איסור על הסתה לגזענות

רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי גזענות: . א'144סעיף : חוק העונשיןציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;

לא משנה אם הייתה באמת גזענות, מספיק שאדם פרסם דבר גזעני זוהי עבירה.מותר לספר על משהו שקרה שקשור לגזענות אך רק אם זה לא למטרת הסתה לגזענות )עיתונאים למשל(.

ציטוט מתוך הכתובים ובלבד שאינו מתוך מטרה לגזענות מותר. ב. איסור פרסום הסתה לגזענות144

א. המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו - מאסר חמש שנים.ב. לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא.

ג144פרסום מותר – ב, לא יראוהו כעבירה על אותו סעיף, ובלבד שלא נעשה144א. פרסום דין וחשבון נכון והוגן על מעשה כאמור בסעיף

מתוך מטרה להביא לגזענות. ב,144ב. פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף

ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות.

הכללים שקבעה רשות השידור: "ההנחיות שנתנו למנהלי הרדיו והטלויזיה כי יבדקו ראיונות עם מאיר כהנא, או ציטוט הצהרות מפיו, וידיעות וכתבות

הקשורות בפעילותו, ויותרו לשידור רק ידיעות בעלות ערך חדשותי מובהק ואשר אינן פוגעות בעקרונות אלה ובחוקרשות השידור ורוחו".

בג"צ רשות השידור רשות השידור החליטה שהיא תבדוק כל ציטוט מפיו של כהנא ותפרסם רק ידיעות בעלות ערך חדשותי מובהק ויבררו

את הדברים שנוגעים לו. לטענת העותרים, אי-שידור דעותיהם והשקפותיהם פוגע בחופש הביטוי של העותרים ושלציבור בוחריהם.

האם בחופש הביטוי נכנסים ביטויים פוליטיים חורגים שיכולים להפיץ שנאה ומדנים? האם החוק מגן עליהם?והאם החלטת רשות השידור הייתה סבירה?

שידור מלא ואובייקטיבי. גם אם הדברים קשים יש לאפשר אותם כי לדעתו עצם העובדה שמישהו יגיד את האמתברק:שלו יפתח שיח ציבורי. מדינה דמוקרטית לא סובלת דעות גזעניות אך אי אפשר למנוע אותן מלהישמע.

צריך לחשוב עד כמה חמורה הפגיעה ועד כמה וודאי שזה יקרה. הגבלת חופש הביטוי רק כשיש וודאות לפגיעה בשלום הציבור.מבחן הודאות הקרובה-

טוען שרשות השידור טעתה כשהחליטה לפרסם את דברי כהנא רק אם יש להם ערך חדשותי מובהק ויש לבדוק כלהתבטאות לגופה.

חובתה של רשות השידור בחברה הדמוקרטית, לא רק לשדר חדשות באופן מלא ואובייקטיבי אלא גם ליתן ביטוילדעות והשקפות של זרמי הציבור

חופש הביטוי הוא גם החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, אשר הציבור סולד מהן ושונא אותן... חופש הביטוי אינו רק החופש לבטא דברים בשקט ובנועם. חופש הביטוי הוא גם החופש לבטא דברי זעקה, הצורמים את

האוזן. הביטוי החריג בענייננו עשוי לפגוע בכבודה וברגשות האדם של קבוצת אנשים במדינתנו. הוא עשוי לחתור תחת הסדר

החברתי, הסובלנות החברתית ושלום הציבור. יש בו סתירה למהותה ולאושיותיה של מדינה דמוקרטית, ולעקרוןהשוויון בין בני אדם החל בה. הוא סותר את אופיינו הלאומי, ואת "האני מאמין" שלנו.

" חולשתן של הגזענות וההסתה בשקר הטמון בהן, הנחשף לעיני כל דווקא באותה תחרות חופשית של דעות ורעיונות,המייחד את הדמוקרטיה".

השאלה היא תמיד, אם גודל הנזק, כשהוא מקוזז על ידי הסיכוי שהוא לא יתרחש, מצדיק את הפגיעה בזכות האזרחלשם מניעת הסכנה.

החלת מבחן הודאות הקרובה: הגבלת חופש הביטוי רק מקום שקיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית בשלום הציבור.

פסק הדין:א. רשת השידור טעתה כשקבעה כי עליה לשדר רק תכנים בעלי אופי חדשותי מובהק.

רשות השידור רשאית שלא לשדר דעות והשקפות של העותרים אם לדעת הרשות יש בשידור אותן דעות והשקפות משום ודאות קרובה של פגיעה ממשית בסדר הציבורי. כפי שכבר ציינו, שיקול זה של השפעת דברי העותרים על

הסדר הציבור, לא נשקל כלל על ידי רשות השידור. נדרש מהרשות לבחון כל מקרה לגופו:

"כל מקרה קונקרטי, כי השידור יוצר ודאות קרובה של פגיעה ממשית בסדר הציבורי, כלומר, במבנה הדמוקרטי,בביטחון הציבור וקיומו, וברגשות של הציבור או חלקים ממנו".

ע"פ הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל

הרב אלבה טען שמי שהורג גוי אינו עובר עבירה. מורה שישב עם תלמידיו ונתן להם את המאמר.סנגורו טען שיש לזכות את הנאשם מכיוון שנאמרו כהלכה והדברים אינם נאמרו מתוך רצון להסתה.

עבירת גזענות היא עבירה התנהגותית- לא צריך שכתוצאה מההסתה תהיה גזענות אלא העבירה היא בהתנהגותהאדם ללא קשר לתוצאות.

לכאורה יש הרחבה בסעיף אך יש דרישה מחמירה "אפשרות ממשית". יש הרחבה מצד אחד אך צמצום מצד שני. גם אחרי התיקון לא אכפו הרבה את הסעיפים של הסתה וגזענות מכיוון שיש חשש שהדיכוי יביא לאלימות ובמה

תקשורתית.

אלבה – רב ומורה בכולל בחברון הפיץ בקרב תלמידיו מאמר: "ברור הלכות הריגת גוי" – "האיסורים של 'לא תרצח' ו'שופך דם האדם' אינם שייכים

ליהודי שהורג מי שאינו יהודי".המאמר הופץ חודשיים לאחר הטבח במערת המכפלה.

)ב()א( לחוק העונשין )"המפרסם דבר שיש בו הסתה לגזענות...(. נדון144הוא הואשם בפרסום בגין הסתה לגזענות לשנתיים מאסר בפועל ושנתיים על תנאי

טענת הסנגור: כל מה שנכתב במאמר משקף, לדעת המערער, את גישת ההלכה לסוגיה של הריגת גוי. בכך, אומר הסנגור, יש כדי

לנקות את המערער מאשמה.

ג)ב( – פרסום ציטוט מתוך כתבי דת144 ב,144"פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף

ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות".

טענת הגנת הדתיות- האם עומדת לרב? ג)ב( לחוק144בית המשפט: "אין המדובר בפרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, שהוא פרסום מוגן לפי סעיף

באם לא משולבת בו מטרה להסית לגזענות, שכן אין המחבר מסתפק בליקוט מובאות מן הפוסקים אלא אסופתהמובאות היא רקע בלבד למבנה המסקנות, ובאלה ישנו נדבך יצירתי מובהק פרי הגותו של המחבר".

חופש ביטוי אקדמי – חופש המחקר. טענת הגנה נוספת -

שופטי הרוב "הפרסום נושא אופי של מחקר עיוני ככסות חיצונית בלבד, ומגמתו להעביר לקורא מסרים אקטואליים בעלי משמעות

פוליטית ברורה.... לעודד לפעילות אלימה כנגד מי שאינם יהודים ולהוציא מן הכוח אל הפועל את הרעיון הגלום בהם".

ההרשעה פוגעת בחופש המחקר של הרב אלבה. שופטי המיעוט –

בית המשפט )מצא( השאלה היחידה הטעונה הכרעה מלפנינו היא, אם הוכח כי המערער, במסווה של חיבור הנושא אופי הלכתי, פרסם

מאמר זה מתוך מטרה להסית לגזענות; ותוכנו של המאמר מעלה ומעיד על המערער, כי אכן זאת הייתה מטרתו. מצא: עבירת הגזענות היא עבירה התנהגותית

ככל שלמבחנים הסתברותיים, כמבחן הוודאות הקרובה, יש תחולה בפלילים, תחולתם מוגבלת לעבירות הכוללותיסוד תוצאתי. ענייננו, כפי שכבר ראינו, הוא בעבירה התנהגותית מובהקת.

)ב( ב. לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא.144

המחשבה הפלילית הנדרשת: אם המפרסם היה מודע לטיב המעשה, לנסיבות ולאפשרות הגרימה של הסתה לגזענות, וכי פרסם את הדבר במטרה

להסית לגזענות, או, למצער, תוך ראייה מראש, כאפשרות קרובה לוודאי, שהפרסום יסית לגזענות.

, )חוק העונשין(, מכיוון שלפי הסעיף הקודם לא הייתה אפשרות2 ד 144 והוסף 144בעקבות רצח רבין תוקן סעיף להאשים יחיד במעשי טרור.

המצב עד התיקון –

:1948)א( לפקודת מניעת הטרור, התש"ח – 4סע'

"איסור לפרסם, בכתב או בעל-פה, דברי שבח אהדה או עידוד למעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם אולחבלתו, או לאיומים במעשי חבלה שכאלה".

פרשנות בית המשפט: הסעיף חל רק על עידוד של מעשי טרור מצד קבוצות טרור ולא של יחידים.

: הסתה לאלימות או לטרור2ד144

)א(. המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו )בסעיף זה - פרסום מסית(, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש

שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו - מאסר חמש שנים.אפשרות ממשית )ב( בסעיף זה "מעשה אלימות או טרור" – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או מעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת

חבלה חמורה.)ג( פרסום דין וחשבון נכון והוגן ... אינו עבירה על סעיף זה.

הזכות לפרטיות מול זכות הציבור לדעת. הזכות לפרטיות: - מעוגנת בחוק:חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, חוק איסור לשון הרע ועוד.הזכות לפרטיות

מעוגנת באתיקה: כל תקנוני האתיקה העיתונאית לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 7 סע'

פרטיות וצנעת הפרט

.)א( כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.7)ב( אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

)ג( אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.)ד( אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

1981 חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א . פגיעה בפרטיות מהי2( בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת ;1)( האזנה האסורה על פי חוק ;2)( צילום אדם כשהוא ברשות היחיד ;3)( פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו ;4)

( הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע ;8.....)

או למצב בריאותו, אועברו המיני ( חלופת "הסל": פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות 11....).ברשות היחידלהתנהגותו

איסור על חשיפת עבר מיני – גם בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות: (: "לא יפרסמו עיתון ועיתונאים כל דבר הקשור בעבר המיני של המתלוננת או מתלונן בעבירת מין, למעט6)9סע'

מידע על קשר אישי קודם עם הנילון".

"רשות היחיד"

בתי המשפט: פרשנות מרחיבה: "כל מקום שלזרים ולציבור או חלקו אין בדרך כלל נגישות חופשית אליו" גם כאשר הצלם נמצא ברשות הרבים ומצלמתו "פולשת" לרשות היחיד - משפיע על עבודת הפפראצי.

18בסע' החוק מפרט שורה של הגנות באחת הנסיבות האלה :בתום לב ( הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה 2 )18

)א( הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות ;)ב( הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה ;

)ג( הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע ; )ה( הפגיעה היתה בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו

באקראי ; ( בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא3)

היה כוזב.

. אחריות בשל פרסום בעיתון30 האדם שהביא את הדבר לעתון)א( פורסמה פגיעה בפרטיות בעתון ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל הפגיעה

, ובאחריות אזרחית ישא גםאותה פגיעה בעתוןעורך העתון ומי שהחליט בפועל על פרסום , וגרם בכך לפרסומו.המוציא לאור

)ב( באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זאת הגנה טובה לעורך העתון שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותהפגיעה ושלא ידע על פרסומה.

. אחריות של מדפיס ומפיץ31 ... ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל הפגיעה גם מחזיק בית הדפוס כמשמעותו בפקודת העתונות שבו הודפס

הפרסום, ומי שמוכר את הפרסום או מפיץ אותו בדרך אחרת, ובלבד שלא ישאו באחריות אלא אם ידעו או חייבים היולדעת שהפרסום מכיל פגיעה בפרטיות.

:1977 לחוק העונשין, התשל"ז-352סעיף המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן . )א(352 

כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לו, ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שנה.

: - הגנה1977 לחוק העונשין, התשל"ז-352סעיף לא שישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף קטן )א( אם האדם שמו או זהותו פורסמו כאמור נתן את הסכמתו )ב(

לפרסום, בפני בית משפט או אם בית משפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים שיירשמו. המצלם אדם, בשל היותו מי שנפגע בעבירה או מי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה, תוך כדי בילוש או  )ג(

התחקות אחריו, העלולים להטרידו, או תוך הטרדה אחרת, לרבות תוך המתנה לאותו אדם בבית המשפט או בתחנת (;4)א()61משטרה, והכל בלא הסכמתו שניתנה מראש, דינו – מאסר שישה חודשים או מחצית הקנס האמור בסעיף

הסכמה כאמור תינתן לעניין בגיר – בכתב, ולעניין קטין – בפני בית המשפט.

מתוך דברי ההסבר לתיקון לחוק העונשין: מטרתו של התיקון לחוק היא לחדד את האיסור הקיים על פרסום פרטים של מי שנפגע בעבירה לפי חוק העונשין,

)להלן – "החוק"(.1977התשל"ז-

החוק קובע כי המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמישהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה, דינו – מאסר שנה.

....החוק בנוסח הנוכחי, אינו מגן דיו על פרטיותו וכבודו של הנפגע המצולם, ועל כן נאלץ הנפגע בעבירה להסתתר ולהימלט מפני החפצים ל"זכות" בתמונה מוצלחת. דבר המסב סבל גדול לנפגע העבירה הנמצא בשעת מצוקה אישית

גדולה גם כך.לפיכך, מוגשת בזאת, הצעת חוק המבקשת לקבוע כי גם המצלם אדם שנפגע בעבירה או שהתלונן כינפגע בעבירה לפי סימן זה, דינו – קנס כספי.

הדילמה האתית:

מתי גוברת זכות הציבור לדעת )טובת הציבור( על הזכות לפרטיות?מתי גוברת התועלת בפרסום על מידת הנזק שהיא אמורה לגרום לפרטיותו של אדם?

הקריטריונים המרכזיים:בשם זכות הציבור לדעת? מתי מתאפשרת פגיעה בפרטיות אבני-הבוחן המרכזיות לזיהוי, ניתוח והכרעה בדילמה:

1 קריטריון מס'

האם יש "עניין ציבורי" או "עניין לציבור": "עניין ציבורי" – תקנון מועצת העיתונות :א(12התרת פגיעה בנושא "הליכים פליליים" בשם "העניין הציבורי" )

"לא יפרסמו עיתון ועיתונאי שם, צילום או פרטים מזהים אחרים של חשוד בעבירה בטרם נעצר ובטרם הובא בפני בית משפט, אלא עם... התקיימו התנאים הבאים: )ב(: קיים עניין ציבורי הקשור לעיתוי הפרסום, נסיבות העבירה, אופייה,

(25.06.2007חומרתה או מעמדו הציבורי של החשוד". )תיקון

"עניין ציבורי" - פרסום שמביא תועלת לציבור – בג"צ מ.י.ל.ןדאגה להגנת הציבור מפני סיכונים שונים, לרבות סיכונים בריאותיים )אדם פרטי – לא רק ציבורי(

מתי גוברת זכות הציבור לדעת )טובת הציבור( על הזכות לפרטיות?

מ.י.ל.ן: "נוסחת" ההגנה הגם שמדובר בפגיעה בפרטיות: עניין לציבור + הפרסום הינו אמת = הגנה מפגיעה בפרטיות

מידת הפגיעה הצפויה לאדם 2 קריטריון מס'

חברת החדשות נ' מ"י 11793/05 ע"פ

הגנה על צנעת הפרט של המתלוננת ולפרטיותה – מתלוננות בעבירות מין – שיקולי מיקרו ושיקולי מאקרו.שימוש באמצעים פסולים ושיטות נפסדות לקבל מידע בעל ערך ציבורי

מ.י.ל.ן – השימוש באמצעים פסולים: "אין בהכרח קשר בין האמצעים שננקלטו לשם השגת מידע לבין השימוש במידע זה, כשם שאין בהכרח קשר בין דרך

השגת הראיה לבין קבילותה" נקודת המוצא לדיון הוא שהמידע הוא אמין.

אם כך - יש להתחשב באמצעים הפסולים לשם השגת המידע, כאשר אין בו עניין לציבור.

הנטייה לא למנוע את פרסומו של פרסום שהושג כזה, חרף האמצעים הפסולים שבהשגתו, אם יש בו עניין לציבור.

"זוהי שאלה של מציאת האיזון המתאים, כשכובד המשקל הוא על חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. ברם, ייתכנו מקרים, בהם האמצעים בהם הושג המידע הם כה חמורים ובעליל בלתי חוקיים, עד שהם דוחים מפניהם אפילו

אינטרס מסוים שיש לציבור לקבל מידע זה".

גם בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות::: אמצעים פסולים20סע'

לא ישתמשו עיתון ועיתונאי לשם השגת מידע באמצעים פסולים שיש בהם קלון למקצוע העיתונות ובכלל זה אלימות, סחיטה, איום, פיתוי, חדירה שלא כדין לרשות הפרט, האזנת סתר שלא כדין וכל אמצעי אחר להשגת מידע העלול

בנסיבות העניין, לפגוע באמון הציבור בעבודה העיתונאית.

האם מדובר ב"דמות ציבורית"? 3 קריטריון מס'

הגדרת "דמויות ציבוריות" - פסיקות בג"ץ: "גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם, מעצם מעמדם

ותפקידם, סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב"......"המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת, ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי". )ע"פ רשת

שוקן נגד לוני הרציקוביץ'(

הגדרת "דמות ציבורית" )כללי(: כל מי שמוכר לציבור הרחב, ולא מהיכרות אישית, והתקשורת עוסקת בו בהקשר כלשהו.

זיהוי נושא/עניין הפרסום: ציבורי או פרטי ? 4 קריטריון מס' "עניין הנוגע לציבור": "עקב מעורבותו של אדם בעניין הנוגע לציבור יש לראותו כ"דמות ציבורית" לצורך העניין הנדון,

ויש שהמעמד הציבורי נקבע בשל היותו נושא משרה או תפקיד ציבורי". )השופטת דורית בייניש, פ"ד הרציקוביץ(

הדילמה לגבי בני משפחה:האם בכלל, ובאיזו מידה, מותרת פגיעה בפרטיותם של בני המשפחה?

עניין ציבורי או עניין לציבור?האם הדמויות ציבוריות?

מידת השימוש והחשיפה בתקשורת – ביוזמת מי?

התנהגותו של הנפגע – 5 קריטריון מס' האם חשף עצמו? האם עשה כל שביכולתו להגן על פרטיותו?

בג"צ חדשות נגד מדינת ישראל ואח'

עתירה של חברת החדשות ( האם רשאי בית המשפט לפרסם קלטות בהם נשמעת המתלוננת אומרת דברים לחוקרת,1השאלה המשפטית )

שנות מאסר.9דברים שהביאו את התביעה לבקש לזכות את ליאור דקל, לאחר שהורשע ונידון ל- ( האם על בית המשפט לאסור פרסום זה2)

הודעת הזיכוי: הצדדים עתרו במשותף לבית המשפט בבקשה לזכותו מחמת הספק והתביעה הבהירה כי המתלוננת עומדת על

עדותה ומסכימה לחזור ולהעיד בבית המשפט אם וכאשר תוזמן בית המשפט המחוזי:

הקלטות החדשות אינן חלק מחומר החקירה היות ולא הוגשו מעולם לבית המשפט ואין לפרסמן.

טענות הצדדים:האינטרס הציבורי גובר על ההגנה על המתלוננת שנתגלתה בסופו של דבר כלא מהימנה

יש לפרסם את הקלטות מבלי לחשוף את פרטי המתלוננתדקל תומך בחשיפה: האינטרס הציבורי מחייב לפרסם שידעו מתלוננות שעליהן לבוא נקיות כפיים

וביקרה את החלטת הפרקליטות לבקש זיכוי – ישל השמיע גם את הצד השני. 1שקל: המתלוננת התראיינה בערוץ עמדת המתלוננת:

הראיון בערוץ הראשון נכפה עליה כי באותו יום שודר ראיון חד צדדים בערוץ השני שהכפיש אותה.

אין לכפות עליה חשיפה נוספת.הפרסום יחשוף אותה בפני קרוביה ויפגע בה באופן בלתי מידתי. אין לנהל משפט חוזר בתקשורת.

בית המשפט: דן בכלל פומביות הדיון ובחריגים לו וקובע כי בסמכותו לאפשר את איסור פרסום הכתבות, בהיותם חלק מדיון שנערך

בדלתיים סגורות ועוסק בעבירות מין ומעורבות קטינות.כעת נפנה בית המשפט לדון האם עליו לאסור את השידור

שיקולי בית המשפט – נגד הפרסוםשיקולי מיקרו )הגנה על צנעת הפרט של המתלוננת והמנעות מחשיפתה בפני קרוביה(

שיקולי מאקרו )פניית מתלוננות נוספות(

שיקולי בית המשפט – בעד הפרסוםהאינטרס של הרתעת מתלוננות משיבוש מהלכי משפט

פומביות הדיון וזכות הציבור לדעתאינטרס הנאשם לטיהור שמו

החלטת בית המשפט:התערבות מתונה, זהירה ומסוייגת באוטונומיה של כלי התקשרות

שמה הטוב של המתלוננת התנהלותה של המתלוננת עשויה להפחית מההגנה על שמה הטוב: במקרה הנדון אין מדובר בהשמצות חסרות בסיס,

אלא בהבאת דברים שאמרה המתלוננת עצמה לחוקרת הפרטית, ולכן נראה כי זכותה של המתלוננת לשמה הטוב"מוגבלת".

ברמת המאקרו הסיכוי שמתלוננות בכוח ימנעו מלהתלונן בגלל נסיבות התיק הזה אינן גדולות כי המתלוננת היא שוחחה עם חוקרת והעלתה דברים שלא מתיישבים עם גרסתה, ומתלוננות אחרות ידעו שאם היו דבקות בגרסתן בית המשפט לא היה

חושף אותן.

התוצאה: היתר חלקי בכפוף לזכות עיון של המתלוננת בסמוך לשידור ובאפשרות להוסיף קטעים שישודרו בצמידות כדי להימנע

ממגמתיות בבחירה.זהותה של המתלוננת לא תיחשף

הקריטריונים המרכזיים - סיכום

"עניין ציבורי" או "עניין לציבור"?.1

רמת הפגיעה בפרטיות.2

במי מדובר: איש פרטי או ציבורי?.3

זיהוי נושא הפרסום: פרטי או ציבורי?.4

התנהגותה של הדמות.5

דרך ההתמודדות עם הדילמה – ההכרעה

בדיקת כל מקרה לגופו, על-פי נסיבותיו המיוחדות

)שקלול והערכה של כל אבני הבוחן )הקריטריונים

איזון בין האינטרסים הנוגדים

איסור לשון הרע:

זכות הציבור לדעת מול זכותו של אדם לשמו הטוב.

האינטרסים השונים: מחד – פרסום חשדות אודות אדם טרם הוכחה נכונותן הפגיעה באותו אדם עשויה לגבות מחיר יקר ולא הכרחי

)אברהם עופר ז"ל(. מאידך – הפרסומים על החשדות חשובים לציבור להסיק מסקנות על אותו אדם, ואף לעודד תלונות נוספות נגדו )קצב,

איציק מרדכי(.

לחוק איסור לשון הרע1סע' לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

( להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם.1)( לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.2)( לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.3)( לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית או מוגבלותו.4)

"אדם" - יחיד או תאגיד. " - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית. מוגבלות"

לשון הרע – תלוית ערכים לשון הרע עשויה להשתנות בין קבוצות שונות באוכלוסיה והיא פעמים רבות תלוית ערכים ותלוית קבוצת ההתייחסות

של אותו אדם.

באיזה מבחן יש לנקוט?מבחן סובייקטיבי או אובייקטיבי?

בית המשפט העליון נחלק בסוגיה זו.

המבחן האובייקטיבי: "פרסום ייחשב כלשון הרע רק אם יבזה את האדם שאליו התייחס בעיני "הקורא הסביר ובר הדעת" מהציבור הרחב

ולאו דווקא מחוגו המצומצם של אותו אדם שאהה נ' דרדריאן - מיעוט( 466/83)הש' לוי, ע"א

המבחן הסובייקטיבי )רוב( יש להתחשב בסולם הערכים הספציפי של אנשי חוגו של אותו אדם שאליו התייחס הפרסום, גם אם זהו סולם חריג

שאינו מקובל בחברה. הש' בן פורת: המרקם החברתי הסבוך בישראל מחייב "פריסת הגנה גם על ידי מי שנפגע.. בקרב המגזר או החוג שבו

מתנהלים חייו, לאו דווקא בקרב החברה בכללותה".

הקו ה"אדום"בית המשפט לא יתחשב בערכיה של קבוצה בהנחה ואלה חותרים ושוללים את מדינת ישראל וחוקיה.

"שיתוף פעולה עם השלטונות" – לא ייחשב בגדר לשון הרע.

– הגדרת פרסום )הגדרה רחבה(2סע' )א( פרסום בע"פ, בכתב, בדפוס לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.2

)ב( רואים כפרסום לשון הרע:( אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.1 )( אם היה בכתב והכתב היה עשוי לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע. 2 )

תביעת לשון הרע - שני מסלולים:(6מסלול פלילי – עבירה שעונש בגינה הוא עד שנת מאסר )סע'

( 7מסלול אזרחי – תביעת פיצויים לפי פקודת הנזיקין )סע'

- לשון הרע על ציבור4סע' לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילהלתובענה אזרחית או לקובלנה. ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה על סעיף זה אלא על ידי היועמ"ש או בהסכמתו.

הפסיקה ביחס לסוגיית ה"ציבור" "ג'נין ג'נין" – התביעה נדחתה בטענה שנוכח גודל הקבוצה לא סביר שמישהו יחשוב שפשעי המלחמה לכאורה בה

הואשמו, מתייחסים לכל אחד מהם.

מקרה אחר – החברים במועצה הישראלית למען שלום ישראלי פלשתיני והוכיחו זהות מוחלטת בין הקבוצה לביןחבריה והתביעה התקבלה.

לחוק לשון הרע11סע' העובדה שכלי תקשורת מצטט לשון הרע מפי גורם אחר אינה מסירה ממנו את האחריות המשפטית לפרסום – ניתן

לתבוע הן את המקור והן את כלי התקשורת, או רק אחד מהם.

13הגנות – סע' פרסומים מותרים מטעם גורמים ממלכתיים )הכנסת, הממשלה, מבקר המדינה, בתי משפט, בתי דין, ועדת חקירה(

או דו"ח נכון עליהם –כל עוד הדיווח הוגן, מאוזן ולא מוציא דברים מהקשרם – הוא מקנה חסינות מוחלטת מתביעה.

שימו לב! אינודיווח לא "נכון והוגן" קרי: שאינו מאוזן ואינו מביא את תגובת הצד הנפגע )לדוגמא – דיווח על תביעה או אישום(

מוגן!

14הגנה – סע' ;עניין ציבוריוהיה בפרסום אמת במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה

הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד לא הוכחה אמיתות של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

כאמור ההגנה תלויה בשני תנאים מצטברים: אמת בפרסום + אינטרס ציבורי.

איך נוכיח "אמת"?קשיים ראייתים )עדים שלא יעידו אח"כ, מקורות שיישרו חסויים, עדויות לא קבילות(.

לעיתונות אין יכולות חקירה כמו למשטרההתוצאה: נטל לא הגיוני על כתפי העיתונות

בארה"ב: יש להוכיח רק אינטרס ציבורי ועל כתפי התובע להוכיח כי הדבר אנו אמת )ד"נ חברת החשמל(.

גישת הפסיקה ביחס להוכחת האמת 7325/95גישת הרוב: הצבת רף הוכחה גבוה של האמת בכל מה שקשור לעובדות ואולי אף בלתי ריאלי – )דנ"א

ידיעות אחרונות נ' קראוס(

הגנת תום הלב בהבעת דיעה – (7 )15( –4 )15סע'

ידיעה – יש צורך בהוכחת אמיתותהדיעה – "על טעם וריח אין להתווכח" – אין צורך להוכיח אמיתותה – חלה הגנת תום הלב.

דיעה על התנהגות אדם הממלא תפקיד שיפוטי או ציבורי, או על יצירה שפורסמה ברבים או על יוצרה

"פלוני הוא אדיוט"דעה או עובדה?

המבחן שנקבע בפסיקה: "הרושם הכללי שיוצר מרקם הכתבה בעיני הקורא הסביר".

חברת חשמל :9/77המחלוקת בד"נ במידה שלמאמר דעה משמיץ השתרבבו עובדות, האם זכאי הכותב לחסות בצל הגנת 'הבעת הדעה'.

השאלה המהותית יותר הזכות לחופש הביטוי אל מול הזכות לשם טוב – מה גובר?

השופט לנדוי )דעת רוב( סבר כי האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב צריך להיות אופקי, ואם דינה של אחת הזכויות לגבור, דווקא

הזכות לשם טוב, שהיא 'זכות חיובית', להבדיל מן החופש, שהוא 'זכות שלילית' )היינו זכות שאינה מחייבת את המדינהלעשות מעשה אלא דווקא להימנע מלעשות מעשה(, היא זו שצריכה לגבור.

אמת אובייקטיבית או סובייקיבית?לנדוי: יש לבחון אמת אובייקטיבית של העובדות ולחקור את העובדות לאמיתן )הדעה שהתקבלה(

שמגר )מיעוט(: מספקה בדיקה סבירה של העובדות שביצע המפרסם ואין צורך בחקירה יסודית ומקיפה של האמת.

שמגר - מיעוט

, חופשבג"צ קול העםסבר כי האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב הינו אנכי, ובעקבות הדברים שנאמרו בהביטוי גובר.

גישת המיעוט – להקל בדרישת הוכחת האמת, בפרט שמדובר בהבעת דיעה אלי השתרבבו עובדות:

"קיומה של ביקורת יעילה וחופשית על נוהגיהן ואורחותיהן שח רשויות הציבור הוא אמצעי חיוני לתיקון המעוות. אם יחשוש האזרח והעיתונאי כי כל אי דיוק עשוי לסבכו בהליכים משפטיים... הוא לא יהין למחות והביקורת תוחנק בעודה

באיבה"

איך מוכיחים תום לב של עיתונאי?בפסיקה הוצעו מבחנים שונים:

( על העיתונאי לשכנע שדעתו סבירה, והאדם הסביר היה מגבש דיעה דומה1)( כל אדם ישר לב, הגם נוטה להגזמה ועיקשות, יכול היה להגיע לדיעה אמורה )מבחן מקל(2)

הקו האדום – חריגה מכל קשר הגיוני אפשרי עם הנתונים.

הגנות מיוחדות לעיתונאים:(11)15מידע שהועבר לכלי תקשורת רק לצורך בדיקה כל עוד לא פורסם - סע'

(. 12)15דיבה המתפרסמת במהלך שידור חי, אם לא ניתן היה לדעת מראש את הכוונה לשדר דיבה מסלולים2פיצויים -

– המסלול הנזיקי )יש להוכיח נזק(.7סע' 50,000₪– פיצוי ללא הוכחת נזק א 7סע'

ש"ח. 100,000, ללא הוכחת נזק – כוונה לפגוע )המסלול הפלילי(הוכח כי היתה

הוכחת כוונה לפגוע: המניע היה מתוך זדון, רשעות, מזימות ארסיות" – בפרקטיקה – קשה להוכחה ולמעשה זוהי אותמתה.

הצעת החוק החדשה: ₪.300,000הגדלת סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק –

במקרה בו לא ניתנה לנפגע אפשרות נאותה להגיב, יהיה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים עד מיליון וחצי ₪, ללאהוכחת נזק.

ח"כ יריב לוין "ההצעה נועדה לשים סוף למצב בלתי נסבל של "חופש הביזוי" תחת חופש הביטוי. החוק האוסר פרסום לשון הרע,

מתברר כלא יעיל, גם עקב ההליכים המשפטיים שנמשכים שנים רבות". עוד אמר לוין, "כי ראוי לעגן את זכות התגובה,בחקיקה".

סרן ר' נ' אילנה דייןהגנת אמת בפרסום

העריכה –מאוזנת ומחוייבת המציאות או עולה כדי שקר וסילוף? אין פסול בעריכה לכשעצמה – זוהי נשמת אפה של העבודה העיתונאית. אך ניתנה תחושה כי אלה התמונות "בזמן

אמת".

מה המבחן לעריכה? הצגת החומר באופן שבו הצופה הסביר מקבל תמונה אמיתית על אודות האירועים היא עריכה ראויה; והצגת החומר

באופן שהצופה הסביר קולט תמונה שאינה תואמת את פני המציאות לגבי האירועים, היא עריכה פסולה.

הובטח לו, לצופה, בתחילת הכתבה, כי "מה שעולה מתוך חומרי החקירה... הוא די ברור מבחינת העובדות" והתברר כיההצהרה היומרנית של אילנה דיין כי העובדות הן ברורות התגלתה כחלולה.

הכתבה הכתה אפוא גלים, ממצאיה התקבלו כמוחלטים, מסקנותיה כסופיות. עד לשידורּה היה שיפוט האירוע בזירה הציבורית נתון בספק ובמחלוקת. לאחר ששודרה הוסר הספק. המשפט הציבורי כבר הוכרע, המשך ניהול ההליך בבית

הדין הצבאי נראה היה תפל.

הזכות לאנונימיות ברשת וחשיפת גולשים:הדילמה היא בין הזכות לאנונימיות ברשת ובין שמו הטוב של האדם. זה בעצם לשון הרע ברשת.

נשאלות מספר שאלות, כל שאלה מובילה לתשובה אחרת. האם האנונימיות היא זכות? התשובה לא ברורה, לא בטוחשכן. אם טוענים שכן, האם צריך לספק לה הגנה, אם כן איזה סוג של הגנה – מוחלטת או יחסית?

? מהו הבסיס העיוני לאנונימיות? ממה היא נגזרת? האם האנונימיות היא זכותבנוגע לשאלה

מחופש אמר: זכות האנונימיות היא זכות היונקת ריבלין – השופט ברע"א מור נגד ברקרע"א – רשות ערעור אזרח. . אם הזכות לפרטיות נגזרת מחופש הביטוי, אנונימיות היא לעתים תנאי לעצם האפשרותהביטוי ומהזכות לפרטיות

והנכונות להתבטא ופעמים האנונימיות היא חלק מהמסר הגלום בביטוי. לא רק שאני ארשה לעצמי לכתוב יותר כי אף אחד לא ידע מי אני, הצורך שלי באונונימיות הוא בכלל המסר שלי, למשל אם אני עובדת בחברה ואני לא מרוצה .. יש לזה חשיבות להישאר אנונימי גם כדי לא לסתור פיות וגם לפעמים רוצים להעביר מסר בזה שכותבים באנונימיות. לפייש )בהיעדר חוק( – מבחינתו דיונית – בהיעדר מסגרת יש לאנונימיות בהקשר האינטרנטי מעמד חוקתי ריבלין

לאנונימיות מעמד חוקתי – מעבר לכל החוקים.

השופט לדעת לאנונימיות פרטים,רובינשטייןהזכות לחשוף ניתן מוחלטת, לא היא חוקתי, במעמד לא היא מחופשהאנונימיות לא זוכה להכרה כמו שמציע ריבלין. אצל רובינשטיין )הוא דעת המיעוט( הזכות לאנונימיות יונקת

, זכות זו אינה עצמאית ואין לראות בה מעבר ל"עובדה" או מצב דברים נתון. האנונימיות ברשת כפופההביטוי בלבדלפסיקה העוסקת באיזון בין חופש הביטוי לבין זכויות יריבות כגון לשון הרע.

המסקנה: יש לאזן את חופש הביטוי ברשת והזכות לאנונימיות עם פגיעה בזכויות אחרות.

כיום העמדה השלטת כל עוד אין חוק לא ניתן לחשוף את פרטי המעוולים – זו הפסיקה האחרונה של בית המשפטהעליון.

האנונימיות לפי ריבלין נגזרת גם מהזכות לפרטיות. זה נותן הגנה נוספת לאנונימיות.

גם חופש הביטוי וגם הזכות לפרטיות מגינות על האנונימיות.

– תיק אזרחי שמדבר על כך שאנונימיות )זו עמדה שמרנית ולא העמדה הקובעת( היא לא משהובורוכוב נגד פוראן ערכי או אידיאולוגי )כמו שריבלין חושב( אלא נתון או תוצר... כשם שאין באנונימיות הזו כל ערך מוגן, כך גם אין להקים

לה הגנות מלאכותיות יש מאין"

לפי השופט אמיר בבורוכוב האנונימיות הינה נתון טכנולוגי, תוצאה מקרית למדי של רשת האינטרנט. בית המשפטסירב לגזור אנונימיות מתוך הפרטיות מחמת הערכתו השלילית כלפיה.

בעניין מור – נחלקו הדעות

רובינשטיין: האנונימיות לא הומשגה כלל כחלק מהזכו לפרטיות אלא הסתפק כאמור בהמשגה )צרה( שלה•כחלק מחופש הביטוי

ריבלין דעת הרוב: העוגן של האנונימיות הוא בזכות לפרטיות משום שהיא "מאפשרת לאדם להיעזב לנפשו•ולהמנע ממסירת מידע אודותיו שהוא אינו מעוניין שיימסר".

מתוך פסק דינו של השופט ריבלין: "חשיבותה של האנונימיות באינטרנט בולטת גם בהקשר של הזכות לפרטיות... ניפוץ "אשליית האנונימיות" במציאות שבה תחושת הפרטיות של הגולש היא מיתוס, עלול לעורר אסוציאציות של "אח גדול". פגיעה זו בפרטיות ראוי למזער.. בגבולות ראויים ראוי לשמר את מקלטי האנונימיות בכחלק מתרבות הגלישה באינטרנט" , "ניתן לומר כי במידה רבה האנונימיות עושה את האינטרנט למה שהוא, ובלעדיה ייגרע החופש במחרב הוירטואלי. ככל שתתרחב האפשרות לעלות על העקבות הנותרות בחלל הוירטואלי, יש לצפות לשינוי מהותי בדפוסי ההתנהגות של המשתמשים", משתמשי טוויטר ויתרו מרצונם על פרטיות כתובות האינטרנט שלהם כאשר נרשמו

לאתר, ובכך ויתרו גם על ציפיית הפרטיות".

ולכן בעקבות ידי טוויטר, על ניתנות לבדיקה כי כתובת האינטרנט שלהם היו צריכים לדעת, ידעו, או "העותרים החתימה על הסכם השירות והפרטיות של טוויטר, ציפיית הפרטיות שלהם היתה מופחתת".

סיכום ביניים –ריבלין ממקם את האנונימיות כנגזרת חברתית של הטכנולוגיה. רואה בטכנולוגיה גורם שמאפשר אתהאנונימיות, אך גם מסכן אותה.עמדה זו כורכת את הפרטיות בציפיות הגולשים.

חוק שמסדיר את הגנת הגולשים עדיין אין. בפסיקת האם מגיעה הגנה לזכות לאנונימיות?בנוגע לשאלת ההגנה - העליון מור נגד ברק יש מחלוקת בין השופטים באשר לשאלת קיומה או העדרה של מסגרת דיונית מתאימה לחשיפת

גולשים. השלב הבא הוא חקיקת הכנסת.

. התחנה השניה: ספק שירותIPמור – מטפל אלטרנטיבי, טוקבק – "שרלטן". התחנה הראשונה: השגת כתובת ה- -הגישה לאינטרנט לחשיפת הפרטים. סירוב מוביל ל - תחנה השלישית: בית המשפט.

עובדת מדינה בכירה כתבו עליה כתבה מפרגנת ואחד הטוקבקים כתב עליה דברים לא טובים.. בית המשפט כתב כיהוכרה הזכות של הנפגעים לגשת לערכאות. על מנת שאני אוכל לחשוף טוקבקיסט עליי לעבור מספר תחנות:

IPהשגת כתובת .1IPללכת לספק שירות על מנת שיחשוף מי עומד מאחורי כתובת ה.2הספק מסרב כי הוא מחויב כלפי הגנת הפרטיות כלפי אותו אדם ואז הולכים לבית משפט.3

בית המשפט בפרשה של העובדת מדינה הכירה בזכות שלה לגשת לערכאות)האנונימיות הינה נגזרת של חופש הביטוי ולחשוף מי עומד מאחורי. אבל היא קבעה מבחנים מתי לחשוף.IPוזכות הפרטיות( אמרה כי צריך לחשוף את כתובת ה

השופטת אגמון חשבה על כלל אצבע )בהיעדר חוק( – לקחה את הרף הפלילי הגבוה של לשון הרע – כוונה לפגוע )קשה להוכיח כוונה לפגוע(, על הכוונה לפגוע ניתן ללמוד מתוכן הפרסום והנסיבות. בנסיבות האלה של הלכלוכים ניתן

ואז התירו את החשיפה. IP טוקבקים ומסתבר שכולם היו מאותה כתובת 31להוכיח כוונה לפגוע. היו

כתב עליו שהוא עושה עבירות והשופטת של התיק200תיק נוסף – היה מתמודד לראשות עיריית קריית אונו, צחי הקודם החליטה שאין מקום לפסוק. כאן מדובר באיש ציבור ובהתנהלות בעניינים ציבוריים שקשורים לזירה המקומית,

מדובר בביטוי פוליטי בהקשר ציבורי - אין לחשוף את הגולש.

נזק מול תועלת. – "דבר מה נוסף" וזהו מבחן המידתיותמור נגד ידיעות אינטרנט – השופט עמית - צריך להראות או הנזק שיגרם לאותו טוקבקיסט מי שרוצההשלכה מצטברתמה טוקבקיסט לעומת התועלת של של חשיפת

שיחשפו.

מהו המבחן להתקיימות "דבר מה נוסף"?

הגשת התביעה בתום לב•

הוכחת סיכויי תביעה טובים•

התייחסות לסוג הביטוי )פוליטי מסחרי או פרטי( – לפוליטי יתייחסו פחות, פרטי יותר.•

זהותו של המבקש הנפגע )איש ציבור או אדם פרטי(•

עצמת הביטוי הפוגעני•

נסיבות הפרסום הפוגעני )חד פעמי או שיטתי, משך הפרסום וכד(•

טיב הזירה המקוונת•

המשקל המשוער שנותנים הגולשים לתוכן•

המקרים הנ"ל רוצים להראות את השניות במחלוקת של בית המשפט-

מור נגד ברק- בית המשפט קבע שאי אפשר לחשוף מעוולים בהיעדר מסגרת דיונית )בהיעדר חוק( – כרגע פועליםלפי התקדים הפסיקתי הזה – לא חושפים מעוולים.

השלב הבא – הצעת חוק תיקון לשון הרע. )חשיפת פרטי מעוול( נקרא גם"חוק הטוקבקיסטים" עבר בקריאה ראשונהבפעם הראשונה.

זבולון אורלב הציע את החוק הזה –"רשת האינטרנט היא רשת האינטרנט היא "כיכר העיר" החדשה.... .)קיימת דילמה( חלק מהצלחתו של השיח המתקיים ברשת האינטרנט נזקף לשמירת האנונימיות של המשתתפים בו .... אולם, אע"פגורף להבטחתה שעה שהיא חיסיון ליצור הצדקה אין הביטוי חופש משרתת תכליות חשובות של שהאנונימיות משמשת מחסה לעושי עוולה. העלאתה של האנונימיות לדרגת מעין קדושה, אינה יכולה להפוך אותה למפלטו ומקלטו

שניתןמור נ' ברק אי.טי.סי. החוק: "פסק דינו של בית המשפט העליון מתוך דברי ההסבר להצעת של הנבל". לאחרונה עסק בבעיה הכאובה והשכיחה של חוסר יכולתו של אדם הנפגע מפרסום לשון הרע כנגדו ברשת האינטרנט לתבוע את המעוול שפגע בו וזאת בשל העובדה שהאחרון חוסה תחת מסך ערפל האנונימיות", "פסק הדין הבהיר את הצורך המשפטי הברור בדבר חקיקה אשר יסדיר את העילה החוקית לחיובם של ספקי האינטרנט לחשיפת פרטיו של

לקוח אנונימי המפרסם לשון הרע ברשת. בנוסף עמד פסק הדין על ההבדלים הקיימים ביחס לסדרי הדין בין הערכאות השונות שהכירו בפועל בעילה זו". חוק זה שם לו למטרה לעגן את עילתו של הנפגע לחשיפת פרטי המעוול ולהסדיר

את סדרי הדין על פיהם יתנהל הדיון.

בהצעת יש קשר לפסיקות – בית המשפט נותן הגנה לאנונימיות, זבולון אורלב אומר כי פסק הדין הבהיר את הצורך וכיצריך להגן גם על השם הטוב של האדם.

אדם הסבור כי מידע שהופץ ברשת האינטרנט הכיל לשון הרע עליו, א: )א(9התיקון המוצע לחוק – הוספת סע' רשאי להגיש המרצת פתיחה נגד ספק שירותי האינטרנט המחזיק בפרטי המפיץ בבקשה שיחשוף את זהותו של מפיץ

המידע;

רשאי להציע המרצת פתיחה – הליך משפטי מזורז, קודם כל מגישים נגד הספק. השלב השני - התביעה העיקרית זה לשון הרע, שלב ג – בית המשפט עוד לא יתן למבקש את הפרטים אלא בית המשפט מקבל את הפרטים אליו. שלב ד

של בית קפה, בית המשפט לאIP– סבר בית המשפט כי ניתן לזהות באופן ברור את מפיץ המידע )אם קיבלתי כתובת יחשוף(.

השלבים שמציע החוק )ארוכים(

ביהמ"ש צריך להשתכנע כי הבקשה למסור את פרטי הגולש הוגשה במטרה להגיש נגדו תביעה ולא בשל סיבה•אחרת.

יש חשש ממשי שהתוכן שפרסם הגולש אכן מהווה עוולה עבור המבקש.•

קיימים סיכויים שהתביעה נגד הגולש תתקבל.•

ביהמ"ש בדק וקבע כי ניתן יהיה לזהות באופן ברור את הנפגע.•

מה לגבי אחריות מנהלי פורום ובעלי אתרים לפרסומי לשון הרע של גולשים?

האם דינו של עורך אתר כדינו של עורך עיתון? בשני פסקי הדין אין הסכמה.

בורוכוב נ' פוראן - קבע כי אתר אינטרנט אינו עיתון כמשמעותו לפי חוק איסור לשון הרע ואין דינו של עורך•עיתון כדין מפעיל האתר, ביחס לאחריותו על הדברים המפורסמים.

וייסמן נ' גולן – נקבע כי אתר אינטרנט הנו אמצעי תקשורת ככל כלי תקשורת אחר.•

היום כבר יש הסכמה שאתר אינטרנט רואה כעורך אתר כעורך עיתון.

בורוכוב נגד פארן – היו שני חירשים, אחד היה מנהל האתר ואחד כותב. הטענה היא שמנהל האתר ניצל את סמכותו כדי לפגוע בתובע. הוא כתב בשמו איזה משהו, הוא חשף את שמו. זה שהוא חשף את השם לא נחשב פגיעה בפרטיות כי היה ניתן לזהות לפני כן מיהו. אבל הוא כתב משהו בשמו ואז הנפגע כתב טוקבק שזה לא אני כתבתי והוא לא פרסם את זה, הוא ניצל את סמכותו כמנהל הפורום ולא פירסם את זה. מה שהוכר בפסק דין זה שאם כותבים פרסומים

פוגעים מנהל הפורום לא מחויב למחוק אותם והוא לא אחראי לכך.

מטרת הדוגמאות להראות עד כמה הפסיקה לא סגורה על עצמה.

סיכום עד כה: טוקבקים לפי פסק הדין לא ניתן לחשוף, לפי החוק יהיה ניתן לחשוף, אף לגבי מנהלים פורומים איןתשובה חד משמעית.

חופש הביטוי והליכי משפט )סוב-יודיצה(

הזכות להליך הוגן מול עיקרון הפומביות.סיקור פרשיות הנדונות בבית משפט ועבירת הסוביודיצה

הדילמה הערכית היא עקרון הפומביות מול הזכות להליך הוגן. לחוק יסוד:השפיטה.3עקרון הפומביות מעוגן בסעיף

חשוב שמשפטים יהיו פומביים. כל אחד יכול ללכת לבית המשפט ולשמוע אלא אם כן נקבע אחרת. עקרון הפומביותלא כולל רק את מה שקורה בבית המשפט, כולל גם את מה שהיה בתוך ההליך.

אם הציבור ירצה לבחון מה היה בהליך הוא יכול לבקש למשל את צילום החומר בשם עקרון הפומביות אך מנגד ישנההזכות לפרטיות.

עקרון הפומביותערך בסיסי במשטרה דמוקרטי

(:1984 לחוק יסוד: השפיטה )3סע' "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או בית המשפט או בית משפט הורה אחרת לפי חוק".

חשיבות הפומביות הוכרה גם בפסיקת העליון: "עקרון הפומביות הינו אחד מעמודי התווך של סדר הדין הפלילי והאזרחי ואחד באמצעים החשובים ביותר להבטיח

ניהול משפט הוגן וחסר פניות" הגינזר נ' מ"י(.334/81)ע"פ

הרציונאל לפומביות כפול:א. "בלא פומביות אין צדק"

מערכת המשפט ובה שופטים ותובעים יידעו כי הם נתונים לביקורת ציבורית מלאה. הנ' אגרנט: "קיימת הסכנה כי בית המשפט לא יהיה קנאי לעשות דין צדק אם לא יידע שסדרי הדין שלו נתונים

לביקורת ציבורית מלאה ואין זו תשובה טובה לומר כי אפשר תמיד לבטוח בשופטים". הסיקור יכול לעוות את התנהלותה של המערכת )למשל, בסיפור ניסיון האונס של מאבטח הרמטכ"ל, כל המשאבים

של המשטרה תועלו לכיוון החקירה בתיק בגלל הסיקור התקשורתי הרחב, המשטרה רצתה להוכיח את יעילותה(.התקשורת מעלה תיק מסוים לסדר היום והמערכות פועלות לפי מה שנקבע בתקשורת.

זה לא הוגן לאדם שנשפט, זה משבש את סדר היום של המערכות המדיניות )משטרה, משפט...(

ב. חיזוק אמון הציבור "פומביות המשפט אינה רק זכותו של הנאשם, כי אם היא באה להבטיח שצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה.... הציבור

חייב לדעת אם זרועות החוק פועלות ביעילות ובהגינות ללא משוא פנים וללא אפליה".)דוד ליבאי(. לסיקור עשויה להיות השפעה על אמון הציבור שיטיל ספק בטוהר השפיטה.

עקרון הפומביות כולל: נושאים אולם בית המשפט. אך הוכר כי ישנה חשיבות גם לחופש הדיון של בתוךחשיבות הדיווח של מה שקורה

. למשל – הערכת הסדר טיעון חייבת להתבסס על הבנת הראיות שעמדו כנגד התביעה.הקשורים להליך

מאידך החשש: שפיטה על ידי העיתונותהסיקור עלול "להרעיל את מעיינות הצדק עוד בטרם התחילו לזרום".

חשש מהעברת זירת המשפט לתקשורת שופטת ומרשיעה.

גם כאן הסכנה כפולה:א. הסיקור עלול לעוות את התנהלותה של המערכת )נסיון האונס של מאבטח הרמטכ"ל(.

גם גישת השופטים השתנתה:(50הגישה המסורתית – כאשר מדובר בשופטים מקצועיים הסכנה על השפעה עליהם היא אפסית )שנות ה-

הגישה הנוהגת היום: "לא ניתן לומר כי סכנת ההשפעה אינה אורבת לשופט" )השופט ויתקון(. יש לזכור:

סכנת "ההרעלה" אינה פועלת רק על שק"ד השופט.היא פועלת גם על התנהלות רשויות האכיפה )למשל – נסיון אונס מאבטח הרמטכ"ל(.

קיים חשש משמעותי של השפעה על עדים פוטנציאלים! ב. לסיקור עשויה להיות השפעה על אמון הציבור שיטיל ספק בטוהר השפיטה.

כיצד מתמודד החוק עם הדילמות?דלתיים סגורות

איסור פרסוםסוב-יודיצה.

( 129.1התיקון לחוק בתי המשפט ).הצעת חוק חדשה המתגבשת וזכתה כבר לכינוי "חוק ההסתרה".

לחוק בתי המשפט68דלתיים סגורות – סע' בשלושה סוגי מקרים:

)למשל בטחון המדינה, סדר ציבורי, יחסי החוץ(..מקרי אינטרס ציבורי 1)הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, מתלונן או נאשם בעבירות מין, בתי דין למשפחה(.מקרי פרטיות . 2הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או להעיד בכלל, או הגנה על בטחונו של עד.הליך שיפוטי - . 3

(70איסור פרסום )סע' לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט. )א(לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט.)ב(

הקלטות בבית המשפט.כתיבה במהלך דיון.

)ד( "לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותשל אחד מהם.. לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם עם מוגבלות נפשית....

צרכי חקירה - בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום... אם הדבר עלול לפגועבחקירה על פי דין"

( בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, או פרט אחר מפרטי1( )1)האם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור העולה על העניין הציבורי.החקירה,

עקרון משפטי נוסף – סוב יודיצהבדיון, מתחת לשיפוט. = sub judiceמלטינית

המשמעות: אסור לכלי תקשורת לחוות דעה על הפסיקה לפני שמוכרז פסק הדין.הרציונאל: הגנה על הזכות להליך הוגן

לחוק בתי המשפט – 71סעיף מניעת פגיעה בהליך הוגן

)א( לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום

כדי להשפיע כאמור. )ג( איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט.

1992המצב המשפטי עד איסור הפרסום הוחל גם על משפטים אזרחיים ותביעות לבג"צ ולא רק על עניינים פליליים.•

אורלי אזולאי 696/91 ע"פ עיתונאית – פרסמה כתבה יומיים לפני גזר דין של נאשם שהורשע.•ביתה משפט העליון מנתח את היסוד העובדתי של פרסום "שיש בו כדי להשפיע על מהלך המשפט".•

בית המשפט קבע: נקודת האיזון בארץ נקבעת על-פי מבחן האפשרות הסבירה של השפעה אסורה.•אפשרות סבירה להשפעה על הליך השיפוטי קיימת גם במקום שהמשפט מתנהל על-ידי שופט מקצועי.... • מעבר לכך השפעה זו יכול שתהא על בעלי הדין ויכול שתהא על עדים. דומה שדווקא השופט הוא החוליה•

החזקה ביותר בשרשרת זו, ואילו העדים הם החוליה החלשה שבה.מהו מבחן אפשרות סבירה להשפעה אסורה?

די לה אם היא אפשרות סבירה, ואין צורך שתהא קרובה לוודאי או ממשמשת ובאה...• זהו מבחן אובייקטיבי, המאזן - על-פי עקרונות של סבירות - בין חופש הביטוי מזה לבין טוהר השיפוט מזה.•

מבחן זה הוא המנחה אותנו, ואין אני רואה כל יסוד לסטות ממנו בדרך שיפוטית.היסוד הנפשי של מודעות ל"עניין תלוי ועומד"

במקום שאין נדרשת מחשבה פלילית, יש להניח, כי נדרש יסוד נפשי של רשלנות, אלא אם כן המטרה•התחיקתית מחייבת מסקנה שונה.

האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, המונחים ביסוד המטרה התחיקתית של הסעיף, מחייבת שלילתה של• המודעות בפועל מזה ושל האחריות המוחלטת מזה לעניין היסוד העובדתי של היות משפט "תלוי ועומד",

ומעמיד את האחריות הפלילית על-ידי סעיף זה על דרישות היסוד הנפשי של רשלנות. שפטל נ' היועמ"ש 223/88 בג"צ

ידיעות אחרונות פרסם כתבות אודות איוון האיום והאשימו אותו שהוא האיש.•היועמ"ש החליט להמנע מהעמדה לדין בטענה כי זה משפט טעון ויש להתיר כתבות לעיתון.•שפטל, הסניגור, פנה לבג"צ ולראשונה חוייב היועמ"ש להגיש כתב אישום נגד העיתונאי נוח•

קליגר. דעת הרוב )בך(:

טוהר ההליך חשוב פי כמה וכמה כשמדובר בנאשם שמואשם בפשעי מלחמה נאציים במדינת ישראל ועיני העולם כולונשואות לישראל.

דעת המיעוט )ויתקון(: לאור העובדה שהוגשו בעבירה זו כתבי אישום כה מועטים, הדבר מלמד על המדיניות הנוהגת ועל כן אין מקום להגיש

כתב אישום במקרה זה.

– הנחיית היועץ המשפטי לממשלה1992? 1992מה השתנה בשנת •

( הפרסומים המעוררים מעצם טבעם את החשש האמור:2) )א( פרסום הכולל הבעת דעה בעניין אשמה, חפות, עונש, זכות, או כל עניין מהותי אחר הטעון הכרעה שיפוטית

באותו הליך. )ב( פרסום עובדות מהותיות רלוונטיות לעניין הטעון הכרעה במשפט, כל עוד לא הובאו בפני בית המשפט באותו

הליך. )ג( פרסום ראיון עם בעלי דין, או עם עדים האמורים להעיד במשפט, או פרסום המביא את גירסאותיהם של•

אלה, למעט פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר, או שאירע, בישיבה פומבית של בית המשפט ]ראה: )ג( לחוק[.71סעיף

)ד( פרסום הכולל הבעת דעה על עדויות שנשמעו במשפט ועל מידת מהימנותם של עדים שהעידו, אושאמורים להעיד במשפט.

)ה( דיווח בלתי נכון ושלא בתום לב על דבר שנאמר, או שאירע, בישיבה פומבית של בית המשפט שיש בו כדילהשפיע על עדים שטרם העידו.

על פרסום הנמנה עם הסוגים שיפורטו להלן:לא יועמד אדם לדין ( על אף האמור לעיל, הרי ככלל, 3•)א( דיון עיוני בשאלות עקרוניות או משפטיות הקשורות לעניין נושא המשפט.

)ב( פרסום על עניין התלוי ועומד בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, וכן פרסום על עניין התלוי ועומד בערעור על הכרעת ערכאה שיפוטית, וכן פרסום על עניין התלוי ועומד בוועדת חקירה שהוקמה על-פי חוק

, למעט במקרים חריגים שנסיבותיהם רבות חומרה.1968ועדות חקירה, תשכ"ט-( לא יוגש כתב אישום אלא בהסכמה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה. 4שימו לב

אין צורך להוכיח שהפרסום אכן הושפע אלא כוונה להשפיע.• המבחן בבריטניה )שם נולד האיסור( האיסור חל רק כאשר קיימת "סכנה מהותית של הכשלה או עיוות למור•

של הליכי עשיית צדק".

המצב בפועל נכון להיום:השתנו מאפייני הסיקור התקשורתי ללא היכר.•נחצו כל הגבולות•

כללי האתיקה של מועצת העיתונותהליכים פליליים

בכיסוי ההליך הפלילי אין ליצור מראית עין מובהקת של כוונה להשפיע על תוצאות(13.2.02)תיקון ( 1ג. )א' 12 המשפט. בכלל זה, אין לפרסם במהלך המשפט הערכה נחרצת של העדויות או העמדות של הצדדים או עמדה לגבי

תוצאה מסוימת של ההליך.

מדיניות אכיפה נכון להיום"אות מתה".•איך מערכת המשפט נערכת להתמודד עם המצב?•יוזמות חקיקה•

9.1.12 תיקון לחוק מיום 70תיקון סעיף • שעות מהמועד בו48לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, עד תום (1( )1)ד•

התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה, או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים בפני שופטבעניינו, לפי המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות.

(, לא יחול איסור פרסום שמו של חשוד בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן: 1על אף הוראות פסקה )(2)  בית המשפט התיר את פרסום שמו של החשוד בשל העניין הציבורי שבפרסום, ובלבד שניתנה לחשוד)א( 

הזדמנות להשמיע את טענותיו בעניין; רשות חוקרת פרסמה או ביקשה לפרסם את שם החשוד, לאחר שקצין בדרגת ניצב משנה ומעלה מאגף)ב(

חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, או עובד ציבור האחראי על תחום חקירות ומודיעין ברשות חוקרת אחרת, לפיהעניין, אישר כי בנסיבות העניין, מטעמים מיוחדים שנרשמו, התקיימו שני אלה:

החריגים: הפרסום נדרש לצורך החקירה )איתור חשוד או עד, עבריין נמלט, אזהרת הציבור או לצורך חיוני אחר; (1)• עיכוב הפרסום שייגרם מהצורך בקבלת אישור בית המשפט לפי פסקת משנה )א(, עלול לסכל את(2)•

(; 1מטרת הפרסום האמורה בפסקת משנה ) החשוד ביקש לפרסם את שמו או הסכים לפרסום שמו, ובלבד שהבקשה או ההסכמה ניתנו בידי החשוד עצמו)ג( 

או על ידי בא כוחו, בכתב.";

ההגבלות המיוחדות על זיהוי קטינים

: הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים.24חוק הנוער )טיפול והשגחה( – סע' • 6חוק לתיקון דיני ראיות )הגנת ילדים( : סע' • ההגנה היא כלפי קטין שעבר עבירה, נפגע מעבירה או שהפרסום קשור למי מקרוביו מדרגה ראשונה שפגעו בו•

וחשיפת הארוע עלול לחשוף אותו.החוק למניעת הטרדה מינית – איסור לפרסם נפגעי עבירת מין. •

חופש העיסוק וכללי הבעלות הצולבת:הערכים הם חופש הביטוי ומניעת ריכוזיות מול חופש העיסוק וחופש התחרות.

1994 חוק יסוד חופש העיסוק, חופש העיסוק

.כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. 3

פגיעה בחופש העיסוק .אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה4

עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. מפת התקשורת בישראל

לא התקיים בישראל "שוק תקשורת". 80עד שנות ה- ערוץ טלוויזיה אחד, עיתון אחד, מספר מצומצם של תחנות רדיו, חברת טלפוניה אחת, ספק תקשורת בינלאומית אחד

– מהפכה רבתית - ערוץ90ומפעיל סלולרי אחד. רוב השחקנים בשוק התקשורת היו בבעלות ממשלתית. שנות ה- מסחרי נוסף המופעל ע"י זכייניות פרטיות. שני ספקי טלוויזיה רב-ערוצית )חברות הכבלים וחברת הלוויין(, וכן ערוץ

שלישי וערוצים ייעודיים. נוספו תחנות רדיו אזוריות, בבעלות פרטית. שלושה מפעילים של סלולר. לספק התקשורת הבינלאומית נוספו שני

מתחרים.האינטרנט הפך למרכיב מרכזי במפת שוק התקשורת.

למרות זאת – השוק מתאפיין בתחרות בין מעטים בשל חסמי כניסה כלכליים גבוהים.

קבוצות משקיעים ספורות, המרכזות בידיהן את ההון הדרוש להשקעה עתירת תשתיות, שולטות באמצעי התקשורתהעיקריים בישראל.

התוצאה: מבנה ההחזקות בשוק התקשורת הישראלי מאופיין בבעלויות צולבות. ברוני התקשורת:

(IDBמשפחת מוזס, משפחת שוקן, משפית נמרודי, תאגיד התקשורת בשליטת אליעזר פישמן, נוחי דנקנר )משפחת עופר ואודי אנגל, מוזי ורטהיים, עופרה שטראוס, יצחק תשובה, שאול אלוביץ, לב לבייב

ניתן לזהות שני מאפיינים עיקריים לשוק התקשורת בישראל:.בעלויות אלכסוניות2.בעלויות צולבות 1

מהו בעלות צולבת? המונח "בעלויות צולבות" מתאר מצב שבו גוף או בעל אינטרס עסקי, מחזיק במספר גופים הפועלים בתחום•

עסקי אחד או בתחומים עסקיים קרובים.בעלות אופקית = בעלות על כלי תקשורת שונים כמו עיתונים וטלויזיה •בעלות אנכית = בעלות על כלי תקשורת מאותה מדיה •

בעלויות אלכסוניותבעלות על כלי תקשורת ועל עסקים אחרים במקביל. •

מה הבעיות באחזקת הבעלויות הצולבות ובעלויות אלכסוניות? תוצאות אפשריות א'

פגיעה בחופש הביטוי בחברה - צמצום אפשרי של מידע וידיעות • עיוות אופן סיקור החדשות לטובת תהליכים כלכליים שבהם יש לבעל השליטה אינטרס, או התנגדות לרפורמה•

שתביא להקטנת הרווחיות בענף שבו בעל השליטה עוסק. יצירת דעת קהל שלילית כלפי גורמים פוליטיים או עיסקיים משיקולים של בעלי השליטה בכלי התקשורת•

תוצאות אפשריות )ב'( ניסיון לעיצוב דעת קהל לפי אינטרסים כלכליים של בעל שליטה בכלי תקשורת יכול להביא להצגת מצגים•

מוטים לצורכי שיווק של עסקים אחרים בבעלות בעל השליטה הימנעות מחשיפה ציבורית לעניינים הנוגעים לו – לרבות הימנעות מפרסום כתבות תחקיר העלולות לפגוע•

בעסקיו. הפחתת התחרות בעסקיו על ידי תיאור שלילי של מתחריו ויצירת התרעה כלפיהם. •

תוצאות אפשריות )ג'(צמצום או אי סיקור של חדשות המציגות עסקים של בעלי השליטה האחרים באור שלילי•

לבעל השליטה בכלי התקשורת יש תמריץ להעביר עבודות הפקה לעסקים הקשורים אליו ובכך לפגוע בתחרות•ובמגוון היצירתי בשוק ההפקה המקומי

תוצאות אפשריות )ד'(•תיתכן צנזורה פנימית של העיתונים בכלי התקשורת על-פי האינטרסים של בעל השליטה•

השפעת בעלי העיתונים על סיקור "מן הנתונים עולה כי הן 'מעריב' והן 'ידיעות אחרונות' עוסקים יותר בנושאים הקשורים לחברות הזכייניות ]'רשת'[ שבהן

יש לבעלי העיתונים החזקות.. הממצאים מעידים בבירור על כך ששני העיתונים משתמשים בדפיהם כבמה לקידוםהאינטרסים הכלכליים שלהם"

1996ממחקרו של יונתן טיקוצ'ינסקי, "העין השביעית",

כללי איסור על בעלות הצולבת כללי הבעלויות הצולבות נועדו למנוע בעלויות צולבות, באמצעות הטלת מגבלות חוקיות על האינטרס העסקי שיש בידי

גוף יחיד להחזיק בגופים שונים לחוק הבזק4ח6סע' לא יינתן רשיון לשידורי כבלים למי שהוא בעל זכיון לשידורי טלויזיה או בעל רשיון לשידורי לווין או עיתון, או•

מאמצעי השליטה בהם. 24%מחזיק ביותר מ- לחוק הבזק2כ6סע' הבטחת עצמאות מפיק חדשות שאינן אזוריות, בין באמצעות ערוץ נפרד ובין באמצעות תוכניות משולבות. • לחוק הרשות השניה41סע' הזכות להשתתף במכרז למתן רשיון לשידורי טלויזיה: • בו(.8%מוגבל כל מי שהוא בעל בעל זכיון אחר או בעל עיתון )ולא יותר מבעל •

הגדרת אמצעי שליטה"אמצעי שליטה", בתאגיד - כל אחד מאלה:

( זכות הצבעה באסיפה כללית של חברה או בגוף מקביל של תאגיד אחר;1) •( הזכות למנות דירקטור או מנהל כללי, ובתאגיד שאינו חברה - בעלי תפקידים דומים;2) •( הזכות להשתתף ברווחי התאגיד;3) •( הזכות לחלק ביתרת נכסי התאגיד לאחר סילוק חובותיו בעת פירוקו; 4) •

בג"צ רשת הינו הערוץ המסחרי היחיד.2 - ערוץ 2000השנה: •(.10התקבלה החלטה על פתיחת מכרז לערוץ השלישי )לימים – ערוץ •נתקבל תיקון לחוק המגביל את השתתפותם של בעלי שליטה באמצעי תקשורת קיימים במכרז•

הטענה המשפטית העיקרית של הזכייניות העובדה שלא מתאפשר להן להתמודד במכרז הינה פגיעה לא מידתית בחופש העיסוק, בזכות הקנין ובעקרון•

השיוויון – חופש התחרות.פגיעה בחופש התחרות על-ידי התערבות שלטונית הינה פגיעה בחופש העיסוק. הענקת זכות לאחד•ושלילתה מאחר פוגעת בזכות לתחרות חופשית; הטלת מגבלות על פעולתו של עוסק פלוני והסרת•אותן מגבלות מעוסק אלמוני - פוגעת בזכותו של פלוני לחופש תחרות •ביסוד היבט זה של חופש העיסוק כחופש התחרות עומד עקרון השוויון בין מתחרים. הפגיעה בשוויון• נגרמת על-ידי התערבות שלטונית המעניקה לאחד ואינה מעניקה לאחר או המגבילה אחד בעוד שאינה•

מגבילה את האחר. התערבות שכזו פוגעת בחופש העיסוק. ( 1 עמדת המדינה )

המדינה טוענת מנגד כי מתן אפשרות לזכייניות הערוץ השני להתחרות צפוי להביא לפגיעה בשידורי הערוץ•השני כי הן תעדפנה להפנות את משאביהן לתחרות לזיכיון בערוץ השלישי ובכך "תייבשנה" את הערוץ השני.

תוצאת הדבר תהא שהערוץ השני יחדל מלפעול וכל פעילותו תעבור לערוץ השלישי. • ( 2 עמדת המדינה )

הקמת הערוץ השלישי נועדה, כדבר המדינה, ליצור, בין היתר, חלופה תרבותית ותקשורתית לערוץ השני.•חלופה שכזו לא תיווצר אם זכייניות הערוץ השני הן שתיזכנה להפעיל את הערוץ השלישי.

( 3 עמדת המדינה ) הקניית זכות לתחרות לזכייניות הערוץ השני תימנע קיומה של תחרות ראויה לשמה. זכייניות הערוץ השני•

נמצאות בעמדת פתיחה עדיפה על-פני כל מתחרה פוטנציאלי על זיכיון, כי הן מצוידות כבר בכל תקופתהתשתית הנדרשת. מטעמים אלה לא תיתכן תחרות אמיתית בין זכייניות הערוץ השני למתחרים-בכוח.

בית המשפט האיסור על בעלי זיכיונות קיימים ובעלי שליטה בהם מלהתמודד במכרז לזיכיונות בערוץ השלישי נועד למנוע•

ריכוז שליטה באמצעי התקשורת ובעלויות צולבות בהם. איסור זה פוגע בחופש העיסוק של זכיינים קיימיםובעלי שליטה בהם, והשאלה הנשאלת היא האם פגיעה זו עומדת במבחני פיסקת ההגבלה.

ההחלטה:

למרות שנפגעת זכותן של העותרות לחופש עיסוק ותחרות, הרי שפגיעה זו הינה בחוק, לתכלית ראויה ובמידה• שאינה עולה על הנדרש. לא נמצא לנו אפוא הצדק לעשות שימוש בסעד הדרסטי של ביטול רצונו המפורש של

המחוקק כפי שמצא ביטויו בחוק.

המצב בפועלהיעדר תפיסה כוללת לעניין בעלות צולבת.• לא הוטלו מגבלות חוקיות על החזקות צולבות בין ערוצי תוכן ובידור שאינם נוגעים לחדשות ואקטואליה אלא•

כדי להבטיח קיום של תחרות כלכלית. חולשת הרגולציה בישראל

הרגולציה הקיימת אינה מתייחסת לתחומים נוספים, כגון דירקטורה צולבת )דירקטורים המכהנים בו-זמנית• במועצות מנהלים של כמה גופים תקשורתיים או כלכליים(, ויחסים עסקיים צולבים שאינם עולים לכדי בעלות

בין כלי תקשורת )כמו מתן אשראי, שכירות או בית-דפוס( אף שליחסים אלה עשויה לעתים להיות השפעהכלכלית הדומה להשפעתה של בעלות ישירה.

ההשלכה יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק בחומרים המפורסמים אלא גם באי-פרסום חומרי חדשות ואקטואליה. •סרבול ביורוקרטי, חוסר אחידות, גופי פיקוח שונים, רגולציה עודפת; •חוסר התאמה לסביבה העסקית והטכנולוגית המשתנה; חשיפה ללחצים מצד גורמים שונים. •

אימוץ תפיסה כוללת.מחקרים ממליצים: יישום רגולציה של בעלויות צולבות גם על אתרי אינטרנט חדשותיים, בדומה לזו המוטלת על ערוצי השידור•

המסחרילחייב עיתונים יומיים לעמוד בכללי ידווח ושיקפות ביחס לאינטרסים הכלכליים של בעליהם• על החזקות צולבות של אמצעי תקשורת העוסקיםהגבלות נוקשות הרבה יותר, בין היתר איסור •

באקטואליה. מה צופן העתיד?

. 2002הצעת חוק הגבלת בעלויות צולבות בתקשורת, התשס"ב - • , המבקשת 2001הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות )תיקון - הגבלת בעלות נוספת(, התשס"ב - •

להגביל את שיעור ההחזקות של עיתונים יומיים בגופים כלכליים שאינם קשורים לעיתונות או לתקשורת.

חיסיון עיתונאי:מהו חיסיון עיתונאי ?

ציפור הנפש" בעשייה העיתונאית: "הבטחת העיתונאי למקור/מוסר הידיעה )המדליף( על אי-פרסום זהותו

הרציונל:

קבלת מידע בעל עניין וערך ציבורי רב מגורמים שונים )מדליפים( -והעברתו לידיעת הצבור: חשיפת שחיתויות ופרשותשונות

מעוגן בכל תקנוני האתיקה החיסיון העיתונאי מוחלט-

מועצת העיתונות: : חסיון עיתונאי 22 סעיף

"לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו שלהמקור".

רשות השידור: מסמך נקדי : חיסוי מקור וידיעות אלמוניות 68 סעיף

... "המשתמש במקור מידע חייב להגן על אלמוניותו של המקור".... "מותר לכתב למסור את זהות המקור לממונים עליו".

... "להקפיד הקפדת-משנה על אימות הדברים".

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו : חיסיון 3 סעיף

"לא ימסור בעל זיכיון פרטים על זהותו של אדם שמסר לו מידע או את המידע שנמסר לו, במקרה שבו מוסר המידע מסרו על-סמך

הבנה שזהותו לא תיחשף, או שמידע מסוים לא ישודר, או כלהבטחה דומה, אלא אם כן מחויב בעל הזיכיון למסור זאת על-פי

דין".

כללי האתיקה העיתונאית - החיסיון חל על:

א. זהות המקור ב. המידע שנמסר )כולל המסמכים שנאספו(

החיסיון העיתונאי לא מעוגן בחוק אלא בפסיקת בג"צ ובהחלטות בית המשפט(1986)בן ציון ציטרין נגד בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין,

פסיקת בג"צ: "חיסיון יחסי ולא החלטי" ..."יש להכיר בקיומו של חיסיון המתיר לעיתונאי שלא לגלות את מקור המידע שלו. חיסיון זה אינו החלטי אלא יחסי,

היינו, הוא כפוף לשיקול-דעתו של בית המשפט, אשר יכול להורות על מתן תשובה לשאלה. הורה בית המשפט כאמור,הרי חייב העד להשיב".

( 1986הנשיא מאיר שמגר, פסק-דין ציטרין נ' ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין בת"א )

פסיקת בג"צ: שלושה תנאים הכרחיים לפגיעה בחיסיון:

בית המשפט יפגע בחיסיון העיתונאי )ובחופש הביטוי( ויחייב עיתונאי לגלות את זהות מקור מידע חסוי רק אםמתקיימים שלושה תנאים:

להליכים המשפטיים רלוונטיות - חשיבות לשם עשיית צדק בנושא מהותי מהותיות - המידע הדרוש למקרה ואין ראיות אחרות חיוניות -

(1986הנשיא מאיר שמגר, פסק-דין ציטרין נ' ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין בת"א )

פסיקת בג"צ: גילוי מקורות ל"עשיית צדק בנושא מהותי"

..."נושא מהותי פירושו, כי המדובר בפשע או בעוון בעלי תוצאות או משמעות מהותיות או במעשה עוולה חמור, שלגביו נדרש גילוי המקור, מאחר שאין אפשרות לעשות משפט צדק ללא קבלת המידע. במקרה כאמור יוכל בית המשפט

שלא להכיר בחיסיון של העד".( 1986הנשיא מאיר שמגר, פסק-דין ציטרין נ' ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין בת"א )

פסיקת בג"צ – רק בשלב העדות בבית המשפט !

לא רלוונטי לשלב הטרום-משפטי: חקירת משטרה או שב"כ, שבכוחם לחשוף מקורות אנונימיים

שיקולים ואינטרסים מתנגשים בין האתיקה העיתונאית לפסיקהעימות בין....

האתיקה העיתונאית: הרצון למנוע פגיעה במקור, לשמור על טובתו ופרטיותו, לשמור על אמון העיתונאי, על זכות הציבור לדעת וחופש

הביטוילבין...

הפסיקה:האינטרס למשפט צדק

הביטוי לפערים בין אתיקה לחקיקה :חיסיון מוחלט למקור ולמידעהאתיקה :חיסיון יחסי – לא מחייב את רשויות החוק הפסיקה

יחסי עיתונאי - מקור גם עובד ציבור המוסר )מדליף( מידע – וגם עיתונאי המקבל אותו )כמו מסמך סודי( הם למעשה עבריינים

"הקרב" על החיסיון העיתונאי

עיתונאיםמאבק משפטי לחשיפת מקורות מידע בבתי המשפט בישראל

(2002פרשת סיריל קרן ) חקירה נגד רה"מ דאז אריאל שרון – חשד לשוחד בנוגע למימון מערכת הבחירות שלו. איש העסקים קרן העביר

מליון דולר 1.5לחשבונו של גלעד שרון ( – ציון-דרך בהגדרת מערכת היחסים בין עיתונאי למקור ובניסוח היקף חובותיו של העיתונאי2011פסד הדין )

כלפי מקורות חסויים שופט בית המשפט אבי זמיר קבע: החיסיון העיתונאי התקבע במשפט הישראלי ו"דומה שאין עליו עוררין. ההכרה

בחיסיון קנתה אחיזה בפסיקה, אף שטרם עוגן בחוק"לא הוכח שבמעשיו של קרא הופרה חובת הזהירות

(:2011בית המשפט המחוזי בת"א ) "חשיבותה של זכות הציבור לדעת לקבלת מידע נעוצה בהכרה כי המידע המצוי בידי השלטון איננו קניינו של השלטון,

אלא קניינו של הציבור"

פרשת "פליים-גייט" – 2002החיסיון העיתונאי בארה"ב במבחן

ואלרי פלייםC.I.Aחקירת הדלפה מהבית הלבן בנוגע לחשיפת זהותה של סוכנת המדליפים לתקשורת:

לואיס ליבי – עוזרו הבכיר של סגן נשיא ארה"ב, ריצ'ארד צ'ייני קרל רוב - יועצו של הנשיא ג'ורג' בוש

ארה"ב: (:1972פסיקת בית המשפט העליון )

אישומים פליליים – פרשנות מחמירה: אין לעיתונאים חסינות אישומים ציבוריים-אזרחיים – גישה מרוסנת )בפרשת

מהפרת חיסיון( ווטרגייט - גובשה הנחייה להימנע ככל האפשר

בריטניה: ביטחון המדינה או "בשם הצדק"

עיתונאי יגן על מקורותיו אלא אם-כן המידע דרוש לביטחון המדינה או "בשם הצדק"

בית המשפט לא מכיר בחיסיון עיתונאי מוחלט. בידיו שיקול דעת לבחון כל מקרה לגופו ולהכריע בין

שיקולים מתנגשים

עמדת מועצת העיתונות:עיגון חקיקתי לחיסיון העיתונאי – מוחלט, בדומה לחיסיון שניתן לעורך הדין, אל מול כל הרשויות ולא רק בית המשפט

מי ייהנה מחיסיון עיתונאי? חודשים להסכמה בשאלה "מיהו עיתונאי", כדי לבחון מי יוכל ליהנות מחיסיון3לע"מ ומועצת העיתונות יגיעו תוך

עיתונאי בהתאם להצעת החוק של ח"כ נחמן שי לעיגון החיסיון העיתונאי בחקיקה 2011הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות )חיסיון עיתונאי( התשע"א