה את מצמצם לא, ותו כטעות מתוארים בכלל והרוע שהעבירה לעניין בנוגע טעה לא מאתנו מי - אנושי זה לטעות שכן למינימום.

ע אחר, או זה כרוב אתמול הצהריים בארוחת אכל האם לשאלה בנוגע כבוש, כרוב או מבושל בנוג שאים לאין־ספור ו חשובים אחרים, נו

השכנוע של בסובייקטיביות רק תלוי הכל אם והנה, פחות? או יותר שאיננו מה ובין שחשוב מה בין ההבדל אזיי אליה, ובהיצמדות הפנימי

של באפשרותה המודה יותר, נעלה עקביות חוסר אותו מתפוגג. חשוב גם כי טוען הוא כאשד ואולם העניין, של בטבעו נעוץ כלשהי, טעות

מי השכנוע ת, אלא אינו הרע הפני תו נעשה הוא הרי טעו של לאמי השכנוע אחד רגע הכנות. חוסר והוא עקביות, חוסר של אחר לסוג דבר

של העליון ערכם ואת האתי את מעמידים שעליו הבסיס הוא הפנימי איננו אחר ורגע וקדוש, נעלה שהוא עליו מצהירים ובכך האדם, בני

ומקרי, חשיבות חסר משהו הוא משוכנע והיותי בטעות, אלא עוסקיםתו כזה באורח בדרכי להיקרות שיכול משהו חיצוני, דבר של ולאמי

אינני אם ביותר חשיבות חסר משהו הוא משוכנע היותי אכן, אחר. או חושב, אני כיצד לשאלה חשיבות אין אז ושכן[ האמת, את להכיר יבול שמפשיט ההפשטה ריק, טוב אותו הוא שלי לחשיבה שנשאר מה וכל

השכל.

143המוסריות

הפעולה כנגד אחרים של פעולתם אופן בעניין כי עוד להעיר כדאימי השכנוע של הנימוק מתוך הצדקה של זה מעיקרון הרי שלי, הפני

תיי את מחשיבים הם אם הזאת: המסקנה נובעת פי על לעבירות פעולומי והשכנוע האמונה היגיון פי על לגמדי. צודקים הדיהם שלהם, הפני

ממעמד מורד אף אני אדרבה, מראש, חסר־כל שאני בלבד זו לא זה, הצדק, את כבוד. וחוסר חירות חוסר של למצב כבוד ושל חירות של

שכנוע אלא חווה אינני שלהם[, רק ]ולא שלי גם הוא שכשלעצמו בבי קטי ביי שם, הוא וכאשד זר, סו תון שאני סבור אני מיו ת נ למדו

חיצונית. נכללת הזאת הסובייקטיביות שבה ביותר הנעלה הצורה לבסוף, )ו(

מאפלטון: שהושאל בשם שכונתה התצורה היא במלואה, ומבוטאת השתמש הוא שכן מאפלטון, שנלקח הוא בלבד השם כי אם ״אירוניה",

והצדק האמת אידיאת על להגן כדי סוקרטס שנקט שיחה אופן לתאר בו ואולם והסופיסטית. מעוצבת הבלתי התודעה של הדעת זחיחות מפני האירוניה עצמה. באידיאה ולא הזאת, בתודעה רק באירוניה טיפל הוא

הול דק נוגעת ה בלי אנשים, עם שיחה לני התנועה אנשים אל הפנייקה, היא המחשבה של המהותית אלקטי מאוד רחוק היה ואפלטון די

]הגורם[ את - באירוניה וחומר קל - עצמו בפני בדיאלקטי מלראות של לרצויא־ושוב קץ שם הוא אדרבה, עצמה. האידיאה ואת האולטימטיבי

בעצמותיותה אותם ושיקע הסובייקטיבית, הסברה של ובייחוד המחשבה,האידיאה.* של

פון־שלגל שפרידריך "אירוניה", המונח את אימץ 20זולגר, פרופסור המנוח, עמיתי אמנם * אותה בו שנכללה עד מובנו את והרחיב שלו הספרותית הקריירה של מוקדמת בתקופה הנהיגו

רחוק היה זולגר של העדיף המובן אבל עליון, משהו בתור עצמה את היודעת סובייקטיביות שלגל, של השקפתו של אחד בצד בייחוד ודבקה נאחזה הפילוסופית ותובנתו כזו, מהגדרה

אינני ואולם הספקולטיבי. העיון את המניע הדופק של גופא, הדיאלקטי של הצד הוא הלוא מפתח שהוא המושגים עם כוללת הסכמה מסכים אינני ואף לגמרי, בהירים שדבריו מוצא

פוךנטלגל וילהלם אוגוסט מר של הרצאותיו על ביקורת מאוד, והחשוב המפורט האחרון, בחיבורו מן "נובעת זולגר, שם כותב האמיתית״, ״האירוניה דרמטית. ספרות ועל דרמטית אמנות .על

אפילו - ייעודם את להגשים יכולים הם הזה, העכשווי בעולם חיים האדם בני עוד שכל ההשקפה, סופיות מתכליות לחרוג לנו שיש תקווה כל בלבד. הזה בעולם - זו מילה של ביותר הנעלה במובן

מוגבלת". סופית בתבנית פעולתנו בשביל נוכח מכל הגעלה גם ודיקח... כוזבת שאננות אלא אינה‘; בתור מאוד אמיתית והיא אפלטונית, בהשקפה מדובר הרי לעיל, האמור את נכונה מבינים אם

לומר ואולם לכן. קודם הזכירה שזולגר האינסופי)המופשט(, אל ריקה שאיפה לאותה התנגדות ממשות ממהותו הוא והאתי - האתי ]התחום! כמו מוגבלת, סופית בתבנית נוכח מכל שהנעלהשל והצורה התבנית סופית. תכלית הוא מכל שהנעלה מלומר מאוד שונה דבר הוא - :ופעולה

המשפט של פילוסופיה144

ת של שיאה ביו קטי ביי הפוםקת[1 בתור עצמה את התופסת הסול איננו - כאן שלנו העיון מושא - האחרונה כו ת י זה: אלא להיו

בנוגע ומחליט שמכריע מה בתור עצמה את היודעת הסובייקטיביותת לאמת, כו שלעצמו נוכח וכבר ולחובה, לז ת. בצורות כ הקודמו

ת ת הסובייקטיביו האובייקטיבי את יודעת שהיא בכך אפוא מתמצי להשתקע כדי עצמי וויתור עצמית שכחה אותם בלי אך אתית, מבחינה

על אף בסיסה. על לפעול וכדי הזאת באובייקטיביות רצינית השתקעות היא ממנה. מתרחקת בבד בד היא האובייקטיביות, אל זיקה לה שיש פי

פי על אף וכך, כך ומכריע וכך כך שרוצה מה בתור עצמה את יודעת

האינהרנטית האינסופיות ומן האתי, של התוכן, של העצמותיות מן מאומה מקפחת איננה הסופי בדיוק בנו חשיבות חסר הוא מכל( הזה)הנעלה הדבר כך בשל ״והרי כך: וטוען ממשיך זולגר לו.

הגבוה שכן שלנו, החשיבות חסר האינטלקט ועם אתנו בהכרח ייהרס והוא מכל, הנמוך כמו משהו של הוד ארשת לובש הוא אתנו נהרס הוא וכאשר בלבד, באלוהים באמת נוכח ביותר ואת שבכל אמצעית בלתי נוכחות הוה לאלוהי לו הייתה אילולא חלק כל בו לגו היה שלא אלוהי, ניכרת האלוהית הנוכחות שבשכילו הרוח הלך ואולם ממשותנו. של ההיעלמות בעצם מתגלה

השרירותי"אירוניה" השם הטרגית״. האירוניה הוא עצמן, האנושיות ההתרחשויות בתוך במישרין שלנו, האיון עם שנהרס זה הוא ביותר שהנעלה באמירה אי־בהירות כאן יש ואולם חשוב, איננו

רואים ״אנו :91 בעמוד גם אומר שוולגר כפי ממשותנו, היעלמות עם רק מתגלה ושהאלוהי האופי בנטיות ביותר והיפים ביותר האציליים להיבטים בנוגע ביטחונם את המאבדים גיבורים

שמרומם מה אכן, ולערכם. לנוקורם בנוגע גם אלא להצלחתם בקשר רק לא וברגשותיהם, שלהם שפלים ופושעים בני־בליעל של המוצדק )החורבן עצמו". ביותר הטוב של חורבנו הוא אותנו

!מאת ״האשמה" המודרנית הטרגדיה של גיבורה לדוגמה כמו שלהם, הנבלה במעשי המתהדרים מאוהב שהוא האישה של בעלה את רוצח שגיבורה פופולרית מלודרמה .1829-1774 מולנר אדולף

אך קרימינולוגי, עניין מעורר אמנם אחיו[, היה שהנרצח מגלה שהוא משום מתאבד מכן ולאחר בה, : אתיות דמויות של הטרגי החורבן כאן.( מדובר שבה האמיתית, האמנות בשביל עניין שום בו איו החורבן עם מפויסת השלמה לידי ולהביאנו אותנו לרומם אותנו, לעניין יכול הראשונה המעלה מן

נבדלים, אך שווה במידה מוצדקים אתיים בכוחות ניחנות לזו, זו כמנוגדות מופיעות הן אם רק הוה הדמויות אתי, לעיקרון ניגודן בשל וכך, בזה. זה התנגשות לידי באים מול ביש של[ ]מקרה שעקב

. האידיאה כאן עולה ולפיכך הצדדים, שני של והעוול הצדק עולים זה מתוך באחריות. נושאות אם בתוכנו. מפויסת היא הזאת, החד־צדדיות על וגוברת מטוהרת שהיא ומאחר האמיתית, האתית

אותנו, שמרומם מה הוא ביותר הטוב של חורבנו ולא שנהרס, מה הוא שבנו נזכל הנעלה לא כן, האמת וווהי העתיקה הטרגדיה של הטהור האתי עניינה זהו האמיתי. של ניצחונו אדרבה, אלא

י בחיבורי יותר רב בפירוט ביארתי וזאת נוסף(, לתיקון חשופה זו קביעה הרומנטית, שבה)בטרגדיה י

\ האתית האידיאה ואולם ואילך(. 683 לסעיפים השוו ואילך: 404 הדוח)בסעיפים של פנומנולוגיה של חורבנו ושל התנגשויות)טרגיות[ של מזל ביש אותו בלי גם האתי בעולם תוכחת ממשית היא

f לתכלית לו שם המדינה, הריאלי, האתי שהקיום ומה עליו. מתרגש הזה המזל שביש האינדיבידום (מסתכלת בבעלותה, מחזיקה האתית התודעה־העצמית הריאלי האתי הקיום שמתוך מה ומחולל,

בממשותו עצמו את יציג לא הזה מכל שהנעלה הוא - משיגה החושבת שההכרה ומה ויודעת, בוI ערך. חסר משהו בתור

145המוסריות

מקבלים אתם אחרת. ולהכריע אחרת לרצות גס במידה בה יבול שהוא עושה אני גם הווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו, בתור כלשהו חוק בכנות

ואני לחוק מעבר גם אני ]שכן[ מכם, יותר לכת מרחיק אני אבל זאת, המעולה הוא אני אלא המעולה הוא הענייז לא עיניי. כראות לעשות יכול שלי, בגחמה כמו בהם משחק רק אני העניין. ושל החוק של מושלם ואני

רק אני להיהרס, מכל לנעלה מניח אני שבה הזאת, האירונית ובתודעה מכל ריקה רק איננה הסובייקטיביות הזאת בתצורה מעצמי. הנאה שואב הכללי הרוע )ואף הרוע היא ולכן ומחוקים, מחובות מזכויות, אתי, תוכן

היא הסובייקטיבית: ההבלות היא צורתה כך, על נוסף אלא לגמרי(, יודעת היא הזאת ובידיעה תוכן, מכל ריק שהוא כמה עצמה את יודעת

המוחלט. בתור עצמה את זחיחות כמה עד בהרחבה הראיתי הרוח של הפנומנולוגיה בחיבורי

גם יכולה אלא ערירי עצמי פולחן נשארת איננה הזאת המוחלטת הדעת המבטחה למשל הם שלה והעצמות המקשר שהחוט קהילה, מעין להקים

ת ההדדית ת למצפוניו הזה, ההדדי הטוהר מן ההנאה טובות, ולכוונות ובמיוחד עת של מתפארתם ההתענגו די הביטוי ושל הזאת העצמי י

שם[ הראיתי כן ]כמו וטיפוחם. עידודם של התפארת מן וכן הזה העצמימד "יפי שמכונה מה כמה עד ש״)כלו ת סובייקטיביות אותה נפ אצילי

ממשות חסרת ולכן אובייקטיביות מכל מרוקנת היותה בשל הדועכת קרובות גרסאות הם תופעה[, אותה ]של אחרות תצורות וכן עצמה(, משל

ם שאנו השלב של . להשוות אפשר כאן שנאמר מה את כאן. בו דניתרתו"המצפון״, חלק החיבור, אותו של ג לחלק לחלק ובייחוד שכו

בדרך יותר הגבוה השלב נקבע ששם )אף יותר גבוה לשלב במעבד הדןאחרת.(

לתדמית הרע הרצון את ולהפוך הלאה ללכת יכולה המדמה החשיבה ־תוספת. יכולה זאת בכל היא הרוע, של טבעו את לשנות יכולה היא אין אם גם טוב. של

והואיל חיובי, צד יש פעולה לכל שכן העוב. הוא כאילו עין מראית לרוע לשוות בהתייחס כי לטעון יכול אני לחיובי, היא גם מצטמצמת לרוע כמנוגד הטוב והגדרת גם אלא בתודעה רק לא לטוב אפוא קשור הרוע טובה. היא הפעולה שלי, לכוונה בתור פעולתה את מציגה התודעה־העצמית אם פעולתי[, ]של החיובי לצד בנוגע

היא אם אבל הצביעות. היא זו צורה אזיי בלבד, האחרים בשביל טובה פעולה יותר עוד גבוהה לפסגה הגענו אזיי עצמה, בעיני גם טוב הוא שהמעשה וענת

בשביל המוחלט. בתור עצמה את היודעת הסובייקטיביות סובייקטיביות: של

המשפס של פילוסופיה146

יבולה והיא נעלמו, כשלעצמס־ובשביל־עצמם והרוע הטוב הזאת, הסובייקטיביות מוחלט, סופיזם של עמדה זוהי דוחה. על העולה דבר כל כרוע או כטוב להציג בנוגע שלו. לשרירותיות רוע ובין טוב בין ההבדל את ומייחס כמחוקק עצמו המציג

)ה״טרטיפים״( דתיים צבועים אותם בייחוד נמנים הצבועים עם הרי לצביעות, אך חוץ, כלפי שמים יראי שהם ואפשר הטקסים, כל של למרותם עצמם המכפיפים

על הרבה לדבר עוד נוהגים אין כיום רוחם. על העולה ככל עושים הם בעת בה מפני שני מצד אבל מדיי, קשה נראית הזאת שההאשמה מפני אחד מצד צבועים,

הזה, הגלוי השקר יותר. או פחות נעלמה אמצעית הבלתי בתצורתה שהצביעות עשיית בין וההבחנה יתגלה, שלא מכדי שקוף עכשיו נעשה הטוב, של הזה המסווה

מאז מידה באותה עוד קיימת איננה שני מצד הרע עשיית ובין אחד מצד הטוב המנוגדות. הקביעות שתי בין החדה ההבחנה את ומתרחב ההולך העיצוב טשטש

פרובביליזם, של יותר המעודנת התצורה את עכשיו לבשה הצביעות זה, תחת

שלו. מצפונו לפני גם טוב משהו בתור עבירה להציג הפועל של ניסיונו שפירושה שמספר כר סמכות, בידי נקבעים והטוב המוסרי כאשר רק לעלות יכולה זו תצורה

הקיימות. הסמכויות כמספר הוא הטוב הוא שהרוע לטענה הקיימים הנימוקים המצפון של כאלה במקרים עסקו הישועים, ובמיוחד קזואיסטיים, תיאולוגים

אינסוף. עד אותם והכפילו נוצרו ביותר, הגבוהה העידון לדרגת עד עתה שוכללו אלו ומקרים הואיל

עד כך כל היטשטש ביניהם והניגוד בזה, זה והרוע הטוב של רבות התנגשויות רק הוא כיום שדורשים מה כל בזה. זה מתגלגלים שהם נראה אחדים שבמקרים בנימוק תימוכין לו למצוא שאפשר משהו בקירוב, טוב משהו אומרת זאת המסתבר,

מכילה שהיא אפוא הוא הואת המבט נקודת של המאפיין כלשהי. בסמכות או כלשהו הסברה של בידיה ומופקד מהותי כלא נקבע הקונקרטי התוכן בלבד. מופשט תוכן

את רצה זאת ובכל עבירה עבר שמישהו ייתכן הזאת, המבט נקודת פי על גרידא. שהרוצח בכך הוא החיובי שהצד להבריז אפשר רע, אדם נרצח אם לדוגמה, הטוב:

אותו. להחליש ורצה הרוע כנגד התקומם איננו החשוב הדבר כי הקובעת התודה הוא לפרובביליזם מעבר הבא הצעד

השכנוע אומרת זאת הסובייקט, אלא הזולת, של כלשהי טענה או כלשהי סמכות אך מיוחס שהכל הוא כאן הפגם לטוב. משהו לעשות יכול הוא ושדק שלו, הפנימי

שהשכנוע ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו, צדק שוס ואין הפנימי, לשכנוע ורק משהו עושה אני אם בכך, מה של שאלה זו שאין ודאי שלו. צורה דק הוא הפנימי

האמת אבל באמיתותו. לחלוטין משוכנע שאני מכיוון או מנהג או הרגל מתוך חסר שלי הפנימי השכנוע שכן שלי, הפנימי השכנוע מן גם שונה האובייקטיבית

ורע השתכנעות, תישאר לעולם השתכנעות רוע. ובין טוב בין ההבדל את כלילממנו. משתכנע שאינני מה אלא איננו

147המוסריות

ואת הטוב את המוחקת העליונה, המבט נקודת היא הזאת המבט ונקודת הואיל ממעמדה נופלת היא ולכן לטעות, חשופה שהיא מודה היא בעת בה הרי הרוע,

היא זו צורה והנה, כבוד. שומ לה מגיע שאין ודומה מקרית, שוב ונעשית הרם היא לבדה ושהשרירותיות חלש הוא הפנימי השכנוע שעקרון התודעה האירוניה, תולדה דבר של לאמיתו היא הזאת המבט נקודת הזה. העליון בקריטריון השולטת

שהוא אומרת זאת המוחלט, הוא שה״אני״ המכריזה פיכטה, של הפילוסופיה של מוליכה הנוספת שהתפתחותה הכללית [Ichheit] האנוכיות המוחלטת, הוודאות

את עשה שהוא פיכטה על לומר אי־אפשר דבר של לאמיתו האובייקטיביות. אל של[ זה ]עיקרון אבל המעשה, תחום של לעקרונו הסובייקט של שרירותיותו פון־ פרידריך בידי כך אחר הועלה הפרטיקולרית, האנוכיות במובן הפרטיקולרי,

האובייקטיבי שהטוב הוא דבר של פירושו וליפה. לטוב בנוגע אלוהות לדרגת שלגל הוא שאני ומאחר היחיד. משענו ואני שלי הפנימי השכנוע יציר אלא איננו ברגע נפשי[. ]כאוות להיעלם או להופיע לו לגרום יכול אני הרי ומושלו, אדונו מרחף אני וכך בשבילי, להתקיים חדל הוא אובייקטיבי, משהו אל מתייחס שאני

של הזאת העליונה המבט נקודת אותן. והורם תצורות מזמן עצום, ךיק פני על לאמונה אבדה שבה מפותחת, בתרבות אלא להיווצר יכולה איננה הסובייקטיביות

הדברים. כל של הבלותם אלא איננה ומהותה רצינותה,

* האתיים החיים אל המוסריות מן מעבר

מופשט, משהו שעודנו החידות של העצמותי הכללי בתור הטוב, בשביל 141 זהה שהוא האלה, הקביעות של העיקרון ונדרש בכלל קביעות אפוא נדרשות

גרידא המופשט העיקרון ]בתור[ המצפון, בשביל לכך, בדומה עצמו. לטובתיו דרוש הקביעה, של ת תהיינה שקביעו ליו ל אובייקטיביות. כ שני אם ו

ם והמצפון, הטוב אלה, עלי ת אחד כל זו בדרך מו רג ת, לד שיס הם כוליו נע הכוליויות שתי של ליכודן ואולם מוגדר. להיות שצריך מסוימות חסר משהו

ודווקא הואיל כשלעצמו, התבצע כבר מוחלטת זהות לכדי האלה היחסיות הכרה תוך המתנדפת עצמה, של הטהורה הוודאות של הזאת הסובייקטיביות

הטוב של זו זהות הטוב. של המופשטת לכלליות זהה ריקותה, של ברורה החיים היא שלהם, האמת קונקרטית(, לכן )שהיא הסובייקטיבי, הרצון ושל

האתיים.

מר די כאן בלוגיקה. מתבאר המושג של כזה מעבר של הפירוט כי לושרק המופשט, הטוב כאן הם וכאלה - הסופי ושל המוגבל של מטבעם

המשפט של פילוסופיה148

שרק המופשטת הסובייקטיביות וכמוהם איננו[, עדיין ]אך להיות אמור הממשות - בטוב עצמם. בהם מצוי שניגודם הוא - טובה להיות אמורה

ת שלו, מנט )שהיא ובסובייקטיביו הטוב. - האתי( של בממשותו מו שהם מה בתור מוצבים אינם עדיין הם חד־צדדיים, שהם מאחר ואולם,

די כשלעצמם. ם הם זו הצבה לי עי חד־ מחמת כאשר בשליליותם, מגי - כשלעצמם בהם שמצוי מה את בקרבם להכיל ממאנים הם צדדיותם

הסובייקטיביות, הקובע, והיסוד קביעה, ובלי סובייקטיביות בלי הטובם הם וכאשר - מה־שהווה־כשלעצמו בלי בתור עצמם את מכונני

ת ליויו ת יורדים זו ובדרך נסלקים בשביל־עצמם, כו מומנטים, לדרגם ]כלומר[ מנטי ריאליזציה ומקבל כאחדותם המתגלה המושג של למו

- כאידיאה עתה נוכח הוא כן ועל הוצבו, שלו שהמומנטים משום בדיוק ובה [Realität] מציאות לכדי קביעותיו את ופיתח שעיצב כמושג ]כלומר[

כשלעצמה. ההווה מהותם בתור בזהותם נוכח הוא בעתת בלתי שהייתה החירות, של מציאותה נקבעה כמשפט, אמצעי

]מהטוב המעבר השלישי, ]השלט כטוב. התודעה־העצמית של ברפלקציה בה הוא הסובייקטיביות, ושל הטוב של האמת בתור האתיים,[ החיים אל

ת הוא האתי המשפט. של גם הסובייקטיביות של גם האמת במידה נטיית, אופי ה זוהי ואולם סובייקטיבי טיי כשלעצמו. ההווה המשפט של נ

לקבלה אין החירות, מושג של האמת היא הזאת שהאידיאה הטענה אחר, דבר כל על או הרגש על הנסמכת מוקדמת כהנחה בפילוסופיה

והתודעה־העצמית שהמשפט בכך דק כלולה גזירתה להוכיחה. יש אלא אלה תוצאתם. כאל האידיאה אל חזרתם את בעצמם מגלים המוסדיתם שהם הסבורים על ההוכחה על לוותר יכולי ה, הגזירה ו בפילוסופי

בוודאי הם פילוסופיה. מהי קלוש מושג ולו להם אין שעדיין בכך מראים להזדקק בלי להתדיין שמבקש מי אבל אחרים, נושאים על לדבר רשאיםהפילוסופי. בדיון להשתתף רשאי איננו למושג,

בכך לוקים והמצפון, המופשט הטוב כה, עד בהם שעיינו העקרונות שני תוספת. שאני לחלוטין, כוח חסר משהו ונעשה מתנדף המופשט הטוב ניגודם: להם שחסר ערך חסרת נעשית הרוח של והסובייקטיביות שהוא, תוכן כל לתוכו ליצוק יכול

להיווצר יכולה כך משום אובייקטיבית. משמעות בה שחסרה מאחר מידה באותה עבד לדרגת עצמו את להשפיל מעדיף האדם שבה לאובייקטיביות, כמיהה כאן

השליליות. ושל הריקנות של הייסורים מן להימלט כדי רק גמורה, ולתלותשהם מכיוון הקתולית הכנסייה לשורות לאחרונה הצטרפו רבים פרוטסטנטים

149המוסריות

ויציב, מוצק במשהו לאחוז ידם הושיטו והם תובן, חסרי הפנימיים שחייהם גילו של ויציבותה מוצקותה בדיוק היה לא בו נאחזו שהם מה אם גם בסמכות, במשען,

ההווה־כשלעצמו־ האובייקטיבי הטוב ושל הסובייקטיבי הטוב של אחדותם המחשבה. שכן המושג. את התואם הפיוס מתרחש ובהם האתיים, החיים היא ובשביל־עצמו

החיים אזיי הסובייקטיבי, בהיבטו בכלל הרצון של הצורה היא המוסריות אם מושגם, אלא הרצון, של העצמית והקביעה הסובייקטיבית הצורה רק אינם האתיים בפני להתקיים יכולים אינם המוסר ותחום המשפט תחום תוכנם. הוא החירות,

המומנט חסר למשפט שכן וכבסיס, כתומך האתי התחום את בהכרח וצריכים עצמם שני עצמם, בפני כשהם וכך, לבדה, למוסריות השייך מומנט הסובייקטיביות, של

קיים המשפט ממשי: הוא האידיאה, האינסופי, רק ממשות. כל חסרים המומנטים במקומו יציב המושרש עץ על המטפס צמח כמו כלשהו, שלם של ענף בתור רק

כשלעצמו־ובשביל־עצמו.

שלישי חלק

האתיים החיים

אה הם האתיים החיים 142 החי הטוב הם אחד מצד החירות: של האידיתו את המקבל ע די תו ואת י על ממשותו ואת התודעה־העצמית, מן רציי

ההווה־כשלעצמו־ בסיסה הם שני ומצד התודעה־העצמית, של פעולתה ידי הם האתיים החיים המניעה. ותכליתה התודעה־העצמית של ובשביל־עצמו

התודעה־העצמית. של וטבעה הנוכח העולם שנעשה החירות מושג אפוא%

שהיא מציאות - מציאותו ושל הרצון מושג של זו ואחדות הואיל 143 המומנטים שבין ההבדל תודעת הרי ידיעה, היא - הפרטיקולרי הרצון מן אחד כל ואילך שמעתה כזו בדרך ואולם נוכחת, היא האידיאה של האלה

הזאת והכוליות האידיאה, של הכוליות בשביל־עצמו הוא האלה המומנטיםמומנט. אותו של ותוכנו בסיסו היא

הוא המופשט, הטוב של מקומו את התופס האובייקטיבי, האתי )א( 144ת קונקרטית שנעשתה העצמות ת באמצעו ביו קטי ביי צורה בבחינת הסו

באמצעות נקבעים אשר הבדלים עצמה בתוך מציבה היא כך משום אינסופית. מעל ונעלה בשביל־עצמו הכרחי שהוא יציב תוכן לאתי נותנים והם המושג, ההווים והמוסדות החוקים הם אלה הגחמה. ומעל הסובייקטיבית הסברה

כשלעצמכרובשביידעצמם.

המומנט גם האובייקטיבי המומנט גם נוכחים בשלמותם האתיים בחיים :תוספת. כאן הוא הטוב האתיים. החיים של בלבד צורות הם שניהם אבל !הסובייקטיבי.

מעיינים אנו כאשר בסובייקטיביות. האובייקטיבי של הגשמתו אומרת זאת העצמות,

המשפט של פילוסופיה152

שהאדם לומר יכולים אנחנו האובייקטיביות, של המבט מנקודת האתיים בחיים מאין יודע איננו אדם שאף אנטיגונה מכריזה הזה במובן לעצמו. מודע איננו האתי כשלעצמה־ובשביל־ ההווה הקביעה הם אומרת, זאת 1נצחיים. הם החוקים: באים

אף תודעה, הזה לעצמותי לו יש במידה בה אבל העניין. של מטבעו הנובעת עצמה,מומנט. של מעמד תמיד הוא זו תודעה של שמעמדה

ת של מערכת הוא שהאתי העובדה 145 עו אה, של אלו קבי האידי הרצון או החידות הוא שהאתי מכאן האתי. של התבוניות היא זו עובדה

שלעצמו־ובשביל־עצמו בי, כדבר ההווה־כ קטי ביי ל או עג מ ההכרחיות כ האינדיבידואלים, בחיי המושלות האתיות העוצמות הם שלו שהמומנטים

מוי הללו, העוצמות של מקרים בבחינת הם והאינדיבידואלים שלהן, הדיבה. ומתממשות מופיעות שהן התצורה

המהות או העצמותיות הן הרי החירות, מושג הן האתיות שהקביעות מאחר תוספת. החיים מבחינת שלהן. מקרים אלא אינם ואלה האינדיבידואלים, של הכללית האתיים החיים לא. או קיים האינדיבידום אם משנה זה אין האובייקטיביים, האתיים

משום האינדיבידואלים. בחיי המושלת העוצמה לבדם הם שמתמיד, מה הם לבדם ההווים אלים בתור הנצחי, הצדק בתור העמים לפני האתיים החיים הוצגו כר

אינה האינדיבידואלים של הסרק עמלנות כל שלעומתם כשלעצמם־ובשביל־עצמם,המים. פני על כקצף אלא

שלה, הזאת הממשית בתודעודהעצמית עצמה את יודעת העצמות )ב( 146 מצד הם ועוצמותיה חוקיה האתית, העצמות הדעת. של אובייקט היא ובכךשנם ישנם, הם כזה מושא ובתור הסובייקט, בשביל מושא אחד במובן י

יציבות שהן מוחלטות, ועוצמה סמכות בבחינת עצמאות, של ביותד הנעלההטבע. של ההוויה מן יותר לאידשיעור

אותנו הסובבים האובייקטים כל ובכלל הנהרות, ההרים, הירח, השמש, בכלל להיות רק לא הסמכות להם יש התודעה בשביל ישנם. - בטבעת גם אלא בתקפותו מכירה שהתודעה פרטיקולרי, טבע בעלי להיו

בהם עוסקת להם, נזקקת היא כאשד עצמה את מכוונת היא לפיו ואשר לאין־שיעוד, נעלה היא האתיים החוקים של סמכותם בהם. ומשתמשת

חיצונית בדרך רק התבוניות את מגלמים שבטבע שהדברים מכיוון יותר,המקריות. תצורת תחת אותה ומסתירים ובמבודד לגמרי

תיה חוקיה שני, מצד 147 ת של וכוחו ת העצמו זר■* משהו אינם האתיתחושת? לסובייקט יש ובהם מהותו־שלו, שהם עליהם מעיד רוחו לסובייקט.

153האתיים החיים

אפילו לזהות הדומה יחם זהו ממנו. נבדל שאיננו כביסוד חי הוא ובהם עצמו,ואמון. מאמונה יותר

ם ואמון אמונה ם והם הדפלקציה, ראשית עם עולי מלכתחילה מניחימוי ת בדת להאמין לדוגמה, כך, והבדל. די לי שונה דבר זה הרי אלי

חסרת הזהות דיוק: ליתר או - יחם אותו אבן, אלילים. עובד מלהיות יכול התודעה־העצמית, של הממשית החיות הוא האתי שבו - היחס

באמצעות המתווך וליחס פנימי שכנוע ושל אמונה של ליחס להתגלגל יכולה שלהם המוצא שנקודת נימוקים, בעזרת לתובנה נוספת, רפלקציה

או פחד כלשהם, פרטיקולריים ושיקולים אינטרסים תכליות, להיות גם של האדקווטית ההכרה ואולם, היסטוריים. מוקדמים תנאים או תקווההמושגית. לחשיבה משתייכת הזאת הזהות

ת כל 148 עו ת הקבי תיו ם בשביל הן הללו העצמו דו בי ת האינדי בו חו קבוע ובלתי סובייקטיבי כמשהו שהאינדיבידום, מפני רצונו, את המחייבות

אליהם יחסו ולכן מהן, נבדל פרטיקולרי, באורח קבוע כמשהו או בפנימיותו,עצמותו. אל כמו אכן הוא

האמורה לזו לא האובייקטיבית, לתורה כוונתי - האתית* תורודהחובות ' זה עיקרון כ; המוסרית, הסובייקטיביות של הריק בעיקרון להיתפש

אפוא היא זו תורה - לעיל( 134 סעיף )ראה דבר בעצם קובע איננו האתי. ההכרח מעגל של השיטתית בהתפתחות בדיון להלן השלישי החלק

טמון כלשהי חובות תורת של הצורה ובין העניין של זו הצגה בין ההבדל כיחסים האתיות הקביעות מתקבלות להלן המובאת שבהצגה בכך, רק

מקרה בכל עליה נוספת ולא העניין הצגת חדלה זו ובנקודה הכרחיים,האדם". בני בשביל חובה אפוא היא זו "קביעה הזאת: הפסוקית הגלם חומר את נוטלת פילוסופי, מדע היא אין אם חובות, תורת

מחבר של דימוייו ובין בינו הקשר את ומראה מצויים, יחסים מתוך שלה היצרים, התכליות, המחשבות, היסוד, עקרונות ובין בינו או עצמו התודה י

ם ובתור מקום. בכל המצויים בהם, וכיוצא ההרגשות לקבלת נימוקי היכולות חובה כל של הנוספות התולדות את להוסיף יכולה היא החובות

תודת ואולם, הסברה. ועל הרווחה על וכן אחרים אתיים יחסים על לחול י;ת חובות .ך טי מננ שהם היחסים פיתוח אלא להיות יכולה אינה ועקבית אי

[ הגל של ידו בכתב תוספת ! .(sittlich) האתיים החיים של - מוסדי במקום - (ethisch)אתי

המשפט של פילוסופיה154

היקפם במלוא ממשיים הם כך ומשום החירות, אידיאת מכוח הכרחייםבמדינה.

ת החובה 149 ה ההכרחי ל כו ע י פי הו של רק אבל הגבלה, בתור ל של היצרים ושל מופשטת חירות של או מסוימת הבלתי הסובייקטיביות

קביעה מוגדר הבלתי הטוב את הקובע המוסרי הרצון של או הטבעי הרצון אחד מצד - שחרורו את דווקא בחובה מוצא האינדיבידום ואולם שרירותית.

שהאינדיבידום, הדיכאון ומן גרידא, הטבעיים ביצרים התלות מן שחרור שעליו מה על רפלקציה בשעת בו שוקע סובייקטיבית, פרטיקולריות בתור

זהו שני ומצד [.Mögen] לעשות היה שמשתוקק מה ועל [Sollen] לעשותדי מגיעה שאיננה מסוימת, הבלתי הסובייקטיביות מן שחרור מציאות לי

וחסרת עצמה בתוך נשארת ואשר פעולה, של אובייקטיבית היקבעות ולידיעצמותית. חירות ומשיג האינדיבידום משתחרר בחובה ממשות.

בטוב רק ומתנגשת הסובייקטיביות של שדירותיותה את רק מגבילה החובה תוספת. להיות רוצים אנחנו אומרים: אנשים כאשר בו. דבקה שהסובייקטיביות המופשט, חופשיים להיות רוצים אנחנו רק: ובראשונה בראש הוא דבר של פירושו חופשיים,

הזאת. החידות של להגבלה נחשבים המדינה של ואיבר קביעה וכל מופשט, באורח של ההפשטה של הגבלה רק אלא החידות, של הגבלה איננה החובה זו, מבחינה הזכייה מהות, לידי ההגעה היא החובה החידות: העדר של אומדת זאת החירות,חיובית. בחירות

עד האינדיבידואל, של באופיו המשתקף האתי ]הסדר[ היא טובה מידה 150 מאומה מכילה איננה הטובה המידה ואם הטבע. בידי נקבע זה שאופי כמה

שהוא בנסיבות הטמונות לחובות האינדיבידום של הפשוטה התאמתו מלבדהגינות. היא הדי בהן, מצוי

שות אדם צריך מה לומר קל אתית בקהילה שעליו החובות ומהן לע מה מלבד מאומה לעשות לו אל טובות: מידות בעל להיות כדי למלא

מצוי שהוא בנסיבות מכבר לו ומוכר בשבילו מבוטא בשבילו, שמותווהת בהן. שפטית מבחינה ממנו לדרוש שאפשר הכללי היא הגינו או מ

לעתים מופיעה ההגינות המוסר של המבט מנקודת ואולם אתית. מבחינהת צריך האדם לה ומעבד כפוף, במשהו קרובות דרישות עוד להעלו מסתפקת איננה מיוחד משהו להיות ההשתוקקות שכן ומאחרים. מעצמו

היא הכלל מן ביוצא דק וכללי, כשלעצמו־ובשביל־עצמו שהוא במהלייחודה. מודעת

155האונייש החיים

ת של השונים ההיבטים את גם לכנות אפשר במידה בה ההגינות"מידו פי על אף - האינדיבידום של קניינו במידה בה שהן מכיוון טובות״,

המידה על הדיבור ואולם, לאחרים. בהשוואה לו המיוחד קניין שלא בכך שכן ריקות, סיסמאות בהפרחת נקלה על גובל הידיעה בה״א הטובה

הנימוקים כן, על יתר מוגדר. ובלתי מופשט משהו על אלא מדברים אין וגחמה שרירותיות בתור האינדיבידום אל פונים כזה בדיון והתיאורים

ת. ומתממשים מפותחים שבו שהיחסים קיים, אתי בסדר סובייקטיביק במובנה הטובה למידה בשלמותם, רק וממשות מקום יש המדוי

היחסים אותם מתנגשים שבהם ובמקרים הרגיל מגדר יוצאות בנסיבות הרפלקציה שכן אמיתיות, בהתנגשויות מדובר אם רק אבל - באלה אלה

את לעצמה ליצור ובכך התנגשויות מיני כל לה להמציא יכולה המוסרית המידה של הצורה לפיכך, קרבנות. שהקריב מיוחד משהו שהיא התודעה

בחברות יותר גדולה בתכיפות ובאה עולה טובה מידה היא באשר הטובה והתממשותו האתי כאלה שבמקרים מכיוון מעוצבות, בלתי ובקהילות

של הסגולי הגאוני טבעו ועם אינדיבידואלית גחמה עם יותר להם עניין הטובה המידה את ייחסו הקדמונים היוונים למשל, כך, האינדיבידום.

ת וגם להרקולס. במיוחד שהחיים מכיוון העתיקה, העת של במדינו התפתחות של כזאת חופשית מערכת לכלל בהן התפתחו לא האתיים האינדיבידואלים של הסגולית הגאונות הייתה ואובייקטיביות, עצמאית

הטובות, המידות תודת זה. חסר ולמלא הזאת המגרעת על לפצות צריכה המיוחד הפן את ומקיפה מכילה אלא גרידא, חובות תורת איננה היא אם טבעית היסטוריה מעתה תהא הטבע, ידי על הנקבע הפן את האופי, שלהרוח. של

והואיל הפרטיקולרי, על בהחלתו האתי הן הטובות והמידות הואילכול מסוים, בלתי משהו הן זה סובייקטיבי היבט פי ועל ]העיקרון! י

משום בקביעתן. תפקיד כאן למלא ופחות, יותר של במונחים הכמותי, המנוגדים הרעות, המידות או הפגמים, את לפנינו מזמן בהן העיון כך,

בתור מיוחדת טובה מידה כל הגדיר כך שמשום אריסטו, אצל כמו להן.חסר. ובין יתר שבין האמצע

מידות של זו את כך ואחד חובות של הצורה את תחילה הלובש התוכןל )ראה דחפים של צורה בתחילה לו שיש תוכן אותו הוא טובות, לעי

מכיוון ואולם, הדחפים. של גם הבסיס הוא התוכן אותו (.19 לסעיף הערהשתייך עודנו הזה התוכן שבדחפים ולהרגשה אמצעי הבלתי לרצון מ

המשפט של פילוסופיה156

להם שמשותף מה כל האתיים, החיים היותו לכדי התפתח וטרם הטבעית, המופשט. המושא אלא איננו הטובות המידות ושל החובות של ולתוכן גבול מכיל איננו הוא הרי אינהרנטית, קביעה חסר הוא זה שמושא ומאחר אם אחרות: במילים כרוע. או כטוב אותם להבחין כדי בו שיש כלשהו

ולהפך, טובים, הם הרי בלבד, החיובי ומצדם במופשט בדחפים מתבוננים 18 סעיף רעים)ראה הם הרי בלבד, השלילי מצדם בהם מתבוננים אם

לעיל(.

כדי בכך אין לפעם, מפעם אחר או זה אתי מעשה עושה כלשהו אדם אם תוספת. ומתמדת קבועה תכונה היא זו התנהגות דרך אם רק טובות. מידות לבעל לעשותו לווירטואוזיות יותר דומה הטובה המידה טובות. מידות בעל הוא הרי באופיו,

היא לרך הסיבה מבעבר, פחות הרבה הטובה המידה על מדברים כיום ואם אתית, הם הצרפתים פרטיקולרי. אינדיבידום של צורה פחותה במידה רק היא שהאתיות

האינדיבידום שאצלם מכיוון הטובה, המידה על מכל יותר המדבר העם בעיקר הגרמנים, פעולה. של טבעית ודרך הסגוליות תכונותיו של עניין יותר הוא

לצורת התוכן אותו זוכה ואצלם יותר, חושבים בהיותם מתאפיינים זאת, לעומתהכלליות.

ם, של לממשותם זהה פשוט האתי כאשר ואולם 151 אז האינדיבידואלי של ההרגל [.Sitte] נוהג בתור שלהם, הכללית הפעולה דרך בתור מופיע הוא

הראשוני, הרצון של במקומו ומוצב שני טבע בתור מופיע האתיים החיים וכן ולפנים, לפניי אותו החודרת הנוהג של נשמתו והוא גרידא, הטבעי

ורק עולם, בתור והנוכח החי הרוח זהו וממשותה. מציאותו של משמעותהכרוח. קיימת הדוח של עצמותו זו בדרך

מצייתים והשמש העצים שהחיה, כשם שלו, החוקים יש שלטבע כשם תוספת. שהמשפט מה הוא הנוהג החירות. רוח את ההולם החוק הוא הנוהג כר שלהם, לחוק

איננה עדיין הפרטיקולריות במשפט, שכן רוח, כלומר אליו, הגיעו טרם והמוסר של המבט בנקודת לכך, בדומה הטבעי. הרצון של רק אלא המושג של פרטיקולריות

הכל זה בשלב הרוח. של תודעה־עצמית איננה עדיין התודעה־העצמית המוסריות, את הקובע הסובייקט אומרת: זאת עצמו, בפני הסובייקט של ערכו שאלת על נסב

שרירותיות. של צורה לו יש שעדיין סובייקט הוא לרוע ובניגוד לטוב בהתאם עצמו תוכן לו ויש הרוח, של רצון הוא הרצון האתית, המבט בנקודת זאת, לעומת כאן,

לאנשים האנשים עשיית של האמנות היא הפדגוגיה עצמו. את התואם עצמותי כיצד מחדש, להיוולד עשוי הוא כיצד ומראה טבעית, ישות באדם רואה היא אתיים:שאותו כך רוחני, טבע שני, לטבע ולהיהפך להתגלגל עשוי שלו הראשון הטבע

157האתיים החיים

הסובייקטיבי לרצון הטבעי הרצון בין הניגוד בהרגל, להתל. לו נעשה רוחני ]יסוד[ האתי תחום1ל שייר ההרגל זו ומבחינה פוסק, הסובייקט של ]הפנימי[ ומאבקו נעלם,

יעוצב שהרוח דורשת זו שחשיבה מאחר הפילוסופית, לחשיבה גם שייר שהוא כפי לחשיבה הדוד את לפנות כדי ולהכניעו, אותן לשבור שרירותיות, לגחמות להתנגד

והסתגל התרגל הוא כאשר אומרת זאת הרגל, מתור מת אפילו האדם התבונית. בין והניגוד פיזית, ומבחינה רוחנית מבחינה קהה נעשה הוא כאשר לחיים, לגמרי מישהו יש אם רק פעיל הוא האדם שכן נעלם. רוחנית לפעילות סובייקטיבית תודעה מרגע להשגתו. במאבק עצמו את ולהגשים לפתח רוצה והוא השיג, לא עדיין שהוא

הוא מכן לאחר המופיע העניין וחוסר נעלמות, וחיותו פעילותו במלואו, הושג שזהרוחני. או פיזי מוות

השיגה הזאת והזכות זכותה, את השיגה האתית העצמותיות זו בדרך 152עלם זו בדרך אחרות: במילים תקפותה. את ומצפונו היחיד של הפרטי רצונו נ

האופי שכן האתית. לעצמותיות והתנגד בשביל־עצמו להיות שביקש הפרטי, נפתח הוא בקביעותיו אבל מונע, בלתי הוא שאמנם - הכללי כי יודע האתית לכדי ת הוא - ממשית תבוניו תכלי שהדרת בכך ומכיר אותו, המניעה ה

ת של והתמרתן כבודו תכליו ת ה לריו קו ת שלו הפרטי הכללי על מבוססו הצורה עצמה היא הסובייקטיביות ממש. אותן משיג הוא הזה ובכללי הזה,

אחד, מצד הסובייקט, בין וההבדל העצמות, של הקיימת והממשות המוחלטתתו הסובייקט, של מושאו בבחינת העצמות ובין מתי תכלי צ עו הוא שני, מצד ו

ובעונה ובעת במישרין כמוהו נעלם והוא בצורה, ביניהם ההבדל כמו בדיוקעמו. אחת

ת, מו הקרקע שהיא הסובייקטיביו סעיף )ראה החירות מושג של לקיול(, 106 עי ת ל ד קו בנ ת המבט ו ת עדיין היא המוסרי ל ד ב המושג מן נם היא שלה, הזה מו האתי בתחו אדקווטי שהוא קיום המושג, של קיו

למושג.

ם 153 ת כו ם של ז אלי דו בי די אינ ע ה קב הי ם ל ת ע בי ק ת ב בי טי ק ביי סו ה ולוודאות הואיל האתית, לממשות משתייכים הם כאשר מתמלאת כחופשיים

מחזיקים הם האתי ובתחום כזאת, באובייקטיביות אמת יש בחירותם שלהםחודית במהותם מנוש ת להם, היי ליו ל כ 147 סעיף )ראה שלהם הפנימית ב

לעיל(.

ק ביותר הטובה הדרך מהי אחד, אב של שאלתו על חינור לבנו להעניה אתי, אי ענ תגור מנו עשה הזאת: התשובה את אחד פי של אזרח מ

המשפט של פילוסופיה158

של בפיהם גם מושמת הזאת )התשובה טובים חוקים לה שיש מדינהאחרים.(*

ההווה של הכלליים החיים מן אדם בגי לעקור שניסו הפדגוגיים הניסויים תוספת. לנכר שהניסיון מכיוון תועלת, כחסרי התבררו אמיל( בחיבורו בכפר)רוסו ולגדלם

הנוער בני של עיצובם אם גם להצליח. יכול איננו העולם לחוקי האדם בני את הרוח עולם של שניחוחו לחשוב לנו אל בבדידות, נתונים הם כאשר להיעשות צריך

העולם דוח של ושכוחו הזאת, הבדידות דרך ויחלחל לבסוף דרך לעצמו יפלס לא הוא האינדיבידום אם רק האלה. הנידחים באזורים השלטון את לתפוס לו יעמוד לא

זכותו. את משיג הוא טובה, מדינה של אזרח

בעצמותיות היא גם נכללת לפדטיקולדיות האינדיבידואלים של זכותם 154האתי. קיום של החיצוני ההופעה אופן היא הפרטיקולריות שכן האתית,

וזכות חובה הפרטיקולרי, והרצון הכללי הרצון של הזאת בזהות כן, על 155 חובות לו ויש חובות, לו שיש במידה זכויות לאדם יש האתי וטסדד הן, חד

ולמישהו זכות, לי יש המופשט, המשפט של בספרה זכויות. לו שיש במידה' ' T “

עתי של זכותן המוסד, של בספרה לה. המקבילה החובה יש אחר די ושל י [soil] לה ראוי ודק החובות[, עם התאחדה לא ]עדיין רווחתי, של וכן דצייתי,

לאובייקטיבית. ולהיות עמן מאוחדת להיות

כל היו אילו חובות. יש חופשי לאדם רק חובות, להיות יכולות לא לעבד תוספת. שכן מתפורר, השלם היה אז כי השני, בצד החובות וכל אחד, בצד נתונות הזכויות

כאן. לדבוק עלינו בלבד ובו היחיד, הבסיס היא זהותן

ההווה־ התודעה־העצמית את מכילה היא באשר האתית, העצמות 156 כלשהי משפחה של הממשי הרוח היא מושגה, עם ומאוחדת בשביל־עצמה

כלשהו. עם ושל

יש לרוח אינטנסיבי. במובן ממשי אלא הטוב, כמו מופשט איננו האתי תוספת. כאשר כך, משום הזאת. הממשות של המקרים הם והאינדיבידואלים ממשות, מן יוצאים שאנחנו או מבט: נקודות שתי רק אפשריות האתיים, בחיים עוסקים

בבחינת היחידים מן ומטפסים אטומיסטית בדרך נוהגים שאנחנו או העצמותיות אל אלא מוליכה היא שאיו מכיוון רוח חסרת היא האטומיסטית המבט נקודת בסיס. ושל היחיד של האחדות הוא אלא יחיד, משהו איננו הרוח אבל זה. לצד זה הצבה

הכללי.

הגל! של ידו בכתב ]תוספת סוקרטס. דהיינו, *

159האתיים החיים

את היודע ממשי כמשהו כרוח, ורק אף ישנו הזאת האידיאה של מושגה 157 המומנטים צורת דרף התנועה עצמו, של האובייקטיביזציה הוא שכן עצמו,

הוא: כף משום שלו. הזאת העצמותיות המשפחה. הטבעי: או אמצעי הבלתי האתי הרוח )א(

אל: דהיינו היחסיות, שלב אל ועוברת מתפצלת אחדותה, את מאבדת בתור עצמאיים כיחידים איברים של התאגדות האזרחית, החברה )ב(

ת פורמלית. היא עצמאותם שבשל כלליות, באמצעות נוצרת זו התאגדו ושל אישים של לביטחונם אמצעי שהם המשפט, מוסדות ידי ועל צורכיהם

והמשותפים הפרטיים האינטרסים הגנת למען חיצוני סדר ידי ועל הקניין,והיא: חיצונית מדינה זוהי הלוא שלהם: אחדות, לכלל עמה ומתגבשת המדינה של הקונסטיטוציה אל חוזרת )ג(ת וזוהי תי הכללי של והממשות התכלי הציבוריים החיים ושל העצמו

לו. המוקדשים

ראשון פרקהמשפחה

*

הדוח, של אמצעית הבלתי העצמותיות בתור המשפחה, של קביעתה 158 הנפש שהלר כר שלו, אחדותו את הרוח של הרגשתו שהיא האהבה, היא

בתוך שלו האינדיבידואליות של תודעה־עצמית יש שליחיד הוא ]במשפחה[ הוא לכן כשלעצמה־ובשביל־עצמה. ההווה מהותיות בבחינת הזאת, האחדות

כבךהמשפחה. אלא עצמאי, כאיש בה קיים איננו

מבודד שאינני כד זולתי, ושל שלי האחדות תודעת בכלל פירושה אהבה תוספת. היותי על ויתור באמצעות רק בתודעתי־העצמית זוכה אני אלא בשביל־עצמי, זולתי ושל זולתי, ושל שלי האחדות בתור ידיעת־עצמי ובאמצעות בשביל־עצמי

משהו של בצורתו האתיים החיים אומרת, זאת הרגשה, היא האהבה אבל ושלי. בתור לאחדות מודעים אנחנו במדינה הזאת. בצורה הם אין שוב במדינה טבעי.

הראשון המומנט אותו. לדעת צריך ואני תבוני להיות צריד התוכן במדינה חוק. ושאילו בשביל־עצמי, עצמאי אדם להיות כלל רוצה שאינני הוא האהבה של

זוכה שאני הוא השני המומנט ולא־שלם. בחסר לוקה מרגיש הייתי כזה, הייתיואצלי. בי זאת משיג בתורו והוא אצלו, תקפות מקבל שאני אחר, באדם בעצמי

המשפט של פילוסופיה160

הואיל להתירה, יכול איננו השכל ביותר. הכבירה הסתירה היא האהבה כך, משום נקדנות התודעה־העצמית, של הזאת הנקדנות מן לפיצוח יותר קשה דבר ואין

הגורם היא האהבה כאפירמטיבית. בה להחזיק עליי כן פי על ושאף הנשללת אחדות היא האהבה ההתרה, ובתור התרתה: היא בבד ובבד הסתירה, את המחולל

אתית.

אלא אינה ואשר המשפחה, אחדות יסוד על היחיד נחלת שהיא הזכות 159 של צורה מקבלת הזאת, האחדות בתוך חי שהוא זה עצם ובראשונה בראש כאשר רק המסוימת, האינדיבידואליות של המופשט המומנט בבחינת זכות,

נעשים איברים, להיות שאמורים אלה וכאשר להתפרק, מתחילה המשפחה מומנט היו הם במשפחה בממשותם. והן נפשם בהלך הן עצמאיים אישים חיצוני באופן רק כלומר בנפרד, חלקם את מקבלים הם עתה ואילו מסוים,באלה(. וכיוצא חינוך הוצאות מזון, )נכסים,

להיות צריכה שלה שלעצמותיות בכך בעצם נעוצה המשפחה של זכותה תוספת. של הזאת האחדות מן הפרישה וכנגד החיצוניות כנגד זכות אפוא זוהי מציאות.

משהו הדגשה, היא האהבה שנאמר, מה על לחזור אם שני, מצד אבל המשפחה. לה יש לאחדות הדרישה תוקף. לעצמה לתת יכולה האחדות אין וכנגדה סובייקטיבי,

איננה וההרגשה חיצוניים מטבעם שהם דברים אותם אל בהתייחס רק תוקף אפואאותם. מתנה

האלה: ההיבטים בשלושת נשלמת המשפחה 160בנישואין. - אמצעי הבלתי מושגה של בתצורה )א(להם. ובדאגה המשפחה של ובטובין בקניין החיצונית, במציאות )ב(המשפחה. ובהתפרקות הילדים בחינוך )ג(

הנישואין א.

שואין, 161 ם אמצעי, בלתי אתי קשר בבחינת הני את ראשית מכילי הם עצמותי, קשר הם שהנישואין מאחר כלומר טבעיים, חיים של המומנט ושל [Gattung] המין של כממשותו כלומר בכוליותם, החיים את מכילים

167 סעיפים הפילוסופיים, המדעים של אנציקלופדיה בחיבורי תהליכו)דאה [Geschlechter] המינים של אחדותם שנית, ואולם, 2ואילך(. 288ו־ ואילך

כך בשל ובדיוק בלבד, כשלעצמה הווה או פנימית שהיא אחדות - הטבעיים

161האתיים החיים

ת משתנה - חיצונית אחדות אלא איננה תגלגל מ ל בתודעה־העצמית ו ל כ לל רוחנית, אחדות ל כ לעצמה. מודעת אהבה ל

של השיטות ברוב בייחוד לפנים, אתי. קשר ממהותם הם הנישואין תוספת. מטבעם. שהם במה שלהם, הפיזי בצד דק בנישואין בדיון התמקדו הטבע, משפט אל להגיע דרך כל נחסמה וכך מיני, קשר בתור אלא הנישואין נבחנו לא זו בדרך הרואה הגישה היא פחות לא ובוסרית גסה אבל לנישואין. בנוגע הקביעות שאר

השקפה פי על קאנט. אצל אפילו המופיעה השקפה - גרידא אזרחי חוזה בנישואין הנישואין של וכבודם הדדית, שרירותיות של בחוזה כבולים האינדיבידואלים זו,

השקפה בזה. זה להשתמש לצדדים המתיר חוזה של לדרגה מורדים והם מושפל לדחות, יש זו השקפה גם אבל בלבד, אהבה על אותם מבססת הנישואין על שלישית

למקריות, בחינה מכל חשופה היא הרגשה ובהיותה הרגשה, דק היא האהבה שכן את להגדיר יותר מדויק יהיה לפיכך בה. להופיע רשאי איננו שהאתי תצורה שהיא

מן נעלמים זו ובדרך החוקית. בצורתה האתית האהבה הם הנישואין כך: הנישואיןהאהבה. של גרידא והסובייקטיביים ההפכפכים בני־החלוף, היבטיה הנישואין

ת 162 ד בנטייתם להופיע יכולה הנישואין של הסובייקטיבית המוצא נקו ובהסדרים כהשגחה או הנישואין, בקשר הבאים האדם בני שני של הפרטיתת ואולם, באלה. וכיוצא ההורים שעושים ד קו של האובייקטיבית המוצא נ לאיש להיות נכונותם דהיינו הפרטים, של החופשית נכונותם היא הנישואין

תו אחד, כונו תר אחד כל של נ והאינדיבידואלית הטבעית אישיותו על לוותוך ת, הגבלה היא האחדות זו, מבחינה אחדות. אותה ב הואיל אך עצמי

היא האחדות שלהם, העצמותית לתודעה־העצמית בתוכה זוכים והפרטיםשחרורם. בעצם

הנישואין. בברית לבוא הוא האתית, החובה כן ועל האובייקטיבי, הייעוד ותלויה מטבעה מקרית היא כלשהם נישואין של החיצונית המוצא נקודת ראשיתם אחד, קיצוני במצב הרפלקציה. של ההתפתחות בדרגת בייחוד

עלי הורים שעשו בהסדר הנישואין של ת ב כי קובע אשר טובות, כוונום האנשים שני ם אהבה. של באיחוד לזה זה מיועדי ת טיי ]להינשא[ נ

שניים לזה זה מתוודעים שהם מכך נוצרת במצב לזה. זה המיועדים כצוני ם האחר, הקי ת טיי עה הפרטים של נ פי מופיעה והיא ראשונה מו

ם בתור בהם עד פרטיקולריים שהם האלה, ]המסוימים[ האינדיבידואלילל דרך כל או הראשונה, הקיצוניות אינסוף. להינשא ההחלטה שבה בכ

מאוחדות והנטייה שההחלטה כך אחריה, באה והנטייה הראשונה היאהשנייה, בקיצוניות יותר. האתית הדרך להיחשב יכולה הממשית, בחתונה

המשפט של פילוסופיה162

בהתאם ליומרותיה תוקף שנותנת היא לאינסוף הפרטיקולרית הייחודיותאה העולם של הסובייקטיבי לעיקרון דרני)ר מו 124 לסעיף הערה ה

לעיל(. האהבה שבהן אחרות, אמנותיות ובהצגות המודרניות בדרמות ואולם,

ת מפלח, כפור של אלמנט מוצאים אנו היסודי, האינטרס היא המיני המקריות עקב וזאת בהן, המוצגת התשוקה של להטה תוך אל המוחדר רק כמושתת מוצג כולו האינטרס אחרות: במילים בה. השלובה הגמורה

בעל שהדבר אולי שאפשר ואף האלה, המסויימים[ ]האינדיבידואלים עלחשיבות. כל לזה אין כשלעצמו בשבילם, אינסופית חשיבות

את מארגנים ההורים הנקבי, למין כבוד פחות הרוחשים עמים בקרב תוספת. לכר. הנוגעים האינדיבידואלים של לדעתם לשאול בלי בשרירותיות הנישואין

שום מטפחת איננה עדיין ההרגשה שפרטיקולריות מאחד לזה מתנגדים אינם הללו במציאת - הלה ובשביל בעל, במציאת אלא מדובר אין הנערה בשביל יומדות.

פוליטיות תכליות ושל קשרים של עושר, של שיקולים אחרים, במצבים אישה. גדולות, תלאות להיווצר- עלולות כאלה בנסיבות הקובע. הגורם להיות עשויים .

המודרניים, בזמנים אחרות. לתכליות כאמצעי שימוש נעשה שבנישואין מאחר לבדה היא ההתאהבות, הנישואין, של הסובייקטיבית המוצא נקודת זאת, לעומת שעתו שתגיע עד להמתין צריך אחד שכל הוא כאן הרעיון החשוב. לגורם נחשבת

מסוים. אחד אינדיבידואל על אלא אהבתו את להרעיף יכול אדם ושאין

שואין של האתי ]ההיבט[ 163 ץ הני בבחינת הזאת האחדות בתודעת נעו האינדיבידואלי לקיום ובשותפות באמון באהבה, ולכן סובסטנטיבית, תכלית

ממשות, יש לאחדותם וכאשר הזוג, בני של הנפש הלך זהו כאשר בשלמותו. סיפוקו, בעצם להיכחד שנידון טבעי מומנט לדרגת מודד הטבעי הדחף הנישואין[, ]של העצמו-תי כיסוד זכותה את מאששת הרוחנית הברית ואילו מעל המתרומם לפרקו, שאי־אפשר כשלעצמו, איתן כדבר ועולה צצה ובכך

הזמנית. הפרטיקולרית הגחמה ושל התשוקות של מקריותן

שואין (75 )בסעיף למעלה צוין כבר בהתייחס חוזי קשר אינם שהני היא שלהם המוצא נקודת אמנם הנכון: הוא ההפך שלהם. המהותי לבסיס

יחידה האינדיבידואליים באישים רואים שבה מבט נקודת שהוא - חוזה הזאת. המבט נקודת את לסלק המבקש בחוזה מדובר אבל - עצמאית נעשית ידיה שעל רעהו, עם איש הללו האינדיבידואלים של הזדהותם היא )העצמות שלה למקרים נעשים ואיבריה אחד, לאיש המשפחהאנציקלופדיה בחיבורי ראה עצמה. אליה המקרים של קשרם במהותה

163האתיים החיים

- עצמו בפני האתי. הרוח היא 3(,98 סעיף הפילוסופיים, המדעים של מציאותו מכוח לו שיש החיצוני הריבוי ממנו שהושל לאחר בלומר,

ם אלי דו בי די אינ ם ובאותם האלה ]המסוימים[ כ תחום של אינטרסי ובתצורה - אחרות דרכים מיני ובכל בזמן הנקבעים אינטרסים התופעות,מויית, לחשיבה המתאימה כמו ולהוקרה כבוד לרחשי זכה זה רוח הדי

הדתי האופי טמון שבו מה הוא ובכלל, הלאה. וכן [Penaten] 4הפנטים היא נוספת הפשטה [.Pietät] הדבקות כלומד המשפחה, ושל הנישואין של

הרגשתה שגם כזאת בדרך ממציאותו העצמותי, האלוהי, את להפריד "אהבה בטעות שמכונה כמה מקובעות הרוחנית האחדות של ותודעתה

. של המומנט את הקובעת הנזירית, להשקפה קשורה זו הפרדה אפלטונית״. מעניקה הזאת ההפרדה ובעצם וכל, מכל השלילי בתור הטבעיים החיים

עצמו. בפני הזה למומנט אינסופית חשיבות

בסיפוק בעיקר מדובר שבפילגשות בכך הפילגשות מן נבדלים הנישואין תוספת. בנישואין לפיכך, בחשיבותו. משני נעשה הזה היצר בנישואין ואילו הטבע, יצר

בקשרים שהזכרתן פי על אף טבעיות, התנסויות על להסמיק בלי לדבר אפשר כמשהו הנישואין את להחשיב יש גם לכן בושה. תחושת מעוררת לנישואין שמחוץ

תכלית אתית, תכלית היא הנישואין תכלית שכן לפרקו, ניתן לא שכשלעצמו אין למרותה. וכנתון לעומתה אונים כחסר מופיע אחד דבר שכל עד כך כל מרוממת ]J אינם הנישואין אבל להם. כפופה התשוקה שכן תשוקה, בשל הנישואין את להפר I לכם הניח לבבכם קושי ״מפני ישו: שאמר כפי שכן כשלעצמם, רק לפירוק ניתנים J אינם הם ההרגשה, מומנט את מכילים שהנישואין מכיוון 5נשיכם״. את לשלח משה צריכות התחיקות אבל הפירוק. אפשרות את ומכילים יציבים בלתי אלא מוחלטים 1הגחמה. כנגד האתיות של זכותה את ולחזק הפירוק על האפשר ככל להכביד ן

164 I המעבד את עצמה בפני מכילה כבר החוזה של התנאים שהתניית כשם ת ההכרזה כך לעיל(, 79 סעיף הקניין)ראה של האמיתי ­בני ]של החגיגי

בברית ההכרה ועמה הנישואין, של האתית בברית לבוא הסכמתם על הזוג[ !j שואין של הרשמית החתימה הם והקהילה, המשפחה מצד ואישורה זו הני קביעה היא תפקיד, ממלאת הכנסייה זו מבחינה כי )הקביעה וממשותם. ^j ,הזה הטקס עריכת לאחר רק הדיבור.( את עליה נרחיב לא שכאן נוספת

שואין עצמותי שהוא מה שבו טקס אתי, כאיחוד מכונן האיחוד מושג בני המציאות היא הלוא בשפה, כלומר בסימנים, שימוש באמצעות במלואו

החושי, המומנט לפיכך, לעיל(. 78 סעיף הרוחני)ראה של ביותר הרוחנית ,כדבר וכמקרה, כתולדה שלו האתי בהקשר מוצב הטבעיים, לחיים המשתייך \

המשפט של פילוסופיה164

להתמצות גם היכול איחוד האתי, האיחוד של החיצונית למציאות המשתיירההדדית. ובתמיכה ההדדית באהבה לשפוט או הנישואין[ ]של החוקיות הקביעות את לנסח יהיה שאפשר כדי

של העיקרית התכלית להיחשב צריך מה השאלה להתעודד עשויה אותן, לשאול מתכוונים בכך כי אז יימצא הזאת, השאלה תתעורר אם הנישואין.

שואין ממשות של היחידים ההיבטים מן היבט איזה שצריך זה הוא הני בפני ממצה הללו ההיבטים מן אחד לא אף ואולם, ביותר. כמהותי להחשיב

הנישואין, של ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו תוכנם היקף מלוא את עצמו להיגרע יכול קיומם של אחר או זה והיבט בהם, אתי שהוא מה של ]כלומד[

הנישואין. של מהותם שתינזק בלי החגיגית הטקסיות אחרות: במילים - ככזאת הנישואין של החתימה אם

ההדגשה ממקריות הנעלה אתי, כמשהו הזה האיחוד של מהותו את המאשרת חיצוני רשמי כהליך מובנת זו טקסיות אם ובכן, - הפרטיקולרית הנטייה ומן

למאומה משמש איננו הזה האקט אז כי גרידא, אזרחי״ ״צו שמכונה וכמה מודד הוא ואכן, האזרחי. הקשר של ולאישורו הרוח לדימום אולי מלבד

ת שרירותיות לדרגת תי, או אזרחי צו של גרידא פוזיטיבי סיי זו שלא כנ מוטה, הנפש אם - גם הוא אלא הנישואין, של לטבעם אדיש שהוא בלבד מוקדם כתנאי נראית וזו הזאת, הרשמית לחתימה ערך לייחס הצו, של בעטיו

של הלב דחשי את מפורד - בני־הזוג של הגמורה ההדדית להתמסרותםת בניגוד עומד הוא זר, משהו הוא ובאשר האהבה, מיו טי האיחוד של לאינ

הנעלה החירות מושג את בידנו לתת מתיימרת אמנם כזאת סברה הזה.מיות את ביותר, דבר של לאמיתו אבל האהבה, של שלמותה ואת האינטי

יותר: הנעלים וההכנעה הריסון את באהבה, האתי היסוד את מכחישה היא בבושה, טבעית בדרך מוכל כבר הזה האתי ההיבט גרידא. הטבעי היצר של

ביתר וטוהר. צניעות לכלל אותו מעלה יותר המסוימת הרוחנית והתודעה ;בכך המתמצית הנישואין[, ]של האתית הקביעה את פוסלת זו השקפה פירוט,

■ לכלל שלה והסובייקטיביות הטבעיות מתוך עצמה את מכנסת שהתודעה ן מקריותה את לעצמה ולשמור להוסיף תחת זו, תודעה העצמותי. של מחשבה

הנישואין^ של האיחוד את מחלצת שרירותיותה, ואת האתית הנטייה של בכך| העצמותי. אל לפנטים, בהתחייבה אותו, ומעבירה השרירותיות מתוך

מותנס! - בלבד מותנה מומנט של לדרגה החושי המומנט את מורידה היא אתי.| כאיחוד באיחוד בהכרה גם ומותנה הקשר של והאתי האמיתי באופיו

לתפושן יכולים אינם אשד אלה הם משען, לה המשמש והשכל הפנים, עזות

165האתיים החיים

הבלתי האתית הנפש גם אבל העצמותי, הקשר של הספקולטיבי הטבע אתהזה. הטבע את תואמות הנוצריים העמים של התחיקות וגם מושחתת

לא, ותו רשמי הליך בבחינת והוא מיותר הוא הנישואין של החתימה טקס תוטפת. הטקסיות מכך, ויותר - העצמו-תי היא שהאהבה מכיוון להשמיעו, אפשר והיה

פון־ פרידריך שהעמידו עמדה זוהי - ערכה את ממנה נוטלת אפילו הזאת החגיגית )ליבק אנונימיים מכתבים של בספר דרכו מממשיכי ואחד לוסינךה ביצירתו שלגל

חופשיותה להוכחת כנחוצה אצלם מיוצגת החושית ההתמסרות 6(.1800 ולייפציג, בין הקשר על למיניהם. למפתים זר שאיננו טיעון - שלה והאינטימיות האהבה של

לא אך כבודה, את הנערה מאבדת החושית בהתמסרות כי להעיר, יש לנשים גברים י ייעודה המשפחה. מלבד אתית פעילות של שדה עוד לו שיש מאחר לגבר, באשר כך

שהאהבה אפוא היא הדרישה בלבד. והוא הנישואין קשר במהותו הוא נערה של ו תבוני יחס יקבלו באהבה שיש למיניהם ושהמומנטים נישואין, של תצורה תלבש : זה. אל זה אמיתי -י'1

תבוניותם באמצעות מקבלים המינים שני של הטבעיים המאפיינים 165 !I ת משמעות אלי ת. אינטלקטו תי א שמעות את ו ההבדל, קובע הזאת המ מתוכו לזכות כדי עצמה לתוך מחדירה מושג בבחינת האתית שהעצמותיות ןקונקרטית. אחדות בתור לחיות ן

אישית עצמאות לכדי בהתפצלותו הרוחני הוא אחד ]מין[ כך, משום 166 ןI החופשית הכלליות של ורצייתה ידיעתה ולכדי עצמה בשביל ההווה - ת החשיבה של התודעה־העצמית לכדי כלומר 9 שגי של רצייה ולכדי המות התכלית 1 ת. הסופי בי קטי ביי המשמר הרוחני הוא האחר תהמין[ האוM בצורת ורצייה ידיעה ואולם העצמותי, של ורצייה כידיעה באחדות עצמו M ת אליו בעל הוא הראשון החוץ, אל ביחס והרגשה. קונקרטית אינדיבידו

יש לגבר כך, משום והסובייקטיבי. הסביל הוא והשני והפעיל, ®העוצמהם חיי ם ■ תיי בכגון במדע במדינה, ממשיים עצמו גם אלה ומלבד אלה, ו

דה שלו הפיצול מתוך שרק כך עצמו, ובו החיצוני בעולם ובמאבק ■בעבו במשפחה עצמו. עם העצמאית אחדותו אל דרכו את רב בעמל סולל זוא9י | במישור סובייקטיביים אתיים וחיים הזאת באחדות שלווה הסתכלות לו ש|

שה. ת במשפחה, הוא האישה של העצמותי ייעודה ואילו ™הרג האופי ונטיית י ת א במשפחה. דבקותה היא שלה *

טיגונה כך, משום המחזות אחד שהיא יצירה - סופוקלס מאת באנJ H בראש מוצגת זו דבקות - במשפחה בדבקות העוסקים ביותר הנשגבים

המשפט של פילוסופיה166

ת של וכחוק האישה של כחוק ובראשונה תיו ת העצמו קטיבי ביי הסות של כחוק ההרגשה. במישור מיו במלואה. התממשה לא שעדיין הפני

שאין הנצחי כחוק השאול. ממלכת של הקדמונים, האלים של כחוק לחוק הגלוי, לחוק כמנוגד מוצג זה חוק הופיע. ומאין מתי יודע איש הניגוד הוא כך ומשום באתיקה ביותר הנעלה הוא זה ניגוד המדינה. של

ה בו חלה המדובר ובמחזה בטרגדיה. ביותר הנעלה צי אליז בידו אינדיולגבריות. לנשיות

לפעילויות בנויות אינן הן אבל משכילות, להיות אמנם יכולות נשים תוספת. מסוימות וצורות הפילוסופיה יותר, הגבוהים המדעים כגון כללי, ]כושר[ הדורשות

להן אין אבל וחינניות, טעם רעיונות, להיות יכולים לנשים אמנות. יצירת של ובין חיים בעל שביז כהבדל כמוהו לאישה גבר שבין ההבדל האידיאלי. !היסוד[

של לאופייה יותר קרוב הצמח הגבר, של לאופיו יותר קרוב החיים בעל צמח: הוא עקרונה אשר יותר, רגועה התפתחות היא האישה של התפתחותה שכן האישה, ממשלה, בראש עומדות נשים באשד ההרגשה. של יותר מסוימת הבלתי האחדות הכלליות, של דרישותיה פי על פועלות אינן נשים שכן סכנה, למדינה נשקפת

יודע אינו איש - מתרחש נשים של עיצובן מקריות. וסברות נטיות פי על אלא על מאשר יותר החיים ידי על הדימוי, של אווירו שואפות הן כאילו - כיצד

של הישגיה באמצעות רק מעמדו את משיג הגבר ואילו ידיעות, של רכישה ידירבים. טכניים ובמאמצים המחשבה

אין 167 שו שיות, מאחר מונוגמיה, ממהותם הם הני אותה שהיא שהאית אליו בידו ת, בלתי מדירה אינדי ומתמסרת עצמה המשקעת היא אמצעי

העצמותיות של הסובייקטיבית ופנימיותו)הצורה שאמיתותו קשר הזה, בקשר של מחולקת הבלתי ההדדית התמסרותה מתוך רק אפוא צומחות נשלו[(

אם רק בזולת לעצמה מודעת להיות בזכותה נוחלת האישיות הזאת. האישיותאטומית. אינדיבידואליות בתור קרי איש, בתור הזאת בזהות מצוי האחר

שחייה המוחלטים העקרונות מן אחד הם המונוגמיה, ובמיוחד הנישואין,שואין כך, משום עליהם. מושתתים קהילה של האתיים מתוארים הני

גיבורים. או אלים בידי המדינה כינון של המומנטים כאחד

של חופשית התמסרות מתוך צומחים שהנישואין מכיוון כך, על נוסף 168 בכל לאינסוף ייחודית שהיא אישיות - המינים משני אחד כל של אישיותם

אחד, חוטר של צאצאים שני בין להיחתם לנישואין להם אל הרי - מהם אחדפרטים, בפרטי אינטימית קרבה לזה זה וקרובים לזה זה מכבר מוכרים שהם

167האתיים החיים

ם שכן בידואלי שיות אין אחת שושלת בני לאינדי ת אי עצמם משל סגולי הבאים שניים בין להתרחש הנישואין על זאת, תחת זולתם. של מזו השונה

שיות יש מהם אחד ולכל נפרדות ממשפחות כך, משום אחר. שמקורה אי הם נישואין המושג פי על שכן למושג, מנוגדים הם בשר שארי בין נישואיןדחפיה, ושל אמצעית בלתי טבעיות של איחוד ולא חירות של אתית פעולה

כאלה. נישואין דוחה האמיתית הטבעית ההרגשה גם ולכן

בדחף אלא הטבע במשפט לא מיוסדים עצמם הנישואין כי נאמר לעתיםם גרידא, הטבעי המיני ם שרירותי, חוזה בהם רואים ולעתי עוני טי ו

ה בזכות חיצוניים מספד בין הפיזי היחס מתוך נשאבו אף המונוגמימוק הובאו לא ותו אפלים ורגשות הנשים, למספר הגברים בלעדי כני והטענות ההשקפות כל בבסיס להינשא. בשר שארי על האיסור להטלת

והעדר הזכות, של וטבעיותה טבע מצב בדבר השכיח הרעיון נעוץ האלהוהחירות. התבוניות מושג

. ת פ ס ו את מוצאת זו רתיעה ואולם הבושה, לרגש מנוגדים בשר שארי בין נישואין ת לראשונה מאוחד להיות יכול איננו מאוחד, שכבר מה העניין. של במושגו צידוקה

צאצא מוליד חיים בעלי של אחת משפחה בני בין זיווג כי ידוע בטבע בנישואין.ההולדה, כוח נפרד. להיות כל ראשית צריך להתאחד, שעליו מה שכן יותר, חלש קרבת מעם. נובע שהוא הניגודים שגדולים ככל יותר גדול הדוח, של כוחו כמו

קודמים שיהיו אסור אלה כל - משותפים הרגלים קרובה, היכרות משפחה, עשירה הזאת שההיווצרות וככל הנישואין. במסגרת רק להיווצר ועליהם לנישואין

J ערכה. גדול כך יותר, רבות פנים ובעלת יותר

בחזקה צורך לה יש ומתמיד כללי איש בתור למשפחה. יש קניין רק לא 170 הפרטיקולריים צרכיו הון. לה דרוש כלומר ובטוחה, כמתמדת הנקבעת

ועמו הזה, המומנט המופשט. בקניין שרירותי מומנט הם גרידא היחיד של משותף מה דבר של רכישה ונעשה כאן משתנה התאווה, של אנוכיותה

אתי. מה דבר נעשה הוא כלומד לו, ודאגה

I169 ואישיותה כלשהו, בקניין חיצונית מציאות יש למשפחה איש, בבחינתהון. צורת מקבל הקניין כאשר רק מציאות מקבלת העצמותית

המשפחה של ההון ב.

המשפט של פילוסופיה168

סוד על המספרות באגדות ת, יי חברה חיי ייסוד על לפחות או מדינו טבעו ואולם, הנישואין. בהנהגת קשורה מתמיד קניין הנהגת מתורבתים,

החברה של בספרה מופיעים לבססו האמיתית והדרך המדובר ההון שלהאזרחית.

צג הבעל על המשפחה ראש בתור 171 אישיות בבחינת המשפחה את ליי של הונה רכישת על הממונה הוא כך, על נוסף אחרים. מול אל משפטית ועל בהון השליטה על וכן צרכיה, למילוי הדאגה על החוץ, מן המשפחה

קניין אין המשפחה מבני לאיש משותף: קניין הוא המשפחה של הונה ניהולו. שהלך מאחד ואולם, המשותף. הקניין על זכות יש אחד לכל אבל עצמו, משל ולכן לעיל( 158 סעיף באי־אמצעיו-תו)ראה עודנו המשפחה של האתי הרוח התנגשות לידי לבוא עלולה זו זכות ולמקריות, לפרטיקולריזציה חשוף הואבהון. המשפחה ראש של שליטתו עם

ובתי השבטים כלפי עצמאית שהיא חדשה, משפחה מייסדים הנישואין 172 המשפחה ואילו טבעי, דם קשר על מבוסס אליהם קשרה מוצאה. שמהם האב

קשור האינדיבידום של קניינו גם לכן אתית. אהבה על מבוססת החדשהאביו. ולבית לשבטו מרוחק קשר רק אבל שלו הנישואין לקשר מהותי קשר

ם נישואין חחי בני־הזוג של המשותפת הבעלות על מגבלה המטילי - באלה וכיוצא מתמיד משפטי סעד לאישה המבטיחים הטובין, על

טבעי מוות עקב אם הקשר, פירוק של למקרה מכוונים בהיותם חשיבותם חלקם את כזה במקרה להבטיח ובניסיונם בזה, וכיוצא גירושין עקב אםהמשותף. ברכוש השונים בני־המשפחה של

. ת פ ס ו הקשר את בה ורואים הרחב במובנה במשפחה דנים רבים חוקים ספרי ת זאת לעומת נראה מוגדרת, משפחה כל המאחד זה האחר, הקשר ואילו המהותי,

את- מעמיד הגמיש הנישואין קשר העתיק, הרומי במשפט לדוגמה כך פחות. חשוב החוק\ בימי ולבעלה. לילדיה מזיקתה שלה הבשר לשארי יותר קרובה בזיקה האישה

ייחשבו' במשפחה הגברים שדק splendor famiiiae^ של שימורו חייב הפיאודלי החדשה המשפחה ואילו העיקרי, כדבר תיחשב בכללותה ושהמשפחה לחבריה 1מ יותר מהותית היא חדשה משפחה כל כן, פי על אף לעומתה. נעלמה שנוסדה, למה בניגוד הגרעין, בעצם הם וילדיהם והנשואים דם, קשרי של הרחב ההקשר

האינדיבידום של יחסו לפיכך, ״משפחה״. מסוים במובן האנשים בפי נקרא שלעתים הרחבים הדם לקשרי מאשר לנישואין יותר מהותי קשר קשור להיות חייב ההון־ אל

יותר.

169האתיים החיים

המשפחה ופירוק הילדים חינוך ג.

ת 173 רוח, והלך פנימיות אלא היא אין בעצמותה אשד הנישואין, אחדושני מתפרטת היא ובקיומה ג ת הסובייקטים, ל שי ­ההווה קיום בילדים נעמציאותם ובבחינת אהבתם בבחינת אוהבים שההורים ומושא בשביל־עצמו !J .באורח המצויים אישים - ההנחה הטבע, של המבט מנקודת העצמרתיתאותו ונעשה המתקדם תהליך תוצאה, כאן נעשית - אמצעי)כהורים( בלתי 1,מלכתחילה. זה את זד, ומניחים זה את זה המולידים דודות של אינסופי טור ■הטבע בממלכת קיומו את מגלה ד&נטים של הפשוט רוחס שבו האופן זהו •

[.Gattung] כמין הסופית

תחושה אם גם שכן אובייקטיבי, איננו עדיין לאישה בעל בין האהבה יחס תוספת. י ההורים כזאת אחדות מושאית. איננה עדיין זו אחדות העצמותית, אחדותם היא זו יי בילדה אוהבת האם שלהם. האיחוד מכלול לפניהם ניצב ובהם בילדיהם, רק משיגים : האחדות בהון אהבתם. לפניהם ניצבת בילד אשתו. את בילד אוהב והבעל בעלה, את ,

נאהבים שהם רוחני, מה בדבר היא אחדותם בילדים ואילו חיצוני, בדבר אלא אינהi אותו. ואוהבים בו*

המשפחה. של המשותפים האמצעים מן ולחינוך למזון זכות יש לילדים 174 על מבוססת שירות( שירות)בבחינת הילדים מן לדרוש ההורים של ,זכותםזכותם את כן, כמו לכך. ומוגבלת בכלל המשפחה לקיום המשותפת ־הדאגה

ולהטיל לחנכם התכלית: קובעת הילדים של גחמותיהם על ההורים של טבעה אלא כשלעצמו, הצדק איננה עונשים של תכליתם משמעת. עליהם אל כבולה שעודנה מחירות אותם להרתיע ]כלומר[ וסובייקטיבי, מוסרירצונם. ואל תודעתם אל הכללי את ולהעלות הטבע

המשפט של פילוסופיה170

דווקא שכן בלבד, בטוב זאת להשיג לצפות לנו אל גרידא. וטבעי גרידא חושי אלא פי על ולא אמצעיים, בלתי וגחמות שיגיונות פי על פועל אמצעי הבלתי הרצון

אם ההחלטה את בידם מותיר טעמים, לילדים שמציג מי דימויית. ומחשבה טעמים והמהותי הכללי הם שההורים זה מעצם בגחמתם. הכל תולה כלומר לא, או לקבלם הילדים, של הכפיפות הרגשת את מטפחים אין אס יצייתו. שהילדים הדרישה נובעתרוח. וגסי חצופים נעשים הם אז כי לגדול, כמיהה בהם הנוטעת הרגשה

ם 175 הבלתי המציאות אלא אינם וחייהם כשלעצנזם, חופשיים הם ילדי להוריהם לא כחפצים שייכים הם שאין ומכאן הזאת, החירות של אמצעית

ע לאחרים. ולא ם של לחינוכם למשפחה, ליחסם בנוג מטרה יש הילדי חסרה עדיין אשר אמצעית בלתי כתחושה האתיות את בהם לטפח פוזיטיבית:

שנותיו את לחיות לבם יוכל האתיים החיים של הזה שבבסיס כך ניגודים, הילדים לחינוך יחם, לאותו בנוגע ואולם ובציות. באמון באהבה, הראשונות

שהם הטבעית לאי־אמצעיות מחוץ אל ילדים לגדל נגטיבית: מטרה גם יש לטפח כלומר חופשית, ולאישיות לעצמאות ולחנכם מלכתחילה, בה נמצאים

המשפחה. של הטבעית האחדות את לעזוב היכולת את בהם

ביותר השחורים הכתמים אחד הוא עבדים כאל הרומים הילדים אל היחס של ביותר העדינה בפנימיות באתיות פגיעה אותה הזה. החוקים בקודקס

הדומים של מקומם להבנת ביותר החשובים המומנטים אחד היא חייהחוקתי. לפורמליזם ונטייתם העולם של בהיסטוריה עצמם שהם הסיפוק חוסר הרגשת בתור בילדים מצוי בחינוך ההכרח

שלבם המבוגרים, לעולם להשתייך הדחף בתור היותם, מאופן חשים מתודת לגדול. שלהם המשאלה בתור מעולמם, נעלה שהוא להם מגיד

בפני ערך לו יש ילדותי, שהוא מה כי מניחה משחק באמצעות החינוך דברים בעיניהם ומרדדת הילדים לפני אותו מציגה גם היא וכך עצמו,

ת, צורה לכדי - עצמה את וכן - רציניים תי אינם עצמם שהם ילדו הלא־מפותח בשלב הילדים את מציגה הזאת המתודה כבוד. לה רוחשים

להם לגרום ומשתדלת מפותחים, בעצם היו כאילו עצמם, חשים הם שבו צורכם את ומטמאת מעוותת היא בכך היותם. מאופן מרוצים להיות

טעת יותר, טוב במשהו עצמם הילדים של האמיתי אדישות בהם ונו מאחר - לבני־האדם בוז הדוח, עולם של המהותיים ליחסים ואטימות

תי כמשהו הילדים, לפניהם, עצמם הציגו שהללו ולבסוף - ובזוי ילדועליונותן. מהדגשת המתבשמות ויוהדה דעת זחיחות

171האתיים החיים

התבוני ועל ואמון, אהבה של במעגל הוריו עם לחיות האדם על היה כילד תוספת. של לתפקידה הראשונות, בשנים שלו. ביותר העצמית בסובייקטיביות בו להופיע

בתור בילד להינטע האתיים החיים על שכן עליונה, חשיבות הילד בחינוך האם אוהבים משההורים פחות הוריהם את אוהבים הילדים ככלל כי להעיר יש תחושה. :

לפיכך ומשאירים עצמאיים, ונעשים ומתחזקים הולכים הילדים שכן ילדיהם, את האובייקטיבית המושאיות הם הילדים ההורים, מבחינת ואילו מאחוריהם, ההורים אתאיחודם. של

ולפיכך בלבד, באי־אמצעיותה שעודה האתית האידיאה הם הנישואין 176 הסובייקטיביים. והתחושה הרוח הלך בפנימיות היא האובייקטיבית ממשותם

להכריח שאי־אפשר כשם קיומם. של הראשונית המקריות נובעת מכאן בכוחו אשר גרידא פוזיטיבי או משפטי גורם שום אין כך להינשא, אנשים

סותרות נעשו ופעולותיהם לבם שנטיות משעה יחדיו בני־הזוג את להחזיקעוינות ן ת סמכות פנים, כל על לזו. זו ו שית אתי לתמוך כדי דרושה שליj שואין בזכות ד - האתית בעצמות כלומר, - הני בדבר גרידא סברה כנגj דשות באלה. וכיוצא גרידא חולף רוח מצב של המקריות וכנגד כזו לב נטיית שהיא במקרה ורק בני־הזוג, בין מוחלט ניכור ובין הללו בין מבחינה כזו |גירושין. מאפשרת היא כזה, מוחלט ניכור של בקיומו משוכנעת ;

j .אפשר וסובייקטיבית, מקרית תחושה על רק מבוססים שהנישואין מאחר תוספת חוק. על מבוססת היא שכן לפירוק, ניתנת איננה זאת, לעומת המדינה, לפרקם. | במה אלא כאן מדובר אין אך לפירוק, ניתנים בלתי יהיו שהנישואין אמנם ראוי ן אלא גחמה, מתוך לפרקם אין הרי אתי, מוסד הם והנישואין הואיל ואולם, שראוי. 1 נוצר ואם המשפט. בית זה יהא או הכנסייה זו תהא לפרקם, יכולה אתית סמכות רק ־j הדתית הסמכות גם חייבת אז כי ניאוף, עקב לדוגמה בני־הזוג, בין מוחלט ניכור

להתגרש. לבני־הזוג להתיר;ץ המשפחה של האתי הפירוק 177 1. עו ם שהילדים בכך נ ת מחונכי להיו

j וככאלה משפטית כאישיות בהם מכירים ובבגחתם חופשית, אישיות בעלי - משלהם משפחה ולהקים משלהם חופשי קניין בעלי להיות שיכולים ; היא העצמותית קביעתם רעיות. בתור והבנות משפחה ראשי בתור הבנים ן ואינה הרקע אל נסוגה הישנה והמשפחה שהקימו, החדשה במשפחה כעת : הקרויה להפשטה ואילו שלהם, המוצא ונקודת הראשוני בסיסם אלא משמשת :כלל. זכויות אין ״®בט״ '

נ

המשפט של פילוסופיה172

ובמיוחד - ההורים של מותם עקב המשפחה של הטבעי פירוקה 178 הירושה של מהותה המשפחה. הון של ירושה לידי מביאה - האב של מותו כשמדובר פרטית. לבעלות משותף, הוא שכשלעצמו הון של העברה היא

הנעשים ומשפחות אישים של ובמצב מרוחקים היותר המשפחה בקשרי הזאת ההעברה ומתפוררת, הולכת אזרחית בחברה ויותר יותר עצמאיים

מוגה הולכת לאחדות שהנטייה ככל ממסוימותה מאבדת שכל וככל ונ חדשה משפחה ולהקמת קודמים משפחה קשרי על לוויתור מובילים נישואין

ועצמאית.

איש, של מותו שעם כך על מבוססת שהירושה הרעיון את שהציגו היו עליו שתופס מי של בחלקו נופל ולפיכך בעלים חסרי טובין נעשה הונו

הקרובה הסביבה כלל בדרך הם המשפחה שקרובי ומאחר ראשון. חזקה החוקים עשו ההון, על חזקה לרוב התופסים אלה הם ולכן ביותר,

ואולם, הטוב. הסדר למען לכלל, הזה השכיח המקרה את הפוזיטיבייםהמשפחתי. הקשר של מטבעו מתעלם זה רעיון

בידואל של רצונו שרירות המשפחה, של מפירוקה כתוצאה 179 האינדיתיו סברותיו לגחמותיו, בהתאם הונו כל את להוציא חופשית של ותכליות או היחיד, דיו, בחוג לדאו די למשפחה תחליף באלה וכיוצא מכריו י

החוקיים. כיורשיו בצוואה עליהם ולהצהיר

הונו את להעביר אתית הצדקה לרצון ייתן אשר כזה, חוג של ביצירתו אנוכיות תכליות שרירותיות, מקריות, הרבה כך כל מעורבים כזו, העברהשית החוג יצירת אם במיוחד - באלה וכיוצא להיכלל ציפייה מתוך נע

על ומתקבל ביותר. עמום הוא שבה האתי שהמומנט עד - בצוואה שרירותי באורח הונו[ ]את לצוות אדם של בסמכותו ההכרה כי הדעתם יחסים של הפרה לכלל בעצם תביא די אתיי לי שפלים, מאמצים ו

ת שהיא כשם פחות, לא שפלה והתרפסות תנ וצידוק כושר שעת נות לשרירותיות הג אווילי ת הנבזה ולנו שהוא שטוענים מה את להתנו

ם ומתנה חסד ת ומרשעות לב מרום הנובעים בתנאי אני ונכנסים דכ חדל ממילא קניינו כאשר כלומר הצוואה, בעל של מותו עם לתוקפם

שלו. להיות

ם בני־המשפחה שלפיו העיקרון 180 שי ת אחד כל נע שיו משפטית אית, בין. והפליה שרירותיות מאותן משהו המשפחה לחוג מחדיר עצמאי

173האתיים החיים

מאוד, מוגבל בהיקף רק להתרחש יכול זה דבר ואולם, הטבעיים. היורשיםבני־המשפחה[. ]בין הבסיסי בקשר לפגוע שלא כדי

לעיקרון המת של גרידא השרירותי הישיר רצונו את לעשות אי־אפשר לזכותה מנוגד הוא אם במיוחד צוואה, להכין הזכות בבסיס המונח

לבנה המשפחה שרוחשת והכבוד האהבה שהלוא המשפחה. של העצמותית יכובד השרירותי שרצונו המבטיח היחיד הדבר הכל ככלות הם לשעבר,

לכבוד ראוי שיהא דבר עצמה בפני בה אין כזאת שרירותיות מותו. לאחר האחר הבסיס להפך. - המשפחה של העצמותית זכותה לו משראויה יותר

בה. אחרים של השרירותית ההכרה אלא אינו הצוואה תוכן של לתקפותו שתוכן המשפחתי, הקשר אם רק להודות אפשר כזאת בתקפות ואולם, קשר שבו המצב אבל השפעה. וחסר מרוחק נעשה בו, משוקע הצוואה הלא־אתי, של לתחום שייך השפעה, חסר הוא בפועל הקיים משפחה המשפחתי הקשר חשבון על שרירותיות אותה של תקפותה והרחבתשלו. האתיות את וביה מניה מחלישה

שנזכרו הרומיים החוקים של אתיות וחוסר נוקשות אותם והנה, הזאת השרירותיות את עשו שהם בכך היתר בין מתבטאים למעלה

לאב אפשרו חוקים אותם המשפחה. בתוך הירושה של הראשי לעיקרון היה הוא אז כי לחופשי, הבן את שילחו אחדים ואם בנו, את למכור אף

נעשה היה פעמים שלוש לחופשי ששולח לאחר ורק האב, לרשות חוזר בגיד נעשה לא לעולם הבן הללו, החוקים פי על ממש. של בן־חורין |שיות או ן הקניין היה (pecuiium castrense) המלחמה ושלל משפטית, אי מרשותו יצא הוא אם כר, על נוסף בעליו. להיות רשאי היה שהוא היחיד ־ 1

הוא למעלה, שתואר כפי פעמים שלוש ושוחרר שנמכר לאחד אביו של למשפחה, משועבדים שנשארו הבנים עם יחד לרשת עוד רשאי היה לא ן היא )אם הרעיה לזה, בדומה בצוואה. במפורש נזכר הוא כן אם אלא ;׳i הנישואין אל נכנסה matronal, ולא in manum conveniret, in mancipio : esset, למשפחה להשתייך הוסיפה עבדות( ליחסי שנכנסת כמי לא כלומד באמצעות לייסודה שותפה הייתה שהיא למשפחה ולא מוצאה, שממנה )

ממנה נשללה אף לפיכך שלה. משפחתה עכשיו הייתה ושבעצם הנישואין |שלה, משפחתה דבר של לאמיתו שהיו אלה של ההון את לרשת הזכות 3האם. של או הרעיה של יורשיה היו לא שהללו כשם ; $

ף הערה )ראה למעלה ציינו כבד ם, כי לעיל( 3 לסעי מי עם לית, רגש של התפשטותו 1 הגו התבוניו את המשפט במערכת לעקוף נ

המשפט של פילוסופיה174

לדוגמה אחרים, חוקים ושל הללו החוקים של אתיים הבלתי ההיבטים ״ירושה״ במקום !bonorum possessio] טובין" ״החזקת הביטוי בעזרת

hereditasi,] שהמונח )העובדה7הבת"בן״. את המכנה הפיקציה ובאמצעות bonorum possessio המונח מן הובחן possessio bonorum לסוג שייך

היו אלו למעלה, שהערנו כפי המשפטי(. המומחה את המאפיין הידע הרעים החוקים לנוכח להמציא נאלצו שהשופטים האומללות ההמצאות

מתוצאותיהם. לכמה לפחות או לתוכם תבוניות בערמומיות להחדיר כדי ופעילות העיקריים ]המדינה[ מוסדות של נורא יציבות חוסר גדר זה כל

מכך. הנובעות הרעות התפרצות את לנטרל במטרה תזזיתית חקיקה אנו אחרים ושל לוקיאנוס של ומכתביהם הרומית ההיסטוריה מן

בכתיבת לשרירותיות זכות לאותה היו אתיות בלתי תוצאות אילו יודעיםצוואה.

מטבעם הם אמצעיים, בלתי אתיים חיים בהיותם עצמם, הנישואיןת. ושרירותיות טבעית מקריות עצמותי, קשר של תערובת והנה, פנימי

מקביעות וכתוצאה בו, נתונים היו שהילדים העבדות ממצב כתוצאה אםל, שנזכרו לזה, הקשורות אחרות מן כתוצאה וכמה כמה אחת ועל לעית אלה מכל כתוצאה אס ברומי, הגירושין של הקלות תנ לשרירותיות ני

עד של זכותו פני על קדימות תי) מו יפים ומה - קיקרו שאפילו העצ החובות על בחיבורו decorum ועל honestum על שכתב הדברים הם

ספקולציה של כצעד מאשתו התגרש קיקרו אפילו - האחרים! ובכתביו כי החדשה(, אשתו של הנדוניה באמצעות חובותיו את לשלם כדי עסקית

עושים החוקים דיוק, ליתר או, המידות, להשחתת חוקית דרך סוללים אזהמציאות. לכורח כזו מידות שחיתות

ולהגדיל המשפחה את לשמר במטרה אשר הירושה, זכות של המוסד את מבכר 5משפחתי, קניין או 8מחליפים קביעת באמצעות תהילתה את

שול ידי על הבנים על הבכור לבן קדימות נותן או הירושה מן הבנות ני מוסד, שוויון, חוסר של אחר סוג כל מאפשר או הילדים שאר נישול ידי על ומבוסס לעיל( 62 סעיף הקניין)ראה חופש בעקרון פגיעה הוא זה

י בה, שיכירו זכות לה אין כשלעצמה־ובשביל־עצמה אשר שרירותיות

בית או הזה השבט את לשמר שיש הרעיון על מבוסס הוא דיוק וליתר השבט, או הזה האב בית לא ואולם, הזאת. המשפחה את לא אך הזה, האב הזכות לה יש כן ועל האידיאה, היא משפחה היא באשר המשפחה אלא

את לשמר עשויים הירושה בזכות והשוויון הקניין וחירות ]להכרה[, הזאת

175האתיים החיים

עשוי משניגודם יותר הרבה עצמן המשפחות ואת האתייס החיים צורתזאת. לעשות

זכות בהבנת לחלוטין טועים הללו הרומיים המוסדות כגון מוסדותאין)דאה שו שואין שכן לעיל(, 172 סעיף הני של מוגמר כינון הם ני

ד וייחודית, ממשית משפחה בניגו במובן ״משפחה" שנקרא מה אליה והיינו כללי, ומאבדת ההולכת גרידא, הפשטה הוא ,gens או stiips ד

המומנט אהבה, ואולם לעיל(. 177 סעיף הדורות)ראה במהלך מממשותהאל כלפי המכוון דגש מטבעה היא הנישואין, של האתי נוכח אינדיבידו

העיקרון בתור השכל של הזאת בהפשטה לדיון הפשטה. כלפי ולא וממשי כך על ואילו למטה. 356 סעיף ראה הרומית האימפריה של ההיסטורי הבכור הבן זכות את מחייבת המדינה, של הספרה יותר, הנעלה שהספרה

כתולדה אלא בשרירותיות לא - השבט קניין על הקשוח השימור ואתלמטה. 306 בסעיף ראה כך על - המדינה אידיאת של הכרחית

להדוג ואף הירושה מן ילדיו את לנשל ברומי אב היה רשאי העתיקה בעת תוספת. מהאי־עקביות שיטה לגבש ניסיונות נעשו כן. לעשות עליו נאסר לימים אותם. היא הזאת לשיטה וההיצמדות האתי, תיקונם ובין אתיים בלתי מוסדות שבין הזאת

עם אך צוואות, כתיבת להרשות בהחלט אפשר שלנו. הירושה שבחוקי והפגם הקושי התפוררות עם גדלה או נוצרת לשרירותיות זכות שאותה בכך להכיר עלינו זאת

מכוננת, שהצווא^ חברים משפחת ואותה בני־המשפחה. בין הריחוק ועם המשפחה ולא־נעים, דוחה משהו יש בכלל בצוואה קרובה. משפחה בהעדר דק להיווצר רשאית

אפשר שרירותית, היא חיבה ואולם, עליי. החביבים הם מי מצהיר אני בצוואתי שכן ואפשר טיפשיות, סיבות מיני לכל לקשרה אפשר ערמה, דרכי מיני בכל בה לזכות1

באנגליה, משפילות. דרישות מיני לכל להיכנע היורש על בצוואה להיכלל שכדיבצוואות. המופיעים הטיפשיים לרעיונות סוף אין מוזרויות, מיני כל של ׳משכנן

האזרחית החברה אל המשפחה מן מעבר

ת בדרך )הן מתפרקת המשפחה 181 עקרון מכוח מהותית בדרך הן טבעי$ ••• ■

עצמאי, קונקרטי כאיש נוהגת מהן אחת וכל משפחות, של לריבוי ,האישיות(ת. התייחסות לזו זו מתייחסות הן ולכן המומנטים אחרות: במילים חיצוני

עדיין השרויה אתית אידיאה בבחינת המשפחה, באחדות לוה זה ■הקשוריםשג מן להשתחרר צריכים במושגה, ת המו ת ולהיו שו ת. לממ זהו עצמאי

המשפט של פילוסופיה176

מתקבלת הרי מופשטת, בלשון תחילה הדבר את לבטא אם ההבדל. שלב היא זו וכלליות הכלליות, אל אמנם המתייחסת הפרטיקולריות, קביעת כאן

כתופעה רק בפרטיקולרי מצויה היא ולכן הפנימי, הבסיס רק אבל בסיסה, החיים אבדן את בתחילה מגלם הזה הרפלקציה יחם לפיכך, פורמלית.

בהכרח)ראה מופיעים המהות, הם באשר האתיים, שהחיים מאחר או האתיים, 81 סעיף ואילך, 64 סעיף הפילוסופיים, הנודעים של אנציקלופדיה בחיבוריהאזרחית. החברה כלומר[1 האתי, של התופעות עולם הוא זה יחס 10ואילך(,

היא אחר, עיקרון אל שלה המעבר בבחינת המשפחה, של התרחבותה לאומה, כלומר לעם, והיעשות שלווה התרחבות לעתים החיצוני בעולם

קהילות־ של איחודן ולעתים משותף, טבעי מוצא כך בשל לה שישת סמכות בכוח פזורות משפחה תי מרצון איחוד של כתוצאה או אדנו לצורך ההדדית התלות ומתוך ביניהם הקושרים הצרכים מתוך שנולד

סיפוקם.

ולכן הפרטיקולריות, של עצמאותה היא כאן הכלליות של המוצא נקודת תוספת. זהות התודעה־העצמית בשביל שכן הזה, בשלב אבדו האתיים החיים כי דומה

שבו מצב נוצר כעת ואולם, החובה. מקור האלוהי, הראשוני, ]היסוד[ היא המשפחה מסולקת. האתית והקביעה שלי, הראשוני הקובע העיקרון להיות הפרטיקולרי על

הכללי בפדטיקולדי, דבק שאני מאמין בעודי שכן טעות, אלא זו אין בעצם אבל כן, אם והמהותי. הראשוני ]היסוד[ להיות מוסיפים הפרטים[ ]שבין הקשר והכרחיות

I בעיניי להיות מוסיפה שלי הפרטיקולריות ובעוד התדמית, בשלב לגמרי שרוי אני של׳ ולאמיתו הכלליות את בעצם משרת אני שלי, התכלית כלומר הקובע, ]העיקרון[

עליי. המשפיעה האולטימטיבית העוצמה להיות מוסיפה היא דבר

שבי פרקהאזרחית החברה

וכתערובת צרכים של כמכלול פרטיקולרי, שכאיש - הקונקרטי האיש 182ת הוא שרירותיות, ושל טבעי הכרח של העיקרנן הוא - עצמו של תכלי

מהותית מתייחם הפרטיקולרי האיש ואולם, האזרחית. החברה של האחד

177האתיים החיים

הכלליות, של הצורח באמצעות ורק אך בעת ובה האחרים, באמצעות סיפוקוהאזרחית[. החברה ]של האחר העיקרון שהיא

גם המדינה, ובין המשפחה בין החוצץ ההבדל, ]שלב[ היא האזרחית החברה תוספת. הרי הבדל היא באשד שכן המדינה, של גיבושה לאחד מתרחש השלם[1 גיבושה אם

שתעמוד המדינה לה נחוצה להתקיים וכדי המדינה, את מלכתחילה מניחה היא העולם יציר היא האזרחית החברה כך, על נוסף עצמאית. ]ישות[ בתור לעומתה אם זכותן. את לממש האידיאה של קביעותיה לכל לראשונה אפשר אשר המודרני,

הדי שותפות, אלא שאינו כאיחוד שונים, אישים של כאיחוד המדינה את מציגים לא המודרנים המדיניים המשפטנים מן רבים האזרחית. לחברה מתכוונים בעצם

אחד כל האזרחית בחברה זו. מלבד המדינה על אהדת השקפה להציע מסוגלים היו אין אחרים אל זיקה בלי אבל כלום. לא בעיניו הם השאר וכל לעצמו, תכלית הוא לתכליותיו אמצעים אפוא הם האחרים תכליותיו. היקף מלוא את להגשים יכול הוא צורה לובשת הפרטיקולרית התכלית אחרים, אל זו זיקה בשל ואולם, הפרט. של הואיל אחרים. של רווחתם את בעת בה מגשימה היא הגשמתה ובעצם כלליות, של

קרקע הוא האזרחית[ ]החברה מכלול בכלליות, בהכרח מותנית והפרטיקולריות מזל ושל לידה של מקריות כל כשרון, כל פרטיקולרי, אפיון כל שבו התיווך,

הזורחת התבונה בידי דק נשלטים והם גועשים, התשוקות נחשולי וכל משתחררים, פיה שעל היחידה המידה אמת היא הכלליות בידי המוגבלת הפרטיקולריות דרכם.

*רווחתו. להגשמת מוביל פרט כל

ת 183 ת, התכלי כי ת בהתממשותה האנו תני ת, כך המו ת בכלליו מכוננ של המשפטי ומעמדו רווחתו קיומו, שבה כל־צדדית, תלות של מערכת:

על הכל. של המשפטיות ובזכויותיהם ברווחתם בקיומם, ארוגים היחיד הקשרים במערכת ורק היחיד, של ורווחתו קיומו מבוססים י הזאת המערכת

מדינה תחילה, הזאת, במערכת לראות אפשר ומובטחים. ממשיים הם הזאתוהשכל. המצוקה מדינת חיצונית,

ת כך, מפוצלת בהיותה האידיאה, 184 תנ ת למומנטים נו או משלהם: מצית היא לפרטיקולריות תנ ואילו עבד, לכל ולהתפרע( להתפתח הזכות את נו

ההכרחית וכצורה כיסוד עצמה את להוכיח הזכות את נותנת היא לכלליות מערכת האחרונה. וכתכליתה בה השולטת כעוצמה וכן הפרטיקולריות, 'של

המופשט המונומנט היא אבדו, וכך לקצותיהם התפצלו אשר האתיים החיים יחסית ככוליות רק כאן נוכחת והאידיאה האידיאה, [Realität] מציאות של

הזאת. החיצונית התופעה של פנימי וכהכרח

המשפט של פילוסופיה178

אמצעית הבלתי והאחדות ואבדו, לקצותיהם כאן התפצלו האתיים החיים תוספת. חיצוניות, כאן היא [Reaiitäti המציאות ריבוי. לכדי התפוררה המשפחה של

בעצם ובחירות. במציאות שזכו המומנטים של עצמאותם המושג, התפרקות קשורות זאת בכל הן האזרחית, בחברה והכלליות הפרטיקולריות של היפרדותן

האחר מן ההפך את בדיוק עושה אחד שכל שדומה בעוד זו. את זו ומתנות לזו זו הוא אחד כל זאת בכל האחד, את מעליו ידחה אם רק להתקיים יכול שהוא וסובר בפרטיקולריות פגיעה מסים בתשלום רואים האנשים רוב למשל, כך, לאחר. תנאי

אי־ הדבר, להם שידמה ככל אמיתי ואולם, לתכליתם. המזיק עוין יסוד שלהם, מסים בה משלמים שאין ומדינה הכללי, בלי פרטיקולריות תכליות להגשים אפשר

היה מוטב כי לדמות גם אפשר הפרטיקולריות. בחיזוק להצטיין בוודאי תוכל לא למשל שמתואר כפי הפרטיקולריות, של כוחותיה את הכלליות אליה ריתקה אילו

זו רק קיימות ששתיהן מאחר תדמית, אלא אינה זו גם אבל אפלטון, של בפוליטיאה מסייע אני תכליתי, להגשמת בסייעי בזו. זו ומתגלגלות זו; בשביל וזו זו באמצעותתכליתי. להגשמת בתורו מסייע הכללי ואילו הכללי, להגשמת

בסיפוק עבר לכל המתפרשת עצמה, בפני הפרטיקולריות אחד, מצד 185 עצמה את הורסת הסובייקטיבית, וגחמתה המקרית שרירותיותה צרכיה,

שגה ואת תי מו הצרכים, סיפוק שני, מצד הזה. ההנאה בתהליך העצמו אינסוף, עד משולהב שהוא מכיוון מקרי, הוא המקריים, גם ההכרחיים גם

מכיוון טין תלוי שהוא ו ת, במקריות לחלו צוני שעוצמת מכיוון וכן חי החברה מציגה בזה זה ובהשתדגותם האלה בניגודים אותו. מגבילה הכלליות המשותף ואתי גופני ניוון של וכן אומללות, ושל שפע של מחזה האזרחיתלשניהם.

לסעיף ההערה את לעיל הפרטיקולריות)ראה של העצמאית התפתחותהת שהופיע המומנט היא (124 של והולך גובר כפרץ העתיקות במדינו

אלו. מדינות של לשקיעתן האולטימטיבית הסיבה והיא מידות, השחתתת של מקצתן הפטריארכלי העיקרון על מושתתות היו האלה המדינו זאת ועם יותר רוחניים אתיים חיים של העיקרון על ומקצתן והדתי,

ראשונית. טבעית הסתכלות על מבוססות היו כולן אבל יותר, פשוטים הדפלקציה ואת הזה המצב של התפצלותו את לשאת יכלו לא הן לפיכך

ת פי סו אינ ת של ה ך התודעה־העצמי הרפלקציה כאשר עצמה. לתו נכנעו הן בממשות, כך ואחד רוח כהלך תחילה להתגלות, החלה הזאת

הכוח את חסר היה ביסודן מונח שהיה הפשוט שהעיקרון מכיוון לה,שבתבונה לניגוד המניחה אחדות, באותה רק המצוי האינסופי־באמת,

179האתיים החיים

עצמה את משמרת שהיא תוך עליו התגברה ואשר עוצמתו בכל להתפתחעצמה. בתוך אותו ומשלבת בתוכו

האתיים החיים של עצמותם את מתאר אפלטון שלו בפוליטיאה הפרטיקולריות של בעיקרון לטפל אבל האידיאליים, ובאמיתותם ביופיים

הוא אין ביוון, האתיים החיים לתוך בתקופתו פרץ אשר העצמאית,תו את כנגדו מעמיד שהוא ידי על אלא מסוגל גרידא העצמותית מדינ כלומד הראשונים, בשלביו הן הזה, העיקרון את לחלוטין ממנה ומדיר

הן והמשפחה, (46 לסעיף ההערה את לעיל הפרטי)ראה הקניין בשלבי בחירת היחיד, של השרירותי הרצון בשלבי כלומד התפתחותו, בהמשך שהאמת לכך, שגרם גם הוא הזה הליקוי באלה. וכיוצא החברתית השדרה

בדרך נחשבת ושהיא כראוי הובנה לא מדינתו של והעמוקה העצמותיתם שמכנים למה המופשטת, המחשבה של לחלום כלל קרובות לעתי

של והאינסופית־בתוך־עצמה העצמאית האישיות של העיקרון "אידיאל". פנימי כמשהו וזרח עלה אשד הסובייקטיבית, החירות של העיקרון היחיד,

המופשטת( לכלליות הקשור כמשהו חיצוני)ומכאן וכמשהו הנוצרית בדתתיו משולל הרומי, בעולם ת צורה באותה מזכויו תי של גרידא עצמו

j שי. הדוח ת, מבחינה הממ רי העולם מן מאוחד הזה העיקרון היסטות והרפלקציה היווני, \ האידיאה מן מאוחרת לעומקו היורדת הפילוסופיהיוונית. הפילוסופיה של העצמותית |

ההפרזה של וצורותיה מידה, וחוסר הפרזה היא עצמה בפני פרטיקולריות תוספת. 1j מרחיב האדם שלו והרפלקסיות הדימויים באמצעות מידה. חסרות עצמן הן הזאת J לידי ומביאן - החיות של האינסטינקט כמו סגור מעגל אינן אשר - תשוקותיו את המדינה ורק מידה, חסרי הם והמצוקה המחסור גם שני, מצד ואולם, גדוע. אינסוף 1I את להדיר ביקש אפלטון הרמוניה. לידי ולהביאה הזאת התסבוכת את לרסן יכולה את סותר כזה ופתרון הואיל להושיע, כדי בכך אין אבל ממדינתו, הפרטיקולריות ;דבד, של בעיקרו חירותה. את לפרטיקולריות להגיח האידיאה של האינסופית זכותה :׳ההיות־ של ואינסופיותו הסובייקטיביות של זכותה מרחו עלו הנוצרית בדת רק י את להביא כדי דיו חזק להיות השלם על זו, זכות בהענקת אבל בשביל־עצמו. ;האתית. האחדות עם הרמוניה לכלל הפרטיקולריות י-*

מתגלגל הפרטיקולריות עקרון כוליות, לכדי התפתחותו בעצם ואולם, 186ת ורק לכלליות, ונהפך | תו טמונה זו בכלליו תו ממשותו של וזכותה אמי

ה זו אחדות ^הפוזיטיבית. שבשלב מאחר האתיים, החיים של הזהות איננאין עצמאיים. הם העקרונות שני לעיל(, 184 סעיף )ראה הפיצול שלב זה, ןI

המשפט של פילוסופיה180

הוא הכרח שהרי כהכרח, אלא כחירות לא כאן קיימת זו שאחדות אלא זאת את ולמצוא לבקש עליו ובה הכלליות, צורת לכדי יתרומם הפרטיקולרי כי 1

התמדתו.

ם, 187 אלי בידו אישינו הם הזאת, המדינה של אזרחים בבחינת האינדי . מתווכת הזאת התכלית תכלית. להם הוא שלהם והאינטרס!הפרטי[ פרטיים,

הם לפיכך ]למימושה[. כאמצעי להם נראה הוא ולכן הכללי, באמצעות רצייתם ידיעתם, את יקבעו עצמם הם אם דק תכליתם את להשיג יכולים

ת, בדרך ועשייתם הללו. הזיקות בשרשרת לחוליה עצמם את ויעשו כללי בתודעתם מצוי איננו אשר אינטרס - האידיאה של האינטרס אלו, בנסיבות

המעלה, התהליך הוא - ככאלה האזרחית החברה של איברים אותם של וטבעיותם יחידותם את הצרכים, של ושרירותיותם הטבע הכרח באמצעות

ומעצב רצייה, ושל ידיעה של פורמלית כלליות ולכדי פורמלית חירות לכדישלה. בפרטיקולדיות הסובייקטיביות את ומפתח

: הליכותיהם פשטות ובדבר הטבע מצב של תמימותו בדבר ההשקפות מןשתמע 11הלא־מתורבתים העמים של ת רואות הן כי מ c דבר בתרבו

| בצרכים הרואה הגישה מן ואילו ובניוון. בשחיתות הקשור בלבד חיצוניבאלה, וכיוצא ובנוחותם הפרטיים החיים של בהנאותיהם ובסיפוקם,

ת ת, תכליו ה כי משתמע מוחלטו ה התרבות בעיני אמצעי אלא אינת. אותן להשגת בקיאות אינן הן כי מוכיחות ההשקפות שתי תכליות הרוח של בטבעו שיג הרוח התבונה. ובתכלי על רק ממשותו את מ

מגבלה עצמו על מטיל שהוא ידי על עצמו, בתוך מתפצל שהוא ידים צרכים ]בדמות[ וסופיות ת ושרשרת טבעיי חיצוני, הכרח של זיקו

I בתוך וזוכה עליהן מתגבר וכך בתוכן עצמו את מעצב הוא זה ובעצם,׳ פשטות אותה איננה התבונה של תכליתה האובייקטיבית. במציאותו כך

ת ת הליכו I ההנאות הפרטיקולריות( התפתחות )בתהליך ולא טבעי I הפשטות של להסרתה לפעול היא תכליתה אדרבה, בתרבות. המושגותרצייה, ושל ידיעה של כגסות אם פסיבית כאי־אנוכיות אם הטבעית,

I משוקע שהרוח האינדיבידואליות ואת האי־אמצעיות את להסיר כלומר'! ■Ü

' מסוגלת שהיא התבוניות את תחילה תשיג הזאת שהחיצוניות כך בהן, I מרגיש הרוח זו בדרך רק השכליות. את הכלליות, צורת את כלומר לה,

ת ואצל־עצמו בבית צוניו | מציאות לחירותו אפוא יש כך הזאת. בחיI שלו, החירות לקביעת זר הוא כשלעצמו אשד הזה, ובאלמנט בחיצוניות,

■:"I״. ■ -

'1|■

I.V

181האתיים החיים

חותמו את בו טבע שהוא מה עם דק לו ועניין בשביידעצמו, נעשה הרוחדי עצמה בשביל הכלליות צורת מגיעה בכר דווקא יצר. עצמו והוא לי האידיאה. של לקיומה הראוי האלמנט היא זו צורה ורק במחשבה, קיום שחדור למען ועבודה שחרור היא המוחלטת בקביעתה שהתרבות מכאן האתיים החיים של לעצמותיות המוחלט המעבר היא כלומר יותר. נעלהת רוחנית, אלא וטבעית, אמצעית בלתי עוד איננה אשד של עצמותיו

ת שהיא האתיים החיים בייקטיבי ף סו ת והועלתה לאינסו של לתבני הסובייקטיביות נגד הקשה העבודה הוא הזה השחרור בסובייקט כלליות.

ריקנותה נגד וכן התשוקה, של האי־אמצעיות נגד ההתנהגות, של גרידא שהיא ההסתייגות הגחמה. של ושרירותיותה התחושה של הסובייקטיבית

כך. כל קשה בעבודה שמדובר העובדה מן בחלקה נובעת בה נתקלת אפילו זוכה הסובייקטיבי הרצון הזאת החינוך עבודת באמצעות ואולם,

ממשותה להיות ומסוגל ראוי הוא בה ורק לאובייקטיביות, עצמו בתוך לעצמה פילסה שאליה כלליות, של זו צורה כך, על נוסף האידיאה. של

]כלומר[ עצמה, את והעלתה עיצבה פיתחה, דרכה, את הפרטיקולריותדי מביאה השכליות, להיחד־בשביל־עצמו תהיה שהפרטיקולדיות כך לי

התוכן את לכלליות נותנת שהיא ומאחר האינדיבידואליות. של האמיתי הפרטיקולריות הרי שלה, האינסופית הקביעה־העצמית ואת אותה הממלא

ההווה־בשביל־עצמה חופשית בסובייקטיביות האתיים בחיים מצויה עצמהמנט היא התרבות כי המוכיחה הגישה זוהי לאינסוף. טי מו מננ של אי

אינסופי. ערך לה יש וכי המוחלט

לעשות שיכולים אלה את התחלה, בתור מכנים, אנו מתורבתים״ ״אנשים תוספת. לא־ אנשים אצל ואילו שלהם, בפרטיקולריות מתרברבים ואינם עושים שאחרים מה

מודרכת איננה התנהגותם שכן שמתבלטת, היא הפרטיקולריות דווקא מתורבתים בקלות יכול הלא־מתורבת האדם כן, כמו המושא. של הכלליים המאפיינים בידי

מהרהר ואיננו רוחו על העולה ככל עושה פשוט שהוא משום באחרים, לפגוע הולמת איננה התנהגותו אך באחרים, לפגוע רוצה הוא אין אחרים. של ברגשותיהם

לטבע ההתנהגות והתאמת הפרטיקולריות ליטוש הוא חינור כן, אם רצונו. את ואילו אמיתי, חינוך דורשת האמיתי, הדבר את היוצרת אמיתית, מקוריות העניין.

לא־ אנשים של בדעתם רק לעלות העשויים תפלות, מיני מאמצת כוזבת מקוריותמחונכים.

האלה: המומנטים שלושת את כוללת האזרחית החברה 188

המשפט של פילוסופיה182

עבודתם ובאמצעות עבודתו באמצעות היחיד וסיפוק הצורך תיווך )א(הצרכים. מערכת - השאר כל של צורכיהם וסיפוק הבטחת בזאת, הכלול החירות של הכללי ]העיקרון[ של ממשותו )ב(המשפט. מערכת באמצעות הקניין לאינטרס ודאגה מערכות, באותן שנותרה המקריות מפני השגחה )ג(

והקורפלרציה. המשטרה באמצעות משותף, כלאינטרס הפרטיקולרי

הצרכים מערכת א.

של כללי1ה אעיקרון כמנוגדת הראשונית בקביעתה הפרטיקולריות, 189את משיג זה צורך 12לעיל(. 6 סעיף סרבייקטיבי)ראה צורך היא הרצון,

j חיצוניים, דברים )א( באמצעות: סיפוקו, את כלומר שלו, האובייקטיביות| העשייה )ב( ורצונותיהם; צורכיהם ותוצר אחרים של קניינם במידה בה שהם

| הצורך ]של תכליתו ההיבטים. שני בין המתווך האמצעי[1 בבחינת והעבודה,I* אל בזיקתו אך הסובייקטיבית, הפרטיקולריות את לספק היא הסובייקטיבי[

ן עצמה, את מתקפת הכלליות החופשית, שרירותיותם ואל אחרים של צורכיהםן ההיבט זהו השכל. הוא הסופיות של הזאת בספרה התבוניות של ומופעהI הספדה בתחומי המפייס ]היסוד[ עצמו והוא בחשבון, כאן להביא שיש המרכזי

את I •הז ן שנזכרו ההיבטים היא שלו המוצא שנקודת המדע היא המדינית הכלכלה H ותנועות ההמון זיקות את ולבאר להוסיף עוד עליו שומה אבל למעלה,

I המדעים אחד והו ובמורכבותם. והכמותית האיכותית בקביעתם ההמון I שהיא מאחד מעניינת התפתחותו החדשה. העת קרקע על צמחו אשר

המונחים פרטים של האינסופי בשפע מטפלת המחשבה כיצד לנו מראה ‘ את העניין, של הפשוטים העקרונות את מהם ומפיקה בתחילה, לפניה אחד, מצד 13ריקרדו(. סיי, סמית, אותו)ראה ומכוון בו הפועל השכל

;הזה, התבוניות מופע את הצרכים בתחום להכיר הוא המפייס ]היסוד[ עלי; השכל, שבו התחום זהו שני, מצד אבל בתוכו. ופועל בעניין הנוכח

I אי־שביעות־ את מביע המוסריות, וסברותיו הסובייקטיביות תכליותיוif המוסרית. רוחו מורת ואת רצונו

I באלה, וכיוצא מלבוש משקה, מזון, כגון ידועים, כלליים צרכים יש תוספת.B ממקום משתנה הקרקע פוריות מקריות. בנסיבות לחלוטין תלויה סיפוקם ודרך

183האתיים החיים

ואולם עצל. אחר חרוץ, אחד אדם לשנה, משנה משתנה היבול כמות למקום, מפוזרת־ ]ספרה[ ואותה כלליות, קביעות מתוכו מוליד הזה השרירותיות שפע

כאן לגלות מעצמה. המופיעה בהכרחיות נתמכת ונטולת־מחשבה־לכאורה לכאורה את המזכה מדע שהיא המדינית, הכלכלה של מושאה זהו הרי ההכרחי ]היסוד[ את

מקרים. של אוסף בבסיס העומדים החוקים את מוצא שהוא מאחר בכבוד, המחשבה הפרטיקולריות בספרות למיניהן, הזיקות בין הגומלין בהשפעת כאז לחזות מעניין

אותה זו. את זו מגבילות או לזו זו מסייעות זו, על זו משפיעות לקבוצות, הנאספות : הכל כי שדומה משום לא־תיאמן, היא שבתחילה בזו[, זו הספרות ]של הדדית חדירה

היא לבנו. לתשומת בעיקר כאן שראוי הדבר היא היחיד, של לבו לשרירות נתון זאת ועם עין, למראית סדירות בלתי תנועות רק המציגה הפלנטות, למערכת דומהחוקיה. את להכיר אפשר

סיפוקם ושל הצרכים של אופיים . 1ןוגם צרכיה, לסיפוק אופנים ושל אמצעים של מוגבל מעגל יש לחיה 190 |<ת כפוף הוא שגם פי על אף האדם, ואילו מוגבלים. עצמם צרכיה | לתלוI ,ידי על ראשית כלליותו, את ולהוכיח ממנה לחרוג בעת בה מסוגל הזאתעל ושנית ]לסיפוקם[, האמצעים ואת צרכיו את וכמה כמה פי מכפיל שהוא 1ולהיבטים לחלקים אותו ומפריד הקונקרטי בצורך הבחנות מבחין שהוא ידי 1יז־תר. מופשטים ולכן נבדלים מפורטים צרכים כך נעשים ואלה יחידים, 1

הסובייקט, - המוסר בתחום האיש, הוא המושא ]המופשט[ במשפט • )במובן האזרח - בכלל האזרחית ובחברה ברהמשפחה, - במשפחה

’ bourgeois.) ,ההערה עם )השווה הצרכים של ההשקפה בנקודת כאן מוי של הקונקרטי ]המושא[ לעיל(, 123 לסעיף : ם שאנו הוא הדי מכני

על היחידה, גם ובעצם הראשונה, בפעם מדובר כאן כן, אם "אדם״.הזה. במובן האדם ;

לסיפוקו לה ויש שלה האינסטינקט לה יש פרטיקולרי. ]יצור[ היא החיה תוספת.מסוים. לצמח הכבולים חרקים יש מהם. לחרוג יכולה איננה והיא מוגבלים, אמצעים ;אקלים. תנאי מיני בכל לחיות יכולות והן יותר רחב ]מחיה[ תחום אחרות לחיות : במעון הצורר האדם. בפני הפתוח התחום לעומת מגבלה איזו יש תמיד ואולם,1

ובכך אדם, למאכל ראוי ולעשותו המזון את לפעמים לבשל ההכרח :ובמלבוש, - החיה מחיי פחות נוחים האדם חיי כי פירושם הטבעית, אי־אמצעיותו את להרוס !

מכנים הבדלים, התופש השכל, רוח. הוא האדם שהרי שיהיה, ראוי שאכן כפיגם לשיפוט, קריטריונים נעשים ותועלת שטעם ומאחר האלה, הצרכים אל ריבוי

המשפט של פילוסופיה184

- אלא לספק, יש הצורך את עוד לא דבר, של בסופו מזה. מושפעים עצמם הצרכיםI את פורט שהוא הוא תרבותי, אדם של המובהקים ממאפייניו ואחד הסברה, את

£ בני־ כאשר שכן התשוקה, עיכוב פירושה הצרכים הכפלת עצם לפרטיו. הקונקרטי \ דרוש שיהיה שאפשר כלשהו, אחד דבר להשיג הדחף רבים, בדברים משתמשים אדםכל רבה איננה עוצמתה בכללותה שהמצוקה לכך סימן וזהו כך, כל חוק איננו להם,

ג כך.■ז| ־י

בכלל שנתפרטו, הצרכים אסיפוק! האנוצעינז האופן, באותו 191 | האופנים ום, ק פו ם לסי חלקי ם הם, גם ונכפלים נ שי ת כך ונע ליו כ | וצרכים יחסיות תשטים. סופי תהליך זהו מופ ( בין הבדלה במידה בה שהוא הכפלה, של אינ

ת האמצעים להלימות בנוגע ושיפוט הללו הקביעות תכליו מר ל כלו ן תהליך -]. של[ ן ו ד י ן ע

. ת פ ס ו ן וכל מכל נדלה בלתי משהו הוא comfortable מכנים שהאנגלים מה תI וההמצאות נוחות, חוסר של[ ]צד גם מציגה נוחות שכל משום לאינסוף, ומתמשך

ן בלתי באורח בו שחשים אלה אפוא מצמיחים אין הצורך את סוף. להן אין האלהI מהיווצרותו. להרוויח המבקשים אלה דווקא אלא אמצעי,

ם, צרכים 192 ת ואמצעי חינ ת בב או ת, מצי אלי ם רי שי שביל הוויה נע i בם, חרי תם צורכיהם אשר א עבוד ם ו תני ם. את הדדית מ ק פו ההפשטה, סי

שית ת הנע כו של הצרכים של אי ף את )ראה האמצעים ו הקודם(, הסעית האינדיבידואלים. של ההדדית זיקתם של קביעה גם נעשית הזאת, הכלליו

את הצרכים, את העושה המומנט היא בו, שמכירים משהו היות בבחינתפני ואת האמצעים כלומר לקונקדטיים, והמופשטים המבודדים הסיפוק או

לחבדתיים.

. ת פ ס ו צורת את לכאן שמכניס הוא אחרים פי על עצמי לכוון צריך שאני זה עצם ת דעתם. את לקבל עליי ולפיכך מאחרים, משיג אני הסיפוק אמצעי את הכלליות.

1 אפוא משחק האחד אחרים. של לסיפוקם אמצעים ליצור מוברח אני בעת בה ואולם, i חברתי. דבר זו, מבחינה נעשה, פרטיקולרי דבר כל וכך, בו. ותלוי האחר של לידיו

? שאנו אחרות, או אלה מוסכמות פי על נוהגים הארוחות ובזמני הלבוש באפנת השקפתך את להציג להתאמץ טעם אין כאלה שבעניינים משום לקבלן, חייבים

בחכמה. עושה אחרים, כדוגמת כאן שנוהג ומי שלד,

ת אפוא נעשה זה מומנט 193 ת־תכלי שביל פרטיקולרית קביע האמצעים בם, והחזקה עצמם בפני ה שביל וכן עלי ם ב פני או הדרכים ה 1 סיפוק של ו

ט כך, על נוסף הצרכים. ה הזה במומנ ל I עם לשוויון הדרישה וביה מניה כלו

185האתיים החיים

אחד, מצד ובחיקוים, לאחרים בהשתוות והצורך בשוויון הזה הצורך אחרים. בדרך מקומך את לכבוש הצורך כאן, נוכח הוא שגם בפרטיקולריות, והצורך

הצרכים להכפלת ממש של מקור הם גם נעשים שני, מצד כלשהי, מיוחדת :ולהתפשטותם. ;

אמצעיים, בלתי צרכים של חיבור בבחינת - החברתיים בצרכים 194ם, או ם צרכים ושל טבעיי חניי מוי של רו ם הצרכים - הדי חניי הרו

ם, הם : עי ם. שהם מאחר המכרי מנט שכך, מכיוון כלליי החברתי במומוסווה, הצורך של החמור הטבעי ההכרח שחרור: של היבט טמון חזה

ת, זאת עם שהיא שלו, לסברתו מתייחס והאדם י שהוא ולהכרחיות כלליל עצמו ת ולא עצמו, על מטי ת, להכרחיו צוני ת חי ת, למקריו מי פני

לשרירותיות.

צרכים רק בו יש שלאדם הטבע״, ״מצב המכונה במצב כי הרעיון ^j אלא לו דרושים אין ולסיפוקם פשוטים״, טבעיים "צרכים המכונים

חי האדם כזה במצב כי הרעיון מקרי, טבע במישרין לו שמספק אמצעים הטמון השחרור ממומנט המתעלם רעיון - לצרכיו הנוגע בכל בחירות

שהצורך מכיוון אמת, נטולת סברה הוא - בהמשך( כך )ועל בעבודה 3J הרוחניות שבו מצב אלא אינם אמצעי הבלתי וסיפוקו כשלעצמו הטבעי ת של מצב זהו ולפיכך בטבע, משוקעת ן ואילו אי־זזירות. ושל גולמיוI מן היבדלותו עצמו, תוך אל הרוחני של רפלקציה אלא אינה החירות בו. שלו והרפלקציה הטבעי |

1 19s מוסיפה התכליות של שהפרטיקולריות משום פורמלי, הוא הזה השחרור תו הבסיסי. התוכן להיות | טיי ולספציפיקציה להכפלה החברתי המצב של נת בלתי 1 מו ם של הצרכים, של מסוי ת ושל האמצעי ]כלומר - ההנאוI טבעיים צרכים בין להבדלה בדומה אשר )תהליך מותרות ליצירת[ הנטייה M,התלות את אינסוף עד בעת בה מרבה - גבולות( יודע אינו 14למעודנים

אינסופית, התנגדות בעל חומר מול ניצבות אלו ומצוקה תלות המצוקה. ואתהרצון של קניינו בהיותם הוא ייחודם אשר חיצוניים אמצעים מול דהיינו \מוחלטת. קישחות מול כלומר אחר[, ]של החופשי •

. ת פ ס ו ת ם של חייו אורח כל ל נ ג ו י של החברה חיי של תוצר אלא היה לא כציניקן ד מכאן נגדה. פעל בכללותו חייו אורח אשר הדעה היה אותו שקבע ומה לאתונה, ולא הללו, החברתיות בנסיבות ורק אך עלה אלא תלוי, בלתי היה לא חייו ;®אורח

שם בשיאם, נמצאים המותרות שחיי במקום המותרות. חיי של חורג תוצר אלא היה1

המשפט של פילוסופיה186

ניגודה, של תוצאה כזה במקרה היא והציניקניות עצומות, והשחיתות המצוקה גםהעידון. של

העבודה של אופייה .2

מפורטים אמצעים של ולדכישתם להכנתם התיווך ]פעולת[ היא עבודה 196 שהטבע החומר את מתאימה העבודה הם. גם שנתפרטו־ הצרכים את שיהלמו

שרין לנו מספק ת התאמה במי פי ת ספצי תכליו באמצעות המרובות ל ערכו את לאמצעי הנותן הוא הזה הצורה מתן ביותד. המגוונים התהליכים

אדם. ועמל אנוש מוצרי בעיקר צורך האדם ולכן תכליתיותו, ואת

על &ומה האוויד את אפילו עיבוד. צריך איננו הגלם מחומר מזעיר מעט רק תוספת. בזיעת כנתינתם. לשתות אפשר מים שרק ייתכן מחממו. שהוא ידי על לרכוש האדם

צרכיו. ל]סיפוק[ האמצעים את האדם לו רוכש כפיו ובעמל אפו

להתפתחות הבסיס הוא עניין המעוררים והמושאים הקביעות מגוון 197ם של בריבוי מתמצה איננו זה חינוך התיאורטי. החינוך מויי ת די וידיעו

שות גם דורש אלא במהירות לעבור יכולת הדימוי, ]כוח[ של ומהירות גמי זהו בזה. וכיוצא וכלליים מסובכים יחסים של תפישה ]כושר[ לדימוי, מדימוי המעשי, החינוך השפה. התפתחות גם כלולה ובכך בכלל, השכל של עיצובו

לעסוק וההרגל ונשנה החוזר הצורך כל, ראשית פירושו, העבודה, באמצעות והן, החומר טבע פי על הן העשייה הגבלת פירושו שנית, אחר. או זה בדבר

הנרכש הרגל פירושו ולבסוף, אחרים. של השרירותי רצונם פי על ובעיקר, ולטפח אובייקטיבית בעשייה לעסוק ההרגל הזאת, המשמעת באמצעותכללי. תוקף בעלות מיומנויות

ברוב ובוהה תוהה שהוא בכך המחונך האדם מן נבדל והוא עצל, הוא הפרא תוספת. יוצר הלא־מיומן האדם בעיסוק. וצורך הרגל פירושו המעשי החינוך שכן סכלותו,

הפועל את ואילו במעשיו, שולט איננו שהוא משום שרצה, מהדבר אחר משהו תמיד איננו הוא ואם יהיה, שהוא שראוי כפי הדבר את יוצר הוא אם ״מיומן״ לכנות אפשרהתכלית. להשגת הסובייקטיביים במעשיו רפיון יודע

וזו בהפשטה, נעוץ שבעבודה והאובייקטיבי הכללי ]היסוד[ זאת, לעומת 198 להתמחות מביאה ולפיכך הצרכים, ושל האמצעים של ]נוסף[ לפירוט גורמת פשוטה היחיד של עבודתו נעשית החלוקה עקב העבודה. ולחלוקת בייצור

תו גדלה כך ומתוך יותר, מנו בה תפוקתו. וגדלה המופשטת בעבודתו מיו

187האתיים החיים

גני של תלותם את משלימה האמצעי ושל המיומנות של זו הפשטה בעת, האחרים צורכיהם את בספקם ביניהם הגומלין השפעת ואת בזה זה האדם העבודה את עושה הייצור הפשטת כר, על נוסף גמור. להכרח אותם ועושהלמכונה. מקומו את לפנות יכול האדם שלבסוף עד ויותר, יותר מכנית

ההון .3

ביניהם הגומלין קשרי ומפאת בזה זה האדם בני של תלותם מפאת 199 ונהפכת מתגלגלת הסובייקטיבית האנוכיות צורכיהם, ובסיפוק בעבודתם

באמצעות מתייר הפרטיקולרי האחרים. כל של צורכיהם לסיפוק לסיוע בשביל וצורך מייצר רוכש, אחד כל ובאשר דיאלקטית, בתנועה הכללי ההכרחיות השאר. כל של להנאתם וביה מניה ורוכש מייצר גם הוא עצמו, ליחיד כעת מתגלה הכל, של ההדדיים התלות בקשרי נעוצה אשד הזאת, להיות אחד לכל המאפשר לעיל(, 170 מעיף ומתמיד)ראה כללי הון בצורת כשם מחייתו, את לעצמו להבטיח כדי ומיומנותו, חינוכו מכוח בו שותף

הכללי. ההון את ומגדיל מקיים בעבודתו משיג אחד שכל שהשכר

להיות האפשרות ]דהיינו - הכללי בהון להשתתף האפשרות ואולם, 200 )קפיטל( היחיד של הראשוני ]הכלכלי[ בבסיס הן מותנית - פרטי הון בעל[

בנסיבות גם אלא שלו, בקפיטל רק לא מותנית זו ומיומנות במיומנותו. והן הטבעיים, הכשרים של בהתפתחותם לשוני גורמת רב־גוניותן שכן מקריות,

בספרה מתגלה זה שוני שווים. היו לא מלכתחילה אשר והרוחניים, הגופנייםT~ '

פועלות זה שבתחום ומאחר שלב. ובכל כיוון בכל פרטיקולריות של הזאת ובמיומנויות בהון אי־שוויון היא ההכרחית התוצאה ושרירותיות, מקריות גםהאינדיבידואלים. של

לא ואולם, באידיאה. כלולה הרוח פרטיקולריות של האובייקטיבית הזכות בין הטבעי האי־שוויון את האזרחית בחבדה מסלקת איננה שהיא בלבד זו

רוחני אי־שוויון יוצרת אף היא אי־שוויון(, של יסוד הוא האדם)הטבע בני ואפילו ובהון במיומנויות אי־שוויון לכדי הטבעי האי־שוויון את ומעלה התביעה את זו זכות כנגד להעמיד והמוסרי, האינטלקטואלי בחינוך שההפשטה לחשוב הטועה הנבוב, השכל של מאפיין זהו - לשוויון

של הזאת הספרה והתבוני. הריאלי ]הדבר[ הן שלו הזאת והתביעה הזאת לכללי יחסית זהות רק לה יש הכללי, שהיא המדמה הפרטיקולריות,

ועמה והשרירותית, הטבעית הפרטיקולריות את בתוכה מקיימת והיא

המשפט של פילוסופיה188

למערכת אימננטית שהיא התבונה, כך, על נוסף הטבע. מצב שרידי את בעל אורגני שלם לכדי אותה המארגנת היא ותנועותיהם, האדם צורכי

להלן(. 201 סעיף את נבדלים)דאה איברים

של המצטלבת־לאינסוף ותנועתם המגוניס־לאינסוף האמצעים 201 לתוכנם, האינהרנטית הכלליות מכוח מתכנסים ההדדיים, והחליפין הייצור

ומתגבש הולך הזה המארג כל זאת, עקב כלליות. לקבוצות ומתבדלים הקשורים והעבודות האמצעים של צרכים, של פרטיקולריות מערכות לכלל שדרות לכלל דהיינו - ומעשי תיאורטי חינוך ושל סיפוקם דרכי של בהם,

מהן. לאחת משויך שהאינדיבידואל נבדלות, אינדיבידואל, כל של הפרטית לבחירתו נתון הכללי בהון ההשתתפות אופן תוספת.

הראשון בסיסה ואם הכרחית. היא שונות ]ל&דרות[ האזרחית החברה התפרטות אבל חשוב, כה הוא זה בסים השני. בסיסה הן השדרות הרי המשפחה, הוא המדינה של

טמון כאן זולתם. אל לפנות נאלצים אנוכיים, שהם אף הפרטיים, שהאישים מכיוון חייבת וזו המדינה, אל הכללי, אל מתקשרת האנוכיות שבאמצעותו השורש אפוא

ויציב. הדוק יהיה הזה שהקשר לכך לדאוג

הבלתי או העצמותית, ה&דדה כך: למושג בהתאם נקבעות הגדרות 202הכללית. והשדרה הפורמלית, או הדפלקטיבית, השדרה אמצעית,

הקרקע מן הטבע תוצרי על מבוסס העצמותית העזדרה של ההון )א( 203 עיבוד ודורשת בלעדי פרטי קניין להיות שיכולה קרקע - מעבדת שהיא

ופירותיה ]החקלאית[ והעבודה הואיל מסוים. בלתי ניצול רק ולא אובייקטיבי של המשתנה באופיים תלוי והיבול והואיל קבועות, טבע לעונות צמודים מחמת ואולם, לעתיד. לדאגה כאן נהפכת הצורך תכלית הטבע, תהליכי רצון ושל רפלקציה של מרובה למידה נזקק איננו זה קיום אופן תנאיו, אמצעיים, בלתי אתיים חיים של עצמותי רוח הלך בו יש זאת תחת עצמאי.

אמון. ועל משפחה קשרי על המבוססים הראשונות המדינות של כינונן ואת האמיתית התחלתן את ייחסו בדין

עמו מביא עיקרון אותו שכן הנישואין. הנהגת בצד הזזקלאות, להנהגת לעיל הבלעדי)ראה הפרטי הקניין את ובעקבותיו הקרקע עיבוד את המבקשים הפראים, של הנוודות לחיי קץ ושם (170 לסעיף ההערה את והנחלה המנוחה אל אותם ומביא למקום, ממקום בנדודים מחייתם אתאלו שינויים עם יסופקו. שצורכיהם הביטחון ואל האזרחי המשפט של

189האתיים החיים

נתרחב הזה והקשר הנישואין, על והועמדה המינית האהבה הוגבלה דאגה נעשה הצורך ואילו אינהרנטי, באורח כללית ברית־קבע לכדי

ביסוס, ביטחון, המשפחה. של לנכס הייתה ]הפרטית[ והבעלות למשפחה, מוניטין המוציאים מאפיינים - באלה וכיוצא הצרכים בסיפוק התמדה

של עיצובי־צודה הכלליות, של צורות אלא אינם - הללו למוסדות במושאים התגלותה ואופני המוחלטת, הסופית התכלית ]שהיא[ התבוניות,

הללו. ועתידי הלמדניים ההסברים מן יותר מעניין דבר לך אין זה בנושא

הרביעי בכרך )במיוחד קרויצר מד מאוד המכובד ידידי נתן אשר הדוח, לתמונות החקלאיים, לחגים בנוגע 15הסימבוליקה( מיתולוגיה ספרו של

הקדומים העמים של בתודעתם הסבריו, לפי הקדמונים. של ולמקדשים ולפיכך אלים, למעשי בה הקשורים והמוסדות החקלאות הנהגת נחשבו

דתי. בכבוד אליהם התייחסו עקב הזאת, השדרה של העצמויתי באופייה שינויים חלו הזמן במרוצת

והתרבות ההשכלה בשל המשפט(, מערכת האזרחי)ובמיוחד המשפט חוקי העצמותי, לתוכנה נגעו לא האלה השינויים אבל הדת, של בעטייה וכן

בשדרות גם חלו כאלה שינויים הרפלקציה. ולהתפתחות לצורה רק אלאהאחרות.

« מפעל, כמו רפלקטיבי, ניהול מנוהלת החקלאות[ ]של הכלכלה גם בימינו, תוספת.

על אף לטבעיותה. המנוגד השנייה, השדרה של זה כמו אופי מקבלת היא כן ועל הרוח הלך ואת הפטריארכלי החיים אורח את לעולם תשמר זו ראשונה שדרה כן, פי

מודה לו, שניתן מה את אמצעית בלתי קבלה כאן מקבל האדם בו. הקשור העצמותי שהוא במה לו די להתקיים. יוסיף הזה שהטוב ובאמונה באמון וחי כך על לאלוהים

מכוון שאיננו פשוט, רוח הלך זהו שוב. לו יינתן הוא כי אותו מכלה הוא מקבל. אכלה פשוט אשר הישנה", האצולה של הרוח ״הלך לכנותו אף אפשר עושר. להשגת

משנית, היא האדם של וחריצותו העיקר, את עושה הטבע הזאת, בשדרה שהיה. מה גלם לחומר נחשב הטבע ותוצר המהותי, הוא השכל דווקא השנייה בשדרה ואילו

גרידא.

לשם הטבע. תוצרי של עיצובם הוא העסקים שדרת של תפקידה )ב( 204 וכן לשכל, לרפלקציה, לעבודה, זקוקה היא שלה המחיה אמצעי השגת שדדה של מוצריה עבודתם. ועם אחרים של צורכיהם עם לתיווך בעיקר

עיסוקה שלה. פעילותה בזכות עצמה, מתוך בעיקר באים והנאותיה זוצרכים לספק שמטרתה עבודה (1) משנה: חלוקת נחלק זו שלי&דרה

המשפט של פילוסופיה190

שדרת - יחידים של דרישתם פי ועל קונקרטי באורח אינדיבידואליים במטרה המוני ייצור יותר, מופשט אופי בעלת עבודה (2)המלאכה. בעלי - יותר כללית בדרישה שהם כאלה אבל אינדיבידואליים, צרכים לספק בעיקר באלה, אלה הנפרדים האמצעים של חליפין (3)התעשיינים. שדרת כל של המופשט ערכן מתממש שבו הכסף, הכללי, החליפין אמצעי בתיווך

המסחר. שדרת - הסחורות גאווה של זה וברגש עצמו, על לסמוך חייב העסקים בשדרת האינדיבידום תוספת. לראשונה אפוא וזרח עלה ולסדר לחירות החוש ולחוק. לסדר התביעה כרוכה עצמית שהיא מה - מדיי יותר בעצמה לחשוב צריכה איננה הראשונה השדרה בעדים. הרגשה היא הזאת התלות הרגשת הטבע. מתנת החוץ, מן מתנה הוא הרי משיגה

וו עודרה נוטה לכן הגורל. דין את לקבל הנכונות גם כרוכה ובה בשבילה, ראשוניתלחירות. - השנייה השדרה ואילו לכניעות, יותר

החברה. של הכלליים האינטרסים הוא הכללית השדרה של עיסוקה )ג( 205 צורכיהם. לסיפוק הישירה העבודה מן ישוחררו שחבריה ההכרח מן לפיכך שהם או פרטי, הון בעלי שהם או דרכים: משתי באחת ייתכן זה שחרור

האינטרס של סיפוקו וכך אותם, המעסיקה המדינה מן הקצבה מקבליםהכלל. למען בעבודה הוא הפרטי

לעצמה, אובייקט שנעשתה הפרטיקולריות בבחינת ה&דרה, 206 לאיזו השאלה ואולם, הללו. המשנה לקבוצות המושג פי על כך מתחלקת

מנסיבות שלו, הטבעי המזג מן מושפעת האינדיבידואל, משתייר ?«דרה הדעה הוא והמהותי האחרון הקובע ]הגורם[ אבל אחרות, ומנסיבות לידתו

הזאת בספרה ניתנים ולאלה הפרטיקולרית, והשריחתיות הסובייקטיבית גם מתווך פנימי, הכרח של מכוחו כאן שמתרחש מה לכן, ויוקרה. כבוד זכות,

של היא תצורתו הסובייקטיבית התודעה ומבחינת השרירותיות, באמצעותרצונה. פרי שהוא מה

והשרירותיות הפרטיקולריות לעקרון הנוגע בכל זה, בעניין גם ובין המזרח של הפוליטיים החיים בין הבדל ניכר הסובייקטיבית,

העולם של אלה ובין העתיק העולם של אלה בין וכן המערב, של אלה התרחשה לשדרות השלש חלוקת ההוא בעולם גם אמנם המודרני.

זאת, ועם כשלעצמה. תבונית שהיא מאחר מאליה, אובייקטיבי באורח ביטוי, לידי שם באה לא הסובייקטיבית הפרטיקולריות עקרון של זכותולמשל כמו לשליטים, נמסר ל&דרות האינדיבידואלים ששיוך מפני

191האתיים החיים

ההודית. הקסטות בשיטת כמו שבלידה, למקריות או אפלטון, של במדינה המאורגן השלם תוך אל אפוא נשתלבה לא הסובייקטיבית הפרטיקולריות

היא מהותי, כמומנט גם מופיעה שהיא מכיוון ולפיכך, בו, נתפייסה ולא לסעיף ההערה את לעיל החברתי)ראה לסדר והרסני עוין שיסוד[ מתגלה

במדינות שקדה כפי לקריסתו, גורמת שהיא או השתיים: מן אחת (.185 ככוח עצמו את מקיים החברתי הסדר אם או, הרומית, וברפובליקה יוון

וכניוון פנימית כשחיתות מתגלה היא למשל, דתית, כסמכות או שלטוני במידה עכשיו שקורה וכפי בספרטה, מסוימת במידה שקרה כפי גמור,בהודו. מלאה

הסובייקטיבית בפרטיקולריות תומך האובייקטיבי הסדר כאשד ואולם,שותיו בהתאם ק לדרי ת היא אז זכויותיה, את לה ומעני שי לעיקרון נע היוקרה המחשבתית, העשייה התפתחות ושל האזרחית החברה של המחיה

ובמדינה האזרחית בחברה שהכרחי שמה בכך וההכרה הזכות והכבוד. ההגדרה הן השרירותיות, בתיווך גם שיתרחש הראוי מן התבונה, מכוח

חירות)ראה המקובלת: בהשקפה בעיקר שמכונה, מה של מדויקת היותרi לעיל(. 121 סעיף j

אל 207 בידו ס כשהוא דק עצמו את מממש האינדי ת, נכנ כלומד למציאו לאחת ורק א! עצמו את להגביל עליו בד לשם מסוימת. פרטיקולריות לתוך | אפוא הוא האתי הרוח הלך הזאת במערכת הצורך. של הפרטיקולריות הספרות | כלומר מסוימת, לשדרה בהשתייכות וכבוד גאווה ושל יושר של רוח הלך ןI בידואל של יכולתו של המומנטים באחד לאיבר עצמו את לעשות האינדיתו, מכוח האזרחית החברה ן תו, חריצותו פעילו מנו ורק בו. ולהתקיים ומיו להברה ולזכות לעצמו לדאוג יכול הוא הכללי עם הזה התיווך באמצעות 1בעיני עצמו בעיני 1 תי מקומה זולתו. ו בספךה הוא המוסריות של האמי צרכים של והתכליות מעשיו על היחיד[ ]של הרפלקציה שולטים כאן הזאת. 1 פעולה אפילו לחובה עושה שבסיפוקן והמקריות רווחה. ושל פרטיקולריים 1עזרה. הגשת של ומקרית יחידה 1

j אל בידו ד בנעוריו( בעיקר )כלומר תחילה מתקומם האינדי הרעיון נגmבת להכריע שעליו ״ מת, אחת חברתית &דרה לטו רואה והוא מסויM נעוצה לכד הסיבה גרידא. חיצוני וכודח הכללי אופיו של הגבלה בזה M ממשי, הבלתי ולפיכך הכללי אצל לעמוד הנשארת המופשטת, בחשיבה M איננה תחילה להבדיל המושג על בנמצא, להיות שכדי בכך מכירה ו

המשפט של פילוסופיה192

המסוימות ]תחום[ אל להיכנס וכך [Realität] מציאותו ובין המושג בין לזכות יכול הוא כך ידי על ורק לעיל(, 7 סעיף )ראה והפרטיקולריות

אתית. ובאובייקטיביות בממשות

להשתייך שעליו בזה מבינים אנו משהו, להיות האדם שעל כשאומרים תוספת. שדרה בלא אדם עצמיתי. משהו שהוא פירושו זה ו״משהו״ הואיל כלשהי, לשדרה

היחיד שני, מצד ממשית. בכלליות נמצא הוא ואין גרידא פרטי איש אלא אינו לשדרה שבהצטרפות בטעות ולסבור הכללי שהוא לדמות יכול שלו בפרטיקולריות

זוכה משהו שכאשר ההנחה מן היוצא כוזב דימוי זהו עצמו. את משפיל הוא כלשהילעצמו. ומתכחש עצמו את מגביל הוא בכך הרי לו, הנחוצה במציאות

של העיקרון הרצייה, ושל הידיעה של העצמית הפרטיקולריות בבחינת 208 כשלעצמוח־בשביל־ ההווה הכלליות את בתוכו כולל הזאת הצרכים מערכת אבל הקניין. כזכות ולפיכך מופשט, באורח רק אבל החירות, כלליות עצמה,

בתור התקפה, בממשותה ]גם[ אלא כשלעצמה, רק איננה שוב זו זכות כאןהמשפט. מערכת באמצעות הקניין על הגנה

המשפט מערכת ב.

תו 209 חסיו מלין קשר של י לסיפוק העבודה ובין הצרכים שבין הגו בבחינת עצמה לתוך שלה הרפלקציה את ראשית, כוללת, הללו הצרכיםשיות ת אי זו ספרה ואולם, )מופשט(. משפט בבחינת כלומר בכלל, כללי

ת היא החינוך, של הספרה בבחינת ממשות, של תנ מציאות למשפט שנות ידיעה אותו יודעים כללית, הכרה בו מכירים שבה רצייה בו ורוצים כללי

אובייקטיבית ממשות רצוי, והיותו נודע היותו בתיווך לו, יש ושבה כללית,ותקפות.

בצורת היחיד של העצמית תודעתו בבחינת החשיבה מן החינוך, מן חלק זהים; הכל זה ושבמובן כללי, איש בתור אותי שתופשים הוא הכלליות,

קתולי, יהודי, שהוא מכיוון לא אדם, שהוא מאחר לאדם נחשב האדם יעדה שהיא הזאת, התודעה בזה. וכיוצא איטלקי גרמני, פרוטסטנטי,

ת, חשיבות בעלת היא המחשבה, של היא; אם רק פגומה והיא אינסופי לחיים בניגוד קוסמופוליטיות כגון משהו למשל מקובעת, גישה מאמצת

המדינה. של הקונקרטיים

193האתיים החיים

נחיצות נחוץ נעשה המשפט הפרטיקולריות, מערכת בשל אחד, מצד תוספת. ־ נכנם המשפט המושג, הוא מקורו אם אפילו הפרטיקולריות. על הגנה בתור חיצונית

עליו המשפט, מחשבת לאדם שתהיה כדי לצרכים. מועיל שהוא משום רק למציאות האדם על גרידא. החושים לתחום[ ]מוגבל להישאר לו ואסור לחשיבה, מחונך להיות

]עיקרון[ פי על ברצייתו עצמו את ולכוון הכלליות צורת את למושאים להתאים הצרכים ורכישת מרובים, צרכים לעצמם ממציאים האדם שבני לאחר רק כללי.חוקים. שייווצרו אפשר בסיפוקם, נשזרת הללו

בשביל היותו אחד, מצד פירושה, המשפט של האובייקטיבית ממשותו 210ע והיעשותו התודעה־העצמית דו בעל היותו פירושה שני ומצד בכלל, י

באורח כתקף נודע היעשותו גם ולפיכך תקף, היותו הממשות, של העוצמהכללי.

חוק בתור המשפט .1

שלעצמו המשפט את 211 ם כ תו טציבי ת, במציאו בי קטי ביי כלומר האו ותקף ידוע המשפט בכך התודעה. בשביל מחשבות באמצעות אותו קובעים ן,j ,פוזיטיבי. משפט הוא חוק, הוא ]כלומר[ כמשפט

- ככללי לתודעה להביאו כלומר - כללי בתור מה דבר להציבל )ראה לחשוב כידוע, פירושו, ן ההערה ואת ו 3 לסעיף ההערה את לעי

ת ביותר, הפשוטה צורתו אל כך מוחזר התוכן באשר (.21 לסעיף תנ ני את רק לא מקבל המשפט לחוק, הפיכתו באמצעות הסופית. קביעתו לו ןת צורת 1 חוקים חקיקת לפיכך, האמיתית. קביעתו את גם אלא הכלליו אמנם זהו כולם. על המקובל התנהגותי כלל של בביטוי מסתכמת איננה 1 התוכן הכרת הוא יותר ומהותי פנימי מומנט ואולם בחקיקה, אחד מומנט 1j אינסטינקט, הוא החוק לחיות שרק מאחר הקבועודונוסוינות. בכלליותו m ם נזשפטי־הרגל הרגל, הוא החוק האדם לבני ורק המומנט את מכיליm הוא חוקים ובין ביניהם ההבדל היות־ידועים. ושל היות־מחשבות של

j m ולכן ומקרי, סובייקטיבי באורח ידועים שמשפטי־ההרגל העובדה פשוט ת יותר, מסוימים בלתי הם עצמם בפני ]בהם[ עכורה המחשבה וכלליו

הכרת או המשפט של אחר או זה היבט של הכרתו כן, על יתר יותר. <9 משפטים כי ההשקפה מעטים. של מקרית סגולה היא בכלל, המשפט ■׳*

לחלק להיהפך ביתרון זוכים הרגל, של צורה מקבלים שהם מאחר כאלה, |9חדלים אינם האומה של התקפים החוקים שהרי אשליה, היא החיים, מן :19

המשפט של פילוסופיה194

של בתחומים דווקא אגב, ונכתבו)דרך שלוקטו מפני רק הרגליה להיות חיים על דיבורים בעיקר היום נשמעים מתות מחשבות ושל מת חומר - לבסוף ונאספים מלוקטים משפטי־הרגל כאשד לחיים.( הפיכה ועל כלשהי לדרגה אפילו שהגיע עם בקרב מהרה עד לקרות שמוכרח דבר כאן שאין מאחר אבל חוקים. ספר הוא הזה האוסף אז כי - תרבות של

ובחוסר מסוימות בחוסר צורה, בחוסר מאופיין יהיה הוא אוסף, אלא הוא המילה מובן במלוא חוקים ספר ובין זה בין העיקרי ההבדל שלמות. במסוימותם, ולפיכך בכלליותם, המשפט עקרונות אמיתי חוקים שבספר

הכללי( המשפט )או המדינה משפט מחשבתי. באורח ומבוטאים נתפשיםה של לא־ ״חוקים שקרוי ולמה פורמליים לחוקים כידוע מתחלק אנגלי

ק כתובים". ואת בכתובים, מצוי הוא גם אגב, דרך לא־כתוב״, אותו"חו הקוורטו כרכי קריאה)של באמצעות ורק אך לרכוש וחובה אפשר ידיעתו במערכת הן באנגליה המצוי האדיר הבלבול את ממלא(. שהוא הרבים

בעיקר מציינים הם בנושא. הבקיאים תיארו כבר עצמו בעניין הן המשפט בתי של בפסיקתם נכלל לא־כתוב חוק שאותו שמאחר העובדה את

הם אחד מצד כמחוקקים. משמשים עצמם השופטים שופטים, ושל משפט היה עשו שקודמיהם מה שכל מאחר - קודמיהם של בסמכותם תלויים

מאחר בה, תלויים אינם הם שני ומצד - הלא־כתוב לחוק ביטוי לתת אם לשפוט רשאים הם ולפיכך הלא־כתוב החוק את מגלמים עצמם שהם

לא. או אותו תואמות קודמות החלטות האימפריה בשלהי המשפט במערכת להיווצר יכול היה דומה בלבול

שפטנים של בסמכויותיהם הבדלים מפאת הרומית • המפורסמים המע זה בלבול ואולם, החלטותיהם. ושל השונים מנ הקיסר הגה כאשד נ

מוסד מעין הנהיג אשר הציטוט", "חוק בשם הידוע הגאוני הרעיון אתאלי והחלטות נשיא לו ויש מזמן, שמתו משפטנים הם שחבריו קולגי

354 סעיף הרומי, המשפט תולדות הוגו, של בספרו )ראה קולות ברוב(.11799 ]במהדורת

איננה שבתוכה, המשפטנים &דרת או מתורבתת, אומה כי הטענה ביותר הגדולים העלבונות אחד היא הדי חוקים, ספר להתוות מסוגלת ליצור צורך אין כך לשם שהדי שדרה. באותה או באומה להטיח שאפשר של הנוכח התוכן את לזהות רק אלא חדש, תוכן בעלי חוקים של מערכת

ועל במחשבה, אותו לתפוש כלומר הקבועה־ומסוימת, החוקים.בכלליותוהפרטיקולרי. למקרה היישום את להוסיף כך

195האתיים החיים

בפראים אותם. יודעות אינן הן אבל חוקים, יש ולפלנטות לשמש גם תוספת. מוצב שהמשפט בכך לכר. מודעים אינם הם אבל רגשות, מנהגים, יצרים, שולטים

החמלה הנקמה, צורות נעלמות ושבסברה, שבהדגשה מקריות כל נעלמת ונודע,לו. היאה הכבוד את ומקבל באמת מסוים משפט הוא המשפט אז רק והאנוכיות.

התנגשויות כללי. להיות ביכולת זוכה הוא נתפש היותו טיפוח באמצעות רק התנגשויות ואולם השופט. של לשכלו מקום יש ששם החוקים, ביישום נולדות

גרידא. מכנית פעולה החוק יישום היה כן לא שאם שתתרחשנה, ההכרח מן אלוj ,הדעת שיקול על הסתמכות באמצעות הללו ההתנגשויות את לחסל לנסות ואולם I אינהרנטי חלק הן שהתנגשויות משום יותר, הרבה גרוע פתרון זה הרי השופט, של j גרידא הכרעה ואילו שלה, הדיאלקטיקה ושל החושבת התודעה של המחשבה, שלאופי יש למשפט־ההרגל כי לטעון נהוג שרירותית. קביעה אלא אינה שופט של >1

£«״

איננה עדיין הסובייקט, ושל הקביעה של זהותם לומר רוצה זו, חיות ואולם חיוני, ^ להיות מוכרח הוא המחשבה, באמצעות נודע להיות המשפט על העניין. של מהותו ן אומות אצל תקף להיות יכול הוא כזאת כשיטה ורק עצמה, בתוך ]סגורה[ שיטה ן הרי החקיקה, הוא עמים של שייעודם בכך כופרים האחרון בזמן אם מתורבתות. ןJ אמון נותנים אין שבכך מאחר טיפשי, גם זה אלא עלבון, כאן שיש בלבד זו לא על קוהרנטית, בשיטה הקיימים החוקים את לארגן יחידים של במיומנותם אפילו 1 כלומד לסיסטמטיזציה, הדחף הוא תקופתנו של האינסופי הדחף שדווקא העובדה אף 1 כפי דין, הכרעות של אוספים אותם כי נטען כך על נוסף הכללי. אל להעלאה 1 במובנו חוקים ספד של זה על עולה ערכם יוריס, בקורפוס למשל למצוא שאפשר 1j וזיכרון כלשהי פרטיקולריות משמרות תמיד כאלה שהכרעות מכיוון ביותר, הכללי האנגלי המשפט של הפרקסים ואולם, ממנו. להיפרד מסרבים האדם שבני היסטורי, }

כאלה. באוספים הטמון הנזק מהו בעליל מראה

מחייב חוק שהוא מה רק ההיות־חוק, עם ההיות־כשלעצמו של זו בזהות 212 שמציאות ומכיוון המציאות, צד הוא שהיות־חוק מכיוון ואולם, משפט. בתור

פרטיקולריות, של אחרים סוגים וכן ושדירותיות מקריות להכיל יכולה זוכשלעצמו. המשפט מן בתוכנו שונה להיות יכול החוק הרי

משפט מהו ההכרה מקור הוא לחוק שתואם מה הפוזיטיבי במשפט לפיכך,[Recht,] צודק מה נכון: יותר או [Rechtens.] מדע־המשפט זו, מכחינה

אחר דבד כל הסמכות. הוא שעקרונו היסטורי מדע הוא הפוזיטיבי וליישום להשלכות לאיגוד, לסדר, ונוגע לשכל עניין הוא לקרות שיכול

עצמו, העניין בטבע לגעת מבקש השכל כאשר בזה. וכיוצא החיצונייםשל, התיאוריות מראות אזיי דברים לאילו הפלילי( המשפט של שלו)למבעיוניו. גורם הוא

המשפט של פילוסופיה196

לגזור החובה גם אלא הזכות רק לא יש הפוזיטיבי למדע אהד, מצדתוניו פרטים לפרטי ם מג טיביי של ההיסטורית ההתפתחות את הפוזי ולהצביע שלהן וההסתעפויות היישומים את וכן הנתונות המשפט קביעות

להתפלא כזה במדע לעוסקים להם אל שני, מצד אבל השלכותיהן. על כלשהי משפט קביעת הללו, ההוכחות כל לאחר האם נשאלים, הם כאשר

העניין. ממין שאיננה שאלה כזו בשאלה רואים הם אם גם תבונית, היאלעיל. 3 לסעיף להערה השווה השכלית ההבנה על

אבל היות־מוצב, של בצורה כל ראשית מציאות לכלל בא המשפט 213די בא הוא החברה של לחומר מיושם הוא כאשר תוכנו מצד גם מציאות לי

הקניין צורות ושל יחסיה של האינסופיים ולמורכבות למגוון - האזרחית אמון ועל אהבה על רגשות, על המבוססים אתיים וליחסים - שבה והחוזה

ראה - המופשט המשפט של ההיבט את כוללים שהללו במידה רק )אבלם מוסד וצווי מוסריות לעיל(. 159 סעיף הפרטית בספרה הרצון הוא עניינ

מושא לשמש יכולים הם איו ולפיכר שלו, ביותר והסובייקטיבית ביותר מספקות המשפט[ של הפוזיטיבי התוכן על1 נוסף חומר פוזיטיבית. לחקיקהבזה. וכיוצא המדינה מן עצמה, המשפט ממערכת הנובעות והחובות הזכויות

היבטים אותם רק ומדינה, דת אהבה, נישואין, של יותר הגבוהים ביחסים תוספת. ואולם, לחקיקה. מושא להיות יכולים חיצוני, ממד לקבל טבעם מבחינת המסוגלים לדוגמה, הסינית, במדינה ניכר. הבדל מזו זו נבדלות השונים העמים אצל החקיקות

נשותיו מאת יותר הראשונה אשתו את לאהוב חייב הבעל כי הקובע חוק יש עתיקות בחקיקות במלקות. נענש הוא זאת, עשה שלא מורשע הוא אם האחרות.

בקנה עולים אינם אשר ויושר, נאמנות בעניין רבים דומים חוקים מוצאים אנו יותר של במקרה רק הפנימיות. לתחום כולם כל נוגעים שהם מאחר החוק, טבע עם אחד

לעצם כשייכים ויושר נאמנות להחשיב יש למצפון, נוגעים הדברים ששם שבועה,העניין.

מו מלבד אבל 214 שו תו הפרטיקולרי, בומקרה( יי מוצב המשפט של היו הכמותי לתחום נכנס הוא בכך האינדיבידואלי. במקרה בר־יישום אותו עושה

הערך קביעת בתור או עצמו, בפני הכמותי )כלומר קובע איננו שהמושג דק מותחת המושג שקובע הקביעה באחרת(. אחת איכות יחידת בהחלפת

יש' זו תנועה גם אבל ולכאן. לכאן תנועה אפשרית ובמסגרתו כללי, גבול ושרירותית מקרית הכרעה להכריע יש כלומר ההתממשות, למען לחסלהזה. הגבול בתוך

197האתיים החיים

שמקרה[ גם אלא הפרטיקולרי ב]מקרה[ דק לא הכללי של בהתמקדז־תו לגמרי הפוזיטיבי הצד נעוץ - הישיר ביישומו כלומר - האינדיבידואלי

באמצעות להכריע או התבונה, באמצעות לקבוע אי־אפשר החוקים. של עבירה על הצודק העונש האם המושג, מן הנובעת קביעה של יישום

של או טאלר חמישה של קנס ותשע, שלושים או מלקות ארבעים הוא של או שנה של מאסר וכדומה, גדושים ושלושה ועשרים טאלר ארבעה

צדק חוסר כן, פי על ואף ושלושה. ויומיים, ויום, שנה של או יום 364 גרוש או אחד טאלר של קנס להטיל מדיי, יותר אחת מלקה להלקות הוא מדיי יותר ליום או לשבוע מישהו לאמור מדיי, פחות או מדיי יותר אחד

מדיי. פחות אומוי לסתירה למקריות, כי בכד שמכירה היא עצמה התבונה ולדי

איננה והיא מוגבלים(, אלה אם )גם שלהם והמשפט שלהם התחום יש הוא כאן היחיד האינטרס ולצדק. לשוויון כאלה סתירות להפוך מנסה

ע האינטרס ההתממשות, אחת כלשהי, ולהכרעה כלשהי לקביעה להגי העצמית לוודאות שייכת זו הכרעה נתון(. גבול דרך)במסגרת באיזו היא

על לגמרי שתישען אפשר אשר המופשטת, לסובייקטיביות הפורמלית, כדי ]פשוט[ ולפסוק הדיון[ ]את לעצור - הנתון הגבול במסגרת - יכולתה עגול מספר בחידת כגון לקביעתה, כלשהם טעמים על או פסיקה, שתהיה

אחת. פחות ארבעים המספר את או האחרונה הקביעה את קובע איננו שהחוק חשיבות כל לכך אין

מגביל ורק שופט של להכרעתו אותה מניח אלא דורשת, שהממשות עצמם הם ומרב מזער אותם שהלוא כלשהו, מרבי או מזערי לעונש אותו

ם מספרים ־ שיקבע בשופט הצורך את מסלקים אינם והם כאלה, עגולי ההכרעה תפקיד. את לו מועידים אלא לחלוטין, ופוזיטיבית סופית קביעה •

כמתחייב.

מקריות, בהכרח המכיל המשפט מערכת ושל החוקים של אחד היבט יש תוספת. במקרה מיושמת להיות האמורה כללית קביעה הוא שהחוק בכר נעוץ זה ודבר

גרידא. מופשטת תהיה ההתנגדות הזאת, למקריות להתנגד נבקש אם אינדיבידואלי. מושגית לקביעה להתאים אי־אפשר כלשהו עונש של הכמותי גודלו את לדוגמה, היא זו מקריות ואולם, שרירותי. תמיד זה במובן יהיה שיוכרע מה וכל כלשהי,

הטעם מן למשל, חוקים, ספר נגד כללי כטיעון בה משתמשים ואם הכרחית. עצמה אי־ הזה שבהיבט העובדה מן מתעלם כזה טיעון הרי מושלם, איננו כזה חוקים ,שספרשהוא. כמות לקבלו יש ולכן שלמות, להשיג אפשר

I החוק מציאות .2

* התודעה־העצמית)דאה של זכותה מבחינת הרי מחייב, יהיה שהחוק כדי 215| לכל. ידוע יהיה שהוא ההכרח מן שם( ההערה ואת לעיל 132 סעיף

j ששום עד הרודן, דיוניסוס שעשה כפי כך, כל גבוה החוקים את לתלות ן ספרים של נרחב מנגנון בתוך למשל לקברם או לקראם, יובל לא אזרח

I הרגלים סברות, דין, להכרעות בנוגע פולמוסים אוספי ושל מלומדיםת כך זרה, בשפה לנסחם כך על ונוסף בזה, וכיוצא ע די I החוקים שי

ן מחקרם למושא אותם שעשו לאלה אלא אפשרית תהיה לא התקפים.|צדק חוסר אלא אינו זה כל - המלומד

אוסף רק אם גם - חוקים אוסף לעמם העניקו אשר שליטים אותם ספר בדמות מדינה משפט מוטב: או יוסטיניאנוס, -של זה כמו צורה חסר

הילל עמם)וזה של המיטיבים גדולי רק היו לא - ומסוים מסודר חוקיםצדק. של אקט דגול, מעשה לפועל הוציאו גם הם תודה(, בהכרת אותם

ספת. משקיפים החוקים, של מיוחד ידע לעצמם קנו אשר המשפטנים, עדרת תו המקצוע מן שאיננו מי על ואוסרים שלהם מונופול היה כאילו קרובות לעתים עליו

של הצבעים תורת את הפיזיקאים גם דחו דומה מסיבה בעניין. דעתו את להביע שאינך כשם ממש אבל משורר. אלא עוד ולא המקצוע, מאנשי איננו הוא שכן גתה,

לקנות צריך אינך גם כך לך, מתאימות הנעליים אם לדעת כדי סנדלר להיות צריך ; עניינו כללי. הוא שעניינם דברים על ידע בעל להיות כדי אחר או זה מסוים מקצוע

! להיות האדם ועל האדם, בבני וקדוש נעלה יסוד אותו החירות, הוא המשפט שלאותו. שמחייב מה את בעצמו להבין מסוגל

ת דרושות ציבורי חוקים לספר אחד, מצד 216 ת קביעו \ ופשוטות, כלליו{ההיקבעות תהליך להמשך מוביל הסופי החומר של טבעו שני, מצד אבל ' : אבל ומוגמר, סגור שלם, אחד, מצד להיות, החוקים היקף על לאינסוף. עד

I שהאנטינומיה מאחד ואולם, חדשות. חוק בקביעות מתמיד צודך יש שני מצדם,! מקרים על כלליים עקרונות של החלתם תוצר אלא אינה הזאת חדי מיו

בזכות לפגום כדי בכך אין הרי משתנים, אינם זאת שעם כלליים עקרונותת בזכות או מוגמר חוקים לספר ם לעקרונו ; אפשר אשד ופשוטים כלליי

; הם שעליהם המיוחדים המקדים מן ובנבדל עצמם בפני ולהציגם לתפשםחלים.

העובדה הוא החקיקה מעשה של למורכבות העיקריים המקורות אחד' בהדרגה לחדור יכול כשלעצמו־ובשביל־עצמו, הצודק כלומר שהתבוני,

המשפט של פילוסופיה 198

199האתיים החיים

להם אין ולכן לא־צודק יסוד מכילים אשר פרימיטיביים מוסדות אל שכבר כפי הרומיים, למוסדות קרה זה דבר היסטורית. חשיבות אלא

ל ציינו)ראה וכיוצא הישן הפיאודלי לחוק (,180 לסעיף ההערה את לעי תהליר גורר הסופי החומר של טבעו עצם כי שנבין מהותי ואולם, בזה.

ת שהן קביעות עליו מיישמים כאשר אינסופי ותבוניות בעצמן כלליוכשלעצמן־ובשביל־עצמן.

״מוגמר במובן מושלם, יהיה חוקים ספר כי לדרוש היא טעות לפיכך, מחלה בעיקר שהיא )דרישה נוספות לקביעות בלי.אפשרות לחלוטין״,

לסרב כלומד לא־מושלם, כביכול שהוא משהו לקבל ולסרב גרמנית(,די לבוא לו לאפשר להיות עשוי איננו שהוא הטעם מן התממשות, לי של לטבעם באשר הבנה חוסר על מבוססות הללו הטעויות שתי מושלם. בעצם אלא אינה שמושלמותם האזרחי, המשפט כגון סופיים, מושאים

הכללי שבין להבדל באשד הבנה חוסר ועל לשלמות, נצחית התקרבות ושל הסופיות של החומר על ליישומו ובאשר השכלי הכללי ובין התבוני

אינסופי. הוא ששיעורו האינדיבידואליות“1e plus] יותר״ הטוב הוא הטוב של ביותר הגדול ״אויבו האמרה

”grand ennemi du bien c’est le mieux! הישר השכל של אמרה היא ריקים. והגיגים היקשים של לשכל בניגוד האמיתי,

* לתחום השייכים היחידים הפרטים כל של שלם אוסף פירושה שלמות תוספת. כאשר שלמים. להיות יכולים אינם ידע ]תחום[ או מדע שום זה, במובן כלשהו. את מכך להוציא קל שלם, איננו כלשהו אחר מדע או הפילוסופיה כי אומרים החשוב הוא החסר שהחלק ייתכן שהלוא יושלם, זה שמדע עד לחכות שיש המסקנה שקביעות בגיאומטריה, לא התקדמות, מתרחשת שבו האופן זה לא אבל ביותר. בפילוסופיה, ולא גמור, עניין שהיא שנדמה פי על אף בה להופיע מוסיפות חדשות

ולקבוע להוסיף אפשר תמיד זאת ועם הכללית, האידיאה הוא עניינה אמנם אשר זה יהא והנה, הדברות, עשרת תמיד היה הכללי החוק יותר. מיוחדות קביעות בה

יכול איננו חוקים שספר משום רק כחוק תרצח״ ״לא על להכריז לא גמור אבסורד יכול חוקים ספר כל כי למסקנה להגיע יכולים ריקים הגיגים אפילו מושלם. להיות

כמשהו ויפה נעלה מפואר, דבר אותו לדמיין אפשר תמיד כי יותר, טוב להיות היה ועוד עוד להצמיח מוסיף וזקן גדול עץ ברם, יותר. ויפה יותר נעלה יותר, מפואר גמורה כסילות זו תהא והנה, אחר. לעץ כך בשל נעשה איננו זאת ובכל ענפיםענפים. ולהצמיח להוסיף עשוי שהוא מכיוון רק עץ לנטוע לסרב

המשפט של פילוסופיה200

זכותי גם כד האזרחית, בחברה לחוק נעשה כשלעצמו שהמשפט כפי 217ת, ת בלתי כן לפני הייתה שמציאותה האינדיבידואלי ומופשטת, אמצעי

הרצון של הקיום מן כחלק במציאותה מכירים כאשד חדש מובן מקבלת אפוא צריכות בו הקשורות ועסקאות קניין של רכישות הכלליים. והידע

לכך, בהתאם להן. נותנת מציאות שאותה בצורה מבוטאות ולהיות להיעשות ניתן אותו העושים פורמליים ]עניינים[ אותם ועל חוזה על מבוסס הקניין

החוק. מבחינת ותקף להוכחה

לעיל אמצעיים)ראה הבלתי כלומר המקוריים, והבעלויות הרכישה אופני במקרים רק ומופיעים האזרחית בחברה בעצם נזנחים ואילך(, 54 סעיף

מוגבלים. במומנטים או אינדיבידואליים הנצמדת הרפלקציה, גם הסובייקטיבי, בתחום הנשאר הרגש, גם

ת מיני את דוחים שלה, המופשטות למהויות ואילו האלה, הפורמליו עצמו העניין אל במקום אליהן להיצמד שיוסיף אפשר מצדו המת השכלאינסוף. עד אותן וירבה

ובלתי חושית שצורתו בתוכן מתחיל העיצוב תהליך זאת, מלבד מחשבה צורת אל מגיע הוא ומאומצת ארוכה עבודה ובאמצעות אמצעית,

בטבעו והולם. פשוט ביטוי לו נותן וכך הזה התוכן עם אחד בקנה העולה בחיתוליה, עודה המשפט התפתחות שבו בשלב כי נעוץ הזה התהליך של

בעצם ונחשבים עליונה חשיבות מקבלים אחדים פורמליות ומיני טקסיםעניין במשפט שאפילו הסיבה זאת אותו. שמסמל כמה ולא עצמו כ בטקסים שמקורם ניסוחים, הרבה ובמיוחד קביעות, הרבה נשמרו הרומי

ם, ם ת־מחשבה1בקביע שיוחלפו במקום מוקדמי חי סו שהולמים ובניאותו.

בבעלותי, הוא משהו כשלעצמו. היה שהוא כמה שהוצב המשפט הוא החוק תוספת. להיות עוד צריך זה דבר בעלים: חסר משהו בתור חזקה עליו שתפסתי קניין לי יש

’’ לקניין: בנוגע פורמליים עניינים בחברה יש לכן כך. מוצב ולהיות כשלי מוכר משכנתא רשומות עורכים בהן, שיכירו כדי אחרים בשביל כסמל גבול אבני מניחים : שבהם הפורמליים שהסעיפים חוזים, על מתבסס האזרחית בחברה הקניין רוב וקניין.

. כי ולסבור בסלידה כאלה פורמליים עניינים על להשקיף אפשר ומוגדרים. קבועים ; פוגע משהו בהם לראות אפילו אפשר לרשויות. כסף להכניס כדי רק קיימים הם

r המהותי ברם, כבוד. של מילה איננה אדם של מילתו כאילו אמון, לחוסר וסמל r תקף, הוא תבוני, רצון הוא רצוני כד• יוצב גם כשלעצמו המשפט כי הוא שבצורה

של ומזו שלי הסובייקטיביות מן להתעלם צריך כאן בתקפותו. להכיר הזולת ועל

201האתיים החיים

לתת יכולה הצורה שרק ואובייקטיביות, יציבות ביטחון, לקבל צריך והרצון הזולת,לו.

ולתקפות להכרה זוכים והאישיות הקניין האזרחית שבחברה מאחר 218 בעניין אלא וסובייקטיבי סופי טדבר[ פגיעה עוד איננה העבירה בחוק,

כלשהי שפעולה ההשקפה נובעת מכאן ואיתן. יציב הפנימי שקיומו הכללי, | העבירה, גודל את מעצים זה דבר אחד, מצד לחברה. מסוכנת להיות עלולה |

מקטין וזה בעצמה, בטוחה כאן נעשתה החברה של עוצמתה שני, מצד אבלJ העונש. למיתון ומוביל הפגיעה של החיצונית חשיבותה את 1: , בכל פגיעה היא האזרחית החברה של אחד באיבר פגיעה כי העובדה | מבחינת דק אלא מושגה, מבחינת העבידה טבע את משנה איננה האחדים \ החברה של ולתודעה לדימוי כעת נוגעת הפגיעה שכן החיצוני, קיומה ;

)ראה הגיבורים בימי הישיר. הנפגע של למציאותו רק ולא האזרחית ]J בית ,שחכר בעבירות דואים אינם האזרחים הקדמונים( של בטרגדיות עצמם. בהם פגיעה זה, נגד זה מבצעים המלוכה ן

יש מציאות בבחינת ואולם אינסופית, פגיעה היא כשלעצמה העבירה(.96 סעיף לעיל וכמותי)דאה איכותי הבדל של במונחים אותה למדודהחוק, תקפות של וכתודעה כדימוי במהותה נקבעת שמציאותה ומאחר

או גודלה שלי קביעה היא האזרחית לחברה בה הטמונה הסכנה הריהאיכותיות. מקביעותיה אחת אפילו החברה של למצבה בהתאם משתנים גודל ואותו איכות אותה זאת, עם

כמה של גניבה על מוות עונש להטלת הן ההצדקה נעוצה ובכך האזרחית, גדולים סכומים של גניבה על מתון עונש להטלת הן לפת של או פרוטות

סכנה הן שעבירות ההשקפה כי שדומה פי על אף יותר. או מאה פי הייתה היא דבר של לאמיתו העבירות, את מחמירה האזרחית לחברה ובראשונה בראש אפוא הוא ענישה קוד העונשים. למיתון העיקרי הגורםתקופה. באותה האזרחית החברה של מצבה ושל תקופתו של תוצר

מקבלת זאת ובכל יותר גדולה נראית בחברה שבוצעה שעבירה העובדה תוספת. י שהחברה אפשרי זה אין אחד שמצד הגם ואולם, כסתירה. נדמית יותר מתון עונש י

העבירה את להציב יהיה דבר של שפירושו כלשהי)מאחר עבירה על תעניש לאj לעומתה כי פירושה בעצמה בטוחה שהחברה העובדה שני, מצד צדק(, הייתה כאילו

של איתנותה בשל ומבודד. יציב בלתי יחיד, מעשה אלא אינה לעולם העבירהשהוא דומה אשר גרידא, סובייקטיבי דבר של מעמד מקבלת העבירה עצמה, החברה 1

המשפט של פילוסופיה202

באור להצטייד לעבירה גורמת זו השקפה טבעי. מדחף אלא מחושב מרצון לא נובע איננה עדיין החברה אם ואולם, יותר. מתון נעשה עליה העונש גם ולכן יותר, מתון

דוגמה הוא עצמו העונש שכן דוגמה, לתת צריכים העונשים פנימית, מבחינה יציבה העבירה של הצבתה פנימית, מבחינה יציבה בחברה אבל שבעבירה. הדוגמה כנגד במידתיות. להיעשות צריך הזאת ההצבה של סילוקה גם ולכן מאוד, חלשה היא

ביחס עומדים הם לא־צודק, משהו כשלעצמם־ובשביל־עצמם אינם כבדים עונשים הן ועבירות הזמנים, לכל תקף להיות יכול איננו פלילי קודקס התקופה: למצב

יותר. קטנה או יותר גדולה בהתנגדות עליהן להגיב שאפשר מדומות מציאויות

המשפט בית .3

בשביל־עצמו. הוא הרי חוק, של בצורתו למציאות נכנס המשפט כאשר 219ד כעצמאי' עומד הוא המשפט, של הפרטיקולריות ולסברה לרצייה בניגו

המשפט של מימוש ואותו הכרה אותה כללי. מה כדבר עצמו את לתקף ועליות ההרגשה בלא הפרטיקולרי, במקרה הן פרטי, אינטרס של הסובייקטיבי

המשפט. לבית - ציבורית לרשות עניין

ת היווצרותם ת של ההיסטורי של השופט דמו אפשר המשפט בתי ו חופשית. בחירה של או כפייה של פטריארכלי, יחס של בצורה שמקורה

שגו חשיבות לכך אין אבל סמכות בהנהגת לראות העניין. של למושרירותיים, לב וגדלות חסד של עניין וממשלות מונרכים בידי השיפוט

הדי המשפט(, מדע של רסטורציה פון־האלד)בספרו אדון זאת שרואה כפי המשפט שמוסדות מאחר כי מבינה איננה אשר מחשבה לחוסר דוגמה זו

כשלעצמם־ הכרחיים הם הדי באופיים, תבוניים כללי באופן הם והמדינה נושא איננה לראשונה והונהגו הופיעו שבה הצורה וכי ובשביל־עצמם,

שלהם. התבוני ביסוד בעיון מדובר כאשר הדיוןצוניות שנייה הקי המשפט במערכת הרואה הגסה ההשקפה היא ה

כוי לא־הולמת, אלימות האגרוף( חוק בימי )כמו ודספוטיזם. החירות די הציבורית, הרשות של זכות והן חובה הן לראות יש המשפט במערכת

שרירותית החלטה מחליט כלשהו שאינדיבידואל בכך תלויה איננה והיאלא. או כלשהי רשות בידי להפקידה

אינה לעיל( 102 סעיף נקמה)דאה בצורת עבירה כנגד משפט עשיית 220 שאיננו משפט כלומר הצודקת, בצורתו המשפט ולא כשלעצמו, המשפט אלא

את* ומקבלת שנפגעה הכלליות מופיעה הנפגע הצד במקום בקיומו. צודק

203האתיים החיים

עובד את לתבוע עצמה על מקבלת היא משפט. בית בתור הייחודית ממשותה ומקדית סובייקטיבית נקמה להיות חדלים אלה כך ובשל ולהענישו, העבירה מבחינה לעונש. כלומר עצמו, עם המשפט של אמיתי לפיוס ונהפכים גרידא

מממש ובכך את.עצמו משקם אשר החוק, על חל הזה הפיוס אובייקטיבית, חל הוא סובייקטיבית ומבחינה העבירה. סילוק באמצעות בתקף עצמו את ביטחונו, ולמען בשבילו והתקף לו הידוע שהחוק בכך העבירה עובר על

עליה ומשקיף הצדק, של סיפוק בה מוצא עצמו שהוא כזו בדרך עליו נאכףשלו. עשייתו כעל

בית לפני עניינו את להביא זכות יש האזרחית בחברה אדם לכל 221 כהכרעה הכרעתו את ולקבל המשפט בית בפני להופיע חובה וכן המשפטהפרק. על עומדת שלו זכותו כאשר וסופית מחייבת בית לפני עניינו את להביא הזכות יש אינדיבידואל ולכל הואיל תוספת. ואולם, לו. תעזור לא הזאת הזכות - ולא החוקים, את לדעת גם עליו המשפט,

הפיאודליזם בימי המשפט. בית בפני להופיע החובה גם מוטלת האינדיבידואל על שהוא המשפט בית כנגד וטענו זאת, לעשות קרובות לעתים השררה בעלי סירבו סותרות כאלה נסיבות ברם, לפניו. להתייצב מהם דורש הוא כאשר באי־צדק פועל

בית של בסמכותו להכיר נאלץ המונרך בימינו המשפט. בית של תכליתו את לעתים מגשפט מפסיד אף הוא חופשיות ובמדינות הפרטיים, בענייניו המשפטקרובות.

להוכחה. ניתן להיות צריך שהוא בכך מתאפיין הצדק המשפט, בבית 222טיעוניהם ואת הראיות חומר את לתקף הצדדים מן דורש המשפטי ההליך :

זכויות, עצמם הם אלו צעדים המקרה. לפרטי להיוודע לשופט ומאפשר מדע תיאוריית של מהותי חלק גם והם בחוק אפוא להיקבע צריר מהלכם

המשפט. להפסיד זאת ובכל עמו, הצדק כי לדעת אדם של חמתו שתבער אפשר תוספת. להיות צריך שעמי הצדק ואולם, זאת. להוכיח מסוגל הוא שאין מאחר במשפט

גם כשלעצמו שהוא מה אם רק להוכיחו. מסוגל להיות להציגו, חייב אני !,מוצב:i בחברה. תוקף מקבל הוא כך רק - מוצב

ולזכויותיהן, נפרדות פעולות ועוד לעוד מתפצלות הללו הפעולות 223 ההליך הזאת ההתפצלות מחמת פנימי. גבול חסרת שהיא ;.התפצלות

כמשהו לתכליתו בניגוד עומד אמצעי, כבר הוא כשלעצמו אשר המשפטי, 1לה. !חיצוני

המשפט של פילוסופיה204

זכותם הנו אשר כזה, נרחב פורמליזם לפועל להוציא זכות יש לצדדים למכשיר ואף לרוע ייהפך הזה שהפורמליזם שאפשר מאחר אבל שלהם,

פשוט משפט לבית ראשית עצמם לכפוף הצדדים את לחייב יש עוול, של לפני ביניהם הדעות חילוקי את לישב בניסיון שלום( משפט בית או )בוררות

עצמו המשפט ועל - עליהם להגן כדי הכרחי זה דבר הלאה. ממשיכים שהםלדעה. בו והשימוש המשפטי ההליך מפני - העצמותי העניין בבחינת

מוסר שיקולי לפי הפורמלי המשפט מן הינתקות דורש [Billigkeit] צדק המחלוקת של לתוכנה ובראשונה בראש מתייחס והוא אחרים, שיקולים או

במקרה להכרעה להגיע הוא לצדק דין בית של מובנו ואולם, המשפטית.אלי בידו מיני להתייחס בלי אינדי המשפטי ההליך של הפורמליות ל

על נוסף לפרשו. עשוי שהחוק כפי הראיות לחומר להתייחס בלי ובמיוחדע כזה דין בית כך, הזה, המיוחד המקרה של האינטרס פי על להכרעה יגיכללי. משפטי תקדים ליצור במטרה ולא

ת בגדר הוא בציבור החוקים של פרסומם רק לא 224 התודעה של זכות קטיבי ביי את להכיר האפשרות גם אלא לעיל(, 115 סעיף )ראה הסו

הפעולות מהלך את להכיר כלומר הפרטיקולרי, במקרה החוק התממשות למערכת פומביות מתן דהיינו - בזה וכיוצא הטיעונים מהלך החיצוניות,

ואף כללי, תוקף בעלת התרחשות הוא עצמו המשפטי ההליך שכן המשפט.עניין המקרה של הפרטיקולרי שתוכנו שאפשר פי על הצדדים את רק י

שפט תוכנו עצמם, המתדיינים אליו( בנוגע וההכרעה בו הטמון הכללי)המהכל. של עניינם הוא

דעות של ביטוי הם הדין לפסק בנוגע עצמם לבין השופטים בין דיוניםפומבי. דבר מטבעם הם אין ולכן עדיין, פרטיקולריות והשקפות

פומבית. תהיה המשפט שמערכת ונכון צודק דבר בכך רואה הישר השכל תוספת. רואים בציבור, להופיע ממאנים אשר המשפט, בית אדוני של החשיבות גינוני

רשות להיות אמורה לא להדיוטות כי וסוברים המשפט של הסף שומרי בעצמם המשפט של מרכזי מאפיין ואולם, לכר. גדול מכשול תמיד היו אלה - אליו כניסה

פומביות מתן שדורש הוא זה והיבט לו, לרחוש צריכים שהאזרחים האמון הוא המשפט בית של שתכליתו כך על מבוססת לדעת הציבור זכות הדין. לפסקי

שהאזרחים כך על וכן הכלל, לפני להופיע צריך כללי בבחינת אשר הצדק, היאצדק. כאן נעשה שבאמת זו בדרך משוכנעים

205האתיים החיים

ד, למקרה החוק יישום בבחינת הדין, הכרעת 225 חי ם שני י לה: צדדיפי של הכרה ראשית, רטיו המקרה או ם לפ ליי א דו בי די אינ הבלתי ה

כלשהי פגיעה נגרמה האם וכדומה, חוזה נחתם האם לדוגמה, - אמצעייםלי, אופיו האם לדוגמה, לקבוע, יש הפלילי ובמשפט הפוגע, ומיהו הפלי

לסעיף ההערה את לעיל תחילה)ראה במחשבה נקבע המעשה, של העצמותי, במקרים אשר המשפט, של השבתו לחוק המקרה של הכפפתו ושנית, (.119

פונקציות הן הללו הנבדלים ההיבטים בשני ההכרעות עונש. כולל פלילייםנבדלות.

בכך הללו הפונקציות שתי בין ההבדל התבטא הרומית המשפט במערכת כאלה הן המקרה שעובדות בהנחה הכרעתו את מכריע היה שהפרייטור

העובדות. את לחקור מיוחד שופט ממנה כך ואחד וכאלה, על או הבנתו פי על לקטלג, רשאי התובע האנגלית המשפט במערכת

)למשל המסוים הפלילי אופיו של במונחים המקרה את לבו, שרירות פי מוצא הוא אם אחרת להחליט יכול איננו המשפט ובית כהריגה(, או כרצח

שגוי. שהקטלוג

המשפטיות הפעולות וכן בכללותו, החקירה מהלך ניהול כל, ראשית 226 ההיבט וכן לעיל(, 222 סעיף ראה - זכויות הן בעצמן )אשר הצדדים של

ל הדין)ראה הכרעת של השני המיוחד עיסול! הם הקודם(, הסעיף את לעי המקרה את בשבילו להכין יש החוק, של איבר והוא הואיל המקצועי. לשופט

טו יש כלומר מתאים[, ]לחוק הכפפתו את לאפשר כדי שי מאופיו להפ אופי בעלת והיא בה שמכירים עובדה לכדי ולהעלותו המופיע, האמפירי,

כללי.

ם לפרטיו המקרה הכרת - הראשון ההיבט 227 אליי בידו הבלתי האינדיסיווגו אמצעיים מדובר כלשהי. דין הכרעת עצמו בפני מכיל איננו - ו

סיווגה בקביעת המהותי הגורם להשיגה. יכול מחונך אדם שכל בהכרה הפועל)ראה של וכוונתו תובנתו של הסובייקטיבי המומנט הוא פעולה של תבונה למושאי נוגעת איננה ההוכחה זאת, מלבד לעיל(. השני החלק אתת לפרטים, רק אלא מופשטים, שכל למושאי או של למושאים או לנסיבו

מכילה איננה שהיא ומכאן הסובייקטיבית, הוודאות ושל החושית ההסתכלות בהכרעה האולטימטיביים הגורמים לכן, במוחלט. אובייקטיביות קביעות

ובנוגע (.animi sententia)והמצפון הסובייקטיבית ההשתכנעות הם כזאת

המשפט של פילוסופיה206

האולטימטיבית הערובה אחדים, של והצהרות אמירות על המבוססת להוכחההשבועה. היא סובייקטיבית( כי )אם

ההוכחה לטבע מודעים להיות מאוד חשוב הזה, בנושא דנים כאשר אחרים. והוכחה הכרה אופני ובין בינה ולהבדיל כאן בה עוסקים שאנו כדי כלומד המשפט, של מושגו כמו תבונה קביעת להוכיח כדי

להוכחת המתודה מן אחדות שיטות לנו נחוצות הכרחיותה, את להכיר בידי נקבעת התבנית בגיאומטריה כן, על יתד בגיאומטריה. משפטים

בתוכן עוסקים כאשד אבל כלשהו. לחוק בהתאם מופשטת וכבר השכל והוודאות נתונה חושית הסתכלות הוא ההכרה חומר עובדה, כמו אמפירי

כך אחר אליו. בנוגע והצהרות אמירות וכן החושים של הסובייקטיבית באלה. וכיוצא מנסיבות מעדויות, כאלה, מאמירות מסקנות, מסיקים

לו, המתאימה המתודה ומן כזה מחומר המתקבלת האובייקטיבית האמת לחצאי עצמה, בשביל אובייקטיבית קביעה לקבעה מנסים אם מוליכה, בה אשד - הגיוניות מסקנות מכך ולהוציא לנסות וכשמוסיפים הוכחות,

נון יוצאים עונשים לידי מגיעיס - פורמלית עקיבות חוסר כוללות בעת קביעה של האמת מן לגמרי אחר מובנה כזאת אובייקטיבית אמת הכלל.

בשביל־ קבע כבר השכל תוכנו שאת משפט של או התבונה שקובעת בנוגע כזאת אמפירית אמת של הכרה כי להראות מופשטת. קביעה עצמו

זו קביעה וכי המשפט, בית של ייעודו בעצם כלולה כלשהו למאורע כשלעצמה אקסקלוסיבית זכות לו ומעניקה הזאת להכרה אותו מכשירה

לפתרון מרכזית תרומה זוהי הרי זאת להראות - אותה לבצע הכרח וכן השיפוט את פורמליים משפט בתי בידי להפקיד יש כמה עד השאלה,משפטיות. ובשאלות עובדות בענייני

העובדות מהן לקבוע צריך לבדו המקצועי השופט כי להניח סיבה כל אין תוספת. דווקא ולאו כללית בהשכלה תלויה זאת לעשות היכולת שהרי שלפניו, כמקרה

על אמפיריות, נסיבות על מבוססת העובדות הערכת טהורה. משפטית כהשכלה עובדות על גם אבל באלה, כיוצא אחרות הסתכלויות ועל למעשה בנוגע עדויות על מתקבל אותו עושות אשר עובדות למעשה, בנוגע מסקנות מהן להסיק שאפשר

הגעלה במובנה אמת לא ודאות, השגת היא כאן המטרה מסתבר. בלתי או הדעת מצפון, או סובייקטיבית השתכנעות היא הזאת הוודאות לחלוטין. נצחית כאמת

הדרישה, המשפט? בבית הזאת לוודאות להיות צריכה צורה איזו היא: כאן והשאלה במובן אמת בחובה נושאת באשמה, יודה העבירה עובר כי הגרמני, במשפט הנפוצה

של דינו פסק שכן מתמלאת. הסובייקטיבית התודעה־העצמית של שזכותה זה

207האתיים החיים

אין באשמה, מודה העבירה עובר אם ורק בתודעה, שונה שיהיה:לו אסור השופט לכפור גם יכול העבירה עובר שכן קושי, עולה כאן ואולם, לו. זר משהו הדין. .בפסק

ההשתכנעות כי שוב נאמר אם ברם, הצדק. של האינטרס את לסכן ובכך באשמה קושי, כאן עולה שוב הרי תקפה, להיות שצריכה היא השופט של הסובייקטיבית

הוא הללו הקצוות שני בין האמצע חופשי. כבאדם בנאשם עוד נוהגים שאיננו מאחר עובד של מנפשו ינבע הדין פסק כי הדרישה את התואם דבר מושבעים, של דין בית :העבירה. .

דון שהמקרה זה כמובן - הדין הכרעת מוכרזת כאשר 228 נווכפף הניע בכל נשמרת הצדדים של תודעתכדהעצמית של זכותה - לחוק :: הנוג

הנוגע ובכל עצמם. הצדדים של החוק הוא ולפיכך ידוע שהחוק היות לחוק,ת נשמרת היא להכפפה בקשר ואולם, פומבי. הוא המשפטי שההליך היו )שידיעתו המקרה של המיוחד והחיצוני הסובייקטיבי לתוכן בנוגע להכרעה

לעיל(,.האמון 225 בסעיף בהם שדנו ההיבטים שני מבין לראשון שייכת האמון הזאת. הזכות את שמכונן הוא כדין שהכריעו אלה של בסובייקטיביות ;

המתדיינים הצדדים ובין ביניהם השוויון על ובראשונה בראש מבוסס היה וכיוצא שלהם ]החברתי[ לסטטוס ]כלומר[ שלהם, לפרטיקולריות הנוגע בכל

j .בזה

i ם כאשר של דין ולבתי המשפט למערכת פומביות שבמתן בהכרח דני התודעה־ של לזכותה להתייחס אפשר נקראים, שהם כפי מושבעים, . |

העצמותית. המבט כנקודת הסובייקטיבית, החירות של למומנט העצמית, התועלת יסוד על הללו המוסדות בזכות לומר שאפשר המהותי הדבר וזהו 1I .ע להתפלמס אמנם אפשר שלהם ת בנוג תרונו או אלה ולחסרונות לי כמו כאלה, טעמים אבל אחרים, ושיקולים טעמים בסיס על שלהם אחדים 1. או חד־משמעיים, ולא משניים אלא אינם היקשית, לחשיבה הטעמים כל ן מקצועיים משפט שבתי ייתכן יותר, נעלים אולי אחרים, מתחומים נלקחו ^

ממוסדות יותר טוב כשלעצמה המשפט מערכת את מנהלים היו גרידא סבירות לדרגת הזאת האפשרות את להעלות היה ניתן אילו גם אחרים. ן תמיד שמנגד מכיוון חשיבות, כל הייתה.לזה לא הכרח, לדרגת ואפילו ;

זכויותיה על להתעקש המוסיפה התודעה־העצמית של משפטה עומדj מסופקות. אינן שהן ומוצאתשל בהינתן ^ עת בכללותו, החוקים קורפוס אופיו. והכרת המשפט ידי

ע והאפשרות המשפטי ההליך ת, לתבו ת זכויו לקניינה להיהפך יכולושימוש באמצעות כבר אקסקלוסיבי לחוג עצמה את העושה שדרה של ־ 1

המשפט של פילוסופיה208

על מונחות שזכויותיהם אלה באוזני זרה שפה כמו שהיא בטרמינולוגיה תלוי קיומם אשר האזרחית, בחברה האנשים כזה, במצב המאזניים. כף

1ים0ל]אינטר רק לא זרים נותרים וברצייתם, שלהם בידע בפעילותם, והתבוני העצמותי ליסוד גם אלא שלהם, ביותר והאינטימיים האישיים

ה&דרה של בני־חסות לדרגת מורדים והם למשפט, הללו, שהאינטרסים[ להופיע הזכות להם יש אם גם שלה. צמיתים מסוים במובן ואפילו ההיא,

ולא בכך אין (,in iuditio stare)לפניו ולעמוד המשפט בבית גופם הם ייעשה שאולי והצדק הם, גם נוכחים אינם שלהם והידע רוחם אם כלוםבשבילם. חיצוני גורל בבחינת יישאר להם

עם והתפצלה !פרטיקולריות בה אבדה שהאידיאה האזרחית, החברה 229מי החלוקה האחדות אל מושגה, אל המשפט במערכת חוזרת ולחיצוני, לפני

שלעצמו הכללי של ת עם ההווה־כ קולריו ת הפרטי בי קטי ביי )הגם הסו האינדיבידואלי, המקרה של הפרטיקולריות היא הזאת שהפרטיקולריות

האחדות של מימושה המופשט(. המשפט של במובן כלליות היא והכלליות בבחינת (1)היא הפרטיקולריות של ההיקף מלוא פני על בהתפשטותה הזאת זאת ועם מוגבלת טוטליות בבחינת (2ו־) המשטרה, של ייעודה יחסי, איחוד

הקורפורציה. קונקרטית,

ככזה המשפט לצרכים, בנוגע הכרח. אלא אינה הכלליות האזרחית בחברה תוספת. אך נוגע מוגבל, תחום אלא אינו אשר הזה, המשפט ואולם, היחיד. הקבוע הדבר הוא הרווחה זאת, עם ככזה. למשפט חיצוני מה דבר היא רווחה לי. שיש מה להגנת ורק

אלא אינו שבתחילה הכללי, לפיכך, הצרכים. במערכת מהותית קביעה היא הזאת חשוב ]גורם! הוא צדק הפרטיקולריות. תחום כל פני על להתפשט צריך המשפט, קניין על חופשית ובעלות לשגשג, למדינה יגרמו טובים חוקים האזרחית: בחברה

זכותי ?פרטיקולריות, כולי כל שזור שאני מאחד אבל להצלחתה. יסוד תנאי היא להתחשב יש הפרטיקולרית. רווחתי גם תקודם הזה המארג במסגרת כי לדרושוהקורפורציה. המשטרה של תפקידן וזהו שלי, בפרטיקולריות שלי, ברווחה

והקורפורציה המשטרה ג.

אפשרות, בבחינת הם יחיד כל של ורווחתו קיומו הצרכים, במערכת 230ת התממשותה אשד תני במערכת וכן הפרטיקולרי ובטבעו בשרידותיותו מו

וכאישיות. בקניין פגיעות מונעת המשפט מערכת האובייקטיבית. הצרכים

209האתיים החיים

שתסולקנה דאשית, דורש, הפרטיקולריות בגתחום[ הממשי המשפט ואולם, הבלתי לביטחונם ערבות ושתינתן אחרת או זו לתכלית מקריות ]הפרעות[

היחיד, של ורווחתו קיומו שיובטחו גם אבל הקניין, ושל האיש של מופרעכזכות. ותמומש לזכות תיחשב הפרטיקולרית שהרווחה ]כלומר[

המשטרה .1

אחרת, או זו תכלית של העיקרון הוא הפרטיקולרי הרצון עוד כל 231 לתחום מוגבלת ראשית, נשארת, לביטחון הערבה הכללית הסמכות הרי

חיצוני. סדר נשארת היא - ושנית המקריות,

להביאן או למנוע צריכה הכללית הסמכות אשר - לעבירות מעבר 232 לשרירותיות הרוע, של שרירותיותו בבחינת למקריות מעבר כלומר - לדין

גם יש בקניין הפרטי השימוש ושל עצמן בפני צודקות פעולות של המותרת שתכליתם אחרים ציבור ולמוסדות אחרים לאינדיבידואלים חיצוניות זיקות

היוצא מקרי ]דבר[ נעשות פרטיות פעולות זה, כללי צד באמצעות משותפת.לאחדים. עוול או נזק לגרום, יכול או וגורם, משליטתי

נזק נגרם שלא העובדה אבל נזק, של אפשרות רק כאן יש אמנם 233 כאלה, בפעולנת הטמון העוול היבט זהו מקרית. עובדה אלא אינה כלשהו

המשטרתי. הפלילי לצדק האולטימטיבי הטעם והוא

השכל. של האינסופיות אל נופלות החיצונית המציאות של הזיקות 234 לא־מזיק שהוא מה ובין מזיק שהוא מה בין כשלעצמו גבול שום שאין מכאן

בין לא־חשוד, שהוא מה ובין חשוד שהוא מה בין לעבירה(, בנוגע )אפילו או מפיקוח מאיסורים, לפטור שיש מה ובין עליו לפקח או לאסרו שיש מה

המנהגים, קובעים הללו הפרטים את וחשבון. לדין ומדרישה מחקירה מחשד, השעה סכנות התקופה, נסיבות הקונסטיטוציה, של האחדים חלקיה של רוחם

באלה. וכיוצא מוחלטים. גבולות למתוח ולא קשיחות הגדרות כאן לקבוע אי־אפשד תוספת.

הקונסטיטוציה ורוח ]לשיקולים[, כאן נכנסת הסובייקטיבית הדעה אישי. כאן הכל דברים לדוגמה, מלחמה, בימי יותר. המדויקות הנסיבות את קובעים השעה וסכנות

ההיבטים בגלל למזיקים. להיחשב צריכים מזיקים, אינם כלל בדרך אשר רבים ■1 כאשר מרושע. ממד מקבלת המשטרה שרירותית, אישיות ושל מקריות של |הללד

תוך אל שאפשר מה כל למשוך לנסות יכולה המשטרה מאוד, ־הרפלקציה*מפותחת1

המשפט של פילוסופיה210

:פוטנציאלי. באופן מזיק היבט איזה למצוא אפשר דבר בכל הדי כי. השפעתה, תחום הרגילים חייהם את ולשבש רבה בפדנטיות לפעול עלולה המשטרה כאלה, בנסיבות

.•קו כאן למתוח אי־אפשד הזה, המצב: שיהא ככל מטריד אבל האינדיבידואלים. שלאובייקטיבי. גבול

ת והשתרגותם התרבותם במסגרת 235 פיו סו /: היומיום, צורכי של האינ על מסתמך־ ארם כל לסיפוקם)אשר האמצעים של והחליפין הרכישה ועקב

' הליכי ואת הבדיקות את לקצר המאמץ עקב וכן מכשולים(, בלא התנהלותם אחד וכאשר משותפים, אינטרסים מיני כל נוצרים ההכרחיים, ומתן המשא אמצעים נוצרים כך על נוסף כולם. בשביל פועל בעת בה בהם.הוא עוסק

ם וארגונים הללו הכלליים העיסוקים כולה. הקהילה את לשמש שיכוליהציבורית. הרשות מצד והשגחה פיקוח דורשים הכלל לתועלת והארגונים

ע יכולים הצרכנים ושל היצרנים של השונים האינטרסים 236 לכלל להגישות בכללו נוצר ביניהם הנכון שהיחס פי על ואף אלה, עם אלה התנג

׳ לוויסות הזכות מגבוה. מודע ויסות גם איזונם לשם דרוש זאת בכל מעצמו,ם של כזה ם ענייני סוד(:ן מצרכי של מחירם קביעת )כגון אינדיבידואליי הי

שסחורות על מבוססת מיומי בשימוש כך' ׳ מוצגות בהיותן לגמרי, כללי יותו מוצעות בפומבי, למכירה אל לא דבר של לאמי בידו . אלא ככזה, לאינדי

; הציבור זכות על ההגנה ותפקיד לציבור, דהיינו כללי, במובן לאינדיבידואל ; עניין בבחינת - יכול הסחורות, לבדיקת הזכות ועל מרומה להיות שלא

ציבורית. רשות בידי מופקד להיות - הכל של משותףת הסיבה ואולם, ה העיקרי ל השגחה. נחוצים שבעטיי הו i כלליים וני

| נסיבות ובצירופי לארץ בחוץ במצב תלויים גדולים תעשייה שענפי היא | אינם להן וקשורים האלה בתעשיות התלויים והאינדיבידואלים מרוחקים,:| : : היקפם. במלוא האלה ההקשרים את להבין מסוגלים

IV״■

שני בקצה | נמצאים האזרחית בחברה והמסחר העיסוק חופש מול הה| כך עליה. ומפקחים עבודה לכולם המספקים ציבוריים ארגונים מ דוג ל

I במצרים הענק מפעלי שאר ועל הפירמידות על העבודה קדם בימי הייתהת הוקמו אשר ובאסיה, ניתנה לא היחיד ועבודת ציבוריות, לתכליו

שלו§ הפרטיקולרי האינטרס לפי ולא הפרטיקולרית שרירותיותו לפי נגד^ כמשקל והמסחר העיסוק בחירות הצורך את מעלה הזה האינטרס

התכלית? לתוך בעיוורון לשקוע שהוא,מעמיק ככל אבל מגבוה, לוויסותהכלל! אל מוחזר להיות כדי כזה יותר,לוויסות זקוק הוא כן האנוכית,

211האתיים החיים

ת את לצמצם וכדי ת סכנ ת הטלטלו ת בשל הנגרמו שויו כאלה התנגשלא־מדעת. כורח של בתהליך לאיזונז הדדוש הזמן את ולקצר

בין לתווך היא המשטרתית וההשגחה המשטרתי הפיקוח של תכליתם תוספת. אינדיבידואליות. תכליות להשגת הקיימת הכללית. לאפשרות האינדיבידואל

היסוד, למצרכי מחירים לקביעת גשרים, לבניית ברחובות, לתאורה לדאוג עליה כי טוענת האחת זה. בנושא קיימות עיקריות השקפות שתי ]הציבור[. לבריאות וכן | לתת אין כי טוענת האחרת ואילו דבר, כל על הפיקוח זכות להיות צריכה למשטרה ן

צורכיהם פי על במעשיו יודרך אחד כל שכן כאלה, בעניינים פה פתחון למשטרה מצד אבל אחרת, או זו בדרך לחמו את להרוויח זכות כמובן יש ליחיד אחרים. של

שני את הולם. באופן תבוצענה הנחוצות שהמטלות לדרוש זכות יש לציבור גם שני,p^ כזה מסוג להיות לה אסור היחיד[ של1 העיסוק וחירות לספק, יש הצדדים a את

הכלל. טובת

אפשרות אם וגם הכללי, בהון להשתתף לאינדיבידואלים אפשר אם גם 237 העובדה מלבד - נשארת היא זאת בכל הציבורית, הרשות בידי מובטחת זו

ה לעולם כזאת שהבטחה למקריות כפופה - מושלמת בלתי להישאר דינ כמובן מניחה זו שאפשרות ככל שאת ביתר תקף זה דבר סובייקטיבית.

בזה. וכיוצא קפיטל בריאות, מיומנויות, כגון תנאים של קיומם את מאליו

תי השלם היא המשפחה בתחילה 238 ■ להיבט לדא^ג שתפקידו העצמותנת שהיא ידי על הן האינדיבידואל, של הזה :הפרטיקולרי אמצעים לו נו

ידי על והן הכללי, ההון מן לחמו את להרוויח כדי לו הדרושים ומיומנויות החברה אבל לעצמו. לדאוג מסוגל איננו הוא כאשר לקיומו דואגת שהיא

אל את קורעת האזרחית בידו ר גורמת המשפחה, מקשרי האינדי של לניכושים בהם ומכירה מזה, זה !בני־המשפחה היא כן, על יתד עצמאיים. כאי

מקור היו אשר האבהית, הקרקע ואת החיצוני האנאורגני הטבע את מחליפה כולה המשפחה של קיומה את ומכפיפה שלה, בקרקע היחיד, של 'לקיומואל נעשה וכך ובמקריות. האזרחית בחברה לתלות בידו של לבנה האינדי

המשפט של פילוסופיה212

זכויותיהם, ועל בניה על להגן האזרחית החברה על במשפחה. לו שהיו כפי כלפיה,האזרחית. החברה של לזכויותיה מחויב שהיחיד כשם

)כנגד וחובה זכות יש האזרחית לחברה הכללית, כמשפחה זה באופייה 239 כמה עד החינוך על ולהשפיע[ ]לפקח ההורים( של והמקריות השרירותיות

החברה של איברים להיעשות הילדים[ ]של ליכולתם נגיעה לזה שיש אלא עצמם ההורים בידי נשלם איננו החינוך תהליך אם ובמיוחד האזרחית,

: החברה על זו, למטרה שיתופיים ארגונים להקים אפשר אם אחרים. בידילהקימם. האזרחית

■ הזכויות וביז ההורים של זכויותיהם בין ברור גבול כאן למתוח מאוד קשה תוספת. ■ להם שמורה לחינוך בנוגע בי ההורים סוברים כלל בדרך האזרחית. החברה של

- של סוג לכל העיקרית ההתנגדות רוחם. על העולה לעשות,ככל גמורה חירות t למורים בנוגע וזועקים שמוחים אלה והם בהורים, כלל בדרך מקורה ציבורי חינוך

f יש לחברה כן, פי על אף להם. מנוגדות הגחמניות שהעדפותיהם מאחר ולמוסדות, | ילדיהם את לשלוח ההורים על לכפות הבדוקות, השקפותיה פי על לפעול זכות 1 הפולמוס גם שייך לכאן בזה. וכיוצא שחורות אבעבועות נגד לחסנם הספר, לבית

I ובין ההורים( העדפת לפי )כלומר הוראה לחופש הדרישות בין בצרפת שהתעורר| המדינה. של לפיקוח הדרישות

המשמידים אלה על לאפוטרופסות וזכות חובה יש לחברה לזה, בדומה 240 I לפעול וזכות חובה וכן משפחתם, וקיום קיומם ביטחונות את בפזרנותם

| ותכליתם. תכליתה להגשמת במקומםI שלו. המחיה מקורות על וחשבון דין לתת האזרח את החוק חייב באתונה תוספת.I כמובן הוא יחיד כל אחד, מצד איש. של עניינו זה שאין היא ההשקפה בימינו\ זכות יש אדם לכל האזרחית. החברה במערכת איבד גם הוא שני מצד אבל עצמאי,I אין עצמו. מפני גם עליו להגן חייבת מצדה, וזו, החברה, מן מחייתו את לדרושן היווצרות למנוע הדין מן כי היא יותד הרחבה הראייה ברעב. בגוויעה רק כאן מדובר

I לה יש האינדיבידואלים, את לכלכל חייבת האזרחית והחברה הואיל אספסוף. שלK.®

i1! למחייתם. לדאוג אותם לחייב הזכות גם

:! הטבועות פיזיות, מקריות, נסיבות גם אלא שרירותיות, רק לא ואולם, 241 f. הידרדרותם לידי להביא עשויות לעיל(, 200 סעיף )ראה החיצוניים בתנאים

1 הנובעים הצרכים את בו למצויים המותיר מצב הוא העוני לעוני. יחידים של 1 הרכישה אמצעי את מהם גוזל שהוא מאחר אבל האזרחית, החברה מן

11 במובנו המשפחתי הקשר את ומסלק לעיל( 217 סעיף )ראה הטבעיים

213האתיים החיים

כל את כמעט מהם מונע הוא הרי לעיל(, 181 סעיף )ראה כשבט הרחב מערכת בכלל, והשכלה מיומנויות לרכוש הכושר כגון החברה, יתרונות אצל שבדת. הנוחם את אפילו קרובות לעתים הבריאות, מערכת המשפט, לא המשפחה, תפקיד את עצמה על מקבלת הכללית הסמכות העניים

של הרוח להלך הנוגע בכל גם אלא המיידיים, חסרונותיהם מבחינת רק ומתחושת ממצבם הנובעות המגונות המידות שאר וכל רשעות עצלנות,

שלהם. העוול

שהוא, סוג מכל מצוקה של ובכלל העוני, של הסובייקטיבי הצד 242 הטבעיים, חייו במעגל אפילו אינדיבידואל כל של חלקו מנת להיות היכולה

מבחינת הן המיוחדות הנסיבות מבחינת הן סובייקטיבית, עזרה גם דורש כל אף על פעולה, שדה מוצאת המוסריות שבו המקום זהו והאהבה. הרגש

מצד הן עצמה בפני הן מותנית, זו שעזרה מאחד ואולם, הכלליים. הארגונים זיהוי באמצעות פחות הכרחית לעשותה חותרת החברה במקריות, תוצאותיה,

להקלתו. צעדים נקיטת ובאמצעות שבמצוקה הכללי ]ההיבט[ מנורות הבערת בשביל )לדוגמה ותרומות נדבות של המקרי אופיים על

ציבוריים מחסה בתי מתווספים בזה( וכיוצא קדושים של דמויות לפני עוד לצדקה בזה. וכיוצא רחוב תאורת ציבוריים, חולים בתי לעניים,

את ?הגביל מבקשת היא אם טועה והיא לפעילות, דיו נרחב כר יש שלה הרוח הלך של ולמקריותם הרגש לפרטיקולריות המצוקה הקלת

תקנות עקב ומושפלת פגועה עצמה את רואה היא ואם שלה, הידע ושל יותר מושלם הוא הציבורי המצב אדרבה, ומחייבים. כלליים וצווים

הפרטית דעתו פי על בעצמו לעשות פחות נשאר שלאינדיבידואל ככלכללי(. באופן שמאורגן למה )בהשוואה

הרי מגבלות, עליה שאין בפעילות שרויה האזרחית שהחברה בשעה 243שלה. והתעשייה האוכלוסייה הרחבת של פנימי בתהליך מצויה היא

צורכיהם, באמצעות לכללית הופכת האדם בני בין שהתלות עם אחד, מצד ומתרבה הולך לסיפוקם, האמצעים של והייצור ההכנה אופני גם ועמה

נוצר לכללי הפיכה של זה כפול תהליך מתוך שכן העושר. הצבר גם העבודה של והמוגבלות ההתמחות גם שני, מצד אבל ביותר. הגדול הרווח

הקשור המעמד בקרב והמחסור התלות גם ולכן גדלות, הפרטיקולרית הנוספות החירויות את לחוות יכולת לחוסר בתורו מוליך זה דבר זו. לעבודההאזרחית. החברה של הרוחניים מיתרונותיה בייחוד - מהן וליהנות

המשפט של פילוסופיה214

)המתווסתת מסוימת' קיום לרמת מתחת אל גדול המון של הידרדרותו 244 תחושת אובדן אליה נלווה כאשד בחברה(, לחבר ההכרחית בדמה מאליה היא ועבודתו, עמלו מפרי מתקיים אדם של מהיותו והכבוד היושר הצדק,

לא־ עושד של ריכוזו על מקל זה דבר אספסוף. של להיווצרותו הגורמתמועטות. בידיים פרופורציונלי

המינימום ברם, מאליה. נקבעת האספסוף, של זו המינימלית, הקיום רמת תוספת. שבעניים העניים אפילו חושבים באנגליה שונים. עמים בקרב למדיי שונה הזה

העוני בו. מסתפקים אחרות בארצות שעניים ממה שונה זה זכויות. להם שיש הלך נלווה לעוני כאשר רק נוצר אספסוף לאספסוף. אדם עושה אינו כשלעצמו

נוסף בזה. וכיוצא השלטון כנגד החברה, כנגד העשירים, כנגד התמרמרות רוח, הלאזארוני למשל כמו ועצלן, דעת קל נעשה במקריות התלוי האדם כר, על

כבוד של רגש העדר של המגונה המידה האספסוף בקרב נוצרת כד בנאפולי. אין הטבע כלפי עבודתו. באמצעות מחיה לעצמו להבטיח אותו שיחייב עצמי המחסור החברתי, במצב מופיע הוא כאשר ואולם זכויות, לתבוע יכול האדם החשובה, השאלה אחר. או זה למעמד שנעשה עוול של צורה וביה מניה לובש בחברה במיוחד ומטרידה חמורה שהפכה שאלה היא מעוני, לחלץ אפשר כיצד

המודרנית.

על הרגילה חייהם ברמת העניים של אחזקתם נטל את מטילים אם 245 במישרין מחייתם אמצעי את מקבלים הם אם או העשירים, מעמד של שכמו

יקבלו אד כי מנזרים(, קרנות, חולים, ציבורי)בתי קניין של ממקורות הן פוגע זה ועניין עבודה, באמצעות שלא מחייתם אמצעי את הנזקקים לאי־ בנוגע האינדיבידואלים של בהדגשתם הן האזרחית החברה בעקרון בעקיפין, מחייתם אמצעי את להם לתת אפשר לחלופין, ולכבודם. תלותם

הייצור, נפח יגדל זה שבמקרה אלא עבודה. אפשרויות יצירת באמצעות פרופורציונלי מספר של ובחסדונו ייצור של בעודף דווקא היא הבעיה והרי שתי באמצעות מחריפה דווקא זו בעיה והנה, יצרנים. גם שהם צרכנים של

האזרחית החברה אין העושר עודף למרות כי מדאה זה דבר לעיל. השיטות של. והיווצרות קיצוני עוני למנוע כדי מספיק הון לה אין כלומר דיה, עשירה

אספסוף.מידה בקנה הללו התופעות את לחקור לנו מאפשרת אנגליה של הדוגמה

ושל; ענק הקצבות של העניים, מס של תוצאותיהם את ובמיוחד גדול,האמצעי הקורפורציות. ביטול של ובעיקר גבולות, חסרת פרטית צדקהבאבדן ובייחוד בעוני, לטיפול בסקוטלנד( במיוחד )הננקט ביותר הישיר

215האתיים החיים

בעצלות, וכן ההגרה, של הסובייקטיביים היסודות שהם והכבוד, הבושה הישיר האמצעי אספסוף, של להיווצרותו הגורמים בזה, וכיוצא בבזבזנות . :

נדבות לקיבוץ אותם ולהפנות לגורלם העניים את להפקיר הוא ביותר ,בציבור. :

ת דיאלקטיקה מהמת 246 מי בשלב או - האזרחית ההברה נדחפת זו פניה מעבר אל - הזאת המסוימת ההברה ראשון תי לו בו לה ומבקשת לג

ם תה אמצעי את )ומכאן צרכני עמים של בתחומיהם הנחוצים( מחיי הסרים בכלל או ייצוד־יתד, מייצרת שהיא המצרכים את החסדים אחדים,חריצות.

המשפחה, חיי של לעיקרון תנאי היא המוצקה, הקרקע שהארץ, כשם 247 כלפי תנועתה את המחיה והוא התעשייה בשביל הטבעי היסוד הוא הים כך

בבד בד התעשייה: רווחים, אחד הרדיפה את לסכנה חושפת היא באשד חוץ. החיים של המוגבל המעגל ואת הקרקע מוצקות את מעליה. מתעלה גם

הסכנה הזרימה, ביסוד מחליפה היא ותשוקותיהם, הנאותיהם על האזרחיים, בין גם מסחר קשרי יוצרת היא הזה, הגדול הקשר אמצעי בזכות והשקיעה. ן בעת, בה חוזה. לחתימת המוליכים משפטיים יחסים כלומר רחוקות, ארצות ’j* את מקבל המסחר ובאמצעותם ביותר, הטוב החינוך אמצעי הם כאלה קשרים J העולם. של בהיסטוריה חשיבותו

מחשיבים המודרניים שבזמנים פי על אף טבעיים, גבולות אינם נהרות גם אדם. בני בין מקשרים דווקא והימים הם אדרבה, לכאלה. אותם

(:rww01,3?0)באמת טועה הודאציוס

מאכלס הנהרות אגני שאת העובדה מתוך רק לא מתברר זה דבר הקשרים מן לדוגמה, גם, אלא כלשהו, עם או כלשהו שבט כלל בדרך

ברטוניה בין הגדולה, וליוון לאיוניה יוון בין עברו בזמנים שהתקיימוד לשבדיה, לנורבגיה, דנמדק בין לבריטניה, וכיוצא ולליבוניה לפינלנ

...deus abscidit Prudens Oceano dissociabili Terras...

העוין[. הים מן הארצות את הפריד חכם ]אל

המשפט של פילוסופיה216

כי הממצא עם זו עובדה השוואת מתוך שאת ביתד יתברר זה דבר באלה.יותר. רופפים הארץ פנים תושבי ובין החוף אזורי תושבי בין הקשרים להשוות כדאי הים, עם בקשר הטמון החינוך אמצעי את להעריך וכדי

בים, מהפלגה נמנעו אשד אומות עם חרוצות אומות של לים קשרן את : אמונות תוך אל ושקעו שמריהן על קפאו ואשר וההודים, המצרים כגון

הדעת את לתת יש כן, על יתר ביותר. והמהפיר המחריד הסוג מן טפלותהים. אל דוד להן מפלסות והנמרצות הגדולות האומות שכל לכך

לשימוש גם המפותחת האזרחית החברה את מביא זה הקשר 248 נוצרת כך באמצעות שיטתי. באורח אם מזדמן באופן אם - בקולוניזציה

הקרקע על המשפחה לעקרון לחזור האוכלוסייה מן לחלק האפשרות חדש פעולה ושדה חדש שוק כך לה משיגה האזרחית החברה ואילו החדשה,

לחריצותה. , יכול האוכלוסין ריבוי עצם קולוניות. לייסד נדחפת האזרחית החברה תחזפת.

I את לספק מסוגל איננו אשר המון שנוצר חשוב במיוחד אבל זה, בכיוון להשפיע ■ן קולוניזציה הצריכה. על עולה הייצור שבהם בתנאים עבודתו באמצעות צרכיו

ן לרוסיה, לאמריקה, עוקרים המתיישבים בגרמניה. במיוחד מצויה לא־סדידה ן של לחלוטין שונה צורה כלשהי. תועלת לה מביאים אינם ולכן ממולדתם מתנתקים

ן ומסדירה הקובעת המדינה הוא כאן היוזם השיטתית. ההתיישבות היא קולוניזציה I תכופות לעתים ידעו היוונים, ובמיוחד קדם, עמי כבד הביצוע, אופן את ביודעין

I אשר האזרחים, נחלת הקשה העבודה הייתה לא אצלם כזאת. שיטתית קולוניזציה I שיצרו לממדים מגיע היה האוכלוסין ריבוי כאשר הציבור. בענייני יותר עסקו

t אשר חדשים, לאזורים הצעירים את משגרת המדינה הייתה טיפול, וחייבו מחסור 1 בעת במקרה. למצאם עצמם המתיישבים על היה ולעתים מראש, נבחרו לעתים H מצב האם. ארץ תושבי של לזכויותיהם שוות זכויות למושבות העניקו לא החדשה

H שמוכח כפי המושבות, של לאמנציפציה דבר של ובסופו למלחמות הביא כזה III כיתרון עצמו מוכיח המושבות שחדור והספרדיות. האנגליות המושבות מתולדות

! לאדונים. מרבי כיתרון עצמו מוכיח העבדים ששחרור כפי ממש האם, לארץ מרבי ן

הבלול® הכללי את ראשית, ומשמרת, מממשת המשטרתית ההשגחה 249 סדר* בבחינת זאת[ עושה והיא1 האזרחית, החברה של בפרטיקולריות

והאינטרסים« התכליות המון של וביטחונם הגנתם למען חיצוניים וארגון המכוונת® ]הסמכות[ ובבחינת הזה, בכללי נעוץ קיומם אשר הפרטיקולדיים,

מעבר« אל המוליכים אינטרסים לאותם גם ודואגת משגיחה היא העליונההפרטיקולריות■ לאידיאה, בהתאם לעיל(. 246 סעיף )ראה הזאת לחברה

H !

217האתיים החיים

לתכלית שלה, האימננטי באינטרס מצוי אשר הזה, הכללי את עושה עצמה בתור האזרחית החברה אל חוזר האתי ]היסוד[ וכך ופעולתה. רצונה ולמושאהקורפורציה. של אופייה וזהו אימננטי. ]עיקרון[

הקורפורציה .2

החקלאית, השדרה של הטבע וחיי המשפחה חיי של עצמותם מחמת 250 בלתי באורח עצמה בה מצוי חיה זו שדרה שבו הקונקרטי הכללי ]היסוד[ בבחינת הכללית, השדרה של בקביעתה מצוי בשביל־עצמו הכללי אמצעי.

ת קרקע נוגעת, העסקים, >&דרת השתיים, בין האמצעית לפעולתה. ותכליהקורפורציה. בעיקר אותה מאפיינת ולפיכך לפרטיקולרי, דבר, של במהותו

ם מתחלק האזרחית החברה של העבודה מערך 251 פי על שונים לענפי כאלה, פרטיקולרים של האינהרנטית שהדומות מכיוון הפרטיקולרי. טבעו

ת קיום לכלל באה ]לכולם[, המשותף ]האפיון[ בבחינת החברים בהתאגדו[Genossenschaft,] הפרטי, !האינטרס[ אל המכוונת האנוכית, התכלית הרי

לפיכך כללית. כתכלית גם בעת בה עצמה את ומבטאת עצמה את תופשת בקורפורציה חבר הוא המיוחדת, למיומנותו בהתאם האזרחית, בחברה חבר כל

ת שתכליתה מן יותר רחב איננו והיקפה לגמרי קונקרטית היא הכללי והאינטרס הקורפורציה של תפקידה בעצם שהוא בעיסוק, הכלולה התכלית

שלה.

ת הקורפורציה שלעיל, הקביעה לפי 252 הרשות בפיקוח לדאוג, זכאי העומדים חברים לקבל בתחומיה, הכלולים שלה לאינטרסים הציבורית,

ת של אובייקטיביות בדרישות מנו ההקשר לפי שנקבע במספר ויושר מיו לאחרים להקנות וכן פרטיקולרית מקריות מפני חבריה על להגן הכללי,

דבר, של כללו בה. חברים להיות שיוכלו כדי להם הדרושה ההשכלה את עמום שנשאר תפקיד חבריה, בשביל שנייה כמשפחה לתפקד זכאית היא

היחידים מן יותר מרוחקת שהיא כללי, באופן האזרחית לחברה בנוגע ;יותר.ומצורכיהם.

לקבל המוכן מאדם שונה שהוא כשם משכיר־היום, שונה המקצוע איש מבקש או אמן שהוא המקצוע, איש מזדמנת. מקרית תעסוקה עצמו על

לכל אלא מזדמן, מקרי עיסוק לשם לא בהתאגדות חבר הוא אמן, להיותהפרטיקולרית. מחייתו של והכלליות ההיקף

המשפט של פילוסופיה218

האזרחית החברה מענפי אחד של זכויות של במובן פריבילגיות . האטימולוגיה לפי המקורי במובנן ופריבילגיות בקורפורציה, המאוגד

מן מקריים חריגים הן המקורי במובן שפריבילגיות בכך נבדלות שלהן, קביעות הן לעיל הראשונה במשמעות פריבילגיות ואילו הכללי, החוק

של מהותי ענף של המיוחד בטבעו נעוצות והן כחוקים שהתגבשוהחברה.

מחיה בבחינת: איתנה קרקע רק לא למשפחה יש בקורפורציה 253 ביכולת המותנית - לעיל( 170 סעיף )ראה קבוע הון כלומר - מובטחת חבר אין ולפיכך ובמחיה[, ]ביכולת בהן מכירים אף בקורפורציה אלא כלשהי,

הכנסתו ואת כישוריו את אחרים חיצוניים בסימנים להוכיח חייב הקורפורציה מישהו. שהוא להוכיח[ חייב הוא אין ]כלומר מחייתו, אמצעי ואת הקבועה

איבר עצמו שהוא כלשהו לשלם משתייך שהוא בכך מכירים כך על נוסף הזה השלם של אנוכית הבלתי בתכלית מעוניין ושהוא הכללית, בחברה

בשדרתו. אפוא הוא כבודו להשיגה. ומשתדל להנהגת מקביל הקורפורציה ייסוד ההון, הבטחת היותה מבחינת

(.203 לסעיף העדה לעיל אחרת)ראה בספרה הפרטי והקניין החקלאות מעמדות של הבזבזנות ועל המותרות חיי על תלונות נשמעות כאשר

סעיף )ראה אספסוף של היווצרותו קשורה אלה ועם - העסקים אנשי מתמיד גידול אחרות)כגון סיבות בצד כי לשכוח לנו אל - לעיל( 244 שהסברנו כפי אתי, יסוד גם הזאת לתופעה לה יש בעבודה( המיכון של

בלתי )ושותפות בחוק המוכרת בקורפורציה חבר היחיד אין אם לעיל. בידודו שדרתו. מכבוד נהנה הוא אין קורפודציה(, איננה בחוק מוכרת יציבות. אינן והנאתו ומחייתו בלבד, האנוכי לצד עיסוקו את מצמצם כלפי עסקיו הצלחת את שיציג ידי על בהכרה לזכות ישתדל הוא לפיכך

בהתאם לחיות מסוגל איננו שהוא משום גבול, לכך אין ואולם, חוץ. שהלוא - ]בשבילו[ קיימת איננה השדרה הרי כי שדרתו, של לסטטוס

חוקיים. ולהכרה לכינון שזכה מה רק קיים, המשותף רק האזרחית בחברהומתאים. יותר כללי חיים אורח לעצמו להשיג יכול איננו הוא כן, אם

ואת המקרי אופייה את לעניים הניתנת העזרה מאבדת בקודפורציה חובתו את הממלא והעושר בצדק, שלא לה ייחסו אשר המשפיל, אופייה

אצל קנאה ולא בעליו בלב גאווה לא מעורר איננו שוב ההתאגדות כלפיהראוי. ולכבוד אמיתית להכרה בה זוכה והיושר האחרים.

219האתיים החיים

ה מה 254 מר הטבעית״, "הזכות שמכונ תו כלו כו ש אדם של ז שתמ להתו מנו מיו ח ב ח, שאפשר מה באמצעותה ולהרווי הרווי ת ל ל ב ך מוג תו כ

ת שהיא מאחר רק הקורפורציה ע קב ת בתוכה נ כו ת, כז מר תבוני היא כלושוחררת ת מ ת מסברו טיו ת, פר ה וממקריו ת שהיא מהסכנ סכנ עצמה את מ

עלית בעת ובה מובטחת היא בה, מכירים ואחרים. ת מו ת לדרג מודעת פעילות למען משותפת. תכלי

המדינה, של השני האתי השורש היא הקורפודציה המשפחה, עם יחד 255מוצאו ת. בחברה ו שון השורש האזרחי ל הרא כי ם את מ טי מנ מו של ה

ת לריו קו טי ר פ ת ה בי טי ק ביי סו של ה ת ו ליו ל כ ת ה בי טי ק ביי או ת ה אחדו ב התפצלו כל ראשית אשר - הללו המומנטים השני בשורש ואילו עצמותית,

ת האזרחית בחברה לריו קו טי תוך המשתקפת ההנאה ושל הצורך של לפר בת עצמה ליו ל כ ל מי, באורח מאוחדים - המשפט של המופשטת ו כך פני

בו. וממומשת זכות בתור הזה באיחוד נוכחת הפרטיקולרית שהרווחה .

המומנטים שני הם לקודפודציה שבהשתייכות והכבוד הנישואין קדושתהאזרחית. החברה של הארגון חוסר סובב סביבם אשר

במטרה נעשה הדבר המודרניים, בזמנים הקורפורציות את ביטלו כאשר תונופת. את משנה איננה הקורפורציה זאת, נקבל אם גם אבל לעצמו. ידאג שהיחיד

חלק רק יש לאזרחי המודרניות, במדינות לחמו. את להרוויח היחיד של מחויבותו פעילות האתי לאדם מלספק מנוס אין זאת, ועם המדינה. של הכללי בעסק מוגבל תמיד לא שהמדינה הזה, הכללי ]היסוד[ את הפרטית. לתכליתו מעבר כללית דואג שהוא בכך שהאינדיבידואל, לעיל ראינו בקורפורציה, מוצא לו,.הוא מספקת כזה: לא־מודע בכורח די אין ברם, אחרים. למען גם פועל האזרחית, בחברה לעצמו

שמעליה מובן מחשבה. על המבוססת ידועה, לאתיות הכורח נעשה בקורפורציה רק להסתגר להתאבן, עלולה היא כן לא שאם המדינה, מצד הפיקוח לעמוד .צריך

כשלעצמה־ובשביל־עצמה והנה, אומללה. גילדות מערכת לכדי ולהידרדר בעצמה בתי של הפיכתם היא הקורפודציה אדרבה, סגורה, גילדה איננה הקורפודציה

לעוצמה זוכים הם שבה למסגרת והכנסתם לאתיים, היחידים העסק ובתי המלאכהולכבוד.

ת הקורפורציה של שתכליתה מאחר 256 ת מוגבל סופי דומה, ובאופן - ו שלה האמת אזיי - בלבד יחסית וזהות הפרדה יש החיצוני המשטרתי בארגון כך המוחלטת, ובממשותה כשלעצמה־ובשביל־עצמה הכללית בתכלית מצויה

הפכת1 למדינה. האזרחית החברה של הספדה נ

המשפט של פילוסופיה220

הרפלקציה של האזרחי, העסק של מושבו מקום היא העיר - וכפר עירמפצלת. עצמה בתוך השקועה ה אילו ו ם הוא הכפר ו שבם מקו של מו

ם הטבע. על המבוססים אתיים חיים אלי עצמם המקיימים האינדיבידו ]מצד והמשפחה אחד[ ]מצד אחרים משפטיים אישים עם יחסים באמצעות

בבחינת המדינה נובעת שמתוכם האידיאלייבדעדיין המומנטים הם שני[ דרך אמצעיים הבלתי האתיים החיים של זו התפתחות האמיתי. יסודם

ההוכחה היא האמיתי, כיסודם למדינה ועד האזרחית בחברה התפצלותםהמדינה. מושג של האפשרית היחידה המדעית

עה שהמדינה מאחר פי ך מו הלי ת שג של ]התפתחותו[ ב המדעי המול היסוד היא זאת ועם כתוצאה, ש תי! מי א ת ה תחו תפ אותו הרי זו[, ה

ת ואותה תיווך ם תדמי קי סל ם נ הפכי מכאן לאי־אמצעיות. במידה בה ונל המדינה שבממשות ל כ כה ורק הראשית, בעצם היא ב מתפתחת בתו

המתפצלת היא־היא המדינה של והאידיאה אזרחית, לחברה המשפחהשני ם ל טי מנ מו הלך הללו. ה מ ה ב ת חו ת תפ האזרחית, החברה של ה

המומנטים שני את המכילה האינסופית, בצורתה זוכה האתית העצמותת דיפרנציאציה (1)האלה: סופי היותודבתוך־עצמה שבה לנקודה עד אינ

ת התודעה־העצמית של היי שביל נ המצויה הכלליות צורת (2)עצמה: ב וממשי אובייקטיבי הוא הרוח באמצעותה אשר המחשבה צורת בחינוך,ת לעצמו ליו ם אורגנית ככו ת, בחוקי סדו מו ב בבחינת ברצונו ]כלומר[ ו

מחשבה.

שלישי פרקהמדינה

\ בתור האתי הרוח היא - האתית האידיאה של ממשותה היא המדינה 257 את-ן והיודע עצמו את החושב הרוח הגלוי, לעצמו, המחוור העצמותי, הרצון | הבלתי קיומה אותו. יודע שהוא ובמידה יודע הוא אשד את והמבצע עצמו

תרן הוא המתווך קיומה ואילו [,Sitte] בנוהג הוא המדינה של אמצעי ע ד תו בתו, בידיעתו היחיד, של העצמית מוצאתן זו שתודעה־עצמית כשם ובפעילו

הן מהותה, בבחינת במדינה, העצמותית חירותה את רוחה הלך מכוח ת תכלי| פעילותה. ותוצר י

221האתיים החיים

אתנה( העם)לדוגמה: רוח נמוכים. היותר הפנימיים, האלים הם הפננויםד T V T ' ״

חיים רגש, היא [Pietät] דבקות עצמו. את והרוצה היודע האלוהי הוא של רצייה היא הפוליטית הטובה והמידה הרגש. ידי על המכוונים אתיים

ההווה־כשלעצמה־ובשביל־עצמה. הנחשבת התכלית

ת 258 תו בבחינ שו תי הרצון של ממ ת - העצמו ה שיש ממשו למדינת לכדי הועלתה אשר הפרטיקולרית בתודעודהעצמית המדינה - כלליו

תכלית היא הזאת העצמותית האחדות כשלעצמו־ובשביל־עצמו. התבוני היא כשם ביותר, הנעלה לזכותה החירות מגיעה ובה נעה, ובלתי מוחלטת עצמית

של העליונה וחובתם היחידים, כלפי עליונה זכות יש זו מוחלטת שלתכליתבמדינה. חברים להיות היא אלה

של ייעודה כי ומניחים האזרחית החברה ובין המדינה בין מבלבלים אםעליהם, והגנה האישית החידות ושל הקניין של הבטחתם הוא המדינה

של האחרונה תכליתה הוא ככאלה היחידים של האינטרס כי נדמה אזיי לבחירה הנתון עניין היא במדינה חברות כי מכך ונובע התאחדותם,ה של יחסה ואולם, שרירותית. אל אל המדינ דו בי די אחר הוא האינ

אל הרי אובייקטיבי, רוח והיא הואיל לחלוטין: דו בי יש עצמו לאינדיהמדינה. של איבד הוא באשר רק אתיים וחיים אמת אובייקטיביות,

האמיתיים, והתכלימ התוכן עצמה היא התאחדות, היא באשר התאחדות, 3J ם של וייעודם בידואלי ת הוא האינדי ם. חיים לחיו ת כלליי תיו העצמו

ת הכלליו הפדט, של סיפוקו של והתוצאה המוצא נקודת הן הללו והתנהגותו. ואופן פעילותו

אחדותן כללי באופן היא במופשט, עליה משקיפים אם התבוניות,ת של 1 ת ושל כלליו דיו חי ת בחדירתן י ם ואם לוו, וו ההדדי שקיפי מה 1 פן כאן עלי קרטי באו ה, פי על קונ כנ תן היא הרי תו של אחדו החירות ושל הכללי( העצמותי הרצון )כלומר האובייקטיבית החירות ן

ת קטיבי ביי עה )כלומר הסו די אל של הי דו בי די רצונו האינ המבקש ו הקובעת פעולה היא צורתה לפי כי נובע מכאן פרטיקולריות(. תכליות <'

האידיאה כלליים. כלומר נחשבים, ועקרונות חוקים פי על עצמה את ויתו היא הזאת ::ג ת הוויי ת הנצחי שביל־עצמה וההכרחי שלעצמה־וב כ

הרוח. שלgl, כללי, באופן המדינה של ההיסטורי מקורה היה מה או מהו השאלהת, מדינה של מכך ויותר ־־ ה, ושל משפטיה של פרטיקולרי תי קביעוד

המשפט של פילוסופיה222

אמון, או פחד מתוך פטריארכליים, יחסים מתוך תחילה נתהוותה אםצד השאלה או בזה, וכיוצא הקורפורציה מתוך ש כי של בסיסם נתפ

ת שמא בתודעה, אלו .משפטים כויו ת כז היו לי או אלו ת או כויו כז נוגעות אינן אלו שאלות - וכדומה כהרגל או כחוזה האם פוזיטיביות,

אה ת בהכרה רק כאן עוסקים אנו עצמה. המדינה של לאידי עי מדם אותם כל וו ומבחינה המדינה, של ת אלא אינם ענייני ולכן. תופעות איזו של שסמכותה במידה היסטורי. עניין הם מ קיי ה. שענת מדינ נם, על ם הרי טעמי תיו לקוחים אלו טעמי התקף המשפט של מצורו

מדינה. באותה עם אלו, נושאים של הפנימי צדם עם רק לו עניין הפילוסופי העיון

הוא: הזה המושג אחד שבחיפושיו, ייזקף, רוסו של לזכותו הנחשב. המושג החברתי היצר למשל צורתו)כמו לפי רק לא אשר עיקרון, למדינה הציב

שהוא עיקרון מזזשבה, הוא תוכנו לפי גם אלא האלוהית( הסמכות או הוא ואולם, המדינה. כעקרון הרצון את הציב הוא כלומר עצמה, החשיבה

רצון של המסוימת בצודה רק מכן( לאחד לפיכטה הרצון)בדומה את תפש כשלעצמו־ התבוני טיסוד[ תפש לא הוא הכללי הרצון את ואילו יחיד,

מתוך המתהווה משותף, כרצון דק אלא הרצון, של ובשביל־עצמו היחידים של איחודם אצלו נהפך לפיכך מודע. כרצון הזה היחיד הרצון

הסכמתם ועל סברותיהם על שדידותיותם, על המבוססת לאמנה במדינה האלוהי את ההורסות גרידא השכליות המסקנות נובעות מכאן המפורשת.

כאשר לפיכך, המוחלטים. ומרותו סמכותו ואת כשלעצמו־ובשביל־עצמוהיג מכריע לכוח היו הללו ההפשטות להנ המדיני, השלטון את והחלו'

מחזה לפנינו הוצג - האנושי המין בתולדות לראשונה - אחד מצד אזיי קיים שהיה מה כל מיגור תוך וממשית גדולה מדינה של כינונה מדהים: על מדיני שלטון לבסס שאיפה תוך המחשבה מתוך מחדש כינון לפניה, אלא מדובר לא שני שמצד מכיוון אבל תבוניים. הם כי שסברו יסודות

ת:בהפשטות שאץ? ולזוועות לאימה אלא הוליכו לא הן אידיאה, נטולוI כדוגמתן. שלפיו| היסוד, מושג את להזכיר יש היחיד הרצון של העיקרון כנגד

שהיחידה בין במושגו, כלומר כשלעצמו, תבוני הוא האובייקטיבי הרצון׳ וניגודו שלא, ובין בו דוצה שגחמתם בין שלא, ובין אותו מכירים -

ה, הרציי עה.ו ת הידי מוכלו׳ן לבדה )שהיא החירות של הסובייקטיביול - ההוא( בעיקרון מנט ולפיכך אחד, מומנט רק מכי של! חד־צדדי מו

223האתיים החיים

ת א היותו באמצעות רק תבוני הוא הרצון ואילו התבוני, הרצון אידיבשביל־עצנזו. גם בעת ובה כשלעצמו

ת בתור בהכרה המדינה את התופשת למחשבה האחר הניגוד תבוני של מקריותם את התופעות, של חיצוניותן את כי הוא עצמה, בשביל

אין בזה וכיוצא העושר של העוצמה, של בהגנה, הצורך של המצוקה,ם תופשים ם אלא ההיסטורית, ההתפתחות של כמומנטי אותם מביני

חידותם הוא ההכרה של עקרונה כאן גם המדינה. של בעצמותה ים, של אלי בידו אפילו האינדי ת, מחשבת לא ו חידיו היחידים אלא הי

ועוניים עושרם וחולשתם, כוחם המקריות: תכונותיהם על האמפיריים כשלעצמן־ התבוניות ומן האינסופיות מן להתעלם כזה, רעיון בזה. וכיוצא

- הפנימי טבעה מתפישת המחשבה את ולגרש במדינה ובשביל־עצמן שהועלה כפי טהור כה באופן מעולם כנראה הועלה לא כזה רעיון ןכתבתי["באופן המדינה. מדעי של רסטורציה פוךהאלד אדון של בספרו

סיונות שבכל משום טהור" כה גם המדינה, של מהותה את להשיג הני כוונה עמה הביאה ביותר, שטחיים או חד־צדדיים היו עקרונותיהם אם זו לא פון־האלר אדון אבל כלליות. הגדרות כלומר מחשבות, עצמה זו

צורת ועל המדינה שהוא־הוא התבוני התוכן על ביודעין שוויתר בלבדלנו, מבטיח פמ־האלר אדון בלהיטות. שניהם את מנגח אף הוא המחשבה,

הרי נכון, זה אם נרחבת. השפעה נודעה שלו ״הרסטורציה״ לעקרונות בימחשבה, כל על מוותרת הדברים שהצגת בכך הסתם מן זאת לתלות יש

נעלמים זו בדרך כי מחשבות. נטולת אחת חטיבה במו הוא כולו והספר . התייחסות שבו התיאור, של רושמו את המחלישים והבלבול, המבוכהם מעורבת העצמותי לעניין ולתבוני לכללי ודמזים מקדיים, בענייני

בתחום מכך, וכתוצאה גרידא, וחיצוני אמפירי שהוא מה עם התערבבו הוא הזה התיאור והאינסופי. הנעלה את לגו מזכירים תוכן, והחסר הריקני

את ולא המדינה, כמהות המקריות תחום את תופש שהוא מפני עקבי, גם ־ חוסר של גמורה אי־עקביות דווקא פירושה כזה בדיון עקביות העצמותי.

גם בנוח עצמה ומרגישה לאחור להביט בלי ומתקדמת אצה אשר מחשבה, 1קט.* רגע לפני שאישרה ממה הגמור בהפך .

a הייתה המחבר של הדוח מורת באופיו. מקורי הוא הנידון הספר לעיל, שצוינו התבונות שום **על לעיל, שנזכרו השגויות התיאוריות היו אותה שהצית מה שבן אצילית, להיות עצמה, בפני .בולה,

פון־האלד אדון הללו, מן להינצל כדי אבל לממשן. הניסיונות ובמיוחד ברוסו, בעיקר למקורןשיש לטעון אי־אפשר ולכן מחשבות, של מוחלט חוסר אלא שאינה השנייה, הקיצוניות אל מלע

המשפט של פילוסופיה224

פורמלי באופן הנקבעת זכות לכל וחקיקה, חוק לכל יוקדת שנאה אל כלומר - כלשהו תוכן לה אכן כי בוודאות המגלה ,6השיבולת היא חוקית, קביעה הנקבעת הזכות שנאת החוק, שנאת וחוקי. מקוריות שיתחפשו. כמה להם יתחפשו צבועות, טובות ובכוונות שכל ברפיון בקנאות, מדובר

מכירים שאינם קוראיי ולטובת לב, לתשומת ראויה תופעה תמיד היא פון־האלר אדון של זו כמו שלו הראשי העיקרון את מעמיד פח־האלר שאדון לאחר דוגמאות. כמה להביא ברצוני הספר את

החלש את החזק הקטן, את דוחק הגדול הדומם שבעולם והוא"שכשם ואילר(, 342 ׳עמ א, )בכיר בצורות גם בוודאי קרובות )ולעתים יותר נאצלות בצורות ומופיע שב החוק אותו בזה, וכיוצא

האלוהי ו״הסדר האדם״, בני בקרב וכן החיות בקרב הגל[ של הן בסוגריים ]ההערות לא־נאצלות?( כאן כבר תמיד". וישלוט לשלוט חייב שולט, יותר שהעוצמתי אפוא הוא והנצחי משתנה הבלתי בעוצמת לא בעוצמה: כאן מדובר מובן באיזה להלן, שיובא במה יתברר אף זה ודבר לראות, אפשר לבסס מבקש פון־האלר אדון הדברים בהמשד מקרי. בבוח־טבע אלא כאן, מדובר והאתיקה הצדק

ארגן המופלאה, חכמתו ברוב שהטבע, ואילח 365 ׳)עמ גם ובהם נימוקים, מיני בכל טענתו את כף כל נהדרת האצלה הנפש את מאצילה העצמית העליונות הרגשת שעצם כר, העניינים את

רבה בהרחבה הכפופים. על לשליטה הנחוצות בדיוק טובות מידות אותן של בהתפתחותן ותומכת המנצלים אלה הם החלשים או החזקים המדע בממלכת "האם שואל הוא סכולסטית וברטוריקה

חורבן להמיט וכדי שפלות אנוכיות לתכליות להם שרוחשים האמון ואת סמכותם את לרעה הנצרכים אלה הם במדע השולטים אלה המשפטנים, מבין האם להם, המאמינים התמימים על

ללבן קוראים תקוותם, את ומבזיבים לקוחותיהם את מונים טכניים, ולפלפולים וולות לתחבולות אלה את קבצנות לידי מביאים עוול, לעשיית כאמצעי החוק את מנצלים לבן, ולשחוד שחור

פון־האלר אדון הלאה. וכן התמים״ השה את לגזרים קורעים רעבים נשרים וכמו לחסותם, הנזקקים האלוהי הסדר הוא החזקים ששלטון הטענה, את לבסס כדי כזאת ברטוריקה משתמש שהוא שוכח

מעניקה החוק שידיעת אלה ולכן התמים, השה את לגזרים קורעים הנשרים שבו סדר אותו הנצחי, מוגזם אולם חלשים. שהם מאחר לחסותם, הזקוקים התמימים את בעשקם צודקים עוצמה להם

אחת. מחשבה אפילו בו שאין במקום מחשבות שתי של צירוף לדרוש מצד לדעתו, הם, אזרחיים חוקים חוקים. ספרי של אויב הוא פון־האלר שאדון מאליו מובן

מאמצים לחסור היה אפשר הטבע". חוקי מתוך מאליו כמובן נובעים הם שכן נחוצים, אחד"בלתי בענייניט מושקעים שעדיין מאמצים מדינות, קיימות מאז חוקים ובספרי בחקיקה שהושקעו רבים

זה שכל במחשבה האדם בני הסתפקו ומתמיד מאז אילו הפוזיטיבי, המשפט ובלימוד כאלה לשופטים כהוראות אלא פרטיים, לאנשים בעצם ניתנים אינם החוקים שני, "מצד מאליו. מובן

כלל איננו שיפוט מקום, מכל העליונה. המשפטית הסמכות של רצונה את יכירו למען זוטרים, מתן כלומד חסד, מעשה אלא אחדים(, במקומות וכן ואילך, 297 ׳עמ ,1 )כרך המדינה של חובה להבטחת האמצעים מבין לנדרש. מעבר תוספת בגדר אלא הוא ואין העוצמה, בעלי מצד סיוע

האמצעי ולא־ודאית, לא־בטוחה שיטה הוא ובעצם ביותר, המושלם איננו בוודאי הוא הזכויות האמצעים שלושת את מאתנו ששדדו לאחר לנו, השאירו שלנו המודרניים שהמשפטנים היחיד

: שהעניק אלה את ביותר, והבטוחה המהירה בדרך המטרה אל המובילים אלה את דווקא האחרים, היה שאפשר )כמו הם הללו האמצעים שלושת הלגיטימית״. חירותנו להבטחת החביב הטבע לנו

כל שאין במקרים הימלטות (3)לעוול, התנגדות (2)והשרשתו, הטבע לחוק הישמעות (1")להניח(: הטבעי, האלוהי החוק החביב!("ואולם הטבע לעומת המשפטנים הם חביבים בלתי אחר״)כמה סעד

המחבר של עקרונו פי על כי כמון־)אם רעך את כבד הוא: אדם, לכל נתן והמיטיב הטוב שהטבע לרעך תחטא לא ממר(; העצום את אלא כמוך, רעך את לא כבד להיקרא: הזה החוק היה צריר עצמו מכה יותר חב?(; כן הוא מה לד)אבל חב הוא אין אשר את מרער תדרוש לא לך; חטא לא אשר

את לייתר שאמורה היא הזה החוק השרשת תוכל". אשר בכל לעזר לו והיית כמור לרעך ואהבת

225האתיים החיים

החידות, של מימושה האתי, השלם היא כשלעצמה־ובשביל־עצמה המדינה תוספת. הרוח היא המדינה ממשית. תהיה שהחירות היא התבונה של המוחלטת ותכליתה

שלו, כאחר רק מתממש הוא בטבע מודע,'ואילו באורח בו ומתגשם בעולם הניצב את יודע הוא אם רק בתודעה, מצוי הוא אם רק מדינה הוא הרוח רדום. כרוח התודעה־ מן היחידיות, מן לצאת אין לחירות, בנוגע קיים. מושא בבחינת עצמו

בין - הזאת שהמהות משום התודעה־העצמית, ממהות אלא היחיד, של העצמיתהאינדיבידואלים אשר עצמאית, כעוצמה מתגשמת - שלא ובין זאת יודע שהאדם

אף שעל העובדה את לעצמו מסביר פון־האלר אדון כיצד לראות יהיה מעניין והחוקה. החקיקהבעולם! הופיעו זאת בכל וחוקה חקיקה הזה, החוק השרשת

ובכך הלאומיות״, בחירויות שנודע ב״מה לדון מגיע המחבר ואילך, 362 ׳עמ השלישי, בכרך הייתה כחוק שנקבעה זכות כל הזה, הרחב במובן הלאום. מדינות של ולחוקות לחוקים מתכוון הוא

זזנזר כלל גדרן הוא תוכנם "כי היתר, בין אומר, הוא האלה החוקים על חירות. להיקרא יכולה אנו וכאשר כאלה׳׳. תיעודיות לחירויות רב ערך לייחס נהוג בספרים אם גם למדיי, חשיבות של ’7הגרמניות, הקיסריות האחוזות של הלאומיות החירויות על כאן מדבר שהמחבר מבינים מבינים מזה פחות ועוד הרבה, בה קוראים לא מקום ״שמכל כרטה, המגנה האנגלית)כגון האומה של באלה(, וכיוצא [1689 שנת של ]האנגלית הזכויות מגילת שלה", הארכאית השפה בשל אותה, מוערכים היו שלפנים קניינים שאותם לגלות נדהמים אגו אז או בזה, וכיוצא הבולגרית האומה

אשר חוקיהן, את מעריכות הללו האומות בספרים ושרק חשיבות, חסד משהו הם ביותר, כחשובים בכל ניכרת להיות מוסיפה והשפעתם לחם, פרוסת כל ועל לבוש פריס כל על השלכות להם היו

פון־ אדון דוגמה, עוד להביא אם פרוסיה, של הכללי החוקים מספר שעה. ובכל יום בכל מקום, כאן, כי ׳)אם8פילוסופיות בלתי שטעויות מאחר ואילך(, 185 ׳עמ ,1 )כרך במיוחד מסתייג האלד

השפיעו במיוחד( מתמרמר פון־האלר אדון שעליה קאנט, של בפילוסופיה מדובר אין פנים, כל על המדינה, של רכוש על מדינה, על היתר, בין בו, שמדובר מכיוון ובעיקר תיאמן, שלא השפעה עליו

וכיוצא מדינה פקידי על המדינה, ראש של חובותיו על מדינה, ראש על המדינה, של תכליתה על האזרחים, של הפרטי קניינם על מסים להטיל ״הזכות פון־האלר אדון את מרגיזה במיוחד באלה.

שהן הוא דבר של שפירושו מאחר המדינה, צורכי למינוון צריכתם, ועל תוצרתם על עסקיהם, על לאזרחים הן עצמה( המדינה רכוש הוא אלא לנסיך, שייך איננו המדינה רכוש עצמו)שכן למלך

שכן החוק, בעיני צמיתים הם הנתינים וכל רכושם, ולא גופם לא עצמם, משל כלום אין הפרוסיםהמדינה". משירות לסגת רשאים הם אין

אדון שבה הרגשנות מן במיוחד להשתעשע אפשר תיאמן, שלא הזאת הגסות בכל בהתחשב הקדמה ו, גילוייו)כרך לנוכח חש שהוא במילים, לבטאו שאין התענוג את מתאר פוץ־האלר

כנות חקירות לאחר כאשר האמת, של ידידה רק לחוש יכול שכמוה "שמחה - [(xxiii-xxiv ׳]עמ של קולו לומד׳׳!(, ״אפשר באמת )כן, לומר אפשר לו, שהתגלה לוודאות... מגיע הוא ונאמנות

הבחן התגלויותיהם את מבחינים אלוהים דברי דבר, של עצמו.״)לאמיתו אלוהים דברי הטבע, רוצה היה הוא התפעלות מרוב ״איך לנו מספר הוא הטבעי.( האדם ושל הטבע של מקולו היטב

ברגע בו נולד חיה דתיות של! תרגש עיניו, את שטף שמחה דמעות של זרם איך ברך, לכרוע הקשה העונש בבחינת זה על לקונן בעצם צריך היה פון־האלר אדון של הדתיות ]רגש[ ההוא". מן כך כל רחוק תועה היותו הוא לאדם ביותר הקשה הדבר שהלוא אלוהים. עליו שהטיל ביותר

המדינה שחובות ואלוהי חשוב כמה עד ההכרה ומן לחוקים, הכבוד מן התבוניות, ומן המחשבה תועה היותו - חוקית קביעה ייקבעו האזרחים, וחובות המדינה זכויות וכמוהם האזרחים, וזכויות

אלוהים. כדברי בעיניו ולהופיע אותו להונות היה יכול שהאבסורדי עד אלה, מכל כך כל רחוק

המשפט של פילוסופיה226

בעולם, אלוהים של הילוכו היא המדינה שלה: מומנטים אלא אינם היחידים באידיאת מעיינים כאשר כרצון. המתממשת התבונה של עוצמתה הוא ובסיסה

מוסדות לא פרטיקולריות, מדינות לא יהיו עינינו שלנגד הדין מן המדינה, מחמת אם גם מדינה, כל ממשי. אלוהים אותו עצמה, האידיאה אלא מיוחדים,

או כאלה מגרעות בה ונבחין המגונות מן שהיא עליה נכריז שבידינו העקרונות המומנטים בה מצויים הרי ימינו, של המפותחות למדינות שייכת היא אם אחרות,

את להשיג מאשר מגרעות לחשוף יותר ונקל הואיל ואולם, קיומה. של המהותיים הפנימי האורגניזם את שוכחים יחידים היבטים ובגלל ששוגים פלא אין החיובי,

בתחום משמע בעולם, ניצבת היא אמנות, יצירת איננה המדינה המדינה. של בצורות ולכערה לעוותה מסוגלת רעה והתנהגות והטעות, המקריות השרירותיות,

הם הרי - והנכה החולה הפושע, האדם, שבבני המכוער כן, פי על ואף רבות. הוא זה וחיובי המגרעת, למרות מתקיים החיים, החיובי, חיים. אדם בני זאת בכל

כאן. ענייננו

המדינה: של האידיאה 259ת בלתי ממשות בעלת היא )א( ת מדינה והיא אמצעי אלי בידו אינדי

המדינה משפט או הקונסטיטוציה - עצמו אל המתייחם אורגניזם בבחינתהפנימי. המדינה משפט - חברתה אל אחת מדינה של ליחס ונהפכת מתגלגלת )ב(

בינלאומי[. ]משפט החיצוני כלפי מוחלטת עוצמה ובבחינת סוג בבחינת הכללית האידיאה היא )ג(

ת ת. המדינו אליו דו בי די תן הדוח היא האינ שות לעצמו הנו במהלך ממהעולם. של ההיסטוריה

לזה ומעבר אינדיבידואלית, מדינה היא במהותה המדינה ממשית, בתור תוספת. פרטיקולריות: ובין אינדיבידואליות בין להבדיל יש פרטיקולרית. מדינה היא

הפרטיקולריות ואילו עצמה, המדינה אידיאת של מומנט היא האינדיבידואליות : יכול ביניהן והיחס בזו, זו תלויות בלתי הן ככאלה המדינות להיסטוריה. שייבת ויעמוד ביניהן שיקשר שלישי מה דבר דרוש ולפיכך חיצוני, יחס רק אפוא להיות

:ההיסטוריה במהלך ממשות לעצמו הנותן הרוח הוא זה שלישי מה דבר מעליהן. ליגה תקמנה מדינות שכמה אמנם אפשר שלהן. המוחלט השופט והוא העולם, של

הברית ברית)כמו לכרות יכולות אף הן אחרות. מדינות מעל משפט בית ותשמשנה 'במו ומוגבלות, יחסיות לעולם הן כאלה ובריתות ליגות אבל לדוגמה(, הקדושה,

הוא הפרטיקולרי, כנגד תמיד התקף והיחיד, האחד המוחלט השופט הנצחי. השלום של בהיסטוריה הפועל וכסוג ככללי המתגלם ההווה־בשלעצמו־ובשביל־עצמו, הרוח

העולם.

227האתיים החיים

הפנימי המדינה משפט א.

ה 260 ת. החירות של ממשותה היא המדינ ת והנה, הקונקרטי רו החית ה הקונקרטי צ עו ת בכך נ אליו דו בי די אינ ה ת ש שי ם האי האינטרסי ו

בזכותם)במערכת מלאה נוהכרה וייהנו במלואם יתפתחו שלה הפרטקולריים של לאינטרס מעצמם וייהפכו יתגלגלו וכן האזרחית(, והחברה המשפחה

הסובסטנציאלי כברוחם הזה הכללי באינטרס וברצון ביודעין יכירו הכללי, ושלם תקף הכללי אין לפיכך האחרונה. תכליתם בבחינת למענו ויפעלו

ם, והרצייה הדעת האינטרס, בלי אין הפרטקולדיי ם ו אלי דו בי האינדי בה הם אלא הפדטקולדיים, האינטרסים למען פרטיים כאישים רק חייםת להשגת ביודעין ופועלים הכללי את רוצים בעת של עקרונן זו. תכלי

ת ת המדינו ק חזק הוא המודרניו מאפשר שהוא מכיוון מאוד עד ועמות קיצוניות לכדי עצמו את להשלים הסובייקטיביות לעקרון של עצמאי

הסובסטנציאלית, האחדות אל אותו מחזיר בבד ובד אישית, פרטיקולריותעצמו. הסובייקטיביות עקרון בתוך הזאת האחדות את מקיים וכך

מימוש היא שהמדיה היא החדשה בעת המדינה אידיאת של סגולתה תוספת. לומר: רוצה הרצון, מושג פי על אלא סובייקטיבית, שרירותיות פי על לא החירות

ושבהן מוסווית עודד, המדינה אידיאת שבהן מדינות ואלוהיותו. כלליותו פי על הן חופשית, עצמאות לכלל הגיעו לא האידיאה של הפרטיקולריות הקביעות

מצויה, כבר אמנם הכלליות הקלאסית העתיקה העת של במדינות פגומות. מדינות כלומר הכלליות, אל הוחזרה ולא ושוחררה הותרה לא עדיין הפרטיקולריות אבל תהיה שהכלליות היא המודרנית המדינה מהות השלם. של הכללית התכלית אל

כלומר האינדיבידואלים, של ובתוחתם הפרטיקולריות של המלאה בחירות קשודה ואולם, במדינה. בהכרח יתמקד האזרחית החברה ושל המשפחה של שהאינטרס

הפרטיקולריות, של והרצייה הדעת בלי להתקדם יכולה איננה התכלית כלליות על שני ומצד למעשה, לחול אפוא מוכרח הכללי זכותה. על לשמור החייבת

מתקיימים המומנטים ששני בכך דק ובחיוניות. בשלמות להתפתח הסובייקטיביותבאמת. ומאורגנת איברים בעלת ]שלמות! במדינה לראות ניתן עוצמתם, במלוא

מת 261 ת, הרווחה ושל הפרטי המשפט של התחומים לעו של הפרטיצוני כורח אחד מצד היא המדינה האזרחית, החברה ושל המשפחה חי

המשפט של פילוסופיה228

ותלויים לטבעה כפופים וחוקיהם שלהם והאינטרסים העליונה, וסמכותם שבין באחדות הוא וכוחה האימננטית, תכליתם היא המדינה שני, מצד בו.

האינדיבידואלים, של הפרטיקולרי האינטרס ובין הכללית האחרונה תכליתה גם להם שיש במידה בה כלפיה חובות יש שלאינדיבידואלים בכך כלומר

לעיל(. 155 סעיף זכויות)ראה

האדם הוא שמונטסקיה העובדה, את הזכרנו לעיל 3 לסעיף בהערה כבר לפרטיה לעבד וניסה העלה החוקים רוח הנודע בספרו אשר העיקרי

תלויים - האזרחי המשפט של חוקים במיוחד - שהחוקים המחשבה את שיש הפילוסופית, ההשקפה את וביטא המדינה, של המסוים באופייה

השלם. אל ביחסו ורק אך בחלק לדוןעצמותי, בשבילי שהוא משהו אל התייחסות כל, ראשית היא, חובה

מציאותו אלא אינה זאת, לעומת זכות, כשלעצמו־ובשביל־עצמו. כללי שלו הפרטיקולריות של ההיבט היא כלומר הזה, העצמותי של בכלל

שתיהן נראות הפורמלית ברמה לפיכך, הפרטיקולרית. חירותי ושלם כמחולקות שים או שונים לצדדי היא באשר במדינה, שונים. לאי

ושל העצמותי של ]הדדית[ חדירה היא באשר ]כלומר[ אתית, ]ישות[ של מציאותה גם בעת בה היא העצמותי כלפי התחייבותי הפרטיקולרי,

אותו בתוך בה מאוחדות וחובה זכות לומר: רוצה הפרטיקולרית, חירותי לכלל במדינה מגיעים הנבדלים שהמומנטים מאחד ואולם, עצמו. יחס

ההבדל כאן עולה שוב ולכן להם, האופייניים הצורה ועיצוב ההגשמה פורמלית, כלומר כשלעצמן, זהות אמנם הן הרי חובה, ובין זכות שבין ובמוסריות הפרטי במשפט בתוכנן. מזו זו שונות הן בעת בה אבל של מופשט שוויון רק בהם יש ולכן זיקתן, של הממשי הכורח חסר

גם להיות אמורה האחד של זכותו האלה, המופשטים בתחומים התוכן: האחר. של חובתו גם להיות אמורה האחד של וחובתו האחד, של זכותו

שווה כזהות דק מתקיימת וזכות חובה של מוחלטת זהות אותה ואולם, ביותר, הכללי העיקרון אלא אינו זה שתוכן בקביעה כלומד התוכן, של

שית חירותו וזכויות, חובות של עיקרון אין לעבדים האדם. של האי דנים אנו אין דתיות )בחובות ולהפך. זכויות, להם שאין משום חובותכאן.(

אה ואולם, ת באידי נבדלים עצמה, בתוך המתפתחת הקונקרטיאין במשפחה שונה. לתוכן בעת בה נהפכת וקביעתם שלה, המומנטים

229האתיים החיים

אין ולאזרח האב, כלפי לחובותיו כמו התוכן אותו הילד של לזכויותיווהשלטון. המונרך כלפי החובות כמו תוכן אותו בעלות זכויות

החשובות הקביעות אחת הוא והזכות החובה איחוד של הזה המושגהמדינות. של הפנימי כוחן את מכיל והוא ביותר,

שט צדה ננו החובה של המופ ת מעבר מתקדם אי תעלמו מן להדויו הפרטיקולרי האינטרס בלתי ואף מהותי בלתי מומנט בבחינת וני

ת מכובד. ת ]כלומר קונקרטית, התבוננו אה, התבוננו כי מראה טאידי הכרחי סיפוקו ולפיכך מידה באותה מהותי הוא הפרטיקולריות מומנט

אל וכל. מכל דו בי במילוי למצוא אחרת או זו בדרך מוכרח האינדי ומן תועלתו, ואת סיפוקו את שלו, האינטרס את גם בעת בה חובותיו יהפוך באמצעותה אשר זכות, לו תצמח במדינה מקומו מתוך כי ההכרח את לדכא או הצדה להסיט לנו אל הפרטיקולרי. לעניינו הכללי העניין

די להביאו יש אדרבה, הפרטיקולרי. האינטרס הכללי, עם התאמה לי הכללי. גם הפרטיקולרי האינטרס גם יישמר שבאמצעותה התאמה

במילוי מוצא הוא כאזרח אבל נתין, חובותיו פי על הוא האינדיבידואלשיותו על ההגנה את חובותיו ברווחתו ההתחשבות את קניינו, ועל אי

וההרגשה התודעה את העצמותית, מהותו של סיפוקה את הפרטיקולרית, שירותים בבחינת החובות, של זה ובמילוי הזה, בשלם כחבר עצמו של

המופשט מצדו והתמדתו. שימורו את מוצא היחיד המדינה, למען ומעשים השירותים וביצוע התפקידים מילוי אלא הכללי של האינטרס היה לא

גרידא. חובות בתור תובע שהוא

הכל. תלוי בכך - במדינה הפרטיקולרי ושל הכללי של אחדותם תוספת. המדינה. רצון עם לחלוטין זהה הסובייקטיבית התכלית הייתה העתיקות במדינות

ומצפון רצייה השקפה, לעצמנו תובעים אנחנו זאת, לעומת החדשה, בעת המדינה רצון הזה. במובן הללו הדברים מן דבר היה לא לקדמונים משלנו.

לא לאינדיבידואל אין האסיאתיות ברודנויות האחרונה. ]המילה[ בשבילם היה שפנימיותו מבקש המודרני האדם ואילו עצמו, בתוך הצדקה ולא פנימיות בתור תובעת שהמדינה מה לו: כפול היבט וחובה זכות של איחודם תכובד.

אינה המדינה שכן האינדיבידואליות, של זכותה וביה מניה גם הוא חובה משיגות האינדיבידואלי הרצון של קביעותיו החידות. מושג של ארגון אלא

את אלו קביעות מקבלות דרכה ורק המדינה, באמצעות אובייקטיבית מציאות והרווחה התכלית להשגת הבלבדי התנאי היא המדינה וממשותן. אמיתותן

הפרטיקולריות.

המשפט של פילוסופיה230

שני מתפצל הרוח, הממשית, האידיאה 262 של האידיאליים התחומים לת כדי סופיותו, הם באשר האזרחית, והחברה המשפחה מושגו, מן לעלו

מקצה הרוח בשביל־עצמו. אינסופי ממשי רוח ולהיות שלהם האידיאליות את דהיינו הזאת, הסופית ממשותו של החומר את הללו לתחומים בכך

כמתווכת ביחיד נראית הזאת שההקצאה כזה באופן כריבוי, האינדיבידואליםעודו)ראה של האישית והבחירה השרירותיות ובידי הנסיבות בידי סעיף יישם(. וההערה לעיל 185

מאחר תקפה, איננה עדיין הסובייקטיבית החירות האפלטונית במדינה תוספת. אוריינטליות במדינות לעסוק. עליהם במה לאינדיבידואלים מכתיבים שהשלטונות

מן אשר סובייקטיבית, חירות ואולם, מלידה. כבר נקבעת העיסוקים חלוקת רבותהאינדיבידואלים. של בחירה חופש דורשת בחשבון, שתובא הראוי

מים באותם 263 ם יש בהם אשר תחו טי מנ מו ת הרוח, של ל דיו חי הי נוכח הרוח ורפלקטיבית, אמצעית בלתי [Realität!מציאות והפרטיקולריות,

ההכרח בתוך התבונה כעוצמת לתוכם, הזורחת האובייקטיבית בכלליותםלעיל. שנידונו כמוסדות דהיינו לעיל(, 184 סעיף )ראה

או מושגה של הפרטיקולריות לקביעות מתבחנת המדינה רוח, היא באשר תוספת. בעצם היא העצבים מערכת הרי הטבע, מן דוגמה להביא אם הווייתה. אופן של

גם הוא בכך אשד ההיות־אצל־עצמו, של המופשט המומנט היא התחושה: מערכת באופן נבדלים ואלה היבטים, שני מגלה התחושה ניתוח ואולם, עצמית. זהות בעל המופשטת, התחושה היא הראשונה שלמה: במערבת נראה מהם אחד שכל כזה

צמיחה עצמית, הזנה שיעתוק, עמומה, פנימית תנועה ההישארות־אצל־עצמו, עומד היות־אצל־עצמו אותו שלעומת זה עצם הוא השני המומנט פנימיים. ועיכול

של חוץ כלפי תנועתה האי־שקט, זהו חוץ. כלפי התנועה ההבדל, של המומנט שפיתחו נחותים חיים בעלי של זנים ויש עצמה, בפני במערכת כאן מדובר התחושה.

הפנימית. התחושה של חדורת־הנפש האחדות את ולא בלבד, הזאת המערכת את המשפחה כי נמצא הרוח, של לאלו הטבע של הללו המאפיינים את נשווה אם

השלישי ]המומנט! לאי־שקט. האזרחית החברה ואילו !הפנימית[ לרגישות דומה חי הזה המומנט אבל הפנימי. ארגונה על עצמה, העצבים מערכת המדינה, הוא מפותחים - האזרחית והחברה המשפחה לענייננו: - המומנטים ששני במידה רק בסיסם לתוכם. הזורחת תבונה אותה של המוסדות הם בהם השולטים החוקים בו. הכללית תכליתם הוא הרוח הרוח. הוא שלהם, האחרונה האמת אלו, מוסדות של

בחברה ידועה. תכלית איננה תכליתה אבל אתית, היא המשפחה גם הידוע. ומושאםהקובע. הוא!הגורם[ הפיצול זאת, לעומת האזרחית,

231האתיים החיים

מכילים הם ולכן רוחניים טבעים עצמם הם שבהמון האינדיבידואלים 264ט מנ ל: מו ת האחד בקצה כפו דיו חי ת הי ע שביל והרוצה היוד עצמה, ב את משיגים הם אותו. ורוצה העצמותי את היודעת הכלליות השני ובקצה

כאישים הן פרטיים כאישים הן ממשיים הם אם רק הצדדים בשני זכויותיהםם. תיי ם עצמו מי ם בתחו דוני שפחה ]כלומר הני הם האזרחית[ ובחברה במ

ם שהם ידי על שני ומצד במישרין, אחד מצד זכויותיהם את משיגים מגלי ההווה־כשלעצמו הכללי בבחינת במוסדות המהותית העצמית תודעתם אתם של טרסי אינ ם ה ריי ל קו טי ר ם ואלה שלהם, הפ חי ת להם מבטי ר סג מ ב

ת עיסוק הקורפורציה ת אהגשמת[ המכוונים ופעילו ת. תכלי כללי

ת 265 טוציה הם הללו המוסדו מר - הקונסטי ת כלו בוניו ת ת ה תח מפו הם - והממומשת של רק לא האיתן הבסיס הם ולפיכך הפרטיקולריות, טתחו

אלים האמון של גם אלא המדינה אהדתם ושל לה רוחשים שהאינדיבידוה. ת של התווך עמודי הם כלפי ת, החידו רי החירות שבהם מפני הציבו

שמת היא הפרטיקולרית ת, מוג תבוני נוכחת והכורח החירות אחדות ולכן ועצמם. בהם כשלעצמה

האזרחית החברה שבהם והמוסדות הנישואין קדושת כי לעיל הערנו כבר תוספת. של עניינו בעת בה הוא הכללי כלומר - השלם של יציבותו הם כאתית, מופיעה

החוק עם ,יתמזל התבונה שחוק הוא העיקר פרטיקולרי. ]אדם[ בבחינת ואחד אחד כל - ולא לכללי, זהה תיעשה הפרטיקולרית ושתכליתי הפרטיקולרית, החירות של

ממשותה היא־היא האינדיבידואלים של העצמית הרגשתם באוויר. פורחת המדינה נשמע, קרובות לעתים הללו. הצדדים שני של זהותם היא ואיתנותה המדינה, של שהרי האמת, מן בוודאי בזה יש אזרחיה. של אושרם היא המדינה של תכליתה כי והם מתגשמות אינן הסובייקטיביות תכליותיהם אם לקויה, האזרחים של רווחתם אם

על עומדת המדינה אז כי להגשמתן, אמצעי היא ככזאת שהמדינה מוצאים אינםתרנגולת. כרעי

הזה הכורח הוא באשר רק לא לעצמו וממשי אובייקטיבי הוא הרוח אבל 266 שלהם. הפנימי תכממד[ שלהם כאידיאליות גם אלא תופעות, ממלכת ובתור

ת מושא אפוא היא הזאת העצמותית הכלליות כלי ת כך לעצמה, ו לפי גם ות מושא נעשה הזה הכורח החירות. בתצורת לעצמו ותכלי

ת הכורח 267 אליו ה הוא שבאידי ת חו ת תפ עצמה. בתוך האידיאה של הואילו היחיד[, ]של הפוליטי הרוח הלך היא סובייקטיבית עצמותיות בבחינת

המשפט של פילוסופיה232

מת אובייקטיבית, עצמותיות בבחינת המדינה, של האורגניזם היא זאת, לעושלה. והקונסטיטוציה המילה מובן במלוא הפוליטית המדינה כלומר

כל ראשית מופיעה עצמה את ויודעת עצמה את הרוצה החירות של אחדותה תוספת. האופן האינדיבידואלים. של הסובייקטיבי קיומם אפוא הוא העצמותי כורח. בבחינת

מתפרט הוא עצמו, בתוך תהליך הוא הרוח כלומד האורגניזם, הוא הכורח של האחר מעגל את משלים הוא ובאמצעותם עצמו בתוך הבדלים מציב עצמו, בתוך לאיברים

חייו.

טי, הרוח הלך 268 כללו, הפטריוטיזם הפולי ת הוא ב על המבוססת ודאות או ת)וד מ אלא אינה והיא אנזת על מבוססת איננה גרידא סובייקטיבית א

מוסדות של תוצר אלא הוא אין זו מבחינה להרגל. שהפכה רצייה הוא סברה(,ת ובהם הואיל המדינה, תבוניו עולתה ובאמצעות ממש, נוכחת ה בהתאם פ אמון)היכול בכללו הוא הזה הדוח הלך למעשה. חלות לה יש הללו למוסדות

ה להפוך בנ תו העצמותי שהאינטרס התודעה הוא פחות(, או יותר מחונכת ל של הזה אחר)במקרה של ובתכלית באינטרס וכלול שמור שלי והפרטיקולרי

חדל הזה האחר זאת עקב יחיד. כאל אליי הזה[ האחר ]של ובזיקתו המדינה(חופשי. אני לזה מודע ובהיותי בשבילי, אחד להיות מיד

ם ״פטריוטיזם״ המונח את ת רק רבים במקרים מביני נו כו להקרבה כנת עצמית לו עו הלך זהו דבר של במהותו אבל הרגיל. מגדר יוצאות ולפ

רגל הרוח מו ת ה ע ד אי - ל תנ ת החיים ב בו סי בנ ם ו חיי כי - הרגילי עצמה המוכיחה זו, תודעה מתוך והתכלית. העצמותי היסוד הם הקהילה

ת גם צומחת הרגילות, החיים נסיבות בכל מגדר יוצאים למאמצים הנכונואולם, הרגיל. ם רוצים אדם שבני כשם ו ל רבים במקרי עו פ ת ל דלו בג

קל עצמם את משכנעים הם כך משבצדק, יותר נפש אותו בעלי שהם בנ הרוח בהלך הצורך את מעצמם לחסוך כדי הרגיל, מגדר יוצא פטריוטיזם

צל כדי או האמיתי תנ ה רוח הלך אם כן: על יתר אצלם. חסרונו על לם מתוך ולצמוח מעצמו להיווצר שיכול למה נחשב מויי ומחשבות די

כזאת השקפה שהלוא סברה, ובין בינו מערבבים בכך הרי סובייקטיביים,האובייקטיבית. המציאות את האמיתי, יסודו את ממנו נוטלת

שהרי [שגיאות, על ומ]הצבעה מפלפולים נהנים לא־מתורבתים אדם בני תוספת. החינוך שבו. הפנימי הכורח ואת הטוב את לזהות קשה אבל שגיאות, למצוא קל

הוא מוגמר, הוא כאשר אבל שגיאות, במציאת תמיד מתחיל המוקדמים בשלביוהוא אחר או זה שדבר מיד לומר קל בדת גם דבר. בכל החיובי !היסוד[ את רואה

233האתיים החיים

בין להבדיל יש לפיכך שבו. האמת את לתפוש אינסוף עד קשה אבל טפלה, אמונה שבפנימיותם מכיוון באמת, רוצים האדם שבני מה ובין המופיע הפוליטי הרוח הלך שהם להרגיש ונהנים בפרטים נאחזים הם אבל ]הכללי[, העניין את רוצים בעצם הם

בה ושרק להתקיים חייבת שהמדינה בכך אמון האדם לבני יש יותר. טוב יודעים כל תלוי במה לראות מאפשר אינו ההרגל אבל הפרטיקולרי, האינטרס מתקיים היה יכול שזה בדעתו עולה לא ברחובות, בבטחה בלילות מהלך אדם כאשר קיומנו. כך על חושבים ואיננו שני, לטבע היה ביטחון של הזה שההרגל משום אחרת, להיות

סוברת המקובלת הדעה מיוחדים. מוסדות של פעילותם תוצאת הוא הזה שהביטחון אינו המלכד ]הגורם[ אבל הכוח. הוא המדינה את שמלכד שהדבר קרובות לעתים

כולם. נחלת שהוא לסדר הבסיסי החוש אלא

ההיבטים מן הרוח הלך נוטל פרטיקולרי באורח הנקבע תוכנו את 269 האידיאה של התפתחותה הוא זה אורגניזם המדינה. של שבאודגניזם השונים

הם אלה נבדלים היבטים האובייקטיבית. ממשותם ולבדי הבדליה לכדי יוצר הכללי ובאמצעותן פעילותן, ותחומי תפקידיהן על השונות הרשויות

והואיל המושג. מטבע נקבעות שהן משום הכרח, ובדרך בהתמדה עצמו את הוא זה בתהליך הרי להיווצרותו, המוקדמת ההנחה גם הוא עצמו והכללי

הפוליטית. הקונסטיטוציה הוא זה אורגניזם עצמו. את משמר

לכדי -האיןיאה של התפתחות דבר של ופירושו אורגניזם, היא המדינה תוספת. ותחומי תפקידיהן על השונות הרשויות הם אלו נבדלים היבטים שלה. ההבדלים משמר בעת ובה הכרח ובדרך בהתמדה עצמו את יוצר הכללי ובאמצעותן פעילותן,

הוא זה אורגניזם להיווצרותו. המוקדמת ההנחה גם הוא עצמו שהוא מאחר עצמו, את את משמרת שהמדינה כשם המדינה, מן לנצח נובעת היא הפוליטית. הקונסטיטוציה

כי משתחררים, הנבדלים ההיבטים אם מתפצלות, השתיים אם באמצעותה. עצמה 19האיברים. שאר ועל הבטן על המשל מתאים לכאן עוד. קיימת איננה האחדות אז

אחד אם לזהות, ונהפכים מתגלגלים חלקיו כל לא אם האורגניזם, של טבעו לפי באלה וכיוצא עקרונות פרדיקאטים, בהכרח. נהרסים כולם כעצמאי, מתייצב מהם

ממש כאורגניזם. אותה לתפוש עלינו המדינה. בהבנת מקום לשום אותנו יביאו לא בחייו להסתכל יש אלא פרדיקאטים, בעזרת להשגה ניתן איננו האל שטבע כשם

עצמם.

תה העובדה 270 וכן ככזה הכללי האינטרס היא המדינה של שתכליהיא: זו עובדה עצמותם, בבחינת בתוכו הפרטיקולריים האינטרסים שימור

ת או המופשטת ממשותה (1) תיו ת ואולם, שלה. העצמו תיו היא זו עצמולהבדלים מתפצלת הזאת שהעצמותיות מאחר המדינה, של הכרחיותה (2)

המשפט של פילוסופיה234

אותה בזכות הם אלו והבדלים המדינה. של פעילותה תחומי של המושגיים זו עצמותיות וחנה, (3)רשויות. כלומר ממשיות, מוצקות קביעות עצמותיות

העיצוב תהליך את שעבר לאחר עצמו, את ורוצה עצמו את היודע הדוח היא רצייתה מושא את ויודעת רוצה היא מה אפוא יודעת המדינה התרבות. של

ידועות, תכליות פי על ופועלת מתפקדת היא לפיכך נחשב. כדבר בכלליותו, גם אלא כשלעצמם רק כאלה שאינם חוקים פי ועל מוכרים עקרונות פי על

קיימים, ולנסיבות לתנאים קשורות פעולותיה אם כן, כמו התודעה. בשבילשלהם. ברורה הכרה מתוך פועלת היא הרי

חוזרים שאנו משום הדת, אל המדינה של ביחסה לגעת המקום כאןמינו ושומעים ומשום המדינה, של בסיסה היא הדת כי הטענה את בי טענה לך אין המדינה. מדע של מיצוי להיות מתיימרת הזאת שהטענה עצמו הבלבול את להעלות ואף זו מטענה בלבול יותר לעודד המסוגלת

ההכרה. של הראויה צורתה ולכלל מדינה של קונסטיטוציה לכלל הדת את לבקש שנהוג בכך למחשבה חומר שיש אפשר ראשית,

ושל פורענויות של בציבור, דלות של בזמנים בעיקר עליה ולהמליץה ולהצביע דיכוי, על לתמורה וכתקווה העוולות מן נחמה כעל עלי

ת עלינו מצווה הדת כי לחשוב מקובל כך, על נוסף הפסדים. לגלות שו ם כלפי אדי קה מהלכה כלפי הארציים, האינטרסי סו עי של ו

כי נראה לפיכך בעולם. המעוגן לרוח נחשבת המדינה ואילו הממשות,ה הדת אל ההפניה ת מסוגלת איננ התפקיד ואת האינטרס את להעלו

נראה זו הפניה לפי אדרבה, מהותית. רצינית תכלית לכלל המדינה של שהיא משום אם אדישה, לשרירותיות עניין אלא אינה הפוליטיקה שכל

וכיוצא מעוולת אלימות תשוקה, של התכליות כי הרומז ניסוח מנוסחת הדבר היא הדת כי טוענת שהיא משום ואם במדינה, המושלות הן באלה של בעניינים ולפעול לקבוע סמכות יש בלבד ולה תוקף לו שיש היחיד

את לדחות רצינו אילו לרש, לעג בכך רואים שהיינו כשם וצדק. חוק נחמתו את ימצא שהמדוכא בטענה העריצות כלפי האיבה רגשות כל

לעבדות המוליכה צורה ללבוש יכולה שהדת לשכוח גם אין כך בדת, מדרגת למטה אל האדם ולהשפלת הטפלה האמונה בכבלי ביותר הקשה ליצורים נחשבות בהמות למשל, וההודים, המצרים שאצל )כפי בהמה

את להפנות הפחות, לכל יכולה, זו תופעה עצמו(. מהאדם יותר נעליםשל ושלאמיתו כלליים, במונחים הדת על לדבר שאין לכך לבנו תשומת

235האתיים החיים

שלה מסוימים בגילויים הדת מפני אותנו שתציל עוצמה לנו דרושה דברהתודעה־העצמית. ושל התבונה של זכויותיה את נגדה ותפעיל

כאשר דק תתקבל למדינה דת בין היחס של המהותית הקביעה ואולם, המוחלטת, האמת הוא הדת של תוכנה הדת. מושג מהו לעצמנו נזכיר

כהכרה כרגש, כהסתכלות, ביותר. הנשגב הוא הדתי הרוח הלך ולפיכך שהכל והסיבה מוגבלת הבלתי היסוד הנחת בבחינת באל העוסקת מדמהש שהכל הדרישה את מכילה היא בה, תלוי המבט מנקודת גם ייתפ

זו בזיקתם ואימותו. הצדקתו אישורו, את בה ויקבל הזאת הזיקה של התודעה בשביל עליון אישור מקבלים והחובות החוקים המדינה, ]לדת[,

והחובות החוקים המדינה, אפילו שהלוא מבחינתה. מחייבים ונעשים גבוה לתחום ועובר המתגלגל קבוע־ומסוים מה דבר בממשותם הם

ה מיוסד שהוא התשתית אל וכך יותר של אנציקלופדיה )ראה עלי מובטח שבו מקום גם היא הדת לכן 20(.453 סעיף הפילוסופיים, המדעים

שינוי ניתן הבלתי של התודעה את תמיד למצוא לאדם החירות ושל ל תכליותיו אבדן ולמרות התמורות כל בתוך - המרבי והסיפוק העליונה

התשתית היא הדת אם והנה, וקניינו.* שלו האינטרסים הממשיות, הרצון בבחינת המדינה טבע את ובמיוחד בכלל, האתי את המכילה ]כלומר השתיים מתפרדות וכאן תשתית, רק זאת עם היא הרי האלוהי,

הנפרש נזכח דוח בבחינת אלוהי רצון היא המדינה מזו. זו והמדינה[ הדת תקועים להישאר הרוצים אלה עולם. של וארגון ממשית תצורה לכלל צודקים שהם הסבורים אלה כמו מתנהגים למדינה, בניגודה הדת בצורת אל הזאת ההפשטה מן מתקדמים ואינם במהות תמיד נעצרים כשהם

רק הרוצים (140 לסעיף ההערה את לעיל )ראה אלה כמו או המציאות, היא הדת טוב. הוא מה לקבוע לשרידותיות ומניחים המופשט הטוב את

החובק־כל, ובמרכזה האמונה, הדימוי, הרגש, בצורת המוחלט אל היחסגם הזאת בצורה אפוא דבקים אם ובךחלוף. מקרי דבר אלא אינו הכל

השונה משלו, סגולית צורה לו יש המדע, ושל ההכרה של כעקרונם כמוהו הדת, של עקרונה * לחינוך כאמצעים אחד מצד במדינה מופיעים אלו[ ]תחומים לכן המדינה. של עקח־נה של מזו

חיצונית. מציאות להם שיש במידה עצמם, בפני כתכליות מהותי באורח שני ומצד רוח, וכהלו גם לבחון יש המדינה על ושלם קונקרטי בחיבור המדינה. עקרונות עליהם חלים המקרים בשני

וכיוצא גרידא החיצוניים היחסים את האמנות, את גם לבחון שיש כשם - הללו התחומים את את מפרטים אנו שבו הזה, בחיבור כאן, ואולם בה. מקומם פי ועל למדינה נגיעתם פי על - באלה אגב כבדרך אלא לעסוק יכולים איננו שלו, האידיאה פי ועל שלו הייחודית בספרה המדינה עקרון

עליהם. המדינה משפט וביישום שלהם בעקרונות

המשפט של פילוסופיה236

מהותית והמחייבת המכרעת ]הסמכות[ את בדת ורואים למדינה בנוגע הבדלים, בו שהתפתחו אורגניזם בבחינת המדינה, אז כי המדינה, את גם

ת, מופקרת מתמידים, ומוסדות חוקים ולפורענות. לאי־ביטחון לתנודו מתמידים כחוקים להיקבע במקום החוקים, והכללי, האובייקטיבי ]היסוד[

]של צורה אותה לעומת שלילי מה דבר של קביעה מקבלים ותקפים,ת מסוים דבר כל העוטפת הדת[ שי ת. כך ונע בי קטי ביי המסקנה לסו

״לצדיק העצה: היא האדם בני של להתנהגותם בנוגע אפוא המתקבלתתן לא על העולה ככל עשו זאת ומלבד שמים, יראי היו חוק. שום ני

יסבול אם ולתשוקותיכם. לגחמותיכם להתמסר אתם דשאים רוחכם!ל פלוני שהיא התקוות ואל הדת נחמת אל אותו הפנו כך, בשל עוו

התנהגות אם אבל והחרימוהו!״ דתי כבלתי אותו גנו מוטב, או נוטעת,שאדת זו שלילית מי רוח הלך רק איננודנ אל פונה אלא והשקפה, פני בדומה אשד דתי, פנטיזם נוצר אז כי בה, עצמה את ומתקפת הממשות הם באשר חוקי סדר ולכל מדיני מוסד לכל מתכחש הפוליטי לפנטיזם עם אחד בקנה עולים ואינם הפנימיים החיים את המצמצמות הגבלות

היחסים את נישואין, פרטי, קניין מנדה ולפיכך הנפש, של אינסופיותה ראויים אינם שאלה מאחר באלה, וכיוצא האזרחית החברה של והעבודה

ולפעולה ממשית למציאות ובנוגע הואיל אבל הרגש. ולחירות לאהבה שנזכר דבר אותו כאן ומופיע חוזר הכרעות, להכריע הכרחי ממשית

היודעת בכלל הרצון של לסובייקטיביות בנוגע (140 סעיף )ראה לעיל הדימוי מתוך מתקבלות שהכרעות לומד רוצה כמוחלטת, עצמה את

שרירותית. וגחמה סברה מתוך כלומד הסובייקטיבי, של בסובייקטיביות המתעטפת הזאת לאמת בניגוד - האמת ואולם,

חדירת החיצוני, אל הפנימי של הכביר המעבר היא - ודימויים רגשות ההיסטוריה של פועלה כל זהו - מעצבת שהיא הממשות לתוך התבונה

הממשות את המתורבתת האנושות רכשה זו עבודה ובאמצעות העולמית. החוקים. ושל המדינה מוסדות של התבונית, המציאות של התודעה ואת לעצמם מבטיחים מחונכת הבלתי ובסברתם האדון, את המבקשים אלה

תון הכל כי העבודה את עצמם על לקבל במקום במישרין, להם נ ידיעת ושל האמת הכרת של לדרגה שלהם הסובייקטיביות שבהעלאת

סכלות, אלא להניב יכולים אינם אלה האובייקטיביות, והחובה הזכות אותו של הכרחיות תוצאות הן אלו האתיים. היחסים כל של תועבה'והרס

ד ופונה בצורתו ודק אך הדבק דתי רוח הלך האמת ונגד הממשות נג

237האתיים החיים

שהלך הכרח אין אבל החוקים. בצורת כלומר הכללי, בצורת המצויה גם להישאר יכול הוא השלילית בגישתו זו. בדרך יתממש אכן זה רוח

או אנחות תוך עמם ולהשלים ולחוקים למוסדות לציית פנימי, מה כדבר הדתיות את בימינו שהפכה היא הכוח, ולא החולשה, ומשאלות. בוז מתוך

כלשהו אמיתי לצורך קשורה שהדתיות בין פולמוסי, מסוג שמים ליראת את להכניע במקום סיפוקה. על באה שלא ליוהרה רק קשורה שהיא ובין

למשמעת הרצייה את לשעבד ובמקום מאומץ לימוד בעזרת שלי הסברה על לוותר היא ביותר הקלה הדרך חופשי, ציות לדרגת כך ולהעלותה

רגש גם זה ובעצם שפיפות של רגש לטפח האובייקטיבית, האמת הכרתתנת שלי השמים יראת כי ולחשוב עצמית, חשיבות של כל את בידי נו

להוציא המדינה, מוסדות של טבעם ואת החוק טבע את להבין כדי הדרוש שמקורן ומאחר טיבם, ראוי־להיות ומה טיבם מהו ולקבוע עליהם משפט

ובלתי טעות מכל נעלות בוודאי הן כי לטעון אדוק, בלב אלו טענות של כוונותינו של לתשתיתן הדת את עושים שאנו בכך כי לערעור. ניתנות

תינו, ושל ענו הן למתוח אי־אפשר הרי ט יסוד על לא ביקורת עלישבהן. האי־צדק יסוד על ולא שטחיותן

ת, דת היא הדת אם ואולם, תי שה אותה בה ואין אמי ת גי לי שלי אז כי אותה, ומאששת בה מכירה היא אלא המדינה, כלפי ופולמוסית

מורכב ^זלה הפולחן משלה. חיצוני וביטוי משלה מעמד בתוכה לה יש אינדיבידואלים וכן וקניין רכוש לה דרושים כך ולשם ומתורה, מפעולות

ובין המדינה בין כלשהו יחס נוצר כך הקהילה. לשירות המתמסריםה. קהילת סיי עניין טבע לפי פשוטה. היא הזה היחס קביעת הכנ ה והגנה תמיכה לקהילה מבטיחה היא כאשר חובתה את המדינה ממלאת

המומנט היא והדת הואיל כן, על יתד הדתיות. תכליותיה קידום לשם מכל לתבוע המדינה על האזרח[, ]של הנפש במעמקי המדינה את המשלב מסוימת, לכנסייה לא אגב, דדך - כלשהי לכנסייה להשתייך אזרחיה

ת קשור האמונה[ ]של שתוכנה משום מיו המדינה אין ובו הדימוי, לפני לנהוג יכולה חזקה, היא ולכן מפותח שארגונה מדינה להתערב. יכולה ]של מפרטים לחלוטין להתעלם יכולה היא רבה: בליברליות זה בתחום

ם שאולי הדתי[ הפולחן של קיומן את בתוכה להרשות ואף לה, נוגעי כלפי הישירות בחובות אפילו מכירות אינן דתית מבחינה אשר קהילות להרשות יכולה המדינה מסוים(. ממספר כאן לחרוג שאין )מובן המדינה

החברה בידי הללו הקהילות חברי את מפקידה היא אם לעצמה זאת

המשפט של פילוסופיה238

הישירות חובותיהם את ממלאים שהם בכך ומסתפקת וחוקיה, האזרחית בשירותים חובות של1 והחלפה המרה באמצעות למשל פסיבי, מילוי

אחרים[.* בפעולות עוסקת והיא קניין בעלת היא הדתית הקהילה והנה,-באשר

חורגת היא הרי בשירותה, אנשים כך לשם ומחזיקה פולחן, של אחדות המדינה, תחום אל כלומד האדצי, העולם אל ועוברת הפנימי ]התחום[ מן

והאתיות השבועה אמנם לחוקיה. במישרין עצמה את מכפיפה ובכךשואין, קשר זה ובכלל בכלל, ם הני ת החדירה את כוללי מי ואת הפני

אבל עמוק. באופן אותו מאששת הדת זה ודבר הרוח, הלך התעלות הממשית, התבוניות של קשרים במהותם הם האתיים שהקשרים מאחר

ראשונות לקבל שצריכות הן הזאת[ הממשית התבוניות ]של זכויותיה הרי הפנימי הצד בהיותו כך, אחד בא הכנסייה של והאישוש בתוכה, תוקף

יותר. המופשט הצד גרידא,

חבריס הם כי לומר אפשר באלה וכיוצא לאנבפטיסטים הידידים[, אגודת1 לקודיקרים אשר * אחרים. אנשים עם פרטיים קשרים רק להם יש פרטייס אנשים בבחינת וכי האזרחית, בחברה רק

המדינה בלפי הישירות חובותיהם את ממלאים הם השבועות. מן אותם פטרו הזה בהקשר אפילו דהיינו ביותר, החשובות החובות מן אחת את ישירה דחייה דוחים שהם פי על ואף פסיבי, באורח

בשירות החלפתה באמצעות חובתם את למלא להם מאפשרים אויביה, מפני המדינה על ההגנה את שהן מאחר שבן המילה. של המקורי במובנה בסובלנות פועלת המדינה כאלה כתות כלפי אחר. באשר אליה. להשתייר זכות להן שיש לטעון יכולות הן אין כלפיה, בחובותיהן מכירות אינן

השיב הכושים, של עבדותם את לבטל תקיפה דרישה אמריקה צפון של בקונגרס לפנים נשמעה נשאיר ואנחנו שלנו, הכושים את לנו "השאירו המוחצת: התשובה את הדרום מדינות של נציג להתעלם יכולה היא אחרים, במובנים דייה חזקה המדינה אם רק .”שלכם הקווייקרים את לכם

התבוניות ושל המנהגים של כוחם על בעיקר בכד ולהסתמד אותן, ולהתיר כאלה מאנומליות אוכפת איננה שהמדינה אף עליהן ויתגברו החריגות את שיצמצמו מוסדותיה, של הפנימית

ליהודיו אזרח זכויות שהענקת שאפשר פי על אף לדוגמה, הזה, בתחום זכויותיה את בדקדוק עם גס אלא מיוחדת דתית קבוצה דק לא בעצמם רואים שהם מאחר הפורמלי, המשפט את נוגדת

שהיהודים העובדה מן מתעלמת אחרות והשקפות הזאת ההשקפה בעלי מפי שנשמעה הצעקה זר, ההערה את לעיל שטחית)ראה מופשטת בתכונה כאן מדובר ואין אדם. בני ובראשונה בראש הם

הזכויות לו שמוענקות למי נותנת אזרח זכויות הענקת כי ממנה נובע אדרבה, אלא (,209 לסעיף וחופשית אינסופית הרגשה ואותה האזרחית, בחברה חוקי כאיש בו שמכירים ההרגשה את הללו אילולא !והנה, הרוח. ובהלר המחשבה באורח המבוקש השוויון של שורשו היא אחרת הגבלה מכל

היה אפשר ובדין בו, מואשמים שהם הבידוד את מחזק הדבר היה אזרח[, זכויות ליהודים הוענקו המדינה של כישלונה היה דבר של פירושו שכן מעליה. אותם שדחתה המדינה את בכר להאשים

לסעיף ההערה סוף את לעיל עוצמה)דאה ובעל אובייקטיבי מוסד היותה[ ]את עקדונה, את להכיר הניסיון ואולם ביותר, הנעלה המשפט על מבוססת שהיא טוענת היהודים להדרת הדרישה (.268

הוכח - השלטונות של פעולתם אופן ואילו ביותר, הגדולה הסכלות על מבוססת היא כי הוכיחומכובד. גבון שהוא

239האתיים החיים

ם בנוגע בתודתה כי לומר יש הכנסייה של אחרים חיצוניים לגילויי מאשר יותר רבה במידה החיצוני התחום מן דב־משקל הוא הפנימי התחום

הצד לפחות שבהם עמו, הקשורים התנהגות קווי ובשאר הפולחן בפעולות הכנסיות )ואכן, המדינה. של בעניינה עצמו בפני מיד מופיע המשפטי המדינה, של שיפוטה ומתחום מסמכותה קניינן ואת כמריהן את הפקיעו שהדת בנושאים חילונים אנשים על השיפוט את עצמן על קיבלו ואפילו של תפקידה באלה.( וכיוצא שבועה דיני גטין, דיני כגון בהם, פועלת

נעוצה לכך הסיבה אך פחות, מוגדר כמובן הוא כאלה בפעולות המשטרהת בנוגע הדין והוא המשטרה, של בטבעה טהורות)ראה אזרחיות לפעולו

מתלכדים משותפות דתיות השקפות בעלי אנשים אם לעיל(. 234 סעיף כללי משטרתי לפיקוח כפופים הם הרי קורפורציה, או כנסייה להקים

לה ונתונה המצפון, לתחום שייכת עצמה התורה ואולם, המדינה. של ספרה אותה התודעה־העצמית, של הסובייקטיבית החירות של הזכות

ת מי ה ככזאת אשד פני יש למדינה גם והנה, המדינה. של תחומה איננ המשפט, לתחום בנוגע בו מכירה שהיא מה וכל שמוסדותיה מאחר תודה,

ומאחר כחוק. המחשבה בצורת במהותו בה מצוי באלה, וכיוצא לחוקה היודעת החירות של התבוניים חייה היא אלא מכניזם, איננה שהמדינה

הלך של התודעה וכן הרוח הלך הרי האתי, העולם ומערכת עצמה את תורתה ואול&, הממשית. במדינה מהותי מומנט הם בעקרונות, הזה הדוח

הרי תורה, היא באשר המצפון. של גרידא פנימי ימוד איננה הכנסייה של הדוק קשר הקשור תוכן של ביטוי אלא זאת רק ולא חיצוני, ביטוי היא

ע אף או ביותר ת במישרין נוג המדינה. של ולחוקיה האתיים לעקרונו שני בין השוני את והכנסייה. המדינה מתנגשות או מתמזגות אפוא כאן

ד לכדי עד להגדיל הכנסייה יכולה הללו התחומים היא אם חריף, ניגו הרוחני הרי הדת, של המוחלט התוכן את כוללת שהיא שמאחר תחשוב במדינה ואילו שלה, עניינה הוא - האתי היסוד גם זה ובכלל - בכלל

לא־רוחניות. חיצוניות תכליות להשגת שנועד מכני פיגום רק תראה היא וכמבוא כדרך לפחות או השמים, כמלכות עצמה את לתפוש יכולה היא

רוצה וסופית. כבת־חלוף כלומד העולם, כמלכות המדינה את ואילו אליה, המדינה את ואילו לעצמה, כתכלית עצמה את לתפוש יכולה היא לומד:

את מולידות אלו יומרות תורתה, להודאת הנוגע ובכל גרידא. כאמצעים מוחלט חופש לכנסייה תתיר רק לא שהמדינה הדרישה אלו, בענייני

אופיין יהא הכנסייה, של תורותיה אל סייג בלא בכבוד תתייחס גם אלא

המשפט של פילוסופיה240

מבססת הכנסייה בלבד. הכנסייה של תפקידה היא קביעתן כי יהא, אשרת, המרחיק הטיעון על הללו הדרישות את כ בכלל הדוחני התחום כי לה הוא לל וההכרה המדע גם והנה, שלה. קניינ ם בכ הזה, בתחום מעוגני

ה ובדומה סיי ת לכדי מתפתחים הם לכנ עלת שלמה כוליו מנחה עיקרון בת משלה, ליו אפילו הרשאית, כו לראות צדק, של יותר גדולה במידה ות בעצמה ליו תופסת כו לפיכך לעצמה. תובעת שהכנסייה העמדה את ה

ע עשוי המדע גם בו ת ת ל תלו ה, אי־ ל והוא במדינ כו ת י או במדינה לרת היה כאילו למדע לדאוג נועד אשר גרידא, אמצעי לעצמו. תכליע כן, על יתר משנה זה אין למדינה[, הכנסייה ]שבין הזה לקשר בנוג

את מנהלים לשירותה המתמסרים והאינדיבידואלים הקהילה ראשי אםתוק תוך חייהם ם הכנסייה חברי שאד שדק כך מהמדינה, ני לה, כפופי

היבט אלא אינו הכנסייתי ידם ומשלח המדינה, בתוך נשארים הם אם אוק דואגים הם ואותו שדרתם של אחד ת להעיר יש תחילה המדינה. מן לנ

אלא אינו המדינה של שייעודה לתפישה קשור המדינה אל כוה יחם כי במידה שלו, השרירותיות ועל קניינו על האדם, חיי על וההגנה הביטחון

ם הם שאין שרירותיות בקניינו הזולת, של בחייו פוגעי פי על שלו. וב הרוחני היסוד מצוקה. מתוך הנולד מוסד אלא אינה המדינה זו השקפה כדתיות זו, בדרך הועמד כשלעצמו־ובשביל־עצמו, האמיתי יותר, הנעלה

המדינה, ואילו המדינה, לתחום מעבר תיאורטי, כמדע או סובייקטיביתת בתור לוניו שביל־עצמה, החי שלעצמה־וב לכבד אלא צריכה אינה כ

שלל וכך הזה[, היסוד ]את לי. האתי אופייה ממנה נ בעבר והנה, הסגות אכן היו פו ת כל קבעה שבהם ברבריזם של ומצבים תקו חניו נעלה רוה, מושבה את אילו בכנסיי א המדינה ו לוני משטר אלא הייתה ל של חי

ד ואותו תשוקה, ושל שרירותיות של אלימות, המדינה ]בין מופשט ניגו 358 סעיף )ראה הממשות של הראשי המנחה העיקרון היה לכנסייה[

המתאים הוא זה מצב כי לקבוע ברם, להיסטוריה. עניין זהו ואולם להלן(,של עיוורון של מעשה זהו הרי לאידיאה, באמת הוא, נהפוך שטחיות. ו

בהיותו שהרוח, היא האמת כי הוכיחה הזאת האידיאה של התפתחותהתבוני, חופשי התבוניות היא האמיתית והאידיאה כשלעצמו, אתי הוא ו

ה. שקיימת זו והיא הממשית, כי עוד גבע אידיאה אותה מתוך כמדינת שבתוכה האתית האמת שבת התודעה בשביל נוכח תוכן בבחינת החול המדינה וכי חוק, בבחינת כלומר הכלליות, לצורת שעובד ל כ יודעת ב

ה, את תי ל אותן ומוציאה אותן מכירה תכליו ע פו ת ל תודעה באמצעו

241האתיים החיים

הוא הדת של הכללי מושאה לעיל, שהעדנו כפי עקרונות. ולפי בדורה היסוד בקביעות הוכר אשר נתון תוכן בבחינת היא זו אמת אך האמת,

האינדיבידואל של יחסו לכך, בדומה ומושגים. חשיבה באמצעות לא שלו ולבו רוחו ועדות סמכות, על המיוסדת התחייבות הוא הזה המושא אל ההבנה ורגש. אמונה היא החידות, של המומנט כלול בה אשר היחיד, של

ה כי המכירה, היא הפילוסופית מזו זו נבדלות אינן והמדינה הכנסיי שכאשר מכאן בצורתן. שונות הן אלא והתבוניות, האמת שהוא בתוכנן,

ודק אך בהן קיים אשר כנסיות והיו יש כי להורות)אף מתחילה הכנסייה והתודעה וההוראה העיקר, הוא הפולחן שבהן אחרות כנסיות ויש פולחן.

ת תורותיה וכאשר משני(, דבר רק הן יותר המחונכת לעקרונות נוגעו אותה מעביד ביטוין הרי התבוני, ושל האתי של למחשבה אובייקטיביים,

ד המדינה. תחום אל במישרין בנוגע ולסמכותה הכנסייה לאמונת בניגו הסובייקטיבי הפנימי לשכנוע בניגוד ולמוסדות, לחוקים למשפט, לאתי,

איננו התוכן המדינה, של בעקרונה היודעת. היא המדינה הכנסייה, של מסוימת. למחשבה מהותית שייך אלא והאמונה, הרגש בצורת נשאר הדת בתצורת מתגלה כשלעצמו־ובשביל־עצמו הקיים שהתוכן מאחד הרי דתית, קהילה בבחינת הכנסייה של בתורותיה כלומר מיוחד, כתוכן

כמרים אין )בפרוטסטנטיזם המדינה לתחום מחוץ נשארות הללו התורות 21עמאים(.‘ בו שאין משום בלבד, בידיהם מופקדת הכנסייה תורת אשר

תחום אל ייגררו בכלל המדינה וסדר האתיים שהעקרונות ואפשר הואיל הללו העקרונות את לכונן ראוי, גם מכך: ויותר ואפשר, והואיל הדת,ת זו התייחסות הרי אליה, התייחסות תוך תנ ה נו הכשר עצמה למדינ

התבוניות של והצורה הזכות נשארת המדינה בידי שני, מצד דתי. ולהגן תוקף לידי אותה להביא הזכות לעצמה, המודעת האובייקטיבית

זו אם גם האמת, של הסובייקטיבית בתצורה שמקורן טענות מפני עליה של המהותי שהעיקרון מאחר סמכות. ושל מבטח של במעטה מתעטפת

המחשבה חירות הרי המחשבה, הוא הכללי, היא באשר המדינה, צורתה זאת )ולעומת המדינה של מצדה לראשונה עלתה והמדע הכנסיי בדך לכרוע גליליאו את ואילצה ברונו ג׳ודדנו את המוקד על העלתהבזה(.* וכיוצא השמש, למערכת הקופרניקאי תיאורו על מחילה ולבקש

Laplace, Exposition du] רביעי פרק חמישי, ספד העולם, מערכת של תיאור לפלס, ראה *systeme du monde:] המופעים הטלסקופ בעזרת שגילה הגילויים את גליליאו פרסם "כאשר(

נע. עצמו הארץ שכדור ספק לכל מעל מוכיחים הם כי גם הראה וכיו״ב(, נוגה הלכת כוכב של

המשפט של פילוסופיה242

משותף הצורה אלמנט שכן למדע, גם מקום אפוא יש המדינה בצדה, לו למדינ תו ו תכלי ת להכיר היא ו האמת את המחשבה באמצעו

להידרדר עלולה החושבת ההכרה אמנם התבוניות. ואת האובייקטיביתת שכליים, היקשים ואל הסברה אל המדע מן אל מבטה את להפנו

היסוד לעקרונות בסתירה ולהתייצב המדינה ארגון ואל אתיים מושאים משמיעה שהכנסייה יומרות אותן שתשמיע אפשר כן ובעשותה שלהם. התבונה היו כאילו סברותיה את תציג לומר[ ]רוצה לתחומה, בנוגע

בסברותיה חופשית להיות הסובייקטיבית התודעה־העצמית של וזכותהל דנו כבר ובהשקפתה. הסובייקטיבית הידיעה של הזה בעיקרון לעי

לגישת בנוגע משהו להעיר דק יש כאן (.140 לסעיף ההערה את )ראה כלומר סברה, אלא אינה הסברה אס אחד, מצד סברות. כלפי המדינה

אחת אמיתיים, פנימיים וכוח עוצמה לה אין ולפיכך סובייקטיבי, תוכןת מה היא ה - יומרותיה גדולו ת יכולה המדינ לו שות לג גמורה אדי

שלושת ועליו הצבעים לוח את המחזיק שהצייר כשם בדיוק כלפיה, שקיימים הטוענת האסכולה חכמת כלפי אדישות מגלה היסוד, צבעי

על המבוססת הזאת, הסברה באשר שגי, מצד אבל יסוד. צבעי שבעההממשות, את המערערת כללית למציאות עצמה עושה גרועים, עקרונות

בית לפני זומן גליליאו בעיקר. כפירה הוא הזה הרעיון כי הכריזה קרדינלים של אסיפה אבל מאסר עונש עליו יוטל שלא כדי מטענתו בו לחזור עליו כפה ווה האינקוויזיציה, של המשפט

תצפיותיו עקב אשר גליליאו, רוח. איש של בתשוקותיו החזקות מן היא לאמת התשוקה כבד. לכר. ההוכחות את לפרוש תכנן שבו חדש בחיבור רב זמן הרהר גע, הארץ כדור כי משוכנע היה שאינה בצורה הדבדים את פרסם ]אילו חלקו מנת הייתה שבוודאי הרדיפה מן להימנע כדי אד

אנשים. שלושה בין שיחה בצורת בחיבור ההוכחות את להציג בחד הוא פנים[, לשתי משתמעת שגליליאו מאחר אבל העליונה. על וידו יוצא קופרניקוס תורת על שמגן האיש כי לחלוטין גלוי

תלמי, בשיטת המצדד של לתיאוריו זהה משקל העניק הוא אדרבה, אלא בחיבורו, משפט חרץ לא עבודותיו. ובזכות המתקדם גילו בשל לה ראוי שהיה המנוחה תופרע לא כי לצפות רשאי היה הוא

בבית נכלא הוא האינקוויזיציה. של המשפט בית לפני להופיע זומן שוב הוא השבעים בשנתו בשנית. שחטאו כופרים על המוטל בעונש איום תוך מדעותיו בשנית לסגת ונדרש האסורים

לפני הופעתי אשר גליליי, גליליאו "אני, הזאת: ההתכחשות נוסחת על לחתום אותו הכריחו הקדושה הבשורה ספרי אל מבטי את וכיוונתי ברכיי על כרעתי השבעים, בשנתי המשפט בית

ומוקיע ומגנה נעה, הארץ כי שבתורה ולכפירה לטעות לאבסורדיות, מתכחש בידיי, בהם ונגעתי ארוכים חיים כזכות לתהילה הנודע נכבד, זקן לראות מחזה, איזה כנה". ובאמונה לב בגילוי אותה

הוכחה הוכיחה עצמו שהוא לאמת מצפונו, עדות נגד ברכיו, על מתכחש הטבע, לחקר שיוחדו של התערבותו עקב שוחרר הוא מכן לאחר שנה עולם. מאסר עליו גזרה האינקוויזיציה משכנעת.

אירופה האבדן, על התאבלה כולה אירופה .1642 בשנת נפטר הוא פירנצה. של הגדול הדוכס אדם על השנוא המשפט בית שגזר העונש לנוכח בה בעדה ושחמתה עבודותיו באור שהוארה

דגול".

243האתיים החיים

החיים עקרונות ועל האובייקטיבית האמת על להגן חייבת המדינה הסובייקטיביות של הפורמליזם לנוכח גם לנהוג עליה כך האתיים.

ת, הבלתי תני המדע של המוצא נקודת את לעשות מבקש הוא אם מו עצמה, המדינה נגד המדינה של ההוראה מוסדות את ולהפנות לבסיסו ולהפך, הכנסייה. של לאלו הדומות יומרות נגדה להשמיע אותם בעודדו על מותנית, ובלתי מוגבלת בלתי סמכות לעצמה התובעת כנסייה לנוכח

להשקפה התודעה־העצמית של הפורמלית בזכותה להשתמש המדינה לאמת שייחשב שראוי למה בנוגע למחשבות ובכלל משלה, ואמונה

אובייקטיבית.ת את כאן להזכיר עוד אפשר שנידון נושא והכנסייה, המדינה אחדו

אל ונקבע החדשה בעת הרבה המהותית אחדותן אמנם עליון. כאידי מהותית עובדה גם יש אבל הדוח, ובהלך שבעקדונות באמת נעוצהדי תודעתן צורות שבין ההבדל הגיע הזאת האחדות למרות נוספת: לי

המבוקשת האחדות את מוצאים אנחנו האוריינטלי בדספוטיזם נפרד. קיום פנים כל על מדינה, כלל אצלם קיימת לא לכן אבל למדינה, כנסייה בין ושל חופשיים אתיים חיים של משפט, של לעצמה מודעת בתצורה לא

שהמדינה כדי כן: על יתר לרוח. ראויה לבדה שהיא אורגנית התפתחות מן הרוח, של עצנזה את היודעת האתית כממשות מציאות לכלל תגיע

הזה ההבדל אבל והאמונה. הסמכות מצורת נבדלת תהיה שצורתה ההכרחדי בא ]בעמדה[ כך, רק התפצלות. יש פנימה בכנסייה אם רק ביטוי לי

ת מעל סיו כולה המדינה הנפרדות, לכנ ת י המחשבה, לכלליות לזכו יש זאת להכיר כדי אבל קיום. לכלל אותה ולהביא צורתה, של לעיקרון

טעות לפיכך, קיומה. מהו גם אלא כשלעצמה, הכלליות מהי רק לא לדעת למדינה. אסון היה או אסון הוא בכנסייה שהפילוג לחשוב היא גדולה

ת רק אדרבה, ייעודה את להגשים המדינה יכלה הזה הפילוג באמצעו שהפילוג אלא עוד ולא אתיים. וחיים לעצמה מודעת תבוניות בבחינת

בכל ולמחשבה לכנסייה לקרות היה שיכול ביותר המוצלח הדבר הוא הזהולתבוניותן. לחירותן הנוגע

מתגשם השלם של שהאינטרס בכך נעוצה וממשותה ממשית, היא המדינה תוספת. ופרטיקולריות, כלליות של אחדות תמיד היא ממשות הפרטיקולריות. בתכליות

כעצמאית, אמנם מופיעה זו פרטיקולריות לפדטיקולדיות. הכלליות של ההתפדטות שום כזאת אחדות בהעדר בו. ומוכלת השלם בידי נישאת היא דבר של לאמיתו אבלמדינה היא גרועה מדינה קיים. שהוא להניח רשאים אנחנו אם גם נזנזשי, איננו דבר

המשפט של פילוסופיה244

גדועה יד אמיתית. [Realität] ממשות לו אין אבל קיים, חולה גוף גם לא. ותו קיימת היא האמיתית הממשות ממשית. אינה היא אבל קיימת, והיא יד כמו נראית עדיין מתפצל השלם כי פירושו הכורח עצמו. בתוך הכרחי הוא ממשי שהוא מה כורח:

היקבעות ומתמדת, יציבה היקבעות מעניקה זו שהתפצלות וכן המושג של להבדלים למדינה בהתפצלות. ושוב שוב עצמה את היוצרת כזו אם כי מתה, יציבות שאיננה

היא מה יודעת המדינה לפיכך, המחשבה. התודעה, מהותי באופן שייכת המוגמרת במדינה, הוא הידיעה של שמושבה מאחר נחשב. מה כדבר זאת יודעת והיא רוצה,

האחרון בזמן רבות דובר זאת למרות בכנסייה. ולא המדע, של מושבו גם הוא כאן מציגה והיא המפותח, הרוח היא המדינה הדת. מן לצמוח צריכה שהמדינה כך על המושאיות, אל יוצא באידיאה שמצוי שמה מאחר התודעה. לאור שלה המומנטים את

הדת ואילו החילוניות, כתחום נראית היא ולכן סופי, מה כדבר המדינה מופיעה הכפוף, הדבר היא המדינה כי דומה לפיכך אינסופיות. של כתחום עצמה את מציגה לכנסייה זקוקה המדינה כי טוענים עצמו, בפני להתקיים יכול איננו שהסופי ומאחר

טוענים,. כך הדת, באמצעות ורק צידוק, לה אין סופי, דבר היא באשר כבסיסה. חד־ היא העניין על זו השקפה ואולם, לאינסופי. ומשתייכת קדושה נעשית היא

תכליות לה ויש וסופית חילונית במהותה היא המדינה אמנם מאוד. עד צדדית !מהיבטיה[, אחד היבט רק היא חילוניותה אבל נפרדות, ורשויות פרטיקולריות

למדינה שהרי גרידא. סופי מה דבר במדינה לראות יכולה נעדרת־רוח תפיסה ורק אלא אינה אכן אחד שמצד הסובייקטיביות, הוא מחיה ואותו)יסוד! מחיה, נפש יש

הבדלים יש הדת בממלכת גם באחדות. שימורם היא שני מצד אבל הבדלים, יצירת קביעות, שלוש אפוא כאן יש אחד: שהם שלושה הוא אומרים, כך אלוהים, וסופיות.

קונקרטית, תפישה האל טבע את תופשים אנחנו אם ולכן, הרוח. היא אחדותן ורק סופיות אפוא יש האל בממלכת ההבדלים. באמצעות רק זאת לעשות יכולים אנחנו המדינה, כלומר החילוני, הרוח שלפיה וההשקפה החילוני, בעולם כמו בדיוק

בלתי דבר איננה הממשות שכן חד־צדדית, השקפה היא סופי, רוח אלא אינו היא התבונית המדינה אבל וסופית, חילונית אלא אינה אכן גרועה מדינה תבוני.

המדינה על כי הטענה הוא בו[ לעסוק ]שיש השני העניין עצמה. בתוך אינסופית ואולם הרגש, של בפנימיותו הרוח היא האידיאה בדת, הדת. מן צידוקה את לקבל מציאות לעצמה ויוצרת במדינה, חילוני ביטוי לעצמה שנותנת היא אידיאה אותה

יסוד על להיכון צריכה המדינה כי טוענים אם והנה, ובדצייה. בידיעה וממשות ואולם, ממנה. ולצמוח תבוניות על להתבסס שעליה היא בכך שהכוונה אפשר הדת, - רוחם אשר אדם שבני הוא מובנו כאילו בטעות, מובן להיות גם יכול פסוק אותו

דת היא הנצרות ברם, לציית. ביותר המוכשרים הם חופשית, בלתי דת בידי כבולה ,אמונות של בעטיין אי־חירות לכדי תעוות הזאת שהחירות כמובן, ייתכן, החירות.להם שתהיה צריכים האדם בני כי היא לעיל[ ]בפסוק הכוונה אפוא אם טפלות.

245האתיים החיים

הוא מובנו הרי במדינה, יותר עוד מדוכאת להיות תוכל הכבולה שרוחם כדי דתהמדינה, כלפי כבוד להם שיהיה צריכים האדם בני כי היא הכוונה אם ואולם, גרוע. באמצעות היא זאת להשיג ביותר הטובה שהדרך מובן ענפיו, שהם שלם אותו כלפי

הדתי הרוח הלך כזאת, התבוננות בהעדר אבל מהותה. מטבע[ פילוסופית התבוננותולאמונה. לדת תצטרך שהמדינה ייתכן זה במובן תוצאה. אותה אל להוליך יכול תצורה לו יש לה שדרוש מה שכן הדת, מן מהותי הבדל נבדלת המדינה זאת, ועם הדת, שדה הזאת. החובה מילוי של הרגשי לאופן אדיש והוא משפטית חובה של

הפנימיות, זכות את מסכנת הייתה שהמדינה וכשם הפנימיות. הוא זאת, לעומתעדיצה, דת לכדי מידרדרת הדת גם כך דתי, באורח דרישותיה את כפתה אילו

למה הקשור שלישי, הבדל עונשים. ומטילה מדינה הייתה כאילו פועלת היא אם נטוע הוא ולפיכך בערפל, לוט נשאר הדת של שתוכנה בכך נעוץ לעיל, שנאמר צורה יש דבר לכל הזאת הקרקע על בכלל. ודימויים תחושות רגשות, של כקרקע

יציבה. מציאות לקביעותיה ונותנת מתממשת המדינה ואילו סובייקטיביות, של לו רגילה שהיא אופן באותו במדינה עצמה את לתקף הדתיות תבקש אם והנה, :

יש המדינה בתוך להבדלים שכן המדינה. ארגון תחת תחתור היא אז כי שלה, בתחום ביקשה ואילו לכוליות. תמיד מתייחס הכל בדת ואילו לזה, מחוץ זה הם שבו מרחב ! בכל לפנטיזם. נהפכת הייתה היא המדינה, של היחסים בכל לאחוז הזאת הכוליות 1 באמצעות אלא זאת להשיג יכולה הייתה ולא השלם, את מבקשת הייתה היא פרט | אומרים אם הבדלים. כלפי סובלנות חוסר אלא אינו פנטיזם שכן הפרטיקולרי, הרס |

יראת נאשר שכן פנטיזם. אותו של ביטוי אלא בכך אין חוק״, שום ניתן לא ״לצדיק | מסוים דבר שום לסבול מסוגלת היא אין המדינה, של מקומה את תופסת השמים 1 לפנימיות, למצפון, מניחה השמים יראת אם משנה זה ואין אותו. הורסת ופשוט ן לכלל מתפתחת איננה פנימיות אותה שכן טעמים. על מתבססת ואיננה להכריע, 1 של לממשותה נחשבת השמים יראת אם לפיכך, עצמה. את מצדיקה ואיננה טעמים '1 יכול הזה הרגש למחוקק. נהפך הסובייקטיבי והרגש נזנחים, החוקים כל המדינה, ■ אבל כר. אכן זה אם לדעת אפשר מעשיו מתוך ורק גרידא, שרירותיות להיות , סותר זה ודבר חוקים, של תבנית לובשים מעשיו צווים, או פעולות בהיעשותם ] הרגש של מושאו שהוא אלוהים, את לעשות היה אפשר סובייקטיבית. הרגשה כל י ]יסוד! הוא הזה וברגש הכללית, האידיאה הוא אלוהים אבל הקובע, לנגורם הזה, •

דווקא מפותחת. בצורה במדינה מצוי מה לקבוע הבשיל לא שעדיין מוגדר, בלתי הסברה ונגד השרירותיות נגד הערובה הוא ומובטח, יציב במדינה שהכל זה עצם

השלטון. במוסרות האוחז תהיה!היסוד! לא ככזאת שהדת אפוא הדין מן הפוזיטיבית.

ה 271 צי טו ת הקונסטי טי לי ה ארגון ראשית: היא הפו והתהליך המדינ בין מבדילה היא שבו תהליך עצמו, אל בהתייחסותו האורגניים חייה של

יציב. קיום לידי אותם ופורשת עצמה בתוך שלה המומנטים

המשפט של פילוסופיה246

יש שלפיכך ומדידה, סגורה יחידה היא אינדיבידואליות, בבחינת שנית, פי ועל חוץ, כלפי מפנה היא שלה ההבדלה את אחרים. אל התייחסות לה

באידיאליותם. עצמה בתוך הקיימים הבדליה את מציבה היא הזאת הקביעה

שייכת אשר פנימית ]איכות[ אחד מצד הוא החי באורגניזם שהאי־שקט כשם תוספת. אל התכוונות היא חוץ כלפי ההתייחסות כאן, שלנו במקרה גם כך ככזה, לאורגניזם כלפי התכוונותה ואילו האזרחית, הרשות היא ככזאת הפנימית המדינה הפנימיות.

המדינה בתוך מסוים היבט גם היא הצבאית הרשות כי אם הצבאית, הרשות היא חוץ של הדוח בהלך מרכזי עניין הוא הללו ההיבטים שני בין המשקל שיווי עצמה.

על כולה כל ונשענת לחלוטין נמחית האזרחית הרשות שבהן תקופות יש המדינה. העת במו תקופות, ויש הפרטוריאני. והמשמר רומי קיסרי בימי כמו הצבאית, הרשות

למשל האזרחית, הרשות של תוצר כולה כל היא הצבאית הרשות שבהן החדשה,צבאי. בשירות חייבים האזרחים כל כאשר

a. עצמה בפני הפנימית הקונסטיטוציה

ת היא הקונסטיטוציה 272 את וקובעת מבדילה שהמדינה במידה תבוני שכל כזה באופן זאת עושה היא המושג. טבע פי על עצמה בתוך פעילותה

מכילה אחת שכל משום עצמה, בפני הכוליות היא הללו הרשויות מן אחת הם באשר המומנטים, ששאר ומשום בתוכה כפעילים המומנטים שאר את

ואינם המושג של באידיאליות רק נשארים שבמושג, ההבדלים את מבטאיםאחד. אינדיבידואלי שלם אלא

ה על צי טו מינו הושמעו התבונה על וגם קונסטי ם בי טי רבים פטפו אלה מפי בגרמניה נשמעו ביותר השטחיים והפטפוטים לאין־שיעור,

מן במיוחד - אחר אחד מכל יותר טוב מבינים שהם עצמם את ששכנעוטוציה. מהי - הממשלות ם אותם קונסטי ההצדקה כי סבורים אדוני

הן השמים ויראת שהדת בכך נעוצה לדבריהם הבלתי־ניתנת־להפרכההם הבסיס תי הללו מהפטפוטים שכתוצאה פלא אין השטחיות. לדעו "משפט״ ״נאורות", ״תבונה״, במילים השימוש נבונים אנשים על נמאס

מתביישים רבים ואנשים ו״חירות״, ״קונסטיטוציה״ וכן באלה, וכיוצא אפשר לפחות אבל הפוליטית. הקונסטיטוציה על בדיון להשתתף בכלל

שהכרה הרעיון, של ולביסוסו להפצתו יתרום הוה שהמיאוס לצפות היהמשקילה־ כתוצאה להתקבל יכולה איננה כאלה מושאים של פילוסופית

247האתיים החיים

מכך פחות ועוד ותועלתיות, סיבות תכלית, משיקולי שכלית, וטעינה ועוד המושג. מתוך ורק אך אלא ההתלהבות, ומן האהבה מן הרגש, מן

בר־השגה איננו שהאלוהי הסבורים אנשים אותם כי לקוות, רשאים היינועו עקדה, משימה היא האמת ושהכרת מנ פטפוטי בדיון. מלהשתתף יי

לתבוע יכולים אינם ומהתלהבותם מנפשם מפיקים שהם והלקחים הבוסרבהם. תתחשב שהפילוסופיה

את לעיל( 269 לסעיף )בקשר להזכיר יש הנפוצים הרעיונות מבין בעלת היא זו קביעה במדינה. הרשויות בהפרדת ההכרח בדבר הרעיון

לדאות היה אפשד בצדק האמיתי, במובנה נתפשה ואילו נעלה, חשיבות מדברים שהם הסבורים אלה דווקא אבל הציבורית. לחירות ערובה בה

ם אינם ואהבה, התלהבות מתוך אינם וגם הזה הרעיון על דבר יודעית רוצים ההיקבעות של המומנט טמון בו דווקא כי דבר. עליו לדע

ת. ל הרשויות הפרדת עקרון התבוני מנט את מכי של המהותי המו אותו, תופש המופשט שהשכל כפי אבל הריאלית. התבוניות של ההבדלה,

לזו, ביחס זו הרשויות של מוחלטת עצמאות בדין, שלא בו, רואה הוא שלילי, כדבר חד־צדדית תפישה ההדדי יחסן את תופש הוא כך על ונוסף

ת שהיא גישה יש רשות לכל זו, השקפה פי על הדדית. כהגבלה עוינל כאילו מחברתה, חוששת לחברתה, משהו האחרת ברשות רואה אחת כ

הנגדי המשקל בעזרת וליצור לרעותה להתנגד הוא ייעודה כאילו רע, העצמית הקביעה רק חיה. אחדות לא אבל כללי, משקל שיווי מעין הזה של ולא תכלית של לא אחד, שיקול כל ולא - עצמו בתוך המושג של

בזכותה ורק הנבדלות, הרשויות של המוחלט המקור היא - תועלתתן התבונה וצלם עצמו בתוך תבוני מה דבר המדינה בארגון לדאות ני

הנצחית. עצמם את קובעים האידיאה, יותר קונקרטי ובאורח המושג, כיצד

הכלליות, - שלהם המומנטים את מופשט באורח ומציבים עצמם בתוך כי, אם הלוגיקה, מן ללמוד אפשר זאת את - והיחידיות הפרטיקולריות,

נקודת את לראות בכלל, והרווחת. המקובלת הלוגיקה מתוך לא כמובן,לי בדבר המוצא ת ולהעלות שלי הרע רציית את ראשוני גורם לדרג

התחכמות תוך זו, הנחה יסוד על ולהקים זו רצייה כלפי האי־אמון ואת מגן בסכדי ורק אך תלויה תועלתם אשד מגן, סכרי מיני כל וערמומיות,

ובנוגע השלילי, השכל את מאפיין זה למחשבה הנוגע בבל הרי - נגדייםלעיל(. 244 סעיף האספסוף)ראה השקפת את הדוח להלך

המשפט של פילוסופיה248

ו״המחוקקת״, ״המבצעת״ הקרויות אלה למשל הרשויות, כאשר - גדול מידה בקנה לאחרונה שראינו כפי - אז הרי עצמאות, משיגות

במהותה, להתקיים מוסיפה המדינה אם או המדינה. על מיידי חורבן בא משעבדת אחת רשות שבו מאבק באמצעות אחרת או כזאת אחדות נוצרת

המדינה. של קיומה המהותי, ]הדבר[ ניצל כך ורק חברתה, את

התבונה. של ביטוי שהוא למה מלבד דבר לשום לצפות אין המדינה מן תוספת. והווה־ קבוע־ומסוים הוא מהלכה לפיכך לעצמו. יצר שהרוח העולם היא המדינה

של חכמתו על דיבורים שומעים אנו קרובות כה לעתים כשלעצמו־ובשביל־עצמו. הרוח, מעולם נעלה הפיזי הטבע עולם כי להאמין חייבים איננו אבל בטבע. אלוהים

יש לפיכך הפיזיים. החיים מן המדינה נעלה כן הטבע, מן נעלה שהרוח ככל שכן על הטבע, את להשיג קשה שאם ולהבין אדצי־אלוהי, מה כדבר המדינה את לכבד שבעת לכך נודעת עליונה חשיבות המדינה. את לתפוש מפרך וכמה כמה אחת

בכלל, למדינה הנוגע בכל ]יותר[ מסוימות להסתכלויות האדם בני זכו החדשה עוסקים כאשר בכך. די אין אבל ובעיצובן. קונסטיטוציות על בדיון רבות כה ועסקו

הדבר מהו ולדעת ההסתכלות של התבונה את גם לצרף דרוש תבוני, בעניין פי על אף ובכן, המהותי. גם הוא ביותר שבולט מה תמיד שלא תלהבין[ המהותי

כשלעצמה צריכה מהן אחת כל נבדלות, להיות בוודאי צריכות המדינה שרשויות התפקידים על מדברים כאשר האחדים. המומנטים את בתוכו המכיל שלם להיות

צריכה רשות שכל ולהניח הנוראה לטעות ליפול אסור הללו, הרשויות של הנבדלים בבחינת נבדלות להיות בעצם צריכות הרשויות שהרי עצמה, בפני מופשטת להיות

ובמופשט, עצמם בפני מתקיימים ההבדלים זאת, לעומת אם, המושג. של מומנטים מוכרחים אלא אחדות, להיות יכולים אינם עצמאיים ]גורמים[ ששני גלוי אז כי

או להיהרס, יכול כולו השלם דברים: שני להתרחש יכולים הזה ובמאבק להיאבק, בלעה שפעמים הצרפתית, במהפכה קדה כך בכוח. מחדש להתכונן יכולה האחדות המחוקקת, את המבצעת ופעמים "מבצעת״, הקרויה הרשות את המחוקקת הרשות

שכן טעם. חסרת דרישה אלא אינה הזה בהקשר להרמוניה המוסרית והדרישה ההרגשה אם גם מאמץ. כל כמובן מעצמנו חוסכים אנחנו הרגש אל העניין בהפניית

המדינה. רשויות של[ ]אופיין את מתוכה לקבוע מוכשרת היא אין הכרחית, האתית השלם, כשלעצמן הן הרשויות של קביעותיהן באשר כי היא כאן העיקרית הנקודה

- רשויות שלוש על כלל בדרך מדברים אם השלם. המושג גם כולן הן בקיומן הרי את והשנייה הכלליות את תואמת הראשונה אז כי - והשופטת המבצעת המחוקקת,

משום המושג, של השלישי ]המומנט[ איננה השופטת הרשות אבל הפרטיקולריות,שלעיל. לספרות מעבר מצויה שלה שהיחידיות

עצמותיים: להבדלים אפוא מתפצלת הפוליטית המדינה 273

249האתיים החיים

המחוקקת. הרשות - אותו ומציבה הכללי את הקובעת הרשות )א( - הכללי תחת היחידים והמקרים הפרטיקולריים התחומים הכפפת )ב(השלטון. רשות

ברשות הנסיך. רשות - הרצון של הסופית כהכרעתו הסובייקטיביות )ג( הפסגה אפוא והיא אינדיבידואלית, לאחדות הנבדלות הרשויות התמזגו זו

הקונסטיטוציונית. המונרכיה - השלם של וההתחלה

ת מונרכיה לכלל המדינה של פיתוחה ציוני טו של פועלו היא קונסטי האינסופית. הצורה את העצמותית האידיאה השיגה שבו המודרני, העולם

שהוא מה או, עצמו, בתוך העולם רוח של העמקה אותה של ההיסטוריה את בה משחררת שהאידיאה הזאת, החופשית ההתפתחות הד, היינו

זה ובעצם בשלמויות שלה( המומנטים אלא אלה )ואין שלה המומנטיםת באחדות אותם מכילה אלי ת שהיא־היא המושג, של האידי התבוניו

האתיים החיים של הזה האמיתי עיצוב־הצודה של ההיסטוריה - הריאליתהעולם. של הכללית ההיסטוריה של עניינה היא

שנה החלוקה ת של הי ציו טו סטי קונ אריסטוקרטיה למונרכיה, הת על מבוססת ודמוקרטיה חדו א ת ה תי ד בהיותה העצמו בלתי עו

פנימית דיפרנציאציה לכדי הגיעה לא עדיין אשר אחדות - מחולקת גלתבוניות לעמקות לא גם ולפיכך עצמו( בתוך מפותח ארגון )לכדי

ת קונקרטית. ד קו ק העולם של המבט מנ א זוהי העתי חלוקה אפועדיין עצמותית עודנה שהיא לאחדות, בנוגע כי ונכונה. אמיתית לא ו והוא חיצוני במהותו הוא ההבדל עצמה, בתוך מוחלטת פרישה נפרשה עצמותית אחדות אותה שבהם אלה של במספרם כהבדל תחילה מופיעת להיות אמורה מננטי הפילוסופיים, המדעים של אנציקלופדיה )ראה אית הללו, הצורות 22(.82 סעיף שתייכו ת זו בדרך המ שלמויו שונות, ל אחד. הוא המונרך מומנטים. לדרגת הקונסטיטוציונית במונרכיה הורדו

ם, משתתפים השלטון בדשו-ת הריבוי מופיע המחוקקת וברשות אחדי הבדלים רק כאמור הם בלבד, כמותיים כאלה, הבדלים ואולם, בכלל.

שגו את מבטאים ואינם שטחיים הרבים ־הדיבורים גם העניין. של מו המונרכיה בתוך ואריסטוקרטיים דמוקרטיים יסודות על החדשה בעת :

בתוך מצויות אכן קביעות אותן אם כי לא־רלוונטיים. מידה באותה הםהשקפות כמה אריסטוקרטי. או דמוקרטי דבר הן אין שוב הרי המונרכיה,

ת בנוגע - ציו טו ת לקונסטי אשר כהפשטה ורק אך המדינה את מעמידוע הכרעה בהן ואין ומצווה, מושלת המדינה בראש אם לשאלה, בנוג

המשפש של פילוסופיה250

השאלה את רואים )וגם הכל או אחדים עומדים או אחד, עומד הזאת בספרו פיכטה אומר כך - הללו״ הצורות ״כל חשיבות(. כחסרת הזאת צדק לכונן ויכולות חוקיות "הן - 196 ׳עמ ראשון, חלק 23הטבע, משפט פרי זה, )מוסד [״Ephorat!אפוראט שקיים בתנאי ולקיימו במדינה כללי

השקפה העליונה(. לרשות נגד משקל להיות נועד פיכטה, של המצאתו מושג של שטחית תפישה באותה מקורה האפודאט( של ההמצאה כזו)וכן להבדלים אין החברה של לגמדי פשוט במצב לעיל. שהזכרנו המדינה

למשל כך בלבד. מעטה חשיבות להם יש או חשיבות, כל כמובן האלה ידרוש שהעם במקרה במוסדות שינוי שום בחקיקתו משה דרש לא

..המלך: מן דרש רק הוא מלך. עליו להמליך סוסים... ירבה לא רק ". דרך יז:טז-יז(. מאוד״)דברים לו ירבה לא וזהב וכסף נשים... ירבה ולא

שלוש כלפי אדישה האידיאה שגם לומר אפשר כלשהו במובן אגב, מעמידים כאשר כלומר המצומצמת, בהוראתה המונרכיה )לרבות הצורות

והדמוקרטיה(, האריסטוקרטיה לצד ערר! שוות ]כאלטרנטיבה אותה משום פיכטה[, שאצל המובן ]מן הפוך במובן כלפיהן אדישה היא אבל

סעיף )דאה התבונית בהתפתחותה האידיאה את תואמות אינן ששלושתן באף ממשותה ואת זכותה את להשיג יכולה הייתה לא וזו לעיל(, 272 ביותר הטובה היא הללו הצורות מן איזו השאלה כך, משום מהן. אחת

בהקשר רק לדון אפשר כאלה בצורות לגמרי. טעם חסרת נעשתה להכיר יש אחרים, רבים במקומות במו כאן, גם כן, על יתר היסטורי.

ת על מונטסקיה של השקפתו כי בכר הממשל צורות של העקרונו כדי אבל מעמיקה, הייתה המפורסם, בספרו מופיעה שהיא כפי האלה, הוא כידוע, כהלכה. שלא להבינו לנו אל שלו הדיון נכונות על לעמוד

קונסטיטוציה ואכן, הטובה. המידה את הדמוקרטיה של כעקרונה ציין העצמותית" הצורה בבחינת האזרחים[ ]של הרוח הלך על מבוססת כזאת

עודי ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו הרצון של התבוניות שבה הטהורה, הציגה אנגליה כי ואומר, מוסיף מונטסקיה ואולם בדמוקרטיה. קיימת לכונן המאמצים כי התגלה שבו הנאה, המחזה את השבע־עשדה במאה

ם, בחוסר כשלו דמוקרטיה המידה את. חסרו שהמנהיגים משום אוני הרפובליקה מן הטובה המידה נעלמת כאשר כי אומר, הוא ועוד הטובה.

משתלטח! הבצע ותאוות לה, מוכשר שלבם אלה על משתלטת האמביציה משלטוג אלא בא כוחה ואין לכל, לטרף נהפכת המדינה ואז הכל, עלם של אלי דו בי ללעו בנוגע הכל. של העול ומפדיקת אחדים אינדי

251האתיים החיים

כוחות וכאשר יותר, מתורבתת חברה של במצבה להעיר: עלינו הללות קולריו ראשי של הטובה המידה אין והשתחררו, התפתחו הפרטי

על נוסף התבוני, החוק של אחרת צורה ודרושה עוד, מספקת המדינה על לשמור כוח די יהיה שלשלם כדי ]האינדיבידואלי[, הרוח הלך של זו

זכותם את המפותחת הפרטיקולריות לכוחות להקנות ובשביל אחדותות החיובית שלילי שלפיה האי־הבנה את לסלק יש כן כמו כאחד. וה

ברפובליקה העצמותית הצורה הוא הטובה המידה של הרוח הלך אם מכך ויותר נעדר. אפילו או מיותר הוא במונרכיה אז כי הדמוקרטית,

ת הטובה המידה שלפיה האי־הבנה את לסלק יש הפעילו הקבועה ות איברים בעל ארגון בתוך כחוק אינן לזו זו מנוגדו ת ו לדור יכולו

אחת. בכפיפה כאן מביא האריסטוקרטיה, של עקרונה היא שהמתינות זה עצם עם אשר הפרטי, האינטרס ובין הציבורית העוצמה בין ההפרדה לראשית

הזאת שהקונסטיטוציה עד ישירה, כה השפעה זה על זה משפיעים זאת או לעריצות ולהיהפך רגע בכל להתגלגל לסכנה טבעה מעצם חשופה

)ראה עצמה את לחסל וכך - ביותר הקשים המצבים שהם - לאנרכיהרומא(. תולדות את לדוגמה

המונרכיה, של כעקרונה הכבוד את מזהה שמונטסקיה העובדהע כדי בה די ה *עליה חושב שהוא שהמונרכיה כך על להצבי איננ

לכדי שהתפתחה זו לא וגם בכלל, העתיקה או הפטריארכלית המונרכיה הפיאודלית, למונרכיה מתכוון הוא אלא אובייקטיבית, קונסטיטוציה

לכדי התגבשו הפנימי המדינה משפט של היחסים שבה מונרכיה אותה אינדיבידואלים של פריבילגיות ולכדי פרטי קניין של משפטיות זכויות

אנשים על מבוססים המדינה חיי כזאת בקונסטיטוציה קורפורציות. ושלת, בעלי המדינה קיום למען לעשות שיש ממה גדול וחלק פריבילגיו על לא מיוסד שירותיהם של האובייקטיבי ]ההיבט[ לפיכך לגחמתם. נתון

הכבוד אלא החובה שלא ומכאן סברות, ועל דימויים על אם כי חובותהמדינה. את שמלכד מה הוא בלבד

הקונסטיטוציה? את לכונן צריך מי בנקל: מתעוררת אחרת שאלהת אבל בדורה, נראית הזאת השאלה מתברר יותר מדויקת בהתבוננו

קונסטיטוציה מצויה אין כי מניחה היא שהרי מובן. חסרת שהיא מיד גרידא. אינדיבידואליים אטומים המון של צירוף רק אפוא וקיים כלשהי,

בעזרת ובין עצמו מכוח בין קונסטיטוציה, לידי להגיע המון יוכל איך

המשפט של פילוסופיה252

שאלה - הזרוע בכוח או מחשבה ידי על אלטרואיזם, ידי על אחרים, אותה אם אבל בהמון. עוסק המושג אין כי עצמו, להמון להשאיר יש זו

פירושו אין ״כינון׳ המונח הרי קונסטיטוציה, מצויה כבר כי מניחה שאלה וביה מניה מצביע קונסטיטוציה, של[ ]קיום שמניחים זה ועצם שינוי, אלא

כל על ]המצויה!. לקונסטיטוציה בהתאם דק לחול יכול שהשינוי כך על שכוננו מה לדבר תיחשב לא שהקונסטיטוציה הוא מהותי עניין פנים, ההווה־ כדבר לראותה יש אדרבה, בזמן. התהוותה שהיא פי על אף אותו,

המצוי כדבר ומתמיד, אלוהי מה כדבר ולפיכך כשלעצמו־ובשביל־עצמו,שמכונן. מה של לספרה מעל

התביעה הסובייקטיביות, של החירות הוא בכלל החדשה העת של עקרונה תוספת. ויתפתחו. זכותם את יקבלו הרוח של בכוליות המצויים המהותיים הצדדים שכל

יותר: טובה צורה איזו השאלה את להציג טעם אין כמעט הזאת המבט מנקודת קונסטיטוציה של הצורות כל זאת: דק לומר אפשר הדמוקרטיה. או המונרכיה

ואינן החופשית הסובייקטיביות עקרון את בתוכן לשאת מוכשרות אינן אשר מדיניתחד־צדדיות. הן מפותחת, לתבונה עצמן להתאים מסוגלות

ע שהוא מה בתור רק ממשי הוא שהרוח מאחד 274 ד עצמו, את יו שבה, היחסים כל את החודר החוק היא עם, של רוחו בבחינת והמדינה,

ם של ותודעתם הנוהג וכן של הקונסטיטוציה הדי שבה, האינדיבידואלי העצמית. תודעתו של ובחינוכה באופייה כללי באופן תלויה מסוים עם

של ממשותה גם ולפיכך הסובייקטיבית חירותו טמונה העצמית בתודעתוהקונסטיטוציה.

תוכנה גם ויהא כלשהי, קונסטיטוציה א־פריורי כלשהו לעם לתת הרעיון היא שבזכותו המומנט מן דווקא מתעלם זה רעיון יותר, או פחות תבוני לו המתאימה קונסטיטוציה יש עם לכל לפיכך שבמחשבה. מדבר יותר

לו. וראויה

רצה, נפוליאון היחסים. כל אל לחדור המדינה על שלה בקונסטיטוציה תוספת. יפה.,' עלה לא העניין אבל א־פדיורי, קונסטיטוציה לספרדים לתת לדוגמה,

בשנים,. מאות של עמל היא גרידא: מכונן מה דבר איננה קונסטיטוציה שהרי : לפיכך, מסוים(. בעם התפתח שהוא כמה התבוני)עד של והתודעה האידיאה היא נפוליאון? שנתן הקונסטיטוציה סובייקטים. של יצירתם איננה קונסטיטוציה שום

אותה? דחו הם זאת ובכל לכן, קודם להם שהייתה מזו תבונית הייתה לספרדים בעם| הדרוש. לשלב עד בחינוכם התפתחו לא שעדיין מכיוון להם, זר מה כדבר

כןן לא שאם בשל, שהזמן וההרגשה הקונסטיטוציה, כלפי הזכות דגש לקנן מוכרח

253האתיים החיים

אכן, ערך. לה ואיז משמעות לה אין אבל חיצוני, באורח מצויה אמנם הקונסטיטוציה אבל יותר, טובה לקונסטיטוציה והכמיהה הצורר מסוימים ביחידים שיעלו אפשר עקרון זמן. דורש זה ועניין כאלה, רעיונות חדור יהא שההמון הוא לגמרי אחר עניין

רב זמן עוד נדרש אבל בהכרח, בימיו נוצר סוקרטם, של הפנימיות עקרון המוסריות,כללית. לתודעה־עצמית נהפך זה שעיקרון עד

ת1 שו ך הנסיך .

סעיף )ראה הכוליות של המומנטים שלושת את מכילה הנסיך רשות 275 ההתייעצות את החוקים, ושל הקונסטיטוציה של הכלליות את לעיל(, 272

ההכרעה של המומנט ואת הכללי, על הפרטיקולרי של ייחוסו בבחינת ממנה ומקבל אליה חוזר השאר שכל העצמית הקביעה בבחינת האחרונה,

של המבדיל העיקרון היא מוחלטת עצמית קביעה אותה ממשותו. תחילת אתבתחילה. כאן לפתח שיש מה והיא ככזאת, הנסיך ךשות

משום היחידיות, של במומנט כלומר הנסיך, ברשות פותחים אנחנו תוספת. ״אני״ כוליות. בבחינת המדינה של המומנטים שלושת את בתוכה מכילה שהיא

מה דבר יש בטבע גם ראשון, במבט ביותר. והכללי ביותר היחידי בעת בה הוא איננה - ההדדית החיצוניות הלא־אידיאליות, כלומח1 - הריאליה אבל יחיד,

ברוח, זה. לצד זה ]בה[ מתקיימים השונים היחידים אלא ההיות־אצל־עצמו, בבחינת אפוא, המדינה, וכאחדות. כאידיאלית רק מצויה השונות זאת, לעומת

היא היחידיות אבל שלה, המומנטים כל של פרישה אלא אינה רוחני, דבר כל את בתוכה המכילה הריבונות המחיה, והעיקרון הפנימית הנפש בעת בה

ההבדלים.

הסובסטנציאלית האחדות היא הפוליטית המדינה של קביעת־היסוד (1) 276ת בבחינת אליו די ם של אי הרשויות הזאת באחדות )א( שלה. המומנטי

ונשמרים מתמסמסים המדינה של הפרטיקולריים ועיסוקיה הפרטיקולריות - ורק אך אלא תלויים כבלתי לא נשמרים הם זאת, עם אחת. ובעונה בעת : נובעים הם השלם. של באידיאה הנקבעים והיקף אופי בעל צידוק כבעלי | הפשוט העצמי היא ואילו הגמישים, איבריה והם האידיאה של מעוצמתה |I .שלהם

החיים האורגני: בגוף החיים כמו היא הללו המומנטים של האידיאליות תוספת. ן להם. מתנגד איננו ודבר החיים, אותם הם החיים הנקודות ובכל נקודה, בכל מצויים 1J השדרות, של לאידיאליות בנוגע גם כך מתה. נקודה היא נקודה כל מהם, במנותק J עצמאיות. ולהיות להתקיים הדחף בהן מפעם אם גם והקורפורציות, הרשויות

המשפט של פילוסופיה254

עצמאית, שהיא עצמה על מכריזה אשר אורגניזם, של לקיבה דומות הן זו מבחינהבשלם. ומוטמעת ומוקרבת נסלקת היא זאת, ועם

מומנטים הם המדינה של הפרטיקולריים והפעילויות העיסוקים )ב( 277ם אבל שלה. מהותיים אלי דו בי אינם פועלת היא שבאמצעותם האינדי

הכלליות איכויותיהם בשל דק אלא אמצעית הבלתי אישיותם בשל נבחריםת. ביו קטי ביי האו ם בין שהקישור מכאן ו די בין הללו התפקי ם ו שי אי

צוני הוא ככאלה פרטיקולריים המדינה עסקי לפיכך, באופיו. ומקרי חיפרטי. קניין להיות יכולים אינם ודשויותיה

. ת פ ס ו טבעם לא .אבל כלשהם. כאינדיבידואלים נקשרת המדינה של הפעילות ת יכולת, האובייקטיביות. איכויותיהם אלא התפקיד, למילוי אותם שמכשיר הוא

ולהכשירו לחנכו יש האינדיבידואל: של פרטיקולריות תכונות הן אופי או מיומנות מוכרים לפנים היו בצרפת משרה. לרשת או למכור אי־אפשר לכן ספציפי. לעיסוק מסוימת דרגה עד קצונה משדות נמכרות האנגלי בצבא ואילו בפרלמנט, מושבים

לקונסטיטוציות קשורה עודנה( )או הייתה הזאת הפרקטיקה אבל בימינו. אפילו כעת ונעלמות הולכות הללו והקונסטיטוציות הביניים, בימי מסוימות מדינות של

בהדרגה.

המדינה של הפרטיקולריים ורשויותיה שעסקיה - הללו הקביעות שתי 278 של הפרטיקולרי ברצונם ולא עצמם בפני לא קבועים ואינם עצמאיים אינם

העצמי בבחינת המדינה של באחדותה טמון שורשם אלא אינדיבידואלים,המדינה. של הריבונות הן הללו הקביעות - שלהם הפשוט

הריבונות לומד רוצה נוסף: צד יש לריבונות פנים. כלפי הריבונות זוהיץ)על כלפי להלן(. דאה כך חו

חוץ, כלפי ריבונית המדינה אמנם הייתה הפיאודלית המונרכיה בימי המדינה גם ריבוני, היה לא שהמונדך בלבד זו לא פנים כלפי ואולם

לעיל(, 273 לסעיף ההערה עם )השווה אחד מצד ריבונית. הייתה לא האזרחית החברה ושל המדינה של הפרטיקולריים והרשויות העיסוקים

משהשלם ויותר תלויות, בלתי וקהילות קורפורציות במסגרת טופלו של פרטי קניין היו הם שני, ומצד אגדגאט. היה הוא אורגניזם, היה

היה לשלם בנוגע לעשות צריכים היו שהללו מה ולפיכך אינדיבידואלים,ולגחמתם. לסברתם נתון

באורגניזם שלפיה קביעה אותה הוא הריבונות, שהוא האידיאליזםם איננו ״חלקים״ שקרוי מה החי ם או איברים אלא חלקי טי מנ מו

255האתיים החיים

מחלה)ראה אלא אינם עצמם בפני והתקיימותם בידודם ואילו אורגניים,ם של אנציקלופדיה באותו מדובר 24(.293 סעיף הפילוסופיים, המדעי

לעיל( 7 סעיף "רצון״)ראה המופשט המושג על בדיון שפגשנו עיקרוןת בתור ת בתור ולפיכר עצמה, אל המתייחסת שליליו הקובעת כלליו

]כלומר[ ומסוימות, פרטיקולריות כל מסולקים ובה כיחידיות, עצמה את מהן ראשית להבין יש זאת לתפוש כדי עצמו. את והקובע המוחלט הטעםהמושג. של האמיתית והסובייקטיביות עצמות בכלל

ת מאחר בונו רי שה ש רו ת פי ו לי א די ת כל של אי כויו מ ס הל קל הפרטיקולריות, פו הרואה נפוצה( מאוד )וגם שגויה להבנה לי

ת אליו די ת גרידא עוצמה הזאת באי תיו שרידו את ומשווה נבובה, ו חוק, העדר של מצב מציין דספוטיזם ואולם, לדספוטיזם. הריבונות

עם של ואם מונרך של אם - ככזה הפרטיקולרי הרצון שבו מצבתר או לחוק, נחשב - )אוכלוקרטיה( ק: לי החוק, את מחליף דיו

מנט היא ריבונות ואילו ת מו אליו העיסוקים ושל הספרות של האידי המפרות לומר: רוצה קונסטיטוציה. ושל חוק של בתנאים הפרטיקולריים

ת בלתי אינן הללו ת או תלויו הן טקביעת[ עצמאיו תי פני תכליו או ו פעולתן ואופני תכליותיהן אלא בלבד, בעצמן שקועות ואינן פעולתןשלם ותלויים השלם של תכליותיו ידי על נקבעים אותו שכינינו בהן)ת המדינה״(. "רווחת - מסוים ובלתי כללי בכינוי אליו הזאת האידישונים: אופנים בשני מתגלה

מהלכם את מכוונים הפרטיקולריים והעיסוקים הספרות שלום, בימיק סו ם לעי הן ולסיפוק הפרטיקולרי בעניינ תי הפרטיקולריות. תכליו

השלם ולשימוד הדדי לשימור לתרומה נהפכת אנוכיותם מסוימת, במידה אבל לעיל(, 183 סעיף העניין)ראה של מודע הבלתי הכורח בשל רק

התכלית אל אותם ומחזירה שבה מלמעלה ישירה התערבות שני, מצד בהם ודוחקת להלן( 289 סעיף לגבולותיה)ראה אותם מגבילה השלם, של

השלם. לשימור ישירים שירותים למלאת אם זאת, לעומת מצוקה, בימי וכל האורגניזם חיצונית, ואם פנימי הפשוט המושג לכלל מתמזגים איבריו, שהן הפרטיקולריות הספרות

הקרבת תור הריבונות בידי אז מופקדת המדינה הצלת הריבונות. של אותו וכאן הצדקה. להן יש אחרים שבימים פרטיקולריות סמכויות אותן

להלן(. 321 סעיף הייחודית)ראה ממשותו את משיג שנזכר אידיאליזם

המשפט של פילוסופיה256

האידיאליות של הכללית המחשבה רק בתחילה שהיא הריבונות, (2) 279מת הזאת, ת רק קיי ביו בייקטי ת בסו ת ובקביעתו לעצמה ודאי מי העצ

ההכרעה טמונה בו אשד הרצון של - היסוד חסרת ולפיכך - המופשטת המדינה בתוכו ורק ככזה, המדינה של האינדיבידואלי ]ההיבט[ זהו האחרונה.

סובייקט, בתור רק אמיתותה את משיגה הסובייקטיביות והנה, אחת. היא ריאלית, תבוניות לכדי שהתפתחה ובקונסטיטוציה איש, בתור רק האישיות

משלו, מובחן עיצוב־צורה יש המושג של המומנטים משלושת אחד לכל איננו בהחלט, מכריע שהוא השלם, של זה מומנט בשביל־עצמו. ממשי שהואהמונרך. אחד, אינדיבידום אלא בכלל, האינדיבידואליות אפוא

ת התפתחותו מננטי השלם תוכנו גזירת ]כלומר[ כלשהו, מדע של האי פילוסופי״(, ״מדע לשם ראוי הוא אין )אחרת הפשוט המושג מתוך

שבתחילה - הרצון שלנו: במקרה - עצמו מושג שאותו בכך מתייחדתשט הוא לאורך ]קבוע נשמר ההתחלה(, שזאת מכיוון )דווקא מופ

וכך ידיו, על רק וזאת המתגבשות, ]הולכות קביעותיו ואילו ההתפתחות[, הבלתי במשפט אשר יסוד, מומנט אותו הילכך, קונקרטי. בתוכן זוכה הוא

שיות כל ראשית הוא אמצעי דדך ועבר התפתח אשד הוא מופשטת, אי במדינה, האבסולוטי, במשפט וכאן, הסובייקטיביות, של השונות הצורות

של לאישיות נעשה הוא הרצון, של לגמרי הקונקרטית באובייקטיביותתו המדינה, או ד ת. לוו כל את המסלק הזה, האחרון ]המומנט[ העצמי

שקילה־וטעינה כל קוטע הפשוט, בעצמי הפרטיקולריים ]המומנטים[ם בין לעולם הנעה ה״אני באמצעות ומחליט שכנגד, לטעמים טעמי

ממשות. כל ושל פעולה כל של תחילתה הוא ולכן רוצה״,ת כן, על יתר שיו מה דבר בבחינת בכלל(, )ולסובייקטיביות לאי

פי סו בלתי אמת דיוק: וליתר - אמת יש עצמו, על המתייחם אינ ומה ההווה־בשביל־עצמו, כסובייקט כאיש, ורק אך - וישירה אמצעית

המדינה של שהאישיות מכאן אחד. מאוד פשוט הוא שהווה־בשביל־עצמו ואילו ככזה, המושג את מבטאת האישיות המונרך. - כאיש רק ממשית

המושג כך, נקבע הוא כאשר דק המושג. של ממשותו את גם מכיל האישאה, הוא די קהילה, חברה, ]כגון:[ מוסרי״, ״איש שקרוי מה אמת. אי

כמומנט רק אישיות לו יש עצמו, בתוך שיהא ככל קונקרטי יהא משפחה, לידי הגיעה לא עוד האישיות כזה, באיש מופשט. באורח ]כלומר[ בתוכו,

של שהמומנטים הכוליות היא זאת, לעומת המדינה, שלה. הקיום אמתם המושג עי בבל שלהן. הסגולית האמת פי על ממשות לכלל בה מגי

257האתיים החיים

במהלך דנו שלהן, בעיצוגי־הצורה וגם עצמן בפני גם הללו, הקביעות בהן מודים כלל שבדרך מכיוון כאן עליהן חוזרים ואנו כולו, החיבור אבל שלהן, הפרטיקולריים בעיצובי־הצורה ]מופיעות! שהן בשעה בקלות אין האידיאה, של כמדמנטים אלא כבודדות לא האמיתי, במקומן דווקאאותן. תופשים ואין אותן מזהים

הגישה שהיא - להקשה ביותר קשה אפוא הוא המונרך מושג המבודדות, בקביעות נעצר שהשכל מאחר - השכל של הרפלקטיבית

לפיכך מטעמים. וגזירה סופיות מבט נקודות טעמים, רק מכיר הוא ולכן גם אלא בצורתו רק לא נגזר כדבר המונרך של כבודו את מציג הוא

המתחיל מושג אלא נגזר דבר איננו המונדך מושג ואולם בקביעותיו. ההשקפה אפוא הוא הזה[ [למושג ביותר הקרוב הדימוי בלבד. עצמו מתוך

את מכיל שהוא משום האל, סמכות על מבוססת המונרך של זכותו כי חוסר מיני אילו ידוע זאת, ועם הזאת. הזכות של מותנה הבלתי ]ההיבט[

בדיוק הוא הפילוסופי העיון של ותפקידו הזה, ברעיון קשורים הבנההזה. האלוהי ]היסוד[ את ]במחשבה[ להשיג

שהעם הרעיון את להביע כדי העם״ במונח"ריבונות להשתמש אפשר בריטניה של העם כמו עצמו, משל מדינה ומכונן חוץ כלפי עצמאי הוא

ד הגדולה, ה, של לעס בניגו של אירלנד, של או סקוטלנד של אנגלי ריבוני עם אינם שוב אשד באלה, וכיוצא ציילון של או גנואה של ונציה,

כי עוד לומר אפשר משלהם. עליון שלטון או נסיך עוד להם שאין מאז בשלם מדובר אם רק אבל בעם, הוא פנים כלפי הריבונות של מושבהל שהדאינו למה בהתאם בכלל, ם )דאה לעי רוצה (,278ו־ 277 סעיפי התחיל העם" ״ריבונות המונח אבל למדינה. שייכת שהריבונות לומר הקיימת לריבונות שמנוגד מה של במובן בעיקר לשמש החדשה בעת

ד במונרך. מחשבות מאותן אחת היא העם של הריבונות הזה, בניגו בוחנים אם העם, העם. של מסולף דימוי על מבוססת והיא מבולבלות,

ישיר קשר בו הקשורים השלם איברי כל ובלי שלו המונרד בלי אותו המצויות הקביעות וכל מדינה, לא צורה, חסד המון אלא אינו והכרחי,

בתי שלטון, ריבונות, בגון קביעות עצמו, בתוך המסודר בשלם ורק אך מומנטים כאשד דק ממנו. נעדרות באלה, וכיוצא שדרות רשויות, משפט, רק כלשהו, בעם עולים המדינה, חיי על ארגון, על המתייחסים כאלה

גרידא הכללי שהדימוי מסוימת בלתי הפשטה אותה להיות חדל הוא אזמכנה"עם".

המשפט של פילוסופיה258

דיוק: ליתר או הרפובליקה, לצורת מתכוונים העם״ ב״ריבונות אם קומבינציות הרבה מכסה ״רפובליקה" ]המונח[ )שכן הדמוקרטיה לצורת

הרי פילוסופי(, לדיון שייכות אינן מקום מכל אשד אחרות, אמפיריותל נאמר כבר בעניין לומר שנחוץ מה כל לסעיף ההערה את )ראה לעי

לדיון מקום אין שוב המפותחת, האידיאה שלנוכח אלא עוד ולא (,273 כמצוי לא פטריארכלי, כשבט לא מדומה איננו אשר בעם כזה. ברעיון והאריסטוקרטיה הדמוקרטיה צורות אפשריות שבו מפותח בלתי בשלבל )ראה ובלתי שרירותי מצב בכל ולא (,273 לסעיף ההערה את לעי

רגני ת בתור נחשב אלא אחד, או ליו ת כו רגני ומפותחת באמת אות כזה בעם עצמה, בתוך בונו ה הרי ת אלא אינ שיו השלם, של האישגה, המתאימה הדיאליה אלא אינה בעצמה אשר האיש כלומר למו

הנזונרך. שהואל, הנזכר בשלב עי ת חולקו שבו ל ציו טו סטי קונ ה, ה לדמוקרטי

ה אריסטוקרטיה מונדכי ת לומר: רוצה - ו קוד אחדות של המבט נת תי הבדלה לכלל באה לא עדיין ואשר עצמה בתור המצויה עצמו הרצון הכרעת של המומנט הזה בשלב - עצמה בתוך והעמקה אינסופית

משל ייחודית בממשות מופיע איננו עצמה, את הקובעת האולטימטיבית, עיצובי־ באותם גם אכן, המדינה. של אימננטי אורגני כמומנט עצמו אינדיבידואל. בראשה לעמוד צריך המדינה של פחות מפותחים צורה

בידואל שבהן במונרכיות כמו ככזה, נוכח יהיה שכבר אפשר זה אינדי יעלה שהוא בדמוקרטיות, ובמיוחד באריסטוקדטיות כמו ואפשר, מדובר,

כל שכן השעה. צורכי ולפי מקרי באורח הגנרלים או המדינאים מבין שהיא המכריעה באחדות לפועל ויוצאת מתחילה ממשות וכל פעילות מצוי עדיין אשר רשויות של באיחוד מוקפת היא אם אבל המנהיג.ת אותה בטהדתו, ת מוכרחה הכרעה של סובייקטיביו מקרית או להיו

ע מדינה ראשי עוד כל בכלל. כפופה או ולהתגלותה למקורה בנוג להם, מעבר מצויה והצרופה הטהורה ההכרעה הייתה כך, מותנים היו

ההכרעה האידיאה, בתוך מומנט בבחינת מבחוץ. הקובע גודל בבחינתדי לבוא צריכה הייתה הזאת מחוץ מצויים היו שורשיה אבל קיום, לי

לשאוב הצורר מקור גם כאן בו. נוגעת שהמדינה האדם חירות למעגלם האחרונה ההכרעה את החשובים ובמומנטים משקל כבדי בענייני ממעי סוקרטס(, של )במקרה דמוני מקול מאוראקלים, המדינה של

אדם בני שהרי באלה. וכיוצא ציפורים של וממעופן ממאכליהן בהמות,

259האתיים החיים

של מטהדתה יצאו ולא התודעה־העצמית מעמקי את תפשו לא שעוד לראות דיים חזקים אינם ההיות־בשביל־עצמם, אל העצמותית האחדות

של הדמוני בקול האנושית. ההוויה תחונוי בתוך הזאת ההכרעה את הרצון, כיצד לראות יבולים אנחנו לעיל( 138 לסעיף )השווה סוקרטס

אל לפנות מתחיל לעצמו, מעבר אל פשוט עצמו את הטיל לפנים אשד של ההתחלה אלא שאינו דבד - מבפנים עצמו את ולהכיר עצמו תוך

אותה של ופירושה הואיל אמיתית. היא ולכן עצנזה את היודעת חירות של המומנטים מן אחד לכל לתת אלא אינו האידיאה של ריאלית חידות

אותה הרי עצמה, את היודעת ממשות משלו, נוכחת ממשות התבוניות פסגת שהיא עצמה, את הקובעת האחרונה לוודאות שנותנת היא חירות אותה ואולם, ]אינדיבידואלית[. תודעה של הפונקציה את הרצון, מושג

ורק אך האדם חירות של בספרה להיכלל יכולה אחרונה עצמית קביעה פרטיקולריות מכל ונעלה עצמה בשביל מבודדת בפסגה, נמצאת היא אםמושגה. פי על ממשית היא כך רק שכן תנאי. או

קונסטיטוציונית(, מונרכיה פירושו שלנו )שבמקרה המדינה של בארגון תוספת. האידיאה. של הפנימית הכרחיותה הוא בחשבון להביא צריכים שאנחנו היחיד הדבר

גדול, ארכיטקטוני מבנה לראות יש במדינה חשובים. אינם השיקולים שאר כל לתועלת, ודק אך הנוגע אפוא דבר בל בממשות. המתגלם התבונה של הירוגליף

יכול הדימוי הפילוסופי! הדיון מן מודר להיות צריך באלה וכיוצא לחיצוניות המקור לגמרי, הריבוני עצמו, את הקובע הרצון היא המדינה כי בקלות לתפוש האמירה כאיש. הזה רוצה״ ה״אני את לתפוש יותר קשה אבל להכרעה. האחרון

הוא אדרבה, בשרירותיות: לפעול דשאי המונרך כי פירושה אין רוצה״[ ]״אני הזאת איתנה, היא הקונסטיטוציה ואם מקבל, שהוא הייעוץ של הקונקרטי לתוכן כבול זוהי חשוב: הוא הזה השם ואולם, שמו. את לחתום מלבד לעשות מה לו אין לדוב

הנאה בדמוקרטיה כי מישהו יאמר אולי לה. מעבר ללכת אי־אפשר אשר הפסגה מיד לראות יכולים הרי אנחנו אבל אורגני, איברים מבנה קיים היה כבר אתונה של האודאקלים, מן לגמרי, חיצוניות מתופעות האחרונה הכרעתם את שאבו היוונים כי

כאל היה הטבע אל יחסם וכי הציפורים, ממעוף לאל, שהוקרבו חיים בעלי ממעי התודעה־ הגיעה לא עוד ימים באותם האדם. לבני טוב מה ומבטאת המבשרת עוצמה

עצמו האדם כי ההבנה לכלל לא וגם הסובייקטיביות, של הפשטה לכלל העצמית ההבדל הוא רוצה״ ״אני אותו להכריע. שיש למה בנוגע רוצה״ ״אני לבטא צריך

משלו קיום לו להיות מוכרח ולפיכך המודרני, לעולם העתיק העולם בין הגדול קביעה הזאת בקביעה רואים הצעד למרבה ואולם, המדינה. של הגדול במבנה

גרידא. ושרירותית חיצונית

המשפט של פילוסופיה260

במופשט, נתפש המדינה רצון של הזה האולטימטיבי העצמי כאשר (3) 280ת הוא ולכן פשוט, הוא הרי אליו דו בי די ת. בלתי אינ כך, משום אמצעי

מהותית אפוא מתאפיין המונרן־ עצמו. במושגו טמונה הטבעיות של הקביעה לכבוד נועד הזה והאינדיבידום אחר, תוכן מכל מופשט הזה, כאינדיבידום

לידתו. מטבע כלומד אמצעית, ובלתי טבעית בדרך המונרך

ת הקביעה ממושג הזה המעבר של האי־אמצעיות אל הטהורה העצמי לחלוטין, ספקולטיבי שטבעו מעבר הוא הטבעיות, אל ובכך ההוויה זהו דבר של בכללו מזו: יתרה הלוגית. לפילוסופיה אפוא שייכת והכרתו

תוכן שבו התהליך והוא בכלל, הרצון של מטבעו לנו המוכר מעבר אותוד לנו מעמידים שאנו )בתכלית הסובייקטיביות מן כלשהו עינינו( לנג של המובהקת הצורה ואולם, לעיל(. 8 סעיף )דאה המציאות אל מועבר

של אמצעי הבלתי הגלגול היא כאן, הנידונה המעבר, ושל האידיאה אל עצמו( ביותר הפשוט המושג הרצון)של של הטהורה העצמית הקביעה

פרטיקולרי)כמו תוכן של התיווך בלא טבעית, מציאות אל כלשהו, ״זה"פעולה(, של תכלית

גלגול אותו האל", למציאות האונטולוגית ״ההוכחה הקרויה בהוכחהאה שהעניק הוא הוויה לכלל המוחלט המושג של עומקה את לאידי

להשגה, ניתן איננו זה דבר כי הצהירו לאחרונה ואולם, החדשה. בעת אחדות אלא אינה האמת שהלוא האמת, הכרת על בעצם ויתרו ובכך

ל )דאה והמציאות המושג איננה הזאת שהאחדות מאחר (.23 סעיף לעי המומנטים שני של בפיצול לעמוד נשארת אשד השכל, בתודעת נמצאת

ת ]ההוכחה הזה בהקשר הרי האמת, של או הזאת התודעה האל[ למצית אולי יכולה מאחר אבל אחדות. באותה אמונה של בקיומה להודו

נעצר כאן הרי הרגילה, לתודעה לגמרי שייך נחשב המונרך שרעיון יכולה המקישה שפקחותו במסקנות ודבק בפיצול, שאת ביתר השכל האחרונה ההכרעה של שהמומנט בכך כופר הוא לכן מכך. להסיק

שביל־עצמו)כלומר קשור במדינה שלעצמו־וב עם התבונה( במושג כ אינו זה שקשר ראשית, מסיק, הוא מכאן אמצעית. הבלתי הטבעיות

ת מקרי, אלא שני ם, מכיוון - ו המוחלט שהשוני זאת, עם שטועני בלתי הוא כזה קשר כי - התבוני ]היסוד[ הוא המומנטים שני של

ת ומכאן תבוני. ת יוצאו ת מסקנו ספו של האידיאה את ההורסות נוהמדינה.

261האתיים החיים

תולה המונרכיה כי היא המונרכיה מתנגדי של הנפוצות הטענות אחת תוספת. גרוע, חינוך מחונך להיות עלול שהמונרך מפני - במקריות המדינה ענייני את מצב כזה במצב לראות הוא אבסורד וכי - המדינה בראש לעמוד ראוי בלתי או

חשיבות יש כאילו התוקף, חסרת ההנחה על מבוססת הזאת ההתנגדות ברם, תבוני. עליונה למדרגה רק חשיבות יש מושלם בארגון המונרך[. ]של הפרטיקולרי לאופי

על הנקודה את ויציב ״כן" שיאמר הוא ממונרך שדרוש וכל פורמלית, הכרעה של בה יהיה לא הפרטיקולרי שלאופי כזאת, להיות צריכה העליונה הדרגה שכן .i האות

האחרונה, כהכרעה תפקידו על נוסף למונרך, שיש האחרות ]התכונות[ כל חשיבות. תיתכנה אמנם, כאן. להשפיע לו להניח אסור אשר הפרטיקולריות, לתחום שייכות שהמדינה אלא דבר של פירושו אין אבל תופיע, לבדה הפרטיקולריות שבהן נסיבות הצד כיאות מאורגנת במונרכיה כהלכה. בנויה איננה או לגמרי מפותחת איננה

את לו לצרף צריך רק המונרך ואילו בלבד, החוק של עניינו הוא האובייקטיביהסובייקטיבי. רוצה״ ה״אני

האולטימטיבי העצמי - מפוצלת הבלתי באחדותם המומנטים, שני 281 הוא גם לפיכך אשר שני[, ]מצד וקיומו אחד[ ]מצד הרצון של מנומק הבלתי

מה דבר של האידיאה - לטבע( השייכת קביעה בבחינת )קיום מנומק בלתי באחדות המונרך. של מלכותו הוד הם השרירותיות, בידי מונע איננו אשר

מית אי־אמצעיותה ורק המדינה, של הממשית אחדותה נעוצה הזאת הפני על הפךטיקלריות, של הספרה אל הידרדרות מפני עליה שומרת והחיצונית

על השונים הפלגים של המאבק מפני והשקפותיה, תכליותיה שרירותיותה,וחורבנה. המדינה של כוחה החלשת ומפני הכתר

רק לא הבסיס כלומר הלגיטימיות, בסיס היא והירושה הלידה זכות אם באידיאה. הכלולה[ ]זכות של גם אלא גרידא, פוזיטיבית זכות של

ת בירושה, עובר הכתר אם כלומר ומוגדר, קבוע המלוכה רצף ע מנ נם היווצרות כהיבט הזה ההיבט הודגש בצדק פטירה. של במקרה פלגי

הופכים ואם תולדה, אלא אינו זה היבט ואולם, הכתר. בהורשת התומך היקשים של הספרה אל המלכות הוד את מורידים אז כי לנימוק, אותו

מנומקת בלתי כאי־אמצעיות האמיתי מאופייה התעלמות תוך שכלייםת מיו של האידיאה על לא אותה מבססים כלומר אולטימטיבית, ובפני

מחשבה איזו על לה, מחוץ משהו על אלא לה, אימננטית שהיא המדינה, העם. של רווחתו או המדינה של רווחתה על לדוגמה ממנה, שונה

medios] אמצעיים מונחים באמצעות לגזור, בהחלט אפשר כזאת מקביעהterminos,] לגזור אפשר מידה באותה אבל הכתר. טהורשת ]הצורך את

המשפט של פילוסופיה262

והמסקנות אחרות, מסקנות גם ולפיכך אחרים אמצעיים מונחים ממנהת הרי (saiut du peupie) העם רווחת של[ ]רעיון מאותו שנגזרו ידועו

בהוד המחשבה באמצעות לעיין רשאית הפילוסופיה רק כך, משום לכל. של הספקולטיבי ]העיון[ מן אחר חקירה אופן כל שכן הזה, המלכות המלכות טבע את מבטל עצמה, בתוך המבוססת האינסופית האידיאה

וכל. מכל הדעיון כלומד ביותר, הטבעי כרעיון ייראה נבחר שמו־נרך אפשר

לענייניו לדאוג המונרך ועל הואיל שכן השטחית. למחשבה ביותר הברור לבחור לעם להניח יש כי לטעון אפשר שלו, ולאינטרסים העם של

נובעת הזה האמון מן רק וכי רווחתם, את להפקיד רוצים הם מי בידי פקיד במונרך הרואות ההשקפות כמו הזאת, ההשקפה השלטון. זבות

יחס העם ובין המונרר שבין ביחס הרואות ההשקפות או עליון מדינה או סבדה גחמה, בבחינת הרצון על מבוססות באלה, וכיוצא אמנה של

האזרחית בחברה עליונה חשיבות בעלת קביעה - הרבים של שרירותיותל, שציינו כפי ככזו(, עצמה לתקף המנסה קביעה בעצם: )או אך לעי מנוגדת והיא המדינה, של שכן כל ולא המשפחה של העיקרון היא אין

יכולה ההיקשית המחשבה אפילו האתיים. החיים של לאידיאה לגמרי שבמוסדות. הגרוע היא כי הנבחרת, המונרכיה של מתוצאותיה להסיק

או אפשרי מה כדבר רק ההיקשית למחשבה נראות האלה התוצאות אבל טבע לומר, רוצה ממהותו. הזה במוסד טמונות הן בעצם כי אף מסתבר, הרצון את שעושים הוא נבחרת במונרכיה לעם[ המונרך ]בין היחסים

נעשית הקונסטיטוציה ולפיכך האחדונה, ההכרעה ל]מקור הפרטיקולריעה כלומד בחירות, של לחוזה בתמורה המדינה של כוחה של לכני הפרטיקולריות המדינה רשויות מכך כתוצאה הפרטיקולרי. הרצון לריסון

ת קניין הופכו ת פדטי, ל בונו ה רי והמדינה ואובדת, נחלשת המדינמבחוץ. ונהרסת מבפנים מתפוררת

שאלוהים באמירה להסתפק אין המונדך, של האידיאה את לתפוש רוצים אם תוספת. ביותר. הגדועים הדברים את גם הכל, עשה אלוהים שהרי המלכים, את מינה

על להצביע אפשר ותמיד הרבה, אותנו תקדם לא התועלת של המבט נקודת גם ההכרח מן פוזיטיבית. זכות במונרכיה לראות לנו יעזור לא מידה באותה מגרעות.

שלפיה הזכות וגם מקרי, הוא אחר או זה פרטיקולרי רכוש אבל קניין, לי שיהיה מתבוננים אם דומה באוד מופיעה בפסגה לעמוד צריך כלשהו אינדיבידואל

וכצורך מורגש כצורך נובחת הזאת הזכות ואולם, ופוזיטיבי. מופשט באורח בה

263האתיים החיים

בכוח במיוחד מצטיינים אינם מונרכים כשלעצמו־ובשביל־עצמו. העניין של אם אבל בהם. לשלוט להם מגיחים מיליונים כן פי על ואף באינטלקט, או פיזי

לתכליותיהם שלהם, לאינטרסים בניגוד בהם לשלוט מניחים האדם בני כי נאמר כך. כדי עד טיפשים אינם האדם בני הלוא כי אבסורד, זה הרי ולמטרותיהם,

שלטון לקבל אותם המאלץ הוא האידיאה, של הפנימית עוצמתה שלהם, הצורך כפסגה מופיע המונרך בן, אם לתודעתם. בניגוד לכאורה הזה ביחס ולהישאר כזה

זהות אין המונרך ובין כבוש עם בין כי לומר יש ואולם הקונסטיטוציה. של ובחלק דבר זה הרי במלחמה, שנכבשה בפרובינציה מרד פורץ כאשר קונסטיטוציונית.

הריבוני במונרך מורד איננו הנכבש העם כהלכה. מאורגנת במדינה מתסיסה שונה של קשר איננו לאדון שקשרם משום המדינה, נגד פשע מבצעים אינם הם שלו,

קשר לא אמנה, רק כאן יש הקונסטיטוציה. של הפנימי ההכרח של או האידיאה למשלחת נפוליאון השיב 25שלכם״, האדון אני שלכם, הנסיך "אינני מדיני.

מאךפוךט.

שרק מאחר פושעים, לחנון הזכות מקור היא המונרך של ריבונותו 282 למחול וכן הנעשה את להשיב הרוח של כוחו את לממש דשאי הריבון

העבירה. את לאיין וכך ולשכוח,

הרוח. של המלכות בהוד ביותר הנעלות ההכרות אחת היא החנינה זכות מספרה קביעה שבהם מקרים מאותם אחד היא הזאת הזכות כן, על יתר

אותם בדם, בה. משתקפת או קודמת ספרה על מיושמת יותר גבוהה בכל במושאו לעסוק צריך אשר הפרטיקולרי למדע שייכים יישומים

270 לסעיף להערה ]הראשונה[ השוליים להערת האמפירי)השווה היקפו בכלל במדינה פגיעות של ההכפפה היא כזה ליישום דוגמה עוד לעיל(.

העבירה)שפגשנו למושג באישיותו, או בהודו המונרך, של בריבונותו אול ראה אחר, בהקשר ם לעי ת (.102-95 סעיפי עו ת כאלה פגי מסווגובזה. וכיוצא מיוחד טיפול וגוררות ביותר החמורה כעבירה

אדרבה, המשפט. את מבטלת איננה היא אבל העונש, מחיקת היא החנינה תוספת. שהוא טוענת איננה החנינה עבירה. עובר להיות מוסיף שנחנן ומי נשאר, המשפט

את להשיב יכול הרוח ברוח כי העונש, את לבטל יכולה הדת עבירה. עבר לא אך ושייך המלכות בהוד רק מצוי הוא הדי בעולם, נשלם המעשה אם ואולם הנעשה.

מנומקת. הבלתי להכרעתו ורק

או הפרטיקולריות מומנט הוא הנסיך ברשות הכלול השני המומנט 283 קיום משיג הזה המומנט אס לכללי. והכפפתו המסוים התוכן של המומנט

ובאינדיבידואלים הבכירות הייעוץ במ&רות מצוי קיומו הדי פדעיקולרי,

המשפט של פילוסופיה264

ם בהן. המשמשים אלי בידו שים הללו האינדי את להכרעתו למונרך מגי ההכרחיות המשפטיות הקביעות של או המדיניים השעה ענייני של התוכן הסיבות את שלהם, האובייקטיביים ההיבטים את ועמם השעה, צורכי מפאת

אינדיבידואלים מינוי בזה. וכיוצא לעניין, הנוגעים ונסיבות חוקים להכרעה, של מוגבל הבלתי השרירותי מרצונו חלק הם ממשרתם ופיטוריהם זו למטרה

למונרך. ואישי ישיר קשר קשורים שהם מאחר המונרך,

של האובייקטיבי ]ההיבט[ על רק באחריות לשאת יכולים אדם בני 284ת כלומד ההכרעה, ע די ונימוקים החוקיים והנימוקים והנסיבות, התוכן י

אובייקטיבית, הוכחה להוכיח אפשר אלו היבטים דק כלומד, לקביעה. אחדים ככזה. המונדך של האישי מרצונו הנבדל ייעוץ בידי להפקידם אפשר ולפיכך

ם רק על או הייעוץ משדות על האחריות את להפיל אפשר כאלה בענייני בבחינת המונרך, של מלכותו הוד ואולם, בהן. המשמשים האינדיבידואלים

השלטון. לפעולות אחריות מכל נעלה האחרונה, המכריעה הסובייקטיביות

כשלעצמו־ובשביל־ לכללי נוגע הנסיך ד־שות של השלישי המומנט 285ת מבחינה עצמו. בי קטי ביי אילו הנוונרך, של מצפונו זהו סו מבחינה ו

מניחה הנסיך רשות והחוקים. בשלמותה הקונסטיטוציה הוא אובייקטיבית המומנטים מן אחד שכל כפי ממש האחרים, המומנטים את מלכתחילה אפואמלכתחילה. אותה מניח הללו

ת הערובה 286 הכתר ירושת זכות של הנסיך, ו־שות של האובייקטיבי הנבדלת משלה, ממשות יש הזאת שלספרה שכמו בכך נעוצה באלה, וכיוצא

זכויות יש האחרים לתחומים גם כך קובעת, שהתבונה האחרים המומנטים מן בשביל־עצמו עצמו את המקיים איבר כל לקביעתם. בהתאם מיוחדות וחובות

בייחודם. האחרים את גם בכך מקיים התבוני באורגניזם

ת אחת ח היא ההיסטוריה של המאוחרות התוצאו תו ה פי המונרכית ציוני טו זכות על מבוססת הכתר הורשת שבה שיטה לכדי הקונסטי

הפטריארכלי לעיקרון המונרכיה את החזירה הזאת ההתפתחות הבכורה. שלפיה יותר הגבוהה הקביעה עם עתה כי אם ההיסטורי, מוצאה שממנו

ה של המוחלטת הפסגה הוא המונרך תוח מפותחת מדינ רגני. פי אוה חשיבות בעלת היא וו תוצאה ובשביל הציבור חירות בשביל עליונ

אם גם כראוי, אותה מבינים אין שלרוב פי על אף תבונית, קונסטיטוציההפיאודליות המונרכיות ושל הדספוטיזם של ההיסטוריה אותה. מכבדים

265האתיים החיים

מצד אלימות מעשי מרידות, של רצף מציגה קדם ימי של הטהורות שושלות ושל ריבוניים מונרכים של נפילתם אזרחים, מלחמות השליטים, היא לכך הסיבה מחוץ. הן מבית הן כלליים וחורבן הדס מכך וכתוצאה

ת היא המדינה של עיסוקה חלוקת כאלה בתנאים כי לחלוטין מכני היסודות ]בין וההבדל באלה, וכיוצא פחות ואסאלים, בין ומתחלקת

לפיכך עוצמה. של הבדל אלא צורה ושל תפקיד של הבדל איננו הללו[האחרים, את ולא עצמו את רק בכך מקיים עצמו, את שמקיים חלק כל

הוא. בתוכו מצויים ולאי־תלותו, לעצמאותו לו הנחוצים המומנטים וכל מקיים איבר וכל חלקים, ולא איברים יש זאת, לעומת אורגניים, ביחסים

העצמותית תכליתו תפקידו. את ממלא שהוא בכך האחדים האיברים את שהוא בזמן בו האחרים האיברים את לקיים הם איבר כל של ותוצרו ושל השושלת של ליציבותה אם הדרושות, הערובות עצמו. את מקיים הם באלה, וכיוצא הציבור לחירות לצדק, ואם בכלל, הנסיך ךשות וכיוצא עוצמה שבועה, אופי, העם, אהבת כגון גורמים המוסדות. אפוא

בקונסטיטוציה, כאן שמדובר מאחר אך סובייקטיביות, ערובות הם באלה,ת הערובות חידו רן שמקומן הי כי ת, ערובות הן כאן י ביו קטי ביי או זה. את זה ומתנים אורגני במארג הארוגים המומנטים כלומר המוסדות,

זו הדדית ערובה הם הכתר שושלת ויציבות בכלל הציבור חידות לפיכךהיא, הכתר והודעת התבונית, הקונסטיטוציה היא הציבור חירות שכן לזו,הנסיך. רשות של במושג המצוי המומנט הראינו, שכבד כפי

השלטון ךשות .2

יישומן המשך וכן המונרך, הכרעת של וביצועה הפועל אל הוצאתה 287 המכוונים וארגונים מוסדות, קיימים, חוקים קודמות, הכרעות של ושימורןת להשגת ההכרעה מן נבדלים אלה כל - באלה וכיוצא משותפות תכליום ואנו השלטון, ק־שות שייך בכלל הכפפה של זה תפקיד עצמה. כוללי

יותר ישירה זיקה להן יש אשר המשטרה, ואת השופטת הרשות את גם בכך הכללי האינטרס את מתקפות והן האזרחית החברה של הפרטיקולרי תחום1ל

הללו. שבתכליות

ם הקהילה, של הפרטיקולדיים האינטרסים 288 האזרחית בחברה הנכללי )ראה המדינה של ההווה־בשלעצמו־ובשביל־עצמו לכללי מחוץ ומצויים

ם לעיל(, 256 סעיף די מנוהלי לעיל( 251 סעיף )ראה הקורפורציות בי

המשפט של פילוסופיה266

ראשיהם, על למיניהם, והמקצועות השדרות ואת הקהילות את המייצגות אותם של תפקידם אחד, מצד באלה. וכיוצא האדמיניסטרטורים מנהליהם,

התחומים של ולאינטרסים הפרטי לקניין לדאוג הוא אדמיניסטרטורים של האמון על בחלקה מבוססת סמכותם זו ומבחינה האלה, הפרטיקולריים

להיות צריכים הללו החוגים שני, מצד האזרחים. ושל הקורפורציה חברי עמדות איוש כך, משום המדינה. של יותר הנעלים לאינטרסים כפופים

ושל העניין בעלי מצד קהילתיות בחידות של תערובת בכללו הוא כאלהמגבוה. וקביעה אישור

זכויות של הזה בתחום והחוק המדינה של הכללי האינטרס שמירת 289 המדינה, של הכללי האינטרס על אלו זכויות של העמדתן וכן פרטיקולריות,

המבצעים המדינה פקידי כלומר השלטון, דשות שליחי מצד דאגה דורשתם הגופים וכן ת, בוועדות המאורגנים הבכירים המייעצי אליו אשר קולגי

המונרך. עם ישיר מגע מקיימים ראשיהן

הפרטיים האינטרסים של הקרב זירת היא האזרחית שהחברה כשםבידואל כל של של מקומו את כאן מוצאים אנו כך באלה, אלה אינדי

אל של הפרטי האינטרס בין הקונפליקט בידו ם ובין האינדי הענייני יחד אלה שני של ]האינטרסים[ בין וכן הקהילה, של הפדטיקולדיים

ת ובין קודו ם וצוויה הדאות נ הקורפודציה, רוח המדינה. של הנעלי עתה נהפך כלגיטימיים, מוכרים הפרטיקולדיים התחומים כאשד הנולדמי באורח האמצעי את מוצא הוא שבמדינה מאחר המדינה, לרוח פני

האזרחים של הפטריוטיזם סוד זהו הפרטיקולריות. התכליות לשימור את מקיימת שהיא משום עצמותם, היא שהמדינה יודעים הם זו: מבחינה

את וכן סמכותם ואת בהם החוקית ההכרה את הפרטיקולריים, התחומים ברוח מצויים הרוח הלך מבחינת המדינה של ועוצמתה עומקה רווחתם.

הפרטיקולרי של השתרשותו בנזישרין כלולה שבו משום הקורפורציה,בכללי.

קרובות לעתים להיות עשוי מנהליה בידי הקורפודציה ענייני ניהול שלהם האינטרסים את עיניהם לנגד רואים אמנם אלה כי מוצלח, בלתי התנאים במאדג בקיאים הם מזו פחותה במידה אבל שלהם, העניינים ואת

אחרות נסיבות יש זה מלבד הכלליות. הדאות ובנקודות יותר המרוחקים בין אחרים שוויון מיני וכן הקרוב הפרטי המגע למשל לזה: התורמות

ת שאמורים אלה ובין הקורפורציות ראשי ם להיו אופני להם, כפופי

267האתיים החיים

התחום את לראות אפשר ואולם, באלה. וכיוצא שלהם המגוונים התלות ניתן שבה הפורמלית, החירות של למומנט השייר כתחום הזה הפרטישיות להחלטות הפרטית, להכרה גדול מחיה מרחב ען אי צו ובן ולבי

הסובל שהעניין ככל יותר עוד נכון זה וכל ולהזיות. קטנות לתאוות פחותה חשיבות בעל הוא דיו, קפדני שאיננו טיפול או כושל טיפול בשל

או הכושל שהטיפול וככל המדינה, של יותר הכללי ]העניין[ בשביל העצמית ולהערכה לסיפוק ישירה בזיקה עומד כזה פעוט בעניין הטיפשיממנו. הנובעים

לעיל(. 198 סעיף השלטון)ראה בעסקי גם מופיעה העבודה חלוקת 290 הקשה, אך הפורמלית, המשימה בפני עומד רשמיים גופים של ארגונם

שלטו האזרחיים שהחיים להבטיח ת שליטה יי במקום מלמטה, קונקרטיפיו יתחלק הנידון שהעיסוק זאת ועם קונקרטיים, הם שבו המופשטים, לענ

כמרכזים לתפקד צריכים רשמיים גופים אותם בו. יעסקו שונים ושגופים מלמעלה קונקרטי במבט והן מטה כלפי הן מתכנסת שפעילותם נבדלים

העליונה. השלטון רשות מצד

עניינה העיסוקים: חלוקת היא השלטון לרשות בנוגע העיקרית הנקודה תוספת. פי על לחלק יש עיסוקיה ואת היחיד, ואל הפרטיקולרי אל הכללי מן המעבר הוא

ויתכנסו ישובו גם ש!הם לזה לדאוג ש]יש בכך נעוץ הקושי ואולם, השונים. הענפים מתפצלות לדוגמה, השופטת, והרשות המשטרה שכן מטה. וכלפי מעלה כלפי

כאן בו שמשתמשים המוצא ונפגשות. שבות גם הן ומקרה מקרה בבל אבל אמנם, השליטה את לאחד כדי שרים מועצת או ממשלה ראש קנצלר, מינוי הוא לרוב

שררה, באמצעות מלמעלה יישלט הכל ששוב אפשר מכך כתוצאה אבל העליונה. מהירות קלו-ת, מתקשרים לכך הבריות. שאומרות כמו ריכוזיים, נהיים והעיסוקים

כזה שלטון המדינה. של הכללי האינטרס למימוש הננקטים האמצעים של ויעילות בצרפת. היום עד מתקיים והוא אותו הרחיב נפוליאון הצרפתית, המהפכה יישמה שהאינטרסים המעגלים כלומר וקהילות, קורפורציות בצרפת חסרים זאת לעומת

האלה המעגלים הביניים בימי כי היא אמת בהם. נפגשים והכלליים הפרטיקולריים בעקשנות והתנהגו מדינה בתוך מדינות היו הם כאשר מדיי, גדולה עצמאות השיגו יישנה, כזה שדבר אסור אם גם והנה, עצמם. בפני המתקיימים גופים הם כאילו

נתקל כאן המדינה. של האמיתי כוחה מצוי בקהילות כי לומר אפשר זאת בכל שהאדמיניסטרציה ומאחר אותם. לכבד חייב והוא לגיטימיים, באינטרסים השלטון

לפקח מוכרחה גם שהיא פי על אף כאלה, אינטרסים לקדם אלא יכולה אינהאת לפועל להוציא האפשרות ואת מבטחו את כאן מוצא האינדיבידום עליהם,

המשפט של פילוסופיה268

זמן זה השלם. של שמירתו עם שלו הפרטיקולרי האינטרס מתחבר וכך זכויותיו, את ואילו הזה, הארגון לאופן הופנו המאמצים ומרב מלמעלה, לארגן שנוהגים מה

עם לא־אורגני. במצב יותר או פחות מותירים השלם, של ההמון את התחתון, הרובד הוא אחרת רשות, או עוצמה הוא כך רק שכן אורגני, יהיה שהוא ביותר חשוב זאת, במצב ורק אך מצויה הלגיטימית הרשות מנותקים. אטומים של המון צבר, אלא אינו

הפרטיקולריות. הספרות של האורגני

כבד הם עצמותם מבחינת בטבעם, אובייקטיביים הם השלטון עסקי 291ם ועל לעיל(, 287 סעיף הוכרעו)ראה אלי בידו להוציאם ]כלשהם[ אינדי

ם ולממשם. לפועל אישיותם מכוח לכך נועדו לא הללו האינדיבידואלית דה, הטבעי מלי שיר קשר אין שכן ו טבעי י ם. בין ו שניי מנט ה המו

מבטיחה זו הוכחה לה. וההוכחה בכשידותם ההכרה הוא במינוים האובייקטיבי לכל מבטיחה היא ]למינוי[ היחיד התנאי ובבחינת המדינה, לצורכי דאגההכללית. לשדרה להשתייך האפשרות את אזרח

מוגדר, בלתי בהכרח הוא ציבורית למשרה המועמדים של מספרם 292 למצב )בניגוד בגאונות נעוצים אינם האובייקטיביים שכישוריהם מאחר

בוודאות לקבוע אי־אפשר היחסיות מעלותיהם את ואילו למשל(, באמנות,אל הבחירה מוחלטת. דו בי מינויו כלשהי, למשרה הזה ]המסוים[ כאינדי קושרות הן שכן סובייקטיבית, החלטה הן הציבור, ענייני לניהול והסמכתו

אל את בידו הוא ההדדי יחסם אשר צדדים שני בבחינת והמשרה האינדי היא באשר הנסיך לרשות שייך הזה הסובייקטיבי ההיבט מקרי. לעולםהמדינה. של והריבונית המכרעת הרשות

משרדי על מאצילה שהמונדכיה הפרטיקולריים המדיניים העיסוקים 293ת הריבונות של האובייקטיבי מצדה חלק הם השלטון טי מננ למונרך. האי

העניין. מטבע מידה באותה נתונים הללו העיסוקים בין המסוימים ההבדלים גם הוא עיסוקם כך חובה, מילוי היא השלטון משרדי של שפעילותם וכשםממקריות. הפטורה זכות

מעיף הריבון)ראה של באקט רשמי לתפקיד מונה אשר האינדיבידום 294 - משרתו של העצמותי ההיבט שהן - חובותיו את למלא מוכרח לעיל(, 292

בידיו נותן מינויו הזה, העצמותי התפקיד מפאת בתפקיד. להישארותו כתנאיומשחרר לעיל( 264 סעיף שלו)ראה הפרטיקולריות סיפוק את מבטיח הון,

269האתיים החיים

תו ואת החיצוני מצבו את לו או תלות של אחרים מסוגים הרשמית פעיסובייקטיביות. השפעה

גחמה על המבוססים שרירותיים שירותים על מסתמכת איננה המדינהתונה משפט מערכת )למשל די הנ ק נודדים( אבירים בי משום בדיו

שאלה ומשום גחמה, על ומבוססים שרירותיים הם כאלה ששירותיםת את לעצמם שומרים אותם המספקים ת הזכו שו בהתאם זאת לע

גחמתם זוהי אם כלל אותם לבצע לא או הסובייקטיביות, להשקפותיהם המדינה, של לשירותים בנוגע סובייקטיביות. בתכליות במקומם ולדבוק

משרתו את הממלא מדינה פקיד יהיה הנודדים לאבירים המנוגד הקצהזכות. כל בלי וכן אמיתית חובה כל בלי גרידא, מצוקה של כורח מתוך

העצמאי הסיפוק של הקרבה דורש המדינה שירות דבר, של לאמיתוק הוא זה ובעצם סובייקטיביות, תכליות של והגחמתי הזכות את מעני

זאת, מבחינה טמון, כאן בלבד. ובכך החובות במילוי סיפוק למצוא המדינה של מושגה והוא הפרטיקולרי, לזה הכללי האינטרס בין הקישור

לעיל(. 260 סעיף הפנימית)ראה ויציבותה חוזה)ראה של קשר איננה למשרתו הפקיד בין הזיקה אופן, באותו

ומספקים הסכמתם את נותנים הצדדים ששני פי על אף לעיל(, 75 סעיףע כדי כוח, בא כמו מועסק, איננו המדינה פקיד שירות. טי מטלה ל

הרוחני קיומו של העיקרי לאינטרס משרתו את עושה הוא מקרית. אחת המופקדת המטלה לבצע, שעליו המטלה דומה, באופן והפרטיקולדי.

עניין של ערכו חיצוני. שאופיו טהור פרטיקולרי עניין איננה בידיו, עומדים אין אם ניזוק ואיננו מחיצוניותו שונה הוא ולכן פנימי, הוא כזה

המדינה פקיד שעל מה אדרבה, לעיל(. 77 סעיף שנקבעו)ראה בתנאים העוול כשלעצמו׳ובשביל־עצמו. ערך אמצעי הבלתי באופיו הוא לבצע

התפקיד, את הנוגדת פוזיטיבי)פעולה נזק עקב או אי־ביצוע עקב שנגדםשני המתאים דבר עצמו הכללי בתוכן פגיעה לפיכך הוא המקרים( ל

הוא ולכן לעיל(, 95 לסעיף השווה - אינסופי שלילי שיפוט )]כלומר[פשע. ואפילו עבירה

החיצונית, המצוקה את מבטלת פרטיקולריים צרכים לסיפוק הערובה תפקידו חשבון על למיתונה אמצעים לבקש למישהו לגרום יכולה אשר

בעוצמת מוצאים בידיהם, מופקדים המדינה שעסקי אלה וחובתו. הרשמית המדינה בי גורם מפני הגנה הכללי קטי ביי לומר: רוצה אחר, סו

המשפט של פילוסופיה270

וכיוצא שלהם הפרטיים שהאינטרסים הנתינים, של הפרטיות תשוקותיהםעצמו. את מתקף הכללי כאשר נפגעים באלה

משרדי מצד בעוצמה לרעה שימוש כנגד והנתינים המדינה הבטחת 295 שלהם, ובהייררכיה באחריותם במישרין אחד מצד טמונה ופקידיהם השלטון

מן מונעת זו הכרה שכן ובקורפורציות, בקהילות החוקית בהכרה שני ומצד וכך הפקידים, בידי שהופקדה בעוצמה להתערב הסובייקטיבית השרירותיות

לכלל מגיע מסוימים, במקרים מספיק כבלתי מתגלה אשד מלמעלה, הפיקוחמלמטה. הפיקוח באמצעות השלמה

והכרעות החוקים שבה הנקודה הם הפקידים של וחינוכם התנהגותםם עם במגע באים השלטון אלי דו בי בממשות. תוקף ומקבלים אינדי ואמונם האזרחים של רצונם שביעות תלויים שבו הגורם זהו לכך, בהתאם - וסיכולן( החלשתן השלטון)או כוונות של לפועל הוצאתן וכן בשלטון

להעריך יוכלו אכן האזרחים[ ]של רוחם והלך שרגשותיהם זה במובן כמו גבוהה הערכה באותה הללו הכוונות של לפועל הוצאתן אופן את כלשהו. נטל להכיל יכול עצמו זה שתוכן פי על אף הכוונות, תוכן את

יכול מלמעלה הפיקוח כזה, מגע של והאישי אמצעי הבלתי אופיו מפאתתו את להשיג ת חלקי, באופן רק זו מבחינה תכלי תכלי יכולה גם זו ו

בהיותם הפקידים של המשותף האינטרס בדמות במכשולים להיתקלד להם הכפופים כנגד מאוחדת &דרה כנג הצורך עליהם. הממונים ו מדובר שבהם המוסדות שבהם במקרים במיוחד כאלה, מכשולים להסיר התערבות ומצדיקה מצריכה אחרות, מבחינות גם מושלמים אינם עדיין

בון)כמו של במקרה ]הגדול[ השני פרידריך של התערבותו למשל הרי26ארנולד(. הטוחן של המפורסם

תלויה לנוהג, יהפכו מעודנת והתנהגות יושר תאווה, חוסר האם השאלה 296 יוצר כזה חינוך שכן המחשבה, של ישיר ובחינוך ישיר אתי בחינוך בחלקה ״המדעים״ שקרוי מה בלימוד הטמונה בה וכיוצא למכניות רוחני נגד משקל

העסקי בתרגול הללו, ]האדמיניסטרטיביים[ התחומים של למושא הנוגעים המדינה של גודלה גם ואולם, באלה. וכיוצא עצמה הממשית בעבודה הדרוש,

וקשרים המשפחה קשרי של משקלם את מקטין הוא שכן מרכזי, מומנט הוא וכיוצא שנאה נקמה, כגון תשוקות של עוצמתן את וכן אחרים, פרטייםמדינה של הגדולים באינטרסים עוסקים כאשר אותן. מקהה ובכך באלה,

271האתיים החיים

]לאמץ[ הרגל ונוצר מעצמם, נעלמים האלה הסובייקטיביים ההיבטים גדולה,כלליים. ועיסוקים השקפות אינטרסים,

הביניים, שדדת של העיקרי החלק הם המדינה ופקידי השלטון חברי 297 מוסדות העם. המון של המשפט ותודעת המשכילה האינטליגנציה מצויה ובה

הם מלמטה המשפיעות הקורפורציה וזכויות מלמעלה הפועלים הריבונות ולנצל אריסטוקרטית התבדלות של עמדה לתפוס הביניים משדרת המונעים

אדנות. ושל שרירותיות של כאמצעי המיומנות ואת השכלתה את

הפרטי האינטרס הוא שלה שהאובייקט המשפט, שמערכת בעבר קרה כך אדנות, ושל בצע תאוות של למכשיר נהפכה האינדיבידואלים, כל של

זרה, לשון ושל מלומדות של במעטה התעטפה החוק שידיעת מאחרמסובך. פורמליזם של במעטה התעטפה המשפט הליכי וידיעת

פוליטית תודעה יש אליה, משתייכים המדינה שפקידי הביניים, לשדרת תוספת. הנוגע בכל המדינה של התווך עמוד היא לכן ביותר. הניכרת היא והשכלתה לדרגה הגיעה לא עדיין ביניים שדדת בה שאין מדינה ולאינטליגנציה. לחוקיות

אחד והמון צמיתים של אחד המון יש בדומיה לדוגמה כך התפתחות[. ]של גבוהה אבל המדינה, של מדכזי אינטרס הוא כזו ביניים שדרת של עיצובה שליטים. של המעגלים שבו בארגון דהיינו שבחנו, זה כמו בארגון ודק אך להתרחש יכול זה דבר

של שר״דותיותה ובו יחסית, עצמאיים והם לגיטימיות, מקבלים הפרטיקולריים וכן כללי משפט פי על פעולה כאלה. מוסדות באמצעות נשברת הפקידים ממלכתעצמאיים. גופים מצד הניגוד של תוצאה הם כך לפעול ההרגל

המחוקקת הרשות .3

בחקיקתם ]כלומר ככאלה החוקים הוא המחוקקת הרשות של תחומה 298ה וכן ושינוים[, ]תיקונם הנוספת קביעתם הראשונה[, ם ענייני מיי הפני

חלק בעצמה היא זו דשות תוכנם. מבחינת לגמרי הכלליים המדינה[, ]שלטוציה מן מבחינה לפיכך, מלכתחילה. אותה מניחה היא ולכן הקונסטיה זו צי טו סטי טין נמצאת הקונ המחוקקת שהרשות לתחום מחוץ לחלו

ככל ומתפתחת הולכת שהקונסטיטוציה פי על אף ישירות, לקבוע יכולהמתקדם. אופי מקבלים המדינה שענייני וככל החוקים שמתפתחים

שעליו האיתן הבסים כשלעצמה־ובשביל־עצמה להיות צריכה הקונסטיטוציה תוספת. הקונסטיטוציה כל. קודם אותה לכונן צורך אין ולכן המחוקקת, הרשות עומדת

ומתפתחת. הולכת כלומר מתהווה, שהיא גם מהותי מידה באותה אבל אפוא, הווה

המשפט של פילוסופיה272

נכסיהם לדוגמה, אם, שינוי. של צורה לה ואין ניכר בלתי שינוי היא זו התקדמות נהפכו אז אבל פרטי, קניין בתחילה היו בגרמניה משפחותיהם ושל הנסיכים של זה דבר הרי המדינה, של לנכסים כלומר הריבון, של לתחום התנגדות או מאבק בלי

ערובות ודרשו מחולק בלתי רכושם על לשמור צורך חשו שהנסיכים מכיוון התרחש הנכסים שבה בדרך למעורבות המדינות נהפכו כך ומנציגיהן. המדינות מן לכך

לזה, בדומה עליהם. בלעדית שליטה הייתה לא שוב ולנסיכים נשמרו, המדוברים התרבות התקדמות מכן, לאחר משפט. והוציא בארץ שעבר שופט לפנים היה הקיסר

משרת את בהדרגה להאציל חיצוני( הקיסר)הכרח את הכריחה עין( למראית רק )ולו אל כאיש מהנסיך השיפוט רשות להעברת הוביל זה ודבר לאחרים, הזאת השופט זו בדרך ניכר. ובלתי שקט באורח לכאורה כלשהו מצב מתפתח כך שיפוט. מוסדות

לחלוטין. אופייה את ומשנה זמן לאורך קונסטיטוציה מתפתחת

ם, הנוגע בכל 299 ם לאינדיבידואלי על דיוק ביתד נקבעים אלו עניינית הטבות אילו א( האלה: ההיבטים שני פי אילו מ המדינה, מן להם מגיעו

חוקי את כולל הראשון ההיבט המדינה. בשביל לבצע צריכים הם שירותים כל את קורפורציות, ושל קהילות של הזכויות את בכלל, האזרחי המשפט

סעיף )ראה ישיר בלתי ובאורח לגמרי, כללי אופי בעלי שהם הסידורים המדינה, בשביל לשירותים אשר הקונסטיטוציה. מכלול את לעיל( 298 של הקיים הכללי הערך בבחינת כסף, של למונחים מצטמצם זה כאשר רק

באופן בעת ובה צודקת קביעה אותם לקבוע אפשר השירותים, ושל הדברים מתווכים לבצעם, יכול שהיחיד הפרטיקולריים, והעבודות שהשירותים כזה

שרירותיותו. באמצעות

שצריך מה ובין הכללית החקיקה מושא בין כללי באופן להבדיל אפשרהשלטון, של והרגולציה האדמיניסטרציה משרדי לקביעת להשאיר

די על לל הראשון שהתחום כך י לגמרי כללי שהוא מה את רק כו את כולל השני התחום ואילו החוק, קביעות את כלומר תוכנו, מבחינת

לחלוטין, מוגדר איננו הזה ההבדל ואולם, הביצוע. אופן ואת הפרטיקולרית חייב החוק חוק, להיות שכדי מאחר רק ולו כללי מציווי יותר להיו

חייב הוא כלומד לעיל(, 140 לסעיף להערה השווה - תרצח״ ״לא )כגון: יתאפשר כך יותר, מסוים שהוא ככל עצמו. בתוך קבוע־ומסוים להיות

כאלה לכת מרחיקות קביעות זאת, עם שהוא. כמו מיושם להיות לתוכנו שהם בשעה לשינוי כפוף יהיה בהכרח אשר אמפירי, היבט לחוקים תיתנה

של האורגנית אחדותן מעצם כחוקים. אופיים את יחסל זה ודבר ייושמו,

273האתיים החיים

אותו מביא הכללי, את מכונן עצמו רוח שאותו משתמע המדינה רשויותלפועל. אותו ומוציא מסוימת ממשות לכלל

שירות דורשת איננה שהמדינה מוזר ייראה כי ייתכן ראשון במבטת, מן ישיר מנויו ת הבעלויות, המיו ]של הרבים והכשרונות הפעילויו

בהם, המתגלמים החיים המשאבים של האינסופי המגוון ומן אזרחיה[ את דק דורשת אלא בעליהם[, ]של הדוח הלך עם קשורים בעת בה אשר

המדינה על להגנה הקשורים )שירותים כסף. בתור המופיע היחיד המשאב איננו כסף והנה, הבא.( בפרק בהן שידובר לחובות שייכים אויביה כנגד הכללי ]ההיבט[ הוא אדרבה, אלא אחרים, לצד פרטיקולרי משאב עוד

אפשר שבה חיצונית במציאות עצמם את מבטאים שהם במידה שלהם,ת בנקודה דק חפצים. בבחינת לתפשם צוני החיצוניות של הזאת הקי

צודקת קביעה ולפיכך כמותית קביעה השירותים את לקבוע אפשרושווה.

ת האינדיבידואלים הקצאת אפלטון של במדינה הפרטיקולריות לגדרו השומרים בידי נתונה לבצע, שעליהם הפרטיקולריים השירותים והטלת השירותים הפיאודליות, במונרכיות לעיל(. 185 לסעיף להערה )השווה

הוואסאלים אך מידה, באותה מוגדרים בלתי היו הוואסאלים מן שנדרשושל שלהם, הפרטיקולריות לפי לשרת גם נאלצו גם כשופטים. למ

הארכיטקטוניים המפעלים בשביל ובמצרים באוריינט שנדרשו השירותים מה האלה, בנסיבות פרטיקולרי. אופי בעלי הם באלה וכיוצא העצומים

העצמותית פעילותו שלפיו סובייקטיבית, חירות של העיקרון הוא שחסראל של דו בי מה דבר ממילא הוא תוכנו כאלה )שבשירותים האינדי

אפשרית זו זכות הפרטיקולרי. רצונו באמצעות מתווכת פרטיקולרי( עצמה והיא כללי, ערך של בצורה מבוטאת לשירותים הדרישה אם דק

הזה. לגלגול הסיבה

של ולשירותים לזכויות מתייחסים הקונסטיטוציה של ההיבטים שני תוספת. חובת לכסף. בימינו צומצמו כולם כמעט לשירותים, הנוגע בכל אינדיבידואלים.

דרישות נדרשו קדם בימי הנדרש. היחיד האישי השירות כמעט היא בצבא השירות על לעבוד עליהם והוטל האינדיבידואלים, של הקונקרטי הצד מן יותר הרבה דבות

יכול זה ראשון במבט צריכה. שהיא מה קונה המדינה בימינו שלהם. המיומנויות פי הידרדרה שהמדינה לסבור גם ואפשר ומופשט, מת נשמה, חסד תהליך להיראות

]את מכיל המודרנית המדינה עקרון אבל מופשטים. בשירותים מסתפקת היא אםרצונו. באמצעות מתווך להיות צריך עושה שהאינדיבידום מה שכל הרעיון!

המשפט של פילוסופיה274

אם אחרת, כסף. באמצעות טוב יותר הרבה להשיג אפשר השוויון צדק את ואולם, מעל מסים יותר מוטלים היו הכשרוני האזרח על קונקרטיות, יכולות היה הקריטריון

לקחת שאפשר מה רק מהאנשים לוקחת שהמדינה העובדה עצם אבל הכשרון. חסרהסובייקטיבית. החירות את שמכבדים לכך סימן היא מהם,

ממלאים האחרים המומנטים שני כוליות, בבחינת המחוקקת ברשות 300 השלטון ח־שית העליונה, ההכרעה מומנט בבחינת המונרכיה ראשוני. תפקיד

של הכוללת והראייה הקונקרטית ההכרה בעל המייעץ המומנט בבחינת בתוכו, שהתמצקו הממשיים העקרונות הרב־גוניים, היבטיו כל על השלם

]ברשות האחרון האלמנט לפרטיהם. המדינה רשויות של הצרכים ידיעת וכןת. הוא המחוקקת[ הגדרו

להיות צריכים השלטון שחברי היא למדינה בנוגע השגויות ההשקפות, אחת תוספת. צרפת[. של1 המכוננת האסיפה למשל שהחליטה כפי המחוקקים, הגופים מן מודרים

המשתתפים אלה שכן ובצדק, הפרלמנט, חברי להיות חייבים השרים באנגליה, של הרעיון לה. מנוגדים ולא המחוקקת לרשות קשורים להיות צריכים בשלטון צריכות שהרשויות הבסיסית הטעות את מכיל קרוי, שזה כפי הרשויות, עצמאות

המדינה, אחדות אז כי עצמאיות, הן אם זו. את זו להגביל זאת ועם עצמאיות להיותנהרסת. מכל, יותר לדרוש שיש הדבר שהיא

לידי הכללי העניין את להביא הוא השדרות של האלמנט של ייעודו 301די להביא כלומר בשביל־עצמו, גם אלא כשלעצמו רק לא קיום קיום לי

הציבורית התודעה את הסובייקטיבית, הפורמלית החירות של המומנט אתהרבים. של מחשבותיהם ושל השקפותיהם של אמפירית כלליות בבחינת

דיוק ביתר האמפירית הכלליות את מציין (oi jtoUoO ״הרבים״ הביטוי ״הכל״ שאותו מאליו שמובן לומד רוצים אם כי ״הכל״. השגור הביטוי מן

מאליו מובן יותר עוד הרי באלה, וכיוצא נשים ילדים, לפחות כולל איננו שעודנו במשהו כשמדובר "הכל" מאוד המסוים בביטוי להשתמש שאיןלחלוטין. מסוים בלתי

דימויים של עצום כה שפע עלינו השפיעו הרווחות הדעות בכלל,ול״שדרות", ל״קונסטיטוציה" ל״עם", בנוגע ומוטעים מעוותים וביטויים

הדימוי ולתקנם. לבארם למנותם, נבקש אם שווא טורח זה יהיה כי עד התחרות של לתועלתה או להכרחיותה בנוגע הרגילה התודעה של הרווח

ציגי כזה.* בעיקרו הוא ה&דרות בין מבעים עצמו, העם אפילו או העם, נהרצון את ספק בלא יש ולעם טובתם, את משרת מה אחר גורם מכל יותר

275האתיים החיים

להעיר, יש הראשונה לנקודה בנוגע הזה. הטוב ]השגת[ לשם ביותר הטובת "עם״ שהמילה כמה עד כי הרי המדינה, חברי של מיוחד חלק מציינ

מה לדעת רוצה. הוא מה יודע שאיננו חלק אותו דווקא מבטאת היא ההווה־כשלעצמו־ובשביל־עצמו, הרצון רוצה מה מכר, ויותר אדם, רוצה

דברים כלומר מעמיקים, והכרה תובנה של פרי זה הרי התבונה, דהיינוהעם. של עניינו שאינם

הדהוד ואולם, הציבור. ולחירות הכללי לטוב ערובה הן השדרות שהרי שלהן, הפרטיקולרית בתובנה נעוצה איננה זו שערובה יגלה, קל

יותר ומקיפה יותר מעמיקה הבנה בהכרח יש העליונים המדינה לפקידי יותר רגילים הם כך על ונוסף צרכיה, ושל המדינה מוסדות טבע של

ם מני מיו מסוגלים הם ה&דרות בלי וגם המדינה, עסקי בניהול יותר ו להוסיף חייבים אכן שהם כפי ביותר, הטוב הצד על זה תפקיד למלא

נעוצה הערובה אדרבה, לאסיפותיהן. מתכנסות שהשדרות בשעה לעשות של פעילותם בהבנת בעיקר הנציגים, של התובנה בתוספת אחד מצד

ובייחוד הגבוהים, הדרגים בעלי של מעיניהם מעט המרוחקים הפקידים,ם צרכים בהבנת קויי להסתכלותם מושא שהם ודחופים, מיוחדים ולי

מצד לביקורת שהציפייה בעובדה טמונה היא שני ומצד הקונקרטית. מראש להשקיע הפקידים על משפיעה ציבורית, לביקורת כלומר רבים,

ורק אר באלה‘ולדון להציען, שיש ובתכניות בעיסוקם הבנתם מיטב אתם בהתאם השדרות חברי על גם המשפיע )צורר ביותר הטהורים למניעי ]השגת[ לשם במיוחד טוב רצון יש ל&ידרות כי[ ]לסברה אשר עצמם(.

פייני כי לעיל( 272 לסעיף הערנו)בהערה כבר הדי הכללי, הטוב אות ולעמדה האספסוף להשקפת שלילי שלטון מייחסת שהיא בכלל, ה ל

בלשונה מיד להשיב אפשר זו הנחה על פחות. טוב רצון או רע רצוןת, בטענה שלה ת, מקורן העזדרות כי הנגדי אליו בידו בנקודת באינדי

את לכוון נוטות הן ולפיכך הפרטיקולריים, ובאינטרסים הפרטית המבט שאר ואילו הכלליים, האינטרסים חשבון על האלה לאינטרסים פעילותן

של המבט בנקודת מלכתחילה ניצבים המדינה רשויות של המומנטיםת מסורים והם המדינה לפי הטמונה, בכלל, לעדובה אשר הכללית. לתכלית המשותף הדי בשדרות, במיוחד הטענה, המדינה מוסדות ולשאר לגדרו

המוסדות מן ובכמה התבונית. ולחירות הציבור לרווחת ערובה שהם הוא הקונסטיטוציה הכתר, של ההורשה המונרר, של ריבונותו כגון האלה,

ת נוכחת הזאת הערובה באלה, וכיוצא המשפט של הרבה רבה נוכחו

המשפט של פילוסופיה276

שגית הקביעה את לפיכך, יותר. בכך לחפש יש לשדרות המיוחדת המות, החירות של הסובייקטיבי המומנט שבהן של והרצון התובנה הכללי

ע האזרחית", "החברה בשם הזה בדיון הקרוי התחום בזיקה קיום לידי מגי הראות נקודת מתוך המדינה, על דיוננו שאד בכל כמו המדינה. אל

לכדי שהתפתחה האידיאה של קביעה הוא זה שמומנט נובע הפילוסופית חיצוניים הכרחים עם לערבבו אין זה מומנט של הפנימי וההכרח כוליות,

תועלת. ועם

כי והאמונה עוין, במהותו יהיה שלא ראוי השדרות כלפי השלטון של יחסו תוספת. אחר לצד המנוגד צד איננו השלטון עצובה. טעות היא עוין בהכרח הוא הזה היחס

המדינה ואם כניעה. לידי זה את זה ולהביא בזה זה להיאבק שניהם שעל כזה באופן מלבד כאסון. רק אלא בריא כמצב זאת לתאר אי־אפשד הרי כזה, למצב נגדדת אכן

הם אלא למדינה, המוענקת מתנה לראות אין ״מעבירות שהשדרות במסים זאת, היא השדרות של האמיתית חשיבותן אותם. המשלמים אלה של לרווחתם משולמים

מתחיל והעם העם, של הסובייקטיבית תודעתו אל נכנסת המדינה באמצעותן זו:מהמדינה. חלק להיות

ת השדרות מתווך, איבר בבחינת 302 מדו שלטון בין עו מצד בכלל, הת לספרות המפוצל העם ובין אחד, ם, פרטיקולריו אלי בידו מצד ולאינדי וגם ולשלטון למדינה גם רוח והלך חוש להן שיהיה דורשת קביעתן שני.

ם של לאינטרסים ם. ושל הפרטיקולריים המעגלי חידי דשות עם יחד הי הופעתה את אחד, מצד המונע, תיווך הן השדרות המאורגנת, השלטון

ת כרשות ולפיכך ומבודד, קיצוני כיסוד הנסיך ךשות של תי גרידא אדנו של הפרטיקולדיים האינטרסים של בידודם את שני ומצד וכשרירותיות,

את מונעות הן כך על נוסף אינדיבידואלים. ושל קודפורציות של קהילות, בלתי ורצונות סברות לעצמם ומלסגל כצבר או כהמון מלהיראות היחידים

האורגנית. למדינה המנוגד גרידא המונים ככוח ולהתגבש אורגניים

הוא באשד מסוים, שמומנט היא ביותר החשובות הלוגיות התובנות אחת אמצע, גם הוא וכאשר קיצונית, עמדה מבטא הוא ]למשהו[, בניגוד עומדת חדל הוא צוני להיו מנט ונהיה קי ש חשוב לפיכך אורגני. למו להדגי

מנוגדת עמדה בשדרות לראות כי כאן, בו מעיינים שאנחנו למושא בנוגע גם מסוכנת, קדומה דעה זו הרי להן, מהותית עמדה זוהי כאילו לשלטון,

שהוא מוכיח הוא כמתווך מתפקד העזדרתי האלמנט כאשר דק רווחת. אםהניגוד מכך, וכתוצאה הכוליות, תוך אל התקבל שהוא כלומד אורגני,

277האתיים החיים

ת. לדרגת מורד עצמו איננו מופיע אכן הוא אם תדמי לפני רק נוגע ו לשקיעתה. בדרך המדינה אז כי ממש, עצמותי ניגוד נעשה אלא השטח, הפולמוס מושאי אם כזה, מסוג איננו הקונפליקט כי נובע העניין מטבע דברים אלא המדינה שהוא האורגניזם של המהותיים האלמנטים אינם

לתוכן נקשרת זאת בכל אשר התשוקה ואם יותר, וטריוויאליים ספציפייםת נעשית הזה, ת לשם פלגנו )למשל גרידא סובייקטיבי ואינטרס פלגנו

יותר(. גבוהות משדות אחרי רדיפה

שיש עריצות, של במדינות תיווך. של מערכת ממהותה היא הקונסטיטוציה תוספת. ארגון. כל כנגד הרסני כהמון רק - בכלל אם - מתפקד העם ועם, נסיכים רק בהן

בהתאם שלו האינטרסים את משיג ההמון באורגניזם, לאיבר נעשה הוא כאשר אבל ביטוי ההמון עצמו יבטא לעולם בנמצא, איננו הזה האמצעי אם ברם, ולסדר. לחוק ולכוון העם את לרצות משתדל תמיד העריץ עריצות, של במדינות כך, משום פראי.

במדינה אבל מעטים, מסים משלם גם כאלה במדינות העם סביבתו. אל זעמו את אין מדינה בשום עצמו. העם של תודעתו בשל עולים המסים קונסטיטוציונית

באנגליה. כמו בימינו כך כל גבוהים מסים משלמים

המייחדת השדרה דיוק: וליתר - הכללית ה&דרה של הגדרתה פי על 303ת - השלטון לשירות עצמה את תה תכלי הכללי. היא המהותית פעילו

עה המחוקקת הרשות של השדרתי באלמנט די הפרטית השדרה מגי ליע יכול איננו זה יסוד והשפעה. פוליטית חשיבות חסרת כמסה לא להופיתיו, מפוצל כהמון ולא הבדלים מכבר, שהוא מה בתור דק אלא לפרודו

על שני ומצד העצמותיים היחסים על אחד מצד המבוססת כשדרה דהיינול )ראה אותם המתווכת העבודה ועל הפרטיקולריים הצרכים סעיפים לעי

ת זיקה נוצרת כך רק ואילך(. 201 תי במדינה הממשי הפרטיקולרי בין אמיהכללי. ובין

מועלית הפרטית השדרה אם שלפיה אחרת, רווחת לדעה מנוגד זה דבר היא המחוקקת, הרשות באמצעות הכללי באינטרס השתתפות של לדרגהם שנבחרים בין אינדיבידואלים, בצורת בו להופיע חייבת למלא נציגי

אטומיסטית השקפה משלו. קול יש אחד שלכל ובין הזה התפקיד את מופיע שהיחיד האזרחית, בחברה וכן במשפחה כבר נעלמת זו ומופשטת

מעגלים הם שאיבריו ארגון במהותה היא המדינה בכללי. כאיבר רק בהןט ושום עצמם, בפני מנ ע לו אל בתוכה מו פי לא־אורגני. כהמון להו

אכן הם - המונח["עם" ]של רווח פירוש וזהו - יחידים בבחינת הרבים,

המשפט של פילוסופיה278

חדיו, ]מעין[ אשר צורה, חסרת מסה בתור כלומר המון, בתור דק אבל יתיה לפיכך ם אינם ומעשיה תנועו ת יכולי ת אלא להיו עו ומעשים תנו

נשמע אם כי מעתה, נדע ומחרידים. פראיים תבונה, חסרי אלמנטריים,ת לנו אל לא־אורגני, מכלול בבחינת ״העם״ על דיבורים ליותר לצפו

מעוותים. ודקלומים מהכללותם מצויות כבר אשר קהילות אותן כי הרעיון, בהם שדובר במעגלי

ת לעיל ם של להמון ולהתפרק לשוב יכולו אלי בידו שהן ברגע אינדי הכלליות של המבט נקודת אל כלומר - הפוליטי ]התחום[ אל נכנסות

ובין האזרחיים החיים בין מפריד הזה הרעיון - העליונה הקונקרטית שכן באוויר. תלויים הפוליטיים החיים את מותיר וכמו הפוליטיים החיים השרירותיות של המופשטת האינדיבידואליות אלא אז יהיה לא בסיסם

ומוצדק. איתן יסוד ולא בלבד, מקריות ולפיכך הסברה, ושל החברה של השדרות ]פוליטיות[״ ״תיאוריות שקרוי שבמה פי על אף

ת הפוליטי במובנן והשדרות בכלל האזרחית מזו, זו כמרוחקות מוצגו בימים מצויה הייתה שבוודאי הזאת, האחדות את משמרת עדיין הלשוןעברו.

בקביעתן משמרות עדיין הפוליטיים, בחיים אלמנט בבחינת השדרות, 304 המופשט מעמדם הקודמות. בספרות נכח שכבד השדרות בין ההבדל את

לעקרון בניגוד האמפירית, הכלליות של הקצה בבחינת כלומר - בתחילהל- המונרכי או הנסיכותי ל כ ולפיכך הסכמה, של אפשרות אלא מכיל אינו ב

ליחס נהפכת הזאת המופשטת העמדה עוינת. התנגדות של אפשרות גם רק לעיל( 302 לסעיף להערה השווה - ]לוגית[ למסקנה )כלומר תבוני

השלטון לרשות הנסיך, דשות שמבחינת כשם קיום. לכלל בא התיווך אם אחד ה&דרות, מבחינת כך לעיל(, 300 סעיף )ראה הזה האפיון את יש כבר

האמצע. כמומנט במהותו להתקיים צריך שלהן המומנטים

המסוגל העיקרון את מכילה האזרחית החברה של ה&דרות אחת 305ת לזיקה עצמו את להתאים החיים של השדרה לומר רוצה הזאת, הפוליטית, שנוגע ובמה המשפחה, חיי הוא בסיסה הטבעיים. האתיים להתקיימו

ה&דרה שלה, הפרטיקולריות בהיבט כן, אם קרקע. על בעלות הוא בסיסה ואת עצמה על המושתתת הרצייה את הנסיכותי האלמנט עם חולקת הזאת

הטבעית. הקביעה

279האתיים החיים

ם ולחשיבותה לתפקידה יותר טוב מותאמת השדרה 306 טיי ככל הפולי אי־תלותה ומידת המדינה במשאבי משאביה של האי־תלות מידת שגדלה על יתר בכלל. הקניין ובשינויי הבצע בתאוות העסקים, של הביטחון בחוסר

אף והיא ההמון, ובחסדי השלטון רשות של בחסדיה תלויה איננה היא כן, לעיסוק שנועדו השדרה חברי שאותם משום נטלה, שרירותיותה מפני מוגנת

בחופשיות להשתמש רגילים לאזרחים שיש זכות אותה בעלי אינם הפוליטי האהבה לדרגת ביחס לילדיהם יעבוד שהוא לדעת או בשלמותו בקניינם

ושזכות למכרה, שאין לירושה נהפר רכושם לפיכר, כלפיהם. מרגישים שהםעליה. מכבידה הבכורה

בעלי בשדרת כללי, באופן יותר. עצמאית רצייה יש הזאת לשדרה תוספת. מובחנות האיכרים. שדרת ובין המשכיל החלק בין להבדיל אפשר הקרקעות

תלות התלויה הכללית, והשדרה בצרכים, התלויה העסקים, שדרת הן משניהם הקרקעות[ בעלי ]של הזאת השדרה של ויציבותה ביטחונה את במדינה. מהותית

פוליטי, במובן רק רצוי זה דבר אבל הבכורה, זכות מוסד ידי על להגביר אפשר הבכור. לבן עצמאיים חיים של הפוליטית התכלית מבחינת הקרבה בו קשורה שכן

נטייה על להסתמך מסוגלת להיות צריכה שהמדינה הוא הבכורה לזכות הנימוק כזו שנטייה נכון והנה, כהכרח. אלא גרידא, כאפשרות רק לא פוליטי[ ]לשירות

הוא השניים בין יחסית ההכרחי הקשר אבל נכסים, על לבעלות קשורה איננה חיצוניות, נסיבות בידי מוגבל איננו עצמאיים אמצעים בעל שמישהו העובדה אבל המדינה. לטובת ולפעול הגבלות בלא תפקידו את למלא יכול הוא ולפיכך אלא אינם הבכורה זכות של וקידומה ביסוסה פוליטיים, מוסדות אין כאשד

או פוליטית משמעות לקבל ועליה האזרחי, המשפט חירות את הכובלים אזיקיםלהיכחד.

על זה באופן מבוססת העצמותית השדרה של הזה החלק של זכותו 307 מהופר גם בעת בה הוא זה עיקרון אבל המשפחה. של הטבעי העיקרון

ע«דרה כר ומשום הפוליטיות, התכליות למען שהוקרבו קשים קרבנות בשלת מהותית זקוקה זו ]לעיסוק נועדה זו שדרה מזה, כתוצאה הזאת. לתכלי

בחירה. של[ טהליר הטמונה המקריות בלי מלידה, לו זכאית והיא הפוליטי[ או הסובייקטיבית השרירותיות בין יציבה עצמותית בעמדה מצויה היא לכן

רשות של מומנט מעין בתוכה כוללת שהיא וכשם הקצוות. שני של המקריות לעיל )ראה האחר הקצה של ולזכויות לצרכים גם שותפה היא הרי הנסיר,

החברה. ושל הכתר של למשענת נהפכת היא וכך הקודם(, הסעיף את

המשפט של פילוסופיה280

החברה של המשתנה ההיבט הוא השדרתי האלמנט של השני החלק 308די על דק ]בפוליטיקה[ תפקידו את למלא יכול אשר האזרחית, נציגים. י

ת הסיבה צוני ת הסיבה אבל איבריו, ריבוי היא לכך החי טמונה המהותי האזרחית, החברה של נבחריה הם שהנציגים מאחר ופעילותו. אופיו בטבע

אזרחית, חברה היא באשר בהם בחרה שהיא ישירה כמסקנה מכאן משתמעת לפעולה רק ומקובצת אטומיות ליחידות מפוצלת בבחינת לא כלומר זמני

בקהילות שיתופיות, באגודות ערוכה החברה אדרבה, קלה, לשעה ובודדתתכוננו כבר אשר ובקורפורציות, זו בדרך אבל אחרות[, ]למטרות כן לפני נ

טי. הקשר מקבלות הן ערובה מוצא אסיפתן ושל השדרות של קיומן פולית ציוני טו ם לבחור זכאית שהשדרה בעובדה משלו קונסטי ציגי לאסיפה, נ

הראשונה השררה חברי של ובוכאותם הנסיך, רשות הזמנת פי על המתכנסתלעיל(. 307 סעיף השדרות[)ראה באסיפת ]אישית להופיע

ד בל שלפיו הרעיון חי ת שישתתף ראוי י עצו על ובהחלטות בהתייה וענייניה המדינה אזרחי הם שכולם משום המדינה, של הכלליים ענייני

ני הם י תם הכל, עני ת וזכו ם להיו ם שותפי עת בכל וברצייתם בידיס ביקש )אשר זה רעיון - הנעשה לתוך הדמוקרטי היסוד את להכני

בזכות שרק פי על אף תבונית, צורה כל בלי המדינה של האורגניזם שהוא מפני רק הדעת על מתקבל אורגניזם( היא המדינה הזאת הצורה ומפני המדינה״, אזרח ״היות של המופשטת הקביעה אצל לעמוד נשאר

האידיאה, תודעת התבוני, העיון בהפשטות. דבקה השטחית שהחשיבה האמיתי, המעשי החוש עם אחד בקנה עולה הוא זו ומבחינה קונקרטי, הוא

אין זה חוש האידיאה. של החוש התבוני, החוש אלא אינו עצמו שהוא מוגבלת. ספוד, של ואופקה גרידא עסקים שגרת ובין בינו לערבב אזרח הפרטיקולריים. במעגליו המאורגן השלם היא הקונקרטית המדינה אפשר הזאת האובייקטיבית בקביעתו ורק כזו, בשררה איבר הוא המדינה

ה. טמסגרת[ בו לדון ת קביעתו המדינ מומנטים: שני כוללת הכללי הכללי. של ורצייה תודעה בעלת חושבת ]ישות[ וגם פרטי איש הוא ממשיים חיים והן מלאות הן אלא ריקות אינן אלו ורצייה תודעה אבל

שדרה פירושה זו ופרטיקולריות בפרטיקלריו-ת, מלאות הן כאשר רק הוא האינדיבידום אחרת[: ]בלשון או פרטיקולרית. וקביעה פרטיקולרית

כך, משום האימננטית. הכללית ממשותו מצויה הבא בסוג רק אבל סוג, סעיף )ראה באלה וכיוצא הקהילה הקורפורציה, בתחומי הוא כאשר רק

ם לעיל(, 251 בידו ע האינדי די מגי שית קביעתו לי בתור והחיה הממ

281האתיים החיים

תיו שדדה לכל להיכנס רשאי והוא כללי, מנויו אותו מכשירות שמיו שהכל הרעיון בבסיס העומדת אחדת הנחה הכללית. לשדדה גם אליה,

בעניינים מבינים שהכל ההנחה היא המדינה, בענייני להשתתף חייבים מאוד. רווחת שהיא פי על אף לחלוטין, טעם סרת היא זו הנחה האלה.

לכל פתוחה הדרך להלן( 316 סעיף )ראה הקהל דעת שמסגרת[ אבלשמיע אחד ת דעתו את לה בי קטי ביי ת על הסו ולהיאבק הכללי אודו

למענה.

ם מאחר 309 ציגי ט לדון כדי נבחרים שהנ ם ולהחלי ענייני כלליים, בת היא הבחירה של מטרתה מנו ם ל אלי דו בי די שהבוחרים כאלה, אינ

ם ם יותר טובה הבנה להם שיש מאמיני עצמם. להם משיש הללו בעניינים שאותם גם היא הכוונה אלי בידו פו לא אינדי כפי הכללי האינטרס את י

בו יתמכו אלא כלשהם, קורפורציה או קהילה של הפרטיקולרי לאינטרס שהוטל שליחים של קשר אפוא איננו ]לבוחרים[ קשרם מהותית. תמיכה שמטרת משום בעיקר מסוימת, למשימה שנבחרו או מיוחד תפקיד עליהם

ם דעות של חיה להחלפה פורום להיות היא התכנסותם משותפים ולדיוניזה. את זה ומשכנעים מדריכים המשתתפים שבהם

. ת פ ס ו רק אלא במישרין, הסכמתם את נותנים הכל שלא פירושה נציגים בחירת ת בחירת אינסופי. איש בבחינת עוד מעורב איננו היחיד שכן כוח, ייפוי שקיבלו אלה

בעצמי. קולי את מלהשמיע אחר משהו הוא אמון אבל אמון, על מתבססת נציגים מה בכל בעצמי נוכח להיות שעליי העיקרון את נוגדות קולות ברוב ]החלטות[ גם

בענייני יטפל שהוא מאמין שאני פירושו כלשהו באדם אמון חובה. עליי שמטיל הרצון של העיקרון כן, אם ומצפונו. ידיעתו מיטב לפי שלו, עניינו היה כאילו

כלפי כלשהו, עניין כלפי מכוון האמון שכן עוד, תקף איננו היחיד של הסובייקטיבי הקונקרטי החוש כלפי פעולותיו, של התנהגותו, של כלשהו, אדם של עקרונותיו

ורצון תובנה יהיו השדרתי, לאלמנט שנכנס מי שלכל חשוב לכן בכלל. שלו העיקר כלליים. בעניינים השתתפות ממנו הדורש תפקידו, עם אחד בקנה העולים

שלו שהאינטרסים אלא מופשט, יחיד בבחינת דעתו את יביע שהאינדיבידום אינו לכר לערובה זקוקים הבוחרים כלליים. בעניינים העוסקת באסיפה ביטוי לידי יבואו

לפועל. אותו ויוציא זה עניין יקדם שנציגם

ת, של השני בחלק 310 החברה של והמשתנה הנייד היסוד מן העולה הגדרות התבונות יהיו שלנבחרים לכך הערובה האזרחית, טיי המתאימות הרוח ונבחלק זכותם את תבעו כבד תלויים הבלתי שהאמצעים מאחר - זו לתכלית

המשפט של פילוסופיה282

ת הדוח, הלך דבר של בעיקרו היא - הראשון מנויו המוסדות והכרת המיו ניהול באמצעות נרכשו אשר האזרחית, החברה ושל המדינה של והאינטרסים

עצמם את והוכיחו פוליטיות, במשרות או סמכות בעמדות עסקים של ממשיכך. בתוך ונוסו שהתפתחו המדיני והחוש לסמכות החוש וכן במעשה,

התביעה את חושבת עצמם על אינדיבידואלים של הסובייקטיבית סברתםלו או למיותרת בנקל כאלה לערובות התביעה כאשר למעליבה, אפי

ע מוצגת היא המדינה של קביעתה ואולם, "העם״. שקרוי למה בנוגת סברה ולא האובייקטיבי, לפיכך, בעצמה. שלה והאמון סובייקטיבי

ם ם האינדיבידואלי ת יכולי בהם להכיר שאפשר מה דק בשבילה להיות בנוגע שנוסה. ומה אובייקטיבי לשים עליה השדרה של הזה לחלק ו

המכוונים ובעיסוקים באינטרסים מושרש זה שחלק משום במיוחד, לבקולרי, אל ם אל כלומר הפרטי מי ת, שבהם תחו ת המקריו שתנו הה

להתבטא. זכאיות והשדירותיות הון על[ ]בעלות של החיצוני התנאי עצמו, בפני אותו בוחנים אםת נראה מסוים צוניו ת בקי ת, של חד־צדדי צוניו ד חי ת בניגו צוניו לקי

של וסברתם גרידא הסובייקטיבי האמון של היא, גם החד־צדדית השנייה,ת מנוגדים בהפשטתם הללו הקצוות שני הבוחרים. הקונקרטיות לתכונוץ הדרושות עו שנכללות המדינה בעסקי ליי בסעיף שהוצגו בקביעות ו

ת אינדיבידואלים[ ]של בחירתם כן, פי על אף לעיל. 302 ניהול לעמדו ההון כמות לפי ההגבלה שבו תחום היא ובקהילות השיתופיות באגודות

נושאים אינם הללו העיסוקים מן כמה אם במיוחד יעילותה, את הוכיחהשירות בצדם, כספי גמול ע וי אינם החברים אם השדרה, לעסקי בנוג

שכר. מקבלים

שהם רצוי האזרחית, החברה מתוך נבחרים שהנציגים העובדה לאור 311 ויהיו שלה הפדטיקולריים והאינטרסים קשייה המיוחדים, צרכיה את יכירו

הנציגים את האזרחית, החברה של המיוחד אופייה בהינתן בהם. מעורביםהן)ראה הקורפורציות בוחרות של זה פשוט ואופן לעיל(, 308 סעיף למיני לחברה[. ]בנוגע אטומיסטיים ודימויים הפשטות ידי על משובש איננו ההליך

שירות ממלא הוא זאת, עקב ל, הדרישה את י או הן עצמן והבחירות לעית או לחלוטין מיותרות של טריוויאלי משחק לכדי מצומצמות להיות יכולו

ושרידותיות. סברה

283האתיים החיים

ם יהיו שהנבחרים הוא ]הכללי[ שהאינטרס מאליו מובן אינדיבידואלי )לדוגמה: החברה של הגדולים הענפים מן אחד כל ביסודיות המכירים

חשוב, שיקול זהו בהם. מעורבים ויהיו באלה( וכיוצא ייצור מפעלי מסחר, לגמרי אותו מוסר רופפות מוגדרות בלתי בחירות בדבר הרעיון אשד זכות אותה יש האלה ]החברה[ מענפי אחד לכל ואולם, המקריות. בידי

ת צג להיו לכך יש הדי נציגים, בנבחרים רואים אם לאחדים. כמו מיו המון, של יחידים, של לא נציגים הם אם רק ואורגנית תבונית משמעות

האינטרסים של כלומר החברה, של המהותיות הספרות אחת של אלאציג שלהיות מכאן שלה. העיקריים אל פירושו אין נ בידו אחד שאינדי

ממשית נוכחות נוכח עצמו האינטרס אדרבה, אחר. של במקומו נשלחהנציג בנציגו, צג כדי שם נמצא ו שהוא האובייקטיבי האלמנט את ליי

מגלם. עצמו גדולות במדינות במיוחד כי גם, לציין אפשד המוניות לבחירות אשד

השפעה רק יש היחיד שלקול מאחר אדיש, בהכרח נעשה הבוחרים ציבור זאת בכל הם הבחירה, זכות את להעריך בהם שיפצירו כמה וכל מועטה.

שיג כזה מוסד כך, משום שימוש. בה יעשו לא דו, ההפך את מ עו מיי כלומר מפלגה, של או יחידים כמה של מעוצמתם מושפעות והבחירות

לנטרל. אמורות היו שהבחירות ומקרי פרטיקולרי אינטרס אותו של*

שני אחד כל 312 ם ההיבטים מ שדדתי)ראה באלמנט הכלולי סעיפים ה פרטיקולרית. מודיפיקציה ההתייעצות ]תהליך[ אל מכנים לעיל( 308ו־ 305

הספרה בתוך מתווך של תפקיד גם יש הנידונים המומנטים שלאחד ומאחד להיות צריך הזה למומנט גם הרי - קיימים דברים[ ]שני בין תיווך - הזאתבתים. לשני מחולקת תהיה השדרות אסיפת לפיכך נפרד. קיום

הערכאות, מספר הגדלת באמצעות משמשת, זו שחלוקה בלבד זו לא 313 במצב הטמונה המקריות את ומסירה ההחלטות, לבגרות יותר גדולה עדובה

בעיקר אלא קולות, ברוב בהכרעות טמונה להיות גם ושיכולה רגע של רוח ובמקרה לשלטון. בניגוד עומדות השדרות שבהם המצבים את מפחיתה היא

יתר תקבל השקפתה השנייה, ה&דרה של בצד נמצא המתווך שהמומנט שלה וההתנגדות פנים, משוא בלי עמדה תיראה שעמדתה מאחד משקל,מנוטרלת. תיראה

המשפט של פילוסופיה284

עודו 314 ביותר הטוב והקובע היועץ להיות איננו השדרות מוסד של יי )ראה כעזר רק משמשות הן זו מבחינה שכן כשלעצמה, המדינה בענייני

בהחלטות והשתתפותן עצותיהן הבנתן, באמצעות אדרבה, לעיל(. 301 סעיףת עו ם הנוג ענייני ם, ל אינם אשר האזרחית החברה של האיברים הכלליי

הידיעה של המומנט זו, בדרך הפורמלית. בחירותם זוכים בשלטון משתתפים העיסוק של ציבוריותו באמצעות להתרחב שזוכה הראשון הוא הכלליתהשדרות. בענייני

ת ל]רכישת[ הזאת האפשרות פתיחת 315 עו די יותר, כללי היבט לה יש יע יכולה הקהל דעת כך שרק והוא די להגי ת מחשבות לי תיו לידי אמי ו

ה, ושל המדינה של ולמושגם למצבם בנוגע תובנה את להשיג וכך ענייני לומד גם הציבור זו בדרך יותר. תבוני שיפוט אלו עניינים לשפוט היכולת את המדינה, פקידי ושל הרשמיים הגופים של תפקידיהם את ולכבד להכיר

כזאת ציבורית שהכרה וכשם מיומנויותיהם. ואת סגולותיהם את כשרונם, כבוד להשגת זירה לפניהם ופותחת להתפתח הללו לכשרונות מאפשרת

האמצעים ואחד ההמון ושל יחידים של ליהירותם מרפא גם היא כך גדול,לחינוכם. ביותר הגדולים

האזרחים, לחינוך ומצוין גדול מחזה היא ה&דרות אסיפות של פומביותן תוספת. כבר שהכל לסבור נהוג שלו. האמיתיים האינטרסים מהם לומד העם ובאמצעותן

של לאמיתו אבל הזה, בידע דנים רק השדרות ושבאסיפת למדינה, טוב מה יודעים ומיומנויות כשרונות סגולות, מתפתחות ה&דרות באסיפת רק הנכון: הוא ההפך דבר שצריכים לשרים, מייגעות הן כאלה שאסיפות מובן מופת. לשמש צריכים אשר

עם נגדם. המכוונות ההתקפות עם להתמודד כדי וברהיטות בשנינות חמושים להיות הכלליים האינטרסים מבחינת ביותר החשוב החינוך אמצעי היא כזאת פומביות זאת, הרבה חיוני המדינה כלפי יחסו בפומבי, האסיפות מתקיימות שבו עם המדינה. של

בו מתנהלות אינן שהאסיפות או שדרות של אסיפות בו שאין עם של מיחסו יותר נשארים הם שלהם, צעד כל על הציבור את מיידעים הבתים שני אם רק בפומבי. אשתו בחברת בביתו לו מדמיין שאדם מה כי מתברר גם ואו הקהל, לדעת קשורים

פיקחי רעיון שבה גדולה, באסיפה שמתרחש ממה לגמרי אחר דבר הוא ידידיו, אוהאחר. את טורף אחד

ת 316 ת החירו בי קטי ביי ת, הסו ם בכך המתבטאת הפורמלי די חי שלים, יש ככאלה ת שיפוטי ת דעו ם בקשר משלהם ועצו ענייני ם ל הכלליי

ת מה בתור מופיעה זו חירות אותם, מבטאים ושהם ע רוי"ד ק הקהל". ש

285האתיים החיים

ת לי הקהל, בדע כל מו, ה צ ע ל־ בי ש ב ־ו מו צ ע של מד כ תי כלו מו צ ע התי, מי א דו, עם מתקשר ו גו די עם כלומר ני חו שביל־עצמו, היי עם בת סברתם ת סתירה הוא זה קיום לפיכר הרבים. של הפרטיקולרי עצמי

ת ההכרה מתמידה, ת תופעה, בבחינ תיו חוסר גם מידה ובאותה המהוהמהותיות.

. ת פ ס ו העם של רצונותיו נודעים שבו אורגני הבלתי האופן היא הקהל דעת ת אורגני, באורח פעיל להיות כמובן חייב במדינה ממש שתקף מה אבל ודעותיו.

גדולה, עוצמה תמיד הייתה הקהל דעת ואולם, בקונסטיטוציה. שהדבר כפי נודעת הסובייקטיבית החירות שלעקרון מאחר בימינו, במיוחד גדולה ועוצמתה עוד זאת עושה איננו כיום, מקומו את לכבוש שעתיד מה גדולה. חשיבות

תובנה באמצעות אלא ומנהגים, הרגל בעזרת מועטה במידה ורק באלימות,ונימוקים.

ת ואת האמיתיים הצרכים את רק לא אפוא מכילה הקהל דעת 317 הנטיות שר)בבחינת שכל בצורת גם, אלא הממשות, של הנכונו האתי היסוד י

הנצחיים העצמותיים העקרונות את קדומות(, דעות של בדמות החודר־כלת התוצאה ואת האמיתי התוכן את הצדק, של תי של החקיקה, של האמי

כאשר בעת, בה בכלל. המדינה[ ]של הכללי המצב ושל כולה הקונסטיטוציה החשיבה אל כללייןש משפטים ומדמות[ התודעה, אל מגיע פנימי ]יסוד[ אותו

לצרכים בנוגע בהיקשים תמיכה שבתור ובין עצמו שבפני בין - המדמהם, לאירועים מורגשים, אז כי - בתוכה וליחסים המדינה לארגון פוליטיי

השגויה הכרתה ועיוותיה, בורותה על הסברה, של מקריותה מכלול גם מופיע עם לנו עניין כזאת סברה בוחנים שאנו שבעת מאחר שלה. השיפוט וטעויות היא כר יותר, גרוע שתוכנה ככל הרי אישיות, וידיעות השקפות של תודעה ואילו לגמרי, ואישי פרטיקולרי שתוכנו מה הוא ביותר הגרוע יותר. אישית אודותיו שעל מה הוא האישי כשלעצמו־ובשביל־עצמו. הכללי הוא התבוני

סברה. נבנית המון ]קול vox populi, vox dei כי אחד, מצד לנו, אומרים אם לפיכר,

למשל(: אריוסטו* אומרים)]לודוביקו[ שני ומצד שדי[ כקול

זאת: מנסח שגתה כמו או *Zuschlägen kann die Masse,

da ist sie respektabel: Urteilen gelingt ihr miserabel.

עלוב.[ שלו השיפוט אר כבודו/ בזה להכות/ יודע ]ההמון

המשפט של פילוסופיה286

Che5! Volgare ignorante ogn’ un riprenda e parli piü di quel ehe meno intenda.27

אחד בכל דופי מוצא הארץ עם ]כימבין.[ הוא שאין מה על במיוחד ומדבר

מכילה הקהל דעת השקפות. של סובייקטיבי שוני בכך לראות לנו אלת, בו הללו[ ]האפיונים שני את מני ת והטעות האמת ואם ז סופי האינ

ברצינות להתייחם אי־אפשר הרי אמצעי, בלתי כה איחוד בה מאוחדות להתייחס עלינו מהן מי אל להחליט קשה לנו שייראה אפשר לשתיהן. אמצעי הבלתי בביטויה דבקים אנחנו אם הדבר הוא כך ואכן ברצינות,

מי, תובנה הוא שהעצמותי מאחר אבל הקהל. דעת של אליו רק הפני מתוך להכיר אי־אפשר העצמותי את ואולם, ברצינות. להתייחס אפשר

רק להכירו שאפשר פירושו העצמותי היותו עצם עצמה. הקהל דעתכלשהי, דעה מובעת תשוקה באיזו היא אחת ובשביל־עצמו. עצמו מתוך

זה כל עליה, נאבקים או אותה תוקפים אותה, מבטאים רצינות באיזו או שסברה האחרון הדבר ברם, הפרק. על כאן שעומד למה קריטריון איננוה שלה שהרצינות הוא, להבין מוכנה תהיה כזאת ת איננ כלל רציניוכלל.

להונות מותר האם השאלה: את ציבורי לדיון העמידה דגולה אישיות העם את להונות אי־אפשר כי היא להשיב היה שראוי התשובה 28העם. את

אבל המסוים, ולאופיו רוחו למהות בנוגע שלו, העצמותי ליסוד בנוגע לשיפוט ובנוגע לו נודעת מהותו שבו לאופן בנוגע עצמו את מונה העם

באלה. וכיוצא אחרים מאורעות מעשיו, את שופט שהוא

. ת פ ס ו עצמו את יציג בו, להכיר אחד כל שעל מה כי דורש המודרני העולם עקרון ת להשמיע רוצה אחד כל כך, על נוסף אבל כזאת. להכרה שזכאי כמה אחד כל לפני

דברו, את אמד כלומד חובתו, את שמילא משעה בעצתו. ושידרשו דעתו את חופש בצרפת רבים. דברים עם להשלים נכון והוא מסופקת שלו הסובייקטיביות

החשש עולה שותק, מישהו כאשד כי השתיקה, מן פחות מסוכן נחשב תמיד הדיבור ואף להתנגדות פורקן נותן ]הציבורי[ הדיון ואילו התנגדותו, את לעצמו שומר שהוא]הנידון[. העניין התקדמות על מקל גם זה ודבר כלשהו, סיפוק

על לה לבוז - לה לבוז שראוי כשם לכבד אפוא ראוי הקהל דעת את 318 מופיע אשר המהותי, יסודה על אותה ולכבד הקונקרטיים, וביטויה תודעתה

שלדעת מכיוון אבל יותר. או פחות מעורפל והוא קונקרטית תודעה באותה

287האתיים החיים

העצמותי ההיבט את להעלות יכולת לא ואף להבדלה מידה קנה אין הקהל הראשון הפורמלי התנאי היא בה אי־תלות הדי מסוימת, דעת לכדי שלה

יכול הגדול וההישג במדע(. או ותבוני)בממשות גדול מה דבר של ליצירתו מן כאחת ותאמצו בו תכיר בהדרגה, תקבלו הקהל דעת כי מצדו בטוח להיותשלה. הקדומות הדעות

שבדעת האמיתי את ולמצוא הקהל, בדעת מצויים האמת וכל השקר כל תוספת. מהו לה אומר תקופתו, רצון את שמבטא מי הגדול. האיש של עניינו זהו הקהל הפנימית המהות את עושה הוא זמנו. של הגדול האיש הוא לפועל, ומוציאו רצונה

לבוז מסוגל הוא אין אם לגדולה להגיע יכול איש אין אותה. ומממש התקופה שלושם. פה לאוזניו מגיעה שהיא כפי הקהל לדעת

, שלה, האחד )שלאמצעי הציבורית התקשורת חופש 319 ת ו נ ו ת י ע יש ה המדוברת, המילה השני, לאמצעי משיש יותר הרבה גדול השפעה מרחב

ת כי אם תונו ת את חסרה העי של סיפוקו המדוברת(, המילה של החיוניו ובצווים בחוקים ישירות מובטח דעתו, את להביע אחד בכל הבוער הדחף

בגינם, מענישה או הפרזה של מקרים מונעת אשד המשטרה, בידי הנאכפים בעיקר חב הוא אשר מזיק, הבלתי אופיו בזכות מובטח הוא בעקיפין ואילו

של לפומביותה גם אבל השלטון, וליציבות הקונסטיטוציה של לתבוניותהת, אסיפת הללו שבצסיפות במידה מזיק בלתי להיותו ערובה שהיא הגדרו

ע ומתורבתות מוצקות השקפות מבוטאות המדינה, של לאינטרסים בנוג את מכחישות ובעיקר פחות, חשובים אחרים, לדברים מועט מקום המשאירות

ואולם, מרובה. השפעה או מכרעת חשיבות בעלי הם אלו דברים כי הדעהשות בזכות גם מובטח הוא רעה וחורשי שטחיים שדיבורים והבוז האדי

מהרה. עד עצמם על מביאים

ת חופש את להגדיר תונו שרוצים, מה ולכתוב לומר החופש בתור העי שרוצים. מה לעשות כחופש בכלל החירות של להגדרה מקביל זה הרי

יתד ושטחית. גסה מחונכת, בלתי חשיבה של תוצאה הם כאלה דיבורים בלתי וכה עקשן כה שהפורמליזם נושא לך אין העניין, מטבע כן, על

ע מתפשר ההיבט הוא כאן המושא שכן הזה. הנושא כמו אליו בנוג והוא הסברה, של ביותר והפרטיקולדי ביותר המקרי ביותר, הארעי

פי מגוון בעל סו ם של אינ ם. ושל תכני הישירה להסתה מעבר אופניבה, ת באלה, וכיוצא למרד לרצח, לגני של והתרבות האמנות מצויוועם לגמרי, מסוים ובלתי כללי נראה עצמו בפני אשר ביטוי ביטויה,

המשפט של פילוסופיה288

שמעות מסתיר הוא זאת ך או מאוד מסוימת מ ת מולי אשר לתוצאות הן אם לקבוע ואי־אפשר ממש מבוטאות אינן ואם בדין ממנו נובעו

ע בכלל אמורות הן ושל החומר של האי־מסוימות מפאת ממנו. לנבום על חוקים צורתו, ם אינם כאלה ענייני שיג יכולי מסוימות אותה להעה או עוול עבירה, שכל ומאחר לה. זקוק שהחוק כאן לובשים פגי

]בנוגע השיפוט גם ביותר, והפרטיקולרית הסובייקטיבית הדמות את כזאת פגיעה כן, על יתר לחלוטין. סובייקטיבית להכרעה נהפך אליהם[ שבו האלמנט והם ורצונו, סברתו אל הזולת, של מחשבתו אל מכוונת

הזולת, של לחירותו שייך הזה האלמנט ואולם, ממשות. משיגה היאת פעולה אותה האם השאלה ולכן ע שה תהיה פוג ממש, של למע

בו. תלויה אי־מסוימותם בשל גם לביקורת פתוחים זה[ ]בתחום החוקים כן, אם

החוק את שיעקפו ביטוי וצורות ניסוחים להמציא שאפשר מאחר וגםטענו או אם כך, על נוסף סובייקטיבי. שיפוט היא השופט שהכרעת י

שאין לטעון אפשר הרי פוגע, מעשה כאל ]המעוול[ לביטוי מתייחסים אחת בנשימה באמירה. או במחשבה בדעה, רק אלא במעשה, כלל מדובר מאחד בנות־עונשין, אינן גרידא ואמירה דעה כי אחד, מצד טוענים, אפוא

חשיבות, חסרות שהן ומאחר גרידא סובייקטיביים הם וצורתן שתוכנן גדול כבוד תכובדנה אמירה ואותה דעה אותה כי דורשים שני ומצד

רוחני, קניין אלא בלבד זו ולא עצמי, שלי קניין היא שהדעה מכיווןבו. ושימוש קניין אותו של ביטוי היא והאמידה

אינדיבידואלים, של בכבודם פגיעה שכל הוא כאן העניין עצם ואולם, של הרשמיים, הגופים של השלטון, של גידוף נאצה, דיבה, הוצאת כל

למרד הסתה החוקים, של ביזיון כל אישית, הנסיך של ובמיוחד הפקידים דרגות של רחב מגוון בעלי ועבירות פשעים הם אלה כל באלה, וכיוצאת של הגדולה האי־מסוימות חומרה. של תוצאה שהיא כאלה, פעולו

ולפיכך העצמותי, אופיין את מבטלת איננה בו, מבוטאות שהן האלמנט מבוצעות הן שעליה הסובייקטיבית שהקרקע לכך אלא גורמת היא אין

שעליה קרקע אותה תצורתה. ואת התגובה של טבעה את גם קובעת השקפה, של לסובייקטיביות בהכרח בתגובה מובילה העבירה מבוצעת

משטרתית פעולה היא התגובה אם היא אחת באלה, וכיוצא למקריותת ע מני שה או הפשע ל הפורמליזם עניין, כבכל כאן, ממש. של ענישל והעצמותי הקונקרטי מטבעו רציונליזציה בעזרת להיפטר משתדל

289האתיים החיים

ם היבטים לטובת העניין חידי ולטובת החיצונית, להופעתו השייכים ימהם. גוזר שהוא הפשטות

על כלל מצויים אינם מדעים, באמת הם אם זאת, לעומת המדעים,ת וההשקפות הסברה קרקע ביו בייקטי ם ואינם הסו באמנות מתגלמי

בביטוי אם כי בהסתתרויות, או פה בחצי בהתבטאויות הרמיזה, הניסוח, שייכים הם אין לפיכך ההוראה. ושל המובן של ופתוח מסוים חד־משמעי,

לעיל(. 316 סעיף הקהל)ראה דעת של לקטגוריהתי, שכבד כפי כן, על יתר תאופני[ כלשהן השקפות שבו היסוד ציינשיגים שנשלמה לפעולה נעשים ככאלה שלהן הביטוי ממשי, קיום ומ

ה הוא צי טליגנ תיו. עקרונותיו הזולת, של האינ ההיבט זאת, עקב ודעות של הזה מהן הנשקפת והסכנה הממשית השפעתן כלומר - פעולו

גם תלוי - לעיל( 218 לסעיף )השווה ולמדינה לחברה לאינדיבידואלים, נפץ חומר חבית אל המושלך שניצוץ כשם הזאת, הקרקע של בטבעה הוא

להותיר בלי נעלם הוא שבה לאדמה, שהושלך מניצוץ יותר הרבה מסוכןעקבות.תן שהערובה כשם כן, אם כונו ת של לנ בחומר מצויה מדעיות טענות שאמירות הבוז כך שלהן, ובתוכן משמש עצמן על מביאות מוטעו הסוג מן העבירות מן חלק סובלנות. של[ ]יסוד לפחות או הגנה מנגנון

אפשר לצמן, בפני בנות־עונשין גם הן החוק שמבחינת ייתכן אשר הזה,מי האונים חוסר אשר נמזיס של אופן לאותו לייחס להפעיל נדחף הפניתם נדכא הוא כאשר ת, ושל כשרונות של מעליונו לחזור כדי סגולו

ת לנוכח לעצמו תו ולהעניק לשוב וכדי כזאת עליונו תודעה־ לאפסיו מזיק בלתי סוג לפועל להוציא נהגו הרומים החיילים לדוגמה, עצמית.

סאטיריים שירים שרים והיו שלהם, הקיסרים כלפי נמזיס של יחסית ציותם, ועל המפרך שירותם על לפצות במטרה ניצחון, מצעדי במהלך

משיגים והיו הכבוד, ברשימת נכללו לא ששמותיהם העובדה על ובמיוחד השפעתו את מקפח נמזיס של וזדוני נבזי אופן אותו איזון. מעין כך

למעשים קהל משמש אשר ההמון וכמו עצמו, על מביא שהוא הבוז מחמת הביזיון ולכדי חשיבות חסרת לאיד שמחה לכלל מצטמצם הוא כאלה,לו. האינהרנטי העצמי

המדינה חיי פירוק היא הסובייקטיביות של ביותר החיצונית תופעתה 320ועל המקרי אופיים את לתקף המבקשים והיקשים סברות באמצעות הקיימים

המשפט של פילוסופיה290

כלומר בניגודה, מצויה האמיתית ממשותה ואילו עצמם, את הורסים כך ידי שהיא הסובייקטיביות העצמותי, הרצון עם זהה היא באשר בסובייקטיביות

ת בבחינת ואשר הנסיד, רשות של מושגה אליו לא עדיין השלם של אידימציאותה. ואת זכותה את הגשימה

היבטה המדינה. פסגת בבחינת למונרך בקשר בסובייקטיביות דנו כבר תוספת. ביותר. החיצוני ביטויה בבחינת הקהל בדעת השרירותית הופעתה הוא השני

להיעשות צריכה היא אבל מופשטת, כשלעצמה היא המונרך של הסובייקטיביות שבה זו היא השלום מדינת השלם. את הממלאת לאידיאליות ולפיכר לקונקרטית

מחוץ וזה זה לצד זה התקיימות ואותה מתקיימים, האזרחיים החיים ענפי כל של כאידיאליות להופיע גם צריכה זו נביעה השלם. של האידיאה מן נובעת לזה

השלם.

b. חוץ כלפי הריבונות

ת היא לעיל( 278 סעיף )ראה פנים כלפי הריבונות 321 אליו הזאת האידי נפרשו המדינה, של כלומר התממשותו, ושל הרוח של שהמומנטים זה, במובן

בחירותו הוא באשר הרוח, אבל שלה. כאיברים ומתקיימים הכרחיותם פי על היות־בשביל־ במהותו במידה בה הוא עצמו, אל שלילית־לאינסוף התייחסות

בקביעתה מדיר. הוא ולפיכך המתמיד, ההבדל את בתוכו הטמיע אשר עצמו ובתור כאינדיבידום, במהותה קיימת וזו אינדיבידואליות, יש למדינה הזאת,ממשי. אמצעי בלתי כאינדיבידום - הריבון

ת, 322 ליו א דו בי די אינ ת ה שביל־עצמו בבחינ ת־ב ר, היו עה מדי פי מו עצמאית היא מהן אחת שכל אחרות, מדינות אל המדינה[ ]של כהתייחסות

הממשי הרוח של ההיות־בשביל־עצמו של שמציאותו מכיוון האחדות. כנגדהעם. של כבודו ורום הראשונה חירותו זוהי הרי זו, בעצמאות מצויה

שאלות על המדברים אלה ה שהוא - המכלול של מ ת מדינ עצמאי ואת הזאת המוקד נקודת את לאבד - משלה מרכז בעלת יותר או פחות

ם אחרת, ומדיבה[ עס ]חדשה[ שלמות לכונן כדי עצמאותה ם אינ יודעיעצמאי. עם של העצמית הערכתו ועל המכלול של טבעו על הרבה

ת שיש הראשונה הרשות לפיכך, היא ההיסטורית בהופעתן למדינופיתוח כל וחסרת לחלוטין מופשטת היא אם גם בכלל, הזאת העצמאות

291האתיים החיים

ראש פטריארך, אינדיבידום: בראשן עומד המקורית בהופעתן לכן פנימי.באלה. וכיוצא שבט

בתור עצמה אל המדינה של השלילית התייחסותה מופיעה במציאות 323 מה דבר השלילי היה כאילו אחרת, מדינה אל אחת מדינה של התייחסות

ושל התרחשות של תצורה אפוא יש הזה השלילי היחס של לקיומו חיצוני.שלילי היחס אבל החוץ. מן הבאים מקריים באירועים השתרגות הזה ה

בבחינת הממשית, אינסופיותה - המדינה של העליון העצמי המומנט הואאליות העצמות, שבו ההיבט זהו שבתוכה. הסופיים הדברים כל של האידי

- והפרטיקולריים היחידים הדברים כל כנגד המוחלטת העוצמה בבחינת את מציאות לכלל מביאה - המעגלים שאר כל וכן וזכויותיו, הקניין החיים,

בתודעה. אותה ומנכיחה הללו הדברים כל של אפסותם

חולף, כמומנט יחידים של והזכויות האינטרסים את המציבה הקביעה 324ת כלומר ]שלהם[, הפוזיטיבי ]ההיבט[ בעת בה היא אליו שלהם, האינדיבידו

לפיכר, הווה־כשלעצמה־ובשביל־עצמה. אלא בת־שינוי או מקרית שאיננה את לשמר חובתם היחידים[, ]של העצמותית חובתם הם בו וההכרה הזה היחס

ואת המדינה של עצמאותה את כלומר - הזאת העצמותית האינדיבידואליותם סיכון של במחיר גם - ריבונותה שכן כל לא הקרבתם, או וחייהם קניינ

החיים. בתחום מאליו שכלול מה וכל דעותיהם במחיר

האזרחית החברה היא הזאת ההקרבה את הדורשת המדינה כי שסובד מית טועה והקניין, החיים הבטחת אלא אינה תכליתה וכי גרידא, טעו שאותו הדבר הקרבת ידי על ביטחון להשיג אי־אפשר שהלוא חמורה.הוא. נהפוך להבטיח. אמוריםל שנאמד במה ץ לעי עו אין שכן המלחמה, של האתי המומנט נ היא גם סיבתה שלפיכד גרידא, חיצונית ומקריות מוחלט רוע בה לראות

של או שליטים של בתשוקתם שמדובר בין תהיה, אשר תהיה מקרית,ראוי־להיות. שאיננו אחר דבר בכל או באלה, וכיוצא בעוולות עמים,

זה גורל ולפיכר למקריות, כפוף הוא הרי מקרי, מטבעו שהוא מה כל נקודת על מתגברים והפילוסופיה שהמושג כשם - הכרחי הוא עצמות בה ומזהים גרידא מקריות של המבט מן ההכרח. היא שמהותה תדמי

שהמקריות מאחר כמקרי, יוצב - וחיים רכוש כגון - שהסופי ההכרח איתני של דמות לובשת הזאת המקריות אחד, מצד הסופי. של מושגו היא

האתית, במהות ואולם, וברחלוף. בו־תמותה הוא סופי דבר וכל הטבע,

המשפט של פילוסופיה292

עבודה לכדי מדומם וההכרח הזאת, עוצמתו הטבע מן נלקחת במדינה,ת נהפכת ארעיות אותה אתי. מה דבר לכדי חידות, של מניו שרוצים לז של עצמותית לאינדיבידואליות נהפכת ביסודה העומדת והשליליות בה,

האתית. המהות אשר - זמניים דברים ושל טובין של הבלותם שבו מצב היא מלחמה

ת נוטה אחרים בזמנים - לא ותו דוח מדוממת התבטאות צורת להיו הפרטיקולרי של האידיאליות שבו המומנט היא ולפיכך לרצינית, נהפכתת זכותה את נזשיגה שי המלחמה של העליונה חשיבותה לממשות. ונע

של האתית ״בריאותם אחר( בחיבור שכתבתי שבאמצעותה)כפי בכך היא כשם הסופיות, הקביעות של התמצקותן כלפי באדישותם נשמרת העמים

מרגיעה נובע שהיה קיפאון אותו מפני הים את משמרת הרוחות שתנועת שלא מתמיד, שלום ידי על העמים בקרב נוצר שהיה קיפאון תמידית,

או - פילוסופית באידיאה אלא מדובר אין כי לטענה בנוגע נצחי". לומר ממשיות מלחמות וכי - ההשגחה של בהצדקה להתבטא: שנוהגים כפי

להלן. ראה אחרת, להצדקה זקוקות חוץ כלפי המכוון מקרי יחס בדמות במלחמה המופיעה האידיאליות

ת אותה היא אליו ת המדינה רשויות שלפיה אידי מיו מומנטים הן הפנים ת ההיסטוריה השלם. של אורגניי תנ ת לכך נו למשל שונות, דוגמאו

עו מוצלחות מלחמות כאשר ת תסיסה מנ מי עוצמתה את וחיזקו פנישל אשר עמים למשל: הן סוג מאותו אחרות תופעות המדינה. הפנימית.

ת ריבונות לקבל ממאנים או מהססים מי משועבדים להיות יכולים פנישלונם אחרים, עמים בידי לעצמאות במאבקם וכבוד הצלחה בהשגת וכישלונם כגודל גדול מבפנים המדינה רשויות את לארגן הראשוני כי

ת או: למות(. פחדם בשל מתה חירותם אחרות: )במילים אשר מדינו באמצעות אלא שלהן המזוינים הכוחות באמצעות לא מובטחת עצמאותן

ת )למשל אחרים גורמים הצליחו לשכנותיהן(, ביחס מאוד קטנות מדינות קונסטיטוציה עם לשרוד מי לערוב יכולה איננה עצמה בפני אשר פני

חיצוני. לשקט ולא פנימי לשקט לא

עם מתבססות, הספרות כל מתפשטים, האזרחיים החיים שלום בעתות תוספת. ולבסוף ומתמצקים הולכים הפרטיקולריים מאפייניהם מתנוונים, האדם בני הזמן

בפנימיותם, מתקשים חלקיו ואם לבריאות, חיונית הגוף אחדות ואולם, מתאבנים. בבחינת נצחי, שלום דורשים קרובות לעתים המוות. בוא הוא דבר של פירושודיבונים של קונפדרציה קאנט הציע לפיכך אליו. לשאוף צריכה שהאנושות אידיאל

293האתיים החיים

״הברית של ומטרתה מדינות, בין סכסוכים של במקרים לתווך יהיה שתפקידה ושלילה אינדיבידום, היא המדינה ואולם, זה. מעין מוסד להיות הייתה הקדושה״

חוברות מספר מדינות אם גם לפיכך, האינדיבידואליות. של מהותי מרכיב היא ניגוד לברוא מוכרחה אינדיבידואל, בבחינת הזאת, ההתאגדות משפחה, ליצור

הסובלות אומות ממלחמות, מחוזקים יוצאים שעמים בלבד זו לא אויב. וליצור נכון חיצוני. באויב מלחמות עקב פנימי בשקט זוכות אף פנימית הרמוניה מחוסר

אלא אינה הזאת הריאלית האי־יציבות אבל הקניין, את מערערות שמלחמות דברים של הביטחון חוסר על שומעים שאנחנו הדרשות רבות כה הכרחית. תנועה

הדרשות את ששומע מי כל אבל שלהם, האי־יציבות ועל שטחיותם על זמניים, קניינו. על לשמור זאת בכל יעלה שבידיו מאמין שיהיה, ככל נרגש ויהיה הללו, שלופות בחרבות פרשים בדמות ממשות מקבל ביטחון חוסר שאותו ברגע והנה,

על לקללות הופכת זה כל את שצפתה נרגשת אדיקות אותה רציני, עניין ונעשה מטבע שהן אימת כל להתרחש תוספנה מלחמות זאת, למרות הכובשים. של ראשם

של הסבר חמורת חזרתה לנוכח נאלמים והדיבורים ונובטים, חוזרים הזרעים העניין.ההיסטוריה.

ת למען שהקרבה מאחר 325 אליו דו בי די אינ הזיקה היא המדינה של הת תי בבחינת עצמה, היא הרי כללית, חובה היא ולכן כולם, של העצמו

ד היבט ח ת של א אליו די אי ת של הריאליה( מן )בהבחנה ה מו ההתקיית הפרטיקולרית, שי מיוחדת, שדרה ולה פרטיקולרית לזיקה בעת בה נע

העוז. שדרת

ת בין סכסוכים של מושאם 326 של פרטיקולרי היבט כל להיות יכול מדינו המופקדת המיוחדת הקבוצה של ייעודה עיקר נעוץ וכאן ביניהן, היחסים

בסכנה, נתונה עצמאותה, או ככזאת, המדינה אם ואולם, המדינה. הגנת על כאלה במקרים אם להגנתה. לצאת האזרחים כל על חובה מוטלת אז כי

בחזית לפעול הפנימיים מחייה ונקרעת חמושה עוצמה נעשית כולה המדינהכיבוש. למלחמת נהפכת ההגנה מלחמת אזיי חיצונית,

ושהפקדתו קבע, צבא נעשים המדינה של המזוינים שהכוחות העובדהת של המיוחדת המשימה על ה הגנ היא לשדרה, אותו עושה המדינ

והעיסוקים האינטרסים המומנטים, שבעטיו ההכרח אותו של[ ]תוצאהם ם המדינה של האחרים הפרטיקולריי שי ת, נע רו ד עזדרת כגון לג

העסקים >&דרת הציבורי[, ]השירות המדינה שדרת והתעשייה, המסחרשית, החשיבה באלה. וכיוצא ם, בין ושוב רצוא הנעה ההיק מוקי ני

ע להרהורים מתמכרת ת בנוג תרונו קבע, צבאות של לחסרונות או לי

המשפט של פילוסופיה294

יותר שקשה מפני היתרונות, על עולים החסרונות כי מחליטה והסברהש היחידים, החיצוניים היבטיו את מלתפוש עניין של מושגו את לתפו

האינטרסים את יותר מחשיבה האזרחית החברה של שתודעתה מפני וגםת ת של והתכליו ת )ההוצאות הפרטיקולריו וההשלכות בכך הכרוכו

מה את מחשיבה משהיא באלה( וכיוצא יותר גבוהים ממים שלהן, להשגתם אמצעי בו רואה והיא כשלעצמו־ובשביל־עצמו, הכרחי שהוא

לא. ותו

ההפשטה שהוא מכיוון פורמלית, טובה מידה הוא עצמו בפני רוח עוז 327ת מכל החירות של העליונה ומהחיים מההנאה מהקניין, פרטיקולרית, תכלי

מכיוון וגם ממשי־חיצוני(, הוא אותם שולל הוא שבו שהאופן פי על )אף בעלת כשלעצמה איננה הלב[, אומץ ]של גילום בבח-ינת נשלהם[, שההחצנה

טעם של ]תוצאה[ להיות יכולה העוז[ בעל ]של הפנימית והנטייה רוחני, טבע אחרים בשביל רק שתהיה אפשר הממשית ותוצאתה אחר, או זה ]פרטיקולרי[

עצמה. בשביל ולא

וחובתה המדינה, הגנת על המופקדת כללית שדרה אותה היא הצבא שדרת תוספת. עוז עצמה. את להקריב כלומר עצמה, שבה האידיאליות את קיום לידי להביא היא

לשם לב אומץ שודד, של או חיה של תעוזתם צורות. מיני בכל כמובן מופיע הרוח עמים של האמיתי הרוח עוז האמיתיות. הצורות אינם עדיין אבירי לב ואומץ כבוד

אלא אינו שהאינדיבידום כך המדינה, בשירות להקרבה הנכונות הוא מתורבתים בכללי. ההשתלבות אלא כאן, החשוב הוא האישי הלב אומץ לא רבים. מני אחד

חסרו פשוש אלא פחדנים, היו שלא אלף, עשרים על גברו איש מאות חמש בהודואחרים. עם הדוק פעולה בשיתוף לפעול הדוח הלך את

תו 328 שמעו ת העוז של מ ץ רוח הלך בבחינ עו ת נ תכלי המוחלטת ב תוצר בבחינת הזאת, התכלית של ממשותה המדינה. של ריבונותה האמיתית:

תצורה האישית. הממשות של הקרבתה באמצעות מתווכת הדוח, עוז שלם של נוקשותם את אפוא כוללת זו אבל עצמה, ההחצנה קיצוניים: ניגודי

בעת בה אשר ההיות־בשביל־עצמו, של העליונה עצמאותו החירות; של כקיום סברה כל על וויתור מוחלט ציות חיצוני; סדר של המכני בשירותו קיימת אינטנסיבית נוכחות עם יחד הפרטי, הרוח של העדר ולפיכך פרטיים, והיקש

ת הפעולה נתון; ברגע נחישות ושל רוח של ומקיפה ולפיכך ביותר, העוינ רוחב ואפילו גמודה אדישות בעת ובה אינדיבידואלים, כנגד ביותר, האישית

כלפיהם. לב

295האתיים החיים

גם הוא אבל המוות, מפני פשוט פחד על כמובן נעלה החיים סיכון תכלית רק עצמו. בפני ערד וחסר מסוים בלתי הוא ולכן גרידא שלילים חיוביים ותוכן ק יכולי שודדים גם כזה. לב לאומץ משמעות להעני

של תוצר היא שתכליתם הרפתקנים או פשע, היא שתכליתם ורוצחיםחייהם. את לסכן באומץ ניחנו באלה, וכיוצא סברתם

הרוח לעוז העניק ~ והכללי הנזזזשבה - המודרני העולם של עקרונו איש של כמעשה ולא יותר מכני נראה שביטויו כך יותר נעלה תצורה

אישים כנגד לא מכוון שהוא נראה וכן בשלם. איבר של אלא פרטיקולריכלא־אישי. מופיע אישי שאומץ כד בכלל, עוין שלם כנגד אלא יחידים

הייתה שלא - זו והמצאה הח־בה, את שהמציא הוא עיקרון אותו לכןשית תצורתו את הפכה - מקרית לתצורה הרוח עוז של גרידא האי

יותר. מופשטת

אינדיבידואלי. סובייקט שהיא בכך נעוץ חוץ כלפי המדינה של יחסה 329ת עם היחסים קיום לפיכך ולכן הנסיך, ךשות בסמכות הוא אחרות מדינו לקיים המזוינים, הכוחות על לפקד היא בלבד, שלה וחובתה הישירה, חובתה

ת עם היחסים את לצאת בזה, וכיוצא שגרירים באמצעות אחרות מדינואחדות. בריתות על ולחתום שלום, ולכרות למלחמה

היא העליונה האינדיבידואלית• הסמכות אירופה ארצות בכל כמעט תוספת. השדרות שבהן במדינות חוץ. כלפי היחסים מופקדים ובידיה הנסיך, רשות

למלחמה יציאה כי ראוי לא האם לשאול אפשר הקונסטיטוציה, מן חלק הן במיוחד גדולה, השפעתן מקום מכל שהרי בסמכותן, תהיינה שלום וכריתת

לא־פופולרית. מלחמה לנהל אי־אפשד לדוגמה, באנגליה, למימון. הקשור בכל הפרלמנט, מן יותר לרגשות כפופים והקבינט הנסיך כי טוענים אם ואולם,

להעיר יש אז כי ושלום, מלחמה על ההחלטה את בידיו להשאיר יש ולכן באנגליה נסיך. מאשר שלמות אומות להלהיט יותר קל קרובות שלעתים

השרים את הכריח מסוים ובמובן למלחמה, לצאת כולו העם פעם לא דחק לרצון לקלוע ידע שהוא מכך אפוא נבעה פיט של הפופולריות אותה. לנהל

המלחמה כי להבין החלו והם האנשים של דעתם התקררה זמן לאחר רק האומה. יתר ההוצאות. את בחשבון להביא בלי ונערכה ומיותרת, תועלת חסרת הייתה

עם אלא בלבד, אחת אחרת מדינה עם יחסים מקיימת איננה המדינה כן, על המדינה ראש שרק עד וסבוכים, מורכבים כה הללו והיחסים רבות, מדינות

לנהלם. יכול

המשפט של פילוסופיה296

הבינלאומי[ ]המשפט החיצוני המדינה משפט ב.

ת בין יחס מניח החיצוני המדינה משפט 330 מה לפיכך עצמאיות. מדינו הואיל שראוי", "מה צורת לובש כשלעצמו־ובשביל־עצמו מכיל שהוא

נבדלים. ריבוניים ברצונות תלויה וממשותו

זו1 יחסן לכן לחלוטין. עצמאיות בולידות אלא פרטיים, אישים אינן מדינות תוספת. להחיל ניסיונות נעשו בעבר הפרטי. למשפט שייך ואיננו גרידא מוסרי איננו לזו[ פרטיים, באישים עוסקים כשאנו אבל מדינות, על המוסר את או הפרטי המשפט את גם אמנם כשלעצמו. המשפט את המגשים משפט בית מעליהם עומד תמיד הדי צודק שהוא מה העולם, בענייני אבל כשלעצמו, צודק שיהיה ראוי מדינות בין יחס

לעומת המכריעה רשות שאין מאחד והנה, עוצמה. בעל גם להיות צריך כשלעצמו תמיד נשאר ביניהן היחס ההכרעה, את ומממשת כשלעצמו המשפט מהו המדינות

אמנם אשר עצמאיות, 1]ישויות בין הוא מדינות בין היחס שראוי״. ה״מה בתחום מעל עומדות גם הן בעת בה אבל תנאים, וקובעות עצמן לבין בינן ונותנות נושאות

הללו. הקביעות

הבלתי ובממשותו העצמותית בתבוניותו הרוח הוא מדינה בבחינת העם 331 עומדת שהמדינה מכאן אדמות. עלי המוחלטת העוצמה הוא לפיכך אמצעית.

המדינה של הראשונה המוחלטת זכותה ריבונית. כעצמאות האחרות כלפית היא ת להיו בוני ככזו. בה תכיר שהיא כלומר אחרת, מדינה בעיני רית והדרישה גרידא, פורמלית היא זו זכותה אבל ]כריבונית[ מוכרת להיו

היא המדינה האם השאלה, מופשטת. דרישה היא כזו, שהיא מפני פשוט פי על כלומר תוכנה, פי על נקבעת כשלעצמה־ובשביל־עצמה, הוויה אכן

השניים של זהות שפירושה ההכרה, מצבה. פי ועל שלה הקונסטיטוציההאחרת. של!המדינה[ ורצונה השקפתה על נשענת ותוכן[, ]צורה

71 סעיף אחרים)ראה אישים עם יחס בלי ממשי איש איננו שהיחיד כשם בלי ממשי אינדיבידום איננה המדינה גם כך אחדים(, במקומות וכן לעיל

ת עם יחם הלגיטימיות אחד, מצד לעיל(. 322 סעיף )ראה אחרות מדינום יחסים לה יש אם - דיוק וליתר מדינה, של מיות - חיצוניי טי הלגיה לד. )אל טהור פנימי עניין היא שלה, הנסיך דשות של כלשהי למדינ

ה להתערב ענייני ם ב מיי ה של הפני ההכרה שני, מצד אחרת(. מדינת מצד ת להשלמת מהותית אחדות מדינו מיו טי של ההכרה הזאת. הלגי

297האתיים החיים

תכבד כלומד בהן, תכיר היא שגם דורשת במדינה האחרות המדינות מתרחש מה בשבילן חשיבות חסר זה אין בעצם ולפיכך כעצמאיות, אותן

בתוכה. תרבות בדרגת לעמים בנוגע בכלל או למשל, הנוודים, לעמי בנוגע

נקודת מדינה. בהם לראות אפשר מובן באיזה השאלה נשאלת נמוכה, המוסלמים( העמים אצל או היהודי העם אצל בעבר )כמו הדתית המבט כדי הנדרשת הכללית הזהות את המונע יותר גבוה ניגוד להכיל יכולה

בהם. שיכירו

. ת פ ס ו הצרפתית ״הרפובליקה פויךמיו: קמפו הסכם לפני נפוליאון אמר כאשר ת יותר הללו במילים אין הרי לה", זקוקה משהשמש יותר להכרה זקוקה איננה

במפורש. נאמד הדבר אין אם גם להכרה, ערובה נותנת אשד הקיום, מעוצמת

מתפרטת בצוותא, מתקיימות המדינות שבה אמצעית הבלתי הממשות 332 הצדדים, שני של העצמאית השרירותיות פי על הנקבעים יחסים לריבוי החוזים של תוכנם זאת, עם בכלל. חוזים של הפורמלי הטבע לה יש ולפיכך

תלויים היחידים שבה האזרחית, בחברה מתוכנם פחות הרבה מגוון הוא הללום, רבים באופנים בזה זה ת ואילו ומגווני שלם בעיקרן הן עצמאיות מדינו

עצמו, מתוך עצמו את המספק

שראוי הכללי המשפט של עקרונו בבחינת העמים, משפט של עקרונו 333 הפרטיקורלי כתוכנן כשלעצמו־ובשביל־עצמו)שלא מדינות בין תקף שיהיה

שעליו הדבר הן באשר לקיים, ראוי שאמנות הוא פוזיטיביות(, אמנות של של שריבונותן מאחר ואולם, וו. כלפי זו מדינות של התחייבויותיהן נסמכות זו, כלפי זו טבע במצב מצויות הן זו מבחינה הדי יחסיהן, עקרון היא מדינות

ת עוצמה בעל כללי ברצון לא מתממשות וזכויותיהן העומד קונסטיטוציונית קביעה אותה הפרטיקולרי. ברצונן אלא מעליהן, העמים[ משפט ]של כללי

ה תנועת הוא ]הרגיל[ והמצב שראוי״, ל״מה מעבד אפוא מתקדמת איננכאלה. יחסים של ביטולם ובין לאמנה בהתאם יחסים בין חליפין

ת, בין שישפוט פרייטור אין וגם ומתווך, בודד יש היותר לכל מדינו רעיון היה לקאנט פרטיקולרי. רצון פי על כלומר מקרי, באורח רק זה

ת של קונפדרציה בערובת נצחי שלום בדבר כל תיישב אשר מדינו חילוקי כל תבאר בה, מכירה יחידה מדינה שכל עוצמה ובבחינת סכסוך,מניח זה רעיון אפשרי. לבלתי במלחמה יישובם את תהפוך וכך דעות,

המשפט של פילוסופיה298

מיוסדת תהיה אם גם זו, הסכמה ואולם, המדינות. בין הסכמה מלכתחילה תמיד זאת בכל אחרים, ושיקולים טעמים על או דתי מוסרי, בסיס על

ם ברצונות תלויה תהיה ת תוסיף ולפיכך פרטיקולריים, ריבוניי להיוממקריות. מושפעת

ם אינם הפרטיקולריים שהרצונות במקרה כי נובע מכאן 334 לעמק מגיעית בין סכסוכים השווה, מלחמה. של בדרך רק מוכרעים להיות יכולים מדינו להפליא מגוונים שקשריה ומאחר מאוד, נרחבת מדינה של שהספרה מאחר

ע יכולה היא אזרחיה, באמצעות פג הי ם בקלות ל ואולם, רבים. באופנית מן אילו השאלה או אמנה של מסוימת כהפרה להחשיב יש הללו הפגיעות בלתי כשלעצמה זו שאלה המדינה[, ]של בכבודה או בהכרה כפגיעה תנ ני

אחד לכל כבודה ואת אינסופיותה את לקשור יכולה מדינה שהלוא לקביעה.ה, תה מענייני ע ונטיי פג שלה החזקה שהאינדיבידואליות ככל גדולה להי

מי, שקט של ארוכות תקופות עקב נדחפת, לפעולה חומר וליצור לחפש פניחיצונית.

ה רוחנית ]ישות[ בבחינת המדינה לכך, מעבר 335 להסתפק יכולה איננ על נוסף אדרבה, בממשות. התרחשה כלשהי שפגיעה הפשוטה בהבחנה

מדינה מצד כסכנה כזו פגיעה של דימויה לסכסוך סיבה כעוד מתעורר כך והשערות תתקיף[ האחרת ]שהמדינה להסתברות בנוגע הערכות ועמו אחרת,בזה. וכיוצא לכוונותיה בנוגע

יחס הוא ולכן עצמאיות, ]ישויות[ של יחס הוא לזו זו מדינות של יחסן 336 ואולם, אמנות. של תקפותן עצם מבוססת כך ועל פרטיקולריים, רצונות בין

יוצא בכלל. שלו רווחתו הוא השלם של הפרטיקולרי רצונו תוכנו מבחינת אחרות, מדינות עם בקשריה מדינה של העליון החוק היא זו שרווחה מכאן

בין הניגוד של סילוקו אלא אינה המדינה של שהאידיאה מאחר במיוחד כלומר אותה, הממלא הפרטיקולרי התוכן ובין מופשטת כחירות המשפט הראשונית ההכרה מושתתת קונקרטי, שלם בבחינת זו, אידיאה ועל הרווחה.

לעיל(. 331 סעיף המדינות)ראה של

ת רווחתה 337 תי פרטיקולרית, כמדינה רווחתה היא המדינה של העצמו החיצוניות בנסיבות וכן המסוים, ובמצבה שלה המסוים האינטרס פי על

בכלל פחות, לא לה המיוחדות ם. האמנה קשרי זה ו השלטון המסוימית השגחה של לא פרטיקולרית, חכמה של עניין אפוא הוא )השווה כללי

299האתיים החיים

ף ההערה עם ת ביחס שתכליתה כשם לעיל(, 324 לסעי אחדות למדינו כללית, )פילנתרופית( מחשבה איננו ואמנות מלחמות להצדקת ועקדונה

המסוימת בפדטיקולריות בסכנה, עומדת או ממש שנפגעה רווחתה אלאשלה.

והדרישה פוליטיקה ובין מוסד שבין הניגוד שאלת למכביר נידונו לפנים רק כאן דרושה הנוכחי בהקשר למוסר. עצמה תתאים הפוליטיקה כי

ת ההערה ה של לרווחתה ההצדקה הזאת: הכללי לחלוטין שונה מדינ עצמות בבחינת המדינה של מציאותה היחיד. של לרווחתו ההצדקה מן

שירות מגולמת זכותה, כלומר אתית, בקיום אלא מופשט בקיום לא ית מחשבות אותן כל ולא הזה, הקונקרטי הקיום דק קונקרטי. כלליו ההשקפה והתנהגותה. פעולתה עקרון להיות יכול מוסר, לצווי הנחשבות

על בעצם מבוססת מעוולת, לעולם הפוליטיקה הזה הניגוד במסגרת כימויים ובנוגע המדינה של לטבעה בנוגע למוסריות, בנוגע שטחיים די

המוסר. של המבט לנקודת ליחסה

ת העובדה 338 ת שמדינו ת בזו זו מכידו ת מוסיפה כמדינו בעת גם להיו קשר - מקריות ושל אלימות של משפט, חוסר של מצב שהיא - מלחמה

כשלעצמן־ובשביל־עצמן, בהווייתן זו כלפי זו תקפותן נשמרת שבמסגרתו המלחמה שיחלוף. שראוי כמשהו מוגדרת מלחמה התרחשותה, בזמן שגם כך

ם, משפט שקובע הקביעה את אפוא כוללת ה העמי ה ולפי ל עלי לכלו לנהל ואין המדינה שליחי את לכבד יש למשל, ולכן, - שלום של אפשרותד מלחמה מיים מוסדות נג ד או פני נגד או שלווים פרט וחיי משפחה חיי נגפרטיים, אישים

אינם ]פרטיים[ ואנשים אנושי, באורח מנוהלות מודרניות מלחמות לפיכך תוספת. אבל אישית, איבה נולדת הקדמיים במוצבים היותר לכל בשנאה. זה כלפי זה נוהגים צד שכל לכבוד בחשיבותה משנית והיא לא־מוגדד, דבר היא האיבה ככזה בצבאהאחר. הצד של חובתו כלפי רוחש

של, בין יחסים לזה, מעבר 339 או שבויים, לקיחת מלחמה: בזמן מדינות)למ מסחר קשרי למטרת אחרות מדינות של לאזרחים זכויות הענקת שלום: בזמן

שכן האומות, בנוהגי בעיקר תלויים באלה( וכיוצא אחדים פרטיים וקשריםהנסיבות. בכל נשמד אשד ההתנהגות של הכללי ]ההיבט[ הם הללו

המשפט של פילוסופיה300

הנוהגים שלהן, הכללי התחיקה עקרון פי על משפחה הן אירופה אומות תוספת. משתנה העמים למשפט הנוגע בכל התנהגותן לפיכר, שלהן. והתרבות שלהן יציבים, אינם מדינות בין יחסים הדדית. עוול גרימת בו שוררת כלל שבדרך במצב

ההווה־ הכללי הרוח הוא מעליהן היחיד הפרייטור כבורר. שישמש פרייטור ואיןהעולם. רוח כשלעצמו־ובשביל־עצמו,

ת לזו זו שביחסן מאחד 340 ת בבחינת הן מדינו הרי פרטיקולריות, מדינו חיצונית, מקריות של רק לא מערבולת הם אלו יחסים ביותר הרחב במובן

ת של גם אלא קולריו ת פרטי מי שוקות, של פני ם, של ת של אינטרסית, ת של כישורים, של תכליו של אי־צדק, של אלימות, של טובות, מידו עצמאותה ]כלומר[ האתי, השלם גס זו, במערבולת באלה. וכיוצא שחיתות

בכללם הם העמים רוחות של עקרונותיהם למקריות. טרף נופל המדינה, שלם ם בבחינת שכן שלהם, הפרטיקלריות שום על מוגבלי אלי דו בי אינדי

בפרטיקולריות מצויות ותודעתם־העצמית האובייקטיבית ממשותם קיימים, של המופיעה הדיאלקטיקה הם ההדדי ביחסם וגורלותיהם ומעשיהם הזאת,

העולם, רוח הכללי, הרוח זו, דיאלקטיקה מתוך הללו. הרוחות של סופיותם - ביותר הגבוה המשפט - משפטו את ומוציא באי־מוגבלותו עצמו את יוצר

של המשפט בית שהיא העולם, של בהיסטוריה הללו הסופיים הרוחות עלהעולם.

העולם של ההיסטוריה ג.

ודמות, הסתכלות - באמנות הוא: הכללי הרוח של מציאותו יסוד 341 בהיסטוריה הטהורה. החופשית המחשבה - ובפילוסופיה ודימוי, דגש - בדתת הממשות הוא זה יסוד העולם של תחומיה על השלם בהיקפה הרוחני

ם מיי ם הפני משפט, בית היא העולם של ההיסטוריה יחד. גם והחיצוניי ]כלומר[ - הפרטיקולרי ההווה־כשלעצמה־ובשביל־עצמה, שבכלליותה מאחר

רק נובח - הרב־גונית בממשותם העמים ורוחות האזרחית החברה הפנטים,הזאת. העובדה גילום היא הזה ביסוד הרוח ותנועת כאידיאלי,

ה העולם של ההיסטוריה כן, על יתר 342 על הנסמך משפט בית איננ עיוור. גודל של תבונה וחסר מופשט כורח איננה היא כלומר גרידא, עוצמתושההיות־ ומאחר תבונה, כשלעצמו־ובשביל־עצמו הוא שהרוח מאחד אדרבה,

301האתיים החיים

היא העולם של ההיסטוריה הרי ידיעה, הוא ברוח התבונה של בשביל־עצמה של חירותו טושג מתוך התבונה של המומנטים של ההכרחית התפתחותם

של חירותו ושל תודעתו־העצמית של המומנטים של ולפיכך בלבד, הדוחהכללי. הרוח של והתממשותו פרי&תו דהיינו הרוח,

שהוא מה אלא אינו הוא שכן מעשהו־שלו, היא הרוח של ההיסטוריה 343 למושא - רוח בבחינת הזה במקרה - עצמו את להפוך הוא ומעשהו עושה,

תו. באמצעות בשביל־עצמו עצמו את לתפוש תודעתו, דיי היא זו תפישה פ כלשהו[ מסוים ]בשלב התפישה של והשלמתה הרוח[, ]של ועקרונו הווייתו

יותר[. גבוה לשלב הרוח ]של ומעבר [Entäußerung] החצנתו בעת בה היא אינו דבר של ופירושו - זו תפישה מחדש התופש הרוח פורמלית: ובלשון

מן יותר גבוה בשלב הרוח הוא - ההחצנה מן עצמו אל השב הרוח אלאהקודמת. בתפישתו בו שהיה השלב

ולהבאה לחינוך ניתן האנושי המין של היותו שאלת מתעוררת כאן מטבעו מעט חזו שלמות, להשיג כושרו בזכות שטענו אלה שלמות. לידי את ]דע yväei aeamov הצו הוא הווייתו שחוק הטבע אותו הרוח, של

התצורה מן יותר נעלה תצורה הוא הרי שהוא, מה את ושבתפשו ,1עצמך אינו ״רוח״ הזאת, המחשבה את שדוחים אלה בעיני ואילו הווייתו. של

שטחי משחק בעיניהם היא שההיסטוריה כמו ממש ריקה, מילה אלאת שהן כמו או לא, ותו מקריות ותשוקות שאיפות של ברגיל מכונו

עליונה״ ״השגחה כגון בביטויים משתמשים הם אם גם גרידא״. "אנושיות דימוייהם עליון, בכוח אמונה בכך ומבטאים ההשגחה", של ו״תוכניתה

ההשגחה של תוכניתה כי במפורש מכריזים והם הואיל ריקים, נותריםומהשגתם. מהכרתם למעלה היא

סוק במהלך 344 ם העולם רוח של זה עי ת, ובאים עולי העמים המדינו את המוצא שלהם, הפרטיקולרי המסוים לעיקרון בהתאם והאינדיבידואלים

העמים המדינות, מצבם. היקף ובכל שלהם בקונסטיטוציה ומימושו פרישתום, אלי בידו האינדי ם שהם אף ו שה מודעי ת זו לפרי שו הם הרי זו, ולממ

ואינם מודעות חסרי מכשירים הם ולפיכך שלהם באינטרסים שקועים גםמי, עיסוק אותו של איברים אלא הללו, התצורות חולפות במהלכו אשר פני

הגבוה לשלב מעברו את ומפתח מכין כשלעצמו־ובשביל־עצמו הרוח ואילוהבא.

המשפט של פילוסופיה302

ת עוול, טובה, ומידה צדק 345 מו ה, ומידה אלי ופעלם, כשרונות מגונת, הקטנות התשוקות הגדולו קיון אשמה ו ם, וני חיי של תפארתם כפיי

ושל המדינות של מזלם וביש מזלם עצמאות, העם, חיי ושל האינדיבידואל וערך משמעות המודעת הממשות של בספרה להם יש אלה כל - היחידים

מושלם. איננו זה צדק כי אם ובצדק, בדין מצויים הם ולפיכך מסוימים, המומנט האלה. ההשקפה לנקודות מחוץ ניצבת העולם של ההיסטוריה ברם,

של בהיסטוריה משיג שלה הנוכחי בשלב העולם רוח אידיאת של ההכרחי להגשמה, זוכים ומעשיו זה במומנט החי והעם המוחלטת, זכותו את העולם

ולתהילה. להצלחה

היא ]כלומר! מאורעות, בצורת הרוח התעצבות היא שההיסטוריה מאחר 346 כעקרונות נוכחים התפתחותה שלבי הרי אמצעית, הבלתי הטבעית הממשות ]יסודות[ של ריבוי הם הרי טבעיים היותם ומפאת אמצעיים, בלתי טבעיים

- היסודות מן אחד רק נופל אחד עם של בחלקו ולכן לזה, זה חיצונייםוהאנתרופולוגי. הגיאוגרפי קיומו והוא

לפועל להוציאו מוטל טבעי, עיקרון לו הוא מומנט אותו אשר העם על 347 בשלב השליט העם זהו העולם. רוח של התודעה־העצמית התפתחות במהלך אחת פעם מגיעה העם של זו ושעתו העולם, של ההיסטוריה של הנתוןתו כנגד לעיל(. 346 סעיף )דאה בלבד נושא להיות הזאת המוחלטת זכו

חסרי הם האחרים העמים דוחות הנוכחי, בשלב העולם רוח של ההתפתחותהעולם. של בהיסטוריה בטלה חשיבותם חלף, שזמנם וכמי זכות, כל

את אחד, מצד כוללת, עולמי־היסטורי עם של המיוחדת ההיסטוריהת ממצב החל עקרונו, התפתחות בהגיעו לפריחתו, ועד הגולמי הילדו

ת ההיסטוריה במהלך והתערבותו החופשית, האתית לתודעה־העצמי - וההתנוונות השקיעה עידן את גם כוללת היא שני ומצד העולם, של

תו את בו מסמנות אלה שכן אלא אינו אשר יותר, נעלה עיקרון של עליי חדש, לעיקרון הרוח של מעברו מסתמן כך עצמו. שלו ]עקרונו[ שלילת

זהו אחר. לעם חשיבות נותנת העולם של שההיסטוריה דבר של ופירושו לפנים. לו שהייתה המוחלטת החשיבות את בו מאבד עם שאותו העידן ומכליל הנעלה העיקרון את פוזיטיבי באורח מטמיע עדיין הוא אמנם בקרבו עוד פועל הוא ואין מאומץ יסוד זהו מעתה אבל בהתפתחותו, אותו

ת באותן ת חיוניו טי מננ ת. אי רעננו ואפשר עצמאותו, שתאבד אפשר ו

303האתיים החיים

על נישא חבר־מדינות, או נפרדת כמדינה להיגרר או להתקיים שיוסיףמחוץ. ומלחמות מבית ]לשינוי[ ניסיונות במגוון ומעורב המקרה גלי

ת, כל של החנית בחוד 348 ת גם ובהן הפעילויו ההיסטוריות־ הפעילויות, מיו ם עול צבי ם ני אלי דו בי די ת אינ ם בבחינ קטי ביי את המממשים סול )דאה העצמותי ם (.279 לסעיף ההערה את לעי אלי דו בי הם אלו אינדי

עם זהים הם ולכן העולם, רוח של העצמותי מעשהו של החיה ההתגלמות ותכלית מושא בשבילם איננו והוא מפניהם עלום נשאר שזה הגם המעשה,

בני־ של תודתם לא וגם הכבוד אפוא להם לא לעיל(. 344 סעיף )ראהק לא הבאים הדורות של הקהל דעת גם שם(. )ראה דורם כבוד להם תעני

סובייקטיביות היותם בשל יזכו הם הזאת הקהל בדעת נצח לתהילת ותודה.פורמלית.

ה, איננו עם בתחילה 349 המון שבט, עדד, משפחה, של והמעבד מדינה של למצב באלה וכיוצא האידיאה של הצורנית הריאליזציה הוא מדינ שהוא מה )וזה אתית עצמות בבחינת לעם, חסדה הזאת הצורה בלא בכלל.

ת מציאות של האובייקטיביות כשלעצמו(, הן בשביל־עצמו הן ותקפה כללי בו. מכירים אין ולכן מחשבה, קביעות שהם חוקים, בדמות אחרים, בשביל

חוקיות חסרה שהיא מאחד גרידא, פורמלית והיא ריבונות איננה אי־תלותואיתנה. ותבוניות אובייקטיבית

ועם קונסטיטוציה, בשם פטריארכלי מצב מכנים אין הרגיל בדימוי גם בשם מכנים אין אי־תלותו ואת מדינה בשם מכנים אין כזה במצב שהוא

מצד מצויים, הממשית ההיסטוריה של תחילתה קודם לפיכך, ריבונות. למאבק האומץ - שני ומצד אינטרס, כל חסרת פתיה תמימות אחד,

לסעיף ולהערה לעיל 331 לסעיף )השווה נקם ועל הכרה על הפורמלי57.)

ת האידיאה של המוחלטת זכותה 350 ובמוסדות החוק בקביעות להתגלושואין החל האובייקטיביים, ל )ראה ובחקלאות בני לסעיף ההערה את לעי

ע זו התממשותה צורת אם לכך חשיבות ואין (,203 פי וחסד כחקיקה תות או אלוהיים ת ואי־צדק. באלימו סד הגיבורים של זכותנו היא זו זכו ליימדינות.

המשפט של פילוסופיה304

אומות אל מתייחסות מתורבתות אומות כי נובע עצמה זו מקביעה 351 ברברים כאל המדינה, של העצמותיים במומנטים אחריהן המפגרות אחרות,

שניהם אל החקלאים עמי ושל הציידים, עמי אל רועים עמי של יחסם )כך שווה אינה האחרות האומות של שזכותן לכך מודעים הם הלאה(. וכן יחד, גם ומתייחסים פורמלי משהו האחרים[ ]של בעצמאותם רואים ולכן שלהם לזו

בהתאם. אליה

ת ת למלחמו בויו רי לי ת ו רצו ת הפו בו סי ת כאלה בנ ע ד ת נו שיבו חבהתייחס ההכרה על במלחמה מומנט היותן מפאת העולם של בהיסטוריה

כלשהו. מסוים לתוכן

תן 352 תו דן אמי עו ת של ויי או ת, האידי העמים, רוחות של הקונקרטיו ברוח ]כלומר[ - המוחלטת הכלליות היא באשר הקונקרטית באידיאה מצוייםעל מוציאים בבחינת ניצבים הם שלו המלכות כס וסביב העולם, של לפו

תנועת אלא הוא אין רוח הוא באשר לתפארתו. ועטרה וכעדים התממשותו של הצורה מן תודעתו לשחרור דהיינו עצמו, של מוחלטת להכרה פעילותו

עקרונות ארבעה קיימים לפיכך עצמו. אל ולשיבה טבעית אמצעיות בלתית של לעיצובי־הצורה והם השתחררותה, במהלך הזאת התודעה־העצמי

ההיסטוריות־העולמיות. הממלכות

תצורת הוא הרוח( של1 עקרונו אמצעית, הבלתי הראשונה, בהתגלותו 353 היא ושבה במהותה שקועה היחידיות שבה הזהות כלומר העצמותי, הרוחעצמה. בשביל צידוק חסרת עדיין

תוכן גם שהוא כך הזה, העצמותי הרוח של הדעת הוא השני העיקרון התוכן של חיה צורה בבחינת היות־בשביל־עצמו, וגם והתגשמות פוזיטיבי

היפה. האתית האינדיבידואליות זוהי - הזהקרון ך העמקתו הוא השלישי העי מו לתו שביל־ של עצ ההיות־ב

ד עד וכך המופשטת לכלליות עד היודע, עצמו גו כלפי האינסופי לניהרוח(. נטש אותה גם האובייקטיביות)שלפיכך

באופן הרוח של הזה הניגוד המרת הוא הרביעית התצורה של העיקרוןתו יקלוט שהרוח כזה מיו וכך הקונקרטית, מהותו ואת אמיתותו את לפני

ס תפיי ת עם י ש האובייקטיביו אל השב זה, רוח בבית. אצלה עצמו וירגי את והיודע היוצר הוא האינסופי, הניגוד מן החוזר הרוח הראשונית, העצמיותלחוקיות. הנתון הממשות עולם ובבחינת מחשבה בבחינת אמיתותו

305האתיים החיים

עולמיות־ ממלכות ארבע מצויות הללו העקרונות לארבעת בהתאם 354הגרמאנית. )ד( הרומית, )ג( היוונית, )ב( האוריינטלית, )א( היסטוריות:

האוריינטלית הממלכה )א( 355שת שת היא זו ראשונה ממלכה של העולם תפי ת, עולם תפי תי עצמו

ת. פטריארכלית בשלמות מופיעה והיא עצמה, בתוך מפוצלת בלתי טבעי גם הוא השליט תיאוקרטיה, הוא הארצי השלטון זו, עולם תפישת פי על

כשם ממש דת, גם הן והחקיקה הקונסטיטוציה אלוהים, או הגדול הכוהן חוקי בעת בה הם המנהגים, דיוק ליתר או והמוסריים, הדתיים שהצוויםת האישיות נעלמת הזאת השלמות בפאר והמשפט. המדינה האינדיבידואלי האל, של תפארת או במישרין אלוהי הוא החיצוני הטבע הזכויות, נטולת

השונים בהיבטים המתפתחים ההבדלים פיוט. היא הממשות של וההיסטוריה החוקים, של מקומם את תופסים המדינה, ושל השלטונות של המנהגים, של

רוויים פרטניים, מעיקים, פולחנים להיות הופכים פשטניים נוהג ובתנאית עוצמה של למקרים הופכים הם כלומר - הבל אמונות שי ת אי אדנו ו

הכתות. של הטבעי לקיפאון ונהיה מתגבש לשדרות הפיצול שרירותית.ת המדינה לכן ריינטלי דבר בתוכה שאין ומאחר בתנועתה, רק חיה האו

לאלמנט ונעשית חוץ כלפי פונה זו תנועתה מאובן, הוא שבה והאיתן יציב,ת השלווה וחורבן. סעדה של מי הפרטיים המיים הם כזאת[ מדינה ]של הפני

ובתשישות. ברפיון והשקיעה

ועצמותית, טבעית עדיין היא הרוחניות שבו המדינה בהתפתחות המומנט כל של בתולדותיה המוחלטת המוצא נקודת הוא צורה בבחינת ואשד

ד״ר מאת הטבעית המדינה של שקיעתה על בחיבור והוכח תואר מדינה, סלל רב, ידע ומתוך בעמקות שנכתב זה, חיבור (.1812 )ברלין, שטוהר

ההיסטוריה ושל קונסטיטוציות של ההיסטוריה של תבונית לבחינה דרך והחירות הסובייקטיביות עקרון של קיומו את הראה אף המחבר בכלל.

חורג איננו זה שמחקר מאחר אבל הגרמאנית. באומה לעצמה המודעתשקיעתן מעבר ת של ל ת, המדינו אותו אחרי עוקב הוא הרי הטבעיו

מנוח, חסרת בתנועתיות בחלקו מופיע הוא שבו למצב עד דק העיקרוןשית כשרירותיות כרגש, הפרטיקולרית בתצורתו ובחלקו וכריקבון, אנו

תיות של אובייקטיביות לכדי התפתח בטרם המודעררלעצמה; העצמואורגנית. חוקיות לכדי כלומר

המשפט של פילוסופיה306

היוונית הממלכה )ב( 356 לאינסופי, הסופי בין עצמותית אחדות אותה הוא זו ממלכה של עקדונה

ת אבל שתי ת בנבכי הדחוקה מסתורי אופי בעלת בת כרונו ם, זי מי עמו מן וביציאתה מחדש בהיוולדה זו, תשתית ובתמונותיה. המסורת במערות

ת רוחניות אל המתפרט הרוח הדי הידיעה, של היום אור ואל אינדיבידואלי מתבהר זו בקביעה ושלווה. חופשית ולאתיות ליופי ומתגלגלת מתרככת היא

בתור שקוע איננו עדיין שהוא הגם האינדיבידואלית, האישיות עקרון לעצמו לסדרה השלמות מתפצלת זאת עקב האידיאלית. באחדותו עומד אלא עצמו

הסופית הרצון הכרעת הונחה טרם אחד, מצד פרטיקולריים. עמים רוחות של בעוצמה אלא ההווה־בשביל־עצמה, התודעה־העצמית של בסובייקטיביות

שני, ומצד לעיל(. 279 לסעיף להערה )השווה לה ומחוצה מעל המצויהת, טתחום נכללת איננה עדיין בצרכים הכרוכה הפרטיקולריות אלא החידו

עבדים. לשדרת ותחומה ממנה מודרת

הרומית הממלכה )ג( 357 האתיים: החיים של אינסופי בקרע נשלם ההתפרטות ]תהליך[ זו בממלכה

ניגוד שני. מצד מופשטת ולכלליות אחד, מצד אישית פרטית לתודעה־עצמית ובין האריסטוקרטיה של העצמותית הסתכלותה בין בהתנגשות המתחיל זה,

שיות עקרון האחד שהצד כר מתפתח הדמוקרטית, בצורה החופשית האית, קדה ולאלימות הבל לאמונת מידרדר מידרדר השני הצד ואילו וחמדני

ת בפורענות סופה השלם התפוררות אספסוף. של לשחיתות ובמות כללית זה, במצב האתיים. החיים אליו בידו דועכת השונים העמים של האינדי

און, באחדות פרטיים אנשים היות של בשפל שוקעים היחידים שבפנתית כבעלי השווים ת, זכויו השרירותיות בכוח דק כר ומוחזקים פורמליו

מפלצתיים. לממדים המגיעה המופשטת

הגרמאנית הממלכה >ד( 358 - זה אבדן בגין אידקץ וליגון עולמו, ושל עצמו של זה לאבדן בהגיעו

עד ישראל עם אשר יגון במצב עצמו לתוככי נדחק הרוח - לשאתו נו ההווה־כשלעצמה־ המפנה נקודת זוהי שלו. המוחלטת השליליות של הקיצוני

פנימיותו, של האינסופית הפחיטיביות את כעת תופש הרוח ובשביל־עצמה. האובייקטיבית האמת פיוס ואת והאנושי האלוהי הטבע אחדות עקרון את

!הפיוס[ השלמת ובסובייקטיביות. בתודעה־העצמית הופיעו אשר והחירותהגרמאנים. העמים של הנודדי העיקרון על הוטלה

307האתיים החיים

תו 359 מיו ברגש מתקיימת מופשטת, עוד היא באשר זה, עיקרון של פנישובם פיוסם והיא ובאהבה, בתקווה באמונה, ם. כל של ויי היא הניגודי

ת כדי תוכנה את פורשת ת ממשות לדרגת 1העיקרון ]את להעלו תבוניו ו בנאמנות ברגשות, מוצאה אשר ארצית לממלכה ולעשותו לעצמה המודעת

שלה, בסובייקטיביות זאת, ועם חופשיים. ]אינדיבידואלים[ בין ובידידות של והברבריות ההווה־בשביל־עצמה הגסה השרירותיות ממלכת היא הרי

תוכנה אשר אינטלקטואלית ממלכה שמעבר, עולם נמצא כנגדה הנוהגים. מכסים עדיין ולכן נחשבה טרם אשד אמת אבל הרוח, של זו אמת אמנם הוא

מויים עליה הממשיים הדגש חיי שמעל רוחנית עוצמה בתור ברבריים. דימבעיתה. חופשית בלתי כעוצמה כלפיהם נוהגת היא

הן שמנהלות העיקש המאבק במהלך 360 - האלה הממלכות שתי ביניד אשלב בזה הגיע ביניהן שההבדל מושרשות שהן פי על אף המוחלט, הניגותו שמי את הרוחני משפיל - ובאידיאה אחת באחדות לארציות עד מלכו

ת הזה העולם של המלכות ואילו דימוי, ושל ממשות של שכיחה ולחילוניו למעלת שלה המופשט ההיות־בשביל־עצמה את ומעלה מפתחת הארצית והחוק, המשפט תבוניות למעלת התבוניים, והידיעה ההיות ועקרון מחשבה

משיל ההווה לשד. נטולת תצורה ונעשה בשלעצנזו נמוג ביניהן הניגוד וכךאילו המעוולת, השרירותיות ואת הברבריות את מעצמו משילה >זאמת ות ואת שמעבר בעולם היותה את מעצמה הפיוס וכך - המקרית האלימו

נעשה וכממשותה, התבונה של כדמותה המדינה את ומגלה הפורעז האמיתי, ורצייתה ידיעתה ממשות את מוצאת התודעה־העצמית במדינה, אובייקטיבי. הדימוי ואת הרגש את מוצאת היא בדת אורגנית. בהתפתחות העצמותיות

ת. מהותיות בבחינת אמיתותה של את מוצאת היא במדע ואילו אידיאלישגית החופשית ההכרה עצמה הכרה אותה בבחינת הזאת האמת של והמו

האידיאלי. ובעולם בטבע במדינה, זה: את זה המשלימים בגילוייה

הערות

להקדמה הערות.16:29 לוקס החדשה, הברית ראה .1

קכז:ב. תהלים .2

ולמתמטיקה לפילוסופיה פרופסור שימש (1843-1773) פריס פרידריך יעקב .3 חגיגות במהלך נאום נשא 1817ב־ שם. הגל של קודמו והיה היידלברג באוניברסיטת

יריבות נוצרה הגל ובין בינו באוניברסיטה■ ההודאה ממשרת הושעה ובעטיו וארטבורג,רבות. שנים שנמשכה קשה ומקצועית אישית

לצרכיו. המקור את ולכופף מהזיכרון לצטט נוהג הגל ומקאנט, מגתה ציטוטיו בבל .4 בני של ומשענתם ומדע,/כוחם תבונה על בוז קיתון שפוך "צא, הוא: הנכון הציטוט

וולפגנג יוהן דינו". נחרץ תקומה, לו הייתה מרצונו,/לא לשטן התמסר לולא האדם/.../גםתל ניצה תרגמה פאוסט, פמ־גתה, חלק (,2006 תל־אביב, אוניברסיטת אביב: בן־אדי)

.1867-1866,1852-1851 שורות ראשון,

מאפייני בעלת אתנית קבוצה להבחנת אמצעי בתור ״שיבולת״ למילה כאן הכוונה .5 אנשי לו ויאמרו עבךה,יא אפרים, פליטי יאמרו כי ״והיה אותה. המייחדים והגייה שפה

לדבר ולא;כין סבלת, ויאמר: שבלת, נא אמר לו: ויאמרו לא. ויאמר: אתה? האפרתי גלעד:

.6-5 יב, שופטים, הירדן״. אל־מעבדות וישחטוהו אותו, ויאחזו כן,

6. fortspinnen - הבל. דברי ולדבר להוסיף גם: לתרגם היה אפשר

ברשותו. שהיה העותק גבי על ידו בכתב הגל הוסיף חומן תיאור את .7

20-14309 לעט׳ הערות

"הרברבן" המשל מן לקוחה זו מימרה כאן״. קפוץ רודוס, ״כאן ולטינית: יוונית .8 חוסר בשל תמיד לו בזו עירו שאנשי ספורטאי, אחד, "אדם להלן: המובא איזופוס, מאת

מעשי עשה ערים בהרבה כי התפאר, זמן כעבור חזר וכאשר מעירו, פעם יצא רוח, אומץ לא האולימפיים המנצחים מן מנצח ששום כך, כל גבוהה קפיצה קפץ ברודוס אבל גבורה,

לכאן׳. פעם יזדמנו אם המעשה, בשעת שהיו האנשים ׳יעידו אמר, כך׳, ׳על לשיאה. יגיע כאן הנה בעדים: צורך לך אין דבריך, נכונים אמנם ׳אם ואמר: הנוכחים אחד הפסיקו

מוסד )ירושלים: שפאן שלמה מיוונית תרגם איסופוס, משלי ראה קפוץ!׳״ - רודוס.151 עמ׳ (,1961 ביאליק,

.3:16 יוחנן חזון החדשה, הברית ראה .9

למבוא הערות.Dasein המונח את לתרגם בחרנו כך - מציאות .1

משהו ומתעצב, ההולך משהו גם שהוראתו ,sich rundend במקור: - מתעגלת .2צורה. הלובש

הרומי המשפטן של כלל .omnis definitio in iure civiii periculosa לטינית: .3(.5 הערה בדיגסט)ראה גם שנכלל לסה״נ, הראשונה המאה מן פריסקוס

לציון ימי»הביניים מאז האירופי המשפט במדע שימש פוזיטיבי״ ״משפט המונח .4 שציין הטבע" "משפט הוא לו המנוגד המונח המשפט. בית או המחוקק שקבע המשפט

התבונה. או האל מסמכות נגזרת ותקפותו המדינה בחוקי תלוי שאיננו נצחי משפט

הקוד של הראשונים חלקיו שני היו הדיגסט( )או והפנדקט האינסטיטוציות .5 הקיסר של צו פי על שהוכן (Corpus iuris Civilis לימים )שנקרא הרומי המשפטי

ארבעה כלל הקוד לסה״נ. 533 בשנת ופורסם לסה״נ( 565-527 בשנים יוסטיניאנוס)שלטחלקים:

מבוסס שהיה משפט, וללימודי למשפט ומקיף כללי מבוא - האינסטיטוציות (1)לסה״נ(. 180-110 הנראה גאיוס)ככל המשפטן של האינמטיטוציות על

)שכלל ישנים משפטיים מחיבורים קטעים אוסף - הדיגסט( )או הפנדקט (2)ספרים(. 50כ־

קודמים. קיסרים שחקקו חוקים אוסף - הקודקס (3)עצמו. יוסטיניאנוס שחוקק חדשים חוקים - החדשים (4) הימים ברבות ונעשה האחת־עשרה במאה באירופה לתחייה זכה הרומי המשפטי הקוד

המודרניות. האירופיות המשפט למערכות ובסיס ליסוד

.3 פרק ראשון, ספר א, כרך החוקים, רוח על מונטסקיה, ראה .6

22-21 לעמ׳ הערות310

מחשבתית. פעולה באמצעות השגה או תפישה שהוראתו ,Begreifen - השגה .7בגרמנית: ל״מושג", בין"השגה״ הלשוני הקשר על ללמד באה נש״ג בשורש הבחירה

•Begrief

גטינגן באוניברסיטת למשפטים פרופסור היה (1844-1764)פון־הוגו ריטר גוסטב .8 Lehrbuch der Geschichte נקרא ספרו המשפט. של ההיסטורית האסכולה מאבות ואחד

1799 ,des römischen Rechts.

הקדומה. הרומית החברה של המשפטי הקודקס של שמו - הלוחות שנים־עשר הוקי .9 שמתפקידה אנשים)דקמווירים(, עשרה של ועדה המדינה בראש הועמדה לפנה״ס 451ב־

על שנחקק קודקס חיברה הוועדה הקונסולים. את שיחייב חוקים של קודקס לערוד היה הוסיפה לפנה״ס 450ב־ שפעלה שנייה ועדה הקנטוריזית. באסיפת ואושר לוחות עשרה - חוק לכל המקור היו הלוחות שניט־עשר חוקי לוחות. שני על שנרשמו חוקים עליהם

בציבורי ולא הפרטי במשפט בעיקר עסקו הם אך - כאחד הפרטי ולחוק הציבורי לחוק פרוצדורה דיני רכוש, דיני וירושה, צוואות דיני אישות, דיני נזיקין, דיני בהם ונכללו

הרפובליקה תולדות שצמן, ישראל אצל ראה הלוחות שנים־עשר חוקי על עוד ועוד.

.59-57 ׳עמ (,1991 מאגנס, הרומית)ירושלים:

של בחצרו שפעל לסה״נ, השנייה המאה בן פילוסוף - (Favormus) פאבורינוס .10 על נערץ היה פאבורינוס לסה״נ. 138-117 בשנים הרומית האימפריה קיסר אדריאנוס,

(.12 הערה גליוס)ראה אולוס

אדריאנוס. הקיסר של בחצרו שפעל אפריקה יליד משפטן היה קאיקיליוס סקסטוס .11

.180-130 בשנים בעיר לסה״נ, השנייה במאה שחי רומי סופר היה גליוס אולוס .12 החומר את לאסוף התחיל שנה באותה אחת. שנה לפחות באתונה ושהה ברומא למד הוא

באוסף מדובר זה. בשם החיבור נקרא כר ומשום אטיקה, לילות הספרים עשרים בן לחיבורו הפילולוגיה, הדת, הפילוסופיה, מתחומי שונים בנושאים ואנקדוטות דיונים שיחות, של

ועוד. ההיסטוריה

Non ignoras legum opportunitates et medelas pro temporum moribus et .13

pro rerum publicarum generibus, ac pro utilitatum praesentium rationibus, proque vitiorum, quibus medendum est, fervoribus, mutari ac flecti, . neque uno statu consistere, quin, ut facies coeli et mans, ita rerum atque fortunae tempestatibus varientur. Quid salubrius visum est rogatione ilia Stolonis..., quid utilius plebiscite Voconio..., quid tam necessarium existimatum est..., quam lex Licinia...? Omnia

.tarnen haec obliterata et operta sunt civitatis opulentia גאיוס הטריבונים הציעו הרומית, הרפובליקה של קיומה בזמן לפנה״ס, 376ב־

האי־ את לצמצם במטרה חדשות חוק הצעות שלוש סקסטיוס ולוקיוס סטולו ליקיניוסעניים על ולהקל אגררית רפורמה להנהיג הפלבאים, ובין הפטריקים בין הפוליטי שוויון

36-23311 לעט׳ הערות

במצג שינוי וחוללו לפנה״ס 367ב־ אושרו ליקיניוס־סקסטיום חוקי חובותיהם. תשלום את מיושנים נחשבו בבר הם לסה״נ הראשונה המאה בסוף אבל ברפובליקה, הפנימי הפוליטי

מתאימים. ובלתי

ובמשפט טעות, נפלה זה, לתרגום המקור שהיא זורקאמפ, של במהדורה כי ברור .14 הלכנו זה בעניין משפטית״. ״השתתפות שפירושה ,Rechtsanteil המילה כתובה האמור

ד אילטינג, של המהדורה אחרי ,Rechtsnachteil במדויק נכתב שבה ,102 עט׳ ב, כימשפטית״. ״מגרעת ותרגמנו

.caiiide הלטיני בפועל כאן משתמש הגל - ערמומיות .15

ובמילה fictio הלטינית במילה בהתאמה, כאן, משתמש הגל - התהוות פיקציה, .16.vKOKpicnq היוונית

.filius"! filia הלטיניות במילים כאן משתמש הגל - בז בת, .17

לנגד. שעומד מה מילולית: .Gegenstand - מושא .18

.482-440 סעיפים שלישית: מהדורה .19

.444 סעיף שלישית: מהדורה .20

הגדרה־עצמית. גם שפירושו ,Selbstbestimmung במקור: - העצמית הקביעה .21

.165-163 סעיפים שלישית: מהדורה .22

.440 סעיף שלישית: מהדורה .23

שניהם הללו. הפעלים בין בגרמנית שיש להבחנה מקבילה הבחנה אין בעברית .24שו"לסגור etwas beschließen אטימולוגית, מבחינה ״להחליט״. הוראתם משהו״, פירו

המחליט. של אופיו פרישת בעת בה היא שההחלטה מרמז sich entschließen ואילו

:J.W. Goethe, Poetische Werke, vol. II (Berlin: Aufbau, 1966), S. 121 ראה .25 לנו מקנה החוק ורק האמן/ נגלה בהגבלה כוחותיו/רק לאסוף חייב לגדולות, השואף

חירות״.

על העובר תהליך של לציונו משמש לתרבות, חינוך או עיצוב, - Bildung המונח .26 ראשוני ממצב אותו המחלצת עצמית הבנה לעצמו רוכש הוא שדרכו קולקטיב, על או יחיד,

הוא הזה העיצוב תהליך של ייחודו יותר. ומשוכללת מפותחת עצמית הבנה לקראת ונאיבי

המונח מספקת. עצמית להבנה בהגעה חיוני מרכיב הוא משלביו אחד וכל רציף, שהוא בכך העצמית ההכרה תהליך את לתאר כדי הרוח של ולוגיה1ומ1הפ בחיבורו הגל את משמש

ביותד. המפותחים לשלביה ועד אמצעיים, הבלתי הראשונים, משלביה הרוח שעוברת כלל בדרך עובר הגיבור ובו דומן־חניכה, המכונה ספרותית סוגה לציון גם משמש המונחעצמי. עיצוב של תהליך

60-36 לעט׳ הערות312

במחצית ביותר החשוב הגרמני הפילוסוף היה (1754-1679) וולף כריסטיאן .27 והוסיף לייבניץ של הפילוסופיה מן מאוד הושפע הוא השמונה־עשרה. המאה של הראשונה

אותה. ולפתח בדרכה ללכת

425-465 לפנה״ס)כנראה החמישית במאה ופעל שחי נודע יווני פסל היה פידיאס .28 זאוס של הפסל שיצר: אחד פסל בזכות בעיקר תהילתו את קנה פידיאס באתונה. לפנה׳׳ס(

באולימפיה.

או מתקן כל וגם: מוקדמת, נטייה כשרון, ראשית, גם: שפירושו ,Anlage במקור: .29ת למימוש הדרוש מערך מסוימת. תכלי

.178-169 סעיפים שלישית: מהדורה .30

חלק (,Metaphysik der Sitten) המידות של מטפיזיקה קאנט, עמנואל ראה .31 ״פעל :c סעיף המשפט, לתורת הקדמה המשפט, תורת של מטפיזיים יסודות ראשון:

של חירותו עם יחד להתקיים יוכל שלך בשרירותיות החופשי שהשימוש כך, חיצוני באופן

כללי". חוק פי על אדם כל

הגל. של והפילוסופיה המחשבה של היסוד ממונחי אחד הוא Entzweiung המונח .32 של פירוק, של תהליך עברה נתונה אחדות שבו תהליך לתאר הגל מבקש הזה במונח כאשד שקולות־משמעות הן הזה המקבץ מן המילים כל שניות. של קרע, של פיצול,

המונח. את לתרגם מבקשים

ההיסטוריה״(. למדע ״שייכת במובן במובן"סיפורית״)ולא ״היסטורית״ .33

המופשט המשפט ראשון: לחלק הערות.424 סעיף שלישית, מהדורה .1

פרשה ראשון, חלק המשפט, תורת המידות, של מטפיזיקה קאנט, עמנואל ראה .2

שנייה.ת הזכות פירושו חפצים של משפט זכותו פירושו אישים של משפט חפצים, על לבעלו

הבעל זכויות משפחה: דיני פירושו אישים של קונקרטי משפט לפעול, איש של החוזית

ילדיהם. על ההורים זכויות זה, על זה והאישה

״עניין״. והן הן"חפץ״ העניין, לפי הוראתה, בגרמנית Sache המילה .3

לשאת בכשירותו מכירה שהמדינה מאוגד לגוף היא הכוונה משפטית״ ב״אישיות .4 על לחתום רכוש, משפטיות)להחזיק פעולות לבצע ובכשירותו משפטיות וזכויות חובות

וכדומה(. ולהיתבע לתבוע חוזים,

.388 :376,216 ,213 ואילך, 366 סעיפים שלישית, מהדורה .5

74-64313 לעט׳ הערות

״סגולי", ״מיוחד״, )שפירושו eigentümlich השם בתואר במכוון משתמש הגל .6 לשם שלו ההדוקה והאטימולוגית הפונטית הסמנטית, הזיקה בשל ״אופייני״(, או

״רכוש״ ״נכס", גם כולל שלו המשמעויות וטווח ״קניין״, )שתרגמנו Eigentum העצם על לדיון המוקדשים 71-41 בסעיפים אחרים במקומות גם כך עושה הגל ״בעלות"(. או

את וללכד לגבש להגל מסייע הגרמני הקורא של באוזניו המתמיד הפונטי ההדהוד הקניין.הזאת. הזיקה על לשמור אפשרות אין בעברית זה. בדיון רעיונותיו

1796.7 ,Grundlage des Naturrechts 19 סעיף הטבע(, למשפט יסוד )הנחת.

של בחלקו הנופלת קניין תוספת האזרחי: במשפט שפירושו ,Foetura - ולדות .8 הפרי, סוגי כל שייכים ולכאן שבבעלותו, אחר קניין של פרי)אורגני( בהיותה הקניין בעל השייכים עבדים של בטנם בפרי וכלה חיים בעלי של בטנם בפרי עבור השדה, בפרי החל

כקניינו. לו

ואילך. 430 סעיפים שלישית, מהדורה .9

למבוא. 5 הערה ראה - האעסטיטוציות .10

11. Ususfructus est ius alienis rebus utendifruendi salva rerum substantia• ne tarnen in universum inutiles essent proprietates semper abscendente ובהמשך:

usufructu, placuit, certis modis extinqui usumfructum et ad proprietatem reverti.

12. res mancipi מצד הבעלות שחרור את שציין בטקס לוותה שמכירתו דבר מציין שמכירתו דבר בעלות.על מציין ,res nec mancipi השני, המונח אחר. לצד והעברתה אחד

Dominium המונחים החדשים. לבעליו הדבר מסירת של הפשוטה הפעולה ידי על בוצעהDominium Bonitariunn Quirtarium היו רומיים אזרחים שרק קניין בהתאמה מציינים

אדם. לכל להימכר היה שיכול וקניין בעליו להיות רשאים

על הישירה הבעלות את מציין dominium directum הרומי מהמשפט המונח .13 האדמה לחוכר המוקנית הבעלות את מציין dominii utiiis המונח האדמה. בעל של הקרקעבה. להשתמש לו ומתירה

בכנסיות קיים שהיה הנוהג את המציין מונח .Meßstiftungen - המיסה קרנות .14 נוצרו אלו קרנות המיסות. של קיומן את לעד שתבטיח כספית קרן לכונן הביניים בימי

את כך לשם והניחו לזכרם, מיסה שתיאמר להבטיח שביקשו מאמינים של מתרומתם הצרפתית, המהפכה לאחר שאת וביתר האנגלית, הרפורמציה לאחר לכנסייה. כספם

הסמכות של חילונה מתהליך כחלק המדינה רשויות בידי אלו כספים הופקעוהכנסייתית.

אליו הקרוב והמונח הזה, המונח .Entäußerung במקור: - מרשותי הקניין הוצאת .15Veräußerung הוראתם לעברית. הדעת את מניח לתרגום ניתנים אינם (,53 סעיף )ראה

או ״מכירה״ של במובן גם משמשים הם אבל ״החצנה״, היא הללו המונחים של המקורית

87-74 לעט' הערות314

האטימולוגית המשמעות את מנצל הגל 71-65 בסעיפים נטישתו״. או רכוש, על ״ויתור )ביטוי Äußerung!״ )חיצוני(, äußerlich כמו למילים הללו המונחים את ומקשר ׳׳החצנה״ ן

הזו. האטימולוגיות האסוציאציות רשת את לשחזר אי־אפשר בעברית חיצוני(.

.“cuius natura non potest concipi nisi existens” לטינית: .16

הראשון. לחלק 6 הערה ראה .17

לעיל. 55 סעיף ראה .18

.27-24 סעיפים ראשון, חלק המידות, של מטפיזיקה קאנט, .19

מי)קור המשפטי בקוד .20 חוזה את לבטל רשאי מוכר כי נקבע יוסטיאנוס( הרו ממחצית פחות לו ששולם מתברר אם כלומר עצום״, ״נזק בעטיו לו נגרם אם המכירה

החפץ. של האמיתי ערכו

לקיים פורמלית טקסית הבטחה היא הרומי במשפט ,stipuiatio תנאים, התניית .21

כלשהו. הסכם

ואילך. 458 סעיפים שלישית, מהדורה .22

משפטית, לחובה בסים לשמש שיכול הסכם היה pactum הרומי, במשפט .23 אצל רשמי)ראה חוזה היה contractus ואילו חוקי, חתה של הצורה את חסר הוא ואולם

(.142 דיגסט, יוסטיניאנוס,

הצרפתית המהפכה בעניין הציבור משפט לתיקון תרומה פיכטה, גוטליב יוהן .24 ביצוע ]לדרוש[ זכות לי מקנה אינו ]בחוזה! חלקי מילוי אפילו ״ובכן, :3 פרק ,1 חלק (,1793)

הזכות את לי העניק לא מכיר, אינני כוונתו שאת החופשי, רצונו עוד כל הזולת, מצד

הזאת״.

האוטומטית. או המכנית התולדה כלומר .25

26. Metaphysische Anfangsgründe der Rechtslehre. בספר נמצא זוז חלק )חלק כטקסט אליה מתייחס שהגל במהדורה ואילך 120 בעט׳ המידות, של מטפיזיקה

(.31 סעיף ראשון,

27. mutuum ת א הלוו סוג החזרת הייתה ההחזרה מתכלים. צריכה מוצרי ושאר מזון - יוסטיניאנוס, אצל )ראה ההלוואה בעד כלשהו תשלום לגבות בלי מזון מוצר של דומה

צריך היה השואל בלבד. שימוש לצורך השאלה - commodatum (.3.14.1 אעסטיטוציות, גם (.3.14.2 איננזטיטוציות, יוסטיניאנוס, אצל )ראה ששאל המסוים הפריט את להחזיר

ההשאלה. בעד כלשהו תשלום נגבה לא זה במקרה

28. depositum - אצל נאמן)ראה בידי למשמורת דבר של הפקדה עירבון, או פיקדון

(.3.14.3 אינסטיטוציות, יוסטיניאנוס,

99-87315 לעס׳ הערות

29. emptio, venditio - על בכסף תשלום תמורת דבר של העברה שפירושה מכירה (.3.23 אינסטיטוציות, יוסטיניאנוס, אצל מוגדר)ראה תעריף פי

30. res fimgibiiis - כמו דומה, מסוג חפץ אלא עצמו אותו מחזירים שאין דבר .mutuum מסוג בהלוואה שעושים

res non fimgibiiis - בהשאלה שעושים כמו עצמו, אותו להחזיר ויש שהושאל דבר (.12.1.6 דיגסט, יוסטיניאנוס, אצל )ראה commodatum מסוג

locatio conductio (1) .locatio של סוגים שלושה בין מבדיל הרומי המשפט .31rerum - (2)חפץ; שכירת לצורכי נתינה locatio conductio operarum - לצורר נתינה

של השכרה לצורך נתינה - locatio conductio operas faciendi (3)עבודה; השכרת (.19.2.2 דיגסט, ;3.24 אינסטיטוציות, יוסטיניאנוס, אצל )ראה לעשותה שצריך עבודה שיהיה המסוימים העבודה סוגי את לציין בלי שירותים המשכיר באדם מדובר (2)במקרה

מסוימת. עבודה ביצוע לצורך מושכר האדם (3)במקרה ואילו לעשות, עליו

העצם שם של הפונטי הדמיון בזיקת כאן משתמש הגל ״ממשות״ המונח בהגדרת .32על )״ממשות״( Wirklichkeit הגרמני ״לחולל״(. או ״לפעול״ )שפירושו wirken הגרמני לפו

.173 סעיף שלישית, מהדורה .33

.324 עמוד ,6 כרך זורקאמפ: במהדורת .34

להחליף במטרה לפנה״ס, 621ב־ מחדש אתונה חוקי את ניסח דרקון המחוקק .35 יתרה, בהגזמה הנויאה ככל לתארו, נטו העתיקה בעת ציבורי. בצדק הפרטית הנקמה את

כחמורה. קלה עבירה, כל על מוות עונש וגזר באכזריות שהתאפיין כמחוקק

יסוד עקרונות (,1810-1744)קליין פרדיננד ארנסט של לחיבורו כאן מתכוון הגל .36 Grundsätze des gemeinen deutschen und)הנוהג והפרוסי הגרמני הפלילי המשפט של

1795 preußischen peinlichen Rechts, Halle.) הקודקס של המחברים אחד היה קליין .1794 משנת הפרוסי הכללי החוקי

הפילוסוף של אביו (,1833-1775)פוךפוירבאך ריטר אנסלם יוהן לפאול הכוונה .37 1801ב־ חיבר האב פוירבאך הצעירים. ההגליאנים מקבוצת (1872-1804)פוירבאר לודוויג

נוהג כמשפט בגרמניה התקף הפלילי המשפט של לימוד ספר רב־ההשפעה החיבור את(Lehrbuch des gemeinen in Deutschland gültigen peinlichen Rechts.) גם כתב הוא

את נפוליאון, של הקודקס עם יחד שעיצב, ,1813מ־ בוואריה של הפלילי הקודקס אתהתשע־עשרה. המאה רוב במשך באירופה הפלילית החקיקה

שהיה איטלקי וכלכלן משפטן (,1794-1738) בלןךעדבונסנה לצ׳זארה הכוונה .38 השמונה־עשרה, במאה הפלילי במשפט הרפורמה של ביותר החשוב החלוצי התיאורטיקן

חיבורו בזכות בעיקר נודע הוא המודרנית. הקרימינולוגיה של למולידה חשבוהו ורביםD)עונשים ועל פשעים על ,1764מ־ ei d e im e delle pene.) בצידוק בקרייה דן זה בספר

102-101 לעט׳ הערות316

החברה, של בחייה הפרעה תוצאת הוא הפשע לדבריו, העבריין. על עונש להטלת החברתי מגמת שכר, מכיוון הישנותה. ולמניעת זו הפרעה לחיסול אמצעי להיות צריך והעונש אכזריים עוגשימ עליו להטיל אין כן ועל ומחנכת מתקנת להיות צריכה בעבריין הטיפול

המוות לעונש בקריה של החריפה התנגדותו נבעה מכאן ועונש. שכר של בתפיסה שמקורם ברחבי נאורים שליטים על עצומה השפעה נודעה בקריה של לספרו בתקופתו. נהוג שהיה

פרוסיה, שליט הגדול, פרידריר טוסקנה, של הגדול הדוכס ליאופולד, ובהם אירופה, כן כמו אוסטריה. שליטי השני, ויוזף תרזה ומריה רוסיה, של הצארינה הגדולה, יקטרינה

מגדולי (,1832-1748) בנתאם ג׳רמי האנגלי הפילוסוף על גדולה השפעה לספר נודעה

המודרני. בעידן והמשפט החוק של הרפורמטורים

.98 לסעיף והכוונה טעות כאן נפלה כי נראה .39

תינקמו "אל נכתב: שבה ,1219 הרומיים אל החדשה, לברית כאן מתייחם הגל .40 הפסוק של הסיפא ״.,ה אמד ושילם נקם לי כתוב כי לרוגז מקום תנו אם כי ידידיי נקם

ה. מדברים לקוחה מל ל

שנקרא במחזהו החסד״. ״נוטות נהור, סגי בלשון היא, השם"אומנידות" משמעות .41 כאלות היוונית במיתולוגיה המופיעות ,הארעיות עם אותן מזהה אייסכילוס שמן, על

מתוף נולדו שהאריניות מספר הסיודוס פוךיות(. נקראו הן בשאול)ברומא השוכנות נקם

תוארו האריניות זאוס. בנו בידי שסורס אוראנוס של מדמו בטיפות שהופרתה האדמה לגמול היה תפקידן שיער. מחלפות במקום נחשים ראשיהן שעל כנפיים, בעלות כנשים

בתוך פשעים על לגמול ובעיקר ברוצחיהם, הנרצחים נקמת את לנקום - פשעים על מילדיהם אימהות, של יותר קרובות ולעתים אבות, של דמם את לגאול - המשפחה לתפיסה קשורות היו האריניות דם. כגואלות האריניות לראיית המקור זהו הרוצחים.

העתיקה היוונית האמונה את שיקפו הן העולם. של המוסרי סדרו על היוונים אצל הרווחת צמאות שנראו פי על אף ועונש. שכר על המבוסס צדק של שמימי מכניזם של בקיומו

סדרי על השומרות כאלות אלא עוול, כגורמות הקדום בעולם נתפסו לא הן ואכזריות, דם על ובעיקר עליהם, להגן היטיבו לא האדם בני שחוקי אלה על הגנו p והמשפחה. החברה

נקשר האריניות של שמן שונים, במקומות בני־משפחותיהם. של מידיהם שנפגעו אלה

הפריון לאלות בה שנחשבו האומנידות, בתור נודעו הן למשל באתונה דווקא. חסד עם את-ייעודן לזנוח האריניות את משדלת אתנה האלה אייסכילוס, של במחזהו האדמה. של

ל המקורי מו לאומנידות. להיהפך ובר חסדים, גמילת של בתפקיד ולהחליפו פשעים על לג

מסוג כפשעים (rapina) השוד ואת (furta) הגניבה את מסווג הרומי המשפט .42crimina privata, הסוג מן להבדיל crimina publica, המדינה)ראה נגד פשעים כלומר

העולה בשיעור עונש גנב על להטיל מאפשר היהודי החוק (.3.128 אינססיטוציות, גאיום, את לפצוע רשאי קרבנה בלילה, מתבצעת הגניבה אם שנגנבו. הדברים של ערכם על

והכה הגנב למצא במחתרת ״אם א-ד: כב שמות בספר נקבע כר אותו. להרוג ואפילו הגנבבגנבתו; ונמכר לו אין אם ישלם, שלם לו דמים עליו השמש זרחה אם דמים; לו אין ומת

118-114317 לעט׳ הערות

את גם שם וראה ישלם". שנים חיים שה עד חמור עד משוד הגנבה בידו תמצא המצא אםבספרו קבע (1780-1723)בלקסטון ויליאם האנגלי המשפטן גם יא. ופסוק ו-ח פסוקים

Commentaries on the Laws o, 1765-1769] אנגליה חוקי על פירושים f England] הבחנה הציבור. כנגד פשעים ובין הפרט בנגד פשעים בין

המוסריות שני: לחלק הערות absehen הפועל מן נגזרת ״כוונה״( )שמשמעותה Absicht הגרמנית המילה .1

כמעין ההפשטה רעיון עם ״כוונה״ המושג את כורך הגל ״להתעלם״(. )שפירושוההפשטה. תהליר חל שעליו הקונקרטי האובייקט מן ״התעלמות״

לבצע הייתה לא הפועל האדם כוונת שבהם למקרים נוגע dolus indirectus המונח .2פחות. חמור עוול אלא פעולתו כתוצאת שנגרם העוול את

ואילך. 478 סעיפים שלישית, מהדורה .3

דוב על והשתלט לפנה״ס 560ב־ לידיה ממלכת של המלוכה לכם עלה קרויסוס .4

היה סולון פרס. מלך כורש לפני בקרב ניגף הוא בערך לפנה״ם 546ב־ היווניות. הערים ערך במשטרה, רפורמות ערך באתונה לשלטון עלייתו לאחר ומשודר. מחוקק מדינאי,

פעולתו עיקר והמשפט. הכלכלה החברה, בתחומי רבים תיקונים והנהיג חוקיה את מחדש משה אצל ראה פועלו ועל מולון על עוד לפנה״ס. 593-594 בשנים נעשתה המדינית

ת עמית, הרודוטוס, (,187-175 עמ׳ בייחוד ,1992 מאגנס, הקלאסית)ירושלים: יוון תולדו האדם מי סולת את שואל קרויסוס הזה: הסיפור את מלבו בדה ,30 א, ספר בהיסטוריה,

שסולון ציפה קרויסוס שכן רטורית, שאלה הייתה זו מעודו. בו פגש שהלה ביותר המאושראת לאמוד ביכולתו שאין השיב סולח ואולם באדם. המאושד הוא עצמו שקרויסוס יאמד

ורווי שברירי דבר הם החיים בחיים. קרויסוס, הוא, עוד כל קרויסום של אושרו מידת .ת לנו אל ולכן סולון, אמר והמזל, הגורל להשפעת הנתון סכנות ״מאושר״ איש לכנו

הובס קרויסוס במקומה: הייתה סולון שנקט שהזהירות הוכיח הזמן במותו. שחזינו קודם נודעה אז אך חיים, קרויסוס את לשרוף להורות עמד שכורש מספר הרודוטוס כורש. בידי

קרויסוס את להוציא ציווה האפשרי, בגורלו־שלו שהרהר ולאחר סולון, של אמרתו לו מהדורת אתיקה, אריסטו, סולון: לדברי אריסטו של התייחסותו את גם ראה לחופשי.

ותל ליבס)ירושלים ג׳ יוסף מיוונית תרגם ,1100b7-1100a10 י, פרק א, ספר ניקומאכוס,

ניקומאכוס מהדורת האתיקה מן להלן הציטוטים )כל 32-31 עמ' (,1985 שוקן, אביב:זה(. מתרגום לקוחים

שיר של לא־מדויק ציטוט כאן מביא הזיכרון, מן חופשי באופן לצטט הנוהג הגל, .5 פסניות בחיבור הנכלל (,Decisum) "החלטה״ בחרוזים הדו־טור את ראה שילר. מאת

ושילר. גתה בצוותא שכתבו

127-119לעט' העדות318

מיצירתו ציטוט .in magnis voiuisse sat est בלטינית: המקור חופשי. תרגום .6 אלגיות, לפנה״ס(, 10-50 הנראה )ככל פרופרטיוס אורליוס סקסטום הרומי המשורר של

2.10.6.

iifaut done במילים: רישליה הקרדינל בפני התנצל כלשהו פלסתר כתב מחבר .7

que je vive, השיב: והקרדינל j e n ’en voispas la necessity. רוסו, ז׳אק ז׳אן אצל ראה

שלישי. ספר אמיל,

לסה״נ, השלישית המאה בני הקדוש, וקריספיניאנוס הקדוש קריספינוס האחים .8 העור מלאכות בעלי של הפטרונים הקדושים הם והתנצרו. רומאית אצולה למשפחת נולדו

בהם(. וכיוצא עור מטליאי בורסקים, רצענים, )סנדלרים,

9. beneficium competentiae - על שהותקנו שונות שעה הוראות צורך. בשל חסד אזרחי, בהליך שהפסיד מנאשם או חוב מבעל לתבוע שאי־אפשר קבעו הרומי המשפט פי

הכלים את ממנו לקחת אי־אפשר לדוגמה, לו. מאפשרים שאמצעיו מכפי יותר לשלם(.38-37 ,4.6.29 אינסטיטוציות, יוסטיניאנוס, אצל במקצועו)ראה לעסוק כדי לו הנחוצים

של האטימולוגית בזיקה משתמש הגל אחריו, הבא השלישי ובפרק הזה בסעיף .10 ובכך )ודאות(, Gewißhein )ידיעה( wissen )מצפון(, Gewissheit הגרמניות המילים

שלהן. במשמעויות משפחתי דמיון מעין מציע

11. pereat m undi^ flat iustitia מפרק שהגל בלטינית אמרה של מקטעים שגי הם העולם״. יימחה אפילו להיעשות, לצדק ״הניחו חופשי: בתרגום פירושה חלקים. לשני

הקיסרות של שליטה לסה״נ(, 1564-1503) הראשון פרדיננד לקיסר מיוחסת האמרה.1564-1556 בשנים הקדושה הרומית

דווקא. 120 לסעיף היא בטקסט המופיעה ההפניה זה, חיבור של המהדורות ברוב .12ת העדפנו ולפיכך טעות, הנראה ככל זוהי אילטינג מהדורת בעקבות זה בעניין ללכ

לכאן. יותר המתאים 127 לסעיף המפנה

ולא דווקא 119היאלסעיף בטקסט המופיעה ההפניה החיבור, של המהדורות ברוב .13ת העדפנו כן, פי על אף .120 לסעיף אילטינג. מהדורת בעקבות כאן ללכ

.25:10 לוקס, החדשה, הבדית .14

של אנציקלופדיה ואילך: 442 ׳עמ זורקאמפ, מהדורת הדודו, של הפנתזנולוגיה .15ואילך. 507 סעיפים שלישית, מהדורה הפילוסופיים, המדעים

״עשה הוא: הקטגורי הציווי של הראשון הנוסח במדויק. מצטט איננו הגל כהרגלו, .16

לחוק יהיה כי כן גם לרצות תוכל אותו בקבלך אשר המעשי הכלל אותו פי על רק מעשיך שפי מ׳ תרגם המידות, של למטפיזיקה יסוד הנחת קאנט, עמנואל אצל ראה כללי״.

.78 ׳עמ (,1950 מאגנס, )ירושלים:

143-132319 לעמי הערות

]בכלל[״. ״הרוע הוא שפירושו ,des Bösen בפשטות נכתב זורקאמפ במהדורת .17 את רק אלא כולו, לרוע האחריות מלוא את אדם כל על להטיל מתכוון איננו בוודאי הגל

ת החלטנו לפיכר לו. גרם עצמו שהוא לרוע האחריות מהדורת בעקבות זה בעניין ללכגרם[״. שהוא1 שלו ״הרוע כלומר ,seines Bösen נכתב שבה אילטינג,

גם נהוגה שהייתה הקזואיסטית התיאולוגיה של בדוקטרינה מדובר זה בהקשר .18 אם שביצענו, עוול למעשה ובאחריות באשמה נושאים איננו פיה ועל הישועים, בקרב

אם לאמת וקרובה סבירה נחשבה דעה לאמת. וקרובה סבירה מוסדית דעה יסוד על פעלנו הספדדי הדומיניקני בתיאולוג הדואים חוקרים ישנם כלשהו. משקל בעל יסוד לה היה

של בקיומם די שלא סבר מדינא הדוקטרינה. אבי את (1580-1527) מדינא ברתולומיאו היא דעה שאותה לקבוע כדי בה דבים אנשים של ובתמיכתם כלשהי דעה בעד נימוקים

ולהעמידה סייג בלי אותה לאמץ אפשר אם סבירה היא דעה לדבריו, לאמת. וקרובה סבירה מנסחים ומקובלת מוכרת שחכמתם אנשים כאשר למשל שקורה כפי במבחן, ושוב שוב

על מסכת ,1580מ־ בחיבורו מצוינים. נימוקים בדמות תימוכין לה ונותנים כלשהי השקפה כיסוד זה בקריטריון להשתמש מדינא הציע (,Suma de casos morales)מוסריות שאלות

מוסריות. בדילמות להכרעות

ביותר רבי־ההשפעה ההוגים אחד היה (1819-1743) יעקובי היינדיר פרידריר .19 של הפילוסופיה על ביקורת מתח הוא השמונה־עשרה. המאה בסוף הגרמנית בפילוסופיה

השקפתו במרכז ישיר. בריאליזם וצידד הגרמני האידיאליזם של הרציונליזם ועל הנאורות על הגן הוא אנושית ספקנות של בטיעונים שימוש מתיר האמונה: ניצבת הפילוסופית

החריפה התקפתו ובדת. במוסר רק ולא החיים, תחומי בכל אמונה של בקפיצה הצורר הפוסט־ של מאמציהם את הניעה קאנט של החדשה הטרנסצנדנטלית הפילוסופיה על

הטרנסצנדנטלי. האידיאליזם את ולשפר לתקן בפרט, פיכטה ואת בכלל, קאנטיאנים הגרמנית. הרומנטיקה על עמוקות השפיעה המדע ועל התבונה על שמתח הביקורת

עליו ומותח להתקיפו נוהג שהגל פריס, של לתפיסותיו רבות מבחינות דומות תפיסותיוה)על בסעיף גם ביקורת להקדמה(. 3 בהערה ראה פריס ז

ל20 ר ק במחלקה הגל של עמיתו היה (1819-1780) זולגר פרדיננד וילהלם . ופילוסופיה אתיקה ובהם שונים, נושאים על הרצאות נשא הוא אמנם בברלין. לפילוסופיה

הספרות. של בעיקר האמנויות, של הפילוסופיה בתחום הייתה מומחיותו אבל פוליטית, על שלגל של רעיונותיו על נרחבת סקירה של חלקים שני פרסם הוא 1811ו־ 1809ב־

האירוניה. אחד היה גרמני, ספרות ומבקר פילוסוף (,1829-1772) פון־שלגל פרידריר

ביותר החשוב והתיאורטיקן בגרמניה הרומנטית האסכולה של והמנהיגים המייסדים ברומנטיקה היסטורית תודעה של התפתחותה על מהותית השפעה הייתה לכתביו שלה.

הרומנטית הספרות ובין הקלאסית הספרות בין להבחנה היסודות את הניח הוא הגרמנית.

את הגה הוא המודרנית. במשמעותה הספרות תולדות של הדיסציפלינה לאבי ונחשב

176-152 לעט׳ העדות320

כתיבה ושל התפלספות של לא־דיאלקטית צורה האירוניה: של הרומנטית התיאוריה החשיבה תהליך את ומשלבת הסוקרטית האירוניה מן השראתה את השואבת ספרותית, •

פיתח זו תיאוריה לצד עצמי. וביטול עצמית יצירה של ושלילה, אישור של הפיכטיאני הביקורתית הרפלקציה השקפתו, פי על ההבנה. ושל הלשון של הרמנויטית תיאוריה

ולאי־אפשרות מלאה תקשורת של להכרחיותה אירונית מודעות מטפחת השפה על

ההבנה של הנמנעות דרגת את חושפת ההבנה על הביקורתית הרפלקציה לקיימה. בחיבוריו הבנה. של פעולה בכל הכרוכה החיובית״ ״האי־הבנה את ההשגה, ושל

נוצרית התפלספות של המבט מנקודת הגל של הפילוסופיה עם התעמת המאוחריםואישית.

האתיים החיים שלישי: לחלק הערות את להצדיק בניסיונה האלים חוקי אל אנטיגונה של לפנייתה כאן מתייחס הגל .1

קריאון. כנגד התקוממותה

ואילך. 366ו־ ואילך 220 סעיפים שלישית, מהדורה .2

.150 סעיף שלישית, מהדורה .3

שהשגיחו הרוחות היו הם המשפחה. מאלי חלק היו (penates)הפנטים הרומית, בדת .4 אלי נחשבו שבתחילה ,dares)וללארים להם העיקריים. הבית אלי ונחשבו האסם על והגנו

בארוחה שהתמקדו בטקסים סגידה של פולחן יוחד השדות, על שהגנו המעובדת האדמה המדינה ופקידי רומא, על המגנות רוחות שנחשבו המדינה, של פנטים גם היו המשפחתית.

להם. להישבע חייבים היו

.8:19 מתי החדשה, הברית דאה .5

Friedrich) שלייךמאכר פרידריך הגרמני ובתיאולוג בפילוסוף מדובר .6

1768-1834 ,Schleiermacher) שלגל פרידריך של ׳לוסינדה׳ על מכתבים ובחיבורו (Vertraute Briefe über Friedrich Schlegels Lucinde.)

בהתאמה. ,fiiiusT filia הלטיניות במלים כאן משתמש הגל - בן בת, .7

מחליפים יורשים או מחליף יורש של בצוואה קביעה .substitmiones - מחליפים .8אחרת. סיבה מכל או מוות בגין אם כיורש, לתפקד יוכל לא המקורי שהיורש למקרה

ממנו ודורשת היורש על המוטלת מגבלה .fideicommissa - משפחתי קניין .9המשפחה. בתחומי הקניין את להשאיר

ואילך. 131 סעיף ואילך, 115 סעיף שלישית: מהדורה .10

241-180321 לעמ׳ הערות

bilden הפועל של צורות עם משחק הגל שלפנינו והתוספת ההערה אורך לכל .11 לחנך של במובן כלומר ליחיד, ביחס הן ועיצוב, לעצב שהוראתם ,Bildung שט־העצם ושל

תרבות. של במובן כלומר בכללותה, לחברה ביחס והן וחינוך,

אבל ,60 לסעיף הפנייה מופיעה לתרגום, בסיס המשמשת זורקאמפ, במהדורת .12 המפנה אילטינג, של דעתו את כאן לקבל בחרנו לחלוטין. אחר בעניין דן זה סעיף

.6 לסעיף שבעריכתו במהדורה

המדינית, הכלכלה על מסכת סיי, בפטיסט ז׳אן ;1776 העמים, עושר סמית, אדם .13.1817 והמיסוי, המדינית הכלכלה עקרונות על ריקרדו, דוד ;1803

״לא־ כלומר ,ungebildet נכתב לתרגום, בסיס המשמשת זורקאמפ, במהדורת .14 הם הטבעיים הצרכים שכן טעות, כאן שנפלה דומה אבל "לא־מעוצבים״, מעודנים",

ן אילטיגג, של דעתו את כאן לקבל בחרנו הלא־מעוצבים. הצרכים ק ת מ ,gebildet^ כאן ה״מעודנים״. ״מעוצבים״, כלומר

Friedrich Creuzer, Symbolik und Mythologie der alten Völker, besonders .15.der Griechen, 4 Bde., 1810/12

היוונים, של ובמיוחד הקדומים, העמיס של ומיתולוגיה סימבוליקה קדויצר, פדידריד.1810/12 כרכים, 4

.308 ׳עמ להקדמה, 5 הערה ראה .16

שה הרומית באימפריה היו (Reichsstände)הקיסריות האחוזות .17 האומה של וגדו שהיו טריטוריאליות יחידות (1806-800 בשנים שהתקיים הראשון, )הרייך הגרמנית

של סוגים מיני כל נמנו הללו הטריטוריות עם ברייכסטג. ייצוג להן והיה לקיסר כפופות בישוף, בידי שהונהגו דתיים מחוזות רוזנויות, דוכסויות, נסיכיות, כגון מדיניות ישויות שליט של למרותו ולא הקיסר לשלטון ישירות כפופות חופשיות)שהיו ערים וכן למשל,

מקומי(.

פילוסופיות״ בלתי ״טעויות גורס, שהגל כפי נכתב, לא פון־האלר של בספרו .18(unphilosophisch) החדשה״ הפילוסופיה של ״טעויות אלא(neuphilosophisch.)

ת בחיבורו .19 סיעת פרשה לפנה״ס 503 בשנת כי מספר ליוויוס טיטוס רומא, תולדו מנניוס הסנטור לפייסם, כדי הפטריקים. של הפריבילגיות בגלל רומא מהעיר פלבאים בטענה בבטן מורדים הגוף אברי כל והאיברים: הבטן על המשל את להם מספר אגריפה

ליוויוס, ראה דרכה. רק מזונם את מקבלים שהאיברים משיבה הבטן הכל. אוכלת שהיא.32 ב

ואילך. 553 סעיף שלישית, מהדורה .20

מוסמכים. כמורה אנשי שאינם מאמינים הדיוטות, .Laien במקור: .21

286-249 לעט׳ הערות322

.132 סעיף שלישית, מהדורה .22

.Grundlage des Naturrechts, 1796 (§ 16) .23

.371 סעיף שלישית, מהדודה .24

.Je ne suis pas votre prince, je suis votre maitre .25

שימשו הטחנה מן ההכנסות הנחל. גדת על מים טחנת הייתה ארנולד יוהגס לטוחן .26 פון־ ,המחוז יועץ הקים אחד יום אדמתו. של החכירה דמי את שמטאו לרוזן לשלם אותו

הנחל. מימי את הסיט כך ולשם אדמתו, על דגים בריכת הנחל, במעלה שגר גרסדורף, לרוזן. החכירה דמי את לשלם ממנו שנבצר עד ארנולד הטוחן של בעסקיו פגע הדבר

המשפט בית הטוחן. נגד נפסק בדין( ישב עצמו שמטאו הרוזן )ובו 1773ב־ שנערך במשפט פנה הטוחן פומבית. במכירה ונמכרה הטחנה עוקלה 1778ב־ הדין. פסק את אישר המחוזי

המלך את שכנעו החקירה ממצאי חקירה. קיום על הורה וזה השני, פרידריך המלך אל המשפט בית פסק הפעם גם אבל נזיקין, תביעת להגיש לו אישר והוא הטוחן בצדקת לעצור השני פרידריך הורה זאת עקב הפסיקה. את אישר הגבוה המשפט ובית נגדו, המחוזי

ששופטי מאחר לצדק. מנוגדות פסיקות באשמת והגבוה המחוזי המשפט בית שופטי את וגזר עצמו המלך אותם שפט חבריהם, את לשפוט סירבו הנותרים הגבוה המשפט בית

ארנולד. לטוחן פיצויים השני פרידריך פסק כך על נוסף מאסר. שנת עליהם הבוטה התערבותו נוכח ובהלם בזעזוע פרוסיה משפטני הגיבו בזמנו כי לציין כדאי

בפרוסיה, המשפט של הקודיפיקציה תהליך לזירוז הביא והמקרה בענייניהם, המלך של דבר של בסופו והוביל השופטת, הרשות ובין המלך בין היחס בשאלת נרחב דיון פתח

עצמאותה. לחידוד

.Orlando furioso, XXVIII, 1 .27

״האם השאלה השני)הגדול(. פרידריך היא אליה מתכוון שהגל הדגולה האישיות .28.1778 משנת ברלין של האקדמיה של הפרס שאלת הייתה העם?״ את להונות מותר

מפתח

114,112 אדיפוס ,194-193 ,176,73,69 מה-מז, אומה

225, 295, 305, 321 316,101 אומנידות

231 ,120 ,117 ,39 אושר

,319-318,311 ס, היינץ קרל אילטיבג,321

242 אינקוויזיציה

300,295 ,242 מה, אידופה ,144,133-132 ,101 ,12-11 אלוהים

226-225, 245-244, 248, 262, 305 216 אמריקה

238 אנבפטיסטים ,225 ,214 ,195-194 ,184 ,175 אנגליה

250, 254, 257, 274, 277, 295 320 ,152 אנטיגונה

165 אנטיגונה)סופוקלס(

59,8 אפיקורוס ,191 ,179-178,143 ,46,13-10 אפלטון

273 285 לודוביקו אריוסטו,

317 ,155 ,135 נט, ז, אריסטו,258 ,251-249 מב, אריסטוקרטיה

306322 ,270 יוהגס)הטוחן( ארנולד,

ז, ניקומכום)אריסטו( מהדורת אתיקה317,135

316-315,99 צ׳זארה בקריה־בונםנה, 28 ברהמין

80 ברוטוס,מרקוס 241 ג׳ורדנו ברונו,293 ,226 הקדושה הברית

*

סג-סד גאנס,אדוארד

אולוס 310,22 גליוס, 242-241 גליליי גליליאו,

272 ,246,216 מה־מח, גרמניה

ך וולפגנג יוהן גתה, ,285 ,198,35 ,9 פו308, 317

185 דיוגנס 60 לארטיוס דיוגנס

198 הרודן דיוניסוס

259-258 ,252-249 מב־מג, דמוקרטיה315,95 דרקון

JT7 )245-233 ,163 ,75-74 ,9 )דתיות,305

נה הצרפתית״)ריטר( והמהפכה ״הגל

המשפט של פילוסופיה324

ג קרל האלר, חזי 321 ,225-223 ,202 לו 310 ,194 ,25-22 ריטו־ גוסטב הוגו,״

215 הודאציוס ,25 גוטליב כריסטיאן יוהן הייניקיאוס,

55 234 ,216,28 הדת הינדו, ,195-193 ,186 ,157-156 ,146 ל, הרגל

233-232, 271

155 ,80 הרקולס80-79,60 התאבדות

312 ,125 ,36 כריסטיאן וולף,

משפט( זכות)ראה

,94-80 ,75 ,71 ,57 ,55-54 ,50 לב, התה99, 104-103, 110, 163-161, 167,

196, 200, 205, 215, 222, 262, 269,314

משפט( חוק)ראה 310,25-22 הלוחות שנינדעשר חוקי

74 נז, לא-מא, אתיים חיים ,49,40, 165, 188,178,174, 221-220,243

316,297 ,238,192,102 יהודים 316,99 אוסטריה שליט השני, יוזף

-314 ,309 ,198 הקיסר יוסטיניאנוס,318,315

,133 ,124 ,115 ,107 ,63 ,57 ,55 ילדים160, 171-169, 174, 212, 274 319,141 היינריך פרידריד יעקובי,

163 ,141 ,135 ,126 ישו319,146 ישועים

,135,9 החדשה( הקודש)הברית כתבי309-308, 316, 318, 320

174 לוקיאנוס 15 לותר,מרטין

24 וילהלם גוטפריד לייבניץ,241 סימון פייר לפלס,

225 (1689 הזכויות)האנגלית, מגילת225 כרטה מגנה

,112,29 נה, מב, הצרפתית המהפכה248, 267

11 פון־ יוהנס מולר, הברון דה־סקונדה, לואי שארל מונטסקיה,

251-250,228,24,20 מ־ 274-249 מב-מג, מונרכיה

על מחקרים ופוליטיקה: מטפיזיקה נה )ריטר( והגל אריסטו

15 נח, מינרבה -297 ,295 ,293-291 ,263 ,209 מלחמה

299, 304 273 ,234 ,216 ,210 ,73 מצרים ,25-19,10-9,7-6 חוק( מכות, משפט

55-54, 57, 83-82, 170-169, 193- 196, 200-198, 205, 225, 289-227,

298-296

,267 ,263 ,252 נו, בונפרטה נפוליאון297, 315

,179,118,71 ,39-38 בא, נצרות244

167-165 נשים

317,117 סולון 165 סופוקלס

143,61,10 סופיסטים ,253 ,158 ,143 ,131-130 סוקרטס

259-258 130 ,95 סטואים

182 בפטיסט ז׳אן סיי,

325מפתח

196 סין 321,182 לד, אדם סמית, 252 ,216 נו, ספרד

191 ספרטה

,169 ,95 ,75 ,68־67 ,55 ,24-23 עבדות174-173, 238

214-212 עוני

310 ,23-22 פאבורינוס

315,98 אנסלם יוהן פוירבאך, ,254 ,251 ,203 ,199 ,168 פיאודליזם

264, 273 312,37 פידיאס

295 הבן ויליאם פיט,

,64 ,30-29,13 י, גוטליב יוהן פיכטה,85, 147, 222, 250, 314

,300,221 ,169,164-163 פנטים320

3 פנלופהבלז קל, 135-134 פס

,53 ל, כה-כח, כ-כג, יז, יד, י, פעולה145-110,96, 205, 289

241 ,148,15 פרוטסטנטיות 322 ,316 ,270 השני)הגדול( פרידריך

,37,8 ס, מז-נ, מד, פרידריך יעקב פרים,308, 319

257 ,84 ציילון

186-185 ציניקניות

238 אמריקה צפון297 ,286 ,267 ,254 ,212 ,156 צרפת

נג, לז, כה, כא, יז, י, עמנואל קאנט,25-24, 29, 37, 45, 49, 55-54, 82,

86, 127-125, 161, 225, 292, 297, 308, 312, 314, 319-318

238 קווייקרים118 סד, נו, מג, קונסטיטוציה ,8 ,6,

159, 209, 226, 234-231, 246-245, 253-250, 256-255, 259, 265-262, 275-271, 277, 285, 287, 292, 295-

296, 301, 303, 305 242 ניקולאוס קופרניקוס, -217 ,208,182 מ, לז, לד, קורפורציה

222, 231, 239, 266, 271, 280- 281

174 ,22 טוליוס מרקוס קיקרו, 315,101,97 פרדיננד ארנסט קליין, ,64-54 ,50-47 ,39,18 יז-יט, קניין

67, 88-69, 95-91, 129-127, 160, 182-167, 192, 201-200, 209-208,

214, 238-237, 262, 266, 272, 288,291, 294-293, 313, 320 317,117 לידיה מלך קרויסוס,

321 ,189 פרידריך גיאורג קרויצר,318,120 הקדוש קריספינוס

*

309,14 רודוס ,122-117 ,114 ,111 ,53 כא-כד, רווחה

126, 153, 191, 209-208, 219, 227,229, 298

289 ,102 ,25-20 ,12 העתיקה רומי 320-319,144 רומנטיקה

אןזאק סו,ז׳ ,158 ,45 נג, לז, ז, רו223-222

316,271,216 רוסיה

321 ,182 לד, ריקרדו,דוד 297 ,258 רפובליקה313,94 רפורמציה

,266 ,257 ,253 ,190-188 לה, שדרות284-273, 287, 293, 295, 305

305 פדרסן פיטר שטוהר,

המשפט של פילוסופיה326

141 ליאופולד פדידריך שטולברג, 23 ויליאם שייקספיר,

-319,165 ,147 ,143 פרידריך שלגל,

320

ברוך שפינוזה,

73 תורכיה