( 1978 זיגמונט באומן – אתגר הפרשנות )

( קשורה ב'הסבר', להסביר משמש כאןhermenetikosהמילה 'הרמנויטיקה' )מיוונית במובן של 'להבהיר' – להפוך את המעורפל לברור. במשך שנים הרמנ' היתה תת

מחלקה בפילוסופיה. היות ומרבית הטקסטים בעולם הנוצרי הגיעו בגרסאות סותרות, המלומדים היו טרודים בשאלתוניזוקו מהעתקות רשלניות במהלך הדורות,

,האותנטיות, איזה טקסט הוא האמיתי. הרמנויטיקה קמה בכדי לענות על שאלה זו והשתמשה בשיטות פילולוגיות במטרה להגיע לעותק האמיתי ולמשמעות האמיתית שלו. משמעות אמיתית נחשבה זהה לאותנטיות של הטקסט. תחום ההיסטוריוגרפיה

היה הקליינט הנלהב ביותר של הרמנ'.

הרמנויטיקה נעה במהירות למרכז הדיון הלמדני, הודות למחלוקת16במאה ה הקתולית-פרוטסטנטית לגבי התנ"ך – מהו הטקסט האותנטי ומה משמעותו האמיתית

של המסר. הדחיפות הפרקטית של העניין דחפה את ההרמנ' למקום מרכזי במדעי הרוח. ביקורת פילוסופית משכה את ההוגים המבריקים ביותר ומעמד התחום טיפס

מסמכים מזוייפים. הרמנ' העלתה אתשחשפובעקבות סדרת הישגים משמעותיים לדרגה של חקירה מתודולוגית. התחום קיבל דחיפה גםההיסטורייםביקורת המקורות

מכיוון של אנשי משפט שהתענינו בפרשנות החוק.

(8-9)

פרשנות הפכה לאתגר עבור מדעי החברה, וסוציולוגיה בפרט. כל עוד שמשימת ההבהרה הוגדרה כחיפוש אחר המסר הנקי של הכתוב, תפסו אותה ככלי. כלי משמש

. ההתבוננות חלה תפנית גורלית18בסוף המאה ה לפתרון בעיות ולא יוצר אותן. מעבר לביקורת של טקסטיםנעה אלהפילוסופית על הפעילות והתוצרים של פרשנות

והחלה לשאול שאלות לגבי הטבע והיעדים של הידע ככזה. ועל ידע חברתי בכלל.

– בעבר השם של המחבר היה חסר חשיבות,השתנתההחשיבות שנתנו למשמעות ההייתההתמקדות היתה בטקסט בלבד, כמקור לחיפוש המשמעות. מסגרת העבודה

פילולוגית ולא פסיכולוגית בחיפוש אחר האותנטיות.

חשוב מכך היה הצורך שתהיה הרמוניה בין המשימה הפרשנית להנחות הקוגניטיביות של תקופתם. תפיסת המחבר כבעלים של הרעיונות היתה בחיתוליה, אמנים עדיין נתפסו כפועלים תחת הגילדה שלהם וחוקיה, ולא אינדיבידואלים עם רגשות וחזון

פרטי. עבור וינקלמן, היופי היה שייך ליצירה, והיצירה יכלה להכיל רק את מה שהיה בתוצר המוגמר. הפרט לא נחשב, להפך, אמנות נחשבה גרועה אם היו בה יותר מדי סממנים של האמן. תאוריית האמנות של וינקלמן, בתפיסה פרה-קאנטיאנית, תפסה

את היצירה כהשתקפות של העולם כשלעצמו.

הגילוי של קאנט לגבי חשיבותו של הסובייקט בתהליכי התפיסה )שבאה במקביל עם ההתעוררות של המחשבה כי הסובייקט הוא הבעלים של מה ששייך לזהות החברתית

– ואקנברודר , ואחריו נובאליס1797 שלו( הובילה לגילוי האמן שמאחורי היצירה. ושלי, גם הם העבירו את הדגש לפרט האמן, והיצירה משקפת את אישיות האמן.

ובמקביל, נשללה מהקוראים הבעלות על השיפוט של הטקסט.

– ההשקפה החדשה ששמה את האמן במרכז, השקפה שלא שרדה זמןרומנטיציזם subjectרב אך השאירה את חותמה על מדעי החברה, במיוחד על תחום הפרשנות וה

matter,נושא(. הגילוי הרומנטי שכל תוצרי האדם היא מערכת מכוונת-למטרה(

היצירה מגלמת בתוכה רעיונות שקיימים בתוצר הסופי אבל התוצר לא ממצה אותם. לפתע היצירה כבר לא היתההיצירות יהיו שלמות רק בהקשר של חויית האמן .

כשיקוף של רגשותיו ומחשבותיו של( 10-11)מעניינת כשיקוף של המציאות, אלא לכן, כדי להבין משמעות ממשית של טקסט, צריך לצאת אל מעבר ליצירה,האמן.

לחויה הרוחנית של האמן, ולשם כך כבר אי אפשר לתת לקורא כלים מהירים ונוקשים להבנה. גם יש מעט כללים אחידים לגבי יצירה, היצירה שואבת את ערכה

מהאינדיבידואליות, מהחויה הייחודית שיצרה אותה. על הקורא לשחרר את הדמיוןולהיות בעל עולם דימויים עשיר מספיק כדי להזדהות ולהבין את זה של הכותב.

ההרמנויטיקה, צריכה להתאים עצמה לשינוי זה ולהתרחב מעבר לתאור נאמן של הכתוב וניתוח סטרוקטורלי של הטקסט. ההרמנויטיקה צריכה לפרש, להציע השערות לגבי משמעות סמויה . אי אפשר לדבר על נכון/לא נכון אלא על השערות שניתן או לא ניתן להפריך. שיטת הפילולוגיה שהיתה כה שימושית בחקירת האותנטיות של טקסט,

שהוא "מתחת" לטקסט.ן אינה מספיקה כאשר ההנחה היא שהמשמעות נמצאת היכ שאלותעורר זה דבר )!(החזית של ההרמנויטיקה עברה לפירוש של המשמעותמתודולוגיות חדשות שאיימו על יסודות מדעי החברה.

צחונות שלי התפתחו מדעי החברה בצל הנ20 ולתוך המאה ה 19במהלך המאה ה מדעי החיים. נצחונות מרהיבים דחקו הצידה ספקות, ודהרו עם הרבה בטחון והישגים.

תגליות סנסציוניות ויכולת הסברו להם גם הישגים ופרנסי מדעי החברה חלמו שיהי כה משכנעת כמו במדעי הטבע. ההישגים של מדעי הטבע היו כה משכרים ולא היה

מקום לעסוק בשאלה האם הכלים שלהם מתאימים גם לחקור את מדעי החברה. גם הפילוסופיה של המדע לא התעמקה כל כך בביקורת שיטות המדע, כפי שיעשו מאוחר

יותר פילוסופים כמו פופר ובצ'לרד.

זה היה עידן של התרגשות, והדימוי העצמי האופטימי של האנושות לא הרשה להציבמכשולים בפני ההשתלטות של האדם על הטבע.

העדר;גם במבט שטחי, ניתן לראות מאפיין בולט של סיפור ההצלחה של מדעי הטבע . ניתן היה לכתוב חקירות מקיפות בלי להתייחס'תכלית'מוחלט של קטגוריה של

)לעומת חקירה מוקדמת יותר שתמיד היתה קשורהלשאלות של מטרה, כוונה, יעד הפוזיטיביכניצחון comteשפה מדעית חדשה זו, תוארה על ידי . לדת ולכוונה אלוהית(

. נצחון הפכחון החילוני על השכרון הדתי. המדען, לא היה התאולוגי והמטאפיזי פניעל חייב להיות חילוני, אבל עבודתו צריכה היתה להתייחס לעולם כ"מה שקורה, מה

שצריך לקרות" ללא חיפוש אחר כוונה אלוהית, שכן הכוונה תפחית מהערך של הגילוי, מוזר, משהולשהוא כללי ותמידי. מדעי הטבע התאפיינו בהעדר כל רמז למטאפיזי,

בגישה זו, הבנה של תופעה קורסת לתוך "הסבר". ללאשמרמז על תודעה וכוונה. , פעולת ההבנה – התפיסה האינטלקטואלית(purpose)משמעות במובן של מטרה

כלומר, הסבר של החוקיות הכללית והתנאיםשל תופעה זהה ל'הסבר'. הבנה=הסבר. הספציפיים שגורמים לתופעת טבע מסויימת להיות בלתי נמנעת. רק הבנה מסוג זה

נראתה הולמת לחברה ששואפת לחקות את ההישגים העצומים של מדעי הטבע.

הרמנויטיקה )המושפעת מרעיונות רומנטיים לגבי יצירה ואמנות( היוותה( 12-13) מדעי הטבע על מדעי החברה. ההרמ' עקרונותאתגר רציני, לרעיון המודרני של יישום

הטילה ספק באפשרות שניתן לנקות את הידע שלנו אודות החברה על ידי ניתוקו מ'כוונה'. נכון, עלינו להפסיק עם החיפוש הנואל ל"דגם" ו"יעד" בטבע. אם יש דגם

)אלוהי( כזה, ממילא הוא לא יהיה בידיים שלנו, ולכן טפשי לחשוב שנוכל לתפוס אותו. כשמדובר באדם, הנוכחות של דגם, כוונה,אבל, זה לא נכון לגבי עניינים אנושיים.

קיימים ללא ספק. בני אדם פועלים מתוך כוונה! תופעות חברתיות נוצרות על ידי סביר אותן . בכדי להבין תופעות אנושיות וחברתיות,האנשים, ולכן לא מספיק רק ל

כוונה, מטרה, דהיינו - נחוץ אלמנט נוסף שלא קיים בהסבר תופעות הטבע, קונפיגורציה של מחשבות ורגשות שקדמו לתופעה והובילו לתוצאה הנצפית. בכדי

להבין פעולה אנושית, נדרשת תפיסה של הכוונות שהשקיע הפועל ביצירה. משימה שונה בעליל ממשימת מדעי הטבע.

העיקרי –הקושי נתקל בקשיים יסודיים. ויטיקהמי שהסכים עם הגדרה זו של הרמנ לרמת הדיוק ו'כוח ההסבר' שמיוחסיגיעו הספק הלגיטימי שלמודי מדעי החברה

הדימוי הרומנטי של עבודת אמנות שימש כתבנית לפעולה חברתית, הקריאהלמדע. והכתיבה, הפעולה והפירוש, נראו שייכים לאותה משפחה . בכדי להבין יצירת אמנות יש להבין את התבנית של האמן, בכדי לפרש כל פעולה אנושית, יש לשחזר את רשת

הכוונות והמניעים של הפועל. בשני המקרים, נדרש גיבוש של זיקה, סימפטיה כזו שתאפשר למפרש להזדהות עם חויית הפועל. בדומה לפעולה שרוצים להבין אותה,

שהיא חופשית וולונטרית, כך גם צריך דמיון וסימפטיה, ואת אלו אי אפשר לצמצם הבנה ן מכאלסט של חוקים שיבטלו את נוכחותו הסובייקטיבית של המפרש.

הפכה לאמנות יותר מאשר מדע.

הטבע האמנותי של ההבנה היווה מכשול להשגת הסכמה לגבי פירוש, שהוא תנאי ראשוני במדע. הפרשנים בעידן זה, כשעמדו מול כמה אפשרויות פירוש, לא יכלו

להנות מחוקים ברורים ולא-אישיים, שכן הם אמורים להסתמך על שיפוט באמצעותסימפטיה-הזדהות ואינסייט.

שאף19 המדע של המאה ה-שאלת האמת.קושי זה, הוא קטן ביחד למורכבות של יותר מאשר רק לנסח חוקים לגבי תופעות, שהמדענים מסכימים לגביהם, אלא לתת

לחוקים הללו תוקף של אמת נצחית. אמונה זו התבססה על ההנחה שהחקירה המדעית היא א-אישית, נשלטת ומוסכמת. בניסוח רעיון חדש, היה מקום לגאונות,

תובנה אישית, מזל והשראה, אבל בתיקוף הטענה למדרגה של אמת, יש סט של חוקים אוניברסלים ובלתי אישיים. היות ולא נכנסו גורמים אישיים לתהליך התיקוף

)האמפירי( לא היה להם שום ספק שמה שקיבל תיקוף ישאר כזה לדורות.

ברור היה כמובן, שאי אפשר להעלות את התיקוף של פרשנות משמעות לאותה מדרגה בלתי-אישית ואוניברסאלית . הרמנ' ראתה את 'ההבנה' כמבוססת על סוג של

'איחוד ספיריטואלי' של הכותב והקורא. הפועל והמפרש. היות ובפרשנות התיקוף מבוסס על הסכמה בין מפרשים, לעולם לא יהיה אפשרי להתייחס לתיקוף כזה

כאל-זמני וכוללני )לעומת מדעי הטבע(.

הספר יעסוק בנסיונות השונים, באסכולות השונות של הרמנ', להוכיח( 14-15) שהחוקים על פיהם משיגים הסכמה, וכללי הסטנדרטיזציה של האמת, יכולים לטעון

באופן משכנע שהם בני-השוואה לאלה של מדעי החיים.

( – או שהתעלם מהבעיה או שמבטל אותה.20 ו-19זרם חשוב במדעי החברה )מאה זרם זה )צרפתים( מאמין שאין הבדל גדול בין מדעי החיים והחברה. מבססים

תפיסתם על כך שסובייקטיביות, כוונות, מניעים וכו' אינם רלוונטים )ביהביוריזם?( סוג של גישה פנומנולוגיה שבה אובייקט החקירה הלגיטימי היחיד הוא התנהגות נצפית.

הנחה שניה – גורמים סובייקטיבים אינם מהווים בעיה מתולוגית כי ניתן לעשות להם רדוקציה לנתונים ברי-מדידה. גישות אלו דוחות אם כן, את האתגר שהפרשנות מציבה

ופשוט מתעלמים ממנו.

אלא רק בגישות שמכירות בכך, שההיבטים הסובייקטיביםהספר לא יעסוק בהם, בתחום החברתי מציבים בעיה מורכבת ומקווים למצוא פתרון שינטרל את השפעתם

התוצאה שלאו שיביא להשלמה עם הגורל של מדעי החברה, להיות תלויי-זמן-תרבות.

בחירה זו, היא שהוגים צרפתים מקבלים פחות מקום בספר, שכן האבות הצרפתים של מדעי החברה המודרנים פחות התענינו בהשפעה של האופי הסובייקטיבי על

המציאות החברתית ולכן פחות הוטרדו ממורכבות המחקר בתחום. הם לא התרשמו מהניתוח של הרמנויטיקה פילוסופית המחפשת 'נשמה'. מסיינט סימון, דורקהיים,

האלבוואכס ומוס – התעלמות מכל הפילוסופים תושבי הריין שהיו מוטרדים משאלות או דורקהיים לא הטרידו עצמםComteשהמסורת ההרמנ' כפתה על חוקרי החברה.

האמינו שעובדות חברתיות הן "דברים ממשיים" שקיימים 'שםהם בהשפעת היחסיות, בחוץ'; הם האמינו )א( שניתן ללמוד מציאות חברתית בלי לשאול מה התהליכים

שהובילו אליהם )ב( שכל מי שעושה חקירה כזאת במסירות, יגיע לאותן תוצאות. כמו . נאמנים למסורת הרציונליסטית הצרפתית, הם ראו19במדעים המדוייקים במאה ה

את הידע האמיתי קודם כל כשאלה של שיטתיות. נאמנים רק לחוק הלוגיקה וההגיון, . ההגיון, לפי הצרפתים, איננו חלקראו עצמם חסינים מהשפעות היסטוריות

מהמציאות החברתית, הוא כפוף ללמידה.

רעיון זה ועסקה ברפלקציה על פעילות פרשניתהתנגדה להמסורת הגרמנית ( 16-17) ובעיותיה. הפירוש של מציאות חברתית נתפסה כדיאלוג בין תקופה היסטורית אחת

אפילו חקירה פנימית של מציאות חברתית בה חי לשניה, או בין מסורות חברתיות. החוקר, נתפסה כמושפעת ממסורת ותרבות. הרלטיביזם הזה, מסוכן מאד למי

ששואף להשיג ידע 'אובייקטיבי' ולא ניתן לפתור את הבעיה רק בחיפוש שיטות מחקר טובות יותר. שני השותפים לפעולת הפירוש וההבנה הם ייחודיים להיסטוריה ומסורת

החברתי היא תהליך אינסופי של ניסוח והערכה מחדש, ולאהתחום מסויימת. למידת פשוט מבורות לידע. לפי תיאורו של ישעיה ברלין, האמונה בגרמניה שלמעבר

התקופה הרומנטית היתה שניתן "לחוש" את החיים האנושיים, לתפוס אותם באינטואיציה, ולא לפרק אותם לחתיכות ולחבר מחדש, אפילו לא במחשבה. כתוצאה

מההיסטוריה שלהם, הגרמנים היו מודעים לכך שבתרבות שממערב לריין )צרפת?( ישגישה שונה, של רציונליזם מדעי אוניברסאלי,.

ניתן להראות שהגישה המיושנת להרמנויטיקה קיבלה עומק חדש עם החזון הפילוסופי . תפיסתו היתה עוצמתית בכך שאיחדה את ההגיון עם המטרה/מושא, הידעהגלשל

אחת. הנפרדות שלהם, לפי הגל, היא רק אירועמונוליתיתעם ההיסטוריה, לאחדות חולף בהתפתחות ההיסטורית. בפילוסופיה של הגל, מודעות של כל תקופה היסטורית

היא שלב בהתפתחות הידע שיודע את עצמו, ומגלה את תמצית קיומו: "כל תהליך ההיסטוריה, מכוון להפוך את הדחף הלא-מודע למודע. פעילות האנשים מוליכה את

(reason)התמצית של הידע הידע למצב של שלמות, טוטאליות שמבינה את עצמה. היא לדעת את עצמנו ולכן התהליך של ההיסטוריה ותהליך התפתחות הידע/הבנה –

אין נקודה מחוץ למישחק, החוקר הוא חלק מהתהליך הנחקר, ולכן הוא יכולחד הם!לראות רק במיגבלות של המיקום שלו בתהליך, בזמן, בהיסטוריה.

" – ההבנה נעה במעגלים; במקוםהמעגל ההרמנויטיתובנה זו מתגלמת במושג " אינסופיrecapitulationתהליך לינארי לעבר ידע טוב ומוצק יותר, הוא מורכב מ

)סיכום סיכומי הסיכומים( הערכה והערכה מחדש של זכרונות משותפים, שבכל . קשה לראות ומדויקיםםסלקטיבייפוריים( אך גדושים, )voluminous"סיבוב" הם יותר

כיצד ניתן להגיע לסיכום הסופי ועוד יותר קשה לתת תוקף לטענה כזו – כביכול הגענולאמת המוחלטת, המסקנה הסופית.

– פילוסוףדילתישל היתה בעבודתו 19פיסגת הפעילות הפרשנות במאה ה הלך רחוק מכולם עם התפיסה שהטבע של ההבנה הואשוהיסטוריון מבריק,

חקירה יסודית של פעילות ההבנה הובילה את דילתיתלוי-היסטוריה ותלוי-תרבות. לזנוח את שאיפתו ליצור סט של חוקים כוללנים – חוסר ההחלטיות של תהליך ההבנה הוצג באופן מאד החלטי. חייבים להתמודד עם האתגר הזה, אם רוצים שמדעי החברה

ספר זה עוסק באסטרטגיות המרכזיות שמיישמים אלו אשריהיו בעלי ערך מדעי. להשתמש בחקירה הרמנויטית לגבי שאלת תקפות הידעהדרישה מקבלים את

. בנושאים חברתיים

מחזיקים מאפיין משותף –- ההוגים שיתוארו בספר – מרקס, וובר, מנהיים, (18-19) ן ההגליאני ש'היסטוריה חוקרת את עצמה', הם קיוו למציאותיוכולם פועלים תחת הרע

קוגניטיבית שונה; שלושתם האמינו שידע אמיתי של החברה הוא אפשרי, נגיש, ונמצא בשינויים שעוברים על החברה, הם ראו את השילוב של הבנה עם מדע כיעד שצועדים

לקראתו.

– תרגם את התאוריה ההגליאנית מפילוסופיה לסוציולוגיה, עוד לפני שדילתימרקס שבעיית ההבנה של ההיסטוריה, שהיאברעיוןפיתח שיטות, והקדים את האחרים

בעצמה תלויית-היסטוריה, תוכל להיפתר רק כבעיה סוציולוגית.

– כבר הושפע מדילתי, ועסק ישירות בשאלה של הטבע המדעי של למודי החברהוובר כמשהו שתלוי במהימנות של הבנה אובייקטיבית של מציאות שהיא במהותה

סובייקטיבית. הוא שהביא את המחקר הסוציולוגי של מרקס והופך אותו רלוונטילמחלוקת ההרמנויטית.

החפיפה בין שתי שטענה חשובה שדילתי תרם במתודולוגיה של מדעי החברה הוא היא תנאי הכרחי לתקפות של הפירוש. על כן,'הבנה'המסורות הנפגשות באקט של ה

משימתו של וובר היתה להראות שהחברה שלנו עומדת בתנאי הזה; לראשונה בהיסטוריה הסובייקט והאובייקט של ההבנה נפגשו על בסיס הרציונליות – המאפיין

הכה-מרכזי במדע. ידע אובייקטיבי הוא ידע רציונלי; לכן ניתן להבין באופן אובייקטיביאת הפעילות האנושית ככל שהיא נתפסת כפעילות רציונלית.

– התנגד לטענה האחרונה. בניתוח שלו לתנאים הסטרוקטורליים של הידעמנהיים בחברה המודרנית – רציונליות לא בלטה כצורת חשיבה אוניברסאלית. להפך,

בהתחקות על מקורות המשמעות, בבסיס של המבנה החברתי, מנהיים ראה עיוות וחלקיות של הידע, ואלו גורמים גם לחוסר ההבנה בין קבוצות חברתיות שונות.

בתוכה קמה וצמחה,מסויימתהחברה אינה הופכת יותר רציונלית, אלא קבוצה האינטלקטואלים, וקבוצה זו מוגדרת על בסיס העקרון של חשיבה רציונלית. קבוצה זו יכולה וצריכה לרתך את ההבנה לתוך המדע, מעין משיח קולקטיבי שיביא את האמת

(?נביאיםהאינטלקטואלים = סוג של להבנה האנושית. )

ייחס תפקיד דומה, אם כי ללא היעד של שינוי החברה, לפעילות שלהוסרלאדמונד הניתוח הפילוסופי. הוא שאף לפתור את חידת הידע האמיתי בתוך הקשר של הידע

האנושי, ולא כשאלה ספציפית לגבי הידע החברתי. הוסרל מיזג את המדע עם פעילות הידע בכלל )בניגוד לאחרים שגרסו ההיפך. אצלו – הידע מכיל בתוכו את המדע(.

במקום להראות שהבנה של הפעילות האנושית יכולה להשיג לדייקנות מדעית, הוא הראה שכל היידע, והמדע בכללו, מבוסס על הפעולה של הבנה, ושם התקפות שלה

מונחת.

כולל את המורשת הצרפתית-קרטזיאנית שלהוסרלהשיח ההרמנויטי של ( 20-21) רציונליזם. התקווה שניתן יהיה לתפוס משמעות נעוצה כעת באפשרות לחלץ אתהמשמעות מההקשר תלויי-המסורת, במקום לפגוש אותו שם, במקומו ה'טבעי'.

הוא טבע את המונח סובייקטיביות טרנסצנדנטית' – הקרקע לצמיחה של ידע "נקי" מהקשר, 'קהילה של משמעות' חוץ-היסטורית שיוצרת תופעות בצורת הקיום היחידה

משמעויות אמיתיות ניתנות לתפיסה רק אם יש. 'being known'הרלוונטית – בצורת

זה יכול להתבצע על ידי הרהור פנומנולוגיגישה ל'סובייקטיביות הטרנסצנדטית' שלהן. אודות 'משמעות טהורה' – תופעות שהתקלפו מהמעטפת ההיסטורית/סטרוקטורלית

שלהן.

סוציולוגיה שמנסה ליישם את רעיונותבאומן טוען שפרסונס פיתח - טלקוט פרסונס הוסרל בכדי להשיג הבנה של הפעילות האנושית, ומשוחררת מהקונטקסט

beingההיסטורי-סטרוקטורלי של משמעות. החל מהאקט החברתי של "להיות ידוע" known של הפעולה, אשר כולליםםטרנסצנדנטיי פרסונס ממשיך לחשוף מאפיינים

הפעולה החברתית– עם כל המשמעות האינטרינזית את הנוכחות של חברה ותרבות. אם נכיר בכךדורשת מסגרת אימננטית שבה ניתן לגלות ולתפוס את המשמעות.

שפעולה אנושית היא בעלת משמעות שצריך להבין אותה, אזי ניתן להתקדם וללמוד להיות ולא כפי שהיא מתרחשת במסגרתצריכה כפי שהיא –אותה באופן אובייקטיבי

מסורתית זו או אחרת.

. בעיקר, ההנחה הבסיסיתהוסרל ביקר ותיקן כמה מהטענות העיקריות של היידגר ( ופירוש )אינטרפרטציה(understanding, הבנה )(meaning)שאומרת: אם משמעות

יכולים להימצא ביקום אחר מ'עולם החיים', אזי הקיום מוטל בספק. המשמעות היא דבר מובנה והבנה היא עבודה שצריך לעשות ולהגיע אליה, היא פעולה שתמיד

מתרחשת בתוך מסורת והיסטוריה, ומסכמת אותן. האמת, כבר איננה נמצאת בקשר שבין המציאות ומשהו אחר, אלא מבטאת את הקיום הנחשף. מפלצת הרלטיביזם

הופכת פחות מפחידה כאשר רואים שאי אפשר להבין את האמת ללא הקשר מסורתי,ולכן הכשלון למקם את האמת לא צריך לרדוף כל כך את איש המדע.

Schutzוהאתנו-מתודולוגיה מופיעים בספר זה כדוגמה לסוציולוגיה-מודעת-לפרשנות הפועלת בתוך המסגרת ההיידיגריאנית שגורסת כי הסביבה היחידה לפעילות של

הבנה ומשמעות היא סביבת החיים-עולם. חברה שכוללת אנשים באינטראקציה, היא החיפוש אחר תשובה אדקווטיתעולם בעל עוצמה מספיקה כדי לייצר משמעות.

לאתגר שההרמנויטיקה הציבה סגר מעגל - האתנו-מתודולוגיה מביאה אותנו בחזרה. (inside)להתחלת המסע, להכרה שכל משמעות והבנה היא במהותה "בתוך"

החיפוש לא הסתיים עם האתנו-מתודולוגיה, ולא אמור להסתיים, שכן בכל פעם מופיעות תשובות חדשות לאתגר שההרמנויטיקה מציבה. הצעות חדשות לחקירת

הקשר בין אמת לקונצנזוס נחקרות בסוף הספר. הספר בנוי מפרקים שכל אחד מהםיכול להיקרא כמאמר בפני עצמו המציג אחת מהגישות לשאלת ההרמנויטיקה.

--------------------------------------------

Apodictically –אמיתי, מוכח

Immanent –כלול בתוך משהו ונובע מעצם מהותו

Recapitulationסיכום -

Predicated –נשוא, פרדיקאט

Emulateלחקות, להתחרות –

Embodimentגילום -